גליון 715 מתאריך 12 ביולי 1951

דעתו שי בעל היובל בעניני בקורת מוזיקא לית
אינה מענינת אותי ביותר למרות, שלפי
דבריו אשר הודפסו בתכניה לקונצרט שלו.
״נחום נרדי הוא הקומפוזיטור המוכשר המקו רי
והפורה ביותר בישראל, והסמכות הנרולה
ביותר בעולם כולו בעניני המוסיקה היהודית
העתיקה והחדשה״ (איזו צניעות משכנעת!).

העורך :
אורי אבנרי

עורך משנה:
ש לו ם כהל

העולס
רז ־ לו ־ז

מו״ל :

העולם

הזה

בע״מ ;

דוד רוביננר

רוני בר.

מיכאל אלמז. יחיאל בשל. ניצד נבי, נורית
לביא. רפאל סלע, איתמר עילם, יעקב צליל.

והמנהלה :

רח׳ לילינבלום . 12 תי״־אביב
ת.ד . 136 .טל( .זמני! 66783

״נוער מחפש את המחר״

ד וש

דב איתל

השבועון הסצויר לאינפורמציה המערכת

עורך גראפי :

עורך הסגנון : תצלומים חברי המערכת :

משה וילנסקי, תל־אביב

סו פ רי ־ חוץ :
הווארד נורדול. מונטי נ׳ייקובם,
אהרן דומניץ, סלים מנצור.
מודפס

בדפוס

ישראל

בע׳׳מ ;

הפצה :

פלס

בע״ם.

אוי לאותו הנוער שמיליטריזם היא מטרתו
בחיים ושאיפתו לעתיד, כפי שמתואר ברפור־טנ׳ה
שלכם על חיים טסה (העולם הזה .) 713
האם חשבו אנשי הארנול, האצ״ל והלח״י ש־יהיו
אנשי מחתרת כל ימי חייהם? האם במ דינה
של היום איל כבר אידיאלים שעבורם
בדאי ללחום ל איש אינו אשם שחיים טסה
יצא נכה. אם לצטט מ״בשדות פלשת 1948״:
״מחיר זה דם, מחיר זה זעה, מהיר זה קר־בנות״.

במו
עיני
האב הרווי,
עולה תימני, סעדיה סר למסעדה!
עם חברו יחיה (מהוותיקים) .בשעת:
הסעודה נכנס רב־סמל. סעדיה הביט:,
בהשתוממות, בנושא שלושת הפסים!
והפלפל, שאל את חברו :
— ש ו האדא, יא יחיה? מה ש לון
על הדרוע?
אתה לא יו ד ע?
שלושה פסים דה!
סימן שיש לו|
ילדים:, שלושה והעיגול ואת ה־!
אשה.

אליהו שמיר, ת״א
העולם הזה הוא השבועון היחיד בארין
שאינו מזלזל בכבוד איש המחתרת העברית.
תבורכנה ידיכם.

גדעון אורדו, ת״א

לפני חודש, ביקש העולם הזה מכל סופריו המשוטטים בעולם להמציא לו חומר
עובדתי מקיף על תנאי המחיה של האדם הפשוט בעולם. המטרה: לאפשר לקורא
העברי השוואה אישית, אוביקטיבית, של שני תנאי חייו לאלה של חבריו בעולם.
יתכן שתוצאת דו״ח מפיח כזה תהיה שכולנו נמעט קצת ברטינה, או, אם נרצה
בכל זאת לרטון, נדע לפחות על מה אנחנו רוטנים.
הראשון שסיים את תפקידו זה ושלח דו״ח מקיף על היי האדם הפשוט בבריטניה —
ארץ שהמשטר בה דומה ביותר למשטר שלנו — היה רוני בר, שמילא לא פעם
תפקיד של סופר־משוטט של העולם הזה, אף כי שמו לא הרבה עד כה להופיע
בעתון. מאז חזר רוני ארצה, נכנס לתפקיד של צלם־מערכת קבוע במערכת
העולם הזה.
רוני בר, בן ,31 הוא יליד לונדון, מדבר עברית המצטיינת בניב המיוחד למחוז
קוקניי המפורסם שבטבור עירו. אחרי שרכש לעצמו שם כצלם אמנותי (סיסמתו :
״ציור בעזרת אורות״) בא לארץ עם אנשי מח״ל, שרת בצה״ל, החליט, אחרי
המלחמה, להישאר כאן.
עם כניסתו של רוני לתפקידו החדש, פרש מעבודתו הקבועה במערכת צלמנו
הראשון. אחרי שנה של עבודה מאומצת ביותר, שדיה להתיש את כוחו של אדם,
החליט עתה מקסים סלומוו להתמסי־ לתפקידים אחרים. מקסים, שהצטרף למערכת
בשעת חבלי לידה ראשונים, עזר לקבוע את קוה הצילומי. אולם עוד בכניסתו
לעבודה הבהיר שלא יהיה זה אלא סיור זמני, ששאיפותיו האמתיות מונחות
בשטח אחר.
רבבות קוראי העתון. שמקסים שימש להם עין במשך שנה רצופה, ילווהו
בברכה בדרכו החדשה.
בגליוו 712 סיפרתי, במדור זה, על החבר שהציג
את עצמו בעפולה כעורך העילם הזה, וזכה לאהדה
כה רבה ולתיק משטרתי. ראובן אסנין, איש עפולה,
שלח לנו מכתב מפורט על אותו מעשה, מכחיש
כי בני עפולה היו באמת כל כר תמימים. מסתבר
שחשדו תחילה באותו צעיר, אלא שידע להשקיט
את כל החשדות בשימוש חפשי מאד בשם שנטל
לעצמו.
בינתיים נראה שמעשיות מעין אלי הפכו איפנה.
כך מספר יוסף חומי, מרחוב העצמאות מם׳ ,52
חולון על מקרה שני שקרה בבית הביאה בקרבת
ירושלים הציגו את עצמם שני אנשים, האחד
בעל מצלמה והשני בעל לשון חדה, כחברי מערכת
העולם הזה, העורכים אינקוגניטו בקורים בבתי־הבראה
על מנת לכתוב עליהם בעתון. בעל הלשוי אסף שייים שאחדים מהמבריאים
כתבו, ויחד עם בעל המצלמה צילמו את פרצופי הנשים שהאירו להם פנים״ .מלבד
זאת דרשו השנים כל נתח טוב בשעת הארוחה, אולם לא ניסו לזכות בכל יתרון אחר.
המסקנה של יוסף חורני: המערכת אינה צריכה לכעוס, כי אם לשמוח, שהרי
מוכיחים מקרים אלה את פופולריות העתון. עד כה לא נודע אף מקרה אחד שמישהו
הציג את עצמו כחבר מערכת של עתון אחר. אלא שזוהי אחת הנקודות בה מוכנה
המערכת לוותר, ברצון רב, לשאר העתונים.
קוראי העולם הזה, החובבים את רותי, בח דוש, יוכלו לחוג חג קטן בשבוע
הבא: יום הולדתה הראשון של הנערה השובבה• ביום זה תציג למעריציה את
״רותי 1951״ ,שנבחרה מביו המשתתפות בתחרות שהוכרז עליה בשעתו ע״י העתון.
כן יוכלו הקוראים להתכונן לתעלולים מיוחדים: דוש החליט לתת לה לחוג את

היום כדרכה שלה.

היה זה מאמר נפלא. אמנם כד בדיוק המר־נש
אצל החברה. שהלכו בלי צו תנועה לאן
שהלכו בשנים .1948— 1944 אד אם מכרסמת
אכזבה הרי לא על בנין. כי אם על אבות
המדינה שבידם הגה השלטון, כי הם מפלים
לרעה את לוחמי אצ״ל. בכל השטחים לא תמ צאו
אצ״לניקים לא בשרות המדינה ולא בדר נות
גבוהות בצבא. לא בשיכונים ולא בשום
סידור אחר.

מ. רוזן, אצ״לניק לשעבר,
אזרח בהוה ובעתיד.
אם דירתו של חיים טסה היא
מה דירתי? אורווה?

דלה,

בן השכונה, ת״א
עתיד טוב יותר לא מוצאים במועדוני בי ליארד
או בחלונות ראווה של עולם רחוק
>שבו, אנב, לא ברור עתיד חיים יותר מע תידו
במדינה) ,בבריחה ממאמץ החיים. עתיד
יוצרים. ולמענו צריך ללחום. מסקנה: יש על
מה ללחום, אולם חיים טסה חדל להיות לוחם.
כנגד חיים, שלדעתי הוא חייל שברח מן המע רכה.
אני מוכנה להציג עשרות לוחמים אמי צים,
ביניהם פצועים ונכים. שהמדינה לא
הגישה להם עתיד ורוד על מנש. ובכל זאת
נמצאים הם עתה במקומם המתאים.

שולמית גלברד, ת״א
חיים לא צנח לאחר שנפנע. אלא רץ מספר
מטרים לבד, ואחר כך נתמך ע״י מפקדו
אשכל ז״ל, שמסר את החיפוי על היחידה
לתלמידו שמי.

חבר ליחידה לשעבר, שב׳ שפירא

״המעמד השני״
אנא, הרבו ברשימות על ״המעמד השני״.
לדעתי אין דרך טובה יותר לקרב את בגי
הישוב הוותיק והעולים החדשים זה יזה. הא דישות
האיומה של הישוב הוותיק כלפי הח דשים
נובעת מחוסר ידיעתו את חייהם ושאי*
פותיהם של העולם. קטעים על עולים בוד־ים
יכולים לתרום תרומה נדולה לקליטת העלית.

מ. ג ,.רמתיים

אחר חמש די:
קות נכנס סמל!.
סעדיה — :ומה!
דה י
— זה סימן שיש לו שלושה ילדים:.
סעדיה הרהר קצרות, קבע בשצף־!
קצף — :דחארים אבו, איבן אלממזר!.
שלושה ילדים עשה ועדיין לא לקח לו|
אשה?
קורא ישראל שפירא, כפר סלמה!,
זוכה בפרס של לירה אחת (בלי אשד!.),

במרחב
כל הכבוד למדור במרחב. אולם הנה הז כרתם
(העולם הזה ,) 713 כי מוחמר צדיק שנ של
הוא מזכיר מפלנת אל איסתקלאל (של
נורי מעיד באשא) .לי היה נדמה שמפלנת
נודי אל מעיד נקראת ״מפלנת הקונסטיטו ציה
הדימוקרטית״ ,ומפלגת אל איסתיקלאל
היא המפלגה הפאשיסטית האופוזיציונית מזה
עשרות בשנים.

ניסן בן־אפרים, ת־א
הקורא בן־אפרים צודק. עורך מדור
במרחב התבלבל.

כ־־אליק והפרנקים
טוב יעשו התלמידים הפרנקים את יחרימו
את יצירותיו של שונא הפרנקים ביאליק. הנל מדים
בבתי הספר השונים. הייתי מוכן להיות
חלוץ המחרימים. אלא שבגלל היחסים המ תוחים
ביני ובין המורה לספרות לא אוכל
לעשות זאת, הוא עלול לדפוק אותי כהוגן.

ח. ט ,.שכ׳ התקוה
זהירות. האשכנזים עלולים להתנקם ב החרמת
המשוררים הפרנקים: יהודה הלוי
ושות׳.

התשבץ המצויר

שמשון כירושלים
בהעולם הזה 713 שואל יצחק קוקיא מדוע
אין מכון שמשון בירושלים. לדעתי, מפני
שהנוער הירושלמי עוד לא יצא מקליפת הבי צה.

יצחק
שם־טוב, צה״ל
איפה מוצא הקורא שם־טוב ביצים כה
גדולות?

״יא חביבי״
הכותרת של המאמר (״העולם הזה״ ) 714
היתה ערבית, חלק ניכר של התכנית האמנו-
המאכלים הם

בתשבץ המצויר (העולם הזה ) 711 נמצאת
״שממית״ מוזרה מאד. הציור אינו מזכיר.
אפילו בתור ל^אריקטורה. שום חיה קיימת. אם
התכוון לעכביש. הרי מזמן חדלו לפרש את
השממית התנ״כית כעכביש. עתה קוראים
שממית למשפחה של לטאות מטפסות ליליות.

יהודה ורגר, ירושלים
דוש מבקש את סליחת הקורא ורנר
(ואלוהים) .אין הוא מומחה בתורת הל־טאגת.

פרס
תשבץ
האם קורא שזכה פעם בפרס יכול לזכות
שנית?

אוריאל שבטור, טבריה
אין כל מניעה.
דונרי: קריאת השבועון — שעה של קורת
רוה. התשבץ — ביצה לדגירה לשעה נוספת.
בלעדיו היה עצוב פסיק עצוב מאד נקודה
דבילקום ! יד חפשית ליצחק לבני!

דוד ביגא, ירושלים
נא לא להסית.

״במו עיני״
בותרת המדור ״במו עיני״ היא טעות
אומר :
מיסודה. המשרד לשיפור הלשון
״במו״ הוא לשון ארכאי, שאינו כשר אלא
בשירה ובמליצה ולא בלשון בני־אדם.

אברהם כרסנתי, חיפה

מכ ת בי ם בחירות בשנה האחרונה קראתי בל שבוע את העו לים
הזה, וכל שבוע הרניז אותי מחדש. החל
מן העולם הזח 713 אני סולח לכם את עוונו תיכם:
האוביקטיביות הבלתי-מפוקפקת של ה-
עתוז בהבהרת עמדת כל המפלנות לקראת
הבחירות הוכיחה לי כמה דרוש עתוז בלתי־תלוי
בארק. אני מוכז לקנות סחורה זו במחיר
התרנזויות שבועיות.

ד״ר ש. קרן, ת״א
שוק שחור, מהי

״שער לעליה אד מחנה הסגר?״
ביו התקפותיו השינרתיות על העולם הזה
כותב שבועוז מסוים ששתי תמונות ברפור-
טנ׳ה שלכם על שער העליה (העולם הזה ) 709
לא צולמו במחנה. האם זה נכווי

יצחק קרסקי, חיפה
לא. לוא התענין סופר אותו שבועון
יותר במחנה וביושביו, במקום להסתפק
בדברי המנהל, היה גם הוא מגלה את
המקומות שנתגלו לצלם העולם הזה, ש־בללוז
במחנה שמות רבות.

בלניות ואודי חמודי
התפלאתי מאד לקרוא מעל מורי העולם
הזה ,711 את דברי מר נחום נרדי אשר,

נראה שבני אדם כופרים בחוק המשרד.
העולם הזה נגרר אחרי בני־אדם.

4x4קוראת
הרשימה על חובבי הרדיו (העולם הזה ) 711
אין זה נכון
היתה . 10036 אולם טעיתם :
שתחנת חובבים זולה. להיפר: אם נביא בחש בון
את המחירים היום, הרי מקלט המתאים
לקליטה טובה של ארצות רחוקות עולה לפחות
100ל ״י, וכל מנורה עולה ב־ 8ל ״י. דרכו
של חובב רדיו ישראלי אינה סונה בשושנים.

לרנלי יובלו ה־ 25 מצא לו הזדמנות נוחה לננח
אחרים ולשבח את עצמו.
מר נרדי נדהם מן העובדה. כי השירים ערביים. האם זו נציגות התרבות העברית
שהושרו בארץ לאחר שו בו מארצות הברית, בגבר !
נשאו אופי זר וזול, ואז הוא ״החליט להת שלמה
ניסנמן, צפת
מסר ליצירה עממית הצריכה לתפוש את מקו התרבות
העברית יכולה לעכל גס קבאב
מה של הנגינה ההמונית חסרת טעם ומטמטמת
ושישליק.
אליהו שטנגר, חובב ,4x4ר״ג
אינני בא להנן על
החושים״ .יפה מאד !
היצירות מסוג הנ״ל אבל אולי כדאי להזכיר
לקומפוזיטור הנכבד שבזמן קרבות וקרבנות
שר העם את אשר קרוב ללבו ומבטא את רג שותיו.
ואין לו זמן להתפלפל בבעיות הסגנון,
אבל למר נרדי רחוקה הרוח שפעמה בלבו תיהם
של אלה ששרו ״בערבות הננב״ בנסעם
לחזית כי אז, הוא. מר נרד׳ ,במקום לשבת
בפרוס השבוע השלישי שלפני הבחורות הגדולות נראה שהופיע מועמד חדש,
בתוך היישוב וליצור^למענו ונם לשפר את טע המוכן
להנחית מכה הגונה למועמדי כל המפלגות: המועמד חום. הוא צינן את
מו ישב לו בבטחה מאחורי האוקינום וסדר
קונצרט (שנושאם כמקובל היה שופן) מש התלהבות
הבוחרים, השרה עליהם רוח של אדישות עוינת אמר הליצן: המפלגה
ב״כל־לי
באולמי קרנני ומה פתאום נזכר
המנצחת תופיע בעגלת קרח.
ניות״ ? הן ״כלניות״ כבר ירדו כמעט מן
סוזי ידעה להתגונן בפני החום הזה, מבלי לוותר על השתתפות פעילה במלחמת
הפרק בזמן שובו ארצה. אלא עם השיר הזה
יש לו חשבון מיוחד. לשיר יש כנראה חס הבחירות.
תו י להיתר גלידה ממותקת קל יותר להסתכל וליהנות מן המודעות
רון נדול והוא: שמחברו איננו נרד׳ בעצמו.
(הפחות מתוהותז של המפלגות למיניהן. סוזי, אף כי היא רק בת , 13 יודעה לפסוק
כי כל הדיבורים על טוהר הסגנון אינם אלא
את פסוקה. אומרת היא: ההבטחות נמסות אחרי הבחירות כמו הגלידה.
פטפוט גרידא. יוכיח נא מר נרדי כי שירו
״תשובה לרב החובל״ הוא שיר עברי, או
סיבה נוספת מאפשרת לסוזי ליהנות הנאה יתרה מן המודעות: כמו קרוב
ש״אודי חמודי״ אינו מהוה תערובת של ולס
למחצית הבוחרים, אין היא יודעת הקרוא את הכתוב בהן. כי סוזי היא בת נידיורק.
וינאי ומנגינת רחוב רוסית.
שפת דיבורה אנגלית -אולם, היא אומיח • הציייים נחמדים( .מומחים לתעמולה
אם ״כלניות״ הם שיר ״חקיינ״י אשר נכתב
לא יכעסו עליה: יתכן שאמרה זאת מתוך נימוס).
על טהרת השלאגר הפולני״ ידונו אחרים, כי

ר. שעף

.העולם הזה״ ,מם׳ 715

אזרח

במדינת

הקיצוב והצנע ח׳
בדיד הבת * חדרים

לסלי פלטשר: אחד
מבין 8מליון בלונדון

שי שבהמקלט
ט ל בי דהאך אין בה
אמבטיה או מקלחת

מאת רוני כר
לונדון על היום דומה לכוורת דבורים: ביתם של שמונה מיליון דבורים,
העמלות, חיות ומבלות באיזור המקיף למעלה מ־ 1500 קילומטרים מרובעים והקרוי
לונדון רבתי, שגדל מדי שנה, מאז המהפכה התעשייתית במאה הקודמת.
אך כיוון שהאנגלי הרגיל אינו אוהב חברה במיוחד, דומה שלונדון כולה
מורכבת תאים, תאים, מיוחדים בפני עצמם, כפרים׳ ומחוזות המצטרפים ליחידה
אחת, המהווה את בירת האימפריה.
לסלי פלטשר, המכונה ליז, חי(עם אשתו ושלוש בנותיו)
האח היה חשוד.
ועובד בהארו, כפר קטן שנבלע במטרופולין המתרחבת בלי הפסק. ליז נולד
בהארו. לא כן אשתו גליידיס, שבאה מאיזור לונדוני אחר והנחשבת עדיין ל״זרה״
על־ידי השכנים (למרות שהיא נשואה זה עשר שנים לבן הארו) .השכנים עודם
עוקבים,׳מחלונותיהם, אחר כל אורח הבא לביתם של הפלטשרים ומנסים לנחש
את זהותו. כאשר אחי גליידיס היה מבקרה בשעות שבעלה לא נמצא בבית, גברה
הרכילות המקומית לממדים כאלה שהוא נאלץ להפסיק את ביקוריו. השכנים לא
ידעו כי הוא אחיה ובגלל ״נימוסיהם״ המיוחדים לא התאמצה גליידים להעמידם
על טעותם.
ביתו של פלטשר, בן ארבעת החדרים ושתי הקומות, עומד ברחוב המלא בתים
כדוגמתו ושכולם נבנו לפני כמאה שנים ומכניסים לבעליהם שכר דירה (לדייק :
שכר בית) בגובה חמש לירות לחודש.
תקציבם של גליידיס וליז מתוכנן ביותר, ופדרו זאת הם מצליחים לחסוך
חמשים עד ששים לירות לשנה, לרכישת מותרות ולהוצאות מיוחדות כבילוי חופשה
על חוף הים (נוסף לכך זוכה ליז לחופשה שנתית, בתשלום, של שבועיים).
בשנה האחרונה, הוציאו את כספי החסכון לרכישת מכשיר טלויזיה. למרות
שכל הסכום היה בידיהם, במזומנים, ביכרו לשלם עבור המכשיר לפי שיטת התשלומים
בשיעורים (לירה לשבוע) ,המבטיחה תיקוני חינם משך תקופת התשלומים.
עם הכנסת המכשיר לבית נשתנו סדרי חייהם הפרטיים: הם ממעיטים לבקר
בקולנוע וחוסכים כפף, בהסתפקם בשעשועים המשודרים הישר לביתם. מלבד זאת
מושך המכשיר גם את הילדים לבית, והם מתאספים סביבו כל יום אחר הצהרים,
כדי לא להפסיד את תכנית שעה חמש המוגשת להם במיוחד.
כך השתלטה התיבה, העומדת בפינת החדר, על חיי משפחת פלטשר.

