גליון 708 מתאריך 24 במאי 1951

העולם

השבועוו המצויר
לאינפורמציה

מס / 7 0 6 .שנה / 14י״ח אייר תשי״א 24.5.51 /

העודר:

העוכם
הז ה

אורי אבנר•

עורר משנה:
צדם המערכת:

שלום

כחן

מקסים סלומון

השבועון המצויר
לאינפורמציה

ח ב רי

החייל הקרבי העברי
יפה שבחרתם ב״זזייל הקרבי״ בשער לנליוז
החב 706 אבל מדוע לחזור לעבר? כלום או תה
דמות של החיל הקרבי, שנדמה היה שחלפה
ללא שוב. האמנם חלפה?
לא. לוא הטריחו עצמם סופרי ״העולם הזה״
וצלמיו לאזורי נבולות הצפון. שהתלהט בקרב
ערב חג עצמאותנו השלישי, היו מוצאים את
אותו הדמויות חבושות הנרב והתחבושת המא דימה
; היו מוצאים את אותן עינים מחוסרות
שינה עם רצול לנצח בקרב ; את אותם הלוחמים,
שהכרנום לפני שלוש שנים. ורפורטנ׳ה קרבית
מאותה מערכה, ודאי שהיתה נו
האמיתי לחנ עצמאותנו השלישי.

עו דרגרא פי:

המערכת: דב איתן. מיכאל אלמז. יחיאל בשן״ נינה עי,
נורית לביא. רפאל סלע. איתמר עילם. יעקב *ליל
עוררהס גנון:

המערכת והמנהרה:
רח לילינבלום . 12 תל־אביב
ת. ד ,136 .טלפון (זמני) 66785

מכתב־ס

יעקב

אשמן

ס 1פדי * חןץ: הווארד גורדון, מונטי ג׳ייקובס. מה רינרי. אהרן
דומניץ, סלים מנצור

סגן צ• ה, מפקד קרבי
העולם הזה מסכים עם סגן צ. ד .אולם
הסכמה זו אינה מספיקה :

שהגיעו השבוע
בין אלפי המכתבים,
שנשאו אופי
כרגיל למערכת, היו שנים,
מיוחד. האחד היד, כתוב באותיות ר ש״י, נשא
עליו בול מארוקאי. כתבו מסעוד ריווח, מנהל
תלמוד־תורה ברבאט, רח׳ בוחבוט : 2
״קרה מקרה טהור, בא לידי עתון מעתוניכם
המפואר, וענין אותי הרבה. וב כן יואילו
רבותי להיות ...כתבתי רשומה אצלכם, אולי
אוכל לקבל אותו. תקוותי חזקה שלא תשיבו
בקשתי ריקם חלילה״.
שונה לחלוטין סגנונו של סונדר סקולניק
מברוקלין, רח׳ יארק , 118 הכותב באנגלית :
״רבותי, עודני תוהה אם חולם אני או לא.
אולם הנהו — אני רואה אותו, אני נוגע
בו. הוא אמיתי. עד כה היה לי הרושם,
שאוכלוסית ישראל מורכבת אך ורק מקומו־ניסטים,
נטורי־קרתא וחולי־רוח. דאגתי דאגה
כנה. והנה, באורח מקרה, נפל לידי ג ליון
י שן של העולם הזה, קראתיו מעמוד 1עד
, 16 כולל מודעות.
ועודני משפשף את
עיני. לכל הרוחות —
ישנם בני אדם, ז״א
אנשים נורמליים, תר בותיים,
בישראל. ב דיוק
כמו כאן. הי כולים
אתם לתאר
לכם את תמהוני?״ סקולניק הקורא
(שלמד, כנראה, עב רית
בסמינריון לרב נים
או מוסד דומה)
צירף למכתבו צ׳יק
של 10 דולרים. ה צנזורה,
שפתחה את
המכתב, החליפה או תו
בסכום של לירות
רשמיות. בכל זאת
גרם המכתב לשמחה
במערכת.
* שמתרחקים ככל
מן הדבר, מיטיבים
להוציא עליו משפט.
הוא הדין גם לגבי
עתון — המרחק מקל
הפרספקטיבה. על יתכן שזו הסיבה שהעולם הזה קנה לעצמו,
בשנה האחרונה, שוק נרחב למדי בחו״ל.
גליונו תיו תלויים בערים רבות בקיוסקים בין
העתונים המקומיים, כפי שמעידה התמונה,
שנשלחה אלינו מרומא.
סיבה שניה, המתקבלת על הדעת: הישר אלי
(או היהודי) ,הקורא את העתון בחו״ל,
משווה את סגנונו לסגנון העתונות העולמית ;
שבועוני הארץ נראים בעיניהם עלוני־תעמולה
ממותקים. העולם הזה, הנותן תמונה כוללת
של החיים באותו שבוע בישראל, על צדדיהם
החיוביים והשליליים כאחד, דומה, כנראה,
לעתונות המקובלת בעולם.
מכאן דעתו השקולה של פקיד ממשלתי
בעל עמדה מרכזית במשרד, שאינו מחבב
בתקופת היותי בחו״ל
ביותר עתון זה :
שמעתי מפי שליחים רבים, כי עתונכם הוא
המקור החי של קשר עם אוירת הארץ.
״כאשר קראתיו, בפריז או בלונדון, הסכמתי
עם דעתם״.

אל המערכת מגיע גם חומר שונה לגמרי :
חומר התעמולה ממזרח וממערב.
החומר המזרחי ביותר היתד, חוברת, ששמה
קוריאה החדשה, כתובה סינית. החוברת כול לת
עשרות תמונות תעמולה קומוניסטיות ונשלחה וכו׳),
נצחונות,
(מעשי זוועה,
להעולם הזה בברכת ״ספרית מין צ׳ו, רחוב
טונג רן , 18 קנטון״.
שונה בהחלט גישתו התעמולתית של המע רב.
במכתב אדיב מציע אריך די מורלי,
שהעולם הזה
ממארגני הפסטיבל הבריטי,
של נערות ישראליות
יארגן השתתפותן
בתחרות של נערות ביקיני במסגרת הפסטי שתלבשנה
בגדי־ים
בל. הכוונה לנערות,
ביקיני (ששטח כיסוים הוא הפחות ביותר
הידוע עד עתה בפאריס) ,תשתתפנה בתחרות־יו
פי בינלאומית. הפרסים בני 4000 לי״ש.
כותב מר מורלי :״אנו עורכים את התח רות
בבגדי־הים בי קיני,
מפני שבגד זה
אינו נותן י תרון אף
לאחת, מבליט את
האמיתית...
גזרתה כל להרגיע וכדי חשש: המשתתפות
לא תסתובבנה באו למות
ריקודים בבג־די־ים,
אלא תהיינה
בחלוקים, לבושות שיוסרו רק בשעה
שהשופטים יג שו ל תפקידם״״.

אפילו
בעיני סופ רי
העולם הזה עצ מם,
לוב ש העתון
דמות מיוחדת בחו״ל.
כך כותבת דנה די־נרי,
סופרת העולם
הזה בפאריס :
״״הדים המגיעים
לכאן מעל דפי הע־תון
ובעל־פה נוגעים
ללב, הפעם אין זה
רק מאבק — זוהי
מלחמה ממש. מרחוק
היא נראית כעין אפופיאה מהמיתולוגיה הי וונית:
לחצות דרך בים של מפלגות, צנזורה,
צנע, ביורוקראטיה שאינה נותנת ניר, ושאר
מפלצות...״
מכתב זה פוגש את המערכת במצב־הרוח
המתאים. נראה שההפוגה׳ במלחמת־הניר
היתד, זמנית בלבד, ושאי־שם במשרדי הממ שלה
נרקמת שוב ״תכנית״ להנחית מכה
ניצחת לעתון. אספקת הניר לעתונות היומית,
שרוב עורכיה עשו שלום־מוטס עם הממשלה לתקופה בדרך לאמריקה, הובטחה בשפע
ארוכה. ואילו כשהמדובר בשבועונים, מושכים
מדברים על
הפקידים בכתפיהם, מחייכים,
צמצום של ס/ס 70 ,50 וגם ^.80
מובן שעתון זד, לא ישתוק — ויהי מה.
חבל שהוא נאלץ להקדיש מרץ רב למלחמה
בדרקון הביורוקרטי, המאיים על עצם הבטחת
חופש העתונות, במקום להשקיע מרץ זה
במאמץ פורה יותר: להעלות עוד יותר את
הרמה העתונאית, לספק אינפורמציה ביתר
מהירות, ביתר עמקות, ביתר בהירות.

שער

כשחזר הצלם ממשחק א• ג. פ — .הפועל ת״א, היה לבו מלא חששות כבדים.
הגלגל, המסובב את הכן רט בתוך המצלמה, לא פעל כראוי. ב רו ר היה, שמספר תמונות
צולמו אשד, על גבי רעותה, נתקלקלו.
במעבדה נתגלתה לעיניו תמונה מיוחדת במינה: משהו הדומה למשחק, שהמציאו
בשעתו צעירים אמריקאים: הקבוצות נאבקות על שני כדורים, במקום על אחד.
יופיה המיוחד של התמונה: היא מדגימה את ההבדל העצום בין אמת מוחלטת
לבין א מת אמנותית. לפי כללי האמת המוחלטת, לא תיתכן תמונה כזאת, אך האמת האמנותית
הזו משקפת בצורה בולטת את הדינאמיות העצומה של המשחק הטוב.

חבל מאד, שהנוער לקח את שמחת יום העצ־באות
כמסווה להתפרעות. עוד לא היתה שנה.
שתהא מצטיינת בהתפרעות וחוסר ארנון כזה בהי.
הייתי עדה להשתוללות חפרת טעם ; במו עיני
ראיתי נערים משברים מכוניות קטנות ויפות של
תיירים שנסעו לגן הקריה, נערים דוחפים איש את
רעהו על נערות, שעברו לתומן ברחוב. אינני
חושבת. שזו נקראת שמחת יום העצמאות, ובן
אינני חושבת שבשביל התפרעות בזאת נפלו ב

משאט רות, תל-אביב
רצוי שהקוראת משאט רות תגלה כולנו סבלנות, אחרי ככלות הכל,
יותר היינו

פעם צעירים.
עברתי במקרה ביום העצמאות לפני מועדוני
הבילירד עמדתי. הסתכלתי פנימה, ראית -וער
עומר ימש״ק בתאותנות
סצמי• מה הוא הדבר המושר נוער אל משח,.
ניז ת ים עוי החיים? אולם ב א שי
כרים וים_ ם
״״ןאד וו ז צה ״ל אל תוך הים. יצאו מספר נע
רפ?ר-
רים ממי׳־׳־ינ׳ הב ׳ י ׳ אי׳:־ קפצי ^
כד -להציל את הטייס. שמא תפרסמו פעם ר פוי
טנ־ה נם

״ ׳ י י מהם ינ? י חי -מריר ב איראלה צוקר, תל אב

ן במו עיני
הארטיהט והשוטר

״תן את הר שיון !״ נהם שוטר־תנו־עה
תל אביבי, ממרומי אוכפו, אל
נהג אוטובוס מס׳ ,2שעצר ליד תחי
נת הנוסעים מול מוגרבי.
״אבל מה עשיתי״ התחנן הנהג,
כשכל הנוסעים משתתצים בניענחו :
״מה הוא עשה? סתס שוסר סרדן,
הרוצה להצטיין ! ״
אך השומר ישב
כספינכס על סו סו,
שלף עפרונו,
רשם את הר־פורט,
מבלי לה גיב
בנדנוד עפעף
לטענות הנהג ו־חבר
נוסעיו.
״בחייך, רחם
עליו י״ בייקש אחד מן הנוסעים.
אולם השוטר לא הגיב. בשקט או לימפי
רכב טל סוסו, הציץ במספר,
רשמו, ואחר, בתנועת ביטול, החזיר
את ר שיון הנהיגה לנהג ,״אתת יכול
להמשיך״.
״רפור ט!״ השמיע הנהג בקול מיו אש
,״אבל תגיד לי, לכל הפחות, למה
עשית אותו?״ התעקש הנהג.
חייך השוטר, והצביע אל מעבר
לרחוב. שם נראתה מכונת הסרטה.
בלי יודעין שימש הנהג ארטיסט
בסרט.

הקורא רפאל אליקים, זוכה בפרס
של לירה אחת (בלי רפורנמ.

1111111111

יתכן מאד.

״גם מ:שה היה יטב״
שבוע שלם חייתי בצפיה: האם יצליח ״העולם
הזה׳׳ לתאר את יום העצמאות בצורה לא שער־תית?
כשקיבלתי את הנליון ,707 לא נתאכזבתי :
היה זה רעיון כביר לעקוב אחרי נער תימני מסכן
לתת לקורא לראות את יום העצמאות בעיניו.
הייתי מבסוטה במיוחד, מפני שזה שם את ה״*יו׳
נות״ במסגרת הנכונה, מפני שהמסדרים כבר יצאו

לי מן האף•

דבורה קמניץ, ירושלים

אף גדול, מה 7
כשקראתי את הרפנך טנ׳ה עלתה בי המחשבה
הנונה. שמנשה הוא כמעט בן עם אחר. איזה ש־הוא
עם מיעוט, וכי ישנם תריסר עמים כאלה
באר־ן. מדוע לא ישתמש העתון בהשפעתו הכבי־רה
על הדור הצעיר בארץ, כדי לארגן מפעל
רציני. לשם איחוד כל העמים לנוער בריא אחד 1

א. ש״ מורה
שמא תארגנו איזה מפעל, כדי לספק זוג גע־לים
הגון למנשה הקטן?

חנוך גבת, נהייה

המפעל כבר נסתיים. מנשה קבל זו ג נע ליים
מידי קוראה נדיבה למחרת יום הופעת
העתון.

״ציד״

בקשר לרפורטנ׳ה, שפורסמה כ״העולם הזה״
705 עלינו לציין. שאסור לצוד בלילה לאור
פנסים. אמנם קל מאד לצוד לאור פנס, אבל
החוק אינו מתיר זאת.
הננו מבקשים לפרסם את ההערות האלה, כ
בארץ נמצאים אנשים רבים שבידיהם נשק, אבל

אינם יודעים מה זה ציד•

ארגון הציידים בישראל

העולם הזה מודה לארגון, שהאיר נקודה
אפלה זו
האם דליה דלפוו מחיפה (״העולם הזה״
היא צמחונית? אמנם יש הבדל בין ציר
השבע את הרעב, ובין• ציד למען כייף.
הציידים לא זרקו את הציד, אלא אכלוהו,
ספת למנות הצנע.

. ) 700 למען אולם
כתו
אני
מסיים את כתה ח ,,עומדת לפני הבעיה
מה לעשות כשאהיה נדול. אני רוצה להמשיך
ללמוד בבית ספר תיכוני. אולם המצב בבי.ה
אינו מרשה זאת ; קשה יהיה להורי לשלם 160
לי״ לשנה שכר לימוד (כולל נסיעות ומכיטירי*
כתיבה).
רציתי לגשת לבחינות סטיפנדיה, ציוני הם טובים.
אולם בית־הספר הוא דתי קפיטליסטי. המנהל בב2
כן קפיטליסט מושבע. כשאבי דבר עם המנהל,
ענה לו האחרון :״בחינות סטפנדיה הם רק לילדים
עשירים.״

בן , 14 תל־אביב

״צאינה צאינה״
רבות נכתב על צאינה צאינה, אד עדייו י א
שמעתי מפי מספר כה רב י שי אנשים הערות.
כסו אחרי קריאת רשימתכס סימו יכו ה סיפור ם,
יתפוצתו הנדויה שי העולם הזה.

י ש שכר מירון, יד אליהו
במאמר על השיר צאינה (העולם הזה ) 705י!תנ<
כותבים ביו השאר, שריצ׳רד מקר הנו נוצרי. עד
כמה שידוע לי, טקר הנו יהודי, בו יהוו, שיעז
לו קרבה משפחתית למתחרו הנדול ז׳ז פירם.

ר• פדר, חל־אביב
הקורא פדר צודק: טיקר היה חזן בבית
הכנסת האורתודוכסי בברו קלין לפני שעלת
בסולם הקאריירה ב מ טרופולין אופרה. הי
נוצרים הטהורים, ש שרו את צאינה בעברית
היו בני מקהלת הוויורם.

רגלי טגים
בתור רופאה, שעסקה בחוץ לארץ במם נ׳ים.
הריני יכולה להעיד, שדעת עורד הספורט, כי
משחק בטנים גורם להשמנת הרגלים (העולם הזה
) 706 היא מדעיה. משחק רב מדי נורם לפיתוח
השרירים.

ד״ר פאולינה וולף, תל-אביב
אינני יודעת מה׳גישתו של עורככם הספורטיבי
לנשים. נעים לדעת. שהוא מתעניין נם ברגליהם

יעקב ויסמינסקי, רמת (,ן
יחזקאל ירון, שענה למכתבי (העולם הזה 707
מוכיח את בורותו. אם אבותינו צדו, אין זו הד
כחה, שאנחנו צריכים לרדוף חיות מסכנות. בדרד
זו אפשר נם להוכיח, שעלינו לאכול איש את
רעהו, לחיות במערות, להלך ערומים. וכו׳.

דליה דלפין, חיפה

מדוע הם לומדים
בהעולם הזה 705 בוהאר מאיר שם־טוב אספה
קומוניסטית, שבה טעו החבר עוזי, כי התלמידים
לא התארננו לשם נינוי תכנית הלימודים, כי כל
העניו הוא המצאה של העולם הזה — עתה מונח
לפני כרוז מודפס של ברית הנוער הקומוניסטי
״קדימה
במלים:
(של החבר עוזי) ,המסתיים
לשינוי תכניה הלמודים הריאקציונית תנועתנו
קוראת לנוער להרתם למאבק תקין לשינוי
קיצוני של תכנית הלמודים.״

אסתר

בר־און, תל־אביב

הקומוניסטים נוכחו לדעת, כי אי־אפשר
לעצור את תנועת התלמידים לשינוי התכ נית,
הסיקו את המסקנה.
שמואל אורבד טוען (העולם הזה ,) 706 שחב ו
י הכנסת אינם דונמה לרמה תרבותית, וכי
״התפוח לא נופל רחוק מן העץ״ .לא ידעתי, ב בושה
היא להיות בן הבר כנסת. הניע הזמז לח״
רול להשמיץ את נבחרי העם. פוף־בל־ם וף לא ישבו
בירושלים עוד זמן רב.

העולם הזה

מימון בן־עמי, תל־אביב
מסכים לדעת התפוחים.

של ספורטאים. אך טעות בידו, אם הוא הושב,
שרנלי הטניסאיות שמנות, רבות מהן בעלות רנלים
יפות, שאינן נופלות מאלו של אסתר ויליאמם.

