גליון 713 מתאריך 28 ביוני 1951

מכתבים

העורך :
אורי אבנרי

העולם
רו ד ה

עורן משנה:
ש לו ם כהל

השבועון המצויר
לאינפורמצ י ה
המערכת

והמנהלה :

רח׳ לילינבלום .12 תל־אב־ב
ת.ד . 136 .טל( .זמני) 66785

במו עיני

עורך הסגנון :

עורך גראפי :

דב איתן

ד וש

חברי המערכת :
מיכאל אלמז, יחיאל בשל. ניצה נבי. נורית•
לביא. רפאל סלע. איתמר עילם, יעקב צליל.

סו פ רי ־ חוץ :
הווארד נורדון, מונטי נ׳ייקובם. דנה
אהרן דומנייז. סלים מנצור.

דינרי.

דרישת שלום

רבותי, יותר מדי זה יותר מדי. אני עובד
במשרד בו עסוקות כ־ 200 צעירות ופזזות־הרפורטגיה את צעירות.
אהרי שפרסמתם
שלכם עם מידות היופי הנשי (העולם הזה
) 711 פסקה העבודה למשך ש בו ע: הבחורות
היו עסוקות 8שעות ליום במדידת גופן וגו פות
חברותיהן, כשהבחורים עוזרים להם ככל
יכולתם.

דוד גינצבורג, תל־אב־־ב
מו״ל :

העולם

הזה

בע״מ :

מודפס

בדפוס

ישראל

בע״מ :

הפצה:

פלם

בע״מ.
בוז האשליות.

להעולם

הזה.

הרסתם

אסתר ל ,.גדרה

ימי הבהירות אינם ימים קלים לעתון בלתי־תלוי.
קודם כל: הידיעות. מנהיג פלוני מגהק ואומר ״אהה״ .העתון מודיע את
המאורע. מיד יושבים תריסר אנשים, בתריסר משרדים של תריסר מפלגות,
ומבקשים את הכוונה הנסתרת של העתון .״הם מכורים לאויבי״ ,רועם מנהיג
פלוני, ומיד נזעקים כל העתינים להתקפה־רבתי כדי להסיר את המסווה הזדוני.
״הם מכורים לפלוני״ ,צועקים אויביו, משחיזים את סכיניהם התעמולתיים.
המוצא הנוח ביותר הוא, כמובן, להתעלם מן הבחירות בכלל, לכתוב על
הכלבלבים הנחמדים של שחקניות הוליבודיות, או על חיי האהבה של הפנגוינים,
ער עבור זעם. אלא שדוקא בימים אלה של טרטור הרמקולים ההיסטריים מוטלת
חובה מוסרית כפולה על עתון אינפורמטיבי צלול, מפוכח. יהיה זה מעשה פחדני
להתחמק מן האחריות הציבורית הזאת.
אחר שאיכזב את מפיצי כל השמועות, לא יצר רשימת־מועמדים משלו (כפי
שהציעו כמה עשרות קוראים, ביחוד צעירים) ,לא נמכר לאף מפלגה אחת (למרות
שכמעט כל המפלגות פנו אליו בהצעות מוזהבות, פחות או יותר גלויות) ,התישב
העולם הזה וקבע את תפקידו לקראת הבחירות.
תפקיד מספר אחד: להביא את האזרחים
אל הקלפיות. כבר עתה, אף טרם הספיקו התו עמלנים
הראשונים להצטרד, כבר נשמעת ברחוב
האימרה הידועה :״לשם מה י מה זה כבר יש נה?״
יש צלצול יפה לאימרה זו, ביחוד על בום
קפה (עם סאכארין) או במשחק, של פוקר. אולם
אין ציניות זו במקומה. הבריחה מן הקלפי אינו
מעשה מפואר יותר מאשר הבריחה מן השוחה
המופגזת. בסופו של דבר, אינה אלא פחדנות
רוחנית.
תפקיד מספר שנים: להבהיר לבוחר במה
הוא בוחר. כאשר רועמים התותחים הגדולים
של מלחמת הבחירות. נאלם, לעתים קרובות,
הקול הצנוע של העובדות. תפקידו של עתון
בלתי־תלוי ללחום בהיסטריה זו, בהיפנוזה של
המלים המפוצצות, לעזור לקורא לעצב לעצמו
דעה שקולה, צלולה, ברורה. ולפעול על פי דעתו, ביום הבחירות.
לתפקיד זה החל העולם הזה מקדיש, בשבוע שעבר, מסגרת קבועה לאינ פורמציה
מסוג זה: ניתוח אוביקטיבי, הוגן, על דעותיהן והישגיו,ן של כל
המפלגות, מעלותיהן ומגרעותיהן. למשך תקופת הבחירות הועברו לתפקיד זה
מיטב הכחות של מחלקת החקר והכיתוב.
לפני כעשרים שנה התחוללה מהפכה בעתונות. קמה אסכולה חדשה שטענה :
אין כל טעם בפרסום הידיעות היומיומיות, ללא פירושים מתאימים שיבהירו את
משמעותן. החיים בימינו כה מסובכים, הידיעות כה מבולבלות עד שהידיעה
היבשה, לבדה, עלולה ליצור את הרושם ההפוך מן האמת. אסכולה זו הצמיחה
יבול של עתונים חדשים, אשר הגדולים בהם הם טיים וניוסויק האמריקאיים,
הצעיר בהם העולם הזה.
אם היתר, דרושה הוכחה חותכת לנכונות
גישה זו, הרי סופקה לפני שבוע ע״י ידיעה
קטנה שבאה מצרפת, נמסרה ע״י כל הסוכנויות
הבינלאומיות. הידיעה מסרה על תוצאות הבחי רות
בצרפת: הקומוניסטים, שקיבלו כארבעה
וחצי מיליון קולות, ירדו,מ־ 183 מקומות בפר למנט
ל־ 103 מקומות בלבד.
עורכי העתונים היומיים קיבלו את הידיעה
כלשונה. למחרת בבוקר קראו קוראי הארץ :
״מפנה ימיינה חל בצרפת בעקבות הבחירות
הכלליות ...הקרקע נשמטה מתחת לרגליה של
המפלגה הקומוניסטית שהיתר, לפנים המפלגה
הגדולה ביותר במדינה״.
המסקנה של הקורא התמים: מפלה נוראה
לקומוניסטים, נצחון גדול לאמריקאים ולתכניה
מרשל.
האמת: בדיוק ההפך מזה.

כרופאה הרואה בחרדה כיצד מזניחות הנ שים
בארץ את עצמן נם בגיל צעיר. אני
מקדמת בברכה את מפורכס. אין ספק שיעזור
לעורר את תשומת לב הנשים לצד זה של
חייהן.

רופאה, תל־אביב
עוד מאביר כמו ״המאבק על היופי״ ואתם
מוחרמים ע״י כל הבחורים המחזיקים משהו
מעצמם. במקום נשים המחפשות את היותי.
הראו לנו את הנער המחפש את המחר.

בנימין היימן, חיפה
בכל דבר ודבר מפלים את ירושלים לרעה,
איני יודע מדוע. אני הושב שירושלים שיוה
כפל כפליים מכל הרעש והפרחחות של תל-
אביב. מדוע זה לא יפתח מכון־שמשון סניף
בירושלים?

יצחק קסקיא, ירושלים
מה אתם חושבים, שכל קוראיכם הפכו
נקבות? למי זה איכפת שבחורה בגיל ,50
שנבהה , 155 משקלה צריך להיות 55,8ק״ג?

ישראל פינקלשטיין, דוד בן־מנחם,
דן בנדר, כפר אונו
לאותה בחורה.
דעתי הפרטית: טעיתם באברים. כזה — דרו ש
לפתח אצל האשה ^ה לא הגוף, כי אם הראש.

יחזקאל

זכותכם לבחור דמות לקישוט שקר עתונכם,
ועל טעם וריח לא אתוכח. אולם רב־טוראית
רחל ליברנט (שער העולם הזה ) 711 אינה
מרביצה התעמלות לבנות ח 1במחנה אמונים.
הג׳וב שלה פחות רומנטי: להחליף צווי תנו עה
לבנות המלואים המתיצבות מדי חודש.
ועל יחסה למתיצבות, לא כאן המקום לדבר.

אדם הרוצה להבין מה קורה בעולם, לנחש מה יקרה בחדשים הקרובים, חייב
לדעת עובדה מסוג זה. לשם כך נוצרו השבועונים לאינפורמציה, המספרים לו
לא רק את ה״מה״ ,אלא גם את ד,״כיצד״ וה״מדוע״.

כשנעצר האו לפתע,
טובוס,

שו טר שישב
בספסל האחורי,
החל מפלס לעצ מו
דרך ליציאה.
בעברו ליד העי לה
החדש, טפח לו קלות על שכמו
ואמר :״חבר, אתה יורד?״
העולה החדש החוויר, זעה קדה
עלתה על מצחו, בעינים מיואשות
פנה אל חברו ואמר :״כבר שמו
עלי עין ! מסור דרישת שלום לאשתי
וילדי.״

הקורא איטר ד,וברמן, בני־ברק, זו כר,
בפרס של 1ל״י (בלי טפיחה)1 .

״אחרי המוות הבל נגמר״
במאמרכם עלי (העולם חזה ) 711 חלה טעות.
עקב אי-ידיעתי את השפה העברית, ואי־ידיעת
סופרכם את השפה הנרמנית. איני סבור שאחרי
המוות הכל ננמר. כפי שכתוב ברשימה. לחיץ׳
פד. השקפת עולמי מבוססת על ההכרה במח זור
הטבע: התהוות, מוות, התהוות חדשה.
אין לדבר התחלה, ואין לו סוף. דברים רבים
עד אין סוד היו לפני שנולדו השמש, בדור
הארץ והאדם. דברים רבים עד אין סוף יחיו
אחרינו. נפוץ האטומים מוכיח שנם האטום
אינו חסר חיים, איו חוסר. ביסוד חי הכל
הודות לכוח אחד, ושום דבר אינו אובד -ז
לא מחשבה, לא מלה, לא מעשה. ועל הבל
שולט בורא הבריאה הנצחית.

אברהם זייפרט, כפר־מבא

הכלב דהסימפטיה
בהעולם הזה 110 אתם כותבים שהכלב
הוא חיה סימפטית. איני מסכים. הכלב היא
חיה אנטיפטית. הוא נובח בראש חוצות על

אורלי רשף, תל־אב־ב

טלביזיה וקולנוע
במאמרכם על הטלביזיה (העולם הזה ) 711
אתם כותבים שקיום הטלביזיה מרושש את
שחקני הקולנוע. את זה אני לא מבינה :
הלא בטלביזיה רואים סרטים, ואת הסרטים
האלה מסריטים בהוליבוד( .נ. ב : .אבקשכם
לא ללעוג לשאלתי, מכיון שאני רק בת 11

סוזנה מקדונלד
בסרטים

הטלביזיה משתמשת, לרוב,
ישנים נושנים, סומכת על זה שהמסתכ־לים
יעדיפו לשבת בבית ולהסתכל בסרט
לבית
רע ישן, מאשר להטריח עצמם
הקולנוע, לראות סרט רע חדש. יצורים עוברי אורח תמימים.
הברבור, הטווס, העופר, האשה.

רותי והתדוש
חבל מאד. כדי לתלוש את התלוש עבור
התשבץ (העולם הזה ) 711 הייתי נאלץ לחתוך
נם את רותי לשניים. הייתי מעמיד אתכם לדין
על מעשה רצה זה.

אבשלום סטרוד, פתח־תקוח
רותי התנדבה נזרצון. היא הבינה שנו-
שהו צריך לסבול: התלוש דרו ש כדי
שפותרים נוסוימים לא ישלחו תריסר פת רונות
כל אחר, יערימו בזאת על שאר
הפותרים המשתתפים בהגרלה.

מה קרה? הידיעה היתר. בלתי מובנת, כשהיא מוצאת מן הרקע הכללי של
העובדות. רק רקע זה, שלא ניתן בעתון היומי, נותן לה את המשמעות האמיתית.
קוראי העולם הזה ידעו, כמובן, מה נעשה בצרפת: מפלגות המרכז, המהווה
מעוט שוקע, יצרו חוק מגוחך המסלף את התוצאות, פוגע קשה בייצוג הקומו ניסטים
(ובמידת מה של הדה־גוליסטים) בפרלמנט. תוצאות הבחירות לגבי חלוקת
המקומות בפרלמנט אינן משקפות, איפוא, את העובדה המרכזית של הבחירות :
במה בחרו הצרפתים?
העובדה, שהפכה את הבהירות כמעט למאורע מזעזע, היא שאחרי שנים של
תכנית מרשל, אחרי השקעה של סכומים עצומים ע״י האמריקאים, נשארה המפלגה
הקומוניסטית הצרפתית המפלגה הגדולה ביותר במדינה. כל צרפתי רביעי הצביע
בעדם. הקרקע לא נשמטה מתחת לרגליהם. אפשר לאמר: הקרקע נשמטה מתחת
לרפובליקה הצרפתית.

מון, תל־אביב

באוטובוס הנוסע ביפו עמדו שנים ן
ושוחחו ביניהם. האחד, כנראה חדש
בארץ, וורוד לחיים, סיפר בהתלהבות
כיצר ירד בנמל, לפני יומיים, מאניה
שהגיעה מאירופה המזרחית.
האוטובוס היה גרוש עד אפס
מקום. העולה נאבק כל העת, כרי
שיוכל להשאר עומד ליד חברו, ל המשיך
עמו ב שיחה.

סימפטיים

דן קלי
ארבעתם יצורים שתקניים, מה?

ע תו ! -ועדז
מהיכן אתם קובעים שהדור, עתון מפלגת
פועלי ארין־ישראל, הוא עתון כושל (העולם
הזה? ) 709

יוסף פרלמוטר, גבעתיים,
בהתאם לאומדנה זהירה, הפסיד העתוך
עד כה הון שהיה מספיק להקמת י שוב
משלט.

הקוראים שניסו לבחור להם תמונת־שער מתוך 20 התמונות של מרים,
שפורסמו בשער השבוע שעבר, יסכימו עם מעמד העולם הזה שאין זו מלאכה
קלה כל כך. כל אחת מעשרים התמונות יכולה להיות שער טוב. לפחות 5
מהן יכולות להיות שער מצוין. הבחירה היא, בסופו של דבר, ענין של טעם.
מרים עצמה, כשנשאלה, משכה בכתפיה, היא אוהבת את עצמה בכל הפוזות.
מעטים מן הקוראים ניחשו שמרים (שם מלא: מרים גרשוני, בת ,20 ילידת
סופיה, בולגריה) היא נשואה ואם לילד. בעלה, איזי, בן ,25 הוא מנגן הגיטרה
המפורסם של החישטרון והצ׳יזבטרון. אחר שליווה את מרים כמה מאות פעמים
בהופעות הלהקות, הסיק את המסקנה שאפשר ללוות אותה בכלל, לא רק על
גבי התוים. הם התחתנו לפני שנתיים, מיד אחרי המלחמה. רמי, בן ,1טרם
החליט אם ינגן בגיטרה או ישיר.
עיניה של מרים מופנות, כמובן, אל קאריירה מוסיקאית. אלוהים חנן אותה
בנתונים הטבעיים לזמרת אופירה: קולה הפליא לא פעם את החיילים שבאה
לבקרם בבסיסים הקרביים. אולם היא לא קבלה את האמון הדרוש: למוריה
בקונסרבטוריון של סופיה הופסקו ע״י הנאצים. כשבאה לארץ, ב־ ,1948 נכנסה
תחילה לקיבוץ, עברה אח״ב לצבא.
תקוותה: לנסוע לחו״ל, להשלים את למוריה.

.העולם הזה״ ,מם׳ 713

הדוח שאין דו
ע ד סגה דד חו

מאת אורי אכנרי
הקרב הגיע למגדל מסגד חם ן־בק. כיתה של אנשי אצ״ל זנקה קדימה. אהד מן האנשים
נפגע בכתפו, צנח על הארץ. האחרים המשיכו בהסתערותם. הפצוע שכב על הארץ, התפתל בכאביו,
צעק ״מים .׳ מים בסערת הקרב לא הוגשה לו עזרה. הוא איבד את הכרתו.
כך נסתיימה הקאריירה הקרבית של חיים טסה, חייל אצ״ל. הוא הועבר לבית־החולים.
הרופאים טיפלו בפצעו בשקידה. אולם הם לא יכלו להחזיר לו את שלמות גו*9ו. כושר־ד,פעולה
של הזרוע נשאר פגום. בן 17 נשא־ חיים טסה בלתי־מוכשר לכל עבודה גופנית.
חלום שנגוז. בה בשעה שחלק רב של הנוער אי־ יצא לקרב, שר בהתלהבות ״האמיני ,־ום
יבוא ׳״ האזין לתקליטי ״בערבות הנגב״ ,כ בי ישב חיים טסה בפינה, מי־נפש וחסי־־אשליות.
פעם חלם ללמוד בטכניון, לקיים עצמו בעבודה קשה עד שילמד מקצוע שמשך את לבו,

חיים טפה הוא תופעה *•ט־ראיי
ת: בן ל! ,חייל משוחרר,
כבה מדחמח.
מאז שהר נעוריו היה רגיל
להקריב את כל מרצו, בל
זמנו, לאידיאל מסוים. איריות
מדינת
ישראל. לילה לילה יצא לכרוזים, הדביק פעולות

התאמן כנשק. כשפרצה המלחמה
יצא, עם חבריו, אנשי
אצ״ל, לחזית האש, נפצע,
הפך נכה לבל ימי חייו.
מאז ריקים חייו. האיש שהיה
רגיל להשתעבד כולו
לתוכן מפויס, שמילא את כל
חייו. איבד את יפוד קיומו.
האידיאל שנתגשם -המדינה
-השאיר הלל ריק בלבו.
שום דפר לא תפס את מקו-
כמוהו ישנם אלפים: אניצי
אצ״ל, אנשי לח״י, אנשיי פל-
מ־׳ח, אנשי חי׳׳ש -כני כל
הפוליטיים, דור
המחנות
•טלם •טל לוחמים שלא נשאר
לו על מה ללהום. רק מעטים
מאד מהם מצאו תוכן חיים
הדש, במפעלים חלוציים.
חיים תומך במנחם ביגין,
כמו ש״לוחמי לה״י משוחררים
תומכים כפרידמן •דין
או כד-ר שיים, כשם •טאניטי
פלמ״ח משוחררים עודם אוהדים
את ישראל גלילי או
יצחק שדה ומפלגתם. אולם
רחוקה הדרך, רחוקה מאד,
למטרה של חיים הממלאה
את הנשמה ומפעילה את האברים
רובם המכריע נשאר
מהפש טעם לחייו, תכלית
למעשיו.
נוער המחפש את האתמול.

