גליון 718 מתאריך 2 באוגוסט 1951

מכתבים

העורך :
או ר׳ א בנ ר׳

עורך משנה:
ש לו םכהן
עורך הסגנון :

לוחם שאין לד על מה ללחום
עורך גראפי *

רב אי תן

ה ש בו עון ה מ צו י ר
לאינפור מצ י ה
המערכת

צלמי המערכת :
הברי המערכת :

רה׳ רילינבלו ם . 12 תי־ א בי ב
ת.ד , 136 .טל( .ז מני) 68785

ה עו ל ם

הזה

רוני ב ד. דו ד רו ביננ ר.

סופרי ־ חוץ :
הוו ארד נו ר דון. מונ טי נ׳יי קובס
אהרן דו מנייז. סלי ם מנ צו ר.
מו דפס

ב ד פו ס

י שראל

הפצד

דנה דינ רי.
פי ם

בווי ם.

חמת־ר,שחרור.
היו גם קוראים אחדים שפנו למערכת
בתלונה שתוצאות הבחירון אינן משקפות את
דעותיהם. התשובה לאותם הקוראים היתה
שקיים קרע בין לבם ומוחם ושכדאי להם
להרהר שנית במי לבחור.
בסך הכל נראה שהבחירון עזר לאלפים
לברר לעצמם היטב מה דעותיהם, ולהגיע
להחלטה צלולה.

בשבוע האחרון סיפרתי במקום זה על
חברי המערכת שנאלצו להגן על עצמם באגרופיהם,
שעה שחקרו את מצב הקרח בתורים
של יפו. קוראים רבים תמהו, מן הסתם, מד,
קרה לאותה חקירה,
שלא הופיעה באותו
גליון.
הסיבה: המערכת
החליטה להקריב את
האקטואליות להגי נות,
נמנעה מלפרסם
לפני הבחירות את
תוצאות החקירה שהיו
עוזרות בהרבה
למפלגה אחת לגבור
על יריבתה.
עתה, אחרי ההכרעה
בקלפי, יכולים הקוראים
להיווכח מה
הן המסקנות אליהן
הגיעו סופרי המערכת
שעמדו לא רק
בתורים אינסופיים,
אלא גם שחו בים
של ניירות וטפסים,
במאמץ לפתור את
החידון הבלשי הגדול:
מי גנב את
גוש הקרח( .וכדי
בקוראים, להתנקם הוסיפו לגליון זה
חידון בלשי שני).

במשך 5שבועות
עמדו הבחירות במרכז
העתון. הסיכום :
העולם הזה נשאר
העתון הבלתי־תלוי
היחיד שעורכיו לא
קבעו ברגע האחרון
עמדה גלויה לטובת
מפלגה מסוימת, נשאר
העתון היחיד שסירב
להרויח מן הבחירות
בצורת מטר
של מודעות־ענק.

מונטי ג׳ייקובס

התרומה ו&דולה ביותר
שלהעתון לבחירות
היתד״ כנראה, הבחירון, אם לדון לפי
הרושם הראשון, השתמשו בו לא רק רבבות
הקוראים הקבועים, אלא הגליון עבר מיד
ליד, כשכל אחד השתדל לבחון בעזרתו את
עצמו.
קוראים רבים לא הבינו את הצדק שבחישוב
הנקודות, אולם גילו לתמהונם שהתוצאה
הסופית מקבילה במידה מפליאה לדעותיהם.
הסיבה היתה כמובן, שהשיטה המדעית, אשר
הבחירון התבסס עליה, לקחה בחשבון גם את
גורם האינטנסיביות: בשאלות היזמה הפרטית
הופלתה תנועת־החרות (למשל) לטובת ר,ציו־נים־ר,כלליים,
ואילו תנועת־החרות זכתה לנקודות
העיקריות בשאלות האופייניות לה
ביותר — כבוש הירדן, חלק המחתרת במל־

היא בחרה. לא בהתלהבות יתרה, גם לא בהתרגשות כל־שהיא. היא היתד, אדישה למדי.
אבל בחרה.
ובאותו ערב השתתפה בספורט הלאומי של השבוע: ישבה (או, ליתר דיוק: שכבה)
ליד הרדיו, נטלה לידיה פנקס ועפרון והחלה רושמת את התוצאות, מרכיבה ממשלות —
בונה ומפרקת קואליציות.
לא לפני זמן רב זכתה מלכה, ילידת הארץ, בזכות הבחירה. בסך הכל היא בת — 18
פקידת עורך־דין (זה שנתיים, כי זה מעניין יותר מאשר לתקתק על מכונת כתיבה בבנק
או לחבר מספרים) .עוד מעט תצטרך ללכת לצבא, מכיון שאינה דתית (למרות שלמדה בביה״ס
תלפיות) וגם אינה חושבת להתחתן במהרה(לפי תכניתה תתחתן בגיל ,20 עם בחור ״שימצא
חן בעיני, ושיהיה מסודר בחיים, ושיתאים לי, ושאני אתאים לו״).
משאלתה היחידה להעולם הזה :״שלא יעשה ממנה טאראראם״.

> 111 11111111111111111111־ 11111111111111111111111111111111111111

כיאליק והפרנקים
מכת בו הנבזי של יחזקאל בנקיר ( העולם הזה ) 717
ה כו ת ב כי מ תו ך עבודה מ שו תפת עם הפרנקים
הכיר את טי פו ס ם. מזים את הדעה ש אין ה פליו ת
ננ ד הפרנקים. אני מ קו ה כי לא רחוק היו ם שהפרג־קים
יהוו את הרוב ב מדינ ה הו דו ת לעליה ה חי צונית
ונם לעליה הפני מי ת. שסי פק הלמ חתר ת העברית
את טובי בני ה, ו ש תספק את החילים ה א מיצי ם
ביותר של צבא י שראל. לא כיחזקאלים ומגדלי
הכלבים והחתולים א שר לאחדים מהם יש בל יחיד
או שני בנים שברחו בזמל ה מל חמהל חו ״ל כדי
״לה שתלם בלי מו די ם ״.

כחירות וגלידה
שער העולם הזה 715 גרם לי הנ א ה יותר
מ כל שער שקדם לו. אם סוזי ה ח מו ד ה היא רק
בת , 13 הרי אני...

מוגיה שפירא; תל־אביב
מסתבר שהקורא שפירא הוא באמת...
האם מו תרל קו ר אי העולם הזה לדעת כמה
שלמה מ פלג ת ה מר כז עבו ר ה פל אקאטבשער.
חצי
ע בו ר
וכ מה שיל מהמפ לג ת פו עלי א ״י
ה פל אקאט?

משה קשטן, תל־אביב
הקורא קשטן מתרגש לשוא: דומה שהעולם
הזה הוא המתון היחיד במדינה שלא קיבל
מודעות מפלגתיות בתשלום, לא הרויח אף
פרוטה אחת בבחירות אלה.

כיבוש יפו
ב מ דו רספ רי ם (העולם הזה ) 715 אתם כו תבי ם
על ״כיבו ש י פו ״ כי ב מי ד ה שי ש לייחס לאצ״ל
את כי בו ש י פו פי רו שו רק שנ תנו דחיפה נ פ שי ת
ע״י הרע שת מ רג מו ת. ה א מנ ם זה לד ע תכם הכל?
ומי כב ש את מנ שיה ו מסג ד חסן־בק? מ תי היה
כיבו שצב אי אחר של י פו? ב־ 14ל מ אי?

מחיר. שו שנ ה שרה בה צלחה כ ה רבה את שי ריו
של וי לנ ס קי, ו הוכי חה בז אתל צי בו רהא מרי ק אי
שי שנם עו ד קו מ פוזי טו רי ם גדולים בי ש ר אל מלבד
גרדי.
יש והקנ אה מ עבירה אדם על ד ע תו. או ל ם עד
כדי כ ך שלא ידע את א שר הו א מ עו ל ל?
מר נרדי ייאלץ ל הוכי ח לבית ה מ שפ ט אם יש
אמתב כל א שר כתבב מו ידיו, והיה אם ל א יעלה
בי דו לע שו ת זאת, י שא באח ריו ת כב דהכל פי
שו שנה־ ו כל פי ה ציבו ר העברי ה רו א ה בה שלי חה
נ א מנ ה של השיר הי שר אלי, ובז א ת יו שם קץ להת־ר
ב ר בו תו אחת ולת מיד.

ש. בושמי, תל־אביב

משה וייסברג, תל־אביב
ובכן חט אתי ! ויסל ח לי ה צי בו ר הרחב על עברי :
ניגנתי בבית קפה. אבל יש לי נ ח מה: נם חברי
למקצו ע, מר יוהן שטר או ם, ניגן מו סי ק ה לריקודי ם
ה ר פור טנ׳ ה על רותי ( 1951 העולם הזה ) 716
וזה כלל וכלל לא הזיק לו. והנה יו שבים ב תו כנו
כמה קו מ פוזי טו רי ם מצויינים א שר מנגני ם או
היא ב מ קו מ ה דוקא ב ת קו פ ת הבחירות. היא מו כי ח ה
ניננו בבתי קפה, ויצירותיהם מ בו צ עו ת על ב מו ת
עד כמהה צליחו מנ היני ה מ פלגו תלכ בו ת כל זיק
ר ציניו ת מאד, א שר ל שו א י שתדל מר נרדי להגיע
של אי די אליזם בלב הנו ע ר העברי. ל ט עת בלבם
אליהן.
את ההרנ שה ש אין לו עו ד מ קו ם ב מו ל ד תו.
נם בנ קו דהה שניה הנני מו ד ה ומתוודה כי צדק
יצחק בראון, תל־אביב
מר נרדי: הייתי ה מו םמאדב או תו הנ שף מ פו רסם
ב מ די סון סקוויר נרדן, כי זוועה מו סי ק לי ת כז א ת
מזמן לא הזדמן לי ל ש מו ע. אבל מה מוז ר הדבר !
היכן העיניים של המבקרים התי אטראיי ם? ל א
מר נרדי הו א שהיה מ ס כן
נ שאר א צלי הרו שם כי
העולם הזה 715 ולא המבקרים האחרים שכת בו על
ב או תו ערב, כי הו א נינ ש אלי והצטדק על הערהמחזה
בית הספר לנ שים המו צג ב תי א ט רון זירה
בוביה ששררה ב מו סי ק ה שלו ואמרכ אי לו לא
ש מו לבם ל עוב ד ה המזדקרת לעין ש סו פ ו של
את הכל. אבל אני נתמתיל
הספיק לו הזמן להכין
המחזה שונ ה לחלו טין על ידי הלהקה ה צ עירה,
נ כון הו א ו
אכן
כד נו ר א.
ב א מרי כי זה לא כל
ו שחרוזיו ה פ כו פ רוז ה ב או ת ה הצנה.
אני הייתי ה מום אבל המס כן היה הו א, ה קו מ פוזי טו ר
נחום אשר, תל־אביב
נרדי.
הנני מסיים את הפר שה הזאת ולא או סי ף להת ווכח
עוד, לאחר ש צו רתת שוב תו של הצד ש כננ ד
חורגת מ מ סנ ר ת הווי כו חהת רבו תי.

רדתי, רותי:

מולייר העברי

משה וילנסקי, תל־אביב

זהירות, דוש!

בקריקטורה על רותי (העולם הזה ) 712 נעלם
ארנק, ודו ש הו דה שי דיו בי צ עו את המע שה
ה מחפיר וה מבי ש הזה. נר אה שעסק זה מ צא חך
ב עיניו מ כיון שב ה עולם הזה 716 נעלם שו ב ארנק
והפעם ארנקה של רותי שלנו, שהיה נדו ש הון
כסףבצא תה ל חו פשה.

פזית בן־ארצי, תל־אביב
במקום להעלות את המשכורת של דוש,
הסכימה המערכת לתת לו זכיון על כל הארנקים
שבציוריו.

בה בשעה שאזרחי ישראל עסקו בבחירות
הקרות ובקרח החם, הגיעו מאמריקה כמה
ידיעות מזעזעות על פוגרומים אנטי־כושיים.
המערכת, שביקשה זה מכבר את סופריה באמריקה
לחקור את הטרגדיה השחורה, שלחה
מיד מברק בהול למונטי ג׳ייקובם, ראש
משרדה האמריקאי, ביקשה דו״ח מיידי
(עמורים .)8—9
רצה המקרה ומונטי היה אותה שעה קרוב
מאד למרכז התבערה של אותו פוגרום, בשי-
קאגו. התקיימה שם תחרות של סופרי המערב
התיכון של ארצות־הברית, אשר מונטי, יליד
אנגליה, בעל אשד, ילידת־אמריקה, החליט
משום מה להשתתף בה. תוצאה: פרס למינטי.

חיים טסה, שכונת התקרה
״מה אתם רוצים מחיינו י מן המפלגות
נודף ריח, הבחירות אינן מענינות איש. מה
ראתה פתאום מערכת העולם הזה, עתון של
צעירים, בעלי דם, לפטם את קוראיו האומללים
בעניני בחירות משעממים?״ כך כותב
(בנוסח קצת יותר חריף, קצת פחות ניתן
להדפסה) הקורא יצחק קליינמן, המעיד על
עצמו שהנהו צבר, בן 23 וחייל משוחרר.
ואם לדון לפי המכתבים המגיעים למערכת,
חושבים רבים (ואולי רוב) הקוראים כמוהו.
היתד, זאת, כנראה, הפעם הראשונה שהמערכת
נהגה במפורש בניגוד לרצון רוב קוראיה.
אף כי יתכן שלרבים מחברי המערכת
לא היתד, דעה טובה יותר על המפלגות
היריבות מאשר לקוראים אלה, החליט העתון
למלא את תפקידו
הציבורי בכל זאת,
להביא את הבוחרים
לקלפי. הסיבה: איד,צבעה
אינה פתרון.
אם סבורים צעירים
כה רבים שאין מפלגה
המייצגת אותם,
מן הראוי שלא יתחמקו
מן האחריות,
יבקשו דרך להשמיע
את קולם.

אחד מתושבי כפרי העבודה התי־מניים
בפרוזדור יורשלים יצא מה־כשפניו
קלפי
ז״ורחות.
״בסדר,
מורי
יוסף?״ שאל או־תו
אחד מאנשי
המפלגות בדרן־
כבוד.
ב רון
״כן, הסביר השם״.
יוסף, כשהוא מלטף את פאותיו.
״הטלתי שלושה הפתקים הטובים״.
בראותו את תמהון העסקן המפ־לגתי,
הסביר :״אחד של צדי( ,פני
העסקן נהרו) אחד של דלת( ,פני
העסקן זעפו) אחד של קוף( ,פני
העסקן נתכרכמו)״.
״ה שתגעת?״ צרח העסקן.
יוסף,
״בר־מינן !״ תיקן אותו
״בחרתי בצדק, וזה שלושה הפת־קים:
צדי, דלת, קוף״.
הקורא אברהם קאופמן, ירושלים,
זוכה בפרס של 1ל״י (ובצדק).

נכה א. צ .ל• ()5670

מי כאל אל מו. יחיאל ב שן. ני צהנ בי. נו רי ה
ל בי א. ר פ אל סל ע. אי ת מר עילם. יעקב צליל.

והמנהלה :

דו ש

הקץ ל הפליי ה ביל דם לדם ! ה אם לא הני ע ה
השעה לב טל את ה או תיו ת א. צ .ל. מ על כ ר טי סו
של חיים ט סה (העולם הזה ) 713 ומ על כ ר טי סינו
ב מ שרד הב ט חון?

ן במו עיני
צדק, צדק תרדוף :

בלשות פרטית
עקב החידון הבל שי הפכ תי ק צת בל ש ו מצ אתי
ב עולם הזה 715ב ע מו ד 5את ה ת מונ ההאמצ עי ת
ה פו כ ה, לפי ה של טשמ על ה חנו ת בקצה ה ר חוב.
בנליון שני ( )716ת מונ ה ה פו כהבע מו ד של דו ש :
הדלת ב או טו בו ס נפ תחת לצד ימין ולא לצד ש מ אל.

העולם הזה קרא את המחזה, העיר את
תשומת לב הקוראים לשינוי רוחו ותכנו
והתאמתו לרוח ימינו.

מלחמת הפזמונים
ב ה עולם הזה 711מתפארה קו מ פוזי טו ר ״הדגול״
נחום גרדי ל כ בו ד יו ב לו כי הו א שגילה א ת שו שנה
ד מארי. ו ר או זה פלא. כ חוד ש ימים רק עב ר מאז
והנה הו א מ תקיף או תהבמכת בו נגד וילנ סקי
(העולם הזה 717״ה שמעת צריחות בל תי אם•
ט טיות עם ת ערוב ת של אי רו טיק ה זול ה ב שירתה
של שו שנה ד מארי א שר מצאהאתהמ קו םהמת אי ם
ב מו ע דון לילה בניו־יו ר ק.״
אין זה ל פי כ בו ד ה של שו שנה ל ה תווכ ח עם
נרדי על אי שיו תה ועל הרמה ה או מנו תי ת שב הו-
פ עו תי ה. זה ידו ע ל כל. א שר ל הו פ עו תי הבאר צו ת
הברית, סי פ רו כבר, וי ס פ רו עו ד, מ או ת הי שר אלים
א שר נ כ חו שם. ביני הם אי שים מר א שי ה צי בו ר
שפרס מו אתה ערכתם ב ע תונו ת, ונם ב ה עולם הזה.
וכן ה ע תונו ת הניו־יורקית שפרסמהמא מרי ם נל הבים
עם ת מונו תי ה של שו שנה. ביני הם הניו־יודקר,
הטיים ו עו ד, שכת בו בין היתר :״ שום כ מו ת של
סי פו רי םבע תונו ת. ת ע מול ה מי לו לי ת או שידורי
רדיו אינם יכולי ם לה שתוות לתע מו להה טו ב ה
שזוכה בה מ דינ ת י שראל באמצ עו ת אחת מ טו בי
כו כ בי הבמהה מו סי ק לי ת שלה, שו שנה דמא רי ״.
״רק מעטים מ בין הקהל מ ביני ם את ה מלים
העיקריות של שיריה, אך תנו עו ת ידיה ה מ בי עו ת
ערבסקו ת ע דינו ת, פני ה ע שירי ה הב ע ה, וקול ה
הרוט ט, עו שה את הופ עתה חוויה ממ ש״
אין זאת כי אם רקע פ סי כו לוגי להתפר צו תו של
נרדי ננד שו שנ ה, א שר לא הרעה לו ב מ או ם. בעת
ש הו תו של מנ הל מו ע דון ״חביבי״ ב אר ץ, היה
מר נרדי כ רו ךאח ריו והציע לו את ע צ מו ב תו ר
מלווה עם ז מרת ( שהיא כיו םאש תו) ל הו פי ע
ב מו ע דונו ב כל מהיר, והלה דחה את ה צ עתו ב ט ענ ה
כי מטרת בו א ו ארצה היא להזמין את שו שנה בכל

חנן אברהמסון, רמת גן
בלשים גידלנו ורוממנו...