אסתר פולק, תל־אב-ב
המו״ל
בע״מ, משרד אביב,

:העולם הזה בע״מ /דפוס ישראל
תל־אביב (על־יד גשר רידינג) /
הדפום: רחוב יהודה הלוי ,21 תל־טלפון
/ 67899 הפצה :״פלס״ בע״מ.

העולם הזה״ ,מס׳ 708

במדינה העם מדטרון ליאור
שלושה ימים העיק החמסין הכבד על הארץ׳
העייפות הממה את הנפש. לפתע נתעורר הכל.
קרה משהו גדול. קשר נורא נתגלה. דתיים
מתועבים, בעזרת טרוריסטים מדופלמים משד
רות לח״י המנוח, זממו להתנקש בכנסת,
לפוצץ את נבחרי העם, כולל נבחריהם הדתיים
שלהם( .ראה להלן).
למשך שעות אחדות סמרו שערו תיו של
הגוף הציבורי. אולם למחרת בבוקר, כבר
עלו גבות־העיניים בספקנות צינית. ההוכחות
תיו דלות, בלתי־משוכנעות. אחדים הוסיפו
לדבר על גאי פוקס, הקנאי הקאתולי, שזמם
בשעתו לפוצץ את הפרלמנט הבריטי. אולם
על מהדורה
אחרים החלו מדברים בגלוי
ישראלית של שריפת הרייכסטאג, על פרובו קציה
ממשלתית מתוכנת.
כאילו כדי ל עזור לספקנים אלה, סיפקה
הממשלה את הידיעה המזעזעת באמת, על

המצבה, אך נשמר בסוד בפני הקהל. אולם
שעה שנערמו על קברו ז רי הפרחים, לא
שככה ההתרגשות בקהל. בבתי־קפה׳ ברחוב,
באוטובוסים נמשך הויכוח: האפשר היה
להצילו?
שלמה, עופר, אחד מרבים, שחזה באסון,
שהדיר שנה מעיניו, מספר: עמדתי על הר ציף,
התפעלתי מלהטי ה״סטירמן״ .התמונה
האחרונה, שנחרתה בזכרוני: המטוס טס מ מזרח
למערב, ניסה להשיג גובה, עלה קצת,
החל בלהטוט סיבובים מסוכן, כשמנועו כבוי.
בסוף הסיבוב האחרון, היה בגובה 10 מטר
מעל פני המים. ואז, ברגע האחרון, היה צריך
להתניע את מנועו, אך לא הספיק, נפל למים.
התרגשות עצומה אחזה בהמון. כעשרים
איש, בקרבת מקום, קפצו למים, שחו אל
עבר הכנף הצפה מעל פני המים. הגיעה חסקה,
ילדים צעקו, נשים פקחו עיניהן באימה. המון
נרגש רץ, נהר בפראות, חיפש מקום נוח
לחזות באסון, דרס בדרכו את החלושים.
את הטייס הציל אחד השחיינים. לא ידוע
מי. רבים נטלו לעצמם תואר זה. בינתיים

רגע אחרון: המטוס מתבונן לצלילה הגורלית

)׳גלגלי המטוס צפו והגיעו לחוף

לא הוציא הגה מפיו• חבריו ומפקדיו לא זז ו
ממטתו, נתקהלו הטייס השחרחר, בעל מבנה־הגוף
האתלטי, ששכב דומם
למחרת היום, בשעה 6.45 בבוקר, פרחה
נשמתו.
הממשלה אבא התעלר
לא רק הד־הטרור, שהוליד עכבר הוכחות,
גרם מפח־נפש למשה שרת. חשובה יותר
היתר, המכה, שהונחתה בידי או״ם על ראש
המדיניות הישראלית.
במשך שבועות אחדים אפשר היה לצפות,
כי ענין החולה יכנס למבוי סתום.
כו שר
החיילים גילו, בקרבות אכזריים,
קרבי, שהזכיר את ימי הקסטל ונגבה. אולם
המדיניות, שהצעידה את החיילים, הדהימה,
בזה אחר זה, ידיד אחרי ידיד עד כי הצליחה
לאחד נגדה את דעת־הקהל בעולם כולו.
אבא אבן התעלף אחרי שמעו את החלטת
האו״ם ; זו לא היתה, כנראה, פעם יחידה

הטייס שנפל מועלה לסירה

הטייס מועבר באלונקה לאמבולנס

אולם משהגיעו הדים שלמים יותר — נס תבר:
האמת היתר, בין שני הקצוות: המסע
לא זעזע את האזרח האמריקאי הממוצע, אך
הלהיב, בכל זאת, את היהודים, משך תשומת־לב
למדינת־ישראל. הכינוס הענקי ב מדי סוך
גארדן היה, גם לדברי אוהדי בי. ג׳י ,.״קצת
מגוחך״ ; הניחושים על קציר־הדולארים לא
היו אופטימיים. בכל זאת הצליח בי. ג׳י.
יותר משאפשר היה לצפות מראש מדינה
קטנה בפינה נידחת בעולם.
חור כקיר. אחד העתונים, שהקדישו
מאמר מקיף ורציני למסע, היה העתון הב אקונונזיסט.
ריטי
בעל ההשפעה העצומה,
העתון משבח את המדינה, את הממשלה,
על מפעל קיבוץ־ד,גלויות ; קובע, לאור התק ציב
כי עליה של 150.000 יהודים בשנה
הקרובה תעלה את הייבוא ב־ 10 מיליון ל״י.
אם מכירת אגרות־ד,עצמאות באמריקה לא
תכסה סכום זה, תפשוט המדינה את הרגל.
בכל זאת מצייר העתון תמונה אופטימית :
הארץ דינמית, נולד בה עם חדש. האוירד,

מועבר דרן־ ההמון הנרגש

הקבורה: האב השכול והזרים

הסירה היתה כבדה, העזרה לא היתה מהירה.

שימו ש בחוקי־ר,חירום הבריטיים נגד מד,פ־כנים־חובבים
אלה. מ״מ ראש הממשלה,
שהושב בשעתו בלטרון, לפי אותם חוקי־חירום,
חתם על הפקודה להושיב את הדתיים
במחנד,־ריכוז ליד יגור. אשמתם לא הוכחה.
הקבוצה כללה עסקנים, עתונאים, אינטליגנ טים
אחרים, שקשה ליחס להם כ שרון טרו ריסטי
; ההתמרמרות גברה.
״אם משתמשים בימי שלום אלה, בחוק
מתועב נגד מתנגדים פוליטיים״ ,אמר אחד
ממנהיגי האופוזיציה ,״לאן נגיע?״
הרהרו רבים מבעמקי ליבם :״היום הם,
אולי מחר אני?״
רק במאוחר נוכחה הממשלה לדעת שסיפ קה,
בלי כוונה. חומר נפץ עצום לאופוזיציה.
מאחורי דלתיים סגורות נערכו התיעצויות,
כיצד אפשר להיסוג בכבוד.
במדינה — הממשלה
אסונות האב \עה ב ב כי
השייס, שנפל הימה בשעה שביצע להטי
טיסה ביום העצמאות, הובא לקבורה בקרית־שאול,
לקול בכיו של האב השכול ורעמי
המטחים של משמר־הכבוד• שמו נכתב על

״העולם הזה״ ,מס׳ 708

הגיעה למקום סירת נחיתה אטית של חיל־הים,
שהפגינה לאורך החוף. אולם היא היתה
כבדה מדי, לא העזה להתקרב אל המטוס,
השקוע, שם היו המים רדודים. רק חצי שעה
אחרי שנפל המטוס, נראתה הטירה קרבה אל
צינור הביוב שבמים. אנשי הסירה עלו על
הצנור, נשאו על גבי אלונקה את גוף הטייס.
מכונית מגן דוד אדום חיכתה ברחוב, מוקפת
המון צפוף. המכונית נסעה. ההמון נשאר,
פתח בויכוח הגדול.
האנשים התלחשו, דיברו, נפוצו שמועות :
הצלת הטובע לא בוצעה במהירות הדרושה,
הסירה היתד, גדולה מדי ; אחרי מות הטיס
נפוצה עוד שמועה: גם בבית החולים לא
הוגשה העזרה במהירות הדרושה, הרופא
איחר בכמה שעות, לא הבין את רצינות מצב
הפצוע.

בשעה שממלא־מקומו נאלץ להיאבק, בארץ,
בענינים בלתי־נעימים, המשיך ראש הממשלה
בסיורו הנעים יותר בארצות־הברית.

בית־החולים הדסה מכחיש את כל השמו עות:
הטייס הובא, כשהוא במצב אנוש. זע זוע
מוח קשה, חבלות בגולגלת, סימני שטף
דם במוח, שבר מסובך ברגל. הוגשה לו עזרה
מידית: הרופא התורני טיפל בו מיד, רו פאים,
לבושים חליפות חג, אצו מביתם לבית ר,חולים.
לבשו את החלוקים הלבנים, ניגשו
מיד לטיפול. פרופסור מרכוס נקרא ממסיבת
ראש העיריה•
דבר לא הועיל. הטייס נשאר בלא הכרה,

חצוצרת־ד,תעמולה המוטסת, בדמות עורכי
העתונים, שליוו את בי. ג׳י ,.הוסיפה למלא
טורים ארוכים אודות המטע. הקורא הישראלי
ציפה בקוצר־רוח לעתונים האמריקאיים, להי ווכח
מהי האמת מאחורי מסך־השבחים. הע-
תוניס הראשונים הצדיקו את הציניקאים :
ניוס־וויק לא הזכיר בשבוע הראשון את הבי קור
כלל ; סיים הקדיש לב׳ .ג׳י 6 .שורו ת
(בעמוד אחד עם מרלין דיטריך והנביא הכושי
פאטר דיוויין).

באותו שבוע. הוא לא היה היחיד, שהבין
את משמעותה הגורלית של ההחלטה, שהע מידה
את הממשלה בפני הברירה הבלתי־נעימה:
לציית להוראה, לאבד פרסטיג׳ה עצו מה
בערב הבחירות, או להפר את ההחלטה— ,
להופיע כתוקפן בעיני העולם, לערער את
אהדת יהודי אמריקה דוקר, בשעה שראש־הממשלה
בא לקחת את הכסף מכיסיהם.
בפעם הראשונה, מאז חתימת חוזי שביתת
הנשק, ריחפה שוב סכנת־מלחמה מוחשית
בשמי המרחב.

חצוצרה מוטסת

בישראל טובה מזו השוררת בארצות השכנות.
לעומת זאת: היהודים אינם מסוגלים, כדרכם,
להבין את נקודת־הראות של זולתם, אינם
מתכוונים ברצינות להגיע לידי שלום עם
הערבים. בגלל המחסור בנסיעות לחו״ל, בס פרים,
בעתונים הם חיים בגטו סגור.
יכולות לסתום
הסיכום: אגרות החוב
לשנה־שנתיים את החור בקיר, אולם אין הן
מבטיחות קיום יציב למדינה אם לא תשיג
שלום עם הערבים.
המשק 58ל״י לחודש
זה היה מקרה בלתי־נעים: התאחדות בעלי
התעשיה פירסמה פרטי־כל של ישיבה, שבה
אמר, כביכול, הרמן הולנדר, מנהל משרד
המסחר ור,תעשיה, כי בכות הממשלה לספק
לצרכן את המלבושים ומנעלים, המובטחים
לפי פנקסי־ד,תלושים. הפירסום עורר רוגז
בממשלה, הרמן ד,ולנדר מיהר להכחיש את
הכל.
כשנודע כי יעקב גרי, השר, ישדר בקול
ישראל את כל תכניותיו, שמחו החנוונים.
אחרי ההכחשה היה ברור: השר ישחרר את
(המשך במדינת בעמוד ) 6

במרחב
מצרים

חשוב בעיני המדינה,
מוסטפא אל־נחאם, היודע את המצב, הח ליט,
כי פארוק, במקרה זה, עלול להיות י ריב
מסוכן ביותר. הוא הסכים להחזרת אנשים
רבים מבין אנשי המלך למשרותיהם הקוד מות,
מהן הדיחם, עם עלותו ל שלטון ( בין
המוחזרים גם מוחמד חיידר באשא, מפקד
כללי של הצבא המצרי (העולם הזה .)707
״אין זו חתונה של פארוק ונרימאן בלבד,״
ברכו אנשי החצר איש את רעהו .״ביו ם
מאושר זה מתאחדים גם כל בני מצרים האצי לים,
מתלכדים סביב מלכם ומשרתו הנאמן,
ראש הממשלה״.
״גם אנחנו, בני סודאן, נאמנים למלכנו,״
צעק נכבד שחור־עור, שהיה בין המוזמנים.
היה זה אחמד עוסמן, ממנהיגי תנועת האח דות
בסודאן, השואפת לאיחוד עם מצרים.
במשך כמה דקות נמוגה האדרה המנומסת
העדינה, במקומה השתלטו קריאות ר,הידד
הרגילות בכל אספת־עם במצרים :״יחי פארוק
הראשון, מלך מצרים וו־,סודאן.״ ובלבבו ת
הנוכחים עלתה השאלה: האם ידע פארוק
הפעם ל ש מור על האהדה הזאת, או שמא
יחל שוב בעסקיו הנצחיים י

המלך חזר למוטב

לעומת הרעש שעורר השלב הראשון של
ענין פארוק־נרימאן סאדק, היתה חתונתם
שקטה וצנועה ביותר. בעוד שלפני שנה היתה
עתונות העולם גדושה תמונות, סיפורי מע שיות
על המלך והצעירה, שבחרה כבת־זוגו,
למרות היותה ארוסת איש אחר, הוקדש
מקום אפסי כמעט לחתונה עצמה. גם העתונות
המצרית נהגה צנע רב. ביחוד ניכר הבדל,
אם משווים נישואין אלה לנישואיו הראשו נים
של פארוק עם המלכה פרידה, בשנת
. 1938
כאשר התחתן פארוק בפעם הראשונה עמ דה
כל הארץ, ללא הבדל מעמד או עדה,
הריעה לכבוד הזוג הפופולרי. חגיגות עם
אדירות, התלהבות עצומה, שמחה אמתית,
ליוו את
בתוכניות רשמיות,
לא מותנות
הזוג בצעדיו הראשונים. כאשר החלו להשמע
הלחישות על שחיתות פארוק, התפרעותו
המינית, עברה כל האהדה, שההמון רחש
פרידה ילדה
אליו, אל המלכה המוזנחת.
לפארוק רק בנות (סיבה מספקת בהחלט
לגירושים, אך בכל ואת התמרמר העם, כאשר
החליט להתגרש ממנה.
בהופיעה לפני מספר חודשים, באולם קול נוע
בקהיר, עוררה פרידה התלהבות רבה.
הקהל הריע לגרושה המלכותית :״תחי
פרידה, מלכת מצרים !״ ואכן, עדיין קשה
להמונים להבין, מדוע הדיח פארוק אשה
יפה מאד, חיננית, לקח במקומה אשה, שאינה
מצטיינת ביו פי או באופי.
הם יכלו לנחש רק סיבה אחת: צדקו
השמועות שאמרו, כי בעת שהתאהב בה
פארוק לפני שנה, הבטיח לשאתה לאשר, אם
תלד לו בן זכר. כאשר נסעה לאירופה לכמה
חודשים, לחשו בקהיר, כי עשתה זאת, כדי
ללדת הרחק מעיני הסקרנים.
על טהרת הצנעה. אולם בטכס הנשו־אין
לא ניכר, כי הקשר בינה ו בין פארוק
אינו לפי מהרת הצנעה והנוהג ה־זוסלמי.
לפני הצהרים נתכנסו האורחים המכובדים,
לחזות בטכס החתונה וחתימת החוזה בין
החתן ודוד הכלה, שהמתינה בינתיים בביתה.

מה עדיף?

״סוריה וישראל אשמות במידה שווה במ ריבה,
שהובאה בפני מועצת הבטחון״ —
זוהי דעתו של אקונומיסט, ה שבועון האנגלי
בעל ההשפעה הגדולה.
בתוך המולת היריות נשכחה שאלה חשובה
מאד: מה חושב כל צד להשיג ע״י המשכת
הקרבות? לסורים אין מה להפסיד, מצב מל חמה
זעירה עם ישראל אינו מהווה גורם
בכלכלתם. צבאם,
זה אינו פוגע
מפריע.
האוהב לקחת חלק בפוליטיקה הפנימית, קוצר
רווח ממצב זה. הכותרות הראשיות, שהוא
זוכה בהן, מדי יום ביומו, אינן עולות ביו קר
— כמות מבוטלת של סיכון ותחמושת. תסיק ואילו ישראל, ממשיך השבועון,
מסקנות שונות בתכלית השינוי. כל אזרח
ישראלי יכריז מיד, כי שלום עם הערבים הוא
מטרה ראשונית. אם תושג מטרה זו, תגרור

בדרכה לארמון עבדין, שם חיכה לה פארוק.
היא ישבה ברולס־רוים אדום מבריק (צבע
המכוניות הרשמיות של בית המלך) ,ליד
הנסיכה פאוזיה, אחותו של פארוק, מי שפעם
היתה מלכת איראן, ניתגרשה מבעלה. לפניה
נסעו 5אופנועים אדומים, שלושה ג׳יפים
(גם כן אדומים) עמוסי חיילי משמר מזויינים
בתת־מקלעים. לצדי הרחובות עמד קהל רב,
שהביט על התהלוכה כעל הצגה, ללא הת להבות
יתירה.

כרבות האגא חאן
משרת נאמן
עם תום טכס החתימה, נשמעה תרועת חצוצ רות
; 101 תותחים רעמו. המלך ואורחיו —
כולם ׳גברים לפי הנוהג — י שבו אז לסעודה
חגיגית קלה.
רק בחמש אחר הצהרים עזבה המלכה את
ביתה בהליופוליס, הרובע החדש של קהיר,

סוריה

בחצר הארמון, בכניסה להרמון המלכותי,
קבל פארוק, לבוש חליפה אפורה, מעיל
עליון אפור עם דשי קטיפה מבריקים, את פני
כלתו. הוא ליוה אותה לאולם הגדול של
ההרמון, שם נערכה קבלת פנים מיוחדת
לנשים.
בערב נערכה מסיבה גדולה למאות אור חים.
בעיקר בלטו בהעדרם ראשי המדינות
השכנות. גם המלכה נזלי, אמו של פארוק,
לא נוכחה. היא הוגלתה, למעשה, ע״י בנה,
לאהר שצידדה בבתה, שנשאה נוצרי באמרי קה.
האורח הזר היחידי המפורסם היה האגא
חאן, שבא עם אשתו, בהביאו קופסת סיגריות
עשויה זהב ויהלומים — מתנת נישואין.
היכול! מלכותי. כדי להפגין את תודתם

למלך, שהעניק להם תואר באשא, תרמו
חברי ממשלת אל־נחאס מערכת ספלי קפה
עשויים זהב, משובצים יהלומים. אל־נחאס
עצמו היה האיש, שקיבל את ברכות המלך
החמות ביותר. במקום לחיצת יד פשוטה,
תפס המלך את שתי ידיו של אל־נחאס, אחר
כך פתח את זרו עו תיו, חיבק את ראש הממ שלה.

