גליון 710 מתאריך 7 ביוני 1951

העורר:
העולם הזר!

נזכתב־ם

וווי• *בנד•

עורר משנה:
צרם המערכת:

9ל יכ

כח ן

״מנשה היה שם״
ונודר גרא פי:

סקסיס סלומון

השבועון המצויר
לאינפורמציה

*1 31 1

עודר הסגנון:

המערכת והמנהרה:
רח־ לילינ בלי ם . 12 תל־אביב
ת. ד .136 .ד^סיו ׳*ניניו ^זידייא

ךיש

המערכת ! דב אייזז. מיכאל אלמז. יחיאל בשן, נינה ג ר.
נורית לביא. יפאל סלע. איתמר עילם. יעקב נליל

יעק ב

במו עיני
רכ-ם מל ביש-מזר

אשמן

1* ״ 1 3 1־ 1ן ץ: הייארד גורדון. מונסי ג׳ייקובס.
יירלניץ, סליס מנצור

דנה דינר* .אהרן

קראתי בהעולם הזה 708 את מכתבה של דבורה
קמניץ, והתפלאתי: נערה ישראלית (על כל כנים
עושה רושם כזה) .שאני משוכנע שאינה עושה
ולא כלום למעז נוער השכונות. אלא יודעת רק
לכתוב יפה, ואולי נם לשבת או לרקוד בבתי קפה.
או משהו דומה לזה. תהיה מבסוטה מזה. שהעולם
הזה עשה מפעל, צילם ופרסם נער שכונות כזה?
אולי יתן העולם הזה לדבורה, ולכל הנערות
החמודות, שאיל להם מה לעשות, דרך לכעולה
למיקה המצב.

אביטל בן־בסים, ביה״ס כדורי

העולם הזה ישתדל.

בתוך ים המכתבים, השוטפים את שולח נות
המערכת, עורר בלבנו מכתב אחד הר הורים
נוקבים. כותבת הקוראה מרגלית,
חובשת מטבריה :
,,לעורכי העולם הזה — רב שלום י
אשה זקנה היתה מהלכת ביער. כשהיא נושאת
על נכה חבילת זרדים. כשעייפה מאד, נאנחה.
אמרה: אלי, מי יתז ובא. אלי מר המות ! והנה
ניצב לפניה המות. משראתה אותו הזקנה, אמרה
אדוני מר המות, קראתיך לעזור לי
בחפזה :
נזכרתי בבדיחה ישנה זו, לאחר שקראתי את
לשאת את הזרדים.
דברי העורך לקורא בהעולם הזה 706 השד
לא נעים עלה בלבי: האם הפכתם אתעדרכם,
לאחר הלקח שקבלתם עם אספקת הניר? לבל
הקוראים ידועה יפה מלחמתכם במשרדי הממ שלה
להשגת הניר ; עמדתם בתוקף ובגלוי על
דרישותיכם הצודקות, ולבסוף השנתם את שלבם.
אך נראה, שהילדים ראו, שבכל זאת לא כדאי
להיות ברוגז. ה״אבא״ או מר: רוצים ניר? תהיו
•ילדים טובים, תאמרו שאבא הוא בסדר. אני
משערת, שהאיום לא נעם לכם ביותר, ואמנם
קפצתם על ההזדמנות שבאה• לידכם. לפתע פתאם
הממשלה, הכנסת, המ דינה
הם בסדר נמור.
״אמנם מדינה עניה
אנחנו. אך כל עוד
יש כסף לקרייזלרים,
כל עוד נוסעים השלי חים,
כל עוד מוציאים
רבבות לירות על טכ סים
מפוארים להאדרת
שם המדינה, מי יקום
ויעז לאמר: אין לנו
כסף לפרנס את אותם
אשר שלמי את המ היר״
— האם מוכרות
לכם שורות אלה? אני
יכולה להזכיר לכם :
היה זה במאמר העורך
עצמו ״תודת האומה—
איה״ .זה בנוגע לשי קום
משפחות חללים.
האם צריך לעורר את
זכרונכם בנוגע למצב
שיקום הנכים ; על ה החינוך בשטח מצב
(״פרשה
זו מעידה על
התנונות נוברת והולכת
של מערכת החינוך. ה חינוך
התיכוני העבר׳
פושט את הרגל״ —
זוכרים את דברכם?)
על המצב בבתי הסוהר
ובו׳ ובו׳ .שלא להביא בחשבון את המדיניות
הכלכלית והפוליטית, שכמעט בכל נליון שלכם,
שיצא עד כה, הראיתם את השגיאות הרבות בשט חים
אלה.
ודאי ברור לכם, שרוקה הדברים הבקורת־ים,
שהבאתם על המוסדות והדברים השליליים על
השלטון, היוו אחת הסיבות העיקריות להצלחת
העתון. שנם די והותר עתונים, במדינה ז! ,יזיז־ריסים
על נם את הממשלה. וכשבאתם אתם, עם
שמחנו שקם
דבריכם הנלויים, נשמנו לרוחה;
גוף, המתריע על הדברים השליליים במדינה, השואף

לתיקונים.
ולפתע אילו סלים אל לנו להאשים את
המדינה. יהא בסדר אל לנו להאשים נם את
הממשלה״ .האם שכחתם כבר את השער ״מא שים״?
איסר ברסקי, המופיע בסיפור הממותק,
שנכתב על ידכם באותו נליון, אומר שהיה כדאי.
קל לשים את הדברים האלה בפי אדם שאיננו.
האם נם כל אותם חיילים משוחררים, המיחלים
להיתרי יציאה אומרים שכדאי? —
תמיד הערצתי את דבריכם הקצרים והקולעים.
וכשהייתי קוראת אותם, הייתי חושבת ; דברים
כדרבנות ! אבל נראה שהדרבנות שלכם נשתפשפו,
ומצער לחשוב, שרוקה הממשלה שפשפה אותם.
אינני כותבת את דברי מתוך טינה אישית
כלשהי, ואין לי סיבה פרטית בנללה אוכל להת מרמר
על סדרי המדינה — רוקה משום כד אני
יכולה לשפוט באופו אוביקטיבי, ואני יודעת,
כי יש עוד כל כך הרבה דברים הדורשים תקזן.
מה הספורים האלה על ״מסורת״ המדינה ומצפון
אזרחיה( .ממתי ההל העולם הזה להטיף מוסר לקור אים)?
למזלי, איש לא נפל ממשפחתנו במלחמת
השחרור (אני עצמי תילת משוחררת מחטיבת
פלמ״ח) ,ולא היינו צריכים, למזלנו, להזדקק לעזרת
המוסדות. טבעי הדבר, כי מחשבתי הראשויה,
משקראתי את דבריכם היתה — ״הם נכנעו, מנסים
להשלים״.

דאגתה של מרגלית, בנוגע לניר, אינה
מוצדקת: המצב לא רק שלא השתפר, הוא
הורע בהרבה. המזימה הנוכחית של הפקידות
הממשלתית, שנכשלה כשלון מחפיר בהב טחת
הניר, להוריד את מכסת הניר לשבועו־נים,
עד כדי 40 מגודלם המקורי יצרה
מצב, שלא היתד, כדוגמתו בחומרה — גם
בשנה האחרונה.

נסיונם של חוגים מסויימים בממשלה לדכא
את העתון הבלתי־תלוי באמצעים מוסוים, לפי
הדוגמה הארגנטינית הידועה, לא נחלש במ אומה.
העולם הזה לא התחבב על חוגים אלה,
גם אחרי המאמר, שהרגיז כל כך את הקורא
מרגלית.
אולם לעצם הענין: אפשר להפוך את הפת גם
המפורסם, לאמר ״כיושבי עיר, כן רא־שיה״.אין
ספק, שהמשטר שנוצר בישוב, מאז
תום מלחמת העצמאות, על כל מפלגות הקוא ליציה
והאופוזיציה שלו, הרס באופן שיטתי
את רוח ההתנדבות, שציינה את מהפכת־הנוער
בימי כובע־הגרב. אולם אין להאשים
בכך איש אחד, גם לא מפלגה אחת.
במלים אחרות — לוא היתר, רוח האדם
הפשוט, ובעיקר הצעיר הפשוט, אידיאליסטית,
כאשר היתד, בדצמבר ,1947 היתד, רוח זו
משנה את המצב במדינה, מטביעה את חותמה
על המדינה כולה.
עורכי עתון זה
שאלו את עצמם תוך
עשיית חשבון־הנפש שבלעדיו המתמיד,
לא היו יכולים לשאת
באחריות, באיזו מידה
רשאים הם לה טיח
האשמות בפני
״ראשי העיר״ ,בלא
לבוא בתביעות גם
אל ״יושביה״ .ד,ם לא
ירפו אף לרגע אחד
בתפקידם, לחשוף לי קויים,
למתוח ביקו רת
גלויה, נועזת. הם
לא יהססו לרכוש אי בתם
של מוסדות ו אישים
בביצוע תפ קידם

אולם ביקורת
זו תהיה עקרה ובל־תי־מוסרית,
אם לא
תעורר, באותה שעה, את חוש הביקורת העצמית
בלב הקורא, בלב האזרח הפשוט. הוא
האחראי האחרון לכל הנעשה במדינתו. איש
לא ישחרר אותו מאחריות זו. מ אין עמוד, המעורר ויכוח בין הקוראים,
כעמוד השער. אחרי כל גליון, מגיעים למע רכת
מכתבים, המהללים את טעמה; מכתבים
אחרים, הפוסלים אותו לחלוטין.
זה היה גם הדין לגבי שער העולם הזה
,689 בו הופיעה הפקידה שולמית גלבר,
בת ,20 חיילת קרבית לשעבר בנגב, אחת
הפקידות, המסורות ביותר במשרד שטיפל
במשפחות החללים.

אלכסנדר

שטינשנידרובסקי,

עפולה

כיאליק והספרדים
לפני כחצי שנה, בערד, פרסמתם בעתונכם
(העולם הזה ) 671 את רשמיו של שלום כהל,
בצרוף תמונות על הנושא: היש הפליה לרעת
הספרדים?
וכאל באה שאלתי: מיחסים למשורר הנערץ
ח. נ .ביאליק משפט לא נעים ביותר, שבו הוא
אומר :״אני שונא את הערבים. מפני שהם דומים
לספרדים״ .משפט זה מעורר לא פעם ויכוחים ביל
אנשי ׳שתי העדות, הספרדית והאשכנזית. ולפעמים
אפילו מסרבים ספרדים ללמוד את שירי ביאליק.
האם נבול הדבר שביאליק אמר משפט רנ״ל .־

עמרם, חיפה
אין ספק רב שביאליק, שהיה בעל ל שון
שנונה ותוקפנית מאד בחייו הפרטיים, אמר
את המשפט, אם כי אין הוכחה ל כן בכתב.

הגידמים מחאו כף
העולם הזה הוא עתול הדור, העולה בישוב —
זאת הוכחתם שוב ברשימתכם הקטנה על ניניו
(העולם הזה 708 בשנאתם העוורת לכל דבר
צעיר, שפכו המבקרים ״החשובים״ פירי: דופים
על ראש הבמאי הצעיר, ואילו אתם התיצבתם
לימינו. תמשיכו כד !

שחקן צעיר, תל

אביב

נמשיך.

החידון הבלשי
האם אתם צריכים. להעתיק את כל הרעיונות
הזולים של הג׳ורנלים האמריקאיים? הנגדל כאל
דור של פושעים?

חיה קוליץ, ירזשליט.
להיפך, דור של בלשים.
ובכל, אחרי אלפיים שנה, זכינו סוף סוף בחידול
בלשי עברי אמיתי. אם אלפי אנשים מוכנים
לשבור להם את הראש על כך, הרי זה מוכיח.
שנעשינו עם נורמלי.

בעל

ראש

יוחנן

דרון,

צפת

הרוצח.

האם

שבור?

ישבתי כל הלילה
המשטרה תקח אותי?

ותפסתי

דני גרעיני, תל אביב
זה תלוי, בתור בלש או פושע?

דם ושניים
חבריה, האם נשרו לכם השניים י בשני נליונות
לא קראתי בהעולם הזה אף התקפה הגונה אהת
על ממשלתנו ה ...מה ז הי איפה הדם?

יוסקו! מלמד,
השיניים י שנן — אולם
חייבו לנשוך לשם נשיכה.

!זל־אביב

מעולם לא הת

.ג׳ .כעודר
לרעתי ישנה דרך פשוטה מאד להזים את השמועה
האידיוטית, שנמכרתם לציונים הכלליים: תמנו
את ב׳ .נ׳ .עורך העולם הזה י

ישראל גינוסר, תל אביב

לפני זמן מה ערך האמריקאנער, עתון
אמריקאי־יהודי, תחרות־יופי לנערות •הודיות
בלתי־נשואות בארצות־הברית, קנדה, מקסיקו,
ישראל. השבוע נודעו התוצאות: שולמית
עומדת במקום הראשון בין המשתתפות ה ישראליות,
זכתה בפרס השני בתחרות. יהו דיה
אמריקאית, שזכתה בפרס הראשון, תבקר
בקרוב בארץ על חשבון העתון, ואילו שול מית
תבקר באמריקה.
פרט מוזר: בחרה בשולמית אשה, שהו פיעה
גם היא בשער העולם הזה. שושנה
דמארי (שער העולם הזה ) 660 היתה אהת
משלושת השופטים: שני האחרים: ליאו
פולד, שחקנית־ד,קולנוע היהודית מלי פיקון.

הקורא ארנון מילר, נשר, חיפה
זוכה בפרס של 1ל״י(ובהצדעה)

ערכי עברי
בהעולם הזה 702 ישנם מספר תצלומים של
מתאגרם ים צעירים. התמונה הראשונה מימיו, יוסף
ריאב. תואר כעולה חדש ממרוקו ; אבקש להעיר
שהפרצוף הזה מוכר לי כערבי, שלא מזמז ראיתיו
בחיפה. ולא כיהודי.
אני רואה צוי ד לכתוב לכם בקשר לזה, כי
העניו רציני מאד ; ישנם ביז שכנינו, אויבינו
מאתמול ואויבינו בכוח לתקופה בלתי ידועה בע מיר•
כאלה המציגים עצמם כיהודים עולים חדשים
מארצות המזרח.

מנחים עיני, חיפה
אין העולם הזה סבור, כי נטייתם של ערביי
ישראל להתבולל בין האזרחים העבריים היא
שלילית.

כמו עיני
בהעולם הזה 705 נפלה טעות מצערת. המקרה
של העכבר המת לא קרה בשוק מאה שערים, כי
אם במקום אחר בעיר. בעלי חנויות הממתקים
בשוק מאה שערים. בפרט מר אפריים פתחי, מר
רבזי. מנשה פתחי חפים מפשע: הסליחה עמם.

יחזקאל חנון,

ירו שלי ם

גם עם העכבר.
בהעולם הזה 703 הופיעה תמונת השער של
ילדה בניל . 15 ששמה פזית בז־ארצי. פזית אומרת
לדבריכם: אלמד רק עד המחלקה השישית, אחר כך
עלי לעזוב מחוסר אמצעים. העולם הזה אשם בכך,
שצעירות אשר הקולנוע, הריקוד, השהיה, הציור
וכו׳ מושך אותן, נוטשות את בתי הספר בכיתות
הנמוכות, מקדישות את זמנן היקר לבילבול מוח.

אלן רמפל, תל;אביב
אין זה מקרה נדיר, שנער או נערה נאל צים
לנטוש את בית הספר מחוסר אמצעים.
אין להחליף בעיה כאובה זו ברצונם של בשטחים צעירים לחפש לעצמם קאריירה
אמנותיים.

:ייטראליות
בהעולם הזה 707 אתם מוכיחים לקורא מישה
קמפינסקי, שאתם נייטארליים במאבק בין המערב
והקומוניזם. האם אתם סבורים, שאפשר להיות
נייטראליים ב,,סבסוד״ בין רוצח ונרצח, בין מכבי־אש
ומציתים? הגיעה השעה, שהעולם הזה יסיר
את המסווה מעל פני המפלצת הקומוניסטית, עם
כל התחסדותה, שאיפתה ל״שלום״ ו״לאחוות עמים״
(כבית הסוהר של סטלין).

שמואל רוזנקראנץ, תל־אביב
העולם הזה אינו ״נייטראלי׳ /הוא מתנגד
לשיעבוד המדינה (והמרחב) לשני הלויתנים
גם יחד• הוא ישתדל להסיר מסוות מפרצופי
כל ה״מפלצות״ במזרח ומערב.

שועלי הביליארד
אריאלה צדקר מתפלאת (העולם הזה ) 708 עד
הנוער במועדון הביליארד, שרץ להציל את הטייס
ביום העצמאות. מכיוון ששמעתי מפי רבים הערות
ודעות רעות על ה״פושעים הביליארדיים״ ,עלי
לציין, את אשר ראתה הקוראה צוקר אינו המעשה
הטוב היהיר של בהורים אלה. רובם ככולם שרתו
בצה׳׳ל בזמנים הגרועים ביותר, ואצל רובם אין
הביליארד. אלא שעה של בילוי. בטוחני שרפורטג־ה
עליהם תנלה פרצופים (לא *פלים) ,אפילו משועלי
שמשון וחטיבות הננב.

עתה הגיע אלינו אישור מוזר, שהמערכת
אינה יחידה בבחירתה.

האחראי: אורי אבנרי /המו״ל: העולם הזד, בע״מ /דפוס ישראל בע״מ, ת״א (ע״י גשר
רידינג) /משרד הדפום: רחוב יהודה הלוי ,21ת״א, טלפון / 67899 הפצה :״פלס״ בע״מ.

קראתי את הרפורטנ׳ה, אשר במרכזה עמדה
דמותו של ילד, שביחוד בלטו נעליו אשר ״פתדזו
את פיהם״ .רחמנות פגעה בלבי למראהו, כאשר
נזכרתי, שאם יתל נעלים אלה לסנדלר, יתקיל להם
סוליות מצמיגים של מכוניות. והילד יהלד ״על
גלגלים״ ,וישאיר אחריו סימני מכונית. דבר כזה
קרה לי. הייתי מוכרח להזהר מפנצ׳רים, וכעבור
שבועיים הייתי מתחרהו של מנשה.

במחנה צבאי חינו אנשי עתודות,
שאך זה הגיעו לחודש האמונים,
לקבלתם ולמיונם. בחך ר היתה המי לה,
קולות, צחוק ורעש.
לפתע ובנס רב־סמל המחנה, הסת כל
בזעף ורעם :״תסתמו את הפה !״.
אמר לו אחד מהנוכחים :״שמע,
וזבר, אין אנו עדיין חיילים, וחובת
המשמעת הצב אית
אינה חלה
עלינו״.
״מרגע שנכנס תם
לתחום המח נה,
הנכם חיילים,
זחלה, .עליכם חו בת
המשמעת ה צבאית״
,צרח ה רב
סמל — ״ברור? !״
״אם כך״ ,ענה אותו בחור, והוציא
בנחת סימני דרגה של סגן — ״הצדע,
כשאתה פונה אלי !״

מוניה שפירא, תל אביב
התרגלו לחטוף כדורים, מה?

רדתי, רותי
רציתי להפנות את תשומת לבו ש? דוש, שו א
יתז לרותי לישון עם ענילים (העולם הזה 708
זה נורא לא נוח.

העורך אינו מוכן להחיליף את תפקידו.

דיתה ספיר, חיפה
רוחי לא רצתה להתפשט בנוכחותו של
דוש, הסירה את העגילים רק אחרי שגמר את
הציור.

ה ( 11 11ף
השער הזד, הוא תוצאה של ויכוח.
אמר הצלם: נמאס לראות בני־אדם, הגיעה השעה להראות שוב חיה סימפטית. למשל
כלב.
אמרו חבריו: היהודים ידועים כשונאי חיות׳ ביהוד כשונאי כלבים. איש לא יקנה
עתון, שעל שערו פרצוף של כלב.
לא ויתרו שני הצדדים, עד שהגיעו לפשרה: השער יראה כלב שאינו כלב אמתי 1
כלומר, ישביע את רצונם של הפרו־כלבים והאנטי־כלבים, כאחד.
צילי ואנג, המימיקאית והרקדנית ההולנדית, איפשרה הגשמתו של רעיון זה• מדוע היא
מפהקת? כלב מי שאינו מעז לפהק, כשמצלמים אותו.