לסלי פלטשר עובד בקודאק בע״מ, באחד מתהליכי הפקת
ליז אינו שליט.
ססרטי קודאקרום צבעוניים. בגלל העבודה המתחלקת לשלוש משמרות, לפי תורנות,
חייו הפרטיים של ליז בלתי סדירים במקצת. אם הוא יוצא לעבודה במשמרת השנייה,
למשל, בשלוש אחר הצהרים, הוא קם בשמונה וחצי בבוקר (אשתו רוצה לסדר
חדר השינה) נפרד מהבנות, הממהרות לבית הספר הנפתח בתשע ונסגר בארבע
ויוצא, אחר ארוחת הבוקר, לחלקתו: כברת קרקע שהושכרה לו לעריכת ערוגות
מספר, בהן הוא מגדל ירקות לתצרוכת משפחתו (היבול אינו מספיק למכירת חוץ).
באותה שעה עוזבת גליידיס את הבית, יוצאת לעבודתה כעוזרת במשק בית קרוב
ובית פלטשר נשאר ריקם עזי ארבע אחר הצהרים, כאשר הבנות חוזרות על מנת
לשתות את התה שלהן (ארוחת צהריים קיפלו בבית הספר).
ליז עובד בחלקתו עד שעת פתיחת המסבאה: אחת עשרה וחצי. באנגליה אי
אפשר להשיג משקאות משברים אלא בשעות מיוחדות ואין כמעט בית קפה המוכר
בירה, המשקה העממי. המסבאה, המוכרת משקאות משכרים (ובמיוחד: בירה) היא
מרכז החיים החברתיים באנגליה ואין לונדון יוצאת מכלל זה.
ליז הולך למסבאה, פוגש בחבריו, מטיל חצים בלוח המטרה (הוא חבר מועדון
מטילי החצים, הקשור למסבאה, והשולח את נבחרתו להתחרות במועדונים אחרים)
ומשוחח על פוליטיקה. דעותיו לקוחות מהעתון שהוא קרא — וכיוון שהוא
קורא את ה״דיילי אקספרס״ (עיתון שמרני, אנטי־ממשלתי ובעל התפוצה הגדולה
ביותר באנגליה) פירושו של דבר שהוא שונא ביורוקרטיה ועומד לצדו של הנרדף
והחלש.
ככל פועל בריטי, נראה שכמעט ואינו עובד, מאחר דרך כלל לעבודתו, שהוא
גם מקדים לעוזבה ומשתעמם בה במידה לא מעטה. אולם הוא שונא סטיות מהמקובל,
אינו מתלהב לחידושים ועבודתו נעשית בכל זאת (למרות שאין אדם יודע כיצד
ומתי).
רובו של י יום הוא רוטן על עבודתו ועל מנהליו, אך אין הוא מתלונן אלא
לפני חבריו בלבד. אם הקובלנה היא רצינית ומבוססת, סופה שתגיע לאזני אחד
המנהלים שיחקור בדבר וישתדל לתקנו.
אין ליז פלטשר שבע רצון מעבודתו, הוא יודע כי סיכויי עלייתן
בדרגה מעטים. אך אין הוא חושב לנטוש את עבודתו, ולהחליפה באחרת,

ליד הגדר, פרידה משפחתית. אחר שטתי
הבנות הבכורות, ג׳ויס ומייבל, יצאו לבית הספר,
נפרד האב מג׳ניפר הצעירה, יוצא לעיסוקי לפני
הצהרים שלו. בתבנית: עבודה בחלקתו, שתייה
קלה במסבאה, הטלת חצים עם חברי המועדון.

טלויזיה: כן, מקלחת: לא. בבית שנבנה לפני מאה שנים לא היה מקום לחדר אמבטיה (או מקלחת) .הדיירים של היום
הספיקו לוינוש מכשיר טלויזיה, טרם התקינו חדר רחצה או דוד לחימום מים. התוצאה: ליז רוחץ במטבח, במים הקרים.
— שעה שגליידיס מכינה את ארוחת הבוקר בשולחן הסמוך. כאשר היא התרחצה, חיכה ליז בחדרו עד אשר תגמור.

שיני מפרנסים, המש נפשות. לי! משתכר
עשר לירות לשבוע, סכום הנחשב כנאה בעיני
פועל אנגלי. גלידיס מוסיפה כמה לירות לשבוע
כעוזרת בית בכל זאת, כדי לאזן את תקציבם,
על גלידיס לברר היטב בין קופסאות השימורים
לפני שהיא מקציבה להן את מספר השילינגיס.

•׳צום, נופח אנגליה. לארוחת בוקר מוגשים קותלי חזיר, ביצה, ריבה, תה ממותק. למרות שגם אנגליה מקצבת
מזונות תושביה (שתי ביצים, מאתיים גרמים בשר לשבוע) דואגת הממשלה לגיוון המזונות, מתאמת עצמה לטעם האזרח.

כממוצע, חדר לנפש. רמת חיי הפועל הישראלי
אינה שונה בהרבה מזו של הפועל האנגלי, מלבד.׳
שיכון. שעה שפועל ישראלי נאלץ, לעתים קרובות,
לצופף משפחה בת שלוש, ארבע נפשות בחדר או
שנייסל גרות חמש נפשות בית פלטשר בב־ת דו־קומתי,
בעל ארבעה חדרים, המופרדים על־ידי מדרגות
המובילות מחדרי המבוגרים לחדר הבנות והמטבח.

כוס כירה, הטלת חץ. בשעות הפנאי יש לליז מקום
לאן ללכת, בו הוא מבלה כסועמו, נהנה משעות המנוחה :
המסבאה, בה הוא משוחח, על כוס בירה (פושרת, ב ד רן
כלל, כמנהג האנגלים) עם מכריו וחבריו על ענייני היום.
המועדון, בו הוא נפגש עם חברים קרובים יותר, מטיל חצים
בלוח המטרה, משחק) בפסיפס, מחליף דעות על מזג האויר.
הוא מקל על עצמו, בדרן זאת, את השיעמום וההז־־גווניות
הבאים עליו בשמונה השעות, בהן הוא מרותק לעבודתו,
ליד הכיריים, צנור גז. שלא כבישראל נוחים
חיי עקרת הבית האנגלית בהרבה. אין היא צריכה
לעסוק בפרימוס רעשני, נכבה לעתים. אף אם
אין ידה משגת כיריים חשמליות היא יכולוב
לבשל מהר, נקי וזול בעזרת גז המוזרם בצינורות.

רמה: דו מ ה, תוכן: שנה. אחר משמרת עבודה, כמה כוסות בירה במסבאה, קצת עידור בעריגה נח ליז
פלטשר בכורסה, כשרגליו נתונות על שבכות האח (שאינה מובערת) ועיניו בתיבת הפלאים! ,המביאה אליו מאצטד
לורד׳ם משחק קריקט (הדומה למשחה ההקפות הישראלי) .תוכן יומו של פועל אנגלי טיפוסי רב מזה שק פועל
ישראלי, שרמת חייו אינה שונה בהרבה. הסיבה: תנאי המגורים הטובים (יחסית לאלה של הפועל הישראלי)
ואפשרויות הבילויים הפשוטים, הנובעים ממסורת עממית בת מאות השנים ואשר טרם אספיקה להיווצר בישראל.

כי הוא עובד כבר 12 שנים אצל קודאק וקשה
להיגמל מהרגל בעל וותק שכזה.
נחמתו: במסבאה לפחות, הוא גבר בין גברים.
בביתו הוא שליט (כך, לפחות, הוא סבור).
במציאות: גליידיס היא השליטה בבית, בו ובבנות,
חולקת עמו את משא חיי היומיום.
אך הבולט ביותר — אפשרויות השעשועים וה־בליויים
הפתוחים לפניו, לפני גליידיס ושלוש הבנות:
כולם קוראים (בחטיפה) את השבועון המצוייר ״פיק־צ׳ר
פוסט״ ,מנתחים (באריכות) את תמונות היפה פיות,
המופיעות בו.
לעתים יוצאת כל המשפחה לחזות במירוץ כלבים,
להיכנס בהתערבויות על סכומי כסף פעוטים (שני
שילינגים, לפחות) ולעקוב, במתיחות רבה, אחר ששה
כלבי מירוץ המנסים להשיג (לשווא) ארנבת עשוייה
פלדה, ומונעת בכוח חשמל, המקדימה אותם בת מידות.׳
לפני
התחלת המירוץ רוכשים הפלטשרים כרטיסי
זכות. המשתפים אותם, בחלק המתאים, בהתערבות.
ככל שגדל מספר המתערבים וככל שרבות חילוקי הד עות
ביניהם (מי מהכלבים יזכה במירוץ) רבים. סי כוייו
של ליז לחזור לביתו עם לירה, שתיים, חמש
או עשר שהרוויחן (כמובן: אם שיחק מזלו ובחר
בכלב המתאים).
אולם מזלו של ליז שיחק לו כבר לפני 11 שנים,
כאשר ניצל מחופי דונקירק הבוערים, הספיק לשאת
את גליידים לאשה, לחזור לחזית, במזרח התיכון וב בורמה.
אחר שירות של שש וחצי שנים חזר לביתו,
בו מצא שתי בנות, שכמעט ולא הכירו את האב,
שביקר פעמיים בלבד משך שש וחצי השנים בביתו,
בזכותו בחופשת חייל חזית.

במד ־ נ ר,
העם
מה הס חושב• .מהי
״מה הם חושבים, מהי״ אמר בכעס
פקיד בנק, בגיל העמידה, כשעמד לפני
לוח המודעות וקרא את כרוזי המפלגות
השונות.
לא הוא בלבד שאל שאלה זו. אם לדון
לפי רמת התעמולה המפלגתית, הרי הבו חר
הישראלי הממוצע הוא נער בך ,8
ששכלו מפגר במקצת, קל אמונה ונעדר
חוש ביקורת.
המוזר ביותר אינה המידה הגדושה
של הדמגוגיה, שהיא טבעית במלחמת
בחירות, אלא העדרם הגמורה של כל
שאר סוגי התעמולה — ההסברה ההג יונית,
הניתוח הצלול.
שום מפלגה אינה טורחת לגלות את
עמדתה בשאלות היסוד האמיתיות. במ קום
זה מעתיקה אחת מרעותה את ססי־מאותיה
חסרות־התוכן, לפעמים בצורה
מגוחכת. בבתי הקולנוע מוצגות, בהפ סקה,
שתי מודעות — אחת של מפא״י
ואחת של ציונים־כלליים — ששתיהן
אומרות בדיוק את אותו הדבר: חשוב
על עתיד הילדים, בחר בנו.
נקמת־הבוחרים, הרת־הסכנות: אדישות
כמעט מוחלטת לגבי מלחמת הבחירות.
תייר יהודי שירד מן המטוס בלוד והסתובב
שעתיים בתל־אביב שאל בתמימות:
האם הבחירות נדחו?״

הכנסת
בל ביטו״ס עולבני,
כאשר הצלצול ההדהדני כינס את ח״כי
הכנסת הראשונה לישיבתם המאתיים
ושבעים ידעו כי זאת ישיבתם האחרונה.
לשמע הצלצול שאינו פוסק נתכנסו אנשי
מפ״ם פתוחי החולצות, אנשי חזית שצי־ציותיהם
קופצות מחוץ למכנסיהם, ממזנון
הכנסת, ממסדרונותיה, מחדר המנוחה
>״רק לחברי כנסת!״).
בין הח״כים, שרובם קרחים, ממושקפים
או/ו משופמים, בלטו שלושת הערבים,
תופיק טובי גלוי הראש, אמין ג׳רג ורה
חובש תרבוש אדום, סייף אל־דין מוחמד
סעיד אל־זועייבי עטוף כפייה צחורה. עמם
באו כמה מנהלי משרדים, מזכירי שרים,
מזכירו הפרטי של בי. ג׳י — .אלקנה
גלי.
אחר שלוש הקשות הפתיחה מפטישו
של יו״ר הכנסת, יוסף שפרינצק, לא הוש מעו
נאומים שהוכנו מראש (ומשום כך
יש להקריאם) ,גיבובי דברים סתם, בי טויים
עולבניים. בידידות יתירה, שלא
כנהוג, נפרדו הח״כים זה מזה (ולפחות
שלושן ם מביניהם — ממושביהם).
שקט לשלושים יום. כך נסתיימה
כהונתה (המעשית) של הכנסת שחונכה
בבוקר ירושלמי מושלג, לפני כמעט עש רים
ותשעה חדשים. משך חודש הימים
הקרוב ישקוט הבית ברחוב המלך ג ורג־.
שלושת המאווררים הגדולים, תלת הלה־ביים,
המוסתרים מאחורי חמשה עמודי
הבית, המנורות המרכזיות החדישות, לא
יופעלו. נתן ילין־מור, ראש לח״י לשעבר,
ממושקף, משופם ואדום שער לא ישב

בודד בספסלו הקיצוני, מנחם ביגין כחול
חליפה ואדום עניבה לא יוועץ בחבריו
הצעירים, פרופסור בן־ציון דינבורג, קרח
ועבדקן, לא יתכנס לעיון יחיד.
הכסאות המוזנחים שלא כהלכתם, באר
בע שורות ספסלי אולם המליאה, הסדורות
בחצי גורן, הניירות הפזורים על
השולחנות (מ״הדור״ גדול העמודים בספסלי
מפא״י ועד ״קול העם״ קטן ומקומט
בידי שלישית מק״י) יסודרו, לשלושים
יום לפחות.
תוך חודש זה יצאו עסקני המפלגות
לקהל הבוחרים, ינסו להבטיח את שיבת
נציגיהם לכנסת השנייה, שבניינה נוטש
לחלוטין. אף חדר העתונאים רב־התקתוק,
עמוס מכונות הכתיבה וצפוף שליחי מע רכות
העתונים (הבולטים ביניהם גבריאל
צפרוני ,״הבוקר״; יעקב רוזנטל,
״הארץ״ ; שלום רוזנפלד ,״מעריב״) יחד
עם תא השידור של ״קול ישראל״ יהיו
זנוחים. הסיבה (הפשוטה) :הכנסת החדשה
נוצרת בחוץ.
המשק מחויבי להפסיד
״לא ניתן להרוס מפעל ותיק של אחד
מחברינו צעקו תעשייני המזון, שנתאספו
לישיבה יוצאת מן הכלל בהתאחדות
בעלי תעשיה. היום, הוא ומחר אנחנו —
המשיכו בויכוח הסוער המשתתפים. יש
לפעול מיד !
למעלה מ־ 3חדשים נמשכת השביתה
במפעל הביסקויטים של פרונז־ן בירוש לים.
הפועלים תובעים העלאה של שכר
העבודה בגובה של 35 אחוז. בעל המפעל
מסכים, אולם תובע העלאה מקבילה
של מחיר התוצרת. הממשלה אינה מעונ
בתי־סוהר

זה נשקי
״ואיה כאן מחסן הנשק?״ ,שאל רם
סולומון את המנהל הדני, אחרי שסייר
בבית־הסוהר בפינה נידחת של דנמרק.
״מחסן הנשק?״ ,השיב הלה בתמיהה,
״איזה נשק?״ כשלמד לדעת כי המבקר
שאל לנשקם של הסוהרים, שאפשר להש תמש
בו לדיכוי מרידות בבית־הסוהר,
חייך המנהל, הצביע על ארון סגור במנ עול
אכול חלודה, שלא נפתח זה שנים.
תוכן הארון: תריסר אלות ישנות.

באוגוסט, אודם מלא. היחידים
שיישארו: מתקני מכבי אש, אדומי עטי פה,
צמודים לקירותיהם; תמונתו הגדולה
והעצובה של הרצל, בעל הזקן האשורי,
בקיר הדרום של הבנין ; שולחן הממשלה
(לדייק: ששת שולחנות הממשלה שצורפו
לאחד) עמוס ספרי העיון, מוקף 14 כורסות
רפודות ירוק (ל־ 13 השרים ומזכיר
הממשלה) ונתון על ארבעה שטיחים יקרי
ערך.
כאשר תיסגר, במחצית אוגוסט, הת נועה
ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,וקציני בטחון
לובשי מעילי עור (כמיטב מסורת הש״י)
יבדקו את כרטיסיהם של אורחי ארבע
שורות היציעים, המובדלים על־ידי חבלים
מתוחים בין הראשונה לשנייה, בה מאופי
שרת (בעזרת כרטיסי כניסה כחולים) ראייה
(בניגוד לשמיעה בלבד ביתר השלוש)
ימלא האולם 120ח״כים, בחירי העם
בקלפיות ב־ 30 ביולי.

צבא

לקהל: מחזה חינם

במקו פד־ג׳־ד״ד. ניילון
״יוסקה, הבאת פריג׳דייר?״ צעקה נערה
בלונדינית לחברה שעל אניית הצי,
משגב, כשזו עגנה בחיפה, אחר מסע
התעמולה לארה״ב. התשובה: לא, אבל
הבאתי שני זוגות גרבי ניילון.
הנערה היתד. שביעת רצון.