היתד, הפגנת חיבה מיוחדת, אשר היתד,
גן ריכה להוכיח לעולם, כי נסתיים הריב
החריף בין בית המלוכה והמפלגה החזקה
ביותר במצרים. המלך, שכינה פעם את אל־נחאס
פרחח מצחצח־נעלים ואל־נחאם, שסיפרו
עליו, כי הוא זומם להפוך את המשטר, להג לות
את פארוק ממצרים הגיעו למסקנה, כי
כדאי להם לפעול יחד. שניהם היו פעם אלילי
ההמונים, ירדו עתה בעיני הקהל. פארוק
בשל שחיתותו, בשל אי־התחשבותו בדעת
הקהל ; אל־נחאם בשל אי קיום דרישות העם
לפינוי או מאבק בצבא הבריטי.
עתה החליט המלך, כי הגיע ז מן לחזור
למוטב. הוא יתחתן ויפטיק (לפחות בפומבי)
את מעלליו הפראיים. אם תלד אשתו בן זכר,
תהיה זאת תוספת ניכרת של פרסטיז׳ה, אשר
תחזיר, בעיני הקהל, את מעמדו הקודם כגורם

כרכות אל-נחאס
אורח כבוד
הורדה גדולה בהוצאות הצבא, שארץ עניה
אינה יכולה להרשותן לעצמה. זה יתבטא
בייבוא מוגבר של בשר ופירות, שיקל את
קשייך הצנע הנוראים.
משהו אינו כשורה בתהליכים שבין המח שבה
והביצוע, אם מדינה ממשיכה לירו ת

עצמאית

מרי

.העולם הזה״ ,מס׳ 708

1 ^ 511

1 1 8

צילום כללי של בני משפחת המלך פארוק ואורחיו•

על שכנתה, שהיא זקוקה להבנתה. במלים
אחרות, מסיים בעל המאמר, ישראל חייבת
לשקול מה עדיף: לתפוס מספר דונאמים
של שטח מפורז, או להשיג שלום.
חוזה הכטחון. הסכסוך שנפתח במספר
יריו ת רובה, נמשך בהפצצת־גמול, התפתח
בינתיים לממדים אחרים, הפך צעד ר א שון
רציני לקראת סיבוב שני.
במשך ז מן מה, אחרי התחלת ההתנקשו יות
על הגבול הסורי, לא התיחסו ארצות
ערב האחרות ברצינות יתירה למצב. אך ב שבועיים
האחרונים חל מפנה: במקום חד שות
על מאורעות בין ישראל וסוריה, הו פיעו
בעתונים כתבות פולמוס חריפות על
מעשי תוקפנות ישראליים נגד כל הליגה ה ערבית.
עסקנים רבים החלו דורשי ם הפעלת
חוזה הבטחון הקולקטיבי, שנחתם בקהיר,
לפני שלושה חודשים, ע״י מצרים, סוריה,

האם נעדרה
ממלכת הירדן) לשגר עזרה צבאית לכל מי
שיותקף, ולנקוט בצעדים משותפים נגד ה מתקיף.
אחד הסעיפים הראשונים, שהובאו
לדיון לפני הועדה הפוליטית של הליגה, ב ישיבתה
השבוע בדמשק, היה החשת עזרה
לסוריה, לפי חוזה הבטחון.־

פתחה בסכסוך הזה, כצעד ר א שון לכיבוש
שטחים נוספים, השייכים למדינות הערביות.
״איה, אם כן,״ טען הסורי ,״הצדק? מדוע
חייבת סוריה לבדה לעמוד מול תוקפנות
הציונים, המכוונת אל כל האומה הערבית ז
״עמי ערב אינם מאמינים אלא בכוח, בכל

1951 פארול, ונרימן
101 תותחים רעמו...
במשך הדיונים
לא הראה הנציג ה סורי
סימן, שה שאלה
נוגעת לאר מאשר

יותר
לכל מדינה ערבית
אחרת. הוא רצה
להעמיד את השא לה
באור עקרוני.
אולם בתוספת ל עקרון
ארגנו ה
השטחים.
כוח הנשק, כוח האיחוד, הכוח ש במילוי
ההחלטות הנועזות, שנתקבלו בליגה.״
אולם כל נאומי הנציג העיראקי לא יכלו
להשפיע על הנוכחים לקבל החלטה אשר,
למעשה, כמוה כפתיחת הסיבוב השני המ פורסם
נגד ישראל. בזה אחר זה קמו, בפרא־זות
מצלצלות הביעו את דעתם, כי עדיין
מוקדם לפעול. מצרים נתונה עתה במצב
פנימי עדין בקשר עם דרישתה לפינוי הצבא
הבריטי מאזור תעלת סואץ. הלבנון עוברת
תקופה של שג שוג כלכלי נדיר, הודות להב רחות
ולסחר הזהב ; סעודיה עסוקה בחי שוביה
כיצד להוציא את ההון, הזורם לקופ תה
מחברת הנפט האמריקאית ; הירדן אינה
תוכל לגבש משטר פנימי חזק, לעכל את
הרוב הפלסטינאי המפותח.
מאידך, תביא הרפתקה צבאית רק ברכה

סורים הצגות רבות
רו שב של חיילים
יוצאים או חוזרים
מן החזית, תמרוני
הגנה אנטי אוי־רית,
ביקורים ב־בתי־חולים
צבאיים.

לסוריה ולעיראק. אותו סכסוך, שפתר את
יהיה,
המשבר הממשלתי החמור בסוריה,

רק ככוח. את
1939 פא רוק ופרידה
התמיכה הממשית
״תחי מלכת מצרים לסוריה העזרה
הטו השאירו
הלבנון,
עיראק, ערב הסעודית.
רים לנציג העיראקי .״הגיע זמן, כי החוזה
לפי חוזה זה התחייבו חברי הליגה (מלבד
יחדל מהיות כתוב על גבי ניר בלבד״ ,דרש
הנציג ,״אין נשקפת סכנה לסוריה בלבד.
• ביום הולדת בתם פריאל
לא יימצא אדם אחד, שיכחיש כי ישראל

מימין לפארול! :כנזישית — אם המלכה ;
שביעי — הנסיך מוחמר על; ,בן־דודו ויור ש
העצר של פארוק ; תשיעי — האגא חאן ;
עשירית — אחותו הנסיכה פאוזה, מלכת
איראן לשעבר. משמאל: הגבר הקיצוני —
פיאר צאדק, נוצרי שהתאסלם אחרי שנשא
את אחות של פארוק.

אם יתפתח, גורם חשוב, שיאפשר לאדיב
אל־שישקלי ולאנשיו בצבא להשתלט השתל טות
מוחלטת על כל שטחי החיים במדינה.
בעיראק מסתיים גירו ש היהודים. אם לא
יימצא מוצא אחר לאי־מנוחת ההמונים, יפנו
אלה את זעמם כלפי נורי אל־סעיד וממשלתו.
הטענות, אחת הכרעה מבגדאד.
שהובאו על־ידי המתנגדים להצעה, היתד: ,
עם ישראל,
שביתת־נשק
חתימת הסכמי
שתוקפם נתמך ע״י מעצמות המערב ואו״ם.
אם ינקטו הערבים עתה בצעדים תוקפניים
יקבלו היהודים סיוע רב מאמריקה ואנגליה,
אך זרם הנשק והציוד הצבאי לארצות ערב
יופסק, בטרם הספיקו אלה להצטייד כהלכה
לקראת הסיבוב השני.
קרוב לשבוע דיונים וויכוחים עבר, פ תרון
לשאלה עדיין לא נראה. עד אשר קם בבגדאד
נורי אל־סעיד באשא, הודיע לבית הנבחרים,
כי יחידות המשמר המלכותי ותותחים אנטי־אויריים
הגיעו לסוריה, ליטול חלק בהגנתה
מפני התקפה ישראלית. יחד עם התותחנים
וחיל הרגלים יצאו גם מטוסי־קרב עירקיים.
הריעו תרועות גיל: הנה מתגשם החלום
הגדול .״למרות שאנו נכנסים נפרדים נגד
האויב הציוני, תצא אומה ערבית מן המא א
כ ב אר א ל־יו ם. המצרי.
בק״ ,הכריז
הקצינים העיראקים, שהגיעו לסוריה,
נתקבלו כגיבורים. הם יצאו עם קציני הממה
הסורי — בלוית עתונאים וצלמים — לסייר
בגבולות לבחור את עמדותיהם.
אחרי צעד זה של עיראק, הפך הוויכוח
תהיה זו
בועדה הפוליטית לחסר־תכלית.
בושה גדולה לאלו מחברות הליגה, שלא
יתמכו בגיבורי ם הסוריים והעיראקיים, הנל חמים
״למען תחית האומה הערבית האצי לה״
.כעבור יומים נתקבלה ההחלטה — ללא
התנגדות• כל חברי הליגה יגי שו את עזרתם
המלאה לסוריה במלחמתה בתוקפנות הציונית.
אולם ההחלטה לא תביא לשום שינוי —
מלבד על גבי הניר. רק אם ממשלת מצרים
תחליט, כי קל יו תר להפנות את דרישות
ההמונים כלפי ישראל וסיבוב שני, מאשר
כלפי אנגליה — תיווצר סכנת מלחמה רצי נית.

אחמד
עוסמן
והסודאן״

.העולם הזה״ ,מם׳ 708

באשדות־יעקב ; חבר מפא״י אינו יו ש ב ליד
חבר מפ״ם. הצמחונים הסיקו מסקנות :
בארצות שונות קיימים ישובים חקלאיים
של צמחונים, ולמה לא יקומו ישובים כאלה
בארצנו הנבנית מחדש. הדבר מוזר שדווקה
הצמחונים והטבעונים, השואפים אל המזון
הטבעי, אינם נוטלים חלק ביצירת המזונות
לעצמם ולזולתם.״

במדינה
(המשך במדינה מעמוד ) 3
הנקודות. אך הנאום איכזב: הוא הבטיח.
אמנם, לשחרר את 50 נקודות ההלבשה,
אולם 40 מהן רק באוגוסט — חודש אהרי
סיום שנת הקיצוב. במלים פשוטות: החנ וונים
יכולים לסגור את חנויותיהם עד ספ טמבר,
או לעסוק בעסקים בלתי כשרים.
מאחורי ההבטחה הסתתרה מציאות מרה :
גם שי חדור 50 הנקודות לא י תן לחנוונים
אפשרות קיום, לפחות על בסיס חוקי. דב
יוסף חישב בשעתו, כי כל נקודת־הלבשה
עולה למדינה 20 פרוטות במטבע זר. מסתבר,
שלפי שיטת הקיצוב הנוכחית, לא יעלה
המחזור הכללי של ההלבשה באוכלוסיה, בת
מיליון וחצי, על 10 מיליון ל״י (לפי חישיב,
ששליש מן הסכום מוצא על חמרי גלם).
ס ,20 ברור
לפי ההנחה, שהחנווני מרויח ס/
ש־ 3000 חנויות יכניסו רווח של 700ל״י
לשנה כל אחת — 58ל״י לחודש. אם
מנכים שכר־דירה, שכר־עבודה, הוצאות דו מות,
אין ספק, שלפי תכנית הממשלה אפשר
לסגור את מרבית החנויות בארץ — אם לא
תעבורנה לבסיס השוק השחור.
הכנסת ורשיו של

צמח

מלבד הצהרתו הקצרה של שר החוץ על
החלטתה של הממשלה, לסלק פולשים מאד מת
הארץ (סורים, למשל) ,קבלת חוק שעות
העבודה — המגביל אותן ל־ 47 בשבוע, וכמה
נושאים אחרים, שסוכמו באוירה טרום־בחיר־תית
מובהקת, רוכזה התעניינות הכנסת כו לה,
אם לא באופן רשמי, הרי לפחות במס דרונות,
ב מזנון ובמושבים הנאים, שהפכו
פתע בלתי נעימים כלל, בפרשת ברית הקנאים.
3אקדחים 2 ,סטנים: כשהופסקה,
באמצעיתה, ישיבת ערב של הכנסת, ביום
פתיחת מושבה האחרון ( 78 יום לפני הבחי רות
ליורשתה — הכנסת השניה) — וקציני
משטרה במדים ובאזרחית, מילאו את היצי עים
ואת סביבות הבית, תמהו הח״כים ביו תר,
אך הודו, תוך דקות ספורות, כשעמדו
על עצם העניין, לאלו, שייתכן והצילו את
חייהם.
כי לפי הזדעות המשטרה, נראה שבאותו
יום, שבתל־אביב נדחה משפטו של אברהם
צפתי, המטורף שניסה להתנקש בכנסת תל־אביב
בבי. ג׳י״ למועד מאוחר יותר, זממה
כנופיית דתית־טרוריסטית, ברית הקנאים*,
להטיל פצצה באולם הישיבות, להעניש בכך
או, לפי גירסה אחרת, להבהיל בלבד, את
הח״כים הרוצים לחייב את הנשים הדתיות
ב שירו ת בטחון.
אולם, כ שרגעו הרוחות, נראה סיפור המש טרה
לקוי. למרות הסתמכותה על ״מוסר״
מקרב חברי הברית, שהזעיק את המשטרה
מראש, לא הוברר כלל, אם אכן היה נסיון
של ממש בהטלת פצצה.
תמוהה יו תר היתד, ההמולה סביב מחסן
הנשק היחיד, שנתגלה בבניין מדרשת נוער
אגודת ישראל (אליו משתייכים העצורים,
מבני הברית) ,הנמצא במרחק המשים מטר
* שלא להחליף בתנועת נוער רביזיוניסטית
מיסודו של מאיר גרוסמן, שהתקיימה באירופה,
בפרוץ מלחמת העולם השנייה.

בעתון

כך כותב אחד הנלהבים לרעיון
הפנימי של אגודת ד,צמחונים בישראל.
ד,צמחונים רוצים להתארגן בישובים חק לאיים.
בצד חבר הקבוצות, הקבוץ המאוחד,
והקבוץ הארצי, יקום זרם חדש.
״מספר הצמחונים ביישובי ם החקלאיים אינו
קטן כלל ועיקר, וכן ישנם צמחונים רבים,
השואפים להקים יישובים צמחונים, אולם
כאלה כן אלה ניתקים לאט לאט מהמחשבה
הצמחונית המקורית ושוקעים לתוך שיגרה.
הצמחונות היא יותר מהגזרות מבשר בעלי
חיים, היא תוכן חיים והשקפת עולם מהפ כנית.״
בעל מאמר אחר מפליג לדמיונות
נפלאים :״היתואר כפר צמחוני בלי לולים
ורפתות.״ חלום גדול.

השלל שנמצא י בסליק־ :מספר רימונים וסמנים
הפצצת שלא נזרקח
מגבול הירדן, בהר־ציון, והמשמש מרכז
לפושעי ירושלים (במקום הזה רצח מזרחי,
שנידון למוות, את מתווך הדירות הנדלר).
ה״סליק״ ,אודותיו שפעו עיתוני הערב תמו נות
דלות, ועיתוני הבוקר טורים שלמים,
כלל: שלושה אקדחים, שני סטנים, ששה
רמוני יד, כאלפיים כדורים בני קליברים שו נים(!)
ושלושים וארבעה בקבוקים מלאים

אהרון קדושי, בן ,25 הוא אחד מאבות
המשפחות של יהודי ההר הפרסיים, שחומי
העור ובעלי קווי הפנים ד,אשוריים, שד,תיש־בו,
לאחרונה, במגדל גד שבדרום.

מעל שני אזרחי המדינה הוסר השבוע צל
התליה: חייל בן ,20 בידואי בן ,26 שנאשמו
ברצח, זו כו בזה אחר זה על ידי בית המשפט
המחוזי בתל־אביב.
עבדללה סלים עבדללה נאשם ברציחת אב רהם
אלקיים בבית בודד בסביבת באר שבע.
דוד פאליק נאשם בחטיפת אונס ורצח נערה
בידואית בת . 12 שני הנאשמים, בשני ימים
רצופים, האזינו לפסק דינם.

שלוש הודאות ודיאלקט בידואי-
מאז אוגוסט , 1950 ישב עבדללה סלים עב־דללה,
נ שוי ואב לשלש בנות, בבית הכלא.
במשך 14י שיבו ת נמשך משפטו, בפני הם־
שופטים ד״ר בר־זכאי, צבי אלי בקר, ד״ר שלו
גינוסר, בלא לחשב את משך החקירה המוק דמת,
שארכה חדשים. עבדללה נאשם ברצח
אברהם אלקיים, לשעבר מוכתר שכונת הי־תקוה,
שהתגורר בשטח הממשל הצבאי ב באר
שבע בתוקף תפקידו. הנאשם שימש שו מר
ראשו.

הקצין נייער מראה את הסליק לעתונאים
הפוגרום שלא נערך
נפט, שהעיתונים הגדירום בבורותם הצבאית,
הרגילה, בבקבוקי מולוטוב.
אירוסים, התייעצויות: עוד פחות
מבוססת היתד, הצדקת מעצרם של כחמשים
איש, שילוחם כחשודים לכלא בחיפה, בהתאם
לפקודות החירום, ירו ש ת המנדט הבריטי,
כשלרובם היה אליבי מתקבל על הדעת :
חלקם הם מנהיגי צעירי אגודת ישראל, שב או
לכנסת ירושלים, לשם התיעצות בקשר
להרכבת רשימת החזית הדתית ! חלקם בני־ישיבה,
ש חזרו מנשף אירוסים של חבר, ועב רו
באותה סביבה.

מחשבה שקולה מייחסת את כל העניין לא ווירה,
שהשתררה ב צי בור: שנאה עיוורת
לדתיים, במיוחד בעלי פיאות לבו שי מלבו שים
מסורתיים, מצד אחד, ואי נקיטת פעולה
מיידית נגד טרוריסטים־דתיים, במידה שישנם,
שפעילותם הצטמצמה, עד כה, בהצתת מכו ניות,
דגימה. באבנים( .שהם, אגב, הסתייגו,
כנטורי קרתא, מכל עניין ההתנקשות בכנסת).
הפתרון: ממשבר, שקולה במוחותיהם של
האחראים לבטחון הפנימי של המדינה.

