גליון 703 מתאריך 20 באפריל 1951

השבועון המצויר
לאינפורמציה

/ 701.011 שנה / 14 ערב פסח תשי״א!20.4.1951 /

ה עו ר ר:

העולם
רז־י ר־ו

השבועון המצויר
לאינפורמציה
המערכתוהמגהרה:
רח לי ליננ לו ם . 12ת ל־ אנינ
ת. ד , 136 .טלפון (ז8ני) 66785

מכ ת בי ס

*וי • אגני•
עו ררמשגה:
שליםנהן
צלםהמערכת:
0ק 0׳ 0סלומון
חבר

נבואהז
עו דדגרא פי:
11ש

יב *•יזו. פיכאל *לס!• ,יד*ל נשן, ד! מ גבי.
המערכת:
ניריה לניא, רפאל סלע. איתפר עילם• ,עקב גליל
עו ררהסג נון:
•עקב אשפן

סו פדי ״ חן ץ:

הווארד גורוון. פונטי ג׳״קונם.
דופניץ, סלים פנצור

ונח ייני .,

יהין

אזרח ישראל רגיל להייך לשמע ידיעות על קורופציה במדינות אחרית. כשמתגלה,
כי מנהיג הגנגסטרים קוסטלו מינה ראש עיריה בניו־יורק, או שפוליטיקאים מצריים מכרי
למדינתם נשק פסול, מעורר הדבר אצלנז הדגשת עליונות. אולם דברים מוזרים, לא פחות,
עלולים לקרות גם בקרבנו.
לפני חדשים מעטים הופיע בארץ שבועון קול־ישראל. כבר צעדו הראשון היה מוזר
ביותר: שרות השידור אסר על כל שאר העתונים לפרסם את התכנית השבועית של השרות,
המתקיים על כספי הציבור. העתוגות נמנעה מלהגיב על כך: ממילא לא התעניני הקוראים
ביותר בתכניותיו של השירות, שיש לו הכבוד להיות אחד משרותי השידור הגרועים בעולם.
אותה סיבה היתד, גם בעוכרי השבועון: הוא לא חדר לשוק, נחל תבוכר. מכרעת.
עתה עלה בלבו של מישהו רעיון גאוני: מדוע לא להשתמש בשבועון זה, כדי ליצור
במת־תעמולה מפלגתית על חשבון משלם־המסים הישראלי?
כך נוצרה תכנית גרנדיוזית לשדוד את קופת המדינה: לפרסם על חשבון המדינה
שבועון תעמולתי, שיישלח חינם לכל 130.000 בעלי מקלטי׳ הרדיו דארץ.
בה בשעה שפקידי הממשלה מכריזים בפומבי, שלא עלה בידם להבטיח את הניד
הדרוש לשבועונים הקיימים, המופיעים בצמצום על גיר גרוע, אין ג נראה דאגה כזאת
לכמות־הניר העצומה, שתהיה דרושה לביצוע התפרצות זו לתוך כיסיו של משלם המסים,

מעולם לא הכריז העולם הזה, כי הוא כלי־הבטוי של ציבור החיילים המשוחררים.
בכל זאת נכנסה מערכת זו, בגלל היותה כולה גוף של לוחמים בעבר, בדרך איזו שהיא
לתפקיד זה. מדי פעם, כשקורה משהו המעורר הדים בלבו של החייל לשעבר, מציף גל של

.ענבממ האנשמן החד>11 ען על האדמה חעתמן ה י

כיצד הצליח העולם הזה, שהופיע 24
מאק־ארתור,
שעות אחרי פיטוריו של
לפרסם עוד באותו גליון את ניתוח הסיבות
לפיטוריו, במאמר גדול של 3עמודים? האם
היה זה מזל או תכנון?

יצחק רזילי,

ירושלים.

מן הראוי, שהקורא רזיל׳ ירחוש אמון רב
יותר להעולם הזה. פיטוריו הקרובים של
מאק־ארתור יהיו מחויבים ע״י המציאות,
וכל פרשן סזיני, הבקי במקצועו, יכול היה
להתכונן לקראתם בעוד מועד.
() 702
ברכה להעולם הזח. בגיליונו
שהופיע ב־ 12.4כבר נדפס מאמר על פיטורי שהופיע האמריקאי,
מאק־ארתור. טייס
ב־ ,16.4לא הספיק להגיב על המאורע אף
במלה אהת.
דליה רביב, חיפה.
תודה. קוראים רבים שמיס לב כשהעולם זכתה הזה מפרסם ידיעה, אחרי שכבר
לטיפול בטייס, אך מתעלמים מן המקרים
הרבים כשהמצב הפון.

בתור בחור צעיר אני מודה לסם על
מלחמתכם למען הקמת בתי סובלנות, כפי
שהנכם קוראים לזד, בישראל. ח.נ.מ. הוא
חומר נפץ מרסק, כפי שציינתם; לרעתי,
לא ירסק ח.נ.מ. מאומה. להיפך.
א. ו ,.חיפה.
צר לנו לאכזב את הקורא א. ו .העולם
הזה לא לחם בעד בתי סובלנות ולא נגדם
— הוא מסר רק אינפורמציה על דעת ח.נ.מ.

ספורט פראי
סקירתכם האחרונה על משחק נזכבי־ביתר
גרמה התמרמרות רבה בקרב חובבי
הספורט האוביקטיביים. הופתענו לקרוא
רוקה בעתונכם הבלתי תלוי, שאנשי בית״ר
״קנו להם שם במשחקם הפראי״.

משה גולדשטיין,

בית הכרם

עלילה שפלה וזדונית. אות קלון הוא
לשבועון מתקדם, המתיימר להיות בלתי
מדור,
תלוי, לאכסן בין כתליו עורך
המסלף במידה כל כך גסה את האמת, גורם
להוצאת לעז על קבוצת כדורגל, שמשחקה
היה תמיד יגם יהיה ״פיר — פליי״.
אוביקטיכיות אין. פרושה לשבת את בית״ר,
כשאין לכן הצדקה. קשה היה להגדיר את כמשחק המשחק, שגרם להגרה המונים,
עדין.
המאמר על בית״ר 100 סוף סוף
עתון אחד, שאינו מפחד לומר את האמת
על הפראות המשתלטת בספורט שלנו.
צלמכם, שלא פחד, ראוי למסורת אצ״ל יותר
מאשר הבריונים, שניסו להרביץ לו, מכור״

דוד אליגר,
מכתבים את המערכת. דוגמה בולטת: ענין אות הקוממיות, שעורר את ריגזם של חיילים
קרביים רבים (ראה מכתבים).
כשנסתיימה פעולת משרד השיקום, לפני שבועות אהדים, פנו היילים רבים בבקשה
אל העולם הזה לחקור אובייקטיבית, אם אמנם שוקמו כל החיילים. המערכת החליטה לגשת
לדבר בצורה, שתבטיח אובייקטיביות מוחלטת בבחירת החייליב שייחקרו.
להלן עמוד, שהופיע בעולם הזה לפני 3שנים בדיוק. בימי הקרב•* החיילים
המצולמים בעמוד זה מתבקשים להתקשר עם המערכה, כדי שתהיה אפש#ו* לבדוק את
מצב שיקומם. וגם הקוראים, היודעים פרטים על מקים הימצאם. מתבקשים ^ ן ־ למערכת
בגילוי עקבותיהם.

תל אביב

הצלם הוא במקרה מאנשי הפ.מ. של ההגות.

דאית במו עיני הנשמה ביום אחד נקרא גדודי לשרות
בעתודות. כשהופיעו האנשים ב לעבור,
מגרש,
התברר שיצטרכו
קודם בדיקות רפואיות כלליות.
(עשר ברכים כפיפות אחדי בדיקת
פעמים!) ,נקישות בחזה,
הפלטפוס, השניים, העיניים וכן
הלאה, הגיע תור הבדיקה המיוחסת: העיפים שיקוף ריאות. החבריה,
חיכו בסבלנות, הכל דפק, קבוצות
של שלשח שלשת
נכנסו לדח־ר השי קוף
האפל, ששררה
קרירה
בו אפלת
ודממה עמוקה. מדי
פעם בפעם הופרעה
הדממה בקול הרו פא
:״לנשום ו״ ״זוז
ימינה!״ ״התקרבו*
בהגיע תורי הכריז הרופא :״לנשום
עסוק וכעבור זמן מה ״להו ציא
את כל הנשמה!״
הקורא אהרן מוסקוביץ, יפו, המו שבה
הגרמנית, זוכה בפרס של 1

בר חזית, כי לולא אותו אפסנאי או הפקיד
מחמם הכסא, איני יודע, אם אפשר היה
לבצע את אשר בוצע ע״י צ.ר.,ל.
יודע אני הרבה חיילים, שאינם מקבלים
את ״תודת האומה״ ,כי הלכו למלא את
תפקידם לא על מנת לקבל פרם או תודה.
התודה היא מדינת ישראל עצמאית.

שלמה שפילמן;

לא יתכן להשוות 4חדשי לחימה בתנ אינו
המיוחדים, ל־ 4חדשי שרות במחנה
עורף או ביפו.
קיים תקדים של אות מיוחד לחייל־ם
קרביים גם בצבאות אחרים. למד, יגרע
חלקו של הלוחם העברי? האם הוא לוחם
פחות מעולה?
יש לטעת בלב העם והנוער, מחדש, את הגדול גאות החייל הלוחם, את הכבוד
להיות לוחם, כבימים עברו. נתינת אות
לחימה שווה ללוחם, שלא הריח את סביבת
שדד, הקרב, אינה מגלה בתנה כזאת.

ע. רוזנברג,

תל אביב.

זוהי סטירת לחי לכל חייל לוחם.

משה מוסאיף,

ירושלים.

המסקנה היחידה הנובעת מכל העסק:
במלחמה הבאה נהיר, טבחים, נאסוף חזה
מלא אותות גבורה.

חיימקה קוגל,

חיפה.

סוף סוף ניצח בית רומנו. בשורה ארוכה אותות יעמדו גבורי פרקר 51 לקבלת

השער האלמוני
בשער (העולם הזה )696 הופיעה תמונה
של בחורה, שנשלחה אליכם בעילום שם.
לפני 7שנים, בערך, הייתי תקופת מר,
באוסטרליה, שם ראיתי להקת קרקס נודד,
שהציגה בין השאר תרגילי אקרובטיקה.
אחת המשתתפות בתרגילים היתד, בחורה,
שאת תצלומו־ ,אני מוצא בגליונכם הנ״ל.

ד״ר אורי צוקדמן,

גדרה.

גיליתי סוף סוף מי השער: בחורה
שנבחרה כמלכת יופי של רובע מונמרטד
בפאריס.

גוסטאב עדן,

לפני כמה שבועות נתקבל מכתב במערכת, שאליו היתד, מצורפת תמונת רקדנית
בשעת ריקוד בלט. הבחורה הציעה את עצמה לשער העולם הזח וטענה, כי היא
סוליסטית אצל אלישבע מזנה. במערכת חייכו — היות ועדיין לא שמעו על הסוליסטית
הזו, אבל לשם הנימוס הוזמנה הגברת הצעירה למערכת לצילום נוסף.
חברי המערכת הופתעו לראות לא גברת צעירה, כי אם ילדונת צעירה, בת . 15
בלי איפור נראתה ילדותית וצעירה. פזית שמה, בת ,15 ילידת תל־אביב. היא לומדת
בגימנסיה שלוה .״אלמד רק ער המחלקה השישית, אחר כך עלי לעזוב, מחוסר אמצעים״.
אבל נראה, כי פזית אינה מצטעי־ת יותר מדי. היא חולמת על ריקוד ומשחק דרמטי
בקולנוע, כך שבין כה וכה יהיה לה פנאי לעסוק באמנויות, שהיא אוהבת כל בך.
היא גאה מאוד, שכבר השתתפה בשני סרטים מקוריים: ששה שיצאו וסרט ריקוד קצר
— על רקע ספרדי, הכל מעשי ידי חוג חובבי ההסרטה.
לשאלה מה היא אוהבת ביותר, ענתה בשטף: משחק, ריקוד, שחיה, אקרובטיקוד
מים, ציור, כתיבה, וכל מיני עבודות יד. זה הכל״.
וזה הכל.

תל אביב

השער הוא בחורה, שהכרתי בחטיבת הבחורים הנגב• היא היתר, חובשת וכל
השתגעו אחריה. ניסיתי למצוא אותה אחרי
המלחמה, אבל לא הצלחתי. שמה, בחטיבה,
מיה.
יוסקה גרודין, תל אביב
צודק. הקורא עדן.

תודת האומה
התפלאתי לקרוא בעתון כשלכם, של
״קמצן
חיילים משוחררים, את המאמר
״תודת־האומה״ הכותרת משלם״ תחת
(העולם הזה .)701
אות הקוממיות בא לא כ״תודת האומה״,
אלא כאות וסימן לכל. אלה, ששרתו בצ.ד.,ל.
בתקופת הקרבות, בכל תפקיד שהואן אם
כאפסגאי או כפקיד מחמם כסאות, או כעס־

הגבורה. הגבורים האחרים אינם
להופיע: הם שוכבים בנחלת־יצחק.

שלום רוזנברג,

יכולים

תל אביב.

הכתובת: ת״א לילנבלום ,12 טל/66785 .
העורך האחראי: אורי אבנרי /המו״לים:
אברהם גורדון ושלום כהן /דפוס מ. שהם,
טלפון / 2239 הפצת פלס בע״מ•

,חטולם הזה״׳ מס 703 .

היתד, זאת התמונה הראשונה של מלחמה: המון ערבי פר־יע
התפרץ משער יפו למרכז המסחרי, שדד׳ הצית׳ החריב.
צלמים זרים הסריטו בקדחתנות את ההמון, שרקד מסביב
לערמת הסחורות הבוערות; השוטרים הבריטיים עמדו מן הצד,
חייכו.
להבות המרכז המסחרי הפכו, באותו יום, סמל בעיני הי שוב•
הם סימלו את הגבול, אליו הוזעק הנוער, שעליו נקרא
ללחום.
ימים רבים נשאר המרכז המסחרי בידי הערבים. הקו העברי
הגיע רק עד בווינגראד, המוקפת גדר־תיל. בקולנוע רקס ישבו
הערבים. החנויות החרבות של המרכז המסחרי היו עמוק
בעורף הערבי. הו הפכו שדה אמונים לקרבות רחוב. מתנדבים
עיראקים ולגיונרים קפצו מחנות שרופה אחת למשנה. חבלנים
מתאמנים מוטטו קירות, פרצו חורים מבית לבית. בתום האמו נים
דמה המרכז לבניני הירושימה ונאגאסאקי.

שטח הפקר. האמונים לא עזרו בהרבה לערבים. לעומת
זאת, הרבו להועיל לכחות העבריים. כשהתפרצו, סוף־סוף, אל
המרכז המסחרי, עברו האנשים בעד החורים שבקירות מחנות
לחנות, מבית לבית. המרכז נכבש. הקו הערבי נזרק חזרה אל
חומות העיר העתיקה. הקו העברי הגיע עד בית טאנוס הגדול,
המשקיף אל שער יפו. בין שני הקוים נשאר שטח־הפקר של
מאה ועשרים צעד, ובו מספר בתים קטנים, שאף צד לא הס פיק
לפוצצם בעוד מועד.
המלחמה הפכה מלחמת־עמדות משעממת. בבית־טאנוס נש ארו
יחידות, ללא מעשה. מפעם לפעם פגע בבית פגז ערבי מן
העיר העתיקה, נקב את הקירות, התקרה, הרצפות. מוטות
בטון נמעכו, נתלו כענפי־עצים אחרי סערה. החיילים המשו עממים,
בני תריסר ארצית, ליכלכו.את הקירות בכתובות וב שמות
בתריסר שפות. הריצפה המנוקבת של קומת־הקרקע
הפכה בית־כסא ציבורי.
4מיטות 12 ,איש. כשנגמרה המלחמה, לא חזרו החיים
במרכז המסחרי למסלולם. לאיש לא היה רצון לחזור אל הב תים
החרבים, אל החנויות המפיצצות, אשר באף אחת מהן
לא נשארה תקרה. מלבד מוסך של חיילים משוחררים נשאר
המרכז ריק מאדם.
אולם במדינה זו, הסופגת מאות אלפי. עולים, לא יתכן
חלל ריק. במחנות־עולים, במעברות, נדחס עם הדש, שלח את
מרגליו לכל כנפי הארץ, כבימי משה ויהושע. מרגלים אלה
חזרו והודיעו: ישנה שכונה ייקה, מפוצצת, מלוכלכת. היא
טובה ממחנה־העולים.
לפני חצי שנה החלה הפלישה. משפחות משפחות של עולים
מעיראק ירדו על המרכז, תפסו את המבנים החרבים. גם הן
לא יכלו לגור בחנויות הפתוחות. אולם מאחורי כל חנית
מפוצצת היה מחסן זעיר, מכוסה, שלא פוצץ. בכל מחסן כזה,
שגודלו כגודל חדר־אמבטיה בינוני, השתכנה משפחה. הריהוט:
שורה של 4־ 5מיטות, ללא רווחים ביניהן, על״הן ישנים 12
או 15 בני המשפחה, ארגז המשמש שולחן, קערה גדולה לבישול
ולכביסה.
המאושרים ביותר פלשו לבית טאנוס. בקומה השניה של
הבית שורה של חדרים, ללא דלתות, ללא חלונות• בכל חדר
4מיטות שהושמו יחד כמיטה אחת, עליהן שוכבים ,12 ,10
15 איש, כולל נערים ונערות, בחורים ובחורות, ותינוקות.
מלבדן: שולחן שהיה פעם ארגז, פרימוס, קומקום. מלבדם: לא
כלום.
וגדד־תיל. בקומה התחתונה, מתחת למוטות צואה הבטון המפוצצים המשתלשלים מן התקרה, על רצפת־הבטון
הנקובה, שאפשר ליפול דרכה לעומק של 5־ 4מטרים, בין
ערימות הצואה המסריחות, ליד גדר־תיל של הגבול, משחקים
הילדים.