רגליים כים התיכון
ב מ דו ר אנ שי ם ( העולם הזה )713כ תו ב ש עלי
חאן מ ת עסק עם אי ריו להיר, ש הי א ״בעלת הנו ף
היפה ביו תרס בי ב חו פי הים ה תי כוז ״ .וזאת מניין
לכם?

שלומית יודין, חיפה
העולם הזה, כעתון ים תיכוני, מוכן לייצג
את האינטרסים של אירין כנגד ריטה הייוורט
האמריקאית.

התאגרפות
ב ר שי מ תכ ם על מפלת שונ ר ריי רו בינ סון (העולם
הזה ) 716 טעי תם. יחם ההתע רבויו ת היה 4:1
ל טו בתהא מריק אי רו בינ סון, לא ל טו בתה אננלי
טו ר פין, כ סי שציינתם.

דוד מפר, תל־אביב
המגיה היה, כנראה, פטריוט אנגלי. הקורא
טפר צודק.

תשבץ וכדורגל
״הטיסה הבלתי־נו חהנ תנה את או תו תי ה. ה שחקנים
רבו תי ! עיני,
ה עייפי ם העולם הזה 716
ש או מנו ב חי דון הבל שי, גילו את מ קור כל הרעה,
שהמיט שו א ה על ה ס פו ר ט הי שראלי: ב ת מונ ה
ש פו רסמה בדבר־ ה שבו ע יו שבים ה שחקנים ב אוי רון
מ ס בי ב לת שב ץ־ענק של ה עול ם הזד. מ ה תת מי הה
שאחרי שהת עייפו במשךש עו תבמ קו ם לי שון ל א
י כלו לנצ ח?

דוד מיימון, חיפה
העולם הזה מצטער שאימוץ הראש השפיע
על עבודת הרגליים ושאין בכוחו לשמש
תחליף מתאים לסם־שינה.

״העולם הזה״ ,מס׳

718

ההיסטריה ההמונית אלפים הגיעה לשיאה.
עמדו בתור, גברים מיואשים,
נשים ממררות
בבכי, ילדים שבילו את
ימי חופשתם בפתחי בתי
החרושת, ברדיפה אחרי
העגלות החמקניות.
במשך חודש ימים —
החודש בו הוכרע גורלה
של הממשלה החדשה
שתשלוט במדינה —
לא התעניין איש בכלכלה,
בצבא, בפוליטיקה.
מלאי חרדה, יאוש, תק־וה,
מרירות סגדו ההמונים
לשליט העליון: אותו
גוש לבן של מים
קפואים, המיוצר תוך
שעות מעטות, שחומר־הגלם
שלו אפסי.
ליד התורים האינסופיים,
שהארץ לא ראתה
עוד כדוגמתם, עמדו מ־כוניות־הרמקולים,
הטיחו
האשמות, הרתיחו אם
הדם•
מי אשם י

בורגניים) ,שפכו לכיסם
זרם של זהב, חיבלו חבלה
זדונית בייצור, על
מנת לגרום סבל מתועב
להמונים, להשניא עליהם
את השלטון.
הבחירות, המאורע
החשוב ביותר של הציבור
הדימוקרטי, הפך למסביב
לעגל• ריקוד הקרח, הנמס לעיני סו־גדיו.

״כדיוק
לפני הב
חירות

קרה באמת
1על מי רובצת האחריות
ז מה יצר את הבהלה*
ההמונית? .
היה משהו מוזר בכל
הפרשה, שלא נעלם מעיני
איש• מדוע קרה הדבר
״דווקא בדיוק לפני
מדוע לא
הבחירות?׳׳
לפני שלושה חדשים,
לפני חצי שנה?

האמת הפשוטה היא
שלא היה כאן שום דבר
מוזר: אשם זה שקבע
בחירות! ,מכל חדשי המדוע
טרצה הטרגדיה הקרה
שנה דוקא לחודש תמוז,
מזימה שד זקני-
החודש החם ביותר.
ציון. צעק >,רמקול :
בחוד ש הבחירות דוקא י
מפא״י! הממשלה המלא
היה צורך בחוש
תועבת בגדה באזרח, הקריבה את צרכיו החיונבואי
מיוחד כדי לנבא מראש כי בחודש תמוז
ניים ביותר. פקידונים שהצטיידו במקררים חשזה
ירתיח הקרח את המדינה.
מליים, האצים מן המשרד אל הבית בקרייזלרים
העסק לא היה כדאי. כי הפורענות המהודרים,
המצפצפים על דאגות האדם הקטן, הם
זאת׳ לא נפלה מן השמים. היא נוצרה אט־אט,
האשמים. הנשים המדוכאות, חסרות־הישע, שטו־במרוצת
השנים והחודשים שקדמו לה. אפשר
פות־הזיעה ואדומות־העינייסן הקשיבו, התרתחו.
כמעט לאמר: היא הוכנה מראש.
קולות שעוד שבוע לפני כן היו בטוחים למפלכשקמה
המדינה חיו בה כשש מאות וחמשים
גות הממשלה הקודמת, נפלו לנרתיקי האופוזיאלף
יהודים. מאז הוכפלה האוכלוסיה. לכל זוג
ידים שהושט אל גוש הקרח, נוסף זוג ידים שני.
ציה•
במפקדות־הבחירות של מפא״י גברה העצבנות.
הביקוש הוכפל. היה צורך להכפיל את הייצור
בארץ.
איש לא לקח בחשבון את התופעה הצדדית הזאת,
שלבשה פתאום ממדים של טרגדיה לאואולם
בשנה האחטנה גדל הייצור המעשי במית,
איימה ליהפך שואה לאומית.
חדשי הקיץ רק ב־ס — 180/מחצית ההגדלה בגמכונת
התעמולה־הנגדית החלה נעה, תחילה
לל הרחבת המפעלים, ומחצית בגלל עבודה מאומצת
יותר.
בלחש, אחר־כך בקול־רם. מעל עמודי דבר היד־הדה
ההאשמה, גולתה המזימה השחורה, מזימת
מדוע? איש לא דאג שיגדל. היה רק טיפול
הענק שהחלה מזכירה את הקשר המפורסם של
אחד ויחיד של הממשלה בכל תעשית הקרח. הזקני
ציון: טיפוסים אפלים, באי־כח מפלגות
ממשלה קבעה את המחיר. הוא היה מחושב כך
מסוימות, הסתודדו עם בעלי בתי־החרושת (השלא
השאיר אפשרות להרויח רווחים ניכרים.

אחת מני אלף

מגדלהקירור: סימן הר,יכ ..של .״מכרה־הקרח״ :לפני הכנסתם לתבניות הקרח מועברים דרכו המיט,
כדי לקררס בכמה מעלות — דבר המקל על הקפאתם. בחו״ל גדולת התפוקה של אותן מכונות, בגלל
האקלים הקר והימצאות צינורות המים בעומק רב יותר באדמה. כארץ אטי התהליך ככל שגדל החום.
ומכיון שבעלי הון, הבאים להשקיע כספם,
מבקשים רווחים — לא השקיעו.
כדי לייצר טון אחד של קרח ליום דרושה
יחידת בנין וציוד העולה כיום כ־ 2000ל״י.
לפי המחיר הקבוע, מרויח בעל המפעל (לפי
הקלקולציה הממשלתית) חצי לירה לטון ליום׳
כ־ 85ל״י בשנה (מכיון שאין עובדים
במשך כל השנה) .למעשה היה הריוח קטן
יותר, היות והמחיר נקבע ביוני 1949 ומאז
עלה שכר העבודה והתיקונים. בעיני משקיעי
ההון, לא היה העסק כדאי.
בסך הכל נשבר גוש של מעט מים קפואים. אולם האשה מיואשת. שעות
עמדה בתור. הילד בכה בעגלה. הוא רעב. עוד מעט יחזור הבעל מן העבודה,

מישחק שד חתול ועכבר. אולם אין
זה כל הסיפור. לתכן שהיו נמצאים בכל
זאת משקיעי הון רבים יותר. לוא ניתן להם
עידוד. לוא הובן מראש שהדבר חיוני.
עניני הקרח היו מסורים, כשאר עניני ה אספקה,
למשרדו המפורסם של ד״ר דב יוסף.
משרד זה היה סבור: הקרח אינו חיוני.
התוצאה: היה צורך במטבע זר כדי לקנות
אמוניאק וקלציום, שני החמרים ההופכים את
המים לקרח. הכמות הדרושה היתד, זעירה.
אין תעשיה ר״קוקה לכה מעט חמרי־גלם כ־תעשית
הקרח. אולם גם המעט לא ניתן. בעלי
המפעלים התרוצצו ממשרד למשרד, כש אר
בעלי ד,תעשיה, קרבנות של מישהק חתול
ועכבר שלימד את התעשיין .-ראות בעצמו
כעין פושע המבזבז את כספי האומה. במשך
שנה נדחו הבקשות. עד שהיה מאוחר.
אותה שעה מוגר הקרח גם בחזית אחרת.
קם מרכז ההשקעות, שתפקידו היה להקל על
הקמת מפעלים חיוניים. מרכז זה הגיע למחסני
קירור הם
אבסורד מוחלט. קבע :
חיוניים. מפעלי קרח אינם חיוניים.
גם מהמלווה האמריקאי לא הופרש כמעט
כסף להבאת מכונות לייצור קרח. הקרח נשכח
לגמרי. עזוב לנפשו נמס לו בפינה נידחת
של המשק, זמם נקמה שתירה. היה לו
בן־ברית בלתי־מנוצת: השמש הישראלית,
היא לא היתד, נתונה לקיצוב, לפיקוח. היא
זרחה, כדרכה. קרניה ירדו מן השמים. הקרח
לא ירד מן השמים.
אם בכל זאת גדל הייצור במידת־מה, למרות
כל ההפרעות והמכשולים, הרי זה בעיקר
בגלל תופעה צדדית: הממשלה עודדה
הקמת בתי״קירור, שהכניסו רווחים ניכרים.
מסיבות כלכליות מסוימות כדאי לבית־קי־רור
לייצר גם כמות מסוימת (לא גדולה) של
קרח, כענף לוואי.

רעב גם הוא, צמא למים קרים. היא השיגה את האוצר הלבן אולם כשניסתה
לפרוץ דרך ההמון הצפוף נפל הגוש, נשבר. היא מאבדת את השליטה עי

עגבניה כסכנה. בה בשעה שגוש הקרח
לחם את מלחמתו האבודה בביורוקרטיה
הממשלתית, הובקעה החזית בשטח אחר.
הביקוש לקרח גדל בקפיצות־ענק.
מדוע ך היו זמנים שהקרח לו היה כה היוני.
הירקות, החלב׳ השמנת היו מצויים בשפע,
בזיל הזול. אם נתקלקלו, אפשר היה
לזרקם לפה האשפה׳ לקנות אחרים.
הירקות הפכו
בינתיים נשתנו הזמנים.
חלום, חלום יקר מאד. כל עגבניה היתה
רכוש, רכוש שאסור לבזבזו או לקלקלו.
רכוש זה היה יקר מאד. הקרח נשאר זול
מאד — הודות לפיקוח הממשלתי על מחירו.
כדאי היה לבזבז גוש קרח כדי להציל
עגבניה.
התוצאה: אפילו בחדשי החורף, כשרוב
מכונות הקרח שובתות כרגיל, עלד, הביקוש
תוך שנה אחת ב־ס /ס( .80מ־ 2745 בפברואר
1950ל־ 4965 טון בינואר .) 1951 כשהחלה הגרעון: כדיוק שליש.
שמש מאי זורחוק, לפני חודשיים, כבר היה
המצב מיואש. ברגע האחרון עבר הטיפול
ממשרדו של דב יוסף למשרדו של פנחס
לבון.

עצמה, עומדת ברחוב בבכי. טרגדיה קטנה? אולי. אבל לאותה אשה היתה דאת
טרגדיה מחרידה, שבגללה ועתה מוכנה להפיל ממ שלוח, אולי גם לחולל מהפכות.

משה גרצברג, מנהל המחלקה, עשה מאמצים
נואשים, עבד יומם ולילה (במקום לבלות
ירח דבש אחרי נשואיו) ; נעזר ע״י נתן
נביאזקי, מפעילי ההגנה לשעבר שקיבל לידיו
את ארגון מפעלי הקרח. אולם קשה היה
להזיי את עגלת־הקרח. אי־אפשר היה עוד
לתקן את הזנחת השנים.

הרגע הגדול: היא עמדה 4שעות בתור, לחמה עם נשים
היסטריות, גברים נרגשים, שוטרים מחוממים. לבסוף הגיע הרגע
המאושר : .קיבלה את רבע הבלוק, חוזרת לביתה בשכונת התקוה.

מיםהופכיםקרח: הקומפרסור (ימין) דוחס את האמוניאק והופך אותו לנוזל. נוזל זה הופך
לגאז, מקפיא את המים הנמצאים בתוך התבניות (שמאל) שהופכים קרח. התהליך נמשך מ־ 8עד סו
שעות. כל 12 דקה מוצאת שורה של 18 בלוקים מתוך המיכל המכיל בסך הכל 40 שורנת של תבניות.

האשם האמת
.,במשך שנה
וחצי סירב מש רדו
של רב יוסף
לאשר את הבקשות
ליבוא אמו- החומר ניאק,
החיוני לייצור הקרח.
בקשות הייבוא
חזרו בדייקנות
של שעון,
כשתשובה קצרה
וקולעת טבועה
עליהן: נדחה .
אולם בה בשעה
שאפשר להזעיק האחרון ברגע
חיטה או ניר ל־עתונים,
אי אפשר
להביא קרח
במטוס או בא־ניה.
יוסף אכל
בוסר, שיני לבון
כהו.

המעוטהמאושר: כ־ 20.000 מקררים חשמליים נמצאים בתל־אביב. כל מקרר
כזה הוא ביח״ר של קרח בזעיר אנפין, הננהג לפי אותנ תהליך כמפעלי הענק.
בתל־אביב ישנם 100.000 ראשי משפחה. כ־ 20.000 מהם בעלי מקררים
חשמליים. שאר ה־ 80.000 זקוקים כ״א לפחות לשליש גוש קרח ליום — בס״ה
כ־ססד טון. אם מוסיפים את התצרוכת הגדולה של בתי־הקפה ואת זריקות־הקרח
הניתנות לירושלים, כדי להקל על מצב הגסיסה שם, היה מחסור של ס /ס. 10
בירושלים הגיע המחסור ל־ס /ס ,70 בחיפה ל־.250/0
לכל הצרות האלה נוספו כמה צרות קטנות. ישנו משהו בציודו של הפקיד
הישראלי המונע בעדו לראות את הצורך בחלקי־חלוף. כתוצאה מכך נשברות
מכוניות שערכן רבבות לירות, נהרסות מכונות שאין להן תחליף. וכשם שבעלי
מכוניות מנסים לתקן חלקים מקולקלים, במקום להחליפם בחדשים ומקוריים,
עושים זאת גם מנהלי בתי־החרושת• התוצאה: קלקולים מתמידים — ביחוד
במפעלי קרח, שציודם רטוב תמיד, נהרס תוך 10 שנים.
כאשר מתקלקלת מכונה, שובת הייצור. דרושות שעות, ולפעמים ימים, כדי
לתקנה.
בינתיים יש הפרעות בחשמל. גם שם לא תוכנן הייצור לפי הצרכים האמתיים.
הזרם שובת כמה שעות בכל יום. וכשאין חשמל, אין קרח.
כך הוחמר המחסור עוד יותר. במקום 2400 טון קרח בכל הארץ, יוצרו
רק 1800 טון. הגרעון: בדיוק רבע.
הסרטן האוכל. מה יהיה? השמש תחלש, ועמה הסבל. כבר ישנה הקלה.
אט־אט יחזור המצב על כנו, בחדשי הסתיו.
אולם אם גם תחלוף הצרה, לפי שעה, בעוד חודשיים שלושה, אסור לשכוח
את הלקח.
בארץ יש פיקוח. בארץ אין תכנון. זה הסרטן האוכל את המשק.

לשפדש רשניי גלכד

|~> דחה

;לין

#ישי•
גימד,

לשמיש דש5י קלרד

זמש*
גדחה
ד•*•זמ־״מ1יי4צ;#ימו

נלנד

גרמת

(נדחה
נדחדי

3י 0 ••>43 {6

ב נז ד ־ נ ה
הע ם

מע ן מישחק פוקד
יושב־ראש הועדה הוציא מעטפה מן הקלפי
הפתוח, פתחה בזהירות, הכריז: א׳.
אחר הוציא מעטפה שניה, פתחה, הכריז :

בחדר שררה דממה דקה. השעה היתד,
. 12.05 מסביב לקלפי, שנפתח זה עתה,
הצטופפה הוועדה 16 :שליחי מפלגות, תערובת
מוזרה במקצת של טיפוסים: תימני
מגודל זקן, איש האגודה ; אשד, אדומת שער,
פרוגרסיבית: יהודי בעל כרס, שערות שיבה
וכפה, איש המזרחי ; אשד, מבנות העליה
השניה ומבטא סלאבי, קומוניסטית. מלבדם
שרד בחדר רק השוטר (ושני חברי מערכת
העולם הזה).
היתד, זאת ועדת הקלפי מס׳ ,273 בבית
ספר לבנים, ברחוב אחד העם, מרכז תל־אביב.
הפנים היו מתוחים. עינים אדומות מעייפות
עקבו אחרי כל פתק שהוצא ממעטפתו,
הושם על אחת הערמות, יחד עם בני מפלגתו.
כל חבר ניסה בהצלחה רבה פחות או
יותר, להסתיר את ההנאה למראה פתק מפלגתו,
את האכזבה כשנתגלה פתק של מפלגה
יריבה.
שררה מעין אוירה של משחק פוקר. יותר
מבכל רגע אחר של היום דמו הבחירות
למשחק־מזל עצום, הגרלה לאומית שתקבע
את דמות המדינה.
התימני במעט נערף. היום עבר על
חברי הועדה מס׳ 273 בשקט גמור. מלבד
חלון שנפל ממסגרתו וכמעט ערף את התימני,
שליח האגודה, שמילמל בהתרגשות :
,ז ה נם ! זה נם מן השמים 1לא קרה
מאומה להפיג את השעמום של השעות הארוכות.
החברים, שהיו מרותקים למקומם,
אכלו את הסנדויצ׳ים הממשלתיים ובשקיות
לבנות, שהכילו כל אחת שני כריכים וביצה
שלוקה) ,שתו כוסות בלתי ספורות של
גזוז.
ב־ 1,800 מק, מות אחרים, בכל רחבי הארץ,
ישבו ועדות דומות, מהן דוברות ערבית,
מהן דוברות בחמישים לשונות קבוץ גלויות.
בכל מקום חסרה: התרגשות.
לא התרגשו גם הבוחרים. הרוב צעד לקלפי,
בלתי מושפע על ידי התעמולה (הגרועה) של
המפלגות, אחרי שגמר אומר בעד מי להצביע.
סיסמא שהיתר, שגורה בפי רבים :״אני לא
מצביע בעד ...אלא נגד
אחוז הנמנעים מהצבעה היה גדול למדי,
היה יכול להיות גדול פי כמה לולא תקף
מוסר כליות רבים מאותם שאמרו לפני כן :
״הן מסריחות כולן ברגע האחרון הבינו
אלה שגם אי־הצבעה היא הצבעה בעד מישהו,
הלכו לבחור בעד הרע במיעוטו (לדעתם).
משהו אחר לגמרי. צלמי החוץ, ברדיפתם
אחרי תמונות הראויות לפרסום בחוץ
לארץ, התאכזבו קשות. סוללה שלמה של
מצלמות ירדה על הקלפי בו היה צריך להצ ביע
ראש הממשלה. לשכת המודיעין הממשלתית
הזמינה שעה מיוחדת להברקת התמונה
ההיסטורית לארה״ב. אולם כשהופיע בי.
ג׳ ,.התייצבה לפניו, כשומרק־ראש נאמנה,
אשתו, הכריזה בתוקף :״בן־גוריון עייף !