המעמד השני
ליתר בטחון. מטבע
באחת התחנות בין עכו לחיפה עלה
לאוטובוס עולה תימן בא בימים: צמוק
גוו ורזה, בעל זוג עיניים תמהות ומושפלות,
זקן לבן יורד על מידותיו, נושא
קתרוס.
לבקשת הנוסעים שינגן על כליו לא
נענה. אך לבסוף ניאות, פרם על מיתרי
הכלי, זימר בבישנות ומקול חלוש שיר
קצוב, חדגווני.
בתחנה הבאה עלה צעיר ערבי, רחב
גרם ומשופם. עולה תימן הליט פניו

.אבא. האס הכבר \מדו ל ש חרר אותנו־״

במעילו, הסתיר ראשו בין זרועותיו. הוא
פחד מן הערבי. הנוסעים הרגיעוהו :
״אתה בישראל, בין יהודים, בין אחים,
אל תירא נ״.
הצעיר הערבי קרב לעולה, אמר :״אל
תפחד, אחי!״ ליתר בטחון הניח מטבע
של מאה פרוסות בתיקו של העולה.

יותר חשוב מן המחזה עצמו (שנגרם,
כנראה, ע״י התחממות הסמרטוטים המ שומנים
בשמש) היה הקהל, שהפריע לע בודת
הכבאים. גם המשטרה, שניסתה
לפזרו, נכשלה. מפקד הכבאים אמר״
בייאוש: הם לא ילמדו לקח עד שתת פוצץ,
באחת השריפות, פצצה או רי מון
יד, מאלה המפוזרים במספר רב למדי
בבתי המלאכה ובמחסני הגרוטאות.

ינת כעת בביסקויטים. התוצאה: הסיב״
סוך והשביתה נמשכים.
לבסוף התרגזו יתר התעשיינים: מה
יהיה הסוף? ואם זה יקרה לעסיס מתוך
חוסר פירות או ירקות, או לתעשית האט ריות
מתוך חוסר קמח.
הדיונים נשמרו בסוד, אולם נתגלה,
ששר המסחר קיבל התראה, שתוגש נג דו
בקשה לבית דין העליון להוציא צוו
על תנאי, שיבוא וינמק מדוע נמנע מל העלות
את מחיר התוצרת בהתאם להע לאת
השכר. האם בכלל אפשר לכפות על
יצרן להמשיך בעבודה תוך נשיאה בהפ סדים.
בינתיים הופעלה קרן העזרה הה דדית,
וכל התעשיינים משתתפים בנזקים
הנגרמים לפרומין בעקבות השביתה.
אסונות חבל שאין מי
.חבל שאין לנו די מים רטן כבאי,
שטוף זעה, בהעיפו מבט זועם לעבר
מאות עקרות הבית, הפועלים, הילדים
והתינוקות שנדחקו מסביבו, לחזות במח־זה־חינם:
דליקת־ענק שכיסתה בעשן
שחור סמיך כמעט את כל שכונת פלו־תסין
בתל־אביב.
הסתובב דוד
ביום החמשי פבוקר
שטיפל, עולה חדש מרומניה, במגרשו
ברחוב סלמה, העיף מבט שיגרתי בערמות
הצמיגים הישנים, הגרוטאות והסמרטו־סיס
השייכים לו ולשותפו. לפתע נתקל
מבטו בתמרת עשן זעירה. הוא אץ למ קום,
הוריד את הברזנט שכיסה את
ערימת הסמרטוטים הרוויים שמן שקנה
פמוסכים. הערימה בערה.
מכבי האש שהוזעקו למקום תפסו במבט
אחד את הצפוי להם: אין למעשה
אפשרות לכבות שריפה של צמיגים. הם
קראו את מכבי רמת־גן וחולון לעזרה,
יצאו בכוחות משותפים נגד השריפה.
אחרי 29 שעות, ביום ו׳ בשעה ,5
נגב הכבאי האחרון את פניו, חז רה
המכונית האחרונה לתחנתה. התוצאה:
המחסן נשרף כליל, יחד עם צריף
שכן ומחסן קטן שני. הנזק 2500 :ל״י.
אחת הסיבות שהכבידו על הכיבוי :
לא היו מים במקום. המים הובאו ספינת
הרצל־לוינסקי, מרתק קילומטר וחצי.
בס״ה התיזו הכבאים על האש 300 מפרים
מעוקבים.

בנקאים, גנרלים, דיפלומטים״
במשך 63 ימי סיורו ב־ 7ארצות אירופה
המערבית והצפונית ביקר רם סולומון,
עורך־הדין העומד בראש משרד המשטרה
הישראלי, ב־ 57 בתי סוהר, בילה את מר בית
הלילות ברכבות ובסירות, בדהרר
ממוסד אחד למשנהו. מסקנתו העצובה:
מדינת ישראל, שהתימרה להיות המדינה
המתקדמת בעולם, מחזיקה בבתי־הסוהר
הנחשלים ביותר, מפגרת דור שלם אחרי
ארצות־אירופה.
מעניין ביותר, בעיני רם סולומון, יליד
בולגריה, בן ,34 שעלה לארץ בהיותו בן
,23 היה בית־הסוהר השבדי לעברייני
השיכרות. במדינה זו בודקים השוטרים,
באופן שיגרתי, את דמם של הנהגים. אם
נמצא בו אחוז מסוים — קטן למדי —
של אלכוהול, נענש הנהג ב־ 3חדשי מא סר•
מכיון שאנשים פשוטים רוכבים על
אופניים, חל עונש זה בעיקר על בנקאים,
עורכי־דין, רופאים, גנרלים, דיפלומטים.
אנשים אלה ״מזמינים״ מראש מקום בבית
הסוהר, באיפ לשם במכוניתם, מתקבלים
בסבר פנים יפות*.
בית־הסוהר הוא מחנה פתוח, הסר
שמירה וגדרות. לכל אסיר פינה משלו
בחדרו, כוננית לספרים, שולחן, פרחים.
האסירים עובדים עבודה קשה מאד ביי בוש
ביצות או כריתת עצים, לא ניסו
מעולם להימלט. בנקאי מפורסם, שישב
3חדשים וסקל שדה גדול, חזר אחרי
שיחרורו בלווית ידידיו, בי׳קש את המנהל
לאשר להם כי אמנם סקל לבדו את השדה•
הישיבה בבית־הסוהר נחשב לעונש, אך
לא לפגיעה בכבוד.
פרחים ומדת־פבוד. אף כי לא
בכל בתי־הסוהר האירופיים שוררים תנ אים
כה אידיאליים, אין כמעט מקום להש וותם
לתנאים השוררים בבתי־הסוהר
הישראליים. בנגוד לנוהג הקיים במדינת
ישראל, בו מזויינים כל הסוהרים באלות,
ואחדים מהם בנשק חם, לא קיים בכלל
מושג של נשק בכל בתי־הסוהר של אי רופה
המערבית, כולל בריטניה• רוב ה •
מקרה אופייני: נציג שבדי באז״ם
נידון ל־נ דזדש: מאסר אחרי שנמצא אל כוהול
בדמו בשפה שנהג במנוניתז באזס־לו;
השתתף בופידה של או״נו; נכנס לבית
הסוהר בתום הועידה.
נהמעיז בעמוד ) 10

הטולם הזה״ ,נזנז׳ 715

המדינה במרחב

אומרות המפלגות :

כיפי ערביי ישראל
שויון זכויות שויון זכויות משמר צבאי
חופש מונבל מסויג גמור

כל בעיות המדינה: כלכלתה, בטחונה, האפ שרויות
לקליטת העליה, נובעות משורש משותף
אחד: בעית היחסים בין מדינת ישראל והעולם
הערבי הסובב אותה.
אופייני למלחמת הבחירות הנוכחית שכמעט
כל המפלגות נמנעות מלהתוכח בגלוי על שאלד,
חיונית זו, מעדיפות להתחבא אחרי הסיסמאות
השיגרתיות, שאינן אומרות ולא כלום.

בדפי המדינות הערכיות
שלום ע״י מהפכה ע ׳י
מהפכה כללית התערבות

שלום ע״י
פשרה

לא שלום
לא מלחמה

מלחמה לשם
התפשטות

1מק״י

מפ״ם
מפא״־

הבעיה שהבוחר חייב להחליט עליה :
מדינות ערב מתיחסות בשנאה גוברת והולכת
אל המדינה, מכריחות אותר, להפריש חלק ניכר
מהכנסתה הלאומית (השמור בסוד) כדי להגן על
גבולותיה הארוכים. נטל זה הוא מעמסה עצומה
על הכלכלה הישראלית המנותקת מן השוק ה טבעי
שלה, מעבר לגבול, וממקור האספקה של
המרי גלם ומצרכי מזון.
שלוש. הדרכים הפתוחות למדינת ישראל :
התפשטות בכוה הנשק: מפלגה אחת
(חרות) תובעת בגלוי את כיבוש ארץ־ישראל
הערבית (ועבר הירדן) .קרובים לדעה זו ׳ :אנשי
מפ״ם (הדורשים להשתמש בנשק עברי כדי להקים
מוינה ערבית ״עצמאית״ ,תלויה במדינת ישראל,
בא״י הערבית) ,חוגים מסוימים במפא״י (ח״כ
אליעזר לבנה, וכפי שסבורים אחדים: בי. ג׳י.
בעצמו) ,אישים מרכזיים רבים במפלגות אחרות.

פרו\ר .0
צ. כ. דתיים חדות

אף כי יש ויכוח רב בין הדוגלים בקו זה על
שעת הכושר לביצועו, הרי מסכימים הם בהנחות
היסוד ( :א) צבא ישראל יהיה מסוגל למגר שנית
את כל צבאות ערב, לגרשם מא״י הערבית, להגן
על הכיבושים אחרי שיושגו ; (ב) לא נוח להגן
על הגבול הנוכחי של ישראל, אך קל יהיה להגן
על גבול הירדן ; (ג) קל יותר לקלוט את העליה
כאשר קרקע המשולש יהיה בידי המדינה.
לאשלוםולאמלחמה: המדיניות המוצ הרת
של רוב המפלגות, החל ממפא״י ועד לציו נים
הכלליים, מושתתת על הנחות אחרות ( :א)
מדינת ישראל יכולה להתקיים לאורך ימים, בעזרת
ידידיה מעבר לים, בלי כל קשר עם המרחב
הסובב אותה ; (ב) המעצמות. הגדולות לא יתנו
לערבים (וליהודים) לחדש את המלחמה ; (ג)
הצעד הראשון להשגת שלום חייב לבוא מצד
הערבים, שיבינו באחד הימים כי שנאתם את
ישראל אינה מציאותית 0אין מקום לשום
ויתורים מצד ישראל כלפי הערבים ; (ה ).המדינה
תוכל להגן על עצמה בכל שעה, אם תותקף.

שגם הוא נתון להכרעה ביום הבחירות, נובע
במישרין מתפיסת־היסוד של יחסה אל המדינות
השכנות, שלוש האפשרויות, המקבילית לאפשרויות
הנ״ל :
גירוש ערביי ישראל: אדם המאמין כי
על מדינת ישראל להמשיך במלחמה נגד המדינות
הערביות לשם כיבוש א״י הערבית, אינו יכול
להתעלם מן העובדה שבמקרה זה יקוו ערביי
ישראל לנ!חון אחיהם הערבים. למרות זאת אין
אף מפלגה מעיזה לתבוע בגלוי את גירושי ערביי
ישראל, הגם שיש אזרחים הסבורים שהדבר דרוש.

דרך א׳ :מלחמה ליטם כיבוש

לא גירוש, לא שדיון: עמדתה הנוכחית
של המדינה ורוב המפלגות, שפירושה לכבול את
ערביי ישראל ע״י משטר צבאי המונע מהם חופש
התנועה וחופש הביטוי, שולל גם את פעולתם
הכלכלית החפשית. רבים מקוים כי ירידה מתמדת
ע לחייהם של הערבים תניע אותם לצאת
מן המדינה מרצון.
פרט לקומוניסטים מסכימות כל המפלגות, פחות
או יותר, לקו זה. הציונים־הכלליים תובעים להח זיר
את החופש הכלכלי לערבים, כדי שיוכלו למ כור
סחורתם לסוחרים עבריים פרטיים (במקום
לבעלי מונופולין שמאליים) .מפ״ם תובעת שויון
לערבים, אך היא כבולה ע״י העובדה שאחדים
מקיבוציה מעונינים בצמצום שטח־המחיה הערבי,
ושלפחות חלק מן האחראים למצב ערביי ישראל
הם אנשי מפ״ם בעצמם.

החולשה הגלויה של מדיניות זו: אין היא
מצביעה על שום מוצא מציאותי מן המצב הקיים,
אין היא פוטרת את המדינה מהפניית חלק גדול
מכוחה לפסים בלתי יצרניים (צבא).
התפשטות בדרכי שדדם: אנשים רבים
בישוב מאמינים שכדאי למדינת ישראל להגיע
לידי שלום של פשרה וויתורים הדדיים עם הער בים,
כדי לאפשר התפשטות כלכלית של המדינה
בדרכי שלום וניטראליות משותפת של המרחב
במקרה של מלחמה. הויתור העיקרי הדרוש מצד
מדינת ישראל: החזרת הפליטים הערביים
שמקומם טרם נתפס ע״י העולים החדשים, תשלום
פיצויים הוגנים לכל שאר הפליטים, שלא יוחזרו.
מכיון שדעה זו לא נתקבלה ע״י אף אחת המפ לגות
היריבות במלחמת־הבחירות הנוכחית, אין
היא מענינת את הבוחר ביום הבחירות.

הסכנה של הקו הזה: הוא הופך את ערביי
ישראל לשונאי המדינה בלבם, אך משאיר אותם
.במקומותיהם. התוצאה: נאמנות מפוקפקת במק רה
של מצב־חירום, תמיכה גוברת והולכת של
הערבים (בעיקר הנוער) במק״י, אף כי ערבים
רבים יצביעו בעד רשימות.מפא״י, בפחדן מפני
אמצעי־תגמול.

דרך ב׳ :שלום לשם התבססות

שויון זכויות גמור: קו המבוסם על
ההנחה שערביי ישראל,אם ייקלטו במדינה מבחינה
כלכלית, חברתית ותרבותית, יכולים לשמש
גשר בין ישראל וארצות ערב, יגבירו את סיכויי
השלום בין המדינות. מטעמים שונים דוגלים
בקו זה: הקומוניסטים, וכפוף להסתייגות הנ״ל,
סיעת הרוב של.מפ״ם.

המפלגה היחידה הדוגלת בקו דו מ הו מק״י,
המאמינה כי מהפכה קומוניסטית בכל ארצות
המרחב תחסל את הניגודים הלאומיים, כשם ש חוסלו
בברית המועצות.
יחסה של המדינה אל המעוט הערבי שלה,

דדך ג׳ :לא שילוט, לא מלחמה

״אנו בנים חורגים״ .דוב ווגנר, בעל חנות מ:
יתן את קולו בי 30 ביולי. הוא בעד קיבוץ גלויות,
מהמשטר הנוכחי :״עכשיו רע, אנו (בעלי החנויות)

אחד לפנקס, אחד לרוזן. נתן נוסבכר ,46 ,הוא בעל בית חרושת

| ן ״ לכימיקלים הקורא את כל העיתונים (״כל מה שנופל ביד״) ,אך אינו
מעונין בפוליטיקה. בגלל היותו דתי הוא הצביע, בבחירות לכנסת
^ ^ 1הראשונה, לחזית הדתית .,הפעם — למזרחי. רעייתו, מרגרטה, אינה
מזדהה אתו (בקלפי, לבד) מצביעה, כבפעם הקודמת, עבור המפלגה
הפרוגרסיבית. הסיבה: יש הרגשה שהם הליברלים היחידים שנשארו במדינה.

״הדל

הבל נכרת אלמונית התנצלה, כי בתה איננה בבית ..הדיירים

,״ ״ן 1 משך שנת היותם בארץ, אינם רוצים בפרסומת, אינם רוצים לגלות במי
יבחרו. בינתיים הם גמרו לסייד את הדירה״ ישנים על המזרונים (עד
שולגענה המיטות) ,מקווים לחיים שקטים ומסודרים, מתנגדים לרעש תעמולה
הבחירות, הממלא את רחובות העיר :״הכל הבל הבלים!״ אומרים הם1.

״מה שטוב בשבילנו״ .מרים בוכהל־דר
היא עקרת בית שאינה מתעניינת בפולי טיקה,
מסכימה בשטח זה עם בעלה, פרדסן
יוצא ליטא, מבקשת לראות את תוצאות
הבחירות כך שיהיה ״מה שטוב בשבילנו״.

