גליון 716 מתאריך 19 ביולי 1951

^^העו^^ז תם^ותבים^לתורת^צפו^

העורך :

העולם
ר־י־לה

רים קוראים או רולוגי ה.
קוראים לה או רני טו לוני ה.

אורי א בנ ר׳
כ ה1

עורך גראפי :

עורך הסגנון :

ד וש

דב איתן

ה שבוע!] ה מצויר
לאיגפורמצ י ה
המערכת

רח׳ לי לינ ב לו ס . 12 וזל־אביב
ת.ד . 136 .ט?( .ז מני) 68783

תצלומים: רוני ב ר.

ה עו ל ם

המאבק על היופי

דוד רו ביננ ר

חברי המערכת :
מי כאל אל מז, יחיאל ב שן, ני צה נ בי. נו רי ת
ל בי א. ר פ אל סל ע. אי תמר עילם. יעקב צליל.

והמנהלה :

הזה

סלומון אברי, קרית־מוצקין
הסליחה עם הקורא אברי ועם אביר מיסד־הנילוס,
פרופסור יעקב בישאי. נראה שהמגיה
הירהר על נושאים אנטומיים.

עורך משנה:
שלום

סופרי ־ חוץ :
הוו ארד נו ר דון, מונ טי נ׳יי קוב ס,
אהרן דו מני ץ, סלי ם מנ צו ר.
מו דפס

ב ד פו ס

י שראל

הפצר

שב החל ט

נ כון.

דנ ה

סלם

דינ רי.

זה שיצר את האדם ( אלוקים או דרווין) בנ ה
את נו ף הא שה בה תאםלצ רכיה ותפקידה בחיים.
ישנם הבדלים אנ טו מיי ם ופיזיולוגיים בין הא שה
והנבר. נו ף שרירי אינו הולם ו מת אים יא שר.,
עלינו ל ד אוג ל עידודם ו מיתו חם של שרירי ה א שה
אולי יו תר מאשר לחיזוקם. מ בנ ה גוף ה א שה דור ש
ל הי מנ ע מתרגילים קשים לגפיים, ל הרבי ת ב תרגילי
ג מי שות ו תנו פ ה.
אי אפשרל תת ר צפ טים ה עלול ם להרזו ת זו
או אחרת. יש ב ע לו ת גוף ל ה פלי א ש אינן שו ל טו ת
באבריהן. בחפ שנו ל א רק את ה-ו ף, אל א גם א ת
הנפ ש. אנו יכולי ם . /מ ר: הרבה יכולי ם ל עזו ר
תרגילי התעמ לו ת, תרוי׳לים ב מכ שי רי קפיצי־ ,שחיה,
כדור סל ואתלטיקד, קל ה.

| ב מו עיני
השיניים המנצרות

בשעת מנוחת הצהרים במחנה נז.
ע. צ .בנגב הציע אחד העובדים, ה־משתעממים,
חמש לירות לאדם ש־יוכל
לחקות את כל מעשיו.
לשמע ההצעה יצא עובד אתר,
בעל אומץ (וכסף) ,קיבל את ההצעה.
הראשון פשט את וחלצתו. השני —
גם כן הראשון עלה ורקד על ה־

שולחן. השני —
אחריו. הדבר נם־
שן כמה דקות
עד שלפתע הו־צ;א
העובד הרא־שון,
בתנועת יד
מהירה, את מע־רכה
שיניו ה־תותבות.

חיים
כהן, הל־אביב

״עולמו של האיש הקטן״
שתי אפשרויות פתוחות לפני כל עתון.
יכול הוא להתקיים על חשבון מפלגה או
גוף אינטרסנטים אחר. יכול הוא להתקיים על
חשבון קוראיו.
ימי הבחירות מבהירים את ההבדל. מרבית
העתונים במדינה תלויים בתקציבים מפלגתיים.
מן הדין הוא שישרתו את אלה המשלמים
בעד קיומם. התוצאה: ביוליטינים מפלגתיים
המפרסמים את כל העובדות הנוחות להשקפות
נותני־עבודתם והמעלימים את העיבדות
שאינן מתאימות להם.
העולם הזה תופס בבחירות
אלה עמדה בלמשוחדת,
מסביר

את רקע הויכוחים,
מפרש את טענות המפלגות
השונות. אם הוא
יכול לנקוט בקו זה של
אוביקטיביות קיצונית
(עד כדי כך שסירב לחלוטין
לפרסם אף מו־דעות־בתשלום
של מפלגות,
המופיעות בכל
שאר העתונים במדינה)
הרי זה רק הודות
לסיבה אחת: העתון
אינו תלוי אף באיש
אחד, מלבד קוראיו.
אולם יש גם צד שני
למטבע: אין זו רק
זכות, אלא גם חובה.
עתון השייך לתקציבמפלגתי לכול לקבוע
>ת מחירו כאוות נפשו.
עתון בלתי־תלוי נאלץ לשנות את מחירו
בהתאם להוצאותיו, לסמוך על קוראיו כי
יכסו את תקציבו.
בחדשים האחרונים עלו הוצאות הייצור של
העולם הזה בהתמדה. עלו הוצאות הניר,
הגלופות, הדפוס. העתון השתדל לשמור על
מחירו — 100 פרוטה — למרות לחץ זה,
מבלי להגדיל את השטח הזעיר המוקצב למו־ן
ת ון 30 עתונים אחרים העלו את מחירם״
׳׳דעות
עו למחיר העולם הזה, אשר מערכתו גדו״
/הרב ה ומספר גלופותיו רב.
השבוע החליטה ההנהלה כי אין עוד מנוס
^ד,שנ
נ ^ לאת המחיר, השתדלה לצמצמה ככל האפשר.

יש דבר אחד שהאזרח מתענין בו
מאשר בפתק הבחירות שלו, הרי זה
׳הבחירות של הזולת.
כשהלכו סופרי העולם הזה לערוך את
• מחקרם ברחוב דיזנגוף ( 97/99 העולם הזה
)715 4הסבירו כל דיירי הבית גם את ההשקפה
הפוליטית של שכניהם. כשנתקלו הסופרים,
לר#ל, בדלת נעולה, אמרו השכנים: אל
^ תטר חו, שם גר רופא של הקונסוליה הצינית,
״ הוא?א יצביע.
התוצאה: למחרת יום פרסום הדברים
מילפן הרופא, ד״ר שמואל ברגר, למערכת,

הכחיש בתוקף את דברי שכניי. הצבע יצביע.
בינתיים מתקרב מועד הבחירות, ותחרות
הבחירות של העולם הזה זוכה לזרם של
ניחושים. כדי לתת הזדמנות לכל הלו־ראים
לרשום למען ההיסטוריה את ניחושי התוצאות
שלהם, נקבע כמועד אחרון למשלוה
תשובות היום הרביעי .25.7.51 ,החפץ להשתתף
ירשום על פתקה האחוזים שלדעתו
תקבל כל מפלגה, יוסיף את שמו וכתובתו,
וישלחם למערכת העולם היה (כשעל המעטפה
מצוין: תחרות הבחירות).
בגליון הבא — האחרון לפני הבחירות —
תביא לך מערכת העולם
הזה את סיכום
עבודתה לקראת הבחירות:
היא תגיד לך
בעד מי להצביע.

לפני שנה בדיוק נכנסה
להעולם הזה צעי רה
שובבה, שלא נעדרה
מאז אף שבוע אחד
מדפי העתון: רותי.
רותי היא טיפוס. היא
הצברית בהא הידיעה,
הצעירה הארצי־הממוצעת ישראלית לחלוטין.
היא מתגרה
בחזקים, מרחמת על ה נחלשים
! מתגברת, איך
שהוא, בחיוך ובלגלוג
עצמי, על קשיי החיים.
במדינה אשר הרטינה
הפכה בה לסגנון־חיים,
שמרה רותי, במידת־מה, על רוח ימים עברו׳
את היתד, ב לא נזכיר את היחידה״ כדי
למנוע קנאה חטיבתית) ,חבשה כובע־גרב והיתד,
מבסוטה מעצמה ומן המדינה שלה.
בשעתו הזמין העולם הזה את קוראותיו
הנושאות את השם רותי, להתחרות על התואר
״רותי 1951״ .מספר המועמדות היה רב
למדי (נראה שמספר הרותיות בארץ גדול
מן המשוער) .אולם הבחירה היתר, קשה. לא
היתד, זאת התחרות של יופי. הכוונה היתר,
למצוא את הצעירה המסמלת את רותי שלנו.
המסקנה — אולי תוצאה של קנאה אבהית —
היתר, שאין בעצם אף בחורה הדומה לרותי
בדיוק. רותי היא טיפוסית מדי, ממוצעת מדי.
ואילו הרותיות החיות, לכל אחת מהן אישיות
משלה.
רותי שזכתה בתואר (ובעגילים) היא רותי
אחת מני רבות, נבחרה בשל היותה טיפוס
ארצישראלי מובהק, ששאיפותיה וחלומותיה
(החיוביים והשליליים כאחד) אופיניים במידה
רבה להלך הרוח של בנות גילה.

ר //י 7

נון הסגנון

מרים גילים, רמתי־יס
המערכת הזזליטה להוריד את תקציב המלים
של עורך הסגנון ב־ 10 מלים למשפט.

**פיקטיביות
העולם הזה קורא לעצ מו או בי ק טי בי. א ך הו א
מלא דברי שי סוי ננ ד חוני ם רבים בי שו ב. החל

ישראל זוננמן, ירושלים
אל תרח מו על ל סלי פל טשרהמס כן. אם אין לו
מקלחת או אמב טי ה, הרי זה רק מ פני ש אין לו
צורך בהן. כחייל ש שרת ביחידה אננ לי ת זמן מה
אני יכול ל הב טי ח לכם ש ה אנניל ם הם העם ה מ תרחץ
פ חו תמכל עם אחר ב עו ל ם.

חנניה מרון, תל־אביב
נקודת ה מו צ א של העולם הזה, בפת חו ב סי ד רז
זו, מו ט עי ת. העם ה אנגלי התבססבמ שך מ או ת
ב שנים. מ צ בו טו ב עד אין ש עו רממצבמ דינ ת
י שראל. המקב ץ את הגלויו ת ומקיים צבא נ דו ל.
א פו ר ל פו על העברי לדרו שלעצ מו את או ת ם תנ אי
המחיה שיש ל פו עלא מרי ק אי. או א פי לו ה אנגלי.
ב מקום להר אות מכ שי רי טלביזיה. מו ט ב להעולם
הזה ל הכני ס לרא ש האנ שים את ההכרה שעליהם
לוותר על חיי מו ת רו ת ב דו ר הזה כדי לי צו ר חיים
בריאים לבני הם.

מקס ש. דורבין, היפה
העולם הזה מסכים עם הקורא דורבין, אך
אינו סבור שידיעת האמת על חיי העמים
האחרים יכולה להזיק.

מהממ שלה וכל ה בנ טו רי קרתא .״ תפסתמ רו ב ה. לא
תפסת״ — נסיחהע תון להתקבל על כל ה חונים
בי שוב ירחיקו מ כו ל ם.

8חתימות, קב, יבנה
העולם הזה מוכן להסתכן באובייקטיביות!,
המוכנה להתקיף ולשבח,כל הראוי ל כן (לדעתו).

ספורט
גרמני
אני מ ת פל אשה עולם הזה 712מצאמ קו ם
יקר להקדי ש ל טני ס אי נ ר מני. לדעתי איו מ קו ם
ל חד שו ת על ה ס פו ר ט הגר מני ב ש בו עון י שר אלי.

נוח חומיגר, תל־אביב
העולם הזה אינו מסכים.

השני עמד לרגע אובד עצות. אחר
הבין כי הפסיד, שלף שטר אדום =

של חמש לירות והסתלק.
הקורא אברהם איזביצקי, באר 1
שבע, זכה בפרס של 1ל״י (כחולה)| .

הצדק עם הקורא נ• פ ,.עורך מדור התש בץ
בלבל קיסר רומי עם מצביאו של אלכסנדר
מוקדון שחי כ״ 500 שנה לפני אנטוניוס.
בנ לי ת 715 כו ת ב דוד בינ א שהת שבץ הנו בי צ ת
לדגירה. לדעתי דנירה הנה משעממת. ו ל כו ל א מך
הראוי ל כנו ת את הת שבץ בדגירה.

דב ארליך, חיפה
עם כל הכבוד לדעתו של הקורא ארלין,
אין המערכת סבורה שיש לו נסיון מספיק
בנושא כדי לקבוע באופן מוסמך בדבר ד ג -
דוה.

ריח הבהירות

ההרוגים סוחרים

אתם הולכי ם לבית של בורגני ם (דמי מפ תהלכל
חדר — אלת לי רות ל פ חו ת) ומת פל אי ם אחר כ ד
שכל הדיירים מ צביעי םבש ביל מפא ״י, ציונים-
כלליים. דתיים ו שאר ה מ פלגו ת ה בו רנניו ת. אם
ת צ או קצת להריח ריח של זבל פ רו ת ת שנו א ת
דעתכם.

מ מקו ר מ הי מן ו מו סמד נו ד ע לי באורח מקרי כי
משפ חות ש כולו ת. שבני הז נ פ לו ב מל חמתהשח רו ר.
קיבלו כ ר טי סי בו חרה מודיעי ם להם (ל חללים)
שהנם ב ר שי מ ת הבוחרים ל כנ סתה שניה. מקרת
מבי ש זה ראוי להוקעה ב צו ר ה החריפה ביו ת ר.

ישראל ש׳ ,.זזבר־משק
העולם הזה יצא לעקרון (ראה עמודים
)8—9הריח את כל הריחות הדרושים להחזרת
שיווי המשקל.
ר שי מתכם על שמעה בז׳ רנו (העולם הזה ) 715
נ תנה לי ר עי ה: מ דו ע לא י ת אח דו כל אלה ה מו א סים
במפ לגו ת וב פולי טי ק אי ם. י קי מו ר שימה נ דו ל ה
של לא־ מפלנתיים וי כוננ וממ של ה של מו מ חי ם :
בז׳רנו כ שר התע שיה. יגאל אלון כ שר הב טחון, אב א
אבן כ שר החוץ, ו כו ,

אביבה וייס, חיפה
מאיזה מקצוע ניקח את ראש הממשלה?
ב מ שך ש מונ ה ש עו ת כל יום אני עוב דליי
מ כונ ה מחרי שה אוזניים. וכש אני גו מ ר את ע בוי תי
יש לי בק שה אחת בל ב ד: שקט ! אך כנר א ה
ש מי שהו חו שב את מ ש אל תי כנ דו ל ה מדי: מ כוניו ת־ת
ע מולה עם רם־קולים מנ פ צי ם את ה שקט ל כל
הרוחות. ועתה הצ טרפ תם נם אתם ל ה מולה: העולם
הזה. שהתרגלתי ל ר או ת בו כמהש עות של ת ענוג
שלוו, מל א הדי הבחירות. אני מבק שאתכם,
הניחו את הבחירו ת בצד. תנו מעט לנו ח.

ירוחם לוין, תל־אביב
יתבייש הקורא לוין. אחרי אלפיים ושלוש
שנים, אסור לנו לנוח בשעת בחירות.

נוער ירושלמי

ט ענתו של יצחק שם־טוב ש הנו ע ר הירו של מי עו ד
לא יצא מן הביצה (העולם הזה ) 715 מצחיקה את
התרנגולות. הו א מזכי ר לי את הילד ה מל מ ד את
ה אבא איך עו שים ילדים.

יצחק אביחיל, ירושלים
אין?

א. כ ,.תל־אביב
על הקורא א. כ .לזכור כי למכונות המו ציאות
את פתקי־הבחירות אין לב או רגשות.

עינויי הדת
מה הרע ש ס בי ב ה״ עינויי ם״ ה מ דו מי םבמ חנ ה
ג׳למי (העולם הזה? ) 711 הרי מע טהתעמ לו ת
לא תזיק ל טי פו ס זה של מציתים ו ט רוריס טי ם.
נם ע תונ כ ם מזלזל ב ט רו ר הקלריקלי ב מ דינ ה ו קו ר א
אי רוני ת.
ב צו ר ה
אי דני אני ם״
״ מל חמת
לכך
כמה שאני זוכ רמספ רי ם, היה נהוג ב מל חמת אינ דיאנים
ל הו ריד ל מנו צ חי ם את הקרקפת. י תכן מאד
שזוהי נם ה שיטה ה מו עי ל ה ביו ת ר כל פי ה אינ די אני ם
הקנאים ש לנו.

משה פרוויזור, טבעו!

רדתי, רותי
בקריק טורה של רותי ״נם היא מצליח ה״ ( ה עולם
הזה ) 709 נר אה פסלהעצמ או ת בניו־יורק כ ש הל פי ד
אחוז ביד השמ אלי ת. ב מ צי או ת, נמצא הלפיד בי ד
הי מני ת.

מיכאל מרקס, ירושלים
אחרי שפתרתי• את החידון הבל שי בול ש ת אני
אחרי כל ת מונ הבע תון, ולב סו ף נו כ ח תי ש אני
מתחילה ל הת מצאבמק צו ע. בק אריק טורה של דו ש
״רותי מ רו ממת את ה מו ר אל ״ (העולם הזה ) 712
נו כ ח תי שי ש ננ בבת מונ ה. החיילת ה עו מדת רבי עי ת
ב תו ר, מחזיקה ב ת מונ ההרא שונה תיק, אך ב ת מונ ה
ה שלי שית הו א נעלם. האדם ה עו מ ד ליד החיילת
אינו מו צ א חן ב עיני.

אביבה מזרחי, ירושלים
המערכת הוציאה מפי דוש הודאה איומה :
הוא גנב את התי־ק בעצמו.

4 x 4קורא לעולם

קואופרטיב להיכרות
אולי תפרס מו ל טו ב ת הכלל אה מספר תיב ה
הדואר של חוג הנל מודי ם. או איד שהם נקראים.
המקיימים קו או פ ר טי ב ל היכ רות ( העולם הזה? ) 709
בו ר אי רבים ה מ חכים לכך, מתביי שים רק ל כ תו ב
לבם.

מנחם ורדי, תל־אביב
אין הכתובת בידי העולם הזה. אם תיוודע־לו
שנית, יודיע על כן לקורא ורדי.

תשבצים

מכתבים
| מרכם ״ שלום. לא להתר או ת״ (העולים הזה״ ה ה״כי ם, נציג׳ תרים רהמפ לגו ת ( או

!רשימות) ש מ שכו ר תי ה ם בל בדמסתכ מו ת. אגב.
::וו*־ מ מאתיים אלה לי רות ל שנה (בחמ שים אלוז
ירו^ יותר מאשר תק ציב מ שר ד נ פג עי ה מל ח מה)
הוכי חו עצמם. מלב ד יצחק טב קניו ה שתקז, החל
יקונים לחוק ה א פו ט רו פו ס על רכו ש הנ פ ק די ם
50 : 1מלים במשפט אחד. ר ח מו על ה קו ר א.

