גליון 711 מתאריך 14 ביוני 1951

השבועון המצויד
לאינפורמציה

מ ד /שנה ! 14י׳ סיון תש״א 146.51 /

העורך :

מכתב־ם

שלום

כ הז

משטר פי רון?

תצלומים :
צלם ו א שי

מקסים ס לו מו ז

צלם

המערכת

והמנהלה :

רח׳ ליוינ ב לו ם , 12 תי־ ה בי ב
ת.ד . 136 .טל( .ז מניו 06785

מו״ל :

ה עול ם

הזה

ב עיים.

בהעולם הזה ( )708 קראתי כי רוצים לקצין
80-^70 אחוז ל ש בו עוני ם, והרי דונ מ ה לרי־מו
קר טיה של מ מ שלת מ פ אי: היא הו צי אה
חוברת ת ע מולה לבחירו ת על נייר מ שוב ח ב40-
ע מודי ם ומחלקים א ת זה בחינם ל כל הקונה א ת
העתון ה צרפ תי.

עורך גראפי :

עורך הסגנון :

השבועון הסצויר
לאינפ 1רמציה

מ שנה:

דוי ד

רו ביננ ר

אם אתםמ שו כנ עי םבאמת, שהממ שי המש תמ
שת ב ק צו ב הניר כדי להגביל א ת חופים
הדיבור ו הב טוי שלכם בעתון. הריני מיעין
לכם ש ת פנו ב ת לונ ה ר שמית ננ דהממ של ה
לועדה למען הופ ש הדיבור שליה ארנון ה או־מו
תהמ או ח דו ת. דבר זה נע שה לא סז מן
בקשר ל פ עו לו ת הד כוי של חו אן פי רוז ני.ד
העתון ה א רגנ טיני לה פ רנ ס ה. כז כו ר נישה נם
פי רוז להזיק ל ע תון עייי ק צו ב הניר. חופ ש
הב טוי ובעיקר חופ שהע תונו ת הו א חלק מאג־רת
ה או מו תהמ או ח דו ת. שי שראל הב טי חה

בז מנו לקיים.

,דב איתז

חברי המערכת :
מי כאל אל מו, יחיאל ב שן ני צה נבי, נו רי ת
ל בי א, רפ אל סל ע, אי תמר עילם, יעקב צליל.

סו פ רי ־ חוץ :
הוו ארד נו ר דון, מונ טי נ׳יי קוב ם,
אהרן דומניין, סלי ם מנ צו ר.
מו דפס

ב ד פו ם

י שראל

הפצה:

דנה

פלם

דינ רי.

מאז הזעיק העולם הזה את הציבור שוב והודיע על התכנית להכריח את השבי־עונים
הבלתי־תלויים להופיע רק פעמיים בחודש, גבר מתח המכתבים למערכת. קוראים
רבים פנו אל המערכת, דרשו להוציא את העתון בכל התנאים, אפילו אם פרוש
הדבר צמצום התפוצה, העלאת המחיר.
ברגע האחרון נמנע אמצעי חמור זה, אולי בעיקר הודות לעירנותו זו של
הציבור. בכל זאת יצטרכו הקוראים לשאת בחלק מן העול: עד חלוף המשבר נאלץ
העתון להתאים את עצמו לפורמאט הניר, הבלתי־מתאים לחלוטין, שהועמד לרשותנו.
המערכת, מצדה, עשתה הכל כדי שהחומר לא יפחת אלא במידה זעירה, הבטיחה
שהדבר לא יפגע אף במדור אחד ממדורי העתון.
אין איש שהשפיע על סגנון
העולם הזה כמו חבר־המערכת
דב איתן. מפקד־מחלקה של
״הפורצים״ הפלמ״חייט פרץ כמה
גדרות בסגנון העתונאי המקובל,
סגנונו העובדתי הקצר, שהתבלט
בראשונה במדורו אנשים, מצא
לו מחקים רבים גם בעתונים
אחרים.
שאיפת המערכת כי דב איתן
יקבל לידיו את האחריות המלאה
לסגנון כל העתון נתקלה עד
כה בכמה מעצורים, ביניהם :
למודיו של דב באוניברסיטה
(מאתימנזיקה) .עתה נתגשמה
השאיפה בכל זאת :.החל מגליון זה יכהן בתפקיד עורך־הסגנון. הבטחתו: להוריד,
בהדרגה, את אורך הרשמיה הממוצעת בעתון, להשאיר מקום רב יותר לאינפורמציה.

מ. שלף ,־פו

אהרון ק ,.טבריה
זה ענין של השקפה: בעיני פוליטי״
קאים מסויימים חשובה, אולי, תעמולה
מפלגתית יותר מאשר אינפורמציה אוי
ביקטיבית.

שער לעליה או מחנה הסגר?
ל מ רו ת שא תם בו ד אי תי פנ עו מזה, עלי לציין
אחרי קריאת המאמר על שער העליה ( העולם
הזה ) 709 כי הנכ םהע תון ה ציוני היחידי
ש שרד באר(.

חנה דוידסון, ירושלים

הנכם מו די םבעצמכםש אחוז נ דול מביז
העולים או ה עולו ת ננו עבמ חלו ת (ו עו ד אי כ
ש אני
ל ו וכי איז צ וי ד לבו דדם?
הנעתי לארץ ב־ 1934 הו כנס נו כו לנו לקרנטינה
ב מפר ץ חיפה א שר נ ם שם לא היו תנ אים
אידיאליים, א ד ורק כדי ל בו ד ד אנ שים חו לים.
ה אם אין זה נכחו צודק ! 1

יעקב שטרן, קרית־חיים
הצלילים יוצרים את המוסיקה. העולם
הזה מסכים לקינטינה, אינו מסכים לחומות
הנטו.

מסכרת ריקה
כאבש כול המרגי ש עד כמהשכ חו א בו ת
העיד הזאת את הבנים שנ פ לו אני מר שה לעצ מי
ל פנו ת אלי כ ם בהצעה הב אה: לצלם את
מ צבו ת הזכרון ש הו ק מו בר חבי הארץ ו מו ל ם
לה ע מיד מ סנ ר ת ריקה. שתראה את ״ מ צב ת
הזכרוז״ שתל א בי ב, העיר הנדולה ביו ת ר.
הקימה לבניה שנ פ לו.

מ. הירש, תל־אב־ב
העולם הזה מסכים עם הקורא הירש,
שהדבר הוא תרפה לעיר, מוכן ליזום,
בשתוף עם ההורים השכולים, פעולה
צבורית לחיסולה.

ב מו עיני
בין הפועלים, החופרים את
היסודות לבניני האומה בירושלים,
הולן תימני משועמם.
״לא נותנים עבודה !״ התלונן
לפני הפועלים האחרים
לבסוף, שמע לעצת חברו, בא
אל מנהל העבודה ואמר :״שמע,
מדוע לא נותנים לו את 7״
״מה איכפת
לן הרגיעו
מנהל העבודה.
״אתה אינך צריך ן
לעבוד, אם אין
בידך את״.

השיב התימני.
״אבל אם איך
בידי את, אז אין לי על מה לה־ ]
שען, כמו הפועלים האחרים״.
הקורא יוסף שטרן, בלפור ,37
תל־אביב, זוכה בפרס של 1ל״י !
(להשען עליה).

ספורט בספירט
דבר אחד אולי או כ ל לדעת מכם: מ תי
י שימו את קול י שראל בבקבור, של ס פי ר ט?
הם באמת כב ר ״ מננ׳זי ם ״ .ה מ אזיני ם לה עבר ת
המשחר, דנדי־ מכבי י בינו ה כל.

אברהם וידה, תל־אביב
כשימצאי המאזינים בקבוק די גדול.

הכשף והילד
האם מקרה הו א כי באמצע ״דרכי חיים״
המתחיל ב ע מו ד 6ומסתיים ב ע מו ד . 10נ כנ ם
(העולם הזה )709נ שף ה ס טו דנ טי ם ( ע מו די ם
\ ) 9—8על כל פנים היתה לי הרנ שה מוזר ה
כ א שר אחר קוראי על הילד הפרא. א שר חי
ב צורה כ פי ש תאר תם, מ חו ס ר תקציב. נתקלתי
בנ שף ע צום. מקו ם בו הכסף זורם בשטף.

מרדכי מגולה, חיפה
מן הראוי שיהיה לו לקורא מגולה
אמון רב יותר בעורכי עתונו.

ישראל מול ציון
ב ה עולם הזה 709מ סו פ ר על חבורה שנת כנ
סהס בי ב מקל ט הרדיו. שה שמיע את ״קול
י שראל לנו ל ה ״ .לידי עת כ ם — ה שם הנ כון
״קול ציון לנו ל ה ״.
הוא :

לפני שנה בדיוק ביקרו כמה מחברי המערכת בבית־חולים צבאי, שוחחו עם נכים
שהיו מרותקים למיטותיהם. בשיחה נתברר כי המדור האהוב ביותר על הנכים הוא
מדור התשבץ, המעניק להם כמה שעות של התעסקות מענינת. שאל אחד הנכים :
חידון הגדשים
מדוע לא תתנו תשבצים גדולים יותר י
מ ע תה
דונ מהנאה של השפ עה חינו כי ת :
תוצאת השיחה היתר, מהפכה עתונאית בזעיר אנפין: העולם הזה פירסם את
י צ טרכו הפו שעי ם לעיין רר, ב ה עולם הזדז, כדי
תשבץ־הענק הראשון, מיוחד במינו בעולם כולו. אם היה ספק ביחס להגבה, נעלם
לדעת כיצד להיזהר במע שי ה ם.
דבורה רנקין, חיפה
חיש מהר: באותה שבת ישבו אלפי קוראים סגורים בבתיהם, שקועים בתשבץ ש״לא
היה לו סוף.״
מן הראוי שהקוראה רנקין תתגאה יומאז
הפך תשבץ־הענק אחד המדורים הקבועים, המיוחדים לעתון זה. השבוע תר בפושעי ישראל — גס בלי עזרת ״גם מנשה היה שם״
נוסף לו מדור שני, אף הוא מיוחד להעולם הזה בעולם: המשבץ המצויר, שכל
לא רק מנ ש ה, יו סקה. דדי ואיתן התפל חו
העולם הזה לא היה להם מה להתבייש
לאצ טדיון בר מת נן( .העולם הזה )709 אל א
שאלותיו מצוירות בידי דוש• אף כי פתרונו ידרוש, כנראה, פחות זמן מאשר פתרון
בפני הפושעים של כל אומה אחרת.
נם אני. נא להקטין את המספרמ־ 69.999 שנ כ תשבץ
הענק, יש לקוות שלא יסב לפותריו פחות תענוג. הקורא נדרש, פשוט, להכניס
נ סו ב ת שלו ם ל־. 69.995
את פרוש הציורים לתשבץ.
ח. ל ,.תל־אביב

אם יכתבו גם שאר 69.995 לא יספיק
מי פותר תשבצים? לתשבץ־הענק האחרון צירפה המערכת שאלון קטן. התוצאה
הניר.
— למעלה מ־ 3000 תשובות. מכיון שבממוצע עבדו 2איש על כל פתרון, ויודעי דבר
אני מצט ער תמאד שקבל תם ממכת בי (העו לם
הזה ) 708ש כ אי לו אני בת 100 שנה. בסד
מבטיחים שרק לאחד מבין כל 5המתחיל בפתרון ישנה הסבלנות לגמור את המלאכה,
הכל נילי הו א 17 וחצי. ובכלל אתם כו ת בי ם
נגיע למסקנה המפתיעה ש־ 30.000 מנסים, לפחות, להתחיל.
נם ״ אנ חנו ״ היינו פ עם צעירים. אם אתם
חו שבים אתעצ מכ ם ל מבוגרים גדולים. אתם
חובבי התשבצים שייכים לכל החוגים, לכל הגילים. אף כי אחוז גדול שייך
טועים 1
לנוער, אין חסרים רופאים ועורכי־דין תל־אביביים, חקלאים בזכרון־יעקב, אנשי־משק
רות משאט, ת א
בנגב, המוכנים להשקיע שעות רבות בפתרון תשבץ.
תודה.
מדוע? אומר יצחק גפש, בן ,22 מגבעת עליה ב׳ :ע״י חיפוש אחר הפתרון
לומדים הרבה. מוסיף חיים ליפשיץ, נכה מלחמה, בן ,30 מרעננה: עבור אנשים
עוול לכית״ר
הנמצאים בבתי הבראה זה חיוני ומספק, נושא לויכוחים פוריים וללימודים. עשרות
בראותי ב שב ת ש עברה ( 5ימים ל פני הוטעו!
אחרים כותבים שהם פותרים אותו כנופש אחרי עבודה גופנית קשה (ביחוד בקיבוצים),
הנליון הנייל) את נלוי הדעת של בית׳יר
או כדי להסיח את הדעת מצרות היום. למעלה מ־״׳לסא סבורים שיש לפרסם תשבץ־ענק
ואחרי כז תנו בו ת שונו ת ב רו בהע תונו ת. ח שב תי
מי ד: נליון ה עול ם הזה הק רוב יבהיר ל־לפחות
פעם בחודש.
ב צורה או בי ק טי בי ת את ה מ תרח ש.
הפותן רת המבוגרת ביותר היא, כנראה, ברכה בקמן, בת ,62 מרחוב ספיר ,8
מה רבה הי תה אכז ב תי כ של אמצא תי ב ע תוז
נשואין״

״ככון
א פי לו מילה אחת על פרשהמ חפי רה זו !
תל־אביב, הכותבת בגאוה :״מעולם לא למדתי עברית, ואני גאה על כך שאני פותרת
בהעולם הזה 709 אתם מנלי ם שי שנה
מדי שבוע בשבוע את התשבץ״ וטוענת, בצדק, שעבור מאמץ זה בלבד מגיע לה פרס.
יוסף דומנקביץ, רמת־גן
חבורת צעירים ה דו אג ת ל הכ רו ת בין זונו ת
הצעיר ביותר הוא נומציק עדני, בן ,13 מרמת־יצחק, הסבור שאין התשבץ קשה ביותר.
בודדים. אולי הם דואגים נם ל מבוגרים בו ד אם
יעיין הקורא דומנקביץ בהע־לם
דים ש אינם יכולי םלמ צו אבעצמם בני ז:נ?
דבורה ברוך, פקידה מדרך יפו—תל־אביב, מודיעה שגילה הוא בחזקת סוד, ויהודית
אם כן. פרס מו את כ תוב ת ם, כי המתחיל הזד )710( ,ינוצא כי עורך הספורט בחל
ליפשיץ, חקלאית מפרדם־חנה, אף מעידה ״שאין שואלים בחורה לגילה, כי בין כה
ב מ צו ה או מרי ם לו ג מו ר.
בענין לא פחות ממנו.
וכה לא תזכו לתשובה״.
ר. ע ,.בישן, תל־אביב
כמה פותרים צירפו הערות והצעות מפורטות למערכת. מהן שאין המערכת יכולה,
העולם הזד, מסכים שהעקרון רצוי, אן חירות של חירום
לצערה, לקבלן (מקום פירסום התשבץ והשאלות, וכו׳) מסיבות טכניות. קוראים
הפ עם נ פל ת ם אתם בפח: ב ה עול ם הזה 709
ב מ דו רבמ דינ ה, כ תב תם: אין ספקשת קנות
אחרים צירפו הערות פשוטות יותר :״אני מעונין לטוס לאילת״ (יצחק בורשטייי, אינו מוכן ליהפן משרד לשידוכים.
החירות הן אחת ה ת הוקו ת ה דו ר סניו ת ביו ת ר
נהג בן 36 מקבוץ עברון) ,״המערכת או־קיי״ (טובה מובשוביץ, אחות בת ,27 רחוב תצלומי חוככים
ב עו ל ם, המע מי דו ת ב צל, מב חינ ה תי או ר טי ת.
שמח אני ש סו ף סו ף מ צא ע תונ כםמ קו ם
נם את ה ת חזקו ת, ש היו קיימות ב רו ב ה אר צו ת
הירקון ,109 תל־אביב) ,״דרישת שלום״ (אלישבע מילר, עקרת בית בת .)44
ל או תםמ או ת ה צלמים החובבי ם א שר כ מוני
ה פ שי ס טיו ת.
על דבר אחד הסכימו פותרים רבים: בעבר היו
בו ד אי כב ר ח כו מזמן לפינ ה מ של הם ב ע תונ כ ם.
יצחק פרדו, תל־אביב
שגיאות במדור — ומובן שבמדור זה הן מרגיזות-
ברכתי הלב בי ת.
המגיה מצטיין, כנראה, בחוש הומור.
ג. פיק, תל־אביב
במיוחד. לפיכך קיבלה המערכת את משאלתם העיקרית׳
קראה לאיש חדש שיקבל אח הענינים לידיו.
הוא נכנם לתפקידו לפני שבועיים, העלה בתקופה
זו את מספר הפותרים השבועיים ב־0׳ל.43
יצחק לבני, היחיד מבין אנשי העולם הזה שהיה
למטה מגיל הגיוס במלחמה, הוא מאמין קנאי בקהרקולס
הגיבור, המקשט בשיש לבן את מכון שמשון• ,קסם זה מזמן לרב־טוראית
דושת התשבץ. דרישותיו צנועות: על התשבץ לה רחל ליברנם, בת ה־ ,19 העמלה פעמיים בשבוע ומזיעה במאבקה הפרטי על היופי
יות מבוע לידיעות, לתת בידור ושעשועי חידוד (ראה עמודים .)7—9
מוחין. בקיצור — כל־בו. לדעתו מקום התשבץ
כשרואים אותה מרימה משקלות, אפשר לשאול: לשם מה היא עמלה? הרי
בעמוד הראשון.
מבנה גופה אינו רע כל כך? אלא שרחל סבורה אחרת: היא מחפשת את השלמות,
מה דעתך?
מקווה להשיג אותה ע״י אימון שיטתי.
רחל, המשרתת זה 14 חודש בשורות צה״ל, היא בוגרת בית־ספר למסחר. בשעות
היום היא ״מרביצה״ התעמלות לבנות ח״ן במחנה אמונים. הערצתה את היופי
הגופני פיתחה בה את השאיפה להיות ברבות הימים לציירת מודלים. אלא שבינתיים

היא מנסה להגשים את אידיאלי־היופי שלה בגופה שלה.
אליעזר ארגוב,
הנהלת ״קול ציון לגולה״
יסלח הקורא ארגוב לסופדתנו בפאריס:
היא כתבה את רשימתה אחרי יום
מייגע של חג פאריסאי (משקאות על חש בון
הקונסוליה הישראלית).

