גליון 721 מתאריך 23 באוגוסט 1951

העורך :

העולס
רז־ד רז

עורך משנה:
שיום בהן

השבועון הסצויר
לאינפזרמצ י ה
המערכת

רח׳ רילינביו ם , 12 תר־י בי ב
ת.ד , 136 .טר 1 .ז ם ני) 68725

מו״ ל :

העולם

עורך הסגנון :
רב איתז

דוש

הזה

צלמי חברי המערכת :

מי נ אי אי מז. י חי אי ב שז, ניבה נבי. נורית
י בי א, רפאל מי ע. איתמר עיי ם, יעקב בייי .

סופרי ״ חוץ :
הווארד נו ר דוז,
סלים סנ גו ר.
מודפ ס

בד פו ס

בשבוע שעבר נאלצנו להודות שאנו מש תדלים
למלא בעתון זה את ר צון הקוראים.
מי הם?
עם התשבץ המצוייר האחרון פרסמנו תלוש
מפורט, ביקשנו את הפותרים למסור כמה
פרטים על עצמם ודעתם על העתון. התוצאה:
2522 תשובות, היכולות להחשב כאופיניות
להרכב קהל הקוראים, אף כי לא כל הקור אים
להוטים אחרי תשבצים.
מיון מפורט של 1000ת שובות העלה את
הסיכום הבא: הגליון הממוצע של העולם
הזה נקרא ע״י 4.2קוראים. למרות שהעתון
אינו עומד במקום הראשון במספר גליונו־תיו
(אולי בגלל צמצום הנייר שאינו מאפשר
תחרות חופשית) נראה איפוא שהוא נמצא
בשורה הראשונה בכל הנוגע למספר הקוראים
בפועל.
כך אומר אריה אדלז׳ם, חשמלאי בן 20
ממשמר השבעה, שי כון חדש, בית ,28 שקור אים
את עתונו ״כל פועלי מחנה העבודה
שלנו״ .אפרים זו סמן, תלמיד
בן 15 מיפה־נוף, לא הבין כ נראה
את השאלה, עונה (ב טעות)
שקוראים את העתון
כ־ 10,000 איש. חיים דוז׳י,
מסגר משב׳ אגרובנק, חולון,
אומר שקורא את עתונו כל
מי שרואה אותו.
עוד יו תר מעניין מספד
אחר שאין לו, כמדומני, תק דים
בארץ: כמעט 90 אחוז
של הקוראים קוראים את ה־גליון
מן המלה הראשונה עד האחרונה (*!ם
כי לא לפי סדר העמודים).
ביחס לגילים אין משאל מצומצם זה יכול
להחשב כקובע, מסיבות מובנות. בכל זאת
מעניין שלפי משאל זה מתרכזים רוב הקו ראים
בגיל 18 עד ,30 עם ריכוז חזק נוסף
בשכבת הגיל הנמוכה יותר. נראה שככל שה קורא
צעיר יותר, הוא קונה את העתון מוק דם
יותר. כך כותבת עליזה קורלנט, תל מידה
בת 17 משכונת המקשר א׳ ,ירושלים,
שהיא קונה את העתון ״ביום ה׳ ברגע שניתן
לקנותו״ .רוב הקוראים הצעירים קונים את
העתון ביום ה׳ בבוקר.
לפי המקצוע מתחלקים בעלי המשאל כל הלן:
מקום ר א שון לתלמידים, שני לפועלים,
שלישי לפקידים, רביעי לבעלי מקצועות חופ שיים,
חמישי לחיילי צה״ל, ש שי לאיכרים.
מעניינים במיוחד תשובותיהם של חיילי צה״ל.
למרות שהעולם הזה הוא ה שבועון היחיד
שאינו. מגיע לחיילים בצנורות הצבאיים (בגלל
סיבות הלומות בערפל) ,הרי טוענים החיילים
שהעולם הזה הוא הקרוא ביותר.
אפרים ליבר, ד .צ ,280 .צה״ל, בן ,21
אומר שרוב המחלקה קוראה את העתון שהוא
קונה. חימאי צלקה גי ברון, רח׳ מנדלי מוכר
ספרים ,28 תל־אביב, בן , 18 אומר :״אני
והחברה (חמאל אגב, הוא טוען שרו תי
משעממת אותו, תובע להחליפה בדונלד דאק).
ואילו קצין צה״ל צבי פרת, רח׳ סירקין ,30
גבעתיים, בן ,24 אומר שי ש לו הרבה מה
להעיר, אך לא די בשורה אחת. הוא מוז מן
להשתמש בכמה שורו ת נוספות.
רב־טוראית דליה בלומנטל, ד .צ 167 .צה״ל,
מציינת, כדרך מחמאה, שקוראים את העתון
״כל אלה שאוהבים עתון קל וטוב כאחד״,
ואילו רב־סמל מאיר מאיר, ק ,44336/אומר
שקוראים את העתון אשתו וכ־ 10 חיילים
חברים.
לשאלת המקצוע עונה רחל יצחקוב, בת
,22 מרח׳ מקוה ישראל ,26 תל־אביב, שלא
הספיקה בכלל ללמוד מקצוע, כי התחתנה
בגיל . 16 למזלה לא היה קיים לפני שש
שנים החוק האוסר זאת.

לפי איזה סדר נקרא העתון? מלבד המ דורים
הקטנים הנבראים כ מו בן לראשונה
(חידונים, רותי, במו עיני) נראה שהקורא
הממוצע קורא תחילה את עמוד שניים, אחר
כך הריפורטז׳ות המצויירות הגדולות, אחר

חוגי

המערכת •י רוני בר. דו ד רוביננר.

י שר אל

מונ טי

מקח וממכר

״דו״ח על מוסדות חולי הרוח״
עורך גראפי ז

והמנהלה :

במו עיני

מכתב־ס

אירי א בנר׳

נ׳ייגן ובם.
הפצה :

דנה

דינרי.

פי ס בע״ ם

כך את המדורים. סדר הפופולריות של המ דורים:
מקום ר א שון במדינה. מקום שני סכל
העולם, מקום שלי שי במרחב. אחריהם באים
המדורים האחרים, אשר על סידרם אין דעה
אחידה לקוראים.
סיפוק רב ביו תר גרמה למערכת העובדה
שחלק כה גדול של הקוראים להוט אחרי
המדור במרחב. נראה שזו אחת המהפכות של
עתון זה. עוד לפני שנתיים היה מוסכם
בעיני עתונאים שאין הקורא העברי מתעניין
בערבים, והידיעות על וושינגטון, לונדון, בל גרד
ופינסק העמידו בצל את הידיעות מק היר,
קלקיליה וחלב. היום אומר התלמיד
אפרים ריבקינד, בן , 17 מרחוב בן־יהודה 6
תל־אביב, שהמדור במרחב מעניין אותו יו תר
מכל מדור אחר ואין במעט תשובה המקציבה
למדור זה מקום למטה מן השלישי.
לא כל הקוראים השתמשו בזכותם להעיר
הערות למערכת. הקוראה תחיה שופמן, עקרת
בית בת ,25 מיד אליהו, רחוב מרגולין , 11
אומרת בפשטות :״חס ושלום בני מין
שליט, תלמיד בן 16 מרחוב פנורמה , 10 חיפה,
מסתפק לאמור :״המשיכו בדרככם, חזק!״
אולם רותי איזיקוביץ, פועלת בת 23 מרחו בות,
האומרת שהיא קונה
את העתון ביום ה׳ בשעה
5.30 בבוקר, קוראת אותו
מדף לדף ומעבירה אותו ל קריאה
ל־ 40 חברי מק״י במ קום,
אומרת שיש בו זולו ת
אמריקאית ושהאוביקטיביות
שלו מפוקפקת. אב סט, פקיד
בן 22 מרחוב גאולה ,37 חי פה,
דור ש פחות רכילות וסר־קסטיות.
שועה שפירא, אחות
מתלמדת, בת , 17 מבי״ח
בילינסון, רוצה יו תר מוסיקה ואילו יוסף רו־מינקביץ,
אורג בן 22 מרח׳ יהלום , 102 רמת־גן,
דור ש מן המערכת לפרסם את מכתבי ה קוראים
בשלמותם( ,לוא נתקבלה ההצעה,
היתר, התוצאה שששה עשר העמודים ית מלאו
מכתבים בלבד).

הנני מתכבד להעיר למאסרכם > 1ל
(העולם הזח :) 719
אני מסכים למה שנ א מר ב שער העתה. אולם
פרסום המאמר עצ מו ו ציו ריו ו ת מונו תיו אינו נ כון.
המאמר הזה מתאים למוסדות הציבור הנוגעים בד בי•
ולא לקהל הרחב. טעות מוחלטת היא לקבוע
במאמר ש ביו הרופאים לא היו כאלה שהתלוננו
וביק שו לתקן.

הרוח

ר״ד חיים שטארק־איתן, ירושלים
העולם הזה שמח אס אמנם נמצאו רופאים
אמיצים. אולם הוא התיאש מפתרון הבעיית
וחיסול המצב המחפיר כל עוד לא הופעלה
דעת הקהל.
הדו״ח הוא מזעזע ולא ישנתי כל הלילה. על
שלום כהן לחבר ספרי זוועות, כי הוא מספר
בצורת ספרי שדלוק הולמם.

ההבדל הוא שהפעם
ודם, לא פרי של דמיון.

דב כהן, ירושלים
הקורבנות הס ב שר

לדעתי טעיתם בפרסום דו״ ח זה. אנשים אלה
עומדים מחוץ לחברה, ו מו ט ב להשאירם שם. ברי א
סולד מ ש מו ע עליהב.

שמואל לוין, ירושלים
דוקא להגנת אנשים כאלה קיים עתון. סבלם
של האומללים לא היה אפשרי לולא עמדו
״מחוץ לחברה״.
אחרי מוחמד מוסאדק ואבא אבן. הניע תור
ההתעלסויות נם למערכת עיתונכם( .העולם הזח
. ) 719 מה יקרה אם עור ד המשנה הנכבד יתקבל
לר איון אצל ראש ממשלת פרם?

דוד רוזין, תל־אביב
שניהם יתעלפו.

את הסיפור הבא אמנם לא ראיתי
במו עיני, אך לדעתי הוא סוב מדי
מכדי שיאבד :
אחד מראשי המ דינה
(אפשר להד את
המעשית ביק לכל אחד מהם, ה מצוייר
באשה מת אימה)
בא לאמריקה,
נאם כאשר נאם, לחץ
ידים כאשר לחץ. ל בסוף
ניגש אליו מנ היג
יהודי אמריקאי
והכריז :״אדוג־ ה שר,
הרשה לי למטור

לן כמתנה צנועה מכונית קאדילאק
! 1951״
״לא ! בשום אופן לא ! אינני יכול
לקבל מתנות !״ גמגם הישראלי.
״אם כן״ ,חייך האמריקאי ,״תוכל
לתת לי תמורתו 5סנטים !״
המנהיג הישראלי פשפש בכיסיו,
.חיפש מטבע של 5סנטים אן מצא רק
מטבע של 10 סנטים. פתאום תפשה
אותו אשתו בז רו עו, לחשה באזניו :
״תיקח שנים !״.
הקורא אמיתי שמואלי, תל־אביב,
זוכה בפרס של לירה (בלי שני קא־דילאקים).

רדתי
1951 ,
בהעולם הזה 716 צולמה בחורה עם סטן. אר
ידית הדריכה היתה בצד שמאל (ב שביל ש מ אלי ת?)
והמחסנית בצד י מין1

יצחק קישון, נהריה
הסמן שינה את דמותו כדי לאפשר למחזי־קתו
הנחמדה לפנות אל פנים העמוד.
אני מצטערת שלמרו ת ז כרוני הלקוי, הריני זו כרת
עדיין היטב שנולד תי בפתח־תקוה ונרתי שם
קרוב ל־ 12 שנה. אני מבקשת את סליחתה של לאה
קורלנסקי (העולם הזה ) 719 בעלת הזכרון הנפלא
(עד כדי כד שזכרה אותי, בו בז מן ש אני איני
מכירה אותה כלל) שלא הוזכר בין כל הפרטים
החשובים שנכתבו בקשר אלי שנרתי 4שנים גם
בבני־ברק. כדי להרגיעה אני רוצה לציין ש אינני
מתימרת להיות רותי הטיפוסית.
ויענו לי מתן יו א לי ויעקב בית הלחמי. היכן
קבעו ש אני מלמדת לתלמידי לא להתגייס לצבא,
שאני חולמת על בעל ע שיר ועל הוליבוד?

רות גור מן, רותי 1951

״הנכיאים לא שיקרו״
מיד אחרי ״הדו״ח על מוסדות חולי הרוח״ פר סמתם
מאמר ארוד על ספרו של אחד ווליקובסקי.
המספר על התנגשות כ דור הארץ בכל מיני כוכבים.

יש להביא ש עד כה לא התפרסם אף מכתב התומך
בדעו תיו.
אולם אינני מסכים גם לד בריו של חיים טסה
שי ש להחרים את ביאליק. איז אנו עשירים ב מי
שוררי ם כמחבר ״מתי מד בר״ ,״הברכה״ ועוד, ע ד
כדי כך שאפ שר יהיה לנזור את דינו בנלל פסוה
אחד, שספר, אם נאמר כלל ו א שר ודאי לא נ א מר
בשעה רצינית.

ראובן פיטרקובסקי, קרית חיים
ידעו נא העיראקים והתימנים כי ב ארצנו קיימת
תרבות. בעיני ראיתי כיצד חמשה ברנשים כאלה
הפילו אשה הרה מ או טו בו ס על שהעירה להם למה
נדחקו •בתור.

סטן ג׳ונסון, רמת־גן
טוב להכיר טיפוסים כ מו יחזקאל בנקיר המגל מים
בתוכם את רוב האשכנזים. מודה אני ל אי ר אן
אנדרייביץ קרילוב על כי דאג לאנשים מ מונו והכין
להם את מ שלו :

חיקוי נבון
בו כל אדם
אן ישמרנו
מן החיקוי

אינו ׳עוון
ימצא תועלת.
אל עליון
מ תון איוולת.
חנה כהן, תל־אביב

תשבץ מצוייר
לפני שבועיים שלחתי לכם את פ תרון התשבץ
המצוייר. לתמהוני הגדול לא מצאתי את ש מי
בין פותרי התשבץ הנ״ל שז כו בפרס.

א. ב .צבאה, חיפה

לא פחות מעניין היה משאל שני: תחרות
הבחירות של העולם הזה. מסתבר שחבל היה
לבזבז כפה מאות אלפי לירות על עריכת
בחירות כה נרחבות. מספיק היה לשאול את
4000 הקוראים של העולם הזה שהשתתפו
בתחרות כדי להגיע לאותן התוצאות בהו צאות
מועטות. שכן התשובה הממוצעת הת קרבה
עד כדי חצי אחוז לתוצאות הבחירות.
הטעות הגדולה ביו תר של קוראים רבים
היתד, מעציבה, כי לא היתד, צריכה לקרות
דוקא לקוראי העולם הזה: הם התעלמו לגמרי
מקיומם של ערביי ישראל, שהכריעו בבחי רות.
כזכור נבאר, זאת המערכת לא פעם לפני
הבחירות. תוצאה מהתעלמות זו היא שאותה
חלוקה של קולות גרמה לתמונה מזוייפת.
כמעט אף קורא אחד לא נתן למפא״י רו ב
יציב, כדרישתה• לוא קראו תועמלני המפלגה
אלפי תשובות אלה שנערמו על שולחן המע רכת
בשבוע לפני הבחירות, ייתכן שהיו מש נים
את הקו שלהם בעוד מועד, נוקטים ב עמדה
מתאימה יו תר למצב רוח הבוחרים. אך
כאמור התעלמו הקוראים, שנתנו למפא״י מ־
35 משה שיטרית, חשמלאי רדיו, רח׳
נצרת, טבריה) עד ״( 397 בינה וינער, תופרת
בת ,50 רח׳ 342 מס׳ ) 9מן העובדה שאפשר
היה לצפות, לפחות לחמשה צירים מפאיים
ערביים, שי שנו את פני הדברים.
כמעט כל הקוראים צדקו ביחס לכוחה של
מפ״ם (המקסימום /0״ , 18 המהנדס אברהם
קפרמן, רח׳ גאולה ,26 חיפה) והדתיים (מק סימום
/0״ ,14 יהודה האז, רמתיים) ,הפריזו
בכוחה האמיתי של חירות 130/0הפרדסן
יחזקאל זביזנסקי, רח׳ יעל 4ת״א, בן .)61
המחלוקת האמיתית היתר. ביחס לכוחם של
הצ״כ: בה בשעה שרוב הקוראים התקרבו
למציאות, הקציב להם מאיר שניצקי, מרח׳
קוק ,40ת״א, רק ,90/0בעוד שכמה (אום־
טימיסטים או פסימיסטים) נתנו להם עד /0״.25

שותפים לתמהונו הגרול של הקורא צבאח:
2522 איש.

החידץ הבלשי
אני חו שב שב חידון האחרון טעיתם. הנרצח
מצולם כשהוא נו פל אחורה בז מן שעלה ב מד רגות.
לפי החידון הוא צריך לרדת במדרגות.
האם הוא הלך אחורנית?

גר שון קנפר, חיפה
אם ינסה הקורא קנפר את הדבר בעצמו,
יווכח שברוב המקרים יפול גם הוא בצורה זו.

בן־גורידן והילדים
לא ברור לי אם מאמר זה שייך לדו״ח. או ש מר
ווליקובסקי בכל זאת נור מלי.

רות גוברמן, חיפה
מר ווליקובסקי אינו יכול להחשב לפחות
נורמלי מאשר אלפי בעלי תיאוריות מדעיות
אחרות, שנחשבו בזמנם למשוגעים: דה־וינצ׳י,
גלילאו, איינשטיין.

כיאדיק והפרנקים
על אף היותי א שכנזי, אינני מזדהה בהחלט עם
דעתו של יחזקאל בנקיר על הפרנקים (העולם הזה
. ) 716 איני חושב שהבעיה חמורה כל כך. וכראיה

לדעתי עליכם לצאת נגד בן־נו ריון המעודד את
הילודה בארצנו, היות והיא טובה למדיניות. אין
זאת אומרת חם וחלילה ש איי להוליד ילדים
בכלל, אלא שלכל הפחות לא י עו ד דו את העניים
וחסרי הכלכלה, א שר ממילא כל שאיפתם להרבות
מגזע משפחתם, כי לשם מה נולד האדם? האם
רק כדי להתמרמר מחוסר מזון, בערות ושנאת
אחים בחייו, ובזה למלא את שאיפ ת הוריו ב רי בוי
פרייתם?

מאיר ילוז, טבריה

בשבוע הבא כהעולםהזה :
חידון קולנועי מס׳ צ, עס ט1
פרסים קוזנועיס__ .

וז שעף
לא מכבר הגיעה לארץ טבעת משובצת פנינה. מקום המשלוח: טוקיו, יפאן. התעודה:
רות זקהים, תל־אביב. השולח: תייר הגר ביפאן, שראה את רות זקהיים בשעה שהיה בארץ,
משחקת בתפקיד הראשון בחיות הנגב באות העירה, והתרשם ממנה.
הוא לא היה היחיד שהתרשם מהשחקנית הצעירה, קלת התנועה, שמילאה ב אופן זמני את
התפקיד הזה, ולפני כן את תפקיד המשרתת בבני הדוקטור (המטאטא) .התפקיד היה זעיר, אך
מדי היכנס המשרתת התמימה לחדר, עברה רוח קלילה באולם.
חיילים שראו את רותי במשך שלו ש שנים בלהקות הצבאיות, לא התפלאו על הצלחתה,
קיוו לעלייתה המהירה במקצוע. בתקופת שתתה רכשה לה ידידים בלתי ספורים. ידידים אלה
נתרבו כשהחל קולה נשמע על גלי צה״ל.
רותי, בת ( 22 חברתה טוענת זיק )211 היא ילידת הארץ (למרות שרבים משוכנעים שהיא
יקית, בשל עשותה רושם כה מחונך) גדלה בכפר יחזקאל, בעמק. לולא נזכרו הוריה בעוד
מועד לעבור לחיפה, ספק גדול הוא אם היתד, מופיעה היום על הבמה. לדעת חבריה: כ ש רון
גדול היה הולך לאיבוד.
בינתיים קיבלה רותי תפקיד קטן בתבימה. אין היא מצפה לקפיצות. המתכון שלה: עבודה
קשה, לימוד מתמיד.

.העולם הזה׳׳ ,מס׳ 721

עדרו איכרים איטלקיים
כרכסי האפנינים (ליד
אכולי של קרלו לוי וסוג
טמרה של איגנאצו סילו-
נה< שהתגיירה כ-צ,15*3
למרות התנגדות הרבנות
ברומא וחוקי הגזע הפשיסטיים,
נתגלתה על־ידי
קצין החטיבה היהודית
הלוחמת המפנה את קנאותם
הדתית לציונות
מעשית והתיישבה כגבול
הלבנון בהתאם לחזון נביאם,
נכה מלחמה שהביא
לייהוד עדתו אחר
שגילה תרגום איטקי של
התנ״ן־י בכית חולים צבאי.

