גליון 720 מתאריך 16 באוגוסט 1951

מם / 7 2 0 .שנה / 14י״ד מנחם אב תשי״א 16.8.51 /

...י יייייייייייויייייייייייייי

העורר :

ה!עו

רק־7־ רה

עורך משנה:
שלום

עורך גראפי :

רב אי הז

ה ש בו עון ה מ צוי ר
לאינפורמצ י ה
המערכת

ה עו ל ם

הז ה

בעיים;

דוש
רוני בר. דו ר רו ביננ ר.

מי כאלאל מז. י חי אלב שן. ני צהנ בי. נו רי ת
ל בי א. רפאלסלע. אי תמר עי ל ם. יעקב צליל.

והמנהלד: ,

רח׳ לייינ ב לו ם . 12ת ל־ א בי ב
. 136 .1.11ט ל> .זם ני) 66785

סויי ל :

צלמי המערכת !
חברי המערכת :

י שראל

בע״מ ;

הפצד

סל ם

דג ה

דיג רי,

ב ט׳׳ ם

טבעו של העולם הזח שהוא מעורר ויכוח. נראה שרבים מקוראיו אינם מסתפקים
בקריאה אדישה, פחות או יותר. הן ידידיו והן אויביו אוהבים ושונאים אותו בהתלהבות.
כמעט שבוע בשבוע באות למערכת הזמנות להשתתף בוויכוחים ציבוריים או משפטיים
ציבוריים הנערכים על העולם הזה בחוגי נוער, שבטי צופים ותנועות דומות. חברי המערכת
משתדלים להיות נוכחים במספר רב ככל האפשר של וויכוחים אלה. נסיונם הוכיח להם שיש
ללמוד הרבה מדבריהם של הקוראים הצעירים. יש משהו מרענן ומעודד בוויכוח כזה, המתנהל
לרוב על רמה גבוהה של רצינות. אחרי ככלות הכל, דומה שאין וויכוחים מקבילים על כל
עתון אחר בארץ — דבר המוכיח כשלעצמו את קרבת העולם הזה לקוראיו.

על אחד הוויכוחים האלה, שהתקיים בנוכחותל בשבט הצופים באחוזה, הואילה ברכה
חבם לחוות את דעתה הרצינית והאחראית ב״דבר״ .ברכה חבס לא היתד, נוכחת באותו וויכוח.
היא מטיחה בפני האשמה כבדה: אמרתי שקנה המידה לעריכת עתון הוא רצונו של הקורא.
דבר זה נראה לעתונאית כה רצינית ואחראית כברכה חבם כדבר רע מאד. מכיון שאין היא
העתונאית היחידה שהקו הזה של העולם הזה אינו מוצא חן בעיניה, מוטב, אולי, להבהיר
אחת ולתמיד את הנקודה הזאת.
ישנן שתי אפשרויות לקיים כל עתון שהוא במדינת ישראל: האחת היא לקחת כסף
ממפלגה, להלל כל מעשיה, לגלות את אופיו המשיחי של מנהיגה, היחיד בדורו• השניה היא
לבסס את העתון על תמיכתו של הקורא, המביע לו אימון מדי שבוע ליד הקיוסק. שלא
כדוגמת מפלגה השואלת את דעת בוחריה רק פעם בארבע שנים (ובעזרת תעמולה העולה
במיליוני לירות) שואל העתון לדעת בוחריו בכל יום ה׳ .הקורא מצביע בפרוטותיו. ויש
אנשים, בלי ספק נבערים מדעת, הסבורים שעתון בלתי תלוי כזה הוא מוסד דימוקראטי —
יותר דימוקראטי מעתון התלוי מזנבה של מפלגה.
ברכה חבס ובני דעתה נסערים מדעה כזאת. לעיניהם הרוחניות מצטיירת, כנראה,
תמונה כזאת: אי שם באולימפוס יושב הוד מעלתו העתונאי, נבון וחכם עד אין גבול, מחנך
הדור. למרגלותיו רובצים המוני הלן וראים, בורים ועמי ארצות, אשר העתונאי מחליט מה טוב
להם לקרוא ומה טוב להם לדעת. חלילה לעתונאי לרדת אל הים המטומטם הזה. להיפך,
עליו להרים את הקורא האומלל אל רמתו המסחררת, להחכים אותו, לטעת בו חכמה ודרך
ארץ. זהו היעוד שיעד לו הבורא.
העולם הזה לא קיבל מעולם דעה נאורה זו. אף כי אינו סובל מענווה מופרזת, לא
עלה על דעתו מעולם שהוא חכם יותר, פיקח יותר או נעלה יותר מהקהל ״הפשוט״.
כי מי הוא, בעצם, הקהל ״הפשוט״ הזה? אין זה אלא איש הפלמ״ח שרץ לקראת
מכונת היריד, בשעה שהעתונאי הנכבד והאחראי שפשף את כסאו, הרופא הקורא ספרי מדע
בשעה שלעתונאים מסויימים אין גם הזמן לקרוא את הספרים שהם כותבים עליהם, הפועל
היוצר בעבודה קשה ואחראית את כל המצרכים אשר העתונאי משתמש בהם למחייתו.
כשחזרו העורכים העכשויים של העולם הזה מן הצבא, יחד עם רבבות חבריהם,
ואיש איש פנה אל מקצועו, מי לנהוג אוטובוס ומי לייצר נעלים, פנו הם לתפקיד לא פחות
אך גם לא יותר נכבד: להביא לחבריהם את הידיעות, לפרש אותם בצורה פשוטה ככל
האפשר, מוכנת ונוחה לקריאתם של אנשים שאין להם הסבלנות לשוט בשלולית ההגיגים
של עתונאים־עליונים. לא עלה על דעתם שתפקיד זה מכובד יותר מזה של רובאי בחיל
הרגלים או של מלצר בבית הקפה, ושהוא קונה להם את הזכות לבוז לקוראים.
אם מטיחים, איפוא, בפנינו את האשמה הנוראה שאין אנו יוצאים לחנך את הקורא,
אין אנו מכחישים אותה כלל. אנו מוכנים בהחלט להשאיר את רמתו של העתון בידי הקורא.
אין אנו חושבים שזהו קנה מידה רע, נחות או בזוי.

לוא היתד, ברכה חבם מסתפקת בהאשמה זו, לא היה כבודה נפגע. לברכה חבס יש
דעה משלה. לעורכי העולם הזה יש דעה אחרת.
אולם ברכה חבם ממשיכה באותה רשימה לתת לקוראיה דוגמה ממשית לאותה עתונאות
רצינית ואחראית שהיא כה מתפעלת ממנה. היא מכריזה על עורך עתון זה כעל מנהיג קבוצת
אנשי אלף, מרשה לעצמה להסתמך בפסוקים מתוך אותה חוברת כמביעים את דעת העולם הזה.
לא די בזה, היא שמה בפי נאום אנטי ציוני, שנשאתי, כאילו, באותו וויכוח.
לולא הושמעו הדברים על ידי עתונאית כה רצינית ואחראית כברכה חבם, היה מתעורר
החשד שהעתונאית הנכבדה מצצה את הדברים מאצבעה ברדיפה אחרי סנסציות זולות• אולם
ברכה חבס לוחמת, כידוע, ברדיפה אחרי סנסציות, דבר שרק העולם הזה אשם בו.
לפיכך עלינו להתעלם מן החשד הזה, להניח לטובתה של ברכה חבס, שהיא כותבת
על דברים שאין לה מושג עליהם. דבר זה כשלעצמו אין בו אסון. אין לדרוש מעתונאית כברכה
חבס, שהקדישה את זמנה היקר לגילוי (בהמשכים) של המשיח בן דורנו, שתתענין באדם
כד.,בלתי חשוב כעורך עתון זה, או שתבדוק מה אמר באמת או לא אמר במסיבה זו או
אחרת. אולם מעתונאית הבאה לתבוע את עלבון הכתיבה הרצינית והאחראית מן העולם הזה,
אפשר היה לצפות שתטרח לברר את הפרטים שהיא כותבת עליהם, לפחות במידה הנהוגה
בהעולם הזה עצמו.

ב ש בו עו תהאח רוני םלאקרא תי נ ליון אחדמה עול
ם הז השלא הי ה בו מאמרהשמצהמלא רעל
נגד הממשלה. במבצע קי בו ץ ג לויו תשלהממשלה
לא מצאתם שו ם דבר טו ב.

ראובן וקסנר, ירושלים
העולם הזה : 712 אחרי שמילאה את הבטחתה
לקיים את קיבוץ גלויות בכל התנאים
תוכל (מפא״י) לדרוש מהבוחרים שיאמינו
לה ני תמשיך במפעל זה בכל מתיר.

ב רי פו ר טנ׳ העל הקרח ( ה עו ל ם הזוז ) 717כתבתם:
״ או לםבהבשעהשאפשרל הז עי ק ב רנ עהאח רון
חי ט ה או נייר ל ע תוני ם, אי אפשרלה בי א הרח
ב מ טו ס או באניה ״ .אבל הרי אפשרלה בי א
א מוגי אקבמ טו ס, ויי צו ר הקרח הי הנמשך רק
ש עו תבל בד.

משה בארי, רחובות

האםאתםמע לי ם על ד ^ תכםשב דיו ק ש בו ע
ל פני המערכה הג דו להתסרבהממשלהלה בי א
חלקי חי לו ףואמ וני אקמ חו ץלארץכ די ל עו ר ר
התמרמ רו ת ב קרב הי שו ב ע לי ה? ל כן העסק הו א
זה ש ה עניין סו דרע ״ יהמפל גו תלמ ען תו כ לנ ה
לבזו תאתהממשלה.

יצחק ע ,.גרעין צורים, חולדה
אם יקראו הקוראים בארי ויצחק׳ את המאמר
שנית יווכחו לדעת (כמו שנוכחו חוקרי
המערכת לפניהם) שיבוא האמוניאק לבד
אינו מספיק. שורש המשבר הוא בחוסר מפעלים
מספיקים, דבר הניתן לתיקון רק במשך
חדשים.
הנני מ שו כנע כי לא ה סי בו ת שגי לי תםגר מו
למח סו ר. דו קאב חו דשהב חי רו ת. לאידע תי כי
קיי מתשאלהשלמח סו ר בקרח עדאו תו יו ם בו
ה פ סי קהמחלקשל נו ל הו פי ע מיו םאחדלמחר תו.
קל קול ב מ כו נו ת, הפסקת
ה סי בהש הו א נ תן :
החשמלובו׳ .אבל כל צ ר כן י כו ל הי ה ל קבל קרח
כ אוו תנפ שו מ בי תהח רו ש ת. יו םאחדאחר׳ :ה
ה פ סי קו ב תי ה ח רו שתלספק קרח למחל קי ם, כ פי
גי דו ל ה תו רי םבב תי החש
שמע תי. ה תו צאה :
רו ש ת, הגד לתה הי ס ט רי ההה מו ני תוה אנ דרל מו ־
סי ה.

אהרן הרניק רמת־גן
הקורא הרניק יצטרך להסתפק בהצהרת
השר פנחס לבון, שאינו נמנה עם אויבי הממשלה,
המשבח את בתי החרושת על מאמציהנז
לחיסול המשבר. הקורא הרניק בודאי נוכח
לדעת שהמשבר לא חלף גם אחרי הבחירות.
הערתכםה לנ לנני ת על ה בו חרשלאי כו ל הי ה
ל הי פרדמכל בו בשעהששםאת הפרנק במעטפה,
אינ הבמ קו מ ה. לדע תי הפר טי ת אין ל הני חשהכלב
מ בין ב פו לי טי קהשלהארץפ חו תמאשרכמהרב

מאז
ירדה מאי־לינג, יחד עם בעלה צ׳יאנג קיי־שק, מעל במת ההיסטוריה, ראה העולם
רק אשד, אחת שהכריעה גורל של עמים: אוד( ,״אויטה״) דוארטה, אשד, חואן פרון, הדיקטטור
של ארגנטינה.
אויטה, אלילת ההמונים הרעבים של ארגנטינה, בת ד,־ ,32 ברחה בנעוריה ממשק הוריה,
בקרבת בואנום־איירס, כדי לחפש את מזלה בכרך בן שלשת מליון התושבים. הבלונדית
הזוהרת בעלת העיניים הכהות והעור החיוור, שגבהה 155ס״מ והאוהבת להתקשט בשמלות
החדשות ביותר של פאריס וביד,לומים היקרים ביותר, ושהפכה בשנות שלטונה לאחת הנשים
העשירות ביותר במדינה (בעלת כמה בתי־חרושת, תחנת רדיו ועתונים יומיים אחדים) ,שופכת
דמעות כשבעלה מהלל אותה בפומבי ומתנשקת אתו לעיני ההמון.
כשייבחר בעלה בשנה הבאה בפעם נוספת לנשיא המדינה, אין כמעט ספק שאוויטה
תיבחר כסגנית־הנשיא. כדברי עתון אמריקאי: אהבת השלטון ושלטון האהבה.

יצחק לוי, ירושלים
לדע תי צו ד קי ם כל המת קי פי םאתמרנר די. מ קומ
השלה מו סי קהשלנ רדי לא בי מי נ ו. ימיהמאה
העש רי ם, כי אםלפ חו תבמאהה־ , 18י חד ע ם
ה קו מ פוזי טו רבאד, ש א ליו אין לי חם ו ה לי ל ה
כ לו ם כי הי הבאמת. בזמ נו, קו מ פ וזי טור דגו ל,
או ל ם לו א הי המו פי ע כיו ם הי הנחשב לח סר
כ ש רון.

מתתיהו גולדוסר, ת״א

ביאדיק והסרנקים
אני צבר, בן , 20 נו ל ד תי ל הו רי םאשכ נזי םאך
מ שו םמה הנני ש חו ר ( עיני ם, שער. צבע עו ר)
בכלמ קו םשא ני באמ רגי ש א ני (ל הכ
ספר די.
נ א תי ולל עני הרב) מי דאתהר תי עהבפניהש חו ר,
ה פ רנ ק. ישה שו א לי םבצ חו ק ״ ת מי ם ״ :אתה נרא
הכמופ רנ ק ...אי אפשרלהא מין שאתהאש כנזי.
וי שהמשתד לי םלמהרל היוו דעאצלי די די
מהא ני באמת, וכש נו דעת להם האמתמידמש תנ ה
א פי לו נער תי
יחס םבהחלט — וי רוו ח לנ פשם !
אמרה׳ לי: בפעםהרא שונ השר אי תי או תךחש בתי
שאתהפ רנ ק. ו מ די פעם, שו א לי ם או ת ה ״ ש מ עתי
שאת הו לכתעםפ רנ ק ״ .אני אשכ נזי, ל בן,
ע ליון, הכ ם ו טו ב — ל פי מו ש גי ה ם, או לםבר או ת ם
או תי בזי ם לי בגלל חי צו ניו תי.

אברהם יונים, האוניברסיטה העברית

קרא תי אתת שו ב תו ש ל חיים טסהלמכת בי
( ה עו ל ם הז ה 717ל פי סננו נו הו אמאשראת
השער תי כי ה נו אדםנבער. טו ב הי ה לו אהמ שי ך
ל ל מו דבמ קו םלהס תו בבעםאנ שי המחתרתאשר
מו ט ב הי ה לו לאקמה. אשרלח ריצ ת ל שו נו בנו נ ע
ל בני ם י חי די ם, הרי לצע רו הנני בן י חי דעםעוד
ש לו שהא חי ם. ו כו ל נו י לי די הארץ. ואםאצאפעם
מן הארץ הנני מ ב טי ח לו כי או די ע לו באופן
אי שי. ח תו לי ם אי נ ני מנ ד ל, או ל ם גי ד ל תי בלבזאב
שצבאה הגנ ה לי שראל אי נ נו מ ת בי ש בו כיו ם.
יחזקאל בנקיר, קריתחיים
הווי כו חמס בי ב ל בי א לי ק טו ל ה שו בשהא פיי ני
ביו ת ר בי שו ב הו א הה רנל שלהמתב לו תמלמעלה
למטה: ה רו סי םעלה פו לני ם, ה פו לני םעל הג לי צ
אי ם. הג לי צ אי םעלה הוננ רי ם, ה הונג רי ם על ה רו מני
ם. וכ להאש כנזי ם על הספר די םוע דו ת ה מז ר ח.
על רקע זה י כו ל ה הי תהלצ מו חהאמרהה או מללה
שנ ר ם ־ לווי כו ח. האםלא הני ע הז מז שנ חדללה תקיים
ב תו ר או סףמק רי ו ע לו בשלשב טי ם הנ חו תי
ד רנ ה ונ הי הבאמת לע םאחד 1

בו ת בו ח רי ם ה הו ל כי ם על ש תי םושדר כו על
מתהבפעםהרא שונ ה ל פני יו ם יו מיי ם.

ישראל
חיות, תל־אביב
תלוי בעד מי הוא הצביע.

האשהא דו מתהשער מוו עדתהקל פי מ ם׳ 283
(ה עול ם הז ה ) 717מבקשתל הו די עכם כי אינ ה
פ רוג ר סי בי ת. אלאנ ציג תהשל תנו עתהח רו ת.

דינה שטרגברג, ת״א
תסלח חקוראה שטרנברג לסופר העולם
הזה שקשה היה לו ליחס את הצבע האדום

דרורה ב ,.רמת־גן

מלחמת הפזמונים
מרנר די ט ו ען (העולים הזה ) 717 נג ד הצרי־דלות
ש ב בי צו ע הז מרההעמ מי תבארץ. נם זאתיש
הו א, יו תרמכל
לז כו ר לו ב שנ ת היו בלש לו :
אד םאחרבארץ. דחףלבמהאתכל או ת ם הז מ רים
ש מ עו לםלאלמ דו תו ו ח צי תו, ושמ עו ל ם
לא קי ב לו א פי לו שי עו ראחדב פי תוחה קו ל. ברדי
פ תו א ח רי ״ מ קו ריו ת ״ ,ה כני םאתהצ רי חו ת
א ר צנו.
לנו ף
ואת הזו לו ת הז מ ר תי ת
הג רוניו ת
מדוע, אי פוא, מ ת לונן מרג רדי?

לוחם שאץ לד על מה ללחום

לנציגה חרותית.

1י ווווו 1ווווווווווווווווו > -ווווווווויוווווווווווווווווויוווווווו

גרשון רייכמן, תל־אביב

ב ת מונ תהאשהאשרנשבר לה הקרח ו ה בו כ ה
בל ב ש בו ר הנ צי חהצלם שו באת חו סרה ני מו ס
הי שרא לי. בלטב מי וחדה קהל ה צו חקממ חז הזה.

הקורא שבתאי כ״ץ, צה״ל, זו־כה
בפרס של לירה (בלי אמא).

אריה לבנה, רנזוז־גן

הוו ארד נו ר דון. מונטינ׳יי קו ב ס
א הרן דו מני ץ. ס לי ם מנ צו ר.
מו דפס

בנוסעי ירושלינזה, נעצר האו־טובוס
ליד מעברת הקסטל והע־לה
כמה נשים
שעמדו בתור.
האשה הראשו־
.ה נשאה תינוקת
בזרועותיה. אחד
הצעירים מבין ח־
.וסעים קם, ה־ניח
לה את מקו־מו.
מייד מסרה
את התינוקת חוצה. אשה שנייה
שנכנסה למכונה נשאה את אותה
התינוקת, קיבלה בזכות זה מקום
ישיבה. הדבר נמשך עד שעלו כל
הנשים. בחוץ נשתייר גבר אחד.
״תודה, יעקב״ ,אמרה האשה
האחרונה, השיבה את התינוקת
לאביה.

א כן הפעם. במקרהה טו ב ביו ת ר. בנד תםב קו ר אי־בם.
איז אני רו צהלהשתמשב בי טוי ה קי צוני:
נמכרתםלמפא ״ י. לו אבאמת שרת םאת קו ר אי ם כי אז גי לי ת ם לה ם ל פני ה ב חי רו ת מי הו א זה
ה טו ען כי הו א בונ האתהארץולמעשה הו ר ם
או ת ה. ט ענ תכם שז ה הי ה מ חז קמפ לנ האחתננד
יריב ת ה הי א מגו חכת. ה רי ה ק בר תםבאופן או ביי קטי
בי אתמצעהמפל גו ת.

