גליון 709 מתאריך 31 במאי 1951

£111!1111111!1

השנס
הז ה
השבועון המצויד לאינפורמציה המערכת והמנהרה:
רח לי לי נבלים . 12 וז ל -אני ב
ת. ד . 136 .טלפון (זסני) 66785

מכתבים

ה עו ד ר:
אור• א בנ ר•

עורר משנה:
ונדם המערכת:

עו דרגרא פי:

סקסיס סליסין

7 11

המערכת: יב ייתז. ס־ניל ילפז• .מייל מ ן. נינה ג ר.
ניריה לניי. י פי ל סלע. יי ח מי עילם• .עקב נליל

עורר הסגנון:
•עקב

ס 1פ די־ דן ן ץ:

| ילד טוב

למה הם לומדים

9ל י 0כחן

חבר•

| במו עיני

אני בדעה עם יחזקאל ^זזנז־ן. ירו שלים (העולם
הזה ,) 707 בק שר למאמרכם על תלמידי בי ה ״ ס
ה תיכון. לו א הייתם מקדי מים ב ר סו ר טנ| ה על הנו ע ר
ה עובד־לו מד. ולאחר מבן על הנו ע ר הלו מ ד ביו ם,
הייתם יכולי ם ל כנו תבלב שקט ה ס תלקו ת מ הלי מודי
םכפשע.

משה צוקרברג, תל־אביב

פעמוני ישו

יעסן

ה ווי רו נורדון. פונ ס׳ ני״ קונ ס, דנ ה דיניי* .הרן
דום ניץ, סיי ם פנזו ר

קיימות דרכים רבות להכרה בחשיבותו של גורם מסוים. אויבי מדינת ישראל, למשל,
המטיפים יומם ולילד, נגד המדינה . ,מודים בכך בכוחה ובחשיבותה, לא פחות מאשר אלה,
המשבחים אותה בלהיטות.
כלל זה נכון גם לגבי גורמים פחות חשובים, כגון מערכת עתון זה. אפשר לאמר,
שהוא עתון טוב ומועיל, לתת לו מחמאה גלויה. אפשר לתת את אותה המחמאה בצורה הפוכה:
להמטיר עליו עשרות שמועות סותרות, להתקיפו בקולי קולות. אין נוהגים בש־טה זו כלפי
גורם מבוטל, נעדר השיבות.
בימים האחרונים זכה העולם הזה בתשומת לב מיוהדת מצד שליחי כל המפלגות.
הסיבה ברורה: ימי בחירות מתקרבים: העתונות המפלגתית הפכה חצוצרת תעמולה,
המשמיעה מוסיקה לא־נעימה ביותר ; קיומו של עתון בלתי־תלוי, בלתי־משוחד, העומד מעל
קלחת הבחירות והמוסיף למסור אינפורמציה אוביקטיבית צלולה, מפריע לרבים•
מה עושים? מנסים לערער את אימון הציבור בתחבולות שונות.
שלב ראשון: הפיצו שמועה, כי מערכת העתון הזה תציג רשימת־מועמדים משלד
בבחירות. משמע שהעתון יחדל להיות בלתי־תלונ, ייעשה בטאון מפלגתי. מספר עתונים חזרו
על שמועה זו (שהיא חסרת יסוד, אף כי כלולה בה מהמאה).
שדב שני: לפתע פתאום הפיצו עשרות אנשים, בצורה הנראית כמאורגנת, כי העולם
הזה עומד להימכר לאחת המפלגות. הדור, עלון־התעמולה היומי, הנשלח לחברי מפא״י׳
אינו מתבייש לחזור על בדותה מגוחכת זו, כאילו היתד, ידיעה בדוקה. למחרת היום נודע
בקפה נסית גם המחיר 55.000 :ל״י.
דרושה, כמובן, נאיביות מיוחדת, כדי להאמין שעורכי עתון זה ימכרו — תמורת כסף
— את האמון, שרכשו לעצמם במאבקים ומבחנים קשים. כדי לעשות את הדבר משכנע יותר,
הסבירו הידענים הגדולים מה ייעשה בכסף שנקבל: נייסד עתון יומי, כדי להטיף לא׳ זה
שהוא ״איזם״.
איננו יודעים אם מלאכתם גורמת הנאה למפיצי השמועות. ידעו הרכלנים, כי ר,שגם
האחד הבטוח: הם מצליחים לבדח, מפעם לפעם, את רוח המערכת.

פחות מבדחת תופעה אחרת: לקראת הבחירות מחדשת שוב הפקידות הממשלתית את
מסע־הדיכוי הנושן נגד העתונות השבועית, המתעטף באיצטלה של חוסר־נייר.
בד, בשעה שמבטיחים שפע של ניר לצרכי הבחירות, זוממת הפקידות לצמצם עד
מחציתו׳ את העתון השבועי הכלתי־תלוי( ,בידעד, היטב: שהעתונים המפלגתיים יקבלו את
החסר להם מידי מפלגותיהם).
אם לא תירתע הפקידות ברגע האחרון, נראה שהעולם הזה עומד להיכנס למאבק קשה
על חרות הביטוי, שיעמיד בצל גם את המאבקים המרים, שהתנסה בהם עד כה. לקוראים
מובטח: העתון לא יירתע.
לפני מספר חדשים הגיעו למערכת מכתבים קבועים מאת אחד הקוראים, שציין אי׳
דיוקים מסויימים בעתון. הקורא הסתמך על פרטים זעירים בתצלומים, שנעלמו מעיני רבבות
הקוראים.
הדבר משך את תשומת לב המערכת, שהזמינה את האיש לשיחה. התוצאה: פיליפ
טיארי הבטיח לערוך על עמודי עתון זה שורה של חידונים, שיעמידו במבחן את חוש־ההסתכלות
של הקוראים. הראשון בסידרת חידונים־בלשיים אלה מתפרסם השבוע.
פיליפ טיארי, בן .25 נולד בנורמנדיה אשי בצרפת,
עבר בנעוריו לרומניה. בימי מלחמת־העולם הצטרף
למחתרת הקומהיסטית, קנה לו שם בשרות החקירות
שלה. כשבאו הרוסים לרומניה, עבר פילים למשרד־הח־קירות
של המשטרה, הצטרף אה״ם למשרד בלשות מפורסם.
ברבות הימים החליט, שעליו לשנות את האוירה,
עבד בעליה ב׳ ,הגיע לארץ.
בינתיים התחתן, ומקוה להמשיך בארץ, בשורות
המשטרה, בקאריירה הבלשית.

הייתי מ צי ע לתת לחברי ה מ ערכת הג אוני ם את
פרם־נובל על הצלחתם לי צור ריבוי ״ טב עי״ של
פ ע מוני ם. ב ח עולם הזה ( )704ב מ דו ר דת, נכתב כי
בר א שו של ״ מנדל י שו״ נמצ אי ם שלו שים וחמ שה
פ ע מוני ם. רק ל פני שבועיים הייתי ב רו שלי ם, ובמקרה
ס פר תי ם: היו 29פ ע מוני ם בלב ד.

אריה ילוב, רמת־גן
מזכיר אגודת הצעירים הנוצרים בירושלים
מזמין את הקורא ילוב לבקר בבניין הימק״א,
ולמנות עמו שנית את מספר הפעמונים.
התוצאה. הודאית .35 :
ייתכן, כמובן, כי הקורא ילוב טעה ומיה
את מספר הפעמונים שבמערכת העוגב, הנוהגת
לדנדן את אווה מרייה, אן במקרה זה
זכאי ה־קורא ילוב עצמו לפרס נובל על ריבוי
טבעי של פעמונים: מספר הפעמונים במערכת
העוגב הוא 25 בלבד.

האחראי: אורי אבנרי /המו״ל: העולם הזה בע״מ /דפוס ישראל בע״מ, ת״א (ע״י גשר
רידינג) /משרד הדפוס: רחוב יהודה הלוי ,21ת״א, טלפון / 67899 הפצה :״פלס״ בע״מ.

הוא הציג לפני בגאווה צעצועים ₪

ותמונות מהארץ לילדיו, עבודות בצל־אל
ותכשיטים למבוגרים, מפות וחול־ =
צות עם רקמה =

תימנית לאמו.
לאחרונה, הר־ ^
אה לי חבילה |§

קטנח, הנזכילח
מתנה מארץ ה־ ן1
קודש, המיועדת [1
לסבו הזקן והא־ 8
דוק. בפתחו את 3
החבילה, נגלתה לעיני כיפה מפוארת =
מקטיפה, ועליה רקומות בחוטי ^
זהב המלים :״ילד מוב״.

הקוראת דינה בלום, שם׳ בן ציון₪ ,
על־יד ברית משה, זוכה בפרס §
של 1ל״י (ילדה טובה !)

מי זה כאמת ץ
בהעדלם הזה ( מם׳ ) 707נתפרסמהבמ דו רהס פו ר ט
ת מונה של גלזר, בו צ׳קה, פ רו ם. תצלום דומה ראי תי
נם בדבר ה שבוע — ש.י הצלמים ציל מו את
או תה ת מונ הממ קו ם אחד — אך שם מו סבר שה שחקנים
הם: גלזר, ר אובן אללו ף, פ רו ם.
האם זה אללו ף או בו צ׳קה? צריך לדעת לזהות
את ה אנ שי ם, ולא רק ל כ תו ב.

ישראל בכר, חיפה
אללוף יצטרך לוותר. השחקן הוא באמת
בוצ׳קה, כפי שנכתב בד,עולם הזה.

רגלי טניס
לרעתי אפשרלס תו ר ב קלו תאת הו כו ח ביז ד״ר
וולף ו אס ת ר פול א ק ( העולם הזה )708 על ה שפ ע ת
ה טניס על רגלי ה מ שחקות. פרס מו ת מונו ת של
טני כ איו ת ידו עו ת.

יחיאל רם, חיפה
להלן רגליהן של לואיז ברו, גאסי מוראן,
מרגרמ אזסבורן דו־פונט :

אני מ שחקת טני ס. רנלי אינן ש מנו ת. מ ה דעתו
של עורך ה ס פו ר ט שלכם?

אסתר רבינוביץ, תל־אב־ב
חיובית.

גם מנשה היה שם
ב רפור טג׳ ה על מנ שה, שהתפלח ל אי צ ט דיון רמת־גן
(העולם הזה )707 העלב תם 3מ ת פל חים ותיקים
לשם ס פו ר ט (זאת לאא נ או ה, זאת האמת) .נא
את המספר , 69.999 שנ כנ סו ב ת שלו ם
הקטינו
למספר . 09.996

ירסקה, דדי, איתן, תל־אביב

אני מו כנ הלע שות הכרה עם מנ שה ה מ צו ל ם.
הוא מתרוצ ץ ב פיננוין או בב רוקלין בר — שם
.פג שתיו מספרפע מי ם. לידי י שב ארם שכב ר
הכירו. הו א ש אלו בפש טו ת :״א תה רעב? ״
״לא כל כ ד — אבל אם היה מ שהו ל א כו ל —
היה טו ב ״ ,הו א מ שיב בנ מו ם, של מד בחיים הלא־נ
מוסיים. הו א נ בו ך והסם. כשה מל צר הגיש לו
מנת או כלבצ רוף מזלג וס כין.
אחר־כך התפלא העולם הזה והעולם הזה, מדו ע
בבתי־ הסוהר. ש רוב או כ ל סיו הנם
כל־כד צפוף הזה.
בנילו של מנ שה
ילדים צעירים

לפני זמן מה ביקר בארץ עתונאי אמריקאי, בעל
וותק בשטח העתונות המצוירת. האיש התענין בשבועיניס
המקומיים, עבר על כולם. כשהגיע להעולם הזה, עילעל
בו בטקרנות, פסק קצרות: עחון שאין להתבייש בו

גם באמריקה.
פיליפ טיארי
הנוכחים ליגלגו קצת, שאלוהו כיצד הוא מחווה דעה
על עתון, שאינו יכול לקרוא בו אף מילה אחת. ענה האיש: איני יודע מה כתוב בו, אך
מבחינת העימוד הגראפי מגיע העתון לרמה אמריקאית.
האדם שחולל בשנה האחרונה מהפכה זו הוא דוש. הקוראים, המטביעים אותו במכתבי־חיבה
מתעלמים, לרוב, מצד זה של פעולתו בעתון, מתעכבים על עמודי הקאריקטורות ו״רותי״.
השבוע מוסיף דוש שטח נוסף לשטחי פעולתו: החל מגליון זה יביע בקאריקטורה
שבועית את דעתו על הנעשה בארץ.
• 1יי •
לעתים קרבות מצליחים צלמים חובבים ״לתפוס״
—-ך תמונה, שאיש המקצוע לא הצליח לצלמה• כך, למשל,
נערמו לפני שבוע על שולחן המערכת עשרות תמונות
[ על הטרגדיה בשפת ימה של תל־אביב — נפילת הטייס.
עתה החליטה המערכת להקציב מקום בעתון לתמונות
מסוג זה. צלמים חובבים״ הסבורים כי הצליחו לצלם
תמונה, המענינת את הציבור. מוזמנים לשלוח מפעם לפעם
י תמונות אלה למדור ״תצלומי חובבים״׳ שייפתח בעתון.
התנאים: על השולח לצרף את שמו, לתאר בקיצור את
/הנסיבות בהן צילם את התמונה ואת פרטי הצילום (מרחק,
׳וומן, סוג המצלמה) .יש להדפיס את התמונה על ניר
גלבריק, בגודל מקסימלי.

תייר אמריקאי, שידיעותיו בשפה
העברית מוגבלות במלים ״שלום״,
ו״חג שמח״ ,הראה לי מתנות, שקנה
בארץ לבני משפחתו ומכריו בארצות
הברית.

דבורה יקואל, בת־ים•

העולם ך,זה אינו מתפלא, מסכים עם הקוראה
יקואל, שדרושה פעולה גדולה לטפול
בילדים עזובים.
על מה מ תלונן מנ שה? הרי יום חג היה. נ עליו
צוחקות בפה מל א. כי הרי אין הן י כו לו ת ל הביע
שמחתן בדרך אחרת.

נראה כי מנשה חסר חוש הומור — זה
אינו נקנה בנעלים חסרות סוליות.
היוכל מ קסי ם ס לו מון ל הסביר את ת מונ ת החייל,
המרגל את נ שקו (העולם הזה ,) 707 המר אה את

ההפד

ה מו חל ט

מ צב

ב ״ דנ ל

ה אברים

שק״ ך

קמי,רמה־גן
העורך הגראפי, המתנגד לתרגול הבריטי
האימפריאליסטי, הפך את התרגיל יחד עם
התמונה לצד שמאל.

רבוץ גלויות
מה קרה לדו ש בק אריקטורה שלו על קבוץ־
גלויו ת (העולם הזה .) 707 האם לא ל מד אסט רונו מיה?
ה אינו יו ד ע, כי ה טב עו ת הן ס בי בשבת אי
ולא ס בי בהמ אדי ם?

יעקב הרנשטט, נתנית
דוש לא הסכים עם הקפוזז הקוסמי, הלביש
טבעת גם על מאדים.
לא ט לד,

דו ש !

האם נם

קניבלים

העור נ כנ סו בברית אבר הם א בינו?
הונ לו יהודים למא די ם?

ו א דו מי

ובאיזה מאה

ישראל שפירא, כפר סלמה
היש לקורא שפירא אינפורמציה על עשרת
השבטים?

,,כסף אימפריאליסטי,,
הייתי רוצה ל ש אול את מי שהקמ פינ ס קי (ה עו לם
הזה ) 707מספרש אלו ת בנוג עלמכת בו :
כמה רובלי ם קבל ב עד התקפ תו ה פ רו ע ה על ״מחרחרי
המל חמה ה אי מפ רי אלי ס טיי ם ״ מ ה שו מ ר הצ עיר?
נ ד מה לי ש הו א שכ ח יותר מהר את ה סתפחו
ת ה צבא הגרמני ל צב אהא דו ם ..ולכן טו ב
עשה ה עולם הזה, שהזכיר לו מע שה ״צודק״ זה.

גבריאל סגל, תל־אב־ב

היחס לכית״ר
ת שוב תכםלמכת בי ( העולם הזה ) 707 אינ ה
מספקת או תי. הנו ש א העיקרי של מכת בי הנ״ל
לא היה יצחק נמבש. אלא ה שי טה הקלוקלת של
קפוחים ור די פו ת ננ ד בי ת ״ ר. יצחק נ מב ש וה מקרה
האחרון הם דונ מהאח רונ הלכך. כל ילד
יבין, ש ב טו לו או דחיתו של פסק הדין הנ ״ ל.
עדיין אינם פו תרי ם את הבעיה בכל לו ת ה.
ב או תו נליון הנכ םמספ רי ם. ש היו תוה פו על
סרב להפג ש עם בי ת ״ ר ביו םהעצמ או ת. נ ע רכה
התחרות בין נבחרת הבי ת״ ר ונבחרת המכ בי. ובכן,
לד עתי, על ה עולם הזה ( ,שרבים מת ח שבים
בד עו תיו) ל כ תו במאמר חריף על ה שיטה הנ״ל
של ה פו על.

בן־ציון גולן, תל־אביב
שורש הרע הוא התערבותה המרעילה של
ההתוונות המפלגתית בשטח הספורט, נמו
בכל שאר שטחי החיים. התקון: התקוממות
הספורטאים לחסול הנגע.

״צלם אותי ! צלם אותי קריאה זו רדפה אחרי הצלם המסכן, שבא י1ערוך רפורטג׳ה
על נשף הסטודנטים (ראה עמודים .)8—9הוא רצה לצלם נערה יורה בקשת — והנה הצטופפו
מולו 500 פרצופים, שחיו זקוקים להנצחה. הוא ברח למנהרת האימים, רצה לצלם תמונה אחת
בשקט — והנה פלשו צעירים למנהרה, הקיפוהו בחיוכיהם.
החליט הצלם: בתמונת השער אצלם את הפרצוף הראשון שלא יבקש להצטלם.
הלך, חיפש — ולא מצא. עד שנתקל מבטו בבובת־ענק, שישבה בראש המדרגות המובילות
לבנין הטכניון, כשכוס יין ענקית בידה.
התקרב הצלם בזהירות, חושש כי הבובה ת*תח פיה בכל רגע, תפליט את המלים הנוראות.
אך הדמות שתקה וצולמה.
אולם מפני השעמום והבדידות, רמזה לצלם (המבין, כנראה, את שפת בובות) להביא לה
בת־זוג. הוא בחר באיה שטיינבוק־וולטש, אשתו של סגן אלוף, אם לילד בן חצי שנה, שהיה
לה דם לעלות במדרגות, להתישב על רגלו השמאלית הענקית של הזקן ולהצטלם לעיני ההמונים.
אותן עשר הדקות פסקו הריקודים על הרחבה שלמטה (אף כי הזוגות נשארו חבוקים) ,אפילו
אנשי התזמורת פסקו_מל.נגן>; התוצאה — תמונת שער, שאלפים חזו בצילומה, ראוה במספר
וריאציות עוד לפני צאת הגליון.

