גליון 707 מתאריך 17 במאי 1951

פרץ לצריף, הניח כמה מלים ש> יחיאל חגיז
תחת אפו של יששכר מירון

ה עו ד ר:

העולם
ר־! ־דה

•יי י *

אורי אבנר•
עו ררמ שנ ה:
כ הן
שלו 0

השבועון המצויר לאינפורמציה המערכת והמנהרה:
רח לילינבלום .12 תל־אביב
ת. ד ,136 .טלפון (זמני) 66785

צרם המערכת:

עו ד ר * דאפ •:

מקסים סלומון

ד וש

חברהמערכת: דב איווז. פינאל אלפז. יחיאל נשן, ניגר1 .נ*.
נורית לניא, יפאל סלע. איתפר עילם. יעקב אליל
עוררהס גנון:
•עק נאשפן
ופדי ״ חוץ ; הווארד גורדון. מונס׳ ג״יקובס. ונ ח דיניי. אהרן
דופניץ, סלים מנצור

לכל דבר טוב יש גבול. כשאוכלים ממתקים
רבים מדי, מתקלקלת הקיבה.
כשיצאו חברי המערכת, ביום העצמאות,
לרחוב כדי לקלוט את צהלת ההמונים, במי דה
שהיתר ,,למדו גם הם כלל זה. בכל מקום
שהופיעו חברי המערכת, שפניהם ידועות
לקהל, הוקפו ע״י אוהדים, שמנעו כל אפש רות
של עבודה.
במיוחד סבל צלם המערכת. מדי פעם,
בהסתכלו בזכוכית מצלמתו, ראה קיר שחור.
בהרימו מבטו נוכח
לדעת, כי חומה של
בני־אדם נדחקת אליו
מכל עבר. ברוב ה מקרים
לא יכול לצ לם,
אלא ים של פנים
הצוחקות לתוך מצ למתו,
כשעשרות צ עירים
קוראים בש מו,
ומעודדים אותו
להנציחם .״בפעם ה באה
אלבש מסכה,״
נשבע לעצמו.
כך בדיוק עשה
דוד רובינגר, שצילם
את יום העצמאות
בירושלים, בשליחות
העולם הזה. לכבוד
המאורע גידל דוד
(מפקד־מחלקה מימי
המלחמה על ירוש לים)
זקן, ששינה
את קוי פניו. אלא שהדבר לא הועיל. אוהדים
רבים מדי ניסו לבדוק אם הזקן אמתי או
מודבק.

קוראים המעלעלים בגליונות ישנים של
העתון, תוהים לעתים, לדעת מה קרה לאותם
היצורים, שתמונותיהם הופיעו אי־פעם בע־מודיו.
בגליון
יום העצמאות האחרון פירסם העו לם
הזה 653 תמונה של שני כלבים חמו
דים,
מקושטים בדגלי העצמאות, שרבצו מא חורי
כוסות בירה :״כלב מי שאינו משתכר
כדת ! ״
בימים אלה נודע למערכת מה קרה לזוג
חמוד זה. בוס, הכלב, ופני, הכלבה, שייכים
להרשל בנג׳מין, יהודי בריטי, שהיה רב־סרן
באחד הגדודים המפוארים ביותר של הצבא
הבריטי, המשמר השחור. אחרי יום העצמ אות,
הקים המייג׳ור משק משלו בקרבת נת ניה.
שם בנה לכלבים סוכה קטנה, על עמודי
עץ גבוהים, לבל יח דרו
לתוכה מי הג שמים.
ברבות
הימים הר תה
חני. כשהתקרב הורחק המאורע,
בוס לפינה רחוקה,
וחני נשארה לבדה
בסוכה. באחד מלי לות
הגשם האחרו נים,
שמעוה אנשי
המשפחה נובחת ב־ציריה.
בבוקר יצאו
לחזות בתוצאות —
ואז נתגלתה לעיני הם
תמונה מזעזעת.
משום מה לא נשא רה
חני בסוכתה, א לא
רבצה מתחתה.
שלושת גוריה טבעו
במים. את הרביעי
החזיקה בפיה, חי.
בוס, האב, לא יכול לדעת את כל אלה.
אולם נראה שהיה לו רגש על־טבעי: במשך
כמה ימים לא נגע באוכל, לא נתן לאיש
להתקרב אליו.
עתה מטפלים בום וחני בגור היחיד. כנראה
לא היה להם מצב־רוח להצטלם שוב.

איסר ברסקי: המחיר

שמואל מירון, ירושלים
קבלו נא את תודתו של אב שכול עבור מא־מרכם
על איפר ברסקי ז״ל. קראתי אותו ביראת־כבוד,
כאילו היה זה קול בני. הבא אלינו מן הק בר
...שמתי את הגליון בין חפציו של בני המנוח.

י. א ,.תל־אביב
איש לא מיה יכול לקרוא מאמר מזעזע זה על
איפר ז ״ ל ^ .מ לי שלבו יתמלא תונה על המהירות.
שבה נשכחו הבנים היקרים האלה וצוואתם. יקומו
נא חבריו של איכר. במערכת העולם חזה, ובכל
דחכי הארץ, ויראו לנו כיצד נוכל לכבד את זכרם
לא רק באזכרות ובמאמרים. אלא במעשים של
התנדבות ומפעלים של אהבת אדם.

מרים רוזנצוייג, תל־אביב
העם מחונך על ברכי נולה רועדת, ומי שלא
חונך בעצמו. חונך ע״י הוריו ברוחה היא. לכן אינו
מסונל לפרוץ את סייגי הנפש. תהיה זאת המצי אות
האיומה, שתכריחהו להחיות את גדולתי,
כבעבר, באונם הסכנה והקרב הנפלא.

מקסים גולדנהירש, תל־אביב
אין העולם הזה סבור, שהקרב הוא נפלא.
הוא נוסכים עם הקוראת רוזנצוייג, כי יש
לכבד, את זכרם של איסר ברסקי וחבריו ב מעשים
של אהבת־אדם ויצירות שלום.

החייד הקרבי בשער
אני סבורה, ששער יום העצמאות 706 היה
השער היפה ביותר, שהתפרסם אי פעם בהעולם
הזה. מי צלם את התמונה?

דליה גרעיני, תל־אביב

המו״ל: העולם הזה בע״מ /דפוס ישראל
בע״מ, תל־אביב (על־יד גשר רידינג) /
משרד הדפום: רחוב יהודה הלוי ,21 תל־אביב,
טלפון / 67899 הפצה :״פלס״ בע״מ.

1במו ע־נ•
גם לי יש

מאמרכם עם תלמידי מה׳׳ס התיכון (העולם
הזה ) 704 מאד אחוז. או 35 מדוע הולכים אתם
תמיד אחרי הנוער הלומד?י מדוע ינרע חלקו של
הנוער העובד בעתון מתקדם״ ובלתי־תלוי. מדוע לא
יסופר על נוער זה, שמנצלים אותו, במקומות
העבודה, עד שעה 8—9בערב?

יחזקאל חנון,

ירושלים

אל חשש העולם הזה יגיע גם אליו.
•טאלת החינוד אינה שאלה כל כד פשוטה. שכל
תלמיד עצלן יפסק בח. ילד. שאינו קם ספני זקן
באוטובוס, ובולע רומנים זעירים וכל מיני סמר־טוטים.
אינו רשאי לומר מה צריך ללמוד.

אפרים שרוני, נתניה
הקורא שרוני, הקם באוטובוס ואינו קורא
רומנים זעירים, טועה בכל זאת. תובעים את
שנוי ׳תכנית הלימודים ל)ו אלה הרוצים לל מוד
פחות — לא אלה ה!זסתלקים מן השעו רים,
שלא איכפת להם נזה מלמדים, תובעים,
את השינוי רוקה אלה, הרוצים ללמוד ולל מוד
יותר, ביניהם פרופסורים מכובדים למדי.

מרבית -הבנות אינן מבלות את שעות הפנאי
שלהן בבתי־קפה או על ספסלי השדרות. ולא בל
הבנים מחפשים לחם מקדמות פתר לעישון.

תלמידה המסתלקת מן השעורים,
מבלי לפרסם זאת בהעולם הזה.

^1111111111111111111[11111111111ו 1ו ד 11111111111!11111!11111111111111ע^ 1111111111111!11

לאן את מסתלקת?

איש לא יטיל ספק במומחיותו־ של הקורא
קורנפלד ביחס לשחקניות, אולם לבו צר מדי.
בשער הופיעו 4שחקניות, לא : 2אוה גארד־נר,
קטרין גרייסון (למעלה) ,ג׳ין פואל, אסחר
וויליאמס (למטה).

באדם. המתמצא פחותי או יותר בעניגים, רצוני
לעוץ עצה ליוסף מלר, הרוצה להתגייס לצי. הוא
שונא מתימטיקה. פיסיקה, משמעת, שהם דוקה
חשובים לשרות הצי. נם בחורות לא יוכל להשיג
אם ישרת בצי, וחייו שם יהיו רחוקים מנן העדן,
שהוא מתאר לעצמו. לפיכד. אם ישוחח שנית
עם ׳כתב העולם הזה, אל נא ׳פליט שטויות כאלה
אברהם אריאל, בי״ס ימי, חיפה

מדוע עבר מדור הספורט בשתיקה על העוול
הגדול. שנעשה ליצחק נמבש? האם היה זה,
כדי ללמד לקח לאותו שחקן, שעזב את קבוצת
חסועל וחזר לבית״ר ׳ :אם העולם הזה באמת בלתי-
מפלגתי, כפי שהוא טוען. הרי עליו לתבוע מן
האחראים שינוי פני הדברים.

כסף אימפריאליסטי
כמה דולארים קבלתם בעד התקפתכם חפרזעה
על ברית המועצות במאסרכם 951 — 1945״
(העולם הזה .) 705 בו מראים אתם נרמנים ,״הצו־ערים
שוב בלב ברלין המזרחית״ .ושוכחים לומדי
את הנרמנים, שנשכרו ע״י מחרחרי המלחמה האימ פריאליסטיים

בן־ציון גולן, תל־אביב
אמנם העולם הזה סבור, שיש לבחור מח דש
את הנהלת ההתאחדות לכדורגל. אך ב מקרה
זה בוטל פסק־הדין, שהרחיק את גם־
בש, ע״י בית־הדין העליון, והענין הוחזר
לועדת המשמעת.

מישה קמפינסקי, תל־אביב
מחרחרי־המלחמה לא שילמו, אולי מפני
שקראו את הרשימה ביתר עיון מאשר הקורא
קמפינסקי• ליד התמונה היה כתוב :״הוא
צועד שוב ...לנוכח תמונות סטאלין ופיק,
מאו וביירות, טרומן ואדנואר״.

הכרעה בתורכיה
כוהב העולם הזה 704 המכבים הצליחו
לסיים את משחקם השני על אדמת תורכיה ללא
הכרעה 3:0אם זה לא הכרעה, מה זה הכרעה י

מס מפא״י
לפני זמו מה בתבתם על תכנית הממשלה לשלוח
את קול ישראל לכל בעלי המקלטים חינם( .העולם
הזה .) 703 היום אוו רואים את הצעד הראשון
למימון פעולה זו: העלו את מם הרדיו בלירה
אחת, ז״א מקבלים בבת אחת הון יסודי של 150.000
ל״י. זוהי תרומה מכובדת מאד של אזרה המדינה
לקופת הבהירות של מפא ״י.

כשהתפרץ קהל פרוע לתוך מגרש ן |

האיצטדיון, אחרי התחרות בין מכב״י
ובית״ר, מצא לו השופט מחסה לזד בב

חדרי ההלבשה. אולם הצופים חנרג־

גזים, אוהדי בית״ר, צרו עליו. נראה

יצא מן המקום בריא
היה, שלא

ושלם.
״אתה שם צעק אחד מאוהדי =
המסכן § השופט לשוטר, שהסתכל ן§
§ בשלות במחזה
נפש .״עשה מה־ ₪
שהו, הלא יש לו ~

אשה וילדים ו״
״זו כל הצרת״= ,
נאנח השוטר׳,מ־ —

בלי לזוז .״גם לי

הקורא יוסי זיגר, יואל ,2ת״א,

^ זווכה בפרס של 1ל״י (בלי אשד.
= וילדים).

אמתי נאמן, חיפה
נראה שהמגיה הוא חסיד הפועל. הקרב הס תיים
באמת בלי הכרעה. התוצאה .3:1 :

מ. שטיין, תל־אביב׳
עיני העולם הזה פקוחות למזימה, הנרקמת
נגד רכוש הציבור, בה בשעה שפקידים אח רים
זוממים תכנית שניה: למנוע את הופע תם
הסדירה של שאר השבועונים לקראת הב חירות.

הביצה
והרנגודת
,הנה עוד הוכהה, כי התרננולת נבראה לפני
הביצה (העולם הזה .) 702 לוא נבראה קודם
הביצה. לא היה מי שידנרנה, ומי שיאכיל את
האפרוח. שיצא ממנה.

מכתב־ס
כקורא. העוקב בעיון אחרי התפתחות העולים
הזה אני רואה בנליון יום העצמאות 706 מפנה
נדול בתולדות העתון. זו הפעם הראשונה יצא
העולם הזה לחנך, במקום לשעשע. אם תמשיכו
בדרך ברוכה זו. תוכלו למלא שליחות. אשר שום
עתון אחר לא יוכל למלאה.

הם לומדים? ,

0ווו:ודו;ו!ו!ן ו!ו:1)1.ווו;ו:ן ן!ן ן!ווווו!ווו!ו!

אנו, נערים בני ,16*15 רוצים להתאמן בטנים
השולחן. יש בידי מכבי הצפון לתת לנו אפשרות
לכך, אולם היא. משתדלת להוציא מאתנו את הרצון,
ע״י כך. שהיא מכריחה אותנו להופיע לפעולות
המכבי־הצעיר. אנחנו רוצים בטנים, לא בפעולות.

ציד

שגי ספורטאים, תל־אביב

הקורא דלית דלפין (העולם הזה ) 706 יכולה
להתנגד לצייד, ולהיות אנושית מאד: מישהו אחר
הורג את התרננלות, הפרות, הדגים. שהיא אוכלת
בארוחת הצהרים שלה. אולם לפני 10.000 שנה
היה. המצב שונה: האדם הקדמון היה צייד, מפני
שאז היתה השאלה: לאכול או להאכל. לולא היה

דוד טפר, תל־אביב

השער היה מורכב משתי תמונות. החייל
עובדיה רכטמן, איש שועלי ש מ שון, צולם
ע״י הצלם וולף בכפר כוכבה, בימי הקרבות
של עשר־מכות. כדי ליצור את האוירה הקר בית,
הרכיב העורך הגראפי את פני החייל
טל תמונה שניה, שהראתה התפוצצות של פגז
בין עצים קטועים.

אבל מנין יצאה התרנגולת?

סהר סורי
במדור במרחב (העולם הוה ) 705 כתבתם :״ההפיכה
השלישית (במוריה) ,שבאה בעקבות רצח אל-
חינאוי ע״י מתנקם הלא ידוע, כי סמי אל
חינאוי לא נרצח בזמן ההפיכה. אלא הושם במאסר.
והרצה בוצע בתקופה יותר מאוחרת, לאתר ששוחרר
ממאסרו ועבר לבירות.

זלמן לוריא, תל־אב־ב

נדידת השרים
העולם הזה 706 או פ טי מי׳ מ די. ביום . 5.51ז
לא חזר עיייז השר שפירא, ואילו איצ׳ה־כזאיר
התכונז לנסוע לאמריקה. שמא יתנו נם לכל אזרח
פשוט את האפשרות לנסוע פעם בוזזי שנה לאמ ריקה,
לנאום למען אנרות העצמאות י

יוסף אדירי, חיפה
יש לחשוש שהכנסות האגרות לא תספקנה
לכן

מרד העצים

הקורא לוריא צודק. רצח חינאוי בא בעקבות
ההפיכה, לא ההפיכה בעקבות הרצה.
שהקניות בהעולם הזה 7=4הודעתם, כי
נראות אווה גארדנר ואסתר וויליאמם ;
נראות רק ג׳ין פואל וקטרין גריסון.
יודעים את שמות השחקנים, אל תכתבו,
פנו אלי.

דני קורנפלד, תל־אביב

תלמידי השלישית של הרצליה והעולם הזה ) 706
צודקים בהחלט. יש לשים קץ לשנוררות הבלתי-
חינוכית בבתי־הספר ולמקח־וממכר המכוער ביז
מורה ותלמידים על פרוטות. אני מציע להשתמש
ברעיון התלמידים. ולעודד אותם לנטוע עצים. אפ שר
אח״ב לפתח תחרות ארצית על מספר העצים.
שכל כיתה תטע.

ירוחם לוין, תל־אביב
רעיונו של הקורא לוין מתקבל על הדעת.
אך ספק אם גם הרעיון הטוב ביו תר יצליח
לשבור שיגרה של שנים.

״צאינה, צאינה...״
סדרת התמונות על מירון (העולם הזה 170.׳,
נפלאה. נוסף להתקדמות השיר צאינה, היא מראה
נם את נסינת שערותיו של הקומפוזיטור.

ש. הנאור, חיפו
הכל יפה ונאה. אבל מדוע זה אינכם מזכירים
במאמרכם את מחבר המלים של השיר, ששמו יחי אל
חניז? לולא המלים, לא היתה המנגינה.

צביר, פרידמן, תל־אביב
הקוראת פרידמן מתפרצת לדלת פתוחה
לרווחה. שמו של יחיאל חגיז מוזכר בשורה
ה־ 32 של הרשימה קורפורל בלום הוד

בתמונת השער
לפי דעתי
אם אינכם
לפחות, אי

האדם הורג את החיות, היו יושבים היום בכנסת
לא נבחרי האדם, אלא נבחרי חיות השדה.

יחזקאל ירון, עפולה
לפי איזה מפתח מפלגתי?

