גליון 719 מתאריך 9 באוגוסט 1951

העורך :

ווועולס

אורי א בנר׳

עורך משנה:
שיוםכ הן

יד ד י

השבועון הסצניר
לאינפורסצי ה
ה מערכ ת

רח׳ לילינבלום . 12 תל־אביב
ת.ד , 136 .טי( .ז מני) 66785

מו ״י :

עורך הסגנון :
דב איתן

העוים

בע״ם ;

הידד ל כ בודו של ביאליק השני. יחזקאל בנקיר
(העולם הזה !) 716 או תו העור או תו האדם, ההבדל
ביניהם: הרא שון מ שורר, השני טיפ ש.

המערכת: רוני בר. דו ד רוביננר.
צלמי חברי המערכת :

יעקב טמיר, צה״ל

מי כ אי אי מז, יוזי אי ב שן. ניצה נבי. נורי ת
י בי א, ר פ אי סי ע. איתמר עיי ם. יעקב צייי .

סופרי ־ חו ץ :
הווארד נו ר דון. מונ טי נ׳ייקובם
אהרן דומני־ז. סיים מנצור.
מודפס

בד פו ס

ישר אי

1במו עיני
תשובה צילומית

כיאליק והפרנקים
עורך גרא פיי

והמנהלה :

הזה

מכתבים

הפצד

דנה

סיס

דינרי.

המזדהה עם דברי ביאליק הוא אנ טי ש מי יהודי,
בעל הלך ר עיוני היטלריסטי מובהק.

אהרן כהן, תל-אביב
אם בעיני הקורא בנקיר לא מצ או חן הטיפוסים
האלה (״הפרנקים״) הרי יכול הוא לחזור אל אר צו
של ביאליק. שם אין פרנקים. לוא היה ביאליק
מ שורר עברי נדול. לא היה׳ מ ש מיין את אחיו,
בני עדות המזרח.

בכור גולני, טבריה

לפני ימים אחדים קרה מקרה מוזר: ז ו
הפעם הראשונה שחבר המערכת התעלף בעת
מלוי תפקידו.
מה היה? לפני כמה שבועות הסתננו למ ערכת
ידיעות על ועדה ממשלתית שחקרה
את התנאים בבתי־החולים לחולי רוח במרחב
תל־אביב ומצאה מצב מזעזע. אם כי כמה
מן הפרטים פורסמו בהארץ, נשאר הדו״ח
סודי. זכרונו ת מימי משפט גפן, בו נתגלו
גילויים כה נוראים, שוב החלו מדריכים את
המנוחה.
המערכת החליטה מיד, עם קבלת הידיעות
הראשונות, לערוך חקירה מקיפה משלה.
קשה לתאר תפקיד יפה יו תר לעתון מאשר
לעזור לאותם יצורים חסרי־ישע להיחלץ מ־
״מאורות נחשים״ — אם אמנם קיימות כא לה
בארץ. עורך־המשנה קיבל את התפקיד
לידיו.
תפקידו היה קשה למדי — קודם כל מפני
שהיה צורך בלימוד ענייני כדי להתמצא בש טח,
אולם אחר ש הוברר
למוסדות ה אחראיים
כי אין פני
לגי הזה העולם סנסאציוניים,
לויים

אם למחקר ענייני,
קיבלה המערכת עז רה
ממקומות רבים. צילומית מבחינה
מתבסס דו״חרא שון
זה על מוסד רפואי
אחד, בו ניתנה לש ליחי
המערכת אפ שרות
חופשית לצ המציאות,

הודות ליחסו האוהד
של ד״ר צבי וי־ניק
ועזר תו הפעילה ביותר של חבר העיב־דים
— רופאים ואחיות כאחת — הממלא
תפקיד כה קשה בסבלנות ואומץ־לב בלתי־רגילים.

בהמשך
החקירה ניתנה לרופאים הזדמנות
לטפל גם בחוקר עצמו. האוירה של מוסד
כזה מהממת, בהכרח, את האדם מן החוץ,
אפילו כשהמוסד מצטיין ברמה אנושית כה
גבוהה כמוסד זה. בשעה שנוכח בטיפול
ע״י הלם איבד שלום כהן את הכרתו. הצ לם,
דוד רובינגר, היה כנראה חסון יו תר :
הוא שמר על קור־רוחו, הצליח לצלם את
המראה.
המערכת מום ר!ז דו״ח זה לפרסום מתוך
תקוה ברורה כי אין להתגבר על המצב המח פיר,
השולט בשטח רפואי זה בארץ, מבלי
להזעיק את דעת הציבור. אם נתקלה חקירתה
ביחס אוהד במוסדות רבים, י ש להסביר את י
הדבר באותה תקוה. אמנם, בדו״חרא שון זה

הסתפקה המערכת בצילום אחד המוסדות,
בעל הרמה הגבוהה ביותר במדינה, הזכירה
את המוסדות הגרועים רק במלים. אולם
הקורא יוכל להסיק את מסקנותיו מסיכומי
הדו״ח זה•
העובדה הפשוטה היא שרובם של חולי־הרוח,
הזקוקים לרחמים ולעזרה יותר מכל
חולים אחרים, נתונים במצב מחפיר. דרו ש
מאמץ רב, אנושי וכספי, כדי לחסל מצב זה,
לעלות לרמה הנאה למדינה תרבותית.

רק ערנות הציבור, רק לחץ מצד האזרח
הנאור, יכולים להניע את הממשלה ואת הכנ סת
למלא תפקיד אנושי זה.
אין זה הדו״ח הראשון מסוג זה המתפרסם
בהעולם הזה. קדמו לו דו״חים על נוש אים
כאובים לא פחות. לפיכך כדאי לשאול,
בהזדמנות זו, אם אמנם יש תועלת ציבו רית
בחקירות מסוג זה, אם אמנם מצדיקות
התוצאות את פרסומן המכאיב.
הדו״ח החשוב ב יותר
שהתפרסם אי־פעם
בעתון זה היה
על מצב משפחות
חללי המלחמה, וב עיקר
של אלמנות
החללים. הדו״ח עורר
תמיכה נרגשת מצד התמרמרות אחד,
רבה מצד שני. אף הזה העולם כי נשאר בודד במער כה,
הועלו מיד ההע נקות
לאלמנות, הו חל
מיד בעיבוד הצ עות
לתיקון החוק.

אם לא תוקן
היום, הרי רו בץ חלק מן האשמה על הנוג עים
בדבר, שלא ידעו להמשיך בהדרך שה עולם
הזה החל בה, לא דאגו להמשכת
הלחץ הציבורי.
רק במעט פחות חשוב היה הדו״ח על
בתי־הסוהר, שגילה את המצב המזעזע בש טח
זה. פרסום הדברים תרם תרומה נוספת
של מנהלי שרות בתי־הסוהר למאמציהם לשכנע את הממשלה והכנסת לגשת מיד
להקמת בית־סוהר חדש.
אפשר להמשיך בדוגמאות אלה. לא תמיד
בהצלחה. הזה העולם מאמצי הוכתרו
כמה פעמים נחלו כ שלון חרוץ — כמו במק רה
של נכי ביתן . 19 אולם הסיכום הוא בכל
זאת מעודד לכל המאמין עדיין במשטר די־מוקרטי:
דעת הקהל עודה קובעת הרבה
במדינת ישראל, שנת . 1951 עתון הממלא את
שליחותו הציבורית באמונה ובאומץ־לב, וש אין
ספק בכנותו, עוד יכול להביא תועלת לא־מעטה
בתיקן עוול הנגרם לחלשים.
ובזאת, בעצם, זכות־קיומו האמתית.

יש אשכנזים רבים, הרואים את הפרנקים ב אור
אחר לנמרי. אינני מתכוונת לאותם המסתובבים על
טיילת שפת הים בחולצות צבעוניות ובבלוריו ת
משוחות. כיון שכאלה נם אשכנזים לא חסרים,
אולם י שנו חלק הנון של ספרדים שאנחנו יכולים
ללמוד מהם עוד הרבה מאד.

דליה ליטאי, תל־אביב

הכחירון

כשהצלם הנודד בחוף שפת הים

בתל־אביב כילה את מלאכתו והש־

לים את הצילום
הרביעי של יפה־פיה
אחת, פנתה
אליו בתרעומת :
״אבל אדוני הצי
לם, ע לין להק־פיד
ולצלם אותי
מעברי הטוב ב־יותר

הצלם המיוגע
מחא את הזיעה ומשיב ממצחו
בצער :״גברתי,
מה לעשות ואת
יושבת עליו״.
הקוראת שושנה דובשני, רמת־גן,

\ זוכה בפרס של 1י ׳״י( ע ם צלום).

•11111111111111111111111111111,111,1,׳ 11111,,1111,11, 111[1

רדתי 1951

לשאלות 16— 15 של הבחירון (העו־לם הזה 717 בעד והדתיים הבנות גיוס
מס״ם בעד ביטול
הפלמ״ח! מניע פרס לבחור הסדר: ריצה קלח
עד אילת וחזרה לרחוב לילינבלום.
ברור שנם מם״ם לא תחייב את מ ש טר הפלס״ח:
הוא התאים למתנדבים בתנאי המחתרת, אין דו א
מתאים לתקופה של שירו ת חובה כללי ממלכתי.

גדעון שפיגל, כפר קדימה

משה בן־חורין, מגדיאל
אין העולם הזה מסכים.

רותי היא תופעה רנילה במדינתנו של היום. אם
תמ שיכו בדרך זו תצליחו לנלות את האמת.

בסעיף 7רשום ש מפ״ ם בעד חידוש המלחמה
בערבים. לפי עניות דעתי הרי היא שו אפת לשלום,
לא פחות מ א שר מק״י.

דן כהן, חיפה

את האמביציות של רותי 1951 אני מעריך ב או מ דן
זהיר ל־ 6000ל״י (קרי: ששת אלפים לירות
י שר אליו ת כחולות) .מ אין היא ת מצוץ את זה?
מהמסטיק או מהמקצוע שלה?

א. יצחקי, הדר יוסף
רותי שלכם היא טיפוס סנובי ביו תר ואני מודה
לאל על הכירי עוד הרבה רותיות קצת יותר אנו שיו
תופ טריו טיו ת המסוגלות לנלם את דמותה של
רותי של דו ש בקצת יותר הצלחה.

הקרא כהן ייטיב לקרוא שנית את נאומו
של אלוף יגאל אלון ערב הבחירות.

משה דרורי, פרדס חנה

לפי הבחירון נתקבל שנורל המדינה בארבע הש נים
הבאות תלוי לא פחות ולא יותר מ א שר בריב
הפנימי ש ב קבוץ המאוחד. נראה לי ש מפ״ ם לא
פילנה את הקיבוץ. לכן נתקבל ש מר רוקח, ירום
הודו. רו כ ב לו בב חירון שלי בשקט ובבטחה על מום
שנבהו גדול מזה של בי. נ׳י. בע שר נקודות בערד.

אוי לאותם התלמידים שמורתם מלמדת אותם לא
להתגייס לצבא. ו אוי לאותה מדינה שכנותיה אינן
מוכנות להלשים עם המצב הקשה ב א רץ ולהתגבר
עליו ו אינן מוכנות להקריב קצת מחייהן לעמידה
בתור, ומטרת עיניהן היא חוץ לארץ, או, במלים
אחרות, רק נוחיות.

אברהם בלומנטל, רמת גן
האמנם חושב הקורא בלומנטל ששני חצאי
הסוסים של הקיבוץ המאוחד אינם חשובים?

מתן יואלי, צ.ה.ל.

המאבק על היופי
צודק הקורא חיים כהן (העולם הזה ) 716 שי ש
הבדלים אנטומיים בין נבר ואשר. כל בר־בי־רב
יודע שנו ף שרירי אינו הולם אשה, ודו מני שהדבר
הודנש במאמר ״המאבק על היופי״ .הקורא כהן
או מר ש אי אפ שר לתו 1רצפטים העלולים להרזות.
אינני יודע מה מקצועו, אך נעלה מכל ספק כי
ידיעתו בפנינים הנ׳׳ל דלה ביותר, ו א שר לדעתו
של יחזקאל דנוך (העולם הזה ) 713 שי ש לפתח את
הראש ולא את הנוף, דו מני שנם רא<ש של אשה
אינו יכול להתקיים בלי גוף מחובר אליו.

רפאל הלפרין, מנהל מכון ש מ שון
הוויכוח הוא, מה החלק החשוב יותר.

התשבץ המצוייר
מספר 13ב ת שבץ המצוייר (העולם הזה ) 717
יכול להיות דומה לכל צמת בעולם אבל לא לקנה-
סוף. האפרוח המעופף במספר 15 איו לו קשר
משפחתי לסנונית שהוא צריד לסמלה, והנץ של
מספר 28 דומה יותר לנ שר שבסמלים האמריקאים.

הלוי נכונה, תל־אביב
הבורא, וכן החי והצומח, יסלחו לדוש.

תשבצים ובחורות
התשבצים שלכם מזכירים לי בחורה המגיעה
לגיל 20 ונשארת תמיד בת .20 זה 3פעמים
רצופות פירסמתם תשבצים שמספרם היה .75

ברצוני לעורר את זכרונה הלקוי של רותי גור מן:
זכור תני כי סיימה את בית הספר העממי של המז רחי
בבני ברק. מקום בו נולדה ובלתה את מרבית
שנות חייה, ולא פתח־תקוה. לא זוהי רותי הטי פוסית
שלנו המעליחה פרטים מעיז אלה.

לאה קורליסקי, ירושלי ם
לפי דעתי. רותי הישראלית היא או ת ה״״ מדע ^
היודעת לסנל את עצמה לחיי הארץ כ מו שהם ולא׳
לשנות בחלומות על בעל ע שיר והוליווד.

יעקב בית־הלחמי, כפר אחא
מצאתי ב סי פור חייה של רותי בדיוק אותם הד ברים
ש ע ברו עלי. ראיתי שבאמת הדבר כך: האי דיאליזם
חסר לה ־כבר ממלחמת העולם השניה.
המלחמה הצליחה. אבל חיינו לא השתנו. מה ש אנו
רוצות באמת: חופש, אין ונם לא יהיה. מה ש כן
יהיה זו מלחמה. אבל אנו מתנענעות למשהו של
אופק יותר רחב, משהו מועיל לאחרים ומ שהו
שיתאים גם ב ש בילנו. אנו לא רוצות להיות גבו רות.
עלינו לחדש את סדר העולם. ולא נחיה עו ד
במחנק של מחשבות שוביני ס טיו ת.

רותי אחרת, בת 30
מדוע לא הודעתם מרא ש שלרו תי
הולדת? הייתי מכינה לה עוגה יפה.. .

רותי

יהיה

יום

דבורה גלעד, רחובות
(ו דו ש) מחכים.

ר״ט יוסף לובינסקי, צה״ל
הקורא לובינסקי ישים לב שהבחורה הת בגרה
בינתיים.

״ההבדל הקטן״
ב מדור התיאטרון הכתרתם את הביקורת על
״פנה נידחת״ (העולם הזה ) 714 בכותרת ״ההבדל
הקטן״ .זח הזכיר לי את הבדיחה על האסיפה
ל שיווי ז כויו ת הנשים בה טענה אחת הנבירות :
״בסד הכל, ההבדל בין הנבר והאשה הוא הבדל
קטן מאד ואשה אחרת קפצה ממקומה וקראה
״יחי ההבדל ה ק טן!״ .החיתה כוונתכם לבדיחה ז ו *

ישראל רוזינר, תל־אביב
מה ההבדל?

הומור קלפטומני
אני מתנגדת בהחלט לגניבות ספרותיות,
בשטח כה פ שו ט כ מו בדיחות. עד כמה
זוכרת קראתי את הבדיחה שהופיע ב ״ מו
(העולם הזה ) 715 בספר הבדיחות ״צחוק

א פי לו
ש אני
עיני״
צחוק״.

דליה, תל־אביב

כ־ 15 מתוך כל 1000 איש בחברה המודרנית לוקים בתקופת חייהם במחלת־רוח. כ־4
מתוך כל 1000 אזרחים בארצות־הברית נמצאים במוסדות לטיפול במחלה זו.
עובדה זו לבדה, שמקורה בדאגות, בזעזועים ובחוסר־האמונה של התקופה, היתר, צריכה
לגרום לעניין ציבורי מתמיד בשטח זה. שהרי מי בטות שלא יובילו גורלו באחד הימים אל
מאחרי החומות?
אולם מאז ימי הביניים, כשקשרו את החולים האומללים באזיקי ברזל אל הכתלים
והילקו אותם, לא השתנה בהרבה יחסו הריגשי של האדם הנורמלי אל חברו שנפ שו לקתה.
הוא מרגיש בחלחלה אינסטינקטיבית, נמנע ככל האפשר מלהציץ אל מעבר לסורגים של ביתי
החולים.
בעמודים הבאים, יטול העולם הזה את ז רו עו של הקורא, יו בי לו לסיור קטן בעולם
מוזר זה. הקורא יווכח שחלחלתו בלתי־מוצדקת, שהמוסד לחולי־רוח אינו פחות אנושי מאשר
כל בית־חולים אחר. אולם הוא יתכח גם מה רב התפקיד המוטל על המדינה ועליו, כעל אזרח,
כדי להקל על גורלם של האומללים.

תודה לקוראה דליה שכתוצאה ממכתבה
שלל העולם הזד, את הפרס משולח הבדיחה.
ב־ס/״ססו
אין העולם הזה יכול להישמר
מקלפטומניה מסוג זה, אן ננירנות הקוראים
תעזור לו למנעה.

ציניות
ב מדור הארץ פרסמתם קטע של לשכת העתונות
הממשלתית בדבר מכירת ״שתילי ציניו ת״( .העולם
הזה 117 מה הבדיחה? הכוונה היתה לציניות,
הרבים של שם הפרח הנקרא ״ציני ה״ .ש אין לה
כל קשר עם אנשים ציניים. אם אינכם מכירים
פרח זה אני מז מין אתכם לראו תו בגנתי הנמצאת
בנבעת־שמואל.

עדי יולז רי, תל-אביב
עורך המדור מבקש את סליחת הציניות על

ציניותו.

כ שרותי מבלה את חופשתה (העולם דזזדז ) 716
היא אומרת ש אין לה מטבע זר. שקרנית שכמותה!
הרי כ שרותי חזרה מארצות הברית (העולם הזה
) 709 היא הביאה אתה שק מלא דולרים.

מנחם שטינמץ, תל־אביב
יבוש לו הקורא שטינמץ. המעלה הוא על
דעתו שרותי של דוש תשלשל לכיסה את
הדולרים שאספה למען המדינה?

ספורט מוסיקלי
אני חושב שה״ה נרדי ווילנפקי מבזבזים את
כשרונותיהם בכתיבת תוים. על מערכת העולם הזה
לדאוג שחלוקי הדעות ביניהם ייו ש בו כנאה לנכ רים.
הצעתי: לאדנן תחרות אינרו ף פו מבי. סכידת
הכרטיסים מובטחת. שו שנ ה ד מארי תוכל ל שיר
בהפסקות בין סבוב לסבוב.