העולם הזה״ ,מם׳ 709

אולם בצד המיבנים שהוקמו, לא הוקמו סידורי סאניטציה,
מים, ביוב. באותו אזור קיים בית־שימוש משותף לגברים
ולנשים.
באוהל אין לאיש מה לעשות — מלבד העמידה
האינסופית בתורים השונים (הרשמה, אוכל, בדיקות
רפואיות) .הסברה כל שהיא — אין. המסביר היחיד :
שליחי כל המפלגות, המנהלים הסתה פרועד איש נגד
רעהו, מארגנים הפגנות ותגרות.
״ הציונותמתה הציונות מתה, עכשיו באים
רק יהודים״ ,אמר אח,־ הפקידים, המטפלים באנשי המחנה•
״?דן ביניהם אף אידיאליסט אחד,״ טען. כולם רוצים
להסתדר, להשתמט ; כולם שואפים לחיים קלים. הם רוצים
לעבור אל המעברה הקרובה ביותר לתל־אביב, כדי
להגיע העירה. הם מוכנים להצטרף אפילו לקיבוץ, כדי
לצאת מן המחנה. כעבור שבועות מעטים, יטשו את
הקיבוץ, יסתננו לעיר.
אולם לפסוק זה — ״הציונות מתה״ — ישנה גם
משמעות הפוכה. הרואה את תנאי המחנה לא יוכל שלא
לחשוב: הציונות מתה גם במדינת ישראל. שאם לא
כן, לא תתואר קבלת עולים במחנה, המכריח אותם לחיות
שבועות רצופים חיים של התנוונות גמורה, בלא תעסוקה
כלשהי.
קשה מאד להאשים את הפקידים. הם עובדים בתנאים,
המעמידים במבחן עליון את סבלנות האדם. אם השתנה
יחסם אל העולים, בשנים האחרונות, הרי זה אין זה אלא
שבמדינה כולה, בלבו של האזרח הרגיל, השתנה היחס
לעולים.
העולה החדש חדל מהיות יצור מסכן, אזרח העתיד,
שיש לקבלו באהבה, להוליכו באהבה משלב אל שלב,
לקראת שותפות מלאה בחיי המדינה. הוא נעשה ״בעיה״
מטרידה, בלתי־נעימה, שיש להיפטר ממנה במהירות האפשרית,
ע״י שיכונו במעברה רחוקה ככל האפשר, או
ע״י הסתרתו מאחורי חומה גבוהה.
אפשר להסביר את החומה בנימוקי הגיון, כפי שעושה
זאת קלמן לוין, המנהל המסור של מחלקת הקליטה של

מאת רפאל סלע
דם הציץ מבעד לחלונות ה״קרייזלר״ ,שעבר בדהרה
{יוליד מחנה ״שער ד,עליה״ ,העיף מבט על חומת־הבטון
הגבוהה, המתהדקת כחגורה מסביב למחנה, הפליט
:״טוב שאין רואים אותם עוד !״
האיש הזה מסמל את הישוב כולו, את כל אלפי האנשים
העוברים, מדי יום ביומו, במחנה ״שער־העליה״,
בכביש חיפה—תל־אביב, המעיפים מבטי אדישות, לפעמים
גם מבטי איבה, כלפי המחנה.
לוא נשאל האיש, היה מוצא נימוקים ליחסו: העולים
הסתננו מן המחנה אל העיר, מכרו בשוקהשחור שעוני־זהב,
שימורי־בשר, נקניקים ; הם הביאו העירה מחלות
מדבקות (בעיקר עגבת) ; הם פתחו בתגרות־סכינים, בקט־טות־רחוב,
בהתפרצויות.
אולם מעבר לכל הסבר, מעבר לכל נימוק משכנע,
מזדקרת העובדה הממאירה: הישוב הוותיק, המכה בתופים
הגדולים של ״קיבוץ גלויות״ ,כדי להלהיב את עצמו
ואת תורמי התרומות באמריקה, סוגר את העולים החדשים
במחנה־הסגר מוקף מתרסי־תיל ושוטרים, אשר חומותיו
הגבוהות מסתירות מצב מחפיר.
שיככה של קש. להלכה אין ״שער־העליה״ אלא
מחנה־מיון בלבד. אולם לגבי 800.000 העולים, שעברו
עד כה בדרך המחנה, היה זה הרבה יותר: החויה הראשונה
במדינת־ישראל, ברכת־השלום הראשונה של המדינה
המקבצת את הגלויות.
כך היא קבלת הפנים: גדר־התיל, שדרכו נאלצו להסתנן
החוצה ; השוטר, ששמר על הגדר ; צפיפות איומה
במחנה, שנועד לקלוט ,6000 אשר דרים בו, למעשה,
כ־ 10.000 איש.
משני כיוונים באים העולים במשך 24 שעות ביממה,
בזרם בלתי־פוסק. פעם קיבלו את פניהם בלימונד קר,
בסעודה חגיגית ראשונה. אולם אידיליה זו חלפה מזמן.
כיום מחלקים כרטיס עולה, שמיכה וסדין, מכניסים את
העולה לאחד ממאות האוהלים המוצבים במחנה.
האוהל: אפור, מרופט, צרוב שמש. בפנים: מיטת־ברזל.
הנקיון תלוי בטעמו האישי של הדייר. אם לא
שיחק מזלו של העולה הנכנס, ימצא על מיטתו, במקום
מזרן, שיכבה דקה של קש: קודמו ניתח את המזרן,
הוציא את הקש, השתמש בבד, כדי לצרור בו את חפציו.
לפני שבועות מספר הורחב המחנה לכיוון הדרומי,
הסוכנות: תיקון גדר־התיל עולה בכסף רב, דרושה
חומה, כדי להגן על העיר מפני מחלות מדבקות, גם כדי
להגן על העולים עצמם. אולם החומה היא סמל שאין
נימוק שיוכל לבטלו: סמל של מחיצה בין עם לעם. סמל
האומר: המדינה כבר אינה מאמינה, שאפשר לקלוט
את העולים קליטה שבלב. היא ויתרה על חובתה העליונה,
הקדושה ביותר: לחדור אל לב האדם, שהיא מביאתו
ארצה.
״למי ז ה איכפת?״ האם חייב הדבר להיות כך?
האמנם אי־אפשר לקלוט בכוח האהבה י
ביום העצמאות, לפני שנה, נתקיימה במחנה עצרת.
אירגן אותה הנח״ל. התלהבות עצומה שררה במחנה
בשעת המיסדר החגיגי. אלפים עמדו בשקט מופתי בחום
הלוהט — אותם האלפים, שהיו רגילים להתקוטט בכל
תור, להמאיס את החיים על הפקידים.
ואמנם באותה שעה נשכחו התלונות, הרטינה. משום
שמדינת־ישראל הציצה למחנה, הביאה אליו מעט מאור־פנים,
קורטוב של אחוות־אחים. הציצה — וברחה.
הסתכלו בעיניהם העגומות אל מעבר הכתפיות האדומות
של תזמורת מכבי־האש, שניגנה :״האמיני, יום יבוא י״
והאמינו. אולם אותה שעה עברה מכונית
בכביש, ומתוכה בקעו צליליו של שיר אחר :
״מניאנה, למי זה כבר איכפת?״

הדרן־ לתל אביב: בטבור המחנה שורת צריפונים—
לשכות ההרשמה לארגוני התישבות. לקיאת העולים
הנרשמים קורץ יתרון אחד: הם יוצאים את המחנה מיד.
ולאחר שהייה של מספר שבועות, עובר הרוב הגדול
לערים, לחפש פרנסה. הסברה חלוצית אמתית כמעט
אין, רוב השליחים החדורים הכרה חלוצית התיאשו
מזאת מזמן. במקומה באה המתה פרועה מצד שליחי
כל המפלגות, המרעילים את נשמות העולים בסיסמאות
שאינן מובנות. לדוגמה: מענת שליחי אגודת ישראל :
״אין האפיקורסים נותנים לכודדים להגיע לעיר הקודש״.

מיטהאצלמיטה: אתמול באו — מעיראק דרך לוד, מרומניה דרך חיפה. הס קיבלו מזרן קש, שמיכה. סדין — ושוכנו
בצפיפות הנוראה. המחנה נו,נגד לקלוט 6000 עולים, אולם מספר הדרים בו נע בין 8000ל־ .10.000 הרחבת המחנה לא הועילה.

הצרין? שאין לפניו תור: החוק מחייב את הצעי־
.ריס להתגייס. סי שאינו חייב — חולם על תל־אביב.

:ז; מ ך

״ כרוכיםהבאים המחנה מוקף מיתרסי תיל. כדי לשים קץ להסתננויות, מוקמת עתה חומה גבוהה (שמאל) .טענת ההנהלה:

החומה בצבע לבן ; לצייר עליה באותיות מרהיבות ע־1

ועיט ו!_1מ ״

י ״.יי

-,דיייי״

יי ״ו ת

ידדז ותה

רמזררח רדוחרותו

וחל

דורי־

סימן ההיכר: התור. שיטת התורים היא סמל ״שער העלית״ .התור הוא
תמיד רועש, סוער. מאות אנשים ונשים, יוצאי 20 גלויות, מצטופפים בשמש
הלוהטת, ליד בית אבן זעיר, על מנת לזכות ב־ 5ביסקויטין! ,ספל תה פושר. תגרות
ידים, קללות בין־עדתיות, בכי ילדים נרמסים, ולבסוף אבדן מחצית מנתוהמזון.
אומר דוד ענבי, בן בגדאד :״בבוקר אני יוצא לעמוד בתור — בלילה אני גומר״.
ואמנם: אין כמעט דבר במחנה, שאפשר להשיגו בלא תוך: אוכל, בדיקה, החזרת
תלושים, קבלת תלושים, נפט, מים, קבלת ציוד, החזרת ציוד, וכן הלאה בלא גבול.

ההורים עסוקים. זכי, דוד, עמרם הם פעוטים בני .7—8עשרות רבות כמותם נמצאים ב״שער
העליה״ — רובם מסתובבים בין האוהלים, מחפשים התעסקות• הם גילו פחי אשפה נוצצים, ליד
תעלת השופכין, יושבים, בונים מגדלי פח, כשרגליהם רוחצות במים. ההורים אינם פנויים לעיסוק
בילדים — הם מתרוצצים בתורים. רק חלק מן הילדים האלה נתון להשגחת גן־הילדים של המחנה.

גרוע ביותר גורלם של כ־ 150 ילדים, שאין
להם אב ואם במחנה. רבים מהם עלו לישראל
יחד עם קרובים ומכרים. אולם משעזבו אלה את
״שער העליה״ ,נטשו את הילדים, השאירום כהש־אר
מעמסה. שבועות וירחים הסתובבו הילדים
במחנה, באין דואג ומטפל. הקיבוצים — אין להם
ענין לקלטם. בעיני משרד הסעד אינם, עדיין, אזרחים
קבועים. בעיני עלית הנוער, גילם צעיר
מדי. הם פשוט נולדו קודם זמנם.
יום אחד הוטענו הילדים ע £מכוניות, הובאו
למחנה מיון של עלית הנוער על הר הכרמל
(״נראה אם יהיה להם לב לשלחם חזרה אולם
שם לא היה תקציב. הילדים הוחזרו כלעומת
שבאו, אל האוירה ה״חינוכית״ של שער העליה...
האוירה החינוכית: פעילות העולם התחתון,
שמצא במחנה יבול מתנדבים. הנערות היותר
מבוגרות יכולות למצוא בקלות סרסורים לדבר
עבירה, להשתקע בבתי־הבושת (הבלתי־חוקיים)
בעיר. והשמועה אומרת: הן יכולות לעסוק
במקצוע זה גם במחנה עצמו. ואילו הנערים —
גם הם יכולים למצוא ״חבר״ טוב־לב, אשר דרכי
העולם התחתון נהירות לפניו, המוכן לקלוט אותם
במקצוע מכנים.
נערים ונערות אלה עלולים, ברבות הימים,
לעבור מתקציב הקליטה של הסוכנות, לתקציב
הקליטה של המשטרה.

ב 0דינר.
המשטרה
העם גמד בד תי־ מנו מ ס

״אני נאל׳ן. דצערי...״

אמר ניהרו, ההודי הגדול: אל יתפלא
השוכב לישון עם נמר, אם הלז יטרטנו
בלילה.
מאות אלפי האזרחים, שהלכו לפני 3שנים
לישון עם הנמר של תקנות־החירום, היו
בטוחים בהחלט (בהתאם להבטחות השרים;,
כי הנמר יאכל רק אחרים: בעיקר ערבים.
רבים הופתעו, כשנוכחו לדעת, כי הנמר אינו
מבחין בין עברי לערבי, מוכן לנשוך כל חוג,
שאינו מוצא חן בעיניו.
נדמה היה, כי הצעקה הגדולה, שקמה
בכנסת (ראה להלן) ,בויכוח על ביטול התקנות,
היא הד לחששות העמוקים, שעברו

גם אלה שטענו, כי הנמר בסדר, היו
סבורים, כי שיניו חדות מדי. כשהופיעו
הנאשמים הראשונים בבית־המשפם, והודיעו
כי התעללו בהם במחנה־הריכוז, עבר זעזוע
שני במדינה.
בחדשים האחרונים התשנה יהס הציבור
כלפי המשטרה לטובה. השוטרים הרוכבים
קסמו לגבירות, גם הגברים לא יכלו לכעוס,
כששוטר ניגש אליהם, הודיע בנימוס עצוב :
״אדוני, אני נאלץ, לצערי, לרשום לך רא־פורט...״
כשהוכח
במשפט טריפום, כי קצין־משטרה
התעלל בעצ־ר, ונודע, כי שוטרים אנסו

: 1947 עצירים עבריים, חייל אנגלי
אותן התקנות
את רוח האדם ברחוב. ואמנם׳ היתד, זאת
צעקה רבת־רושם: כל המפלגות דרשו את
הביטול, מפא״י וידידיה האינטימיים ביותר
נמנעו מהצבעה, רק השר פנחס רוזן הצביע
נגד הביטול.
אולם הרושם היה מטעה. כל המפלגות
פזלו לעבר הבוחר, הרהרו על כותרת עתון
המחרת. אנשי הרות ראו בתקנות סוס חדש,
אחרי שהסוס הקודם — תבוסת הממשלה
בסכסוך החולה — איכזב (האזרח הממוצע
היה סבור, כי הממשלה לא נהגה בחכמה
רבה בסכסוך זה, שמח כשמצאה דרו להי־סוג,
פחות או יותר, בכבוד) .הציונים הכלליים
יכלו גם הס לשמוח לקראת המציאה,
לולא העובדה, ששערורית המעצרים ליכדה
מחדש את שורות הדתיים, שעמדו להתפורר,
גיבשה מחדש את ציבור הבוחרים הדתיים,
אשר הציונים־הכלליים קיוו למצוא בו אחיזה
רחבה. מפא״י, שהרגישה במכה בעוד מועד,
נעה עם הרוח עד עבור זעם.
כולל: מוות. אולם יכל המפלגות כאחת
נמנעו מלהכנס לעצם הבעיה, שאינה
בעיה של בחירות: אי־אפשר לבטל את תק־נות־החירות
כלפי האזרח העברי, מבלי לבטלן
גם ביחס לאזרח (ולמסתנן) הערבי. הקוראים
לביטול התקנות שתקו שתיקה רבת-
משמעות בנקודה קטנה זו.
אין ספק, שתקנות־החידות הן אחת התחו־קות
הדורסניות ביותר בעולם, המעמידות
בצל, מבחינה תיאורטית, גם את התחוקות,
שהיו קיימות ברוב הארצות הפאש־סטיות.
לפי התקנות אפשר לאסור אדם למשך שנים
בלא משפט ! אפשר לדון אותו במשפט צבאי
לכל עונש שהוא (כולל מוות) ,בלא שתהיה
לו זכות פניה לבית־דין אמתי: אפשר לחסל
עתון ע״י צו שרירותי. התקנות הופכות
לצחוק את עצם המושג דימוקרטיה.
האם אפשר לבטל תקנות אלה ממש, בלא
לערער את בטחון המדינה כלפי הערבים?
אזרחים רבים חושבים: כן, בתנאי שיתנו
זכויות מלאות לערבים במדינה. הממשלה
(ולמעשה כל המפלגות) אומרות: לא. המסקנה:
אפשר לבטל את התקנות ה״נאצו־ברי־טיות״
,להחליפן באותן התקנות ממש, בלבוש
״ישראלי״ מקורי. התוצאה: הנמר ישבע,
הכבש המפלגתי יישאר שלם.
היחיד שלא הסכים לקומדיה זו היה פנחס
רוזן שר־המשפטים. באומץ־לב רב
הצביע בעד קיום התקנות הנוכחיות. ואמנם,
היה דרוש אומץ־לב, בדי להצביע בעד תקנות
אלה ולייצג, באותה שעה, מפלגה פרוגרסיבית,
ליברלית.

עצירה ערביה במשטרת אבו־גוש, נפגם במקצת
אימון חדש זה: וזה בלא לדון במעשים
עצמם, אלא בעקב העובדה, שהפושעים־
השוטרים נענשו עונש זעיר ביותר. ברור
היה, כי אי־אפשר למנוע מעשים סאדיסטיים
מקריים במשטרה, שרבים מבין מגויסיה למדו
את תורת־המשטרה במחנות־ההשמדה הנאציים,
ושרק עונשים חמורים ביותר יכולים
למנוע הפיכת מעשים כאלה לכלל,
השבוע נראה, כי המפקח הכללי של המשטרה
לא למד לקח זה. מסקנות החקירה המשטרתית,
אחרי הודעות הנאשמים, לא נראו
רציניות ביותר• כל ההאשמות (פרט לאחת)
נדחו, מפני שלא היו עדים להתעללות שנעשתה
— לפי טענת הנאשמים. אולם קשה
להניח, ששוטר יבצע מעשים שפלים לעיני
קהל צופים, או ששוטר אחד ימסור עדות
כלפי רעהו, ויביא את מפקדיו במבוכה.
דעה זו השתלטה, כנראה, על הכנסת,
שכינתה, לפי הצעת שר המשטרה• ,יעדת
חקירה מיוחדת, הביעה בזאת אי׳אמון לחקירת
המשטרה•

הענקתו של מרומן עלולה להניע לעשירית
מן הסכום המבוקש. בס״ה אין, כנראה. לקחת
ליותר מ־ 100 מיליון דולאר מכל 3המעי־נות:
האגרות, המגבית, כיסו של טרומן.
סותמי־החורים במשרד האוצר חדלו לחלום
על הבראה אמתית של״המשק• שיא החלום
כיום: לקיים את הרוח האופטימית
הנוכחית עד למחרת יום הבחירות.

המשק
ה בגדי ם דבר!
״מה אשמים אנחנו שישנן בחירות?״,
שאל במרירות יצרן אריגים, כששמע את
הבשורה.
במשך חדשים רבים התדלדלה תעשית
ההלבשה וההנעלה. הממשלה לא סיפקה תמ־רי״גלם
במידה מתאימה. פועלים רבים זכו,
עם מעטפת התשלום, להודעת פיטורים.
כל זה השתנה לקראת הבהירות. גבר הרצון
לספק את.דרישות הצרכן־הבוחר, להוכיח
לו, כי אחרי ולמרות לכל, הממשלה הבריאה
את המצב. כדברי הליצן :״תנו לבגדים
לדבר במקומנו...״
אלא שהרעיון עלה במאוחר. הפקידים ישבו
ומצאו: אם יספקו עתה חמרי גלם ליצרנים,
לא תופיע הסחורה הגמורה בשוק לפני
הבחירות. נאנחו הפקידים אנחה עמוקה —
הזמינו סחורות טקסטיל מוגמרות בסכום
של מיליוני לירות• נזדמן סוחר יהודי באיטליה,
שהסכים להעביר מוצרים בסכומי-
ענק.
גברה התסיסה בהתאחדות בעלי־התע־שיה,
שרבים מחבריה סבורים, כי הנשיא הישיש,
אריה שנקר, נהג בעדינות רבה מדי
כלפי מדיניות הקיצוב .״בנים גידל ורומם״,
אמר דובר האופוזיציה ,״והם פשעו בו״.
הדרישה: לנקוט פעולה דראסטית נגד הבן.
מה שהובטח, הובטח. התעשיינים
לא נשארו יחידים בהתמרמרותם• פנחס לבון
הניע לאותה מסקנה, כחבריו במשרדו של
גרי: דרושות ביצים לפני הבחירות. מנין
מביאים>.׳ מתורכיה. אמנם אפשר היה להשתמש
באותם הדביזים, כדי להביא מספוא
ללולים המקומיים, לקבל את הכמות הדרושה
מידי חקלאים עבריים. אולם גם כאן איחרו
את המועד. הברירה. היתד : ,לדחות את הבחירות
או להזמין בתורכיה. תורכיה ניצחה.