וז שעף
יושבי הקברט המפוסם בורשה, שהיה מלא עשן, נודף ריח משקאות חריפים, לא טרחו
להרים ראשם לשמע שם הזמרת. הקהל חכה בחוסר סבלנות — הוא היה רגיל בהופעות
כוכבים. פתאום הופיעה על הבמה אשה צעירה, לבושה שמלה בלא מחשוף וצוארון זקוף
הסוגר את הצואר. הקהל נדהם לחוצפת ההנהלה, ורבים קמו בדרכם החוצה, כאשר נעצרו
פתאום לשמע קול ערב ומושך. הם הקשיבו, חזרו למקומותיהם.
לבני הארץ אין השם ורה גראן אומר מאומה. הוא היה אומר, אילו האזינו בעיון
לתקליטים בשפה הפולנית. הקול הסקספילי הקונטראלטי מזכיר את קולה של מרלין דיטריו
במלאך הכחול.

ורה באד, ארצה לפני מספר חדשים. מאחוריה קאריירה גדולה בפולין. שם ידוע שמה
לכל תינוק במדינה: מן הרדיו, ומן התקליטים. אלה שיכלו לשלם יותר. שמעוה באולמות
קונצרטים, בקברט המפורסם ביותר בורשה. אף כי טוענת היא, שהחום הורג פשוט, הח ליטה
לא לחזור לפולין, להשתקע בארץ בחדר קטן ברחוב מלצ׳ט בתל־אביב. עכשיו, בין
חמסין לחמסין, היא לומדת שורות של שירים, הפעם בעברית. לא רחוק היום ותעמוד שוב
על במה ותהנה קהל בקולה המיוחד, אשר — לדברי מעריציה לשעבר בפולין — קשה
לשכתו, גם אם שמעוהו פעם אחת•

״העולם הזה״ ,מס 707 ,

שהסודיות נשרו מנעדיו,
היה 31 הוא
בין הצועדים
ביום ה\דור.

מאת מקסיםסלומון

הכל יודעים, כיצד רואים את יום העצמאות הנשיא. מ״מ ראש
הממשלה, ראש המטה הכללי: הם עומדים על כמת המצעד, מצדיעים,
נואמים.
הכל יודעים, כיצד רואים את היום הזה הדיפלומטים, האלופים.
הכד יודעים, כיצד ראו את היום האזרחים המכובדים: הם נסעו
במכוניותיהם היפות, חזו כמפקדים, הלכו בערב לרקוד כבית־הקפה.
העולם חזה רצה לראות את החג בעיניו של האיש הקטן -הקטן כיותר,
הדל כיותר, העלוב כיותר, שאפשר לגלות. והוא מצאו, זהו הנושא האמתי

של העצמאות, זה שלמענו הושגה העצמאות: יושב על שפת המדרכה,
בודק את נעליו, שסוליותיהן הבלויות נשרו.
מנשה שלום, בן ה : 12-האב עלה מפרס, האח משרת בצה״ל, והוא
עצמו, המוכר לפעמים עתונים ליד המודעות, שמעולם לא למד לקראן,
והלומד חייטות בקורס לילדים, ראה את יום העצמאות.
הוא חגג את העצמאות. ליום אחד שכח את הכל -
הסוליות שאינן, הלימודים שלא זכה בהם, הנעורים המאושרים ׳ ן • ^
שאבדו לו. אולם המדינה שבגללה חגג, וכל שותפיו באזרחות
במדינה, ייטיבו, אם לא ישכחוהו, למחרת יום השמחה.

התחזיק מעמד? האנשים מצטופפים בתור לאיצ־טדיון.
למנשה יש צרה אחרת: התחזיק הסוליה מעמד?
או שמא יחוג את חג העצמאות של המזינה — יחף?

א־ש קטן שלא הוזמן

5דקותשלפחד. מנשה התפלח דרך השער, אך
עליו לעבור את המנהרה (למעלה) ,לפני שימצא מחוץ
לתחום פעולתם של השומרים. הוא נדחק בין רגלי
הקהל, וכטקטיקאי מנוסה, מוצא מקום על ספסלי
המכובדים, ליד במת הרממכ״ל, וכל שאר השרים.

הצכא מופיע, דגלים מתנופפים ברוח בהצדעת
כבוד לראש הממשלה בפועל ולרמטכ״ל. אך מנשה
שמיה יו ש ב בסמוך, מרגיש, כאילו הצדיעו רק לפניו.

אומגה. חיילים חסונים, חמושים, נושאי ציוד קרב
מלא, מטפסים על המיתקן הרם וגולשים בחבל מעל
לראשי הקהל. התרגיל המרתק מושך את מנשה: הוא
נוטש את שכניי המכובדים. ומתקרב לחיילים. אחרי
שעמד דום לזכר החללים, יצא לחפש טרמפ הע רה.

הכל כסדר
שלא כמניטה, שילמו

69,999

הצופים האחרים דמי כניסה, כדי לחזות כמפגנים הספורטיכייס של הצכא, שנערכו כאיצטדיון הענק שכרמת־גן.

אחד מתוך רככה. בליל העצמאות הצטרף מנשה להמון הרב׳ הנוהר אל שפת הים.
ברחבת הכנסת הצטופפו אלפי צעירים, זקנים, שרצו קצת לשמוח, לשיר׳ להדחק. הוא הצטרף
למעגלי ההורה, שר, צעק, טיפס על עמודי חשמל, כדי לראות את תזמורת מכבי האש.
ביקור אצל ראש העיר
כדי להופיע כנשך
ראש העיר,
כגן הנכיאים, חייכ
אדם להיות דיפלומט
או איש מכוכד,
כעל הזמנה מוזהבת.
למנשה אין
הזמנה כזו -נראה,
שמר רוקח
•רעיתו ;משמאל)
שכחו להזמינו. אכל
מה זה חשוב -
אפשר לראות את
הכל מכחוץ. העיקר
כשיחזור לשכונה, יוכל לספר לח בריו
המתפעלים:
״הייתי במשיכת-
הגן של ראש העיר,
ראיתי את כל הנכ בדים
והגברות ה יפות.
יאכא-יה, איזה
כייך:״
מכער הכניסה.
הוא סוקר את ה אורחים:
הסדרנים
והשוטרים נותנים
לו לחזות כאות נפשו
-כי זה ככל
זאת יומו .״עצמאות
או לא עצמאות
ץ״ הוא שאל.

ה סיו ם. מנשה כבר עייף. זה יומיים, שהוא מסתובב בחוצות העיר, כשעיניו אוגרות את המראות. תהלוכת
ההישגים, המראה את התקדמות המדינה בכל השטחים, מסיימת את תוכנית החגיגות. למחרת עומד מנשה במקומו
הקבוע, חבילת עתונים מתחת לזרועו, ובפיו כותרת המאורע האחרון. יום העצמאות עבר, עתה צריכים לעבוד.

במד העם זהב ועוברת

אנשיםעלה סו ס :

מחזה מרהיב עין. אבל במרכז נשארו רגלי החייל הרגלי.

המולת יום העצמאות נדמה. הדגלים הת נפנפו
עייפים, משתלשלים מן החוטים ברחובות
הראשיים, מתנודדים מעט ברוח החמ סין,
אולם על פני הארץ נשבה רוח קלה,
אחרת, מרעננת יותר: בעזרת עורכי הע־תונים,
שהוטסו במסעו המפואר לאמריקה,
יצר דוד בן־גוריון רוח אופטימית חדשה,
שהראתה סימנים חיוביים ראשונים במשק.
מספרי המליונים הראשונים קישטו את הע־תונים
הישראליים. ההרגשה הכללית: בי. ג׳י.
יביא כסף, חומרי־גלם, אספקה. ועם זאת
יביא, דרך אגב׳ קולות נוספים למפלגתו.
לא רק ראש הממשלה, האחראי לגשם הזהב,
הטביע את חותמו על מצב־הרוח. גם שר־הבטחון׳
האחראי לברזל ולעופרת, לא נשכח.
לאט־לאט הבין האיש ברחוב, כי בגבול
סוריה לא התנהל משחק־אידיאנים, שהקרבות
הגיעו בעוצמתם לשיאים של נגבה, חולייקאת
ולטרון. יחד עם השמועות, שלא ניזונו ע״י
אינפורמציה רשמית, חדרה גם ההכרה שה־מסה
ספקות: חיילי צה״ל החדש, האחר־מלחמתי,
עמדו בקרבות אכזריים אלה בכושר
קרבי, שלא נפל מכושרם של נושאי כובע־הגרב.

היום
ומחירו

הנשיא הישיש

:שלישו, רב־סרן ארנון, תו מן בו בשעה שהג׳יפים עוברים.

החלל האזרחי:

י רו ש לי ם

היא התעלפה. החובשות נזכרו בחללים אחרים, בימים אחרים.

הוגנה: הנשיא חזר הביתה. ההמונים נהנים ממלחמת הרמקולים.

לפני שנתיים גלגלו האזרחים את המילה
עצמאות על שפתיהם בהנאה, בהרגשת חנד
הון. עוד היה טעם מוזר למילת־הקסמים,
עוד לא הספיקה להכנס למילון היומיומי של
המדינה הצעירה. ההמונים, שהצטופפו בצדי
הרחובות, היו מלאים התלהבות עצומה. לעו מתם
היה הארגון גרוע ביותר.
לפני שנה פגה ההתלהבות במקצת, אך
הארגון השתפר.
השנה היה הארגון מצוין — התלהבות
כמעט שלא היתה. מלבד בירושלים (וגם שם
לא במידה רבה) ,לא דאג איש לחג ההמונים.
ההמונים נראו, כאילו הסכינו, כי עליהם
לעשות הכל לפי פקודה מלמעלה ; כי המדי נה
תארגן את שמחתם.
כרכה כלתי רשמית. עד השעות
האחרונות, שלפני תחילת תוכנית החגיגות,
שררה בירושלים הדאגה, כי כל הענינים יעמ דו
בצל אי־ההבנות. לפי התוכנית היו צרי כים
להניח שלשה זרי פרחים על גל־העד,
שהוקם לזכר חללי מלחמת העצמאות על הר
הרצל. הוחלט, כי רק שלשה גופים זכאים
להניח זרי פרחים ביום גדול זה: ממשלת
ישראל, צ.ה.ל ,.הרשות המקומית.
נכי המלחמה בירושלים גם הם הכינו זר
פרחים. כשלא הוזמנו לטכס ההנחה, פנו לו עדת
ארגון הטכסים. כאשר הועדה לא נענתה
לבקשת הנכים, איימו לפרסם את האיסור
ולהחרים את החגיגות. אולם ברגע האחרון
נאמר להם, כי לא תהיה כל התנגדות, אם מי שהו
יניח זר פרחים על המצבה, אחר גמר
הטקס הרשמי.
עם רדת הפמליה החשובה, שהניחה את הז רים
הרשמיים, נראתה קבוצת נכים עולה
לבית הקברות על הר הרצל. בידיהם נשאו
זר פרחים, ברכת חברים לנשק, לאלה שלא
חזרו לביתם.
למחרת נהרו כלי רכב צבאיים עמוסים
חיילים חמושים, בבגדי עבודה. הם פנו לע בר
האיצטדיון החדש, שהוקם בין גבעות נמו כות,
המהוות אמפיתיאטרון טבעי. שם, בש רב
החמסין, נערכה חזרה כללית של מיסדר
העצמאות.
אחרי ארוחת צהרים במקום, חולקו להם
כדורי נובידרין. כאשר הופיע הקהל, עמדו
החיילים בטורים ישרים, מצוחצחים, עייפים
— עוד לפני תחילת המצעד• כאשר החלו,
פה ושם, חיילים וחיילות להתעלף מחמת
החמסין, לא היה בזה פלא. יחידת נושאי
האלונקות טרחה ועמלה לעזור למתעלפים.
גם חבריהם האזרחים, במגן דוד אדום, לא
היו חסרו עבודה. קהל הצופים, שתפס מקום,
לאורך מסלול המצעד, עוד בשעות הבוקר,
אף הוא הקריב קרבנות לא מעטים לקרני
השמש הלוהטת.
כאשר התקרבה קבוצת החוד של המצעד,
צעק אחד הילדים הנוכחים בהתפעלות :״אבא,
זהו צעצוע?״ הוא שאל למראה המטה ה צבעוני
של רב־הסמל, הצועד בראש התזמו רת.
אמר אביו :״לא, זה מטה קסמים,
שעושה מוזיקה״.
מעל ראשם טיפס על עץ תימני בעל
פיאות מסולסלות. הוא לא טיפס מרוב פחד,
אלא כדי לחזות במיפגן הצבא השייך גם לו.
למראה הטנקים המרעישים עולמות, התמלא
גאוה, פקח עיניו בתמהון. היתד, זו הפעם
הראשונה, שראה מפלצות־פלדה אלו. אך בני
ירושלים האחרים הכירו היטב מהו טנק —
לא של צ.ה.ל ,.כי אם של הצבא הבריטי.
״דן״ מצטדק. בעוד שבירושלים תחרו

ונה
רמקולים של שני עתונים: מי מהם יקים
יותר רעש (ראה להלן) ,הצטיינו רחובות תל־אביב
בהעדר כל רעש, רק בשעה מאוחרת
בערב הציל קול ישראל את המצב, בשידורי
מוסיקה לריקודים.
מיפגן הספורט של הצבא, שנערך ביום
הרביעי אחר הצהרים באיצטדיון, היה השנה
מסמר החגיגות באזור תל־אביב. מאות נה גי
המכוניות התפעלו מן הארגון המופתי של
התנועה. המשטרה חסמה את התנועה בכיוון
אחד, דאגה לתנועה סדירה ומהירה•
בדרך חזרה, לא התנהל הכל כסדרו. המ כוניות
הפרטיות (במספר למעלה מ־ 200 של
המוזמנים הרשמיים) יצאו ראשונות, הגיעו
בשלום. האוטובוסים, שהיו צריכים להסיע
רבבות, לא יכלו לעבור, הנוסעים רטנו וגיד פו.
למחרת היום פרסם דן גילוי־דעת ארוך
בעתונות, הצטדק בהסבירו, כי המשטרה אש מה
בדבר.
״זהו יום העצמאות האמתי״ ,סיפרו האנ שים•
״אם דן מצטדק, סימן שנעשה רגיש
לדעת הקהל. ואולי זה בגלל תכניות ההלאמה״.
סיגרים וביקור כיוון. באיצטדיון נפל
חלק גדול מההתפעלות וההערצה בחלקן של
החיילות השומרות על הסדר. רבי־הסמלים
של היחידות קיבלו הוראה לשלוח רק בחו רות
בעלות ״הופעה״ מתאימה. התוצאה :
האיצטדיון המה ממאות בחורות יפהפיות,
לבושות מדי חאקי מגוהצים, ענודות סרט
״ש״ג״ .נספח צבאי זר שאל בסקרנות :״מה
עושה צ.ה.ל. בבחורות המכוערות?״.
הבחורות קיבלו הוראה להתנהג באדיבות
רבה, כדי לקבל את פניהם של הדיפלומטים
והקצינים הגבוהים. לפיכך נהגו בנימוס מיו חד
באנשים שעישנו סיגארים. משום מה היה
לרבות מביניהן הרושם, כי *דיפלומט בודאי
מעשן סיגר״.
הצבא איבד את עיקר הערך, שיכול היה
להפיק בחו״ל ובעתונות המקומית מן המפגן
היפה: העתונות הממשלתית, כרגיל, לא
דאגה לסידורים הגונים לצלמי העתונות, שלא
ניתן להם להתקרב לחיילים למרחק כדרוש
למלוי תפקידם כראוי.
תופעה מיוחדת ליום העצמאות השלישי
היו מאות התיירים המשוטטים ברחובות. רק
דבר אחד לא היה מובן להם: מודעות העצ מאות
שנראו בלתי־עבריות בהחלט .״לולא
ידעתי, כי אני נמצא במדינת ישראל, הייתי
חושב כי זהו שלט־תעמולה יווני, המזמין
אותי לבקר את חורבות יוון העתיקה ומקדשי
השיש של אתונה״.
החגיגות, שהיו מגוונות ביותר, שמרו, בכל
זאת, על נימה אחידה, שציינה את התחלה וה סוף
כאחד. לפני שקיעת השמש, ביום רביעי,
עבר רטט של חרדה בלב הקהל, כשנשמעו
צופרי האזעקה, שהזכירו לאזרחים את המחיר
היקר, ששולם עבור מדינתם.
אותו רטט חרדה עבר בלבבות לפני שקיעת
השמש, כעבור 24 שעות, בתום החגיגית.
טייס האוירון הקטן, שנפל לתוך הים והתר סק,
הדגים בורה מוחשית את מחיר היום,
טבע חותם עצוב על צהלת החג.
את שנת העצמאות הרביעית התחיל הישוב,
כמו שסיים את השנה השלישית: בדומיה
לזכר גיבורים, בהכרה, שהעצמאות היא נכס
התובע קרבנות מתמידים.

המעמד השלישי
המושד והבחורה
משלחת הנכבדים נכנסה לחדר האורחים
הגדול, ישבה על הספה המרופדת, החליפה
מחמאות וברכות עם אב הבית. רגעים רבים
עברו באוירה מנומסת זו: האורחים לא
רמזו על סיבת ביקורם. גם המארח, הבקיא
במנהגים הערביים, לא הראה כל סקרנות.
כאשר נכנם נער יחף, נושא מגש ספלי
קפה שחור, השמיעו האורחים את הסירובים
המקובלים. אולם הפעם -נתברר, כי סירבו
לא רק מטעמי נימוס — כל זמן, שלא יבטיח
המארח להענות למשאלתם, לא ישתו את
הקפה — סמל הכנסת האורחים. והמארח,
שלא יכול לשאת בעלבון, ענה :״שתו וכבדו
אותי בנוכחותכם. את כל אשר תבקשו —
אעשה״.
בלגימות קולניות שתו האורחים את הקפה.
״ומה משאלתכם, יא ג׳מעאה?״ שאל האב.
״באנו לבקש את יד בתך׳ יא אחינו הנכבד.
אמנם שמענו, שהנערה עצמה מהססת, אולם
אתה, אביה, יכול י להחליט כישר בעיניך.
שולחנו מוכן לשלם עבורה מחיר טוב,
והמושל עצמו מעונין בנישואים. אלה. ומי
אנחנו,״ שאלו בהגיון משכנע ,״שנתנגד לרצון
הוד מעלתו המושל?״
״מי אנחנו באמת?״ ענה האב, בנידנוד
ראש .״רצון אללה ייעשה ואני אתן את בתי
לאשה.״
״הסירי את הצעיף.״ כעבור מספר
ימים, הגיעו שמועות על המעשה לאזני המו־

״העולם הזה״ ,מס׳ 707

החייל: איש בצריח. מעל ראשו — הת להבות
ירושלמית. הוא דומם. המהרהר הוא
על כך, שברגע מכריע יהיה הוא חומת־המגן,
לא הטאנק הכבד, המצופה שריוני פלוה.

