גליון 717 מתאריך 26 ביולי 1951

מ פ \ 7 / .ו שנה / 14כ״ב תמוז תשי״א 26.7.51 /

מכתבים

העורך :
או רי א בנ רי

עורך משנה:
שיו ם

כחירות והפירט

כהז

עורך גראפי :

עורך הסגנון :
דב איתן

השב 1ע1ןהס צזי ר
ראינפורמצ י ה
המערכת

מו ״י :

תצלומים: רוני בר,

ה עוי ם

הז ה

דוד רובינגר

חברי המערכת :
מיכ אי אי מי. יתיאי בשז. ניבה נבי. נורית
יביא. ר פ אי סי ע. איתמר עיים. יעקב *י׳י.

והמנדילה :

רח׳ יי ל ע ביו ס . 12 תי־אביב
ת.ד . 136 .טי( .זמני) 66783

דוש

סופרי ־ חוץ :
הווארד נורדוז, מ מ טי נ׳ייקובם. דנה דינרי.
אתר! ז־ומניץ. סיי ם מניי ר.
מו דפס

ב ד פו ס

ישר אי

בע״מ ;

ה פי ר

פי ס

ב עיי ם .

ו או ביי ק טי ביי ם,
ה פ סי קו ל היו תכלכד חנוני ם
ו תני דו מו ת סו ףאתהאמת: אתכלהספל נו ת
האלהצ רי כי ם ל שי םבס פי ר ט. או ל ק בו ראו תו
בקבר ישראל. הצק תי הפר טי תלחברה -קדי ש א פו לי
טי ת: ספלנת הנו ערהעב רי. מו ע מ די ם: ישראל
נ לי לי, ינ אלא לון, עו ר כי ה עו ל ם הז ה.

יצחק אביעזר, ירושלים

כחירות ופלירט
ב ק שר לני תו חעמדתהספל נו תבשאלההער בי ת
(ה עול ם הז ה 5ו 7לאי הי ה ש לו םעםמ די נו ת
ערב כל ז ם! שנ משךהפ לי רטעםע בר־הירדז. לשם
קי דו םהש לו םעםי תר מ די נו תערבישלחסל
אתהמעצמהההאש מי ת. תגו בתאר צו תערבלא
תהי ה א חי ד ה. ו ת לוי ה בני הו ל די פ לו מ טי ה מו צלח
מצד נו. צו דקתמדינ יו ת ״ ח רו ת ״ ב ני דו ן.

מ. מירון, תל־אביב
מעולם לא היתה מלחמה תרופה טובה
למען השלום.
בעוד שלושה־ארבעה ימים תזרוק את פתק
ההצבעה שלך לקלפי. האם אתה בטוח בעד
מי עליך לבחור? ייתכן והגעת, אחרי מחשבה
רבה, למסקנה שאתה קשור מבחינה
רגשית למפלגה מסויימת, או למנהיג מסויים,
אינך מייחס חשיבות למצעים פוליטיים. או
ייתכן שאתה מתנגד לכל המפלגות, אך חושב
שאחת מהן גרועה פחות מן האחרות.
ואולי גם אינך יודע כלל בעד מי לבחור,
תחליט רק ברגע האחרון, ליד הקלפי ממש.
כמה אנשי מדע צרפתיים חקרו לפני שבועות
מספר את הבוחרים הצרפתיים (שהתכוננו
אז לבחירות הכלליות שם) ,הסיקו את
המסקנה שרק חלק מן הבוחרים קובע באופן
הגיוני בעד מי להצביע. אנשי־מדע אלה הח ליטו
להמציא מעין שיטה של פסיכו־אנאליזה
עצמית פואטית, שיטה שתעזור לכל אדם
לנתח באופן הגיוני את נטיותיו הפוליטיות
התת־הכרתיות. ישבו והמציאו אלקטוגראם
(בחידון) ,מבוסס על
ניתוח מדויק של השאלות
שעמדו לפני
הבוחר הצרפתי.
בחירון זה פורסם בכמה
עתונים צרפתיים.
לפני
חודש החליטה
מערכת העולם
הזה להתאים שיטה
זו לתנאי הארץ, לעזור
לקוראיו להחליט
את החלטתם, או לפחות
לבקר אותה ביקורת
הגיונית. העבודה
שהוטלה על
כמה מחברי המערכת,
לא היתד, קלה
כל עיקר. היה צורך לא רק בניתוח השאלות
השנויות במחלוקת ואת עמדת המפלגות, אלא
גם הערכת יחם החשיבות של השאלות השונות,
וניסוח מדויק של השאלות על מנת
שתמצינה את הנקודות.
תוצאת עבודה זו הוא הבחירון המתפרסם
בגליון זה. אחרי שורה של משאלים־לנסיון,
שהקיפו בני כל המפלגות, הגיעה המערכת
לכלל מסקנה שבחירון זה הוא אוביקטיבי
לחלוטין, אינו נותן יתרון בלתי־הוגן אף
למפלגה אחת.
הדבר לא היה כל כך פשוט: לא תמיד
מתאים מצעה של מפלגה מסוימת למגמותיה
הבלתי־גלויות, לפעולתה בעבר ולעמדה שאפשר
לצפות ממנה בעתיד. החשוב היה לא
מה שהמפלגה אומרת, אלא מה שהמפלגה
תעשה•
השיטה: הקורא ישאל את עצמו כל אחת
משאלות הבחירון, ינתח את דעתו ויגיע
לתשובה ברורה של כן או לאו. אם תשובתו
כן ירשום את מספר הנקודות המסומנות
ליד ״כן״ תחת אותה שאלה בלוח־התשובות
בעמוד ; 12 אם תשובתו לאו ירשום את
מספר הנקודות הרשומות תחת אותה שאלה
ליד ״לא״ .אסור לו להימנע מלתת תשובה
על כל שאלה שהיא.
אחרי שענה על כל השאלות׳ יתקבל מספר
500 נקודות, מחולקות בין המפלגות השונות.
המפלגה שזכתה למספר הנקודות הרב
ביותר היא המפלגה הקרובה ביותר ללבו
של העונה, ומן הסתם זו המפלגה שהחליט
להצביע בעדה, אם החליט בכלל. אם יוסיף
ויחלק את מספר הנקודות לו זכתה כל מפלגה
ב־ 5׳יקבל העונה את ההרכב (באחוזים)
שהיה צריך להיות לכנסת השניה לוא חשבו
כל הבוחרים בדיוק כמוהו•
אם זכתה מפלגה אחת לרוצ גדול, מן
הסתם שהקורא היה רוצה שתרכיב ממשלה
משלה. אם אף מפלגה לא זכתה ברוב כזה,
יש להניח שהקורא מסכים עם מפלגות שונות
בנקודות שונות ; אם יש רוב ברור שהוא
מ׳ ואי, ברור שהקורא רוצה בקואליציה
פועלית; אם יחד יש רוב לא׳ וצ׳ ,ברור שהוא
רוצה בקואליציה מפא״י־צ״ב ; אם יש רוב

לצ׳> ד׳ וזד, ברור שהוא רוצה בקואליציה
אזרחית.
כדי לא לסבך את הבחירון, הריהו מקיף
רק את המפלגות העיקריות. כן לא חולק הגוש
הדתי (המנוח) לסיעותיו השונות. קוראים
יוכלו לבדוק אם מוחם שלם עם לבם. שאר
הקוראים ימצאו כי הבחירון יקל עליהם להגיע
לכלל מסקנה הגיונית וצלולה. מטרת
המערכת היתה להבטיח כי קוראיה יחשבו
היטב על כל בעיות המדינה לפני שיחליטו
את החלטתם הגורלית, יצביעו בהגיון קר,
מבלי להיגרר אחרי סיסמאות דימגוגיות. היא
מקוה שעם זאת מילאה, בבחירות אלה, את
תפקידה המוסרי כמערכת עתון בלתי־תלוי.
ביום הששי האחרון יצאו כמעט כל חברי
המערכת השוהים בתל־אביב לבדוק את סע־רת־הקרח
במקומות החלוקה השונים. הם
חזרו משליחות זו כשבידם לא רק חומר
ממצה על עצם הבעיה,
אלא גם רשמים
חיים מאד על יחס
הקהל כלפי העתונות
ותפקידה.
אנשים העומדים ,3
,4או 5שעות בתור
נוטים מטבעם לרוגז
ולעצמות, וטבעי כי
ישפכו את רוגזם זה
על האובייקט הקרוב
ביותר. בכל זאת נתקלו
חברי המערכת
ברוב המקומות ביחס
איחד ביותר מצד הקהל
המחכה, שהבין
כי תפקיד העתון הוא
לגלות את האמת, לתארה ולפרשה. מתוך
תקוה כי חקירה עתונאית תעזור לשים קץ
למצב המחפיר, הומטרו על חברינו קריאות
רבות של ״בוא וצלם או ״בוא ורשום
אשד, אחת אף ביקשה את מכונית המערכת
להביאה אל ראש העיר, למען תוכל לשפוך
לפניו את מרי שיחה (אך לא מצאה אותו
בדירתו).
היו גם גילויים אחרים. אנשי מפלגות מסו״
יימות, שסברו כי גילוי המצב עלול להזיק
למפלגתם לקראת הבחירות, ניסו למנוע בכוח
בעד חברי המערכת מלמלא את תפקידם הציבורי.
ליד בית־ארלוזורוב בתל־אביב התנפלו
אנשי מפלגת־פועלי־א״י על הצלם, דחפוהו,
איימו לשבור את מצלמתו. בריכוז של עולים
חדשים ביפו הסית תועמלן מפלגתי (דובר
אידיש) את הקהל (דובר רוסית, בולגרית,
רומנית) נגד חברי המערכת, שנאלצו להגן
באגרופיהם על זכותם לרשום ולצלם. כמה
שוטרים שנכחו במקום (בהנהגת סמל מס׳
) 1572 עמדו מן הצד, אסרו על חברי המערכת
למלא את תפקידם, במקום להגן עליהם.
קל לסלוח לעולים, שרבים מהם לא הכירו
מימיהם משטר דימוקרטי ועתונות חפשית.
קשה יותר לסלוח לאנשי מפלגות, הסבורים
כי אינטרס כיתתי עומד מעל לאמת•
מחמאה מיוחדת במינה ני^נה בימים אלה
לעתון זה•
קוראים שעברו על פני הקיוסקים ראו בש־בוע
שעבר עתון אידישי חדש, ששערו העתקה
מיוחדת (עד לצורת האותיות, לפסיקים
ולנקודות) של שער העולם הזה. גם העמוד
השני מועתק העתקה עבדותית. אולם בזה
נסתיים הדמיון: כל שאר העתון מלא גלופות
מיושנות, מושאלות מגליונות ישנים של
עתונים אחרים.
כוונת המו״ל היתד״ כנראה, לעורר את
הרושם שזוהי הוצאה לועזית של העולם הזה,
מתוך תיקוה שהדבר יעזור לתפוצת עתונו.
כוונה מפוקפקת במקצת
— אך מחמאה. י־^׳׳י /ר

חד־משמעית.

אי דהצ לי ח ה עו ל ם הז ה לנ לו תאתמ די ניו ת
ה חו ץשלה ציוני ם ה כל ליי ם ב ני תו חו ( ה עו ל ם הז ה
? ) 714 הרי מ פ לנ ה זו משתמטתבאופןכ רו ני
מהבעתד עו תי ה ב עניני םאלה. וכל חי צי ה מ כווני ם
לקיב ת ה אז ר ח. זו הי ת עו דתע ניו תשמפ לג ה זו
תו פסתבכללמ קו ם ב חיינו. ישז כו ת קיו ם רק
למק ״י, מפא ״יוח רו ת.

יוסף חצרוני, תל־אביב
האם איז זהמדכאלח שו בשמפל נו תאלה .
עם רי ח ה עו ב ש הנו דףמ הן. פניי תן א ל הי צ רי ם
האפ לי ם ביו תרשלה אז רחו אי ־ מו ס ריו תו הכל לי ת
נ צו תעתהעלהמ דינ השקמה בד ם לב םשלב חו רי ם
אי די א לי ס טיי ם? ב ש בי לי י ש רק פ ת רון אחד: ל הי מ
נעמהצבעה.

יחזקאל בקמן, חיפה
פתרון?

״נער מחפש את המחר״
פ צ עו ש ל חיים טסה ( ה עו ל ם הז ה ) 713 הו א
פצעםשלכלה לו ח מי ם, א ם כי א צ לו הו א ב נו ף
ואצלהשאר הו אבנפש. לאפעםמת עו ר רי ם
הספ קו ת ב לב םשלה לו ח מי ם, ו ב לי מ שי ם נז כ רי ם
בד ב רי ה מ שו ר ר — ל מי א ני עמל ...או לםלמ רו ת
הכ לובכלזאת הי הכד אי.
על ה עו ל ם הז ה לנה למלחמהבל תי פו סקתלמ ען
ז כויו תמשפ חו ת ה חללי םולמ ען כל אלההמשמ שי ם
חו מרלמאמ רי םמסו גו ש ל חיים טסה. או ל ם אי ן
כל טעםלהא שי םאתמנ הי ני א צ ״ ל ב חו סרמעשה
ל מ ענו. האשמה חיי בתל היו תמופ ני תאלמנ הי ני
כל הי שו ב, היו ת ו בז כו תכלה לו ח מי םשלכל
הנו פי ם ז כי נו למצב נו הנו כ חי.

ראש־קבוצה עמינדב (לשעבר)

ביאדיק דהפרנקים
אני מ ס כי ם 10070עםד ברי בי א לי ק על ה פ רנ קי ם.
מ פ ני שחמשש נו ת ע בו ד תי בי ח ד עם פ רנ קי םהס פי קו
לי ב ש בי ללה כי ראת כל ה ט פו סי םשבהם. ונ ם
אתה טי פו סשכתבבה עו ל ם הז ה 715ה מ תי מ ר
ומדברנ בו ההוכש הו א מ ני עלכללמע שי ם ( החרמת
בי א לי ק) ה רי הו משתמט. ב תי רו ץ ש הי ח סי ם בי נו
ו בין ה מו רהלכפ רו ת מ תו חי ם.

יחזקאל בנקיר, קרית חיים

עולמו של חאייט הקטן
איני מ בין מדועאתם לו עני םללס לי פלטשר
על ש אי ן לו אמב טי ה ב בי תו. ה אינ כ ם יו ד עי ם
ו כי ה ט כני ק ה
הי אדבר מי ושן
כי אמב טי ה

ה מו ד רני ת
ט לויזי ה?

כבר

פסחה

ע לי ה

ו הני ע ה

למכ שי ר׳

אליהו נעים, ירושלים

מנה אחרונה בכנסת
הו פתע תי ל ר או תאתת מו נ תו ש ל הו דמעל תו.
ש ר־ החקל או ת -לבון ( ה עו ל ם הז ה 715 אי זו ת מונ ה
מז עז עתומ כו ערת, ששר אי נ ו יו דעלש תו ת תה
כ ר אוי ! מ מ תי שו תי ם תה כשהכ פי ת ב תו ר ה בו ם י
הרי ה עו ל ם הז המופץ בכ ל ה עו ל ם. מהי ני ד ו?
אני מ קו השבכנסתהבאהיש בו אנ שי םבע לי
ה ני דבשטההא כי ל ה ( ל פ חו ת).

משד, רבינוביץ, תל־אביב
העולם הזה מסכים שרצוי להוציא את
הכפית מן הכוס, שמתחוללות בה סערות
פוליטיות כה רבות, אן אינו בטוח שהדבר
חיוני לכושרו של שר או ח״כ.

