גליון 723 מתאריך 6 בספטמבר 1951

..וון וון ווווו 1 1 111 וו

^090

השבועון המצויר
לאינפורמציה

120
רז נז רז י ר

7 2 3

שנה 14

א לו ל

6 .9 .5 1

ס ר 1ע ה

מכתבים

העורך :
ולם הן1
רה זר־!

אורי אבנר׳

עורך משנה:
כ ה1

שיו ם

עורך הסגנון :

.נושא לתרגילי עדרכי־דין״
עורך גראפי ז

דב איתז

השבועון הסצדר
ל אי ג פ 1רםציה
המערכת

העוים

הזה

ב ע״ מ;

רוני בר. דוד רוביננר.

חברי המערכת :
מיכאי איסז, יחיאי בשן. ניצת נבי. נורית
יביא, רפאי סיע. איתמר עיים, יעכב צליל.

והמנהלה :

רח׳ לילינביום , 12 תי־אביב
ת.ד . 136 .טי( .זמני! 66185

צלמי המערכת •

ד וש

סו פ רי ־ חוץ :
הווארד נורדון, סונטי נ׳ייכובס נבריאי דנוז.
שיים מנצור.
מודפס

בדפוס

עונת החגים מתקרבת, ואתה זכרונות. מי
אינו זוכר קצת בעצבות את הימים ההם,
הרחוקים הרחוקים, שעה שהיינו צעירים.
באותם הימים היו אלפים נוטשים את העיר
בחגים, יוצאים לתור בארץ. התחבורה לא הי תד,
בעייה, אמנם לא חלמו עוד צעירים על
קרייזלרים ואפילו על טרייומפפים, אולם אפשר
היה להגיע לכל מקום על מכונית המשא
של הקיבוץ, העמוסה עגבניות, או בטנדר של
משטרת הישובים, בעלת הכובעים רחבי ה שוליים.
היה זה עניין של כבוד לאסוף טרמ פיסטים
בדרך ונהג ש־השתמט
מחובה זו נחשב
לאדם קצת לא בסדר
בראשו.
גם בכסף לא היה צו־

.ך־ ך־ז
רך. אפשר היה להיכנס ^
לקיבוץ הקרוב ביותר ה ״
טובה׳ ארוחה לאכול
ללון על הארץ או על
מזרון ישן. גם זי׳ היה
לטובה, כי באותם הי־מים
לא היו המילי־

בשפע. מצויים מים על היתד, הגלידה חשבוך׳הקולנוע, ולא כל אחד יכול היה לר אות
את קלרק גייבל פעמיים בשבוע.
אומרים שכל זה מת. הפרוטות התרבו, ואתן
הקאדילאקים. אולם טרמפים אין כמעט
בכלל. לא קל עוד לתור בארץ, והדבר כרוך
בחשבונות כתובים על טפסים מהודרים של
בתי מלון.
בכל זאת כדאי לנסות פעם מה יקרה אם
יעלה על דעתו של מישהו לחזור לימים ההם,
להעמיד פנים כאילו עוד חיים אנו בימים
המקוללים של המנדט המנוח, ושטרם זכינו
לכל הברכות (האמיתיות והפחות אמיתיות)
שבאו עם הקמת המדינה.
מערכת העולם הזה יזמה השבוע את ד.נ־סיון
המענין. צעירה שעוד נשאר בה משהו
מן הרוח ההיא התנדבה לערוך טיול בלי כסף
(כמעט) .השבוע, ביום שני בבוקר, יצאה
ממתולה, בנסותה להגיע תוך ארבעה ימים
ובעזרת שש לירות לאילת, מבלי להשתמש
אף פעם במכשירי הציביליזציה המודרנית:
אוטובוס ובית מלון. את תוצאות הנסיון נו דיע
לקוראים.
בשעתו הערתי במקום זה על העתון האי דיש
,,שהתחכם ומצא תחבולה מיוחדת במי נה
לחדור לשוק: העתיק עד לפסיק האחרון
את צורת השער והעמוד השני של העולם
הזה, כך שרבים מקוראי העולם הזה רכשו

י שראי

ב ע״ מ;

הפצה:

פיס בע״ם

בטעות גליונות של עתון שלא יכלו לקראו.
בזה התכוונו לשכוח את הנושא הבלתי מעניין.
אולם החברים האידישים נתמלאו חימה. נכון,
הודו בגאווה, העתקנו את דמות העולם הזה.
אבל התוכן הוא שלנו, וממנו כדאי לאנשי
העולם הזה ללמוד. ומכיון שאנשי העולם הזה
מוכנים תמיד ללמוד, קנו את הגליון הבא
של אותו העתון, התישבו, מוכנים לשעור.
ואכן, היה זה שעור מיוחד במינו בתורת
העתונות.
הנה כמה פנינים עתונאיים: תמונה שנשאה
את הכתובת ״מלחי הצי העברי״ הראתה מל חים
היוצאים מן הירקון, ליד תחנת רידינג,
שכבשוה, כנראה, בסערה. תמונה שניה ש תארה
״קצינים משקיפים על פרי מאמצם
בקוריאה״ הראתה את הגנראל אייזנהואר
והפילדמרשאל מונטגומ־שניהם
שהומסו

בשירות
האוירי האידי ש,
ממערב אירופה ל מזרח
אסיה.
תמונה שלישית, שהס בירה
״חיילים אמר־קאים
חוזרים לחופשה במול דת
אחר שנה של שירות
בחזית״ היה תצלום חיי לים
אמריקאים היורדים
בגרמיה, אשר בקיל,
בבואם מארצות־הברית.
עורך העתון חסך להם
בנדיבות לבו, את הקרבות הבלתי נעימים.
תמונה רביעית: לפי הכותרת, מחלקת חיי לים
דרוזיים מונהגת על ידי קצין יהודי. הם
עושים רושם עלוב במקצת. אבל חיילי צה״ל
אינם צריכים להיבהל: התמונה מראה שבויי
מלחמה מצריים, מימי מלחמת העצמאות.
הדרוזי הבולט בתמונה הוא סודני כהה עור,
הידוע היטב לכובשי פאלוג׳ה.
השבוע שוב חל שינוי ברשימה אשר בראש
העיתון. במקום דנה דינרי, שהשתחררה
מתפקידה, נכנס לתפקידו גבריאל מון, יליד
יפו וחניך גימנסיה הרצליה, כסופר העתון
בפרים וכמנהל המשרד המערב־אירופי של
העולם הזה. רשימתו הראשונה: תיאור המו שב
של אונסקו במדור מכל העולם בגליון זה.
אחר שבגליון הקודם הושבע רצונם של
חובבי הקולנוע, בצלבץ, הוקדש השבוע,
כפיצוי, לחידון מוסיקאי, שנלקח בעיקרו
מקורא העולם הזה, שלמה פדר מתל־אביב,
שסיפק בכך את החידון הראשון, חיבור קורא,
לעיתון.

אריה ויזן, רמתיים

במו ו1־נ
סיכה טדכה

1ערבי מג׳לג׳וליד, אשר במשולש היש־ |
למשפט !
! ראלי הוזמן על ידי המשטרה
1פלילי בעוון הכאת אשתו. האיש לא הו־ 1
פיע. השופט פקד:
לשגר אליו משלחת:
של שוטרים שתביאו |

לישיבה הבאה.
״יא אחמד• מדוע!
לא הופעת כשהזמנתי;
אותך?״ גער בו ה־|
שופט, כשהאיש עמד=
לפניו.
״לא אני האשם, יא |
אמר הערבי בשלוות|
= נפש והוציא מכיסו שעון עתיק יומין| .
!״בהזמנה היה כתוב שאני צריך לבו א:
:בשעה .1400 ואצלי, יה סידי, יש רק ! 12
1שעות בשעון.״
! הקורא צ. א .זוכה בפרס של 1ל ״י|

! (בלי שעון ערבי).
ך^־| ווו1ווווו>>ווו1ווווו>>וו*י*וווו1וווווו*ויוווי>>><1ווויווווווווו ]־|
כגענים התפלאתי שמערכת העולם הזה התבטאה בצורה
כה סלחנית לגבי אותם כנענים (העולם הזה 721
כיצד זה מעיזים בני נוער ישראלי לחרף ולבזות
ציונות זו שהביאתם למדינת ישראל? כיצד זה
לא בושים אנשים אלה לומר שהם מהווים אומה
חדשה ואין להם שום קשר עם יהדות הפזורה?
יותר יקרים להם המארוניטים בלבנון מאשר אחיהם
ומשפחותיהם. אין לי אלא להבין שאילו היו באים
הוריהם של הכנענים לארץ היו האחרונים מנרשים
אותם חזרה, כיון שהכנענים הם אומה נבחרת
כאותם אנשי הגזע העליון בזמנו של היטלר.
חבל שהמשטרה שללה מהם את הזכות להיעצר
בג׳למי. אנשים אלה זקוקים לשבת זמן רב, עד
שיבריאו בשכלם לטובתם ולטובת הכלל.