צילם: דויד רוכינגר

^זו ^-סוי־

מתחת לגושי בטון מפוצצים משהקים להם שלושה ילדים.
מלוכלכים. קרועי־כגדים. אולי מזי־ רעם.
לפני 4חדשים באו מעיראק. למולדת חדשה.
עתה הם נמצאים כין שני גבולות.
ממזרח, מרחק צעדים מעטים, מתודות גדרי־התיל של הגבול
המדיני. שס מזדקרת הומת העיר העתיקה. דרך שער יפו
(כתמונה משמאל) נראים הכתים הראשונים של העיר הערכית.
ליד חומת־המחסום עומד חייל הלגיון, חבוש כפייה אדומה. בידיו
הרובה. אם יעברו התינוקות את הגדר, אם יצעדו צעדים אחדים
לכיוון זה -יירו.
ממערב, מרחק צעדים מעטים, נמצא *הגבול השני. אבזרי
יותר. אך כלתי־נראה. הגבול של ״הישוב הוותיק״.
שם, מעבר לגבול זה, שוקקים החיים ברחוב הנסיבה מרי,
מלאות החנויות, טסים הקרייזלרים.
שם יושבים ילדים אחרים. לכושים יפה. ניזונים יפה. האמה
רודפת אחריהם, כשבידה כוס הלבן. הגננת מלמדת אותם ״עוגה,
עוגה, עוגה...״

אין ילדים אלה של שכונת המרכז המסחרי דומיס למוד׳
עות־ד,תעמולה של קרן־היסוד (מימין) .אין הם דומיב למודעות־תעמולה
בכלל.
בסטאמיססיקה הס מופיעים במדור: עולים שנקלטו. שהו׳י
עזבו את מחנות־העולים, שהרי חיים הם בעיר.
אלא שהחיים שונים מן הסטאטיסטיקה. החיים אומרים:
ילדים אלה לא נקלטו. הם מתגיללים ברפש, חיים בשטח הפקר
— מעשי ונפשי.
תמונות אלה מצטרפות לכתב אשמה. קל?גולל אשמה זי
על אחרים — על הכנסת, על הממשלה, על הסוכנות. אולם
על ספסל הנאשמים יושב האדם המזדעזע למראה התמונות :
האזרח הפשוט. עליו רובצת ־,אחריות.

זוהמה כשפע: שמחה, בת שנחים 6 ,חדשים בארץ, אבא מחוסר עבודה. יש לח
פינה משלה: מטרים מעטים מגד! התיל הדוקי־ני המסמן שטח הפקר ב ץ ישראל והירדן.

כן ילדים לכל: כאן אין לומדים עברית. גט לא שירים. כאן לומדים רק להתרוצץ על הארץ׳
לשחק בשברי אבנים וחוטים שנשארו מינוי הקרבות שהפנו את המרכז המסחרי לעי חרבות גדול

הילדה והצעצוע:

רחל, בת 4 ,3חרשים בארץ. גרה בחדר עם 9אחים ואחיות.

מרחוק: הישוכ הוותיק, גן־העדן

מקרום: חנויות מפוצצות, מקלט עולים.

חינוךהוכה: החוק לא הגיע אליהם, ני איש לא התענין בהם. יתכן והעולם התחתון יתענין.

השיכון: פינה כאולם שרוך, מפוצץ.

התעסוקה: סילוק ההודכות והצואה

ישראל הוא ילד־עולה. לעומת כל ילד חמוד ומפונק שנולד
בארץ, כילד שמימין, ישנו ילד אחר דימתגיולל בסרחון בשכונה
חרבה, בכפר נטיש, במהנה־עולים.
יכול הישוב הוותיק, שהביא ילדים אלה ארצה, למשוך
בכתפיו באדישות, לאמר שידאגו העוליב לעצמם•
אולם משיכה זו בכתפים מסוכנת מאד, כשהמדובר בילדים.
ילדים אלה יגדלו, יהיו אזרחים; הם יהוו את מחצית
האוכלוסיה של מחר, אולי את רובה. אם יהיו מחונכים או
בלתיימחונכים, בריאים או {!כולי מחלות, חברתיים או אויב״
החברה — כל אלה יקבעו את דמות המדינה, את דמות האדם
העברי — מחר.
אך חיידקים כשפע: הרופאים קבעו — בכל לידר מיס, כך וכך נוליון חיידקים.
אם לא ישאבו מים מן הבור הפתוח — מה י ש תו? במה יתרחצו? נער זה, שעלה
מבגדאד, זו כר חיים טובים. הוא לא מתחרט שבא. אך הוא. קיוה שיבוא מארץ פראית
לארץ תרבותית, ארץ־אחים. במקומה מצא — שני מטרים מרובעים במרכז המסחרי.

מי ישכיח? אסתר מצאה לה צעצוע: סכין חלודה, זכר מתושביו הקודמים של
המרכז. אוצרות כאלה אינם חמי־ם. אפשר למצוא עוד מוכרות כמלה. רימונים, מוקש־ם

הילדוהפצעים: בזוהמה אין מקום להיגיינה.

המשפחה: תריסר בחדר אחד.

דוד, בן ה־ ,3אינו יודע מהי

משק־הכית: בישול בזוהמה.

כ כי כל ם

תי נו ק:

ככל ילדה היא

מבקשת

אהבה.

לא יותר אן גם לא פחות,

הגבול 120 :צעד לחומת העיר העתיקה, ללגיונרים השמחים לירות

במדינה
העם

1310ש ד עקשן
כשנודע לעם כי ארנסט מוין מת, עלי
רחוקים
בו זכרונות נשכחים מימים לא להתנקש ביותר. האיש, שפעמיים ניסו
בחייו ושמת, בכל זאת, מות טבעי אחרי
שפרש מתפקידו, הטביע את חותמו יותר
מכל אדם אחר על יצירת המדינה.
בתמונה נזכר האזרח שרק לפני 4שנים
היו רוב מנהיגי המדינה של היום מוכנים
להסתפק ב־ 100.000 אשרות כניסה לפלש־של
טינה,
שרק עקשנותו הבלתי־רגילה
האיש הזה מנעה פשרה זו — יע״י זאת
איפשר את הקמת המדינה.
אותה שעה נמוגה התקווה לחיסול מהיר
של הסכסוך בחולה. כששתי הממשלות מאלצרכי
שימות
זו את זו בפרובוקציה
בחירות פנימיות, הועבר הסכסוך לבמה
הבינלאומית העליונה•

לתנאי המינימום של אחוז אחד
בכנסת 8000 ,קולות לפחות.

לייצוג

יום החמשי הארוך ; !עדת החוקה
ישבה ביום הרביעי מבוקר ועד חצות, זיכ תה
את חבריה בהפסקה בת תשעים דקות
לסעודת צהרים וערב, ליטשה, סופית, את
נוסח חוק הבחירות, רשמה את העשרות
הרבות של ההסתייגויות.
לבסוף, ביום החמישי, נהכנסה המליאה,
ישבה עשר שעות, שמעה את ההסתייגו יות
למיניהן, הצביעה, דחתה, קיבלה.
יחד עם נאומי פרידה, כשל הלל קוק
שהציע, לטובת המדינה, הקמתם של שני
בתי מחוקקים: בית נבחרים בן 90 חברים
ובית עליון בן ; 30 בחירות איזוריות ו ריסון
כוחן של המפלגות הכלל ארציות ו בקשתו
של שלמה לביא, איש מפא״י מעין
חרוד, לצמצם את מספר הח״כים ל״נד,

סויפרי־החוץ
התופעה המעציבה: מפי
הישראליים נתקבל הרושם שמדינת ישראל
שוב טעתה בהערכת דעת הקהל הבינלאומית,
יצרה הלך־רוח פרו־ערבי גם באו״ם. עובדה לאזרח הפשוט הזכיר הדבר
אחת, היטודית במדינה: השנאה ההדדית של
העמים במרחב לא פחתה, סיכויי השלום
קלושים כיום לא פחות מאשר בכל עת
אחרת מאז פרוץ מלחמת־העצמאות.

במשך 178 יום אלה ריכזה הכנסת,
במידה שריכזה את תשומת לב המדינה
בענייני משק, בטחון וחוץ, והבהירה את
אי יכולת המדינה לעמוד מבלי התקשרות
ברורה עם המערב, ובמיוחד: ארצות הב רית
של אמריקה•
הבחירות חיסון, רוץ !
כאשר יצאו עשרות הח״כים מאולם המליאה
בשעה עשר בערב, היה ברור לעש רים
מהם, לפחות, שבעוד ארבעה חדשים
שוב לא יהיו ח״כים. הסיבה: חמש עשרה
דקות לפני כן אישרה הכנסת את חוק הב חירות
לכנסת השנייה 27 ,יום אחר התפטרות
ממשלת בן־גוריון, שנסתכסכה עם
שותפיה לקואליציה: הדתיים.
בעוד מאה יום, בשלושים ליולי, יבח רו
לפחות 750 אלף תושבים (שהם כש מונים
אחוז ממספר בעלי זכות הבחירה,
מידת השתתפות מקובלת בבחירות ישראליות)
באוסף ח״כים חדשים, מתוך קהל
המפלגות הבטוחות בכוחן לרכז, בהתאם

פני האורח לא זעו.
״לא אמרתי בלונדון שנענית לבקשתי.
אמרתי שדיברתי אתך״.
הדלת נפתחה, נכנס אליעזר קפלן. שד
והפליט :
האוצר נעץ את עיניו ביושב
״כמדומני שאני רואה אותך בפעם הראשונה
בחיי ; איך הסתמכת עלי בשגרירות
הלונדונית?״
״אני לא אמרתי, שראית אותי, רק קבע תי
שראיתי אותך, ואכן ראיתי אותך, כש יצאת
מן המשרד ונכנסת למכונית שלך...״
איך סידר מר א. את עניניו לא נתברר.
אבל ידוע ששר האוצר דרש מהממשל:,
לשלוח חוזר לכל צירויות ישראל בעולם,
שלא יתחשבו בכל המלצה שהיא, אם אין
היא נושאת אישור מהקריה עם חותמת
הממשלה עליו.

האויב פפ שז תך

שגי מיליון מריס

שני חייפים חדשי

בראות דוד הורוביץ את הלקוח, רתח
כולו .״הרי סירבתי לך בהחלט, איך יכולת,
אדוני, להסתמך עלי בלונדון ! ״

בחדר שקט ביפו, בבית ערבי לשעבר,
הקימה הממשלה מטה למלחמה חימית.
לרשותו העמידה אוירונים, כלי רכב, חייצורך,
ניתנה
לים, שוטרים ואם יהיה
הרשות לגייס את כל בני הנוער במספר
הדרוש. בראש המטה לא הועמד חייל, אלא
איש מדע ותיק — ד״ר פלג.

כמעט ששה חדשים (לדייק: חסר אר בעה
ימים) אחר פתיחתו של החלק הראשון
של המושב השלישי, נתפזרה הכנסת
לחופשת הפסח שלה, שחדשיים וחצי לא חריה
יעמדו בצל יום הבחירות.

אחר שלא פתח את פיו בכנסת, מלבד
לקריאת ביניים אחת, שלא הובנה כל צר כה,
ונעדר מישיבות הכנסת בחלקן הגדול
של השנתיים האחרונות, הגיעה הקריירה
הפרלמנטרית של איש סיעה ב׳ ,יצחק טבנ־קין
העין־חרודי, לקיצה.
שלושה חדשים לפני תום תקופת כהונת
הכנסת הנוכחית, הושבעו דב ליבשיץ, איש
התכנון הפוליטי במרכז מפ״ם, ומנחם הרצון,
איש עדות המזרח, כח״כים שיתפשו
את מקומם של טבנקין ודב בר גיר, איש
חשונזר הצעיר וחבר קיבוץ עין החורש,
השוהה בשליחות בדרום אמריקה.
הכוונה הגלויה: גיוס מספר גדול ככל
האפשר של ח״כים מפ״מיים פעילים בידיהם,
בשעות הצבעה, לחלקו השני של המו שב
האחרון של הכנסת הראשונה.
ייאושו של יצחק
המסקנה הגלויה :
טבנקין מתקוותו להמשיך את שיתוף הפ עולה
בין סיעה ב׳ לחש ונזר הצעיר, מר כיבי
נזפ׳׳ם העקריים.

הלקוח הגיע לתל־אביב, כנראה, על חש בון
המדינה. אליעזר קפלן כיוון אותו ל־דוליק.

אשר, השבוע עלה שוב הארבה
על הפרק. הפעם היה מדובר באמצעים
למלחמה בחזית רחוקה יותר: איראן. שם
פלשו מאות מיליונים החסילים, הפכו מט עים
נרחבים לשממות חשופות. האמריקאים,
המארגנים את המלחמה בארבה באיראן,
פנו לממשלת ישראל בשאלה, אם
היא מוכנה לעזור להם במלחמה באויב
המשותף לכל המרחב. התשובה היתד, חיו בית:
הממשלה, יחד עם המועדון לתעו פה,
תעמיד לרשות האמריקאים את האוי־רונים
הקטנים, שנועדו לאותה מטרה בארץ.
יום אחרי זה, קיבלה הממשלה הודעה
שניה: תודה רבה, אבל אין צורך. מפני
שעירק סרבה, כנראה, שאוירונים אמריק איים
הנושאים בבטנם אוירונים ישראליים
קלים יעברו מעל שמי עירק.

חקלאות

הכנסת

אותם ימים נוכחו למעלה מעשרים אלף
אזרחים ב־ 72 ישיבות המליאה, הקשיבו ל שני
מיליון מלים, שנבעו מפיות הח״כים
(כמספר המלים בעשרים ספרים בעלי ארבע
מאות עמודים כל אחד) ,שחוקקו׳ 45 חו קים
חדשים (רובם הגדול כלכליים) ,הציעו
68 הצעות לסדר היום ושמעו את התשו בות
ל־ 168 שאילתות.

״הלקוח טוען, שדיבר בענין זה גם עם
דוליק (דוד הורוביץ)״.
״ייתכן מאד ! שלחוהו הנה !״

לו להתלוצץ, כי הארבה מהטס לפלוש לישראל,
פן יאכלוהו התושבים הרעבים לב שר.

יעקב
עזרא, נפל בקרב
הבן לא

ערק

התרכזה בשלוש בעיות י סוד: מספר הח״־
הבחירות. ושיטת כים, אחוז המינימום
יום הדין הגדול: ברוב מפתיע
( )60:35 שונתה החלטת ועדת החוקה, ש הגדילה
את מספר הח״כים ל־ ,151 והוחזרה
ל־ .120 כן שונתה ההחלטה לחייב רוב שני
שלישים בכנסת השנייה לשינוי שיטת הב התובעת
חירות,
דבר שיקל על מפא״י,
בחירות איזוריות, כדי להגיע לרוב יציב
להעביר את הצעת השינוי בהזדמנות הראשונה
במושב הכנסת החדשה.

ככל מטה סדיר, רשמו הד״ר פלג ו עוזריו
את תנועות האויב, על פני המר חקים
הגדולים, המשתרעים בין האויב ו הארץ.
הם חילקו כרוזי הסברה, המפרטים
את הפעולות, שיש לנקוט בהן במקרה,
שהאויב הנורא — הארבה — יפלוש.
ברגע שנראית להקת ארבה, על האזרח
להודיע מיד לתחנת המשטרה הקרובה
ביותר, או לממונים על המלחמה בארבה.
האנשים, ששמעו מפי ותיקים על השמות,
שעשה הארבה בשתי פלישות קודמות לארץ,
שמעו גם על מחסנים גדולים של סובין
וחומרים חימיים, שיפוזרו על פני הארץ. כאשר המתיחות.
כללי של
בידיה לא
שה. חלק
מתרומה

הגיע הפולש לעבר-הירדן, עלתה
ממשלת הירדן הכריזה על גיוס
כל הצעירים, אך האמצעים שהיו
הספיקו לביצוע העבודה הדרו מתקציב
הירדן למלחמה זו בא
של 3מיליון לירות, שניתנה

תודת האומה
החי המת
זעקה מרה פרצה מדירת מזל עזרא,
בחיפה.
ברחוב נוזהה, שבעיר התחתית
״הננו מצטערים להודיעך, כי יעקב בנך
נפל בקרב״ ,נאמר בהודעה מטעם קצין
העיר בחיפה, שנמסרה במאי 1948 לאם
המתיפחת בבכי. יעקב, בן ה־ ,18 שסיים
את תקופת שרותו כפקיד מתחיל בבנק
אפ״ק בחיפה, התגייס לצבא, חודש אחרי
גיוסו נפל בקרבות יד מרדכי. השכולה אחרי שבועיים קבלה האם
מכתב תנחומין מאת מפקד הפלוגה, רב
סרן משה נצך ; וכן את קלף התנחומים
בחתימת שר הבחון. באוקטובר , 1948 בעת
שחרור יד מרדני, נערכה קבורת החללים,
שנפלו בקרב על הנקודה. ביניהם נקבר
גם יעקב עזרא. לאם, שביקרה מאז ד
פעמים את קבר בנה, נמסר שעון יד,
שנמצא בין בגדיו ; ליד קברו הוצב לוח
זכרון עם ציון שמו.
משרד הבטחון אישר י לאם תגמולין
חדשיים בסך 22ל״י, שקיבלתם עד סוף
יוני .1950 אולם כאשר באה מזל עזרא
לאגף השקום, בחיפה על מנת לקבל את
תמיכת חודש יולי, קידמה פקיד נזעם
ואמר: מה פתאם לשלם לך תגמולין —
הרי הבן שלך חי ! תחילה סברה האם
השכולה, כי אין הפקיד אלא חומד לצון,
אולם לאחר ימים מספר התברר לה, כי
הענין רציני מאד. נודע למשרד הבטחון,
כי יש בן (שני) למזל עזרא בסוריה. ונעור
החשד, שגם יעקב הצטרף אליו.
פקידי משרד הבטתון הסבירו לאם, כי

לבסוף אושר הסעיף המשונה, המגביל
את השתתפות נציגי המפלגות בכנסת, רק
אלה מביניהם, שזכו באחוז מכלל הקולות,
רשאיות לשלוח את נציגיהן לכנסת.
שאל איש מק׳׳י: מדוע להגביל לאחוז
אחד, מחר יגבילו בחמשה אחוזים, בעש רים
וחמשה.
המזרחי אחריו :
החזיק איש הפועל
כל מפלגה גדולה היתד, בצעירותה קטנה,
מעוטת קולות.
אך כאשר נסתיימה הישיבה, והח״בים
התעתדו לצאת לפגרת הפסח בת החודש,
ידעו המפלגות והעם, כי ניתן האות: עלי הן
להתחיל בריצה אחר קולות הבוחרים,
שיקבעו ביום הדין הגדול, מי ישב בארבע
שורות הספסלים, המסודרות בחצי גורן,
בבניין שברחוב המלך ג׳ורג׳ ,ויעצב את
גורל העם.