י#נ36נ־.י.ו

אך שהצריך גם הוא עבודה גופנית. חלום זה נגוז. הוא לא יכול גם לחלום לצאת׳ כאחד מהבייי,
להתישבות, לחפש לו תוכן לחייו בעבודת אדמה, בנקודת משלט. זרועי הפגועה לא יכלה עיד
להחזיק בטוריה
רק דרך אחת עוד נשארה פתוחה לפניו, חלוב אחד ויחיד: ללמוד את מקצוע הפקידות,
לבלות את חייו ליד דלפק של בנק, אי משרד, למלא טפסים א־נסיפיים, לספור ערימות של לירית.
חיים טסה, הלוחם, האר לו את חייו אחרת.
44א ה *ז נכות. בינתיים הפך חיים פסה מספר סטאטיסטי: תיק מכפי־ כך וכך של משרך
השיקום.
יום אחד עמד לפני ועדה רפואית. הרופאים בדקוהו, ע־ינו ברשימותיהם, קבעו לו דרגת נכות:
*10/0נכות.
לפי החוק אין הבדל בין חיים טסה לבין חבריו, שנפצעו בשורות צר,״ל. החוק מכיר
בשרותו הקרבי באצ״ל כבכל שרות בטחון אחר.
אלא שקרה משהו לתיקו של חיים. חודש, חדשיים, שלושה חדשים קיבל הענקה — 15ל״י,
18ל״י. לפתע פסקו ההענקות. מדוע? חיים אינו יודע. אולם יש לו חשדות משלו. פעם, כשהציץ
בכרטיסו, מצא רשום עליו שלוש אותיות: א .צ. ל .חיים סבר ששלוש אותיות אלה השפ-עו על
הטיפול במקרהו.
אולם אכזבתו הגדולה ביותר של חיים באה דוקא מצד מנהיגיו* .עם קיבל מהם כשלושים
ל״י עד אשר קיבל הודעה: מותר לו לקבל קבילת־מזון אחת• מתנת אוהדי אציל באמריקה. אי פעם
דובר על שיכון לפצוע־ אצ׳־ל, שחיים פרם זכה לו. וזה הכל.
,בינתיים ראה חיים כיצד יצאו מנהיגיו בדרך הפוליטית, כיצד מגייסים כספים׳ומוצאים
לצרכים מפלגתיים. ומפעם לפעם עולה על לבו של חיים ספק טרדני: האם לא שכחוהו ץ האס
אמנם זוכרים אותו אותם שבפקודחם יצא לקרב?
זקןבן .17 אחרי. משא ׳ימינו. מייגע ״סחט״ ח־ים הענקה ב*אנשי השיקים: דמי

לימודיו בבית־ספר ספרא לשנה אחת. בשנה השניה לא קיבל את ההענקה, נאלץ
חשבון אביו, בעל אטליז בשכונת התקווה,

ללמוד

כך חזר חיים לספסל הלימודים, להכין עצמו למקצועו החדש, פקידות. הדר הכיתה נראה מוזר
בעיניו. ישבו להם שם, לפניו ואחריו, נערים ונערות בני •17 קישקשי על דברים של מה בכך, צמקו,
פלרטטו. נערים ונערות, שחייהם לפניהם. ואילו חיים ישב ביניהם, בו גילם, קודר ורחוק — אדם
שנדמה לו כי עיקר חייו כבר חלף, שכבר ראה את הכל, שלא יוכל להתלהב עוד למאומה.
הוא נשאר איש זר בבית־ספר, לא מצא לו חברים וחברות. חבריו לכיתה התרגלו לראות בי
אדם יוצא דופן, מבוגר מתם בהרבה. הם שיחקו להם את משחקיהם, הניחוהו לנפשו.

כרוז על הקיר. חיים מצא לו את חברתו בשכונה, בה נולד וגדל. יתכן שקיווה, בהצטרפו
לאצ״ל לפני כמה שנים, לעזוב אה השכונה מאחוריו, למצוא לעצמו עולם אחר. עולם־תחליף, בחברת
הלוחמים, רבת המתיחות. אולם כל זה עבר. חיים יודע שהוא שייך לשכונתו, שכונת התקווה.
וכך הוא מבלה את ערכיו, בחוסר תוכן מוחלט, כאלפים אחרים: יוצא לו, בלוית חברה
מבנות השכונה, לבית הקולנוע, מסתובב לו מעם על שפת הים, משחק לו, לעתים רחוקות, משחק של
ביליארד במועדון שעל שפת הים. מאוחר בערב הוא חוזר, באוטובוס, עומד בתורים הארוכים המיוחדים
לקי המוביל לשכונה המוזנחת. הוא יודע כי ביזבז ערב לריק, כי יבזבז עוד ערבים רבים כאלה, ללא טעם.
ורק לעתים, בעברו ליד כתבה נשכחת על קיר אפור, או בגלותו כרוז שנשאר, איך שהוא,
מי הימים ההם, הוא עוצר לרגע קט, מראה אותם, אולי, לחברתו. מי צייר אוחד״ מי הדביק את הכרוז?
הוא? חברי פלוגתו? מתי? האם לא היה זה אז, כשרדפו אחרת האנגלים?
לא לוחמים עכור מפלגה. פוליטיקה? איש כמו חיים אינו יכול להיות אדיש מ מדי.
איו הוא יכול גם לנתק קשרים נפשיים שנקשרו בנסיבות כאלה. הוא עודו אוהד את חרות. עזרו
מתרגז כשנעשה עוול לקבוצת הכדורגל של בית״ר. אמנם, הוא התאכזב מן המנהיגים, שזגחוהו אתרי
שנפצע, אולם אינו חושב שבגלל זאת מוטעית דרכם הפוליטית.

ההתהיד

נאשר לחיים טסה היה תוכן בחיים

אולם שום מפלגה, גם לא תנועתו של ביגין, אינה יכולה לתפוס, בלבו, את מקומה של חברת
הלוחמים של אז, של צבא המחתרת. מפלגה? זה דבר שתומכים בו, שמצביעים בעדו. אולם אין ייצ׳אים
למעוד, למות, אין לוחמים עבורה. וחיים טסה רוצה ללחום עבור משהו.

פצועי הארגון מבאי.
נתנו מדמם לכיבוש יפו
אבישי שלמה

הלל עמנואל

א בן( ברוג ש טיו)

׳טנמכר בן־עמי

אברהמוביץ דוד

וים דוד

אלגי שמחה

וילנסקי נפתלי

אנושי אברהם

ולקר יצחק

אשכנזי אליהו

וגברגר יוסף

בוטון דוד
בכר אברהם

ברג אפרים

בלוד יוסף

יוסף

־בן־דוד שלמיה
בן יהודה אליעזר (פיטסוביץ)
בקס אהרן
ברוורמן אליהו

משה

צדוק

ברוש יעקב
.בר־נתן יעקב
גבאי שלמה•

יפת אבנר

גולודבסקי יחיאל

יפת אפרים

גרינולד ייסף

יצחקי דוד

גרשון נסים

יקותיאל עמנואל
בספי חיים

דבאח דוד
דגן (דגוביץ) אהרון

כתבי אליהו

דהבני ציון

לטוין אריה

דורפמן נפתלי

ליבטר צבי

הבידוי׳ :ישיבה בכית קפה, חכרה מן
השכונה, חלוב ליד חלון ראוה של ״חו״ל״

ודטור

העתיד: מאחורי מכונת כתיבה, חלום שנגוז

הכי ת: דירה דדה בשכונת התקווה, אחיה
ואחיות אשד צריך לעזור להם כהבנת שיעוריהם.

במד ־ /ה העם קליטת המדינה
33 יום לפני הבחירות אינה מורגשת
שום התרגשות. הרמקולים החלו מטר־טרים<
כרוזים והאשמות רודפים זה את
זה. מתיחות האזרח: אפס.
אחת הסיבות לכך, בישוב הוותיק :
הבעיות השנונות במחלוקת ברורות ביו תר,
וכמעט כל האזרחים כבר החליטו
בלבם לאן הם שייכים. התעמולה תשפיע
רק במעט בחוגים אלה.
סיבה שניה לרפיון ולאדישות היח סית:
רוב האזרחים הבינו כי גורל
הבחירות יוכרע ע״י גורם שאין להם
שום שליטה עליו — העולים החדשים.
אמר צעיר מזוקן, בבית קפה בתל־אביב:
״חשבתי שהמדינה קולטת עולים. עתה
מתברר שהעולים קולטים את המדינה.״
בחירות שמונה אפס חמש
השעה היתד .8,05 ,הדלת של הבית
הגרמני בקריה נסגרה, כשקבוצה של
מעונינים, בעיקר דתיים ארוכי זקן, הת ווכחו
לרגלי המדרגות. פתאום הגיע ברי צה
אדם חבוש כובע לבן, מרכיב משק פיים,
הוא שלח מבט מיואש בדלת הנ עולה.
הוא איחר את המועמד. היה זה
שאלתיאל, שליחו של קהתי, יוזם סיעה
תימנית בדלנית בחסות מפא״י.
כשנערמו על שולחנו של השופט אול־שן
20 הרשימות היתד, בהן רק הפתעה
אחת: העדרן הגמור של כל ההפתעות.
כל הרשימות הרציניות היו של המפלגות
הישנות הנושנות, שעברו בירושה מן
הקונגרס הציוני לכנסת ישראל.
במשך שלוש שנות קיום המדינה לא
קם שום גוף רציני חדש. לא העולים
החדשים ולא הערבים גיבשו כוח פולי טי
כל שהוא ; נסיון הספרדים להתגבש
כמעצמה פוליטית התמוטט, לח״י וייצ״ו
נעלמו בכלל.
סטופ, וורשא ! גם היבול האנושי
היה מאכזב ביותר. למפלגות הישנות
היו פרצופים ישנים.
בשים רשימה לא חדרו כחות צעירים
וחדשים לעמדות מפתח ראשונות. מספר
העולים החדשים במקומות ה״בטוחים״
זעיר. התגבורת האנושית בכללה היתד,
דלה, אף כי כללה כמה אישים מענינים :
שמעון בז׳רנו (ציונים כללים) ,מלך
העסיס והסיגריות, ספרדי שהתחנך בש־וייץ
; בנימין אבניאל (חרות) ,הנושא-
ונותן המקצועי של בעלי התעשיה,

האיש שאיחר: שאלתיאל
בחסות מפא״י
צבר שהתחנך בבלגיה ; רוסטום בסטוני
(מפ״ם) ,צעיר מכפר טירה שגדל בחיפה
ונשאר בואדי־ניטנאס כשרוב קרוביו נמ לטו
מעבר לגבול.
לעומת התגבורת — הפנים שנעלמו.
החשוב ביותר: ישראל גלילי, איש נען,
האליל של וותיקי ההגנה, איש הברזל
השתקן שנחשב למומחה הצבאי הרציני
היחידי בכנסת היוצאת. איש שני שנעלם :
יוסף הפטמן, שהתפטר מן המקום ה־21
(״הבלתי בטוח יש הבוקר, בן וורשא,
התנגד לכך שיעמידו במקום בטוח את
אברהם סטופ, בן גאליציה. אמרו חסידי
הפטמן: כל הרשימה (של צ״כ) מלאה
גאליצאים, שיעשו יד אחת להוריד את
הוורשאי מכבודו (וממקומו הבטוח).

זהירות: רכו ש פרטי
כאשר החלו מדברים על בחירות, עלה
רעיון גאוני בלבו של אליאס קוסא, עו־רך־הדין
הערבי מחיפה. מדוע, חשב, לא
יתאחדו כל הערבים ברשימה אחת, יקימו
בכנסת קבוצת לחץ שתוכל להכשיל כל
ממשלה שלא חתן לערבים שויון זכו יות

קוסא, שהצטיין לפני המלחמה כמטיף
לשלום עברי־ערבי•) ונמנה עתה עם מקו רביו
של הארכיהגמן ג׳ורג׳י חכים, ניגש
לעבודה: שלח הודעות למרכזים הערב־ביים
בנצרת, באר־שבע והמשולש הקטן.
אולם כשניסה להתקשר עם ראשי הצבור
הערבי נוכח לדעת כי מאמציו אינם רצו יים
בעיני השלטון. לא ניתנה לו רישות
להיכנס לאזור המשולש ובאר־שבע, להי דבר
עם הערבים שם.
קוסא לא התיאש, ניסה דרך שניה :
הציע שהמוסלמים יוועדו יחד, יבחרו
להם נציגים שיתקשרו ברשימה אחת עם
נציגי הנוצרים, שייבחרו בועידה נפרדת.
גם נסיון זה סוכל בקלות: הממשלה
אסרה את ועידת המוסלמים •*
הנוצרים קיימו ועידתם, אולם הזיקו
רק לענין: המוסלמים החלו מאמינים
שמאמיני ישו זוממים מזימה נגדם.
לבסוף נתברר לקוסא שיוכל להקים
רשימה חיפאית מקומית בלבד. מכיון
שמספר הערבים בחיפה נופל ממספר
הבוחרים המינימלי הדרוש לכל רשימה,
היה זה נסיון חסר תקוה.
התוצאה: בבחירות מופיעות, במקום
רשימה ערבית מאוחדת ובעלת משקל,
שלוש רשימות ערביות קטנות (פועלית,
בורגנית, דרוזית) שהן שלושתן רכוש
פרטי של מפא״י.
קוסא מתנחם: אחרי הבחירות יגש
לעבודה רצינית, ישתדל להקים מפלגה
ערבית מאוחדת בישראל.

במקרה שהכנסת השניה לא תצליח
להרכיב ממשלה בכלל, תמשיך, לפי חוקי
המדינה, הממשלה הנוכחית (שהתפטרה)
בתפקידה, עד שתקום ממשלה חדשה
אחרי פיזור הכנסת השניה ובחירת כנ סת
שלישית.

תמורת סססד ל״
״האנגלים מממנים את מערכת הבחירות
של תנועת החירות שמועת זוועה זו
הדהימה את חברי התנועה ואוהדיה שה כינו׳
עצמם להטלת פתק נושא האות. ח״
לארגז הקלפי ביום הבחירות.
הבסיס לשמועה: עיתון התנועה, חי

בראשית 1947 שלח מכתב חריף נגד
המופתי לפלסטיין פוסט, ביקש טלפונית
לא להרפיסו, אחרי שאיימו לרצחו.
** אחת הסיבות: החשש שהמזסל־מיס
ידרשו פיקוח על רכוש הקרן המוסלמית
הדתית (ואקף) ,הנמצאת עתה בידי
שר הדתות.

פקוד ת ה•! :שדו
אחד שהתנועה הבינלאומית לממשלה
עולמית (פדרלית) הקיפה שלושים מיליון
חברים, מהם שלושים אלף פעילים, הגי עה
גם לישראל. מתוך התנגדותה למל חמה
(״פקודת היום היא שלום״) ומתוך
מיליוני אזרחי העולם
תקווה לאיחוד
לבניית עולם יותר טוב, הגיעו המ ייסדים
(ביניהם אנשי־שם כאלברט איינ־רוברטו
רוסליני{
שטיין, טומאס מן,
למסקנה כי הפתרון הכולל הוא פדרציות

הדלת הסגורה: משרד הכחיד ות כשעה 8,05
וויכוחים לרגלי המדרגות

איוו ממשלה תכו י
לפי דעות רבות, תצטיין הכנסת השניה
בקוצר תקופת כהונתה. הסיבה: יתכן
מאד שהכנסת השניה לא תוכל להקים
ממשלה בכלל, או, אם תצליח, תתפרק
הממשלה תוך זמן קצר.
האפשרות של הרכב ממשלה אחרי
הבחירות :
מפא ״ י — מפא ״ י: אט תקבל מפא״י,
יחד עם סיעות־בנותיה (הערבים, הפרו גרסיביים)
למעלה מ״ ,510/0תקים ממש־לת־יחיד,
אולי בהסוואה מסוימת, תהיה
חפשית להגשים את תכניתה (לדעת אוי ביה:
תכנית דיקטטורית־למחצה) .במק רה
זה תימשך כהונת הכנסת לפחות 4
שנים. במקרה שתקבל פחות מ־ס/ס50
ותהיה זקוקה לשותפים, תהיה לה הברירה
בין :
מ & א ״י — מ פ ״ ם: שותפות בלתי
אפשרית, לכל הדעות, מפני שהיחסים
בין המפלגות מתוחים עד כדי שנאה הד דית
(הפילוג בקיבוץ המאוחד) ובעיקר
מפני ששותפות זו תאבד את אהדתה
(וכספה) של אמריקה.
מפא ״ י — דתיים: שותפות זו תה יה
אפשרית רק אם הדתיים יהיו מוכנים
לשכוח את העבר ולוותר וויתורים מר חיקים
לכת, ושגם בי. ג׳י. יהיה מוכן
לוותר על כמה מתכניותיו החביבות ביו תר.
קשה לחשוב שהדבר יקום בכלל
(או יקום לאורך ימים) .יתכן שרק פלג
דתי אחד יסכים לשותפות (הפועל המז רחי)
.במקרה זה הוא עלול לאבד את אה דת
הציבור הדתי, שיחזור לפלגים אח רים,
יצטרך כעבור זמן מה להסיק את

המסקנה.
מסא ״ י -ציונים ־ כלליים: לפחות
חלק של הציונים הכלליים מוכנים לשות פות
כזו. בתנאי שיקבלו לפחות תיק
שמן אחד (האוצר) ,אולם ספק רב הוא אם
בי. ג׳י. יסכים לויתור כזה. יש להניח
ששותפות כזו לא תחזיק מעמד זמן רב.
אחרי שמצב הכלכלה יחמיר החמרה נו ספת
עקב סיבות חיצוניות (מעוט הכסף
מאמריקה) עלולים הציונים הכלליים לא בד
את אהדת המעמד הבינוני (שיתקרב,
אולי, לחרות האופוזיציונית) .אין ספק
שבמקרה זה תעדיף המפלגה לחזור לאו פוזיציה.

ארגתים

רות,
מכר את דירת מערכתו לצירות
הבריטית (תמורת 7000 לירות) העביר
את מערכתו למצודת זאב, בניין מוסדות
התנועה, מול גן־מאיר.
הכנסת קווי טלפון משות׳
יחדי עם פעולת חקיקה סדירה שהת בצעה
לפני בית ריק (ראה להלן) הספיקה
הכנסת הראשונה, ביום ה־ 43 לפני פיזו רה,
לסעור בדיון על חוק חסינות חברי
הכנסת.
כמה חברים, בעיקר מאנשי מפא״י
(שלמה לביא, עדה מימון, מאיר ארגוב)
התנגדו למסור זכויות יתר (טלפון ללא
תור, מכוניות במחירים רשמיים, נסיעות
חינם) ובטחון יתר (אי ביצוע מאסר בלא
הסכמת הבנסת) לחברים, הטילו נירה
בדחנית בדבריהם. אמרה אחות שר הד תות,
עדה מימון המפא״יית :״מצטיירת
בפני (וזמונה) של 120 חברי הכנסת שיש
להם זכות בכורה לשיחות טלפון, המש־תיקים
את כל קוי הטלפון בארץ.״
אף חששו של בי. ג׳י. שזכה לפרסום
רב, כי החסינות עלולה לטפח קני ריגול
בבתי׳החברים לא היה לעניין. צדק נציג
מפ״ם, ישראל בר־יהודה: אין כוונת
הצעת החוק להעמיד את חבת הכנסת
מעל החוק. הכוונה: למנוע מאסר חברי
כנסת ע״י מתנגדיהם הפוליטיים באמתלות
פליליות.