ר, שעף __

הרוב אים קנו מנ עו ל

כמו בכל יום, התחיל התור להסתדר
עוד בשעה שש בבוקר. למרות שהמר־וגן
הכלאתצא תו ד ה
פאה הממשלתית של בית החולים דמר־
״איחוד לאומי יבוא רק לאחר שיהפכו דאש, ברובע העוני של קהיר בפתהת
את כל הארץ לכלא אחד גדול.״ זוהי רק בשעה ,8היו החולים רגילים לבוא
דעתו של אסיר פוליטי שריצה שש שנים מוקדם ולחכות עד שעת הקבלה. אלא
בבתי־הסוהר של מצרים. מאחורי הסרי־ שהפעם ארע דבר שלא כרגיל — דלת
גים, הוא מגלה, נעלמים כל ההבדלים ב המרפאה היתד, נעולה במנעול חדש.
בשעה שמונה כבר עמדו מאות אנשים,
אידיאולוגיה. צעירים וצעירות שנשלחו
לבתי־סוהר באשמות פוליטיות שונות מחכים לטיפול. עברה חצי שעה והדלת
ביותר, מצאו מכנה משותף והקימו ח לא נפתחה. הגיעה השעה עשר, המנעול
זית מאוחדת למלחמה נגד השלטון אשר טרם הוסר מן הדלת. עד אשר הופיע
שלל מהם את חרותם בשל דעותיהם ה רופא צעיר, אחד האחראים לקבלת חולים
במרפאה והודיע לקהל הממתינים :
פוליטיות•
היום שוררים במרחב זרמים אידיאו ״היום אין טיפול, אתם יכולים לחזור
לוגיים רבים, אשר קיומם מנוגד לחוק. הביתה״.
החולים התפזרו והידיעה פשטה במגמתם
אחידה — להפוך את המשטר
הקיים. שיטותיהם להשגת מטרה זו שו עיר: הרופאים הממשלתיים הכריזו שנות,
משתרעות מן השמאל הקומוניסטי ביתה.
אותו בוקר הזמינו הרופאים את נציהקיצוני
עד הימין הדתי הקנאי.
לא עובר יום, כמעט, מבלי שחבר גי העתונות לבית החולים כדי להסביר,
אחת התנועות הללו ייעצר ע״י המשטרה מדוע קנו מכספם הם מנעול לדלת ההפוליטית.
משפטיהם נערכים במהירות מרפאה. אחרי שבע שנות לימודים עורבה,
מבלי שתהיה להם אפשרות להגנה בד כל רופא שנתיים בבית חולים ממאמיתית.
מספיק שהתובע הכללי יאשים שלתי לפני שהוא יכול להתחיל לעבוד
אותם בנסיון להפוך את המשטר בכוח באופן עצמאי. ובמשך שנתיים אלה, מקאו
במזימות נגד החוקה, כדי שייחרץ בל הרופא־המתחיל שכר חודשי של 9
גורלם. במשך כמה שבועות מתנוססים לירות 683 מיל.
״אני מתבייש להרים את ראשי בנוכשמותיהם
בכותרות העתונים, מדברים
עליהם באסיפות פומביות. אך תוך זמן חות האחות״ ,התמרמר אחד מהם .״גס
קצר הם נשכחים, נעלמים בתוך דממת הוראות איני מעיז לתת לה.״ סיבת בושתו
של הרופא עדין־הנפש: האחות מקהכלא.
אולם
פעילותם לא נפסקת מאחורי ה־ בלת משכורת גבוהה בהרבה מזו שהוא
סריגים. עצורים אלה שייכים בדרך כלל מקבל• ולא רק היא, כי אם גם הטבלאינטליגנציה
וחלק גדול מהם מורכב חים׳ המכונאים, השומרים ופועלי הנקיון
מסטודנטים של האוניברסיטות. בהעדר של בית החולים מקבלים יותר מהרופא-
אפשרות של פעילות פוליטית בבית ה המתחיל.
שאל אחד העתונאים :״למה לא באסוהר,
התרכזו בלימודים, כאמצעי נגד
הניוון לשם שמירה על כושרם עד ש תם במשא ומתן עם הממשלה, קודם ש־הכרזתם
שביתה?״
יבוא יום שחרורם.
— ״איך אפשר לנהל משא ומתן עם
הדבר נתגלה כאשר, לפני שנה, הגיש
מחמוד כאמל, סטודנט למשפטים, אחד רמאים?״ שאלו הרופאים. הם הביאו
הנאשמים ברצח ראש הממשלה מחמוד את תביעותיהם בפני שר הבריאות והוא
אל־נוקראשי, צו על תנאי נגד מוסדות הבטיח לעיין בדבר ולהמליץ עליו בפני
בתי־הסוהר שלא רצו להרשות לו להש הממשלה. הרופאים האמינו לו, כי לפני
תתף בבחינות הגמר של האוניברסיטה. מנויו כשד הבריאות עבד בבית חולים
במשפט שנערך, גילו העדים כי קיי ממשלתי, הביע לא פעם אהדה לתביעות
מת ״אוניברסיטה של פושעים״ בתוך הרופאים הצעירים.
אולם מכל הבטחותיו לא יצא דבר.
כתלי הכלא, אשר לרשותה עומדת ספרות
עיון גדולה, פרופסורים־אסירים, כאשר לחצו הרופאים עליו, נסע לשוייץ,
המרצים על כלכלה, חוק, משפט, מתי להשתתף בכינוס בינלאומי, מסר את נימטיקה
— כמעט כל נושא — לסטודנ הול משרדו לממלא מקום, שלא דרה לו
טים האסירים• האסיר זכה בתביעתו, מושג מכל העדן.
החל משחק ארוך, כשכל פקיד מעביר
עבר את הבחינה ותלה שלט על תאו
המודיע כי דייר התא הוא עורך־דין מוס את האחריות למשנהו ושרי הממשלה
מציעים לחכות עד ששר הבריאות יה-

הרעיון לייסד ״אוניברסיטת פושעים״ זוי• ״בינתיים, לא רע לכם,״ נאמר לבא
לאחר שהתרבו המאסרים הפוליטיים. רופאים .״הרי אתם חיים על חשבון ההאסירים
שלא רצו להתבולל בין הא ממשלה״.
״י חיו ה רו פ אי ם ״ :הדבר העביר את
סירים הפליליים ארגנו מועצה של האסירים
הפוליטיים (מאחורי גבם של ה הרופאים הסבלניים על דעתם, הם הגשלטונות)
,החליטו לשכוח את כל ההב דירי הודעה זו כחוצפה. הם חיים בתדלים
הפוליטיים שביניהם, שגרו משלחת נאים בלתי־אנושיים רק מאונם, מקבלים
חשאית לבית־הכלא של הנשים, הזמינו אוכל שניתן לחולים העניים ביותר.
״אנחנו, הרופאים, מזהירים את האנשים
אותן להרשם לאוניברסיטה.
לא לשים קרח במים, כי זה דבר מסוכן

״שנשמור
״העיקר״
,הם אמרו,
מאד לבריאות. ומה עושה לנו הנהלת
מנו עד שנוכל לחדש את המאבק למען בית־החולים: במקום מקרר, נתנה לנו
מצרים חדשה. ואולי עד אז נגבש בינינו פח פתוח מלא מים שבהם מכניסים
קו פעולה משותף, על־מפלגתי״.
קרח״.

ק ו מו ני ס טי ת. נעמי בריל, מורה יהודיה
נידונה ל־ 3שנים• לומדת פילוסופיה.

.העולם הזה׳

לאומני. סטודנט לכלכלה, רצה
לפוצץ את בנין הפרלמנט המצרי.

הסכסוך עורר סערה בזעיר אנפין.
פשוטי־העם, הרוחשים כבוד לכל בעל
תואר, נדהמו כיצד יכול ״דוקטור״ מכובד
להגיע למצב כזה. למחרת, שוב הסתדר
תור ארוך בפתח בית־החולים, הקהל
צעק בנוסח המקובל בכל הפגנה
פומבית :״הרופאים צודקים. בוז לממשלה״
.חיש מהר הופיעה המשטרה, פיזרה
את אוהדי הרופאים. באותו יום,
הזדרז שר הבריאות והכריז (בשוייץ) :
״שביתת הרופאים היא פעולה קומוניסטית.
לא נבוא במשא ומתן עם אנשים
החותרים מתחת לבטחון העם.״
״ומה עם בריאות העם?״ נשאל.
לזה לא היתר, תשובה בפיו.

נצחון מ 1היו־בשנת
1944 הגיע האמיר עלי חאן,
קצין הצבא הבריטי, לבילוי חופשה בבירות.
הנסיך הצעיר, על אף היותו בן
האגא חאן, האדם העשיר ביותר בעולם,
לא הסב תשומת לב מיוחדת.
ערב אחד, בנשף ריקודים, שעה שהתבונן
בקהל, תפש בזרועו של חבר
לבנוני ושאל אותו בלהט :״מי זאת יי׳
הראה לעבר נערה שחומת־שיער וחכו׳
לת־עינים. כעבור כמה רגעים, היתד, הצעירה,
אירין להיר, בזרועותיו של האמיר,
בריקוד מסחרר. למחרת, עזב עלי
חאן את בירות וחזר לתפקידיו בשרות
הוד מלכותו.
עתה מגלה השבועון הלבנוני אל־ציד
מה רבה היתד. השפעתו של ערב זה בבירות
על לבו של האמיר.
״רבים השואלים את עצמם מה הסיבה
הנסתרת שהביאה את נישואי עלי
חאן לריטה הייוורט לסוף כה פתאומי,״
כותב העתון, ומגלה את הסיבה בתרו־עת־גיל:
אירין, הלבנונית היסה, בעלת
הגוף היפה ביותר סביב חופי הים התיכון.
הנערה,
שנולדה לאב־מהגר רוסי ולאם
לבנונית, גדלה בינתים ונהיתה ל־אשה
מושלמת. במשך כל השנים, מאז
ביקורו הקצר בבירות, לא שכח אותה
האמיר. גם אחרי נישואיו״ לריטד, שאף
לחזור ללבנון, מבלי לתת כל הסבר לאשתי•
עד אשר, סוף סוף, עלה הדבר בידו:
הוא ביקר בלבנון שנית.
כמובן ששאלתו הראשונה עם רדתו
ממטוסו הפרטי היתד : ,היכן אירין. וכמובן
שאיך! המתינה לו בשדר,התעופה•
מאותו רגע, לא נפרדו השנים. ביקרו
במרוצי־סוסים, בתי־הימורים, אולמי
ריקודים, קונצרטים. לכל היה ברור כי
סוף סוף מצא עלי חאן את אושרו. הוא
נשאר שבועיים בבירות וחזר לפאריס.
כעבור זמן קצר שלח מיברק לאירין •
״בואי. הדבר בסדר״ .היא נסעה לפאריס׳
לריביירה, למונטה־קרלו ; בחנויות
ובקזינו קראו לה האנשים ״האמירה*
בעתונים החלו מופיעים ניחושים ראשונים
על גירושי עלי חאן וריטה.
עתה אין זה סוד שריטה ביקשה, ועומדת
לקבל בקרוב, גט מבעלה. הוא יישאר
חופשי לשאת את אהובתו .״איזה נצחין
כביר ללבנון. נערה בירותית יכלה
ליפהפיה ההוליבודית.״
״אנו עושים זאת רק למלא תפקיד
ציבורי״ ,מסיים העתון בענווה .״לא כ־

מתקדמת. אמינה עזיז, מורה שהנר
ליבה את בית המשפט כ״ריאקציוני״,

דו^י. מחמוד כאמל, סטודנט למשפטים,
נאשם ברצח נוקראשי, ראש הממשלה.
עתון אחר הרוצה לשמור לעצמו זכות־יחיד
בפרסום ידיעה כה חשובה, אנו
מרשים לכל הרוצה להביא סיפור זה
בפני קוראיו להעתיקו. יהיה זה רק פרסום
הנצחון הלבנוני הראשון שארע מזה
זמן רב.״

מהפכן. רצח את כזינדאר באשא,
אחד מאנשי המלך פארוק החשובים.

כרטיסי היכר מחובבים בחו״ל: ממוסקבה (ימי!) איטליה (שמאל).

״היום הייתי בגואטמלה, אתמול הייתי בהונדורס וגרינלנד.״ סיפר ישראל
אפשטיין, הגומר עתה את גמנסיה שלווה, כלאחר יד, כאילו התקשר זה עתה,
בטלפון, עם ידיד ברחוב הקרוב.
בחדרו, הדומה יותר לתא־שידור של תחנת רדיו, מוערמים החפצים האישיים
בפינה, כאילו ממלאים הם תפקיד משני בחייו. ואמנם, ברגע שאדם נכנס לסודו
של עסק זה, ששמו חובבות־רדיו, הוא אדם ן אבוד לכל, מלבד: לרדיו. הוא
הופך ימים ללילות, חוסך כל פרוסה כדי לקנות עוד חוט, עוד מנורה, עוד
סליל חשמל. הוא חדל לראות אנשים, אפילו בחורות (כמעט) אינן מעניינות אותו.
חובבות־רדיו הוא עיסוק שבאמצעותו רוכשים מומחיות באלקטרדטכניקה, גם
אם מתחילים בו בלי כל ידיעה בשטח זה.
כסוף, נישואין: משך עשרים השנים האחרונות, צצו עשרות תחנות
חובבים, נתרבו, במרוצת השנים, למאות, אלפים, התחנות התאגדו לקלובים
מקומיים, לאומיים, בסופו של דבר לאיגוד בינלאומי. קל לראות את ערכו
העצום — התקשרות באמצעות רדיו על־ידי אנשים חובבים, בני כל ארצות
העולם. מאה אלף מפעילי תחנות החובבים, הקיימות, כיום, בעולם הם הארגון
העולמי היחיד הבנוי על הרצון הטוב על רגש האחווה, ללא כתנות פוליטיות שהן.
לחובב עצמו כמה צדדים בעניין: ההרגשה שזה עתה דיבר עם צעיר
בן גילו, הנמצא במרחק של 14 אלף קילומטרים, סיפר לו בדיחה, ביקש ממנו
בול, אמר לו ״להשתמע בשבוע הבא״ .חובבים רבים מחליפים דעות מדעיות,
מתתכחים על פוליטיקה בתום־לב, מספרים על מזג־האויר. ארעו התקשרויות
בינארציות שהביאו לידי נישואין.
החובבים נוהגים להדפיס לעצמם כרטיס, לשלחו לאדם שאתו התקשרו.
אוסף כרטיסים) כזה הוא מרתק יותר מאשר אוסף בולים.
תחנת חובב היא עניין די מסובך, אף כי אינה יקרה ביותר. מקלט רדיו
רגיל, מכשיר משדר, אוזניות ואנטנה, הם הדברים הדרושים. כמה תחנות של
חובבים ישראליים לא עלו לבעליהן יותר מ־ 50ל״י. כמובן שחלק ניכר מהמכשיר
הוא תוצרת בית.
חובב המחליט ״לעלות על האדר״ פותח את מקלטו באחד הגלים השמורים
לחובבים, מאזין. הוא מחפש חובב שני, הקורא סי. קיו. סי. קיו• (סימן כי
הקורא מחפש חובב המוכן לשוחח עמו) פותח את המשדר בערוץ פנוי, קורא
לסי. קיו. שקלט, על אחד הגלים הקבועים.
משוגעים במחתרת :״איגוד חובבי הרדיו בישראל״ מקיף את 300
החובבים בישראל, סימנו הבינלאומי הוא .4x 4אך כדי להפעיל תחנה על חובב
הרדיו לקבל רשיון. לצורך זה עליו לעבור בחינה בתיאוריה ובמורם 40 .בעלי
הרשיונות בארץ מפעילים 20 תחנות. לכל חבר סימן היכר משלו ואחרי הסימן
4 x 4עליו להוסיף את האותיות אשר נקבעו לו על־ידי האיגוד הארצי. ישראל
אפשטיין, למשל, משתמש בסימן ק. א .4 x 4 .חובבים נוהגים לאשר כל התקשרות

על־ידי כרטיסי דואר פרטיים, הנקראים ל. ם .קיו.
ראובן סוקולובסקי מירושלים היה הראשון שהפעיל תחנה בארץ, בשנת
.1937 הוא יסד קלוב בירושלים, בשיתוף עם קבוצת צעירים נוצרים. הממשלה
המנדטוף ית לא עודדה קלוב זה ושמה לפניו מכשולים. הקלוב עשה את דרכו
בעצלתיים, אף כי היו לו משוגעים לדבר שעשו את מרבית עבודתם במחתרת.
עם פרוץ מלחמת העצמאות פסקה העבודה לגמרי, החברים תפסו עמדות מפתח
בחיל הקשר, בצה״ל. מכשירי החובבים נרתמו אף הם למאמץ המלחמה ומשדר
של אחד החובבים, שהובא מתל־אביב, קיים את הקשר בניר־עם. אחר המלחמה
נוסדה האגודה הנוכחית, ב־ , 1949 ריכזה סביבה חברים רבים, ביניהם בחורים
צעירים מאד ואף תלמידי ששיות ושביעיות של גמנסיה.
אלופים חסרי אמצעים: על אף חשיבותה של האגודה מניחים
המוסדות הממשלתיים קשיים רבים בדרכם של החובבים. אין המוסדות רואים
את החשיבות ואת האפשרויות המצויינות הצפונות בתחנות החובבים. ברור
כי חובב הוא מכשיר תעמולה חשוב למדינה שהוא מייצגה. הכרטיסים שנשלחים
אחרי התקשרות ערכם רב ביותר ומראים את אופיו האסטתי של כל עם.
מצטיינים באופיים התועמלני כרטיסי ברית המועצות, ארצות הדמוקרטיה העממית.
החובבים הישראלים שפנו פעמים רבות למחלקת התיירות הממשלתית לסייע,
נתקלו בקיר אטום. בסך הכל ביקשו כמה עשרות לירות עבור כרטיסים ראויים
לשמם. הדואר מסרב, נוסף לזאת להרשות הגדלת עוצמת המכשירים מעל ל־40
וואט. באותה שעה עובדים החובבים בארצות אחרות בעוצמה של 1000 וואט.
כאשר חובבים בארצות ערב (ביניהם: יורש העצר הסעודי) מנסים לקיים

קשר עם הישראלים מדי ערב, נתקלות קריאותיהם בתשובת שתיקה. האיסור על
התקשרות עם ארצות ערב הוא חמור, אף כי החובבים רואים בדבר אפשרויות
עצומות לקשירת יחסי שלום ומצטערים על כך שעליהם לבלוע את תשוקתם
לענות לקריאה .״מי רוצה לאבד את רשיונו 1״
זה עתה זכה שלמה מונטוסורסקי מישראל באליפות עולם בכך שהתקשר
עם יותר ארצות 153 מאשר כל אחד ממאה אלף החובבים בעולם. אלוף ישראלי
ראשון ויחיד בעולם ודווקא בשטח הרדיו. חובב שני, אגון רוזנטל, נכנס לרשימת
עשרת הראשונים בעולם.
מן הראוי שלפחות שני שיאים אלה יעוררו את המוסדות האחראיים ויצביעו
להם על האפשרויות הגלומות בחיל חובבי הרדיו בארץ ויבטיחו את הגשת כל
העזרה (כולל השגת אביזרים).

ה לו הונו לו לו נ ישראל אפשטיין, בן ה־ , 18 עוסק זה שלוש וחצי שנים
בשידור וקליטה ממכשירו, שרכש בגיל , 14 והנחשב לאחד המשובחים בארץ.
בגומרו השנה את הגמנסיה שלוות ימשיך להשתלם בעיסוקו האהוב — רדיו.
(למסה ):אגון רוזנטל הוא אחד מעשרת חובבי הרדיו בעולם שהגיע לשיא

כעד האטום ; כרטיס ראשון מימין נשלח ן ואוקריג׳ ,עיי האטום כארה״ב. השני מטריאסט, השלישי מחברת הגפט בסעודיה.

