גליון 706 מתאריך 9 במאי 1951

השבועה המצויד
לאינפורמציה

מס7 0 6 .

שנה 14

ג׳ אייר תשי״א 9.5.51 /

ה עורר:

העולם
1 17 1

השבועון המצויד
לאינפורמציה
>המעד 3ת והמנהרה:
רח׳ לי לינ בלים . 12ת ל -א ני ב
ת. ד , 136 .טלפון (ז3נ*) 66785

האםאתם חו ש בי ם. ש עי שון במח תרוז, ב רי ח ה
מ בי ת־ הכםרל קו לנו ע. אוי שי בהס נו בי ת ב בי ת־ קפ ה
מו כי חי ם, ש אי ן זו כי תהשל פרחחי ם?
משה דרורי. ת ל -א בי ב

להרגעת 823 הקוראים, שהגיבו על קטע יה
של הנזאנזר: לא היה כל קשר בין הנושפט,
הקובע את רמתם האנושית של תלמידי השביעית,
לבין המשפט המפרט פרטים על גילם,
כשרונותיהם, מקום לידתם וגם הכנסות הוריהם
להיפן, עיקר המאמר היה: לדרוש את
פתיחת בית־הספר לפני מעוטי־היכולת, לבטל
את שכר״הלימוד.

עורר משנה:

של ום כה ן

צלם המערכת:

עו דרגרא פי:

פקסים סלומון

ד וש

ח ב רי

המערכת: דב איתן. פיכאל אלפו. יחיאל בשן, ניגר• !ב•4
גורית לביא רפאל סלע, איתמר עילם, יעקב צליל

עודד הסגנון:
יעקב אשםן
1פדי חןץ: הווארד גורדון. פונטי ג׳ייקובם. דנה דיניי. אהרן
דומניץ, סלים מנצור

יום ׳העצמאות אינו מאורע עתונאי רגיל.
כשנתכנסה המערכת לדון על גליון זה, היו
מונחים על שולחנה מכתבים רבים של קוראים,
שהציעו הצעות. ויכוח ער ביותר עורר
מכתבו של קורא צעיר, חברם של כמה מחברי
המערכת, מימי הקרבות, שכתב בחריפות :
״אתם, כעתון של לוחמים, חייבים לבטא את
אשר עם לבנו — שהמדינה הזאת אינה מגשימה
את תקוות החללים, גם אינה לרוחם
של אלה, אשר שפכו למענה את דמם״.
מרבבות המכתבים, שהגיעו בשנה האחרונה
למערכת, לא עורר אף מכתב אחד ויכוח
כה נוקב כמכתב זה. הבינו חברי המערכת
מה מרגיש אותו קורא. אולם הם גם הבינו,
שאין הצדק עמו.

מאז קיום המערכת הנוכחית,
עמד העולם הזה
בשורה הראשונה של
דורשי תיקונים. הוא מתח
ביקורת מתמדת. בלי פחד
ובלי משוא פנים• אולם
ביום זה מן הדין הוא
לזנוח לרגע קט את העצים,
להשקיף על היער
כולו.
אין ספק שיום הקמת
המדינה, לפני שלוש
שנים, היה נקודת מפנה
בחייו האישיים של כל
אדם בארץ זו. עד אותו
יום ידע כל איש לקראת
מה הוא הולך. לא רק
המיעוט, שהיה פעיל בארגוני
המחתרת או בצורות
אחרות, גם הרוב הגדול
של הבלתי מאורגנים
חתר בהכרה אל
העצמאות המדינית. ההרגשה
שיש למען מה
ללחום, להקריב קרבנות
ולשאת במשא נתנה תוכן
בחיי כל אדם.
כל זה השתנה ב־ 15 במאי .1948 ,היתד,
הרגשה כללית שהמטרה הושגה. עדיין שרקו
כדורים בחזיתות, אולם גם לעכברי־החזית
היה מובן, כי ביום שביתת הנשק יחזרו
הביתה — והמלאכה תהיה גמורה. מעתה
והלאה ידאג מישהו — הממשלה, הכנסת
המנהיגים — לכל.

זה היה שורש הרע. כי המדינה, אחרי
הכל, אינה מטרה בפני עצמה. המדינה היא
מסגרת לחיים, שאין עם בריא יכול לחיות
בלעדיה. אולם להכניס למסגרת זו תוכן
חיובי, לתת טעם לחיים — זה נשאר תפקידו
של כל אחד מאתנו. לא תפקידה של הממשלה,
לא תפקידם של עסקנים. תפקידך שלך.

או לי תו שי בו אתה מו רי ם,
ה חינו ד על ספסלה לי מו די ם?

לפני שלוש שנים היה מקום לתקוה,
שהחייל הקרבי העברי, זה שהקים את המדינה
ברוחו הנהדרת, ימלא שליחות זו. תקוה זו
לא נתאמתה. החייל הקרבי — מיטב הנער —
פשט את מדיו בשעת הכושר הראשונה,
התפטר מתפקידו. נוצר חלל רוחני, שלתוכו
נכנסו לאו דוקר, היסודות הבריאים ביותר
בעם.
לפיכך, אם משהו אינו מוצא חן בעיגיני,
אם רבים חולמים על היתרי־יציאה וטיול
לחו״ל, אם אחרים מגדפים על כוס קפה,
אל לנו להאשים את המדינה. היא בסדר.
אל לנו להאשים גם את הממשלה. היא נבחרה
על ידינו. נאשים נא בראש וראשונה את
עצמנו. ישאל נא כל אחד מאתנו את עצמו :
המלאנו את המוטל עלינו,
כדי להגשים את התקוות
שמלפני 3שנים,
לסיים את המלאכה, ליצור
במדינה סגנון־קיים,
היאה לזכר החברים שנשארו
בשדה.
יש במדינה אוצר עצום
של רצון טוב — בין
האזרחים המקללים את
הצנע, בין החיילים המשוחררים
המעמידים פנים
ציניים, בין הנוער הצעיר
ביותר. האסון הוא שאיש
אינו יודע את מילה־הקסם
היכולה לשחרר
כוח עצום זה. איש אינו
יודע מה בדיוק יכול האדם
הפשוט לעשות. האזרח
מחכה לצו מלמעלה,
מבלי להבין כי בה
בשעה שהציווי המוסדי
הופך לפקודת־שלטון הרי
הוא מאבד את ערכו.
בים הסמלים, הטקסים,
המיסדרים אבדה הרוח
הספונטנית של ה־אדם
החפשי, במקומה באה נטיה אומללה
להעמיס את האחריות על מוסדות אלמוניים,
להאשים אותם בכל החסר בחייו של הפרט.
לוא היתד, קיימת נטיה זו לפני 4שנים,
לא היו נמצאים חיילים בקסטל, בלטרון
ובנגבה, לא היתר, קיימת מדינת־ישראל בכלל.
ביקורת מתמדת, ובלתי־משוחדת היא
יסוד לחיי חופש. אולם ביקורת זו אסור
שתזכיר את הבדיחה על אודות הילד הקטן,
שראה את אביו הסנדלר הורג דגים במהלומות
פטיש ואמר: אבא מתקן את הדגים.
אם יביא יום זה, מלבד כל המיפקדים
והמיסדרים והמיפגנים גם מידה קטנה של
ביקורת עצמית, של חשבון הנפש, יהיה זה
יום זכרון מתאים לחללי העצמאות.
ב ילדים על הגבול

מדוע הם לומדים ץ

מכת בו שליששכר לוי ( ה עו ל ם הז ה ) 705קלע
ישרל עניז. כלהכבודלה עו ל ם הז ה על ה בי קו ר ת
הנו עז ת, ש הו א מו תחעל הרע ב תו כ נו, אבלא פו ר
לו להסתפקבכד. כ ע תון שי ש לו השפעהע צו מ ה
על הנו ע ר, ע ליו להר או תאת הד רךלמע שי ם.
אסתר קולמן, י רו ש לי ם

במאמרכם על הכתההש בי עי ת ( ה עו ל ם הז ה <704
הנ כםמ צייני ם, שרמתהכתה עו להעלהמ מו צ ע,
ומפר טי םאתהה כנ סו תשל הו רי התל מי די ם. מסתבר
שרק בני ם ל הו רי ם ע שי רי ם הם ב ע לי רמה אנו שי ת.
ז הו ״ ב רו מטר ״ מ ע ניו: האםספסרהמ רוי ח מ או ת
לי רו ת עו ל ה על רו פ א או פ קי ד, שאינומ גי ע ל־ססו

יפה צ ..בי ״ ם נ או ל ה

תשבצים

העולם הזה מצטער על השיבושים, שחלו
בזמן האחרון במדור זה, ידאג שלא יישנו•
המו״ל: העולם הזה בע״מ /דפוס ישראל
בע״מ, תל־אביב (על־יד גשר רידינג) /
משרד הדפוס: רחוב יהודה הלוי ,21 תל־אביב,
טלפון / 67899 הפצה :״פלס״ בע״נל.

מ אי מ תי משמשחבר־כנ סתדונמהלרמה תרבו
תי ת > האםלא היי תםע די ש מי עהלה תנ הגו ת.
שמתחתלכל בי קו ר ת, בכנסת רוקה 1ו איו ה ת פו ה
נו פ ל רחוק מהעץ.
שמואל אברבך. י רו ש לי ם
ל הו רי ם

דן מרגלית,

ת ל -א בי ב

האם אין ד לי ת גרץ א ו מי מון בן־ ע מי מ ביני ם,
כי בי תהספר נו ע ד גם לתתלתל מי דהשכלה כללית?
מהתעשהד לי ת, א ם תי מצאב חבר ה ( ר ציני ת)
ו ה שי ח ה תי סו ב על נו שאתנ ״ כי, בה בשעהש הי א
לא תתמצאב שכיח ז ה, מ פ ני ש הי א או הבתמתמ טי

עמנואל זופוביץ, ת ל־ א בי ב
י ת כן ש ה עו ל ם הז המלאאתש לי חו תו (ואת
ר צון המערכת ) ,אםהעלהב עי הוהש לי כהלקהל,
או לםא ני מ שו כנע, ש אינ כםי כו לי םלהסתפקבכן .
יהושע אברבך, רמ ת־גן

העולם הזה יושיט עזרתו לכל גנרס, שישתדל
להרחיב ולהעמיק את הויכוח, וכבר הבטיח
עזרה זו לקבוצת תלמידים, המתכוננת לערוך
משפט ציבורי רציני על תכנית הלימודים.
צו פ ר
במאמר על הכתההש בי עי ת חז ה ט עו ת :
אמרש־0ם( 3ולא ) 135 אי ש קי ב לו ב שנ השחלפה
ת עו דו ת בנ רו תבמ דינ ה.
שלמה אבינרי, מערכת צו פ ר

גם המספר הנכון (שהשתבש בדפוס) הוא
מבהיל. חושף את התהום הפעור לרגלי החינוך
התיכוני הישראלי.

טרזן כמרחב
מ דו רלמרחב הו א, לדע תי, חלק חיוני ב ע תון,
או לםנתא כז ב תי כשקרא תי קטעעלט רזן ב ר חו בו ת
קהיר ( ה עו ל ם הזה ,) 704ש אי ן לו ח שי בו תהמ קנ ה
לו ז בו תלהתפרס: ב מ רו רכהר ציני.
ניסן בן־אפרים, תל־ א בי ב

עורן המדור אינו סבור, שטרזן המצרי השמנמן
חשוב פחות מאשר המלך פרוק, שגם הוא
אינו רזה. המדור חייב למסור אינפורמציה
גם על הרקע התרבותי של המרחב, אשר
בלעדו אי־אפשר להעריך אל נכון את העובדות
המדיניות והצבאיות.
ציד 1
מ ה היית ם מ רגי שי ם לו א היית ם את םחס רי־ישע,
ו א רנ בו ת מ זו י נו ת ב רו בי ם היו צ דו תאתכם? ב מ קו ם

אני אחת מן הישנאלים המת־ ^
גוררים בבית הסטודנטים הביך לאנמי§ , 2 בניו־יורק
בבנין זה גרים כ־ 500 סטודנטים §
מכל קצווי התבל, ומדי פעם בפיוס ן!
עורכים הסטודנטים השונים תוכניות§ .
וע״י כך מראים הם לשאר דיירי 3
הבית משהו מתרבותם. הם עושים ^
זאת ע״י הנפעות §1
בשירה ובריקוד5 .
עליידי תערוכות §|
שונות, על־ידי 3
הכנת תבשילים ₪

אופיינים וכר.
לפני חודשיים =
לערך, הוטל על הסטודנטים מה״ 3
מזרח הקרוב (היינו, על הערבים 3
ועלינו) להכין תוכנית משותפת§ .
הוקצב לנו חדר מרווח וניתן §
לנו חופש פעולה מלא. השגנו שטי״ 3
חים מזרחיים, נרגילות, ועוד מיני =
רהיטים וכלים מזרחיים טיפזסייס 3
והתוצאה היתה חדר יפה להפליא3 ,
שאף שוק לא היה מתבייש בו. אולם ן§
אנחנו הישראלים התמרמרנו משום | |
שעל אף מאמצינו המשותפים לא =
הצלחנו אלא לרהט חדר טיפוסי לער־ §
בים ולא לנו. בחדר לא התבלט כל 3 3 דבר אופיני לישראל.
ובכן, באוירה ידידותית ביותר |§
התישבנו עם הערבים לטמם עצה |
כיצד לשנות את הריהוט, מה להוציא §
או מה להוסיף, בכדי שישראל אף §
היא תמצא בטוי בחדר זה. לפתע 3
פנה אלינו אחד הט|רבים בצהלה ; §
״מצאתי את הפתרון״ ,אמר ,״נביא 3

טרקטור!״
הקוראת שרונה אהרון, מריברסייד 3
דרייב מס׳ ,500 ניו־יורק׳ זוכה בפרס §
של 1ל״י (לא בדולארים).

רגליו ( או נלנ ליו ) ,טו ב ש הו א נו תז אתי דו נ ם
ל פי תו ח ה צי ד — ס פו ר ט מו עי ל ו חי נו כי.

יומן כרמל

ד״ר ישראל לוי,

ת ל -א בי ב

אין א כז ב ה יו תר נ דו להל אז רח ישרא לי מאשר
ה צנ ת יו מז כרמל. ל רו א ה היו מז נדמה, ש מ צי גי ם
ל פ ניו יומןמלפ ני 20 שנ ה. איו להא שי םאו תו ע ל
ה רנ ש ה זו, כי מידאח רי כן מ ציני םלפ ניו יומו
לו עזי, ו קנ א ה צו רבתאתל בו ב ר או תו אתההבדל.
ה איז למשרדה פני ם שו ם זי קהלאמ נו ת 1
א. דוד, ת ל -א בי ב

כפייה דחית

עם פ תי ח ת עו נתהרחצה, צצה שו בשאלתה תחבו
ר ה בי מי שבת. איז ל ס בו לעודאתהמצב הנו כ חי,
בו אפש רו ת ר חי צ ה בי מי שבת ני תנ ת רק לבע לי
מ כו ניו תפר טיו ת או ב ע לי אמצ עי ם, הי כו לי ם להר שו
תלעצמם לנ סו ע ב מו ני ת.

הליגה למניעת כפיה דתית

במאהה־ 20 אי ןנחשבלכ בו דלאדםלהא מיו
ב א מו נו תתפ לו ת, כ גון ק ס מי ם. נםד תנו הי אאמונה
ת פל ה. ננעהאמונההד תי ת חו לףבכלה עו ל ם.
ו אי לו כ אן מ עו ד די םאו תו. על ה ר בני ם ל הו די ע.
כי חלף ז מן האמ ונ ה, ולק בו ע מ סו רתפ חו ת ק פדני
ת, ה שו מרתעל יו פי בלבד. לאעלבע רו ת.
בנימין אייכהורן, פתח־ ת קו ה

מחמאה מפוקפקת

אני מ נ וי שלהע תון, אבלזהלמעלהמ חו ד ש
.העולם הז ה ה בי ת ה.
ש אי ני מקבלאתנ ליו נו ת
הדוור מ בי א לי אתשארהע תוני םכסדרם.
רפאל מסקין. ת ל -א בי ב

לשבחאתה צי ד ( ה עו ל ם הז ה ,) 705
לכם ל הו קי ע ס פו ר ט ברברי ז ה !

מו ט ב

דליה דלפין,

ה עו ל ם

הזה

עזר

ל ס פו ר ט

האו פנ ו עי ם

ל קום

הי ה
חי פ ה

מסתבר, שמספר מסוים של גליונות, הנשלח
בדואר, אינו מגיע לתעודתו. המערכת מעריכה
אל נכון את המחמאה, הכלולה בעובדת
שהנוגעים בדבר זונחים את שאר העתונים
ולוקחים דוקה את העולם הזה, אולם היא
מבקשת, בכל זאת, את הדוורים האלה למצוא
דרך אחרת לגילוי אהדתם לעתון.

__ושעף

מכתב ים

עבד תי ש ע תיי םכמוח מו ר — ע ד שנ לי תי •שבת
שבץמם׳ 06 הי תהט עו ת אם אתםמקב לי ם
תשב צי קו ר אי ם, ד א נו ל פ חו ת, שלאת היינ הטעו יו ת
מ רגיזו ת.
דויד הגלילי, צפת

ה מנ ה לי ם

ומחלקת

שווווווו!!וווווו!!ווווווו!ווווווווווו1ווווווווון
| ראית־ ב מו עינסגנון
עברי

ב ל תי

ל פי ד ב רי כםע לי ל ה סי ק, ש בני ם
א מי די ם הנ ם פר החי ם
אראלה, שיכון עי רו ני א׳
תבק שו אתס לי חתםשלרב בו ת הו רי ם, אשר
בו ל מו ס הרוו חי םהבל תי כ ש רי םלא תקף או ת ם.
ואת בני ה ם קר אתםפרח חי ם.
מרדכי גלילי. הי פ ה

ססל שמתרחקים ימי הקרבות, הופך החייל הקרבי העברי דמות אגדתית, איש הצ׳יז־באת,
גיבור הוליבודי מבריק. רק מעטים זוסרים, סי אותו אדם לא היה אלא השכן שבדירה
ממול, אדם פשוט, שהרגיש חובה פנימית להצטרף ליחידה קרבית, סשאיימה הסכנה על ביתו ;
מאז חזר לעבודתו הצנועה בבית־המלאכה, במשרד, בקיבוץ.
בכל זאת התעלה אדם זה, לפני זמן לא רב, לפיסגות של גבורה אנושית. ביצע
מעשים, העולים בהרבה על ההישג הממוצע של חיילים בצבאות סדירים. מהו שחיזק אותו?
את התשובה אפשר לחפש רק בלבו שלו — בהגינותו האישית, מסירותו האישית, גאוותו האישית הרואה כיום את הנהג עובדיה רבטמן מטייל ברחוב, לימין אשתו, מוביל בעגלת־הילדים
את בתו הקטנה, לא יעלה על דעתו, שרק לפני 3שנים היה איש זה גיבור דראמה
יומיומית אילמת. עובדיה היה נהג בג׳יפ קרבי, ידוע בכל רחבי החטיבה כמשיגע, שיש לו
״דם״ .אשתו, אביבה, היתד, חובשת במרפאת גדודו. מדי ערב בערב היה עובדיה יוצא
לפעולה, חבוש כובע גרב ומשקפי נהיגה גדולים, כשהמקלען יושב לידו והאלחוטאי מאחוריו.
מדי ערב בערב היתד, אביבה. אשתו, חוזה ביציאתו, בידעה שאין כל בטחון, שהראנו
חוזר בריא ושלם.
וכשנודע לה, לבסוף, בשיא הקרב על נגבה, כי עובדיה נפצע בזרועו ע״י רסיס
פגז, והובא לבית החולים החטיבתי, נאנחה אנחה של רווחה. אולם שמחתה לא האריכה
ימים: כעבור חודשיים כבר ישב עובדיה שוב על הג׳יפ ״שלו״ ,דהר בו בראש גדודי הרגלים
בפעולת עשרונזכות.
כשנסתיימה המלחמה, נולדה לעובדיה ולאביבה בת. הוא רצה לקרוא לד, נגבה. היא
רצתה לקרוא לה שמשונה, על שם שועלי־שמשון. מכיוון שלא יכלו להגיע לכלל דעה אחידה,
קראו לילדה על שם הסבתה.