הגמשלח
.דברע קפדו!״
שר האוצר אליעזר קפלן ישב בכורסתו
הרכה, במשרדו, שטוף בעיון בניירות של פניו.
צילצול חד של הטלפון הפריע את
הדומיה.
״מדברת לונדון, השגרירות הישראלית.
מר א. רוצה לסיים עסק זה וזה. הוא
בתל-אביב״.
קובע שראה אותך בקריה
אליעזר קפלן קימט את מצחו, השתדל
להעלות בזכרונו את דמות המעונין. צליל
השם לא היה ז ד לו. הוא לא יכול להכחיש.
״ייתכן
מאד״ ,ענה לבסוף ,״הרבה אנ י
שים ראיתי*.

הטילי הארבה
הפולש לא פלש
לארצות ערב ע״י בריטניה למטרה זו. נש לחו
גם כ־סססז מכוניות משא, מדר תוכ נית
מרשל, שחולקו למדינות הערביות לפ עולה
מרוכזת נגד הארבה. ישראל, לעומת
זאת, חייבת לשלם בעצמה עבור כל הציוד
הדרוש.
תודה רכה. עם נחיתת קבוצת חלוץ
של מחנה הארבה באילת, היו אנשי משרד
החקלאות מוכנים. הם שבו מספר רב של
פולשים, והובילו אותם למעבדות לשם בדי קה.
אך כאשר לא בא אחרי קבוצה ז ו
הגל המשוער, ירדה המתיחות. האנשים הח
נמצאות
בידיהם ידיעות שבנה חי וערק
מן הצבא. אולם שעה שהאם המזועזעת
התחננה, כי יגלו לה את מקום הימצאו
— ענו לה :״לכי חפשי אותו בעצמך ! ״
אם המת־החי התעלפה.
האם השכולה התרוצצה ממשרד למש רד
בחיפושים אחרי עקבות בנה: אך
הדלתות נעולות, פקיד אחד משלהה לחברו,
וזה מראה לה את הפתח.
ביום אחד הודיעה האם, כי סימן מובהק
בידה לזיהוי גופת בנה: בגיל צעיר שבר

.העולם הזה״ ,מס 703 .

במד ־ נ ר,
את ידו. עקב טיפול רפואי מוזנח נשאר
מרפקו שבור ומעוקם. אחת בקשתה: תי נתן
לה האפשרות לנסוע למקום הקבורה,
לפתוח את הקבר, לערוך זיהוי תבי אי
כסף ונסע !״ אמרו הפקידים.

בעלי ד,תעשיה, כי אינו יכול לשאת באחריות
נקודות ההלבשה וההנעלה, שהוציא קודמו
דב יוסף .״מה יקרה?״ זעקו העתונים ,״אם
יורשו של מר קפלן יקום ויאמר, שאינו
אחראי עבור שטרות קודמו?״

׳ השםנמחק. בינתים הגיש משרד הב־טחון,
ע״פ דרישת מבקר המדינה, תביעה
לפרקליט מחוז חיפה, נגד גב׳ מזל עזרא
״באשמת הוצאת כסף במרמה״ .אולם הפ רקליט
סירב לטפל במקרה. האם האומללה
פנתה במכתב נרגש לרבנות הצבאית,
ובקשה פרטים על בנה ! אולם התשובה
היתד לא הצלחנו לאתר את מקום הי־קברו
של בנך מגבוה ניתנה הוראה
למחוק את שמו של יעקב עזרא מרשימת
החללים. על הלוח המוצב על הקבר, ביו
מרדכי, נרשם :״אברהם בן אברהם, חלל
אלמוני.״

היתה זו התנגשותו השנייה של מנהל
משרד המסחר והתעשיה. הראשונה אירעה של בעקבות שיחה עם סופרו הכלכלי
מעריב. בתשובה לשאלת הסופר, איך תרוסן
ההפקרות בשטח שיווק התוצרת התעשיי תית׳
השיב מנהל משרד המסחר והתעשייה,
שהממשלה תדאג לכך, שהתוצרת המוגמרת,
בהתאם לחומרי הגלם, תוחזר לממשלה.
להיכן תוחזר? על שאלה זו חולקים סופר
מעריב והיועץ המסחרי.

״כאן גרה מזל עזרא ן״ אמרו השוט רים׳
שבאו לערוך חיפוש מדוקדק, וחיטטו
בארונות למצוא ״מכתבים שהגיעו ממנו.״
דבר לא נמצא. המשטרה חקרה את השכנים.
שמא עובר הבן את הגבול ומבקר בלי לות
את אמו .״כן, כן, יש שמיעה, שהוא
ערק ללבנון, ומרגל לטובת הערבים.״ לח שו
השכנים. האם היתד, הרוסה מבחינה
נפשית. כל חייה רוכזו מעתה סביב נקו דה
אחת — למצוא את יעקב, חי -
או מת !
בכינוס הארצי של ההורים השכולים,
שהתקיים לא מכבר בירושלים, הופיעה בפני
הנאספים אשד, צנומה, צמוקת פנים, לב נת
שיער, שהשמיעה את תביעתה.
בתמיכת ועד ההורים השכולים בחיפה,
פנתה מזל עזרא לעוה״ד, שכתב למשרד

בל, חובש כיפה וקרא: הוצא את הברנש
הזה מכאן.
היה זה בועידת אגודת ישראל בבני
ברק באו חסידים (פלגו של שר הסעד)
מקורבים וסתם אוהדים. באו עתונאים, ובא
גם סופרו של העתון המתחרה הקול, שיג־גרטן.
חוצפה כזאת; עתוני השמאל —
ניחא, אבל עתונאי מתחרה מאותו המחנה
— לא ולא. לא הועילו מחאותיו של
שינגוזטן שהוצא בכוח.
נתגלגלה שיחה בין המקורבים :״מה
ראה הרב לכך, שנתן לו בכלל להיכנס?״

הרמן הולנדר נאלץ להכחיש את שתי
הטענות. שיחה פרטית, פנים אל פנים, עם
סופר מעריב. היתר, קלה יותר להכחשה,
מאשר פרטי כל מדויק רשמי של מוסד
מכובד. אבל היועץ המסחרי הוא מומחה
כלכלי נכבד, שהוזמן ע״י הממשלה מארה״ב
ויתכן מאד שמחשבותיו בשפה האנגלית
אינן הולמות את לבושן ד,תרגומי בעברית.
את סקירתו על המצב הכלכלי והכחשו־
,תיו מסר בכתב אחד מעוזריו.
למנהל אגף הטכסטיל, אלכסנדר אש כנזי,
היה פחות מזל. הוא הזדרז ושידר
התקליט
את תוכניתו בקול־ישראל. את
קשה יותר להכחיש. ואילו היועץ המס חרי
אמר מה שאמר קודם לפני עתונאים,
שהיו כדור נסיון לפני שידור ברדיו.

השוה השחור
בזכוכי ת מגדר ת
״ 30ל״י!״ קבע בפסקנות החלטית אדם
כסוף שיער, ממושקף, שעל כף ידו נח
בול ישראלי מקומט .״שמור אותו אצלך!״
השיב לעומתו, ברוגז, אחר מן הסתם אספן
בולים נלהב, שהתכונן לקנותו. היה זה
בול ישראלי רגיל, שנקנה במשרד הדואר
ב־ 60 פרוטה — אלא שהחותמת השחורה
המטושטשת, שהתנוססה עליו, היא היא
שהעלתה את ערכו. דרך זכוכית מגדלת
אפשר היה להבחין במלה — ״לוד״ ,שנסת מנה
על גבי הבול.

העט התעצל, הטורית עבדה
ד,בטחון מכתב חריף וברור, בו איים בפנייה
לבית הדין העליון — באם הענין
ביותר.
לא יבורר סופית ׳ בזמן הקצר
התוצאה: במשרד עוה״ד נתקבל המכ תב
:״הננו מתכבדים בזה להודיע לבב׳
כי קבלנו הודעה ממטב״ל אכ״א, שאחרי
חקירה הוברר, כי בנך יעקב עזרא ז״ל
נפל חלל בקרב יד מרדכי, בתאריך 21
במאי 1948 ונקבר ביד מרדכי.״
כך השקיטו את האם בידיעה, כי הבן
אמנם מת.
״מקרה מחפיר זה איננו בודד, אלא
מהווה חוליה בשרשרת ארוכה של השפלות
והתעללויות בכבודם וזכרם של לוחמים
עברים״ — כותבים, במברקם לחברי הכ נסת,
אנשי ועד ההורים השכולים בחיפה.
המשק אמד מה שאמד
לזכותו של הרמן ד,ולנדר, היועץ הכלכלי
ומנהל משרד המסחר והתעשיה, נזקף נצ״
חון כביר. בפעם הראשונה בהיסטוריה של
המדינה החדשה הצליח איש זה להקים
גיבוש קואליציוני מהימין עד השמאל. הארץ,
דבר, הבוקר׳ הדור תקפו יחדיו את היועץ
הכלכלי, שהצהיר, לסי פרטיכל התאתדות

,העולם הזה׳ ,טס 703 .

ב־,9.12.50
הביאוגרפיה של המכתב: כתובה כעבור חדשיים, הייתה התשובה
ומוכנה. בזמן שהעט העצלן של משרד התלונות
לא מילא את תפקידו, עמד בן־
חורין כפוף על גבי הטוריה בעקשנות, לא
הפסיק עבודתו. מזמן כתיבת התשובה עד
משלוחה בדואר עברו — 64 יום. במכתב
הוסבר ברוב אדיבות למר משה בן־חורין

טען הסופר, ששמעו אומר למחסן מרכזי
(המצאת דב יוסף — אימת התאחדות בעלי
התעשייה, שנלחמו במרירות ברעיון, שהממ שלה
תשווק את סחורות הסוחרים) .קובע
מר ד,ולנדר: אכן אמר שהיצרנים יחויבו
להחזיר לממשלה סחורות מוגמרות, אבל
לא אל מחסן מרכזי.

אריה לייסנדר, דוריס דציונסר, נישואים
הליגה

הזדוזח, הנישואים נערכו

״שוטה״ ,ענה השני ,״אם לא היה מכ ניסו,
לא היה את מי לזרוק ! ״

באים ויוצאיס

משה כן־חורין, חקלאי

כשלא קבל כרטיס מזון של עובד קשה, שכל
עובד בטוריה מקבלו, פגה בתלונה למשרד
התלונות. התאריך היה, בשעה טובה ומוצ לחת,
ה־.8.10.50

״שוק שחור של בולים פורח בישראל!״
מתלוננים אספני הבולים, היודעים לספר
רבות אודות חכמת חלם של מומחי משרד
התחבורה, האחראיים לשטח הבולאות במ דינה.
לפני
כשבועיים התקיים בחיפה הכינוס
הארצי הראשון של חוקרי המטבעות ביש ראל•
חפץ דואר ישראל לחוג את המאורע,
הוציא לשוק סידרה מיוחד של גלויות דואר,
חותמות, ובולים. אולם תחת לתת לענין —

מאורע בעולם הבולאות הישראלית
פרסום מתאים, לא נודע על כך מאומה לקהל
הרחב. זאת ועוד: משרד הדואר המיוחד,
שפעל בימי הכינוס, לא סודר באולם המו זיאון
העירוני של חיפה, שם נערכו ההר צאות,
אלא בבית מלון ם מוך. אין זו
הפעם הראשונה, שדבר הוצאת חותמות או
בולים לשוק מוסתר מעיני הקהל. גם על
דבר פתיחת משרדי דואר בעכו, נהריה,
נצרת, כפר הרואה, מחנה מעבר תלפיות,
ועוד — לא היתר, כל הודעה מוקדמת.
התוצאה: בולי היום הראשון נמכרים
במחירי שוק שחור. בין האספנים. אלפי
הבולאים נתונים לחסדם של מתי מספר,
בעלי קשרים, להם ידועים, משום מה,
כל מסחרי הבולאות הישראלית.

העתונות
אח מ• דזדו ק
שר הסעד, הרב איצ׳ה מאיר לוין, קם
פתאום בכורסתו, נעץ עיניו בחלל העמוק,
בכוח נעורים ממש ירד מהבמה, עיניו שו טטו
באולם, בצעדים מהירים ניגש לסמל
המשטרה, הצביע על בתור ממושקף, מסור
היהודי
היה מוסלמי
כשנודע כי עומדת לבקר בארץ להקה
כושית, דרום אמריקאית, גברה הסקרנות.
אולם ברגע האחרון באה אפתעה: לא
הורשה ללהקה לבוא לארץ.
אנשי הטרופקימז עמדו לבוא מאיטליה,
אך משום מה לא קיבל המנהל שלהם את
ויזת הכניסה. מה אירע? לואי אדרה, יהו די
מיוצאי גרמניה ההיטלראית הוא מוס למי.
כך רצה. הוא בחר לו את הדת ה מוסלמית
עוד לפני 10 שנים, התאסלם
בשעה שהתגורר באפריקה הצפונית (מקום
שם הכיר, דרך אגב, את הפסנתרן לואנה,
שהתבודד בסביבה אקזוטית כדי — לא
לנגן, ולחקור את רוחו של בטהובן המקומי הלהקה טילגרפה לאימפרסיו
שלה, חברת פרנסוס, שהחלה להתענין ב דבר.
מנהל פרנסוס, המכיר את לואי אדרה,
אץ למשטרה, והסביר, כי הוא מכיר
את האיש ויידע, בי הוא אדם הביב ונחמד,
יהודי ככל היהודים, מבין באמנות, מדבר
גרמנית, אנגלית וצרפתית .״מה שכתוב ב דרכון
על דת — לא ידעתי״ ,טען מנהל
פרנסוס.
הדבר היה בדיון. בינתיים אחרה הלה קה
לבוא. אך ה״הפי אנד״ לא איחר לבוא.
לואי אדרה קיבל את הויזה, וטרופיקנה
הכושית תגיע עתה ביחד עם האימפרסיו
היהזדי־מוסלמי לתל אביב.

דרכי חיים
תלונה ע ד חלונה
רבים מבין אזרחי מדינת ישראל ודאי
אינם יודעים, כי קיימת תרופה לכל הפגמיב
הבירוקרטים של מנגנון הממשלה. אם קופח בעיכובים האזרח במתן רשיון כלשהו,
שונים משרדיים, יכול הוא לפנות אל משרד
התלונות, ליד משרד ראש הממשלה, משם
יקבל מכתב אדיב, הסבר הגיוני לקיפוח
ולעיכוב.
אך היכן אפשר להגיש תלונה על משרד
התלונות? זוהי השאלה, שניצבה בפני משה
בן־חורין ,41 ,חובש קרבי בחטיבת הנגב
בימי המלחמה, כיום פועל חקלאי(בטוריה נ
חשוב מאד) במגדיאל. אחד מאותם הדון
קישוטים של התקופה המודרנית, הנלחם
בעקשנות בכנפות טחנות הרוח של הבירוק רטיה.
איש המסוגל להיהרג על פרט קטן
שבקטנים של קיפוח.
משה ידע על קיום משרד התלונות, לכן,

בעזרת סעיפים רבים, כי פועל חקלאי אינו
ברשימת מקבלי התוספות. חתמה גברת
הנה אבן טוב.
בעקשנות אופיינית לעובד בטוריה פנה
בן חורין לד״ר פקר ממשרד העבודה. החל
חיפוש אחרי טיוטת ההחלטות בדבר כרטיסי
תוספת מזון. בכל המשרדים הממשלתיים
בת״א ובקריה לא נמצאה טיוטה יקרת
סלפטר,
מציאות זו. רק באמצעות פרץ
מהמרכז החקלאי, אישר הועד הפועל של
ההסתדרות, כי פועל חקלאי, איש טוריה,
זכאי לתוספת מדון. ואכן, בכרטיס הקודם
היה רשום סוג העבודה: טוריה.
מכתב שני ממשרד התלונות מאשר את
צדקת משה, אך מבקש מאתו להגיש בקשה
בשנית ולציין את סוג עבודתו: טוריה. אך
משה, עקשן הדואג לפרינציפ, מסרב לכתוב
פעמיים״ אומר משה: הטופס הרא שון
בסדר. הממשלה לא בסדר.
דת הדו׳ וה*רושה
אריה לייסנדר הגיע עם עלית הנוער
מגרמניה. כדי להתגבר על מכשולים פורמליים
מסויימים, אומץ בזמנו על ידי מש פחה
ששמה כהן.
דורים רציונסר הגיעה ארצה בעת
מלחמת השחרור כמח״ל ; הכירה את אריה
והחליטו להתחתן. בהיותה נשואה בארה״ב,
חזרה לאמריקה עם גמר הקרבות, השיגה
את הגט, עלתה שוב לפני כשנתיים.
מכיוון ששם אריה היה כהן, התנגדה
הרבנות לערוך את החתונה עם גרושה.
אריה הסתבך יותר ויותר בטענותיו, כי זה
אינו שמו האמיתי, וכשכל זאת לא הש פיע
על הרבנים טען, כי אינו בטוח אם
אביו היה יהודי. וכאן התחילו הצרות הא מיתיות:
מרב לרב, לבדיקה, לבית חולים
(אם אמנם נימול) .הרבנות טענה, כי גט
שניתן על ידי רב רפורמיסטי באמריקה
אינו שווה כלום. בחודש מאי 1950 פנו
לרב הרצוג, שהבטיח לעין בדבר למרות
״שזה לא ענינו״ .הוא לא השיב בכתב
עד היום הזה.
לפני זמן מה, עם היוסדה של ״הליגה
נגד כפיה דתית״ ,פנו למוסד חדש זה.
אחרי שנפוצו שמועות, כי ח״כ ז׳בוטינסקי
עומד להגיש שאילתה בענין זה בכנסת,
העניו,
וכי הליגה תזדרז ותפעל למען
החליט הזוג לפגות עוד פעם אחת לרבנות
— והנה נעלמו כל הבעיות בין לילה.
כהן או לא כהן, רב רפורמיסטי אי לא
רפורמיסטי — טקס הנשואים נערך השבוע
במשרדי ועד הקהילה בירושלים.
(המשך במדינה בעמוד ) 10