יחיאל דרומי, רחובות יתחילו הצעה מסוכנת: אם המוסיקאים
להתאגרף, ירצו המתאגרפים. לחבר סימ פוניות•

.העולם
הזה״ ,מס׳ 719

באה ואומרת :״זו (שם בחורה אחרת) לובשת את בגדי״ ,האחות
ניגשת לבחורה שלקחה את בגדי חברתה, מצווה עליה להכנס לח דר
ולפשוט אותם. היא מסרבת והאחות נאלצת להכניסה בכוח.
כאשר היא מופיעה עם הבגדים, משנה הבחורה הראשונה את דע תה:
היא כבר לא רוצה ללבשם.
אחת הבחורות במחלקה זו היתד, בין השקטות ביו תר כאשר
הובאה לבית החולים לפני כחודש. אולם עקב הטיפול, נשברה
החומה החיצונית, נעלמה הסתגרותה. היא החלה לצעוק, להתעקש
על כל דבר, להערים על האחיות. אולם תוך כדי כך, חזרה גם על
הפרשה שד,ביאתה לשם: נטישתה על ידי בחור שהתאהבה בו,
למרות היותה נשואה ואם לילדה.
פחדס תו ם. בחדר נפרד, הנבדל מן האחרים ע״י המטה
הבודדת שבו (באחרים 5— 3 :מטות) שוכבת אשה אחת בתרדמה
עמוקה. ברגע הראשון לא מושכת כל תשומת לב מיוחדת. אולם
תוך שינתה היא מתהפכת וחגורה רחבה עשויה מבד מוקשה
מבצבצת סביב מותנה, בין קפלי השמלה.
״זהו מקרה מיוחד״ מסבירה האחות .״חייבים לקשור אותה
שלא תתקיף את האחיות וחברותיה.״ לפני כמה ימים ברחה
בחורה זו איך־שהוא מבית החולים ורצה ברחובות ירושלים,
ערומה. האנשים שראוה נבהלו וגם המשטרה לא העזה לגשת
אליה אלא בכוח. לבסוף הצליחו ללכדה (לתמהונם של הלוכדים
בלא שתתנגד להם או שתטרוף אחד מהם) הכניסוה לכלוב המיועד
לפושעים מסוכנים ביותר והביאוה לבית החולים.
״והרי לא היה שום צורך בכל זה״ ,מסבירה האחות ברחמנות.
״הריהי שקטה בדרך כלל ומתוקה כתינוקת״ .היא ממשיכה לספר
על הרגש האפל המשתלט על רוב האנשים בשומעם את המלד, חולי־רוח•
מקרה מענין היה כאשר הובאו
כמה פועלים לבית החולים לתקן
רהיטים וחלונות. בראותם את השלט
התלוי בכניסה, סירבו להכנס מתוך
פחד סתום שמא ימצאו עולם בלהות.

מאת שלוםכהן
תצלומים: דודרוכינגר
ך מבט ראשון, אין כל הבדל. בית־חולים רגיל, ככל
בתי החולים. בכניסה תלוי שלט קטן האומר: שקט
בבקשה, בית חולים. בפנים, אולם המתנה רגיל, רווי שקט.
אחיות בסינורים לבנים עוברות בצעדים נמרצים וארשת
פנים מיוחדת להן המעידה כי אחיות רחמניות הן הנמצ אות
בתפקיד.
אולם כעבור כמה דקות מתעורר החשד כי משהו לא
בסדר. זה לא נותן הרגשה של בית־חולים אמיתי — חסר
לו משהו. המשהו — הריח המדקדק והמשכר — ריח הר פואות
האופייני כל כך לבית חולים• אכן, אין זה בית
חולים רגיל שחולים באים אליו לניתוח או לתחבושת.
^ מלהאבטוריטה, אולם רק כשהאחות פותחת את
הדלת המובילה לפנים בית החולים רואים מה הוא ההבדל
בין המקום הזה לבין בית־חולים אחר. לכל הדלתות חס רות
ידיות ואי־אפשר לחולים לפתחן. רק לרופאים וחבר
העובדים יש ידיות כאלה, המתאימות לכל הדלתות ומ הוות
סמל האבטוריטה״ שבפניו נפתחות כל הדלתות.
פה ושם עומדים כמה אנשים לבושים בלבוש רחוב.
מדברים, מתווכחים, קוראים עתונים או ספרים. האחות
נעצרת לידם, מדברת אתם, שואלת אותם כמה שאלות. אין
בשיחות אלה שום דבר המבדיל אותן מאלף שיחות שא נשים
״בחוץ״ מנהלים ביניהם. וכאשר מופיע אדם שופע
בריאות, מאותם הטיפוסים האופייניים ל שומרי שדות
במושבות, בעל שפם־זהב המזדקר עד ללחי, ומתחיל להת לוצץ
עם הצלם על זקנו, קשה לדעת כיצד לענות לו. בטו חים
שהוא אחד מחבר העובדים במקום, אך בכל זאת
חוששים שהוא אולי אחד החולים.
ואמנם, במחלקה זו — מחלקת השקטים — קשה להב חין
בסיבה שהביאה את החולים לכאן.
האחות עוברת בפרוזדורי ם, פותחת דלת אחרי דלת,
מסבירה, מראה. עד אשר בתנועה פשוטה היא פותחת
עוד דלת, ומיד מרגישים שזהו עולם אחר. המעבר מן פתאומי המחלקות השקטות למחלקה הלא־שקטה הוא
יותר מהמעבר מן העולם החיצוני ל פרוזדו רי בית־החולים.
במעבר עומדת אשד, דום, ידה הימנית מורמת, כמחזיקה
ראי. היא מסוגלת לעמוד כך במשך שעות שלמות ורק
להחליף את עמדתה ולחקות פוזה אחרת של פסל. בפנים,
באולם מרכזי שם מתאספות החולות, עומדות שלו ש אח יות׳
עיניהן פקוחות לנעשה מסביב. כל כמה דקות פונה
אחת הנערות לאחות ומבקשת את בגדיה• לבסוף היא

״ הרביצופוזהיפה ״ .ממחל קת
הנשים עברנו למחלקת הגברים
האי־שקטים. הכל היד, שקט ורדום
כבבית הבראה בטבריה. לדברי הריס־אים,
אחוז הגברים הלא־שקטים נמוך
בהרבה מאחוז הנשים ומידת האי־שקט
אצלם נמוכה מאד. לעומת זאת
יכולות התפרצויותיהם להיות קצרות
אך חזקות מאד.
בחדר העיסוק שררה אוירה של
שקדנית עליזה. בפינה אחת עבד נגר
ליד שולחן עבודה מצוייד בכל הכלים
הדרושים, סביב שולחן אחר ישבה
חבורה של נשים בגיל העמידה שסרגו,
רקמו, חיברו מחרוזות, פטפטו. בפי נה
ישב אדם וצייר בצבעים, אולם כא שר
קראה לנו אחת הנערות :״נו,
נראה אותכם שתרביצו פוזה יפה״,
נפל השריד האחרון של מועקה.
אוירה זו משפיעה באותה מידה
על החולים עצמם, המסתגלים לאט
לאט לחיות שוב בחברה, למצוא מש הו
שיעסיק את ידיהם ואת מחשבו תיהם.
החדר
הגדול, שהיה פעם כנסיה
קתולית, מאוורר יפה ואפילו שבכות
הברזל הסוגרות את החלונות הגבו הים
מרוממות את הרוח במקום לדכ אה.
כדי להגביר את הרגשת החופש
אצל החולים, יו סרו גם שבכות ברזל
אלה. לכן, כאשר באה אחות להודי ענו
כי במחלקת האינסולין עומדים
לתת זריקה לאחד החולים, קשה היה
לעזוב את המקום.
ה חו להמוכנה ״.
״ דו ק טו ר,
למעלה. בחדר הטיפולים, חיכה לנו
הרופא. הוא הסביר את פעולת הזרי קה,
השפעתה על החולה ועוד כמה
דברים מדעיים. אחות, האומרת כולה
״דוקטור.
ב מרץ:
יעילות, הודיעה
החולה מוכנה״.
נכנסנו לחדר סמוך, שם שכבה
בחורה במצב של חוסר הכרה. הרו פא
התקרב אליה, שני עוזרים הח זיקו
אותה. הרופא נטל את המזרק
לידו, תקעו לוריד בזרועה הקדמית.
צמרמורת עברה בגופה של הבחורה,
גופה התמתח כקשת, פניה התעוותו...
נתעוררתי כשהרופא מעיף ל• סטי־רוח
לחי ביד כבדה, ללא רחמ נות
.״התעלפת״ ,הם־
בירו לי הנוכחים.

אהד העקרונות החשובים של
טיפול כחולי-רוה הוא לשבור את
הומת ההסתגרות •טכנו סביבם
ולהחזירם, עד במה שאפשר, למסגרת
תנאי חברה רגילה,
כשיטה זה תופס הריפוי בעיסוק
מקום חשוב. ככית-החולים כטל-
ביה, מנזר לשעבר, נהפכו שני האולמות
הגדולים •טל הבנסיה לחדרי
עיסוק ובילוי, עם ספריה, עתונים,
שולחן פינג־פונג ובו׳.
תחת היטגחתן והדדכתן של שיתי
אחיות •טעכרו קורם מיוחד כשטח
זה, מכלים ההולים, הנמצאים כמצב
שקט כאותו זמן, בשלוש שעות
הטיול היומי כחצר. כל יום
ליום בעבודות מלאבה שונות, כקבוקר
להתעמלות, על מנת לשמור
ריאה ובציור.
מלכד שחרור המחשבות והמרץ
הנצברים, מאפשר עיסוק זה פורקן
לאנשים יטנטו מזמן לעסוק בעבודה
מסויימת אך נאלצו להבליג. על ידי
הכוונת-מרץ זו לאפיקים טבעיים יותר מש־שהצטברו
תהדר
האדם מתסביבים רבים
בקרבו, עד שהביאוהו למצבו הנוכחי.
כאן מיטתדלים להחדיר לחולה את ההרגיטה
שהוא נמצא כעולם נורמלי, חופשי, בו יוכל המענין לבטא את רגשותיו ולשקוד אחרי
אותו.
בעבודות אדה, ובעיקר בציורים, מגלה החולה
את הדך מחשבותיו ומצב רוחו ועוזר עד
ידי כך לרופאים לעקוב אחרי התפתחות המה־לה
ולקבוע את גישתם לחולה והטיפול הדרוש.

כבבתי־חולים אחרים, יוצאים החולים כל
מבלים החולים כמה שעות מחוץ לחדריהם. שלא
על פעילות גופם. באמצע היום הם עוזבים את חדריהם ויוצאים ל״טיול״ בחצר. בהשגחת המטפל.

טיפול קצר. אדם
שצייר תמונה זו (והת מונה
בעמוד ) 3סבל מ פסיכופטי.
הוא התקף צעיר מוכשר, שהיה רגיל
לתת לעצמו זיהויים שו נים•
אחרי טיפול של
שלושה חודשים עזב את
בית החולים וממשיך עתה
את למודיו.
ציור זה מבטא את
אחד ממצבי רוחו כאשר
בכל קו ראה דמות חיה.
הוא היה רגיל לשבת בחדר
העיסוק, שקוע ב מחשבותיו
או ליטול פת אום
צבעים או עפרון
ובתנועות מהירות ובטו חות
נותן ביטוי למתרחש
לפעמים היתה
בקרבו.
זאת סתם מערבולת של
קוים וצבעים אך לעתים
קרובות נהג לצייר גם
את חבריו במקום. כ
אשר יצא את בית החו לים
עזב כמתנה סידרה
גדולה של ציורים ושר טוטים,
מהם יפים להפ ליא׳
התלויים בגאוה על
הקירות של חדרי המוסד.

מחשבות

ללא

קשר. ציור זה צויר על
ירי אחת החולות, אשה
בת .35 הוא מבטא בנאמ נות
את מחלתה. הנתון
למחלה זו עובר במהירות
רבה ממחשבה אחת לש ניה,
מבלי שאפשר לעקוב
שביניהן.
אחרי הקשר לצייר התחילה האשה תמונה של בתה, לא יכ־לה
להתרכז על אותה
המחשבה בהתמדה, הע־כל
בירה
לציור את
המחשבות השונות שעב רו
בראשה עד שהציור
אבד כל צורה עקביו; אד
הגיונית. לציור פני הבת
הוסיפה שפם גדול וב פינה
הימנית העליונה
רשמה כמה מלים ללא
כל מובן הגיוני.
גם בדיבוהה ניכרים
סימני מלחמה — המניה.
היא עלולה להפסיק מש פט
באמצע ולהתחיל נו שא
אחר לגמרי, שהקשר
בינו ובין קודמו נראה
רק לה. זה אופיני למניה.

התבודדות. אין זה מקרה נדיר, במחלקת הא• שקמים, לראות אדם עוזב את מטתו או מפסיק
את שיחתו עם מישהו, ללכת לשכב על הרצפה באחד המסדרונות• כעבור זמן, יקום כאשר ששכב.

סירוב. כאשר הגיעה שעת הצהרים, התיישבה החולה ליד השולחן לאכול ושתי האחיות חיי בות
להאכילה, למרות רצונה. המזון הניתן בבית החולים עומד על רמת גבוהה מזו שבחוץ.

התעקשות. האחות אמרה לחולה להכנס לשכב בחדרה. אולם משום מה החליטה החולה לסרב,
היא רוצה להשאר בחוץ. במקרים אלה חייבת האחות האחראית להכניס את החולה לחדרה בכוח.
בדרך כלל נשמעים החולים להוראות האחיות (במחלקת הנשים) והאחים (במחלקת הגברים) .אולם
גס במצביהם השקטים, הס מוצאים אפשרות למלא את הוראות האחיות בליווי מעשה או מבט
סרבני כאילו בקשו להוכיח את עצמאותם, את אי־תלותם בר צון האחיות והעולם החיצוני בכללו.

מלבד חלוקתם לשתי מחלקות (גב רים
לחוד ונשים לחוד) מתחלקים
החולים לשני סוגים יסודיים: שקטים
ואי-שקטים. החולים השקטים חיים
בחדרים פתוחים. ניתן להם חופש ני כר
להסתובב ורק כאשר עוברת עליהם
התקפה, הם מוכנסים לחדרים סגורים.
כרגעים אלה יכול החולה להפוך
פתאום לאדם מסוכן ביותר. הוא זורק
כל הבא לידו -צלחות, כסאות בגדים
מתנפל על חולים אחרים או עלהאחיות, צועק ומשתולל. במצב זה,
עלול החולה גם להתעלל כגופו הוא
מבלי לדעת מה שהוא עושה.
כמקרים מסויימים יש צורך להכניס
את החולה לחדר בידוד ולמנוע ממנו
תנועה חפשית עד אשר יירגע. המטה
עצמה מחוברת לרצפה. מחוסר חדרי
בידוד, בהם אפשר להחזיק את החולה
המשתולל מבלי שהדבר ישפיע על
שאר החולים, נאלצים להשאיר את
החולים במקומותיהם במחלקות הגדולות.
אין
כמ^ט אחות או אח כבית החולים
שלא עבר את ״טבילת האש״ שלו
התנפלות אחד החולים, לפעמים מסוכנת -המשאירה סימנים ברורים
על גוך המטפל. בכל זאת, יודעים הם
כי החולים דומים לילדים הנתונים
למצבי רוח רגעיים החולפים באותה
פתאומיות בה באו.
אולם אין משתמשים במעילי הלחץ
המסורתיים, המהדקים את זרועות
החולה לגופו ושוללים ממנו כל אפש רות
להניען.
השגחה. מבעד לחור קטן, המוגן עד ידי רשת דקה, עוקב אחד המטפלים אחרי חולה.

הנסצאת בחדר בידוד. לדלת אין ידית.

הזריקה. ה חולה
הראתה סי מני
דיכוי חזקים החלים הרופא
לתת לה זריקת
אניסולין. זריקה
זו מעבירה את
הסוכר מן הדם
האורגנים, אל צוברת מ׳ננין מחסני
סוכר (חומר לפעולות הדלק
הפיסיות והפסי ביות
של גוף ה אדם)
במוח, ב כבד
ובשרידים.
אחר כך נותנים
זריקה של קרדי־חומר
פורטאן, לגירוי הגורם
חזק
של כל מע העצבים רכת יתד־והפעלת
שאת

של האורגנים.
במשך כמה
שניות, עם מתן
זריקה זו, מתכוו צים
שרירי הגיף
והחולה נראה כ אילו
סובל מהת קפה
אפילפטית.
כדי למנוע את לנשוך החולה
את לשונה בש עת
הזריקה, מ הדקים
שני ה עוזרים•
את הל ומחזיקים שון אותה
מחוץ לפה.
(תמונה מס׳ ) 1
גם בשעה שהרו פא
נותן את הז מחזיקים ריקה שני
העוזרים את
החולה לבל תי פול
זו ממיטתה.
(תמונה סס׳ .)2
הזריקה, אחרי כשהחולה עודה
מחוסרת הכרה,
היא קשורה ב־למיטה.
מותוה
(תמונה

הפוליטיקה והמוח. באנגליה נעשה ניתוח וזענין: מכניסים
־ קי בעוסק 7ס״מ לתוך המנח המצחי, מעל לעין. הדקי־ מנתק
י טי. ח בור במוח והופך את האדם לאוסומט ללא כוח רצון.
אומרים שזהו נווד הוידויים במשפט הסובייטי. ז מן הניתוח 2דקות.

הכל לפי השבץ. בחדר הטיפולים
האחות האחראית את שמות החולים, מספר

נמצא לוח גדול, עליו רושמת
ותכיפות הזריקות שהם מקבלים.

חלק גדול שד האנשים הנכנסים
לכתי-חולים ולמחלות רוח ניתן
לרפוי ולחזרה רחיים רגילים. עקם
ההתפתחות הגדולה שחלה כמשך
שני הדורות האחרונים דור ש ריפוי
זה זמן קצר כלכד.
יחד עם ההתפתחות החירורגית
של ריפוי המוח השתרשה גם ישי*
מת הריפוי על ידי הלם (ע׳׳י חשמל
או זריקות אינסולין ומטרוזול) .ה הלם
ניתן לחולים כמצבי דיכוי
קשים או אי־מנוחה, על מנת להרגיעם.
שיטות אלה הורידו את זמן
הריפוי משנה או שנה וחצי לכמה
שבועות או חודשים, לפעמים גם
לימים ספורים.
השימוש כהלם לצרכי ריפוי מחלות
רוח החל לפני כעשרים •שנה
כלבד והפך, כינתים, אוניברסלי.
למרות הנטיה הגוברת בחוגים
רפואיים באירופה (שם הומצאה
השיטה) למעט כשימוש ההלם ה חשמלי,
הפך הדבר כמעט לשיגרה.
מעבירים זרם חשמלי לזמן קצר
( 1עד 3ע שיריות שד שנייה) דרך
המוח המצהי. הגירוי החזק הנגרם
ע״י כך, מעורר את החולה מדכאד
נו. בארצות הכרית, למשל, הולכים
הרופאים עם מכשיר חשמלי בתוך
מזוודה קטנה, מוכנים להיטתמש בו
ככל מקום שיראו צורך בכך.

הוסרהכרה. אחרי הזריקה נשארת החולה לזמן מה מחוסרת הכרה. כאשר
תתעורר, תהיה שקטה יותר, נוהה יותר לטיפול הפסיכולוגי של הרופאים.
אמצעי מיושן. בבית החולים נמצאים שני חורי אמבטיה (אחד לגברים ואחד
לגברות) בהם נותנים לחולה אמבטיות ממושכות במים פושרים, להרגעת עצביו.
שימה זנ היתה פעם נפוצה ]ואדי, אולם עתה משתמשים בה רק לעתים רחוקות

הזנה מלאכותית. אחרי זריקת האינסולין, מקבלת החולה הזנה
מלאכותית של מי סוכר דרך האף, שימלאו את מקום הסוכר
שהוצא סן הדם לאורגנים לפני שניתנה לה זריקת האינסולין.