סו פ רי ־ חוץ :
ב ד פו ס

תינוקת רכת האמהות

כחירות וקרח

כהן

עורך הסגנון :

במו עיני

מכתב־ס

או ר׳ א בנ ר׳

ב ר פו ר טז׳ האתםמר אי ם ב חו ר ה (ל א רע ה, דרך
אנ ב) לי ד ה מק רר החשמ לי, כ ש הי א מ חזי ק ה בי ד ה
האחת קער הובה 18 בי צי ם ( ל פי מי טבס פי ר תי)
ו ביד ה שני העוד בי צ ה 19 נו סףעלכךנמצאת
ב מק ר ר עו ד קער העם בי צי ם. או לי ינ ל ה לי ה עולם
הז האתהכ תו ב ת?

נתן גרינבאום, תל־אביב
לא• הגברת נשואה ואם לילד. הביצים אינן
שייכות, אגב, לה בלבד, אלא גם לכל השכנים.

החידון
הבלשי

אני מ קנ אבבל שי ם שי ש לה םלפ תו רתע לו מו ת
כתפ שו טו ת. אול׳ תפרס מו חי דתבל שי אתת
ל ש בו עיי ם )

ישראל שפירא, סל מה
הקורא שפירא צמא מדי לדם.

ת ר שו לי ל ת קן כמהפר טי םממאמרכםע לי
(ה עול ם הז ה .) 713א ני צנ ח תי מספר רגעי םלא חר
שנ פצע תי, ול אבאו תו רנ ע. ח לו מי ל ל מו דבטכנ יו ן
לא ננוז. עו ד ני מ מ שי ךלח לו ם על כד. י תר ע ל כן,
אני ה בן הי חי ד מ בי ן ש לו ש ת בני כ ת תי ה מנ ה ל
פ לי רטעםב נו ת הכ ת ה, ו א ני אחדמאלהש סי פ רו
בלי כ ל הנ בלהאתכלהע ליזו תבח דר בי תהספר.

חיים טסה, שכ, התקרה
העולם הזה שמח ש ־ 44 האחוזים אינם מפריעים.

אמרכם על חיים טסהה רגיזני. כלאחדמאת נו
ה ש תיי דבזמ נו לאחדמאר גו ני המחתרת, ו אין לאת
או מרתשל כו לנו. חסרעתההב סי ס ה רו חני ל קיו ם.
אףא ני נפגע תי קשה בז רו עי הי מ ני ת ( 51א חוז
נ כו ת) ובכ לזאת הנני מ רווי חאת קיו מי על ידי
ע בו ד ה גו פ ני ת דו ק א.

א. פ .חי״שניק, ת״א

שד מי החלום ץ
ה ח לו ם ( ה עו ל ם הז ה ) 717לאנכתבעל־ידי יצחק
ס לע. אלאעל־ידי י. ל .פרץ. א ני מתפלאע לי ב ם
שלאתפסתםאת הד ב ר.

שמואל איציקוביץ, כפר־סבא
הקורא איציקוביץ טועה סלע עיבד את
המחזת לפי פרץ, לא העתיק אותו.

״הספן לא מצא חך׳
^ ב ר שי מתכםע לי ( ה עו ל ם הז ה ) 719כתבתם כי בל
ב ק שו תי להת קב ללע בו דהבארץנד חו בכלמ קו ם.
האמת הי א כי כל ה ק שיי םשמהםסבל תי נו ב עי ם
א ד ורק מ מ קו ראחדומ אי שאחד, ה עו בדבחברה
י מי ת ו דו להב חי פ ה. לעומתזאתע לי להב לי טאת
רנ שי החב רו תהחמהוהנ עי מהמצדה רב ה ח ברי ם
בארץ. שאתםא ני עו בדכעת. נם לי י שנ ם ח ברים
מ צוייני םבארץ.

סלבאטורה אוליביארו, חיפה

העולם הזה״ גליו! מם׳ 720

הפועלים העירוניים, שמספרם היה קטן יותר,
אך השפעתם — במרב• המדינה — גדולה.
אויטה היפה החלה מתעניינת בפועלים. היא
הופיעה ביניהם, לבושה בגדי פאר, שיבחה
אותם, היללה אותם. איש לא עמד בפני קסמה
האישי של ד,יפר,פיה ־בלונדית, שגילתה
מסירות כה רבה לענינו של האדם הקטן. אותה
שעה הכריז מזכיר משיד־העבודה שהוא
ידיד האגודות המקצועיות, האזין לדברי הפועלים
הרעבים־למחצה, הנהיג שיטה של תיווך
בעניני עבודה שהעלתה בהרבה את שכרם
הדל של הפועלים.

מבית הסוהר דגזוזטרת הנשיא.

הדוגמה: לפני 139 שנה שיחרר חוזה
דה־סן־מרטין את ארגנטינה מתלותה בספרד.
בעיני הארגנטינים תופש הגנרל הרכוב על
סוס, שמת בעוני בגלות, את מקומו של הרצל
בעיני הארגנטינים תופש הגנרל הרכוב על
בעיני הציונים. כל מנהיג מתימר להיות יורשו.

המונים הריעו בכיכר ונציה, שיכורי
| | התלהבות עד כדי טירוף. על הגזוזטרה
עמד הדוצ׳ה, כשרעם הפראזות (וגוב־ הגזוזטרה)
משכיחים את קומתו הנמוכה וה־שמנמנה
וקרחתו. במלים בוערות תאר את
עתידה של איטליה: אימפריה עצומה, כבוד
העולם, צדק לפועלים. השנה היתד.1939 ,
על אחד ממקומות הכבוד השמורים לאורחים
נכבדים ודיפלומטים ישב קצין בן ,45
גבה קומה ( 1.80 מטר) .נשמתו קלטה בנקל
את ההתלהבות של הרגע, כי בעורקיו זרם
דם איטלקי, מורשת סבו, אציל בן סרדיניה,
שהגר לארגנטינה. בלבו בערה אמביציה אינסופית,
שלא יכלה למצוא את סיפוקה בקאר־יירה
צבאית, מכיון שמולדתו הארגנטינית לא
לחמה בשדה־הקרב זה 81 שנה, לא גילתה
גם כל חשק ללחום שנית בעד מישהו או
משהו. כשחזר הביתה עלו בלבו מחשבות
רבות. שמו של האיש: קולונל (אלוף־משנד).
חואן פרון, הנספח הצבאי של הרפובליקה
הארגנטינית ברומא.
עצה עדינה ואקדחים. האיר לו מזלו
של הקולונל והוא נולד בארגנטינה, גן־עדן
למהפכנים מדורי דורות. מאז שיחררו חוזה
סן־מרטין וחבריו אה הארץ לפני 139 שנה,
עלה מספר המהפכות ומלחמות־האזרחים על
מספר השנים השקטות.
בכל זאת לא היתר, הדרך קלה. הקולונל
הצעיר לא היה הקצין היחיד שחלם על דיקטטורה.
פרון הבין שהשלב הראשון הוא איחוד
כל ד,דיקטטורים האפשריים, על מנת לגרש
את המפלגה השמרנית, שנשענה על אילי
הכסף, מן השלטון.
ב־ ,1943 באותה שנה בה התמוטט שלטונו
של מוסוליני הנערץ באיטליה, נוצרה
במחתרת הארגנטינית ״קבוצה של קצינים
מאוחדים״ שדרשה ״התחדשות רוחנית של
האומה״ .ההתחדשות התבטאה קודם כל במרידה
צבאית, שסילקה את השלטון הקיים
והעמידה במקומו ממשלה של גנרלים. פרון
הפך תת־שר ד,בטחון.
אולם בזאת לא נסתיים, כמובן, העניין. הקולונלים לא עמלו כדי
להשליט גנרלים. הם רצו להשליט את הקולונלים. כשהנשיא פיטר את
פרון, נאלץ לקבל משלחת של ידידי המפוטר שיעצו לו — בעזרת כמה
אקדחים טעונים — לחזור אל החיים הבריאים שמחוץ לשלטון. את מקומו
תפס גנרל אחר — אדלמירו פארל — בובה בידי פרון. פרון עצמו הפך שר־הבטחון
ומזכיר משרד העבודה. כל אחד הבין את חשיבותו של התפקיד
הראשון. מעטים הבינו את חשיבותו של התפקיד השני.
שחקניתכובשתדכ כו ת. כי בינתיים קרה משהו בחייו של
חואן. המשהו היתה בלונדית בת ,26 שחקנית קטנה שהשתכרה שכר דל
בהופעות ברדיו ועל הבמה.
אווה (״אוויטה״) דוארטה נמשכה אל האיש. האלמן בן ד,־ ,46 גבה־הקומה,
אתלט, סייף וקלע מן המעולים, מצא חן בעיני הצעירה. אולם עוד
יותר מצאו חן בעיניה האמביציות הפוליטיות של הקולונל, שהתמזגו כה
יפה באמביציות הפרטיות שלה•
התוצאה הראשונה של ההיכרות (במסיבה באולפן הרדיו) היתד, שהאלמן
שכר לו דירה חדשה, קרובה לדירתה של השחקנית. משכורתה הדלה קפצה
קפיצה עצומה, הגיעה לכמה אלפי לירות לחודש. אולם התוצאה החשובה
ביותר היתד, שפעולתו של פרון לבשה צורה חדשה. שר־הבטחון נדחק
לפינה, מזכיר משרד־ד,עבודה תפס את מרכז הבמה.
קל לעשות מהפכות בעזרת הצבא. אולם אין זה נוח לשבת על כידונים.
שלטון צבאי בא והולך, אין הוא בר־קיימא. אולם שלטון הנשען על ההמונים
יכול להתמיד.
מי הם ההמונים? כל המפלגות בארגנטינה פנו אל יושבי הכפרים,
מרבית האוכלוסיה (בת 16 המיליונים) .אולם אף אחת מהן לא פנתה אל

התוצאות לא אחרו לבוא. כשנסתיימה המלחמה
האנטי־נאצית, שארגנטינה הצטרפה אליה
ברגע ד,אחרו ממש כדי לזכות בגסא באו״ם,
עלתה בארץ גל של התלהבות זימוקרטית.
העתונים צעקו חמס נגד שלטון הקצינים
(ושאפו, כמובן, להחזיר את שלטונש של אילי
ההון, שהיו גם בעלי העתונים).
שר־הבטחון שגה שגיאה גסה. דוא אסר
כאלף ליברלים. התמרמרות דעת הקול עלתה
השמימה, הנשיא נאלץ לפטר את הקולונל
הבלתי־זהיר ולכלאו באחד האיים. ורק אז
נתגלה כי הקולונל הזריז ואויטה היפה לא
עמלו לשוא.
כשהובא הקולונל־האסיר לבואנוס־אייוס,
לשם בדיקה רפואית, הפליטו שכונות העוני
של העיר 50.000 פועלים בלויי־לבוש, שנעני
לקריאת האגודות המקצועיות ואויטה היפה.
המשטרה עמדה מנגד, הצבא לא התערב.
המפגינים השתלטו על העיר, הביאו את פרון
במכונית. כשעמד על הגזוזטרה, בצד הנשיא,
היה שלטונו מובטח.
כעבור ארבעה ימים נשא הקולונל בן ד,־50
את הצעירה בת ה־ 30 לאשה. כעבור כמה
חדשים נבחר פרון בבחירות כלליות (וחפי
שיות יחסית) לנשיא המדינה וקיבל את התואר
של גנרל־דיביזיה (רב־אלוף) .ו 1דו_
הוא זכה לחמשים וחמשה אחוזים
של קולות הבוחרים במדינה.
ה יו ר ש: גנרל חואן פרון, רכוב על סוסו
המפורסם ״כתם״ ,מקבל את מיסדר צבאו,
בה בשעה שהמונים מריעים לקראתו, נושאים
בכובעיהם את תמונתו ותמונתה של אשתו.

גדולה פי 138 ממדינת ישראל, בעלת אוכלוסיה של 6ו מיליון. היא -,גורן העולם׳/
הארץ:
אחת הארצות החקלאיות העשירות ביותר. בשר עדריה וחיטת שדותיה מכלכלים
עמים רבים. אולם כשפרון השתלט על המדינה היתה אוכלוסיתה אחת העניות ביותר בעולם.

1עוד בהיותו תלמיד בית־הספר הצבאי התבלט פרון הגבוה, בעל מבנה
׳ הנוף הספורטאי, שהצטיין כאתלט. טייח קלע. באין לו הכשרוו להלהיב

המונים לוהטים, כמוסוליני, הוא משאיי־ את מלאכת כבוש הלבבות בעיקר לאשתו חיפה.

מלב־ מעוט קטן של בעלי־אחוזות וסוחדים, חיו הפועלים והחקלאים בעוני ממאיר. גרוע מכל
היר גודל האריסים, חסרי הקרקע, שלא יכלו לחכור אדמה אלא לתקופות של 3—4שנים, עבדו
עבודת־פרך לטובת המחכיר. על רקע עוני נורא זיז, שחוקיו המתקדמים של פרון עזרו לתקנו

אף כי הנהו בעל נטיח פאשיסטית גלויה, רחויקים ממנו שגעוך הגדלות שהמיט שואה
על הדוצ׳ה והרעיונות המטורפים של הפיהרר. זהיר כפראנקו הספרדי, הוא עולה עליו
בהרבה בגישתו המהפכנית. כשרונו לחולל תמורות מרחיקות־לכת לטובת הפועלים מבלי
להשניא עליו יותר מדי את העשירים. בעל כושר עבודה עצום, שונא חיי מותרות.
הנשים האשה: לשתף עצום משלה, שהשתלט
ברבבות עניים, הקימה

האריסטוקרטיות של בואנוס־איירס בזו לשחקנית ה,.זולה״ ,סירבו
אותה במפעלי־הצדקה שלהן. כנקמה הקימה אויטה מפעל־צדקה
על המדינה, הוריד את כל שאר המפעלים מן הפרק. אויטה תומכת
מפעלי שיכון ונופש אדירים, גאה בכפר־הילדים הדוגמתי שלה.

במידת מה, יש להבין את הצלחתו הגדולה של הדיקטטור ..שרכש את אהדת ההמונים המדוכאים.
פרון מתפאר שמהפכתו היא מהפכת ה״דסקאמינאדוס״ ,״חסרי החולצות״ ,אותם 50.000 הפועלים
הבלויים שהוציאוהו מבית־הסוהר והובילוהו לארמון הנשיא, הסעירו את הטעם הטוב של הבורגנות
העירונית בהופיעם בלי מעילים עליונים. עתונאים זרים, שחתפנקו בעיר התענוגות, ושסעדו את

חוץ מזה מנהלת אויטה את תנועת האגודות המקצועיות (אחרי שהשתלטה לראשונה על
אגודת עובדי השעשועים) ואת ארגון הנשים הפרוניסטיות, בעל 4מיליון החברות. נמרצת,
חרוצה, בעלת כשרון כביר לנהל בני־אדם, אין היא נופלת בשעוי־קומתה האישי מזה של
בעלה, החב לה חוב עצום. יחד עם זאת לא איבדה את חנה הנשי, נטיתה לשמלות יפית.

לבם בנתחי בשר שמנים וזולים, התעלמו בדרך כלל מדלות הפועלים, ובעיקר ממצבם המחפיר של
האריסים החקלאיים — חומר הדלק העיקרי של התעמולה הפרוניסטית, המתארת אותו כגואל
כל־אמריקאי, אשר גם שאר ארצות אמריקה הלטינית חייבות ללכת בעקבותיו ולקבל את תורתו.

התודה:

נגד קאפיטאליזם וקומוניזם, נגד ברית המועצות
וארצות הברית, מתימר פרון להיות

הפרשה המפורסמת ביותר של שלטון פרון
הדי 3ו:
היא פרשת דיכוי לה־פרנסה, העתון הבלתי־תלוי
הגדול שהתקיף את משטרו. גם כאן לא פעל פרון בגלוי.
כדי לשבור את העתון הכריזו האגודות המקצועיות, בפקודת
אויטה, על שביתה שנמשכה שבועות רבים, בהציגן דרישות
שברור היה כי אין לקבלן. כשניסו חברי המערכת להדפיס את
העתון בלי עזרת הפועלים פרצה מהומה, ואחד מאנשי המערכת
נהרג בכדור אקדח (ראה תמונה) .המשטרה התערבה — לטובת
היורים, אסרה כמה מן הנתקפים ועתונאים צפון־אמריקאיים.
לבסוף ברח בעל העתון, לה־פאז, לאורוגואי. השלטון החרים
את העתון, העבירו ל״בעלות הפועלים״ — ז. א .לרשות
האגודות המקצועיות של אויטה. גל ההתמרמרות בכל העולם

נביא המחנה השליש י בעולם. בתעמולתו הוא מתפאר ש מבר
את עליונות ההון (מימין) — החזיר את שוויון
המשקל בין ההון
והעבודה (שמאל)
.הוא ניסה
לחסל את היבוא
י מן החוץ, שבר
את המונופולים הגדיל הזרים,
את כח התעשיה
הארגנטינית, בנה
צי מסחרי גדול,
רוצה ליצור משק
היכול להסתפק
בתוצרתו שלו.
למרות הסחירים
העולים וכשלון
אחדות מתכניותיו
שיפר בהרבה
את מצב בכל ההמונים.
זאת קוימו לא
מכבר כסה שבי תות.
פראיות״,
מכוונות בעיקר
נגד אויטה, תחת
״יחי
הסיסמא:
פרון האלמן 1״

בזירה הבינלאומית הוא דוגל בתורה ,,פאציפיסטית״ הבנויה
בעיקר טל אי־רצונו של העם הארגנטיני לאחוז בנשק.

לא הועיל — פרון ניצח, השתיק את האופוזיציה האחרונה.
פרשה זו היא רק אחת הפרשות הרבות, שהתפרסמו פחות,
של מלחמת פרון במתנגדיו. בניגוד למוסוליני, שטיפל במתנגדיו
בעזרת שמן־קיק, אלות ורוצחים שכירים מעדיף פרון את
השיטה השקטה ,״החוקית״ .שימה זו יעילה במיוחד מכיון
שרוב המתנגדים נמנים עם המעמד העשיר, נכנעים כשנפגע
כיסם. השיטה הרגילה של פרון: הטלת מסים כבדים מנשוא,
סגירת מפעלים באמתלה שמיתקני הבטחון שלהם אינם מתאימים.
כך, למשל, הוציא חוק שעל העתונים לשלם מכס
מוגדל עבור הניר שהביאו בשנים האחרונות. אולם הממשלה
תבעה מכם פתאומי זה רק מעתון אחד
— העתון האופוזיציוני הגדול היחיד

ששרד אחרי החרמת לה־פרנסה. עתון זה יצטרך עתה לפשוט
את הרגל או להיכנע.
ארצות הברית ניסו תחילה לרסן את פרון, לאיים עליו בפעולות
עונשין שונות. אולם חיש מהר נתברר שהן משיגות את
ההיפן. הארגנטינים רגישים מאד להתערבות׳הצפוניים, טוני
ארצות הברית לפני הבחירות האחרונות ספר־לבן שהוכיח
אים את ״האימפריאליזם של הדולאר״ .כשפירסמה ממשלת
כי פרון שיתף פעולה עם הנאצים, גרם הדבר לנצחון פרון.
הבוחר הארגנטיני סבר כי אדם שהוא כה שנוא על הצפון־
אמריקאיים מוכרח להיות טוב לדרום־אמריקאיים.

בעיני העולם מופיע פרון בשתי דמויות שוהמציאות:
נות:
כדיקטטור פאשיסטי המתפאר בצבאו
והמדכא את חופש הביטוי, שהנהיג משטר של טרור־מוסווה, וכמחדש
חברתי, גואל ההמונים המשועבדים. במציאות נכונות שתי הדמויות
גם יחד. הוא שבר את האופוזיציה ביד חזקה, השליט במדינה מפלגה
יחידה (הפרוניסטית) .אולם באותה שע^ו שבר גם את שלטון בעלי־האחוזות
וכת העשירים, שניצלו את עבודת ההמונים בצורה מחפירה,
הקים שיכוני־ענק לפועלים, הבטיח זכויות חוקיות רבות לעובדי האדמה
המרודים.
תורתו בנויה על העקרונות שהומצאו בשעתו ע״י מוסוליני:
לשעבד את בעלי־ההון ואת הפועלים כאחד למרות המדינה הכל־יכולה.
כמו מוסוליני הוא טוען שמשטר כזה עדיף גס על הקומוניזם וגם על
הקאפיטליזם, שהוא מחזיר את הסולידריות של המעמדות ומבטיח
קיום הוגן לכל אדם.
אין להתעלם מן הצדדים המכוערים של משטרו. אולם אין גס
להתעלם מן העובדה שהוא הדיקטטור הדרום־אמריקאי הראשון שלא
הסתפק בשלטון הג ,5אלא השתדל להתבסס על עקרונות סוציאליים.
ביבשת אשר בה ה״דמוקרטיה״ מסמלת לעתים קרובות שלטון של
כת קטנה, להבטחת הנצול והעושר החמרי, אסור לדון את המאורעות
לפי מושגים צפון־אמריקאיים או מערב־אירופייס. הדרך היחידה היא
להשוות את מעשיו הטובים והרעים, לשקול את מגרעותיו כנגד מעלותיו,
לאור זה לא ייתכן פסק־דין שכולו לבן, או שכולו שחור.
העריץ הוא גם גואל, הגואל הוא גס עריץ.