של הצבאי. הוא נדהם מן העובדה, שהנכבדים
השתמשו בשמו, כדי ללחוץ על האב. שלח
לקרוא לבחורה עצמה. בדרך כלל, כאשר
נכנסת אשה ערביה לחדרו של גבר — יהיה
זה פקיד, רופא׳ מושל — נוכח תמיד אדם
שלישי במקום. אחרת עלולים אנשים להסיק
מסקנות׳.אולם הפעם עבר המושל על החוק
האילם: הוא הזמין את הבחורה לחדרו וסגר
את הדלת.
״הסירי את הצעיף,״ אמר לה ,״וספרי את
כל הענין. לא אני שלחתי את האנשים לבית כם
; אם אינך רוצה בנישואים, אעזור לך.״
הבחורה סיפרה לו, כי רצו להשיאה לתושב
ג׳לגוליה (במשולש הקטן) ,בן 40״גם אמי
נישאה לאבי, כאשר היה בן .40 היא ילדה
לו 5ילדים, אך אבי החולני הפסיק לעבוד
ולפרנס את המשפחה. דאגת הפרנסה נפלה
על אמי. היא טרם טעמה את החיים, וכבר
נאלצה לעבוד, כדי להבטיח את מחיית משפח תה•
אני עוד צעירה, יא סעאדת אל־חאכם,
ואיני רוצה שגורלי יהיה כגורל אמי.״
כשנודע הדבר בכפר ג׳לג׳וליה, נדמה לתו־שביו,
כי העולם נחרב .״לאן נגיע, אם בחורה
תחליט בדבר נישואיה?״ התרעמו בבית הקפה
הקטן .״לוא סרבה בתי להינשא לאיש, שיער תי
לה׳ הייתי הורגה,״ הכריז תושב משופם,
חבוש כפייה.

האזרח: פלאח באבו־גוש. מעל ראשו
— סיסמאות נלהבות. הוא שותק. המהרהר
הוא על כך, שאבן־הבוחן למוסר המדינה יהיה
הוא, לא הסיסמא הכתובה, כי קל לכתוב.

במדינה
אלף בכל המדינה) בהשוואה ל־ 3500 גליונות
של עיתונו הקודם, ידיעות אחרונות (20.000
תפוצה) ,שאותו נטש, כדי להקים את מעריב
הקואופרטיבי־למחצה, יצא לירושלים, שהה
שבוע ימים במשרד מערכתו המפואר בבירה,
שעלה, לפי אומדן 8000 ,לירות, תיכנן מסע
מלחמה להגברת תפוצת עיתונו.
כצעד ראשון הכריז על מוסף יומי ירו שלמי
לעיתון, מלווה במתן פרסים: ידיעות
אחרונות גילה את הסוד, הקדים בהוצאת
מוסף ביום להוצאת מוסף מעריב. אחר עש רה
ימים התערב דב יוסף, שהיה אז שר

אפשר לקבלו לפי סימנים במערכת מעריב״.

רק עיתון שד מפא״י: כעבור עשר
שעות, כשהנערים, המשוחררים משום מה,
מחובת חינוך חובה, פרצו לרחובות עם גליו־נות
עיתוני הערב, נוכחו ראשי הסניפים,
כי לא נשתנה מאומה.
תפוצתו של ידיעות אחרונות עדיין עלתה
על זו של מעריב בחמש מאות גליונות. למערכת כאשר משכיר הרמקולים פנה
הדור בהצעת שירותו, נדחה, חסך בכך כמה
עשרות לירות להדור.
תפוצתו של הדור היא גדולה למדי, בהס
במשרד
המימשל התווכחו הפקידים ביניהם.
״לוא היה הכפר תחת שלטון עיראק״ ,אמרו,
״היו אנשים רוגמים אותה באבנים. זהו צעד
ראשון לקראת קידמה אמיתית של הערבים !״
עתונים 3000 דעומת 3500
בירושלים, בירת המדינה, ציבור התושבים
שמרני יותר מאשר בשני כרכי החוץ —
תל־אביב וחיפה. אחת התוצאות: ירושלים
היא העיר היחידה בארץ, בה עולה תפוצתו
של ידיעות אחרונות על זו של מעריב.
כאשר ד״ר עזריאל (ר׳ איפכא מסתברא)
קרליבך, עורך ובונה מעריב גילה, כי תפוצת
עיתונו בבירה הוא 3000 גליונות (מתוך 40

הזר ההפגנתי של הגבים כירושלים,
על אף האיסור, ברכת חברים•

האספקה והקיצוב, גזר על המוספים בגלל
המחסור בנייר.
גם שעון של גברת: מלחמת התפו צה
נמשכה בכל עוזה ; כשנגמר ריהוטו של
משרד מעריב (אורות ניאון, וילונות, מרב דים)
נזדרזה מערכת ידיעות אחרונות, נטשה
את תאה הצר בבניין סנסור (בו שוכנות שתי
המערכות גם יחד) עברה לדירה מרווחת ב קומה
השלישית של אותו בניין. בדלת ה שלישית
ממשרדו הישן של מעריב, המשמש
מחסן עיתונים ישנים לאותו עיתון•
ביום העצמאות תש״י הנהיג מעריב שידו רי
תקליטים, והצגות סרטים בליל חגיגות
העצמאות. קהל גדול הצטופף ברחוב בן״
יהודה, צפה בסרטים ההוליבודים המיושנים,
בסרט ישראלי או שניים, רקד הורה, קרקו־ביק,
שאר ריקודי עם לפי צלילי תקליטי
מעריב.
נזדרזו במערכת ידיעות
השנה שיגרו איש מיוחד, נציג ההנהלה, שקבע רמ קול
בגזוזטרת המשרד הירושלמי, סדין לבן,
לשימוש כבד קולנוע, בגזוזטרת הבית שמ מול.

פרוץ חגיגות העצמאות, פתחו שני ה רמקולים
בשידורים, שתי מכונות ההצגה ב תמונות,
הפריעו לסירוגין אחד לשני. כאשר
תמונות סרט ההפוגה הופיעו על בד מעריב,
שנמצא במרחק עשרים מטר מבד ידיעות
אחרונות, פתחו אלה בתקליט ״בואי מהר,
מהר״ .נציגי המערכות צעקו לתוך הרמקו לים,
תבעו מהקהל ״להתמרד נגד ידיעות
אחרונות, המפריע לשעשוע ההמונים״ .התשובה,
כעבור חמש דקות :״התמרדו נגד
מעריב שאינו נותן לרקוד״.

העץ כידי האדם
לא צעצוע, כי אם מטוז־קסמים.

״העולם הזה״ ,מס׳ 707

אחרונות,

לבסוף וויתר מעריב, הפסיק את תכניתו.
למחרת מוצאי יום העצמאות, הצליח ל התגבר
על ידיעות אחרונות, שנטש את ה שטח
בחצות.
בשתים לפנות בוקר, כשנראה שההמון עו מד
להתפזר, נקטו בהמצאה: קריין הרמ קול
חזר והודיע, בכל עשר דקות, על שעון־
יד של גברת שנמצא ״הקשיבו ! הקשיבו !
והמערכת תמכה על מספר מינויים גדול.
מסתפקת במכירת 2001 גלימות ליום (תפוצה
15 אלף בכל המדינה).
ההסבר למספר המדוייק: אלפיים גליונות
נמכרים, גליון אחד ניתן כמנוי חינם• בעל
המנוי: דוד בן־גוריון.

רק לזקוקים לו, בעלי ס/״ 30 נכות ומעלה.
ספק אם תתקבל דרישה הגיונית זו, הדו רשת
החשת מתן הסמלים והגדלת יעילותם.
אותה נטיה כללית לשכחה, שמנעה מתן
אותות הצטינות לחיילי החזית, תפגע גם
בנכים.

השוק השחור
בי! 1ס בחנות פרחי
חברות אחדות, העוסקות ביבוא חבילות
מזון, אינן אלא כנופיות רמאים, העוסקות
בהעברת הון מזה, ואספקת חבילות מזון
במחירים מפולפלים מזה.
אחת החברות הללו נוסדה במיוחד, כדי
להעביר הון של אדם אחד מקפריסין, והיתה
מוכרת חבילות במחירים שבין 16ל־ 20 לי רות
(שערכן פחות משליש מהסכומים הללו)
לאנשים פרטיים. העסק הזה התנהל בחנות
פרחים. ואמנם החשבון היה נכון: אלה ה יכולים
בימים אלה להרשות לעצמם את ה רומנטיקה
היקרה הזאת של משלוח פרחים
(זר שושנים —שתי לירות ; צפורן —סד פר׳;
גלדיולה — עד 300 פרוטות) ,הם אשר יקנו
חבילות מזון יקרות, בפרט כשאלו מכילות
תפוחי עץ (אשר לפיקוח על מחירי הפרחים
מתנהל ויכוח ; יש אומרים, כי לא הוחלט
לבקר את המחירים, מאחר שגם תנובה קו בעת
מחירים גבוהים).
השבוע, לא הסתפקה המשטרה בחבילות
מזון. היא הרחיקה לכת בעקבות החבילות
הללו, הנמכרות בדמות מנות יפות, במחי רים
מופקעים, במסעדות. התוצאה: חמשה
בעלי מסעדות ובתי קפה נעצרו, הפסקת אס פקת
הבשר לשתים מהמסעדות הידועות ב עיר
(צעד אדמיניסטרטיבי) ,שבעה דוחי״ם.
״פעילות נדירה כזאת של המחלקה הכלכלית
אינה אלא התחלה,״ העיר אחד מראשי הפ עולה
,״אך אין זו זכות מיוחדת׳ באשר ה מקרים
מתגלגלים ממש ברחובות צריך
רק להתכופף — וכבר יש לך תיק ביד״.
(המשך במדינה בעמוד ) 10

תודת האומה
נדחף ב תור
תור ארוך הזדנב ליד תחנת האוטובוס.
כשהגיעה המכונית, קרב בחור צעיר, נגש
אל ראש התור, ניסה לעלות בין הראשונים.
צעקות מכל עבר קידמוהו, אנשים דחפוהו
במרפקיהם, קללות ניתכו על ראשו. האיש
לא ידע, אם להמשיך בדרכו או לחזור אל
סוף התור, לעמוד בצפיפות בין האנשים
הנדחקים. לבסוף צעק :״אני נכה, תן לעלות,
אני לא יכול לעמוד בפנים״.
במקרים מעין אלה עומדת בפני הנכה,
הבריא במראהו, הברירה: להיות ככל אחד,
להדחק, להיות תלוי בחסדי מעצורי המכונית
ומרפקי האנשים, או לצעוק חמם, לטעון
שהוא נכה ,״שאינו יכול״ .כדי לפתור בעיה
זו הועלתה הצעה — :נכי המלחמה יקבלו
סמל מיוחד, שיהיה להם לעזר בעתות הצורך.
מי זכאי לסמל? יש אומרים — כל הפצו עים
והנכים, כנהוג בכל הארצות .״לא
אומר רפי קוצ׳ר, פגוע בשתי רגליו, לשעבר
מפקד מחלקה בנגב, עתה חבר שער הגולן,
לדעתו — צריך הסמל להנתן רק לנכים בעלי
דרגת נכות גבוהה, שמצבם קשה. את נמוקיו
הוא מפרט במכתבו למערכת שבועון החייל
העברי :״הדריכות לעניננו בציבור הולכת
ופוחתת ...אנו חייבים להיות מציאותיים...״
נכה קל, שיעלה מחוץ לתור, ייראה ״כבחור
בריא כשור, הנדחק בראש התור״ .הסמל
צריך, לדעתו, להיות בעל ערך מוחשי
ביותר לתועלת הנכה, ויהיה כזה, אם יינתן

האדם כראש העץ
* למשל :

שיתוק חלקי ביד, או ברגל.

לא פחד, כי אס סקרנות.

ז. כ־ת מרזח בהארל -רובע הכושי הפרוע בניו־יודק

.5טאד׳ ביט׳ נלמעלהז, בתפקיד בעד בית
המרזח, מעודד את לקוחותיו לרקוד ולשמוח.

.6פתאום£נכנ 0ת אשה. המחפשת אחבעלה. היא רוצה להתנפל על הרקדנית, שפיתחה אותו ושבתה את לבו. שנים* מבין
הנוכחי אוחזים|בה עד שחמתה מצטננת. האולם מתרוקן והיא מתפי סת, תוך כד ריקוד. ע בעלה. החוזר בתשובה.

.3הלקוח והרקדנית משתגללים ומתפרעים בהתפרקות פרימיטיבית.

.4ב קצב שגעוני. כ שכל שריר מתנועע
לצליל הגיא! הפראי. רו קד הזוג ריקוד
מודרני, שמקורו בג׳ונגל האפריקאי,
בריקוד• השבט הפראיים ובטקס׳ דת.

הופעת הטרופיקאנה עוררה ויכוח סוער: התלהבות חמה. כעיקר מצד
הנוער, התנגדות כמעט סנובית מצד מבקרים רכים.
יש שאמדו: זוהי הבעה גאונית של חדוות החיים של עם פרימיטיבי.
אמרו האחרים: אירוטיות מזויפת, ערבוביה על הכמה.
העולם הזה ביקש את הלהקה, טרם צאתה מהארץ, לערוף לפניו הצגה
פרטית. התמונות שבעמודים אלה יתנו הזדמנות גם לרבבות, שלא היתה
להם אפשרות לבקר כהצגה, להגיע לכלל דעה משלהם.

( המ שן

במדינה מעמוד ) 7

התקפה פ ד סייפים
משאורגנה המחלקה הכלכלית של המש טרה
(שנטלה לידה את סמכויות הפיקוח של
משרד הקיצוב והאספקה ז״ל) ,עמדה בפני
מנהליה השאלה: כיצד לפעול, בלא להפ סיד
את אהדת הקהל י במצב רוח מרומם,

שירטוט השלטים
נשיקה בפרוטה...
מלאי רצון ומרץ, החלו אנשי המשטרה ה כלכלית
את השלב השני של המסע נגד ה שוק
השחור.
כיום, מקץ ששה שבועות, ברור לכל אלה
היא שוק
הנוגעים בדבר, כי ״כל הארץ
שחור אחד״ .והשאלה העומדת עתה בפני
אותם מנהלי המחלקה היא: כיצד להשתלט
על הכל? הרי המשטרה, כגוף המוציא ל פועל,
אינה יכולה לסגת. אין גם סיבה מס פקת
לנסיגה כזאת, סבורים העומדים בראשה,
ההיפך נכון.
לוא ניתנו למשטרה הכוחות הדרושים ועוד
כ־ 2000 שוטרים ״כלכליים״) ,היה השלטון
מצליח במלחמתו נגד העסקים הבלתי חו קיים
לסוגיהם. לזה דרוש: א) להקים בתי
סוהר במדינה, שישכנו את כל העבריינים ;
ב) לחבר מחדש את החוקים לשעת חירום,
כדי להתאימם למציאות (חסרים בהם כמה
סעיפים לעבריינים, חצאי עבריינים, רבע־עבריינים,
שהמחוקק לא חלם עליהם ; ג) ל חסל
במדינה את המסחר, את המלאכה, את
התעשייה, את ענף המזון, מהכפר ועד בתי
מלון מפוארים. כל זאת יודעים האחראים
למלחמה הנוכחית נגד השוק השחור.
הואיל וזה שייך לכנסת ולא למשטרה,
מדמים הלוחמים האמיצים את הרעיונות הל לו
בלבם, וממשיכים בפעולה. לפי שעה אין
גם סכנה לחיסול גמור של משק הארץ, מ אחר
שתוספת השוטרים (מספרם הנוכחי :
)900 הוא תהליך, העלול לארוך לא פחות
מאשר משטר הצנע.

נישואין בשוק שחור
ה״ספתח״ של המשטרה בתפקידה החדש
היה מוצלח. אנשי המחלקה הכלכלית ישבו
ותכננו, והחליטו לנקוט בשיטה של מבצעי
בזק, המושתתים על יסוד האפתעה. הם
החלו בסריקות אחר מבריחי המזון במבו אות
העיר. פעולה זו לא הפחידה את סוחרי
הזהב, שהמשיכו בריקוד השדים ברחוב לי־לינבלום
וחשבו בלבם :״הם מחפשים עו פות,
זה לא נוגע לנו״.
אולם באותו זמן, כאשר עמדו השוטרים
במבואות הערים, תיכנן המטה את ההתקפה
על הסייפים והחיפושים בבתים. בעוד נמשכת
הפעולה נגד הסחר הבלתי חוקי בזהב, כבר
החלה הפעולה נגד ענף הרהיטים: הפעולה
הקונסטרוקטיבית (הממשית) הראשונה בקנה
מידה גדול, שנערכה על ידי המשטרה. הש בוע
נעצרו שבעה בעלי בתי חרושת, בעלי
בתי מלאכה, בעלי חנויות רהיטים. שבעת
המעצרים לא היו אלא חלק קטן של הפעולה
הגדולה, שהקיפה את כל הארץ• בסך הכל
נערכו 87 בדיקות בענף הרהיטים. המשטרה
גילתה, כי סוחרי רהיטים מוכרים ארון ב־600
לירות במקום ; 98 כי בחנויות רהיטים מס תירים
את הסחורה ! כי בעלי בתי חרושת
מייצרים רהיטי מותרות על אף האיסור ; כי
רהיטי ״לכל״ נמכרים בתור רהיטי מותרות
(על ידי אותם בעלי בתי חרושת, הרשאים
לייצר רהיטי מותרות) ; כי אלה הרשאים ל ייצר
רהיטי מותרות, ולמכרם במחירים מסו•
יימים, קיבלו בעבורם מחירים של אלף לילה
ולילה. המסחר ברהיטים עומד כולו בסימן
של הפקרות.
זוגות אינם יכולים להתחתן. אין באפשרו תם
לרכוש מטה, ארון או שלחן. בעצם לא
נגלה כאן דבר חדש. כל זה ידעו רבים• אך
כאשר המשטרה יודעת — נקרא הדבר פעו לה•
התוצאות: מעצרים, עורכי דין עסוקים
מעל לראש, ערבויות של אלפי לירות, עבו

רבה לבתי המשפט. עוד תוצאה: קנסות
גבוהים לקופת הממשלה. רק תוצאה אחת
חסרה: הרהיטים עדיין אינם זורמים אל ה קהל
במחירים הנורמליים.