העולם הזה״ ,מס 706 ,

1ן באולם המוזיאון, בתל־אביב ר,רחוקה,־הרחוקה,
| הוכרז על הקמת מדינת ישראל. קולו הרג־שני
של ראש־הממשלה החדש בקע מתוך המקלט :
תודה לכחות המגן תקווה של דורות המאבק
לא נסתיים...
איסר ברסקי לא שמע את הנאום. הוא עמד, באותה
שעה באחד האהלים, מרחק כמה מאות צעדים
מחדר־האוכל של הקבוצה. הוא היה חבוש כובע־פלדה.
מכוסה רשת־הסואה ירוקה, חמוש ילקוט־גב,
חגור, רובה.
מולו עמדי 30 בחורים. פני רבים היו חוורים —
טירונים חדשים, שזה יהיה קרבם הי־אשון. האחרים
ניסו להתלוצץ, כדרך וותיקים, לפני הקרב. הכל ידעו :
מאורעות רבים יכולים לקרות בקרב, אולם העיקר
הוא המפקד. והמפקד הוא בחור נהדר — לא פזיז,
לא קל־דעת, גם לא פחדו ד,מתבלבל בסכנה.
איסר הרגיש בכל הדברים האלה, שלא נאמרו,
או ריחפו באויר, עברו מלה ללב, כדרך מחשבות
חיילים בטרם קרב. הוא עמד לפניהם, כשפניו צעירות,
כמעט ילדותיות׳ אר רציניות כפני נער, שהוכרח
להתבגר לפני זמנו. הוא מסר את פקודת המבצע,
הסביר את הפרטים. הורה הוראות אחרונות,
בדק את הנשק.
בהינתן האות, עלו הבחורים על מכונית־המשא.
איסר עלה אחרון. באותה שעה עוד טירטר הקול
ברדיו, בחדר־האוכל. איסר לא שמע אותו. הוא נסע,
עם אנשיו, כדי לצרף כפר קטו, שאיש לא שמע את
שמו, למדינה שהוא לא ידע כלל, כי הוקמה*
איסר
ברסקי לא נשם את אויר המדינה ימים רבים.
ביומה ד,־ 29 של המדינה נפצע איסי ברגלו, באחד
הקרבות המרים ביותר. לפניו עמדו הטאנקים, התותחים
של המצרים ; מעליו חגו מטוסיהם. מאחוריו,
מרחק 35ק״מ, היה ביתו שבחולון. בין הטאנקים
ובין הבית עמד איסר ואנשיו — מצוידים ברובים,
סטנים, מקלעים קלים.
לולא חסם המקרה העיוור של הקרב את הדרך
לאותו משלט, היה איסר חי היום במדינה, פועל
צנוע בבית־חרושת, או פקיד שקט בבנק. אולם
המכונית, שהוזעקה באלחוט, ויצאה אל המשלט כדי
להחזירו, נתקלה באש המצרים המתקדמים, חזרה
כלעומת שבאה. איסר עבר את דרך העינויים אל
תחנת האיסוף על גב חבריו ואנשיו. הם נשאוהו
בנסיגתם, כשהמצרים דולקים אחריהם בסירצה שהובקעה
בחזית.
כשהגיע איסר, כבר היה מאוחר. הפצע היה מורעל.
ביום ד,־ 43 של מדינת ישראל פרחה נשמתו.
פניו היו רציניות, צעירות, כמעט ילדותיות.

איסר ברסקי חי בעולם הזד 19 .שנה 4 ,חדשים,
. 14 יום. הוא לא היד, צעיר יוצא מגדר הרגיל. הוא
לא היה שונה מאלפי איסריח אחרים.
הוא היה בן־אדם. הוא נולד בחבלי אמו, ככל
האחרים ; הרעיד את לב אביו, כשזה החזיקו בפעם
הראשונה בידיו. הוריו, אנשים
פשוטים, טיפחוהו וגידלוהו, כשם
שעשו זאת רבבות אנשים פשוטים
אחרים. הם הביטו בו בגאווה, כשהלך
בפעם הראשונה לבית־הספר ; הם
ראו בשמחתו, כשלבש בפעם הראשונה בגדי
פורים ; הם שמעו את קריאותיו, כשעלה
בפעם הראשונה על אופנים, נפל ועלה עליהם בשנית.
הוא
לא היה גיבור, גם לא אדם רומנטי. ככל חבריו הצטרף
לתנועת־נוער, ככל חבריו נשא דגלים בחגיגות, ככל הבריו
התגים לגדנ״ע ולחי״ש. כששמע ברדיו, כי עצרת או״ם החליטה על

הקמת המדינה, שמח ככל חבריו. וככל חבריו לבש, למחרת היום, את בגדי החאקי הפרטיים
שלו. כששכב בעמדה בתל־אל־עריש, לא חלם שד,וא_עושד, היסטוריה, ולוא אמר לו מישהו,
שהוא גיבור לאומי, היה מושך בכתפיו, מסתכל בו בעינים תמהות.
בחור פשוט. ואם היה בו משהו מיוחד במינו — הרי זה רק מפני שכל דורו היה
מיוחד במינו, דור שלא היה דומה לו לפניו. ואולי גם לא יהיהדומה לו אחריו.
שכן כל הדור הזה, שהעמיד מתוכו את אלפי החיילים הקרביים האפורים, לוחמי כל
החזיתות, גדל בתנאים מיוחדים לו. והתנאים עיצבו את אופיו.

שזוהי פקודה, לפי סעיף כך וכך, וצפוי לו עונש
מאסר אם יישאר בבית.
הפקודה, שהצעידה אח איסר בדרך־חייו החד־כיוונית,
שהובילה אותו בעקביות אכזרית מעריסתו
עד גבעה 69 הקרחה — פקודה זו לא באה מן
החוץ. היא שכנה לה, אי־שם, בתוכו. הוא נהג כפי
שנהג, כי לא יכול, בכלל, לנהוג אחרת. כי כך היה
נאה לנהוג.
לכן היה תוכן לחייו. מעולם לא היתד, עולה על
לבו שאלה: לשם מה אני חי. לוא נשאל, מהם
האידיאלים שלו, היה שותק, פן ייחשב פטפטן, מרביץ
ציונות. אולם באותה פינה, בתוכו, שכן גם אידיאל
זה, והוא היה מעורפל, לא־מוגדר ובכל זאת
ברור כל כך לו ולכל חבריו.
לא היה זה אידיאל צנוע. איסר ־,רסקי לא היה
צנוע כשתב .,דברים מעצמו, גם לא כשתבע אותם
מאחרים. היה זה אידיאל גדול מאד, מקיף מאד,
ולא קל היה לספקו בפראזות, בסמלים נבובים,
ברומנטיקה זולה. איסר ו_.1דיי היו תמימים. אך
היה להם נוהג מטריד להבחין בנביבוו ,.של פרא-
זות, לרדת בבטחון יסודי אל שורש הדברים, אל
תמצית החיים.

כל זה נראה. היום, כעבר רחוק מאד.
כל זה נשכח — מזמן.
כל זה נראה, היום, כדברים בטלים שעברה תקופתם,
דברים שהיו שייכים, אי פעם, לימים בהם
היינו צעירים, תמימים, ילדותיים מדי.
מי זוכר את איסר ברסקי? מי זוכר את האיסרים
הרבים?
ההורים. כיצד ישכחו הם?
האחים. האחיות.
וברגעים של בדידות, מעבר לציניות החיצונית :
החברים. אותם ששרדו.
אולם כל האחרים. אותם מאות האלפים, אשר כל
מה שיש להם, מידי איסר קיבלוהו — האם דרושה
להם פקודה, צו ממשלתי, יום זכרון רשמי, למען
יזכרוהו?
ובכל זאת, היום הזה, יום צהלת המונים, יום
הולדת המדינה: יומו של איסר הוא.
לא יומם של שרים, לא יומם של מנהיגים, לא
יומם של מצביאים.
יומם של חיילים קטנים, אפורים, נשכחים.
כי הם היו — המחיר.
והם באים לתבוע — את התמורה.
לא בדברי הלל ושבחים — לא רצה בהם איסר
בחייו, יבול הוא לוותר עליהם במותו.
גם לא ברגשות אבל קודר, צער ממאיר. אין מתאבלים
על אדם כמו איסר.
החוב המגיע לאיסר גדול יותר, יקר יותר, כבד
יותר עד אין ערוך. כי חוב של אידיאלים הוא, חוב
של ערכי־אמת, חוב של מעשים.

היום משוטט איסר ברחוב — הוא, האחד, והרבים־
הרבים האחרים.
משוטט, מסתכל בהמונים הצוהלים,
רואה ואינו־נראה. ובלבו, שעמד מ־הלום,
השאלה הגדולה האחת :
האם היה כדאי?
ויחזרו על שאלה זו, ביראת״קודש, בכנות
אכזרית, ההורים, החברים.
האם היה כדאי י
כן, איסר רצה במדינה. רצה בה בכל חום לבו. ולוא
נשאל היום, גם היום, היה עונה באותה פשטות מוחצת :
כן, למענה היה כדאי למות.
כי המדינה, כמסגרת לחיי חרות, כמשחררת משלטון זר, היתה

הצליל הראשון באותם געגועים מעורפלים, שהרעידו את מיתרי ליבו.
הוא, איסר, לא יזלזל במדינה. הוא, שחי בד, רק 43 יום, יבין מה רבות האפשרויות
הגלומות בה.
אולם הוא ישאל, ויתבע: איזוהי מדינה? מה רוחה? מה החיים בה?
האם היא מכשיר לטוב, או לא י האם היו בה אזרחיה לאנשים טובים יותר, טהורים
יותר, מושלמים יותר — או לאו?
ר,ר,כניסה המדינה תוכן לחיי האדם?

ה שנ ההרא שונ ה: תינו ק מציץ אדה עו ד

1ה הו רדת: ג או המשבח תי תבחדרהבית

בן ש ש :׳ 1רא שון בכתה אי. הקשבהשק דני ת

ב ר ־ מ צו ה: נדדח**

בן ארבע ־ עשרה: נו שאד \ ד

^11*11

כ ר טי ס הגוער העובד

בן חמש־ עשרה: איש הג דנ ״ ע

בן ש מונ ה־ עשרה: ת מונ האח רונ הלפ ני ההת גיי סו ת

בן תשע ־ עשרהוארבעהחד שי ם: ת מונ האח רונ ה

הדבר הראשון בי ייתקל מבטו: העליה.
הוא, איסר, רצה בה. גדול היה המרחק בינו, יליד שפלת פלשת, וביניהם, אנשי המחנות, העיירות. אולם
הוא למד, כי חב הוא חובה אנושית כלפיהם.
פקידים יתחבו לידיו סטאטיסטיקות ארוכות של קליטת עליה. כך וכך הובאו. כב וכך נקלטו. ויחכו כי יתלהב
למראה המפעל.
אולם הוא לא יחפש את התשובה במספרים. לא רק במספרים. הוא יחפש את התשובה בלב. ישאל: האם
קלטתם אותם בלבכם? הבאו בחברתכם, ההיו לכם לשותפים, הקיבלתם אותם באהבת אדם?
ועל כך יענה: לא.
הוא יראה את הארץ בהתפתחותה. תעשיות חדשות. כפרים חדשים. והוא ישמח.
אולם הוא יראה גם זאת: הרדיפה הכללית אחרי חיי מותרות, חיי נוחיות ; הרצון הכללי לעבוד פחות,
להרויח יותר ; הקנאה הקטנה ! אי־הרצון הכללי לשאת בקרבנות למען משהו ומישהו.
והוא ישוה את כל זאת לימים שבזכרונו — ימים בהם שילמו אותם אנשים את מסיהם מרצון, בהתנדבות,
בידעם את המטרה: הימים, בהם יצאו אותם פועלים ופקידים וסוחרים בבקרי שבתות במכנסי חאקי, להתאמן
בשורות ההגנה.

והוא יבוא אל אחיו הצעירים, גם אל חבריו ששרדו.
הוא יראה שאיו הם רעים ממנו.
אך הוא יראה, כי תהום גדול פעור בלבם. כי אין הם יודעים עוד לשם מה הם חיים.
הם מחכים לצוי־תנועה, לפקודות־התיצבות, להוראות־תשלום. הפקודה היתד, להם תחליף לאידיאל, לרצון
החפשי, להתנדבות.
ראשון בין חבריו שוב אינו זה, שהקדיש חייו להגנה, לאצ״ל, ללח״י, היוצא בערבים לפעולות מייגעות.
גבור הוא זה שאביו סחר בזהב. זה שיש לו מכונית מצוחצחת, זה שקורץ לו היתר־היציאה.

יראה איסר את כל הטוב שהושג, כל האפשרויות הרבות שעוד טרם נוצלו. ויראה גם את כל הרע, הסימנים
הראשונים להתנוונות.
יהיה ברצונו לאמר משהו לאותם ששרדו בחיים, לאותם שלא הספיקו לטעום טעם קרב, דברים פשוטים,
כדרכו, אך נוגעים לענין :
מדינה זו, שאיסר מסר אותה לידיכם, ששולם בעבורה מחיר מחריד, אין היא מתת אלוהים לעד.
היא פקדון.
היא תחיה, אם יבואו במקומו של איסר הרבה איסרים אחדים ; אנשים יפים כמוהו, אוהבים כמוהו ; שונאים
כמוהר מלחמה ודם ; כמהים כמוהו למעשים גדולים של יצירה.
המדינה תחדל, אם יבוא במקומו קהל שחצני, מתיהר כלפי המיעוט חסר־הישע, זריז במרוץ אחרי הטבות
המריות, פיקח בהשתמטות מן החובות האנושיות.
פקדון, שיש לשלם עבורו מדי שנה בשנה, מחדש.
פקדון, ששולם עבורו מחיר יקר מדי, מכדי שיבוזבז לריק, יתגוון בביצת הקטנות, ההתפרקות, ההשתמטות.

מנקז •

חלק

אי ס ר 3 .ר ס קי
נ 3כ*

.בי ך ר ־ .ב

* 6 9 7 1 1 1 :2

2יר ם

2 7 .6 .1 9 4 8

ט קודם
ברור,
אמיתית,
׳יד אינצידנט,

מלכתית, שהייה בבתי־המלון המפו־יביותר)
,יראה חובת־נימוס לעצמו לאת
המסע בהרחבה רבה. התוצאה :
ז׳ונים עשו את הביקור מסע־נצחון, קלף
|יב במלחמת הבחירות. מכיון שעתוני ה־
/זי צי ה לא היו עושים זאת, נמנעה ד.וצ־
/יותרת של דביזים.
ממאיס, שקיוו שעורכי העתונים המוז־
|י0רבו לקבל הזמנה, השוברת את ה־ויריות
של העתונות, נתאכזבו. ראש־
^משלה, שנכשל בהתקפת־המצח שלו על
יהעתונות (״עתונים צהובים״ ,״הקיימים על לפתוח השוק השחור״ ,״כל אחד יכול
עתון״ ,״העתונות היא עסק ככל עסק אחר״)
נחל נצחון מכריע בשיטה החדשה. זו הפעם
הראשונה ניתנה לו בעתונות הבלתי־מפלג־תית
תמיכה ברורה וחד־משמעתית.

המסקנה: יש לתת לאידיש מעמד שפה
רשמית במדינה. מכיוון שלעתונים האידישיים
בארץ יש 52 אלף קוראים, יש להניח שימצאו
לדרישה זו מאות אלפי בוחרים. דוברים
כבר נמצאו: עסקנים בעלי עבר בונדאי *
יסדו מפלגה בארץ׳ מקוים לקבץ מסביבם
עסקנים אחרים מבין העולים החדשים.

המעמד השלישי
מנ צרתתצא תו ר ה
עסקני ציבור ערביים שנוכחו, כי
מכלל הבוחרים לכנסת השנייה יהיו ערבים
החלו מתועדים, מתכנים תוכניות לייצוג
ערבי מתאים בכנסת, לשיגור שבעה־תשעה
ח״כים (במקום שלושה בכנסת הראשונה)
/0״15

מ־ פקדה שרי ם. אוד ליו ם 7.5.51

י5רת: נפנוף בחרב־הצדדים,
לשכנעם כי
י,ד את המשכת המתיחות.