תמיד: דו 3מפא״
בשבוע בו עמלו מרכזי כל המפלגות
בהכנת רשימות המועמדים הסופיות לכ נסת
השנייה, בו נתכנסו ועידות המפלגה
הפרוגרסיבית והמזרחי, הצטיינה כנסת
ישראל במיעוט משתתפים במושבי ה מליאה.
העיתונאים
(ממושביהם שבפינת האו לם)
שעלו, מספרית, על החברים הנוכ חים
הקדישו זמנם לחישובים. התוצאה :
כאשר סופרו של הצופה מנה את מספר
הנוכחים ביום השלישי, היה סיכומו :
— 21 מהם 11 חבת מפא״י.
למחרת הקדים כתבו של העיתון הגר מני,
ידיעות חדשות, סיכם — 27 :מהם
18 חברי מפא״י.
המסקנה: כאשר רק קיימת אפשרות
(טכנית, לפחות) דואגת מפא״י ליצירת
רוב בכנסת.
המסקנה הרצינית יותר: פיזור הכנסת
לפני הבחירות, כדי למנוע עריכת מוש בים,
בהם נוכחים שני תריסרי חברים
(שאינם חיוניים למלחמת הבחירות) בלבד.

מדינות העולם שתנוהל על־ידי פרלמנט
עולמי.
כבר אמר דווים אייזנהואר, והוא מומ חה
לעניין, כי ״מלחמה אינה פותרת
דבר״ .אולם עולם אחד יפתור הכל, יב טיח
שלום ולחם, ימנע הישנותם של
מקרים קוריאניים (בהם אשמים, לדעת
הפדרליסטים העולמיים, שני הצדדים גם
יחד: הם אינם מוכנים לוותר, להתפשר,
לחיות בעולם אחד).

״מ• ווחד עלפשר ודג״
אלפי הצמחונים והטבעונים במדינה
החליטו להתארגן. אחר שהצליחו למצא
אספקה מיוחדת תמורת מצרכי מזון
שהם מסרבים לקבלם, הם תובעים קרקע
(מהקרן הקיימת) להתיישבות (העולם
הזה .)708
הצמחונים בקיבוצים הסבו, עד כה,
לשולחנותיהם המיוחדים, ה״צמחוניים״.
העולים החרשים, ביניהם צמחונים בני
ונכדי צמחונים (מבולגריה, בעיקר) וצמ חוני
הערים קפצו על ההזדמנות (המחסור
בדביזים) ,תבעו ביטול יבוא בשר ודגה,
אפשור התפתחותם במושבים מיוחדים.
המושב הצמחוני הראשון: משמר
השבעה (על פרשת הדרכים בית דגון).
אחר הצלחתו הרבה תוכננה הקמת מו שבים
נוספים, נתקלה במחסור בזוגות
נשואים. הסיבה: להרבה צמחונים קשה
למצוא בן זוג — ״כי מי יוותר על
תאוות אכילת הבשר והדג?״
אולם תיאור מצב בריאותם של הצנד
חונים (בירחונם) ייתכן וימשוך בני זוג
מתאימים, שיוותרו על• הבשר ועל הדג :
״כמעט ואין בינינו מקרי מחלות, לא בהו רים
ולא בילדים. כוח העבודה שלנו
הוא עצום• החברים כמעט ואינם מרגי שים
בחום ביום חמסין. כאשר קריר
אנו יוצאים לשדה כמעט ערומים״.
אך גולת משיכת הצמחונים: מלכת
היופי, מרים ירון, שגילתה, בעת סיוריה
בחוץ לארץ כי היא צמחונית.

המשק
פ טד חוד לי שראל
לפינ חלון הראווה פלקוביץ, גולדין את
קירפיצניקוב!ברחוב נחלת בנימין נדחק,
כרגיל, המון רב. הסיבה: תושבי תל-
אביב חניכי הצנע, סוקרים, מתוך געגו עים,
את אריגי הצמר רבי הגוונים וארוגי-
היד ממוצגים בחלון, מלווים שלט קטן :
״ליצוא בלבד״.
אריג זה מיוצר במטוויה קטנה במגדל־

״העולם הזה״ ,מס׳ 713

בחירות: מי יבחור במי?
גד שליד גבול עזד״ י׳נמצאת ששי ז 1
מטרים דרומית מתל׳אביב ו שי׳ ו?׳מד ״יח ^
שנד, על־ידי דוברת מרקם את ספגטי ,
האגגלדיהודית• החברה הביאה את ד,נו !
לים, המרי הגלם ואת מנהל המפעל : :פשר

ג׳והן אקסלרוד•
אקסלרוד נמצא מוכשר לכך במיוחד•,י
כי נוסף לסיימו בהצטיינות, את הקולג׳
הסקוטי הטכני למוצרי צמר, הוא שולט
גם בשפה העברית.
את השפה העברית רכש אקסלרוד בש הותו
הקודמת בארץ ישראל, בגלגולו
הקודם: ילד מילדי טהרן (הזכורים בעיקר
בוכות פותחם את פולמוס הן זינדך ה דתי
לולדי עליית הנוער) ,קבוצת יתומי
המלחמה היהודיים, שנתקבצו, ב־,1943
ברוסיה, משם עלו, דרך טהרן, לארץ
ישראל.
אקסלרוד ברח בגיל 16 מהקיבוץ אליו
בשלח, התגייס לצבא הפולני שחנה בארץ,
לחם באיטליה, למד בקולג׳ הסקוטי אחר
שחרורו מהצבא.
כשהוצעה לו משרתו הקבועה הראשו־גה,
קיבלה ברצון, חזר לארץ ממנה ברח
לפני שמונה שנים, מתוך כוונה טובה :
להראות לחיילי פולין האנטישמיים את
כושרו הקרבי של חייל יהודי.

יעקב \רי והשביתה
״האם רוצה הרמן הולנדר להחריב 700
משפחות נגרים ולמנוע מהצרכן אפשרות
של רכישת רהיט בי תי צעק יו״ר
הסקציה של נגרי הרהיטים ע״י מרכז
בעלי מלאכה.
צוו איסור על ייצור רהיטי ״עותרות״
מחוץ למסגרת ״לכל״ לא פורסם ברבים,
אבל זה הפך סוד פומבי שבמשרד המס חר
וד,תעשיה נרקם איסור זה. למרכז
רהיטי ״לכל״ הוקצבה כמות מסויימות
של עצים לייצור רהיטי סטנדרט לפי
מתכונתו של יוסף. יחד עם זה ייאסר
הייצור של ארון מצופה פורניירה או
כסאות עם,קפיצים.
הממרים לייצור רהיטים חפשיים לא
סופקו ע״י הממשלה והנגרים דאגו לר כישתם
במסגרת הייבוא ללא תשלום.
כמובן שהרווח על רהיט ״לוקסוס״ הוא
״לכל״ .אבל — ״הבטיחו לנו תעסוקה
סדירה ונעשך, רהיטי ״לכל״ במה שתר צו״
— צועקים הנגרים. הרי מלאי הע צים
שלכם לא יספיק אלא עד לבחירות״.
שעה שבראש משרד האספקה עמד דוב
יוסף הסתפקו בעלי המלאכה הזעירים
בצעקות, אבל ליעקב גרי עלול המחיר
לעלות: שביתה.

העיקר: הבגסות
מדיניות האוצר איננה עומדת בתיאום
מוחלט עם המלחמה בשוק השחור. פקיד
האוצר הנכנס למחסן רהיטים אינו מתח שב
בזה אם המחיר לרהיט מתאים לצוו
בהתאם לחוק מניעת ספסרות. העיקר
להדביק בולי מם מותרות. הסוחר רוצה
לראות בזה גושפנקה רשמית לחישוביו
אבל לעתים קרובות צפויה לו אכזבה
רבה. הפקחים אינם מתחשבים עם גובה
התשלום של בולי המותרות והסוחר
נתבע לדין.
השבוע הוגשה דוגמה נוספת. יודע
האוצר רק מחיר אחד עבור דולרים 35.7 :
גרוש לדולאר. כאשר מביאים סחורות
והאוצר צריך לגבות מכם? לפי ההור
אות
החדשות של האוצר כל דולאר הוא
71.4גרוש.

כמו איינשט״ו
מיהו הספק העיקרי של תוצרת חקל אית
לאוכלוסיה? ״תנובה״ טוענת —
70 אחוז למשק הקיבוצי. הסיקטור הפ רטי
טוען את ההיפך .״תנובה״ מייחסת
אספקה 100 אחוזית למשק הפרטי, אבל
רק לצרכי ״שוק השחור״ .כעת נכנסה
ההתנצחות לאפיק חדש.
בתארו את השפע בארץ בימי שלטון
מפא״י סיפר שר החקלאות פ. לבון,
בין היתר, על 35 אלף דונם זרועים תפו חי
אדמה ויבול של 70 אלף טונות הש נה.
המפקח על המזונות אינו מבין ״קונ צים״
האמין לדברי השר, הקציב 5קילו
תפוחי אדמה לנפש לחודש. מייד נתגלתה
מציאות שונה: חישובי היבולים הת בססו
על כמויות תפוחי האדמה שהוק צבו
לזריעות. אולם החקלאים עשו חי שוב
מהיר, מכרו את תפוחי האדמה
שנועדו לזריעה בעונה מתה, קיבלו יותר
מהיבול האפשרי בעונת שיא.
התוצאה: לא 70 אלף טונות אלא
כ־ 10.000 טונות. ולמרות שזמן הבחירות
ממשמש ובא מיהר המפקח על המזונות
וקיצץ את ה־ 5קילו לשני קילו.
השאלה, כמובן: מי אכל או מכר את
הזריעות. הסיקטור הפרטי מסתמך על 70
האחוז של המשק הקיבוצי ו״תנובה״
אינה ממהרת (כעת) לאשר את זה.
דבר המעלה את סיפור הבדיחה על
אלברט איינשטין. מתי הוא יהודי ומתי
גרמני? התשובה: כשתיאורית היח סיות
שלו הצדיקה את עצמה נחשב
בעיני הצרפתים יהודי ובעיני הגרמנים
גרמני. וכשהתיאוריה נתערערה היה בעי ני
הגרמנים יהודי ובעיני הצרפתים גר מני.

השוק
השחור
מקררי משכחת״
לפני 4שבועות, בשעה 7בבוקר, עוררה
מכונית משא שנסעה בדרך יפו —תל-
אביב את תשומת לבו של שוטר המח לקה
הכלכלית, שהלך לעבודה. גם אצל
השוטר ממלאת האינטואיציה תפקיד
חשוב ; הוא לא ידע משום מה צריכה
מכונית ועליה מקרר חשמלי לעורר
חשד, אך ״הוא חש משהו״ ,עקב אחריה.
שני סבלים הורידו את המקרר והכניסוהו
לתוך אחד הבתים׳ השוטר רשם את השם
והכתובת, חזר לעבודה. מקץ שלשה
שבועות נתבשל החשד הקטן עד כדי כך הסנסציוניים שהפך לאחד הגילויים
ביותר של המשטרה הכלכלית.
במשך השבועות מאז אותו בוקר ועד
פתיחת תיק משפטי נערמו על שלחנו
של החוקר הראשי ניירות רבים של
בנקים, בתי מסחר, מכתבים פרטיים.
הדבר היה ״עדין״ מהרבה בחינות, בעיקר
משום שהשותפים של התרמית, שמ מדיה
הגיעו לרבבות לירות, היו תיירים
מאמריקה, שהמדינה מעונינת בהם.
אפילו: שידוכים. האיש הראשון
שנעצר בקשר עם החקירה הזאת היה
אותו אדם שנסע במכונית המשא ואתו
שני סבלים. הוא היה מתווך, מוכר מגרשים׳
דירות ואפילו עוסק בשידוכים.
את המקרר יקנה ממכרו ב־ 900 לירות,
מכרו ב־ .1200 המכר היה אף הוא מתווך.

א ״ 1אעמוד כר א ש הרשימה

.העולם הזה /מס׳ 713

העובדה המרכזית של מערכת הבחירות לכנסת השניה היא שהרוב
המוחלט של הבוחרים יהיה מורכב מאנשים שעניני המדינה אינם מענינים
אותם בכלל או שהכרתם את עניני המדינה היא אפסית. התוצאה: גורמים
צדדיים לחלוטין עלולים להכריע את גורל המדינה.
הנעלמים הגדולים בחשבון :
העולים החדשים: מהווים, עתה ,־ 507 במדינה. כ 35 של קהל
הבוחרים. חלק ניכר מהם אינו יודע קרוא וכתוב. כמעט כולם לא י׳ 4.ו
משטר דימוהראטי מעולם, או ראו רק קאריקאטורה של משטר כזה. בנגוד
לארצות הברית. גם היא מדינה של מהגרים, בה זבות ההצבעה רק לאזרחים
ה. א .למהגרים שחיו לפחות 5שנים במדינה ושעברו בחינה בשפת הארץ
ובתחוקתהז מצביע בישראל כמעט כל אדם שרגלו דרכה על אדמתה.
מאחר שאיו העולים החדשים יכולים להביו את העקרונות השנויים
במחלוהת ביו המפלגות, יש להניח שיקבעו בעיקר סיסמאות דמגוגיות ולחץ
כלכלי. אין ספק שהסיכויים הטובים ביותר למפא״י, הסומכת על הפרססיג׳ה
ועל אנשיה בלשכות העבודה.
של בי. ג׳י( .״מקבץ הגלויות״)
הערכים: מהווים ״ 157 של האוכלוסיה ,־ 107 של הבוחרים. הערבים
אינם מעונינים במאומה בכל הנעשה במדינה, פרט לנקודה אחת: ביטול
המשטר הצבאי באזורים הערביים. אחיי שד,וכשל הנסיון להקים רשימה
ערבית עצמאית שתציג דרישה זו (ראח בחירות) יופיעו רה כמה רשימות
התלויות כולו במפא״י והנראות בעיני הערבים כרשימות קויזלינגייוו*.
הגורמים להצבעה בעד רשימות אלה: אהדה למשפחות המועמדים, פחד מפני
השלטון.
הנוער: בני הישוב הוותיק, בגיל ,18— 25 מהוים כ־־ 107 של ציבור
הבוחרים. אף מפלגה לא הצליחה למצוא אחיזה רבה בשכבה זו, מאחר
שהנוער מעונין רה במעט בשאלות השנויות במחלוקת בין המפלגות היריבות
הנוכחיות. יש לחשוש להימנעות ניכרת מהצבעה מצד זה. בהעדר רשימה
המושכת את לבם, יצביעו המצביעים הצעירים בהתאם לרגשות ששרדו
מן העבר (מפ״ם, חרות) ,או יביעו אמון באישיותו של בי. ג׳י( .מפא״י) או
יתמכו במשטר כלכלי חפשי (ציונים־כלליים) .קולות הנוער לא יכריעו
בבחירות אלה.
לעומת נעלמים אלה ברורים פחות או יותר סלעי המחלוקת בישוב
הוותיק, הבוגר :
החלוקה המעמדית: תהיה החלוקה המכרעת בבחירות אלה,
כשד,בורגנות והבורגנות־ד,זעירה ( ,כולל. הפעם, חנוונים, בעלי־מלאכה ובו׳)
יצביעו בעד ד,ציונים־ד,כלליים, ובמידה פחותה בעד חרות, וקולות הפועלים
יתחלקו בין קיצוניים (מפ״ם) ומתונים (מפא״י).
החלוקה הדתית: הרשימות הדתיות תוספנה לרכז סביבן את
קולות המצביעים המעמידים את הדת מעל לעניני השעה, ביחוד אחרי ענין
הקנאים, חוק גיוס הבנות. מכיון שאיו הבדל ביחס לדת בין מפא״י, חרות
והציונים־ד,כלליים (בלתי־דתיים, אך מוכנים לפשרה) ,לא תרכז אף אחת מהן
את קולות האנטי-דתיים במיוחד. חלק מן הדתיים מבני המעמד הבינוני,
הסבור כי עניני הכלכלה לוחצים הפעם יותר מעניני הדת, יצביעו כנראה,
בעד ד,ציונים־ד,כלליים.
החלוקה העדתית: עדות המזרח מהוות כ 30 מן האוכלוסיה,
אולם השפעתו בכנסת הראשונה היתה אפסית. קולות ההמונים הספרדיים,
המקופחים ברוב השטחים, יכלו להוות אוצר לתנועה אופוזיציונית חזקה,
אולם לא נמצאו עי כה מועמדים לתפקיד זה. לפיכך לא תכריע החלוקה
העדתית, שהיא חשובה בחיי יום־יום,ביום הבחירות.

הוא רכש את המקרר ב־ 700 לירות, מכרו
ברווח של •200 רכישת המקרר על ידי
המתווך הראשון הביאה לגילוי תרמית
מסועפת, שמטרתה העיקרית מסחר במקררים
חשמליים, אך התוצאה המענינית
את הרשות המוסמכת היא: הפסד של
רבבות דולרים של תיירים.
בהתאם לקו הכלכלי של האוצר יכול
אזרח המדינה, שהמזל האיר לו פנים
בזה שיש לו קרוב באמריקה המזדמן
לארץ, ליהנות מהתקדמות הטכניקה ב שטח
הקירור. הוא יכול להשיג מקרר
חשמלי המיוצר בארץ אם אותו קרוב
ישלם עבורו באחד הבנקים המורשים
לכך בתל אביב, ירושלים או חיפה סכום
של 400 דולרים• אותו חוק לא חשב
אמנם על אלה, שאין להם אורחים־
קרובים מאמריקה (בשביל אלה טוב
ארגז קרח פשוט).
הרווח 560 :לירות. הואיל ואין
בית החרושת והבנקים בארץ עוסקים
בזיהוי שלשלת הקרבה בין התייר לבין
קרובו, עלה במוחם של המתווכים, כי
אפשר להשיג מקרר חשמלי מבלי שאבי
התייר ואבי המקבל יהיו אחים או בני
דודים. הלכו לתיירים ואמרו להם: שלמו
עבורנו 400 דולר בבנק, אמרו שאנו קרו ביכם,
אתם קונים לנו במתנה מקרר
חשמלי. תמורת זה נשלם לכם 700 לי רות•
התיירים נענו לבקשה. התועלת :
במקום להחליף 400 דולר כנגד 130 לירות
קיבלו עבור אותם 400 דולרים —
700 לירות. החישוב של האוצר היה
אחר: אם תייר רוצה לקנות לקרובו
מתנה, להוציא בארץ 400 דולר נוסף
על מה שהוא מוציא בלאו הכי — טוב
ויפה. אך אם אותו תייר עשה עסק, קיבל
תמורה עבור הדולרים, אזי האוצר לא
רק שהפסיד את 400 דולרים (סיוע לתע־שיה
המקומית) ,אלא הרבה יותר מזה,
משום שאותו תייר, שתחליף 400 דולר
כנגד 700 לירות, לא יוציא עוד דולרים
בישראל 700 .לירות תספקנה לו לחד־שיים
ואפילו לשלושה חדשים.
כאן: ייד ״להסתדר״ .המתווכ ים
היו מכירים את התיירים בבתי המלון
הידועים בעיר. העבודה לא היתה מסו בכת׳
מאחר שרוב התיירים תומכתם ב ציונות
כשהם מעבר לים ואילו כאן הם