מטורפים או טרוריסטים דתיים

קצ. קצת ־ היה 31

אנשים בצל התליה

לשמע פסק הדין, החל עבדללה לנשק את
ידי סניגורו, ואת ידי השוטרים המזוינים
ששמרו עליו. למחרת היום — לשמע פסק
הדין, נשאר פאליק שקט (כמו במשך המשפט
שארך חדשים) ,אחר כך לחץ את יד סניגורו.
אולם אם לדון לפי דבריו של נשיא ביד,״ד
המחוזי, ד״ר נתן בר־זכאי, שי שב כאב בית
הדין בשני המשפטים, צריכים היו שני ד,נאם־
שמים הלו להודות בעד זכויים לחוקריהם.

טיפוסית היתד, הבעת הצער של מפקד
מחלקת פלמ״ח אחד :״חבל שלא נתנו להם
לזרוק את הפצצה. היינו עושים ״רייכסטאג״•
שני, פורעים, כפוגרום בריא, במאה שערים.״
בסיכום ר א שון של הפרשה היה ב רור :
העניין נופח ביותר. ייתכן וכוחות הבטחון
של המדינה, שעל פעולתם המהירה ותגובתם
הזריזה שידרו תחנות השדור בכל העולם,
שיגרו עיתונאי חוץ אלפי מלים, נטפלו לכל
היותר, לכת מטורפים, חסרי עורף ציבורי,
שעמדו להטיל פצצת עשן או סרחון באולם
הכנסת המהודר, שתוצאתו היחידה יכולה
היתד, להיות: עבודה נוספת למנקות.

אחד העצורים כשעת העברתו

המעמד השני

משפט

• שליחי היטלר הבעירו ב־ 1933 את ה רייכסטאג
(כנסת) הגרמני, הטילו את האשמה
על הקומוניסטים, נצלו את ההזדמנות לחסלם.

יפה הפנים,
משפחתו מורכבת מאהרון,
אשתו הצעירה ותינוקם, בן השנה. היא באה
לפני שלושה שבועות, בדרך ר,אויר, מטהרן.
זה סיפור עלייתו של אהרן :
״אנחנו היינו סוחר טוב יע שו במקום ש לנו,
אני ובית אבי, אני — גם חנות היה לי
במקום שלי, היה לי פרקמטיה וסדקית.
מפני גויים עלינו• היה הרבה ישמעאלים
לא טוב — בית כנסת שרפו באש, שלושה
שרפו באש,
עיר שלנו ( מיו שבו ת יהודים)
ששים בתים שרפו באש.
אחד ילד שלנו, בבית ליד (ביתנו) זרו ע
שלו דקרו.
שממשלה בישראל
מן היא יום שאמרו
(פרצו הפרעות) ,קודם — כמו אחים י שבנו
עמם. אחר — באו שבטים ישמעאליים מן
עיראק וכולם — אחים, קרובים, חברים —
לילה עד בוקר, במקום שלנו, לא• י שנו —
מפחד הגויים על ישראל.

לילה אחד (ב־ 3באוגוסט) נרצח אלקיים.
הוא נמצא מתחת למטתו בלא רוח חיים,
שלשה נקבים בגופו, שלש טבעות הזהב
הוסרו מאצבעותיו, כספו נשדד. החשד נפל
על עבדללה, שנעצר ונחקר על ידי אנשי הממ של
הצבאי, לא פחות מחמש פעמים (נימוק
ששימש אחר כך נגד הקטיגוריה) ,הודה
שלש פעמים במעשהו.
אלא מה? בכל פעם הודה בצורה אחרת.
פעם אמר, כי באו אליו ידידים, בידואים מה סביבה,
שכנעוהו, כי יש לרצוח את אלקיים,
(המשך במדינה

בעמוד ) 11

בחצי הלילה ברחנו לטהרן.״
לכן בא אהרן קדושי לשלושת הקירות,
המקורים.גג וקרועי טיח, בגיטו הערבי של
מגדל־גד שנתפנה, יחד עם שתי מזוודותיו,
ומראת גילוח
קערות מספר, כלי מיטה
שבורה.
וכאן הסיום המפתיע

״אין דבר זה מונע מאהרן לנשק את שתי
אצבעותיו, להעבירן בפלומת זקנו ולקבוע :
״קצת, קצת — יראה טוב, יהיה יו פי: בית,
ילד.״

חקלאות
!רם נ\ד הפרות
אמר קיבוצניק צעיר :״עוד מעט יקימו
בארץ קבוצים לפי הרכב זה — כל הפותח
ביצה בקצה העליון — לקבוץ אחד ; פותח
ביצה באמצעיתה — לקבוץ אחר ; כמו
בספורי גוליבר״.
פילוג מאיים על קיבוצים רבים בקבוץ

הקרובים מחכים לפני המטה
סרחון או פצצת עשן

,העולם הזה״ ,מס׳ 708

גנרליסימו פרנקו ו בין 20 מיליון פרולטרים, הנושא: להם.

המלך והדיקטטור

שטח ספרד 200.000 מילין מרובעים, רו בו הרים, אדמה
צחיחה, מחצבי מתכות. המכרות והמהפכה התעשייתית יצרו
במאה האחרונה את המעמד הפרולטרי — נושא הרעיונות
המהפכניים״
הבדלי מעמדות קיצוניים ביותר. נוצר מתח מהפכני עצום.
נוסף לאלה — הבסקים והקטלוגים השואפים לשחרור לאומי,
לאוטונומיה. אחרי מלחמת העולם ה־ — 1ז מן המהפכות באי רופה,
הוכרח המלך הספרדי למסור מלאכת השתלטות ליד
חזקה — ידו של פרימו דה ריברה.
עד 1930 שלט הדיקטטור. סבלנות ההמונים פקעה.
׳׳ פרימו ז ה דיברה ברח יחד עם המלך. הוקמה הרפוב .
ליקה
הספרדית. שנותיה הראשונות קשות מאוד —
שנות המשבר העולמי, תנודות תמידיות, מעשי חבלה.
1936 עלתה החזית העממית לשלטון — תנועת אי חוד
שמאלית בין הקומוניסטים והסוציאליסטים —
כיוון שמאלי ברור להמוני ספרד ולמדינה.
הרכה צעקות, פחות מעשים. אותה שנה,
ב־ , 1936 מרד פרנקו במשטר הרפובליקה. כאן תחילתו
של הקרב בין פרנקו ו בין 20 מיליונים
אזרחים ספרדים. הקצין האריסטוקרטי
המוכשר שגור ש מתפקידו עם עליית הח זית
העממית לשלטון, בא לוזצי־האי
עם צבא מרוקאנים גדול שגייס בצפון
אפריקה. חכתה לו מפלגת מחתרת —
קדר קצינים מהנוער בורגני והאריסטוקרטי

* .,ש עו ת הבוקר המ אוחרות
של ה־ 12 במרס, הפ ריע
צלצול הטלפון את מהלך ה שער
ה בפראדו, ארמונו המהודר של פרג־צ׳סקו
פרנקו במדריד. היתד, זאת שיחה ממשרד
המושל האזרחי של ברצלונה.
״אקסלנסה ז ! (הוד מעלתו י) כאן מדבר אדוארדו אל־גדיה.
המצב רציני ביותר, ההמונים מתקיפים את כוחות הב־טחון.
הפעם אלו מהומות גדולות. אני מחכה להוראות...״
גנרליסימו פרנצ׳סקו פרנקו, אדונה האדיר של ספרד הפ סיקו
ב רוגז :״ שוב הקומוניסטים הארורים הללו ״
אולם דייגו לו פז, אזרח ברצלונה, סנדלר ואב לשלשה יל דים׳
אינו קומוניסט. הפוליטיקה אינה מענינת אותו. הוא עמד
ליו החשמלית, שעזר להפוך, צעק לעומת השוטרים :״אני
רעב. תנו לי לאכול ״
לא שקטים. פרנקו, אלגריה, העתונים שלהם אמרו, כי
לו פז הוסת על־ידי הסוכנים של מוסקבה. בלונדון רומזים
העתונים רמזים עדינים, שהאשמים האמיתיים אינם אלא
פורשים מן הפלנגה, מפלגת השלטון הפשיסטית:
אך לו פז אינו יודע מי מסית אותו. זה גם לא איכפת ביותר.
הוא רוצה אוכל.
כמקום גדולה, גאווה. ספרד במשפחת האומות האירו פאיות
דומה לעשיר שירד מגדולתו, נשאר גאה בצל גבול
ההרים הפירנאים, צופה בים את עברו המפואר.
הימים הגדולים עברו. ב־ססז השנים האחרונות אין ספרד
חולמת על כיבו ש העולם, עסקים פנימיים מסובכים לפניה,
רוצה לצאת ב שווי משקל מחיק המהפכות, מבין התמוטטות
משטרים, שפיכות דמים. התופעה האחרונה — קרב בין
הדיקטטור בנו של
— מארגנה פרימו דה ריברה, חכתה לו אידיאה —
פשיזם ספרדי — פלנגה.
שלוש השנים הבאות הפכו את ספרד
לשדה קטל הרוס, שומם, מכוסה חללים
ודם.
ברלין ורומא עזרו בהתלהבות רבה
לדיקטטור החדש, בעצות ובנשק. הרפוב ליקה
נשארה מבודדת, רק רוסיה עזרה, הריחוק בשל
מאוד, במעט אבל
הגיאוגרפי. צרפת בה עמד ליאון בלום הסוציא ליסט
בראש ממשלת החזית העממית נשארה
בצד, אנגליה ה״פרוגרסיבית״ הניעה ראש. השלטון
החוקי בספרד לחם על קיומו בודה. טייסי גרינג
הפציצו את ערי הרפובליקה — העולם ראה במ עורפל
את עתידו הקרוב. אלא שהרפובליקה הח זיקה
מעמה. חייליה, פועליה, אזרחיה, נלחמי
בלי ציו ה מלחמת גבורה. מכל העולם באו אנשי
הגופים השמאליים לעזרת ספרד הדמוקרטית —
הדיביזיה הפשיסטית
הבריגדה הבינלאומית.
של ״מתנדבים״ — החץ השחור הוכתה קשה.
נדמה ; הדמוקרטיה תנצח.

1939 נכנם פרנקו על סוס לבן למדריד ההרוסה, מלווה
מברקי ברכה ו״מזל טוב״ מידידיו — היטלר ומוסוליני. בא
שלום על ספרד, שלום של דיכוי, מחנות עצורים, בתי סוהר
מלאים. שלום של קברות, מיליון קברות ועוד קבר אחד,
עמוק מאוד.
בספרד נקברה האשלייה הגדולה: הסולידריות של הנהגות
התנועות השמאליות הדימוקרטיות.
כפוי המוכה — 1939 מלחמת האזרחים בספרד 1939 .
— פרוץ מלחמת העולם ה־ .2הצלחות היטלר חזקו את פרנקו,
אולם הוא לא התערב בגלוי ובשלימות במלחמה העולמית,
היה פקח מדי, חכה לדעת מה יהיה. אחרי כל נצחון הוא
שולח מכתבי ברכה היטלר, אבל אינו זז. רק את הדיביזיה
הכחולה שלו שלח לחזית הרוסית.
העונש היה קל. נצחון בנות הברית עורר תקוות בלב
הדמוקרטים הספרדים בגולה, בתוך הארץ קמה תסיסה לשח רור.
ארה״ב ואנגליה לא הסתירו שביעות רצונם מספרד
וממדיניותה. ב־ 1946 קבל או״מ בקושי רב החלטת חרם דיפ לומטי
על כפרד — .התוצא ההיחידה של נצחון הדמוקרטיה.
פרנקו חייך, העונש היה קל, הזמן פועל למענו.
הקרח כ. העולם נתפלג לשני גושים ! מלחמה קרה.
כל מדינה חיפשה בני ברית, בסיסים. כוח אדם. דעת הקהל
האנטי־קומוניסטית הקיצונית בארד,״ב ראתה בספרד של
פרנקו בן ברית טבעי. המלחמה הקרה התחממה, המפה
את מחיצת הקרח החיצונית.
רבזואלה היתה הראשונה, ששיגרה שגריר
למדריד. אחריה — אורוגוואי, אפגניסטן,
הרביעית בתור — ארה״ב, בעקבותיה
סלחו מדינות אירופה המערבית,
קבלת הדיפלומטים היתד,
סימן חיצוני לקרבה
הפנימית הגדו־

קצר

אולם מאבק בלתי פוסק התחולל בתוך המטה הרפובליקאי
— לאומנים, תנועות פוליטיות, שמאליות ומרכזיות, אידיא ליסטים
של הבריגדה, גרעין מלוכד קומוניסטי, איבה חולנית
כתוצאה מאי אמון. כל זה עזר לפרנקו, נוסף לציוד העצום
שקבל מהיטלר.
על פוס לכן. מלחמת גבורים, רובים, אצבעות דינמיט
— נגד טנקים. העולם הדמוקרטי הסתכל, ידיו בכיסים. במרץ
בשנה האחרונה
בנו בספרד
בסיסים גדולים.
משלחות אזרחיות
וצבאיות של ארה״ב
עזרו לבנות ולחזק את

1939

1936

מלחמת האזרחים

014810 0 4 1 4 * 6£
׳>4<)53 מן ד־**0*/1<*2׳09)5

881* £8

0**011*1

ססס י

0א ^ א 1^£ 11€ן ץ! 10
1ז50 6ת500ן110016 30 )1ח 0חק ) 10 1936 סז^־זג)
0־0 )12 £11/01 וו?1ת110010 £־ 3 ,1050 41 גן סז 0

תסק מטוס איטלקי ״מתנדב״ ,שהופל ע״י הרפובליקאים
מוצג לראוה לעיני המתנדבים הזרים מחו״ל.

חיילים רפובליקאים, במבואות מדריך הנצורה.
האנשים, הנשק והמדים הם תערוכה בינלאומית.

זסק

0־10 €00301

8ה<3קג*ג

.טוזי-וי

3£ז 2 5 13 \׳£ו ז>1לנז

תחיספרד 1עתון הפלנגה מימי מלחמת האזרחים. במרכז — תמונתו של
דה־ריברה, גי בור הפשיסטים, שנהרג ע״י הרפובליקאים בתחילת המלחמה
הגבורה לפאשיססים. למטה — שני ציורים אנטישמיים, שהועתקו מעתון המ3

1945־ 1939

מדחפת העוד
ופסיחה

שני

הסעיפים

השמאל. נשיא פפרד, שהוגלה אחרי נצחון פרנקו, עבר ללונדון. לה פסיונריה, המנהיגה הקומוניסטית למוסקבה•

הימין.

דון חואן, יור ש העצר, קיווה כי פרנקו

יחזיר אותו .,אנשיו כתבו את שמו על קירות מדריד. התאכזב.

כניכרית. עם פרוץ מלחמת העולם —
שספרד קדמה לה כבמה לחזרה כללית —
מיהר פרנקו לבקר את היטלר בברלין,
כדי להודות על עזרתו המכייעה, שהביאה

0־301

נז חסקר ו<>!ך נ־ז\/

מלחמת ־זווז £ו ת צילום תעמולה, ששני הצדדים השתמשו בו כהוכחה למעשי־הזועה של הצד הטני.
אלה הם ילדי מדריד שנטבחו ע״י טייסים נאציים. אולם הנאצים לקחו את הצילום, טענו שאלה ילדי
אצילים שנטבזזן ע״י הריפובליקאים. מלחמת אחים זו היתה אכזרית ביו תר, הזכירה את ימי הביניים.

!ממ 10י 1י 3

הרעב משתלט על הפחד

העם מתקומם. פרנקו טוען שהקומוניסטים אירגנו את הכל. אולם גרם למרידה: הרעב.
אפילו פקידי הפלנגה היו מעורבים. לכן הביא הדיקטטור את חייליו הנאמנים ביו תר: המארויקאים.

<9£0המערב מחפש שותך

תותחים. לפרנקו יש צבא הנאמד. במאתיים אלף איש ציודו דל, אך אנשיו
פראיים. תמורת עזרה כספית נרחבת וציוד צבאי כבד, מוכן פרנסו להפוך את
ומבצר המערב. האמריקאים מקווים להחזיק בארץ ההררית גם כשאירופה תיפול.
׳ליד כל פנס, שוטר. כיכר קטלוניה, במרכז העיר ברצלונה. כאן התנהל הקרב הקצר בין
•חשוטריס והשובתים, שהסתערו עליהם בצעקות :״תנו לנו אוכל !״ עתה הכל שקט. שוטרים
חמושים עומדים לרוחב הככר — חלק מן התגבורת, שנשלחה לכאן ע״י פרנקו, להלחם באויב
היא תשלח כסף.
הגדול של משט רו: הרעב. הדיקטטור ב טו ח: אמריקה לא תתן לו ליפול,

דיפלומטית, כ א שי חשבו מעצמות המערב, כי אפשר לשתף פעולה עם רוס־ה,
מפרנקו. עתה מעונינות הן בעזרתו. בתלבושות מן המאה ה־ 18 מופיע השגריר
הר^וח וי

לו ר ד

רלופור

ורזעיו

רדווודירדיו

ר^חריהר

— ייז־ז י־

רלי יי ,,יי י־

(המשך מעמוד ) 7
הצבא ואת התעשייה המלחמתית של ספרה עמם
עלו לגדולה הנאצים שנמלטו לספרד. את האידיליה
הזאת הרסו, כברק, המאורעות האחרונים.
״אנו רוצים לחם״ .מתנגדי פרנקו הרימו
גבם. נוספו אליהם היסודות המונרכיסטיים, הרו צים
בחידוש המלוכה. האופוזיציה הפעלתנית
ובעלת המשקל אינה פוליטית.
האויב הגדול והאמיתי של פרנקו הוא: המרשל
רעב. המנהיג הזה מארגן את הפועלים, את האי כרים
המנוצלים. דיאגו לו פז וחבריו אינם מעונ ינים
בפוליטיקה. הם רו אי ם: בשנים האחרונות
ירדה רמת הכלכלה מהממוצע הקודם, שהיה גם
הוא נמוך מאוד. כיום אי אפשר להתפרנס מעבו דה.
סבלנות ההמונים פוקעת שוב. ב־ 12 וב־13

אסירים רבים נשלחו לבתי הסוהר המלאים. הסיס מה
בכל מקום :״אנו רוצים לחם!״
טיפול עדין. הדיקטטור, בן ה־ ,57 אינו
חושש, אינו שם לבו לכל אלה. בארמונו המפואר
הוא רועה כבשים לבנים.
הוא יודע: אין הוא בודד. מלבד המשטרה וה צבא,
יש כיוח גדול הרבה יותר השומר עליו :
המעצמות המערביות, המעונינות בשקט בספרד.
אפשר לנחש, כיצד יתפתחו הדברים: מלווה
אמריקאי דחוף י עזור זמנית לשקיעת המשבר
הכלכל: הדיפלומטים הזרים לא יתנגדו לטיפול
״עדין״ במנהיגי ההמונים. ייתכן אפילו, שפרנקו
מרוצה מההפגנות. זוהי ההוכחה, כי דרושה יד
חזקה בספרד.
לדיאגו לו פז ול־ 20 מיליון ספרדים אחרים אין

ספורט כדורגל חיוך נאה. בעיטה חלשה
ההגנה הנודעת של א.ג.פ ,.בראשותו של
השוער הנרי פרום והמגן השמאלי הבינל אומי
— פיר קנודסן — נכנעה בפעם הרא שונה
והיחידה לחלוצים הישראליים. הקהל
שנאסף מסביב לאיבטדיון המכביה התל־אבי־בי
התאכזב ברו בו משתי הקבוצות.
מחלה ישראלית בדניה. הדנים הב לונדים
שיחקו את משחקם הטוב ביותר על
אדמת ישראל עד עתה. הם לחמו ותקפו, כדי
לא לצאת בהפסד, ולהשוות את התוצאות, אך
שערו של יהושע גלזר נשאר ללא מענה.
יחם ההתערבויות לפני המשחק, הנחושים
והנבואות ייחסו י תרון של שני שערים לטובת
מכבי תל־אביב.