העולם הזה״ ,מס׳ 710

הפיק תועלת לעצמם מניצול ארצם.
הבוגד האחרון בסידרה זו, נאמר להם, היה ראש ה ממשלה
עלי רזמארא, שחוסל על ידי העם הזועם .״אנו
נפגין בפני העולם כולו כי רצוננו עז כי החלטתנו האחת
היא: הנפט האיראני לעם האיראני.״
ההמונים נהרו לרחובות הראשיים של טהראן, צוע קים
:״הנפט האיראני לעם האיראני. הלאה המנצל הזר.
הלאה הבוגדים החותמים אתו על הסכמים.״
אולם כאשר הגיעה השעה, כמקובל עד כה, שהמפגי נים
יתפזרו ויחזרו לבתיהם לאחר שהציגו את דרישו תיהם
בפני העולם, קמו נואמים חדשים, צצו סיסמאות
חדשות. הקהל שהפגין עד
אז בעד סידרה ראשונה של
סיסמאות, המשיך והפגין
בעד סידרה שניה: סיסמ אות
נפט, ניצול וחיסול בו גדים,
מהולות בדתיות קי צונית.
אין
דבר המלהיב מוסלמי
יותר מאשר פסוק בחרוזים
מן הקוראן. מי שיצעק ״לא
אילאה אילא אללה״ יעורר
תמיד תגובה נלהבת, פנאטית
כמעט, בקרב מאזיניו. לכו,
כאשר קמו הנואמים החד שים,
אנשי פדאיאן איסלאם,
אירגון הקנאים הדתיים ה קיצוניים,
והשמיעו את סיסמאותיהם בשם אללה, נהר
העם אחריהם בהתלהבות רבה, גדולה מזו שהראו בח זרם
על הצעקות אודות הנפט והאנגלים.
מהפכה ראשונה: אולם מה שמציין את פדאיא!
(אלה המוכנים להקריב עצמם עבור איסלאם) אינה רק
קיצוניותם הדתית אלא הארגון החילוני העומד מאחורי
העקרונות הדתיים. לארגון המאמינים זרוע מבצעת חזקה
הנושאת אקדחים באגרופה.
כאשר השאח מינה ממלא מקום לרזמארא, התערבו
הפדאיאן. הם הראו לשאח, למג׳ליס, לעם, לעולם הרחב

מאת

( סיסמאות יש היום שוק גדול באיראן.
כל מי שיש לו סיסמה יפה ומצלצלת
יכול לארגן הפגנת־עם אדירה אשר הדיה
יישמעו בכל רחבי העולם. מספיק שיע מוד
בקרן רחוב בטהראן, יניף דגל ירוק,
אדום או כחול —כל דגל שהוא — וישמיע
את סיסמתו. תהיה זו ״אין אלוהים בלעדי
אללה״ או ״הנפט של החברה האנגלית
הפך אדום כצבע דם בני איראן האצילים
שהאנגלים מצצו במשך דורות״ ,מיד ית־קהל
סביבו המון רב: פועלים בבגדי
עבודה, אינטליגנטים ממושקפים, פלאחים
שעזבו את אדמתם ועלו העירה לנסות
את מזלם. תוך דקות ספורות יתחילו
כולם לנענע ראשים, לנופף ידים, לצעוק
כי כך אמרו כל הזמן. סיסמת הנואם
אינה אלא הביטוי המדויק של רוחם.
תמיד נשנית ונשמעת הצעקה: איראן לבני איראן !
הנפט לאומה ! הלאמה או מתת ! מישהו פולט לאויר
המתוח סיסמה דתית — הקהל חוזר אחריו. אחר צועק
סיסמה קומוניסטית: יחי השלום, יחי סטלין, תחי האו מה
הסינית האמיצה. הקהל צועק אחריו: יחי, יחי, יחי.
פתאום נשמע קול חרישי, כקולו של תמה על חוצפתו
לדבר: אנו רוצים לחיות. תנו לנו את המגיע: לחם,
אדמה, עבודה. קול ההמון בוקע בעוצמה, כאילו היתד
זו הסיסמה הראשונה שההמונים הבינו: תנו לנו את
המגיע.
זהו קול העם האיראני.

אין הם המחליטים מתי לסיים את הפרשה. נואמיהם
צעקו ברחובות :״נוח להם לחסל את הענין. רוצים ש נשוב
לבתינו כדי שישובו לדרכיהם, לשותפות השפלה
עם חברת הנפט האנגלית.״
כדי להראות את יכולתם. רצחו את שר החינוך ה חדש.
הפגנות נמשכו, המשטרה התערבה. ואז נכנס הגו רם
השלישי: מפלגת טודה הבלתי־חוקית. העניו שהת חיל
כתכסיס פוליטי פנימי, שמטרתו היתד, למנוע רפור מות
ולסחוט יותר כסף מחברת הנפט, הפך פתאום למרד

בין הטנס הסובייטי
הניצב מצפון וא1ית
המשחית הבריטית
מדרום. מתב של ת
הכרעה אורלית

קולו של עם עבדים,
מעונה ומדוכא,
אילם בסבלו, אשר
נוכח פתאום לדעת
כי יש לו קול, והוא
משמיע את קולו ב הדרת
קודש, כמי ש לא
התרגל לפלא ה גדול
— הוא, העם
הפשוט: פלאחים מ רודים
ואכולי מח לות,
פועלים לבושי
סחבות ׳ורזי פנים —
יכול לדרוש את ה מגיע
לו. המשטרה
העומדת מן הצד אינה מעיזה להתערב.
נפט ודתיות קיצונית: תחילה אורגנו כל ה הפגנות
סביב בעית הנפט. באו נואמים נלהבים ומלהי בים
שנאמו על אוצרות איראן העצומים, המנוצלים לטובת
הזרים בלבד. להמונים שהתקהלו סביבם סופר
כיצד במשך שנים רבות זרם הון עצום לכיסי האנגלים,
בזמן שהעם האיראני חי בתנאים תת־אנושיים ; כיצד
פוליטיקאים ובוגדים שיחקו את מישחק הזרים כדי ל

ההמון. הוא בעל האחוזות מעונין להשקיט את
הקהל לפני שירחיק לכת, לפני שיעמוד על תביעותיו גם
כלפי האפנדים יושבי־המג׳לים. מוטב סכסוך עם האנ גלים
מאשר ממשלה של סודה הקומוניסטית. מוטב לשבת
במג׳ליס הקיים בחסדי הקהל מאשר לא לשבת שם
בכלל.
מישחק רציני: במרחב כולו רוכזה תשומת הלב
על איראן. תחילה קמו נכבדים, המדברים בשם העם,
בבתי־נבחרים בעיראק ומצרים, תבעו גם הם הלאמת
הנפט ותעלת הסואץ. אך קולות אלה נשתתקו חיש מהר.
סיסמת ההלאמה חמה ומושכת — מבריקה כמו אש, אך
עם אש — מסוכן ל שחק.

עוד דובר בפרא־זות
נבובות, הכרזות ו מאבקים
באולמות בית
הנבחרים או באסיפות
פומביות, קסם הרעיון.
אולם משנוכחו לדעת
כי הדבר עלול גם למ צוא
חן בעיני ההמונים
עצמם, שההמונים ירצו
גם להשתתף במישחק
ברצינות ולהציע כמה
תביעות משלהם — נש תתקו.

אם באמת יזרמו
הרווחים העצומים מזכיונות הנפט והתעלה לכיסי העם,
יהיו הם, האפנדים הנכבדים, המפסידים הגדולים. הם
העדיפו למצוא התעסקות אחרת להמונים, להסיח את
תשומת לבם מן הנעשה באיראן. הם חושבים כי הדוג מה
האיראנית אינה בריאה בשבילם, כי מספיקה מהפכה
אחת במרחב.
אולם, הצד המעונין השני — האנגלים — לא חשב
להבליג, לעמוד מן הצד בזמן שנתח נכבד מרכושו נלקה
ממנו.
תחילה, בחשבם כי לפניהם עומד ענין של מה־בכך,
פנטסיה בת־רגע, סערה ככל הסערות
הרבות העוברות על המרחב ושוככית
באותה הפתאומיות שבה קמו.
אולם משנוכחו לדעת כי הענין הפעם
יותר רציני, החלו מדברים בטון אחר,
איימו בסנקציות כלכליות, פעולות צב איות•
המג׳ליס לא נרתע — כי פחד
יותר מן העם מאשר מן האנגלים.
אולם, לאט־לאט, בצורה נסתרת וב־השמיעה
נאומים קיצוניים נגד האנגלים,
החלה ממשלת טהראן לשנות את עמדתה
בדבר ההלאמה. באותו זמן שהועדה המ יוחדת
הגבירה את פעילותה, נשלחה הז מנה
לאנגלים להשתתף בעבודת הלאמה.
והאנגלים נענו. מומחיהם הגיעו לטהראן
לעזור לממשלה — במה י
לזה איש לא ענה. אך בלונדון נפוצו
השמועות: הוטבו סיכויים להסתדר עם
האיראנים. וברחובות טהראן
נשמעו הסיסמאות: לא ני תן
שיכשילונו.
והלהבות שהודלקו במרס,
ממשיכים לבעור.

לאומי, למהפכת המונים.
תגרות ידים,
שביתות־ענק,
הפגנות והפגנות־נגד. לא נשארה
פינה באיראן בה לא התקומם
העם לדרוש את חיסול הזכיון —
והמגיע להם מידי מושליהם.
היתד, זאת המהפכה הראשונה
במרחב.

הקהל ויושבי-המג׳ליס :

ללא כל התחשבות בתוצאות, ח דרישותיהם.
זרו
ההמונים על
״זוהי אומה שלמה המאבדת עצ מה
לדעת״ ,הכריזו הדיפלומטים
הזרים ״דרך זו תביא להתער בות
מזויינת וחלוקת הארץ״.
״זהו עם הנאבק על חרותו״,
רעמו הנואמים ברחובות•
להפגנות־האנגלים,
הרגילים
רחוב של קהיר ובגדאד, ניסו את הפתרון המקובל:
הנחיתו פלוגות מלחים בעבדאן. אך דם ההרוגים לא
הבהיל את ההמון, שפרץ את כבליו. הוא ימשיך עד ש ישיג
את מטרתו מן האנגלים — ומד,איראנים.
מוחמד מוסאדק, ראש הממשלה החדש, שנבחר על־ידי
המג׳ליס כפשרה עם ההמונים, חסר־אונים, הראה
סימני התפייסות עם האנגלים, נבהל מתגובת הקהל, חזר
להגשים את החלטות ההלאמה. אולי יצליח בכך להרגיע

באיראן, בל ילד יודע את האגדה העתיקה
המספרת כיצד, כזמן בריאת העולם
חיפש האלוהים טבור שמסביבו יקים את
העולם. הוא השב היטב, עד אשר החליט
לקחת את פרם ומסביבה ברא את העולם.
היום עוד יושבת איראן, בת 17 מיליון
התושבים, כאותו מקום: מצפון משתרעת
כרית המועצות ; ממזרח: פאקיסטאן ואפ-
גאניפטאן ; ממערב: תורביה ועיראק. מדרום,
מעבר למפרץ הפרסי, מזדקרים מגדלי
הנפט מתוך מדבריות סעודיה.
מצבה זה, מקנה לאיראן חשיבות בעלת
ערך מפוקפק לתושביה. היא משחקת, כזירה
הבינלאומית, את תפקיד המהל ששני הצדדים
אוחזים בו, בל איש כקצה, כדי להבות
את יריבו. האיראנים עצמם אינם אוהבים
מושג זה, הם מבכרים לתאר את ארצם
כצורה אחרת, דיפלומטית, עדינה יו ת ר:
גשר בין שני עולמות.
הם יודעים בי אם המזרח ירצה להתקיף
את המערב, יש לו דרך אחת המובילה

עוד לפני הספירה הנוצרית, היתה פרם
מרכז העולם. עמים גדולים ורכים השתלטו
עליה, נערכו כה לכיבוש העולם. אחרי כל
השתלטות נשר נתח מן הגוף הגדול.
כשנת ,1828 נאלצה פרם למסור הכל
*רץ בצפון לרוסיה. מיד ניתקו האנגלי*
חלק כמזרח פרם, הקימו את אפגאניסטאן,
מדינת בוכות. באשר נתגלה נפט כשנת
,1907 גברה ההתחרות כין אנגליה ורוסיה.
הולקה הארץ לשני אזורי השפעה ובשנות
מלחמת העולם הראשונה חנו צבאות
שתי המעצמות כאזורים אלה. עם תום המלחמה
פונו הצבאות, איראן נתקבלה כחברה
עצמאית של חבר הלאומים.
עצמאות סמלית זו התקימה עד 1941
באשר רוסיה ואנגליה האשימו את רזא
שאח, קיסר איראן, כאהדה לנאצים. השאח
הוגלה, שוב פלשו שני הצבאות לאיראן.
בנובמבר נערכה בטהראן פגישה של
סטאלין, רוזוולט וצ׳רצ׳יל, שכה הוחלט על
עניני מלחמה ושלום. כין היתר החליטו כי
אחרי המהמה, יפנו שני הצבאות את הארץ.

עם חיסול ״הענין האזרכאיג׳אני״ התחילה
תקופה של שקט יחסי באיראן. אחרי שהשאח
נעדר משך זמן רב ממחשבות נתיניו -בניגוד
למקובל כארצות המזרח -החל שוב להיות נושא
לשיחות-רחוב ורכילות.
בארץ השתררה ההרגשה בי המצב חזר לתיקונו
ובי אפשר לתכנן תבניות ולעשות הישובים
לעתיד יציב. במשך זמן מה חשכו בי אמריקה
תגיש עזרה כלכלית וצבאית נרחבת. כאשר עכרו
חודשים ושנים ודולארים אמריקאיים טרם הופיעו,
הממשלה החליטה ליצב את מעמד איראן בלעדיהם
היא ביטלה את הרשות שניתנה לאמריקאים
לשדר מאיראן, חתמה על הסכם מסחרי מקיף עם
רוסיה. איראן תהיה ניטרלית, וניטרליות זו תביא
עושר ושגשוג בלבלי.
איראן החליטה בי לא בדאי לה להיגרר למערב,
בי הסכנה הקומוניסטית חלפה עם דיכוי המרד
האזרבאיג׳אני.
טקס נישואיו השניים של השאח לסוראיה
היפה היה ביטוי מפואר להרגשה זו של בטחון
ונחת. קהל אורחים של אלפים חגג כארמון ורבבות
אזרחי טהראן טעמו מכיכודיו של השאח.

חתחדה

פתאום החלה המלה ״נפט״ לתפוס מקום
גדול והולך כעתונות ובויכוחים כמג׳לים.
רזמארא יחד עם זאת, הוא שידל את השאח
מבוסס על ״תוכנית שבע השנים״ לביצוע
שינויים מרחיקי לכת בחיי הפלאחים המרודים,
הביא בפני המג׳לס נוסח של הסכם
חדש עם חברת הנפט האנגלו-איראנית.
לפי הסבם זה תעלה החכרה האנגלית
את שיעור תשלומיה לממשלת איראן. ת״ט-
לומים אלה היו צריכים להוות יסוד תוכנית
רזמארא. יחד עם זאת, הוא שידל את השאח
לחלק את אדמותיו הנרחבות (אשר כללו
1000 בפרים ואובלוסיה של 250 אלף< לפלא-
חים היושבים עליה.
..הדבר הבהיל את חברי המג׳ליס, אשר
רובם המכריע בעלי קרקעות. הם חששו

מאותו רגע השתררה הפקרות מוחלטת
באיראן. חברי המג׳ליס, שרצו להצדיק את
חיסול רזמארא, העכירו החלטה להלאים את
תעשיית הנפט, ניהלו בל הזמן תעמולה
קיצונית נגד החכרה האנגלית.
הפגנות סוערות, שכיתות, התפרצויות,
מעשי אלימות רדפו זה את זה. צעירים רצחו
כשם אללה, האיסלאם, הקומוניזם, הצדק.
שוטרים נורו כרחובות, מפגינים נעצרו,
נשפטו, הוצאו להורג. הכל במהירות מסחררת.
קול ההמונים הסוערים מילא את רחבי
הארץ, חברי המג׳ליס נשתתקו -הרסן נשמט
מידיהם.
מושליה האמיתיים של איראן שוב לא
היו בעלי האחוזות המושחתים. העם שהוסת
נגד המנצלים הזרים לא רצה לשוב לביתו
לפי פקודה. הוא לא הכיר יותר כסמכות
מנהיגיו לתת לו פקודות ...
״אנו נצעד כדרכנו זו עד תומה !״ החליטו.
״תהיה זו הדרך לחרות או לאבדון״ .הפגנות
הרחוב נטעו כלבם את הרגש המשבר כי
גורלם בידיהם והם יהיו הקובעים.

במלחמה האכזרית נגד מליוני הפולשים הנאצים׳
הוציאה כרית המועצות את כל אשר היה
לה כרזרבה. בדי להמשיך במערכה כהצלחה,
נזדקקה לתגבורת -כעיקר ציוד.
שיירות של מאות אניות מסע, טעונות נשק,
אוכל, ציוד יצאו בקביעות מנמלי אמריקה למורי-
מנפק שבצפון רוסיה. אך בדרך ארכו להן להקות
הצוללות הנאציות. השיירות הגיעו לתעודתן אחרי
אבירות כבדות. היתה דרושה דרך אחרת להעברת
האספקה לרוסיה.
נבחרה איראן.
נסלל בביש מנמלי חוך המפרץ הפרסי, דרך
ההרים הגבוהים, לגבול הרוסי כצפון. מליוניס
טונות של ציוד, מכונות, נשק עכרו את הגשר
האיראני כדרכם מן היריב המערבי ליריב המזרחי
שהזדמנו אז, כמקרה, כמחנה אחד.
מכוניות משא בכרות, נהוגות כידי חיילים
אמריקאים עכרו ללא הרך ככביש.
אזורי ההשפעה בוטלו והארץ נפתחה לרווחה
בפני שני הצדדים. אך האיראנים לא שמחו: הם
ידעו בי אם שני האויבים מסכימים, זה רע
כיטכילם.

איש ה ב רז ל

רפובליק ה עממית

כאשר סכנת המרד באזרכאיג׳אן הגיעה
לשיאה וכס מלכותו של השאח נזדעזע, העלה
את עלי רזמארא, אהד מידידיו הקרובים,
מדרגת מפקד חטיבה לדרגת ראש המטה
הכללי •טל הצבא האיראני
רזמארא, אשר מינויו זה עשה אותו לצעיר
שבין ראשי צבאות העולם !מלבד יגאל
ידין; ,קיבל את חינוכו הצבאי במכללת שן-
סיר הצרפתית, הוא הבנים רוה תקיפה ומרץ
רב לשורות הצבא הנלחם כהרי אזרבאי-
ג׳אן, העמיד את סדרי ההספקה הצולעים של
הצבא על רגליו, קנה ציוד מעודפי הצבא
האמריקאי, נהג בקציניו הכלתי-יעילים באותה
תקיפות שנהג כמורדים האזרכאיג׳אנים
הפרועים.
כאשר דוכא המרד וחוסלה הרפובליקה
העממית האזרכאיג׳אנית, בכר היה רזמארא
גיבור לאומי, שדבש לו טס ב״אייט הברזל״.
חיטאה שנתריטם מהצלחת חכרו, מינה אותו
לתפקיד ראיט הממשלה, במקום גאואם סולטנה,
מדינאי ישיש, טבול בהליכות הפוליטיקה
האיראנית המושחתת.

רק נסתיימה האידיליה כין מזרח ומערב
ונדם קול התותחים -התחילה המלחמה
הקרה.
בין מהוז אזרכיג׳אן האיראני והרפובליקה
האזרביג׳אנית הסובייטית מפריד רק
נהר -אראס. האזרכאיג׳אנים החליטו בי
גבול זה אינו טבעי, אסור שיפריד כין כני
אותו עם. בשנת ״*-י*! התמרדו כשלטון המרכזי
של טהראן.
הרוסים לא התערבו כאופן גלוי, אולם
העממית שהוקמה באזרכאיג׳אן
נהגה 7פי קו סובייטי מובהק.
כמיטך חודשים רבים, הצליד! ,שבטיה ההרריים
להנחיל תבוסות ליחידות הצבא האיראני
שנשלחו לדכאם ולהחזירם תחת מרות
טהראן.
יחד עם השבטים, פעלו אוהדיהם הקומוניסטים,
חברי — .ג ת טורה -כפנים הארץ.
כמשך כמה חדשים •טררה דאגה חמורה
כי הממשלה המרכזית תתמוטט ושיווי
המשקל העדין, אשר נכנה כמשך שנים רכות,
יתערער.

התפת חו תז
אך ברחבי העולם, נראה הדבר באור אחר.
איראן מופיעה כחוליה כשרשרת ארובה, מהלך
אהד כתוך משחק טל •טה-מט, חלק של תבנית
המקיפה את העולם כולו.
אם האנגלים ייטלהו צבא לאיראן, יעשו הרוסים
אותו הדבר -ואיראן שוב תהיה מחולקת. ע״י
בך יבצרו הרוסים קו חדש, יפסחו בקלות על שטה
הררי שקשה היה לעברו תוך לחימה. משם יוכלו
להיערך ואם תפרוץ מלחמה עולמית, תיפול מהלו־מתם
הראשונה ישר אל לב המרחב -אל שדות
הנפט של סעודיה ועירק. לפניהם תשתרע דרך
הפלישות המסורתית לאפגאניסטאן והודו.
אם לא ינחתו חיילים אנגליים באיראן, קיימים
בל הסיכויים •טהנפט -או לפחות הלק. ניכר
ממנו -יאבד למערב, אך הרוסים ישארו רחוק,
מעבר לערי הצפון, עד שהמערב ימצא אפשרות
להגן על בסיסיו בסעודיה, עירק ושאר ארצות
המרהב.
וככל החישובים האלה, אך צר אינו מתהשב
באיראן כגוך חי, המורכב ממיליוני כני אדם. בשבילם
זהו שם, קטע כמפה -כסיס להתקפה, או
גשר מעבר לאויב.