ב>צד אתם או מ רי ם כי ל סלי פל ט שר חי ברמת
מחיה רו מו, לזו של ה פו ע ל העברי ה מ מו צ ע ( העולם
הזה? ) 715האם אתם חו שבים כי רבים הפו עלי ם
א צלנו טי ש להם 4חדרים? ומה בדבר מכ שי ר
הטלביזיה ז

בק שר ל ת שב ץ (האחרון) דעתי שעל המ עתיק
לבדוק או תו ל פני ה הדפ סה, וחבל ש הו אעצ מו אינו
יודע ש אנ טוניו ם (ול א אנ טינונו ם) שלט בין 1138
1161ל ס פי ר ה.

נ. פ ,.תל־אביב

כ חו ב ב שמ חתי על שהבא תם לידיעת ה צ בו רפר טי ם
על חו ב בו ת הרדיו (העולם הזה 711 אולם הצ טערתי
על שלא מצא תי אף מלה אחת על חובבי
הה אזנה. ש מלב ד זה ש אינם מל כלכי ם את ה אויר,
אין הם שונים ב הרבה מ ה חובבי ם הפ עילים. נם הם
שולחים ו מקבלים כר טי סי ם. ה רו ב ב אגו ד ת חו ב בי
הרדיו הו א של מ אזיני ם.

ב. ג ,.חובב מאזין

לא יתקבלו כמדור זה לפרסום
שום מכתבים המגיעים למערכת
בעילום השם או הכתובת של שולחם.
קוראים המבקשים לפרסם את
מכתביהם ללא ציון שמם האמתי,
חייכים להסביר את נימוקיהם לכך.

השער
זוהי נקמתו של רוני בר באלה שלא הניחו לו לישון במנוחה בלילה, לעבוד במנוחה
ביום. הם מטרמרים ברמקולים, שופכים עליו מבול של סיסמאות דמגוגיות, מהיחסים אליו
(ואל שאר הבוחרים) כאל מטומטמים.
אומר רוני: הם מבטיחים את הכל, לא מקיימים דבר. בה בשעה שאנשים מסכנים
(כמוהו) נאלצים לעבוד כדי להרויח מחיתם, פרנסתם שלהם על הדיבורים.
בסך הכל: הלום הבלהות של בוחר, שהאותיות מתבלבלות בראשו, עד שאין הוא
זוכר עוד כראוי מי מקבץ את הגלויות, מי מתנגד לשחיתות, לקורופציה ולפרוטקציה, מי
רוצה שלום וכל טוב.

״העולם הזרד, מס׳ 716

אחתר בחדר הכתה של בית־הספר ברנדם בהרצליה חוח־ים שיננו 37 תלמידי כתה ב׳ שיעור
של תורה. המורה, צעירה בת , 19 חומת־עיניים, בעלת צמה המקופלת מסביב לראשה, האזינה
רק בחצי אוזן. היא הסתכלה החוצה, אל הים, בו עברה אניד, רחוקה.
רותי גורמן, ילידת פתח־תקוה, בילתה את חייה במשולש של תל־אביב — פתח־תקוה —
הרצליה, עברה בדיוק מה שעברה כל צברית אחרת, שנולדה באותה שנה, אם שמה רות׳,
או חנה, צפורה או דבורה. רק מקרה הוא שאביה אינו פקיד, או פועל, או עורך־דין, אלא בעל
בית־חרושת קטן למסטיק הקרוי על שמה :״רות״.
הפרק המאושר בחייה: התקופה בין גיל 13 וגיל . 17 כי בגמרה את בית־הספר העממי
בפתח־תקוה הצטרפה — ככל חברותיה — ל״ארגון״ (ההגנה) ,יצאה לטיולים, למחנות.
הימים היו ימים מענניים. רותי הרגישה שהיא עושה משהו. האנגלים היו בארץ, היו
פעולות טרור, תנו עות
מרי, היה מענין.
רותי החלה מתענינת
במיוחד במשפטים,
אוגרת קטעי־עתונים
על משפטי טרוריסטים,
מבריחי נשק,
שמרה עליהם עד
היום הזה, מזכרת
לתקופה שעברה.
רותי היתר, מאושרת
בארגון. היא
אהבה חברה, אהבה
להכיר אנשים רבים,
חדשים. חיש מהר
גילתה שיש לה הכ שרון
(החסר לצעירים
כה רבים) להתמצא
בחברה, להיות
שמחה בה, לדרבן
אותה לחיי חברה
יפים.

כדור של רו־

כ ה. כשפרצה מלח״
מת־ר,עצמאות היתד,
דותי בת , 16 חברת
הגדנ״ע, תלמידת הבגמנסיה שביעית גאולה
(בה למדה
אמה לפניה, אצל או תו
המורד .),רותי
שמחה בסתר לבה
המלחמה : לקראת היא הבטיחה לה חידוש,
שינוי. ואמנם,
ככל חברותיה ב־גדנ״ע
עברה רותי
לשרות ההגנה, במחלקת
הקשר. תפקידה:
לשבת ליד הטלפון,
להאזין לפקודות. כ־שנכבשו
כפר סלמה,
סאקיה ותל־ליטוינסקי, היו רותי וחברותיה משרתות במחנות ההם, מנקות, מבשלות,
מטפלות בפצועים.
כשהוכרזה המדינה היתה בסאקיה. בחור נחמד, גבוה ובלונדי, נתן לה את רובהו.
הרשה לה לירות את היריד, הראשונה בחייה.
בראשית יולי ביקש צבא־ההגנה את התלמידות להתנדב לשרות מלא, לתקופת החופש.
רותי יצאה עם המתנדבות, שרתה במחנה צבאי מדרום לחיפה. מי שהיה במחנה ההוא
זוכר את רותי ד,״קריינית״ .כי זה היה תפקידה המיוחד במינו: לשדר ברמקול של המחנה
את החדשות בצהרים, את הודעות היום, ובעיקר — להשמיע את התקליט המקולל שעורר
את החיילים המסכנים בשעה 5.45 בבוקר (מנחמת רותי :
זה אף פעם אחת לא היה לפני שעה ,6כי התעצלתי
לקום).
כולםעמדו דו ם. כשגמרה רותי את הגמנסיה,
היססה מה לעשות. לבסוף החליטה: הלכה לסמינריון.
הסיבה: ההוראה היא מקצוע מינין, קל (לדעתה) ,מושך.

השעור הראשון היה מקרי: מורה אחת חלתה. בבטחון העצמי המיוחד לה (ולחברותיה)
הציעה למנהל בית־הספר למלא את מקומה. התוצאה: כשנכנסה לכיתה לא היתה מוכנה.
התלמידים רעשו ,״קפצו לה על הראש״ ,הכריחו אותה לנטוש את שדה המערכה באמצע השעור.
רותי הוציאה את המסקנה: התכוננה כראוי, הצליחה יותר ביום השני. כעבור
זמן מה היתד, מורה מצליחה, לא רק לדעתה אלא גם לדעת הורי הילדים. את הדגש לא
שמה על הלימודים עצמם, אלא על אופי התלמידים. ציין אחד ההורים, בסיום שנת הלימודים :
״זו היתר, חברה אנושית״ .ורותי הוסיפה בסיפוק :״היתד, זאת כיתה שמחה. אף אהד
מן התלמידים לא הלשין, לא התחנף. בהישמע התקוה עמדו כולם דום, בהכרה מלאה !״.
געגועיםלמשהו. האם רותי מאושרת? יש לה חברה, היא מבלה את החיים,
היא מצליחה במקצועה. אולם משהו חסר לה. מה? בדיוק אינה יודעת. היא רוצה לשנות
אה האמרה, לא לעמוד
במקום, להגיע
למשהו. למה? גם
זאת אינה יודעת. בחלומותיה ילכן,
(כמו בחלומות אלפי
נערית אחרית ילי־רות
הארץ, בנות גילה)
,מתבקש מעצמו
הפתרון הפשוט ביותר:
חוץ־לארץ.
חלום זה, שהתפשט
בנוער כמגמה עם
סיום מלחמת־העצנד
אות, לא נמוג עד
היום. אין זו תופעה
של בריחה, דוקא.
אלה הם געגועים
למשהו חדש, לשינוי
האמרה ; תקוה כתומה
ששם, במרחקים,
אפשר למצוא משהו
שאין למצוא אותו
באן.
יתכן שהיתר, מחליפה
גם היום את
אורח חייה, אלמלא
צו הגיוס החל עליה.
כל עוד היא מורה,
היא משוחררת. כאשר
תפרוש ממקצו־עה,
תצטרך ללבושי
מדים (או להתחתן).
אולי גם הרגשה זו,
שהיא מרותקת למעשה
למקצועה, מגבירה
את הגעגועים
למרחקים.
בתקופה אחרת,
במצב־רוח אחר ברחוב,
יתכן והיתד,
רותי אידיאליסטית
גדולה. אולם במציאות של היום חלומותיה חמרניים ביותר, מרותקים לתקוות שאינן מושכות
ביותר את הלב. כי רותי היא יצור של אוירה צבורית. אחת מני רבות.
לפני שלוש וחצי שנים, עת קמו גדודי צבא ההגנה, לא היה כמעט גדוד ׳קרבי שלא היתד,
בו לפחות רותי אחת — רותי החובשת, או רותי האלחותטאית, או גם רותי הטבחית. אין כל
סיבה מדוע תהיה רותי זו, או כל הרותיות של היום, שונות מהן. מדוע, איפוא, אין היא
חולמת על הקרבה עצמית, על שרות, על יציאה למרחבים שוממים?
יתכן והאשם בהן. יתכן גם לא. הן מרגישות במחנק — וזוהי תחושה בריאה, חיובית.
אם תחושת־מחנק זו מוצאת לה פורקן בחלומות (בלתי-
מעשיים לרוב) של נסיעה לחו״ל, של ראית העולם הרחב,
הרי זה מפני שחסרה המלה הגדולה, שהיתה לרותיות
הבכורות, שתשחרר תחושת־מועקה זו ותטה
אותה באפיק יצרני יותר.

רות מרותקת למעשה למקצוע: אם תפרוש ממנו, תצטרך להתגייס או להינשא.

איני הושבת להתי־טב כקיבוץ
משלט. אני מוכנה
בהחלט ללכת לחודש, הד־שיים.
איני מתנגדת באופן
עקרוני להתישבות.
אני חושבת שזה דרוש.
אבל איני הרטבת שאני
מתאימה לזה, ואני בטוחה
•טאני יכולה להביא
יותר תועלת במקום אהר.
לוא היה מצב כזה •טהיו
צריכים ללכת, וכולם היו
הולכים, הייתי בודאי הולכת
גם כן. אבל איני
מפוגלת לחשוב שאהיה
כל חיי במקום אחד, שלא
יהיו לי יטוס חידושים בחיים.
התנאים של היום הם
כאלה שאני כבר לא אידיאליסטית,
כפי שהייתי.

אין לי שום משיכה לחיים
כפריים. לדעתי זה משעמם
נורא. אני לא הייתי
רוצה לחיות עם הרבה
אנשים יחד, שכל אהד
מהם חי בדיוק את אותם
החייים כדעהו. אי־ני נמשכת
לעבודה גופנית, ביהוד
לא לעבודה חקלאית.
החיים בכפר אפרור-ים
מדי, יום אחד דומה לרעהו.
אפיטר לסבול את הכד
לפעם פעמיים, אבד לא
כדבר תמידי. איני הושבת
שהייתי יכולה להסתגל
לחיים ״טבהב אין לי
ארון בגדים פרטי, אלא
ישנו רק מחסן משות!?
וארון בגדים משותף. זה
מה •טדא מושך אותי בקיבוץ•
אני רוצה בקצת
פרטיות, בי בעיני, זהו
אחד הדברים החשובים.

אני שונאת את הרעש של
בתי הקפה, הברים, הצפיפות.
אפשר לשבת מפעם
לפעם בבית־קפה, לשמוע
מוסיקה שקטה, לרקוד.
אני מתארת די בי־לוי־זמן
מתאים כך: בקיץ
לרדת דשפת־הים בהרצליה,
או לשבת עד גבעות־ההול,
להשקיף על המים,
לשוהה עם בהור כהות
או יותר פיקח עד כל דבר
שהוא בעודם; דבלות בחברה
•טמחה, עליזה, מל-
את־היים; לשוט על הירקון.
חוץ מזה אני אוהבת
סרטים עצובים, או מוסיקליים,
אבד לא את המו-
שיקה הזיפתית שד הג׳אז.

אני סולדת מגורלה שד
עקרת בית, שהחיים שלה
מתהילים ב־> 1בבוקר בהרתחת
קומקום קפה לבעלה
היוצא לעבודה ומסתיימים
בשעה 11בלילה
בשטיפת כלים. איני
רוצה להסתגל לכד השג-
עונות של אדם אהד, להשלים
עמהם, להיות
הצד החלש בחיי הנשו־אין,
משועבדת לרצונות
הבעל. החיים של עקדת
בית הם עהרים ביותר,
ביהוד עכשיו, כימי הצנע
והתורים האין־סופיים.

אני רוצה לנסוע להו׳׳ל.
לדעתי זה הדבר ה השוס
כיותר לאדם צעיר שנדל
כארץ. אכל אין לי דבי־זים,
וכעיקר אין לי פרוטקציה.
דביזים יש כארץ
מספיק, רק דרוש ויטמין
פ. יש לי כסף, שחסכתי
משכר עבודה, ולוא היו
מחליפים אותו כשער הרשמי
יכולתי להתקיים
עליו שנה כחו״ל. יש לי
קרוב באמריקה, שהיה
יכול לכלכל אותי, אולם
לא אוכל לנסוע מנפי שאני
חייכת גיוס אם אצא
מן ההוראה. יש הרגשה
של מחנק כארץ, הרגשה
של ניתוק מן העולם.
דרוש לצאת לזמן מה.

אם לעזוב את הארץ, הייתי
רוצה קודם כל להסתובב
כמה חדשים סתם
ככה, לראות את העולם,
להכיר ארצות ואנשים
זרים. לדעתי זה חלום
כשלעצמו: לא להידחק
כתור לאוטובוסים כמשך
כמה חדשים, שלא יצעקו
עלי, ולא יענו לי ברוגז,
ולא ידחפו אותי( .אותו
הדבר כתור לקולנוע, ובתור
לגלידה) .אין לי נטיה
לשום ארץ מיוחדת. אני
רוצה לראות את הכל,
אדצות־הכרית, ארגנטינה,
הודו, יאפאן, להכיר
כל מיני אנשים -מלצרים,
פקידים, פועלים .

אכל אם אני אסע, ה׳״ יקר
הוא ללמוד. אני לא רוצה
ללמוד סתם, אלא דברים
מסוימים. למשל: מדעי
החכרה, כלכלה. אהבתי
תמיד פיסיקה ומאתימטי-
קה, ולא היה איכפת לי
להמשיך כזה, כתור הובי.
הגשתי כקשה לאוניברסיטה
כשווייץ לכית־ספר
לעתונאות ודיפלומטיה,
אכל אמרו לי שקודם כל
אני צריכה ללמוד שנה
מדעי החכרה וכלכלה.
אחר כך הייתי רוצה לעסוק
כמקצועות אלה, להיכנס
לשרות החוץ או לע־תונות.
הייתי גם מוכנה
ללמוד באוניברסיטה העברית׳
אכל אם אעזוב
את ההוראה אצטרך להתגייס
לשרות צבאי .

העיקר הוא, כמוכן, להגיע
למשהו. איני יודעת
כדיוק למה. אני מתארת
לי שאתחתן כסוף. אכל
איני רוצה להתחתן כצורה
שאצטרך להיות משועבדת
למישהו. אני רוצה
שיהיה לי מעמד כחברה,
ולא הודות למישהו. איך?
אני לא יודעת. אלמד כמו
שצריך ואוכל לקבל על
עצמי תפקידים מענינים,
ולמלא אותם כהצלחה,
אהיה מאושרת. כי אז אוכל
למלא את שאיפתי העיקרית:
חיים של שינויים
וחידושים, וכאותה
שעה להכיא תועלת, כצורה
המתאימה לי.

