גליון 704 מתאריך 26 באפריל 1951

בד לתכנית הלימודים
ה עו ד ר:
א ו רי אבנרי

העולם
רדלר־ן
השבועון המצויר
לאיופוומציה

עו ררמ שנ ה:

שלום כהן
צר םהמערכת:
פקסים סליפון
ח ב רי

המערכת והמנהרה:
רח ליליננלום . 12ת ל -א בי ר
ת. ד , 136 .טלם ון (ז מני) 66785

עודד * ד א :•3
ךוש

המערכת: יב איתן, פינאל אלפז, יחיאל נש! ,ניגר. נני,
נורית לביא. רפאל סלע. איתמר עילם, יעקב צליל
עו ררה סגנון:
יעקב אשפן

ס 1פדי ־ חןץ: הוו איי גורדון, פונטי ג׳״קונס. דגה ו ע רי, אהרן
דומניץ, סלים מנצור

לפני כשנה נודע בפעם הראשונה בארץ, כי קיימת ״רכבת מחתרת״ מסוג חדש :
רכבת המגניבה יהודים מישראל הזרה לגרמניה. מרומא, מאוסטריה, ממיננן נתקבלו ידיעות
מסתוריות על ארגון מסועף, המצייד את ה״פלימים״ בתעודות מזויפות, מארגן הברחות־גבול
בקנה־מידה גדול.
מטרתם של הבורחים היתד, ברורה למדי. יהודים אלה, שעסקו ברובם הגדול בעסקי
שוק־שהור בגרמניה והתרגלו לחיי טפילים! באו לישראל בקוותם, כי יוכלו להמשיך כאן
בחייהם הנוחים. בבואם לארץ התרכזו ברחוב לילינבלום, הזינו את השוק השחור ואת
בורסת הדולרים המזויפים. בכל זאת מצאו, כנראה, רבים כי האקלים הישראלי אינו
מתאים לבריאותם. הם הסיקו את המסקנה: לחזור לגרמניה, לחיות ב״עקורים״ על השבון צדקה מפעלי
אמריקאיים, לחכות
לאשרת־כני־כה
לארצות־ה־ברית.
״יאבלו
הטס־שים
דג־פילה בישראל״
. ,אמרו
לעצמם .״פקהים
כמונו יגיעו לאמריקה,
יעסקו
בעסקי מסחר
טחורים בממדים,
ההולמים את העם
האמריקאי ! ״
לפני כמה חדשים
הטיל העולם
הזה על שנים
מסופריו בחוץ-
לארץ לחקור את
דרכם של יהודים
אלה בגרמניה
ובארצות־הברית.
רפאל אפרת, כתב מיוחד של העולם הזה, שביקר למטרה זו בגרמניה, מצא אותם
במיל־שטרסה, מרכז השוק השחור במינכן. את סיפורו ״הפיהרר הלך, היהודים נשארו״
הגישה המערכת לקוראים לפני שבועות מעטים (העולם הזה .)696
קוראים רבים הגיבו על מאמר זה בהבעת התמרמרות על אופים הנאלח של טיפוסים
אלה. השאלה, שחזרה ונשנתה במכתבים, היתד : ,מדוע הביאו אנשים אלה בכלל לישראל?
מדוע ביזבזו עליהם כסף ציבורי? מדוע אין בחירה כלשהי ביחס למועמד־ם לעליה?
בעומק לבם לא הבינו קוראים רבים, בכל זאת. כיצד מסוגל יהודי לחזור לגרמניה.
על שאלה פסיכולוגית זו עונה, עתה, הדו״ח השני של סופרנו — סיפורו של מונטי ג׳ייקובס,
סופר העולם הזה באמריקה, על קבלת פניהם של פליטים מסכנים אלה בארצות־הברית.
על כיו מתברר, כי מוסדות צדקה יהודיים, שאינם מצטיינים תמיד בתרומותיהם למגבית
הישראלית, מפנקים יצורים אלה ביד רחבה, מכינים להם חיי גן־עדן, שהנם בגדר חלום
לדיירי מחנות העולים בארץ.
מסכם מונטי ג׳ייקובס את סיפורו :״הדרך היחידה למנוע בעד יהודים אמריקאיים
טובים לחדול מפינוק בלתי־מוסרי זה, הוא להסביר להם שאחרת יד,גר כל רחוב לילינבלום
לאמריקה ...ואולי גם לא יהיה אסון בזה״.

מדו ע אין עוי־ב*ם ג •ל על תכנית הלי מודים
בי -ילד* בתי הספר העמט! ? אל תח שבו שירו שלים
מנינה כל־כ ך על מו רי ה !
אנ ב, אנו חו ש בו ת כי את רותי הול מים ייתי־מכנ
סי ם רצי־יב עב הרלצה, בי החמסין עלה כבר
על כ ס או. גם להתרחץ בים עם בנד ים לא יזיק
קבוצת צבריות. ירו שלים

סדי ושרי
כ מי שהיה הקיץ ב הו דו, ו ב בי תו של ניהדו. אני
מר שה לעצ מי לתקן מספר אי דיוקים במאמרכם
על ני הרו ( העולם הזה 702
אם כי התאר פנ די ט תורגם נ כון ב תו דכב־/
ובאמת יש ק שר כל שהו א בינו לבין מ שטר
הכי תו ת שה תב טל, אין קיים הק שר בחוק. ולא
בו טל התאר על ידי חוק: אלא שני הרו ע צ מו,
בר צו תו ל ה פיל מ חי צו ת, ויתר על תאר כ בו ד זה,
שיש בו נם מ שו ם מו שג ה ״דב ם״ ה ספרדי ונם
מן הד״ר ה אי רו פ אי.
המלה האחרת, שברא ש שמם של אי שים הודיים.
ה מו דפסתב עי תונינו. פרו ש ה לא אדון. כי אם
״מר״ ; ואין לכ תבה ולב טאהב או תסמך ( כ תי ב
זה נו ב ע רק מתעתיק בלתי נ כון של הכ תיב ה אנג לי).
כי אם יש ל כ תו ב ולקרא ״ שרי״.
יוסף א. רוזן, ירו שלים

המסגנן, שלא היה בהודו, מודה. הוא מבן
מזמן, שגם הוא צריך לבקר שם.

תודת האדמה
כב ר ע ברו שלו ש שנים מ רות ביאז נ פו לבנ נו,
אפרים היר ש ז ״ל, ולא מ צ אנו ני חו מים . .ל מ עי ה
מזה, גם לא מ צ בה ו מזכרת. אף ב כנ ס ת אין
מדברים עו ד על הבנים. שהקריבו את חייהם הצעי רים
והרכים על מזב ח העם ו המדינה. איף לא
נ מצא מי ש הו, שיגי ש עוד שאיל תאב ענין זה.
הרי י שנן ב עיו ת ח שו בו ת: נ עלים, הלב שה, תלו שים .
ב שר ...ו אילו ב שר הגבורים המ שחררים נ שב ח
מהא דוני ם הנכבדי ם הללו לחלו טין. הם כ ר קו
מעליהם כל א ח ריות ל או ת ם הקרבנו ת והוריהם,
שבזכו ת ם הם נמצ אים שם. הם ש כ חו ל חלו טין את
ה קרבנו ת, ושכ חו את ההורים ה או מללי ם* .נשא רו
עוד בחיים. יש גם ״יד— לבני ם מו ט ב ולא
הי תה) ,ו מדו ע לא ״יד ל א בו ת ה שדולים״?
הילדים האלה ח שו ל שחרר את ה מול ד ת, ומתעוררת
ה שאלה: ההיו בלבם ה כו ח והלהט להלחם
על מ טרה קדו שה זו, אילו היו יודעים מראש,
שזכרם י מו ש מלי בה של ה או מ ה בז מן כ ה קצר )
אף מ צב ת זכ רון אינה קיימת ל ש מם וזכרם. או ת ה
מזכר ת, שה קי מו ב שדרות רוט שילד. פנ ת נחלת־בני
מין, איננ ה לזכר הצעירים. שקי פ חו את !:ייהם
ב עודם ב איב ם, ל מ ען אידיאל גדול וקדו ש, למען
ציון וירו שלים. כנר א ה, שרא שי תל א ביב הקריבו
למען ה או מ ה יותר מ או ת ם אלפי הב חורים הצעירים,
שבד מם נ תנו לנו את ה מרינה ה עברית.
מלך ובלומה הירש. תל א בי ב

האמריקאים צוחקים
האם האדם ה עו מ ד על ננ מגרד ה שחקים, ז מנ ס ה
לקחת א ת חביל ת הדולרים מסמל את י שראל ז
דן גרינהוט, תל א בי ב

מה דעתך?

המדינה והקרייזלרים
הייתי מציע לצל מב ם ל חבו ש מ שקפיים. בנ ל־ מ
מ ם׳ 702 הראיתם ב ת מונ האת בי תהמשפט, ועל
ידו חונה מ כוני ת רא שהממ של ה. מ ם׳ מ כוני ת
ראש הממ של ה הו א ים— , 1000 ולא ת — 4836ב פי
שנר אה ב ת מונ ה.
חיים קרויזמן, תל א בי ב

לא הצלם זקוק למשקפיים, אלא הקורא
קרויזמן להסברה על משק המדינה. חייב
אדם להיות המיס, כדי להאמין שרק מכונית
אדת נמצאת ברשות ראש ממשלת ישראל.

נוער מחפש את המחר
על הדו ר ש ״ מ ס בי בלמ דור ה ״ אב ד הכל ח. איתרע
מזלו ונטזזן בנ לנלי המפ לגו ת ה שונו ת, הנלו תיו ת.
העולה החד ש, של מ ענו רוותה כל חלקת שדה טו ב ה
בכמה לי ט רו ת דם — ניצ ח דור זה וה שפיע עליו
ה שפעה מכ רעת. או תו עולה. ב מ קו ם ל הו שי ט יד
לעזרה ו שלום ל פל חולס טו דנ ט הערבי ש מ עב ר
לנ בול, נו תן ומ שקיע ר א שו ו רו בו ב קו מוניז ם או
קפי טליזם, גם נור ר אחריו את כל ה ״נ׳ מעה ״.
הפתרוז. ב או פו שטחי כ מו בן, לב עית הנו ע ר :
תנו עה נ דו ל ה, מ קי פ ה, ש תו כל לקלו ט את כל
הנו ער הי שר אלי, ל חנ כו ב רו ח ל או מי ת בלתי

ראית במו עיב

טובה תהה טובה
־צאנו 6אנשים במונית מחיפה
לתי־אביב. כשה..ענ׳ ליו מחנה שער
העליה, ראינו אדם זקן — עולה
חדש — מריס את ידו לעצור את
המונית. הנהג עצר, אך סירב להסיעו,
כי׳במונית היו כבר שישה נוסעים,
ואסוי להסיע יותר משישה. לבקשת
הנוסעיס, המביס הנהג לבסוף.
ליד חדרה עצר אותני שוטר תנועה,
הביט לתוך המונית, הוציא מכיסו
פנקס אדום, עט כתם שחור במרכז
המעטפה, והחל רושם את שם הנהג
המונית; ומספר עבירה על החוק —
הסעת מספר גדול
של נוסעיה. דממה
השתררה בתוד המונית,
והנהג הביט
על הזקן, כאדם ג־וע
ברעב, הרואה לפניו
תרנגולת צלויה.
כשהגענו לתן־אביב, ניגש הזקן
לנהג .״תודה רבה, חבר נהג״ ,אמר
ובחיוך רחב הושיט לו פנקס אדום.
עם בתם שחור במרכז המעטפה.
הקורא יצחק כהן, הקריה, ת״א, זוכה

בסרס של ! ל״י (וחיוך רחב)

מלחמה קרה
במאמרכם ״קורי אה: מב צ ע רצח״ ( ה עולם הזד
) 702פרסמתם. כי ה צ פון קו רי אני ם נ חל צו מן
הכי תו רבמ חי ר הפקרת כל. ה שטח מ ד רום ל קו הרו חב
ה־נ. 8
שמא או שנלחמים ב קו רי א ה.
בור הייתי

החליטו היריבי םלע בו ר לדירה חר שה.
ישראל שפירא, כפר מל מ ה

נראה שהאקלים הקוריאי אינו נוח למגיה
העולם הזה, שהעביר את המלחמה לאיזור *
הקוטב הצפוני.

סמודנטים כאמריקה
מבין ה ס טו דנ טי ם הי שראליים הלו מדי ם כ אן. אין
א פי לו חצי אחוז. ה מ תכונן לה שאר ב א מריק ה. ולא
לחזור. א פי לו אילו היתה לו הז ד מנו ת להס תד ר
כאן. אין לנו ת ע מול ה יותר טו בהמאשר אנ שים
אלה. ל עו מ ת זאת, מביי שים את ה מדינה ערב רב
של שליחים מכלה מיני ס ואלה, ש אינ ם מתגעגעים
הביתה, וחו ש שים כל רנע ש עלולים הם להקרא
חזרה, הם הפקידים — מן ה חב רות ל מיני הן עד
ה קונ סולי ה.
אני בא בק שרים עם ס טו דנ טי ם זרים רבים
וביניהם אחוז הלא מ תנ ענ עי ם הו אבאמתע צו ם.
אלה ה עו שים מאמץ עליון ליצג א ת מדינ ת ם
ב צורה נאה, הם ש כנינו בני מ דינו ת ערב ל מיני הן.
שמואל קראוס, ניו-יור ק

יד לפה
זה באמת חו צפהמצדכם. ח ש בנו שהב חירה
מה שער עם היד על ה סה (העולם הזה ) 698 יש י ה
עינים נפל או ת ואף מ תו ק ולא יותר. אבל כשהל כנו
היום ב א לנ בי, ר אינו או ת ה, והיא ממשע צו מ ה
והורגת. מדו ע אתם מונ עי ם מ הקו ר אי םאתהת ענוג
ל ר או ת או תהמכף רגל ועד רא ש?
אלכם ודוד וולקוביסקי. איתן גור, תל א בי ב

הנהי :

הפלא השט

מכתב־ם
זז. נ ם.
על ד עותיהם של ח. נ .ם ( .ר עו ל ם רזה ) 701
•יש להעיר. ש הזנו ת ב פי קו ח היא ב עי ה ה שו ב ה.
שובי ה סו ציו לוגי םוה רו פ אי ם שב אר צו תהת רבו ת
התלב טו בבעיית זו. הנטי ה עתה היא בי טול הזנו ת
כדל צורו תי ה. ר א שי ת. מב חינ ה ר פו אי ת. ב תיהזונו ת הינם מ קו רלהפצתמ חלו ת ה מין. הפ קו ח
ה ר פו אי. מב חינ ה ט כני ת, הו א ק שה מאר ( .א שה
יכולה להדביק ב מ חלו ת מין עוד ל פני. שי תנלו
אצלה סי מני ם כל שחם של המחלה).
ב מ שך הז מו תווצר שכ ב ה רחבה של נ שים. שהז
גלוינת ב פי קו ח, ולידז מספר רב של פ רו צו ת
נסת רו ת. בעיקר מ בין א לו, ש עז בו את בתי הבו שת
בנלל מחלה. והן ת הווינה מ פי צו ת מ סו כ נו ת של
ה מ חלות.
ש מנ ע ם
הובר ר שצעירים,
מבחינה חינו כי ת :
הרא שון עם נ שים היה ב בי ת בו ש ת, רוכ שי ם ני שה
ויחס רע לאשה. זה נו תן או תו תיו בחיי משפחתם

ד״ר מ. זיידמן.

א בי ב

ראיתי את מכתבה של הל,וראת ה חו תמת תחת
ה שם ״א חת מ הן״ בו היא כו תבת, ש״ על הנו ע ר
ה מתלב ט ו הבודד לחפ ש את פ ת רונו ב ר בנו ת. או
בצורה נ או ת ה אחרת, ואני מזדהה הזדהות מלאד׳
אתה. שמא תזהה את עצמה.
״המזדהה״ ,חבר משד,

הכתובת: ת״א לילנבלום ,12 טל/ 66785 .
העורך האחראי: אורי אבנרי /המו״לים :
שלום כהן וא. גורדון /דפוס ״ישראל״ בע״מ
ת״א, ע״י גשר רידינג /הפצה פלס בע״ס.

ענין הני שו אי םבאר צנו כ רו ך בקשיים רבים
וגדולים. לא רק מב חינ ה כלכ לי ת וחברתית. אל א
גם ב עו בדה. שהנ שים באר צנו גאות וי ח סניו ת,
ו עו שו ת טו בו ת, אם הן מו אי לו ת ל בלו ת עם גברים.
לכן ח. נ .מ. צודקים ב החל ט.
קורא ותיק. תל־ אביב
מה יע שה נו ע ר בניל? 17— 16 רובן ה מכ רי ע
של ה בנו ת. א שר ב ר צונן להנ שא היום, מחפ שי ת
ב חור, שאם אינו ב על דירת מו ת רו ת, הו אלפ חו ת
ב על דירה רגילה, מ רו הטת, כ מו בן, מ שרה קבו ע ה
ורווחי ם גדולים. א פ סי הו אמספרה בנו ת. שתסכ מנ ה
להנ ש א לב חו ר מ חו ס ר כל. על מנ ת ש שניהם
יתחילו מה התחלה.
מרדכי מנולה, חיפה
י שראל ש. הגדנ״ עי מ ת מר מ ר עלינו ( ה עולם הזה
.) 702 לי די ע תו: אנו ח. נ .ם. את חו ב תינו ל מול דתנו
מ ל אנו כו לנו, וגם ש פ כנו ד מנו, וב א שר
לקיבו ץ גלויו תוסכ סו כי ג בולו ת תסל ח לנו, י שראל
ש ..על ט פ שו תנו. או ל ם אנו. ב עוונו תנו הרכים.
ד מינו כי קבו ץ גלויו תוסכ סו כי ג בולו ת הם ענינם
של מ שרד החוץ ו שאר מו ס דו ת ממ שלתיים בלב ד.
חבורת נוער מתלבט. תל א בי ב

דיוק

אל ת ע שו את ע צ מכם לצחוק: איד אתם יודעים.
ש או כלו סי ת בו רמה 16,823,706ו או ב לו סי תבר צלונה
( 1,079,601 העולם הזה ) 700ן ה אם ס פר ת ם או ת ־
בדיוק 1ו אולי נו ל ד תינו ק אחרי שס פר ת ם 1
ישראל שינברג, חיפה

יתכן. מחלקת החקר של העולם הזה מסתמכת
בכל מקרה על התוצאות של המפקד האחרון
באותה עיר• תינוקות, שנולדו אחרי הספירה,
אינם סובאים בחשבון. ואתם הסליחה.

ב מ דו ר ב מדינ ה ( העולם הזה ) 696כ תב תם שהאניה
״א. ק .אינ ד פנ דנ ם ״ מ סוג ל ת לנו עבמ הי רו ת מפ תי ע ה
של 22 קשר (ז. א 74.8 .ק ״ מ) ל שעה. ז הו באמת
פלא. ולפי הח שבון שלי 22ק שר זוהי מ הי רו ת
של 40ק״ מ פ לו ס 766מטר. אם אתם לא יודעים
מ ש הו, מו ט ב של אתכת בו או תו ב מ קו ם להלבין
פני ע צ מכ ם ברבי ם.
דד כהן. חיפ ה

נכתב דוקר! שהפנים הסמיקו.

קוריאה: מבצע רצח
במאמרכם (העולם הזה ) 702כ תב תם על ה פ קו ד ה,
שני תנה ל צבא או ״ ם לק טול ב קו מוני ס טי םבכל
כוחם ; מ דו ע לא הב אתם נם את הסי ב ה לכ ד 1
א. ל ,.הבז ל קו מוני ס טי ם

אין, בעולם תרבותי, שום הצדקה לפקודת
לחייל פשוט, שתוכל להתפרש כהזמנה לרצח,
בדם קר, של חיילים ושבויים.