למעלה: שטוקהולם (שוודיה) ,פרים (צרפת) ,דמשק (סוריה) .למטה מימין: טוקיו
אכנרה ;דניה).
(אוסטרליה),
(יפן) ,גיניאה הספרדית. טהראן ואיראן) ,סידניי

1ט א 1£4£זא*

ג0ו<;1*5ימ!^) 0ז ו ^* 4ו*ע ^ 9ן ) 050מ*ז ^ 0ע0¥ם מ•. 1

738

1<11! 60£ >00ח* 5

^ ז5£ק 1־

6 $ 1 5 6ג< | 5ג< 1ז ז ^ 3

* 2 11188י01 <$016ז 8 1-8* 380100 2עחנ(<5 1

ו- 8אדו*א

•8010!>> 3*0610 ^ 814*00^0

הלו נערה: אהרן קירשנר הוא נכה (שותק בשיתוק הילדים בגיל )12 המוצא עניין רב בהתקשרויות רדיו.
אחד ממכריו שרכש על גלי האתר הוא מונטגומרי, מצבא הכיבוש האמריקאי המשדר מתחנתו שבאורדינג,
גרמניה( .למטה ):יעקב יצחקי, לשעבר איש לח״י, שנאסר בשעתו עם גאולה כהן, קריינית המחתרת, כאשר
השאיר טביעות אצבעות על המשדר ולסודי. אחר השתלמות רדיו במחנה המעצר בקניה חזר ארצה, המשין
בעיסוקו החביב עליו, גילה נערה נחמדה, אותה ארס לאשה, ומלמדה, אגב, את השימוש במפתח מורס.

י*#*•93000

ז 14>1זלי<מ*ז15*1

ננד האטום: על הברטים מצ׳ביה (שלישי מימין) מודפסת תביעה לחיסול האטום.

2 14534*811.8* 0

/אס * $08 וא־ד 851.

העם החיידקים ש ת קו
אחרי היסוסים רבים החליט הקיץ החלטה
סופית: הוא בא לישראל.
המונים יצאו לחופי בת־גלים בחיפה,
המפעילה את תחבורתה גם בחגים ; המונים
הצטופפו בתורים איומים בתל־אביב,
בנסותם להגיע לחוף היפה על בת־ים.
אחרים התיאשו, הלכו לשפת־הים של
תל־אביב עצמה, מצאו לתמהונם כי העי־ריר,
החליטה, סוף־סוף, להרשות את הרחצה
בים לאנשים מעל לגיל .9דעתם של

מרדכי וורמזר
התעללות בוקר
החיידקים בענין זה לא היתד, ברורה.
למראה ההמון הגדול היוצא לקראתם,
שתקו, כנאה לחיידקים.
כך עבר חג השבועות — הפעם יומיים
של בטלה מרגיזה, ,עקב המחסור המוחלט
באפשרויות של נופש והתבדרות. לא
הבחירות הקרובות לקונגרס, לא נאומיו
של ראש הממשלה החוזר, גם לא המשחק
הדיפלומטי בענין החולה, יכלו להפיג
שיעמום. רווה־זיעה זה.
ציונות המצביעים פיהקו
מפהקים ואדישים יצאו המצביעים והצביעו
למוסד העליון של התנועה, אשר
רק למעטים מהם היה מושג כל שהוא
לשם מד, הוא חי.
קדמו ליום הבחירות שבוע של תעמולה
קדחתנית, שלא התגברה על חוסר־הענין
הכללי. רמקולים טרדניים טירטרו
בכיכרות נאומים משעממים על עקרונות
התחוקה הציונית: מתוך רמקולים
נעים בקעו קולות צרודים, שהצטיינו בדרך
כלל במבטא עברי לקוי.
היד, ברור כי המחזה כולו אינו אלא
חזרה כללית לבחירות לכנסת. את זאת
ידעו גם ד,ציונים־ה,כלליים והדתיים: ב־ידעם
כי מסא״י הכינה את מערכתה ביתר
שיטתיות, החרימו את הבחירות, למען
לא ישפיעו התוצאות, כעבור 7שבועות,
על הבויהרים לכנסת. היתרון: הם ׳•וכל
•,לטעון שר,אדישות הכללית אינה אלא
זעם מפלגתי מוסווה.
להתמוגג — ל א. הסיבה האמיתית
לפיהוק הציבור: הכל מרגישים שאבסורד
הוא לדרוש מאזרחים ישראליים
לשקול שקל, להתיחס אל התנועה הציונית
כחייטים בברוקלין או כמוכרי נקניקים
(כשרים) בווייטצ׳פל. לאיש אין ספק
שדמות המדינה (ציונית או בלתי־ציו־נית)
תיקבע בכנסת ; שאין התנועה הציונית
אלא אדרת יפה למשהו פחות רומנטי:
מנגנון האוסף את התרומות אשר
בלעדיהן הפשוט המדינה את הרגל.
האזרח הישראלי הממוצע מוכן לקבל
את התרומות. אין הוא מוכן: להתיחס
אל ־מנהיגים ציוניים היושבים בגולה כאילו
היו גדולי הדור.
מקור שני לאדישות: הציונות איבדה
מזמן את שאיפותיה האידיאליסטיות. בימים
עברו היתה ההגשמה הציונית קשורה
בחלומות מסויימים: לבנות הברד,לדוגמה,
להחיות את הדת היהודית, לבנות
סוציאליזם העולזז /על כל סוציאליזם אהד.
אלא שאידיאלים אלד, דהו במציאות המדינה,
הפכו לפדאזוח. לא נשארה אלא
השאיפה הגשמית: להקיא מקסימור,
של יהודים למדינה, תוך מינימום של

זמן, בלי אהבה יתרה, כמטרה בפני
עצמה.
אין ספק שרוב תושבי המדינה מסכימים
למסרה זו. אלא שאין הם מוכנים
להתמוגג, לשם כך, מהתלהבות.

הממ של ה
,.עכשיו יהיה בסדר ״
לפני שבועיים הציגו יומני הקולנוע
גבע קטעים מבקורו של ב. ג .בארצות
הברית. במקום אחד נראה ראש הממשלה
באוטו פתוח ברחובות עיר. לפני ב. ג.
נסעו שתי מכוניות מלאות צלמים, צלמי
קולנוע. משני צדי הדרך רצו גם בן צלמים
ומאחורי מכונית ראש הממשלה
רצו עוד כמה צלמים. באחת המערכות
בארץ העיר מי שהוא :״עכשיו יהיה
בסדר. כאשר יחזור ב. ג .יקבל את הצלמים
בסבר פנים יפות. את זה למד, לכל
הפחות, באמריקה.״
לא בדיוק בסבר פנים יפות נתקבלו
צלמי העתונות שבאו לכסות עבור הע־תונות
המקומית ועתונות ארצות חוץ את
שובו של ב. ג• ארצה. בתוך המהומה הרבה
והתדהמה שנפלה על עשרות הצלמים
המקצועיים לא היה איש שיזכור
בדיוק את סדר הדברים :
למסדר החגיגי ולמשמר הכבוד בין ה־אוירון
לאולם שדה התעופה לא נתנו לצלמים
לגשת בכלל. המשטרה הצבאית
הפקידה שוטרים שכסו את עדשות ה־צלמוניות.
אחרים קבלו דחיפות והזיזו
את מצלמותיהם. צלמת אמריקאית מפורסמת,
המצלמת עבור לייף האמריקאי,
נעצרה פעמיים ע״י המשטרה. המצב
נעשה כה מגוחך עד שסגן אלוף
משד, פרלמן, ראש לשכת הקשר לעתו־נות,
היה מוכרח להתערב לטובת הצלמים,
אף נכנס לדין ודברים עם בעל דרגה
גבוהה ממנו. אחד מחברי הועד של
ארגון צלמי העתונות מספר כי בשעה
שאחד הצלמים נדחף בגסות ע״י קצין
צבא בא לעזרתו הרמטכ״ל, רב אלוף
יגאל ידין.
התוצאה: אספת• מחאה של צלמי ה־עתונות
בלשכת־הקשר. הוחלט מיד לאסור
על חברי האגודה לפרסם כל תמונה
בקשר לבואו של ב. ג .ביום השישי
בבן קר הופיעו עתוני הארץ בלי תמונות.
והתמונה היחידה, בז׳רוזלם פוסט,
לא היתד, מקורית, אלא תמונה נושנה.
בתאור בואו של ב. ג .מספר ז׳רוסלם
פוסט על ב. ג .הלבוש כותונת לבנה
פתוחה, ועל שמלתה הלבנה של פאולה
— בתמונה עונד ב. ג .עניבה, פאולה
לובשת שמלה כהה.
בינתיים יושבים צלמים ועתונאים ומשברים
את ראשם — קשה להבין את
היחס הזה. מה מנסים להשיג ע״י
כך? היחס בין ב• ג. והעתונות הופר
יותר ויותר מתוח.
ייתכן ויש להכניס לתכנית הלימודים
של המשטרה הצבאית, האזרחית והנד
קידות הממשלתית, בין הגדרות שאר
בעלי־החי, את הגדרתו של צלם העהו־נות׳
העין הצבורית ההולכת על שתיים.

לות פנים חגיגיות. אלא שאת הצד השני
של המטבע לא הבינה: שהצלחת כל
התעמולה הזאת תלויה ברצונו הטוב של
העתונאי, ההופך את המחזה למאורע.
עתונאים אמריקאיים חשובים, שברשי־מותיהם
היה תלוי גורל מפעל האגרות,
לא הצליחו לחדור בכלל אל ב. ג .מכיון
שהתרגלו לגישה אחרת מצד טרומן ומאק־ארתור,
הסתלקו בזעף. גם היהודים שביניהם
התאפקו רק בקושי מלהכשיל את
המפעל.
שואל הרצל רוזנבלום: מי הרגיל
את ב. ג .להתייחס אל העתונאים כאל
משרתים נחותי־ערך? ועונה: העתונ־אים
הישראליים, שלא ידעו להגן על
כבודם.
הסכימו עמו: אותם שזכרו את פרשת
ההטסה, כאשר הוא עצמו וחבריו הסכימו
לקבל את הזמנת ב. ג ,.הפקירו בזאת את
עתונאי האופוזיציה, שלא הוזמנו.

בחירות
ב לי ני פו ל ה
משך השנה הגיעו לטבריה שעל גדת
המרת תשעים משפחות מעולי תימן,
פוזרו בשלושה מחנות עולים הנמצאים
בתחום העיר.
אחר שסודרו בעבודה הם עומדים לזכות
בשיכון קבע, אך לדעת שלוחות,
בטאון מפא״י לתימנים, נותרה עוד נקודת
תורפה אחת: הסתה פוליטית מבחוץ,
בעיקר מצד החזית הדתית.
אולם, גם לה נמצא פתרון: נאום תשובה
של רב העדה התימנית.
שנאת חינם: כאשר הופיעו, באווירת
ערב הבחירות צדת הקולות, תועמלני
החזית בין התימנים והציעו להם
שיכון קבע מייד בתנאי שיטשו את
הסתדרות העובדים (קרי: מפא״י) ויצ
זרה.
היש עבודת אלילים בימינו? כל7
העובדים של המדינה עושים לבניין האריך
ולהגנתה, ואנו מבקשים מכם לא לבוא
יותר ולהטריד אותנו״.
לפי עדות שלוחות הם הסתלקו ״מייד״
ומזכירות המפלגה בטבריה המפא״יית
(לפי תוצאות הבחירות לעירייה) היתול
בטוחה בקולותיהם של כמאתיים תימנים,,
בעלי זכות הבחירה, בין תשעים המשפחות
שונאות לשון הרע, ובמיוחד כשהיא.
מכוונת נגד מפלגת פועלי ארץ ישראל.

)נדסיהו מול צדקיהו
כשהופיעו על הקירות כרוזיו של צד־קיהו,
עורר הדבר סקרנות. ההומור שלו
היה דל, אך היה בו בכל זאת גישה
חדשה למלחמודהבחירות. נסיונם של הציונים
הכלליים להגיע בצורה זו אל
לברת הנוער ילידי־הארץ (שרבים סבורים,
משום מה, שהוא מדבר בשפת אידיו טים)
החל במזל של הצלחה.
כעבור שבוע קראו בתמהון: צדקיהר
מתקיף, בהומור הדל המיוחד לו, את.
הציונים הכלליים עצמם.
פתרון הסוד: תועמלן זריז של מפא״י
החליט שצדקיהו הוא ילד חמוד, יהיה
חמוד עוד יותר אם יקבל פנקם־מפלגה,
(ומשרה) במפא״י. ישב והמציא צדקיהו
מפא״יי, המשתמש באותן אותיות ובאותו
פרצוף.
החלו הצדקיהויים ללחום איש ברעהו״
רק דבר אחד נשאר משותף לשניהם :
הם לא היו מצחיקים.

חקירחז
״סומך היה מד!״
״בחמש לפנות בוקר דפקו על הדלת..
על הסף עמדו שוטרים בלבוש אזרחה
הם באו לערוך חיפוש בבית״ .הצעיר,

נעטר הבושם פסק
״כך לא היה מתנהג באמריקה !״ אמי
במרירות אחד העתונאים, כשחזר משדה־התעופה
בלוד.
למחרת בא הרצל רוזנבלום, עורך
ידיעות אחרונות, אחד העורכים שהומסו
על חשבון משלם־המסים כדי לחזות במסע
בן־גוריון באמריקה, וניחם: כך בדיוק
התנהג גם שם,
במשך חודש התמוגגו העורכים מעל
דפי עתוניהם, התיזו מטר של בושם על
ראש־הממשלה. הקוראים הרימו לא פעם
את גבות עיניהם, קיבלו את הכתבות הנלהבות
כתשלום עתונאי עבור הנסיעה
הנאה.
־אידיליה זו נסתיימה בדיוק ביום בו
חזר ראש־הממשלה. העורכים הרגישו את
עצמם חפשיים עתה פן החוב, שנפרע,
סיפרו את האמת: היחס אליהם מצד
פמלית ראש־הממשלה היה מעליב. עוד
יותר מעליב (וגם יותר מסוכן) היה יחסה
של אותה פמליה לעתונאים האמריקאיים,
הרגילים ליחס אחר.
משר תי ם נ הו תי ־ דרנה. מסתבר
שפמליתו של ב. ג• למדה דברים רבים
באמריקה (הביאה אותם לישראל) :נסיעה
במכונית פתוחה בין ההמון המריע, קב

ו טרפו למזרחי, קם אותו רב, הביע את
דעת עדתו :״אדוני (התועמלן) הנכבד,
אם באמת אתם יהודים דתיים, היכן כתוב
בתורה שמותר לדבר לשון הרע על יהודים,
ומניין לך שרק המזרחי קיבל את
התורה. למה, כשהיינו בגולה במשך אלפיים
שנה לא באתם לשמור עלינו מפגי
התבוללות בין הגויים? כאן בארץ
אתם באים אלינו, השכם והערב, כדי
להזהיר אותנו. ואנחנו, במו עינינו, רואים
כי רק הם, אלה חברי הסתדרות,
בונים את המדינה.
גדולה מזאת: עוד לא שמענו מפיהם
שום ניבול פה ולא לשון הרע.״
ועוד :״רבותינו אמרו: לא נחרב
בית שני אלא בגלל שנאת חינם. ואתם,
יהודים דתיים, מרשים לעצמכם להסית
איש באחיו ואיש ברעהו. הקדוש ברוך
הוא כעס אפילו על הנביאים אשר דיברו
סרה בעם ישראל בשעה שעבדו עבודה

נמוך הקומה, חובש כיפה, מגודל פיאות
ולבוש מדי צ.ד.,ל ,.ישב על הספסל, במקום
שבדרך כלל יושבים הנאשמים בבית
המשפט המחוזי. הוא פתח את סיפור המעשה
על מחנה ג׳למה, שם היה עצור
כחשוד בהתשייכות ל״ברית הקנאים״
בקשר לנסיון להשליך פצצה לכנסת. הוא
בא לספר לועדת החקירה הפרלמנטרית,
שנתכנסה השבוע בתל אביב, על פרשת
ההתעללויות בעצורים .״אלה לא היו
מיצעדים ולא התעמלות״ השיב לשאלת
אחד מחברי הועדה .״משראיתי את אשר
ראיתי, חשבתי, כי אין עוד חוק במדינה
הזאת״.
צבא אד מחנה ;׳דמה: מרדכי
וורמזר, יליד גרמניה שגדל בירושלים,
היה ראשון העדים שהופיעו בפני הוועדה.,
טען, כי עונה במחנה ג׳למה על ידי שוטרים.
(המשך
בעמוד )10

העולם הזה״ -מס׳ 711

האם היופי, חלומה של כל אשת, ניתן
מן השמים? דורות רבים אמרו: כן.
המומחים המודרניים ליופי אמרו: לא.
אמנם, לאשה אחת יש יותר יתרונות
וסיכויים להיות בעלת גוף יפה מרעותה,
אולם פרוש הדבר רק שהשניה חייבת
לעמול יותר כדי להגיע אל שלמות המבנה.
אולם בדבר אחד מסכימים המומחים:

כת כת אשה שמנה מדי(הרוב) או רזה מדי יכו כת*י~
50 40 30 25 20 18

שלמותע״י זו.טיפול מתאים, לרכוש לעצמה ;1,50
26,2 2* 25,5 25<3 24,8 24,5
הדעה המקובלת היא שאין ברירה ל־ 5 ,1,55:
26,8 26.5 26,2 25.8 25,5 225,5
1,60

27.8 27,6 27 26:7 27,2
26.8
אשה שמנה, אם אמנם רוצה היא לטפל 1,65,
27.6

29,3 28,8
בעצמה, אלא להימנע מאכילה ומשתיה 70 .ו 29,2 28.8 28 27.5ל?;30,2 2
עד שקמה האסכולה האמריקאית החדשה,
הפכה את הקערה על פיה. תורתה: היופי
*,50י
נובע מפיתוח השרירים הבלתי־בולטים.
,ו,8 31.5 31,2 33ז!32,5 32.2 3
1.55
מלכד שומן, שרירים ג נשים | 33 33 32,7 32,2 31,8 32 5 1,60
רבות, בעלות מבנה גוף יפה בנעוריהן 34 33.8 33,4 33 32,4 33 ׳ 1,65 ,
34,9 34,5 34,2 33,8 33,5
משמינות תוף שנים מעטות, ביחוד אחרי
מחוסר 35,6 35,4 35 34,6 34 33,5 1,70
לידה. מה קרה? הגוף התנוון
תנועה מספקת של השרירים• אלה התכסו
בשכבה גדולה והולכת של שומן, המת ׳1,50
,5 80,5 79 78.5 77,5 77ו8

84.5 83.5 82 80.5 ?9,5 79 1,55
נועעת עם כל תנועה של הגוף.
ע״י [ 1,60

33,5
87,5 86,5 85
דיאטה חמורה אפשר, אמנם, להוריד חלק
1.65

83,5
83,8
86.5 85 191,5 90
של השומן הזה. הדבר מחזיר לגוף
את ן0ז94,5 93 90,5 89,3 87,8 87,5 1.
גמישותו הקודמת, אך על חשבון הכוח
והבריאות.
אומרת התורה החדשה: התרופה היא
שיטת אימון המפעילה את השרירים מתחת
לשומן, מסלקת את השומן בהדרגה.
השריר מורכב סיבין־סיבין. ע״י פעולה
מסויימת (השונה לכל שריר) הוא מופעל,
מתמלא דם. במידה שהוא מתפתח, הוא
דוחק את רגלי השומן הנוצר מחוסר
פעולה. אימון שיטתי מסלק את השומן,
מוריד את המשקל. יחד עם זה מחושב
האימון שלא להבליט את השרירים הבלטה
יתרה, פן יאבד הגוף מנשיותו.
הטיפול העצמי של האשה הרזה אינו
שונה ביסודו, אם כי בפרטיו. אימוץ
מסויים של שריריה ממלא אותם דם, מכריח
אותה לאכול ולישון היטב. השריר
מוסיף סיבין, גדל במקומות הנכונים.
טיפול זה שונה, כמובן, מן הטיפול הרגיל
של מנוחה בבית־הבראה, המוסיפה
לגוף שומן במקום שרירים, אינה מגבירה
את גמישותו.
כמקום משקל, כיעור: מאז קנכת