חוסר טיפול או השגחה רפואית מתאימה. בביקור שנערך
על ידי אחד מרופאי משרד הבריאות, לא נמצא במוסד,
המאכסן לפעלה מ־ 60 חולים, רופא או אפילו אחות מוסמכת
היודעת להזריק זריקה לחולה במקרה של צורך.
החולים עזובים לנפשם, מבלי שיובטחו להם תנאים הגייניים
וסניסריים מינימליים. בכל מקום שורר ת ההרגשה שאלה
אנשים אבודים, חשוכי־תקוה ושאין צורך לטרוח ולעמול
למענם. לאיש לא איכפת אם החדר לא נקי ואם החולה שוכב
בבגדיו על מז רון קש ללא סדין. לאיש לא איכפת גם אם
ישכב החולה על הרצפה.
אותה בעיה של פיקוח רפואי שנתעוררה במשפט גפן

ט׳ על נכיונו של סופר אמריקאי(בארס :״הנפש שמצאה את
עצמה״) בבית־חולים לחולי רוח, שעשה רושם חזק מאד.
בעקבותיו קמה תנועה להגיינה רוחנית ששמה לה כמטרה

הטבת תנאי הטיפול במוסדות ובבתי־חולים, הקמת מרפאות
לחינוך ילדים ויחידות הסברה שיפיצו את עקרונות ההגיינה
הרוחנת בין ההמונים.
מאורות מודרניות. מאז יסוד תנועה זו, השתפרו
בית החולים בסלביד. אינו יחיד במינו. מלבדו קיימים
התגאים במידה ניכרת, והתנועה עדיין ממשיכה בפעולותיה.
יעוד כמה בתי חולים גדולים — שלושה של הממשלה (עכו —
צאצאת תנועה זו, המחלקה להיגיינה רוחנית ושיקום של
470 מסה ; בת־ים — 240 מטה> באר יעקב — 200 מסה).
משרד הבריאות היא האחראית על הנעשה בשטח זה בארץ.
וכמה מוסדות פרסיים, עם כ־ 400 מסה יחד.
גם כפניה עומדת בעיית שיפור הטיפול בחולים במוסדות
אינם מסתגלים לחברה. כיום נמצאים בבית החולים
פרטיים באותה חומבסלביה
115 חולים וחבר עובדים רפואי של 32 איש, מלבד
רה שעמדה בפני מ 5הרופאים
והמנהל. בממוצע, מתקבלים 30 עד 35 חולים
ייסדי התנועה לפני
אקוטיים לחודש, אם כי י ש הרבה חולי רוח — ואחוזם בין
שני דירות•
ר״תושבים גבוה — המצליחים ל ש מור על מקומם בחברה
המוסדות הפרטיים
תרגילה ומתאימים את עצמם לסביבה בה הם חיים• סל 60
אשר במדינת ישראל
.מתוך מספר זה עוזב את בית החולים כעבור שלושה או
מאכסנים בערך 400
ארבעה חודשים במצב הבראה או במצב המאפשר להם
חוי־ רוח. התנאים
להסתדר בחברה (אפילו אם הם עדיין לקויים במקצת).
השיררים שם הם
אולם אין זה מקרה נדיר שאדם שקיבל טיפול בבית החולים
לריב מתחת לכל בי ויצא
כבריא יחזור שוב לאחר מקרה שהשפיע עליו השפעה
קורי״
חזקה או לאחר שלא הצליח למצוא את מקומו בחברה.
לפני כשנה נידונה
אחרי שהוצג הסרט ״מאורת הנחשים״ ,למשל, המתאר בעלת גפן,
רסקה
את תנאי החיים בבית חולים לחולי רוח באמריקה, חזרו
אחד המוסדות הללו
לבית החולים חמשה חולים לשעבר שהלכו לראות את
(״מאורות נחשים מו הסרט.
אכזריות הסרט זעזעה אותם במידה כה גדולה שחורו
דרניות״ כפי שרופ ל
מצב דכאונם הקודם והיו זקוקים לטיפול רפואי מחדש.
אים רבים נוהגים ל הגורמים
הקובעים. אחת מבעיותיהם העקריות של
כנותם) לשנה וחצי
הרופאים המשתדלים להחזיר את החולה לאיתנו היא כיצד
מאסר וקנס של 5000
לחסל את הגורמים שהביאו את החולה למצבו זה. לשם
ל״י. ההאשמה: גרי כך
עליהם לא רק לשמוע מפי החולה את כל הנוגע לו לקבוע
מת מוות לשמונה
דיאגנוזה, אלא גם לחקור בקרב משפחתו ובמקום עבודתו.
חולים מתוך הזנחה
עובדת סוציאלית הילדה יורדן
כי אופיו ומצב רוחו של האדם נקבעים גם על ידי גור מי
זידונית, חוסר־תזונה
השגעון הוא מחלה ישראלית,
חוץ הסובבים את חייו.
ויחס פושע (עינויים)
כך, למשל, גילו הרופאים כי חולה שנכנסה לפני כמה
לחולים.
צצה לא פעם בפני הועדה. יש מוסדות רבים המחזי׳קים
ימים סובלת מתסביך רדיפה חמור בגלל יחסיה הרעים עם
כל הענין נתגלה כאשר פקיד משרד הבריאות הבחין כי
רופאים פרטיים לטיפול בחולים, אולם רק כדי למלא את
שכנתה. על מנת שאשר, זו תוכל ל חזור לחיים נורמליים ללא
במשך ז מן קצר נפטרו למעלה מתריסר חולים במחלות רוח
החובה המוטלת עליהם ע״י החוק. עוד לא היה מקרה אחד
סכנה שתשוב למצבה הנוכחי, יהיה צורך, מלבד טיפול בבית
(דבר היוצא מגדר הרגיל) .משרד הבריאות החל בחקירה וכל
שרופאים אלה יפנו בתלונה למשרד הבריאות כי בעלי המוס החולים
שישחרר אותה מרגש רדיפה זה, לחסל את התנאים
הענין נתגלה.
דות שומרים על רמה רפואית וסניטרית נמוכה ביותר.
שגרמו למחלתה. כלומר שהרופא חיים להאריך את פעילותו
מאז הוקם מנגנון פיקוח, אולם אין באפשרותו לשנות את
.חוסר תקציב. אם כן, מדוע סובל משרד הבריאות
משטח הרפואה גרידא לענינים סוציאליים, למצוא לה מקום
המצב. דו״ח אחרון, שנמסר בענין זה ע״י ועדה המורכבת
מוסדות כאלה, שאינם אלא עסקים מסחריים ככל עסק אחר,
מגורים חדש, עם שכנה חדשה או בלי שכנה.
מנציגי משרד הבריאות, משרד הסעד, עירית ת״א ו״מלבן״,
אלא שמסחרם הוא בסבלם ובחייהם של בני אדם?
בשטח זה, משתף הרופא פעולה עם עובדת סוציאלית
המטפל בעולים החדשים החולים, הראה שהמצב עודנו כפי
התשובה היא פשוטה: אין תקציב. בכל הארץ יש כ־500
מוכרכ ת, בעלת תואר אקדמאי מארצות הברית, המקבלת את
>4היה לפני משפט גפן. יש אפילו חשש שהמצב הורע בכמה
מטות לחולי רוח. כלומר קצת למעלה ממטה וחצי לכל אלף
מן המוסדות הללו,
איש. השיעור בארצות הברית — 4מטות על כל 1000
בגלל הלחץ המתמיד
תושבים ; באנגליה 3בגרמניה 4ב שויץ — 3
עליהם, מצד אנשים
לפי אומדנה זהירה נחוצות בארץ 4000 מטות. כך שלמעשה
הזקוקים לאשפוז.
אין משרד הבריאות יכול לסגור את מוסדות״החרפה הפרטיים,
להיפטר מן ה אחרת
יגדל מספר החולים הכרוניים המסתובבים ברחובות
חרפה. הדו״ח סו הערים,
כשילדים צועקים אחריהם :״משוגע, משוגע !״.
קר את הנעשה במו לפי
תוכנית המחלקה להגיעה רוחנית יוגדל מספר המטות
סדות פרטיים לחולי
בבתי החולים הממשלתיים (המקבלים גם חולים כרוניים
רוח ב אזור תל־אביב,
ממוסדות ציבוריים ואף מצליחים לרפא למעלה משליש המק פתח־תקוה,
רמתיים,
רים) במשך השנה הבאה במאה מטות — אם יאושר התקציב.
רמות השבים ומגדי־הגדלה
זו לא תספיק למלא את החלל הקיים כבר כיום,
אל. למוסדות אלה
שילך ויגדל עם זרם העליה (שני חולים על כל אלף עולים).
נשלחים רוב המקרים
הכרוניים, אותם 40
מלבד זה חושבת המחלקה להקים שני כפרי עבודה
האחוזים שאינם מת (אחד
בדיר יסין, שני ליד עכו) בו יועסקו כל החולים הכרו רפאים
תוך כמה חו ניים
המסוגלים לעבוד עבודה פרודוקטיבית.
דשים במוסדות כגון
בינתיים, למרות חוסר התקציב, הוקמה מערכת של מרזה
שבטלביה.
פאות עם פסיכיאטרים ועובדות סוציאליות, לשם עובר אדם
אין משפחה המו חולה
לטיפול ראשון. גם אחרי שי חרורו מבית החולים
כנה להחזיק בקירבה
עוקבת המרפאה אחריו, מקלה עליו ל חזור לתנאים נורמליים,
חולים כבולים בבית־חולים גפן, לפני המשפט
חולה־רוח. היא מע להסתגל
לסביבתו.
גרימות נזוות, חוסר תזונה, יחס פושע.
דיפה להכניסו למו ״אנשים
חיים בעולם רחוק, וחושבים שאין זה ענינם
סד סגור, מתפטרת
מה שקורה מאחרי הדלתות חסרות־הידיות״ ,מסביר אחד
החולים, מתקשרת עם קרוביהם ועוקבת אחריהם גם לאחר
ממה שנחשב כטרחה וחרפה. מוסדות אלה יכולים לדרו ש
״עליהם לדאוג ל שיפור המצב שבבתי החולים באותה המידה
שעזבו את בית החולים• אם הרופא קובע שיש להעביר את
(ולקבל) כל מחיר העולה על לבם עבור החזקת חולה.
שעליהם לשקוד ל שיפור היחסים בין אנשים בחוץ, כי
החולה לסביבה אחרת, עליה ל מ צו* לו עבודה שונה מזו שע תנאי
ההחזקה, לרוב, נמצאו בלתי־אנושיים: אנשים כבולי
המחיצה בין שני העולמות דקה מאד״.
סק בה עד היכנסו לבית־החולים. זוהי בעיקר דאגתה של
העובדת הסוציאלית.

7 -2 3 1

בשטח זה, המצב קשה מאד בהשואה למצב השורר בעולם.
״ שגעון הוא מחלה יהודית״ היא מימרה מקובלת ; אולם אם
לדון לפי המקרים, הריהו גם מחלה ישראלית. לא ז ו בלבד
מפני שחלק ניכר מן התושבים עבר מצבים קשים מאד
בשנות המלחמה, אלא גם בגלל התנאים הקשים בארץ, בייחוד
בגלל היחס (יו תר נכון: חוסר היחס) מצד התושבים איש
לרעהו.
כאשר כל אדם רואה את עצמו כסלע בתוך ים, אשר כל
גל הדש עלול להטביעו, או כדניאל בגוב האריות, זה משפיע
על נפשו. לדברי אחד הרופאים :״אילו נהגו האנשים לאמר
תודה וסליחה לעתים תכופות יו תר, לא היו במוסד זה מחצית
האנשים הנמצאים בו כרגע״.
עולם מוזר. אשר לטיפול הניתן ותנאי האישפוז, נמצאים
הממשלתיים והציבוריים ב;שראל על רמה
בתי החולים
בינלאומית: שיטות הריפוי והטיפול החדישות ביו תר מונ הגות
גם כאן. הקשיים האמתיים הם בחוסר מקום מספיק
ואחיות מוסמכות. אחיות לא מעטות סירבו לעבוד בבתי
חולים לחולי רוח: זהו עולם ז ר ומבהיל ב שבילן ואילו לאמיתו
של דבר, זהו עולם ככל עולם אחר. ההבדל היחידי הוא
ש תו שביו אינם משתדלים יותר להתאים את עצמם איש לרעהו,
להסתיר את המחשבות המניעות אותם.
עד אשר הוקם בית־החולים ״גהה״ בשנת , 1942 היו
מחלות הרוח מעין טומאה, שאיש לא רצה לטפל בהן. פה
ושם היו כמה מוסדות פרסיים, שרובם המכריע לא היו אלא
בתי מסחר לאכסנת חולי רוח, הרחק מעיני הציבור וקרוביהם;
מעין תחנות־מעבר שהחולה נכנס בהן וחיכה עד אשר נשמתו
המעונה תצא את גופו.
מצב זה דמה למצב ש שרר באירופה ואמריקה לפני למעלה
מחמשים שנה. כבר במאה הקודמת קמו תנועות שדר שו את
שיפור הטיפול בחולי רוח, ביטול ״מאורות הנחשים״ והת־

התאוו ההוליבדדי ;
עסקים

״מאורת הנחשים׳׳ ,מהדקת האי־שקטים
בסבלם ובחייהם של בני־אדם?

כוכבים
הנביאי לא שיקרו
לפני 2638 שנה ירד סנחרים, מלך אשור, בפעם
השניה לארץ־ישראל, להעניש את מלך יהודה הסורר
שנכנע לו במסעו הראשון בארץ, אך בגד בו. כשי
הופיע המחנה האשורי העצום בשערי ירושלי ם נפל
לב המגינים. רק איש אחד, ישעיהו בן אמוץ, נביא
ל פי׳ מ ק צועו, יעץ למלך לבל ייכנע: כוח עליון יבוא

להצלתו.
בלילה קרו דברים מוזרים. כשהסתכלו המגינים על
החומה, עם אור הבוקר, אל עבר המחנה האשורי, לא
האמינו למראה עיניהם. כדברי התנ״ך :״ויהי בלילה
ההוא, ויך מלאך ה׳ במחנה אשור, מאה שמונים וח משה
אלף; וי שכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים!״
מאז אותו יום חקרו והירהרו המלומדים מה קרה
באמת באותו לילה. מעטים פיקפקו בעצם המאורע׳
מכיון שסנחריב, מלך שאהב את ההתפארות וחרת את
דבר נצחונותיו על טבלאות למזכרת הדורות, שתק
שתיקה מוזרה על הנעשה באותה מערכה•
היו שהסבירו כי מגפה נוראה, אולי הדבר, פשטה
במחנה האשורי. אולם הסבר זה לא היה משכנע
ביותר. גם המגפה הנוראה ביו תר אינה מסוגלת

לקטול רבבות בלילי׳ אחי• י׳יא מתפשטת יאיש לאיש׳

הרים עולים ושוקעים. הפלא המפליא ביו תר
מפלאי התנ״ך קרה בימי יהושע :״ויאמר לעיני
ישראל: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. וידום

ד ״י ש

במקסיקו. ומסקנה נועזח
נפט בחצי־האי סיני ובו
ואביהוא לפני ה׳ בהקריבו
״ותפתח הארץ פיה ותבק
ה׳ ותאכל את החמשים
מניין

בא הנפט?

הזנב של כוכב־שביט מו
שאין בו חמצן, אין הו*
מוספירה המכילה חמצן
מתחיל בוער הזנב• אם כג

חריב הושמד׳בשעה שאיים על גבולות מצרים, וכי
המצרים הקימו לכבוד המאייע דמות של אליל הי ח־זיק
בידו עכבר. העכבר הוא, כמובן, נושא חיידקי

הדבר.
בפי המצרים עצמם היתד, סברה משלהם: רבבות
עכברים ירדו על המחנה האשורי, כרסמו את חוטי
הקשתות. האשורים, שראו בכך סימן, רע, נסו בבהלה.
ואילו ישעיהו אמר :״הנני נותן בו (בסנחריב)
רוח אולם גם הסבר זה לא היה מובן ביותר.
עד שבא עמנואל ווליקובסקי, מלומד יהודי אמרי קאי,
ו ש בר את הביצה של קולומבוס: הרוח היתד,
באמת רוח. אומר ווליקובסקי, בספר מהפכני ההופך
על פיה את כל התיאוריות של דרווין: בשנת 687
לפני הספירה (הנוצרית) התנגש כדור־הארץ עם הכו כב
מאדים, דבר שגרם לשר שרת של שואות בכל רח בי
העולם.

הנוצרים היאשונים 1יבשת א מרי קי־ מצאי י במקום אגד.ות מקס !£איות 1ל מ אויע ז י״
מה יכול היה לגרום לכך שכדור־הארץ יחד ל
מלהסתובב במשך כמה שעות? סיבה אפשרית: כוכב־נודד
עבר בקרבתו. אולם אם אמנם קרה דבר כזה׳
לא יכולה היתר, זאת להיות תוצאתו היחידה, היו
צריכים לקרות תופעות נוספות: נפילת
מטר אבנים מן הכוכב לכדור הארץ.
מחבר ספר יהושע, שלא יכול היה לדעות
עובדה מדעית זו, מספר בכל זאת שקרה
הדבר :״וה׳ השליך עליהם אבנים גדו לות
מן השמים ...וי מותו רבים אשר מתו
באבני הברד...״
יתר על כן, אם עמד כדור הארץ, היה
נוצר הבדל בין קצב ההאטה של גר עין
הכדור לבין שכבו תיו החיצוניות, שהיו
נוטות עדיין להמשיך בתנועתן. הניגוד
הזה היה צריך לגרום לשר שרת הגבות :
חום עצום, קריעת ד,שיכבה העליונה,
ויבשות. הרים עליתם ושקיעתם של

זרחה השמש במערב ושקעי׳ במזרח ׳ ל שנד׳ היי י ק
360 יום, צ יי י׳עילם פנד׳ ל כוכב אחר•
ביקום אין חוקים קבועים. המאדים מסתובב ב־24
שעות ו־ 37 דקה, כמעט כמו כדור הארץ. אולם הכוכב
צדק, הגדול פי 13 מכדור הארץ, מסתובב ב־ 9שעות.
כל כוכב מסתובב בכיוון שונה, בנתיב בלתי קבוע.
לכל כוכב גודל שונה (גודל המאדים כששית כדור־הארץ,
צדק גדול פי 8750 מן המאדים) .על המאדים
יש ״תעלות״ ,לירח י ש מכתשיים, לכדור־הארץ אוק־ינוסים
מאירים, לנוגה עננים מבריקים, לצדק י ש
חגורות וכתמים אדומים, לשבתאי יש טבעות.
תמונת היקום לפי ת־ליקרבסק *,שום דך ר א, נו

צבא אלוהים הוא...

ההודים, האינדיאנים, היוונים, הסינים, הבבלים. התו־צאות
היו מפתיעות: הפולקלור של כל העמים כולל
את אותם המאורעות, בעיבוד אגדתי.

וזנב.