מה נהדר יותר לטיל בגליל, בנגב, באילת או במצדה, כשהגיל הוא , 17 השער
חום, העינים ירוקות, ויש הרבה הברים י
כך חשבה גם חוה, בתו של הבר כנסת, תלמידת הכתר, השביעית (ספרותית) של
בי״ס תיכון גאולה בתל-אביב. לכן היתר, בין הראשונים. שתתלהבי לשביתת התלמידים,
כשההנהלה סרבה להרשות את יציאת הכתה למסע מצדד( ,ראה רפורטג׳ה ״למה הם לומדים?״,
עמודים .)13—15
מלבד מסעות מענינים למצדה ולימודים פחות מענינים בבית־הספר, מתענינת חוה
בקולנוע. בלבה חלום חשאי, כבלבן של כמה מאות בנות אחרות: להיות שחקנית קולנוע.
לכן לא התנגדה להצטלם על רקע הפלקטים הצבעוניים של אוד. גארדנר ואסתר ויליאמס.
אולם אחרי שהיית שעה לפני המצלמה והאורות המסנוורים, לא היה ברור אם חוה עדיין
חושבת, כי חיי השחקנים וורודים כל כך, ביהוד כשהם נאלצים לעמוד לפני המצלמה ומנורות
מסנוורות שופעות־חום, לא שעה אחת, כי אם חדשים רצופים.

העולם הזה״ ,מס 704 .

במרחב
סז ריה
אדיב משתדל

מצרים

עוד שערוו־יה

כאשר הגיע הקולונל אדיב אל־שישיקלי
לקהיר לא חפץ לענות על שאלות העתונאים,
שרצו לדעת כמה זמן עתידים סגן הרמטכ״ל
הסורי ושני הקצינים המלוים אותו, להשאר
במצרים .״זה תלוי״ ,הוא אמר ,״בתוצאות
השיחות שיהיו לי עם הממשלה המצרית״.
למראית עין בא לבדוק את הציוד האמריקאי
והאנגלי, שסוריה קנתה מעודפי המלחמה
שנשארו במצרים.
כקצין הצבא הסורי, שפלישתו לארץ־יש-
ראל במאי 1948 היתד, הפתעה (לא רצה איש
להאמין בה, עד אשר נראו טורי צבא ארוכים
מתקרבים לגבול) ,ידע מה ערכן של הר
רזות הסולידריות של ממשלות ערב השונות.
הוא לא הסתפק בהבטחתו של המלך עבדא־ללה,
שהלגיון יתקיף את היהודים, אם אלה
ימשיכו במעשי תוקפנותם נגד הצבא הסורי.

במשך כמה ימים היה משפט המעילה
בענין קניית נשק לצבא המצרי במרכז החדשות.
הנסיך עבאם חלים האשים את מוח־מד
אבו אל־פתח, אחד מראשי מפלגת אל ו
ופד, בלקיחת שוחד מבית חרושת של
נשק שויצי(הרלקין) .בית המשפט ערך שלוש
ישיבות, החליט לדחות את כל הענין לתאריך
מאוחר יותר, כדי לאפשר לפרקליט המדינה
לברר את כל הענין עם המנהל השויצי.
בינתים ממשיך הנסיך בפעילותו החברתית
הרגילה, מופיע במקומות צבוריים, נושא נאומים
— כאילו לא קרה מאום.
וכאילו כדי שלא ישכח הקהל את כל העניו
של ד,נשק המקוקל, מפרסמת העתונות, מדי
פעם ידיעות סנסציוניות על הברחות, מעילות,
מסחר בנשק. השבוע הופיע השבועון
אל־איתנין האופוזיציוני עם סיפור חדש

הנסין• עבאם חלים* וחבריו לאשמה
מעילות הן דבר של מה בכן
גם הכרזת קהיר, כי כל מדינות ערב עומדות
לעזרת סוריה, לא הניהה את דעתו. הוא נסע
לקהיר, כדי לקבל הבטחות מפורשות יותר
ולראות, אם יש מקום לעיבוד תוכנית ממשית
כלשהי בדבר פעולה צבאית משותפת.
אבל קהיר היתד, עסוקה בבעיותיה שלה :
בשיחות עש האנגלים על פינוי מצרים ואיחוד
עמק הנילוס לא נראה שום סימן של
התקדמות. המצרים התעקשו, סרבו על ויתורים
כל שהם ; האנגלים אינם מוכנים לעזוב
מיד את עמדתם החזקה במצרים .״זוהי תחבולה
אנגלית שפלה״ ,רגזו חוגים רבים
בקהיר .״כדי להסיח את דעתנו ממצבנו אנו,
הם הסיתו את ישראל למעשי אלימות על
הגבול הסורי. אבל זה לא יעזור להם, אנו
נשיג את דרישותינו•/
היום או מחר? הסורים ד,תשדלו לשכנע
את אנשי הצבא והמדינאים המצריים, כי
כאן צפויה סכנה לא רק לסוריה, אלא, בסופו
של דבר, גם למצרים עצמה. רבבות עולים
מגיעים מדי חודש לישראל, ומאות אלדיס
עוד מצפים לתורם להגר. הארץ נחנקת מחוסר
מקום ובלי כל ספק תחפש פתרון לבעיותיה
בכיבוש שטחים ערביים נוספים. הפעם התירוץ
הוא ייבוש ביצות החולה ויישובן ;
מהר זה עלול להיות השקאת מדבר סיני
ויישובו. הסיבוב השני, טענו הסורים, הוא
בלתי-נמנע ; הוא כבר קרוב ביותר. וככל
שימהרו הערבים ויעמדו נגד התוקפנות היהודית,
יהיו בידם סיכויים רבים יותר לנצח.
אך המצרים, ועמם יתר ארצות ערב, היססו.
הבעיה הועמדה לפני מוסד בינלאומי —
עליו להחליט. לפי כל הסימנים נוטה ועדת
ד,בטחון של או״ם לגנות את פעולת ישראל,
לראות את הערבים כצודקים. אם בכל זאת
לא תפעל לשם יישוב הענין. אפשר יהיה
לפנות לישיבת המליאה של או״ם. ואם גם
אז לא יצליחו לרסן את היהודים, תפעיל
הליגה הערבית את נשקה הכבד — איום על
המערב להצטרף למחנה הסובייטי. ורק אם
זה לא יעזור יפעילו את צבאם.
הם הסבירו לסורים, כי אינם פוחדים מפני
היהודים, אינם נרתעים מפני סיבוב שני. הם
עדיין אינם מוכנים למלחמה, והחליטו כי
רצוי לפתור קודם את בעיותיהם הפנימיות.
את החשבונות הפנימיים של המרחב יחסלי,
אחרי אשר יסלקו השליטים הזרים.
בינתיים, אם מתחשק לסורים להעמיד את
עצמם כשומרי זכויות הערבים, החליטו יתר
ארצות ערב, איש לא יפריע להם.

.העולם הזה״ ,מם 704 .

אודות הברחת מטוסים ממצרים לישראל.
מסטר ג׳ו. לפני כחמשה חדשים חנה
בשדה התעופה של קהיר מטוס נוסעים, שמתוכו
יצא מיסטר ג׳ו מק־לויד ונזויק, מי שהיה
מפקד חיל התעופה האמריקאי במזרח
התיכון במשך מלחמת העולם השניה. מיסטר
ג׳ו זה, לפי דברי השבועון, התקשר מיד
עם בואו עם עבד אל־רחמן אל־סאוי ביי, סנן
שר המלחמה המצרי. הוא הציע לקנות את
כל שברי המטוסים הפזורים במדבר המערבי
ואשר הצבא האמריקאי השאיר אחריו עם
תום המלחמה. האמריקאי הציע 50 אלף דולר
בעבור כל גרוטאה של מטוס — מחיר המטוסים
מסוג הווארד, הנרכשים ע״י חיל
התעופה המלכותי המצרי לצרכי אימונים.
בינתים קיבל מיניסטריון החוץ המצרי אג רת
מפורטת מהצירות בושינגטון. באגרת נאמר,
כי מיסטר ג׳ו הנ״ל מייצג את אחת החב רות
היהודיות ה:דולות בניו־יורק (ושמה לו־רנס)
,וכי הוא אמנם קונה את הגרוטאות
בשם החברה. אך לאהר התקנת האוירוניס
במצרים, מעכירים אותם לאיטליה, משם לישראל.
תוכנה י של איגרת זו, לפי אל-איתנין,
הועבר לידיעת שר המלחמה, שפקד לאסור
את העסק.
אך מיסטר ג׳ו התגלה כערמומי ביותר?
הוא הצליח, באמצעות תיווכה של אישיית
מצרית נכבדה, להשיג את הרשיון הדרוש,
והמטוסים הועברו בכל זאת לאיטליה ומשם
— טוען השבועון — לישראל.

טרון ברחובות קהיר
חלומו הגדול של ניאזי מוסטפא, מאז ומ תמיד
היה להפיק סרט מצרי על טרזן. אבל
תמיד עמדו, בינו ובין הגשמת חלומו, שני
מכשולים רציניים: למצוא שחקן, המסוגל
גם לקפוץ ולטפס כראוי, ויער שיתאים לרקע
העלילה.
על המכשול הראשון התגבר המפיק, כאשר
מצא שחקן, שהיה מוכן לקבל את התפקיד
על עצמו, אם ינתן לו מורה אקרובטיקה,
שילמדו במשך כמה שבועות. על המכשול
השני התגבר בעזרת הטכניקה: אם אין
במצרים ג׳ונגל הוא יברא אותו בחצר האולפן.
חסרה רק העלילה, כי הוא לא חפץ להשתמש
בעלילות המיושנות של אדגר רייס־בור־אוו,
אביו הרוחני של טרזן. אם כבר מיצרים
טרזן מקומי, חייבת גם העלילה להיות מקומית.

שני משמאל

הוא פנה למערכת אחד העתונים בקהיר,
בבקשה לחבי־ למענו עלילה מלאה הרפתקאות,
שתהלום את המאורע. לא יתכן, כי
סופר אחד — ויהיה זר. הגאון הגדול שבג־אונים
— יוכל למלא את התפקיד לבדו.
העתונאים המוכשרים הצליחו כבר בפגישתם
הראשונה עם המפיק לקבוע את קויה
הכלליים של עלילה מרתקת ביותר: טרזן
היה בחור עירוני שהתאהב בבת השכנים. כדי
להגיע אל אהובתו, ה־ה עליו לטפס על הקיר
הגבוה שמסביב לביתה, כי אביה לא ראה
בעין יפה את ההתקשרות ביניהם.
רכבת לגן החיות. בערב אחד הופתע
טרזן על ידי האב, ברגע שעמד לקפוץ מראש
הקיר אל החצר. האב המרוגז ירה בו, אך
החטיא. טרזן קפץ על האב ובמכה אחת הדהים
אותו׳ אחר רץ אל חדר אהובתו, לקחה
בזרועותיו השריריות, ויחד עמה הסתלק מעל
לקיר הגבוה. אולם ברדתו לרחוב, עם משאו
היקר, עברה מכונית פקחי המוסר, שהחלה
לרדוף• אחריו. הוא הצליח לקפוץ לתוך מכונית•
מפוארת, שעברה על פני הכביש באותו
רגע.
כעבור מספר דקות רדיפה מרתקת ברחובות
קהיר, קפץ טרזן — עם הבחורה בחיקו —
מן המכונית אל חשמלית, בשעת נסיעה. בה־גיע
החשמלית לתחנתה הסופית, הבחין טרזן
באנשי משטרה רבים, שחיכו, כנראה, ללכדו.
הוא עלה על רכבת, ברגע שזו עמדה להפליג
לדרכה, לפני שהמשטרה הבחינה בו. כדי
להמנע ממצב דומה א ה שקרה בתחנת החשמלית,
קפץ מן הרכבת ברגע שעברה מעל
גשר, בקרבת גן החיות.
טרזן ובחירת לבו שילמו דמי כניסה לגן
החיות. וברגע שאיש לא שם אליהם לב, נכנסו
לאי הגדול, שבו מוחזקים הקופים. וכאן׳
כנראה, מתעוררת בין הקופים סימפטיה, שש־רשיה
בימי קדם. הם עוזרים לו למצוא ביניהם
מחבוא, השלום שרר עד אשר, ביום אחד,
נתגלתה מזימה לרצוח את טרזן. מלך הקופים
התאהב בבחורה וחפץ לסלק את בן־
זוגה, שליבה נתון לו. טרזן נאבק קשות —
בעזרת אוהדיו מבין הקופים — עם ראש
השבט ובני בריתו ומצליח להסתלק, עם הבחורה,
בטפסו לראש העצים.
זוג אמנותי. אלא שהחיים בין ענפי
העצים אינם לטעמו של טרזן המצרי וזוגתו,
כי קשה היה למצוא שם אוכל. בלילה אחד
נכנסו לכלוב הדובים והרגו את הדוב והדובה;
הם החביאו את הגויות ולבשו את העורות.
מאותו יום הפך כלוב הדובים שבגן החיות

מר בקול גברי עמוק. הנוכחים, שלא ידעו
מה לעשות נוכח התנהגות כה מוזרה, הסתלקו
מן המקום.
כאשר מצאה המארחת את העוז לחזור לביתה,
עמדה מוכת תמהון בפתח החדר — על
הרצפה היו מונחות שתי פרוות דובים. מחדר
השינה הסמוך הגיע אליה רשרוש קל ;
היא נכנסה לשם ומצאה את ה.,דובה״ לובשת
אחת משמלותיה ומתיפה מול הראי. לידה
עמד טרזן ערום ומטלית עור למתניו. הוא
ניגש אליה, סיפר כל המעשה וביקש ממנה
סליחה על בזבזה ככף רב לשוא. האמריקאית,
הרגילה בשיטת האפי־אנד בסרטי מולדתה,
לא זו בלבד שסלחה להם, אלא גם שיכנעה
את אבי הבחורה שיסלח לזוג המאושר.
וכך, בסרטו הראשון בקהיר, התחתן טרזן
עם בחורה נחמדה.

איראן
״הפירטי הבריטיים״
השבוע עברו ההתקפות על ״הפיראטים
הבריטיים באיראן״ מעיר הנפט אבדאן לטהראן
הבירה. בהתחלת השבוע יצאו למעלה
מ־ט 1אלפים מפגינים, מאוהדי פדאיאן א־ס־לאס,
לרחובות העיר, ובגשם שוטף צעקו את
סיכמותיהם. נואמי״ם במסגד משהד סולטנה,
שבו נרצח עלי רזמארא, האשימו את חוטין
עלא, ראש הממשלה, בבגידה בעמו .״עליו
לשנות את מדיניותו או למות״ ,הם אימו.
למחרת עברה היזמד, לשותפיהם מן הקצה
השני 4000 .סטודנטים קומוניסטיים יצאו בתהלוכה,
שארכה ארבעה ק״מ, להפגין לפני
בנין הפרלמנט בטהראן. הם נשאו את תמונותיהם
של 12 פועלי הזיקוק, שנהרגו באב־דאן
במהומות ה־2נ לאפריל ודרשו, מלבד
״מוות לאימפריאליסטים האנגלו־אמריקאים״,
שהממשלה תבטיח חופש לכל המפלגות הפוליטיות
— בעיקר, כמובן, חופש למפלגת
טודה הבלתי־חוקית
אחרי שהשמיעו את תביעותיהם, פנו המפגינים
חזרה לבניני האוניברסיטה. בדרכם באה
לקראתם תהלוכה שניה של סטודנטים מאותה
האוניברסיטה. היו אלה סטודנטים אנטי־קומוניסטיים,
מתומכיו הנלהבים של עלי
רזמארא, וממתנגדי תוכנית הלאמת הנפט.
רובם היה מזוין באלות, ופד, ושם נוצצו אקדחים
ופגיונות. בצווחוות, בקריאות בוז ועידוד
וסיסמאות מכל הסוגים, התנפלו שני
זרמי הסטודנטים זה על זה. המשטרה התערבה
ופיזרה את המתקוטטים, אך לא לפני

טרזן המצרי ובת זוגו
בעזרת מורה לאקרובטיקה

פופולרי ביותר. הקהל נהר לשם לחזות בשני
הדובים, שהבינו כל מילה שאמר השומר ;
רקדו, קפצו והתגלגלו להנאת הצופים. אלד,
הראו את מידת שביעת רצונם בכמויות עצומות
של ממתקים, פירות וכריכים, שניתנו
במתנה לדובים, ובקשישים לשומר המאושר.
מיליונרית אמריקאית, שביקרה בגן החיות,
נתרשמה עד עמקי נפשה מזוג הדובים. היא
פנתה למנהל גן החיות והצליחה — תמורת
סכום כסף עצום — לקנות אותם, להעבידם
למקום מיוחד, שהכינה עבורם בגן ביתה.
לכבוד המאורע ערכה נשף ריקודים גדול,
שאליו הזמינה את כל נכבדי העיר. במשך
הלילה הפתיעה את אורחיה, בהכניסה לתוך
אולם הריקודים את שני הדובים. אולם
ההפתעה הגדולה של אותו ערב לא היתד,
בתכנית: הדובה התקרבה לפסנתר והחלה
מנגנת. הדב, שלא להשאר מקופח, החל מז
שנפגעו
12 איש
באבדאן הבטיחה חברת הנפט האנגלית
לשלם הענקה מיוחדת לפועלים שיחזרו לעבודתם•
היא טענה, כי רק מחמת לחץ המש־מרות,
שאימו על הפועלים לבל ישובו לעבודתם,
נשארו הפועלים בבתיהם. המשטרה
אסרה קרוב ל־ 200 אנשי משמרות והודיעה,
כי מספר רב מביניהם היו קומוניסטים מועדים׳
ינשאו כרטיסי־חבר של מפלגת נוודה.
למחרת בבוקר החלה תנועת החזרה לעבודה:
מתוך 28000 שובתים חזרו 6000
לבתי הזיקוק ומספרם עלה בכל יום.
״הם כבר השלימו עם המצב״ ,העיר פקיד
גבוה של חברת הנפט .״תביעות לאומיות הן
יפות מאוד, אבל בלי עבודה אין אנשים אלה
יכולים להתקיים. הם כנראה החליטו לחזור
לעבודתם והשאירו את ההכרזות וההפגנות
הפוליטיות לאלה שגרמו לכל העסק בטהרן״.

מכל
ארצות הברית

המסע

לפני שבועות חזר שליחנו, רפאל אפרת. מסיור בגרמניה• ומאמרו על היהודים,
המחכים במינכן לתורם להגר לארצות הברית, פורסם בגליון •697 מונטי ג׳יקובם, סופר
העולם הזה בארצות הברית, עקב אחרי אותם היהודים בעבר השני של האוקינוס. הוא
מתאר את קץ מסעם — כיצד משתקעת משפחת עולים יהודים בצ׳יקגו.
במשרד שרות המשפחה והעדה היהודי בצ׳יקגו ישב יהודי פולני, מנהל חשבונות,
פליט.מחנות העקורים בגרמניה. האיש, שנראה כבן ,40 הצליח בדרך פלא להמלט עם אשתו
ושני׳ילדיו, אחרי שהתחמק מפני המוות במשך 10 שנים.
מספרי הסטטיסטיקה האחרונים מראים, כי אמריקה קבלה 115.000 מהגרים יהודיים
מאז .1949 משפחת מנהל החשבונות (אקרא לה כהן במאמר) הפליגה מאירופה לניו־יורק,
בה מקבל את פניה השרות המאוחד.לאמריקאים חדשים, שחפש בין העדות היהודיות אחת,
שתסכים לדאוג לפליטים.
״אתם לשיקגו ...הנה כרטיסי הרכבת, מספר דולרים לנסיעה. יפגשוכם בבואכם״,
אומר פהיד השרות המאוחד למשפחת כהן. ברדתם בתחנת שיקגת מרכבת האכספרס המפוארת,
באה לקראתם, עם איחולים מאת הארגון היהודי, עובדת סוציאלית שהעלתה אותם על
מונית, שלחתם לחדרים שמורים בבית מלון. אמנם בית המלון אינו שייך לארגון, אבל עתה,
לוא רצה, יכול היה כבר להגיש תביעת בעלות, מפני שבמשך 5השנים האחרונות החזיק,
בקביעות 26 ,חדרים מיועדים לבאים כמשפחת כהן
״המקום דומה למחנה מעבר״ ,אומרת גברת פיי קטצן, מפקחת מטעם שרות המשפחה
והעדה ,״אנו מעניקים לכל משפחה מקום שדיו לשינה, בישול, וכמובן, מספקים כלי בישול,
כדי שיוכלו להכין בעצמם את מזונם״ .משפחת מהגרים חדשה מבלה בממוצע 6שבועות
בבית מלון המעבר, עד אשר היא מוצאת שיכון קבוע פרטי.
הארגון היהודי משלם בעבור החדרים במלון. ב־ 1950 הקדיש הארגון לעזרת הפליטים
בעיר 280.000ל״י, שהן שישית מתקציבו הכללי של
1.500.000ל״י. לפני 50 שנה, כשנוסד הארגון, היו כל
מוסדות הצדקה היהודיים בעיר מאוחדים. הארגון סיפק
דיור ליתומים, זקנים, הדרכה למשפחות, עבודה לנזקקים,
הדרכה מקצועית. שני בתי החולים, שהקים הארגון,
מיכאל ריז, הר־סיני, הם חדישים ביותר. כשנגש הארגון
להקמת בתי מושב זקנים, חישב דרכו בזהירות מראש.
הוא הקים שני בתי מושב — אחד לדתיים. שני לזקנים
וזקנות חפשיים בדעותיהם.
״אין אנו מעניקים רק עזרה כספית, שרותינו ניתנים
לכל הקהלה. בתי החולים, הבתים, המרכזים, פתוחים
לכל״ ,אומר אירווינג בילואו, קצין העתונות ויחסי
צבור .״כשבאה אלינו משפחה נזקקת, עושים אנו כל
שביכלתנו, כדי לעודדה, להעמידה על רגליה, כך שאפדי׳
יהיה למחוק אותה מרשימות הנזקקים שלנו במהירה.
רבה ככל האפשר״.
״מאות נזקקים, שקיבלו מאתנו עזרה, הם כעת
תורמים קבועים. אחד מהם, ג׳ורג׳ פיינברג, הוא חבר
ההנהלה של הארגון, שתרם לאחרונה 17.500ל״י להקמת
מרכז לטיפול בילדים. אמו האלמנה של פיינברג נאלצה
להתמך ע״י הארגון עד שילדיה התבגרו״.
מחברת סיוע גדל שרות המשפחה היהודית והיה
לארגון המשרת, במשך שנה, יותר מ־ 5.500 משפחות,
בערך 17.000 מתוך 325.000 יהודי העיר צ׳יקגו. בזמן
האחרון הקיף השרות לא את פליטי מחנות העקורים
בגרמניה בלבה אלא אף את המהגרים הבאים לצ׳יקגו
משאנחאי(מעטים בדרך לישראל) ,ארצות שונות באירופה,
וכי — מאמריקה הדרומית. משפחת כהן נמנית על
הקבוצה שהגיעה לאחרונה.