לה תורה זו אחיזה בין אנשי המדע,
40 30 25 20 18י 50
צצו בעולם — ובעיקר בארצות הברית
1.50 55.5 34,5 54
53,5 52,5 52
— מכוני־יופי כפטריות. אולם רובם של
. 55 66,5 65,5 1 64ן
[62.4
63,4 63
מכונים אלה לא העזו לספר לנשים, עזות
1.60 *9.5 68
67,2
66,8 66,2 65,81
התקוה אך רפות הרצון, את האמת: כי
1,65 71,5 ,

68,2 67
66.3
טיפול זה מצריך עבודה קשה ומתמדת,
73.5 1 72,8 71,8 70,5 69.5 68,9־ ס?,ו
כוח־רצון חזק. במקום זה הציעו לנשים
,9ו 55 86,5 ] 85,5 84,5 83,5 82.5 8ו
פיתוים שונים, נוחים ומושכים יותר.
, 55 90 1 89,5 88ן

84,5 83,8
מם -:כת *כת י**4י [ כת בת כת
אחת השיטות האלה: מכונות חשמל
[88,5 87,5 84,7
1,60 93.5 92 ! 90
שונות, המזיזות איך שהוא את השרירים,
. 65 96,5 95 1 93ו

50 40 30 25 20 1$
89,5 89
מבלי שהאשה עצמה נאלצת להתאמיי.
*י 70 99,5ו

49,5 48 ! 47 1,50ז!52,5 52 5
,5$ו 55.8 55 53 51.5 50,5 49,5
תמונת־התעמולה הרגילה: האשה יושבת
50 90,5 ! 88,5 86.5 85,5 { 84,5 84ו
.40ו 59,3 58,5 57 55.5 53 52
>או שוכבת) על המכונה, קוראת בספר
91.5 90.5 69
87,5 86,5 85,9
61,8

62,3
,65ו 58,5 57,5 56
בלשי מרתק. כדי להשיג, בכל זאת, תו1.60
96,5 95,5 94
| 90.5 90

;,8 59.5 58 1,70ז166,3 65 63,2 6
צאות׳ מזריק המכון זריקות שונות ל-

93.5 92.81
. 5 99־ 0י 165

ו3 ;10מ 04,5 1ן 1.70 97 אשה, שמטרתן האמתית להפחית את
99 96 התאבון. במקום אימוץ השרירים באה,
46,5 46
1.50 47.5 47
45.2 <5
איפוא, השיטה הנושנה של הדיאטה. ה55
50 } 49,5 49ו
|?׳48,5 47,5 46.
תוצאה נמדדת בהפחתת המשקל, לא בהפ50,5

49,2 48.8
1.60 52 1 51
חתת הכיעור.
[ ,5 51,3 50,7ו5
1.65 53,8 ! 53 ! 52
1 70 56,8 ; 56 | 55

52,5 53 תוך שלושה חדשים: הכיעור
הוא פרי של התנוונות, שמקורה בהזנחה,
,2ו 31.7 3ל32,8 32,4 32
1 50 33
יכולה אשה, או בחורה, לעבוד שעות
1.65 33,6 33,5 33,2 32,8 32,3 32
רבות ביום במשרד, או אף בבית־מלאכה,
60 34,6 34,3 33,8 33,5 33ו
32,5
למהר אח״ב לבית־קפה או לקולנוע, מבלי
.65 35,3 35י
34,8 34,3 34
ך 33,2
ו35.9 35,6 35.1 34,8 34,
1,70 36
להניע את שריריה כראוי אף פעם אחת
ביום.
קשה יותר לאמר מהו היופי. אין הוא
געוץ לא בשומן, כפי שסבורות בחורות
רזות רבות, גם לא ברזון, כפי שסבורית
השמנות. הגוף היפה הוא מוצק, חסון
וגמיש, גוף אשר כל אבר בו מפותח
לפי טבלה זו יכולה את להשוות את מידות גופך לכללים הקבועים. מדדי את מידותין, השוי אותן למספר המתאים בטבלה לפי הגיל
כראוי.
והגובה. אס את בת , 19 חשבי את המספרים שבין #יל 18 ועשרים. אם את בת ,21 השיי למספרים הרשומים בגיל — ,20 וכו׳.
פיתוח האברים אינו תורה סודית. כל בחפשו אחר מודל מתאים, שמידותיו מושלמות לפי הטבלה, בחר העולם הזה בחוה, בת , 18 מחויכות מכון שמשון, עובדת ביום, לומדת
אשה יכולה ללמדה — שורה מסוימת של בבית־מפר ״ספרא״ .שאיפתה: להיות מורה להתעמלות. מידותיה מתאימות בדיויק לטבלה: גובה — 165ס״מ, משקל — 56ק׳׳ג,
זרוע עליונה — ,26,8צואר — ,33 וזזה — ,83,5מותן — ,66,3אגן — ,89 ירכיים עליונות — ,92,2ירך — ,50,7שוק — 3,2ג ס״מ
תרגילים. אולם הנסיון מלמד שרוב הנשים
מתיאשות במהרה כשהן עושות תרגילים
כדבריו של מומחה אמריקאי נודע :
אלה לבדן, בד׳ אמותיהן: מחזיקות מעמד
מספיק בהחלט כדי לתקן יציבה גרועה בתן. רוב הלקויים נובעים מקימור הגב
כשהן עושות אותם במכון מתאי* המ רגילה, אף כי דרוש זמן רב יותר לתקן או כיפופו, או מהבלטת הבטן. עקב לי היופי אינו נופל מן השמים, כל אהד
יכול ) להשיגו, בצורה פחות אי יותר
צויד במכשירים המקצועיים. אולם גם ליקויים בלתי־רגילים. וכמו כן להוריד קויים אלה נראה הגוף קטן יותר, מאבד
את אצילותו הטבעית, באילו הוא כורע מושלמת. זהו אידיאל שאין לזלזל בו :
במכון דרוש כוח־רצון כדי להגיע לתו שומן עבה•
ליוסי החיים -גוף: אין גורם תחת נטל כבד. ארם בעל יציבה יפר. הגוף היפה, ממש כמו הנשצאות:
עבודה קבועה של שבועות וחדהמשפיע
על יפי הגוף של האשד כיציבתו. נראה, לעומת זאת, עצמאי וגבוה יותר, מה היפה, מגביר ייפים של
שים. בדדך כלל דרושים כ־ 3חדשים כדי
החיים.
להוסיף כוח ומשקל לגוף חד -זמן זה בבל זאת מעטות הנשים המצטיינות ביצי־ בעל בטחון עצמי.

ברשותם של מכון שמשון בתל אב
של תרגילים שמטרתם לתקן ליקויים שוני
שינוי מהפכני בגוף המתעמלת תוך תקום;
הוא קבוע. הדבר תלוי כמידה שוה כמז

אחד הלקויים התדירים ביותר.

סילוקו: אימוץ מרוכז של

שרירי הרגליים. בתרגיל החשוב

| : 1י ביותר. שהוא גם התרגיל היסו־כפיפת

של פיתוח הגוף :

ברך עמוקה (למטה, ימין< .ה־מתאמנת
לוקחת משקל לרוהב
גבה, מתכופפת עד שהצד התח־
תון של הירך נוגע בשוק, מתישרת.
יש לנשום בירידה, לני

,׳ ,שוף בעליה. הנסיעה באפניים (י־
*,111׳׳ :5שמאל, למעלה) מרפה את שרדהרגליים,
מפעילה אותם ביתר

רכות. מ-סת הקפיצים (משמאל,

למטה) מאפשרת עשרות תרגי־

לים. התמונה מראה את התרגיל
יי׳ ן
לא נכונה ובלתי מיוסדת היא טענתם של האומרים כי עבודת
המשקלות מקשה את השרירים, מפריעה. הנכון הוא ההיפך הגמור:
בזמן האחרון הפכה עבודת המשקלות לאומנות, חדרה
בין אלופי הריצה, הקפיצה, ההתאבקות, ההתאגרפות בארצות־הברית.
הוכח כי עבודת המשקלות היא היסוד בתרבות הגוף,
חשובה בריפוי אינבלידים ונפגעים, יעילה בהורדת שומן, משקל
מיותר, השגת כושר גופני מעולה, פיתוח חלקי גוף מסוימים.

ב טן ש מנ ה ו בו דטת
?188
?181

ן - 1 181| ,

הגורם: חוסר תנועה
של שרירי הבטן, המת־כסים
שכבה של שומן.
התיקון ( :התמונה השמאלית)
.המתאמנת שוכבת
על גבה, ידיה מאחורי
עורפה, מתישבת
בהדרגה, היא מחזיקה
משקל מאחורי העורף,
מוסיפה להתישב• היא
נושפת בהתישבה, נושמת
בשכבה. התרגיל מפתח
את שרירי ד,ם קן העליונים.
תרגיל שני: הר־

ן ן §1

111׳״

חורי העורף. היא מתכופפת,
נוגעת במפרק ימין בברך שמאל, אחר־כך להיפך. התרגיל
מפתח גם את שרירי הצדדים. נושפים בכיפוף, נושמים תוך
כדי התישרות.
תרגילים אלה ודומיהם, מפעילים אמנם את השרירים מתחת
לשומן, אך נקודה זו בגוף מצריכה עבודה מתמדת בכדי לסלק
את השומן לחלוטין. אמנם נראות תוצאות ברורות כבר אחר
חודשיים, שלושה, אך הסילוק המוחלט תובע אימונים מתמידים.

:יב וחניכותיו, צילם מ. ש .במכון זה שורה
ים בגון! הנשי תרגילים אלה מחושבים לחולל
־! רגילה של שלושה חדשים. בתנאי שהאימון
יט כמכשירים ובכוח הרצון של המתעמלת

מת רגליים בסולם (תן וו־נה
ימנית תחתונה) .המתאמנת
לופתת את הסולם.
מרימה את רגליה
עד שהן מקבילות לקרקע.
התרגיל מפעיל את
שרירי הבטן התחתונים.
תרגיל שלישי: העברת
רגליים מעל למקל (תמונה
ימנית עליונה) .המתאמנת
מרימה מעט את
המקל, מעבירה את רגליה
הלוך וחזור מעליו,
מפלי לנגוע בו ברגליה,
ומבלי לנגוע בקרקע.

יציבה *רועה
הפגם המכער ביותר
את גוף האשה.
בעלת הפנים היפות
ביותר מאבדת מיו־פיה
ע״י יציבה קמורה
וגרועה. הדרך
לתיקון: לחיצה מאחורי
העורף (מימין, המתאמנת למטה).
מעבירה את המשקל
מאחורי העורף, עומדת
ישר, לוחצת את
המשקל כלפי מעלה,
מכופפת את היד עד
שהוא נוגע שוב בעורף.
נושפים בירידה.
נושמים בעליה.
תרגיל שני: הרמת
גו (משמאל, למטה) :המתאמנת שוכבת על הבטן, העקבים מתחת
לעצם כבד, ידים ישרות לפנים, מחזיקה בהן עצם קל, מתרוממת
לאט. נושפים בירידה, נושמים בעליה. תרגיל שלישי: הרמת
ישור (למעלה, ימין) .תרגיל לשם חיזוק הגב. המתאמנת לופתת
את המשקל, מתישרת תוך החזקת המשקל, מתכופפת שוב.
נושפים בשעת הישור, נושמים בזמן הירידה, נשימה עמוקה.

חז ה נו פ ל
אחד הלקויים שקל
ביותר לסלקם. הדרך :
משיכת מנוף (משמאל).
המתאמנת שוכבת על
דרגש, מחזיקה בידיה את
המוט הקשור בקצה המנוח,
מושכת אותו אל
החזה עד שהוא נוגע
בחזה. מישרת את הזרועות,
וחוזי־ חלילה. נושמים
כשהידים עולות,
נושפים כשהן מושכות
את המוט אל החזה. תרגיל
שני: ידים לצדדים
בשכיבה (למטה) המתאמנת
שוכבת על ספסל,
מחזיקה במשקל בכל יד.
התרגיל מתחיל בזרועות
ישרות לחלוטין מעל
לראש. מעבירים את
הידים לצדדים עד שהז־רועות
מקבילות לארץ, מרימים אותן חזרה. אחד התרגילים
הטובים ביותר לפיתוח שרירי החזה. נושמים בפתיחת הזרועות,
נושפים בשעת הרמתו•
גם לפיתוח הזה ״בלתי־מפותח״ יפים תרגילים אלה. ההבדל :
ביניהם הוא במספר החזרות על התרגיל, המותאם למצב המתאמנת.

במדי } וז
בינתיים אבדו לי המשקפיים. לא יכולתי
לראות. משחזרתי קצת לעצמי אמרו
לי , :ועכשיו עליך להודות לסמל. סירבתי.
הם צוו עלי , :תגיד — תודה
רבה אדוני הסמל. סירבתי להגיד ״תודה
רבה״ וגם ״אדוני הסמל״ .כתגובה לכך
הוציאוני החוצה ופקדו עלי לרוץ. לא
רציתי לרוץ, אילו גם הייתי מסכים לא
היו לי כבר כוחות. אז צעק הסמל ״אינעל
אבוק״ (בערבית: יקולל אביך).
לדברי העד חל במקום זה שינוי בעמדת
השוטרים. הם אמרו לו הפעם לא לריץ
אלא לפול כמה פעמים ארצה• הוא עשה
כן והוכנס אחר כך לתא. בתא ישב עצור
אחר, שסיפר שעבר עליו אותו נסיון. העצור
ההוא סיפר לוורמזר, כי הסכים לבסוף
להגיד ״אני מודה לכם על הכל
שעשיתם לי״ ונתנו לי מנוחה .״בישבי
בתא״ — המשיך העד וורמזר סיפורו —
״שמענו כיצד צועקים בחוץ :״לעבדאל־לה
אתם רוצים ללכת וכאן אין לכם כוח?
מכוניות להצית — כן? וללכת — לא י״
מה עשו אותה שעה העצורים בחוץ?
הם רצו.
״כמה פעמים רצתם כך? האם כל
השוטרים פקדו לרוץ? האם היה קבוע
מראש כמה זמן צריך לרוץ? האם היו
אלה תרגילי ספורט?״ על שאלות אלה
של חברי הועדה לא ידע וורמזר להשיב
בדיוק. הוא ׳לא שמע, לא הוכרז על סדר
היום במחנה, הוא לא חושב כי היתה
זו התעמלות. לדעתו היתה זו התעללות.
״האם היית רוצה להתעלל בשוטרים י״
שאל דוד הכהן את תרמזר. העד לא
הבין, חייך, הביט על חברי הועדה. דוד
הכהן הסביר :״אני יכול להבין, אני
ישבתי בעצמי. אני שואל: האם היית
רוצה להתעלל גם אתה בשוטרים?״ .יור־מזר
השיב :״עוד איך. בשעה שהכו
אותי הייתי רוצה להכות אותם״.

(חמטך מעמוד )6
אותו בוקר באו העתונאים הראשונים
לבית המשפט המחוזי בת״א מאחר שבאותה
שעה עוד לא ידעו בבית המשפט,
כי אמנם צריכה להגיע לכאן ועדת חקירה.
הועדה הגיעה בשעה עשר, אך אחו
מחבריה הספיק כמה שעות קודם לכן
לעזוב את הארץ בדרך האויר (יוסף ספיר
מהציונים הכלליים) ונתעוררה השאלה
אם הועדה יכולה לשבת בלעדיו. לבסוף
נתכנסה הועדה בשעה ,11 לאחר שעה של
״שהות״ ,שיחות חטופות בפרוזדורי בית
המשפט. חנה למדן (מפ״ם) ,שעי ראשה
מסודר בצמות, מרכיבה משקפיים מסוג
אמריקאי, יושבת ראש כמעט מלידה. בכל
זאת לא דמה המקום לבמה משפטית, בפרט
כאשר היו חילוקי דעות גלויים בין
חברי ועדת החקירה. למשל, דוד הכהן,
איש מפא״י, ביקש להציג לעד שאלות
על הנוהג של אנשי מחתרת (״האם תתפלא
אם אומר לך, שאנשי מחתרת אינם
חייבים לומר את האמת אף על פי שנשבעו
כי יעשו כן?״) אולם היושבת ראש
הפסיקה אותו באמצע, בהעירה כי ״אין
הועדה הזאת יודעת מאומה על השתייכותו
של העד למחתרת והיא דנה אד ורק
באשמות של המתלוננים נגד השוטרים״.
לד״ר באדר (״חרות״) ,המסיבי והמאופק
לכאורה, היתד, שאלה אחרת :״האם
יש הבדל בין הצבא לבין מחנה ג׳למה?״
העד חייך :״יש הבדל גדול״ .שאלתו של
ד״ר באדר באה לאחר שדוד הכהן שאל
את וורמזר :״האם אתה בתור חייל אינך
רגיל עוד לאי סדרים מסוימים בחיי מחנה
המעוררים תמיד תלונות?״.
הנוהג היה אחר מזה של בית המשפט.
העד דיבר בשטף, ללא שאלות ותשובות,
ללא חקירת שתי וערב. היה לו מה
לספר. הוא אמר, כי אותו איש שבא
אליו במדים אזרחיים כדי לערוך חיפוש
בביתו הראה לו אמנם תעודה, אך מיד
הסתירה והוא (העד) לא הספיק ״לראות
את הכל״ ,פרט לסמל צבא ההגנה לישראל.
מי היה אותו איש, שבא לערוך אחדמה שנ״ ם 3 :ו בן
חיפוש בביתו של החייל וורמזר — לא
השבוע (השמיני לפני הבחירות) נרגעו
ברור. העד אמר, כי בתור חייל אין שוטר
רוחות הח״כים, שהסתפקו בהפעלת וערשאי
לחקור אותו, לעצור אותו או לע דת החקירה בפרשת מחנו,־המעצר יגור
רוך חיפוש בביתו. אבל ״האיש״ אמר, כי (בה הודה המפקח יחזקאל סחר כי אמי
ש׳לו הסמכות והראה את התעודה.
נם נהגו בעצירים שלא כחוק) ,בדיון ב״הייתי
במצב רוח מרומם כאשר חיפ כמה חוקים שגרתיים.
שו אצלנו. הייתי אותו יום בחופשה מהאחר
שהחליטו לקצץ שבוע אחד משבצבא
24 ,השעות עמדו כבר להסתיים, עת שבועות העבודה התקינה שנותרו,
כאשר באו השוטרים לבית. התחלתי כדי לאפשר לח״כים שמפלגותיהם מתלהתלוצץ•
אז אמר אחד מהקצינים הג חרות בהעמדת צירים לקונגרס הציוני
בוהים שהיו באותה שעה בבית :״אני הכ״ג, לשלח בקהל הבוחרים את פיתויי
מציע לך לא להתלוצץ, אחרת יהיה סיפך הלשון שלהם, נתפנו להקשיב לדו־שיח
מר״ .אחר כך, הוסיף העד, נתברר, כי בין מרדכי בנטוב, ח״כ מפ״ם שהיה שר
אותו קצין גבוה היה יוסף נחמיאס. סג העבודה והבינוי בממשלה הזמנית, למשה
נו של המפקח הכללי. בהזדמנות אחרת, שרת, שר החוץ בכל ממשלות ישראל.
כאשר בא נחמיאס למחנה ג׳למה, גזכר
שגריר כתור עד: כהמשך להא־הקצין
בדבר וחזר, לדברי וורמזר, על
אותם הדברים :״אמרתי לך אז שלא ;ישמתו בת שמונת הימים של בנטוב,
כי ממשלת ישראל דחתה הצעת מכירת
תתלוצץ, כי סופך יהיה מר, זוכר?״
״ אתהככרת רו ץ!״ פרט לשם נח־ נשק מאחת המדינות המזרחיות, חידשה
אחר הכחשת שרת, קבע כי היא (ההכמיאס
ולקצין בשם ברונטל, לא זכר העד חשה) ״כוזבת בתכלית״.
אף שם של שוטר, לא ידע מספריהם,
שר החוץ לא נרתע, חזר על שלו :
דרגותיהם, לא ידע כמה היו במספר .״אני חוזר ומודיע, כי הסיפור שסיפר
אפשר, כי בעיקר לא הרגיש בכך מפאת בנטוב — הוא סיפור כוזב בתכלית״.
העדר משקפיו(הוא קצר ראיה) ,יכול לה אחר הציע לברר את הדבר בוועדת חוץ
יות, כי בגלל זה שהיה מבולבל, הסביר.
ובטחון, לד,זים את טענת בנטוב המסמה
אירע אתו בכלא ירושלים ואחר בך תמכת, כביכול, על ראשי משרד הבטחון,
במחנה ג׳למה? את כל זה סיפר מרדכי ציר ישראל בצ׳כיה, אהוד אבריאל.
וורמזר באופן כרונולוגי: מירושלים נלבינתיים
הסתפקו שני היריבים בשיקחו
העצורים לאחר שביתת הרעב למח מוש הדדי של המלה ״כזב״ ,לא שמעו
נה. במחנה צוו עליהם לרוץ. מי שסירב דבר מפי אהוד אבריאל, שהפך בשבר
קיבל מכות. אחר כך היה עליו לומר עות האחרונים מנהל משרד ראש הממ״תודה
רבה״ .מי שסירב לומר תודה, שלה, השאירו את ההחלטה, למי מגיע
הוכה שוב.
תואר הכזבן, לציבור.
״שהגענו למחנה ניגש אלי שוטר ואמר
״לרוץ״ .סירבתי. הוא דחף אותי וצעק:
״לרוץ!״ אמרתי} ״אינני כלב שלך!״.
על כך פקד השוטר להביא אותי לצינוק. המסרב׳ ללכתבתד
הצינוק היה למעשה חדר מבודד. אמרו
ערב הבחירות לכנסת הראשונה נתלי
שם להסיר את הכובע. עשיתי כן אף אספו בירושלים שלושים צעירים ספרעל
פי שאני אדוק. אז נתן לי הסמל סטי דיים, עורכי־דין, פקידים ומורים, החלירה,
ישבתי בחדר המבודד כשלש שעות. טו להקים מפלגה שתייצג את ענייני העאחר
כך באו לחקור אותי. עם שחר הר דה הספרדית, בהבדלה מוועדי העדות בציאוני
החוצה ואמרו שארוץ. שוב סי ערים, שאינם דואגים במיוחד לשיפור
רבתי וקיבלתי בעיטות. אחר כך שאלו רמתם הכלכלית והתרבותית של המוני האותי
:״נו, אתה כבר תרוץ?״ .אמרתי ספרדים.
״לאי. קיבלתי סטירת לחי, אך עמדתי. כאשר רוכזו 400 חברים פתחה התבסירובי
— לא רצתי. ואז תפס אותי שר נועה החדשה, שקראה לעצמה תל״ם
טר בידי ואילו שוטר אחר מאחורי תפסני (תנועת־ליכוד־מזרחיים) ,בפעולה נרחבת:
בשערות, גררו אותי על הארץ ולבסוף שיגרה נציגים למעברות, פתחה שיעורי
ניגש שלישי, הכה אותי במקל על הראש. ערב לעולים, ארגנה קבוצות ספורט.
נפלתי על הארץ מעורפל. כעבור כמה
אליהו אלישר, חבר הכנסת שפרש מהדקות
שמעתי :״מספיק שכבת, עכשיו סיעה הספרדית וזכה בסגנות ראשות
לקום״.
עיריית ירושלים בוכות הופעתו כראשון