רומ*
יטליה אינה הארץ הגדולה ביותר, גם ל
עיני העולם המערבי והסובייטי אל אר
מישראל) .כתב מיוחד של העולם
ג. שטרנברג, כותב :
ביקיני סובייטי. האיטלקים מתחלקים 1 אינה פוליטית, מופשטת. היא טעונה להט נורא, חר
כשהתמוטט משטרו של מוסוליני אחרי ז!
ושמן־הקיק לא הועילו.
לדעת, כי מרתפי־העינויים
מפלגה קומוניסטית בעלת 3מליון חברים, זיגדולז
הברזל. המוראל של המפלגה, שחושל במחתרת וב
היה גבוה ביותר. היא יקיים גם היום בין מנהיגי ח
״האמריקאים סומכים על הפצצה האטומיו

של הס. ג .אי. ל ,.הסתדרות העוברים ד,עצונ
״לנו יש פצצה אטומית משלנו — המפלגה הקו*
במטוסים דרך מסבי־ראדאר. היא נמצאת במקום ד
האיטלקים, מהוים את הפצצה הגדולה ביותר במה
נימה זו חזרה בשיחות ללא־ספור. קיימ
הביקיני של סטאלין, שדה־הניסויים לנשק המסוכן
קאריירה של ספרן. אם כן הדבר,
הקומוניזם. כי בחמש השנים האחרוגות ירדה ד,שפ
עירהקודש: בשנת 1929 חתמה הננסיה הקאתולית חוזה עם מוסוליני, לפיו הוקמה ברומא מדינה עצמאית של האפיפיור ( 1000 תושבים.
450 דונאט) .לכאן נוהרים עולי־הרגל, בני העדה הקטולית בת מאות מליוני הנפשות, המביאים אתם מנה גדושה של אמונה ודולארים. למעלה.
האפיפיור.
עולות ספרדיות בסנט פטרום. למטה מימין: עולות יפאניות ליד מעין קדוש. משמאל: חייל המשמר בתלבושת שוויצית, צבא

אשם בכל פוליטיקאי צנום ממושקף, בז
,70 שהיה ציר בפרלט
.1945 אלצ׳ידה דה־גאספרי,
וחיכה לקצו של הדיקטטור רב־הנאומים. בתפקיד
תשומת לב העולם. הוא נראה אדם בינוני, אפרורי.
דה־גאספרי לא רכש את אהדת ההמונים
נתגלה כמומחה גם לזאת. הוא התגורר בדירה י
הרוצה לפנותו. הוא חדר לשורשי־היניקה של הקו
חזירים ואידיאלים. בדרום איטליה
העניים גם מן הפלאחים הערביים בארץ־ישראל, ע
בעיר. דה־גאספרי החל •לתקן את המצב בצורה מו
אחר: שהאיכרים ארגנו כמה פלישות ספונטניות בו
לכך שהאיכרים זנחו את האידיאלים הרחוקים, החל
בצפון, מרכז התעשיה, קמה הסתדרות עזב
כשפתחו פורשים טיטואיסטיים בהנהגת אלדו וואלד
המפלגה נמצאת בנסיגה לאורך כל קוי המערכה.
מכל א
ברומא עצמה מורגש אך מעט
הרחוב הומה ממדים — שוטרים לבושי פאר וחי
חיילי מוסוליני, שתגיעי דארץ־ישראל — כשבוי
מלחמתיים — עזרה ליתומים, ברכות־שחיה. בשנ|
בימי מוסוליני.
״מה איכפת לי מה צועקים בפרלמנט י״
שעמד בפינה, ונשא שלט סוכנות תכנית מרשל .״מג

הפורום

הצבאהחדש: הוא קיבל ציוד אמרילא׳ ומדים חדשים, אך לא את הרצון ללחום, תפקידו האמתי
לצאת לעתים לפעולה משטרתית נגד הקומוניסטים האיטלקים, שמפלגתם היא הגדולה באירופה המערבית.

פסל ממוריו עמנואלח

מלוכנית: המלך הקנן התפטר, בנו הודח. אולם מעריציו -
ת ע מו ל ה
בעלי האחוזות — דואגים שלא ״שבח. הנסיון לימדם: המזון טוב ממאמרים.

־ ביותר באירופה. למרות זאת מופנות היום
!ת 46.110.000 תושבים (על שטח גדול פי 13
שביקר לא מכבר באיטליה, בלוית הצלם
|ני סוגים: קומוניסטים ולא־קומוניסטים. הבחנה זו
לחיים, לבית־הקפה, לחוג המשפחה.
ונם שנות דיכוי וטרור פנימי, נוכח העולם הנדהם
ששכך האבק מעל חובות הפאשיזם, קמה מתוכן
והמלחמתית ביותר באירופה כולה, שממערב למסך
ממת הפרטיזנים חסרת הערך, אך רבת־ההרפתקאות,
רגה.
ף לר,ם,״ ליגלג לפוי ג׳יזפד; פטרוצ׳י, עכקן בינוני
( 3.600.000 חברים) ,הכפופה להנהגה קומוניסטית.
וסטית שבכל ארץ וארץ. אותה אין צורך לשאת
דה. בשסטאלין יתן את האות, היא תתפוצץ. ואנו,
הסוציאליזם...״
ף רגשה כללית, משני עברי המחיצה: איטליה היא
הר של הסובייטים־החתירה הפנימית.
הניסוי יכול, כיום׳ לעודד במידה רבה את
המפלגה הקומוניסטית, באיטיות אך בהתמדה.

אויבי

פני נזיר, שקיבל לידיו את רסן השלטון בדצמבר
האוסטרי, ישב זמן קצר בבית־הסוהר של מוסוליני
לא עורר תחילה את
פרן צנוע, בעיר הוואתיקאן,
1אט־אט נוכחו גם הזרים, שמשהו התרחש באיטליה.

עייהשפעוהיער: לבני תל־אביב נקניקים אלה הם חמס
רחוק. לרבים מבני רומא גרוע המצב: זהו חלוב קי־וב. יכולים
ו!ם להתביינן בגל הדברים הטיבים ולהעלות ריר בפיהם —
מחלון הראוה אל הקיבה מובילה הדו ן העוברת בכיס. העשירים
יכולים להשיג הכל, העניים לא כלום, עוניים הוא חובו
השדרה ליבנניה, המבמיהוז ־שהיה בעולם הבא, ושל המפלגה
הקומוניסטית המבטיחה ישועה לרבבות מאמיניה בעולם הזה.

וצעי־תעמולה בעבד, כמו מדינאים אחרים, אף בי
רה רגילה, התפרסם בשל סכסוכיו עם בעלת־הבית
מם, שירש אותם בזה אחד זה.
ים הקומוניסטים על המוני האיכרים, חסרי הקרקע,
ו עיניהם אל קרקעות האצילים, שבילו את זמנם
אך מכרעת: האחוזות הגדולות הראשונות חולקו,
\ הקומוניסטים. החלקות, שחולקו לם׳ הגורל, גרמו
וולמים על עזים וחזירים.
יריבה, ליכדה מליון וחצי פועלים אנטי־קומונטסטיים.
העולם הזה )697 חזית שניה לקומוניזם, נראה כי
החנויות מלאות — לפני אלת שיש בידם כסף.
אשר רק הציוד האמריקאי מבדיל ביניהם ובין
מפלגות־ הענק מתחרות ביניהם במפעלים בלתי —
העוני חיים הבריות כפי שחיו בימי נפוליון,
לי אחד מהם בזלזול, בהצביעו על ג׳יפ אמריקאי
הם ירקדו כולם לפי החליל הזה...״

קבר החיל האדמוני

תעמולהקומוניסטית: ביכה מפוארת ז ו הקימה המפלגה
הקומרניטטית לחבריה. נוחיות בורגנית עדיפה מתיאוריה יבשה.

ה מ חל ה הי שנה:
לידי מופוליני. היום

סנט בטרום

שער קונסטנטין

הפועלים האיטלקים היו תמיד סוררים. ב־ 1922 תפסו את בתי החרושת, גרסו למסירת דיקטטורה
שביתת ;כתמונה) יוקר המחיה.
שוב ידם חזקה: רובם המכריע מ או רגן במפלגה הקומוניסטית.

(הדשן במדינה

מעדת )7
סינור אפילו למען הקק״ל
״כל מי שהביא גרוש למען הקרן הקיימת,
יקום ויעמוד ליד הקיר״ ,אמרה המורה,
בכיתה א׳ בחולון (כמו במקומות רבים
אחרים) .רוב הילדים קמו והסתדרו בשורה.
הילדים, שנשארו יושבים, הרכינו את ראשם,
הסמיקו, ניסו להסתיר פניהם.
סחיטה חינוכית זו, המאלצת את היל לתת
דים
המבוישים להפציר בהוריהם,

על מה חשב באותו רגע הנאשם? על
מה הרהר? על העדות הראשונה, השניה, על
אשר אירע באמת בגבול? זאת לא סיפר
לאיש. הנאשמים חייבים לשמוע את פסק
הדין ואח״ב — במקרה של עונש —
לד,שמע לבאי כוח השלטון והחוק. כזה היה
המקרה עם קאדי. הוא הלך לבית הסוהר —
שותק.
מה היתר, עדותו של אורי קאדי, שאותה
הכחיש החייל לשעבר, בשעה שהחל המשפט
נגד הקצין והסמל? מה היה תכן העדות,
שנרשמה (לדברי קאדי בעדותו השניה) תחת
לחץ ואוים האגרוף של המשטרה הצבאית?

לות היה מסתנן לבית היתומים היהודי,
מביא אוכל לילדים.
עד אשר יום אחד, לפני כחצי שנה,
נעצר אלפרד מילר על ידי משטרת יש ראל,
הואשם בשיתיף פעולה עם הגרמנים.
היו עדויות בגדו, שלפיהן היתד, עבו דתו
לטובת הנרדפים מסווה, כדי לקבל
כספים ואחר כך היה משמידם. כך, למשל,
סופר באחת העדויות, כי מילר הציל קבו צת
ילדים מצפרני הגרמנים, העבירם בסירה
על פני הנהר, אך למעשה (לאחר שקיבל
כסף) הטביעם בנהר.
אלפרד מילר ישב בבית הכלא וחיכה
למשפטו. עד אשר יום אחד הובא בפני
שופט שלום והוצא בערבות של אלף לידות,
שניתנו על ידי ד״ר אשר בבלי,
מי שהיה שליחה של הסוכנות היהודית
בוינה, וידע על מעשיו של מילר. בינתיים
נמשכה החקירה ומילר חיכה בתור לפ תיחת
משפטו, אך יום אחד הוזמן למטה
המשטרה. שם נאמר לו :״מר מילר, ביטלנו
את התביעה נגדך. אין יסוד להא־שימך״
.והקצין הוסיף בחיוך קל, באורח
בלתי רשמי, כאילו דיבר לעצמו :״בע צם
— בדיוק הה,יפו מזה.״
דרך תת־קרקעית. אלפרד מילר
חזר לבית הקפה מאושר על נצחון הצדק.
נקי מקלון ההאשמה הכבדה והפופולרית
כל כך בימים אלה בישראל, חזר ללקוחו תיו.
הוא ממשיך להגיש את ר,״הפוך״
ה״רגיל״ וכיוצא באלה.
כיצד אירע הדבר? אך נודעה הפרשה
בבודפשט ובוינה (השטחים שבהם פעל אל-

להם את הגרוש, גרמה, כי יסרבו ללכת
ביום ריששי לבית־הספר, אם אין בידם
הכסף. כדי לעזור להם, קראה המורה להורי
הכיתה, יעצה לך,ם לתת גרוש לילדיהם,
״כדי למנוע בושה״.
כעבור זמן מה, חל שינוי לטובה בשטח
ההתרמה. כמעט כל הילדים הביאו גרוש,
ואחדים אף הביאו 30— 20 פרוטה. עד שנתברר
הסוד: ילדים רבים החלו גונבים את
הכסף בבית, בהעדיפם את החטא על הבושה.
כשבאו ההורים לבית־הספר והתלוננו לפני
המורה, נאלצה זו לקבוע כלל עקרוני:
אפילו למען הקרן הקיימת, אסור לגנוב.
אולם

השיטה הנפסדת

נשארה,.
משבט עדות כוז ב ת?
בבית משפט השלום בתל אביב נידון על השבוע אורי קאדי לחדשיים מאסר
מסירת עדות כוזבת בפני חוקרים צבאיים
בשעה שהיה בצבא. קאדי, חייל משוחרר
בן ,20 שעבר את מלחמת השחרור בכמה
חזיתות, לרבות העיר העתיקה בירושלים,
הוא האזרח הראשון בישראל, שהובא לדין
אזרחי בעוון עבירה בשעה שהיד, חייל.
לפני כשנה, מסרו קאדי, ועוד שני חיי לים,
עדות ביחס לפעולות חיילים בקרבת
הגבול. על סמך עדות זו נפתח תיק נגד
קצין צבא ועוזרו הסמל באשמת רצח. ואולם
לאחר זמן מה, בחקירה המוקדמת של אותו
משפט צבאי, מסרו השלשה, כי עדותם
הראשונה ״הוצאה מהם בכוח״ על ידי המש טרה
הצבאית. על כן בוטל המשפט נגד
הקצין והסמל, ואילו שלשה העדים הובאו
לדין באשמת עדות שקר. שנים מהם נידונו
לשנתיים 140 ,חדשי מאסר. אורי קאדי
היה בינתיים לאזרח ועל כן הובא בפני
משפט אזרחי.

״אפילו שיקולים של סולידריות״.
הקהל, שהזדמן לבית המשפט, בשעה שכב׳
השופט אליהו מאני הקריא את נימוקי פסק
הדין, לא ירד אולי לסוף דעתו• התובע
מגן פרקליט המחוז מר נתן קנת, שניהל
את המשפט הזה במשך כמה שבועות,
נראה עומד מרוכז ומאזין לדברי השופט,
כמוהו, כמעט ללא תגובה, עמד הנאשם,
הצעיר שנלחם במלחמה, נפצע ולבסוף —
בימי שלום — שינה עדות, והאזין אף
הוא לדברי ד״ר מאני על משמעות עדות
שקר יהיו אלה אפילו שקולים של
סולידריות אזרחית או חיילית, או לאומית,
דברים שהם שקר או שיש בהם חצי אמת״.

הראשי משנכנסה שרה לחדר הפקיד
שבקומה א׳ ,אירע מפנה פתאומי במתרחש.
האשד, החלה להתובח עם השוטרים ופקידי
בית המשפט, להוכיח כי היא חט־ ,מפשע,
שאינה יודעת מאומה, כי בעצם איננה אלא
אמנית — רקדנית וזמרת. כדי להוכיח את
צדקת דבריה, החלה האשד, בפעולה והצליחה
להתפשט, הסירה את בגדיה, מסרה את
צמיד הזהב שלה לפקיד הראשי (״שלא ילך
לאיבוד״) ,יצאה — במחול הסמבה, כשהיא
שרה בחצי תריסר שפות, בפרט ברוסית.