סמל ישראל רביש, צה״ל
כל עזד משתמשים הכנענים בדרכים חזקיזת
כדי להפיץ את דעותיהם, אין הקורא רביש
יכול לשלול את הזכות הזאת מהם, או אף
מנודיסטים, עובדי קונפוציוס או דוגלים
בריבוי נשים.

טדאד דנאיף
כאדם שנר במשך שנים רבות ברבת עמוז.
יכול אני לספר על יחם האוכלוסיה לבני עבדאללח.
האמיר טלאל הוא בן לאם צ׳רקסית, אשתו הרא שונה
של המלך המנוח, בעוד שנאיף הוא בן
לאשתו השנייה, הבידואית. עוד בהיותי שם ידעתי,
כי המקומיים אינם מרוצים מזה כי ישלוט עליהם
הבן הבכור, מפני שהוא בן לאם צ׳רקסית, והיו
פונים את לבם לנאיף. משום כך היה טלאל מרונז
ושפך את רוגזו על סביבתו. ובעיקר על אשתו.

סלמן שניידר, תל־אביב

נשים למוסלמים
במדור המעמדהשלישי (העולם הזה <720
הנכם כותבים שלפי הקוראן אסור למוסלמי לשאת
יותר מ* 4נשים בבת אחת. וזוהי לדעתי שניאה.
בסורא ,4פסוק .3של הקוראן נאמה בקשר לא פוטרופסות
על רכוש היתומים ״ואם אתם יראים
שלא תוכלו לנהוג ביושר כלפי היתומים קחו לכם
נשים כמה שתרצו .3 .2 :או 4״ ומכאן הפרוש
שאין המוסלמי רשאי לשאת יותר מ־ 4נשים
(פרוש הקיים כיום כחוק בהודו).
ברור שהמספרים שניתנו בפסוק הנ״ל הם רק
מקריים ומדגימים, ותו לא, ואין לקבוע הלכה
בדורה ופסוקה לפיו. כי יש נם הקובעים אחרת.
לפי סוף הפסוק האומר ואם יראים אתם שלא
תוכלו לנהוג בצדק, קחו אשה אחת ולפי רמז
זה מסיקים המודרניסטים המוסלמיים ( 0עיד אמיר

מר בסרט צלעו של אדם, אולם התסריטאי רק
הפקיע בדיחה צרפתית נושנה.

מלחמת הפזמונים
הקורא מתתיהו נולדוסר (מי־פז) טועה ביחס
לנחל האיתן (הוא באך) במכתבו (העולם הזה
:) 720 קהל המאזינים אוהב את המוסיקה של באך
היום לא פחות מאשר לפני כ־ 120 שנה כשנתגל־תה
ע״י מנדלסון. לוא חי באך בימינו, היו מע ריכים
אותו כנדול הקומפוזיטורים היום. המוסיקה
שלו אינה טיפוסית לשום תקופה. בימיו הכירוהו
כמננן עוגב עילאי, את הקומפוזיטור העריכו רק
מעטים.

יצחק קישון, נהריה

בטוחני שיוהאן סבסטיאן באך היה מאושר לש מוע
מפי הקורא נולדוסר ש״ אין לו אל באך, חם
וחלילה, כלום, כי היה בזמנו באמת קומפוזיטור
דגול.״

הדסה בריל. תל־אביב
העולם הזה שמח אם קוראיו משמח ם לב
המתים.

ייבוש נחום נרדי בהתקיפו את משה וילנסחי
על שנינן בבתי קפה. מניין הסנוביות הזו אצל
קומפוזיטור המתיימר להיות עממי?

ראובן שילו, חיפה
שני קומפוזיטורים אחרים שניגנו בבתי
מרזח ובבתי קפה: יוהנס ברהמס (שהתמחה
גס במוסיקה צוענית, דבר שלא הפריע לו
להיות ״הפילוסוף שבמוסיקה״) ,דימיטרי
שוסטקוביץ שהרויח בצורה זו את לחמו בנ עוריו.

״פירון,
עריץ או גואל?״
אספת הנבחרים הארגנטינית דחתה ברוב גדול
את הצעתם של כמה צירים לבחור בנברת פירון
כסנז נשיא בבחירות הבאות אשר יתקיימו בפב רואר
. 1952 לפיכך ניחושכם במאמרכם (העולם
הזה <720 אינו אקטואלי.

ה. דוקטש, עתונאי חוץ (ארגנטינה)
ידיעותיו של הקורא דוקטש אינן האקטו אליות
ביותר. בינתיים הגיעו ידיעות אחרונות
כי אויטה פרון מארגנת תנועה המונית שתד רוש
את מועמדותה.

תחיית המתים
אך חושבני שנם
^ 61־63111־ 1ג 31ת 011מ61 1
ידו של סטוקם קצרה מלחולל תחיית מתים. במתנת
הפיוס ( מדוראנשים. העולם הזה <720 אחר
הלורד שומר החותם ב־ 10 שנים. ראזא שאח פהל־הי
עזב׳את בירתו בשנת , 1941 מת בנלות אפריקה
הדרומית ב־. 1944

ש. תל־אביב

העולם הזה מבקש את סליחת הקורא ש.
ומוחמד ראזא שאח פהלוי, השאח הנוכחי, בנו
של ראזא.

״ההפלגה הביאה תועלת״

הקורא את כתבתכם על הפלנת התלמידים (העו לם
הזה ) 720 עלול לטעות ולחשוב שאותם נע רים,
תלמידי בית הספר, קיבלו שכר עבודתם 300
פרוטה ליום. ונהפוך הוא, על אף עבודתם שילמו
הנערים את הסכום הנ״ל, ובנמלי חוץ לארץ לא
ירדו. מקרה זה הנו המשך למסורת המפוארת
שהנהינה חברת שוהם בשנה שעברה, עת דרשה
מתלמידי בית הספר הימי 500 פרוטה ליום כדמי
כלכלתם בזמן שהותם באניה.

כל נערה ישראלית (כמעט) חולמת על דבר אחד: שיתגלה דוד עשיר באמריקה שיזמין
אותה לבלות עמו כמה שנים. בדיוק זה קרה לפני ארבע שנים לזיוה בלכמן, ילידת חיפה,
שהיתר, אז בת ( 14 ואולי .)13 דודה, רופא עצבים בסנט־לואיס (כדברי זיוה :״הוא רופא
למשוגעים, אבל לא בשביל זה הזמין אותי״) לקח אותה אליו, נתן לה ללמוד ארבע שנים
בבית ספר תיכוני ובית־ספר לריקודים. כשחזרה בימים אלה לארץ כדי לשרת בצה״ל נפרד
ממנה עתון הפרבר בו גרה בגליון מיוחד, מוקדש כולו לה ,״פריסת שלוט לזיוה״ .תוכניותיה
של זיוה עתה: לשלת כנהגת או כפקידה, למען תוכל להישאר בקרבת העיר וללמוד
אצל גרטרוד קראוס. בגמר השרות תחזור מן הסתם לאמריקה להמשך לימודיה.
מה אומרת זיוה, הנערה שחלומה נתגשם? היא מרגישה מוזר, קצת כאילו אין לה בית,
כאילו אין היא שייכת לא לשם ולא לכאן. אין היא מרגישה את עצמה ממש בבית בארץ,
דפני שלא היתר, שותפה לחוויה הגדולה של המלחמה והקמת המדינה.
מה דעתה על הנוער הישראלי, בהשוואה לנוער האמריקאי? קשה להשוות. אין כמעט
דמיון ביניהם. הדברים המעניינים את הנוער בארץ (פוליטיקה, מוסיקה) אינם מעניינים אף
בלב אחד שם, ואילו הנוער כאן לא יבין לעולם את הדברים אשר להם מוקדשים חייו
של הנוער שם: ספורט, בילויים, קריירה. בחור בן 27 באמריקה הוא איש מבוגר, בארץ
הוא עודנו נער. גם הצעירות מתבגרות בארץ בקצב איטי יותר מאשר שם. אין הן הולכות
שם עם בחור אחד, אלא כשהדבר מתקרב לנשואין. באמצעות הטלפון, שהוא כל־שליט שם,
היא קובעת ראיונות עם עשרות בחורים, מכירה המון אנשים, עד שהיא מחליטה לבסוף
מי מתאים לה ביותר. כדי לא לאבד את שיווי המשקל מחזיקה הבחורה פנקס קטן, בו היא
רושמת את כל הראיונות שקבעה, פן תתבלבל.
הבדל בולט לעין: באמריקה פוחד כל אחד שהוא אוכל יותר מדי. כאן פוחדים הכל
שהם אוכלים פחות מדי. חוץ מזה: צעירים אמריקאים אומרים לעתים קרובות יותר ״בבקשה״,
״תודה רבה״ ,ו״סליחה״.