במד ־ נ ר העם טעם מר. מקהלת צעקות
*מה אני אשם ששרפו את בית המקדש?״,
שאל בהלצה צעיר משופם כשעמד לפני הקופה
הסגורה של בית הקולנוע. הוא לא היה
היחידי שלא הבין את סגירת בתי השעשועים
ביום צום זה, שאיבד את משמעותו לבני•
שלוש שנים. מחוסר הבנה זו נשאר רק
הטעם המר של אותה כפיה דתית אשר המפלגות
הדתיות עצמן יצאו נגדה בחריפות כה
רבה ערב הבחירות.
בינתיים החלה בירושלים המערכה הראשונה
של הקונגרס הציוני. הקהל התעניין
במידת מה בסכסוכים (המשעשעים במידת
מה) שפרצו בין הפלגים, שהפכו בכמה מקרים
למקהלת צעקות שלא הוסיפה כבוד רב
לרמה האישית של משתתפיה, אם כי בלי
ספק שימשה מבחן מעניין לעצמת קולותיהם.
העובדה העיקרית בכל הפרשה היתד בכל
זאת שהאזרח הרגיל במדינה גילה רק הת־ענינות
מועטה ביותר בעצם הקונגרס. הדעה
השכיחה: אם הם נותנים את הכסף, אין
למנוע בעדם לנאום כאוות נפשם. אך פירוש
הדבר לא היה שהוא, האזרח, חייב לעקוב
אחרי תוכן הנאומים.

תודת האומה
1ושא לתר\־ל עוד - 3ד *ן
שבעה בנים שיכלה המושבה רמתיים במלחמת
העצמאות. משך חדשים רבים התהלך
אריה ויזן, אבי חובש פלמחאי (שנפל בקרב
על בית־מחסיר בהרי ירושלים בשעה שהגיש
עזרה לחבר פצוע) ,וחשב כיצד להנציח את
זכר הבנים. הדבר לא היה פשוט: ההורים
הדתיים התנגדו להקמת בית י.תרבות לזכר
הבנים, מחשש פן יגרום הדבר לחילול השבת.
הלא דתיים, לעומת זאת, לא חשבו שמפעל
דתי יהיה הנצחה מתאימה.
בבקשם צורה שתהלם את כולם, החליטו
ההורים: להקים גן ציבורי ומצבה במגרש
הציבורי של רמתיים, ממזרח לכביש הראשי
המוביל מתל־אביב לחיפה, ליד בית הספר
ובית הכנסת.
עד כאן היה הכל חלק• מכאן התחילו הצרות.
התברר
שהמגרש הציבורי של רמתיים הוא
סלע המחלוקת בין ותיקי הכפר, שהם אנשי
הימין, ובין הרוב במועצה המקומית, שהוא
שמאלי. הוותיקים העבירו את המגרש על
שמה של חברה פרטית משלהם ,״שיכון
אזרחי בע״מ״ .המועצה טוענת שהמגרש שייך

״בנינו לא נפלו למען המפלגות סברו
ההורים ובטחו שהסכסוכים המפלגתיים לא
ישפיעו על דבר כה יסודי כהנצחת זכר בניהם.
אולם הם טעו. הטיפול נמשך חדשים. לבסוף
התכנסה המועצה ביולי ,1950 החליטה
החלטה מתחמקת: אמנם קבעו עקרונית
שתוקם מצבה באותו מקום, אולם החליטו
לבצע את המפעל רק אחרי שהקרקע תועבר
לרשות המועצה.
מכיון ששני הצדדים לא זזו מעמדתם, נראה
היה שזכר הבנים יפול קרבן בהתנצחות. עד
שמצא אריה ויזן מוצא שסיפק, לדעתו, את
הכל: הוא קיבל התחיבות מצו חברת השיכון
האזרחי שהיא מוכנה להעביר את המגרש

על שם המועצה.
אולם גם בזאת לא נסתיים העניין: המועצה
הרגישה שזכתה ביתרון נגד אויביה,
החליטה לנצלו עד הסוף. אחרי שהענץ נמשך
10 חדשים נוספים, היא ניסחה התחיבות
שהצד השני לא יכול היה לחתום עליה מבלי
לותר על זכויותיו. ענין החללים הפך לנושא
לתרגילי עורכי דין.
לבסוף פקעה סבלנות ההורים: הם הודיעו
שיפסיקו לשלם מסים למועצה, יכריזו
שביתת שבת במשרדה.
״זה לא בשבילנו״ ,אמר אחד ההורים,
״אנו איננו זקוקים להנצחת בנינו. אנו זוכרים
אותם. המצבה דרושה לאחרים. אם שוכחים
כה מהר את אותם שהלכו בראש בפעם
שעברה, כיצד ימצאו צעירים שילכו בראש
בפעם הבאה?״

יתנו להם עשרה ימי עבודה, יזכרו שתורת
סטלין אינה הולמת את דברי מוחמד והדת
המוסלמית״.
העובדה שבכנסת השניה יישבו שמונה
צירים ערביים משמשת נושא אין־סופי לשיחות
וויכוחים. התקווה היא שצירים אלה

צות לשבור את הספנות העברית, הם חלשים.
מאד״.
לעומת זאת, אין הם מסתירים את שאיפתם
לשבור משהו אחר: את ועד אגודת הימאים.
עד עכשיו פרצו שביתות רבות למדי,
ותמיד נגד רצונו של הועד. כאשר, בה־

המעמד השלישי
הפתרון: עליה פנימית
שעה שבתל־אביב התחילו תושבים מתלוננים
כי הביצים ותוספות המזון נעלמו עם
תום הבחירות, הודאגו תושבי אזורי הממשל
הצבאי (הערביים) מדבר פחות גשמי מאשר
ביצים ועופות: העלמות עסקני המפלגות
שהבטיחו הרים וגבעות לכל אשר יתן
את קולו למפלגתם.
״אין זה״ ,מבטיחים ערבים רבים ,״כאילו
שהתייחסנו ברצינות מיוחדת לכל הבחירות
ולהבטחות שהצמיחו לפניהן״ .לכן,
כאשר נשאלים תושבי כפר קלנסווה, במשולש
הקטן(תוצאות הבחירות — צ. כ,323 : .
מפא״י ,788 :מק״י ,57 :רשימות מפא״י
הערביות ,36 :מפ״ם ) 1 :מה דעותיהם על
מדיניות המפלגות השונות בישראל קשה לקבל
תשובה ברורה .״אנחנו ערבים פשוטים,
יא אפנדי״ ,הם עונים .״בשבילנו זה הכל אותו
דבר״.
קפהמפלג תי. כיצד התקבל, בכל זאת,
גיוון מעניין זה בתוצאות? האם, כפי שטו־־
ע!ים אחדים, בגלל חוסר ידיעת קרוא וכתוב,
כשכל איש נוטל את הפתק הבא ראשון ליד?
״לא עונה בחור צעיר, חבוש מגבעת
טיפוסית לאיכרים רוסיים .״האנשים הצביעו
כך מפני שקיבלו כסף מהמפלגות״ .וכשהמ־בוגרים
ממנו מנסים להשתיקו, הוא מתעקש
ושואל :״כיצד תסביר את העובדה שכל בתי־הקפה
נפתחו פתאום לפני הבחירות?״.
לפי דבריו, הקימה כל, רשימה (שהיו לה
האמצעים לכך) לשכת בחירות שהפכה חיש
מהר לקפה ערבי רגיל, שם יכלו אנשים להתכבד
בספל קהווה מתקתקה ולקבל דמי־בחי־רות.
בכפר
טייבה, למשל, נהגו בעלי לשכות־הבחירות־בתי־הקפה
לחלק גם פירות לתוש־
(״ 11 גרוש קילו בסדר, תן לי 100 קילו״).
בים. הם ירדו לכרמים, קנו ארגזי ענבים
כדי להראות לקהל הבוחרים כמה מתוק חלקם
של אנשים אשר המפלגה אוהבת אותם.
מחיר הענבים שהיה 9גרוש הקילו, קפץ
ל־ 11 גרוש.
קצת יותר מדי .״הקולות שניתנו
למק״י לא מוכיחים שטייבה מלאה קומוניסטים״
,אומר אחד מבני המשפחות האמידות
של הכפר .״כל אלה שהצביעו בעד מק״י
אינם אלא קומוניסטים של ימי רעב ; אם

אריה ויזן, אב שכול
הבנים לא נפלו למען המפלגות

ינצלו את תקופת כהונתם להשיב לערבים
שויון זכויות עם היהודים (בעיקר ביטול
הממשל הצבאי) כי אם יחמיצו את ההזדמנות
הניתנת להם עתה לא תשוב שנית.
״עם זרם העליה היהודית״ ,הסביר עתו־נאי
ערבי ,״לא נוכל לשלוח לכנסת השלישית
יותר מארבעה או חמישה צירים. האמצעי
היחידי בידינו הוא להגביר את העליה הפנימית
ע״י נשואין (לפי הקוראן: לא יותר
מארבע נשים בבת אחת) .אבל עכשיו התחילה
הממשלה לדבר על חוק מונוגמיה. בחיי שזה
קצת יותר מדי.״
ים למי קוראיס המים?
״גיוס? למה לא? בבקשה, אנחנו מוכנים
לשרת בצבא״ .זאת היתד תשובתם של המלחים
לאיומים שהושמעו כלפיהם לא פעם :
אם לא תהיו בסדר, תורדו מהאניות והצבא
יגייס אתכם.
בעיני מלחים רבים, הפכה המלה גייס
לסמל מכוער מאד: שוט שמצליפים בו׳כדי
•להכניעם בכל מקרה שיש להם דרישות
כלשהן. בכל ציי העולם נחשב שירות בצי
המסחרי כמילוי חובה במידה שווה עם שירות
בצבא. גם לאלה שעלו על ספינות הסחר
הישראליות (אשר מספר רב למדי מהם
כבר מילאו שירות חיבה בצבא או בצי בימי
מלחמת העצמאות) הובטח ששירותם ייחשב
כשרות צבאי רגיל, ישחרר אותם מחובת
גיוס.
אולם עד עתה, יש רק הסדר של ריתוק
לעבודה חיונית המזכה את המלח בדחיית
גיוסו, לא בשיחרור. לא פעם דרשו המלחים
החלטה סופית, שתקבע מה הם חובותיו
וזכויותיו של המלח בשטח זה. אם עליו
להתגייס, יעשה זאת ככל צעיר אחר בן־
גילו. אולם הטור זה חייב להיות כללי
וחוקי ולא נתון לרצונו של כל קצין דאניה
או פקיד גבוה בחברת ספנות.
בסביבות הנמל, ובבתי הקפה בחיפה יודעים
לספר על יותר ממקרה אחד של מלח
שהיה חיוני על האניה במשך שנתיים או
שלוש והפך, פתאום, לבלתי־חיוני, עקב סכסוך
עם קצין, הורד מאניתו ומצא הזמנה
של לשכת הגיוס המקומית ממתינה לו בביתו.
ששה
נ;ד כולם. שאלת הגיוס היא
רק אחת הבעיות הרבות שהביאו לפני כמה
שבועות לשביתה הגדולה שפרצה על אניות
שוהם. במשפט המתנהל בפני בית הדין של
ההסתדרות, מנסה התביעה להוכיח שהמלחים
ששבתו על ד,אניד נגבה, בהיותה במר־סיל,
ואלה שהצטרפו אליהם אחר כך, לא
היו אלא טיפוסים מיוחדים שרוצים לחתור
תחת קיום הספנות העברית.
רמזים אלד, נשמעו עוד לפני כן, וחברות
ספנות זרות מחו נגדם .״אם כל מה שיש
להם לאמר להגנתם״ ,טוענים המלחים ,״היא
שאנחנו בשרות חברות זרות מתחרות הרו־

פגש כמה אניות בחיפה לפני שלושה חדשים,
רצו המלחים לערוך אסיפה כללית,
סרב מזכיר הועד לקראה. המלחים לא הסתפקו
בסרוב, החליטו לערוך את האסיפה,
ודוקא במקום המיועד לכך — ,בית יורדי
הים.
באסיפה זו נבחרה נציגות זמנית, מעין
ועד צללים של, האגודה. כאשר -הועד ההוקי
ניסה לגייס. מפירי שביתה, לשבור את השביתה
האחרונה, יצא הסיכסוך חוצה. למרות
הנסיון להראות את השובתים כאי£זנט פראי
ובלתי ממושמע שיש לעקרו, לא הצליחו עסקני
ההסתדרות בחיפה לבודד את המלחים
במלחמתם.
אגודות מקצועיות רבות שלחו תרומות
כסף לנציגות הזמנית, לשימוש כקרן שביתה,
וגם מחוץ לארץ באו סימני עידוד. כי הפעם
ברור, ששני הצדדים מתכוונים להכרעה ב
מצד אחד שוהם, חברת ספנות אשר מיחסים
לה השפעה רבה בחוגי ההסתדרות, הממשלה
והצבא ומצד שני ששה בחורים, נציגי כמה
מאות צעירים שרק אתמול נקראו חלוצים
שנענו ״לים הקורא לך״.
המשק חסר: חלקי־ח־לוף
חדשים רבים התלבטה חברת התעופה
הישראלית אל־על בקשיי רכישת הציוד. ההון
היסודי גויים ,״טשים נישונל בנק״ האמריקאי־אישר
הלוואה בסכום של 800 אלף דולאר,
הממשלה השקיעה מיליון דולאר, כחלקה,
אבל בשנת , 1949 כשאמברגו על מדינות המרחב
היה עדיין בתוקפו. היה קשה להשיג
את המטוס הראשון גם בכסף מלא.
המארגנים כמעט אמרו נואש. והנה הוזמן
נשיא המדינה, ד״ ר חיים וייצמן, לנשיא ארה״ב,
הרי טרומן, ולצרכיו הפרטיים של נשיא יש ראל,
ניתנה האפשרות לרכוש את הקונסם-
לישן הארבעה־מנועי הראשון. המטוס הגיד
יום לפני טיסת נשיא ישראל לאמריקה. אולם
מצב המטוס דרש תיקון יסודי וד״ר חיים
וייצמן נאלץ לוותר על מטוסו הפרטי, סס;
באוירון אייר פרדס.
מאז עברו שנתיים בדיוק. רכוש החברת
גד £ל־ 15 מסוסי נוסעים * .חבר העובדים
מונה כעת 750 איש, לעומת 62 בספטמבר
,1949 כאלפיים נוסעים לחודש מוטסים בא-
וירוניה. הוקמו בתי מלאכה מודרניים בהם
מודרכים שלושים בחורים ישראליים כשכלולים
הטכניים האחרונים. הממשלה כבוד
כיסתה את הוצאותיה במטבע זר כפליים
והחברה מכניסה רווחים. אולם הבעיה הח מורה
של אספקת חלקי חילוף לא פסחה גם
על אל־על. הממשלה אינה מקציבה כל סכום
שהוא בדביזים לרכישתם.

3ל• ד\ירה. אין אפרוח
״רבותי, אין אפרוחים!״ חזר על דבריו פע י
3קזנפסל־ישן 7 ,כק״מסטר 5 ,קונזנדה

״העולם הזה״ גליו! 720 ׳ 00

״־,ייקי, בעל המדגרה
מים אין ספור ון, הוסיף, אם יבטל
ברמת השבים• גם אפרוחים.
את איסור הז־עם רשיונות לפרגיות
מאות הצריעוד לפני שנה וחצי
בידיהם אובחה להחליף את תלושי
•יכול היה בייתי בן 15 תרנגולות.
הביצים שיורק לפני חדשיים ד.כ־הסידור
בלכל משפחה׳׳ מתוך חי־דיזו
שוב־גיות לכל נפש תמורת
שוב של
תלושי יום: המשפחה חקבל מס־החישן
ה עצמית של ביצים. הח־פוא
ווו המטילות למאכל בשבו־שש;
,תבדה, כי מי ירצה להפסיד
עות אחת את מנות הביצים לכל בגלל השיפנק0י המזון החדשים (יולי
לתקפו גם הצח בעניין הלולים
העאו מועמדים רבים. אלפי מש-
ה להחליף את תלושיהם ברשיו־
׳ 9לצרכי סידור הלול. אולם כרעם
ירים, נפל הצת לאיסור הדגירה.
גירה, אין אפרוחים. לא מועילים
נות שהוצאו.

,־;שוק השחור
א־ם פחדו מקמעונא־ם
ך עשרים יום תכננו במטה המשטרה
ית את המבצע וכאשר הוצא לפועל
שוטרים 27 ,שעות) סוכמה הפעולה בג־ביותר
במלחמה בשוק השחור. המטרה:
בירקות.
עם פעלה המשטרה מלמעלה, החלה
טמאים. החיפושים שנערכו עם שחר בשוק
יה הזכירו את החיפושים שערכו הברי־בימי
העוצר הגדול אחר נשק. אזורים
מים הוקפו על ידי שוטרים, לא ניתן מע־חיפשו
אחר מחסני סתר. אך התוצאות
יותר טובות מאשר בימי הבריטים: שמו־מחסנים
בלתי חוקיים. השלל 23 :טונות
בים, תפוחים, תפוחי אדמה, בננות, שום.
אחר ירדו השוטרים לשתקים הקטנים, החלו
יפול אינטנסיבי בסחר הקמעוני. נם הקמ־עונ&ים•
מסתירו סחורה, מכרו במחירים מופרזים.
בסך הכל ־נאסרו 37 איש, תשעה מהם
שוחררו אחר כך.
אולם תחבולת המבצע נתגלתה מאוחר יותר:
לאחר שהפעולה נסתיימה החלו הסוחרים
ב״עסקים כרגיל״ בהתאם לכלל, שאחרי
פעולה, בפרט גדולה כל כך, אין לחשוש מביקורת
נוספת• לרגע זה הכינה המשטרה הפתעה:
פקדה מחדש את כל צינורות הסחר
בירקות ופירות, לרבות הכבישים המובילים לתל־אביב. הבדיקה כללה למעלה מאלף כלי
רכב. התוצאות 28 :עצורים, שבע מכונות
משא עמוסות פירות וירקות הוחרמו, נמסרו
למפקח על המזון. חלק מהסחורה נמכרה במיקום
לקמעונאים.
רק למחרת היום הפיקה המשטרה את ה־

ז׳קי־יוקי כן־מנחם
בי. ג׳י. לעזרת הקוסם

יתועלת הממשית מהפעולה: פענוח מסתורין
ישל העלמת הסחורה המשובחת מהשוק הסיטונאי:
קבוצה של סוחרים קמעונים מאחת
השכונות התארגנה, הופיעה אצל?ד,סיטונאים
ביום שהגיעה הסחורה, קיבלה את הסחורה
המשובחת ביותר בכל כמות תחת איומים.
הסיטונאים עמדו תחת לחץ זה משך חדשים,
פחדו לגלות פרסים.