אולימפיאדה

הרמז הובן
מאז שלטונו של הצאר הרוסי, היתד, תרו מתם
היחידה של ספורטאי ברית המועצות
למשחקים האולימפיים קטנה וצנועה: משלוח
משקיפים בעלי פרצופי־אבן, שכל עבו דתם
הספורטיבית התבטאה בכתיבת רשמים,
שהשתרעו על ספרים שלמים, דנו בדרך מש חקם
ושיטותיהם של ספורטאי המערב.
לפני שבועות מספר, לאחר עבודת־כתיבה
ומחקר, שנמשכה כשלושים שנה, החליטו
כנראה הרוסים, שהם למדו והתחקו מספיק
על השיטות הספורטיביות המערביות. הם
מתחו את שרירי ספורטאיהם, הודיעו שברית־המועצות
תשלח קבוצה מלאה למשחקים
האולימפיים של שנת . 1952 היתה זו הפעם
הראשונה, שרוסיה הקומוניסטית שיגרה מב רק
למנהל הועד האולימפי בלוזאן, אשר
ב שויץ, בו נאמר :״י ש לנו הכבוד להודיעכם,
שהוקם ועד אולימפי סובייטי, המכיר בחוקה

האלונקה הכיסקויטים והכבוד
— על אלונקה מלוכלכת, הנשענת על ארגז
ביסקויטים ריק ומספר לוחות עץ, היתד,
מונחת, במשך כל יום השבת, גופתו של שר
החינוך והתרבות( ,משה) דוד רמז (דרב־

קיו)•
בפינה אחת דחפו קערת פח מתחת לאלונ קה,
כדי שלא תתנדנד. סדין או כיסוי אחר,
שיהיה מספיק לכסות את כל החרפה הזאת,
לא נמצא, כנראה, בכל בית החולים הדסה
בירושלים.
אמר אחד
״כולם שוים אחרי המוות״,
העסקנים, שהסתכל בגופה, כ שידיו בכיסיו.
אולם רבים, שעברו על פני גופתו של השר,
אחת הדמויות הבולטות של העליה השניה,
סברו, כי אפשר היה לחלק לו כבוד רב

אולם בשלבים שונים של המשחק נדמה
היה שהגלגל יתהפך .״אם זוהי קבוצת כדור־רגל
אירופית, אני צנצנת״ — הכריז אחד
מששת האלפים, שהקיפו את המגרש. ההר גשה
היתד, שהדנים באו לישראל, כדי ללמוד
מהקבוצות המקומיות, אך אין ספק שהם
יודעים יפה להתנהג על המגרש, לחייך לעבר
הקהל. גם הכושר הגופני שלהם עולה על
זד, הנהוג בארץ, אך אין זה מספיק, כדי
להתרומם מעל הדרגה של קבוצות הליגה
הראשונה בארץ.

אנגלית

י =יי

בבית הספר

רח׳ בן־יהודה 74ת״א

נפתחים קורסים חדשים
למתחילים ולמתקדמים
הרשמה :

ביום א׳ ,27.5ב׳

— 28.5

משעה 9עד 12 בצהרים 8— 4 ,בערב.

_״ פסנתרים __
קניה

מפירהכוונים

-תקונים

וםטרמן, ת״א, רחוב ר ש״י ׳ 9

דרוש נער שליח
בעל אופניים
לפנות :

דפוס ישראל כע׳׳ט
ע״י ג שר רידינג, תל אביב

ביום ( 10.6.51 חג השבועות) תערך בגבעת־עמל
( שייך מואניס)

תדאה

אופנועי

נסיעה לא מהירה כדרכים משובשות מטרת התלאה לב חון את טיב הנסיעה, לא
את המהירות. ינצח המשתתף, שיעבור את
המסלול במינימום שגיאות.
רשאי להשתתף כל אופנוע בעל 2כ״ם
ומעלה. כל משתתף ישלם לקופת המיבצע
1ל״י לכסוי ההוצאות.
ההרשמה החלה. אפשר להרשם בכל שעות
היום אצל יהודה ענן, רח׳ בוגר שוב ,47ת״א,
או בכל יום ו׳ ,בשעה ,21.00 בקפה פסג׳
ע״י קולנוע תנור.
משו?תפים מחוץ לתל־אביב יפנו ב אופן
דחוף בכתב אל הכתובת הנ״ל. כל המשתת פים
מתבקשים להרשם בהקדם, כדי להקל על

עבודת ועדת־הביצוע•

חישוב התוצאות :
עם כל הורו ת רגל מדוושות האופנוע,
נגיעה בדרך — י צוינו 3נקודות לרעת
הרוכב. הורדה של שתי הרגלים מהדרשות
לדרך — הפסד של 5נקודות. עצירה או
יציאה ממסלול הקטע — י צוינו כהפסד של
8נקודות.

כאשר עמדו החלוצים מא.ג.פ. לפני שער
מכבי, ולא ידעו איך להכניס את הכדור לר שת,
נשמעה הדעה, שהם באו מדניה לישראל
והלו במחלה־הכרונית: חוסר ידיעה לבעוט
בחזקה לשער ולכבשו.
תמונה הפוכה, אצל המכבים נראתה
תמונה הפוכה מזו שהיתר, בז מן האחרון. עד
עתה היו המכבים נודעים בהתקפה חזקה וב הגנה
רופפת, בעוד שהמשחק נגד הדנים הע מיד
את העניו בצורה הפוכה. ההגנה היתד,
איתנה, ו שור ת החלוצים הסרת אונים. הרבה
הזדמנויות לא נוצלו לגמרי. זהו שגרם לחוסר
יחס רציני כלפי הדנים.

סקוטים עליך, ישראל !
כאשר פסה ההתעניינות באורחים, השו הים
בארץ, החלה תשומת הלב פונה לעבר
אחר, גם הוא בצפון אירופה — סקוטלנד.
הענין והמתח לקראת משחקיה של הקבוצה
הסקוטית הנודעת — דאנדי — התרוממו עוד
יותר, כאשר נודע שהמשחק הראשון של ה סקוטים
( 30 מאי ) 1951 יחנוך את איצטדיון
הדשא הנהדר אשר ברמת־גן.
מחלה אנגלית. לעומת מחלתם של הד נים,
נחונו הסקוטים במחלה טיפוסית לאיים
הבריטיים: מהירות מסחררת, פצצות לעבר
השער מכל מצב. אם יעלה החום במחלת
הסקוטים, יהיה הקהל, שיבוא לאיצטדיון
הרמת־גני החדש, עד למשהו נדיר. חבל רק
שמארגני התחרויות הורידו את המתח במ כירת
כרטיסים במחירים מופרזים, המוציאים
את הספורט מתחום ההשגה של המוני נוער.
״זהו שוק שחור אמר נער, שוליה של
מסגר. האלפים, שקנו את הכרטיסים, הסכימו
עם דעה זו.
סיוף תעמולה בצנע
נעים לשבת בקולנוע ולראות את ארול פלין
נאבק בדו־קרב עם ירעו הרשע. ההבדל בין
הקרבות, שנערכו במאה ה־ , 18 והקרבות שנת קיימו
בבית־צבי היה אחד: בקולנוע יודעים
אנו, שגבור הסרט ינצח, בעוד שברמת־גן
קשה היה לדעת, מי יזכה בפרסים. נדמה
שספורט הסיף, התופס מקום נכבד ב אולינד
פידה, חלף מישראל ונשאר נחלת כמה זקנים
המתאמנים פעם בשבוע.
תחרויות הסיוף לנוער לפרס על שם צבי
(צבי קליר, שנפל בקרב על אישדוד) ריכזו
15 נערים, שבאו ממקומות שונים — 12 :
חיפה — 3 ,תל אביב, אחד מדמת־גן. התח רויות
המוקדמות הפגישו את הנערים, חבושי
מסכות ההגנה מפני דקירה בפנים, בשלושה
בתים. לאחר קרבות עקשניים ( 32 במספר)
עלו לשלב ׳הגמר: משולם פרידלנד, ר,קצנ־שטיין,
ע .קצנשטיין (אחים־סייפנים) ובלוך.
כבר בקרבות המוקדמים נתגלתה יכולתו של
יצקח משולם. הוא גם זכה בפרס, לאחר
שנאבק בגמר עם פרידלנד 3:5שנפצע ביד
ימינו. הפצוע זכה במקום השני, בעוד שה אחים
קצנשטיין הוכרחו להסתפק במקומות
השלישי והרביעי. התל־אביבי הגיע חמשי.
־קיימת התאחדות ארצית לסיוף, אך חסרים
ספורטאים המוכנים לחזור לימים־הטובים של
הדו־קרב. מאמינים נמצאים בשפע. רק קצת
תעמולה היתד, מטפחת את הספורט הדורש
דם, אומץ וטכניקה.

כבוד אהרון לדוד רמז ז״ד המצב האולימפית הבינלאומית, ומבקש להצטרף
לגוף האולימפי, להיות מיוצג בקונגרס בוינה.
אנו תיקוה, כי בקשתנו תתקבל בחיוב בישיבת
המליאה של הועד האולימפי הבינלאומי״ .מז כיר
הועד האולימפי הרוסי — א. סובילב —
התום על המסמך ההיסטורי, שהפך את הקע רה
על פיה, מכיון שעד הרגע האחרון היה
קיים חשש, שהארצות המשתייכות לגו ש
המזרחי תחרמנה את הקונגרס ולא תשתתפנה
באולימפידה הקרובה.
המפנה זכה אף לכותרת גדולה ב ש בו עון
הספורט הרוסי סובייטסקי ספורט, והעתון
הזדרז לפרסם את שמות חברי הועד האולימ פי
בברית־המועצות. מעניין שהרוסים הכניסו
לועד גם ספורטאים נודעים כאלוף הריצה
למרחקים ארוכים — וואנין, וכן את אלופת
הגלישה הסובייטית — מריה איזאקובה. דבר
זה אינו נהוג בארצות המערב.
שופט וחוקים מאבא סטאדין. נראה
שהכניסה האולימפית של הרוסים לאולימפידה
הקרובה בהלסינקי 1952 תגרור אחריה גם
מספר קשיים. בדרך כלל מביאות תחרויות
בינלאומיות לחיכוכים, אך הרוסים הצטיינו
בשטח זה במיוחד. בעת שנבחרת ארצות־הברית
בהרמת משקלות הכריעה את הנבחרת
הסובייטית בשנת , 1946 המציאו מיד הרוסים
שיטת חישוב חדשה, שלפיה הוכיחו שיד
מרימי המשקלות הרוסיים היתד, על העליונה.
הם אף הרחיקו לכת ו חזרו למוסקבה, כשבידם
העתק מדוייק של הגביע, כדי להראות שנצי
חונם ממשי. בקיץ החולף איימו לנטוש את
המסלול והשדה של תחרויות האתלטיקה
הקלה על אליפות אירופה, לאחר שנתגלו
חלוקי־דעות ביחס למנצח ב מירוץ השליחים.
הסיור האחרון של קבוצה רוסית בסין־האדו־מה
הביא נצחונות מכריעים לכדורסלני ברית
המועצות 21 .נצחונות הושגו הודות לשופט
רוסי, שהנהיג חוקים חדשים, הנהוגים אך
ורק בגבולות ברית המועצות•
אולם החלטת הרוסים על ההשתתפות במש חקים
האולימפיים הקרובים לא היתר, בלתי
צפויה. כבר לפני שנתיים הוציאה הועדה
המרכזית של המפלגה הקומוניסטית ברוסיה
(יוסף סטלין — מזכיר ומדריך) פקודת אזהרה
לאתלטים הסובייטים. ל שון הפקודה היתה
קצרה: נצחו בתחרויות ואליפויות בינלאו מיות
ברוב ענפי הספורט. האתלטים הבינו את
הרמז, החלו לנצח.
ההחלטה של הרוסים להשתתף באולימפידה
נתמכה יפה ע״י הועד האולימפי הבינלאומי,
כאשד בהצבעה לקבלתם הצביעו 31 נציגים
בעדם לעומת חוסר קול נגדי בצירוף שלושה
נמנעים. מעניין שנציגי ארצות־הברית תמכו
בהתלהבות רבה בקבלת הרוסים, ונראה שהם
יתחילו בפעילות ספורטיבית בינלאומית רבה.
תוקן יותר. רק כעבור יום, כשהועברה, גופה
למשרד התיכון ולכנסת, בדרך לזכרון־יעקב,
תוקן המצב, נערכה קבורה, ההולמת את
כבוד האיש והמדינה.

הכוכב. הפרחים והאקדח
— הועדה האסטרונומית הבינלאומית הו דיעה
השבוע על זהותו של כוכב חדש, כוכב
מספר :519״אוויטה״ ,על שמה של אווי ט ה
פירץ, רעייתו של נשיא ארגנטינה, המועמדת
לסגנית הנשיא בבחירות הקרובות, שניאותה
לכבד בשמה את הכוכב שנתגלה בשנת , 1948
אך היה, עד השבוע, חסר שם.
— אגודת מגדלי הפרחים בארצות הבריח
החליטה, שכוכבת הקולנוע, שחיינית ויהודית,
אסתרויליאמס ( ,אם לשניים) ״מגלמת כל
הטיפוסי לאם אמריקאית צעירה״ ,שלחה זר־ענק
של שושנים, הכתירה אותה ״מלכת יום
האמהות — 1951״.
— אחר שתחנות השידור ועיתונות העולם
הביאו את הידיעה על ד ״ ףמוחמד מו ס ־
דלן״ ראש מממלת אירן חסיד הלאמת הנפט,
המרבה להתעלף, כשהשעה נראית כשרה,
כי החליט לשאת אקדח, להסתתר בבניין
המג׳ליס, טרח עיתונאי אמריקאי בטהרן, בדק
את גילו של מוסדק ; 76 :אך כששאל את
ראש הממשלה אישית, הכחיש, קבע כי גילו
•69 הסיבה: בני 70 חייבים להתפטר מכהו נתם
במג׳ליס)*.
— כאשר? { בדללה, מלך הירדן, עמד
להמריא לתורכיה (סיבת הנסיעה הרשמית :
חופשה של שבוע ימים ; הבלתי־רשמית :
גישושים לקראת חתימת ברית צבאית) התעכב
לשעה קלה, סקר גדוד חיילים, אנשי הלגיון,
לרגל ״יום המרד הערבי״ ,המוחג לזכר היום
בו קרא חוסיין, אבי עבדללה, למרת נגד
המשעבד התורכי.

המליוגים. המוסיקה והמטוס
— כאשר שר האספקה והקיצוב, שהפך שר
תחבורה, ד ב (״הצנע״) ידפך ,5שב ממסעו תיו
בארצות הברית, היה מלא סיפורי עידוד
כרי מון. אחד מהם: ר סל׳ ממית, סגן נשיא
הבנק אוף אמריקה, שהלווה לישראל כמה
מליונים דולרים, סיפר לדב יוסף, כי הוא
י שן בשקט, על אף החוב שישראל חבה לבנק
שלו. עתונאים סקרניים לא יכלו לגלות, אם
לשם כך הוא משתמש בגלולות שינה, תוצרת
אסיא*) ,המיוצאות לארצות הברית.
— שעה שאגא חאן, חותנה בן ד,־75
אילו היה חוק זה חל על כנסת
ישראל, היה הנפגע היחידי: שר הדתות,
הרב יהודה ליב מימון, בן ה־ 6ש
אסיא המיוצאות לארצות הברית•
בית חרושת ישראלי למוצרי רפואה
המייצא לארצות הברית.