אסור לצלם 1״ צלם זריז הנציח אותה, כשהיא
מרטיבה בלשונה את מעטפתה שלה.
כשפנו הצלמים הנרגזים אל שלישו של
ראש הממשלה ושאלו בכעס :״האם כך הת־נהגתם
גם באמריקה?״ משך סגן־אלוף נחמיה
ארגוב, סבלני כרגיל, בכתפיו, אמר :״אמריקה?
זה משהו אחר לגמרי !׳׳
מחזה דומה נשנה מאוחר בלילה כשצבאו
העתונאים על דלתות וועדת הבחירות המרכזית
במלון ״ריץ״ בתל־אביב. ניתן להם
לשוחח ולצלם במשך כמה דקות, אחר כי
הראו להם את הדלת. אף כי מאולם הישיבה
בקעו החוצה צעקות נרגשות, שנתגברו לפרקים
להמולה כללית (כששליחי האופוזיציה
דרשו להפסיק את הבחירות במעברות, שנמשכו
אחרי המועד החוקי לתום ההצבעה).
הועלמה הישיבה, הרת החשיבות, מעיני ה־עתונות
(והציבור).
חשאיות בהחלט. בין ערביי יפו הפכו
הבחירות לחג לאומי, כשצעירים התלוצצו
בפתח בית הספר העממי בעג׳מי, נופפו
בפתקיהן של מפלגות (שלא עניינו אותם
בפרוטה) .ועדת קלפי ערבית, חדורה הכרת
חשיבותה, ישבה ליד ד,שלחן, הסבירה לנשים
רעולות פנים את הפרוצדורה.
התלוצץ עתונאי אמריקאי, בראותו את
התור הארוך של הנשים, בעלות הצעיפים
השחורים :״אלה הבחירות החשאיות ביותר
שראיתי מימי
ערבים זקנים, שלא ישבו מימיהם במכונית,
הובאו אל הקלפי על ידי מפלגות זריזות
(שיחסן למיעוט הערבי מפוקפק ביותר)
בקרייזלרים מצוחצחים, כשנשותיהם, בניהם,
נכדיהם וניניהם מלווים אותם בתרועה גדולה.
במעברת
״לא צריכים לאכול ז״
סקייה, בדרך ללוד, עמדו נשים וגברים, דוברי
רומנית, אידיש, כמה ניבים ערביים ואשורית,
בתור ארוך, כשתועמלני מפלגות, מבני המח נה,
מתווכחים בידים, השפה היחידה שהיתר,
משותפת לכולם .״בחירות, שוב בחירות !
סתם בלבול מוח־! שבתון, לא נותנים עבודה!
מה יש? לא צריכים לאכול?״ התרגז אחד
העולים החדשים.
אשד, שעלתה לפני כמה חודשים לארץ,
ובוודאי לא ראתה ממנה יותר מאשר סביבת
המחנה, התרגשה עד כדי היסטריה כשנודע
לה ששמה אינו מופיע ברשימת הקלפי .״הם
לוקחים את הבחירות ברצינות ׳׳ חייך בזלזול
אחד השוטרים ששמרו על הסדר.
ההמונים
״השתגעתי לבחור?״
שצבאו על שפת הים של תל־אביב התיחסו
אל הבחירות ברצינות פחותה.
הסיבה העיקרית, שהעיקה על הכל: שעמדת
הישוב הותיק, שרק הוא יכול למסור את
קולו בהגיון־מה, בידעו את המציאות והבעיות
האמיתיות, יכריע אך במעט את התוצאות
הסופיות, ושד,הכרעה האמיתית תהיה
נתונה בידי עולים חדשים וערבים, זרים
לחלוטין לנושאי הויכוחים.
אמרה בחורה, שהשתעשעה על שפת הים
בפינג־פונג :״השתגעתי לבחור י העולים
החדשים יקימו לי ממשלה !״
רק עתה הבינו ההמונים מה משמעותו
של חוק הבחירות המוזר הזה, שהועבר על
ידי מפא״י בכנסת הקודמת, ושאף מפלגה

אחת לא העיזה להתנגד לו, מחשש פן יכנוה
אנטי־ציונית.
סיבר, שניה לחוסר הרצון הכללי: התעמולה
המפליאה באיכותה הירודה, ששכנעה
מעטים, הרגיזה רבים. ככפים עצומים, שהוצאו
בעיקר על ידי שתי המפלגות הגדולות
(מפא״י וציונים־כלליים) ,שימשו לעלילות

אנטוגיו (״פדרו״) וייארה ככרזה ״הפועל המזרחי״
״אני באמת לא אדוק !״
מעליבות

שכלו

הבוחר

זולות,
הממוצע.
העובדה האופיינית ביותר היתד, אולי ההימנעות
מהצבעה מצד המוני הנוער העירוני,
בעיקר בתל־אביב. אותן השכבות, שהיו נושאות
המאבק ומלחמת העצמאות, והרואות את
עצמן כמקימי־המדינה, לא מצאו עוד בעד
מי לבחור.

בחירות

האדמה לא רעדה

שלושה ימים לפני הבחירות נפל פחד
מפא״י על הכל. תקוותה של מפא״י להשיג
רוב מוחלט בעזרת העולים החדשים והערבים,
החלה מוצאת מאמינים גם בין אויביה.
החלום של שלטון־יחיד מפא״יי, שיביא בעקבותיו
החנקת חופש הביטוי, גייס שני תותחים
עתונאיים כבדים שירו מטח מהדהד ברגע
המכריע. עזריאל קרליבאך, עורך מעריב
וגרשום שוקן, בעל הארץ, יצאו בגלוי מעל
עמודי עתוניהם (הבלתי־תלויים) לעזרת הציד
נים־הכלליים, הזהירו את קוראיהם מפני
מסע־המשיח של בי. ג׳י.
האפתעה הרבה ביותר גרם דוקא המאמר
של הארץ ,,שנח שב כקרוב למפלגה הפרוגרסיבית,
אולם הנחית הפעם מהלומת־מוות
למפלגה זו* .
לא פחות מהדהדת היתה ירית על המשמר.
בישר העתון: אם לא ישיג בן־גוריון רוב
מוחלט ניכר, ישתדל להעביר בכנסת השניה
חוק בחירות חדש ויכריז מיד על בחירות
חדשות. החוק החדש יהיה עשוי לפי המתכונת
הצרפתית, המחלקת את הארץ לאזורים ונותנת
לשותפות של מפלגות הזוכה לרוב מוחלט
באזור מסוים את כל הכטאות של אותו
אזור. החשבון: שותפות מפא״י— פרוגרסיביים—הפועל־המזרחי
תוכל להשיג, לפי חוק
כזה, ס /ס 80 בכנסת השלישית.
הברק דהה. כשטיפטפו התוצאות הראשונות
מתוך הרדיו כבר היה ברור כי החלום
(או הסיוט) של דיקטטורה מפא״יית לא נתגשם•
היתד, רק הפתעה אחת: שלא היו שום
הפתעות. מפא״י איבדה מכוחה בישוב הוותיק,
אך נשארה גם בו המפלגה החזקה
• לא בפעם הראשונה. נס ערב הבחירות
לכנסת הראשונה פירסס הארץ רשימה שמתחה
ביקורת קטלנית על הרכב רשימת המועמדים
של הפרוגרסיביים, שיבח את רשימת המועמדים
של הצ״כ, דבר שפגע קשה בסיכויי
הפרוגרסיביים.

ביותר. הצ״כ עלו, לא גרמו לרעידת־אדמה.
לא נתגשם החשש העיקרי: שקולות העולים
החדשים והערבים ישליט ו במדינה שלטון
שיש לו רק מעוט קטן בישוב הוותיק.
מפ״ם איבדה פחות משחששה, הקומוניסטים
השיגו פחות משקיוו. המכה העיקרית
ירדה על חרות, שירדה לחצי. במדינה והה

ברק הרומנטיקה, מאיר ברק האינטרסים.
מצב־לא נעים. רצון העם בולט בצורה
חד־משמעית: קואליציה של מפא״י והציד
נים־ה,כלליים, בלי הדתיים. הבררה לפני בי.
ג׳י : .לבחור בין שני שותפים בלתי רצויים.
אפשרות מספר אחת: מפא״י, פרוגרסיביים,
הפועל־המזרחי. יתרון (למפא״י) :עבודה נוחה,
שליטה על התיקים העיקריים. מגרעה :
רוב זעום ביותר, שלא ירשה לצירי הממשלה
לחלות או לטייל בסו״ל.
אפשרות מספר שניים: מפא״י, פרוגרסיביים
ציונים־כלליים. יתרון: רוב יציב. מגרעה:
הצ״כ לא יסכימו אלא אם יקבלו את
התיק המרכזי — תיק האוצר, דבר שבי. ג׳י.
(וחברות ההסתדרות) מתנגדים לו בתוקף.
בסך הכל: מצב בלתי־נעים למפא״י. המסקנה
:,הכנסת השניה לא תאריך ימים. התערבות
בטוחה היא לצפות לבחירות תוך
שנה, לכל היותר.
אמר עסקן ציוני־כללי :״מה הבעיה? ב־.
ג׳י. יביא עוד 50.000 קולות מעיראק או
מאלג׳יר, יעשה בחירות חדשות — ואז שלום
לחופש בישראל !׳׳

דרכי חיים

.,איני מאמין בישו״

״אתה אדוק?״ נשאל אזרח באחד מכפרי
ישראל .״לא ! אינני מאמין בישו!״ ,השיב
הנשאל, אנטוניו וייארה, ספרדי נוצרי שהתנדב
לשירות ההגנה בימי המלחמה ושהו־פיע
בימי תעמולת הבחירות כדמות עזר
לרשימה דתית.
מקום ההופעה: כרזת בחירות של הפועל
המזרחי (ראה תמונה) המראה את מגיד ישוב
התנועה בארות יצחק בהפעילם מגדל, המוצב
ליד שוחה, הנמצאת לפני בית מגורים נקוב
קלעים ופצצות.
״זה אני, וזה חבר שלי, הנריקו מזרחי,
מח״ל מצרפת שנפל במבצע עין״ ,הסביר
וייארה. הוא היווה, יחד עם הנריקו, צוות
מקלע משובח, התפרסם בכינויו פדרו.
אנטוניו־פדרו הוא נוצרי ריפובליקאי שו־נא־פרנקו
שנמלט מספרד על סמך דרכון
אחיו (פלנגיסט ספרדי שנהרג בדיויזיה הכחולה
שהתנדבה למלחמה ברוסיה) חי בצרפת,
עלה ארצה באביב , 1948 כדי לקחת חלק
במלחמת העצמאות הישראלית.
אולם מכל שעבר עליו בארץ (צבא, חבלי
שיקום והתיישבות) התמיהה אותו תמונתו
שהתנוססה תחת ו׳׳ו פועל מזרחיי כחול
ביותר .״אני באמת לא אדוק״ ,הסביר שנית.

,העולם הזה״ ,מס׳ 718

מ שפט
מושל מהלך על חבל
על ספסל הנאשמים ישב צעיר בן ,26
בלונדי וזקוף־קומה. ההאשמה :״ביום 6
ביולי ,1951 בכפר א־טייבה, נפת תול־כרם(?)
הציע הנאשם שוחד לתושבי כפר א־טייבה
הנ״ל על מנת להשפיע על בוחרים לכנסת
השניה להצביע בעד רשימה א׳ — מפלגת
פועלי ארץ־ישראל ובלתי־מפלגתיים — בזה
שהוא צעק בקול רם ושידל אחרים לצעוק
בקול רם :״מפא״י מספקת מים לכפר״,
בהביאו לכפר הזה מכונית עם מים לחלוקה
בין תושבי הכפר״.
לא היתה זאת ההאשמה היחידה שהגיש
ראובן נוחימובסקי בשם אברהם פייגנבוים,
מועמד מק״י, נגד סרן צבי אלפלג. שאר
ההאשמות: אלפלג איים על משתתפים באספה
קומוניסטית שימנע מהם עבודה, על קומוניסט
ערבי אחד שיגרשו אל מעבר לגבול
או שיאסרו.
כשקם נציג
״אנחנו לא כלבים
הצבא ודרש להעביר את המשפט לשיפוט
צבאי, גבר החשד בלב רבים שאמנם יש כאן
מה להסתיר מעיני הצבור. אולם פה ושם
התרומם זוג גבות בתמיהה.
קשה היה לידידיו של הסרן הבלונדי לתאר

הירדני. נאנח אחד השייכים :״חבל שמלחמת
הבחירות אינה נמשכת עוד ארבעה חדשים״.
לעומת זאת השליכו תועמלנים קומוניסטים
את חכותיהם לתוך עומק הלבבות הערביים,
שטרם התגברו על כאב התבוסה הערבית
והרומים על דיכוי זכויותיהם במדינת
ישראל. מק״י הציגה את ממשלת ישראל
כחבר פושעים, וההמון הריע אחריה. רגשות
אנטי־ישראליים, שהיו חבויים ואף גברו
בסתר בשלוש השנים האחרונות, מצאו להם
פורקן חוקי. ההמון צעק :״בוז למפא״י״
אולם הכוונה היתה, כמובן ,״בוז ליהודים״.
אופייני לאהדה הנסתרת שעוד קיימת במשולש
כלפי חאג׳ אמין היתד, התגובה על
רצח עבד־אללה. כששמעו יושבי בתי־הקפה
ברדיו את היריות שהרגו את המלך ,,צעקו
תחילה :״חארב פי אל־רדיו״ (״יש מלחמה
ברדיו״) .כשנתברר להם מי הנרצח, לא
הסתירו שמחתם.
כלל לא מפא״יניל .,המצב המגוחך,
השולל מן הערבים את רוב זכויותיהם אולם
נותן להם את הזכות לבחור לכנסת, הראה
עתה את תוצאותיו הראשונות, בצורת תמיכה
המונית במק״י, המפלגה היחידה שהבטיחה
לערבים תמיכה במלחמתם הלאומית. לפיכך
רגזו הקומוניסטים שבעתיים כשהשתמשו
מתנגדיהם בשורה של אמצעי איום והפחדה.
״הם צודקים, כמובן״ ,העיר אחד היהודים
המסתובבים באזור ,״אבל רבונו של עולם,

סרן צבי אדפלג, נאשם

ואמנם, בפי תושבי המקום היה תאור אחר:
מכונית של מכבי־האש באה לטייבה, בירת
אלפלג (במשולש הקטן) כדי להביא מים
לפלחים שסבלו קשה מן הבצורת. כשהחלה
החלוקה התקרב מחמוד עבד אל פתח אל
נאשף, נופף מקל גדול מעל לראשו וצעק
בקול רם :״הם הציתו את נשמותיכם, אל
יכבו אותן במים״ .אלפלג הוציא מ־דו את
המקל ואסר אותו.
עקב מאסר זה הסתער ההמון הנרגש, זו
הפעם הראשונה, אל עבר בית הממשל. אלפלג
שלף את אקדוחו, אסר את המתפרצים על
סף הבית. אחד מהם, שהכה חייל, נשפט ל־8
חדשי מאסר.
מקרה שלישי: ערבים שעמדו בתור לחלוקת
מנות מזון התרגזו על יחסו של חייל
ששמר על הסדר, צעקו ״אנחנו לא כלבים״,
התנפלו עליו והכוהו קשות. היתד, זאת הפעם
השניה שחייל עברי הוכה ע״י אזרחים ערביים.
״יש מלחמה ברדיו״ .בימים האחרונים
לפני הבחירות דמו המושלים הצבאיים
לאנשים המהלכים על חבל מתוח. בכל רחבי
האזור התנהלו פעולות מוזרות. במקומות
רבים הפעילה מפא״י לחץ ואיומים, במקומות
אחרים ניסתה, לדברי אויביה, לשחד
את בעלי־ההשפעה, שיחררה פושעים שהיו
קרובים קרבת משפחה לראשי משפחות חשובות,
אף החזירה קרובים כאלה מעבר לגבול

אולם יצרן הנעליים אינו מבין דברים אלה:
ראשית, זה קצת מסובך, עליו לשלוט בתורת
החשבון או להעסיק יודעי חשבון מיוחדים.
שנית: המחיר הרשמי אינו אלא שני שליש
מהמחיר האמיתי. כיון שהפדיון הממוצע של
בתי החרושת לנעלים הוא כשש מאות אלף
לירות לחודש צריכה הממשלה לשלם סובסידיות
בשיעור של 300 אלף לירות לחודש.
אך־ אין כל בטחון שמועד תשלום הפרמיות
יקויים. כאשר נוסף על כך צומצם האשראי,
בהוראת שר האוצר, למינימום, הובעה טענתם
הסופית של היצרנים :״מי ישא במימון
ההפרשים משך החודש? לנו אין כסף לכר!״

המעמדה שלי שי

גשי חסרות־ישע

תכסיס מיוחד במינו המציאו סוכנים מפלגתיים
באחד מכפרי המשולש הקטן: הנשים
הערביות, שקיבלו מראשי החמולות את ההוראות
במי לבחור, הצטיידו בפתקי הבחירות
המתאימים והחביאום על חזיהן. בכניסה לבית
הקלפי נתקלו בצעירים חסידי מפלגות אחרות,

עו״ד ראובן נוחימוכסקי, מאשים

״הם הציתו נשמותיכם...״
אותו בתפקיד של תועמלן מפא״י: הוא
היה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד,
בעל עבר מפ״מי מובהק, שקנה לו בשנתיים
של שרות בממשל הצבאי שם של אדם המנצל
את עמדתו כדי לעזור לערבים עניים, לבקר
בביקתותיהם ולהאזין לצרותיהם. קשה עוד
יותר היה לתאר את אלפלג, שקט ההליכות,
כצורח ברחובות, באזני ״נתיניו״ הערביים,
סיסמאות של בחירות.