״העולם הזה״ גליו! מס׳ 720

דרכי חיים
קסמי הראשון בספטמבר
כאשר יעקב בן־מנחם נולד בעדן, שבקצו
הדרומי של חצי האי ערב, לפני 33 שנה,
לא ידע כי ייהפך קוסם. מה שלא ידע, כמו
כן: כי בשנות ה־ 30 הראשונות שלו ינהל
מאבק על זכות קיומו.
מלכד שש קופות, קסמים. כאשר
גדל יעקב נקרא ג׳קי, הפך אלוף התאגרפות
(משקל זבוב) ,התגייס לצבא הבריטי, הוקצה
ליחידת השעשועים, אנזא. הסיבה: הוא
היה קוסם (אמנות שרכש לעצמו, מלבד שש
השפות השגורות בפיו, במצרים) .כשחזר הביתה
(תל־אביבה) נקרא כבר יוקי, הציג משך
שלושה חדשים רצופים באולם מוגרבי, משך
מאה אלף צופים (הוכחה: אחד מהם זכה
בכרטיס המאה אלף, שהוצא לפי ביקורת
רואה חשבון).
אולם יוקי ששילם כאלף לירות לחודש
שכר אולם ומשכורות סדרנים, החליט לחסוך
כספיו, הגה רעיון: הקמת אולם של
עצמו.
כאשר פגש סופר־מכר, מהלל (בין עדן
לתימן) העתי, ידע את שלפניו: הקים על
גג ביתו הגדול והדו־קומתי של העמי במה,
בה עמד להציג את קסמיו.
גג הבית, ככר דיזנגוף , 14/16 המאכסן מספר
אולמות ריקודים ונשפים, היה לא־ישר,
חסר־מעקה, זרוע חוטי ברזל שנועדו להתקנת
הקומה השלישית. יוקי (וארבעת אחיו) לא
התעצלו, ריצפו את 400 המטר המרובעים,
הקימו שיפוע מיוחד, כיאה לתיאטרון, הע־
.מידו גדר עצרם, עמודים ומעקה, הכינו תפאורות
סיניות, שכרו 400 כסאות ופתחו
בהצגות.
העירייה תבעה אותו למשפט (על בנייה
ללא רשיון) ,אך השופט (בכור שיטרית) המליץ
על חלוקת רשיון, דחה, באם לא יינתן,
את ההריסה לשנה וחצי. יוקי השקיע 5000
לא״י נוספים, כאשר, לפתע, פרצה המלחמה.
מחמשת האחים שיצאו לחזית חזרו רק
ארבעה, חסרי כסף ואמצעים. מהלל העדגי,
שזכה במחצית הרווחים בימי זוהרו של
יוקי (לפי החוזה משועבדים מחצית רווחי
יוקי. ,בכל מקום שיופיע, להעדני) לא סייע
ליוקי. הקוסם הראה את כוחו, יצא לירושלים,
ערך הצגה, הרוויח 200 לירות, הקים
את במתו.
קנס סמלי, חצי דירה. אולם הסכסוכים
המשפטיים טרם נסתיימו. שותפו תבע
את פינוי הגג, העירייה תבעה את הריסת
הבמה (העולם הזה .)664
למרות המלצת בית הדין העליון לנהוג
ברכות, פורקו בחורף 1950 קירות הבמה
ועמודי המעקה. אז פגה יוקי לבי. ג׳י. שפנה
לעירייה (שהתחלפה בינתיים, עקב הבחירות
העירוניות) שאישרה לו רשיון (אחר שקנסה
אותו קודם לכן, סמלית, בחצי לירה).
בזה נסתיימו צרותיו של יוקי. אלא שחודש
יולי לא התאים לפתיחת העונה, הרמקולים
שרעשו, ערב הבחירות, בככר די־זנגוף,
הפריעו. חודש אוגוסט הוקדש ליורשיו
של העמי (שמת בינתיים) שביקשו את פינוי
הגג. אולם יוקי שוב אינו רוצה לחכות :
מאוחר או לא מאוחר, עונת קסמיו נפתחת
בראשון לספטמבר.

בור בבטאוגם, אום אני חומה.
עתה נודע, נאמר בהמשך המאמר, כי מרבית
הפרות הן חולות שחפת, והחלב שלהן
נגוע בחולי זה. הרופאים הורו שלא לתת
תוצרת חלב לפעוטים אשר למטה מגיל ארבע.
ההמונים מתרוששים והולכים, והבצורת
איומה, והעינים כלות לקראת חבילת מזון
מעבר לים להחיות נפש העוללים. הננו מוכים
ולוקים ומוסר איננו לוקחים.
הפתרון: המציאות הוכיחה כי כל בית
אשר גליון אום אני חומה חודר אל תוכו לא
נכשלו דייריו בכל מרעין בישין. הרוצה להציל
נפשו ונפש אשתו ובני ביתו שלא ידבק
בהם מאומה מזוהמת הציונות יכניס גליונות
אוס אני חומה אל תוך ביתו, והיו הנפשות
לשלל. וזה אמצעי בדוק ומנוסה.
פשעים בין השאר: אונס
סיפור המעשה, שבעבורו הובא יוסף אברהם
פורטגוי בן ה־ 25 בפני שופט השלום לא
היה מעניו כשלעצמו. מבית הקפה ברחוב
רענן 11 בתל־אביב (הקפה המפורסם ממש־

״פה טוב״ — אמר האיש בפתיחת דבריו —
״אול רייט היר, אבל שם, בחוץ, אנשים בתור
לקרח. מדוע זה אין יכולים להסדיר אצלכם
את השאלות האלה?״ ״אצלכם״ שכנע אותן
מיד, הוא ודאי תייר. הבנות החלו ממטירות
אש וגפרית על השלטון, על אי־הסדר, על דב
יוסף. האיש חייך, שמע. השמש שקעה בינתיים
לגמרי, הזקן לא הסיר עין מהן — הביט
על שלשתן בעת ובעונה אחת. הוא אמר, כי
בא מדרום אפריקה, הוא בעל עסקים ואוהב
את החיים, מתגורר באחד מבתי המלון ברחוב
הירקון בתלאביב• ״אם אחת מכן רוצה לבוא
אתי למלון — אשמח מאד״ ,אמר לפתע ללא
היסוס. תחילה חשבו הבנות, כי האיש מת־

הפונדק מול שער העליה
חובבת לעזרת הצייר

פט דוד יעקובוביץ, שמסר כי בליל הרצח
בילה שם את כל הערב) גנב פורטנוי משקאות
וסיגריות בשווי של 60 לירות. תוך יממה
געצר פורטנוי וברשותו הסחורה הגנובה. בפגי
השופט ברוך גלעדי הודה הנאשם במעשהו,
נמצא חייב בדין. להגנתו סיפר על אם חולה,
סרטים, אשר שכנעו את השופט, נראו בעיניו
כגסיבות מקלות.
אולם משבא הרגע למתן גזר הדין והשופט
ביקש, בהתאם לנוהג, לדעת מהמשטרה אם
הנאשם נשפט פעם קודמת קיבל המשפט אפ״
קים חדשים, במשך כשעה וחצי נוספים.
תובע המשטרה, הקצין יהושע בן ארי,
מסר כי הנאשם נמצא בערבות להתנהגות טו־נהג,
דבד ארמנית י
בה, הפר אותה במעשה הגנבה בקפה .״וע111
נהגים ערביים עובדים בשחר החיפאי. תה״ אמר בן ארי ,״הבה נקריא את העבר
ששה מהם בני שפרעם שנכנסו לשרות
עם שלו״ ,הוציא את הטופס הארוך (המכונה בלנדוניה
של שלושה אוטובוסים, וחמשת הנו
שון המשטרה ״עבר״ והכולל מקום מוכן
תרים —
דרוזים מדלית אלכרמל. כולם הת־ מראש ל־ •22 עבירות).
יהדו לחלוטין.
״אני רואה שהטופס מלא״ העיר השופט.
השבוע סיפר אחד מהם, במסיבת רעים של ״לא נכון״ ,השיב הנאשם במקום ,״רק מצד
הנהגים :״בקו חיפה נהריה עלה למכונית אחד״ .ואמנם הצד האחד — 11 עבירות
באחת התחנות בעל זקן אחד שהתעקש לד קודמות, כלל: שבע התפרצויות, כייסות,
בר גרמנית. תחילה שאל כמה עולה כרטיס. זיוף מסמך, שוטטות בנסיבות חשודות, כתאמרתי
לו. לאחר מכן ביקש לדעת מקום נת גניבה ומעשה אונם .״בסך הכל התבטא
התחנה הסופית בחיפה. עניתי לו. אלא שהוא הדבר בשש שנות מאסר וזה בגלל שכמה
עמד על כך כי אענה לו בגרמנית דווקא. עבירות ריצה הנאשם בעת ובעונה אחת״,
הסברתי לו שאינני מבין שפה זו. הרעים עלי הסביר הקצין .״שטויות״ ,אמר הנאשם ,״הכל
בקולו כשכולו מאדים מחימר שפרכן זי
שטויות״ .הוא פתח בהסבר מקיף של כל
דויטש זי פרפלוכטער שוביניסט!״׳.
העבירות, ניתחן היטב, טען כי האונס לא
יהיה אונס, ההתפרצויות לא היו התפרצויות
ולשפוט אדם בעד שוטטות בנסיבות חשודות
הוא פשע כשלעצמו (מצדה של המדינה).
אמצעי בדוס ומנוסה
עתה יצטרך פורטנוי לבלות את השנה השמיום
ששלחו הציונים ידם בארץ הקודש ביעית מאחורי הסורג, בהתאם למה שהשופט
וכבשו חלקים ממנה, האדמה חדלה לתת פריה, פסק: שנה מאסר.
המארה משולחת בכל תנובת השדה והאילן,
השמים נעצרים והזריעה לבטלה — למסקנה דין זקן כדין צעיר
״הסבר פנים לתייר״ — את הסיסמה הזאת
מחרידה זו הגיעו מומחי החקלאות של נטורי
זכרו שלוש הבנות שבאו לתל־אביב מירושלים
קרתא, המביאים את מסקנותיהם לפני הצילבלות
את ימי החופש אצל קרוביהן. הן יש•
דבר גרמנית, שוביניסט ארור שכמותך! בו בגן מאיר, בשעת בין השמשות. בחוץ,

עתונים

ליד בית החרושת לקרח, התפתל תור ארוך
של אנשים מזיעים ועייפים, אך החיים בתון•
הגן היו וורודים יותר, הבנות ישבו בחורשה
צדדית, פטפטו וביקשו להרוג שעה וחצי,
שנשארו להן עד להתחלת הסרט בקולנוע
אוריון. אותה שעה התקרב אליהן אדם זקן,
אך אלגנטי, דובר אנגלית ועברית לסירוגין
בהברה אשכנזית (״לשון קודש״) .הבנות קבעו
מיד: תייר מארץ אנגלו־סכסית, נזכרו
בסיסמה ״הסבר פנים לתייר״.

לוצץ. אמרה אחת הבנות :״וכי אינך חושב
אדוני, שאתה זקן מדי בשביל אהבה?״ .המשפט
עז־הרוח גרם להתפרצות־צחוק של שתי
הבנות הנותרות ואז תקפה את התייר האמביציה
.״אני אוכיח לך שאני יותר צעיר
מהרבה צעירים״ .מה שאירע אחר כך מסרו
הבנות בבית המשפט בדלתיים סגורות, כאשר
האיש הובא לדין באשמת מעשה בלתי
מוסרי במקום ציבורי. נסתבר, כי התייר מתגורר
ברחוב עבודה, תל־אביב, מזה 28 שנים,
ובסוכות מלאו לו ,79 הגם שהוא נראה צעיר
מזה. סניגורו טען כי הוא סובל ממניה ולא
פעם הציג את עצמו כתייר. הראיה: הוא
לבוש ״כמו אמריקאי״ .אמנם הציג הפעם את
עצמו כתייר מדרום־אפריקה, אך לאמתו של
דבר הוא מקבל את העניבות והחליפות משני
בניו בברוקלין. אמר השופט :״טוב ויפה, אך
הואיל והנאשם מרגיש את עצמו צעיר, דינו
יהיה כדין צעיר — 30 יום מאסר״.
עתיקות פאן היה פונדק
מדי פעם מתריעים אזרחים אוהבי־עתיקות
על מעשי פראות נגד פסלים, עמודי־שיש
ורצפות פסיפס עתיקים. מאז קום המדינה,
כשהחלו לחפור במקומות שונים בארץ, מתגלות
עתיקות של היושבים בארץ במשך
אלפיים השנים האחרונות. סביבות חיפה,
בהן רבים השרידים מתקופת הרומאים, מהוות
כר נרחב לאיסוף. אפשר למלא אולמות
גדולים מכל הנמצא. עירית חיפה יזמה לעצמה
מוזיאון פרטי אחרי שנלאו מכך, שאין המדינה
מרכזת את העתיקות. כשנגלה משהו
לעיני חופרים ואם מגיע הדבר לאזני העי־ריה
ממהרים שליחיה לקבל חזקה על העתיקות
ולהעבירן במקרים רבים למוזיאון החדש
המוקם בחיפה.
את רוב העתיקות מגלה המקרר״ כמו
רצפת הפסיפס המפוארת שנמצאה ליד הטי-
(המשך ״בנודינה״ במנזוד )10

מה לעשות? על ו

,אתה ריאה?

,היי, אתה שם!״
״אני שחור והיא לבנה״...

פרצוף מכר. הוא בא (כמובן).

ההיא שם, בבגד ים ביקיני? עצומה,

המקלחת חובה. כשהוא מחזיק אפשר לסבול.

זה הכל ענין של ...לא של האופי, אלא של השמש. אך דרושה סבלנות כדי להשתזף כראוי,

יופי תת־מימי.

הפנים נשארו על פני המים, לא איבדו את צורתן החמודה. ב

אין מאוחר.

הגיל אינו מפריע, כל עוד אפשר ליהנות.

—־זו לשם. בקיצור, אפשר להשתעשע
יק, עק בקואליציות ממשלתיות, תמרו־,
מבי ואם הדם צעיר (או פחות צעיר),
׳תדהמיפ קרים, אפשר להשקיף! על
יע אחרת, מבעד למים הצלולים.

האלון?:

כשהבנות מסתכלות, אפשר להצטיין.

המתחילה:

משחקים הגלים — מעוותים, משמנים. כמעט ראי עקום.
מוקדם. בעזרת אומץ לב וגלגל־גומי אפשר להסתדר.

כשחבר מלווה, אין פחד.

המצילה:

מבט ער, שרירים בריאים. מי אינו מכיר אותת?

במרינה
(המשך מעמוד )7

סה הראשית לשער העליה. אחת הכתובות
אמרה ביוונית ״לזכר הימים הטובים״ .משפט
זה ופיתוחים שודם הביאו לידי הנחה כי
המקום היה פונדק או בית־משתה לעובדי
אורח. מכאן, שאף הדרו בימים ההם עברה
באותו מקום בדיוק שעליו מתנועעות מאות
מכוניות מדי יום ביומו. מחוסר ארכיאולוגים
מקצועיים במספר מספיק בארץ משמשים
בתור חופרים ומגלים — חובבים.
במרצפה הנפלאה של שער העליה המועתקת
עתה חלק חלק על מנת להוות קיר או רצפה
בבית הנכאות בחיפה מטפל הצייר הנעזר
בארכיאולוגיה חובבת, לשעבר חברת קבוץ.

1ב ד ימי טובי
שלוש שינם אחר שהבריטי האחרון יצא
את הארץ, חזר אליה נציג מכובד למדי :
מכוניתו של הנציב הבריטי הארולד מק־מייכל,
שנוא המחתרת.
רוכש מכונית הרולס־רויס, בעלת המנוע
היקר והתבנית המיושנת: בלתי־ידוע.

שלים. לויצקי, סניגורם של אנשי מחתרת
בפני בתי הדין הצבאיים הבריטיים, איש
מפא״י ומעשן קבוע של סיגארים שחורים
נראה בטוח בדבריו. אולם הקצין שילוד
(קורפוראל שולוחוביץ של ימי המנדט) סבר
ואמר דברים אחרים.
בפני השופט הובא אדולף ברגר, אחד מבעלי
קפה ווינה בירושלים. גבר יפה, מסורק
ולבוש הדר, בעל לאשר, חיננית ואב לילד
ששהו אותו יום בחיפה.
״ב־ 15 בפברואר נגנבו מביתו של צבי פרבר
תכשיטים בשווי 3000 לירות״ — קרא
שילוד — ״חמישה חודשים לאחר מכן הואשם
אדם מסוים בקשר לגניבה זו וכתוצאה
מהחקירה הגיעו למשטרה ידיעות מוסמכות
כי ברגר, העומד כאן, קנה את התכשיטים
שטרם נתגלו. האדם ממנו. נגנבו — התרושש״.
לויצקי העביר כובד גופו מרגל לרגל וביקש
לחקור את הקצין המאשים.

ובאותו ערב כבר נראה מאחות הבר בקפה
ווינה.

כרכה כמקדמה
(ברכה) :לח׳ צבי
בנכם יוסף עם בח״ל

דא מכידים את ודם
זעקות אימים בקעו מאחת הדירות ברחוב
ארלוזורוב בחיפה. השכנים שמצאו את הדלת
העבה נעולה מבחוץ, הזעיקו את המשטרה
ומכבי האש שטפסו בסוסם גלגלים לקומה
השלישית ונכנסו דרך החלון•
הכבאים הנרעשים גילו כי את כל המהומה
הקים ילד בלונדי, בן שמונה, שהיה כבול אל
כסא בחבל כביסה עבה מבלי יכולת לזוז.
״אבא נתן לי עונש!״ התיפח הזאטוט. האב
הועמד לדין באשמת גרימת נזק לציבור,
בהטריחו שרותים צבוריים חיוניים במשטרה
ומכבי אש, ללא סיבה מספקת .״אתם לא
מכירים את יורם!״ הצטדק האב, סיפר כי
קשר את בנו בגלל סיבה מספקת. הסיבה:

פתרון חדש

לסינדאי
-יי גיג

״*גיד׳ פ״ת

אמריקאנים יהודים.
מאמינים כי היחסים ע יירייביי __
בסס על המצאות.

הכושי כגוכ

> זזי!פה

הכושים היו מהרא׳
בחית קוריאה (העולם ״ ביר ה
משפט אן ל א
נציגי תנועת
הנקם שלאחר

מזיז-נ1

כטזח זה כטוח
^ המפקד לשעבר של
באמור ירושלים,
עם המלך עבדאללה
(חירות).
משפט בכלא, ולא חינוך דת־הבית
הגדול מאחורי החומה ביפו מאכסן
במחלקת הנשים שלו מספר לא גדול של
שפוטות ועצורות (הרציניות ביניהן: צילה
צויקלר ומסעודיה פניע על רצח ילדיהן; רבקה
גפן על גרימת מוות לחולי רוח במוסד תרפא).
השבוע הוכנסה לבית הסוהר העצורה ה*יתי
שכיחה: אשד, מהחברה הגבוהה, שחזרה
מחוץ לארץ, משליחות המגבית היהודית המאוחדת
והסתדרות נש־ם. הסיבה: היא מסרבת
לחנך את בנה ברוח דתית.
הוויכוח על חינוך הבן מתנהל מזה זמן רב
בין הרב ד״ר מאיר רוזנברג, עסקן ידוע בקרב
יוצאי גרמניה ואשתו זוזי (שושנה) ,ש־נתגרשו
זה מזו לפני שנים מספר. לפי החלטת
הרבנות צריך ילדם להשאר עם האם
אך לאב דעה ביחס לחינוכו. ד״ר רוזנברג
נשא בינתיים אשה אחרת, הילד חי עם האם,
חונך על ידה, אך לא ברוח הדת. הבירור המשפטי
התנהל בפני השופט המחוזי ד״ר יצחק
קיסטר, שפסק, כי על זוזי רוזנברג למסור
את הבן (שמלאו לו בינתיים עשר שנים)
לאב או לבית ספר דתי. האשה לא עשתה כן,
יצאה לחוץ לארץ ולקחה עמה את בנה. בהעדרה
נערך דיון בבית המשפט וניתן צו: היא
תחזיר את הבן ולאו תיעצר ותוחזק במעצר
עד אשר יוחזר הבן.
כאשר חזרה האשה עם בנה, נעצרה. אך
הבן כבר לא היה בכית. היא שלחה אותו למקום
בלתי ידוע. כאשר שאלו אותה :״היכן
הוא?״ השיבה :״לא אגיד, מעדיפה לשבת
בכלא מאשר לראות את בני מקבל חינוך
דתי״.