מחפשים דרך כיצד ״להסתדר״.
כדי לגלות את המרמה היה צורך לב דוק
את הקשר המשפחתי של למעלה
מאלף מקרים של קנית מקררים חשמליים
עבור קרובים, לראות אם האיש
שקיבל מקרר הכיר את זה שקנה לו את
המתנה• הדבר נראה בלתי אפשרי: בוב
הקונים הספיקו לעזוב את הארץ.
בסיום החקירה פורסם האומדן הזהיר
של המשטרה: במשך חדשים אחדים הפ סיד
האוצר עשרות אלפי דולרים.
משפט במקו מוסד. בי ת סוהר
כאשר סיים השופט את הקראת פסק
הדין נגד אברהם צפתי בבית הדין המחוזי
בתל אביב (״ולכן אני דן אותך
לשנתיים מאסר״) היה זה נצחונו של
הנידון 20 .חודשים אחר שנאסר בכנסת
(מלון ״סן רמו״) בתל אביב נושא תת
מקלע סטן, לאחר כל המאבק הקשה
נגד הרופאים הפסיכיאטרים, הלך צעיר
זה, איש קיבוץ ״גזר״ לבית הסוהר
במקום לבית חולי רוח. לכאורה פעל
כאן אך ורק ענין של נוהג משפטי :
התביעה אינה יכולה להביא הוכחות, כי
הנאשם הוא בלתי שפוי בדעתו. דבר זה
יכולה לעשות הסניגוריה. ומשום כך
ביטל השופט את עדותם של חצי תריסר
רופאים, שקבעו כי אברהם צפתי הוא
טיפוס פרנואי, סובל ממדית רדיפה וכ יוצא
באלה. לפי כך נידון לשתי שנות
מאסר (על נשיאת נשק והקמת רעש
במקום ציבורי ללא סיבה מספקת).
צפתי לא הכחיש משך החקירות המ מושכות
שהתנהלו נגדו, את עובדות
נשיאת הנשק• הוא גם הודה בהקמת רעש
(״נכון, בגללי קם רעש בכנסת, ובאופן
כזה אני גרמתי לרעש״) ואולם להגדרה
״בלי סיבה מספקת״ — לזאת לא הסכים
צפתי• סניגורו הגיש ערעור לבית הדין
העליון .״אני מקווה״ ,אמר השופט,
״שתשתחרר באינסטנציה הגבוהה יותר
ותהיה אזרח טוב ויעיל״ .לשמע מלים
אלה של השופט, השתחווה צפתי, העלה
חיוך רב הבטחות על פניו המוארכים
והשזופים :״אני מקווה, כבוד השופט״.
(המשך בעמוד ) 10

ד ! אישוספינת * הרצל שננאי (למטלה) ,קצין ר א שון
של ״גלילה״ ,בן .27 התחיל את הקריירר הימית שלו
כנער סיפון לפני 10 שנים. מאז הספיק להסתובב בעולם,
היה עד לחבלי הליזה שלייהצי המסחרי העברי, שירת האניה שהענינים על
תפקידו :
גס בצי המלחמתי.
״ידפקו״ .דאגתו: שלאיש מבין נוסעיו־אורחיו לא תהיה
טענה. למטה: ביום השני של ההפלגה ליד• חוף יפו, מת קרבת
סירת־תענוגות ל״גלילה״ ,ספינת־התענוגות הגדולה.

בעיקר, אביניל. שעות אחדות בלבד אחרי
פופולרי מאד בין הנוסעים. בעיקר אביגיל, ש
טיפסה על הסיפון. ביקרה על גשר הקברנים.

פטרא וגלוב האחראים להפלגה מקבלים את
האנשים והסירה מפליגה ל״גלילה״ העוגנת בקצה
הנמל. על הסיפון מראים לנוסעים את תאיהם.
כעבור כמה זמן,׳ נשמעים צלצולים מסתורייב.
בחרטום האדר, חורקת שרשרת. הרימו עוגן ׳.
האניד. מפליגה. הנוסעים מנפנפים ידים (למי?).
מפליגים !
נתיב מים מזדנב מאחורי האניה.
אז באה ההודעה :״ארוחת הצהרים. בתיאבון״.
ואמנם, התיאבון לא חסר. היו כמה ששאלו
בתמיהה מעושה• בהצביעם לתפוחים המונחים
על השולחנות :״מה זה? איזה פרי זה?״
כעבור שעה קלה, נעלם חוף חיפה מהאופק,
מסביב משתרעים מי התיכון הכחולים. האנשים
נחים על הסיפון, משתזפים, קוראים ספר, אוגרים
זכרונות לספר על טיולם — 48 שעות בחוץ־
לארץ.

אם למהלכים על שתיים מותר ליהנות

החיים

מדוע

למהלכים

ארבע?

ענץ שד מצב רוח. נדחקים מסביב
לדלפק לקנות שוקולד (ליצוא בלבד) .אולם
אחת (לפחות) אינה היושבת על שוקולד

:ם על האניה, היו אביגיל ואהליאב זו ג
ה כאילו חיתה על אניה כל ימי חייה,
הגדול, כמלח מבטן ומלידה
־ המכונות

ים, שמיס, יין, מוסיקה. כאן אין צנע. האיש שקיבל מנת ב שר בלי נקודות ( מי מין)
ושאל בהלצה אם אפשר לקבל תוספת, גלגל עיניו בהפתעה כשנענה: כן, בבקשה. אחרי
״תה של שעה חמש״ מסורתי, מנגנת התזמורת על הסיפון — ,אפשר לרקוד. שקיעת השמש
באופק הופכת את הים למפה ורודה ומשרה רוח של רומנטיקה העושה מכל אחד דון־דו אן.

תחרות הבחירות

ה זה

העולם

כל אזרח במדינה מצייר לעצמו, לפני הבחירות, תמונה מסויימת של
התוצאות. האם בקיא אתה בהלך הרוחות ברחוב י האם יש לך חוש־ניתוח
מפותח? אם כן: נסה לחשב את התוצאות הסופיות של הבחירות לכנסת
השניה באחוזים, רשום אותו ושלח אותו עי יום 15.7.51 למערכת העולם
הזה, ת .ד ,136 .רח׳ לילינבלום ,12 תל־אביב( .״תחרות הבחירות״).
השם

הכתובת ...
הגיל ...

המקצוע

בין בעלי הניחושים שיתאמתו תוגרלנה 3טיסות לאילת.

ה ״זלה צי גבפ ני כ ם את

״ דזאמבסרור ״
מטיס לוקסוס של ט וו א

ל ניו־יורק

ל 1נ ד 1ן

מגיע *
ייינ את

פריז

^ ככל יים י א שין בשיה 20.30
^ ״ ל יי ־ שני ב ״ עי 7.30

ם שני בשיה 19.00

!)פעי״ ל נין .
יי ק ־־ ל יזם שלישי בשעה 7.40

ייל סיבן הנסיעות, ל ר או טל

ט• יי• א• חי אביב

/2ו 44ד6

הבטיחהלק מחססטולך
לבי השער הרשנזי של

1לי= $2,80

המדה המקסימלית המותרת לך :

עד גיל 100 18ל״י $ 280 -
לכל מבוגר 250ל״י $ 700 -

המכירה בבל הבנקים
כר ס 1ם רמנן

_ תקונים

ר,ניה -מכירה
בוונים

א. וסטרמן, ת״א, רחוב

רש״י 9

חדר לשנה אחת
דרוש לזוג צעיר עובד העובר לשכון.
תשלום ברוח הזמן — ערבות בטוחה.
לטלפן: טל ,2018 .ת״א, למזכירה.
בימים א׳ —ה׳ ,בשעות 8— 1בבקר.

לגנבים, לב גבורים. במשך 20
חדשים לא היתה עוד הבעיה העיקרית
של צפתי התכנית שלו ביחס לבנין בן
12 קומות בשביל האומות המאוחדות
בירושלים (עם סניף בקפריסין, הבסיס
הצבאי של האומות המאוחדות בעתיד),
אלא עצם השאלה משום מה רואה בו בית
המשפט בלתי שפוי בדעתו. משהגיע הדבר
לויכוח, לא יכול היה אף אחד מה רופאים
והפרקליטים להגדיר בדיוק מש פטי
מה זה אדם שדעתו בלתי שפויה.
השופט החוקר העיר בזמן החקירה ה מוקדמת,
כי עצם הרעיון של הקמת בית
הנקודה השניה: אין מקום לשמיעת
בן 12 קומות, או ההשקפה שהמלך עב־ המשפט הזה מאחר שרוב העדויות שהו דללה
אינו צריך להתערב בעניני ישראל, שמעו בחקירה המוקדמת היו עדויות של
אינם יכולים עוד לשמש הוכרה, כי שמיעה. לפי החוק שנתקבל על ידי הכ האומר
זאת הוא בלתי שפוי בדעתו , .נסת אפשר לדון אדם בעד עבירה זו
אלא שהרופאים טענו, שאברהם צפתי
רק למוות (או לזכותו) .יוצא, כי אם יימ הוא
טיפוס כזה׳ המסוגל, בתנאים ונ צא
הנאשם הוניגמן חייב בהכאות של
סיבות מסוימים, להיות מסוכן לחברה
יהודים במחנה ריכוז, יצטרך בית המש (הראיה:
התפרצותו לכנסת עם סטן
פט לדון אותו לתליה .״דבר זה בלתי
ביד).
אפשרי״ אמר הסניגור ,״לא יהיה זה
כשנה ישב צפתי במוסד חולי רוח בבת צדק, אלא צירה אכזרית של נקמת הציבור
ים, עבד שם, נתחבב על הבריות ונלחם על צרות וסבל של אתרים״ .הטענה הש בעוז
שיוציאוהו משם• לא עזרו דבריו לישית נגד החוק התבססה על כך, שבית
מלאי ההתלהבות והכנות, הוא לא ידע המשפט הישראלי אינו יכול לדון כדוגחוק.
אלא לבסוף הופיע בשמו עו״ד מת בתי המשפט באירופה, מאחר שבתי
מרדכי שטיין שהעלה את הטענה הפור ד,משפט הללו הורכבו מבאי כוח המע מלית
כי אין קטיגוריה רשאית להביא צמות או פעלו כבתי משפט צבאיים
הוכחות כי נאשם הוא בלתי שפוי אלא בשטחים שהיו בשעתו תחת כיבוש הגר להיפך
(ההגנה) ומכאן האשנב לפסק מנים. החוקים שלפיהם פעל בית המשפט
הדין של שנתיים. צפתי רצה לשבת בנירנברג (שדן את ״הנאצים הגדולים״,
בבית הסוהר ולא במוסד לחולי רוח. למוות) היו חוקים בינלאומיים. לא כן
בשעת הסיכומים במשפטו השיב לקטי המצב בישראל. לבסוף הוסיף עורך־הדין,
גור :״אני רוצה לשבת בבית הסוהר. לגנ כי החוק הישראלי אינו הגיוני בזה שהוא
בים יש לב גבורים, אני מעדיף לשבת בי דן על מעשים של העבר. יש הבדל רב
ניהם מאשר בין משוגעים״ .מה שהסביר בין חוק שחל באופן רטרואקטיבי (כגון
צפתי בכמה וכמה הזדמנויות הוא, כי החנינה) לבין חוק שנעשה במיוחד כדי
בהיותו איש אידיאלים מסוימים, שעבר לטפל במעשים שאירעו בעבר.
על החוק, דינו כדין כל לוחם למען
״ אנייודע? ״ את הצד ההשקפתי
רעיון, אך הוא לא יסבול יחס כאל
של הנימוק הפורמלי הזה הגיש הסניגור
מטורף. עתה נתמלא מבוקשו.
כך: אין יכולים להעניש אדם על מעשים
שאירעו לפני עשר שנים. הערך החינוכי
של החוק הוא בזה שהוא מזהיר את
האדם לבל יעשה דברים רעים ואם אדם
״נניח שאכל בשרי׳
לא הוזהר, אין להענישו .״אפילו בתורה קלס בעל
, 45 אדם
בן ,32 הנראה כבן
כתוב״ ,אמר עורך־הדין ,״אין עונשין
תר פנים של מתאגרף טיפוסי, ישב על אלא אם מזהירין״ .ההערה הזאת על מה
ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי שכתוב בתורה עוררה התענינות מידית
בתל אביב, כאשר החל להתברר המשפט של השופטים .״היכן זה כתוב?״,שאל
בשיתוף פעולה עם הנאצים. מזה שלש
נשיא בית, הדין והתכונן כבר לרשום
שנים ומעלה עמדה שאלה זו של משתפי
את התשובה כאסמכתא, אולם הסניגור
פעולה עם הגרמנים נגד היהודים במרכז לא ידע .״אי שם״ ,אמר ,״אני יודע?״
הדיונים של משרד המשפטים ; לא היה
במדינה חוק, שלפיו אפשר יהיה לדון אנ המלים־
המשפטיות נשמעו מובנות
שים על מעשים מסוג זה שנעשו, בעבר, ביותר במשל שהביא הסניגור ביחס לני במדינות
אחרות. מדי פעם היו קורים מוק האחרון שלו. הוא אמר: נניח, שארץ
בחוצות תל אביב, חיפה׳ ירושלים ומקו אורוגוואי תחוקק יום אחד חוק צמחונים,
מות אחרים אינצידנטים דרמטיים, כאשר שלפיו צפוי כל אדם האוכל בשר לעונש
מישהו היה מתנפל על אדם, מצביע עליו מוות. והנה מגיע למדינת אורוגוואי נתין
כעל אחד שפשע בעם היהודי אי שם זר, שחי בארץ אחרת, שם זלל בשר
במחנה ריכוז באירופה בזמן המלחמה. כאוות נפש. הואיל והחוק האורוגוואי
המשטרה היתד, עוצרת את האיש, חוקרת. הוא ריטרואקטיבי מבלי שים לב למקום
המצב היה עדין, לא נוח. היו אומרים: העבירה, ייאסר האיש וייתלה על שאכל
.,לא יתכן, כי במדינת ישראל יוכלו למ את הבשר במדינה אחרת בעבר .״והרי
צוא מקלט פושעי מלחמה יהודיים״ .לב זה יהיה עוול, ולא ייתכן כדבר הזה ! ״
סוף בא החוק לעשיית דין בנאצים ועוז אחרי
כל החקירות המוקדמות של המק ריהם,
שאושר על ידי הכנסת באוגוסט
רים של חשד במעשים אכזריים בעם
.1940
היהודי יהיה עתה על בית המשפט לטפל המש בית בפני שבע. מבאר קצב
בעצם
חוקיותו,של החוק.
פט המחוזי הופיע עורך דין מרכיב מש קפיים
אמריקאיים ובעל מבטא אנגלי,
טען, כי החוק לעשיית דין בנאצים ועוז ריהם,
שנתקבל על ידי הכנסת הראשונה
במדינת ישראל, אין לו תוקף. האיש על עלי בבה חוזר קצב המועד׳האחרון לעליית יהודי ישראל
הוניגמן ~ ,צ י
יעקב הויייייי•
היה ימהל
הנאשמים היד.
ספסל דיאשמיח
חי!חל
מבאר שבע, הנאשם ברצח 21 יהודים לעיראק הוא ה־ 30 ליוני (הבקר).
במחנות גרדיץ, פאולבריק וספורטשולה
יעקב נומברג, תל-אביב
אשר בגרמניה בימי מלחמת העולם הש ניה
; התאכזרות בעשרות עצורים אח פלאי חשבון
רים במחנות אלה ; גרימת מוות לאחרים.
בבחירות לקונגרס הציוני הכיב, שנבחקירה
המוקדמת שהתנהלה במשך חד ערך בשנת 1946 בבזל, היו התוצאות
שים רבים סיפרו עדים על יחסו האכזרי בתל־אביב 60461 :מצביעים מתוך 10845
של הוניגמן לעצורים, על כך כיצד היה שוקלים (מעריב).
אמתי נאמן, חי5ה
מכה אותם במקל גומי־ברזל בשעה שהיו

פשעים

הארץ

שסדי״תסכון
צמודי-דולר

__ 3סנתדים __

(המשך מעמוד )7

הנשיאלאחתם. טענתו של הס ניגור
התבססה על שלש נקודות פורמליות.
ראשית: חוק של עשית דין בנא צים
ועוזריהם אין לו תוקף משום שנשיא
המדינה לא אישר אותו ולא חתם עליו.
בהעדרו של ד״ר וייצמן, ששהה אז בש־וייץ,
חתם על החוק ממלא מקום של
הנשיא, יוסף שפרינצק, יושב ראש הכ נסת.
לדברי עורך־הדין לא רשאי יושב
ראש הכנסת למלא את מקומו של הנשיא
באשר לסמכויות. והעיקר חוק שעליו
חתם ממלא מקום של הנשיא אין לו
תוקף.

ערומים, התפרצותו לבית הכנסת וכיוצא
באלה. דינו הועבר לבית המשפט המחוזי

למשרד חקירות
דרוש מתלמד, נער בגיל ,16/15
בוגר בי״ס עממי, חרוץ וזריז.
ידיעה שפות רצויה.
לפנות בכתב יד ולפרט תולדות חיים
לת. ד ,2526 .תל־אביב.

והוא המשפט הראשון מסוג זה המת קיים
עתה במדינה (משפטו של אנדריי
בניאק היה שונה: האשמות שיחסו לב־ניאק
לא עמדו בקשר עם מחנה ריכוז
ומלק־ זה בניאק הוא נוצרי׳ שהואשם
בהשתייכות למפלגה פשיסטית, אנטי׳
1ודית).

שלשול מבריא ־
חג משולשל זה הוא צעד קדימה בת הליך
הבראת המשק (ידיעות אחרונות).
ג. פלדמן, ירושלים

אוצר רטוב. .
מומחי הבריאות טוענים שגם הכלור
איננו מספיק לחיטוי הזהב שבים (ידי־עות
אחרונות).
חן שפירא, ת״א

.העולם הזה״ ,מס ׳ 713

ספורט כדורגל אבק בנח־ר״ם
ויכוח כל־כך חם, שחרג אף מהמסגרת
הנמוסית המקובלת בין עתונאי הספורט,
לא היה מזה עידן ועידנים. עוד לפני שה גיעה
קבוצת הכדורגל האורחת משויץ
— פוטבול קלוב ברן — החלו הנחושים
והנבואות בהתאם להשתייכות המפלג תית.
כל נביא התנבא בסגנון הנוח לא גוד
הספורטיבי שעליו הוא נמנה. הע־תונים
האוהדים את מכבי נקטו עמדה
אוביקטיבית בתחילה, החלו לאחר מכן
בהסתייגויות.

קגאת אגודות תרבה קבוצות.

והקהל במבוכה: אין שופטים.
שופטי הצפון התרעמו על שלא קבלו
כרטיסים לתחרויות הכדורגל של דנדי
(שוב דנדי) ,סרבו לשפוט את המשחק.
לבסוף שפט חרב, אחד מחברי מכבי
בחיפה 2 .שופטי הקו השתתפו במשחק
באופן פעיל למדי. המחצית הראשונה
עמדה בסימן התקפות בלתי פוסקות של
הפועל אולם יתרונה לא התבטא בשע רים•
הדרבי המקומי בחיפה נסתיים ללא
הכרעה 1:1היתה זו הפעם הראשונה
לאחר תקופה ארוכה שמכבי יוצא מהדרבי
בלתי מנוצח.