דקס יוקר המחייה) היא מוסיפה תשלום מיוחד
לגרבי נילון, צמר גפן, מכנסיים, חליפות׳
סחורות יבוא שונות ומקיימת בעזרת
תוספות אלה, באופן מלאכותי, את רמת המחירים
של מצרכים חיוניים, ע״י הענקת
פרמיות מקרן ההשוואה.

לסדר עניין חשוב״ .לאחר התיעצות קצרה
בין השניים חזר מילשטיין לבעל המלאכה
ואמר :״סלח לי, אולי נוכל לשוב לכמה
רגעים לבית המלאכה י עלינו לסדר ענין
חשוב ואיני רוצה לעשות זאת ברחוב״• בעל
המלאכה הסכים. השלשה חזרו לבית המלאכה.
האדם השלישי הוציא מספר תכשיטים מכיסו,
ביניהם יהלום אחד, הניחו על השלחן וכיפר :
״ממש מציאה, אתה מבין הטוריסטים הללו...
הפסיד את כל כספו בקלפים ועכשיו מיכרת
למכור את חפצי אשתו״ .השנים פרצו בצחוק.
״מילא,״ אמר מילשטיין ,״איני מרחם עליו.
כמה הוא רוצה?״ .האדם השלישי הסביר
כי התייר רוצה 800 לירות שעה שהחפצים
שווים למעשה כ־ .1.500 משום כך הוא מחפש
אותו עכשיו, כי אתו רק 400 לירות והבנק
כבר סגור. הכסף מוכרח להימסר לתייר מיד,
אחרת יתחרט על כל העסק. מילשטיין החל
לחטט בכיסיו, הוציא 200 לירות, אמר :״יש
לי רק ,200 אולי יקבל את השאר בצ׳ק?״
״לא, בשום אופן״ השיב השלישי ,״הוא לא
רוצה שיראו אותו בבנק״ .השניים הססו רגע,
ומילשטיין פנה לבעל המלאכה :״שמע נא,
יש לי הצעה בשבילך, אולי תתן לי 200
לירות. את כל התכשיטים נשאיר אצלך, שהרי
אינך מכיר אותנו כלל. זה באמת מוזר, רק
לפני חצי שעה באתי אליך לראשונה ...התכשיטים
יישארו עד מחר בבוקר. אין אנו
רוצים בחינם, כמובן. ביזנס זה ביזנס. מחר,
משאבוא לקחת בחזרה את התכשיטים תקבל

...אל יכבו אותן במים !״

מה הם רוצים דוקא מצבי, אחד המעטים שהיו
בסדר?״.
בינתיים לא ניתן לנאשם לטהר את עצמו.
כשדחה השופט עמנואל סלונים את המשפט
מטעמים פורמליים, לא היתה לאלפלג הזדמנות
לפתוח את פיו, לבשר למאשימיו
שאינו מפא״יניק כלל.

המ שק

״לנו אין כסף״

״אני לא סנדלר ולא פרופסור למטמטיקה,
אדוני״ ,סינן חבר משלחת יצרני הנעלים
מבין שיניו בתשובה להרצאתו הארוכה של
פקיד משרד המסחר והתעשיה על תכנית
הממשלה לשיווק הנעלם ומדיניות המחירייים.
״וסנדלרים״ ,המשיך חבר המשלחת ,״אינם
מבינים סיבוכים בדברים פשוטים. תנו
לנו את הרווחים המגיעים לנו ואל תבלבלו
מוחות בהקפאת מחירים, קרן סובסידיות ופרמיות

כמו ביצים ומכנסיים. כשהגיעו חר־רי
הגלם הראשונים מהקניות החטופות על
חשבון ההכנסות ממלווה העצמאות והעזרה
האמריקאית שיחרר יעקב גרי 17 נקודות
הנעלה. אולם איש לא חשב על כך שעבור 23
מיליון הנקודות ששוחררו יש לייצר כמיליון
זוגות נעליים. דאגתה הראשונה של הממשלה
היתד, אחרת: כיצד לא להעלות את מחיר
הנעליים נוכח ההתיקרות הניכרת של חמרי
הגלם. המוצא: קרן השוואה. נעליים אינן
גרועות יותר מלחם, ביצים וחלב. כאשר
הממשלה אינה רוצה להרגיז את האוכלוסיה
בהעלאת מחירים (וכדי לא לשנות את איני
כבכל יום ששי, שידר רדיו רמאללה את
טקס התפלה ממסגד עומר, שכלל, לפני שבועיים,
את רצח עבדאללה.

תקיפים שתבעו מהן, כדבר מובן מאליו :
״תנו לנו את הניירות הנשים, שאלה בחי־רותיהן
הראשונות, צייתו, מסרו את הפתקים.
כשנכנסו
הנשים לחדר הקלפי נתבקשו לבחור
להן פתקים מבין ערמות המפלגות. הנשים
עמדו חסרות־ישע: מכיון שאינן יודעות
קרוא וכתוב, לא יכלו לבחור.

פ שעי ם

״צריכים לחיות. לאי״
אחד מאנשי השוק השחור נתפס בשער
העליה. האדם תמיר הקומה ולבוש ההדר
היה ידוע בעיסוקיו (בעיקר: הברחת נקניקים
ותפוחי עץ) ובמוצאו: בוקרשט.
כאשר הובא בפני שופט השלום, השיב
בגאווה על השאלה למקצועו :״ספקולנט,
אדוני השופט הקהל המועט שנמצא באולם
פרץ בצחוק רם. הנאשם הסתכל סביבו
בתימהון, הסביר :״מה יש, היינו צריכים
לחיות, לא?״.
בשלושת החדשים הבאים יחיה בכלא.

ה!הב היה נחושת
האיש שבא לבית המלאכה של יוחנן זילברשטיין
במרכז וולובלסקי ביקש לבצע עבודה
בכמה מאות לירות, זילברשטיין הסכים בו
במקום לעבודה מאחר שהמזמין אמר מיד
בהתחלה :״כסף אינו משחק כאן תפקיד,
העיקר שהעבודה תבוצע מהר״ .המדובר היה
בגג על גזוזטרה וריהוט המקום ברהיטי קש.
בעל המלאכה יצא עם בעל הדירה למקום
העבודה. אך צעדו כמה עשרות מטרים, כאשר
אדם אלגנטי ניגש אל בעל הדירה ובירכו
בלבביות :״מילשטיין, מה אתה עושה כאן?
אני באמת מחפש אותך״ .מילשטיין ביקש
סליחה מזילברשטיין :״רק לשתי דקות, עלינו

225 לירות״ .בעל המלאכה עשה חשבון 5
להרתיח 25 לירות תמורת הלואה ל־ 12 שעות,
זה לא רע. הוא הסכים. הם השאירו את ד,תכי
שיטים אצלו וקיבלו את 200 הלירות .״הואיל
וכבר מאוחר״ אמר מילשטיין ,״נתתר עתה
על העבודה, נלך אלי הביתה מחר בבוקר״
בעל המלאכה הסכים.
למחרת לא בא אליו איש. גם בשעות אחר
הצהרים לא הופיע מילשטיין. הוא חיכה יום
נוסף, ואז עלה בו החשד. הוא הלך לצורף,
שאלו על ערך החפצים .״הכל ביחד שתה 25
לירות״ קבע הצורף. צורף אחר אמר, כי הוא
מוכן לקנות את הכל בשמונה לירות. רק
טבעת אחת דקה עשויה זהב, כל השאר —
נחושת ואילו היהלום אינו אלא אבן פשוטה.

המרד כלול

הארץ

התרנגולות מאיימות בשביתה (הבקר)
משה זאב פלץ, חיפה

קפיצה או לא קפיצה ז

חבס השיג 2165 נקודות (ריצה 200מ׳ —
26:0שניות ; קפיצה לרוחק — 600מ׳).
(הבקר)
אורי פרשקובסקי, ראשון לציון

מחלקת ההעלמה

כמה אנשים נעדרו על־ידי המשטרה בעת
הפגנה קטנה במחנה שער העלייה( .הארץ)
א. א ,.תל־אביב

מזימה כנענית

אם יקיימו העברים את המצור לתקופה
קצרה בלבד, יברחו כל תושבי ישראל לארצות
מוצאם( .העולם הזה)
חביבה אראל, ירושלים

אל משתתפי מדוד הארץ: לא
יתקבלו קטעים למדור, אלא אם כן
יישלחו למערכת כשהם גזורים מ־העתונים
בהם הופיעו.

בושים ולבנים בהפגנת־שכיתה משותפת

נידה אופטימית נשמעה בקולו של ד
של הכושים• ״אין ספק כי חל שיפור רב.
לא כן בעית הדיור שטרם מצאה את
הכושים הם ניגוד משווע לגני שיקגו ז
משכנות אלה שמשו את האנגלו־נ
עברו לדור באיזורים טובים יותר חולקו
מכל ארצות אירופה השתכנו בהם. אך נ
גם מהגרים אלה עברו לאיזורים עשירים
המהגרים הצבעוניים מארצות הדרום ,׳
בחורים אלה.
מרטין מסביר תופעה זו בעניים הר1
לשכור דירות בבתים חדשים.
למרות דירותיהם הישנות הם מנת
,שכר דירה גבוה. לכן גם מזניחים את ה
מרטין הסתיר את חרדתו -מהמצב וקבע
ב״סלמס״ יתגברו מעשי הפשע. כי
ג׳נטלמנים חובשי צלינדרים״.
לסטר ביילי, מ״ההתאחדות הלאוב
רירות על בית דירות שדרים בו כושיב
הבית אלא שתי פעולות: תקן פעם א
.הדירה. הבית העומד להתמוטט מיושן
מדי שנה בשנה.
השיטה של חציית דירות גדולות
ה״סלמס״ בקנה מידה גדול. הדברים הג
שני חדרים, שאף היא חלק מדירה בת
אינם יכולים לעמוד בשכר הדירה הגבו
משפחות כושיות גרו בדירה שנבנתה ל
המחירים הגיעו עד 30—20 לירות
והביאו לידי כך ש־ 10 עד 12 איש נאל
לא כל הכושים גרים במשכנות
ג׳ונסון, גרים בבתים נרחבים ברובעי

למרות רובים מכודנים, צווזזות היסטריות

מכל

ה ע 1ל 0

או אחד עשר בשיקגו הוא כושי.
לפי הערכת הארגון הכושי ״הליגה העירונית״ ,הרי מכל עשרה מחוסרי
עבודה שמונה או תשעה הם כושים. לאוניד פמברטון, מדבריה של הליגה, מסביר
הכושי רוצי !כויות לפני המוות
תופעה זו כתוצאה מהמחיצות הקיימות לגבי הכושים והוצאתם של כושים ממקצועות
רבים.
השבוע שוב נרדפו כושים, בזכות צבע עורם בלבד, בארצות הברית: כאשר
פמברטון הדגיש כי לא מזמן חל שיפור במצב. הרבה מקומות עבודה שהיו
הרווי קלרק, כושי ששרת כקפטן בחיל האויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה
סגורים בפני כושים נפתחו עתה. כן מקבלים עתה כושים כזבנים בחנויות העיוהיה
חניך אוניברסיטה, ניסה להיכנס עם אשתו ושני בניו הפצועים לדירתו
רוניות, בעוד שעד עכשיו נועדו להם רק תפקידי נקיון.
החדשה בפרבר ציצרו שליד שיקגו, נערכה לו קבלת פנים חמה ביותר: קהל לבנים,
אך למרות שלבעלי מקצוע ישנה דרישה רבה כיום בארה״ב, לא הצליחו
שסרב לאכלס כושי בקרבו, השמיד את רהיטיו של קלרק (כולל פסנתר שהוטל
מתמתיקאים, רופאים, סטטיסטיקאים והימאים כושים לקבל עבודה במקצועם, אך
דרך החלון) והרם את הדירה (כולל כיור בית הכסא).
כאשר מושל המדינה גייס את חיל העתודות (זקנים, פקידים וסטודנטים -ורק בגלל צבע עורם, למרות שהכשרתם המקצועית עמדה על הגובה הדרוש.
הם אינם יכולים לעבוד בשביל חברות כושיות, כי הכושים רק קונים, אינם
מופחדים שהופיעו ברובים מכודנים) לא סייע בכך בהרבה, לא הפסיק את צווחות
יצרנים. הפיקוח על חמרי הגלם נתון ביד הלבנים.
ההמון ההיסטריות :״צאו, צאו, צאו !״•
הדובר הכושי התבטא בחריפות, בדבר תכניות להדריך את צעירי הכושים
אולם קלרק, נהג אוטובוס לפי מקצועו, לא ויתר על שלו, הכריז בסיום יום
ללמוד מקצועי שאין בו סכנה של הגבלות צבע :״צעירינו ילמדו כל דבר שימצא
האימים שעבר עליו ועל אשתו, ושבו נפצעו 23 אזרחים :״הם הרסו את כל שהיה
חן בעיניהם וזהו תפקידנו להלחם שהם יקבלו זכויות שתת לחבריהם הלבנים״
לנו, כל שחסכנו משך תשע שנות נישואין, אפילו את תעודת הנישואין שלנו. לא
הוא הוציא ממגרתו ספר רב משמעות: הם עשו זאת, המספר בפרוטרוט על
הייתי מאמין כי כל זה יקרה בגלל משפחה כושית אחת״.
הישגיהם של כושים בשטחי הטכניקה והמדע, שפרצו במרצם ובכשרונותיהם
אך רובם המכריע של 3מיליוני הלבנים בשיקגו סבר, כנראה, אחרת-
דלתות נעולות.
אותו יום נדון כושי אחר, גק אינגרם ,44 ,לשתי שנות עבודת פרן בצפון
טובים לשטיפת מכוניות. משכורתו הממוצעת של כושי היא בין 15
קרולינה־ .האשמה: תקיפת אשה (לבנה) .ביצוע התקיפה: אנגרם הסתכל (בהתמדה)
ל־ 20 לירות לשבוע. אך יש גם כאלה המרויחים רק עשר לירות לשבוע. עם חקיקת
בנערה לבנה, בת , 17 ממרחק עשרים מטרים.
החוק של רווח מינימום של שלוש מאות פרוטה לשעה הגיעו כושים למשכורות
שני מקרים אלה עוררו סערה בארצות הברית (במדינות צפוניות בעיקר),
הרבה יותר גבוהות. עובד מוכשר, העובד גם שעות נוספות, יכול להגיע ל־45
גרמו לשאילתות עיתונאים ומשרד החוץ (שהתבייש, כנראה, לפני מדינות זרות),
לירות לשבוע.
אולם תוך ימים מעטים תשכך הסערה, כושים שוב יירדפו בגלל היותם כושים.
הכושים חברים בכל האגודות המקצועיות שבמקומות עבודתם. אך מידת
העולם הזה הטיל, בהוודע לו על המאורעות האחרונים, על סופרו המיוחד
ההגנה הנתנת להם על ידי אגודות אלה תלויה במידת פעילותם של הכושים עצמם.
בארצות הברית, מונטי ג׳ייקובס, לשגר, מייד, דו״ח מייצג על בעיות הכושים
בעל מוסך המעסיק תשעה פועלים סיפר כי משך שמונה שנים עברו במוסך
בכרך שיקגו, הטיפוסי ביחסו של האדם הלבן האמריקאי לאדם השחור האמריקאי.
חמשת אלפים עובדים כושיים. הוא הסביר :״הכושים אינם עובדים מקצועיים. הם
כותב מונטי ג׳ייקובס :
טובים רק לשטיפת מכוניות. לאחר ימים מספר הם מבקשים העלאה במשכורת ואחר התחתיות ברכבות הנוסעים מליוני נתקלים ביומו יום מדי
״ סתום פיו!,״
כך הם נעלמים״ .סיפורים דומים נשמעו מפי נותני עבודה רבים.
ובאוטובוסים של שיקגו בסידרת מודעות חדשה. אחת ׳מהן מראה שני גברים
פמברטון הכחיש סיפורים אלה: אין הבדל בין לבנים לכושים בעזיבת
נתונים בויכוח ער ונושאת כותרת ״אם תשמע אמריקאי המעליב חברו בגלל גזעו :
מקומות עבודה. הוא הדגיש כי לפעמים נותנים לכושים עבודות כה מלוכלכות
צבעו או דתו ; סתום פיו!״ ממודעה צבעונית אחרת מציצים פניהם של שני תינוקות
וקשות שהם מוכרחים להחליף את מקום עבודתם.
עם המטפלת שלהם, וכותרת גדולה מכריזה :״אל תזריקו להם את רעל הגזע, הצבע
ה״התאחדות הלאומית לקידומם של הצבעוניים״ יותר תקיפה בפעולותיה.
והדת״ .סנדק הכרזות: ועדת ראש העיר לאחוות האנושות.
משרדה שבשיקגו מודבקת כרזה קטנה בכל פינה :״אל תקנה מחברות שאינם
שיטות אלו, הנתמכות על־יד עשרות ועדות חינוכיות, הצליחו לאתר את
מעסיקות כושים !״
מאורעות השבוע, שהיו יכולים להתפתח בקלות למרד גזעים בקנה מידה גדול.
עוזר מזכיר ההתאחדות, כושי בעל מבנה גוף אטלתי, לסטר פ. ביילי, סיפר
יחד עם זה היתה פעולת המשטרה כה מהירה ויסודית עד שכמה תושבים
על חברת הלוואות שתשעים אחוז מלקוחותיה היו כושים ובכל זאת סרבה להעסיק
פנו בתלונה לראש העיר על התנהגותה .״על הכושים לא לדור באיזורים ״לבנים״
כושים במשרדיה. ההתאחדות הצליחה להשפיע על הלקוחות להפסיק כל קשר עם
ואז לא יהיו צרות״ אמרו המתלוננים. אך האזרח מם 1 .של העיר ענה להם :
החברה, שנכנעה לבסוף והבטיחה להעסיק כושים בכל מקרה שתתפנה משרה.
״איזור לבן אינו קיים במושגי שלי ! ״
היה זה נצחון להתאחדות המונה גם חברים לבנים רבים.
אין ספק שראש העיר אמר מה שאמר ברצינות. בעוד שייתכן ובאמת אין
ביילי התאונן כי למרות שהוכיח במלחמת העולם כי הכושי מוכשר למלא
איזור >,לבן״ הרי וודאית מציאותו של איזור ״שחור״ .מעריכים שכל אדם עשירי
אותם התפקידים כלבן, הרי שוב חזרו בהפליות משפילות.