חינוך
מדדהע צי ם

?ממשלה

כשנכנס ״חדלה״ וורמל, המורה האחראי
לעניני הקרן הקיימת בגמנסיה הרצליה, לכי תה
השלישית, מצא אותה במצב של מהפכה.
״וורלה״ רצה 20 פרוטה מכל תלמיד, תרומת
השבוע. הכיתה אמרה: לא.
המהפכה החלה לפני שלוש שנים. עמוס
רוזנצוויג, תלמיד הכיתה, נהרג בדרך לחו לון.
התלמידים החליטו לתרום 30 עצים
לקרן, זכר לחברם. כשהיתה התעודה •בידיהם.,
עלה בראשם רעיון: הכיתה תקים, במרוצת
השנים, יער שלם, במקום לזרוק פרוטות
לקופסה הכחולה, שאין לראות ממש ומיד
את תוצאותיהן׳ תוך שלוש שנים הגיער
לסכום נאה 200 :עצים.
כאשר ״יפוס״ יבלוקונסקי, מחנך הכיתה׳
חלה לפני כמה חדשים, החליטה הכיתה החלטה
סודית: בית הספר לא תמך כראוי
במורה האהוב — ,התלמידים יכבדוהו בנטיעת
30 עצים. בכיסיו של משה ברנשטיין, בנו
בן ר,־ 13 של שר המסחר לשעבר, נוצרת
קופת־סתר. סך הכל — 5.600ל״י.
וורלה בא ודרש את שלו. יטעו התלמידים
יער כאוות נפשם, אולם עליהם לשלם את
התשלום הרגיל של לירה לשבוע לקופסה.
החלה עמידה לא נעימה על המיקח 900 :
פרוטה 800 ,פרוטה, עד שהגיעו לפשרה של
700 פרוטה. אולם כשהציעו חברי ועד הכיתה:
צבי ברסקי (בנו של סגן אלוף בצה״ל,
מיכאל מילר (בן סוחר) ,ומשה ברנשטיין׳
את הפרשה לכיתה, קמה המולה גדולה, הכיתה
סרבה לשלם.
״איננו רוצים, שיכריחו אותנו לשלם תרו מות.
זה צריך להיות ענין של התנדבות ! ״
הכריזו התלמידים .״כל העניו הוא סיכם
תלמיד אחר ,״מה עומדים על המקח, כאילו
זה היה רחוב לילינבלום?״

ה שרי

,שעה אחרי שנחת הקונסטליישן של
נתור בשדה התעופה של וושינגטון,
\ ת ו מסלול הקונסיליישן של אל־על,
את ראש הממשלה
יעה זו כללה את התקלה הבלתי־צפויה,
1איימה להכשיל לחלוטין את מסע בי. ג׳י.
,בשעה שתוכנן המסע, אי־אפשר היה לנחש,
כי ביום בואו לאמריקה, יגיע לשיאו אחד
המשברים הרוחניים הכבירים ביותר של אר־צות־הברית,
שהתגלם בדמותו של הגנרל
המפוטר. בהתפרקות יצרי ההתלהבות והשנאה
החולניים כמעט, שאחזו את העם האמריקאי,
נעלמה דמותו של ראש ״המדינה
המזרח־תיכונית הקטנה״.
ביקורו של בי. ג׳י. היה צריך להיות, לפי
התכנית, שיא למערכת פרסומת עצומה למען
אגרות העצמאות. שבועות רבים לפני הביקור׳
הומטר על הציבור האמריקאי מטר מו־דעות־ענק
בעתונים היומיים. המודעות השקטות
(באופן יחסי) ,שנאלצו להתחרות במודעות
צעקניות של מכוניות, דגים ועוגות׳
שהופיעו באותם העתונים, עוררו ויכוח
בין אנשי המקצוע. המן הנכון היה
לתאר בהן את המדינה כ״ארץ הטליתות״,
לפנות לסנטימנטים דתיים, יותר מאשר לחוש
המעשיות והמסחר.
על כל פנים, בהעדר מצב־רוח ציבורי
מתאים מסביב לביקורו של ראש־הממשלה,
חוששים התועמלנים המקצועיים, שהמטרה
העיקרית (פרסומת לאיגרות) לא הושגה במילואה•
לעומת זאת טוענים הספקנים, כי
בי. ג׳י. ביצע מטרה משנית של ביקורו :
להגדיל בעיני הבוחר הישראלי את דמותו
של בי. ג׳י ,.הסועד על שולחנם של טרומן,
אצ׳יסון ומרשל.
אין ספק, שבי. ג׳י. הצליח להפוך את ביקורי
מאורע בעיני הציבור הישראלי. תופעת
לוואי פחות רצויה, ריכזה את תשומת
הלב הכללית לנדידת השרים, שהפכה
כרונית: אזרחים רבים החלו שואלים את
עצמם, בתום לבב, אם אמנם כל הנסיעות
האלה הכרחיות. אם אמנם מצב נורמלי הוא,
שקרוב למחצית הממשלה יושבת על מזוודות
ארוזות.
כדבריו של אחד העסקנים האנטי־דתיים :
עוד מעט. יישאר לנו רק איצ׳ה־מאיר...

עתתות
מ חיר הניי ט ר ליו ת
״מחיר הנייטרלים בבורסה !״ אמר
בהתמרמרות אחד מעמודי התווך של העתו־נות
בארץ. כוונתו: עורכי העתונים היומיים
ה״בלתי־מפלגתיים׳׳ ,שהוטסו ע״י אל־על לאמריקה,
הוזמנו לך,לוות אל ראש־הממשלה
במסעו.
כשהודיעה אל־על על כוונתה להזמין עתו־נאים
לחניכת הקו החדש לאמריקה, היה מובן
מאליו, שיוזמנו באי־כח כל העתונים היומיים,
כנהוג בהזדמנויות אלה. אלא שפת•
אום בא רמז מלמעלה, ורוב המועמדים נתקלו
בקשיים פורמליים בלתי־צפויים. נקבע
עקרון אחר: יטעו רק עורכי העתונים היומיים
הבלתי־מפלגתיים.
לכאורה, היה זה עקרון אהוד. אלא שחיש
מהר נתגלה העוקץ. עם ה״בלתי־מפלגתיים״
נסעו עורכי שני העתונים של מפא״י (דבר,
המופיע על חשבון הסתדרות, והדור, בטאון
המפלגה) .מסתבר שע״י תכסיס מוצלח נמנעה
נסיעתם של 4העתונים האופוזיציוניים
בלבד: חרות, הבוקר, על המשמר וקול־העם.
החשבון
היה פשוט: כל עתונאי, שניתן
לו פרס מהודר זה (הכבוד להשתייך למש־

אלף ערביי חיפה תורה ל־ 15 אלף ערביי
נצרת י
באו המשפחות הנצרתיות החשובות בתכנית
נגדית: רשימה אחידה של כל ערביי
ישראל, בהנהגת ראשי המשפחות הנצרתיות.
מיד החלה מערכה פנימית קשה, שנסתיימה
בנצחון הנצרתיים. גם הקומוניסטים, גרורי
מפא״י ומפ״ם בין הערבים הבינו, כי מוטב
להם להצטרף לרשימה כללית. ערבים, שיתקשרו
בגלוי עם מפלגה יהודית, ייראו בעיני
הרחוב הערבי, המתמרמר על הפליות רבות,
כבובות מכורות.
המצע המשוער של המפלגה הערבית המאוחדת:
ביטול המשטר הצבאי באזורים
הערביים ; חופש תנועה ודיבור לערבים ;
הכרה בערביי המדינה כישראלים שווי זכו יות,
שגורלם לא יהיה תלוי ביחסים בין
המדינה לבין הארצות השכנות.

בי. ג׳י.

גולדה

שפירא

שרת

איננה

חזר

חזר

איננו
שיטרית נשאר

קפלן

מיימון

לבון

איננו

חזר

חזר

תערוכות
הג ר מני מ ח ״ ר
רמז נשאר

יוסף

גרי
איננו נשאר
עוד מעט, רק איצ׳ה־נזאיר

חזר

רוזן

המעמד השני
המצע: אידי ש
ליד שולחן בבית הקפה הקטן ברמלה הצטופפה
קבוצה של עסקנים־לשעבר מיהודי
מזרח אירופה. הם עסקו בחישוב מענין ביותר:
מה היה קורה לוא נבחרו חברי הכנסת
השניה לפי חלוקה של ישוב ישן, ערבים
ועולים־חדשים י
הסיכום המפתיע: כ־ 18 חברי־כנסת ערביים,
כ־ 47 עולים חדשים, רק 55 מבני הישוב
הוותיק.
״יכולנו לעשות קואליציה עם הערבים,
להקים ממשלה, שאין בה איש מאנשי הישוב
הישן התלוצץ עסקן בעל שערות שיבה.
אולם מאחורי הלצה זו הסתתרה עובדה מפתיעה:
בארץ שולט למעשה מיעוט עברי־וותיק
על רוב בעל אינטרסים כלכליים נון־
דים, ברוב השטחים.
הערבים כבר החלו להסיק את המסקנות,
גיבשו תנועה, שתייצג בכנסת את כל הערבים,
כולל קומונסיטים (ראה להלן) .עתה
נראו גם בקרב העולים סימנים ראשונים
להתפתחות דומה.
״מדוע נבחר במפ״ם ובמפא״י, הסוגרים
לפנינו את שוק העבודה החופשי?״ התרעם
אחד העסקנים .״לעולה החדש יש אינטרסים
משלו בכל שטחי החיים. בממשלה, בכנסת,
במנגנון הפקידות אין עולים חדשים. מדוע י
מפני שאין אנו יודעים עברית.״

לבניין, שברחוב המלך ג׳ורג׳ בירושלים.
מק״י תשתדל, ויש להניח שתצליח בכך,
להוסיף לפחות ח״כ ערבי-אחד לתופיק טובי.
מפ״ם עדיין׳מתחבטת — אולם אם תבוצע
תביעת משה סנה (הפיכת מפ״ם למפלגה
טריטוריאלית, דו־לאומית) ייתכן וייכנס ח״כ
ערבי מפמ״י אחד. מפא״י נוקטת בשיטה,
שהראתה עצמה יעילה ביותר: רשימות ערביות
,,טהורות״ ,הנהנות מחסותה.
אולם ארבעה ערביים חיפנים, נציגי המעמד
הבינוני, סברו אחרת. כאשר נתכנסו חאג׳
טאהר קרמאן, בעל בית החרושת לסיגריות
ונור אלדין אלעבאסי, המוסלמיים, עם אליאם
קוסא, עורך הדין הקולני וג׳ורג׳ מועמר,
הנוצריים, פתחו בדיונים להופעה לקראת
הבחירות לכנסת השנייה.
תוך גישושי ניסוח מצע הוברר לעסקנים,
כי הדרך הטובה להגנת האינטרסים הערביים
— מספר גדול ככל האפשר של ח״כים ערביים
בכנסת שיוכלו לשמש קבוצת־לחץ,
בדומה לאירים בפרלמנט הבריטי והפולנים
ברייכסטג הגרמני לפני .1914 סיסמה העלולה
לרכז ־סביבה את רובם המכריע של הבוחרים
הערביים, הבלתי קומוניסטיים.
אולם כשבאו החיפאיים לנצרת, להיוועץ
עם ראשי הציבור של הריכוז הערבי הגדול
ביותר במדינה, נתקלו ביחס קריר. ד,ילמדו
• בונד: מפלגה יהודיתיאידישית־סוציאליס־טית
באירופה ובאמריקה, שהתנגדה בחריפות
לציונות.

אלפים באו, מכל חלקי הארץ, לקבוץ
לוחמי הגיטאות, השוכן בין עכו לנהריה,
להתיחד עם זכר המיליונים שהושמדו, ועם
זכר הרבבות שמרדו. רבבה נוספת התכנסה
אותה שעה ביד מרדכי, בדרום.
פרטיזנים לשעבר, צבעי חאקי,י חולצות
כחולות, חיילים וקצינים, המוני נוער ודגלים.
הושמעו ספורי המרד, שעוררו פחד מפני
שואה דומה.
בקיבוץ מורדי הגיטאות נפתחה תערוכה
מתמדת של מורשת השואה — אוספים, תעודות,
ספרים, תצלומים. כל זה קיים, במידה
רבה, הודות לעזרתם של הגרמנים, ששמרו
על החומר.
מתחת לטבלת זכוכית: פנקס חשבונות.
חשבון פשוט: השמדת הגיטו. הוצאות: איבוק
נגד כינים, נסיעות, אוכל 3000 מרקים.
הכנסות: שיני זהב, בגדים, רכוש ועוד
10000 מרקים.
בסמוך מונחים: תעודת עבודה של ילד
בן ,7של זקנה בת .70
תמונה: הגיטו עולה בלהבות. תמונה: פועלים
מקצועיים בעלי תעודת חסינות מוצבים
לקיר. מולם עומדים הגרמנים, רוביהם
נטויים, הם מחייכים.

משק
ה דו לרמשתדס
כשקרא הנשיא רוזבלט בפעם הראשונה
למשק הפרטי להשאיל לו מנהלים מומחים,
עורר הדבר ספקות רבים. מענו השוללים :
איש ״הדולאר לשנה״ ,הממשיך להשתייך
מבחינה נפשית לעסקו הפרטי, גם כשהוא

״העולם הזה״ ,מס׳ 706

פקיד ממשלתי, ישתמש בסמכותו לטובת
ידידיו הפרטיים.
בכל זאת נתקבלה ההצעה, מפני שלא היתר,
ברירה. הממשלה לא יכלה להציע לגאונים
כלכליים א תאותן האפשרויות (והמשכורות)
כמו המשק הפרטי.
עתה נראה, שגם אנשי ״הדולאר לשנה״
הישראליים נתונים להתקפה דומה. שמא משתמשים
גם הם בסמכותם, כדי לעזור לידידיהם
הקודמים?
מדוע קבלו 800 בתי מלאכה, המאורגנים
בהתאחדות בעלי מלאכה זעירה 5 ,טונות
המרי מתכת, בשעה שמפעל קטן, חבר התאחדות
בעלי התעשיה, קיבל 7.5טונות ברזל?
שואל האומן, בטאונם של בעלי מלאכה זעירה,
שיצא בהתקפה כללית על משרדו של
• יעקב גרי. רמזים דקים, שצפו מן הדברים,
מופנים אל אחד מאנשי ה״דולאר לשנה״.
נזכר שמו של מי שהיה מנהל אגף המתכת,
בהתאחדות בעלי התעשייה, ושהושאל למשרדו
של גרי לשנה.
גם יצרני הנעליים, המאורגנים בהתאחדות
בעלי מלכאה זעירה, קובל, בגילוי דעת, על
קיפוח בחלוקת עורות לייצור נעליים —
רק 14
״וטוב שאנו מקופחים !* אמר בעל תעשייה
זעיר ,״היה עלינו לדאוג, למצוא גם כן
מישהו, שנוכל להשאילו למשרדו של גרי.
יתכן וגם אנו היינו נהנים״.

״ל״ף״ .מ ה דו רהאמ רי ק אי ת. פ ב רו א ר 54

<0סס׳יז /״<ן* .*8א 01*0
*!8x00א) א

?1 1 1 8 1 (1 1 8116 8 )11 x 6 8

עמוד : 43 עוגות פילכררי

דרכי חיים
קו רו תמשפחהאחת
משפחת חייאכ הגיעה לישראל מעיראק.
המשפחה הגדולה באה כולה למחנה פרוס
חנה. הגברים הילכו במחנה, שוחחו ביניהם
על החידושים שבישראל, על תקוות יציאה
מהמחנה לחיי עבודה, על סיכויי תעסוקה
מלאה. הנשים הניקו את הילדים שטרם נגמלו׳
השגיחו על הקטנים, שמרו על נקיון
האהלים.
עברו חודש, שניים — ארבעה חדשים.
וויקטור, בכור האחים חייאב, מצווה לקחת
את המשפחות ולנטוש את המחנה: הגיעה
השעה לעשות לביתם, שוב אין הם רוצים
לשבת במחנה, לאכול לחם חסד ולצפות בבוקר
לערב, ובלבד שיום בטלה נוסף יחלוף.
משפחת חייאב נטלה צרורותיה, מעט כספה
(בלירות זהב, שלא הוחלפו כשירדו בשדה
התעופה לוד) את ששד, עשר ילדיה, ונסעה
לתל־אביב, להוועץ בקרובי המשפחה.
טרם צאתם הם חותמים על מסמך׳ בו הם
מצהירים שהם עוזבים את המחנה, שלא לפי
תורם, והילכך אינם זכאים לבוא בתביעה
לשיכון או סידורים אחרים (נוסף ל״סידור
הראשון״ שהם מקבלים 15 לירות לנפש).
כית רילן: בהתיישבות הקבוצית אין רוצים
לקבל אותם, בגלל מספר ילדיהם הרב.
למושב עובדים או כפר עבודה אין האחים
חייאכ יכולים ללכת, כדי לא לאבד את מקצועם
(בקיבוץ הם יכולים להישאר במקצועם:
חייטות ואריגה ; אך במושבי העולים
— פרנסתם על עבודה ציבורית: סיקול,
ייעור, בניין).
הפתרון: הם מחליטים להשתקע •באחת
הערים.
הערים הקטנות או הנטושות — טבריה,
עכו, באר־שבע, רמלה, מגדל גד — מלאות
^ותושביהם עניים •(״ואין״ אומר וויקטור
חייאכ — ״עני מתפרנס מעני״) וקרוב לייאוש
מגלים בני המשפחה בית נטוש וריק
בקצה שכונת מקור חיים שבירושלים.
במשך ימים מנקים את קומת הקרקע בת
ארבעה החדרים, שני המטבחים ושני חורי
הנוחיות ! מטייחים את הקירות והתקרות,
מתקנים את תריסי הברזל ואת דלת העץ
הבית טוב למגורים. שני אחים מוצא־ם
עבודה, כתופרים בבית מלאכה העוסק כקונפקציה,
האח השלישי מובטל — אך זוכה
בעשרה ימות עבודה לחודש, כפועל שחור.
כשמצבם הכלכלי של האחים חייאכ הולך
ומשתפר, אחר שנרכשים רהיטים ראשונים
— שולחן, ארון, מתערב האפוטרופוס על
נכסי הנפקדים.
דלת סתומה: אחר שתי התראות לפנות
את הבית, שהוקצה לקבוצת עולים אחרת,
הופיע לא מכבר נציג האפוטרופוס, מלחה אנשי
ההוצאה לפועל, סילקו את בני הבית,
הוציאו את ר,שק 1המכיל את מלאי האורז
והקמח של המשפחה לאדמת השדה.
כאשר הגברים שבו לביתם, מעבודת יומם׳
מצאו את דלת הבית סתומה במלט, את
נשותיהם וילדיהם בוכים.
מכיחן שד,אפוטרופוס צודק מבחינה פורמלית,
לא התערבה המשטרה, לא הועילו בקשותיהם
של מוסדות, משפחת חייאכ נאלצה
לפתוח, מחדש, בחיפוש הגדול למקום להניח
עליו את הראש.

סוג ב׳ נכנס

1ג!(11 1י 1־ז גוא

עמוד : 58 מכוניות שכרולנז

!ז(1יססס4 /אז0

111

׳.יגססס׳-סי-ילססי יין >0 *4זו!( 0 ))14 יחס

5אן ^ 4א טז
מיס 1ידיז אן ז*\<א>י5,

ה מנ כי רהי שנ ה

״העולם הזה״ ,מ706 ׳ 0

כייסים אינם סנטימנטלוום. הראשון במאי,
חג הפועלים הבין לאומי, אינו מעורר בהם
כל יחס כבוד. הצפיפות דוקר, עוזרת למלאכתם.