איצליה:

ישראל

המבצר אשר בכפר סאן־ניקאנדרו
מאת

פנחס לפיד

יין לטי הכיוון של המחנה השמיני, שד.וצ־
^ [ 1בו לאורך הכבישים, תבעו מאת כל נהגי
השיירות לא לעצור שעה שהם עוברים בכ פרים
וכך קרה שמחלקה ב׳ של הפלוגה
הארצישראלית מספר 178 המשיכה לטפס
במעלה רחובו המרוצף של הכפר סאן ני־קאנדרו
שבדרבן (״הגרגניקו״) של המגף ה איטלקי,
למרות חבורת הילדים שנופפו דגל
כחול־לבן, שנשא מגן דוד רקום־משי, בכל
כוחה, לתוך פני הנהגים המופתעים.
שעתיים לאחר מכן, כאשר עצרנו לפני מטה
הפלוגה בפוג׳ה, גרד הסמל עמום, איש כנרת,
את פדחתו ואמר :״זה משונה. הם בכלל לא
נראו כיהודים. אבל הלא ראיתם את הדגל?
רקום־יד ונחמד ...בכל זאת, ייתכן שזה רק
פטנט חדש לבקשת בקשיש״ .הרב־סרן אמר
שזה מגוחך, מי זה שמע על עדה יהודית
המקוננת בפסגות האפנינים, ובכלל, כל ה עניין
מזכיר לו את עסק המוקש בבנגזי.
זה היה כל מה שהייתי צריך לשמוע
כדי להתחיל להתעניין בפשר הדבר. בבוקר
יום השני ,״ארגנתי״ ילקוט־גב מלא שימורים
וכיוונתי את הג׳יפ שלי לעבר סאן־ניקאנדרו.

ארזי הלבנון כאד השמש עלתה מע בר
להרים כאשר עצרתי ליד שוקת הסוסים
בככר הכפר, בגלותי באי־בטחון את כתפיות
״פלשתינה (א״י)״ החילותי מחכה ומרגיש
שוטה יותר ויותר. מדים בריטיים עדיין היוו
כוח מושך באותם ימים ולא עבר ז מן רב עד
שנתקבל סביבי המון רב, למרות שהצעירים
ביכרו לעמוד במרחק מה בהשמיעם ניחושים
שונים לסיבת הופעתי בכפר• כמעט והח לטתי
לבטל את כל העסק כאשר נער בן , 16
מנומש וחייכני, קרב אלי, הושיט את ידי
והשמיע :״שלום ! ״
עניתי ״שלום״ שמח והוספתי בעברית :
״כולכם יהודים?״ הוא הסמיק והשיב באיטל קית
עמוסת מבטא דרו מי :״אני מצטער,
אדוני, אך אני דובר איטלקית בלבד כאילו
התבייש בדבר. חזרתי על שאלתי .״לא, לא
אלה״ ,הצביע לעבר קהל הילדים מאחוריו,
שהתקרבו אלי בינתיים ,״אבל, אם תבוא עמי,
אדוני, אז, אז —״ החל מגמגם מתוך התרג שות
״אז אראה לך את רבנו — בבקשה !״
התחנן אלי כשראה שאני מהסס.
במרחק מאה מטרים עצרנו לפני בית פנה
חד־קומתי, מסוייד, נקי ובעל גג עשוי תבן.
בדרכנו נתווספה מאחורינו תהלוכה וקבוצה
אחרת, מעוטת מספר ומיוראת, שנמצאה לפני
הבית, פינתה דרך לי ולמדריך בחסד־עצמו
שעמד תחתיו וביקשני להיכנס עמו.
נכנסתי לחדר שהיה נתון בחושך וקול
רועם ברך באיטלקית מהדדת את האלהים על
חסדו ואת היום שבאתי בו. כשהתרגלתי לאוד
הדמדומים ראיתי גבר כבן ,55 בעל פנים בכורסת היושב
חיוורות ועיניים בוערות,
נכים. הוא ביקשני לקרב כדי שיוכל לשים
את עיניו בי. החדר היחיד שהיה בעל צורה
כל שהיא החל מתמלא אכרים בני כל הגי־

:כפר עלמא בין הרי הגליל העליון

לים, שהסתכלו בי במבט מלא־הערצה, פעו טות
מוצצי־אגודלים, אמהות המשתיקות את
תינוקותיהן וצעיר אחד שאפילו העז לנגוע
באצבעו בשרוולי, אך נסוג בבהלה כשהס תובבתי.
עמדתי
והרגשתי מוזר. הזקן, שאחז בימיני
בשתי ידיו, כאילו לא האמין למראה עיניו,
שאל מהסם אם אני בא באמת מירושלים, עיר
הקודש ,״לא בדיוק״ ,עניתי וכמעט איבדתי
את השליטה על קולי ,״לא מירושלים, כי אם
מבית שערים, הרחוקה כארבעים קילומטר
מחיפה היה קשה להסביר זאת :״בכל
אופן, זה בין דן ובאר־שבע״ .הם מלמלו ״דן
ובאר־שבע״ ביראה, ואלה שעמדו בחוץ, על
קצות בהונותיהם, שלא להפסיד מאומה, חזרו:
״דן ובאר־שבע״ .בחדר נשתררה שתיקה בלתי־נעימה,
שהופסקה על־ידי הזקן שביקש את
סליחתי על שאינו קם בנוכחותו, כי ״הקדוש-
ברוך־הוא נטל ממני את השימוש ברגלי״ !כ שהמשכתי
מסתכל בו בתמהון, הסביר כיצד
הוא ועדתו הקטנה התפללו, משך שנים, בכל
מאודם, לביאת בני ישראל, היהודים מהארץ
הקדושה, ארזי הלבנון האדירים, ועתה נת גשם,
לבסוף, חלומם ! הוא היה מרוג ש כולו
ולחץ את ידי כשכל הנוכחים מתנשמים ומש תעלים
בקול.
בד לבן, מכוסה כבוד, שהיה כסא הובא מהחוץ והוכרחתי לשבת. צלוחית כסף
נושאת בקבוק יין הופיעה מאישם מלווה לחם
לבן, זיתים וגבינה שהובאו על־ידי תהלוכת
נשים ששרתו אותי, בבולען קשות, כל פעם
שהסתכלתי בהן. לפני שיכולתי להתנגד, חלצו
שני בחורים את נעלי, רחצו את רגלי בקערת
מים חמים. הרגשתי סחרחר ומהעדר כל דבר
שיכולתי לאומרו, ביקשתים לשבת לפחות, אך
הם סרבו, ברומזם לי כי יהיה זה חילול
הקודש לשבת בנוכחותי.
המלחמה טרם נסתיימה. כיוון שלא
ידעתי מה עלי לעשות, מצאתי פ תרון נוח :
שתיתי שתי כוסות יין, אחת אחר השנייה
והחלוד מספר על הארץ המובטחת, על הרי
יהודה מכוסי הטל, על מורדות הכרמל המו ריקים
תמיד, על מעיינות הירדן הקרירים
בגליל, הזורמים לתוך ים הכינרת הזך כב דולח,
על ההתיישבות החדשה. הנושא, היין
הישן והחריף והמקשיבים האוהדים השכיחו
את הזמן והמקום.
כשנזכרתי בג׳יפ
השעה היתה מאוחרת
חסר המשמר שנשאר בחוץ ובמלחמה שטרם
נסתיימה, במרחק שלו ש שעות נסיעה צפונה.
הנערים שי שבו לרגלי היו פעורי־פה, הנ שים
ניגבו את עיניהן וכולם דחקו בי להוסיף
ולאכול ממטעמיהם. קמתי לנעול את נעלי,

המתפלל: פנחס לפיד. בניגוד לר צון הוריו הצטרף פנחס (״ פין״) לפיד בגיל 15 לעליית
הנוער שהביאה אותו מקנדה הולדתו לארץ ישראל, בה הצטרף לקיבוץ עין השופט, ביום
התיישבותו, ראש השנה תרצ״ח• אחר סיימו את בית הספר במשמר העמק שכנע את הוריו
לעלות ארצה (הם התיישבו׳בחיפה) .בן , 18 התגייס ב־ 1940 לצבא הבריטי, שרת במחנה השמיני,
זכה בצלב הצבאי עבור ״אומץ לב יוצא מגדר החובה״.
אחר גלותו את עדת סאן־ניקאנדרו המשיך במסע הכיבוש עד וינה, בירת אוסטריה, בה
שימש קצין ליד ועדת ארבע המעצמות (בזכות ידעו את ארבע השפות הדרושות: רוסית, אנגלית,
צרפתית וגרמנית).
אחר פרסום ספרו על הגרים שיופיע בהוצאת ראובן מס בירושלי ם (והסרטתו, כפי שהוא׳
מקווה, על סמך המשא והמתן המתנהל עם חברה אמריקאית) הוא מקווה לעבוד במשרד החוץ
ולשאת נערה אמריקאית :״אני עדיין מבכר נערות ינקיות על פני כל האחרות״.

אך הם לא התירו לי זאת. הסברתי להם
שבארץ־ישראל אני איכר כמותם, לא נביא
ולא בן־נביא, כי אם יהודי פשוט היודע מעט
איטלקית. הם חשבו זאת לענווה.

ואז סיפר לי דונטו מנדוציו (זה היה שם
הזקן) כי נולדו קטולים,
אך לפני 13 שנה ״ראו
את האור״ והתגיירו. הא לוהים, הוא אמר, הורה
אותו להפיץ את הדת בין•

הנביא: דונטו מנדוציו 74 .בני סאן־ניקאנדרו הפכו יהודים מפני שזונ טו מנדוציו,
בן אכרים ונכה מלחמת העולם הראשונה, לימד עצמו קרוא וכתוב בגיל 33 וגילה את התנ״ך בהיותו
בן .45 האכר הקנוולי לא הסתפק במנת ה מזון הרוחנית שהוקצבה לו על־ידי כומר הכפר, שמח
למלחמת העולם, שהוציאה אותו מביתו, חינכה אותו למשמעת ובצבא) ,פגעה ברגלו והפגישה
האהבים של ״הקץ לנשק!״
אותו עם שכן למטה (בבית החולים הצבאי בו התארעה פרשת
לארנסט המינגווי) שלימדו את הא״ב.
נביאי ושליחי כיתות דתיות שונות הציפו את הדרום הבור ואחד מהם הותיר (לראשונה
בתולדות הכפר) תנ״ך כתוב אטלקית בבית המרזח (כשלא יכל לשלם עבור הספגטי) .בעל הבית
נואש מהאותיות הקטנות, מסר את הספר למנדוציו, בע שירי לאוגוסט , 1930 שנקבע לאחר מכן
כ,.יום המולד״ (לגבי סאן־ניקאנדרו) .מנדוציו הוקסם מתוכן הספר, קרא בו עד אחרי חצות ובהרדמו
נתגלה אליו חזון: אדם בודד בשדה נשא מנורה כבוייה, צווה על מנדוציו להדליקה.
פשר החזון היה ברור. אחר שמנדוציו סרב לאכול מ שן יומיים יצא אל מקורביו, החל דור ש
לפניהם על אחדות האלהיס, קדושת השבת ובני ישראל, העם הנבחר.
זר שנזדמן לכפר גילה למנדוציו כי בני ישראל עדיין חיים וקיימים, פזורים בכל הארצות׳
וממלאים את הדרכים. כהוכחה השאיר את כתובת הרב הראשי ברומא. שלוש פעמים פנה לרב
בלא שיקבל תשובה. ברביעית הצליח, הרב הצטער שלא הקדים להטיב, הוא חשב אתי
המכתבים להלצה.
אזהרות הרב על קשיי הדת היהודית היו רבות, הוא ביקשם לשקול בדעתם ששה חדשים
לפחות. הם המתינו חיצי שנה ואז הופיע רב רומאי, יואל סיסילה, שמצא עטר משפחות (47׳
נפשות) מוכנות להתגיירות.
אולם לוי־דונטו לא הסתפק בכך, ערבב את ל שונו האיטלקית הפשוטה ב ל שון האצילה
שבתרגום התנ״ן, החל מחבר שירי תודה לאלהים, כתבם על דפי ספר החשבון של בעל בית
המרזח שזי מן לידו את התנ״ך הראשון לפני שמונה שנים.
שיריו הפשוטים מלאים יופי חסידי, מלהיבים את בני־עדתו עד היום: אדוני, מחילה אבקש
לשוחח על נושא אציל / ,לשיר רוצה אנוכי את
ממך על שהנני מתחצף כן לפניך / ,כי אד:ר חפצי
רוב הגיל! (הבית הראשון ב שיר משמאל, המראה את כתב ידו הבלתי־מאומן של לוי־דונטו).

אחיו ואחר שמוסוליני חוקק את חוקיו האנטי־שמיים
הראשונים עבר רשמית לדת היהו דית.
כן, אמר, היו צרות והתנקשויות, אבל
כלום לא היו אלה לפי צוו האלהים שרצה
לנסותם בדתם החדשה? וכלום לא פוצו
עשרת ומאת מונים על כל סבלם בעבר?
הקירות זעו, הדהדו את מלות פרק קי״ח
בתהילים, שהושמע בליווי מנגינה פשוטה
ומלהיבה :״הודו לאדוני כי טוב, בי לעולם
חסדו ! ״
בחוץ שררה חשכה ואני הסברתי שעם כל
רצוני להשאר הרי אני חייל שחייב לחזור
ליחידתו. אך הבטחתי לשוב בהזדמנות הרא שונה.
כל העדה ליוותה אותי לג׳יפ שלי, עליו
ש מרו שלושה גברים, מעשה זקיפים. כחצי
תריסר חבילות הוטמנו מתחת למושב הא חורי.
ידעתי ש מזונות אינם מצויים בשפע,
אך כאשר ביקשתי להחזירן, שהרי הצבא
מספק את מזונו תי בשפע, הצטערו על מיעוט
מתנותיהם, אך סרבו, בבל תוקף, לקבלן
בחזרה. הושטתי את ידי כדי להודות להם על
יום בלתי שכיח, ובמעט ולא הספקתי להח זירה
כשזקן אחד רצה לנשקה. הייתי מרוגש
בתוכי, נופפתי ״א ריבדרצ׳י״ (להתראות!)
חסר־מלים והסתלקתי•
בחזרה לפוג׳ה אימצתי את מחשבותי כיצד
אספר לרב־סרן ואקבל ימי חופשה מעטים,
המגיעים לי בין כה זה ז מן רב, בלי (א) לעורר
חשד של שכרות (ב) לרכוש לעצמי שם כינוי
הדש (היה ברור ש״משיח״ ,״אתון־לבנה״
ו״מלאך־שומר״ הן אפשרויות מתקבלות על
הדעת).
אך הייתי בר־מזל. בחבילות שבג,י פ היו
כשמונה קילוגראם תפוחים ואגסים, צנצנת
דיבה, שני בקבוקי שמן־זית, שקית אגוזים
וחמשה אפרוחים מטוגנים, שחיסלו כל צורך
בהסברת מסעי. אותו לילה גם הגיעו הפלי טים
היהודיים הראשונים מעבר לקווים וכל
הפלוגה היתר, נתונה ברעש, קבלת פנים,
הזנת והלבשת הפליטים הרעבים והערומים
למחצה ואיש לא זכר את הדגל הכחול־לבן
של סאן־ניקאנדרו.
כתיב ירוד, תוכן מעולה. כעבור
שבוע ביקשתי חופשה ו או שרו לי, לתמהוני,
ארבעה ימים. עם עלות השמש למחרת כבר
נמצאתי על כביש הדרום בדרך למה שהחי לותי
מגדיר בפלאי הפרטי. אולם הפעם ידעתי

4444

3 4־ 1

41.4^ 0 - 3

^י־׳ 410

-* 142^ , 3 4 4144-14

מה ברצוני לעשות.
תוך שלושה ימים קצרים ושבת אחת נו דע
לי כל שהיה ניתן להוודע. ראיתי אה
לורנצו, שנקרא דוד, הנפח כותב ההימנונים,
שעה שהרוח נחה עליו, והמסרב להראותם
לפני שעת התפלה כי ״מה שנכתב חם, אסור
לקוראו קר״ .צפיתי ביהונתן, ב כורו של עז רא,
נער צנום בן , 14 שהיה משדד את שדה
אביו ו חוזר פרק אחר פרק, תלם אחר תלם,
על כל נבואות יחזקאל. תוך שידודו ואמירתו
הקפיד להותיר פאות שדה למלקטים.
קראתי את ״תולדות ההתגיירות״ כתובות
בכתב היד של לוי שדמה לקורי עכביש והצ טיין
בכתיב ירוד ו תוכן מעולה. סיפרתי להם
על קיבוץ הגלויות ועל בניין המולדת, הבא תי
עמי תמונות והראיתי להם כי רובה של
כנען, שהיתר, פעם ארץ זבת חלב ודבש,
הפכה שממה והאדמה הצחיחה זועקת לחור שים
ועמלים.
כל שרציתי היה לזרוע כמה נבטים ולתת
לזמן ולקריאת התנ״ך היומית לעשות את
שלהם, אך נראה שנכנסתי למה שהוא גדול
והראיתי להם מוצא לעודף ההתלהבות שלהם,
מעשה של ממש שאפשר לבצעו לתפארת שם
האלהים.
כמובן שזה היה קשה ולא שכיח, אפילו
מצחיק במקצת, ומשך חמש השנים הבאות
נלחמו בביורוקרטיה צרת־מוחין, ר שויו ת
חשדניות והגרוע מכל, מנהיגי מחתרת יהודים
שהתקשו להבין את האברים האלה שרצו
להגר לארץ־ישראל, למרות שאיש אינו מגר שם
מבתיהם.
הם לא ביקשו סיוע, כסף או מתנות, הם
הבטיחו לחיים, מפקד ה״בריחה״ בבארי, כי
בעד נסיעתם.
ימכרו את רכושם וישלמו
חיים, שהיה תלוי ברצונם הטוב של השלטו נות
האיטלקיים, כדי למלא את ספינות המע פילים
מתחת לאף הבריטים, לא רצה להסתב־סך
עם הקרביניירי (המשטרה) על הברחת
אזרחים איטלקיים. הוא לקח את שמות בני
סאן־ניקאנדרו וביקשם לחכות. בינתיים הציע
להם לסייע במשהו, ב אי מון חקלאים יהודיים
לעתיד־לבוא בחוות הכשרה בעמק הפו.
הם חזרו להריהם בקרונות הסוסים שלהם,
החלו מוכרים את מקנם ואת שדותיהם וששה
מרווקיהם ארזו את צרורותיהם ונסעו צפו־

נד״ להורות לפליטים צעירים את מלאכת
החקלאות.
המקלעים דיברו עברית. כש נגמרה
זריעת האביב השמיע הרדיו סי פורים
מחרידים על שפיכות דמים ואלי מות
בארץ הקודש. לפי השמועה התעתדו
הבריטים לצאת ו אז תצא ההגנה מהמח תרת
לקיים הבטחה שניתנה לפני אלפיים
שנה.