ארצות־הבדית

חיילים כושיים בקוריאה

ביילי נשאל אחר נאום על זכויות הכושים שנשא בקוליג׳ בשיקגו על ידי אחד
המאזינים אם אינו חושב שהוא מפריז בחשיבות הבעיה. תשובתו של ביילי היתה:
רלף בנץ׳ אמר פעם שמעולם לא שמע שאפשר ליהנות מזכויות לאחר המות.
״מפני •טאני לבן?״ כאשר גייקובם עמד לבקר במשרד העתון הכושי
המצויר אבוני והנגרר דיג׳סט החליט להשתמש בתחבולה פשוטה ולהציע
עצמו כמועמד למשרה בעתון. אם יסרב ישאלהו :״למה, מפני שאני לבן?״
תכניתו נכשלה לחלוטין. בן בורנס, שלא פגש בו מימיו, הושיט לו את ידו והסכים
מיד לתת לו משרה בעתונו.
בורנס הוא יד ימינו של ג׳ון ה. ג׳ונסון, המו״ל הכושי הצעיר והמצליח
ביותר מבין כל מו״לי ארצות הברית. הוא החל מוציא את הנגרו דיג׳סט לפני
שמונה שנים לאחר שלווה 500 דולר וכיום הגדיל את תפוצתו פי עשר. למרות
הצלחתו הרבה הוא אינו מתעלם ממצבם של המו״לים הותיקים יותר הנלחמים
קשות על קיומם, כי סוכני הפרסומת טרם הכירו בחשיבות קהל הקונים הכושי
ומסרבים לתת מודעות לעתון כושי.
בורנס גילה כי הוא נתקל בקשיים בהשגת עובדים מתאימים, הצריכים להכיר
את בעיית הכושים ביסודיות ולהתמצא בעבודות מערכת כאחת.
חברת ג׳ונסון, והשבועון שיקגו דפנדר, הם מנהיגי העתונות הכושית הפעילה
שהחלה בהוצאת הפרידום ג׳ורנאל (עתון החופש) בשנת , 1830 והגיעה כיום
ל־ 300 עתונים יומיים, שבועיים וחדשיים, בכל רחבי ארצות הברית. רובם ככולם
נוסדו במטרה ללחום על זכויות הכושים — הנשכחות לפרקים (קרובות למדי)
על ידי בתי המשפט, בתי הספר, אנשי מסחר ותעשייה ומבקרי מגרשי הספורט.
לואים מרטין, עורכו הראשי של השיקגו דפנדר, בטוח בנצחונו .״הנני
יכול לראות את היום בו נחדל מהיות בעיה מיוחדת ועתוננו ידמה לעתוני היהודים,
היונים והפולנים המופיעים בארצות הברית, מביאים ידיעות המענינות חוגים אלה״.

ילדים בוש
...ג׳נטלמנים |
לראות קדילקים נהוגים על ידי כושי(
רצונם העז של דרי ה״סלמס״ לעב
אך בעת שכושי מתכונן לקנות בית 1
העלולות לצמוח מזאת, אם כי אין ז
העיר חיים כיום בין הלבנים כעשרים
אחת השיטות למנוע מהכושים
הבעלים מתחייבים לא למכור כל בי
שבית המשפט פסל שיטה זו נמצאה ז
שעדיין נשארו למכירה לפני שכושי ו
משפט מעניין מתקיים עתה באחז
של לבנים ושלם עבורה 500 לירות, נ
לבקש רשיון בנייה סרבו השלטונוו
תמורת אדמתו. הוא סרב ותבע את ה
״יש והפסימיזם נוכח מעשים שב
הבחירה של הכושים במדינות הדרו:
במדינות שהלימודים בהם היו נפרד
וירג׳יניה. לבסוף, פקודת היום לצ
מחלט יונהג מעתה בצבא ארה״
האדם ינוצל להשגת היעי׳
הכושים היו מהר*
הראשון עד __
הראשון ביולי

רך הגברתן כשנשאל על בעיה העבודה
׳לתות שהיו נעולות בפנינו נפתחו.״
תרונה. ומשכנות העוני(ה״סלמם״) של
!ורסמים.
:ים לפני 60—50 שנה. לאחר שהללו
דירות הגדולות לקטנות יותר ומהגרים
עוד לא תמה היסטורית שבונות אלה.
זד כשמצבם הכלכלי השתפר. אז נכנסו
לשו בהמוניהם לערים הגדולות, לדור
זל המהגרים שלא יכלו להרשות לעצמם
1על ידי בעלי הבתים ונאלצים לשלם
ון בהטילם את העבודה,על בעל הבית.
כל עוד ויאלץ חלק מהאונלוסיה לחיות
ן לצפות שמה״סלמס״ יצאו צעירים
לקידומם של הצבעוניים״ ,ספר בנד
אז , 1906 וכל אותו זמן לא עשה בעל
את הקירות ואסף בקביעות את שכר
נניס לבעל הבית שמונים אחוז משוויו
:מה דירות קטנות מביאה להתפשטו׳ת
לידי כך שמשפחות הדרות בדירה בת
:ער, חדרים, עוד משכירים חדר אחד כי
לעיריית שיקגו ידועה עובדה שעשרים
חילה עבור משפחה אחת.
זודש עבור דירה בת חדר מרוהט אחד
לגור בחדר אחד.
ני. העשירים שבהם, כמו״ל המצליח
היפים ביותר שבעיר. לא פעם אפשר

התקדמות בשיפור זכויותיהם של הכושים בשטחים שונים. בעקר בשטח התחוקתי.
בבתי המשפט, בפוליטיקה ובאדמיניסטרציה.
י. ו .ג׳ונם, פקיד דואר מאז ,1914 מונה למנהל הכושי הראשון של סניף
דואר. אדית סמפסון, עורכת דין ידועה בשיקגו, נבחרה למשלחת האמריקאית
באו״ם.
מאמצים גדולים מושקעים בחינוך הקהל לסובלנות גזעית, ולחיסול רובעים
מיוחדים ללבנים. אך גם התכנית להקמת ״בית לאומי לכושים בארה״ב״ לא תביא
את הכושים לנטישת המערכה .״אנו רוצים שוויון, לא הפרדה״ ,אמר מהנדס כושי.
״אנו אזרחיה שווי הזכויות של ארצות הברית״ .וזאת היא, בעצם, שורש הבעייה.
כי הכושים זכאים לאותו הזכויות ככל שאר אזרחי ארצות הברית. הם יילחמו
על זכויות אלו, עד שישיגום. גם אם יארך הדבר שנים.
בשמונים וחמש שנות חרותה הוציאה האומה הכושית מקרבה אנשים
כאיש השלום בנץ׳ ,איש ׳המדע יוליאן, המתאגרף לואים. אלפי בעלי מקצוע
מובחרים״ומאות אלפי אנשים פשוטים וישרים נהנים כיום, יחד עם חבריהם
הלבנים מרמת חיים הגבוהה יותר מכל רמת חיים ידועה עד כה בעולם. טבעי
הדבר שמליוני אחיהם, המדוכאים למחצה, יבקשו להצטרף אליהם.

הסוס השחור מתכונן למרוץ
הנשיא ישב בכורסתו וגעה בצחוק. עתונאי ירוק שאל אותו שאלה בלתי-
רגילה :״האינך מרגיש את עצמך רענן יותר מאשר לפני 6שנים, כשהפכת
נשיא?״
״כן״ ,אמר הנשיא, בבטחון העצמי המפורסם שלו .״אני מרגיש את עצמי
צעיר מאד. אני עוד מוכן להשתתף במירוץ״.
לפני שבועות מעטים היה הנשיא אדם מת מבחינה פוליטית. אויבו בנפש.
דוגלאס מאק־ארתור, נתקבל על ידי המוני המליונים בתרועת התלהבות שלא
היתה לה דוגמה זה עשרות בשנים. העתונים, הסנטורים וגם הנשיא עצמו היו
מוצפים מכתבים חריפים, בהם כונה טרומן כ״פושט־רגל עלוב״ (זכר לימים
שהיה בעל חנות לגלנטריה במיסורי ופשט את הרגל) ,״אידיאוט״ ,״פושע
פוליטי״ .הנשיא חייך ושתק. הוא היה בטוח שהמשבר יחלוף, שהגנרל היהיר
יישכח במהרה. אנשים גדולים מעייפים את ההמון, ואילו אנשים קטנים —
כטרומן עצמו — מרגיעים את לבו. הוא צדק.
להדוקה ז רכבות משרות. אולם השאלה הנשאלה היתה: כמה זמן
יישאר המנצח?
בשנה הבאה תיערכנה הבחירות הגורליות לנשיאות. לפי הנוהל האמריקאי
נערכות הבחירות בשני שלבים. בשלב הראשון בוחרת כל אחת משתי המפלגות
הגדולות * בועידה ארצית גדולה את מועמדה. בשלב השני נקרא הבוחר להכריע.
השלב העיקרי הוא, דוקא, השלב הראשון, הוא השלב המתחיל עתה
בארצות־הברית. הסוסים העיקריים כבר משמיעים את צהלתם הראשונה.
ידידיו של טרומן מנסים להכשיר את הקרקע למועמדותו החדשה. אולם
הסיכויים אינם מעודדים: משאל דעת הקהל, שנערך ע״י גאלופ, מוכיח שרק
מעטים יבחרו בו.
בצד הרפובליקאי מתכונן סוס מפוקפק לא פחות: רוברט טאפט, אויב
נפשם של הפועלים, מדכא השביתות, בעל עבר בדלני, המתנגד גם היום למשלוח
חיילים (וכספים) אמריקאיים לאירופה.
אולם רפובליקאים רבים סבורים שטאפט אינו האיש להביא את מרכבתם
לנצחון (ולחלוקת רבבות משרות ממשלתיות שמנות) ,אחרי שהמפלגה היתה
באופוזיציה זה עשרים שנה, בגלל העדר אישיות מתקדמת שתמשוך את לב
החמון. הם תולים (בגלוי ובהסתר) את תקוותיהם בסוס שחור האחד אשר לא ידוע
אם ירוץ: אייזנהואר.
מכיון שאין לאיש ספק שהגנרל ינצח, אם אמנם ירוץ, גבר גם במחנה
הדימוקרטי הרצון להציע לו מועמדות. המצב המוזר הזה עלול לגרום לתופעה
שעוד לא היתד, לה דוגמה ז שמועמד אחד יועמד ע״י שתי המפלגות הגדולות,
ייבחר כנשיא קואליציוני.

טכונת הכושים
ה״סלאמס״...

בכד אשם הכלב

יוגוסלביה

בכל בירות העולם עוברות עיניים מודאגות על הידיעות ד,באוד, מקוריאה.
אולם בשום בירה, אין הדאגה בלב השולטים כה חמורה כמו בבלגראד. כי הפסקת
הקרבות בארץ השחר הצח עלולה לגרור אחריה, כשלב הבא, את התחלת הקרבות
קארץ הכופרים האדומים.
מאז פרץ הסיכסוך הגדול בין המרשל הקומוניסטי והגנרליסימו הסובייטי,
חיו שליטי בלגראד בהרגשה הבלתי־נעימה שחבית אבק־ד,שריפה עלולה להתפוצץ
בכל רגע. קוריאה היתה מעין הפוגה: כל עוד נמשכה מלחמת־הקפאון בחציר,אי
האסיאתי, היה קשה להניח שהסובייטים יסתכנו בחית שניה, אפילו חזית
לחיסול הכפירה המסוכנת. אולם מלחמת התעמולה לא פסקה לרגע — עשרות
תחנות השידור של הגוש קיימו הפצצת־מלים מתמדת 24 ,שעות ביממה, נגד
ה״כנופיד, הפאשיסטית־אימפריאליסטית״ של החבר־לשעבר.
* המפלגה הזימוקרטית והמפלגה הרפובליקאית אינן מפלגות ב מובן
המקובל בישראל, אלא קואליציות גדולות של אלפי חוגים מעמדיים, אזוריים
ופוליטיים שאין להם כמעט דבר משותף. הרפובליקאים מייצגים, בראש וראשונה,
את חוגי התעשיה והמסחר של הצפון. הדימוקרטים הם, בעיקר, ברית מוזרה
של שני החוגים העיקריים השונאים את הרפובליקאים: הפרולטריון של הערים
הגדולות בצפון והאריסטוקרטיה של מזינות־הדרום, שנוצחח ע״י לינקולן
הרפובליקאי במלחמת־האזרחים.

ן מדלת העם
:ושי צילינדרים

הנשיא טרומן עם מרי בטון, יו״ר

זמרת כושית במועדון לילה
עבור מבט באשה לבנה, שנתיים מאסר

בינתיים התכוננו היוגוסלבים להתמודדות שהם חושבים כי תיערך ביום
מן הימים. ההכנה האחרונה: הוצאת כמה אבנים טרדניות מתוך כיס המרה של
המרשל טיטו.
כשנכנס המרשל לחדר־הניתוח (שהוכן בארמונו) חייך מנד,יג־ד,פרטיזנים,
השופע קסם אישי :״אוברהול כללי, בבקשה״ .לרופאים התמהים הוסיף :״לא
כל יום ישכב לכם מרשל טיטו על מיטת־הניתוחים. אם תפתחו את בטני, תבדקו
את הכל ותתקנו את הכל שתמצאו — מעי זייוור, הכל״.
בינתיים זרמו למיטת החולה אלפי מכתבים של מעריצים, בעיקר יוגוסלבים
שהכירוהו בתקופת מלחמת־ד,פרטיזנים. כתב אחד :״כשחליתי במחלה דומה,
אכלתי עשבים מסוימים, שעזרו לי מאד. אני שולח לך, חבר מרשל, עשבים
אלד, ומקווה שתבריא״ .המרשל חייך, קיבל את המכתב כאות לכך כי אהדת
היוגוסלבים לא פגה.
בבלגרד מספרים, שכאשר נכנס אורח לחדר המרשל, קם ״טיגר״ ,כלבד
הענק של המרשל, ניגש אליו ברצינות, מריח ברגליו. מסתבר ש״טיגר״ מחליט
מי יכול להימנות אל ידידי המרשל (ויוגוסלביה) :אם האיש מוצא חן בעיניו,
הוא מסתלק הצדה. אם איננו מוצא חן בעיניו, הריהו מתישב בין טיטו וביו
המבקר, אינו מסיר ממנו את עינו. רק פעם אחת התמרד הכלב, נשך את רגלו 1
של מבקר. היה זה לברנקוב, שגריר ברית־ד,מועצות, שבא לבקר את המרשל׳ י
כמה חדשים לפני הקרע. אך לא נודע אם המרשל (שבנו נורה, בשעתו, ע״י :
קצין סובייטי בקטטה) העניש את הכלב־הנביא.
טיטו הוסיף להעריך את הגרוזיני הגדול בקרמלין כ״איש החזק״ של
ברית המועצות, אך מתחת להערצתו מסתתרת התנגדות נמרצת למדיניות החוץ
שלו ורצון עמוק לעמוד מנגד. אומרים שממיטת־הדווי העיר המרשל :״אין
דבר, יכולתי למות בשלוות נפש. בטוחני שקבוצתי תוכל להמשיך ולנהל את
עניני המדינה לפי הקו שהתוויתי. אולם מחשבה אחת המריצה אותי להחלים
במהרה: לוא הייתי מת היה סטאלין שמח יותר מדי״.

הנשים ה: ושיות, ראדן ש כאנץ׳ והשגרירה ההודית פאנדיט

התקוה הגדולה: להיות נ מו היהודים

ן וברים בדהרה ברחובות העיר.
מאיזוריהם לרובעי הלבנים מובן בהחלט.
ובע לבן עליו לקחת בחשבון את הצרות
הכרחי. כפי שנמסר על ידי ועדת ראש
ולף משפחות כושיות.
לקנות בתים ברובעי הלבנים היא, שכל
או אדמה אלא לבן הגזע הלבן. לאחר
י אחרת. דרי הרובע קונים את כל הבתים
פיק לקנותם.
:פרברים: כושי קנה חלקת אדמה באיזור
!י שהשכנים ידעו על הקניה. בבוא הכושי
־,מקומיים לתתו והציעו לו אלף לירות
ייה לדין.
ר, משתלט עלינו״ ,אמר ביילי.
בדברו על מה שהושג: ההכרה בזכות
פתיחת הקולג׳ים לכושים ולבנים כאחד
לשני הגזעים כבטקסס, קנטקי, ומערב
־פורסמה לפני חדשים אחדים :״שוויון
£הגזעים, הצבעים והדתות. כל כוח
•ק קוריאה והגנו על קו האש
׳׳כושים, שנחלו את הנצחון
״העולם /חיוניות.
׳משכנות העוני, נכרת

הרגע המכריע: בוחר
אלמוני, שלא
יכול היה להיפרד
מכלבו, בוחר לו את
פתק מפלגתו בסודיות,
מאחורי המחיצה.
בשבילו זו שעה
רצינית. אולם לאלפים
רבים, שצבאו על
שפת הים התל־אבי־בית
או הלכו לבקר
קרובים, או סתם שב־בו
במיטותיהם (״חג
זה חג היתה הש עה
רצינית פחות.
הנז לא התרגשו .״מה
יש? בחירות? בעוד
כמה חדשים יהיו עוד
פעם ! המפלגות לא
תברחנה !״
שפת־הים היא א ד

סי־ספלגתית.
לבחור עוד פעם בעד
הזקנים האלה, שיודלקשקש
עים
רק צוחק בקומקום?״
אתלט בלונדי, המנסה
כוחו בעמידה על
הראש. חוזרת וחברתו
אחריו :״אין בכלל
שוס הבדל ביניהם.
הם צועקים כולם את
אותו הדבר. אני רוצה
לבחור בשביל בני
אדם, לא בשביל כרוזים
! ובני אדם אין
בשום מפלגה !״

מעטפות,

פרוק1ם
ו ס:י אדם
שע 2100 הדלת נסגרת
מנין הקולות:

הפתקים מוצאים מן המעטפה, מסודרים לפי המפלגות. מסביב לשולחן — מתיחות של מיבצע קרבי.