הכנסת

שנלהה להודיע על הפתיחה
הרשמית של מפעל הרכבת
המכוניות שלה בחסותו
של ראש הממשלה
מרדודבן גו ריון
ביום 14 ביוני.1951 ,

__ פסנתרים __

-הקונים

קניה -מכירה
כוונים
א. וסטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

דרג ש גער שליח
בעל אופניים
לפנות :

גלגל עני

דפוס ישראל בע ״מ
ע״י גשר רידינג, תל אביב

מפלגו ת

״העולם הזה״ ,סס׳ 711

במדינה
רשימת הציונים הכלליים, אימץ לעצמו
את התנועה החדשה, דאג לכך כי יד־ימינו,
דוד סיטון, נעים ההליכות וקל־הלשון,
ימונה ליושב ראש הוועד הפועל
של התנועה.
אך בקשרו, השבוע, את תל״ם (שגדל
בינתיים ל־ 800 חברים) בציונים הכלליים,
לקראת הבחירות לכנסת השנייה, חוללו
אנשי תל״ם, הנופים למפא־י והפועל המזרחי,
מהפכת חצר, סילקו את אלישר
וסיטון מראשות התנועה.
אחר תגרות־ידיים, בהן היו נציגי שני
הצדדים עולים חדשים (בעיקר: בולגרים
כבדי־יד) ,כרוזי האשמות הדדיים, נתברר
כי אלישר נשאר קרח מכאן וקרח מכאן :
אחר שניתק את קשריו משלישיית הח״־
כים הספרדיים, גירורי מפא״י (שיטרית,
בן־עמי, אלמליח) ואחר כשלונו להעביר
את תל״ם למחנה הציונים הכלליים, נותר
ללא עורף, ייתקל בקשיים באם ירצה
להבטיח לעצמו מקום (ומושב בכנסת)
ברשימת הציונים הכלליים, למודי הנסיון
בהעמדת אישים חסרי־עורף ציבורי לבחירות.

שעי ם
זה מסנוור א ת העי!״
היא עמדה על דוכן העדים בפני השופט
המחוזי, אליעזר מלחי, ומסרה, כתשובה
לשאלות, תיאור המעשה. אשה כבת ,40
נשואה ואם לשני ילדים, עולה חדשה,
הנמצאת בארץ כשנתיים, הבינה פחות
מכולם משום מה קרה הדבר. בשעת עבודתה
בפרדם אמר לה מנהל העבודה, כי
עליה ללכת אתו לפנים הפרדס לשם ביצוע
עבודה מסוימת (״להתיז סם נגד עכברושים״)
.המנהל הזה ישב על ספסל הנאשמים.
האשד,
סיפרה, כי מנהל העבודה, אדם
בן ,59 נטפל אליה בפרדס. היא לא הבינה
את פשר התנהגותו, אך חיש מהר התברר
לה הכל. היא התנגדה אך אז אמר המנהל,
כי גורלה נחרץ. באם תתנגד לו, יצא
מדעתו. האשד, שאלה מתוך תמהון :
.אבל מה אתה רוצה דוקא ממני? האם
אני יפהפיה? האם אני אינטליגנטית?
האם אני רקדנית, שנסונטית?״ דברים
אלה השפיעו על האיש כמסר מים קרים.
הוא נסוג, למחרת סילק את האשד מה
להגיד״
.השבוע, משסיים סגן פרקליט
המחוז, ד״ר בנימין טומקביץ, את נימוקי
התביעה במשפט נגד הנאשם בשוד,
שלח הקטיגור סביבו מבטים של אחד
המרוצה מאד ממלאכתו, היה הרושם,
כי עוד מעם ויפנה לשני הקצינים :״בחורים,
מלאכה מצוינת״ .לנאשם לא נשארה
ברירה. לאחר שלשה שבועות של
הכחשות,
מה היה הג׳וב הזה של הקצינים מיג־קובסקי
ומאירי?
קורטוב שד עקבות: בחודש מאי
אשתקד אירע שוד במחסני סולל־בונה
בקרבת ואדי פליק. שלשה אנשים רעולי
פנים התקיפו את השומר יחיאל הרשקו־ביץ,
קשרו את עיניו, הוציאו ארבע טונות
של חמרי בנין (הערך בימים ההם:
2600 לירות) ,העמיסום על מכונית משא
והסתלקו. בשעה שהשומר ניסה להתנגד
שמע את אחד מהם אומר באידית :״מוטב
שלא תתעקש, חיי אדם לא משחקים
אצלנו תפקיד. כדור בראש — ואינך״.
משנטלו הקצינים מינקובסקי ומאירי
את החקירה לידיהם לא היה להם אלא
קורטוב אחד של עקבות: טביעת הצמיגים
שליד המחסן. אולם הללו נעלמו מיד
בעלות המכונית על הכביש. מלבד זה גילו
במקום טביעות סוליות גבר ורגלו הימנית
נוטר, במקצת ימינה, כלומר הטביעה
עמוקה יותר כלפי צד החוץ של הסוליה.
החישוב
היה, כי המכונה צריכה היתד,
להגיע לקרבת מקום. זה התקבל על הדעת
מאחר שהבאת מכונת משא מתל אביב
או חיפה היה דבר מסובך למדי. הואיל
ובסביבה יש גרז׳ים אחדים הנמצאים על
פני חולות, יתכן, כי גם שם יימצאו עקבות,
חשבו הקצינים. הלכו וערכו טביעות
של עקבות צמיגים בכמה וכמה מקומות,
מבלי שבעלי המוסכים ירגישו בדבר. מיד
נתגלה בהשוואה צמיג שדמה לאותו סימן
שנמצא במחסן ״סולל בונה״ .בחקירה
המדויקת נקבע הדבר סופית.
כך החלה החקירה המסובכת. לבסוף
הגיעה המשטרה לחוילה פרטית בקרבת
פתח תקוה. בעלי ד,חוילה שהו באמריקה•
צעיר בשם דולף שניידר שמר על
המקום, היה משקה כל יום את הפרחים.
הצעיר אמר, כי אינו יודע מאומה. אולם
החוקרים ערכו חיפוש מדוקדק בארון
הבגדים ובפרט חיטטו באגף בגדי הנ
אברהם
זייפרט
הרבנים התנגדו
עבודה. אך בעלה התערב והגיש את
התלונה למשטרה.
הנאשם עמד על דוכן העדים, השיב
לשאלות. הוא חזר על דברי האשה וברגע
מסוים הביט סביבו ופנה לשופט :
״אדוני, הרי אנחנו כאן כולנו גברים. מר,
אפשר לעשות, זד, מסנוור את העינים ! ״
פסק הדין: קנס של שלושים לירות,
מתן ערבות להתנהגות טובה.

הד־יו־ים נס עו רחו״ד
לא ברור אם הקצינים ראובן מינקוב־סקי
וגרשון מאירי קראו את ספרי שדלוק
הולמס, אולם כאשר השלימו שני
החוקרים הללו ממשטרת נתניה את
מלאכתם בתיק ״השוד בסולל בונה״ לחצו
איש את יד רעהו :״זהו ג׳וב, אין מה

,העולם הזר!״ ,מס׳ 711

שים. השוטרים לא הבינו, אך פקודה היא
פקודה. לבסוף נתקל הקצין מינקובסקי
בחלוק בית של גברת, צבעו וורוד ופרחים
אדומים מקשטים את הקצוות. למראה
החלוק הזה השתפך חיוך על פני הקצין
.״זהו המפתח״ אמר ,״אפשר לסיים
את החיפוש״•
אותו יום השוו החוקרים במעבדת
המשטרה את החלוק עם חתיכת הבד אשר
בה קשרו את עיני השומר בזמן השוד.
היה ברור: הסרט נקרע מהחלוק. השיד־דים
לא היו זהירים, השאירו מפתח חשוב
ביותר לחוקר. לא זו בלבד, אפילו לא
השמידו אחר •כך את החלוק.
עתה נשאר רק להוכיח, כי הבחור
שמשקה את הפרחים בחוילה הוא אחד
משלשת השודדים. וולף נעצר ועוד אותו

יום נתבקש לטייל על פני שטח פתוח
של חולות שעל יד תחנת המשטרה. הוא
לא הבין לפשר הדבר (מנין ידע לאן נוטות
הסוליות שלו י) טביעת העקבות
הראו, כי הוא האיש שרגלו הימנית נוטה
הצדה.

התנגדותם של הרבנים, הכפופים לשיג־רה.
אז עלה לישראל עם אשתו, שנקראה
עתה שרה.
כיום אפשר למצוא אותו ברמות השבים׳
עובד בטוריה, מתעסק במעבדה קטנה
שבמושב, גר בחדר קטן. הוא מומחה
לתעשיות ציפוי זהב לכלי חרסינה. אף כי
הזמינוהו לאמריקה, סרב לעזוב את
הארץ.

כשנפגש שר החקלאות פנחס לבון עם
צבור הנשים, למד כיצד להעריך עתיג־אים.
עקרות הבית לא קיבלו בשלווה
את הבטחות השר לישועות הקרובות,
אלא הרימו את קולותיהן: אייה הביצים
שהבטחת 1אייה הבשר, שאינך מחלק י
אייה הסוכר י
פנחס לבון הודה שסרם עמד במבחן
קשה כזה. צעקות האמהות והנשים השפיעו
כנראה יותר ממאה מאמרים בעתו־נים.
בשבוע שעבר, לראשונה בתולדות
משרד החקלאות המחודש, החזירו את
מנת הבשר, בעד השבוע הקודם וניתנה
מנה כפולה.
אך לקיים את ההבטחות בנוגע ל־2ב
ביצים לחודש יהיה קצת יותר קשה. למרות
התרועות על הבטחת מלאי של גרעינים
ומספוא לשנה ויותר, אספקת המזונות
לבעלי חי צולעת ותפוקת הלול
יורדת. אמנם נקנו כמה מיליונים ביצים
במסגרת החוזה המסחרי עם פולניה,
אך האזרח לא יראה אותן.
באין מספוא המטילות אינן מצייתות
לציווי. וד,תרנגולות הן ״ברוגז״ אחר שנודע
להן שחלק מהגרעינים המיועדים
להן נצרכים על־ידי האוכלוסיה. שוחטים
את הלהקות הזקנות ולהקות צעירות
לא הוכנו במידה מספיקה.
משרד החיקלאות לא חוייב לכך שתתגשמנה
ההבטחות האמריקניות — שלח
נציג לאירופה כדי להשיג מהיבולים הקיציים
בצרפת, הולנד, את שניתן להשיג.

פי נוגצוות ה רו פ א

המ שק
1רו1יניס: ללולוד או פ דו סי ה

דרכי חיים
אחר• ה מוות הכל נאמד
אברהם זייפרט נולד בשלזיה להורים
גרמנים, רשומים כפרוטסטנטים. אביו
היה חבר במיסדר הבונים־החפשיינה הוא
קיבל חינוך חפשי, לא דתי הוא למד
חימיה, עבד במקצוע זה. מימרה אחת
היתד, רגילה בפיו אחרי המוות
הכל נגמר ז״.
אחרי המלחמה העולמית הראשונה,
החל לחשוב על בעיות אמונה. חוסר יציבות׳
כלכלי ורעיוני, השתרר בכל. חשב
זייפרט :״צריכה להיות אמונה, שתחזיק
באדם. לא אמונה פוליטית, אלא דתית.
הוא התענין בבודיזם, אלא שהמיסטיות
וד,ערפול הרב הרחיקוהו. כומר קתולי,
שהתידד עמו, החל לשוחח. התוצאה :
אברהם זייפרט עבר לאמונה הקתולית.
ההגיון החיצוני שבקתוליות שכנע אותי.
שנה לפני עלות היטלר לשלטון מת
אביו. כעבור שנה נשא לאשה נערה כחולת
עינים, מריה, עבר אמה לבאואריה,
הארץ הקתולית האדוקה. שם עבד במעבדה
שלו, חקר צמחי רפואה•
זייפרט לא אהב את הנאצים. שלטון
האימים זיעזע את מצפונו. הוא לא היה
מסוגל, כאנשי רוח רבים, להשלים עם
הדיקטטור בעל השפם והחולצה החומה.
כשראה את כניעת הקאתולים לטיור. נתערערה
אמונתו בהם.
בינתיים נרשם על ידי הנאצים כמסוכן.
ב־ 1944 נאסר ע״י הבולשת הנאצית בעוון
השתתפות בארגון מחתרת בינלאומית.
יחד עמו נאסרו 68 אנשים נוספים, בני
לאומים רבים. הם התכוננו לבצע פעילות
חבלה.
רבים מחבריו הוצאו להורג, אולם עליו
שמרו. היו בטוחים: הוא המנהיג הרוחני,
האינטליגנט היחיד בין כל חבריו. בבית
הסוהר חיכה למותו, האמין אמונה
רבה באלוהים, ראה זאת כתוצאת הגיון
מדעי, הסתמך במחשבתו על תורת האטומים,
על מציאות האנרגיה, הדוחפת
הכל בכוח יחיד לנקודה אחת. האמין
זייפרט, בתאו: מישהו מסתתר מאחרי
החוקיות, וזה — האלוהים.
טוריה וזהב. כיבוש בנות הברית
שחררו• המחשבה על אלוהים הביאתו
ליהדות. הוא לא הקדיש במחשבתו מקום
למצוות המעשיות, השאירן לאדוקים. מ־
1946 השתדל לקבל אישור הרבנות להת־יהדותו,
קיבל זאת רק ב־ ,1949 בשל

כשנכנסים לפרזדור דירה מספר , 1
בבית מספר , 16 ברחוב צ׳רניחובסקי נד
ת״א, נדמה כי זהו בית תל־אביב רגיל.
התמונה משתנית, כאשר בעלת הבית,

זאב ורשכסקי
הרופאים אסרו
גברת ורשבסקי, מובילה את הבא לחדר
האורחים. מבט ראשון מסחרר את הצר
פה, החדר נראה כאולם מוזיאון. המזנון,
שולחן האוכל, וד,כונניות עמוסים עשרות
תבניות, בובות, מאפרות, כדי פרחים.
זאב ורשבסקי הוא גבר מעל גיל הששים.
את המבקר הוא מוביל בחרדת קודש,
מסביר :״את הדברים האלה אין אני
יוצר למכירה: לאיש לא נתתי בכסף או
חנם חפץ מן החפצים. אני מיצר אותם
לשם תענוג בלבד״.
זאב ורשבסקי הוא יהודי חרד שומר
מצוד .,אחרי אסון משפחתי, לפני כמד,
שנים, חלה, חדל לעבוד, לפי מצוות רופאים.
במקום לשבת בביתו, להתבטל, החל
מאסף צדפים, מריק גרעיני מישמיש, קליפות
שקדים, החל לעצב דמויות. עסוק
זה מצא חן בעיניו. לאם לאט החל ליצור
מבנים יותר מסובכים, רובם ככולם לפי
נושאים תנכיים על לוחות עץ קטנים,
בגודל 30x40ס״מ בערך, בנה תמונות,
שתארו את עקידת יצחק, חלום יעקב,
מות שמשון, יעל וסיסרה. מלבד הקליפות
והחרצנים, השתמש גם בעור וניילון לציור
העצים, חול לבן, שברי אבנים וזכוכית,
לתאור ההרים והגבעות. זאב וי־שבסקי
גאה בעבודתו ׳,ביצירות, שהוא
מוציא מתחת ידיו.
״רוב היהודים, בגיל מסויים, אינם
חודלים מעסוק במסחר. הגויים נוהגים
אחרת, הם מוצאים להם ״הובי״ ,לעת
זקנה, חיים בצנעה על פנסיה, נהנים
משארית חייהם״ ,אומר הוא. מקרה נדיר
שיימצא אדם כזד, בארץ, שעבודתו מצטיינת
בכוח דמיון רב. מראה זיקה לאמנות.
מעשרות
התכניות, הנמצאות אצל זאב
ורשבסקי, מתקבל הרושם, כי לו לא היד.
מנהל מטבח מזרחי, יכול היה להיות אמן
בעל דמיון והבעה.
הארץ ברוגז