גם המשטרה יודעת מה שיודעים הגנבים.
ערב הראשון במאי ערכו שוטרים מבצע
מיוחד, כדי למנוע גניבות כים ביום החג.
מתוך תריסר ו״וירטואוזים״ ,הידועים למשטרה,
וחצי תריסר כייסים סוג א׳ ,הצליחה
המשטרה לעצור באותו יום שמונה. הללו
הוארחו בבית הכלא עד עבור זעם. היתד, זו
פעולת מניעה, לפי אסמכתא חוקית מסוימת,
העומדת לרשות המשטרה.
למחרת היתד, ידה של המשטרה על העליונה:
שמונה קרפיונים בכיסה, ולשאר דאגו
אנשי המחלקה המיוחדת (מדים אזרחיים) במארב.
המשטרה שלטה במצב. התוצאות :
ארבעה כייסים נוספים (סוג ב׳) נתפסו בשעת
העבודה, ואילו חמישי — בשעה שניסה,
בצורה מחושבת למדי, להסיר צמיד זהב
מידה של אשה( .בככר הבימה).
אותו ערב הובאו הכייסים לכלא, שם נפגשו
עם חבריהם, שהתכוננו כבר לעזוב את
המקום, בהתאם להבטחת המשטרה, כי יוצאו
כעבור 24 שעות .״כדאי היה לשבת כאן בראשון
למאי, מאשר להכנס לפנות ערב,״ העיר
השוטר האחראי, כשהוא גאה על המלאכה
הנאה שבצעו חבריו.
למחרת בבוקר נתקבלו במשטרה שבע
תלונות על גניבות כיס, שאירעו בראשון
למאי.

בכדנמל גונ בי ם
״אני עובד בנמל כמו פרדה 16 ,שעות
ביום, בלי עבודה אני כמו דג בלי מים״ —
ד,תיפח יצחק כוכבי, ראש קבוצת פועלים
בנמל חיפה, שהואשם יחד עם חברו לעבודה
צבי שרייבר, בגניבת 50 מטר רשת, השייכים
לנמל.
״אני עובד בנמל מאז 1933״ — סיפר הנאשם
כוכבי ,״הייתי בין מארגני הפועל
ומפעילי מפא״י. היה לי הכבוד להיות ציר
ועידת ההסתדרות וציר ועידת מפא״י ; כל
עבודתי היתד, למען ארגון הפועלים לטובת
המדינה. אני מצטער צער רב על המקרה,
ומבקש רחמים בדין.״
מזכיר פועלי נמל חיפה אמר :״הוא הבריח
טנקים ותותחים ליישוב.״ א1זר הוסיף :
״גונבים בכל נמלי העולם.״
השופטת שטרקמן שקלה זה מול זה :
טנקים -מוברחים ורשת גנובה, דנה את הנאשמים
ל־ 3חדשי מאסר. הסבירה: דווקה
מאנשים, המבליטים את ערכם ופעלם, יש
לדרוש יציבות מוסרית וחברתית.

מ תי םלשתותתה
פשעים ביקורו של מר טריגחה לי, המזכיר הכללי
של האומות המאוחדות, בישראל עבר ״ללא

זעזועים״ .קיבלוהו פה, קיבלוהו שם, דיברו
פה ודיברו שם — הכל הלך כשורה ..״ד,אינ־צידנט״
אירע ביום האחרון, כשמזכיר האו״מ
עמד לעזוב את הארץ. שוטרים ממחלקת החקירות
נראו אצים למלון השרון, ובראשם
ראש מחלקת החקירות של המחוז בכבודו
ובעצמו.
״מה קרה?״ שאלו עתונאים למראה השוטרים.
בלילם האחרון בארץ של אנשי
או״ם, ביקרו גנבים במלון השרון, בשעות
בלתי ידועות (בין חצות ושבע בבוקר) .מזכירתו
של לי, שנתעוררה משנתה, נוכחה
לדעת, כי חסרים לה שני העטים הנובעים,
300 דולרים, ומספר חפצים אישיים, שהיו
בארנקה.
גניבה כזו, לוא קרתה בתל אביב (או
אפילו במלון השרון) ,לא היו קציני החקירות
שמים אליה לב במיוחד. אך הדבר אירע
למזכיר האו״ם, בשעת ביקור רשמיאות1:
למזכיר האומות המאוחדות בעת בקור רשמי
כשהממשלה היא המארחת .״כיצד ארע הדבר?״
שאלו השוטרים. נתברר, כי משמרות
השוטרים, שהועמדו לשמור על מזכיר האו״ם,
שמרו על אגף אחד, ומזכירתו של מר לי לנה
באגף השני.
״לא יפה העיר אחד העתונאים, שהיה
במקום (הוא לא פירסם את הידיעה בעתונו).
״ומה בכך?״ השיב לו חברו למקצוע :״גניבה
עלולה לקרות בכל מקום. אין זה מבייש את
המדינה העברית.״
גם הוא לא פירסם את הידיעה.

עמוד : 109 איגרות עצמאות
במקום חוש מסחרי, ארץ הטליתות

שני אנשים נכנסו השבוע, בשעות הלילה,
לבית הקפה של בביובה, עולה מבולגריה,
׳ ברח׳ 90 ביפו. בביובה התכוון, באותה שעה,
לסגור את העסק, אלא שהחליט לכבד את
אורחיו.
השנים ביקשו תה. הביא להם תה. הם
לגמו לגימה אחת :״מר לגמרי, תן עוד
סוכר.״ הוא השיב את התשובה הרגילה :
״צנע, אין יותר סוכר״ .האורחים הפצירו
בו, כינו את המשקה תוארים בלתי נעימים
ביותר. אולם בביובה הינו אזרח ממושמע
(אולי חשש שהשנים הנם פקחים) ,וסרב
להענות להפצרותיהם.
(המשך במדינה — ענזוז )11

השלטון הנייטרלי: במרחק מאות מטרים ממוסדות השלטון הברימ״ם, עולה המרכז המסחרי בירושלים באש.
אנשי המגן העברי מנסים להגיע לשם, אך בינם ובין האספסוף הפרוע עומדים השוטרים האנגלים — שומרי השלום.

המדינה כבר הפכה חלק חיינו היומיומיים. הרגילים, האפורים. קשה לזכור שפעם היה הכל
אחרת. קשה להאמין שאמנם היינו אלה. שקראנו ואו הדבקנו) כרוזים בלתי-חוקיים על הקירות,
שהאזנו בלילה לנקישת מגפים זרים כרחובות הריקים כעוצר.
וכבל זאת, כדאי לזכור, בי בבואנו לעריד את מאזן המדינה, לסכם את בל הטוב והרע
שכה, אפור לשכוח :
פעם היו זמנים אחדים, הם לא מצאו חן בעינינו.
המדינה היא שחיסלה אותם.

הפיל על הדשא: בוקר אחד, הוכרז מצב צבאי — אסור
לצאת מן, הבתים. רק כעבור 24 שעות הותר לתושבים לצאת
לרחוב. כל״ העיר היתה כלוב נעול. והמנעול — מבצע הפיל.

5 -ות לפולש הזר!

פורצי ההסגר: לאורך החוף מסיירות אניות
משמר של הצי הבריטי, האורבות לספינות מעפילים.
רק במקרים נדירים מגיעות הספינות.

בעיני אנשי המחתרת היה כל אנגלי מטרה לכדור. חברי השוטר שנהרג מכסים את גוויתו,

ועדת קבלה: המעפילים, בדרך כלל, מצליחים לעלות על אדמת ישראל
אולם רק לשעות ספורות. אנית הקרב, ששבתה אותם, מוסרת אותם ליד
הכלניות, הדואגות להעברתם לאניות הובלה ולמתנות קפריסין, אחרי חיטוי חימי
צעיר זה השתתף בהתקפה על האנגלים ושילם בחייו.

השקיעה: האנגלים הסכימו לפנות את ארץ־ישראל. חייליהם נתקבצו
לאזורים מיוחדים, יוגודרים, תחת שמירה מוגברת ומעולה מעמדות מבוצרות.

מ ק לו תורוכים: הנוער העברי, הנרגז למשמע הידיעות על התפרעות הערבים ברובעים
עבריים, נאלץ היה להבליג לפני נשק השוטרים הבריטיים המאיימים עליו מכל העברים.

יציאת אילופה וחזרה: במקרה זה לא הועברו העולים למחנות קפריסין —
הם הוחזרו למחנות בגרמניה, אחרי טלטולים רבים בים ובמשמר חזק מאחוריהם.

ה מ או ש ר: הותר לו להכנס לארץ. אחרי טיפול מטעמי בטחון, מועבר העולה
הצעיר לטיפול רפואי, בבית התולים הממשלתי בחיפה. .בזאת קנה לו זכות
גדולה להיות תושב קבוע בארא אבותיו, אחרי יסורים וסלסולים רבים.

הגנה היתה כאן

פתח המנהרה, שנחפרה ע״י אצ״ל לבית הדר.

ה עו צרנגמר: באותה הרצינות, שבה הקימו את גדרי התיל הדוקרני, מפרקים אותם עם
סיום העוצר ברחובות העיר. היה זה חלק מתפקיד שיגרתי ורגיל — להראחז׳זי״^ף וא האדון.
היהודים ישבו כלואים בבתיהם, במכלאות, במחנות מעצר — החיילים הבריטיים טיילר ברחובות,

,יהודים ארורים

האנגלים לא הבחינו בין איש לח״י ואיש ההגנה. בעיניהם היו כולם יהודים סוגי לב.

ץ ז ] ש י 0
אקדח. מ טו ס, סי ר ה

מלוד המטזוחררת ־ פורם
קליטת עדיה וערש ׳תעטזיה
חדשה -שלוחה.׳ברכתנו

לעם החוגג עצמאותו
ברחבי המדינה
ביח״ר לסיגריות ״ לו ד ״ בע״מ
מיסודם של משוחררי צ. ה .ל.
וחילאויר הישראלי,
יצרני בחיריהסיגריות -

— עכדאללה, מלך הירדן, אוהב האקדחים
שהתפרסם בירייתו הסמלית, לעבר. ארץ
ישראל, ביום פלישת הלגיון הערבי לארץ,
זכה השבוע במתנה הנאותה: האקדח החדיש
ביותר שנוצר בארצות הברית.
— ליריבו הוותיק, אבן-סעוד, מלך ערב,
היו עיסוקים אחרים. למרות גילו הגבוה (,)71
לא התעצל, קנה מי בשמים במחיר של 1100
לירות לנשי הרמונו. י
— חברת התעופה הגדולה בעולם פאן אמי
ריקן איירווייס העמידה לרשותו של לוד
בן־גוריון, המבקר בארצות הברית, את
מטוסו הפרטי של מנהלה. ראש ממשלת
ישראל קיבל את המטוס (ארבעה מנועים,
ארבעה תאים, חדר שינה• חדר אוכל, משרד,
חדר אורחים) ,חסך בכך חמשה עשר אלף
דולר לאל־על, שהודיעה קודם לכן, שהיא
מעמידה מטוס לרשות בי. ג׳י.
— במקומו של ד״ר לאם, שהצטיין בפעילות
מחוקקת בכנסת והצטיין בכך שדיבר
לעניין, יוכנס רפאל כאש, איש כפר בלום
והמשמרת הצעירה של מפא״י, כנראה, לשם
השתקת הרוטנים בקרב צעירי המפלגה.
— שעה שמיליון פועלים עברו, במסדר הראשון
במאי, לפני יוסף סטלין שעמד,
בגשם הדליל, על במת המסקר הגדולה, שליד
המוזליאון של לנין, בכנר האדומה של מוסקבה,
חגו מעל שלוש מאות מטוסי חיל
האויר הסובייטי. מפקד הלהקה: הגנרל
וואסילי פטלין, בן המרשל.
— ווילי מפרשמיט, גדול ספקי המטוסים
בגרמניה הנאצית, פתח בפעילות: אחר
שהצטמצם משך שש השנים האחרונות, מאז
מפלת הרייך בייצור בתים מוכנים, יצא לדרום
אפריקה, פתח בגישושים להקמת בית
חרושת למטוסי דחף.
— שר החינוך, דוד רמז, לא נגמל מהרג־ליו
כשר התחבורה ובלשן: כאשר ביקר
השבוע על שפת הירקון קבע, במקום, שם
עברי לסירת ה״חסאקה״ השטוחה, הידועה
לבני תל־אביב ממסעותיהם במרחק שני קילומטר
מחוף הים (כאשר עוד ניתן לשימוש).
השם החדש: חמקה.

צ ל בי ם. כ ׳ .שטיחי

> ריי

י־־-ימיי אנגלית
::ת הספר. קדימה ״
ית ל־ א בי ב
רחוב בן־יהודה ,74
ביום שלישי 15 ,לחודש מאי

יפתחו קורסים חדשים
למתחילים, למתקדמים, למשתלמים פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 בצהרים
8 — 4בערב.

מי -בשס

פאר ת ע שי תהבש מי ם בישראל

__ פסנחד __
קניה — מכירה -־ תקונים
כוונים
אוסטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

ל ב סו ף הביע אנדריי גרומיקו, סגן שר־החוץ הסובייטי, את חששו הגדול. הזהיר
בפריס :״לא יימצא די מקום בקוריאה
להצבת צלבים (על קברות חיילי האו״ם) ,אם
לא יושם קץ לקרבות״.
— מזכירן הכללי של או״ם, טריגווה לי,
לא ביזבז את זמנו. בעת ביקורו במזרח התיכון
הזכיר לשלוש מדינות ערביות את
חובן, בתשלום מסיד,ן, לאו״ם: עיראק—56
אלף דולר, סוריה— 41 אלף דולר, מצרים—
37 אלף דולר.
— אחר שעבר עשרים ושתיים ארצות, נושא
דרכון או״ם, בלא שיעכבו אותו במקום אחד,
זכה אם רהם פלד, היועץ המשפטי של
או״ם, שנלווה למזכיר או״ם במסעותיו שייעצר.
המקום: מטה או״ם בירושלים. רק
התערבותו של פכלו אסקרטח, מזכיר
וועדת הפיוס, מנעה את עצירתו של פלד,
ע״י שומרי או״ם, שלא האמינו לתעודותיו.
— מנהל המחלקה ליהודי המזרח התיכון בסוכנות
היהודית, יעקב ז רו בכל, עבדקן
ואיש מפ״ם, מצא דרך חדשה לרכוש את
אימונם של הורים דתיים, שאת בניהם הוא
מעביר לישראל: הוא בודק, בנוכחותם, את
ידיעות בניהם בתלמוד.
— באמזד ה קו לונ ל ג׳ו רג׳ בו ס אווי.
יו״ר ועדת שביתת הנשק הסורית־ישראל,
נזדמן לבית שר החוץ, טעם מן הכריכים שהוגשו,
שיבחם, הישוום בטעימותם לכריכיב
פריזאיים. הוא צדק: מילוי הכריכים — נקניק
צרפתי כשר.
— אורח אחר של שר החוץ, בחווילתו בתל-
בנימין, שליד רמת גן, סיר אלכסנדר
נוקם הולם ציר בריטניה בישראל, התפעל
ממדשאות העשב הקצוץ בגן החווילה,
בדומה למקובל בגני אנגליה .״לעתים״ ,קבע
״נדמה לי שאני נמצא באחד מפרברי לונדון״.

יעקב מזרחי, הנידון למוות, המשמש
סניגור אישי במשפט הרצח השני המתנהל
נגדו, איבד את סבלנותו, העיר לשופט :״איני
מחוייב כלל להופיע בבית המשפט (כי
הוא כבר נידון למתת) ,זרז את העניין, כי
קשה לי לבוא לעתים קרובות לירושלים
(מתא הנידונים למתת בכלא תל־מונד) ואני
עושה זאת רק למען פנחס רסיבר (הנאשם
בשותפות לרצח השני — של הסבל
יצחק לוי) ,שאינו יודע להגן על עצמו.״
— אחר שלפני שנה הופרחה שמועה על מועמדותי
של הפרופסור מרטץ (מלכות

״העולם הזה״ ,מס׳ 706

שלשום) עגנץ. ההזדמנות: יציאת סיור
של הסופר לארצות הסקנדינביות.

פילדמרשל סיר קלוד אוקינלק,מפקד הצבאות הבריטיים במדבר המערבי,
שהיה לאחרונה מפקד בריטי עליון בהודו,
הגיע לקרצ׳י, בירת פקיסטן, פנה לעיסוק
אזרחי: הקמת בית חרושת לשטיחים.

אזר ח. דו כסמלכה
— אחר טקסים וקבלות מכל הגוונים, נתכנסה
מועצת עיריית תל־אביב, העניקה, לאחר
ווכוח, אזרחות כבוד לאכא הילל
סילכר. בכך הפך מנהיג הצ״כ לאזרח הכבוד
ה־ 33 של תל־אביב.
— אחר פרסום זכרונותיו, גילה הדוכס
מוינדזור, את שיעור שכר הסופרים שקיבל:
דולר למלה.
המרשל פילים (.תישי״) פטן, שחגגלפני שבועיים את יום הולדתו ה־ ,95 כש
אנשי
״טרופי קנה״
.איפה מעשנים חשיש?״
הוא גוסס בכלאו, הפליא את בני צרפת, החלים
מדלקת הריאות, שב לאיתנו.
— מרשל אחר: יום!? טיטו, נותח בכיס
המרה, אחר חזר להכנות נגד פלישה קומי
אינפורמית אפשרית.
— לאחר שהמפלגה הפרוגרסיבית דחתה את
הצעתו של יצחק גרינכוים, להתקשר
לחזית עממית עם מפ״ם, שהוא יעמוד בראשה,
נתייאש ונראה שיחליט להשתקע באחד
הקיבוצים של השומר הצעיר ויכתוב את
זכרונותיו.
— הארי גולדמן, יו״ר הועד הפועל העולמי
של אגודת ישראל, מגולח למשעי
ואוהב סקי, נקט בצעד, שיפתור לדעתו את
בעיית גיוס הנשים בישראל: פנה למועצת
או״ם לזכויות אנוש, תבע לברר את עניין
גיוס הנשים.
— כאשר שר החוץ הבריטי, הרפרט מו־ריסון,
פנה לויקטור (״ויקי״) ווים, ה-
קריקטוריסטן של הניוס קרוניקל ושאלו לסיבה,
שרגליו (בקריקטורה) רזות, קיבל
תשובה מניחה את הדעת :״כך אני חוסך
דיו.״
— מפקדו החדש של המחנה השמיני בקוריאה,
הליפטננט ג׳נרל נ־יימס אל-
וורד דאן־פליט, מצטיין ביחס מיוחד
למספר שלוש: הוא נושא שלושה כוכבי
גנרל, שלושה צלבי שירות מצויץ, שלושה
אותות שירות מצויץ, שלושה כוכבי כסף,
שלושה כוכבי ארד, שלושה לבות ארגמן,
מלבד זה הוא אב לשלושה ונפצע שלוש פעמים
בחזית .
— אחר שנתפנה משיחה עם ידידו הגנרל
ג׳ורג, קטרו, מי שהיה מושלה של סוריה
בימי דה־גול ושימש משך שלוש השנים האחרונות
שגריר צרפת במוסקבה, הסביר
עלי חאן, בחווילתו בניצה, שעל חוף ה־ריבירה
הצרפתית :״בעניין אשתי (ריטה
היוורט, שהחליטה להתגרש ממנו) — זה
עוד יסתדר.״
— כאשר הגיע המטוס הראשון של אל-על
מלוד לניו־יורק, נוכחה בשדה התעופה לא-
גארדיה מלכת היופי של ישראל, מרים
ירון, ניפצה, כדרוש, בקבוק שמפנייה על
דפנות המטוס, חנכה בכך את הקו ישראל-
ארה״ב.
— מיד לאחר שנכנסו אנשי הלהקה הכו־שית־האמריקאית
טרופיקנה לקפה כסית,
בתל־אביב, שאלו את היושבים על המדרכות,
אם זהו קפה האמנים. כשנחה דעתם, שאלו :
אז היכן מעשנים כאן חשיש?
— בהוודעם כי איו מגישים דברים אלה בקפה
האמנים, נגשה אחת הרקדניות לירוחם
בהן, הקצין התימני, לשעבר שלישו של
יגאל אלון, שנראה לה כבן גזעה, ושאלה אותו׳
אם אפשר להכנס לגור בתל־אביב במלון
אנשים בעלי צבע שחור בלבד.