הבעל חוד לכד
״החשד בלתי מבוסם — -טען עוה״ד אשר
לויצקי בפני שופט השלום יהודה כהן בירו
אפילו
לא קד1

מכוניו; הרודפ-רויס שד מאק־מייקל
הבעל אינו ידוע

שילוני לא היסס. הוא סיפר כ־ העבריינים
שביצעו את הגניבה מסרו שברגר קנה את
התכשיטים. אחד החשודים, אדם בשם טובול,
סיפר למשטרה כי ברגר ביקש מ*נו לעזוב
את המקום בשעת הקנייה .״אינני רוצה לבצע
את הקנייה בנוכחות שני אנשים״ — אמר
ברגר, לדברי טובול במשטרה.
לויצקי ניסה בכל זאת: ברגר נעצר לפני
יומיים, בחיפוש בביתו לא נמצא דבר. אין
להחזיק אזרח בבית כלא על סמך זאת.
השופט קבע חמשה ימי מעצר לצרכי החקירה.
משך חמשת הימים הללו הועבר ברגר
בלווי שוטרים לנתניה, מקום שנמשכה החקירה.
לאחר חמשת הימים שוחרר בערבות

תשבץ מס 60 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאוזן )1 :משופטי ישראל (שופטים ג׳)!
)4נמל קטן; )8קאו־בוי בלע״ז; )10 פאת
נגב; )12 מורה )13 :מגדולי הסופרים הצרפתיים;
)16 סיעה; )17 בוסתן ענבים)19 :
דיאלקט; )20 ראש ממשלת דרום־אפריקה;
)21 מנש; )23 גבור שווייצי; )24 יוצר דת
אסיתית גדולה; )26 בסולם הקולות; )27
משפחת קומפוזיטורים גדולה; )29 מלאך;
)31 בעל סרס נובל לשלום השתא )33 :אד;
)35 לוהט; )36 בירת איי הפיליפינים; )38
זקן; )39 שאינו מתחלף; )41 מאבות המהפכה
הרוסית )43 :סופר אנגלי גדול, בעל הפרוטה
והירח; )44 מיץ פרות.
מאונך )1 :שטר קבלה ; )2רקבון ; )3
יחידת משקל ; )5קבוצת בהמות ; )6שאינו
תושב; )7זד; )8אחול טוב; )9אזור דרומי
בארה״ב! )11 דורון; )14 תואר הולנדי; )15
מקדש כהדם יהודים במצרים ; )18 משוגע ;
)20 מונרכיה ; )22 ממנהיגי מפ״ם ; )23 זן ;
)25 שעשוע ! )28 צורה גיאומטרית ; )30
מגדולי אנשי הרוח היהודים בימי הכינים ;
)31 בר )32 :רודף אחרינו ביום שמשי ;
)34 כן )36 :מטבע קטן ; )37 יון הקדומה ;
)40 אונקל ; )42 נרו יאיר.

בזמן האחרון נמצא שלוש פעמים מתחת
לגלגלי מכונית.
הארץ העיקר: המהירות
ביום פתיחת הכנסת השנייה תיערך ישיבת
הנעילה החגיגית של הכנסת השנייה ובערב
— ישיבת הפתיחה של הכנסת השנייה
יעקב העליון, ת״א
(הארץ)

נשק יא־אטומי
מגיד יישוב התנועה, בארות יצחק, בהפעילם
מגדל (העולם הזה)
שלמה גרצקוב, ת״א

ד״ר היינץ נוימן,
השניים, גילה
משתמש יותר
יותר שיני האדם.
גרועה באזורים בהן
במיוחד( .דוגמה
חוקר השיניים :
שאיבדה כמה שיניים
לות סתימות, ניסתה
שכולם היו בעלי שניים
להשתמש במברשת).
בסוקרו את התקדמות
לקלקול השן מגלה ד״ר
בלות בנוהג ובתאוריה
מאוזן אינו פותר מאומה ;
העולם הנזונות בגרוע ביותר
ניים הטובות ביותר. אין לויטמינים, תורשה,
אקלים וקרני שמש השפעה מיוחדת.
אך הדבר האחד המלווה שיניים בריאות
בכל מקום: לעיסה ממושכת ומזונות גסים.
שעה שמופיעים סכין, כף, מזלג ונימוסי שולחן
— נפגעות השנים. התרופה למניעת קלקול
השניים: לעיסת לחם קשה וחמצמץ
או קנה־סוכר.
אך כיון שאין למצוא לא לחם שחור ולא
קנה־סוכר בכרכים הגדולות קובע ד״ר נוימן
כי הפקחים באמת הם הילדים :״לעיסת
עפרונות, עורות או קיסמי עץ היא אינסטינקט
בריא ולא קו אופי נברוטי״.

פתרון ת שבץ 1791
מאוזן )1 :אילנית )5 :טרזן; )8דיו;
)10 ון; )12 בל; )14 עשתורת; )17 נו;
)18 נשק; )20 רוטב; )21 סדר; )22 ידוע
)24 רב־סרן; )26 נקיה; )28 מגור; )29
מגרש; )30 בלזק; )33 רברבן; )35 הרבה;
)37 פרס; )39 אילן; )41 תבל )42 :סם•.
)43 אלביון; )45 לו; )46 קל; )47 עפר;
)49 בנין; )50 מרחביה.
מאונך )1 :אלבניה; )2לד; )3ניע;
)4יושר; )6רות; )7זן; )9מוטב; )11
מו ת; )13 לשד; )15 תורה; )16 רב סמל;
)17 נד; )19 קונגרס; )21 סנוקרת! )23
עקרב; )25 רגזה; )27 ישראל; )30 בנלי;
)31 תהלוכה; )32 ספסר; )34 ביבר)36 :
בבל; )38 רם; )40 נוער; )43 אלי)44 :
נפח; )46 קן; )48 רב.

פרסי לפותרי תשבץ ענק
בגלל מעוט הפתרונות הנכונים, החליטה
המערכת להעניק שני פרסים של טיסה לאילת.
הזוכים: ירוחם עטר, צה״ל! יהודית
ליפשיץ, פרדס־חנה.

.העולם הזה״ גליו! מס׳ 720

קולנוע סרטים אני אוקלי״השם העברי המלא של הסרט הוא אני
אוקלי אשת לפידות, דוגמה חותכת לחוסר

הטעם של מתרגמי שמות הסרטים. אבל השם
— העברי — האיום משמש שלס לאחת הקומדיות
המוסיקליות הנחמדות והערבות־לאוזן
ביותר בשנים האחרונות.
אני א וקלי הגיעה להוליבוד עטורת זוהר־הצלחה
על במת ברודביי, מקום בו הופיעה
בתפקיד הראשי אתל מירמן, שחקנית־זמרית
מצוינת, אך, לדעת הוליבוד, לא יפה עד כדי
שתופיע בפני המצלמה. התפקיד של אני
אוקלי, העלמה הפשוטה וחסרת ההשכלה,
אך טובת הלב, המצטרפת ללהקת בופלו
ביל, הופכת שם דבר בתיאטרון האמריקאי*,
נעזר לבטי האמון, שאינה מיטיבה לשיר
כאתל מירמן, אך תורמת ביד רחבה להצלחת
הסרט והמוסיקה הקלילה, הנעימה, של ארבין
ברלין.
שמונה עשר השירים והרקודים של ברלין,
הם הפעם — וכך ראוי שיהיה בסרט מוסיקאלי
— המסמר. כמה מהם כבר מושמעים
בתכיפות מסוכנת בקול ישראל ופופולאריות
זו בלי ספק עוד תגדל. מוסיקה זו, המבוצעת
בידי האטון זהוואדד קיל, זמר בעל קול,
גוף וכשרון משחק, מבוימת כראוי, מצולמת
בצבעים, מלווה בדיחות במספר מספיק. התוצאה:
סרס מוסיקלי חי, תוסס, דינאמי.

״בש החוק״
הקולנוע האיסלקי מביא מדי פעם הפתעות
נעימות לעולם הצמא לאמנות של אמת וממש.
ישראל, הסופגת את כל התוצרת ההו־ליבודית
מן העידית ועד הזיבורית, זוכה אך
בחלק קטן מן היבול, מופתעת איפוא שבעתיים
למראה סרט כמו בשם החוק, הנופל
כרעם משמים בהירים. למעשה, כמובן, אין
סרטו של השחקן־שהפך־במאי ׳,פיטרו ג׳רמי,
אלא המשך למסורת הניאו־ריאליסטית של
שלהי המלחמה, והמשך לסגנון שהחל ג׳רמי
מפתחו בשני סרטיו הראשונים (שלא הגיעו,
כמובן, ארצה) העד, עלומים שאבדו.
סרטו של ג׳רמי מטפל במחתרת הסיציליאנית
הקרויה ״מפיה״ .בניגוד לסרט הוליבודי
(היד השחורה) שדן בשלוחה האמריקאית של
אותה מחתרת בסגנון בלשי רווי סנסציות,
בשם החוק הוא סרט ריאליסטי שקט למדי,
למרות המספר הלא־קטן של רציחות ותגרות
המתרחשות במשך 90 רגעי הצגתו.
שו פטבעל ״ חיוז מ ה. שופט צעיר ורב
מרץ (מאסימו ג׳ירוטי) נשלח לעיירה סיציליאנית
קטנה להשליט את חוק המדינה.
הוא בעל יוזמה יותר גדולה בהרבה משנד־רשה
ממנו ומקודמיו, מחליט לטהר את האזור
מהשפעת המפיה, השייר המחתרתי לנוהג
פיאודלי עתיק, שבראשה עומד אכר גברתן
(שארל וואנל) .המפיה היא, למעשה,
החוק בסביבה, ואפילו האציל העשיר (קא־מילו
מסטרוצ׳ינקוור ),נושק על פיה.
השופט מוצא עצמו בתווך, בין שני אויבים
חזקים: המפיה מזה והאציל מנצל-
הפועלים מזה. לבסוף, לאחר שכמעט אמר
נואש ועמד לחזור העירה, מסתבר שהוא
והמפיה לוחמים למעשה לאותה מטרה :
השלטת הצדק. הוא מחליט להשאר במקום,
לנסות לשכנע אה אנשי המחתרת לסמוך
* ״אני אויקלי״ ,בז׳רגון של התיאטרון האמריקאי:
כרטיס הזמנה להצגה, זכר לפז־רנותה
של השחקנית בכרטיס-חינם. לכל ידיד
וכל מבקש.

בטי האטץ דהווארד קיל
עלמה פשוטה...

יותר על החוק, פחות על רוביהם.
יהיו כאלה שיחלקו, בלי ספק, על הלבנת
חטאי הספיר״ שנתגלתה לא אחת בכנופיה
של שודדים פשוטים, לא של אנשי־צדק,
אך איש לא יחלוק על אמנותו של ג׳רמי,
על כשרונו הבמתי הניכר, על האופן בו הוא
מגולל את העלילה, על הדמויות הפועלות
בה בטבעיות האפינית לסרט האיטלקי.
בשם החוק הוא מזון קולנועי מן המשובחים
ביותר והוא מעורר את התיאבון לסרטים
איטלקים נוספים.

״הייתי לפושע״
אחת התופעות החברתיות הבולטות ביותר
באנגליה של שלהי המלחמה האחרונה ואחריה
היתר. עליתו של הספיב * ,איש השוק
השחור, צעיר, מצוחצח, מהודר, זול, אכזר
וגס• בספרות האנגלית זכה הספיב לתשומת
לב ניכרת וכן גם בסרטים, בייווד אלה שנעשו
בסמוך לסיום המלחמה. הייתי לפושע, סרטו
הלא־חדש־ביותר ( )1947 של הבמאי הצרפתי־בריטי
אלברטו קאבאלקנטי, הוא אחד מאלה
המוקדשים לחייו הפרטיים של איש השוק
השחור הבריטי.
הספיב הראשי כאן הוא אחד בשם נארסי
(גריפית ג׳ונס) ,שהוא פושע כה מושלם עד
שאינו אנושי כלל. הוא תקיף: רודה ביד חזקה
בכנופית מבריחים המשתמשת לצרכיה
בארונות מתים ובמשרד של קברנים. הוא
אכזר: רוצח כל מי שעומד על דרכו, מנחית
מהלומת־רצח לנערות מסכנות. הוא
ערום כשועל: גורם לאחד מאנשיו, הטייס
המשוחרר מארטין (טרבור האווארד) שייחבש

מים, עברה מתפקידים קלים לדרמתיים, כבשה
אט אם מקום מכובד בקולנוע האנגלי.

אנשים
הא אתה איש ו 1שיר?
לפני שבעים ושמונה שנים נולד במדינת
מיצ׳יגן, בארצות הברית, בן למהנדס מכרות
נודד. עוד בנעוריו נתלווה הבן, רוברט
פלהרטי, לאביו במסעותיו בצפון קנדה. הנדודים
הטביעו את חותמם על אופיו של רוברט
הצעיר ; הוא החליט להיות חוקר גיאוגרפי,
השתתף בארבע משלחות לצפון
השלוג. במסע השלישי נתבקש לקחת אתו
מסרטה, לצלם את חבל הארץ ותושביו. תנאי
הצילום בקור הצפוני לא היו קלים: הכפור
כסה את העדשות, הקרח הקפיא את תנועת
גלגלי המצלמה, הקור כיווץ את הפילם
והשחית אותו. פלהרטי, רגיל לתלאות, התגבר
גם על הקשיים האלה, הריץ גלגלי סרט
שצולם בעמל רב ובהסתכנות דרומה. מישהו
עישן סיגריה בקרבת מקום, אש אחזה בסרט
והוא עלה בלהבה צהובה׳ ויפה להפליא.
פלהרטי חייך חיוך פילוסופי, הכריז שבין כה
וכה לא היה שבע רצון מן הצילומים, החליט
לסובב סרט נוסף, מתוכנן יותר׳ על אותו
נושא.
הפרוונים ;.מנד כס!? .אולם מי יממן
שאיפה כזאת של חובב חסר נסיון־הסרטה
ששמו אינו הולך לפניו? הסרט שפלהרטי
רצה לסובב עתה היה בהרבה יותר גדול ויקר
מצילומי־האקראי שהכין עבור החברה הגיאו
...חסרת
שכל...

בבית הסוהר על חטא שלא חטא.
אך מארטין נמלט מבית הכלא, נעזר על
ידי סאלי (סאלי גריי) אהובתו לשעבר של
נארסי, משתוקק לנקום בנארסי, נרדף על
ידי המשטרה והכנופיה גם יחד, פורע לבסוף
את חובו.
נואל לנגלי, שכתב את התסריט, השתדל
לעשותו חורג מן הסידרה הגנגסטרית, נמנע
מסוף טוב: נארסי אינו לוחש, בצאת נשמתו׳
שמארטין חף מפשע. להיפך, הוא חוזר
באזני הבלשים על השקר, ומארטין שב אל
המאסר. אבל מחוץ לפרט זה ולשיח מפוקח
למדי, אין התסריט מהווה מפנה מיוחד במינו
מן הקו הגנגסטרי ההוליבודי: מדה גדושה
של אכזריות, כתישות שאינן מתקבלות על
הדעת, נצחון קל מדי לגבור על הפושעים
(המסוכנים יותר).
הבמאי המנוסה והותיק הצליח, בעזרת
משחק משובח של כל המשתתפים, להוציא
סרט מענין, רצוף רגעים רבים של הברקות.
מקצוע מוכן מאליו־ סאלי גריי, צהובת
שער, בת 34 היא, התגלתה, לגבי הקהל
המקומי, בהייתי לפושע. משחקה הנבון והשקט,
מבליט אותה <5ף בחבורה של כוחות
מעולים כטרבור (האדם השלישי) האווארד.
באנגליה היא נחשבת מכבר לכוכב בעל משקל,
הודות להופעותיה במספר מחזותיבמה
וסרטים שמרביתם לא הגיעו מעולם ארצה.
המשחק היה מקצוע מובן מאליו לסאלי
שנולדה להורים אנשי תיאטרון. ילדותה עברה
עליה בעוני: אביה מת בהיותה תינוקת
ואמה נאלצה לפרנס משפחה בת שש נפשות.
סאלי למדה לרקוד בהיותה בת שש, עשתה
את צעדיה הראשונים על הבמה כרקדנית,
אצל פרד אסטייר, שהתענין בנערה הצעירה,
הדריך אותה בשעורים פרטיים, עת הופיעה
בהצגתו הגרושה העליזה בלונדון.
במקביל לעבודתה על הבמה הופיעה בסר
גרפית.
הפעם רצה להנציח את חיי האסקימוסים,
ללא כחל ושרק, ללא בימוי או משחק.
היה זה שגעון לפנות ברעיון כזה להוליבוד!
פלהרטי נסה לענין את הפרוונים האחים
רבילון מפאריס שהיו קונים את מרבית
פרוותיהם מן האסקימוסים הקנדיים — והצליח.
הוא יצא שוב צפונה, בילה חדשים
ארוכים אצל הילידים, חי עמהם זמן ממושך
בטרם צילם מטר אחד של סרט. לבסוף, משהכיר
אותם היטב, ידע בדיוק מה רצונו, החל
להפעיל את המסרטה.
התוצאה, סרט בן שעה ומחצה, שקרא לו
נאנוק, הפתיעה את האחים רבילון שהיו
בטוחים כי הניחו את כספם על קרניו של
צבי־הצפון. הסרט, תוצרת , 1921 החזיר למשקיעים
את כל כספם, בצרוף רוח ניכר, מכניס
להם סכומים קטנים עד היום *.
התכונן עשרה חדשים. ההצלחה
שהיתר. מנת חלקו של פלהרטי פקחה את
עיני הוליבוד. הוא נקרא אחר כבוד לקא־ליפורניה,
הוחתם על חוזה שהוכתב בידי
פלהרטי עצמו: עצמאות אמנותית מוחלטת,
חופש המרחב והזמן. פלהרטי, אשתו וחבר
עובדים מצומצם יצא דרומה, לאי סאפונה
באוקינום השקט, לצלם שריד אחרון של תרבות
עתיקה ואקזוטית הנעלמת במהירות
מלפני המטאטא של מנהגי אירופה.
שוב עשה פלהרטי את מלאכתו בנחת, אך
בבטחה: עשרה חדשים התבונן בטרם החל
לצלם, ומשסיים וסרטו מואנה בת הדרום
היה מונח בקופסאות הפח, נתעשר העולם
ביצירת מופת קולנועית חדשה.
צילומים נוספים באולפן. בניגוד
לדעה המקובלת שהצלחה אחת גוררת אחריה
הצלחה נוספת, היתד. דרכו של פלהרטי בשנים
הבאות זרועה קוצים ודרדרים. סרט קצר
על העיר ניו־יורק, הוזנח לאחר שצילם
חלק ממנו. שיתוף פעולה (ב־ד ,)192 תחת

״ סרוס המלה האנגלית ספיבי, שפירושה :

טרזן.

• לסרט, שהוצא לאור מהדש, צורפו גוו־

כמי האמון ואביה האינדיאני
...אך טובת לב

כנפי מטרו, עם הבמאי וואן נרוז תארי) דייק,
לשם צילום סרט נוסף באיי הדרום, צללים
לבנים, גרם מפח נפש לפלהרטי שנטש את
העבוד באמצע. הסבה: שיטות הבימוי
ההוליבודיות של שותפו האמנותי לא נשאו
חן מלפניו. סרט שלישי על אודות הדרום :
טאב, בשיתוף עם הבמאי הגרמני מורנאו,
גרם לפלהרטי פחות מפח נפש.
לאחר סרט נוסף, בריטניה התעשיתית,
ושנים של פעילות לא־קולנועית, הוציא פל־הרסי
לאור את הסרט שעמל עליו. למעלה
משנתים: אנשי ארן. סרט זה, שתאר את חיי
אנשי האיים הסלעיים בלב הים האירי, אנשים
החייבים להלחם קשה על קיומם, היה
סימפוניה נהדרה למאבק האדם בטבע אכזר.
בשנת 1934 בוכר הסרט על מספר רב של
יצירות אירופיות ואמריקאיות אחרות, זכה
בפרס הפסטיבל בונציה. סרטו הבריטי הבא
של פלהרטי הילד והפיל, שוב אכזב אותו,
כי המפיק, אלכסנדר קורדה, לא ראה בעין
יפה את תוצאות עבודתו המאומצת של הבמאי
בהודו, הוסיף לסרט קטעים שצילמו
באולפן.
פחותמריטה הייוו ר ט. פלהרטי הגדיל,
שסרטיו גרמו שאחת ממעריצותיו תכ־תב
:״האמנות המקרבת, יותר מכל אמנות
אחרת, את האדם אל האלוהים, היא זו של
איש הסרטים״ היה עתה מחוסר עבודה בקולנוע•
הוא לא ישב בטל, הוציא לאור ספר
שזכה בבקורת טובה. רק בראשית שנות
הארבעים חזר אל הקולנוע, הפיק סידרת סרטים
חינוכיים עבור הממשלה האמריקאית.
משנסתיימה המלחמה, הוזמן על ידי חברת
סטאנדארד אויל לסובב סרט על מחקרי החברה
במדינה לואיזיאנה, בדלתת המיסיסיפי.
התוצאה היתד, סרטו הגדול ביותר של סל־הרטי:
הנער נזלואיזיאנה, שיוצג בקרוב בארץ•
אולם
פלהרטי הוסיף לעמוד מחוץ למחנה
האריסטוקרטי של אנשי הסרטים. כאשר נפגש
לפני שנתיים עם אריך פון שטרוהיים, הב־מאי־לשעבר,
נשאל :״כמה שנים עוסק אתה
בהסרטה?״ ענה פלהרטי :״קרוב לשלושים״•
המשיך שסרוהיים :״והאם אתה איש
עשיר?״ משהשיב פלהרטי בשלילה חייכנית
חבק אותו שטרוהיים בחבה, אמר בפסקנות
׳.״אם כך, אתה איש סרטים אמתי״ *.
תכניותיו של פלהרטי, שמת החודש בניו-
יורק, כללו הכנת סרט גדול בנוסח ״עולם
אחד״ של ווילקי, סרט שיצולם במרכזים שונים
בעולם, ביניהם: ירושלים.
אולם, אחרי שנים של עבודה בסרטים היה
לשמו צלצול מוכר רק באזני אחוז אפסי
מתוך המיליונים היודעים כל פרט על חייה
הפרטיים של ריסה הייוורט.