מפ״ם לא תשתתף בכל ממשלה עם
מפ״ם (חרות)
מתתיהו כן־ארי, צפת

וותיק מחתרת
הנאשמים שהובאו בפני השופט בפעם
הראשונה ומעצרם הוארך הם
ונח אליעזר וורמסר, בן ( 222 הבקר).
י. ברגמן, ירושלים

עתיד מזהיר
ברגע שתצאי ל״אויר העולם״ תהיי
יותר מפותחת, יותר פקחית, יותר בוגרת
— והפסדך יצא בשכבך ! (לאשת).
נעמי נכון, תל-אביב

ץ ו \ ש י 0
ע ל חקל־ט ..קולומביה״
בחוילה כעין הזית, מוקפת גינה מגדלת
פרחי נוי, בצפון תל־אביב, חי נחום
נרדי, פסנתרן ומחבר מנגינות, כשהוא
מוקף: פסנתר, רדיואים של כים (תוצרת
אמריקה) ,פטפונים, תווי נגינה שמורים
בארגזי פח, מזוודות מסע של עור, הנושאות
חותמות זהב (נרדי, ישראל) ואשר.
יפהפיה, שנשאה לפני שלושה חדשים.
מלבד אלה מוקף הפסנתרן רחב־הגרם,
נעים־הפנים, ירוק־העין ובעל הבלורית
המשחירה, הערצת רבבות תושבי המדינה,
מוקירי המוסיקה העממית, לה הקדיש את
עשרים וחמש שנות חייו האחרונות.
כבר בילדותו (בקייב, שברוסיה) גילה
נרדי, בגיל חמש, נטיות מוסיקליות בולטות:
נספח לימים שלמים, לדאבון הוריו,
לקבצן שהסיע תיבת נגינה ברחובות
העיר, למד את מנגינותיה, החל להשמיע
פזמונות עממיים כשהוא חגור קומקום
(שמצאו באשפה) ששימש לו כלי עזר :
תוף.
תוך שנים מעטות התפרסם כ״ילד
פלא״ ,השתלם בקונסרבטוריה למוסיקה
בקייב, ליתד. אמנים בעלי־שם על הפסנתר.
אחר המהפכה הבולשביסיטית ברח לפולין,
השתקע בוורשה, בה הפך אהוב אנשי
״החלוץ״ שהתעתדו לעלות ארצה.
משן שנתיים עסק בחיבור מנגינות
חסידיות, מנגינות ציוניות (״שיר העבודה״
,״בין הפרת והחידקל״ של ביאליק),
נצטרף לבסוף, ב־ , 1923 לקבוצת חלוצים
שעלתה לארץ, התיישב בתל־אביב, פתח
בסדרת קונצרטים (בעיקר משל שופץ),
פנה לעניין חדש: מנגינות עממיות של
עדות המזרח.
אחר חדשי סיורים בשכונות תימנים,

ווינו, בכך, את המחבר לארצות הברית
מקום אין החברות (בדומה לארצישרא־ליות
מקפידות במיוחד על תשלומי אחוזים
אך מרבות, לפחות, בדמי קדימה.
כאשר נזדמן בקיץ 1947 לפריס, כנציג
היישוב בכנס הבינלאומי למוסיקה עממית,
ניצל את ההזדמנות (אחר מספר הופעות
בגדול אולמות הקונצרטים של הבירה
הצרפתית) ,עבר לארצות הברית, בה נתעכב
משך השנתיים וחצי הבאות.
בשלבו קונצרטי פאר (שנושאם, כמקובל,
היה שופץ) משלו באולם קרנגי
בניו־יורק, בהופעות לטובת הקרנות, ההגנה,
המגבית המאוחדת, התחבב על הציבור
היהודי בניו־יורק (הגדול פי שתיים מ
ד,שן,
חביבת חיילי צד,״ל, להם השמיעה — אותה שעה נתקבצו ששה רצים ריצת
שליחים בבלגרד, בירת יוגוסלביה, הביעו
עשרות שירים (״לילה, לילה״ ,״שיר החתנים״)
במאות הזדמנויות, נשאה לאשה, לשליט, יורשו של פטר, המרשל י*ם ף
התובעת ללא הפסק, את הגשמת תכניותיו (״ברח״) טיט* את ברכת ששת אזורי
המדינה, אותם ייצגו, ליום הולדתו ד,־.59
של נרדי: מוסיקה ישראלית עממית,
שאינה תלושה מן המציאות, שתקסום — יותר זקנה בעשרים וחמש שנים
להמונים, בלי שתהיה זולה, המונית, ש חגגה המלכד,־האם האנגלית, מרי, את
תעבור מלב אל לב, תצטיין במקוריותה.
יום הולדתה ד,־ ,84 נהנתה מסעודה חגיגית
שכללה את מאכלה החביב — צלי־כ
ל אנשי המלך
קורא (עוף־יער) — ומנת גלידה הקרוי-ה
על שמה—
לראשונה בארבע שנים העניק פא
רוק, מלך מצרים, אות הצטיינות לנתין — אל רוט, הוא ספרו הפרטי של נשיא
יהודי. הזדרז, וחלק, כפיצוי שני אותות
ארצות הברית, הארי ס. טרומן, וגאה
מסדר הנילוס לשני יהודים: לעמנואל
ברכישותיו. רכישתו האחרונה: קווצת
מזרחי באשא, יועץ מנהלת חצר המל־ שיער, משערו של דוגלם מק-ארתור,
אותו סיפר למחרת הגיעו לוושינגטון.
— כ״חייל האמריקאי הטיפוסי לשנת
1951״ נבחר הטוראי הארי דסנר, יהודי,
בן ,20 המחלים מפציעה (איבוד עין)
שסבל בחזית קוריאה, בבית חולים צבאי
במערב ארצות הברית.
— נשיא המדינה, הד״ר חיים ריצמן,
קיבל לראיון את צירה היהודי של ארגנטינה
בישראל, הד״ר פכלו מנגואל,
ביקשו למסור לנשיאו, חואן פירון,
את מתנת הנשיא מרחובות: ספר תנ״ך,
כרוך כריכה אמנותית, מעשר,־זד,ב.
— חבר הכנסת יוסף סרלין (צ״כ) זכה
להקלות רבות, ליחס מיוחד, בעת ביקורו
האחרון במקסיקו. כשעיין במכתב ההמלצה,
מעשה משרד החוץ ד,מקסיקאי, גילה
את הסיבה :״נא להקל על ציר הרפובליקה
הלבנונית, יוסף סרלין.״
— אחראי יותר היה רמטכ״ל צה״ל,
ייגאל ידין: כאשר עיתון הערב ידיעות
אחרונות ייחס לו את חידוש המלה
״גיבוי״(קבלת האחריות לכשלונות פיקו־דים
שפעלו לפי הוראות המפקד) ,שיגר

נחום נרדי ומרים ירון
אוכלוסיית ישראל היהודית) ,שנהר בהמונים
לכל הופעה משלו, כזאת של סוויטת
המפלה והנצחון, אותה חיבר ליום
העצמאות תש״ט, בה נוכחו שלושים אלף
איש, שנצטופפו במדיסון סקוויר גרדן.
אחר שורת שידורים מגלי ד,נ.בי.סי.
(חברת השידור הלאומית) ,אלבומי נגינות,
עשרות תקליטים וקטעי הערכה במדור
המוסיקה של המכוכד בעיתוני ארצות
הברית, ה״ניו־יורק טיימס״ ,החליט נרדי
לחזור ארצה, ללמוד המציאות החדשה,
שנשתנתה אחר מלחמת העצמאות.
כשהגיע ארצה נדהם משפע השלאגר־ם
הזולים שהציפו את הרחוב, מכלי תז־

כות, לפרופסור יעקב כישאי, מומחה
לאורולוגיה (תורת הציפורים)׳ באוניברסיטת
אברר,ים.
_ ד״ר מוחמר מוסדק, ראש ממשלת
אירן מלאים־הנפט, המשיך לתפוס כותרות
ראשיות בעיתונות העולם, עמודים
פנימיים, שמסרו את תולדות חייו ; ביניהם:
כאשר ניסה מוסדק, בהתמנוהו
בגיל 34 לתת שר האוצר, לטהר את
המנגנון האירני מד,ולכי בטל על־ידי פיטורין
טיטוניים, הוצף מכתבי איום, שהצטיינו
בכך שנכתבו בדם המאיימים.
— ראש ממשלת דרום־אפריקה, הבורי
(ממוצא הולנדי) דניאל מלן, חגג את

נחום נרדי 1921 ,
פרסיים, בוכרים, סתם ספרדים, נדידה
בין אהלי בדתים (כשהוא רכוב על חמור)
גילה תגלית: נערה תימנית צעירה, ברכה
צפירה, נעימת־קול (ומראה) .נרדי יצר
מנגינות, שעיבדן בהתאם למוטיבים ארצישראליים,
מזרחיים (כ״יפה נוף, משוש
תבל רב״ של יהודה הלוי) הופיע, בקוצרו
הצלחה רבה, בשורת קונצרטים עם צפירה,
אותה נשא, בינתיים, לאשה.
שיתוף הפעולה של המחבר הקייבי
והנערה הירושלמית התבטא במסע הופעות,
שארך שלוש שנים, באירופה ואמ־ריקה,
בו נתפרסמו, בהצלחה יתייה,
יצירותיו הראשונות, ובבת אחת, נעמה
(ילידת ,)1932 ההולכת בדרכי הוריה.
תוך פרסום־ענק שנרכש במסע ההופעות,
שכלל דברי שבח מפי פרופסור
אלברט איינשטיין, גאון הפיסיקה מנגד
הכינור, והקלטות בארצות הברית, שנמכרו
ברבבות טפסים, המשיך נרדי בדרכו,
התמסר לחיבור מנגינות על נושאים ארצישראליים:
עבודה, עמק, גליל, נגב, ים,
חג וילדים.
השיר מלכ אל רב: בינתיים גילה
כשרונות חדשים: שושנה דמארי, חנה
אחרוני, רכש את אהדת הקהל בשירי
עם שלומדו לתינוקות בגן, לתלמידים
בבתי הספר, לצעירים בתנועות הנוער.
מנגינותיו של נרדי ל״כחול ים המים״,
״תשובה לרב החובל״ ושירי ילדים
כ״אודי־חמודי״ הפכו נכס עממי.
שתי חברות ההקלטה המקומיות,
״צליל״ ,״קול ציון״ ,הרבו להקליט את
שיריו (בסך הכל ,)150 :שזכו לתפוצה
ניכרת, הסתפקו בתשלום דמי קדימה פעוטים:
ארבע, חמש לירות לתקליט ; הב־

נחום נרדי 1951 ,

מכתב למערכת, העמידה על האמת: המחדש
— ראש מחלקת ההדרכה, א לי?

חיים לסקוב.
— למשך יום אחד נטש סגן אלוף
מיכאל הנגכי את תפקידו החדש, כ־

נחום נרדי ונעמה נרדי
מורות, בתי הקפה, מקלטי הרדיו, החליט
להתמסר ליצירה עממית, הצריכה
לתפוש את מקומה של המנגינה ההמונית
׳,חסרת־הטעם ומטמטמת החושים.
תוך שדחה מנגינות חקייניות כ״כל־ניות״
(על טוהרת השלאגר הפולני),
״בערבות הנגב״ (לפי רומנס רוסי) ,עשה
לשיפור הטעם, הקפיד ליצור מקורית,
ישראלית.
בהשפיעו על תלמידיו (ביניהם: בתו
נרדה, מלכת היופי של ישראל, מרים
ירון, שעברה הדרכת בזק בשירי עם טרם
צאתה למסעותיה) ללכת בדרכו, נתקל
בתגלית חדשה: אהובה צדוק שחורת
העין והשיער, שחומת העור וצחורת

יום הולדתו ה־ 77 בצורה משולשת: אשתו
הגישה לו פשטידה מאפה־בית, אנשי
מפלגתו (הלאומנית, שסיסמתה ״אכריקה
לאמריקנים שולחן כתיבה ותיק עור
שחור, מלן עצמו: הבטחה להינתק סופית
(כדוגמת אייר) מחבר העמים הבריטי :
״אנו נהפוך רפובליקה. אנו חייבים להפוך
רפובליקה.״
— אחר שאזלו אמצעיו של מלך יוגוסלביה
המודח, פטר, בן ד,־ ,27 ואשתו
אלכסנדרה, הגדולה מ$נו בשלוש
שנים, מצאו פרנסה במשרד ניו־יורקי
ליחסי ציבור: המלך ידאג למכירת מכוניות
ספורט המלכה — ליצירת שמלות
אופנה.

יו״ר המשלחת הישראלית לוועדת שביתת
הנשק הסורית־ישראלית, מהר לבאר־שבע,
הספיק להיות ראשון הבוחרים בעיר בה
שרת כמושל צבאי מיום כיבושה.
— מי טהשרת חזר והוכיח את יכולתו
הרבה: כאשר נזדקק בתום ישיבת כנסת
(בעשר בלילה) לשלוח מכתב דחוף למטה
משקיפי או״ם לא מצא את כתבניתו, לא
נסתייע בפקידי הג׳רוסלם פוסט (שאינם
עובדים בלילה) ,ישב למכונת כתיבה, תקתק
במהירות (שרכשה כעיתונאי דבר)
את הנוסח האנגלי של המכתב.
— אחר שסקרנים גילו כי אנדריי גרו׳
מיקו, סגן שר־החוץ הסובייטי, רכש
בפאריס ספרי לימוד אנגליים בסך עשר
לירות, נחפזו להסיק מסקנה (מוקדמת) :
ייתכן, שבזכות ספרי הלימוד, יגיע לכלל
הבנה, שפה משותפת עם סגני שרי־החוץ
של מעצמות המערב, אחר וויכוחי סרק
הנמשכים למעלה ממאה ימים.
— אסרהם שרון, התובע את פינויים
של ערביי ישראל, חזר וביקש את
העיתונות להבדיל בינו לבין אריה
שרון, אדריכל וראש אגף התיכנון של
ממשלת ישראל, על־ידי פירוט מלא של
שמותיהם הפרטיים. הסיבה :״בהקים
אריה בניין נאה למופת, זוכה אברהם
במחמאות הרבה. כשאברהם מפרסם מאמר
נפסד, נופל על אריה צל אפל.״

״העולם הזה׳ /מס׳ 711

ספורט

תיחטרון
ד א ערפד מחר
אליהו גולדנברג, נעים ההופעה ושקט
הקול, הוא קריין בעל וותק ושם, שהצטיין
כמגהל הלהקה הצבאית ביחידות העבריות
בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם
השנייה,
אחר שסיים את שירותו בצה״ל, כמפקח
על אומנות הבמה מטעם מחלקה התרבות
(מחת״ר) ,החליט לצאת לחוץ לארץ (אנגליה)׳
ללמוד במאות. אך לפני נטיעה
זאת, עלה לאוניברסיטה העברית בירושלים׳
בה השתקע לשם עריכת שנת השתלמות
בספרות, לשונות.
בהגיעו לבירה פנו אליו, אחד אחר רעהו׳
כל בתי הספר התיכוניים בעיר, ביקשוהו
לנהל את חוגיהם הדרמטיים. גולדנברג׳
שניסה להתמסר ללימודיו, דחה
את כל ההצעות, אך עצם הרעיון קסם
לו, הציע, על־כן׳ לברוך בן־יהודה, מנהל
אגף החינוך להרכיב בירושלים להקה דרמטית
אחת משותפת לבתי הספר התיכוניים
שבעיר.
00 מתוך : 320 תוך התייעצות
עם מנהלי בתי הספר (שבעד ).הונחו יסודות
הלהקה, נשלחו 320 תלמידים למבחנים׳
בהם עמדו 60 בלבד.
אחר ׳כמה הכנות מזורזות ביותר
מצד החניכים, שבנו, בין השאר, את
התפאורות של הוריהם: האמהות תפרו
כחמשים תלבשות, אחד האבות היה אחראי
להתקנת מערכת החשמל, הופיעה
הלהקה בפני הציבור, נתקבלה באהדה.
מנתן אלתרמן לרחל: התכנית
(נאן ההצגה: אליהו גולדנברג, התנועה :
רינה ניקובה, התפאורה: ישראל לביא,
התזמורת: יהודה אופנהיימר, המקהלה:
מיכאל ניר, מבטא עברי: בועז שכביץ).
פותחת במבחר נתן אלתרמני, שתמציתו :
עליית ילדים ומציליהם (*בבכות ילדינו״,
*מגש הכסף״) עוברת לקומדיה, פרי עטו
של המורה הרמת־גני יהודה סלוצקי •-
,מאורעותיו של יאשקה״.
יאשקה (שפירום מלא של קורותיי
נמצא בספרו של סלוצקי. .מעמק זבולון
עד ים כנרת״) הוא ילד העולה ארצה
מאודיסה הרוסית, המתבקש על־ידי הוריו,
שנשארו באודיסה, לחזור לרוסיה,
מאחר שהוסב מצבם החומרי, אך המסרב,
משום חיבתו לארץ׳ לעשות זאת.
מיד מתפתחת רדיפה משעשעת אחריו
בכל פינות הארץ.
כמעט תמיד עומדים רודפי־יאשקה
לפני תפיסתו, אך הוא מצליח, כמובן,
להימלט ברגע האחרון.
הסיום המאושר: יאשקה מצליח להערים
על רודפיו, מתחמק מהם עד למחרת
הפלגת הספינה, הוא נשאר, כמובן, בארץ
וכרטיס האניה שוב. אינו שווה חור של
גרוש״.
סיום התכנית: שיר רחל המשוררת :

אופנועים
תלאהבתעדתה שטן
.פרנסתך וחייך בסכנה, אל תחלל את
השבת בפרהסיה״ על מכתב זה, שנשלח
ליוזם התלאה באופנועים, יהודה ענן,
היו חתומים: ברית קנאים, ירושלים.
אך חותמת הדואר נשאה את מקום משלוח
ההתראה: בני־ברק. כאשר עמל יוזם
התלאה במסלול המסולע והתלול ב־שיך־מוניס
לא לקח בחשבון את ברית
הקנאים, אך בהגיע המכתב הוא לא הבהיל
את היוזם. התלאה הראשונה התקיימה
למרות הכל.
כאד דנכהלו: אם כי לתחרות נרשמו
למעלה מארבעים מתחרים הרי הש
תתפו
בה חק עשרים. כאשר באו המתחרים
וניסו את המסלול (אורך — 4000
מטר) בעל העליות התלולות והמורדות
המסולעים המסוכנים, נבהלו. .את זה אפילו
ג׳יפ לא יעבור הראש שלי יתפוצץ
מהגובה״ .המכשולים הטבעיים,
שכללו הקפצת האופנוע, שליטה מלאה
ברכיבה אנכית כמעט, סיבובים חדים
תוך נסיעה במורד לא קסמו לפחדנים.
בעלי הדם אמרו שזה צחוק ואם האופנוע
יסחוב הרי הם יעשו זאת ללא שגיאה.
חישוב הנקודות היה מיוחד במינו: הוכרז
שמי שיאסף את מספר הנקודות הקטן
ביותר יזכה בתחרות ; זה שיוריד
רגל אחת יפסיד 3נקודות, המוריד שתי
רגליים מקבל 5נקודות בעוד שמי שעוצר
את האופנוע מקבל 8נקודות. למעלה
מעשרים שופטים הועמדו ליד המכשולים
כשהם דרוכים לקראת פסילה
וחישוב.
תעלתהשטן: לכל קטע של הדרך

מטורפת
.כאן, על פני האדמה״ ,שנתן את השם
לתכנית כולה.
מדקלמים הילדים :
כאן על פני האדמה
לא בעבים מעל...
לא ערפלי מחר,
היום.
מביעים בכך את מגמתה הברורה של
הלהקה: כלי ביטוי לנוער הישראלי,
שרגליו מוצקות על הקרקע, שאינו הוזה
בערפלי המחר.