העולם הזה״ ,מם׳ 706

ב מו ינה
(המשך מעמוד )7
החלו לבקש בידים. דחפו אותו בכוח למטבח,
טיפלו בו בידיהם, התרפקו עליו, התחננו
:״תן עוד קצת סוכר.״ בעיני בביובה
נראה העסק חשוד, הוא התרגז (,צעק, כדי
להבהילם ״לא אתן אולם האורחים לא
נבהלו. אחד מהם אמר בשקט :״לא רוצה,
לא צריך — לא שתינו את התה, לא נשלם !״
הם יצאו.
רק אז הרגיש בביובה, כי נעלמו מכיסו
50 לירות, וזאת נוסף למחיר שתי כוסות
תה, שלא שולם.

לא אמר, ובפרט טרומן, המבלה את מרבית
זמנו בבית הלבן בוושינגטון, בה בשעה שמר
מיקוניס נמצא בתל אביב, בבוקרסט, או בירושלים.
הויכוח
ארך כשעה. כב׳ השופט גינוסר
(שיעבור בסוף השנה לשמש מרצה לעניני
חוק בבית הספר הגבוה לכלכלה) הסביר :
״יש הבדל רב בין מה שידוע למישהו, לבין
משהו שאינו ידוע לו במלים אחרות— ,
אם העד מיקוניס רוצה להגיד, כי הערבים לא
הפסיקו את הפלישה בגלל לחץ של הנשיא

העם, ביחס ל״בגידת בן גוריון במעמד הפועלים״
,חקר עו״ד נחומובסקי את העד מי־קונים
בדבר מס ההכנסה. העד סיפר דבר הידוע
לכל, וכינה זאת בהפליה כלפי האדם
הקטן״ .הוא התפרץ לפתע :״וזו נקראת
ממשלה סוציאליסטית״ .כב׳ השופט גינוסר
חייך, אמר :״אני יכול להבין אותך, מר מי־קונים,
כשאתה מדבר על מס הכנסה. גם
אני חושב משהו על כך...״
מיקונים :״הפועל משלם למעלה מ־22
לירות לחודש״.

משפט
בהחלטלאש״ן־
עורכי הדין והפרקליטים, בפרוזדור הארוך
של בית המשפט המחוזי בתל־אביב, השמיעו
את הבדיחה הבאה: נשיא בית הדין העליון
עמד למלא טופס מס ההכנסה, לשאלה, מי
המעביד שלך, רשם: בעיקר עו״ד נחומובסקי.
כעבור מספר שעות, תוך כדי חקירת העד,
ח״כ שמואל מיקוניס, התרגש נחומובסקי
ואמר :״רודפים אותי על שקיבלתי לידי את
הסניגוריה על קול העם.״ הוא סיפר, כי יום
קודם לכן, במשך שלש שעות רצופות, ציל־צל
וחזר וצילצל מישהו בטלפון שלו. בהרימו
את השפופרת החל האיש לגדפו, לקללו
ולאיים עליו.
׳ביום שבו נתחדש המשפט הפלילי (הוצאת
דיבה על ראש הממשלה מר בן־גוריון)
נגד העתון הקומוניסטי קול העם, הופיע
עו״ד ראובן נחומובסקי, מהיר התנועה, עם
13 ספרים עבים במזוודה שבידו, שם אותם
בשורה ארוכה על שולחן הסניגוריה. אחר
כך, כשהחל המשפט, אמר :״כבוד גדול הוא
לי להופיע במשפט זה במקום המנוח בן
ימיני.״ הוא לא ילך בעקבותיו (ביחס לקו
ההגנה) ,אמר נחומובסקי .״הקו שלי יהיה
אחר״ — אותו יגלה בנאום הסיכום שלו.
הוא מוותר על כל העדים, פרט לשמואל מי־קוניס.
באולם ישב עד אחר, שהוזמן על ידי
הסניגור המנוח, מר הכהן מהנוער העובד,
שחיכה לתורו .״אני מוותר על העד הזה״ —
אמר הסניגור .״חשבתי, כי המדובר הוא
באדם צעיר מתנועת הנוער העובד״ .העד כבן
,50 עטור שער שיבה, קם ממקומו, הודה
לביה״מ, ששיחרר אותו מהפסד הזמן והלך.
החלה חקירתו של חבר הכנסת מיקוניס
בדבר הבגידה, המיוחסת על ידי קול העם למר
בן גוריון. דובר שם על יוגוסלביה, פולין,
רומניה, נשק להגנה, התקפות מהאויר, על
הכנסת, על שיחות, שהיו למיקוניס עם בן־
גוריון — על מה לא דובר י שלש השעות
הראשונות של החקירה נסתיימו והחקירה
טרם נגמרה, נדחתה למחרת, וגם אז לא נגמרה.
עדותו
של מיקוניס ארכה זמן רב, בעיקר
בגלל הויכוחים בין השופט, הסניגור והתובע.
למשל, פרשת טרומן. מר מיקוניס
אמר, בין השאר, שהנשיא טרומן לא אמר
לערבים, שיפסיקו את הפלישה במאי .1948
(הוא אמר זאת בקשר לדברי בן גוריון בישיבת
הממשלה הזמנית :״אם אמריקה
תגיד ברצינות לערבים, שיפסיקו את הפלישה
תיגמר המלחמה כעבור חודש״) .אולם דבריו
של מיקוניס לא סיפקו את בית המשפט .״מנין

הנואם ליד מושב הזקנים
כגון: הכותל. המערבי
כי לא אמר. וכיצד יכולים להוכיח שפלוני
טרומן, הוא יכול רק לנסח את הדבר בצורה
כזאת :״לאידוע לי, אם טרומן אמר לערבים
שיפסיקו״ ,ולא :״ידוע לי, שטרומן לא
לחץ על הערבים שיפסיקו.״ מיקונים הסכים,
אמר :״לא ידוע לי, שטרומן לחץ על הערבים,
שיפסיקו את הפלישה.״ ומשום כך, הוסיף,
נמשכה הפלישה, עד אשר נהדפה על ידי חיילינו•
״זה מנין לך?״ שאל התובע קולץ
גלקמן .״אדם, הבא לקבוע בבית משפט מי
הדף התקפה, חייב להיות מומחה, שהיה בתוך
תוכי הענינים,״
התערב עו״ד נחומובסקי :״מה זאת אומרת
מנין? כולם יודעים, בית המשפט גם כן יודע,
שצ.ה.ל. הדף את הערבים. כמו שכולנו יודעים,
שהיום יום רביעי. חיים השופט גנוסר
ואמר :״לא בדיוק. זה שהיום יום רביעי —
אנו באמת יודעים כולנו, לפי הלוח ; לא כן
ביחס לאיסטרטגיה, לשאלה אם מישהו הדף
את ההתקפה, או אם טרומן לחץ על הערבים...״
לבסוף,
אחר דיבורים רבים על ארצות
הברית, בא תורה של ברית המועצות .״לא,
זה כבר יותר מדי״ — אמר התובע .״אני
מבין, שיש למר מיקוניס משהו נגד אמריקה,
אבל אין לנו כאן מה לדבר על רוסיה״ .נחו-
מובסקי לא וויתר. הויכוח נמשך.
ביום השלישי לעדותו, סיפר שמואל מי־קונים
על פגישתו עם גריגור דימיטרוף, ראש
ממשלת בולגריה המנוח. זה קרה מספר חד־שרים
לפני קום המדינה. התנהלה עליה בלתי
חוקית מחופי הבלקן. דימיטרוף הראה למי

א־ הזהי

משהגיע הזמן להוכיח את צדקת דברי קול
השופט :״וסוחר אולי פחות מיכולתו״.
העד :״הפועל משלם בראש כל חודש״.
השופט :״גובים אצלו מראש״.
העד :״והסוחר?״
השופט: כעבור שנה״.
הסניגור :״נראה, כי אנחנו בדעה אחת
ביחס לשאלה זו
השופט :״אולי כן, אולי לא — אבל זה
בהחלט לא שייך למשפט הזה...״

דמהתשמ חי
כול׳
תשחבולב
״חברים
יקרים, בעוד זמן קצר אתם
כם חוגגים את חג העצמאות ; כולכם
מחו ותשתו ותשירו. ואני אומר לכם,
רים יקרים, עליכם ללבוש שק ואפר
כות ולהתאבל קשות ביום חג־אבל זה.
למה הדבר דומה? אדם, שבאו אצלו הגנבים,
וגנבו ממנו צמידי זהב וטבעות זהב.
החל רודף אחר הגנבים, והם משליכים מעליהם
את נעליהם ומעיליהם, למען תקל עליהם
הריצה. מצא האיש את הדברים ושמח
מאוד. אמר לו חכם אחד: למה תשמח י הן
אבדת זהב וזכית בחפצים פשוטים?
הנמשל הוא, חברים יקרים, שהנה אתם
שמחים על חג העצמאות, כמו שאמרתי,
אבל הפנינים וחפצי הזהב שלנו אבדו: הכותל
המערבי, מערת המכפלה בחברון, הרי
שכם וכל ־היקר לנו, ולא עוד, הבחורים היקרים
שלנו שנהרגו במלחמה. הנה אתם,
חברים יקרים, שוכחים את התורה, וע״י כך
שוכחים את מערת המכפלה והכותל המערבי
וכל היקר
.לפני בית הכנסת, ליד מושב זקנים,
ברחוב אלנבי, עמד יהודי עטור זקן #רוו ;
המעקה היה מכוסה בפסוקים וכרזות למזי־.
רת השבת.
״בגין עצמו לא היה מוצא שיטה טובה
מזו לדבר אל צבור החרדים, ולמשוך קולות
!״ אמר יהודי עטור זקן. אולם הקהל
המגוון, שעמד והקשיב, חייך קלות והמשיך
בדרכו.
הארץ תקון טעות

פקינג? קנטון? פיונגיאנג? טעות? הצלם צילם תמונה זו
בתהלוכת הראשון למאי של הנוער הקומוניסטי כרחום אחד
העם בתל־אביב. לצערו לא נמצא איש שיתרגם לו את תוכן
המודעה -גם נושאיה לא ידעו לקרוא פינית.
לאדוני, כי טרומן לא לחץ על הערבים?״ שאל
כב׳ השופט גינוסר. העד לא הבין. מה פרוש
מנין? הרי הוא לא עשה זאת״ .ואז הוסבר
לעד: בית משפט איננו במה פוליטית. בבית
משפט חייב אדם לדייק. אם הוא אומר :״טרו־מן
לא אמר לערבים״ — חייב העד להוכיח,

קונים מסמך: דרישת אמריקה להפסקת הע־ליה.
הממשלות, שאליהן פנתה אמריקה, לא
נכנעו, ההעפלה נמשכה, רק יוגוסלביה ניענתה
ללחץ .״יוגוסלביה לא היתה הממשלה היחידה,
שנענתה ללחץ האמריקאי״ ,אמר מי־קונים
.״גם הסוכנות היהודית נכנעה״.

במרשם הכופתא 1ת בשבוע שבר נפלה טעות:
במקום בום אחת קמח מצה צריך להיות :
2כוסות ספורט וקוסמטיקה (הארץ).
אברהם וידה, תל־אביב ירושלים לבבי מאיר, תליאביב אדיר כרמי,
מנולה מרדכי, חיפה

המלן־ הצנום

(מודעה ):בי״ח לגגות שמש, ת״א רח׳ שלמה
המלך 89ק״ג (מעריב).
ראובן פיטרקובסקי, קרית חיים