בקונדה
״אורח לא קרוא״ הסרט הטז־ב ביותר
על הבעיה הכושית באמריקה. אחת הסבות
לכך: הכושי הנרדף אינו כולו לבן, הלבנים
הרודפים אינם כולם שחורים.
״חיל המחץ״ אודות קצין צי אמריקאי
הלוחם לפיתות נושאות המטוסים בצי
האמריקאי. תמונות קרב מצויינות בצירוף
גארי קופר, ג׳יין וויאט, ווין מורים ועוד
שחקנים ותיקים.
״באקדח וברומח״ המערב הפרוע בקומדיה
מבדחת באמת על אודות נערה היודעת
לקלוע אך לא לאהוב ואודות ברנש היודע
לרקוד אך לא לקלוע. דן דיילי, אן בקם־

״זכרונות העבר״ מעשה באחד שבלה
לילה שלם ביקבו של מנזר צרפתי שרצפתו
מוצפת קוניאק בן 100 שנה. לאחר מכן הוא
משתכר אף לריחו של משקה, מצב לא נעים
לגבי עורך דין צעיר ואידיאליסט. וואן ג׳וג־סון
ואליזבת טיילור.
* פון שטרוה״ם התעלם אותו רגע נזצ׳אפ־לין
וזיסני, שניהם בל׳ ספק סרטאים גדולים,
אבל, בניגוד לפלהרט׳ ושטרותיים עצמו, אין

לאנגלים והאיום בפשיטת רגל והפלתו באם
לא ייכנע להם, לא מצא מוצא אלא לשכב
במיטה ולשפוך דמעות מרות, לא יעילות
ביותר.
אלא שהאנגלים התאפקו שוב. בהרגישם
שסיכוייהם עולים עשו מה שקשה לעשות
עם עמים אחרים. הם היו מוכנים להיכנע
לאמריקאים כדי לחפות על כניעתו של הצד
ממול. וכאן הופיע הארימן, כמושיע בל־יכול
העוזר לגיבור האיראני רב־הדמעות להרוג
את הדרקון הבריטי.
אם לא יתקלקל בורג במכונה העדינה ברגע
האחרון, יצליחו האנגלים במשחקם. הנפט
יהיה מולאם, מוצאדק יהיה גאון בן־
אלמוות — אולם האינטרסים הבריטיים יישארו
על כנם, ושלום על איראן.

האיטלקי התקשה בקימה

תמונה זו היא היחידה שפורסמה כעתונות העולמית על רצח המדך
עכדאללה. היא מראה את גוויית הרוצח, מוסטפא עושו, מוטלת עד
הרצפה בכניסה למסגד אל-אקסא. ליד השולחן מצד ימין יושבים מפקדי
הלגיון והמשטרה, אשר אחד מהם ממרר ככבי מד על מות מלכו.

מלחמה 1של1ם
י לד מפונק
השבוע שוב פלשו המרחב ובעיותיו לזירות
הבינלאומיות. בניו־יורק התשדלו מעצמות
המערב לשכנע את מצרים לבטל את
הסגרה (״המתאים יותר לילד מפונק מאשר
למדינה גדולה״) על הסואץ ולהרשות את מעבר
האניות לישראל.
״זהו תכסיס בריטי ללא כל ספק״ ,התרעמו
חוגי הפוליטיקה הקיצוניים בקהיר .״האנגלים
מסיתים את ישראל לעורר את. בעית
הסואץ, מנפחים בגסות את ענין האמפייר
רוץ׳ על מנת להצדיק את חניית צבאותיהם
במצרים. הם עושים זאת כדי לטעון שמצרים
אינה שפויה בדעתה מבחינה פוליטית וכי
אנגליה חייבת להשאר כאן כדי לשמור על
האינטרסים של העולם החופשי ושל מצרים
החולה — את האינטרסים שלה אינה מזכירה״.
ואילו החוגים המתונים יותר חושבים
שבעיית הסואץ תחלוף בקרוב .״האנגלים עור־רוה
רק כשניצנץ האיום של סגירת בתי הזיקוק
בעבדאן. אולם עתה,״ הם קובעים ,״עומדת
איראן להיכנע ללחץ הבריטים ושוב לא
יהיה לאלה צורך חיוני בבתי הזיקוק של
חיפה״.
הפתרון האידיאלי. שאלה אחרת שקשה
היה לאחר רצח עבדאללד ),למצוא לה
מחנה מתון היא שאלת כריתת״שלום באמצעות
וועדת הפיוס• עם כל הכבוד שארצות
המרחב (ורוב העולם) רוחשות לרצון אמריקה
עשירת־הדולרים, לא נראו כל סימנים כי
הפעם יתיחסו ביתר רצינות לנסיון התיווך
שייערך בפאריס.
אחד מחברי הוועדה, שהתיאש מהצלחה
בתפקידו, ניסח פעם הסכם אידיאלי, שיספק את
שני הצדדים: עליה בלתי מוגבלת של יהודי
ישראל לאמריקה ותשלום פיצויים ע״י אלה
לערבים שיסכימו לחזור לבתיהם.
אולם בהויתם תנאים קשי־ביצוע, החליטה
אמריקה, כנראה, להציע משהו אחר: זרם של
דולרים וטנקים שיהפוך את המרחב לשני מחנות
נפרדים המקבלים את פקודותיהם מוושינגטון.

דמנות
זו שוב את כשרונם המיוחד במינו
להסתובב בחנות של חרסינה מבלי לשבור
צלחות. האימפולס הראשון, אחרי הפרת ה־זכיון
בידי האיראנים, היה לנהוג כפי שנהגו
דורות של אנגלים בהצלחה בכל כנפות הארץ:
לשלוח את חיל הצי, לירות בתותחים
הגדולים, לתפוס את בתי הזיקוק ששתיים
כה רב.
אולם האנגלים התאפקו, גילו נשק מחוכם
יותר. לוא#היו נוחתים, קשה היה לצפות
את התוצאות מראש. הרוסים היו יכולים
לפלוש מצפון — והפעם בצורה חוקית, על
סמך חוזה ישן שבידיהם. יתר על כן, עדינותו
של גנדי ואי עדינותם של בגין —
פרידמן־ילין הוכיחו לאנגלים די הצורך
שנוכחותם של סומים חמושים אינה ערובה
מספקת לשלום האימפריה ורכושה.
לא האמריקאים ולא הרוסים היו מסוגלים
לשחק בכשרון כזה את המשחק שהחלו
משחקים האנגלים. איראן היא מדינה פושטת

במרכז טהרן עומד בית יפה אשר שם
אסור להזכיר את המילה נפט. לולי היו שומרים
מזויינים ניצבים סביבו היה אפשר לחשוב
שזה בית של אריסטוקרט כלשהו.
ארבעת שערי הבית הם הכניסה לארמון
המלך המבודד מרעש העיר בגן ענקי ונהדר
בו רועשות רק מזרקות מים לחשניות.
בבית זה חיים השאח עצמו, אשתו הצעירה
והיפר,פיה, אמו, אחיו ואחיותיו המפורסמות
ביופיין והדרן.
כל דרי הארמון רחוקים מהמשחק האכזרי
של האינטרסים ששמם נפט ופוליטיקה. רק
שני אנשים בבית הזה דואגים גם קצת —
השאח עצמו ואחותו התאומה, הנסיכה
אשרף.
השאח שהוא סמל האחדות המדינית רוצה
להוכיח שהוא עומד על גובה תפקידו,
הנסיכה אשרף היא הפוליטיקאית של המשפחה.
יש לה חוש לענינים ציבוריים והיא
רוצה לשחק תפקיד פעיל. היא מתעסקת,
למשל, בעזרה סוציאלית.
הבוגרת בין שלוש אחיות השאח, הנסיכה
שמס, היא טיפוס אינטלקטואלי. היא מתלהבת
מספרות ואמנות ונשואה למוסיקאי
מוכשר המנגן צ׳לו, פסנתר וחליל. הנסיכה
אשרף אוהבת מלבד פוליטיקה, מסעות. היא
היתד״ בין השאר, פעמיים ברוסיה הסובייטית
(ב־ 1947 וב־ .)1950 סטאלין נתן לה
מתנה יפה — מעיל פרווה (שהוכן בארצות
הברית) .השלישית — אחותו הקטנה של
איראן המלאך חבש קש
המלאך שנשא את עלי הזית של השלום
מעל לללהבות הנפט הבוער במרחב היה
מלאך מיוחד במינו. במקום חרב להבות
נשא בידיו צ׳קים של דולארים, מוכנים לבל
דורש (בתנאי שהוא ראש ממשלה באיראן).
מאלוהים קיבל, במקום הכנפיים המסורתיות,
אבא עשיר, שהשאיר לו רכבת בעלת דיבי־דנדות
שמנות. מלבד זאת יש לאווריל הרימן
מקבעת קש, גובה של כמעט שני מטרים,
שתי בנות, אשה שניה ואמונה בלתי מוגבלת
שאפשר לפתור את כל בעיות העולם
בכמות מספקת של דולארים ירוקים.
אולם בפרס עוד מסמל הצבע הירוק את
דגלו של מוחמד הנביא יותר מאשר את שם־
רותיו של הארי הנשיא. ומכיון שאמונה מוזרה
ובלתי עדכאנית זו שוכנת בלבם של
כמה צעירים בעלי דעות ישנות אך אקדחים
חדישים, נתקל העדן בקשיים.
לפיכך, ייתכן ואמונותיו של הרימן לא
היו עוזרות הרבה לולא גילו האנגלים בהד

ראש-הממשלה מחמד מדסאדק במיטתו
בין אקדחים ופשיטת רגל, בכי

רגל מטבעה. הסיבה פשוטה: שולטים בה
העשירים המעטים, שרק הם מסוגלים לשלם
מסים. לפיכך אין מסים. ההכנסה היחידה,
כמעט, באה מן הנוזל השחרחר המופק מן
האדמה. אולם האנגלים דאגו שלא יקום במרוצת
השנים דור של מומחים איראניים. לא
היה גם צורך לדאגה רבה: האיראנים מעדיפים,
מטבעם, לדבר על כשרונם מאשר לגלות
אותו בעבודה קשה. סיכומו של עניין:
האנגלים ידעו שאם יסתלקו משדות הנפט
לחלוטין, לא יהיה מי שיזרים את הזרם של
הנפט לאניות הבריטיות ושל הכסף לקופת
הממשלה האיראנית. התוצאה הוודאית:
פשיטת רגל גמורה של המדינה, מרידת הפקידים
והפלת הממשלה.
מצבו של מוסאדק לא היה נעים ביותר.
בין האיום באקדחים מוסלמיים באם ייכנע

השאח, הנסיכה פאטימה, נשואה לאמריקאי
צעיר שהתאסלם ומסתובבת עמו בעולם.
החיים בחוג מלכותי זה הם תערובת של
מסורת רצינית ופשטות, מלבד קבלות הפנים
הרשמיות. אך בדרך כלל מארגנים, יחד
עם מכרים מספר, משחקי חברה וספורט.
הנסיכה שמס סידרה בקומה הראשונה של
הארמון אולם קולנוע ומזמינה לשם את החברה
שלה. היא עושה את זה בלי רשמיות,
לפעמים מופיעים אורחים מפוקפקים.
לפני שלוש שנים הזמינה את הציר האיטלקי
ואת אשתו והתיישבה בעצמה על הרצפה.
הדיפלומט חשב שגם הוא צריך לשבת כך
וישב על הארץ. במשך,השיחה הנעימה והארוכה
הגישו תה ולבסוף עייף הדיפלומט
מצורת הישיבה, לא היה מסוגל לקום. הנסיכה
חייכה, קראה את המשרתים והם עזרו

לו לקום.
לאשתו של השאח, סורייה, יש שאיפה
אחת בלבד — בעלה. נוסף לזאת: שלוש
חולשות — תלבושת שקטה, מי־בושם וספרי
בלשים. היא אוהבת את המטבח האירופאי.
קורה לפעמים שהיא טורחת במאד כדי
להשביע את רצונה באוכל; למשל: סרדינים
בשמן זית ונקניק עם צנונית.
העם האיראני מעריך אותה בגלל תכונות
אחרות: יופיה וחנה האישי וההנחה שהיא
״מביאה מזל״.

קחייט
״לו 11 אול, שוב נבטי״
לפני כמאתיים שנה, החליטו כמה משפחות
גדולות משבט אנאיזה כי הגיע הזמן לנטוש
את חיי הנדודים שלהם ולהשתקע במקום
קבוע. הם עזבו את מדבריות ערב המרכזית,
החליטו להתישב סביב הבארות בנאות מדבר
קטנה, הנקראת קוויים. יישוב זה הפך, במרוצת
הימים, למדינת קווייט, השוכנת על חוף
המפרץ הפרסי, בין עיראק מצפון וסעודיה
מדרום.
התושבים ניסו לעסוק בחקלאות אך המחסור
החמור במים הכשיל אותם; הם התפשטו
מזרחה, לים. כעבור זמן מה, הפכו התושבים
ימאים ברובם, עסקו בדליית פנינים, דייג
והובלת מים בספינות מעיראק לקווייט.
בשנת 1780 פלשו הפרסים לבצרה, הנמל
העיראקי הגדול שהיה בסיס חשוב בסחר הבריטי
עם הודו. לאחר משא ומתן קצר, הסכים
האמיר של קווייט להרשות לבריטים להעביר
את פעילותם המסחרית לארצו. מאז מגע ראשון
זה, הלכו יחסי קוויים עם בריטניה ונת־הדקו.
חשבון
פרטי כבגק. אולם רק כעבור
מאה שנה נחתם החוזה המביא את מדינת
קווייט תחת חסות בריטית. היה זה בעקבות
התחרות בין הגרמנים והרוסים לתפוס מקום
מכריע במדינה ע״י סלילת מסילות ברזל
(הגרמנים: מברלין לקווייט דרך בגדאד, הרוסים:
מהים התיכון לקווייט) .במלחמת העולם
הראשונה עמדה קווייט לצד האנגלים
והיוותה בסים לפעולות נגד התורכים באזור.
תמורת זה, הכירה ממשלת בריטניה בקוויים
כבמדינה עצמאית (תחת חסות בריטית).
בשנת 1938 גילתה חברת הנפס האנגלו־אמריקאית
נפט ליד העיירה קווייט. מאותו
יום חלד, מהפכה בחיי המדינה. היישוב הפראי
והנידח, הפך פתאום לשדה נפט אחד
גדול, למרכז התענינות חוגי הסחר הבינלאומי.
כאשר החלו בייצור אינטנסיבי בשנת ,1945
נוכחו לדעת כי שדה הנפט בקוויים הוא העשיר
ביותר בעולם. התפוקה עלתה במהירות
מסחררת — משלושת רבעי מיליון טון בשנת
1946ל־ 16 מיליון טון ב־.1950
הנהנה הראשון מכל זה הוא שליט קווייט,
השייך עבדאללה אלה סליס סבאח: כל יום
מכניסה חברת הנפט סכום של 25.000 לירות
לחשבונו הפרטי בבנק לונדוני. האנגלים הקימו
בית חולים גדול ונקי — אולם התושבים
טרם התרגלו להשתמש בו. גם הבניינים הגדולים
ומכוניות ההדר של השייך אינם עושים
רושם רב ביותר על בני קווייט-,כי בעייתם
העיקרית טרם נפתרה: עדיין קיים מחסור
חמור במים.
״אינגי חכרת-גפט חברת הנפט
הקימה תחנת זיקוק ענקית ד,מזקקת 600,000
גלון מי ים ליום. אולם מים מתוקים אלד,
נחוצים לה להפעלת מיתקניה ולשימוש עובדיה.
כאשר ילד מבקש מים מאמו היא עונה
לו :״מה אתה חושב שאני חברת הנפט?״
ומספר רב של פועלים מחשיב את האפשרות
לשתות מים במפעלי החברה לאחת המעלות
הגדולות של עבודתו.
מצב זה הוליד סיפורים פנטסטיים על המדינה
המדברית אשר הנוזל הלבן נחשב בעיני
תושביה יקר מן הנוזל השחור. נוסעים היו
רגילים לספר כיצד ערביי המקום נהגו להתקהל
סביב המכונות הקודחות בארות בתקווה
שהקודחים יגיעו למים. כאשר במקום המים
זרם נוזל שחור, סמיך ומסריח היו מקללים
את החברה ואת המצב הקשה :״לעזאזל, שוב
נפט״.
החברה הבריטית המעונינת בשביעת רצונם
של הערבים (עד גבול מסויים) בכל זאת
לא רצתה להקים להם בית זיקוק למים. זה
כבר חורג מגדר תפקידה. היא הפעילה לחץ
על השייך להקים בית זיקוק מכספי הזכיון
שהוא מקבל. אך הלה סירב• עד אשר התחילו
האנגלים לשלם את 25.000 הלירות היומיות
לחשבון נפרד בהכריזם כי השייך נאות להע־נות
לבקשת בני עמו — הוא הורה להפר־ש
את הכסף הדרוש להקמת בית זיקוק למי
שתיה. הסכום הדרוש 1.000.000 :לירות
שטרלינג.

״העולם הזה״ גליו! מס׳ 720

וו נ ש ־ 0
המחזרים האמיצים
שחקנית הקולנוע פאדלט גודר־ גילתה
מכתב אהבה ארוך ומלא הערכה ניתחת לדלת
תאה באנייה שהובילה אותה מארצות הברית
לאנגליה. בעל המכתב: דיק כלקסטץ,
ילד ניו־יורקי בן , 12 שהסביר (בכוונו דובה
צעצועים לעבר העיתונאים הסקרניים) :״חיי
הם ענייני הפרטי. כל שיש לי לומר: היא
היתר, על האנייה והיא יפהפיה. לכן חיזרתי
אחריה.״ השחקנית הגיבה בידידות, תבעה מה־מחזר
הנלהב לחכות עד הגיעו לשנתו ד,־21
לפחות.
בהישאל גלוריה (שדרות סנסט)
סוונסון, כוכבת הראינוע בת ה־ ,52 שרכשה
לעצמה מקום כבוד בקולנוע, לפשר חיזורי
הגברים אחריה, משכה בכתפיה, הציעה הסבר
:״כנראה שרק עכשיו הגיעו (הגברים)
לנערות ששמותיהן מתחילים בסמ״ך.״
ירח הדבש של פ א רו ק מלך מצרים טרם
נסתיים, הפך לשני ירחי דבש. כאשר פמלייתו
צידדה בדעת רעיתו, נארימן, כי אין
לאכול ספגהטי איטלקי(בגלל תכונתו להשמין
את אוכליו) נקט באמצעי לא־חדיש ביותר :
הטיל כמה מאנשי הפמלייה, כשהם בבגדיהם,
לתוך מי אגם קומו האיטלקי, שעל גדתו סעדו.
בהגיע ריצ׳יד סטוקם, לורד שומר
החותם ושליח ממשלת בריטניה לחיסול סכסוך
הנפט באיראן, לטהראן, הביא עמו שני
סלי־ענק טעונים פירות ופרחים, שי ידידות
ופיוס לראזא פחלאוי, שאח איראן.
לבסוף ניאות כרטרנד ראסל, הפילו-
סוף המטמטיקאי הבריטי, בן ד,־ ,79 המאמין
בחינוך כמקדם האנושות ושזכה לאחרונה בפרס
נובל, להסביר מה הוא סנוב אינטלקטואלי.
הוא נסתייע בדוגמה :״אדם היושב
ברכבת ליד אשה צעירה ויפה, אך אינו
פותח עמה בשיחה, משום שאינו מחבב את
הספר בו היא קוראת.״

בהגיע הד״ר אברהם ניסן, ציר ישראל
בסקנדינביה, לרייקיאויק, בירת איסלנד, על
מנת להגיש את כתב ההאמנה לנשיא האי,
הוגש לו זר פרחים שנשא פתק חד־מלתי :
״שלום״ .השולחת: התושבת היהודית היחי־דה
מבין 135 אלף תושבי האי.