העולם הזה״ ,מס׳ 711

נקבע שם מיוחד והשמות לבדם היה
בהם להבהיל: תעלת השטן, מורד מסילות,
בקעת־יואב, מעלה העקרבים,
מושב זקנים, סביבון, מורד נוף, תל־מסילות.

משתתף בא באופנוע המצוחצח
והמבריק. למרות שהעבודה השחורה
נעשתה ע״י יהודה ענן הרי האגוד הישראלי
לאופנוע אף הוא עשה מאמצים
וגם תרם גביע. האגוד אינו מפלגתי ומונה
45 רוכבים. מסרתו היא לערוך טיולים

ולעסוק בספורט על אונפועים.
הגכיע כניר־עם: טרטור האופנועים
וצעקות העידוד של הקהל הרב
התערבבו זד, בזה. .איזו תחרות עיוורת,
עד אשר לא יעשו חישוב של נקודות
לא נדע מי מנצח״ ,מחו המתחרים. אך
השופטים סכמו את הנקודות והכריזו
על פרנק קארידג׳ מניר־עם כבעל הגביע.
האנגלי הבלונדי והמשופם רכב על אריאל
בעל 5וחצי כוחות סוס ואסף רק 40
נקודות. שני בא הצעיר מנתניה, גדליהו
אקרמן, שצבר 49 נקודות והאופנוע שלו
היה מסיפוס מצ׳לס ( 3וחצי כ״ס) .אנרי
גרינברג הגיע שלישי על טריומפ ;5
כ״ס) עם 53 נקודות בעוד שהאלוף הקודם
— מרדכי קריצמן — אסף 60
נקודות והגיע רביעי.

כדורגל
ה מנ צ חי םדאח\ גו

אולם הזקן־העקשן לא הסתפק רק באלי
פוקס. למראה האקרובטיקה של יענקל׳ה
חודורוב נזכר אנדרסון בימי נעוריו.
.הרי חודורוב מגיע לרמה שלי בהיותי יוניימד בניו־קססל ושוער צעיר
ולמה שהצעיר לא יתפתח?״ כאשר שמע
יהושע גלזר שמדברים על מקח וממכר
סיפר לסקוטים שרצו לקנותו בתורכיה,
אלא שהוא היה מעדיף את לונדון על
איסטנבול. אולם לאכזבתו הרבה לא הציעו
הסקוטים הקמצנים אפילו לירה שטרלינג
אחת עבורו. אמנם דהירתו מסביב
למסלול הוציאה את הנשימה של המגינים
הסקוטיים אך. אנו זקוקים ליותר טכניקה
ופחות משוזק־ראווה״ — אמר המי
אפילו צלמי העתונות והקולנוע התייצבו
ליד שער דנדי מיד עם תחילת ה
משחק
ולא חששו להחמיץ שער בצד ה־תל־אביבי.
סחורה מעין זאת היתד. להם
כבר שלש פעמים (פעמיים עם מכבי
תל־אביב) אך כדור מפרפר ברשת
דנדי, לא נופל כל יום. הם לא טעו.
שתי הקבוצות התדפקו על השער אך
ההחמצות הרבות גרמו למתח והתרגשות.
.לא התלהבתי כל־כך מזמן נעורי״
הכריז בעל קרחת מבהיקה בסיומו של
המשחק השלישי.
הכושי עשה את שרו: לפני המשחקים
קבלו השחקנים של הפוטל
ומכבי כרטיסים ליציע האיצטדיון ה־רמת־גני.
אך כל זמן שתאריך המשחק
היה רחוק דחקו את השחקנים התל־אבי־ביים
לקרן זוית ובמקומות הטובים הושיבו
את העסקנים והמזכירים של האגודות.
כי אחרי הכל שחקן כדורגל סוס
עבודה הוא״ — הסביר חבר הועדה המארגנת
של משחקי דנדי. כאשר התקרב
המשחק השלישי נתנו לכדורגלנים הישראליים
מקומות קצת יותר טובים. אך
לשיא הזלזול בשחקנים הגיעה הועדה המארגנת
במסיבה לאחר המשחק השלישי.
בנשף שברמת־גן ערכו המארחים מסיבה
למנוצחים, שלא טרחו להודות למנצחים
הישראליים. אם כי הם אינם פרופסיוג־ליים
ולהם צריך להודות יותר( ,כיון שהם
אינם משחקים בעבור כסף) .הם שברו
את רגליהם, הוציאו את כוחם כדי
שהמארגנים יגרפו כספים. אבל מי צריך
אותם לאחר המשחק?
הסקוטי טוב־הלב, אנדרסון, לא יכול
היה לשאת דבר זה ומיד לאחר שהתחילה
המסיבה הוא שאל ברוגז :״איפה
הנערים ששחקו, הרי מגיעה להם מסיבה״
.מארגני המסיבה נמצאו במצב לא
נעים אך כל מי שנקף אצבע או רעש
סתם מסביב לדנדי קבל סנדויצ׳ים ומה
איכפת אם השחקנים אינם.

כאשר הובקע שערם הראשון של הסקוטים,
השוהים עתה בתורכיה, התנשקו
חברי הפועל וחברי מכבי, כל
אחד עם חבריו לקבוצה. בעת שהובקע
השער השני התחבקו חברי מכבי
והפועל בלי לשים לב לצבע תלבושת
הכדורגלן. משה מלמד נשק את יצחק
שניאור ואשר בלים הצעיר נשק את
צביקה סטודינסקי.
הקואליציה נצחה: נראה שכל
קבוצה בפני עצמה לא יכלה לכדורגל־נים
המקצועיים מסקוטלנד אך כאשר הוקמה
קואליציה, נוצרה חזית שלא נרתעה
מלהתקיף ולהפציץ את שער האורחים.
השוער הצעיר בילי בראון היה עמום
עבודה ואלמלי חוסר המזל היה הנצחון
גדול יותר. חבל שהמיקוח על ההרכב
נמשך עד יום המשחק וגרם לעצבנות
בקרב השחקנים. לוא היה קיים גרעין
קבוע של קבוצות תל־אביביות הרי בעייה
זו, של הרכב ברגע האחרון, היתה יורדת
מסדר היום של מאמני שתי הקבוצות.
חולית ההגנה הורכבה בעיקרה מהפועל,
בעוד שהשורה התוקפת היתד,
על מהרת מכבי (חוץ מאייזיק שהוחלף
במחצית השניה ע״י יוסל׳ה מרימו־ביץ)
.השילוב בין חלקי הקבוצה עלה
יפה והנצחון שהוסיף לשמו הטוב של
הכדורגל הישראלי בשוק העולמי לא
יישכח כל־כך מהר. הפעם לא היה איכפת
לחברי הקבוצה מי יבקיע לראשונה את
שערם של הסקוטים — העיקר שהוא
יישאר פרוץ. הוא נשאר פרוץ מכיון שכבר
לאחר המשחק השני ירד ערכן של
מניות דודי בשוק הכדורגל המקומי.
ההתערבויות היו לטובת הנבחרת המעורבת,
חוץ מכמה פסימיסטים שפשוט
״פעם ראשונה קניתי כרטיס״: לא האמינו שאפשר להתגבר על ההגנה ר,סדרנות היתד. הפעם חידוש מועיל. סרן
היריבה.
שלמה אדיר סלומון, לא פנה לקבוצות
כדורגלנים לקניה . :הייתי רוצה הסדרנים החובבים ועורר בכך את כעלקנות
א ת הפטיר הבוס של זנדי סם• .הרי אנו היינו עוזרים ושולטים על
הכניסות״ — טענו באי־כוח הסדרנים.
לאחר המשחק השלישי. אנדרסון הזקן
חשב לחזק את קבוצתו ע״י כמה שחק אולם הסרן רחב הכתפיים לא בוש לנים
ישראליים והרי סקוטלנד יותר טובה השיב . :חצי מגרש היה תמיד של חבמתורכיה.
השחקן הראשון שעלה על ה רים ומכירים״ .הדבר הגיע לידי כך שפרק
היה הפקח העירוני — אלי פוקס. אוהדי כדורגל הנמצאים עשרים שנה ב״פוקס
יכול לשחק בכל קבוצה אירו ארץ ואף פעם לא קנו כרטיסים הוכרהו
פאית ממדרגה ראשונה״ ,אמר אנדרסון, הפעם לשלם את המחירים המופרזים כדי
.ולפיכך הייתי מעוניין לרכוש אותו לק־ לראות את הפלא הסקוטי שאכזב במקצת.
בוצתי, מה מחירו י״ כאשר הוסבר לסקוטי,
בעל בתי החרושת לגלידה וקרח * ,התמונה מוכיחה שאמנם היה אופשדבר
זה אינו נהוג בישראל, השיב: סייד. ידענים ישימו לב למצב השחק.הרי
רמת הכדורגל שלכם גבוהה ולמה נים — השוער הסקוטי נמצא מעבר לקו
לא תנהגו כמו שנוהגים בכל העולם?״ הלבן ולשחקן הישראלי.

ק 1ל ג 1ע
ה 1ליבזד
צ׳אפד׳ן חו 1דחל־ ל ה
לאחר שסרטו, נזס״ה וורדו, לא זכה
לאהדת הקהל בארצות־הברית, הוחרם על
ידי הכנסיה הקאתולית, וחוגי הימין ;
לאחר שהוא עצמו הוכרז על ידי בית דין
קליפורנאי אביו הלא־חוקי של בנה של
מלצרית יפה, ועל ידי עתונים מסויימיס
אמריקאי* ,נפוצו ידי*
כקומוניסט
אנטי
עות׳ שהוא עומד למכור את אולפניו
בהוליבוד, להגר לדרום צרפת. עתה נודע,
שהוא נשאר, למרות הכל, בבירת הסרטים,
בה יכין סרט חדש, אורות הבמה.
אישור ברור ראשון לחדשה היתר׳ מודעה׳
שהופיעה בחודש שעבר בעתוני

רבים, ביניהם של אחדים מחבריו שסרבו
להשיב על השאלה הגורלית, ישבו אתו
בבית ד,סוהר•
התגובה לעדותו של דמיטריק היתד,
מעודדת: הוא קיבל חנינה פומבית של
דעת הקהל, הותר לו להמשיך בעבודתו
הקולנועית. לפניו ואחריו העידו קומוניסטים
לשעבר אחרים, ביניהם פראנק
סאטל, במאי ותיק, סטרלינג היידן, שחקן
צעיר עולה.
עתה מתברר מעל לכל ספק שבהוליבוד
היה קיים מזה שנים קן סאלון־קומוניסטי
בעל ממדים, מורכב ברובו מאינטלקטוא־לים
תמימים שסלדו מן המסחריות היתרה
של עיר הסרטים, שאפו לחופש אמתי
שקיוו למצאו בקומוניזם, שמשו חומר
טוב בידי אנשי המפלגה המקצועיים,

צ׳רלי צ׳פלין כ״מסייה וורדו״
בסמטא אפילה בלונדון

לוס־אנג׳לס # :מפיק סרטים ידוע, הנחשב
הקומיקאן הגדול ביותר בעולם, מבקש
שחקנית צעירה לתפקיד הראשי בסרטו
הבא ...לפנות לאולפני צ׳אפלין, הולי,
בוד

הכריז צ׳אפלין באזני העתונות :
״זהו סרט על אודות הווי התיאטרון
בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה.
גיבוריו הם: גבר בשנות העמידה, המסמל
את החיוב שבחיים ונערה צעירה,
משותקת, המסמלת את שלילתם. בצוותה
מתגברים השניים על המכשולים, מישרים
את ההדורים• שנתיים תמימות עבדתי על
התסריט, עכשיו, כשהוא מוכן, אני חש
שזוהי יצירתי הטובה ביותר. לתפקיד טרי
הנערה, לא קל למצוא שחקנית מתאימה
— דומני שעד עתה ראיינתי כשלוש מאות
מועמדות — כיון שעליה להציג משחק
מגוון ביותר, החל מקומדיה רבת־תנועה,
בשותפות אתי, ועד טרגדיה.״
המועמדת הרצינית ביותר: קלייר
בלום, רקדנית אנגלית בת עשרים, בעלת
כשרון משחקי.
קומוניסטי לחקר
בפני
״האם הקו בשנת
1947 הציגה ועדת הסינאט
פעולות ״אנטי־אמריקאיות״ שאלה
הבמאי המצליח אדווארד דמיטריק :
הנך או היית מימיך חבר המפלגה
מוניסטית?״
דמיטריק סרב לענות, נאשם בפגיעה
בכבוד הסינאט, נידון לתשלום קנס כספי
ושנה מאסר.
עד שהתברר ערעורו בפני ביון, הדין
העליון, הספיק לביים סרט באנגליה (הוליבוד׳
כמובן, הכריזה עליו חרם) ,אחר
חזר לאמריקה לרצות את עוונו בבית
הסוהר. בעוד העתונות השמאלית והלי־בראלית
מגינה עליו ותשעת חבריו*״*
בחום רב.
לפני ימים אחדים פנה דימיטריק אל
הועדה בבקשה שיניחו לו למסור עדות.
הוא הודה שאמנם היה שנים רבות חבר
המפלגה הקומוניסטית, אליה הצטרף בתום
לבב. מי היו החברים האחרים? נשאל.
ללא היסוס מסר דמיטריק שמות
* צ׳אפלין, שנולד בסימטה אפילה ברובע
עוני בלונדון, לא ויתר עד היום על
נתינותו הבריטית, לא רכש אזרחות אמריקאית.

שחקניות בלתי ידועות זכו לא
אחת בתפקידים גדוליט אצל צ׳אפלין.
למשל: אדנה פורביאנס, פולט גודארד.
*** עשרת אסירי מלכות ההוליבודיים
המפורסמים שנידונו כולם על פגיעת
בכבוד הקונגרס האמריקאי.

בינתים לא העזו לסטות מן הקו שהתוו
להם מעבידיהם: בסרטים־שכתבו, הפיקו,
ביימו, שחקו בהם, לא ניכר שמץ של
קומוניזם.

ד א קומוניסטי
חרד בונד הוא שחקן־אופי הוליבודי,
כשרוני, ללא ספק, אך לא מן המצליחים
בעת האחרונה. חוזה פרר, בן למשפחה
פוארטו־ריקאית * מכובדת, הוא שחקן
אמריקאי עולה ומזהיר, שהיה מועמד לפרס
האוסקר עבור משחקו בתפקיד המשורר
ארוך־האף בסיראנו דה ברז׳ראק.
זמן קצרי לפני חלוקת הפרסים הפיץ בונד
מכתב חוזר בו האשים את פרר בקומוניזם.
זוהי,
כמובן, האשמה נוראה בהוליבוד,
אולם פרר הוכרז, בכל זאת, כשתקן הטוב
של השנה. כעבור ימים אחדים קבל הזמנה
לבוא ולהעיד בפני הועדה לחקר
פעילות אנטי־אמריקאית•
הכריז פרר :״מעולם לא הייתי קומוניסט
ואינני קומוניסט גם כיום. רק נתתי
את תמיכתי לאגודה ששמשה מסווה לקומוניסטים,
אבל בלי ידיעתי. הסתלקתי
מן העניו כולו בהקדם.״

הסרט, גורמים לירידה גדולה בהכנסותיה
של הוליבוד ומטילים בהלה שאין לה
תקדים בקרב אנשי ההסרטה.
מהפכה: הטלביזיה משדרת גם סרטים
כשם שתחנת ראדיו משדרת תקליטים.
אבל כמובן ש־ 107 תחנות טלביזיה
לא תוכלנה לכסות את הוצאותיו של סרט
הוליבודי ממוצע (למעלה ממיליון דולאר),
הוצאות המתכסות תוך חדשים רבים, בגדוד
הסרט מקולנוע אל קולנוע. עתה, אם
מוצג סרט בטלביזיה, רואים אותו לא
מאות בכל הצגה אלא מיליונים. הסרטים
המופקים, איפוא, במיוחד לטלביזיה, מוכנים
בתקציב פעוט, לרוב בחוסר שלמות
טכנית, ירודים מבחינה אמנותית.
בכל זאת גרמה הטלביזיה למהפכה באורח
חייהם של אמריקאים רבים. בתי־הקולנוע
ריקים משהיו אי־מתי מאז המלחמה
והטלביזיה, למרות אי שכלולה
הטכני, תפשה את מרכז ההתענינות בכית.
מחיל אל חיל: שיפורים ניכרים
עומדים לחול בשידור התמונות בעתיד :
טלביזיה צבעונית, שגווניה עולים על אלה
של שיטת טכניקולור, העברת שידורים
על ידי קו טלפוני רגיל( ,הלקוח הרוצה
לחזות בסרט משודר על ידי הטלביזיה,
אינו צריך אלא, להרים את שפופרת הטלפון
ליד כורסתו, לחייג את מספר
חברת השדור־הטלביזיוני ולהזמין סרט
מהמבחר שהחברה מעמידה לרשות לקוחותיה
).כלומר ללא הפרעות אטמוספיריות,
מסך גדול יותר בטלביזיה הביתית,
העברת תכניות טלביזיה אל בד
הקולנוע, הרחבת הרשת האמריקאית מ־
107 תחנות ל־•2000
יד כיד? בשורות אלו הגבירו את
התקוות בהוליבוד שהסרט והטלביזיה,
תחת להיות אויבים יושיטו ידים, ישתפו
פעולה. אות ראשון: איחוד שתי חברות
גדולות: חברת השידור האמריקאית (אי.
בי. סי ).עם חברת פאראמאונט להפצת
סרטים (לא להחליף בחברה המפיקה סרטים
והנושאת אותו שם) .החברה המאוחדת
עומדת להציג שידורי טלביזיה על
מסכי בתי הקולנוע שלה. כך יוכל הקהל
לשבת בקולנוע, לראות מחוץ לסרטים גם
את השידורים החשובים בטלביזיה על
אותו בד.
מחוץ לזה, אם 107 תחנות איין יכולות
לכסות הוצאות סרט הוליבודי, שונה ה־

קדט מול ט ל ביזי ה
מה ההבדל בין סרט לטלביזיה?
סרט אתה רואה בשבתך באולם קולנוע
בחושך.
המם ך גדול.
התמונה ברורה.
התכנית נמשכת (באמריקה) ארבע
שעות.
אתה משלם בעד כרטיס.
טלביזיה אתה רואה בביתך. איו צורך
להאפיל את החדר.
המסך קטן.
התמונה לא תמיד ברורה. לרוב מטושטשת
בקצותיה.
התכנית נמשכת כל היום, חלק ניכר
מן הלילה. למעשה ישנן תחנות אחדות.
התכנית היא על כן, מגחנת ביותר.
אתה אינך משלם פרוטה לממשלה או
לתחנת השידור (בארה״ב).
מה עדיף על מה? מיליוני אמריקאים
קבעו: הטלביזיה ! ותרו על הסרט,
הוכיחו בעליל שאצל מרבית הצופים בעולם
הפך הקולנוע להרגל מיכאד, למין
סם משכר שיש לבלוע אותו לעתים מזומנות•
רמת תכניות הטלביזיה היא עדיין
נמוכה ביותר, אבל כיון שלהמוניש רבים
יש ״מה לראות״ בבית, הם מותרים על
* האי פוארטו־ריקו הוא מושבה אמריקאית.
אותה מצפה
(בארי
הנבוך

סיפון
האניה, אנשים השומעים
מאמינים שהיא דמות מן המחזה,
לממזר שאביו הוא איל־קפה גדול
סאליבאן) המנסה לחזר אחריה,
בשמעו שהיא עומדת להיות אם.
עלילה כזאת, אף אם יעטו אותה בשכבה
העבה ביותר של סוכר הוליבודי
ריקודי־מוסיקאלי, מעמידה את הסרט כולו
בסכנה• במקרה זה, גם סוכר המעטה
דליל: ריקודים ושירים חסרי חן, למרות
(ואולי בגלל) הופעתה הדינאמית של
כרמן מירנדה.