המפלגתית הנושבת, אינו מסוגל להקדיש את
כחו לעבודתו, להקים בנין מינהלי יציב.
ד,קרבן חאמתי ד,וזק כמובן, הפקיד המקצועי,
הקרחלא 11
הבקיא בשטחו, הרחוק מן הפוליטיקה של
המועמד חום, המתחרה הגדול של מועמדי
המפלגות אך שגורלו תלוי בה בכל זאת.
כל הרשימות, הוליד השבוע מתחרה רציני
עוד יותר: המועמד קרח. אנשים עמדו בתור,
קיללו זה את זה(.וכן את הממשלה, העיריה,
היזמה הפרטית והפקידות המפא״ית) .על
אל פיי ם אורחים
רקע זה נראו הויכוחים בין המפלגות בלתי־זה
קצת יותר מדי ! סבר ראש העיר חיפה,
חשובים לחלוטין, פשוט לא לעניין.
אבא חושי, כאשר הכיר לדעת שלכל טקס,
המפלגות גיסו להתגבר על אדישות גובי ת
מסיבד״ וקבלת פנים של העיריד, מופיעים
והולכת זו של הבוחרים בגסות גוברת והוללמעלה
מאלפיים מוזמנים. בישיבתה האחכת
של התקפות אישיות ארסיות אך הקרח לא
רונה של עיריית חיפה הודיע: אני מתכונן
זז בלבו של הבוחר הבינוני. בבתי הקולנוע
לערוך בקורת יסודית ברשימה של הנפבדים,
הוצג טרם של 10 דקות מטעם צ״כ, המאשים
בעלי החזקה, המוזמנים ע״י העיריד, לפי כראת
מפא׳׳ י בכל הרעה בעולם, כמעט בנוסח
טיסייה שהוכנה לפני 10 שנים. קבע: כל אחד
האמריקאי הידוע: הממשלה אשמה אם אין
מנציגי הסיעות בעירייה יקבל מספר הזמנות
לך בעל, הממשלה אשמה אם לתינוק כואבת
מצומצם עבור חברי מפלגתו, כתריס בפני
השן, הממשלה אשמה אם החורף ארוך מדי.
הטרוניות הנצחיות על קיפוח כ ב ודינם
תועלמני מפא״י היו גם הם רחוקים מלהיות
מייד התעוררה הבעייה: מי ימסור את
צמחוניים. הם כיסו את קירות התחנה בתל־ההזמנות
לאנשי הכמורה בחיפה וסביבתה?
אביב בשיר־ענק :
הציעה ב״כ מפ״ם: כמובן, נציגי הדתיים
רוקח, רוקח, היה בן־אדם :
בעיריה. מצדם לא היתד. כל התנגדות.
וסב בתל-אביב וסהר את היס !
עבודה זו רבה, ואין דך פנאי —
הנח את שלסון המזינה לספא״י 1
למחרת היום עבר מפה לאוזן פזמון ארסי
בן שמונה מ תו ךעשרה
עוד יותר, פרי יצירתו של גאון אלמוני,
באף אחד מענפי הכלכלה המופקרים במאחת
המפלגות הימניות:
דינה לא מתנהלת המלחמה בין החוק לבין
דוז׳ל בן־גוריון
העוברים עליו בצורה גלוייה כל כך כבענף 0 רצה להיות פרון,
המוניות, שהפך עממי ביותר בגלל מחיריו
אז פולה קראה: הביטה —
הזולים. נהגי המוניות גמרו אומר שלא להיהאינני
יפה מאויטה?
שמע לחוק, מפקיעים מחירים ומודים בכך.
טענתם: משרד התחבורה, שקבע מחירים
לנסיעות במוניות, אין לו מושג בעניין ומוטב
״מה היה אח?׳׳
שלא יתערב. המשטרה הכלכלית סברה אחרת,
החלה מתערבת. היא נקטה באמצעים חמורים
בעשרות משרדים בקריה ובירושלים, מוגנגד
נהגים מפקיעי מחיר, יזמה חוק, שלפיו
נים ע׳׳י מחיצה רווית־בושם של מזכירות,
יהיה אפשר לשלול את רשיון הנהג עבור
ישבו עשרות פקידים גבוהים של ממשלת
הפקעת מחיר.
ישראל, שאלו את עצמם אותה שאלד גורלית:
שמונה גרוש לנסיעה. הסיבות להפ״מה
יהיה אתי?״.
קעת המחיר: הסכסוכים על התשלום לקילרבבות
אזרחי המדינה, שנטלו לידיהם עפלומטר
בין בעלי המוניות לנהגים השכירים.
רון ופיסת נייר וניסו לחשב לעצמם את תוטענות
בעלי המוניות על חוסר חלקי חילוף
צאות הבחירות, היד, זה מעין ספורט. אולם
(שאפשר להשיגם בשוק השחור בלבד) ,על
לגבי אותם הפקידים הגבוהים לא היד, זה
הערכה מוגזמת בהטלת מסים ( 7500 לירות
ספורט כלל, כי אם שאלה של פרנסה, כלכלת
המונית, במקום .) 1200 התוצאה: מכל עשרה
נשותיהם וילדיהם, מעמדם בחברה. התוצאה:
נהגים מפקיעים שמונה את המחירים.
מנגנון המדינה, שלא ד-צסיין מעולם בזריזות
למרות שהנהגים הסכימו, לפני חצי שנה,
יתרה, נעצר בכמה מקומות כמעט כליל.
להתקין מונים, טרם הוגשם הדבר. אך אף
קשה היה להאשים את הפקידים. הם זוכאם
יותקנו המונים, בלי שיועלו המחירים,
רים את אשר קרה אחרי הבחירות לכנסת
יכריזו הנהגים שביתה: הסיבה: ההפרש בין
הראשונה, כשגולדה מאירסון קיבלה לידיה
דרישות הנהגים לבין המחיר הרשמי. גודל
את משרד העבודה במקום מ. בנטוב וזרקה
ההפרש שמונה גרוש לנסיעה•
את כל העובדים המפמיים בעמדות מפתח,
החוצה. פקידי משרד האוצר ומשרד המסחר
והתעשיה, החוששים כי יעברו לרשות ציו־נית־כללית,
ופקידי משרד הפנים, העליה,
הבריאות והסעד, החוששים כי הדתיים יצאו מ תנ ת ום־הולדת
מן הקואליציה העתידה, החלו שואלים עצ״מחשבתי
הראשונה היתד : ,מלחמה ! הערמם
אם גורלם יהיה שונה.
בים מפציצים את תל־אביב. כולם הלכו
למקלט ואיש לא יבוא להצילני. אני אמות !״
שורש הרעה הוא, כמובן, בעצם המשטר
זהו סיפורה של מיה נחמני, תלמידת הסמינר
המבייש, המבוסם על כרטיסי־מפלגה, אינו
למורות ע״ש לוינסקי. בר,שענה על ספה
משאיר מקום לשרות אזרחי מקצועי, בלתי־בדירת
השכנים, הסמוכה לביתם ההרוס, היא
תלוי. פקיד היושב על מזוודתו הפוליטית,
מספרת כיצד, בישנה שנת ישרים לפני כשמוכן
להיכנס ולצאת ממשרתו בהתאם לרוח

העם

עי ריו ת

בוע, חשה במשקל כבד הנופל עליה. היה
זה ארון הבגדים הגדול שעמד בחדר השינה,
ליד מימת הברזל שלה. על גבי האדון נערמו
גושי אבן ועפר שקברו את מיה ומטתד.
מתחתם. ההתפוצצות נגרמה ע״י ניצוץ מהמקרר
החשמלי שנגע במיכל בוסגז שעמד
לידו.
״פי התמלא אבק, לא יכולתי לנשום. חשבתי
לעצמי: הגיע כנראה תורי לעבור לעולם
הבא. אולם בכל זאת הצלחתי לסלק כמה
אבנים ולהוציא רגל אחת מבעד למפולת,
וזה שהציל אותי.״
אותה שעה, במרח.ק כמה מטרים מן הבית
הקטן מכוסה הרעפים, התכונן מורים בן־
זכאי, בן ,25 לשכב לישון. השעה היתד,
5בבוקר, אך מורים הוא מוכר תיתם על
שפת הים וגומר את עבודתו מאותר. פתאום
שמע התפוצצות חזקה ואחריה צווחות של
אשה. הוא רץ החוצה, ראה את האבק העולה
מבית השכנים, חש למקום. עיניו נתקלו
ברגל היוצאת מתחת לערימת אבנים. הרגל
התנועעה.
מורים החל מסלק את האבנים בקדחתנות.
אולם הערימה היתד, גדולה ורק כעבור 10

מכתב אל הרב כס (כץ) וגם הוא הסכים
למינוי זה. שלח אליהם מכתב, שיתנו לי
אישור. הלכתי אל הרבנות. אמרו לי, עוד
אתה צריך ללכת אל הרב עובדיה. אמרתי
להם: חברים, כבר יש לי ששה הדשים
שאני נוסע מאשתאזל לירושלים, והפסדתי
כמה כספים וכמה ימי עבודה. אמרו, אם תלך
לפתח־תקוה תקבל אישור ואם לאו, לא הק בל״.
שאלתו
הסופית של הרב ועאלני :״האם
ניתנה התורה מהר סיני רק להם, ואין לאחר
חלק ונחלה בה?״.

המעמדהש לי שי
פו ד ם פו שעים
בכפר ערבי באזור הממשל הצבאי בגליל
המערבי, נעצר יום אחד קצין הממשל בתד המה.
על גג בית הקפה הוצב רמקול וממנו
בקעו קריאות נרגשות :״בן־גוריון פושע,
רוקח פושע, בגין פושע״.
המושל ניגש לקריין הערבי, שאל מה פשר
ההשמצות ד,ללה ״אלה לא השמצות, י׳א
סידי״ ,ענה הערבי .״אצלכם בתל־אביב כ ל

המשק

הממ שלה

אסונות

מורים כן־זכאי, מציל, דמיה נחמני, ניצודה
תוך כדי שינה, לפחות חצי טון
דקות הצליח, בעזרת ההורים ושכנים שחשו
לעזרה, לשחרר את מיה מקבורתה.
עתה יושבת מיה ונזכרת במעשר, בטון
של התפעלות תמוהה. כי קשה להאמין
ש״איחרתי את האוטובוס בכמה רגעים
בלבד״ .במשך יומיים אחרי המקרה, לא
הרגישה מיה שום דבר. אולם ביום השלישי
פגה ההתרגשות והיא לא יכלה לקום
ממטתה.
חבריה מהסמינר שבאו לבקר אותה ניח־מור
אין דבר, זה רק ענין של הל ם זה
יעבור עוד מעט״ .״בודאי״ ,השיבה. ובשוב־בות
:״רק עכשיו אני יודעת כמה שאני
בריאה. אם יכולתי לשאת את כל המשקל
הזה (לפי חבריה: חצי טון ״לפחות״) ,אני
יכולה לעבוד כסבל בנמל תל־אביב״.
אולם מיה בכל זאת תמשיך את לימודיה
בסמינר: היא עדיין צעירה וזמן לא חסר.
כי ביום שנפלה התקרה עליה, היתד. מיה
בת 18 שנה פחות יום אחד, בדיוק.

המעמדה שני
ינונופול עלה תו ד ה
אחר שהרב סעדיה ועלאני ניסה משך ששה
חדשים להשיג את אישור הרבנות הראשית
להכיר בו כרב אשתאול שבפרוזדור ירושלים׳
בלי שיצליח בכך, פנה לעיתונות ותינה
את צרותיו :
״שלחו לי מכתב מטעם הרבנות הראשית,
שאלך אליהם הגעתי לשם, שאלוני — אתה
רוצה להיות רב ושוחט? אמרתי: כן. אמרו
לי, תן לנו חתימת הכפר. הלכתי ואספתי
כל הכפר, וחתמו שתי פעמים לקחתי את
החתימה ומסרתי לה ם אמרו, תלך אל הרב
עובדיה בפתח־תקוה. אמרתי, חסרים רבנים
בירושלים? אמרו, אתה צריך ללכת ל שם
נסעתי לפתח־תקוה. באתי אצל הרב, יושב
ודומם. אמר: אתה בא להיבחן. השבתי: כן.
התחיל לשאול אותי שאלות. עדתי לו. השיב
לי, שזה לא נכון. אמרתי, תפתח ״אורח
חיים״ .פתח וראה שהצדק אתי.
אז אמר לי: אתם התימנים מקפחים (מנצחים
בוויכוח תורני) .אין לי י בול ם לך אצל
הרבנים התימניים הלכתי לירושלים ושחתי
להם כל המעשים אמרו, לך להבחן אצל
הרב יוסף קפח. הלכתי אליו ונבחנתי אצלו.
שלח מכתב אליהם, שיתנו לי אישור. כיוון
שראו הכתב עמוו והחליטו על מינויי ושלחו

אחד קורא לשני פושע ורמאי ובוגד. אם
להם מותר לאמר ואת אחד על רעהו, מדוע
יהיה לנו אסור?״ המושל הלך בדרכו והערבי
המשיך להקריא מתוך רשימתו שכללה את
שמות כל המנהיגים העבריים.

מ שפט
המלח׳ אמרו בטח
לא ידעתי שאשתי עושה דברים כאלה —
אבל כשתפסתי אצלה אדם אחד, ועשיתי לה
סקנדל אמרה שזה חבר שלה מהרבה זמן 1
סיפר בבית המשפט המחוזי בחיפר״ בחור
רחב גרם שנאשם כי חי על רווחיה של זונה
שהים במקרה, אשתו.
הנאשם היה בן ,22 ימאי ומכונאי שעסק
במכירת מכוניות־ישנות.
כשחסך כסף קנה חדר, גר בו עם אשתו.
הוא נשבע כי לא קיבלה גברים בנוכחותו.
בניגוד לדעת בחור צנום מלובש ברישול, עד
הקטיגוריה העקרי, שסיפר: אני מלח. חזרתי
מנסיעה ארוכה, יצאתי עם כמה חברים לטייל
בעיר התחתית בחיפה. פגשנו בחור אחד
ושאל אותנו: אתם מחפשים בחורה? אמרנו :
בטח. הוא הביא אותנו לאחד הבתים, נכנסתי
שמה, ומצאתי בחורה. אחרי שבועיים בערך
באתי למקום זה עם עוד 2חברים פתאם
באמצע הלילה באה למקום המשטרה ודפקה
בדלת — :אז אמרה לי הבחורה. בחייך • שלא
תגיד שאתה משלם כסף .׳
לבסוף הסבירה האשד. עצמה: כשבאתי
ארצה רציתי לעסוק בזנות. החלטתי לא לע סוק
בזה תמיד. אני מקבלת רק לקוח אחד או
שניים ליום. אינני נשואה. אני משלמת שכר
דירה בעד החדר. הנאשם נותן לי את הכסף.
יש לי חוזה על החדר, אני מבשלת בשבילי
ובשבילו. אני חיה מזה שהנאשם נותן לי
כסף וקונה לי הכל. אינני יודעת מאיזו
סיבה המשטרה באד, אלי.
השופט החליט את שלו: דן את הנאשם
לחודש מאסר או מאה לירות קנס. הנאשם
ביכר את הקנס, שילם במקום, יצא שלוב

זרוע עם אשתו.

המתאבד היה \ ג ב
תמהים נצבו ד ת רחוב זבולון בחיפה
והביטו בחרדה באדם לבוש 1קרעים שטייל
לאור הירח על מעקר, גג אחד הבתים הסק־
(המשך בעמוד )10

,העולם הזה״ ,מס׳ 716

• ווו.
מה צנע,
הי ציב,
שכר חפ שי,
הקלות לחב רו ת
ה הס תד רויו ת

או מ רו ת
צנ ע,
הי צוב,
שכר הסו א
ההלות ל חב רות
ה הס תד רויו ת

הבחירות לכנסת השניה תהיינה בחירות כלכליות, באותה מידה שהבחירות
לכנסת הראשונה היו בחירות מלחמתיות. מרבית הבוחרים יצביעו, כאשר יצביעו,
כדי להביע דעה על הקיצוב, הצנע, היזמה הפרטית.
אולם בה בשעה׳ שהמפלגות היריבות יורות זו בזו חצים כלנליים מורעלים,
אין אף אחת מעיזה לחשוף את האמת הטראגית של הנלנלה הישראלית, קל

וחומר להסיק מסנה מסקנות מחייבות.
עובדתהיסוד: המדינה כולה דומה לפועל המשתכר 23ל־׳י לחודש,
מוצייא 113ל״י, מכסה את ההפרש בהלואות, נדבות ותחבולות שונות. הטענה
מבא״
הנוחה היא שהכסף הזד, מוצא ע״י המדינה למען קיבוץ־גלויות והוצאות
הבטחון, אולם טענה זו אינה מתאימה לאמת. שורש הרע הוא שגם הישוב
הוותיק מייצר רק חלק קטן מן המצרכים הדרושים למחיתו, נאלץ להביא את
פ רוג ר ס.
השאר מחו״ל.
מצב בלתי־בריא זה של ציבור האוכל הרבה יותר ממה שהוא יוצר, מוהמר
פי כמה ע״י קיבוץ הגלויות, הכרוך בהוצאות חמורות (כל 150 אלף עולים
מגדילים את היבוא ב־ 10 מליון ל״י מטבע זר לשנה) ,וע״י הצורך להחזיק

בצבא חזק ולקנות ציוד צבאי יקר.
האסון הנפשי: מצב זה, אף כי אין לו תקדים בעולם, לא היד, כה
נורא לוא קמה, אחרי המלחמה, הנהגה לאומית הדומה להנהגת המלחמה, היתד,

דורשת מן האזרח רעב וזעה, כשם שדרשה מן החייל דם ודמעות.
תפקיד של הנהגה זו היה להסביר לישוב: אנחנו עם עני. עלינו להדק
את החגורה, לעבוד קשה. עלינו לרעוב כמה שנים, לוותר על כל דברי מותרות,
על דירות נוחות, על מכוניות, להוציא את הדולארים היקרים׳ הבאים אלינו
ח דו ת
מאפריקה (ושלא יבואו לנצח) כדי להביא מכונות, להגביר את הייצור בתעשיה
ובחקלאות.
דבר זה לא נאמר. במקום זה קרה ההיפך: בתום המלחמה החלה רדיפה
פן יגרום הדבר להגברת השפעתו של השמאל בקרב הפועלים.
כללית אחרי חיי נוחיות ומותרות. מאמץ־העבודה הכללי
פריוןהעבודה: הגברת הפריון היא דרך אחרת,
נחלש. פריון העבודה התדרדר במדרון. כסף יקר הוצא
ופחות כואבת, להורדת השכר. השיסי : ,לשלם שכר
על דירות־הדר, על מכוניות־הדר. העולים החדשים נדבקו
קבלנות, או בונוסים, כך שהמייצר הרבה ישתכר יותר מאשר
ע״י הרוח הכללית, תבעו להוציא את הכסף המעט על
המייצר מעט. בעד: צ״כ ; נגד: מפ״ם ומק״י. עמדת מפא״י:
בתי שיכון, במקום להוציאו על מכונות שתספקנה להם
תמיכה מתונה בדרישת צ׳׳כ, במידה שהדבר אינו מערער
עבודה.
את אהדת הפועלים אליה.
אם יימשך מצב זה תשקע הכלכלה הישראלית בתהום.
הבעיה האמתית של הפריון קשורה, במצב הכללי: פועלים
כיון שאף מפלגה אחת אינה מעיזה לגלות את האמת

ה ב עי ה שאי! מדב רי ם עלי ה:

בעית היסוד: לקנות חיי מותרות ונוחיות׳ או לרעוב ולקנות מבוכות קשים כיסו, בעיות הבוחר

המרה (שאם תגיע לשלטון תצכוך לדרוש קרבנות
וממושכים) פונות כולן את הקיבה של הבוחר ואל
במקום לפנות אל לבו. הויכוח עבר מן העיקר אל
משנה, פחותות ערן באופן יחסי, ועליהן יצטרך
להחליט ביום הבחירות.
פיקוח וצנע *.סלע המחלוקת העיקרית. טענת מפא״י :
כל עוד יש מעט, דרושה שיטה זו להבטיח חלוקה צודקת,
למנוע ספסרות ושוק־שחור. טענת הצ״כ: הפיקוח כובל
את היזמה, מביא רעה תחת טובה. הטענה האמיתית (־בלתי־גלויה)
של צ״כ: אם יבוטל הפיקוח, יעלו כל המחירים,
הפועלים יוכלו לקנות פחות בשכרם, רמת־המחיה תרד
לגובה הגיוני. רק אז יזרום הון זר לארץ.
יזמהחפשית. אין ספק שהממשלה השתמשה בשיטת
הפיקוח, ביו השאר, כדי לתת יתרונות לחברות הסתדרותיות
(המשביר, סולל־בונד ).ולקפח את היצרנים והסוחרים
הפרטיים• זהו תהליך מוסווה של סוציאליזאציה אטית, אלא
שהרכוש לא עבר לידי הממשלה, אלא לידי חברת העובדים.
הבוחר יחליט לפי השקפת עולמו אם תהליך זה הוא חיובי

או שלילי.
מ 0הכנסה: בדור האחרון היה זה מושכל־ראשון
כי מם ההכנסה הוא מם מקתדם, הפוגע בעשירים ומהנה
את העניים, למעשה המצב שינה קצת, ביחוד בארץ: המס
פוגע בעיקר במקבלי המשכורת, בעוד שלעשירים ישנן
דרכים רבות להתחמק ממנו ע״י תחבולות מסחריות. השמאל
דורש להעלות את המס בדרגות העליונות, ואילו הימין
(־בעיקר צ״כ) טוען ששיעור הגבוה בדרגות הגבוהות מפחיד
את בעלי הממה, מונע מהם את החשק לפעול ולהשקיע.
מפא״י פוסחת בשאלה זו על שני הסעיפים.
שכרהעבודה: הבעיה המענינת ביותר את רבבות
מקבלי המשכורת. טענת צ״כ: השכר הגבוה נוטל מן
התוצרת העברית את האפשרות להתחרות עם תוצרת העולם.
דרישתם להקפיא את השכר, למנוע שביתות. מפ״ם ומק״י
מתנגדים לבך בתוקף, תובעים את הזכות לפועלים להשתמש
בלחץ הכלכלי שלהם לשפר את שכרם. מפא״י אוהדת (בסחר)
את טענות צ׳׳ב, אך אינה יכולה לדבר על כך בגלוי, מחשש