אגרוף

ת־ויזטרון
אבא הוא אבא
בשעה שמחזהו החדש הוצג לראשונה
בתל־אביב (ראה להלן) ,נראה יגאל מוסיג־זון,
גבה־קומה ועמוק־קול, מסתובב ב חיפה,
כשאישיותו שופעת שביעת־רצון.
הסיבה: נראה שתכנית ישנה שלו עומדת
להתגשם.
מאז ומתמיד, כשקמה קבוצה תיאטראית
חדשה בארץ (זאת אומרת: בתל־אביב)
נתקלה באותו מכשול — חוסר אולם
להצגה. רק לד,בימה ולאור,ל אולם מתאים
משלהם. הקאמרי נאבק בפומבי עם בעל־אולמו,
מוגרבי, נאלץ לשלם שכר־אולם
גבוה. ללי־לה־לו חסר אולם, מכשול עיקרי
בדרכו. צ׳יזבטרון לא, מצא אולם
מתאים בכלל, הוא הציג, עד שנפח נש מתו,
באולם הרע של אוהל־שם. תיאטרון־
זירה, הזקוק לאולם קטן בלבד, מצא לו
אולם בלתי־ידוע ברחוב ריינס.
לפיכך נולד לא פעם הרעיון: לשם מה
להקים בכלל תיאטרון בתל־אביב י למה

הזמנתה של הקבוצה הסקוטית דנדי
עוררה גל של מחאות מצד שחקני ביתר בחור רמא־ועסקניה.
ביתר לא הוזמנה ע״י מכבי
״הוא בחור רמאי!״ התאונן המתאגרף
רמת־גן לתחרות נגד דנדי. פטרוניה של ניק ברון, לאחר הקרב נגד יריבו .״נדמה
ביתר החליטו לספק את הרצון של ה־ לך שאתה נלחם בעקשנות וביעילות ואביתרים
להתמודד במשחקים בינלאומיים, תה רודף אחרי מתנגדך לכל צדי הזירה.
נקטו פעולה מידית: הזמינו קבוצה מ אך לפתע פתאום אתה מרגיש עייפות
חוץ לארץ כדי להעמיד את השחקנים ב מבחן.
השידוך עלה יפה. לפני שפוע
נחת בשדה התעופה בלוד מטוס מיוחד
של אל־על שפלט שחקנים שויצים ברי אים
וחסונים, בצירוף ראש משלחת יהודי.
אבק כמו במירוץ סוסים. הויכוח
ביחס ליכולתה של פ. ק .ברן נתקשר
גם במחלוקת על מקום התחרות. בתחילה
חשבו הכל שהמשחק ייערך באיצטדוין
החדש אשר ברמת־גן, לבסוף נפלה הב חירה
על האיצטדיון העירוני (המאובק)
בתל־אביב. המשחק הראשון של האורחים
הצדיק את החשש ביחס לטיב האיצטדיון.
כאשר קצב המשחק עלה, כסה ענן אבק
את המגרש־ והקהל ביציעים ראה כיצד
סתמו השחקנים את נחיריהם מפני האבק.
אמר כיתרי: פנינו באופן בלתי רשמי
לחבר ועד מכבי רמת־גן אך הוא הודיע
שהאיצמדיון יועמד רק לרשות קבוצות
בעלי שם עולמי ולא קבוצה שניה מליגה
שניה.
לא רק שעונים. השוויצים באו
השווייצים מעיינים בתצלומיהם•
לישראל לאחר ששמעו על משחקיה של
ויתורים? השלמה להפסיד 1
קבוצת הכדורגל ספורט קלוב לחאן ואין
ספק שהם גם למדו משהו על יכולת הק נוראה.
הוא מכה בך כמה מהלומות חדות לא להקים תיאטרון חדש תחת חסותה של
בוצות המקומיות.
לאחר שהגיעו האורחים התאספו אלפי ומכאיבות ואתה כבר שוכב על הקרשים עיר אחרת — רמת־גן או חיפה? לקום יכול ואינך סמיך ערפל כשמסביבו
הרעיון נשאר בלי כתובת עד שקם
חובבי כדורגל, לראות ביבוא השוויצי.
שוויץ ידועה בשעונים מדוייקים ובטכ ולהמשיך את הקרב.״ ברון נסה להסביר ראש־עיר חדש לחיפה. אבא חושי, שעינו
ניקה עדינה מפותחת אך בכדורגל היא כיצד קרה שהוא הפסיד את הקרב ב פקוחה תמיד להזדמנות לבצע מעשה
בינונית. למרות שכמה עתונאים הפחיתו משקל כבד לאלוף העולם — אזרד צ׳רלס. הקרוב ללב ציבורי והנראה לעין למרחוק,
לא היתד, זו הפעם הראשונה שהמפציץ החל הוגה ברעיון. יגאל מוסינזון היה
מאד בערכם של האורחים הרי לא חסך
סופר חרות טרחה כדי להוכיח באותות הכבד הערים בטכניקה שלו על יריבו. הראשון שקפץ על המציאה, הציע לראש־את מעייף תמידית, זו בשיטה נוקם הוא
העיר
להקים במה חדשה שתהיה מסונפת,
ובמופתים שכדורגלני ברן גברו על לו־זאן־ספורט
(התאריך )6.6.51 :בשיעור מתנגדיו עד מוות. אפילו אלפי המסתכלים אולי, להבימה, תנוהל ע״י יגאל מוסינזון,
של .0:3נוסף על כך מצויים בקבוצה הכירו בעדיפותו של אזרד ובהמתו המ איש בית שערים, הקרובה קירבה גיאו כמה
כוכבים בינלאומיים: המגן הימני יוחדת: הוא נוטה לצדו כשאגרופו ושב־ גרפית לחיפה.
והקפיטן של הקבוצה — רוג׳ר קינצ׳י מו נטויים כלפי המתנגד. מדי פעם הוא
עתה נמצא הרעיון בשלב של ביצוע.
26 שהוא מורה במקצועו האזרחי משלח מהלומות הממוטטות את יריבו המחזות הראשונים המוצעים להצגה :
והשתתף אף בנבחרת שויץ במשחקי ה הן מבחינה פיזית והן מבחינה פסיכית. מחזה של ז׳אן פול סארטר, הצרפתי ;
גביע העולמי אשר התקיימו בריו־דה־ התכסיס מצליח תמיד.
מחזה של יגאל מוסינזון.
ז׳אנרו, הקיצוני הימני שיינמן (27
היותו) ,כמו־כן:
איגן מבסוט אדך
לא נפל מחברו המפורסם ולמרות
פקיד בחברה גדולה בברן הרי מהירותו
הצליח הרץ הכחוש וכהה העור, שלמה
יגאל מוסנזון כתב מחזה בכוונה הב וזריזותו
הזכירו טפסן. השחקן השלישי עמתי ( )24 ממנרה הצפונית לקבוע שיא רורה להצחיק את הקהל. כאשר המחזר,
הבינלאומי הוא למפן 23 מומחה בתע־ הפועל חדש בריצת 3000 מטר בזמן של (מגדל בבל) הוצג על־ידי המטאטא צחק
שית שעונים.
9:36,2דקות. השיא הושג בעת שקרוב הקהל. פירושו של דבר: מוסנזון הצ התכלית:
שערים. לאחר הופעת ל־ 140 אתלטים של הפועל תחרו בפתח־ ליח.
הבכורה ברור שהשווייצים שואפים בעיקר תקוה במסגרת חצי גמר לאליפות.
לא היה זה דט־ קשה במיוחד, והמ אל
התכלית — שערים. משחקם נעדר
נמצאים עתה שלושה צעירים ישראליים חבר חייב להבין זאת. הוא לא התאמץ,
הברקות חיצוניות ולפעמים נדמה שהם המשחקים בטניס ובוטחים בספורט הלבן לא הרכיב מחזה מסובך, מלא הפתעות.
נמנעיים מצירופי שחקנים מיותרים.
בבירת הטניס בעולם — וימבלדון. גב׳ הוא ניצל את הנטייה ללעוג להתנהגותו
למרות שהרגלים הבינלאומיים ובעיטת דוביצקי, חיים לנדס ולדני דוידמן (בנו המוזרה של הזר השוטה. פירוש דבר
הפתיחה של הציר השווייצי השרו אוירה של מאמן הטניס) נסעו כדי להשתתף זה, בישראל : 1951 העולה החדש בעל
בינלאומית הכזיבה קבוצת ביתר במקצת בתחרויות הבינלאומיות לנוער הנערכות העברית הפגומה וההרגלים המגוחכים.
אף את מעריציה. רוח הלחימה והעקשנות במקביל לתחרויות הבוגרים.
הקהל רוצה לצחוק. המקום:
על כל כדור וכדור נעלמו. חוץ מיום־טוב
חזר, דן קפליבצקי, השחיין רחב הכת מעברות מגדל־עוז. הזמן: היום. הנפ ושני
הגמבשים ויתרו השאר על הכדור. פיים׳ יליד ירושלים הנמצא בטבריה, על שות 1:מדריך מטעם הסוכנות בשם גב לפעמים
נדמה היה שהם השלימו עם הפ גלוי עליונותו בשחית גב בארץ. דן עבר, עולי (לובש רובאשקה); בנו, הצבר
סד בזמן שהיו להם כל הסיכויים לקחת בתחרויות פתיחת עונת השחיר, שהיו (״מבסוט אלף הונגרי(״איגן, מיגן״) ;
את הכדור ולכבוש שערים.
בחיפה, את המרחק של 100 מטר על הגב העולה מסלוניקי(״אני אשבור את הראש
גובהם וחוסנם של האורחים משוויץ תוך דקה אוזת ו־ 22 שניות.
שלך האיטלקי(״פורקו די מיזרה״);
הזכירו במדד, רבה את השחקנים השב־יצאו
4קבוצות כמנצחות באליפות התימני (״יא מורי, בחיי
דיים מקבוצת א• י. ק• אך אין ספק שה העשור של הפועל לכדורסל. לפי סיכום
העלילה :״קומדיית אי־הבנה״ פשוטה
שברים עלו עליהם בכוח המחץ ובדי קו ת ראשון השתתפו 39 קבוצות בוגרים ו־ 48 ושקופה. השחקנים: רובם יודעים את
מסירותיהם. גובהם הקנה להם יתרון טב קבוצות נערים. בין הבוגרים הפתיעו שלהם: התפאורות: נראות יפות יותר
עי באויר, אלא שהביתרים לא השכילו צעירי מעיך ברוך שהצליחו לאסוף את בתכנייה מאשר על הבטה.
להבין זאת, פיתחו משחק־כדור גבוה, מספד הנקודות המקסימלי ולזכות בכתר
אך אם מישהו, חובב עולים חדשים
במקום נמוך.
האליפות. בין הנערים נטלו את הבכורה במיוחד, יכריז, בקוראו (יותר נכון
נערי יגור שגברו על כל יריביהם. בוג בשומעו) בין השיטין: כיצד זה אפ אין
כרטיסי
רות חיפה לא התאמצו כדי להכות את שר להתייחס אל אזרחים ישראלים כיחס
כשנשמעה שריקת הסיום במשחקי כל יריבותיהן אך נערות אשדות־יעקב האדם הלבן לילידים או, מאידך ( :חובב
מכבי והפועל חיפה נשמו 2000 הנוכחים טרחו ביותר כדי לזכות באליפות הנערות. המוסדות) :כיצד זה אפשר להציג את
לרווחה. הסיבה: הקטטות המרובות בין
קולטי הרבבות כמבלבלי מוחותיהם של
השחקנים לא הגיעו לכלל מכות ממש.
* ראש הקבוצה רוג׳ר קינצ׳י וחש וצר תושבי המעברות התמימים, תהיא הת כבר
בתחילת המשחק הועמדו הקבוצות ארקולה פלוצ׳י.
שובה: מי רוצה לשמוע בין השיטין י

״העולם הזה״ ,מם׳ 713

מחזה: שדש נקודות
מה רוצה מחבר ארבע כנפות הארץ״
אריה לד,ולה, להוכיח במחזהו י שכוב שים
הם, בדרך כלל, מפלצות אכזריות
ופרטיזנים לוחמים אמיצים? אבל כמעט
כל אישי יודע זאת. יתכן — ולד,ולה הוא
חסיד הפציפיזם? אך סניגורו של הפצי פיזם
במחזה הוא שוטה זקן. נוסף לכך
מביאה האישיות המרכזית במחזה נימו קים
משכנעים לתורה ההפוכה.
אכן: בעייה מסובכת.
כנראה שמחשבותיו של לד,ולה מבול בלות
עליו. אך כיצד ייתכן דבר זה?
הרי הוא אדם רציני, אב לשני ילדים,
במאי בתיאטרון הקאמרי.
אונס פומבי. לוחמי גרילה מגינים
על עיירה אחת, מפני צבא הפולשים.
יוריקא, הצייר, מכריז על ״נייטרליות״,
מעמיד את כן־הציור שלו במרכז החזית.
מיור הפרטיזנים והלוחמת לנה מנסים,
ארוכות ולחנם, לשכנעו כי הוא לא בחר
בשעה ובמקום המתאימים.
החזית נפרצת, העיירה נכבשת על־ידי
וכמה טוראים
האויב ; לנה, המיור,
נופלים בשבי. כקרבן של ״אי הבנה״
מצטרף אליהם הצייר, חולק עמהם את
גורלם המר: עינויים והרג, המבוצעים
לבסוף, אחר הפתעות־ביניים. כי: ב ארבע
כנפות הארץ מתארעות הפתעות.
למשל: החדשה שוברת־הלב (לנערה
פטריוטית) כי נתגלה קוויזלינג במשפח תה,
והופעתו הפתאומית של אקדח, מע שה
אונם פומבי כמעט, בליווי הקולות
המתאימים (נאטורליזם או, פשוט יותר נ
חוסר טעם).
אקדח מגוחד. ביצוע המחזה (הר:,
צגה: אריה להולה הצייר: ביל גוד־הרט)
חסר כל דבקות סגנונית. נאסור־ליזם?
סימבוליזם? רוב הנפשות שג רתיות
(המיור, הכובש, אביה של לנה)
או מיותרות (אמיל, אלברט) .הנפש העיק רית
— המתוכננת להופעת אידיוט, הו פכת,
לפתע, עורה•
כל הנפשות פועלות במציאות נאיבית,
בלתי ממשית. רעיון האיבוד לדעת אינו
משכנע (דרושה דרך ארובה וטיפול יעיל
יותר בגורמים הפסיכולוגיים כדי שה צופים
יאמינו בכך כי הפרטיזנים איבדו
את תקוותם) ומה בנוגע לאקדח המגו חך?
הם צריכים לו במידה כה רבה
אך אינם מנסים כלל להסתייע בו.
לוא רצה המחבר לנצל את כשרונו
ואומץ לבו לכתוב מחזה רציני, ממעי,

אריה לחולה ויצירתו•
נאטוראליזם? סימבוליזם?
היה בוש ברשימה הארוכה של ההזדמנו יות
שהוחמצו: הפגישה הדרמטית בין
פטריוטים בני־חורין לפולשים מסנוורים
(מתאוות הכיבוש) .טרגדית התקופה :
ההתנגשות בין המטרות לאמצעים. סבל
ונצחון בני־אדם העוברים עינויים גופניים
(נושא שנוצל בהצלחה יתירה על־ידי ז׳אן
פול סרטר הצרפתי ב״מתים ללא קבר״,
הידוע, כנראה, היטב, ללהולה).
יוריקא (זאב ברלינסקי) עשה את מי טב
יכולתו בתפקידו המבולבל. לנה (בת י
י לנצט) הצטיינה בכמה נקודות, אך
היתד. חלשה ביותר ברגע החשוב. אביה
(יוסף ידיו) היה צריך לפעול ברעש וע שה
זאת. המיור (נתן סוגן) והכובש (שר גא
טל) היו במקומם (המפוקפק) .החיילים:
סרג׳נט קלן(בן־עמוס) ,חייל (אלי-
מלך) הוכיחו עצמם כשחקנים צעירים
ומבטיחים.
דני לחולה, בן שנה

הכושים, הנשיא והמלך
לאשר הצליח לבסוף עיתונאי אמרי ד
וגלסמק־קאי
(כושי) למשוך את
ארתור לראיון, גילה הלה אהדה רבה
(ביניהם בילה את
לגזעים הצבעוניים
25 שנות חייו האחרונות) ,הוסיף, כהע רכה
לשירות החיילים הכושיים בצבאו תיו,
בקריאה :״יש לי ביקורת. חריפה
מאד בקשר לחיילים הכושים ששירתו
תחתי: לא שלחו לי. מספיק מהם״.

איריןל הי ר ,
* הקהל יכול

בי רו ת

לדווייטאייזנהואר היו דאגות
אחרות: בסיימו סיור (מאכזב) באיזור
מערך כוחותיו באירופה, ביקש הצעות
לסמלי זרוע לחילותיו. בין ההצעות :
יונת השלום (של פיקאסו) על רקע של
אגרוף חמוש פלדה ; אנדרטת החירות על
רקע מפת העולם.
כאשר ומרברדליי, ראש המטות
האמריקאיים, פרסם, השבוע, את ספר
זכרונותיו, יכלו ללמוד ממנו הרבה. ציין
ברדליי, בין השאר :״ 32 שנות שירותי
בצבא של ימי שלום לימדוני שלושה
דברים: להתעסק בענייני, לשמור על
ולמנוע את הופעת שמי בעי־לשוני
תונות״.
שלא
כרגיל, טרם הגיב נשיא ארצות־ט
רומן, על מכתב
ה א רי
הברית,
דחוף ששיגר אליו אחד מחברי בית הנב חרים
האמריקאי. תוכן המכתב: הצעה
לבטל את שחרור מס ההכנסה מחמשים
אלף הדולר שהנשיא מקבל לשם הוצאות
ייצוג.
אך יותר פיקח היה הסנטור הדמו קרטי
פ או ל דו גלס, מאישי הסנט הבול טים:
כאשר קיבל את תביעת משרדי
מס ההכנסה לתשלום 32 לירות נוספות,
התעקש, בדק את המספרים, הצליח לשכ

ונט. דיוויס, ושר החוץ,
הברית,
משהשרת, ביקשו להכין סעודה מיו חדת,
נסתייעו בצירות האמריקאית בבירה,
שאנשיה הבטיחו לספק תרנגולי הודו.
ההפתעה: אנשי הצירות, שרצו להקל על
אנשי בית הספר, הקדימו ושחטו את
ששת תרנגולי ההודו. אחר שהוטרפו
בכך לא יכלו להיכנס למטבח בית הספר
(הכשר).
גדולה יותר היתה אכזבתו של משח
י ט פי ר א, שר הפנים, שמשרדו ממונה
על ביצוע ההכנות לבחירות הכנסת הש נייה.
סיבת י ההכזבה: שמו של מנהיג
״הפועל המזרחי״ אינו מופיע ברשימת

נע את השלטונות כי הם חייבים לו 50
לירות, ששילמן בטעות.
.כאשר קבוצת ארגנטינים, ממוצא יפני,
נזידרזה והופיעה בבית הממשלה בבואנוס
איירס כדי להמריץ את נשיא המדינה,
ח ו אן פירדן,י להעמיד עצמו לנשיאות
לשנה הבאה, קיבלה את פניהם רעייתו,
אוויטה, שהכריזה :״חואן הוא אלו הינו,
שסשנו, אוירנו, מימנו וחיינו׳!״.
הסביר אזרח ארגנטיני
אותה שעה
אחד, הודצייו גנקי, מדוע קפץ לגוב
האריות בגן־החיות בבירה. הסיבה: אחר
פירץ, שנשאה
שתמונת אוויטה
בידיו, נפלה, במקרה, לתוך הגוב, היה
מוכרח להוציאה.
הבוחרים.
ברדתם מסיפון אניית הטיולים ״פחר
אולם הפתעה ממשית ציפתה לאזרח
אל־בחאריי (פאר הים) ,שלוותה 2אניות הראשון במדינה: נשיאה, ה ד ״ ר חיי ם
משחית, שגריר אחד, שלושה אנשי חצר וייצען, לא זכה לכרטיס הודעה לבוחר,
וחמשים משרתים (בתוספת חמש מכוניות נאלץ לפנות למשרד הפנים, הקריה,
נוסעים מורחבות) מהרו נדימן, מלכת לבקש׳כרטיס.
מצרים, ובעלה, פאדוק, למלון ״סאן
חוברת התעמולה האחרונה בד,יצאת
דומניקו״ שבאי סיציליה, לבלות בו את מרכז מפא״י ,״המדינה והעם״ ,הכילה
שארית ירח הדבש שלהם. מעון הזוג חידוש: במאמרו של ראש הממשלה
המלכותי, במנזר שהפך מלון,
כלל: ומפא״י, דודכן ־ גוריון -,הופיעה מלת
אגף בניין בן 60 חדרים, הקרוי על שמו הקישור ״את״ בכל אותם המקומות שבי.
של נשיא ארה״ב, טרומן (שהיה צריך ג׳י. רגיל להשמיטה.
לבקר בו) המקיף, בין היתר, אולם קבלה,
כאשר. אברהםהרצפלד, אהוב
שני חדרי שינה, אולם המתנה•
ההתיישבות העובדת, חנך השבוע, בהנעת
פחות נעים היד, חלקו של פאול, מלך גלגל, את תחנה השאיבה המרכזית בנגב,
יוון. כאשר ביקש לרכוש לעצמו אניית ידע מה להחזיק בידו הימנית: עגבניה,
טיולים (המחיר 80 :אלף לירות) כדי ילידת הנגב.
לחסוך בהוצאות סיוריו בין מאות ׳איי
ארצו (שביצעם עד כה באניית משחיר).
נתקל באזהרת משרד החוץ האמריקאי :
כל עוד מקויימת כלכלת יוון על־ידי כס פים
אמריקאיים (של תכנית מרשל) אין
תקציב לאניות טיולים מלכותיות• .