מעטים מבין המהגרים באים, כשבידם חפצי־ערך. במקרה אחד הוזהר הארגון מאירופה־שברשות
משפחה אחת יש יותר מ־ 350ל״י בדולרים .״כשפסלנו אותם״ ,אמר פקיד ,״הכחישו
נמרצות, טענו, שמישהו באירופה מנסה להרע להם״.
העובדת הסוציאלית עיינה בפנקס התקציב, רשמה על גליוו ניר את הקיצבה שמשפחת
כהן (אב, אם, בן, בת) זכאית לה, ער אשר תוכל לפרנס את עצמה : מזון חינוך
ארגז תרופות
גז וחשנן ל
כלי בית
הוצאות אישיות
שעשועים ובילוי

35.75ל״י
1.68״

1.71״
1.54״
2.12״
1.96״

45.56ל״י *)
בס״ה
סעיח חינוך כולל עתונים, ספרים וכו׳ — מכשירי כתיבה לילדים יסופקו ע״י שרות
החנוך בעיר. שעורי אנגלית למבוגרים ינתנו ע״י שרות המשפחה והעדה היהודית, ללא
תשלום. כלי בית — במקרה שצריכה המשפחה לחדש את מלאי הספלים והכפיות. הוצאות
אישיות פירושן תספורת, גילוח, סבון ; תקציבי שעשוע ובילויים יאפשרו למהגרים לבקר
בקונצרט או קולנוע. קיים סעיף נוסף שאינו רשום, והוא דמי נסיעה במכונית. בחפש
משפחות אלו מקום מגורים בעיר הגדולה, הן יכולות להוציא בנסיעותיהן דולר או שניים
לשבוע. הארגון מספק להם הוצאות אלו.
לא בגדים משומשים. השרות אינו מקציב מראש הוצאות ללבוש ; רוב המהגרים
אינם חסרים בגדים בבואם. אם יטענו, כי זיקוקים הם לחדש את מלבושיהם, או להוסיף
עליהם, תינתן להם הקצבה מיוחדת, כך, שיקנום בעצמם .״אין אנו מספקים להם בגדים
משומשים״ ,אומרת האחראית למשרד בשיקגו.״ השרותים
הסוציאליים המודרניים התקדמו רבות בהבנת הגישה —
נתינת בגדים משומשים, שנזרהו בידי אחר, יכולה
להשפיע לרעה, באופן נפשי, על המהגר השואף לבית
משלו, כסף משלו, בגדים משלו״...

ה ר כו ש ״ המעט ״ .אמנם איבדו העקורים את כל אשר היה
להם בימי המלחמה. אך בינתיים הסתדרו, רכשו מעט דברים.
מהימן זה מלא רכוש יהודים, הרוצים להגר לאמריקה.

אד סודרה המשפחה במלון. הוזמנה לשרות המשפחה.
מר כהן בא לבדו, הסביר שאשתו נשארה עם הבן ()14
הלבוש נוטע בלב המהגר הרגשת ״אזרחות״ .הלבווהבת
10 החוששים עדיין להשאר לבדם בעיר שעדין
שים האירופיים הישנים הממורטטים, שניתנו לו לפני
זרה להם.
כמחנה העקורים כמינכן סועדים הפליטיס
הפליגו. משרים עליו מיד הרגשת זרות.
במטבח הכללי. התפריט נחשב נצנוע — אן
מר כהן ישב רק רגע קל, התפרץ ״התוכלו לעזור
לבוש אמריקאי יוכל לרפאו מהרגשת הזרות.
יכול לעורר קנאה בלב כל אזרח ישראלי.
לי בהשגת משרה? אני מוכשר לעבוד ...הנני מנהל
בהעניקו כסף למשפחה, דואג הארגון שישתמשו
חשבונות ...בעל נסיון ...אני יודע לעבוד ...התעזרו לי?״
בו בצורה היעילה ביותר. ישנם יועצי בית, המורים
למשפחה איך תקנה, מה תקנה, מה יהיה התפריט. כמעט כולם חפצים לזכות בכל מה
מהגרים עשירים. עובדת סוציאלית הרגיעתו בהבטחות, הצביעה על בעיות
שאיבדו בעבר, בעיקר אוכל. המשפחות החדשות אינן מתמצאות, בדרך כלל, בחישוב התקציב,
אחרות: המלון הוא משכן זמני בלבד — על משפחת כהן למצוא דיור אחר בזמן קצר ככל
עד אשר יורו להן את הדרך לעשות זאת. אך קשה למדי להסביר להם, כי מרק אפרוח,
האפשר: דירות המעבר צריכות להיות פנויות לקליטת מהגרים חדשים. קיימת שאלת בריאו
אווז צלוי, למשל, אינם סעיף הכרחי בכל ארוחה, אינם רפואה לכל מחלה, החל מבהן
אות המשפחה — הזקוקים הם לבדיקה כללית? כמו כן יש לדאוג ללמודי הילדים, שעורי
מעוכה וכלה בכאב ראש.
אנגלית להורים, בגדים ועוד .״אתם זקוקים בודאי לכסף״ ,העירה העובדת הסוציאלית. גם
ההוצאות הפעוטות הקטנות של יום יום מצטרפות לסכומים גדולים למדי, בארץ חדשה נולדים
*) חשבון זה מבוסס על השער הרשמי. למעשה, עולה ההענקה, בכוה קנייתה, על
צרכים בלתי צפויים, שבלעדי התמיכה של הארגון היו גורמים אי נעימויות.
90ל״י. כלל זה חל גס ע שאר המספרים, שנזכרו ע״י הסופר באמריקה.

ששה אור

״העולם הזה״ ,מם 704 .

בעזרתו של קהל עובדים אדיב, נשלחה משפחת כהן אל אחד משני בתי החולים
הגדולים, מיסודו של הארגון היהודי. כמעט כל המהגרים זקוקים לטיפול איזה שהוא.
ישנם עובדים מיוחדים, הדואגים להם בבתי החולים, המסבירים את הסימנים האנגליים
המיוחדים והדואגים לכך, שישמרו ויבואו במועד הנכוו לביקור אצל הרופאים.
אין פלא, כי מראהו של מר כהן הוא כמראה אדם שבע נחת — הטיפול מרובה.
״סלחי נא ...ועבודה?״ שואל הוא במתיחות, חוזר על שאלתו הראשונה .״כן,״ משיבה
העובדת הסוצאלית ,״נדאג לכך. אבל תחילה יש למצוא מקום מגורים״.
ואכן, זוהי בעייה חמורה לכל תושב בצ׳יקגו — ותיק או חדש, זר שאינו שולט
בשפה, שאינו בקי בשיטות בעלי הבתים, החפצים להשתמט מביקורת שכר הדירה הממשלתית,
עלול להתקשות, להתכעס, אף להתיאש.
״זוהי ספסרות״ .אדם, שיעקור מחיפה לתל־אביב. ידאג בראשונה למקום מגורים.
אדם, שעקר עם משפחתו, מעבר לאוקינוס לאמריקה, אינו פחות מעונין בבעיית המגורים.
שירות העדה והמשפחה בצ׳יקגו דואג בראש
וראשונה לדירה — תנאי ראשון למשפחה
המהגרת, העולה בחשיבותו אפילו על תעסוקה.
העובדים הסוציאליים המנוסים גילו, כי
אם מספקים למהגר עבודה לראשונה, עלולה
המשפחה להשאר ללא דירה קבועה במשך
זמן רב.
״וזה מובן״ ,הסבירה עובדת סוציאלית•
״האשד, חייבת להשאר עם הילדים, לכן
אינה יכולה לצאת לחפש דירה. הבעל השב
מעבודתו עיף מדי, מלצאת לחיפושים ממושכים
בסביבות זרות״ .קיימות שיטות מספר
לחיפוש דירה — רשימת כתבות של משפחות,
המוכנות להשכיר חדר או שניים !
סוכני חדרים שאפשר להתקשר עמם ; וכמובן
מודעות בעתונים.
אם המהגר הוא יחיד, ללא משפחה,

המהגרים חפצים לצבוע, יותן בידם דלי צבע, מכחולים, ויאמר להם להתחיל בפעולה, כאותם
מיליוני האמריקאים החוסכים כסף בצבעם בעצמם את דירותיהם.

משפחת כהן לא התנגדה, היא צבעה את דירתה החדשה, בת 3החדרים. כשלבשה
הדירה מראה נהי ורענו. סיפק הארגון רהיטים. את התוספות והחילופים תעשה משפחת
כהן, כמובן מאליו, בעתיד, כשהכנסתה תרשה זאת.
הוא שונה. מעל ראשם קורת גג, במזנון מזון, הבדיקות הרפואיות הסתיימו —
הם כולם בריאים ושבעי רצון ; הילדים קיבלו את הריפוי הדרוש בשיניים. משפחת כהן חפצה
לדעת מה יהיה הצעד הבא? עבודה, כמובן. זו היתר, השאלה הראשונה, שעלתה על שפתי
כהן, בבואו בתחלה לשרות העדה והמשפחה לפני מספי שבועות. מנהל אגף העיסוק של
השרות יודע, אחרי שנות נסיון מרובות בטיפול במהגרים, כי אדם שרכש נסיון בפולניה,
בקי לעתים רחוקות בשפה ובמנהגים האמריקאיים.
״הוא שונה, והוא עצמו
יודע זאת״ ,אומר גלמן .״לעתים
קרובות נאלץ להתקיים בזכות
עורמתי — הוא חסר את השיפוצים
ושיפורי המקצוע האחרונים,
ובמקרים מסויימים סיגל גישר,
מיוחדת לתפקידו. אדם שהיה
פקיד עורד דין בליטא, עלול
לומר, כי הוא עורך דין מוסמך
— ועלינו לסמוך על דבריו
בלבד. אד אנו מבקרים ובודקים
את דבריו. יש עמנו ועד אנשי
מקצוע העוזרים לנו לשפוט את
רמתו המקצועית של המהגר.
לדוגמה. אם המהגר הודיע שהינו
ספר, ישלה אל מפר, שיתן בידו
הזדמנות להוכיח את מקצועיו תו.
ואז, כשיתקבל הדו״ח, נדע
מהי רמתו ויכלתו המקצועית של
האדם״.
כהן, שטען כי הינו מנהל
חשבונות, נשלח אל מנהל חשבונות
מוסמך, שאחרי ימים מספר
מסר דו״ח לאגף העיסוק: כהן
מבטיח רבות, אבל שיטותיו,
שפתו, כתב ידו, אינם מתאימים
לדרך עבודתם של אנשי המקצוע
האמריקאים. מנהל החשבונות
האמריקאי הציע, כי בינתיים
יועסק כהן כקופאי, ובעת ועונה
אחת ילמד, בזמנו הפנוי, את
במשרדי השרות היהודי לעדה ולמשפחה עומדת משפחת כהן: אב, אם* בן, בת
החומר הדרוש לבחינת דיפלוומחכה
בלב שקט לעתידה. הובטח להם שיקבלו את כל הדרוש לחיים החדשים.
מה אמריקאית של הנהלת חש בונות.

העולם
החדש. ברדתם בתחנת הרכבת בצ׳יקגו,
פוגשת עובדת סוציאלית את משפחת המהגרים.

הם אינם כרים כצריפון .31153 או באהלים קרועים, כמו בארץ ישראל. השרות היהודי
סיפק להם דירה בת 3חדרים ומטבח, שאף אזרח ותיק בישראל לא היה מתביש לגור בה.

״אחרי הדו״ח״ ,אומר גלמן,
״ידענו. היכן עלינו להעמידו.
שלחנוהו ממעביד אל משנהו, עד
אשר, אחרי שישה ראיונות, נמצאה
לו עבודה בשכר 17.50ל״י
.לשבוע״ .עבודה זו הושגה אחרי
הכנה מרובה ותכנון. אחד מאנשי
אגף העיסוק, שבחן את כהן
במבחן אינטליגנציה, שתורגם
לאידיש, מצאו מפותח למדי
ומתאים לתפקידו .״בדרך כלל״,
אמר העובד ,״גילינו, כי המהגר
החדש אינו פיקח או טיפש מן
האזרח האמריקאי הממוצע —
למעשה, הוא כאחד מאתנו״.
לפני שיצא כהן לראיון, שבו
השיג עבודה, ישב עם פקיד אגף
העיסוק. הם ערכו ראיון מדומה.
שיננו לפניו ביטויים אופייניים
לשפת העסקים האמריקאית, הע לולים
להאמר בשיחה. אחר כך
טילפן הפקיד למעביד בעתיד,
הסביר לו, כי שפתו האנגלית של
כהן אינה משופרת, שבקיאותד
במנהגי המקצוע קלושה, אך
ציין, לעומת זאת, את יתרונותיו
המרובים של המהגר. ואכן כהן
השיג עבודה.

ניקל לספק לו שיכון ; לאדם נשוי, בעל
משפחה, קשה הדבר ביותר. בקוקת שכר
דירה גרמה לשיטות מוזרות ביותר, בלתי
חוקיות, של סחיטת כספי הדייר. למשל :
בעל בית, המציע דירה בת שני חדרים,
בשכר 14ל״י לחודש, ברובע צפוף, צלול
לבקש ברוב נימוס 200ל״י שכר שימוש
״כ 10.000-או 12.000 עובברהיטיו
— מספר כסאות ושולחן. דברים
דים נעזרים בשרותי העבודה של
מעין אלו קורים לעתים מזומנות, והמחגר
הארגון״ .אמר מר גלמן. הם
החדש עולה על האוטובוס הראשון, טס
קשורים למשרדי הארגון, וע״י
חזרה אל שרות העדה והמשפחה לבקש את
כך מגיעים לארגון רשימות של
הסכמתו. עליו להשיג אח הסכמת השרות,
כ־ 900 מקומות עבודה פנויים,
כי הוא שישלם שכר הדירה, עד שהדייר
מדי ודדש בחודש. עובדים בלתי
יקבל עבודה.
מקצועיים מוצאים מקומות עבו בתשומת
לב מקשיבה העובדת הסוציאדה
ביתר קלות מאשר מקצועיים.
לית להצעה — 14ל״י לחודש 200 ,ל״י
הייצור ההמוני מעלה תפקידים
בעד ר,״רהיטים״ .״מצטערת״ ,תענה לבסוף,
מרובים, שאפשר לעסוק בהם
״זוהי ספסרות — 200 הל״י הן רק צורה
אחרי הכשרה קצרה, מקומית.
אחרת של דמי המפתח. אין אנו עוזרים
במפעל או בבית החרושת. תעלעוקפי
החוק״.
שיית הבגדים, תעשיית המזון,
״אד זהו מקום מגורים ...הרי כבר
אריזה — כל אלה הם מקומות
חפשתי למעלה משבועיים״ .משתומם המהגר
עבודה פתוחים. אבל שני הטיפו.הטרי
לעקשנותה של העובדת הסוציאלית,
סים, שקשה ביותר למצוא בעזועם,
לפתע, על האנשים שהיטיבו כל כך
בורם עבודה, הם: בעל המקצוע
לדאוג לו עד עתה. הם אינם משיבים בצעקה,
והיהודי האדוק, שאינו מוכן לעע
3 8לימטבחמודרניים כאלה אין חייה של גברת כהן קשים ביותר. תנור חשמלי טוב
אלא מרגיעים אותו, בהבטיחם כי שמור לו
בוד בשבת, והדורש להשתחרר
מפרימוס, טוב מפתיליה, טוב ממדורת־אש. ומקרר חשמלי חלומו של כל ישראלי אופטימיסט.
עדיין מקום במלון המעבר.
מן העבודה ביום ששי אחה״צ.
המהגרים החדשים מפתחים במהירות
זוהי פרשת כהן: תמצית הפרשה של כל אחד מ 115.000-המהגרים, שהגיעו לאמריקה
חוש בילוש מצויין, כשהם עוסקים בציד דירות. הם מתרוצצים מבוהלים, מספרים איש
מאז .1945 היו שבאו בתקווה למצוא את הזהב הנוצץ ברחובוון, אך הרוב שאפו למצוא בית.
לרעהו על המציאות הבאות בחשבון. רובם מתגוררים בתחילה ברובעים מוזנחים, שנעזבו
ועתה, רבים הבאים, מבין המגרים לשעבר, לתרום את תרומתם לארגון היהודי, שהציבם
ע״י אנשים, העולים בסולם ההצלחה הכלכלי. אבל דירה זו, ואין זה משנה היכן, היא
צעד ראשון להשתרשות בארץ החדשה. לרוב זקוקה הדירה לצביעה מחדש ! אפילו אם אין
על הדרך לקראת חיים חדשים

.העולם הזה״ ,מס 704 .