אדום השער
בסוף 1949 הגיע לארץ מהונגריה יחד
עם גל ר,עליה מאירופה, אלפרד מילר, אדם
רחב כתפיים, בעל שער אדום ואשתו החד,
— שניהם מלצרים מקצועיים. מקץ תקופה
קצרה קיבלו שניהם עבודה במקצועם: אל־פרד
עבד בקפה פסאג׳ ברחוב אלנבי בתל
אביב. עברו חודשים.
ביום בהיר אחד נתפרסם מילר בר בים
בשל עברו ההרפתקאני בימי שלטון
הנאצים בהונגריה. בעקבות מאמרים, שהו פיעו
בשני עתונים, שלחו גם כמה סופרי
חוץ כתבות על מי שהיד, מפקד הג״א
בבודפשט בימי שלטון הנאצי* זו היתד,
העמדת פנים, כי לאמתו של דבר פעל
תחת מסווה זה לטובת ר,נרדפי* ;העולם
הזה ,)664
ואמנם היו בפרשת מילר יסודות בל־שיים
ככתוב בספרים, משהו בנוסח הוליבוד.
מילר, נוצרי אדוק, היה נראה בחו צות
בודפשט בבגדי קצין מצוחצחים, יוצא
ונכנס אצל המפקדים הגרמניים, אולם בלי
אין
חורי
״בלי המטבעות לא תתקיים החתונה״,
טען בהתרגשות רבה חמזי, שהואשם בהח זקתם
של 4וחצי ל״י מטבעות כסף מימי
המנדט .״זה הכסף לא כסף״ ,הסביר חמזי
לשוטרים .״כל אלה המטבעות לא לסחר־מכר
נועדו. קודש הם לחתונת בתי פטומה
עם בחיר לבה, בן שכננו שפיק. מנהגנו
הוא, לתפור את המטבעות אל כרית, העשויה
משי חדש הקרוי נווכחלה. את הכר תולים
בצוארו של הסוס. המוביל את הכלה אל
בית החתן, והן מצלצלות ומרבות שמחד,
וששון בקרב הקרואים.״
״אין מטבעות, אין חתונה!״ אמר חזמי
חלבי, שעה שהוא מ ו * ץ אל מול פני הקצין

את האליבי שלו. כסמטבעות ישן
שבנו.
״יא, חמזי״ מקשה הקצין ,״ומדוע זה
לא תשתמש במטבעות איסראיל לצורך הח תונה?״

מתרתח הדרוזי .״הרי במטבעות
איסראיל אין חורים, אי אפשר להשחיל בהן
חוט!״
״טייב!״ אומר הקצין ,״אולם מה בדבר
מטבעות השילינגים, שמצאו ברשותך בסכום
2וחצי ל״י? כלום גם בהם יש נקבים?״

איש התעורר בדי ל ה

בוקר אחד, בשבוע שעבר, הובאה לחדר
העצורים של בית משפט השלום בתל אביב,
לשם הוצאת פקודת מעצר, אשה כבת ,30 ארנק שהמשטרה חושדת בה, כי גנבה
מאחת הנשים בחנות הנעלים של מיקולינסקי.
השוטרים ערכו את כל הצד הפורמלי, מלאו
טופס, הביאו את האשה בפני שופט, האשי מוה
:״שרה בורשטין, תושבת חיפה, ביום
זה זזה

״זאת אינה הוכחה, חביבה״ הסבירה לה
השוטרת בקול אמהי ,״איש לא אמר שאת
אינך יודעת לרקוד, הם רק אומרים שסחבח
ארנק.״

פשעים

חמזי חלבי נאלם דום.

שלא לד. ד איכוד

נדהמו הנוכחים נוכח הנימוקים הללו,
הסבירו לעצורה, כי שחרורה מהמעצר או
ביטול האשמה נגדה הם ענינו של שופט,
לא שלהם .״בסדר,״ אמרה האשה ,״נלך
לשופט״ .אך ברגע זה התגברה עליה השו טרת,
ר,כניסתה לחדר העצורים, שם הצליחה
לד,לבישה.

כל אלה שיכנעו את התביעה, כי אל־פרד
מילר רשאי להלך חפשי במדינת
היהודים. מדוע בא מילר להשתקע בישראל?
משום שלדעתו יש משהו בהונגריה של
היום, שאינו מוצא חן בעיניו...

שרה בורשטין, אמנית?
האמת היתה

ערומה!

פרד מילר בימי הכיבוש הגרמני) ,ומטר
תעודות ואישורים נשלח למטה המשטרה
מובן מאליו, התבי ולתביעה
הכללית.
עה לא הסתפקה באלה וחקרה את הענין
בדרכים יותר מוסמכות במקום. לאחר שבית
משפט בבודפשט דן לפני חדשיים למאסר
אדם בשם גליק על הוצאת דיבה, לא היה
עוד מקום להיסוסים. שכן גליק, הוא הוא
שהגיש ראשון את התלונה נגד מילר, לא חר
שקרא בעתונים את הכתבה על הנוצרי
מילר, שבא לארץ ישראל.
עתה, לאחר סיכום העובדות משני הצ דדים,
נסתבר, כי אלפרד מילר סיכן לא
פעם את חייו, כדי להציל נרדפים, בפרט
יהודים, מידי הגרמנים. בשנת ,1944 נאמר
באחת העדויות שנגבתה באירופה, שימש
מילר מספק־מזון למוסד, שבו רוכזו 200
ילדים יהודיים, שרעבו ללחם. באותה שנה
הבריח מילר, בדרך מקלטים תת קרקעיים,
את חבר העובדים של אותו מוסד, בשעה
שהגרמנים ניסו לשלחם למחנה השמדה.
תפקידו של מילר, כפי שמתברר, היה
— מפקד הג״א. אשד, אחת, בשם לגרי
פרנץ, מסרה בעדותה, כי בשנת , 1943
כאשר נכלאו תושבי אזור מסוים על ידי
הגרמנים בבתיהם, ואסור היה לעזבם, הביא
מילר מזון לכלואים, ולבסוף הכריחם בלילה
מן האזור. בחורף הביא מילר 36 מעילים
לילדים שרעדו מקור. וכך הלאה.

״חלום! הבל ורעות רוח!״ אמרו השב־לתנים
המושבעים. חוקרים ואנשי מדע העלו
התת־השערות
פסיכואנליטיות מתחומי
ההכרה. אולם בסתרי הלב קיימת אצל כל
בן תמותה אמונת הבל תמימה, ילדותית,
בכוח הקסם כביכול, הטמון בחלום לילה.
כך אירע גם לבעל מוסר ידוע בחיפה,
איש עסקים מצליח, מפוכח, רחוק מכל מה
שכוח מסתורין נודף ממנו, שהתעורר באש מורת
שלישית מחלום זוועות, בו ראה כיצד משם אלמונים פורצים למוסכו, גונבים
חלקי חילוף.
בעל החלום לא התעצל, התלבש, טס
במכוניתו למוסך. משהגיע למקום, הכיר
לדעת כי כל טרחתו לשוא היתר .,המנעולים
נעולים, כפי שהשאירם, הדלתות סגורות
היטב. משפנה לחזור לביתו, הבחין לפתע
במכונית, שמנועה פועל שנצבר, בצד המד רכה.
אולם כשהחל לצעוד בכיוון למכונית
— החלה זו לזוז, להתחמק מן המקום.
הדבר עורר את חשדו של בעל המוסך —
הוא החל רודף אחרי המכונית הנמלטת.
לאחר רדיפה דרמטית בחצות לילה, נתקלה
המכונית האלמונית בטנק של תחנת מילוי
בנזין ליד בת־גלים.
מבעד דלתות המכונית ברחו בדמויות
אל עבר השדות. בתוך המכונית הנטושה
מצא בעל המוסך: סחורות גלנטריה והלבשה
בשווי מאות ל״י (בין השאר 14 חליפות),
שנגנבו באותו לילה מאחת החנויות במרכז
העיר. היום מקרה עיוור? מכל מקום כדאי
להסתכן, אף לקום חצות, כדי למצוא על
אם הדרך 14 חליפות.
הארץ מצחוק?
טאנקים אמריקאים רעמו היום בהתגל־גלם
מעבר לקו הרוחב ד 38 הארץ)
מרדכי כהן, ירושלים

פרויד אד פוליטיקה
שרר

(חולה {:בשעות לפני הצהריים
אתמול שקר באזור( .הארץ)
מרים גץ, קרות מטלון

פיוב עצמי

סיר ראלף סטיבנסון הגיע אמש לכאן לתיקון כשבידו הבהרות תנאי בריטניה
החוזה האנגלז־בריטי( .הארץ)
עמרם לסברגר, ת״א.

המחסור כגברים
מעונינים באשה אינטליגנטית בגיל ה עמידה
לחיי שיתוף עם אשד, יחידה וצעירה(
.מעריב).
מ ,.נתניה

.העול הזה״ ,מם 703 .

כדורגל
ב־ת״ר נשארה בודד ה
הופעת הבכורה של הכדורגלנים היש ראליים
על אדמת תורכיה נסתיימה בהפ סד.
החשש שמכבי תל־אביב אינו כיום
בפורמה טובה התאמת. התורכים ידועים
במלחמה בביתם, ואין פלא שתוצאת המח צית
הראשונה היתר 0:3לטובת פנרבא־

חצ׳ה.

הצלקות המקשטות את פניו הן זכרונות
של דוקרבים נגד הגרמנים, שהעליבו את
היהודים. אך באופן מיוחד עסק הספורטאי
הרב־גוני בריצות. מדי ערב בערב היו שני
האתלטים: ד״ר סימון (כיום מנהלה של
המחלקה לתרבות הגוף, שליד משרד החנוך
והתרבות) וד״ר טיילהבר רצים להנאתם.
בימי ראשון היו שני הרצים מגדילים את
המרחק עד 12— 10ק״מ• הפעילות הספור טיבית
נתנה את אותותיה. הד״ר הצעיר
התנדב לשתי מלחמות: תורכיה —איטליה
( ) 1911 ובולגריה —תורכיה (.)1912

היהודית. ספורטאי ומשוגע לריצות, שהת פרסם
בנסיונותיו למתוח את שרירי הס טודנטים
באוניברסיטה.

חיפה בר א ש ושרב חמסין מעיק שרר השנה
כבד בזמן התחרויות על מירוץ העתיד
(מאורגן ע״י אגודת ברית־מכבים־עתיד) .אך
בכל אופן הופיעו כששים רצים. בגביע
לבוגרים זכתה אגודת מכבי־הצפון־תל־אביב,
אך בין הבודדים הגיע ראשון הצעיר יוסף
סלמה מחיפה. יוסף עבר 4000 מטר תוך
13:17,2דקות. בין הנערים ניטש קרב

הקהל שבא לתחרות ( 30.000 איש) ראה
כיצד כבש יוסל׳ה מרימוביץ את שער
הכבוד לטובת מכבי ממכת עונשין של
11מ׳ .המשחק נסתיים — .1:3השיפוט
לא היה אובייקטיבי ביותר זאף יש סברה,
ששער אחד נכבש ממצב נבדל ברור.
בינתיים נודע על צאתה של קבוצת
הפועל תל־אביב לחופשת סוף שבוע באי
קפריסין. במוצאי־שבת יצאו הכדורגלנים
התל־אביבים לערוך שלושה משחקים, כך
שמכל הקבוצות התל־אביביזת תשאר ביתר
בודדה•

אתלטיקה קרה
עד הפנים צדקות
כאשר מלאו לד״ר פליבם א. טייל-
הבר 65 שנה, נערך נשף מקורי ביותר.
במקום לחגוג את המאורע סביב שולח נות
ארוכים, הצטרפו ידידיו ומוקיריו (על
מכוניות) לראות בריצתו מפתח־תקוה לתל־אביב.
הד״ר הדינמי עבר מרחק זה תוך
שעה אחת ובדיוק כמו שעבר את המרחק
ביום ההולדת ה־ .60 לאלה שהתבוננו מק רוב
בשרירי פניו, נתגלו גם צלקות רבות
על הפנים.
כדורגל וציונות. כבר בגיל 6התחיל
פליקס אהרן עוסק בספורט. הדוג מה
החיה שמשה לו משפחתו. אביו, שהיה
רופא החצר של המלך הבאוארי, יסד אגו דות
ספורטיביות ראשונות לנשים. בגיל 17
מצא הספורט חן בעיני הסטודנט הצעיר
לרפואה והוא יסד, ביחד עם מספר חברים
יהודים, את אגודת המתעמליס־העברייס.
למרות שההשקפה השלטת היתה, שיש לע סוק
רק בהתעמלות, מכיון שהיא מביאה
משמעת, החל טיילהבר לייסד גם קבוצות
כדורגל עם סמל מגן־דוד, מכיון שההתעמלות
ר,חדגונית היתר, משעממת.
אחרון — וראשון. בשעות הבוקר
היה טיילהבר לומד באוניברסיטה. ובש עות
אחה״צ היה מתאמן ומתחרה. הוא לא
השיג במקצועות הספורטיביים שיאים, אך
סיסמתו היתד, להשתתף בכל מפעל. כבר
או התמודד היהודי במירוץ־אופניים, סקי,
החלקה על קרח, כדורגל, שחיה וסיוף,

מגרש כמקום כית־חורים. מאז
ממשיך ד״ר טיילהבר בריצותיו הארוכות
למרחקים של 12— 10ק״מ, ובמשך 30
שנה לא נטש את המסלול. דאגה מיוחדת
ניתנה ליסוד סניפים ספורטיביים לקשישים.
הסיסמה, שאותה נסח הרופא עוד בגרמניה
מגרש ספורט במקום בית־חולים, קנתה
לה שביתה גם בארץ. כדי לפתח את הריצות
הארוכות, שאינן אהודות על הנוער, נתרם
גביע. קופת חולים מכבי קבעה גבי עים
לריצת 4000 מטר לבוגרים בודדים
ולקבוצות. בנו של ד״ר טיילהבר — עדין
— מתחרה על גביע על שם אביו. עדין
כשלעצמו, רב־סרן לשעבר בחטיבת הנגב,
וכיום סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים,
הלך בעקבות האב. אלוף ארץ־
ישראל, בזמנו, למרחקים של 800ו־1500
מטר, וכן רבן המחנה השמיני בבריגדה

ת שבץ מס6 5 .
מאת הקוראה

אלה בינשטוק,

תל־אביב.

מאונך )2 :שרף )6 .נבואת זעם )8 .כלי
זמר מד״,אדם השלישי״ ) 10 .המון ) 12 .אליל
בבלי ) 13 .ארבעים )14 .מה שאכלו במדבר.
) 15 חליפת הע נב ) 16 .כלי קשת ) 18 .סוג לול.
) 19 שם פרטי הזהה עם שם עם )21 .טקסימטר.
)24 עקבן )25 .במאי צעיר, מטפח תיאטר־ן
הזירה )28 .מה שדרוש לפותר תשבצים;)29 .
גולה.
קוסם )31 .הזכר של ההורים)32 .
)34 גיל חופה )35 .שחקן מעשי שדאג לניר
להדפסת פרסומותיו )36 .תאר למוסמך בלימודים
תורניים )37 .צמח רעל )39 .קומיקן )40 .מלת
פתיחה לשבועה )41 .כוח )42 .בירת פרו)44 .
פינה )46 .שמו הפרטי של מייסד הקרן הקיימת.
)48 סמל מדינת ישראל ) 50 .מקום ממכר משק אות
קלים )51 .מלאכת שזירה ) 53 .קול עמוק.
)54 גרון האריה )56 מתנה )57 .חיה מצויה
בטיבט )58 .כלי נגינה חשוב בתזמורת צבאית.
)60 כלי נגינה הנותן קצב, מקובל סגני ילדים.
) 62 צמח )64 .גבורת רומן של אמיל זולה.
מאוזן ) 1 :סופר יהודי הכותב על הנצרות.
) 2לכלוך על הבגד )3 .אהוב על הפרה.

.העולם הזה״׳ מם 703 .

בריצה למרחק של 1800 מטר. ושמעון בח בוט,
אף הוא מחיפה, הגיע ראשון בזמן
של .34:42,6

ארצות הברית
מ׳ ח״ למען מי 7
בעשרות השנים האחרונות גברה והלכה
השפעת הספורט על חיי האוניברסיטאות
האמריקאיות. יותר ויותר דחקו התחרויות
את הלימודים אל הפינה, יותר ויותר גברה
ההתחרות בין מוסדות החינוך, שהשתדלו
״לסחוב״ שחקנים זה מזה או להכניס לק בוצותיהם
שחקנים המקבלים שכר, שאינם
לומדים כלל.
השבוע אמר ג׳ורג׳ קרוס, נשיא אוניבר סיטת
אוקלאהומה, אימרת־כנף המסכמת
יפה את המצב :״אנו משתדלים לפתח את

האוניברסיטה, כך שקבוצת־הכדורגל שלנו
תוכל להתגאות בה״.
השוחד
ד״ר לכדורגל שערורית
באוניברסיטאות בארצות״הברית הביאה את
כתב הטיימט — צ׳רלס גרצנר — לחקור
את תנאי לימודיהם ׳ואימוניהם של הספור טאים
במכללות האמריקניות. עתונאי זה,
שנעזר ע״י 12 חוקרים, עבד במשך 31/2
שבועות במכללות השונות, בא במגע עם
הספורטאים והמאמנים. בשבוע החולף גילה
את ספורו ברבים.
גם באוירונים. אל כל מקום שפנה לאתלטים ערך חיפושים וחקירות ביחס
מצטיינים. הספורטאים המצטיינים מקבלים
תשלומי כסף גדולים, מלבושים, מכוניות,
כדי שיסכימו להרשם ללמוד באוניברסיטה. לספורטאים אין האוניברסיטאות מחכות
שיבואו להרשם, אלא הן משגרות מומחים,
שימשכו את התלמידים למכללה. האוניבר מיוחדים,
סיטה
שוברת אפילו אוירונים מרוחקים כדי להביא שחקנים ממקומות יותר בארצית־הברית. בב־ת ספר גבוה
הונהגו 140 הענקות מיוחדים לאתלטים.
מהענקות אלה מקבל הספורטאי הרוק 55
דולר לחודש והנשוי — 75 דולר. במקום
אחד מצאו כי 0ץ 4.6מכלל התלמידים הם
אתלטים 3.60/0 .מהם מקבל הענקות. לא
תמיד האשמה היא במנהלי האוניברסיטה. עסקים לעתים קרובות מתערבים אנשי
גדולים, הרוצים בקבוצות חזקות ובמפעלים
מעניינים, והם מממנים את החזקת הספור-
מאנים (לפעמים עושים זאת אפילו שופטים)
סטיפגדיה לספורטאי. כדי לקבל
סטיפנדיה, אין הכרח להיות תלמיד מצטיין,
העיקר להיות ספורטאי* טוב. וכאשר הש רירים
מפותחים, והשכל מפגר, אפשר ליישר
זאת ע״י הענקות. כך, למשל, השיגה המכ ללה
של אוהיו 150 משרות לאתלטים,
המכניסים 100 דולר לחדש בעבור 15
שעות עבודה לשבוע. שיטה אחרת נהוגה 154 באוניברסיטה מטודיסטית* בדרום:
סטיפנדיות למחיה ו־ 141 סטיפנדיות לעבודה
לאתלטים.
אקדמית (ספורטיבית!) ניתנו
אולם קשה ללמוד 10 שנים במכללה, מבלי
לקבל תוארים של דוקטור או מוסמך. אוני ברסיטת
ב ת לי פתרה את הבעיה בצורת
מקורית: יותר ממחצית הכוכבים הספורלאחר
טיביים
זכו בתארים אקדמאיים, בהשיגם שסיימו את המחלקה הגופנית,
ציונים במשחק כדוריד, שחיה אלמנטרית,
ריקודי עם, עזרה ראשונה, משחקים אחרים.
התוצאה החמורה והרצינית ביותר של
תופעות אלה של חצי־מקצועיות ותשלומים
גבוהים לסטודנטים, נעוצה בסילוף דמותו
כמו־כן
של המושג הספורטיבי: חובב.
יורדת רמת הלימודים ומושג הדמוקרטיה
מאבד את צביונו.
* כתה דתית נוצרית פרוטסטנטית, שנוס׳
זה באנגליה בי 729ן .