הרגע הגורלי: פתיחת קלפי מם׳ 273ע״י היו״ר.
המלאכה נסתיימה

:הקלפי מובא לועדה האזורית (משמאל).

יפו: ערכים בוחרים ומשחקים קלפים.

הנערה המשתעשעת:

המפלגות משלמות. אפשר להרויח.

היום הגדול הגיע. עם ישראל כהר בכנסת השניה. יום
היסטורי, הרה־עולם, וכר וכר.
הצלם קם כבוקר, לחפש את ההמונים חדורי האחריות,
נחושי ההחלטה, שגורל המדינה בידם.
הוא מצא אותם: בשפת־הים, במיטות, בבתי־קפה ערביים,
בתורים לקולנוע -וגם בקלפיות.
הוא יצא להנציח את הדראמטיות המזעזעת של היום -
ולא מצא אותה. היה זה יום ככל הימים, קצת יותר משעשע
(כגלל השבתון) ,קצת יותר נחמד (מפני שזו שכת כה נסעו
האוטובוסים) ,קצת יותר רציני (בגלל הקלפיות).
הגורל לא עצר את נשימתו. העולם לא עמד מלכת. השמש
לא חדלה מללהוט. הגזוז לא הפסיק לזרום. הצעירים לא שכחו
לקבוע פגישות.
רק במקום אחד ובשעה אחת נמצאה הדראמה׳האמתית:
כיטשליחי המפלגות עקבו כעיניים חרדות אחרי הפתקים (הגורליים
לגביהם) שהוצאו, בשעה 11 כליה, מן המעטפות הסגורות.
את הדראמה הזאת הנציח הצלם.

ועדה

המפלגות אינן מעגינות. אפשר לף ותרזזץ.

רושמת: מספר המעטפות הסגורות מושוה עם רשימת הבוחרים. הכל בסדר. לא היו זיופים.

התינוק הסמלי. אשה נרגשת,
עולה מתורכיה הגרה בשכונת
התקווז, הניחה את בנימין התינוק
על הקלפי מס׳ 43 בבית
הספר העממי של השכונה נדי
להתווכח בידים חפשיות עם חברי
ועדת הבחירות. משהי אינו בסדר
השם אינו רשום. מדוע? האין
זו שערוריה 7חברי הועדה, עייפים
ורצוצים, מחפשים את השם,
מפשפשים ברשימות, מרגיעים
ומסבירים: בינתיים שוכב לו
התינוק על הארגז המכיל את
עובר הכנסת השניה. הוא שקט,
ישן — עדיין .״הלוואי והכנסת
תהיה כמוהו מתלוצץ חבר
הועדה. אולם השלוה לא ארכה
ז מן רב. בנימין פתח עיניו, החל
צורח בקול גדול. ניבא החבר :
״הכנסת תהיה כמוהו ! ״
אולם אסור להשוות את התיווק
לכנסת. התינוק יחיה, בעזרת
השם, מאה ועשרים שנה (פודות
3חדשים) ,ואילו הכנסת תחיה,
בעזרת בן גוריון, רק 4שנים.
אם ירצה השם (ובן־גוריון) אחרת או שנה זחיה חלי רק חצי שנה.

מדיסון סר,וויו־ :תצוגת סוסים
באספה ציונית — שיא חדש

ארצות הברית

הסוסים הוכנסו למדתד

מדיסון סקוויר גרדן, הוא מגרש הספורט
המפורסם בעולם. בו נערכות תחרויות מכל
הסוגים: התאגרפות, הוקי על קרח, הצגות
סוסים, קרקס, מרוץ ששת ימים על אופניים
או כדורסל. כותב סופר הספורט של העולם
הדה בארצות הברית, דניאל גילן, בכתבה
מיוחדת על מדיסון סקוויר גרדן הנוכחי
(שהוא השלישי בבנייתו) בניו־יורק :
השם נלקח מנשיאן הרביעי של ארצות
הברית ג׳יימם מדיסון, והבניין הראשון הוקם,
במאה שעברה, במקום המשכן כיום את
תחנת הרכבת ההומה ביותר בעולם ,״גרנד
סנטרל״ .אחר שהרכבת הגיעה לשם, עבר
המדיסון סקווייר לבניין שני שלא היה נוח
כלל. בשנת 1925 נבנה הבניין השלישי, של
היום, והתגלה כאחד הבניינים הגמישים ביותר
במטרופולין. הוא יכול להכיל מספר
אנשים אגדתי, המשתנה לפי מאורעות הספורט
הנערכים בו: הוקי 15.500 כדורסל—
. 17.400 בוקס 18.500 קרקס —
. 14290 אסיפות וקונצרטים 18.200 אך
באסיפות הציוניות, לרגל הכרזת -המדינה
וחג העצמאות הישראלי, הושגו שיאים חדשים
— עד 25.000 איש נצטופפו בבניין
והמשטרה ינאלצה לחסום את הרחובות הסמוכים.
הרצפה
המחליפה תפקידים. משך
שבוע אחד נערכים במדיסון סקוויר ששה
מאורעות ספורט שונים: הצגה על הקרח,
תצוגת כלבים, התאגרפות, אתליטיקה, כדור־רגל
והוקי הם טיפוסיים לשבוע רגיל.
לכל מאורע יש להכין רצפה שונה. לעתים
קרובות צריכה העבודה להיעשות תוך שעות
ספורות. אך חבר העובדים המנוסה, בעל
הידיעות המדוייקות על מבנה הגן, כליו ומערכת
תאורתו, מבטיח הצלחה בכל מאורע
(שיא מהירות ההחלפה: מהופעת סונייה
היני על הקרח להופעת קבוצות כדור־סל,

תוך שעתיים).
חמש שעות לפני הפיכת המגרש לשדה קרח
מובילים צינורות, ממרחק עשרים קילומטר,
מים המוקפאים מלאכותית. בעזרת אותם

מהנדסים ומומחי הקפאה משתפים פעולה
משך שעות.
האורוות במרתפי הבניין. ספורט
מיוחד במינו( ,שטרם הגיע לישראל) הוא
רכיבת סוסי פרא (רודיאו) שתחרויות האליפות
שלהן נערכות במדיסון סקווייר גרדן.
שבועיים לפני בוא הסוסים לעיר, מכין המנגנון
משכן לבהמות: עשרות נגרים מתקינים
אורוות במרתף הבניין.
הכנות במגרש מתחילות יומיים לפני ההתחרויות,
הנערכות משך חמשה שבועות רצופים
ומושכות רבבות צופים.
בסיום התחרויות, מתגייסים שלושים עובדים
לעבודות הפירוק. משך הזמן: שלושה
ימים.
מפעל נוסף: תחרויות אתליטיקה קלה.
מסלולי הריצה והקפיצה מוקמים משך שתים
עשרה שעות, תוך הקפדה על דיוק עיגול
והיקף המסלול, לשם השגת תוצאות דייקניות
ככל האפשר. התוצאה: העובדים משנים את
המסלול, לעתים, שבע פעמים עד שהוא מוצא
חן בעיניהם.
אך שני מקצועות הספורט הפופולריים
ביותר במדיסון סקוויר גרדן הם הכדורסל
וההתאגרפות.
תחרויות ההתאגרפות נערכות במשך כל
השנה, מושכות קהל צופים רב, העוקב בלהיטות
אחר 12 הסיבובים ויותר המהווים התחרות.

מספר
הכרישים הבוגרים. הסיבה: ציידים
שאינם נרתעים מימי עבודה ארוכים וקשים
צובריס גופות כרישים, קושרים אותן לדפ־נות׳
ספינותיהם.

מדיסון סקוויר: כדורסל
הודות לשערוריה — פרסומת
דרוש: הכד חזק. הכרישים ניצודים
בגלל כבדיהם הענקיים, שמשקלם טונה אחת
והמכילים 70 עד 80 אחוזים של שמן.
למרות שהכריש מכרה לחומרי גלם נוספים
(עורות, דבק) מסתפקים הציידים, ברגע שהם
מטילים צלצליהם בכרישים, בצעקה צמאת־הדמים
:״חבר, רוצים את הכבד!״.
הציידים מסתייעים בספינה איתנה, היכולה
לשאת שלושה, ארבעה אנשים משך חדשיים,
שלושה רצופים ; משקפת לאיתור הכריש,
תותח צלצלים• לתפישתו, מנוף •לסחיבתו;
צלצלים (רבים ככל האפשר); כבלי פלדה
וחבלים.

מסעות

סוסי על מחליק״

מדיסון סקוויר: סוני כד מפיל את שוגר ריי רובינסון

בשעה שמתנהל וויכוח על חשיבות חיל־הפרשים
ומידת תועלתו בהררי קוריאה, לוא
הובא לשם, יצא קצין פרשים בריטי, קפטיין
דונלד בראון ,39 ,להוכיח לעולם את יכולתו
של סוס: הוא הפליג מאלטה, עיירה שבצפון
הרחוק של נורבגיה הצפונית, מלווה דני
צעיר, גורם סקיפטר ,22 ,כשמטרתם: חצי
האי ערב, מולדת סוסי הרכיבה האצילים,
הרחוק 9000ק״מ.
במהירות התקדמות של 30 עד 50ק״מ
ליום ורכובים על סוסיהם הסקנדינביים החסונים
(הצריכים להביאם עד למדבריות ערב)
עברו שני הפרשים את קטע מסעם נורווגיה
ופינלנד, שם נתקלו בסערות שלג ועדרי זאבים
רעבים.
המוצא (מסערות השלג) :הנעלת מחליקיים
לסוסיהם.

אחרי ההצגה — קילוח מים חמים
צינורות ממיסים את הקרח, אחר ההצגה,
בקילוחי מים חמים.
אך תצוגת ההוקי על קרח דורשת עבודה
רבה יותר: פועלים סתם, נגרים, חשמלאים,

• הצלצל הוא נשק חניתי שמשקלו בחס־שים
ק״ג, הנורה מתותח ומצוייד לעתים בקצהו
י— החד ביותר — מטען חומר נפץ לזירוז
הריגת הכריש.

הכדורסל הוא הספורט הלאומי החורפי
ומבוצע בעיקר על־ידי קבוצות מכללות (שנתפרסמו
לאחרונה בשערורית השוחד של קביעת
התוצאות מראש) המבכרות להופיע במ־שופץ
מגרשי הכדורסל בארצות הברית.
״כמובן״ ,אומר לעתונאים מסיירים מנהל
המגרש, בריגדיר גנרל (אלוף) בצבא ארצות
הברית בימי ההספקה הגדולים בפלישה לאירופה,
כשהוא סורק בידיו את שערו האפור.,
״עדיין אין זה הכל. אנו פתוחים גם למאו רעות
ספורט נוספים: טניס, סייף, התאבקות•
אולם, לדאבוני, נעדר מקצוע אחד•:
שחייה.״
הסיבה: המגרש יבשתי.

מדיסון סקוויר: ריקוד הקרח
דבר אחד חסר

בריטניה

..רוצי את הכבד!,׳

מדיסון סקוויר: התחרות עולמית סרודיאו
תון שעתיים — רצפה חדשה

למרות שאין ציד הכרישים ספורט שכיח
במימי בריטניה קיימת עונת צייד קצרה בס ביבת
500 איי ההברידים, מערבית לחוף
סקוטלנד.
מטרת הצייד: כריש שאורכו כתשעה מט רים,
משקלו הממוצע — שש טונות (בזכות
היקף כתפיו הרחבות).
אחר הופעתם הראשונה באפריל, נראים
הכרישים (המצויים, בדרך כלל, במים חמים
יותר) נעים כלפי צפון, בהשאירם משפחות,
משפחות בדרכם. מספריהם הגדולים, במיוחד
במאי ויוני, גורמים טרדה ונזק לדייגי הדגים
הקטנים (לתעשיית המלוחים) ב׳קורעם,
לעתים קרובות, מתוך שעשוע, שתיים, שלוש
רשתות דייגים.
בראשית יולי מופיעים תינוקי כרישים
(אורכם 2 :מטרים) ,אך אותה שעה מתמעט

ץןנש ־ ם
במקום חתי. מקלעי

מלבד וודקה. מחלת־לב

אחר רצח עבדאללה, מלך הירדן, שינה
גלוב באיצא. מפקד הלגיון, את הוראות
הקבע לשני ה,קיפים הבדואים השומרים על
חדרו בלילות. השינוי: נשקם האישי, שני
תת־מקלעים מסוג טומפסון, הוחלף. הציוד
החדש: שני מקלעי ברן.
פקודתו האחרונה של מלך הירדן לפני הי־רצחו,
היתד, מינוי כבוד לדרגת מיג׳ור בלגיון
הערבי. בעל המינוי: האמיר חוסיין,
בן ה־ , 11 נכר המלך ובן יורש העצר טלאל,
הלומד בבית כפר לונדוני.

נראה שיעקב מליל! לא יחזור לארה״ב
על מנת לייצג את רוסיה באו״ם. הסיבה :
אקלים ניו־יורק מכביד על ריפוי מחלת הלב
שלו. אך לפני יציאתו ערך מסיבת פרידה
מפוארת שעלתה לממשלתו, מלבד חומרי המזון
(קבייר וודקה) שהובאו מרוסיה 17 ,לירות
לאורח.
אחר החלימו ממחלתו האחרונה (דלקת ריאות)
חזר ג ׳ ירג /מלך אנגליה, לתפקידיו
המלכותיים כשהוא נראה חלש וחימר. אך על
סמך נסיונו האישי החליט לנקוט בצעד מתאים:
פתיחת בית החלמה בתחום גן ארמונו.
ממנהיגי הציונים הכלליים שבלטו באי
השתתפותם בפולמוס הבחירות: אברהם
קריניצי, ראש עירית רמת־גן שעבר, אחר
ביקור בזק באנגליה ובצרפת, לבית מרפא
שמייצי.
ראש ממשלתה בן ה־ 61 של הודו, ג׳ווא
הרלאל נהרו, הביע דעה אישית, לפני מפלגתו,
מפלגת הקונגרס :״ייתכן הגיעה שעתי
להתפטר. מוחות רעננים יובלו להאיר היטב
את בעיותינו המסובכות״ .דבר שלא מנע
ממנו להימסר, למחרת, לתכנון תכנית חומש
שתדרוש לפחות מיליארד וחצי לירות.
כאשר שגרירות ארצות הברית במדריד החזירה
לבית הלבן תמונה נשכחת כמעט של
נשיאן הראשון של ארצות הברית, ג׳ורג׳

אחר סיום משחקי אליפות הטניס בווימבל־טון,
נתגלה מקור ההוראה למכנסי משחק
צנועים יותר לטניסאיות: המלבה מרי
( ,)84 אם המלך, חובבת הטניס, שהודיעה :״לא
אבוא למגרש אם הבנות תלבשנה את המכנסים
הקצרים״.

תמונה זו היא תמונה ראשונה שהגיעה לארץ מהמהומות שפרצו משתי
עכרי הידרו מאז רצח המדף עכדאדלה. התמונה מראה את ההמון
שהצמר!? להלוית אחד התושבים שנהרג ע״י השתוללות הלגיון כרהכת
•מער דמיטק כהפוץ השמועה על הרצח. למרות הלגיונרים עזהילכו
חמושים כין המלוים, הדהדה וחזרה הקריאה :
״יחי אל האג׳ אמין אל־חוסיני, אבי ערביי פלסטין״.
במרחב פליטים

מים. מים. מי

כאשר נתקבלה ההודעה על הקטטה שפרצה
בכפר מנסורה בתחנת המשטרה של
יריחו, ידעו השוטרים למה עליהם לצפות.
מלבד כתת שוטרים מזוינים, נשלחה מכונית
משא ריקה.
בהגיעם למרכז הכפר הקטן, מצאו השוטרים
כמה עשרות גברים, נשים וטף שצעקו,
גידפו והעיפו מכות זה בזה. מתוך כל ההמולה
אפשר היה להבין מלה אחת שחזרה
בכל משפט: מים. השוטרים לא טרחו לנהל
חקירה, להתעמק בסיבות שגרמו לקטטה.
הסמל האחראי השמיע שאגה אדירה :״כל
הפליטים, קחו את חפציכם ועלו על המ כונית״.
לרגע
שרר שקט מוחלט. התושבים הביטו
איש ברעהו ובמשטרה. כעבור דקה החלו
כולם מדברים בקול רם. והפעם, מלבד המלה
״מים״ נשמעו גם המלים ״גנבים, פושעים״.
אולם הסמל לא התרגש. הוא שאג שנית,
הפעם בליווי תנועת איום לכוון אקדחו :
״הפליטים עלו על המכונית״.
אחד, אחד עזבו כמה אנשים את הקבוצה
הגדולה ופנו לעבר הסמטאות הצרות של
הכפר. כעבור כמה רגעים הופיעו שוב, חפציהם
הדלים ארוזים בחבילות על שכמיהם.
השוטרים עמדו בצד, עשנו, התלוצצו: לא
היה במחזה דבר יוצא מגדר מילוי תפקיד
שיגרתי. לא היה זה גירוש ראשון של פליטים
בגלל המחסור במים.
המשטרה מצדדת כוותיקים. אחר
הבצורת הקשה של השנה ה&זרונה הפכה
בעיית המים באיזורים נרחבים בארצות ערב
לבעייה חמורה ביותר. במשך חדשים רבים
גברו והלכו קשיי הכפריים למצוא את כמות
המים הדרושה להם לשתייה והשקאת שדותיהם.
מעינות ובורות מי גשם ;מקורות

עיקריים למים באיזורים החקלאיים) התדלדלו
במידה ניכרת או התייבשו כליל.
למרות שהמחסור פגע בכל התושבים, היו
הפליטים מארץ ישראל, שהספיקו לעזוב את
המחנות ולהתיישב בכפרים, הראשונים שהרגישו
את כל חומרת המצב. התושבים הוותיקים
החלו מביטים עליהם בעין רעה בגוזלים
את מימיהם. לאט לאט עבר העניין ממחשבות
והתמרמרויות לוויכוחים סוערים ולקטטות
דמים. ככל שהמצב נעשה קשה יותר
הפכו החיים קשים יותר לפליטים שהחלו
מחפשים מוצא.
המוצא: חזרה למחנות סוכנות או״ם
ליישוב הפליטים ושיקומם. בכמה מן הכפרים
לא היה זה עניין של בחירה הנתון בידי
הפליטים עצמם. החושבים הוותיקים התאגדו
ואילצו את הפליטים לעזוב את הכפר.
במקרים אלה נהגה המשטרה לצודד בתושבים
הוותיקים. כתוצאה נטשו אלפי פליטים ששוקמו
את בתיהם החדשים, חזרו לחיי הסבל
של המחנות.
מים כמקום חדב. סוכנות הפליטים,
המבטיחה את כל צרכי הפליטים תושבי
המחנות, החלה מתקשה בהספקת המים יותר
מאשר בהספקת המזונות וקשייה גוברים
והולכים עם המשכת זרם הפליטים השבים
למחנות.
פליטים אלה מעדיפים לחזור למחנות ב 0מ־כם
על פעולות הסוכנות להבטיח להם את
תצרוכתם המינימלית במי־שתייה. ממשלת
הירדן המתלבטת אף היא בבעייה קשה זו,
הבטיחה לספק מים לפליטים היושבים מחוץ
למחנות, באותה מידה שהיא מספקת לתושבי
הארץ. אך הפליטים התלוננו על הפלייתם
לרעה לעומת התושבים הקבועים.
אם המצב יחמיר עוד יותר, אומרים אנשי
או״ם, תבוטל חלוקת החלב (הנעשה מאבקה
י תוספת מים) כדי לחסוך במים ולהבטיח
מנה מינימלית של חמשה או ששה ליטר
לנפש ליום (מספיק לשתיה ולבישול בלבד).
20 מיכלים גדולים הועברו ממפעלי האשלג
בצפון ים־המלח (הנמצאים באמור כיבוש
הלגיון) כדי לאגור בהם את המים הזורמים.