ב העם לשם מה ל ע בוד? ׳
לא קל היה להיות יהודי. בפסח היה צורך
לנסוע — לא חשוב לאן ! הפקחים דאגו
מראש. הפחות פקחים התרוצצו ליד הטלפונים,
צלצלו להר הכרמל, הר כנען וטבריה,
לא מצאו מקום. אלה שמצאו חדר, לא מצאו
תחבורה. בתחנת האוטובוסים הסתדר התור
בחצות, חברות המוניות חדלו לקבל הזמנית
שבוע לפני החג.
בכל זאת היתה התמונה, בכבישים, מאכזבת ז למדי. לא היתד, תנועה המונית.
סימן־ההיכר האמתי של פסח תשי״א היה
הרצון הכללי להימנע מעבודה. אנשים רבים,
העובדים בדרך כלל לא מפני שהדבר כדאי
להם, אלא מפני שמצפונם מטרידם, מצאו
תרוץ. החנויות נסגרו בהמוניהן, מקצועות
שלמים שבתו מכל עבודה.
״לשם מה לעבוד?״ אמר בעל מסעדה.
״בשביל קפלן?״
מבחינה זו היה חג החרות לא רק סמל
לטוב, אלא גם לרע — סמל להתנוונות רצון
העבודה, סמל לחרות ממאמץ.
האפקט הקומי ניתן ע״י התיירים הרבים
מחו״ל, שהסתובבו בחמסין, עמוסים מצלמות
ודולארים. הצנע הישראלי נראה להם כתו-
פעת־פסח מרוממת. רק תייר אחד, שקרא
על גבי התפריט ״תוספת 50 פרוטה, לפסח״
התעקש לדעת מה פשר הדבר. כשבעל המסעדה
וחצי תריסר מלצרים לא יכלו להסביר
לו, משך בכתפיו ונאנח :״בודאי מס לקדוש
ברוך הוא...״

המעמד השני
כמו כר האנשים
״זה — ארץ ישראל, שלנו. אפילו אני
סגור באוהל, ברוך ה׳ ,אבל — אני רוצה טוב
כמו כל האנשים״ .אמר העולה העיראקי
בבית העולים תלפיות, ירושלים.
במקום הלגיון -עולים: בהמשך
הרחוב הראשי של בקעה עלית, מבית הספר
גאולים ואילך, נמשך שביל עפר, זרוע אבנים,
לבית העולים תלפיות, לשעבר מחנה הלגיון
הערבי אלעלמיין, שהורחב והפך ספק מחנה
מעבר, ספק שיכון קבע לאלפי עולים —
צפון אפריקאיים, עירקים תימניים
לנוכח נוף גבול הררי מנצנצים מאות
הפחונים בגווני כסף. בצל המנזר מר אליאט
משתרעות שורות ארוכות של תיבות הפח,
בעלות הגגות המשופעים. שטח המחנה, רחב
הידיים, מנוקד בפחונים אלה, בבתי לבנים,
שהלגיונרים השאירו מאחוריהם. ,בצריפי עץ
שוודיים בהרים—חומים, באהלי צבא גדולים,
אהלי צופים קטנים.
כמקום עבודה -בטלה: טיפוסית
היא משפחת צמח מטריפולי: בעל ואשתו
ובתם הקטנה. הבעל היה אופה טרם עלה
ארצה ; כאן הפך שומר — אצל האפוטרופוס
על נכסי הנפקדים — חמשה ימים בחודש —
לירה ושבעים גרוש ליום.
המשפחה דרה בצריף עץ שוודי, שטח
החדר כעשרה מטרים מרובעים ( 4על ,)2,5
שאין בו מקום אלא לשלוש המיטות במצופף,
למחצלת להעמדת הפרימוס.
בתחום מגוריה של משפחת צמח אין
חשמל, המים במרחק עשרות מטרים (אוזלים
לעתים קרובות) ,בית הכסא מרוחק, מלוכלך,
לא מחוטא.
נכנם מכר, עולה בגדאדי — יחזקאל מצליח
— שמונה חדשים בארץ. בעירק היה יינן.
בארץ אינו מוצא עבודה לקיומו, בגלל
חולשתו הגופנית. בכל ימי היותו בארץ
עבד עשרה ימים בלבד — בבניין. התאמץ
ככל יכלתן, אך לא עמד במבחן. יום אחד
כשל תחת משאו, נפצע. מאז — הוא מבוטל.
כמקום מנהל -רשע: עולה אחר
אומר בערבית :״חייאת ללמות הונא״ (החיים
באן למוות) הוא אב שש נפשות, אינו מסתדר.
טוען עולה מרוקו :״עיבד, עובד, לא מקבל
כסף תשלום השכר מתעכב שבועות,
חדשים.
קובל בחור מבנגאזי :״מנהל עבודה שלנו
רשע, הוא אומר: תעבוד מהר, או אני שובר
אותך״ .אין הם מעזים להתלונן — ,למתלוננים
אין מספקים עבודה.
כמקום : 20 — 45 משפחה אחרת,
משפחת נחום, ישבה חצי שנה במושב עולים
— אשדוד :״אין אוכל — אין שום דבר.
הכל — שמן, לחם, קמח, בשר קונים במג׳דל
— אצל הערקים, בשוק השחור״
חודש וחצי עבד אבי המשפחה אצל סולל
בונה, אחר — ״חמישה חדשים לא עשיתי
דבר, היינו אוכלים, הסוכנות רשמה על
החשבון״

המוסדות לא דאגו לזרעים, לבהמות עבודה,
למכשירים חקלאיים — ״פרות, לול?״ צוחק
נחום — ״יבוא בעוד מאה שנה״.
הוא צעיר, חסון, בריא בגופו :״אני רוצה
לעבוד. כל עבודה. עבודה קשה. בשביל
לחיות כמו אנשים, צריך 45 לירות, יש חודש
— אין לי אפילו עשרים״.
כמקום ילד — צער: יוסף נג׳אר,
עולה בצרה, עומד ליד פחונו, מכה על ראשי
המסמרים המחברים את לוחות הפח. נג׳אר,
שהביא עמו 150 דינאר (לירות) מעירק —
נותר בלא כלום — ״הכל אכלתי — ,הגויים
היו מייסרים אותנו. לכן באנו. אני יודע
האבטלה, המחסור, זה קיבוץ גלויות. אנו
מקבלים ייסורים באהבה — אך צריך עבודה״.
׳ולא רק עבודה — גם שיכון, כמו כל
האנשים.
את חנות הממתקים שלו מכר לכיסוי
הוצאות הדרך. כאן אינו מקבל רשיון לפתוח
חנות, דוכן תגרים.
הוא, כרוב עולי עיראק, שחיו רוב שנותיהם
ברמה של תת תזונה, חלוש :״אם
יש בי כוח — הייתי שמח לעבודה״ .בינתיים,
אין מאפשרים לו להתרגל לעבודה הקשה.
ולא זאת בלבד — אשתו הפילה מרוב
צער. זה היה בליל שבת, במחנה נעול הטלפון.
אין כלי רכב.
אחר ההפלה הקציב משרד החקלאות מנת
מזון נוספת לאשתו — חמשה ליטרים חלב,
עשר ביצים.

בשטח האמונה מרחיקה את האדם מן הדח,
ויהוו ראש מחץ נגד הכפייה הדתית, תחת
הסיסמה הראשית של הליגה :״הדת —
עניינו הפרטי של האדם״•

..לחיילים ולתלמידים חצי מחיר:

אולם אין הליגה יכולה להתקיים על תכניו־תה
בלבד. נוסף לגיוס חברים חדשים׳ תוך
רצון להקיף שכבות יותר רחבות בציבור,
ולתביעת הבהרת עמדתן של המפלגות, המכינות
את מסע התעמולה שלהן לקראת הבחירות,
בבעיית הכפייה הדתית, זקוקה הליגה
גם לאמצעים.
לכל פעולות הליגה דרוש מימון, לעתים
גדול למדי. הפתרון: כל מצטרף לליגה יתחייב
בתשלום שנתי, כיכולתו. המינימום —
לירה אחת לשנה• אך חיילים ותלמידים,
המהווים אחוז לא קטן בין חברי הליגה,
זוכים בהנחה — אצלם המינימום חצי
לירה לשנה.

מ\דדו שד ישו
עד עכשיו הסתפקה אגודת הצעירים הנוצרים
בירושלים בהפיכת בניינה למרכז פעילות
ספורטיבי לנוער הירושלמי, לאבן מושכת

דרכי חיים
שגעון מדבק
״איני יודע איך הוא שיכנע אותי לקבל
רעיון משוגע זה התפלא מנהל חברה
יורדן מארץ׳ ,בעלת שרשרת חנויות הכל־בו
השניה בגודלה בארצות הברית. כמוהו
התפלאו רבים אחרים.
״הוא״ היה פרד מונסון, ציוני אמריקאי,
בעל רעיונות משוגעים למכביר. אחד. מהם :
הקמת ועד אמריקאי׳למען החייל הישראל.
כששלח הועד אלפי מעילי־תורף לחיילות
ח״ן, שם מונסון באחד המעילים פתק, הזמין
את בעלת־המעיל( ,״אם את יפה״) לבקר אותו
באמריקה (העולם הזה .)661 רעיון משוגע
שני: הקמת בית ציוני אמריקה ליד הקריה,
שבניתי• הופסקה בשל סירוב הממשלה לספק
חמרי־בנין (למרות ששולם עבורם בדולרים).
הרעיון, שמונסון מכר אותו ליורדן מארץ׳
עלה, בשגעונו, על כל השאר: הוא שיכנע
אותם להכריז, במלאות 100 שנה לקיום
החברה, על ״שבוע ישראל״ ,בו תמכורנה
עשרות חנויות הכל״פו של החברה סחורה
ישראלית.
לפני שבוע הסתובב האמריקאי החייכני,
הבחירות במקו 50־ 6 0 0
האינפלציה לא פסחה על ועדת הבחירות.
כאשר נתכנסה השבוע לראשונה, נתברר כי
עריכה סדירה של הבחירות לכנסת השנייה
תעלה למדינה ,800.000 לפחות.
שלושים ושלושה חברי הועדה, שניסו
להשוות סכום זה לחמשים אלף הלירות,
שעלו הבחירות לכנסת הראשונה, בינואר
,1949 ניתחו את פירוט ההוצאות, הסכימו,
באין ברירה אחרת.
הפירוט: ציבור עובדים ופקידים, שיכון
מתאים לועדות הבחירות (לועדה העליונה
מחפשים דירה בת עשרה חדרים) ,החנת 1200
קלפיות עץ, שני מיליון מעטפות, מליוני
פתקי רשימות.
דת דתו של אד
אחר ששה חדשים של פעולת ביסוס, יצאה
הליגה למניעת כפיה דתית בישראל וסיכמה
פעולותיה, תכניותיה לעתיד, בידיעון שהופץ
בציבור.
בקונטרס, בן ארבעה עמודים, מוסברת
הפעולה בציבור, שעיקרה הצהרה, המעמידה
את האיש ברחוב על הסכנה שבכפית הדת
על האדם.
אולם ברור שהליגה אינה חושבת שתס
פרו־
מונסון, ציוגי
בחנויות, ספרי תנ״ך
תפק בהצהרות, וכבר יצאה בהתראה נגד
משתוללי הדת בירושלים והאישים העומדים
מאחוריהם ! חברם, הח״כ ערי ז׳בוטינסקי,
הצליח להעביר את הענין לדיון בועדת הפנים
של הכנסת.
יחד עם זה מבקשת הליגה הצעות מעשיות
לפעולה, נוסף לתכניותיה לארגון קוי נסיעות
ופתיחת בתי קולנוע בשבת, למשל.
על ידי עריכתן של אסיפות כלליות בשלוש
הערים הגדולות יגובשו החברים, וביניהם
גם אנשים דתיים הסבורים, כי כל כפייה

תור לאוטובוסים כתל אכי־כ
בחמסין, מצלמות

למאות מבקרים, שהיו מודרכים על־ידי מורי
דרך, שהרבו לסרס את השפה העברית.
השבוע זכה כל מבקר, החל מרב סרן של
חיל האדר לישראל, שביקר לראשונה אחר
תום מלחמת העצמאות בירושלים וכלה
בעשרות ילדי מוסד עליית הנוער, שטיילו
לעיר הבירה, כגליון נייר צהבהב, שמנה את
מעלותיו של ״מגדל ישו״ ,מגדלו המרכזי
של בניין הצעירים הנוצרים, הגבוה 46 מטרים
ושנוסח במגמה דתית — מגיירת ברורה.
תפלה כאכן: כן, אומר הכתוב, מגדלו
של ישו הוא תפלה באבן המוקדשת, כאמור
באבן הפנה, לתפארת האלהים ולזכר בנו
היחיד שיולד לו.
בכניסה למגדל מתואר צעד התפלה הראשון:
התפייסות וסלחנות, כשהוא מלווה
בארבע חריטות באבן — שני אחים רבים
ביניהם, אחד מגיש קרבנו בלי שיתקבל, שני
האחים מתפייסים ומתחבקים, מגישים את
הקרבן מחדש והוא מתקבל הפעם.
וצעד אחר צעד, מלווה העולה במדרגות
המגדל הלולייניות בפרקי התפלה השונים :
פרק הענווה, המודגם על־ידי הכלבים, האוכלים
פירורים משולחן אדוניהם. פרק חיפוש
האלהים בלמוד, התדיינות וחברות המסתמך
על הסעודה האחרונה של ישו ותלמידיו.
שיא התפלה — בראש המגדל, בו נתונים
שלושים וחמשה פעמונים, המצלצלים המנונים
נוצריים מעל ירושלים בימי ראשון וחגא
נוצריים.
ומעל לכל — תא השתיקה, המיועד לתפלה
אישית, שתקרתו צבועה כחול וזרועה כוכבים׳
להראות את גדולת בן האלהים•
וכאן גם המראה הנפלא של כל ירושלים
עד רמאללה בצפון ובית לחם בדרום.
ת שו בהכפה: אולם הניירות הצהבהבים
החטיאו את מטרתם. יודעי האנגלית
בין המבקרים מעטים, ואלה היודעים לא ייחסו
חשיבות מרובה לתוכנם.
החברים היהודים—כאלף צעירים וצעירות,
המהווים רוב מכריע בין חברי האגודה,
המשיכו בשלהם: שחייה, אתלטיקה קלה,
איגרון* טניס שולחן.
אמר נער שחום, המתאמן שעתיים ביום
באולמות הספורט שבבניין :״מה זה חשוב?
העיקר שיש להם בריבת שחייה טובה״.

בעל המגבעת הגדולה, בחנויות ובבתי־חרושת,
קנה תוך 3שעות סחורה במחיר
50.000 דולאר. בין המבחר: ספרי תנ״ך,
קומקומים, חולצות רקומות, כלי כסף.
״הוא לא התענין במחיר״ ,אמר אחד ממלוויו
בתמהון סלחני .״הוא רק בדק אם אמנם
כתוב עליה מייד אין איזראל״.

השוק השחור
שד המטבע
הצד ה 311.
בוקר אחד, בשבוע שעבר, יצאו אנשי
המחלקה הכלכלית (יורשת מחלקת הפיקוח
של משרד הקיצוב והאספקה לשעבר) לפעולה
מיוחדת במינה. המטרה: סוחרי הזהב,
הסוחרים עד היום במתכת הצהובה, שהוא
דבר האסור לפי הצו המיוחד של האוצר,
המרשה את החזקת זהב אך לא את המסחר
בו. כעבור שמונה שעות פעולה אינטנסיבית,
בבתים פרטיים, לפי רשימות מוכנות מראש,
ידע מטה המבצע, כי הפעולה השיגה את
השיא בתולדות המלחמה בשוק השחור
(במדד שהדבר מתיחס לסכום) :רבע מיליון
לירות זהב ״הוקפאו״.
בצהרי אותו יום ישבו המומחים לעניני
הזהב, מסובים לשלחן גדול, ספרו את המטבעות
השונות (שלבעליהם ניתנו קבלות
רשמיות),מנו את הנפולתים, המלכים, המלכות
. ,שילינגים אוסטריים, פזום, דולרים,
לירטות — איחוד זהב בינלאומי, שהסה״ב
שלו — רבע מיליון. הדין וחשבון נרשם
ונחתם, הכסף הוכנס בקופת הפלדה של
המשטרה באחד הבנקים. העתונאים הזריזים
אצו למערכות: אחר הצהרים יצאו העתונים
בכותרות ראשיות על רבע מיליון לירות
שהוקפאו.
הכותרות הזעיקו את הסוחרים מזה ואת
כתבי החוץ מזה. הללו הרגישו, כי בא הקץ.
״בולשביזציה!״ סח איש לרעהו ברחוב לילנ־בלום
ובמקומות דומים .״מחרימים זהב״.
לא הקהל, לא הספסרים, אף לא כתבי חוץ
— אף אחד מהם לא שם לב למלה החדשה,
שהופיעה בעתונים והושאלה ממלון המשטרה:
״הקפאה״ .הסכום של רבע המיליון עשה את
שלו. העתונאים החלו לדרוש הסבר לפעולה,
סברו כי ידיעה גדולה בידם (עוד למחרת

.העולס הזה״ ,מס 704 .

איש החול! וחוגג הגקבולן. בבאר־שבע חם מאד. אזרח זה השתטח על המדרכה,
כדי להיות קרוב לחיק האדמה הקרירה. אולם השוטר אינו מאמין, שזוהי הסיבה האמיתית ;
הוא מכיר את האיש והרגליו .״בוא אתי למשטרה !״ האיש אינו חפץ — אינו רוצה, כנראה,

להראות׳בתחנת משטרה. אולם אסור לזלזל בכוח החוק. השוטר מצליח, בכל זאת, להרימו,
לסחוב אותו לתחנה. גם שם ישכב במקום קריר. האשמה — אהבת הטיפה המרה, שהעבירתו
על דרכי ההתנהגות המקובלת בפומבי .״זוהי באר־שבע, עיר הגבול הפרועה,״ אומרים האנשים.

במדינה
פורסם באחד העתונים, כי ניתנה הוראה
מהאוצר למשטרה לעשות כן ואז באה
הודעה רשמית המדברת על 70 אלף לירות
בלבד. רבע המיליון נשכח.
״גולשכיזציה״ .למחרת הופיעו בעתוני
בוקר כתבות על הפעולה, ואחדות מהן ציינו
את. שני הסכומים גם יחד.
ומניין בא ההפרש? — הסבירו — הוא
כנראה בחישוב. בעוד ש־ 70 אלף הוא סכום
רשמי, הרי לפי המחירים הקיימים כיום
בשוק, מגיע הסך לרבע מיליון.
אחר הצהרים חזר מעריב על הודעתו מאתמול:
רבע מיליון לירות ! לא זו בלבד,
העתון גם הסביר את הסיבה: הכל נבהלו
בגלל הסכום ; ומשבאו סופרי חוץ לשאול
לפשר הבולשביזציה, נקטו הדוברים הרשמיים,
משום מה, במסווה של 70 אלף. האמת
היא, כי הזהב שהוקפא בפעולה שוויו רבע
מיליון לירות.
בעצם אין הסכום משנה ולא כלום. כמה
שעות לאחר זאת, הוקפאו עוד כשלשים אלף
לירות, והפעם בתוך הכספות (סייפים) של
הבאנקים, שהם בדרך כלל מקומות פרטיים,
שאין לפתחם ואין להציץ לתוכם. המשטרה
לא נרתעה. היא גמרה אומר לשים קץ לסחר
הבלתי ליגלי בזהב. כיצד עושים זאת? פשוט
מאד. רושמים את הזהב הנמצא בידי אנשים,
באופן שהשלטון יוכל בכל עת שירצה לערוך
בדיקה. אם, למשל, נמצאו אצל פלוני כיום
100 חתיכות, תוכל המשטרה לבדוק את
הכמות כעבור חדשיים, ובמקרה שיחסרו
מה־ ,100 תציג לו שאלה :״והיכן היתר,
מר פלוני?״ .והיה אם יתגלו אצלו למעלה
ממאה כעבור חדש־חדשיים, ישאלו אותו :
•מר פלוני, מנין לך החתיכות הללו, שלמעלה
ממאה (שהיו לך אז) ז
כלי רצח, סכינים, זהב. הצד השני
של המטבע הוא — פסיכולוגי בלבד. מכד,
זו לסוחרי הזהב עלולה להשתיק את התנועה
עד כדי מינימום. השאלה היא רק באיזו מדה
רשאי שלטון להקפיא את רכושו של דלפרט?
אולם האמת היא, שהמשטרה חיפשה אצל
אנשים, הידועים לה לא מתמול שלשום.
הרשימות שהוויכבו הכילו שמות, שלדעת
המשטרה היה מקום לצרפם לרשימת החשודים.
אמנם הזהב נתגלה תחילה אצל 13 מבין
4הסוחרים שאצלם חיפשו, אך בכל זאת
נתגלה. מכאן גם האסמכתד, לחיפושים הללו.
לפי החוק רשאית המשטרה לערוך חיפוש
אצל אדם רק אם יש בידה פקודת שופט.
אולם במקרים, בהם האדם חשוד, ומתנהלת
נגדו חקירה, יכולה המשטרה לערוך חיפוש
אצלו בכל עת. החיפוש אחר זהב הוא כמו
החיפוש אחר כלי רצח, סכין או אקדח, או
בל חוליה אחרת, העלולה לפענח פרשה
פלילית. הזהב ״צורף״ אחר כך לתיק כמוצג,
עד גמר החקירה, וזה מסביר את המונח
החדש ״הקפאה״(במקום החרמה, שאין למשטרה
סמכות לעשותה ! רק בית משפט יכול
להחרים).