הח״כים, הנשיא וה*ו
כאשר ד״ר יוחנן באדר, איש
חירות, דחה את הצעת חוק הערבויות
הממשלתיות למשכנתאות סתייע בדוגמה
אישית, במה עלולה להסתיים ערבות
ממשלתית, אמר :״נניח שיש לי דירה
של שמונה חדרים על הר הכרמל״ הפסיק
לרגע, העיר לעצמו (דרך הרמקול) :
״הלוואי והיתד, לי״.
כאשר דברי הלעג של באדר הלכו והח ריפו
תמהו שני תריסרים הח״כים הנוכ חים
באולם (ראה ׳כנסת) על שתיקתם
של ח״כי מפא״י. הסביר עקיבא גוב־אפילו
קריאת
רין :״אני לא אקרא
ביניים אחת הוא יפסיק את דבריו מרוב
שעמום״.
לאחר מכן התקיף ישראד בר־יהו־דה,
איש מפ״ם, את הליקויים שבהכנות
לקראת בחירות הכנסת השנייה, הוסיף:
״בשורה של משקים קיבלו הודעות (כר־טיסי־בוחר)
לכל המתים, שנרשמו כבעלי
זכות בחירה לכנסת השנייה״.
נדבן אמריקאי, שתרם ספריית תקלי טים
לצד,״ל, רגז, החודש, ביותר. הסיבה :
״מכתב התודה, שנחתם על־ידי ראש
״הוועד למען החייל״ וח״כ מפא״י, יוסף
כרץ׳ היה כתוב אנגלית.
השבוע הושבתה שמחתם של חניכי
בית הספר למלונאות בירושלים. כאשד
ניתבשרו על ביקורם של שגריר ארצות

תשבץ מס 75 .
מאוזן ) 1 :בתולת ים אגדית; ) 6אלומי ניום;
) 9צוק; ) 10ח״כ מאבות התנועה הקבוצית:
) 12 חבר; ) 14 משפט; ) 15 יון העתיקה; ) 17 בעל
האחות; ) 18 סלע בלב ים; ) 20 פקודה; ) 21 אונקל;
) 22 זכר שביונים; ) 23 אות באלפא־ביתא העברית;
) 25 מק; ) 27 עוף גנדרן; ) 29 שלח לחמך על פני
ה ) 31 ...כפא אורגים 33 אש 35 יחידת
זמן קטנה 38 עוף טורף 40 ירק מאכל 41
מקום מים רבים 42 שנוכח בשעת מעשה 44
ישוב בננב הצפוני 46 שאנן 47 מראה טבע ;
) 49 מוכר בחנות; ) 50 כפף כלולות; ) 51 ללא
תשלום 53 אידיאולוגיה. מפלגתית בראשי־פרקים;
) 54 מלת נמום 55 לוחם חופש גדול.
מאוגד ) 1 :מלמד זכות; ) 2חלק מעצם
שבור; ) 3תינוק; ) 4זז; ) 5״רוצח״ חוקי; ) 0
שהנשמה באפו; ) 7עשרה מיני ם; ) 8אדמירל
אנגלי מפורפם; ) 11 בית; ) 13 דמות; ) 14 שי;
) 16 בדחן; ) 18 משמש להצלפה; ) 19 יושר; ) 24
מפגני יו״ר הכנסת; ) 26 בירת גרמניה המערבית;
) 28 מחוקק יוני גדול; ) 30 צורה עתיקה למפר:
) 32 לחות; ) 34 משכן לבהמה; ) 36 גדול המחוקקים
בתקופה העתיקה; ) 37 שדמה; ) 39 תואר אצילות;
) 43 כפול; ) 45 מכשף; ) 46 בעל חי ערום; ) 48
יראה; ) 50 מעמד; ) 52 מכנויי האל; ) 53 בסולם
הקולות.

פתרון תשבץ 74
.מאוזן ) 1 :ערבה; <4חם; ) 6מרשל; ) 10
רמש; ) 11 בלשן; ) 13 זרש; ) 14 שי; ) 15 אופליה;

ש י 0

שעה שעלי חאן הכריז לפני עיתונאי
אמריקאי, כי הקהל יכול לקשר את
שמו לחמש מאות נשים שונות, אם
רצונו בכך, אך הוא, בכל זאת, אוהב י ק
את אשתו, ריטה היוורט( ,המצפה
לגיטה ולשלושת מליון הדולר לבתה) .
הלכו וגברו השמועות על אהבהביו עם
שחקנית הקולנוע ג׳ון פונטיין, ויפה פייה
ביירות (״בעלת הגוף היפה ביותר
כביב חופי הים התיכון״) אירין להיר.
באיחור של 46 שנים הוגש לוינפנט
אוריול, נשיא צרפת, כרטיס חבר של
אגודתט המקצועית של מחברי הפזמונים
במדינה. ההזדמנות: הוכרו זכויותיו של
אוריו לתואר מחבר פזמונות ובתור כזה
יוכל לגבות עתה את חלקו בהכנסות י פזמון שחיבר ב־. 1905
דיפלומט מקצועי אחר, שגריר ישראל
בוושינגטון, אבא אכן, ההולך ומחלים
ממחלתו, זכה בעידוד מוסרי מתאים :
יעקב מאליק, נציג ברית המועצות
באו״ם שלח לחברו הישראלי (המשמש
מלבד תפקידו כשגריר גם ראש משלחת
ישראל ליד או״ם) איחולי החלמה מלווים
ארגז בקבוקי וודקה, קופסות קאוויר.

אלוף ההתאגרפות למשקל בינוני,
שוכר דיי רוכינסץ, הגשים השביע
את אחת משאיפותיו: כאשר התפנה,
שלו.
לערב אחד, מסיור ההתאגרפות
שהוא עורכו באירופה, זכה בתואר אלוף
הרקדנים בהצגה פריסאית שהכנסותיה
הוקדשו למטרות צדקה.
רי ט ה

הייוו ר ת, הו לי בו ד
עלי לא רוצה

יו״ר הכנסת היוצאת, יו ם?,ש פ רי ג -
צ ק נכח בפתיחת הכינוס הארצי של
ויצ״ו, גילה (ופירט) את אהבתו המשול שת
לקבוצות נשים: מועצת הפועלות,
מפעלי ״הדסה״ ,הסתדרות ויצ״ו.
עיתון אמריקאי גילה, לאחרונה, סוד
חשוב: מקורות האינפורמציה של סג*
אלוףשאולרמתי, ראש משלחות

הנערות. הנשיא והגהג

טיטד! אושר, החזן האמריקאי העומד
לשחק דייג ישראלי בסרט מקומי (העולם
הזה ) 712 גילה השקעת הדן בטוחה :
הוא רכש אגרות חוב של המלווה העממי.
גודל ההשקעה: אלף לירות ישראליות.

ישראל לוועידות שביתות הנשק. המקור :
מרכז המודיעין הצבאי האמריקאי, בווא־שינגטון,
שהיה מוסר, בימי מלחמת העצ מאות,
את דו״חות נספחיו הצבאיים בבי רות
ערב הישר לתל־אביב. אך, בינתיים,
נסתם, כמובן, אותו מקור.
ברטליי קראם, איש העסקים, המ דיניות
ועורך דינה של ריטה היוורט,
השוהה בארץ, גילה, כי כמעט והתאקלם
בישראל לחלוטין. ההוכחה: כאשר ש־ראליים
תאבי מקום לינה נזדמנו למלון
״עדן״ ,ירושלים, בו הוא מתאכסן וביקשו
מבעליו לפנות ״גוי״ אתו או שניים, הצ היר
בעל המלון: אצלי גר רק גוי אחד,
קראם, ואותו אי־אפשר לשלח, הוא כמעט
והפך ישראלי.

ליאו (לי־לה־לו) פולד, המופיע כיום
ב״חביבי״ הניו־יורקי החליט לבקר שוב
בארץ, הבטיח להביא עמו כמה מאות
תקליטים, מחזיקי שיריו. המטרה: הגרלת
תקליטיו בין מבקרי הופעותיו בארץ.
פרנציפקו דאלאגאדו הוא מראשי
משרד החוץ הפיליפיני, ששהה השבוע
שבעים שעות בארץ. התרשמותו החזקה :
נהג המונית, שהובילו משדה התעופה לוד
לתל־אביב. הסיבה: הנהג מהר בנסיעתו
ביותר, כי לא רצה לאחר לקונצרט התז מורת
הפילהרמונית.

) 17 ים; ) 18 מסחר; ) 20 רדוד; ) 23 סובין; ) 25 ול;
) 27 מן; ) 29 וי; ) 30 פרסייז; 132 יסמיו; ) 35 פו;
) 36 בר; ) 37 עב; ) 38 סרלין; ) 41 מנוח; ) 43 מחוז:
) 45 עז; ) 46 קולמוס; ) 49 בן; ) 51 רוב; ) 53 רמוס:
54 גוב; ) 55 ברזל; ) 56 דם; ) 57 סרבל.
מאונך ) 1 :ערש; ) 2רמים; ) 3בש; ) 4חלן ז;
<5משל; ) 7רז; ) 8שריד; ) 9לשם; <11 בורבון;
) 12 ניר; ) 15 אחו; ) 16 הדור; ) 19 סם ) 21 :ולס;
22 עמית; <24 יי; ) 26 עצרת; ) 28 נם; )30 פולמוס;
) 31 יב; ) 33 מען; ) 34 יבוק; ) 35 פר; ) 39 יחם;
) 40 נו; ) 41 מזור; ) 42 חור; ) 44 זבוב; ) 45 ערב;
) 47 למד; ) 48 מום; ) 50 נבל; ) 52 בז; ) 54 נר.

פרסי לפו תרי

תשבץ מם\ .ד

נ. אהוד הוימינר, ארלוזורוב ,24 תל־אביב;
.2עדו ורנר, חסן שוקיי ,3חיפה ; .3יפה
כהן, עמוס ,3חיפה.

פרסי לפו תרי תשבץ מס7 2 .
.1נעמי ירינין, ת .ד ,2233 .חיפה ;
•2יצחק כהן, הדפוט הממשלתי, הקריר, י,
.3נחמה וציונה זילברמן, המלך דורג׳ ,18
תל־אביב.
הזוכים בפרסים מתבקשנם לפנות להנהלת
העולם הזה, רח׳ לילינבלום ,12 תל־אביב,
לקבל את פרסיהם.

.העולם הזה״ ,מס׳ 713

מכל

ר פ 1א ה
צרפת

הדיון מחור דמיון
איתנים, ירחון קופת חולים מקדיש את
עמודיו המרכזיים לתופעה במדע הרפואה
ששמו: הריון מדומה.
לדעת בעלת המאמר, הד״ר מרים אהרו־נבר״
עלול אחד משלושה גורמים להביא
לידי חכר־עובר זה: השאיפה הטבעית
להוליד ילד, הפחד מפני ההריון, הבושה
שבעקרות. אך יתר עידוד תמצא התופעה
אצל נשים עצבניות, הנוטות לקבל השפעות
נפשיות.
לפעמים, תנועת עוכר. התוצאה
של אחד משלשת המצבים הנפשיים, היא :
השפעה על הבלוטות ההורמונליות, הפ

זאת לא מלחמה
התנדב עם מחלקתו להחזיק משלט
כבוש. בהיותו מנותק לגמרי, התנגד בהצ לחה
במשך כל ליל 29 למאי לכל התקפות
האויב המרוכזות ...נפל כגיבור
בסערת הקרב.״ ^ציון אחד מני אלפים,
הרוג אחד מתוך שלוש רבבות הרוגי
הצבא הצרפתי הנלחם בהודו־סין. לא
היה בפקודת־היום שום דבר שיבדילו,
מכל האלפים האחרות מלבד שם ההרוג :
הליוטננט ברנרד דה־לאטר, בנו של הגנרל
דה־לאטר דה־טאסיניי, הנציב הצרפתי
העליון בהודו־סין.

ההבדל היחידי: שס ההרוג

סקת הווסת לפרק זמן או הופעה נדירה
שלו, בכמויות קטנות. כיוון שאלה נח שבים
לסימני ההריון הבולטים נקל לאשר.
בעלת דמיון חולני לחשוב שהריונה —
הריון של ממש.
לעתים מתאספים ארבעה סימני הריון
אחרים, שאף הם תוצאה של מצבה הנפשי
המיוחד של אשד, עצבנית: הפרשה חלקית
מן השדיים, עיגולים כהים מסביב
לפטמות, התנפחות הבטן (בגלל חוסר
הווסת הנגרמת הפרעה לחילוף החמרים
וכף נוצרת שכבת שומן המשתכנת על
דפנות הבטן) וסמן רביעי, משכנע ביותר:
תנועת העובר. הסיבה: הפרעות עיכול
של ההרות המדומות המבלות רוב זמנן
בשכיבה ואינן מאפשרות בכך פעולות
עיכול תקינות.
שיא הדמיון: לידה מדומה. אחר שה־הרה
מנתה תשעה חדשים של חוסר ווסת,
היא מרגישה בחבלי לידה, ממהרת לבית
יולדות.
התרופה: בדיקה רפואית מדוקדקת,
על־ידי רופא הנשים, שעה שאשה טוענת
שהיא הרה, אי״הסתפקות בבחינה שטחית
העלולה להביא נשים לידי כך שתחשובנה
עצמן הרות משך תקופות המשתנות מאר בעה
עד ארבעה עשר חודשים.

לנשום. דאדש תו ת
אחר ישיבה ממושכת במסבאה בלתי
מאווררת (או בחדר אורחים בבית פרטי,
אחרי מסיבת קוקטייל) המלאה אדי כוהל
אפשר לקבל לכל היותר כאב ראש. אי־אפשר:
להשתכר (מנשימת האדים).
למסקנה זו הגיעו שני חוקרים צעירים
באוניברסיטת ייל שבארצות הברית, אחר
נסיונות נרחבים במעבדתם. הנסיונות
נערכו כדי לקבוע תקנים תעשייתיים
וחוקיים לאחוז אדי הכוהל המותר במוס דות
ציבוריים.
שבעה מיליגרם. לעריכת נסיונו־תיהם
השתמשו החוקרים בכובע מיוחד
(עשוי פלסטיק) ,הנחבש על ראש המת נדב
(לנסיון) החייב לנשום את אדי הכהל,
הנשאבים לתוך אותו הכובע, בריכוזיהם
השונים.
החוקרים מצאו כי 62 אחוז של אדי
הכוהל, אותם נושמים, נקלטים בזרם הדם.
38 האחוז הנותרים יוצאים, דרך כלל,
בנשיפה. הכוהל (מאותם 62 האחוזים)
הנקלט בדם מתקשר עם חמצן, מונע בכך
השתכרות.
דו״ח החוקרים מייל קובע: שבעה
מיליגרם (אלפיות גרם) של כור,ל בליטר
אחד של אויר הם תקן בטחון מקסימלי.
עד עכשיו סברו כי המקסימום הוא רבע
מאוחד, כמות 1,7 ,מיליגרם בלבד.

,,העולם הזה״ ,נזם׳ 713

בכנסיה הקטנה בכפר מויירון מונח
ארגזו הפתוח של ברנרד (בן .)23 מסביב,
מלאה הכנסיה תושבי הכפר ׳ונכבדים
שבאו מקצוות צרפת, כפי שבאו לאותה
כנסיה לפני שש שנים, לקבל פני הגנרל
דה־טאסיניי, החוזר מנצחונו הגדול באל-
זאם. השורות הראשונות בכנסיה הופרשו,
לפי בקשת משפחת ההרוג, להורי ההרו גים
הרבים של הודו־סין. נדמה היה
כאילו, בפעם הראשונה, הרגישו הצרפתים
כי הם מנהלים מלחמה קשה במושבתם
האסיאתית לשעבר.
במשך זמן רב, התייחסו רוב תושבי
צרפת למלחמה זו כאילו לא היתה מענ־ינם.
שם נלחם לגיון הזרים, חשבו, ולא
איכפת להם אם׳נהרגים הרפתקנים גרמנים
או סינגלים במדים צרפתיים. התקפות
הקומוניסטים נגד החיילים המדכאים את
בני הודו־סין האצילים אף לא נראו מכוו נות
לחיילים צרפתים.
רק לפני כמה חודשים החלה העתונות
הצרפתית לתת מקום חשוב, למלחמת
הודו־סין. בעיקר הרבו להביא סיפורים
ותמונות של מעשי גבורה וקשיי החיים
של חיילים צרפתים. בכל זאת, לא נמוגה
האדישות. עתה, הציבו כדוגמה את ברנרד
דה־לאטר, סיפרו על גבורותיו, על רוחו
האמיצה, המסמלת את המסורות הגבוהות
ביותר של צרפת.