ב מו עיני
הזבוב ניצח

מעל הכניסה למסעדה חיפאית נטוי |
שלם המכריז באותיות קידוש לבנה1 ,
בשם משרד הב־ |
ריאות :״מלחמה |
בחרקים״.
אך לקוח שהז־ =
מין מנת אוכל |
באותה מסעדה 1
תמה למספר הזי 1
בובים הרב שחגו |
מעל צלחתו.
״מה בדבר השלט?״ שאל הלקוח |
את המלצר.
״נכון״ ,היתה התשובה ,״נוהלה |

מלחמה פעם, אך הזבובים ניצחו״.
הקורא מתתיהו גורפינגל, רמת־גן1 ,

זוכה ב־ 1ל״י (עם חומר חיטוי).
•111111111 וווו 11•*11111111 וווו ו••וו•ו•ו•ו ווווווו 11ו •)•1

נרדי נגד וילנסקי
ב ה עו ל ם הז ה . 711ב שי חהעם סו פרה עי תון דו ב ר
על מכתהשמ רי ם הזו לי םהמ צי פי ם כיו םאת
הארץ. זהפנעבאחדמנושאיכ ליו שלה ״ פזמון
הקל ״ .מ ר וי לנ ס קי. אשר הי ה י דו ע לי בזמנו
מ תי ד פ רי טהבב תי־ קפה תל־ א בי ביי ם. ישל הו דו ת
ש בז מ נ נו ש לנ ר זו ל — ז הו עסקמכ ני ם. ובפרט
ב סיו עשלהר דיו ותק לי טי ם. ו ל דו גמה — השמעת
צ רי חו תבל תי אסט טיו תעםתע רו בתשלא רו טי ק ה
זו להב שי רתהשל שו שנ הדמא רי, אשרמצאהאת
ה מ קו םהמת אי ם לה במוע דו ן לי ל ה בניו־יו ר ק.
לדע תי ולדעת רבי םיש להלח םבננעזהעדהרמה,
בי ה צ פי פו תלס חו רההנ ״ ל נו ברתובפרטאם
ה שונ דשל הז מרהנ ״ ל נ עז רעלי די אלהשרו צי ם
ב כ ליוז אומ חנ ק סי ס מ תי שלהנ נון העב רי ה מ קו רי.
ב ע קי צו תשל וי לנ ס קי וחב ריו אשר הו ד פ סו ב־2
נ ליו נו ת ה עו ל ם הז ה. ר צו פי םזה לז ה. נדפסהנס
ע לי להמשונהשלמר וי לנ ס קי. כ אי לונמלט תי א ל
מעבר לי םלמ ען ננן א ת שו פ ן. ר עיון יפה, ובפרט
ש שו פןא הו ב ע לי. אדלא מי תו שלדברנננ תי
א ו תו ב פ ריז ובארץ ( בפרט בז מני םשלאימפורט
שלאמ נו ת הז מרה הנ רו ע ה ביו תרה מו צפתבארצ נו.
הן או ר חי םמב חו ץ ו הן מ קו מיי ם ) .ב ר צו ני לספר
לשםהאמת כי בספטמבר . 1947ט ס תי ל פי ה ז מנ ה
מיו חדתלפ ריז כ צי ר ל קוננ ר ם עו ל מי ל מו סי ק ת
ו ל פו ל ק לו ר ע מי ם, ליי צנ א ת הז מרהאר צי שרא לי.
מצרפת הוז מנ תי ל שו ר ת קונ צ ר טי םלאר צו תהב רי ת.
על עצ ם פ עו ל תי ה מו סי ק א לי תהמסועפתעודאכתוב
א ד עו בדהאחתישל ציין. כי ב שנ ת 1949בנשף
הנ דו ל שנ ערד בניו־יו ר ק ביו םהעצמ או תבמדי סו ן -
ס קוור-נרדן ובמעמדשל 20000 אי ש בו צעהבמר כז
ה תכני ת סוי ט ה תז מו ר תי ת ש לי לבלטעלנושאים
ישרא לי ם. ל הקה ש ל כו חו ת מ פו ר ס מי םבצ עו א ת
הי צי ר ה הנ דו ל ה ״ משעבודלנצ חון ״ ננ נ תי מ ם
נצח תי על הכל, אךהספק תי נםלד או תבאו תו ערב
בין ה עו מ די ם לי דהבמה נם א ת וי לנ ס קי, אשר
נראה די מ ס כו ו ה מו םבמקצת. ה אין זו אחת
ה הו כ חו ת ל סי פו ריו ע ל ננינ ת שו פ ן.

נחום נרדי, תל־אביב

שושלת ששון
הו פתע תי ל ק רו אבה עו ל ם הזוז, ג ליון 716ש ל פי
ד ברי ״ מ תנ נ די ה פו לי טיי ם ״ רכש תי אתשםמשפח תי
ש שון ל פ ני כ* 26 שנ הבלבדבא שו רו שלהק רו ב־רחוק
סי ר פי לי ם ש שון.
לו הי ה עו רךהע תון מ ט רי חאתעצ מו הי הבודאי
מו צאאתה עו ב דו תכדלק מן :
. 1כאשר נו ל ד תי ני תן לי השםצאלח ( באנג לי ת
פי ל ם) ע ״ י א בי שלמהב ני מי ן ש שון בנימין
שי ד ש שון.
. 2במשך שני ם ר בו תנר נו ב בי ת ר או בן. הוא
ה בי תהמ סו ר תי במשך דו רו תשל בי ת ש שוי. ש ם
נו לדה רו במשפח תי.
. 3דו די. אחא בי, א לי הו ש שו ן חי שני ם ר בו ת
בארץ־י שראלו הי ה י דו עבארץ בין אנ שי ם ר בי ם
ו בנו ב ני מין ש שון, בן ־ דו דו הו א סו חרי דו עבתל־א
בי בעד היו ם הז הומ אז ו מ עו לםלא שינ האת
ש מו.
לכן ל א הי ה שו ם צו רךלא שו רו שלהק רו ב־רחוק
( ש הו א יו ת ר רחוק מאשרק רו ב) סי ר פילי
ש שון, ש הו א הי ה קרוב־רחו קשלא בי מצדאב יו
ב ני מין ש שון ומצדאמו רחל ש שון, נכד תו ש ל
דוד ש שון מ הו דו.
לא א חי ולאאנ כי התחש בנו ביו תרעםהשם
ש שון שנשאאו תו כלי הו די ש ני ב בנ דדמפני
ש הו א אי נושםמשפחהבלבד, כמובמ קר השל נו,
אלא נם שםפר טי. כ נו ן עז ראש שון ממשפחת
א ס היי קשתרםאתהכסף לי סו דבפרי חו קאלו קו ר א
אתעצ מו ש שון, ל פי שמוהפר טי שלאב יו הו א.
ש בז מנ ה
כשא חי ה ב כו ר, ב ני מין יסד פי רמה
קנ תה להמוניטין רב ב עי ראק, ב הו דו ו ב או נ לי ח
(ואשרעסקהבענ פי מסחרשלה פי רמהדוד
ש שון ו שו ת׳ ו א. ד .ש שון ו שו ת ם׳) קרא אתשם
ד היינו עלשם
ה פי רמה ״ ב כו ראתבנימין ״ ,
משפחת דו די מצדא מי, שותפוועלשכו הו א.
השםש הו אמשתמש בו ע ד היו ם הז ה בלי ל הו סי ף
אתשםהמשפחהוכליהו די מ עי ראקהמ כי ראותו
יו דעששםש שון שיי ך לו.
נ כון הד ברשכאשרנרשמ תי ל בי ת ה שפר ב בג ד ד
ר ש מו או תי כצאלחשלמה, ז .א. ש מי הפר טי ושם
הפר טי שלא בי. בשםזה קו ר אי ם לי גם היו ם
ל תור ה. כאשרנסע תי מ עי ראקל הו דו ו ל אנ ג לי ה
קבלתי ד ר כון בשם סי לםב ני מי ןוהשם׳ ש שון ל א
הו פי ע, לאמפ ני שלא הי ת ה לי ה ר שו תלהשתמש
בשםזה, אלא מפני. ר ש לנו תמצדהשל טו נו ת
ש בז מן ה הו א היו מו צי אי םדר כוני םבמספר רב
ולא דיי קו ב ש מו ת, ונ םמשפח תי אז הראתהא די שו ת
לגבי השמושבשםש שון ש ב עי ני ה אננ לי ם הי ה
ק שור ע ם הו ן רב, מהשאינונ כו ןבק שר לאנף
משפח תי.

ס. ב .ששון. עו״ד

השער
הנשימה תהיה עצורה. הקוביות תתגלגלנה על שולחנה של המדינה. עיניים מלאות
תקווה וצפיה, דאגה או סקרנות תנסינה לנחש ראשו של מי יהיה למעלה: בי. ג׳י? .רוקח?
תופיק טובי? שפירא? סנה?
יד אלמונית תזרוק את הקוביות הגורליות שתקבענה את דמות המדינה בארבע השנים
הקרובות. אלמונית? בעצם, לא. כי תהיה זאת, אחרי ככלות הכל, ידו שלך. לכן, הסם רגע
לפני שתגלגל את הראשים. חשוב אם אינך מושפע ע״י סיסמאות ריקות, ע״י הבטחות
סרק, ע״י פנייה לרגשות מעורפלים. חשוב ! ואחר־כך: זרוק.

,העולם הזה״ ,מם׳ 717

כל הזכויות שמורות

העתקה אסורה בהחלט

עמוד!
לפני שתזרוק את הפתק
שיקבוו את גורד המדינה
וגוד לרל אר ב ע השני
הבאות ל תור הקלפי.
המתן ושאל את עצמר
את 25 השאלות הבאות
רשום את התשובות בלוח
בעמוד .12 הן תראינה לר
בעד מי עלדלהצ בי ע

כן: ק ,5/מ ,5/צ ,5/ח.5/
ל א: א , 10/מ ,5/ד.5/

. 2האםה ״ ח דואה שגקבל בי די דו תאתפ1
האבאהא דו ם א יפלו ש ל אר ץבמלחמת עור *

כן: ק , 15/מ.5/
ל א: א4/׳ פ ,4/ד ,4/צ ,4/ח.4/

כן: א4/׳ פ ,4/ד ,4/צ ,4/ח.4/
ל א: ק , 15/מ.5/

.7האסאתהבעדוה שנ חדשאתהמלחמהבער בי
כ ד• להוי! אתנבולהמ דינ ה עד לי ר דן *

. 5הא אתה מאמין
ש היו מההפר טי ת
היא שפלטהאת
ה ע לי ה י

. 0האס חו שבאתהשה אנג לי צאו א ת הארץ
הו דו תלמלחמתשל הארגון הצב אי הל או מי ולת״׳ ז

לדעתך
.6האם
ת ״ בחמ דינ תישר אל
להל אי םאתמפעל•
היסוד. כגון חב׳ ומפעל החשמל
האשלג ז

כ ן: ק , 10/מ. 10/
לא ג א ,4/פ ,4/ד ,4/צ.4/0 ,4/

כן: ק ,4/מ ,4/א ,8/פ.4/
לא: ד , 3/צ , 10/ח.7/

סו. האסאתה חו שבשהממשלה עו רהלהמש בי רהמר בו׳ ולחב רו ת
דו מו תלד חו קאחדגלםשלה סו ח רי םהפדט ״ ם ו שוה הדחלמשק?

כן: פ ,2/ד ,2/צ , 10/ח•6/
ל א: ק ,3/מ ,7/א. 10/

.11האסאתה מאמין ש ה שוק ה ש חו ר ק ״ ס
עקבהחבלהשל חוגי המסחרהסרט׳ ?

.13האסאחהמתנגדלהקסאתשכר
ה פו ע לי םבחקוסתקיבוץגלויות
א ם אין הקפאת הרווחים והמחירים?
כן: ק , 10/מ•10/
ל א: א ,5/פ ,3/ד ,2/צ ,8/ח2/

כן: ק ,5/מ ,5/א. 10/
ל א: ד ,5/צ , 10/ח.5/

.12האסאתה מאמין שהון ו ד עדיך
לבואלישראלאס שר ה או צר
היה ל א־ שמאל׳ .ושהדברח שו ב?

.14האםאחה
חו שבש הר א שון
ל מ אי הו א •ום

כ ן: פ ,4/ד ,2/צ , 10/ח.4/
ל א: ק3/׳ מ ,7/א. 10/

.47האאחה חו שבש חו בשהפדט עו מד
מעללבל. ושיש לבטלאתכלההגבלות
עליו, בגון ה או דרב הי ת רי היציאה ועוד *
.15 הא אתה
שמפי ,
חו ש ב
פי לגהבמזיד

הקבוץ

המא 1ח ד 4

כן: צ , 10/ח. 10/
ל א: ק ,5/מ ,5/א ,5/פ•5/

. 20האסאתה חו שבשבדא׳ לתב1ן א ת
ה ע לי ה. ואסש צודר גסלצמצמהד

כן: ד ,4/צ , 12/ח.4/
ל א: ק5/׳ מ ,5/א5/׳ פ.5/

.34 הא אתה חו ש ב שיש דהסדאתהמשטרהצב אי
ולהחזירלערב שראדאת חו פשהאדל

. 33 הא אתה רו צהשת הי התחבורת
אוטובוסי ורב בו תבשבת *
כן: ק ,4/מ ,4/א ,3/פ ,4/צ ,3/ח.2/
ל א: ד•20/

כ ן: ק , 12/מ.8/
ל א: א ,4/פ ,4/ד ,4/צ ,4/ח.4/

.3 3הא אחה רוצה שבל הילד• •ל מדו ב בי ״ סאחד. מ ב לי
להתחשבבהשקפותה פו לי טיו תוהד תיו תשל הוריה י
כן: ק ,4/מ ,4 /א ,3/פ ,4/צ ,3/ח.2/
ל א: ד.20/

.34האאתה
חושבשבר אי
להביאמ חו ״ ל
שימור• בשר
ל א -בשד. אם
הוא •וחד וו ל

כן: פ4/׳ צ ,8/ח.8/
ל א: ק ,2/מ ,6/א ,6/ד•6/

.33 הא אתה
הו ש ב שיש לתת
אפשרות גס
לנ שואין ולג טין
אזרח״ .שלא
ביד• ה ר בנו ת י

כ ן: ק ,4/מ ,4/א ,3/פ ,4/צ ,3/ח.2/
ל א: ד.20/

מכל
קוריאה
מ ד בו דתאחת עצומה

ה ע 1ד 0
חיים חדשים בבודהיזם ע״י הכנסת כמה אמונות של כת האמידיזם שנפוצה בסין
ובעיקר ביפאן.
כת ד,ד,ואה ד,או (שנקראה על שם כפר הולדתו של הנביא החדש) גדלה
והקיפה מאמינים רבים — בעיקר באזורי הדרום. אולם כת זו לא נועדה לחיי
שלום: אחרי מפלת היפאנים, חזרו הצרפתים בתקוה להשליט את רצונם מחדש.
אחרי נסיון קצר של שלטון לאומני תחת הו־צי מין הדיחוהו הצרפתים
והביאו את באו דאי, קיסר־בובה. אנשי הואר, האו עמדו תחילה מן הצד, לא
מצאו שיש מקום להתערב במלחמה הנטושה בין הו־צ׳י מין והצרפתים. אולם
כאשר נעצר מנהיגם הרוחני ע״י הקומוניסטים ואזור מגורם הפך לשדה קרב
מרכזי, החליטו להצטרף לבאו דאי (לא נעם להם לומר כי הם מצטרפים לצרפתים).
אביו של היון פו־סו שירש את המנהיגות הרוחנית, הקים צבא פרטי המונה
כ־ 20.000 לוחמים, אשר 3.000 מהם מזוינים בנשק חדיש.
אין בצבא פרטי זה שום יוצא מכלל
הודו־סין, בה הקים לו כל מנהיג דתי
או פיאודלי צבא להלחם בצד שאינו מוצא
חן בעיניו( .הגמון לה הו־טו הקטולי,
למשל, הקים צבא העולה במספר חייליו
על צבאו של האפיפיור בותיקאן).
אולם בצבא הואר, האו תופעה מיוחדת
במינה: בשורותיו נלחמות למעלה מ־
5000 נשים, מצוידות בחניתות וחרבות.
לפי מנשרי־תעמולה צרפתיים, אשר
מטרתם לעודד הקמת צבאות כאלה שיעזרו
להם במלחמתם נגד הו־צ׳ו מין, הצליחו
אמזונות אלה להנחיל תבוסות קשות
(למרות נשקן המיושן) ליחידות פרטיזנים
שחדרו לאזורן.
הם מתארים כיצד, בעונת קציר האורז,
כאשר הונח היבול בשדות להובלה לגרנות
ולנקודות חלוקה, התקיפה יחידת
פרטיזנים אחד מכפרי כת ד,הואר, האו.
בכפר היתד, יחידה סדירה של נשים־לוח־מות.
ללא היסום, לטשו את חרבותיהן
וחניתותיהן ובהסתערות־נגד פראית הצ ליחו
למגר את יחידת הגברים שהיו מזוינים
בנשק אוטומטי חדיש ביותר.
״כאשר רוח היון פו־סו עמנו״ ,מסבירות
הלוחמות ,״אין דבר שיכול לעצור
אותנו. אף לא פלדת־ד,שטנים הזרים היו־רקת