תשוקות האדס
ערב פסח, בשעה ארבע בבוקר, ערכה
משטרת תל אביב סריקה אחרי מבריחי מזון
מספר שלוש, לקראת החגים. במובן זה
גילתה המשטרה ידיעה מובהקת של קיבת
האדם ותשוקותיה* .מתי יבריחו מזון, אם
לא לקראת הסדר והחג?״ חשבו אנשי המשטרה.
ואמנם, בחיפוש הראשון, נתגלו מאות
ביצים, תרנגולות, עז. ,בשר וכיוצא באלה

.העולם הזה״ ,מס 704 .

והכל — ״הוקפא״ .הפעם הועבר החומר
למקררים של המפקח על המזון ; משם חייבים
המצרכים לעשות את דרכם לצנורות האספקה
לקהל.
גם החיפוש השני העלה תוצאות. אך בבוא
המשטרה, ערב פסח, לערוך חיפוש בלמעלה
מ־ 1000 מכוניות וכלי רכב אחרים (החיפוש
הגדול ביותר) ,לא מצאה בכל ארבע שעות
הפעולה ביצה מוכרחת, אף קילו בשר. אמר
הקצין האחראי לפעולה :״הנה בלמנו את
ההברחה, אף דבר אחד לא הוברח היום״.
אספקה ת11־ המשלוח
גרבי ניילון, שהיה מיועד לחו״ל
אך נשאר בארץ, סיפק כמה תכליות: הוא
היה נושא למודעות ענק ממשלתיות, שהודיעו
על מכירתו בחנויות ; הוא היה חלום
שקוף לעשרות נשים, שחשו לעמוד בתור
חי (קונים ועומדים מחדש) .החלום השקוף
נעלם במהירות, כמו ״רכבת״ ,אלפי העומדות
בתור חזרו עיפות ומיוגעות לביתן,
ישבו לתקן את הגרביים הישנות, כשבליבן

בית חרוצות, שזה חודשים רבים לא ראו
בעיניהן העגולות מתמהון את הצלחות העגולות.
אך העינים התמהות עייפו עד מהרה
מעמידה לחוצה בתור, ורבות זכו בטיפול
רפואי במגן דוד, במקום צלחות חדשות לחג.
משפט רצח מתור רחמנות
בתא הנאשמים המסורג של בית משפט
השלום בחיפה ישבה צעירה יפת תואר,
כחולת עינים וזהובת שיער. השמלה שלבשה
עשויה היתד, משי צבעוני קיצי, בהיר, עליז.
האשמה נגדה היתד, חמורה ביותר ; מעשה
רצח, בכוונה תחילה, לפי סעיף •214
הצעירה היא גרמניה קתולית, שהתגיירה
לפני 4שנים, ועלתה לישראל יחד עם בעלה
היהודי. הם קבלו שיכון ליד עכו• הבעל
הרוויח את לחמו בכבוד והאשה צופיה הליכות
ביתה.
לימים נולד לזוג בן — הם קראוהו: דוד.
אולם הילד ראה, זמן קצר לאחר־היוזלדו,

השופטת וינוגרדוב, ישבה הנאשמת דוממת
על מקומה. עיניה היו נעוצות בבעלה שישב
שקוע במחשבות על ספסל מולה• ״היא
מרבה לקרוא ספרים״ — מספרים השוטרים
מתחנת משטרת הדר הכרמל .״עתה היא
מעיינת ימים שלמים במילון ולומדת עברית״.

הלקוחות אינם רוצי
הבית מספר ,9ברחוב ביאליק בתל אביב,
מעסיק עתה, בעת ובעונה אחת, שני בתי
משפט. בבית הזה נמצא, לדברי המשטרה,
בית בושת. בעל הבית, שאינו רוצה שלרכושו
יצא שם רע (והוא רואה שוטרים מקיפים את
ביתו לעתים קרובות) הוא תובע אחו.
המשטרה היא תובעת השניה. המשטרה
תובעת את בעלת הדירה לפי סעיף האשמה
הפלילית ע׳ו החזקת בית בושת. הוא, בעל
הבית, הגיש תביעה אזרחית על פינוי
הדירה, כי אינו רוצה, כאמור, שבביתו יהיה
בית בושת. התביעה האזרחית מתקיימת בבית
משפט השלום ביהודה הלוי ,32 ואילו
האחרת, הפלילית( ,של המשטרה) בבית משפט
השלום, המטפל בענינים פליליים, ברחוב
יהודה הלוי, מספר .7
לכאורה הכל פשוט וברור. אולם שני
המשפטים גם יחד נתקלים בקשיים מסוימים.
השופט, שעליו לטפל בענין הפינוי, מבקש
אף הוא הוכחות לפרטי ההאשמה, היינו, כי
בבית הזה נמצא בית בושת. והוא הדין
בפרשה הפלילית נגד בעלת הדירה. אך הצרה
של התובעים בשני המקרים היא: הלקוחות
אינם רוצים להופיע כעדים. והלקוחות הם
המפתח, שהרי הם עדי ראייה. המשטרה
יודעת, לדבריה, על ד,מצאו של מקום בלתי
חוקי זה לא מתמול שלשום, אך החוק בדבר
בתי בושת הוא כל כך מסובך, וההוכחות
חייבות להיות כל כך חותכות, עד כי הפרשה
הזאת, נגד בעלת הדירה ברחוב ביאליק,
נמשכת ונמשכת.
אולם יום אחד, בשבוע שעבר, נמצא בכל
זאת עד ראיה אחד, שבא להעיד. בבית השכן
מתגורר לו צעיר שמחלונו, בקומה שלישית,
יש פרספקטיבה טובה למדי למשקיף. ערב
אחד ישב לו הצעיר, הביט וראה את המתרחש
בדירה. אשר ראה סיפר. והמשפט נמשך.

לבסוף בא החמין

תור לצלחות גירושלים
בגרבי ם — רכבת

טינה וכעס על מאמציהן ועיפותן שהיו לשוא.
גרבי הניילון הם רק סעיף בשפע הסחורות
שמרבים לדבר עליו. שורש הדבורים נעוץ
ב־ 10 מיליון דולר, שהוקצבו למשרד המסחר
והתעשייה, לקניית סחורות גלם. את 10
המיליונים המציא לממשלה מלווה פיקח, המחכה
לדולרים מן העזרה האמריקאית לישראל,
שיחזרו לכיסו־ וימלאו את מקום אלה שהעניק
לממשלה.
לא הספיקו עקרות הבית לנוח מהעמידה
בתור לגרבי ניילון, וכבר נפוצה שמועה
חדשה ברחוב: מחלקים כלי בית. משרד
המסחר והתעשייה נזכר במשלוח כלי חרסינה
מהונגריה וכלי זכוכית מארה״ב, שהיו מונחים
מספר חדשים בנמל חיפה, והחליט לחלק 2
צלחות למשפחה. התורים היו גדולים מאלה
של נעל.יים אדומות.
גם ישו הנוצרי, שהאכיל אלפי איש בככר
לחם, לא היה יכול לספק ב־ 40.000 צלחות את
רצונן העז הבעל־ביתי של 300.000 עקרות

סימני פיגור ודפקטיביות. הוא לא יכל לשבת,
ללכת, ואף השכיבה גרמה לו יסורים. אברי
העיכול של התינוק לא פעלו כסדרם. בגיל
3שקל רק 6ק״ג. ההורים סובבו על פתחי
רופאים ומוסדות רפואיים, לחפש מרפא
למחלת ילדם.
לפי כתב האשמה נראה, כי היאוש תקף
את האם ; היא נאשמת בזה, שהרעילה את
ילדה באמצעות כדורי שינה פרודומול ולאחר
מכן ניסתה להרעיל את עצמה: אולם לאחר
טיפול מהיר, הצליחו להצילה• אפשר כי
במשפט זה תתעורר בעית ההריגה מתוך
רחמים על כל הכרוך בה, .
בעת החקירה המוקדמת, שהתנהלה בפני
* ״הריגה מתון רחמנות״ — עקרון הטוען,
כי מותר להרוג ילדים דפקטיביים או חולים
במחלה אנושה, כדי לשחררם מיסורים. הדבר
עורר לפני שנה ויכוח עולמי (העולם הזה

.)655

לאחר שהשופט קסן מצא את הנאשם
חייב בדין, קם התובע, ד״ר בנימין טומקביץ,
תקיף־הקול, ודרש חומרת הדין .״האיש הזה״״
אמר ד״ר טומקביץ, בהצביעו על אדם כבן
,50 שישב באולם .״איבד את האבר היקר,
אולי, מכל האברים — עין. כבוד השופט,
היודע כבודו מה פירוש הדבר לאבד עין?״
אך שמעה זאת אשה, שנמצאה באולם,
והנה החלה גם היא בוכה. היתד, זו אשת
המתלונן שלמה לנגי. פסק הדין: שנה מאסר
לנאשם דוד צין, שגרם לאיבוד העין של
לנגי.
הנאשם והמתלונן היו שכנים בדירה אחת.
זה היה לפני כשנה. השנים היו רבים בדבר
השימוש במטבח, בבית הכסא, בפרוזדור.
יום אחד, סיפר בתחילת המשפט התובע,
בשבת בבוקר, עמדו הנאשם, אשתו והמתלונן
במטבח המשותף. לפתע הרגיש הנאשם,
כי הקערה נתמלאה מים. אמר לאשתו :״ראי
מה עשה שוב?״ .כך התחיל הענין, הגיע,
לבסוף, לידי תגרת ידים. ואז פגע הנאשם
בעינו של לנגי. לא זו בלבד שגרם לעורונו,
עוד שפך עליו את כל החמין.

יגובה

06.00

אלכסנדר פופוב
עובד ביערות ילגי•
כה, בהדליה הסובייטית,
על גבול
פינלנד. קרליה היא
ארץ יערות, המשתרעים
על שטח
של 100 מיליון
ק ״מ מרובע >פי
8000 משטח ישראל)
.העצים מהווים
יסוד לתעשיה
בהדליה. חומר גלמי
לתעשיות הניר
ותעשיות הכתים
המוכנים -המייצרות,
כבל שנה,
מספי• בתים מספיר,
להרמת עיר שדמה
הדשה. אלכסנדר
פדפוב עובד מעלות
השחר עד שקיעת
החמה. בחור!?
שעות מעטות בלבד,
בקיץ עשר
שעות או יותר.
הוא גר בצריף כד
שני חדרים, ופעיל
בחוגים ההכרתיים
ובמקהלה שככפרו.

בערכות רוסיה המערבית מכוסות-השלג -השעה היא שעת היציאה לעכודה,
בבית-חולים ליולדות, אי-שם בישראל,
לפנות בוקר. רק צעדיו העצבניים של האב
הבל שנת ישרים. האמהות, התינוקות, הו
בקדן הרחוב, עודם ערים. הם והעולם הרהו
בל ארץ מקבלת את פני השמש כשעה
לפנות בוקר, כניו-יורק רק מתחיל הערב,
הארץ עוסקים האנשים -איש איש לפי צר
הישראלי אינו רואה אותם, כי הם רחוקים ו׳
ואולי גם ירצה לראותם מקרוב, לא מעל דפי
יציאה) לצאת לסייר על פני העולם -פנים,

־יורק 19.00
כאמריקה אירעו
עד עתה שתי מההמהפכה
פכות

נגד אנגליה כשנת
1778 ומהפכת הטלביזיה.
מאז הצליחה
הטכניקה להפנים
קולנוע לכל
בית אמריקאי, מעדיפים
התושכ-ם
לכלות כביתם. כמקום
לצאת לקולנוע
או לקברט,
אחרי ארוחת הערב,
מתישב אזרח
ניו-יורק ליד מכהטלביזיה. שיר מצעד
מסחרר של
קומיקאים, זמרים,
תזמורות, להקות
דרמטיות עוכר עד
פני המסד הקטן.
כל משפחה, שאץ
לה מכשיר טלויזיה
וזוהי בושה גדולה
הולכת אל השכן המאושר, הקרוב
כיותר. לחזות גם
היא בעולם הרחב,
שהוכנס לארגז קטן
לנוחיות האזרח האמריקאי
הממוצע.

חייו

בערי החוף המזרחי של אמריקה -ככר נגמרה העבודה ופני התושבים לכילויים.

09.00

מאז נכנעו היפנים
כשנת ,1045
הפבה טוקיו מושב
המפקדה האמריקאית
כמזרח הרחוק.
הכנינים הגדולים
כיותר נלקחו
ע ׳׳י קצ*ני המטה
; היפנים, מנומסים
ומעמידי פנים
מטכעם, נתנו
לחיילים האמריקאים
את ההרגשה,
שהם אדונים מוחלטים
כיפאן, שהכל
שייף להם. הגייש
ות היפניות, מעין
פרוצות עדינות
עזכו
•מכובדות,
את מנהגיהן השקטים,
ובמקום זה
ומדו את הריקודים

:אמריקאים.
ומדו לדבר אנגלית.
׳האמריקאים, החים
כתנאי מותרות
׳נוחיות אקזוט*ות,
ומדו מעט יפאנית
כדי ליצור גשר•הכנה הדדית עם
זיפניות החינניות.

המהונג הוא כפר בינוני בקוריאה. או ליתר דיוק, המהונג היה בפר
ר. ח ך111,-
י ׳*יי י -בינוני בקוריאה, עד אשר הפכו אותו אלפי טונות של פלדה וחוטר נפץ אוסף
של עריסות זבל והריסות. כשעה שחיילי עורף אמריקאים רוקדים בבתי
09 00
י**יי*כ י־טיריו מכיס אוירונים אמריקאים כשמי קוריאה, מטילים את

ממלזני־־המיית שככטניהם. לפני שלושה חודשים היה הכפר כידי האמריקאים•
אחרי טיהור אנטי קומוניסטי נשארו בו רק קוריאנים ״טובים״ .כאשר
נכבש כידי הסינים, שוב טוהרה האוכלוסיה, ורק הקוריאנים ״הטובים״
כאמת נשארו. עתה מחכה המהונג לכיבוש אמריקאי שני, לטיהור שלישי.

פריז
01.00

האדומים, המסמנים את בתי הבושת ו
של תיירים מכל קצוות העולם, הבאי
המשאירים מיליונים של דולרים. ברוכי!
כקכרט זה לא הצליחו השמפן. המוזי
פני הלקוח. הסיכה פשוטה: הוא צדפ|
הרושם הדרוש. אולם מבטי השיעמום ^
מראות כאלה, רועשים ושוכבים. ב עיניי

בריו־דז׳נרו מתעוררים תושבים רבים רק בערב

כתי השעשועים
וההימורים נפתהו
כשמונה כערב. לכבוד
הקהל, שאינו
רוצה לכקד כתיאטרון
או לשמוע
קונצרט. צלילי ה ז
תזמורת הדרום אמריקאית
מתערבים
כנקישת הדיס־קיות
הצבעוניות.
הנערמות על השטיח
הירוק של שלחו
הרולט: העינים בחרדה עוקבות
אחרי הכדור, המסתובב
סחור סחיר
בקערת המספרים.
המפסידים מקוים,
שהסיבוב הבא ישנה
את מזלם, דיזי^
ריס מחייכים יל * ,
הים את ס י *
הי־ייייניית

-למלא את בתי השעשועים.

יד תינוק למזל טוב. השעה היא שלוש
!חרד מהדהדים בדממה. מסביב ישנים
אים. רק האחיות התורניות והשוטר,
!רת. כאשר בישראל השעה היא שלוש לכדור וידניי מתרחצים בים
1ושאיפותיו בעניניהם השונים. התינוק
יו טרם נפקחו. מחר הוא ישמע עליהם.
,ונים בלבד. הוא ירצה (אם יקבל היתר
*לפי צורות להם באותה שניה.

הגז. ליחמי מחתרתל
משט-ה, מארבי ומרו־פטרייטים
ריחטיס.
על הדיר,
ממל לראש הקצין,
חלייס כיבעי הם־
רידיסטים. שנהיינו
ע״י שימרי התח נה.
לכל אהד סן
רהוכעיס הללו ערד
רב במיני אנשי
המשט י ה כי אין
זו. מלאכה קלה
לירלוד ולחריג איש
מחתרת, הבקיא ב־שימית
הלחימה ב־ג־ונגלים
ובערים.

סיד־נ

בקצה השני של העולם נצלים האנשים בחום השמש

מי כתענוג ומי בעמל.

שם העירהאדומה — כגלל האורות
,ברטים. אורות אלה מושכים רבבות רבות
1ראות ולטעום את פלאי בירת התענוגות,
!ונטמרטר מתחילים החיים רק בחצות. אך
] והנשים למחוק את מבט השיעמום מעד
כל הדברים האלה אינם עושים עדיו את
רים ביותר. התיירים, אשר לא ראו מעולם
רחבת האופקפריז היא עיר החופש

,ינג

אוסטרליה היא
ארע הניגודים הח ריפים,
ניגודי נוף
וניגויי אוכלוסיח.
מדבריות ענקיים,
שאין למצוא בהם
אדם חי, גובלים
במישורים פוריים
שופעים חיים. ידייי

פרי מי טיביי ם,

החיים משלל ה בומרנג,
נמצאים
קילומטרים אחדים
מערים מודרניות,
שתושביהד נהנים
מי הנוחיות החדי*
שה בייתר. אמנם
אץ קנגרות ברחו•
כות סידניי _ אך
זהו כמעט הדבר
היחידי שאינו שם.
שפת ימה של סידניי
היא מו המפור־סמות
בעודם. כמין
סיאמי שד המזרח
הרחוק. אדיה נוח ריס
אלפי תיירים
יכגי המקום להגפש
כשמש ובמים
הקרירים. ספורט
מגדשי־המים ה־בא
מארצות הבריון
וזבה מיד כהצלחה
כבירה. כעיקר אצל
הבחורות האוסט־רליית
כמה שחקני
כדורגל, שנסעו ל

כדזרגל
\לור ויחד

הקהל פיהק

קשה לקבוע בדיוק מה גרם לתוצאות
התיקו במשחקה השני של מכבי תל־אביב.
האם היתד, זו המנוחה והאקלים התורכי. או
אולי היו אלה מנות הבשר המוגדלות? על
כל פנים, המכבים מישראל הצליחו לסיים
את משחקם השני על אדמת תורכיה ללא
הכרעה 3 :0
לאחר שבפגישה הראשונה נוצחה הקבוצה
התל־אביבת ע״י פנרבאחצ׳ה, בשיעור
של ,3 :1אפשר היד, לחשוב שהפעם תיסב
התוצאה. הקבוצה השניה תופסת את המקום
השני בליגה התורכית. חלוצי גאלאטאסריי
עולים בכושרם ובתקיפתם, אך הפעם הוכרחו
להכנע. התמונה שנתגלתה במשחקם של
הישראלים נגד פנרבאחצ׳ה נשתנתה. הפעם
עמדו בהגנה שחקנים היודעים את מלאכתם.
החלוץ המרכזי — יהושע גלזר — ויתר
בעל כורחו על תפקיד מבקיע־שערים, והוכרח
לרדת למטה, לשחק כמגן ימיני. משה
ליטבאק, פקיד אפ״ק מרחובות, נטש את
שורת החלוצים ושיחק כמגן שמאלי. ההגנה
התחזקה אמנם, אך החלוצים לא הטרידו
לגמרי את שוערם הנודע של התורכים —
תורגאי.
חולשתם הנודעת של מכבי — הגנה
רופפת — היתד, בעוכרי הקבוצה. אין ספק,
שאם היו גלזר וליטבאק בשורת החלוצים,
הרי מאזן השערים היה שונה במקצת. אילו
טרחו מארגני המסע לתורכיה בהשגת מגינים
בעלי רמה, היה כבוד הכדורגל הישראלי
עולה. פניתם להפועל בבקשת וייס, לא נשאה
פרי, מכיון שקבוצת הפועל תל־אביב עמדה
לצאת לאי קפריסין, אך האומנם אין
מגינים נוספים?
שיטת המשחק השני בכדורגל הוכיחה את
יעילותה גם במשחק הפרידה של המכבים
על אדמת תורכיה. לקראת הפגישה נגד אלופת
תורכיה — בשיקטאש — חלה התעוררות
רבד, בתורכיה ובארץ. סכום ההימורים בבתי
הקפה בתל־אביב עלה למעלה מהמשוער.
ויחס השערים היה שנים לטובת התורכים.
מכבי
תל־אביב נקט בשיטת ההגנה. כדוגמת
המשחק הקודם, ירדו גלזר וליטבאק להגנה,
אך הפעם הופקעו, במחצית הראשונה, שני
שערים לזכות גשיקטאש. מעניין שבשער
הועמד הפתד־תקואי בוך. במחצית השניה
רצו המכבים בשערים והעבירו את גלזר
לשורת החלוצים. הוא לא הכזיב ושער התורכים
הובקע, שלש דקות לפני סיום המשחק

חוץ ממספר משוגעים לטניס והמתחרים
עצמם, לא בא קהל גדול לחזות באליפות.
הנוער של הספורט־הלבן. הנערים השזופים
תחרו על המגרש המרכזי שבמגרשי מכבי
כל־אביב, והקהל שהקיף את המגרש פיהק
והשתעמם. רק הורי הילדים המתחרים הת ווכחו
ביניהם, בשקט, על הסיכויים של הב נים.
לפעמים אף הוצעו התערבויות.