בשם ההורים השכולים ברמתיים ובשמי אני,
אני מודה לעולם הזה על רשימתכם (העולם הזה נראה למטרה. וקלעה לעניין
שהיתה
) 720
שהעניין יזוז ממקומו.
מעניין שבאותו היום שפניתי להעולם הזה הס תובבתי
במערכות העתונים האחרים. אף אחד מהם
לא הניב ברצינות. נראה שהנענו בארץ לידי מצב
כזה שהציבור הרחב אינו רוצה שיבלבלו לו את
המוח בענין הבנים שנפלו קרבן על מזבח המולדת,
ומסתפק בזה שאנו, ההורים. נושאים את הכאב
בקרבנו. לכן הוטל דוקא עלינו, ההורים השכולים.
להתעסק זה כשנתיים בעניין הקמת מצבה, דבר
אלמנטרי המקובל בכל ארצות העולם.
ימים אחדים אחרי. פרסום הענין בהעולם הזה
החלו עובדי המועצה לחרוש, ליישר ולשפר את
השטח של אדמת המריבה, ולפני כמה ימים היתה
נם הכרזה פומבית בעתונות בענין נינה, מצבה, וכו. ,
המועצה משחקת אתנו בברונז ולא מצאה לנכון
להודיע לנו דבר מכל העניין. ייתכן שבזה הם
רוצים לסתום לנו את הפה. בעוד שמועצת כפר
סבא הקציבה למטרה זו 15 אלף לירות. הסתפקה
מועצתנו ב־ 1000 לירות.

1•1•11111 וו 0

אברהם אריאל, בוגר בית הספר הימי

המדים חסרו
עלי מהודו, מוחמר עבדה ממצרים) שאין לשאת
יותר מאשה אחת, וברור שמסקנה זו היא בניגוד
למשפט המקובל הנוהג בכל הארצות המוסלמיות,
בהם אפשר לשאת נשים ללא הנבלה.
יוצא מזה. איפוא, שלמוסלמי מותר לשאת יותר
מ־ 4נשים (רק מחוסרי אמצעים ומודרניסטים אינם
עושים זאת) כי כל הלכה אינה אוסרת זאת.

מאיר לבני, חיפה
הקורא לבני יצטרן להתווכח על כך עם
הקאדי.

ההבדל הקטן״
ברצוני להעיד למר ישראל הויזנר על מכתבו אליכם
(העולם הזה ) 719 שאותם המשפטים לא אמרה נברת
אחת באספה לשווי זכויות הנשים, אלא קטרין
הפבורן לספנסר טרייסי. בסרט שהציג בקולנוע
אופ>ר.

ורדה חזן, תל־אביב
הקוראה חזן אינה מנצחת. הפסוק אמנם נא־

לאינפורמציה שלכם במדור אנשים (העולם
הזה ו :<72 לא חיים למקוב ענד את הכנפים לבוג רי
בית הספר לטיס, אלא הרמטכ״ל. לסקוב אמ נם
הופיע, אך אפילו לא דיבר בטקס. ועוד: נם לא
הספיקו להתאים לו תלבושת של חיל האויר, שהוא
עתה מפקדו, והוא היה לבוש חאקי, בקציני חיל
הרגלים.

כופר צבאי, תל־אביב
עוד יצמחו לו כנפיים.

פועלים ואסירים
בח^ר פועל ותיק במדינה. הקורא את העולם
הזה בקביעות, רצוני לשאול: האם חלקנו, הפועלים,
בעתונכם הוא פחות מאשר של חולה הרוח. או
האסיר. או העולה החדש? האם עלינו אין מה
לכתוב ׳ו
שמואל
קמינר, ירושלים
יש מה לכתוב, וגם נכתב לא מעט בה־עולב
הזה. אולם כיון שהפועל מסוגל היטב
להגן על עצמו, נותן העולם הזה זנו ת קדימה
לחסרי הישע.

״העולם הזה״ מס׳ 723

א חד מאל פי
מחפשי הדיור
בארץ, בו1י,
צבר בן ,26
בעד לאשה
ואב לילד,
מתחבט
בפתרון

השאלה
הגורלית:
רוצה מי להשכיר חדד?

—1.11(111.1

ל שאליהו (״בוזי״) זהבי מחפש׳ הוא :
0 1ארבעה קירות וקורת גג. צבר בן ,28
יליד עזה (אביו של בוזי היה רוקח בית-
מרקחת הדסה בעיר) ששב עם משפחתו, אשה
וילד, מהקיבוץ לעיר, מצא כי חדרו בבית
אביו, שעבר בינתיים לרמת־גן, תפוס.
ב־ , 1942 בימי אל־עלמיין, כאשר סכנת פלישה
נאצית איימה על הארץ, התגייס בחי
בן ה־ 18 לפלמ״ח, שהוקם אותה שנה. אחר
שירד מתח ההתכוננות לקראת פלישת אויב
הועברו יחידות הפלמ״ח מבסיסיהם הקדמיים
למשקי עמק הירדן, בהם בילה בוזי את
שלוש שנות חייו הבאות. כיון שפלמחאי
באותם הימים, בלי להיכנס לצ׳יזבטים ורו מנטיקה,
לא היה אלא פקק במשק, השקיע
גם בוזי הרבה זיעה במטעי הבננות אשר
בדגניה א׳ ,התנחם הרבה ערבים במסיבות
רעים בחנות המכלת של לייבוש בכנרת. אחר
מסעות מייגעים ברחבי הארץ, להררי יהודה
ומכתשי הנגב, טלטולי דרכים ממקום למקום,
העברות פתאומיות מצריפים לאהלונים (בלול
פרצה מגפת עופות והיה צורך לשכן את
הבריאים בצריפים) החליט בוזי להצטרף לקיבוץ׳
הפך גנן הנוי של חמדיה אשר במקום
מפגש עמק בית־שאן ועמק יזרעאל.
כאשר החליט ב־ 1951 לעזוב את הקיבוץ
יצא כמעט ריקם מלבד אשה, ילד חמוד בן
שלוש, חגי, כלי מטה וצרורות של ספרים
(בעיקר: ספרות עברית, דרמה) .בחוזרו ל בית
הוריו קיווה לשוב לחדרו, להשתכן בו
זמנית עם משפחתו עד שימצא דירת קבע.
אולם בהעדרו של בחי השכירו הוריו את
שליש הבית, המורכב שני חדרים ומרפסת,
לעתונאי צעיר. העתונאי זכה בשיכון וותיקי
ההסתדרות (הוא כבר הספיק להיות חבר
ההסתדרות שש שנים) ,מסר את זכותו על
החדר תמורת דמי מפתח לנכה מלחמה שפנה
למדור ההחרמות של אגף השיקום שהחרים
את החדר למען החייל המשוחרר והנכה.
בהיודע הדבר לבוזי פנה לאגף השיקום,
נתקל בשומר הסף שגירש אותו, אך הסכים,
לאחר דין ודברים ממושך, להביאו לפני ר,פ־קיד
הממונה. הפקיד יעץ להתלונן בכתב, בוזי
ניסה להתקשר עם המנהל, הפקיד סירב להפ נותו׳
הציע לו לחזור לשוער.
בוזי נואש מטיפול אישי, הגיש ערעור.
הערעור נדחה, הוצע לו לפנות במכתב רשום
למנהל שיטפל בדבר. אחר סחיבות נוספות

הוסבר לו כי ערעור •ש להגיש דרך עורך־דין.
כיון ששכר טרחת עורך־דין הוא 50 לירות
וקצב עבודתם של בתי המשפט במדינה הב טיח
כי ערעורו של בוזי יובא לדיון כעבור
ששה חודשים לכל המוקדם, החליט להידבר
עם החייל הנכה.
מה להכניס? הנכה ששילם לעתונאי
שעבר לשיכון הוותיקים 150 לירות דמי מפתח
ולהורי בוזי חמש לירות לחודש, תבע
מבוזי המבקש פשרה 800 ,לירות, הסכים
לבסוף לסכום של 700 לירות. בוזי שעבד
כגנן בחווילות רמת־גן לא מצא אמצעים
מספיקים, נצטופף במרפסת הבית הקטנה, סגר
את חלונותיה, העמיד מיטות ושולחן בששת
המטרים המרובעים שלה 3x2לא ידע אילו
מחפציו יכניס פנימה ואילו יטיל חוצה, חשש
להניע את ידיו בחדרון הצר שמא יפגע באש תו
או בילדו.
בינתיים נתברר כי הנכה, שמצא תעסוקה
כפקיד קופת־חולים, אינו משתמש בחדר כלל.
הוא טעה במקחו, אינו יכול להגיע למקום
עבודתו בגורו ברמת־גן, שב לבית הוריו,
החל מבקר את החדר המוחרם מדי שבוע,
שבועיים לעמוד על מצב העניינים.
בוזי הגנן החל עובד 11 שעות ביום בכל
עבודה שנמצאה לפניו, גיזום, דילול, שתילה,
טיפוח גינות ובלבד לאסוף כסף לפצות את
רצונו של הנכה שזכה בחדרו. בינתיים עבר
בבתיה המהודרים של רמת־גן, נוכח לדעת
כי שום קצין מחוז לא מצא לנכון להחרים
חדר בבתים מרובי חדרים אלה ״בתוקף סמכויותיו״.
בין
חווילות הסוחרים, התעשיינים, הבנ קאים,
גילה יום אחד חדר־מרתף פנוי, ביקש
את בעליו להכנס לגור בו. ז־,תשובה :״בב קשה,
תמורת אלף לירות.״ אולם משראה
את פניו התמוהים של בוזי חזר בו, הסביר
כי בין כה אי אפשר להשכיר את המרתף
בו מאוחסנת מכוניתו הפרטית השניה של
בעל הבית, שלא זכתה, כמכוניתו הראשונה,
להיתר נסיעה בדרכים.
בוזי החליט לא לשלם פרם לנכה תובע
דמי הפינוי, קבע לעצמו תכנית כעולה, לפיה לעצמו ירכוש
חדר מגורים.