שלוש מכוניות (אחת מן השלל האמריקאי, שתים רוסיות) עמדו הכן.
ההליקופטר הירוק ירד לאיטו. מתוכו ירדו שלושה קצינים אמריקאיים, עלו
על המכוניות, נכנסו לקייסונג שהיתר, מלאה חיילים סיניים מזויינים.
הצלמים הקומוניסטיים קפצו, צילמו את המאורע. למחרת היום ראו מליוני
קוריאים־צפוניים, סינים ואזרחים סובייטיים את התמונה בעתוניהם: האמריקאים
המנוצחים, שבאו לבקש שביתת־נשק מידי הגנרלים הקומוניסטיים המנצחים,
אחרי שנתברר להם שאין ביכלתם לבצע את מזימתם האימפריאליסטית לשיעבוד
קוריאה הצפונית.
היה זה נצחון תעמולתי גדול לקומוניסטים, שבא לנחם אותם, איך שהוא,
על העובדה המעציבה ש־ 13 חודש אחרי
שחייליה,ם פרצו אל מעבר הגבול וכבשו
את קייסונג• אין החזית רחוקה מקוד,גבול
של אז. אותה דוכשי הפראקים רמזו.
שעה קרו דברים מוזרים בכל רחבי העולם.
אחרי שנעדרו במשך שנים, הופיעו
פתאום המפקדים הסובייטיים של ברלין
בישיבה משותפת של ארבעת המפקדים
אמריקאי, בריטי, צרפתי, סובייטי) .במסיבות
לכבוד חג העצמאות האמריקאי
הופיעו דיפלומטים רוסיים, לבושים בפ־ראקים,
החליפו דברי אדיבות, לחשו לאז־ניים
סקרניות רמזים דקים שהכל השתנה,
שברית המועצות מקוד, לשלום של אמת
עם המערב.
מדינאי המערב החלו תוהים. הכל הבינו
מדוע מוכנים הסובייטים לשים קץ למלחמה
בקוריאה: אחרי שהוברר להם שאף
צד אחד אינו יכול לזכות שם לנצהון
אמתי, החליטו לשים קץ לבזבוז הנשק
והאנשים שאינו מביא תועלת, מתוך
תקווה שאפשר להשתמש בכוח זה בחזית
אחרת בתועלת רבה יותר.
אולם כאן נתחלקו הדעות. היו שהאמינו
ברצינות שהרוסים שינו שוב את מדיניותם׳
חזרו לשיטת ליטבינוב, אוהב
המערב, פנו עורף לשיטת מולוטוב־וישיג־סקי,
שונאיו. אולם מרבית המדינאים
האמינו שכל זה אינו אלא מלכודת אחת
עצומה: הרוסים רוצים להרדים את המעאיו
11חרפה לר צו ח
רב׳ לגרום לאדישות בין אזרחיו, להחליש
את קצב הזדיינותו וימשיכו אותה שעה
כאשר חולק הדומיניון ההודי המלכותי רצח כאשמת עצורים פטאנים
ללחום בחזית בה הם חזקים ביותר :
באוגוסט 1948 נכלל אזור הצפון־מערב
זה גורם הנאה
חזית התעמולה.
בפאקיסטאן, כי תושביו הפטאנים הם
מוסלמים. מאז, הפכו תושבים אלה מקור של סכסוכים מתמידים בין שתי
המדינות הגדולות אולם אין בכך שום הפתעה: מאז ומתמיד היה השם פטאן
סמל של אי־שקט וסכסוכים.
חייו ה חני תו ת
בימי השלטון הבריטי מלאו הפטאנים והגורקים המפורסמים את כל התפקידים
הקשים והמסוכנים: שומרי בנקים, נוטרים, חיילים• אפשר לראותם מהלכים
בשנת 1939 כתב היון פו־סו, יליד הכפר הואר, ד,או, ספרון של תפילות
בשמלה ארוכה, חבושי מצנפות ורובה בידם. ארצם נמצאת באזור הררי פראי
ונבואות. נוסף לזה נפוצה השמועה שהוא יכול לרפא חולים חסרי־תקוה. במהרה
ובה מעבר כייבר, דרך הפלישות המסורתית מרוסיה, אפגניסטאן או פרס.
רכש לו שם בעולם הדת, ואנשים הביטו עליו כעל קדוש. מטרתו היתד, להפיח
זה הטביע חותם פראי וגאה בפטאנים, למרות עוניים האיום ודלות אדמתם.
באין מספיק אדמה טובה לעבד או עיסוק פרודוקטיבי אחר, מצאו להם
* הקומוניסטים עודם עומדים על טענתם שלא הם היו התוקפים, אלא
הגברים עיסוק נאה יותר: מלחמה. לא חשוב נגד מי, העיקר שזה יכניס משהו.
הדרומיים. התאור האחרון: אשה קומוניסטית התידדה עם קולונל אמריקאי
או שזה לפחות יגרום איזו הנאה. האנגלים ניסו להשתלט על האזור _ אך
בסיאול, שמעה על המזימה הדרומית להתקיף את הצפון, מסרה את הסוד לאנשי
לשוא. שיירותיהם המזויינות היטב פחדו לעזוב את הכבישים הראשיים ולנסוע
קים־אל־סונג. כך הוכשר הצפון לענות בהתקפה מוחצת שעתיים אחר שהותקף.
דרך ההרים השוממים.
הגבול הצפון־מערבי תפס מקום רווי־דמים וגבורה בספרי ההיסטוריה של
הצבא הבריטי, ספרים אין ספור נכתבו על מלחמות במקום נדח זה והוליווד
הנציחה את לוחמיו בצבעים טבעיים. אך בכל זאת לא הצליחו האנגלים להשליט
שם את רצונם. לבסוף נאלצו לבוא לפשרה: סובסידיות. האנגלים המנומסים לא
אהבו לקרוא לשד בשמו, קראו לשוחד הניתן לראשי השבטים: סובסידיות.
עם צאת הבריטים, חזרו הימים הטובים. ממשלת פאקיסטאן הענייה לא יכלה
לשלם סובסידיות, הפטאנים חיפשו פרנסתם בכל מקום שיכלו למוצאה. הם פלשו
למדינת קשמיר השכנה אשר המהרג׳ה שלה לא החליט לאיזו משתי המדינות
הגדולות להצטרף, נשאר עצמאי. פאקיסטאן לא ניסתה לעצור את השבטים הרעבים
אשר ארץ ״זבת חלב ודבש״ השתרעה בפניהם.
אולם כאשר המהרג׳ה הזעיק את צבא הודו הסדיר לעזרתו, לא יכלו
הפטאנים לבצע את מזימתם. על אף היותם אנשי־מלחמה, אין הם חיילים טובים.
בשבילם מלחמה היא ענין של כל איש לבדו, הריגת אויב שאינה קשורה בשום
פעולה מסויימת אחרת. מול החיילים ההודיים המאומנים והממושמעים, נסו
בבהלה ובזעקת־הצלה לצבא הפאקיסטאני המרכזי.
ועתה, כעבור שלוש שנים, זורמים החיים באפיקם הרגיל בהרי הצפון־מערב.
הפטאנים חזרו הביתה והשאירו את שתי המדינות הגדולות לריב ביניהן על גורל
קשמיר. כאשר מוחמד ג׳ינה, ראש ממשלת פאקיסטאן והוגה רעיון המדינה האים־
לאמית הגדולה, ביקר אצלם וניסה להשפיע עליהם לעבוד במרץ ולשפר את תנאי
מחייתם, ענו בקרירות :״,תאמר זאת לתושבי פונג׳אב ובנגאל ד,נאלחים. אנו לא
חייבים לעבוד כדי לחיות. יש לנו מקור פרנסה נאה יותר״.
ואמנם, לפטאני אציל (ואין פטאני לא אציל) כל מחשבה על עבודה גורמת
לסלידה עמוקה. הוא מעדיף להלך בהרים הגבוהים, רובהו בידו ועינו פקוחה
לחפש מטרה נאה לכדורו. אצל הפטאנים אין זו חרפה לרצוח או לשדוד. שהייה
בבית הסוהר בפשאוואר, עיר הבירה, רק מוכיחה כי האיש עשה מעשה גברי.
אב משפחה יכול, למשל, להפסיק את נגינתו על הסיטר (נבל בעל שלושה
מיתרים) ,ליטול רובה, לצאת להרוג קרוב שוגה או שכן טרדן, באותה אדישות
וטבעיות בה קונה האזרח הישראלי הממוצע מנת פלפל.

פאקיסטאן

הודו־סץ

בשנת 1936 ונשללה מהם כל זכות בחיר
המניע הראשון של הפגנה זו היה *
המלכותי בשנות המלחמה, קרוב רחוק ׳
אירגן תנועת חיילים משוחררים אשר אליו
מלחמת הבורים) .אם לא ישיגו את מג
לשעבר לארגן מחתרת וללחום מחדש, בכו

הרוצח קלוד פנקוני
היא נתנה לו
אולם, למעשה, אינם נלחמים נגד
בנוגע לכושים. על ריכוז החובה של הכו
מי שיפגין.
ריכוזים אלה מפוזרים בכל רחבי ז
יהלומים והערים) ובהם גרים למעלה משל
הכפרית בדרום אפריקה. לעומת זאת, מגי;
החקלאית של הארץ.
הכושים מוחזקים בריכוזים (מחנות
ללא רשיון תנועה מיוחד, חתום ע״י האד
מקור עבודה זול. כדי להבטיח כי ירצו
מם על כל בית־חימר של כושי. לרוב ן
ש־אפשר תשלום כזה, הם נאלצו לעבוז
הלבנים, כדי לשלם אותו.
צבירה זו של כוח עבודה ע״י הטלת נ
חקלאית מינימלית מהווה עד היום יסוד
הילידים.
בד בבד עם ניצול זה, שוררת הז1
לפי מבדק שנעשה לא מזמן, נתברר כי 1
אלה, מתים 508 לפני הגיעם לגיל . 18 הכ
ע״י חוכר תזונה.

דרום אפריקה
ה תינו קו ת מתי מרעב

ז׳ל קלטה ומטה הקסמים שלו
מי המהלך עם נשותיהם?

״אנו זוכרים את שנות המלחמה סיסמה זו התנוססה בראש תהלוכת־ענק
בת 10.000 מפגינים שצעדה ברחובות קיפטאון לאור לפידים. קהל רב של
צופים עמד לצדי הרחובות וצעק קריאות־עידוד למפגינים נגד חוק הבחירות
החדש של ממשלת דניאל מלאן.
לפי חוק זה יועברו ס־ 50.000 צבעוניים (בני נישואין מעורבים בין לבנים
וכושים) מרשימת הבוחרים הלבנים לרשימה נפרדת. הם היו מודאגים שמא
יהיה גורלם כגורל הילידים (הכושים הטהורים) שהורדו כליל מרשימת הבוחרים

פלוגו

(ף גיסברט מלאן, קצין חיל האויר
דניאל מלאן, ראש הממשלה. הוא
צטרפו אנשים רבים (כולל גנרל של
טם בדרכי שלום, מוכנים החיילים
הנשק.

צרפת

קלטה. אין הוא מכשף אלא איש מדע.
את מקצועו התחיל לפני 27 שנה כאשר
קנה בית בסביבות פריס. אולם בבית
לא היו מים. אחד מחבריו שלח לו
״מכשף״ ,כומר מכפר קרוב. הכומר הגיע
ובידו מקל מפוצל. הוא עשה כמה צעדים
בגן הבית, הורה: לחפור כאן. ואמנם
במקום המדויק נמצאו מים.
קלטה התרשם עד מעמקי נפשו. הוא
החליט ללמוד את הסוד ולנצלו לטובתו
הוא ולעזרת האנושות.
אנשים באו אליו למען יגלה להם
את עקבותיו של קרוב שנעלם, באו אליו
בעלים שרצו לדעת מי הם הגברים המהלכים
עם נשותיהם, לפעמים באה גם,
לדברי קלטה, המשטרה למען יעזור לה
למצוא פושע.
כל זה הביא קלטה כהוכחה ליכולתו
המדעית של מטה־הקסמים. בכל זאת אין
הוא, בענוותו, מבטיח 1007,של הצלחה.
רק במחצית המקרים הוא מצליח לגלות
את הדבר המבוקש ללא כל היסוס. הוא
מקוד, שלמשטרה יהיה השכל הדרוש כדי
להתקשר עמו ולקבל את פתרון תעלומת
שני האנגלים .״אני בטוח שמקרה זד,
נכלל ב״>־ 507 אשר בהם מובטחת הצלחה
מלאה״.

ה דו ל רי ם ה בי או מו ת

כאשר תושבי צרפת חולקו בשנות המלחמה
לשלושה סוגים כדי להקל על
סדרי קיצוב המזון, קיבלו בני הנוער
( ) 17— 13 כרטיסים עם האותיות ״ג׳י 3״.
המלחמה עברה ועמה הקיצוב .״ג׳י 3״
נשאר בתור מושג, שם־כינוי לנוער
הצרפתי שכבש. לא מזמן, את כותרות
העתונים.
באוקטובר 1948 ביקרו קלוד פנקוני,
בן 18 וניקול בת ה־ 16 אצל אלן גויאדה,
, 17 בן מזכיר עיריית פריס. שני הבחורים,
סטודנטים באותה אוניברסיטה, השתדלו
להעמיד פני הרפתקנים גדולים נדי
לעשות רושם על הבחורה.
אלן סיפר שהוא בשרות האינטליג׳נס
הבריטי, הס. בי. אי. האמריקאי, מבריח
נשק לארץ־ישראל. הוא טיפוס ההרפתקן
המושלם שאף אהובה לא חסרה לו :
הלנה היפה והגרה בדירה שאלן קנה עבורה)
עם ילדם. גם פנקוני סיפר על הרפת־לואותיו
המדומות, והשתדל לבטל את
תהלובת־המחאה כרחובות קיפטאון
סיפורי חברו. אולם בסתר לבו האמין
מוכנים לרדת למחתרת וללחום
בהם. ביחוד כאשר אלן הוציא מעטפה
גדולה מכיסו, לקח ממנה חבילת דולרים
אשר הוא תחב למגירה, כלאחר יד.
\ורםההפרעה: בגדי ־ י ם
״ ב ן ־ זונה ״ .פנקוני היה בחור חלש־אופי ומאוהב. הוא סבל מהתנהגותה
בשל היותה בירת האופנה והלבוש האלגנטי, לא מסתפקת פריס בסנדלים
של ניקול הנותנת לו לנשקה למרות שהסכימה להתארס עם בחור אחר. וכך,
ומכנסיים פשוטים, כדוגמת אלה הנראים ברחובות ישראל. באותה המידה שהיופי
כאשר הורי ניקול רצו לשלחה לפנימייה רחוקה, הסכים לחטוף אותה ולברוח
חשוב, חשובים גם יעילותו וכושר מילוי תפקידו של הבגד. כך שמכנסיהן
עמד, לאנגליה. אולם מניין יקח את הכסף הדרוש לכך? פנקוני שפך את לבו
הקצרים של יפהפיות פריס לא זו בלבד שעומדים על רמה אמנותית גבוהה אלא
בפני חברו, ברנרד פטי, השונא את אלן שקרא לו פעם ״בן זונה״•
גם ממלאים את תפקידם ביעילות רבה. אם המכנסיים צריכים כבר להיות קצרים,
״פשוט מאד״ ,אמר פטי בהתלהבות .״צריכים לחסל אותו״.
קבע ההגיון הפריסאי, אז שיהיו קצרים באמת.
יהד עם נ״קול, ערכו שני הבחורים תכנית לחסל את אלן ולקחת את כספו.
אולם לפני כשבוע, הופתע אף הגיון פריסאי זה. בכיכר לה־קונקורד, ליד
הם יזמינו אותו לטיול ביער מלנו, בסביבת פריס ושם יש מקום נוח לגמור אותו.
מזרקת המים הגדולה, הופיעו שתי יפהפיות אשר, לפי לבושן, חשבו אף את
ניקול הלכה לאלן וניסתה לעורר בו את תאוותו. היא גילתה לו את אהבתה
המכנסיים הקצרים המקובלים כגדולים מנשוא בחום הצולה: הן הופיעו בבגדי־העזה
והסבירה שרק הוריה מפריעים לה לצאת אתו. אם יכתוב לה מכתב פרידה,
ים ביקינו אשר שטח כסוים מינימלי.
יקלו הוריד, בשמירתם הקפדנית והיא תוכל לראות אותו בקביעות.
מכונית הדורה נעצרה ליד הכיכר וממנה יצאו אנשים עם מצלמות שחשבו,
אלן הופתע מגילוי אהבה זה, אך כתב מכתב בו הודיע על נסיעתו לקנדה.
כנראה, את המחזה למעניין והחליטו להנציחו בסרט.
את המכתב מסר לניקול. משם היא הלכה לבית ארוסה על מנת לפגוש את
באה המשטרה, ציוותה :״להתפזר אולם הקהל לא התלהב לרעיון.
פנקוני.
כוח המשיכה של הבחורות גבר על יראת המדים. השוטרים החליטו לעצור את
הארוס. על ואיים
משטרה) קצין מאביו, גנב פטי
(אשר אקדח הוציא פנקוני הבחורות, על מנת לחסל את סיבת ההפרעה.
״ניקול היא שלי ואל תעז לעמוד בינינו.״
אולם כאשר עלו על הדשא המסובב את הבריכה, החלו הצלמים לצעוק
המשטרהתחפשבנמלים. בשעה הקבועה, בא אלן למפגש. שם מצא
ולגעור בהם: אל תיכנסו ! אתם מקלקלים את התמונה.
זעת החקירה
את פנקוני לבדו .״ניקול ביקשה לסיחה, אינה מרגישה בטוב.״ פטי איחר. כאשר קות השוטרים נדהמו מחוצפה זו, הקהל נהנה. עכשיו יראו משהו מענין. השוטרים
אלן התחיל להראות סימני חוסר סבלנות, שכנע אותו פנקוני לנסוע ליער מלנו.
התקדמו לעבר הצלמים, כשאיום כתוב על פניהם. אך הצלמים הוציאו מכתב,
״פסי יבוא יותר מאוחר,״ אמר לו.
השקפותיו ומדיניותו של מלאן
דיברו בשטף, הניעו ידיים בקדחתנות. סמל המשטרה הביט במכתב, בדק אותר
לפני הנסיעה הטיל את מכתבו של אלן לתיבת דואר• עכשיו אפשר להרגו
באזורים מיוחדים, לא נמצא עדיין
מכל צד, הורה לבסוף, לקול לעג הקהל, לאנשיו לעזוב את המקום.
בלי פחד: המשטרה תחפש את הבחור בנמלים ובאניות המפליגות לקנדה.
המכתב החשוב, שגרם לתבוסת השוטרים היה אישור ממטה משטרת פרים׳
בהגיעם למלנו, העיף פנקוני מבט חטוף במפת המקום שצוירה ע״י פטי.
נד( ,בעיקר בסביבות מכרות זהב,
כי הצלמים ז׳וליין דו־וויוויה ואנשיו, המסריטים סרט בשם ״תחת שמי פריס״,
בכל זאת התקשה למצוא את השביל המוביל למקום נסתר, החליט להכנס לגן
; מליון כושים, כמחצית האוכלוסיה
רשאים לעשות כאוות נפשם ברחובות פרים, כל עוד אין הם עוברים עבירה.
של בית שנראה עזוב. הוא נתן לאלן לעבור לפניו, ירד, כדור בגבו. אלן צנח
טח הריכוזים ל־>־ 137 בלבד מהאדמה
ארצה. פנקוני רצה להיות בטוח, הלם בקת האקדח על ראש חברו. אז הכניס
בתי־חימר אשר אסור להם לצאתפא ת ידו לכיסו של אלן והוציא 247 פרנק (פרנק — פרוטה, לערך) .הוא התנחם :
אין דבר, ילך לדירה ויקח את הדולרים.
על המחנה) בעיקר על מנת להוות
אולם אלן לא מת. כעבור זמן מה חזרה הכרתו, הוא זחל עד לכביש ונאסף
כוד הטילה הממשלה, בשנת , 1890
ע״י מכונית עוברת. ברנרד פטי, שהגיע למקום באיחור, ראה את חברו אך לא
יע של הכושים אין מקור הכנסהאמר דבר. הוא חזר לפריס להזהיר את פנקוני.
מכרות ובחוות־הענק של החקלאים
בזמן החקירה, נמנע אלן מהזכרת שם פנקוני. הוא מבולבל, אינו יודע מה
קרה. אך הוא זוכר שהיו בגן פרטי ואם יגלה כי היה עמו חבר, הוא עלול להכניסו
כספיים על עם החי בקושי מתוצרת
בבוץ. הוא אמר למשטרה שראה את פטי, בהיותו מוטל על האדמה.
יניות ממשלת דרום אפריקה כלפי
המשטרה מצאה את פטי, התחילה בחקירה שיגרתית. אולם פטי חשב שהמשטרה
כבר ידעה את הכל. הוא התמוטט וגילה כי פנקוני הוא אשר רצח.
חמורה של מקורות עבודה אלה.
הלה הודה שרצח, טען שעשה זאת מתוך קנאה• הוא עדיין האמין בדולארים
־ 1.000 תינוקות הנולדים בריכוזים
ואינו מגלה את הסיבה האמיתית שהניעה אותו לפשע.
; הקטלנית ביותר: פלגרה, הנגרמת
הוא הצליח להבריח פתק לחבר מחוץ לבית הסוהר בו הוא אומר לו לחפש
את כתובת הלנה, אהובת אלן. האוצר
יימצא אצלה, ללא ספק. אילם תיש ן מהר נתברר כי הלנה אינה אלא
בדותה, פרי דמיונו של אלן המשתדל
לעשות רושם על חבריו. כאשר
הראה השופט את הדולרים לפנקו:־,
התמוטט הצעיר ופרץ בבכי: לא היו
אלד, אלא פתקי־תעמולה של הגרמנים,
שנשאו על גבם את הכתובת :״האם
יפלשו? ״
טענות ההגנה כי הצעירים עשו את
מעשיהם מתוך אי־הכרה ברורה לא
הועילו. גם נימוק גילם הנמוך לא
השפיע על החלטת השופט. רק העובדה
שטרם הגיעו לגיל ( 18 גיל הבגרות
האזרחית בצרפת) הצילה את
פנקוני ממוות ופטי ממאסר עולם.
במקום זה נידון פנקוני לעשר שנות
מאסר (עונש מקסימלי לעבריין צעיר)
ופטי לחמש שנים. את ניקול ישפטו
לחוד, בפני בית־דין מיוחד אך איש
לא חשב כי היא, גורם כל הענין,
תצא ללא עונש חמור ביותר.