להיות לילה בחצי השני של. הכדור־ה׳גולם• ואמנם י * נולזל ״חודר לפנים״ כדיירי

כוכבים מהנגשרם. השמש זורחת במזרח, שו קעת
במערב. כדור־הארץ מסובב אותה ב־ 365 יום,
5שעות 49 ,דקה ו־ 46 שניה. ציר כדור־הארץ פונה
אל כוכב־הצפון. אלה עובדות. האם היו כך מאז
ומעולם? אומר ווליקובסקי: לא. בתקופה לא רחוקה

״שמש בגבעון דם, וירח בעמק אילת״.״

בין ראש

אם לא געהלשמש

״ויצא מלאך ה׳ ויו במחנה אשור״.״

״וה׳ השליף עליהם אבנים גדולות...״

כדור-העולם מתנגש כנוגה:

קבוע. כוכבים נודדים, מתנגשים איש ברעהו, נמשכים
זה אחר זה. פעמיים בהיסטוריה של התרבות האנושית
(כ־ 6000 שנד ),התנגש כדור־הארץ עם כוכבים אחרים
(פעם ראשונה עם נוגה, פעם שניה עם מאדים) והחיים
ניצלו רק בנס, אחרי שו או ת נוראות. והעיקר: אין
כל סיבה מדוע לא יתנגש כדור־העולם שנית עם כוכב
אחר, יתנפץ לאלף רסיסים.
ווליקובסקי מתחיל
כלבים אכלו בתיאבון.
בחקירתו בכמה עובדות שנשארו סתומות בעיני אנשי
המדע.
עובדה מספר אחת: תקופות הקרח. לפני כמה אלפי
שנים היו שטחים גדולים של גרמניה, רוסיה, ארצות־הברית
מכוסים ע״י גו שי קרח עצומים. אנשי־המדע
ניסו להסביר את הדבר בסיבות שונו ת: שינוי הדרגתי
של ציר העולם, נתיב שונה לגולפשטרום. אולם איש
מהם לא ענה על שאלה אחת: גו שי קרח אלה יכלו
לד,יוצר רק אם כמות אדירה של מים התאדתה ואח״ב
הצטננה באופן פתאומי. לכך י ש רק הסבר אחד, המת קבל
על הדעת: שואה עולמית, שחוללה את הפלא.
עובדה מספר שתים: ב צפון סיביר נמצאו גו פו תיהם
של מספר רב של ממוטות. אלה היו מפותחות
יו תר מן הפילים הנוכחיים, לא נוצחו, איפוא, במל-
חמת־הקיום. כשנתגלו הגופות אכלו אותם כלבים בתי אבון,
לא קילקלו את קיבותיהם. הבשר היה טרי.
בקיבות הגופות נמצא עשבים, המוכיחים כי מתו
מוות פתאומי, וכן צמחים מסוימים שאינם צומחים
כיום באותו אזור.
אנשי־מדע הסבירו כי הממוטות מתו בהדרגה, כש־אקלים
ארצם נעשה קר יותר. אולם מצב הגופות מו כיח
כי שינוי אקלים זה בא באופן פתאומי, כי הגו פות
כוסו מיד עם מותם ע״י גו שי קרח. שנוי כזה
יכול היה לבוא רק ע״י השתנות ציר העולם.
עובדה מספר שלו ש: בכמה מקומות בעולם נמ צאים
סלעים שהם זרים באותם מקומות, ואשר איש
אינו מבין כיצד הגיעו לשם. על ראש הרים נמצאו
סימנים המוכיחים שהיו פעם בתחתית האוקינום. כל
העובדות לא הוסברו.
ווליקובסקי מנסה להסביר אותן בעזרת הפולקלור
של עמים שונים, רחוקים זה מזה — התנ״ך, אגדות

ארורד רח?״ד יד,ואלם ל
ארוכה. בתנ״ך היא אחת
שרדו בפפירוסים המצר״
דיאנים, בעלילות גלגמש
הסינים. כדור־הארץ התי
שזנק לקראתו. האדמה ה

מים הפכו לדם. אולם לא ז ו היתד,
ההתחלה. ההתנגשות לא היתה פתאומית.
קדמו לה אותות ומופתים. כשהתקרב
הכוכב־הנודד, נגע בכדור־הארץ לראשונה
זנב־האדים שלו. אבק אדמדם צבע את
האגמים והנהרות .״הנהר הפך דם!״ מת אונן
פפירוס מצרי. והתנ״ך אומר :
״ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם.״
אגדה דומה שרדה בפי היוונים (״זרם של
דם בקע מן ההר״ בתראקיר ,),הפינים
(״חלב אדום״) ,הטארטארים (״הדם צובע
את העולם בצבע אדום״) .ים סוף, ד,מצ
טיין בצבע כחול עמוק נקרא ״הים הא דום״•
בקיצור: התופעה היתה שווה בכל
העולם, אולם כל עם הנציח אותה בשם
המקומות הקרובים לו ביותר.
אחר כך ירד אבק שחור על הארץ,
שהתקרבה יו ת ר ויו תר לכוכב הנודד,
(״והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה
על האדם ועל הבהמה כשחין פורח״),
מטר של אבנים (״ברד כבד מאד, אשר
לא היה כמוהו במצרים למן יום היווסדה..
וירד עליהם הברד ומתו האבנים (לא
ברד, במובנו החדיש,
אלא אבנים חמות) שאגה מלוות היו גדולה (״ורב מהיות
קולות אלוהים״).

טכם אב
השבויים הו

נפט נופל מי

השמים. הברד לא
ירד לבדו .״ואש מת לקחת
בתוך הברד...״
ווליקובסקי מגיע ל הנחה
נועזת: בכל
בעולם, המקומות בהם שרדו אגדות
דומות על האש שנפ לה
מן השמים, קיי מים
כיום שדות־נפט.
יש נפט במצרים. י ש
נפט בערב. יש נפט
באיראן, שם נקראו
מאמיני זאראטוסטרא
״מעריצי־האש״ .בקו קז
נולדה אגדת פרו־מתיאום,
שהוריד את
האש מן השמים ונק שר
בעוון זה אל ה סלע,
ושהיה (לדברי
אוגוסטינוס) בן־ דורו
של משה. י ש נפט

כהן אינדיאני מראה
הלילה א

שכוכב חדש הופיע בימי יהו. השומרונים ר שמו
כי בימי פלישת יהושע לארץ הופיע כוכב במזרח.
לבבלים הקדומים היו רק ארבעה כוכבי־לכת. אי־פעם
הופיע כוכב חמשי. פיטאגורס אמר שאחד מח משת
כוכבי־הלכת הוא כוכב־שביט. כוונתו היתה,
לדעת ווליקובסקי, לנוגה, שהיה כוכב־שביט אך הפך
כוכב־לכת, אחרי שבא במגע עם כדור־הארץ.
לנוגה היה זנב. המקסיקאים קראו לו ״כוכב מעשן״.
מפני שבאותה
לכנענים היה ״עשתורת קרניים״,
תקופה דמה לראש בעל קרניים. עגל־הזהב שהוקם
על־ידי אהרון לא היה אלא דמות הכוכב. עגל אחר
הועמד על־ידי ירבעם בדן. עבודת השור פרחה באותה
תקופה בכל העמים. כיום אי־אפשר לראות את קרני
נוגה אלא במשקפת חזקה. גלילי ראה אותם ראשון.
נוגה הוא עשתורת הבבלית, אתונה היוונית, מינרבה
הרומית, כוכב־הבוקר וכוכב־הערב• כל עמי העולם
עבדו אותו בצורה זו או אחרת, החל ממחצית האלף
השני לפני־השפירה, היא תקופת יציאת מצרים. חגו
חל יחד עם חג הפסח הישראלי, החג שבא להנציח
את שואות מצריים, שאיפשרו את היציאה הגדולה.

זתקרבות ומלחמת החשמל
חמת איתנים

ו יו תר: צריך להיות
הארץ :״וי מו ת נדב
1זרה ובמרד קורח :
ותם ...ואש יצאה מאת
תים איש...״
ד, פשוט, מן השמים.
מפחמן ומימן. מכיון
ער. אולם בעברו באט־ו
מסביב לכדור־הארץ)
הגאזים גדול מאד, יבער
ו, ושאר החלקים יהפוך

אגדה על אודות חשכה
1ת מצרים. אגדות דומות
*צל הפינים, אצל ד,אינ־כלי,
אצל הפרסים, אצל
יותר יו תר אל הכוכב
רועדת. בתים התמוטטו

*ינדיאני
קרבן לנוגה

(״בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל״) .אם אבדות
הישראלים היו פחותות מאבדות המצרים, הרי זה
מפני שבתיהם עשויים מחימר, היו קלים יותר. אותה
רעידה היתד, בכל רחבי העולם. לפי התנ״ך, קרתה
מכת הבכורות ב״ארבעה עשר יום לחודש הזה״ (הוא
חודש האביב) .מכיון שאצל הישראלי מתחיל היום
בערב ואילו אצל שאר העמים, בבוקר, ארעה הרעידה
ביום ה־ . 13 המספר הזה נשאר מספר של אסון בכל
רחבי העולם — פרט ליהודים.
מים גבהו מן ההרים. ווליקובסקי מסביר את
כל הנסים והנפלאות של התנ״ך לפי אותה שיטה.
גאות האוקינוס נגרמת ע״י פעולת השמש והירח.
כוכב שעבר בקירבה רבה יו תר היה מרים את גלי
האוקינוס לגובה של אלפי מטרים. עמים רבים טוע נים
שאסון זה קרה באמת. אומרים הסינים :״בימי
הקיסר יהו (לדעת ווליקובסקי השמיע הכוכב שאגה
שדמתה להברות יהו, ומכאן שם האל התנ״כי, הקיסר
הסיני) המים גבהו מן ההרים, איימו על השמים״.
האינדיאנים של פרו: האוקינוס הציף
בשאגה נוראה את היבשה. האינדיאנים
בצפון־אמריקה :״גלים כגובה ההרים הת קרבו
במהירות״ .הגלים האלה השאירו
את סימניהם בראש הרי האלפים, העבירו
סלעי־ענק ממקום למקום.
התופעה מסבירה את חציית ים־סוף.
המים נפרדו. סיפור דומה מצאו הספרדים
בין האינדיאנים של יוקאטאן: אבותיהם
ניצלו בעזרת האלים מידי רודפיהם, כש האלים
פתחו להם דרך בים.
מקרוב נראה הכוכב הנודד המבריק
כעמוד אש, ו אילו זנבה כתמרת עשן.
עקב המגע עם כדור הארץ התנגש הראש
עם הזנב, שדמה לנחש, והדבר נראה
מכדור־הארץ כמאבק עצום בין הראש
ובין נחש־דרקון נורא שנהרג — סיפור
הקיים באגדות כל העמים, החל מאגדת
הבריאה הבבלית (מרדוך הורג את תיא־מט)
,אגדת ג׳ורג׳ הקדוש הקוטל את
הדרקון ו סיפור ישעיהו על לויתן, שאלו הים
פוקד אותו בחרבו הקשה והגדולה.
גם למן יש הסבר הגיוני. ניסו להסביר
שהמן צמח ביחצי האי סיני. אולם התנ״ך
אומר בפירו ש, שהוא ירד מן השמים,
יחד עם הטל. האיסלנדים אומרים שבת קופה
של חשכה אכלו האנשים את הטל.
המאורים של״ניו־זילנד מספרים כי אחרי
גלי־הענק וסערות הברד ירד ״טל כבד״.
לפי האגדה הבודהאית, עם תום תקופת־עולם
משמש הדבש השמימי כ מזון. בעלי
האגדות היווניות מדברים על האמברוזיה,
מזון האלים.
המצרים אומרים שהיאור הפך דבש.
המרגלים אמרו שהארץ ״זבת הלב ודבש״.
לדברי ווליקובסקי: הדבש־המן נפל באמת
מן השמים. היה זה מטר של פחמן
ומימן, מן הכוכב־הנודד.

לוונוס יש קרניים.
עם מי התנגש

מש את דרבה בשמים
זנזן רב מדי

כדור הארץ?
כ־ 52 שנה עברו
מן השואות הראשו נות
— שהן מכות
מצריים — עד למטר
הברד של יהושע.
המקסיקאים, אצל לפני קולומבוס, ציפו
לשואה אחרי כל 52
שנה. שררה ביניהם
הדאגה שהשמש לא
תזרח עוד. הם ציפו
לכוכב נוגה. כשלא
התחוללה כל שואה
ביום הנפחד, הם הק ריבו
קרבנות־אדם ו הציעו
לנוגה את לבם
של שבוייהם שאת
חזם פתחו בסכיני־אבנים.
הכיפורים

ביום
שלחו הישראלים ש עיר
לעזאזל. השם
הערבי לנוגה הוא
איל־עוזא. גם מוחמד
עבד אותו בימי נעו הסינים
אמרו
ריו.

המאדים מתערב. שבע מאות וחמשים שנה
עברו מאז תקופת. המכות של היציאה. שום שואות
נוספות לא ירדו על העולם. ולפתע החל מעגל שני.
חוקרי דת ש מו לב לעובדה המוזרה שבעת ובעונה
אחת קמו נביאים ומיסדי דת בכל העולם, יחד עם
נביאי ישראל. היה דומה כאילו הציף גל דתי את
העמים, כאילו הפנו כל האומות את פניהן השמימה,
ברעדה ובחלחלה.
וזליקובסקי מוצא גם לכך הסבר טבעי: היה מה
לראות בשמים. כוכב שני, המאדים, התקרב אל כדור-
הארץ, הביא עמו שר שרת של אסונות. הנביאים לא
היו אלא אנשי־מדע, בדומה לחוזי־הכוכביק הבבליים
והאשוריים, שידעו את האסונות העתידים להתחולל
עם התנגשות העולמות וראו בכך אצבע אלוהים.

״והנה ערה עשן העיר השמיטה...״

ההרים רוגזים. אמר עמוס :״העל זאת לא
תרגז הארץ ואבל כל יו ש ב בה? ועלתה כאד כולה
ונגרשה ונשקה כיאור מצרים ...והחשכתי הארץ ביום

בשנת 747 לפנה״ס קרה הרעש שעמוס מספר עליו
בפסוק הראשון בספרו, בימי המלך עוזיה. בכל רחבי
המרחב נכנס לתוקפו לוח חדש שנשאר למאות בש נים•
בתקופת עוזיה החל גם ישעיהו להינבא, אחרי
תקופה של אסונות :״ארצכם שממה, עריכם שרו פות...״
האסון עורר את רוח הנבואה בישעיהו.
ישעיהו ניבא תמונה מפחידה :״וי ר גזו ההרים ות־ייי
נבלתם כסוחה בקרב חצות ושרק לו מקצה
הארץ מהרה קל יבוא. אין עיף ואין כושל בו, לא
ינום ולא יישן ...פרסות סיסיו כצר נחשבו וגל גליו
כסופה שאגה לו כלביא וינהם עליו ב יום
ההוא בנהמת ים, ונבט לארץ והנה חושך צ ו
ואור חשך בעריפיה
על מי דיבר ישעיהו י דורו ת של חוקרים, ביניהם
רמב״ם, סברו שישעיהו הגזים כדרך משוררים, הת כוון
רק לאשורים ולבבלים. אולם, שואל ווליקובסקי,
מדוע לא לקבל את דבריו כמות שהם י מדוע לא
התכוון ממש להרים נרגזים (רעידת אדמה) ,לסופה,
לשאגת היקום, לחושך כללי? בקיצור, מדוע לא התכוון
לשואה ביקום, כ שכדור הארץ מתנגש עם כוכב
אחר, ורסיסי כוכבים נופלים על הארץ ש״ אין עייף
ואין כושל״ ביניהם, מאחר שהם, צבא אלוהים, אינם
זקוקים לשינה י
הבכלים טעו. ווליקובסקי מוצא שוב ים של
עדויות, מכל העמים, כי אמנם קרתה שואה כזאת,
שהגיעה לשיאה ביום ה־ 23 לחודש מארם שנת ,687
כתקופה בה נולדה רומא שהוסיפה לראות במארס
(המאדים) אל האל הפרטי שלה (כשם שנוגה־וונוס
היה האל של אתונה בתקופה הקודמת) .השנה הרו מית
החלה בחודש מארס.
אחרי שנוגה עבר בקרבת כדור־הארץ, התנגש
עם מארם. הלננגשות ז ו היתד, ברורה לעיני בני-
האדם. היא הונצחה באיליאדה, במלחמה הגדולה בין
אתונה (נוגה) וארס (הוא מאדים־מארס היווני) .יו פיטר
(הכוכב צדק) ,אפרודיטה (הירח) ואפולו (הש מש)
חזו במחזה. המאדים ניצח את נוגה.
תוצאת ההתנגשויות של הכוכבים היתד, רבה: ה שנה
גדלה מ־ 360ל־ 365 יום (דבר שהצריך את שינוי
כל הלוחות באותה תקופה, על־ידי הכנסת החודשים
החדשים ינואר ופברואר. חזקיהו מלך יהודה חגג
את חג הפסח, אחרי שהתיעץ עם שרים, בחודש ה שני)
.מכאן העובדה ש חישובי הזמנים של הבבלים,
אנשי מדע, שהכוכבים עמדו במרכז השקפת עולמם
(מכיון שחיו בתקופה בה חוללו הכוכבים אסונות
כה רבים) ,חישבו את החדשים חישוב בלתי־נכון.
מלומדים רבים ניסו למצוא הסבר לדבר שאין לו
הסבר. כל ילד יכול להיווכח מה אורכו של חודש
הירח. כיצד יכלו הבבלים ״לטעות״ כמה ימים בכל
חודש י הסיבה הפשוטה היא, לדברי ווליקובסקי, שהחודש
של אותם הימים היה שונה — עד שבא ה מאדים
והנהיג את הסדר הנוכחי.
תת־ההכרה פועלת. כל האסונות האלה קרו
בתקופה שהאנושות ידעה קרוא וכתוב. מדוע לא
תוארו על־ידי בני התקופה?
ווליקובסקי משתמש במושגים של הפסיכולוגיה ה אנושית.
כל אדם נוטה למחוק מזכרונו דברים שגר מו
לו כאב. הזכרונות ממשיכים לחיות בתת־ההכרה (או
ב״לא־מודע״) .הלא־מודע של העמים הוא הפולקלור.
העמים ״שכחו״ את השואות, אולם הנציחו אותן ב לא
רק אצל
אלפי אגדות, השוות במידה מפליאה
עמים שכנים, אלא גם בין יו ש בי אסיה ויו ש בי אמריקה,
שלא היה להם כל קשר בתקופות היסטוריות,
עד לימי קולומבוס.
תורת האסונות. המסקנה העיקרית של וולי־קובסקי
היא מזעזעת: אשר קרה בעבר, יכול לקרות
בעתיד. אין עוד אמונה בהתפתחות, כתורת דרווין.

״ותרד אש מן השמים...״

במדינ העם הגוער הכדיוו
אבק הבחירות שכך. בסו אחרי משחק תי קו,
כששתי הקבוצות אינן מרוצו ת ומחליפות
ביניהן ז כרונו ת נוגים על הסיבות, זעפו
שתי המפלגות העיקריות: מפא״י, שלא קיב לה
את האפשרות להקים ממשלה איתנה
בכוחה שלה, הצ׳׳ב, שלא קיבלו מספיק כדי
להכריח את החתן הסרבן להיכנס אל מתחת
לחופה.
לוא היו קיימים רק אינטרסים לאומיים
(כפי שהם קיימים במודעות הבחירות) היה
ברור מה לעשות: כדי לבצר את האימון
בחוגי הכלכלה בארץ וב חוץ לארץ דרושה
קואליציה רחבה. אולם לרוע המזל, עוד קיי מים,
אי שם, גם אינטרסים מפלגתיים, שמ קומם
לא ניכר בדיבורים, אך חשוב כשבאים
לתכלית. במקרה זה: תיק האוצר. שר האו צר
הוא הקובע מי יקבל את הדביזים היק־ר
י * מי יקבל את ר שיונו ת היבוא — חברות
ההסתדרות או הסוחרים הפרטיים. בטלית
מנוקבת ורבת טלאים זו אוחזים השניים,
כשטענתם: כולה שלי. לפיכך קשה. להניח
שהשידוך יקום.
הצד המיאש בכל העסק הוא שאין כמעט
סיכוי, כפי שמעיר איקונונזיסט הלונדוני,
לשינוי כל שהוא במצב. גם בחירות חדשות
לא י שנו ולא כלו * אם לא יצליח בי. ג׳י.
לשנות את חוק הבחירות לטובתו, דבר שה מועמדים
לפגיעה לא יסכימו לו, או להביא
לארץ עוד כמה רבבות קולות, דבר המצריך
זמן. כי ליקוי היסוד שבתמונה הישראלית,
המוזרה והמגוחכת כאחת לגבי מסתכל מן
החוץ, הוא, שהמפלגות אינן מפלגות כלל.
בעולם הרחב יכול אדם להחליף מפלגה בא חרת,
אם שינה את דעותיו. אולם ב ארץ אין
הדבר קל כל כך. האדם שייך למפלגה, כצ מית
לנסיכו בימי הבינים. בנו לומד בבית
ספרד ,.הוא מתפרנס מחברותיה, מקווה לקבל
את שיכונה, רוכ ש את חכמתו באמצעות
עתונה.
הגורם היחידי שיכול היה להכניס קצת
רוח חיים לתמונה מאובנת זו הוא הנוער.
אולם הנוער, בחלקו הגדול, לא הצביע כלל.
על חשבונו י ש לזקוף חלק גדול של אותם
30 אחוז שנמנעו מהצבעה. באי הצבעתו
הכריע הנוער בבחירות אלה.
מכיון שהנוער נוטה יו תר לשינוי המצב
מאשר לקיומו, ייתכן והצ״ב היו נהנים מקו־לו
תיו יו תר מכל מפלגה אחרת. אולם ד,צ״כ
גילו אי כ ש רון מובהק דוקא בפנייתם אל
שכבה זו, המבקשת בכל זאת משהו יו תר
מאשר אידיאלים המסתכמים בדולארים• באי
רצונם לחולל שינוי כל שהוא במבנם החי צוני
ואי יכולתם להכניס דם חדש לצמרתם
הישנה נושנה, הפסידו הצ״כ קולות אלה —
ואתם את הבחירות.
שר בטחון ערגי. הצירים הערביים
של הסיעות התלויות במפא׳׳י מצאו עצמם
פתאום במצב שיו כלו להקים ולהפיל ממש לות.
יו תר מן הכל תמהו על כך הם עצמם.
האיסטראטגיה של מפא״י, שהכשילה בכל
האמצעים, כשרים ופחות כשרים, הקמת סי־על
ערבית עצמאית, נתנה את פרותיה. לוא

הופיעו בכנסת השניה שליחים ערביים אמי תיים,
במקום גרורים מפא״יים, יכלו להשת מש
בעמדתם המכרעת על ל שון המאזניים
כדי לחולל שנוי מהפכני במצב ערביי ישראל,
לדרוש את מנויים של שני שרים ערביים
לפחות•
אולם גם כך נשאר המצב עדין. יהיו
הח״כים הערבים משועבדים כאשר יהיו, הם
לא יוכלו להיות רכים מדי מבלי לאבד לנצח
את אמון שולחיהם.
ר סן עסקן ם 1,א״י, חדי בהלצה - :עוד מעם
יהיה לנו שר־הבטחון ערבי

המשק
רו צי ס ת״־ד
״למה לכם להפקיע את החדרים בבתי־המלון
עבוד האורחים מחו״ל שבאו לפתי חת
הקונגרס הציוני״ — טענו תושבים רבים
במחלקת התיירות- ,שלחו אותם אלינו ונ סדר
אותם בבתינו הפרטיים״.
אמנם לקראת כל חג וחג, כשתנועת הת יירים
גברה קצת, נשארה פניית מחלקת הת יירות
לתו שבי המדינה, לאכסן אצלם תיירים
בגלל חוסר מקום בבתי מלון, ללא הד• אולם
הפעם נשתנה הענין במקצת. תייר הפך כוח
מושך. כ מו בן לא התייר עצמו, אלא תעודת
ה,,סקרים״ שהוא רכוש, וגם לא תעודת ה־
״סקרים״ ,אלא מעדני המלכים, שאפשר לה שיג
תמורת תעודה זאת בחנויות המלא־רים,
שנפתחו בערים הגדולות במדינה.
תצוגת המיצרכים בחנויות הדולארים עור רה
אח התיאבון הקהל: ברוזי ם מפוטמים,
תרנגולי הודו, בשר מכל המינים, שמנים
מכל הסוגים, שוקולד משובח, קקאו, קצ פת,
טה ואפילו צמר גפן.
וכך נולדה סיסמת היום: הבו לנו תייר
עם תעודות ״סקרים״.