)4משקד, חריף )5 .התו הרביעי )6 .שליט נדיר.
)7אחיה של תמר )8 .תאטרון צעיר מצליח.
)9שם משפחתו של הצייר המפורסם רפאל.
) 10 עדלאידע ) 11 .פסנתרן שבקר זה לא מכבד
בישראל ) 17 .זירה מפורסמת ברומא העתיקה.
)20 מקום בבגד שסובל ביום סרט )21 .מכשיר
הציירים )23 .רעש )25 .ספרד )26 .מאכל אמ ריקאי
)27 .מחצית שמה של מושבה בשימרון,
בסיסם של ז,נילי״ )28 .זמר )30 .הסטוריון־נודע.
)31 כישוף ) 33 .אלוף )38 .שרות הידיעות) 14.
החלק הנקבי של ההורים )43 .בעל סעיפים
רבים )44 .צייר דמויות תנכיות )45 .גבעה רמה.
)47 מזכיר הכנסת )48 .מכשיר רדיו )49 .אלילה
מצרית )50 .כלי קיבול לדיו )52 .מה שיש לשד.
) 55 דירתו של הגשם )56 .זהה )59 קרם)61 .
על שמו נקרא ערבי )63 .גבוה.
הודעה לקוראים: תשבצים להדפסה, שישלח׳־
ע״י קוראים, יתקבלו בתודה בתנאי שהתשבץ
ייערך לפי •גלופה שהופיעה באחד מעשרת
הגליונות האחרונים של העולם הזח.

תקוני טעויות בתשבץ מס: 64 .
מאוזן 365 ) 17 :ימים.
מאונך ) 47 :זעזוע.

במרחב
א ירא ן
הברית הבלתי קדושה
בכפרי איראן רווחות שמועות חדשות,
סנסציוניות: מוחמר וסטלין כרתו ברית
בשדות הנפט שבדרום. נציגיהם המקומיים
קבעו קו פעולה משותף, שתכליתו לגרש
את האנגלים מעל אדמת איראן. בשם הנ ביא
מוחמד מופיע השייך איאה אללה
אבו אל־קאסם אל־קשאני, ובשם סטלין
פועלו! מפלגת טודה (העם) הקומוניסטית.
בשנת 1949 היתד, איראן נתונה ללחץ
משלושה כיוונים: אמריקה, בריטניה, רו סיה.
שלוש המעצמות רצו להבטיח לעצמן
גישה חפשית, ככל האפשר, למקורות ה נפט
האיראני. הזרמים הפוליטיים במדינה
היו מחולקים בתמיכתם במעצמות השו נות.
רק הסיאדה — ראשי הדת, התנג דו
לשלוש המעצמות כאחד. בראשם עמד
אל־קשאני, איש דת בן ,65 בעל זקן לבן,
מרכיב משקפי קרן. הוא רצה לארגן מרד
נגד קו השלטונות, להוציא את כל הזרים
מאיראן. סיסמתו היתד, ד נוציא את ה אימפריאליסטים
הזרים מארצנו ; איראן ל איראנים

עצהפרטית. ביום אחד ביקרה אצ לו,
משלחת של קצינים ופקידי ממשלה
גבוהים, שייעצו לו ״לטובת הכלל״ ,שיע זוב
את הארץ .״האם זאת פקודת הדחה?•׳
הוא שאל .״לא, זוהי עצתנו הפרטית לך.״
אל־קשאני החליט לא להענות, הוא המשיך
להיות ראש התנועה הדתית פדאיאן איס לאם.
אולם כאשר ביקרה אצלו משלחת
שניה. ושלישית, החליט כי בכל זאת יהיה
יותר בריא להעלם מן האופק. הוא נסע
ללבנון.
בבירות הקציבה לו הצירות האיראנית
בית מפואר, שחיש מהר הפך מרכז התלמידים
האיראנים הלומדים בבירות.
אל־קשאני ניצל כל הזדמנות, שניתנה
לו להסית את שומעיו נגד האנגלים .״ה אנגלי
הוא שד בצורת אדם; הגיע זמן
לשנות את המימרה הישנה חפש את האי שה
לחפש את האנגלי כי הוא הנמצא
מאחורי כל סכסוך בינלאומי.״
השאחמבקש. ששה עשר חודש
ישב אל קשאני בבירות. בינתיים נבחר
— בהיותו בגולה — לסנאט האיראני וג בר
הלחץ על הממשלה להחזירו לטהראן.
ואמנם, הוא קיבל מברק מראש הממשלה :
השאח שולח לך את ברכותיו, מבקשך
לחזור לאיראן, כי המולדת צריכה אותך.
אך אל־קשאני לא נרגע על נקלה. הוא
שלח מברק הדורש, כי האשמים בגלותו
יובאו לדין. רק אחרי שהדבר הובטח,
הסכים לחזור. שלשה חודשים אחרי בן,
נורה ונהרג עלי רזימארא, ע״י חבר פד־איאן
איסלאם. אשמתו בעיני אל־קשאני
ואנשיו — הוא התנגד לסילוק בעלי חב רות
הנפט הזרים.
השבוע הדהדו שוב יריות. הפעם היו
הלוחצים על ההדק, בעיר אבדאן, מרכז
שדות הנפט הדרומיים, לא אנשי אל־קשאני.
לפי כל ההשערות, היו אלה חברי מפ הצטר
מפלגתם אשר טורה,
לגת

לפדאיאן במלחמתם נגד האנגלים. למפלגת
מודה היתר, זו הזדמנות נפלאה
לחזור שוב לפעילות ציבורית, כי אחרי נס-
,1949
יון לרצוח את השאח בפברואר
נאסרו רוב מנהיגי טורח והמפלגה פור קה
והוכרז עליה כבלתי־חוקית.
נגד ברית בלתי-קדושה זאת, ביקש ה שאח
— וקיבל — רשות להשתמש בכל

האמצעים שבידו. מצב החרום שהוטל על
דרום הארץ, הוארך. האנגלים הודיעו, מצי־דם,
כי ינקטו בלל הצעדים, כדי להבטיח
את רכושם — הם לא יתנו את הנפט
בקלות. לכך ערבות חמש אניות מלחמה
המסיירות בסביבה.

מצר ים
הקץ לס שרו ת מצרים כשמתכנסים נכבדי כל בפרי
באולם אחד, באים לשם כל עתונאי קהיר.
יודעים הם, מניסיונם, שיהיה שמח באולם.
ואמנם, הנכבדים סיפקו חומר היתולי, ש הספיק
למלא למעלה ממחצית העתונות.
אך נשמעו גם דברים רציניים.
״אם אחד התושבים סטה מן הדרך״,
אמר אחד הנואמים ,״אנו מפעילים נגדו

הצעות בריטניה, שנמסרו לראש הממשלה
ע״י סר ראלף סטיבנסון, השגריר הבריטי
בקהיר, העידו על מאמץ בריטי להש גת
פשרה. הם יפנו את צבאם מאזור
סואץ בהדרגה, תוך שנתיים. אם תפרוץ
מלחמה עולמית, תהיה מצרים חייבת להר שות
לצבא הבריטי לקבל בסיסים כבני
ברית. אשר לעתיד סודאן, יחליטו הסוד־נים
בעצמם. אך הלך הרוחות ברחוב המצרי
אינו נוטה עתה לשום פשרה. נאומי ההסתה
והמאמרים החריפים שמילאו את
העתונים, במשך זמן כד, ארוך, טיש־טשו
כל הפדל בין קיצונים ומתונים במצ רים.

אנגליה

תפנה

את מצרים( ,וע״י
חברה העבירה
לפני ששה חדשים
גדולה את מפעלי אריגת המשי שלה מ־דמיאט,
עיירה על גדות הנילוס, במקום
שפכו לים התיכון, לחלואן. היא גם הקימה
שיכון מיוחד, בו שיכנה את הפוע לים
שהועברו עם ׳המפעל. כבר ביום ה ראשון
נתקלו התושבים החדשים ביחס
קריר מצד הוותיקים; אלה רגזו על החברה,
שהביאה פועלים מן החוץ והקימה בתים
חדשים למענם, במקום להעסיק פועלים
מקומיים. במרוצת הזמן התגבשו שני מת נות
:״אנשי המשי״ ו״בני הלואך.
ילדי המקום שהיו רגילים לשחק כדורגל
על המגרשים הריקים, המשיכו לשחק שם
גם אחרי שהוקם השיכון החדש.
בושה וכלימה. באחד המשחקים
בעט יאחד הילדים בכדור, בחזקה יתרה,
שבר חלון באחד הבתים. הדייר המרוגז
רדף אחרי הילדים, בהמטירו גידופים ו איומים.
אם יתפוס מישהו משחק ליד
ביתו, יכה אותו עד שיאבד את הכרתי.
״אתה תכה את בנינו?״ שאל אותו
המון, שהתקהל מסביבו ,״אתה מעז לא ים
על בנינו? היזהר לך, לבל נשלח
אותך וכל הדמיאטים חזרה למקומכם ב ארגזי
מתים !״ כאשרי שמעו ״אנשי המ שי״
את הדבר, נעלבו גם הם בתורם. האם
כך ינהגו בהם? האם זוהי קבלת אור חים,
כפי שמצווה הקוראן הקדוש י הם
החליטו :״רק הדם יוכל לשטוף את ה עלבון
הזה הם יצאו קבוצות קבוצות
לשוטט ברחובות חלואן, ירו בכל מי
שנקרה בדרכם. אנשי המשטרה במקום
היו חסרי אונים בפניהם.

האריה הבריטי

הזקן (קריקטורה
ספורט חדש

את כל הלחץ שביכולתנו. בדרך כלל מס פיק,
שנפסיק את זרם המים לאדמתו, כדי
שיבקש סליחה או שיעזוב את הכפר.״
מדוע, המשיר לשאול, לא תנהג הממשלה
המצרית באותה צורה באנגלים, היושבים
באיזור תעלת סואץ. יפסיקו את זרם ה מים
! ואם׳ לא יגוועו בצמא — יאסרו
על הפועלים המצריים לעבוד במחנות הב ריטיים.
ואז, בלא מים או ידים עובדות,
ייאלצו בודאי האנגלים לפנות את המקום.
הגיע הזמן. זאת לא היתה האסיפה
היחידה, שהוזכרו בה תביעות מצרים ל פינוי
אזור התעלה, וסיפוח סודאן לכתר
יכולות,
המצרי .״הצעות בריטניה אינן
בשום אופן, להוות יסוד להסכם חדש.
תביעותינו אינן נתונות למשא ומתן —
על בריטניה להחליט, באופן ברור, אם
היא תפנה את מולדתנו או לאו,״ דרש
פיכרי אבאזא ביי, בשבועון המצרי, הנפוץ
ביותר, אל־מוסאור .״הגיע הזמן שנ־חאס
באשא יקיים את הבטחותיו לעם.

כך תהיה עצמאותה של מצרים שלמה)
אי־אפשר יהיה לכפות עליה, שתקבל חז רה
חיילים זרים, גם אם לא יהיו אלה צבא
כיבוש, אלא בני ברית. באשר לבעית סו דאן,
אין כל מקום לויכוח: סודאן שייכת
למצרים — חלק בלתי נפרד מעמק הני לוס
— ואין להשהות את סיפוחה למצ רים
ע״י משאלים ובחירות.
האריה הבריטי, שהרברט מוריסון די בר
עליו, אינו מוסיף לעשות רושם על
המצרים. מוריסון אמד, שהאריה עוד מסו גל.
להראות את כוחו, אך דבריו אינם
מתקבלים ברצינות. סולם יודעים, כי בל עדי
התמיכה האמריקאית, יגווע הארי ב רעב.
האריה, ששאגתו הרעידה פעם עו למות,
משמש, עתה נושא ספורטיבי חדש:
כל מי שיבול לסובב את זנבו, עושה
זאת בהנאה צוהלת.

אקדחים ו 0גיו 1ות בחדואן
חלואן הוא פרבר שקט, בו גרים תו שבי
קהיר העשירים, בבתים מרווחים מו משא נקמתנו
תשיגם. מכונית
הובאה למקום, בליווי המשטרה, שתי מש לדרך.
פחות
העמיסו את חפציהן ויצאו
ששה ק״מ מחוץ לחלואן, ניתכה עליהם אש
תופת; המכונית התהפכה, שמונה נוסעיה
נהרגו ע״י האורבים. רק שני השוטרים
שליוו את המכונית, לא נפגעו. למחרת, ולמעלה הובאה רבבת מיוחדת לחלואן,
ממאה שוטרים מזוינים העלו את הפועלים
ומשפחותיהם ( 600 איש) .אך בזה לא נגמר
הענין.
״אתם רק גרמתם לעצמכם ולנו טרחה
נוספת,״ אמרו בני חלואן למשטרה .״כי אנו האנשים האלה לא ישארו בהיים.
נעקוב אחריהם, נקמתנו תשיגם בכל מקום.־׳

ולור-בע חכוסות של פסח

§ 11/ו^ 3

אר־מוסואר)

למחרת בבוקר, התחדשו ההתנפלויות
— עתה היו שני הצדדים פעילים. אחד
מנכבדי חלואן נסע למחנה בדואי בקרבת
מקום, הזעיק את השייך :״בושה וכ לימה!
אנשי חלואן נהרגים ברחובותיהם
על ידי זרים, שאינם יודעים חובת אור חים
מהי.״ השייך אסף 500 מגברי הש בט,
מזוינים ברובים, אקדחים, פגיונות
ומקלות, ויצא לנקום את כבוד בני חלואן. התושבים בעזרת תגבורת זו, הניסו
הותיקים את ״אנשי המשי״ מן הרחובות,
הטילו הסגר סביב השיכון החדש. נכנעו אחרי יומיים של משטר זה,
החדשים. הם ביקשו מן המשטרה שביתת
נשק, כדי שיוכלו לעזוב את המקום. הם
לא ישארו בחלואן המטונפת, הם יחזרו
לדמיאט. אך בני חלואן לא הסכימו —
האנשים שהעליבו אותם ישלמו בדמם.

עליו להכריז על תנועת מרי פעילה, שתק שה
על חיי הצבא הבריטי. אם לא יוביל
אל־נחאס את העם לקראת המאבק הגדול,

קפי גינות. בתי מרגוע שקטים הוקמו מס ביב
למעין מים חמים וכל הרוצה לבלות
חופשה שקטה ונוחה, נוסע לשם. עד
אשר, השבוע, נעלמה הדממה ורעש ירי־יות
השתלט במקומה על רחובות חלואן.

״העולם הזה״׳ מם 703 ,

ספר ־ ס

מכל

הלוחמים בחפירות
יו מן המלחמה ( 157ט אנרי
בים — ספריית פועלים ( 300 פרוטה)

אנרי
ברבים ד,יה בן ,41 עתונאי פריסאי
ומחברם של חצי תריסר ספרים כש־התנדב,
באוגוסט ,1914 לשירות בחזית,
למרות גילו.
שנתיים לאחר מכן, ב־ ,1916 נתפרסם מעטים ספרו האש, שזכה תוך חדשים
לתפוצה של רבע מיליון טפסים בצרפת,
תורגם לחמש לשונות. מיד הוענק לו פרס
גונקור * ,שמו יצא בעולם כלוחם שלוס
המתעב את המלחמה. בעשרות האש המשתוללת מתוארת
המכתבים, שברבים שיגר לאשתו, במשך
שלוש שנות שירותו, כחייל קרבי, בכל
הזדמנות: בחפירה קדמית שטופת מי גש מים,
דחוסת גוויות הרוגים: בתעלת קשר
גרמנית, שעברה לידי הצרפתים, בה מתבלונדיים,
עופפות
עדיין תמונות ילדים
מכתבי אהבה של נערות חיילי האויב.
מכתביו של ברבים שזורים הרגשת
בחפירות,
הדם, הזיעה, הרפש, השלטת
שנאת החיילים הקרביים למלחמה, לחיילי
העורף המצוחצחים. מבין בקתות כפר הרו סות,
מתוך !מכתשי פגזים, מבעד מתרסי
רחוב בוקעת הזעקה נגד החרס והבזבוז
נגד הרצה חסר התכלית,
שבמלחמה,
נגד החורבן השרירותי.
אולם בשעת הקרב הופך ברבים חיל
מצטיין, הזוכה באות כבוד, המוזכר בפקו דות
יום. הוא חביב על חבריו, הוא מתעב
כמותם קצונה מתרברבת, תרגילי סרק
וטקסי הבאי.
חברים
אך אין הוא אדיש לגוויות
מרוסקות אברים, לשלדי אויבים כבלויי
סחבות. אחר התקפת כידונים, בה נפצע,
מועבר לשירות הרפואי, כאלונקאי, הוא כותב את האש, הופך דברם של חיילי
החפירות, שנוא הלאומנים, חסידי המלח מה,
שלחמו את המלחמה מאחורי מכתבות
משרדיהם, בפאריס.