אילמי הלשון. אחר נאומים באה החשכה,
הורמה הכוס לחיי המתישבים החדשים,
שעתה הגיעה שעתם: משך כמה דקו-ת
לא זע איש ורוח מזרחית חמה ליחשה
בין עצי הזית. לבסוף קם דוד והשמיע
את חזונו עתיק הימים של עמום :״הנה
ימים באים נאום אדוני וניג ש חורש
בקוצר ודורך ענבים ב מו שך הזרע והטיפו
ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה :
ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים
בין אלפי המתנדבים שעלו לישראל,
נשמות וי ש בו ונטעו כרמים ו ש תו את
לקחת חלק במלחמה, היו חמשה צעי יינם
וע שו גנות ואכלו את פריהם: ונטע רים
מסאן־ניקאנדרו. קצין החיול בחיפה
תים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל
היה מיוגע מרוב עבודה וחשב שאיטל־אדמתם
אשר נתתי לכם אמר אדוני
קים הם, בעצם, ספרדים, צרף אותם
אלוהיך!״
לגדוד המתנדבים הדרום־האמריקאיים ש כך
נסגר המעגל שנפתח לפני 20 שנים
לחם בצפון. מפקד הפלוגה, אליה סופחו,
כאשר מטיף דתי השאיר בתרטוריה (בית
היה גאה בהם ובכינויים :״האבירים ה המרזח)
בסאן־ניקאנדרו טופס כרוך־בד
תועים״ .הם אהבו להסתכן בקרב, אך
של התנ״ך כשאזל כספו ולא היה בידיו
נוהגם המפוכח ורצונם העז ללמוד הקל
לשלם עבור הפסטה (ספגטי) ,שאכל
עליהם בהרבה ולמרות שידיעתם בל שון
בארוחת הצהרים.
התנ״ך היתד, מצומצמת דברו מקלעיהם
גם כיום חיה העדה הקטנה בעלמא לפי
עברית שוטפת תוך ז מן קצר.
הוראותיו הראשונות של לוי־דונאטו,
בחופשתם הראשונה רציתי להראות
בפרשם את כל חוקי התורה כלשונם, ללא
להם את הגליל המשוחרר. עלינו על ג׳ים
כל הבחנה בביצוע החל מ״ואהבת לרעך
ויצאנו מעכו. דיברתי בכל הדרך, בהעמידי
כמוך״ עד ״ולקחו מן הדם ונתנו על שתי
עצמי מדריך, מסביר ומלמד כאחד. הם
המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר
לא אמרו כלום. בפרשת הדרכים לצפת
יאכלו אותו (הפסח) בהם״ .כל השאלות
פניתי צפונה והראיתי להם את גוש־חלב,
השנויות במחלוקת נידונות בפומבי, ב מקום
שיו חנן הבעיר את אש המרד נגד
שפיצר אז נקרא שעדיין לפיד,
פנחס של גלויו למחרת הבתים. בבל בית
הדגל, מלבד פגישה היומית לפני שעת התפילה, וטוב־הרומאים,
אך מלבד ניע קל מצד דוד,
נתאספו חיילים יהודים, ביניהם מצבא ארצות הברית, קיבלו את אחיהם החדשים, גרי סאן־ניקאנדרו
רעות כל אחת (דבר הנעשה במהירות כי
שי שב לידי, לא הגיבו כלל.
לחסותם, שהשתדלו להנעים עליהם את שעותיהם הפנויות בנגינת כינור וגיטארה בבתיהם, שדמו
אין פורשים הרוצים לדחות את שעת
השארתי את גו ש חלב משמאלי ועליתי
בכל לבית איכר איטלקי (כולל סולם־עץ לעלייה וסירים ומחבתות על הקירות) ,מלבד דגל מגן־דוד.
התפילה) .בשעות הכינוס יושבי ם כולם
על שביל עפר לטבריה בתקווה שהג׳יפ
במעגל, החשובים במרכז, הגברים וה המקפץ
י חזיר אותם לעולם המציאות.
נשים לחוד, קרובים יו תר למרכז לפי סדר
אך התוצאה היחידה היתר, פנצ׳ר אחר
חשיבותם. אחר שמסתיים הדיון בענייני
חמשה קילומטרים. אחרי שהכנתי את ה העולם
הזה מתבקשת ברכת האלוהים,
צמיג הרזרבי והברגתי את הברגים שאל נאמרות
התפילות, הנשים מזמזמות פרק
תי, במנומם, שמא יואילו ל חזור לג׳יס
תהילים, הגברים מצטרפים בכל כוחם
וי עזרו לי במקצת. הרמתי את ראשי
ולנוכח עיניים זור חות ולחיים לוהטות
וראיתים עומדים מעבר לכביש, מריחים
נקרא הפרק היומי בתנ״ך.
בדגניות ומרגניות. עמדתי להשמיע מלת
דרכו של עקילס. אך אין גרים
התחכמות כשעזרא כרע ארצה ובז הירות
תופעה חדשה בישראל. עם כל הרצון
כמפחד להרע לגו שי האדמה, חפר מלוא
ל שויון זכויו ת בלתי מפלה (״כגר, כאז קומצו
אדמה, הריחה, עיסה אותה לגו ש
רח, חוקה אחת לכם״) הוכבדה דרך כלל
מוצק, פו רר אותה וסיננה מבין אצבעו התגיירותם
של זרים בישראל הקדומה.
תיו. האחרים, בשדה המובר מלא העשבים
גם ״קשים גרים לישראל כספחת״ לא נת השוטים,
חזרו על אותה פעולה. דוד
מלא ומאז פשטה דעת היהדות בין או אפילו
נגס חתיכה והחל לועסה כשמבט
מות העולם, ערב חורבן בית שני, נמצאו
תמה מתפשט על פניו. לא צעקתי יו תר :
מדי פעם, באלפיים השנים האחרונות,
״ד,זהרו, מוקשים הרכבתי את הצמיג
קבוצות ( שגודלן השתנה מעמים שלמים,
החדש בעצמי, חיברתי את הנקוב לאחורי
ככוזרים, עד קבוצות קטנות, כאצילי חצר
הג׳יפ וחכיתי בסבלנות• רבע שעה לאחר
ספרד) שנטשו את עמם ודתם הקודמים,
מכן הם חזרו :״זהו זה מה?״ אמר עברו
ליהדות, אך נשארו, דרך כלל, במ תי
.״זה המקום בו נתישב כמעט
קומם. הקבוצות האתניות הגדולות אבדו,
ושאלתי אותם אם נטרפה עליהם דעתם,
הפלגות קטנות־המספר התמזגו בקהילות
אך עצרתי בל שוני ברגע האחרון.
היהודיות המקומיות.
שם המקום היה עלמא והכפר על ראש
קדם להן הגיור בכוח, שהמפורסם
ההר היה נטוש, בדומה לשדות ולכרמים
בהם הוא העברת בני־אדום על דת האלי שהקיפו
אותו.
לים שלהם, סיפוחם ובליעתם ביהודה
החשמונאית. התוצאה: הקמת שושלת
״הבינו קרבן עולה כשחזרתי
מלוכה אדומית־חשמונאית, שבנה הבולט
לחיפה התחלתי להתעניין בדבר ובפברואר
היה הורדוס שנוא העם, מצד אחד, ,יא־
, 1950 כאשר ששת ״האבירים התועים*
עמדו להשתחרר מהצבא קיבלתי את ה גריפס,
אהובו (״אחינו אתה שלאחר
באיחור שמונה שנים, ברית-מילה. ביום אביב אחד בשנת 946ו נתאספה עדת מנדוציו
החורבן, מצד שני.
אי שור הסופי מאגף השיקום. ביום שסי ומלה
את 44 זכריה שלא נימולו בהתגיירס ב־ 8נ 9ו, בהתאם להוראת הרב הראשי ברומא, שביקשם
פרתי להם אודות הדבר שלחו הבחורים
לא חסר גם בית המלוכה מארץ הפר לדחות
את הטקס מפאת יחסו העויין של מוסיליני לבני הדת היהודית. צעיר הנימולים, על זרועו ת
מברק לביתם :״בית יעקב — לכו ונל חים׳
שכל שנו תר ממנו הוא קבר מש אמו,
היה בן 10 חדשים ; הזקן — בן .56 בתמונות: הגברים והנשים לחוד בחגיגה אחרי הטכס.
כה !״ ו חזרו אתי במכונית משא צבאית
פחתי (קברות המלכים) גדול בירושלים.
למקום בו ארע פנצ׳ר לג׳יפ הנבואי שלי.
נתפרסם צאצא המשפחה, עקילס, הוא
אונקולום, שהתפרסם כמתרגמו הארמי של התנ״ך, הוציא לו מוניטין בין עמי המזרח.
הסוכנות היהודית רצתה להיות בסדר ופועלי בניין, טייחים ונגרים הכינו את הבתים והרהיטים
לקראת יום החמישי הקרוב בו תעגון האניה גלילה בחיפה כשעל סיפונה העדה כולה.
מלבד סיפורי אגדות על אפיפיורים וחשמנים, שראו את האור ועברו ליהדות, כמה אנשי-
שם שעשו זאת בעת החדשה, חשוב ביו תר גיו ר עם הכוזרים, בהשפעת אגרות ושליחי ספרד
ב־ 12 למארס קיבלנו מברק . :הכינו קרבן עולה ! אנו באים נמל חיפה שהתרגל
לקלוט מאות עולים ליום שוב אינו מתפלא
היהודית. אולם בלא קשר ארצי לדת החדשה,
לשום דבר ואיש לא שם לב במיוחד לקבוצת
לא יכלו להמזג בלאום היהודי, נטמעו בסבי כת
גיורת, אב טיפוס. לאה פרסקריה,
לפני צבר, עברית. הסמל פנחס לפיד
בתם.
עולים הוזים שירדו למזח והיתה מוקסמת
, 15 היא בתה היחידה של רחל, הגיורת
לימד את מיכאל בונפיטו , 15 ,עברית, אך לא
מדי נופף את דגלם הכחול־לבן, רקום המשי,
המסקנה: הדרך היחידה, הטובה לקליטתו
הראשונה של לוי־דונטו, מרכזת הקהילה, ונר ידע
אותו ז מן כי מיכאל יהיה כעבור זמן־סה
שהביאו עמהם כנס הנישא בגאווה. בחרדה
ממש של האדם שמצא את דתו ביהדות, קלי אית
כאב טיפוס טרום־רפאלי ב ציור האיטלקי.
אבי הצבר הראשון בכפר עלמא הגלילי.
בחנתי את פניהם. איה לוי מנדוציו י ״כלום
טתו בעם כדרך עקילם־אונקולום, התיישבותו
לא שמעת י! ששה שבועות לפני שעמדנו
בארץ המיוחדת — ישראל.
לצאת ראה ב חזון את ארץ נפתלי (הגליל
זאת ידע גם לוי־דונטו מנדוציו, שהבין כי
המזרחי) הרריה, עמקיה ושדותיה הנטושים.
אם תישאר עדתו (שמנתה 74 נפשות עמו,
תארס לנו בפרוטרוט, בקבעו אילו שדות
73 אחר מותו 72 ,אחר שאשתו נותרה עם
לזרוע ליבול חורף, באילו מורדות לנטוע
קברו, באיטליה) בקן־הנשרים הבודד שב כרמים
חדשים, והיכן לזרוע תלתן.״ כל זאת
דרום איטליה הבורה, הענייה והרחוקה מכל
צווה עליהם בהוסיפו שהוא עצמו לא יבוא
.מרכז יהודי, תהפוך עדתו כת דתית זעירה,
שמה. ו כן היה. מאותו יום אזל כוחו ו שבו תינתק
מבסיסה החדש תוך דור אחד או שנים,
עיים לפני הפלגתם, כינסם והורם, תוך חומ תורכב
אכרים
תזור ותשקע בסביבתה,
רה יתירה, להשמיד את כל תמונותיו אחר
מסאן־ניקאנדרו שבמקרה היו אבותיהם, זמ מותו
ולא להחזיק תמונה מתמונותיו בבתיהם.
נית, יהודים.
כמו כן אסר עליהם למנות עליהם ראש או
התגשמות הפתרון, אותו קבע, בהוודע לו
זנב אחר מותו וציוום להכריע בכל דבר
עוכב אמנם
על המשך קיום בני־ישראל,
ברוב קולות ולפנות בבעיות נכבדות או
בגלל פריצת מלחמת העולם וחשש מארגני
קשות פ תרון לפנחס (לפיד) להכרעה סופית.
ההעפלה להסתבך עם הרשויות האיטלקיות,
ובאשר לשאר — יתנו את אמונם באלהים.
אך בוצע עם קום המדינה.
הם קברו אותו על גבעה נישאת מעל לסאן־
שבעים ושניים אנשי סאן־ניקאנדרו שירדו
ניקאנדרו, הפונה מזרחה, כשמגן דוד ע שוי
מסיפון גלילה ביום חורף חיפאי והמשיכו
עץ נתון על תל הקבר חסר השם, בהתאם
במסעם לקן ההרים החדש שלהם בגבול הל לצוואתו
האחרונה.
בנון, בחרו בדרך הנכונה, ניתקו עצמם מבי חזונו
שר עמוס. חמש מוניות טיפסו
דור המביא כליון.
לעלמא ועצרו במגרש שלפני בית התרבות.
תוך דור, שניים ייעלמו אפיונים מיוחדים
קרשי עץ הונחו על כרעים לאורך שתי שו לתושבי
עלמא, יוצאי תורכיה, צפון־אפריקה
רות של שולחנות עצי־אורן עמוסי בקבוקי
וסאן־ניקאנדרו, ית מזגו הדדית, יהפכו יהו יין;
ככרות לחם־אכרים ריחני, גבינה וממת דים
היושבים בעלמא, שאינם נבדלים במאומה
קים בצלוחיות, לכבוד האורחים שלחצו ידים
משאר בני העם.
לכל הסובבים, בחייכם בנדיבות לב לעולים

באמצע: פנחסופנחס. כמה שעות אחר מילתו של הציר הראשון בעלמא, פנחס, נתכנסו
בני העדה לתפילה חכיגית בה היה, כבכל עת היותו בכפר, פנחס ל^יד, שגילה את העדה עוד
באיטליה (ששימש סנדק) מרכז התפלה, והקריא את הפרק היומי, המבדיל בין הזכרים לנקבות.

לפני התפדח -
ברכה. אחר עבודת
יומו

מיכאל

נכנס

בונפיטו, שהפך אבי
הצבר הראשון בעלמא,
לבית הכנסת ומ
ב רן, בניגוד למסודר
הרבנית, את

ש מונו

עשרה הברבית, ממי
שין אחר שקיעת ה;
חמה בתפילה, שירו
בציבור,
באיטלקית

משמאל

נערים וגברים.

לינה טרדאו ואסתר
אינקורדנטה די־סלוז

העיקרי: עגב

שלושה הדורות לבית

שגידולה

הוא

בית לארוחות תיונ
הסיבה :

נולד נוצרי י,

דרו

הבן אליעזר , 22 ,היה בן 8 ביום ביום

ההתגיירות,
המולד.

הנכד,

שנת

:בי א ה

מ טי פ ה :

דבורה

בונפיטו

האיטלקית

משביעות

מקרוני א רון הצירו

,3נולד ערב העליה לישראל,
אן. נוהג

סאן־ניקא(

עלמא הישראלית א׳

יהודה,

כצבר לכל

מקרת

עשויות קמח סח׳ון

עגבניות, תבלין הספגטי. הסב
אברהם־ויצ׳נטי

לשות

ומחתכוו

איטריות

די־סלוויה עודרים את ערוג־העיקרי

מצלצלז?

בלי
מקרוני אי
רות־אד־ארוחה.

בתפלה
מתרכזים הזכרים משמאל, משמיעים את אחד מ־ 96 פזמוני מנדוצ׳יו
הירק ניות.

המושמטו

דבר.

עוסקת

ב חינון

ודרשות.

ז קן

העד ה :

אברהם־ויצינטו דה־פלוזיה בבית הכנסת של הכנו

מי מין: נערות ונשים. מכובדת בין הנשים היא דבורה, הקיצונית מימין,
לבית בונפיטו, אט לש מוניך! ילדים וסבת הצבר, המטיפה לבני עדתה, שסיימה
זה עתה את דרשתה לרבקה טכנתה טהצליבה (כנגד האיסור) אה ברכיה.

על מעטה פגז, מגן דוד. דינה־קונסטנטינה די־סלוויה היא אם לארבעה, הגרה באחד מבתי עלמא, המרוהט
ברהיטים שהובאו מאיטליה ושקירותיו נושאים את התמ׳ונות מסאן ניקאנדרו, ביניהן: תמונת האב, קצין מצטיין
במלחמת העולם הראשונה, וזכרונו ת שהשאירו מאחוריהם המגלים מבני החי״ל: מעטה פגז נושא מגן דוד.

לבכור, נגינת
גיטרה. יוחנן
ליאוני,

מטאו

בעל הקול הערב
המנהל את טירת

הציבור

הנפשות, מקדיש
את שעות הפנאי
לבכורו, משמיע נות

אליהו,

נגי גיטרה

ניאפוליטנית,

רקע הרי ובתי לבנים,

הגליל

עלמא ה המזכי

רים
נוף איטלקי.

האלמנה י א
בכפר
עלתה.
יו שבות
עלמא
80 משפחות, מקן
2ו סאן־ניקאג״
דריות (אחת ה1ז־ישבה
בעכו, ש תיים
בירו שלי ם/
בת העדה היחי דה
שנשארה באיטליה
היא אל מנת
לוי־דונאמו
מנדוציו, השומ רת
על קברו ומ שגרת
פרחים מ יובשים,
שהונחו
על מצבתו, לב ני
העדה.
68..המשפחות איטלקיות הלא
שבכפר, ובמיוחד טריפולי עולי
1ו ב רי האיטלקית,
מקיימות יחסים
מצוינים עם אנ שי
סאך ניקאנד־
־ו, החולקים להם
מידיעתם החקל אית
הרבה. אחת
מבנות העדה אף ן
נישאה לבן רב
עיראק, מעולי פתחה בכך את
הפרצה הראשונה
ל מיזוג הגלויות
הכפר.
בתחומי

האכר :

ירוחס-צ׳ירו

דה־סלמיה,

איכר

בסאן־ניקאנזרו

זבעלמא.

הרוקדים מגי;
ההתחלה:

בנס הריקודים: האמפיתיאטרון הענק ריר,
המערב הפרוע, ג׳ונגל

מזרחי, רנסנס עברי

גרבי הצמר הארוכים הוסרו
בצד דרך העפר העוקפת את הקבוץ מתנשא שלט המכריז, באותיות
אדומות: כנס שלי שי — כינוס ארצי לריקודי עם. מעבר לשלם השתרע
שדה־שלף רחב שסומן בקווי גיר לבן. ש מו המפואר של שדה זה :
קרית מחול.
לפי התכנית קם כאן מחנה גדול בו שכנו למעלה מ־ססד רקדנים
שהשתתפו בכנס הריקודים. ביום ראשון, יומיים י לפני ההופעה הפומבית
החלו מגיעות מכוניות עמוסות מיטות, אהלים, בגדים, כלי מטבח, נערים,
נערות. בסך הכל 32 קבוצות של צעירים וצעירות מכל קצות הארץ. תוך
כמה שעות הפך השדה הפתוח למחנה אוהלים גדול. עם נקשות הפטישים
התערב צחוק צלול, קולות רעננים שילחו קריאות עידוד או לעג, הצעות
וביקורת. חיש מהר נתברר כי תושבי מחנה זה החליטו החלטה נוקשה :
יהיה שמח.
המערבהפרועבדליה. עם התקרב שעת הצהרים, כאשר המחנה
עמד על תילו, התחילו הרקדנים משוטטים, מבקרים את שכניהם הארעיים.
במחנה השתררה הרגשה מיוחדת, בפני דבר שנעלם כמעט בשנים האח רונות:
נוער המדבר שפה אחת. מקצה המחנה
בקעה שירה אדירה, אותה שירה שיכולה לב קוע
רק ממקלחת. מפעם לפעם עלתה צווחת
אימים — מישהו נכנס מתחת למים הרות חים,
המובלים למחנה בצינורות המתחממים
בשמש.
סביב אחד המחנות התקהל קהל מגיון :
מבפנים בקעה שירה באנגלית, שהזכירה את
הריקודים של סרטי הלויווד על המערב ה פרוע.
בפנים האהל, שר קיבוצניק שחום לצ לילי
מפוחית. זה היה שמוליק מכפר מנחם,
שחטף חזרה אחרונה לפני ההופעה.
למעשה, לא ידעו אנשי כפר מנחם אם
יו ר שו להופיע בפומבי. הריקודים שהכינו,
למרות היותם ריקודים עממיים ויפים, אינם
ריקודים עבריים, אלא אמריקאיים. את המנ גינות
למדו מעל גבי תקליטים וכאשר ביקר
חבר מאמריקה (ב קיבוץ כפר־מנחם נמצאת
קבוצה מעולי ארצות־הברית) שהתמחה ברי קודים
באמריקה, למדו גם את הריקוד.
״ רקפורקןיצרים ״ .בקצה השני של
המחנה שררה אווירה שונה לחלוטין, מקו מית
יותר, חמה יותר. זהו אוהל קבוצת
הפועל תל־אביב. אחד הרקדנים נטל טמ בו
רין ובשכיבה החל מתופף קצב מזרחי
מגרה. אחד הבחורים, תמיני שחרחר ושפע
מרץ, התחיל מניע את גופו לקצב התוף. הק צב
גבר והלך עד אשר דמה יו תר למנגינת
ג׳ונגל פראית. בחורה — כלל לא תימנית או
מזרחית — קפצה ממקומה והצטרפה לריקוד
השגעוני. קהל סקרנים שהצטופף בפתח האהל מחא כף בקצב.
״זו הצגה חינם״ ,העיר הבחור המזיע בתום הריקוד ,״זה לא בתכנית.
זה היה רק פורקן יצרים״.