ג הקומיסאו־ דאו !1ר
נשיא התאחדות בעלי תעשיה, אריה שנקר,
ישב כפוף בכורסה במשרד המסחר והתעשיה
בירושלים, לשם הטריח עצמו כיוצא מגדר
הרגיל, הרים את ראשו השב, נעץ את עיניו
במנהל המשרד, הרמן הולנדר, ואמר בלחש :
״מה עוללתם לנו. עם דוב ג ל אז ר? הרי
לפי יזמתכם הקימונו את בתי הדין הפני מיים
בהתאחדות בעלי תעשיה כדי לשפוט
את העבריינים ועתה — חרבון כזה״.
הרמן הולנדר לא ידע מה להשיב. את צוו
הפקעת בית החרושת לעורות דוב גלאזר
הוציא לא הוא אלא מנהל אגף הפיקוח, צבי
שריב.
הפקעת בית החרושת הוותיק לעורות, ערב
הבחירות, עוררה מבוכה ותדהמה בקרב צי בור
התעשיינים.
נראה שהממשלה סברה שגילתה את האשם
בחוסר הנעליים: הבורסקאים המעלימים את
חסרי הגלם כדי ליצור מחסור מלאכותי
ולהרוויח בעליית מחירים אפשרית. בבית־החרושת
לעיבוד עורות דוב גלאזר נמצאו
גלמים (לא מוחבאים) לייצור עור עליון ל־35
אלף י זוגו ת נעליים ועור תחתון לייצור 17
אלף זוגו ת נעלגים. כן הוסבר, שאת גמר העי בוד
אפשר להגשים תוך שבוע ימים, בז מן
שהנהלת החברה סחבה את הענין חדשים.

מנגנון הורכב
עברו יותר משבועיים.
פועלים, נתמנה קומיסר ממשלתי ועדיין אין
לראות סוף להשלמת העבודה.

תודת האומה
דיון אוהד וממושך
״לעתים היה נתיב הים לחיפה מסוכן לא
פחות משוחד, בנגב״ ,אומרים הימאים של
הצי המסחרי, התובעים את אות הקוממיות.
הם קיימו את הקשר היחיד עם חוץ לארץ
(בדרך הים) ,היו נתונים לסכנת מיקוש והט־בעה•
כאשר
פנו למוסדות המוסמכים, נתקבלה
תשובה אדיבה :״הננו להודיעכם כי בק שתכם
נמצאת בדיון אוהד״ (הנמשך זה שלו שה
זלדשים).

המעמד השני
כחודה לא מחקה
עולה מעיראק, בן ,28 התפרץ לחדר מנהל
המחנה בו הוא יו ש ב כשנה, שי בר שולחן
וכסא, שפך קסת דיו על מסמכי המנהל.
התוצאה: מעצר על־ידי המשטרה.
(לפני בית הדין) :
סיפורו של העולה
״אני מצאתי בחורה. אני רוצה להתחתן אתה,
היא רוצה להתחתן אתי. היא גרה בבית במ עברה
עם עוד חברות שלה. אני בחדר עם
עוד׳ ארבע ה חברה. אי אפשר להתחתן ככד״
באתי אצל מנהל המחנה ואמרתי לו: אני
רוצה להתחתן. תן בשבילי שי כון !
באתי עוד פעם. לא היה. ועוד הרבה פע מים
ולא היה. פעם היה ואמר: לסוכנות
אין עכשיו שי כון, חכה ! מה זה חכה! מה
זה חכה, חכה, חכה? בחורה לא מחכה. היא
מתחתנת. נכנס אצלי הכעס בראש ועשיתי
רעש בחדר האדון המנהל. אחר כך באו שוט רים
הרבה.
באו אצלי ושאלו: אתה ששברת? אמרתי:
כן. אמרו: למה? רוצה להתחתן עם בחורה
שלי, ואין שי כון.
אין דבר, עכשיו תקבל שי כון
אמרו:
ממשלתי. אמרתי: בחיי האבא שלכם? העלו
אותי למכונית שלהם, והביאו אותי ל שיכון
שלהם. זה שי כון לא טוב. לא נותנים לצאת״.
שופט בית הדין הסכים עם העולה, הח זי
ר אותו ל שיכון בלתי־ממשלתי.

מ ארב השדודים
עד לפני תמשה שבועות עמד אופנוע כחול
בחדר המדרגות של בן־עמי חפשי, חשמלאי
חרש־אילם, שחיכה ל ר שיון תנועה. לבסוף
קיבלו, בתוספת מספר: ת . 14873
אחר שהספיק להשתמש באופנוע (בעבודתו
במחלקת המאור של עיריית תל־אביב) משך
שלושה שבועות, נזדרז גנב, שלא התחשב
במומו. של בעל האופנוע, שיבר את מנעול
האופנוע, נעלם יחד עמו.
חפשי התקשר עם המשטרה, עקב אחר
כל האופנועים שחלפו על פניו בכבישים,
נואש. אם לא יו חור האופנוע, ירכו ש אופניים,

כן־עמי חפשי, חשמלאי

הספן ד א גשא חן
אביו של סלבדורה אוליביירו היה בעל
שתי ספינות משא שהפליגו, מדי שבועיים,
מנאפולי האיטלקית לניו־יורק האמריקאית.
בן ה־15
ל מרו ת, רטינותיו של סלבדורה
נאלץ ליהפך נער ספון על אחת מאניות
אביו, כדי להשתלם (לפי ר צון האב־הספן)
בספנות. התוצאה: תוך 5שנים היה סלב־דורה
קצין ים ר א שון מוסמך.
״ אניכאמתכסדר ״ .אחר שרו ת בצי
המלחמתי האיטלקי, בימי מלחמת העולם
השניה, נתידד סלבדורה עם מארגני ההעפלה
הארצישראלית, סייע לעליה ב׳ .לבסוף הש תקע
בארץ, נשא אשה יהודיה.
כאשר סרנו לקבלו, אחר מלחמת העצמ אות,
לצי המסחרי, חשב שהפגם בו ,״יצא
לאולפן לעברית, רכש את השפה תוך שלושה
חדשים, נבחן, ליתר בטחון, בבחינת קציני
הים הממשלתית. אך כל אלה לא הועילו
לספן הגבוה והחייכני. הוא נד ח ה^כל מקום,
למרות הבטחותיו שכל מאוויו בספנות (״אני
באמת בסדר. לא מסתובב בבתי קפה. לא
שוקה. י ש לי רק דרך אחת: מן הבית לא־ניה,
מהאניה לבית.״).
אחר שסלבדורד, לא זכה בזכו ת בחירה
לכנסת השניה (״מה הוא רוצה פה? שילך
למיעוטים נואש לחלוטין, הפך רב חובל
של ספינת דייג בת 450 טון. מצפה לנס :
מינוי בצי המסחרי.

דרכי חיים

(ו מי יודע על מה עוד דיברו שם?).
יום אחד קיבלו הבחורות הישראליות,
בדואר יפו, שני ארמי ם מיסתוריים. נסניס
היה מחסן שלם של שו קולד ו עוד מצרכים
שאיש לא יוותר עליהם אלא אם כן י ש לו
אולקוס. במקום חלה התעוררות רבה, הבחו רות
התאספו לישיבה דחופד״ אחת מהן, כסי
הנראה פעילה באיזה שהוא חוס ידעה מיד
להציע: להקים ועדה. הועדה עבדה, תר״
והתכנית נתגשמה כעבור כמה י מי ם: שני
ארגזים של ענבים, מתנה נגדית מאת הטל-
מוניסטית בישראל לחברותיהן ב שווייץ.

שו קולד אד־חוט
הטעם הטוב של חוץ לארץ, זה חלומם
של רוב הצעירים בארץ, הוא מנת חלקן,
כמעט לחמן החוקי, של עשרים בחורות
המשוחחות יום יום בטלפון עם ארצות שמ־עבר
לים. הכוונה לטלפוניסטיות בדואר וב רדיו
המקשרות את ישראל עם ארצות אירו פה
ואמריקה.
עבודה זאת יצרה ידידות קולית בין הטל־פוניסטיות
כאן לבין חברותיהן מעבר לים.
אך מכולן היו הסימפטיות ביו תר נערות
שווייץ. הטלפוניסטיות משני עברי הים למדו
בינתיים הרבה: אלה על אורח חייהן של
חברותיהן בשווייץ, ואלה על צנע ועל חום

כל השדודים, התאחדו !
יסע באוטובוס. הסיבה: המחיר הגבוה (400
ל״י לפחות) של אופנוע חדש (או י שן).
אולם בינתים הציע חפשי, הסובל ביו תר
מגניבת אופנועו, פ תרון לכל שדודי האופנו עים:
ארגון בעלי אופנועים, ש חבריו יארבו
לכנופיית גנבי האופנוע, יעצרום, יבטיחו כי
כל בעל אופנוע יוכל לי שון במנוחה.

המטפל תלאמ־וזדה
גוכבד פומרנץ, בת ,8מרחוב העבודה
בתל־אביב, העסיקה במשך כמה שעות 20
שוטרים שיצאו לחפשה על שפת ימה של
יפו, בתוך סירות על פני הים, שלחו הודעות
לכל התחנות עם תיאור הילדה הנעדרת.
בינתיים חזרה הילדה הביתה, הלכה לי שון,
מבלי שאיש יודיע על כך למשטרה.
למחרת היום קראו תו שבי הארץ בעתו־נים
על ילדה שנעדרה, משכו בכתפיהם,
אמרו משהו בגנאי המטפלות :״המטפלות
הללו, אסור לשלוח ילדים עם מטפלות״.
24 שעות אחרי כן חזרו העתונים על הי דיעה
בדבר הילדה שטרם נמצאה: יו כבד
יצאה עם חברות, בהשגחת מטפלת, להתרחץ
בים, ערכה טיול ל אורך שפת הים ההומה,
איבדה את קבוצתה, הצטרפה לקבוצה אח רת.
המטפלת של יוכבד פתחה בחיפושים
וכעבור שעתיים הזעיקה את המשטרה.
בינתיים התחברה הילדה לקבוצה אחרת
שחזרה לתל־אביב עם המטפלת החדשה,
לא התרגשה כלל. המטפלת לא מיהרה, הבי אה
את כל הילדים לבתיהס, יצאה עם הילדה לבית אותה
לטיול וקרוב לחצות הביאה
הוריה.
אך לא עלה על דעת אף אחד להודיע למש טרה
על ד,ימצאה של הילדה ולא עלה על
דעת המשטרה לשלוח שו טר לבית ברחוב
העבודה כדי לברר את הדבר.

הרבה רעשו קו1צי
כשיצחק מנדל אסטרין אוכל את ארוח$
הצהרים, כל אדם יכול לראות אותו ולדעת
מה תפריטו. כל אדם יכול גם לראות את
יצחק מנדל כשהוא הולך לי שון או קם
בבוקר. ליצחק מנדל לא איכפת לו, לא היה
יכול להימנע מראווה זאת.

״העולם הזה״ ,מס׳ 719

במד ־ נ רי
כי יצזזק מנדל גר במקום ציבורי. ליתר
דיו ק! על הספסל הראשון מצד י מין בגן
הציבורי שברחוב גרוזנברג בתל־אביב. על
הספסל התקין לו גגון מקרשים, עלים ונייר
אריזה מוקשה. מעל לכל זאת הניח כמה
אבנים גדולות למען לא י עוף הגגון עם הרוח.
הוא גר במקום זה מלפני פסח. קודם לכן
היתה לו דירה אחרת: בתא הנהג של מכו נית
משא, בשדרו ת רוטשילד המפוארות. אלא
שלבעל המכונית היה הרגל לא יפה, שהפריע
ליצחק מנדל: כל בוקר, בשעה 2בדיוק, היה
יוצא לעבודה ומסלק את הדייר.

\ י שר א ל היא בסוריה
עזאם באשא, מזכיר הליגה הערבית, יצא
לתורכיה, נתעכב בסוריה, לקח חלק בפתיחת
תחנת השידור הצבאית הסורית, השמיע כמה
דברים על גבולותיה האמיתיים והנצחיים של
סוריה.
(הדור
אל־ג׳דיז
אל־ג׳יל הגיב עתה
׳ החדש) ,בטאון המפלגה הסורית־הלאומנית,
הדוגלת באחדות ערבית מהפרת עד הנילוס,
בחריפות יתירה, שילח את זעמו בעזאם :
אחר הערה אירונית כי מזכיר הליגה הס
אחר
כך, אהבה. ילידת הוגגריה ובת־טובים,
בילתה לאה דנקו את שנות המלחמה
במחנות ריכוז. עם השחרור גילתה כי כל
קרוביה הושמדו, העפילה לארץ ישראל.
בארץ התחתנה, התקבלה לקיבוץ בדרום,
ילדה. לפתע הפכה האוירה דחוסה, ז כ רון
נעוריה המבהיקים (בבודפסט) עלה בזכרונה:
בתי קפה מהודרים, מחזרים ואולמות רי קודים.
דרך
מקרה נפגשה בדוד רוסו, בחור שחר חר,
ז ריז ונעים הליכות שמקצועו רקדן.
היא נטשה את הקיבוץ, למדה, אצל רוסו,

שלושת האחים שהחלו בניצול אינטנסיבי של
ימי החופש על ידי התמסרות למוסיקה, הביאו
מלחמה בחלק זה של העיר. אדון רייס,
סוכן ומתווך דירות, מרכיב משקפיים ול בו ש
אלגנטית, התפרץ לדירה וקבע כי שלושת
האחים הם דגנרטים מחוסרי כל כ שרון מו סיקלי,
וכי הוא עצמו, שלקח חלק פעיל ב־
״גזנגספריין״ (אגודת זמרה — ערב לכל
שבוע) במאיינץ במשך 18 שנה, בקי בענינים
אלה ויודע כמה מזייף הכנר. ביחס לאקור־דיוניסט
קבע אדון רייס כי מוסב שיסע
לקיבוץ :״זה מתאים להם״.

אולם יצחק מנדל, בעל הזקן השחור מתובל
שערות השיבה, זו כ ר זמנים שהכל היה שונה.
הוא זו כר כיצד עלה ארצה (״מתי? נו ...זה
היה אחרי הפוגרום הגדול בקישינב ...תכתוב
שזה היה לפני מלחמת העולם הראשונה,
זה מספיק׳׳) מפולין, עבד במקצועו מילדות :
חקלאות, שמר את שדות זי כ רון יעקב ופתח־תקוה.
אחרי
זה באה המלחמה• היהודים החלו
עוזבים את הארץ. יצחק מנדל נסע לקפריסין,
מצא עבודה בחוזר״ הסתדר. כך עברו 30 שנה.
עד אשר באה אליו ב שורת קיבוץ הגלויות.
הוא עזב את המעט שהיה לו בקפריסין ועלה
(שנית) לארץ היהודים. אלא שהפעם לא היה
צעיר יותר. הוא תר את הארץ ולא מצא
מכיר, מלבד כמה אנשים נכבדים שלא נזכרו
בו. הוא כתב לקרובים באמריקה, אך לא
קיבל תשובה.
״הם כנראה כועסים עלי שלא נסעתי עמם
לשם כאשר עזבתי את פולין,״ הוא• מסביר.
מישהו שלח אותו למושב זקנים, אך יצחק
מנדל לא קיבב את הרעיון. כעבור ז מן קצר
הוצא מעלם, כי ״עשיתי הרבה רעש וקופצים,
לא כמו שאר הזקנים.״
וממה מתפרנס, בכל זאת, הזקן השובב?
״העזרה הסוציאלית נותנת לי 4ל״י כל חודש,
וזה מספיק לי,״ והוא מראה את פרוסת הלחם
השחור והמלפפון החמוץ המונח. על ״ שול חנו״
— עתון פרוס על ברכיו.
״ועוד דבר חשוב, שאסור לך לשכוח,״
מנחמים אותו המטיילים בגינה :״אין לך
צרות עם דירות ואתה גם לא צריך לשלב
שכר דירה.״
״כן, לצערי,״ הוא משיב.

בשלולית של דם, סופו של ריקוד.
תפק במדבר סיני והסכים לשייך את עזה,
הנתונה לכיבוש מצרי, לסוריה, תובע העתון
את עלבון אזו רי הצפון הנמצאים למעשה בידי
תורכיה, אך המהווים, להלכה תחום מחייה
סורי( .האיבה הארוכה בין הסורים והתורכים
בקשר לא;.־ר זה היא, כי דו; ,אחת הסיבות
להתענינות תורכיה בישראל).

את מלאכת הריקוד. תוך
עמו בריקודים אקרובטיים.
אחר כך באה האהבה. רוסו, בן־ירושלים
שחום, התאהב בבת בודפשט הבלונדית.
עד שהופיע מהנדס ר א שון באנייה אמריקאית
תערובת כו שי,
העוגנת בנמל חיפה, בן
צחור שיניים, שכבש את לבה של לאה.
כאשר נודע לדוד רו סו שלאה עומדת
להפליג לקפריסין, על מנת להינשא למהנדס,
התחנן אליה שתישאר, אך היא סירבה. ואז
— שלף את אקדוחו ירה שתי יריות בחזה.