5 0א חו! שדהצלחה

וחמות מכת הואה האי בהודו־סץ
הסתערות־נגד בלי היסוס

כל משטרות אירופה (והעולם)
עדיין מחפשות את מק־לין וברג׳ט,
״שני הדיפלומטים האנגליים״ כפי
שהם נקראים עתה. אולם איש אינו
יודע בבטחה אם הם חיים או היכן
הם נמצאים. איש מלבד ז׳ול קלטה.
״הם חיים. אך המעצר״ ,הוא אומר.
היכן? את זאת יגלה רק למשטרה —
אם המשטרה תשאלנו. וכאסמכתא
להודעתו זו, מראה קלטה נתח מענף
עץ, המפוצל לשתי זרועות.
אין זה שריד מימי הביניים, מבטיח

ב נז ד ־ נ רו
העם
,.מבצעאמב טי ה ״
מאז ימי המשטר הצבאי של ״מבצע פיי1״
לא זכרה תל־אביב מחזה כזה של התרגשות
והיסטריה המונית: נשים מיררו בבכי ליר
עגלת הקרח, מחלקי־קרח שהופלו ונדרסו ע ד,מון
זועם, קטטות־ידיים של גברים נרגזים.
ביום הששי הגיע הריקוד מסביב לעגל־הקרח
הנמס לשיאו. כשירדה, לפנות ערב,
הידיעה על רצח עבדאללה על ראש התור,
התפלאו הגברים והנשים שמישהו יכול ליחס
חשיבות כל שהיא למעשה כה בלתי חשיב.
לוא באה אותה שעה הידיעה שהמאדים עומד
להתנגש עם כדור הארץ, לא היתד, ההגבה,
מן הסתם, חמה יותר.
לא היה יכול להיות ספק שעניין הקרח,
שבא ברגע הבלתי־נכון, יעלה למפא״י בכמה
מקומות בכנסת. הציונים הכלליים קפצו על
המציאה, החלו לעבד את התורים (״אם אין
לך קרח, שים את מפא״י במקרר מפא״י
ניסתה להפוך את הרוח, הפיצה, בדבר וב־ג׳רוסלם
פוסט, את הטענה (הכוזבת) כאילו
לא היתד, כאן אלא מזימה זדונית של האופוזיציה
ששילמה כסף לבעלי בתי־החרושת
למען יצמ-צמו את התפוקה. התוצאה: המצב
עוד הוחמר. האוכלוסיה, ששמעה על המזימה
הנוראה, החלה לאגור בלוקים של קרה באמי
בסים.
דת הקרח המס מב צר
״מה אתה רוצה?״ שאל הקול האדיש ישל
הטלפוניסטית בבית־ברנר.
״דחוף ! קרח ענה קולו של גבר.
״מיד כהרף הבזק הועבר הקו אל אליעזר
שכטר, מזכיר מועצת פועלי תל־אביב. בצד
השני של הקו: נתן ניביאזקי, מנהל התאחדית
בעלי בתי־ד,חרושת לקרח.
ההצעה היתד, מקורית: יש להנהיג עבודת
שבת גם בבתי־החרושת שאינם עובדים ב שבת.
שאלו את פי הרבנים, הסבירו להם שזה
עניין של קיפוח נפש (וקיפוח בחירות).
הרבנות הסכימה, אך העמידה תנאי: בעבודות
מסוימות יש להעסיק ערבים, לא יהודים,
מעין ״גויים של שבת״ לפי הנוסח הגלותי.
וכך קרה הדבר המוזר: באישורה המעודד
של מועצת פועלי־תל־אביב (בחירות ולש־ביעת
רצונם של בעלי בתי־החרושת (שקיוו
לחסוך תוספת של ס /ס 100 לעבודת שבת עב־רית)
חדרו פועלי יפו למבצר העבודה העברית.
דבר מוזר עדד יותר: בה בשעה שהפועלים
העבריים המסכנים סחבו את גושי הקרח
הכבדים והזיעו כדת וכדין בקור בתי־ר,חרושי1׳
עמדו הערבים ועסקו בחיבור זרם החשמל
וניתוקו — עבודה קלה, אך אסורה ביותר
ליהודים לפי דעת הרבנות.

״עכ שיו תנו להם!״
״עכשיו יתנו להם שכמותם צהל ימאי
ב״קינגס״באר״ החיפאי, כשנשמעו צופרי 4
האניות הישראליות, שבישרו על ההתנגשות

הראשונה בין מלחי נגבה והשוטרים שעלו על
אניתם כדי להורידם ממנה בכוח.
המתיחות בין המלחים ובין חברת ״שוהם״
נמשכה חדשים כה רבים, עד שההתנגשות
עצמה באה כמטר גשם אחרי יום שרב.
ליד המטבח, משמי. ההתנגשות עצמה
החלה בנמל מרסייל. נגבה עלתה על שרטון,
נכנסה לנמל לשם תיקונים והתעכבה בו
כ־ 15 יום. המלחים הסתובבו בעיר, הסתכלו
במסבאות ובמועדוני הלילה, ופרוטה (צרפתית)
לא היתד, מצויה בכיסם, דרשו איפוא,
בהתאם לנוהג, כי ישלמו להם חלק גדול
יותר של משכורתם בדביזים, אילם חברת
שוהם סירבה לשלם.
כשאיימו המלחים בשביתה, סגרה החברה
את המטבחים. אולם מטבחי הקצינים (שבניגוד
למלחים, אינם רוגזים על ההברה) נשארו
פתוחים. המלחים החליטו: לא נאכל אנחנו,
לא יאכלו גם הם — והפקידו משמר ל־ד ה כניסה
לחדר האוכל של הקצינים• כשהתכיננו
נציגי החברה (לדברי המלחים) להזמין את
המשטרה פרשו המלחים את הדגל הלאומי
על ה״גנג־ווי״ ,והשוטרים נשארו למטה, בהתאם
לנוהג בינלאומי.
בינתיים הציעה החברה לשלם /0״ 25 מדרישת
המלחים, אלא רק כמפרעה ע״ח החדשים
הקרובים. המלחים סירבו. התערבות הקונסול,
שבא לעוור לחברה, לא הועילה. לבסוף שילמה
החברה את הדביזים, אולם השאירה את
הכרעת הענין לבירור שייערך בחיפה. למלחים
הבטיחו שלא ינקטו נגדם בפעולת ענשין.
״אינני קומוניסט״ .״אינני קומוניסט״,
העיר אחד השובתים ,״אולם יחנ^״חברי אגוד
הימאים הצרפתי (הקומוניסטי) היה נהדר. הם
נתנו לנו לאכול, ציוו על חבריהם לבל יגעו
בכל סחורה של נגבה .״אתם טובים ״ ,אמר
ימאי צרפתי ישיש לישראלים ,״רק 3שנים
בים, וכבר אתם רוכבים חזק !״
״זה לא כמו אצלנו,״ הוסיף במרירות מלח
שני .״אגוד הימאים שלנו הוא סניף של חברת
שוהם, ועוזר לה להכניע את המלחים. כך
זה היה תמיד — ההסתדרות ושוהם עושים
יד אחת, נגד המלחים. אין לנו שום זכויות,
שום הגנה. אבל הפעם לא יופקו אותנו
כשנכנסה נגבה לנמל חיפה היתר, החלטת
מלחיה נחושה, להלחם עד הסוף. כמו במרידות
הימיות הגדולות, שעשו היסטוריה, הסתודדו
אנשי נגבה עם מלחי שאר האניות הישראליות.
הוראות עברו מפה לאוזן. מברקים
עפו לאניות שבלב הים, שמלחיהם הבטיחו
להצטרף. הסיסמה: לדפוק את כולם, את
שוהם, את אגוד הימאים, את הקצינים.
אולם גם אנשי -שוהם לא טמנו ידיהם
בצלחת, החליטו ללמד את המלחים לקח שלא
ישכחוהו לעולם. כשהגישו המלחים אולטימטום
של 24 שעות (להעמיד את אנשי שוהם
לדין הסתדרותי) דחוהו. כשהכריזו המלחים
על שביתה, נמסרו להם הודעות פיטורין מוכנות
מראש. המפוטרים גויסו מיד ע״י הצבא״.
״שיעבדו עם איטלקים ועם יוונים, עליהם
יוכלו לרכב !״ אמר אחד הימאים שהורדו ע״י
* המלחים מש והדרים מגיוס כל יעוד הם
עובדים באניות. פרוש הדבר שפיטורי מלח
כמוהם כהודעת גיוס, והמלחים רואים ב כן
זרוע־עונשין של החברה.

שוטרים ישראליים בכוח מאניתם .״אבל מלחים
עבריים לא יהיו להם !״
דעת השובתים: החברה תקח מלחים בקפריסין.
בינתיים
ישבו המלחים בפינות בתי־הקפה,
מתכוננים לסיבוב המכריע, שותים — בניגוד
לכל המסורות — קפה שחור, בלי סאכארין,
במקום בירה.

חינוך
דנ! ע מי. אחתמש לנו
הרגל רע פשט בין הסטודנטים הישראליים
שיצאו לג׳נבה השוויצית (בעיקר: לל־במ־ד
רפואה) .מרוב התמסרות לנערות המקומיות
זנחו את הבנות הישראליות הלומדות
באותה עיר־אוניירס׳טה.

בעלי מלאכה בתל־אביב. אך מכאן ואילך מתחלקות
דעותיהם.
השכנים (ובעיקר השכנות) אומרים כי הגב׳
הילדה טנצה, בת ,84 נסעה למחנה עולים
והוציאה משם את גיטל קגן על מנת שתשרת
אותה, במידה שיש לה צורך בשרות. תמורת
זה, נתנה לה רשות לגור אצלה בחדר ברח׳
מרכז בעלי מלאכה .9גיטל הסתדרה, עבדה
אצל מילר, שכן, בעל בית מלאכה לבגדי
ילדים.
ער אשר, כעבור 7חודשים, הוציא מילר
את חפצי הגב׳ קגן מן החדר. השכנים נזדעזעו,
התארגנו והחזירו את החפצים למ קומם•
הצעד השני במחזה זד, שבא לידיעת
השכנים הוא תלונת מילר למשטרה נגד גיטל
קגן, שהיא משוגעת או/ו פרוצה. העולה
הוכנסה לבית הכלא, שוחררה כעבור יומיים

תדר ליד כית-חרושת לקרח כתד-אכיב
גברים נרגזים ונשים בוכות
מכיוון שהטיפול בבנות הישראליות אינו
קשה, והן נושאות, נוסף לכך, בחצי ההוצאות,
הן רוקדות לא רע ובכלל, נעים לבלות
בחברתן, כדאי לפעמים לצאת עם אחת משלנו,
בכל זאת.״
אולם לפני עצה סופית זאת הדריך סטודנט
ותיק (שמואלים־אלטול, בכינויו הספרותי)
בבטאון הסטודנטים הישראליים בג׳נ־בה,
אות, את אותם הצברים המגיעים מדי
סמסטר מארץ הצנע הקדושה לעיר המפוטמת
ג׳נבה ואינם מוצאים את ידיהם ואת רגליהם
בחיפוש אחר האוצרות הגנוזים בחשכת
העיר.
תנאי ראשון: לרקוד. אולם לפני
כל יציאה לילית בג׳נבה יש לוודא את ידיעת
הריקוד. מי שאינו יודע, לומד במוסדו של
יהודי רוסי (רזה, אדיב, מדבר אידיש והעיקר:
לא דורש הרבה בעד השיעורים).
אחר קורם קצר מוטב לוותר על ביקור ב־
״דנסינג״ השכן (״כי אין שם חומר הראוי
להתפעלות אסטטית״) ,לאגור ארבעה פרנקים
(כשלושים גרוש) לפחות, ולהיכנס למקום
הקרוי בלשון הסטודנטים בג׳נבה ״מערת
התפשנים״.
כללי הנוהג באולם הריקודים המשובח
הזה הם פשוטים ביותר: ניגשים לבחורה
בחיוך אדיב ; מרחיבים את הפה בזוית של
28,5מעלות ומקישים בלשון ; דוברי צרפתית
מזמינים במלה ״מדמואזל״ ; מי שאינו יודע
צרפתית פותח את פיו (אך אסור לפהק) והבחורה
באה מעצמה ; אחר שלושה צעדים
נותנים לה נשיקה (הצריכה להישמע ברבים)
ואם הבחורה מגיבה בסטירת־לחי (מצלצלת)
מסבירים לה שהיא מותק ומודיעים לה שח־מנשק
אינו אלא סטודנט (בן־מליונר) הבא
מאמריקה. אחר כך: בקבוק שמפנייה.
אולם קיימת סכנה שסטודנטים טריים עלולים
לחשוק בביקור ב״קופסת־לילה״ ע 7מנת
לחזות ברקדניות. המקום המתאים לכך: מרתפו
של בוב. אך למרות שהרקדניות הורגות
ועצומות קיים, לדברי אות, איסור רציני :
כשהן מורידות את החזיות אסור להסתכל.
הסיבה: בדרך כלל אין להן מה להראות.

המעמד השני
ציונו תבעורתמשטרה
גיטל קגן היא אשד, בת ,45 עולה חדשה
מפולין. על כך מסכימים כל דרי רחוב מרכז

בהתערבות שתי שכנות.
אולם עם צאתה מבית הסוהר, לא היה לה
מקום לגור: היא לנה יומיים אצל שכנה ואחר
כך הוצבה לה מטה על המרפסת בכניסה לבית
המלאכה של מילר• כתוצאה מזה, נאלץ בעל
בית המלאכה להפסיק את עבודתו למשך
יומיים עד אשר סידר פתח אחורי לבית המלאכה.