כאשר מכונית משטרה, שעקבה אחר מכונית
מנהיג חירות מ. בגין, מפרשת הדרכים
בית־דגון עצרה לבסוף, חשש הנהג לתלונה
על עבירת תנועה. חששו לא הוצדק. סיבת
העצירה: רצון השוטר לחתימת ידו של
מפקד אצ״ל לשעבר על ספר זכרונותיו,
המרד.
נשיא איגוד לוחמי מלחמת העולם השניה,
הצנחן הרולד דסל, שאיבד את שתי ידיו

פאול ארנסכרג, עורך
3בנות ועיסוק נוסף

וואשינגטץ, גילה נשיאן ה־ 31 של ארצות
הברית, הרי מרומן, כי התמונה צויירה
כאשר וואשינגטון לא הרכיב את שיניו התותבות
(עשויות העץ) .מומחי אומנות שהסתייעו
ברופא שיניים מדדו את אפו, סנטרו ושפתיו
של וואשינגטון, הישוו את התוצאות לתמונות
אחרות. התוצאה: טרומן צודק.
רופא נשים רומי לא התאפק יותר: אחר
שציפה משך שנה וחצי לתשלום אלף וחמש
מאות לירות שכר רופא מסייע בלידת בנה
האיטלקי של אינגריד ברגמן, הגיש תביעה
משפטית נגד בעלה, מפיץ הסרטים

פאול ארנפברג, עורך בטאון הציונים
הכלליים אמת ואב ל־ 3בנות (ובן אחד) לא
הסתפק בתפקידיו אלה, הוסיף לן יסוקיו, מלבד
הנהלת חברת ההפצה לעתונים פלס, ענף
חדש: חבר ההנהלה של הסתדרות הציונים
הכלליים.

כשהוא שכור משיכר תמרים וחסר חולצה
נכנס שחקן הקולנוע זאכארי סקוט לאולם
ריקודים בהונולולו, שימח את קהל הצופים
בריקוד הולד, הוואיי יחפני. סיום ההצגה :
הופעת צוות משטרה שעצרה את השחקן השיכור
והשכיבה אותו במיטת כלא לשש שעות.

ונתפרסם למליוני צופי קולנוע כגבור שנות
חיינו הטובות ביותר, הגיע לישראל. מטרת
הביקור: מלבד סיוריו בעולם הוא עוסק
בתעמולה למגבית היהודית המאוחדת ו״ה־דסה״.
בהזכרה
ה־ 47 למות מייסד הציונות,
ימין זאב הרצל, נוכחו שרי הממשלה,
חשובי המדינה וותיקי הציונות. י צ הלו
גרינבאום, מראשי המתנגדים לכפייה
דתית, הצטיין בהזדמנות זאת בסבלנותו :
כשאר המשתתפים במצעד האבל על קבר
הרצל חבש מגבעת.

ררבריטו רוסיליני.

קרבן הבחירות

העולם הזה״ ,מס׳

718

פתרון חשב** [671
מאתן )1 :ברקן; )4נאקה; )8עריץ; ) 10
לורד; )12 רק; )13 פנינה; ) 16 וו; )17 פתן;
) 19 רקע; )20 גמד; )21 עש; )23 גל; )24
אינדונזיה; )26 מי; )27 על; )29 קשה; )31
חקי; )33 הדר; )35 בך; )36 עפולה; )38 וי;
)39 תוכן; )41 בורג; )43 יריב; )44 כללי.
מאונך )1 :ברקת; )2רי; )3קצף; )5
אלה; )6קו; )7הדום; )8ערפד; )9מיקרוסקופ;
) 11 רודן; ) 14 נר; ) 15 נע; )18 נעימה;
)20 גלילה; )22 שני; )23 גזע; )25 מקבת;
)28 אריג; )30 שכון; )31 חף; )32 יל; )34
דורי; )36 עני; )37 הבל; )40 כר; )42 ול.

פרסי לתשבץ מצויר 75
(נליון )716
) 1נורית בוטלר, שד׳ קק״ל ,66ת״א.
)2מרדכי דן, רח׳ מיכ״ל ,20ת״א•
)3דוד ביג׳א, מזכרת־משה, ירושלים.

פרסי לפותר תשבץ 1741
יוסף ביליג, רח׳ העמק, כפר סבא.
דוד גליקמן, דרך פ״ת ,38 תל־אביב.
לוי שמואל, ת .ד , 1563 .תל־אביב.

החידון ה בל שי ()2
אם גילית מי שיקר לחוקר, רשום
את מסקנותיך המנומקות, שלח
אותן עד יום 20.8.51 למערכת
העולש הזה (רח׳ לילינבלום ,12
ת. ד ,136 .תל־אכיב) בצרוף התלוש
הבא.
בין הזוכים תוגרל טיסה לאילת.
תדוש השם :
הכתובת :
הגיל :
המקצוע ...
כן מתבקשים הפותרים לענות על השאלות
הבאות :
האם אתה קונה את העולם הזה בכל שבוע י

באיזה יום אתה רגיל לקנותו?

האם אתה קורא את הגליון מן ההתחלה עד
הסוף או קטעים ממנו?

מוס ־ ק ר .
בציר•! דד גשם
כששערו הפרוע למחצה ופניו מעידים על
חוסר שינה נראה אייזיק שטרן, הוירטואוז
כובש במות העולם, מתרוצץ נרגש במסעדה
של שדה התעופה לוד. השעה היתר, שבע
בבוקר, אך המקום היה, כרגיל, מלא אנשים,
באים, יוצאים, מלווים ומצפים לקרוביהם.
הקהל הכיר את שטרן מיד, שלח אחריו
מבטים, התלחש :״זהו אייזיק שטרן״ ,לא
הבין מה קרה.
אותו לילה לן שטרן במלון בשדה התעופה.
הוא בא כדי ללוות את מיי פרומן, מזכירתו
של סול יורוק, האימפרסריו הגדול,
ששהתה בארץ משך כמה ימים. מסיבות
טכניות נדחתה המראת האוירון ושטרן הלך
לישון, ביקש ממנהל המלון שיעירו אוהו
לפני המראה בחמש בבוקר.
רעש מנוע אוירון, שעבר מעל גג המלון,
העיר את שטרן משנתו. השעה היתד, שש
וחצי. איש לא העיר אותו. הכנר רץ למטה,
מכרתו כבר היתד, בשדה, האוירון טרם המריא.
הוא ביקש לצאת החוצה כדי לומר לה
שלום, אך הדבר לא ניתן לו. הוא חיפש את
מנהל שדה התעופה, לא מצא אותו. בינתיים
המריא האוירון, שטרן לא אמר שלום למיי
פרומן.
במשך חצי השעה הבאה חיפש הכנר בעל
ד,טמפרמנט את מנהל המלון, כרי ״ללמד
אותו״ ,כדבריו. גם זה היה לשווא. המנהל
יצא לתל־אביב. מאין ברירה התיישב שטרן
ליד שולחן והחליט לסעוד את לבו.
המלצר (כרוב מלצרי הארץ מהגיר ),היה
מוסיקלי, הכיר את שטרן, בירך אותו
ב״מאסטרו, הייתי בקונצרט שלך״ .״יפה
מאד״ ,השיב שטרן ,״תן ארוחת בוקר״ .״כן,
מאסטרו, מה רצונך לאכול?״ התשובה :״רק
לא ביצים. תן פירות וקפה״ .המלצר הביא
אבטיח וקומקום עם נוזלים שחורים. סופר כיצד אחזור לתל-אביב?
העולם הזה שנזדמן למקום נכנס לשיחה עש
הכנר. כעבור כמה דקות שכח שטרן את
צרותיו, החל מדבר על מוסיקה, דיבר על
באך בפתוס, על קזלס הצ׳ליסטן, על אמנות
לשמה ומעמדו של האמן בחברה. שטרן התלהב
בפעם האלף מהמוסיקה. לבסוף עלתה
שאלת התחבורה על הפרק :״כיצד אחזור
לתל־אביב?״
בחוץ עמדו כמה מכוניות, אך כולן היו
תפוסות .״אלך ברגל״ ,אמר שטרן ,״כמה
קילומטרים מכאן לתל־אביב?״ התשובה
והשמש שכבר הספיקה לחמם את ד,אויר,
עשו את שלהן, שטרן חזר בו מהחלטתו ויצא
לחפש מונית.
אותה שעה, ברציף השדה, חנה אוירון
אל־על מפריז ובין הנוסעים — וולטר גר,
המנצח מאנגליה, שבא לשורת קונצרטים עם
התזמורת הפילהרמונית בהם מופיע שטרן
כסוליסט. מאחר שגר לא הביא עמו מזוודות
ארכה הפרוצדורה הביורוקרטית של פקידי
המכס וד,פספורטים רק חצי שעה (אחרים
מבלים שם שעתיים) וגר הופיע באולם. בין
הקהל הרגיש גר באדם בעל גוף אתליטי
וקלסתר פניו מוכרים לו ,״מיסטר שטרן?״,
שאל ,״אולי אתה אייזיק שטרן ז״ הכנר
שראשו היה בעניני תחבורה לא שם לב, השיב
באי סבלנות :״כן״ .אחר הפנה את ראשו,
ראה שפני האיש מוכרים לו מהעתונות, שאל:
״ואדוני דומה למנצח וולטר גר?״ ״כן, זה
בדיוק ככה״ ,השיב גר. שני המוסיקאים
ששמעו וידעו איש על רעהו לא נפגשו
קודם לכן.

איזה מדור אתה קורא ראשון?

הכנר רצה לאכול
יוסף סיגטי הוא כנר גבר,־קומה, צנום
וקרח המתבלט בחליפתו הכחול־כהה, בעלת
הפסים הלבנים, שלא בנוהג המוסיקאי הרגיל.
כבר לפני שנים העיר לו ברנרד שאו :״אתם,
הכנרים, שוב אינכם נראים ככנרים. היחיד
הנראה ככנר הוא אלברט איינשטיין״.״

הדרך לא היתה קלה. דרכו של יוסף
סיגטי, שנולד בבודפשט לפני 59 שנים, לא
היתד, קלה: כאשר אמו מתה בהיותו בן
שלוש הצטרף יוסקה לעיסוק המשפחתי הכללי:
נגינה בבתי הקפה. בהיותו ילד חלוש
נאלץ לנטוש את העיסוק המשפחתי, בילה
את צעירותו בכפר קרפטי הררי אצל זקניוי

וולטר, גר מנצח
דומה לוולטר גר

דבורה הורקנום, משוררת
כגבר מאוהב

התרופה: שדיח שמימי

יוסף סיגטי, בנר
אינו דונזה לכנר

כיון שסיגטי רצה לאכול, נאלץ לקבל על
עצמו הופעות פחות מפוארות מאשר באולמות
הקונצרטים המפוארים: הוא ניגן בקרקס,
במסבאת בירה, באולם ריקודים. אולם
לאחר מכן שוב לא חיכה סיגטי לאיש, תוך
חודשים מספר נתפרסם בהונגריה ואחר במולדתו
השניה, צרפת, ולבסוף בארצות הברית
בה הקליט מאות תקליטים ובה חגג, החודש,
את יובלו ד,־ 25 להופעות הענק שלו ברחבי
היבשת האמריקאית.

האם השתתפו בפתרון אנשים נוספים, וכמה?

בת הרב אהבה את סעידה
דודי חמק ( 140ע דבורה הורקנונר
גינזבורג — הוצאת המחברת (— 1.ל״י).
14 משוררים עבריים, מנתן אלתרמן עד
אברהם שלונסקי, תרגמו 75 שירים שנכתבו
גרמנית, משך 26 השנים האחרונות, על־ידי
דבורה הורקנום־גינזבורג, אלמנתו של שמעון
גינזבורג, הסופר והמתרגם, ששבה ארצה,
ב־ , 1946 היתד, בירושלים הנצורה ופרסמה
יומן מצור באנגלית.
ילידת גרמניה ובת רב, שכשרונותיה הוכרו
על־ידי טומאם מאן וסטיפן צווייג, יודעת
המשוררת להביע במלים פשוטות ביותר, מובנות
לכל, את רחשי אהבתה לאהובה, מצד
אחד, להגיש את הרקע הארצישראלי, שהיא
מכירה מעלייתה הראשונה (לפני צאתה לאר־צות־הברית)
כחלוצה לתל־יוסף של , 1924
מאידך.
מלבד ״עיר פלא״׳ ההימנון לתל־אביב הכרך׳

שבתרגומו הטביע נתן אלתרמן את יכולתו
הרבה :
במה אפתח שבחיך,
קוסמת על ים רב?
לכתי ב חו צו תין —
כגבר מאוהב.
בולטים במיוחד שני השירים שנושאיהם שתי
נערות ערב (סעידה ופטמה).

כאשר חזר לבודפשט למד אצל מוסיקאי
מבוגר שניגן בתזמורת האופרה. תוך זמן
קצר עלה התלמיד על מורהו ועמד להופיע
בקונצרט ראשון בברלין. אולם כמה ימים
לפני הופעתו הופיע ילד פלא בעל טון עשיר
וטכניקה מופלאה: מישר, אלמן, וברלין שכחה
את הכנר הצעיר ( )13 מבודפשט.

כמה זמן עבדת בפתרון החידון?

ספרים

סיגטי מפורסם, מלבד בקולו הנעים ושליטתו
במספר שפות, בהיותו הראשון שניגן
את יצירותיהם של בלה ברטוק, איגור פטר־בינסקי,
סרג׳ פרוקובייף, שעה שעדיין נתקבלו
בקרירות יתירה. סיגטי אינו נמנע מכל
הופעה לא מקובלת ובלבד להשיג את שלו :
כאשר ניגן, באחת ההזדמנויות, יחד עם גרי־גור
פיטגורסקי, הצ׳ליסטן, קטע שבוצע במהירות
מסחררת, חשש כי יפסיד תווים מספר
שער, שיהפוך את העמודים. הפתרון: רכישת
מספר העתקים ומספר כני־תווים מתאים. הוא
ניגן, בקוראו משמאל לימין, לאורך כני
התווים שהחזיקו שני עמודים כל אחד, בהצלחה
רבה ובהנעת רגליים זריזה.

אך ניצל את ההזדמנות לרכוש ידיעה מקיפה
במכושית־עץ ובכינור.

במה אנשים קוראים את הגליון?

מחצית השעה הבאה הפכה למבצע משותף
של המנצח והסוליסט: חיפוש אחר מונית
שתביא אותם למלון בתל־אביב. גר היה
עייף, בא ישר משווייץ, מקום שם הוא מבלה
את חופשתו. מאז ביקר בארץ לפני כמה
חדשים לפי הזמנת תזמורת ״קול ישראל״
ועד צאתו לשווייץ, לפני שבוע, לא היה לו
ערב חפשי. לפתע קיבל הזמנה מהתזמורת
הישראלית, שנענה לה מיד .״הרי אני אוהב
את ישראל ורק דבר אחד שכחתי: את
האקלים״ .הוא בא במעיל, כובע, כסיות.
״בציריך ירד אמש גשם. שכחתי.״
בסופו של דבר ׳נמצאה מונית ושני המוסיקאים
יצאו לתל אביב. רק אז השמיע המנצח
אנחה רווחה ושאל :״מה אנחנו מנגנים מחר?
אין לי מושג מה התכנית״ .״נסתדר איך
שהוא״ ,השיב הכנר ,״הגם, שאני עומד
לנגן קונצ׳רטו חדש לגמרי, ממש נגינת בכורה
עולמית״ .״מנדלסון?״ ניחש גר .״בדיוק כך״,
היתד, התשובה.
הקונצרט, למחרת, הפך להצלחה גדולה.

* אלברט איינשטיין, בעל תורת היחסיות,
מנגן בשעות הפנאי שלו.

החלום ( 69ע יצחק סלע — ברלוי
( 350 פר),
אחר שמנדל החוכר (בעיירה פולנית, לפני
100 שנים) מתאכזר לעניים ולתלמידי חכמים
ונוהג בגסות בבני ביתו, מופיע שליח שמימי
הדואג להסדר המצב: הוא נוטל את בגדיו
של מנדל (שעה שהוא רוחץ בנהר) ,תופס
את מקומו בבית, בעיירה ובארמון הפריץ,
משדך תלמיד ישיבה לבת החוכר שברחה
(זמנית) עם בן הפריץ, מחלק נדבות לעניים
ותורם ביד רחבה למוסדות צדקה.
בשעת נשואי ״בתו״ לתלמיד הישיבה הוא
גם מוודא את הסדר הנקודה הסופית , :הוא
מחזיר את מנדל האמיתי, שחזר, מובן מאליו,
בתשובה (אחר שגם כלביו לא הכירו אותו)
לביתו ונעלם למשכנו הקבוע, על מנת להופיע
משם, בשעת הצורך.

במקום נהג ״אגד״ ־ דוקטור
היישובים בישראל ( 336ע ד״ר זאב
וילנאי — הוצאת ״דבר״ ( 1.500ל״י)
במדינה בה מוקמים ארבעה יישובים חדשים
לשבוע קשה להתאתר. מלבד פקידי
דואר ונהגי ״אגד״ מתקשים רוב התושבים
במיקום יישובים, אינם יודעים אם הקיבוץ
יראון או הכפר הערבי חורייש נמצאים בגליל,
בשרון או ליד אילת.
דוקטור ווילנאי החליט לפתור את הבעייה :
כינס רשימת כל היישובים במדינה: ערים,
עיירות, מושבות, מושבים, קיבוצים וקבוצות;
כפרי מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ׳רקסים ;
פרסמה בלווי הסבר קצר לכל יישוב. הגיש
בכך סיוע רב־ערך לאנשי צבא, מטיילים,
קוראי עיתונים.
שוב אין יראון או חורייש מהוות בעייה
נטולת פתרון: יראון הוא קיבוץ ליד גבול
הצפון ; חורייש הוא כפר ערבי ליד פתחי
תקווה.