כדי למנוע טעויות, פליטות־לשון ופטפוטי־הבל
לעתיד, קבע העיתון, בשם מפלגתו, את
גבולות סוריה, אחת ולתמיד :,מהרי הטאורוס

משטרה

ובכלל :״איננו מבינים מדוע כבוד הבאשא
לא הגביל את סוריה גם ממזרח ומערב,
שעה שלקח על עצמו תפקיד של מומחה בינ לאומי
להיסטוריה וגיאוגרפיה״.
השכנים במקו בוס. שדו
כאשר יונת השלום של פיקאסו (״היונה
שעושה בום״) מגיעה לארצות ערב, היא כי מקפלת את כנפיה, הופכת חפרפורת,

חדשיים

הופיעה

גניבה בטוחה
בחוגי המשטרה בירושלים נשמעו לחישות
וניראו שוטרים מחייכים — אולם המקורבים
לענין שמרו על הדברים בסוד. לא היה נעים
שכולם ידעו. לא היה נוח שהדבר יפורסם.
האסון לא היה גדול — אבל החיוך שעלה
על שפתיהם של השומעים לא גרם הנאה
מיוחדת לסגן מפקד המשטרה במחוז י רו שלים•
אריה
לרמן, סגנו של מפקד המחוז, לוי
אברהמי, חבר נען לשעבר, המפורסם בכוחו
וברצינותו, היה בביתו בשבת אחר הצהרים.
הבית, במושבה הגרמנית, שימש אותו יום
מטרה לגנבים. מדירתו של סגן המפקח המחו זי
נגנב מכשיר רדיו.
לרמן לא נשאר ז מן רב בלי מכשיר אל חוט
— המשטרה גילתה את הגניבה והמכשיר
הוחזר לבית שבמושבה הגרמנית.
אך הסוד הסתנן החוצה, וחיוכם של יודעי־דבר
רחב עוד יו תר כשהתברר כי לא זו
בלבד שסגן מפקד משטרת הבירה היה בביתו
כשגנבים הוציאו את הרדיו, אלא שגם כל
ששת השוטרים הגרים באותו בניין היו או תה
שעה בדירותיהם, ערים.

משפט

יצחק מנדל
על ספסל בנן, סופן של צרות.
במדינות ערב, אפשר לעסוק בקומוניזם רק
במחתרת. לפני כמה ימים, נשמעו תקוות כי
היונה (או החפרפורת) עומדת להביא שלום. לכנס עקב התוכנית
התקוות נתעוררו
ועידת שלום אזורית כגון אלו שהתקיימו
אשר תכנס את שוחרי
בוורשה ובברלין,
׳־׳־ם (אוהדי סטאלין) מארצות המרחב. על להשתתף מישראל
..ת לאפשר לנציגים
בועי״ז; ,נתבקשה הועדה המרכזית לקיים את
הועי-י; במקום נייטרלי, קפריסין או תורכיה.
אם רואו לשם נציגים ערביים, תהיה זו
ועידו השלום הראשונה שבה י שבו יתד,
במטרה משותפת, ערבים ויהודים.

.הי.י;ולם הזה׳־ .מס׳ 719

הטרומבון הפך ד בי ב ה

בצפון, עד תעלת סואץ בדרום. מהים התיכון
במערב ועד מפרץ פרס במזרח.
פשעים הרקדן שלד אקדח
ליד פתח בית השימוש בקזינו, בת־גלים
חיפה, היתד. מונחת, מתפתלת בכאבים ו שו תת״
דם, צעירה בלונדית פרומת לבו ש.
כמה דקות קודם לכן התרעמו צעירים
לבו שי הדר, שהסבו לשולחנות באולם רווי
העשן של קזינו, על חוסר העניין בהופעות
ועל כך שה״מספרים״ המעניינים באמת, לאה
דנקו ודוד רוסו, לא הופיעו משום מה.

בוקר אחד הביא לביתו שמלאל זאבי,
חובב מוסיקה המתגורר ברחוב גו רדון בתל־אביב,
טרומבון .״י ש סיכויים טובים מאד״
א מר.,״י ש צורך כיום במנגני טרו מבון יותר
מאשר בכל כלי אחר״ .זאבי, שהתאמן במשך
החדשים האחרונים באי אלה כלים, החליט
סופית כי זה יהיה הכלי שלו• שני אחיו של
זאבי מנגנים אף הם, כ א קורדיון ובכינור.
אותו יום אחר הצהרים פתחה השלישיה
בתרגילים וכתוצאה מזה נפצעו שלושה אנ שים,
נשברו שמשות, הוזעקה משטרה.
בסביבה גרים אגשים מוסיקליים, ביניהם
רבים המבקרים בקונצרטים, מאזינים לרדיו,
אך משפחת זאבי הוציאה אותם מכליהם.

הערותיו של המומחה לזמרה הרגיזו את
השלישיה. הם זרקוהו החוצה. מיד עם זה
פתחו בתרגילים יהפעם נשמע הד הנגינה
בכל הסביבה, בפרט בזכות הטרומבון המיילל.
רייס ערך סיור אצל כל השכנים ונייסם
לפעולה. משותפת.
ברגע מסויים עלתה תהלוכה של אנשים,
נשים וטף לדירה שבקומה ג׳ ,חדרה פנימה
ומסרה את האולטימטום: להפסיק או שיהיו
מכות. כתשובה השמיע שמואל זאבי סון
ארוך ורוטט — הפירוש היה ברור. רייס
קפץ בז ריזו ת של נמר אל המוסיקאי הצ עיר
והוציא מידו את הטרומבון, השליכו אר צה
והחל דורך עליו ברגליו. השכנים עזרו
לו במלאכה ומקץ כמה דקות דמה הכלי
החיוני של התזמורת ללביבה שטוחה ועלובה
(המחיר 150ל״י< בהמשך הוויכוח נופצו
שמשות, הושלכו אנשים ממדרגות ורייס עצ מו
נלקח ע״י אמבולנס לבית החולים.
הארץ מודעות מדבקות
כן גורמות המודעות הגדולות על סמי
שלשול להרבה מקרי מוות מדלקת ממעי
העיוור (הארץ).
עודד אמרנם, וז׳׳א

במקום תופפת יוקר
החברה מוסיפה לפי שעה לשלם שכל לכל
עובדיה (מעריב).
טובה גולדברג, ח״א

צעירה, הה :
ילדה צעירה,
אלה (חרות).

בת ,51

דרוש: מברג

נפצעה

מיריות

משה גולדברג, ת״א

ייתכן שתו שג פשרה לפיה ישלוט האמיד
נאיף עד שיתברג האמיר חוסיין (הארץ).
נעמי קסטלן, פרדסי חנה

ביח״ד לבעלי חת־בהעדר
השקעות רבתי עשתה הממשלה
כדי למנוע יי צור מותרות חמורים וצנע
(העולם הזה).
דוד ישראלי, ת״א

שכיתת נשק 7

ראש הממשלה פנה בסוף דבריו לכנסת
בקוריאה לדחות את ההסתייגויות ולקבל את
ההצעה של הוועדה (דבר).
חנה רבינא, גן׳ חיי*

הספינה המעופפת
222 עולים הגיעו בדרך האויר ב״טרנס״ל־בנייה״
(הארץ).
אבשלום אריאל, ת׳׳א

מחסור בחשמל

מגן דוד אדום: הרצאה על הנושא :״עזרה
ראשונה לאור הפצצה האטומית״( .מודעה).
) 4א, וז׳תז

__קולנוע
סרטים
״אורח לא קרוא״
זהו, בלי הספק, הסרט הטוב ביו תר על
אודות הבעיה הכושית באמריקה שהגיע עד
עתה מהוליבוד. אף על פי שהוא יו תר מותח
מאשר מזעזע, יו תר פונה אל השכל מאשר
אל הלב, הוא חורג מן המסגרת הרגילה,
ביחוד בתפישה העמוקה של הדמויות, שהן,
כאן, בהרבה יותר חיות מאשר בסרטים אח רים,
כמו, למשל, פינקי.
הסרט, המבוסם על ספרו הידוע של ווי־ליאם
פולקנר, מספר על לוקאס בושום,
כו שי דרומאי בא בימים, הנאשם ברצח אדם
לבן. הוא נחבש בכלא העירוני והסתה מסו כנת
לעריכת משפט לינץ׳ ,מאיימת על חיי
האסיר.

עלילה ו מעורר צחוק דווקא בקטעים הדר מתיים
ביו תר. אם אפשר לראותו עד תומו
אין להסיק מן העובדה שהוא מבוים (על ידי
לואיס אלן) בגאוניות, או ששחקניו מצ טיינים
; עובדה זו י ש ליחס למקצב ההו־ליבודי
המהיר בו משוחק ו ערוך הסרט.
מייג׳ר רוברט לו סון (ריי מילנר) הוא
עורך דין במדים, קטיגור במשפטי פושעי
מלחמה נאציים. הודות לקטרוגו התקיף מו ציא
בית דין אמריקאי פסק דין מות על הג נרל
הנאצי שטיגמאן (ג׳ון הויט) ,ביחוד
מאחר שלו סון שם ללעג את עדת הסניגוריה
האחת, צרפתיה יפה, תמיז דהליל (פלורנס
מארלי) ,האשים אותה בקיום יחסים עם הג נרל
בהיותו בחיל הכבוש הגרמני בצרפת.
לאחר מתן פסק הדין תוקפים את לו סון
היסוסים, האם שטייג מן באמת אשם? בר

שהתנדבו להגן על גבול המערב הפרוע.
ברם, שני דגלים אויבים. במבצר אחד, אין
זה מצב נעים ביותר, ביחוד אם נערה יפת
תואר (לינדה דארנל) מופיעה גם היא לבלבל
את המוחות ולערפל את החושים. הדרונד
אים מחליטים לערוק, אך חוזרים בהם ואל
המבצר ברגע האחרון, מצילים את חבריהם
הצפוניים מהתקפה אינדיאנית, והסרט, המת חיל
לאיטו מסתיים בתמונות קרב סוערות
ומסעירות.
לרוב אשה קלת דעת. לינדה דארנל
גולדה בדאלאס, במדינת טקסאס, לפני שלו שים
ואחת שנה. אינה נמצאת בסביבה זרה
בסרטי המערב. מילדותה החלה מכשירה
עצמה למשחק ; למדה, לאחר שעות בית־הספר,
בו הצטיינה בלימודיה, באקדמיה דר מטית.
כאשר הגיע בא כח חברת הוליבודית
לעיר מולדתה, הלכה לראותו, עשתה רושם
טוב, נשלחה להוליבוד למבחן, עשתה רו שם
מצוין, הוחזרה הביתה• הסבה: צעירה
מדי. היא היתה בת שמונה עשרה, לא הת־יאשה,
הציגה לראווה את גופה בהצגות־רביו

הכושי אינו אהוד. ארבעה אנשים
מחליטים לחקור את מסבות הרצח: צ׳יק
בן השש עשרה (קלוד ג׳ארמאן) האוהב וה־שנא
את הכושי הגאה בעת ובעונה אחת ;
דודו, גאבין (דוד בריאן) ,עורך דין הנאות,
בלי־רצון, לטפל בענין ; בתולה זקנה חזקת-
אופי (אליזבט פטרסון) ידידה של אשתו המ נוחה
של לוקאם ; השריף המקומי (וזיל
גיר) .הם מגלים, למרות שלוקאס עצמו,
היהיר, בעל הכרת הכבוד העצמי המנופח,
אינו עושה דבר להצלתו, שהנאשם הכושי
חף מפשע. מצילים אותו ברגע האחרון,
מביאים את הרוצח האמתי אל כס המשפט.

בן דודו, שכתב את התסריט, עקב בנא מנות
אחרי השיח והעלילה של פולקנר.
קלירנס בר און, במאי ותיק שסבב את הס רט
באוקספורד, מיסיסיפי, עיר מולדתו של
פולקנר וצלם אותו ב כ שרון ואהבה רבה.
מרבית השחקנים המגלמים בהצלחה נכרת
דמויות מתקבלות על הדעת. כל אלה יחד
תרמו את אחד הסרטים הטובים ביו תר שיצאו
מארצות הברית בשנים האחרונות.

״אורח לא קרוא״ :ישוב החשבון
בתולה זקנה חזקת־אופי...

אלה הן כמה מן המסקנות שגזר הדין
מגיע אליהן, כביכול. אך הוליבוד מעולם לא
הצטיינה בעמקות• רעיונית רבה ; מה נותר,
איפוא, לאחר סלוק השיקולים השכליים?
לא כלום. גזר הדין הוא סרט משעמם, דליל־

״יפה או מכוער״ .שעה שמחברים אח רים
הסתפקו בסולם המסורתי של שבעה טו נים
יסודיים (דו, רה, מי, פה, סול, לד״תי)
החליט שיינברג לחקור סולם בעל 12 טונים
(ז. א .הסולם הכרומטי המלא של אוקטבה).
התוצאה צרמה את אוזני הקהל :״חוסר הת אמה״
,הם אמרו, או, יו תר פשוט :״סתם
רעש״ .אולם שיינברג עמד בשלו, הוקף מס פר
תלמידים מוכשרים. הגדרתו למוסיקה
החדשה היתה :״מוסיקה השונה בעיקריה מכל

מוסיקה קודמת, אך נשארת, למרות
מוסיקה״.

מה יד ע סו ברט סי
כיוון הכלים על ידי המוסיקאים לפני הקונ צרט
הוא הצד היפה ביו תר במאורע המכונה
למדי.
קונצרט. גם אחריו י ש רגעים יפים
למסקנה זו הגיעו הרבה אנשים. ביניהם:
ג׳ון בוינ טון ( אור יום בשבת) פריסטליי, הסו פר
האנגלי הנודע, בספרו האחרון, תענוג
מוסיקלי.

הבעל הוא סוכן פרסומת אמיד (הכל כאן
אמידים מאד או מיליונרים) ,וינסנס (פרד
מקמארי) ,אשר אשתו פאולה (מדלין קאריו)
נוטרת לו איבה, מחליטה לסדר אתו את
החשבון, שוכרת שחקן צעיר שישב ב שול חן
סמוך במועדון־לילה, י קרוץ לעומתה
בעיניו, י חיו אליה בלי הרף — הכל כדי
להכעיס את בעלה. השחקן טועה בשולחן,
עוגב על אשד. אחרת, יוצא ב שן ועין מתג רה
עם בעלה. בינתיים, מיליונר לא צעיר
ביותר, מתחלף בדמיונה של פאולה בשחקן,
היא מחזרת אחריו במרץ, לעורר את קנאת
בעלה, מעוררת את תמהון המיליונר (באדי
רוג׳רס) ואת סקרנותו.

״\ 1ר הדין״

מאותו ז מן החל שייגברג מו שך את תשו מת
לב הציבור, אבל ממגמה שונה• הוא
הפך נביא המשחק האינטלקטואלי־מוסיקא־אי,
שעשה אותו למחדש המפולמם ביו תר
במאה ה־.20

אך דבר אחד ידע המחבר בודאות: המוסיקה
שלו תהיה מקובלת, במוקדם או במאוחר. הד רך
:״להשמיע אותה (את המוסיקה) לעתים
תכופות יותר״ .כאשר מת החודש בלוס
אנג׳לם שעל חופה המערבי של ארצות הב רית,
שבע ימים ומחלות, בגיל ,76 השאיר
ארנולד שיינברג את ההכרעה על טיב המו סיקה
שלו ועל טיבו הוא, בידי העתיד.

״כ תאמיני לבעלך״

אם היתר, דרושה הוכחה נוספת לערפל
השורר במחות האמריקאיים במה שנוגע
לטפול בגרמנים המנוצחים, הרי היא באה
בצורת הסרט בן השנתים של פאראמאונט.
מה רוצה הסרט להגיד? שישנם גרמנים
טובים וגרמנים רעים, כשם שישנם מנצחים
רעים ומנצחים טובים והטובים בלב אינם
תמיד הטובים באמת, כשם שהרעים הם לע תים
המנצחים הטובים האמתיים?

כשהיה בן 16 החליט ארנולד שיינברג,
יליד וינה, להפוך מוסיקאי מקצועי. תשע
שנים לאחר מכן, ב־ , 1899 השלים שישיית
מיתרים, ליל משתנה, קטע רומנטי ו מלודי
שהפך אחת מיצירותיו המקובלות על מבק המוסיקאיים
המבקרים

קונצרטים. גם
שיבחו את המחבר הצעיר.

העתיד יכריע. משך 18 השנים הבאות
חי שיינברג בארה״ב, הורה, בין השאר,
במחלקת המוסיקה של אוניברסיטת קלי פורניה
המפורסמת. לעתים נגנו פסנתרנים את
המוסיקה שלו, זמרים השמיעו את שיריו, תז מורות
ולהקות קמריות הציגו את י צירו תיו
הארוכות. אולם לכולם, מלבד מעריציו, נש תמעה
המוסיקה שלו כנוקשה מדי. אך שייג־ברג
לא נסוג מעולם ממלחמתו לקבלת שיטת
12 הטונים שלו.

המהתלה של לויד בי קון מצליחה לש אוב
מנה גדושה של צחוק ממצבים מהוד
ליים ישנים נושנים, בעזרת שחקנים שאינם
צעירים ביותר. כיון שהתסריט כתוב באומ נות
(טכנית) והשחקנים יודעים את מלאכת
הקומדיה, התוצאה היא מבדחת, אך לא יו תר
מזה.

כאשר הענינים מגיעים לנקודת הרתיחה
וגט נראה באופק, עולה כל החבורה על
הרכבת ההולכת לרינו, עיר הגירו שין. במשך
הנסיעה על גלגלים, מסתדר הכל בכי טוב.

׳!תר פשוט,, :ת רע ש״

ב־ 1933 עזב את גרמניה הנאצית, המשיך
בהוראה ו חיבור בארצות הברית. מבקרים
שהגדירוהו כמנסיין בעל חשיבות משנית, הו ציאו
אותו מכליו :״במקום להתעמק ב תווי
ולגלות מי אני השתדלו המבקרים, משך שנים,
להפטר מהבעיות שהגשתי, בהכתימם אותי
בשם גנאי ...וכל מה שהגשתי, טוב או רע,
יפה או מכוער, רך או נוקשה, אמיתי או מזו־ייף,
היה ללא חשיבות.״

מה עושה את הסרט הזה כה שונה מן
ראשית וקודם כל,
הסדרה ההוליבודית?
העובדה שלוקאס אינו מוג ש ככו שי שכולו
טהור כשלג. הוא איננו דמות סימפטית
לחלוטין. ארבעת הלבנים אינם מצילים את
חייו משום שהוא אהוד עליהם אלא משום
שהוא ״מצפוננו ...לא לוקאם היה בצרה״,
מתבטא אחד הגבורים ,״אנו עצמנו היינו בצ רה״.

בהמשך
הקומדיה מסובכת־העלילה מתוס פים
למשחק גם ריסה ג׳ורנ סון, גיסת פאו-
לה, ולואיז אלבריטן, בתפקיד מיליונרית יפה.

מוסיקה

״אורח לא קרוא״ :חיפוש הגויה
...לא טהור כשלג
דיפתו אחר האמת הוא נתקל בפרצופים
שונים: יעקב מאירסון( ,לוד ביג דונאת)
מורה לעברית הנותן מחסה בביתו לאמו של
הגנרל (סיליה לובסקי) ,פליט שונא נאצים
(נורברט שילר) ,גרמניה צעירה (ג׳ון ג׳פרס)
ההרה לחייל אמריקאי (פול ליס) ועוד ועוד.
ר בוי הדמויות הללו, ש כולן שטחיות, רק
מוסיף אבק על הערפל הרעיוני והאמנותי
האופף את גזר הדין.

״בד ם בב ש תי ה״
מלחמת האזרחים האמריקאית, אשר שמ שה
רקע למאות סרטי־עלילה והרפתקאות,
משמשת באמונה גם את בדם כבשתיה המ בוים
בידי רוברט וזיז אך המפוקח על ידי
הבמאי הותיק ג׳ון (עד הכדור) פורד•
מבצר הגבול במערב הפרוע באותם הימים
נמצא תחת פקודו של יאנקי שונא דרומאים
(ג׳ף צ׳נדלר) .אליו מגיע קולונל דרומאי
(ג׳וזף קוטן) בראש קבוצת מורדים לשעבר.
לאלה מגיעה, לפי פקודה מגבוה, חנינה,

נבחרה

לגברת

טקסאס

בהתחרות

שונות,
יופי.
בינתים נזכרו בה אנשי הוליבוד, קראו לה
שוב, והפעם נשארה שם עד היום הזה,
הפכה להיות אחת השחקניות החשובות. הו פיעה
בעשרות סרטים, החשובים בהם: אות
זו רו, הדבר קרה למחרת, אנה ומלכת סיאס,
ודויו של מנצח, מכתב לשלש נשים, מלאך
שנפל. פחות חשוב אך מפורסם יו תר: אמ כר.
לינדה
דארנל אינה רק אחת השחקניות
היפות ביו תר בהוליבוד, היא בלי ספק גם
אחת הכשרוניות ביותר. את כשרונה יכלה
להדגים בשנים, שלושה סרטים בלבד: מל אך
שנפל, מכתב לשלש נשים. באחרים היא
משחקת לרוב נערה או אשה קלת דעת,
תפקידים שאינה משתדלת אפילו לשחק בר צינות,
כיון שאינם רציניים. היא אחת ממ אות
השחקנים בעלי הכשרון בהוליבוד, המ בזבזים
את כשרונותיהם על שטויות, מחכים
לתפקיד בהא הידיעה.