דרכי חיים
סדר הוא סדר
״הננו מבקשים מכב׳ לסלק מיד את החוב
הנ״ל, והננו מפנים את תשומת לבו, שאם
גם הפעם לא נענה על ידו, נאלץ לאחוז ב אמצעים
לשם גבית החוב, וכל ההוצאות ה כרוכות
בדבר תחולנה על_כב׳.״
מכתב זה קיבל תושב תל אביב ממחלקת
החשבונות של בית החולים העירוני הדמה.
המדובר, כפי שאפשר להבין, בחוב עבור
טיפול בחולה. אולם איש לא ינחש מה היה
שעור החוב.
הסכום 50 :פרוטה.
מתוכן המכתב ברור, כי אין זו הפעם ה ראשונה,
שהנהלת בית החולים פונה לאדם
הזד, בנידון החוב. יש להניח, כי מהיר בולי
הדואר עלו כבר על החוב. אך צריך להודות :
סדר הוא סדר. זאת הבין גם האיש, שאליו
נשלח המכתב. אלא מה? פשוט לא היה לו
זמן לגשת לבית החולים, כדי לסלק את ה חוב,
כי הנו אדם עסוק מאד• אולם יום אחד,
לאחר התזכורת השלישית, גמר אומר לסדר
את העניו: שכר מונית הלוך וחזור, שילם
את החוב ברחוב בלפור. בסך הכל עלה לו
הדבר 650 פרוטות.

13׳ ,כרב רע
בענין החל הכלב המחונך ביותר של השכן.
שני עורכי דין, שלשה פקידי בית המש־

עוד בשנות השלושים עלה בלב הסטודנ טים
הרעיון לערוך נשפים, להשתמש בהכ נסות
לקרן התלמידים הנצרכים. אחרי מס פר
נשפים, קנה לו הנשף שם בארץ ואף
במזרח. החיילים הבריטיים החונים במזרח,
שבלו במחנות ומחנות נופש בסביבות חי פה,
החלו נוהרים לנשפי הטכניון, לבלות
עם נערות יהודיות. כשהחלו הנשפים לה־ות
יותר ויותר פופולריים, עברו לשטח נזגרשי
הטכניון ואולמות הלמודים.
במשך הזמן גדלו הנשפים, הפכו יותר
ויותר דמיוניים. אזרחי פלשתינה (אז) חיכו
בקוצר רוח לל״ג בעומר, ולנשף בשטח ה גדול,
הגובל עם רחוב הרצל בחיפה. מל חמת
העצמאות פרצה והנשפים נדמו, אנשי
הטכניון לקחו את הרובה, הלכו למלחמה.
כאשר חזרו, החלו לחדש את המסורת.
הפעם חסרו נסיון, בהעדר הותיקים שעסקו
בהכנות לנשף בעבר. בכל זאת, כאשר באו
ההודעות לנשף בשנתיים האחרונות, מהרו
האזרחים לצייד את עצמם בכרטיסים, שמ לות
חדשות, חליפות הגונות.
השנה — שנת צנע מובהקת — שנה של
חוסר נייר, קרטון ועץ, ישבו מאות סטודנטים
במטה מיבצע הנשף, אימצו את מוחו תיהם
וכחותיהם, למען הפוך את נשף השנה
לטוב ביותר בכל נשפי הטכניון. לדעתם,
אפשרי הדבר גם עכשיו. במסה הוכנו עשרות
הפתעות עצומות. דלפקים ואולמות של ל אומים
שונים, שיכניסו את הקהל שוחר ה נסיעות
למצב רוח של ״אני בדרום אמרי קה״
,או ,״זה בדיוק כמו בהרמון תורכי״.
עשרות תלמידים, הלומדים הנדסה וארכיטאק־טורה,
גויסו למלאכת התפאורות, חשמלאים
לתאורה. יקימו שעשועי לונפרק, יבנו גם
מנהרות זועה ופתויים אחרים, שיתנו לגברים
הזדמנות לחבק את בנות זוגם ״שבטח תב הלנה
נורא״.
בשנה שעברה הכנים נשף הסטודנטים ל מעלה
מ־ 5000ל״י לקרן בית הסטודנט. ה פעם
הפיצו הסטודנטים הזריזים שמועה, ש הדי
לאמאר, בכבודה ובעצמה, תופיע. ה תכנית:
אם תמכור הדי נשיקות בפרוטות,
תוכל להקים בשפתיה גורד שחקים לסטודנ טים
של הטכניון.
משטרה הניתוח נסת״
הכ;ת התפאורות
...תוכל להק|ם...
פט, שופט שלום בכבודו ובעצמו מטפלים
בדבר. כל המאורעות, שקדמו לפרוצדורה
החוקית והמשפטית בין שני השכנים בר חוב
ברוק בתל אביב, היו נמנעים אילולא
היה זה כלב מחונך, וכאן היה קבור הכלב.
אדון ירקוני מגדל דגי זהב. הוא אוהב
את הדג ואת האקוריון ; זהו ההובי היחידי
שלו. לשכן, אדון צפרוני, יש כלב קטנטן
וזריז ככספית. צפרוני אוהב את כלבו, הכלב
אוהב את דגי השכן, ליתר דיוק — את
האקוריון. יום יום היה הכלב נעלם מביתו
ובעלו היה מוצא אותו אצל השכן, מס־׳
תכל באקוריון.
בינתיים פרצה מגפה באקוריון — הד גים
התפגרו. ירקוני הזדעזע: מה הסיבה
לכך י הוא פתח בחקירה: החליף מים, הו סיף
מחדש את החמרים הדרושים, ומזון
בשפע. הדגים חיו ימים מספר וכעבור
זמן מה — שוב מגפה. ירקוני ראה אותם
צפים על פני המים ללא רוח חיים. היה
ברור: כאן פעלה עינו הרעה של הכלב.
הכלב גורש פעם ופעמיים. ירקוני סגר את
הדלת של החדר, שבו נמצא האקוריון. הד גים
היו בריאים ושלמים.
תשוקתו של הכלב לידידיו הדגים ולביתם
האקוריון היתד, גדולה. לילה אחד חזר יר קוני
בשעה מאוחרת הביתה וראה את...
הכלב. רק אז הבין מגדל הדגים את סיבת
האסון. לא היתד, זו עין רעה, זה היה משהו
יותר ממשי. הכלב עשה את צר כיול תו ך ה־אקוריון.
עתה היה הכל ברור. כעבור יומיים

שוב אירע האסון לדגים.
הריב היה חריף ביותר. החלו בחילופי מכ תבים.
לא הגיעו לידי פשרה. הוגשה תביעה
משפטית. עתה יהיה על השופט להחליט
בדבר.
נשפים הדי לאמאר בטכניון
נשף הסטודנטים בחי^ ,הנהו׳ לכל הדעות,
המאורע החברתי המרכזי בעיר העתיד
(שנשארה, משום מה, עיר העתיד זמן רב
מדי).

החידה הגדולה של משטרת ישראל נפת רה
השבוע: י שורון שיף ,״הממושמע עד
קצה היכולת״ ,כפי שמכנים אותו מכריו ה שוטרים,
בעל שפם נוסח פרוסיה של המאה
הקודמת, איש המחלקה הערבית של הסוכ נות
היהודית וחבר מפא״י, ששימש עד כה
מפקד מחוז חיפה, נטל לידו השבוע את
האגף מספר 1של מטה המשטרה — חקירת
פשעים.
עמדת מפתח זו גורמת לכך, שהמחזיק
בה, בארצות מסוימות, הנו האויב מספר 1
של בעלי השקפות אחרות מאלו של אנשי

אורות הניאון

ושם, היתה: מדוע אין ממנים ראש אגף
חקירות? התשובה באה עתה.
אגף החקירות של מטה המשטרה עבר
בינתיים ניתוח, המכונה בשפה הרשמית די־אורגניזיה
; נראה שהחולה טרם סיים את
תקופת ההבראה. הוא יהיה מורכב מארבע
(ואולי חמש) מחלקות: פלילית, פוליטית
(מודיעין) ,משפטית, כלכלית. בינתיים נודע
על מינוי חשוב אחר בתוך האגף: שלמה
סופר, הטוב והוותיק, שבין חוקרי משטרת
ישראל ,״שרלוק הולמס הישראלי״ בפי ה שוטרים
הפשוטים 28( ,שנות שרות במש טרה׳
מהן 14 בירושלים, שסולק תחילה ב־
״טיהור הגדול״ ,אך הוחזר בכבוד לתפקיד
לאחר חקירה) — יעמוד בראש המחלקה ה פלילית
של האגף במטה הארצי.
המחלקה הכלכלית (פיקוח׳ מלחמה בשוק
השחור) תעמוד תחת פיקודו של סגן מפקח
מחוזי מתתיהו סלע, שנתמנה למשרה זו עוד
לפני חודש, וכבר הספיק להנחיל אי אלו
מכות לספסרות בשלב ב׳ של ״המלחמה״.
נשארת השאלה: מי יעמוד בראש המחלקה
הפוליטית?
.עד כה לא נרמז דבר בנידון זה (מכל מקום

לא הגיעו הרמזים לאזני העתונאים),
מבינים, כי האיש יהיה בדרגה של סגן מפ קח
מחוזי, בהתאם לכלל. מכאן אפשר לצטט
רשימה של ״מועמדים עתידיים״ .אם באמת
יהיה זה המפתח למינוי — יוכיח העתיד
הקרוב.
פשעים מכונת ריה באדמה חוסיין לפני מלחמת השחרור התגורר
עבייד בג׳בליה ביפו. משהחלה הבריחה ה גדולה,
בשעת כיבוש יפו, נמלט חוסיין הר חק
מביתו, היה בעבר הירדן, בטול כרם,
ולבסוף השתקע בג׳בליה. אך הפעם בג׳ב־ליה
בעזה• עוד לפני ששה חדשים היר, תו שב
שכונה זו, עד שבא לביקור קצר ליש ראל.
כתוצאה מהביקור הזה הוחזר חוסיין
ליפו. הפעם לא לג׳בליה, אלא לבית הסוהר.
שם ישב כחצי שנה עד למשפט. בשבוע ש עבר
דן אותו השופט אליעזר מלחי לשלוש
שנות מאסר.
עמד חוסיין, בן ה־ ,65 בפני השופט, נשבע
שלוש פעמים בזו אחר זו (״אחת לא
מספיק״ אמר בהביטו השמימה בעד תקרת
אולם בית המשפט) וסיפר :״אני סוחר יר החדשים
קות
הייתי אולם במקומות
לא היו לו הקשרים והמקורות הנחוצים, ועל
כן לא היה יכול להמשיך במסחר, והפך פו בעל
אדמות
על חקלאי. אחד בשם סלים,
בסביבות טול כרם, נתן לו עבודה. היה מר־ויח
12 גרוש ליום. לא היה טוב, הלך לעזה.
גם בעזה לא היה מצבו של חוסיין מזהיר.
הוא עבד בכל מה שנזדמן, רצה להרויח.
יום אחד הוצע לו ג׳וב, שעלול היה להביא
רווחים. בא אליו אדם בשם מוחמד אל מוס־עני,
אמר :״בוא אתי מעבר לגבול, ליד
פלוג׳ה. שם יש לי משהו קבור באדמה. נביא
את זה בחזרה״ .חוסיין הסכים. התשלום ש הובטח
לו היה — לירה ועשרים גרוש.
עד כאן סיפורו של חוסיין ההמשך סופר
על ידי עד התביעה, רב סרן, שיצא בלילה
אחד לסיור בסביבת כביש פלוג׳ה. בחורשה
העזובה עמד בית הרוס, סיפר העד .״לפתע
הרגשנו בחמור על יד הבית. הקפנו את ה בית
ראינו עוד חמור, מהצד השני. נכנסנו
לתוך הבית ההרוס: בפנים נמצא הנאשם
ועמו אדם צעיר, שהצליח להמלט. במקום
שתי צלחות
נמצאו: מכונת יריד, לואיס,
כדורים, רובה איטלקי, אקדח, למעלה מאלף
כדורים ועוד חלקי נשק״ .חוסיין עבייד נע צר,
ומסר עדות למשטרה: את.הנשק החביא
באדמה האיש, שהזמין אותו לעבודה. הם
הוציאוהו וביקשו להביא בחזרה לעזה.
אולם התובע, נתן קנת, אמר, כי ״בימים
אלה יש חשד, שהנשק הזה הובא אל הארץ,
וזה דבר מסוכן״.

הארץ

.,.גורד שחקים
השלטון. יש לקוות שלא כך יהיה בישראל.
העמדה נמסרה לבשר ודם, ששמו ידוע
ברבים. עד כה רק התלחשו, ובעצם עמדה
המשרה פנויה. כל אלה, שעמדו לסירוגין
בראש האגף היו מצויידים בכתב מינוי של
״ממלא מקום״.
תחילה עמד בראש האגף הקצין הותיק רו־ברט
(רם) לוסטיג (ירון) ,שעזב את המש טרה
(ונתמנה קונסול בקפריסין) ,משהושם
מעליו הקצין נעמן סתוי: סתוי עצמו פרש
מהמשטרה לאחר ויכוח מסתורי, חופשה של
חודש׳ שהוארכה אח״כ לחדשיים בנסיבות
בלתי ידועות לקהל. מאז כיהן מר זלייגר
כמנהל המחלקה הפלילית, ואילו באורח בל תי
רשמי עמד בראש האגף סגנו של המפקח
הכללי, יוסף נחמיאס. השאלה, שהושמעה פה

אהבה מוטסת
אוירון נוסעים גדול התרפק מעל לשדה
התעופה בפורט וייאן (חרות).
ברקוביץ ישראל, ת״א

מצב משפחתי ץ

(מודעה ):דרוש מדריך לקיטנה. לפנות עם
פירות הנסיון (מעריב).
רותי גיל, ת״א

בתיאבון

(מודעה ) :במלאת 8שנים למרד גיטו
ורשה, יתקיים (יום הזכרון) בקיבות, ע״ש
לוחמי הגטאות (על המשמר)• .
שרה סגל, חיפה

עוד מפלנה

מחסור באספה לבעלי חי(ידיעות אחרונות)
יואל גולדברג, חיפה

.העולם הזה׳ /מם׳ 707

איראן
רפובליקה עממית
שוב התעלף הד״ר מוחמד מוסאדק מרוב
התרגשות. אולם הפעם לא מרוב שמחה —
הוא התעלף מבהלה. קולו נחנק בגרונו,
כאשר קם בישיבה רגילה של המג׳לים והו דיע׳
כי אימו עליו ברצח.
אחרי שחזרה אליו הכרתו הודיע, כי מעתה
ישא אקדח — כפי שהיה רגיל לעשות, עד
לפני הבחרו ראש ממשלה — ולא יעזוב את
בנין המג׳לים. כבר פעמיים לפני כן, בקר יירה
הפוליטית הארוכה שלו, השתמש המ דינאי
ההיסטרי־למחצה, בן ה־ ,71 בזכות-
המקלט המסורתית, לפיה חייו של אדם בטו חים
כל עוד הוא נמצא בבנין המג׳ליס, או
בארמון השאח.
מיד לאחר זאת הותאמו שני חדרים לצרכי
ראש הממשלה. האחד כחדר שינה ואוכל,
והשני כמשרד עבודה. בדיורו החדש לא
חסר ראש הממשלה כלום — מלבד מקלחת.
תוך מאמץ למנוע את הוצאת האיום נגדו,
זירז את עבודת הועדה, שמתפקידה להוציא
לפועל את הלאמת שדות הנפט ובתי הזיקוק.
בראיון עם סופר אמריקאי הכריז נאוואד
סאוואפי, הצעיר האחראי לארגון הפעולות
החילוניות של פידאיאן איסלאם, כי ראש
הממשלה בגד בעם האיראני, וכי סופו למות.
״לפקודתי עומדים 5000 איש, המוכנים להק ריב
את חייהם למען הרעיונות שלנו. המת נגד
לרעיונות אלה יוצא להורג ללא רחמים״.

רוש, כי הממשלה לא תתערב — והממשלה
אינה מתערבת.
ממשלה קומוניסטית. אולם אידי ליה
זו בין שני ארגונים קיצוניים, השייכים
מטבעם לשני הקצוות, עשויה להסתיים בכל
יום• אחרי שיישברו השאריות האחרונות של
שלטון הפיאודאלים, יחל מאבק בין שני ה שותפים
על השלטון.
לעומת האלפים המעטים של פידאיאן (המ רוכזים
בעיקר במספר ערים גדולות) ,מונים
חברי מודה רבבות פועלים עירוניים ואיכרים
מרודים. כבר היום נפוצים ניחושים רבים
ברחובות טהראן על הרכב הממשלה היציבה
הראשונה, שתקום באיראן מתוך קלחת
המאורעות — מורכבת, כמובן, מאנשי טודה.
כי הלך הרוחות בארץ בשל עתה לבחירת
ממשלת קומוניסטים, שאף פעם לא היו ב שלטון.
ואז
תפגוש בריטניה, לא בעסקנים בעלי

מאחורי האיומים וההפגנות של פידאיאן
איסלאם עומדים שותפיהם מן הקצה הפוליטי
השמאלי — חברי מפלגת פודה. מתחילת
המאורעות, שבאו בעקבות רצח רזמארא,
שיתפו הקומוניסטים פעולה עם הדתיים, שלא
היו אז אלא כלי שרת של הריאקציה במג׳ליס.
לאט לאט הצליחו פדאיאן להשתחרר מסיוט
בעלי האחוזות, היושבים במג׳לים בלא לאבד
מכוחם, כי טודה נשארה עמם.