נות היהודית, יצחק רפאל, מיצה את סגולות
הפצצה, שנשיאתה מיוחסת על־ידי משטרת
ישראל לברית הקנאים, כרבות ביותר: קטנה
(כקופסת סרדינים) ,עשנה, מדמיעה, מפחידה
והרסנית והוסיף, בחיוך, בי עוד יתברר
שהיא אטומית ואחר שמנחם (המרד) בגין
וסגנו, יעקב מרידור, זעקו באסיפת־המונים
נגד משטר תקנות החירום, ירושת המנדטור
הבריטי, נתברר כי בשלושת הימים הקודמים
הספיקה כנסת־ישראל להתגבר על פילוגיה
הפוליטיים, להתאחד בתביעה לסילוק האיום
על חופש הפרט, להעביר ברוב קולות ()53
את ההחלטה לדון בביטול תקנות החירום,
כשעורך־הדין הייקי, שר המשפטים ד״ר פנחס
רוזן, נותר כמתנגד יחיד לביטולן. נימוקו :
החשש לתוהו שישתרר בשטחים חיוניים (צנזורה,
ממשל צבאי).
איבר בארי, מומחה: מלבד ישיבת
האבל לזכר שר התרבות והחינוך, דוד רמז,
בה הוכחה שוב אי־בגרותה של הכנסת, שלא
הסתפקה בדברי יו״ר הכנסת, חיללה את
האבל בצרור הספדים, הספד לסיעה, הוקדשו
כל ארבע ישיבות המליאה לדיון במעצר הצעירים
הדתיים ובש־מיש תקנות החירום.
לאחר דו־שיחים חריפי־ביטויים, בהם היתה
יד מפא״י (ושותפה היחיד: המפלגה הפרוגרסיבית)
על התחתונה, ובהם גילה משה
שרת, כ־ נוסף לתכנית החבלה בכנסת (שטרם
הוכחד ),הגו אנשי ברית הקנאים מזימות הבלניות
נגד מוסדות. ממשלתיים שונים, שוכנע,
כאמור, רוב הכנסת בצורך ביטול תקנות החירום,
אך ניאות להורות לוועדת החוקה להגיש
הצעת תקנות, רכות יותר, שתבטחנה את
הגנת ענייני המדינה כשעת חירום.
בכך הוכח פעם נוספת, כבמשבר החינוך
שהביא להכרזת כוחה של קואליציה אופוזיציונית,
המטילה את כל כובד משקלה בבעיה
הנידונה.
פעם נוספת הוכחה, כמו כן, בקיאותם
הה־סמורית של הה״כים, הלוחמים למשפט
ולחרות האדם. כאשר מנחם בגין הרעים
נגד שפיטתם האדמיניסטרטיבית של העצורים,
הפריעו סגן שר התחבורה הטרי, ראובן
שרי :״כיצד שפטת אתה אנשים, ואפילו
למוות?״
הרגיעו, בזעקה, מי שהיה מפקד האצ״ל :
״שאל את בארי שלך״.
הממשלה המב שך דא כי ש ד
״אם לא תשגה ממשלת ישראל את הליכותיה,
תפשום את הרגל ...ממשלת ארצות־הברית״
,התלונן בהלצה כלכלן אמריקאי,
שנוכח בקבלת הפנים לבי. ג׳י, בניו־יורק.
השבוע נראה, כי לא היתה לממשלת ארצות־הברית
כל כוונה לפשוט את הרגל, או אף
להתאמץ יתר על המידה, כדי לסתום את
החורים הישראליים.
כשמעשיו הנמהרים של ממלא־מקומו בארץ
קיבצו את העננים בשמי מפא״י, גברו הגעגועים
בלב חברי המפלגה למכשף הגדול,
קיוו כי יעשה להטים, שיחזירו את אור השמש.
אולם מזג־האויר העכור רדף גם אחת
בי. ג׳י : .אחרי הצלחה תעמולתית ראשתד״
שהעלתה מאד את מניות מפלגתו בבורסת
הבחירות, העידו הסיכומים המעשיים, כי
המפעל לא הצליח ביותר.
החשבון האופטימי 500 :מיליון על חשבון
אגרות החוב 150 ,מיליון הענקה מטרד
מן, עשרות מליונים נוספים מקופת המגבית.
המציאות הפסימית: גם בי. ג׳י. לא הצליח
למכור אגרות אפילו ב־ 100 מיליון דולאר,
• ידוע ברבים, כי לשר־המשטרה אין
השפעה מעשית כלשהי על המפקח הכללי
הכפוף, לפי מענת יודעי־דבר, להשפעתו של
ראובן שילוח, איש אמונו של ראש־הממשלה.

: 1951 עצירים עבריים, שוטר עברי •
ב לב וש זדוש

הצד המפתיע בעניו 65 ממשקי הער
פות נתונים בידי תנובה, שהיא אחד מעמודי
התווך של מפלגתו של פנחס לבון. אלא שלא
נשארה לשר ברירה: הוא הבטיח 22 ביצים
לחודש לכל צרכן. ובניגוד לקודמו, דב יוסף,
שם לבון את עתידו הפוליטי על קלף אחד :
להבטיח מעם, לקיים כל מה שהובטח.
הקרבן לכלל הנאה: תנובה.
הכנסת אטומי בקופסה
69 יום לפני פיזורה, לא נבהלה הכנסת
הראשונה, לא דחקה בממשלה להרחיב את
הדיון בכשלון המחפיר בחולה ווהדיד במרחב)
,במצב האספקה המשובש והמשתבש
יותר, על־ידי הודעות והודעות שכנגד של
שת הממשלה, מנהלי משרדיה.
הכנסת התרכזה בנקודה ושמה: חירות
האדם.
יצחק רפאל מתלוצץ: אחר שחתנו של
שר הדתות וראש מחלקת העלייה של ד,סוכ־

מפלגות
מה הלאה י
״האם חסידי החיים השיתופיים נדבקו
פתאום בשגעון קולקטיבי?״ שאלו את עצמם
יושבי בית־הקפה בתל־אביב, כשקראו בעתון,
שנציגי 80 משקי הקבוץ המאוחד התכנסו
בנען, התפזרו כשבלבם החלטת פילוג .״האם
אין שני עובדי פלחה יכולים. לעבוד יחדו,
מפני שהאחד מעדיף את טרומן, השני את
סטאלין ׳ 1
ואמנם בעיני השלוה האולימפית של יושבי
בתי הקפה, נראתה כל הבעיה כטרוף מסוכן,
חסר כל תכלית. הרי בעיר חיים יחדיו אנשים
מכל המפלגות, בלא שאיש יתנפל על רעהו
ויכנהו כינויים. אם כך הדבר בעיר, שאין
בה כל קשר הבת הדוק, מדוע יהיה המצב
שונה בקיבוצים, שם מכירים האנשים איש
את רעהו. שנים רבות עבדו יחד, סבלו יחד•,
• 4העצירים הראשונים ממחנה־וזהסגר
בנ׳לנוי, שהובאו בפני שופט.

״העולם הזה״ ,מס׳ 709

שו קשחור ! כך חשב גס צלם העולם הזה, כטשונוט בשוק הכרמל וראה את הגברת במכונית המהודרת ״אוספת״ תרנגולות בקרקעית מכוניתה• כבלש חדוץ עקב אחריה, הקשיב לשיחה —
עד שנתברר לו, לאכזבתו, כי הגברת נשואה לקורפום הדיפלומטי, רשאית לאמות תרנגולות דיפלומטיות, ככל העולה על רוחה. אבל חבל היה על התצלומים — המון תרנגולות !

הקימו משקים ובתים בעבודה משותפת?
״מדוע?״ ענו אנשי קיבוץ, בתמהון .״התשובה
היא פשוטה׳ מאד ! י קיבוץ הוא כמו
מנזר. בעיר אחת יכולים להיות מנזרים קתוליים
ומנזרים אורטודוכסיים, בלא שאחד
יפריע.לשני. אבל השמעתם פעם על נזירים
קתוליים ואורטודוכסיים, החיים במנזר אחד?״
״כשהאדם היושב מולי״ ,התלונן חבר־משק
מפא״יי, שרוב אנשי קיבוצו שייכים למפ״ם,
״מכנה אותי ריאקציונר, בוגד במעמד החלוציות
והסוציאליזם, איני יכויד׳לסבול זאת.
אני עובד כבר 20 שנה במשק, ויתרתי על
דרגה גבוהה בצבא, כדי לחזור לחיי עבודה
קשים בקיבוץ — כיצד אבליג, כשחבר קנמצא
שנתיים במשק מכנה אותי ריאקציונר, משרת
האימפריאליזם?״
אילו היה זה בעיר, היו היריבים מסיימים
את ויכוחם, הולכים איש לדרכו. בהזדמנות
אחרת היו ממשיכים את הויכוח, או משתדלים
לא להפגש שנית. אולם בקיבוץ זהו דבר
בלתי־אפשרי. כאשר חבר אינו יכול לצאת
לעבודה, או לנוח בחדרו, לשוחח עם חברתו,
בלא שיראה מולו את ״הריאקציונר הארור
הזה״ או ״הקומוניסט המשועבד, האנטישמי
הזה״ — חדל הדבר מהיות ויכוח פוליטי,
הופך מועקה כבדה.
אם האיש, המגיש את האוכל, נותן מנה
גדולה יותר לחבר מפלגתו — זוהי הפליה
גסה, שכוונתה להמאיס את החיים על האופוזיציה.
אם אדם חדש מבקש להצטרף לקיבוץ
— זוהי בודאי תחבולה של הצד שכנגד,
החפץ לשנות את מאזן הכוחות*.
אבא סטה. אולם כל זה, בעיני חברים
רבים, אינו נורא ביותר. הדבר שהגדיש את
הסאה היא בעית החינוך. כל קיבוץ מינה
מורים לילדיו, לפי הרוב המפלגתי הקיים.
אנשים שברובם המכריע התמרדו בשעתם נגד
דעות אבותיהם, הועמדו בפני מצב, שבניהם,
בני ה־ 6וה־ ,7מנהלים נגדם פולמוס מפ_
לגתי
דמגוגי.
״המורה אומר שאתה ריאקציונר, מסכן
אחד, שסטה מן הדרך החלוצית והסוציאליזם
האמיתי״ .פיסקה זו, בניסוחים שונים,
השתלטה במקרים רבים על היחסים בין אבות
ובנים במשקי הקיבוץ המאוחד. במספר מקומות,
התאחדו האבות, השייכים למפלגות
המיעוט, שלחו את בניהם לקבל חינוך, לפי
האור הנכון, במשק, שרובו שייך למפלגה
הנכונה.
אך הדבר אינו פותר את הבעיה. הוחלט
על פילוג, עתה מתנהלות ישיבות סוערות,
שמטרתן להחליט: מה הצעד הבא? חברי
משקים ותיקים אינם ששים לעזוב את ביתם,
לעבור למשקים אחרים, שם יביטו עליהם
כעל זרים, פליטים החיים בחסד .״איני רוצה,
שבאסיפה, כאשר אקום להציע משהו, יענו
לי: זה לא עסקך, חבר״.
״אין כל ספק, שרבים יעזבו את*הקיבוץ
בכלל״ ,אמר מזכיר אחד הקיבוצים, בעל רוב
מפא״יי .״וזה לא יהיה הסוף, כי אין סוף
לדבר. עתה מתפלג — יותר נכון לאמר נהרס
— הקיבוץ המאוחד. אבל מה הלאה? מי
המועמד הבא לפילוג ולהרס?״.

הפעמון ה!עיק
אחר ששח״ל (החלוצים המודרניים, תוצרת
מפא״י) קיבל לידיו את הערבה מדרום
לבאר שבע, נשארה עין יהב, מצפה הנסיו־נות
של משרד החקלאות ליד עין חוצוב,
כעצם בגרון.
הוחלט לחזור על מעשה אילת, להיפטר
מהפועלים, שקדחו במקום שמונה חדשים*,
* אנשי מפא״י טומנים, שבשנים האחרונות
החדירה המזכירות המפ״מית של הקיבוץ
המאוחד חברים וגרעינים מפ״מיים לקיבוצים
מפ״איים תמימים, כדי לשנות את הריב.

״העולם הזה״ ,נזם׳ 709

להביא קלוגת שח״ל למקים. לאחר משא ומתן
חשאי, בין מטה שח״ל ומשרד החקלאות,
מאחורי גבם של פועלי הנקודה המבודדת,
שוגר ראש מטה שח״ל, בן־פורת, לשיחת
רעים עם המועמדים להיזרק ממקור פרנס־תם•
פעמון
הנקודה הזעיק את כל העובדים
לאסיפה בחדר האוכל .״ובכן״ ,פתח בן־פורת
בקול אופטימי ,״כל אהד ימסור לי את פרטיו
האישיים, כדי לרשמו כחבר שח״ל. המסרב
יצטרך לעזוב את המקום. יש שאלות ך״
מטר צעקות הטביע את סוף דבריו.
״האם אלך עתה, לאחר שקדחתי במקום,
לישון עם אשתי על ספסל בשדרות רוטשילד
ז״ צעק הנשוי היחידי שבמקום .״האם
אפשר לבנות את הערבה רק כחבר מפא״י 1״
צעקו השאר.
חימר כמת, נסוג בן־פורת .״לא שח״ל
הוא שהציע את הענין, משרד החקלאות, מע־בידכם
הנוכחי בקשנו !״.
נציג משרד החקלאות, שנוכח באסיפה,
הסתלק עם התחלת הצעקות. בן־פורת מהר
אף הוא בעקבותיו.
הדיון הוחזר שוב לחלונות הגבוהים, אנשי
עין־יהב יושבים ומצפים להחלמה.

המעמד השני
אשה מכוסה בסמרטוט*
לפני שבועיים חלה תינוק בן 4במעברת
כפר־אונו, בו-דרים 4000 עולים שרובם עולי
עיראק. במחנה אין טיפול רפואי, פרט לאחות

•צריפה למען זהירות. מקרה מחריד
אירע בשבוע שעבר לעולה חדשה, זקנה
כבת .80 האשד, שכבה באהלה חולה, כש־חומה
גבוה והכרתה מעורפלת. איש לא טיפל
בה. יום אהד ניסו להעבירה לבית החולים
בברדס כ״ץ, שם לא קיבלו אותה מחוסר
מקום. היא הוחזרה לאהל במעברה, המשיכה
לשכב על הארץ, הפעם נטולת הכרה.
הלכו אנשים מהמעברה לכפר אונו, דיברו
עם מישהו מועד המקום. האיש הלך והזעיק
רופא פרטי, ד״ר שמשון שרטוק מתל אביב.
הרופא בא בלילה למעברה, מצא את האשד,
מחוץ לתהום המחנה, שוכבת על הארץ,
מכוסה סמרטוטים ועל ידה פחית סרדינים
חלודה — כלי למים. לשאלת הרופא לסיבת
המצא האשד, בחוץ, אמרו לו, שהדבר נעשה
לפי הוראות מנהל המחנה, שאמר כי טוב
להוציא את האשד, החוצה ולשרוף את אהלה
כאמצעי זהירות מפני מחלה מדבקת• הרופא
הפרטי ניסה לעשות משהו, הזריק לישישה
כמה זריקות. למחרת בבוקר מתה.
הדבר הסעיר את הרוחות 500 .אנשי המעברה
יצאו אותו יום להפגין בפני משרדי
הסוכנות היהודית ברחוב נחלת בנימין בתל-
אביב. כרגיל, נתקבלה משלחת, דיברו משהו,
הובטח משהו והעולים חזרו למחנה.
זכיתייחיד. הבעיה של המעברה: חוסר
סידורים רפואיים מתאימים. לפי הסכם, שנעשה
בין הסוכנות היהודית לבין קופת חולים
של ההסתדרות, יש לקופת חולים זכות־יח־ד
לקיים את שרותי הבריאות בתוך המחנות.

7ד אחת, הנמצאת במקום, ולא בכל שעות היממה•
הורי התינוק התלוננו, כי הילד סובל
משלשול, יש לו חום. נתנו לו טיפות. לבסוף
באו אנשים, העבירו את הילד לבית חולים
(באורח פרטי) .הילד מת.
לידה אחת נתארעה בלילה, האחות צריכה
היתד, להגיע למקום רק בבוקר. אנשים התרוצצו
מאוהל לאוהל, ניסו להתקשר עם בית
חולים, ניסו לתפוס טרמפ למען היולדת. נהג
צבאי שנסע בטנדר אמר :״אסור לי להעביר
יולדות, לא קיבלתי הוראות כאלו״ — ונסע.
האשד, ילדה בתוך האוהל.
בליל העצמאות אירע מקרה אחר עם יולדת,
כבת ,25 מעולי עיראק. האשד, הובאה
לבית החולים דג׳ני ביפו. נאמר לה, כי טרם
נתקבלו הניירות שלה. התחננו בפני הרופא
שיקבלה, כי האשד, היתה כבר בתהליך הלידה.
דבר לא הועיל• באחת אחר חצות. הועברה
האשד, במכונית לבית החולים בתל־אביב,
שם נתקבלה לאחר דין ודברים ארוך (אפשר
לומר — נתקבלו השנים — האם והגן .

כל עולה מצויד אמנם בפתק מהסוכנות, לפיו
הוא רשאי לקבל עזרה רפואית באחת מקופות
החולים המוכרות במדינה, לא רק בזו של
ההסתדרות הכללית. אולם במקום יש רק
שרות של קופה זו.
בשעתו פנו מספר מוסדות רפואיים בבקשה
לקיים שרותים רפואיים בתוך המחנות, אך
הם לא נענו. במובן זה נוצר מסביב למעברות
מצב פרדוקסלי — כל קופות החולים מתרוצצות
ממש, כדי להגיש עזרה ראשונה לעולים
(החשבון: קולות בעת הבחירות) ,אלא
שלפי ההסכם רשאית לעשות זאת רק קופת
חולים של ההסתדרות הכללית.
נוכח המעמסה הכבדה, המוטלת בימים אלה
על קופות החולים בכלל, ובפרט על זו של
ההסתדרות (המוסד הרפואי הגדול ביותר בארץ
שהגדיל את מספר המטות שלו מאז קום
המדינה חמשה מונים ומספרן כיום קרוב ל־
,)25.000 אין באפשרותה להשתלט על המצב.
התוצאה במעברת אונו: אחות אחת, מרפאה
אחת ל־ 4.000 נפש.

משפט
ד*!! הערים היהוד
משד,ועמד לפני זמן קצר כנאשם בגניבה
בפני השופט המחוזי ד׳ר קסן, אמר ג׳ורג׳
אזולאי, שאינו יכול להשבע בתנ״ך. שאלוהו
מדוע, והוא השיב :״מדוע עלי להש־בע
בתנ״ך חזקה? הרי אני קתולי.״
ג׳ורג׳ אזולאי, איש מח״ל, ששירת בפרוץ
מלחמת השחרור בצי הישראלי והשתתף בקרבות,
שמו אזולה, לא אזולאי. הוא צרפתי,
שבא לארץ באפריל .1948 אולם כאשר
נעצר על ידי המשטרה, ונשאל לשמו, השיב
״אזולה״ .״אזולאי״ חזר על דבריו החוקר,
והשוטר רשם. לא שאלוהו לדתו. אין זה
חשוב בעיני החוקר. העובדה, שהחשוד לא
שלט יפה בעברית, לא עוררה בחוקר כל
חשד. רבים כמוהו שאינם יודעים עברית כהלכה,
בפרט בין העולים החדשים, חשב, ו גבה
את עדותו. אך בפני השופט המחוזי,
העדיף הנאשם לדבר צרפתית. הואיל ואזולה
עמד בדין לבדו׳ ללא עורך דין, לא השתמש
בפרט זה של השם המסולף ונידון לשלוש
שנות מאסר.
שלושת השנים בחייו של ג׳ורג׳ אזולה,
שקדמו למשפט הזה, היו אף הן פחות רומנטיות,
מאשר בלוי ב״לגיון הזרים של היהודים״
.את רוב הזמן הזה בילה בבית
הסוהר. מיד בהפוגה הראשונה, נתברר י לחייל
הצי הזה, כי לא על הרומנטיקה הקרבית
בלבד יחיה האדם: בסרט כאשר פסקו
הקרבות ויוקר החיים במדינה הצעירה המשיך
לעלות. הלך וגנב, נתפס ונידון לשנה.
ישב תשעה חדשים ויצא לחופש ; הלך וגנב
שנית. הפעם נידון לשנתיים, וישב 17 חודש.
בעזבו
את כתלי בית הסוהר, שוב לא
היתד, בידו ברירה ; הוא חפץ לחזור לצרפת,
אך לשם כך היה זקוק לכסף. התפרץ
לדירה ברחוב פרישמן בתל אביב, מישהו
הרגיש בו, הקים צעקה, החלו רודפים אחריו,
אזולה צעק אף הוא :״תפסו את הגנב
אך התרמית לא עמדה לו. לרוע
מזלו ביסס את האליבי שלו על עובדה אחת:
כי באותו לילה היה בהצגת קולנוע. שמע
התובע ד״ר טומקביץ את האליבי, חקר את
הנאשם ארוכות, שאלו על הסרט שראה, ועל
החברים שנלוו אליו. ואז גילה התובע את
קלפיו: הוציא לוח והוכיח, כי הלילה היה
— ליל ששי, משמע — לא היתה הצגת
קולנוע כלל. ואז השמיע אזולאי־אזולד, קל
לה בצרפתית, כאחד האומר בכל השפות :
״לעזאזל, היכן היה ראשי?״

דרכי חיים
״אדוני. תביא שוטר־!׳־
השכנים: בעלת קיוסק, סנדלר, בעל בית
מלאכה והנשים בסביבה מכירים את הפרשה
העגומה והמוזרה. בשוחחם עם סופר העולם
הזה השבוע נענעו בראשיהם, נאנחו ואמרו :
״דבר איום, אין ישועה. אך אילו אפשר היה
לעשות מה שהוא ...היו ימים״ ,אמרה האשד,
מהקיוסק ,״כאשר היו בוקעות בלילה מהמרתף
צעקות וגניחות של השנים — הבן
והאם: הם צעקו ממש מרעב״ ,אמרה האשד״
״וכאשר התנהלו הקרבות בגבול יפו,״ הוסיפה
אשד, אחרת ,״נשארו השנים בתוך המרתף,
לא עזבו את המקום בכלל.״
במשך עשר שנים ומעלה מתחוללת במרכז
תל־אביב, בבית המרוחק ממטה המשטרה
כחמישים מטר בלבד, דרמה משפחתית מזעזעת.
במרתף חשוך ומלא רטיבות חיה אשד,
ובנה, שאינם רואים כמעט את אור העולם.
השנים מבודדים כמעט לגמרי מהעולם החי•
(המשך במדינה עמוד ) 10