״מספרים על אורח מאחת מארצות המזרח
הרחוק שביקר בקונצרט סימפוני, כי התר שם
ביו תר מהמבוא לקונצרט — כאשר המ נגנים
כיוונו את כליהם. אני סבור שהאיש
צדק. היש משהו מעניין יו תר, מפתיע יו תר,
מכיוון הכלים לפני הקונצרט? אף סימפוניה,
אף קונצרטו, אף פואימה סימפונית אינם מב טיחים
רבות כל כך כאותו קטע בעילום שם:
כיוון הכלים ...לא איכפת לי היכן הדבר מת רחש,
במגרש מרוץ הסוסים או ברויאל אל־הקונצרט
ברם
הול (אחד מגדולי אולמות
בלונדון) ,מי הוא המנגן, מו קיון או גדול הפ סנתרנים
בעולם. אך זה מוצא מאד חן בעיני
כאשר התזמורת נכנסת לפתע ומתחילה ללוות
את הפסנתר ...סוקרטס היה יו תר חכם ממני:
אלכסנדר וקיסר היו שמות יו תר גדולים ממני;
שקספיר היטיב לכתוב ממני. אולם להם לא
היה מו שג על זה. מעולם לא שמעו, כיצד
נכנסת תזמורת לתוך הקדנצה של הפסנתר...
אחרי קונצרט טוב, ולא חשוב כלל כמה טוב
היה הקונצרט, העיקר שהוא כבר חלף, ואי נני
מוכרח עוד לשבת בשקט, אני יכול להת־לדבר,
לצחוק, לעשן
נוע באופן חפשי,
ואולי אף לאכול ולשתות משהו. אולם המו סיקה
השאירה בי משהו, אני מרגיש עצמי רע נן
יו תר: שוב איני גמד רע־לב אלא ענק מח ייך
לעולם. האנשים מוצאים יותר חן בעיני.
בעצם, זו הפעם הראשונה ביום שאני יכול
לסבול אותם. עוברים ושבים נראים בעיני
כמכרים; מכרים נראים כידידים; והידידים
נראים כקרובים במיוחד ללבי״.

,העולם הזה״ ,מם׳ 719

ספףי 0
למה לא דק כ רי
קובץ כתבים ( 147ע מגן אלדד פן —
הוצאת מסדה ( 750 פרוטות)
בראשון לאפריל , 1928 חודשיים אחר שאבל
פן, הצייר שנתפרסם בתמונותיו התנ״כיות,
שב ארצה עם אשתו אסתר, נולד להם בנם
השני: אלדד. שיבתה של משפחת פן ארצה,
ממערב אירופה, בה הוצגו תמונותיו של אבל
פן שהקנו לו שם עולם, לא היתד, מקרית:
כבלידת הבכור, איתיאל, ב־ , 1922 רצתה מש פחת
פן כי גם הבן השני יוולד בארץ.
משך תשע השנים הבאות בילתה משפחת
פן רוב ימיה בג׳ניבה של שוויץ. אלדד הק טן,
שאמר בהיותו בן ארבע :״אבא, פה
(בג׳ניבה) יפה מאד, אולם כשנחזור הביתה
לירושלים, אנשק את קירות הבית שלנו״
שינה בגיל שבע את דעתו והחל דובר צר־פת-ית
עם אחיו וכותב שירים באותה שפה.
אז הוחלט לחזור ארצה, כדי למנוע את הפי כת
הצבר לצרפתי.
כהרבה נערי הארץ, בני משפחות טובות,
עבר גם אלדד את שלושת השלבים של גמ־נסיה,
צופים ופלמ״ח (כולל הכשרה) ,אלא
שאחר שנת פלמ״ח נעימה (ומוקשה במעט
על־ידי מסעות מייגעים) בעין־גב ובית השי טה,
ארע משהו: פרצה מלחמת ישראל־ערב.
אחר שירו ת ב״יפתח״ הגלילית ובפלוגת
המוות של ״הראל״ הירושלמית, צורף קצין
הקשר אלדד לשורת 33 מכוניות המשא ו־19
המשוריינים שפרצו ב־ד 2למרס 1948 לגו ש
עציון. כשחזרה השיירה נתקלה במחסום נבי
דניאל. קצין הקשר הצעיר 20 היה באחד
מארבעת משורייני הפלמ״ח, בעלי פסי הזיהוי
הלבנים• ,שפרצו את טבעת המצור ו חזרו
לגוש.

ץ ז ] ש י 0
אורחים. מדכי ופרחי
אחר שמקבל הפנים הרשמי של עירית ניו־קונפטי,
יורק
סיכם את ההוצאות על נייר
משמרות כבוד וצפירות אניות, הגיש חשבון
עבור שתי קבלות פנים שערכה העיריה לאח רונה:
לגנראל דוגלאס מק-ארתור, מפ קד
הצבא במזרח הרחוק, בעל חמשת כוכבי
הכסף, שהודח מתפקידו — שמונת אלפים
שלוש מאות ושמונים לירו ת: לדוד *3
מדיון, ראש ממשלת ישראל, במסע הדול רים
— אלפיים מאתיים וחמישים לירות
בלבד.
אולם בכך לא נסתיימה פרשת מק־ארתור.
הוא היה עדיין בחדשות: אחרי נאום תוקפני
נגד שלום ׳ פיוס עם הקומוניסטים בקוריאה
הוכרזו הגנראל ואשתו (השניה) ,ג׳ין, הנ שואים
זה 13 שנה, כ״זוג הנשוי המאושר
ביותר בארצות הברית״ :במקום השלישי זכה
מתווך ישראל־ערב ובעל פרם נובל ד״ר
ראלן ז באנץ /אחר 21 שנות נשואים.
אך גם דוד בן־מריון לא יצא מהחדשות:
אחר נצחון מוגבל בבחירות לכנסת השניה
זכה בהצלחה נוספת: ספרו ישראל במערכח,
ששלו ש מהדורותיו בישראל אזלו, תורגם לאי דיש,
הופיע בניו־יורק.

שלושה שבועות אחר הירצחו של !]בר
אללה אכן חוסיין, מלך הירדן וצאצאי,
השלושים ושמונה של פאטימה בת מוחמד,
נביא האיסלם, עדיין מלאה עתונות העולם

עיל ו שינוי מקומם, פחות כרים
ותיקון המכנסים בחלקם העליון
גם יחד.

כשיעקב גרי, שר המסחר והתעשיה של
הממשלה היוצאת, שמע את תוצאות הבחירות
לכנסת השניה (בארצות הברית, מקום שהוא
מגיים דולארים למילווה העצמאות) לא הגיב,
אך ידע כי תוך חודש יטו ש את הממשלה, שלא
איפשרה לו לפתח את מלוא כוחו בהבראת
המשק. אמר גרי למקורביו (אחר ש שר האוצר
ושרת העבודה נטלו ממנו את אגפיו העיק ריים
— יבוא ובנייה) :״צריך ל ש מור מאד על
השלט שעל משרדי, עוד מעט יקחו גם אותו״.

אחר שנציגה המיוחד של איראן, ראזא
ספיניה, נטש את ירושלי ם ונותח בניו-
יורק, גילה את אחת הסיבות להחזרתו מבירת
ישראל: למרות ששכב כחודשיים בבית החו לים,
לא טרח משרד החוץ הישראלי לשאול
לשלומו וכשיצא — לא שיגר לו איחולי הח למה
או, לפחות, ז ר פרחים.

בים. בי בשה ובאויר
כדב הופ יצא לדייג והושלך על־ידי גלי
מים זועפים מסירתו, שהוסיפה, מצדה, מכות ארבע מספר על ראשו. אחר שטבל שלו ש
פעמים במים, משו אותו חבריו, אמר ״אד מירל״
צי הדייג, הנושא ששה כוכבי פח,
שהוענקו לו על־ידי חבריו הדייגים :״אני
צריך לקבל שבעה כוכבים בזכות שנרטבתי,
הרי רכשתי בכך נסמן רב ב שירו ת צוללות״

בעציון המוקפת בילה אלדד את ארבעת
הימים האחרונים של שנתו ה־ , 19 את 44
נכ כאשר
ה־.20
הראשונים
של שנתו
נעו מגיני עציון בצהרי ה־ 13 במאי, ש׳מרו
אנשי הפלמ״ח על נשקם, פתחו באש כשהלג־ידן
הפיר את הבטחתו, התיר את שדידת ור יצאו

הנכנעים. אחר שאזלה תחמושתם
הלוחמים לקרב פנים אל פנים, נפלו שדודים.
בין הנופלים: אלדד פן, בן 20 שנה ו־ 44 יום,
קצין קשר פלמ״ח, שראש המסה הכללי הע ניק
לו, אחר מותו, דרגת סגן צה״ל.

אך אלדד פן לא היה לוחם בלבד, הוא הצ טיין
גם בכתיבה. בקובץ כתביו, שהוצא לז כרו,
כונסו רשימותיו, יו מנו, מכתביו.
המסקנה הברורה, הבולטת, מדבריו: אלדד
פן ידע, כשם שידעו חבריו ה טובי ם״ ,לק ראת
מה הוא הולך. עוד במאי 1947 הוא הגיב
על מאמר אשמורת המפא״ית, המסבירה (חצי
שנה לפני מלחמת ישראל־ערב) כי הנוער
מתחיל לשאול שאלות: כיצד יכולה דרך
ה״רק־כך״ להביא גאולה? לדעת אלדד, האמת
שונה במאד: הנוער אמנם שואל, אך אחרת:
למה לא ״רק־כך״?
• לפי הוראות השלטונות הבריטיים צובעו
כל המשוריינים היהודיים בפס לבן רחב שה קיף
את אמצע המשוריין. ההסבר הבריטי :
למנוע את הרושם שהמשוריינים הם בריטיים.
ההסבר היהודי: סיוע בריטי לערבים, להקלה המשוריינים זיהוי המשוריינים היהודיים.
(״קופסאות סרדינים״ בפי יושביהם) ,היו
חדירים לכדורים. השפעתם היתה בעיקר פסי כולוגית.

• ביניהם: מתתיהו (״מתי״) סוקניק, אחי
הרמטב״ל, שנפל (עם מטוסו) אתר הבריחו
שני מטוסים מצריים שהפציצו את תל־אביב.
בכתפיים והתחתון

אלדד פן: כן •6וכן 18
צרפתי
(והארץ) פרטים על השליט הנרצח: עתונאי
אחד גילה כי מלבד מוסיקה, שאח־מת וסרטי
הוליווד אהב המלך בן ה־ 68 גם ״חכמות״.
ביניהן: התקנת ראי עקום בארמונו (העשוי
שיש וורוד) העמאני, שהבעית את אורחיו
המכובדים.
מלך מרחבי אחר, פא רוק, עדיין שהה בי רח
הדבש שלו והמשיך את מערכתו בצל מים.
כאשר צלם שוויצי חטף את תמונת הזוג,
ציווה המלך על שוטר להחרים את הסרט.
חופשיות יותר היו ארצות הברית: כאשר
הופיעה בעתונות תמונת נשיא המדינה הרי
מרומן, כשהוא צועד בחליפה קיצית בהירה,
הציפו חייטים מביני־דבר את מערכות העתו־נים
במכתביהם ותבעו: קיצור שרוולי המעיל
בארבעה סנטימטר, רכיסת שני כפתורי המ־

הפן

צבר

אך, בכל אופן, לא נטש אותו חוש ההומור
שלו והוא הביע את צערו ש״אפילו שם למטה
(במים) לא הצלחתי לדוג כמה דגים״.
כשאייזיקשטרן הופיע בירושלים, מש כה
נגינתו אלפים, שנדחסו באולם ״אדיסון״.
אחת המאזינות עלתה אחר הקונצרט לבמה,
בקשה להצטלם עם שטרן. הכנר סרב: הוא
דתי ואינו מצטלם עם נערות. במיוחד, לא
בירושלים, המקודשת. אך כשהמאזינה לא זזה
מקרבתו הסכים, חבש, לשם פיוס קדושת
העיר, כיפה.
כששב מארק שגאל לצרפת מצא תעסו קה
מיידית: ציור קיר במנזר צרפתי. הנושא:
אחד ממאורעות חיי י שו, כפי שהוא מתואר
* פורטרט שצייר אביו, אבל פן

דני דוכרסון
צרפתיה רכשה חיבה
בברית החדשה.
כוכבת הקברה הצרפתי,
רכשה בקולה העמוק והעצוב את חיבת הקהל
באירופה ובארצות הברית (על סמך תקלי טיה)
.השבוע הוכתרה הזמרת הגבוהה (1.80
מטר) ,הלובשת פשוטות והנמנעת מעדיית
תכשיטים, כ״בעלת הכתפיים הנאות ביו תר
בעולם״•

דני דוכרסון,

צ׳רלי צ׳פלין השוהה, לשם ביקור ממו שך,
בעיר מולדתו לונדון, הסביר לעיתונאים
שראיינו אותו, כי אינו קומוניסט, ויתר על־כן:
אינו מתעניין בפוליטיקה כלל. הסיבה:
״אני בעל מקצוע מכובד, אני מוקיון״.
כש״פוקס המאה העשרים״ החליט להסריט
מחדש את אוהל הדוד תוס קבע הסרטה צב עונית,
מוסיקלית וריקודית. לבסוף בחר גם
בגיבורת הסרט: בטי גרייבל, בעלת הרג ליים
הרוקדות (והנאות).
כאשר פצצות אטום רוסיות נוסו, החודש,
במחוז סינקיאנג שבסין של מאו טסה־החליטו
השלטונות לפרסם הודעת
טונג,
״ שלו ש התפרצויותהר־געש ארעו
הסבר:
בסינקיאנג״ .מומחים תמהו לשמע הודעה זו,
חזרו ועיינו בספרי השימוש שלהם, גילו כי
אותו איזור נקי, לחלוטין, מהרי־געש.
געשני פחות היה חלקו של פלמירו טו־לייאטי,
ראש המפלגה הקומוניסטית האי טלקית
שקיבל השבוע, אחר שניסו (בשנת
. ) 1948 להתנקש שלו ש פעמים בחייו, מתנה
ממפעלי סקודה הצ׳כיים: מכונית בעלת זכר
כית בלתי חדורה לכדורים. אמר המנהיג הקו מוניסטי
:״זאת הוכחה נוספת ליכולתה התע שייתית
של מדינה קומוניסטית כצ׳כיה״.
כשפרנציסקו פרנקו, רו דן ספרד, הצ טרף
השבוע, עם שיחות ארצות הברית־ספרד,
למערב, נהנו מכך דווקא פועלי ספרה ההסבר:
גיוס אלפי פועלים להארכת מסלולי הנחיתה
בשדות התעופה הספרדיים מ־ 1600 מטרים
ל־ ,2400 כדי לאפשר המראתם (וחנייתם) של
מפציצים כבדים ומטוסי סילון (אמריקאיים).
עם גבור מעשי הרצח במרחב החלו שלטו נות
ארצות הברית חוששים לגורל אוורל
הארימן, שגרירו המיוחד של נשיא אר צות
הברית לאיראן כמתווך בסכסוך הנפט.
לבסוף החליט השירות החשאי האמריקאי
להרכיב משמר ראש, שיצטרף לשגריר הטם
בין טהראן ללונדון, ללא חיפוי מיוחד, טרף
נוח לקלעי קנאי פידאואן איסלאם.

במקו משרתים. עגבי ם

הבטח חלק מחסכונותיך לפי השער הרשמי
ר // 6 !0׳3־ עוטר׳ חסכון צמודי דולר
המידה המקסימלית המותרת לך:
לכל מבוגר 250 :ל־י= $700
עד גיל : 18 ססולי־ $280

טיול העו1ה
;ויו; נופש
במימי קפריסין, רודוס
והים

התיכון

באנית הנוסעים

״נאבה׳׳
21.8.51 עד .25.8,51
כדי להגדיל עד למקסימום את נוחיות
הנוסעים ולהשוות לטיול אופי של מסע
נופש ומרגוע שקט, ובאותו הזמן מענין
וגורם הנאה עמוקה, הוגבל עד למינימום
מספר המשתתפים בטיול.

ל ה רשם

מי ד
המכירה בכל הבנקים

אין להכחיש את הדבר: יגו ר די מיטריץ׳
גלומוב הוא מנוול, מנוול סימפטי, נחמד
ומלבב. הוא ידע את דרכו בעולם של אז
(רוסיה הצארית לפני 100 שנה) שאינו שו נה
כל כך מהעולם של היום. יגו ר (אברהם
חלפי) רוצה לעשות קריירה. בהיותו פיקח
הוא יודע שלכך אין צורך בשכל. י ש צורך
בפרוטקציה. מה עושים כדי להשיג פרוטק ציה?
נכנסים ל ...לא! המפלגות לא היו
קיימות אז. במקומן י ש סינטורים, גנרא־לים
ריאקציוניים, אנשי חברה. כל אחד מהם
יכול להשיג ליגור משרה טובה שאין צורך
לעבוד בה, נדוניה שמנה עם ובלי עלמה
נחמדה מצורפת אליה.
הבעייה העיקרית היא לשכנע את הדוד
העשיר לגרש מעליו את בן חסותו הקודם,
קצין הפרשים הלבוש לתפארה, ולקבל אותו,
את יגור, כבן חסות. בעזרת קריקטורה עול־בנית
מצליחה המזימה: הדוד (יהודה גבאי)
מקבל את יגו ר אל לבו עד כי הוא מבקש
אותו לעגב על אשתו הצעירה (שושנה
ברנע) כדי להצילה ממעשים נחפזים עם
משרתים, פושעים פליליים ועוד. חוץ מזה
כותב יגור חוברת ריאקציונית עבור ד,גנ־ראל
(שמחה צחובל) יחד עם דברי התשובה
האנטי ריאקציוניים של גו רו דו לין הליברלי
(יעקב איינשטיין) ,בקיצור, הוא תופס את
העניין. ויחד עם העניין את הנדוניה: בעז רת
כל ההמלצות ובעזרת מגידת עתידות
משוחדת הוא כובש את ידה (אם כי לא את
לבה) של היורשת החמודה.
אלא שגם יגו ר לומד שאין לשחק באהב תה
של אשה. ביחוד כשלאשה יש, לרוע
הדודה־האהובה,
המזל, שכל. קליאופטרה,
מגלה את יומנו הפרטי של המנוול, מפרסמת
אותו כנקמה, כשנודע לה שהוא המיר את
אהבתה בנדוניה.
בסוף בא הכל על כנו* המנוול מודה
בנוולותו, משכנע את הכל שכדאי להתעסק
עם מנוול פיקח ומועיל במקום עם אדם
י שר וטפש. מוסר ד,השכל ועתיד הנדוניה
לוטים בערפל.
אלכסנדר אוסטרובסקי, מגדולי הדרמטור־גים
הרוסיים במאה הקודמת, לא רצה לי צור
מחזה בעייתי עמוק. הוא הסתפק בגי לוי
כמה אמיתות אנושיות, תאר את חול שת
האדם באהבה סלחנית. התיאוריה היסו־

אצל:

א ל 1ב
תל״אכיב, רחוב הר סיני 2
חיפה, ככר חיאט
ירושלים, מלון המלך דוד

פאטרא
תל״אכיב, רחוב נחלת בנימין .63
חיפה, שער פלמר .3
ירושלים, הרצל פינת שטראוס.
נתניה ,״הלפיד״ ,רחוב הרצל.
ראשון־לציץ, סוכנות ״מסדה״.
חדרה ,״עם הספר״ ,טלפון . 101
רחובות, מרדכי גייטמן, רחוב הרצל.
הרצליה, מ .אונו, מכשירי כתיבה.