אעליר.
קמצנות סקוטית
ההתענינות של הקהל הישראלי מופנית
כיום לעבר חוץ־לארץ (תורכיה ויוגוסלביה);
משהו מתרחש גם בפינה אחרת: אנגליה.
בשבת הבאה ( 28 אפריל) תערך באיצטדיון
הענק וומבלי, בפעם ד,־ ,72 תחרות הגמר על
הגביע האנגלי. שתי הקבוצות, שהגיעו לגמר•
הן ניוקאסל ובלקפול
בהתחרות הגביע הסקוטי קוימה הפגישה
על הגמר. לא פחות מ־ 134.000 צופים
נלהבים ונרגשים התאספו באיצטדיון ד,מפדן־
פארק, כדי לחזות במאבק הגמר בין מאדר׳
וול וסלטייק. סלטיק זכתה בגביע הסקוטי,
בגברה על יריבתה בתוצאת .0 :1
נראה שד,סקוטים קמצנים בשערים, אך
אינם קמצנים כלל ועיקר במספר הקהל.

אתלטיקה
עד המווודות
נהנים

מהחגים

ומבקרים

במרכז השעשועים של ישראל

הפתעות -
צחוק ללא

כל הג׳מעה נפגשת ב

מדו
בבית הספר

ה ־ ט 3

אנאלית
״ קדימה ״ רח׳ בן־יהודה 47ת״א

בהדרכת

מורים

מעולים

ביום ג׳ 1 ,במאי, נפתחים קורסים חדשים למתחילים, מתקדמים ולמשתלמים.

מספר המשתתפים מוגבל

פרטים

והרשמה: משעה 12 — 9בצהרים ,8 — 4 ,בערב

טניס

בעוד שהנבחרת הארצית של הפועל
באתליטיקה קלה הפליגה באניה ארצה ליוגוסלביה,
נשארו שחקני הכדורגל של הפועל
תל־אביב על מזוודותיהם, בארץ. המסע לאי
השכן, המנוחה, שלושה המשחקים לא יצאו
לפועל בגלל דרישות מוגזמות של המארחים
בקפריסין. וכמובן שהדבר איכזב ביותר את
הכדורגלנים שציפו בכליון עינים לנסיעה זו.
הם קיוו, כנראה, למלא בקפריסין את החסרונות
של התפריט הישראלי, להעלות את רמת
הבריאות והכושר הגופני.
למרות טענתם של חברי הפועל מחיפה
ופתח־תקוה שהם צריכים לבקר במשחק־הגומלין
בקפריסין, הוחלט שהתל־אביביים
יסעו. אך הביקור נדחה במספר שבועות.
26 איש, ביניהם 6אתליטיות 17 ,אתלי־טים,
מאמן הפועל הותיק — מרדכי מגלי —
ושני מלווים נמצאים ביוגוסלביה לסידרת
תחרויות בינאגודתיות בתכנית מלאה. יתכן
שלאחר המסע ביוגוסלביה. ימשיכו אתלטי
הפועל לאיטליה.

אריסטוקרטיה ושלש וחצי לירות.

בין ד,טניסאים־ד,צעירים עצמם שררה
התענינות גדולה לקראת אליפות הנוער, ול מעלה
מ־ 32 מתחרים נרשמו לסיבוב הראשון
של המשחקים. הרוב המכריע היה תל־אביבי״
אך הופיעו נערים גם מחיפה ונתניה.
מקצוע הטניס מקובל במועדונים פרטיים
ובסניפים אחדים של מכבי. בדרך כלל, הוא
אינו מקובל על ההמונים מסיבת היוקר,
לנער המתאמן בטניס, שעבר כבר מידה
מסויימת של אימון, עולה התענוג הגדול
של משחקי טניס 3£לירות. למתחילים עולה
הדבר הרבה יותר, מכיון שהם צריכים לקבל
שיעורים אצל מאמן המועדון. ומחירו של
שיעור 75 גרושים מחצית־השעה. אם הנער
רשום באגודה ספורטיבית, הוא משלם אה

אלוף נוער ״קנגי״ דוכיצקי
התענוג עולה בכסף

מסיו, משלם בעבור הכדורים הלבנים והב גדים
הלבנים.
לא לחינם נקרא הספורט הלבן ספורט
אריסטוקרטי: לא כל אחד מסוגל לאפשר
לבנו את תענוג הטניס. אין פלא שבאגודה
מכבי תל־אביב רשומים רק 30—25 נערים,
למרות שחברי מחלקת הטניס משתדלים
לגייס כוחות חדשים בכל מקום. הרוב הגדול
הם בנים או נכדים לשחקנים ותיקים, הרואים
ביוצאי־חלציהם ממשיכי מסורת אוחזי־ המח־בוט.
זהו פירושו של העידוד הרב הניתן
לצעירים, ע״י המבוגרים, הבאים לראות אה
הנערים בהתקדמותם.
נוסעים לאנגליה. אליפות שנה
1951 העלתה בפעם נוספת את שמו של
גבי (״קנגי״) דוביצקי. במשך חמשת השנים
האחרונות לא זנח גבי, בן ד 16 את המחבוט,
והוא גם לא הכזיבהו. לימודיו בבית הספר
התיכון גאולה בתל־אביב, לא הושפעו ע״י
האימונים המדוקדקים והממושכים בטניס.
המנה היומית היא שעתיים ביום. ואין היא
מחייבת לימוד, אלא פשוט משחק ושיפור
המכות מימין ומשמאל.
מאמנו של דוביצקי — דוידמן — נחשב
אחד הותיקים במקצוע למרות, שהשברים
שהיו פה סברו ״שמתאמנים כאן לפי השיטה,
שהתאמנו לפיה בגרמניה לפני 20 שנה״.
ההרשמה הגדולה לאליפות נובעת מהבטחה
סתמית של טניסאי אנגלי, שהנערים
המצטיינים ישלחו לאנגליה לתקופת אימונים
קצרה ומי אינו רוצה לנסוע לאנגליה?
אלופונים. דרגת הטניס באליפות
השנה לא היתד, גבוהה במיוחד. לחצי הגמר
עלו ארבעה נערים: גבי דוביצקי, בכר, לנדם,
דוידמן. גבי גבר על בכר ( )2 : 6 ,2 : 6ולנדם
עלה לגמר, לאחר שדוידמן הוצא מהמשחקים
בגלל התנהגות בלתי •.ספורטיבית. בין
השניים לא היתד, מלחמה קשה (,)4 : 6 ,3 : 6
וגבי הוכתר כאלוף הנוער עד גיל .18 בין
הנערים׳ עד גיל , 14 הכריע קלפדרה את
קורינלדי ( )1 : 6 ,1 : 6וזכה באליפות. הנערה
זנגר סיימה את שלוש המערכות (,0 : 6 ,6 : 4
)4 :6נגד גרנוד וזכתה באליפות.
בשבת הקרובה יתמודדו הבוגרים, ויש
לחכות גם לשני יוגוסלבים. מי יזכה בתוא־רים
מבין הגדולים י

--״העולם הזה׳ /מס 704 .

קולנוע
סרטים
״הדוח המוסווה״
הסרט, המספר על פעולות המחתרת הצרפתית
בזמן הכבוש הגרמני, הגיע לארץ
באחור של חמש שנים ; מה הסבה י
נואל—נואל, שכתב את התסריט, ביים את
הסרט, אף שחק בו את התפקיד הראשי,
הצליח לתת תמונה נאמנה של עירה צרפתית
קטנה בזמן המלחמה. תושביה ממשיכים,
לכאורה, בחייהם השקטים והמסורתיים, אולם
בסתר הם מארגנים פעולות חבלה מופלאות,
הראויות לשמש נושא קולנועי.
האב השקט, בנעלי הבית החמות ובתחתוני
הצמר שלו, המקדיש את כל מרצו וזמנו
לטיפוח שחלבים תרבותיים, הינו הטיפוס
המתאים ביותר לשמש ראש המחתרת באותה
עירה. נואל—נואל, במשחקו השקט והאירוני,
היה האדם המתאים ביותר לשחק תפקיד זה.
:אם התסריט קצת בנלי, הדיאלוג שיגרתי
ופיסגת הסרט מאד מלודרמתית, הרי במשחקו
של נואל קשה למצוא פגם. אין לומר עליו,
שהוא גדול השחקנים הצרפתים, גם אין הוא
מתעלה לדרגתו של ריימו המנוח, אולם את
תפקיד הלוחם המוסווה הוא מבצע מצוין.
״ ,החוטאת ״
מרי ווב ( )1927—1881 היתד, סופרת אנגליה,
שתארה בעט רווית רומנטיקה ורוח־מסתורין
את חיי הצוענים, בני הכפר ובעלי
האחוזות, שבמחוז שרופשייר ההררי, במערבה
של אנגליה, ליד הגבול הוולסי. אל דפיה
העמוסים יותר ססגוניות מאשר אמת, יותר
פרצופים אקזוטיים מאשר דמויות של בשר
ודם, יותר עלילות מסובכות וחסרות־שכנוע
מאשר מציאות — ,פנו זוג המפיקים־תסרי־טאים־במאים
פאואל ופרסבורגר,
הם הפיקו סרט, ההולם את השלב הנוכחי
ביצירתם הקולנועית: רומנטיקה צבעונית
(על משקל נעליים אדומות וספור׳ הופמאן,
שטרם הוצג בארץ) .שני סממנים אלה נמצאים
בשפע בסרט. את הרומנטיקה מספקים,
ביד רחבה (ובמחשוף רחב) ,ג׳ניפר ג׳ונס ;
בחיוך רחב ונבזי( ,בתפקיד הנבל) דוד פאראר,
שחקן אנגלי שחור־פרצוף, שאינו עשוי להעמיד
בסכנה את מעמדם של גייבל, קופר,
ג׳ונסון בשמי הקולנוע. את השלישיה הרומנטית
משלים סיריל קוסאק בתפקיד כומר
חולה אהבה וחסר־דם. אישיותו עוד חיוורת
מזו של פאראר.
שניהם, הכומר ובעל האחוזה רדין
(פאראר) ,מאוהבים בבת התערובת (חמשים
אחוז דם צועני, חמשים אחוז דם אנגלי אקזוטי)
הייזל (ג׳ניפר ג׳ונס) .העלמה הפראית
למחצה חושקת בבעל האחוזה סמיך הדם,
אבל נישאת דוקא לכוהן דליל הדם. חיי
הנישואין שלהם הם מוזרים ביותר, אם להשתמש
בלשון עדינה ! הכוהן הטוב אינו פוקד
את מיטתה של העלמה ששני מיני דם, שניהם
סוערים, גועשים בעורקיה.
היא בורחת אל ביתו של רדין (הנקודה
האחת בסרט שיש בה אמת פסיכולוגית)
ומבלה שם לילות וימים של אהבה, עד אשר
היא מגלה את פרצופו האמתי, חוזרת אל

בעלה איש־הדת. אבל, כמובן, החוטאת לא
תינקה: היא נספית במיתה משונה
עלילה זו, שהיא אחת המגוחכות ביויתר,
שהועלו על בד הקולנוע, טופחה באהבה רבה
בידיהם של הבמאים. עבודת הצילום היא
מן היפות והעדינות בעת האחרונה. אבל
כל אלה לא יכלו לרומאן הזול שהוא הבסיס
לסרט ; לא יכלו לו גם השחקנים הראשיים ;
משחקם חיוור, כמו השורות, שעליהם למלל,
ומזוייף כמו הדמויות שעליהם לעצב. רק
לאחדים משחקני המשנה אפשרות להפגין
יכולת איזו שהיא.

,,רדפה שד גערה״
מייקל פאואל ואמריק פרסבורגר הם זוג
מפיקים־תסריטאים־במאים אנגלים פוריים

כאן היא פוגשת אציל סקוטי, שירד מנכסיו,
שעתה הוא קצין־צי (רוג׳ר ליבסיין. בפעם
הראשונה בחייה מתערער בטחונה של מרי ;
היא מנסה להמלט מן העיר אל ארוסה, אבל
—בידים אחרות היתה מעשיה זו עילה לתמונות
ארוכות של שיח סנטימנטאלי מלווה נשיקות
וגיפופים. פאואל ופרסבורגר, תמיד בעלי
טעם משובח, העבירו את הסרט לאפיק
יותר בריא, פחות משעמם ושיגרתי. הדמויות
הסקוטיות משורטטות באמנות (וכפי הנראה
במידה רבה של אמת פשוטה) ; הנוף ניתן
ביד רחבה אך לא פזרנית, סופה בים מתוארת
בתמונות פשוטות וחזקות.
ובכל זאת, הסרט הוצג רק פעמים ספורות
בעיר הגדולה ביותר בארץ: הוכהה נוכפת,
כי הפרסמות ההוליבודית חשובה יותר מן
האיכות האמנותית.

ג׳ניפר ג׳ונס (״החוטאת״)
רומנטיקה ומחשוף

ובעלי טעם. בעוד שנעליים אדומות סרט ססגוני
אך לא־אמתי שלהם, בא, הוצג והלך
בקול תרועה גדולה (ובהצלחה קופתית נכרת),
הרי דרכה של נערה, סרט בהרבה יותר
צנוע, יותר אמתי, יותר טוב, הגיע לתל־אביב,
ונפגע שבוע לאחר שהוצג בקולנוע קטן, מבלי
שיושם אליו לב.
מדוע הסרט טוב י מפני שנושא באנאלי,
משומש, משופשף, מוגש בצורה קלילה,
חסרת־רגשנות זולה, מבוגרת. מרי (אנדי
הילר) היא נערה אנגלית עצמאית בעלת גמרה
ואופי. מאביה, מנהל באנק קטן בעיר שדה,
למדה לדעת את ערכו של הכסף ; מנסיונה —
את החשיבות לדעת לאן היא רוצה להגיע
שם הסרט באנגלית: אני יודעת לאן אני
הולכת. מטרתה, בהגיעה לשנתה העשרים
וחמש: להנשא לאיל־תעשיה גדול. גילו :
כפול מגילה. אבל אין בכך חשיבות, היא
בטוחה שהיא אוהבת את פנקס הצ׳קים שלו,
שהם יהיו מאושרים. היא נוסעת אליו לסקוט־לאנד
! על אי רחוק, בטירה עתיקה ששכר,
תיערך החתונה. אולם סופה מעכבת אותה על
היבשת, בבית אשה סקוטית מכניסת־אורחים.

״הי ז־דומה״

קפטיין ג׳ון פורד גויס מחדש לצבא
האמריקאי ; הוא יביים שם סרט עובדתי
למען הצי. זאת היתד, הידיעה, שהגיעה מהו־ליבוד
לפני חדשים מספר. בינתים הגיעו
לישראל בזה אחר זה הסרטים שיצר ברציפות
ובזריזות בשנים האחרונות, מאז שוחרר
מן הצבא האמריקאי לאחר מפלת יפן. סרטים
אחרונים אלה, שאחד מהם, היי דרומה, הגיע
לארץ, אינם מתעלים, אולי, לרמה של יצירות
המופת הגדולות שלו (דרך הטבק,
המלשיך, ענבי הזעם) ,אבל הם מעידים על
יכולתו הגדולה של הנער־המהגר האירי, שהיה
לאחד מעמודי התוך של הקולנוע העולמי.
בן תשע עשרה היה שיין או׳פיין בהגיעו
להוליבוד בשנת .1914 הוא בא ישר
ממכללת מיין, שאליה נכנס מאחר שנכשל
בבחינות הכניסה לאקדמיה הימית של אנפו־ליס.
קודם לכן הגיע להוליבוד אחיו הבכור,
שעשה לעצמו שם בפסבדונים ״פרנסים פורד״
— כבמאי של סרטים בהמשכים. שיין החל
לעבוד אצל אחיו כאחראי על התפאורה,
אחר כממלא מקום של שחקנים בתמונות

תשבץ מס 66 .
מאת הקורא ה. גדעץ, תל אביב
מאוזן )1 :מולדתה של רות )4 .מוצץ
כספי צבור )8 .מלך שהתאבד )10 .אתי עשו.
)12 אדון )13 .תגלית )16 .מצבה )17 .רקבון.
)19 ספקה מזונות לתושבי יריחו )20 .צח)21 .
ענן )23 .כנף הבגד )24 .עושה דבר אל )26 .כבש.
)27 בתוכם )29 .טחנת מזון )31 .פלגשו של
אברהם• )35 דיבור הפרה )36 .שאינה קבועה.
)38 בתוכו )39 .חבר כנסת פרוגרסיבי צבר.
)41 דון קישוט )43 .נציג ישראל בועדות שביתת
הנשק.
מאונך )1 :מקום מחבוא )2 .קרם)3 .
קללה )5 .דמות אגדתית טובה )6 .מחצית סעסע.
׳ )7עוגה )8 .שמו הפרטי של בן־גרא )9 .אחד
האבות )11 .בדותה )14 .הפוכו של מתוק)15 .
בעלה של האם )18 .צעד )20 .הכנסת אויר.
)22 נקבה של בא )23 .זהב בארמית )25 .מלך
חכם מכל אדם )26 .ישבן )28 .ודאי )30 .מורר.
)31 אומה )32 .נרו יאיר )34 .עשיר )36 .פרי
ממנו עוצרים שמן )37 .צורה )40 .גבוה)42 .
ארג.

בתרוו תשבץ מס 65 .
מאוזן )2 :כפר )6 .משא )8 .קתרוס.
)10 קהל )12 .בל )13 .מם )14 .מן )15 .זג.
)16 כינור )18 .טנור )19 .יהודי )21 .מונה.

״העולם רוזה״ ,מם 704 .

101

131

201 231

271

261

461
10 211

331

34 381

39 431

411

מסוכנות, אחר כבמאי־עוזר. בשנת 1917 ביים
את סרטו הראשון: ידידי צבר בהשתתפות
הארי קיירי (שבנו מופיע בסרט היי דרוסה).
במשך שלוש השנים הבאות הפיק ג׳ק
פורד (השם שסיגל לעצמו בינתים) שלושים
סרטי המערב הפרוע, שבאחד מהם אף הופיע.
הנסיון הרב הזה, בסרטים הראשונים הקצרים
והמגושמים, הביא לו תועלת רבה ביצירותיו
המאוחרות יותר. לאחר שלוש שנים
נו 0פ ח #ב הן המשיך להפיק סרטים לעשרות,
אבל הפעם על נושאים אחרים: קומדיות,
סרטים בלשיים, סרטי־אהבה, קיבל את ביום
הסרט הגדול הראשון שלו בהשתתפות ג׳ון
גילברט. לצורך עבודה חשובה זו שיגר,
פורד את שמו מג׳ק לג׳ון.
התקופה הגדולה. עם המצאת הקולנוע,
היו זקופים לזכותו של פורד למעלה
מששים סרט. ב־ 1930 הוציא לאור סרט על
ארבעה עשר אנשים הכלואים בצוללת תקועה
בקרקע האוקינוס, אנשים ללא נשים היה
הסרט הראשון, שהפיק בשיתוף פעולה עם
דארלי ניקולס, עתונאי שהיגר להוליבוד,
והיה לאחד ממחברי התסריטים החשובים
ביותר. ניקולם כתב בשביל פורד גם את
הפאטרול האבוד הבריטי במדבר עיראק,
המושמד כולו (בעת המלחמה העולמית הראשונה)
על ידי בידואים, שאינם נראים
כל העת. יותר משהיה זה סרט הרפתקאות,
חשובה בו הנקודה הפסיכולוגית: האנשים
המוקפים, האויב הסמוי מן העין.
לאחר הצלחה זו, עלה בידי ניקולם ופורד
לשכנע את חברת ר.ק.או. שתממן את הסרט
המלשין, יצירתו החשובה ביותר של פורה
זהו מעשה בבחור בעל גוף מוצק, שכל
רופף, חבר המחתרת האירית, המלשין על
חברו בעד בצע כסף, מכפר על מעשהו
במותו. ויקטור מאקלגלן, שחקן בינוני במרבית
סרטיו, התעלה בסרט זה לרמה משחקית
גבוהה (פרס האקדמיה .)1936 כך הוכיח פורד,
שהוא איננו רק טכנאי ממדרגה ראשונה, אלא
גם במאי היודע להפיק מאקסימום של משחק
משחקניו.