שני קולות לאגודת ישראל? בנימין פוקסנברג עלה עם אשתו, חנה, מהונגריה לפני שבע שנים
הפך מנהל קואופרטיב לקונפקציה. הוא ואשתו מוכנים לסבול ובלבד לקלוט עלייה (״מוכרח להיות״)
ושניהם בעד שלום (״אף פעם בעד המלחמה״) .עוד מזזו״ל השתייך לאוהדי אגודת ישראל, לכן יבחר
רוצה לגלות (״אתה רוצה שיהיו לי סכסוכים ז״) אך נראה שהיא מסכימה ענד בעלה, תצביע, יחד עמו,
בהם גם הפעם. אשתו הבטיחה שבחרה בחזית הדתית, לפי בקשת בעלה, לכנסת הראשונה. הפעם ; אינה•

יכול להיות כי הרוקח, הצלם, כמה אלמונים שלא היו בבתיהם והאשה שלא י את הדלתות, אחר הצלצול הטורדני, בהיסוס או ברצון, מסכים בכך שעל ישראל
הגדולים של תל־רצתה
לפתוח הם כולם חברי מפ״ם מושבעים, יכול להיות גם אחרת. אך
להגיע לידי הבנה עם שכנותיה, להתקשר עם המערב (קרי: ארצות הברית)
קים ועולים חדשים,
מה שברור (ושוב: אין בזה כל קנה מידה אלא לגבי אותם עשרים ואחד
להמשיך בקיבוץ הגלויות, אלא שחולקים הם ביניהם, מי יוכל להגשים משולש
ן־חנוונים. אין הבית
אנשים) שמתוך 21 האנשים שנמצאו בביתם אותו ערב, יצביעו לפחות 4לצ״ב,
זה בהצלחה יתירה — הציונים הכלליים או מפלגת פועלי ארץ ישראל( ,המצביעים
)ן, לפני שבוע ימים,
3למפא״י 3 ,לדתיים ו־ 1לפרוגרסיביים (שבעה לא רצו לגלות, שלושה לא זכו).
הדתיים נותנים קולותיהם לחיזוק הדת בלבד).
הן משקפות את
הסכמהמשולשת. אך בשלוש בעיות יסוד, בהן יכריעו קולות
[לתוצאות הבחירות.
״מי את מחפשת ״ .דייר פלוני סרב לדבר, לא רצה להביע דעה כלל.
הבוחרים, שררה הסכמה מוחלטת: כל 21 הדיירים מצדדים בשלום מיידי
!וחירות, ייתכן ולא.
דייר אחר היה רופא
עם הערבים (ויחס הגון
הקונסוליה הצ׳כית (וב למיעוט
הערבי במדינה),
תור כזה אינו בוחר).
בהזדהות מלאה עם המע נערה
נחמדה אחת סברה
רב (זקוקים לו מבחינה
שהמפלגות מערפלות את
כלכלית: אחרת היינו
הבעיות העומדות לוויכוח
גוועים ברעב, חיים על
במקום להבהירן. אשד,
חשבונן, נחוצה לנו תמי אחרת
ניהלה דו־שיח,
כה) ובחוסר אהדה למז מעבר
לדלת הסגורה, לא
בייחוד בין אלה

נענתה לאצבע על הפע שהספיקו
להפגש עמו
מון :״מי שם את
(״הרוסים: לא טובים״.
מי את מחפשת מצ״
״הייתם ברוסיה?״ ״לא.
סערת, עולים חדשים״.
מביר אותם מספיק״.
איש אחד, לבוש גופיה
איך? ״הם באו אלינו״).
ונועל נעלי בית, ביקש
מלבד זאת טוענים כולם
לא להצטלם (״זה לא
להמשכת מפעל קיבוץ
יפה בכה״) ,חשב כי
הגלויות, בכל מחיר :
משאל־בחירות פוגע בח בטח
! מספיק גלות ! כל
שאיות הבחירות.
היהודים צריכים להיות
אך, בסיכום, התברר,
פעם יחד. כל יהודי שרוצה לבוא,
כי הדייר דיזנגוף 99/97 אינו מוותר על זכותו האזרחית, יצביע ביום הבחירות
יבוא ! יהודים באים הנה, מרגי לפי
מיטב הבנתו, אינו מושפע מתעמולת בחירות רעשנית( ,ומסולפת, במידה
,58 אב לסמל צה״ל ו־ 13 שנים בארץ אינו מגלה למי הוא
שים רגש חדש: חופש.
ידועה) כרוזים רבגווניים, מלבד נשים ובנים — הנועצים בקרוביהם, הבקיאים
תלות במערב ובעד שלום עם הערבים. אין הוא שבע רצון
אם כן: בית זה שדייריו פתחו
יותר בענייני המדינה.
אשתו, אסתר, מסכימה עמו בכל דעותיו.
חורגים״.
וים

שני

קולות

ל צ״ כ. עדה חיי־מוף,
עקרת בית
שעלתה עס בעלה ויטלי
(שאחר בעבודה) לפני עשר
שנים מבולגריה תצביע לצ״כ.
הסיבה: המפלגה הזאת תוכל
לשפר את מצבה הכלכלי(הי רוד)
של המדינה. נוסף לזאת
מסכימה גב׳ חיימוף עס כל
תושבי הבית, תובעת המשכת
קיבוץ הגלויות (״לא איכפת
לי אם זה קשה״) תלות באר צות
הברית (מתוך חשבון
כלכלי) שלום עם הערבים.
הסיבה: אנו מוקפים ערבים
וזקוקים להם מבחינה כלכ לית
(מכירת תוצרת תעשייתית
תמורת תוצרת חקלאית).

״מאמין להם יותר״.
שלמה שמחי ,65 ,ורעייתו
קטייה עלו לפני ששה שבו עות
מפרס, אחר שהוכרחו,
עקב מהפכות מדיניות, לנוע
שבע פעמים ממולדתם (בוכרה)
.אינם בעלי זכות בחירה,
אך לוא היו מותרים בבחירה
היו נותנים קולותיהם לצ״כ,
כי ״מאמין להם יותר״ .גם
הבן משה ,37 ,שהקדים ועלה
לפני שבע שנים, שרת בצי
ה״ל, במצור ירושלים, ואחו־תו,
תמרה, יצביעו עבור
הצ״כ, כי ״מפא״י עושה שגי אות״
(בשטח הכלכלי) .יחד
עם אביו — בעד
קיבוץ הגלויות,
*־ המערב והשלום.

״כי. ג׳י לא

־ ? מ ן יאכזב״׳ יוסף

5ווטצסקי,
סיים את לימודיו בתיכון
החדש, מתגייס לנח״ל, יצ ביע,
יחד עם אביו ואמו,
עבור מפא״י. ההנמקה: הם
(מפא״י) המתאימים ביותר
לנהל את ענייני המדינה, יצ ליחו
בדרכם (הסוציאל-־דמו־קרטית)
ישלימו את מפעל
קיבוץ הגלויות, יוודאו שלום
עם הערבים. בי. ג׳י. לא
יאכזב! הוא ידע לנהל את
עניני המדינה באותה הצלחה
שהביאה הלום את העם.

״לא התבשל מספיק״.
רחל חיימוף, בת ה־לו, תל השביעית
מידת
המחלקה
בבית הספר גאולה, אינה
בעלת זכות בחירה (היא צעי רה
מדי) היא מסכימה עם
רוב דברי אמה, עדה, אך
חוששת כי קליטת העלייה
מבוצעת בל׳ להקפיד על
האיכות. אך גס אם היתה
זוכה, לפתע, בזכות בחירה,
לא היתה יודעת בבירור, למי

לתת קולת :״לא
התבשל מספיק״.

בסדינו !
(המשך מעמוד )6
מוסדות פתוחים. האסירים נותנים מלת-
כבוד שלא יימלטו. אם נמלט מישהו,
הריהו עובר לבית־סוהר בעל משטר חמור
יותר. התוצאה — מקרים של בריחה
מבית־הסוהר נדירים ביותר.
בכל בתי־הסוהר האירופיים יש לאסי רים
פרחים בחדריהם, ברבים מהם יש
לאסירים מכשירי רדיו, חדר מישחקים,
חדר־אוכל משותף, ספרים למכביר, מנגנון
מסועף של שלטון עצמי דימוקרטי. העק־רון
היסודי: בית־הסוהר בא לתקן את
העבריין, לא למרר את חייו.
במיוחד נתרשם רם סולומון מדנמרק,
ארץ שהיתר, אף היא פעם שוממה, נבנתה
בעבודה קשה של דורות, הפכה גן־עדן
של עושר וקידמה•
800 אסירים 340 ,מקומות. כ שחזר
סולומון לארץ, התישב לכתוב דו״ח
מפורט ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת
לגבי ארגון שרות בתי־הסוהר בישראל
בעתיד, נזכר באופן אכזרי שהמצב בארץ
שונה עדיין: כדי להקל על הצפיפות הע צומה
בבתי־הסוהר, בהם מתגוללים אסי־דים
רבים על הארץ, נאלץ לפתוח מיד
שני בתי״סוהר נוספים (בחיפה ובבית״
שאן) ,שירחיבו עוד יותר את הפצע״.
הקו הכללי של המלצותיו: תיקון הד־רגת
-של המשטר בבתי־הסוהר, הקמת
בתי״סוהר פתוחים, ללא שמירה וגדרות,
לעבריינים שעברה עבירה רא שונ ה״
יסוד כל התיקונים: איחוד המחלקות
המטפלות באסירים, החל משרות בתי
הסוהר (השייך למשרד המשטרה) ועד
לשרות המבחן ומוסדות העבריינים הצ עירים
(השייכים למשרדי הסעד) ,במינהל
אחד. מקומו הנכון של מינהל כזה במבנה
המנגנון הממשלתי: במשרד המשפטים.

מ שפט
מכונית מושל־המחוז
למעלה משלש שנים חלפו מאז יצאו
האנגלים את הארץ ונפסקה פעולת המח־תרת.
אך בית המשפט המחוזי בתל־אביב
היה השבוע עסוק מאד בשאלה, שדיוני׳
העלה את פרשת חטיפות המכוניות של
האצ״ל. סטנלי לורנס, מי שהיה מושל
המחוז (״לוד״) והתגורר ביפו והנמצא
עתה באנגליה תובע את מכוניתו, שהוח רמה
בשעתה על ידי האצ״ל•
שעות כגן ציבורי. כמה חדשים3
לפני פרוץ המלחמה נסע לורנס במכו־ציתו
בדרך יפו —תל־אביב, כאשר מספר
אנשים רעולי פנים עצרוהו, הוציאוהו מ המכונית,
הביאוהו לגן ציבורי ושם הח זיקו
אותו במשך שלש שעות. החזקת

מר קיים טוען טענה משלו. הוא לא
שדד את המכונית, אלא רכש אותה מאיש
אחד במחיר הגון. ואף שילם מס לממש לה.
ואילו אותו איש קנה אותה מאיש
הגנה שטיפל בשעתו ברכוש נטוש.
לבסוף התעוררה בבית המשפט שאלה
עקרונית: באיזו מדד, רשאי אדם לתבוע
רכושו בהיותו מרוחק מן הארץ. בא־כח
הנתבע טען, כי על לורנס להופיע בבית
המשפט.

להם. משלא הופיע מבטיח השיכונים, אץ
אחד הנוכחים הביתה וחזר לבית הקפה
כשבידו שק מלא פתקאות, שפך את
התוכן החוצה וצעק :״הנה, זה אספתי
בשבילו על יד התחנה״ .הסוף: כולם
הלכו למשטרה והחלו מדברים. אולם
משבאה המשטרה לעצור את פריימן לא
יכלה לגלות את עקבותיו. היו סימנים,
כי הוא עזב את הארץ.
אך לבסוף, בדרך מקרה, נודע על
הימצאו של אדם בשם פריימן בבית מלון
בצפת. כמה שעות אחר כך נעצר פריימן.

שבע שעות ישב החוקר על התיק משה
פריימן. משסיים לכתוב, נאנח קשות. זה
היה שלשה ימים לאחר שפריימן נעצר
במלון בצפת כשהוא משחק ברידג׳ לתו מו.
שלשה שבועות חיפשה אותו המש טרה,
אף שלחה מכתבי אזהרה למשמ רות
בחוץ לארץ.
אין בתולדות החקירות בארץ משהו
שידמה להוי ולטכניקה של התרמית
המיוחסת לפריימן (בעקבות כמה עשרות
תלונות).
בן בית בפרוזדור. הדבר התחיל
לפני חדשים רבים. פריימן שבא לישראל
לפני שלש שנים מפולין התקשר עם עו לים
חדשים. ר,או היה בעל יזמה ותנופה
מסחרית ואילו להם היה דרוש דבר אחד :
שכון. הוא החל לטפל בענין זה, נהג
כמו שנוהגים נותגי שיכון אחרים, אמר,
כי ד,שכון הולך ומוקם מטעם הסוכנות
בקרית שלום (אבו כביר) .לא לקח כסף
אלא לאחר שהמעונינים באו למקום ונוכ חו
לדעת, שאמנם נכון הדבר: הולכים
ומוקמים שם בתים. הואיל והיו שם עוד
אי אלה בתים שטרם נמסרו לעולים הוב טחו
הללו למעונינים תמורת סכומי כסף.
המשתכנים סברו כי לאיש קשרים מצוינים
בסוכנות. הראיה: הוא היה מקבלם
במשרדי הסוכנות בתל־אביב (בפרוזדור),
תוך כדי משא ומתן היה נכנם לאיזה
חדר ויוצא מדלת אחרת. היה ברור, כי
האיש הוא בן בית בסוכנות, העולים
נתנו כספים. סך הכל (טוענת המשטרה)
גבה פריימן כ־ 35 אלף לירות. כמעט אולם כאשר הבתים הוקמו
כולם, ובמקום נראו כבר משפחות נכ נסות
לדירות, צף החשד. למעונינים לא
היתה סבלנות .״מתי כבר נכנס לדור
שם?״ שאלו. לדבריהם, היה דוחה אותם
פריימן במשהו פורמלי, כגון :״מה אתם
יודעים איזה סידורים עלי עוד לעשות?״
אך שלשה מבין המעונינים נראו לו מסו כנים•
הוא העריך אותם כאויבים פוטנ ציאליים,
החליט למשוך אותם לצדו. הם
היו זקוקים לעבודה, לפרנסה. פריימן
נתן להם עבודה. המטרה היתה כפולה :
לחזק את הרושם, בי התכניות הולכות
ומתגשמות בהשגחתו, לשלול מהם את
האוביקטיביות.

..הכושי עשה 1את״

הרמאי י שב ב מדון

לאחד העולים נתן עבודה לא קלה,
אך חיונית, סודית בהחלט. היה עליו
לעמוד בתחנת האוטובוסים המרכזית
ולאסוף כל כרטיס נסיעה משומש שנוס עים
זורקים על הארץ. הרושם שהעובד
קיבל היה, כי זה מבצע פיקוח על כמויות
הכרטיסים, משהו החשוב למודיעין ול משק
המדינה, והפעולה כולה צריכה להי עשות
במחתרת (נותן העבודה אסר ׳עליו
לשאול או לספר דבר לאיש על עבודתו).
האיש עמד שם שמונה שעות ביום, אסף
כרטיסים ישנים, צבר אותם בבית בשקים
וקיבל 80 לירות לחודש. האדם השני היה
רושם כל מספר מכונית העוברת ליד
מוגרבי. השלישי ערך דין וחשבון על
המתרחש בקרבת השכון, כמה מכוניות
משא הגיעו עם מלט, כמה חזרו, מי היה
במקום

בנימין טומקביץ, תובע
הרכילות הגיעה לשיא
העצור בגן היתד, מחושבת לכך, שלא
יספיק להודיע למשטרה בטרם סולקה
המכונית.
סטנלי לומס יצא את הארץ, לא חשב
על המכונית, היה שמח שנשאר בחיים.
אולם כעבור שנה כתב לו אחד ממכריו
מתל אביב, כי ראה את מכוניתו נוסעת
לה לתומה בחוצות העיר, הידיד התענין
לדעת מיהו בעלה וגילה כי הנוסע כיום
במכונית זי הוא מר מאיר קיים מחיפה•
לורנס שלח מכתב לעורך דין תל אביבי
וביקש את התערבותו. בינתיים הקפיאה
המשטרה את המכונית ומחכה להחלטת
בית המשפט.

שק מלא פתקאות. אך מקץ כמד,
חדשים גברו החשדות. אנשים החלו לח קור,
להתענין אצל המשתכנים האחרים.
הוחלט שכל המועמדים יתכנסו, יקימו
וידונו במצב,
אגודה של המשתכנים
ובגורמיה. כיצד עושים זאת, בדחיה כאשר אין איש מכיר את רעהו? פריימן
עזר להם. הוא כינס את כל המשתכנים
העתידים בקפה ״פסג׳״ של ״סולל בונה״
(גם השם ״סולל בונה״ עשה רושם).
המטרה היתד : ,אסיפת: היכרות ;.כאן
צריכים היו האנשים להכיר איש את
רעהו, לבחור ועד ולדון במצב. ואמנם
ערב אחד הופיעו כעשרים איש, חיכו
להתחלת ההיכרות, אולם פריימן עצמו לא
בא. לאחר שכינס את כל המתלוננים
לשם היכרות הסתלק ולא ראוהו עוד.
קמעה, קמעה החלו: האנשים מכירים
איש את רעהו. התפתחו ביניהם שיחות,
החלו מגלים כמה שילמו ומר, הובטח

* כרגע אסורים 600 אי שבבתי־הסוהר,
( 200 מהם אסירים שפוטים) בתחנות מש טרה.
בתי הסוהר הקיימים נודעו לקלוט,
בסך הכל 340 ,אסירים.
** חוקרי העולם הזה, שחקרו בשעתו
את התנאים בבתי הסוהר, הגיעו בשעתו
למסקנות דומות (העולם הזה .)692 ,691

אחמד קוטאני, כושי צנום בן 20 שנה,
עמד בפני השופט המחוזי וגולל את
קורות מוצאו ומשפחתו: לפני הרבה
שנים באו ערבים עשירים מארץ ישראל
לחבש, לקנות עבדים. אבי סבו של אחמד