רבים עורכים לעצמם חשבון שלא כדאי לעבוד עבודה נוספת
או מאומצת, מכיון שממילא אין על מה להוציא את הכסף
במשטר הצנע, ובגלל אי האמונה בעתיד המטבע אין קיים
רצון לחסוך חסכונות לעת זקנה. תופעה דומה היתד, קיימת
באנגליה, כשפועלים הסתפקו ב־ 4ימי עבודה בשבוע, בילו את
שאר ימיהם במגרשי מרוצים ובבתי מרזח. התוצאה בארץ :
מחסור חמור בעובדים מאומנים, אי־רצון כללי לעבוד שעות

ה מפלגו ת :
צנ ע,
קי צוב,
שכ ר ק פו א
הקלו ת ליזמה
חפ שית

בי טול ה פי קו ח
והצנע. שכ ר ק פו א,
הקלו ת ליז מ ה
חפ שי ת

נוספות.
ייבוא הון. לפי דעת הציונים הכלליים, היו קיימים
סיכויים כבירים לזרימת הון יהודי ובינלאומי לארץ אחרי
מלהמת העצמאות. גורמי המשיכה: ארץ חדשה ורומנטית,
הסנטימנט היהודי, האפשרות להשקיע בארץ כספים בלתי־חוקיים
(ז. א .כספים שיהודים בריטיים ואמריקאיים העלימו
אותם מעיני מס ההכנסה בארצותיהם) .הון זה התדפק,
כביכול, על שערי הארץ, היה יכול להרחיב את היצור כדי
לספק את צרכי העולים החדשים.
במקום למשוך הון זה סגרה מפא״י (לדעת

הציונים־הכלליים) את הדלת בדפיקה רבתי. שלטון
המשק היה בידי אליעזר קפלן, וחבר פקידים שהתיחסו
אל משקיעי הון זרים (ומקומיים) כאל פישעים
פליליים בזויים. במקום לתת להם הקלות ניסה
האוצר לסחוט מהם דולארים במזומנים, והתוצאה
היתה שהמשקיעים הסתלקו בכעס.
מפא״י סבורה שכל זה איני אלא אגדה. המשקיעים
לא הופיעו בהמוניהם. אלה שהופיעו היו חשודים,
בעלי תכניות בלתי מוחשיות, שקיוו להרויח הון
תועפות והסתלקו כשנתברר להם שהרווחים לא יהיו
מופרזים. בהעדר השקעות רבתי עשתה הממשלה
וצנע חמורים כדי למנוע ייצור מותרות ולעודד יצור
(לדברי מפא״י) מה שיכלה לעשות: הנהיגה פיקוח
מצרכים חיוניים. עיקר פעולתה של מפא״י היה —
בימי דב יוסף — להוריד את המחירים, להנמיך את
האינדכם והשכר, למנוע ע״י כך אינפלציה. על אף
הישגים גדולים של דב יוסף לא הביאה פעולתו את
הישועה. להיפך, כשירדו המחירים היה עודף של כסף
בידי הפועלים, וכסף זה זרם למצרכים לא־חיוניים
וגרמה לאינפלציה (ולשוק שחור עצום).
כתוצאה מכך שינתה מפא״י, בשעתי, את
מדיניותה, חדלה ממאמצי־ להוריד את המהירים.
כדי לפייס את האזרחים נתנה אפשרות ל״ייבוא בלי תשלום״
— ז. א .איפשרה למשקיעים זרים להביא את הונם (או חלק
ממנו) לא בצירת כסף אלא בצורת סחורות שנמכרו למעשה
במחירים גבוהים, בהתאם לערך האמתי של הדולאר (פי 3
מערכו הרשמי).
גם הייבוא ללא תשלום לא הצליח ביותר. לדברי מפאי׳י:
מפני שרוב ההון הזד, הוברח תחילה מכאן לצורך זה.

ה ב עיו ת השגויות כ מ חכיו ה ת:

ה עד ונג ד יז מתחפ שי ת

כעד ונג ד צנ ע

בעד ונג ד

הקפאת

ה שכר

ב א 1ת

ד 11ק
יודע בדיור1,
מתרגשת 1.כדראחד1ן
בחירות ז עקרון איכה

בעד מי להצביע. אין הוא מחכה לתעמולה. כל החקלאים
מצביעים ציונים־־כלליים -מפני שהם רגילים כך. כל
הפועלים (קצת למעלה מן הרוב) יצביעו מפא״י -מפני
שזה צריך להיות כך.
כשבאו סופרי העולםהזה למקום מצאו שיש
איש אהד במושבה שיצביע דתיים -הרב המקומי, שלא
מצאוהו במקום. רק איש אחד יצביע חרות: כל המושיבה
יודעת זאת, הצטערה שנסע אותו יום לירושלים. לעומת
זאת נמצא האיש האחד שיצביע מפ״ם.
אחרי ששהו כמה שעות במושבה וחקרו היטב רבים
״מתושביה, באו הסופרים לכלל מסקנה שהבחירות אינן
חשובות כל כך לעקרון. יש לה בעיות חשוכות יותר.
למשל: נערות המקום, הידועות בדרום כשל יופץ, אינן
רוצות ללכת עם בני המקום (הנופלים מהן כמספרם),
מעדיפות לצאת עם בני כפר.כיל״ו הקרוב. מי יתפלא על
הבנים אם מעטו להתוכח ביניהם על ענינים של מפא״י -
ציונים־כלליים, תיכננו במקום זאת הגנה משותפת בפני
הדון־ז׳ואנים של כפר־ביל״ו(המפא״ית) ץ

בעדצ״ק

בעד מבא״•

הצעיר על החמור: לפני חודש
השתחרר יעקב גולד, בן ,21
דור שלישי לחקלאי עקרון ובן
בעל משק, מן הצבא. הוא יצביע
ציונים כלליים .״כי הם
קרובים יותר לאינטרסים ש לנו״
.אבל בעקרון, אומר יעקב,
״לא ראינו לא את מפא״י ולא
את הציונים הכלליים. שניהם
מזניחים אותנו. אין הרצאות,
אין כלום. מהגיל שדנו עוזב
הנוער את עקרון. בכל זאת הנוער
שלנו מאוחד״ .מסקנה :
דרושה ממשלת צ״כ ומפא״י.

הצעירה על ד
״ ,שאלה ץ הרוב
בטוחה רעיה
?4מזכיר ההסח
שד עקרץ. ה<
רוצה ברוב יציב ש?
זאת לקואליציה ״י
רעיה בטוחה בשלז
ממשלה של פועלים
ומפ״ם. בבל זאת ז
הפגייטות של הנו
ב״מכבי״ של הציו:
״במשמרת הצעיו

הגי בו ר׳ :בי. ג ״.

הגיבור:
הבעל המפא״יי והאשה הצ״כית: שלמה מוסקביץ
(מימין) ,פלמ״חניק עקרוני, בן ,22 אומר שהממשלה
נהדרת -מפני שאין אחרת. אין זאת אומרת שהיא
טובה. בי. ג׳י. הוא 1007 לוא היתה כד הממשלה
כמוהו היה יותר טוב. לא רוצה בממשלה לא את מפ״ם
ודא את הדתיים ולא את הציוניפ-הכלליים. אולם אשתו
חוה, בת ה־ ,19 שואלת: מי הכיא את הדולארים ץ הציונים
הכלליים: נבון, בי. ג׳י 1007 ולוא היו בולם כמוהו אז
היה בסדר. אבל
הפקידים הם כלבים
גדודים. בקיצור:
דרושה
קואליציה של מפא
״י והציונים
הכלליים. העיקר
את הדתיים
צריכים דמהוק
מן החשבון. מפני
שאם הדתיים
ישתלטו אז אוי
ואבוי יהיה לנו.
חוה ליברלית
מאד בדעותיה
הפוליטית, אולם
דבר אחד
אינה חושבת
שהיא מסוגלת
לקבל: שמישהו
בול ומה לא לא־יאמר
לה מה
לאכול, אם מותר
לה לנסוע ולבשל
בשבת. הדת
בעיניה. היא ענ־ין
פנימי שד כל
אדם ואדם ואין
לתת לכת את הרשות לכפות דעותיה על אחרים
בשטה• זח. אבל הדבר לא נורא: חוץ מן
הרב המקומי לא יצביע איש בעד הדתיים.

הפלמ״חניק נאמן למפקדי
מילר, בעל משק בעקרון, ו
כללי. אבל עוזי, בן ה־,26
יצביע מפ״ם. אומר עוזי :
זה לא שיטה בארצנו, גם
הייתי בפלמ״ח ובגבעתי.
עד עכשיו לא מצאתי !

.הסבתא הרוצה כשלום: סבתא
,״ 1פרס אינה מתאוננת׳ .היא תצ־ן
צע כיע ציונים־כלליים, כמו כנה,
כעל המשק. אומרת הסבתא:
אין דבר, נסכול, לא נורא, העיקר
שיהיה שלום, שלא תהיה מלחמה.
!אכל להחזיר את הערכים ז חם ושלום:
ופעם ישבו כעקיר רכבות ערכים וכל הזמ;

הסוד החמוד: שערותיה בלוג-
דיות, עיניה תכולות, השקפתה
הפוליטית שמורה כסוד מוחלט.

האיכר שאינו מרוצה: מנחם פרם, כן . ,43
יליד עקרון, אב ל 2-ילדים, יצביע צ״ב,,מפני
•טאני רגיל לכד״ .אומד מנחם: אנחנו לא!ג1£
מעונינים בפוליטיקה, אנחנו אזרחים. כעלין י5״
הראשים הגדולים, שידאגו לענינים, אכל
פרם מתנגד לתנובה ולסוציאדיזם. יש דו אח
ואחות כמושב עובדים. י*ט להם אדמה טובה
ומיס. אכל אף פעם אין להם כפף, מפני שתניכה
משלמת מה שהיא רוצה .״ואותנו, שאין לנו
מים ואין לנו כלום. עלינו אומרים שאנחנו
גבירים״ .לפרס יש 40 דונם, והוא מעבד גם
קרקע נטושה ואדמת הקרן הקיימת דייטראל.

ונייפ :״מה ה-
:כיע מפא״י:״,
וצקי, כתו של
ות (המפא״יי)
שאינו עקרוני,
פא״י, מוכן ככל
רוחנו״ .אולם
היא רוצה רק
רית שד מפא״י
:ת רעיה לכל
העקרוני, הן
הכלליים, והן
׳ המפא״ית.

האב ששיכל את בנו: הכן הראשון של
מושבת עקרון הוא ישראל הרשקוכיץ, עתה
כן .65 הוא יצביע צ״כ. הסיבה העיקרית :
כנו נהרג באיטליה, כחייל ככריגדה .,ועד
היום לא מצאה הממשלה לנחוץ להחזיר את
גופתו לארץ. חוץ מזה: אין יותר טוכים
מן הציונים הכלליים. שתהיה ממשלה רק
שלהם. אשר לאנשי מפא״י -״שילכו לעבוד
כמוני״ ,כמקום לנטוש את אדמתם ולעבור
העירה. מסכם ישראל: לא חסר כלום, לא
חסר כסף, רק עצמות בני אני רוצה כא״י.
ה עו לההחדש :

ה רופ א הצבא*:

הרופא מנתח
= 2את המצב: ד״ר
יעקב גמשיאכיץ
עולה חדש 3 ,שנים כארץ.
הוא בעד הממשלה.
מנתח הרופא: לארץ יש
מחלה אקוטית. י*ט מחלות
ששום תרופה אינה
* מתאימה להן, צריכים
#פשוט לעכור את המשכר.
תעשה-
אחרת ״ י י ״ .
ממשלה עמייי
ייי* ריר>>*יייי

כדיוק כמו ממשלה זן.
העולה החדש יודע: יצחק
לופו, כן ,37 גר עם
כתו היחידה בעקרון. לפני
3שנים כא מרומניה,
עתה הוא עוכר כסולל•
בונה. כעד מי הוא מצי
כי עז במוכן, כעד בד
גוריון. למה 7כן גוריון
רוצה בעליה, הציונים הכלליים
אינם רוצים בעליה.
לפן הם זיפט, לא
כסדר. כן־גודיון
הביא את הע 511
ליה. יחי ב. ג. .י עי

(המשך תעמוד )6
רנים שבין הצופים טפסו ועלו במדרגות אל
הקומה העליונה, נתקלו בבחור רזה, מגודל
זקן של חוסר גילוח, בעל עינים שקועות
עמוק בחוריהן.
״תנו לי למות!״ התחנן הצעיר בדמעות
בפני הבאים שהצליחו למנעו בקושי מלקפוץ
מן הגג.
סיפורו: עולה חדש, שברח ממחנה עולים,
החולה במחלת נופלים, שהחלים ליפול אחת
ולתמיד ולהיפטר מכל הצרות.
רחמי הנאספים נכמרו על הצעיר מוכה
הגורל. הכניסוהו לאחת דיירות, השקוהו
תם חם, הכינו לו ארוחת ערב.
רחמן ניצל כנם .״איפה כאן בית
שימוש?״ ,שאל הצעיר .״מסכן אמר אדם
אחד, הוא עוד לא התרגל לאוכל. לאחר שסגר
את הדלת הוציא הצעיר פצירה, מפתח גנבים,
פטיש זעיר וצבת, הטילם מבעד לחלון החוצה.
אחד הרחמנים, שהיה בדרכו הביתה ׳,ניצל
בנס מפגיעת פטיש בראשו, חזר ועלה. פרץ
את הדלת והוציא את המתאבד.
כאשר הופיע קצין המשטרה שהוזעק למקום
קרא :״לאיוש, זה אתה?״! הסביר למת-
קהלים כי הוא עולה חדש מהונגריה, שהפך
אחד הגנבים המבוקשים ביותר ע״י המשטרה.
אחר פנה לגנב :״לאיוש ! אנחנו נתבע
אותך לדין על נסיון התאבדות. אתה יודע
לפי איזה סעיף וגם את מדת העונש״.
הגנב שעמד באחת הפינות החויר, אמר
באידיש :״אני נשבע אדוני האופיציר, לא
רציתי לקפוץ מהגג. רציתי להוציא תכשיטים
מהדירה בקומה העליונה, אני נשבע.
את כלי הפריצה תוכל למצוא מתחת לחלון
בית השימוש״.

א 1פנה
ה מלכ ה פג ש ה מל ב ה
בביתן הישראלי בתערוכה הבינלאומית
בטורונטו (קנדה) הופיעה מלכת היופי הקנדית,
מרגריט ברינדפורט, כשעיני אלפי האורחים
׳עקבו אחרי תנועותיה בשאלה: מה
תבחור ״מיס קנדה״ בתערוכה הישראלית?
חנוכיה, אלבום מזכרת של ״בצלאל״ ,בגד
ים או חולצה מרוקמת?
אולם עיני מלכת היופי הקנדית לא סקרו
את המוצרים התעשייתיים אלא את פני הקהל.
לפתע התעכב מבטה על אר״־ן האורחות
ומלווה לחש על אזנה :״זוהי האורחת
שמשכה את תשומת לב היפר,פיה הקנדית
היתד, מלכת היופי של ישראל, מרים ירון
(ראה אנשים).
הופעת שתי מלכות היופי בתערוכה היש־

ס פ 1

ענין נוגע במסחר. אולם מוצג כמלכת היופי
הישראלית אינו מופיע בכל יום וקשה למצוא
לו מתחרה. ובזמן שעמדו על מחיר של
כמה סנטים למעיל גשם ישראלי, נמצאה
מתנה בצורת פרווה יקרה למרים ירון בכדי
שלא לביישה בנוכחות מלכת היופי המקומית.
אולם לגויים יש טעם אחר מאשר ליהודים.
חנות הכל־בו הכי גדולה בקנדה, סימפסון
ברוס, הזמינה לאחר סגירת התערוכה את
כל התצוגה הישראלית לייצג את מוצגיה
אצלה 7 .יפהפיות, מחברות ״הדסה״ הקנדית,
שימשו דוגמניות למוצרי האופנה ומר סימם־
סון לא זכר ימים כאלה במפעליו. כ־60
אלף אורחים ליום עברו בחנותו הענקית.
החנוכיות נחטפו מהדלפקים, שמלות רקומות
ישראליות הפכו לבחירות האופנה. בוצעו
עסקים ברבבות דולארים.

ד ר כי חיים
אהבהבלח׳־ ר צו־ ה
הפצע של הצעירה השחרחורת היפה־פיה,
שהופיעה באחד הלילות בשבוע שעבר בתחנת
מגן־דוד־אדום בתל־אביב, היה מוזר ביותר:
אצבעה בעלת הצפרניים הארוכות וה־מחודדות,
נישכה כמעט לשתיים.
״זה עשה בחור אחד״ ,התלונ-נר, בעברית
רצוצה ובכי היסטרי .״הוא רצה שאעשה
לו אהבה״.
החובש חבשה, השכיבה על המיטה המצופה
שעוונית לבנה, חיכה שתירגע. לסיפור
עצמו לא האמין, כמובן.
אולם כעבור רבע שעה הופיע הנושך האלמוני.
חזהו זב דם, כוסה בשריטות חדות.
״זאת עשתה אשתי, זו שם!״ הסביר בלי
כעם .״אנחנו שייכים יחד הרבה זמן. הערב
באה לחדרי, ברחוב הרב קוק. באמצע התחילה
לריב אתי והתנפלה עלי בצפרניה.
נשכתי אותה מתוך הגנה עצמית״.
האשד, קפצה ממיטתה כנשוכת נחש :״הוא
לא בעלי בכלל!״ ,צעקה .״הלכתי אתו כמה
חדשים. עכשיו אני לא רוצה אותו. אז הוא
רצה להכריח אותי. אז שרטתי אותו״.
הצעירה, עולה חדשה מאלג׳יר הגרה במעברת
מחנו,־ישראל ומוכרת גלידה בבית־קפד,
תל־אביבי, לא הסבירה, בכל זאת, לשם
מה ביקרה, בשעות הערב, בחדרו של הבחור
שאין היא רוצה באהבתו.
אנשי מגן־דוד־אדום, הרגילים למקרים כאלה
המפיקים את שיעמום משמרת הלילה,
חיכו לסוף הסיפור. הוא בא בצורה בלתי־צפויה:
הנושך החל מלטף את השורטת, סירק
את שערותיה שהתפרעו. כעבור חצי שעה
יצאו יחד את התחנה, שלובי זרוע.