עתה נוצד מצב, המאפשר לשני הארגונים
הבלתי־חוקיים להופיע בהפגנות פומביות ולד
למות
— ותו לא. חיידר באשא לא התרגש
מהתקפה זו. גם התקפות אחרות, חריפות
יותר, שפורסמו בעתונים אחרים, לא
עוררו בו שום התרגשות. מינויו היה תוצאה
גלויה של הכנעת הואפד לרצון המלך. כאשר
עלה אל־נחאס לשלטון, סירב להענות לדרישת
המלך, לתת לחיידר את תפקיד שר הב־טחון.
וכאשר פרצו השערוריות סביב המעילות
בקנית נשק מקולקל וגורמי המפלה בא רץ
ישראל, הכריח הואפד את חיידר להתפטר.
ע״י כך סולק אחד מעמודי׳*התווך של הש פעת
המלך בתוך הצבא. הואפד ניגש להש תלט
השתלטות גמורה על הצבא. הוא הוציא
את סמכות ההעלאה בדרגה מידי המפקדים
הצבאים והעבירה לידי שר הבטחון. ע״י שי מוש
בהבטחת העלאה בדרגה כשוחד, הצליח
לרכוש את אמון הקצינים.
״המצב בצבא הגיע לנקודה, שקצינים אינם
חושבים על מוות בעד המולדת. הם רוצים
למות — אם עליהם למות — בדרגה גבוהה
ככל האפשר״ ,התמרמרו קצינים גבוהים
שהודחו.

האנגלים לא התנגדו. כאשר נשמט
רסן השלטון מידי ראשי המפלגות במג׳ליס,
וההמונים המאוגדים בארגונים הבלתי־חוקיים,
פידאיאן איסלאם הקנאי, וטודה הקומוניסטית
הרגישו מה רב כוחם, מונה מוסאדק לתפקיד
ראש הממשלה בתקוה, כי ארגונו הקיצוני
ילכד סביבו את ההמונים. ואמנם, החוק הרא שון,שהועבר
ע״י המג׳לים׳ היה חוק העברת
נכסי חברת הנפט לעם האיראני.
אך זה לא סיפק את ההמונים. הם נוכחו
לדעת, כי גם לקיצוניותו של מוסאדק יש
מחיר. הוא נכנע ללחץ הבריטים, שהשתמשו
בנשק הגיוני ביותר: אם האיראנים ילאימו
את שדות הנפט ובתי הזיקוק, לא ידעו להפ עילם.
האמריקאים הבטיחו לבריטים, כי לא
יעזרו לאיראנים להפעיל את המיתקנים.
האנגלים לא יתנגדו, אם תוקם חברה לאו מית
איראנית, שתקנה את רכוש החברה
האנגלית — בתנאי, שהטכנאים האנגלים וה הודים
ימשיכו להפיק ולזקק את הנפט, שיימכר
לאנגליה.

— והפסיק אחרי ההתפטרות, פתח בהתקפה
חדשה .״חיידר באשא אינו אלא צעצוע בידים
חזקות (המלך) ,והוחזר כדי להשליט מרוה
פוליטית מסויימת על הצבא״ ,האשים השבועון.
לפי
דברי רוז אל־יוסף, לא הוחזר חיידר
בשל ידיעותיו הצבאיות .״אילו נערכה בין
הקצינים הגבוהים שבצבא בחינה, שלפיד.
יבחר מועמד למשרה זו, ודאי שלא היה זה
חיידר באשא. הוא לא הוכיח שום כשרון
בשטח הצבאי. ליהפך, אם לדון לפי מעשיו
הקודמים, הרי הוא האשם העקרי במפלה
פלסטין ; הוא שלח לחזית חיילים, שלא היה
להם שום מושג בלחימה. או שמא, שואל
השבועון ,״נקבע כשרונו לפי פעילותו במשטרת
פארוק החשאית, ובהנהלת בתי־הסוהרי״

מוחמד חיידר, מפקד
החללים לא ישובו
אחוזות, הניתנים להשפעת המרבה במחיר,
אלא ברפובליקה העממית האיראנית, שהת נגדותה
תהיה חריפה ועקרונית ביותר.

מצרים

אולם עתה, בעמדם בפני גל התמרמרות
המונית, בגלל עמדתם הפושרת בשאלת פינוי
הצבא הבריטי ממצרים, חיפשו מנהיגי אל־ואפד
לפייס את המלך, כדי שלא יצטרף למח נה
האנטי־ואפדי. הם הסכימו להחזיר את
חיידר באשא, בקבלם את כל התנאים שהע מיד.
הרשות
להעלות בדרגה או להדיח קצינים
תועבר לידיו ; הוא יהיה אחראי בפני המלך,
לא בפני שר הבטחון ; הסכום הכולל של
תקציב הבטחון יימסר לרשותו, והוא יחלקו
לפי ראות עיניו.

מה ההבדל *

מ׳ הקובע בצבאי
ששה חדשים אחרי שמוחמד חיידר באשא,
מפקד עליון של הכוחות המזויינים המצריים,
הגיש את התפטרותו, פורסם מנשר מלכותי :
״אנו, פארוק הראשון, מלך מצריים, בהסתמך
על פעיף 14 של החוקה, ממנים בזה את ה פילד מרשל מוחמד חיידר באשא מפקד עליון
של הכוחות המזוינים המצריים״.

בחצות נסתיים המצב הצבאי בכל מצרים,
מלבד באזורי הספר. בתוקף מצב צבאי זה,
הוכרז ארגון האחים המוסלמי כבלתי־חוקי,
ורכושו׳הוחרם ע״י ראש הממשלה מחמוד
אל־נוקראשי, בשנת .1948 נחאם באשא, לפי
הבטחת־הבחירות שלו, החזיר את החוקיות
לארגון, אך המשיך — בתוקף המצב הצבאי,
להחזיק ברכושו.

״חיידר חזר, אולם חללינו הקדושים
לא יחזרו הכריז השבועון רוז אל־יוסף.
השבועון, שניהל מלחמה עיקשת נגד חיידר
— מלחמה, שהיה לה חלק חשוב בהתפטרותו

עתה, עם סיום המצב הצבאי, הוחזר גם
הרכוש. אלא שהאחים, המונים למעלה מ־
60.000 חברים במצרים בלבד, החליטו לח זור
לזירה החפשית בהפגנה אדירה. הם ציוו

מאונך ) 1 :חטיבה צבאית )2 .אבר) 3 .
רוק )4 .צבע )6 .תולעים )7 .מגבולות הארץ.
)9זכוכית לחלון ) 13 .כוח ) 15 .בן שבדיה.
) 16 מעלה ) 17 ,נכרי ) 19 .קבוץ בעמק הירדן.
)21 משטר בלא מלך )23 .צלחת גדולה)25 .
נהר בארץ )27 .צייר צרפתי 1841— 1919
30 לחכמה־שתיקה )31 .חלק מבריטניה.
) 32 איש קדוש לה׳ )34 .קבוץ בגליל העליון.
) 36 תואר בצבא ) 38 .שר )40 .ריקוד ״יש ראלי״
)43 .נמשך מאחרי המחרשה ) 44 .עץ
תעשייתי )46 .אמא )48 .מילת זירוז.

״העולם הזה״ ,מס׳ 707

דשהו הניע לרצוח

על כל חבריהם, בכל רחבי הארץ, להתכנס
במסגדים לתפילת הערב, ולהשאר שם עד
חצות. דקה אחת אחרי חצות היה עליהם
לצאת בצעקה גדולה :״אללה אכבר ! אין
אלוהים בלעדי אללה !״ ולפלוש לבנינים,
ששימשו מרכזי הארגון עד אשר הופקעו. כל
קבוצה היתד, צריכה להכין שלט גדול, הנו שא
את שם הארגון, ועם פלישתם למקום,
לתלות אותו על הכניסה.
כל הפעולה תוכנה בסודיות
לפועל ללא תקלות. רק בקהיר
דבר. מספר שעות לפני מועד
קרא שר הפנים, פואד סראג
את ראשי הארגון למשרדו.

רבה, והוצאה
לא נעשה שום
תפילת הערב,
אל־דין באשא,

״אני יודע על כל הענין״ ,הודיע להם. הוא
הצדיק אותם ואמר, שהוא מבין את רגשו תיהם.
אולם הוא ביקש מאתם להמנע מצעד
הפגנתי זה בקהיר בלבד .״הרי אני, שעזרתי
לכם במאבקכם לחזור לזירה הפולטית״ ,הז כיר
לנאספים .״אם תרצו בכל זאת לקיים את
ההפגנה, אמנע זאת בתוקף חוק ההתקהלויות.
אם תימנעו, תוכלו להכנס מחר בשקט לבניג־כם,
ואני אפילו אעזור לכם״ .האחים הסכימו.
ההד היחידי, שהיה לכל הענין הזה, בק היר,
היה רצח קופאי ארמני של בית־מרזח
פיגאל״ .הרוצח, מוחמד כאמל בסיוני, בן
,25 נכנס למקום, וכעבור מספר דקות, שלף
אקדח, הרג את הקופאי. אך מטרתו לא היתד,
לשדוד את הקופה — הוא רצח מתוך דב-
און. בחקירה אמר, שהוא חבר ארגון האחים
המוסלמים, שהורה להתכונן לפעולת הפלי שה.
וכשבוטלה הפעולה, לא ידע מה לעשות.
״התכוננתי באופן נפשי לשימוש בנשק״.,
אמר האיש ,״וכנראה שמשהו תת־הכרתי הניע
אותי למעשה זה. אך אני אינני פושע. אני
אדם שקט, האוהב את יפי החיים״.

פתרון ת ש בץ 66

ת שבץ ג9ס69 .
מאוזן ) 1 :הכרעה דמוקרטית ) 5 .בית
עשוי עץ )8 .משכן הצאן ) 10 .מפקד מחלקה,.
) 12 אחת עשרה ) 14 .ואדי בחיפה ) 17 .גע.
) 18 עמק ) 20 .גב הגמל ) 21 .פינה )22 .דוכן.
)24 כפר ערבי בסביבת בית ג׳וברין)26 .
ממנהיגי השונור הצעיר )28 צנור הדם החוזר.
)29 החלק המצנן את קנה המקלע )30 .מנעל.
)33 בן דת משה )35 .חודש עברי )37 .קילוח
חזק )35 .תעשיית הלחם )41 .השמדת אנשים.
)42 מטבע סינית )43 .חלום התרנגלת (כתיב
מלא) )45 .נזכר לעיל (ר״ת) )46 .שמו הפרטי
של ג׳ונסון )47 .אלי )49 .שבט )50 .הוצאת ׳
ספר.

מוחמד בסידני, פושע

מאוזן ) 1 :דיביזיה )6 .פרים )9 .לעז.
) 10 ספוג ) 12 .סרגל ) 14 .אדר ) 15 .ביב) 17 .
יחי ) 18 .אגרוף )220 .די )21 .קל )22 .סבו.
) 23 קרס )25 .הין )27 .נדן )29 .ילק) 31 .
מיץ )33 .לתת )35 .קרפ )38 .נהר )40 .נאה.
)41 נר )42 .רב )44 .בולאי )46 .אגב) 47 .
קרב• )49 דגל )50 .חציל )51 .שינל )53 .אלי.
)54 סקרן )55 .ירושלים.

סד? 13 1

5 5 1־

ז־ד־ 38

מאונך ) 1 :דה סיקה )2 .בלגי )3 .יעל.
)4זז ) 5 .הסדר )6 .פו )7 .רגב 8 .סיביר.
) 1פרוק ) 13 .רחלים ) 14 .אגודל ) 16 .יד.
) 18 אבן ) 19 .פרי )24 .סלק ) 26 .נין)28 .
נתנאל׳ 30 קרנגי )32 .צהב )46 .אציל)48 .
בשר )50 .חלש )52 .ין )53 .או.

471

תחרות הכותרות

דוש צייר קריקטורות, שנושאן קבוץ גלו יות,
אך לא השאיר מקום לכותרות.
כדי ללמדו לקח, מזמין אותך העולם הזת
לספק 6כותרות עד ה־( 27.5.51 ראה תלוש
בעמוד ,) 14 לפי חותמת הדאר.
בין בעלי 6הכותרות המוצלחות ביותר
תוגרל טיסה לאילת על חשבון דוש.

ה ע 1ל 0
מכל ארצות הברית
מאק נגד א־יק
בארצות הברית נמשך הויכוח הגדול, שזי־עזע
ביותר את המדינה מאז מלחמת־האזרחים
הגדולה, לפני למעלה מ־ 70 שנה. בכמה הכר זות
מהדהדות תקף מאק־ארתור את כל מבנה
הממשלה הטרומנית, ריסק את משרד־החוץ
של איצ׳יסון. בפעם ראשונה אחרי עשרות
שנים התלכדה כל האופוזיציה הרפובליקאית
מאחורי דמותו של איש אחד, שהציבור כולו
השתחוה לפניו. לא נשאר ספק, כי בבחירות
הבאות לנשיאות, בעוד שנה, יופיע דוגלאם

ברית המועצות
תכנית סס! העונה
אחד האנשים המעטים, שהציצו לתוך אפלה
זו, היה שומר־ראשו של טיטו, מירקו ילא־דיץ׳
,סרן בשרות הבטחון היוגוסלבי, שליווה
את המרשל־הפרטיזן בביקורו האחרון בקרמ לין*
,בטרם הפך כופר. לא מכבר פירסם בע־תון
שוויצי את אשר ראה בביקורו זה — :
ביום בהיר אחד, באוגוסט ,1938 הוכנס
אדם נמוך־קומה לחדריו הפרטיים של סטאלין
בקרמלין .״שמעתי שאתה יכול להאריך את
חיי האדם,״ אמר לו סטאלין. ד״ר אנאסטאזיאם

הכן ואסילי סטארין
ההתחלה נאה
מאק־ארתור כמועמד הרפובליקאים.
ההתלהבות הגדולה, שאפפה את הגנרל
החוזר, היתה פרי האכזבה הכללית מתוצאות
המלחמה בקוריאה, הנראות בעיני האיש
ברחוב כאשמת הממשלה. על אף האבדות
הגדולות, שלא פסחו אפילו על עיירה אמרי קאית
אחת * ,לא נראה סוף למלחמה. דעתו
של־מאק־ארתור, שאפשר לסיים את המלחמה
ע״י הנחתת מהלומד, מוחצת על ראש הסינים,
בסין עצמה (העולם הזה ,)703 עשתה רושם
כביר.
לעומתם מנסים הדימוקרטים למצוא להם
איש, שילהיב את דמיון ההמונים כמו יריבם
הגדול. הארולד סטאססן, מגדולי המדינאים
האמריקאים, הציע מועמד משלו: להעמיד
מול ״הגנרל של המזרח״ את ״הגנרל של
המערב״ ! מול ״מאק״ ,גיבור הפאציפיק, את
אייק״ ,גיבור העולם האטלנטי. שני הגנרלים
קיצונים במידה שווה בשנאתם אל ברית־המו־עצות,
אך בה בשעה שמאק־ארתור סבור, כי
ההכרעה תפול במזרח, מאמין אייזנהאור, כי
הגורל יוכרע באירופה.
אולם טרומן טרם אמר נואש, רמז כי יציע
מועמדותו בשנית, כדי לדרוש צדק היסטורי
בויכוחו עם מאק־ארתור. בנאומו האחרון
.גילה איפה תיפול, לדעתו, ההכרעה: בברית
המועצות עצמה.

מצטער, אולם אני זקן מדי מנדוד מרחקים
כה רבים. רופאי רוצים שאחוס על כחותי.״
.,אני אדם זל!ן.״ יומו של סטאלין מת חיל
בשעה 1אחה״צ, בביקור רופאו. הוא
מקבל עיסוי והקרנת שמש־מלאכותית, בולע
טבלאות ויטאמינים. שלוש פעמים בשבוע
מזריקים לו זריקה מיוחדת, בלתי־ידועה
לרבים, שתפקידה ללחום בתופעות עייפות
ובגיוון התאים. בכל רבע שנה הוא מבלה 3
שבועות בחופשה, מחוץ למוסקבה.
שאיפתו הבולטת לחסוך את כחותיו, ולא
חולשה גופנית, הם שגרמו להתנהגותו המיו חדת.
בכל מקום הוצבו ספות נוחות, כדי

אכא סטאלין והכת פבטלאנא
הטמפרנזנט סוער

הסוף בלתי ידוע

פרנקל, רופא יהודי, שרכש לו שם במחקר
הביולוגי, גימגם את תשובתו :״לא, אני רק
חוקר ...אנחנו בשלב הראשון ...לא הייתי

מאז הפך ד״ר פרנקל פרופסור פרנקל,
רופאו הפרטי של סטאלין. בקרמלין מרבים
לדבר על ״תכנית 100 השנים״ של סטאלין.
על חייו הכפופים להוראות הרופא.
בראש וראשונה יעץ פרנקל לסטאלין לבל
יחל בעבודה לפני שעה 6בערב. מכאן בא
כינויו של סטאלין
בפי עובדי הקרמלין
:״פועל הלילה״
ראבוט־
(נוטשוי
ניק״) .מדינאים ושג־רירים
זרים נאלצים,
לעתים קרובות, לח כות
עד השעות ה קטנות
של הבוקר,
כדי להתקבל אצלו
לראיון. גם אורחיו
הפרטיים אינם רואים
אותו לפני 7בערב.