.העולם הזה״ ,מס׳ 718

קולנוע
כ 1כבי ם
חמשי שמות בשיר אחד
דאני קיי? — קומיקן שהטירוף יפה לו.
לא בסרט בריבירה, בו הוא נדרש להופיע
בתפקיד־אופי קומי מלוטש. בעצם, בשני תפקידים.
בריבירה
הוא חידוש סרטם הישן של דון
אמיש, כרמן מיראנדה, אלים פיי לילה אחד
בריו. הפעם הועברה הפעולה לריבירה הצר פתית
וקיי מופיע בתפקיד הכפול של ר־זריס־טוקרט
הצרפתי המצוחצח והשחקן הדומים
זה לזה כשתי טיפות שמפניה, הגורמים
מבוכה ובלבול רב לנשים המאוהבות בהם.
קיי יודע להדגים לא רק מוקיונות מוצלחת,
הוא מצטיין גם בתפקידים שקטים יותר, ואם
בי עלילת בריבירה איננה מן המוצלחות והמקוריות,
גרם משחקו החורג מן השיגרה
הרגילה שלו, לא מעט להצלחת הסרט.
עקרבים כחדר ההלבשה. קיי נולד
לפני 38 שנה במזרח ניו־יורק, ברובע היהודי.
עוד בהיותו בן חמש החל להראות נטיות
חזקות לריקוד ושירה שגעוניים. אולם כאשר
סיים את הגימנסיה לא פנה אל הבמה, הלך
לעבוד אצל חברת־בטוח, פוטר לאחר שגרם
לחברה, עקב טעות קטנה, הפסד של 40.000
דולאר. כך לפחות הוא טוען.
לאחר האסון בחברת הבטוח החליט שמוטב
לו להיות שחקן, קבל באחת הקייטנות היהו דיות
שבסביבת ניו־יורק עבודה שכללה :
מלצרות, שעשוע האורחים בימים גשומים,
הכנת הצגות והופעות קאבארה.
דאני החל להתפרסם קמעא, משכורתו הועלתה,
ובחורף היה מהגר לניו־יורק, מנסה
להגיע אל מפיקי המחזות של ברודביי, לשווא.
שני ידידים לימדו אותו לרקוד, צרפו אותו
ללהקה שתרה את ארצות־הברית, הגיעה
לטוקיו בה נתקבל בהתלהבות על ידי הקהל,
לקאנטון בה לא מצאו מקקים מרחפים ועקרבים
שטיילו להנאתם בחדר ההלבשה שלו
חן בעיניו, לאוסקה, בה מנע בהלה כללית
בכבות האורות בתיאטרון, על ידי שישב על
הבמה, החזיק בידיו שני פנסי־כים, כיוון
אותם אל פניו ושר משך שעה ארוכה. באותה
עיר ניצל בנם ממות בשעת סופת הוריקאן
נוראה.
נישואין כשבעים דולר. בטוקיו החל
קיי מפתח את הסגנון המיוחד לו, שהקנה לו
שם עולם. אולם באותו זמן היה, כמובן,
שחקן קומי בלתי נודע• משחזר לעיר מולדתו,
הופיע ברביו, הכיר בו את מי שעתידה היתד,
להיות אשתו, סילביה פיין. השניים נולדו
באותו רחוב, קיי הכיר את אביה של סילביה,
אבל הם לא נפגשו לפני כן. כאשר נשאו, בשנת
, 1941 היו בידיה של סילביה 30 דולר ואילו
דאני אינו בטוח אם היו לו 40 במזומנים
או היה חייב סכום כזה אותה שעה. לאחר הח תונה
האביונית באה תקופה קצרה של שפע,
במועדון לילה בפלורידה ובעקבותיה הזמנה
להופיע במחזה המוסיקלי של מום הארט

דאני קיי (״בריביירה״)
טעות קטנה עלתה 40.000 דולאר
גברת באפילה.
הצגת הנסיון נערכה בבוסטון. דאני
הופיע על הבמה ושר שיר בו מנד, במהירות
עצומה, ובדייקנות מוחלטת 50 ,שמות קומפוזיטורים
רוסיים :״מאלצ׳בסקי, רובינשטיין,
ארנסקי, צ׳ייקובסקי, ספלניקוף, דמיטרייף,
צ׳רפנין, קריאנובסקי״ פזם במבטא רוסי
אמתי. בסיומו של הקטע קם כל הקהל על
רגליו, ערך תשואות סוערות לקיי שעמד
נבוך על הבמה.
איירה גרשווין, אשר כתב את המוסיקה,
הצית סיגריה, יצא אל הרחוב, הקיף את
החלקה, חזר אל הבמה, והקהל עדיין מחא

תוך שנה אחת, לאחר הופעות בתיאטרון
ובמועדוני לילה, היה קיי לכוכב מפורסם.
כאשר הגיע, בשנת , 1943 להוליבוד, קבל
אותו הקולנוע, והעולם, בזרועות פתוחות.

הוליבה־מה
רוצה הקהל
מתוך 64 סרטים שהוציאו לאור המפיקים
ההוליבודיים וויליאם פיין וויליאם תומאס,
היו ל־ 63 הצלחת קופד, ניכרת. השניים הם,
איפוא, מומחים לטעמו של הקהל האמריקאי.
ואלה דבריהם על נושא זה :
״הקהל לאה מסרטים על אודות מלחמת
האזרחים (האמריקאית) או כל מלחמה אחרת..
הקהל רוצה בפנים חדשות וברקע חדש.
הקהל אינו רוצה בשחקנים דרמתיים המנסים
לבדח או בשחקנים זקנים ועייפים המשחקים
צעירים...
הסרט הצבעוני מושך קהל. הקהל חפץ
בסרטים נעים, לא מדברים. הקהל אינו מפחד
מסרטים בהם מובעת האמונה באלוהים. אבל
עוד סרט אחד מסוג עת יישמע קול ממרום
ואפילו אלוהים יפשוט את הרגל. הקהל חושק
בסרטים על אודות ילדים וחיות. הוא אוהב
סרטי הרפתקאות ופעולה. הקהל חפץ באינ

השבץ מס 76 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאוזן )1 :משתמט מהצבא ; )4סקנדל
בלע״ז 10 מלת שאלה 11 יחידת מידה
חשמלית ; )13 תמצית החי ; )14 שי; ) 15
כנוי לאגם החולה; ) 17 מנה ; )19 אביון ;
)20 משתה ; )22 הגבוהה בהרי ארץ
)25 תבואה ; )26
ישראל התנ״כית ;
ארגמן ; )27 תורם ; )30 כתר ; )32
ממורט ; )33 מספר צדיקי העולם לפי המסורת
; )34 תואר הולנדי ; )36 קריאת כאב ;
)37 צינוק ; )39 המשחק על הבמה ; )41
בעל־חי מגושם ; )42 חבר בממשלה ; )44
מסך ; )46 שליט ; )48 זז ; )50 מטבע צרפתי
קטן ; )51 אותו ילבש היהודי בעת תפילתו ;
)53 צינה ; )55 מקוה מים ; )57 מצבת זכרון;
)58 מלת ברירה ; )59 ראשון לכובשי העולם
הגדולים ! )60 נואם.
מאונך )1 :אבי משה; )2בסולם הקולות;
)3סמל לעשיר מפלג ; )5נצח ; )6גדול
חכמי ישראל בימי־הבינים )7 ,גבוה ; )8
כלונס התקוע באדמה ; )9רוממות־רוח 12
חמש־עשרה 15 ראשון קבוצי השומר־ הצעיר
; )16 מקום חניה ; )18 יחידה צבאית ;
)21 מורה ; )23 נשיא דרום־קוריאה )24 :
עמוד מים ; )26ח״כ ירושלמי מסיעת מפא״י;
)28 אוניברסיטה אמריקנית ; )29 חתימה ;

//העולם הזה״ ,מס׳

718

דיאנים ומשתוקק לשמות מושכים. סרט ששמו
הונג קונג למפל, אפשר למכור לכל בעל בית
קולנוע מבלי שהלה ידרוש לראות קודם לכן.״
הכרזה זו נעשתה לאחר מחקר שהקיף 33
ערים בארצות הברית. מה טעמו של הקהל
ב־ 33 הערים והמושבות העיקריות בישראל?
סרט על הוליבוד, הפעם בצרוף מוסיקה
ועלילה החורגת במקצת מן המקובל :

סרטים
״רקוד בין השמשות״
אמרי סלייד (וויליאם פאואל) ,מי שהיה
בתקופת הסרט האילם שחקן גדול, משמש
עתה מגלה־כוכבים מטעם חברת פוקס. הוא
פוגש בג׳ולי (בטסי דרייק) ומחליט להפוך
אותה משחקנית מועטת־כשרון לכוכב גדול,
כמעט מוותר על כל העסק, חוזר בו כאשר
מתגלה לו שהיא בתו, תוצאת הרפתקאת
אהבה מלפני שנים.
פאואל, מומחה ותיק למשחק קומי, משכיל
לסחוט מכל תמונה את כל אשר ניתן
להוציא ממנה. אבל בטסי דרק רוקדת ושרה
בהצלחה מועטת בלבד: היא פשוט איננה
יודעת את המלאכה. מענינים יותר הן ההצצות
אל תוך אולפני פוקס ומקומות הוליבודיים
מפורסמים אחרים.

״אוליבר טוויסט״
ספרו של דיקנס, אוליבר טוויסט״ ,הוסרט
פעמיים. לראשונה בשנת 1932 בהוליבוד.
בשעתו הוצג גם בארץ, לא נתקל בכל התנגדות
מצד הצנזורה של ממשלת המנדט, אף
לא בזעם המונים. להיפך, בקורים קיבוציים
של תלמידי בתי הספר כיבדו אותו• לשנייה
הוסרט הרומאן ב־ , 1936 על ידי המפיק ג׳.
ארתור רנק, בבריטניה, בבימויו של דוד
(תקוות גדולות) לין.
אחת הדמויות הבולטות ברומאן היא זו
של פיגין, כייס־נוכל יהודי, המלמד את הילד

טוויסט לגנוב, תפקיד שבוצע בסרט הבריטי
בהצלחה ניכרת בידי שחקן־האופי רוברט
(איש המחתרת) ניוטון.
משהוצג הסרט לראשונה בבריטניה, עת
הגיעה לשיאה מלחמת היישוב בשלטון הבריטי,
ראו היהודים בדמותו של פיגין, כפי
שהופיעה בסרט( ,הנאמן לתאור המקויי של
דיקנס) התגלות אנטישמית מכוונת. באמי־קה,
בייחוד בנידיורק, נערכו התקפות נגד הסרט
עוד טרם ראה אור, הוחרמו, כאזהרה, כרמים
של רנק.
המפיק הברלטי חרד לדולארים הנכספים,
השהה את הצגת הסרט עד עבור זעם, שלח
לא מכבר מהדורה מקוצצת של הסרט, שלא
מצאה את דרכה אל בתי הקולנוע הגדולים,
הצליחה לחדור רק אל אולמות בלתי חשובים.
עובדה זו גרמה להתמרמרות מסוימת
במדינה, לרטינה מצד האנטישמיים על השפעה
יהודית סמויה.
המסקנה האחת שאפשר היה להגיע אליה
היא שהחנקת הסרט הזיקה לעניין היהודי
יותר מאשר הועילה לו, שהרגישות היהודית
לעתים קרובות מוגזמות, שהיהודים הטוענים
כנגד יהודי־הסכרין הבלתי־מציאותיים
הקומיים כמעט של הוליבוד אינם יכולים בעת
ובעונה אחת לטעון כנגד סרט המראה יהודי
נוכל, כאילו אין העם מכיל מקרבו פושעים.
הצנזורה הישראלית, שאינה צריכה לחשוש
מפני הסתה אנטישמית, תגלה מדד, של בגרות
באם תתיר הצגת סרט שהוא, לכל הדעות,
יצירה אמנותית ניכרת.

בקצרה
״המיליונרית המדומה״ היא דבורה
קאר ששלושה צעירים (פיטר לופורד, מארק
סטיבנס, רוברט ווקר) מחזרים אחריה. קומדיה
חסרת הומור שאין בה כלום מלבד
חביבותם של קאר ולופורד.
״כדמדומי הבוקר״ מגיש את בינג
קרוסבי בקומדיה קטנה בעלת רקע סקוטי.

)31 ממדינות צפון־אפריקה; )32 עפר ; )35
תכונת השוא בסוף ההברה ; )37 בית נבחרים;
)38 שאינו חובה ; )40 צורה גיאומטרית
יסודית ; )41 משורר אמריקני גדול ; )43 עני;
)45 שר דתי )46 :מן המתנבאים במחנה !
)47 שר מאנשי מפא״י ; )49 מעמסה ; )52
פקיד או״ם ; )54 שאינו נוקשה ; )56 מודד;
)58 נור.

פתרון תשבץ מצויר
מאוזן )1 :קלפי ; )4דב ; )6כנסת ;
)10 בור ; )11 אילן ; )13 סוף ; )14 רע
)15 סנונית; )17 הר; )18 גדוד; )20 בוחר;
)23 מדרגה ; )25 קו ; )27 גן )29 :טל ;
)30 מעטפה ; )32 הצבעה ; )35 טף ; 36 תל ;
)37 רב ; 38 נסורת ; )41 נזיר ; )43 חשמל ;
)45 חד ; )46 מכונית ; )49 שד ; )51 גבן ;
)53 ברית ; )54 בול ; )55 בהמה ; )56 דן ;
)57 גננת.
מ א׳ונך ) 1 :קבר; )2לועג; )3פר )4דיו;
)5בלן ; )7נם ; )8סוהר ; )9תפר ;
) 11 אנדרטה; )12 ניב; )15 סוד; ) 16 תוקע;
) 19 דם ; )21 חוט ; )22 מגהץ ; )24 גל ;
)26 יהלום; )28 נץ ; )30 מפוחית ; )31 פת ;
)33 ברז ; )34 עבים; )35 טס; )39 רשת 1
)40 תם ; )41 נדבה ; )42 רכב; )44 לשון?
)45 חגב ; )47 ורד; )48 נין; )50 דלת ;
)52 נם ; )54 בן.

בחדר

רגוח

מאת פידיפ טיארי
״הלו ! הלו צלצל הטלפון. קיבלנו הודעה באלחוט
מהמכונית הניידת שברחוב הכרמל, על מדרגות הבית מם׳
,42 נמצאה גופת אדם ללא רוח חיים.
״יש לנו עבודה״ פנה אלי ידידי. לקחנו רופא, צלם,
מומחה לטביעת אצבעות.
הגענו למקום במהירות רבה וכאשר הסתכלנו על מצב
הגוף (תמונה ו) הסביר ידידי החוקר :״זה בא מלמעלה !״
אחר התקרב לגופה ובדק את פני המת (תממה .)2
״דוקטור, יש לי הרושם שאדם זה הורעל: עינים אדומות,
פנים מלאות חרדה, כתמים ירוקים על הלשון, גוף קשה
כאבן״.
״כן״ ,קבע הרופא ,״הוא הורעל. ולא לפני הרבה זמן.
הגוף עודנו חם והריר טרם יבש על לשונו״.

״צילומים״ ,פקד. ידידי החוקר.
עלינו לקומה א. מולנו היו שתי דלתות. דפקנו בראשונה.
בחורה פתחה :
״מה אתם רוצים בביתי?״
״חכי רגע גברת, אל תתרגזי. אנחנו לא אוכלים אנשים!״
״טוב, הכנסו ! ״
הבחורה נגשה לספה ושאלה :״מה אתם רוצים?״
״גברת ! גופת אדם מת בבית הזה. לא ידוע לך כלום?״
״גופת אדם מת י א ייתכן. אל תבלבלו לי את הראש.״
ידידי החוקר היה מלא סבלנות :״סגרי את הרדיו כדי
שנוכל לשמוע. את כאן לבדך?״

״אמא, אבא >.״
״הלכו לנשף. איני יודעת איפוא.״
״הקהל אינו רוצה לשתף פעולה,״ אמר ידידי החוקר
ופנה לגברת :״אם נצטרך לך, נמצא אותך כאן תמונה .)3
בקומה השניה קיבל אותנו גבר אחד בתרעומת :״מה
הרעש הזה י האזרח איננו יכול לחיות בשלום ! משטרה
ומשטרה ! ״
״רגע, אדוני,״ קרא לו ידידי החוקר ,״קודם כל לתאבון!״
״תודה, כבר גמרתי. מה רצונכם?״
סיפרנו לו מה שקרה.
״אין לי מושק חברים.״ אמר הגבר .״אני לבד בבית,
אשתי הלכה לקייטנה עם הילדים עוד לפני שלושה ימים.״
״באיזה מקום?״ הרעים עליו ידידי החוקר.
״ליד חיפה״ ענה הגבר בשקט( .תמונה )4
מהדלת השלישית יצא בחור באמצע הגילוח (תמונה )5
וקיבל אותנו בשלום רחב.
אחר שסיפרנו לו את העובדות הביע את דעתו כי האדם
מת משבץ הלב.
״אגב,״ שאל אותו ידידי החוקר ,״מדוע אתה מתגלח
בשמונה בערב?״
״מה לעשות י מחר אין לי זמן. בבוקר אני הולך לעבודה
בשעה מוקדמת״.
באנו לדלת האחרונה: היא היתד, פתוחה. גבר כבן אר־

בעים קם ממיטתו. הוא לא ידע דבר.
״קום והתלבש תמונה )6פקד ידידי החוקר ״אתה כבר ׳
ישן בשעה? 8מדוע הדלת פתוחה אצלך? האינך מפחד מגג־ 1

בים?״
״אשתי בטח הלכה לצרכניה.״
״לפני הרבה זמן?״
״מי יודע? היא רגילה לפטפט שעות שלמות.״
ידידי הרהר. רגע• אחר נפרד מהאיש וציווה לכנס את
כלי אנשי הבית.
״רוצח טיפש״ ,אמר לי ידידי החוקר בצרפתית, כאשר
ירדנו במדרגות, תפשתי אותו בקלות, שקרן ען לוב שכזה !״

כיצד הניע החוקר למסקנה זו? קרא שנית
בעיון את הכתוב, התבונן היטב בתמונות
וראה את ההוראות בעמוד .41