ב העם משח? אינד־אנים*
היה זה שבוע של ריאקציה.
השרב שכך. מזג אויר נוח, מתאים יותר
לחודש מרס מאשר לחודש יוני, השתרר
בארץ.
הפצצת־התעמולה של מסע בי. ג׳י. באמריקה,
באמצעות יומני הקולנוע וכתבות ה עורכים
המוטסים, פסקה• בי. ג׳י. נח על
אניתו, אזרחיו נחו מידיעות הנצחון. סיכום
ביניים: הצלחה תעמולתית רבתי לבי. ג׳י,.
בעיקר הודות ליומני הקולנוע. הצלחה מאכ זבת
מאד של ראש הממשלה: אף כי לחץ
את ידו של כל יהודי שהיה מוכן להגיש
צ׳יק לידו השניה, לא נמכר מספר ניכר של
אגרות החוב.

שהצטיינה עד כה בחבר־המנהיגים החזק
ביותר בין כל מפלגות המדינה, תצטרך לוותר
על דברים רבים מאד כדי להמנע מפילוג
הרסני.

כתוב: השולח: הועד לחקר התלמוד הי רושלמי
באמריקה, ניו יורק סיטי ,2ניו
יורק.

הכנסת

אלוה. סטל־ןועבדארלה
אגודת קומוניסטים ישראליים חרדים, מהו גי
נטורי קרתא — אין זו הלצה, גם אין זו
מפלגה חדשה המוקמת לקראת הבחירות.
מוצא צירוף מפלגתי משונה זה הוא —
ארצות־הברית ושם האגודה מתנוסס מעל אלפי
כרוזים (ניר לוקסוס, אותיות מאירות
עינים) המופצים במרכזי היהדות בארץ תגליתו
של קולומבוס, מקום שם מצויים כנראה
(על אף כל המגביות) עוד יהודים רבים הע לולים
לתרום כסף למען: העלאת 100 אלף
יהודים מברית המועצות לעבר הירדן מז רחה.

הבו!
לכ ם !
שעה שהלוח הלך והחסיר שבעה ימים נו ספים,
הותיר ששים ואחד יום לבחירות לכנ סת
השנייה, הלכה הכנסת הראשונה ושכחה
את המציאות, נתעלמה מהמצב המדיני המ סובך
בו נמצאת המדינה, מהמדרון בו מת דרדרת
כלכלתה, מתפקיד־הענקים שאינו מתמלא,
הנובע מקליטת אלף עולים, בריבם
חסרי־כל, ליום.
כאשר מיעוט מ־ 119ח״כי הכנסת (מקומו
של דוד רמז טרם נתפש, יועד לעסקן מפא״י,
איש עדות המזרח ושכונת התקווה בתל־אביב)
שלא יצאו לועידת מפ״ם בחיפה, הת־יעצות
פנימית של החזית הדתית והזכרת
חללי אצ״ל, התרכזו, אחר הודעת הממשלה,
המפתיעה בהתנדבותה, על-הרכבת ועדת חקי רה
לפרשת יגור, בדיון על כשלון ממשלת
ישראל באגם החולה וההצלחה, ניתנה דוגמה
בלתי־נעימה, צורמת־אוזן ודוחה של תעמו לת
הבחירות העתידה לשטוף את היישוב
בשמונת השבועות האחרונים לקיומה של
הכנסת.
כנסת של כנכות: עוד בשעת הצעתו
של מאיר דוד לוונשטין, סוחר שויצי ואיש
אגודת ישראל, שפרש מהחזית (כמחאה על
תגובתה השקטה ביחס למעצר הצעירים הד תיים)
לשחרר את ממלא מקום של הבטחון
(משה שרת) מתפקידו ולהעניש את האחראים
לעינויי הצעירים במחנה המעצר ביגור, הש תלמה
בכנסת אוירת בתי מחוקקים לפי נו סח
ארצות הלבנט, הבלקן ורפובליקות הבנ נות
באמריקה המרכזית.

תמונה זו של חברת פרנזאונט קושטה בכותרת הבאה: נציגי הצי הישראלי הראשון
מאז ימי שלמה המלך* מבקרים בפעם הראשונה בסטודיו של הוליבוד. על רקע הסרט
החדש של פרמאונט חמתו של העיט״ עומדים: הכוכב אלן לאד, מלזז־ראשון דן שבת,
סגן־חובל עקיבא פאגי, הצי הישראלי, ששהו בלוס־אנג׳לס לפי הזמנת צי ארצות־הברית.

גם ענין הקנאים הפך מטרגדיה כמעט לקו מדיה.
לכשהוצנו סיסמאות, קשרים ושאר
המצרכים של מחתרת הוליבודית, עלה חיוך
על שפתיהם של אלפי וותיקי המחתרת בארץ.
״משחקים אינדיאנים״ ,העיר אצל׳ניק וותיק.
קשה היה לו לאזך ח להבין שבגלל אינדיאנים
אלה היה צו 1ך להקים את כל המדינה על
רגליה.

מפלגות
נה־לין וטיטו־בגקין
באולם החיפאי עבר רחש כשהאיש מס 2
של העליה השניה, הכהן־הגדול של התנועה
החלוצית אחרי מות ברל כצנלסון, עלה לדוכן
הנואמים אחרי שתיקה של שנים. בימיי הטו בים
היה יצחק טבנקין נואם ארבע, שש וגם
שמונה שעות רצופות• הצירים של ועידת
מפ״ם שקעו בכסאותיהם, התכוננו לדרשה
ארוכה.
ה:איש הוותיק, לבן השער, לא נפל ממת־הריו
הצעירים. שבוע ימים אחדי ששרף את
הגשר האחרון למפא״י עם פילוג הקבוץ
המאוחד, היה ברור שהוא מוכן לפרוש גם
ממפ״ם, להשאר בבדידות מתמדת.
״טיטו־בניקין״ קראו לו, בלעג, אנשי
השומר־הצעיר, כשעמד על דעתו שאין להצ טרף
לקו הקומינפורם, שיש לשמור על עצ מאות
פוליטית במאבק הבינלאומי. אולם אם
אמנם יכול היה טבנקין לבטוח באהדתם של
ידידי מפ״ם בנקודה זו, הפסידה בנקודה
השניה — היחס לערבים.
״מה ההבדל בינו לבין בגין?״ שאל איש־קבוץ
שומר־צעירי בעמק. עיקר ההבדל היה
בניסוח. טבנקין דרש, למעשר״ לכבוש את
הירדן כדי ליצור שטח מחיה יהודי, גם לא
הבטיח שגורל הערבים במשולש יהיה שונה
מגורל אחיהם, הפליטים, משפלת החוף.
אולם מעבר לויכוחים העניניים עמדה עוב דה
פסיכולוגית. טבנקין, בעל העבר האישי
המפואר בהגשמה האישית, סרב לקבל^ורה
מפי מאיר יערי, שבא לארץ ״רק״ •עם העליד,
השלישית ; סרב שבעתיים לקבלה מפי ׳אדם
כמשה סנה, הציוני־הכללי העירוני שהצטר פותו
לאגף הסטאליני הקיצוני ביותר לא
הצליחה עד היום לרכוש לו אמון או כבוד
בשורות אנשי ה״הגשמה האישית״ .״סנה־לין״
,קראו לו, בלגלוג, אנשי ״טיטו־בנקין״.
כשסיים טבנקין את דבריו נראה כי מפ״ם,

אומרים הכרוזים הנה רכשנו באח רונה
בעבר הירדן שטח אדמה גדול, בסביבת
חרבות העיר העתיקה חשבון. כאן תותקן
הספקת מים מבריכות חשבון השופעות, ועל
קרקע זו אפשר־ יהיה גם להקים במהרה בני נים
ראשונים, כדי לארגן קיבוץ חרדים, אשר
יובאו בקרוב מברית המועצות.״
בעזרת פקידים, תוקם בעיר חשבון טחנת
קיטור ובית חרושת לאטריות (במקור ״לאק־שין
פאבריק״) ״שכן מן המודע הוא כי
בעבר הירדן מזרחה יש שדות בהם גדלה
החיטה המשובחת בתבל כולה.״
בניו יורק סיטי ייפתח בקרוב משרד של
״אגודת קומוניסטים ישראליים חרדים״ בו
ישווקו האטריות מעבר הירדן — וחלק הארי
מן הפדיון ישמש כדי לתמוך בקיבוץ היהו די
החדש ובישיבה בחשבון.
אטריות ותורה כעל-פה: בראש
פעולת ההתישבות החשובה הקדושה הזאת
ניצבת קבוצת קומוניסטים ישראליים חרדים
— ״בסיוע של אדמו״ר חסידי ידוע במושבו תינו״
(השם לא פורש) ואין זו אלא ראשית
פעולת ייסוד קבוצים יהודיים בעבר הירדן,
בין נחל יבוק לנחל ארנון.
״אגודת קומוניסטים ישראליים חרדים ה עולמית״
,מבטיח הכרוז ,״והיהדות התורנית
המאורגנת העצמאית, תקבע הכו (הקו וה
כוון לפתרון הבעיות והפרובלימות האקטו אליות
ברוח התורה הנצחית. תפקידים גדולים
והיסטוריים עומדים עתה לפנינו: אנו קור אים
לכל היראים והחרדים לדבר השם ותו רתו
להשתתף בהתייסדות הישיבה הגדולה
וה״לאקשין פאבריק*׳ בעיר חשבון העתיקה
בעבר הירדן מזרחה למען השם, תורתו, עמו
וארצו !
הואיל וסביבת חשבון יש בה יערות וש דות
; והתושבים טרודים כל היום בעבודתם
ואין סיפק בידם ללמוד תורה, על כן תיפתח
תחנת שידור, שתפיץ* תורה בעל פה. ניתנה
הסכמה מתחנות השידור הגדולות בארצות
הברית להעביר השידורים לאחינו בארה״ב.
כללו של דבר: תנו תרומות, העשיר ירבה
והדל אל ימעיט ! ״
כרוזים אלה נתקבלו בחיפה, ובנקודות שו נות
בארץ — לפי כתובת מודפסת ״אל ראש
הכפר ישראל״ .בצד האחורי של המעטפה
* אי־דיוק היסטורי — מלחמת הקנאים
ברומא היתה בחלקה מלחמה ימית. הרומ אים
המנצחים טבעו מטבעות־נצתון מיוחדים
שהראו את צי ישראל.

כאשר לוונשטין, הנרגש מלהט תביעתו,
ציין את ״הסכנה החמור״ הנשקפת למדינה
מהתעללות בעצורים, ניסו לתקן את תואר
השם, ללשון נקבה, כדרו ש: חמורה, אך
שלושת ח״כי מפא״י, השקטים דרך כלל,
בספסליהם האחוריים, כשהם מנמנמים או
מעיינים בירחון מצויר לפיתוח הגוף, התעו ררו
והביעו דעתם בסדר הבא :
אליהו הכרמלי :״זה נכון, חמור.״
יזהר סמילנסקי :״יאנאר* תם.״
חיים בן־אשר, ששכח את רמתו האינטלק טואלית,
ילידת גבעת־ברנר :״תם מאמסטך-

לאחר תלת־שיה זה נתערב מנחם ביגין :
״מה זה י איך מדברים כאן?״

מקם רוזן ,״הצעיר״
הסיק את המסקנה

גנרל ביגין, מוקיון: אחר שהצעתו
של לוונשטין, שנסתייעה בחמשה קולות
(לוונשטין גופו, רקנטי מחרות, ילין־מור, מי־קונים
וטובי) נפלה, חזרו לדיון בחולה, תוך
שמירה על רמה נמוכה ככל האפשר בשעת
חילופי הדברים :
אחר שאריה בהיר, איש מפא״י הבטיח
לביגין, כי ״מובן שאתה לא תלך לייבש בי צות״
ושרגא גורן, ח״כ מפא״י אחר, תבע,
בלעג, לתת ל״גנרל ביגין״ לדבר, ולהציע
פתרונות למצב בחולה, העיר ביגין בשקט,
המעורר סערה, כי הבריטים, לפחות, נתנו
לשרת, שעה שהיה עצור־לטרון, אוכל_משובח

״לגמרי לא תם״ (באידיש).

מזה שדב יוסף או/ו פנחס לבון מספקים:
לאזרחי ישראל.
הסערה שקמה הסתכמה בקריאות־בינים!
הדדיות, מביעות שנאה. שעיקרן :
ח״כי מפא״י :״בוז ! קח את דבריך
בחזרה ! ״
ביגין :״שום דבר בחזרה !״
יונה כסה, מפא״י :״מוקיון ו״
ביגין :״גסי רוח, בורים !״
כל הח״כים לעבר כל הח״כים :״הבוד
לכם ! ״
הלקח: קורס לאתיקה מקצועית לח״כי־כנסת
ישראל.

המעמד השני
״א 1חושב שהי דרו,׳
סיפר אהרן צמח, מאושדה שבמרוקו^16 ,
קטן קומה ומהיר דיבור, שעה שישב על אחת
הגדרות שליד גבול הירדן :
״שמענו (במארוקו) בארץ ישראל יהודים,
מרביצים ערבים רצינו לעלות ברחנו
מההורים שלנו הלכנו 27 קילומטר לתחנת
הרכבת הקרובה ועלינו.״
כיום עובד אהרן כמכונאי אצל קבלן בניין״
מסייע בחפירת היסודות לבתים החדשים, מש תכר
כשתי לירות ליום. העברית שבפיו שו טפת
(״למדתי שנה וחצי באליאנם״) ו הו*
מציג את דרי הסביבה :
מקרוב: קבוצת עולים מבולגריה, חוצבת
בסלע, מכינה תעלת ביוב בזעיר אנפין.
ממול: במרחק כמטווחי רימון־יד׳ עומדים,
אזרחים ערביים ולגיונרים ירדניים, העוקבים
אחר הנעשה בצד היהודי.
למטה: הבית אשר על הגבול, בשכונת
הרכבת, ירושלים.
״אפילו מיל אין לי״ :עצי מחט דלי
אצטרובלים מראים גדר טבעית, במורד הגב עה,
בין האיזור היהודי לערבי: זאטוטים
ערביים מבעטים בכדורגל על מגרש, הנמצא
במרחק כמה מטרים, ומימין: ילדים יהודיים
מטילים גולות לבור.
בחוף תולים כבסים לייבוש, עולים זריזי-
יד ומהירי־מעשה, משפצים את בתיהם, אשר
מקרוב באו אליהם.
יונה ג׳נאח, בן ,27 נעים הליכות וחביב״
מספר את סיפורו :
״באתי מקזבלנקה (מארוקו גרתי בתל-
אביב, אין פרנסה ...באתי לירושלים, לפני
שלושה חדשים גם כן) אין פרנסה ...מת
לעשות? היה לי קצת כסף, קצת זהב. הכל
מכרתי. אכלתי. הייתי עובד יומיים בשבוע״
סבל בנמל. זה לא מספיק. אנחנו — שש
נפשות. שלוש בנות (בנות 4וחצי 2 ,וחצי,
1שנה) האשה, אני ואחי הצעיר שבא עמי,
וגם השביעי בדרך. האשה הרה. בחודש
הששי.״
מפסיק יונה, נאנח, ממשיך להסביר, כי
בכל זאת עליו להתקיים. ולא הוא בלבד —
עוד חמשה פיות :״מוכר תכשיטים של אש תי.
בגדים שלי. כמה ימים אני עובד אצל׳
חבר, בסנדלריה שלו. הייתי סנדלר בקזבלנ קה.
מקבל לירה וחצי ליום. אבל, אתה יודע,
זה לא מספיק. לא מספיק.״
ך ינתיים הוא עובד בבדק ביתו. הופיע אצ לו
נציג האפוטרופוס (על נכסי הנפקדים{.
שהבטיח לו את זכויותיו למקום הדיור.
החדרים מרוהטים בדלות משוועת. רק מי טות
— אין ארונות ואין כסאות. הבית התג
פגוע פגזים, מלא עקבות רסיסים וקלעים.
קו החשמל מנותק, מים נשאבים מבאר המת מלאת
מי גשמים.
״כן, מה אפשר לעשות? אבא, סוחר בש קים,
שולח לי קצת כסף ממארוקו ...לי, אפי לו
מיל אין לי. מקבל מחברים לירה, שתי
לירות.״
אבל: גם כאן — אופטימיות.
יונה ג׳נאח נפרד :״יהיה טוב. אלך לע בוד
בטוריה, באבנים, בכביש ...ארוויח שתי
לירות שלושים ליום. יהיה אוכל למשפחה.״
בלחיצת היד הוא אומר :״אני חושב שת׳
ירחם.״
המשק הפתרון: שו״׳ן
האם יכולים בעלי התעשיה לשתף פעולת
עם ממשלת הקיצוב?
״כן אומר אריה שנקר ,״הזקן 83
נשיא ההתאחדות וידה החזקה.
״לא אומר מקס רוזן ,״הצעיר 45
יצרן טקסטיל וחבר הנשיאות, המשמש דובר
האגף הימני של ההתאחדות.
היה ברור שאחד מן השניים יצטרך ללכת 7
״הזקן״ ,בעל האף הנמרץ וההליכות של
דיקטטור טוב־לב, או ״הצעיר״ ,בעל העיניים
החודרות והשערה? המלבינות. ומכיון שגם
מקס רוזן אינו יכול לחלום להזיז או^״הזקן״
ממקומו, שבנה אותו לעצמו בעשרות השנים,

העולם הזה״ ,מם 710 ,

במדינה
הסיק את המסקנה: התפטר מכל תפקידיו
:בנשיאות, נסע לשוייץ.

ה מרד ל א נמכר
״קפלן יקבל את הזהב שקיבל אותו עד
•עתה אמר צורף־זהב זקן, אחר שקרא
שהאוצר הגיש הצעת חוק, הנותנת לו סמ כות
לחייב את מחז״קי הזהב למכור אותו
לממשלה במחיר הנקוב.
מאז איסור המסחר החפשי במטבעות ובנד
שילי זהב והענקת רשות הקניה לבנקים ומוס דות
מוסמכים, לא נמכרו למדינה אף אלף
;מטבעות זהב. מלאי המלכים במדינה נאמד
לשני מיליון יחידות.
המחיר הממשלתי היה מעודד למדי: למ־
:עלה מארבע עשרה ל״י ליחידה, מול 16— 15
ל״י בשוק השחור. לממשלה נמסרו מטבעות
:זהב, שנמצאו באפוטרופסות רשמית, כלומר
תחת פיקוח ממשלתי. מהראשון ליוני הורד
המחיר הרשמי של המלך למטה מ־12.870
ל״י בזמן שבשוק השחור קיימת נטיה לע ליה.
הצעת
החוק החדש מכלילה את מטבעות
הזהב במסגרת מטבע חוץ, כלומר: יהיה
.אסור להחזיקם. אולם הדולרים, שאינם נתנים
לעיבוד, גם הם אינם נמכרים מרצון לממשלה
במחיר הרשמי. את מטבעות הזהב אפ שר להפוך לצמידים, עגילים, טבעות, ושאר
תכשיטים יקרי ערר. והמסחר בזהב י שן
:או מעובד לא נאסר.

ראובן נוחומובסקי להתקפה טוטלית על הסעיף
בחוק הפלילי המטפל בהוצאת דיבה. אותו
בוקר הקדים נוחומובסקי את ניתוחו הפורמלי
בנאום עקרוני קצר ופרטי נגד דוד בן־
גוריון. ראשית כל, אמר הסניגור ,״כיצד
נערך המשפט הזה אם ראש הממשלה לא
נעלב? לדבריו, שהשמיע בבית המשפט, בש עה
שעמד על דוכן העדים, אין הוא יכול
להעלב ע״י קול העם. אם כן — אני צריך
לבטל את המשפט מאחר שבן־גוריון עצמו
קבע כאן שהוא לא נעלב, ואילו התביעה אומרת
שהוא אמנם נעלב.״

משפט
*כה נ\ד אלמגה
כל אדם יודע עם מי ימצא לבו במקרה
סכסוך בין נכה או אלמנת־מלחמה לבין אזרח
בעניו דירה. אך את מי לאהוד בשעה שצד
אחד בסכסוך הוא נכה־המלחמה, והצד השניאלמנת־מלחמה?קרו לא פעם מקרי קיפוח נכים או מש פחות
חיילים שנפלו בקרבות. והנה אירע
מקרה, שבו שני הצדדים — נפגעי מלחמה.
גברת קמחי ושני ילדיה גרים בשכונת אבו־
:בכר בירושלים באורווה לשעבר, ללא מים
ונוחיות, שנבנתה לפני כ־סד שנה. בעלה׳
שהיה חבר ההגנה, נוטר ב־ ,1942— 1936 נפל
בקרבות על ירושלים בדיר אבו טור. אגף
•השיקום של משרד הבטחון בירושלים לא
הצליח, למרות מאמציו, למצוא למענה דירה
:אלא בדיר אבו טור. האשד, לא הסכימה לגור
.בשכונה שבה נפל בעלה.
לפני שלושה חדשים מתה דודתה של גברת
קמחי, שהשאירה דירה פנויה ברחוב אילת

התובע, קולין גלקמן, סגן פרקליט המ דינה,
בעל המבטא האנגלי, האדם הגבוה ביו תר
(בקומתו) בין כל אנשי משרד המשפטים,
וכנראה גם בין כל הפרקיליטם, ישב
בשקט סטואי כמעט• חייך והאזין לנאומו של
הסניגור, כאילו לא היה זה ענינו. הסניגור
טען, כי המשפט הזה הוא ״עוד משפט אחד
של בן־גוריגן.״ ובכלל הוגשה התביעה הזו
במטרה אחת: לדכא מפלגה אחת — מק״י.
מכאן ואילך פתח עו״ד נוחומובסקי בניתוח
מקיף ומסובך למדי של החוק הישראלי בד בר
הוצאת דיבה.