״שמא ידוע
ל ד בוזי ה חל
מעכב כל

שני מטרים מרובעים לנפ*צ. במרפסת. צרת יזיים שהפכה בשעת חירום חדר מגורים
מצטופפת משפחת דהבי, האב, האם, הבן — שלוש נפשות על ששה מסרים מרובעים, בדיוק.

הגנן כגינת •יצר. מלבד בנקאים, תעשיינים, סוחרים גרים בעיר החווילות גם
צירי מדינות חוץ, פקידי ממשלה גבוהים, שרי ממשלה. כולם מכירים בערכו
מזריחת השמש
של הגנן המומחה המטפח את גינות הנוי של חווילותיהם

חלום ומציאות. בעוברו ברחובות, מעיין בודי בשלט
הידוע, הנושא בחובו את הצורך לאלפי לירות שאינן בכיסו.

א׳צנם פתוח לקהל, סגור לאשראי. כאשר בודי עדיין היה אופטימיי, ניסה לגייס את דמי המפתח הדרושים
בו בעדרת אשראי בנקאי. פקידי בנקים הסבירו לן ו, בלבביות, כי לפי הוראות האוצר אינו זכאי לקבל אשראי,

הרגליים מוליכות לכל מקדם. לפני שעות העבודה, תוך שעות
העבודה, בהפסקות, לאחר שעות העבודה, מוליכות רגליו היגעות של בוזי
את בעליהן לכל מקום שיצא שמעו כנתון להשכרה. עס מזמרת גננים בנרתיק
מחובר לחגורה וצרת דיור כמלווה תמידית מטפס בחי. על, הרבה מאות
מדרגות ללא הצלחה. לבסוף הבין כי אין טעם לייגע את הרגליים •,מוטב העבוד
שעות נוספות רבות ככל האפשר, לחסוך כל פרוטה הניתנת
להיחסך, להשיג מילדות מהמשפחה, לשלם את המחיר המקובל
(הגבוה) עבור מקום מגורים. אלא שבינתיים עולה המחיר ועולה.

כל הפעייה: כשה אלפים. מלבד בעלי הווילות ששתי מכוניות
פרטיות עומדות לרשותן, אחת בשימוש ואחת במרתף שהיה יכול
להפוך דירתו של בוזי, מנסה הוא להתקשר עם בעלי מחסנים העומדים
ריקים, מוסכים מסרי מכנניות, חדרי גננים מחכים לגננים (למעלה
משמאל) .אולם במשך הזמן הוא לומד לדעת כי לא זו הדרך. יש
פתרון קל, נוח, פשוט לבעייתו: כמה אלפים של לירות, מתווך
דירות במשרד מרווח ימסור לו תוך ימים מעסיס דירת לוקסוס בת 3
חדרים תמורת 8000 לירות, בת חדר אחד תמורת 4000 לירות, או
ישכיר לו אותן דירות תמורת דמי מפתח בשיעור של 1000 עד 3000
לירות. תמורת טרחתו יקבל 50/0מכל צד ויש קופצים על המציאות.

מכר ומודע, כל אדם שנפגש בו, פנה
אליו בשאלת קבע :״שמא ידוע לך על
חדר פנוי, חדר להשכיר?״
סידורי ארעי שונים שהוצעו לו מדי
פעם לא התמש־שו: הציע בעל חווילה
רמת־גנית להשכיר לו חדר פנוי על גג
חווילתו תמורת טיפוח גינותיו הלכה ב אותה
דרך שהלכו הצעות חדר הגנן בפר בר
של נתניה ובית בודד בתוך פרדס
תמורת תשלום 800 לירות בשיעורים נו חים.
רכישת
חדר הפכה מטרת חייו של
אליהו זהבי שיצא מקיבוצו חסר־אמצעים.
.לוא היה הכסף בידו היה פונה לאחד
מעשרות משרדי התיווך לדירות, זוכה
באחת ממאות הדירות הפנויות הנמצאות
בעין ובעשרות הבתים ההולכים ונבנים.
אלא שבתור פועל החי מעבודת יומו,
וירבה את הכנסתו בעזרת עבודת שעות
נוספות ככל שיוכל, לא יספיקו מזומניו
לתשלום דמי מפתח, כל שכן רכישת
דירה.
כעזרת קנדה, שיכון. בוזי, הפו על
מרמת־גן, המרויח למחיתו, אך חסר
תנאי מגורים יסודיים, אינו אלא אחד
מאלפי בני הישוב השותפים לבעיה הגדו לה
של מציאת שיכון הולם רמה אנושית.
במדינה בה שרר מחסור חמור בשטחי
מגורים כבר ב־ ,1948 אחר צמצום חמור
ביותר של הבנייה משך שש שנות מל חמת
העולם השנייה ושלוש שנות מל חמת
המחתרת, ברור היה כי עם קליטת
650 אלף עולים חדשים. ,למרות הפניית
חלק מהם למחנות עבודה״ומעבדות, בהם
שוכנו בפחונים, בדונים ושאר תחליפי
בנייה, יגדל המחסור במידה חמורה ב יותר.
אולם
הנפגעים העיקריים ממצוקת ה שיכון
היו לא אלה שיצרו אותה (אמנם
לא בכוונה רעד ).אלא הותיקים. ברור היה
כי כל עולה לישראל, שבה ארצה אחר
סבל מלחמת העולם השנייה באירופה או
כליאה בגיטו אחת הארצות הערביות,
ימצא את שיקומו הראשון בכך שיובטח
לו שיכון כל שהוא.
אנשי הישוב הותיק, ביניהם ילידי הא רץ
שמצאו עצמם בעלי הכנסות מכובדות
עם פרוץ האינפלאציה במדינה הצעירה,
לא יכלו להרשות לעצמם נוחיות רא שונה•
אם פעם היה י בארץ ישראל מצב
שפועל השתכר 25 או 30 לירות לחודש
לפני קום המדינה, נזקק לשש או שבע
מאות לירות לרכישת דירה, השתכר עתה
150 ,100 לירות ויו תר אך נזקק ל־,6000
8000 לירות עבור רכישת דירה. הציע
נגר-צעיר במרכז וולובלסקי, נשוי ואב
לשני תינוקות :״אני חושב שהדרך הכי
טובה היא לנסוע לקנדה, לחזור כעבור
שנתיים כעולה חדש ולזכות בשיכון ממ שלתי
לעולים*.

חיים כקרן זוית. שעה שבחי מחפש דירה, שוהה
הבן במעון ילדים ומתייגעת האשה בעבודות הבית, בהעדר
כל נוחיות. הכביסה, למשל, נערמת בפינת החצר הקטנה.
כשהילד ישן, אין המשפחה יכולה לזוז בחדרון הזעיר.