נשארה הגב׳ קגן במשך 4שבועות עם
מטתה על מרפסתו של מילר. שכנים ניסו
להתערב, דובר על סכום פיצויים, אולם לא
יצא מזה מאומה. עד אשר נודע כי ר,ג׳
טנצד, השכירה את חדרה לאדם שלישי, קרובו
של מילר (לפי טענת השכנות) .הגב׳ קגן
הועברה על מטתה מן המרפסת אך השכנות
שראו את הדבר התחילו לצרוח ולהזעיק את
העוברים (ליד הבית נמצאת התחנה הסופית
של קו אוטובוס מם׳ .)6אחת השכנות, יונה
זלמן, קיבלה ״מכות כהוגן״ מידי מילר ודלי
מים נשפך על ראשה בזמן שניסתה להתערב.
שכנות ושכנים אחרים הצטרפו אף הם למהומה
שהתפתחה לקרב בזעיר אנפין. עד אשר
הופיעה המשטרה ואספה 4מן השכנות :
גומה לוקסנברג, מזל מזרחי, תר,ילד, קלינגי
ויונה זלמן. האחרונה שוחררה בגלל שטף דם.
אולם בזה לא הוחזר השקט לרחוב מרכז
בעלי מלאכה. מכונית משטרה עם רמקול
שידרה אזהרה לשמור על השקט ושאין לשח רר
את שלושת העצורות שנידונו לשלושה
ימי מאסר.
עד כאן. סיפור המעשה כפי שהשכנים מתארים
אותו. אולם בפי נתן אהרון מילר, בעל
בית המלאכה עצמו, גירסה אחרת לגמרי.
״לפני כ־ 7חודשים באה אשד, בשם גיטל
קגן עם פתק לגב׳ הילדה טנצה הגרה בחדר
עם מטבח מאחורי בית המלאכה. הפתק היה
ממכירה של הגב׳ טנצה בה היא מבקשת אותה
לקבל את גיטל קגן לישון כמה לילות אצלה,
כי היא עולה הדשה ואין לה לאן ללכת״.
הגב׳ טנצה הסכימה, בתנאי שהעולה לא
תביא עמה שום חפצים. אולם כאשר ביקשה
ממנה לעזוב, היא סירבה. לא רק זה, אלא
הכניסה לחדר מיטה וכמה חפצים. לפני חודש,
הוציאה טנצה (וביקשה את מילר לעזור לה
כי היא אשד, זקנה) את חפציה של קגן מן
החדר.
למחרת נכנם דייר חדש בשם רבינוביץ
ששכר את החדר מטנצה. השכנות, אשר לפי
דברי מילר התנגדו להכנסת דייר חדש (הן

.העולם הזה״ ,מם׳ 717

העולה ניטל קנן

הסוחר נתן אהרן מילר

השכנה נוטה לוקסנכרג

פלישות וסילוקים

מכות ומאסרים

כל זה לא עזר

עצמן לטשו עיניים על חדרה של האשה
הזקנה) הסיתו את קגן שלא תניח להוציא
אותה. הן פרצו את דלת בית המלאכה והכניסו
את העולה וחפציה לשם. המשטרה באה
והוציאה אותה משם. ומילר, כאיש הגון,
לא זרק את החפצים לרחוב אלא הכניכם
למחסן ערובה.
אולם כל זה לא עזר, וקגן המשיכה לשבת
על מרפסתו. הדבר גרם לו הפסדים רבים
והוא חיפש דרך מוצא, היה גם מוכן לשלם
לה ״משהו״ על מנת שתעזוב. עד אשר יום
אהד באו השכנות ופרצה הקטטה הגדולה.
״נשים פראיות כאלו טרם ראיתי,״ הוא
מספר .״קיבלתי מכות קשות.״
כאשר החל הענין ללבוש צורה רצינית
(פצועים, אסורים) החליט כי הגיע הזמן לחסל
את הענין: שילם 500ל״י לגיטל קגן שתע זוב
את מרפסתו ותמצא לה מקום מגורים
אחר .״השקט ושמי הטוב שווים לי את הסכום
הזה״ ,הוא אומר. ואילו השכנות טוענות :
״כאשר כולנו מתאחדות אין אדם יכול לגרום
עוול״.

דרכי חיים
א צלו אין חכמות
״מה יקרה אם יפול חי״ח המטה?״ אין
כמעט אדם, שלא שאל את עצמו, בראותו את
הבטחון היהיר של המנצח על התזמורת הצבאית,
שצעדה בראש מצעד צ.ה.ל. ביום העצמאות
בירושלים.
אותי. שאלה הוצגה לפני סגן אברהם
קוסטלו, כאשר הופיע במשרד העולם הזה,
לבקש את תמונתו שפורסמה בעתון (העולם
הזה .)707
״הייתי עוזב מיד את המצעד מרוב בושה
ומתחבא בין הקהל,״ השיב בחיוך מהורהר,
כאדם המדבר על נושא שלא פעם חשב עליו.
״פעם זה באמת קרה לי,״ הודה .״אולם
שיחק לי המזל, איש לא הרגיש בדבר זה
היה בשנת , 1933 בשעת תרגולת קרב חגינית
בבסיס הקצינים הבריטיים באולדרשוט. התרגולת
היתד. מעין הצגה של קרב ווטרלו,
שנערכה במדים של התקופה ההיא, כשמאות
מוזמנים חוזים במחזה, לאור זרקורים.
בראש היחידה הסקוטית. המסתערת לצלילי
התזמורת, צעד אברהם קוסטלו, מטהו בידו,
לבוש חצאית סקוטית ארוכה• פתאום לאחר
שזרק את מטהו לאויר, כוונה אליו קרן אור
מסנוורת, והוא לא יכול לראות את המטה.
למזלו נתקע המטא בדשא הרך ואיש לא שם
לב אליו בהשכה, כאשר נגש והרימו.
כמקום המופתי, ספרדיה. אברהם
קוסטלו נולד באדינבורג שבסקוטלנד, לפני 35
שנה. בגיל 14 נכנס למכללה הצבאית גורדון
בויס, כפי שהיה מקובל במשפחתו. בגיל , 18
הצטרף למשמר השחור, אחת החטיבות המעולות
של הצבא הבריטי. גם אביו וחמשת
אחיו של אברהם שירתו באותה חטיבה.
הוא ראה את ארץ־ישראל לראשונה, בשנת
, 1936 כאשר הובאה יחידתו להשתתף בפעולות
נגד כנופיות המופתי. הארץ מצאה חן
בעיניו, והוא נשא אשד, ספרדיה. כאשר הועבר
המשמר השחור למזרח הרחוק, היה כבר אב
לבן.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה חנה גדודו
של קוסטלו בשנגהאי• שם נשאר עד אשר
נשבה ע״י היפנים. כעבור 5שנים וחצי,
שוחרר מן השבי ועזב את הצבא, לאחר תום
חוזה־השרות של 16 שנה.
הוא חזר ארצה להשתקע. את מלחמת העצ מאות
״בילה״ ביחידה קרבית, שם התחבב
על הבריות ביחוד על הבחורים התימנים.
אחרי הקרבות הועבר לתפקידי הדרכה, ועתה
הוא מציג בגאוה שלוש צלקות, שקיבל בשעת
אימוני כידונים.
״אצלי אין חכמות,״ הוא אוהב להכריז
בעברית הסקוטית שלו. זאת יודע כל אחד,
גם אנשי לח״י לשעבר, שחטפו אותו שלוש
פעמים. כנראה שמבטאו הסקוטי וכתובות

,העולם הזה״ ,מס 717 ,

במדינה
הקעקע על זרועותיו וירכיו עוררו חשד. אך
בכל פעם, אחרי חקירה, שחררו אותו בחיוך :
״אל תדאג ! אתה בסדר גמור היו אומרים
לו, והוא, כמובן, הסכים עמהם תמיד.
משפט הידיד אמר ״ תו כי ח!״
״הוא מדבר כמו עורך־דין התפעל הסמל
התובע של משטרת חיפה, שעה שלדוכן עלה
הנאשם נמוך הקומה והסביר באידיש :״את
החפצים לקחתי כערבון. היה בדעתי להחזירם
לכשיסודר העניין.״
הנאשם הואשם בכניסה לבית זר והוצאת
חפצים שונים בלי רשות הבעלים. הוא סיפר
כי נולד בהונגריה, נכלא, במחנה בלון, השתקע,
אחר השחרור, במינכן, פתח חנות בגדים.
הוא התידד עם זוג צעיר, גם הם יוצאי
הונגריה. בשומעו שהם עולים לישראל מסר
להם חפצי ערך שונים על מנת שיחזירום לו
כאשר יגיע לישראל.
כשעלה ארצה סרב ידידו להחזיר לו את
רכושו .״תוכיח אמר האיש שבידו הופקדו

המקום. ידידיו מכירים את ההובי של יזהר,
לא שמים לב לדבר• האפשרויות לקליטת מו סיקה
בכל עת הן גדולות. במקום יש גם
תחנת רדיו המשדרת לידיד רדיו מעבר לאוקיאנוס.
כמו כן אפשר להקליט דברים מבלי
שהאורח ידע על זה. ממש בנוסח משטרות
העולם הגדולות. המיקרופונים נסתרים, אין
רואים אותם. אתה משוחח עם מישהו וכעבור
כמה דקות אתה יכול לשמוע את תוכן השיחה.
כסא המתכת. רחל, אחת החברות של
יזהר, רגילה להתהלך במכנסים קצרות. גם
אותו ערב, משבאה לחדרו, לבשה אותן. היא
התישבד, על אחד ד,כסאות העשוי מתכת.
לכסא היה חיבור. יזהר ישב בפנה אחרת
של החדר, פתח בשיחה אתה. היא היתר, אחת
הבלתי סימפטיות ; אופן הויכוח שלה הרגיזו,
היא התעקשה בכל פרט, כאילו להכעיס התווכחה
על כל דבר. משבא רגע מתאים, ורחל
הוציאה שוב את יזהר מכליו, הפעיל הטכנאי
כפתור. זרם חשמל עבר בגופה של רחל.
״משהו דוקר כאן״ אמרה ״משהו אינו בסדר״.
בו ברגע נפסק הזרם כדי לחזור בפעם שניה
ביתר כוח. אולם ברגע מסוים עבר את הגבול,

זעזוע ועתה יצטרכו שני החשמלאים לעמוד
בדין על הנזק שגרמו למקום ועל השתמשם
באמצעים בלתי חוקיים.

מ ח מו ד הוא שמן ו\ בוה
בין מאות אלפי הערבים שברחו מן הארץ
בזמן מלחמת העצמאות היה גם מחמוד סלים
חסן, בעל קרקעות בקרבת תל־ליטוינסקי. איש
לא היה נזכר כיום בסלים חסן אילולי עלה,
לפני חודש, שמו על גבי ניירות לאין שעור.
נפתחה חקירה משטרתית, והשבוע גולל התובע
נתן קנת פרשה מוזרה לפני השופט
החוקר, ד״ר יצחק אבינל בתל־אביב.
לפני כמה חדשים התיצב בפני פקידי האפוטרופוס
על נכסי הנפקדים אדם כבן 40
ואמר כי שמו מחמוד סלים חסן. הוא הציג
ניירות המאשרים את הדבר, מסמכים מד,טאבו,
כי הוא בעל הקרקעות וביקש שחרור הנכסים
מידי האפוטרופוס. קודם לכן הצהיר האיש
שלש פעמים בשבועה בפני שופט מחוזי, כי
הוא הוא בעל הקרקעות• אחר משא ומתן קצר
ניתן לו הדבר ומחמוד סלים חסן הלך למנהל
חברת ״שיכון עממי״ ,צבי לבון (אחי השר),
להציע לו את הקרקעות, שערכן כמה מאות
אלפי לירות. חברת השיכון מצאה כי ההצעה
היא מעניינת, פתחה במשא ומתן, שלא ארך
זמן רב ואף נתנה לבעל הקרקעות דמי קדימה
בסך 2000 לירות.
העסק היד, נמשך ללא מכשול לולי יצא יום
אחד מחמוד עם פקיד חברת ר,שכון למקום
שם משתרעות קרקעותיו. במקום זה נזדמנו
שני ערבים מנכבדי הכפר שחזרו ברשות
הממשלה לישראל. השניים שמעו כיצד פקיד
החברה קורא לאיש סלים חסן, הביטו זה בזה,
אחר כך התקרבו, בדקו את מוכר הקרקעות
וקבעו :״הוא איננו מחמוד״ .״ומניין לך?״
שאל בעל הקרקעות ואחד הנכבדים הסביר :
״סלים חסן, הוא אבו רחים, אדם טוב לב
היה וכולנו מכירים אותו, הרי הוא שמן
וגבוה ואילו אתה צנום, רזה ונמוך״ .״הה,
המלחמה עשתה את שלה, אחי, עבר עלי
משהו״ ,נאנח מוכר הקרקעות. השנים עוד
הביטו, התרחקו, כנראה שהאמינו לדבריו.
הפקיד שם לב לדבר, חשד בערבי, מסר את
הדבר למשטרה.

סגן אברהם קופטלו, מנצח על תזמורת צה״ל
פעם זה באמת קרה
חפצי הערך. אך בידי הנאשם לא היתד, כל
קבלה. הוא הסתובב בחוצות חיפה ללא פרוטה,
עד שגילה מוצא: חדירה לבית הידיד
והוצאת חפציו בכוח. כיוון שלא מצא את
חפציו שלו, נטל מחפצי הידיד•
השופט הבין לרוח הנאשם, הסכים עמו
כי לא הוכח שבכוונתו היה לקחת את החפצים
לצמיתות, זיכה אותו בדין.

פשעים
נקמתהחשמד אי ם
עוד בילדותו אהב יזהר מנון את החש־מלאות.
הוא היה מרכיב מנורות חשמל, מפ עיל
סוללות, בונה מקלטי רדיו. משגמר את
הגימנסיה (השנה) נרשם לטכניון.
בינתיים יצא יזהר בערבים עם בחורות,
ביניהן כאלה שהוא מעריך וגם ״טיפוסים״
מרגיזים. יום אחד החליט להפעיל את ידיעותיו
בחשמל כדי ללמדן לקח. הרכיב מערכת
מיוחדת של חוטים בלתי נראים לעין וחיכה
לרגע המתאים.
חדרו של יזהר מזכיר מעבדה מסתורית.
חוטים שונים, אנטינות, סוללות ממלאים את

הזרם היד, חזק, הבחורה השמיעה צעקה,
נפלה מהכסא כשר,כרתה מעורפלת.
״זד, הכל בגלל שאת מתוכחת יותר מדי״
אמר יזהר ,״זוהי עצבנות כזאת התוקפת
אותך.״
למחרת הלכה רחל לרופא לשאול עצה.
הרופא אמר, כי היא בריאה. אין זה מתקבל
על הדעת שבגלל ויכוחים דוקר הגוף. החשד
עלה בלבה של רחל. היא סיפרה לאחיה.
כעבור כמה ימים נזדמנה האחות שנית
לחדרו של יזהר. היא ישבה בכסא המתכת,
לא חסר גם ויכוח. בחוץ חיכה אחיה. רחל
השמיעה צעקה, האח חדר לחדר, ערך חיפוש
מידי גילה את התחבולה.
האח היה חשמלאי ממש, בעל מקצוע. הוא
תפס את הענין, חיבר את החוטים והושיב
את יזהר על הכסא. לקול הצעקות באו שכנים.
הם לא הבינו מאומה, רק שמעו מלים מובעות
בפחד :״עזוב, אתה לא מכיר את הטרנספור־מטור
! זה לא צחוק, אתה לא מכיר את החיבורים
שלי מיד החל האח משמיד את
חיבורי החשמל. תוך כדי כך אירע קצר חשמלי
ופרצה אש במקום.
בסופו של דבר נכווה יזהר, הבחורה קיבלה

נסתבר, כי האיש שטען כי הוא מחמוד סלים
חסן הוא למעשה שריף נימר דהב. כל התעודות
שלו בשם בעל הקרקעות הן מזויפות,
טוענת המשטרה, שהזמינה 37 עדים מביך
אנשי הכפר. כולם הביטו בשריף, אמרו נ
״זד, איננו מחמוד ; מחמוד היה גבוה ושמן״.
בפני השופט החוקר הופיעו אחדים מבין
העדים שקבעו, כי האיש אינו בעל הקרקעות
ושבעצם איש מהם אינו מכירו. הוכחה נוספת
שמוכר הקרקעות אינו מחמוד סלים חסן מסר
פקיד הקק״ל שניהל ב־ 1946 משא ומתן חשאי
עם בעל הקרקעות ד,אמתי בדבר מכירתן ליהודים.
עד כה לא אמר הנאשם מלה :״אדבר
בבית המשפט המחוזי״ הסביר אחר שהשיב
לשופט ״לא אשם״.
הארץ השבץ סיגי
מה־ 1ביוני עד עכשיו גדלו כוחות הקומוניסטים
מ־ 45ל־ 27 דיביזיות (הארץ).
רות ברוכביץ, חיפה

היום הרחוק
ס /ס 10 הנחה לכל קונה המביא מודעה זו
עד 52 ליולי ( 1951 נזעריב).
גד מאיר, רמת הדר

פורץ המחסומים
משרדי הממשלה המטפלים בהיתרי יציאה,
שלא כבימי המנדט, מצטיינים בנקיון כפיים :
פרוטקציה מפלגתית יכולה לפעמים לעצור,
אך שוחד — לא (ידיעות אחרונות).
רפאל לינק, ירושלים

שאלה

1 4 4

נו 1׳-י

וווו

נדות התשובות [

( מפא ״י)

( פ רוג ר).