שר הדתות בממשלה היוצאת, הרב יהוד־
לייב מימון, הופיע בוועידת עסקני

הקרן הקיימת לישראל, שנתכנסה בירושלים,
הזכיר לנוכחים כי גבולות הארץ משתרעים
מנחל מצרים עד נהר פרת. למחרת הבהיר :
״לא דיברתי על כיבוש אדמות מחוץ לגבולות
ישראל, אלא על מצוות גאולת אדמות בכסף,
מנחל מצרים עד נהר פרת. מתוך נקודת
הראות של המסורת, בהתאם למצוות התורה
ומאמרי חז״ל, ולא בשם הממשלה (שלא ברור
אם ישותף בד),״.

מי שהיתר, שחקנית קולנוע, וירג׳ינה
ברום, עומדת להתגרש מבעלה, המליונר
התורכי?ן לי איפר. ההסבר (אחר הצהרת
וירג׳ינה שהיא אוהבת את עלי, לו היא
נשואה זה חמש שנים, מאד) :חוקי תורכיה
אוסרים הענקת קצונה לחייל הנשוי לנתינת
ארץ זרה (אפילו אמריקאית, שארצה מקיימת
את צבא תורכיה) .עלי, היוצא לשירות צבאי,
רצה בקצינות, ישא את וירג׳ינה שניה אחר

,העולם הזה״ גליו! מס 720 ,

גדודיה סוונסון

פבדו, קלוד, פדומבה ופיינטר פיקאסו

המחזרים נזכרו

תום תקופת שירותו הצבאי או לפני כן, באם
ישונה החוק.
הודיע עומר נלסץ בדז־ליי, ראש המטות
של צבא ארצות הברית, אחר שקיבל
כ־ 5.000 מכתבים, בהם הובעה מחאה לחלוקת
בירה לחיילי ארצות הברית בקוריאה :״לא
קבילתי אפילו מכתב אחד שיתמוך בצעד זה.
אך נראה לי, ע־ 5.000 מכתבי המתנגדים אינם
מייצגים את דעת הקהל האמריקאית, בכל
זאת.״
זלמן (״זיאמה״) ארן, מזכיר מפא״י מאז
, 1948 שהתפטר מתפקידו, מסר הסבר מתאים,
השולל את השמועות (תיק בממשלה החדשה,
מינוי לשגריר בוושינגטון) שהופצו: אחר
עומדו בראש מערכת הבחירות של מפא״י,
נתייגע במידה מרובה, אינו יכול לקשר יותר
תפקיד ח״כ ומזכיר מפלגה. קבע :״אני מתנגד
לכך שעסקן יעזוב את תפקידו רק על
אלונקה.״
אחר עומדו ארבע שנים בראש ממשלת
הודו זכר ג׳ווהרלאל נהר* את האמצעי
היעיל למניעת חרפת רעב מפי 25 מיליון
הודים מדי שנה (מתוך 360 מיליון התושבים):
הגבלת הילודה של הודו על־ידי אמצעים למניעת
הריון.
פבלו פיקסו, מייסד הקוביזם בן־ה־סד,
החליט, אחר שעסק משך חמש השנים האחרונות
בכיור כדים וטיפוח שני בניו, ז׳אן
קדוד ( )4ופלומבה 1בעזרת אשתו
פיינטר בת ה־ ,28 לנטוש את אמנתו זאת,
לשוב לעיסוקו הראשי: ציור. יורשו(בכיור):

מארק שגאל.

האנשים היגע 1
מזכיר משרד הבטחון, משה ׳טילה, סיים
את תפקידו כמזכיר הכללי של וועדת הבחירות
המרכזית, זכה להרשמה בספר הזהב של
הקק״ל מחבר עובדיו ולשני ימי חופש משר
הבטחון. .קייטנתו: מחנה צה״ל, בו משרת
בנו כסמל.
נחום ניר, סגן יו״ר הכנסת המפ״מי, שלא
נבחר לכנסת השנייה, הביע במסיבת פרידה,
שנערכה לכבודו על־ידי חברי וועדת החוקה,
שעמד בראשה, את צערו שהמפלגות הטריחו

אחרי חמש שנים

עצמן, בזבזו מליוני לירות ובלבד להוציאו
(כנראה) מן הכנסת. התלוצץ :״אפשר היה
להסתדר עמי במחיר זול יותר.״
אחר הבחירות לא התאפק עורך הבקר,
יוסף הפטמן, שסרב להופיע במקום ה־20
ברשימת הצה״כ ולא היה, לכן, מועמד לכנסת,
יותר :״רק מפלגה המוכה תסביך נחיתות
היתד, יכולה לבכר אנשים מן החוץ, בעלי
פנים חדשות במפלגה, על פני החבר הותיק
(כהפטמך, חבר הצ״כ משך 30 שנה) והמסור,
אשר עמד לצד מנהיגיו תמיד.״
ד״ר יעקב ג יל, רב החטיבה היהודית
הלוחמת וח״כ היחידי מבין שבעת ח״כי
הצ״כ שלא הופיע (ונבחר) לכנסת השניה,
החליט כי מוטב לבטוח בעצמו, הקים מועדון,
מולדת, שמטרתו: ליבון בעיות מדיניות והחתמת
תושבי ישראל על פטיציה לעריכת בחירות
חדשות לכנסת, על יסוד השיטה האזו־רית־אישית.
אחת
השמועות האחרונות שהופצו על מי
שהיה מופתי ירושלים, האג׳ אמין אל־חוסייני,
אחר רצח יריבו, עבדאללה, ובי־קורו
בערב הסעודית: הקמת אוניברסיטה
ערבית (קומוניסטית) בוורשה של פולין, שיעמוד
בראשה.
השבוע נוכחו תושבי ישראל כי לא שריהם
בלבד נתונים למסעות תמידיים. אף בריטניה
השקועה בצנע חמור, אינה חוסכת מטבע זר
למימון יציאות שריה לחו״ל. ביניהם (בתכנית
החודש המבטיחה תור) :קלמנט אטלי,
ראש הממשלה והרכרט מוריסון, שר
החוץ, לנורבגיה ; היו גייטסקייל, שר
האוצר, לקנדה: הארטלי שאוקרום,
ליוגוסלביה.
אחד הלא־יהודים בין קהל יהודי ארגנטינה
שפרצו בישרת התקווה בבואינוס־איירס, לכבודו
של ד״ר פבלו מנגואל, ציר ארגנטינה
בישראל, היה נשיא המדינה, חואן פירון,
שהעניק באותו מעמד אות כבוד לנשיא ישראל,
חיים וייצמן.
צלם סוכנות הידיעות האמריקאית אסישי־אייטד
פרם, זכה בהזדמנות נדירה, הצליח
לצלם את מפקד צבא או״ם בקוריאה, גנרל

מתיו רידג׳ווי, בצאתו ממטהו שבטוקיו.
המיוחד בדבר: שלא כגנרלים אחרים (בעלי
ארבעה כוכבי כסף) דלג רידג׳ווי, ברדתו
במדרגות הבניין, על שלוש מדרגות בבת
אחת.

ספר ־ 0
מחתרת הרכב ת
עס דור ההגנה ( 153ע שאול
אביגור — מערכות ( 750 פרוטות)

בטרם שינה שאול מאירוב, איש כנרת,
את שמו לאביגור, הספיק להיות אחד מראשי
ההגנה (מארגן ההעפלה) ותת שר הבטחון
במדינת ישראל. בתור כזה היה אחד מאלה
שדחפו, כדבריו, את קרון הרכבת הנתון על
פסי הברזל של ההיסטוריה היהודית.
בנתחו את התפתחות ארגון ההגנה העברי
בארץ־ישראל, ששימש, בסופו של דבר,
מכשיר ההגשמה של מדינת ישראל, מתעכב
אביגור על ראשי פרקים שראשיתם השומר
ותל־חי, אמצעיתם — ייסוד החי״ש והפלמ״ח,
קצם ההעפלה וההכנות להקמת המדינה.
יחד עם הערכות על ארבעה אנשי ההגנה,
שני אנשי שורה: זוסיה שחורי, מפקד הגנה
שנספה בתאונת דרכים במאורעות תרצ״ח
ויוסף פיין, רוכש נשק שנהרג מכדור תועה,
ושני מפקדים: חיים שטורמן — מפקד ההגנה
בעמק יזרעאל, שנהרג בתרצ״ח ומצביא
ההגנה — אליהו גולומב, מובא בספר סיכום
שתי פרשות יסוד: מפעל ההעפלה שהעלה
115 אלף יהודים לא״י ב־ 96 כלי שייט, בדרכי
יבשה משובשות (מעבר הירדן, מצרים, סוריה
והלבנון — עליה ד׳ (ע״ד) :וגם במטוסים—
ע״כ (עליית כנף).
כאשר הגיע מפעל ההעפלה לשיאו, כבר
נסתיימה פרשה אחרת: הצנחנים. אנשי ההגנה,
שאומנו על־ידי הבריטים, הוצנחו מעבר
לקווים וארגנו את גרעיני ההתגוננות היהודית.
עם מלחמת העצמאות הפכה ההגנה סוף־סוף

לצבא ההגנה לישראל, ביצעה בכך את מפעל
ומטרת חייה: הזזת קרון הרכבת.

מוסיקר . אורחים בטהובן בארבעה קצב.׳

ווי א ליז ץ\[

תיאליזין, המכיל ריכוז גבוה של כולסטדין, ממריץ את
מחזור הדם, מחזק את שורשי השער ומרחיק קשקשים.

תיאליזין, מי השערות על יסוד מדעי.

הוצאת ספרים נ. טכדפל, י,
__חברה בע״מ__
הופיע הכרך השני של

הו 9יע זהעתה

נאלץ האגדית
־־ה: כסו זפ ה
מאת משה גרוסמן
שבע שנות חיים
בכרית המועצות
״גרוסמן קרע את קורי־הכישוף העוטים
את ברית־המועצות במצאו בקרבו את
העוז לשמש פה לאמת״ — פארווערטם,
ניו־יורק.

המחיר 1.600ל״י
מחיר כרך א׳ — 1.300ל״י

י ברונפמן,

ההפצה:
דוד צילנוב ,2 ,תל־אביב

״תזמורת של נשים גיחכו הסנובים
של ניו־יורק לפני 30 שנה ועיקמו את אפם.
אך האולמות היו מלאים תמיד בהופעותיה של
״תזמורת הנשים הקראולית״ .המיסות, אלמה
סקוט, ילידת טרינדד שבאמריקה המרכזית,
ידעה לנגן על קלרינט, אלטו וסקספון והביאה
עמה קצב דרומי חושני ולוהט, כלי
הקשה פרימיטיביים וילדה בת 12 ששמה
היה הייזל.
״תזמורת הנשים הקריאולית״ ניגנה במאה
ערים והייזל למדה לנגן על מאה פסנתרים
שונים וצורמי־צליל. תוך שנה הופיעה
בפומבי בהצלחה בלתי רגיי^ה. כאשר תחנת
שידור גדולה חיפשה כשרונות צעירים ב־
1936 נרשמה הייזל׳ ,נבחרה מתוך 97 מועמדות
והוחתמה על חוזה לששה חדשים בתוספת
זכות מיוחדת: להודיע בעצמה על
היצירות שהיא מבצעת.
אחר עברה למועדוני לילה, נהגה בסדר יום
משונה: זימרה עד שלוש אחר חצות, שינה
עד שמונה בבוקר, בום חלב, לימודים במכללה
עם נזיפה חד־פעמית, מדי שבוע, מצד
הפרופסור: מדוע אין השיעורים מוכנים י
קרה והייזל ניגנה ללא כוונה מיוחדת, קטעים
קלטיים בקצב מהיר מן הרגיל, נסכה
קצב ג׳ז לתוך תווי מוצארט ובאך. התגובה :
דרישה כללית לבטהובן, מבוצע בארבעה קצבים
מהירים.
לבסוף גילתה הצעירה השחומה ודקת הגוו,
כי קולה אף הוא אינו גרוע כלל. היא נתקבלה
להצגת רביו, נרכשה על־ידי מועדון
לילה ידוע. השכר ההתחלתי 40 :דולאר לשבוע,
כעבור חצי שנה 4000 :דולאר לשבוע.
שיא הצלחתה של הייזל סקוט, שהגיעה
לישראל לסיבוב קונצרטים, הוא יצירתה העצמית
:״גורל קריבי״ ,עיבוד מוטיבים עממיים
של אי מולדתה, תיאור מוסיקלי ערב ועז־צלילים
של קריניבל בקריבים.
אולם הגדרה מתאימה במיוחד היתד, בעטו
של מבקר שכתב :״היא ממש עצומה ! כשהיא
מנגנת ג׳ז, אין רגל באולם שאינה נוקשת
לקצב המנגינה״.
צרפת אוהבים שפו על רצפה

ספר האמנות
המפואר לנוער

בצבעים עם
הסבר מקיף
מ חי ר

8 5 0פ רו ט ה

להשיג אצל מוכרי ספרים וכל סניפי

פ 7ס, חברה לפרסומי בע״מ

העמ מי

רג>| 1

2טיולים בים לנ עיל ת העונה

היות וכל הכרטיסים במחלקות א׳ וב׳ לטיול הנופש של 5ימים באניה ״נגבה״
(המתקיים ב־ 21 אוגוסט) כבר נמכרו והדרישה לכרטיסים נמשכת — החלטנו לארגן
3מ׳ נוקש על האניה ״נגבה״ מ־ 18.9.51 עד 20.9.51
כמו כן, בגלל המספר הגדול של קבוצות שנרשמו לטיול הנוער

למימי קפריסין והים התיכון

כמו כן, בגלל המספר הגדול של קבוצות שנרשמו טיול הנוער
המתקיים ב־ 15.8.51 ואי יכולתנו לשתפן בטיול הנ״ל החלטנו לארגן
טיול נוער נוסף איטר יתקיים כ־.29.8.1951

להרשם מיד עבור שני הטיולים הנ״ל אצל

תל־אכיב, רחוב הר סיני 2
חיפה, ככר חיאט
ירושלים, מלון המלך דוד

3אטרא

תל־אביב, רחוב נחלת בנימין •63
חיפה, שער פלמר .3

ירושלים, הרצל פינת שטראום.
נתניה ,״הלפיד״ ,רחוב הרצל.
דאשץ־לציץ, סוכנות ״מסדה״
מכשירי כתיבה.
חדרה ,״עם הספר״ י. רפפורט, טלפון .101
רחובות, מרדכי גייסטמן, רחוב הרצל,
.מול דרום יהודה.
הרצליה, א .אונו, מכשירי כתיבה.

בביים הצ׳יליסטן פבלו קזאלס את חגיגת
באך בעיירה פרדס שבפירנאים הצרפתיים,
בשנה שעברה, הוא לא התכוון להופיע בפומבי,
רצה לשתף אחרים. החודש, בנגנו בחצר
רחבת הידים של ארמון מלכי מג׳ורקה, יצא
קזאלס לפומבי ממש. הוא נסע 50 קילומטר
מפרדס לפרפיניין ומוסיקאים ואלפיים אוהבי
מוסיקה עברו אלפי קילומטר, בכדי
לשמעו.
חגיגת השנה שעברה כיבדה את באך,
מפגש השנה היה לכבודו של קאזלם עצמו.
המחבר שהשתלט על התכנית: מוצארט.
(״אחרי באך״ ,אומר קאזלס ,״אני אוהב ביותר
את מוצארט״).
המאסטרו ניצח על תכניתו שנפגמה על־ידי
חוסר חזרות מספיקות ותזמורת לא טובה
דיה, מכורסה מרופדת־כרים.
החגיגה תחת כיפת השמיים עוררה בעיות
מיוחדות: הטרמוטרן, רוח קרה וחזקה הנושבת
לכוון הים התיכון, העמידה את חברי
התזמורת על רגליהם, אילצה אותם לאחוז
בתוויהם, לחברם לכנים בסיכות בטחון.
הרוח גם הפרה את האקוסטיקה,
הפכה את היציע חסר הכסאות מעל לבמה,
למקום הטוב ביותר. אוהבי מוסיקה אמיתיים
הקריבו את נוחיותם, ישבו על רצפת
היציע, כשרגליהם מטלטלות מעל למעקה.
בקונצרט הלילה השני הביא הטרמוטרן למטרות
עוז שלא בעונותם ששטפו את בגדי
הקהל.
אך רוב עולי־הרגל לפרפיניין לא התחשבו
באי הנוחיות. אמרה הסופרנו ג׳ני טורל,
שהשמיעה אריות של מוצארט ובאך :״קאז־לס
קורן מוסיקה, הוא פשוט מכריח אותך
לשיר״.

ברית־המועצות
מרוע לא מנגנים ״מולדת״>
אשר ה^ייגו הרוסים בשדה המוסיקה מאז
מהפכת אוקטובר הוא בלי ספק אחד ההישגים
הגדולים ביותר בתולדות האמנות והפצתה.
אף המתנגדים החריפים ביותר של
המשטר הקומו-ניסטי יודעים להעריך את הר

המוסיקלית של הרוסים הן ביצירה והן
בביצוע: כשם שרוסיה הסוביטית הוציא־מקרבה
מחברים כשוסטקביץ, חצ׳טוריאן,
ויינברג ואחרים, כן כבשו ד,וירטואוזים שלה
עם דוד אוסטרייך, הטנר, ואמיל גיללס, הס
סנתרן, בראש (במידה שניתנה להם האפשרות
לנסוע הרחק מהמולדת) את העולם.
אך מדי פעם מוטל חרם על יצירות פלוני
ואלמוני, נעלמים מנצחים גדולים. האופיני
בדבר, בטרם מתרחש משהו: ביקורת קטלנית
המופיעה באחד הבטאונים הרשמיים
של ברית המועצות.
משום כך מצפים עתה ברוסיה למאורעות
מסויימים לאחר שהעתון תרבות וחיים, הבט־און
הרשמי של לשכת התעמולה הסובייטית,
פירסם מאמר ארוך שכולו ביקורת קטלנית
נגד התזמורת הפילהרמונית של מוסקבה,
אחד המוסדות המרכזיים של המוסיקה בברית
המועצות.
העתון מאשים את הנהלת הפילהרמוניה,
בפרוטקציה לטובת אנשי שלומה, שלא לדבר
כבר על טעם רע של מנהלי המוסד. במרכז

הייזל סקוט
עד שלוש אחר חצות

ההאשמות עומדת הטענה, שהפילהרמוניה
המוסקבאית מתייחסת בביטול גמור כלפי
המוסיקה הסוביטית החדשה. כמה מבין המחברים
הגדולים לא הופיעו ברפרטואר שלה
אלא שלש פעמים במשך השנה האחרונה.
(כדוגמה :״שיר היערות״ לשוסטקוביץ —
אפום לכיבוש השממה על ידי העם הסוביטי.
דוגמה נוספת :״אגדת החיים של אדמת
רוסיה״ מאת שפורין) .״מדוע לא מנגנים
שוב ושוב את הקנטטה ״מולדת״ לארטרוני־אן?״
שואל העתון ,״ומה בדבר הקונצ׳רטו
לכנור, פסנתר ותזמורת לחצ׳טוריאן?״.
תרבות וחיים מאשים את הנהלת הפילהרמונית
בהפליית כלפי המיעוטים הלאומיים
ומתפלא משום מה לא נערכו קונצרטים מיוחדים
למוסיקה אוקראינית, ביאלורוסית, ארמנית,
מדוע לא נודעו מעל לבמה זו שמותיהם
של מחברים החיים בנובוסיבירסק, רוט־טוב
או סברדלובסק.
מסתבר כי הקופה איננו גורם של המשטר
הקפיטליסטי בלבד. הנהלת הפילהרמונית
המוסקבאית חשבה יותר מדי על הקופה, על
מנת למצוא חן בעיני הרשות המוסמכת
בענייני הכנסות .״והרי החיים החדשים של
ההמונים ברוסיה דורשים גישה אחרת״.
הרצינית בכל ההאשמות :״יחסים, פרוטקציה
וקשרי משפחה״ .כתוצאה מזה קיבלו
חוזים אנשים, שאינם מסוג הדרוש לרמה
גבוהה של חיי האמנות ברוסיה.
התוצאה של המאמר הקטלני הזה תורגש
ודאי בקרוב. מכל מקום, המאמר מסתיים בפניה
לכמה מוסדות, שמחובתם לשים לב למצב
המחפיר של הדברים.
מי הם המוסדות? ״המועצה המעורבת של
באי־כח המיניסטריונים והמחלקות לעניני
תרבות ואמנות, המחלקה למוסיקה״ .זה אחד
מהם. המוסדות האחרים שמפנים את תשומת
לבם לפילהרמוניה: המפלגה הקומוניסטית,
מרכז האגודות המקצועיות, שמתפקידם ״לטפח,
לחזק ולשפר את הרמה האמנותית בברית
המועצות לטובת ההמונים״.