במדינר. העם התגוומת(יי)
שתי תמונות מראות את הכל. תמונה מספר
: 1משה שרת מנצח על מקהלת הקונגרס
הציוני. דקות מעטות לפני הנעילה. תמונה
מספר : 2ד״ר אמיל שמוראק מצטדק אחרי
שנתגלה בפשע המתועב של גילוי פושעים.
השירים היו חסידיים, אך לוא היו הזמרים
חדורים הרגשת הרגע, ולוא היו מצוידים
בחוש המוסיקאי הדרוש, היו שרים, מן
הסתם, את מרש האבל של שופן. כי קונגרס
ירושלים, הראשון במדינת ישראל, קבר למע שה
את התנועה הציונית. התנועה שקמה כדי
להלהיב יהודים לנטוש את ארצות הגולה
ולבוא לארץ, הפכה תנועה שבאה לשדל יהו דים
בארצות הפזורה להעלות את הדולארים
שלהם למדינה. היתד, זאת פשרה כל־עולמית
בין המדינה, הזקוקה לכסף, ובין יהודי אמרי קה
המוכנים לתת את הכסף בתנאי שלא יט רידו
אותם בדרישות ציוניות ולא יעלו בלב
האמריקאים הנוצרים שאמנם מותר לשלחם
למדינת ישראל.
האדם שמגיע לו, בעצם, שכר ממציאים
עבור המצאה זו לא היה נוכח באותו רגע,
לא שר שירי חסידים..כדרך כל הממציאים
נשכח ברגע שהמצאתו נתקבלה. היה זה
פיטר ברגסון, הוא הלל קוק, שהעלה לרא שונה
את הרעיון שאפשר לקבל יותר כסף
מיהודי אמריקה אם יפרידו ביניהם לבין
אזרחי ישראל. הוא קרא ליהודים יר,ידים,
לאזרחי ישראל (וליהודים שרצו לעלות אליה)
עברים. התנועה הציונית התנפלה עליו בשצף
קצף, האשימה אותו במודעות של עמודים
שלמים בעתונים נוצריים כבוגד, עוכר ישראל
ותוארים דומים.
אירוניה ״של גורל היא שאותו הקונגרס
ששם את חתימתו המוסיקלית על המצאתו
של ברגסון־קוק הוציא מההנהלה הציונית את
שליחי אותה מפלגה שהלל קוק היה שייך
אליה עד לפני זמן קצר: הצוהר —חרות.
פחות מוסיקלית היתה המשכתה של הקו מדיה
הכספית. אחר שהיה ברור לכולם שיש
לפטר את ד״ר אמיל שמוראק, אחרי שהרס
את המוסר הציוני על ידי גילוי גניבות ומעי לות,
היתד, לקהל הזדמנות לראות בתמונה
המשעשעת של עריכת פשרה בין הגנבים
והשומרים. הגנבים הסכימו להשאיר את ה שוטר
בתפקידו לשלושה חודשים, בתנאי
שידע להתנהג עד אז.
האוכל אינו מספיק. אם האזרח (וב עיקר
האזרחית) כמעט ולא. שם לב למקהלה
ולמהתלה, הרי גרמה לכך סיבה רצינית מאד.
אחרי שנים של אוכל בצמצום וויתור על מא
שומר
חותם הגומי, השם את שמו על החלטות
זולתו.
אחר שפנחס לבון הודיע במפורש שאינו
מוכן לשאת באחריות של תפקידו, קרבה
שוב האפשרות שדוב יוסף יחזור למשרדו
הקודם. פקידים רבים מתגעגעים שוב ל״יד
החזקה״ .אולם אין ספק שמבחינת דעת ה קהל
יהיה זאת כמעט מעשה של התאבדות
מצד מפא״י.

תודת האומה
נצחו! הנכים
לאהרון בר־כוכבא, פקיד גבוה במשרד
מבקר המדינה (מנהל אגף ביקורת הרשויות
המקומיות) ,יש דירה בת ארבעה חדרים בר־חוב
דיזנגוף , 10 תל־אביב. עד לפני זמן מה
גר אצלו׳ בחדר אחד, החייל המשוחרר פיינ־שטיין.
כאשר מצא לו הדייר מקום מגורים
אחר, פינה את החדר והודיע על כך למשרד
הבטחון. הוא פנה לקצין ההחרמות על מנת
שהלה יוציא צו החרמה על החדר המפונה
וימסרו לשכון לאחד הנכים.
אולם, משום מה לא ניתן צו ההחרמה•
הנכים טענו כי זה בגלל השפעתו של בעל
הדירה. מכל מקום החליט אגוד נכי המלחמה,
המקיף 2500 חברים, נכי מלחמת העולם
השנייה, ומלחמת העצמאות, לשלוח לחדר
הפנוי את יוסף ורטה, נכה שנפצע במצח
ואיבד עין אחת, בן 27 ונשוי — שעמד
בראש התור לקבלת שיכון. יחד עמו שלחו
כמה חברים — מעין חוליית ליווי ושמירה.
בעל הדירה הודיע על הפלישה למשטרה,
שבאה, פתחה תיק ועזבה את המקום. אולם
ביום החמישי, שלושה ימים אחר שיוסף
ורמה ואשתו נכנסו להדר, הופיעו שני בחו רים
ש״הרביצו קשות בנכים״ ,זרקום מן
החדר.
כשנודע הדבר לאיגוד, נשלחה משמרת
לחדרו של ורטה לבל יישנה המקרה. אולם
במקום מכים הופיעו הפעם שוטרים. גם
הפעם הוחלט לפתוח תיק: נגד המתקיפים
האלמונים. סמל המשטרה ביקש מורטה, בעל
הבית ומשה רשקס ״ ,מזכיר איגוד הנכים,
ללוותו לתחנת המשטרה לגביית עדות.
טרמפ עם המשטרה. באותו זמן נז דמן
במקום חיים מזרחי, נכה בעל 100-/0
נכות (משותק בחצי גופו הימני) .בראותו שכל
העניין נתחסל פנה לנסוע הביתה לשכונת
שפירא. משה רשקס הציע לו לעלות על
מכונית המשטרה ולנסוע אתם עד תחנת
האוטובוסים .״למה לא?״ שאל את עצמו
חיים מזרחי .״נעשה טרמפ עם המשטרה.״
אולם מכונית המשטרה לא עצרה בתחנת האו טובוסים,
היא המשיכה במקום זה לתחנת

רחי כי אינו מרגיש טוב. הובא רופא והע צורים
מספרים כיצד שמעוהו אומר לשומר
״האיש הזה עם ־ 1007 לא יכול להשאר בבית
הסוהר, יש לשחרר אותו.״ ״לא נורא ! ״
אמר הקצין מנקס, לדברי הנכים ,״הוא יכול
להשאר כאן הלילה, נשחרר אותו מחר.״
אולם העצורים שוחררו רק ביום ראשון
בבוקר, לאחר שהובאו בפני בית המשפט
ונתנו ערבות עצמית. בינתיים ״היה שמח״
בדירה שבקומה השלישית ברחוב דיזנגוף
. 110 למעלה מ־ 20 נכים על קביים או צולעים
על פרוטזות הציפו את חדרו של ורטה
ואת מסדרון הבית. למטה עמד האמבולנס
המיוחד שלהם להחיש תגבורת או להגיש עז רה.
בדירה, דחוסים בין הנכים, עמדו כמה
שוטרים מיוזעים, התווכחו, הסבירו, ניסו
לשכנע.
דרישתם של הנכים היתד, איתנה. לא יעזבו
את המקום כל עוד לא יקבלו התחייבות בכ תב
מבעל הדירה או מהמשטרה כי יוסף ורטה

משה שרת מנצח על מקהלת
ואשתו לא יושלכו מן החדר. הנכים הודיעו
שיתנגדו בכוה אם המשטרה תנסה להוציאם.
השוטרים ניסו להגיע לידי פשרה וכשנכשלו
מסרו אולטימטום ; אם עד שעה 1500 לא
יפנו הנכים את המקום תוציאם בכוח.
המשטרה הלכה והנכים החלו מתארים
איש לחברו מה יעשו לשוטרים כשיופיעו.
בהתקרב השעה 1500 הגיעה המתיחות לשיאה.
הופעתו של גילוי דעת הנכים בעתון ערב
הוסיפה למתח. אולם כאשר באו השוטרים
והקצין הבטיח בהן צדקו כי לא ינקוט בשום
פעולה נגד ורטה ואשתו עד אשר יובא העניין
בפני בזת הדין, התרככו הנכים. כאשר בעל
הדירה הצטרף אף ׳הוא להבטחה זו הסתפקו
הנכים בכך, עזבו את המקום.

הכשרה מקצועית

לפשרה; הסכמת הגנב
כלים טעימים, החל המצב גובל עם חוסר
אוכל בכלל. גם אנשים שאינם מעונינים בדרך
כלל ברמיזה על מצב המזון הרגישו, זו הפעם
הראשונה, שהאוכל אינו מספיק.
על רקע זה נפוצו השמועות הרציניות
הראשונות על מאבק איתנים בין אליעזר
קפלן ופנחס לבון, שבא במקום המאבק הקו דם
בין קפלן ודוב יוסף. שורש הסכסוך :
תפקידו של שר החקלאות (וכן של שר ה־תעשיר
),חסר כל ערך, מכיון ששר האוצר
הוא הרחלים במה ממבע זר להקציב ליבוא.
תפקידו של שר הקיציב היא תפקיד של לורד

הקונגרס

לקבורה, שירי חסידים

המעמד השני

אמיל •:ומוראל, מגן על עצמו

שניהם מכפר טירה. בית המשפט זיכה את
השניים מחוסר הוכחות.
השבוע גילה אשנוורת המפא״יי קשר בין
האזניים החתוכות והקולות הערביים שניתנו
לצ״ס כותב אשמורת :״מי הם האישים
הערביים המופיעים בשם המפלגות ...אמד
מראשי תומלני צ׳ בכפרי המשולש היה הערבי
עבדאללה חסן מהכפר טירה. היכולים
עסקני הציונים הכלליים להבטיח לנו בלב
שקט כי ידיו של עבדאללה חסן זה נקיים
מדמי יהודים?״
התמרמרותו של אשמורת מובנת, מעלה
לשבח את החוש הפטריוטי של אנשי מפא״י.
אלא שיש עוקץ בעניין: אותו עבדול מסן
נמנה עד לפני שלושה חודשים עם ראשי
תועמלני מפא״י. הוא החליף את הא׳ ב־צ׳
כשד,ובטח לו, כנראה, יותר.
אלא שאנשי מפא״י לא התיאשו אחרי פרי שת
עבדללה חסן. הם מצאו במקומו תועמלן
שני, מוכשר לא פחות, גם ידוע לא פחות.