המנהלה קו מוני ס ט

(דתיי ם)

(חרות)

כפתיחה לתחרות שנתית נערכה תחרות
מוצרט לכנרים ופסנתרנים על־ידי המוצרט־אום
הישראלי. הפרם הקוסם: נסיעה לחוץ
לארץ, שתמריץ את הנוער הישראלי לשקוד
על לימוד המוסיקה, להישגים מיוחדים.
בעלת הפרם הראשונה: נלי סכשבסקה,
פסנתרנית בת 18 שעלתה ארצה לפני שנתיים
אך בעלת וותק של שתים עשרה שנות
נגינה בפסנתר.
הפתעתה הגדולה של נלי: אחר שזכתה
בפרס, לחיצת יד ראש ועדת השופטים, הפסנתרן
הצ׳ילאי קלודיו אראו, וכרטיס טיסה
הלוך ושוב להולנד (שי ק.ל.מ ).נתבקשה להופיע
בשלושה קונצרטים פומביים בשלוש
ערי הולנד הגדולות.

רג ליי םלמ ען המגבית

חלק ב־5
ותקבל א ת
ה א חוזי ם

תשבץ מצוייר - 1771 תלוש
צרף תלוש זה לפתרון התשבץ ושלח אותו למערכת העולם הזה, רח׳ לילינבלום , 12
ת. ד , 136 .ת״א, ער יום . 1.8.51
בין הזוכים תוגרל טיסה אחת לאילת, וכן יזכו 5פותרים בתצלומיהם, מצולמים בידי
רוני בר, צלם מערכת העולם הזה.
שם הפותר :
הכתובת :

הגיל :

המקצוע :

כן מתבקשים הפותרים לענות על השאלות הבאות :
באיזה יום ובאיזו שעהאתה קונה את העתון
כמה אנשים קוראים את העתון :
האם אתה קורא את העתון כולו, או רק קטעים ממנו
מהו המדור המענין אותך ביותר
האם יש לך הערות למערכת :

״ברור שיש כמה סגנונים בכל ארץ עלייה׳
יש לעשות סינתיזה מסוגננת״.
הכוריאוגרף־הרקדן בן ה־ 32 התחיל את
הקריירה שלו על הבמה היהודית, באחת ההצגות
של מורים שורץ .״מה היה התפקיד
הראשון שלי?״ הוא מנסה להזכר ,״אהה, זה
נקרא — אוי מאמע״ .מה״אידישע מאמע״
הזו מבעד ל״תקופת החרדה״ (לפי המשורר
האנגלי אורדן ומוסיקה של ליאונרד ברנשטיין)
,שהביאה לרוכינם פרסום גדול באמריקה
הגיע עתה לישראל כדי ליצור משהו
מענין, חדש, אולי גדול. הוא לא אומר זאת
בפתוס או פרופגנדה, רובינס רק קובע עובדות•
לבחורות החולמות על קריירה של רקדניות
בברודוויי והוליבוד — הזדמנות מצו־יינת
לגלות את כשרונותיי,ן. רובינס ישמח
לראות את כולן. לשם כך בא לארץ.

תיאטרון
הבמ אי ה ציג מטבח
אחרי מורים שוורץ בא שמחה שוורץ בן
,40 בעל בלורית דקה המגלה במקצת את קרחתו״
מהיר תנועה, עצבני, חולם. כמורים
שוורץ כן שמחה — מקומו: הבמה ובעיקר
באידיש, אך הוא דומה בחיצוניותו למרק
שגאל וכמוהו בא מפריז, ממלכת הפעולה
האמנותית. משיעלי על במת אוהל 150 דמויותיו
של שמחה שוורץ יוכל הקהל למצוא

שלו ש ה קונ צ ר טי דגר׳

ב ם״ ה

לפתע הפסיקה מועצת עיריית לונדון את
תמיכתה השנתית ( 25 אלף לירות) בתזמורת
הפילהרמונית הלונדונית. ההנמקה: אין מספיק
כסף לקיים את התזמורת ואת אולם הפסטיבל
(בו מופיעות תזמורות המתקיימות
ע. הכנסותיהן) גם יחד.
הסיבה, אמרו אנשי התזמורת, הן נטיותיו
הפוליטיות של תומאס ראסל, מנהל התזמורת
המוכשר, המשתייך למפלגה הקומוניסטית
של בריטניה הגדולה. הוא חבר המפלגה
זה חמש עשרה שנה׳ יכפי שכל מכריו יודעים,
אבל ב־ 1949 העז לספר לחבר מועצת
העירייה כי הוא יוצא לביקור תרבותי במוסקבה.
התוצאה: לפני שחברי מועצת העירייה
הספיקו להצטער על שאי פעם דרשו
בשלומו של ראסל, הספיק ראסל עצמו לדרוש
בשלומו של שוסטקוביץ׳ ,גדול המחברים
הסובייטיים.
תוך הכחשה נמרצת מצד העירייה (״אין
אנו מתעניינים בדעותיו ובביקוריו של מר
ראסל״) הלכה ונתחזקה דעת הכל, כי הוא
המניע העיקרי לשלילת התמיכה•
הפתרון: חצי לירה. עוד בספטמבר
1950 הודיעה העירייה כי לא תפרע חוב של
עשרת אלפים לירות אלא אם כן תתחייב התזמורת
(בכתב) כי אין כל קשר בין התפתחות
העניינים לדעותיו של ראסל׳ ואנשי התזמורת
יעשו הכל לחסל שמועה זאת.
בחוסר רצון (ומתוך חוסר מזומנים) חתמו
אנשי התזמורת וקיימו את הבטחתם משך
עשרה חדשים.
אך כאשר מבקר המוסיקה של מכובד
עיתוני לונדון, וזטיינזס, התקיף את העירייה
על גרימת נזק לתזמורת מתוך ״מניעים אישיים
ופוליטיים״ חזר הוויכוח לסדר היום
והתזמורת פטרה עצמה מהבטחתה, כינסה
אסיפת עתונאים, סיפקה אותם בפרטים, עובדות
ומספרים שחיזקו את טענתה. הכחשת
עיריית לונדון הפכה מגוחכת.
הפתרון, כפי שנראה בעיני לונדונים אוהדי
מוסיקה: חצי לירה לשנה, תרומת 80 אלף
אזרחי ־׳מדון שביקשו את העירייה לחדש את
תמיכתה לתזמורת תשחרר אותה מכל מועקה
כספית, ותאפשר לה התפתחות רבה.

ען 11

״אם הכל יהיה בסדר, תוכלנה כמה עשרות
בחורות ישראליות להציג את רגליהן (וכש־רונותן)
למען המגבית באמריקה״ ,העיר
אחד האנשים שעמדו בשדה התעופה לוד כדי
לקבל את פניו של אדם צעיר׳ בעל עינים שחורות
וגוף גמיש, טיפוס של כדורגלן או
מעמל. אפשר וביקור אורח זה ישא פרי חשוב
לאמנות הישראלית: הקמת להקת ריקוד
לאומית• כי זוהי מטרת ביקורו.
כראשית היתה הלהקה. ג׳רום רובעם׳
אחד המצויינים שבין הכוריאוגרפים הצעירים
של ברודווי (הבלטים להצגות המפורסמות
״פנסי פרי״״ ״קרא לי גברת״ ,״תקופת
החרדה״ ולאחרונה ״המלך ואני״) נתן אף
הוא את ידו במהפכה שנתחוללה בסגנון התיאטרון
האמריקאי בשנים האחרונות, ואשר
כתוצאה ממנה נוצר ונתקבל הטיפוס החדש
המכונה ״מיוזיקל״.
של הצגה מוסיקלית,
הוא עצמו החל לרקוד רק בגיל , 16 לא התמסר
זמן רב למקצוע כרקדן, אף על פי ש־הצגותיו
הכו גלים ונבאו לו עתיד מזהיר.
התכנית של הקרן האמריקאית למען מוסדות
אמנות בישראל (קרן נורמן) :לשגר להקת
באלט ישראלית לארצות הברית. אם כי
הריקוד עלול להיות הרפרזנטטיבי ביותר.לאמנות
הארץ, לא היו אנשי הקרן שלמים עם
עצמם, הססו, ולבסוף הגיעו למסקנה קונסטרוקטיבית
יותר: להקים את הלהקה תחילה.
לשם כך הוזמן רובינס כדי שיראה ויח קור
את האפשרויות במקום ובאם ימצא אותם
מענינים וגם יימצא החומר הגלמי הנחוץ,
יגש למלאכה .״אני חושב על משהו אשר בו
יוכל הצופה באמריקה לראות בבואה נאמנה
ומקורית לסגנונים בישראל״ ,אומר רובינס.

נדי סבשכסקה, פסנתרנית
לחיצה יד והפתעה
בהד בבואה נאמנה לרוחו של שגאל. ואכו
מרק שגל עצמו צייר כמה מבין הדמויות
הללו: בובותיו של שמחה שוורץ.
בפריז השיג שמחה שוורץ השנה את אחד
השיאים של א־ש במד יהודית• גדולי המבקרים
של העתונות הצרפתית העריכוהו כאמן
מבטן ולידה, בעל ביטוי מיוחד במינו. הם
ידעו לחדור לרוח הזרה של דמויות העבר
היהודי, העיירה שהעלה שגאל על בדיו. אין
זה מקרה ששוורץ בחר לו את הזמן הזה לשם
סיור עם תיאטרון הבובות שלו בארץ.
רבים מבין הצופים יוכלו אחר כך לרדת לסוד
ביטוין של תמונות שגאל.
כ 3הירח משחק. שמחה שוורץ היה
פעם פסל, אך הרב צדדיות שלו לא נתנה לו
מנוח. הוא יצר תיאטרון בובות, כי הפיסול
היה סטאטי מדי בשבילו. מאידך לא משך
אותו התיאטרון ממש, מאחר שלדעתו אין
אמצעי יותר טוב לביטוי מאשר תנועת הגוף
ותנועה בכלל. הוא פיסל את בובותיו בעצמו,
אחדות לפי שרטוטי שגאל, אחרות לפי
במו ידיו, חיבר
מכחולו הוא, יצר אותן
טקסטים, חיבר מוסיקה ובעצמו (בעזרת אשתו,
מוסיקאי ועוד אנשים מאחורי הפרגוד)
הפעיל את תיאטרונו. אצל שוורץ משחק גם
הירח׳ וגם הבתים, וגם העז — העיירה היהודית
ששקעה.
משנפגש השבוע עם עתונאים הוציא ממז־וודה
כמה בובות, הפעיל אותן, דיבר קטעים
קטעים על האוירה, עלו תנועה וביטוי ותוך
כדי כך תיקן את עצמו :״אבל זה לא יתן
לכם מושק. זה רק חלק. זה המטבח, רציתי
שתראו את המטבח שלי״.
הארוחה תהיה מוכנה ותוגש על צלחת בתיאטרון,
בהצגה. כשגאל כן שוורץ, אין ה־בטחון
העצמי בולט כלל וכלל בדבריו, והוא
הדבר המקסים ביותר באישיותו .״אינני בטוח
אם זה ימצא חן בעיניכם, אולי לא צריך הייתי
להראות לכם את המטבח אבל רציתי,
דווקא רציתי שתראו איך משחקים הסמרטוטים
הללו כשיש להם מסגרת ותוכן״.

,העולם הזה׳ /מס׳ 717

ספר
המטרה: פשטת
מום וחלום ( 102ע ט. כרמי —
מחברות לספרות ( 600 פרוטות).
כרמי טשארני הוא צעיר ( )26 בעל בלורית
שחורה, מבנה גוף צנום והרבה חולצות
אמריקאיות. לפני 15 שנים הצטיין בניו־יורק,
עיר מולדתו, באיסוף נייר־כסף (מתוך חפי־סוף
סיגריות משומשות) למען ספרד הרפוב־ליקאית
; לפני שש שנים — בהדרכה במוס דות יתומים בצרפת ; לפני שלוש שנים —
כמקלען אחת (משתי) הבזות שהוברחו לירושלים,
ערב השלת המצור הגדול. מלבד זאת
שקד כל אותן שנים על עיסוק נוסף: שירה.
כאשר יצא קובץ שיריו הראשון, הכולל
36 שירים, עורר התעניינות רבה, במיוחד
בין נושאות נושאו (שירי אהבה) .שבוע
לאחר הופעת הספר הגיע מכתב רשום, במעטפה
כחולה, ללא חותמת, לבית כרמי
(הנשוי) :״אהבתי אליך — היא מום או
חלום?״ האלמונית לא נענתה.
הסירי את ידייך 1אולם שיריו של
כרמי, המצטיינים בפשטותם הרבה, הינם
ברורים ביותר. צירם: כל אהבה ראשיתה
בחלום — סיומה: מום.
שיר פשוט
תשיר אהבתנו,
במלים של רנן
ומלים של רוך.
וכל מלה זרה נמחוק.
אך לא שלתת האוהב, הנרכשת בנשימתה,
הרכה, שדיה הנוגהות ושערה רופד־הלחיים
של אהובה יכולות למנוע את התוצאה
הברורה: הכל נבע מאשלייה.
הסירי את ידייך מעורפי.
הקשיבי נא :
לא אוהבן.
ילדותו של
סטודנט, מקלען, סדן,
כרמי, בן מורה עברי, עברה עליו בנידיורק
(עם שהייה ארעית, של שלוש שנים, בתל־אביב)
.ראשית בגרותו — בניו־יורק ופריה,
בהן למד ספרות אנגלית והשתלם בספרות
העולם.
כאשר הוצעה לו, בקיץ , 1947 אחת משלוש
כטיפנדיות ההסתדרות הציונית באמריקה
ללימוד באוניברסיטה העברית, עמד בבדיקה
(האם תתחבר לארגונים טירוריסטיים? הק ראת
את ספדי ארי (ששים שנה ושנה) אבן־
זהב, מזכיר ועדת הסטיפנדיות?) ויצא לארץ
ישראל. חודש ימים לאחר שהחל בלימודיו
פרצה מלחמת העצמאות. כרמי התגייס להגנה,
עבר קורס למכונות ירייה, היה חייל
אחת היחידות שהגנה על ישובי הפרוזדור
ממקלעני הראל, החטיבה שפרצה את הדרך
לירושלים.
פרק זמן זה שימש לו קורס קליטה אינטנסיבי,
בו הכיר את אנשי הארץ ואת ההווי
שלה.
כאשר שוחרר, כעבור שנתיים, מהצבא
(כסרן) שב ללימודיו, פנה לעבודת תרגום,
חזר לשירה.
התנכרות עד גנדרגדת. שירו הראשון
של כרמי פורסם, בהיותו בן , 19 בניב,
דו־הירחון של הנוער דובר העברית ״בואי,
אהובתי״ ,כעבור ששה חדשים נוספים פרסם
את שירו השני הפעם: בגליונות הארצישראלי
של יצחק למדן.
מאז שאף כרמי לכתוב שירים, טובים ככל
האפשר, בעלי מגמה שמאלית ופשוטי הבעה.
כחניך השירה האנגלית המודרנית ניסה להתגבר
על גנדרנות של מלים ורגשות, הצטע־

צעות שאינה לעניין. הוא רכש הרבה ממשוררי
הדור הבלתי־שמאליים, המצטיינים, בכל
זאת, בטכניקה ותוכן. אך עיקר מטרתו :
התפתחות לקראת פשטות גדולה. יותר בבימוי,
כתיבה על נושאים שחי אותם בגופו.

הגי צורי םבנס
אחת מני אלף ( 202ע וולריה
שטרק — ניאוגרפיקה (— 1.ל״׳).
וולריה שטרק היא רופאה בסלובקיה, הבורחת
לבודפסט, בירת •הונגריה, מוצאת תעסו קה
בבית חולים ומצילה את אמה ואחותה
בדרכים מופלאים ביותר מתאי הגזים של
אושויינצ׳ים.
בספרה מהדהד קול האימים של שקשוק
גלגלי הרכבות המוליכות מליוני יהודים למשרפות
; מתבטאת נוולותם של מי שאינם
יהודים, הצופים בשקט רב, בטבחם של ששד,
מליוני יהודים ; מובע המאבק לחיים של
אלה שיוכלו להאריך במחבואם ולדחות את
קצם.
פה ושם מתגלה אדם שאינו חיה, בסביבה
העויינת, צמאת הדמים, המושיט את עזרתו,
המסייע בהצלה. אך תחת מטר פצצות (של
מטוסי בנות הברית) ובאיום הלשנה ומשנאת
יהודים גרידא, שומטים רובם את המסווה,
וכל המציל את נפשו מהגיהינום של הסדר
החדש, שאחת ממטרות היסוד שלו — חיסול
היהודים — מתארע לו נס.
מבודפסט מועברת שטארק לברגן־בלזן,
מחנה ריכוז בצפון גרמניה, הנחשב כתחנת
מעבר ליהודים ניצולים, העומדים לעלות
לארץ ישראל. משך חדשי השהות הרבים
בבלזן הופכים האנשים שלדי עצמות, מאבדים
לעתים דמות אדם — מתכתשים על
פירור לחם, סמרטוט בד.
חדשים מעטים לפני התמוטטותה של גרמניה
הנאצית מורשים כמד, מאות מאנשי•

וולריה שטארק
האדט איבד דמותו
בלזן לעבור לשווייץ, בה הם מוחזקים עד
עלותם לארץ ישראל.
אך אפילו בשווייץ המתורבתת נתקלים
פליטי ההשמדה ביחס עוין, קשוח, תוצאה
של חמש שנות מצור. רק בהתאשר, סופית,
יציאתם לארץ ישראל נוהגים השלטונות ביד
טובה, משכיחים במעט את העבר תחת צלב
הקרם.