בקצרה
״חלדם ליל קיץ״ — נוסחו של רייג־הארדט
מדגיש בעיקר את הקומי במחזה.
אין זה בדיוק שקספיר, אבל סוף סוף רק
אחוז כמעט אפסי של מבקרי הקולנוע מסוגל
להבחין בחטאיו הדרמתיים של הבמאי הגדול.
האחרים רשאים ליהנות מאד.
״הקוסם מארץ עוץ״ -אופרטה רבת
חן. ג׳ודי גארלאנד וג׳׳ק הילי מספקים את
השירה, בעוד שריי בולג׳ר רוקד. ברט לאור
באחד מתפקידיו המבדחים ביותר.
״לכלוכית״ — אחד מסרטיו הטובים
ביותר של דיסני. מאוכלס דמויות נפלאות
של חיות מלאות חן, ואפילו בני האדם בסרט,
רובם עלו יפה.
״״עמק הכיכרים״ — מלחמת החיים,
כפי שהיא משתקפת בממלכת החי, בעמק
שקט בהרי רוקי בארצות הברית. צילומים
מצוינים, עריכה נפלאה ומוסיקה טובה עושים
את הסרט הקצר הזה אחו הטובים של השנה.

)24 בלש )25 .אלמז )28 .שכל )29 .מג )31 .אב.
)32 גולה )34 .יח )35 .מוריס שורץ )36 .רב.
)37 רוש )39 .לץ )40 .בי )41 .און )42 .לימה.
)44 פאה )46 .הרמן )48 .מנורה )50 .קיוסק.
51 תשזרת )53 .בס )54 .לע )56 .מתנה )57 .יק.
)58 תוף )60 .טנבור )62 .ירק )64 .ננה.
מאונך )1 :אש )2 .כתם )3 .פר )4 .רום.
)5פה )6 .מלך )7 .אמנון )8 .קמרי )9 .סנטי.
)10 קרנבל )11 .לזר ) 17 .קוליסיאום )20 .דש.
)21 מכחול )23 .המולה )25 .אבריה )26 .מן.
)27 זכרון )28 .שיר )30 .גרץ )31 :אוב )33 .רבן.
)38 שי )41 .אם )43 .מסועף )44 .פן )45 .הר.
׳ )47 רוזטי )49 .התור )50 .קסת )52 .תיק.
$5ענן )56 .שוה )59 .וו )61 .בן )63 .רם.
פרסים לפותרי תשבץ מם 64 .
)1רות קוקיה, בן יהודה , 131 תל אביב.
.2מנולה מרדכי, סטלה מאריס ,33 חיפה.
.3בלום דוד, בלפור ,11 תל אביב.

הודעות לקוראים
קוראים, השולחים קטעים למדור ״הארץ״,
מתבקשים לציין זאת על המעטפה ולצרף את
הקטע הגזור מן העתון.
קוראים, השולחים תשבצים, מתבקשים לחברם
לפי אחד מעשרת התשבצים האחרונים, ולציין
את מספר הגליון.

ץונשי 0
פרח־ .דובים. חמוד
— כאשר עבדאללה, מלך הירדן, סיים את
כתיבת החלק השני של ספר זכרונותיו ומסרו
לפרסום, בא אליו אורח: הרכרט פמואל,
היהודי שסייע לו לעלות לגדולה. אחר ארוחת
צהרים מלכותית, הגיש האמיר שהפך מלך
זר בן 31 שושנים אדומות ללורד סמואל,
ביקש מאתו למסורן לרעייתו, לזכר 31 שנות
הידידות שביניהם.
— בהלוזיתו של ארנסט בוץ, שר החוץ
הבריטי, שמת עשיים יום אחר ששוחרר
מתפקידו, רבו זרי השושנים. גדול 142 הזרים :
זר שושנים מאת פארוק, מלך מצרים.
— כאשר הפטריארך האורתודוכסי, טימו־טיאוס,
עבר את שער מנדלבוים לירושלים
העברית, נסע במכוניתו להר הרצל, לקברו
של מייסד הציונות המדינית. כוונתו: להניח
זר פרחים על קברו של תיאודור הרצל.
ברגע האחרון הוסברה לו התנגדות הדת החרדית
להנחת זרים על קברות. הזר ושאר
במכונית.
— חדשיים אחר צאתו של מורים טורז,
מזכיר המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, להבראה
במוסקבה, הוצפה צרפת אלפי כרוזים,
מעשה ידי אלמונים (אנשי הליגה האנטיקו־מוניסטית)
,שתבעו :״שחררו את טורז ! ״
למחרת הופיע סרט רחב על כל כרוז, הספיר :
״אין דבר ! החזיקו בו, אנו לא צריכים לו ! ״
— כאשר פלמירו טולייאטי, מנהיג
הקומוניסטים באיטליה, שב מהבראה במוסקבה,
פתח את כינוס המפלגה השביעי והוצף
מתנות על־ידי אנשי מפלגתו, מעריציו. נופף
למכונת שיוט (שני משוטים קבועים ברצפה,
בהם מתעמל כבמתירה אמתית) זכה בסירת
מנוע אפורה, בת חמשת מושבים ומהירות של
30 קשר ( 50 קילומטר לשעה) .בתו המאומצת
זכתה בטובה שבמתנות: בובה העוצמת את
עיניה ומכריזה :״שלום, שלום.״
— אותה שעה עמד האפיפיור, פיוס ה־,12
ובחר לעצמו מקום קבורה: תשעה מטרים
מעל לקברו של פטר הקדוש, שליח ישו
וראשון האפיפיורים.
— בתערוכת ציירי ברית המועצות בלטו
הקריקטורות של מבעירי המלחמה, מלוות בחרוזים
; הבולטת: הקריקטורה של יוסף
טיטו, שמן, ענוד אותות הצטיינות ומחזיק
גרזן רב-מידות בידו. החרוז המלווה :״לוטש
עיניו הלבנבנות /בהכנעה ובחשק /מר טיטו
לבן־הכתפיות / ,ממשחיזי הנשק.
— שעה שחסידי דוגלם מקארתור באר-
צות־הברית העלו באש את דמויותיהם של
הארי טרומן ושר החוץ שלו, דין אצ׳י
פון, שידר רדיו פקינג קטע מתוך מאמר ראשי
בעיתון הממשלתי של מאו־צה״טונג :
״מינויו של רידג׳ווי במקומו של מקארתור
אינו אלא החלפת ממזר אחד בממזר שני.״
— למחרת הופיע הממזר השני, ליפטננט
ג׳נרל מתיו רידג׳ווי בן ה־ 56 בטוקיו,
לקבל את פיקודו של מקארתור. הפעם חסרו
רימוני היד הצמודים, כרגיל, לחזהו. נכחה :
פרסת מזל, מרגלו של פרד סיני שרידג׳ווי
מצא בקוריאה ונושא עמו כקמע.
— טרם סיימו את ביקורו בארה״ב וצאתו
לקנדה ערכה עריית ניו־יורק קבלת פנים
לוינסנט אוריול, נשיא צרפת: כשהוא
מלווה שיירה של 65 רוכבי אופנוע חלק לראש
העיר, וינסנט אימפליטרי, את מסדר מפקד
לגיון הכבוד, נשק לו, למרות הצטננותו,
על שתי לחייו. הצלמים שלא הספיקו לכוון
את מוקדי מצלמותיהם צווחו :״עוד הפעם !״
הנשיא לא סרב.
— אותו ערב גילה הארי ווהאן, שלישו
הצבאי של הארי טרומן מחדש את חוש
הפטפוט שלו. בסעודה חגיגית לכבודו של
נשיא צרפת, פנה לשלישו הצבאי, בריגדיר
צרפתי מיטיב נימוסים, לחש לו :״כל שאני
יודע לומר בצרפתית הוא: קושר. אוואק מוא.״
(שכבי עמי) .למבטו הקריר של הבריגדיר לא
נרתע, הוסיף :״מילא, זאת גם כל האנגלית,
שאתם הייתם יודעים׳ אילו היה צבא צרפתי
בא הנה אי פעם.״
— סגן הרמטכ״ל הסורי ומחולל ההפיכה
הסורית השלישית, אדיב שישאהלי, הזר
מביקור במצרים, כינס את העיתומים, הסביר
:״בהיותי במצרים שמתי קץ לידיעה,
כאילו בסוריה אין יציבות ומי שיש לו עשרה
רובים מחולל הפיכה.״ העיתונאים לא הרבו
בשאלות, תמהו: מה הוא מספר הרובים
הדרוש, אם כן 1
— אותו יום עמד פארים אל כורי,
מכסיף השיער, נציג סוריה באו״ם, האשים
את ישראל בשימוש בנשק אטומי. למשמע
הצחוק שפרץ באולם, בו התכנסה מועצת הב־טחון
לדון בסכסוך ישראל־סוריד״ חזר בו,
הסביר כי התכוון לומר שישראל השתמשה
בנשק אוטומטי.
— ליד לוקסור שבמצרים, אחד ממרכזי
ההתעניינות של הארכיאולוגים החופרים אחר
שרידי תקופת שושלות פרעה, נתגלה השבוע

קבר חדש. לפי ההשערה: קברה של קלי־אופטרה,
מלכת מצרים היפהפיה, ששבתה
את לבבות המצביאים הרומיים, ושנטלו, לקברה
אוצר זהב הנאמד בששים מיליארדים
לירות.
— שבעה חדשים לאחר שהחליף את משדד
החינוך במשרד התחבורה שב דוד רמז,
אבי מפקדו הראשון של חיל האויר לישראל,
אהרן רמז, ועסק בענייני אוירייה: השבוע
נתמנה נשיא הכבוד של ״אל־על״.
— כתודה על סיוע תכנית מרשל שיגרו
אנשי האי סיציליה עגלת חמור ורתמתו ליוזם
התכנית, שר ההגנה האמריקאי, גנרל ג׳ורג׳
מרשל.

עיוורים. פסבים. רדיו
— כאשר יהודי יערי, סופר ושליח קרן
היסוד, כינס את העיתונאים, ידע לספר רבות
על פעולות שנור בחוץ לארץ: בברזיל, למ
אתלוש
אותה?״ ביקש גלוסקא :״תלוש.
בגדים זה בכלל דבר אחר וסיסמה זה דבר
אחר.״ אולם באי בית הדין נתאכזבו, נציג
התובע לא תלש את העניבה.
— המשורר אברהם שלונפקי נתכעס.
אחר שאיבד תריסר זוגות משקפיים במשך
השנה האחרונה, כשהשאירם, מתוך שכחה,
במקומות שונים, החל מכסית וכלה במערכת
ספריית.הפועליא, החליט לנקוט בצעדי נקם.
הצעד: שינוי השם: במקום משקפיים —
משכחיים.
— יותר בר מזל היה יהושע (עצי שטים
עומדים) בר״יופף, איש דבר וסופר רב־כמות:
אחר שבילה את החורף בצפת, נתלווה,
באביב, לשתי אניות המלחמה׳הישראליות,
שיצאו לארה״ב, להופיע שם ביום
העצמאות.
— כשבא מורים שוארץ לירושלים, נוכח
לדעת שבמקום חדרים בבית מלון, הכינו לו

9תרון חידון התנועות

הפעם היה מזל להעולםהזה ולקופתו.
למרות שהגיעו למערכת 1226 הפתרונות בזרם של מכתבים
רגילים ומכתבי אקספרס (מהם אחד ששכח לשלם את דמי הדאר! לא
הצליח אף קורא אחד לפתור את כל החידון כהלכה. אם כי רכים היו
קרובים לפתרון הנכון. רובם של הפותרים נכשלו במספר ( 4טורפת
קלפים) ,כעוד שתושבי בית הסוהר ביפו נתנו תשובה נכונה־ כולם עד
אחד, דוקה על שאלה זאת.
מהתשובות הדמיוניות ביותר )1 :היא בודקת את גרב הניילון
ומחייכת, כיון שלא ראתה את הרכבת ; )4מעיינת בספר (ואולי בזיה
שאזכה כתחרות); )6מורטת שערות ידה; )8מסתכלת בראי (פלא
שלא נבהלה); )9סוגרת את הרוכסן, כדי שלא יוכלו לצלם; <11 זוללת
בתיאבון ; )12 מנגנת על עוגב.
של, ניהל בית חינוך עיוורים מגבית תחת
הסיסמה :״כל העולים החדשים הם עיוורים,
הבו כסף לריפוי עיניהם.״
— ח״ב התימנים, זכריה גלופקא, נאלץ
להופיע לפני בית הדין, להגן על עצמו מאשמת
פקיד הסוכנות כי ירק בפניו, העליבו, קרע
סיסמאות שצויירו על בד אדום בשעת חגיגת
יישוב כפר העולים אלקושי בגליל. הגנתו :
״אצלי שום דבר לא משנה אם הוא בצבע
אדום.״ הרגיעו נציג התובע :״העניבה האמריקנית
שלך היא אדומה.״ ״כן״ הסכים גלוכקא
״אך יש בה גם צבע כחול, ובכלל זה דבר
אחר.״ תמה הצד שכנגד :״ומה תאמר אם

דירה פרטית. אמרה אשתו, הרגילה לתנאים
אמריקאיים :״אין דבר, אבשל בעצמי ! מיד
אטלפן לחנות הקרובה ביותר, אזמין בשר,
ביצים, שמן וכו׳ בשביל ארוחת הצהרים.״
— גיוסם של ששה שרים לתעמולת מלווה
העצמאות בארה״ב לא הספיק. השבוע נשלחה
תגבורת מתאימה: מרים ירון, מלכת היופי
של ישראל.
— שעה שאביה, טריגווה לי, מזכירן
הכללי של או״ם, סייר במזרח התיכון, נתמנתה
גורי לי, בתו כחולת העין, זהובת השיער
והצעירה ( )22 של המדינאי הנורבגי וזכתה
להיבחר ״מלכת פריחת התפוחים״ בווירג׳י־

ניה. תפקידה המלכותי הראשון: אפיית פשטידת
תפוחים, הצריכה להיות ראוייה לאכילה.
— מרגרט טרומן, בת הנשיא, גילתה כי
אביה מאמין באמונות תפלות: הוא מניח
את הממלחה בקרבת בתו — אך לעולם לא
ימסרה לידיה.
— סבלנותם של פקידי מס ההכנסה פקעה :
הם הפקיעו את חוותה המפוארת של שחקנית
הקולנוע וורוניקד! ליילן, תבעו שתשלם את
חובה למשרד האוצר בסך 62 אלף דולר תוך
עשרים יום, אחרת תימכר החווה במכירה
פומבית.
— כאשר עורך דין הוליבודי זריז, שהצליח
לזכות את פאכו (״נער הפילים״) דסטאגיר
מתביעת אבהות בסתיו שעבר, נואש מתקווה
לקבל את תשלומיו, נקט בצעד מרענן זכרו־נות:
הגיש תביעה על חמשים אלף דולר,
שכר עורך דין, נגד סאבו.
— אחר כדור-בסיס, אמרה השחקנית אתל
ברימור, הספורט החביב עליה הוא משחק
הכדורגל :״אבל לעולם איני יכולה להיות
נוכחת במשחקים, כי יש לי הצגה יומית ביום
השבת, בו נערכים משחקי הכדורגל. רק כאשר
הייתי הרה יכולתי להתפנות ולחזות במשחק.
בני סאמי כמעט ונולד על מגרש הכדורגל
בפרינסטאון.״
— בחוזרה לעבודתה אחר הפסקה ארוכה
של עצבים מזועזעים וחוזים מבוטלים הופיעה
ג׳1די גרלאגד בלונדון. לעיתונאים שהרגישו
בהשתמנותה הכינה תשובה :״ייתכן
ואני נורא שמנה, אבל אני מרגישה נורא
טוב. כל שאני רוצה — להופיע לפני קהל.״
— יחד עם פתיחת מסע השלום הקפיד
הארי טרומן לדאוג לשלום משפחתו. הש בוע
הקציב 900 אלף דולר להקמת מקלט בפני
פצצות אטומיות בבית הלבן, מקום מושבו
בוושינגטון.
— לראשונה, אחר זמן ממושך׳ הופיע
המרשל יוסף פטלין בפומבי. ההזדמנות ז
ישיבת הסובייט העליון של הרפובליקה הפדרלית
הרוסית (הגדולה בין 16 הרפובליקות
המאוחדות בברית המועצות) .קבלת הפנים ז
750 החברים קמו על רגליהם, הריעו משך שש
לקות רצופות.
לפומפיאון אדוגדט, סטודנט משפטים
באוניברסיטת ׳ לוזן, שוויץ, שהוא גם ידוע
כראמא התשיעי, מלך סיאם, נולדה בתו
הבכורה. שעה שבמוקדת הונפו דגלים וצלצלו
פעמוני ההיכלים הבודהיסטיים והוכרז יום חג
לאומי, התעמק הזוג המלכותי במזלות הבכורה,
קראו את שמה א וכול ראטאגא (פרת
הלוטוס, אבן יקרה) .אחר חזר האב, בן ה־, 23
ללימודיו והמשיך עם אשתו, סיריקיט בת
ה־ ,18 בעיסוקם החביב: האזנה למוסיקת ג׳ז.
— מלך אחר שחי הרחק ממולדתו, אך מסיבות
פוליטיות ולא לימודיות היה קארול,
לשעבר מלך רומניה. בגלותו בפורטוגל גילה,
נוסף לעיסוקו החביב, שהיה אחד מחשובי
הגורמים להדחתו מכם המלוכה, היהודייה
מגדה לופסקו שנשאה לאשר, לפני שנתיים,
עניין רב בגולף, טניס, ספרים, כולאות וכלבים,
מהם רכש לו ששה.
— מדיניות אי ההזדהות של ישראל נכשלה
השבוע: כאשר נודע לחברי ליגה הידידות
ישראל־ארה״ב, כי יושב ראש הליגה, עורך
הדין ד״ר ארי אנקוריץ, הוא גם חבר
הנהלת הליגה לידידות עם ברית המועצות,
תבעו את התפטרותו.
— עולים חדשים, שיישבו את עכו, התלוננו,
לאחרונה, על שראש העיר השתלע על רוב
קרקעות העיר. ההוכחה: שלטים שהוצבו,
החודש, בכבישי עכו — ״עיריית עכו — שטת
בנוי.״ כיוון ששם ראש העיר הוא כרוך
נוי, נראה היה כי בטעות הושמטך, הנקודה
בין ״ב״ ל״נוי״ במלה ״בנוי״.
— אבא חושי, ראש עירייתה של חיפה,
המקדיש את כל שעותיו לעירו זה חמשה
חדשים, יצא את עירו, לב״קור קצר בירושלים,
נכשל: ממכוניתו הפתוחה הוצא מקלט רדיו
שהוביל עמו. .
לואי אדרה, היהודי הגרמני המוסלמי,
חבר להקת טרופיקנה, שבואר, עוכב בגללו
(העולם הזה 03ע, הופיע השבוע בישראל יחד
עם הלהקה הכושית, שהובאה ע״י היאימפר־סריו
פרנסוס. אחרי חקירה משטרתית מדוקדקת
והבטחות מנהל פרנסוס, שהסגיר כי
היהודי המוסלמי הוא אדם חביב ונחמד,
יהודי ככל היהודים, בוטל האיסור.
— המשפט אורגן תוך שבוע בלבד, טען
עוה״ד ר. נוחימובסקי, וזוהי הוכחה נמר צת
ש״המשטרה עשתה קנוניה נגדי, כדי להשמיץ
את שמי״ .מעולם לא נערך משפט
פלילי תוך שבוע אחד, הוסיף עוד,״ד, שנתבע
באשמת הכשלת שוטר בשעת מלוי תפקידו,
העלבת שוטר, הוצאת שם רע, בשעה שהועמדו
בפניו קשיים, כשניסה לה,כנס לאולם בית
המשפט, שכל שורותיו הקדמיות נתפסו עוד
בשעה 8בבוקר ע״י אנשי משטרה, שבאו
להיות נוכחים במשפט, קול־העם, בו הופיע
דוד בן־גוריון כעת (העולם הזה .)702

.העולם הזה״ ,מם 704 .