בבית אלפא אירע מאורע: נמצא עולה
חדש שיודע לחפור באת ומכוש. לא לחפור
סתם כי אם לחפור יותר טוב מחברי הקיבוץ
הותיקים, הזוכרים עדיין את ימי גדוד הע בודה.

היה זה יהודי שונה משאר היהודים
שנשכרו על ידי הקיבוץ מן המעברה הסמוכה
לעבודות מקריות במשק. אלא בעוד שיתר
העולים הביטו על כלי החפירה שלהם כעל
מפלצות איומות שיש לנהוג בהן בזהירות
ולהשתמש בהן בעדינות מקסימלית הראה
עולה זה יחם מציאותי ביותר לעבודתו.
חבר קיבוץ שעבד יחד עמו לא ידע כיצד
לפרש את הדבר. ביום הראשון התפלא וש תק•
גם ביום השני הצליח להסוות את הער צתו.
אולם ביום השלישי לא יכול לשתוק
יותר. הוא ניגש לעולה ושאל אותו :״כיצד
אתה יודע לחפור קל כך טוב?״
העולה התפלא ע׳ל השאלה .״מה זאת או מרת
כיצד?״ התרעם .״אין אף אחד כאן בא רץ
שיודע לחפור כמוני. בבגדד הייתי קברן,
חפרתי ששה קברים ליום.״

המשטרה. שם ־נמסר כל הענין לטיפול הקצין
מנקס.
לדברי הנכים נתן הקצין הוראה להכניסם
למעצר סגור עם הוראה לא לתת להם להת־קשר
עם אנשים מבחוץ — כולל עורך־דין.
היד, זה בערב שדי. בלילה התאונן חיים מז־

אוג״ם חתיכות

טחזר לא מזמן מועידת איגודי נכי הנול־חמה
הבינלאומית, שם נתקבלו שתי החלפות
הודות לפעילות המשלחת הישראלית ׳ :דחיית
קבלת המשלחת הגרמנית, קריאה להש כנת
שלום במרחב.

אחרי מסירת המשולש הקטן?ידי מדינת
ישראל שמעו אזרחיה פרסים מעניינים על
חתיכת אזגיים עבריות ומעשים דומים על־ידי
כנופיות ערביות שפעלו בחסות הצבא העי ראקי
במשולש. במת הגילויים משפט שנע רך
נגד עבדאללה הכן ורפיק שיך נג׳יב.

המעמד השלישי

י זוכרי פרשת רשפון זוכרים את שמו: ראפיק
שייך נג׳יב, הנאשם מס׳ .2
בחירות כבשי שחורי
ד״ר שמואל רולבנט היה מרוצה. מאמרו
בניו סט״טממן אנד ניישון הלונדוני ויכה
אותו בפרסומת רחבה ביותר. הפסקא בה
הסביר את נצחון הציונים הכלליים בעובדה
סוסים,
שהעלייה החדשה מורכבת מגנבי
ספסרי השוק השחור, מועלי כספים וטיפו סים
דומים, הועתקה בכמה עתונים עבריים י,
הושמעה הדעה שד״ר רולבנט אינו קיים כלל,
אלא הנהו פסדונים בלבד. שהרי איזה תושב
תל־אביבי יעלה, על דעתו לכתוב דברים
־כאלה?
אולם ד״ר רולבנט אינו פחדן. הוא הו פיע
בעמודי דבר, אמר בקול גדול: הנני.
כתבתי את הדברים מפני שאני מאמין בהם
ובחופש הדיבור.
בינתיים נמשך הויכוח בעתון האנגלי.
נציגים של פועלי ציון, הסניף הבריטי של
מפא״י, כתבו לעתון מכתב לוהט. אמנם׳
אין להם אהדה לציונים הכלליים, הם מס בירים,
אולם הם ״מואסים בסילופים הג סים
כשיטה של פולמוס פוליטי.״
כעבור שבוע מצא רולבנם את מתנגדו
הראוי לו. כותב רודולף שטרן במכתב ל מערכת:
הכבשים השחורים אנים שייכים
לציונים הכלליים, אלא דווקא למסא״י
עצמה, שהרי כל האנשים הבלתי רצויים •
מצטרפים למפא״י, אשר רק היא יבולה
לחלק את המשרות השמנות.
המשק מוסב דהתד&ד לרעיון
עליית תצרוכת החשמל בארץ גררה אתריה
הגבלות בשימוש זרם חשמל. מאז 1949 עב דה
חברת החשמל הישראלית ללא כל רזרבות.
הגינרטור החדש, בן ד,־ 50.000 וואס,
שהגיע ארצה (ונפגע בשעת הפריקה) ,יקל
במקצת, וזמנית, על העומס, כאשר יותקן ב שבועות
הקרובים.
תצרוכת זרם החשמל עלתה ב׳ ,5670מ־
281 מליון קו״ש ב־ , 1947ל־ 443ב־,1950
השנה גדלה התצרוכת ב״ס 407 נוספים.
ההפסקות. התכופות בהספקת זרם חשמל
וההגבלות שד,וטלו על הצרכן הפתיעו ז י

כולל: העולם הזה ..722

״ר עול ם הזה״ מם׳ 723

ב מ די גה
בור שמצב הספקת זרם החשמל אליו היה עד
עתה אחד האידיאליים בעולם (פרט לארצות
הברית).
בברית המועצות, בעלת האפשרויות הכבי־רות,
יוזמת הדנפרוסטרוי נהנה רק חלק
קטן מהתושבים מזרם חשמל בימות החורף.
כשמגיע הסתיו מנתקים רחובות שלמים מתחנת
החשמל ורק יחידי סגולה זוכים למ אור
חשמל ביתי.
בשוייץ היה זמן שחימום מים לאמבטיות
תותי ביום הראשון בשבוע בלבד. בצרפת
הוגבלה תצרוכת התעשיה בחשמל.
נוחיות זאת והאינפלציה הדוהרת גרמו
לבזבוז רב של זרם. האזרח לא הטריח את
עצמו לכבות את הנורות בחדרים, גם כשלא
נזקק למאור, לסגור את מקלט הרדיו כשנמ׳
אסר, עליו התכנית. ירידת ערך הלירה גרמה
לזלזול נוסף והרבה צרכנים לא התחשבו
בהוצאה הנוספת של 60 ורשים לחודש תמו רת
50 קו״ש. גם התעשיה, בה עלתה תצרוכת
החשמל על גידול הייצור, לא נהגה
בחסכון, לא הקפידה לקמוץ. הסיבה: זרם
החשמל מהווה אחוז מבוטל בהוצאות התע־
־שיה.
יותר יקי, מותר. חברת החשמל היש ראלית
לא העלתה את מחיר השימוש רשמית,
אולם בעקיפין נהנתה מתעריף מוגדל: מאז
קום המדינה הופסק מתן רשיונות לכוח חש מל
זול, לצרכי בישול וחימום. טענת חוסר
עודפי ייצור הופרכה בכך שלא הוטל איסור
על השימוש בזרם רגיל.
בשבועות האחרונים סובה החברה להתקין
כוח לחימום דודים בזרם לילה. ההנמקה :
חוסר שעונים ועומס התחנה. אולם השימוש
בדור־ כביסה וחימום בשעות הלילה לא
נאסר כאשר הצרכנים שילמו תעריף נורמלי.
דווחה של החברה: ההפרש בשש פרוטות.
בממוצע, בין מחיר קו״ש כוח לקו״ש זרם.
גם דמי החיבור לרשת ( 200 , 100 ,50 לירות
ויותר, לפי המרחק מבית הצרכן החדש לרשת)
אינם קטנים. חברת החשמל מסתמכת
לגבי מחיר זה על מסקנות ועדות ממשל תיות
שונות שלא פורסמו מעולם ברבים.
אולם החברה הסבירה בכל זאת כי בהעדר
מקורות הון אחרים, עליה לפתח את רשתה
על חשבון הצרכן.
כחברה ישראלית שמושב מועצתה בלונדון
היא נתקלה בחוסר־רצון בעלי הון בריטיים
בהשקעות נוספות בישראל ואיסור הוצאת
מטבע על ידי האוצר הבריטי. המשקיעים
האמריקאים לא התלהבו אחר רווחי החברה,
הממעטת בחלוקת דיבידנדות (המושקעות ב פיתוח
החרושת) ,שחילקה רק בשנתיים
האחרונות דיבידנדות, בשיעור של המשה
ושבעה אחוזים.
גם כשיותקן הגנרטור החדש והאור יובא
לעשרות שיכונים ושכונות המצפים יותר
משנה לזרם הנכסף, יצטרכו הכיריים החשמליות
ודודי הכביסה לשבות עוד זמן רב.
כל עוד לא הובטחה הספקה מלאה של כוח
חשמל לתעשיה לא תבטל החברה את הגב לותיה.
החישוב: עומס קומקום חשמלי
גדול פי עשר מעומס מכונת תפירה תעשי־תית
( 1000 וואט בהשוואה ל 100 כאשר אפ שר
לחבר עשר מכונות תפירה בתעשיה ול העסיק
עשרות פועלים לא יותר בזבוז החש מל.
לזמן
רב מאד לא תינתן זכות העדיפות
לצרכים ביתיים, אלא לחרושת. בהתחשב
עם כך שהזמנת והתקנת גנרטור חדש תובעות
ארבע שנים לפחות ותצרוכת החשמל
.בשנה הבאה תגיע, לפי תכנית הפיתוח,
למיליארד קו״ש, מוטב לאזרח להתרגל לרעיון
חסכון החשמל.