שיוכל לנוח בשעת העבודה. באמצע פגישתו
עם טיטו, כעבור שעתיים שיחה, אמר פתאום:
״מצטער, עלי לשכב מעט. הוראת הרופא.
אני אדם זקן, ועלי לחסוך את כחותי.״
משמעת עצמית זו הראתה את תוצאותיה.
בהתחשב בגילו, מפליאה הופעתו של סטאלין
ברעננותה, יוצרת רושם, שעוד ישנם בו
אוצרות עצומים של כוח וטמפרמנט אדיר.
שערותיו הלבינו, ואף דללו מעט, אולם קומתו
זקופה.
אמונתו שיגיע ל גיל
, 100 ושיוסיף ל הנהיג
את ארצו לפ חות
10 שנים נוס פות,
חדרה גם ללי־בות
האנשים שב סביבתו
,״אין אומר
בגלוי, אולם כמה
פעמים רמזו לי, שאין
זו תופעה בל־תי־רגילה
בין בני
העם הגרוד להגיע
לגיל זה.״

בינתיים פירסמה המפקדה האמריקאית
פירוט אבידות הקומוניסטים, המוכיח מה ירד
ערכה של הקליעה בשדה הקרב המודרני. רק
/,״ 22 מהרוגי הקומוניסטים נפלו קרבן אש
הנשק הקל, וגם הם ברובם מאש אוטומטית
מקרית (מקלעים, תת־מקלעים, רובים אוטו מטיים)
.ס /ס 60 נהרגו ע״י תותחים ומרגמות,
ס 0ע״י פצצות וראקיטות 80/0 ,ע״י נשק
אחר.

כנין הקרמלין• וסטאלין המצויר
קול גרוני עדין, עינים עצומות למחצה
סטאלין הפך
כחותיו. כשמת
״לוא חסך את
כשהוזמן לבקר

קודש הקדשים של סטאלין גדוש ספרים,
כי הוא קורא מספר עצום של דפים מודפסים
— גם של סופרים זרים, שספריהם אסורים

הכן יאשא דג׳דגאשווילי

אמר טרומן: המעצמה הקומוניסטית חלשה
בעצם מבנה. הוא לא התכוון למשק: זה עתה
פירסמה ברית־המועצות את תוצאות תכנית
החומש האחרונה, שהוגשמה לפני המועד
שנקבע. המספרים, ששיכנעו גם את המומחים
של המערב, מוכיחים כי ברית־המועצות הד־בירה
את בריטניה בך וב שטחי התעשיה,
תפסה את המקום השנה אחרי ארצות־הברית,
בתעשית הפלדה.
בדבריו של טרומן ביצבצה שאלה אחרת :
מה יקרה בברית־המועצות ברגע שימות סטא־לין,
בן ה־ 72י האם לא יתמוטט המשטר ב מלחמה
פנימית אכזרית. כך התרכזה שוב
תשומת הלב על דמותו של איש־המסתורין
בקרמלין, שחייו הפרטיים ומצב־בריאותו
שרויים באפלת בטחון עמוקה. אך הוא לא
הגיב במלה אחת על הויכוח הגדול, אשר יק בע
את דרכי־המלחמה של האמריקאים נגד
ברית־המועצות.

בנגוד לאגדות, האופייניות לרוסים, כאילו
מרבה סטאלין לשתות, אין הוא שותה כמויות
גדולות של אלכוהל, גם אינו משחק בקלפים
עד שעות הבוקר. הוא שותה תה חריף, מעשן
מקטרת, ומהלך לרב בחדרו. זוהי צורת עבו דתו
הרגילה: הוא מאזין לדעות המנוגדות,
לעתים קרובות, של מקורביו׳,משמיע בהליכה
ובקול גרוני עדין את החלטתו, כשהוא מס תכל
בהם בעינים עצומות למחצה. כמובן
שלרוב מתקבלת דעתו.

אמן בכל הנוגע לחסכון
רוזבלט, העיר לאנשיו, כי
כחותיו. היה חי גם היום״.
בארצות־הברית, ענה :״אני

* הקרמלין נבנה במאה ה־ , 15 כיתר המבצרים,
שהוקמו באותה תקופה בלב מספר
מערי רוסיה הגדולות. הקרמלין במוסקבה :
מקום הכתרת הצארים וקברותיהם. הבנין
היחיד במוסקבה, שלא נהרס בשרפה הגדולה
בימי כיבוש נפוליון.

פטאלין בנעלי בית. גם ראשי המפלגה
רואים את סטאלין רק במשרדו הרשמי,
המכונה ״חדר ההנהלה״ (״ביורו נאצ׳אלני־קר,״)
.אולם מעטים מכירים את סטאלין האחר,
הנועל נעלי-בית ולובש מעיל־בית נוח, בחדריו
הפרטיים. מי הם? גנרל סמרקין, מפקד ה קרמלין,
אמר לי שמספרם 5או : 6מולוטוב,
בריה, מלנקוב. ז׳דאנוב המנוח נמנה עם חוג
זה, וגם כאגאנוביץ, היהודי, מוזמן לעתים
קרובות, מפני שחוש ההומור שלו אהוב על
סטאלין.

מזמן בברית המועצות. גם ביתו הפרטי,
המכונה ״קרמלין קטן״ ,והנמצא כ־ 70ק״מ
מחוץ למוסקבה, מוקף גדרי־תיל מחושמלים,
מלא ספרים. כן נמצא שם אותו סידור של
״עינים מאגיות״ ועמדות־תצפית של שומרי־ראש,
כמו בקרמלין עצמו. אומרים, שהבית
רוהט יפה ; רק מעטים ראוהו מבפנים . .מנהל
את הבית גרתי זקן, הקורא לו ״קובה״,
כבימי נעוריו, והמדבר עמו גרוזינית.
משם נוסע סטאלין בכל יום לקרמלין. המ כונית
המשוריינת, החסרה מספר, דוהרת
במהירות עצומה דרך רחובות העיר, כשה תנועה
נעצרת משני עבריהם כמו בשעה שב ארצות
אחרות נעצרת התנועה, בשעה שמכו ניות
כבאי האש והמשטרה חולפות במהירות.
סטאלין האב. עד כמה שידוע, היו
לסטאלין רק 3ילדים: יאשא, שהיה צריך
להיות עתה בן ,43 ואסילי, בן ,30 וסבטלא־נא,
בת .26 יאשא לא היה חביב על אביו, נשא
לאשר, רקדנית, עבד במשרד צנוע בבית־חרושת
למכונות, עד שהתגייס ונפל בשבי
הגרמני. הוא קרא לעצמו בשם דג׳וגאשווילי,
ואיש אינו יודע מה היה סופו. כדבריו של
סמרקין, אין מזכירים את שמו בפני סטאלין.
ואסילי סטאלין התחיל בקאריירה נאה :
כיום הנהו גנרל. הוא היחיד, שמותר להזכירו
בעתונות, והוא מחקה את אביו בדיבורו וב הופעתו,
אך אינו אישיות כמוהו, ואין לו כל
סיכוי להגיע לגדולה.
לא פגשתי בסבטלאנא, שחונכה יחד עם
בתו של מולוטוב. הרבו לדבר על הטמפרמנט
הסוער שלה, הדומה לזה של אביה, המחבב
אותה ביותר מאז מות אמה, אללויבנה נא־טאשא,
מכיוון שהוא רואה בדמותה זכר
לאשתו המנוחה, שהיתר, אהובה עליו ביותר,
ושהרבה להתגעגע אליה אחרי מותה.
״עיני סטאלין.״ הסידורים לבטחונו
האישי של סטאלין הם כמעט אגדתיים. איש
אינו יכול לנוע בקרמלין, בלא שתעקבנה
אחריו עיניהם -של שומרי־הראש, צעירים
שחונכו במיוחד לתפקיד זה, והקוראים לעצ מם
בגאווה ״עיני סטאליך (״סטאלינקיי אי־טשי״)
.מיתקנים מיוחדים יוצרים אזעקה
מידית, כשעובר על פניהם גוף שלא זוהה.
הקהל רואה את סטאלין רק בשני מקומות,
ממרחק רב מאד: בבכר האדומה ובתא התי אטרון
בולשוי. לעולם אין הוא נושא נשק.
מולוטוב אינו יוצא, בלא שיהיה בכיסו אקדחו
הזעיר המפורסם, הדומה לצעצוע, שהנו נשק
מדויק ומסוכן ביותר. גם שאר חברי הפוליט
ביורו ידועים בצלפים. אולם סטאלין שונא
נשק חם, וסומך אך ורק על ״עיניו״ ,אשר
כל אחד מהם נשבע למות לפני שיאונה רע
למנהיגם.
צעירים אלה קיבלו חינוך מיוחד ומקיף:
אימונים גופניים, אימוני נשק, והם אנשים,
שנבחרו בגלל דרגת אינטליגנציה גבוהה.

,העולם הזה״ ,מס׳ 707

קולנוע
״האוצר׳׳

סרטים

הקולנוע הפולני נהנה, כפי הנראה, מחופש
יותר מאשר כל תעשיית קולנוע אחרת מא האוצר
חורי
מסך הברזל. התוצאה היא :
הוא קומדיה עליזה ונחמדה, הנהנית הרבה
מעצם היותה נקיה מכל שמץ של תעמולה
פרולטארית ישירה. לאמיתו של דבר, האוצר
הוא אחת הקומדיות הטובות ביותר של הש נה.
נאיבית, כן, אבל מבדחת מאד.
העלילה נסבה על נהג אוטובוס בשם
ויטק דוישינסקי, הנושא לו זבנית צעירה
(שפלרסקה) לאשה, בהיותו סבור שהינו
בעל חדר. שעות ספורות לפני הטקס מתברר
לגיבור המסכן, ששכנו חזר בו — והוא חוזר
אל החדר. כיון שמצב הדיור בווארשה ההרו סה
גרוע בהרבה מזה שבישראל, אין הזוג
הצעיר יכול לבלות בצוותה אפילו את ליל
החתונה. הוא חוזר להוריו, היא לפינתה שלה.
בדרך מקרה, אופיני לקומדיה, נודע לויטק
על חדר נפלא בין ההריסות. הוא אץ למקום,
שוכר את החדר, אך בערב מגלה, שגרים בו
מלבדו גם: פקיד ממשלתי מן הדוד הישן,
המאזין בקביעות לראדיו לונדון, ור,מתאונן,
בהתקלו בכל פגע :״האם לשם כך לחמנו
שש שנים גובה של חברת החשמל ;
מומחה לפעלולי־קול (אדולף דימשה) ברא־דיו,
הגר בארון. אלה, ביחד עם בעלת־הבית,
דודניתה ושכנה רוקה־זקנה, מהוים אוסף
משעשע של דמויות תיאטרליות במקצת אך
אמתיות ומענינות•
כאשר באים אל החדר שני נוכלים, המ חפשים
אוצר שהוצפן שם, כביכול, מסתבכת
העלילה מאד. נוסף לזאת מכנה ויטק את
אשתו ״אוצר״ .כל זה מנוצל כמעט עד גבול
היכולת על ידי הבמאי, התסריטאים, השח קנים.
גם בלי המקצב המסחרר של הקומדיה
האמריקאית הושגה כמות רבה של צחוק— ,
המבחן האחרון לקומדיה.
פרק אחד בסרט עושה לצחוק תסכית רא־דיו:
אדולף דימשה המבולבל מחליף את
פעלולי הקול זה בזה. ופרק אחר, בו נוקב
דימשה חור בקיר, אגב חיפוש האוצר, מו ציא
ממנו פמוטים, כלי כסף השייכים, כפי
שמתברר, לא לאוצר, אלא לשכנה מעבר לכו תל,
הם המבדחים ביותר בסרט רווי הומור.
אדולף דימשה הוא שחקן גדול, בלי כל
ספק, אבל גם האחרים ממלאים את תפקידיהם
בנאמנות. נראה שהתלהבו, מן הסרט, בצעו
אותו בדבקות ראויה לשבח.

כשנגשה חברת פאראמאונט להסריט בש נית
את היצירה, לא נסתה לחזור על מפעלו
של רוג׳רס, שהגיש קומדיה־סאטירית רבת
פקחות, מאד קולנועית וקולעת. היא בכרה
להעתיק מן הבמה את העיבוד המוסיקאלי
דווקה, על כל סירבולו, ולאלץ את בינג
קרוסבי להופיע בתפקיד הראשי של האמ ריקאי,
החוזר אחורנית אל המאה השעית,
אל המלך ארתור ואביריו, אנשי השולחן
העגול. הוא מוכיח להם, שהאיצטלה הרומנ טית,
בה עטפה אותם ההיסטוריה, מזויפת
לחלוטין.
מחברי סרטו של הבמאי טיי גארנט החמיצו
את כל ההזדמנויות. מחוץ לקטעים טובים
בודדים, הסרט פשוט משעמם, השיריס הדך
רוסביים מאיטים את קצבו. אשר לקרוסבי
עצמו, ברור בהחלט שהוא איננו האיש המת אים
לתפקיד הדורש קלילות רבה. סגנונו הכ בד
והמזדחל הוא לרועץ לסרט כולו. נחמה
לחסידי היופי הנשיי: רונדה פלמינג בתפ קיד
אליסנדה.
רונדה פלמינג׳ ,28 ירוקת עינים, אדומת
שער, גובה 1.68 :מ. אחת התגליות ד,ד,ו־ליבודיות
האחרונות, שנתגלתה, לאמיתו של
דבר, פעמים אחדות בטרם הגיעה לפיסגה :
לראשונה, בהיותה תלמידת־גימנסיה בהולי בוד,
כאשר ״מחפש כשרונות״ של אחת
מסוכנויות השחקנים עצר את מכוניתו בצד
המדרכה, שעליה עשתה את דרכה לבית־הספר,
ושאלה אם מוכנה היא לשחק בסר טים.
תנדה (או מארילין לאיז — שמה הא־מתי)
סברה, שזוהי חזרה על תכסיס דון־
ז׳ואני בדוק, הרימה את חטמה, המשיכה לצ עוד.
משעקב אחריה האיש בעקשנות, השילה
את נעליה ופתחה בריצה מהירה. הסוכן לא
הצליח להדביקה, כי היא היתה האתלטית
הראשונה בבית הספר, אבל בשובה הביתה.
מצאה אותו משוחח עם אמה, שהיתר, בשעתה
שחקנית. האם לא התנגדה.

לתומאס וויד ליין, מנגן בתזמורת ומומחה
לקישוט פנימי. לאחר שילדה לו בן, נפרדה
ממנו. עתה היא מתענינת (לפי עדותה) ,מחוץ
לעבודתה לפני המצלמה, בפעילות ציבורית
מטעם הכנסיה המורמונית, שאליה היא מש תייכת,
בספורט, בקריאה, במוסיקה סימפונית.
כינג קרוסבי ,47 ,קרח (לשעבר חום
שער) ,תכול עין, גובה 1.73 :מטר, הפך
אגדה עוד בחייו. הטענה, שקולו אינו יורד
לרגע אחד ביממה, מגלי האתר, היא כנראה
נכונה, כי תקליטיו הם הפופולאריים ביותר
בעולם, במשך כחמש עשרה שנה.
בינג, או, כשמו האמתי הארי ליליס קרוס־בי,
נועד להיות עורך־דין, נטש את ספסל
הלימודים, הצטרף כמתופף לתזמורת ג׳אז
של חבר. משנתפרקה החבורה, שר בצוותה
עם שני זמרים אחרים בתזמורתו הידועה של
פול וויטמאן. מכאן ואילך היתר, עליתו של
מי שעתיד היה להקרא ״מר מוסיקה״ מהירה
ביותר. הראדיו נתן לו את פרסומו הגדול
הראשון. אחר כך תקליטיו, ולבסוף הוליבוד,
בה נתפרסם כשחקן טוב, למרות שמעולם
לא הופיע במחזה־במה.
בינג קרוסבי עושה רושם של בטלן או־פיני.
דבורו איטי, הוא מסורבל, אבל לאמיתו
של דבר הריהו חרוץ ביותר. עובדה שעמדה
לו ליהפך מיליונר. בינג קרוסבי הוא עתה
יותר משמו של אדם, זהו עסק גדול, שמ עורבת
בו מרביתה של משפחתו העניפה :
אביו קורא את ערימות המכתבים, שהוא
מקבל ממעריצים בכל העולם, ממין אותם,
עונה עליהם. אחיו אברט הוא מנהל העסקים.
אח אחר, אלברט, מיצג אותו בפני אנשי
הקולנוע, התיאטרון, הרדיו• עסק אחר של
קרוסבי: גידול סוסי מרוץ וסוסי מאכל.
לאחר כארבעים סרטים, מאות תקליטים,
לא איבד קרוסבי מאומה מן הפופולאריות
שלו. אם ראוי מישהו להקרא בשם ״מר מו סיקה״
(עממית, כמובן) הרי הוא האיש.