העולם הזה״ ,מם׳ 708

החלטת גירו שיה של ריטה מבנו, עלי חא*.
נזדרז עורך הדין של ריטה, הגיש תביעה על
סך שלושה מליון דולר, עבור הוצאות קיום,
גידול וחינוך של יאפמין חאן, בתם של
ריטה ועלי—
במנהג המדינה היה אף פיו של מזכיר
הממשלה (ונציג המנגנון) ,זאב שרף, מלא
מספרים גדולים, מבשרי טובות: תוך עשר
שנים תגדל אוכלוסיית המדינה לשלושה
מיליון, שיחיו באלף יישובים׳ ושלא ירצו
בהיתרי יציאה בשום מחיר, בגלל רוב השפע
שי שרור בארץ. אולם עיתונאי ירושלים, לפ ניהם
פרש חזון מספרי זה, לא נרתעו, תבעו
את כתב־היד של דבריו, הגיחו אותו למש מרת,
לשם בדיקה, עד שנת . 1961
— בלא שקיבל רשות לכך, נזדרז צלם
עתונות אחד בבירמינגהאם שבאנגליה, חטף
את תמונתו של המנצח ליאופולדפטו ־
קוכס קי, חם המזג ו עויין המצלמות, שהגיש
מיד אולטימטום :״השמידו את הסרט, או
שלא אערוך קונצרט״ .הצלם נכנע, המתין
בסבלנות, התנקם במאיסטרו, כשצילמו בש ניה
(ובמפתיע) אחר סיום הקונצרט.
— שר החוץ הבריטי׳ שתום־העין, ה ר ־
פרטמוריסון, גילה ברבים את תרופתו
לדכאון נפשי :״אין דבר, המעודד אותי
יותר מאשר מוסיקה טובה של הלווית מתים״.
תושבי אנגליה נדהמו, כאשר לאחר גילוי זה
החל הבי;בי0 .י ( .שירו ת השידור היבריטי)
מרבה בנגינתם של מארשי־אבל.
— אחר שדוגלסמק -ארתור החזיר
השבוע את מטוסו הפרטי, בטאן, לשלטונות
ארצות הברית, למרות היותו זכאי לתובלה
אוירית, כגנרל בעל חמשה כוכבים, בכל עת
שידרו ש זאת, גילה משרד פרסומת אחד, כי
עי מו תו הגופנית של הגנרל בן ה־ 71 היא
תוצאה של שתיית התה הרבה שלו. מלון
וולדורף־אסטוריה, בו הוא מתאכסן (במחיר
40 לירות ליום) הודיע, כלאחר יד, כי התקין
מרכזיית טלפונים מיוחדת לריכוז 4000 קרי־

במדינה
(המשך במדינה בעמוד ) 6
לחלוק ר כו שו: כסף סוס, חמור, טבעות.
הם באו לחדרו, כל אחד ירה בו כמה פעמים,
הוא עצמו — רק הסתכל.
בפעם שניה אמר, כי אף הוא ירה במנוח.
בפעם שלישית, כי שיתף פעולה עם הרוצ חים.
סך הכל של העדויות היה מבולבל לגמ רי,
נמצאו בו פרטים סותרים. כשבא בית
המשפט לנתח את הנסיבות, ידע אב בית
הדין לקבוע, כי החוקרים לא הבינו, כפי
הנראה, את הדיאלקט הבידואי של עבדללה,
שהוא יליד באר שבע.
״מימי כיבוש יפו״ ..עדויו תיו היו פר שה
מתוך אלף לילה ולילה. עבדללה סיפר,
כי יצא לחפש בסביבה כבשה לסעודה בשביל
אורחים, שעמדו לבוא אל אלקיים למחרת.
בדרך פגש את אשתו, שאמרה לו :״רצחו
את אלקיים״ .אחר כך סיפר, כי יצא לחפש
אורז. אחר כך חזר וסיפר על אדם אחד מחב רון,
שביקר אצל המנוח, לתכן תכניות ל מסחר
בסחורות, ש״האיש״ הבטיח להבריח
מחברון. פה ושם סיפר על אופיום וחשיש,
שנשארו ״עוד מימי כיבוש יפו״ .אולם במר כז
דבריו ועדויו תיו עמדו — שלו ש הודאות
במעשה — עליהן ביקשה התביעה להסתמך.
לאחר שכבר החל המשפט, נתמנה כסניגור
לנאשם מטעם המדינה, מר חיים קאזים. בא
קאזיס, פתח בטענות: ההודאות וההודעות
של שולחו היו דברי הבל. הנאשם היה נתון
בלחץ החקירות, בפסיכוזה של פחד. תוך
כדי שמיעת עדויות ( 13 בסך הכל) מטעם
התביעה, נתחסלה בינתיים אחת ההודאות של
הנאשם. כיצד? המעשה אירע בכלא באר
שבע עם אדם בשם גריגו רי סנטן.
ערבי יווני בכלא באר שבע. מיהו
גריגורי סנטן? ערבי יווני שסיפר, כי בהיו תו
עצמו עצור בכלא, התידד עם הנאשם
עבדללה, שסיפר לו את כל האמת. סנטן הובא
לבית המשפט, סיפר, כי היה כלוא בעבר
הירדן מאחר שחשדו בו, כי הוא מרגל לטו בת
ישראל. לילה אחד ברח, עבר את הגבול,
אך נתפס על ידי משמר ישראלי, נכלא באבו־גוש,
לבסוף נשלח לבית הכלא בבאר שבע.
הוא עצמו, גריגו רי סנטן, השתחרר אחר כך,
יצא מבית הכלא. לדבריו לא היה זה פרם
בשביל ההלשנה, אלא בגלל שביתת רעב
שהכריז.
בית המשפט לא קיבל, בסופו של דבר,
את העדות הזאת. מנהל בית הכלא, שהוזמן
לבית המשפט, קבע בפירו ש, שהעד סנטן
והנאשם עבדללה מעולם לא י שבו יחד בתא.

לא עד הנאשם להוכיח את פשעו.

דוד רמז ז״ל על אלונקה
אפשר לחלק כבוד רב יותר
אות הטלפון
הגנרל המודח.

ל שונו
העדויות־ המבולבלות של הנאשם,
הבלתי מובנת לא יכלו לשמש בסיס יחיד
לתביעה, סבור היה בית המשפט. על התביעה
היתר, חובה להוכיח את הפשע. היא נכשלה
בכך. אף על פי שבית המשפט היה סבור
(״יש לנו חשד גדול״) ,שעבדללה סלים עב־דללה
רצח את אלקיים, לא נשארה ברירה :
נתנו לו ליהנות מן הספק, לצאת זכאי.
לפסק דינו המנומק שלו :
״התביעה לא הוכיחה מעשיו של הנאשם

אחד של הגוף, רק אחד בצד השני. מכאן
שאחד הקלעים נשאר בגופו. אפשר היה
להשוות את הקלע עם הקנה, לזהות אם אמנם
נורה מרובהו של הנאשם (הוא החזיקו בר שיון)
.אולם הדבר לא נעשה, הגופה של
המנוח לא נותחה.
בית עזוב בבית אשל. למחרת אותו
יום עמד דוד פאליק, חייל נמוך קומה, שמנ מן,
שגדל ביערות אוקראינה (לשם ברח

פאליק לפגי פסה״ד (מדליק סיגריה)
הילדה — כבת חמש
בהיותו ילד בז מן המלחמה) ,האזין בקור רוח
לפסק הדין הארוך, שהוקרא על ידי כב׳
השופט ד״ר מ. היסטר (הרכב ביה״ד: ד״ר
נ. בר־זכאי — אב בית הדין, וד״ר ש. גי־נוסר
— שופט שלישי) .ברגע שנתברר מדברי
השופט, כי פאליק זוכה, הפנה אליו סניגורו
גדעון מרגלית, את ר א שו״ ופניו קרנו כפני
שכור נצחון. פאליק נענע בשקט בראשו כלפי
האיש, שהגן על חייו, כאילו אמר :״אני
יודע, כמובן...״
באולם נראתה משפחתו של פאליק, עולים
חדשים, עם ילדה קטנה, שאותה פינק הנאשם
לפני השופט. הילדה כבת חמש — היינו
צעירה בשבע שנים מפטמה דהיבי, שנחטפה
ונאנסה, לדברי התביעה, על ידי פאליק.
המעשה אירע בקרבת בית אשל. החייל
פאליק נעצר לאחר שאביה של פטמה מסר
למשטרה, כי בתו נעלמה. ילדים בידוא־ים
סיפרו, כי יום קודם לכן עבר במקום קומנדקר
ובו חייל בודד. הוא חטף את הנערה, התרחק
מהמקום. אותו יום גילה משמר צבאי, בבית
עזוב, את הנערה הנרצחת, שוכבת בפינת
החדר. כדור מתת מקלע פלח את סנטרה,
נכנס למוח. המומחים קבעו, כי פטמה נאנ סה,
אחר נורתה, כשהיא שוכבת על הארץ.
החקירה קבעה, כי בשעת הפשע נעדר פאליק
מהמחנה, נסע בקומנד־קאר. בדקו את הצמי־

היומיומיות, המתקבלות עבור

הק־לואדמים. הניתוח והמחוה
— טריגווה לי, מזכיר או״ם השוקל
כ־ 150ק״ג, גילה כיצד היה משיג ׳מקום
תחתון (במיטות דו־קומתיות) ב קרון שינה
לפני היות מזכיר או״ם וזוכה, ב תור שכזה,
לקרון מיוחדי: לחבריו ל קרון היה מספר על
האסון המחריד שאירע לו, בנסיעתו האחרונה,
כשנפל בכל כובד משקלו ( 150 הק״ג הנ״ל)
ממיטתו העליונה, ומעך את שכנו, שבמיטה
התחתונה. אחר סיפור אימים זה היה מוצא.
בדרך קבע, את המיטה העליונה תפושה,
התחתונה — פנוייה.
— אחר שהמהגרים היוגוסלביים בטריאסט
הביעו את דעתם, כי נערכה התנקשות בחיי
המרשל יוסף ( ברוז) טיטו, בה נפצע ב שו קו
בשני קלעים, ושחופתה בניתוח כליות
מדומה, הוכחש הדבר על־ידי ממשלת יוגו ס לביה
שנחפזה, משום מה, באותו יום, פרסמה
הוראות חדשות לעיתונות היוגוסלבית: לכ תוב
את האמת, לא לנהוג כדרך העיתונות
הסובייטית, שאינה מפרסמת דבר בלי הוראות
מהקרמלין.
ח״כ ערי ז׳כוטינסקי החליט לבואלעזרתו של לייבלה (נטורי קרתא) ווייס־פיש,
העומד לדין באשמת יציאה מן הארץ.
נימק ז׳בוטינסקי :״לדעתי הוא לא עבר על
שום חוק על־ידי כניסתו לעיר העתיקה, זהו
שטח ישראלי.״
נתן (קרא לי סידנזקה) שחם זכהלפרסום מחודש: השבוע החליט התיאטרון
הרומי אליאנורה דחה להציג, באיטלקית,
כמובן, את מחזהו הראשון, והמשובח יו תר
של שחם: הס יגיעו מחר.

.העולם הזה״ ,מס׳ 708

פט יכול לדון אדם בעד רצח (העונש —
מות) .״כדי להרשיע אדם, צריך בית המשפט
להגיע למסקנות, שהן מעל כל ספק״ ,אמר
כב׳ השופט קיסטר.
עקבות הצמיגים של המכונית בשדה לא
צולמו. הוגשו בתרשימי עפרון על ידי מהנ דס,
ששירטטן במשרדו, על סמך שרטוט,
שעשה במקום על נייר אחר. העד, שבא לה עיד
על זהות הצמיגים, הודה אחר כך בבית

המשפט, כי בעצם אינו מומחה לזיהיי צמי גים.

הובאה כל עדות מדעית ביחס לסוג
המכונית, המכונה ״קומנד קאר״ .אחר כך נס תבר,
כי בערבה נוהגים הנהגים לנסוע בתלם
המכוניות האחרות.
לא הובאו עדויות ביחס לסוגי הדם של
הנרצחת וזה (שחשדו תחילה כי ;הוא דב)
שעל בגדי הנאשם.
״אין לבנו שלם״ .עדותו של המומחה
לעניני נשק לא הזדהתה עם זו של נשק
הצבא, המשיך אב בית הדין בנימוקיו. העוב דה,
שהובאה על ידי התביעה, שהנאשם הח זיק
את רובהו במטה אינה אומרת ולא כלום,
מאחר ש״נסתבר לבית המשפט, שכל החיי לים
עושים כך״.
לא הובאה עדות, כי הנאשם הוא שחטף
את הנערה.
אוירה מסוימת שררה במחנה נגד הנאשם.
הקצין האחראי שחקר לא ניסה, משום כך,
לחקור בכוונים אחרים.
המסקנה היחידה, שבית המשפט, יכול היה
להגיע אליה מתוך החומר שהוגש, היא כי
החטיפה בוצעה באותה מכונית. אך הלאה
מזה לא הגיעה אף אחת מהעדויות.
נוכח כל אלה :״אין לבנו שלם, כדי להר שיע
את הנאשם״.
החוק ומהותו נראים לפעמים כפרדוכס. אך
יצא דוד פאליק מתחום הסכנה של איבוד
החיים (זוכה מאשמת רצח) ,קם עו״ד מרגלית,
וכאילו במשפט על מטבח משותף אמר :
״ועתה הריני מבקש מבית המשפט לתת צו,
כדי לשחרר את פאליק ממעצרו״.
באולם נראו קציני משטרה גבוהים ממחל קת
החקירות. בעזבם את האולם, אמר קצין
אחד לרעהו כן, לחקור צריך לדעת״.
השיב לו השני בחיוך :״וכי מה חשבת?
כאן בית משפט של צדק, צריך הוכחות, כאן
לא טוביאנסקי״.
הארץ חזרה למקומה
נאבדה ...סיכת זהב
מטאטא (הארץ).

זריזות

בצורת

מכשפה

ד ,.תל־אביב

העגלה בעלת הראש הכפול, שנולדה
בתחילת השבוע, במשק מצובה, נשחטה שעה
קלה לפני מותה (הארץ).
רותי גיל׳תל־אביב

בשם לפריז

כן מחכים היום ל(אניד ).״ס אדיגלו״ עם
600 טונה חול (הארץ).
רחל גולדרי, ת״א

נבואות מתושלח

פאליק: אחרי פפה״ד

(> ,ושק ע״י קרובת משפחה)

פטמה היתה
ב־ 12 השעות הנידונות נאמר בנימוקים
אלה .״התביעה טענה, כי י ש לקחת מדברי
הנאשם את הפרטים הללו, אך לא על נאשם
להוכיח את פשעו, אלא על הקטיגוריה״.
אחד הדוגמאות של חוסר ההוכחות: אל־קיים
נמצא בלי רוח חיים, שני נקבים בצד

1שתים עשרה
גים, השוו אותם לאלה של המכונית. כתוצאה
הואשם דוד פאליק בפשע.
העקבות שלא צולמו. אולם משבא
בית הדין לזכות את הנאשם דוד פאליק מן
הפשע המשולש (חטיפה, אונס, רצח) היה זה
שוב — חוסר הוכחות, שבלעדן אין בית מש־

ב־ 1498 ציינתי את קוריאה כנקודה המסו כנת
ביותר לשלום העולם (לידל־הארט)
(״ידיעות אחרונות״).
ירוחם פרידמן, ת״א

המתים מדברים

מספר פצועים והרוגים סוריים נפלו לידינו
ונחקרים כעת (הודעות לשכת העתונות הממ שלתית).
ישראל
יערי, ת״א

השכור ב״ההטא ועונשו״

הנער ב״קידוש השם״

הכן ב״מרד המתים״

רב ותלמיד: פרידלנד, ניניו

הנער הספרדי השחרחר שהתאהב בגלות ה״שלוט־עליכמית״
רינסקי, מילא תפקידים ב־ 23 מחזות. עתה
הגיע תורו לבמה מחזות, לחלק תפקידים
לאחרים.

האידמים מחאו כף
את כוחה של אמנות המשחק הכיר אברהם
ניניו, בן ה־ ,30 בדרך מזעזעת ביותר. זה
קרה בבית־החולים הירקון, שם הופיע ניניו
עם אנשי המחת״ר לשעשע את פצועי המל חמה.
אחרי ההופעה ראה בפינה שתי מיטות,
עליהן שכבו שני פצועים. אחד קטוע יד
שמאל, השני קטוע יד ימין. כדי להביע את
התפעלותם, מחאו שני הגדמים כף: שמאל
של אחד, י מין של השני. מראה זה נתן
בניניו כוח להופיע יום יום 5עד 6הופעות,
בלא ליעף, בלא להכנס לשיגרה .״אז הבי נותי,
כי האמנות היא מעשה קודש, כי יכולה
היא לעודד את הסובלים״ ,הוא מסיים את
התיאור בהתרגשות, מניח על השולחן את
כף ידו, שאצבעותיה שחומות ניקוטין, כדי
להדגיש את הדברים.
כי בימים
אצבעותיו שחומות ניקוטין,
האחרונים הוא מרבה לעשן ונ תון בהת רגשות
מתמדת .״תאר לעצמך,״ הוא שח,
״י ש צרות. החשמלאי שם חתיכת צלופן
צבעונית על הזרקור. שואלים אותו: זה
בסדר 1הוא אומר שכן. מאירים. מתברר
שצבע התפארה אינו הצבע הנכון. צובעים
את התפאורה מחדש. למחרת הוא שם את
החתיכה הצעונית הדרושה — שוב אין צבע
התפאורה בסדר. צריכים לצבוע מחדש. יש
צרות ! ״
י ש צרות,
מחנהבמחתרוג . .אכן, צרת לביים מחזה במחתרת. כשמחליטים התפאורות, התשלומים, הצלופן היא למעשה
ברכה: פירו ש הדבר, שכבר מתכוננים לבצע
את המחזה ממש. פירו ש הדבר, שועדת הרפר־הסכימה
להצגה ולבי מוי ; שכמה עשרות שח קנים
התנדבו, הקדישו את זמנם הפנוי, את
לילות ימי השישי, השבתות לשחקן הצעיר,
בהביטה,
על בי מוי מחזה
שהעז לחשוב
הרגילה בבמאים קשישים ומנוסים — תוצרת החזרות חוץ בעיקר. וכך נולד המחזה :
החלו בבית פרטי. התרגום נעשה ללא בטחון

שהוצג — מכיוון, שהבימה לא החליטה עדיין
לתמוך בבמאי הצעיר ובמחזהו.
״אם נתמוך בזה,
אמרו אנשי הבימה :
יבקש למחרת כל איש לביים מחזה. לאן
הם צדקו בטענתם. ראשית על
נגיע י ! ״
הבמאי הצעיר לקפוץ לנהר — במים יוו ד ע:
אם יודע הוא לשחות, יצוף, ולא — יטבע.
כך נוצר המחזה אגדת הנהר מאת קזונה
בבואנום
(המחבר הספרדי, הנמצא בגלות
איירס, בגלל יחסיו הרעים עם פרנקו) ,כי
כי ניניו לא טבע.
הו אדאאכזב את השחקנים המתנד בים,
שהיו מוכנים להקדיש מזמנם הפנוי,
תוך סיכון שהמחזה לא יתקבל. הוא לא
אכזב את המתרגמת חנה בן־ארי ואת אבי־נועם
גרוסמן, שערך את התרגום. והודות
לשיתוף פעולה עם אריה נבון, צייר התפ אורות,
אפשר היה להקים תפאורות, לאחר
שהמחזה היה מוכן לפרטי פרטיו.
מביתו של ברץ, עברו החזרות אל במת
חוג הבימה• קדרי עשה סקיצות של התפאו רות.
הפועלים, שהגישו את מלוא העזרה,
החלוצית הכינו את התפאורות מחלקים עתי קים,
ישנים, מאובקים, שהוצאו מבית הקב רות
לתפאורות. הבמאי גלנר (מותו של סוכן),
שראה את אחת החזרות, היה מלא התפעלות,
לא האמין, כי בחור צעיר בימה מחזה זה.
ברטונוב אמר :״זהו נס חוגי אנשי התי׳
אטרון אומרים :״זו הי חלוציות !״.
ויזתאכגלות . .אל הנסים הגיע ניניו
אחרי עבודה קשה ומאומצת. בגמנסיה הרצ ליה
במה 16 מחזות בני שעה־שעה וחצי.
ניסה, כמו כן, לבמה שירה• היתר, זו הפו אמה
מתנה מאת שניאור. הנסיון עלה יפה.
ניניו נוכח, שאפשר להמחיז יצירות פיוטיות,
ששפתן מקצבת, נאה, עשירה, בלא שיהיה
צורך לדקלמן בצליל פתיטי נוקשה.
זו לא היחד, הפעם היחידה, שניסה המחיז
על הבמה יצירה פיוטית. כשערך ביקור של