חסמו את המעבר בפני החול, הילד לא
נחנק, החזיק מעמד ושתה במשך יומיים
את השתן של עצמו. הרופא הממשלתי
היה איש שקול
התפעל. אך השייך
בדעתו, לא נתן לאנשיו להכות את הכושי,
מסרו למשטרה. אחמד סיפר בחקירה
המוקדמת, כי השוטרים הכו אותו, ניסו
להוציא ממנו הודאה, אך הוא שתק. אולם
מה שלא עשו השוטרים, עשה התובע.
בחקירת שתי וערב התמוטט הכושי, הת פרץ
בבכי, סיפר את הכל .״הילד הזה,
הנחש הזה סלים, הוא שהפיץ את הש מועות
על היחסים עם פטמה, אשתו הצ עירה
של השייך״ .הוא רצא להענישו,
רצה להחזיק אותו באותה באר במשך
יומיים ואחר כך להוציאו משם• ״כולם
מביטים עלי מלמעלה, חשד כזה יכול
היה להגמר באיבוד חיי,״ הסביר .״צריך
הייתי להעניש את הילד.״
השייך ומשפחתו עזבו בינתיים את
הארץ, עברו את הגבול לעבר הירדן.
נמאס עליו לשבת בנגב, בו רננו הבריות
דברים שונים על אשתו הצעירה של
השייך, ואחמד נידון לחמש שנות מאסר.
חיות אצר.חים במקום חביתה
בפינה המזרחית־צפונית של גן־החיות
התל־אביבי שררה התרגשות רבה. בכ לוב,
שהוסתר מעיני סקרנים ע״י מחצ לות
קש, הסתודדו שלשה אפרוחים, דו מים
לאווזים קטנים. מעליהם התרגשו האב
שחור הנוצות, והאם החומה, מוכנים לה גן
על ילדיהם עד טיפת הדם האחרונה.
נערים שובבים, ששמעו על לידת 3
בנות־היענה הצבריות הראשונות, קפצו
על הגדר, נוכחו, לתמהונם, לדעת כי בת-
היענה אינה חיה פחדנית. אמנם, כשאין
לה ילדים להגן עליהם, מעדיפה היא לס מוך
על מהירותה העצומה ולברוח. אך
כשמוטל עליה ללחום, אין היא מהססת,
היא מריכנה ראש, פורשת את כנפיה
ומסתערת. שיטת ההתקפה: הרמת רגלה
בת היענה ואפרוחיה
החזקה (לפעמים עד גובה הצואר) ,רמי-
האב דוגר בלילה
שת בטנו של האויב במכה עצומה אחת
של האצבע הגדולה.
היה בין אלה שנרכשו על ידי הערבים,
הקרבן הראשון של התקפה כזאת היה,
והוא, אחמד, בן לעבדים. במרוצת השנים
בשעתו, אברהם ברזלי, שחור העיניים,
הכושים בערבים -,שרידיהם
התבוללו
בן ה־ 25 הממונה על הטיפול בחיות ״הג חיים
בקרב כמה משבטי הבימאים בנגב.
דולות״ (פילים, ג׳יראפות, בנות־יענה).
אמנם נשתנו הזמנים, אבל אחמד קוטאני
״נדבקתי כמעט אל הקיר״ ,מודה אברהם,
הנו עבד עד היום, הגם שבימים אלה
לשעבר איש גבעתי ,״פחדתי אותו רגע
קוראים לו משרת. הוא משרתו של השייך
יותר מאשר בכל ימי הקרבות בחטיבה״.
סולימן שבר שפיטון. ועתה הוא עומד
במשך 50 יממות דגר הזוג על הבי בפני
כס הדין כנאשם בנסיון לרצוח
את סלים, בנו של השייך, נער בן .12
צים׳ שכל אחת מהן שקלה ק״ג וחצי
והיתד, מספיקה לחביתות למחלקה צב הקבור
בבאר נאנה. פרשת ״אלף
אית שלמה. בשעות היום דגרה האם.
לילה ולילה״ היה הנסיון לרצוח את סלים
בדיוק ב׳8עה 9בערב, כאילו הסתכלו
בן ה־ .12 לאחר שנשמעו כל העדויות,
על שעון, הוחלפה ע״י האב״ .במשך כל
קם התובע, ד״ר בנימין טומקביץ, כדי
אותה תקופה לא העיז איש, מלבד אב לסכם
את דבריו. היה זה נאום תיאורי
רהם, להתקרב אליהן.
מאד. טומקביץ לא דיבר על חוק
שן שבורה ל פי ל .
בלבד, הוא תיאר את המסיבות: לשייך
אברהם חושב את בנות היענה לטפי
סולימאן שתי נשים, האחת ״זקנה״ ,כבת
שיות, את הפילים לחכמים, הוא לא
,40 והשניה, פטמה, היא בת ,23 יפה
מאד, מגושמת, מחייכת לכל עובר ושב
נולד חובב חיות, איקלע במקרה לעבודה
בגן־החיות בהיותו בן .14 מאז התרגל
ומראה תוך כדי כך שתי שורות שיניים
לבנות כשלג. סלים הקטן הוא בנה של
אל בעלי החי, למד לחבבן. ביחוד נתונה
אהבתו לפיל — אהבה שכמעט עלתה
האשד, הראשונה. אחמד הוא המשרת של
לו בחייו. בשחקו עם הפיל התחלקה הח השייך.
הערבים מביטים על הכושי מתוך
יה הכבדה, נפלה על פניה: שברה את
בוז וביטול׳ ,מעליבים אותו בכל הזדמ נות,
מכים אותו. יום אחד נפוצה השמו שינה.
אברהם שכמעט נקבר תחתו, קפץ
אחורה ברגע האחרון.
עה בין הבידואים, כי המשרת מקיים
יחסים עם פטמה היפה, אחמד נראה
הפיל מחזיר את אהבתו. כשהתגייס
אברהם בימי המלחמה, רחש הפיל שנ בלילה
ליד אהלה של פטמה. אחמד הבין
אה סתומה לממלא מקומו. מאז נעכרה
את משמעות השמועות. התוצאות יכלו
להיות חמורות. הרכילות הגיעה לשיאה,
רוחה של החיה, המחוננת בזכרון חד,
כאשר יום אחד נעלם הילד סלים מן והיא מתידדת עתה עם אברהם בלבד.
המחנה. אם כי סלים הקטן הפיץ חלק
ניכר של השמועות לא נפל החשד על
אחמד. אך
הדברים. כעבור שלשה ימים נשתנו מבחר מגוון פני המדור לשתלנות במשרד החקלאות
ילדים ששיחקו בערבה, לא הרחק מבאי
מודיע בזה כי יש ברשותו שתילי צי עזובה,
שמעו גניחות. הם החלו לחפש,
ניות למכירה (לשכת העתונות הממשל־הגיעו
לבאר. הם שמעו מישהו נאנח
בעומק הבאר הסתומה באבנים, קרשים
וייקטור חייאט, ירושלים
וחול, קראו להוריהם. הבימאים ניגשו עגבניות דתיות והוציאו לעבודה, חפרו, ירדו פנימה,
פקודת הפיקוח על המזוזות 1942 :
מתחת לקרשים והאבנים, בעומק של 12
צו בדבר ייצור תרכיז עגבניות ליצוא
מטר, את סלים המפרפר בין החיים וה משל
פלץ, חיפה
(הבוקר).
מוות. כעבור יום חזר סלים לאיתנו.
המלים הראשונות שאמר היו :״הכושי, שיכון צאן
די ר 3 :וחצי חדר למכירה, במרכז
הכושי עשה זאת״.
משובח, קומה א׳ על עמודים (הארץ).
הרופא התפעל. סלים סיפר כי
שבתי אנגל, תל־אביב
אחמד הזמינו לטיול. הם הלכו עד לבאר,
* שיטה זו, שנקבעה ע״י הטבע, מסכאשר,
לפתע, הכה אותו הכושי על
בירה את צבע הנוצות של המינים: הצבע
ראשו, סתם את פיו והשליך אותו לתוך
השחרור מסווה את האב הדונר בלילה,
הבאר. אחר כך זרק עליו קרשים שהיו
הצבע החום מסווה את האם ביום.
במקום, אבנים, הוסיף חול. שני קרשים

הארץ

*הען לם הזה /מם׳ 715

! 1 /ץןט 1׳ 1ן
לצחוק או לבכו ת י

חנשי 0
בעדשש הלשונות

הנושא עתיק מאד: אדם משתוקק לה שיג
דבר־מה ואינו מונע מעצמו כל סו רח
לביצוע תשוקתו. אך — הגורל מת ייצב
לעומתו, עיוור, חסר־רחמים.
היוונים ראו את המעשה כטרגי ביסודו,
כתבו מחזות אודותיו, בהם הרעידו לב בות
צופים משך 80 דורות, גרמו להם
לבכי רב.
צרפתי בשם מולייר היה כותב קומ דיות
ולא ראה כל סיבה שלא לצחוק
מהאיש הקטן המאוכזב, המנסה, בדרך
ילדותית להילחם בגורלו. הוא כתב מח זה
בדחני, כינהו בית ספר לנשים.
אחר 300 שנים, בהן צחקו, תמהו
(והשתעממו) הרבה מאד צופים מהמח זה
בא הבמאי הצעיר מיכאל אלמז ונטלו
לידיו. מפתח שיטת ההצגה הזירתית הו ריד
שכבת אבק קלסית מהמחזה, הגיע
לכלל מסקנה הגיונית: כיוון שרעיונות
היסוד שבמחזה מציאותיים כביום היכתבם
אין צורך להלביש את השחקנים בגדי
אופנת המאה ה־ ,18 אפשר להציגם לבו שים
בגדים מודרניים (וחבל שאלמז לא
עשה זאת גם לשפת המחזה).
אך אחר החלטה הגיונית זאת רעדה
במקצת ידו האמיצה של הבמאי אלמז:
הקווים הנוגדים הדדית שבמחזהו של
מולייר חורגים ממסגרת הצגה קומית
רגילה. אלמז לא יכול, וכנראה לא רצה,
לבלום את הכוח החיוני בו מציפה הקו מדיה
את שדה הטרגדיה. התוצאה: הופעה
בלתי מאוזנת, הססנית. אך דווקא כפילות
מתמיהה ומסבכת זאת של ההצגה הפכה
את בית ספר לנשים של מולייר (ואלמז)
למאורע ראוי לציון.
.השמירה דא עזרה. הרווק ארנולף
מחליט, בהגיעו לגיל העמידה, להינשא,
אך אינו מוכן לחלוק את גורלם של
הבעלים המרומ;ם. בהבינו כי ״מקור
החטא — בידיעתו״ הוא מתכנן את תכ ניותיו
בהתאם לכך. הוא מחנך את כלתו
לעתיד, אגנס, בתמימות (ובבורות) מוח לטת
— תוך שמירה קפדנית על מוחה
(ובשרה) .לחינם. כי נגד נערה שאינה
תמימה כלל ואוהבה הצעיר, הוראס, ובן
בריתם האדיר, הגורל, אין ארנולף יכול
למרות שהתוכן נותן עצמו, בקלות
יתירה, לאפקטים מגוחכים, ברור כי ה גבול
בין הקומי לטרגי במחזה רחב
כדי רוחב חבל בלבד, ומולייר ידע כי
ביום
א׳ בבוקר, שעות מעסות לפני
הגשת רשימות המועמדים למשרד השופט
העליון בקריה, צילצל הטלפון בבית-
החרושת ״עסיס״ .שמעון בחרנו, שישב
בישיבה עם כמה ממנהלי העבודה במפעל,
הרים את השפופרת. בקצה השני של הקו
היה פרץ ברנשטיין, ראש מפלגת הציונים
הכלליים,
השאלה בפי ברנשטיין: האם מוכן
שמעון להיכנס לרשימת המועמדים של
מפלגתו?
שמעון הירהר פחות מ־ 5שניות, ענה
״כן״ .השיחה נסתיימה.
בצורה פשוטה זו הובטח כי ייכנס
לכנסת השניה אדם השונה תכלית שינוי
מן הח״כים הפוליטיקאים, קלי הלשון
ואוהבי הפירסומת, שהישוב התרגל להם
בכנסת הראשונה.
יום לפגי המלחמה. האיש שנתן
בפשטות כה רבה את הסכמתו לצעד ש ישנה
את כל תוכן חייו, אינו איש הרגיל
לחיות על פי קפריסות. להיפך, שמעון
בז׳רנו הוא הארכי־טיפום של האדם המ תכנן,
המנהל־היצרן שהטביע את חותמו
על התרבות של המאה העשרים.
הדוגמה הבולטת לכך היא פרשת
עליתם של בני משפחת בז׳רנו לארץ.
אלפי בעלי הון בגולה החליטו, לפניהם
ואחריהם, להגר לארץ זו, גייסו את כספם,
קיבלו ויזה, עלו. לא כן נהגה משפחת
בז׳רנו.
היה זה באמצע שנות ה־ .30 ארבעת
האחים (ליאון, משה, יוסף, שמעון) ישבו
באיטליה, ניהלו חברה מסחרית גדולה
לצמר־גפן. מוסוליני שלט באיטליה, היט־לר
הסעיר את גרמניה. ישבו האחים והח ליטו:
תפרוץ מלחמה, יש לעלות לארץ-
ישראל, להעביר אליה את הונם.
אחרי שיקול יסודי הוחלט: המלחמה
תפרוץ, מן הסתם, בסתו •1938 עד אז
יש להשלים את המיבצע.
כמרגליו של משה, בשעתו, יצאו שנים
מארבעת האחים (ליאון הבכור ושמעון)
לארץ־ישראל, לסייר את השטח, להכשיר
את הקרקע. כעבור שנה, ב־ , 1936 בישרו
למפקדה באיטליה: הוקם מפעל לסיגריות
(״האחים בז׳רנו בע״מ״) ,אולם אין המפ על
מספיק לכל ארבעת האחים. לפיכך
דרושות עוד שנתיים, עד לשעת האפס
הקבועה, כדי לרכוש מפעל שני.

תאריך. למחרת היום פלש היטלר לפולין,
פרצה המלחמה.
מזל כלתי רגיל?״ בעיני הישוב
החלה, אותה שעה, פרשה של מזל בלתי-
רגיל: עסיס, זה המפעל שפשט את הרגל
ונקנה במחיר זול ביותר, זנק זניקה גדולה
קדימה, התפתח תוך זמן קצר למפעל־ענק.
מאות אלפי החיילים הבריטיים, ש נותקו
ממקורות האספקה האירופיים, שתו
את מיציו, אכלו את ריבותיו. אולם בעיני
האחים בז׳רנו, שאינם מאמינים במזלות,
לא היה זה אלא התגשמות של תכנית
שתוכננה בקור־רוח, בוצעה בסבלנות.
בעצם ימי השיא המלחמתי זכרו האחים
כי המלחמה תחלוף אי פעם, ויחד אתה
התנאי משהעשירו את עסיס. הם החלו
משקיעים חלק גדול מן הרווחים במחלקות
חדשות, שתתפתחנה רק בימי השלום.
התוצאה: כשבא השלום לא מצא את
עסיס בלתי־מוכן. אולם היתד, זאת מכה
מכאיבה מבחינה כלכלית, חבר העובדים
הצטמק לחצי; אולם המפעל נשאר קיים,
יצא למסע־נצחון שני.
הסיכום: כיום מעסיק עסיס בין 150
ו־ 400 פועלים (בהתאם לעונות) .מפעל
הסיגריות מעסיק 200 איש. תריסר אנשים
נוספים עובדים במפעל הכוהל, המעבד
את המיצים של קליפות התפוזים.
״שר־החוץ״ מאוכזב. שמעון בז׳-
רנו, שר־החוץ של ממשלת־האחים, הוא
הצעיר בחבורה: בן ,41 נשוי, אב לבת
( ) 12 ולבן 4כאחיו נולד בבולגריה,
שיצא אותה בהיותו בן ,5התחנך בביר.־
ספר גרמני בשוייץ, עבר, עם סיום לימו דיו,
לאיטליה. עם אחיו הוא מדבר ספג־יולית,
עם אשתו(שנשאה בארץ) גרמנית,
עם ילדיו עברית. עם מבקרים הוא יכול
לדבר גם צרפתית, אנגלית, איטלקן ת.
נחבא אל הכלים, שונא פרסומת ׳בכל
צורותיה ומייחס חשיבות לעשיית הדברים
יותר מאשר לדיבורים עליהם, התבלט
שמעון בכל מקום כמעט בעל כרחו. פעי לותו
הציבורית הצטמצמה בשני כוונים :
ההגנה הרמת־גנית, בה תפס עמדת מפתח,
והתאחדות בעלי התעשיה.
אם כי לא היה מעולם סוציאליסט־של־סלון,
כיצרנים מחוגו של זלמן ירושלמי,
התנגד שמעון בתוקף לקו הקיצוני של
היצרנים ה״ימניים״ ,מחוגו של מקס רוזן.
הוא הטיף לשיתוף פעולה עם ההסתדרות,
למתן תנאי עבודה מתקדמים ביותר לפוע לים•
התוצאה: ב־ 10 השנים האחרונות,
שהיו ברובן סוערות מאד ביחסי העבודה,
לא פרצה בעסיס אף שביתה אחת.
כשקמה המדינה נטה, מטבעו, למפלגה
הפרוגרסיבית, הופיע ברשימת מועמדיה
בבחירות הכנסת הראשונה. אולם עמדתו
של פנחס רוזן בכנסת איכזבה אותו אכ זבה
מרה. לדעתו ניצלה מפא״י את של טונה
לטובת הסקטור הכלכלי שלה, על
חשבון התעשיה הפרטית. הפרוגרסיבים,
במקום לרסן את מפא״י ולהניעה למתי נות׳
היו לגרורים עיוורים, תלויים בה
בכל הבחינות.
לפני כמה חדשים יצא שמעון בדרנו
את המפלגה הפרוגרסיבית. בשיחה עם
פרץ ברנשטיין אמר שאין צורך לשכנעו,
שהוא יצביע בעד הציונים הכלליים, אף
כי אין הוא מחבב את ראשי מפלגתם.
ברגע האחרון נזכר ברנשטיין בשיחה מק רית
זו, החליט שיש לצרף איש־מעשה
בעל שיעור קומה לרשימתו.

יהודה (ארנולף) פוקס ואליהו(הוראם) לוי
מקור החטא: הידיעה
צד לצעוד עליו. אך מי יבקר את מיכאל
אלמז ושחקניו על שנכנעו ליצרם ומלות
האכזבה והייאוש היפות שבפיותיהם נש מעות
יותר מלאות צער מאשר התחכמות
מוקיונית?
גינ׳ור המשחק וההצגה הוא יהודה
פוקס (ארנולף) ,שנשא באומץ (ובזיעה)
בכל כובד תפקידו. הצלחת מייד, זייו
(אגנם) נובעת לא רק מהופעתה הנאה,
אלא גם ממשחקה המשובח. אליהו לוי,
כהוראס, שגה רק פעמים מספר בתפקידו
כפוי הטובה. התחכמות המשרתים היא
הקרבן היחיד של צורת ההצגה המודרנית
של אלמז חסרת רוח ההומור הנוקשה
והמיושן. בכל זאת עמדו במבחן בכבוד
ובמיוחד תמר בת־עמי (ז׳ורז׳ייס^
המוסיקה המצויינת של יוסף הדר היא
אחת ההפתעות הנעימות ביותר שבהצגה.
אולם הניצחון האמיתי ללהקה כדלה :
חיאסרון זירה בגר משלב הנסיונות ומוכן
להזרים דם חדש לבכר. חסרת הדם.

,העולם הזה״ ,מס׳ צ 71

כשהגיע סתו 1938 הגורלי, ואגרופו
של היטלר איים על צ׳כוסלובקיה, טרם
סוים המיבצע. שני האחים שנשארו באי טליה
היו מוכנים לנטוש בכל רגע את
עסקיהם, ישבו על מזוודותיהם הארוזות,
כשבידיהם הויזות. אולם במקום מלחמה
באה מינכן. האחים החליטו: סכנת המל חמה
נדחתה לאביב . 1939
ליאון ושמעון שמו עיניהם על מפעל
שפשט את הרגל: עסיס. חשבונם היה
צלול: תפרוץ מלחמלה, דרך הים התיכון
תנותק, הצבא שיחנה במזרח התיכון יהיה
זקוק למזון. החוזה נחתם כשהיטלר נכ נס
לפראג, הספר הלבן ירד על הארץ.
שני האחים באו מאיטליה, המשפחה הת אחדה
בארץ־ישז־אל.
אולם עוד נשארו חדשים מעסים עד
למלחמה. האחים החליטו לנצלם, להקים
באירופה סוכנויות לעסיס. אחד האחים
חזר לאירופה. נקבעה לו שעת אפס לחזור
30 :באוגוסס. הוא חזר בדיוק באותו

ש ר ־ תעשיהמקצועי? מכיון ש ברור
כבר עתה בי הכנסת השניה לא
תהיה שונה, ברמת חבריה, מן הכנסת
הראשונה, קשה לנחש כיצד יתאים את
עצמו איש מסוגו של שמעון בז׳רנו לצי בור
של פוליטיקאים מפלגתיים מקצועיים.
השיטה הרגילה של פולמוס עולבני, מלי צות
דמגוגיות על כל הנושאים בעולם,
העדפה כללית של אינטרס המפלגה על
התעמקות במהות הענין, תהיה זרה לו
תכלית זרות. אפשר לנחש שינהג כישראל
גלילי, ידבר מעט במליאה, ישקע בעיקר
בעבודת הועדות הפועלות מאחורי ה קלעים.
לגסי
קואליציה מפאית־ציונית־כללית
יש לשמעון בז׳רנו דעות מסוימות מאד :
אם יימסרו לציונים הכלליים כל התיקים
הכלכליים (האוצר, מסחר ותעשיה+ ,
אולי חקלאות) כדאי להם להצטרף לממ שלה•
אם לא, מוסב להם להישאר באופו זיציה•
על כל פנים, אסור להם לחזור על
שגיאתם בעבר, כשקיבלו לידיהם את תיק
המסחר והתעשיה, נעלי שיוכלו לפעול
מאומה, מכיון שהתיק המרכזי (האוצר)
נשאר בידי איש מפא׳׳י.
אב יצליחו בציונים הכלליים, יעשו
בחכמה אם ימסרו לשמעון נדר נו את

תיקו של שד המסחר והתעשיה, יצרפו
בזאת לממשלה את השר הראשון שהוא
איש מקצוע בשטח המופקד בידו. אם
ייכשלו, קשה להניח שאיש־מעשה תוסס
כמוהו ימסור ארבע שנים רצופות להפקיד
של ח״כ אופוזיציוני.

אב שב ע ת הילדים
ד״ר יוסף לאם, ח״כ מפא״י שהפך
שופט מחוזי, הוכיח תוך תקופת כהונתו
הקצרה את יכולתו כשופט מפשר: מבין
15 תיקים שהגיעו לפניו, חיסל 6בדרך
פשרה בין הצדדים.