בכמה שפות, המטיר על השופט תריסרי
סעיפים, ציטט פסקי דין רבים. תרגם מלים
מאנגלית לעברית ולהיפך, דיבר בקול רם
שהלך וגבר דוקא כשהדברים היו יבשים
כגון :״סעיף זה וזה משנה זו וזו אמר
השופט גינוסר בשקט :״על מי אדוני צועק
היום? אני שומע היטב, גם אינני קשה־הבנה.״
הסניגור
הצטחק, אמר ״סליחה״ ופתח ב־פיאניסימו,
אך מקץ חמש דקות נשמע קולו
בכל פרוזדורי בית המשפט המחוזי.

הזע״ק מיד את חברו לדירה, ריפורטר לע:־
ינים פליליים, ביקש ממנו פעולה מידית. ה־ריפורטר,
שדרכו עוברות יום־יום עשרות
ידיעות מסוג זה, לא הזדעזע, הוא היה מומ חה:
הוא ידע מד, הם הסיכויים לגילוי
הגניבה, הוא ידע מהי הדרך, מהו הרקע של
הגניבות של כלי־רכב, הוא ידע מי ומי הם
הגנבים של כלי רכב, מה הם עושים בחל קים,
הוא ידע סטטיסטיקה: כמה׳אופנועים
נגנבו בשנה האחרונה. ורק דבר אחד לא
ידע: כיצד לגלות את הגנב ולהחזיר את
האופנוע לחברו־שכנו. בכל זאת החליט לפ עול
במידת האפשר, הרים את שפופרת הט לפון,
החל ״לפעול״.

לפני כשנה זעזעה טרגדיה משפחתית את
כפרי הדרוזים בגליל, שעד, שנודע כי אשת
שפיק אליאס, כוהן הכפר עוספיה, נמצאה
הרוגה במטתה כששני קלעי כדורי רובה־ציד
תקועים בבטנה• יתר על כן: ההרוגה
היתה בהריון, בבטנה נמצא עובר בחודשו
הרביעי.

הוא ידע את הכתובת: המוקד. המוקד
הוא המרכז, אשד משם נשלחים המברקים
לכל הארץ בעביגים דחופים. כדי לחסוך עבו דה
ופרוצדורה הודיע גם מיד ליומנאי שיפתח
תיק, ירשום תלונה. כעבור כמה דקות נש לחה
הודעה לכל תחנות המשטרה בארץ. זה
הכל. מריפורטר הלך למעוד את ארוחת הצ פשעים אסון
אחד מספיק

בסך־הבל, הפסקה: אם לתרגם את
דברי סימפוזיון אלה של הסניגור לשפה
אנושית, הרי האחראים היחידים להוצאת די בה
(כשהמדובר בעתונות) הוא — מוכר הע־תונים.
החוק הישראלי מדבר על ״גרימה,
הדפסה והפצה״ אולם לדברי נוחומובסקי אין
בסעיפי המשנה כל הסבר שיתקבל על הדעת,
כי ״הגרימה״ נעשית על ידי עורך או עתונאי,
וכן אין קשר חוקי בין הכתיבה *לבין ההד פסה.
מכל זה יוצא כי רק ההפצה של דיבה
היא-מנומקת. ומכאן שיש אולי לתבוע לדין
את מוכרי העתונים אך לא את אנשי קול
הטס.
בסיימו את נמוקיו אלה פנה הסניגור לע־תתאים
באולם והעיר :״זה משהו בשביל כם.
זה צריך לעניין את העתונאים.״ ברגע
זה קם ממקומו התובע גלקמן, ביקש לומר
משהו, אך בטרם פתח פיו כבר היו לסניגור
חצי תריסר נימוקים כנגד מה שרצה להש מיע,
למרות שנתברר, אחר כך, כי מר גלקמן
עמד לבקש מבית המשפט שיכריז על הפסקה
קצרה.

י שיב ת

באפריקה יש כרטיס: אחר כך התנהל
תיכוח בין הסניגור והתובע. הם דיברו
משהו על תולדות החוק. אמר נוחומובסקי :
״חברי המלומד שהוא חניך החוק האנגלי...״
קם גלקמן ממקומו והעיר לו :״חברי ד,מלו

מתחילה

־ד7 46 בתל אביב, כל יורשי המנוחה הסכימו לתת
את הדירה לגברת קמחי, סברו שיקבלו את
הסכמת האופטרופוס על נכסי נפקדים — בעל
ד,דירה. גברת קמחי נכנסה לדירה. אגף השי
קום עזר כמיטב יכלתו•
בינתיים הוציאה המשטרה, באמצעות משרד
ד,בטחון, מדור ההפקעות, צו דיור עבור
שוטר, נכה מלחמת השחרור, רווק עם מש פחה,
מפתח הדירה נלקח מידיה, השוטר
גכנס.
מי עדיף? את זאת יצטרכו לקבוע השופר
יטים, שיועמדו בפני בירור קשה וארוך.

תאשם: מוכר עתונים
כאשר הגיע המשפט נגד קול העם, העתון
עבר עו״ד
הקומוניסטי, לשלב הסיכומים,

״העולם הזה״ ,מס׳ 710

מד טועה, איני חניך החוק האנגלי אלא החוק
הדרום־אפריקאי.״
נוחומובסקי :״חברי המלומד לא שינה
הרבה בהערתו, זהו חוק אימפריאלי.״
גלקמן :״חברי המלומד טועה טעות יסר
דית ; החוק בדרום אפריקה מבוסס על ה חוק
הרומאי־ההולנדי.״
נוחומובסקי :״חבת המלומד יסכים כי
זה לא משנה הרבה כי באפריקה יש כושים
ואותם אפשר תמיד לדון לפי כל חוק.״
כאן הצטחקו הנאשמים. המלים על חוק
אימפריאלי־בריטי והכושים ללא הגנה מצאו
חן בעיניהם.
על מי אדוני צועקץ הסניגור נאם
כ־ 4שעות רצופות. מצויד בספרים רבים,

אשת הבוהן שפיל! אליאב, אחרי הירצחה
החי טוב מן המת

הרים, בלבו חשב :״ניחא, כל יום עושים
החשד נפל על שפיק סבע אל־חאזן, בן
את זה במאה עדנים.״
אחיו של הכוהן, עליו התהלכה השמועה
הו אלאהשתגע: אולם להפתעתו
בכפר כי הוא מקיים יחסים אינטימיים עם
הגדולה צלצל כעבור שעה הטלפון בביתו.
אשת אחיו.
קצין המשטרה מעבר השני הודיע, כי האופ שפיק
הובא באוקטובר 1950 בפני ביד,״ד
נוע ״כבר נמצא בידינו״ .יתכן שהפעולה
המחוזי בחיפה ואחר שורה ארוכה של עדו לא
היתד, מסתיימת בהצלחה כזאת אלמלא
יות בא ביה״ד לידי מסקנה כי אמנם רצח
רוע המזל של הגנב, שיצא לטיול לחיפה.
את אשת אחיו. הוא נידון למות.
רצה הגורל ורוכב האופנוע התנגש במכונית
סניגורו של הנאשם, עורך־הדין בן־ישראל,
משא ליד כרכור, נפצע, הועבר ל״מגן דוד
הגיש ערעור על פסק הדין לביד,״ד העליון.
אדום״ ,נחבש והלך לו. האופנוע נשאר במ הערעור
נדחה. בהחלטה נאמר כי אמנם נמקום.
השוטרים שבאו לשם כדי לאסוף את
צאו סתירות בין העדויות השונות, אך אין
הפרטים שרטטו, צילמו, רשמו. לפתע אמר
ביה״ד יכול להתערב בשאלת נאמנות העדים
אחד מהם :״מעדן מאד. המספר הזה של
והוא סומך בענין זה על בית המשפט המ האופנוע
נשלח זה עתה ממטה המשטרה בתל״
חוזי. עורך־הדין חזר ופנה בבקשת חנינה
אביב״ .רק אז הבינו, כי יש לחפש אחר הפ אל
נשיא המדינה, צרף לבקשה את מכתב
צוע, אך הוא כבר הסתלק.
בעלה של הנרצחת :
המשך העבודה נעשה באופן אוטומטי על
״אחי הוא אדם צעיר ומלומד, אשר טיפולו
ידי המחלקה הפלילית. הפעם נשלח תיאור
וחינוכו עלי ועל אשתי מקטנותו — לאחר
האיש, במידה שזכרו אותו אנשי ״מגן דוד
פטירת אביו. התנהגותו היתד, טובה תמיר
אדום״ ובסוף המברק פסוק :״חבוש ברגלו
ביחסיו עם בני המשפחה ואנשי המקום.
הימנית, סרינן ןת על היד השמאלית, תחבושת
אני, אחיו, ויתרתי על זכויותי, ואסלח לי.
על המצח״.
היות ואני איש דתי, ולפי מנהגינו עלינו לסזי1ד
באותו מוצאי־שבת, על שפת ימה של
לוח לאלה שגרמו לנו רעה.
תל־אביב, נעצר אחד השוטרים, הסתכל באדם
הן אני והוא מדם אחד, ואני גדלתיו כאחד
שישב בבית קפה .״הכל מתאים, רק התח מבני.
החי טוב מן המת. ומספיק לי אסון
בושת על המצח איננה״ .ניגש, ביקש סליחת
אחד ואיני חצה באסון שני. האלוהים יודע
האיש, שישב בחברת בחורה ,״מה אתה רו אולי
קרה לו זעזוע עצבים ומתוך כך עשה
צה?״ שאל האיש החבוש. השיב השוטר :
את המעשה.
״רק לראות אם יש לך סריסות על הידים״.
אני משוכנע כי מעשהו זה נעשה בלי שכל
הסריטות היו• ״איפה התחבושת?״ שאל ה ומחשבה
תחילה, היות ולא מתקבל על הדעת
שוטר והצביע על המצח. הבחור שכח כנראה
י שירצח בכוונה תחילה את אשת אחיו הגדול,
מה מתרחש כאן, לא תפס את הענין, אמר :
אשר הוא חייב לה כל כך הרבה, שגידלה
״השתגעתי, להשאיר לי את העסק הזה על
אותו כאם.״
הפנים?״ הוא נע#ר.
על המכתב היו חתומים, כממליצים, חברי
הבחור הי העדין: למחרת בבוקר,
הרבנות הראשית בחיפה, מוכתרים, וראשי
בתחנת המשטרה בתל־אביב, היו השוטרים
דת נוצריים בחיפה והסביבה.
כמעט מוכנים להשבע, כי נפלה כאן טעות.
השבוע באה התשובה: נשיא המדינה הש הבחור
העצור היה אדיב, דיבר בעדינות,
תמש בסמכותו לפי סעיף 6מחוקת המעבר,
הכחיש את הכל. אמנם בשעה זו כבר דייה
המתיק את דינו של הנאשם ל־ 15 שנות מאסר.
התיאור המלא של האדם, שישב בתחנה, בדרך
ת חבו שתעד המצח
מהמטה: תמונתו, טביעת האצבעות. זה היה
פושע מועד, בעל עבר עשיר מאד, הדרוש
הידיעה נפוצה מהר בקרב העתונאים. הפ למשטרה
מזמן. אך מנין ידע זאת שוטר השו עם
לא היתד. זו ידיעה שיגרתית, שאותה
מר על עצור אחד שחשוד בעבירה?
יש לבדוק, להגיש לדפוס, להכניס לעתון.
בינתיים ביקש העצור בעדינות וכמעט בל הפעם
היתה זו ״עובדה אישית״ .אלמוני,
חש של אחד המתבייש לדבר על ענינים
שהסתנן למעונות העתונאים בשכונת יד־אלה,
כי הוא רוצה לד,כנס לחדר השימוש.
אליהו בתל־אביב, סילק אופנוע, שעמד בחדר
המדרגות, והוא רכוש של איש חיפה, שבא
השוטר נתן לו ללכת. משם לא חזר. אחר כך
נתברר, כי אברך המשי טיפל ברשת הברזל
לבקר את ידידו העתונאי בתל־אביב.
שמעל החלון, הסתלק.
המארח הרגיש בכל רע: באמצע היום,
בתל־אביב שלו הוא׳היה חסר אונים. הוא
(המשך בענדוד ) 10

הרחובותיוהסקוטי . 1הרחובותי משה לימבק מתרומם להקדים את החלוץ הסקוטי קופלנד.

הכדור שהרעיד 40000 לבכות: פלחל עבר בצירוף יפה את
הגנת ״מכבי״ ויצר לעצמי מצב נוח לבעיטה. ליטבאק ואלי פוקס
מנסים לשים רגל אן פלוול הוריו, מטובי שחקני .,דנדי״ ,הקדים אותם.

הקבוצות מופיעות. חדרך מחדר ההלבשה למגרש אינה ארוכה ביותר. שתי
הקבוצות צריכות לחצות קודם את התעלה (בלי דגים) כדי לזכות למחיאות כפים
ארכערגליםעמדוכפרץ: שוב פעם פלוול מנסת לפרוץ, אך שניאור
וחליבנר אינם נותנים לו לעבור — שלחו ארבע רגלים כדי לחסום את הדרן.

האחראי על
ברכה

קצרים

קכלות הפנים. גאלאטלי — משיב דברי
בשם האורחים הוא ידע שרוצים לשחק.

האיש ומפעלו
ויזמתו.

חבל

תאויככשער: ערבוביה ליד השער הישראלי מסכנת את מאזן השערים. אברמלה בנדודי
ז! ן מיד נכנסו שניאור וחליבנר במקום השוער כדי להבטיח את השער מכדוריהם המסוכנים של המתק

שנים חוסמים מקשר

השוער בנדורי מתכונן אך שניאור ופוקס חוסמים את המקשר הסקוטי

פלוול עכר

פשוק

הרגליים

להבטיח

הכדור

מרגליים

הנדחקות

הציר הבריטי מתכבד כבעיטת הפתיחה

מהצד.
(למטה)

יאים י מדור ספורט, עמוד ) 12

הכדור שהתנדנד בקצות האצבעות שוער מכבי — בנדורי — שלח ידו לגובה
אן הכדור עדיין מתנדנד בקצות אצבעותיו. ליטבאק שומר על קופלנד שלא יניע רגלים

וברהם קריניצי מתבונן בפרי
דאג שיהיו נאומים קצרים
מרצו יותר.

הכל ישנם. אורחים נכבדים לא חסרו במאורע.
וכי מי מוותר על מפעל ר א שון באיצטדיון ן

הכדור עולה מעל לראשים. אלי פוקס שלח רגל לפנים ופלוול שלח רגל לאחור אך
הכדור אכזב את שניהם והתרומם לגובה. לפעמים הוא נפל לתוך תעלת המים המקיפה את המגרש.

במדינה
(המשך במדינה מעמוד )7
משהגיע התיאור ידעו השוטרים מי היתד,
הצפור. מעשה הבריחה היה אישור למופת
לעברו המזהיר, בפרט כאקרובט• .
עוד אותו לילה נתקבלה הידיעה, בי האיש
ילון בביתו אשר בשכונת סלמה. אותו שוטר,
ששמר עליו, התיצב מיד לפני הקצין, התחנן
לפניו :״אני אלך לעצרו״ .מבוקשו ניתן
לו. בלילה יצאו לסלמה, הגיעו למקום, הב חור
היה שם.
כעבור כמה דקות נשמע רעש מהבית. ה תוצאה:
השוטר נלקח אחר כך לבית החו לים,
סובל ממכות קשות ופצעים שקיבל מה בחור
העדין. רוכב־האופנוע הצליח להתחמק
שוב.
אולם מקץ כמה ימים נפל בידי המשטרה.
הפעם הובא לכלא באזיקים, יעמוד בדין על
כל העבירות גם יחד: גניבת אופנוע, ברי חה
ממעצר, הכאת שוטר, התנגדות למעצר,
שלא לדבר על כל הסדרה שמלפני־כן.

לתחרות האמכים
ביזמתה של חברת עפרונות ירושלים בע״מ

רשימת הפרסים 7 5 0 :ל״
5 0 0ל״י
2 5 0ל״י

דרכי חיים

כן מעונינת החברה לרכוש תשעה ציורים
נוספים ;מחיר של 100ל״י הציור.

רק ד א?ומוגיסט׳

כ ל אמני ישראל מוזמנים להשתתף בתחרות זו. ברצוננו
להציע כי ציורים המוגשים לתחרות יציגו גוף בודד או קבוצת
גופים, שיהיו לקוחים מהחיים או מדמיון, או יהוו סמל לרוח
האפינית של הדור אשר נולד וגדל בארץ. הצעתנו זו אינה
שוללת את האפשרות של הענקת פרס לכל דרך אחרת שאמן
יבכר לביצוע עבודתו. הציורים יכולים להעשות בכל אמצעי
שהוא — צבעי מים, צבעי שמן, גיר, פסטל (דבק צבעים),
אסשינג (רשום) ובו.,

באחד הערבים, השבוע, הופיע בקפה כסית
אברהם וילקומירסקי, הטנור מספר אחד של
ישראל, כשהוא צרוד לגמרי. כאשר נשאל
לפשר הדבר הסביר הזמר :״זה כגלל הבחי רות״.
מסתבר,
כי בקשר עם מסע הבחירות המת קרבות
מרבה הטנור להופיע בתכניות האמ־גומיות
של אסיפות העם למיניהן. אותו יום
שר בשביל מפא״י, חרות, הציונים הכלליים
והפרוגרסיביים .״רק. בשביל הקומוניסטים
אינני מופיע,״ העיר וילקומירסקי.
״מדוע?״
השיב בפשטות :
״משום שהם לא משלמים.״
לאחר שהסיפור של הזמר הצרוד מצא חן
בעיני ידידו, הסביר מנין לו חוש הומור,
על אף היותו טנור .״ירשתי זאת מאבי הח זן״.
אביו
של וילקומירטקי הוא חזן מפורסם
בעל קול נדיר. פעם נימק את אי־רצונו לע בור
לשדה האופרה :
״אני מעדיף לעמוד עם העורף אל היהו דים,
מאשר עם הפנים אל הגויים.״

מדור הילד כולל פרסים מיוחדים.
עבור פרטים נוספים, כתוב נא :

עפרונות ירושלים

בע״מ,

ת. ה ,222 ירושלים.

התחרות ננעלת ביום ה־ 1ליולי.
יש להגיש את הציורים, החל מה־ 15 ליוני, לבית־האמנים, רחוב
דוד המלך (עלי יד מלון המלך דוד) ,ירושלים.

פדס

גדוג ווים
ר. מוהם
פסנ

תרי

ל ; ,י ד - ,מכירה
כוונים

בספר

שני

_ תקוגים

וםטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

אחד:

ספורים

המעוררים

הד דב

ד ר 1ש נער שליח
בעל אופניים
לפנות :
ע״י גשר רידינג, תל אביב

מספרי

״ פלם״

300 פרוטה,

למדו

בבית הספר
למכירה אצל כל מוכרי ספרים ועתונים
וכל סניפי פלס חברה לפרסומים בע״מ

מהר והיטב

יה׳ בן־יהודה 74ת״א

נפתחים קורסים חדשים
למתחילים ולמתקדמים
הרשמה: ביום א׳ 4.6ב׳

משעה 9עד 12 בצהרים־״ 3—4בערב.

גאון צעיר
זכריה בן זכריה קרני, בן ,1ממושב
״מסילת ציון נפצע ביום השישי ...הנער
ניסה לפרק את הכדור (של ים טן) בפטיש

(הבוקך).
דוב בן יוסף, קיבוץ סעד

אחכה תמימה ¥
(מודעה):

מחפשים

בחורה

לילד

בן 5

(הארץ).
ישראל רביש, תל־אביב

שומרים -רק כמנות!

מסרבים למכור שומרים לשוק השחור (על
המשמר).