ץ! נ ש

מ כ 1נ־ר 1קו ף

נ תו חי ם ! בי ד\ ש

כאשר ד ״ רפנחסדהן, שר המשפטים
ומנהיג המפלגה הפרוגרסיבית, יצא למסע
הבחירות בין יישובי העולים( ,בעיקר: רומנים,
מבני העובד הציוני הפרוגרסיבי) נקט
בשיטה שונה מזו של בי• ג׳י :.כאיש מפלגה,
ויתר על מכוניתו הרשמית בה הוא נוסע

לפני היכנסו לבית החולים, לעריכת ניתוח
בשלפוחית השתן, מהר פדנציסקו פרנקו,
רודן ספרד, לטקס רב־פאר, בו העניק לו
ציר מצרים במדריד את אות הכבוד המצרי
על־שם פ־אד הראשון.
שעה שד״ר מוחמד מוסדר, הלאים את

סטי דייויס וגרי מריד כאולפן כי.כי.סי.
״איני אוהבת את עצמי״.
כשר ממשלה, יצא לסיור במכונית פרטית.
שאולה.
למרות שי עקס (ארוכה הדרך לחירות)
מרידוד, מפקד אצ״ל לשעבר, פעיל ביותר
בתעמולת הבחירות של חירות ; יטוש אחר
הבחירות את פעילותו המדינית ויפנה לעסקי
יבוא. בין תכניותיו: בית קירור באילת, בו
יאוחסנו בשר ומזונות שיובאו בדרך ים־סוף
מאפריקה המזרחית וחבש.
מועמד מק״י לכנסת, עורך הדין חנה
נאקארה, ערבי נוצרי, איבד את זכות
מועמדותו. ההנמקה (של משרד הפנים) :שיבתו
לישראל ב־( 1948 במטוס ששכר בקפריסין)
היתד, בלתי חוקית.
נציגי ערביי המשולש הישראלי נתכנסו
במשרד הקרן הקיימת לישראל בחדרה, רשמו
(תמורת 25ל״י) את אריה זמיר, פקיד
משרד החקלאות, בספר הזהב, על טיפולו
המסור בפיתוח אדמותיהם וסידור מים לקר־קעותיהב!
אחר הרהור נוסף שילמו 500
פרוטות עבור העתק התעודה.
בהיוולד ביום הבסטילייה, חגה הלאומי של
צרפת, תינוק־קוף לזוג הקופים, בגן החיות,
מתנת קונסול צרפת בירושלים, רנה נוויל,
נקבע לו שם מתאים: בסטילייה.
לפני שאליהו אילת, ציר ישראל בלונדון,
הביע את צערו על הירצחו של עבדאללה,
מ;ך הירדן, נפגש, במסיבה דיפלומטית, בציר
הירדן בלונדון, שהתנצל על שטרם ביקרו.
אחר בירור נוסף נתגלה כי הירדני סבר
שדיבר עם ציר סכ-רד (עמה כרתה הירדן ברית
ידידות לאחרונה) החדש.

הנפט, שכב שאח איראן, מוחמר ראזא
פחלוי, במשובח שבבתי החולים בטהרן
(על־שם בנק מלי) ,נותח, בהצלחה, במעי
העיוור על־ידי מנתח אמריקאי שהוטס (יחד
עם מנתח נוסף, מומחה להרדמה ושלוש
אחיות) מארה״ב. הסבר הצלחת הניתוח!
(לדעת אנשי איראן) :כריתת שני ראשי-
כבשים והטלתם מתחת לגלגלי מכונית השאח,
בהיכנסו לבית החולים,
אחר שכטי דייווים פגשה את בעלה,
גרי מריל, בסרטה הגדול הכל אודות חחה
היא משתדלת להציג קטעים ממנו, עם בעלה״
בכל הזדמנות, כולל את אולפני שירות השי דור
הבריטי. הסבר נוסף: היא מבכרת הופ עה
ברדיו על הופעה בסרט :״איני אוהבת
את עצמי על הבד. כאשר ראיתי את עצמי
בסרטי הראשון ברחתי בצעקה, ואני עדיין
נוהגת כך״.
איל המכוניות האמריקאי, הגריקייזר,
בן ה־ ,69 הוכיח שוב את כושרו האישי (בו
בנה את ממלכתו התעשייתית) :בעומדו ליד
אגם קליפורני בו שייטה אשתו הצעירה, לא
נבהל בהתהפך הסירה, קפץ לסירת מנוע,
הגיע למקום התאונה תוך שבע דקות, משה
את אשתו (ושלושת מלוויה) מן המים.
קונסטנטין רוקוסובסקי, מרשל רוסי,
שהועמד בראש הצבא הפולני, היה, לסברת
המערב, קרבן להתנגשות. המבצע: גיסה
הגרמני של הפילגש הפולנית של המרשל
הרוסי

משן ללח זמת בחירה

,העולם הזה״ ,מם׳ 717

במרחב הירדן
ה עו דהת פו צץכמס \ ד
כאשר משמר הלגיון התחיל להסתדר עוד
בשעות הבוקר בחצר מסגד עומר, ידעו תושבי
העיר העתיקה כי המלך עבדאללה עומד
להתפלל שם באחד מביקוריו החטופים שכבר
התרגלו אליהם במשך שלוש השנים שהעיר
שייכת לממלכת הירדן. צעיר לבוש מכנסים
כהים וחולצה עם צווארון פתוח, ניגש לאחד
הלגיונרים ושאל אם הם מתכוננים למשהו
מ־וחד .״המלך יבוא לתפילת האשכבה לזכר
ריאד אל־סולח׳׳ ,נאמר לו.
כעבור שעה, הבחין אחד הלגיונרים באותו
בחור שתפס מקום בחצר, ליד הכניסה למסגד.
״בחור פטריוטי ונלהב שלא ראה עדיין את
המלך כנראה״ ,חשב לעצמו.

שורות חיילי גדוד המשמר המלכותי עד
מדרגות המסגד הרחבות. בהגיעו לכניסת
המסגד עצר המלך לכמה דקות, עד אשר
משרת הסיר את נעליו. המלך, היחידי הפטור
מחליצת נעליו בעצמו, לא המתין לקצינים
הגבוהים ולנכבדים המלווים אותו שחלצו את
נעליהם, החל מתקדם אל פנים המסגד.
פתאום זנק אותו בחור שניצב שם מהבוקר,
דחף את הפמליה העסוקה בחליצת נעליה
הצדה, ירה מהאקדח שבידו. המלך, לבוש
מעיל ארוך כהה מעל לג׳לאבה (שמלה ערבית
ארוכה) הלבנה, צנח ארצה עם קלע בראשו.
ואז התפוצץ העולם. הלגיונרים החמושים,
שמילאו את החצר לחצו כא־ש אהד את הדקי
תת־מקלעיהם, כל קצין הוציא את אקדחו
והחל יורה. כאשר שככו היריות, שכבו שתי
גופות זו ליד זו: המלך עם הגולגולת המנופצת
והצעיר שאבדה לו כל צורה של דמות

אחד הרחובות הראשיים כעיר עמאן
ביטוי לרגשי שנאה ובוז
ב־ 11.30 הופיעו מכוניות המלך ופמליתו.
שומר הסף, היושב ליד הנהג, פתח את דלת
המכונית והמלך יצא ממנה בעוברו בין שתי

כלחמשהחד שי ם. רצח
מדינות הבננות של דרום אמריקה
ומדינות האופריטה של הבלקן נהנות
ממוניטין מיוחד במינו: רצח תכוף,
כמעט שיגרתי, של מנהיגיהן. באור
מסנוור זה של פרסומת, לא ניתנה
תשומת לב מספצת למתחרה חדש בשטח
זה: המרחב.
במשך 40 החודשים האחרונים, נרצחו
8מנהיגים פוליטיים, אחד לחמשה
חודשים.
— בפברואר 1948 נרצח האימאם
יחיה של תימן ע״י ראש ממשלתו
ומזכירו. שניים מבניו איבדו את חייהם
באותה הזדמנות.
— בדצמבר .1948 נרצח מוסטפה

פהמי אל־נוקראשי כאשא, ראש

ממשלת מצרים, ע״י ארגון האחים המוסלמים,
ארבעה ימים לאחר הכריזו את
ארגונם כבלתי־חוקי.
— בינואר 1949 נרצח שייך חסן
אל־כנא, מנהיג האחים המוסלמים,
כתגובה על רצח אל־נוקראשי (לפי שמועות
— ע״י המשטרה החשאית).
— באוגוסט 1949 נרצח חוסני אל•
זעים, קולונל שהפך דיקטטור בחסדי
אללה, הצבא הסורי ועצמו, ע״י קולונל
אחר, סמי אל־חינאווי, שירש אותו.
— באותו יום נרצח מוחסין ביי
כרזאני, ראש ממשלת אל־זעים, יחד
עם הדיקטטור.
— באוקטובר 1950 נרצח קולונל
סמי אל־חינאווי ע״י בן־דודו של
ברזאני, כתשלום־דמים.
— במרס 1951 נרצח עלי רזמארא,
ראש ממשלת איראן, ע״י איש ״פדאיאן
איסלאם״ ,הארגון הדתי הקנאי שהתנגד
למדיניות רזמארא כלפי הזרים (בעיקר
חברת הנפט האנגלו־איראנית).
— ביולי 1951 נרצח ריאד ביי אלסולח,
ראש ממשלת הלבנון ע״י פליט
מארץ־ישראל, בעת ביקורו אצל המלך
עבדאללה בעמאן.
— אליהם נתווסף, כעבור ארבעה ימים,
עכדללה אכן־חוסיין, מלך הירדן.

אדם מרוב כדורים שפגעו בו.
מלבד שני משתתפים מרכזיים אלה במחזה
הדמים התגוללו דמויות מגועלות בדם מכל
עבר. על המדרגות שכבו הקולונל ראדי ביי
ה־נדאווי, אחד מקציני הלגיון הגבוהים ומפקד
אזור ירושלים והמייג׳ור ראדי ביי ענב,
מפקד משטרת ירושלים העתיקה שנפצעו
מכדורים תועים.
כעבור הצי שעה היתד, גופת המלך באוירון
שהביאו בדרך חזרה לבירה. עברה הידיעה
מפה לפה ומתחנת רדיו אחת לשניה: המלך
עבדאללה נרצח.
רגשי שנאה וכת. קהל הסקרנים שהתרכז
ברחבה הגדולה ליד שער דמשק היה
הראשון שטעם את רוגז הלגיונרים. מעמדותיהם
הפונות לכיוון הגבול הישראלי
הקרוב, הפנו את רוביהם ואת מכונות היריד,
אל הקהל הצפוף שנס בבהלה ומעקות־זוועה.
אולם לא לפני שהשאיר 30 הרוגים
ועשרות פצועים מונחים על האדמה.
שלטון טרור אמיתי התפתח כאשד הלגיון
הטיל עוצר לילה חמור בירושלים ופתח
במאסרים נרחבים, לפי רשימה שחורה ערוכה
מראש, בכל הערים והכפרים מעברו המערבי
של הירדן.
בחיפושים אחרי אוהדי המופתי, האחראי
כמעט ללא ספק, לרצח עבדאללה, לא דיקדקו
הלגיונרים במעשיהם, התנהגו כלפי התושבים
בבוז רב. בפעם הראשונה מאז סופחה
ארץ־ישראל הערבית לממלכת הירדן נשמעו
המלים ״פלסטיני״ ו״אורדוני״ .לא כשמות
תושבי שני חבלי ארץ אחת, אלא כביטוי
לרגשי שנאה ובוז.
בד בבד עם פילוג זה של המוני תושבי
הממלכה צץ הפילוג בצמרת המדינה והמרחב
סביב בעיית הירושה. כל תמיכת המצרים
במופתי נובעת מהתנגדותו החריפה, לעב־דאללה,
שהיה מוכן תמיד לפשרה עם היהודים
והתנגד למנהיגותה של מצרים. עם סילוקו
מהזירה הפוליטית, העבירו המצרים את
תמיכתם מחג׳ אמין לאמיר טלאל, בנו המודח
של עבדאללה. לאמיר טלאל דעות ד,מזדהות
עם דעותיה הכלליות של הליגה הערבית ושל
מצרים. ואילו האמיר נאיף, בנו השני (בן
)38 של עבדאללה, הזדהה תמיד עם אביו
(והאנגלים).
הודות לקיום ישראל. הדי הרצח
בעולם עלו במידה רבה לאין ערוך משאפשר
היה לצפות מד,מדינונת במדבריות קדמת
אסיה. מבעד לדברי התנחומים הדיפלומטיים
הנשלחים ע״י כל משרד חוץ באופן שיגרתי

עם הירצח או מות שליט ביצבצו חרדה
אמיתית ותמר,ו!/
בפעם השניה תוך שבועות ספורים שלח
הארי טרומן מכתב לאיש הלא נכון• .מברקו
לאמיר טלאל, המתרפא בשווייץ עורר ניחושים
וויכוחים בלי סוף. רק כאשר נתקבל מברק
שני ע״י האמיר נאיף נרגעו הרוחות: לא
היתד, שום כוונה לאמריקאים לקחת חלק
בריב הירושה. המברק נשלח לטלאל מתוך
טעות שיגרתית.
המופתעים ביותר ממברקו הראשון של
הארי מרומאן היו אנשי משר־ החוץ הבריטי,
שהיו מניע ראשון במעלה במינוי נאיף כיורש
העצר .״לא נסכים לשום לחץ על ממשלת
ממלכת הירדן לשנות את ההחלטה (מינוי
נאיף כיורש עצר),״ הכריז דובר רשמי של
ממשלת בריטניה.
בשיחות פרטיות, הביעו מדינאים בריטיים
את הדעה כי הדבר עלול לגרום למלחמת
אזרחים כשחברות הליגה הערבית (ומרבית
ערביי ארץ־ישראל והפליטים) תומכים בטלאל
והלגיון וצבא הוד מלכותו תומכים בנאיף.
אולם אין בכך דאגה מיוחדת. בפעם הראשונה
החלו המדינאים הללו להודות לשמים על
קיומה של מדינת ישראל, אם כי בהסתייגות
מה. לולא מדינת ישראל, אין כמעט ספק
שמדינות ערב היו פולשות לממלכת ה־רדן
על מנת לחלקה ביניהן ולחכל יחידה פוליטית
מלאכותית זאת (כפי שרצו לעשות עם ארץ־
ישראל) .לאיבן אל־סעוד חשבון ישן עם
משפחת הר,אשמים ועל מצרים עוד מעיקה
העזתו של עבדאללה שלא רצה להכיר בה
כמנהיגת המרחב.
אולם ההכרה כי ישראל עומדת לאורך
גבולות (לדברי הערבים גבולות־חנק אשר
ישראל חייבת לפרוץ באחד הימים בתנועת
התפשטות) היא גורם חשוב בכל האפשרויות
הללו. אם יפלשו הערבים לירדן, אין ספק
שגם ישראל תעשה זאת ולצדה עומדים כל
הסיכויים להיות המנצחת העקרית.
הסתייגותם של החוגים הבריטיים נובעת
מהמחשבה שישראל עלולה לעשות זאת גם
ללא תירוץ של פלישה ערבית (כפי שדורשים
אנשי חרות בכל תוקף).
לוב מצרי לאהש בי ע ה
שליט שני, שאף הוא התנסה ברציחות
ונסיון לרצח הוא האמיר מוחמד אדריס אל־סנוסי,
אמיר קירנאיקה שבצפון אפריקה
ומועמד למלכות לוב המאוחדת (קיראנאיקה,
טריפוליטניה ופזאן).
הדבר אירע כאשר אל־סנוסי נסע לעיר

עכדאללה איכן אד־חוסיין
דמות מרכזית במחזה הדמים
הדוגמה: עכדאללה. כאשר חזר אל־סנוסי
מגלותו במצרים (בגלל כיבוש לוב
ע״י האיטלקים) הצליח לגבש סביבו חלק
ניכר מתושבי הארץ. אהר החלטת או״ם
להקים מדינה לובית עצמאית, לא היה ספק
כי המדינה החדשה תצטרף לליגה הערבית
וכי שהותו של אל-סנוסי במצרים תניב פרי
של תלות לובית במצרים.
אולם תקוות אלו נתבדו ואל־סנוסי הראה
בצורה חד־משמעית כי דעתו להצטרף לקו
הבריטי במרחב ולא לקו הליגה. כדוגמה
העמיד לעצמו את המלך עבדאללה, ובאותה
תקופה שהלה ניהל שיחות לשלום עם היהודים
הודיע אל־סנוסי על נכונותו לתת בסיסים
צבאיים לאנגלים, לקשור את כלכלתו לכלכלה
הבריטית ולהימנע מכל תמיכה בדרישות
ברשימה השחורה של מדיניות החוץ המצרית
מצרים לפינוי אזור ד,סואץ. מאז נרשמה לוב
ואחמד סלים ביי, נציג מצרים בועדת או״ם
לארגון העברת סמכויות הממשל הבריטי
לממשלה הלובית המרכזית, התקיף לא פעם
את אל־סנוסי כבובה פוליטית שאיני יכול
לעמוד בראש מדינה עצמאית. פעם גם צעק,
תוך רוגזה, כי מוטב שלוב תישאר תחת
שלטון זרים גלוי מאשר לקבל ״עצמאות
.מייד אין בריטיין״.
כתגובה האשימו אנשי אל־סנוסי את מצרים
בשאיפות להתפשט ובנסיון להפוך את אפריקה
הצפונית לשטח תלוי במצרים .״לא
גירשנו את האיטלקים והגרמנים על מנת
שחיילים מצריים יתפסו את מקומם״ ,הכריז

הכניסה לארמון המלך עכדאללה בעמאן
נאיף בפנים, טלאל בשוויץ
הבירה טריפולי
בעבור השיירה
עליה רימון־יד :
האמיר ומלוויו
לארמון האמיר,
האיטלקי.