מאת מקפים סלומון־

אוהל המראות. בחוץ משדר תקליט צחוק מדבק. בפנים, סול המראות העקומות, חופן כל אדם דרפרצופי, מעורר את צחוק
הנדחקים מסביב. צעירות יפהפיות מקבלות פרצוף־בלהות־ ; איש שמן כמעט התעלף, כאשר ראה לפניו את הגשמת חלומו — בראי
הופיע איש דק וארוך, ממש אתליט בעל גזרת אליל. אשה שמנה, שעמדה מן הצד, התעודדה ואמרה לבעלה * :לדירתנו נזמין ראי כזה.״

בעיני הגרים על אם הדיו, בין חיפה ותל־אביב, שד
בשעות הקטנות של הבוקר, היה הדבר מוזר ומפחיד :
מכוניות פרטיות נעו דרומה ; מטענן היה בלתי רגיל
בדרך כלל רגילים הם לראות בבוקר מכוניות משא, לא !
פאר, שמתוכן מציצים גברים ונשים, לבושי שמלות־ערב
מהודרות.
הרכבת הראשונה הכילה אף היא קהל בלתי רג!
כל נערה כמעט היתד, מזורה קטנה. תפוקת העבודה בע
השישי היתד, קטנה. המזכירות פיהק ו בעינים אדומות,
יום פורים, בפרט כשהוא חל בל״ג באומר״.
בערב הנשף מלאו רחובות חיפה נשים יפוח.
לטכניון עמדו מאות מסתכלים, שבאו לחזות ביפר,פיו
בערב הצגת בכורה של סרט בהוליבוד. השמלות,
מהמזוודות וגוהצו בבתים פרטיים ובבתי מלון, לפני הנע
והתקמטו בכניסה. משדרכה רגלן של היפהפיות ע׳
הטכניון, לבשו הפנים הכעוסות חיוך.
מן הרגע הראשון ניכר הארגון ד,מצויץ. המשתתפים ל
ויכלו לאכול, לשתות (אם לא שכחו להביא ערימה ש
כסף) ,לרקוד, להגריל, לירות ברובי אויר וקשתות,
למנהרות בלהות. מי שלא חפץ לצחוק׳ הוכרח לצחוק
תקליט, ששידר צחוק אדיר ופרוע.
״מה דעתך על הנשף?״ שאלו אנשים איש את רעו
איש ענה לפי דרכו ! אחדים טענו, שהשטח הגדול,
הגבוהים הבהילום. הכל תלוי במצב רוחו של כל אח
לארגן מצב־רוח.
״חייבת הייתי להביא נעלי מסע, לא נעלי נשף,״ טע
״כשעמדתי במקום אחד, חשבתי שאני מפסידה משהו
אחר. הסתובבתי סחור סחור כל הערב.״

המתחרזת על 1

מי מרחם?{ל מיץ אלה, המבקרים בקברט הקובאני
של הנשף, על אלה, המציצים מבעד לגדר התיל,
מפאת חוסר תקציב לקנות כרטיס כניסה. או להיפך.

הרחכההמרכזית. בשעות היום זהו גן גדול, בכניסה
לטכניון. עתה הוא הומה אלפי אנשים — זוגות רוקדים,
אנשים הנחים בין ריקוד לריקוד, אחרים המקשיבים למוזיקה.

מזכרת נצח. לעמוד ולהסתכל בזוגות המצטלמים — תענוג כפני עצמו• פוזות, העוויות פנים, אופני עמידה מיוחדים ומגוחכים לכל
אדם ואדם. באלבום המשפחתי תיכנס התמונה תחת וזיי ״יו* • 1תיו זמנים״ .פעם יראה אותה הצעיר לבנו ויספר על לילה נעים ומשעשע.
סינימה כלש. מעברו השני של המסך מתקיימת
הצגת, אך אפשר להסתכל מכאן ללא תשלום.

יפהפיות על הדלפק. לצים מתלחשים, כי השתים באו
מתל־אביב, ועל כן זקוקות הן למנוחה עוד בהתחלת הערב•

הצפרנים,

הערסל עולה — הצפרנים מתקצרות בג

עדים
ירות
ניות פיר.
בידי ביום

משחק מתימטי. באולם, שבו לומדים מתמטיקה
גבוהה, מתנהל עתה משחק רולט מרתק. משחק אסור, י
אך נוכח מטרה כה קדושה — אין איסור.

ללמד בנות יהודה קשת. אם תקלע ב״בול״,
תקבל פרס. בינתים עולה כל יריה כסף — למורה•
למרות הבל הוא מחייך מבסוט: את שכרו יקבל•
ניסה כמו וצאו חזרו זדמת דחקו סטרי הכנס
עזרת איש
זירים

קשה
חדר 3להות. צעקות, צווחות, בהלה, אהבה, נשיקות.

מנהרת האימים.

גשר מתנדנד מצמיד הזוגות ל ח בלי ס. רצפת

הריקוד.

כאן נצמדים זוגות, לצלילי המוזיקה.

ד רכו ש ד כסדי

ואר הנכסך והפרס: מלכת נשך הטכניון ופרווה יקרה.
באחד האולמות נסתגרו
עשרות אנשים,
וביניהן כשני תרי סרי
נערות, שבאו
להתחרות על התואר
הנכסף: מלכת הנשף.
בעלים, קרובים, מחזרים
חיכו בחוסר
סבלנות לבנות זוגן ;
כל אחד בטוח, כי
בת־זוגו תזכה בתואר
ובפרס — מעיל
פרווה יקר. וכאשר,
אחרי תחרות מלכת
הנשף, שבה השתתפו
חמש צעירות, נבחרה
מלכת הנשף, נרמה
כאילו שמחה יותר
לקבלת המעיל, מאשר
לקבלת סרט־התואר.
ומה הפלא?

הקופה. בחוסר סבלנות, נרחק הקהל לקנות תלושים.

המשחק. הקהל נרתק ליד המשחקים, להוציא התלושים.

החשבון.

בשלווה ישבו המארגנים וספרו את ההכנסות.

בחדינף,
בנק אבגלד־פלעזרנינרז בע״בל
ביום 1במאי ש. ז .עבר כל מפעליו פולי בנק אנגליו־פל
שתינה בע״מ -חברה שנתאגדה באנגליה -אל בנק
ל או מי לי שראל בע״ט -חברה חדשה המאוגדת בישראל.
אין בהעברה זו בל שנוי לא בבעלות על הבנק. לא בהנהלתו,
לא במנגנונו ולא בתפקידיו. לבל מטרה מעשית פירושו שנוי
השם גרידא. במובן חוקי פירושו העברת העסק לחברה העומדת
בולה תחת מרות החוק הישראלי. הבנק ימשיך את המסורת של
שרות העבוד על בל שדרותיו, של ייעול שיטותיו ושל הרחבת
דשת סניפיו לנוחיותו של הקהל בבל רחבי הארץ.

בנ ק

ל או מי לי עז דאלבע־ מ

תחרות אמנים ״צברא״
ביזמתה של החברה עפרונות ירושלים בע״מ

לציון פתיחתה של חרושת עפרונות בבירה, מכריזה החברה עפרונות ירושלים בע״מ על
תחרות כללית ומזמינה את כל אמני ישראל להגיש ציורים, בכל אמצעי שהוא, אשר יסמלו את
רוח ה״צברה״ (יליד הארץ).
כל גישה וכל סגנון יישר. גילומו של הציור בגוף פרט, או כל עיקרון אחר, יובא בחשבון.

ר שי מתהפרסים - :
פרם ראשוץ 750 -ל״י
500ל״יפרס שני
פרס שלישי 250 -ל״י
הציורים הזוכים יהיו לרכושה של החברה עפרונות ירושלים בע״נז. החברה
שומרת לעצמה גס את הזכות לרכוש תשעה ציורים נוספים תמורת תשלים של
ציור.
— 100ל״י כל

תאריך סופי— התחרות מסתימת ביום 1ליולי .1951 ,כל הציורים חייבים להמסר, בין ה־15
ליוני, וה־ 1ליולי, לבית־האמנים, רח׳ המלך דוד (ליד מלון המלך דוד) ,ירושלים.
שמו וכתובתו המלאים של המשתתף חייבים להיות רשומים בצידו השני של כל
ציור. כל התחייבות להחזרת הציורים אינה ניתנת אלא אם כן תועבר לוטה
להצעה עטיפה מיוחדת עם בול או הכוללת הוצאות משלוח.

מדור הילד
גם ילדי בתי־הספר הישראליים מוזמנים להשתתף בתחרות זו ולהגיש פרי ידיהם באמצעות בתי־הספר.
מדור
הילד יחולק לשלש קבוצות גיל, ועל המשתתף לסמן ברור על ציורו את גילו. קבוצות
הגיל הן:
עד גיל 8—12 ; 8שנה 12—16 :שנה.
בכל קבוצת־גיל יזכו בפרסים הבאים :
פרם ראשון — אגרת חוב של הממה העממי ע״ם — 20.ל״י, ומחצית האגרת
בשווי של — 10ל״י עבור המקום השני והשלישי.
הבר השופטים הם :
ד״ר א. נרקיס, מנהל מוזיאון בצלאל: מר מ. מוקדי, מחלקת האמנות הממשלתית :
מר שמואל דובינר ומר אלכסנדר רפאלי, שניהם מהחברה עפרונות ירושלים בע״מ.
הציורים הזוכים יוצגו לראשונה בבית האמנים בירושלים מ־ 30 לספטמבר עד ל־ 1לנובמבר,1951 ,
כן יוצגו בכל רחבי המדינה ולאחר זאת גם בארצות חוץ.
פרטים נוספים אפשר לקבל מאת: החברה עפרונות ירושלים בע״מ, ת.ד ,222 .ירושלים.
נא לציין על המעטפה ״תחרות אמנים, צברה׳״.
עובדי עפרונות ירושלים בע״מ וקרוביהם אינם רשאים להשתתף בתחרות זו.
—-יי —*.יייייי

__ פסנתרים __
-תקונים

א ] גלי

בבית הספר

והיטב

קדימה

רח׳ בן־יהודך 74 ,ת״א

נפתחים קורסים חדשים
למתחילים ולמתקדמים
הרשמה: ביום א׳ ,4.6ב׳ — 5.6
משעה 9עד 12 בצהרים 3—4 ,בערב.

קניה -מכירה
בוונים
א. וםטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

דרוש נער שליח
בעל אופניים
לפגות :

דפוס ישראל כע״ט
ע״י גשר רידינג, תל אביב

ביום ( 10.6.51 חג השבועות) תערך בגבעת־עמל
(שייך מונים)

תדאה

אופנוע

נסיעה לא מהירה כדרכים משובשות מטרת התלאה לבחון את טיב הנסיעה, לא
את המהירות. ינצח המשתתף, שיעבור את
המסלול במינימום שגיאות.
רשאי להשתתף כל אופנוע בעל 2ס ס
ומעלה. כל משתתף ישלם לקופת המיבצע
1ל״י לכסוי ההוצאות.
ההרשמה החלה. אפשר להרשם בכל שעות
היום אצל יהודה ענן, רח׳ בוגרשוב ,47ת״א.
משתתפים מחוץ לתל־אביב יפנו באיפן
דחוף בכתב אל הכתובת הנ״ל. כל המשתתפים
מתבקשים להרשם בהקדם, כדי להקל על
עבודת ועדת־הביצוע.

(המשך במדינה מעמוד .) 7
צוני. כאן, בשפל, גדל הנער כפרא מוזנת;
לחלוטין. אך לעתים רחוקות עוזבת האשד.
את המרתף, כדי לערוך קניות, ואז היא
נועלת את הדלת, המובילה מהמרתף ישר
לרחוב.
השבוע חל שינוי בחיי הנער: השכנים לא
יכלו עוד להכירו. שערותיו הפרועות סורקו,
והאנשים, שהציצו אל תוך המרתף מבעד
הסדק היחידי שבדלת, ראוהו נקי ומלובש.
שינוי זה חל לאחר שברח מהמקום, נדד בחוצות
העיר, נעצר ע״י שוטרים, שהלינו אותר
והאכילוהו בתחנת המשטרה ; שם החזיקוהו
שלושה ימים. הם גזזו את שערו הפרוע,
והמציאו לו בגדים אחרים. מגעו עם העולם
החיצוני עשה עליו רושם ענקי. הוא נראה
גם עתה מהלך, כרגיל, על ארבע על הרצפה
כחיה, מאחר שאינו רגיל לעמוד על רגליו.
אך בראותו אדם מביט מבעד הסדק, הוא
מרים את ראשו המוזר וצורח :״אתה מכיר
את השוטרים? תביא שוטרים, תביא אותם,
שם טוב, אצל השוטרים״...
אם ככתה בדילה. מי היא האם וילדה
האומללים? אשד, אינטליגנטית, הבקיאה במספר
שפות, שעדיין לא מלאו לה .40 היא באה
לפני כ־ 15 שנה מפולין, וניכר בה, כי היתד,
אי־פעם אשה יפה. היא נישאה ל!1יש, ילדה
שני ילדים. עד כאן אין בתולדות חייה דבר
יוצא מהכלל• גם בגירושיה אין דבר היוצא
מהכלל — ,זה קורה לפעמים. אולם יום אחד
אירע הדבר: האשה, שנשארה עם שני הילדים,
הבחינה, כי אחד מהם, שהיה אז בן
שנתיים, אינו מתפתח כהלכה והוא ילד דפק-
טיבי.
האשה הגלמודה דאגה לכך שהילד השני,
הבריא, יובא לאחד הקיבוצים, ואילו את
הילד האומלל השאירה על ידה. היא החלד.
להתפרנס מעבודות יד, הרוויחה את לחמה,
חיתה עם ילדה במרתף .״המרתף החשוך הזה
של היום היה פעם מסודר ויפה, שרר בו
נקיון למופת, אף פרחים קשטוהו,״ סיפרה
השכנה. אחר כך, במרוצת השנים, נשתנה
הכל.
הילד גדל ובמקביל גדל כאבה של האנ2
רגש הרחמנות כלפי הפעוט לא ידע גבול.
היא הרהרה בימים ובלילות בגורל הילדים
מוכי הגורל, בחברה האכזרית, שלא מצאה
דרך לפתרון הבעיה. במדע המדבר גבוהה-
גבוהה על הישגיו, והעומד אין־אונים מול
פסקי־דין איומים אלה של הטבע. התנהגותו
של הילד עוררה צחוק בילדי השכונה. אי
אפשר היה להסביר זאת לילדים. הילד רצד,
לשחק, אך משהיה יוצא אליהם, היה ללעג
ולקלס. האם בכתה בלילות. לא היתד, אפשרות
לבודדו, לא היו התנאים הדרושים. הצער
העבירה על דעתה. ככל שגברו רחמיה, כך
רבתה אהבתה. היא החליטה לא למסור אותו
לשום מוסד, בשום מחיר שבעולם. ומאז הת־זיקה
אותו במרתף הזה, כשהוא מבודד מהילדים.
ככל
שגדל הילד, הזניחה האשה את עצמה
יותר ויותר, ואף חדלה לדאוג לנקיונו ולמל-
בושיו. לבסוף חדלה לעבוד, והשנים היו ממש
רעבים ללחם. לפי פסק־דין של הרבנות, בעת
הגירושים מבעלה, היתד, מקבלת, והיא מקבלת
עד היום 4 ,לירות לחודש• בכסף זה
התפרנסה.
היא מכינה את לשונו ...לפעמים
היו אנשים מציצים פנימה, לאחר ששמעו
צעקות בלתי מובנות בוקעות משם, והיו
נבהלים למראה ילד־פרא, הדומה לקוף ומתגלגל
על הרצפה. מחוסר תנועה התעקמו
והתנוונו אבריו, פרצופו, גופו.
השכנים החלו לטפל בדבר. הלכו לעזרה
סוציאלית, למשרד הסעד, למשרד הבריאות,
הכל לשוא, התגובה היתד, אדישה: חוסר
מקומות מתאימים, מוסדות מיוחדים, להחזקת
ילדים כעין אלה, שימש כאן אבן־נגף עיקרית.
אך גם האם לא רצתה למסור את הילד למוסד
לילדים דפקטיביים. בעיניה לא היה ילדה דפק־טיבי
כלל, היא מבינה את לשונו, הוא מבין
אותה. באין דרישה מצד המשפחה, אין דבר
נוח יותר מאשר להתחמק ממילוי החובה. וכי
מה יעשה מוסד ציבורי — ינקום צעדים
משפטיים׳ כדי להוכיח, כי הילד חייב להמצא
במקום מתאים? חוסר פעולה הוא דבר יותר
נוח.
השכנים היו מביאים לאשר, אוכל, בגדים,
אך האם סירבה לקבל כל אלה. רק בהעדרה
מהבית, היו משליכים מבעד לסדק ממתקים
או אוכל והילד היה תופסם כקוף בגן־החיות.
אולם לבסוף הצליחו השכנות, בכל זאת,
לפעול . :הן השיגו סעד מהעזרה הסוציאלית
בסכום של 15 לירות לחודש, שאותו מקבלת
האשד, עד היום.
חזרה למרתף. השבוע, בהעדר האם
מהבית, התחמק הילד החוצה. משנעצר על
ידי המשטרה, לא ידע לומר את שמו וכתבתו.
שפתו לא היתד, מובנת לשוטרים ; ד,פ אספוהו

העולם הזה״ ,נזם׳ 709

׳ולמוסדות. רק כאן נתברר, לבסוף, כי ״המקרה״
ידוע. בינתיים, על פי יזמת קצין המש-
יסרה, נערכה בדיקה רפואית. הרופא קבע,
כי יש סיכויים טובים למדי, לשפר בהרבה
.את מצבו של הילד, וכי בעיקר הוא זקוק
לשינוי תנאי החיים, שלא לדבר על טיפול
פסיכולוגי. אולם בסופו של דבר לא קיבל
אף מוסד את הילד, גם לא לאחר שהשוטרים
;השאירוהו בפתח אחד המוסדות. ביום
הרביעי הובא חזרה למרתף.
האנשים העוברים היום ברחוב הצר, המוביל
לרחוב שבזי, שומעים צריחות מהמרתף,
כרגיל. אך הפעם, משיציצו פנימה, נראה
הנער מתהלך על ארבע, מרים את ראשו אל
עבר האור ושואל: אדון, אתה מכיר שוטרים?
תביא שוטרים!״
במרחב הירדן
אבא דאמ סכי
הנסיך סלאל, בנו הבכור של עבדאללה,
מלך הירדן, אינו בחור צעיר, הוא גבר בן ,40
שתקן ומר־נפש. אולם אביו, כנראה, אינו
יודע זאת — הוא עדיין רואה בנסיך טלאל
ילד מרדן ועיקש, שיש לנהוג בו ביד חזקה.
טלאל הגיע לגיל, המצדיק, לדעתו, קיום עצמאי,
רכישת השפעה וחשיבות כלשהי, אך
עבדאללה עדיין תופס את המקום הראשון