נחאי חן טוב,
״ אמתי נאמן,

החפצים לא זעקו
הרצליה חיפה

רבים ממקבלי חבילות המזון מחו״ל מת אוננים,
כי מצרכים לא מעטים, שנשלחו
אליהם, נאלמים מתוך החבילה (על המשמר).
אלה מרוז, תל-אביב

ת ־ ץזטף 1ן
האתיקה ש ד הביוב

לוא היד, המקום תל־אביב, לוא היה הזמן
— תקופה שלפני בחירות, לוא היה המחבר •
צעיר ישראלי נמרץ, היה בונה עלילה אקטו אלית
למחזה, שתוכנה כזה: חודשיים לפני
הבחירות מגלה הרופא העירוני, כי בגלל
סידורי ביוב פגומים נזדהמו ימי הים, והר חצה
בהם מהווה סכנה לבריאות. הרופא מו דיע
זאת לראש העיר, אך הלה, במקום לש מוח
על התגלית שבאה בזמנה, נוזף ברופא,
מצווהו לשתוק, מנסה לשכנעו כי תפקידו,
פקיד עירוני, מחייבו להודיע את הדבר —
ודי.
הרופא מתעקש להזהיר מפני הסכנה בראש
חוצות. ראש העיר מונע אותו, מתוך שיקו לים
ומחשבה על הבחירות המתקרבות, על
הנזק העלול לצמוח מגילוי כזה.
כל זה יכול היה לשמש חומר מצוין למ חזה
בעיתו, שבו יעמוד הרופא במאבק בין
שיקולי מצפונו האנושי־רפואי, ובין מצפונו
המשפחתי־כספי, כי ראש העיר יכול לסלק
אלוף בתשע מאות ברוטה
את הרופא ממשרתו, להשאירו חסר פרנסה,
בנימין בר־לוי הוא וותיק (וגדול) יצרני
חייב דאגה למשפחתו.
הצעצועים בארץ. מתוך נסיון של 26 שנ־ם
במחזה אויב העם (עובד ע״י להולה וחי־ידע
את נטיות ציבור לקוחותיו: ילדי הארץ,
לוא, צוייר ע״י ביל גודהרט, עברית פסח
ביוון תפוקתו לטעמם.
גינזבורג, מאת אנריק איבמן, על במת הקא־במשחקו
האחרון :״מלחמתנו״ (מטוראי
מרי ) 28.5.51 עומד הרופא, ד״ר טומם שסוק־לאלוף)
הוא פותח את שערי צה״ל לפני ילדי
מן, בפני בעייה דומה. אמנם אין זה לפני
הארץ. מחיר הכניסה .:תשע מאות פרוטה.
הבחירות, אבל ביוב ישנו. אמנם אין זה
אילת יוצרת אלופים: בעזרת קו ים,
אלא בית מרחצאות, שכל העיר מתפר־ביות׳
כללי משחק, דרגות צה״ל, החל בטו־נסת
הימנו, אבל הבעייה ביסודה קיימת :
ראי וכלה באלוף נושא עלה עטור חרב,
מה יעשה אדם כזה, בעמדו בפני הבחירה
מפת קרבות מלחמת העצמאות, ניתנת האפ בין
הצדק וביו תמיכת ראש העיר. שנאת
שרות לכל ילד־טוראי בהטלת קוביות מת העיר
כולה, או — אהדת העיר וכל בעלי
בתיה.
אימה׳ עקיפת מכשולים כ״נפצעת בהפצצת
אויב, לך לבית החולים בחיפה״ לקחת חלק
איבסן בוחר לגבורו דרך ניטשיאית• אמנם
בקרבות המכריעים (לפי בחירה: גליל או
האדם העליון, שבנה הפילוסוף המשורר, לא
מרכז) ,לעלות במהירות בדרגה, להפוך סגן
היה מוסרי דוקה, אך גיבורו של איבסן הוא
בלי חודשי קורס מ״מים מיגעים, סגן־אלוף
אדם עליון מוסרי. לפי השקפתו, מוטב שת בלי
תקופת נסיון של תשעה חדשים (הוראות
לו החברה כולה לטמיון, אם אינה קיימת על
מטכ״ל, מאי .)1951
יסודות מוסריים. הגיבור משמיע לפרקים,
הקושי היחיד: להצטרף לשורת שלושה
במחזה, את הדעה הכופרת, שלעתים גם הרוב
עשר אלופי צה״ל האמיתיים, צריך הילד־אינו
צודק. דעה שהיתר ,,בשעתה, ודאי מהפהאלוף־משנה
לרדת עד אילת, בלי ליפול
כנית ומזעזעת ביותר• שם המחזה: אויב
בשבי.
החברה, היה למושג.
היום, בראותם את המחזה, מחייכים כל
האזרחים השמנים, מקטן עד גדול: לא ברור
להם מדוע מתלבט כל כך הד״ר שטוקמן
בפתרון בעייתו. כל חרש קטן ושוטר, מוכנים
אדם אחד. בערר
לייעץ לד״ר שטוקמן לוותר על הכל למען
הצדק. עד כמה שבקיאותם מגעת, פתרו כבר
לפני זמן מה הועבר, באחת המחלקות של
הספרים את הבעייה המוסרית. משום כך
הטכניון בקורס הגבוה (שלישי) ,משאל סט צריך
היה, בתחילת בקורת זו, לתת לעלילה
טיסטי• המשאל. דרש להשיב על השאלות
פירוש מעם אקטואלי, העלול להציג את הב־הבאות:
א) כמה אחוזים הנך מבין מההר עייה
בצורה יותר מוחשית ולהבהיר, כי
צאה במקצוע העיקרי של מחלקתך? )2במה
מה שנפתר במקובלות הספרותיות עדיין אינו
אחוזים של בעיות מעשיות אתה פותר בעזרת
נפתר באותה קלות ופשטות בחיי יום יום.
ההרצאות?
העיבוד לא הצליח להתגבר על המרהק
התשובות: ממוצע סטטיסטי של /0״ 1ו 2 3
בזמן ובדרך המחשבה, אף על פי שהמלה
לשאלה הראשונה, של 25,50/0לשאלה הש ביוב
חוזרת פעמים מספר. גם התפאורות
ניה. כלומר: התלמידים מבינים רק חלק
הסובבות לא הועילו לטעת בשחקנים הרגשת
קטן מהחומר הנלמד ; חלק קטן עוזר להם.
יציבות, צמידות לתפקידם. נראה כאילו היו
השאר נכנס באוזן אחת, יוצא מאוזן שניה,
מהלכים בחנות בגדים משומשים עתיקים,
או עובר ליד האזניים.
מנסים ללבוש בגדים שאינם הולמים, להראות
משאל דומה הועבר בקורס גבוה יותר,
בלבושים בבגדים חדשים. אין להאשים בכך
(רביעי) ,חצי שנה לפני קבלת תואר הנדסה.
רק את השחקנים, כי התפקידים עצמם קלו ״
850/מהאנשים לא הבינו מאומה מההרצאה.
שים׳ אנמיים, חסת צבע וריח• יוצאים מכלל
/0״( 2בערך אדם אחד) ,הבינו את ההרצאה
ז ה: בילינג־מרדכי־בן־זאב, אסלקסן־מיכאל-
במלואה.
מסינגר, שהצליחו לעצב דמויות חיות, חיו לאור
מספרים אלה מתגלית תמונה לא
ניות ומשכנעות.
נעימה ביותר. ייתכן ויש הפרזה מסוימת
אילו היו כל השחקנים שכורים, כמתי רז
בחשיבות החשאיות של הסטודנטים, אלא
השכור, היה המחזה פחות משעמם, יותר
שהעובדה נשארת עובדה: החומר אינו ניתן
עליז.
בצורה הנאותה. הוא איננו מובן דייו.

חינוך

דפוס ישראל כע״ט

אנגלית

הארץ

.העולם הזה״ ,מס 710 ,

ץזנש * 0

ם 1ס ־ ק ר.
האד מ עבר לאגם הגדו ל

האות׳ .המשפחה והגביע

בוקר אחד בשבוע שעבר ירד מאוירון,
שהגיע ללוד משטוקהולם, אדם רזה, צנום,
קטן־קומה, אף נשרי ובעל עיני תכלת גדו לות,
עמוקות ועצובות מאד. פרט לצבע העי־נים
והקומה הקטנה היה משהו בדמותו של
האיש שהזכיר את פגניני, משהו עצבני, עצוב
ובלתי. רגיל. לידו היתה אשה זקופת קומה,
בעלת שער בלונדי כהה. הזוג הביא אתו שתי
מזוודות, אחת מהן מלאה תוים, ניגש לאש נב
המכס ובקורת הפספורטים. האיש נתן
מבט מלא תמהון בבת לויתו, אמר בלחש :
״ראי־נא, כל אלה, כל פקידי המכס — הם
יהודים״.
תוך שעות מספר ספג הזוג פרוידנטל כל
כך הרבה ״אוירה״ עד שהם החלו להלל יל-
שבח את המזון של המדינה הצעירה, בפרט :
הלבניה• ״הלבניה עשתה עלינו רושם גדול״
גילתה אשת המנצח במסיבת עתונאים שנערכה
בו ביום במלון קטה־דן בתל אביב. סיידי
י ילקינסון, מזכירת החוץ של התזמורת היש ראלית
ותושבת קבועה של תל אביב, ניסתה
להשמיע הסתייגות, ביקשה לומר משהו כ עין
:״בפרט כשמוסיפים לה תות שדה״,
אך אי אפשר היה להזיז את האורחים מעמדתם
החיובית כלפי המצרך הישראלי הל אומי.

ההת חי לכנירנכרג: תולדותיו של
היינץ פרוידנטל מימי נעוריו כוללים פרט
בלתי רגיל: בבית הספר בנירנברג (לשם
הגרה משפחת הרב מדנציג לפני 45 שנה)
היה מורו לא אחר מאשר — יוליוס שטי־יי־כר•
אותו זמן לא חשב עוד על השטירנזר,
.אך הרעל כבר היה בלבו. לא היה זה שמו
של צורר היהודים, שהשפיע על דרך חייו,
מספר המנצח בהלצה. הוא פנה אמנם לכלי
קשת, אך ללא קשר עם שטרייכר (״שטריי־כר״
בגרמנית: אהד המנגן בכלי קשת).
תחילה היה כנר, אהר כך מנגן בויולה,
אחר כך מנצח, ואחר כך (משום שלא יכול
היה להתפרנס מניצוח) הפך לכנר ראשי בתז מורת.
דרכו של מוסיקאי זה עמדה בסימן

— כאשר ישראל רוקח, ראש עיריית
תל־אביב —יפו העיר לצבי לבון איש מפא״י
במועצה, כי מוטב ויימנע מהזכרת אווזים
שאותם מבהיל, כביכול, סגנו, הד״ר משה
כהן, בא זה והסביר, כי אחיו של חבר
המועצה המפאי״י הוא פנחס לכון, שר
החקלאות (והמזון) ,הדואג בכל כוחו להגברת
מספרם של האווזים במדינה.
— אליאנור רוזכלט, רעיית הנשיא
המנוח, העלתה, בהופעת רדיו, זכרונות מש פחתיים,
קבעה כי פרנקלין ד. רוזבלט
ביכר את סרטי ה״מיקי־מאוז״ על פני הסרטים
האחרים, חיבבם במיוחד ודאג לכך שיוצגו,
לעתים תכופות ביותר, בבית־הלבן.
— שעה שפארים אל־חורי, נציג סוריה
באו״ם, הודיע כי בגלל גילו ( )72 הוא פורש
מכל תפקידיו המדיניים, מצא דרך מתאימה
להשאיר את משרתו במשפחה: דאג לכך, כי
אחיו, פאוזי אל־חורי, ציר סוריה בוושינגטון,
יירש את מקומו, ייצג את סוריה במועצת
הבטחון, בתלונותיה נגד ישראל.

היינץ פדוידנטל, מנצח
כמו ב שר ודס

אותה טראגיות של הימים שלפני הגיע היטלר
לשלטון. אך החל לעלות בסולם הקאריירה
ירד הפחד על האנשים. הרעל הופץ על ידי
מורו לשעבר של פרוידנטל. המנצח נסע אז
לשווייץ, החל שוב בדרכו: כמנגן בויולה.
בואו של היטלר לשלטון כבר מצא את פרוי־בקאריידה
פתח שם בשבדיה, דנטל כמנצח,
אך מיד עם זה החלו גם הצרות האי שיות.
זרם של פליטים מגרמניה נהר לאר צות
סקנדינביות והוא, המוסיקאי, היה מרכיז
הענינים הללו.
אדם כמקום פרימדונה :־ על חייו
כמוסיקאי סיפר בפשטות, אשר מזמן לא
ככוכ שלא
נשמעה
במסיבות התזמורת.
בים מאמריקה, דיבר המוסיקאי הזה כמו
בשר ודם ; לא דיבר רק על עצמו, על כמה
הוא עסוק, כמה טיסות שעליו לעשות בעונה
זו על אף שהוא הרוג, לא פנה כל רגע למז כירו
בשאלות ״מה יש לנו עוד היום?״
כדרך המוסיקאים הפרימדונות המאוהבים כל
כך בעצמם. כאן ישב בן אדם, שכולו אדם.
אפשר היה להרגיש בכל מלה מה עמוק קש רו
למוסיקה• ״בקיץ״ ,סיפר פרוידגטל ,״כא שר
אנחנו עייפים ורוצים להתבודד ׳,אנו מפ ליגים
הרחק הרחק מהבין, מעבר לאגם הג דול.
לשם אין באים כמעט אנשים, שם אפשר
לנוח.״

.העולם־ הזה״ ,מם׳ 710

— כאשר כומר הכנסייה האוסטרית בעיר
העתיקה, ירושלים, ערך תפלה חגיגית לרגל
נשואי אוטו פון־האכסבורג, הנסיך ה אוסטרי
הטוען לכס הממלכה האוסטרו־הונגרית
שנתפוררה ב־ ,1918 הביע אחד ממשקיפי או״ם
הנוכחים, כשנודע לו כי אחד מעשרים ושמונה
תוארי אוטו הוא תואר ״מלך ירושלים״ ,את
חששו שאילו בא ירושלימה, היה נזקק
לרשיון מיוחד מאת פגן־אלוף שאול
רמתי, קצין המטכ״ל לוועדות שביתת ה נשק,
כדי לעבור לצד הערבי של ״ממלכתו״.

— סגן ראש עירית ירושלים, הרב מיטה
גליקמן־פרוש, נכשל באמיתה היסטורית:
כאשר הכריז, באסיפת מחאה נגד כליאת
הצעירים הדתיים, כי בימי המנדט לאי היו
עוצרים יהודי לשבת, שעה שערב עברו, תמה
איש מהקהל :״ומה עם הרב פישמן?״ *
— טרם שובו לישראל נאלץ משה
שפירא, שר הפנים שיצא לארצות הברית
כדי להתריע על רדיפת יהודי ישראל הדתיים
להגן על התנהגותו בקשר למיעוט ישראלי
אחר: קוראי אידיש. כאשר נשאל לסיבת סי רוב
לאשר הוצאת יומנים באידיש, לא מצא
תשובה ניאותה, הסכים להרשות הוצאת יומן
אידי אחד.
— 16 שנים אחר מותו המסתורי, בעת
התנגשו, שעה ־ שרכב על אופנוע, של
טדמאס אדווארד (״שבעת עמודי החכ מה״)
לורנס, איש ערב, פרסם אחיו ארנולד
את ספר זכרונותיו האחרון של ״טי. אי.״,
אך הגביל את מספר הטפסים לתריסר, במחיר
125 לירות הטופס, כדי לא להזיק, בגילויים
המובאים בספר, לאנשים שעדיין חיים כיום.
— יזהר (״חרבת חזעה״) סמילנסקי,
ח״כ וסופר, שנתפרסם לאחרונה בביקורת
קטלנית, חסרת בסיס, שניתכה עליו מעל גבי
דפיו הספרותיים של ״הארץ״ ,לא התחשב
בה במיוחד, בלט, השבוע, כח״כ יחידי בהו פעתו:
מדי קיץ, שהרכבם: מכנסי חאקי
קצרים, חולצה כחולה, נעלי קצינים (שני
שליש) ,גרבי צמר.
— בשעת הדיונים על העלאת מחירי הנסי עה
ב״דן״ נזדרז ח״כ אחר, סגן ראש עירית
תל־אביב —יפו ,,דוד צבי פנקס, השמיע
משחק מלים, בגנותו את תאוות ההתפשטות
של קואופרטיב התחבורה התל־אביבי :״אינני
מבין למה ״דן״ צריך לשלוט מדן ועד אילת.״
— אחר שפע מתנות, כיבודים ומזכרות
לבי. ג׳י. בשעת סיורו בארצות הברית, הגיע
תורה של אשת ראש הממשלה, פאולה בן
גוריין: מזכרת הנשים הפעילות במגבית
היהודית המאוחדת: גביע כסף.

הגירושין. הנכדה והפסיק
— שישה שבועות לפני אישור גירושיה
מ?ן לי חאן נתפנתה ריטד! (״גילדה״)
היוורט, לקריאה בספרים, ריכזה תשומת
לבה בשני כרכים, שזכו לתפוצה רבה בארצות
הברית :״עוצמה בעזרת מחשבה קונסטרוק טיבית״
,״מדריך. לחיי אושר״.
— אחר 17 שנים של חיי־נשואין חסרי־דופי
החליט גרי קופד להיפרד מאשתו, בלא
למסור הסבר כל־שהוא. עורך הדין שהודיע
על פרידתם וחלוקת רכושם נימק צעד זה,
המשמש תחליף לגירושין, בדתה הקטולית
של רוקי קופד, אשתו (לשעבר) של גרי.
—אחר שגרטהגרבו לא שבעה רצון
מתסריט כל שהוא משך עשר השנים האחרו נות
גויים ג׳והן (״ ב תו כ כי אסיה״) גונתר,
עתונאי ואיש־מסעות, להוליבוד על־מגת לחבר
— * כיום, שר הדתות יהודה ליב הכהן
נזינזון, שנעצר ב־ 29 ליוני , 1946 בהיותו
נומלא סקוס יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית,
על־יזי כתות צבא בריסיים, למרות קדושת
השבת, שביקש לא לחללה•

תסריט בעל רקע אירופי שיוודא את הופעתה
מחדש של כוכבת הקולנוע השוודית הבררנית
ביותר.
— כשנולדה נכדתו הראשונה של פרג*
ציסקו (״אלקאודילו״) פרנקו, רודן ספרד,
קבע לה, כראוי לבת בתו של גנרל ספרדי
השליט בממלכה חסרת־מלך, מערכת שמות
בעלת שמונה חלקים, אך הציע להסתפק
בימות החול בשם הראשון: מרייה.
— בן גנרל אחר, ארתור מק־ארתור,
צויין לשבח על־ידי מורתו הפרטית, אלמנת
דיפלומט בריטי, שהדגישה את כשרונו הרב
למוסיקה ואת ריבוי שגיאות הכתיב של
חניכה בן ה־.13
— כהד מהעבר הרחוק עלה החודש זכרו
של וויטוריו עמנואל אורלנדד, אחד
מארבעת הגדולים (לויד ג׳ורג ,,קלמנסו,
וילסון, אורלנדו) שקבע, כראש ממשלת אי טליה,
את חוזה השלום של וורסי: אחר
סדרת הרצאות בסיציליה, שב, בטיסה, לרומא,
חגג בה את יום הולדתו ה־ ,91 כשהוא ״בקו
הבריאות המושלם.״
— כאשר פקעה סבלנוות של פרי ג׳וור־האלל
נהרו, ראש ממשלת הודו, מהתנה גותם
הפרועה של בני מפלגתו, שהציפו אד
רצפת אולם כינוסם בקליפות בננות, נקט
בדוגמה אישית: ירד מספסל המנהיגים, ליקט
את הקליפות, הטילן לפחי האשפה.
— כשאלוה־אויר אהרן רמז, בן שר
התרבות והחינוך המנוח, שב מארצות הברית,
קידמו את פניו בהחלטת המשרד׳:קריאת כל
צריפי התרבות המקומיים על־ידי הממשלה
במעברות על שם אביו — ״אוהלי דוד״.
— היים רדי, המזכיר הכללי של משרד
החוץ, פנה לזאב שרף, מזכיר הממשלה,
ביקשו לתווך בינו לח״כים היוצאים לחוץ
לארץ, למנעם מביקורים אצל ראשי השלטון
של מדינות חוץ וממסירת הצהרות מדיניות
בטרם נועדו עם נציגי ישראל באותה מדינה.
— מיטה שרת רב־התפקידים (בין הש אר:
מ״מ ראש־הממשלה, שר־הבטחון, שר־החינוך)
הקפיד למרות כל טרדותיו: שעה
שקרא את נאומו בו נימק את כשלון החולה,
עצר, שלף עפרון, הוסיף פסיק במקום המיועד
לכך, שהושמט על־ידי כתבנית השר.