כ דו רג ל
תלאביבקיבלהג 3־ע
כפתרון לכשלון הבולם של הכדורגל
הישראלי ב־ , 1951 מפלת איסטנבול, הוצעו
ועדת חקירה ממשלתית, ועדת חקירה ציבי״
רית, ועדת חקירה ספורטיבית, ועדת חקירה
עיתונאית. כי ההפסד שהביאו אתם 17 הבדוי
רגלנים לא יישכח במהרה. השחקנים שנסעו
לתורכיה, בין אם שיחקו או התבוננו כמם־
תכלים מן הצד, לא ייחפזו לצאת לחוץ
לארץ כדי לייצג, שנית, את הכדורגל הישראלי.
האתונאים ביקשו רחמים. לכאורה
היה הכל טוב ויפה 20.000 .הצופים ישבו
באיצטד אינונו המפורסם וחיכו לראות כיצד
ינצחו התל־אביביים המפורסמים (מנצחי
דנדי הסקוטית) את האתונאים. כדורגלני יוון
ידעו את יריביהם, ביקשו את הישראלים
לא להרביץ להם הרבה שערים, אחרת לא
ישתפום פעם נוספת בטורנירים בינלאומיים.
התל־אביביים צחקו ואחד השחקנים אמר,
בזלזוין, לחברו :״מסכנים, אצלם אם יש
הפסד מעוררים רעש ואצלנו הכל נמשך
כשהיה ובמשרד ההתאחדות מתווכחים על
חידוש הליגה והמשכת הגביע משנת 1949״.
אולם המציאות היתד, אחרת: במקום כדורגלנים
בועטים התהלכו על המגרש צללים
תל־אביביים.
ההרכב לפי פיפטי־פיפטי. הטיסה
באוירון הבלתי־נוח נתנה את אותותיה. השחקנים
העייפים סמכו על המאמן שיציל את
המצב בהרכב חזק. סברו שיבחרו ב־ 11 השח־נים
ששיחקו נגד מדי, אבל קבע עקרון
אחר: הפיפטי־פיפסי המפורסם של התאחדות
הכדורגל. חמשה שחקני מכבי, חמשה שחקני
הפועל ושחקן ביתר אחד.
לאחר פירוט ההרכב פלט יהושע (שירע)
גלזר לחברו יצחק גמבש :״קח את הכר
למגרש ותמשיך לישון. אם תקבל כדור הוא
יבוא מעבר לגבול הרוסי״.
במשחק הפכה ההלצה מציאות: גלזר,
אהוב הקהל התורכי, רץ לצדי המגרש כדי
שהקהל יראה את להטוטיו, שכח שהוא משחק
עם קבוצתו. אולם לאחר משחקו לא הרימו
אותו על כתפיים כמו במשחקים הקודמים.
למרות זאת הוצע לשחקן פרוע השיער להישאר
בתורכיה. הוא הסכים ומחכה לסידור
ניירותיו. הנסיעה במקום שחייה, בדורגל.
לתורכיה הוכנה בחטף. אם כי התאחדות
הכדורגל ידעה על הנסיעה שבועיים קודם
לכן, לא הצליחה למצוא מאמן. יעקב (גורי)
בית הלוי, מאמן מכבי, סרב לקבל את הנבחרת,
הסביר שהקבוצה אינה מוכנה ולפיכך
גם לא רצה לשחק נגד פ. ק .ברן השווייצית.
מאמן הפועל, צבי (הדוקטור) ארליך, השיב
אותה תשובה.
לבסוף הרכיב סקלי נבחרת. אך מכיוון
שבישראל אין משחקים עתה כדורגל אסור
היה לשגר נבחרת צללים. השחקנים יכלו
לתחר בשחייה לא בכדורגל.
אולם נבחרת תל־אביב לא חזרה מההוד
חרות בידיים ריקות. מלבד המתנות שהביאו
השחקנים (בין השאר: מכשירי רפואה
ורדיו) אף הביאו מדליות וגביע. לא גביע
המקום הראשון או השנה גביע המציין שה נבחרת
התל־אביבית תפסה את המקום השלישי
בין שלוש הקבוצות שהשתתפו בטורניר.

ה ת אג ר פו ת
\ ם ה סו ברנמס

הדוגמניות שד הדסה בתצוגת טורונטו
60 אלף אורחים ליום
ראלית ד,עימד, על הופעת מוצרי מלאכת
המחשבת, מעילי הגשם, כרטיסי הברכה של
התעשיה הישראלית. יהודי קנדה, כאחיהם
בארה״ב, אוהבים ביזנס. המוצגים הישראלים
משכו אמנם את עיני הקהל ביפים ועדינותם
אולם המחירים של מדינות מתחרות כיפן,
הולנד, בלגיה, איטליה, הם לאין ערוך זולים
יותר בגלל רמת השכר הנמוכה בהשוואה
לדמי העבודה בישראל. היהודי התורם ביד
רחבה כמה רבבות דולארים לטובת המגבית
המאוחדת, עומד על קוצה של סרוטה כשה־

הארץ לקראת הנצחון
הסתדרות הציונים הכלליים, סניף עקיר —
הרצאת הד״ר א. חרבון( .מודעה).
יוסף מוסאייב, עקיר

אוריינטצייה אסייאתיתז

כ־ 80 מתושבי מעברת הקסטל הפגינו
אתמול בחצר הסוכנות ההודית בירושלים,
(הארץ)
שלמה שועל, הרצליה

שוגר ריי רובינסון אוהב לספר על שנות
חייו הראשונות. הימים שבהם הוא וג׳ו
לואיס הגדול היו משחקים יחד בשכונה
אחת באיזור הכושי של דטרויט .״כל שעה
שג׳ו היה באולם ההתעמלות״ ,אומר שוגר,
״הייתי מופיע גם אני. הוא -היה האליל שלי
והוא נשאר כזה עד היום״ .אמו של רובינסון
מספרת על חיים אלה במרירות גדולה ולילה
סמיט (שם משפחתו הקודם של ריי) נולדה
מחדש כאשר התפרסם בנה.
כגיל : 16 נש ואין. הקריירה של סמיט
הצעיר דומה לזו של מאות מתאגרפים אחרים.
בתחילה הרעב והאמביציה האישית להגיע
למשהו נשגב. כדוגמה שימש ג׳ו לואים בן
ד,־ 17 שהתפרסם כ״המפציץ־החום״.
כאשר ולקר היה בן 11 אספה אמו את
הילדים (שתי אחיות נוספות) ומעט החפצים
שהיו לה, עברה לגור להרלם, רובע הכושים
בניו־יורק, מקום שמת אבי המשפחה. האם
עבדה בכל עבודה, הרויחה חמש לירות
לשבוע. הבן נסע עם להקות מציגים, תחר
ביריות קרקס, רקד עבור פרוטות ועסק
בבל המלאכות הוא אף הספיק להנשא •גיל
16 ולהתגרש בהיותו בן 19 ואב לילד.
״ מתוקכמוסוכר ״ .זה היה הרקע

של כל הלוחמים בזירה ובשדה כאחד. בזמן
שהוא התגרש מאשתו הראשונה הצליח לשכ נע
את ג׳ורג׳ גיינפורד, מאמן תחרויות איג־ר!ן
ף, שהוא מתאגרף שכדאי להשקיע בו
זמן וכסף. הוא היה לוחם ידוע בתחרויות
האיגרוף הבלתי חוקיות שהיו נערכות במועדונים
קטנים בסביבות ניו־יורק. באחד הימים
השקטים של שנת 1936 שאל ״סמיטי״ את
כרטיס המתאגרף החובב של ריי רובינסון
כדי להופיע בתחרות הרשמית הראשונא שלו.
השם מצא חן בעיניו, והוא אימץ אותו
לעצמו. מסתכל נלהב שחזה באופן מלחמתו
של סמים, אמר למאמנו :״הוא לוחם מתוק
מאד, מתוק כמו סוכר״ .השם דבק בו, ולקר
סמיט הפך לשוגר ריי רובינסון.
מתאגרף על אופנוע. הקרבות בין
החובבים פסקו בשנת 1940 והבחור, שפיתח
בינתיים שרירים וגוף, הפך להיות מאגרף
מקצועי. בתור חובב לא הפסיד שוגר אף
קרב אחד, זכר, ב־ 85 תוארים במשקל נוצה
וקל.
בשנת 1943 גויים רובינסון לצבא
האמריקני כשוטר צבאי. עבודתו לא היתה
נעימה מכיון שהוכרח, בתוקף תפקידו, לגרש
כושים מאולמות. דרשו ממנו לערוך קרבות־ראוה
עם ג׳ו לואים אך הוא סרב עד שירשו
גם למסתכלים כושיים להכנס. אחר סיום

שוגר ריי רוכינסון ככרלין
85 תוארים בנושקל נוצה
שירותו בצבא קנה לו שם של מתאגרף
קר־רוח ואיש עסקים מובהק. הוא רכש פופולריות
לאחר שהבטיח לקרן דמון רניון
למלחמה בסרטן חלק הגון מהכנסותיו.
מסעותיו המפוארים ברחובות פרים והפמליה
הגדולה שלו הגדילו עוד יותר את
הפרסומת שלו אך הוא נצל את רווחיו
לעסקיו: בתי קפה, מספרה, מכבסות .״ההרגשה
הטובה ביותר היא להרגיש שכל אחד
מכיר אותך ומנסה להתקרב -אליך. הרגשה
זו אינה מלווה את ג׳ו לואים ואני בטוח
שהוא סובל מזאת״ — זו היא דעתו של
רובינסון והוא מתכונן לשמור על כבודו.
הוא יבקר באיטליה, סקנדינביה וישראל.
בקוריו הקודמים נסתיימו בהצלחה מלבד
פגישתו עם הגרמני גרדהרט הכט. בקרב זה
(ראה תמונה) הכריע רובינסון את הכט בנוק־אאוט
בסבוב. הראשון אולם השופט קבע
שהיתר, מבד, אסורה. לאחר דקה מנוחה המשיך
הזוג להלחם ורובינסון הכה את הגרמני
והכריעו. השופט טען שהמכה היתה אסורה
והקהל התחיל בזריקת בקבוק־ם לעברו. רו־בינסון
הסתתר תחת הקרשים והמשטרה
הצילה אותו.
טענה הושמעה גם על־ידי מקם שמרלינג
בשנת . 1938 הגרמני הודיע שהאמריקנים
הורגים אנשים חפים מפשע ע״י מכות אסורות
בכליות. ההסבר: באמריקה אין מקפידים
על מכות בכליות מכיון שסוברים שאם
מגיעים כבר לכליות הרי זה מראד, שהמת־אגרף
בורח. אפשר להשיגו רק עם אופנוע
מהיר. האמריקנים מצדם טוענים שזה תירוץ
גרמני אופייני.
אך ההפתעה העיקרית באה לרובינסון
בעת שנפגש עם אלוף אירופה והאימפריה
הבריטית במשקל בינוני, רנדולף טורפין. יחם
ההתערבות היה 1:4לטובת האנגלי, אול
להפתעת הכל הפסיד רובינסון לפי נקודות.
התוצאה: הרבה אנשים הפסידו כסף בקרב
זה, רובינסון התחיל מפסיד אח עולמו.

״העמום הזה״ ,מס 716 ,

מארק שגאל, הפסל

מארק שגאל, האיש

מארק שגאל, הציור

הבתים עלו באש

הוא לא השתנה

הגיסו נתון במצור

ציור
ה עו ל ם הוא מו ד ד תו
לפני פתיחת התערוכה היה שגאל אורחם
של עיתונאי תל־אביב, שנשאו נאן מי ברכה :
גרשום שוקן, עורך ״הארץ״ ,ביקש סליחה
על האידיש הגרועה שלו. אחר כך נסתבר
שהוא דיבר גרמנית. ד״ר חיים גמזו, המבקר,
השמיע דברים של בר סמכא, התלהב ושיבח
את האמן. הוא סיים את נאומו בצרפתית
ובפתוס ולשמע דברים אלה (שרק ד״ר גמזו
ושגאל הבינו) ניפנף הצייר למבקר בידו.
תוך כדי נשיאת הנאומים עמלו כל ציירי
העתונות, הגישו לשגאל את הציורים שלהם
על מנת שיחתום. שאל שגאל :״מדוע עלי
לחתום את זה? אתם ציירתם הם לחצו
עליו ולאחד מהם (הצייר רום) כתב הצייר
״דאס בין איך? מארק שאגאל?״ (האם זה
אנכ,י מרק שגאל?) .הצייר המקומי לא השיב,
העיר לחברו :״אילו צייר אותי הוא, הייתי
דומה לעז״.
דבריו של שגאל עצמו הושמעו בלחש,
ובמקוטעין,
עצמו אל דיבר כאילו להשאר כאן? איך ז יש לי הרבה עבודה,
עוד לכמה עשרות שנים וככל שאני מתפרסם
יותר פוחת הבטחון שלי. אבל אם בתי תגיד,
אולי לפני כן, אסע — מי יודע לאן
תסע?״ התערב אחד העתונאים ,״למה לך
לנסוע מכאן, תשאר כבר פה״ ,על כך נשמעה
קריאת בינים של עתונאי אחר :״אתה בעצמך
רוצה לנסוע, אל תתן עצות כאלה״.
למחרת פשה הפרוספריטי בחנויות הספרים.
כאילו הכריזו על מכירת מצרך חדש ללא
תלושים: הקהל נהר לחנויות, חיפש אלבומים
של ציורי שגאל. במשך יומיים קנו אנשי
תל אביב יותר תמונות של שגאל מאשר
בשלשים השנים האחרונות.
יש אנשים המבינים את שגאל (המיעוט) ;
ויש שאינם מבינים אותו (הרוב) .הסוג האח־

רון מתחלק לשניים: אלה היוצאים מהתערוכה
שותקים, עושים מאמץ גדול להסתיר את
מבוכתם והאמיצים יותר, המעיזים לשאול :
מה הוא רוצה? האם צריכים לקחת אותו
ברצינות, או זאת התחכמות סתם 1
אך שאלה זאת אינה מיוחדת לשגאל. היא
קיימת גם לגבי סבך אמנות הציור החדישה
ומלווה, דרך כלל, בהרמת גבות מבטלת !
הבחור (הצייר) הוא מבולבל. אולם המבקר,
הגאה בהגיונו הפשוט, עלול לזלזל כך בשגאל
שלא בצדק. כי כל אדם שיגדיר אותו כשוטה
או לץ יביע בכך דעה מתנגדת לדעת גדולי
המבינים בעולם, המסכימים כי שגאל הוא
אחד האישים הבולטים באמנות בת־זמננו.

מטפל בבעיות רוחניות. יחסו לציור: רציו נלי.
מטרתו: חיפוש ומציאת הצורה והסדר,
הצגתם על הבד הדו־ממדי.
דומה לתווי מוסיקה. המגמה השנייה
בציור בן־זמננו היא האקספרסיוניסטית וכוונה
שונה לחלוטין: לדעתה, הציור והצבע הם
כלי־עזר בלבד להבעת תוכנו הפנימי של
האדם. יחסם של האקספרסיוניסטים לציור אינו
רציונלי. הם פונים אל הרגשות, מסרתם
לעורר מצב־רוח מיוחד.
אכן: בשביל הקוביסט עיקר העולם הוא
סדר או אי־סדר הצורות המחכה לפירוש הצייר.
אך האקספרסיוניסט מפרש את עצמו

מעבר לתחומם הצר, הכירו כי הגיטו נתון
במצור: מחוץ ומפנים.
הפרעות בישרו את סופו הטרגי כשם שחוסר
סבלנותו של הדור הצעיר עמד לפרוץ
את מסגרותיו השמרניות. שגאל היה אחד
מאלה שראו מעבר לתחומם. הוזז׳ הרגיש את
האבסורדיות המשונה של עולם חולני הנידון
לכלייה, בכל מאודו.
אבל מסביבה זו נטל שגאל השראה אמנו־תית
לכל ימי חייו: הוא ידע מה הוא רוצה
לצייר. השאלה היתד : .כיצד? הדמיון שלו
מלא דמויות אופייניות להווי הגיטו: כלי
הזמר בחתונות, הזוג הצעיר, הזקן המתפלל,
הכלים המקודשים, בתי הגיטו ובהמות הבית.
בעל המכחול צנוע. שגאל ידע והרגיש
שכלי הזמר מנגנים את מחול המנות בחתונה
עקרה וחסרת עתיד, שהבתים שנראו יציבים
עתידים להתמוטט ובהמות הבית הן סמלים
של גורל אבסורדי וטרגי. מהרגשתו י זאת
נולדו התמונות המשונות הנראות כתוהו
ובוהו בלתי הגיוני׳ למסתכל.
מכחולו הדגול של שגאל תופש בדמויות,
מכריחן להתבטא. הוא מראה אותן מעבר
לצורתן הפרטית, מדובבן על העולם והגורל.
אולם אין זה הוגן או מדוייק לומר ששגאל
היה ונשאר צייר הגיטו. משך התפתחותו
האמנותית הגיע למסקנה שהטרגדיה והמסתורין
של הגיטו משותפים לאנושות כולה.
הגורל היהודי שונה מגורל האנושות בעוצמתו
בלבד. התוהו ובוהו של התרנגולות,
המלאכים, האוהבים, הבתים העולים באש
מסביר את סוד העולם וכן האדם.
וכאשר. הזקן שב השיער, שנראה עצבני
ביותר באשן הצולבת של נורות הצלמים,
מלמל :״אני מנסה, הייתי רוצה לעשות
משהו, ליצור משהו״ היה ברור: אחד מגדולי
הציירים בעולם הוא אדם צנוע.

פתיחת התערוכה: זלמן שזר
במוזיאון תל־אביב, תוהו ובוהו.

״התרנגול״
סמל הגורל?

.העולם הזה״ ,מס׳ 716

לא תפקידי צלם. חשיבותו התרבותית־(האדם) בעזרת הציור, הקו והצבע.
עקרונו הראשון הוא שהקווים והצבעים
הכללית של ביקור שגאל בישראל נובעת
אינם מביעים רק את הנושא, אלא בהם עצמם
מכך שסגנונו המטפש רבים עד כדי הרגזה
טמון כוח לעורר הרגשות (בדומה, במקצת,
והמלווה הכרה עולמית גם יחד מממש את
לתווים המוסיקליים).
בעיית היחס בין האמנות החדישה לאנשי
הדור.
ברור כי ההבחנה בין שתי מגמות עיקריות
אלה, המדריכות בסבך הציור החדיש, היא
כדי להבין את שגאל יש להבין.את מטרות
גסה ומלאכותית: אין צייר אמיתי שאפשר
ושאיפות הציור ב״ך זמננו: נקודת המוצא
למיין אותו, בקלות, לאחת המסגרות הצרות.
להרבה סגנוני ציור היא ההנחה השלילית
רוב הציירים מנצלים, מלבד עיסוקם העיקרי
שהאמנות החדישה אינה קשורה בהצגה מדו־בצורה
או ברגש, במידה רבה, את שיטות
ייקת של המציאות (תפקיד המבוצע על-ידי
המגמה השנייה. לאלה משתייך מארק שגאל,
המצלמה).
אשר מגמתו הרגשית ממושמעת ומועשרת
אולם למרות הסכמת הציירים במה שאסור
בחינוכו הקוביסטי.
לעשות — הם מפולגים במה שמותר. בכל
זאת אפשר לחלק?! לשני סוגים: נציגי הראהשאלה
היתה: כיצד ז מארק שגאל
שון מקפידים על הצורה ומחפשים את המעזב
את עיר מולדתו וויטבסק (רוסיה) בגיל
ציאות (הנראית בלתי מדוייקת דרך עיני ה17
ומאז הפך העולם למולדתו, וצורת חייו לזו
אדם) כקוביסטים המקפידים לברר, מלבד השל
אמן בינלאומי.
צורה, גם את עיקר הנושא.
המוזר והאופייני כאחד לשגאל: הוא לא
עבודתם זאת היא אנליטית, כמעט מדעית
השתנה. לעתים נראה ש־ 45 שנות חייו האחרונות
עברו בלימוד הבעה אמנותית ומדוייקת
והגיונית לחלוטין, מגיעה למסקנה שהעולם
מורכב מצורות הנדסיות מנוונות. הנושאים
יותר של עולמו של הנער מוויטבסק.
עולם זה, של גיטו וויטבסק, נידון למוות
בעולם (וביניהם: גוף האדם) אינם שונים
כבר בימי ילדותו של שגאל על אף שעוד
מצורות הנדסיות רגילות, כמישור, ריבוע
למדו בבתי המדרש וכלי הזמר עדיין ניגנו
וכדור.
אץ הרגש והמחשבה עיקר לקוביסט, שאינו
בחתונות בדרך המסורתית. אבל אלה שראו

״יהודי מתפלל״
חתונה עקרה !