ה ע 1ל 0

ילדותם, לראות במחזה זה תופעה רגילה.
הם חיכו למערכה הסופית. הסוף: מוות.
על הבמה עמד ראש העיר פיי־פינג,
בירת סין העממית, תריסר הנאשמים הוי
סוחרים, אחדים מהם נודעו לפני 20 שנה,
כשונאי קומוניסטים. ההאשמות: חבלה,
רצח, ריגול.
״חברים, האם אתם חושבים שיש להרוג
אותם?״ צעק ראש העיר לתוך הרמקול,
שהעביר את דבריו לא רק להמון הרב בות,
אלא גם לכל תחנות השידור של
סין.
״הרגו אותם צעק ההמון.
״האם לא צריכים לרחם עליהם?״
״הרגו אותם !״ ענה ההמון.
״האם נהרוג אותם מיד?״
״הרגו אותם !״
הנאשמים לא התעלפו• הם המתינו,
כקהל מאמינים בפולחן דתי. הם הועברו
דרך ההמון, שיריק עליהם, הובלו לקצה
העיר, כרעו על הארץ, נפלו קדימה כש כדור
הרובה פילח את גופם.
אותו מחזה נערך, באותה שעה, בדיוק
לפי אותה מתכונת, במאות ערים סיניות
אחרות, שלא נפל בחלקן הכבוד להעביר
את הטכס ברדיו לכל רחבי העולם. המס פר
המדויק של ההריגות לא נודע. אומ רים
ידידי המשטר: רבבות. אומרים אויבי
המשטר: מליון וחצי. אולם עצם הטיהור
לא הוכחש: השליטים הכריזו בגלוי ש יצאו
להשמיד ברובה ובחבל את בל
אויבי המשטר שעודם מונים, לפי כל
הדעות, כמה מליונים איש: בעלי האחו זות
׳ ובני המעמד הבינוני, שרידי צבאו
של צ׳יאנג שנשארו ביבשת כיחידות גרי לה,
אנשים שלא נקלטו בנקל במשטר
החדש.
סכינים מושחזות. אותה שעה יש בו
בבית הסינאט של ארצות־הברית בוו שינגטון
כמה גברים בעלי קרחות מכו בדות,
ועסקו במלאכה בלתי־שכיחה :
חקירת מקרר-,מוות (בלתי־טבעי בעיניהם).
המקרה: השואה הגדולה ביותר שירדה
על אמריקה במאה הנוכחית — נפילתה
של סין ורבע האנושות לידי הקומוניס טים.
בזה
אחר זה הופיעו הגנרלים המכוכ בים,
מסרו בגלוי־לב מליוני מלים של
סודות צבאיים, שרק בחלקם נפסלו ע״י
הצנזורה• מאק־ארתור, האליל שחזר כדי
לנקום את נקמתו, שפך את רעמיו וברקיו
על ראש אויבו הסבלני, טרומן. אחריו
באו מפקדיו, ראשי המטות, בראדליי
ראש הרמטכ״לים, קולינס של הצבא,
ואנדנברג של האויר, שרמן של הים,
המטירו בזהירות אך בתוקף האשמות
כבדות על ה״מיקאדו הלבן״ :מאק־ארתור
הפר פקודות (בזאת ששלח חיילים אמריקאיים
לגבול סין) ,גילה חוסר־כשרון
צבאי (בהתקפתו על הנהר יאלו, שנס תיימה
בשואת דצמבר).
כל אותו זמן ישבו הסנטורים, משוע ממים
במקצת. הם ידעו: כל זה אינו
אלא הקדמה למחזה העיקרי, למעשה ה שחיטה
הגדול. אויבי הממשלה השחיזו
את סכיניהם בגלוי, התכוננו להעלות על

גאה־קומה וקר־מבס הופיע שר־החוץ בחליפתו
האליגנטית, שזיכתה אותו בתואר
״אנתוני אידן האמריקאי״ן על שם שר־החוץ
הבריטי לשעבר, שמוסוליני קרא
לו ״אותו אידיוט הלבוש להפליא״) .יחד
עמו באה להקה של מזכירים, עמוסים
תיקים סודיים וסודיים־ביותר.
כבר כעבור דקות מעטות נוכח קהל
הסקרנים לדעת כי טעה בתכנית המחזה.
שר־החוץ לא התכוון כלל להיות כבש
בפולחן של העלאת העולה. הוא נתגלה
כזאב, מנומס אך חד־שיניים, המוכן לט רוף,
תוך כדי חיוק ובקשת־סליחה, את
אותם שבאו לשחטו.
כשסיים את הפרק הראשון של עדותו
ויצא מן האולם, היה ברור שניצח. האיש
שקולל וגודף ע״י בני עמו בשנה האח רונה
יותר מכל אדם אחר, שנקרא ע״י
אויביו בתוארי־החיבה של בוגד, טיפש,
מטורף מסוכן, שהופיע בעיני הציבור
כאדם שמכר את סין לסטאלין, בגד
בצ׳יאנג קיי־צ׳ק החביב והמסכן, פילס
את הדרך לכיבוש העולם לפני שליטי
הקרמלין, ריסק לחלוטין את חזית מקטרגיו.
הבטחה
והפקדה. מד, היתד, הגנ תו
של אצ׳יסון?
לפי טענות מתנגדיו, קרה, מה שקרה
בסין, כך: ממשלה אמריקאית תמימה
מסרה ביאלטה את עמדות־המפתח הסי ניות
לידי צבא הכיבוש הרוסי, תמורת
הבטחתם (המיותרת) של הרוסים להצטרף
למלחמה ביאפאן (שנכנעה לבסוף בלי
קרב) .אחרי המלחמה, כשצ׳יאנג עמד על
נפשו מול הקומוניסטים, ניסו אותם אמ ריקאים
תמימים לנחם אתי עצמם שהקו מוניסטים
אינם קומוניסטים אמתיים, אלא
רק מתקני חברה שבאו להבריא את סין.
הם שלחו את ג׳ורג׳ מרשל (שר־ד,בטחון
הנוכחי) כדי ליצור פשרה בין הצדדים,
שעזרה למעשה לקומוניסטים.
בקולו השקט השתדל אצ׳יסון לסתור
בזה אחר זה את כל דברי מתנגדיו, צייר
תמונה שונה לחלוטין של מה שקרה
באמת בסין, באחת המהפכות הגדולות
והמסתוריות ביותר בתולדות האנושות.
המאבק יתחדש. כשהתישבו ארבעת
הגדולים (בהעדרו של צ׳יאנג, אשר
סטאלין לא רצה להיפגש עמו) ,לא היו
כל אשליות ביחס לעתיד העולם. היד.
ברור שהמאבק בין אמריקה ורוסיה יתחדש
עם גמר המלחמה.
בכל. זאת הסכימו האמריקאים למסור
לסובייטים מרצון את הרכבת המאנצ׳ורית
החיונית, את נמל פורט־ארתור. נימו קיהם:
הרוסים היו כובשים את השטחים
האלה, החיוניים בעיניהם, ממילא. לולא
נמסרו להם מרצון, היו כובשים שטחים
גדולים עוד יותר.

למכידה: נשק ומדינה.

צ׳יאנג

לא נוצח במלחמה. הוא נפל קרבן לרקבון
הנורא שהתפשט במדינתו, כשד,שוחד וה שחיתות
שולטים בכל. נסיונות לשכנעו
להקים משטר חפשי וטהור יותר, נכשלו.
דיביזיות שלמות עברו למחנה הקומו ניסטי,
אחרות מכרו את נשקן, חזרו

סופר כיצד, בהיותו עוד נער בן , 15
עזר בהברחת אביו משבי הגרמנים בשנת
.1943 כיצד הצליח לקבל רשות מיוחדת
מהגנרל דה־גול להצטרף לחטיבה הלוחמת
של אביו, בגיל . 16 הוא השתתף בקרבות
על שיחדור צרפת וכיבוש גרמניה, נפצע
בהיותו מפקד שריון בגיל .17 כעבור
כמה חודשים קיבל את אות ההצטיינות
הראשון. לפני שנתיים התנדב ללחום בי
הודו־סין.
הקהל הרחב השתכנע: אמנם נהרגים
צרפתים בהודו־סין .־וכך, כאשר שוב
הושמעו באמריקה טענות נגד הצרפתים
שאינם משתתפים די הצורך במלחמה נגד
הקומוניסטים בקוריאה, לא הבליגו הצר פתים,
כפי שנהגו עד עתה .״מדוע רוט נים
האמריקאים,״ הם שאלו. הרי הם
נלחמים בקומוניסטים באסיה .״ואם זאת
לא מלחמה אז איני יודע מלחמה מהי,״
התרעם קצין העתונות של משרד החוץ
הצרפתי.

המאבק על אסיה
הכבש היה ואב
תריסר אנשים, רובם באים בימים, עמדו
חיורים מול ההמון. אם לא כשלו בר־ליד,ם
מפחד, הרי רק מפני שלמדו, משחר

הגנרל דה-לאטר מנשק את כנד נשיקה אחרונה בבית הקכדדת
במדי

הלגיון :

מזבח עתידם המפלגתי את כבש ד,קרבן :
את אצ׳יסון, שר־החוץ.
*-חיטה תוך חיוך. כשהגיע היום
הגדול, הצטופפו העתונאים והצלמים ליד
דלת הבנין, לחטוף מבט אחרון של הכבש
ההולך לקראת השחיטה. חיור במקצת אך

גרמנים

מזננלים

הב־תה. הגנרלים של צ׳יאנג היו חסרי
כל כשרון צבאי, התבצרו בערים, בה
בשעה שמצביאי מאו כבשו שטחים עצומים,
תפסו עיר אחרי עיר, לכדו כמויות
עצומות של נשק אמריקאי שנשלח ל־צ׳יאנג.
והופעל עתה נגדו.

מוסיקה
שת מטפחות בחמסין
כאשר הופיע הכנר טוסי ספיבקובסקי
בתל־אביב, בקונצרט הבכורה שלו בארץ
עם התזמורת הישראלית היה ערב חם.
הנגר בא לאולם בפראק לבן מגוהץ מ בלי
לדעת את תנאי האוורור בתל אביב
בחודש יוני. לא רק גופו התמרד נגד ה תנאים
אך גם הסטרדיבריוס. רוחו ׳של
הכני שהעת, היא הפך עצבני עוד בטרם
החל לנגן את הקונצ׳רמו הקשה לצ׳י־קוכסקי.
הנגינה היתר. מצויינת, אך חסרה
בה השלמות, הקלות הוירטואוזית. הכנר
הפעיל במשך הקונצרט שתי מטפחות
רדי למחות את הזיעה מהצוואר ומד,כ־נור.
הדבר לא מצא חן בעיני הסנובים
והדיבר. נפוצה :״הוא איננו חפץ, אראו
השפיע יותר״ .התוצאה: לא היה תור
ליד קופה התזמורת כאשר הוכרז על
רסיטל של ספיבקובסקי. הכנר נחל מפ לה,
לא עורר סנסציה ותסיסה, הנשים
הנותנות בתל־בשמלות
מר,״סלונים״
אביב את ״הטון״ ,הקן בעות גורל אמנים
וקופות, פסקו :״כנר ככה״.

קולנוע
ס ר טי
״קללה ר בד כ ה״
כשתופיה הגדולים של הפרסומת מלו־יים
אותו, הגיע סרטה של קרן היסוד, ששילם קללה. לברכה, אל הציבור
עבורו (כמה רבבות ל״י) עוד טרם קנה
כרטיס כניסה לאולם הקולנוע. מה שאו תו
ציבור ראה היה כרזה צעקנית, חס רת
טעם ומבולבלת המכריזה על משהו
לא ברור ביותר. המסקנה: קללה לברכה
הוא ברכה לבטלה.
א-ל -ד,־ה הסרט הזה מובא לכאן מ מדינה
אחרת, אפשר היה לבטלד בש־

השבוע הנחיל ספיבקובסקי את המכה
הניצחת ל״מבינים״ שלא הופיעו בקונ צרט
שלו משום שחשבוהו ל״כנר ככה״.
בזאת איפשר לאוהדי מוסיקה, לרבות
כל מי שמושך בקשת, להאזין לנגינתו
היוצאת מהכלל של כנר זה, אחד הויר־טואוזים
המובהקים ביותר בכלי הכנור
של היום. הכנרים שבאו לרסיטל ידעו
את אשר באו לשמוע: את השקונה ל־באך.
הכנרים ויודעי דבר קראו על כך
בעתונים, אך ביקשו להווכח בעצמם אם
זד. נכון. הם נוכחו לדעת, כי ״האגדה״
על ספיבקובסקי אינה אגדה. בתום הקונ צרט
ערכו תשואות לכנר שלא ראו דוג מתן
מצדם של מוסיקאים מקצועיים בתל
אביב• למחרת נפוץ הדבר במהירות, ה גברות
מהחברה הגבוהה החלו לטלפן ל קופת
התזמורת, ביקשו לדעת מתי ייערך
שוב קונצרט של הכנר.
באך כתב חצי תריסר יצירות לבניר
סולו, אך הכנרים אינם מנגנים כ־ום את
הכתוב בתוים אלא בצורה מסוימת של
״קשת שבורה׳ /מאחר שאין לפי הטכ ניקה
המקובלת אפשרות לנגן את היצי רות
הללו אחרת. לפני חמש עשרה שנים
התל ספיבקובסקי להתעדן בשאלה. עלה
במוחו, כי באך, שהיה ידען גדול של
הכנור ודאי תיאר לעצמו אפשרות של
עינה כזאת, אחרת לא היה כותב את
השקונה היא אחת
אשר כתב בתוים.
היצירות הללו.

**־גת״ מכריז חרם
השבוע נראה משה ואלין, האימפרס־ריר,
מתרוצץ בבורסת האמנים והמוסיקאים
בקפה ״דנתי״ בתל אביב, מדבר,
נוגד,ל משא ומתן, מתוכח. אמנם זוהי
תורך הנורמלית של פעילותו היומיומית
של משה ואלין, אך הפעם נראו בו מא מץ
ותסיסה מיוחדים.
הסיבה: ליאו פולד, שביקר כאן לפני
שנד, ונתחבב על׳הקהל (״ווהין זול איך
דין?״) יבקר שוב בישראל השנה. לדב רי
המוסיקאים עשה מעשה שלא ייעשה
כלפי מעמד מנגני הג׳ז במדינה. בבואו ל אמריקה
שלח לאחד העתונים המקצועיים
של ניו יורק כתבה על רשמיו מישראל,
דיבר ציונות, שיבח את הקהל זאת תל
אביב, הגדיר את מוסיקאי הג׳ז כנמצאים
בשפל המדרגה. מלבד זאת הוסיף, כי
כל מוסיקאי בעל רמה מאמריקה שיבוא
לארץ — יחטפוהו, בפרט אם הוא נוצרי.

המוסיקאים נעלבו מאד, הזמינו העתק
של העתון, קראו בו, החליטו שלא ל הוריד
את ערכו של ליאו פולד, לא יו פיעו
אתו על אותר, במה. הזדרז גם משר,
ואלין, כתב לפולד והזמין לעצמו אקסמ פלר
של אותו עתון. ואלין קרא את תכתוב
והגיע למסקנה, כי לא דובים ולא
יער .״פילד אמנם אמר שם משהו, אך
צריך לדעת לקרוא, הם לא הבינו״ ,קרא
אותם לבוררות. בינתיים הגיע מכתב מ־פולד
עצמו, המכחיש שאמר משהו יא
יפה על מוסיקאי הארץ. להיפך, כותב
סולד, סיפרתי לכולם, כי מוסיקאים ישראליים
שיבואו לניו־יורק, יחטפו אותם
למועדוני הלילה, עוד בטרם ירדו מהא־וירון.
עכשיו
מתנהל משא ומתן בין המנגנים
לבין משה ואלין. השאלה היא כפולה :
מד, כתב סולר באמת? האם תהיה לפולד
תזמורת או הוא יצטרך לשי)־ כאן סולו,
ללא ליווי?

״נהג בעד אמביציות״
איש לא יכחיש שרד סקלטון הוא שח קן
קומי מצויין. אבל אפילו צ׳אפלין אי נו
יכול לבדח אלא אם הוא עובד על יסוד
מוצק: תסריט משובח. זאת הסיבה ש הוא
טורח שלוש שנים על כתיבת סרט
ורק חדשים ספורים על הסרטתו.
סקלטון הוא פחות בררן. הוא אמנם
פחות כשרוני, אבל ראוי למשהו יותר
טוב מן העלילות בהן משלבים אותו כת־בני
הוליבוד. הפעם עשו אותו ממציא
שהופך נהג טאקסי כדי שיוכל להוכיח ש ד,מצאתו
(זכוכית בלתי נשברת) היא טו בה.
הוא
מסתבך ברצח שמעורבים בו פר י
צופים חשודים. ניצל, נופל לזרועותיה
של גלוריה דה הייבן.
מספר קטן של בדיחות טובות עושר,
את הסרט פחות משעמם משהיה יכול
להיות. אבל הרושם הכללי הוא עצוב
ביותר: מצער לראות כיצד מבזבזים שח קן
טוב על תסריט שאינו ראוי כלל לה יות
מוסרט. אבל מה איכפת? העיקר ש הקהל
נוהר ומשלם. זה כל שמענין את
״מטרו״.

״עוד ד א יב שו הדמעות ׳
תחת שם דרמתי מפוצץ — פרי דמיו נו
של המתרגם לעברית — מוגשים על
ידי חברת פוקס קטעי יומנים מן ה שנים
.1945— 1919
התומר העובדתי שצולם בשנים אלו
הוא עצום ומגיע למיליונים רבים של
מטרים (אורך סרט י ממוצע 2500 :מטר)
והקושי הגדול ביותר היה, כמובן, ב ברירה.

״נהג
בעל אמביציות״
רד בזרועו ת נלוריה

סרטים מצוינים מסוג זה הוכנו בשנות
המלחמה האחרונה* בעיקר על ידי יחי דות
ההסרטה של ברית המועצות, אנג ליה
ואמריקה. הרוסים פיתחו בעיקר את
סרט ר־פורטז׳ה הקרבית: יום אחד
של מלחמה, סטאלינגראד, בעוד שהא מריקאים
והאנגלים — היצטיינו ב סרטי
הסברה מדינית. סידרת הסרטים
שהפיק פראנק קאפרה (באותם ימים סגן־
אלוף( בשם: מדוע אנו נלחמים?
שימשה דוגמה לעוד. לא יב שו הדמעות.