*כמעון כז׳רנו, מועמד צ׳׳כ
התשובה: כן
ח״כ אחר, אברהם אלמליח, הספרדי
שהפך מועמד מם׳ 113 ברשימת
מפא״י, ושבלט בכנסת הראשונה בתיקוני
שגיאות, הדקדוק לחבריו הח״כים, פנה
לעיסוק חשוב: הוא מכין לדפוס ספרון
״עברית בכנסת הראשונה״ שיכיל את
פליטות הפד, ושגגות הלשון המשונות
שהושמעו בכנסת.
מי שהיה חברו לסיעה הספרדית,
אליהו אלישד, הוכיח השבוע את
יכולתו. כממלא מקום ראש עיריית ירו־שלים
נפרד ממארק שאגאל, שהעביר
את תערוכת תמונותיו לתל־אביב, בנאום
אידי.
אותה שעה הגיע ראש העיר, שלמה
זלמן שרגאי, לפרים, בירת צרפת,
החוגגת את יום הולדתה האלפיים. כ מתנת
יום הולדת מסר לפייר דה־גול״,
ראש עיריית פריס, ספר תנ״ך בכריכת
זהב טהור, מאת: ירושלים בת שלושת
אלפים השנה.

בינתיים חזר שר האוצר, אליעזר
קפלן, מארצות הברית, היה מלא סיפו־רים
כרימון. אחד מהם: בהיכנסו לבית
כנסת (לראשונה בעשרים שנים) ריפורמי
בניו־יורק, נתבקש להסיר כובעו. כשלא
נענה, הוסכם להרשות נוכחותו של מת פלל
אחד חובש כובע. ההנמקה: לישראלי
מותר.
משה אוגא ,44 ,איש ההתיישבות
העובדת וח״כ החזית הדתית, המופיע
במקום השני ברשימת ״הפועל המזרחי״
(בזכוח היותו האידיזן ולוג של סיעת
״למפנה״) מצטיין, אחר בדיקת כל המוע מדים
הבטוחים לכנסת השנייה, בשיא :
הוא אב לשבעה ילדים.
איש חזית אחר, אליהו מזור, התע שיין
האגודאי שלא יחזור לכנסת (הוא
אחרון ברשימתו) היה מלא רוח ליצנות.
כאשר, בסיום ישיבות הכנסת (ראה במ דינה)
,צולמו כל וועדות הכנסת על־ידי
הצלם הרשמי, עלה יחד עם וועדתו —
ווע-דת הכנסת — על גג הבניין, העיר :
״זו הפעם הראשונה שועדת הכנסת עומדת
על גובה״ ( 14 מטרים מעל לרחוב).
אותה שעה נועצו אנשי מטה או״ם כמ פקדם,
הלייטננט ג׳נרל דיליאם
דיילי (שזכה בכוכב גנרל לישי) ,נדברו
כיצד להילחם בלהקות העקרבים המת קיפות
את מקום מושבם, ארמון הממשלה
בירושלים. בין הנפגעים: שמונה
כלבים, שלושה עזים, שגי חמורים (כולם:
רכושי או״ם^
ל ד ״ רמוחמר מו סדק, ראש סס-
שלת פרס, כאות הוקרה על בצעו *ת
הלאמת הנפט: הקמת פסלו בככר טהרא־נית
על חשבון משרד הפנים האיראני.
* אחי וזננרל צ׳רל זה־גול.

מ 1סקר

ק 1ל נ 1ע סבבים שדושה שחקני צעירי
שלושה שחקנים צעירים שכבר הספיקו
לעשות רושם בעולם הבד, ואשר עתיד
מזהיר נשקף להם ללא ספק, מופיעים
השבוע :
פארלי גרינג׳ר אשר משך תשומת
לב בהופיעו בסרט קטן אך מצוין, הם
חיים בלילה, הוא בן עשרים וחמש, יליד
קאליפורניה. באחד הימים, כאשר סמואל
גולדווין הכין את הסרט כוכב הצפון(היה
זה בזמנים הטובים בם עדיין אפשר היד,
להפיק סרט פרו־רוסי בהוליבוד) חפש
שחקן לתפקיד חשוב, פרסם מודעה ב־עתון.
גרינג׳ר ראה אותה, פנה אל
המפיק, קבל את התפקיד מיד. לאחר שני
תפקידים נקרא לשרות בצי האמריקאי,
שרת בו שנתיים, חזר לקאריירה מזהירה
בהוליבוד בה הוא נחשב — בצדק —
לכוח ממדרגה ראשונה.

״ניקודה״
עוד קומדיה מוסיקאלית שעלילתה המו זרה
משחיתה בה כל חלקה טובה, כל
מספר מוסיקלי או מחולי. הפעם, הקר־בנות
(פרט לקהל, כמובן) הם פרד אסטייר
ובטי האטון. תחת להשתמש במלוא כש רונם
של שני שחקנים אלה לכל ארכו
של הסרט, שרבבו לתוכו עלילה חסרת
טעם על אודות נערה (האטון) הזונחת
את ידידה (אסטייר) ,נשאת לאחר. כאשר
הבעל נהרג ומשאיר אותה אלמנה צעירה,
מטופלת בילד, היא פוגשת שוב באסטייר,
רוקדים, מנסים לחטוף מהם את הילד.
הם שרים. שוב מנסים לחטוף את הילד.
פראנק לסר, אחד ממחברי המוסיקה
הקלד, הטובים באמריקה כתב מנגינות
עליזות, המחיות את נרקודה, נותנות לאם־
טייר אפשרות להוכיח שרגליו (שאינן
צעירות ביותר) עודן מלאות עלומים,
להאטון — שהיא בעלת הטמפרמנט ה גועש
ביותר בקולנוע.

,.אבא משיא את בתו״
אף על פי שאב אמריקאי משיא את
בתו בצורה אחרת מזו שמשיא אותה
אב ישראלי, יתקבל גם בעינים מקומיות
אבא משיא את בתו באהדה. אבא כאן הוא
אותו שחקן מצוין ספנסר טרייסי, השומע
יום אחד את בתו(אליזבת טיילור) מודיעה
כלאחר יד שהיא עומדת להנשא.
מיד תוקפת את טרייסי חרדה רבה
לגורל בתו. הוא מציק לאשתו, גוער בה
בגלל אדישותה, כביכול, לעתיד הבת,
מדבר על לב הארוש הצעיר, נפגש לשיחה
עם הורי הבחור, נכנע לבסוף ! בשעת
משתה הארוסין הוא כה עסוק במטבח
בהכנת קוקטיילים עד שהוא מחמיץ את
ההזדמנות להודיע ברבים על המאורע
החשוב.

פרלי גרינג׳ר
בעתון: מודעה
אן כלייט החלה את הקאריירד, שלה
בראדי־ו, בגיל חמש, והיתד, מזמרת ומדק-
למת מעל גלי האתר בהיותה תלמידת
בית־ספר. מחוץ לזה שרה באופירה. ב מחזה
המשמר על הריין קבלה תפקיד
חשוב. המחזה זכה להצלחה ואן —
לתשומת לב המפיקים, כאשר הופיעה
בו בלוס אנג׳לם. התוצאה: בחינה אחת
וחוזה ממושך באמתחתה. היא הופיעה
בהצלחה בסרט מפורסם: מילדרד פירס,
זכתה בפרס האוסקר.
אסון סקי כמעט שקצר את דרכה
הבמתית, אילץ אותה להיות נתונה שנה
תמימה בצבת פלדה, אבל הנערה נמוכת
הקומה, תכולת העין וחומת השער הת גברה
על האסון, חזרה אל האולפן, בהצ לחה
כפולה.
ג׳ץ אכנס היתר, מבלה את זמנה בין
תיאטרוני ברודביי, ניו־יורק ובריכות ה־שחיה
של הוליבוד, כי אביה היה כותב
מחזות ידוע, אמה סופרת הוליבודית
מפורסמת. אבל היא הגיעה אל המצלמה
ללא פרוטקציה .״מגלה כשרונות״ אחד
של מטרו ,״סורק״ את ניו־יורק, בקש
שחקנית לסרט רוזיאנה מאקוי, ללא הצ לחה׳
עד שידיד המליץ על ג׳ון. מבט אחד
•שיכנע את איש הקולנע, סרט אחד שכנע
,את הקהל וג׳ון הפכה כוכב.

סרטים
,.אי המטמון״
השם עצמו דיו לעורר זכרונות בלב כל
אדם. ילידי הארץ בלעו בלי ספק את
ההוצאה העברית העתיקה פעמים אין
מספר, עקבו בנשימה עצורה אחר הר־פתקאותיו
של הילד ג׳ים, כיצד פגש׳ את
ג׳ון סילבר הארוך, הנבל העליז, את בן
גאן, את שאר הפיראטים ואנשי החוק.
עתה בא וואלט דיסני, הביא אל הבד
עיבוד קולנועי חדש (השני) של יצירתו
הגדולה של סטיבנסון, והיא אינה מאכ זבת
את מיליוני חסידי הספר.
,דיסני הפיק את הסרט עם שחקנים חיים,
המוקפאים באנגליה,
השתמש בכספיו
סובב בה את הסרט, בהשתתפות נער
אמריקאי צעיר, בובי דריסקול, ושחקנים
אנגלים כרוברט ניוטון (סילבר) באזיל
סידני, פינלי קארי. חלק ניכר מן הסרט
צולם במערב אנגליה, בנוף מרהיב. מרהיב
גם הסרט.

המחבר אהב מיצים
במשרדו של אדוארד מסטרם, עורך דין
מניו יורק, הגיעו בימים אלה ליישוב
סכסוך מוסיקלי, שארך למעלה משלש
שנים. הרמן יבלקוב, שחקן יהודי מה תיאטרון
האידי בניו יורק, הסכים לפשרה:
קיבל 25 אלף דולר פיצויים. כך נסתיימה
פרשת ה״היט״ ״נייצ׳ור בוי״ ,אותו שיר
שהוקלט ושודר בכל רחבי העולם
ואשר במשך שלש שנים לא ירד משפתו תיהם
של מיליוני אמריקאים ואפילו
הגיע לתחנת הרדיו ברמללה.
לפני כשלש שנים הופיע השיר ״נייצ׳ור
בוי״ ,המוכר היטב לאוהדי המוסיקה ה קלה
בארץ, ובין לילה הפך סנסציה. בכל
מקום אשד שם אפשר להשמיע מוסיקה
תמורת מטבע לתון, תיבה מוסיקלית״
הותקן השיר, כי הדרישה היתד, גדולה.
תחנות רדיו, תזמורות^ ,תקליטים —
״נייצ׳ור בוי״ נהיה, כשירים רבים אחרים
בתקופותיהם, לחם חוקם של המונים.
מחבר השיר, אידן אבהז, אחד שעליו
לא ידעו מאומה, לא חיפש פרסומת, לא
הופיע ברדיו או טלויזיה, נשאר במחתרת.
הדבר עורר את יצר סקרנותם של העתו־נאים,
שיצאו לחפש את מחבר ה״היט״,
כדי לספר לקהל הקוראים מיהו זה, שכבש
את לבות מיליונים בשירו הסנטימנטלי.
ירח דכש כחיל, הטבע. הצזד אחר
אבהז היה בלתי רגיל, אך התוצאות היו
כדאיות, למעלה מן המשוער. מחבר השיר
עצמו הוא ״נייצ׳ור בוי״ (בחור הטבע),
טבעוני מוזר, מגדל זקן ושער ארוכים,
חי תחת כפת השמים, אוכל ירקות ופירות
ומאמין בדת, שיש לה כמה עשרות חסי דים
בלבד, ועל הכל הנהו ״יוגי״ ,העושה
תרגילי גוף מוזרים. לפני כשלש שנים
נשא לאשה בחורה יהודיה מדטרויט ויצא
אתה לירח הדבש — לא לבתי מלון או
לריבירה, אלא להרים ועמקים, אל חיק
הטבע בקליפורניה. הזוג ישן תחת כפת
השמים, שם חיבר האדם המוזר את שירו,
שלחו להוצאת תוים מבלי לשים לב,
מבלי לצפות לגדולות.
ירח הדבש של האדם בעל הזקן והשער
הארוך ארך לא חודש אחד אלא ארבעה
חדשים מלאים. משחזר למרכז הציויליזציה
נוכח, כי כל העולם שר את שירו,
השיר כבר הוקלט, כבר נמצא ב״תבות ה מוסיקה״
ועל חשבונו בלוס אנגלס חיכו
לו 53.000 דולר.
הקומפוזיטור הטבעוני לא בז לכסף.
להיפך, הוא אץ מיד לבנק, ביקש לקבלו,
אולם כאן הופתע, כאשר נאמר לו, כי
יש עקול על הכסף, מאחר שאדם אחד
טוען, כי השיר נגנב ממנגינתו. האיש הזה
היה השחקן היהודי יבלקוב. אבהז ביקש
דמי קדימה — כמאה דולר, כי נשאר

ג׳ון אכנס
השכנוע: מבט אחד
עתה מגיע ״עורך חתונות״ מקצועי
(ליאו ג׳ .קירול) ההופך את הבית על
פיו, משנה את סדריו מן הקצה אל הקצה.
בחזרה על הטקס כלום אינו הולך כשורה.
ביום החתונה: שוב מהומה ומבוכה.
האורחים הצמאים מתנפלים על המש קאות׳
טרייסי אינו מצליח, בכל הבלבול,
למצוא את בתו, להפרד ממנה בטרם היא
יוצאת לירח הדבש. בודד ועיף, הוא נשאר
יושב, בין שברי הכלים, ערימות הבק בוקים
ושאר שיירי החגיגה — לשלם את
החשבונות.
ספנסר טרייסי הצטיין במספר רב של
קומדיות, אך הפעם הוא מתעלה על עצמו.
הוא גבור הסרט והוא מגלם דמות שלמה,
חביבה, קומית ביותר.
בקצרה עלי הז־כ — דראמה שאינה מת קבלת
על הדעת אודות הפסד ורווח בטבק
ואהבה, בראשית המאה הנוכחית, בדרום
ארצות־הברית. גארי קופר, לורן באקל
ופטרישיה ניל.
כשד אהבה אחת -החוזה של
דיאנה דורבין בוטל לאחר הסרט הזה.
הסיבה ברורה: מעשה בנשיא ארצות
הברית המתערב בעניניה הפרטיים של
אחת הטלפוניסטיות שלו משום שקבלה
התקפת גיהוק. לצופים: התקפת פיהוק.
הייתי אבא ממין זבד -כדורגל,
טפול בתינוקות, פסיכולוגיה, אלו הן
הבעיות המעסיקות מספר חיילים משוח ררים
(אמריקאיים) .פטפוט ללא הרף על
הרבה הבל.

עצי תמר, אי שם בקליפורניה. היה ליל
ירח, הוא זוכר את זה היטב, השניים
שתקו, הביטו אל הירח העולה במרומים.
ואז עלה במוחו הרעיון, חיבר את השיר.
הריפורטרים יצאו לראיין את המחבר
הטבעתו, סעדו את לבם ליד שולחנו
(ירקות ומיצים) ,העניו הסעיר את החוגים
המוסיקליים ואחר כך נשכח. הדבר נכנם
למסלול משפטי, לדיונים למשא ומתן.
לבסוף, בעזרת שני עורכי דין, הסכימו
להתפייס. יבלקוב קיבל 25 אלף דולר,
הסתפק בזה. הוא אמר, כי זה מספיק
לו לפי שעה, הסיפוק שמנגינתו היה בה
כדי לכבוש עולם, עודד אותו מאד, חשוב
לו יותר מהכסף. אבהז אמר, כי אין הוא
מתכונן לפי שעה לחבר שוב שירים,
הכסף יספיק לו כדי לחיות בנוחיות תוך
טיולים עם בני משפחתו על פני הארץ.

המנצח פרס מכ תב
מנואל רוזנטל, המנצח היהודי הצרפתי,
שביקר בארץ לפני שלש שנים וניצח על
התזמורת הישראלית, עורר בימים אלה
סנסציה בעיר סיטל, אשר בארצות הברית,
שם מכהן רוזנטל מזה שנתיים כמנצח
קבוע של התזמורת הסימפונית.
מפאת הגרעון הגדול ( 30.000 דולר)
עמדה תזמורת סיטל בפני הברירה :
להיות או לחדול. לאחר שהישיבות הרבות
של ״החוגים למען התזמורת״ (מחלה
שאינה הפטנט של ישראל בלבד) לא נשאו
פרי, הלך רוזנטל בדרך אוריגינלית ב יותר,
הוכיח, כי הצרפתים היו תמיד
המהפכנים הראשונים, עשה רושם אף על
האמריקאים. הוא פנה במכתב גלוי לתוש בי
העיר מעל דפי העיתונים :״גברת
ואדון סיטל, אני צרפתי וגלוי לב ואתם
מוצאים חן בעיני, ועירכם מוצאת חן
בעיני והתזמורת שלכם היא טובה וחבל
שתלך לאיבוד ואני מאמין, כי לא תתנו
לה להתחסל.״
באותו יום הקים קופת רחוב, מין
סדור, שהמגבית היהודית המאוחדת יכו לה
ללמוד ממנו. באחת החנויות שבמרכז
העיר התקינו רמקולים, בפנים ישבו מו סיקאים,
מנגני ג׳ז באו כאות סולידריות
כדי לעזור לסימפוניקים וניגנו. ליד חלון
קטן ישב פקיד וקבל תרומות מהקהל
שעבר ברחוב. אמנם לא הושגה המטרה
הסופית אך התוצאות היו בעלות משקל:
16.500 דולר תרומות. וקזמורת סיטל
ניצלה.
במחתרת, חלום זלילה. מנואל
רוזנטל הוא אחד הטיפוסים המוסיקליים
הסימפטיים ביותר שביקרו אי פעם בארץ.
למחרת בואו לתל אביב ראה שאנשים
מטיילים במכנסי חאקי קצרים, אמר :
״רעיון גאוני, ארץ נפלאה״ ומאז לא
ראוהו אלא לבוש כך (פרט לקונצרטים),
ללא גרבים, בסנדלים, בגופיה. רוזנטל
הוא קומפוזיטור, שחי במחתרת בשנות
הכיבוש הגרמני, מוסיקאי בעל יכולת,
מי שהיה אחד מתלמידיו המועטים של
מורים ראוול. בהיותו במחתרת חי בר
״סימפונית האוכל״ כעין חזון על
מזון ואכילה המסתיימת בזלילה עצומה.
רוזנטל ביקש לבצע את היצירה בהיותו
בישראל, אך בימים ההם 1948 עוד לא
העריכו כראוי את האקטואליות שבדבר.
גם התזמורת הישראלית זקוקה לכסף
רב, כדי להקים אולם קונצרטים (במקום
האולמות הקיימים, המקשים על הקהל
והמונעים קהל רב מבקר בקונצרטים)
אך אין אפשרות, כנראה, לאסוף את המו סיקאים
(מהבורסה של ״גינתי״) לחנות
מיקולינסקי ולפתוח במגבית.