מעגל מסביב לבמה: זוהי גרט קאופמן, המנוע שהפעיל את הכנס הזה.
בז מן שהסבירה לקהל את תכנית הכנס (במשך יומיים הציגו הלהקות את
ריקודיהם בפני ועדת שופטים אשר קבעה שבעה או שמונה ריקודים שהוצ גו
בפני הקהל ביום השלישי) חזרה התזמורת עם המקהלה. באחד מחדרי
ההלבשה עמד זו ג צעיר וחזר על מנגינה עם מנגן מפוחית. אלה היו נחום
ודינה, זו ג רקדנים מארצות־הברית, הנמצאים זה שבעה חודשים בהכשרה
בקיבוץ אמיר כגליל העליון. הם עיבדו תכנית ריקודים עממיים והציגו
אותם בריקוד זו גי בכנס בלבד, לא לפני הקהל. בקיבוץ ערכו את חזרותיהם
בלווית פסנתר, אולם כאן אין פסנתר. עליהם להתרגל לנגינת מפוחית. וכ שהם
הסבירו למנגן כיצד לנגן את המנגינה נכנם אדם לבוש מכנסי חקי
וחולצה פתוחה, התערב ותיקן את ההוראות למנגן .״אני יודע איך צריכים
לנגן,״ הוא אמר ,״אני הקומפוזיטור״.
השראה בקברט רובי. בחוץ הסתדרו הרקדנים בששת מעגלי
ענק, טבועים בשלל צבעים מרהיב עיין. על הבמה, ליד המקרופון, עמד
צעיר עם מפוחית וניגן. המעגלים זזו לאט, לאט. כנס הריקודים החל.
אחר החזרות על ריקודי החובה בהם הש תתפו
כל הקבוצות, התחילו הופעות הלהקות
השונות בריקודיהן המיוחדים, העומדים ל שיפוט.
כמעט ללא הפסקה, מ־ 6בבוקר עד
אחר חצות הופיעה קבוצה אחר קבוצה על
הבמה והראתה את כשרונותיה למאות הרק דנים
שבאו כאן לא רק להציג, אלא גם לל מוד
ריקודים עממיים חדשים.
התחלתה של תנועת ריקוד אדירה ז ו היה
צנוע ביותר. כאשר לפני 30 שנה החלו
להשתמש במו שג עברי בקשר לאמנות, קשה
היה לחזות כי פעם יהיה גם ריקוד עבר״.
צעדיו הראשונים של ברו ך אגדתי, שהפך ריקוד במות
בינתיים לאגדה בעצמו, על
בארץ לפני כ־ 30 שנה, היו הצעדים הראשו נים.

השראתו קיבל, למעשה, בקברט רוסי.
פעם ביקר אגדתי עם כמה חברים בקברם
וראה ריקוד קומי שהביע את הווי היהודים.
אמנם היתר, ז ו קריקטורה יו תר מאשר ריקוד,
אולם אגדתי ראה בה את ההבעה הנאמנה
של הוי היהודי. הוא לקח ריקוד קריקטורלי
זה כיסוד ועיבדו מחדש.
כשבא ארצה, מצא אגדתי את אותן הת נועות
בריקודים התימניים. התופעה החשובה
ביותר, המשותפת לריקודיהם של יהודי ה מזרח
ויהודי אירופה, היא השימוש בידיים
כאמצעי ביטוי. בסטודיה שלו, בצריף בשכו נת
במר, על גבול יפו, נטל אגדתי על עצמו
ליצור את המחול העברי.
התימנים עוררו מחשבות. משך אלפי שנים הביטו היהודים
על הדמות האנושית בחשד (״לא תעשה לך פסל וכל תמונה״) .הם פיתחו
את אמנות השמיעה במידה מסויימת, אך לעומת זאת הזניחו את כל הק שור
לאמנות הראייה והגוף. במידה שיהודי הגולה קלטו את תרבות הע מים
ששכנו בתוכם, השתדלו למוהלם בתכונות היהודיות. כך נתהווה מצב
שריקודים עממיים סלאביים, בעברם ליהודים, הפכו איטיים יותר, נטולים
כמה מתנועותיהם האוריגינליות.

פתאום נשמעה קריאת ״הקשב״ מרם־קול שהותקן במרכז המחנה :
על הרקדנים לרדת לאמפיתיאטרון, לערוך חזרות ראשונות.
מלמעלה נראההאמפיתיאטרון ב מדרון קטן, וקשה להאמין שכעבור
יומיים י שבו כאן ארבע רבבות נפש. צלע הר שלם הפך מדרגה אחת גדולה
עם שלושה מעברים מסומנים בסיד לבן. עדיין אסור לעבור, לבל יתקלקל
המקום. רק ביום שלי שי אחר הצהרים הוסרו החבלים. למחרת, כך הניחו
המארגנים, לא יישאר זכר מכל הסדרים האלה, וההר י שו ב להיות פשוט
במקודם.

ברצותו ליצור ריקוד — לא עמידה — אמנותי, ריקוד דינאמי, תנו עתי,
הדגיש אגדתי את ההעוייה. חלוצים של העלייה הראשונה והשניה,
תימנים, ערבים, עו ר רו בו מחשבות חדשות ודחפו אותו לאופקים חדשים.
רעיונות אלה הלכו והתפתחו יחד עם לידת שאיפות חדשות.

למטה, בגיא הצר, הוקמה במה הנראית אפסית מלמעלה אך יכולה
לשאת עשרות אנשים. שככת בד הוקמה מאחורי הבמה וכוסתה ענפים
ירוקים. כאן היו חדרי ההלבשה התאורה, השידור והתזמורת. מאחורי
חדרים אלה מתרוממת גבעה נמוכה: על גבעה זו בוצע ריקוד הפתיחה.
״ אניהקומפוזיטור על הבמה הותקן מי קרופון. אשה בעלת
שערות ג׳ינג׳יות וקול צרוד למחצה פנתה למאות הרקדנים היושבים בחצי

אולם ריקודיו של אגדתי היו ביסודם ריקודים אמנותיים, המביעים את
תפיסתו וגי שתו של האומן. היה זה יו תר קשה לעורר את הנטיה לריקוד
עממי, אשר מטבעו הנו עניין של המונים.
כדוגמה לקשיים אלה, מספרים עד היום על ש עו רי ההתעמלות בגימנ סיה
הרצליה. בשעת שיעור ההתעמלות נמצאו תמיד תלמידים לא מעטים
שהתחמקו מן השיעור. כאשר החלו ב שיעורי ריקוד, בתקופה מאוחרת

ארוחת או
המסקנו

^ ותר ^ ד ו ר ^ חיי 1מ ו זתלמידי ^
להשתתף. רק כעבור כמד, שיעורים, החלו
למצוא עניין, למדו לרקוד מתוך רצון.
כולם מזיעים. באותו ז מן הגיעו ארצה
רקדנים ורקדניות שקיבלו את חינוכם ד,אמ־נותי
באסכולה של הבלט הרוסי. במשך
תקופת־מה הכניסו רקדנים אלה יבול גדול
של ״ריקודים עבריים עממיים״ ,שעיקר תכ נם
היה סיבובים רבי תנופה, דגלי תכלת־לבן,
וקריאות נלהבות.
אולם לעומת זרם זה, קם זרם שני, מוזן
בעיקרו על ידי אמנים שהגיעו ארצה מגר מניה,
שטען, כי הריקוד — ככל שאר ענפי
האמנות — הנו דבר אורגני שחייב לצמוח
מתוך העם. אי אפשר ליצרו, אפשר רק לז רוע
זרעים. תפקידם הראשון של מחנכי
הרקדנים, לפי אותו זרם, היה ״להסיר מהי שוב
העברי את גרבי הצמר הארוכים וה־אפודות״
,לחנך את בני הנוער לאהבת התנו עה,
לגוף בריא. קו הלניסטי זה הוא שגבר
במידה ניכרת והשאיר את אותותיו בריקוד
העברי העכשוי.

עם מיטותיהם
!בארם רוסי

1בין החזרות
ורי התעמלות

קיבוצית כאוהל
ל האנשים מזיעים

לסיום שדש חתונות
כאשר סמי סנ ר תו תיו של יקה) גרונמן,
לבן חולצה ושחור פרפר, עקב אחר מחזהו,
מלכת שבא, בעזרת משקפת אופרה והקשיב
להתפרצויות הצחוק בין הצופים, ידע כי
הקומדיה שהעלה עורך־הדין בן ה־ ,76 שופט
ההסתדרות הציונית ומחבר מחזות מושבע,
על קרשי הקאמרי, הצליחה.

בלקיס (חנה מירון) ,מלכת שבא, מצטיינת
בתסרוקת כושית מובהקת (מגדל שער שחור
ומסולסל) ,עורות נמרים המכסים כמה אזורי
גוף חיוניים, אצעדות מלוכה מעשי־זהב,
חוסר השכלה, אך חוש התמצאות טבעי בכל
מצב. היא באה, כמובן, לירושלי ם של שלמה
המלך (אברהם בן־יוסף) ,אך מתאהבת, בש ערי
הבירה, בשר צבאו, בניה (נתן כוגן),
הנראה לה כשלמה מתחפש.
יחד עם זה החלו מתענינים באוצר הרי מכאן
ואילך מתגלגלים הדברים, בעזרת
קודים התימניים. ראו בהם את המקור הת־סבך
אי־הבנות, העמדות פנים והסתבכויות,
נ״כי, המהווה את בסים התרבות העברית. כי
המלחת מיקצב שבאי עליז (הרברט ב רין)
למרות היותו בן אלפי שנים, הוא יכול להת והופעת
ארבע חיילות המלכה, המבצעות
אים לחיים מודרניים: הוא גס וחפשי, ללא
ברגליהן, ידיהן, פגיונות ורמחים, ריקודים
חזרה כללית על הבמה
הסוואה, נוגע בבעיות החיים היסודיות. הם
ותרגילי סדר שבאיים (בהדרכת נועה שקול־במקלחת,
צווחת אימים
שאפו לתפיסה מודרנית של המנ״ך, לא שונה
ניק).
מזו של החסידים, ניסו לעורר מעין רנסנסעברי.
כאשר הצופים מאזינים לתקיעת קרניים שבאית מהודרת, מופיעים גם
אולם נסיון זה לא נתן את המצופה: נוצרה מעין עירבוביה מזרחית
רץ המלך, דוכיפת, חרש־אילם־שומר־דובר (אריה לביא) ,יו עץ המלכה, שליח
מדומה המובאת כסגנון עברי חדש. כמעט בלתי אפשרי ליצור נוסח יש שלמה
ומאהב בתה, יורם (זאב ברלינסקי) ודיפלומט מצרי ערום, הדד
ראלי, כי עדיין אין דבר המשותף לעם כולו — מלבד זה שכל האנשים
(גר שון קלין<
מזיעים. באותה מידה שאי אפשר להכניס תרנגולת לסיר של מים רותחים
כמובן שלאחר שלו ש מערכות קומדיה חרוזית זאת חייב לבוא הכל על
ולהוציאה כעבור דקה במצב שאפשר לאוכלה, כן אי אפשר לצפות כי
מקומו. ואכן: המלכה בוחרת בבניה לאבי יורשתה, המלך בוחר בדיינה (בת
יוצאי הארצות הרבות, שהו־נסו לקלחת הישראלית, על תרבויותיהם ומנ לחיתה
ומפקדת החיילות של בלקיס) ,שהיא כו שית חיננית בעלת עיניים
הגיהם השונים, יי צרו בז מן כה קצר תרבות עברית אחידה. זו היא, למעשה,
לוהטות ומבטא י קי( אורנ ה פורת) ,נו תן את אי שורו, כלאחר יד, לנישואי יורם
תקופה שכל תכונותיהן הקודמות של עדות אלה נמסות, וטרם גובשה
ונגסרה בתו (אביבה גו ר) אחר פרידתם הארוכה.
תכונה חדשה, משותפת לכולם.
מה שבא על מקומו מלבד זאת: הצ׳יזבטרון פלש לקאמרי, השיב בו
קפיצות לפי טקטים. ממצב זה סובל הרקוד ״העממי העברי״ ,כי
רוח קלילה, נתן לקומדיה הנאה (אך השטחית) גחן חדש בהופעה המהפכנית
לא ייתכן ליצור דבר כזה במשך 25 שנה. זהו דבר שיבוא ללא כל ספק,
כמעט של החיילות המרקדות למיקצב מזרחי כ שעורן השחום מבהיק בשמש
אולם רק כתוצאה מהתפתחות ממושכת.
הירושלמית (המסופקת על־ידי זר קו רי הבמה).
רקדנים וכוריאוגרפיי ם רבים, שראו ולמדו את תנועות הריקוד העממי
המחבר לא הבין. אף כי המחזה עצמו רחוק מלהיות מהפכני, הרי
ברחבי העולם, רואים בכל זאת קווים כלליים שיעצבו, במרוצת הזמן, את
שימש בכל זאת עילה למהפכה: דמויו ת התנ״ך מופיעות בדמות אנושית,
אופי הריקוד העממי העברי. זהו הקצב המהיר והחד שהנוער נוטה אליו.
ללא הפאתוס השמור בתיאטרון העברי לדמויות הקדושות. שלמה המלך כמעט
בניגוד חריף לריקוד היהודי הגלותי מצטיינים הריקודים, שהנוער מעדיפם,
מגוחך, מסתייע בחכמת שר־צבאו, מגלה שסוד תבונתו הכשרון להאזין
בקצבם המהיר. כך, למשל, נשארו הפולקה והכרכוביה, למרות היותם לא־לעצתם
של אחרים.
עבריים, פופולריים ביו תר בין הנוער. הקצב המתגבר ומגיע לשיא מהווה
כשקם הקהל על רגליו, בסוף ההצגה, הופיע המחבר על הבמה. בין
פורקן למרץ הנעורים.
הדמויות הת״נכיות, הלבושות בהן — מצרי שנלקח י שר מפסלי מצרים הקדומה,
זהו סימן מובהק לתרבות צעירה, אך מהווה בסיס כללי בלבד. אולם
שלמה המלך הלבוש שמלה ונשות שבא המכוסות (בקושי) בעורו ת נמרים,
אין כל ספק שמתוך תנועת הריקוד הגדולה שקמה, ילבש שלד זה ב שר
נראה המחבר נמוך הקומה, בעל הקרחת הנוצצת והכרס העגלגלה קצת לא
וגידים, שיצמחו מתוך עיצוב כללי של תרבות עברית. אמנם דומים כל
במקום. אולם לא היה ספק שאמנם זה מקומו של סמי גרונמן, המבין את
הריקודים עדיין אחד לשני, כשההבדל ביניהם הוא קפיצה אחרי שלושה
הלכות הבמה, אף כי לא הבין את דברי השחקנים ששיחקו את מחזהו. כי
טקטים במקום שניים, ומושתתים על יסוד כמעט גיאומטרי. אולם פה ושם
סמי גרונמן, בן רב, גדול ההומוריסטים של היהדות הגרמנית לפני חורבנה,
צצים סימנים אינדיבידואליים המוסיפים לריקודים והופכים אותם לעממיים
אינו מיטיב להבין עברית אף כי קיבל פעם תפקיד של מתרגם צבאי.
באמת. הדבר מתבטא למשל כאשר רקדן בקיבוץ, שלמד את הריקוד ממד הדבר
קרה במלהמת העולם הראשונה, שעה ששרת ב שלטון הכיבוש
ריך שעבר קורס מיוחד, מוסיף תנועות והבעות מיוחדות לריקוד השבלוני.
הגרמני בפולין. הקפטן הגרמני היה זקוק למתרגם אידישי, הזמין אותו אליו.
רוקדים לא מתווכחים. פעם היה לריקוד תפקיד פונקציונלי —
״איני יודע אידיש!״ התנצל גרונמן ,״אני יודע רק מעט עברית״.
במידה רבה כפולחן דתי. אולם עתה רוכ ש הריקוד בארץ פונקציה חדשה,
הקפטן הגרמני העיף בו מבט של בוז ואמר לו (לדברי גרונ מן) :״עמוד
שתתפוס את מקום הפולחן כמניע ליצירת ריקודים חדשים: הוא הפך
דום! אידיש הרבה יו תר קלה מעברית! תרגם את החומר! הסתלק!״
לנושא תחרות עזה, כשכל קבוצה או רקדן משתדלים לעלות על האחרים.
הוויכוח הגדול הנטוש עכשיו
בחוגי הריקוד בארץ הוא: האם
לחכות עד שתיחצר תרבות עב רית
כללית, שתצמיח גם ריקוד
עברי, או לעזור בעיצוב תרבות
זו על ידי יצירת ריקודים: לח פש
תוכן לריקודים בעומק, או
להסתפק בצורות, בשטחיות.
אולם וויכוח זה כמעט אינו
נוגע לרוקדים עצמם. לאחר ש־תיאבונו
נתעורר, דור ש הנוער
רק לרקוד. לא חשוב אם על ה ריקוד
טבוע השפעה הלניסטית,
תוך כדי
סלאבית או ערבית.
״ שי מו ש״ מתהוה בירו ר מסויים,
והריקודים שאינם מתאימים לרוח
ולהווי הישראלי החדשים נפסלים
מאליהם. לסיפוק דרי שו ת הנוער
בא הכנס שהתקיים בדליה.
למרות הסתייגותם החריפה של
רקדנים רבים בארץ מהקווים ה כלליים
של הריקוד העממי, כפי
שהוא היום, מאוחדים כולם ב הערכה
נכונה של חשיבות מאורע
זה. אם נמצאים כיום 700 רוקדים
במחנה משותף אחד, עם מטרה
אחת — לרקוד — הרי זה צעד
גדול מאד ביצירת מחול. הצעד
הבא — עיצוב ריקוד עברי —
יהיה קל יו תר, כאשר קיים ר צון
לרקוד•
אלא שדליה הפכה סמל לא רק
לרוקדים שנהרו אליה. היא החלה
מסמלת, קודם כל, דבר שרבבו ת
מתגעגעים אליו בסתר,
״אני מצפצף על הריקודים״,
הודה בחור תל־אביבי, מאנשי
״נוער הזהב״ ,שלבש הפעם בג די
חאקי ונדחק, מאושר, בין
אנשי קיבוץ שזופים .״אבל ה הרגשה
הזו ...כל כך הרבה נו ער״
,אני מרגיש כאילו חזרתי
לימי החי״ש, או לחטיבה ...זה
הערב הראשון מזה שלו ש שנים
שאני שוב מרגיש בבית!״

העם הקונגרס רוקזי
״האם יש כל כך הרבה י ציונים ב ארץ?״
שאל תייר אמריקאי, שבא לקונגרס הציוני,
כשראה את שיירות המכוניות הארוכות שהד
בילו המוני גוער. כ היו תו ציוני ותיק שביקר
זו״הסעם הראשונה בארץ, לא הבין כי המכו ניות
נעות צפונה, לא מזרחה.
בו בז מן שהקונגרס נאם ואכל, התכנס בדל יה
הקונגרס השני, הקונגרס שנאם ברגלים.
הקונגרס הקודם בדליה, לפני 4שנים, היד,
הפגנה עצומה של נוער. היתד, זאת הפעם
היחידה, אולי, שהתכנסו יחד כל אותם שהפכו,

לבוא התנקשות במוסד הגעלת שוטרים הוז־עקו
ל מ קו * עקבו אחרי כל תנועת יד של
המתקרבים למקום. עירנותם המתוחה באה על
שכרה: אך התקרבו שני הכנענים הצעירים
כשהכרוזים בידיהם, וכבר עטו עליהם השום־
ד י * אסרום כהרף עין, הובילום למסה המש טרה,
החרימו את כרוזיהם, שחררום בער בות.
באותה ז ריזו ת מופתית חזרו השנים אל
מרכזם, לקחו ערמה חדשה של כרוזים, הגיעו
לבנין הקונגרס. כשאף הופיעו, עטו עלי הם
השוטרים, ו חוזר חלילה•
אם כי היה תירוץ חוקי למעשה המשטרה
(הכרוזים לא נשאו שם של דפוס הדפסתם,
בהתאם לחוקי החירום הבריטיים, שעודם ב תקפם)
היה קשה להבין מה תפקידה של המש

למקומו.
בלטו ששח הח״כים הערבים שנום־
סו לסיף אל־דין זו עייבי ותופיק טוב־22 ,
הציונים הכלליים (שאליהם יצטרף, כנראה׳
גם הח״כ התימני).
התוצאה המיידית: חלוקה חדשה של מ קר
מות הישיבה. מפא״י שמרה על מקומד״
כמפלגה הגדולה ביותר, באגף הימני של ספ סלי
הבית הסדורים בחצי גורן, קיבלה כש כנים,
יו ר שי מ ם״* את יריביה העיקריים
מימי הבחירות, הציונים הכלליי*
תוצאה שנייה: כמפלגה השנייה במדינה,
זכו ד,צ״כ בסגן יו ״ר, יוסף סרלין. מ פ ״ *
השלישית בין המפלגות, שיגרה ח״כית מצ טיינת
ומוכשרת, חנה למדן, הראתה בכך
נטייתה לחוק שויון האש *
אולם מלבד אדישות העם, שהתעניין יו תר
בשערוריית הקרח וליקויי האספק* חסרה
לכנסת השנייה גם רמתה הגבוהה של חברי
קודמתה: ישראל גלילי ויצחק טבנקין נתנו
את מקומם לח״כים שהם מומחים במקצועו תיהם
כשמעון בז׳ רנו ובנימין אכניאל (והרב
ר אובן פלדמן) ,אך נעדרים נ סיון הנהגה
של עשרות ש ני *
המשק תגובה. תנובה. תג ב ה
מבקרי משרד האספקה והקיצוב לשעבר
היו לא פעם עדים לתופעה מוזרה. לפני שה פקידים
שמעו את מ בו קשת * הוגש להם כום
חלב לשתייה בצורה הכי אדיבה וכשהלקוח
לגם כמה לגימות, הוגש לו ש אלון מיוחד
ועליו היה להשיב מיד בכתב, איך טעם לו
החלב והאם הוא מוצא כל הבדל בינו ו בין
החלב, שהוא שותה יום־יום. כך הכשיר שר
האספקה לשעבר, ד״ר דוב יוסף, את הקרקע
להגשמת תכניתו, להוציא לשוק -חלב אחיד״
מעורב -פיפטי־פיפטי״ מחלב טרי ואבקת
חלב. ד״ר יוסף חזה מראש שענף הרפת לא
ידביק את קצב גידול האוכלוסיה ו תוך הנה גת
חלב מעורב, שאף למנוע משבר באספקת
חלב לאוכלוסיה.