ארצות הברית
מיקאדו אתמול. נעויא מחר
״מזל של כלב אמר סנטור רפובלי-
קאי צעיר, כשראה את ההכנות להופעת
דוגלאם מאק־ארתור בפני בתי־הקונגרס הא מריקאיים.
הוא לא היה היחידי, שהעריץ
את מזלו המיוחד במינו של הגנרל הזקן.
לפני חודש ימים היה המצביא המזדקן
אחת הדמויות הפחות אהודות בעולם.
מעולם לא היד, אהוב על האיש ברחוב
האמריקאי. הוא גדל באיי הפיליפינים, לא
הבין מעולם את הטכניקה הדרושה לו
לאדם, כדי להתחבב על ציבור דימוקרטי.
הוא השניא עצמו גם על הטוראים, של חמו
תחת פקודתו, בהודעותיו המפוצצות.
נוסף על כל שאר הצרות באה תבוסתו
הגדולה בצפון־קוריאה בדצמבר, והקפאון
שהשתרר מאז בחזית. היה נדמה ש״האיש
הגדול ביותר בהיסטוריה״ (כדברי קציני
מטהו החנפניים) יסיים את ימיו כגנרל
לא־מוצלח ביותר, שלא היה מסוגל לסיים
בנצחון מלחמה קטנה וצדדית בארץ רחו קה.

ע 1ל 0

קל כלשהו בושינגטון לדרישותיו. אולם זו
רק אשליה עצמית. לא מקטרת־אטלי הבעירה
את התבערה, ששרפה את כסא־המלוכה של
המצביא השנוא.
סיבה שניה, משכנעת עוד יותר, היא
שנאתו האישית של טרומן. מאז מינה רוז־בלט
את מאק־ארתור למצביא בנות־הברית
במזרח הרחוק, נהג האחרון בחסד עצמו.
הוא סרב אפילו לקבל פקודות: איש לא
העז, פשוטו כמשמעו, לתת לו פקודות.
כשרצה טרומן לשוחח עמו אישית, נאלץ
להטריח עצמו עד לאי גואם הרחוק, כדי

הלוחמים במחתרת
התקפת משטרת ומת גן ( 94ע׳) -
יעקב חורגין — ספרי ת המרד ( 250 פרוטה)

הארגון הצבאי הלאומי היה זקוק לנשק.
במשטרת רמת גן נמצא נשק למכביר
ושוטר יהודי, אוהד האצ״ל, שהיה מוכן
למסור תכנית מפורטת של הבניין.
מפקד ״המבצעים הארצי וחברי חטיבת
התכנון של המחתרת מכינים את מבצע הנשק מטאטא, שצריך לטאטא את חדר
של משטרת רמת גן, המכיל תשעה מק לעים,
שתי מרגמות, ארבעים ושלושה רו בים,
תשעה עשר תת מקלעים, רימוני
יד, תחמושת בכמויות ניכרות.
כעבור ימים מספר, מביא סרג׳נט ברי טי,
בליווי חוליית משמר, ארבעה אסירים
ערביים, מעובדי מחנה הצבא בתל ליט־וינסקי,
שנתפשו בגניבה, למבצר הטיגרט,
המאכסן את משטרת רמת גן.
תוך דקות משתלטים ד,״חיילים״ ,אנשי
המחתרת המחופשים על חדר הנשק, מריקים
אותו. תגבורת בריטית מופיעה הלו אזרחים
חמים
נסוגים, מסתתרים בבתי
אוהדים ; שני לוחמים נופלים בקרב. הבר זל
— נשק המרד — שנרכש בדם מועבר
למחסנים הסודיים.

הלוחמים: ב קברו ת
מקרב ;46
צאת המחבר

— אליעזר

קליר י -הו
דוד
קליר היה חייל חי״ש ,22 ,שנפל
בקרב המכריע על הדרך לירושלים, ב־
,26.5.48 בגבעות לטרון. באותו יום נפל
בן דודו, צבי מרכוס, חייל פלמ״ח,19 ,
ברמת רחל, שבהרי ירושלים.
אבי דוד, אליעזר, מביע בתשעה עשר
שירים קצרים, אך מזעזעים בשהור קדרו-
תם, את יגון אלפי המשפחות, ששיכלו
את בניהן במלחמת העצמאות ;
אנחנו אבות לבנים יקירים / ,שקפצי
ראשונים למערכת הדם / ,שנתנו חייהם.
רעננים צעירים.
במלים פשוטות, בשורות לא מהוקצ עות,
אומר אליעזר קליר את אמרי אבלו:
ואל אשר אלך — אליך / ,ובאשר
אעמודה — נגדך / ,בל רחשי לבבי —
עדיך / ,וכל אמרי פי — עליך / .יומי
צלמו/ ,
ירקום פניך / ,לילי יארוג
בהקיץ אראה תמונתך.
* פרס ספרותי צרפתי, על שס שני
אחים סופרים, שחיו בסוף חמאה רדפו,
הנחשב אות ההוקרה הגדול ביותר לסו פר
צרפתי.

.העולם הזה״ ,מס 703 .

הרי טרומן

דוכדאם מק־ארתור
קנאה קטנמית?

והנה, בן לילה, השתנה הכל. הגנרל
השנוא הפך חביב ההמונים — האדם
הגדול, שנפל קרבן לקנאה קטנונית של
הפוליטיקאים בעורף ; המצביא שמנעו בעדו
להלום מהלומה מכרעת באויב הסיני מפאת
פחדנותם של יושבי המשרדים בוו שינגטון.

כבר מסתמן
ומעבר לאהדת־פתע
למודעת־בחירות מצוירת :
הקו הראשון
דוגלאס מאק־ארתור, האדם החזק, הלוחם
העקבי בשטן הקומוניסטי, הנשיא הבא של
ארצות־הברית.
דת ;גד דת. מדוע גמל הארי טרו־מן
את החסד הזה ליריבו הגדול?
סיבה בולטת לעין, היא דעת המעצ מות
האירופיות, ובראשן בריטניה, שדר שו
את פטיוריו זה מכבר. האנגלים שנאו
את ה״מיקאדו האמריקאי״ במעט באותה
מדד״ שאהבו את ״אייק״ ,רחב־החיוך מ־עים־ההליכות.
הדחתו נתנה לכל אנגלי את
ההרגשה הנעימה, שאמנם עוד ישנו מש

הנזדינד!

לפגוש
את הגנרל בתחום שלטונו. ובעוד
שהנשיא הסתיר לשוא את רוגזו הגובר
׳והולך, השמיע הגנרל מדי פעם הודעות
פוליטיות מרחיקות־לכת, מבלי להתיעץ עם
הנשיא ושריו, ובנגוד לדעתם הגלויה.
טרומן ,״האיש הקטן על הכסא הגדול״,
הוכיח לא פעם שהוא ייודע לבצע את
רצונו בכוח, לשבר אלילים גדולים ממנו
למראית עין. בכל זאת נראה, שהפעם לא
קבע את רצונו הפרטי. מאק־ארתור סולק
מבית־המקדש מפני שדתו סתרה את דת
המדינה — הדת שנביאד, הוא ג׳ורג׳ מרשל
ותלמידו דוייט אייזנהואר•
4כפול . 5ארבעה אנשים מאירים
בשמי הצבא האמריקאי, ארבעתם גנרלים
בעלי הדרגה הגבוהה ביותר בין 4אלה
נמצא מאק־ארתור, השני לפי הוותק, בב דידות
מזהירה. אין לו מורה, אין לו
תלמיד• חסר לו מאז הכשרון לקרב אליו
אנשים מוכשרים, לתת להם אפשרות להתפתח
באופן תפשי. ואילו כל 3האחרים
מהווים ׳שלשלת רצופה. בראשה עומד
בורג׳ מרשל, הראשון לפי הוותק, תלמי דו
אייזנהואר, השלישי לפי הוותק, ותל מידו
של התלמיד, ראש המטה עומר
בראדלי, הרביעי לפי הוותק.
אייזנהאור ובראדלי, שניהם מצביאים קר ביים
בעלי שם עולמי* ידועים לכל. או (״גנרל

״ג׳נרל אוף דה ארמי*
הצבא״) ,עונד 5כוכבים.
* עומר נלסון בראדלי היה מפקד הס חנה
ה־ 12 תחת פקודתו של אייזנהאור,
כשזה היה מפקד צבא בנות־הברית באי רופה
במלחמת העולם ה־.2

לם מרשל, בן ה־ 1ד, השונא פרסומת ו נחבא
אל הכלים, אינו ידוע כמעט מחוץ
לתחומים מקצועיים צרים. בכל זאת הוא
האיש, שקבע את קו המלחמה האמרי קאית
בתריסר השנים האחרונות, העלה
את אייזנהאור לגדולה במהירות מפתיעה.
ומאק־אר־הסכסוך
הגדול בין מרשל
תור התחיל מיד כשהשנים נפגשו בתפקי דיהם
במלחמת־העולם השניה — מרשל
כראש ועדת ראשי־המטה ,*,מאק־ארתור האוקינוס באזור
כמצביא בנות־הברית מקצועית השקט. סיבת הסכסוך היתד,
בהחלט, ולא השתנתה עד היום הזה. מר הפנו

וכמוהו אייזנהאור ויבראדליי,
את ראשיהם אל אירופה, בה ראו את ה זירה
המכרעת של המלחמה. מאק־ארתור,
חניך הפיליפינים (וכפי שטוענים אויביו,
בעל אופי של שליט אסיאתי) דרש, לעומת
זאת, למגר את יפאן לפני קרב־ההכרעה
נגד גרמניה. בהשפעת מרשל התגנד רוז־בלט,
בשעתו, לקו אסיאתי זה, החלטה
אשר ההיסטוריה ואייזנהאור הוכיחו את
נכונותה•
הכטן רכה. מאז חדלו גרמניה וי פאן
להיות אויבי אמריקה, פינו את מקו מם
ליברית־הימועצות וסין העממית. מרשל
מסר את תפקידו תחילה לאייק ואח״כ לב־ראדלי,
פרש מן החיים הצבאיים — עד
שהוזעק חזרה ע״י טרוימן. שלושה הי דידים
הוותיקים תפסו את 3עמדות המפ תח
של הצבא: מרשל כשר־הבסחון, ברא־דלי
כראש הצבא, אייק כמצביא האמנה
האטלנטית.
חיש נתעורר שוב הסכסוך הרעיוני
הישן בין ה״פנטגוך, הבנין בעל 5הצ לעות,
בו שוכן משרד הבטחון בוושינגטון,
ובין בדישיניי, בנין חברת־הביטוח הי פאנית
בטוקיו, בו שכן מטהו של מאק־אדתור
(״מפקד צבא האומות המאוחדות
בקוריאה, מפקד צבא בנות־הברית ביפאן,
מפקד כחות ארצות־הברית באוקינזס הש קט.״)
שני
הצדדים מאמינים, כי המלחמה ה עולמית
השלישית היא בלתי־נמנעת, כי על
ארצות־הברית לבקש את הקרב בזמן, במ קום
ובצורה הנוחה לה ביותר. השאלה
השגויה במחלוקת: איפה המקום הנוח
ביותר. המקום טוענים :
מרשל־אייק-בראדלי
הוא אירופה. שם יש לאמריקה שותפים
חזקים ביותר, שם אפשר לגייס צבא מקו מי
חזק, שם ישנן תעשיות העצומות, שנ-
פילתן לידי הרוסים תשנה את מאזן־ה־כחות
הבינלאומי.
טוען מאק־ארתור: המקום הוא אסיה.
אסור לתקוף את חזהו של האויב החזק
ביותר (ברית־יהמועצות) ,בשעה שאפשר לת קוף
את בטנו הרכה (סין).
של מאק־תכניתו
כפרי
כשל.
ארתור היא פשוטה למדי: לתקוף את סין,
מבלי לסבך במלחמה את כחות־הקרקע
הקטנים של ארצות־הברית. יש לעודד את
צ׳יאנג קיי־צ׳ק, שהצליח לארגן באי פור מוזה
צבא יעיל יותר (לפי דברי מאק־ארתור
800.000 :חייל, לפי אומדנה ניטרלית
250.000 :חייל).
השגיאות בחישובי מאק־ארתור גלויות
לעין: מלחמת יפאן־סין הוכיחה, כי גם
צבא תוקף מודרני לא יוכל להתמודד עם
המרחב הסיני העצום, יעייף בסופו של
דבר גם את התוקף, שחייליו יסתבכו
במלחמה אינסופית, שתוצאותיה לא תשנינח
בהרבה את המצב ; רוחם של השותפים
האירופיים תפול, ברית־המועצות תגיע ל־אוקינוס
האטלנטי, תקטוף כפרי בשל׳ את
התעשיה הגדולר. של חבל הדור, תשתק
את התעשיה הבריטית ע״י הפצצה אטו מית.
טענות
אלה שיבנעו את השליטים בוו מאק־ארתור, הדחת שינגטון.
התוצאה :
החלפתו באיש אמונו של מרשל הדוגל
בקו האירופי. אולם האזרחים הפשוטים,
שבניהם לוחמים בקוריאה, עודם רואים
בסין את האויב העיקרי. בעיניהם נשאר
מאק־ארתור הלוחם ד,אמתי, העקבי. אם
מצב־רוח מלחמתי זה, יהיר. למפלגה הר־פובליקאית,
זיו הפעם הראשונה ב־ 25 שנה,
מועמד חזק לבחירות לנשיא.
* לצבא, לצי ולחיל־האויר של ארצות־הברית
איך מטה מאוחד (כמו בישראל),
אלא מטות נפרדים, אשר ראשיהם משת פים
פעולה במסגרית ״ועדת ראשי המטח״.
ראש הועדה הזאת (כיום, בראדלל) הוא
הקצין הגבוה ביותר במדינה.

ח״ב־ם 1־ 4000 דו ל ר
ככל שהלכו הרוחות והתחממו בישיבות
הכנסת האחרונות. בהן אושר, סופית, חוק
הבחירות, הלך ח״כ חירות, ד״ר יוחנן
כאדר, והתקרר. לפני שוויתר, לאחרונה,
על רשות הדיבור וחסך בכך שעות ישיבה
מספר, העיר בידידות רבה, לעבר מושבי
מק״י, בקצר, האולם :״אינני מאחל לחבר
הכנסת ווילנר אף קול אחד, אבל אני אלחם
על כך שיהיה לו חופש לרכוש קולות.״

מטוסים

משובחים

בעי• 4

מחמאות מסוג אחר חילק סגן יושב
ראש הכנסת, הד״ר יוסף, כורג, רחב
הגרם ויציב הקומה, כאשר יצא לענות
7מפ״ 0שיוצגה על ידי אליעזר פרמיג־ג
ר הגבוה בין הח״כים. תוך שפתח במסע
סתירה על טענות מפ״ם, קבע :״איני יכול
להתחרות בגובה של החבר פרמינגר.״

מנועים, צות אמריקאי מנוסה.
פנה אל סוכן הנסיעה שלך
אי טלפן

תמציתי ביותר היה הלל קוק, ח״כ לא חירות, שפרש מסיעתו ושהחליט
להעמיד את עצמו לבחירות לכנסת השנייה.
כאשר קריאות ביניים חוזרות ונשנות מנעו
ממנו לפתח את תביעתו להקמת שני בתי
את משקפיו
מחוקקים בישראל, הרתיע
ולאט, להנאתם הכללית של העתונאים וה אורחים
ביציעים, לתוך הרמקול :״שמעתי
אתכם בסבלנות במשך שנתיים, תשמעו
אותי כימה דקות.״

כאשר יוסף שפרינצאק,
נסת היוצאת, קיבל לביקור את
הרכרט סמואל, הפתיעו ״הנציב הרא שון
ליהודה״ בדאגתו לכנסת השנייה. בשם
יהודי אנגליה הבטיח הלורד תשורה לבניינה
הקרוב של הכנסת: פסל בדמות מנורת
המדינה•

יו״ר הכ
הלורד

אנגלי

של ביום הולדתו השבעים וחמש
פטיפן ווייז, מנהיג ציוני ארה״ב, שנפ טר
לפני שנתים. הוענק לאכא אכן,
שגריר ישראל בוושינגטון, פרס על שם ווייז,
עבור ״השגים מיוחדים למדינת ישראל״:
ספר תורה וצ׳ק על אלף דולר.

111!1111111111111]1 !11111ן111111! 111111!11111!111!111!1111111>11111

בבית הספר ״ קדימה ״
רחוב בן־יהודה 74 תל־אביב
נפתחים קורסים חדשים למתחילים
מתקדמים ולמשתלמים

ב הדרכ ת מורי מדובדמיס ומנוסי פרטים והרשמה: מ* 12-9בצהרים
8— 4בערב (פרט ליום ששי)

ל ל לזי חוי תי ג ד,

ד די דיי פו •

אה חג רזזאבניע
כתי חקילנוע כתל־אכיב

ססח -ח עוי׳ א

אוריון:
״חלום ליל קיץ.״

אסתר:
.החוטאת״ שבוע שני.

מגדלור:
״סינדרלה״ .שבוע

שישי

אופיר :
״אשת,חטאים.״ עם

דז גלש טו ח

^ ם ב גוי ת

לנה

טורנר.