לביקורו הרשמי הראשון.
ברחובות הצפופים, הוטל
3אנשים נפצעו, אולם
ניצלו והמשיכו את דרכם
ששימש פעם את המושל

• ב־ז 4.6.5מסר הנרי גריידי, שגריר
ארצות הברית בטהראן מכתב מהנשיא
מרומאן, לד״ר מוחמד מוסאדק על ממרת
אמריקה בשאלת הנפט, שהיה מיועד לקלמנם
אטלי, ראש ממשלת בריטניה.

אל־סנוסי בפני ועידה של ראשי השבטים
הבדואים.
לכן, כאשר הוטל הרימון על מכונית־ של
אל־כנוסי, כוונו כל החקירות לאפשרוי־ת של
התערבות מצרית. רבים החושבים, כי ברדי־פתה
אחרי הגדלות הולכת מצרים והופכת
בסיס לרוצחים שישליטו את מרותה בצורה
הפשוטה ביותר: כדורים ופצצות.
תשובת מצרים: שיגור מיברק ברכה לאל־סנוסי
על מזלו הטוב :״ברכות לאללה הכל־יכול
על שהצילך מידי פושעים חסרי־מצפון
ערבי•״

״העולם הזה״ ,מס׳ 717

ק 1ל נ 1ע

ס פ 1ר ט
כדזר־סל
! די ק ת עונשין ה כ רי ע ה
עשרה ימים לאחר הכרזת המדינה נפל
גדעון בכרך ( 19 וחצי) בכיבוש טנטורה בנושאו
חבר פצוע משדה הקרב. לפני התגייסו
עבד אצל האחים סטיל ושיחק כדור־יד במכבי
הצפון. ביום השנה לנפילתו החליטו חבריו
להנציח את זכרו במפעל ספורטיבי.

בשעת סערת הים, כעיסוק התעמלותי בפני
עצמו.
היקה הזקן היה משוגע. כאשר
אהרונצ׳יק מבצע תרגילי כדור־כוח מתאספים
באי שפת הים לראות בפלא ובזריזות .״אני
רק בן ,48״ מצטדק המציל השחרחר ,״ואין
שום סיבה שיקשה עלי ביצוע תרגילים פשוטים
אלה.״
הכדורכוחאי השוחה נולד בקרים (רוסיה)
וכבר בנעוריו השתלם בשחייה, אתליטיקה
קלה, התאבקות ואיגרוף. ב־ 1922 עלה ארצה,
נצטרף לגרעין קיבוצי ברחובות, ארגן את
סניף מכבי במושבה. אחר עבר לגדרה, נדד
לתל־אביב, החל עוסק בהצלה. אותה שעה
המשיך בספורט האהוב עליו במיוחד: התאבקות.
במכבייה השנייה היה מאמן הנבחרת
הארצית, הפך לאלוף הארץ במשקל בינוני.
נוסף לכל עיסוקיו הרבים מצא את הזמן
והמרץ הדרושים להיות אחד מ״שלושת המוסקטרים״
(השנים האחרים: יוסקה ואמיל, אף
הם מצילים על שפת הים) שייסדו את מועדון
בני ליאונרד לאמן נערים באיגרוף.
אך כאשר פגש יקה זקן, משוגע לכדור־כוח,
התפנה לענף בחיבה יתירה. מאז לא עזב
את הכדור־כוח, ואף ביצע מפעל שמימושו
ארך זמן רב: ספר• .
הספר מבוסם על נסיון 11 שנים, דן בכל
תרגילי הכדור־כוח, נחטף (מדוכני החנויות)
על־ידי מעריצי אהרונצ׳יק.
שחיה אין כ לו רלאמב טי ה

אהרונצ׳יק בר-אל, מציל
עיסוק התננמלותי

״אין מזל לנערים״ ,כעם מאמן שחייה ותיק,
המקדיש את רוב זמנו להדרכת נערים. הוא

סרטים
״סופו ש ל מלשין״
סרטו של ג׳ון פורד (התסריט: דאדלי
ניקולס בעקבות רומאן מאת ליאם אופלהרטי)
זיכה את הבמאי ואת שחקנו הראשי, ויקמור
מקלגלן, בפרס האקדמיה למדעי הקולנוע
(״האוסקר״) לשנת . 1935 במבט שני, כעבור
16 שנה, יש לקבוע שהסרט לא העלה אבק
רב, עודנו יצירה אנושית ואסתטית ממדרגה
ראשונה, אחד מהישגיו הגדולים של הקולנוע.
גיפו (מקלגלן) הוא חבר במחתרת ״הצבא
האירי הרפובליקאי״ .גיפו, אדם פרימיטיבי,
פשוט, לקוי קצת בשכלו, מלשין על ידידו,
הנרצח בידי הבריטים, מקבל את פרס הכסף,
אומר לקנות בו כרטיס נסיעה לאמריקה,
לנטוש את דובלין הנמקה ברעב. תחת זאת
הוא מבזבז את דמי הפרם בבית מרזח, מעורר
את חשד המחתרת, המגלה את האמת ומוציאה
אותו להורג.
זהו רקע הדומה במקצת לזה ששימש את
הבמאי קארול ריד באיש המחתרת. אולם
בעוד שגישתו של הבמאי האנגלי היתר, ריאליסטית
וקרה, פורד האירי הוא רגשני ושופע
רחמים.
גישה זו של פורד אינה, אולי, לרוח
המקור: הרומאן סורס במידה ניכרת על
ידי המעבד, אבל עובדה זו אינה גורעת
מערכו הקולנועי והמשחקי של הסרט. אף
על פי שהוסרט בשעתו בחפזון רב, באמצעים
מצומצמים, הפתיעה התוצאה את הוליבוד,
הוכיחה את כשרונו של הבמאי והראתה
בפעם הראשונה (והאחרונה) שמקלגלן יודע
לשחק.

האסיפה ליד הגדר. הכדור־יד השתתק
והכדור־סל תפש את מקומו. החברים אספו
כסף, קנו גביע והכריזו על תחרויות לנוער.
בשנה הראשונה הוזמנו קבוצות מכבי והפועל,
אך נערי הפועל ביטלו לפי הוראת
מרכזם, את השתתפותם. הצופים חשו לעזרה,
גייסו שתי קבוצות.
המארגנים הצעירים דאגו להגרלת המשחקים,
איכסון הכדורסלנים, לשופטים ולמזכירות.
לבסוף ווידאו גם, בעזרת משחק משובח,
שהגביע יישאר בידי קבוצתם, מכבי
הצפון.
ההכנות לשנה השנייה נפתחו חודש לפני
מועד התחרות. המארגנים• התאספו ליד גדר
השכונה, קבעו את הסידורים לפי הצבעה
ורוב קולות.
כולם כתור לקרח. שעות מספר לפני
התחלת התחרויות ארעו שתי תקלות: נשברה
זכוכית תמונתו של גדעון ז״ל ונתפרק בסים
הגביע. מייד יצאה הקריאה לזגג וצורף. למרות
שכל בעלי המלאכה היו בתור לקרה
התגברו גם על מכשול זה.
11 הקבוצות שהופיעו (מפתח־תקווה, רמתיים,
חיפה, רמת־גן, רחובות ותל־אביב) חולקו
־לשלושה בתים והקרבות התנהלו במיץ

לא נתבקשו כרטיסי כניסה, כדי שהמפעל
יהיה המוני. התוצאה: מגרש מכבי תל־אביב
התמלא עד אפם מקום. קבוצת המגרש הפכה
גם בעלת הגביע לאחר שקבוצת הנוער שלה
גברה על כל יריבותיה.
בטרם נסתיים המפעל הידקו המשתתפים
תו שחור לתלבושות הספורטיביות, לזכר
החבר שנפל. אחר התייצבו בוגרי בר־כוכבא
והכוכב למשחק נוטף. בר־כוכבא השמיעה
את הקריאה המסורתית ״כיפאך האיי?״
(קריאת הקרב של אחד מגדודי גבעתי) והמשחק
נפתח בשצף קצף. כל הזמן היו נקודות
שני היריבים צמודות ועם שריקת הסיום
של השופט, אברהם שניאור, היתד, התוצאה
תיקו 33:33 הנערים הצופים לא טמנו את
גרונותיהם בצלחת, פצחו בצעקות עידוד לשתי
הקבוצות. המשחק הוארך. במצב של
37:37 פסק השופט זריקת עונשין לכל קבוצה.
המארגנים זכו בנצחון ( )37:38 וגברו, בכך,
על יריבתם מאז.

כדור־כוח
רק בן 46
עוד מ־ 1938 עוסק אהרן (אהרונצ׳יק) בר־אל
בהצלה בימה של תל־אביב, אם כי כבר
הספיק להציל מתרחצים מגלי ים יפו ב־. 1924
אך יחד עם מקצוע המציל (מעל סיפון החסקה
שלו) התרכז בענף נוסף: כדור כוח, הנחשב
בעיני המציל שזוף הפנים, המחרף רוסית
• משה (נזוזס) ריש ; 21 ,גדעון מיץ 19 ,
וחצי ; יצחק (צוץ) סובל ; 22 ,עמנואל (פני
טלה) אדווין 20 ,ודורון (ג׳ינג׳י) קרדו.21 ,

״העולם הזרד, מס׳ 717

הוליבוד, ואחד המטורפים שבהם. בביתו הוא
מחזיק קוף שימפנזה והוא אינו חושש
מעולם להגיד את אשר בלבו. התוצאה :
רבים מכנים אותו בשם ״המפלצת״ ,מפחדים
ממנו פחד מות. בין האחרונים: כמה מפיקים
הוליבודיים חשובים. התוצאה: האסטון עושה
ככל העולה על לבו בסרטיו, זכות הניתנת
רק לבמאים בודדים.
הוא התחיל את דרכו בהוליבוד כמהבר
תסריטים. ביניהם: הוארז, ד״ר אהרליך
(בצוותא עם מחברים אחרים) .הנץ ממלטה
היה סרטו הראשון, עלילה בלשית מותחת
שעלתה בפרוטות והכניסה לחברה המפיקה
הון רב. לאחר מכן ביים עוד סרט אחד
בטרם התגייס לצבא האמריקאי, עבד בשרות
ההסרטה הצבאי. אחד משני הסרטים שהכין
שם, סאן פייטרו, על אודות כפר־חזית איטלקי,
נחשב לאחד הדוקמנטאריים המלחמתיים
הטובים ביותר, צולם בתוך אש החזית.
עם שובו לחיים האזרחיים כתב וביים
סדרה של סרטים, ביניהם: זרים היינו,
האוצר מסיירה מאדרה שהקנו לו את עמדתו
הנוכחית.

..קפטן קיר״
ובסטר קירי (אלן לד) הוא סרן בצבא
האמריקאי, המשתף פעולה עם הפרטיזנים
האיטלקים בעת המלחמה. לאחר השלום הוא
חוזר לאיטליה, מבקש את האיש שגילה
לנאצים את מקום מפקדתו וגרם למות ידידו
והנערה אשר אהב, ג׳וליה (וואנדה הנדריקם).
וובסטר מגלה שהנערה נשארה בחיים ונשאה
בינתיים לבארון רוקו דה גרפי (פראנסים
לדרר) בו הוא חושד בבגידה, ובצדק, כפי
שמתברר.
סרטו של מיצ׳ל לייזן מוסיף כמה דוגמאוח
חדשות לאוסף הסאדיזם ההוליבודי. ביניהן :
התאבקות מרה בין לד ל״בעל השרירים החז קים
ביותר במילנו״ ,מאבק בו זוכה לד
הודות לטפות מים רותחים שהנדריקס מתיזה
על רגלו של בעל השרירים. במקום אחר
בסרט פוגש לד הבלתי מזוין את לדרר
החמוש באקדח ואת עוזרו (ג׳וזף סאלייה)
המנופף בידו חנית מבריקה, במרתף אפל.
שנים שלושה בקבוקי יין אדום מכריעים את
השנים ולד יוצא כמנצח, אל זרועות העלמה
הנדריקס.

בקצרה
הנערה לי ל היא מארי וינזור, זמרת
המערב הפרוע של שלהי המאה הקודמת,
המשתפת כעולה עם סוכן האוצר האמריקאי
ג׳ורג׳ מונגומרי המנסה, ומצליח, ללכוד את
שודד־הדרכים רוד קאמרון וכנופיתו מזייפת
שטרות־הכסף.

סטרלינג היידן והשוטרים (״דדן הפשע״)
גניבה גדולח
הביט בבריכת השחייה העירונית שהיא, למעש
,אמבטיה החוסה בצל עצים, שעליהם
הנושרים מוסיפים לכלוך בשפע.
אחרי חודשיים, פתיחה. למרות ימי
הקיץ הלוהטים לא נפתחה הבריכה. חיים
הלפרין, המפקח העירוני הראשי( ,האחראי
גם על הבריכה) טען שאין חשמל להספקה
מים לבריכת השחייה. אחר הופיע מכשול
נוסף: כלורינטור•
המים צריכים להיחטא בכלור ואין מכשיר
העושה זאת. אך אז פקעה סבלנות השחיינים
שתמהו על שבשנים הקודמות שחו בבריכה,
למרות שלא נמצא בה כלורינטור. נמצא מו צא :ישפכו כלור לתוך המים, כפי שעושים
בהרבה בריכות בארץ. ואז, כמובן, הודיעו
אנשי העירייה: אין כלור !
לבסוף, באיחור חדשיים, הושג מעט כלור
והבריכה נפתחה.
שופטים איפה המגרש במשחקי ביסודות
המשחק.
משחקים

לאחרונה גברה מצוקת השופטים
הנוער: רובם חדשים, אינם שולטים
חוקת השיפוט, אינם משתלטים על
התוצאה: לעתים קרובות נפסקים
בגלל התפרעות השחקנים.
ההסבר: השופטים הותיקים, בעלי הידיעות
דוחים שיפוט במשחקי נוער (הטענה השכיחה:
אינם מוצאים את המגרש) מבכרים לשפוט
במשחקים הגדולים, של הליגה הראשונה, משאירים
את המלאכה לבלתי מנוסים.
• כדור־כוח ( 90ע אהרן בר־אל —
הוצאת טברסקי ( 850 פרוטות)

פורד, שנולד לפני 56 שנה, השכיל לאפוף
את עלילתו אוירה הנראית לזר כאמתית
ביותר. לא רק ערסל הרחובות, המצולם
באמנות רבה, גם הדמויות מוגשות ביד
בטוחה של אמן גדול.

״דרו־ הפשע״
הבמאי־תסריטאי ג׳ון (אוצר הסיירה מאדרה)
האסטון ניסה, ובהצלחה ניכרת, לתת חתך
לרוחבה של מערכת פשעים גדולה ומסובכת,
להראות את הרשת הפלילית במלוא היקפה.
התגילות המרעישות האחרונות באמריקה על
כנופיות הפשע הגדולות (העולם הזה )699
מחזקות את הריאליזם של הסרט.
מי מעורב בגניבה הגדולה (מיליון דולאר) ?
דיקם הנדלי (סטרלינג ־יידן) ,פושע מציתצח
ואכזר, פרפר לילה (ז׳ין הייגן) ,קצין המשטרה
דיטריך (בארי קלי) אשר יד־ו כבולות
כי הוא מקבל שוחד מאת 0וכן־הי?.ורים (מרק
לורנס) ,עורך דין בן החברה הגבוהה (לואי
קלהרן) ,מומחה לגנבות מסובכות דוק ריד:־
שניידר (סאם יפה) ,גבן שונא־שוטרים (ג־ימס
וויטמור).
מארי וינזור (״הנערה ליל״)
בסדרה ארוכה של תמונות מלאות־מתח
נגולה פרשת הגנבה, הנולדת במוחו של
שטרות מזוייפיס
רידנשניידר המתכנן חפירת מנהרה אל תוך
חנות תכשיטים. אחד אחד הוא בוחר באנשי
המפונקת — מחוץ לנזאריה באחיה,
הכנופיה. אולם מישהו מלשין ברגע המכריע,
מנוגן בידי ריי ונטורה ותזמורתו, אין הרבה
הכל מתמוטט. השודדים מושמדים. בחלקו
בקומדיה צרפתית זו שאינה מצליחה לבדח,
השני, יורד מתח הסרט, אבל הוא נשאר
למרות (ואולי בגלל) נוכחותה המתמדת של
מענין בכל זאת. ידו האמונה של הבמאי
זהובת־שער אחת בשם ג׳יזל פאסקאל.
ניכרת בכל צעד. האסטון הוכיח שוב שהוא
האימרהכלכדיר בבית הספר
במאי גדול.
שהצלחה אינה גוררת הצלחה, באמנות, מקבבית:
קוף שימפנזה. ג׳ון האסטון
בלת אישור נוסף. בלבדיר (קליפטון וזב) טוב
הוא בנו של השחקן המנוח וואלטר האסטון
הפעם כמו ביומנה של*אומנת, אבל העלילה
ונחשב עתה, בגיל ,45 לאחד מחשובי במאי והמצבים אינם מבוצעים בהצלחה יתרה.