ק 1ל נ 1ע
האיגוד המקצועי של שחקני הקולנוע ב־ארה״ב
זה חמש שנים) על עבודת ההסרטה
הפרטית שלו.

״המפוגקת״

קליפטץ ווב(״בלבדיד כבית הספר״)
במטבח המכללה

כי ב בי ס
ה ת או מי ם ה רו ק די ם
אם בנרקודה (העולם הזה )715 אין הרבה
מלבד ריקודים, הרי את הריקודים עצמם
מבצע פרד אסטייר, וזה הרבה מאד. אסטייר
בן ה־ ,54 שפעמים הרבה כבר הכריז על
פרישתו מן הבד וניחם וחזר, נולד במדינת
נברסקה בארצות הברית. אחותו אדלה, המבוגרת
ממנו בשנה וחצי, היתד, משתתפת בשעורי
ריקוד ופרד הקטן, שהיה צעיר מדי מכדי
שישאירוהו בבית לבדו, נלווה אליה. לא
ארכו הימים והשניים הופיעו יחדיו בבית
הספר, בהצגות חובבים.
כאשר מלאו לפרד שבע שנים, כבר התפרסם,
ביחד עם אחותו, כילד רקדן מיוחד
במינו, המיטיב לרקוד סטפס כשם שהוא יודע
לבצע מחול קלאסי. אבל עשר שנים קשות,
בהן הופיעו השנים על במות זעירית, חלפו
בטרם נפתחו בפניהם שערי ברודוויי. כאן
האירה ההצלחה פנים ועד מהרה החלו אמהות
רבות בכל רחבי ארצות הברית לכנות את
תאומיהם, ילד וילדה, על שם זוג הרקדנים.
בשנת 1932 נשאה אדלה לאציל אנגלי,
נטשה את הבמה ואחיה נשאר לבדו. לא בלי
חשש הופיע בגפו בקומדיה מוסיקאלית ב־ברודוויי,
אחר הוזמן להוליבוד להשתתף בסרט
אנו טסים לריו. אסטייר הוא אדם אכול
דאגות ; הוא חשש פן סוג הרקוד שלו לא
יתקבל יפה בסרט, אבל הסרט הצליח. הקהל
קיבל את אסטייר בהתלהבות, כשם שקיבל
בהתלהבות את בת־זוגו, נערה צעירה בשם
ג׳ינג׳ר רוג׳רס. זו היתד, תחילת ד,סידרה
המפורסמת של זוג הרקדנים. אבל משפנתה
ג׳ינג׳ר אל תפקידים דרמתיים, רקד אסטייר
עם שחקניות כג׳ודי גארלאנד, ג׳ואן פונטיין,
אן מילר, אלינור פאואל, ריסה הייוורת, פולט
גודארד, ג ון קולפילד, ג ואן לסלי, לוסיל
ברמר, אולגה סאן חואן ועתה — בטי האמון.
אסטייר הוא הכוריאוגרף של עצמו. עובד
ללא לאות, שואף לשלמות, שש לחדושים.

בסרטו האחרון הוא רוקד על רצפת חדר,
מטפס על הקירות ומבצע מחול עליז על
התקרה. הכל נעשה בעזרת להטוט טכני ;
אין זו הוכחה לכושרו האקרובטי של אסטייר,
אבל בלי ספק ראייה לכח המצאתו.

הוולגאריות, היא רכושה של הוליבוד בלבד
; אם הצרפתים — שנתנו לעולם כמד. מן
הסרטים העדינים ביותר — מנסים ללכת
בהלם האמריקאי, להפיק פרט רועש, מלא
מקצב, בעל עלילה שגעונית, מובטח להם.
כפי הנראה, כשלון ברור מראש.
זה בדיוק מה שאירע בהמפונקת. העלילה :
נערה צרפתיה—אמריקאית צעירה מפונקת
ביותר מבקשת מאת אביה, מיליונר מטורף
למחצה, שישבור לשימושה הפרטי את תזמורת
הג׳אז של ריי ונטורה. מכאן ואילך
מתלוית אליה התזמורת, משתתפת בחייה
הפרטיים ובהרפתקה בלתי נעימה המתחילה
באחת ממאורות האפשים של מונמארטר.
למרות נוכחותה הבלתי פוסקת של התזמורת
המצוינת, המנגנת בהתלהבות את
מאריה מבאוזיה ועוד מנגינות עליזות, אין
הבדיחות מוצלחות, הנישה היא ילדותית,
מכוונת אל הפרובינציה הצרפתית.

פרם של עשרת אלפים דולאר ניתן למר
לין בלבדיר מחבר הספד ״גבעת צפורת״
שתהליך כתיבתו תואר ביומנה של אומנת.
אולם תנאי אחד צורף לפרס: התשלום ייעשה
אך ורק אם מקבלו יהיה בעל תואר אוניברסיטאי.
אי לזאת נרשם בלבדיר במכללה במטרה
לסיים את הקורס של ארבעת השנים
בשנה אחת בלבד. הוא מבטיח למנהל המכללה
לא להשתמש בנוכחותו למטרות פרסומת
אישית, וכמעט שאינו עומד בדבורו בגלל
מאמציה של אלן בי״קר (שירלי טמפל) הלומדת
עתונאות, לכתוב מאמר על אודותיו.
את דמי הלימוד והמחיה משתכר בלבדיר
בעובדו כטבח ושוטף כלים בפנימית הסטודנטיות.
אך נחלץ בשלום ממצב זה ומצבים
רבים אחרים, וביום סיום הלימודים מוגשת
לו התעודה הנכספת.
אליוט נאגט שביים את הסרט סחט מן
העלילה הקומית את כל האפשרויות, קליפטון
ווב, בתפקיד הראשי, הוא, כרגיל, מצוין. כמלומד,
אתליט, טבח, נגן — הוא תמיד קד
רוח, מעודן, דמות קומית ממדרגה ראשונה.

״עמק ה כלניו ת ״

ס ר טי ם

מאתיו בוסטל( ,ג׳ורג׳ ברנט) האזרח הנד
כיבד ביותר בנקודה הקטנה במערב ארצית
הברית, מגן בקנאות על בתו לוסי(אן בליית)
ועל סוסיו הגזעיים, נשבע לנקום בכנופיה
שרצחה את אשתו. כאשר מגיע הצעיר לין
(הווארד דאף) ,אחד מבני אותה כנופיה אל
הבית, מתאהב בלוסי, אך זהותו מתגלה,
מניע הסרט לשיאו. אבל הצעיר מוכיח את
הגינותו בהלחמו בקרב אקדחים באביו ובאחיו,
ראשי הכנופיה, ובהניסו אותם. מאתיו ולוסי
משוכנעים מהגינותו של לין והסוף הוא טוב.
הסרט, המבוסם על אחד הרומאנים של סופר
המערב ־הפרוע הנודע, זיין גריי, הוא בהרבה
יותר טוב מאשר ניתן לשער. משחקם של
ג׳ורג׳ ברנט, אן בליית והווארד דאף בתפקידים
הראשיים הוא טוב, והבימוי — של ג׳ורג׳
(חרב במדבר) שרמאן גם כן משובח.

״נ סיכ ת ה״
צייר (רונאלד ריגן) וסוכן פרסומת (אדי
ברקן) מנסים לשכנע מורה צעירה (וירג׳יניה
מאיו) המרבה לצטט את שיקספיר ובירון,
לשמש להם דוגמנית, כשהיא לבושה בגד־ים.
בדיחה מרכזית זו צריכה לעשות את הסרט
לקומדיה משעשעת.
רונלד ריגן שהוא יותר משחקן הוליבודי
רגיל מאציל קצת עניין לסרט אך יותר
מעניין עברו: ריגן ,38 ,חום שער, גבה
קומה, בעל הגוף האתליטי, שימש, לפני הגיעו
להוליבוד, קריין ספורט ברדיו, שידר מהלכי
משחקי כדורגל רבים. לריגן חולשה מיוחדת
למשחק זה ; הוא עשק בו ברצינות אמריקאית
אופינית בהיותו תלמיד מכללה. נוסף לכדורגל,
שמש ריגן משך שבעה קיצים מציל
בנהר לא הרחק מעיר מולדתו ; לזכותו נזקפות
77 הצלות באותה תקופה.
בעוד ריגן טורח לקבל תואר אוניברסיטאי
במקצוע הסוציולוגיה והכלכלה, ומפרנס את
עצמו בעבודות מלצרות שונות, החל להתענץ
בפעילות הדרמתית במכללה, השלב הראשון
בדרכו המשחקית.
דרכו בהוליבוד היתד, ללא מכשולים רציניים,
פרט לשרות בצבא משך שלוש וחצי
שנים (דרגה: סרן) ,והתנגשות (ספורטיבית)
עם ג׳ורג׳ טוביאם, בעת משחק כדורגל. ריגן
שבר אז את רגלו בשלושה מקומות.
אם סרטיו של ריגן אינם מרובים ושמו
אינו מן המזהירים ביותר בהוליבוד, הסיבה
אינה בחוסר כשרון — אין ספק שהוא אחד
השחקנים הצעירים המענינים באמריקה ; הוא
מבכר את הפעילות הציבורית (הוא ראש

״ בלב די רבפיחהספד ״

בקצרה

בטי האטון, פרד אסטייר
על הקיר והתקרה
בתפקיד המרכזי בסרט זה מופיעה, זו
הפעם הראשונה בישראל אחת השחקניות
הצרפתיות הידועות ביותר: ג׳יזל פאסקאל.
לא ברור ולא מובן מהי הסיבה להצלחתה
שם: היא עושה רושם של נערה לא יפה
ביותר, מלאת חיים אולי, אך נטולת כשרון.

הדובפית כעמק השמש -בתואר
זה זוכה אסתר וויליאמס בנשף רקודים עליז
שנערך במקום הנופש המפורסם שבמדינת
אידהו. הקהל זוכה בשפע של צבעים, מוסיקה
ופטפוטי אהבה.
אבא משיא את בתו -טקסי הארו-
שין והנשואים של הבת (אליזבט טיילור)
עוברים בהמולה רבה ובהצלחה נכרת. אולם
איש אינו שם לב לתרומתו. של האב (ספנסר
טרייסי) במבצע. שחקן מצוין בקומדיה טובה.
אי המטמון — עבוד קולנועי של יצי
רתו הגדולה של סטיבנסון שלא יאכזב את
קוראיה. גם לחסידיו של וואלט דיסניי נכונה
הפתעה — הוא הפיק את הסרט עם שחקנים
חיים (בובי דריסקול, רוברט ניוטון, באזיל
סידניי) בנוף אמיתי ומרהיב.

תשבץמס7 6 .

כגליון הבא •טל העולם הזה ()717
יופיע התשבץ המצויר השני.

מאוזן ) 1 :קוץ ; )4נקבת הגמל ; )8
שליט אכזר; )10 לוחם בזירה; ) 12 מלת
הגבלה 13 מרגלית ; )16 מסמר כפוף ; )17
נחש ; )19 מסגרת ; )20 ננס ; )21 תולעת
הבגד ; )23 ערמה; )24 הצעירה שבחברות
או״ם; )26 מסולם הקולות; )27 מלת יחם;
)29 שאינו רך; )31 צבע המדים; )33 פאר;
)35 קומפוזיטור גדול; )36 בירת העמק; )38
קריאת צער; )39 חוזה בכוכבים; )41 מסגגי
יו״ר הכנסת; )43 מתחרה; )44 שאיננו שייך
לפרט.

׳עקב טעויות מספר שחלו בתשבץ הענק
האחרון נדחה תאריך
ל־.25.7.51
הטעויות הן :
א) הגדרת 270 מאונך צריכה
טפסו !
ב) הגדרת 343 מאונך
ממהר.
ג) הגדרת 94 מאוזן צריכה

מאונך )1 :אבן טובה מאבני החושן;
)2ראש ממשלת דרום־קוריאה; )3כעם; )5
עץ נותן שרף; )6צורה גיאומטרית יסודית;
)7דרגש; )8עטלף מוצץ דם; )9מכשיר
מדעי; ) 11 שליט יחידי; ) 14 כתב עת פציפיסטי
בעריכת ר׳ בנימין; )15 צורת השוא
בראש ההברה; )18 לחן; )20 אניד, ישראלית;
)22 ארגמן; )23 כור מחצב; )25 מיצירותיו
הגדולות של שקספיר; )28 בד; )30 גבר;
)31 נקי; )32 אוניברסיטה אמריקאית גדולה;
)34 רב־אלוף; )36 אביון; )37 אד; )40 מקום
מרעה; )42 נהר בדרום־אפריקה.

.העולם הזה.׳ /מס׳ 716

במרחב
ה סי בו בהקר
ה ב עי ט ה הר א שונ ה
זה ענין של מתימטיקה יסודית: למדינות
ערב יש ששה קולות בזירות העולם ולמדינת
ישראל קול אחד בלבד. והששה תמיד ׳טובים
מן האחד. ביחוד כאשר יש סיכסוכים וחיכוכים
בינלאומיים.
חשבון פשוט זה הוא שהניע את ממשלת
מוחמד מוסאדק, הישיש החלוש, אכול־ההיס־טריה,
לבטל את הכרת דה־פאקטו של איראן
במדינת ישראל. שגריר איראן בקהיר הודיע
לד״ר מוחמד סלאח אל־דין באשא, שר החוץ
המצרי, כי מעתה חדלה ישראל — בעיני
איראן הפוליטיות — להיות מדינה קיימת.
תחנות הרדיו הערביות שידרו וחזרו ושידרו
את הידיעה, בתרועת גיל :״זוהי נקודת
המפנה״ ,הכריזו.
מאז התקררו היחסים המשפחתיים בין
מוחמד רזא שאח ואשתו הראשונה פאוזיה
(אחות פארוק) בשנת 1945 רפו גם יחסי
הידידות והדיפלומטיה בין איראן וארצות
ערב. נשאר רק קשר אחד חזק ביניהן —
האיסלאם. לכן, כאשר, אחרי מלחמת העצמאות
בישראל התעוררה שאלת יחסי איראן
למדינה החדשה, לא היססו האיראנים זמן
רב, הכירו במדינה. ממשלת איראן גם
סירבה להיענות לבקשת עיראק, הכריזה
כל יהודי עיראקי המחפש מקלט כי איראן. תחנות בתחומי לקבלו יוכל הגבול שלה עם עיראק נפתחו לרווחה ליהודי
עיראק ורבבות הצליחו להתגנב לשם (ומשם
לישראל) הודות לנייטרליותה האוהדת של
ממשלת איראן.
אולם חלפו ימים, עלי ראזמארא נרצח,
מוחמד מוסאדק עלה לשלטון עם סיסמאות
הלאמה ושנאת זרים. מצד זה של מסך הברזל,
לא נמצא קג^ אחד שישמיע תמיכה או עידוד
לאיראנים בפעולותיהם נגד האנגלים. ואז
החלה איראן לחפש תומכים. כל המדינות
המערביות גינו בחריפות את פעולת ההלאמה׳
המתנקשת בהספקת הדלק הסדירה. רק
הערבים השמיעו דברי תמיכה כלשהם. ואז

הבעיטה השלישית (איחוד הערבים) תגמור
אותה״.
ואמנם, יש הגיון רב בתיאוריה זו. כאשר
הכירו תורכיה ואיראן בישראל, רווחה ההר־גשה
כי סוף סוף נכנסת המדינה למרחב.
אם לא דרך הדלת הקדמית של שלום עם
הערבים, אז דרך אשנב הפיצול ביניהם. היו
גם תקוות כי תורכיה תשמש גער בין ישראל
והערבים. ואמנם, בגלל נסיונה לתווך, מצאה
תורכיה את עצמה ביחסים מתוחים במקצת
עם מדינות ערב.
הדעה הרווחת במשרד
החוץ הישראלי לאחר ביטול
הכרת איראן היא, כי
ערכה של תורכיה עלה
בהרבה, והיא עתה מהווה
מעין מבצר אחרון. לכן
יש צורך חיוני להבטיח
את המבצר, לשפר את
היחסים עד כמה שאפשר.
אולם מעטים הם הרואים
את השאלה במסגרת רח בה
יותר הכוללת גם אפ שרויות
של ״בלתי־ידו־עים״
,של מצבים הדומים
לזה הקיים י באיראן
ושהביא את המפנה הנוכחי
; מצבים אשר איש
לא ניבא אותם והמביאים
תוצאות שאיש לא חשב
עליהן ואשר אינן אלא
פרי של צרכי השעה.
לכן דרושה היום פעו־לה
המכוונת להשיג יותר
מאשר רק ביצור העמדה
האחרונה, פעולה ישירה
שתבטיח גם עמדות נוספות,
שתמנע את האפשרות של בעיטה שניה,
בעיטה שתכאב הרבה יותר מהבעיטה האיראנית.
כי למרות שהמדיניות הישראלית לא
הצליחה להיכנס דרך הדלת הקדמית, היה
עליה בכל זאת לנצל את כניסתה דרך האשנב,
כדי לרכוש לד, ידידים ובני ברית בין הער־

דאורת (דליה) סוליימאן, רקדנית־הכטן
מלפנים ומאחור...
בא המיפנה, שתחנות הרדיו הערביות צהלו
עליו: איראן החליטה כי כדאי לה להתקשר
באופן הדוק יותר לליגה הערבית. צעד ראשון:
הצטרפות בלתי־מסתייגת לעמדת ארצות
ערב כלפי ישראל.
המבצר האחרון. אולם לא היה זה
מפנה ביחסי איראן ומדינות ערב בלבד ; היה
זה גם מפנה חשוב במצב מדינת ישראל
במרחב. הדיפלומטים הערביים פיתחו תיאוריה
האומרת, כי ישראל נתמכת ע״י שלושה
גורמים במרחב: אי־אחדות מדינות ערב,
תמיכת תורכיה והכרת איראן .״כדי לחסל
את המדינה הזאת״ ,הם אומרים ,״דרושות
שלוש בעיטות בלבד: אחת מכל גורם
התומך בה כיום״ .ביטול הכרתה של איראן
היא הבעיטה הראשונה.
תקוותם של הערבים היא כי תורכיה גם
כן תמצא את עצמה במצב דומה בקרוב.
אם היא תזדקק לתמיכה קולית (וקולנית)
בשטח בינלאומי כלשהו. בטוחים הערבים כי
תעדיף לנטוש את ישראל לנפשה כדי לזכות
בתמיכת הערבים .״פירוש צעד כזה אבדן כל
תמיכה למדינת ישראל בכל רחבי העולם.
כי אז ידע העולם כי ישראל היא גורם לארצו,
וזר למרחב, נרמסת על ידי שכנותיה.