30 יום בפריס, מצא ניניו פנאי, אחרי שמיעת
קורם למשחק מפי ז׳ובה ובארו, אחרי בי קורים
תכופים בהצגות תיאטרון, שמספרן
הגיע ל־ ,40 להמחיז פואמה של פול ג׳רלדי,
המשורר הצרפתי. ההזדמנות נתנה לבמאים
בלתי מקצועיים ע״י חברת האמנות הדר מטית.
בפרים
לא התקשה ניניו בשפה הצרפתית,
אותה למד בבית הספר אליאנס, שאליו נכנס
מיד עם עלותו ארצה, בגיל ,7מאלכסנדריה
שבמצרים. בבית הספר למד גם אגנלית, ער בית,
עברית. ספרדית למד בבית. בית הספר
גם הצעיד את הבמאי הצעיר בצעדיו הדרמ ויזתא
במחזה פורים :
טיים הראשונים :
מגילת אסתר, מעות של חנוכה מאת שלום
עליכם. לעזרת הנערים — להדרכתם הופיעו
השחקן אבאל׳ה מהמטאטא, שהורה משחק ;
דוידוף,במאי התא״י (תיאטרון ארץ ישראלי),
שאיפר וצייר תפאורות. כך קרה, שהנער
הספרדי השחרחר נכנס כבר בצעירותו לא ד
ר ת הגלות השלום־עליכמית, שדוקה מצאה
חן בעיניו, הכירה יפה, יכול היה אח״כ
לבצע תפקידים בעלי כינור, טוביה החולב,
קידוש השם — מחזות גלותיים אשכנזיים
מובהקים.
ברבות השנים, כשלמד על בו רין את הש פות
הלועזיות, החל מתענין בספרות העול מית,
יכול היה לגשת כמודע, למלא תפקיד
פוק בחלום ליל קיץ ; למד גם לאהוב את
את הספרות הדרמטית
השירה הצרפתית,
הצרפתית והספרדית.
היקית הכושית. משעה שאמר ביא־ליק,
באחת ממסיבות עונג שבת, באהל שם,
לנער, שזי מר במקהלה, לאחר שבחן היטב
את פניו :״עליך לעסוק בבמה ובמשחק״,
עברו שנים רבות. הנער ביקר בסטודיה של
פרידלנד, שהיה והינו מורו ורבו, ביקר בס־טודיה
של הבימה, למד אצל ברטונוב וצ׳נד

הוא חפץ להעלות מחזות, שיביעו בעיקר,
את בעית הנוער העזוב בארץ, שאת גורלו
חזה בפרעות של שנת ה־ .29 או נאלץ לברוח
עם הוריו ומשפחתו מנוה שלום, שליד יפו.
נזדמן לו לראות בסבל חבריו, ילדי רחובו,
שהיו מושלכים, ג רו בחורים. נדחים בקצווי
הכרך. כשגדל, אספו הוא וחברתו לעבודה,
חנה בן ארי, ה״יקית הכושית״ ,חומר עוב דתי
ופרוטוקולים, שיקלו עליהם את הבנת
בעיות הנוער העזוב, עתה הוא מחכה למחזה
מקורי על נושא זה.
״ומה עוד אספר?״ שואל ניניו בחיוך.
״באמת שעל הבמה קל יותר• שם יש בפי
דברים מוכנים — דברי המחבר״.
״נניח לאגדת הנהר לדבר בעדך״ — אמר
לבמאי הצעיר אחד השחקנים, שנוכח במקום.
הבמאי הצעיר בחר במחזהו של הדרמטורג
הצעיר קזונה, מפני שבמחזהו מצא דבר הא הוב
עליו במיוחד.
הדרמטורג קזונה הוא בעל סגנון דומה
לזה של לורקה, המשורר הספרדי הגדול,
שנהרג בידי אנשי פרנקו.
במחזה משתתפות משפחה ספרדית ודמות
אשר, סמלית — המות. המאורעות הדרמטיים
חושפים מאבקי נפש עמוקים, סודות חיים,
פשטות חיים בשפה לירית עדינה.
פיוט השפה הרגש מציין את המחזה. לכן
בחר ניניו במחזה, מכיוון שהמחזה וביום
יצירו ת פיוטיו ת מהנים אותו ביו תר.
הצגת הבכורה של אגדת הנהר מהווה תמ רור
דרך לתיאטרון העברי. ניניו, שולמן,
בוכמן היו שלשה הצעירים בהבימח, שחיפשו
לעצמם דרך בעולם הבמה.
בוכמן מצא את דרכו בהביטה, קיבל עליו
תפקידים חשובים (פואנטה אובחונה, מותו
של סוכן, ניש ו אי׳ פי ג רו) .שול מן עבר לתיאט רון
הקאמרי. ניניו נשאר בהבימה — הגיע
ביזמה עצמית לבמאות.

פרסים דבותר׳ ת שבץ 68

ת שבץ מס 70 .

.1אברהם כהן, קבוצת סעד, דאר־נע, נגב, נח״ל.
.2משה שטרית, רח׳ נצרת, בית עובד, טבריה.
.3רנה שקי, וולפזון ,24 תל־אביב.

מאת הקורא מתן תאומי, תל אביב -מאוזן ) 1 :פעולה )4 .יפוי ) 8 .ישראל
היא חלק ממנה ) 10 .מלך צור ) 12 .נוזל
חיוני לגוף ) 13 .סכסוך ) 16 .נמצא• ) 17 מם
הגבול ) 19 .מטבע זהב )20 .יום העתיד.
) 21 ממנו לא יהנו תושבי תל אביב)23 .
גבעולי תבואה בשלה ) 24 .עיר נמל במרחב.
) 26 תבואה ) 27 .תרופה ) 29 .פתח ) 31 .כלי
קרב תנ״כי ) 33 .שגריר בריטניה בישראל
(שם משפחה) ) 35 .זוגי )36 .כלי להטלת
דמונים ) 38 .צייר דמויו ת תנכיות (שם מש פחה)
) 39 .מכשף ) 41 .בת ״העולם הזה״.
) 43 חלק ברובה האנגלי ) 44 .שואה.
מאונך ) 1 :תעודה ) 2 .אותה כבש יהו שוע
) 3 .חברת אניות ישראלית ) 5 .תאר
פרסי בתנ״כ (נחמיה ה, י״ד) ) 6 .קריאת צער.
) 7כלי שחמט ) 8 .מחלת ילדים ) 9 .רחוב
) 11 מקום עבו הספסרות
בתל אביב.
דתו של הפקיד ) 14 .גבוה ) 15 .קו מפוזיטור
גרמני ) 18 .אישיות ציונית אמריקאית) 20 .
מטרה ) 22 .מודע ) 23 .וו )25 .מכשיר שדור.
) 28 לא לנצח• ) 30 חומר גלם לתעשית הפניצילין
) 31 .שליחו של השטן ) 32 .חבר כנסת
(ר״ת) ) 34 .המנה האחרונה בסעודה) 36 .
חלק סמל ס.ס.ס.ר )37 .חורבן ) 40 .מרכז
העצבים )42 .חצי תריסר.

פרסי ת שבץ ענק 67

לאילת.

שרה ממבלובסקי, משק דפנה —

טיסה

פרסי ספרים :

.2ארנונה ליפבסקי, רמת־גן, רה׳ זבוטינסקי
מס׳ .3 . 112 צמח חרות, חיפה, רח׳ שרה מס׳ .1
.4שלמה גולנד, קבוץ רביבים .5 .ביר מן בצלאל,
תל־אביב .6 .אסתר וייסליצר, חיפה, גאולה .7 .4
הדסה לבקוביץ, רמת־גן, הזיתים •8 . 16 שלמה
לבני, רחובות, שעדיים, רח׳ זקס .9 .דוד טפר,
תל אביב, ליבר מן . 10 .3עודד וי טורני, ר א שון
לציון, רח׳ נחמה.

הוראות רקורא־ם
קוראים, החפצים לשלוח תשבצים, מתבק שים
לחברם לפי אחת הגלופות, שהופיעו
ב־ 10 הגליונות האחרונים של העולם הזה.
את הצעות התשבצים יש לשלוח במעטפה,
לכתוב למעלה, בצד י מין, הצעת תשבץ.
קוראים השולחים קטעים למדור ״הארץ״,
למדור ״במו עיניי״ מתבקשים גם כן לציין זאת
על המעטפה.

.העולם הזה״ ,מס׳ 702

קולנוע

הנכד והנכדה כביתם
נביטת

הזרע

סרטים
״ פ אר ב־ ק״
כשם שמעטים קוראי שירה, ילכו מעטים
שבי אחרי הסרט הפיוטי פארביק ; ביהוד אם
הנהלת בית הקולנוע, שבו הוצג לראשונה,
השמיטה מתוכו, בחוסר התחשבות אופיני,
קטעים חשובים שלמים, עשתה אותו מסורס,
מקוטע, כמעט בלתי מובן. אבל, אם הקהל
הישראלי לא קיבל בסבר פנים יפות את הסרט
הזה, הרי זו תעודת עניות לו — לא לקולנוע
הצרפתי, שהעניק בפארביק את אחת התרו מות
החשובות ביו תר לאמנות הסרט.
פארביק הוא סרט על אחוזה בדרום צרפת,
על תושביה, על דראמת החיים העזה המת חוללת
בה. המבט הראשון אינו מגלה הת רחשות
מיוחדת בחווה השקטה, השלווה,
הרדומה. אבל מתחת החיצוניות חסרת המתח
התיאטרוני, מתרחשת הגדולה שבעלילות
העולם: מלחמת הקיום הפרימיטיבית מוצאת
את ביטויה בתמונות מרהיבות איטיות־נוע,
המראות, תוך שניות מספר, את נביטת הזרע,
את לבלוב הפרחים, הבשלת תפירות, זיקתם

החיים (בסרט משחק כל איש את עצמו) :
סבא, המדבר בניב צרפתי דרו מי עתיק, איכר
חרוץ, מוצק, שבנה את ביתו במו ידיו,
הרחיב את האחוזה אשר יר ש מהוריו. סבתא
— הפשוטה שבנשים. בנם הבכור רו ש, רודף
בצע במקצת, רך אופי, הססן. אשתו, ברת,
אם תקיפה, עקרת בית למופת, לוחמת ללא
לאות לקצת נוחיות (כמו חשמל) בחווה,
המשיגה לבסוף את שלה, למרות התנגדות
הדור הזקן. ארבעת ילדיהם של רו ש וברת.
בן הזקונים של הסבא והסבתא: האנרי,
הדומה לאביו, השואף להשאר בחווה, אבל
נאלץ לותר לאחיו הבכור, כי לפי הנוהג,
נוטש הצעיר את בית ההורים, הבכור נשאר
במקום להמשוך את מסורת המשפחה. ארו־שתו
של האחרון, רוזט. שתי אחיותיו שהפכו
נזירות. אח אחר, מאנה, שהיגר אל העיר,
ועוד רבים אחרים 1שכנים, תושבי הכפר
הסמוך.
מה קורה לאנשים אלה? עם בוא האביב,
מתחילים לדבר על תיקון בדק הבית. בסופו
של דבר אין הדבר יוצא אל הפועל. ברת
ממשיכה להציק לסבא, שיסכים להכניס חשמל
לחווה. דבר זה יוצא אל הפועל. בקיץ היא
כורעת ללדת. חיות המשק והבר גם הן
מביאות ולדות לעולם. האנרי שובר את רגלו
אגב עבודת הקציר. הסבא מחליט לחלק את
נחלתו בין בניו. לאחר מכן הוא חדל לעבוד,
הנרי ו רוז ט מחליטים
מת• קוברים אותו.
להנשא באביב•.״מה אם לא יבוא ה אביב?״
שואלת רוזט בדאגה .״אל תהי טפשה״ באה
תשובתו של האנרי .״האביב בא תמיד.״

הוליבוד רחוקה
הוליבוד?
מדוע של מושב טראסט הפאטנטים
מניו־יורק,
שלחם באמצעות החוק והאגרוף
אדיסון,
במפיקים העצמאיים, שהעזו להסריט במסר־טות,
שאדיסון החזיק בפאטנטים שלהן. הו ליבוד
קרובה לגבול המקסיקאי, מכאן קל
יהיה להתחמק מן החוק האמריקאי, באם
יוג ש צו מניעה, לסיים את ההסרטה במקסיקו,
לצפות שם עד עבור זעם.
בהוליבוד, על כן, החלו האחים ווארנר
להפיק שורה ארוכה של סרטים, ומצאו את
עצמם שקועים בשורה ארוכה של משברים
כספיים, שתמיד השכילו להחלץ מהם,
מאחד המשברים הללו, ב־ , 1918 ניצלו כא שר
החליטו לסטות מן המקובל, להסריט את
זכרונו תיו של ציר ארצות הברית בגרמניה.
ארבע שנים בגרמניה, הסרט העובדתי־למחצה
עשה הון, היה החלוץ לפני סרטים חצי־עובדתיים
אחרים של האולפן: הייתי אסיר,
וידויו של מרגל נאצי, הייתי מרגל קומוניסטי
בשרות הבולשת (סרט שיצא זה עתה, קרוב
לודאי, שלא יורשה להצגה בישראל) .כעבור
שנה מצאו עצמם ב בוץ חדש. הפעם נחלצו
בעזרת רין־טין־טין, כלב זאב גרמני, שהובא
לאמריקה על ידי טייס, ושהופיע בסרטים
רבים של ווארנר, הכניס ממון לא מעט, ואים־

שולים הטכניים היו כבירים: היה צורך לב נות
אולפנים חדשים, מבודדי קול, לכלוא את
המצלמות, המרעישות בעת סיבובן, בתאי־זכוכית
הרמטיים, ועל ידי כך לשתק את
גמישותן. כיון שההקלטה היתר, באמצעות
תקליט ארוך, היה הכרח לצלם רק תמונות,
שארכן כאורך מערכה שלמה, כלומר 10 ,
דקות. הקולנוע, בראשיתו היה סטאטי, חסר•
גמישות, כמו הסרט האילם בימיו הראשונים.
השכנוע. ב־ 26 באוגוסט 1926 הוצגה
לראשונה בניו־יורק תכנית, שכללה שבעה
סרטים מוסיקליים קצרים והסרט הארוך דון
ז׳ ואן (בהשתתפות בארימור) עם ליווי מוסי קאלי
מוקלט.
לפני הצגת הבכורה החגיגית הזאת נפטר
בניו־יורק סאם ווארנר, עיף ושבע מרירות.
אולם בתוך הבולמוס הגדול היה מותו מאורע
חסר ערך. אף על פי שהעתונות והקהל קבלו
את ההמצאה החדשה בהתלהבות, נשארו המ פיקים
עצמם אדישים, נידו בראשיהם ובטלו
את תכניותיהם לסרטים קוליים.
היה צורך בעוד שכנוע אחד, כדי להפוך
את הקערה על פיה. באותם הימים הושלמה
העבודה על סרט של אל ג׳ולסון, הזמר

שנה כחווה. כל המאורעות הקטנים
הללו מתוארים באמנות רבה. כל דמות
משורטטת בקפדנות, בקווים מהירים ובטו חים.
השיח קצר. זה ז מן רב, שלא נראו על
הבד תמונות מלאות הבעה, ממצות, כמו
בסרט זה.
כדי לצלם את פארביק, בילו הבמאי רוקיה
(שגם כתב את התסריט) וחבר עוז ריו שנה
תמימה באותה חווה. מבין אלה ראויים ל ציון
מיוחד הצלמים דאנטאן וסאראד, מחבר המו סיקה
האנרי סוגה. הם נתנו סרט, שי ש
לראותו יותר מפעם אחת, כי הוא מלא וגדוש,
אבל יחד עם זה אינו קל ביותר בראייה. איטי,
כמעט כמו החיים אותם הוא מתאר, אינו
עושה ויתורים לקהל, דוחה את כל הסימנים
הקולנועיים השיגרתיים, סרט גדול.

״פארביק״ :הנפד והשוורים האיטיים
נולדים, אוהבים, מתים ללא
שר על ידי כך את שרו תו של ארנסט לו ביץ׳
באולפן, שביים שניים מחשובי סרטיו האל־מי
ם: חיוג הנשואים, מניפתה של ליידי זע־דרמיר.

״פארכיל,״
:הכן הצעיר וארוסתו
״טפשה, האביב בא תמיד !״
של הצמחים אל השמש. הצומח, הבהמה,
האדם נולדים, אוהבים, מתים, ללא אלימות,
ללא טראגיות, ללא רעש תיאטרוני. הם עו שים
זאת בשיגרתיות חד־גוונית, בהרגשת
הגורליות, במקצב הבטוח של הלב הדופק,
של ש עון ה״סבא״ המתקתק בחווה, של מחזור
עונות השנה, החוזר חלילה ללא סוף.
החיים המודרניים, מקצבם הפרוע, תאוות
בולמוסם, תמורותיהם החריפות, השכיחו את
יסוד היסודות הזה של החיים על כדור הא רץ:
האדמה, עונת השנה, האקלים, המאפ שרים
לאדם לחיות. אם מרבית הסרטים עוס קים
דוקר, בשלוחות החיים ובשגעונם, מע מיק
הבמאי ז׳ו רז׳ רוקיה לחדור אל היסוד
המוצק: האדמה, הנותנת את מזונה ; אל
האיש הקרוב אליה ביו תר: האיכר, אל הדבר
העושה אותו מה שהנו: המסורת הארוכה
שאינה נשברת.
משפחה אופינית. הוא בחר לעצמו
סמל. משפחה אופינית, כלל אנושית, שכל
אחד ואחד מאנשיה הינו דמות עצמאית,
מאופינת באמנות, לקוחה כמות שהיא מן

.העולם הזה״ ,מס׳ 707
הוליבוד המשבר האחרון
האחים הארי, אלברט, ג׳ק, סאם וארנר
נולדו בפולין, להורים יהודים, הגרו לאמריקה
בסוף המאה הקודמת. הבכור, הארי, פתח
בשנת 1896 חנות אופניים בעיר קטנה במדינת
אוהיו. לפני כן היה ׳סנדלר, מוכר ג אזוז,
חנוני זעיר. שני אחיו ג׳ק ואלברט הצטרפו
אליו, בעוד שסאם קיבל עבודה בגן שעשו עים
בעיר סמוכה.
כאשר התפרץ יום אחד סאם אל חנות
שראה בגן השעשועים והכריז האופנים,
מכונה הדומה לפנס קסם, המשליכה על בד
תמונות נעות: חיילים צועדים, כבאים בעבו דתם,
רכבות נוסעות, לא האמינו בדבריו הא חים,
אחר החליטו לסגור את העסק, לרכוש
לעצמם מכשיר דומה.
כך נום־ עסק הסרטים של האחים וארנר,
בראינוע נודד: הארי היה הקופאי, סאם
המכונאי, אלברט הסדרן, ג׳ק שר באזני
הצופים, בעוד הסרטים במכונה מוחלפים.