חג הפילה

(מודעה מספרו ) :דג שמח בחג הדרור (חרות)
מנולה מרדכי, חיפה

ספקנות

(מודעה, מספרו ) :לעם ולמגיניו חג שמח
בחג הדרור? (הארץ).
לבבי מאיר, ירושלים

מכל

ר. ע 1ד 0

איש ידי רעהו 3000 ,ק״מ ממזרח
התמונות מימין וסשמאל הן חלק
למוסקבה...״
של תמונה אחת, שצולמה ביום 7
שוב כותגים פקודות. הגרבמאי
, 1945 כשגנרל אייזנהואר לחץ
\ נרדיםעדה סו ס
מנים רכשו לעצמם את הערכת הגנאת
ידי הגנרל הסוביימי סוסלופרוב
70 מליונים גרמנים האזינו בתמרלים
הסובייטים, כשהצליחו לבצע
בשמחת הנצחון הראשונה. מאז השר,ון,
לא האמינו למשמע אזניהם. מעל
דבר, ששום מדינה אחרת בגוש המזתנתה
התמונה, ושניהם מושימיס
גלי האתר הגיע לאזניהם נאום מדרחי
לא הצליחה בו: הם ציידו את
ידיהם ליורשי הגנרל ק״סל שנתלה.
הים: גנרל פרוסי פתח את השער
כל צבאם במכוניות מתוצרת עצמית.
לפני כתות המהפכה הקומוניסטית.
הקצינים הרוסיים, שהעריצו תמיד
את ארגון השרותים הגרמניים, וזלזלו
*דעתי היא דעת כופר,״ אמר
בכושרם הצבאי של הפולנים, הרומהגנרל
.״איני תומך לא בקאפיטליזם
נים, ההונגרים, החלו להשתמש יוולא
בסוציאליזם. מושגים כמו רכוש
תר ויותר בידידיהם החדשים: קציפרטי
או כלכלה מתוכננת, שוב אינם
נים גרמניים נשלחו לשאר הדימוקר־משפיעים
עלי ...יש לחלק את האחוטיות
העממיות, לייעץ בשאלות צבזות
הגדולות (של היונקרים הפרוסים)
איות.
לאיכרים במהירות רבה יותר...״
קצינים פולנים, בולגריים, צ׳כיים
האיש, שאמר דברים אלה, בסוף
נוכחו לדעת, בהתמרמרות מסיימת,
, 1932 לא היה גנרל פורש, חסר השבי
אותם יונקרים פרוסיים, שביקרום
פעה. קורט פון־שלייכר, בן משפחה
לא מכבר בשליחות היטלר, החלו
אצילה ביותר׳ היה האיש־שמאחורי־שוב
לתת להם פקודות — הפעם
הקלעים של הרפובליקה הויימארית,
בעזרת הרוסים. בעיניהם לא היתד,
האדם שהכתיר ממשלות והפיל אותן
זאת אלא אותה גברת, בשנוי אדרת.
בעזרת הקצונה והנשיא־המרשל, עד סוסלדפרוב אייק
אולם התמרמרות זו היתד, אילמת :
שהגיע בעצמו לדרגת קאנצלר.
רוקוסובסקי הודיע ברורות, כי יחסל
הוחרמו וחולקו לגורם
נוסף, שאף
איכרים. ברגע שנמו־ כל התנגדות לאומנית לתכנון הסובייטי הבינתוצאות
הנאום היו מהירות ומכריעות. הוא לא נעלם מעיני
גה הידידות האמרי לאומי, עצה ידידותית דומה ניתנה ע״י גנרל
המרשל פון־הינדנבורג, נשיא המדינה, בעל הגנרלים הגרמניים :
קרקעות שמרני ביותר, פיטר את הגנרל,
קאית, ניתנה לגרמ צ׳וקוב, המפקד הסובייטי בגרמניה, לקצינים
בברית המועות זכו
ובזאת פילס את הדרך לפני עליתו של היטלר
נים יד כמעט חפשית. הגרמניים, שקשה עליהם להתידד עם עבדיהם״
הקצינים של הצבא
עתה סיפר קצין גרלשלטון
כעבור ימים מעטים. בלהבות הרייכס האדום בכבוד ציבורי
מאתמול.
טאג, שהוצת ע״י הנאצים, והטרור שבא
מני, ששהה בשטח
עצום, ובמשכורות
מוכוקולים וחרמות. מובן מאליו,
בעקבותיו, נשכח הגנרל, עד שנהרג ע״י
הסובייטי בגרמניה, על בהרבה שעלו בשליחות עתון אנ שהסובייטים לא היו היחידים, שנתפסו לרע״
סוכני הגיסטאפו כעבור שנה וחצי, בשעה
שכר הפועלים.
גלי, פרטים סנסציו־ יון, לתת לגרמנים ללחום את מלחמתם.
שאכל ארוחת צהרים בביתו.
צבא כמחתרת.
מהעבר השני של מסך הברזל צמח יבול שני קייטל התוצאות. על ניים
היה
לא זה אולם
מסתבר שכבר עתה של גנרלים מחוסרי־עבודה, המוכנים להעמיד
״החיילים הפקירו אותנו״ .אולם
לא עוד פושעים פליליים
הקירבה בין הקצינים האצילים של הצבא הקשר הנפשי היחיד
מהווה הצבא הגרמני את המונוקלים והחרבות הישנים לרשות הפרו היונקרים בין מעצמה,
שתיתן בידם את האפשרות לעסוק
הגרמני ובין הרעיון הקומוניסטי (וברית־הסובייטי
את הכח הצבאי החזק ביותר בגוש
סיים ובין רעיון הברית הגרמנית־רוסית. כששוב
במקצועם החביב.
המועצות) לא היתר, מקרית. בזה אחר זה אסר חוזה השלום של ורסיי, בשנת , 1919 המזרח, פרט לצבא הסובייטי עצמו.
הביעו קצינים גרמניים, בשיחות פרטיות,
הקרקע הוכשרה ע״י שורה שלמה של
אהדה למשטר, הדומה לזה של סטאלין. אמר על אמונים צבאיים מסויימים בצבא הגרמני
המפקד ! פדעל נמל. בשנה האחרונה
פון־בלומברג, שר־המלחמה הראשון של הקטן, נחתם חוזה חשאי בין הממשלה הגר גדל הצבא הגרמני־המזרחי, לפי דו״ח זה, ספרים, חלקם כתובים גרמנית בידי הגנרלים
היטלר :״הייתי ברוסיה ...ראיתי מה יכול מנית והסובייטית, שלפיו הורשה לגרמנים מ־ 50.000ל־ 200.000 איש — כח העולה פי עצמם׳ חלקם כתובים אנגלית ע״י מעריצים
הצבא להפיק מן ההמונים ...כמעט הפכתי להקים על אדמה סובייטית בתי־ספר ושדות־ שנים על צבאו של המרשל רוקוטובסקי אנגלו־סכסים. ידוע ביותר ספרו של הגנרל
סובייטים האנגלי יאנג, שנפל בשבי הגרמנים בצפון־
בולשביק ...על כל פנים, הפכתי נאציונל־ אמונים לטאנקים, אוירונים, תותחנות כבדה• בפולין. הצבא מצויד בטאנקים
אפריקה, על ארוין פון־רומל. רומל ,״שועל
סוציאליסט״ .הכוונה: הוא הבין, כי דרושה הם אין אולם במרוצת הזמן ביצבץ בלבות רבים הרעיון, חדישים (טי־ ,34 סטאלין־,)3
המדבר״ ,רכש את הערצת האנגלים עוד בימי
תנועה המונית, כדי לקרב את האזרח לצבא, שלכאורה היה כדאי לרוסים ולגרמנים מחוץ נערכים
לשתף נראים בכבישים. האמונים
לכך במיוחד ע״י המערכה על מצרים. שם בלט אומץ־לבו בעיני העולם•
כל את יחדיו לכבוש פעולה,
לחנכו לנכונות למות בחזית למען רעיונותיו.
לגרמניה, בשטח שהוקצב
האישי וכשרונו הבלתי־רגיל כמפקד קרבי
גרמני היה הרעיון כזה: לרוסים יש המונים, הממשלה הפולנית. כשרון להם
חסר אך גלם, אוצרות מרחב,
(אם כי לא כמתכנן צבאי).
נטיה זו נבעה מן האמונה, שהיתה בלב כל
הרמטכ״ל חוזר. הרמז לא פגע באז־הגנרלים
הגרמניים, שראו את המהפכה ב־ הארגון. הכשרון הזה והכשרון הטבעי, יש
האדם המפקד על הצבא הזה הוא אחת
, 1918 כי הצבא הגרמני של אז התמוטט בגלל לגרמנים. אט תוקם ברית כזו, כשהצד הגרהדמויות
המסתוריות של מלחמת־האזרחים ניים אטומות.
המרחק הרב בין הטוראי המגויס, לבין הקצין מני הוא השותף העיקרי, לא יהיה כוח בעולם הספרדית .״גנרל גומז״ ,מפקד גדוד מפורסם
כשהופיע הגנרל אייזנהואר באירופה, כמפקד
של הבריגדה הבינלאומית, אינו גנרל כלל, צבא האמנה האטלנטית, הביא עמו את הגלולה
האציל .״לעולם אסור שיחזרו ימי אוגוסט שיוכל להתנגד לה.
קצינים אלה שנאו את האנגלים ובזו לאי כי אם פועל־נמל מהמבורג, קומוניסט וותיק, המרה לצרפתים ולאנגלים: אין לחלום על
,1918״ אמר פון־בלומברג ,״כשהחיילים הפשפיקד
על פלוגות־הפעולה הקומוניסטיות, הגנת אירופה המערבית בלא כוח גרמני חזק.
קירו אותנו — ,הקצינים, ונטשו את החפי טלקים, קיבלו בשמחה גלויה את ברית ריבנ־טרום
ומולוטוב בשנת .1939 אולם היטלר
שהתנגשו ברחובות גרמניה עם פלוגות־הסער התכנית היתה מבוססת על ההנחה האילמת,
רות.״
שיכנע אותם, שכוונותיו של סטאלין אפלות, הנאציות לפני עלית היטלר לשלטון. שמו שלא בוטאה ע״י הגנרל עדין־הרגש במלים,
האמתי: וילהלם צייסר, בן •59 במשך 14 כי כחם של הצרפתים — אפס, רצונם במלהמסקנה
של הגנרלים היתד : ,יש להעלות שהוא זומם מזימות מלחמה וכיבוש בעתיד,
את היטלר לשלטון,
שמוטב לגרמניה ל שנה חי במוסקבה,
חמה — פחות מאפס.
השתלט על המרחב
כי היטלר ותנועתו
חונך לקראת תפקידו
אולם עתה נשמעה
ילהיבו את ההמונים
הנוכחי.
הרוסי בדרכי מלחבשורה
חדשה בפיו
למלחמה, יתנו לצבא
מה. כשבאו ימי סטא־של
אייק. אמר אייק
בהתאם לנוהג הבסיס
המוני מוצק.
לינגראד, התנפץ הלגרמנים:
יש לשסובייטי
מימי טרוצ־חלום.
הגרמנים הביכוח
את העבר, לקי,
צורף למפקד היונקרים
אדונו
שכחם נופל מזה
שתף פעולה, כדי החסר קומוניסטי,
מים. הנטיות של
של הרוסים.
למגר את הרוסים.
מקצועית, הכשרה הגנרלים לרעיונות
אותה שעה שוחררו
קצין (״מפץ״) מקצוסוציאליסטיים
אמת־
״גרמניה חפ-
רוב הגנרלים, שנמעי.
עוזרו של צ׳יי־יים
או מזויזדו^ נראשית״
התעמלנים
נו כפושעי־מלחמה,
סר הוא וינצנץ מילר,
תה, בעיני רבים, מוהסובייטים
הבינו אל
מפקד קורפוס ב־מבתי־הסוהר
האמזרה^
למדי. הגנרלים
נכון את נפש הגרמריקאיים,
הבריטיים,
סטאלינגרד, אחד ה^הגרמניים
הם כת
נים. כשנפל לידיהם,
הצרפתיים, הבלגיים.
גנרלים הגרמניים הסגורה
ביותר, בני
בסטאלינגרד, המרשל
לא נשאר ספק, שגם
ראשונים שעברו בקומץ
משפחות אציהגרמני
פון־פאולוס
הצעד האחרון ייעשבי,
בגלוי, לתנועה
לות מדורי־דורות, שומספר
רב של קצישה:
כבודם של
הקומוניסטית• הרקע
כמעט כולן היו בענים
גבוהים, החלו
הגנרלים הגרמניים
אופייני: מילר היה
לות אחוזות עצומות.
מיד להמשיך את היטוהר.
נושא־כליו
של קורט
משפחות אלה — ה־רעיון
הישן, בשינוי
פון־שלייכר, שותף
״יונקרים״ הידועים
נוסח: על הגרמנים
במשרדו של קונ״
האפי־לרעיונותיו
היו
חוט־השדרה של
להצטרף לגוש הסוראד
אדנואר, הקאנקורסיים•
לפני רצח
הריאקציה השחורה
בייטי, כשותפים שווי
צלר של גרמניה הזכויות,
לעזור להם שלייכר הספיק לעביותר,
אויבים מושמערבית,
כבר נתאסבור
לצד הנאצי׳ פקד
בעים אפילו לבורג־להדביר
את העולם
פו הגנרלים הראשוהמערבי
הרקוב. כתו על דיביזיה במלחמה
נים, לתעשיינים ולנים.
באיצטלה של
הפולנית, והיה עולה,
סוחרים.
צאה משכנוע זה,
צבאיים
״יועצים
קמה בקרב השבויים בלי ספק, למשרה
אולם קצינים רבים,
לקאנצלר״ הקימו,
חשובה במטהו של שאחרי בתקופה
תנועת הקצינים ״גרפחות
או יותר, בהיטלר
— לולא נפל
, 1918 וביחוד הצעימניה
החפשית״ ; הגלוי
את המסגרת הבשבי
הרוסי ובחר
רים שביניהם, החלו
סובייטים העמידו לעתידה
של הצבא ה־רשותה
תחנות רדיו בדרך אחרת. צייסר מבינים, כי העמדה
גרמני המערבי, בחי גודריאן אותה גברת
הריאקציונית של ה־אדירות.
הסיכום :
מסביב לצייסר ורו
את הקצונה של
.בשנוי אדרת
אצולה תר,פך מכשול
קצינים רבים בחזית מילר התקבץ מספר
לבא זה, שתהווה את
ליחסים בין הצבא וההמונים. מאידך, לא המזרח, שהבינו כי גרמניה איבדה את מלעצום
של קציני־מטהמובטלים, גנרלים בעלי הגרעין הראשון למטכ״ל חדש. מכשירי הקריכלו
שלא לגלות דמיון מסוים בין השקפתם חמתה, נכנעו בלי קרב עקשני, הצטרפו
שם, ובעיקר אנשי מקצוע של השרותים
קע הם קצינים בעלי נטיות דמוקרטיות ידוהצבאית
ובין המשטר הקומוניסטי: גם בחיי לתנועה החדשה.
השונים. אולם המשרה החשובה ביותר — עות. אולם גם הם הבינו, כי תפקיד הרמטכ״ל
צבא וגם במדינה הקומוניסטית אין רכוש
כשנסתיימה המלחמה, והחל ירח הדבש
מפקד העתודות — נמסרה, בכל זאת, לציבילי חייב להיות שמור לאדם, שקנה לעצמו את
פרמי. בשני המשטרים קיימים: משמעת הקצר בין אמריקה ורוסיה, הושתקה התנועה
מובהק, לשעבר ראש״עירית ברלין. לפי הערצת ההמונים הגרמניים בכשרונותיו הצחמורה,
ציות לפקודות הבאות מלמעלה, הגרמנית, אולם לא פוזרה. בלי פרסומת רבה
השמועה הציע מילר לתפקיד זה קצין מקצועי, באיים, בימי המלחמה האחרונה.
תכנון קפדני, שנאת היזמה הפרטית, שאיפה
הוסיפה להרחיב את השפעתה בקרב היונקרים בעל יציבות רעיונית מפוקפקת, אולם צייסר
לא היה כמעט ספק מיהו האדם הזה: היינץ
להכנעת הפרט, באופן מוחלט, לרצון הכלל. המדוכאים, שעולמם חרב עליהם, אחוזותיהם
הזהירו :״עוד הצעה מסוג זה, ושנינו נלחץ
גודריאן, לשעבר הרמטכ״ל של היטלר.

גרמניה

,העולם הזה״ ,מס׳ 706

קולנוע
סרטים
״ חלו ם ר יל קיץ׳
ב־ 350 השנה, שחלפו מעת שהוצג לראשונה
על במת העץ בבית מרזח לונדוני, התישן
המחזה חלום ליל קיץ פחות משהת״
ישן הסרט חלום ליל קיץ של ריינהארדט,
בחמש עשרה השנה, שחלפו מעת שהוכן
ברוב פאר באולפני האחים ווארנר בהוליבוד.
מאקס ריינהארדט היד, גרמני, לפחות במזגו,
ושיקספיר שלו מגורמן כהלכה: רומנטי
(יתר על המידה לגבי הטעם המריר
של קהל ,)1951 מנופח, גרנדיוזי .,מבלי היות
גדול. זוגות האוהבים (אוליביה דה האבי־לאנה
— צעירה מאד, יפה מאד, מאד חסרה
נסיון ; דיקפאואל, ג׳ין מויר, ג׳ון אלכסנדר)
מעוררים כמעט גיחוך במשחק מוגזם.
גם הדוכס (יאן האנטר) וכלתו (וורי טיסדייל)
מדברים ונעים בתיאטרוניות מופרזת, כאילו
היו שרים דואטים באופירה וואגנרית, ולי!
מבטאים את שורותיו הקלילות ביותר של
שיקספיר. אשר לפיות — הן נראות עתה
עלובות ומסכנות, כקופאות מקור, בתלבשות
השזורות המשונות, שנועדו להבליט את חיטובי
גופותיהן, ולהשליך אבק בעיני הצנזורה
בעת ובעונה אחת. אוברון וטיטנית
(ויקטור ג׳ורי ואניטה לואיז) הולכים בקו
שהתווה ריינהארדט לכל הסרט.
מבחינה זו, לפחות, חלום ליל קיץ, שמהדורתו
החדשה מוצגת עתה בישראל,
התישן ללא תשועה.
ההלצות לא התישנו. כנגד זה, נשמרה
בצד הקומי רעננותו. כאן עמד לו החש.
התיאטרוני של הבמאי. ריינהארדט משתבש
בקטעי השחקנים החובבים בוטום, קוינס,
ושות׳ ,בכל אוצר הלהטוטים, שעמד לרשותו
; היה זה אוסף בלום. הקלה על מלאכתו
העובדה, שהדמויות ד,קומיות הללו הם בעלי
מלאכה, שחקנים חובבים, בעלי רצון העולה
בהרבה על כשרונם, המכינים מחזה ,״קומדיה
טרגית ביותר״ לכבוד נישואי דוכס אתונה.
בתיאטרון בתוך תיאטרון, בתוך סרט, מצא
ריינהארדט הזדמנות טובה: כאן אפשר
היה להעמיד את המצלמה ולקלוט כל תנועה,
כל בדיחה, כל הלצה.
אבל מה עשתה חברת ווארנר לקטעים אלה
במהדורה המחודשת של הסרט י — היא
קצצה כדי ס/ס 50 מהם. קיצוצים אחרים נעשו
במקומות אחרים בסרט.
חבר שחקנים מגוון הועסק בסרט, אבל
רק שלושה הצליחו בו יותר מהצלחה בינונית:
מיקי רוני, בתפקיד פאק, הפאון השובב.
קשה להאמין, ביחוד לאחר ירידתו של
השחקן בשנים האחרונות, שבהיותו בן עשר
הצליח לבצע תפקיד כה קשה. רוני הוא
כוכב הסרט. ג׳יימס קגני, אף הוא גבוה
משכמו ומעלה מן האחרים, ולצדו מצוין
שחקן קומי נפלא׳ ג׳ו א. בראון, רחב הפה
(שהופעותיו על מסך הכסף, עתה,נדירות
ביותר) ,בתפקיד פיטר קווינס.
חלום ליל קיץ על הבד הוא יותר רייג־הארדט
(ולא ריינהארדט מוצלח ביותר) מאשר
שיקספיר, אבל הוא עולה על סרטים
רבים, שאין בהם שמץ מגדלותו של הראשון
ומכשרונו של הראשון.
שירי,ספיר על הכד. אסטה נילסן
היתד, שחקנית שבדית, שהתחילה, בראשית
המאה הנוכחית, את המסורת של האשה ה־נשית־גברית
הנורדית. מסורת שקיימוה גאר־בו,
ברגמאן, ומנסות ללכת בה מרתה טורן,
ווירקה לינדפורס. פניה ד,שבדיים, החלקים,
עיניה הגדולות, משחקה השקם (ביחס) ורב־הרגש
של נילסן נזרקו אל העולם בסרטים

פרימיטיביים (מבחינה טכנית) ,בתמונות
בהירות מדי או כהות מדי, מכאיבות עינים,
שהרטיטו לבבות מיליונים בעולם ; לסרט
השבדי היה אז שוק בין־לאומי נרחב. היה
זה בטעם האופנה הרווחת, שהשחקנית הטרגית
הראשית של הבד תופיע בד,מלט לא
כאופיליה, אלא בתפקיד הנסיך העגום עצמו,
כשם שעשתה שרה ברנהארד על הבמה
לפניה. הסרט, תיאמרונם של המיליונים,
ניסה לחקות באותם הזמנים את אחיו הבכור,
האציל יותר.

הדמות המלכותית עלילה רבת־פעולה, רוויה
ציונות פיוטית ולא חסרת הומור, מן הדקיק
ביותר ועד הגס. אוליביה ד,ירבה בתמונות
קרבות והכניע כל נסיון למשחק תיאטרוני־דקלומי.
התוצאה היתד : ,סרט שיקספירי
מצוין.
אחרי הנרי החמשי ניסה אוליביה את כהו
בשיקספיר מסוג אחר: פסיכולוגי. הודות
למשחק משובח ביותר לא נכשל המלט
מבחינה אמנותית. היה זה תיאטרון מצולם,
ותיאטרון טוב חזקה. אבל אמר ז׳אן רנואר,

פיטורי
גל של פיטורים עבר על אולפני ווארנר
בהוליבוד. החלו מהלכות שמועות, שהחברה
הגדולה החליטה לחדור אל שדה הטלביזיה.
איזה קשר קיים בין שתי עובדות שונות,
לכאורה? זאת מסוגלים להבין רק אלה,
שהפיצו את השמועות, והם אינם מסבירים
דבר.
עד עתה התעלמה הוליבוד מן הטלויזיה,
לחמה בה וחששה מפניה. היא החרימה בל
שחקן, שהופיע בפני המלצמות המשדרות.
אבל ההתפתחות המפתיעה של הטלביזיה אינה
יכולה, שלא לשנות, בסופו של דבר, גם את
הלך מחשבתם של השמרנים ביותר מבין
אילי הסרטים. בשמועות על המהפכה באחד
האולפנים הגדולים יש בהחלט ממש ואות
לבאות.
מן ההחרמה של חברות הקולנוע הגדולות,
שסרבו לספק סרטים לחברות הטלביזיה, נהנו
בעיקר חברות סרטים קטנות פרטיות.
חברות הטלביזיה הגדולות מעונינות בסרטים
קצרים לתוכניותיהן. אך החברות הגדולות,
מטעמי תחרות מסחרית, סרבו לספק
את הסרטים.
את החרם הזה ניצלו החברות הקטנות,
שסיפקו, בעזרת שחקנים משלהם, סרטים
לרוב. אמנם הסרטים לא היו בעלי איכות
מעולה, אך השוק היד, פתוח והרווחים היו
עצומים. עובדה זו עוררה, כנראה, בלב החברות
הגדולות את המחשבה, שבמקום להתעלם
מקיום הטלביזיה, מוטב להן לעסוק׳
בה גם כן.
אנגליה דונ ה א חי ד ה

ג׳יימם קכגי, ג׳ו בדאון(.,חלום ליל קיץ״!
אבק בעיני הצנזורה
בחב כשביל הקולנוע. מחוץ לאפשרות
המילולית, היה עוד יתרון חשוב אחד
לסרט על התיאטרון, בכל הנוגע ליצירה
השקספירית. המשורר כתב לבמה חשופה,
ללא תפאורה, על כן לא היסס לשנות ללא
הרף את מקום הפעולה במחזותיו. על הבמה
המודרנית, פרוש הדבר הפסקות ממושכות,
שינוי התפאורה הכבדה, הגורעים מן המתח
והענין. עובדה היא, שחלק ניכר מן ההצגות
השיקספיריות בימינו הן משעממות.
הסרט ביטל את המכשול הגדול הזה.
המצלמה מסוגלת לקפץ ממקום אל מקום,
בסרט הערוך, במהירות של חלק עשרים
וארבע של שניה. הדרך בפני שיקספיר מלא
התנועה, החי, הסוער, התוסס, היתד, פתוחה.
כי הוא כתב, לאמיתו של דבר, יותר בשביל
הסרט מאשר התיאטרון המודרני. זאת לא
השכילו לראות המפיקים. הם התעקשו לכבול
אותו בסגנון תיאטרוני מסורבל.
כך הוכן, ונכשל, סרטם של מרי פיקפורד
ודוגלאס פיירבנקס האב, אילוף המרשעת.
כזה היה גורל כרצונכם, למרות משחקם המשובח
של אליזבת ברגנר ולורנס אוליביה.
רומיאו ונ׳וליט, עם נורמה שירר, לסלי הא־ווארד,
ג׳ון בארימור ורבים אחרים היה הנסיון
המוצלח ביותר עד המלחמה העולמית השניה,
וגם הוא אכזב.
אודיכיה נבנם. הנרי החמשי, המחזה
השיקספירי הראשון, שעלה יפה בקולנוע,
הוכן באנגליה זמן קצר לפני הפלישה לצרפת,
ודן במלחמתו של מלך אנגלי כובש ומצביא
גדול. הוא פלש (במאה הארבע עשרה) לצרפת,
וכבש חלק ניכר, עגב אחרי נסיכה צרפתית,
שגם היא נפלה בידיו. שיקספיר שזר סביב

מי שצריך לדעת, והוא ביטא דעתם של רבים :
״אוליביה בהמלט שלו מעלה אותנו לגבהים
מייראים (בטירת אלסינור) ,אבל איזה ערך
אמנותי לדבר?״
לאחר הצלחתו הכספית של המלט, נמוגה
הדעה שהיתר, רווחת אצל המפיקים, ששיקס־פיר
כמוהו כ״רעל לקופה״ .אורסון. וולס
הוציא לאור מהדורת סרט של מקבת, שאחד
הדברים שנאמרו לשבחה הוא, שהיא הוכנה
בזמן קצר מאד — שבועיים. אותלו של וולס
צולם בשנה שעברה באיטליה ויצא בקרוב
לאור. יוליוס קיסר עומד להיות מוסרט בהוליבוד.