״־אנק־ בחצר המלר ארתוו־״
מארק (טוס סוייר) טוזין 1910— 1835 הוא
ההומוריסטן האמריקאי הגדול ביותר ויצי רותיו
מכובדות וידועות לכל ילד ולכל מבו גר
בארצות הברית. אף על פי, שיאנקי בח צר
המלן ארתור אינו עומד בטור הראשון
של ספריו, טבעי היה שבמוקדם או במאוחר
יגיע אל בד הקולנוע * .אכן, בשנת 1932
יצא לאור מהוליבוד היאנקי במהדורתו הס־רטית
הראשונה בהשתתפות שחקן קומי
גדול, תיל רוג׳רס זמן קצר אחרי כן,
בעקבות אופנה אמריקאית אחרת, הדוריסת
שכל יצירה ספרותית בעלת ערך תומחז לאו־פיריטה
(התוספת החדישה ביותר לרשימה
ארוכה: אילן גדל בברו קלין בקומדיה מו סיקלית
העלה הצמד הידוע הארט (מלים)
ורוג׳רם (מוסיקה) את היאנקי על במת ברוד־בייהאקלברי בן סוייר,

חצר המ

* עד עתה הוסרטו : טוס מאורעות
פין,
המ ל ך והעני, יא נק י
לךארתור.
רוג׳רס ,55 ,נהרג בתאונת אוירון ב־אלססה
15 ,באוגוסט . 1935

״הסולם הזה״ ,מס׳ 707

גדיד,

מיטשום

(״כצד

העבר״)

צל העבר בצל

על כרמל• הוא ערוך בקצב מהיר וחי, ומר כב
מצילומים מקומיים, וגם מצילומי חוץ
(נשלחים ל ידי יו מן גו מון, פאריס) .הוא
בהרבה יותר מענין וקרוב יותר אל היומנים
האירופיים ברמתו. הקלטת הקול והמוסיקה
גם הם עולים על הרגיל אצל כרמל.
אמת־הביקורת על נסיון מסוג זה ביש ראל
חייבת למדוד את הכוח, לא רק את
הפועל. למרות ששני המהדורות הראשונות
של יו מן גבע מלאות ליקויים רציניים: כמה
מן הצילומים המקומיים אינם ראויים להיות
מוצגים, העריכה אינה נקיה, לפחות במקום
אחד, משגיאות גסות, ההסבר (מאת עמנואל
הרוסי) הוא לא־קולנעי ביותר. למרות כל
זאת, אין ספק, שיו מן גבע מהווה צעד קדי מת
בשטח זה בארץ. לאחר דריכה במקוע
של עשרים שנה, אין זה דבר של מה בכך,

בקצרה

שפלרסקה, דושינסקי

(״האוצר״)

נישואים ללא חדר

פעם נוספת, לאחר שסוכנות השחקנים לא
הביאה את ההצלחה המקווה, נתגלתה על ידי
המפיק ג׳סי לאסקי, והופיעה בתכנית הראתו
שלו ; נשכחה שוב ושוב נתגלתה על
ידי חברת פוקס, שנתיאשה מן השחקנית הצעירה׳
ויתרה על החוזה אתה. הבא בתור
היה דוד סלצניק, שנתן בידה תפקידים לא
גדולים באחדים מסרטיו, השאיל אותה לר.
ק. או ,.ששתפה אותה בצל העבר, המוצג עתה
בארץ. לאחרונה נתגלתה על ידי הקהל, הו פיעה
ביאנקי בחצר המלך ארתור בתפקיד
ראשי, ובסרטים אחרים ככוכב.
רונדה פלמינג היתה נשואה זמן לא רב

ישראל

יומן ״גבע׳׳

היש מקום לשני יומני־קולנוע בארץ קטנה
כישראל?
המפיקים גוסקינד (סרטי קולון) ונ בון( מ ע בדת
גבע) החליטו להוציא אל הפועל את
סרט החדשות, שנועד לתחר ביו מן כרמל, או
לדחוק כליל את רגליו.
מי שראה את שני המהדורות הראשונות
של יו מן גבע על הבד, לא יכול להמנע מהש וות
אותם עם יצירתו הדו שבועית של נתן
אכסלרוד: היומן החדש עולה בלי כל ספק

האשה ידה ככר -אינה הקומדיה
המוצלחת ביותר של השנה, בהחלט לא, אף
על פי שמשתתפים בה כחות כמו דוד (בצלע
אדם נבראה) ווין, רוברט קית וכוח חדש ומ צוין
בשם מארבין קפלן. העלילה על אודות
צעיר בעל שאיפות פוליטיות וחסר מצפון
(דיק פאואל) ,וצעירה בעלת מצפון (ג׳ון
אליסון) מסבכת בקוריה גם אריה גדול, אבל
אינה מעוררת את הצחוק, שקית לו מפיקיה.
הוא בוב הופ,הלורד המדומה
המנסה בכל כחו להצחיק את הקהל. הוא
מצליח, אבל רק פה ושם• בין הרגעים המב־דחים
הבודדים — שעמום.
פרכיק — שנה אחת בחוד, קטנה בצרפת.
הסרט, שצולם במקום העלילה, בהשתתפות
אנשי החוד, עצמם, איכרים פשוטים, הוא
אחת היצירות הקולנועיות הגדולות ביותר
של כל הזמנים.
כצל העכר — ג׳ין גריר ורוברט מיט-
שום בתפקידים מלודרמתיים בסרט שצל
העבר נם וך עליו בהחלט. הוא נוצר ע״י חב רת
ר.ק.או. בשנת .1947 קירק דוגלאנג טוב
בתפקיד משנה.

׳מתפלחוז לנשף

כדורגל
כל חורה עדיפה

54ם

= 054

71¥4
ס חכבדי ס

ווי

^ ו!ו ח

מ ט 1ס

להצע

ה לו ק סו ס

״האבלבסדור״

בטיס 1ת ט .11 .א. החדירות

1ל ניו־יורק?
ן ־רננדון ,־ פריז *

111

לקבלת פרסים פנה
אל סוכן הנסיזות שלך או טלפן:
ט .11 .א. תל־אביב 2־67441

הכדורגלנים הדנים הם בעלי גוף יפה,
שער בלונדי נאה, רגלים חטובות, זריזות
חתולית. בכדורגל, לפי משחק הבכורה שלהם,
אינם מצטיינים במיוחד.
הצנע בארץ גרם רעב מוגבר לקבוצות
מעולות. המשחקים המקומיים יצאו כבר מה אף,
והמתח ירד עד נקודת האפס. הרעב עשה
את שלו — 6000 צופים הקיפו את המגרש
היפואי. א.ג.פ. מדניה תופסת את המקום
השני בסידרת הליגה הראשונה בארצה, וכל
סחורה המובאת מחוץ־לארץ עדיפה, כידוע,
על׳סחורה מתוצרת הארץ• לפי המבט הרא שון,
היו לבני־אירופה נתונים להיות שהקנים
טובים, מה גם, שמבנה־גופם ופתיחת משחקם
•מזכירים את מגולות הכדורגל האנגלי.
הפועל תל־אביב הזכיר את הצנע בתל־בשתו:
מכנסים לבנים וחולצות ירוקות־עתיקות.
יתכן והפחד מפני היריב הנודע,
הביא את מנהלי הקבוצה, לחפש תלבושת
נושנה, שתשמש הסוואה על המגרש הירקרק.
ההסוואה היתה מיותרת. חולית החלוצים
היתד, כצל, מלבד ראובן אללוף שבלט, נש ארו
היתר בחושך. כדורגלני תחילת המשחק היתד, חגיגית.
הפועל עלו על המנוש, זרי פרחים בידיהם,
שנתנים בטקס קצר לדנים. אלה מהרו לחלקם
בין הנערות הבלונדיות.
כלי ח מ סי ן וד ש א • עוד לפני המשחק
הזיעו האורחים. מזג האויר החם השפיע
מיד, החולצות הלבנות דבקו בזעתן. החלוץ
המרכזי אמר :״איני יודע לשחק על דשא,
וזה יפריע לכל הקבוצה, לפתח את משחלה
הרגיל״ קשה לקבוע, אם דרגתם הבינונית של
שחקני א. ג .פ. נבעה מזיעה או מדשא ; אולי
עשתה ההופעה הפומבית הראשונה בפני
קהל זר את שלה — .לכל הדעות היתד, בלב
הצופה הרגיל הרגשה שלפניו מתנהל משחק
בליגה הראשונה בישראל. החלקים החזקים
בשתי הקבוצות היו בהגנה. שני השערים
נחסמו כראוי, ואלמלי השוער הדני — ד,נדי
פרום — יתכן שחלוצי הפועל תל־אביב היו
זוכים בנצחון.
בסיום המשחק, שנסתיים ללא הכרעה ;,)0:0
שאל מישהו בצער: האם עלתה הבאת הקבו צה
הדנית בדביזים?״

חלוקת הגביע, ברחו לחדר ההלבשה.
נראה, שהצירוף של מכב״י ישראל לא
עלה יפה, ובצדק כתב עתון חרות פואמה
על הנצחון המזהיר. כאשר תרמה המועצה
המקומית בחדרה גביע, הוזמנה קבוצת מכב׳יי
תל־אביב. אלה החליטו להחזיר את השם הטוב
וגברו על הפועל חדרה 1:4הם חזרו עם
גביע־חדרה, שקבלוהו מידי מר ברמן.
כדורסל 6ונדול הפוער
נראה שמשחק הכדורסל לבוגרים הפך
מונופולין של קבוצות הפועל. החיכוכים
בקרב קבוצות מכב״י שיתקו למעשה את כל
התחרויות, והמגרשים הפכו רכושם של קבו צות
הנערים. קבוצת מכבי תל־אביב נחלשה
עם עזיבתם של השחקנים עולי־מצרים פרדי
וחודרה .,שעברו, בכלל חוסר המשחקים, ל ד,פועל
חולון.
גביע, הנושא את שם חללי חולון, נתרם
והקבוצות מתל־אביב, ירושלים, חיפה, מעין־
ברוך, מקוה־ישראל, חולון תיחרו. רמת ה משחקים
התרוממה אל־על, ולגמר ׳ התייצבו
שתי הקבוצות השכנות של הפועל .:תל־אביב
וחולון. בני חולון לחמו, רצו שהגביע ישאר
במקומו׳ וגברו על התל־אביביים 31:40 הם
קבלו את הגביע מידי ד״ר קוגל.
המצב בכדורסל מחייב את חתימת ההסכם
בין הפועל ומכבי. אם לא יעשה הדבר במהרה,
לא תשארנה קבוצות.

אלוהי עוזר לאנגלי
פסנתר

ק נ יה

מצירהכוונים

-תקונים

ם־טרמן, ת״א, רחוב רש״י 5

תחרות כותרות
השם

הכתובת

את הכותרות שבחרת כתוב בכתב ברור
ומרווח, לא יותר מ־ 8מלים הכותרת. על
המעטפה, שבתוכה תכניס את התלוש הזה,
שעליו תכתב את הצעותיך, כתוב למעלה,
מצד שמאלי :״תחרות כותרות״.

הצעות

יומיים לפני למשחק הבינארצי בישראל,
נתקיים באיצטדיון וומבלי משחק בינארצי
אהד..:.אנגליה — ארגנטינה• לעומת 6000
הצופים ביפו, נתאספו באיצטדיון האנגלי
100.000 חובבי כדורגל נלהבים. ההתעניינות
במשחק היתד, גדולה. ולאחר הפסד האנגלים
במשחקי הגביע העולמי בריו־דה־ז׳אנרו, נראתה
כל קבוצה מדרום־אמריקה מסוכנת ומפ תיעה.
האנגלים אינם יודעים להפסיד על
מגרשם הם נגד קבוצות זרות. אף פעם לא
הפסידו, אך הפעם פחדו ביותר. הכדורגלן
האנגלי לשנת ,1950ג׳ונסון, נעדר, וכמו בן
חסרו: סטנלי מטיום הנודע, המקשר־השד
מאניון, והמגן אסטון.
כעשר דקות לפני סיום המשחק, ברור היה
שנשבר הקרח. יחם השערים הורה על ׳0:1
לטובת הארגנטינים, וההגנה שלהם בלמה
להפליא את התקפות־המצח של האנגלים.
אולם קרן של פיני מוצאת את מורטנסון
והכדור ברשת — .1:1נדמה היה שואת
התוצאה, אך סטן מורטנסון לא הרפה, והנחיל
את הנצחין לנבחרת אנגליה — ב.1:
ההסבר, שיתקבל על דעת ההמונים לאחר
המשחק, הוא: אלהים עזר לכדורגל האנגלי.

המכב״׳ לא חי 3ו
התחרויות הספורטיביות ביום־העצמאות
נערכו במקצועות רבים: כדורגל, חתירה,
ריצה, שיט, התעמלות, רקודי־עם. השערוריות,
שנתלוו להחלטות השופטים, החריפו את היח סים
בין שתי ההתאגדויות הספורטיביות ה גדולות:
מכב״י והפועל. המחלקה לתרבות
הגוף נכשלה בארגון התחרויות, שהתקיימו
למרות הכל. הסכסוכים יצרו עובדות משונות,
אך המשחקים נערכו.
כאשר בא ראש עירית ׳ירושלים, שלמה
זלמן שרגאי, למגרש הכדורגל י.מ.ק.א ,.הפגין
את יחסו החיובי לספורט. בבירה צמאים
למשחקים גדולים, והדבר ניתן במשחק בין
נבחרות מכב״י ובית״ר. גביע נהדר, שערכו
500 לירות ישראליות, נתרם למטרה זאת.
לאחר שהפועל סרב לד,פגש עם הביתרים,
הועמדו מולם המכבים. היה יה משחק גביע
טפוסי ; קבוצת ביתר ידעה את מלאכת המל חמה
וההתעקשות על כל כדור וכדור. המהלך
הדרמטי הוסיף מתח• בתום המשחק, היתד,
התוצאה ,1:1והשופט נאלץ להוסיף 20 דקות.
אלה הספיקו לביתר, כדי להוסיף שני שערים
ולזכות בגביע הנהדר. המכבים לא חכו לטקס

גדזר, כוצ׳קה, פרדס.
האורחים חיפשו בלונדוות
אולימפיאדה כבסי מלוכלכים
שוב סתם העולם הספורטיבי הבינלאומי
את אפו לסרחון הכבסים המלוכלכים של
הספורט הישראלי. כאשר הגיע מברקו של
משרד החוץ הישראלי לועד האולימפי, בהמ לצה
לקבל את הישראלים עקרונית לועד האו לימפי
העולמי, צחקו הגויים.
הגיעו שתי בקשות לקבלה: הבקשה האחת
נשלחה ע״י התאחדות הספורט לחובבים
בראשותו של עו״ד נחום חת מחיפה (קרי :
מכב״י) .הבקשה השניה נשלחה ע״י הועד
האולימפי החדש, בראשותו של אבא חושי —
ראש עירית חיפה (קרי: הפועל).
לאחר שתי דחיות הוכר סוף סוף הספורט
הישראלי בעולם הרחב, ולפני הספורטאים
מנצנצת תקוה: הם יוכלו להשתתף במשחקים
האולימפיים בהלסינקי 1952 ישראל הוכרה
באופן עקרוני, אך עסקני הספורט בעולם
הרחב ידעו את הסכסוך ופסקו: קודם תס תדרו
בעיניכם לבין עצמכם, ואחר־כך נקבל
את הועד האולימפי הישראלי.
3אולימפיאדות. לפי כל הסימנים
החליטה ביתר גם היא לנקוט באותה השיטה.
כפי הנראה. הפתרון היחידי שיתקבל על
דעת האיגודים הספורטיביים בישראל, יהיה
לקיים שלוש אולימפיאדות שונות בחלקי תבל
מרוחקים. כל אגוד ישראלי (מכבי, ביתר
והפועל) ישתתף באחת מאלה• הכדורגלנים
של ביתר ילכו רחוק יותר, ונראה שהם יפנו
לפדרציה הבינלאומית לכדורגל(,פיפ״א, יט ענו
נגד חוסר הדמוקרטיה במוסד הישראלי
לכדורגל.

* תמונה בלתי רגילה ביו תר: גלזר היה
קיצוני ימני, בוצ׳קה קיצוני שמאלי. שניהם
נזדמנו, בדרך פלא, ליד השוער הדני.

ספר
מלבד !פונו — בי. א״.
המאבק על ירושלים ( 156ע בנו רו־תנברג
— הספר המצוייר ( 3.250ל״י).

״גדולתה של אומה צפונה בקטנות. לא ב רעם
של סוללת תותחים בני 25 ליברות,
ולא בטענותיו המפוצצות של שר מדינה...״
״בשעה שבע בדיוק מתחילה הילדה הקט נה,
מגודלת הצמות, את תרגילי הפסנתר ש לה
באטיוד מסובך לשופן. בוקר בוקר היא
מתחילה בשעה שבע. לא תמיד אפשר לש מוע
את נגינתה ברחוב, בגלל הפגזים הבאים
מאחורי העיר העתיקה
״במעלה הרחוב מטייל אדם עם כלבו לפני
פת שחרית. מסביב נודף ריחן של מדורות
עץ קטנות, ונשים גוחנות על המדורות ומכינות
קפה. כשבא הנער המחלק את עיתוני בודקות הבוקר, מחייכות הבריות. אמהות
תחילה את מקומות הצל בגינה, כדי לברר
אם אין קלעים עפים לכאן, ואחר כך הן מו ציאות
את התינוקות בלולים
כך כתב רוי (״בעיני גר הגר בתוכנו״)
אלסטון, בחותמו דוד קורטניי, בטורו היומי
בפלסטיין פוסט של חודשי המצור על ירו שלים,
באביב .1948 הוא ידע לשקף באנ גלית
הספרותית והמעודנת שלו, במליו ה־מביעות־כל,
את האווירה של בירת המדינה,
הנתונה בטבעת כיתור.
בג רוותנברג, צלם ועתונאי, שיתף את דוד
קורטניי ;שמו ד,אמתי, כאמור: רוי אלסטון),
מי שהיה קצין תעמולה ליד מטה מפקדת המזרח
התיכון, בימי מלחמת העולם, והפך
אחד ממקורבי המחלקה המדינית של הסוכ נות
(ואחר: משרד החוץ הישראלי) בפרסום
ספר צילומים, המיועד לחוץ לארץ, בעיקר,
בו ניתן תיאור המערכה על בירת ישראל בעשרות
תמונות (לדיוק 210 :תמונות) מלוות
טקסט תעמולתי, שלא לעניין וחסר טעם, ברוב
המקרים.
לולא הקדמתו המרתקת של דוד קורטניי,
האומרת בכמה אלפי מלים את כל שאפשר
לומר על ירושלים כבירה, וכל מה שעבר על
מאת אלף תושביה בחדשי המצור, לא היתה
הצדקה רבה לאוסף הצילומים, שרותנברג
כינס מתיקי שני תריסרי צלמים.
כי ״הסיפור בצילומים״ ,כפי שרותנברג
מגדיר את אלבומו, אינו מצטמצם בירושלים
במאבקה, אלא מהווה גם מדריך לירושלים
העתיקה והחדשה, בתוספת קיצור תולדות
הציונות בשנות המנדט האחרונות (גירוש
י אניית מעפילים, גשר אלנבי שנהרס על־ידי
תנועת המרי העברי, מעצר ראשי הסוכנות,
כרוז הליגה האנטי טירוריסטית, בי. ג׳י. ליד
שולחן עבודתו).
מוטב היה לוא ריכז תמונות מערכה, ומי עט
בתמונות שמקומן לא יכירן ביומן המ צור,
אלא — בחוברת תעמולה של קרן ה יסוד.
אחד המכשולים לכך: בגלל יחסי
ציבור לקויים עד אין גבול, לא הצליחו צל מים
לחדור בימי הקרבות לשדות הקרב, כך
׳שמלחמת העצמאות לא השאירה כמעט תצ לומי
קרב ראויים לשמם.