הפרופיל הגדול. שתים עשרה הצגות
של המלט (על הבמה) ראה ג׳ק ווארנר, בחן
בקפדנות את ה״פרופיל הגדול״ ,ג׳ון בארי־מור,
שהופיע בתפקיד הנסיך הדאני עצוב־הארשת,
בטרם החליט, שהוא האיש שיוציא
את חברת ווארנר מקשייה הכספיים. בארימור
הכין באולפני ווארנר כמה מסרטיו הטובים
ביותר.
בינתים התמחו האחים בהפקת סרטים, אבל
שתי נקודות תורפה היו קיימות במנגנון
שלהם: הם לא היו בעלי רשת של בתי
פאראמונט, פוקס, יונייטד
ראינוע דוגמת
ארטיסטס, ולא היה להם פרסום ראוי לשמו.
הארי דאג לנקודה החלשה הראשונה — ,רכש
מספר גדול של אולמות בכל רחבי ארצות
הברית וגם בארצות אחרות, בעוד שסאם
ניסה לפתור את בעת הפרסומת על ידי רכי שת
תחנת ראדיו. התחנה לא הביאה פרסומת
רבה כמקווה, כנגד זה קרבה את סאם אל
בעיות הקלטת־קול. הוא נתקל בהמצאה של
חברת ווסטרן אלקטריק: מכונה, המסוגלת
להקליט קול במהירות מקבילה למצלמת ראי נוע.
שאר חברות הסרטים לא היו מעונינות.
סאם, שחברתו עמדה שוב על עברי פי פחת
כלכלי, ראה בה את הקלף האחרון. הוא
שכנע, לא בלי קושי את אחיו, וחברת ווארנר
החלה להפיק סרטים מוסיקאליים קצרים.
ההתחלה היתד, קשה וקלושת סיכויים. בע לי
בתי הראינוע לא נטו להוציא סכומי כסף
ניכרים לבנין מתקנים חדשים לקול: מל
סטריט, העומד מאחורי הוליבוד, לא נטה
להשקיע כספים בסרטים קוליים, וסתם את
הגולל על נסיונות רבים בכיוון ז ה * .המב־
* שליטת וול סטריט (הבנקים הגדולים)
בהוליבוד היא פשוטה. מפיק יכול לקבל
הלוואה בנקאית לשם הסרטת סרט על ידי
משכון הסרט לכשיהיה מוכן. בטרם מאשר כיון הבנק הלוואה, הוא מעיין בתסריט.
שכמעט כל מפיק נזקק להלוואות אלו, יכולים
הבנקים להרוג באיבה כל תכנית הסרטה.

רעש

המשוגע. האחים החליטו להוסיף לסרט את
קול מספר מ שיריו הידועים של הזמר. כיון
שג׳ולסון היה מתבל את שיריו במלים מדוב רות,
נשמע מעל הבד, בפעם הראשונה, שיח
שהלהיב את הקהל בפשטותו, חוסר התיאט־רוניות
שלו. אותו ערב היסטורי, באוקטובר
, 1927 נולד הקולנוע.
הקולנוע שינה לא רק את פני אמנות הסרט,
אלא גם את חשבונם הכספי של האחים וואר־נר.
ב־ 1951 מצאו עצמם מחזיקים ברבע המ ניות
של החברה הקרויה על שמם. הערך
הכללי של הרכוש 166 :מיליון.
בשבוע שעבר נודע, שלאחר קרוב לחמשים
שנות פעילות בסרטים, הם עומדים למכור
את מניותיהם לכל המוסיף. ההצעה הגביהה
ביותר 25 :מיליון בתשלומים, כפי הנראה
תתקבל.

הכבא העובד החרוץ
הבשלת חפירות

מ £׳ סן ד/ו׳יס/
מאת

איתמר עילם

הרקבוו ה שי רי בהנהלת ההתאחדות לכדורגל מרגיז יותר מכל דבר
אחר. המוסד העליון במדינה אינו מייצג את יחסי הכוחות, מחולק לפי
נורמה ישנה, פיפטי־פיפטי (חצי־חצי) .אין מספר הנבחרים נקבע לפי
מספר הקבוצות, אלא — לפי מספר העסקנים. אלה אינם נבחרים אישית,
כדי שגורל הכדורגל וטובתו יהיו לנגד עיניהם, הם מייצגים את האינט רסים
של אגודותיהם. אם קיים מצב של התנוונות בין הקביצות, ואין
הכסאות עדיין
משחקים מסודרים במשך שנתיים — ,מה זה איכפת
מחוממים ע״י העסקנים, התוארים שמורים ..כל זמן, שאין בחירות חדשות,
נשאר המצב בסטטוס קוו. הרקבון עמוק מאוד — אין מי שיפנה בצעקה
גדולה לתקון המצב. אם אין בחירות — נשארת השערוייה בכל עוצמתה.
המטרה -גול 1כמו כל
תזמורת אחרת, הרי מצבה של
כל קבוצת כדירגל שונה. קיימות
ברחבי העולם. אלפי קבוצות
חובבים, העוסקות באימונים מ תוך
חובבות והנאה שבמעשה.
לעומת אלו, מרובות הקבוצות
המקצועיות, שפרנסת שחקניהן
על הכדורגל. הפרופסיונלים מוכ רים
את כשרונם המיוחד לכדו רגל,
מתמחים בצירופים ובליהטו־טים׳
כדי להערים על הקבוצות
היריבות. לאחר שהקבוצות הגי עו
לרמה מסויימת, הרי בהכרח
נולדות שיטות משחק מיוחדות.
ומומחים יושבי ם ומחשבים כיצד
שמעון צימרמן, בן ,28 החל
להתגבר על שיטח משחק היריב.
את המשחק בכדורגל בגיל צעיר,
הענין הרב של מאות אלפי איש,
בתחילה שיחק בקבוצת הפועל
בארצות שונות בעיולם, מעלה
אילה, כעת בהפועל תל־אביב.
מתח ומוסיף אוירה. רבים אינם
מבינים את טכסיסי המשחק, אך
הם יודעים את המטרה: גול !
הקהל הרחב מוכן לשלם במיטב
כספו, כדי לראות קבוצות מהו ללות.
השחקנים בקבוצות עו למיות
מרויחים לא פחות מאשר
אמני הכנור והפסנתר.

השחקנים בתמונת השער :
א) חיים גלזר, ב) דניאל ילובסקי,
ג) אייזיל! צ׳צ׳יק, ד) רץ מרכזי
.דני, ד) הנירי פרוס, ו) דניאל
ילובסקי, ז) רץ ימני דני, ח) מנן
ימני דני, ט) ה. פרום, י) ח. גלזר

הויכוח על המקצועיות ב הרבה
מחשיספורט
אבד כבר
בותו — ,המקצועיות חדרה לכל
ענפי הספורט, הכדורגלנים, ה טניסאים,
הגלשים, הכדורסלנים,
טניסאי־השולחן או שחקני כדור־שכל
הבסיס
(בייסבול) הוכיחו,
ענף ספורט יכול להעניק לעוסק
בו כסף — בדרך ההימורים או
העין.
המשחק מרהיב הצגת מחולקות הדעות ביחס בארץ לבעיה זו, אך כל הקבוצות הן
חובבות. בצורה הטהורה ביותר,
בניגוד לארצות, שבהן השחקנים
הם חובבים להלכה ולמעשה —
מתפרנסים מהספורט. לפי תשו בותיהם
של השחקנים, הרי רובם
שוללים את המקצועי, ת .אבל
דריש האחת מי־יותתת לכולם ־
הבו לשחקני הכדורגל עבודות
יותר קלות, כדי שלא יצטרכו
ל שבור את העצמות בעבודה,
ואחר־כך — להתאמן בלא כוח.

קיבה מקולקלת. הקהל
מריע וצועק למבצעים ים ים של
הקבוצות, לפעמים ב בוז להחטאת
כדור או חוסר כ שרון בולטים.
הקהל ררחב אינו יודע למשל :
אותו שחקן, שבעיטתו הובילה
אתי הכדור לכוון הפוך מהנדרש,
יהושוע זילברשטין, בן 18
פצוע ברגלו השמאלית. וקשה לו
וחצי, כבר משחק בהפועל ת״א
לבעוט. הדבר אינו מעניין את
שלוש שנים את פרסומו קנה לו
המסתכל, הוא רוצה שהכל ילך
בנבחרת פיקוד ההדרכה הצבאית.
לפי התכנית, לפי רצונו. אוהד
הכדורגל אינו שם לבו לעובדה: לאותו שחקן כדורגל יש הרבה דאגות.
לאחר סיום המשחק עליו להתרוצץ, כדי לסדר עשרים אלף דברים׳ ״מה
מעניין אותי, אם קיבתו מקולקלת, שלא ישחק״ — זהו נוסח הדברים,
המקובל על מגרשי הכדורגל. דברי השחקנים מבליטים את דעותיהם
בצורה שונה במקצת. הכדורגלנים של הפועל תל־אביב (כדוגמת חבריהם
בקבוצות אחרות) משתדלים ורוצים בפיתוח המשחק ובהתקדמות קבוצתם.

הפתרון היחידי הנראה: התערבות מידית של
המחלקה לתרבות הגוף, שליד משרד החנוך
והתרבות. חוסר היזמה מצדה מראה: הרכבה
מיוסד גם־כן על בסים אותו. מפתח. נגע
ההתנוונות מתקבל כתופעה רגילה, כאן טמון
האסון הגדול ביותר.

^0השד הכלונדי.

רק מהפכה תציל. במשך עשר שנים, אס כי

בהפסקות, משחק משה יאיר כדורגל. תחילת משחקו
היתה עוד בקבוצת הפועל השומר, אהיר־כך עבר לקבוצת
הפועל הראשונה ב שורו ת הנוער. מאז נקע הפועל לארצות־הברית
1947 הינו משתתף בקבוצת הבוגרים הראשונה,
למרות גילו ימי המלחמה מצאוהו בחטיבת גבעתי, באחד
הגדודים המפורסמים, אחרי שרות קודם במשטרת הישובים
העבריים. את מקצועו בצבא (נהג מפקד החטיבה) המשיך
בחייו האזרחיים — נהג בטכסי כרמל. מבין הראשונים,
שנפצעו במלחמה.
אומר משה :״מהפכה בהתאחדות לכדורגל יכולה להציל
קצת את המצב, החיכוכים בין מכבי והפועל מפריעים״.

אייזיק צ׳צ׳יק

בכינויי חיבה רבים
זכה בחייו להקרא
החזות ולמשחקיו המרובים. אייזיק הוא יליד
תל־אביב 1926 לפני שמלאו לו עשר שנים,
כבר היה רץ מאחורי הכדור בשכונה. עד גיל
13$שיחק בהפועל הצפון, ומיד עבר לשחק
בהפועל הכובש. ז מן משחקו בקבוצה הראשונה
של הפועל תל־אביב כבר עולה על עשר שנים.

השחקנים

צריכים

להתיישם.

ישראל (פשתה) דיי ם טיפס בשלבי החצי

לחה במהירות רבה. הוא נמצא בהפונל תל־אביב
ז מן קצר, באופן יחסי, וכבר נבחר; ראש קבוצה.
י ישראל (בן ) 25 נשוי ואב לילדה: בת שנתיים.
תחילת הקיירה שלו בכדורגל בגיל ; 14 בהונגריה.
בתחילה שיחק בבריגדה היהודית ושם התפרסם.
דעתו :״שחקנים צריכים לשבת בהתאחדות״.

לוא היה שוערה של קבוצת הנוער, מכבי ראשון־לציון, מרגיש
פ קי די ם ו סו ח רי ם. 4 עצמו בטוב — לא היה דורך כוכב בשמי הכדורגל הישראלי. יעקם חודורום 23 החל
לשחק לפני 10 שנים כחלוץ קבוצת הנוער מכבי בראשון*ך ציון, מקום הולדתו. פולק, המאמן
בראל״צ, ראה את אופן עמידתו של הנער. הוא העבירו לשער הקבוצה הראשונה. מכאן ואילף.
החל השוער־הנער לעלות. פולק עזב את ראשון־לציון, במקומו בא המאמן ליבר מן מרחובות.
כעבור חדשיים מלאו ליענקל׳ה 15 שנה. הוא נבחר להגן על שערה של נבחרת מכבי נגד הפועל
(המשחק נסתיים 2 : 4לטובת הפועל, בצירוף שני שערים עצמיים) .בשנת 1946 עבר יעקב
דעתו על הכדורגל: האגודות כפופות למפלגות והוראות מבחוץ במקום פקידים
להפועל.
וסוחרים, יש להושיב בהנהלות שחקנים. אסור שיווצר מצב, שבו יופיעו הכדורגלנים שעה וחצי
בשבוע, ואח״כ ישכחו. כדאי לבטח את השחקנים למקרה פציעה. אגודת הפועל כבר דאגה לכך.

הדוקטוי ר,דא. אם לי מלאו לאשר כלוט

רק 19 שנה, הרי כבר קנה את שמו. במשך שש עד
שבע שנים שיחק כדורגל ; בגיל ^ 14 שיחק בהפועל הצפון
(בהדרכת זאב פורמן) .בגלל הפסקת המשחקים במלחמה,
הפסיק גם הוא. אבל דוקטור קראו להתאמן, והוא חזר.
נסע עם הפועל לתורכיה, והוא שחקן נכבד בפקוד המרכז.

5המנהלים הזדקנו. מי אינו מכיר את משה
מלמד? המ״צ, העוסק בדחפור בחייו האזרחיים
בסולל־בונה, שראשו ו רו בו נתון לכדורגל. במשך סי
שנים לא עזב משה (בן ) 26 את הכדור, למרות שהחל
לשחק דוקה כדור יד בקבוצת עמל. משה מאמין בכודרגל
מקצועי. הוא טוען שרוב מנהלי הענינים כבר הזדקנו.

בכיצ׳קה

כבר• ניכר
^ איה הנוער ז
( 1אברהם פלמן) בן ה־ ,3״0שהחל לשחק כדו רגל
בגיל .9הקבוצה הראשונה היתה כרמל שב שכונת
שאנן. אח״כ בנוער העובד. בשנת 1937
עבר מהפועל ד רור לקבוצת הפועל א׳ ..לדעתו
יש לשפר את תנאי העבודה והמגרשים בארץ.

בגלל היותו
קבוצות מחוץ־לארץ. 7 פצוע, נמנע דוד •טוייצר ( )26 לנסוע
עם נבחרת הפועל לארצות־הברית, אך הוא הספיק
לנסוע עם הנבחרת ליוגוסלביה ולתורכיה. פקיד
סולל־בונה, בחייו האזרחיים, משחק כדורגל 6
שנים, ובהפועל תל־אביב משנת . 1947 דוד נחשב
כדורגלן מתמיד באימונים, לפיכך בקרתו על
״הליגה הראשונה
הכדורגל הישראלי נוקבת :
צריכה לכלול לא יותר מ־ 7עד 8קבוצות. בכל
חודש צריך להביא קבוצה מחוץ־לארץ. זה יעורר
רצון וענין לבוא ולהתאמן, זה יחזיר את הת עניינות
הקהל, שיימשך לאיצטדיוניס, זה יעלה
את הרמה של השחקנים שנכנסו כמעט לשיגרה.

חיים גלזר ( <22 נשוי רק
9עבודה קלה יותר.
חודש אחד, אך הקריירה הספורטיבית שלו התחילה לפני
מספר שנים. משנת 1947 הוא משחק בקבוצת הפועל תל-
אביב, אך את משחקיו החל בקבוצת מכבי תל־אביב. גלזר
שייך למשפחת נזבקיעי השערים, ברא שותו של אחיו יהושע
גלזר. הוא השתתף בנבחרת תל־אביב נגד העיר בלגראד.
תל־אביב הפסידה 1 : 4אך חיים כבש בראשו את שער
הכבוד. לדעת חיים, המשמש נהג בעירית תל־אביב, הרי
הדבר הראשון, הדרוש לתיקון הכדורגל הוא מגרש טוב,
העבודה הקשה מכבידה על השחקנים.
עבודה קלה יותר.

הנסיון הבינלאומי הגדול
9מאמן, אימונים, מזון.
ביותר בחוץ־לארץ הושג ע״י הבלונדי השני של הקבו־צה
— אדמונד שמילוביץ. במשך שנתיים שהות בארץ,
מכבי רחובות,
השתתף כבר בקבוצות הפועל תל־אביב,
הפועל חיפה. שמילוביץ 29 עלה מרומניה. בגיל 12 כבר
שיחק בקבוצה נכבדה. כאשר התבגר, נכנס לקבוצת צ׳יקנול
שמילוביץ נשוי, גר
בבוקרסט, שקנתה לה שם עולמי.
ברחובות, מקצועו תפר נעלים. אך בקורתו על הכדורגל
בארץ חריפה: החומר טוב, אבל אין מאמנים הגונים. צריך
לדאוג לאימונים שיטתיים ו מזון טוב יותר לשחקני הכדורגל.

18 שנה
$הבל כגלל הפוליטיקה.
נמצא ראובן אללוף 24 שעלה מתור־כיה,
בארץ. בכדורגל הוא משחק 10 שנים. שיחק
כל הזמן בקבוצות הפועל. בשנת 1945 נכנס

של הפועל,
לקבוצת הכדורגל הראשונה
השתתף במסע הפועל לתורכיה. אסור, לדעת
אללוף, לערב פוליטיקה בספורט. כאשר יסלקו
את הפוליטיקה — יהיה ספורט. יחס הזלזול
הזלזול לשחקנים מפריע להתפתחות הספורט. קשה
להתאמן בלא קבוצה המאומנת כגוף אחיד מוצק.

חידון תנכי
מעורי

יופי השפה, עושר ההכעה^נחרתו סזכרון
פודנו.
אודם האם זוכרים אנהנו את אשר
קראנו ז הזוכרים אנחנו את אותם הפסוקים
העתיקים, הכוללים את ההיסטוריה הקדומה

דוש, חכם תורה לא-ידוע, ניסה להעלות
עד עמוד זה את התמונות, שעלו כדמיונו,
יטעה שקרא פסוקי תנ״כ מסוימים. אם תזהה
פסוקים אלה׳ ערות אותם כרשימה, דפי
המספרים, שדה אותם עד יום 7.6.51 למערכת
העולם הזה, רה׳ לילינכלום צ ,1ת.ד,! 36 .
תל־אכים.
כיד מוצאי הפסוקים שיציינו את שם
הספר, הפרק, הפסוק, הנכונים יוגרלו טיסה
אהת לאילת ו־ 5ספרים.