יצא לחצר הארמון, נכנס למכוניתו וצעק
לנהג, שיסיעו לאבו חניך* .
הראיון עם גלאב היה קצר ביותר. כמה
דקות אחרי הכנסו של טלאל למשרדו של
גלאב, נשמעו יריות וצעקות. אנשי המשמר,
שהתפרצו לחדר, מצאו את גלאב שותת דם
והנסיך עומד במרחק מספר צעדים ממנו,
אקדחו בידו, עיניו פקוחות לרווחה — כאיש
מדבר פרוע.
נשקו נלקח מאתו, והוא הובל חזרה לארמון•
אביו שלח הוראה מאנקרה, ביקש שיע
כ\ון
-נשואין
אחת המכות האנושות בחברה המודרנית
היא מכת הבדידות• אנשים רבים, דוקר, בעלי
.אופי עדין, ביישני, סובלים בגללה, בלא שמע־לותיהם
הרוחניות והחמריות תעמודנה להם.
מכיון שכל קרבן סגור, שזוהי צרתו הפרטית
בלבד, כי שאר בני־האדם אינם סובלים, גורם
הדבר תסביכי נחיתות לא מעטים.
כדי לפתור בעיה זו, קמו משרדי שדכנות
דבים, נשלחו מכתבים בעילום שם, נטפלו
.צעירים לצעירות ברחובות, הומצאו תחבולות
לאין ספור.
עתה קמו אנשים, שהבעיה מציקה להם,
והם טוענים, כי השדכנים המקצועיים הם אנשים
שפרנסתם בכך• לכן אין הם מעונינים
צווקה בזיווג מוצלח מכל הבחינות ; עיקר
כוונתם — התשלום. דוגמא: מכתב מאת אחד
השדכנים המפורסמים בארץ ללקוח :
דרישת תשלום ראשון ; פרטים — שם
וייחוס אבות. אחר כך — במה עובד, כמה
מרויח בחודש, אם יש לו חדר, עם בן איזו
עדה ברצונו להתקשר. התוצאה: צעירים
וצעירות מתבישים לפנות לשדכן, עושים זאת
רק בברירה אחרונה.
מספר צעירים העלה, איפוא, רעיון מד,פ־יכני.
דרוש מקום מפגש לבודדים. ש״יעשו
׳הכרות״ .ההצעה: מכון לפיתוח יחסי חברה.
בעלון מודפס במכונת הכפלה, שבו מצוינת_
תיבת־הדואר, פנו אל הציבור :
״לא פעם אנו רואים חובה לעצמנו להכיר
חבר אלמוני לחברה פלונית: מקדישים הרבה
שעות יקרות לשם סידור הכרות יחידה, המתגלית,
בסופו של דבר, כבלתי מתאימה״ .הם
־שואלים — ״למה לא להשתמש באמצעים
׳המודרניים לביצוע מטרה אנושית ויפה זו?״
.המכון שולח לכל פונה שאלון מקיף ויסודי
— בו ישקפו אפיו, נטיותיו, רצונו של הפונה.
על סמך בירור המכתבים השונים, יתקשרו
גני הזוג. תמורה לא תידרש — רק תשלום
מינימלי לשרות ולמנגנון.
״מטרת המכון אנושית״ .טוען העלון .״אין
המכון, לכן, מתערב ביחסים, העלולים להתפתח
בין הפרטים לאחר ההכרות. ז ,א. שום
תשלום אינו נדרש על ידי המכון במקרה של
הצלחה — נשואים.
הארץ מחסור כניד !
מר ד. צ .פנקס אמר באותו סימפוזיון, כי
מאז ה־ 1באפריל לא הדפיסה המשטרה אף
שטר כסף אחד נמעריב).
מתם גץ, קרית סמל,ץ
יוחנן רפלנסקי, חדרה

אנדרוגינוס

פועל נמל נעצר בשער הראשי של הנמל
על שברשותו נתגלו חצאית של גבר נוובקר)•
משה פלץ. חיפה

ישנו ואיננו

שלמה בן יעקב, בן ,26 מכונאי באניה
״הדר״ הובא לבית משפט השלום בחיפה
דהוצאה נגדו פקודה לעצרו ולהביאו לתן
לאחר שייתפס (הבקר).
רחמן קוקר, רמלה

אכן מקיר תזעק

(מודעה ):למשרד הפרסום שלנו דרוש קיר
היודע עברית וגרמנית (הארץ).
יחיאל קופל, תל־אביב

רומנטיקה

אולם גם לאחר שנפלה ההכרעה בגזרה
זו (החולה) — עוד נמשכו חילופי עתות
עד 4אחה״צ (דבר).
מיכל אייזנברג, רחובות

יורה סוכריות

ומשרדפו אחרי הנמלטים, איים הנאשם
באקדח ״טופי״ על מלכה לויה (חרות).
שמעון לוסטיב חיפה

״ מו! מו! מו!״

אחרי קתאת פקודת היום נשא את דברו
מ״מ ראש הממשלה שור החוץ נב שרת
שאמר, בין השאר ( :דבר).
משה קשטן, תל־אביב

הומוסקסואליזם מוסיקלי ץ
שאהובתו

האחרונה

של הופמאן אמה

זמרת אלא תומם ביצ׳אם (קול ישראל).

גדעון ה. תל־אביב

.הסולם הזה״ ,מס 709 -

שלה. אחד מאישיה המרכזיים שלח מכתב
לחברת אורליקון השויצרי* ,תבע שוחד בסכום
של חצי מיליון לירות, כדי להבטיח
את מסירת הזמנת הממשלה, הרוצה כסויות
דולות של נשק ותחמושת. הנכבד, שהיד,
צריך להופיע בבית המשפט, כעד ההגנה,
עזב פתאום את מצרים, בהסכמת המשטרה.
זה לא הכל. מעשה זה של המדינאי המצרי
אינו דבר יוצא מגדר הרגיל, ואין להאשימו
באופן מיוחד. האשם האמיתי — מלבד הממשלה
— הוא, כמובן, היהודי.
וזה הסיפור, אשר גילה עו״ד כשאכאני :
בנו של עוסמן באשא אל־מהדי, ראש החצר
המלכותית לשעבר, וראש המטה הכללי בתקופת
מלחמת ארץ ישראל, למד בויקטוריה
קו?ג־ .בית הספר האנגלי הגדול שבאלכסנדריה.
שם בא במגע עם אוירה אנגלית מובהקת,
שהשחיתה את אופיו הטהור. שם בא
במגע גם עם צעיר יהודי, נתין אמריקאי.
כאשר פרצה המלחמה, היה אל־מהדי קצין
בצבא המצרי, וכראוי לבן רמטכ״ל, עסק ב־קנית
נשק לצבא.
באותו זמן הידק את יחסי. הידידות עם
חברו היהודי, אלא שעתה, הדגיש הלז את
נתינותו האמריקאית, ושכח כי הוא גם יהודי.
״אין כל ספק, כי כאן מקור הרע״ ,גילה
אל־כשאכאני.
היה זה תכסיס ממדרגה ראשונה. אמנם ע״י
כך התפשטה השערוריה, אנשים נוספו, אך
באותו זמן הומצא שעיר לעזאזל . .במקום
נכבד מסתורי, יהיה יהודי־אמריקאי מסתורי,
האשם בכל הענין הבלתי־נעים, וכל הנאשמים
האצילים יצאו פטריוטים טובים ומצרים
הגונים.

כ ל האמצעי כ ש רי

גלאר באשא והמלך עבדאללה
נסיך מטורף

בארץ, ומתנהג כאילו הקריירה שלו מתחילה
רק עתה.
כאשר, בשנת ,1948 הכריז עבדאללה על
תכניתו לספח את אזורי כיבוש הלגיון הערבי
בארץ־ישראל, ראה טלאל את ההזדמנות
הגדולה להתפרסם כמנהיג פוליטי. הוא יצא
בהכרזה פומבית נגד הסיפוח בטענו, כי למרות
שכל הערבים עם אחד, ישנם הבדלי אופי
והתפתחות תרבותית בין יושבי שתי גדות
הירדן. לאחר שהאזורים הערביים של ארץ־
ישראל שוחררו ע״י הלגיון, ובטוחים מפלישה
ישראלית, חייבים התושבים להתארגן,
להקים יחידה מדינית משלהם. תקותו הסתומה
היתה, כי בראש יחידה מדינית זו יוכתר
הנסיך טלאל, בן המשפחה ההאשמית המלכותית.
אולם
אבא לא הסכים. הוא רצה את הכתר
לעצמו. הוא פקד על הנסיך בעל־ר,אמביציות
להשאר בחדריו במשך 48 שעות, אחרי כן
אסר עליו להשתתף באסיפות פומביות, אם
לא יקבל רשות מוקדמת מאביו. מאז החלו
מהלכות שמועות בעמאן, כי המלך עבדאללה
שינה את צואתו, וכי יורש העצר יהיה הנסיך
נאיף, אחיו הצעיר של טלאל.
הגנרל לא פא. הנסיך טלאל נעלם מעיני
הקהל, ורק מדי פעם השתתף בקבלות פנים
רשמיות פחותות חשיבות, במקום אביו. לא
פעם התלונן בפני הסובבים אותו, כי זוהי
נקמת אביו, הרוצה להעליבו ע״י שיגורו
למקומות משעממים, אשר לא יאה לנסיך הבכור
להופיע בהם. מינויו החשוב הראשון
היד״ כאשר עבדאללה יצא לב״קור רשמי
לתורכיה, במחצית מאי. רק אחר שידולים
רבים מצד סמיר באשא אל־ריפאעי, ראש הממשלה,
הסכים עבדאללה, כי טלאל יתמנה
יורש עצר, ממלא מקום המלך בזמן העדרו
מן הארץ.
אך גם בכניעתו זו חיפש עבדאללה דרך
להחדיר בבנו את ההכרה, כי גם בהעדרו,
הוא יהיה השליט האמיתי ולא טלאל. הוא
נתן הוראה לראש משמר החצר, כי כל זמן
העדרו מן הארמון, לא יונף הדגל המלכותי,
ולא יוצב המשמר המלכותי הקבוע.
בחזרו משדה התעופה, לשם ליוה את אביו,
כולו חדור הערצה עצמית והרגשת כבוד,
הופתע הנסיך סלאל הפתעה לא נעימה. במקום
משמר כבוד, שיקבל את פניו, כיאה ליורש
עצר הנכנס לארמון בפעם הראשונה בתוקף
סמכויותיו הרשמיות, מצא חצר ריקד״
שהוסר מתוכה גם המשמר הקבוע. הוא קרא
לראש משמר החצר לברר טה פשר הדבר.
כאשר סיפר הלז על הוראות המלך לפני צאתו,
תקף כעס גדול את הנסיך, דעתו נטרפה
עליו.
בצעקות וגידופים רץ אל חדרו, וכעבור
כמה דקות הופיע שוב, חגור אקדח. בצעדים
מהירים, כשהוא ממלמל גידופים ואיומים

בירו את הנסיך המשתולל לבית־חולים בבירות,
וכי תופקד עליו שמירה חזקה. כשעמדו
לצאת לבירות, ביקש טלאל לבקר את אשתו,
העומדת ללדת. אולם במקום להפרד ממנה,
כמקובל בין בעל ואשתו, שלף פגיון משובץ
כסף של אחד המלוים, התנפל על אשתו
לדקרה. היה זה מעשהו האחרון בעמאן.
רק כעבור שבוע, נמסרה הידיעה הרשמית,
כי הנסיך טלאל יצא לבירות לשם טיפול
רפואי ומרגוע. על התנקשותו בגלאב ובאשתו,
לא הושמע דבר. אולם כאשר, כעבור שלושה
ימים, הפסיק עבדאללה את ביקורו בתורכיה,
וחזר לעמאן, קרה מאורע שמחוץ לנוהג :
הגנרל גלאב באשא לא הופיע לקבל פניו
בשדה התעופה.

היום מפולגת מצרים לשני מחנות יריבים,
החולקים בשאלה, אם זוהי השעה הכשרה או
לא. מצד אחד טוענות כל מפלגות האופוזיציה
כי השעה כשרה ביותר לנקיטת צעדים
ממשיים, שיכריחו את אנגליה לפנות את
אזור תעלת סואץ .״הם עסוקים בעניניהם
בפרס, אין להם ׳אפשרות לטפל גם בנו.
מספיק איום מלחמה במקום אחד במרחב.״
הממשלה, הרוצה לחפות על חוסר פעליותה
בשטח זה, מעמידה פנים, כאילו חרדה ודא
לבטחון מצרים ולחיי אזרחיה. היא טוענת׳ כי
אמנם תשומת לב האנגלים מופנית למצב
החמור באיראן, שם קיימת סכנה רצינית מאד
למלחמה. אך אם המצרים ינצלו הזדמנות זו,
כדי להתחיל בפעולות חבלה נגד הכוחות
הבריטיים, החונים במצרים, עלולה הפעולה
להעביר את הבריטים על דעתם. הם יתנקמו
במצרים גם בשל צרותיהם באיראן .״ולנו
מצרים השערור־ה מתפשטת
השבוע לא היה בנמצא, כמעט, יומן־פגי־שות
של אנשי החברה הגבוהה בקהיר, שלא
נשא את התזכורת: יום חמישי, שעה — 10
משפט הנשק. ואמנם ביום חמישי המה אולם
בית הדין העליון בקהיר, שהיה גדוש בני
המשפחות המיוחסות ביותר במצרים: גברות
יפות, לבושות לפי אופנת פאריס החדישה
ביותר ; גברים אלגנטיים לבושי פאר. מי
כמבקר במחזה, ומי כיושב על ספסל הנאשמים
במשפט שערורית הנשק.
במשך למעלה משנה מתנהל משפם זה,
אך איש אינו מתיחם אליו ברצינות. הממשלה
היתד, שמחה, לוא יכלה להפסר מד,עניו
המטריד, מעורכי הדין של הנאשמים הרואים
בו שופר פרסומת, ובמה מיוחדת במינה לנאומים
הומוריסטיים ותכסיסים משפטיים מבריקים.
בישיבה
זו הקדיש בא־כוח הנסיך עבאס
חלים, עו״ד מוחמד כשאכאני, את כל מרצו
להוכיח, כי התובע המשפטי בעצמו אינו
מעונין בהמשכת המשפט .״אם כך הדבר״,
הוא אמר ,״אזי נהפוך את התפקידים״ .במקום
שהמדינה תתבע אותו למשפט, יתבע
הוא את התובע הכללי. הוא יצא להוכיח, כי
הנאשמים אינם אלא ג׳נטלמנים מופלאים, מטובי
הפטריוטים המצריים, שמעולם לא עלה
בדעתם למעול באימון המולדת ולקחת לעצמם
כספים, המיועדים לקניית נשק ותחמושת
לגיבורי האומה הנלחמים בחזית.
אולם, מפני שבכל זאת נעלמו סכומים
גדולים מאד, הוא, העו״ד כשאכאני, יגלה את
הרמאים האמיתיים: בראש וראשונה הממי
כינוי ערבי, שפירושו בעל־הסנטר, שניתן
לגנרל גלאב באשא, האנגלי שהתאסלם, מפקד
הלגיון הערבי, המושן בחום׳ הממלכה הירדנית,
בשם ממשלת בריטניה, בשל הפצע
העמוק בסנטרו.

מוחמד פשאכאני
האשם האמיתי

אין גבול משותף עם רוסיה, כדי שהאנגלים
יהססו מפני נקיטת צעדים צבאיים.״
״אבל הגיע הזמן.״ מתרעמת האופוזיציה,
ומתחילה את מעגל הויכוחים מחדש• אולם
בתוכה נמצאים גם כאלד״ שאינם מאמינים,
כי ויכוחים ישנו את המצב. האחים המוסלמים,
החוזרים עתה לגדולתם, אחרי ביטול
המשטר הצבאי, הודיעו בפרוש, כי הם יתחילו
בפעולות חבלה וטרור נגד האנגלים
הנמצאים במצרים.
אם הציונים הצליחו בשיטה זו, נלך גם אנחנו
בעקבותיהם. הארגון הצבאי של האחים המוסלמים
ילחם עד החייל האחרון, כדי לסלק את
הפולשים האנגליים מעל אדמת עמק הנילוס.
כל האמצעים להשגת מטרה קדושה זו כשרים.
אללה יעזור למאמינים.״

מכדר, ע 1ל 0
גרמניה

למען המשעבדים הזרים• אם יפלשו, הרוסים
למערב גרמניה, נפעל רק כשוטרי־תנועה —
נראה להם את הדרך הקצרה ביותר מערבה.

המהפכה הגדולה, שנקבעה לימי יולי , 1944
החלה. הרוזן מבית סטאופנבאן־ הניח את
מזוודת־הפצצה בחדר־ההרצאות של היטלר, טס
מיד לברלין, בהיותו בטוח שהפיהלר מת.
בברלין הזעיק את חבריו, קציני הצבא שהצטרפו למרד, תפס את בנין מיניסטריון המלחמה.
התפקיד
העיקרי עתה היה לאסור את חברי
הממשלה הנאצית, בעיקר את הד״ר גבלס,
במיניסטריון התעמולה. תפקיד זה הטילו
המורדים על פלוגת צבא, בפיקוד רב־סרן.
נאמר לו, שהיטלר נרצח ע״י הגסטאפו, שהצבא
נטל לידיו את הממשלה, שיש לתפוס
את גבלס בכל מחיר.
כשהגיע רב־הסרן אל גבלם׳ תפס הלה מיד
היכן נקודת־החולשה של המרידה. הוא הבטיח
לרב־הסרן, שהיטלר לא מת. כשלא האמין,
קישרו בטלפון עם הפיהרר, שנפצע קל.
הפיהרר פנה במלים נרגשות אל רב־הסרן
הקטן, הכריז, כי גורל גרמניה ב־ 1000 השנים
הקרובות מופקד בידיו. פקודתו: לאסור
מיד את כל המורדים, להיות מושל צבאי של
ברלין.
רב־הסרן, נאצי מובהק, השתכר מדברי מנהיגו
האלוהי, שדיבר א£יו כדבר עם השווה
לו. הוא חזר למיניסטריון המלחמה, אסר
את כל המורדים, שנהרגו ברובם. היטלר
הודה לו, העלה אותו בקפיצה אחת
לדרגת גנרל. שמו פורסם לתהילה בכל רחבי
המדינה הנאצית: אוטו רמר.
היטלר ניצח. השבוע עמד ״האיש שהציל
את הפיהרר״ בפני שופטיו הגרמניים,
באשמה אהודה: הוא גידף בפומבי, באסיפת
עם, את הקנצלר הגרמני, אדנואר, הכריז,
בין השאר, שיש לתלות אותו. כי אוטו רמר
הפך, בינתיים, מנהיג מפלגה נאצית גלויה,
המכנה עצמה ״מפלגת־הרייך הסוציאליסטית״
,המתקשטת בנשר הפרוסי על דגל

צרפת

בין ה ש אר: ד ת דו ת

פאריס: יום ההולדת ה־סססצ
תסרוקות של סוף העולם

אדום, המודיעה כי גרמניה ניצחה במלחמה
האחרונה, אך נהרסה מבפנים ע״י כנופית
בוגדים. העונש שהוטל עליו — מאסר 4
חדשים — מילאו סיפוק עמוק — עתה יהיה
קדוש, מנהיג שסבל למען רעיונותיו.
עתידו כבר מובטח. בשבדיה נפגשו בגלוי
מנהיגים נאציים, שברחו ממולדתם, הניפו
את דגל צלב־הקרס, צעקו ״הייל היטלר״.
מפלגתו של רמר עצמו זכתה, בבחירות האחרונות
בסאכסוניה התחתית, במספר קולות
משכנע. לצידה קמו שני ארגזנים נאציים-
למחצה: האחווה, ארגון קצינים משוחררים,
וברית המגורשים ממולדתם ומשוללי הזכויות,
המאגד את הפליטים מגרמניה המזרחית.