.העולם הזה״ גליו! מס׳ 720

ספורט מסעות כולם נוסעים לחוץ דארץ
באשר הספורט בארץ משתתק ובמקום
לעסוק בתחרויות מתחילים הספורטאים להתעניין
בנסיעות, מראה הדבר שמשעמם בארץ.
המתח והעניין יורדים לדרגת אפם והאקלים
בחוץ לארץ מושך יותר .״כדאי להיות ספורטאי
מפני שאפשר לנסוע לחוץ לארץ״ ,אמר
ספורטאי ותיק וחייך. הוא חייך, כיון שבמעט
תמיד נוסעים אותם האנשים .״אחר הכל״,
הוסיף ,״יש לנו נסיון והצעירים עוד יספיקו
לראות את העולם״.
הראשונים שיצאו, על סיפון קדמה, היו
אנשי הפועל. מגמתם: אירופה• עוד בתחילת
השנה הוחלט לשגר 70 איש (אתלטים, שחיינים,
כדורסלנים וכדורגלנים) .אך לבסוף הפליגו
15 בלבד כחברי משלחת הפועל, אחת
משבע משלחות הספורטאים־הפועלים המתחרות
ב־ד 1באוגוסט בלייג׳ ,בלגיה
התוצאה: שחקני הכדורגל של מכבי והכדורגל
של הפועל חיפה התקנאו בחבריהם,
החליטו לנסוע אף הם. הפתרון: כדורסלני
המכבי יצאו לשורת משחקים בצרפת, אנגליה
והולנד, לאחר שקונסול צרפת בירושלים,
רנה נוויל, דאג לאירגון ההזמנה. כדורגלני
הפועל חיפה מצאו מזמינים קרובים יותר :
קבוצה קפריסאית.
בינתיים הזמינו אנשי הפועל שתי קבוצות
כדורגל משבדיה ומארצות הברית. השבדית,
מלמד, אלופת הכדורגל בארצה בעלת רמה
גבוהה, מספקת שחקנים לנבחרת השבדית
ולקבוצות המקצועיות.
אולם אנשי הפועל לא הסתפקו בהבאת
קבוצות, ונציגם זלמן קליט יזם מסע נגד
נבחרות אנגליות על אדמת אנגליה, וביניהן
הקבוצה המפורסמת ארסנל.
אתלטיקה דמי כוונה הה!מנה?
״שערוריה כזאת לא היתה זמן רב בארץ״,
טענו נציגי מכבי ,״אולם הפעם יגיע הדבר
לבית הדין הגבוה לצדק ואנחנו נקבול על
הפלייה שרירותית של פקיד ממשלתי״.
הפרשה התחילה כאשר ששה אתלטים עמדו
לצאת לתורכיה כדי להשתתף בתחרות
אליפות בינלאומית. ההכנות והאימונים בוצעו
בצנעה והמבחנים הפנימיים בין אתלטי
מכבי הביאו לבחירת האתלטים הטובים ביותר.
הח״בית לא עזרה. לפי גירסת מכבי
התקבלה ההזמנה עוד לפני מחצית השנה
ונתחדשה לפני שלושה שבועות. אך כאשר
באו המכבים למחלקה לתרבות הגוף כדי
לקבל המלצה להיתר יציאה נקט, לדעת מכבי,
המזכיר הכללי, ברוך בג, המנהל את
המחלקה בהעדרו של ד״ר עמנואל סימון,
עמדה עוינת, שמנעה את יציאת האתלטים.
המכבים מיהרו לירושלים, נפגשו עם ישעיהו
אברך, סגן מנהל משרד החינוך והתרבות,
סיכמו אתו שהמשלחת תסע ותצרף אליה את
אריה גליק, רץ הפועל. אברך הבטיח, אישית,
טיפול מהיר במשרד העליה. אולם בג הפתיע
את אנשי מכבי: דרש מבחנים ערב הנסיעה
לדירכיה. המכבים התנגדו לסחיבת העניו,
נסתייעו בהתערבות חברת הכנסת שושנה
פרסיץ, שלא הועילה.
הכבר המחלקה לתרבות הגוף: ב־ 20 ליולי
נשלחה בקשה ממרכז מכבי לאישור יציאת
משלחת אתלטים לתורכיה. המחלקה דרשה
את מכתב ההזמנה המקורי, לא הסכימה
להמליץ על הנסיעה לפי העתק ההזמנה בלבד.
הסיבה: היא רצתה לבדוק למי כוונה ההזמנה,
למכבי או להתאחדות הספורט לחובבים.
ההבדל היה רב: אם ההזמנה למכבי יסעו אתלטי
מכבי, אם כוונה להתאחדות, תקבע ההתאחדות
את הרכב המשלחת.
ב־ 2לאוגוסט הופיע ד״ר אטלס, יו״ר
ההתאחדות לאתלטיקה קלה, ביקש לשלוח את
האתלטים.הטובים ביותר והראה את ההזמנה
שנשלחה להתאחדות הספורט לחובבים (ולא
למכבי) .בג הציע ועדה בלתי תלויה שתבחר
באתלטים. ד״ר אטלס הסביר שמאוחר. בית
הדין הגבוה לצדק יסכם.

כדורו״ל
ט׳ בא לא חולל
כאשר העירו את חברת הכנסת החרותית,
אסתר רזיאל־נאור, משנתה בשעה שתיים
אחר חצות, לא היתד, הרגשתה של ותיקת
* האתלטים של הפועל: דוד טבק, ריצות
100ד 200 מטר; חיים תמיר, מתעמל;
משה ארצי, מתאבק; מנחם רקוץ /קפיצה
לגובה ; יריב אורן, הטלת כידון.

״העולם הזה״ גליון מס 720 ,

המחתרת טובה ביותר .״מה קרה?״ שאלה.
התשובה הפתיעה אותה :״לא נותנים לביתר
תל־אביב לנסוע לחוץ־לארץ״ .חברת הכנסת
לא התעצלה, התאמצה לסייע ביציאת נבחרת
הכדורגל של ביתר. למחרת פנתה למחלקה
לתרבות הגוף, נדהמה מהסברה :״אנו עוזרים
לביתרים, אבל ההתאחדות לכדורגל בישראל
אינה מעונינת״.
התקלה הראשונה בנסיעת הנבחרת המעורבת
של ביתר תל־אביב ומכבי פתח־תקוה,
לשורת משחקים בשוייץ, ארעה כאשר קזתי
האגודות לא הצליחו להגיע לידי הסכם.
ביתר פירסם גילוי דעת, הסביר: נחתם הסכם
פנימי בין שתי האגודות ביחס לקשרי
חוץ, לפיו הוזמנה קבוצת הכדורגל השוייצית
מברן, הוחל בסידור ביקור הגומלין ואף
קוימו אמונים אינטנסיביים בהדרכת אריה
(ליאוש) הס• לפי חוות דעת המאמן נקבעו
תשעה שחקני ביתר ושבעה שחקני מכבי
לנבחרת, כאשר הפתח־תקואים הודיעו לפתע
שהם אינם מסכימים להרכב ודרשו חלוקה
שווה: שמונה שחקנים מכל צד (הם נסתייעו
בטענה נוספת: הם פרעו את גרעון 1800
הלירות לאחר ביקור קבוצת ברן).
ביתר שללה את הדרישה שנגדה את החוזה׳
מכבי לא הופיעה לבוררות ובינתיים נמסרה
בקשה להתאחדות לכדורגל בישראל להתיר
את נסיעת ביתר לחוץ־לארץ. אנשי ההתאחדות
ניסו למנוע את הנסיעה, דחו את הדיון
ליומיים ערב היציאה.
ההתאחדות תבעה נבחרת מעורבת, מורכבת
מנציגי שתי האגודות, הציעה למנות את
ארטור באר, קפיטן הנבחרת הישראלית בכדורגל,
כמומחה־מכריע לביקורת ההרכב. ביתר
לא הסכימה.
בינתיים נתקבל מברק מציר ישראל בשוייץ,
שמואל טולקובסקי, שהתפלא על כך שקבוצה
ישראלית התעתדה להופיע בחוץ לארץ
ביום האבל הלאומי, ט׳ באב. השבוע שקט:
הנסיעה התבטלה.
התאגרפות הקהל צעק ..עוד הפעם״
רוב הקרבות באליפות הפועל הרביעית
בהתאגרפות עמדו על רמה נמוכה, לא עניינו
ביותר את לב הקהל המועט, שהתאסף באולם
כרמל, חיפה. כאשר אחר הקרב השלישי
קרא הרמקול לשופט בנדיקט, השמיע הקהל
קריאות בוז ושרק. בשני הקרבות הראשונים
רגז הקהל על השופט שהפסיק את הקרבות
לעתים תכופות. הקהל רצה שופט ירושלמי,
הורסט שדה, בעל נסיון 35 שנות התאגרפות
ששיפוטו זכה לשביעת רצון כללית.
אולם אחר שופטו בקרב השלישי היה טרוד
בענין פרטי: עקיבה אחר המתאגרפים הירושלמיים.

ופכטר
החיפאיים שקבע מי יתאגרף עמו,
העיר ״אני מוכן ללכת כנגד שניהם יחד״.
המנצח סעדא האמין להלד, לא הופיע בתחרות
הגמר. במקומו הופיע פכטר. הלד, רב־טוראי
בחיל הים, רחם על יריבו ובמקום להכותו
שוחח עם ידידיו שמעבר לחבלי הזירה.
השופט שדה, שלא חיבב הדגמת רחמים בזירה,
הפסיק את הקרב, הרים את ידו של הלד.
בתחרות המוקדמת במשקל חצי־בינוני ניצח
הרמן, ירושלמי בן ,23 את מקלר התל-
אביבי, אולם חלף הנצחון נפצעה עינו ורופאו
אסר עליו להופיע לגמר נגד טופורוק החיפאי׳
שהוכר בצורה זו כאלוף ללא קרב. בכך

החיפאים רוצים בתיפאי.
החמיץ הרמן את ההזדמנות להוכיח שנצחו־נו
על טופורוק מלפני חודשיים, לא היה מקרי.
אפשרות הוכחה נוספת לא תחזור: טו־פורוק
בן ה־ 29 החליט לסיים את הקריירה
של 14 שנות התאגרפות. מעתה יסתפק בתפקיד
מאמן הפועל חיפה.
בשני הסבוכים הראשונים בגמר חצי־כבד,
צבר נעשא( ,רחובות) ,יותר נקודות מיריבו
רוזנים החיפאי. אולם בסבוב השלישי נהפכה
הקערה על פיה, רוזנים הפיל את נעשא,
שניצל רק בעזרת צלצול הגונג.
כשהוכרז נעשא מנצח, עבר גל מחאה נוסף
בקהל שרצה באלוף חיפאי. הקהל צעק ״עוד
הפעם״ ,דרש סיבוב נוסף. רוזניס נאות מיד,
עלה לזירה, בה נמצא כבר הזוג של הקרב
הבא. רק לאחר זמן הסכים רוזנים, שהפך
לגיבור היום, לנטוש את הזירה.
עוז רב היה דרוש לטוקר החיפאי, בן
ה־ ,17 פקיד בחברת ביטוח, שהספיק כבר לשרת
בצבא, לעמוד נגד יפתח זייד, טוב המתאגרפים
הישראלים למשקל כבד. מכה אחת
של זייד (בדקה השלישית) סיימה את הקרב
בנוק אווט טכני.
נוסף לאלה זכף בתואר אליפות במשקל
נייר: דוד עובד (חיפה) ,האלוף הצעיר ביותר
( )15 בין אלופי התחרות.
שיט ההפלאה הביאה דויערח

הבלגי הוסט ממרר בכסי
הצרפתים רוצים בצרפתי.

הרס־טוראי היה רחמן. מהלך הקרבות
המשעממים למדי: לאחר הקרב בין פיד
קלשטיין (חיפה) לשם־טוב (יפו) הוכרז פיד
קלשטיין מנצח. הוגש ערעור והמזכירות החליטה:
ההתחרות נפסלה ולא נקבע אלוף משקל
זבוב.
כשעלה הלפרין, משקל נוצה, לזירה ניראו
סיכויו נגד שטרן (ירושלים) קלושים. עינו
הימנית נפצעה בקרב קודם. הלפרין ושטרן
הרבו לחבק אחד את רעהו• ההתאגרפות דמתה
להתאבקות. הלפרין הצליח בכל זאת.
לאחר תחרות משעממת נוספת בין לוי
(יפו) ואדיקה (חיפה) הוכרז לוי אלוף משקל
תרנגול.
כשראה הלד (חיפה) את הקרב בין סעדא

לבסוף נתקבלה ידיעה קצרה: הוא יבוא.
אמנם באחור של חדשיים אך העיקר שהמחלקה
לתרבות הגוף הביאה את המאמן
הגדול.
מונדשיין זכה לשם עולמי במלחמת־עשר
והגיע שמיני באולימפידה האחרונה בלונדון
( 6715 נקודות) .הוא אף נטל על עצמו את
הנהלת אימוניהם של הספורטאים האמריקאיים
למכביה ולפי התוצאות נראה שהצליח
יפה בתפקידו. השגיו בקפיצות הריקות והכשרתו
בהדרכה יופעלו מיד עם בואו ומאמני
האתלטיקה הקלה מכל האגודות יתרכזו למחנה
אמונים. בקורס השני ייפגש מונדשיין עם

חודשיים לפני סיום שנת הלימודים לחצו
תלמידי הכתה השניה של בית הספר הימי
בחיפה על מוריהם, ביקשו לדעת לאן יפליגו
לחופש. הם לא קיבלו תשובה ברורה, המתינו
לתום השנה. אז הוברר כי ההפלגה תוגבל
לחופי הארץ, על סיפון ספינת חיל־הים
ותחת משטר צבאי בתוספת תשלום 300 פרוטה
ליום.
התלמידים רעשו, רצו לבקר בארץ חוץ,
ביכרו לא לעבוד ולא לשלם. אך ההפלגה
הביאה תועלת: אחדים נואשו מהים, אחדים
נקשרו אליו יותר. בסוף ההפלגה הודיע
מפקד האניה כי חיל־הים נוטל לידו את
הפיקוח על בית הספר הימי, לשמחת התלמידים
החסרים ספינות לימוד ואמונים, מורים
וציוד.
אימונים העיקר: סעודה כשרה
הדבר התחיל בארוחת צהרים חגיגית בקפה
פילץ אולם ברגע האחרון שונה המקום
ונקבע למסעדת קרלטון. הסיבה: נציג האגוד
הספורטאי הדתי, אליצור, דרש מסעדה כשרה.
בארוחת הצהרים לא נישאו נאומים,
אולם לאחריה פרצה הנאמת אודות בואו
של המאמן והספורטאי הבינלאומי ארוינג
(אריו) מונדשיין. מתוך הנאומים נתברר ש־ארוינג
יבוא בתחילת חדש יוני, אולם חדש
יוני עבר ולא נשמע דבר.

האתלטים המצטיינים וישתדל להעלות את
השגיהם.

צרפת
.,הפעם 100.000 :דולו־״
ב־ 3ליולי פתחו 123 רוכבי־אופניים בעלי
וותק ושרירים בתחרות המסעירה ביותר של
השנה — סיבוב צרפת. התנאים 6492 :קילומטרים
של הרים ושפלות במשך 26 ימי רכיבה
רצופים ושני ימי נופש בלבד, הפכו את
הגבורים שבמשתתפים למועמדי הכותרות
הצעקניות ביותר בעתונים (תפוצתם עלתה
פי שתים) של ארצות מערב אירופה המשתתפות.

התרגשות עצום תקף השבוע את ההמונים
משהכריזו על המירוץ האחרון, המכריע,
של ההתחרות, שנפתח בחמש בבוקר של יום
הראשון והשתרע לאורך 317 קילומטרים.
לצדי הכבישים, בחום מחניק, נתקהלו עשרות
אלפי קנאים נלהבים שצפו בקרב עז
של מטרים מאובקים בין 66 המשתתפים שנותרו.
פצועים ומוכי גשם ושמש צנחו שניים
מתעלפים; האיטלקי קופי, מנצח הסיבוב לפני
שנתיים, לחם על המקום העשירי בעוד
שהצעיר באנס, תקוותם של הבלגים, הוסט
בתנופה מראש השיירה לתוך תעלה עמוקה.
שותת דם חזר אל אופניו ונשתרך בין המפגרים,
ממרר בבכי.
אולם כף המאזנים הוכרעה כבר קודם לכן:
שוב לא היה איש מסוגל להכות את השויצי
היפה קובלט 25 שניצח בחמשה מ־24
המירוצים של הסיבוב. כשזינקו הצרפתי
דלידה והאיטלקי מאני בראש השיירה וכבשו
את הנקודה הסופית בפאריז, הריעה כל אירופה
על נצחונו של קובלט האגדי: הוא בלע
את הסיבוב כולו ב־ 142 שעות 20 ,דקות
ו־ 14 שניות (בממוצע 33 :ק״מ לשער ).בביצוע
שלא היה תקדים לו בהיסטוריה של
התחרויות מרתוניות (על מרחקים גדולים).
הכוכב השוויצי נתפרסם כבר כמנצח הסיבוב
של ארצו בשנה שעברה והשנה, תהילה
שהכניסה לו כארבעים אלף דולר, ומשאפפו
אותו צלמים וכוכבות הוליבודיות על ככר
הנצחון בפאריז, לא היה צנוע כלל :״הפעם
אני מעריך את עצמי במאה אלף דולר!״
בצרפת עצמה גרמה הידיעה כמעט לאבל
לאומי, כאילו צעדו גייסות היטלר שנית מתחת
לשער הנצחון. במשך שבועות הטיל המי־רוץ
צלו על כל שאר המאורעות — הרכבת
הממשלה החדשה, התגרות הקומונסיטים וה־דה־גוליסטים.

כמה שנים רצופות שאין צרפתי זוכה
במקום הראשון במרוץ. בפעם שעברו התרגזו
הצרפתים עד כדי כך על האיטלקים (שהראו
יכולת רבד ),עד שהצופים התנפלו עליהם,
משכום מן האופניים, ירקו עליהם וצעקו:
״פאשיסטים ארורים כדי למנוע מעשי נקם
נמנעו הפעם המשתתפים במירוץ מלעלות
על אדמה איטלקית.

,אחרתי לפגישו

״ירוק שכמותך! ברוב אינך
שותים תה ח ם פדי להתקרר׳

...והיל האויר שלנו ממלא
את תפקידו ביעילות.״״

.ני״ח לקירח

;תרץ האמיתי

.זו אזהרה אחרונה: אם לא תשלם, נפסיק ל;

,הה, סוף־סוף