תיים שלוש שורות, בהערה עוקצנית,
לעבור לנושא נעים יותר. אך הפעם מו אולם
בעוד שההסברה והתעמולה ב גש
סרט שייצג את האמנות הישראלית סרטיו של קאפרה היתד, מעיקרה פאצי־בעולם,
בפסטיבאל בוונציה, הופץ ברחבי פיסטית, נסתר, להוכיח שיש לבער מן
העולם את זוועות המלחמה על ידי מניעת
תבל. הרי קללה לברכה אינו ישראל יותר מחרב הזדיינותם של כוחות תוקפניים,
במדבר או מאוטן ובהרבה פחות קול־תפקידם
של מפיקי עוד לא יב שו ה נועי
מהם: קללה לברכה הוא שמונים
דמעות, הוא מוזר, דו פרצופי וחדור
וחמשה רגע של שעמום — ,אוסף
צביעות: הם מראים את הזוועות ומנסים
בפס־קול מלתת תמונות־תעמולד,
לטעון שהדרך האחת למניעתם היא הז הנשמע
כועידת קרן היסוד, מהול שטף
דיינות מוגברת. יתכן שהצדק אתם, אבל
בלתי פוסק של פראזות, שהמלה ״דו־ .על ידי שפיכת׳ דמעות תנין על קרבנות
נאם״ נשנית בו בלי סוף.
האתמול במטרה לעודד את קרבנות ה נראה
כאילו מגרעתו הראשית של ה מחר — עושים את הסרט ריק מכל רע סרט
היא בזד, שמחברו — במאו יוסף יון.
ובכל זאת הריהו סרט מענין: הוא
המרובה :
קרומגולד רצה לתפוס את
תמונות מלחמת השחרור, מכיבושו (ה מעלה נשכחות ועובר, אם כי יותר מדי
צרפרוף, על שלושים וחמש השנים הסו חקלאי,
לא הצבאי) של העמק, נוף הא ר
ץ, בעיות חברה, ונוסף לכל אלד : ,הצ ערות ביותר בתולדות העולם, שנים ש משמעותן
המלאה עוד קשה לדור הזה
גת תיאטרון בובות.
במקומות אחדים פונה הסרט
להבינה.
ספור כתוך ספור. עלילת הסרט
עורף אל ההיסטוריה המדינית והצבאית,
היא מסובכת יותר. זהו סיפור בתוך סי מציץ
אל החיים היומיומיים של אזרחים
פור בתוך סיפור. בלעם, הבובה אשר
שלוים, סואנים ופליליים. קטעים אלד,
בתיאטרון פותחת את סיפור המעשה,
מעוררים רצון לראות סרט אחר, באו מכינה
את הצופה לעלילה שתבוא. המ תה
מתכונת של עוד ליא יב שו הד ספר
הבא הוא יוסף, צבר הגון שהוריו
מעות, על הרקע החברתי, על חייו של
עקרו אותו מקרקע גידוליו, הביאו אותו
למינכן הטרום־היטלרית, בה הוצאו ל האיש הפשוט במשך שלושים השנים ה שחורות
— על אזרח העולם שהניח ל הורג.
יוסף נמלט בעור שניו, עלה אר צה,
נשלח על ידי קיבוץ הוריו למכללה מנהיגים חסרי מצפון להוביל אותו אל
בירושלים, עליה הוא מגן בעת מלחמת מרחץ הדמים הגדול ביותר בהיסטוריה.
השחרור. חלק ניכר מן הסרט הוא סי פורו
של יוסף המתחיל בהיותו עדיין
בן מינוס שנים אחדות, נמשך בהיותו
עובר. לידתו גורמת למשבר בקיבוץ, ל ויכוח
גדול. מד, עדיף, הפרט או הכלל?
את הפרט מייצגים הוריו של יוסף ; את
הכלל, כפי הנראה, הורה חיוורת הנרק־דת
בשדה. הורי יוסף מחליטים לעזוב
את הקיבוץ. קללתו המקורית של בלעם
נתקיימה. אבל הקללה הופכת לברכה עם
שובו של יוסף ארצה .״הורי למדו לקח״
הוא אומר כשחיוך על שפתיו. מכאן ואי לך
רצוף הסרט תמונות המנסות להוכיח
שעבודת בנין הארץ מתחלקת שתה ב שתה
בין שני סוגי אנשים: הסוג הרא שון
— בירוקראטים, פקידי קרן היסוד
ברובם, כסי הנראה, המתתכחים ביניהם
בחום ; הסוג השני — אנשים בונים.
עיבדים ויוצרים.
טלביזיה הקרב נ מ שך
הקרב הגדול עודנו נטוש בין הסרט
ואויבו הנורא הטלביזיה, הכובשת לה
יום יום אוהדים חדשים, שטחים חדשים,
שכלולים חדשים.
אנשי הסרטים מוגיעים את מוחותיהם
למשוך שוב המונים אל בתי כיצד הקולנוע, הולכים ומתרוקנים (לפחות ב אמריקה)
ככל שמקלטי טלביזיה רבים
יותר נמכרים בשוק.
סרטים בצבעים? הטלביזיה החלה ב שידורי
צבעים מניו־יורק, לעת עתה ל מספר
קטן של בעלי מקלטים מיוחדים.
אבל איכות הצבע עולה על שיטת טכני־קולור
ומספר בעלי המקלסים יגדל -תוך
זמן קצר.

התשובה עלולה להיות, סבורים בהו ליבוד
בסרט התבליט, הטלביזיה־תבלים
עדיין איננה בנמצא וסרט מעין זה עלול,
כך חושבים בהוליבוד.,לגרות את הסקר נות,
למלא את הקופות הריקות.
סרט תבליט אינו חדש בקולנוע. עוד
ב־ 1936 הפיקה חברת ״מסרו״ שני סר:
טים קצרים כאלה. על הבד הוקרנו שתי
תמונות, זו על זו, בצבעים מנוגדים. ב עזרת
משקפים צבעוניות הגיעה אל כל
עין דק תמונה אחת, ושתי התמונות יחד
יצרו את האשליה של הממד השלישי. ה־נסיון
הצליח למדי, אבל ״מטרו״ זנחה
את השיטה מאחר שמחיר המשקפיים היה
גבוה מדי.
בינתים עשו בעלי האולמות יד אחת
עם מארגני תחרויות הספורט בצ׳יקאגו,
שגם אולמותיהם התרוקנו פלאים מאז
החלו לשדר את התחרויות בטלביזיה. ה טלביזיה
מכניסה, אמנם, אבל לא סכו מים
כד. גדולים שיצדיקו אבדן קהל כה
רב. הוסכם, על כן, להעביר תחרויות
באמצעות כבל
אגרוף בטלביזיה אבל
ישר אל בתי הקולנוע לא לבתים פרטיים.
בתי הקולנוע שיזמינו את השידור יוכלו
להקרינו על המסך להראותו לקהל כחלק
מן התכנית ולאלץ את המעונינים לק:־־.
כרטיס לאולם ההתחרות או הקולנוע ה קרוב.

בקצרה
״שדרת
השעשועים״ — בטי
גרייבל במלבושים מינימאליים, רוקדת,
שיה ומהססת בין בחירת ויקטור מיצ׳ור,
ופיל האריס. סרט טוב רק לאלה המקב לים
את גרייבל ללא סייגים.
״ 4 8שעות אחרונות״ -על או דות
אדם שהורעל ועומד למות תוך אר בעים
ושמונה שעות, ועל מאמציו להדביק
את רוצחיו.
״ קרב ] א ם״ — מלודרמה ארגנטי נית,
על זמרת קברט ד,מקריבה את אמ־נותר,
למען נשואים עם צייר עני ואח״ב
רוצחת אותו, שלא בכוונה, ומרצה את
עוונה בבית הכלא. ערבוב של קטעים מו והכל
סיקליים,
קרימינליים ורומנטים,
במתכונת פסבדו־קולנועית, המזכירה את
הסרט האלם אך אינה מגיעה לדרגתו.
״ללא רחמים״ — עוד סרט בסיד־רה
המצוינת של הקולנוע האיטלקי ה חדש.
על אודות אהבתם האומללה של
חייל כושי אמריקאי ונערה איטלקית.

״קללה לברכה״
הורה הנרקדת בשדה

״העיר הרדומה״ — מי רצח את
הרופא הצעיר בבית החולים העירוני?
זאת הבעיה העימדת בפני בלש ריצ׳ארד
קונט בסרט שצולם במקום העלילה וה מכיל
תמונות אמתיות רבות. עלילה בל שית
המקיפה גם את המסחר בסמים מ שכרים.
מענין.
״בית האמיצים״ — מחזה שנכתב
על אודות צעיר יהודי, ביחידה אמריקאית
קרבית בעת המלחמה באוקינוס השקט,
על שנאה גזעית, על גבורה ומוגות, מו גש
עתה כסרט. את מקום החייל היהודי
ממלא כושי. תוספת מענינת לסידרה על
אידות בעיות הגזע באמריקה.

,העולם הזה״ ,מס׳ 713.

במרחב
מלחמה ושלום
אדומי הכומתות א־ם
ברחובות,
שעד, שבטהראן מפגינים
מתפרצים למשרדי חברת הנפט, מחבלים
ברכושה, שעד, שבשדות הנפט בדרום
כוזיסטאן ובעיר עבדאן מתכוננים אנש־חברת
הנפט האיראנית הלאומית לתפוס
את המיתקנים, מגישה אנגליה קובלנות
למוסדות הבינלאומיים ולבית הדין בהאג.
אולם פעולותיה של אנגליה אינן מצטמצ מות
רק בשטח התלונות וההסתייגויות
הדיפלומטיות. סופר העולם הזה, רוני
בר, שסייר בקפריסין לפני ימים אחדים,
מתאר צעד אחר שננקט על־ידי האנגלים,
כאמצעי האחרון לפתרון בעיית הנפט
האיראני :
בשלוש לפנות בוקר צלצל אלי קצין
הקישור (מטעם הצבא) ,הודיע לי על
נחיתתם הקרובה של הצנחנים הבריטיים.
הקדמתי בחצי שעה לפמגוסטה, נמל הנ חיתה.
מלבד שתי נושאות מטוסים שצל־ליותיהן
בלטו מבעד לערפל האפרפר נת בלט
ספטון דלמר, כתב החוץ בעל שם
העולם של ״דיילי אקספרס״ הלונדוני,
בנמל.
יחד עמו השתעממנו שעתיים עד ירידת
יחידת הצנחנים הראשונה מאנייתה.

דלמר השתכנע, לבסוף, כי מן הראוי,
לעבוד במקצת, ניגש לקבוצת חיילים,
הודיעם :״זה עתה זרקו אותי מתיך
איראן. מה דעתכם שיטילו אתכם לשם?״
לא היתר, להם דעה. הם לא ידעו
לאן הם הולכים או מה הם עומדים
לעשות. אחד מהם רצה לסיים את שירו תו
בצבא, האחרים היו מוכנים לבצע
את כל שיטילו עליהם, ביעילות ובמהי רות,
מבלי לחקור לסיבות.
הם היוו ציבור מגוון. אחדים מהם

הסוהר לדרגת פלד־מרשל, מפקד הכו חות
המזויינים של מצרים בחסדי אללה
והמלך פארוק• הרוצים בחיידר באשא אינם
תומכים בו מפני גאוניותו בכל שטח
שהוא, כי אם בגלל היותו איש המלך,
שקרנו עלתה מאד מאז כשלון אל־וופד.
המלך פארוק רוחש שנאה עמוקה לאנג לים׳
אשר אינם יודעים, לדעתו, להעריך
נכונה את חשיבותו. הוא רואה בסילוק
הצבא הבריטי מאזור ד,סואץ נקמה אישית.
ואם זה גם הישג לאומי גדול, שרוב

היחסים ונימה של התחרות ויריבות פו ליטית
נכנסה.
על חטאים. בעיני הערבים, היה זה
משגה מצד התורכים לרצות בכסא במו עצת
הבטחון במקום לוותר עליו לטובת
הלבנון. אולם אין זה אלא משגה אחד,
מתוך רשימה ארוכה הנזקפת לחובת תור כיה
ע״י הערבים.
בראש הרשימה עומד החטא הגדול,
שאין לכפר עליו: הכרה דיפלומטית
במדינת ישראל. אחריו באות חתימת
ומכירת נשק ליהודים.
הסבם מסחרי
אלה הן טענות חדשות, שהופיעו רק
לפני זמן קצר, מאז הקמת מדינת ישראל.
מלבדן, קיימת גם רשימה ארוכה של
טענות ישנות יותר: העמדת הענינים
הבינלאומיים והדיפלומטיים מעל לענינים
הדתיים ; הסתייגות מדרישת מצרים לפינוי
הצבא הבריטי מאזור תעלת סואץ ;
סיפוח אזור ונמל אלכסנדרטה השייכים,
לפי הצדק ההיסטורי, לסוריה ; איסור
על השימוש בשפה הערבית, שפת הקו ראן
הקדוש ; הסתגרות נפשית ואחרי־כן
התכחשות לעובדה שתורכיה חלק בלתי־

נפרד של המרחב.
ועתה, מתלוננים ערבים רבים, ביקר
עזאם באשא את תורכיה, ולפניו ביקר
עבדאללה, מלך הירדן.
״אמנם נשמח מאד אם ישופרו היחסים

יחידת הצנחנים הבריטית נוחתת בקפריסין
במרחק 1500ק״נז: הנפט

היו וותיקים ששרתו בפלשתינה (״איך
המצב שם?״) אחרים היו ירוקים, חייבי־גיוס
שחויילו לפני כמה חדשים בלבד.
לבסוף נדחקו לקרונות הרכבת (הדו מה
יותר לרכבת צעצועים מאשר לרכבת
קפריסאית ממשלתית) .מילאו את קרונות
הנוטעים ואת קרונות המשא, המיועדים
להובלת בהמות.
הרכבת שהדהדה מצחוק הצנחנים, שחי־קו
געיות בקר (בזכות קרונות המשא),
הפליגה לעבר בסיסם, ממנו עלולים הם
להיות מוטסים (תוך שלוש שעות)
לעבדאן, מרכז הנפט, הרחוק 1500 קי לומטר
בלבד.
מצרים אין זה מפריע לפארוק

קציני המטה, פמגוסטה
בשלוש בבוקר: צלצול

שעמומו של דלמר היה מוצדק, לפ חות.
הוא בא ממקומות ״חמים״ יותר.
קוריאה ואחר כך — טהראן, ממנה גורש
לפני שבוע לפי צו המשטרה שלא חיב בה
את כתבותיו האנטי־איראניות הגלי-
יות בדבר בעיית הנפט.
אסדות הנחיתה יצאו לנושאות המטו סים
שחנו במרחק 750 מטרים מהחיף,
חזרו עם מטענן: צנחנים אדומי־כומ־תות.

״העולם
הזה״ ,מם׳ 713

שוב החלו נשמעות במצרים המלים
.,ממשלת איחוד לאומי״ ,שבה תיוצגנה
כל המפלגות, הצריכה לנהל את המשא
ומתן עם אנגליה על פינוי תעלת סואץ
ואיחוד סודאן עם הכתר המצרי. ממש לת
אל־וופד, שנוסדה על ידי סעד זגלול
באשא, אבי העצמאות המצרית, לא מצאה
את העוז לעמוד על תביעות המצרים.
למעשה, לא נמצאו־ ,אף פעם מפלגה
מצרית שתעמוד על דרישותיה מהאנגלים
בזמן שהשלטון בידה. רק באופוזיציה
מוצאים הפוליטיקאים עוז לתבוע צעדים
דרסטיים לשחרור המולדת היקרה מעול
הכיבוש הטמא.
כלפי חוץ, תורכב ממשלת איחוד מפני
שבשיחות גורליות זכאים להשתתף כל
זרמי הפוליטיקה. אולם למעשה, הקמת
ממשלה זו לא תהיה אלא צעד לחיסול
האופוזיציה, להעמדת כל המפלגות בפני
מצב שלא יוכלו לסגת ממנו. החשבין
הפשוט, לפי חישובי הפוליטיקאים, הוא
שהמפלגות תתביישנה לסגת .״וכך. ,סוף
סוף, תשיג מצרים את עצמאותה המלאה״.
בראש ממשלת האיחוד יעמוד מוחמד
חיידר באשא שעלה מדרגת מפקח בתי-
התושבים לפארוק.

רוצים

אין

מפר־ע

תורכיה
זה הכל ענין ש ל חם
״איני רואה כל אפשרות של שיפור
היחסים בין תורכיה ומדינות ערב, כל
עוד לא תשנה תורכיה את יחסה ליש ראל״
.דעה זו הביע מוחמד סדיק שנשל,
מזכיר מפלגת אל־אסתיקלאל (של נורי
אל־סעיד באשא) העיראקית .״ובידענו דבר
זה אסור לנו לעשות כל צעד להתקרב
לתורכיה״.
הדבר שהניע את שנשל להכרזה זו
היה ביקורו של עבד אל־רחמן עזאס
באשא, מזכיר הליגה הערבית, בתורכיה,
״בשידוליו להגיע להסכם עם תורכיה
בתנאים הקיימים (אי־שינוי יחסי תור־כיה־ישראל)
הכיר מזכיר הליגה בקיומה
של מדינת ישראל״ .אולם שנשל לא היה
המדינאי היחידי שביקור זה עורר את
חמתו. גם במצרים ובסוריה נמצאו מת ריעים
נגד הביקור.
״אין כל ספק שהיחסים בינינו לבין
תורכיה אינם כפי שהיו צריכים להיות״,
נכתב במאמר ראשי בשבועון אכבר אל־יום
המופיע בקהיר .״במשך עשרים הש נים
האחרונות התרחקה תורכיה במידה
רבה מאד מהערבים, התקשרה עם המע רב״
.המאמר ממשיך ומנתח את סיבות
ההתרחקות: המניע הראשון בחיי תור כיה
היום הוא הפחד מפני רוסיה השו כנת
על הגבול הצפוני. היתר, זו טעות
גדולה מצד תורכיה להחליט כפי שהח ליטה;
במקום להצטרף למחנה הערבי,
להקים סביבה גוש שלישי חזק, שלא
יהיה מעורב בסכסוכי שני הגושים הירי בים
העדיפה תורכיה להפוך חוליה בתוך
שרשרת המערכת הצבאית של המערב.
כאשר, בבחירות האחרונות למועצת
הבטחון של או״ם הועמדו שני מועמדים
לייצוג המרחב, תורכיה והלבנון, החריפו

ספטון דלמר, עיתונאי
לפני שבוע ; גירוש

בינינו ובין תורכיה״ ,הכריז לא מזמן
ראש ממשלת סוריה ,״אך עליה להבין
שאין זה ענין של הכרזות בלבד ; עליה
לפעול ולהראות רצון כנה כדי ששיפור
זה יושג״ .ובנימוק סופי, משכנע, מסיים
ראש הממשלה באזהרה: מוטב לתורכיה
להתקשר עם המדינות הקטנות בעורפה,
להבטיח לעצמה גב חזק, מאשר לעמוד
מול הסערה האדומה מבלי שתוכל לס מוך
על איש שיגן על עורפה.

אינה זקוקה ל שרה

ש רק המטפחת

כ*ו הי ם או נצ לו!
על שיפוד
מעשיי.
ע|ך ר
בימינו האא

יים כל
ה: ד ,פחות מזע׳
ושך שעתיים,
כ ערב, מבטל
ט •,אני את חול ד,י
! ו ד של הפי־ביקה,
חותך נע רה
צעירה ומק לשתיים, סימה ושב,
לאחר מכן,
לביתו, ללא הפלהמשיך
רעה, כעילה בקיומו של לישראל

הם סודו תיו?
כמובן אינו
מוכן לגלות את
הגדולים. אך צל מו
של ״העולם
הזה״ הצליח, לחטוף לפחות,
? מ צילומי הסו־ד
ו ן הקטנים.
|מרות שאלה
מיסודות

ד*,מנות,
ק י * למדי. כל
מזן שצריך: יד
ור| ה ומטה קסם.
בל: הסודות
ד,ג|ולים הם קצת