תלמידי המלונאות במטכח הקונגרס
תיאבון בממדים נרחבים
כעבור חודשים מעטים, לצבא מלחמת העצמ אות,
ביניהם אותם האלפים שלא יכלו לחזות
פקונגרס השבוע.
לעומת הקונגרס של הנוער, עורר הקונגרס
האמיתי (שנחשב, איך שהוא, לקונגרס של
תדור הקשיש) תשומת לב מועטה. מעטים הבי *
את הרקע האמיתי של הנאומים האינסו־פיים.
היתד, זאת, בי סודו של דבר, אדישית
אוהדת כלפי אלה הנותנים את הכסף, שבלע דיו
לא יכלו הרוקדים לרקוד.
הפרשה המענינא ביו תר, לקהל הפשוט,
בכל מסכת הקונגרס, היה תפריט האוכל, לא
תפריט הנאומים. למעלה מ־ 2000 איש, שנכחו
בקונגרס, צריכים היו לאכול ולשתות. המז נון,
שהוכן בקומת הקרקע של בנייני האומד,
הבלתי גמורים, נוהל על ידי תלמידי בית ד,ס ב*
למלונאות של הדסה, הגיש יום יום שלו ש
מונות מזון 100 .תלמידים הזיעו בשתים וחצי
משמרות יומיות, הכינו ארבעת אלפים ארו חות,
שלושת אלפים וחמש מאות עוגות ואר בעת
אלפים כריכים• מאחורי דלפק המכירה
פתחו בנות מסכנות למעלה מ־ 500 בקבוקי
בירה, מזגו 4000 ספלי תה ו־ 5000 ספלי קפה.
מהמטבח במרכז העיר הביאו 25 מכוניות
משא את האוכל לבנין.
להם מגיעה תודת האומה״ ,העיר ציר,
בהסתכלו ב־ 25 התלמידים למלונאות ו־ 73 הב נות
מבית הספר המקצועי ע״ש זליגסברג,
הם הגיבורים האמיתיים של הקונגרס!״ בצני עות מופתית שכח את ג בור תו שלו, בהאזינו
לכמה עשרות נ או מי * שלא כולם הצטיינו
עומק תכנם.

ארגונים
ב עז ר ת המשטרה. דעי תוגות
היתד, זאת מעין מהדורת כיס של -מרד
הקנאים״ לפני כמה ח ד שי * שוב ניתנה למש מרת
ירושלי ם הזדמנות להכתיר את עצמה
בעלי דפנה מילוליים, לדציל משואה מוסד
לאומי גדול. אלא שהכנסת הפכה קונגרס,
פצצות העשן הפכו כרתי ם והמורדים לא היו
קנאי הדת, מגודלי הזקנים, אלא אויביהם לנ פש,
המפיצים בקנאות דתית את תורת המל חמה
בדת.
כמה שעות לפני המאורע כבר היכלה מש טרת
ירושלי ם את הבשורה המחלחלת שעתידה

טרה למנוע הפצת כרוזים שאינם מסיחים
לאלימות, במקום ציבורי. יש לחשוד שהמש טרה
פעלה פחות כשומרת החוק והסדר, ויו תר
כשומרת על כבוד המוסד הציוני העליון.
אך הצלחתה היתד, בדיוק הפוכה: קבוצה
מבוטלת השיגה את מבוקשה בעזרת השוטרים,
הגיעה לעמודים הראשונים של העתונים
היומיים.
התלוצץ צעיר הקרוב לכנענים: מדוע שללה
מהם המשטרה את הזכות להיעצר בג׳למי?
האין להם אותה זכות להיות לקדושים כאנשי
הדת?
שרת רק משוררים. מופתעים יו תר
מכולם מן הפרסומת הגדולה היו, אולי, הכנע נים
עצמם. מאז נוסד, לפני כמעט עשר שנים,
הועד לגיבו ש הנוער העברי (החוג הראשון
שזכה לתואר הכנענים מפגי שהמציא דגל
חדש שנשא את ק^ני השור של בעל הכנעני,
ו אויביו הפיצו עליו את השמועה הכוזבת
שהוא עורך בסתר פולחן לעשתורת) ירד כוח
החוג בהתמדה. מן החוג המקורי, שכלל כמה
משוררים ופסלים שקית לגדולות, שרדו רק
שנים: יהונתן (אוריאל) רטו ש (שלח) ואהרן
אמיר, שניהם משוררים. מלבדם כולל החוג
כמה צ עי רי * בעיקר בחיפה, עובדה המסבירה
מדוע היד, צורך להזעיק לביצוע הפעולה שני
חיפ אי* כוח דל זה טושטש על ידי הנוהג
הכללי המדביק את תו הכנעניות לכל מיני
חוגים א ח רי * שאין להם כל ד מיון לחוג ה ז *
כעבור עשר שנים התשנו השקפות החוג
אך במעט: הוא טוען שהנוער הישראלי.הוא
אומה חדשה, שאין לה ולא כלום עם העדה
היהודית הבינלאומית. מדינת ישראל לא צרי כה
להיות ציונית, חייבת להפסיק את ר,עליה
אם היא מפריעה להתפתחות* חייבת להת פשט
עד גבולו ת פרס ותורכיה. העם הערבי
אינו קיים כלל, אינו אלא ערב רב של משפ חות
ושבטים שי ש להפכם לעב רי * בני ברית
אפשריים: המרוניטים בלבנון, עדת הדרוזים
בסוריה•

הכנסת
* ברת ושב־ראש
אחר הרעש של ערב הבחירות באה, בד־ממד״
הכנסת השנייה. כל חבר שלי שי היה
חדש ( 41 מתוך ,) 120 היה צריך להתרגל

אולם יד הברזל של דוב יוסף נתקלה
הפעם הראשונה בהתנגדותה הנמרצת של
אישיות פחות מפורסמת משר האספקה, אבל
בעל יד לא פחות תקיפה. מנהל מרכז תנובה,
נחום וורלינסקי, אמר: התכנית לא תקום ולא
תהיה, ולמרות שד״ר יוסף הכריז פעמים אין
ספור על ה,,חלב המעורב״ בכנסת ולא פעם
הצהיר במסיבות עתונאים, שהחלב המעורב
יוצא לשוק בקרוב, היתד, ידו של מושל תנו בה
על העליונה•
לפתע נמצאו מיכלים. נחום וורליג־סקי,
גבה הקומה ובהיר השער, מנהל תנובה
בחיפה משנת 1929 ומנהל מרכז תנובה משנת
, 1937 אינו רודף אחרי פירסומת וכאיש המ כיר
את כוחו, ידע שבד,תגרות עם השר הת קיף,
יצא הוא המנצח. למי, לא רק בארץ,
אלא בכלל במזרח התיכון, יש מחלבות מו דרניות,
משוכללות בציוד הכי חדיש׳ כל־תנובה?
תנובה
חולשת על המשק החקלאי בארץ
ועל תנובת הרפת בפרט. המכונות החדישות
ביותר של מחלבות תנובה מנקות 150 בק בוקים
בדקה אחת, מפסטרות רבבות ליטרים
חלב במשך שעה, מוציאה לשוק כ־ 100 מיל יון
ליטר חלב טרי ומעורב בשנה. המחזור
השנתי של תנובה עולה על כל היקף היבוא
של מיצרכי מזון מחו״ל (כ־ 85 אחוז מכלל
צריכת ה מזון בארץ) .בננות זה תנובה .,ענ בים
— תנובה, דב ש — תנובה, ביצים —
תנובה, עופות — תנובה.
התנהלה מלחמה עזה במשרדי הממשלה וגם
בצמרת מפא״י. וורלינסקי טען קצרות: א ץ
מיכלים בארץ, בעלי קיבול בהיקף הדרוש
לערבב את החלב לפי תכנית יו סף ואין מכו נות
פיסטור. בקיצור — התכנית אינה בת־ביצוע.
ד״ר יוסף נאלץ להיכנע.
אולם מה שלא הצליח ד״ר יוסף הצליח
יור שו, פנחס לבון, ונחום וורלינסקי בעצמו
מסר את הבשורה לעתונאים: מהראשון לספ טמבר
יו תר בארץ שיווק של חלב מעורב
בלבד 25 .אחוז מאבקת חלב והיתר חלב
טרי. במרוצת הזמן לא נתווסף אף מיכל אחד
ואף מכונת פיסטור אחת. אך בשנה הבאה
מקווה וורלינסקי לפתוח את המחלבה המשוכ ללת
ביותר. הצינורות המחברים את המכונות
עושים דרך של 16 קילומטר, אבל החלב המעורב
יוצא בכל זאת מיד. המצב באספקת
חלב נעשה רציני. הבצורת מצד אחד וחוסר
מספוא מחו״ל במידה מספקת הפחיתו במידה
ניכרת את תפוקת החלב. מנת המבוגרים
בוטלה לגמרי והתנובה הנוכחית אינה מב טיחה
את חלוקת המנות המצומצמות .״הח לב
המעורב הפך להכרח ממשלתי* — הסביר

נחום וורלינסקי. אבל מנין נמצאו לפתע ר,מיכ־לים
ומכונות הפיסטור, זהו סודי של נחום
וורלינסקי.

המעמד השלישי
העולה ה חד ש
כאשר קבוצת פקידים ממשלתיים ביקרה
בכפר קלנסווא* שב מ שולש הקטן, החלו התו שבים
משמיעים את חלונותיהם הרבות על
תנאי חייהם ה ק שי * ״זה לא כל כך נורא״,
ניחמו הפ קידי* ״אצלנו י ש עולים חדשים
הגרים בתנאים הרבה יו תר קשים״.
״גם אצלנו י ש עולה חדש״ ,צעק אחד עולה סביב הבוגרים.
הילדים שהתקהלו
חדש?״ תמהו ד,פ קידי* ״ מנץ?״ ״מטוניס״,
היתד. התשובה. הדבר הפליא את הפקידים.
מדוע יעדיף עולה חדש להשתקע בכפר ער בי
במקום לצפות ל סידור מידי הסוכנות?
מתושבים הובילו את הפקידים, לפי בקש תם,
לבית העולה החדש׳ .ש * בביקתה קטנה
ואפלה, מצאו זקן עטור ז קן שב .״זהו העולה
מחדש״ ,אמרו התושבים .״כמה ז מן אתה
בארץ?״ שאלוהו הפקידים ,״ 65 שנה, יא
תואג׳ה!״ ענד-
אתם מבינים״ ,הסבירו התושבים ,״בכפר
הזה כולנו ילידי הארץ. הוא היחיד שבא מחוץ
לארץ ולכן נדבק בן הכינוי עולה חדש״.

מפלגות
דרך אג .3וג 9ד\ ה חדשה
באולם ישר, חפץ בתל־אביב שררה אוירה
רצינית, כנאה למסיבת אבל. כ־ 200 איש באו עורך שייב,
להאזין לדברי ד״ר ישראל
חמעש לשעבר, במלאות עשר שנים לרציחת
אברהם (״יאיר״) שטרן, שנורה בגבו על י די
קצין המשטרה הבריטי מור טון, אחרי שנכנע
ונכבל בדירת גג בשכונת פלורנטין, תל־אביב.
המסובים היו ברובם אנשי לח״י לשע בר,
ש ש מרו בלבם את זכר מנהגים.
ההפתעה של הערב סופקה על ידי ד״ ר
שייב, שפוף הקומה, בכבודו ובעצמו. כאילו
בדרך אגב הכריז שזו אסיפת היסוד של מפ לגה
חדש *
עצם הקמת המפלגה לא היה בו כדי להפ תיע.
זה מכבר היה ב רור שי שראל שייב ואלי הו
עמיקם, חברו מלח״י, יקימו מפלגה חדשה
שתטיף לכיבוש המרחב, ברוח שי ריו של או רי
צבי גרינברג. המפלגה מצאה לה אוהדים

הלאה הציונות
ממדינת ישראל!

קוד ה*וסד המ׳גי.י

^ 2 1 0 1

דסס

הכרוז ה״בנעני״
מהפכה במהדורת כיס
מעטים מאד בין אנשי לח״י, שרו חזו של
שובוניז ם משיחי זרה להם, אך י ש לה סי־כוי־מה
לרכוש כמה נפשות בין אנשי חרות
המאוכזבים. מבחינה ז ו אין נסיונו של ד״ר
שייב אלא המשך ההתפוררות של המחתרות,
שבא לידי בי טוי בולט בהתרחקותם של שני
המנהיגים אשר שמותיהם העבירו בשעתם רעד
(או תקור ).בלב אויביהם (או
של חלחלה
והדיהם) :נתן פרידמן־ילין, מנהיג לח״י, הת־יאש
סופית, עבר אל קרוביו במקסיקו. ואילו
לגבי מנחם בגין__ך ווחת שמועה (מבוססת
כנראה) שיתרחק מן הבמה הפוליטית ״אחרי
שהעם לא הביע לי אמון״.

דרכי חיים
המשיח דאה*יע
אליעזר דוג * איש חיפה, לא יכול לשאת
סבלו יותר, פנה במכתב (בהעתקות) לראש
הממ של* שרי * יו ״ ר הכנסת והח״כים, לכל
המפלגות, העיתונות, ראשי העיריות, מאות

״ומולם הזח״ ,מס׳ 721

אייזיק ש טרן וורה לינדנכליט: חתימת הכתובה, הטבעת והנ שיקה

במקום כרמים חינם לקונצרנו, הזמנה דחופה לחופה

קובע,

גם כמה

מאות

אישים וכפי שהוא
*סתם יד,ודים״.
המניע: אליעזר בן בנימין דאב דונת, שנו לד
לפני 49 שנה בבודפשט ועלה ארצה ברא שון
למאי , 1921 החלים לעזוב את הארץ.
הסיבה איננה נעוצה במשטר הצנע, חוסר פר נסה,
געגועים לעוגת דובדבנים עם קצפת.
דונת הסתפק כל ימיו במועט: חליפת שבת
אחת ובגדי עבודה פשוטים, זוג נעלי עבודה
וזו ג לשעות חופשה.
אולם אליעזר דונת רוצה לצאת, לעזוב את
ישראל, בכל זאת. הסיבה :״איני יכול יו תר !
די ! מספיק !״ כאדם שינק את הציונות עם
חלב אמו ושלחם וחלם מגיל ( 19 בו עלה
ארצה) למען חיזוק היישב, התקדמותו, הת פתחותו
ובוא המשיח, נתאכזב דונת קשות.
ז מן קצר אחר קום המדינה נוכח לדעת כי
שקר הוא שהגיע המשיח. המשיח לא הגיע !
במקומו הגיעה מפלצת המפלגות, המלמדת
את התינוקות א״ב לפי רשימותיהן, חשבון
מהשוואת תוצאות הבחירות.
עם כל ר צונו הסוב לא יכול האזרח אלי עזר
מנ ת להישאר במדינה הנתונה למפלצת
זאת, ההורסת כל חלקה סובה, שהביאה בעק בותיה
את ירידת המוסר והשתוללות השוק
השחור: עוגות נהדרות מצופות קרמים בעובי
של שתי אצבעות, תפוחים בעלי לחיים
פרודות, שזיפים מתוקים בגודל של אגרוף,
סגדביצ׳ים מגרי־תיאבון עם מיני מינים של
ב שר קר ונקניק.
מסביר אליעזר דונת לנשיא הממנה: מחוץ
לחופש קצר, ביקור של ששה שבועות ב חוץ
לארץ, לפני עשרים שנד״ לא עזבתי את אדמת
המולדת. כיום, בשנה הרביעית לתקומת מדי נת
ישראל, רוצה אני לעזוב את הארץ ! לא
חשוב לי לאן ! רק לצאת מפה ! לצאת, יחד
עם משפחתי, ילדי ונכ מ, שכולם י לו מ הארץ!

איבה אתה עושה זריקות ע
תגובתו הראשונה של צחק מזרחי לדברי
הרופא היתד, ספק צינית, ספק חשדנית :״מה
זה, גם כן מפלגות ד׳ .הרופא סיפר למזרחי,
כי אשתו בת ד,־ 20 סובלת ממחסור בכדורים
אדומים .״אמה כדורים אדומים?״ שאל הבעל.
הרופא (מיוצאי גרמניה) ניסה להסביר
לבעל את השאלה הרפואית הזאת. וזה עורר
את חמתו של יצחיק ״זה לא מפלגות, שלא
יספר לי על אדומים ולבנים, צריך לרפא את
האשד, וחלס״ .זה היה האינצידנט הראשון
בעת ששרד, הוכנסה לבית החולים הממשלתי,
מקום שם נשארה במשך שלושה חדשים.
בשבוע שעבר, משביקר יצחק אצל אשתו,
כרגיל, הרגישה שרה הרבה יו תר טוב. כבר
נראו בה סימני הסבה ניכרת. אולם במקום
שהדבר יעודד את יצחק ירד עליו דכאון. אש תו
(בסך הכל הריהו נ שוי כשנה אחת) מדברת
באהדה רבה מדי על הרופא הזה, שמבלבל
את המוח עם כדורים לבנים ואדומים. אותה
שעה נכנם הרופא לאולם, עבר על פני המי טות,
שלח חיוכים לכל החולות ו בין השאר
גם לשרה. שרה השיבה לו חיוך לבבי ועוד
אמרה לבעלה שישב על מיטתה :״הוא אדם־
זהב״ .ההערה הזאת בלבלה את הבעל לחלוטין,
במוחו עלו חשדות שמא מוחזקת אשתו
ללא כל סיבה בבית החולים משום שה רופא
שולח מבטים כאלה לשרה.
הרופא עמד לצאת אותו יום לחופשה של
שבוע ימים והביא עמו רופא אחר, סייר במח לקה
והסביר לחברו את מצב החולות במקום.
בהזדמנות זאת החליט לעשות את כל הטיפולים
הדרושים באותו יום והללו כללו גם ז ריקה
לשרה. הרופא אמר ליצחק שילך הצח־״
ניגש בעצמו למיטה, עשה את הזריקה והלך.
זה היה יותר מדי בשביל יצחק. הוא הביס
באשתו, חשב כי יראה את פניה מעוקמים
מכאב או גועל, אך לא כן. שרה חייבו•״ הז
״השלם
הזה״ ,מם׳ 721

ריקה כאילו לא הפריעה לה במאומה. יצחק
קם ממקומו, הכל היה ב רו ר לה הוא ניגש
י שר לרופא, שהיה אותה שעה עסוק על יד
מיסה אחרת, סטר פעמיים על פניו .״אני יו דע
את הכל, מנוזל שכמוך ...כדורים לבנים,
אדומים, יודעים את הקונצים. איפה אתה עושה
זריקות? ביד לא טוב?״
קמה בהלה, סניטרים אצו לבעל, האשד,
צווחה, יצחק הובא למשטרה. אולם היה זה
הרופא בעצמו שביקש שי ש חררו את יצחק
ולא יעשו לו דבר .״יש להבין למצב רוחו״,
אמר. אלא שליצחק אסור עתה להכנס לבית
החולים והוא לא יוכל לראות את אשתו עד
שתצא.