חקלאות
!וצדי ם חרמו 3י 0
ד״ר וולטר קליי לאודרמילק, שהתפרסם
במחבר תכנית עמק הירדן, משרת זה שלו שה
חדשים כאיש דולר לשנה היועץ
את משרד החקלאות בתכנון החקלאי של
* תחנת הכוח ההסכר הגדולים באירופה,
שנבנו משך חטש שנים 1952— 1927 באוקראינה,
בעזרת מהנדסים אמריקאים. בעל כוח
תפוקה של חצי מיליון קו״ש לשעה, נהרס
על ידי הרוסים בנסיגתם לפני הגרמנים, ש תקנוהו
בחלקו, אך הרסוהו שנית בנגיפתם
.1903-1כאשר נחנך מחדש של ידי הרוסים
1־ 1907 שונה שמו לדניפרוגם — תחנת־כוח
הידרואלקטרית של הדנייפר.
*• לפי השימה בה הועסקו יועציו המיוחדים
של פרנקלין רוזבלם המנוח בהגשמת ה״ניו
דיל׳ שלו, נתפנו מעסקיהם ומשרותיהס הפרסיים׳
שרתו את המדינה במשכורת סמלית של
דולאר אחד לשנה, שהוחתמה, דרך כלל, במיוחד,
על־ידי נשיא ארצות־הבריח.

,העולם הזה״ מס׳ 725

המדינה.
לפני בואו לישראל היה חבר בוועדת תיכנון
מקורות המים של הנשיא טרומן, נתבקש,
לאחר מכן, לצאת ליפאן למשך ארבעה החד שים
כדי לסייע בפתרון בעיית השטפונות.
ד׳׳ר לאודרמילק ורעייתו ציפו לשנתם ה ישראלית
זה זמן רב. הגברת לאודרמילק היא
בת כהן פרוטסטנטי וציונית לא־יהודית בע־לת־שם.
הזוג מקווה כי שנת השרות שלהם
תהיה תרומתם הנוצרית לבנין המדינה הח דשה.
פלמ״ח
קרי,ע. ד״ר לאודרמילק מסייע
בתכנון שימור הקרקע ומיון סוגי הקרקע במדינה
(מה הוא חלק אדמת המרעה במדינה,
אדמה סלעית, אדמה מתאימה ליעור, לחקל אות
יבשה) כי אין להתחיל את ביצוע תכנית
פיתוח עשר השנים החקלאית כל עוד לא
ידועות העובדות המלאות על כמויות ואיכו יות
הקרקע והמים העומדים לרשות המדינה.
לעתיד, מקוד, ד״ר לאודרמילק להקים יחידת
״פלמ״ח קרקע״ ,שתורכב קבוצות מאו מנות
היטב בכל שלבי שימור הקרקע להגנת
קרקע המדינה מסחף ובזבוז. משך המשבר
הכלכלי בארצות־הברית, בשנות השלושים,
כאשר שימש כיושב ראש שירות שימור
הקרקע, ריכז כמאה ועשרים אלף איש בי חידות
מעין אלה, שהצטיינו בסלילת כבישים,
נטיעת פארקי ענק וייעור.
הרם ערכי. מאז הכיבוש הערבי (לפני
1100 שנד ),סבלה אדמת ארץ ישראל נזק רב.
בימי הכנענים, העברים, היוונים, הרומאים
והביזאנטינים נשמרה הקרקע מסחף על ידי
טרסות. הפלישות הערביות הרסו, לאיטן, את
מאמצי השימור, בגלל כלכלתן הנוודית של
עדרי מרעה — בקר, גמלים ועזים — שנעו
ממקום למקום עד מוצאם מרעה. הבהמות
הרסו את קירות הטרסות, אכלו את העשב
ונסתייעו בפעולת ההרס בבעליהן, שכרתו
את העצים. ברוב אמורי ההר נשטפה האדמה
בגובה של מטר, השאירה לעתים לא יותר
מאשר סלע. אולם בעבודה מאומצת ובעזרת
גשמים מספיקים אפשר לייער ולדרג את הה רים
מחדש.
כשר המדבר. הגדלת שטחי המרעה
במדינה יבטיח שיפור מצב אספקת הבשר.
אחר זריעה מחוש של אזורי המרעה וחיסול

תוניס ותיקים היו נאלצים ללחום בשיניהם
ובצפורניהם עבור כל גליון נייר קרוי, צמצמו
את עמודיהם, הדפיסו את גלופותיהם על נייר
רע, תיתרו על מודעותיהם, נולד העתון החדש
בסימן טוב. הממשלה נתנה לו, יחד עם
טפיחה אבהית על הגב, ר שיון להביא במותי
גדולה של נייר משובח ביותר. החשבון הפ שוט:
בעזרת הנייר אפשר לנצח, לערער את
העתון הבלתי תלוי, להשליט את דבר הרדיו,
שהפך יותר ויותר לכלי בידי חוג פוליטי
אחד.
השבוע הופיע ד״ר גיאורג שטראוס, בעל
העתון והמו״ל של עתון התעשייה, בעמוד
השני של גליון מס׳ ,62 נפרד מקוראיו. כתב
הדוקטור: בעוד ששבועון השירות השידור
הבריטי נפוץ בשמונה וחצי מיליון טפסים
והנהו העתון הנפוץ ביותר בעולם, גילה
הקהל הישראלי אדישות מוחלטת לגבי תכ ניות
קול ישראל. מכיון שהעתון לא הגיע
לידי התפוצה הדרושה, החליטה הממשלה
לבטל את הזכיון. העתון חדל מלהתקיים.
באותו שבוע ממש נפרדה מעובדי קול
ישראל ריטה פרסיץ, המנהלת האיזורית ה מוכשרת
ביותר של השירות (בת הח״כית
הצ״כית, גיסת עורך הארץ גרשום שוקן
ובמאי התיאטרון הקאמרי יוסף מילו, בעלי
שתי אחיותיה).
בשירות שידור אחד היה מספיק כל אחד
משני המקרים האלה, וביחוד הבעת אי־האמון
המוחלט מצד המוני המאזינים לשירות, לגרום
למהפכה משרדית. אולם בשירות שידור אחר
לא קיים ד״ר מנחם סוליאלי (פולוביצ׳יק),
מנהל השירות, שקיבל לידו תפקיד זה כתמו רה
עבור שירותו רב השנים בפרלמנט הליטאי.
״חסר
בארץ בית לורדים, לשם אפשר לש לוח
בכבוד עסקנים בעלי זכויות ותק, הופעה
יפה ודיבור תרבותי,״ התלונן אחד ממקורבי
השירות> .׳אבל עירות השידור אינו יכול
להיות תחליף לאקדמיה הצרפתית. המנהל
צריך להיות אום המבין ברדיו.״
אם כי בשירות פשטה שמועה אופטימית
שד״ר סוליאלי יישאר בדרום אמריקה, בה הוא
מבקר היום, בתפקיד קבע של אחת הקרנות,
נראה שבינתיים יישאר השירות בית לורדים,
וכי הסיכוי העצום של שירות שידור במדינה

בנו, עסירם, תלמיד בית הספר לרפואה עומד
לשאת את אחת הבוגרות, צפרירה צוקרמן.