הדולר׳ .הנשיקה והטרקטור
— אנשי הוליבוד החליטו, בגלל ירידת
הכנסות קופותיהם, לקצץ במשכורות, התגאו
במפיק הסרטים דרי? זאנול! שהסכים לוותר
על מאה אלף דולר ממשכורתו השנתית,
העולה על רבע מיליון דולר.
— אחר הופעות פאר בבוינוס איירים יצאו
אוויטה וחואן פירון לארבעה ימי חופשה
בחוותם \,פרטית, לבשו צנע — חואן :
מכנסי רכיבה (לשם הקלת טיוליו בין כלביו,
אפרוחיו ובנות היענה שלו) ,אוויטה: מכנסים
רפוטות (לשם הקלת עבודות הבישול. ,טיגון
הביציות, אהובות חואן).
— עורכי העתונים מישראל ששהו בארצות
הברית, גילו בחדרו של אבא אבן, שגריר
ישראל בוושינגטון, שלוש תמונות: הגדולה
— של נשיא המדינה, הבינונית — של ראש
הממשלה, הקטנה — של שר החוץ, נמנעו
מהוספת פירושים.
— פחות טוב היה חלקו של ארונור
לוריא, קונסולה הכללי של ישראל בניו־יורק:
אלמוני צלצל למרכזיית הקונסוליה,
איים בפיצוץ ה טין תוך עשרים דקות. אהר
בהלה ראשונה, השתלט לוריא על המצב, מנע
את המשטרה מהתערבות :״כבר היו לנו
מקרים כאלה.״
— וינסנטאוריול, נשיא צרפת שתום
העין שונא מראיינים למיניהם (רדיו, קולנוע,
טלביזיה) :כאשר נתבקש לקבל לראיון את
נציג שירות השידור האיטלקי ניצל את חוקת
צרפת התובעת את אישורו המוקדם של שר־החוץ
לכל הופעה נשיאית בפני מאזיני חוץ,
ומשלא קיבלו, כאות ידידות מרוכרט
שומן, ניצח בכך את המראיין האיטלקי.
— כאשר •טוגר ריי רובי־נסון, המת אגרף
האמריקאי הכושי, עמד להופיע במסבת
החברה הצרפתית למלחמה בסרטן, תעה
בסבך התנועה הפריסאי, אחר בחצי שעה, אך
הצליח לרכוש את אהדת כל הנוכחים כש־נחפז,
אחר נאום צרפתי קצר והכריז :״היי,
עלי לנשק את גברת הנשיא.״
— יגאל (״אם יש צדק״) מוסינזץ, כו תב
מחזות -וסופר, בעל משק במושב בית־שערים,
מיזג את עיסוקיו: כשכר סופרים
עבור הצגת מחזות ״בערבות הנגב״ באוסט רליה
גבה טרקטור־ננס, בו יסתייע בעיבוד
חלקתו במושב.
— אדמירל אמיליו פרדי, מפקד הצי
האיטלקי, גילה את צרותיו במסיבת עתונאים:
אחר שכוח ציו קוצץ, בהתאם לתנאי חוזה
השלום, בתשעים אחוז, נותר עם שלושים
וארבעה •קצינים גבוהים, בדרגות אדמירלים,
כשאינו יכול להעסיקם בפיקוד 25 אלף אנשיו.

רפן אה
30 מידיון מגמ\>1י
ד״ר שמחה לב הוא חניך אוניברסיטת וינה,
גבה קומה, מהיר דיבור, משופם ובעל זקן
סנטר, מלבד זאת ריפא בשיטותיו המיוחדות
כשמונים אחוז משבעת האלפים החולים מח לות
נפש בהם טיפל בעשרים וחמש השנים
האחרונות.
כאשר בן החרושתן הוינאי סיים את לימו דיו
באוניברסיטה ורצה להתעסק בפרקליטות,
נתקל במכשול, שלא חשב עליו: גמגומו.
בן ה־ 27 היה מיואש. אחר חמש שנות לי מודים,
בהם הצטיין, היה ברור כי כאדם

ד״ר שמחה לב, מנאיסט
כמו

הפרעה

נפשית

כבד־לשון לא יצליח במיוחד כעורך־דין, לא
ימשוך לקוחות, לא ישכנע שופטים.
נקמת חומרי הנפץ: אחרי שורת
טיפולים ממושכים (ויקרים) אצל טובי רופאי
וינה, אצל פסיכואנליטיקאים בעלי שם־עולם,
תלמידי פרויד ואדלר, החליט ד״ר לב לנצל
את ידיעותיו בפסיכולוגיה שרכש באוניבר סיטה
(ובשעת טיפול הרופאים) ולרפא את
עצמו — על־ידי עצמו.
אחר שהסתגר חדשים מספר בביתו, הרהר,
בדק את עצמו, הגיע לכלל מסקנה: כל גמ גום
(ובדומה לו כל הפרעה נפשית אחרת)
הוא ביטוי ל״חומרי הנפץ״ :רוגז, שנאה,
קנאה, שהצטברו בלב האדם.
במקרהו האישי היתד, זאת נקמתן של המ כות
האכזריות שהוכה בהיותו חניך ״חדר״
בפולין, בימי ילדותו, אי התגשמותן של שאי פות
לאידיאלים שלא ניתנו להישג.
התרופה: טיפוח השקפת עולם אחרת,
שתסלק את ״חומרי הנפץ״.
השיטה: כל אדם הוא אנוכיי ביסודו, וכש הוא
מתוסבך הוא ברוגז עם העולם, חושב
שכולם מתנכלים לו. לכן על הפרט ללמוד
כי אין הוא (כפרט) מרכז העולם.
פדא משפחתי ועינארצי: כשהופיע
לראשונה, אחרי חדשי התבודדותו, אחר שרי פא
עצמו, כשהוא מהיר־דיבור ושטוף־לשון
הפך פלא משפחתי, נטש את הפרקליטות, הת מסר
לריפוי חבריו לסבל.
אחר שעיתונאי וינה וחוץ לארץ שוכנעו
על־ידי הצגות מעשיות של שיטתו, הוצף
בקשות, ביקר ברוב ארצות אירופה, ריפא
מגמגמים שבאו מקנדה במערב, הודו שב מזרח.

1935 עלה ארצה, המשיך בריפוי המגמ גמים,
סייר במרחב, הפך חביב החברה הק הירית
אחר שריפא גמגומו של בן־סנטור מצרי.
בתל־אביב, בה התיישב סופית, המשיך
לשכלל את שיטתו, הרחיבה כאמצעי טיפול
לשאר תסביכים נפשיים.
שיטתו, שהפכה תורה, הכריזה כי ביסוד
כל הפרעה נפשית מונח תסביך נחיתות: סי לוקו
אפשרי רק על־ידי הסתכלות נכונה
בזולת: ייצור אנושי עלוב, הראוי למחילה,
לא לשנאה.
בדרך זאת ריפא אנשים שנפגעו בהפרעות
מיניות, כאינונות, בהפרעות אחרות: אימת
הציבור, דיכאון, שנאת הבריות.
נשימת המזון הרוחני: לבסוף הגדיר
את תורתו, כינה אותה ״מנאיזם״ מלשון מן־
המדבר, מזון רוחני בו כל טיב וכל כעם
הרצוי לאדם.
מפיתוח תורותיו, מנקיטה בשיטות אלה,
מהמון של מאות קוראים חתומי וקוני ירחון
המנאיזם, הגיע שמחה לב למסקנה הכללית,
הרחבה, ששימושה ניתן, לדעתו, גם בסכסו כים
הבינלאומיים: אדם רוגז וזה אינו טוב
לו ואינו טוב לסביבתו: אם מצליחים להח ליף
את רוגזו ברחמים, אהבת הזולת — טוב
לאותו אדם, טוב לסובבים אותו.

ס כדורגל הגבירו תדא חששו
(ראה עמוזים ) 8— 9

הקהל שבא ענוד עניבות, לבוש חליפות
כהות הצטייד להצגה הראשונה גם במשקפות
המיועדות לתיאטרון. ההצלחה הראשונה של
הפרמיירה התבטאה בדבר גשמי: הקופה.
למשחקי הקבוצה הסקוטית נהרו רבבות,
כשהם מלאים רוח חגיגית וצפיה לקראת
משהו שלא נראה בארץ זה זמן רב.
לא תהיה רכבת: אפילו הנשים, בע לות
הידים המעודנות והצפרנים האדומות,
לא חששו הפעם לבוא לאיצטדיון. הן נטשו
את בתי: הקפה של אחר־הצהרים ובאו כדי
לראות כיצד נלחמים 22 כדורגלנים על כדור
אחד.
סרן אדיר־סלומון, שקבל עליו את הסדר
במגרש עצמו, דאג לכל פרט: כל אדם שבא
לאיצטדיון, מצוייד בכרטיס, הגיע למקומו
בשלום. הגבירות הכבודות לא חששו לבוא
עם גרבי ניילון מכיון שהמקום הוא מרווח.
החלוקה של היציעים לאיזורים פתרה הרבה
בעיות והקלה על האנשים להגיע למקומותיהם
המיועדים.

גדול״ — זו היתר, ההרגשה של האוהד המ מוצע
של כדורגל שחכה בצפיה מהולה בחר דה
לקראת מפעל בעל קנה־מדה ארצי בעיר
הגנים.
אם כי הסדר במגרש ובכניסות היה משביע
רצון הרי הכבישים הרגו את המצב. הדרך
הרחבה ביותר בארץ לא יכלה לעמוד מול
עומס המכוניות מכל הסוגים שמהרו לעבר
האיצטדיון. כל הדרכים הובילו למגרש —
אך רובן היו חסומות. הפקקים וההתנגשויות
הקטנות עשו את שלהן ומי שלא ראה את
הנולד והקדים בשעתיים, הגיע בנם לבעיטת
הפתיחה של הציר הבריטי — •הסקוטי אלכ סנדר
נוקם הלם.
מחלת־ים. במשך הימים האחרונים הת נהלה
עבודה קדחתנית ליישור המגרש .״כש ראיתי
את המגרש ביום השני, חליתי במחלת
ים אמר הקפטן הסקוטי .״האדמה דמתה
לגלים. אולם עתה המגרש מצוין ואכן,
העבודה נסתיימה לפני המשחק הראשון.
פחות מוכנים היו -השחקנים עצמם. הם
היו עייפים מטיוליהם לנצרת, חיפה והגליל,
לא הספיקו לנוח כראוי מן הדרך, להסתגל
לאקלים החם שלא היו רגילים לו .״איננו
יכולים להתכסות בלילה,״ נאנח המנהל.
אמר אחד מהם בהלצה :״ההארחה הטובה

אברהם בנדודי בדי כדור על הארץ
צריך לסבול

חבל על האיצטדיון :״כמה קבוצות
כדנדי תגענה לארץ במשך שנה?״ שאלה זו
חזרה ונשנה באיצטדיון הרמת־גני המדושא.
מגרש כזה יעמוד ויחכה זמן רב עד שיהיו
מפעלים בינלאומיים ראויים לשמם .״חגי־עצמאות
וימי־עצרת יאפשרו לנצל את הנכס
החוש. אן אם יהיה ספורט מסודר הרי הגמר
על גביע המדינה יכול ליהפך גם־כן למאורע

היתה תחבולה לעייפנו חיי תפנוקים, שפע
כזה של טיולים אינו רגיל בין הקבוצות
המסיירות, במיוחד הקבוצות המקצועיות.
הספורטאי זקוק לחיים מסודרים, לא למסיבות
הרודפות קבלות־פנים ונשפי רקודים. המאר חים
הגדילו לעשות: אם לא שמעו הסקוטים
על כדורגל ישראלי לפני בואם, הרי עתה
יספרו על היחס הלבבי לחבריהם.

מחיר מפילפל: הקהל שבא לאיצטדיון
היה עד למשחק כדורגל מרכזי ושתי הופעות
לואי: ריצת 1000 מטר וקפיצה למים. עבור
הצגה משולשת זו שלם מחירים מפולפלים
למדי. לא בכל יום זוכים ליבוא סקוטי בלי
דביזים, ואם יש כבר הזדמנות כזאת יש
להריק את הכיסים. רבים הפסידו חצי־יום
עבודה לכבוד המאורע הגדול, ונמצא שהפסדם
הכפול עמד שקול נגד ההתחרויות המשולשות.
״רצו להכשילנו״ הקהל נהר למשחק
למרות החרם שהטילה ביתר על משחקי
הסקוטים. זה היה צריך להיות מקור לשמחה
שהדגל הבריטי מתנופף, לאחר שלש שנים,
על התורן באיצטדיון ולא על כל תורני תח נות
המשטרה בכבישי הארץ. אולם הביתרים
טענו שמארגני משחקי מ די בארץ נהלו משחק
דו־פרצופי: בעוד שסיימו את המשא ומתן
עם הפועל על עריכת המשחק השני המשיכו
לנהל משא ומתן עם נציגי ביתר כדי למשוך
את הענין. הדבר טעון בירור, אך המברק
שנשלח ע״י הסקוטים לארצם בסיפור המעשה
אין בו כדי להוסיף כבוד לכדורגל הישראלי.
אחד הנואמים עמד על נקודה זו באמרו :
״רצו להכשילנו ולא הצליחו״.
נאמת, טבסת וכדור: בעוד שהקהל
זורם בכוון למגרש החל טכס חנוכת האיצ־מדיון
באיחור. הסיבה ניתנה על המגרש :
אחורי שתי הקבוצות. הכלה אחרה לחתונתה,
המוזמנים והרב ישבו וחיכו, עד שתגיע הכלה
ותוריד את הצעיף מעל פגיה. לאחר שהגיעו
השחקנים אי אפשר היה להתחיל מיד במעשה
אשר בשבילו באו עשרות האלפים: המשחק.
שתי המחלות: נאמת וטכסת נתלכדו הפעם.
אי אפשר היה להחמיץ הזדמנות לנאום בפני
40.000 איש. כל אחד מהנואמים חשב כך,
האריך בדבורו. היו שדברו לענין, היו שחלקו
מחמאות לעצמם, היו שהתרוממו לקראת ה רגע
החגיגי, היו שניסו לגמור חשבונות ריב
ישנים. משך אחד הסקוטים בכתפיו ונאנח :
״אין דבר, צריך לסבול !״
מכיון שברגעים מסויימים התאכזב הקהל
ממהלך המשחק, באו המצבים הקומיים כדי
לשובב את הנפש. הכדור שבילה את מרבית
זמנו $ל הדשא, יצא לשחות קצת במים הזור מים
שהקיפו את האיצטדיון. לפעמים הצטרף
אליו אחד הנערים שהופקד כדי לשמור עליו
ולהחזירו למגרש. ההצלחה לאיצטדיון המו קף
בסדרנים מבחוץ ובמים צלולים מבפנים
היתד. מלאה. רק עתונאי אנגלי, בוב קינגסלי,
שנלווה אל הסקוטים, היה מאוכזב: כיון
שהבירה הישראלית טובה מהאמריקנית, היה
כדאי למלא את התעלה בבירה.
20 סיגריות מספיקות: שוערם הצ עיר
19 והבטוח של הסקוטים, ביל בראון,
לא הוכרח להתאמץ יתר על המדה. אם כי הוא
מתגייס לצבא בעוד חדשים מספר, אין הוא
דואג. הוא ירותק למכרות הפחם או למספנה
ויהיה בבית• בינתיים כבר חתמו, האורחים
המקצועיים חוזה עם שוער חדש, העולה על
השוער הצעיר. אולם ההגינות כלפי שחקן
חשובה יותר מנצחון, עד שבראון יגויים

ברגעים מסויימיס

לצבא, יעמוד הוא בשער.
כאשר הציעו לו לקרוא רומן בלשי בשעת
המשחק נגד נזכבי, נוכח חוסר העבודה, אמר :
״מספיקות לי 20 סיגריות ! ״

בתי־ספר
ל עז אז ל המחלקה
״סליחה אדון, מה השעה״? זו היתד, השאלה
הרגילה בתחרויות וטכס הגמר של כנוס
הספורט בבתי הספר היסודיים והתיכוניים
בתל־אביב. השאלה לא נבעה משעמום. להיפך:
הנערים הרבים שהקיפו את האמפיתיאטרון
הרמת־גני לכדורסל רצו להשאר ולראות בגמר
התחרויות אך חזקה עליהם מצוות הוריהם
לא לאחר לשוב.
שמחה, גלוי כוח וזריזות. לאחר
שהתלמידים־הספורטאים הזיעו כראוי עלה
מגד,ל המחלקה המקצועית במשרד החנוך וה תרבות
— לשאת דברו :״אני שמח לגלוי
הכוח והזריזות של הנוער שלנו השמחה
נמהלה בצחוק רם מפי התלמידים שהגיבו
בחריפות וללא בושה :״ומה עושה זה לשם
העלאת רמת השעורים בהתעמלות בבתי׳
הספר? כמה אולמי התעמלות מתאימים נמ צאים
בבתי הספר העממיים והתיכוניים י
כמד, שעות מוקצבות לאימון גופני ביחס
לשעורי התלמוד והאנגלית?
״לא נותנים לעבוד,״ נאנח מורה צעיר ונמרץ
להתעמלות ,״לא אכפת לי כל־כך המורים וה פקוח
על החנוך הגופני שליד אגף החנוך
העושים רושם, אך מה הם עושים? לעזאזל
שתלך המחלקה והאגף, אך חבל על הילדים.״

נייצר, ירו שלי ם); ״המדינה נמאסה עליהם 1״ (צבי רון,

( .2עליה מסין התחרות בלתי־הוגנת!״ (זאב דריי־פוס,
תל־אביב) :כותרות אחרות :״איך אומרים בסינית
מוגר בי?״ (אמתי נאמן, חיפה); ״ונם לאנודה הוא
לא רצה להצטרף!״ (אסתר דובינסקי, חיפה).
( .3עליה מן המאדים) :״איזה מין? זכר או נקבה?״
(עמירם וולובלסקי, תל אביב; יוסף כין, ראשון־לציון).
כותרות אחרות :״ולאיזה מפלגה ציונית השתייכת?״
(דב דורון־דונסקוי. פרדם־חנה חוץ ממאדימית, א׳זו
שפה אתה י ודע צביה רחמני, תל־אביב).
( .4עליה מהודו) :״טון אחד יותר גבוה, בבקשה!״
(ישראל שפירא. כפר מלמה) .כותרות אחרות :״אולי
אפשר כך להעלות נם את הלירה?״ (חגה כום, תל־אביב)
; ״ובמשך שגה אחת הוא הרם את סולל־בונה״
(דב־דורון־דוגסקוי, פרדם־חגה אוף, הוא מזיי ף! ״
(אמתי נאמן, חיפה).
( .5עליה אינדיאנית) :״ביורוקרטיה ארור ה!״ (חיים
לוינסקי, צ.ה.ל .).כותרות אחרות :״הרווחנו את הקר קפת
הראשונה בישראל״ (יוטה מילר, היפה אדוני
השוטר ! ראיתי את הקרקפת ראשון, היא שלי 1״ (מרדכי
וירשובסקי, תל־אביב).
( .6עליה כושית) :״שלחו אותם. לתקן את החשמל !״
(דוד יערי, צ.ה.ל .).כותרות אחרות :״הממשלה נתנה
מנה מיוחדת לחג הפסח!״ (זאב נוימן, תל־אביב) ;
״,..ובשר אנו נאלצים לקנות בשוק השחור״ (מנחם
מיזבה, בני־ברק כד אנחנו מפחיתים את הסועדים
ומגדילים את המנות 1״ (יוסף כץ, ראשון־לציון) ;
״הסתנלנו כבר לארץ, עכשיו אנחנו אוכלים רק בשד
מ בו של!״ (דב דורון־דונסקוי, פרדם־חנה).
הפרס: בהגרלה בין בעלי 6הכותרות הטובות
ביותר זכה בהגרלה: אברהם לובלין, פקיד. תל־אביב.

אברהם בנדודי והכדור באדיר

דסי ל פ 1ח די תשבץ 70

86210 חניך בן־יהודה משה, דאר צבאי ,232צ.ה.ל.
.2קניאל אהרון, השילוח , 42 חיפה.
.3יחיאל פרצלינה, יהודה לוי , 101 תל אביב.