הוליבוד

מעוך הפחד
לאחר שכוכב הסרטים לארי (״ג׳ולסון״)
פארקם, הכריז בפני ועדה, החוקרת את פעילותם
הקומוניסטית של אנשי הוליבוד :
״הייתי חבר המפלגה הקומוניסטית, כי שאפתי
להיות ליבראל״ .אמר השבוע לאותה ועדה
ג׳ון גארפילד :״אני מעולם לא הייתי קומוניסט•
אני ליבראל. לא ידעתי דבר על פעילות
קומוניסטית של מישהו ממכרי בהוליבוד״.
את החלק השני של הצהרתו קבלה הועדה
בספקנות. לדעת אחד מחבריה מנסה גארפילד
להשתמט מד,לשן על חבריו, אחרי שפארקס
ואחרים מכרו שמות של קומוניסטים רבים.
נאמר לגארפילד :״אנו מאמינים שלא היית
קומוניסט, אבל בחור בעל שכל כמוך בודאי
יודע על אחרים יותר מאשר הוא מוכן
לגלות״.

מאחר שזוג הבמאים־מפיקים־תסריטאים
האנגלים מיקל פאואל ואמריק פרסבורגר לא
שבעו נחת מסרטם החוטאת, הכינו שורה
שלמה של צילומים נוספים, לתיקון היצירה,
שלא עלתה יפה. הסרט, בלבושו החדש׳ יקרא
דם צועני *.
קנדה מודים שבא לי ה: פסול
כאשר, לפני שלוש שנים, הופיע בניו־יורק
מורים שבאליה בתכנית שיריו הישנים, הופתע
הקהל, לטובה. הזמר הצרפתי לא איבד
מאומה מכחו ד,במתי ; קולו היה חי ועליו
כתמיד׳ אישיותו מושכת. למעלה משעתיים
שעשע לבדו (בליווי פסנתרן) את הצופים,
כשהוא מזמר ומדבר אליהם באינטימיות רבה
מעל במה חשופה. זו היתד, הופעתו הראשונה
באמריקה לאחר המלחמה, כלומר, לאחר הפסקה
של קרוב לעשר שנים, בה היה נתון
מאחורי מסך האש הנאצי.
הצלחתו זו זיכתה אותו גם בחוזה הוליבודי,
לפיו היה עליו להכין בקיץ זה סרט
אמריקאי. אבל בינתיים חתם שבאליה, בשנה
שעברה, על עצומת השלום השטוקהולמית,
שמאחוריה עמד הקרמלין.
״אדם אחד בא אלי, שאלני אם אני מתנגד
לשימוש בפצצה האטומית על ידי איזה מעצמה
שהיא, וכמובן שחתמתי ...איש אינו
מחבב את הפצצה האטומית״.
עתה בא העונש• בדרכו לארצות הברית,
בקנדה, נודע לשבאלייה שהממשלה האמריקאית
מסרבת לתת לו אשרת־כניסה.
אמר :״נגרם לי עוול נורא. כל הענין גורם
לי יותר צער מאשר נזק״.
כן לא שבע נתת מן החוטאת, מהדורתו
המקורית: העולם הזה (.)704

3 1שיפ ר ח העצמא 1ח

,העזלם הזה״ ,מס׳ 706

במרחב
מלחמה ושלום
ה סו רי ם אינ םמס כי מי ם
שלוש שנים אחרי שהחלו צבאות הליגה
לנוע לעבר תל־אביב, כדי ״לשים קץ למפלצת
השחורה״ ,שוב נעו חיילים ערביים ועבריים
על ׳הגבול.
באמתלה שהצבא הישראלי ניסה לגרש תושבים
ערבייב, החוזרים לכפרם ולשדוד את
עדריהם, התקדמה יחידה סורית אל תוך
שטח ישראלי, וניסתה לכבוש שם עמדה.
אך למרות תקנון מדוקדק והרעשת תותחים
ומרגמות, לא הצליחו הסורים.
תחנות הח׳׳יו במרחב, שהסתפקו בראשית
ההתלקחויות באזור החולה, בהודעות
קצרות, כי על הגבול הסורי־ישראלי אירעו
אינצידנטים, עברו עתה לשידורים מלחמתיים
מקיפים. בראש כל מהדורת חדשות מסופר
על מעשי תוקפנות של ״היהודים, הרוצים
כבר להרחיב את גבולותיהם.״ פרשנים צבאיים
ומדיניים מסבירים מדוע, לדעתם, אין
זו סידרת אינצידנטים מקריים.
״היהודים הצליחו במשך שלוש שנות
קיום מדינתם להפוך את ארצם למחנה צבאי
גדול״ ,הכריז רדיו קהיר ,״עתה ברצונם לבצר
אזור נוסף — ביצות החולה, שעל הגבול
הסורי. אין התנגדות הערבים מכוונת
לייבוש הביצות דווקה, כי אם לכוונת היהודים
לישב שם בחורים צעירים, שיהיו, למעשה,
חץ, המכוון ללב סוריה. באותו זמן,
אין שום אפשרות לסורים להקים ישובים
מול האזור היהודי, כי מעבר גבולם האדמה
סלעית, ואינה ניתנת לעיבוד.״
לכן, לפי דברי אותו פרשן, החליטו הסורים
לנקוט בעמדה תקיפה ביותר. לא ירשו
ליהודים להעמידם בפני עובדות קיימות, העשויות
לשנות את כל מאזן הכוחות באזור
זה. ובפני או״ם השמיעו את טענותיהם ודרישותיהם:
לא ירשו שום שינוי על הגבול
או במעמד האזור המפורז — מלבד סיפוחו
לסוריה.

של רזמארא, תהרוג ממסגרת המאורעות
הפוליטיים הרגילים. כדי להצדיק את מעשה
הרצח, העלו בעלי האחוזות ובני בריתם, הדתיים
הקיצוניים, את דחליל חברת הנפט
האנגלית.
אך הקהל לא הבין, כי כאן טמונים רק
תכסיסים פוליטיים — הוא האמין למנהיגיו,
וקיבל את תביעותיהם בכנות. הפגנות
גדולות — בהשתתפות מפלגת טודה הקומוניסטית
— העלו סיסמת־קסמים: הנפט
האיראני לעם האיראני. כאשר פרצה שביתת
הענק של פועלי שדות־הנפט ובתי הזיקוק
בעבואן, נשמט הרסן מידי המג׳לים ורצון
ההמונים הוא אשר קבע
המאורעות שנפתחו בהפיכת־חצר, דוגמת
ההפיכות הרגילות במדינות ערב, הפכו פתאום
למהפכה עממית ממש. המג׳ליס — שכולו
מורכב נציגי בעלי הון — הבין, כי הוצאת
האינטרסים הזרים משדות הנפט מעוררת
סכנה גם לעצמם• אחרי שההמון ינצח בתביעותיו
נגד האנגלים, יפנה את חמתו נגד
בעל־ האחוזות הפיאודליים.
אך לא היתד, בידם כל אפשרות לשחות
נגד הזרם האדיר. תחת לחץ ההמונים המשיכו
לתבוע את הלאמת תעשיית הנפט.
יהד עם זה שלחה הממשלה תגבורת צבאית
גדולה לדרום הארץ, ומינתה את הבריגדיר
כמאל מפקד צבאי. כמאל, קצין הידוע
בשל שנאתו לצבא האנגלי, השתלט מיד

מצרים

איראן

בריגדיר כמאל
התעלף מרוב התרגשות
על שדות הנפט והעיר עבדאן, בעזרת הטנקים,
שנקנו מאנגליה. אך בפקודת יום לאנשיו
הכריז, כי תפקידו הראשון הוא להבטיח
את חייהם של 1700 הנתינים הבריטיים באזור•
יהיו ההחלטות הסופיות בשאלת הנפט
כאשר יהיו, הוא לא ירשה לפגוע באנגלים.

סוראייה כמאל, רקדנית
התמוגג מרוב אקזוטיות

היו זמני

תירוץ למשלוח חיילי ם
ד״ר מוסאדק, המדינאי הישיש בן ה־1ד,
ידוע באיראן בשל נטיתו לבכות. בכל פעם,
שנאם בפני חברי המג׳ליס על נושאו האהוב
— שחרור העם האיראני מעול האימפריא־סיסטים
הזרים — נחנק קולו בגרונו, ודמעותיו
זלגו על פניו הקמוטים. מאז נרצח עלי
רזמארא, החלה נימת שמחה לבצבץ בקולו
החנוק. סוף סוף מתקרבת הגאולה.
כאשר נתבקש ע״י השאח להרכיב ממשלה
חדשה, שתמלא את מקום ממשלת חוסין עלא
שהתפטר, הגיעה התרגשותו לשיא חדש.
אולם השיא האמיתי בא, כאשר הודיע בפני
המג׳ליס, כי השאח אישר את חוק הלאמת
מפעלי הנפט — הוא התעלף מרוב התרגשות.
לפני חדשיים לא האמין הד״ר מוסאדת,
כי ״הבעיה האיראנית״ ,שעלתה בגלל התנגדות
בעלי האחוזות לתוכנית הריפורמות

לעתונאים, שבאו לראיין אותו, אמר :
״הנפט האיראני הוא מטרה חשובה מאד,
אשר בגללה יהיו האנגלים מוכנים לפתוח
במלחמת עולם שלישית. לכן, אשתדל שלא
יהיה להם כל תירוץ לשלוח לכאן את חייליהם.
אל יבואו אלינו בטענה האנגלית הטיפוסית,
שחיי אזרחיהם נתונים בסכנה, ולכן
הס נאלצים לכבוש את אתו״.
ואמנם, חמש אניות המלחמה הבריטיות,
שסיירו במפרץ הפרסי, העידו על נכונותם
של האנגלים להזים את תוכנית ההלאמה, ע״י
פלישה בכוח לאזור הנפט ״להגן על האינטרסים
הבריטיים ועל חיי נתיני הוד מלכותו
הנמצאים שם״.
במקום זה, נתקבל הציר הבריטי לראיון
ע״י ד״ר מוסאדק. הוא הסביר, כי אנגליה
מוכנה שלא להגיב עתה על החלטת ההלאמה,
אך הממשלה חייבת להבטיח את המשכת
העבודה הסדירה, וזכור! האנגלים לקבל את
כמויות הנפט, שקיבלו עד כה. כאשר תשכך
הסערה, וההמונים ישובו לעניניהם היומיומיים,
תביא בריטניה את כל הבעיה להכרעת
בית הדין הבינלאומי. הבלגה זו של האנגלים,
נאמר לראש הממשלה, היא עזרה ממשית,
שתאפשר לו להשתלט על הסערה.
למחרת הכריז ד״ר מוסאדק, בהתרגשות
ברורה, כי הושגו סוף סוף שאיפותיו של
העם האיראני, להיוון בעל בית באזורי הנפט
הדרומיים .״אתם יכולים עתה לחזור לבתיכם
ולעבודותיכם, עניניכם נמצאים בידים נאמנות״.

רשות
על כך, כי מצרים חייבת לקבל אופי
מתקדם, ככל הארצות הנאורות בעולם. ההפקרות
חייבת להיפסק״.
למחרת הופיע עתון רוז אל־יוסף עם קרי־

״איך יא נחאם?״ שאלה זו מופנית מדי
יום ביום לראש ממשלת מצרים מעל דפי
עתונות האופוזיציה ובנאומים ציבוריים. אחרי
מסירת התשובה הבריטית לדרישות מצרים,
תבעו אנשים רבים במצרים, כי נחאס
יפסיק את השיחות עם הבריטים, ויארגן
תנועת מרי פעילה.
אולם כאשר לא הראה שום רצון להכנס
בסכסוך רציני עם האנגלים, צהלו אנשי
האופוזיציה. הם האשימו אותו בבגידה באינטרסים
המ-צריים :״אתה נבחרת, כי העם
האמין בך, שתשחרר אותו משלטון האנגלים״
,צעקו ,״ובמקום זאת, מכרת את המולדת.
עליך להתפטר מיד, אם אינך רוצה
למלא את שליחות העם״.
אך כל ההאשמות הללו לא הביאו שום
תשובה ממפלגת אל־חפד. במקום זה, הביאה
הממשלה ״חוק ההתקהלויות״ בפני בית הנבחרים.
חוק זה עורר הפעם את חמת ההמון
הרחב, כי עיקר תוכנו מכוון נגד הפגנות
הסטודנטים.
״היו זמנים, שאל־נחאס צעד בראש הפגנות
אלו״ ,התלוננו הסטודנטים ,״לא יאומן,
כי עתה ידכא אותן״.
״זהו רק צעד שיגרתי, שיבטיח את השמירה
על הסדר והחוק״ ,טענה הממשלה .״כל
אדם, הרוצה לארגן התקהלות, חייב לקבל

קטורה גדולה על עמוד שלם. הקריקטורה
מראה את מצרי אפנדי *) עומד בפני ראי
ושוטר האוסר אותו, כי הוא ודמותו בראי
מהוים התקהלות בלתי־חוקית״.

ענין מ שפחת
השבוע נפתרה חידה, שהעסיקה במשך
כמה ימים את מבקרי מועדוני הלילה של
קהיר• מדי לילה נראה אמריקאי גבוה, שתום
עין, יושב בשורה הראשונה, ומתבונן ברקדניות
ובזמריות, שעלו על הבמות הקטנות.
אמנם בכך אין לראות שום דבר, היוצא מגדר
הרגיל — איש מתמוגג מנחת.
אלא שהאיש — כנראה תיר עשיר — החזיק
בידיו פנקס קטן, שבו רשם, מדי פעם
בפעם, הערות קצרות. במקום אחד ביקר
שלוש פעמים, ובתום הביקור השלישי נכנס
אל חדר ההלבשה של הרקדנית האקזוטית
סוראיה כמאל. זמן מה אחרי כן יצאה אחריו,
מתרגשת: בעוד יומיים תמריא לקוריאה,
לשעשע את חיילי או״מ( .תמורת תשלום
מסחרר) ״מה עם קשיי השפה?״ שאלו.
״זה ענין משפחתי, אני אשיר וארקוד למען
החיילים התורכים.
)*..מצרי אפנדי הוא דמום של אדם נמוך,
שמן, מרכיב משקפים עבות וחובש תרבוש,
המגלם את העם המצרי.

אחת

מ־4183

מז כי רהמערכתהס כי ם. הי ת ה
הד רכי םלמ צי אתהפת רון ה נ כו ן :
. 1הננ רלהמק סי קני קסטנאטה 2ה ש פן ה ק טן
שכחל סגו ר הד ל ת 3כ ל ניו ת ; .4הסבתא בננ ב ;
. 5ה נ׳י ס 6חלה עםה רו ח 7האדםהש לי שי ;
שער
. 8שבעהי מי חרד ה 9גונ בי ה א פניי ם 10
הנ צ חון 11 ננ בי ם ב לי ל ה; . 12ה ע רו מי םוהמ תי ם;
. 13 הו אהלךבשדות 14 חרב במדבר.
מ־ 4183 שו ל חי הפת רונו ת ז כו ב הג רלה :
. 1שר ה שו ר צ מן, דרך הי ם , 45 חי פ ה — .טי סהל אי ל ת.
פרסי ספרים .2 :ע ליז ה ש בי ט, ש .בן־ ציון ,23
ר חו בו ת 3יונ האר צי א לי, שלו מי תהמלכה ,15
י רו ש לי ם 4שו שנ ה יו ס קו ביין, וו ל פזון , 36 פתח־ת
קו ה 5א לי הו לוי נ סון, רח׳ 71 בי ת , 4יפו ;
. 6טו ב ה דו מיני ץ, הנג ב , 36 תל א בי ב.