״ראית א ת ברלין״
תשעה חדשים הכין הבמאי־התסריטאי
ג׳ורג׳ (הפלא ברחוב )34 סיטון את התסריט
ושלושה חדשים צילם, ברחובותיה
של ברלין, את הסרט, המנסה להיות תעודה
עובדתית על גשר האויר לברלין ושבירת
המצור הסובייטי ויחד עם זה לספר
סיפור אהבה הוליבודי.
רק שני שחקנים הוליבודיים בסרט
(מונטגומרי קליפטי ופול דאגלאס) .כל
השאר הם שחקנים גרמנים שגויסו במקום•
קליפס הוא אמריקאי צעיר וטוב
לב הנוהג בגרמנים בידידות מופרזת.
דאגלאס הוא פרצוף אחר, שבוי מלחמה
לשעבר וזולל גרמנים מובהק. קליפט נכוה
ברותחים בפגשו צעירה גרמנית הרוצה
להנשא לו בשל הפספורט האמריקאי
שלו. בעוד שדאגלאס מחזיק אהובה שהוא
בז לה ומדכא אותה, המתגלית בסופו
של דבר כדימוקראטית לא פחות טובה
ממנו.
אם אין הסרט מוצלח במאה אחוז, לא
אשמים בכך הבמאי סיטון, שעשה מלאכה
יפה, ושחקניו המקצועיים והחובבים,
אלא הנסיון להכניס בסרט יותר משהוא
יכול להכיל. הוא מדלג מנושא אל נושא,
ולמרות קיצוצים מקומיים, הנו ארוך
מדי.

״אנשי אמיצי״
אילו היו מציירים תרשים שיראה את
היחס בין קדמה טכנית לאיכות אמנותית
בסרט הסובייטי, היה מתברר, בלי ספק,
שבעוד שלפני שנים לא רבות היתה
הרמה הטכנית של הסרט הרוסי ירודה,
הוא עמד, במקרים רבים, בראש אמנות
הסרט בעולם. עתה יראה התרשים תמונה
הפוכה: טכניקה מעולה, צבעים מצוינים,
עבודת מצלמה ועריכה טובים מצד אחד,
אך מאידך: אפס מוחלט מבחינה אמנו־תית.
אנשים
אמיצים אינו נופל מסרטים הוליבודיים
רבים המטפלים בסוסים: אותה
נאיביות ילדותית, רמה שכלית של ילדים,
עלילה חסרת שחר ומגוחכת. כאן: מרגל
נאצי בקרב מגדלי סוסים, המתגלה עקב
יחסו הבלתי אנושי לסוס.
יתכן שסרט כזה מסוגל לעשות רושם
על הצופים בברית המועצות, עלול לחשוב
מישהו. אבל פה בארץ הדרישות הן אחרות,
בהרבה יותר גבוהות.
טעות: הסרט מלהיב את צופיו, לא
עקב העלילה שבו, אלא בגלל העלילה
הקאובוית. כשם שהלהיב כל סרט הוליבודי
דומה. מבחינה זו הסרט מוצלח
ביותר, הוא השכיל לחקות את הוליבוד.
אבל לא לזאת פיללו מן הקולנוע הסובייטי
שטופח בידיהם של אייזנשטיין פו־דובקין
וחבריהם.

״ב שירה ח ״ ם יפים״
ג׳ין פאואל
שכבת סוכר עבה
דבר לגבי 2000 תחנות. ביהוד אם תצליח
הוליבוד במאמצה הנוכחי לקצץ בהוצאות
על ידי הורדת שכר הכוכבים, המפיקים
והבמאים, המרויהים עתה סכומים של
ארבע ספרות בשבוע.

סרטים
לאםאהבה _ לבתת הי ל ה
אבל מה לקהל? קומדיה מוסיקאלית
רבת צבע ורעש ומועטת ענין, על רקע
דרום אמריקאי, עם עלילה המזכירה את
המחזה הסובייטי והילד איננו שהוצג לפני
שנים אחדות על ידי ״אהל״.
נאנסי (ג׳ין פאואל) ,נערה צעירה השואפת
להיות שחקנית גדולה כאמה (אן
סותרן) זסבה (לואי קאלהרן) ,מקבלת
תפקיד חשוב במחזה. בדרכה לנופש לדרום
אמריקה, היא חוזרת על התפקיד על

בהונגריה, שם הופק הסרט, החיים
נפלאים באמת. פשוטים בתכלית הפשטות.
הלבן לבן כשלג, השחור שחור
כזפת. טוב לשיר במקהלה. זה מפתח את
ההכרה החברתית של האדם. אולם טוב
עוד יותר לשיר את השירים הנכונים.
הם מביאים לו, לאדם, את ברכת הממשלה
העממית והחבר ז׳דאנוב המנוח. אולם רע
מאד לשיר את השירים הלא־נכונים —
שירים עצובים, פורמליסטיים, ג׳אז. הם
קשורים קשר הדוק עם הבגידה במעמד
הפועלים, קונספירציה ופשע פלילי.
בסך הכל, בשירה חיים יפים הוא סרט
תעמולה. אין פרוש הדבר שהוא סרט רע.
אדרבא. המשחק טוב, הבמוי טוב ומשעשע.
תמונות האהבה היפות, רבות הטעם,
יכולות לפאר את אמנות הקולנוע הטובה
ביותר באירופה (הוליבוד אינה יכולה
להתחרות).
הסרט, שהוצג ע״י השגרירות ההונגרית
לצבור מובחר בקולנוע שדרות בתל אביב
נתקבל במחיאות כפיים לבביות.
בין מוחאי הכף: משה סנה, תופיק
טובי ו...בכור שיטרית.

״העולם הזה״ ,מס׳ 711

מכל לחמה 131ש ד פלמ׳׳חנ־ק
באמצע יוני 1940׳ כשצרפת עמדה על
נפשה מול הפולשים הנאצים, נכנס מת־נדב־טירון
למשרדו של הקצין הרפואי
של הצבא הבריטי בקהיר, ביקש להיבדק.
הרופא הצעיר העיף מבט באיש, לא
יכול היה להסתיר חיוך של לגלוג. האדם
היה מעל לגיל ,40 שמנמן, טיפום־בורגני
אופייני. אלא שבפיו היתר. משאלה מוזרה.
בכנות משכנעת אמר לרופא: אדוני הקצין,
זקן אני וחסר כושר גופני, אך רוצה
אני להתגייס. ברור לי שאיני מסוגל
לשום תפקיד מלבד לשבת באחד ממשרדי
המטה. בכל זאת יש לי גאווה אישית.
אנא, עשה נא חסד עם אדם זקן והוס
על רגשותיו. רשום שמצב בריאותי א״א.
כעבור שבוע קיבל האיש, מצויד ב־תעודתו
הרפואית, תפקיד של מפקד
קרבי ביחידה ערבית־לובית של הצבא
הבריטי. כעבור שנתיים כבר היה כינויו
ידוע ברחבי העולם כולו, מעשיו הטביעו
את חותמם לא רק על מלחמת־העולם
השניה, אלא גם על כל המלחמות שהתחוללו
בעולם מאז — כולל את מל־חמת־העצמאות
הישראלית.
כלי כושה: הרפתקן :״פופסקי״
לא היה אידיאליסט. הוא לא התנדב לל־

ה ע 1ל 0

בשלום הביתה. במסעות אלה רכש לעצמו
חוש מיוחד לנוף, ידיעה טובה בשפה
הערבית (המצרית).

כמקום פטירת לחי: בעיטה
כאחוריים: פופסקי לא היה הראשון

שידע כי קל יותר לבעוט באחוריו של
הצבא האויב, מאשר לסטור את פניו. את
זאת כבר כתב סון־צו, האיסטרטג הסיני,
500 שנה לפני לידת ישו. אלא שהבעיה
הגדולה היא: כיצד להגיע אל אחוריו
של האויב י
המלחמה המודרנית ידעה שתי דרכים :
הפצצת דרכי האספקה של האויב מן הא־ויר,
נחיתה על חוף האויב מאניות. הגרמנים
הוסיפו שיטה שלישית: צניחה מן
האויר. פופסקי ״המציא״ שיטה רביעית,
גאונית בפשטותה: לעבור דרך קוי האויב.
אחר
שהמציא את השיטה, המציא גם
את המכשיר. פופסקי הוא ממציא הג׳יפ
הקרבי — אביהם של שועלי ׳שמשון,
חיות הנגב. מכיון שהיה חובב, שלא למד
מעולם את תורת המלחמה, לא ראה כל
צורן להשתמש בכלי־הנשק המקובלים.
לכן החרים כמה ג׳יפים, התקין על כל
אחד מהם 2מכונות־יריה בראונינג, מן
הסוג המותקן על מטוסים. הג׳יפ לא היה
משורין. אולם בטחונו היה נעוץ במהירות
ובכוח־האש העצומים.
מצויד בכלים אלה עקף פופסקי את

ג׳יפ קרכי של ״שועלי שמשון״ ,לפי מתכונת פופסקי
האבא שנא בולשיט
חום למען הדמוקרטיה, למגר את הפא־שיזם.
את הצרפתים שנא יותר מאשר
את הגרמנים. אולם יותר מהם שנא את
חיי הנוחיות הבורגניים שחי עד אותו
יום. כי פופסקי היה, בגלוי וללא בושה,
הרפתקן.
פופסקי — בשמו המלא: ולאדימיר
פניאקוף — היה אדם בלי מולדת. יליד
בלגיה, בן למשפחה רוסית, חי במצרים,
שם ניהל בית־חרושת לסוכר. העבודה
שיעממה אותו. אשתו שיעממה אותו.
ילדיו שיעממו אותו. לא שיעממו אותו :
ההרפתקה, הסכנה.
כדי לברוח מימי השלום האפורים פיתח
לעצמו ספורט מיוחד במינו: במכונית
קטנה היה יוצא, לבדו, למסעות ארוכים
(ומסוכנים ביותר) במדבר המערב־,
סומך על הכוכבים ועל המכונית להובילו

קוי הגרמנים והאיטלקים בלוב, חדר עמוק
מאחורי חזיתם. לכאורה נראה הדבר מסוכן.
אלא שפופסקי, שלא היה רומנטי ביותר,
לא השלה את עצמו: כל אדם על
ג׳יפ 500 ,ק״מ מאחורי חזית האויב, היה
בטוח יותר בחייו מאשר אחרון הח־ילים
הרגליים שחירפו נפשם בחזית, מול טאנ־קים,
תותחים ומרגמות.
״להפיץ אימה ותדהמה״ :כשהגיע
לשטח האיטלקי, המאוכלס בדויים
סנוסיים, לא ביזבז זמנו. הוא הקים לעצמו
״מפקדה״ ,כרת בריתות עם השייכים,
העמיד לאורך כבישי האספקה משמרות
שהודיעו למפקדה בקאהיר על הכנות הגרמנים
והאיטלקים, פוצץ בשלוות נפש מחסנים
עצומים של בנזין.
כשחיפשוהו הגרמנים, כבדי התנועה,
באזור אחד, כבר שהה באזור מרוחק, יצר

״להפיץ הצלחות בהרבה
וחסרת-

תוהו ובוהו, בהתאם לפקודתו
בהלה ותדהמה״ .ההוצאות של
עצומות אלה היו זעירות, נפלו
מן ההוצאות של התקפה קטנה
ערך אחת בחזית.
מעמדו בצבא הבריטי היה מפוקפק.
פופסקי, שהיתר, לו שנאה עמוקה לקציני
המשרדים, לא טרח לרוב לקבל אישורם
לפעולותיו ולציודו׳ ,ניצל את אי־הסדר
ששרר במחנה השמיני בימי מפלותיו
הגדולות בלוב. כשלא הגיש לאישור שם
רשמי ליחידתו, נתן לה קצין בריטי שם
לגלגני :״צבאו הפרטי של פופסקי״.
השם נדבק, אושר אח״כ רשמית. מאז
נשאו אנשיו את ראשי־התיבות של השם
הזה על שרווליהם.
המדים דהו כשמש: המפליא ביותר
במיבצעיו האגדתיים של פופסקי
היתד, פשטותם. כשקיבל על עצמו לשחרר
שבויי־מלחמה ממחנה עצורים בדרגה,
הרחק בעורף האויב, נקט בשיטה הפשוטה
ביותר: הוא עצמו הלך לשם. הוא
לא החליף אפילו את מדיו, מחשש שאחרת
יהרגוהו הגרמנים במקרה שייתפס.
כך הופיע ביום בהיר אחד ברחוב הראש־של
דרנה, שהמה מרוב חיילים גרמניים
ואיטלקיים, טייל לו להנאתו, לאור השמש,
במדיו הבריטיים.
חשבונו של פופסקי: החיילים ששהו
בדרנה היו אנשים קרביים, שמדיהם דהו
בשמש המדבר, כך שלא נשאר הבדל רב
בין צבע מדיהם וצבע מדיו שלו. כן
היה בטוח שהאיטלקים יחשבוהו לגרמני,
הגרמנים לאיטלקי.
החשבון היה נכון כשהתגרה, בכוונה,
בטוראי איטלקי, שפך עליו מבול של
מלים שדמו לגרמניות, העיף הטוראי מבט
של אימה בדרגות הקצין (הבריטיות),
הסתלק.
פעם אחרת, כשנודע לו כי המפקד האיטלקי
הוציא להורג בצורה אכזרית במיוחד•
את סוכניו הערביים, שם בתיבת־הדואר
של הגנרל מכתב, כתוב בכתב
ידו, חתום ״המפקד הראשי, המפקדה הבריטית
הקדומנית בקירנייקה״ .במכתב הודיע׳
״בשם ממשלת בריטניה״ ,כי הגנרל
יועמד לדין בתום המלחמה, כפושע מלחמה.
התוצאה: ההוצאות־להורג פסקו.
כחושך: חור כחזית: גישתו
של פופסקי לחיי הצבא היתד, אף היא
בלתי־אדוקה ביותר. הלקח שהסיק מנס־ונו
הקרבי הניעו למאוס בבולשיט ששלט בצבא
האנגלי, כמו בכל צבא־קבע אחר.
הוא האמין ביחסי ידידות וחברות הדוקים
בין המפקד הקרבי ואנשיו. הביורוקרטיה
האהובה כל כך על קציני העורף
עוררה בו בחילה, החיים במועדוני־הקצי־נים
בעורף היו לו לזרא.
בה בשעה שהגרמנים והאנגלים דבקו
בשיטות שלמדו בימי שלום, חיפש בקדחתנות
אחרי אמצעים חדשים. פעם הדריך
את אנשיו לפעולה מוטסת, ניסה להעביר
את הג׳יפים בדאונים מעבר לקווי האויב.
פעם אחרת ניסה לבצע אותה פעולה
בעזרת סירות־נחיתה משורינות. אולם
יסוד שיטתו נשאר, בכל זאת, האמצעי
הפשוט ביותר. גילוי חור בחזית האויב,
הסתננות דרכו תוך ניצול החשכה -
אותה שיטה שרכשה, כעבור כמה שנים,
שם עולמי?יחידות־הג׳יפים הישראליות
ב מל חמת . 1948

• שיטת ההוצאה להורג שהיויח מקו בלת
אצל האיטלקיים: תלית האדם בוו
של מתכת, שנתקעה לתוך לסטו. הקרבן
מת מהלם.

ולאדימיר (״פופסקי״) פניאקוף
האש ה היתה משעממת
המנ׳ור אהב קוניאק: כשנבנע
בדוליו באיטליה, היה פופסקי הראשון
שדהר צפונה, לקדם את פני הגרמנים.
כשם שניהל פעם מו״מ פרטי עם השייכים
הלוביים ״בשם הוד מלכותו, מלך
בריטניה״ ,ניהל עתה מו״מ עם גנרלים
ואדמירלים איטלקיים, שביקשוהו להגן
(בכמה תריסרי אנשיו) על יחידותיהם
(שמנו אלפים) מפני הגרמנים, זוממי
הנקם.
ימיו בעורף הגרמנים באיטליה היו,
אולי, המאושרים ביותר. כאן לא עמד
לרשותו המדבר הלובי, שאפשר להופיע
מתוכו ולחזור אליו. בתנאי חזית רגילים
ניתנה לו ההזדמנות להוכיח את תורתו :
חדר מאות קילומטרים לעומק, אסף מסביבו
כנופיות של פרטיזנים, תקף גרמנים
נדהמים שנסו בבהלה מפני האיום המדומה.
כשקיבל
פקודה לאסוף אינפורמציה על
היערכות הגרמנים באזור ערפי מסוים,
נקט שוב בדרך הפשוטה ביותר. הוא נטל
לידיו את שפופרת הטלפון, התקשר עם
מג׳ור גרמני, הבטיח (באיטלקית מהולה
בגרמנית) למכור לו ארגז של בקבוקי
קוניאק גנוב. הגרמני הסכים בשמחה.
בלילה הופיע פופסקי, כמדובר, בג׳יפ
האמריקאי שלו ובמדיו הבריטיים, בלב
המחנה הגרמני, נכנס למשרדו של המג ור
המסכן, הוציאו מכלל פעולה ע״י מכה
בראשו, אסף משלחנו את כל הניירות
והחשובים, חזר לג׳יפ והסתלק. כאית
פרידה תקע לידיו של השומר הגרמני,
שעמד לפני המפקדה, חפיפה של סיגריות
בריטיות. כשהרגישו הגרמנים שמשהו
אינו כשורה, כבר נעלם פופסקי, טלגרף
את ידיעותיו למפקדה הבריטית.
אדם המכונה פופסקי: משנסתיימה
המלחמה, לצערו הרב של פופסקי,
היה בדרגת לפטננט־קולונל (סגן אלוף),
דרגה שהיא גבוהה מאד בצבא הבייטי.
על חזהו נשא שתי אותות מפוארים :
הצלב הצבאי ואות השרות המצוין.
אולם כשחזרה אפרוריות״השלום דעך
נרו. פופסקי נעלם כלעומת שבא. ספרו,
שהיה מענין כשלעצמו, היה רחוק מרמתו
הגאונית של ספר קודמו, לורנס איש־ערב.
שמו נ שכח ב מ הר ה.

רק לפני ימים מעטים נזכרו בו שוב
מעריציו: בעתון הופיעה ידיעה קצרה
שוולאדימיר פניאקוף. המכונה פופסקי,
נפטר.

מצפצפח על חברת החשמל

העולם הזה״ ,מס׳ ו 71

ת לו שתשבץ מצויר מם. ב גד,עתק
,,את תשובותיך ושלחו למערכת העולם
הזד״ ת. ד , 136 .ת״א, בציון ״תשבץ מצויר״ על
המעבפד. צרף תלוש זה.
בין פותרי התשבץ, אשר מעם פתם תשא חותמת
דואר ״של׳לא מאוחר מיום ,21.6.51 תוגרל טיסה
לאילת ושוב, ו־ 5פרסי ספרים.
השם ...הכתובת ...