״העולם הזה״ ,מסי• 710

מכל

ברית המועצות
חסדה רפובליק ה
יהודי ברית־המו״־יות הם הקיבוץ היהודי
השני בעולם בגודלו, וידוע עליהם פחות
מאשר על הפלשים בחבש או היהודים ה״אדו־מים״
בהודו סין. מזה שנים רבות, הופסק
כל מגע בין יהודי ברית־המועצות ובין היהו דים
בארצות אחרות. מאז הקמתה של מדינת
ישראל, זכו רק שלושה אזרחים ישראלים
לבקר במוסקבה (מלבד הנציגים הדיפלומ טיים)
; שנים לשם השתתפות בועידה בינ לאומית
; השלישי, סוכן סרטים סובייטיים
למטרות עסקיות.
שאלת יהדות רוסיה היא, כיום, השאלה
העדינה ביותר של מדיניות החוץ הישראלית.
טוענים, שלוא ניתנה ליהודי ברית־המועצות
הזכות לעלות, היו עוזבים את בתיהם בין
ליל כאיש אחד. גם ממשלת ישראל בסתר
ליבה, מאמינה, בדעה זו — אך אינה יכולה
׳זעול על פיה, בלא לפגוע פגיעה ניצחת
ץ סיה עם מנהיגת הגוש המזרחי.
כהי האמת מאחורי הערפל התעמולתי?
מהן העובדות הניתנות לבדיקה? מחלקת
החקר של העולם הזה, שאספה ומיינה עוב דות
אלה במשך כמה חושים, מוסרת אה
הסיכום הבא :
עסק ני תרבות: ערב מלחמת העולם
השניה חיו בברית המועצות 4.5מיליון יהו דים
בקירוב, רובם באוקראינה. מספרם כיום
אינו ידוע ; לפי אומדנה הוא מגיע לשלושה
הושמדו ברובם
מיליון. יהודי אוקראינה
בשנות המלחמה, עתה מפוזרים היהודים על
פני רחבי המדינה.
הריכוזים הגדולים הם בערים הגדולות
(במוסקבה: כמעט 300.000 מתוך 4.000,000

ר, ע 1ל ם

המפלגה המחוזיים והעירוניים, וביחוד בין
אנשי הדור הצעיר, אין כמעט יהודים. מורג שת
נטיה, מצד הממשלה הסובייטית, שלא
למנות יהודים לתפקידים ״בולטים״ ,פן יעורר
הדבר אנטישמיות.
הקיימת אנטישמיות רבה בברית־המועצות?
האנטישמיות אסורה לפי החוק, עבריינים
צפויים לעונש של כמה שנות מאסר, לכל
הפחות. אולם מאמצי השלטונות למגר את
האנטישמיות לא הוכתרו בהצלחה שלמה,
כפי שהוכיחו מאורעות מלחמת העולם השניה,
לא רק בשטחים שנכבשו על ידי הגרמנים.
ישנן עובדות, המעידות, כי הממשלה הסוביי טית
מתחשבת (או נאלצת להתחשב) בהלכי
הרוח האנטישמיים, הנפוצים עדיין בחלק של
האוכלוסיה.
אין גנרלים: לפי התחוקה נהנים היהו
לזר
קגנוכיץ
דים מזכויות שתת בכל שטחי החיים, אם
כי, למעשה, קיימות הגבלות מסויימות בש טחים
שונים. לעומת מספרם הרב של היהו דים
באינטליגנציה, ביחוד בין מנהלי בתי מדעיות חרושת, ובעלי משרות משקיות,
חשובות( ,כל אלו מקצועות, שבזמן הצארים
היו למעשה סגורים בפניהם) .הרי סגורים
בפניהם, ביחוד בשנים האחרונות, השרות
הדיפלומטי הסובייטי, העבודה במשרד ההוץ

״העולם הזה״ ,מס׳ 710

(שלישי מימין)

ישנו מיעוט בין היהודים הסובייטים השוללים
את העליה, כחברי המפלגה הקומוניסטית.
אחרים לא היו מעונינים בודאי לעזוב את
המדינה בגלל מעמדם בחברה, בגלל אפשרו יות
העבודה או המשרה הגבוהה — ושאין
להם סיכוי לתפסן במקום אחר. אשר לרוב
היהודים הסובייטים, ישנן עדויות לכך, שהיו
מקדמים בברכה את האפשרות לעלות לישר אל,
והם מעונינים עוד יותר במגע עם
ישראל.
למרות הסיכון הגדול הכרוך בזה, הגישו
מספר אזרחים סובייטים בקשות לויזה יש ראלית,
אולם מאחר שלא יכלו להשיג דרכון
סובייטי לחו״ל, לא יכלה צירות ישראל לנקוט
כל פעולה במקרים אלה, מלבד באחד, נפגע
בעל מום, נכה מלחמת העולם השניה.
• לא: הממשלה הסובייטית פוס עליה

ומנהיגי ברית המועצות*

יהודי אחד

ליאו טרוצקי, ולאדימיר לנין
תושבים) אך ישנם מאות אלפים גם ברוסיה
האסיאתית, בסיביר, באוסבקיסטאן. י
המהפכה בשנת 1917 גרמה שינוי ניכר
בחלוקה המקצועית של הציבור היהודי ;
מספר היהודים, שעבדו בחקלאות ובחרושת,
גדל באופן ניכר. אולם מספר היהודים במק צועות
האינטלקטואליים ובפקידות, מקצועות
שהיו סגורים בפניהם לפני כן, גדל במהירות
גדולה יותר. בערב מלחמת העולם השניה,
היו בברה״מ כ־ 90.000 מהנדסים אדריכלים
יהודים, למעלה מ־ 50.000 רופאים ועובדים
רפואיים, כ־ 50.000 עתונאים, סופרים, אומנים
ו״עסקני תרבות״ שונים 7.000 ,אנשי מדע,
מאות אלפים פקידים ממשלתיים, מורים
וכדומה. אחוז היהודים בין אנשי ״האינטליגנציה
הטכנית״ עולה כיום בהרבה על חלקם
של היהודים באוכלוסיה.
בימי המהפכה
״ממשלה יהודית״ :
וב שנות׳ העשרים היה חלקם של היהודים,
בממשלה ובצמרת המפלגה, כה גדול, עד
שהרבו לדבר על ״ממשלה יהודית״ .מלבד
לנין, שהיה מצאצאי משפחת אצילים טרטרית,
היו, כמעט, כל הדמויות הבולטות יהודים :
לב דוידוביץ ברונשטיין (טרוצקי) ,שר החוץ
והמלחמה ; לב בוריסוביץ רוזנפלד (קאמנבז,
הדובר הראשי של המהפכה ; גריגורי אבס־ביץ׳
זינובייב, ראש הקומינטרן ; מקסים מק־סימוביץ׳
ואלאך (ליטבינוב) ,שר־החוץ.
מאז חלה ירידה מתמדת במספר היהודים
בצמרת. טרוצקי הוגלה ונרצח ; קמנב, זינו-
בייב חוסלו ; ליטבינוב הורחק. כיום ישנו
יהודי אחד בפוליטביורו (קאגנוביץ׳) ,שהוא
אבי אשתו (השלישית) של סטאלין, ומיניסטר
אחד (דוד רייזר) .אולם בין מאות מוכירי
י ממשלה הסובייטית מעולם לא התחייבה לה קים
מדינה יהודית גדולה במקום הזה.
לפני שניגשו לביצוע התוכנית, דובר אמנם
על אלטרנטיבה לציונות, אך מאז לא הזכירו,
למעשה, את הכוונה המדינית הזאת. מסתבר,
כי היהודים לא גילו התלהבות יתרה להגר
למחוז העצמאי במזרח הרחוק, וזוהי הסיבה
לניוון בירו־בידג׳אן.
כיון שליהודי חו״ל לא ניתן לבקר בבירו־בידג׳אן
ב־ 15 השנים האחרונות, אין ידיעות
מוסמכות על הנעשה שם, אך ידוע, כי תושבי
האיזור עובדים בעיקר בחקלאות, בבתי־חרושת,
מחצבות.
השפות הרשמיות של האיזור היו אידיש,
רוסית, אולם בשנים האחרונות הופסקה הו פעת
העתון היהודי במקום, ושפת ההוראה
בבתי הספר היא כיום רוסית. אין זה מן

ובמיניסטריון למסחר החוץ.
בין מאות הגנרלים הסובייטים אין אף
יהודי אחד, אם כי ישנם קצינים יהודים
בדרגות נמוכות יותר. כמו כן יש להזכיר
את ההגבלות ב״עליה בדרגה״ בקאריירה
המפלגתית. בכל שאר השטחים, אין קיימות,
לפי מיטב הידיעות, כל הגבלות לגבי האז רחים
היהודים.
השוחט על חשבון המדינה: יהודי
בכל צורה
ברית־מועצות אינם מאורגנים
שהיא, גם אין קיימות קהילות מקומיות.
ישנם בתי כנסת בערים שונות, אך אלה
מאכסנים רק חלק קטן של היהודים. הרבנים,
השוחטים, המוהלים מקבלים משכורת מהמ דינה.
מצד הממשלה הסובייטית אין כל הגב לות
בנידון זה, אם כי איש, המבקר בבית
כנסת, אינו יכול להתקבל כחבר המפלגה
הקומוניסטית או ארגון הנוער. בשנות מלח ועד
יהודי אנטי־מת
העולם השניה נוסד
פאשיסטי, אולם בשנת 1948 פורק הועד,
וראשי הארגון הזה נעלמו.
חבילות אינן רצויות. בשנת 1928
החליטה הממשלה הסובייטית להקים איזור-
יהודי עצמאי במחוז בירו־בידג׳אן, במזרח
הרחוק, ליד הנהר אמור *.
אחרי 23 שנות קיום האזור הזה, מגיע שהם מספר היהודים ל־ ,40.000 בקירוב,
כשליש של תושבי האיזור בכללו. מצד שני
אין לדבר על כשלון הנסיון הזה, כיון שה *
ספירה אחרונה 108.419 :נפש על 31.820
מיל מרובע (פי אחת וחצי משטח ישראל).
השם נובע משני נהרות — בירו ובידג׳אן,
הנשפכים לתוך האמור.

לרגל מיעוט
הנמנע, כי תמורה זו חלה
ענין, שגילו תושבי האיזור באידיש, ורצונם
להסתגל לשפה ולתרבות הרוסית.
עמדות המפתח בשלטון המקומי ובמפלגה
היו, בשנות השלושים, בידי היהודים, אולם
לאחר שהתברר, כי היהודים ישארו מיעוט,
עברו ברובם לידי הרוסים. בירו־בידג׳אן
משגרת חמישה צירים לפרלמנט הסובייטי
(״הסובייט העליון״) ביניהם שני יהודים.
בחודש אפריל, השנה, פנתה הממשלה הסו בייטית
בבקשה לאגודת ידידי בירו־בידג׳אן
בארצות־הברית, שלא להמשיך לשלוח חבי לות
למכיריהם שבאיזור היהודי.
קבלת פנים חמה מדי: עד לשנת
,1948 היתה קיימת ספרות ועתונות אידיש־אית,
תיאטרונים יהודים, ספריות ומועדונים.
מספר הספרים באידיש, שהופיעו מאז שנת
,1917 הוא 7.000 בקירוב, ועד הזמן האחרון
פורסמו 14 עתונים ושבועונים בשפה זו.
אפשר, כמובן, לחלוק על כך, באיזו מידה
היה תוכן הפרסומים האלה יהודי, במיוחד,
אך נעלה מכל ספק, כי הממשלה הסובייטית
נתנה במסגרת הכללית (כלומר על בסים
גישה חיובית למשטר הסובייטי ולמפלגה
הקומוניסטית) לכל אותם היהודים, שהיו
מעונינים בכך, חופש פעולה בשטח זה.
בשנת 1948 הופסקה כל הפעילות באידיש,
ולא חודשה עד היום הזה. בערי השדה נער כות,
עדיין, לעתים רחוקות, הרצאות והצגות
באידיש, אולם במרכזי היהודים אסורה פעי לות
זו. על איסורים אלה השפיעו שני גור מים,
הסותרים, לכאורה, זה את זה: רוב
היהודים גילו התענינות גדולה יותר בשפה
ובתרבות הרוסית מאשר באידיש, אולם תהליך
זה, בלבד, לא היה גורם בודאי איסור פתאומי.
ברם, הקמת מדינת ישראל עוררה מחדש
את הכרתם הלאומית של יהודי רוסיה ; רבים
החלו להתענין בנעשה בישראל, לאנשי צירות
ישראל נערכה, בעת בואם למוסקבה, קבלת
פנים על ידי יהודי הבירה, המקובלת רק לגבי
מנהיגי ברית־המועצות. גילויים בלתי רצויים
אלה, מנקודת הראות השלטונות, הביאו לאי סור
תרבות אידישאית ולפירוק הארגון היהו די
האחרון (״הועד האנטי־פאשיסטי״).
בין הנציגים הישראליים בבירה ובין יהודי
המקום, לא קיים קשר, מלבד ביקוריהם של
אנשי הצירות בבית הכנסת בימי החג. פגי שות
רשמיות או פרטיות בין נציגים זרים
ברוסיה לבין אזרחי המקום אינם מקובלות,
ועלולות לגרום אי־נעימויות לאחרונים.
נציגי ישראל לא הצליחו עד כה לבקר
בבירו־בידג׳אן, אך אחדים ביקרו באוקראינה,
בלנינגראד, בקאוקז, בלא לבוא במגע עם
יהודים סובייטים, אלא בדרך מקרה.
נכה אחד עלה: האם מעונינים יהודי
בדית המועצות לעלות לישראל י
על שאלה זו אין לתת תשובה מוסמכת,
אלא אחרי עריכת משאל עם. כן יש לקחת
בחשבון כפי שנתברר לדברי העליה מארצות
הדמוקרטיה העממית, כי הציונות והשאיפה
לעליה אינם מזדהים תמיד: בארצות אלו
היו מקרים לא מעטים, כאשר אי־הרצון לחיות
בתנאי המשטר הקיים הניע את האנשים לע זוב
את המדינה, ולא דווקה הכרתם הלאומית,
או שאיפתם הציונית. קרוב לודאי, כי אילו
היו השלטונות הסובייטים מאפשרים את
העליה, היתד, חוזרת תופעה זו.
* נזינדן: נזולוטוב, מיקויאן, קגאנוביץ,
בריה, מלנקוב, סטאלין, בולגאנין, וורשילוב,
וואסילבסקי, סוקולבסקי, שטמנקו.

לת את העליה מטעמים עקרוניים ומעשיים.
דבר עקרוני הוא, כי המשטר הסובייטי, הקו מוניסטי,
עדיף על המשטר החברתי והמדיני
בחו״ל (ובכלל זה במדינת ישראל) .עקרון שני
הוא, כי השאלה היהודית נפתרה בארץ הסו בייטים.
לוא התירה עתה הממשלה את העליה
לישראל, היה פירוש הדבר, כי ישנם אנשים
ברוסיה, שאינם חושבים כטוב את המשטר
הסובייטי, ושאינם שבעים רצון מאופן פתרון
השאלה היהודית שם.
המצב בדמוקראטיות העממיות שונה במק צת,
כיון שארצות אלו עומדות רק בפתיחת
דרכן במשטר הסוציאליטי, ואין בזה משום
ויתור עקרוני, כאשר מרשים ליהודים, שאינם
רוצים להשתתף בבנית המשטר החדש, באר צות
אלו, להגר לישראל.
יחד עם זה, ישנם גורמים מעשיים, המונעים
עליה סובייטית: הממשלה הסובייטית לא הר שתה
מעולם, מטעמי בטחון, לאזרחי המדינה
לעזוב את הארץ, אלא למעטי מספר, בשלי חות
רשמית, כי יש להתחשב בעובדה, כי
רב חלקם של היהודים במקצועות הטכניים
והמדעיים, בהם קיים עדיין מחסור חמור.
עליה המונית היתה מביאה נזק למשטר הסו בייטי.
לאומיות:
יהודיה: בתעודת הזהות של
כל אזרח סובייטי, ממוצא יהודי, כתוב: לאו מיות:
יהודית, כשם שאצל אזרח אחר צויין
״אוקראיני״ או ׳״אוסבקי״.
אולם ישנו הבדל מעשי חשוב אחד: היהו דים
הם המיעוט היחידי במדינה, שאין לו כ רפובליקה
עצמאית משלו, ושאין לו תרבות
יום ריפובליקה עצמאית משלו, ושאין לו תר בות
משלו. השלטון הסובייטי מתנגד באופן
עקרוני להתבוללות, אולם ביחס ליהודים מעו דדים
את ההתבוללות, מגמה שהיא חזקה
מאד בקרב מיעוט זה בלאו הכי.
לכסוף קיימת השאלה: מה האמת
על מדיניות אנטי־יהודית של הממשלה הסו בייטית
בשנים האחרונות י

מקסים ליטבינוב
...ירידה נזתנזדת

יהו מספר כי הוא נכון אמנם
דים
מאיזורי הספר׳ וביחוד מהארצות הבאל־טיות,
הועברו לסיביר, אולם צעדים אלה
נבעו משיקולי בטחון המדינה, ולא היו
מכוונים חזקה נגד היהודים. אין גם להכחיש,
כי במערכה נגד ה״קוסמופוליטיזם״ (או במ לים
אחרות: נגד השפעה מערבית) היו
יהודים הקרבנות הראשיים. אלא שאנשים
אלה (סופרים, עתונאים, אומנים, אנשי מדע)
לא נאסרו ולא הועמדו למשפט.

מדע
נש ק
מוות מודרך גגרחוח
האנשים שהצטופפו מסביב למסך הראדאר, דרומית ללונדון,
ב־ , 1943 הרימו את גבות עיניהם בתמהון: טייס מטורף, תחבולה
חדשה?
על מסך הראדאר הצטייר אוירון גרמני שטס במהירות רגילה
לעבר לונדון. אולם במקום לטוס בקוים עקלקלים, כדי להתחמק
ממטוסי־המגן הבריטיים ואש התותחים האנטי־אויריים, המשיך
בשלוות נפש בדרכו הישירה, מבלי לסטות ימינה ושמאלה.
כשהמריא לקראתו מטוס ספיטפייר, לא עשה דבר כדי להימלט
ממנו, או אף להתנגד לו. הספיטפייר הריק לתוך בטנו צרור
ארוך ממכונת־היריה. המטוס התפוצץ בקול־נפץ אדיר, התרסק
לאלפי רסיסים.
לא היה זה המטוס היחיד שנהג כך. מאותו יום הגיעו
מסוסים אלד לסביבות לונדון במספרים גדולים. חלק מהם
הושמד בדרך. אחרים הגיעו למטרתם, ירדו על פני לונדון
והתפוצצו, בגרמם הרס עצום.
היה ברור שזה מטוס מסוג חדש, שאינו נושא טיים. אולם
מכיון שאף אחד מן המטוסים האלה לא נפל שלם לידי הבריטים,
אי־אפשר היה לעמוד על הפרטים. עד שנתגלה מטוס אחד, שלא
התפוצץ, משום מה, בנפלו על הארץ. הוא נמסר לידי מומחים,
שהגישו דו״ח לראש־הממשלה.
הדו״ח גרם לתדהמה. נסתבר שהגרמנים המציאו המצאה
פשוטה ביותר, שכל אחד אחר יכול היה להמציאה באותה קלות.
כן נסתבר שצפויה סכנה גדולה מאד ללונדון.

מ ט ^ ד ראדאר נייד, לטווח 120ק״מ

. .ג׳ורג׳ עושה את המלאכה: הנשק החדש, שהגרמנים
כינוהו וי 1נראה בעיניהם תשובה להפצצות הנוראות על ערי
גרמניה בידי האנגלים.
מה היתה ההמצאה? זה זמן רב הותקן בכל המטוסים
העיקריים, טייס אוטומטי״ (המכונה ג׳ורג׳) ,מכשיר שבא להקל
על הטייס בטיסות ארוכות. מכשיר אוטומטי המדריך את המטוס,
בלי עזרת הטייס, לפי הכיוון שנקבע לו. לוקח בחשבון את זרמי
האויר ושאר ההשפעות המשפיעות על טיסת המטוס, מחזיר את
המטוס בכל מקרה לכיוון הנכון. ע״י כך ניתן לטייס המפציץ
לנוח עד הגיעו לקרבת המטרה, שם הוא נוטל, שוב, את הדרכת
המטוס בידיו.
ההמצאה החדשה לא היתד, אלא שיכלול של מכשיר זה.
המכשיר כוון, האוירון הופעל — והמשיך לבדו בדרכו עד
למטרתו. שם נפל עליה, פוצץ את 500ק״ג חמרי ד,ניפץ שבבטנו.
מכיון שלא נדרש לחזור, וגם מרחק טיסתו היה קצר ביותר,
הותקן לו מנוע פשוט וזול.
חולשתו היסודית של המכשיר: הוא אינו יכול לדייק, בא
בחשבון רק להפצצת מטרות גדולות מאוד, קרובות למקום
ההמראה. לגרמנים היתד, מטרה כזאת: לונדון. לבנות הברית
לא היתד, שום מטרה כדאית דומה. משום כך לא שוכלל וי־1
ע״י אויבי היטלר, וגם דוגמאות אחדות, שהוכנו על־ידיהם לשם
נסיון, לא הוכנסו לשימוש.

כיום ובלילה, בעננים ובסערה: אולם לטייסי המפציצים
לא ניתן להירגע. סכנה איומה שבעתיים מאיימת עליהם :
הקליע־המודרך, הנורה ממטוס אחד לעבר מטוס שני. לפי כל
הסימנים, תר,יד, זאת צורת־ד,שימוש היעילה ביותר בנשק הקלי־עים־המודרכים
בכלל.
קליע־מודרך כזה יירה זמן רב לפני ששני הטייסים היריבים
יוכלו לראות זה את זה בעיניהם. הטייס התוקף יגלה את אויבו
בעזרת הראדאר המותקן במטוסו (הפועל ביום ובלילה, בכל
גובה, בעננים ובסערה) .הוא ישגר את הקליע, ש״ירכב״ שוב
על גל הראדאר העוקב אחרי המטוס־האויב, ויתפוצץ על ידו
בעזרת מרעום־ד,קירבה״ .אפשרות שניר : ,הקליע יודרך על־ידי
הטיים־היורה בעזרת מכשיר־טלביזיה המותקן בראש הקליע.

אחרי ההתפוצצות, שאגה: כעבור חדשים מספר
ירד סיום שני על לונדון. באופן פתאומי אירעו התפוצצויות
עצומות בעיר. איש לא שמע אוירונים, שום מטוס לא נתגלה
על מסכי הראדאר. מה קרה י
במקום המטוס־ללא־טייס הפעילו הגרמנים סוג חדש של קליע־מודרך,
הרבה יותר מסוכן. כי וי־ 2לא היה מטוס, אלא פצצה
מעופפת, מוטסת בכח ראקיטות.
פגז הנורה מתוך תותח, מודרך עוד בהיותו בקנה. אין
אפשרות להשפיע על כיוונו אחרי שיצא מן הלוע. לא כן וי־ב :
הוא נשא מיתקן־ראקיטות שהניע אותו במהירות עצומה ע״י
הפלטת גאזים חמים מאחורנית. הוא התנשא לגובה של למעלה
מ־ 100ק״מ, בסטראטוספירה, ירד במהירות של 4500ק״מ
לשעה, פי כמה יותר ממהירות הקול. שאגת האויר, שבישרה את
בואו, נשמעה רק אחרי ההתפוצצות האדירה.
וי־ 2היה נשק־אימים. לא היתד, שום הגנה נגדו — פרם
להרחקת הנאצים עד מעבר לטווח בו יכלו להפעילו נגד לונדון.
אולם היתד, לו אותה חולשה כמי ל־וי־ז: אי־אפשר היה לכוונו
למסרה מסוימת, כגון בית־חרושת או מספנה. הוא התאים רק
למטרה גדולה מאד, כמו לונדון, בטווח של 300ק״מ• בהעדר
מסרה כזאת, לא היה לו שימוש מעשי.