אברהם חלפי, יהודה גבאי
לאשה היה שכל, לרוע המזל
דית, שהחברה הרעה יוצרת את האדם הרע
(ולא להיפך) מפוקפקת קצת.
כמו תמיד, כשתיאטרון הוותיקים מציג
טיפוסים יהודיים או רוסיים, מצליח אהל
בחכם והוא פתי לתת תמונה משכנעת.

הבובו ת אינן מאס בו ת
מה היה ׳קורה לוא דוד המלך היה בחור
ישיבה, מצוייר בארבע כנפות, יידישה מא־מע
ואף ארוך ומדבר אידיש? את זה — ועוד
כמה עלילות מאותו סוג — מראה שמחה
שווארץ הפריזאי בתיאטרון הבובות שלו.
מי שאוהב לשמוע אידיש (וי ש להניח,
אידיש טובה) ימצא בודאי שעשוע רב בתכ ניתו.
יש הומור בגלית הגדול והשמן, המד בר
פלישתית אידישית, והדומה עד להפליא
לג׳נדרם שי כור של העיירה היהודית. אולם
מי שקשה לו ליהנות מצלילי שפה זו,
יתאכזב.
לא מאכזבות: הבובות עצמן. הן מצויירות
על ידי מארק שאגאל, מצטיינות באותו חן
גלותי בתמונותיו המפורסמות.

.העולם הזה״ ,מסי 719

השאלה היתד״ מי עדיף: נסט
רו ת? ההחלטה: להשאיר את חמש הלירות
בכיס ואת נסם בכפר־סבא. בכל זאת השיגו
הנערים תוצאות נאות.
אחות אינה יריכה. שושנה צולף

אים במעבר הסונד
אף ניסה לצלוח את ת׳
בין אנגליה ליבשת האירופים
כווצות שרירים מהקור׳ הוצא מ־
הספור שחקני ק בו צוזז
רושלים, קהל ג בי רז
רת מלובשים בלבן. המניו
הטניס •של אגודת ימק״אומד נז ־ מ י
פורט, ארווין שאול ש מרון, המופיע מו ח
למגרשי הטניס בבתי המשפט כפרקליט המ דינה,
לערוך התחרות.
כדורי־שלג לא עזרו. כמחצית ממאה
שחקני הטניס, המאורגנים בשתי הסקציות,
משתייכים ל מועדון הספורט השוכן בקטמון,
לשעבר מרכז הווילות ערבים אמידים• למו עדון,
ירו ש ת החברה הגבוהה הבריטית בימי
המנדט, חברים הקונסולים הזרים ואישי צי בור
ירושלמיים הרוקדים בצוותא, משחקים
פינג פונג וביליארד, מתחרים בטנים.
הטניס הפך מונופול קשישים בירושלים
וגילם הממוצע של המשחקים, בכל אחד
משלושת מגרשי הבירה, הוא 35 שנה. לא
נמצאו צעירים חובבי טניס, למרות שההו צאות
נמוכות למדי ( 11ל״י לשנה, מלבד
תשלום סמלי נוסף עבור זכות משחק).

כנות חיל ההספקה
כמו כלום, כמה בנים פספוסים.
(חיפה) ועליזה פינדו (תל־אביב) נפגשו שוב
במשחה 100 מטר חזה. צולף, בעלת השיא
הארצי לנערות, ניצחה בכל הופעותיה בש נים
אהחרונות. עליזה קיוותה לנצח את שו שנה.
אך שושנה לא נטתה להפסיק את שר שרת
נצחונותיה• התוצאה: שתיהן הגיעו יחד
(בז מן 1.42:0דקות).
לאחר ההתחרות הסבירה שושנה: זה
בגלל איזיה (המאמן הוותיק של מכבי חיפה).
את שלושת השבועות האחרונים בילתה עלי זה
בחיפה והתאמנה בחסותו של איזיה.
אך שושנה לא נואשה. סוף סוף, כמד, ז מן

גם הסכים לבוא ארצה, על מנת לאמן את
השחיינים המקומיים, כי: בכנרת יותר חם.

צבא
הח״לוח לא סחבו
חיל ההספקה של צה״ל השתעמם בתפ קידי
חיל הספקה (הדואג, כבכל צבא אחר,
לדלק, מזון וציוד) ,החליט לערוך יום ספורט.
סרן שלמה (סלו מון) אדיר, קצין הספורט
החילי, זכר את יום הצהלה שערך לצה״ל
לפני חמשה חדשים (העולם הזה ,) 697 קבע

השבץ מם 79 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאון ) 1 :חכ״ית מסיעת מפ״ם; ) 5מת גנדר
בלבו ש; ) 8נוזל לכתיבה; ) 10 אחרית
מהון; ) 12 משתה; ) 14 אלילה כנענית; ) 17
מלת ז ר וז; ) 18 כלי זי ן; ) 20 תבלין למאכל
יב ש; ) 21 משטר; ) 22 מפורסם; ) 24 דרגת
קצונה; ) 26 ברה; ) 28 פחד; ) 29 חלקת
אדמה; ) 30 סופר צרפתי בעל אבא גו ריו;
) 33 גאותן; ) 35 לא מעט; ) 37 מדינה בחד שו
ת; 39 עץ; ) 41 עולם; )42 רעל; )43
אלו; ) 46 שאינו
כנוי מליצי לאנגליה; ) 45
כבד; )47 חול; )49 בית; ) 50י שוב בעמק.
מ אונך ) 1 :מדינה בלקנית; )2מחצית
מולד; ) 3תזוזה; )4תכונת הישר; ) 6אם
שושלת דוד בן י שי; ) 7סוג; ) 9טוב יו תר!
) 11 מדרון; ) 13 לחלוחית; ) 15 חלק ה תנ״ו!
) 16 דרגה פקודית; ) 17 עמוד נוזלי ם; ) 19
ועידה; ) 21 מכה; ) 23 בעל חי עוקצני; ) 25
כעסה; ) 27 שם אחר ליעקב; ) 30 נדו ש;
) 31 תהלוכה; ) 32 מחבל בכלכלת המדינה;
) 34 קרקס חיות; ) 36 שמה הקדום של עירק;
) 38 גבוה; )40 בני הנוער; ) 43 רבו של
שמואל הרואה; )44 בעל שלושה מימדים;
) 46 משכן לצפור; ) 48 מורה•

ב תרון תשבץנ 70ו
מאוזן ) 1 :עריק; ) 4שערוריה; ) 10 מה; ) 11 יט;

,העולם הזה״ ,מם׳ 719

בין המשחקים בתחרות בלטו ג׳ורג׳ בר טר
,,חבר המיק״א, והיינץ בריטנפלד, חבר
המועדון. ברטה ,36 ,יוצא הונגריה, ממוש קף
וגבה קומה, השולט ב שלו ש לשונות
הוא
(צרפתית, רוסית וכ מובן, הונגרית).
טכנאי לפי מקצועו, שנתגלה על ידי מנהלו
בעבודה, מרדכי פינברג (חבר הנבחרת היש ראלית
לטניס שולחן) ,והועבר לירושלים.
כאשר ברטה אחז במחבט, נוכח לדעת ששכח
הרבה ממה שלמד באגודת מט״ק בבודפשט.
אם כי עסק בספורט מגיל עשר, הרי חמש
השנים שבילה בסיביר, בהם שיחק בכדורי

מדדי ם ארצה שיחק במכבי

תל: אביב, היה בן זו גו של האורח השבדי
בלומקויסט, אך משחקו המעניין ביותר היה
נגד אלוף אוסטריה, הנס רדל, בעל הזרוע
היחידה ומכת הפתיחה המסחררת.
במשחקו הירושלמית הוכיח את יכולתו
הרבה, ניצח את יריביו בשני משחקיו.
שונה היה משחקו של נציגו הבולט של
המועדון, קצין התחבורה של משטרת י רו שלים,
היינס ברייטפלד בן ד,־ 33 ובעל הק רחת
המבהיקה. מוכר לאלפי שחיינים בארץ,
שהם חניכיו, הוא מצטיין, מלבד בבת נחמדה
וצעירה ( שלו ש וחצי) גם בפעילות ספורט
ענפה. כבר בהכוח־וינה עסק בשחיה, טניס,
כדורגל, כדור יד ואתלטיקה קלה.
כ א שי עלה בשנת 1938 לארץ־ישראל
נכנס כשהיין מצטיין לברית־מכבים־עתיד ול עבודה
חקאלאית בחדרה וזכרון־יעקב. הוא
הסתגל לתנאי הארץ, אירגן את סקצית הש חיר.
המפותחת ביותר במדינה, עסק בהדרכה
והקנה את תורת השחיה לאלפי בני נוער
בברכת גן־הדסה, בתל־אביב.
הוא שיחק בקבוצה הראשונה של ברית־מכבים־עתיד
בכדור מים, קבוצת כדור־יד
וטניס שלה. בשנת 1947 שבע הדרכה, הת גייס
למשטרה. מאז לא נגע במכשיר ספורט
(חוץ מביום הספורט השנתי של שוטרי
ישראל) ,החליף את המים בבנזין, את המחבט
במכונית משטרה. אך גם הוא הוכיח, הש בת,
כי טרם שכח מה עושים במחבט.

) 13 דם; ) 14 מתת; ) 15 מרום; ) 17 בג; ) 19 דל;
) 20 מרזח; ) 22 חרמון; ) 25 בר; ) 26 שני; ) 27
נדיב; ) 30 עטרה; ) 32 חד; ) 33 לו; ) 34 ון; ) 36

) 37 סוהר; ) 39 שחקן ) 4-1 :פיל ) 42

) 44 וילון; ) 46 מושל; ) 48 נע ) 50 :סו; ) 51 טלית;
) 53 קור; ) 55 ים; ) 57 יד; ) 58 או; ) 59 אלכסנדר;
) 60 דר שו.
מאונד ) 1 :עמרם; ) 2רה; ) 3קורח; ) 5עד;
) 6רמב״ם; ) 7רם; ) 8יתד ) 9 :התלהבות; ) 12 טו:
) 15 מזרע; ) 16 מחנה; ) 18 נוגדה; ) 21 רב; ) 23 רי:
) 24 נד; ) 26 שרי; ) 28 יל; ) 29 נושפנקא) 31 :
טונים; ) 32 חול; ) 35 נח ) 37 סינט; ) 38 רשות;
) 40 קו; ) 41 פו; ) 43 רש; ) 45 לוין; ) 46 מירד;
) 47 לבון ) 49 :עול; ) 52 לי; ) 54 רד; ) 56 מד;
) 58א ש.

עד כמה שאתה וו בר*
•91( 0 ) 4.1 : 11( 11)., 01.101
1 : 91( 01.) 5;,00 ) 01 1אם.,וא) (41)1 0,101 1

• <341) 00.ססטסא (11. ; 28״<98( 0) 1., £
( 88י

א 1 38א 1 18 0א 0ס08( 101.111 ) 41
0141 0 ) 0 . 1א ( 1.) 0,0 1 63ז 1 83( 0א 0 ) 1101. 0 ) 0

11)10. 1אסא (33( 00 11 4. 1 83( . 1) 1 : 13
, 1.) 1 1 13( 11011( 4 11011.11, 1ס 1-.ם ( 03י• 404)!1א
< ( 1 0.0 ) 11 21א 1ע
001( 11: 81( 4 ) 08,11( 61( 0001.
< : 58 01.0א( , 11) 1.11 011-4ז•) 1.11040:
( 11 98א 0 )0

( 0110.0,0 : 01( 11,. 0 1) 01 1 88ם 6( 000 ) 0 ,

ברליז•

( ) 5לכרטיס חבר של האגודה
של מחברי פזמונים זכה נשיא :
(א) ישראל,
(ב) צרפת,
;ג) ארצות הברית,
פאראגוואי.

( )6חבר הכנסת יוסף סרלין נתקבל ביחס
מיוחד במקסיקו בגלל שנחשב ל:
(א) מהנדס אמריקאי,
(ב) ציר הלבנון,
(ג) עתונאי צרפתי,
(ד) שגריר ישראל.
( ) 7אשת נשיא
־*״ שכוכב שזכתה
ייקרא על שמה,

שומאן,
ן ו ) מוחמד
סלאח אל־ד־ן.

המקצוע ז7

וייצמן,

(ב) בס

טרומן,

(ד) מישל
אוריול.
( ) 8אבא אבן, שגריר ישראל בארצות הב רית,
נעזר בעבודתו ב :
(א) עפרון אטומי,
(ב) כסא על גלגלים,
(ג) מזכירה כושית,
(ד) נהג ערבי.
( )9טירון פואר נימק את סירובו להופיע
בסרט חדש של ״פוקס המאה העשרים״ בג לל
הופיעו בפעם הרביעית, סרט אחר סרט :
(א) בלי גופיה,
(ב) במכנסים מהודקים,
(ג) כשודד דרכים,
(ד) עם אווה גרדנר.
( ) 10 מנהיג ישראלי
השקול, לדעת עתון

ערבי, כנגד מאה מ ד

היגים ערביים, הוא:

( ) 16 מארבעת ראשי המדינה לא עבר אחד
בלבד ניתוח בז מן האחרון :
(א) יוסף טיטו,
(ב) פרנציסקו פרנקו,
(ג) חואן פירון,
(ד) מוחמד ראזה פחלאווי.
( ) 17 למחרת הגישו את כתב ההאמנה חלה
ציר ישראל בברית המועצות, ד״ר אלישיב,
אדמת,
שפעת,
צהבת,
שעלת.

( ) 18 כאשר אברהם הרצפלד, אהוב ההתיש־בות
העובדת, הנך את תחנת השאיבה המר כזית
בנגב, החזיק בידו :
מפתח ברזים,
עגבניה,
עט נובע,
כובע טמבל.

הכנסת
( ) 19 חבר
היחיד שהספיק לש־רת
בעתודות, אליהו
לנקין, ידוע כ :
(א) ראש לח ־י,

(=) קיייו

תנועת המרי,
(ג) מפקד
אלטלנה,

(ד) מג״ד גבעתי.
( ) 20ל ר שיון דייג
בעלת שם, שה־א :

בקנדה

זכתה

ישראלית

שושנה אבן,
מרים י רון,
גולדה מאירסון,
שושנה דמארי.

וייצמן,

( 0פנחס רוזן.
( ) 11 עבור הצגת מרזהו ,״בערבות הנגב״,
באוסטרליה גבה יגאל מוסנזון :
(א) פרקר ,51
(ב) טרקטור,
(ג) קרייזלר , 1950
(ד) מחרשה מכנית.
( ) 12 כחובב לבניה ארמנית, נתגלה :
(א) דוויט אייזנהאור,
(ב) יגאל אלון,
(ג) וויליאם סרויין,
(ד) יצחק שדה.
סרטי
( ) 13 כאוהב
^;קי מאוו, תואר ב־

סופר עברי ש־

(ג) דוד ב ך ׳׳
גו ריון,
(ד) מוסטפה אל־נחאם.
( ) 28 אויב שישאקלי, הרמטב״ל הסורי, הסביר
כי בעל הציוד הבא לא יוכל לערוד מהפכה
בסוריה :
(א) פצצה אטומית,
(ב) 10 רובים
(ג) חטיבת ש ריון,
(ד) טייסת מטוסי סילון.

( ) 22 באחראי י שיר להחזקת 15 מורי ריקוד
במוסד ציבורי נחשב :
(א) יגאל ידין,
(ב) טריגווה לי,
(ג) פיוס ה־, 12
(ד) גו רדון קלאפ.
אירופי
( ) 23 מלך
שנאסרה עליו רכי־

שת אנית תענוגים
ורד
על ידי ממשלה זרה,
הוא מלך :

לורנס אוליבייה,

פרנק סינטרה,

ברט לנקסטר,

ארול פלין.

( )40 פאולה בן־גו ריון ציוותה על רופא יש ראלי,
שהוא בעלה של אחת הבאות, להוריד
את זקנו האדום:
(אז שושנה פרסיץ,
(ב) שושנה דמארי,
(ג) גולדה מ איו ס ע;
( 0מרים י רון.
( )41 הגנרל האמריקאי שהשווה אנשים 7י
רות שהעיקר להעמידן במקום הנכון, הוא :
(א) ברדליי,
(ב) ואן־פליט,
(ג) אייזנהאור,
( 0מרשאל.

פלמירו טוליאטי,
( ) 29 חוץ מאחת קיבל
ראש המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, את
כל המתנות הבאות :
איש צבא שמת ;1

(א) סירת מנוע,
השנה והביע את דע־ :
(ב) ארגז גבינה,
תו כי ״האנשים ה־ •1
(ג) אקדח תופי,
פשוטים הם חזירים י
(ד) שתי מכונות תפירה.
היה ממוצא :
( ) 30 חבר כנסת שנתפרסם בעניבתו האדו (א)
ישראלי,
מה, הוא :
(ב) ספרדי,
(א) תופיק טובי,
(ג) אנגלי,
(ב) זכריה גלוסקא,
(ג) נחום ניר,(ד) רוסי.
( 0אליעזר לבנה.
( ) 31 גדול ז רי הפרחים בהלוויתו של ארנסט ( )43 חבר כנסת שוויתר על משכורתי מתוך
שחשבה לגדולה מדי, הוא :
בווין היה של :
(א) עדה מימון,
(א) אליהו אילת,
(ב) תופיק טובי,
(ב) פארוק,
(ג) שלמה לביא,
(ג) עבדאללה,
(ד) ישראל רוקח.
(ד) הארי טרומן.
מיליון הדולא־

רים הראשון מהכד
סות מחזהו היו בקו־

(א) הסיעה הספרדית,
(ב) הפועל המזרחי,
(ג) מפא״י,
(ד) מק״י.

(א ) אלבניה ׳
(ב) יוון׳
(ג) פינלנד,
( 0שבדיה.
( ) 24 ממכונית פר״•־ מכשיר נגנב חה רדיו של :
(א) דני קיי,
(ב) אבא חושי,

*חת מככרות בירת 1 1 /

( ) 21 במטופל במספר הילדים הגדול ביותר
(שבעה) בן חברי הכנסת הראשונה, נתגלה
חבר :

(א) מנחם בגי ן
(ב) משה סנה,

(ג) יוסף ידין׳
^ ר א לי י ט רא הסי
(ד) אברהם
?עצמאות, נשלח אלי

ש לו נסקנ

שלא שינו את שמו־
^ 0 0ר מ רי ם י רון,
תיהם לעבריים, הם :
ג ) פרץ ברנשטיין,
( 0יעקב מרידור.

(א) הנספח הצבאי בצרפת,
( ) 26כ שר חוץ אוהב ריקוד ידוע:
(ב) ראש אג״א,
(א) הרברט מורי סון,
(ג) סגן הרמטב״ל,
(ב) משה שרת,
(ג) דין אצ׳יסון,
(י) ראש מה״ד.
( 0ג׳ורג׳ בידו.
( ) 39 שחקן־מלח שנטש את אניית הטיולים
( ) 27 ראש ממשלה
שלו כשקמה סערה בים התיכון הוא :
במרחב שהוחלט

אהרון מגד,
ארתור מילר,
אריה להולה,
ז׳אן פאול
סרטר.

( ) 33 משה סנה הופיע, בהיותו ראש המטה
הארצי של ההגנה, לביקור בכלא עכו כשהיא
מחופש כ :

רזן,
שוטר,
פלאח,
חשמלאי.

( ) 34 משה פייאדה, יד ימינו של מיטו, עו סק
בשעותיו הפנויות ב :

ציור,
צייד,
דייג,
שחיה.

( ) 35 חבר הכנסת הראשונה שבחדר עבודתו
תלו תמונות לנין וסטאלין היה :

אריה י י ׳אליעזר,

( ) 44 המלכה, ששמעה לאחרונה שי רי אהבה
מפי בעלה בנאפולי היא:
(א) סורייה,
(ב) נארימן,
(ג) אליזבט,
(ד) איזבל.
( ) 45 לאות כבוד מצרי, על שם פואד הראשון,
זכה החודש:
(א) חיים וייצמן,
(ב) פרנציסקו פרנקו,
(ג) עבדללה, מלך הירדן,
(ד) חואן פרון.
( )46 מפקד צבא שנורה, לפי השמועה, על י
ידי גיס פלגשו, הוא מפקד צבא :
(א) ארצות הברית,