אולם הנאציזם החדש כבש לא רק את
האופוזיציה. הוא חדר גם לחוגי השלקגן הגרמני.
ממשלתו של אדנואר הכניסה לשורות
הפקידות, מרצון או שלא מרצון, פקידים
רבים, שתפסו עמדות מפתח בימי היטלר,
באמתלה שאנשים אלה, ש״לא נטשו מעולם
את הבמה הציבורית״ הם היחידים, המסוגלים
לנהל את עסקי המדינה.
״שוטרי תנועה״ .מעצמות המערב,
שלא יכלו למנוע התעוררות נאצית מחודשת
זז, בלא להשניא עצמן על הציבור הגרמני
קיוו, כי הלאומניות החדשה תהיה מכוונת
נגד הקומוניסטים. אולם תקוותם נתאכזבה
מרות.
כמעט כל החוגים הניאו־נאציים מפלרטטים
עם הרעיון של איחוד גרמניה תחת הדלל
הסובייטי. אמר אוטו רמר: אנחנו לא נילחם

ישראליים אינם חסרים
מי מאזרחי ישראל נמצא עתה בפאריס י
דנה דינרי, סופרת העולם הזה בבירת צרפת,
סבורה שהשאלה היתר, צריכה להיות הפוכה
— מי אינו בפאריס 1
כותבת דנה : משנתכנסו כריכים קונסולריים.
הישראלים בבית הציורת בפאריס, ביום
העצמאות, קיבלה אותם תזמורת בסבר
פנים. קונטולרי, הרקידה את הכל בהורה
״מצורפתת״ ,מהוילה בגעגועים ושמחת העצמאות.
השמפניה, שכאן היא זולה ממיץ
תפוזים, סיחררה את הראשים, אלא שאיש
לא מעד — הצפיפות היתה גדולה מדי.
העדה הישראלית נראתה פה בכל ממדיה :
יותר מדי שליחים, יותר משני תריסרי ציירים
ולא פחות מ־ 65 אנשי הצירות, הרכש,
המחלקה המדינית ועובדי הקונסוליה, מלבד
סטודנטים, סוחרים, עסקנים ו״פליטי ישראל״
רשמיים־למחצה. לעומת זאת, נתבלטה כמותם
המצומצמת של הדיויזים: הכריכים נחטפו
בלהיטות, ליד המזנון, על ידי עשרות ששוב
אינם רגילים לסעוד פעמיים ביום...
אחר הצהרים, נפתחה על גדות הסינה
התערוכה הרשמית הראשונה של כל הציירים
הישראלים בפאריס. קהל מוזמנים מסלתה
ה״מצולצלת״ של הבירה נתכנסה בגלריה
המפורסמת של קטיה גרנוף( ,בה פורסמו
שאגל ומאנה כ״ץ) שהציגה כ־ 25 בדים
רעננים, בתערוכת אבסטרקטים של שמעון
בילו, סטימצקי, ווסטון, דוממים פרימיטיביים
של ארגוב וקניא, קומפוזיציות מעניינות של
סיומה ברעם, חנה בן־דוב, לן־בר, לאה ניקל
וצעירת הציירים, בלה בריזל. היה בה, בתערוכה
זו שיזמה הציירת מוסיה טולמן( ,מארגנת
הליגה לידידי הצייר היהודי ״אמנות״•)
משום עידוד רב לציירינו, מחוסרי תמיכה
ומטבע זרה, שאפילו האפוטופום שלהם,
הקונסול הישראלי גלבוע, קצרה ידו מלעזור.
הם מתנחמים, בינתיים, בחיקוי תסרוקות
פאריסאיות פוטוריסטיות מסוף העולם.
לפלרטט ברצינות: אותה שעה
נערכו בחוצות פאריס תהלוכות ססגוניות
והילולות לכבוד יום היולדת האלפיים של
הבירה. ליד שער הנצחון הנפוליוני הושמעו
תרועות חצוצרות בנות המאה ה־ , 18 כשאו־טומילים
— ״טראנטם״ מתחילת המאה ה־20
— הובלו על ידי יפהפיות בשמלות מימי
הסבתא בתהלוכה משעשעת לאורך שדרות

רק שסרטו זה של קרומגולד איננו ישראלי
יותר מהדולרים שנועד לסחוט, והעלילה נרקמה
בטון של ציונות, במלנכוליה גלותית
ורגשנות אמריקאית. והיה עלינו, באולם,
לעצום את עינינו כדי להרהר בארץ, ומי
שלא הבחינו בסילופי הצללואיד, הקיפו
בהתלהבות את כוכב הסרט, יצחק שילה
מהקאמרי השוהה בפאריס.
נסיעה הביתה כדמיון. בשעה שה-
קברטים הפאריסאיים פתחו את שעריהם
לקהל של חצות, ובמרתפים החושניים של
הנוער האקזיסטנסיאליסטי דיקלמו על אלפיים
הסתווים של הסינה — נתכנסה חבורת
ישראלים רוויי געגועים, בסטודיו של אסתר
שלוש, מהנספחות הצבאית, סביב מקלט
הרדיו, שהשמיע את קול ישראל לגולה :
המונים משתוללים, אוירונים, צנחנים, מצעד
המונים. יום העצמאות הישראלי נצטייר על

הכריכים כקונסוליה: מלחים,

ישראל. מה הם חושבים להם שמה —
שכולנו מיליונרים?״ .
ג׳דן בחבר, תלמידה, מברונקם :״איני קונה
אגרת מפני שידוע, שממשלת ישראל היא
קומוניסטית. לא לשם כך נלחם אחי בקוריאה.״

אהבה
ע ד חוד הסכין
כשנודע לראשונה, כי צעיר בן 21״נאנס״
ע״י שלוש צעירות, הכה הדבר גלים בכל
רחבי ארצות־הברית, העמיד לשעות אחדות
בצל אפילו את המשבר המאק־ארתורי העצום,
המזעזע עדיין את המדינה. כשהופיעו בעתו־נים
הידיעות על התנהגות הצעירות בבית־הדין,
הפכו נושא ויכוחים כמעט בכל מרזח
ואוטובוס. הידיעה, שזיעזעה ביותר את הקהל,
היתה: ארוסתו של הנאנס, ששמה נשמר
בסוד ע״י המשטרה, הודיעה כי ביטלה את

שליחים, שליחים למחצה**

שוב אינם רגילים לסעוד

כל פרטיו.
וטוב היה לכל העדה הישראלית להתרומם,
דרך החלון, אל אויר החצות הפאריסאי,
לטוס הביתה בדמיון — בלי ״אל־על

ארצות־הברית
כולנו מיליונר

כאשר הופיעו בערב יום העצמאות בעתוני
ניו־יורק מודעות־הענק הגדולות על מכירת
אגרות־העצמאות הישראליות, עלה במוחו של
השנז־אליזה.
עם רדת הערב הודלק הכרך באלף אורותיו יהויקים דויד, סופר העולם הזה בניו־יורק,
ובמלון המפואר ״מיל מונסו״ קידם הציר רעיון מענין. בשעה אחת וחצי בצהרים תפס
הישראלי פישר 1700 אורחים דיפלומטיים עמדה בטייס סקווייר, הכיכר הידועה במרכז
העיר, שאל את העוברים ושבים (בעיקר בעלי
את האולמות עד כי דומה היה שהמקום צר
מהודו עד שווייץ, נציגי העתונות, נספחים המראה היהודי) ,אם יש ברצונם לקנות
אגרות.
צבאיים ואישים מסלתה של פאריס, שמילאו
את האולמות עד כי דומה היה שהמקום צר
התשובות שופכות אור לא רק על יחם
היהודים לישראל, כי אם גם על יחס הלא־יהודים

אברהם קלונסקי, חייט ברובע ברונקם :
,.בתור יהודי ציוני אקנה אגרת חוב אחת או
שתים, בסכום לא גדול, כי איני בעל אמצעים.
יכול אני לתת רק עזרה מעטה, אולם
אם רבים כמוני יתנו כמה שידם משגת, יתכן
מאד שממשלת ישראל תשיג את הסכום
המבוקש.
נ׳יימס פירסון, רואה חשבונות ברובע
קוינם :״איני יהודי וממשלת ישראל אינה
מענינת אותי בפרוטה״.
ברט פרייס, מלונג איילנד :״כמורה כלכלה
עלי לאמר, שזו אינה השקעה טובה. אין כל
בטחון, שישראל תוכל לשלם את החוב. המדינה
צעירה וקטנה. יתכן שתפשוט את הרגל״.
מרג׳י וילר, טלפוניסטית, ממנהטן :״שמעתי
ששתי אניות מלחמה ישראליות הגיעו
פאריס: הציירים הישראליים*
אתמול הנה. אם, המלחים מתוקים, אקנה
טראננוס מתחילת המאה
אגרות לכבודם...״
ברנרד רובן, מנהל חנות, מברוקלין :
מלהכיל את ידידי ישראל. הסופר היהודי
״כאיש עסקים לא הייתי קונה יותר מאגרת
אנדרה מוראה מהאקדמיה הצרפתית התרגש :
אחת או שתים. אולם יש לי קרובים בארץ,
״התקוה שלכם והבירה שלנו הן תאומות !״,
הכותבים שיש שם מחסור בבגדים ובאוכל.
ואורח אמריקאי הר״ק שלוש כוסות :״המ לכן אקנה 10 אגרות בנות 50 דולאר. אחרי
דינה עוד תינוקה י אין דבר. עוד תגדל, ואז הכל צריך לתמוך בבני ישראל.״
נוכל לפלרטט ברצינות!״.
צבי יעקובי, תלמיד ממנהטן :״כתלמיד
..עינים עצומות ורדומות. לאחר ישראלי הייתי קונה ברצון אגרת, אולם המהימנון
הסיום נהרו חבורות ישראליות לח חיר גבוה מדי. מדוע אין אגרות ב־ 20 דולאר,
זות בהצגת הבכורה של הברכה והקללה, למשל? אני בטוח שהרבה אנשים, שאין להם
הסרט הארוך הראשון מתוצרת ישראלית 50 ,דולאר, היו נותנים ברצון 20 דולאר.״
המוצג בפני הקהל הרחב של פאריס. חבל
ססיליוז ברון, מזכירה, מנירגירסי: תמיד
מבלבלים את המוח. אין בידי מספיק כסף,
* סיומה ביברמן, בלה בריזל, יורם קניא כדי להענות לכל הבקשות לתרומות בשביל

האירוסין ,״מפני שאיבד את בתוליו״ ,ו״אץ
היא רוצה בסחורה שניזוקה״.
סיפר הקרבן, אברט פ. אמאראל, גנן בן

״יצאתי במכוניתי בשעה 1אחה״צ. רציתי
לבלות מספר שעות שקטות בדיג, מרחק 30
ק״מ מביתי. בדרך עצרוני 3בנות, שנראו
כבנות ; 16 האחת אדומת־שער ; השניה חומת
שער ; השלישית נמוכה ושמנמונת• אדומת־השער
ישבה לידי, שתי האחרות מאחורי.
״אתה רמאי, אתה לא נסענו
מרחק רב, כשהשלוש החלו לשוחח ביניהן
בחוצפה, מי משלושתן תתעלס עמי באהבים.
כעבור מספר דקות שמה אחת מהן לב, כי
טאנק הבנזין שלי נתרוקן, שאלתני אם יש
בידי כסף. עניתי שיש לי 2דולאר .״או. קיי״״
אמרה ,״נקנה קצת בנזין.״ אולם לפני שהגענו
לתחנת הבנזין, דרשה השאטינית כי אתן לה
לנהוג. היא טיפסה אל ההגה. ישבתי בינה
ובין אדומת־השער.
כששלמתי בעד הבנזין, ראתה אדומת-
השער, כי יש לי יותר כסף בארנק .״אתה
רמאי, אתה,״ אמרה• אמרתי לה שהכסף שייך
למישהו אחר. האדומה שלפה סכין, נופפה
אותה מתחת לאפי. חשבתי שהיא מהתלת בי
וצחקתי .״כבר תקעתי אותה בשני בחורים
אחרים,״ הפליטה. מאותו רגע התחלתי מפחד.
פתאום ירדו מן הכביש, נכנסו לשביל צדדי.
האדומה תפסה את רגלי, השמנמונת משכה
אותי בשער אל המושב האחורי.
השמנמונת חיפשה בכיסי, מצאה את שטרות
הדולארים. הצליחה לחלץ את רובם
מידה, להסתירם מאחורי המושב. נשארו בידה
רק 10 דולאר. אז החלטתי שמוטב לי למלא
את רצונה, כדי להציל את חיי וכספי.
בזמן הזה נעצרה מכונית מאחורינו והנהג
לחץ על צופרו, כדי שנרד מן הכביש. נסיתי
לקום, אולם השמנמונת איימה עלי שאשתוק.
כעבור דקות מספר שיחררה אותי. ישבתי
בכסא הנהג, הורדתי את המכונית מן הכביש.
הכנות היו מופתעות. הבנות האחרות
חזרו למכונית. נסעתי חזרה אל הכביש
הראשי, המשכתי בכיוון לניו־יורק. דהרתי
במלוא המהירות, מתוך תקוה ששוטר־תנועת
יעצור אותנו. אולם לא איתרע מזלי.
הבנות החליטו שהן רוצות מי־חמצן, כדי
ליהפך בלונדיות. הצעתי להיכנס לבית־מר־קחה
ולקנות למענן. אולם בבית המרקחת
טלפנתי למשטרה, שהופיעה מיד. הבנות היו
מופתעות.״
•• קיצוני מימין: דן בן אמוץ ; קיצו\
משמאל: לאה ניקל.

״העולם הזה״ ,מס׳ 709

דז —כ —7בי
ב מדי ם ו 3א 1רח־ת
— עמנואל שינייל, שר הבסחון הבריטי
ובן העם היהודי, זעזע את חברי הפרלמנט
השמרניים: כשקיבל, בתוקף תפקידו, מצעד
של גדודים בריטיים, החונים בגרמניה, לבש
אזרחית, לא הוריד את המגבעת שחבש לראשו׳
הסתפק בהצדעה שהתבטאה בנגיעה
בשולי המגבעת. נימוקו, המשכנע כשלעצמו,
לא השקיט את הסערה שקמה: אותו יום
ירד גשם.
— כאשר נזדמן לקולונל אנתוני סטי-
רי, טייסו הפרטי של דוגלס מק־ארתור,
להיות נוכח במסיבת פאר, במפואר שבמוע־דוני
הלילה הניו־יורקיים וביקר שבהם,
מועדון החסידות, לכבודה של שחקנית הקולנוע׳
אוהבת הריקוד, ג׳ינג׳ר רוג׳רס ולרקוד
עמה צמוד־לחיים, ידע את שלפניו, העור :
״ביפן זה לא היה כך אף פעם״.
— לאחר סיום הופעתן לפני הסנט האמריקאי׳
נח דוגל ס מק־ארתור בדירה בת
עשרות החדרים, ששכר בוולדורף־אסטוריה,
ניו־יורק. הופיע, לאחר מכן, לבוש אזרחית,
בחליפה אפורה, תפורה לפי מידה, במגבעת
אפורה, בציבור, נראה באלה צעיר וזקוף
יותר מאשר במדי גגבל מחומש כוכבים
מוזהבים.
— גנרל אמריקאי אחר, דו־כוכבי בלבד,
דיליאם דיילי, חזר ארצה לתפקידו
כראש מטה משקיפי ׳או״ם, הציג, בגאווה,
שכלול טכני, תוצרת ארצות הברית: נעל
מיוחדת, שהותקנה לגנרל, המאפשרת לו
להלך, למרות חבורת כוויתו שרכש בשעת
ניתוחו בבית החולים הדסה׳ ירושלים.
— !ליליאמם פאולקנר, סופר וחתן פרם
נובל, חזר והדגיש את מקצועו האמתי :
כשנדרש, כנוהג משטרת פרים, למלא את
עמודת המקצוע בשאלון, רשם, ללא היסוס :
חקלאי.
— כלתו בת ה־ 33 של נשיא צרפת, ג׳קלין
אוריול היתד, פטריוטית מדי, סרבה להשאיר
את שיא מהירות הטיסה לנשים בידי
ארצות הברית * .השבוע נתמלא חפצה: כשהיא
נוהגת במטוס סילון צרפתי שברה את
השיא העולמי, הציבה שיא חדש 814.4 :
קילומטר לשעה.
— כשעתונאים צרפתיים, זריזים במיוחד,
גילו כי חשבונה של אוויטה פירץ, אשת
נשיא ארגנטינה, עבור שמלות שרכשה אצל
אילי האופנה בפריס קרב ל־ 15 אלף לירות,
תמהו יודעי חשבון על הדרך בה מתכסה
סכום זה ממשכורת חואן פירון: אלפיים
וחמש מאות לירות.
— פרדריק, מלך דנייה, סקנדינבי רחב־גרם
האוהב התעמלות וספורט, ושגופו מכוסה
כתובת־קעקע, ביקר את רעו, ג׳ורג׳ הששי,
מלך בריטניה, נזדרז והפר מסורת מלכותית :
באמצע ארוחת הצהרים המלכותית, שלף את
נרתיק הסיגריות, פתח בעישון.
— אותה שעה נשאר גוסטאב ־׳טשי,
מלך שבדיה, בביתו, פתח חבילה, שהגיעה
* השיא הקודם 751.2 :קילומטר לשעה.

בדואר־אויר ושהכילה: צילום עץ־אורן, אותו
נטע, לפני עשרים וחמש שנים׳ בהיותו יורש־העצר,
כאשר ביקר בהיכל יפני.
— פאול ינקוכסקי, קצין העתונות של
או״ם בירושלים, כינס את עתונאי הבירה,
למחרת החלמת או״ם, המפסיקה את ייבוש
החולה,1 ,רווה את צמאם לחדשות בשלושה
פסוקים קצרים :״שמי פאול ינקובסקי. אני
בן .29 אין לו כל ידיעה עבורכם״.
— אחרי שמרכז מפא״י סילק את אליעזר
(״בטרם״) לכנה מעריכת עתון הצהרים
הכושל של המפלגה ,״הדור״ ,קבע במקומו
את צבי (״ליש״) שילוח, עסקן מפא״י
שהיה •קצין תרבות במשטרת ישראל ולא
הצליח בטיוב העתון. השבוע הופיע עורך
שלישי, חדש ומיובא, בסדרת העורכים :
שלמה גרודזנסקי, עורך שבועון מפא״י
בארצות־הברית: הלוחם היהודי.

3ינם ו ב לי ל ה
— אחר שדוד בן־גוריץ פיזר, בין עשרות
ראיונות עתונות, רדיו וטלביזיה, את דבריו
על שלום עם המרחב שעודנו רחוק, נזדרז,

יגאל ידיך,
בינתיים, מקצוע חדש

הוסיף :״אנו מוכנים לשלום עם הערבים.
בכל רגע של היום או הלילה״ .התוצאה :
הערבים אף לא הציצו בשעוניהם.
— ליום הולדתו ה־ 67 זכה הארי טרומן,
נשיאן של ארצות־הברית, במתנה מקורית :
מוסיקאי המדינה הגישו פסנתר־ננס, תוצרת
משותפת של בתי החרושת לפסנתרים בכל
רחבי ארצות הברית, עשוי עץ, מתכת,
שנהב וצמר שנתנו על ידי תשע אומות
חברות או״ם•
— כשנראה לחברי המג׳לס הפרסי כי ד״ר
מוחמד מוסדק, ראש הממשלה מלאים-
הנפט, מגלה נטיות להמשיך בהופעות ההת־
* פורטרט מאת הצייר פרנקל.

מאווז ) 1 :דר מ טו רג צרפתי מחב ר ״ חתונת פינ רו ״.
)5״נ ש מה הגדול ה״ של הו דו ) 8 .שד <10 .קריאת
כאב ) 12 .תו א ר הולנ די ) 14 .מדינה ב חד שות )21 .בו ש ם.
האב ) 18 .צינה ) 20 .יצירה ס פ רו תי ת ) 21 .בו ש ם.
)22 עוני ) 24 .אלוף שנהרג ב מל חמתה שחרור ) 26 .מנ הל
ההצגה <28 .ד מו ת ידועה של צ׳רלי צ׳פליז ) 29 .נזר
עץ דקיק )30 .קו ץ )33 .או פ ה )35 .חז ) 37 .חוה הנרה.
)39 הית בי ת ) 41 .דיאלק ט ) 42 .נ בו ה ) 43 .נ בו ר
״מצבה״ לשמ עונו בי ץ )45 .מ קו ם ני ש א ) 46 .מ פ תז.
) 47 מו עצהמ צו מצמת )49 .מ קו ם מחצבים )50 .ב תול ת
ים מפתה.
מאונך ) 1 :מ צו ר י מי )2 .טעם הל ענה )3 .ש אינו
נ שוי <4 .צבע כהה ) 6 .בי ת ) 7מ ס פי ק ) 9 .אספלט.
) 11 טלנר מה ) 13 .כסא אורגים ) 15 .אי מ פרי ה עתיקה.
<16צ פו ר צ פוני ת ) 17 .מ טב ע צרפתי ק טז )19 .ש חקנית
) 23 תניז י או ר.
)21פ רוז דו ר.
י שראלית נ דול ה.
) 25 קו מ פוזי טו ר אי טלקי, מחב ר ״ א איד ה״ )27 .א רנ ק.
) 30ה שערה חסר ת ב סי ם )31 .מ דינ ת כו שי ם מ שו ח)34ש
אינו עו מ ד על ד ע תו.
)32 חופ ש ה.
ררים.