1סף

הכתה השביעית (ספרותית) של ביה״ם
התיכון גאולה בתל־אביב היא כתה רגילה וממו־צעת
— אחת מני מאות בישראל. כשלקח על
עצמו העולם הזה להעביר משאל לדוגמה בין
תלמידי בי״ס תיכוני, בחר בה במקרה. התוצאות
היו אפיניות, הביעו את המצב השורר בכל
מערכת החינוך התיכוני.
מדוע אני לומד בכלל?
ישבו תלמידיסו מילאו ברצינות יבה שאלון
לדוגמה. היה, דרוש לכך אומץ ל. יב למדי,
ויש להניח שבכל זאת לא כולם אמרו בפה מלא
אשר עם ליבם.
הנה 5תשובות מאלפות :

כתמורה ום טאי

*131

טיסטיקן׳ גיל:
צ י 10 שכח

אני לומדת, מפני
ששני הורי בעלי
השכלה גבוהה, והם
רוצים שאהיה כמו־הם:
חוץ מזה, אני

ן ןן ן

שאוכל יפרנס פעם

את עצמי, כי לדעתי׳
על כל אשר, לפרנס !

10 שנה
חדשים.

אני לומד, מפני
שאני רוצה להשיג

את הג׳וב הרצוי לי,
^ 1811 / לשרה כשאצטרך
בצבא. אם תהיה לי
תעודת בגרות, לא
יכניסו אותי לחיל
ז 0״ל £
הרגלים, אלא לצי,
כמו שאני רוצה. המ,
טרה
שלי להיות פעם
•׳ :ק | 1 ן סיפר.

המשמעת בבית־

יז 08י ־ .
הספר הורסת את
ריח התלמיד, והיא
—! וויו !
מתחת לכל בקורת. בית־הספר הופך את התלמיד אין למספר, כאילו היהאסור בבית־הסוהר.
הערכה לתלמיד כבן־אדם. הוא נדוש במכונת
חינוך זו, עד שלא נשאר בו שריד מעצמאותו.
יש לאפשר לכל תלמיד ללמוד את המקצועות,
שהוא מתענין בהם, במקום לשעמם אותו בדברים,
שאין לו שום נטיה אליהם. זה פשוט בזבוז
זמן יקר.
אני שונא מתימטיקה, פיזיקה, מחבב לימודי
הרוח.
אדיש לגמרי ללימוד התלמוד, גיאוגרפיה.
ביאולוגיה.
יש יתרון גדול לבית־הספר: אפשר שם
להכיר בחורות בנקל ובשפע.

את טצמה. ולא לה-

אני איני מוצאת
שום תענוג בלימודים, כשם שהם מוגשים לי
היום. דרוש שינוי מהפכני בתכנית הלימודים.
העיקר, לדעתי, לאפשר לכל תלמיד, מהששית
ומעלה, לבחור במקצועות, שהוא מחבב אותם.
אין טעם, שאדם יתענה במקצועות, שהוא מואס
בהם, ושלא יביאו לו שום תועלת.
אני לומדת לרקוד באלט, ולדעתי זה מענין
יותר מאשר הלימודים בביר,״ם כיום. אני מקדישה
לריקוד את מרבית זמני, אבל לא ארצה להפכו
מקור פרנסה.
באם אינני מסתלקת מהשעורים, כמו אחרים׳
הרי זה מפני שאם אני מחליטה כבר לבוא
באותו יום לביה״ס — כדאי להשאר עד הסוף,
וללמוד את כל המקצועות.

כן חכר כנסת,
גיל 16 :

אני לומד, כדי לה־שיג
תעודת בגרות,
שתאפשר לי להיכנס

לפקולטה למשפטים,

כי עוד מימי ילדותי 1
שאפתי להיות עורך-
? 1 דין, כאבי. הלימודים

עצמם הם לעתים
ז 1 משעממים, והרבה

מאד דברים אני לו1 1

מד בשביל הבחינות
| 3 והתעודה, ולא כדי 1 לדעת. לעומת זאת3 ,

הרבה דברים שהייתי
רוצה מאד לדעת,
אינם נלמדים כלל.
אני רוצה, שתינתן לתלמידים בחירה חפשית
לגמרי של המקצועות, ושלא יכפו עליהם דברים
המאוסים עליהם.
במקום לעסוק בתקופות עתיקות, כמו ימי
הביניים, היו צריכים לתת לנו מושג על מה
שנעשה בעולם במאה הזאת, על בעיות כלכליות
וחברתיות. לימוד ההיסטוריה הוא לגמרי לא
בסדר: לומדים רק שעתיים היסטוריה כללית.
צריכים להרחיב את זה, עד 4שעות ולאו דוקר,
על חשבון היסטוריה יהודית. העיקר: יש ללמוד
את ההיסטוריה החדישה של העמים החיים על
גבולנו, במרחב.
לא יתכן שאדם יסיים את חוק לימודיו בבי״ס
תיכון ישראלי בהיותו בור גמור בכל הנוגע
לארצות ולעמים הסובבים אותו ומבלי שתהיה
לו האפשרות להבין את המתרחש כיום בעולם
הגדול.

מנדלבאום

אני חייבת להקדיש׳
מרבית זמני הפנוי׳
ללימודים נוספים,
כדי לרכוש ידיעות
במקצועות, הנלמדים
בסמינר למודים.
יש תלמידים רבים,
^ ביקור המעדיפים
כקולנוע תמר על
0יייי 2״ ^ייייייי?5
השיעורים. הם טוענים, כי השיעורים אינם מספקים
את דרישותיהם בקשר למגמה ספרותית,
ואינם מותאמים לרוח הזמן. אך, לדעתי, לא זו
הדרך שתלמידים צריכם לנהוג בה להבאת
מחאתם. בהסתלקויות לא ישיגו מאומה.
אני, כשלעצמי, חובבת ספרות עברית וכללית
פיסיקה, היסטוריה, תנ״כ, גיאומטריה, אנגלית.
אני שונאת אלגברה וערבית.
באופן מיוחד אני חובבת פסיכולוגיה. מדי י
פעם, בבואי לספרית בית ביאליק, מגיש לי
הספרן, מבלי לשאול אותי, את ספרו של זיגמונד
פרויד. אני יכולה לקרוא בו שעות רצופות, כי |
זה מענין אותי. אבל לא רבים התלמידים שיש ;
להם נושא המענין אותם מחוץ לבית־הבפר.

שדמה

כן סוחר, גיל:
• 17!/2כנה.
אני חושב לנסוע
לחו״ל. שם אשתדל
ללמוד חשמלאות.
כדי להשיג זאת, אני
אזדקק לתעודת בגרות
ולכן אני נאלץ
לשבת בכתה, למרות
שחלק מהלימודים
אינו מענין אותי.
חוץ מזה, אם אפסיק
ללמוד, אצטרך
ללכת לצבא, ואני
רוצה לגמור ללמוד
בהקדם ואח״ב להתגייס.

ביתת תלמידים אינה תופעה חדשה
רזז בארץ. בל תלמיד שישב על ספסל
בי״ס עברי התנסה בה. אולם בכל
זאת מיוחדת במינה השביתה, שפרצה לפני־שבועיים
בכתה השביעית (ספרותית) של
גאולה. סיבתה: המנהל הפר חוק, אשר
המוסד הנבחר של התלמידים חוקק אותו.
לפי חוק זה אסור למנהל להתנגד לטיול,
שהתלמידים החליטו עליו, בתנאי שהמחנך
מסכים לו.
השביתה חוסלה רק כעבור יומיים. התוצאה:
המנהל התנצל על יחסו לועד הכיתה.
אפשר לטעון שהצדק עם המנהל, שאי-
אפשר לסבול התפרעות זו של תלמידים
הכופרים בכל משמעת. אפשר לטעון, להיפך,
שמוטב היה למנהל להתחשב ברצון תלמידיו.
אולם על דבר אחד אין ויכוח: פרשה זו
מעידה על התנוונוות גוברת והולכת של מערכת
החינוך, על התערערות כל יסודות המשמעת
והכבוד ההדדי, שבלעדיהם לא יתכן
חינוך אמתי. החינוך התיכוני העברי פשט
את הרגל.
כי הכיתה בה קרה מקרה זה אינה כיתה
של פרחחים. להיפך, הרמה האנושית של
אנשי השביעית־הספרותית עולה על הממוצע.
19 מהם כותבים בעתונים ובעלוני־נוער ;
2מהם בני חברי כנסת ; 6מהם בנים
להורים עשירים ; 22 בני הורים אמידים
(הכנסות 100—200ל״י לחודש) ; רק 4
מהם בנים להורים, שהכנסותיהם למטה מ־80
ל״י לחודש. כ־ס/ס 60 מהם ילידי הארץ, וגילם
הממובע ^ 16 שנה.
תעודות, ג׳ובים. המשאל, שהעביר
העולם הזה בין תלמידי הכיתה, אף כי אינו
רחב כדי לאפשר מסקנות מחייבות לגבי כלל
התלמידים, העלה בכל זאת תוצאות המעוררות
מחשבה. ברור, כי רק מעוט מבין תלמידי
בתי־הכפר התיכוניים בארץ (שמספרם
הכולל קטן מאד לעומת צרכי המדינה) לומד
בבית-הספר, מפני שהלימודים עצמם מושכים
אותו.
רוב רובם לומד מפני שיש לו צורך בתעו־דת־הבגרות
להמשכת תכניותיו, או כדי להשיג
ג׳ובים נוחים יותר בשרות־ההובה הצבאי•
5מתוך 10 הודו בגלוי, שהם לומדים
בעיקר או במקצת מפני שההורים רוצים
בכך ; 6מתוך 10 הודו, שאינם מבינים את
כל השעורים. רה 4מתוך 10 טענו, שאינם
מסתלקים לעולם מן השעורים. מתוך שאר
ה־ 6הודו 4שהשעורים משעממים אותם,
וכי הם מעדיפים ללכה לקולניע.
עובש כן . 21 הסיבה העיקרית הלא,
כמובן, תכנית תלימידים המעובשת, שנקבעה
לפני 27 שנה, ולא שונתה מאז במאומה
(העולם הזה .)694 העובדה שמאז חלה מהפכה
גדולה עוד יותר בארץ, אינה מעניינת
את מחלקת החינוך. אולם את התלמידים,
שהתבגרו אחרי הקמת המדינה, מענין הדבר
מאד. הם יודעים שלמודיהם אינם מכשירים
אותם לחיים פוריים, גם לא לתפקידם כאזרחים
במדינה.
אף כי רק 3מתוך , 10 בין המשתתפים
במשאל־לדוגמה, העזו לדרוש בגלוי חיסול
התכנית הישנה, היו לכולם, מלבד אחד, הצעות
מהפכניות לשינויה. כמעט כולם שמו

שכיתתמחאה: מצב הרוח הינו מרותח. כשהודיע המנהל לחברי ועד הכיתה, ני לא יורשה לכיתר. להשתתף במטע הגדנ״ע
למצדה, פרצה שביתה ספונטנית. הנציגים המתונים פוטרו. מטה השביתה קבע הוראות שנרשמו על הלוח שלפיהן ינהגו התלמידים.

את הדגש על היסטוריה, ספרות עולמית,
פסיכולוגיה. אולם 8מתוך 10 שונאים או
אדישים לגבי התלמוד 4 ,סבורים כי לימודו
מיותר בכלל.
לפורים אין אפשרות לדבר על ענין זה
באותו גלוי־לב, בתלמידיהם האמיצים יותר.
המורה הוא, בסופו של דבר, פקיד הממלא
פקודות. תכנית הלימודים היא קדושה בהכרח
— אחרת עלולות התוצאות הכלכליות להיות,
לגביו, מרות.
אולם בשיחות פרטיות, ובמשאלים בלתי־רשמיים
המבוססים על עילום השם, מביעים
מורים תיכוניים לא מעטים את התמרמרותם
על התכנית, שאינה נותנת להם לפתח את
אישיותם כמורים.
אמר אחד :״כשתלמידי מתמרמרים על
התכנית, שאינה מקנה להם את המינימום

הדרוש לאזרח עולם, אני נאלץ לסתור את
דבריהם, אף להתנגד להם בחריפות. אולם
כיצד יכול אני להתלהב לתכנית הנותנת רק
שעתיים בשבוע להיסטוריה עולמית — בעיני
היסוד לכל חינוך?״
חינוך בלי אידיאלים. מעבר לתכנית
המאובקת מזדקרת בעיה חמורה עוד יותר.
האם יש בכלל חינוך בארץ?
זה מכבר מסתפק בית־הספר במסירת ידיעות,
ויתר לחלוטין על תפקידו העיקרי :
לחנך את האדם, לעצב את אופיו 99 .מתוך
100 מורים אינם יודעים בכלל לקראת מה
הם מחנכים.
האשמה אינה, כמובן, במורים עצמם. מאז
ירד האידיאל החלוצי מגדולתו, לא תפס
את מקומו, בישוב, שום אידיאל אחר. בהב

אשר האידיאלים שלה נתדלדלו, לא יתכן
גם חינוך אמתי. באין תבן ללבנים, אין המורים
יכולים להקים בנין.
יתר על כן: למורים, שגדלו ברובם המכריע
בתנאי־חיים שונים לחלוטין, קשה להבין,
ייהשתלט ולהשפיע על תלמידים, שגדלו
בתנאי הארץ. ואילו הכוחות הטובים הנוער
העברי אינם נמשכים להוראה. מכאן התהום
האנושית בין המורה והתלמיד, הפוגעת בסמכות
המורה, מונעת כל משמעת בבית־הספר.
דלדול ותפיסה. תהליכים אלה, העלולים
לגרום להתמוטטות גמורה של החינוך
העברי, אם לא יבוא שנוי יסודי במצב,
נפגשים בתהליך הפוך. מאז הקמת המדינה,
מוכנים התלמידים לתת לבית־הספר מקום
גדול והולך בלבם. שלא כאחיהם המבוגרים
יותר, אין הם עוסקים במחתרות. המפלגות

ה״ טפ טי ם״ יו שבים בכתה. הפקחים הסתלקו מ שעור מטעמם, לתמר.

כילוי אח״״צ: בממוצע יש לעמול 4שעות בהכות שעורים. אולם, למעשה, מקדישים
רק מחצית הזמן, כי העבודה מחולקת ביעילית, ואחד מעתיק מאן ז השו׳ בהפסקות ובשעורים
עצמם. רק שנים או שלושה תלמידים מכינים את כל השעורים ; חבריהם יכולים לבלות כרצונם.

נמאסו כמעט על הכל, תנועות-הנוער שלהן
נתדלדלו. לעומתן קמו תנועות תלמידים —
החל מקבוצת־צופר הקטנה, התוססת, וכלה
בתנועת מועצות־התלמידים (שהיא בעלת ממי
ד־ם גדולים אך אינה תוססת כלל) ,נוצרו
מפעלי-הספורט התלמידייס הראשונים.
בקיצור: התלמיד מוכן כיום להתמסר
בכל נכשו לבית־הספר. הוא רוצה בחינוך,
בלימודים, גם במשמעת הגיונית. אולם במקום
למצוא בבית־הכפר את מבוקשו, הוא
נתקל באויר המחניק של עובש, רפיון. מע־רכת־חינוך
שהפכה כדור־משחק של מפלגות
מזדקנות.
ועדת חקירה. המדינה אינה יכולה
לסבול מצב זה בשלוות־נפש. הדבר אינו נוגע
רק לתלמידים ולהוריהם המשלמים עבור חי
נוכם.
הדבר נוגע למדינה, שתהיה זקוקה,
בעיד שנים מספר, לאלפי צעירים משכילים,
שימלאו אלפי תפקידים של אירגון, מינהלה,
כיתוח. אם יימשך המצב הקיים, לא יימצאו
כתלה.
בגליונו האחרון מקדיש צופר מאמר מאלף
לצד הכספי של הענין. טוען צופר: לא
משתלם ללמוד. אנשים בעלי תעודות אקדמאיות
אינם זוכים, בדרך כלל, למשכורות
גבוהות יותר מאשר חבריהם שלא הקדישו
שנים רבות מחייהם ללימודים. מכאן העובדה
המבהילה שרק 135 איש קיבלו (לפי צופר)
בשנה שחלפה תעודות בגרות במדינה של
מליון וחצי אוכלוסין.
התועמלנים הקומוניסטיים המעטים, הפעילים
מאד בין התלמידים, שמים את הדגש
על שכר הלימוד — גם היא שאלה מכרעת.
מי הולך ללמוד — וגם מי אינו הולך ללמוד.
רק /0״ד מבין התלמידים בנים להורים המשתכרים
פחות מ־ 80ל״י לחודש. משמע :
פועלים, פקידים נמוכים, רובה המכריע של
האוכלוסיה.
אי־אפשר לפתור את הבעיה ע״י הקטנת
שכר־הלימוד, דבר שאינו אפשרי בבית־ספר
המתקיים בדוחק. הפתרון גם כאן מהפכני :
יש לערוך בחינות ארציות של כל בוגרי
בתי־הספר העממיים, לתת לתלמידים ::מצ־טיינים
את שכר־הלימוד ודמי־הכלכלה, כדי
שילמדו על חשבון האומה.
אין זו רק דרישה של צדק מוחלט. זוהי
דרישה חיונית לשלום הציבור והמדינה.
מסבר אנשי המדע, המנהלים והמארגנים
המוכשרים, בעלי השכלה גבוהה, קובע את
כוח המדינה יותר ממספר התותחים ומכונות
החרושת. במקום להכניס לבית־הכפר תלמידים
הלומדים כדי לציית להורים, או כדי
להשתחרר מן הצבא, כדאי להקדיש את האפשרויות
המצומצמות לנוער המסוגל להוציא
מתוכו אנשי־מדע וכחות־תרבותיים.
כל הבעיות האלה מוזנחות כיום לחלוטין
בידי מחלקה שיגרתית, המשועבדת לתפיסות
שאבדה עליהן כלח.
בעית המשמרת הצעירה להוראה לוחצת,
בסמינריונים מצטופפות נערות, שלפחות חלק
מהן בחר במקצוע זה כדי להשתמט מגיוס ;
ואילו מורים צעירים, הרואים בהוראה שליחות
ויעוד, כמעט אינם בנמצא. גם זו
השפעת תכנית־הלימודים והחינוך חסר־האי־דיאלים.
מי שהתענה בשעורים אינסופיים של
תלמוד, אינו מתלהב לרעיון שהוא יעלה,
מחר, קרבנות נוספים.
הדרישה יכולה להיות רק אחת: יש צורך
לא בנאומי־סרק, לא בויכוח עקר בכנסת. יש
צורך בועדת־חקירה בעלת רמה גבוהה ביו-

קצרההדרךלח רו ת -:צריכים רק לטפס על גדר כדי לצאת לרחוב. הרבים המשתמשים
בדרן זו מתמרמרים: היא קורעת את המכנסים. לשם מה יש בכלל צורן בגדר תיל •1מי
שכפוהו להשאר בכתה לא ילמד ממילא, כשמחשבותיו מלוות את חבריו שהסתלקו מן השיעור.

י די דותתלמידית: אחת המעלות של בית־הספר, בעיני תלמידיו, היא שקל לבנים
ולבנות להכיר איש את רעותו. אולם הגיל אינו מאפשר זוגות בני אותה כיתה: תלמידת
השביעית מתרועעת עם בניס שגמרו את ביה״ס ; תלמידי השביעית מתרועעים עם בנות
החמשית — זהו גם חסרונה החמור של תנועת הנוער, בעיני נערים הרוצים ביחסים חברתיים.
טת־הרגל של החינוך העברי, תציע הצעות
מהפכניות לתיקון המצב.
בספרו האחרון אמר ארתור קסטלר, חד
ההסתכלות :״החינוך בישראל מבוסס על
עקרונות מדהימים לגמרי נראה שעובדה
זו נעלמה, משום מה, מעיני רבים הקרובים

,אולי תל;,האג־ ת של המלווה י