המדווה באא חד־כך
אייזיק שטרן, הכנר, חבש מגבעת לראשו,
ובא לרמת־גן כדי להתראות שם עם הרב המ קומי
ו מז כירו בענין דחוף: נשואין. השם
אייזיק שטרן לא עשה על הרב כל רושם, הרב
אינו מבקר בקונצרטים ולגבי דין משה ויש ראל
אין המקצוע משנה מאומה. לשאלת ״מק צוע״
באה תשובה ״כנר״ .שאל הרב :״איפה
אתה עובד?״ החתן השיב כי בכל מקום, פעם
פה ופעם שם. זה הפליא קצת את הרב. היה
זה הוירטואוז הראשון שנזד מן לרב בקריירה
הארוכה שלו. אולם הצרה באה כאשר החתן
עמד על כך שהחופה תתקיים למחרת היום.
״אי אפשר, צריך להרשם לפחות שבוע קודם
לכך. אך לבסוף נכנע הרב. החופה נערכה
למחרת.
שבועיים קודם לכן, לפני אחד הקונצרטים
שלו בתל־אביב, הופיעה בחדר האמנים צעי רה
בלונדית וחננית כדי להתראות עם מלוז
של שטרן, הפסנתרן אלכסנדר זקץ. צעירה
זו שמעה רבות על זקין מבני משפחתו אשר
בביתם התגוררה בניו־יורק משך שנתיים, עת
הגיעה לאמריקה כפליטה משוודיה. אולם את
זקין עצמו לא פגשה מימיה כי היה תמיד
עסוק בקונצרטים בכל קצוות תבל. מקץ ז מן
מד״ בהגיעה לישראל, קראה על ז קין הפסנת רן
המלווה את שטרן, הלכה להזכיר לו את
משפחתו, לקבל בהזדמנות זו כרטיס הזמנה
לקונצרט. אולם במקום זקין פגשה הצעירה
את שטרן, הזוג התאהב במבט ראשון. ז קין

בא רק אחר כך. מקץ צעירה זו, ורה לינדנבליט, עמדה
שבועיים תחת החוסה מול החתן, אייזיק בן
ישראל הלוי שטרן. יומיים לאחר מכן עזב
הזוג את הארץ.
פשעים שדו ש ה חורים, חוט א חד הביטו תושבי מעברת עמינדב (וואלג׳ה)
בתמהון בשוטרים. הללו עסקו בהשתלת חוט
דרך שלושה חורים בשני פחונים, חורים שכ דור
רובה עבר בהם. החוט הושחל, נמתח
ו שו טר עבר לכל אורכו ומדד את הגובה מעל
פני האדמה. התוצאה0 148 :״מ.
בתחנת המשטרה מדד שוטר את הגובה
שבין הקרקע וכתפו של סאלם עומרי בן ה־,27
פועל ממעברת עמינדב. התוצאה 148 :ס״מ.
התיק של עומרי הועבר למשרד פרקליט
המחוז, עומרי הוכנס לכלא והובא בפני שו פט
השלום לחקירה מוקדמת• ההאשמה —
רצח אשתו צביר, בפחון שמשמש להם דירה
במעברת עמינדב.
הקשיב 3פה פתוח. אותו ערב הוזע קה
המשטרה לעמינדב. בצריפון, בין שתי
מיטות, שכבה צביר, הרוגה, כדור פלח את
ראשה .״היא הרגה על עצמה״ — אמר הבעל
לשוטרים. את הרובה קיבל לשמירה וכשאש תו
שיחקה בו, סיפר, נפלט כדור.
״תחילה קבלתי את הסברת הנאשם״ ,אמר
הקצין חיים תבורי בבית המשפט ,״אולם כש נוכחתי
בניתוח הגוויה בבית החולים וראיתי
את חור הכניסה של הכדור בערפר, של האשד״
שניתי דעתי״.
בחדרו של השופט, הד״ר משה פרץ, ישב
הנאשם, לבוש מכנסי חקי וחולצת פסים כחו לד״
זקנו השחור ופיאותיו לא סורקו מזמן
ומעיל אפור, ששרווליו מקופלים, מונח על
כתפיו. בפה פתוח הקשיב לדברי העדים ש הופיעו
בזה אחר זה.
הקהל, על ספסלי הקהל באולם בית המש פט,
היה מורכב מאדם אחד. תימני ז קן שמכ נסיו
מטולאים .״זה בני״ — הצביע על הנאשם.
העד,
הקצין תבורי, תיאר בפני השופט או?

המצב בו מצא את הגוויה בפחון. בחקירה
נגדית על ידי סניגורו של הנאשם, עוה״ד זאב
טפרברג (שנתמנה להגן על הנאשם על ידי
התאחדות התימנים) נתבקש תבורי להדניבג
ספסל ושולחן שי מ שו דוגמאות למיטות. התו בע׳
ישראל ווינר, שימש צביה, ההרוגד״

הבתרו! :ט בי ע ת האצבעו ת
בשבוע שעבר ישבה במחלקת החקירות
של משטרת חיפה אשר, כבת ארבעים, בעילת
מבנה גוף אתליטי, עולה חדשה, המתגוררת
באחת המעברות. השוטרים והחוקרים שלחו
בה מבטים מלאי הערצה, האשד, היתד. סנ סציה
בלתי שכיחה בפרקטיקה של החוקרים.
זה ארך כמה שבועות עד אשר עלה במוחם
של החוקרים כי מקומה של האשד. הזאת
בכלא (לפחות עד לחקירה) .הנדיר שבפרשהז
הפורצת הראשונה בתולדות החקירות בי ש ראל.
בחדשים
האחרונים בוצעו בעיר חיפה
התפרצויות אחדות ולפי סימני שיטת הביצזע
אפשר היה לעמוד מיד על ד מיון רב שביניהן.
היה ברור, כי ההתפרצויות בוצעו על יזי
אותו איש. אולם המודוס אופרנדי (כפי שהדבר
נקרא בשפת החוקרים) לא היה ידוע לבקיאים
בארכיוני המשטרה .״חדש״ קבעו החוקרים
,״ו ב רו ר כי זו הי שיטה שמקורה באירופה
המרכזית״ .אך פחות מכל דבר יכלו
החוקרים להעלות במוחם, כי המבצעת היא
אשה.
החשד הראשון עלה כאשר באחד המקו מות
נלקחו טביעות אצבעות• ״זו הי אשזד׳
אמר המומחה. חבריו חייכו .״ודאי העוזרת
שעבדה במקום ביום״ קבעו. ואולם כאשר
הטביעות ממקום אחד זו הו עם אלה שנתגלו
במקום התפרצות אחר, היתד, ידו של המומחה
על העליונה .״אין זה אלא שאותה עוזר ת
עובדת בכל חנויות חיפה״.
החוליה הראשונה נתגלתה כאשר תושבת
חיפה הגישה למשטרה תלונה על עוזרתד״
היא חושדת בה, אמרה האשה. תחילה לא
שמו לב לדבר, אך משקיבלו את הטביעות
הופתעו לראות כי העוזרת מהמקום הזה אינה
אלא ״העוזרת״ לפי הכינוי בחקירה.
.י מכאן היה המבצע קל. אנשים שעקבו אחר
האשד״ לא הסירו עין ממנד״ ראו כיצד היא
באה במגע עם אנשים חשודים, מהם אחדים
מאנשי העולם התחתון. בשלב הסופי נעצרו
מלבדה עוד שבעה גברים והחיפושים שנערכו
אצל כל אלה העלו גילויים מאלפים. בו בז מן
שאצל הגברים (שהיו מזכרים את הסחורה)
נתגלה חלק מהשלל, נתגלו אצל האשד, הכלים
המיוחדים לפריצה. מסתבר, כי האשד, פעלק
כראש הכנופיה ואילו שניים מהגברים היו
עוזריה.
הארץ סיכה מספקת
בינתיים נמצאת הגב׳ רוזנ ב רג בתא אוס־עם
נשים על פשעים חמודים (מעריב).
ניסן שטרנברג, ת״ 8

פעם מזרח, תמיד מזרח
קבוצת כדורגל כולה של ״ספורט קלוב•
דראזדן ברחה מגרמניה המזרחית להיידלבדג
שבגרמניה המזרחית נחארץ).
נתן זקס, ת״ 8

צח״ל: זהירות! אילת המשמר).

איננה

מחנה

ריכוז

לפולשים

דב זהבי, ירושלי

אחכה שחורח
304(00 לירו ת — לתענוג לילה אחד (יזי ־
עות אתדונות).
8תיר, ווסרמן, זדייח

אתלטיקה פרופ סור לאימון *ופני

תיאליזין,
מ חזור הדם,

[| תיא9יז*ן\־|

המכיל רי כוז גבוה של
מחזק

שו ר שי

כולסטרץ,

השער

ומרחיק

ממריץ את
קשקשים.

תיאליזין, מי השערות על יסוד מדעי.

אל תישא אתך סכומי כסף
גדולים מחשש אכידה או
גניבה. כין אם כחרת להתרחץ
בנהריה או בנתניה,
עלית להנפש בירושלים או
כצפת, ירד ת לבלות בת״א
או בחיפה - ,יסדרו לך
במקום
סניפיהב נק
את עניניד הכ ספ יי ם.

בנק לאומי לישראל בע״מ

^ פי ס

ם סי
הזכיות

20 68 200 1000 7000
8300

ססם הזכיר! 1000 500
100

הזכיות

20 67 200 1000 12000
13300

/יססם
הזכיר! 1000 500
100

הזכיות

20 65 100 200 1000 18000 19400
ססס הזכיה 1000 500
100

כרטיס של ההגרלה הראשונה ישחתף כהגרלה הראשונה. אם
הכרטיס לא יצא כאותה הגרלה. אפשר יהיה לרכוש כרטיס
הגרלה חרש. הנושא אותו מספר חמורת תשלום של לירה אחת
וישתתף בהגרלה השניה. הוא הדין לגבי ההגרלה השלישית.

אחד מטובי האתלטים בארצות הברייל
הגיע למלון גת־רמון, פתח למחרת את
הקורם למאמני אתלטיקה־קלה• ארוינג
(ארוי) מונדשיין 27 אינו מעשן ( מכיון
שאיננו מוצא בזה סיפוק) ,ממושקף ומת רומם
בקומתו לגובה של 1.82 מטר, חוץ
מכתפיו הרחבות וגו פו השרירי. ד בורו
שוטף והוא מאורס. את ארוסתו השאיר
בארצות הברית, וייתכן שתצטרף אליו
בראשית החורף.
ליתר בטחון, עסקים. א מי נולד
בברוקלין (ניו־יורק) ויר ש את הנטיה לס פורט
מאביו שהיה מתאבק. כיום מתפרנס
אביו ממכבסות ובתים .״כל גי שתי לאת־לטיקה־קלה
באה ממשחק הכדורסל״ ,מס פר
ארוי ,״ ביון שבגמנסיה שחקתי הר בה
אך הצטיינתי מעט, חוץ מהזנוקים
הגבוהים לסל, שאפ שרו לי להכניס את
הכדור לטבעת הסל י שר מהיד״ .נוסף
לכדורסל עסק ארוי במשחק הרוגבי והצ טיין
בו ביותר. כאשר עזב את המשחקים
והתחיל בקפיצות היו השגיו נאים (אין
אתלט בישראל שהגיע להשגים אלה) .קפי צה
לגובה — 2.04 מטר, קפיצה לרוחק
— 7.40 מטר.
ארוי ראה שהספורט קוסם והמשיך
בלימוד תורת האימון הגופני אך נמר,
ליתר בטחון, קורם להנהלת עסקים. ההי שג
הגדול ביו תר שלו היה בשנת 1947
בעת שזכה במקום הראשון באליפות אר״
צות־הברית בקפיצה לגובה ( 2.03 מטר)
ואסף 6800 נקודות במלחמת־עשר. השגיו
השתבחו במשך הזמן ולפני שהוכרח
להפסיק הגיע לתוצאה של 7300 במלחמת־עשר.
המאורע הספורטיבי המותח ביו תר
שנפל בחלקו היה דוקא במשחק הרוגבי.
בנבחרת כוכבי ארצות הברית הצליח להנ חיל
את הנצחון לקבוצתו נגד נבחרת ניו־יורק.
באולימפידה השיג מקום שמיני
במלחמת עשר ( 6700 נקודות)•
לפני ש ארוי קיבל את הצעתה של המח לקה
לתרבות הגוף לשהות שנה בישראל,
להדריך את מאמני האתלטיקה ולהכין את
הנבחרת הלאומית של ישראל לאולימם־ כפרופסור ידת הלסינקי 1952 שימש
לאמון גופני באוניברסיטת לינ קו לן( במש כורת
אלפיים לירות לשנה).
אקלים נעים מקליפורניה. כאשר
ראה ארוי את איצטדיון המכביה התל־אביבי
המאובק והמוזנח לא התאכזב .״אני
יודע שהתנאים כאן קשים ואני מקווה
לראות התלהבות ו ר צון ללמוד משהו
חדיש״.
המטרה של הדרכת מאמני אתלטיקה
היא לחדש ולהדריך שיטות חדשות, מכיון
שהמאמנים הישראליים מדריכים את חני עשרים
כיהם
ב שיטות שהתאימו לפני
שנה. נוסף לקורס ההכנה לאתלטים המצ טיינים
יורה ארוי גם בקורס למורים של
המחלקה לתרבות הגוף.
ארוי שבע ר צון מהאקלים בארץ הנעים
יותר, לדעתו, מאשר בקליפורניה בתקופה
זו. האנשים בישראל מארחים יפה וי ש
רצון ל עזור לכל תייר.
בכל זאת פרץ סכסוך ביחס למקום
האמונים של הקורם הר א שון: אנשי הפו על
דר שו שמקום הקורם יהיה על מגרש
י. מ .ק. א .בירושלים, אולם המחלקה
לתרבות הגוף התנגדה בטענה שזה יעלה
בהוצאות רבות מדי. שעה שמקום האמו נים
נקבע בתל־אביב הודיע מרכז הפועל
שהאתלטים של הפועל לא יעלו על האיצי
טדיון התל־אביבי מכיון שרק לפני חד בלתי
שים
מספר גו ר שו משם בצורה
ספורטיבית לחלוטין. הגירוש בא כתגמול
על סחיבת שני אתלטים של מכבי להפועל.
השבוע סודר
מונדשיין לא התערב.
הכל.
כדורסל הישראלי הפתיעו
שורת הנצחונות של בחורי הפועל באו־לימפידת
הפועלים בליאג׳ עוררה התענ יינות
רבה בקרב הספורטאים.
למרות שרק 15 ספורטאים יצאו לבל גיה
כדי להשתתף באולימפידת הפועלים
הרביעית הרי הם זכו בשני גביעים במש חק
הכדורסל. בתחרויות על הגביע האר צי
לא התחשבו הקבוצות בנבחרת היש ראלית
הקטנה והבלתי ידועה. אולם כא שר
נפגשו פועלי ישראל, הולנד, צרפת
ובלגיה, הפתיעו הישראלים. ללא אזהרה
() 10:87
מוקדמת נצחו את ההולנדים

והמשיכו בנצחם בגמר את הצרפתים המ הירים
וחמי המזג (.)27:67
בתחרויות הכדורסל על הגביע הקבו צתי
(ולא הארצי) ,המשיכו כדורסלני ה פועל
בנצחונותיהם. במשחק הגמר נפגש
הפועל עם הנבחרת המארחת של העיר
ליאג׳ וגבר עליה 45:62 בשני המשחקים
הקודמים ניצח הפועל את קבוצת מוטו־באקאן
מהולנד ( )22:112ו כן את איניטה
מבלגיה (.)22:60
כאשר ראו האתלטים את ההשגים המז הירים
של שחקני הכדורסל החליטו לא
לבייש את הפירמה והתאמצו אף הם,
בלי שיצליחו בכך. מנחם ראקוץ׳ ,מה פועל
קרית־חיים, הגיע ר א שון בקפיצה
לגובה ( 1.73 מטר) .הוא הצטרף לחבריו
בליאג׳ בנסעו ממקום השתלמותו —
פרים• אם כי האתלט הישראלי השוהה
בצרפת השיג תוצאה בינונית (ואף לא
הגיע לשיאו בישראל) הרי מדלית הזהב
שלו הוסיפה נקודות למשלחת הישראלית
המצומצמת. דוד טבק המתלתל והפראי
ר א שון בריצת 100 מטר (11.1 הגיע שניות) אך הוא קרע את חוט המטרה.
ביחד עם הפיני אליסטון. אלוף המכביה
השלישית בהתאבקות, משה ארצי, הגיע
שלישי בהתאבקות.
שחיה עגף פרו תעל המסלול
בברכת השחיר, של מכבי רחובות הת אספו
נערי האגודות המכביות לתחרות
שחייה על גביע הנושא את שם חללי
סניף מכבי רחובות. הקרב בין האגודות
היה עז ומרתק אך לבסוף הצליחו נערי
ברית מכבים־עתיד לזכות במגן החללים
לאחר שאספו את מספר הנקודות הגבוה
ביותר 12 הסניף הפתח־תקואי פגר בנ קודה
אחת בלבד.
במשחה 200 מטר שחיית חזה לגברים,
מחוץ למסגרת התחרות, הניח יו ש ב ראש
אגודת מכבי רחובות ענף כרות על מס לול
מספר 4שמעליו היה צריך לזנק אחד
בטובי שחייני החזה בארץ, אוריאל גליק־סון
(גיל) ,שנהרג לפני ימים מספר. או ריאל,
שהיה בן , 18 החזיק בשיא המכבי
בשחיית חזה והיה אחד השחיינים הטו בים
שהשתמשו בסגנון נכון ויפה במקום
בכוח פיזי.
כדורגל נהריה או קסריסין ץ
קבצת הפועל חיפה היוצאת בסוף ספטמבר
ל שורת משחקים בקפריסין תאלץ
לותר על השחקן הטוב ביו תר שלה: טיבי
נוימן, הרץ הימני.
נוימן בן ה־ ,27 הספיק כבר ללבוש את
מדי הנבחרת הישראלית פעמיים. לרא־

ארוינג (ארוי) מונדשיין
המגורשים חזרו
שונה במשחק הגמר במכביה נגד דרום־
אפריקה, בשניה: במשחקי הנבחרת ב תור כיה.
כן משתתף טיבי בקביעות בנבחרת
חיל הים.
טיבי, הדואג ל שיכון, קיבל הצעה מו שכת:
שי כון בנהריה תמורת הצטרפות
לקבוצת הפועל המקומית.
חבל שהפועל חיפה, היודע למשוך אליו
שחקני קבוצות אחרות על־ידי סידורי
שי כון ועבודה, אינו מצליח לשכן את אהד
מעמודי התווך של קבוצתו.

״העולם הזה״ ,מס׳ 721

במרחב סוריה
כו כ ב רא שי אחד
עבדאללה מת ועמו מתה תכנית הפאר של
סוריה רבתי. כך סברו אנשים רבים העוסקים
בקלחת המדינית המרחבית. אולם בסוריה
נשמעת מדי פעם הקריאה ״סוריה רבתי מתה,
תחי סוריה רבתי
בעיני הסורים, כל תושבי עיראק, עבר
הירדן וחלקים אחדים מארץ ישראל סורים
אף הם .״זאת יודעים כל האנשים האלה וכ מובן
חלק גדול מהם מרגיש כי הגיע הזמן
להצטרף למדינת־האם שלהם. כסורים טובים
עליהם לשקוד על איחוד מולדתם המפולגת״.
אין זו ציטטה מתוך דברי המלך עבדאללה,
הוגה ר עיון המדינה הערבית הגדולה שת אחד
את עמי הסהר הפורה תחת כתר אחד.
זהו תוכנו של מאמר ראשי שנכתב על ידי
המפלגה הלאומית הסורית.
אחד ממנהיגי
קשה לותר על תכנית כה יפה ומושכת. אם
ההוגה הראשון מת בינתיים, אין זה אומר
שאחר לא יבצע את התכנית במקומו. ועל
אחת כמה וכמה כ שיור ש זה הוא שהיה צריך
להיות הגרור שעל חשבונו תבוצע התכנית.
אדיב אל־שישאקלי, אשר תפקידו כאיש
מספר 1בסוריה מוצא חן בעיניו, אינו רואה
כל סיבה מדוע לא יהיה איש מספר 1בסו ריה
גדולה מזו של היום. גם אין הוא צריך
להטריח את עצמו ולמצוא תכנית — עב־

מה מקהיר. ביום זה ביקר שם ג׳ורג׳ מק־גי,
סגן מיניסטר החוץ האמריקאי לעניני
המרחב.
במשך יומיים לפני כן נתקבל לראיונות,
נערכו נשפים לכבודו, ערך סיורים. לפני
זה הגיע מישראל, שם ערך סיור של יו במצרים,
מיים
..רק ביום האחרון לסיורו
יצא לבקר את ביי אל־ערב, בלוויית שר
החוץ המצרי ופמלית כבוד. בביי אל־ערב,
אמרו לו, יראה כפר מצרי טיפוסי על מע לותיו
ומגרעותיו.
כבר 48 שעות לפני הביקור, החלו תוש בי
המקום להתכונן. ניתנה הוראה לנקית
את סמטאות הכפר והבתים הקטנים. המר פאה
הגדולה, שנבנתה לפני שנה על גבעה
בכניסה לכפר, קמה פתאום לתחיה. עד אז
עמדה שוממה מחוסר רופא ואחיות שיקבלו
הובאו
את החולים. אולם לקראת הביקור
שיי רופאים ואחות, המיטות אווררו, נפרשו
סדינים לבנים. הרופאים ערכו ביקור בין
התושבים, לקחו עמם כל מי שנראה חול ני,
השכיבוהו במרפאה — גם אם התנגד
לכך.
כאשר, שעה קלה לפני ארוחת הצהרים,
הגיעו האורחים המכובדים עם תריסר צל מים
ועתונאים, עמדו רוב התושבים בכניסה
לכפר והריעו לכבודם. המוכתר, לבוש ג׳לא־בה
חדשה מצמר וחבוש מצנפת מבריקה
מלובן, ניגש למק־גי, קיבל את פניו בשטף
ברכות ערביות מסורתיות. מק־גי לא הבין
מזה מאומה אך גם לוא הבין לא ניתנה לו
שהות להשיב: המוכתר שילב את ז רו עו
בזרוע האמריקאי והובילו אל תוך הכפר, המוכתר להנאת הצלמים, שהתחננו בפני
לבל יעזוב את מק־גי עד אשר יגמרו לצלם.
מק־גי, שהביא עמו מצלמת קולנוע, מס רה
לאחד העתונאים וביקש שיצלמוהו עם
המוכתר .״גם אני חובב תצלומים, ותמונה
כזו אין להפסיד״.