נוסף לכיסופי ־ ק״מסטר:
יציאת תימן ( 60ע קרן היסוד

לפי האגדה שבידיהם, הגיעו יהודי תימן
לאיזור ההררי בדרום חצי האי ערב עוד
לפני חורבן בית ראשון, סרבו לחזור ארצה.
כשנקראו על־ידי עזרא, ראש עולי בבל.
הסבה: הם צפו מראש, שגם הבית השני
ייחרב, לא רצו לעלות, כדי לחסוך מעצמם
טרחת גלות שנייה.
התוצאה: גלות קשה, לחץ, עינויים ורדי פות
משך 2500 שנה• יהודי תימן נחשבו
טמאים בעיני אדוני הארץ הערביים, לא הורשו
לשבת בעיר הערבית, סוגרו ברובע מיוחד.
שילמו מם גולגולת כבד• לא הרימו קולס
בפני מוסלמי, לא בנו בית גבוה מבית מוס למי,
לא רכבו על בהמות משא, לא הלכו
לימינו של מוסלמי, קמו לפני כל מוסלמי
והקדימו לו שלום, לא לבשו בגד צבעוני.
הקיבוץ היהודי בתימן החזיק מעמד, התרכז
במלאכות המפרנסות את בעליהן ומועילית
לציבור. היה נתון במרבית ימי קיומו בכיסו פים
משיחיים, בתקווה עזה לגאולה ועלייה
— שיבה לארץ ישראל. מדי פעם פלט כמה
עשרות או מאות משפחות׳ שעברי מדבריות
וימים, עד הגיען ארצה.
עם חידוש יישובה של הארץ, בימי הבילו יים,
גברה עלייתם ; שליח ההסתדרות, שמואל
יבנאלי, עורר; לפני מלחמת העולם הראשונה,
תנועת יציאה גדולה, הניח בכך את ; היסוד
לשכונות וכפרי התימנים בארץ•
שלושים ושמונה שנה לאחר ״מכן קמה
מדינת ישראל, ינקה בנשימה אחת, בהסתייעה
במטוסי סקיימסטר ארבער,־מנועיים, המובילים
עד 120 עולי תימן צנומים וקלי משקל
במטוס, את כל גלות תימן, העלתה כקמשים
אלף תימנים ארצה.

העולם הזה״ ,מס׳ 707

חנשי 0

הצייר: יואל רוהר

עץ. משי. גומי
קיבוץ השומר־הצעיר, כפר מנחם, בצורת
פרסה, שוכן על אחת הגבעות השטוחות
הראשונות, המתנשאות מתוך שפלת־החוף,
בדרך בואכה חברון,
לפני המלחמה היה הסילו המיוחד של הקי בוץ
ידוע היטב לדורות של מדריכי־הגנה,
שזחלו בקורסים הרבים, בשדות־הקוצים של
הכפר, הנחשבים בעיני מומחים כמשובחים
שבארץ. בימי המלחמה נודע הקבוץ כאחד
המקומות, שהתידדו ביותר עם החיילים,
שעברו דרכו בסיורים אינסופיים. אחרי המל חמה
קנה לו שם יפה עוד יותר: הוא היה
אחד המקומות המעטים, שהחזיר קרקעות
לערבים, שנטשום בימי הקרבות.
אחד הקוים האופיניים לכפר־מנחם הוא
נטיה בולטת לאמנות: מכון החשמל ה מקושט
בציורי־ענק, קירות חדר־האוכל גדו שים
ציורים. כמעט לכל הציורים האלה תוכן
משותף: הם מתארים את כפר־מנחם עצמו,
על שני מגדליו: הפילו ומגדל־המים. כי
האחראי לשאיפה אמנותית זו הוא יואל רוהר,
בן ה״ ,38 איש־קיבוץ יליד אמריקה.
ספה נוחה, וילאות יפים. כשהיה
יואל בן , 18 נתחולל בו מאבק קשה. כחניך
השומר־הצעיר הניו־יורקי שאף לחיי קי בוץ
— מרות מוחלטת של החברה על הפרט.
כצעיר בעל שאיפה חזקה מאד לאמנות, שאף
לעצמאות הפרט, לחרותו המוחלטת. תוצאת
המאבק היתד, פשרה מענינת, שקבעה את
דרך חייו של יואל. הוא למד אמנות בבתי״
הספר האמריקאיים, מבלי להזניח את האידיאל
הקיבוצי שלו.
כשעלו חבריו לארץ ויסדו, לפני 15 שנה,
את כפר־מנחם, נשאר יואל שנים נוספות
באמריקה, להרויח דולארים למען הקיבוץ.
כשבא, הביא עמו לא רק את אשתו, גם היא
אמריקאית, אלא גם צריף אמריקאי שלם,
מרוהט לפי מיטב הטעם והנוחיות. את הצריף
הזה הקים בין הארנים, בקצה הדרומי של
פרסת־הקיבוץ.
החברים ביקרו בצריף, העיפו מבט תמה
בספה הנוחה, בוילאות היפים, בכתבי־העת
האמריקאיים. באותם הימים עוד היתר, בלב
רבים האמונה, כי הקבוץ מחייב לחיי מנזר
דלים, חסרי־צבע.
איש פחות חזק, בעל הכרה חלשה יותר,
היה, אולי, נכנע,מוותר על עצמיותו. לא כן
יואל. הוא האמין, כי הקיבוץ חייב לתת שטח
להתפתחות הפרט, גם להתפתחות האמן. הוא
האמין, כי תיתכן אמנות קיבוצית בעלת רמה
גבוהה.
כל עוד היה הקיבוץ עני ולא יכול לתת
לכל חבריו נוחיות מינימלית, לא חדרה הכרה
זו. אולם כשיכול הקבוץ לתת מכשירי־רדיו

שיטת ההדפסה: הצבע והגליל
לחברים, חלו בו, בזו אחר זו, תמורות קט נות
אך חשובות. כיום אין צריפו של יואל
דבר מיוחד במינו גם בקיבוצי השומר הצ עיר.

כמקום
לע3וד, לצייר ץ צורת אמנו־תו
של יואל רוהר היא הסאריגראף. הסארי־גראף
(סארי — משי, גראף — כתיבה) הוא
צורה של הדפסת תמונות צבעוניות באמצ עות
המשי, בדומה להדפסת ניר במכונת־הב־פלה.
התמונה מצוירת על משי עדין, הנמתח

״העולם הזה״ ,מס׳ 707

על פני מסגרת של עץ. בחמרים שונים סות מים
במשי את הנקבים, שאין רוצים, כי הצ בע
יעבור דרכם. אחר־כך שמים את הניר
מתחת למשי, לוחצים דרך המשי את הצבע
באמצעות גלילי גומי. חוזרים על פעולה זו
בכל צבע לחוד.
התוצאה היא, שאין שתי תמונות זהות.
האמן יכול לגוון כאוות נפשו את גווני ההד פסה,
ליצור באותו דפוס מאות תמונות שו נות.
כשראה
הקיבוץ, כי אמנות זו יכולה לשאת
את עצמה גם מבחינה כלכלית, קנתה לה
מעמד חוקי. לא עוד היה יואל נאלץ ללחום
את מלחמתו, ויכול היה להקדיש כוחו, כדי
ללחום את מלחמת האמנות החפשית בקיבוץ
הארצי בכללו. הוא נבחר מזכיר הארגון של
ציירי הקיבוץ הארצי, המונה 90 חברים.
חיי האמן בקיבוץ אינם חיים קלים. אין
הוא יכול לצייר, במקום לעבוד, מבלי שחב ריו
יסכימו לכך. הדבר קשה למדי גם כשה חברים
מבינים את הציור. הוא קשה שבע תיים,
כשהצייד מצייר ציורים מופשטים,
מהפכניים, שהם מעל לגבול ההבנה של הא דם,
החסר השכלה ציורית.
מכאן שהקיבוץ מוכרח להוות, בעצם, מכ שול
בדרך ההתפתחות האמנותית של חב ריו.
כדי שלא תקרה כזאת, התאגדו האמנים,
החלו תובעים אח זכותם בקיבוץ. הושגה
פשרה.

לנטיותיו הפרולטריות, למרות עושרו הרב,
הוא נוסע לפרלמנט הבריטי על אופניים. כ אשר
נתרטב פעם בגשם, בזכות כלי התח בורה
שלו, לא בוש, פשט את מכנסיו, לקח
כשהוא לבוש
חלק בהתייעצות מפלגתית,
תחתונים בלבד.
— חברו למפלגה, הכלכלן הארולד ויל־סדן,
ילד הפלא של הלייבור, שנטש את מש רד
המסחר בשעת הזדהותו עם אגיורין
(״ניי״) בייוואן, ניסה השבוע לחזור בו.
העמיד תנאי: איזור בחירות אחר. בבחירות
הקודמות עמד בנס (ברוב של תשע מאות
קול) .מנהיגי הלייבור שנוכחו לדעת, כי פרי שת
חבריהם השמאליים לא עשתה רושם כל שהו
בקרב הציבור, אף לא דנו בהצעה.
— כאשר פארוק, מלך מצרים, נתפנה ו סקר
את מתנות כלולותיו, בלטו: ששה ספ לים
עשויים זהב, משובצים יהלומים, נתונים
על טס כטף, מתנת הקבינט המצרי (שלכל
חבריו הוענק, לרגל נישואי פארוק, התואר
באשא) :טס זהב אחר, נושא אות ״פ״ מל כותית
— מתנת הסגל הדיפלומטי ; יהדות
מצרים שיגרה קערת זהב, שני עציצי זהב ;
עדת מיעוטים אחרת, האיטלקית — מכונית
פאר איטלקית (״אלפא רומיאו״) ,שערכה
4000 לירות. מלבד אלה נזדרזו הפטריארך
היווני באלכסנדריה — סל שנהב, המכיל 31
מטבעות זהב ומערכת פניני ענבר טהורות ;
נשיא טורקיה — שלושה שטיחים משובחים;
נשיא הודו, מתוך כוונה טובה — שתי צי־

הציור: על קיר הגנרטור
גיילורד האוזר, רופא צמחוני, לגרטה
גר3ו, שארעה לפני חמש עשרה שנה, תי אר
:״גרטה ודתה בודדת, בישנית גיי-
לורד היה חובב אנשים, חברותי ומלא בטחון
עצמי באותה מידה, שהיה מלא מיץ ירקות
הוא השגיח על תפריטה, בריאותה, נוהג
חייה. הם היו נוהגים לסחוט מיץ שום ב יחד.״

טכניקה.
סוכריות. מקסיקו
— רו 3רט שומאן, שר החוץ הצרפתי,
אוהב הסרטים, הסביר השבוע לנשיאו, ו1יג־סנט
אוריול, האדיש לסרטים, את התו עלת
שהוא מפיק מביקוריו בקולנוע :״אני
למדתי (בקולנוע) את טכניקת הנשיקה״ אחר
תיקן את עצמו, בצער :״אבל חוששני ש קצת
במאוחר.״

— חבר מועצת עיריית חיפה, יעק 3ארד-
שטיין, איש מפא״י, למד טכניקה אחרת,
־לשם פיוס: בשעת ריתחת וויכוח במועצה
הוא מוציא שקית סוכריות, מחלקן בין כל
חברי המועצה.
— גם טכניקת הזיופים צעדה קדימה: מזייפי
חתימות חיקו את חתימת רבד. הראשי שי1
ישראל, הר 3אייזיק הלוי הו־צוג, הוד
תימור, על כרוזים והודעות. אחר שזכו כך
בסכומי כסף קטנים בישראל, פנו לארצות
הברית, עוררו את חשד התורמים, נתגלו.
— יועצה הכלכלי של הממשלה ומנהלו* ה כללי
של משרד האוצר,
רו 3יץ חזר מארצות הברית, הביא עמו פי רוט
סטטיסטי של עבודתו: במשך 42 ימי
שהותו שם, טס מרחק כולל של 50.000ק״מ,
ב־ 21 מטוסים שונים, נאם פעמיים ביום, במ מוצע.

דוד
(״דולק״)׳הו־

יואל, אשתו והצריף סקיסוץ
לא עוד חיי מנזר

15 יום כשנה. לפי. הוראת הקיבוץ
הארצי ניתנו לכל צייר בקיבוץ מספר ימים
— לרוב 15 בשנה — בהם הוא יכול להת מסר
בשלמות לציור. זכות זו ניתנת ל־40
ציירים, שכבר הוכיחו את יכלתם. משמע
שצייר ׳מתחיל חייב, בכל זאת, לצעוד את
צעדיו הראשונים לבדו, לצייר בשעות הפנאי,
אחרי העבודה. אך בהגיעו לתוצאות מבטי חות,
מובטחת לו אפשרות להתמסר יותר
לאמנותו.
לא פעם התנהל בקיבוץ הארצי ויכוח על
דרכי האמנות. שלא כמו בברית־המועצות,
בה כפופה האמנות לשלטון המדיני, הצליחו
אמני הקיבוץ לעמוד לעתים קרובות על דע תם,
גם בניגוד לדעת ההנהגה הפוליטית. בכל
זאת לא יכלה אמנותם להיות נועזת מדי,
נשארה, בעיקרה, אמנות עממית, המביעה
בעיקר את הוי הקיבוץ עצמו.
יואל עצמו חי חיים שקטים, כמעט אידי ליים.
יומיים הוא מלמד ציור את ילדי הקי בוץ.
יומיים הוא מקדיש לאמנות עצמה. יו מיים
הוא נמצא בתל־אביב, כמזכיר ארגון
הציירים. כשפתח, לפני שבועיים, את תערו כתו
בתל־אביב, היה דומה לכל איש־קיבוץ
אחר. נראה היה שהסיכסוך בין חיי־הקיבוץ
לבין שאיפותיו של צייר, שבא לידי ביטוי
בספרו של יגאל מוסינזון* ,מצא את פתרונו.

תחתונים. סיגרים. מרבדים
ריצ׳רד רייפייר סטוקס, תעשיין לי-בוריסטי ובן־עשירים, שמן גוף ( 113ק״ג) בלורד ורווק, יור שו של ארנסט בווין
שומר החותם, ידוע בארץ כאחד מחברי ה לייבור
האנטי ציוניים. במולדתו נתפרסם מ סיבה
אחרת: התנהגותו המוזרה ; כהוכחה
• כבשים, אחד מסיפורי אפורים כשק, בו
תאר יגאל — שהיה אז חבר קיבוץ נען —
את משברו של צייר, שגנב את כספי הקי בוץ,
כדי לקנות, בחשאי, צבעים ומכחול.

פיות רקומות; גנרל פרנקו — מסדר איזב־לה
הקטולית ; מרשל סטלין — כלי כתיבה
עשויים אבן אורל. אך אגא חאן, המוסלמי
ההודי בעל אוצרות הקורח, הצטיין בדאגתו
האישית — קופסת סיגרים עשויה זהב, משו בצת
יהלומים.
— מלך אחר, דוד, מלך ישראל, זכה השבוע
בכתר נוסף, שלישי: במלואת שלוש שנים
למדינת ישראל הונח על קברו, שעל הר־ציון,
כתר המסמל את שנת העצמאות השלי שית.
במשך תשע עשרה השנים הבאית יונ חו
תשעה כתרים נוספים על קבר דוד, כ מניין
מלכי בית דוד — עשרים ושניים.
— דוד כן־גוריץ זכה בהיעדרו מן הארץ
בשלושה מרבדים, אריגת ידם של עולי ״מרבד
הקסמים״ ,שפתחו בית מלאכה במעברת
עג׳ור שבפרוזדור ירושלים. תקוות הנותנים:
אחר שבי. ג׳י. יתפעל מיופי המרבדים, ידאג
לספק חומר גלמי (צמר) לאורגי המרבדים
התימניים.
— אחר שלא הצליחה במיוחד בשטח הזמרה,
פנתה מרגרט טרומן, בת נשיא ארצות
הברית, לפעילות אחרת: שחקנית קול בתם־
כית רדיו. התוצאה: שכר הופעה שבע מאות
לירות, ביקורת חיובית ביותר.
בן משפחה אחר,
— אותה שעה הצליח
מייג׳ור גינרל רדף מרומן ,70 ,ובן־
דוד הנשיא, לגלות את יכולתו: כאשר שכן
לעג לכרוז הג״א, שדן בפצצה האטומית, ו הציע
להטיל אחת מהן על ראש הנשיא, קפץ
טרומן, הטיל בשכנו מכת מגל ימנית, נכ של,
אך הצליח למעוך את מגבעתו של יריבו.
— כאשר 3ו 3הופ יצא להופעה של שני
שבועות ללונדון, לא התעצל, נטל עמו: אר בעה
כותבי בריחים, שני טכנאי רדיו, מפיק,
מזכירה, שני סוכנים, מנהל תחנת שידור,
סנדק מסחרי, זמרת מלווה וכמובן — את
עצמו. עתה הוא מנהל מו״מ להופעה ביש ראל.

ירחון אמריקאי גילה פרשת אהבים בין

— אחר שאוהבי מספרים בדקו ומצאו ׳,כי
המוני ניו־יורק המטירו 720 טון נייר על
תהלוכת דוגלס מק־ארתור בניו״יורק,
גילו, כי צבא ארצות הברית ממשיך להוציא
מדי יום 75 לירות עבור החזקתו של מטוס
הקונסטילישיין הפרטי של הגנרל המפוטר,
הקרוי על שם עמדתו האחרונה בפיליפינים
— בטאן.

ג׳יין

— במלאות 14 שנים לנישואיה של
מלן־ארתור, נסעה עם בעלה, שנתפנה מ חקירות
הקונגרס, לעיר מולדתה, זכתה במ תנה
סמלית מידידיה: דרגת גנרל של ששה
כוכבים *
וויליאם או׳דווייאר, השוטר האירי,שעלה לדרגת ראש עיריית ניו־יורק, ושגריר
ארצות הברית במקסיקו, בה הוא מבלה עם

דציור דמודפס: פעד חורי דמשי
אשתו הצעירה, לא התפעל מגלויי ועדת
חקירת הפשעים, לפניה הופיע והעיד, לא
מצא לנכון לוותר, בגלל קשריו עם העולם
התחתון, על משרת השגריר, החליט ״לספוג
כמות שמש נוספת (במקסיקו) אחר הסבל,
שנגרם לבריאותו במזג האויר החורפי של
ניו־יורק (בה שהה שבועיים)״.
* דרגת הגנרל הגבוהה בצבא ארצות ה ברית
היא של חמישה כוכבים.