עלפות שלו, וויתרו על הסדר הפרלמנטרי,
הושיבו שניים מחבריהם, רופאים לפי מקצועם
האזרחי, בשורה הראשונה, להיות
מוכנים להגשת עזרה למתעלף־המתמיד•
— אחרי נישואיו השניים של פא רוק, מלך
מצרים, נתכנסו כמה מאוהבי המלך, יסדו
אגודה. מטרתה: שיפור והטבת שם המלך.
הליקוי: העדר יושב ראש.
— כאשר דווייט אייזנהואר סייר, בשבוע
שעבר, בבסיס חיל האויר הבלגי,
גילה כי שמיכותיהם של הקצינים עבות
משמיכות הטוראים. למבוכת הקצינים המלווים,
שאל :״האם קציני חיל האויר הבלגי
סובלים יותר מהקור מאשר הטוראים?״.
אלי.
— בין זרי הפרחים שהוגשו לנסיכה
עד אז, מוסיקה אחרת
זכט, יורשת העצר הבריטית, בנשף פרחים
שהכנסותיו הוקדשו לבית ספר לנכי מלחמה :
ראש עירייתה של ירושלים שיצא להבראה
זר פרחים ישראלי, שאוגד
בתל־אביב. אושר בת־שבוע בטבריה, ניהל אליהו אלישר
— כאשר פיר מלקודם סרג׳נט
סופית כמנצח ראשי על המאורעות המוסיק את המועצה, מצא פתרון לבעייה שהטרידה
ליים ( 19 תזמורות 31 ,מקהלות 250 ,קונצר אותה: חברי הוועדה הסניטרית של עירית
טים בלונדון הבירה, בלבד) של הפסטיבל ירושלים יצטרכו להכיר מקרוב את שני
הבריטי, העלו רבים את התנהגותו הכנה של כלביה הנשכניים, לפי השמועה, של גברת
סיר מלקולט בנשף החשמלאים, בו הוציא בית וגנות (שכונה במערב הבירה) אחת
ולהחליט באם יש להשמידם.
את מפית השולחן מטבעתה, סתם בה את
מיקרופון הבי.בי.סי. וחרפו כהמצאה מודר — משה אושר, החזן האמריקאי המצמיד
קהל תל־אביב לכסאות הבלתי נוחים של
נית הגורעת מטיב השירה והמוסיקה״אוהל־שם״
,גילה כי הוא מקדיש את רוב
מסע
ב ש פי ר ג׳ו הן כ ל פו ר, בגדר
זמנו למגבית היהודית המאוחדת. מלבד זאת
ההתפייסות עם פרנקו של ספרד, הגיע כשג פרט החזן המקבל את המשכורת החזנית הגריר
בריטניה למדריד, נתקבל בידידות רבה. בוהה ביותר בעולם את שכרו עבור תפלנזו
אך באותה שעה ניפצו תושבי־מדריך חמי־ בימים הנוראים (ראש השנה, יום הכיפורים) :
מזג את חלונות הראווה של ״נתיבי האויר חמשת אלפים לירות.
הבריטיים באירופה״ על הציגם תמונות גיב — כשפועלי נמל רוטרדאם שאלו, כמקובל,
רלטר׳ המבצר הבריטי בדרום ספרד,
המהווה את חונכת הספינה ״רימון״ ,תהילה
מטרה ראשית לשאיפת התפשטות פלנגיסטית.
ע מי ר, רעיית ציר ישראל בארצות בנלוכס,
— דני (״המפקח הכללי״) קיי חגג השבוע
לבחירתה במתנת השקה, כראוי לחונכת,
את שנת האחת העשרה לנישואיו עם סילוויה, היתה התשובה: תעודת הרשמה של הקרן
אשתו הכותבת את התסריטים לסרטיו וש־ הקיימת לישראל, עבור 270 עצים• ההסבר :
חלקה רב בעלייתו לגדולה, לאחר מכן עסק
סכום אותיות כרמי, שם בן־הציר, שנפל
הזוג, בנוכחות בתם דינה, בבדיקת מצבם
במלחמת העצמאות, הוא .270
החמרי שהתבטא בהכנסה שנתית ממוצעת
— שמעון פאמט, כתבם המשוטט של
של מאתיים אלף לירות בהשוואה לשתים
הארץ, מעריב, גילה תכונה נוספת בשגעשרה
לירות, שהיו בכיסם, שעה שנישאו,
ריר ישראל בוושינגטון, אבא אכן — אדיב־.1940
בות.
הסתמך על נהג מונית כושי שהסיעו
— כפיתוי אחרון לאוו־ גרדנר, החליט לשגרירות. אמר הכושי :״אנו בני וושינגמחזרה
הלהוט, פרנק סינטרה, אחר שנסע טון, מכירים את השגריר שלכם• אדיבותו
אחריה לספרד, בה התנגש עם מתחרה — ידועה לתהילה. לא הייתי מאמין שהוא
לוחם־שוורים, להסריט על חשבונו סרט מעובד יהודי. הוא כל כך שקט ואדיב. לא כמו
לפי מחזה, בו יפול התפקיד הראשי בחלקה יהודי או כושי״.
של אווה.
— קבוצת חמשה־עשר סטודנטים ירושלמיים׳
— לצ׳ארלי (״מסייד, וורדו״) צ׳פלין, בן לומדי ארכיאולוגיה, שיצאו בראשות אליה־
,62 האירו החסידות פנים: אשתו הרביעית, עזר ליפא (״המגילות הגנוזות״) סוקניק
קונה, ילדה את ילדו הרביעי: בת.
ליוון לסיור לימוד, גילו בספר המבקרים
בנאוופליה, מרכז עתיקות, את שמותיהם של
בעב רי ת ו *3וו 1ית
סטודנטים עבריים שבקרו לפני 13 שנה,
— בהיפגש היישועי יוסף זמקוכסקי, ב־ 1938 במקום. אחרון השמות ברשימה היה
מנהל בית הספר היישועי לחקר התנ״ך בירו זה של בנו־תלמידו של פרופסור סוקניק —
שלים׳ עם הארכימנדריט קולומנאס, ראש יגאל סוקניק, ששינה, בינתיים, את שמו
הכנסייה היוונית בישראל, לא מצאו שפה לידין ואת עיסוקו העיקרי מארכיאולוגיה
משותפת. אחר ניסויים שלא עלו בצרפתית, לתפקיד רמטכ״ל צה״ל.
אנגלית, לטינית, גרמנית, יוונית, ערבית
* קאריקטורה של לולא ב״פורביטס״ ,החת
ופולנית, גילו את השפה המשותפת: עברית.
הכתובת :״שונאינו מבינים רק מוסיקה זו!״
— בהעדרו של שלמה זלמן שרגאי,

) 23 הערה ) 25 .ירדז ) 27 .רנו א ר <30 .סייג )31 .אננליוז.
נזיר )34 .ד פנ ה ) 36 .סרז ) 38 .רז )10 .הורה.

)43 תלם )44 .לב ד )46 .א ם ) 48 .נו.

פתרון תש 3ץ 7 0

שפו ץ ) 8 .א סי ה ) 10 .תירם
אוזז ) 1 :מ ע שה) 4 .
דם ) 13 .מרי ב ה ) 16 .י ש ) 17 .מכם <19 .מל ד.

)20 מחר ) 21 .ים )23 .ק ש ) 24 .אל כ סנ ד רי ה ) 26 .בר.
סם )29 .ש ער )31 .שלה 33 .הלם ) 35 .דו.

)36מ דו כ ה )38 .פז ) 39 .רב־ מנ )41 .רותי )43 .שחלה
) 44א סוז.
מאונך ) 1 :מסמר ) 2 .עי ) 3 .שהם ) 5 .פחה.
<6וי <7 .צריח ) 8 .אדמת )9 .לילינ בלו ם <11 .מ שרד.
) 14 רם )15 .ב ד )18 .סילב ר ) 20 .מ שי מ ה )22 .מכר
) 23 קרם <25 .מ שדר )28 .ז מני ) 30 .עוב ש )31 .שד.
ח ״ ב ) 34 .לפ ת( ) 36 .מנ ל ) 37 .הרם )40 .מת.

)42 וו.

פרסים לפ1תד ת 111 כץ 6 9

מרים מי דמכר, רח׳ רו ט שיל ד, ר א שו ד ל ציון.
ירוחם פ רי ד מן, הקליר , 8תל־ אביב.
ב רו ך בנ ב ש תי. ת .ד , 14 .חדרה.

הוראות להוראים
קוראים, החפצים לשלוח תשבצים, מתבקשים
לחברם לפי אחת הגלופות, שהופיעו ב־ 10 הגל-
יונות האחרונים של העולס הזה.
את הצעות התשבצים יש לשלוח במעטפה,
לכתוב למעלה, בצד ימין ,״הצעת תשבץ״.
קוראים, השולחים קטעים למדור ״הארץ״,
ולמדור ״במו עיני״ ,מתבקשים גם כן לציין זאת
על המעטפה באותו אופן.

העולם הזה״ ,מס׳ 709

בקונצרט. כ אבי ב טן
השעה היתד, חמש לפנות בוקר. האשד,
שחורת השער, בעלת העינים הירוקות והגדולות
התעוררה מסיומה. סופת שלג השתוללה
בחוץ, אך בחדר י הגדול של בית
החולים בשטוקהולם שרר חום ללא נשוא.
האחות, צעירה שבדית, בעלת מבנה גוף
אתלטי, עמדה בצד, מילאה חלק בתפקידה
של כל אחות: היא האזינה לדבריה של
החולה, ניסתה להבין את הדברים, אך
לא הצליחה. החולה דיברה בשפה בלתי
מוכרת — שפת ארץ אסיאתית רחוקה. מלים
בודדות בלבד הובנו: רחמנינוב, דו־דיאז —
מינור...
פנינה זלצמן אינה יודעת לשם מה נאמה
דוקר, על רחמנינוב בבית חולים בשטוק־הולם.
אמנם לפנינה יחס אוהד לקומפוזיטור
הרוסי, אך מדוע דוקר, רחמנינוב? יכול
להיות, כי השלג וקור הצפון הם, שהביאו
אל תת־הכרתה את המוסיקה והדמות העצובים
והעצבניים של סרגיי (רזזמנינוב) הגדול.
הדבר אירע בקונצרט מפואר, רב רושם,
עם תזמורת שטוקהולם, שלאחריו כתב גדול
המבקרים המוסיקליים בבירת שבדיה :״הפסנתרנית
מושלמת ביותר, כל ליבה ומאודה
הושקעו באינטרפרטציה ...תענוג לשמוע.״
אולם בשעה שתושבי שטוקהולם קראו את
הבקורת על נגינת יצירת שומן, הרהרה הפסנתרנית
ברחמנינוב ...בשעת הנגינה חשה
הפסנתרנית כאבים, אך המשיכה בנגינתה,
ואחרי הסיום קיבלה, מברקים, פרחים, טלפונים.
משם נסעה לבית חולים.
כעבור שבועיים ישבה שוב פנינה זלצמן
ליד הפסנתר, ערב ערב, בכל פעם בעיר או
בארץ אחרת של סקנדינביה הקרה. בסך הכל
כמה עשרות קונצרטים, שהוכתרו בהצלחה
רבה, שעליהם אומרת הפסנתרנית :״הסיפוק

ליסט.
הילד לא אכזב את ממשלת צ׳ילי. אמנם
איש מאותם חברי הממשלה אינו יושב היום
בקבינט, ויתכן שבני צ׳ילי של היום אינם
מכירים את שמותיהם. אך המוסיקאי, לעומת
זאת, ידוע לכל בני צ׳ילי הגאים בו. הוא
ידוע לעולם כולו. היום, מקץ 38 שנים, העניקה
הממשלה לאותו נער פספורט דיפלומטי
כאות הוקרה על שפירסם ועודנו מפרסם את
שם מולדתו.
שם המוסיקאי הזה: קלאדיו אראו. אהדים
מן המבקרים הגדולים רואים בו אחד משלשת
גדולי הפורטים בפסנתר של היום. מבקרו
של מנצ׳סטר נרדיאן אף הרחיק לכת :״אפשר
לראות באראו את הגדול שבין הגדולים״.
הופעתו הראשונה בארץ של את קלאדיו אראו, כסוליסט עם התזמורת הישראלית
בקונצ׳רטו מם׳ 4לבטהובן, אפשר
לכנות ״נצחון בסערה״ .מעטים הם, ש״ניצ־חו״
כך את הקהל הישראלי בהופעתם הראשונה.
מענין ביותר (אף בלתי מובן) ,שנגינתו
של אראו הלהיבה במידה שווה גם את
המומחים וגם את הסנובים. בטרם הופיעו
מאמרי המבקרים, כבר דיברו נשי תל־אביב
במסיבות ה״קוקטייל״ על ״הפסנתרן הנהדר״,
הקדימו את המומחים בכינוי ״פסנתרן גדול״.
בהגיעו לגיל ,25 הפסיק אראו את הנגינה
בפומבי. במשך מספר שנים ״התרכז בתוכו,
כדי להבין את אשר התרחש בו עד אז בתת
ההכרה״ ,כך היו דבריו.
אף על פי שבן צ׳ילי זה מסוגל לנגן 76
ערבים, בלא לחזור בשנית על אף אחת
מהיצירות, הרי המוסיקה הגדולה מצטמצמת,
לדעתו, בחצי תריסר קומפוזיטורים• במובן
זה הרי הוא שמרני. לא כן סגנון הפרסומת •י
שלו (כמובן, אין הוא אחראי לכך) :בין
השאר — שלט שגובהו 5מטרים, רוחבו 3
מטרים, הניצב ביוהנסבורג, ומכריז על הופעתו
:״התופעה המחשמלת — הסנסציה
המוסיקליות של הקונטיננטים״.
עד כה כבש אראו את כל הקונטיננטים
פרט לאסיה. הופעתו בארץ מסמלת, איפוא,
בקריירה שלו, סיכום מסע הנצחון בעולם.
אראו עורך כ־ 150 קונצרטים מדי שנה
בשנה, נוסע מארץ לארץ, אך לבו — במולדתו.
הוא נשאר פטריוט צ׳יליני, מבקר
במולדתו אחת לשנתייב, בדי לערוך שם
חמשה קונצרטים, להתראות עם אמו, אשתו
ילדיו.

לא בו\י־וו*

קלאדיו אראו
בין השאר, פרסומת
הגדול ביותר בקריירה המוסיקלית שלי״.
התוצאות הממשיות: הזמנות לרוב לקונצרטים
למינויים בעונה הבאה בכל ארצות
סקנדינביה.
אכן, הסקנדינבים העריכו את פנינה התל־אביבית,
כראוי, העריכוה יותר מאשר השולטים
במוסיקה בתל אביב עצמה. משום מה
לא ראינו בתל אביב את פנינה זלצמן על במת
התזמורת הפילהרמונית במשך שנתיים. אך
הקהל המוסיקלי לא שכחה. טרם צאתה את
הארץ, לפני כשלושה חדשים, ערכה שני
רסיטלים במוזיאון תל אביב ; הכרטיסים
אזלו תוך שעתיים. יומיים אחרי כן יצאה
פנינה לסיור. רב היה חשקה להעצר לזמן
מה בבירות עולם, אך הדבר לא עלה בידה,
מאחר שסכום הדיויזים שקיבלה היה —
חמש לירות. על כן היתד, צריכה ליהנות מן
החיים רק בארצות שבהן הופיעה.
עתה חזרה פנינה זלצמן לתל אכיב, כדי
להתכונן ל...נ0יעה הבאה.

הי ד ד לא אי כי ב
לפני 38 שנה הקדישה הממשלה באחת
מישיבותיה בסנטיגו, בירת צ׳ילי, מספר
דקות לענין תרבותי מסויים. הארץ היתד,
נתונה בזעזועים פוליטיים, אך זה לא הפריע
לטפל בנושא — נער בן , 10 שהמורים למוסיקה
בסנטיגו גמרו עליו את ההלל, קבעו
כי הוא גאון. צ׳ילי זקוקה לאנשי רוח,
שיפרסמו את שמה בעולם, קבעו המדינאים.
אולי יעשה זאת הנער הזה. כדאי לתמוך בו.
הם החליטו להעניק לו סטיפנדיה של 10
שנות לימוד רצופות בחוץ לארץ על חשבון
המדינה, בחרו את התרבותית שבין הארצות
בתקופה ההיא — גרמניה. הילד נסע לשם,
למד בקונסרבטוריון המפורסם של שטרן.
מורו הישיר היה ולטר קראוזה, תלמידו של

על חוזה איטורבי ,״הפסנתרן האליל״ ,נפל
לפתע פתאום משבר קשה, לאחר שהופיע
ברסיטל בקרנג׳י הול, אחרי הפסקה של 6
שנים של הופעות בסרטים, הקלטת מוסיקה
להמונים.
אולם הבמה הרצינית משכה את ליבו של
חוזה, הפסנתרן המבריק קטן הקומה, שהרכיב
תכנית רצינית, כדי להפגין את המוסיקה
הגדולה בפני קהל הבירה המוסיקלית העולמית
— ניו־יורק. אולם המבקרים כאילו
נדברו ביניהם — קברו ברשימותיהם את
איטורבי. הבקורת הרצינית באמריקה היתד,
בדעה אחרת מאשר מיליוני מעריצי איטורבי :
הוא איננו רציני. הוא חייב לחפש את הגישה
האחרת .״זה אינו בוגי ווגי, זה אינו הוליבוד״
— אמרו המבקרים.
איטורבי, בן ה־ ,55 נולד בוולנציה שבספרד,
נתפרסם בעולם בשנים האחרונות הודות
לקולנוע. בעצם הוא הפופולרי ביותר שבין
אנשי ״המוסיקה למיליונים״ .למזלו הצטיין
בכשרון המשחק — הדבר שפתח בפניו את
השער לגן עדן, שעליו חולמים לשוא רבבות
— הוליבוד.
אולם הוליבוד אינה אלא הוליבוד. יום
אחד אמר ג׳ו פסטרנק, איש הוליבוד :״מה
בנוגע למוסיקה להמונים, למשל בוגי ווגי...״
בתחילה היסס איטורבי, אך ״הכסף הוא בשבילי
דבר גדול״ — אמר והסכים.
אז החל איטורבי לנגן את בטהובן כמו
את גרשווין, את ארמסטרונג בנוסח שומן ;
הוא עצמו, בעזרת הקלות הפנומנלית בפריטה
על הפסנתר, שחונן בה, עורך אקרובטיקה
על ימין ועל שמאל. התוצאה: את איטורבי
העריצו מליוני צופי קולנוע, שלא שמעו
פסנתרן אחר זולתו. מאה אלף דולר לשנה
הכנסה מהקלטות בלבד, אלפי מכתבי אהבה—
היו קצירו של האמן.
איטורבי אהב כל זאת, הוא לא הרבה לחשוב,
מי צודק בהערכתו: מליונים צופי
הקולנוע, או המעטים מביני המוסיקה.
עתה הגיע איטורבי עד משבר .״אם באמת
ארגיש, שאני איני מעולה — אפסיק לנגן״,
אמר לידידיו, אחרי הבקורת הקטלנית. אולם
בינתיים חי חוזה איטורבי בנחת, באחת
הבתים המפוארים ביותר של בבירלי הילס,
קליפורניה, מעביד שלושה נהגים, אך נוהג
כמעט תמיד בעצמו בשש מכוניותיה עורך
נשפיות, מקבל מצבי רוח, ומשגע את קהל
בתי הקולנוע בכל העולם.

סרטים
״טוראי חוזר הביתהי׳
הבמאי ג׳ון (ענבי הזעם) פורד אינו מרבה
להפיק קומדיות. לאחר כל העיך מדברת
( )1935 התרכז בעיקר בסרטים בעלי גוון חברתי
(דרך הטבק) וסרטי הרפתקאות (מרכבת
הערבה) .כיון שהוא מן הותיקים והמנוסים
שבבמאי הוליבוד, הריהו מנוסה ובטוח בכל
הנוגע לקולנוע, יהיה אופי הסרט אשר יהיה.
טוראי חוזר הביתה, לכן, הוא סרט שאין

סור היה בהחלט לגלות את מעשה גבורתו
עד לאחר תום המלחמה.
פורד ביים את הסרט ברוח הגזמה עדינה
וסאטירית. אנשי הצבא, ביחוד הגנראלים, הם
קאריקאטורות של אישים ידועים מן המלחמה
האחרונה, אנשי־עסק במדים מלאי מרץ.
הפרטיזאנים משורטטים בקוים הוליבודיים
מוגזמים במזיד. הסאטירה הדקה של פורר
עושה לקלס גם את משחררי המלחמה הראשונה,
את הפאטריוטיות המוגזמת שלהם, את
ראש העיר, איש־פוליטיקה אמריקאי אופיני
בעיר קטנה. פה ושם נזרק חיוך של לעג

במוקם הפשע, פירורים

בו מגרעות ; אם מעלותיו אינן מרקיעות לשמים,
הרי זה משום שאיש מאלה שהשתתפו
בהפקתו, לא נתכוון לעשותו גדול. הוא משעשע,
מבדח — בזה מלא את תעודתו.
סיפור המעשה מקורי ביותר — המצאה
קומית אמיתית: ווילי קלאגס, צעיר אמריקאי,
תושב עיר קטנה, מצליח להכנס ראשון
ללשכת הגיוס המקומית, מיד לאחר מאורע
פיירל הארבור. האיש מוכרז, בהתלהבות אמריקאית
אופינית במקרים כאלה, כמתגיים הראשון
של העיר.
לאחר תום תקופת האימונים שלו, בחיל
האויר, הוא מוצב בשדה תעופה חדש, שהוקם
ליד עיר מולדתו. העיר עורכת לכבודו חגיגות
מפוארות, מאחלת הצלחות רבות בקרבות.
אבל ווילי לא נשלח אל מעבר לים — לחזית.
הוא נשאר בשדה התעופה — לאמן טירונים.
לאט לאט מתחילה נוכחותו בעיר לעורר את
רוגזם ובוזם של התושבים, אשר בניהם
לוקחים חלק בקרבות. אפילו אביו של ווילי
לוחם ותיק מן המלחמה הראשונה, אינו סובל
את נוכחותו הכרונית של בנו בבית. הכל
רואים בו משתמט במדים.

כלפי הזעיר־בורגנות. הדמויות מעוצבות יפה
בידי השחקנים: וויליאם דימארסט הוא
אביו של ווילי, שהשתתף בקרבות במלחמה
הראשונה — לבו מתפלץ למראה בנו השוהה
בבית. קורין קאלבה, שהובאה מצרפת להו־ליבוד,
משחקת במרץ רב את מנהיגת הפאר־טיזאנים
הצרפתים. אין היא מתבקשת להדגים
משהו מיוחד במינו, אבל את אשר נדרש
מאתה, היא ממלאה בנאמנות. אבל גבוה משכמו
ומעלה דאן דיילי: שחקן קומי ממדרגה
ראשונה, שכשרונו הושחת לא פעם
בסרטים מוסיקליים חסרי ערך, המעצב את
למותו של ווילי בהצלחה.