לכאורה שוים סיכוייהם של שני המטוסים — המפציץ
ומטוס־הקרב הממריא לקראתו — בקרב כזה. אולם למעשה
תהיה יד המפציץ תמיד על התחתונה. הסיבה העיקרית: קל
הרבה יותר לכוון את הקליע (כמו מכונת־יריה) כשמכוונים את
המטוס כולו לאותו כיוון — שיטה הנהוגה במסוס־קרב (כספים־
פייר או מסרשמידט) אך אינו אפשרי למפציץ כבד (כמבצר
מעופף .,הקליע הנורה ישר לפנים על־ידי מטוס־הקרב לא ייתקל
בלחץ־אויר מפריע, ואילו הקליע הנורה מצדו של המפציץ ייתקל
בזרם־האויר העצום שד,מפציץ עצמו יוצר אותו, יסטה מכוונו.
לפיכך ברור שבמלחמה הבאה יגביר הקליע המודרך את כוחה
של ההגנה האוירית, יהיה עלול לחסל לחלוטין אפשרות של
התקפה מרוכזת בידי טייסות מפציצים גדולות.

לחיצה על כפתור תכריע: כשנסתיימה המלחמה,
עוד היה נשק הקליעים־המודרכים בחיתוליו. כל המדינות המשיכו
לחקרו באופן קדחתני, להתאימו למלחמה הבאה. אנשי־המדע
הגרמניים נפלו ברובם לידי הרוסים, הופעלו במעבדות הרוסיות.
מסביב לשדות־הנסיון האמר״קאיים נראו, מפעם לפעם. ,ציפורים״
מסתוריות. אולם אנשי המדע שתקו.
לא שתקו: אותם שהידיעה המדעית לא הכבידה על לבם.
מבול של מאמרים, ספרים וגילויים אגדתיים ירד על האנושות
האומללה. התאורים היו שונים מאד, אולם היו תמימי־דעים
בנקודה אחת: במלחמה הבאה לא יכריעו צבאות, כי אם
קומץ אנשים, שישבו ליד שולחן־כתיבה, ילחצו על כפתורים
המפעילים את נשק־האימים.
שנה אחרי. גמר המלחמה עורר טייס־לשעבר, אמריקאי בשם
ויליאם בורדן, סנסציה בספר כזה. לפי בורדן, תסתיים המלחמה

פצצה על נהריים: לעומת חלומות אלה ממשית מאד
האפשרות להשתמש בקליע־מודרך למטרות צנועות יותר.
למשל: צבא הנמצא בתל־אביב מעונין באופן חיוני להשמיד
את מפעל החשמל בנהריים. בעיני ראשי הצבא התל־אביבי
חשובה מטרה זו עד כדי כך שכדאי להקריב למענה קליע העולה
רבבות לירות. הם יורים קליע, מכוונים אותו באמצעות קרניי,ראדאר
עד לקרבת המטרה. עין־הטלביזיה של הקליע ״תראה״
את המפעל, תעביר את התמונה למסך הטלביזיה של בסיס־היריה
בתל־אביב. שם ידריכוהו בדייקנות מוחלטת, עד שיפול על
המפעל, ישמידו כליל.
דוגמה שניר : ,אנית מלחמה, המצוידת בקליעים־מודרכים,
מגלה, באמצעות ראדאר ,,צי־אויב. היא משגרת את הקליעים,
משמידה את הצי בדייקנות נמרצת.
לפי כל הסימנים, כבר קיימים קליעים כאלה, הן בידי
האמריקאים והן בידי הרוסים. הם מהווים, למעשה, מעין תותחים־
עילאיים.
קליע רוכם על קרן: חשוב עוד יותר סיכויו של הקליע־המודרך,
כשהוא משמש להגנת הקרקע או פני־הים מפני מפציצים.
המפציץ הכבד, הנושא פצצות רגילות או אטומיות, מתגלה
לצופי־ר,ראדאר הקרקעיים (או הימיים) זמן רב לפני שהם יכולים
להפעיל נגדו את התותח האנטי־אוירי, בעל הטווח המוגבל.
במלחמה הבאה יוכלו להפעיל נשק קטלני: הם ישגרו נגדו
קליע־מודרך, ש״ירכב״ על אותה קרן־הראדאר שגילתה את
המפציץ ועוקבת אחריו. בהגיע הקליע לקרבת המפציץ הוא
מתפוצץ-באופן אוטומטי.
למפציץ אין כמעט אפשרות להתגונן בפני הקליע־המודרך.
הוא יכול ל״בלבל״ את גלי הרדיו שלו ע״י שיגור סימנים באותו
גל. אולם משלחי־הקליע יכולים לפעול על גלים רבים, דבר
שהוא קשה הרבה יותר למפציץ.
הגנתו של המפציץ מפני קליעי־המגן היא: לא להתקרב
אל מטרתו. גם דבר זה אופשר ע״י הקליעים־ד,מודרכים. במקום
שהמפציץ יצטרך להגיע עד מעל למטרתו, כדי להמטיר עליה
פצצות ״מתות״ ,יכול הוא עתה לד,שאר במרחק ניכר מן המטרה,
לשגר אליה קליע המדריך את עצמו אל המטרה. על־ידי כך
תפחת בהרבה הסכנה למפציץ עצמו.

הסיוט סר: במשך שבועות מעטים סבלו בני לונדון
יסורי גיהנום. תותחי־המגן של לונדון הועברו לפני־כן לחופי
צרפת, כדי לעזור לפלישתו הגדולה של אייזנהואר, שהחלה לפני
ימים מעטים. אולם משהותקנו בלונדון תותחי־מגן חדשים סר
הסיוט. וי־ 1היה מטרה אידיאלית לתותחים ולמטוסי־מגן. הוא
טס באיטיות ובקו ישר, נתגלה מרחוק על מסכי הראדאר,
הושמד בדרכו. פחות מ 5הגיעו למטרתם.
בגלל הפצצת מפעליהם לא יכלו הנאצים לממש את תכניתם
לשגר 3000 מטוסים כאלה בכל יום. כך נכשל הנסיון הראשון
להפעיל קליעים מודרכים.

• האות וי (בגרמנית: פאו) באה במקום המלים הגרמניות
״נשק־נקם״ .בצורה ז ו ניסו הגרמנים להחליש את ערכה הסמלי
של האות, שהפכה, בפי הברימים ועסי אירופה הכבושים, לסמל
הנצחון על היטלר.

הבאה תוך שעה אחת. המעצמה התוקפת תשלח צי אוירי של
ראקיטות־מודרכות, הנושאות פצצות אטומיות, מסביב הארץ אל
מרכזי ד,תעשיה והאוכלוסיה של המעצמה ד,נתקפת. ההרס שייגרם
על ידיהן יחסל כל אפשרות של התנגדות• הנתקף ייכנע.
כדור״הארץ קטן: האם הדבר אפ שרי? כל אנשי המדע
מסכימים שכן — בתיאוריה. אפשר לייצר ראקיטה־ענק שתקיף
את כדור־העולם. ראקיטה זו תהיה מודרכת מן הבסיס בעזרת
מכשירי־ראדאר או מכשירים אחרים, שיגלו את מקום ד,ימצאה
בכל רגע. אנשי הבסיס ישנו את הכיוון לפי הצורך. בהגיעה
הראקיטה לקרבת מטרתה, יפעל מכשיר־טלביזיר, המותקן בה,
יגלה את המטרה לאנשי הבסיס, יאפשר תיקון אחרון של הכיוון.
למרות שאיש־מדע אמריקאי אמר לא מכבר כי ״כדור הארץ
קטן בשבילנו״ ,אין הנשק הזה מעשי. הסיבה: הראקיטה תעלה
הון עצום כזה, עד כי לא תהיה כדאית בשום נסיבות. וי־2
פעל בטווח של 300ק״מ (תל־אביב —אילת) .היה זה הטווח
המקסימלי. כדי לאפשר טווח של אלפי ק״מ יצטרכו להתקין
ראקיסה בתוך ראקיסה, או, ליתר דיוק, ראקיטה גדולה שתפליט
מתוכה ראקיטה קטנה יותר, שתפלים מתוכה ראקיטה שלישית,
וכן הלאה.
שמא כדאי לייצר ראקיטה יקרה כזאת כדי לשגר פצצה
אטומית? גם דבר זה אינו מציאותי: אי־אפשר להפקיד פצצה,
העולה מליוני לירות, בידי מכשיר שלא יהיה לעולם כה מדויק
ואחראי כמטוס המונהג בידי טייס חי. לפי כל הסימנים, לא
תהא מלחמת־העולם השלישית מלחמה של ראקיטות ביניבשתיות,
עוד יעברו דורות רבים עד התגשם החלום של ראקיטה שתטוס
מכדור־הארץ למאדים.

• הראדאר — ההמצאה החשובה ביו תר של המדע הצבאי
המודרני, מלבד הפצצה האטומית, הופעל לראשונה בבריטניה
לפני מלחמת־העולם השניה ; הופעל ע״י הנאצים רק בתקופה
הרבה יותר מאוחרת. המכשיר שולח קרניים, בודק את ההד החוזר
אליו. אם נתקלות הקרניים בדרכן בעצם (כגון מטוס) נרשם
הדבר על גבי מסך. כך אפשר לגלות את מקום הימצאו, מרחקו
וכיוון טיסתו של סטום מתקרב.

רוק: פצצה מודרכת ע״י ראדאר וטלויזיה
תל־אביב — אילת, מכדור הארץ למאדים.

•• מרעום־הקירבה גם הוא המצאה מימי מלחמת־העולם האח רונה,
הוא מכשיר בגודל בקבוק־חלב קטן, המותקן בראש הפגז,
מצויד במכשיר־רדיו זעיר, המפוצץ את הפגז בהרגישו שהגיע
לקרבת עצם קשה כגון מטוס אויב( .לפני כן התפוצצו הפגזים
דק בהיתקלם במטרה ממש, או תוך מספר שניות קבוע אחרי
יציאתם סן הלוע).

,העולם הזה״ ,מס׳ 710

סרטים
כ ל אנש המלר
״ברור כשמש, זה פרון״.
״לא, ווילי סמארק הוא סלזר, הדיקטטור
הפורטוגלי, או וארגאס, הדיקטטור הבראזילי,
אבל הוא יכול להיות גם מוסוליני ! ״
הערות אלה נשמעו מכל עבר, מפי צופים
מוקסמים ונרגשים, ביצאם מן הסרט כל
אנשי המלן. אמנם רק מעטים דנו בתכונו תיו
הטכניות המעולות: קודם כל סרט
בעייתי, בעל גישה אמיצה, ישרה ומנתחת,
לאנושות חולה ונבוכה, בשנה זו ובכל שנה
אחרת.
״אבנה בתים מפוארים לעניים״ ,אומר ווילי
סטארק.
״אבל ידיך מלוכלכות״ מתנגד האידיאליסט
הצעיר.
״זו הדרך היחידה. אם רצונך לבנות, אתה
מוכרח לעפר את ידך באיזו שהיא צורה!״
המאבק על אמצעים ומטרה הוא נקודת
המוקד של הדור הזה, של סופרים, אמנים
ואינטלקטואלים.
הדיקטטור טוב הלב. הבמאי, רוברט
(גוף ונפש) רוסן, תסריטאי ותיק, שהפך
מפיק־במאי־מחבר מצליח, היה נאלץ לצמצם
בסרט של שעתיים חומר, שהיה יכול לשמש,
בנקל, סרט הרבה יותר ארוך. התוצאה :
תמונות קצרות מאד, אחדות מן הקצרות
ביותר, שהופיעו על הבד הקולי, המקשרות
במונטאז׳ מהיר את הקטעים היותר אישיים
בעלילה המרתקת,׳ משום שהיא לקוחה, כמעט
פרט פרט מן החיים עצמם.
ווילי סטארק (ברודריק קרופורד) הוא איכר
פשוט, חסר חינוך, המעמיד את עצמו לבחי רות
למשרה קטנת־ירך בעיר שדה פעוטה.
הוא ישר, בעל רצון עז, דובר אמת. באותו
זמן הוא פוגש לראשונה את ג׳ק ברדן, עתונאי
צעיר, שווילי ״איש העם״ הפשוט עושה עליו
רושם עז. הידידות הזאת עתידה לארוך זמן
רב, כי ווילי, לאחר שנכשל בבחירות הראשונות,
ועמד בבחינות אחרות קיבל תואר
עורך דין, אינו זונח את הפוליטיקה. הוא
מצליח, תוך זמן קצר, לעשות לעצמי שם
במדינה עקב מלחמתו האמיצה באנשי מפלגת
השלטון. עובדה זאת איננה מונעת אותו
מהתחבר לאותם אנשים ממש׳ כד -להבחר
מושל המדינה.
אולם ווילי סטארק איננו פוליטיקאי רגיל,
הזקוק למפלגה שתעמוד מאחוריו. הוא מוקיע
את שותפיו הפוליטיים בנאום מזהיר, מזהה
עצמו עם ״האיש הפשוט״ .הדרך לשלטון
פתוחה בפניו. עתה נותר להוציא אל הפועל
את הבטחותיו: בתי חולים משוכללים, טיפול
רפואי חינם להמונים, בתי ספר לרוב. וכיצד
תאר ודלי את תכניתו בנאומיו ז הוא יסחט
את כספי העשירים, יוציאם לטובת העניים.
אותה שעה זורם אל קופתו של ודלי כסף
רב: הוא מחזיק מנגנון של עובדים, חוליגא־נים
שכירים, שמטרתם לחסל כל אופוזיציה.
כל הכסף הזה בא לו מידי אותם בעלי הון,
שהוא מתימר ללחום בהם, לסחוט אותם.
אבל ההמונים מסורים לווילי סטארק שלהם.
תקופה של גאות ורווחה באה למדינה. ודלי
סטארק הוא דיקטטור, אבל דיקטטור טוב
ומיטיב, הם חושבים. גם ודלי עצמו חושב
כך. בעיני עצמו הוא איננו מה שמסתכל
אובייקטיבי מן הצד רואה בו: איש אכזר,
שואף שלטון, שפעולותיו למען העם אינן
אלא אחיזת עינים, מעין הבטחות־בחירות

העולם הזה״ ,מ710 ׳ 0

מסוג קצת אחר• דברים, שייפסקו מיד לאה-
שהרוחות תרגענה, כלומר ברגע, ששלטונו
של ודלי יהיה איתן בידיו.
המונים מהופנטים: ההמונים, באיוולתם,
אינם רואים את אשר מתחת לשטח.
הם רואים לפניהם עתיד מזהיר, הס רואים
עולם, בו שמשו של ווילי סטארק שלהם עולה
ועולה ועולה. ואז בא, במפתיע, כדורו של
הרוצח.
ברודריק קרופורד, כווילי סטארק, נותן
משחק אמיתי, נבון ורב כוח. ג׳ון איירלנד,
בתפקיד של עתונאי בן עשרים, הנתפש
בקסמו של סטארק, שהוא אחד מן השחקנים
הצעירים המשובחים בהוליבוד, בעוד שמר־סדס
מקמברידג׳ ,כמזכירתו חמת־המזג של
הדיקטטור, מוכיחה שהיא בעלת כשרון גדול.
האחרים בסרט, ומספרם רב, מבצעים את
תפקידיהם באמונה תחת ידו הבטוחה של
רוברט רוסן, היודע גם ׳לשלוט בקהל של
ניצבים, להפיק מהם את כל האפשרי.

בורגנים זעירים ונשים רגשניות :

תמונות ההמונים בכל אנשי הנזלן הן מן
המצוינות בסרט. הבמאי רוסן הצליח לתת
גם את רוח ההמון, המעריץ את אלילו, וגם
להסביר, בתמונות מהירות, מדוע מעריץ
ההמון את סטארק. זאת השיג על ידי צילום
אוסף הפרצופים, המשכנע ביותר, שהופיע
על הבד זה זמן רב. איכרים פשוטים, נשים
רגשניות ומהירות התלהבות, פועלים, בורגנים
זעירים, כל אלה שולבו בסרט בסידרה של

״כל אנשי המלך׳ :הצגת בכורה בנידיורר,
עולה ועולה ועולה

מונות ההמוניות בעת החזרות, מבלי שהמזיו־למים
ידעו, שהסרט במצלמה מסתובב. הנסיון
הנועז — ,לפי הלך המחשבה ההוליבודי —

עלה יפה.
אתלט, מלח, שחקן: ברודריק קרו-
פורד היה, אמנם, דמות ידועה בהוליבוד, אך
עד כל אנשי המלן, לא העלה איש על

תחת זאת גילה כשרון אתליטי, הצטיין בכדור
רגל, כדור סל, שחיה. ההורים המסכנים ראו,
נאנחו והבליגו, נאנחו ביתר עוז, כאשר עלה
ברוד על אנית משא, כמלח. לאחר שהים היה
עליו לזרא, חזר הביתה, לחיות ״על חשבון
אבא״.
אותו זמן הוצע לו, דרך מקרה, להשתתף
בתסכיתי ראדיו. ברוד הסכים, הוציא לעצמו
שם טוב, קיבל — בקלות שהפתיעה אותו —
תפקיד במחזה בברודווי, אחר כך במחזה אחר,
ולבסוף הגיע להוליבוד. אך החליט, שהקול נוע
אינו מתאים לכשרונו, חזר אל התיאטרון
וביצע את תפקידו הידוע ביותר על הבמה :
לני במעשה בעכברים ובני־אזם מאת ג׳ון
סטיינבק. כאשר הוסרט הסיפור בהול־ביד,
נקרא ברוד אל עיר הסרטים, אך התפקיד
ניתן ללון צ׳ייני (הבן) .למרות המכה הקשה,
נשאר ברוד בהוליבוד עד היום, עבר מתפקיד
קטן אחד למשנהו עד שהפך ווילי סטארק
בכל

אנשי

המלן.

בקצר ה

״בל אנשי המלך׳ :רצח המושל
כזו רו של רוצח

צילומי־אמת, שרוסן ערכם בעיר אמריקאית
״אופינית״ ,בהשתמשו לא בנציבים הוליבו דיים
מקצועיים, אלא באזרחים פשוטים. אפילו
השוטרים בסרט הם אמיתיים ולא שחקנים.
ביחוד משכנע באמיתותו הפרק האחרון בסרט,
המתאר את הרצחו של סטארק בידי רופא
נוטר־איבה. בקטע זה, שצולם בעיר קטנה
בקאליפורניה, השתתפו אלף ניצבים. המק צועיים
היחידים היו השחקנים הראשיים. רוסן,
בשאפו להוציא מן הניצבים החובבים שלו
כל שמץ של יראת מצלמה, הסריט את הת־

דעתו, שיש בו משהו יותר מן הבינוני. מיד
לאחר הופעתו בסרט, הציף אותו גל פרסים :
האוסקר, פרס מבקרי הקולנוע בניו־יורק,
פרס כתבי־חוץ בהוליבוד. קרנו עלתה בבת
אחת, קיבל את התפקיד הראשי בסרט אחר,
שהוזכר בקשר לחלוקת פרסים השנה, רק
אתמול נולדה.

ברודריק (ברוד לידידיו) הוא בן משפחה
בעלת מסורת תיאטרונית ארוכה. צער רב
הצטערו הוריו, שחקנים ידועים, כאשר בנם
לא הראה, בנעוריו, שמץ של נטיה למקצוע.

של ארבעתהפשע חרץ גורלם
הגברים, כפי הנראה, שהתאהבו בג׳ון קרו־פורד,
עקרת בית מחוקת־פרצוף, שנטשה את
ביתה, הפכה זונה, ראתה חיים.
ראיתי את ברלין -כמה מבעיות
שיקומה של ברלין ויחם המנצח אל תושביה,
בעיניהם של חיילים אמריקאיים: אחד רך,
השני קשה־לב, המשוחקים על ידי מונטגומרי
קליפט ופול דוגלאם. סרט עשוי יפה, שצולם
במקום העלילה עצמו, על רקע העיר ההרוסה,
ובהשתתפות מספר שחקנים מקומיים.
איטת קלפים — הוא סרט המנסה להו כיח
שקלפים ומשחקי גורל מסוכנים ביותר
בחיים. הוא מצליח, אמנם, לשכנע, שהם מסו כנים,
או ביחוד כנושא לסרט. ברבארה סטאנ־וויק,
עקרת בית, יורדת בסולם החיים ע ! ן
השלב התחתון, נוטשת את בעלה, חוזרת אליו*
לאחר שכמעט הרסה אותו.
האיש על מגדל אייפל -המפק
מייגרה מן המשטרה הפלילית הפריזאית פות
תעלומת רצח מסובכת ביותר, מציל אדם חף
מפשע מן הגילוטינה, לוכד עבור המערף את
הרוצח האמיתי. כל זה, לאחר כיתות־רגלייב^
מייגע (עבורו) ,ומענין (את הקהל באולם)י
בפאריס רבתי. צ׳ארלס לוטון, בורגס מרדית
(שחקן, במאי) ,פראנשו טון ורבים אחרים
בסרט בלשי טוב מאד.

חמוז המזג