מק-גי ומוכתר ביי אל-ערב
״ילד, יא באשא !״
דאללה עשה את העבודה השחורה במקומו.
כל מה שדרו ש, זה לבצע אותה. רק הכוכב
הראשי ומעונו י שונו.
מי שאינה מעונינת בתכנית היפה: ממ שלת
הוד מלכותו, מלך בריטניה הגדולה.
כל עוד חי המלך הירדני, התכוננה היא להיות
ד,מילדת של התכנית, שהיתר, מרחיבה את
שטח בסיסיה עד להרי תורכיה ונו תן לגלאב
באשא את ההזדמנות לטפל מעט בצבא ה סורי.
אולם כשהתפקידים מתחלפים, משתנה
גם היחס. הממשלה הבריטית אינה מעונינת
כלל במדינה בה יטפח אדיב אל־שישאקלי
על גבו של גלאב באשא, במקום שגלאב
באשא יטפח על גבו של אדיב אל־שישאקלי.

מצרים
י לד מהמלווה האמריקאי
יום ה־ 4לאפריל 1951 נרשם בהיסטוריה
של הכפר ביי אל־ערב, כשלושים ק״מ דרו־

קוריאה: ההדיקופפו- -ירוק, המוביל את האדמירל ג׳וי ומדויו מ״מטה
השלום״ שלהם לאולם הישיבות בקייסונג(בי ת קפה לשעבר שהיה ררוי
,.גזוזטרת היציבות השקטה״) יורד בכניסה לעיר, בשצלמיס יועתונאים
אמריקאיים וסיניים ממתינים לו.
מכל הזד1
הרעבים ניצחו את הצלמים
לפני כחודשיים החלו עתונים רבים בעולם
מפרסמים תמונות של גוויות אנשים שגוועו
ברעב, מוטלות ברחובות הודו. היו אלה רק
תמונות המתים הראשונים, שמספרם ׳גיע
לממדים פנטסטיים עם הגברת מחסור המזון.
סוכנויות העתונות שיגרו את מיטב צלמיהם
וכתביהם להנציח לעולם את ערימות הגוויות
אשר תהיינה מוטלות ללא ספק בכל כפר
ועיר בתת־היבשת הגדולה.

״רואים עליו שהוא רעב״ .מק-גי
ביקר במרפאה, התרשם מן הנקיון והסדר,
עבר בכמה ביתנים וביקתות. בכל מקום הגי שו
לו הדיירים כיבוד ממאכלי הארץ. מק־גי
אכל מכל דבר בתיאבון רב, למרות שרוב
המאכלים היו זרים לו .״רואים עליו שהוא
בא ממדינת ישראל״ ,התלוצץ מוחמד סלאח
אל־דין באשא, שר החוץ המצרי, וכל הנוכ חים
פרצו בצחוק.

לכן, כאשר התפללו האיכרים ההודים לא ליהם
השונים שיצילום מדבר, רעב ומכות
רעות דומות, היסיפו בלחש: וממכת הצלמים.
אולם חששות אלה היו לשוא. העתונאים
הזריזים חזרו כלעומת שב או: ללא תצלומים
של מתים או רשימות מזעזעות על אנשים,
הדומים יותר לשלדים חיים, המתגוללים בעפר
ומצפים לסופם הקרוב. רק מעטים מהם טר חו
לברר מה קרה לאותם המועמדים לצילו מים
המזעזעים, השאר סברו כי חדשות טו בות
אינן חדשות כלל.

בכל מקום הסתובב מק־גי ומצלמתו בידו.
הוא צילם את הילדים, הבתים, האורוות.
באותו ז מן, הווה בעצמו נושא לצלמים הנל־וים.
אחת התמונות, המראה את מק־גי עומד
באורווה ליד חמור, הופיעה כעבור כמה
ימים על שעריהם של שלושה שבועונים.

במדינת ביהאר, שם רגילים התושבים למ כות
הטבע של בצורת ושטפונות בכל עונה,
לא זכר איש שנת מחסור כה קשה כשנה
האחרונה .״לולא באד, הממשלה לעזרתנו״,
מספרים התושבים ,״היינו הופכים, ללא ספק,
קניבלים. ואז היה לעתונאים מה לצלם״.

באחד הבתים ראה אשת איכר בהריון .״מה
את רוצה״ ,שאל אותה ,״ילד או ילדה?״.
לאחר שתורגמה השאלה לערבית, ענתה הא שד
:,״ילד, יא באשא״ .״את תקבלי אותו״, שאל האמריקאי?״
הוא השיב .״מהמלווה
אחד העתונאים.
התינוק הנכבד. לפני שבועיים, ילדה
האשד, בן זכר .״נקרא לו מק־גי״ ,החליטו
ראשי הכפר. האב הסכים ונשלחה אגרת לא דון
ג׳ורג׳ מק־גי בסטייט דפרטמנט, וושינג טון,
בו מודיעים לו כי נולד בן וכי שמו
מק־גי זאכי.
עובדי הצירות האמריקאית בקהיר, שה עבירו
את האיגרת הוקסמו על־ידי הדבר,
תרמו מכספיהם פרה, עגל ו־ 28.70 דולר
לזאכי הקטן, שהפך בכך, לאחד מנכבדי הכ פר
ביי אל־ערב.

״התושבים כסכנת מדות״ .ביהאר,
השוכנת לרגלי הרי ההימלאיה, היא מי שור עוברים המשתרע על שטחים עצומים, בו
נחלים ונהרים אין־ספור, היורדים מההימ־לאיה.
בעונת המונסון • הופכים נחלים אלה
לזרמים אדירים ואילו בעונת החום הם מת ייבשים
ונעלמים כמעט כליל. נהר קוזי, גדול
פלגי המים האלה, נוהג לחרוג מנתיבו הקבוע
ולזרום בכיוון אחר לגמרי, בהביאו הרס
וקשיים רבים בתחבורה וחקלאות.
האיכרים, הנוהגים לשתול את שדות האורז
מיד עם התחלת גשמי המונסון, עלולים לר אות
את יבולם נובל מהחום השורף, טרם תתו
פרי.
* רוח מלאת לחות הנושבת מהאוקינוס
ההודי לעבר הרי ההימלאיה וגורמת למטרות

׳ .עולם
בגלל סכנת הרעב המאיימת על רבבו ת
תושבים, פנתה ממשלת ביהאר לממשלה ההו דית
המרכזית בניו־דלהי :״שלחו לנו אוכל,
התושבים בסכנת מוות״ .במשרדי הממשלה
בניו־דלהי, לא היה מיברק זה יוצא מן ה-
כלל. מכל פינה ופינה של הארץ הגדולה
הגיעו מיברקים דומים: תנו לנו אוכל, התו שבים
בסכנת מוות• אך היא יכלה לשלוח רק
כמויות מצומצמות של חיטה. על ממשלת
ביהאר לדאוג לחלוקה מהירה וצודקת.
אולם חלוקה מהירה וצודקת אינה דבר
קל־ביצוע בביהאר. לא פעם ניסו הפקידים
הקולוניאליים האנגלים לארגן חלוקה כזאת,
אך תוצאות טרחתם היו תמיד התפרצויות
של ההמון הרעב, שימו ש בנשק, הרוגים ופצועים.
יותר
טוב לשכת. הבעיה הראשונה
היתד, כ־צד להעביר את החיטה מהמחסנים
המרכזיים לנקודות החלוקה. מסלת הברזל
הצרה, המספיקה בדרך כלל לצרכי התחבורה
של 18 מיליון תושבי ביהאר, לא יכלה למלא
את הצרכים. גויסו מכוניות משא, עגלות,
פרדות ושוורים: החיטה החלד, זור מ ת לכפ רים
מוכי־הרעב.
אולם הפלא הגדול, שאיש כמעט לא ציפה
לו, היו התורים השקטים שהסתדרו ליד חנו יות
המכירה. בפעם הראשונה בחייהם, קיבלו
התושבים פינקסי מזון וגברים, נשים וטף
חיכו לתורם לקבל את מנותיהם. אך בכל
היותו שקט וממושמע, לא דמה תור זה לתור
מקובל: בחום החזק, העדיפו האנשים לשבת
על האדמה במקום לעמוד. החנוונים הכינו
קבלות וכל המקבל את מנתו חתם על הקבלה
— בטביעת בוהן.
העניים, שלא יכלו לשלם עבור מנותיהם,
קיבלו כרטיסים מיוחדים, תמורת המנות,
יצאו לעבוד בעבודות ציבוריו ת — תיקון
כבישים, חפירת תעלות.
אולם גם זה לא היה עו זר: המנות היו
זעומות מדי ומלאי הממשלה המרכזית הלך
והתרוקן. עד אשר הגיעו הספינות עם מטעני
חיטה מאמריקה. פוליטיקאים התווכחו: זהו
מחיר כניעת הודו לאמריקה, זהו לחם שיע בוד.
אולם בכפרי ביהאר לא חשב איש על
דברים כאלה. התושבים היו עסוקים עם
הרגשתם הנעימה שעתה, טוף סוף, בטוחים
הם שלא יופי עו בתמונות סוכנויות העתונים.

ספף

צעיר הוזמן ל הרצו ת
עקרונות הגיארפוליטיקה ( 90ע
עודד קורמיק — .הוצאת ספרים נ.
טברסקי בע״נז ( 600 פרוטה).
לפני חמש שנים הוז מן עודד קורלניק, אז
צעיר בן 20 שלמד בבית הספר הגבוה למשפט
וכלכלה בתל־אביב, להרצות בחוג נוער על
גיאופוליטיקה. הצעיר הג׳ינג׳י, שהתעניין עד
אז בעיקר בכלכלה, החל מפשפש• בספרים
אנגליים, סופג לתוכו (ומעכל) את תורותיהם
של מקינדר הבריטי, האוזהופר הגרמני. ככל
שנכנס יו תר לעניין, שקע יותר, לא היה
עוד מסוגל להוציא את עצמו מתוך המדע
שספג צעירים כה רבים. אחרי חמש שנים
פירסם את ספרו על עקרונות הגיאופולי־עודד
קורלניק לא רצה לכתוב ספר הממצה
את המדע. הוא פחד שמא ייבהל הקורא.
הוא מאסאין שאפשר למצות כל דבר מסובך
בכמה כללים פשוטים, המבהירים איך שהוא
קטע מתוך המשחק האין סופי של כוחות
ונטיות המהווים את המציאות האנושית.
התיאוריה שלו היא שאפשר למצות את
כל ההיסטוריה שעד כה כמאבק בין מרחב
גרעיני יבשתי לבין מרחב גרעיני ימי. הס הרון
הפורה (הוא המרחב של ארץ־ישראל,
סוריה וארם נהרים, המהווה מעין קשת פו־ריה
בין הרי תורכיה מצפון ומדבר ערב מד רום)
הוא איזור ביניים היסטורי בין שני
הגורמים המשתנים בכל תקופה: אשור־בבל
— מצרים, פרס — יוון, המרחב הפרתי —
רומא, תורכיה — ערי איטליה, רוסיה —
בריטניה, ארצות הברית — ברית המועצות.
ייתכן וכלל זה פשטני מדי, ביחוד כשאינו
מסביר מדוע זז ו נקודות הכובד בכל תקופה.
אולם לגבי ניתוח בעיות הארץ הוא מספיק.
אומר קורלניק: בעייתה של ארץ־ישראל
היתד, מאז ומעולם להוות ״כוח חוסם״ :כוח
שהוא די חדק כדי למנוע פלישה של צד אחד
השואף להגיע דרכו אל אויבו. לשם כך היא
צריכה להיות די חזקה כדי שמשקלה יהווה
מעין ל שון המאזניים במשחק הכוחות, כך
שפול ש אפשרי יחשוש מדחוק כוח זה לידי
מחנה האויב. בתקופה זו פירו ש הדבר שעל
מדינת ישראל להוות יחד עם כל ארצות ה־
״סהרון הפורה״ כוח אחיד, מלוכד, מוכשר
להגנה.
עד כאן דרך המחשבה מדעים, ואפילו הג יונית•
אולם החל מכאן נוטש קורלניק את
המדע המוצק, מבטא ר צון סוביקטיבי. אם כי
הדבר לא ברור בספר עצמו, אין קורלניק
מכחיש את הדבר: הוא אומר שבמצב או־ביקטיבי
מסויים יש לפני כל עם כמה אפ שרויו
ת, ובחירת האפשרות הסופית תלויה
בר צונו החפשי.
האפשרות המוצעת על ידו: מדינת ישראל
חייבת להטיל את שלטונה על כל המרחב,
כלומר על הירדן, הלבנון, סוריה, עיראק.
הדרך הנראית לקורלניק (ושאינה מפורטת
בספר) :העם הישראלי החדש חייב לקלוט
בתוכו את מליוני התושבים של אותן אר צות׳
בעזרת אמונה מיסתית חדשה.

1ז 1שים
העוזרת ואש ת ה שר
כאשר רחל כגן, ח״כית ויצ״ו בכנסת ה ראשונה
החליטה לחלוץ את תנועתה מצפורני
המפלגתיות, לא להופיע ברשימה נפרדת
לכנסת השנייה, לא ידעה כיצד יתקבל הדבר.
השבוע ידעה: כתב ד״ר זאב פון־ווייזל
בעתונו, המערב, בנתחו את תוצאות הבחי רות
:״מפא״י נעשתה יותר חלשה משהי־תה(
...איבדה) ארבעה גירורי ם ספרדיים ואת
עוזרת הבית מויצ״ו״.
לשכת הקונגרס הכ״ג הצטערה, לא הע ניקה
כרטיס כניסה לאשת השר שביקשה
כרטיס טלפונית. כאשר גולדה יד סיד תמ הה
לסיבת הסירוב, ניתן הסבר קצר :״חס רים
כרטיסים והונהג קיצוב בחלוקתם״ .ה הסבר
שיכנע את רעיית שר התחבורה שזכ רה
את ימי כהונת בעלה כשר הקיצוב.
עתה נתברר כי מלבד כשבע מאות אלף
ישראליים שהלכו ב־ 30 ליולי לקלפי, הין
אחדים שמצאו עיסוק מעניין יותר. ביניהם:
ורדה קפליצקי, פסנתרנית ומלתה מו סיקלית,
שזכתה באותו יום בפרס ר א שון

עודד קורלניק
בשנה החמישית, ספר
בפסטיבל בינלאומי למוסיקאים שנערך בתלדן
שבדרום אוסטריה.
בהגיע פארוק למונטה קרלו, בהמשך
מסע הכלולות והדבש שלו, הוסרו ההגבלות
על סכומי ההימורים המותרים. הסיבה: מלך
מצרים העשיר יכול להרשות לעצמו הפסדי
ענק. המציאות: בערב הראשון הרוויח פא־רוק
20 אלף לירות, בשני הפסיד 30 אלף
תוך שש וחצי שעות (בהסתייעו בבן־דודו,

חוסיין באשא, שהפסיד 27 אלף לירות
נוספות) ,דבר שעורר התמרמרות בחוגי
או״ם בניו־יורק (שקיבל 5500 לירות בלבד,
כעשרה אחוז מההפסדים המלכותיים, על חש בון
110 אלף הלירות, דמי חברות מצרים
באו״ם) .לבסוף התאמץ המלך המצרי במ יוחד,
נעזר בחיוך המלכה, נרימן, זכה ב־50
אלף לירות, יצא בכך ברתח נקי של 40 אלף
לירות, אחר שלושה לילות משחק.

הטוד״ה ו מלכ ת היופי
שלמה שמיר,

למחרת היום בו מסר
לשעבר מייג׳ור בחטיבה היהודית הלוחמת,
את פיקוד חיל האוויר, מסיבות מחלה לחיים
לסקוב, ראש מחלקת ההדרכה בצה״ל
בן ה־ ,32 שאף הוא שרת כמייג׳ור בחטיבה
היהודית הלוחמת, מילא לסקוב את תפקידו
הרשמי הראשון: ענידת כנפיים לבוגרי בית
הספר לטייס. לידו עמד סגנו: דן צול*
קובסקי, בן ציר ישראל בשוויץ, שהחליף
במקרה, אף הוא, את אגף ההדרכה של חיל
האוויר בסגנות הפיקוד.
בהציע יצחק גריגכאדם בקונגרס ליי בא
ראבייס רפורמיים מארצות הברית על
מנת שיקימו בתי כנסת רפורמיים בישראל,
מצא תמיכה במקום שלא ציפה לו: ראש
עיריית ירושלים, שלמה זלמן שרגאי,
איש הפועל המזרחי. הסברו: אם זה יניע
את גרינבאום (מתנגד הדת) לבוא לבית כנסת,
כדאי להביא אפילו ראביים רפורמיים.
אחר שקליי לידרמילק, בעל תכנית
מפעל עמק הירדן, השוהה בארץ כיועץ מש רד
החקלאות, צילם תור לקרח בבאר־שבע,
בירת הנגב, יצא למגדל־גד וביקר במשתלה
הממשלתית. להוכיח את יכולתו נטל טורייה
מידי עולה חדש, עדר במהירות רבה, הק דים
את כל העובדים. אמר אחד הנוכחים
(שהוסבר לו כי לודרמילק הוא מומחה ל שימור
קרקע אינני יודע איזה מומחה
הוא, אבל בטורייה הוא יודע לעבוד״.
דוד זכאי, איש דבר, קבע במדורו, בע מוד
הרביעי, בעתון, כי, לדעתו, מגוחכת היא
ההתרוצצות אחר הקרח, אפשר לחיות גם
בלעדיו. הוא עצמו חי עשרים וחמש שנים
בארץ בלי שישתמש בקרח. בכל זאת: לפני
שנתיים רכש מקרר חשמלי. אבל, כמובן,
גם למענו אינו זקוק לקרח.
מלבד שערוריה קלה שהקים שר־הבטחון
היהודי בממשלת בריטניה, עמנואל שיג־ויל,
בנטשו ועידה צפונאטלנטית לסטנדר־דיזצית
כלי הנשק של בנות הברית, כדי
להכתיר מלכת יופי אנגלית, הצטיין בדו שיח
עם שגריר ברית המועצות בלונדון,
פיודור זארובין. שאל ה שגריר :״עודנו
ידידים?״ ״כ מובן״ ,ענה השר ,״הרי רק בג ללך
יש לי משרה בממשלה״.

נשיא צ׳כיה, קלמנט גוטוולד,
שבע־רצון: השבוע ניצחו חתנו אלכשיי
צ׳פיקה, שר הבטחון הצ׳כי, שהתחרה עמו

לא היה

על מכונית מרצדס ממשלתית (מורשת המו של
הגרמני בשנות ׳ הארבעים) המשוריינת

ורדה קפליצקי
ביום הקלפי, עיסוק
נגד כדורים. סגן שר החוץ הסובייטי קענייג׳
מזרח אירופה, ניקוליי צורין פסק לטו בת
שר ד,בטחון, שלל בכך את בטחון הנשיא.
לקבוצת רופאים בלטיים שביקרה את
יו סף! סטלין, הסביר המרשל :״אנשי מדע
סובייטיים גאוניים טיפלו בי במיוחד, הפי
כוני צעיר יותר בעשר שנים״ .המשיך סם־
״אני
בהורותו על מקטורתו
לין, בן
מזדקן ככל אדם אחר, אך מאז שיניתי את
תפריטי • לפני שנתיים, אני מרגיש ב מצויין
ואני ממשיך לעשן די הרבה, למרות שכמ עט
ואין ניקוטין בטבק מקטורת ,״.
אחר שיקולים רבים החליטה הממשלה
הסובייטית לבטל את יום השנה להולדת
וולדימיר איליץ׳ לנין, ,אבי המהפכה,
שנחוג כחג לאומי. ההנמקה: מוסדות ואר גונים
רבים הביעו את דעתם כי ביטול יום
עבודה נוסף בשנה אינו מזדהה עם מטרות
מהפכת לנין וסדרי החיים הסובייטיים,
אחר פעולת שלטונות הבטחון האמריקאיים
(העולם הזה ) 717 הוסיפו שלטונות איראן
לפמליית א וו דל הארימן, מתווך סכסוך
הנפט, סרן אירני, גבה קומה ( 1.80מ׳) ,נושא
אקדח ,0.45 העוקב יחד עם שו טר חרש (בח ליפה
אזרחית כחולה ואקדח מתחת לבית
השחי) אחר כל צעדי המתווך הגבוה ( 1.83מ׳)
והצנום, שכבר ביקר בטהראן בעת ועידת
שלושת הגדולים, בה העיר פרנקלין ר*ז־וולט,
בצפותו בהרי טהראן הקרחים :״אחר
נוטשי את כס נשיאות הייתי רוצה להפוך
יערן ראשי באיראן!״

ארוחת צהרים טיפוסית: מנה ראשונה,
וודקה, מרק, שישליק, ירקות, עוגת פירות,
תה או קפה, חסה.