עדכמהשאתה זו כ ר ]פתרון[
111145:11

* א 4 *11 0 1 4 4א 601.1 8-4־> 5 : 5 : 4 ׳ 11:4511 8
5*1 6 5 4 * 0

511*011׳ 511111. 4 : 4 4
י *54*0

מ< 1111*01 ! <8 5 *1111 1!:־ 0 1׳* .א * :0 ; 11 4

:* :א * 1111 6 4 04141 ! 5 4ע א 5 4 ׳ 51.1.1 <8 4א!0 0 1
ס א555*<0 5 :4 0 1 1 ׳ 1111:5<8 0001111׳ 51.* 4 6 4 :

4 5:61.11 <8 5 *1111.11:<8 4א *<8 4
:׳ 11084 *11 : 8

״ 11,א 4:1 1*51110 5111׳ <8 4 <-<8 8:110:11א 4א
ז ! 6ל 21 111411* *5115 ׳1111504 8 0 0 1 0 0 5 *0 **110 4 5 4 ׳9
א * 4 6 4 5 *0 ׳ 5 4״ 115* <8111811 6א> 5*41<84*0׳ 4 8 0 5 4 11*8
5*14* 8

*־ 61 : 2׳ 5 0 4 5 1 *1114*11 8 >!1145 118411
א 5 *<8 114ש> 5 4 0411׳ 0 4 4 1 0 4 4*116 8 >:5 *5 8611>5 ׳*8
0 *:11845 0 : 4 4
411 <8 5 1 : :א 114 0א

׳ א 5 ׳ 0 0 : 0א 4 • 8 ׳ 0 **0 4 4״ 8א5*4* 511:11 4 4 *1411

:א ׳ 2 ׳ 0 0 : 4 4 0 1 5 4י :* 4 *11א 0 8 4 0 1 1־*11 *114

העולם הזה״ ,מס׳ 706

ספרי 0

גי בו ר בין וחר־ם
חניבעל ( 186ע מירקו ילוסיק — הד
צאת טברסקי ( 750 פרוטה).
רומא שנאה את קרת חדשה. הפונים, בני
שם וצאצאי הצורים והצידוניים, שלטו במסחר
ובימים. הרומים, כובשי חצי האי הא־פניני,
רצו לשלוט במסחר ובימים.
חמילקר לבית ברקא, המצביא הפוני,
שטרח והרחיב את הממלכה השמית, מצפון
אפריקה לספרד וסיציליה, ידע זאת :״אם
קרת חדשה לא תכריע את רומא, כי אז תשמיד
רומא את קרת חדשה״ .הוא משביע
את בכורו, חניבעל, ללחום ברומא עד היש־מדה.
כאשר
חמילקר נופל בקרב, זוכר חניבעל
את שבועתו במקדש, מול האל והמזבח, כשהיה
בן תשע, ומחליט להגשים את צוואת
אביו•
הוא מרכז מחנה צבא גדול בספרד, מוביל
את אלפי חיילי הרגלים, פרשי הסוסים,
הפילים, דרך הרי האלפים, מכוסי השלג,
למטרתו — רומא.
טבע זועף, בני שבטים חבלניים פוגעים
בחייליו, בסוסיו, בפיליו. אך גם עתה, עוד
כוחו עמו ; שתום עין (שאבדה במסע האלפים)
הוא מטיל את אימת צבאותיו על רומא•
הוא מכה קונסולים עטורי תהלה, היוצאים
להילחם בו, עומד לצור על העיר. חניבעל
בשערי רומא. הרומאים נזעקים, הודפים
אותו, זמנית.
משך שש עשרה שנה נע חניבעל על
אדמת חצי האי, נוחל נצחונות, קרב לרומא,
נסוג ממנה. מועצת הזקנים במולדתו, קרת
חדשה, המורכבת מתגרים זהירים, אנשי
מעש, אינה מגישה לו את העזרה הדרושה ;
רומא מגייסת את כל בקורותיה, מקימה
צבא חדיש, מכה את חניבעל.
תבוסתו היא ראשית הקץ למושבת הסוחרים
השמיים בצפון אפריקה, המסתייגת מבן-
ברקא הגיבור, שכמעט והכחיד את יריבתה
— רומא. כשסוחרי מולדתו, כפויי הטובה,
עומדים להסגירו לרומא, עמה כרתו שלום
קלון, הוא נוטש את עירו, מאבד את עצמו
לדעת בנכר, בטרם יסגירהו מארחו, בשתיית
כוס תרעלה.
חניבעל, בנו הגדול של בית ברקא, היה
גיבור, אנשי קרת חדשה היו קטני רוח.
קטני הרוח גברו על גיבור וכרו, בכך, קבר
לעצמם•

סלט בל לימון
בקצב הזטן ( 99ע יחיאל חגיז —
הוצאת טברסקי ( 650 פרוטה).
אלף פזמונים זימרתי /ועדיין לא גמרתי/.
אין סלט בלי לימון /אין תקופה בלי פזמון
— כך מעיד על עצמו יחיאל (צאנה, צאנה)
חגיז, שהחליט להגיש, בדל כוחותיו, את
הלימון לסלט — קרי: את הפזמון לתקופה.
אחר. טעימה כל שהיא מן הסלט, כדאי
לוותר על הלימון. אם סוחטים אותו, נוטף
ממנו סטן וברן — שמי הוא סטן ! /ושמי
הוא ברן נעים מאד ולי גם
כן שמך הוא ברן שמך
הוא סטן אם נרצה רק
נתחתן ! ואם ממשיכים לסחוט, לסחוט היטב,
מטפטף יחד עם צאנה, צאנה, הבנות וראינה
— /חיילים במושבה ! /הנה ! הנה !
אל נא תתחבאנה /מבן חיל, איש צבא !
גם מחול התגבורת — עם תזמורת, בלי
תזמורת — /המחול כולו סחרחורת/ .
המחול מביא תגבורת•
אחר עיון נוסף בלימון, כדאי לשמוע,
שנית, לחגיז — ובכן רבותי, בקיצור, ועצתי
היא: עלינו /לקצר זנבותינו /בתכלית
הקיצור / .יהי הניתוח מכאיב, מענה/ ,
אבל הכרח לא יגונה.
היה מן הראוי להחליף את זנבותינו בפז־מונינו
— כי, ההכרח לא יגונה, ולבטח —
הניתוח לא יכאיב.

כדורגל
דם חד ש
בקורה של קבוצת הכדורגל השבדית א.י.ק.
הזריק דם חדש בגופו החלוש של הספורט.
אולם מיד לאחר שעזבה הקבוצה את הארץ,
חזרו הכדורגלנים למשחקי הליגה הנפרדים
והסתיידות העורקים חזרה. בשבת הקרובה
תופיע קבוצה דנית — א.ג.פ — .ואולי היא
תתן את הטון.
שניה בליגה הראשונה. מועדון
א.ג.פ. ידוע באתלטיקה־קלה, שחיה, התעמלות׳
טניס, כדור־יד, אך את השם העולמי
רכשו הדנים הודות לקבוצת הכדורגל שלהם.
בין השחקנים ישנם שלבשו לא אחת את
צבעי התלבושת הלאומית. השוער (הנרי
פרוב) ,העובד ברכבת הדנית, הפתיע את הנבחרות
באירופה בזריזותו למרות 24 שנותיי•
המגן פין פרנדסן, הקשיש משוערו בשלוש
שנים, הוא חשמלאי, שההגנה אצלו

״העולם הזה״ ,מס׳ 706

נערמתח שרידיו
כאשר הצליח מנחם (פילה) שפירא, גבוה
ומסולסל, לעצור את מכת העונשין ממרחק
של 11 מטר, שנשלחה מרגלו המדייקת של
שמואלביץ הבלונדי — נבאו׳ הסובבים עתיד
מזהיר, הצפוי לשוער הצעיר.
מנחם, הידוע בחוגי הנערים־הכדורגלנים
בכינוי פילה, משתייך עדיין לקבוצות הנוער
16.5מקצועו האזרחי הוא חשמלאי,
אך את מרבית זמנו הפנוי הוא מקדיש לכדורגל.
בשעות הבוקר הוא משגיח על חוטי חשמל
ומנורות, ובשעות אחר־הצהרים הוא מתבונן
ברגלי החלוצים, המתקדמים לעבר שערו,
כדי לבעוט בכדור.
הנטיה לכדור נתגלתה במנחם עוד בגיל
13 וחצי. כאשר הוחלט בשכונה להרכיב
קבוצת כדורגל, מיד קסם לחשמלאי־המתחיל
תפקיד מסוכן ואחראי: שוער. כאשר המשחקים
בשכונה נמאסו, והנערים החלו כבר
מסלסלים את השפם, הצטרף מנחם לקבוצת
הנוער של תכבי תל־אביב.

ארצו של טיטו, את דרגת הטניס לדרגת הכדורגל,
ומסקנתם היתד, שאפשר לשלוח את
המחבוטים השביעי והשמיני. למרות שהיו־גוסלבים
הגיעו לגמר בזוגות, ולחצי גמר
ביחידים, הם לא הצליחו להביא לארצם שום
גביע.
הטוב שבהם — מלאדין וירט 30
הראה משחק רשת נאה וגסיון בינלאומי,
למרות חוסר אימונו. וירט רכש את אהדת
הקהל במשחק קר ומהוגן. הבלונדי הגבוה
נולד ביוגוסלביה ונוסף על משחקים בינלאומיים
באוסטריה ואיטליה, הוא הספיק
להנשא ולגדל ילד בן 2וחצי. מקצועו האזרחי
הוא חימאי־רוקח, ועבודתו הרבה במשרד
הבריאות הממשלתי אינה מאפשרת לו
להתאמן ברציפות. חוץ מטניס עוסק וירט
בססי, סקטים, וטניס־שולחן (זה ניכר מאד
במשחק הרשת שלו) .מזג האויר מפריע להתאמן
בטניס בארצו של טיטו, ומספר
תקופות האימונים של החימאי לא עלה בשנה
החולפת על שש. מועדון הטניס בזאגראב

מנחם ״פילה״ שפירא, שוער
הסכנה: הסתיידות העורקים
היא מקצוע שני. כדורגלן, שקנה את עולמו
בצבא, הוא פר קנודסן הנמוך והזריז. הצעיר
בין שחקני הקבוצה הוא אריק ינסן)19( ,
שכבר לפני שנה הופיע בנבחרת הדנית,
ומומחי הכדורגל אומרים שהוא נולד לתפקיד
של רץ בכדורגל. סטודנט לכלכלה, אקסל
מדסנט( )2מתלווה אף הוא אל המשלחת, ומשחקו
המחושב הניע את מרכיבי הנבחרת הדנית
לצרפו לרשימת ה־.11
החלוץ המרכזי, קלאס פטרסון, ידוע ב־בעיטותיו
החדות מכל מצב ועובד גם־כן
כמכונאי בחברת הרכבת. ינסן אג־רוא נחשב
מקשר שמאלי בינלאומי מעולה באירופה,
ומשחקיו בנבחרת הדנית רבים כמספר שנותיו
26 השחקנים הנוספים אינם נופלים
מחבריהם לקבוצה, ונראה שעל קבוצות

כאשר מתח הנער את שריריו לראשונה
והשתטח, מיד שלף משה (ג׳רי) בית־הלוי את
משרוקיתו, והכנים את השוער הצעיר למסגרת
האימונים. אם כי קבוצתו היתד, מכבי
תל־אביב, צורף פילה למילואים של הקבוצה
הראשונה. הוא זכה לשחק ברחובות ולעצור
פנדל של שמואלביץ.
הנוער מעל הכל. עליתו היתה סלולה,
והוא נועד למלא את מקומו של אבר־המלה
(מונגולי) בנדורי. באותו זמן החלה
קרנה של קבוצת הנוער של מכבי תל־אביב
יורדת. קבוצות הפועל הקימו קבוצות נוער
חזקות ומנחם חזר לשורות הנוער, כדי לחזק
את קבוצתו.

אין גשי

דחויד״ם ואנשי
מתנות האדמה ( 113ע יצחק אבנון —
הוצאת ראובן מס ( 700 פרוטה).
בכשרון רב מספר אבנון בספר זה, המיועד
לנוער בגיל ,10—13 את תולדות הלחם׳
התירס, תפוח האדמה, הסוכר, הקפה
והתה.
אחר המזונות — בגדים: צמר, פשתה,
כותנה, משי. ולבסוף מחצבים, הנקראים
בספר, משום מה, מחפרים: מלת. נפט,
ברזל.
לכל אחד מאלה שימושים רבים ונרחבים
— התירס, למשל, משמש באיטליה ורומניה
דומוך לתם להמוני העם. אך בארצות
הברית הוא ניתן למאכל לצאן, לבקר,
לפיטום חזירים.

מראדין וירט, טניסאי
הסכנה: השמנת הרגליים

הפועל יהיה לעמול קשה, כדי לעמוד בפני
היריב הדני.

טניס

משלוח כדורים לבנים הציל את המצב.
עד הרגע האחרון היה המחסור בכדורי הטניס
הלבנים וד,קפיציים חמור ביותר, ולוא
היה המשלוח האנגלי, לתחרויות הבינלאומיות
הפתוחות בטנים, מתעכב יתר על המידה,
היו מגרשי הטניס של מכבי תל־אביב
שוממים.
הייתה זו הפעם ה־ ,18 שקויימו התחרויות
המסורתיות. גם השנה הופיעו משתתפים
מחוץ־לארץ. קשה להבין למה זכה חג
הפסח בתחרות אחת ויחידה בימי חול המועד,
והצפיפות הרבה מוכיחה, שהספורט־הל־בן
מושך מסתכלים. המין החלש לא החזיק
ביד חזקה במחבוט כבשנים הקודמות. התחרויות
היו מיועדות לגברים בלבד, ונשים
הופיעו בעיקר כמתבוננות מהצד.
כאשר נשאל מארגן התחרות — מהנדס
פייגר — לסיבת התופעה הלא־רגילה ענה
בהתחמקות :״אין נשים, אין כדורים״ .היוקר
בענף הטניס מרחיק את הנערות ממשחק
מושך זה, המקובל על הגברות בכל העולם
..אך גם הסבר אחר מתקבל על הדעת:
״נערה המשחקת טניס משמינות רגליה, וזאת
מעוניינת כל נערה למנוע.״
מזג האויר שד טיטו. שני האורחים
מיוגוסלביה, שכיבדו השנה את אליפות הטניס,
אינם תופסים את המקומות המכובדים
ביותר בארצם. כנראה שלאחר שהגיעה
ההזמנה הישראלית, השוו ראשי הספורט, ב
הוא
קלוב הטניס הטוב ביותר ביוגוסלביה.,
והממשלה עוזרת מאד לפיתוח ענף זה, שהוא,
בדרך כלל, נחלת הארצות הקפיטלים־
טיות. למרות השגיו אכזב וירץ, בעת שנפגש
במשחק חצי הגמר באריה וייס והפסיד
לישראלי (.)2:6 ,6:8
אלוף כלי תשלום. בגמר האליפות נפגשו
שני חברי אגודות מכבי תל־אביב והצפון
; אריה וייס ויעקב בונטמן. אריה השחור
ויעקב הבלונדי נלחמו בחירוף נפש,
וגמר דרמתי כזה לא נראה במשך זמן רב.
המשחק המכריע נמשך שעתיים רצופות,
והקהל ישב בפה פעור, כשידיו מוחאות כף.
בונטמן הצעיר ,21 ,הוכיח יתר עקשנות,
ונטל את תואר האליפות, למרות שהוא היה
כבר מונח בכיסו של וייס (,6:1 ,6:3 , 1:6

אין פלא רב בנצחונו של הצעיר, מכיון
שאמוניו אצל נעים רדזואן, שהיה בזמנו
אלוף הארץ, נערכו בהתמדה — וללא כל
תשלום.

בזלחמת־תרעולים
פו ר ט אכז רי
מלחמת התנגולים האכזרית והימוריה הגדולים
הוא ספורט אסור בכל מדינות ארצות־הברית,
אך ציבור אוהדיו הגדול מקיים תחרויות
במחתרת, הנערכות במיוחד בקליפורניה
הדרומית. אגודת צער בעלי חיים
מנהלת מלחמה בעוסקים בספורט אכזרי זה,
ופקידיה משערים, שקיים סינדיקט של 18 עד
20 מאמנים, שמחזור עסקיהם עולה על מיליון
דולר לשנה.
ג׳ו לואיס כין התרנגולים. התופעה,
המלווה את הספורט, כמו כל ספורט אחר
בארצות־הברית, הם ההימורים, שסכומם עולה
על מספר בן 7ספרות. הספורטאים עצמם,
התרנגולים, נקנים בשוק השחור (לא
בגלל בשר העוף, אלא הודות להכשרה מיוחדת)
,ומחירם עולה על 50 דולר. אך כאשר
הם מוכיחים עצמם לוחמים נאמנים ועזים,
הרי מחירם עולה במהירות. בין התרנגולים
מצויים לוחמים, הנקראים בשמו של ג׳ו לו־איס,
הודות לנוק־אאוטים, שהם מעניקים׳ בשפע
ליריביהם. לאחר שתרנגול ׳יוצא בכבוד
מחמשה קרבות, מחירו עולה ל־ 15.000 דולר!

ה מ קו ם?

לפניך 11 תמונות מימי המאבק והמלחמה.
נפה לזהות את המאורעות, האנשים, המקומות.
שים לב. לפרטים הקטנים העלולים
לתת לך רמז מועיל.
הפתרון נמצא ם עמוד^< .1אל תציץ כו עד
שבחנת את כל התמוגות וסימנת לעצמך
את הפתרון.
אם זיהית את כל התמונות, חוננת כזפרון
מצוין; - 9אתה. בתר. למדי כתקופה זו;
- 7בינוני ; 6וכהות י -מהרת לשכוח
תקופה, שקבעה את גורלך.
רצוי לערוך את המבחן בחכרה, כצורת
תחרות: בל מיטתתך רושם את פתרונו על
כליון נפרד, מיטוים את התשובות לפני העיון
כפתרון שבעמוד .10
מכשיר פצצות,
מצלמה,
ג) מכשיר איתות,
ד) מכשיר כיוון
ימי(סקסטנס).

א) ספיטפייר. ב) מסרשמידט, ג) פייפר קאב, ד) האליפאקס.

רמלה,
בנין י. מ .ק,
בירושלים,
הר ציון,
קיסריה.

א) מסגד עומר.
ב) המסגד
ג) מסגד חסן בק,
ד) מגדל השמירה
של בית־הסוהר

א) כבוש חיפה התחתית, ב) הצלת הרכוש במרכז המסחרי
בירושלים, ג) כיבוש צפת, ד) כניעת העיר העתיקה.

אחים בא)

מצבת זכרון
של חטיבת גב־ב)

מצבה לזכר כיבוש
לוד,
ד) קבר טייסים בהרי
יהודה.

חיילי או״ם בבנין הנציב בירושלים,
חיילים בריטיים בבנק ברקליים בתל־אביב.
חיילים סקוטיים על גבול סוריה־א״י,
חיילים ישראליים בנוטר־דאם.
אלון אלון אלון אלון

יגאל יגאל יגאל יגאל

הנציב העליון מעביר את השלטון.
גלאב מקבל כניעת העיר העתיקה.
מפקד הדיביזיה המוטסת ב״מיבצע פיל״.
חתימת שביתת־נשק עברית־ערבית בחיפה.

ומפקד המצרים בפלוג׳ה.
וב״כ המצרים בועדת שביתת הנשק,
ושלישו.
ושמעון אבידן.

נהג בכביש
בורמה לירושלים,
תותחן
ליד מתקן
יריה,
חייל חובש מסכה
נגד גאזים,
טייס ישראלי.
עמדה עמדה עמדה עמדת

ישראלית הצופה אל משטרת עיראק סואידן,
ישראלית מול ראש הנקרה.
מצרית ליד עזה.
מתנדבים עיראקיים בחיפה.