״האדם על מ \ דלא־יפל״
המפקח מייגרה הוא בלש. הוא איש המשטרה
הפלילית הצרפתית. בגלל נסיונו הרב,
ניתנים לחקירתו מקרי הרצח המסובכים ביותר.
הוא אינו פותר אותם בניתוח עיוני, אף
לא בעזרת זכוכית מגדלת ופירורים, שנמצאו
במקום הפשע. כפי הנראה מצומצמות ידיעותיו
בספרות הבלשית. שיטתו היא שמרנית :
הוא עוקב בסבלנות אחרי כל חוט,׳ העלול
להובילו אל הפתרון. פירוש הדבר: כיתות
רגליים ממושך, מפרך, מיגע, שחלק ניכר
ממנו אינו מביא תוצאות ממשיות. לבסוף —
בא הניצחון: כמו במקרה האדם על מגדל
אייפל.

מייגרה, הפקיד הצרפתי האופיני, שאינו
מתלהב ביותר מעבודתו, שאינו רואה בה
משהו מיוחד במינו, השונה מכל עבודה ממשלתית
אחרת של שיגרה, הוא יציר דמיונו
הפורה של הסופר ז׳ורז׳ סימנון (ראה להלן)
; על ספרו — ראשו של אדם — מבוסס
הסרט.
למזלם של הצופים, מעתיק הסרט, בדייקנות
בלתי רגילה, את כל פרטי הסיפור. קיימת
רק סטייה אחת: מגדל אייפל אינו נזכר
ביצירה הכתובה. זהו דווקה החלק החלש,
המלאכותי ביותר בסרט, העשוי יפה־המענין־
המהיר במקצבו.

דאן דיילי, קורין קאלכה
בדרן לחזית, הרפתקה
ווילי אינו מקבל באהבה מצב זה. הוא
משתדל לקבל העברה לחזית, אבל לשוא.
מפקדיו אינם יכולים לותר עליו. לבסוף, כאשר
הצליח להגיע אל מעבר לים, הוא מסתבך
בהרפתקאה מסוכנת עם פרטיזאנים צרפתים,
מביא ללונדון ידיעות חשובות על הפצצות
המעופפות הנאציות, נשלח מיד לוואשינגטון,
נחקר על ידי גדולי המפקדים, מקבל חופשה
מיוחדת. משחזר הביתה, לאחר ארבעה ימים
בלבד, אין איש מאמין לווילי שהיה בצרפת.
אופי הידיעות שהביא היה כה סודי, עד שא־

דמויות האדם על מגדל אייפל הם אנשי פאריס:
אף על פי שהסרט נוצר בידיים אמריקאיות,
הן אמתיות ומשכנעות, פרט. לאחת :
צ׳ארלם לוטון, המעצב מייגרה, שיראה מוזר
ומשונה בעיני אלה — מספרם מיליונים —
המכירים אינטימית את הבלש המהולל. אבל
לוטון יודע לשחק רק תפקיד אחד: את עצמו.
מכיוון שהוא אישיות רבת קסם — אפשר
ומותר לסלוח לו. הכוכבים האחרים: רו־ברט
האטון, פאטריציה רוק, ז׳ין וואלאס,
כשלישיה של טפילים אמריקאיים, החיים בעושר
רב בפאריס על חשבון ירושה, שתהיה
שלהם בעתיד ; ברגס מרדית, בתפקיד הרוכל
העני הנאשם ברצח, שלא ביצעו ; פראנשו
טון — סטודנט צ׳כי חולה־נפש ; אלה ואחרוני
התפקידים הקטנים: עוזריו הצעירים
וחסרי הנסיון של מייגרה, מלצרי ויושבי
בת הקפה — ממלאים את תפקידיהם באמונה
ראייי לשבח. כיון שהרקע הוא אמתי.

.העולם הזה׳ ,מס׳ 709

ס כדורגל אסור ד ע שן
הרגשותיהם של ארוין וקופלנד היו שונות
מאלו של יתר חברי קבוצת הכדורגל הסקוטית
— דאנדי. הם הכירו את ישראל (אז
פלשתינה) כשהיתה בעלת פרצוף אחר, לא
כל כך שמחה, פחות רועשת. כאשר נשאלו,
אם הם כבר היו בארץ, עשו עצמם כלא
מבינים, אולם חבריהם הישרים אשרו את
העובדה.
זה אינו עולה כדביזים. בבקור עתו־נאים
באיצמדיון המכביד, המדושא ברמת־גן,
ספר רוטשטיין, יושב ראש אגודת מכבי
רמת־גן ובעל ברכת השחיר, גלי־גיל, שהקבוצה
הסקוטית באה לבקר את הארץ הקדושה.
הסקוטים, כידוע, אוהבי תנ״ך, והשכר שינתן
להם עבור שלושה משחקים (השניים הנוספים
נגד הפועל ונבחרת מכבי־הפועל) ישתלם
בטיולים בארץ. מכאן תמשיך הקבוצה הסקוטית
לתורכיה, תשחק גם שם מספר משחקים.
מותר
לעשן סיגריות. בין השחקנים
ישנו מספר כוכבים, שקנו להם שם בעויים
הכדורגל. הידוע ביותר הוא בילי סטיל,
מקשר שמאלי ופאר הקבוצה, המשחק בתפקיד
זה בנבחרת סקוטלנד. פרסומו בא לו לא
בעבור משחקו, אלא בעבור הסכום האגדתי
ששולם במחירו — 26500 לירות שטרלינג.
הקבוצה היא מקצועית, וכדאי ללמוד את
שיטות אימוניה 5 :ימים בשבוע אימון,
הנמשך 5שעות רצופות. משחק ליגה אחד
הנערך בכל שבוע, ויום אחד חפשי. האימון
מורכב ריצות קצרות, בעיטות לשער, משחקים
קצרים וחריפים. כמו־כן מתקיימים
שעורים תיאורטיים, כדי ללמד את השחקנים
צירופים וטכניקה. לשחקן אסון לעשן, אך

דון דאנדי. בשנות המלחמה העולמית 39 ,־
,1945 התפזרה הקבוצה ונשארו רק שני
כדורגלנים. השאר הזדקנו, לא התאימו למשחק.
ג׳ורג׳ אנדרסון, בעל בית־חרושת לגלידה
.באבארדין, וסקוטי מצטיין בעליצות ובשגעו־נות,
החליט להקים את הקבוצה על רגליה.
נסיונו כשוער בסנדרלנד וניו־קסטל עמד לו,
והוא קנה את המועדון על כל מתקניו. לאחר
זמן־מה היה המועדון בעל סגל של 40 שחקנים.
בשנה הראשונה זכתה דאנדי באליפות
הליגה הצפונית של סקוטלנד. בשנה השניה
הועברה הקבוצה לליגה הראשונה ובשנה
שלאחר־כך, עמדה הקבוצה בראשות הליגה,
אלא שהפסידה בנקודה אחת לרונג׳רס.
״יצטרכו לקחת אופנוע״ .הבדיחות
מספרות, שהסקוטים קמצנים, אך נראה שאין
הרבה אמת בשמועות אלה, במידה שהדבר
נוגע לשערים. שיטת המשחק של דאנדי היא
על הארץ. אך לשם פיתוח משחק סקוטי טפו־סי,
יש הכרח בקרקע ישרה וחלקה, וזה כנראה
אינו בנמצא בא־צטדיון הרמת־גני החדש.
לדאנדי מסורת ארוכה של נצחונות בהרבה
ארצות. כוכבים רבים משחקים בקבוצה, והידוע
שביניהם הוא בילי סטיל, שהתפרסם
,ביותר• אך טומי גאלאחר, רץ •מני (שיש לו
׳הכבוד להיות בן אחד הכדורגלנים הנודעים
בסקוטלנד) פלבל, ואלף בויד ידועים גם כן
בסקוטלנד• הכדורגלנים האורחים גבוהים, ולא
לחנם התלוצץ אחד מהצופים שחזו באימונם
הראשון :״השחקנים בישראל יצטרכי לקחת
אופנוע, כדי להשיג את החלוצים הסקוטים
המהירים״.

הדגים נ ב הדו מהסד,וטי
משחקיה של קבוצת הכדורגל הדנית א.ג.פ.
הועמדו בצל, לאחר שנחתו הסקוטים בשדה
התעופה בלוד. נראה שהכדורגל המתנוון בישראל
הצליח בדבר אחד: מאחר שהמשחקים
המקומיים אינם מעניינים, הרי הדרך הטובה

קבוצת הכדורגל הסקוטית ״האגדי-
השכר ישתלם בטיולים בארץ הקדושה

אלה שכבר התרגלו, מותרים בעישון 10
סיגריות ליום.
האימונים המדוקדקים נהוגים בין כל קבוצות
הליגה הסקוטית הראשונה, שמשתתפים
בה 16 קבוצות, שההבדל ביניהן אינו רב
ביותר, ולפיכך יש מתח גבוה במשחקים.
מעניינת הפרשה הקצרה והמהירה של מוע
ביותר
היא להביא קבוצות מחוץ־לארץ, כדי
להעלות את המתח. אולם לוא היו הקבוצות
מחוץ־לארץ משחקות בינן לבין עצמן על
מגרש ישראלי, היתד, ההנאה מהמשחקים
שלמה, אך כאשר קבוצות בלתי־מאומנות בישראל
נפגשות בקבוצות מאומנות, הרי הדבר
פוגע-בכדורגל הישראלי.

:-- 188881618

אם כי ההתעניינות עברה מדניה לסקוטלנד,
באו אלפי איש למגרש הפועל בחיפה, כדי
לחזות בפגישה נוספת. המשחק הבינלאומי
הששי של א.ג.פ• דמה במהלכו למשחק ליגה
רגיל, אך כנראה מתאימים הדנים לליגה
הארצית הראשונה בישראל. כאשר הורכבה
נבחרת הפועל מחיפה, פתח־תקוה ורחובות
נכנעו הדנים בפעם השלישית בשיעור של
.0:2הפסדם השני היה נגד נבחרת מעורבת
של הפועל רמת־גן ורחובות 0:2הקבוצה
היחידה, שיכלה לדנים בעצמה, היתד, קבוצת
מכבי תל־אביב (.)0:1
בסיכום זכו הדנים בשני משחקים: הפועל
פתח־תקוה זד,פועל חיפה. יצאו במשחק אחד
בתיקו — הפועל תל־אביב. נוצחו בשלושה
משחקים. נוסף על המאזן נפצעו ששה משח-
קניהם הטובים בגלל המגרשים הגרועים בישראל.

נשכח
באולם י.מ.ק.א ,).כשהם מזדרזים להעבירם
לחבריהם המחכים במרחק של ק״מ
אחד.
למרות שהתכנית רוכזה השנה בשני מפעלים:
משחקי בזק ארציים בכדור־יד ומירוץ
שליחים, עברה ההתעניינות על המשוער. הר־הרצל
שמש מקום הזינוק, והמרחק ( 10א
1000 מטר) הקיף את ירושלים ושכונותיה.
היה זה בעצם מירוץ־עצמאות בזעיר אנפין,
אלא שהמרחק היה עשירית. הרצים שתחרו
נהלו מאבק כפול: בין־אגודתי ובין במי׳
הספר.
אם כי רצי האוניברסיטה הובילו תחילה,
נכנעו אח״כ לפני רצי הפועל המנוסים, שהגיעו
ראשונים לחוט המטרה (זמן—:23.6
24 דקות) .הירושלמיים נטלו גביע, שנתרם
ע״י ד״ר בירן, הממונה על מחוז ירושלים.
כדורסל משחק ב שקים
״מוכרחים להצליח!״ היתד״ בקצרה, מסקנת
הישיבה המיוחדת. אחרי אמונם השבועי
הקבוע, נתישבו כל חברי קבוצת־הכדורסל
הצעירה והעולה מכבי עמוס מרחובות, ודנו
ברצינות־של־ממש בשאלה: מה יהיה י
המשבר, שפגע בכל תנועות־הנוער בשנים
האחרונות, לא פסח גם על הסניף הרחובותי,
למרות מספר חבריו הגדול• ׳חוסר מדריכים
בוגרים ומנוסים החליש את הפעילות (מלבד
הספורטיבית) .הצעירים לקחו לידם את הענין.
האמור: ניצול חגיגת ל״ג בעומר המסורתית
למפעלי־ספורט היתוליים לכל הגילים.
פעם ראשונה בחייהם חזו הצופים והמשחקים
גם יחד במשחק כדורסל — בשקים.
שתי קבוצות מכבי עמוס, שנתוני 1934ו־
,1936 תחרו ביניהן בתלבושת הקבועה, אך
חגורי שקים מסורבלים, על הגביע. על. אף
הכל בוצעו כמה פריצות מענינות, מלוות
קפיצות וגלגולים, שזכו את הבוגרים יותר
בגביע, בתוצאה של .4:6
המסמר: כנות. את המסמר השני היוותה
תחרות הכדורגל בין בנות כתות־ח׳ ובין
בנות החמישיות, להנאתו המרובה של קהל
הצופים הרב. למרות הקלעם של כל הכדורים
הגבוהים לידיה של אחת השחקניות, שלא
במתכון, ילחמו הבנות במרץ. התוצאה הפתיעה
— כוכבות החמישיות נאלצו לוותר על
הנצחון ליריבותיהן הצעירות והעקשניות בתוצאה
,0:1לאחר מכת־עונש חזקה ממרחק
11מ׳.
קומזיץ כחצות. המשחקים נמשכו כסדרם,
והכל דפק כראוי. אחרי מרוץ־זונות
קשורי־רגלים, נערכו מרוצי־בנות עם כף
ותפוחי־אדמה, מרוצי־מכשולים, טנקים, שקים,
ומשיכות־חבל. אותה שעה כבר הוצת הלפיד
באנדרטת־הזכרון של העיר, ועשרים הרצים
נשאוהו דרך הרחובות המרכזיים אל המפקד
הערוך, הציתו את מדורת־הענק העצומה,
שרכבה על כל המדורות בעוצמתה וגבהה.
אתלטיקה המקל נ שכח
הבירה השקטה התרגלה לכל מיני צרות :
מצעדים, קנוניות, ודתיים. אך כאשר נפסקה
התנועה ברחובות העיר, ומכוניות המשטרה
עצרו את הולכי־הכבישים, העבירום למדרכה,
חשבו הכל, שהנשיא עלה לירושלים מרחובות.
במקום הקדילאק המפואר, נתגלו
שורות של רצים, המחזיקים מקלות בלתי
מהוקצעים (המקל המיוחד למירוץ שליחים

שר המשטרה בועט :
בפתיחת יום הספורט של המשטרה בירושלים
בועט שר המשטרה בכדור הראשון.

שעה שהבוגרים תיחרו במהירות, רצו גם
תלמידי הגמנסיות הירושלמיות במלוא־מרצם.
רצו התלמידים להראות לסטודנטים המבוגרים,
שהם אינם נופלים מהם, ואכן הוכיחו
זאת, בהשיגם זמן נאה. בית הספד התיכון
בית־הכרם הגיע ראשון מבין הגמנסיות (זמן
— 26 : 31,0דקות) ,וזכה בגביע, הנושא את
שם שר החנוך והתרבות המנוח, דוד רמז.
אחריהם הגיעו רצי הגמנסיה העברית ירושלים(
,בית חנון תיכון).

המפעל השני של יום הספורט של הסטודנטים:
משחקי בזק בכדור־יד. כל ששת הקבוצות,
שהתייצבו למשחקים, החליטו לזכות
בגביע הפרופסור דושקין. המזל במשחקי
בזק, הנמשכים עשר דקות כל מחצית,
חשוב לפעמים יותר מאשר היכולת הטכנית.
המזל שחק לקבוצת מכבי תל־אביב, שגברה
על הגמנסיה העברית 2 : 3לאחר שהמשחק
בזמנו החוקי נסתיים .2 :2קבוצה זו זכתה
בהגרלה, עלתה למשחק הגמר, גברה גם על
האוניברסיטה — ,3 :4
האוניברסיטה העברית ערכה מפעל עם
שלושה גביעים, חלקה אותם בין מכבי תל־אביב,
הפועל ירושלים, בית הספר תיבין,
בית הכרם.

מצליחה גם היא

העולם הזה״ ,מס׳ 709

חידון בלש ׳ מ 4

מאת סיליפט ־ ארי
׳ ,,אפשר לתפוס כל רוצח וגנב בעזרת שגיאה קטנה במעשיו״ ,אמר
ידיד -החוקר. ישבנו בבית־קפה ברחוב הירקון, התוכחנו על הנושא
הנצחי: הקיים פשע ״מושלם״ ,שאינו משאיר אחריו עקבות שיביאו
לגילויו?
לפתע צילצל הטלפון. המלצר קרא לידידי. כעבור רגע חזר, משך
בכתפיו .״אתה רוצה ללוות אותי?״ שאל .״עניו שיגרתי. גולדברג
משדרות רוטשילד איבד את עצמו לדעת״.
״גולדברג?״ ,תמהתי. ידעתי שהוא עשיר כקורח, הרויח הון בעסקי
זהב מפוקפקים.
הגענו במכונית המשטרה לביתו בן הקומה של גולדברג.
סמל משטרה הראה לנו את החדר, בו אירע המקרה, לפני פחות
מרבע שעה. בחדר העבודה היתר, מוטלת גופתו של אדם בשלולית של
דם, לרגלי ארון ספרים. ביד ידיו היה מונח אקדח פרבלום( .תמונה .)1
ידידי הרים אותו בזהירות. הריח. לא היה ספק: הכדור שהרג את האיש
נורה מהפרבלום.
בחדר השני ישבו בני משפחתו של המת — אשתו, בנו, בתו —
מזועזעים. ידידי פנה תחילה לבת .״היכן היית בשעת המקרה?״
״ישבתי בחדרי וקראתי החלה לספר. ידידי ביקשה לעבור
לחדרה, לשבת באותו מקום ובאותה צורה שישבה אותה שעה (תמונה .)2

״קראתי בספר אנגלי״ ,המשיכה ,״האזנתי כל הזמן לרדיו. המוסיקה היתה רועשת״.
״זה הכל?״ חקר ידידי.
״מה אני יכולה להגיד? עבודתי היתד, קשה. ישבתי בכסא. לפתע שמעתי התפוצצות.
הסתכלתי החוצה ולא רא־תי דבר. נכנסתי לחדרו של אבי וראיתיו מוטל על הארץ• האקדח היה
מונח על הארץ, כמו עכשיו
ידידי נגש אל הבן .״האם אקדח זה הוא שלך?״ חקר .״כן, אדוני!״ ענה, הובילנו אל
המקום בו ישב (תמונה .)3
״באיזה אופן הגיע לידי אביך?״
״אין לי כל מושג ...זה חודש ימים ^ טיפלתי בו...״
לבסוף חקר ידידי את האם, בייש אותה אגמוד באותו מקום, בו עמדה בשעת המקרה
(תמונה .)4״הייתי כל הזמן במטבה״ ,אמרה .״שטפתי את הכלים. כשיצאתי מחדרו, ישב בעלי
בכורסתו, קרא עתון. הוא אהב לן יות לבדי. בתי יזע ה בחדרה, אמרה שתאכל מאוחר יותר.
דומני שנם בני היה בחדרו. לפו*(! שמעתי יריד. מהרתי לחדר בעלי, מצאתיו מוטל על הארץ.
בתי כבר היתה לידו, בכתה. כעבו ^ רגע בו^גם מ ^וטלפן למשטרה. בעלי המסכן איבד עצמו
לדעת.״ ״האם היה חולה?״ שאל
״כן, הוא היה מדוכא מאד. בזמך האחרון סבל כאבים נוראים.״
״תודה״ ,אמר ידידי. הוא הפנה אות־ הצדה .״אין ספק, היה כאן רצח״ ,אמר לי בקול נמוך.
״אחד מהם שיקר, ובזאת גילה לי את ה כ ^ ^

כיצד הגיע החוקר למסקנה^)*קרא שנית כעיון את הכתוב, התכונן
היטב כתמונות. אם תגלה כיצד ידע החוקר את הדבר, רשום את תגליתך
ושלח אותה עד יום 10.6.51ל מ 5ממהעולם הזה, ת.ד , 136 .רחוב
לילינבלום ,12 תל אביכ, כצירוף ז התלוש הכא. על המעטפה נא לסמן :״חידון
כלשי מס1 בין בעלי הפתרונות הנכונים תוגדל טיסה לאילת.
תלוש

לחידון כלשי מס1 .

השם:
הכתובת
המקצוע