פ תרון תשבץ נססז
מאוזן ) 1 :שמנר 4מ ע נן ) 8 :בו ק ר; ) 10
דרו ם ) 12 :ר ב 13 מו ליר 16כ ת ) 17 :כר ם:
( 19 ני ב; ) 20מ לן ) 21 :טם 23ט ל; ) 24 קוג־פוציו
ם ) 26 :רה 27 בד ) 29 :שרץ ) 31 :בנץ׳ ;
) 33 הבל 35 חם 36 מנילה ) 38 :סב 39
קבוע 41 לנין 43 מוהם 44 עסיס.

(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאווז <1 :מ כ או ב; ) 4יו ע צו של דוד 10
( 13 טעם הלענה;
שאלה;
) 11 מלת
שלי ח;
) 14 חלקה העליון של הרגל; ) 15ר קיע; ) 17 מנווה
מי ם; ) 19 כלי ק בו ל; ) 20 מקום חלול ב אד מ ה;
) 22 שבט מושלים; ) 25 מספיק; ) 26 חטיבה מוצקת;
) 27 מקום לתקון מ כו ניו ת; ) 30 חו פ ש; ) 32 סי מן;
) 33 כיון 34מ מור ט 36 חלקו האחורי של
הגוף 37 מתכת המושכת אליה מתכות אחרות ;
) 39 דרך עפר 41 ענף 42 מספר הצדיקים
עליהם עו מד העולם לפי המסורת היהודית 44
פרי חמוץ 46 סעד 48 עיר ליד ת״א (ר״ ת) ;
) 50 קול נעיה 51 בית ק בו ל; ) 53 שו שנ ה; ) 55
צונן 57 נכרי 58 רחמנא ליצלן (ר״ ת) ;
) 59 בנו של ישעיה הנביא (פרק ז 60ב טוי.
מאונד ) 1 :אחות משה 2נור א ע״י הקשת ;
) 3מדבר 5מבני נח 6מתננד 7מלת כאב ;
) 8מתנה לזוכה 9גבורת סרטו האחרון של וולט
דיסני 12 מצורות כתיבת שם ה 15 שארית
אחרונה; ) 16 כלי ננרים ; 18 שר הדתות בממשלה
האחרונה 21 שנוכח בשעת מעשה 23א ביון ;
) 24 חמש־עשרה 26מ ש כן לאריות 28 סכום ;
)29 מנבורי מנילת אסתר 31 בהם גתהלך ;
) 32 סוחר 35 חיה מסורבלת 37 בו יגלו ש
הצונח 38 בו יתכסה היהודי בשעת התפילה ;
) 40 מין מנעול 41 מלת ז רוז 43 מסמר
כ פו ף; <45מ כ שו ל; ) 46 כלי שיט 47 בת פר ה;
) 49 אביו של אהוד ( שופ טי ם ג 52 ; ,עוף טו ר ף ;
) 54 שו כן 56 רוב של שני שלישים 58 לא
טוב.

)3נרם 5
) 9קליפורניה ;
) 18 מטורף;
; ) 25 משחק ;
) 32 צל 34
וו 42נ״י.

פרסי לפו תרי תחרות ב חידו ת
טיסה לאילת: קורט קולדשמידט, ר״ג,
ביאליק ; 64 מאיר סחר, רעננה ; שמואל
שכטר• ,גבעת רמבם, שי כון רסקו.

פרסים ל פו תרי תשבץ מצויד 77
טיסה לאיל! : 4
מאפו ( 13 אצל קיבץ).
תצלומים: עדה גינמן, ירושלים,
: 5חיים קאופמן, פתח־תקוה, רוטשילד
משה קראוס, ת״א, יהודה הלוי : 100
רוזנבאום, ת״א, פרץ סמולנסקין : 12
שוב, דאר נע, הנגב , 19 צור־מעון.

יהודית ניימרק, ת״א,

חגיז
; 128 חוה מקס

,העולם הזה״ ,מם׳ 721

קולנוע
סרטים
״נערת המיליונים״
ריצ׳ארד ד,יידן הוא שחקן שהתמחה בעי צוב
דמויו ת של אנגלו־סכסים בעלי־שקדים,
המדברים דרך חוטם סתום, לרוב שטויות
(בקלוני בד און, יומנה של אומנת) .הפעם
הופך ד,יידן במאי, מגיש קומדיה שגעונית,
מבדחת, אך לא מרוממת־רוח.
דנו נונאן (בארי פיצג׳רלד) ,אירי זקן וח ביב,
שוכר ״איש פלא״ • הוליבודי מחוסר
עבודה, ברק ( ג׳ון לאנד) על מנת שיתחפש
ליורש־מיליונים לקוי בשכלו, הנמצא זד, שנים
מעבר לים.
בני משפחתו של היורש, ביניהם דודו מיי-
לס טסלוק (מונטי וולי) ,זוממים לדחוק את
רגליו ולגזול את ירו ש תו. כן שואף להגיע
אל הכסף ניקי וואן אלן (רוברט סטאק) ,המ חזר
אחרי נן טטלוק (וואנדה הנדריקס) ,אחו תו
של היורש (והאחת והיחידה במשפחה
המתיחסת אל ״אחיה״ באהדה. כאשר ברק
מתאהב בנן ומשתדל להפריע ל חיזורו של
ניקי, מתחילים הסיבוכים, שקצם בא אך עם
הופעתו של היורש ד,אמתי.
ג׳ון לאנד הוא מרכז הסרט ומשחקו, ה דור
ש מאמץ מיוחד, הוא טוב. לא מניח את
הדעת הסרט בכללותו ; המגוחך שבו חזק
מן הקומי, והוא משאיר בפה טעם לא נעים
ביותר.
לאתלותקוות. ג׳ון לאנד הוא שחקן
רבגוני, חייכן, גבה קומה ( 1.83מ׳) חום שער
וכחל עין. הוא השתתף בכל סוג של הופעה:
מרביו ועד שיקספיר (באחרון, משך שבוע
אחד בכרצונכם. ההצגה היתד, כשלון־קופה
חרוץ) .לאנד נולד לפני 38 שנה בעיר רוצ ׳־ הגדול בית החרושת
סטר, מקום משכן
לפילם גלמי של קודאק. אולם בנעוריו וע לו
מיו טרם חשד שדיוקנו יוטבע על סרט
הצלולויד. היה פועל שחור, נגד, מוזג גזוז,
רושם־זמן בתחרויות ספורט, בטרם הופיע
לראשונה במחזהו הידוע של קליפורד אודטם
מחכים ללפטי, בלהקה מקומית קטנה.
ברגע שהחליט להיות שחקן מקצועי פש טה
הלהקה את הרגל, לאנד נאלץ להיות
ז מן מה פקיד, אחר דז תתף בהופעות בתע׳
רובה הבינלאומית בניו־יורק 1939
הופעות אקראי במחזות — לא מוצלחים
— לא פרנסו אותו, נאלץ להחליף את תיק
תקתק, למחייתו,
האיפור במכונת כתיבה,
תסכיתי רדיו קצרים, מאמרים שונים, עד
אשר ביום אחד נתבקש למלא את התפקיד
הראשי במחזה שלא תלו בו תקוות גדולות
ואשר הפך לאחר ז מן לסרט: צער נולד בלב
נמהר.

הפתיע אותם בבצעו להטוט מסובך בקלות
מרובה. לאחר חמש שנים של לוליינות, נטש
את חיי הקרקס הקשים והמעצבנים, הצטרף
ללהקה תיאטרונית, אבל לאחר הצגות מספר
נוכח שהמקצוע אינו מכניס ביותר, נאלץ
לעסוק בשורה של מקצועות אחרים: היה
ז בן בחנות נעלים, כבאי, עבד בבית חרושת
ל שי מורי בשר, סלל כבישים, ולבסוף גויס.
באחת החופשות, בא העירה לבקר ידיד,
משך את תשומת לבו של מפיק תיאטרוני
שהציע לו לבצע תפקיד של סמל בעל קלל
וזרו ע במחזה מחיי הצבא. בליל הצגת הב כורה,
בין מערכה ראשונה לשנייה מהר אל
מאחורי הקלעים המפיק ד,הוליבודי האל ווא־ליס,
החתים את לאנקסטר על חוזה קולנועי.
ג׳ון פונטיין
חן מהרגע הראשון.
הגיעה להוליבוד בעקבות אחותה דה־האבי־לנד,
כאשר הגדולה משתי האחיות החלה
בדרכה על הבד. ג׳ון נולדה בטוקיו, מקום
בו היה אביה מורה לאנגלית, והיתר, תינוקת
כה רגישה וחלושה עד שהרופאים ניבאו לה
חיים קצרים ביותר. היא לא שעתה לדבריהם,
שגשגה והיתה לנערה מלאת חיים ובעלת
כ שרון משחקי.
גם אוליביה, המבוגרת ממנה, גלתה נטייה
למשחק״ הוזמנה להופיע בסרטים בהולי בוד
וג׳ו, שהחליטה ללכת בדרכה שלה, לא
לחסות בצל האחות, סגלה לעצמה את שם
המשפחה של אביה החורג. את צעדיה המש־חקיים
הראשונים עשתה על במת תיאטרון
בהוליבוד בהצגה שלא ראתה חיים ארוכים
ביותר. אבל ג׳ון נשאה חן בעיני אנשי הו ליבוד
מן הרגע הראשון, ד,וחתמה על חוזה
והופיעה לראשונה בתפקיד פעוט בסרט של
קאתארין הפבורן. שוב נאמרה נבואה על
ג׳ון, והפעם נתקיימה, מפי קאתארין הפבו־רן:
הנערה הזאת תהיה לשחקנית גדולה.
באותו סרט לא נראתה ג׳ון אלא בתמונה
או שתיים בלבד, אבל כעבור שלו ש שנים
היתר, למפורסמת כתוצאה מהופעתה ברבקה
של היצ׳קוק ועבור משחקה בסרטה הבא,
החשד, זכתה בפרם האוסקר. כיום ג׳ון וב עלה
השני, מנהלים חברת סרטים משלהם.

״קורות מ שפ ח ת מיניבו־״
לפני תשע שנים הוצא מתחת ידיו האמונות
של הבמאי וויליאם (שנות חיינו היפות ביו תר׳
ווילר סרט המבוסס על רומאן מאת סופרת
אנגליה, ז׳אן סטראטר, גברת מיניבר.
גברת מיניבר, המעשה אודות מלחמת הק יום
של משפחה אנגלית מן המעמד הבינוני

פתלתולי חייהם של ידידיה ביד רכה, מתירה
באצבעות עדינות את הסבכים האנושיים של
בני המשפחה. היא עצמה, כמובן, לגמרי
לא מסובכת ; בפשטות נפלאה היא אומרו.
לבעלה, בעמדם בפינה רומנטית לאור הירח :

ליאו ג׳ן, גרייר גרסון(״קורות משם חת מיניכר״).
ב ר ון השם, מוות
״קלם, באביב הבא לא אהיה עוד פה״ .והיא
גוועת, כמנהג השחפנים, בשלכת — אך מסר טן
דווקא.
רק את אשתו. בעיות משפחתיות ש גברת
מיניבר הכל־יכולה נתקלת בהן, כול לות:
אהבתה של בתה ג׳ודי (קאתי אודונל)
לגנראל בריטי נ שוי( לי או ג ץ) ,דחיית אהבתו
של קולונל אמריקאי צעיר (ג׳ון הודיאק),
הנאת בעלה קלם (וואלטר פידג׳ן) מהגר ל־בראזיל,
שידוך בתה לבנו של החנווני. או פיינית
גישתה של גברת מיניבר לבעייה
הראשונה: היא הולכת אל הגנרל, מדברת

״בנשיקתך אט!הר״

הרחובות הערפליים של לונדון בולעים
אל קרבם את הרוצח הנמלט, פולטים אותו
ליד חלון. לנקסטר פורץ דרך החלון אל תוך
חדר. ומי י שן בחדר אם לא ג׳ון פונטיין בכ בודה
ובעצמה ! איזה מזל ! ו איזו אהבה
מתפתחת בין השניים, עזה כמוות, כי פוג־טיין
הורגת גם היא, למען אהובה, את הדמות
האפלה והגורלית (רוברט ניו טון) העוקבת
אחריו בלי הרף.

מפיק מאחורי הקלעים. כלולין ב קרקס
התחיל ברט לנקאסטר את דרכו הבנד
תית. הוא נולד לפני 38 שנה ביו־יורק, היה
תלמיד מצטיין בבית הספר ואחר במכללה,
אליה נכנס בהיותו בן 16 בסך הכל. אולם
לאחר שנתיים של ישיבה על ספסל הלימודים
הגבוהים, נמלט מן האבק האקדמאי,
הצטרף לקרקס והועסק בו כפועל במה. בי נתיים
התענין בקבוצת הלוליינים ויום אחד
* ספק שחקן, ספק אקרובט, הממלא מקו מם
של שחקנים בתמונות מסוכנות, כגון :
תאונות, זינוקים מגובה רב, דהירות על גבי
סוסים מהירים.

.העולנז הזה״ ,מם׳ 721

להיות עורך דין. אבל לאחר שעסק שנים
אחדות — ובהצלחה — במקצוע זה, הצטרף
ללהקה של חובבים, הופיע במספר הצגות.
מכאן ועד הבמה המקצועית היתה קפיצה
קטנה בלבד וג׳ן היו׳ ,לשחקן של ממש, לגד
שהופיע

על אף אביו, לב גינת
בלהקות מכובדות ביותר, כמו, למשל ״אולד
תיק׳ /לצדם של לורנס אוליביה וויויאן לי.
אל הקולנוע הגיע ג׳ן בדרך עקיפין. הוא
נתבקש על ידי דגלאם פירבנקס להיות יו עץ
טכני לאחד מסרטיו של האחרון, בו היו מס פר
תמונות בבית משפט. ג ץ גם כתב את
נאומו של עורך הדין לאותו סרט, וכאשר
בקש פיירבנקס לקרוא שחקן לבצע את ה תפקיד
בפני המצלמה, היה זה טבעי שגץ
עצמו יהיה האיש.
בעת המלחמה הגיע לדרגת סגן־אלוף, אך
קבל חופשות מיוחדות להופיע בסרטים וה יה
קריין הסרט העובדתי הבריטי: הנצחון
במדבר. לאחר הנצחון השתתף כקטיגור ב משפט
פושעי המלחמה של בלזן, ועם שח רו
רו חזר אל מקצועו האהוב עליו, הופיע
במספר סרטים אנגליים, ביניהם: הסכנה
הירוקה, קיסר וקריאופטרה.
הופעתו בסרט האחרון זיכתה אותו בהז מנה
להוליבוד, שם הופיע בין השאר במאו רת
הנחשים.

״המלחמה אינה משאירה אחריה אלא חור בות.
את הערים מקימים מחדש, אבל שי קומם
של בני אדם נמשך ז מן רב״.
אחד מאלה ששיקומם נמשך סרט שלם
הוא ברט לנקסטר, שכתוצאה מאי־יציבות
נפשית מנחית עם פתיחת העלילה מהלומת
אגרוף אדירה, שמקבלה צונח ארצה מת לח לוטין.

עתה
שני הנאהבים באותו מצב מחורבן,
אבל לסרט סוף אציל, ועצוב: שניהם הול כים
לרצות את עוונותיהם בבית הסוהר של
המדינה. תחי האהבה.
אם הסרט ניצל במדד, מרובה מהיות כש לון
חרוץ, י ש לזקוף זאת לזכותם של השח קנים,
בראש ובראשונה לזכותו של לנקסטר,
שחקן מצוין, אחד הטובים בהוליבוד.

לשער לפי תפקיד הגנרל האנגלי המגוחך. ג׳ן
הוא אחד משחקני התיאטרון והקולנוע האנ גליים
המשובחים, אף על פי שהחל עוסק
באמנות זו בגיל מאוחר למדי. השחקן האנגלי
בן הארבעים ושש נולד בלונדון והתעתד
כוכבים מאחורי משקפים כהות

ברט לנקסטר, ג׳ון פונטיין( ,״בנשיקתו אטוהר״)
העיקר, תחי האהבה !
לאהדת

הקהל

האמיד יותר, זכה, בצדק,
והבקורת.
נאמנים לאמונה (התפלה) ההוליבודית ש הצלחתו
של נושא או דמות בסרט אחד, גו ררת
אחריה הצלחת אותו נושא או דמות
בסרט שני, יהא הסרט השני אף גרוע שב גרועים,
הוציאה מטרו לאור ״המשך״ לסרטו
של ווילר. הפעם, נחמה פורתא, אין לצפות
לסרט שלי שי על גברת מיניבר: היא שוב־קת
חיים בסופו, לאחר גסיסה ארוכה, משע ממת
ומייגעת.
גברת מיניבר (גם הפעם משחקת אותה
גריר גארסון) היא, כ מובן, יצור שמימי,
מלאך שנתגלגל בדרך מקרה אל העולם הזה.
את כל חייה ומרצה מקדישה גברת מיניבר
לזולת. בחיוך אוורירי מתוק היא מיישרת
את ההדורים התלולים ביו תר, מגהצת את

אתו בגילוי לב מוחלט על אהבתו לבתה,
פוקחת את עיניו להיוכח שהוא עדיין אוהב
באמת רק את אשתו. לאחר מכן היא הולכת
אל בתה, מדברת אתה בגילוי לב מוחלט
על אהבתה לגנרל, פוקחת את עיניה רויו ת
הדמעות לראות שכל הענין לא היה אלא
הרפתקת אהבהבים מלחמתית.
המצער בכל העניו הוא שסרט כמו אורח
לא קרוא, שיצא מאת אותה החברה, אינו
מסוגל להכניס לקופת מטרו אלא חלק פעוט
ממה שהכניס ועוד יכניס סרט חסר טעם זה.
גםפ כן־ א ל דן * .ליאו ג׳ן משך, כפי ה נראה,
את תשומת לבו של במאי קורות מש פחה
מיניבר, ה .ם. פוטר, בגלל קולו הערב.
״האיש בעל קול הקטיפה הכהה״ נקרא להש תתף
בסרט שבולו רכרוכיות, אולם ליאו ג ץ
הוא שחקן הרבה יו תר טוב מאשר אפשר

חיזורו
בד,משיך פרנק סינטרה את
סביב העולם אחר אווה גרדנר, הגיעו יחד
לחופשת קיץ רעשנית במקסיקו. כלפי עתו״
נאים סקרניים נהג סינטרה בגסות וכאשר
צלם ב מועדון הלילה החדש של הדי לאמאר
סרב להחזיר את הסרט בו צילם את
הזוג (שניסה להעלים את זהותו מאחורי
משקפיים כהות) איים שומר ראשו של סי-
נטרה לירו ת בצלם. סיכם אחד מאורחי ה מועדון
:״מה הם חושבים, שלא ראינו או תם
מתלטפים כגזוזטר ה י זה היה בחושך
והם לבשו בגדים לבנים, וזה היה הרבה
יותר מוצלח מאשר ההצגה המוגשת על־ידי
המלון״.
הרכילות
ב טור
הטון פרסמה בטי שלה, המתפרסם בעשרות עתונים אמריקאיים,
אזהרה לנערות הרוצות להפוך כוכבות :
״אפילו אם תהפכי, לבסוף, כוכב, אין האהבה
בהוליבוד קלה כל עיקר ...את יכולה לצאת
רק עם שחקנים בעלי־שם ו רו ב הגברים הי פים
האלה נשואים. את מוותרת על טבעת
ני שו אין ומשאירה את חיי האהבה שלך למק רה
העיוור״ .אולם הטון עצמה לא וזיתרה
על הטבעת: אחר שהתגרשה מבעלה הרא שון,
התארסה למפיק סרטים העומד לשאתה
לאשה. טבעת האירוסין: שלושים יהלומים
מסודרים בצורת פירמידה.

תצוגת האופנה השלישית׳ מ שו השנתיים
האחרונות, נערכה כאודמות מלון המלך דוד כירושלים.
המציג: המכון לאופנה שליד ״הדסה״ ירושלים.
המוצגים: ארכעים ואחת שמלות (על גופות
דוגמניות חמודות שהילכו עד כמה מיוחדת,
שהותקנה לאורך האולם המרכזי) שכללו שמלות
בוקר, אהד הצהרים וערם כתוספת שמלות נשף
ושפת הים.
הדוגמאות הישראלית נתפרו מכדים חוצלאר־ציים
(מתנת ארגוני ״הרבה״ בצרפת ואנגליה),
תסיירנה באדן? ערים בארצות הכרית מטרת
הסיור: הגברת היצוא הישראלי.
תגובות: יצחק גרינבום (כשורה הראשונה) -
חיוך. ד״ר דבורה קפלן(אשת שר האוצי) -עניין.
רב קמחי(סופר ואבי מזכיר הנשייא) -״טוב מאר,
היה מה לדאות״.

״הרי יהודה״ -פודה כן־גוריון נהגית