העולם הוה״ ,מס׳ 716

מעתוני האופוזיציה הרבים. הרכבת המיוחדת
היוצאת מדי בוקר מקהיר לחלק את העתונים
לכל רחבי הארץ, נעצרה בטנטא, הצטלבות
מרכזית כמחצית הדרך בין אלכסנדריה וקהיר
ורק אחרי שהוחרמו כל טפסי שלושת העתו־נים,
הורשה לרכבת להמשיך בדרכה.
זהירות כאן יש מלן* .מה היתה ידיעה
זאת שהביאה להפסקת שלושה עתונים, אשר
שנים מהם הם הגדולים ביותר במרחב (אל־אהראם
800.000 טפסים, אל־מצרי 600.000

שלט המכריז :״דאולת, מלכת ריקוד הבטן
המצרית״ .השני ניגן על חליל. ואילו מלכת
ריקוד הבטן רקדה לצלילים המוזרים והחד־גווניים
שיצאו מן החליל ושהקהל הבין כי
הנם על טהרת המוזיקה המזרחית. דאולת
עשתה כמה תנועות, הרקידה את שרירי בטנה,
חייכה, הרשתה לכל הרוצה לצלמה מלפנים
ומאחור, נכנסה למכונית שחיכתה ועזבה את
המקום. הקהל התפזר, אחוז התפעלות רבה
על כשרונותיה של המצרית היפה.

בים עצמם. במקום זה הסתפקה בהכרת
תורכיה ואיראן, חיכתה, כאילו, על המרפסת.

מצ רי ם
אם 1ר לו ל ! לבמלך

הצללים האפורים של מכוניות המשטרה
נעצרו באפלולית השחר מול בנין אל־אהראם,
באחד הרחובות הראשיים במרכז קהיר. מבעד
לחלונות בקעו אורות חזקים וקול מכונות
ההדפסה הדהד מתוך הבנין. קצין משטרה
לבוש מדי־קיץ לבנים נתן הוראה בקול נמוך
לאנשיו וצללים לבנים יצאו מהמכוניות לתפוס
עמדות מסביב לבית. הקצין, בלוית שני
שוטרים, נכנס לבנין, ביקש לדבר עם עורר
הלילה של העתון, האחראי לעבודת הדפום.
הוא הוציא פתק מכיסו והכריז ״להפסיק
את העבודה! אני גם מחרים את העתונים
שכבר הודפסו. זוהי פקודה ממשרד הפנים!״
הסבה: העתון הדפים ידיעה שנתקבלה
מסוכנות הידיעות אסושיטד פרם העוברת על
חוק הצנזורה, סעיף ידיעות החצר המלכותית.
באותה שעה, התנהל מחזה דומה בבתי־הדפוס
של שני עתונים אחרים: אל־מצרי,
בטאון מפלגת השלטון, אחר לחזה, אחד

שד הפנים המצרי־ חונק את העוזונות״
...המלך הוא בכל זאת נזלן.
טפסים)? לא היתד, זאת אלא הידיעה שהובאה
ע״י כמעט כל העתונות בעולם, שסיפרה כיצד
פארוק, בשעת טיול עם אשתו הצעירה נא־רימאן,
עצר את מכוניתו, התנפל על צלם
עתונות שהצליח לתפוס תמונה, לקח ממנו
את מצלמתו בכוח, הוציא ממנה את סליל
הסרט ונתן לו אחר במקומו, מתוך כעשרה
סרטים שנשא בכיסו, למטרה זו.
אולם השלטונות המצריים רגישים מאד
בכל אשר נוגע לפארוק ולפמליתו. רגישות
זו הגיעה עד כדי כך שבזמן שבוטלו חוקי
החירום והוסרה הצנזורה מעל העתונות, נשארו
שני סעיפים מחוק הצנזורה בתוקפם.
הראשון: כל ידיעה הנוגעת לחצר המלך
טעונה אישור. הצנזורה מטעמי בטחון הובאה
רק בתור סעיף שני.
הצנזור׳ רשאי. אותו יום, ערך בית
המשפט המחוזי בקהיר אחת מישיבותיו המוקדמות
ביותר: כבר בשעה שמונה עמדו
שלושה מגדולי עורכי־הדין של קהיר לתבוע
בירור המעשה מהשלטונות.
לפי דעתם, לא היתד, בידיעה שום פגיעה
בכבודו של המלך. אולם כמצרים טובים היו
גם מוכנים לותר על דעתם באשר היא נוגעת
למלך. ואם בכל זאת היה אשם, טענו, הרי
זה הצנזור הראשי.
כצעד מיוחד, מאז נסע פארוק לבילוי ירח
הדבש באירופה, החליט הצנזור הראשי בכבודו
ובעצמו לעבור על כל הידיעות המגיעות
מחוץ־לארץ. הוא חשש שהמלך הרגיל לנהוג
כאוות נפשו יספק חומר סנסציוני מדי בש ביל
העתונות המצרית.
לכן כאשר נתקבלה הידיעה על פארוק
והצלם הזריז, הדפיסוה העתונים מתוך הנחה
שעברה צנזורה. רק אחרי ההדפסה, שינה
הצנזור (לדברי התביעה) את דעתו, החליט
כי בכל זאת אין לפרסם את המקרה.
השופט הקשיב לטענות העתונים ולטענות
הצנזור, החליט: כל עוד אין אישור בכתב
מהצנזור להדפיס את הידיעה, ייחשב המקרה
כהפרת חוק הצנזורה. כי ״המלך הוא בכל
זאת המלך, ואסור להתייחס לדברים אלה
בזלזול או בקלות דעת.״
להגיון חותך כזה, לא היה לעורכי־הדין
מד, להשיב. אולם איש לא התפלא, בכל זאת,
שלא צעקו בהתלהבות ״יחי המלך״ עם מתן
פסק־הדין.

ד או ל ח הי חהד לי ה
קהל העוברים ושבים בכיכר טרפלגר
בלונדון הצטופף יום אחד ליד המדרכה
לחזות במחזה יוצא מגדר המקובל בבירה
האנגלית. סיבת ההתקהלות: אשה יפה, בעלת
שערות שחורות ועינים מבריקות, לבושה
לבוש ״אקסוטי״ ,כפי שלובשות רקדניות
סרטי אלף לילה ולילה, החושף יותר מאשר
הוא מכסה מגופה.
לידה עמדו עני בחורים, אנגלים לפי תווי
פניהם, מזרחיים לפי מלבושם ,.אחד החזיק

רק איש אחד לא שבע מכל ההצגה הזאת :
ריאד מנצור, הנספח לעניני אמנות בשגרירות
המצרית בלונדון. ריאד מנצור. הוא בחור
צעיר, שרק עתה נכנם לתפקידו והוא לקח
את הענינים ברצינות רבה. התנהגות כה
בלתי־מוסרית היא כתם על שמה הטוב והטהור
של ן צריס. זה עלול לתת לאנגלים מושג
מוטעה לחלוטין על התרבות המצרית. הוא
שלח מכתב למשרד הפנים במצרים, ביקקן
פרטים על הרקדנית המכנה את עצמד;
דאולח•
התשובה לא איחרה לבוא. שם האשד! ,
דאולת סוליימאן, אשתו הגרושה של אחמד
סוליימאן, בעל אחוזות עשיר, שהופיעה בזמן
האחרון (אחרי גירושיה) כרקדנית (ריקודים
אירופיים קלסיים, לא ריקגדי־בכן מזרחיים)
במועדוני הלילה של אלכסנדריה וקהיר.
אולם הסיפור לא נסתיים בכך: עתוני
קהיר שמעו על המעשה, ניפחו אותו לכתב-
אשמה נגד הממשלה המרשה ל״אלמנטים
בלתי־ראויים לתואר נתין מצרי״ לצאת לחוץ־
לארץ להפיץ דברי־דיבה ומושגים שוגים על
מצרים .״דאולת בעלת הבטן״ השתלטה על
כותרות העמודים הפנימיים של עתוני קהיר.
עד אשר בא גילוי סנסציוני, שהלבין את
שם האומה המצרית והסביר את פשר המעשה.
עתונאי זריז ממערכת השבועון אל־איתנין
חקר אחרי עקבות הרקדנית הנועזת וגילה
כי דאולת סוליימאן אינה כלל וכלל דאולת
סוליימאן. אין לה גם כל זכות מוסרית
לשאת את התואר ״מצריה״ .שמה האמיתי :
דליה גרנטמן, עלתה מגרמניה לפני פרוץ
מלחמת העולם השניה.
את חייה במולדתה החדשה החלה כרקדנית
במועדוני הלילה של סואץ עד אשר התאהב
בה בעל אחוזות מצרי בגיל העמידה ונשא
אותה לאשה. אולם לאחר שתהה על קנקנה,
גירש אותה מעליו. היא חזרה למועדוני
הלילה, שם קנתה לה שם כרקדנית .״בעיקר
בשל ד,ימצאם של רבבות חיילים אנגליים
שהביטו על כל בחורה היודעת לנענע את
בטנה כרקדנית גדולה״.
במשרדו הלונדוני, שיפשף ריאד מנצור
את ידיו מנחת: אמנם צדק כאשר חשב כי
בת־מצרים אמיתית אינה מסוגלת כפי שנהגה
אותה חסרת־מוסר. הוא שלח הודעה
לכל העתונים בה הכריז :״האשד, הידועה
בשם דאולת המצרית, הטוענת כי הנה רקדנית
מצוית אינה מצרית אלא אשד מושחתת
חסרת־מולדת, שלא יראה בפני שימוש בשם
האומנות המצרית למטרותיה הנאלחות״.
ולמשרד הפנים בקהיר שיגר דרישה: יש
לשלול מיד את הנתינות המצרית מדאולת /
דליה /סוליימאן /גרנטמן, ולאלצה לבטל
את שימושה בשם בעלה המצרי .״לא אתפלא
אם יתגלה לבסוף כי בכל הענין ידם של
הציונים״ ,הוא סיים.
* משנזאל, נחאס באשא צועק :״בפענז
הראשונה בתולדות מצרים העתונות חפשית״.

ספרי 0
ה שו עדי ם שוב רו כ בי

״ בן י

בטנ י ז

י 1ם

בטנת _ מ ^1 0

10ו! ר

נגעיו

* ר ו 1ד. ם

מס״ד

* ייתו ״ ע ר חליפרתיב
ומק ׳ך? ת ״ ליז ־ =יו

נ ק ״־י ת

׳ י י ״ י ־ סיתל ־ א 3

ב־ 12 ביולי 1948 עלו ר. ג׳יפים בדרך
המנותקת לנגבה, פרצו בחשכת הלילה לתוך
ריכוז מצרי, דרסו בגלגליהם את החיילים
שניסו להימלט מתוך שוחיתיהם. למחרת
היום זכו, בדף הקרבי של חטיבתם, לתואר
כבוד תנ״כי: שועלי שמשון.
כעבור 3שניב זכו המשתתפים בהתקפה
אגדתית זו, שהפכו בינתיים נהגים, מלחים,
בעלי בית־חרושת לנעלים וזבנים, לנצחון
בלתי־צפוי בפינה רחוקה של העולם. מיניסטריון
המלחמה של ארגנטינה יעץ לקציניו
לקרוא את הספר ״לום זורום דה סאנסון״
(״השועלים של שמשון״) שהופיע חדשיים
לפני כן בבואנום איירס, כשהוא נושא על
מעטפתו את סמלה הרשמי של פלוגת השועלים:
שועל הנושא בזנבו לפיד בוער.
לפני כמה חדשים חיפשה הוצאה ארגנטינית
ספר על מלחמת־העצמאות הישראלית.
תשומת לבר, נמשך ל״בשדות פלשת 1948״,
שהשיג שיא בלתי־רגיל בשוק הישראלי*.
מתוך חישוב שמה שטוב לישראלים יבול
להיות טוב גם לארגנטינים, תירגמה את הספר
(ומאות השמות של לוחמי גבעתי המוזכרים
בו) לספרדית, הוציאה אותו לשוק. התוצאה
המהדורה אזלה תוך חודשיים.
כירון, טיטו . ,ישראל. בה בשעה
ש״בעדות פלשת״ הופיע במדינתו של פרון
ונתקבל להדפסה (בסרבית) ע״י ההוצאה
הרשמית במדינתו של טיטו, היה גורלו של
חלקו השני (והחשוב יותר) פחות מזהיר
במדינת ישראל. שנה אחרי הופעת ״הצד
השני של המטבע״ עמדה הממשלה (וה־מו״לים
הכפופים לה) על שלה. אף כי הספר
לא נאסר בגלוי, ניתנה הוראה (סודית) לבל

חיפה

פיינר את יוסף

״שועלי שמשון״ בארגנטינה
שלוש שפות ושמונה מהדורות

הבטיח הלק מהסכ 1מז ד ^י ^ן 7 7
למי השער הרשמי של

$ 2,80

שטרי-הסכון
צמודי-דולר
המדה המקסימלית המותרת לך :

עד גיל 18
לכל מבוגר
100 250

$ 280$ 700 -

המכירה מ ל המקים
כרסום רמץ

את צערנו שלנו. האין שעבוד קשר עוד
יותר ליוונים, עם שהוא למעלה מכל העמים
ברוחב לבבו ך ואף על פי כן כורעים גם
הם לרומי. פיקחים הם היוונים. הומירום לימדם
שהבושה אינה נאה לאיש מחסור. בגזירת
פיהם לבו לא ישיגו את חירותם ; אנו —
לא כל שכן״.
אך קולו של אגריפס לא נשמע במבול
כרד ת הכתות שהשתלטו על יהודה ערב
חורבן הבית השני: צדוקים, פרושים. איסיים,
סיקריקים, קנאים, שוחרי שלום, חכמי
תורה וחסידי רומי שיבצו את יריעת יהודה
באותה תקופה. הם לא יכלו להתגבר על
הפירוד שאכל בהם, לא יכלו להתאחד נגד
האויב מבחוץ. התוצאה: חורבן יהודה.

מוסיקר.
ה כנ ר נישא ע ל ידיים
הוא לא היה ילד פלא, לא בכה כדי שאבא
יביא לו כנור. משהחל לנגן בכנור, והוא בן
, 11 עבדה אמא שטרן הרבה כדי להכריחו
לעשות (״בעצם היא רצתה יותר ממני שאהיה
מוסיקאי״) .ומקץ עשר שנים הבריק ככוכב
מזהיר בשמי המוסיקה, כתופעה מן הנדירות
ביותר במוסיקה של המאה הזאת. רוב
המבקרים בעולם ואף השכלתניים שביניהם
גמרו אומר, שהמלה ״עצום״ מתאימה ביותר
להגדרת הדמות הוירטואוזית הזאת.
השבוע, באמפיתיאטרון רמת גן, עמד איי-
זיק (יצחק) שטרן על הבמה, השמיע באויר
הפתוח שני קונצירטים (מוצרט ופרוקופייב)
בקלות כזאת כאילו ניגן בטרקלין קטן -הוכיח
מה גדולה שליטתו על הכלי, הלהיב את
הקהל ועורר הערצה בלבות הבקיאים. האיש
נמוך הקומה ובעל הגוף (למעלה מ־ 100 קילו)
אחז בכנור הענק כמחזיק בובה בזרועותיו,
ניגן בעצמה, רגש וסגנון, מעוף, עומק
ודייקנות שהיו מספיקים לכמה וירטואוזים
גם יחד. אם להוציא מכלל חשבון את יאשא
(״האדם העליון״) חפץ עומד כיום אייזיק
שטרן בעולם הוירטואוזים כאחד שאין לו
מתחרה פרט לדוד אוסטרייך הרוסי, הדומה,
אגב, לשטרן לא רק בדמותו המוסיקלית אלא
גם בחיצוניותו.
עשרת חדשי יניקה. כוכבו של
שטרן עלה לפני 12 שנה, עת החל מופיע
עם תזמורות אמריקה. הוא נתפרסם מהר
ומקץ כמה שנים החלו מצביעים עליו כעל
״יורשו של חפץ״ .כמה סרטים כהומורסקה
(עם ג׳ון קרופורד) פירסמוהו עוד יותר. לפני
שנתיים ביקר שטרן בישראל ביקור חטוף של
עשרה ימים, הלהיב את הקהל ויצא שוב
לעולם. מאז נפוצו עליו שמועות ; כתבו
וסיפרו, כי אייזיק שטרן עלה על עצמו. הדבר
נראה כבלתי אפשרי. אך הנגינה שלו
באמפיתיאטרון הוכיחה את זאת. שטרן נמצא
כיום בפסגת הקרירה שלו.
הכנר, הנמצא כעת בסיור של 70 קונצרטים
באירופה, סיפר על תסביך העליונות
של ערש התרבות. אירופה נושאה כיום את
שטרן על ידיה, אך אינה יכולה להסכים עם
העובדה שהוא כנר אמריקאי.״ הכיצד י״ כתם
אחד המבקרים ,״אמריקאי ממש ואמן כזה?״
תשובתו של שטרן היתר ינקתי את תרבות
אירופה בעשרת חדשי חיי הראשונים —
ומאז אני אמן״ (שטרן נולד ברוסיה והגר עם
הוריו לאמריקה כשהוא תינוק בן 10 חדשים).