ד״ר זאב פון דוייזל חזר והוכיח
עצמו מהיר תשובה. כשנשאל בהופעה ציבורית
על גובה משכורתו בשירות הריגול
האמריקאי, אותו הוא משרת כעורך המערב,
השיב: שבע לירות ישראליות. ההסבר: דמי
החתימה של שגרירות ארד,״ב בתל־אביב
על שני טפסי המערב, לשנה. הגדולה לרגל תפקידו, כראש העיר
בארץ, היה ישראל רוקח יכול לחזור
ולהעלות זכרונות נעורים: כאשר נאלץ
להרבות בשימוש הפעמון, שליד שולחנו,
העיר:
להשתקת חברי מועצת העירייה,
״זה מזכיר לי את הפעמונים בהרי שווייץ,
כאשר למדתי שם בטכניון.״
ד״ר חיים שיכא, מנהל משרד הב ריאות,
הצטער צער רב. עם יום הבריאות
העולמי נאלץ לדרוש מכל תושבי ישראל
להקפיד על הנקיון, דבר שעמד בניגוד
להבטחת רבם של חסידים, שהסביר לאחד
מחסידיו, ששפך דלי מי שופכין מחלון ביתו

לרחוב מרכזי בוורשה ונקנס על
״התנחם, אנו בגלות. אבל — כאשר תהיה
לנו מדינר, משלנו, תוכל לשפוך מי שופכין
לרחוב כאוות נפשך.״
ר 0סולומון, מנהלו הכללי של משרד
המשטרה, העמל בכל יכולתו לשפר את
רמתם. של בתי הסוהר במדינה, להופכם,
במידת האפשר, למוסדות חינוך מחדש לא סירים,
החליט לצאת לסיור לימודים ב אירופה,
על מנת לנסות, בשובו, לממש את
תכניותיו. המטרה הראשונה: בתי הסוהר מוסדות בסקנדינביה, המהווים, למעשה,
חינוך.

שעה ששרת העבודה, גולדה מאירי
פון, הגיעה לארגנטינה, יצאה אשת הנשיא,
אווה פילון, בהצעה להוביל על חשבונה
כמויות ניכרות של מזון, שאיגוד בתי הכנסיות
היהודיים בבואנויס איירס אסף למען
העולים, לישראל. אחר הרהרה בהצעתו של
אזרח אמריקאי, כרנרד פרנק, להזמינה
לארה״ב, כאורחת הבית הלבן, לאפשר לה
להציג את בגדיה הפריסאיים לפני קהל
נשי אמריקה, להתנשק עם גדולי המדינה

חידון

השמות

(תלוש)

שם השולח
כחובתו

.העולם הזה״ ,מס 703 .

ולהניח אבני פינה לבניינים ציבוריים. בינ תיים
פתחה, כדרכה, במסע תעמולה אישי
לבחירתה לסגן נשיא ארגנטינה ויושב ראש
הסנט בפברואר .1952
אמן שהחליט לחזור ולהופיע בישראל
הוא ליאו פולד, זמר הבמה. הזעירה וידיד
של לי־לה־לו, העומד לבקר בארץ בשלישית,
להנאת קהל המעריצים הגדול שרכש לעצמו
בשני ביקוריו הקודמים, ולהנאת קופתו של
התיאטרון הזעיר, שלקחו תחת חסותו.

וויליאם (״הקומדיה האנושית״) פאר־ויין,
הסופר וכותב המחזות האמריקאי־ארמני
בן ד,־ 42 נהג כאחת מדמויות סיפו מאשתו,
ריו:
שנתיים לאחר שהתגרש
ל,א רול סטיוארט מרקוס, בת ה־,26
שהיה נשוי לה שש שנים, שינה, יחד עמה,
את דעתו הראשונה, חזר ונישא לה בשנית.

מצביאי 1־ 3000 דו ל ר
כאשר

שלטונות

בלגיה

שחררו

הלויטננט גנרל אלכסנדר פון פלק-
מכלאו, שש שנים לפני תום נהאוזן תקופת מאסרו (שתים עשרה שנות עבודת
פרך) ,בה זכה על פשעי מלחמה שבוצעו
בבלגיה, בעת שהיה מושלה הצבאי בימי
הכיבוש הגרמני, לא נהג בן ר,־ 72 בתבונה
מיוחדת: אץ לגבול הגרמני, כי ״עלי לחזור
לידידי וכלבי, המחכים לי בוודאות״ ,ורשם
בספר האורחים שבתחנת הגבול, בהסתמכו
כפויית
על דברי מצביא רומי :״בלגיה,
הטובה( ,פלקנהאוזן טען במשפטו שניסה
לעזור לבלגיה בימי שעבודה) גם בעצמותי
לא תזכי״ השיב העתון הבלגי לא סאסין:
״לא רצינו את עורך, מד, נעשה עם עצמו תיך?״.

קרל

אחר מותו של המרשל הפיני
מנרהיים, שלחם 3פעמים נגד ברית
המועצות. עומדים להופיע ספרי זכרונותיו.
צימוק הזכרונות: גילויים מאחורי הקלעים
על הסכם מולוטוב־ריבטרופ באוגוסט , 1939 העולם שהחיש את התפרצות מלחמת
השנייה.
אחר חיפוש נרחב, נתגלתה במלבורן,
אוסטרליה, חרבו משובצת היהלומים של
יואכים פון ריבנטרופ, מי שהיד, שר
החוץ הנאצי בתקופת הזוהר של שלטון
היטלר. החרב הוצגה בתערוכה ניידת, נגנבה
משם, הוחזרה בדרך עקיפה: הונחה מתחת
לגדר שיחים של תחנת משטרה מלבורנית. הודח אחר שדוגלס מקארודר
מפיקודו (ראה מכל העולם) ,הובטחה לו
משכורתו בצבא הקבע של ארד,״ב, בהתאם
לדרגת מצביא נושא חמשה כוכבים —
18761 דולר. מייד נזדרזו חברות מסחריות
אמריקאיות והציעו לו שיפור רמת חייו:
חברת רמינגטון־רנד, מייצרת מכונות הכ משרד,
תיבה
המפורסמות, הציעה לו
מינהלתית בתשלום מאה אלף דולר לשנה.
אך חברת סרטים הוליבודית עלתה על
כולן: הבטיחה משכורת של 3000 דולר
לשבוע תמורת הופעת הגנרל בסרט, שזמן
עלילתו מלחמת העולם השנייה, והמתאר את
גורלו של קצין צבא ארה״ב, שהחלטותיו
הפיקודיות מוגבלות על־ידי הוראות מוושינגטון.
קנדי
אחד, דוד מקליק, היה מודאג:
השתתפותו הרבה של הארי ס. טרומן,
בטכסים גזלה שעות עבודה יקרות מנשיא על ארד,״ב, ד,ילכו הציע להמליך מלך שבסקס האמריקאים, שיתפנה לעיסוקים להתמסד ויאפשר בכך לראש הממשלה כיוון לתפקידיו הממשיים. המועמדים:
שג׳ורג׳ הששי חולני ועסוק, מן הראוי
היד, להמליך את הדוכס מויגדזוד.
למשל. אך באם האמריקאיים עדיין אנטי־אפשר
בריטיים
כבשנת המהפכה,1776 ,
להמליך את דוגלס מק ארתור, הפנוי
עתה, ולהכריז על בנו ארתור כיורש העצר.
המחסור בציוד העיק על צה״ל: שבו עיים
לאחר שסייע בהוצאת גוויות חללי
אלחמה, עדיין היה סגן אלוף שאול
קצין המטכ״ל לענייני ועדות
רמתי,
שביתת הנשק, מהלך במכנסים מוכתמים דם.
הקפטן רוי פאראן, איש צבא בריטי,
שהושאל למשטרת ארץ ישראל ונחשד ברצח אחר צעיר לח״׳ ,החליט להפוך סופר:
הצלחה רבה לספרו הראשון ,״פגיון בעל
כנפיים״ ,הודיע על הדפסתו הקרובה של שתוכנו ספרו השני :״רדיפה בג׳ונגל״,
הרפתקאות באפריקה המזרחית.

אלכן ברקליי,

סגן נשיא ארה״ב,
לא שבע נחת. אנשי השירות החשאי, שהיוו
את חוליית שומרי ראשו, עקבו אחריו
מקרבה יתרה. סגן הנשיא לא רצה להר גיש
בשמירה המעולה על חייו, שהרי ״אני
לוקח את אשתי לכל מקום שאני הולך
ובחייכם, היא שומרת עלי במדד, מספקת.״

,העולם הזה״׳ מם 703 .

__ בהוליבוד גוקאאוט מם׳ 1
הוליבוד היא, אולי, העיר אכולת־התס־ביכים
ביותר בעולם כולו. מחלת־נפש מס.
: 1תסביך הנחיתות: האם תהיה נחיתה
בהכנסות הקופה בשנה הקרובה?
אולם התסביך הפך בעת האחרונה התקפת
עצבים גלויה והיסטרית. הסיבה :
כוחה העולה מיום ליום של הטלויזיה
בארצות הברית• 107 התחנות במדינה הו דיעו
על עליה גדולה במחזור העסקים
שלהן לגבי השנה הקודמת. ההפסדים של
כל התחנות גם יחד היו 8מיליונים דו־לאד
ב־ ,1950 לעומת 25 מיליון ב־.1949
הוכתה חותכת שההשקעה בטלויזיה עומ דת
לשאת פרי, אולי כבר בשנה הנוכחית.
אמונת המפרסמים והמאזינים בטלויזיה גדלה
והולכת מיום ליום.

קולנוע
תכלת השמים הוא, איפוא, קומדיה־מוסיקלית
ללא מוסיקה טובה וללא קומדיה.
אפילו שתקן קומי כדוד (בצלע אדם נבראה)
וויין אינו יכוה אלא לעורר רחמים
וחיוך אירוני, כאשר מטילים עליו לבצע
שיח כזה (עם ג׳יין וויאט).
וויאט (בדברה על גרייבל ודיילי, שהו דיעו
עתה שהם עומדים להיות הורים כע בור
חדשים מספר) :הנח להם, אינך רואה
שהם רוצים להיות לבדם?
וויין: אם מה שאמרו — נכון, הרי
שכבר היו לבדם.

נשואיה להארי (מעונת החצוצרה בשירת
חייו!) ג׳יימס, להביא לעולם תינוקת. כע בור
שנה חזרה על המבצע: תינוקת נו ספת.
גרייבל
מפורסמת בעיקר כבעלת גיזרה,
רקדנית וזמרת (כשרון: בינוני) .אבל לפ חות
איש אחד בהוליבוד חשב שיש לה
פרסטון סטורג׳יס.
משחקי דרמתי : כח היא הופיעה בסרטוהבלונדינית הנועזת.
המסקנה: יש לה כשרון־מה ואולי כש רון
של ממש, אבל עדיין לא ניתן לה
להוכיח זאת.

כדי לקדם את פני הרעה, אין הוליבוד סרטים מרשה לתחנות הטלויזיה לשדר
(התחנות משדרות ירק סרטים שחברות עצ מאיות
קטנות משכירות להן) ,ואינה מרשה
סרטים,
לשחקן, הקשור בחוזה לחברת
להופיע בטלויזיה. והאמצעי האחרון חב רות
הסרטים הגדולות הגישו בקשות לה קים
רשתות טלויזיה משלהן כדי לד,כנס
לשוק בעצמן.
הסמכות המאשרת את הבקשות הודיעה
בשבוע שעבר לחברות הסרטים :״אם לא
תרשו לשחקנים ההוליבודיים שלכם להו פיע
בתכניות טלויזיה של התחנות הקיימות,
לא נאשר את בקשותיכם לתחנות
חדשות.
הוליבוד נדהמה. בנגד נוקאאוט מספר
אחד של הטלויזיה, השמיעה לעת עתה רק
טרוניות כעוסות זחרישיות על ״פגיעה
בחופש התחרות המסחרית״.
בינתיט מתרבים והולכים הסרטים ההו־ליבודיים
על הסלויזיה (ראה תכלת השמים,
בעמוד זה).
סרטים תכל ת השמי
תכלית השמים הוא מעשה בזוג אמני־רדיו,
ההופכים לוכבי־טלויזיה (בטי גרייבל
ודן דיילי) ; על רצונם העז לזכות בפרי
בטן, על נסיונותיהם להשיג ילד בשוק
הלבן והשחור ועל הצלחתם, בסופו של
דבר, בזכייה בתינוקות משני מקורות אלה
בתוספת ילד טבעי, מרחמה של אמא־גרייבל.
החלק
האחר של הסרט, המוסיקאלי,
עושה רושם של מאמץ הוליבודי מתוכנן
להשמיץ את תכניות הטלויזיה. לצופה ניתנות
ביד רחבה דוגמאות מתכניות הטל־ויזיה,
המוגשות כביכול על י ד שני הכו כבים.
זה זמן רב שלא נראו על הבד
קטעי־רביו חסרי תוכן א־מלודיים ומשעממים
כל כך. האמת היא, שחלק ניכר מתכניות
הטלויזיה בארצות הברית עומד על רמה
גבוהה למדי, ואם אין הן עדיין משודרות
בצבעים (כמו תכלת רושמים) ,הן בהרבה
יותר טובות מכפי שמתאר אותן הסרט.

בטי גרייכל (זהובת שער, תכולת
עין 58 ,קילו) מונה לזכותה למעלה מאר בעים
סרט• הראשון, תוצרת השנה השניה
לסרט המדבר 1930 בו הופיעה כרקדנית
מן השורה. היא היתד, בת ארבע עשרה,
אבל בערה את עצמה בשנתיים בתעודו תיה,
כדי להתחמק מן הסייגים החמורים,
המוטלים על ילדים־שחקנים.
בטי גולדה בעיר סינט-לואי, במערב ה תיכון,
והגרה להוליבוד עם אמה, כדי
לנסות את מזלה על בד הכסף. מאחוריה
ד,״ה כבר עבר מסוים על קרשי הבמה,
כי עוד בהיותה בת שבע הצטיינה בריקוד
ובזמרה.
אף על פי שהופיעה במספר סרטים, ב תפקידים
פעוטים, ועשתה ״רושם טוב״,
לא זכתה להצלחה שקוותה לה. לזמן מה
נטשי, את הסרט והצטרפה לתזמורות ריקו דים,
שרה ורקדה במועדוני לילה רבים.
בהיותה בת עשרים ואחת נישאה לג׳קי
קוגאן, ילד הפלא המפורסם של הסרט
האילם. בהיותה בת עשרים וארבע נתגרשה
ממנו.
בינתים הופיעה בהצלחות כמו לילות
ארגנטינה וסרטים מוסיקליים אחרים והי תד,
לכוכב• גופה, בתלבשות חושפות־טפ־חים,
היה לאחד המפורסמים בעולם. למרות
זאת לא הססה, בדיוק זזמונה חדשים לאחר

בני חורגים ל מורד ת
הפעם הקרבנות הם האינדיאנים, וד,מ־דכא
— הפרא הלבן, כובש שממות המערב.
יש דמיון בין הסרט הזר, לברית אחים, שהו צג
לפני זמן קצר (העולם הזה .)696 אולם
בעוד שברית אחים הביא אל הבד עלילה
מענינת וטריה, הרי בנים חורגים למולדת
אינו חורג מן העלילה השגרתית של סרטי
המערב הפרוע, בתוספת גיבור אינדיאני
וסוף עצוב.
האינדיאני, שרוברט טיילור נסה לעצב
את דמותו, הוא דמות רומנטית, שאין לה
אחיזה במציאות: הוא מלא אהבה לאחיו
הלבנים, ומדלית כבוד של הקונגרס דבוקה
לחזהו. כאשר חזר הביתה (לאחר שרות
מפואר במלחמת האזרחים) ,כדי לגדל בקר
על שדות המרעה המשפחתיים, נתקל בעורך
דין משופם ומנווול (לואי קאלהרן) ,המפתה
מגדלי צאן להרביץ את עדריהם על אותה
קרקע• עורכת דין חמודה (פולה ריימוגד) ׳
משתדלת, לשזא, לפשר בין שני הצדדים.
לשוא, כי בסרט כזה שפיכות הדמים היא
חיונית. אבן, הבמאי אנתוני מאן הצליח
להביא אל הבד כמה תמונות נהדרות של
קרב פנים אל פנים, הכולל זריקת מקלות
דינאמיט, כתחליף לרימוני יד.
את הסדר הסופי, רגעים מספר לפני
המלה ״סוף״ ,משליטים פרשי המדינה.
במהומה מוצא טיילור מות מפואר.

״בירח הדב שי
ירחי דבש שמשו מקור לא־אכזב לקו מדיות
רבות. אבל לא ירח הדבש של גראנט
ארמסט־סורדאן
(פרד מקמארי) וקיימי
רו ע (קלוד קולבר) .הבמאי התכוון לקו מדיה,
אבל התוצאה מעציבה.
ירח הדבש של הזוג הזה שונה מן
המקובל אפילו בקומדיות זולות: לכלה
שלושה ילדים מנשואיד, הראשונים. אמנם
הדודה ג׳ו, שד,תחיבה להשגיח עליהם במשך
העדר האם והאב החדש, שיברה את
רגלה ברגע האחרון ולהורים אין ברירה,
אלא לקחת עמם את שלושה הפרחחים לי רח
הדבש. תסבוכת נסופת נגרמת עם הו פעת
חברת קייטי, המחליטה להפריד בינה
לבין בעלה.
אחר סיבוכים רבים, לגמרי לא מבדחים,
מלקה גראנט את שלושת ילדיו החורגים,
מסתלק בכעס.
הסוף הוא, כמובן מתוק. הזוג המאושר
לא נפרד, הילדים מתחילים למצוא נקודות
טובות באביהם החורג. קשה יותר למצוא
מעלות טובות בסרט.

חידון השמות
בשמוע אדם שמו של ספר, שיר, סרט,
נוצרת בראשו תמונה מסוימת. בעמוד זה צייר
דוש את התמונות, שהזכירוהו שמותיהם שד
5סרטים 5 ,שירים עבריים יייוע״ם 4 ,ספרים
עבריים או מתורגמים לעברית.
אם תזהה את כל השמות, ערוך אותם בר־שימה,
ושלה אייתה, יחד עם התלוש בעמוד 14
עד יום ,5.5.51העולם הזה, ת .ד.
, 136 רח׳ לילינבלום ,12 תל־אביב. רשום על
המעטפה :״חידון השמות״.
בין בעלי הפתרונות ומכונים יוגרלו כרטיס
טיסה לאילת ו־ 5ספרים.