אן בלייט
ההתחלה: בגיל חמש
ללא פרוטה בכים. הוא חי באורח טבעי,
אך את המיצים וחפירות עליו לקנות
בחנויות. לא הועיל. הכסף היה מוקפא עד
לבירור הדבר. בינתיים הלך הסכום וגדל,
עברו חדשים רבים, אשתו של הטבעוני
צריכה היתד, להשיג כמה מאות דולר על
מנת להיכנס לבית יולדות.
טענתו של הרמן יבלקוב היתה, כי
לפני 12 שנה בוצע בתיאטרון היהודי
בסקונד אווניו במחזה ״פפירוסך (סיגר יות)
שיר מפרי עטו בשם ״שווייג מיין
הארץ״ (הרגע, לבי אבהז טען, כי לא
היו הדברים מעולם, הוא לא סחב, לא
ראה מימיו את המחזה, לא שמע מימיו
את השיר .״נייצ׳ור בוי״ חובר על ידו
בשעה ששכב עם אשתו על הדשא בצל

אליזכט טיילור
לאחר יד: נישואים

״העולם הזה״ ,מם׳ 715

שיין. הידיעה על ההפסד של הנבחרת
התל־אביב לאתונה 2 :1הפכה לשיחת
היום, אולם חובבי הספורט לא ידעו מה
נכון להם.
איך אפשר? כאשר נודע למחרת
שבחירי הכדורגל הישראלי הפסידו בתו צאה
גבוהה 8 : 1לאיסטנבול אחזה תד המה
את כולם. איך אפשר להפסיד כך?

לוין: שעה אחת ו־ 41 דקות).
לאה זינגר לא התייאשה כאשר ראתה
את הבחורים בורחים ממנה. הם לא רצו
שבחורה תשיג אותם בספורט הגברי, אך
היא הקדימה 12 בחורים בזמן של שע תיים,
ו־ 36 דקות ד 12 שניות.
השרשרת הופסקה מדי קטעי מרחק
שונים והשחיין ה־ 19 הגיע לאחר שלש

תמר: קפיצה לרוחק

תמר: הדיפת בדור ברזל

הדבר מצא חן בעיניה

התקדמה בשיטתיות

הקרב של אזרד צ׳רלם נערך לפי שנקבע
ומטרתו היתד, לחזק את תאורו כאלוף
העולם בפגישתו הקרובה ( 12 בספטמבר)
נגד ג׳ו לואיס, הרי לא מנע הדבר בעד
לואיס לבטל קרב שנקבע בינו לבין אלוף לואיס גרמני שנועד לד,ערך השבוע.
חשש שאם הוא יצליח לגבור על הגרמני
הרי יערך לו הקהל הצגה פראית מלווה
בזריקות כסאות עוד בהיותו בזירה, כשם
שעשה לאמריקני שחום העור, ריי שוגר
רובינסון. במקום זה החליט ג׳ו להתמודד
עם אלוף ארגנטיני.
אתלטיקה המלכה דעה לקפוץ
תמר מטל ( 17 וחצי) היא נערה גבהת
קומה ( 1.74 מטר) ,ירקרקת עיניים ורחבת
חיוך העובדת בחברת הביטוח יהודה
והעוסקת בספורט עוד מגיל הילדות.
הישגה הראשון, בשדה האתלטיקה ה קלה,
הושג בהיותה בת : 11 היא קפצה
לרוחק של 3.50 מטר. הדבר מצא חן
בעיניה, היא התקדמה בשיטתיות, שיפרה
הישגיה ותוצאותיה, זכתה בתואר מלכת
הספורט של האתלטיקה הקלה. אך היא
לא אהבה אתלטיקה, המשיכה בהתעמ לות
חפשית וכדורסל. בלא כוונה מיוחדת
זכתה לאליפות מכבי באתלטיקה כאשר
קפצה לגובה 1.41 מטר.
אברהם גרץ, אתלט ותיק, הרגיש במת־אמנת
החדשה, שבע רצון, הפכה לבת
חסותו, התמסר לאימונה השיטתי וב־1949
הגיעה למרחק 4.78 מטר בקפיצה לרוחק.
משך כל הזמן לא זנחה חמר את ה כדורסל,
נקבעה לנבחרת הישראלית (בצי רוף
שש מכביות, עשר בנות הפועל)
שייצגו את ישראל בבודפסט.
מאז השיגה, במכבייה ובאימונים שיט תיים,
משך שנה אחת, ארבעה שיאים
לנערות: רוחק — 5.03 מטר, כדור־ברזל
— 8.97 מטר, דיסקוס — 26.70 מטר,
קפיצה לגובה — 1.43 מטר. אך תמר לא
הסתפקה בזאת, נטלה את המקום השני
לנשים בקפיצה לגובה, שברה בכך את
מרבית השיאים.
חלומה של תמר: לקחת חלק באולימ־פיידת
הלסינקי •1952 ,קודם לכן היא
רוצה לצאת לקורס מורי התעמלות.
!,וסף לכל הכניסו פעילותה הענפה
והתמדתה שלל מדליות ופרסים. באוספה :
10 מדליות זהב 9 ,מדליות כסף, מדליית
ברונזה אחת ועשרים תעודות שבחים.
היא אף זכתה לנעלי ריצד, מהכושי האנגלי
ג׳ייקובס, שהשתתף במכביה השלישית
ושחיבב את הנערה וריצתה.
השבוע סיימה תמר מטל את תקופת
הנערות, זכתה במלחמת שלוש, הבטיחה :
״אני עוד אפתיע בבוגרות.״
כדורגל הבת דא האמינה
בעת שאסתר (אתי) קוטוביץ בתו של
מלווה הנבחרת שמעה על הפסדם של
בני תל־אביב באיסטנבול לא האמינה,
נטלה את הג׳יפ האדום שלה והחלה לנדוד
בראשון־לציון לברר את התוצאות לא־

טניס
״הפעם התחרבנת״
תמר: ריצת 60 מטר
זנתה בתואר ״מלכה״
אסתר נתנה תשובה :״מה הפלא שהם
הפסידו? שלש פעמים באתי ללוות אותבן
הרוגז והאכזבה
לטיסה והם הוחזרו.
השפיעו על כולם ושחקן כדורגל הוא,
אחר הכל, גם בן־אדם״.
ביום המיועד לנסיעה התאספו השח קנים,
על מזוודותיהם, בשעה 51 בביקר,
בשדה התעופה בלוד. הם לא הספיקו
להפרה עוד היו אחוזי תנומה. בתחילה
אמרו להם שהם ידחו את הנסיעה רק
לכמה שעות, שהפכו ליממה שלמה.
אולי השפיעו אלה י כי: לאחר נצחון
הנבחרת על דנדי הרגישו כולם את עצמם
על הגובה. אך לפחות יתן הפסד זה דחי פה
לארגון משחקי הגביע והליגה הסדירים.
לא תמיד אפשר לצאת בנסים, צריך
גם לדאוג מראש.

שחיה
ד הוא דם
תחילה התלהבו חברי הכשרת מעין־
ברוך בכל הכוח לרעיון לצלוח את הכנרת
כדי לצנן את גופם ביום חם. אבל כאשר
הביטו במרחק התקררו במקצת.
בכל אופן הדם הוא דם של ספורטאים
ועשרים צעירים( ,לאו שחיינים מדופלמים
דוקא) ,זינקו מהאון במטרה להגיע. איך
שהוא, לדגניה הרחוקה המשה וחצי ק״מ.
סירה אחת לוותה את שורת השחיינים
הארוכה, השגיחה שהכל יתנהל כשורה.
בחורה בין 19 בחדרים. המאבק
התנהל במרחקים שונים, אם כי מקומם
של שני יגאלים נשמר. יגאל לוין הקדים
את יגאל בן־טוב בהפרש זמן ניכר (יגאל

שעות וחצי מהזמן שהתחיל. כנראה שאין
הכרח לנסוע לתעלה האנגלית כדי להר אות
שיש דם ונשימה להרפתקאה בריאה
ומעייפת.
התאגרפות מתנדב לצל ם האדום
לאחר שאזרד צרלס, האלוף העולמי
בהתאגרפות במשקל כבד, פתח וחבל
בעיניו מקושטות הפנסים, הפך את אזנו
לשלולית דם סמיכה והלם בו בכל פנה
בגופו הפטיר פרדי בשור המנוצח :״אך,
לוא יכולתי להכות בו הייתי הופך לאלוף
העולם במשקל כבד״ .ארבעת הסיבובים
של פרדי עם המפציץ החום, ג׳ו לואים,
השאירו לו זכרון בלתי נעים לתקופה
ארוכה אולם הוא לא נרתע, החליט לד,פ־גש
בקרב עם הכושי אזרד צ׳רלס. למרות
שלואיס גלה בקרב זה שהוא לא שכח
את מקצועו ושבר את אפו של פרדי,
חתך את אזניו והזיז כמה עצמות ממקו מן
הנכון אמר פרדי בשור :״זה היה
יכול להיות הקרב היפה ביותר בקריירה
שלי אלמלי העין הזאת שנפגעה״.
מסכת דם. צלצול הגונג היה אכזרי
גם הפעם ופסק את הנצחון לאזרד. בסי בוב
השביעי הפסיק שופט הזירה הרי
מטיוס את הקרב מכיון שפרדי בשור
לא נראה מבעד מסכת הדם. אחד מפר שני
הספורט שראה את המתאגרף העקשן
והמנוצח התבטא: נראה היה שפרדי
החליט לנדב את עצמו לצלב־האדום.

דא רוצה מכות מקהל.

אם כי

כאשר הגיעה סערת הרוחות בפרבר
הלונדוני, וימבלדון, לשיאה צעק אחד
מפרשני הספורט :״שחקני הטניס הח ליטו
לסדר אותנו, זה לא יכול להיות״.
חבריו העתונאים העדיפו לשתוק מכיון
שאחרת היה הקהל הרב, שהקיף את
מגרש הטניס המרכזי והמצוחצח, צוחק
מהם בקול־רם ובלי כל בושה. טניסאי
קשיש ובעל שם עולמי בתור אלוף צרפת
אמר בשקט :״התחרבנתם הפעם אבל
אינני זוכר אליפות שנחשתם וקלעתם
למטרה״ .ז׳אן בורוטרה ( )42 הותיק צדק
ולא צדק.
לזרוק את המחבט. אוהדי הס-
פורט־הלבן בצרפת המציאו כינוי ליד
המסורתית האוחזת במחבט הטניס תוך
מתינות הדעת ומחזירה את הכדורים
בדיקנות וללא תנועות משונות. הכינוי
הוא: קרוקודיל. באליפות הבינלאומית
האחרונה בצרפת, המשמשת בדרך כלל
כחזרה כללית של טובי הרקטות בעולם״
נשארו שני קרוקודילים: ירוסלב דרוה־בני,
אטר יד ימינו, שגלה מצ׳כיה הקו מוניסטית
והתיישב, לאחר שורת נדודים,
השני הוא אריק סטורג ()29
במצרים.
מדרום אפריקה.
בערב שקדם לפתיחת האליפות העו למית
הבלתי רשמית נראה היה שהגיע
תור הקרוקודילים. הברון הגרמני גוט־פריד
פון קך אם בן ה־ 42 החליט לקחת
הוא הוכיח
את התחרויות ברצינות.
שהוא יכול לנצח את הצעירים שלא יכלו
להרים מחבט בזמן שהוא הגיע לגמר
וימבלדון בשנים? .1937— 193 אולם כא שר
חום התחרויות התחיל לעלות למע לות
גבוהות וההתעניינות הפכה לרדיפה
ולנחושים בקרב חובבי הספורט נראה
ללמד פרק את
שהצעירים מסוגלים
הזקנים.

ת שבץ מס 75 .

מאוזן ) 1 :ח״כית מסיעת מס״ם 4תולעת
הבנד 6מנור; ) 10 מרד; ) 11 היתה לו אתון
פר,חית 13 תחום מושב ליהודים בנולה; ) 14
מספיק; ) 15 מטובי שחקני תיאטרון ה״אהל״ ;
) 17 תואר הולנדי; ) 18 היפרכיה 20 שיטת קשר
ידועה 23 מדון 25 אליל השמש במצרים
הקדומה 27 עני 29 אדמת הנגב 30 בירת
אוסטרליה; ) 32 מופיע במלחמת הבחירות כנציו
מפ א״י; ) 35 מקום ני ש או; ) 36 בבקשה; ) 37
אונברסיטה אמריקנית נדולה 38 נתיב; ) 41 אבי
ש מ שון; ) 43 ירח; ) 45 אויב; ) 46 אזור ב ארץ;
) 49 מנה 51 מבני יעקב 53 שאר בשר 54
כלי קבול 55 מינימום אנשים הדרוש לתפילה
בצבור 56 עליו נשען הפסח 57 יקר מציאות.
מאונך ) 1 :מאותיות האלפא־ביתא העברית ;
אחות משה 3מחצית דרה 4כבד־פה 5
צעד; ) 7נעל בר־מצוה 8אוי רון; ) 9עו שר;
) 11 ציר ישראל בפולין לשעבר; ) 12 נוזל נ פו ץ;
) 15 בושם; ) 16 מוט לדנל 19 מבני נח; ) 21
מחסור 22 אספקלריה 24 קול עבה 26
זריז 28 פנוי 30 ממשל משלים ידוע 31
מורה 33 משקה משכר 34 תמורתו תקבל את
מצרכיך במשטר צנע 35 שקט 39 צבע
בהיר 40 מלת הסכמה 41 שחקנית התיאטרון
הקאמרי 42 משטר 44 שטות 45 דמות ;
) 47 נזיד 48 כננד המעוט 50 סייג 52 מצו רות
כתיבת שם ה 54 עמוד נוזללים.

פרסי לפותר ת ש בץ מס 75 .
) 1רענן רובינשטין תל־עמל
דרך נוה־שאנן .11
)2תמר קבצ׳ניק רח׳ גנסין 8ת״א.
) 3מנחם מי־זהב רח׳ ההר ,3בני־ברק.

.העולם הזה״ ,מס׳ 715

תלוש לתחרות הבחירות
של ״העול הוהי
כל אזרח במדינה מצייר לעצמו, לפני
הבחירות, תמונה מסויימת של התוצאות.
האם בקיא אתה בהלך הרוחות ברחוב?
האם יש לך חוש־ניתוח מפותח? אם כן :
נסה לחשב את התוצאות הסופיות של
הבחירות לכנסת השניה באחוזים, רשום
אותו ושלח אותו עד יום 15.7.51 למערכת
העולם הזה, ת .ד ,136 .רח׳ לילינבלום,
תל־אביב( .״תחרות הבחירות״).

השם הכתובת הגיל ...
המקצוע

ציור
הצייד היה שו־אד
קעמ/ד

עבוד

4 /1 7

שעד

של חליפזתיגו

״ י ־יי י׳ ״*אסדיקאיי? ה ־ ני ״׳.י יי
סיאוי פי? ״י ״ מפפדי־־יייי״יו

סבלנות ז.

7ק, דן ת

פי׳רקוחימיני•

ידושדים

יש לך קצת עתיד! אמר מבקר אמנות
אחד למשה ברק, שעה שהסבו ליד השול חן
הקבוע ב״עטרה״ ,חיפה, לאחר שחזו
בתערוכת הבכורה של ברק, ב״בית פבז־נר״
.אך ביקורת (באותה רוח) לא מצא
לנחוץ לכתוב. כעבור שנה וחצי חזר
ברק לשולחן הקבע ב״עטרה״ ,אחר שהס פיק
לבקר באנגליה וצרפת, למכור עשרים
תמונות ולהציג, כישראלי יחיד, בפסטיוול
הבריטי.
זקנים וחולצות צבעוניות. משה
ברק הוא איש פלמ״ח רחב גרם ומסולסל
שי בן ,26 שהציג לראשונה לפני
שנתיים. היו אלה בדים רחבי יריעה וע ליהם
ציורי שמן עזי צבע, לוהטים, רעש ניים
במקצת. הנושאים: פלמ״ח (פלמחניק
מנגן על מפוחית, אנשים בקרב) .אך כיון
שחיפה רדומה מבחינה אמנותית, לא זכתה
התערוכה להד ראוי. ברק הסיק את המס קנות:
אחר מאבק קצר עם האוצר, אושרו
לו דוויזים, והוא יצא לפרים, בלווית אשתו
ובתו (בת השלוש) להשתלמות, בשבאנד
תחתו מכתב המלצה מראש העיר.
מן האנייד(,והרכבת) רץ ברק ל״לובר״,
לראות בתמונות המוצגות ולהיווכח אם
הוא רשאי לאחוז במכחול ציירים. לאחר
סיור יסודי וממושך קבע: כן.
אחר ה״לובר״ בא תור ה״כסית״ של
פריז, קפה ״דום״ ,שהפך מרכז המושבה
הישראלית, המתאמצת להיראות בוהמית
ביותר. האמצעים: גידול זקנים וגילוחם,
לבישת חולצות צבעוניות משובצות ריבו עים
ומכנסי עבודה אמריקאיים. בוכות
זאת קנו הישראלים מעמד ב״דום״ .התו צאה:
מותר להם לשבת בלי להזמין.
נושא השיחות במושבה הישראלית הוא
מתמיד סביב בעיית הקצבת המטבע הזר
וכיוון שבצרפת אסורים זרים בעבודה,
לוטה פרנסתם של רוב הישראלים בסוד :
יש כאלה העוסקים ביבוא מעילי מלחים
מאנגליה, סחורה שרבים קופצים עליה,
כי כל צרפתי המכבד את עצמו לובש,
לאחרונה, מעיל מלחים. נוסף לזאת מסייע
מוכתר הישראלים בפריז, דוד( ,איש אינו
יודע את שם משפחתו ומוצאו) לכל הפו נים
אליו בשעת מצוקה.
ציירים ויגאל אלון. האמנות בצר־פת
מיועדת בעיקר לעידוד התיירות :

גם אתה יכול
להשתתף בטיול
כה מוצלח!

מסביב לקדמל: תרבו ת
משה ברק, צייר
הישראלי, לא הידוע
הכל עושים מאמצים על־אנושיים להיראות
מקוריים, מוזרים, משגעים. אולם ציירים
ואמנים בעלי רמה אינם הופכים עולמות,
אינם שמים עצמם מוקיונים.
בפאריס בלבד מצויים כ־ 60 אלף איש
המגדירים עצמם כציירים. מאות מהם חיי לים
משוחררים מצבא ארה״ב, המבקשים
להיהפך ציירים בעלי שם־עולם וזוכים,
על חשבון תקווה זאת, להענקה חדשית
מקופת האוצר האמריקאי.
חמשים הישראלים, אוחזי המכחול ב פריס,
אינם מהווים גוף אחיד בעל תפיסה
אמנותית מסויימת ולמרות קשריהם הרופ פים
עם האמנים הצרפתיים הם מתאמצים,
בכנות, להתבולל בקרבם.