להקציב לו ניר, למנוע בזאת את הופעתה
של מהדורה שניה (אחרי שמהדורה ראשונה
של 3000 טפסים אזלה, בשעתו, תוך שבועיים
).המו״ל של המהדורה הראשונה ויתר
על זכויותיו כשנרמז לו כי המו״לים האחרים
עלולים להוציאו מאגודתם, לשלול ע״י כך
את מיכסת־הנייר שלו. שני מו״לים גדולים,
שגילו התענינות בספר, משכו את ידיהם
בחפזון, כשקיבלו רמזים דומים.
הפרשה הגיעה לשיאה כשהמחבר ניסה
שטרן חזר עתה מהפסטיבל הפרטי של פב־להוציא
את הספר לאור לבדו, על נייר פרטי.
לו קזלס, הצ׳ליסטן הספרדי הגאוני, שהתבוהממשלה
החרימה את הנייר בדפוס, שיחררה
דד מהעולם מתוך מחאה על שהדימוקרטיות
אותו כעבור חדשים בתנאי מפורש שלא
ן מקיימות יחסים עם פרנקו. על קזלם דיבר
יודפס עליו ספר זה.
שטרן בהתרגשות בלתי רגילה. במסיבת עתו־כשהתפתח
ויכוח חריף על מגמתו הפאצי־נאים
בתל אביב סיפר שטרן על חיותו כמה
פיסטית של הספר בבית־המשפט, בתביעה
ימים במחיצתו של קזלס, כשדמעות נראות
שהוגשה ע״י עורך־הדין מרדכי שטיין נגד
בעיניו .״אינני יודע כיצד זה קורה, האדם
עורך סולם ישראל שייב, גברה ־שוב ההת־הזה
הוא קוסם דגול, גאון, על־אנושי — כל
ענינות בספר. בעל חנות לספרים בתל־אביב
דקה אתו זה קודש״ .מסתבר שקזלם, שניצח
הציע בפומבי לקנות את הספר (שמחירו
על התזמורת בפסטיבל, מתרגש בשעת הנ לירה)
ב־ 2ל״י, על מנת למכרו שנית במחיר
גינה במידה כזאת שהוא מפסיק את הניצוח,
כפול.
שוקע במחשבות, מתחיל לשיר אל עצמו.
חברת סרטים אמריקאית שנתמכה על ידי
היהודים ד א פי ח חי ם
הסטייט דפרטמנט וביקשה להסריט את הפסטיבל
לא קיבלה מקזלם את הרשות לכך, מארום
ותהום ( 312ע יוחנן טברסקי
חר שממשלת אמריקה מקיימת יחסים עם פרג־
— בהוצאת טברסקי ( 1.500ל״י).
קו .״מצפוני לא יהיה נקי עד סוף חיי״ ,אמר
אגריפס מלך יהודה, נכד הורדום וחביב
קזלם והפסטיבל לא הוסרט.
העם, איבד את עולמו (בעיני העם) שעה
משנשאל שטרן על יחסו לישראל, השיב
שביקש להתפשר עם הרומאים :״אל תהא
ארצנו בית שאין בו חלונות. אל נראה רק
בפשטות :״מה אספר לכם על התלהבות,
כולם מדברים כך, לא תאמינו, אנחנו כולנו
* אחרי שהמהדורה השביעית אזלה לפני
ציניקנים. אולם אם תקחו בחשבון שאני
חודש, מחכה הספר עתה למהדורתו השמיבאתי
כאן בחום כזה — תבינו איזה פטריוט
נית• בס״ה נמכרו עד כה קרוב ל־25.000
אני״.
טפסים.

העולם הזה״ ,מם׳ 716

ץ) נשי 0

חיאטר 1ן
מוסר— השכל: לאח די ם
מי היד, מציג את המחזה לוא היד, שמד,
ש 7אמא קיראז׳ — אמא אומץ, לוא היה
הפלד־וויבל רב־סמל, לוא היה שר־האלף סגן-
אלוף ׳ בודאי לא ״הבימה״.
כי ״אמא קוראז׳ וילדיה״ הוא מחזה פציפיסטי•
או כך, לפח,,נ. היה כבור מחברו,
ברטולד (אופרה בגרוש) ברכס, בן הדור שהתבגר
במלחמת־העולם הראשונה.
העלילה: מלחמת 30 השנה, בה שחט,
שכירים גרמנים זה את זה בשקדנות למען
האינטרסים של צרפת, אוסטריה, שבדיה, דנמרק•
למראית עין היתד, זאת מלחמה בין
דתות (דת האפיפיור ודת לוטר) ,למעשה מלחמה
של צרפת להשמדת כוחו של ״הרייך
הרומי הקדוש של האומה הגרמנית״.
התוצאה: כשנסתיימה המלחמה שרד בקושי
שליש האוכלוסיה הגרמנית, מרבית
הכפרים והשדות של המדינה הושמדו. עוד
היום שרות אמהות גרמניות לתינוקותיהן
שירי ערש על ״עוף, פישפש, אבא במלחמה,
אמא בפומרניה, פומרניה נחרבה, עוף. פשפש״•
בה בשעה שהמדינות האחרות החלו להתחרות
על כיבוש מושבות, ירדה גרמניה
מן הפרק למשך 100 שנה, לא החלימה מן
המכה לעולם• הערים העצמאיות, ערש דדי־מוקרטיה
הגרמנית, נחרבו, במקומן עלה לגדולה
שלטון נסיכים בלתי־מרוסן.
חשוב מכל אלה: קם דור גרמני שלא הכיר
בכלל את החיים אלא מבעד לאשנב המלחמה•
הנשמה הגרמנית התרגלה לרעיון שהמלחמה
היא תופעה טבעית, שאין להשיג
דבר אלא בעזרתה.
על רקע זה מופיעה אמא קוראז׳ (חנה רו־בינה)
,אחת הרוכלות שנילוו בעגלותיהן לגדודים
והתפרנסו מן הפרשים־השכירים, שקיבלו
משכורת מעטה וחיו בעיקר על שוד
רכושם של ידידים ואויבים כאחד. אמא קו־דאז׳
היא גרמניה פיקחת (סלאבית במקצת,
בדמותה של מבינה) ,המתפרנסת על המלחמה
אך יודעת להישמר ממנה. אלא שגורל המלחמה
אינו פוסח גם עליה: בנה הבכור (בוס־מן)
מוצא להורג כשהוא ממשיך במלאכת
הביזה גם בימי הפוגה, בנה השני (אשרוב)
נהרג כשהוא מנסה להסתיר את קופת הגדוד
מידי האויב והבת השלי^זית, האילמת (נאוה
שאן) נרצחת בשעה שהיא מנסה להזהיר את
העיר (ואמה) מפני התנפלות לילית.
הפאציפיזם של המחזה, ככל פאציפיזם גרמני׳
חשוד במקצת. אמנם אינם חסרים דברי־ההטפה
הנדושים על המלכים העורכים מלחמות
על גב האדם הפשוט המסכן (״נמות בעד
הקיסר״) ,וגם מבינ ה שואגת, בשאגה רובי־

המק צו ע: לו 1מוני 1
לפני תריסר שנים, חדשים מעטים לפני
פלישתו של היטלר לפולין, אמרר צעירה בת
21 שלום להוריה (״הם היו אנשים עובדים״)
בוילנה, עלתה לישראל. היא הביאה עמה
חינוך שומר־צעירי, מומודות יבד, כתפירה,
שלמדה בבי״ם מקצועי. שליטי בשפר. העברית,
שלמדה בפולין, כציונית•
בארץ הופיעה הצעירה, תכולה העין. באוניברסיטה
העברית, הכינה עצמה למיצוע
ההוראה. אולם בינתיים קרה לה משהו. עוד
בחו״ל עלו בלבה ספקות ביחס לתורת השומר
הצעיר. עתה נתחזקו ספקות אלה, הובילו
אותה בדרך חדשה. הנאצים, שעוללו אשר
עוללו ליהודים (ושרצחו בינתיים את הוריה)
אינם רק מטורפים מקריים. הם פרי של
תהליך חברתי מסוים. אסתר חיפשה וומצאה)
את הדרך אל המפלגה הבלתי־חוקית, שד,־תה
ידועה אז, בפי הישוב, כ״פרקציה״ .היא
הקימה תא קומוניסטי בקרב הסטודנטים,
נבחרה חיש מהר לועד הסניף הירושלמי.
כשעלתה המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית
מן המחתרת, אחרי עשרות שנות
רדיפות* ,עינויים ורציחות, הסתכל הישוב
בסקרנות בפני מנהיגיה. בין הראשים בלטו
פניה של אותה צעירה תכולת־עין: אסתר
וילנסקה, הסטודנטית לשעבר שבחרה בדרכה:
המהפכה.
נשואי] כמפלגה. כנהוג לגבי מנהיגים
קומוניסטיים בעולם כולו, ידוע אך מעט
על חייה המפרטיים של אסתר וילנסקה, בת
ה־ .33 המעט הידוע: היא נישאה לצבי ברייט־שטיין,
עורך קול־העם (״מתי? אני יודעת?
לפני 6או 7שנים״) ,ילדה לפני 4שנים את
בתה שרה.
עלייתה בסולם המפלגה היתד, מהירה ביותר.
בשנת 1944 כבר היתר, חברה בועד המרכזי,
נקראה בפי אנשי מפא״י ומפ״ם ״אנא פאוקר
של ארץ ישראל״ .כאנא פאוקר, כבשה את
עמדתה עקב תקיפותה ונאמנותה המוחלטת
לקו הסמאליני — תכונה שהיתר, חשובה פי
כמה אחרי שחללן ניכר מן האינטליגנציה של
המפלגה פרשה, בשעתו, כדי לייסד את
״המפלגה הקומוניסטית העברית״ ,שסטיתה
הלאומית (בין השאר: קירבה ללח״י) נסתיימה
בכשלון, שיבה למפלגת־האם, פרישה
נוספת, התפרקות גמורה.
ביושבה במרכז המפלגה, ברחוב המגיד
בתל־אביב, מתחת לתמונת־גלויה של יוסף
סטאלין, צעירת־פנים אך בעלת מבנה־גוף
אופייני של אם יהודיה, לבושה שמלה קיצית,
גרבי ניילון וסנדלים לבנים, מייצגת אסתר
את הטיפוס המושלם של מנהיג קומוניסטי.

שים הדרושים לצבא האמריקאי, הקמת צבא
משועבד לקצינים אמריקאיים לשם מלחמה
בברית המועצות, בנין שדות־תעופה למפ־ציצי־סילון
אמריקאיים) הוא משתדל לסחוט
מן הדוד העשיר מנה נוספת של דולארים.
כדי להצדיק את הקמתם של צבאות חזקים
במרחב, שמטרתם היחידה היא ברית־ד,מו עצות,
מסיתה אמריקה את היהודים והערבים
איש ברעהו, יוצרת סכסוכי־גבול. תפקיד
המפלגה הקומונביטית לדרוש כריתת שלום
רשמי בין ישראל והממשלות הערביות. מתנגדים
לכך עבד־ אמריקה. בן־גוריון ועבדאל־לה.
הראשון משמיץ את המפלגה הקומוניס־

שושנה אכן והפוכות
היכרות לפי הבובות
טית, השני כולא במחנות־ריכוז את הקומוניסטים
המפגינים ביריחו, שכם וחברון בעד
שלום עם ישראל (ואשר 28 מהם שובתים
זה השבוע השלישי שביתת־רעב).
כוחות השחור, שהסיתו בשעתם את הגויים
ביהוד־ם, מסיתים עתה את היהודים במיעוט
הערבי, מטפחים שנאה הדדית.
המפלגה היחידה הדוברת את דבר האמת
היא המפלגה הקומוניסטית. אי־שם בסביבה
קיימת גם מפ״ם, מפלגה מטושטשת ובלתי־עקבית,
הבוגדת מדי יום בדבר פיה, אינה
נותנת לערבים להיכנס לתוכה כחברים אמיתיים
ושווי־זכויות.
— .,אל תגיד הדס״ .מכיון שהמפלגה
זכתה לתמיכה רבה בקרב המיעוט הערבי,
הרואה בה לוחם יחיד להשגת שויונו, רכשה
לה אחיזה בקרב העולים החדשים, אין ספק
שאסתר וילנסקה, מס׳ 4ברשימת המועמדים
של מק״י (אחרי מזכיר־ר,מפלגה שמואל מי-
קוניס, טופיק טובי ומאיר וילנר) ,תהיה
חברה בכנסת השניה. אולם אין היא מחוזה
דעה על פעולתה שם• אומרת אסתר ברוסית
(שלמדה אותה בארץ, נוסף לפולנית, יידיש,
עברית, גרמנית, ואנגלית) :״אל תגיד ד,ופ,
לפני שיקפצת ! ״
בינתיים, מאספה אחת לשניה
בריצתה,
(נאום לאופים, ביקור במעברה, הרצאה לערבים)
אין אסתר טועמת, במידה רבה, טעם
של חיי משפחה. כשתמלא את טופס החברות
בכנסת השניה, תוכל לרשום, תחת הכותרת
״מקצוע״ :קומוניסטית *.

ה כו ב שי ם: תימני
אסתר וילנסקה והמירן רופון
העקרונות הס פשוטים למדי :
נאית אופיינית ,״ארורה את, מלחמה אלא
שגם אחרי מות כל ילדיה קוראת היא לגדוד:
״קחו אותי אתכם
נשאר איפוא, רק מוסר־השכל אחד, שהוא
אולי היחיד המסוגל לשכנע גרמני :״החי
מן המלחמה אף הוא חייב לתת לה משהו״,
או בקיצור, העסק אינו כדאי. משחקם המעולה
של רובינא וילדיה ובימויו של ליאופולד
לינדברג הצליחו להבלים מוסר־השכל זה
היטב. ומכיון שלא עלה על דעתו של איש מן
הקהל — גם לא על דעתם של אלה החיים
בבתים נטושים ושהרויחו על אדמות נטושות
— שהענין נוגע גם להם, הרי יצאו מן המחזה
בהתרוממות רוח.

,העולם הזרד, מס׳ 716

העקרונות הם פשוטים למדי: בעולם נרקמת
מזימה שטנית נגד ברית־המועצות.
בפינה נידחת בעולם — ישראל — יושב בן־
גוריון, כשהוא בורג קטן, במכונת־המזימה
הגדולה. בורג קטן, אך פיקח — כי תמורת
כל ויתור נוסף לכוחות השחור (שיעבוד
הכלכלה הישראלית לאמריקה, סלילת כבי*
ברדיפת הקומוניסטים שיתפו פעולה
הבולשת הבריטית, שרות הידיעות של ההגנה
והאצ״ל, בפיקודו של דוד רזיאל. שיתוף
פעולה זה היה אחת מסלעי המחלוקת העיקריות
בין רזיאל ודוד שטרן (״יאיר״) ,גרם
לפרישתו של זה וליצירת לח״י.

שהוענק, לראשונה בתולדות הדרום, לשחור
עור•
כאשר מרים ירון נסעה לביקור בקנדה,
לייצג את מדינת ישראל ביריד המסחר הקנדי
הבינלאומי(ראה במדינה) ,מסר לה שר הבריאות
הקנדי רשיון דייג. הסיבה: הידיעה כי
מרים צמחונית וניזונה, בעיקר, מדגים.
קדחת דוגלס מק־ארתור טרם שככה
בארצות הברית: השבוע החלה חנות ניו־יורקית
מפיצה כדי חרס (בחמישה גדלים)
בצורת ראשו של הגנרל המודח.
בגיל שבעים ושלוש החליט ד ״ר אכרה פ
שרו] ,מאסף כתבי היד ותמונות גדולי ה שטים הסופר
יהושע (עצי בהתבקש עומדים) כ ר ־ יוסף, שליתר, את אניות צר,״ל
לארצות הברית, לפרט את רשמיו, הסביר,
תוך שהתמיד בלעיסת גומי (תכונה שקנה
לעצמו בארה״ב) ,כי גדולי כובשי הלבבות
בין המלחים היו: יוצאי תימן.
בכינוס האגודה לקידום האדם הצבעוני
בלט ר ל ~ באנץ ׳ ,אדריכל חוזי שביתת
הנשק בין ישראל לארצות ערב ובעל פרם
הנובל לשלום. כאשר סיים את נאומו בו
גינה את הפליית הכושים בארה״ב, חשה
המשטרה (הלבנה) של אטלנטה, כרך בדרום
ארצות הברית שונא הכושים, לאולם הכינוס,
ליוותה אותו לשדה התעופה כאות כבוד,
* תדמה אז למזכיר הכללי של המפלגה
הקומוניסטית הכל־סובייטית, יוסף סטאלין,
שלמד אף הוא הויאה, כתב בטופס החברות
של הסובייט העליון תחת הכותרת ״מקצוע״
— מהפכן מקצועי.

יהדות, שנתפרסם לאחרונה כתובע פינויים
המוחלט של ערביי ישראל, להתרכז בעיסוק
חדש: ציור.
אליהו אלישר, ראשון רשימת ם״צ
הספרדית, גילה נימוק תעמולה חדש: השני
ברשימה, נציג יהודי עיראק, הוא פילם
בנימין ששון, אשר שם משפחתו לא שונה
משך 2600 השנים האחרונות (שלא כרוב
האשכנזים השולט במדינה) .אך מתנגדים פוליטיים
הסבירו כי עורך הדין יליד בגדאד,
שגדל בהודו וחונך באוקספורד, רכש את שמו
לפני 26 שנים בלבד• ההסבר: צירוף השם
ששון לשמו הקודם (סילס בנימין) בא אחר
אישור קרוב-רחוק, פיר פיליפ ששון,
מעשירי יהודי אנגליה ושר תעופה שמרני.
אחר שנואש מראשות עיריית ירושלים, יצא
דניאל אופטל לחוץ לארץ, השתתף, כנציג
ישראל, בכינוסים בינלאומיים שונים, מצא
עיסוק חדש לעצמו, בטרם שובו לישראל :
מנהל כללי של חברת החשמל הירושלמית.
לפני צאתו את הארץ גילה החזן האמריקאי
משה אושר כי החליט לחזור ארצה, להשתקע
ברמת־גן. כן הסביר (העולם הזה )713
מדוע השקיע כל הכנסותיו בארץ באגרות
חוב ממשלתיות: יקרן כספית לבתו, כשתגדל
ותלמד באוניברסיטה העברית.
ציר ישראל בארגנטינה, ד״ר יעקב צור,
רשם את בנו שמואל (מוקי) ,חדשיים לאחר
חגיגת בר־המצוה שלו, בסמינר המורים העב
רי בבוינס אייריס, עורר סערה בקרב הציבור
היהודי בארגנטינה (המונה 360 אלף נפש).
הסיבה: הוא תבע לא ללמד את בנו אידיש
(אחד ממקצועות החובה בסמינר).
אולם ד״ר שמואל (רשמי מסע) אלישיב,
צירה החדש (והשלישי) של ישראל
במוסקבה הצליח פחות. למחרת הגישו את
כתב ההאמנה לנשיא הסובייט העליון הצטנן,
חלה בשפעת, לא הספיק לערוך ביקור היכרות
ראשון במשרד החוץ הסובייטי.
בין 32 נשות שגרירים החונים בוושינגטון,
בירת ארה״ב, בלטה שושנה אבן הצעירה
( ,)30 בהגישה שתי בובות, דמויות נוער
ישראלי, לעסקנית וושינגטונית שיזמה תערוכה
לילדי הבירה, בה יכירו, לפי הבובות, את
העמים השונים.
קצין מחוז ירושלים, רענן סילבר, גילה
דרך מקורית כיצד להימלט ממטרידיו: כאשר
פקיד ממשלתי, שהובטחה לו החרמת דירה,
עקב אחריו לחוף נהריה, בו בילה את חופשתו,
הסביר כי אינו יודע לשחות, קפץ קצין
המחוז למים, שחה למרחקים. בשובו, נעלם
לגה, הנראים לה כאלף־בית.

י<>נ־ החביר הטטעה^ל!
ילמקיסיזכ• נח^ד. ב״-ב-לן
יז>* ככויוני^ ׳ 1

ס כר׳מ־י
.ג_נ/ן לז־^

1ע15ץ^/׳למ*

גני ^ז

ורדר י

ן 5״יג * 7, ^ 9י
* ינל ל־׳ יצור!,
1ו ס יי ז 1
>/עכ 0ק •

10,צייי׳ /צהסין
— >1נילי? 1 .

גנה׳׳ר^

! 1/ה״זי׳יי•

י^לדר צ* נראה

(1ד ״ 1ז/

כנ סי דךזדדהלד

ל, סלע׳״ו.

יהינל

הטביעו

*יב*יר
ייק ני ח

,ג ל-לה,