פאטרא
ב סוכנות נסיעות
תל־אביב — רח׳ נחלת בנימין 63
חיפה — שער פלמר 3
ירושלים — הרצל פנת שטראוס

גלוב

להנ 1ע ד

אשר יתקיים ב־ 18 ביולי.
מיד
הרשם הנסיעות סוכני
אצל
פאט ־ א או גלוב
תל אביב — ירושלים — חיפה

הדח־פה: שת מרגמות
כיבוש יפו ( 302ע חיים לזר (ליט (
1.800ל״י).
— הוצאת שלח

מלבד העובדה שיפו נזכרה ארבע פע מים
בתנ״ך (אילת, למשל, נזכרה שש
פעמים) ושימשה מלת גידוף באירופה
של הצלבנים (בגלל אניותיהם שהתנפצו
אל סלעיה) היא ידועה כעיר נמל משך
אלפי שנים, כגדול היישובים הערביים
בארץ משך שלושים השנים שלפני הכ רזת
מדינת ישראל.
דא התרברבות סרק. למרות
שכבר נמצא כתב אחד, יוסף אוליצקי,
שהצטיין בגיבוב עובדות וטילוא מסמ כים
בספרו ״ממאורעות למלחמה״ ,הדן
באותה פרשה, הרי יתרונו של חיים לזר,
הנוהג באותה שיטה, בזה, ממחצית
הספר ואילך (לדייק: מעמוד : 114״אנו
יוצאים לכבוש את יפו״) מתבררת במידה
רבה אותה פרשה, שנראית עדיין לרבים
כסתומה: מה, בדיוק, ארע ביפו י
הפרשה מתבררת, אך אינה מתבהרת:
נראה כי אנשי אצ״ל, האמיצים, נכשלו
ביפו, מבחינה צבאית, בגלל שלוש סיבות:
תכנון לקוי, חוסר אנשים וציוד, אויב
(טנקים ומטוסים בריטיים) שלא ציפו לו.
במידה שיש לייחס •לאצ״ל את כיבוש
יפו, פירושו של דבר שהם נתנו את
הדחיפה (הפסיכולוגית) על־ידי הרעשה
בלתי פוסקת משתי מרגמות טרי״אינטש
(שניזונו באלפי פגזים שהוחרמו כמה
שבועות קודם לכן מרכבת תחמושת
בריטית).

אין שולחים מאות איש לאש, סובלים
אבדות רציניות ( )40 הרוגים 80 ,פצועים)
בהפגזות בריטיות אכזריות לשם הת רברבות,
יראתה בלבד.

שיחת היום בעיר ובכפר — אם
להוציא מן הכלל, כמובן, את
ענין השלום הקרוב בקוריאה —
הוא בלי ספק הטיול הנהדר בלב
ים, אשר הופיעה עליו ב״העולם
הזה״ רפורטז׳ה מצוירת רבת
רושם, ועדות לכך משמשים הצל צולים
הבלתי פוסקים למשרדנו
המבקשים פרטים על הטיולים
הבאים.
כדי לחסוך טרחה לכל המעונ ינים׳
הננו להודיע כי לטיול הנע־ווך
ב־ 27 לחודש זה (יולי) כל
הכרטיסים נמכרו כבר, ואת ידי דינו
הסליחה.
מספר מסוים של מקומות אפ שר
להשיג עבור הטיול של
שלשה ימים, אשר יתקיים ב־24
ליולי על ספון האניה ״נגבה״. בכל אפשר להשיג פרטים סוכנויות הנסיעות ובמשרדינו :

דשרתן?
בטי8
״קדמה״
כאניה

ספרים

מאידך, נדחית בספר, אחת ולתמיד,
האשמתם המגונה של כמה חוגים, ערב
הסדר ההגנה־אצ״ל (שחייב תיאום ושיתוף
פעולה) כי התקפת אצ״ל על יפו בוצעה
לשם התרברבות סרק בלבד, סיכנה את
מערך כוחות הבטחון היישוביים (קרי :
ההגנה) נסתיימה בדומה לתחילתה: הת קפת
נפל.

פיינר את יוסף

סוכנות נסיעות
תל־אביב — הר־סיני
חיפה — ככר חיאט
ירושלים — מלון המלך דוד

כדי לבחור מהן להצגה בפסטיוול, נתקבלו
1500 תמונות. מביניהן נבחרו כחמישים,
בהן שתי תמונות של משה ברק: נוף
בוואדי חמאם ליד גינוסר, זוג נעלי עבודה.
בינתיים ביקש ברק לחיות חודשיים
עם כורי פחם, לא נרתע מהתנגדות מנהל
המכרות, כתב מכתב לרברנט ג׳אנר, חבר
הפרלמנט ויו״ר הפדרציה הציונית, הומלץ
והורשה לרדת למכרות .־
החדשיים הפכו חצי שנה. ברק עבד
בכריית פחם האבן במכרה בן 160 שנים,
חי בין הכורים, גר עמם, צייר אותם.
הדבר הפך לסנסציה בבריטניה. הצייר
הישראלי שחי חצי שנה במכרה, הוזמן
לבי• בי. פי, למסור את רשמיו למאזינים,
תמונתו פורסמה בעיתוני לונדון. אך
כאשר השתתף בוויכוח על עתיד האמנות
המודרנית נשאל, כשהודיע את שמו :
ברק הידוע? ״לא,״ השיב משה ברק :
״הישראלי

המכירה !?33ו7237ך8
זהמ 1ס ׳ ד 1 7ז 3מ ע ״ פ
צי־^יזנז רכז!(

.אולם בלונדון הערפלית, שמעבר לתע לה,
שונה הכל. אין רובע אמנים מיוחד,
אין גינוני בוהמיה, אין קפה ״דום״ .היחס
לאמנות מעמיק, רציני יותר. בלונדון אי
אפשר להציג בקלות רבה, למרות שקיימת
דרישה גדולה לתמונות. המונים ניצבים
בתור ל״נשיונל גלרי״ ,בה מתקיימת תע רוכת
ציורי ואו־גוג.
גם בלונדון מצוייר, מושבה ישראלית של
ציירים, שחקנים, תלמידי כלכלה (יגאל
אלון, למשל).
נון? וזוג נעליים. כאשר ״המוסד
הבריטי לאמנות בת־זמננו״ שיגר הודעה
לכל בתי האולפנה לציור באנגליה בו
נתבקשו לשלוח ״תמונות, מן המצויינות״

רשמי נוסע ( 112ע שמואל אלי־שוב
— .עס עובד ( 300 פרוטות).
פעם היה באוניברסיטת מוסקבה סטו דנט
יהודי בשם שמואל פרידמן. כיום
יושב באותה בירה ציר ישראל, שלישי
במספר, אחר גולדה מאירסון ומרדכי
נמיר, ששמו שמואל אלישוב. כמובן,
בהתאם למיטב ההתפתחויות באגדה,
אלישוב הוא פרידמן. אך בינתיים הס פיק,
נוסף לכך, לעלות בשלבי הסתדרות
העובדים ומשרד החוץ הישראלי.
לפני שנה, עוד בהיותו מנהל המחלהה
למזרח אירופה במשרד החוץ בקריית
(טרם התמנותו לציר ישראל בפראג של
צ׳כוסלובקיה) יצא למסע ביקור בארצות
תחומו: צ׳כוסלובקיה, הונגריה, בולגריה,

יוגוסלביה וברית המועצות.
בדיפלומט יודע אלישוב את כללי הז הירות,
אינו מביע דעה על המשטר באר צות
הדימוקרטיה העממית. עיקר הספר:
תיאור שרידי הקהלות היהודיות (המע טות)
,זוועת האימים של מחנות ההשמדה
(אושביינצ׳ים, מידנק) :המשרפות (העומ דות
על תלן) ,ערימות המזוודות של הנר צחים,
כלי הרחצה, מאות אלפי המשק פיים,
מערכות השיניים התותבות, הרג ליים
והידיים המלאכותיות לסוגיהן; נעלי
ילדים, נשים וגברים, לפי צבעים ומידות.
אולם ברגע שעטו של אלישוב ׳דורך
על אדמה סובייטית, הוא משתתק במידה
יתירה, מתרכז בתיאור ענייני, של בעל
הבנה, בנכסי תרבות סובייטיים,
• ברק הידוע: ג׳נרג׳ ברק, בן ,70
ממניחי היסוד של הקוביזם, תורה המצמצמת
את הציור לציורות הנדסיות.

במרחב
ס 1ריה
גשות כד המנהיגים התאחדו!
בדירה קטנה, ברחוב אבי רומאנה בדמשק, חיה
אשר, כבת שלושים, אלמנה ואם לילדה צעירה. היא
חיה את חייה השקטים, אינה מתערבת בעניני שכניה
ואיש אינו מקדיש לה תשומת לב.
זוהי נוראנה, אלמנת הקולונל חוסני אל־זעים,
שמשלה על סוריה אחר ההפיכה שהביאה את בעלה
ואשר זכתה בתואר ״מלכת הרפובליקה לשלטון הסורית״ .מאז, השתנו התנאים בהב היא חיה.
״נודע לי שיש אנשים החושבים את המעט שנשאר
לי כהרבה מדי״ .היא כתבה לפני זמן קצר באיגרת
לאדיב אל־שישקלי, הקולונל שהיה חברו של בעלה
ועתה ממלא אח המקום שפונה ע״י רצח אל־זעים.
ואכן, היה לאלמנה מה לחשוש. בית הדין העליון
הסורי הוציא צו עיקול על ביתה הקודם, לפרעון חוב
של 100.000 לירות סוריות אשר בעלה היה חייב
לקופת המדינה.
הבית נמכר במכירה פומבית ואחריו גם כל חפציה
הפרטיים. הרהיטים, הבגדים, המכונית הפרטית,
״אפילו המטאטא וקומקום הטה״ .הרשו לה להוציא
רק שתי שמלות וזוג נעלים רזרביות. הדירה שהיא
חיה בה כיום נרכשה (כמתנה) ע״י נכבד דרוזי,
שהעריץ את בעלה.
מה היה חוב זה שהמדינה תבעה את פרעונו?
״בעלי אמנם קיבל סכום זה מאישיות סעודית גבוהה
לשם ביצוע דבר מסוים. זאת יודע הקולונל שישאקלי
וכל קציי גבוה שעבד עם בעלי. אולם יחד עם זאת
יודעים הם שחלק ניכר מסכום זה הוצא למעשה
בביצוע אותו דבר מסוים. גם את היתרה העביר
בעלי לחשבון הצבא הסורי״.
את כל צרותיה היא זוקפת לחשבונו של כאמי
אל־חינאוי, שרצח את בעלה וירש את מקומו .״הוא
תמיד נטר איבה עמוקה לחוסני אל־זעים. איבתו לא
שככה גם לאחר שביצע את מעשהו השפל, הוא רצה
להתנקם בי״ .הנקמה: אחרי החרמת כל רכושה,
הקציב לה הענקה חודשית של 300 לירות סוריות
( 30 לי״ש) .כאלמנת קצין ששירת 35 שנה בצבא
הגיעה לה הענקה חודשית של 1250 לירות. אך למי
יכלה לפנות?
עד אשר, פתאום, הודח אל־חינאוי על ידי אדיב
אל־שישקלי. אולם. שלא כקודמו, הראה אדיב את
עצמו אדם בעל רמה אנושית: הוא אישר לחינאוי
הענקה חודשית של 1200 לירות. נוראנה אל־זעים
חשבה ש גי העוול אשי נעשה לה יתוקן, אולם
לשוא. לא זו בלבד, אלא שעתה עומדים לעקל גם
דירתה הצנועה.
הדבר המעיק ביותר על נוראנה אל־זעים הוא
שאלמנתו של סאמי אל־חינאוי (שנרצח בבירות, אחר
הדחתו על ידי אדיב אל־שישקלי) ממשיכה לקבל
את ההענקה הגדולה שהוענקה לבעלה .״איה הצדק״,
מתרעמת נוראנה ,״האם בעלה היה שוה יותר מאשר
בעלי? או שמא נותנת המדינה שכר כזה עבור רצח
(בעלה) ?״
ובקריאה ״למצפון העם ומנהיגיו״ סיפרה :״נשארים
עוד עשרה ימים עד סוף החודש ואין בידי אלא 20
לירות (סוריות) .כיצד אפשר להתקיים על סכום
פעוט זה?״
אם מכתבה לשישקלי לא יועיל, היא ספרה לעתו־נאים,
תפנה לאשתו .״שהרי גם היא עלולה למצוא
את עצמה במצב דומה בן לילה. ואם אנו, נשות
המנהיגים הנותנים חייהם לאומה לא נתאחד, מי
יעזור לנו בשעת צרתנו?״

עדן

אפשר ל*עת בבחורה
״אתה רוצה לקנות בחורה י פשוט מאד. לך לשוק
המרכזי בסולטאנות של מוללא( .אחת מתשע מדינות

.העולם הזה״ ,מס׳ 715

החסות של עדן הבריטית! .אינך חייב לקנות סחורה
רק לפי תיאורי הסוחר. אין היא גם רעולת פנים ;
תוכל לגשת ולגעת בידך כדי לבחון את טיב הסחורה.
ואם רצונך בבחור, זה יעלה עוד פחות, במחירי
השוק החפשי״.
אין זאת מודעה מסחרית. זאת כתבתו של
עתונאי מצרי שחזר מסיור בעדן וחצי־האי ערב.
בשבועוי אל־אסאס הוא מסכם את רשמי סיורו :
״אבדתי את אמונתי במה שקוראים זכויות האדם,
לאחר שראיתי את שוקי העבדים הקיימים במאה
העשרים עתר יש לי הרושם כי מגילת זכויות האדם
אינה אלא פיסת נייר וערכה כערך שאר החלטות
האו״ם. סעיף 4של אותה מגילה אומר בפירוש כי
העבדות היא אסורה בהחלט וכי בן־אדם אינו יכול
להיות בשום פנים ואופן עבד. אך על אף זה ראיתי
בעיני נשים וגברים מוצגים למכירה פומבית״.
הסופר ממשיך בתיאור שוקי העבדים, שורות
הגברים והנשים העומדים, כשסוחר מונה את מעלו תיהם.
בחורה שווה 20 עד 30 ריאל ( 5ריאל = 1
לירה מצרית) וג בי בארבעה או שלושה ריאלים.
סוחרי העבדים נוהגים להתקיף שיירות נוסעים העוב רות
את רבע אל־חאלי, מדבר חול המפריד בין סעודיה
ואמור האוקיינוס ההודי. את השבויים הם מעבירים
לשוקי העבדים בעיי, תימן וסעודיה.
עם שובו לעדן נפגש הסופר עם גובל, מנהל
שרות המודיעין בממשלת עדן וביקש ממנו הסבר.
גובל השיב שיבוא העבדים אסור והממשלה הברי טית
משתדלת במיטב יכולתה למנוע זאת. הוא הודה
כי אמנם ישנם עבדים בארמון הסולטאן וכי למשפ חות
הנכבדות עבדים שעברו אליהן בירושה והן
ממשיכות לנצלם בעבודות חקלאיות ולמטרות אחרות.
אולם כל עבד הפונה לקצין בריטי בבקשת מקלט
מקבל מיד את חרותו.
״לא כל העבדים מנוצלים בצורה מחפירה״ ,ניחם
אותו הפקיד האנגלי ״אצל סולטאן מוכלא, למשל,
ישנם עבדים המשמשים כחיילים או גובי מסים״.
האמצעי היחידי שבי נוקטים הבריטים למלחמה
בסחר העבדים הן יחידות סיור באזור המסוכן. מלבד
זה, נושא כל קצין בתחנות הגבולות תעודות שחרור
עבדים המכריזות :״תעודת ממשלת מושבת עדן זו
מאשרת כי פלוני. שהיא עבד בי עבדים, חפשי מעתה
הודות להתערבות שלטונות הוד מלכותו ולו זכויות
שאר התושבים במדינה ואין לאיש כל זכות עליו״.

נוראנה אד־זעים ובתה חוסניה*
אפילו המטאטא וקומקום הטה
מחור כוונה טובה (״להגן על העולה המאוכזב״)
משמיט אל־נסר את כל השמות שהוזכרו באותן
מכתב, אך מוסר אותו, מלבד זאת׳ במלואו :

אולם הסולטאנים אינם בקיאים בשפה האנגלית ולא
מכירים בתעודה זו. שלטונות הוד מלכותו אינם
מעיזים להתערב בעניניהם, כי שמירת השפעתם
ב אזיי חשובה, בעיניהם, מסעיף 4של מגילת זכויות
האדם של או״ם.
״ואחרי זה שיבואו ויספרו לנו על המעלות הרבות
והקידמה שהאנגלים מביאים לחלקי תבל בלתי-
נאורים אלה. אם אינם מוכנים להבטיח כי בני אדם
יהיו חופשים תחת שלטונם, מדוע נהיה זקוקים להם?
הרי גם לבדנו (הערבים) ידענו לקיים ולשמור על
משטר של אדונים ועבדים.״

תעמולה
כד ׳ 1בשר
אל־נסר פרסם לפני שבועות
העיתון הדמשקאי
מספר את קורותיו של צעיר יהודי אשר ״פותה
על־ידי תעמולת הכזב הציונית לעלות לישראל״.

״אני מקווה כי קיבלתם את מכתבי האחרון ששלחתי׳
פלשתינה. צרפתי לו את כרטיס האניה ששוב אינני
זקוק לי. מכתבכם האחרון גרם לכך שעזבתי את
נתקבלתי בסבר פנים
פלשתינה ועברתי לסוריה.
יפות. אני עדיין זוכר את פגישתנו האחרונה כאשר
ו ניסו לעוץ לי, שעה שאמא בכתה וסבי
ואבא שידלוני לא לנסוע. אולם תמיד הייתי צעיר
חסר אחריות. אני מקווה שבעתיד אדע יותר טוב.
כי כאשר אדם סובל הוא לימד לחיות נכונה. מתי
אראכם בשנית? רק האלוהים יודע את התשובה.
מעולם לא הייתי בכלא אך גורלי הביא אותי ליהודים
המתועבים ולהכרה עם סריגי הסוהר. כאשר אחזור
לפייס, אפרסם בעיתונים שיהודים אינם צריכים
לעלות לפלשתינה, כי שם כולם מלוכלכים. אני
מאד מתגעגע לילד כעת אני בכלא ואינני יודע
כמה זמן אשאר בו. אולם אני שבע רצון, אני אוכל
בשר כל יום, דבר שאיו לאיש בישראל. משך שמונת
החדשים שהייתי בישראל, איבדתי 15ק״ג ממשקלי
והתרגלתי לא להיות בררן, לכן אוכל אני כעת כל
שמגישים לי.

ארץ זבת חלב, דבש ולכדו־ לפני כמה
ימים נמלט יהודי צעיר, יוצא צרפת, מישראל לסוריה.
לפני שיצא את צרפת הלעיטו אותו בסיפורים על
ארץ זבת חלב ודבש. אך כשהגיע לישראל גילה את
ד,אמת המרה: במקום שפע ואושר — אבטלה,
מחסור ורעב. כיוון שלא רצה לסבול מתנאי חיים
איומים אלה, החליט להסתכן. התגנב לסוריה, נתפש
וביקש להחזירו לצרפת.

מה שלום ושלום אני מאחל להם
הצלחה בלימודים וכאשר אחזור לפריס לא אתן לה
לעבוד. אני גומר עכשיו, ושולח לכם הרבה נשיקות״.
נשיקות.״
סיכומו של העתון: אם יקיימו העברים את המצור
לתקופה קצרה בלבד, יברחו כל תושבי ישראל לאר צות
מוצאם, כעכברים העוזבים אניד, טובעת.

ממקום מעצרו בסוריה שיגי מכתב לקרוביו, בו
חיאי־ את מצב העניינים בישראל.

• ליד ציור המראה את קללונל חוסו ׳.אל־זעים,
שבועיים לפני הרצחו.

נהשפעח קרני ה שמ ש