שערנריות
״למי וה איכפת״
כאשר מוסדות ישראליים (ארגוני הסטו־דנסים
באוניברסיטה, בטכניון, בבית הספר
הגבוה לכלכלה ומשפט, הסתדרות העובדים)

הסטודנטים עד מדרגות טוגרגי
הסוכרת לא תסע
פתחו בחילופי תיירים בין ישראל לצרפת, הצדדים בריטניה, ארצות־הברית, קיוו כל
לתוצאות נאות, שתאפשרנה לישראליים לנ קר
ולתייר בחוץ־לארץ, בלי להוציא מטבע
זר, לאנשי חוץ־לארץ לסייר בישראל.
התוצאה האמיתית: שעה שעשרות ישראליים
סיירו באנגליה, צרפת, נתקבלו ביחס
אוהד, טיפול אדיב, הגיעה קבוצה ראשונה
(של 150 סטודנטים) מצרפת. בהעדר טיפול
מתאים, נצטופפו על מדרגות בניינים ציבוריים
(כמוגרבי, תל־אביב) ,ערכו משם את סדר.
יומם.
נתנחמה מוכרת גזוז בבית הקפה פנגווין
השכן, שהתפרסם בגלידה האמריקאית שלו:
״למי זה איכפת? אותי בין כך לא ישלחו
לחוץ־לארץ.״
משפט למה לא לי און י

תכנית המרכז הרפואי שיוקם כירושלים
חבן ישא אחות
העשבים השוטים והקוצים תיפתחנה אפשרויות
בלתי מוגבלות ליצור בשר בנגב. משך
עונת הגשמים יכול חלק גדול של המדבר לה פוך
שדות מרעה. משך תקופת היובש הממושכת
אפשר לתאם את הרעייה לפי שיטה המ בוצעת
בהצלחה בדרום מערב ארצות הברית:
תבן גדל על שטח מושקה, מספוא נאגר ב0מ־גורות
ובקר מכונס ומתפטם במקום לגווע
ברעב בתקופת הקיץ. וכמובן: הואדיות בנגב
הוכוונה לסכרים שיספקו מי השקאה.
דרך כלל שבע רצון ד״ר לאודרמילק משיתוף
הפעולה בו נתקבל, אך עבודתו נפגמת
במחסור החמור של מטבע זר. כאשר לא
הוקצב מטבע זר לארבע מערכות ציוד כבד,
הסתפק בהקצבה לשתי מערכות. כאשר חסרו
ג׳יפים הדרושים למדידת וסקר הקרקע פנה
לחברים נוצריים שתרמו, כתשובה לפנייה
הראשונה, שבעה ג׳יפים.
רדי1 חסר*3 :וו לודדיס
מעטים העתונים שעוררו במאמצים בה קט נים
התמרמרות כה רבה כשבועון קול
ראל, כשפרסם את גליונו הראשון לפני 63
שבועות. סיבת ההתמרמרות: בה בשעה שע־

לדבר אל חמשים גלויות ואל שבע מדינות
ערב, לא יוליד אלא מסכת של נאומים ציוניים.

רפ1אה

ח שד־החחבודה

משך שנתיים עבדה רנטה כספי במלון
כנרת׳ ירושלים. לאחר מכן הוסיפה לגור
שם כאורחת, התפרנסה ממכירת חבילות מזון
שקיבלה מאמריקה, מהלוואות שקיבלה ממ כרים.
כאשר ניצבה רנטה בת ה־ 24 בפני שו פט
השלום הואשמה בגניבת ארנק, שהכיל
תכשיטים ואבנים יקרות בשווי 1500 לירות*
מכיסו של משה פרקל, שען ירושלמי. מקום
הפשע: תור לחלוקת קרח.
הנאשמת, שלבשה מכנסי גבר בעת ביצוע
הגניבה כאשר עמדה, מאחורי השען, בתור,
הסבירה במשטרה: הארנק בלט מכיסו, הו צאתי
בלי שהרגיש. בדקתי את התוכן רק
במסדרון בית המלון שלי. בערב נפגשתי עם
ליאון ומסרתי לו. אמרתי לו :״תמכור ונ חלק
חצי, חצי.״ לקח. אחרי זמן־מה בא והז מין
אותי לארוחת ערב. לא דיברנו על התכ שיטים.
אחרי הארוחה הלכנו לטייל בגן
המלך ג׳ורג׳ ושם היתד, קטטה עם סבלים
מאגד בגללי. הלכתי עם ליאון למלון או ריון
ובבוקר באנו לאגד, כי רצינו לנסוע לחיפה.
לא היו כרטיסים בישיבה. קנינו כרטי סים
לחל־אביב. אני הלכתי למלון להתלבש.״
במלון חיכה שוטר לרנטה, עצרה לחקירה.
״לא יודעת שמו השני של ליאון. מכירה
אותו שנה בערך. הוא עבד כשוער במלון
בחיפה. הוא רוצה לנסוע לרומא. לא יודעת
עליו יותר.״
״ונתת לו תכשיטים בלי לדעת יותר?״
שאל החוקר בתמהון.
הדבר לא היה תמוה לרנסה. תשובתה :
״למה לא?״

אשת ראש הממשלה, פאולה־פנינה בן־
גורמן, שר התחבורה, דוב יוסף, ואשתו
גולדה, נשיאות ויושבות ראש של הדסה,
ארצות־הברית, וקהל כמה מאות באו לטקס
הגמר של המחזור ה־ 33ש ל ביה״ס לאחיות
של הדסה על שם הנרייטה סולד, בגן מרוצף
האבנים ונטוע חמשה העצים של מנזר סט.
ג׳וזף שבירושלים.
פאולה׳פנינה חייכה מאושרת, הגישה לכל
אחת מ־ 31 הבוגרות• ( 20 אחיות 7 ,אחיות
לבריאות ציבורית 4 ,מיילדות) את תעודתה
ואת ספר בעלה, דוד, בהלחס ננס.
לאחר נאומי הברכות בצל שני דגלי לאום
וצילונן ענק של תבנית המרכז הרפואי החדש,
שיכיל 430 מטות, התעניינו כל הנוכחים
בסבת הופעתו של שר התחבורה. ההסבר :

שריד ימי־־הכיניים

• המביאות בכך את מספר הבוגרות 1־33
הנזחזוריס ל־.636

ד״ר מוסה חוסייני (חניך אוניברסיטאות
לונדון וברלין, ממארגני הפרעות ב־.)1396
יוחנן ויזנפרוינד, ת״א

הארץ גיאוגרפיה קרזז
ברמת־גן יחלקו את הקרח בבת ים( .הבו יהושע
שפלר, פ״ת
( מעריב).

: 1938 סואץ

: 1937 חתונה על הקרח

: 1938 ריתמוס החיים

קולנוע כוכבים המחתרת הפיליפינית
צ׳ק פאלמר (טיירון פאואר) הוא קצין ימי אמריקאי שיאניתו נטרפת מול
החוף הפיליפיני בזמן הפלישה היפנית לאיים. הוא ניצל, מגיע אל היבשה,
מקבץ סביבו אנשי גרילה פיליפינים ואמריקאיים, נחלץ ממלכודות רבות, גם
מהאחרונה והמסוכנת ביותר, ממנה מצילים אותו כוחות הגנרל מק־ארתור
החוזרים אל הפיליפינים.
הסרט, המבוסס על מעשה שהיה: הרפתקאותיו של צ׳ק פאלמר האמתי,
נראה מזויף כמו סרט ממדרגה שניה על המערב הפרוע. רק תמונות הקרב
נראות אמיתיות במדת־מה. כל השאר, תככים, מזימות, גבורה אישית, הערצת
הגבור האמריקאי על) ידי הילידים, וביחוד האשה (מישלין פיל) שהוכנסה אל
תוך המערבולת כדי לספק מנה של סקס־אפיל, מעוררים רק גיחוך. הבמאי

בתפקידים קטנים, משכו את תשומת לב הצופים אל הבחור הצעיר, השחרחר
וגבה הקומה, בעל החיוך המלבב. בסרטו השלישי כבר מלא תפקיד ראשי. זה היה
הבית בלונדון, אודות חברת האחריות הידועה לוידס. פאואר מצא חן, אבל עדיי!
לא הראה כל יכולת משחקית מיוחדת במינה. בסרטיו הבאים, קומדיות קלילות
כמו חתונה על הקרח, לא היה יותר מאשר בחור נחמד, בסואץ שחק את פרדי-
ננד לספס, חופר התעלה. לספס היה אותם ימים אדם בשנות העמידה, בעל זקן
גדול ; פאואר הופיע בסרט מגולח למשעי, צעיר המעונין יותר בנשים (ביניהם
קיסרית צרפת) מאשר במפעל חייו.
כל הטפסים הושמדו. פעם אחת ויחידה קרב אל תפקיד של ממש :
בהמבול בא שחק מהרדג׳ה הודי צעיר, המתאהב באשה אנגליה (מירנה לוי) .אבל
אחרי הצלחה זו נמסרו לו שוב תפקידים חסרי ערך אמנותי. בכל אחד מסרטיו,
ברייהם יאנג, ג׳וני אפולו, דם וחול, הברבור השחור, אנקת הים, על חודו של
תער, היתד, נוכחותו מענינת למדי, אך מעולם לא דינמית, לא חיונית. הורגש
ששחקן אחר היה מסוגל להפיק יותר מן התפקיד.
שדרת הסיוטים נתן לפאואר הזדמנות מעניינת.
הסרט הזה הוא מהדורה הוליבודית־ של אחד
הסרטים הצרפתים המשובחים ביותר: בעלות הש חר.
בתפקיד הראשי במהדורה הצרפתית שחק ז׳אן
גאבין, ציווה לשרוף את כל ההעתקים של המהדורה
המקורית. מעשה ברברי כזה לא נשמע מאז היות
הקולנוע. אבל תכסיס זה לא הועיל. הסרט האמריקאי
לא סבל מהשוואה לסרט הצרפתי ; הוא היה רע כש לעצמו,
ואלה שראו את גבין יכלו רק למשוך בכת פיהם
בלגלוג למראה מאמציו של פאואר. את מקום
ההבעה העמוקה ורבת הגוונים של השחקן הצרפתי
שמשו פנים יפים יותר אבל בהרבה יותר משעממים.
בעת המלחמה שרת פאואר בחיל הקומנדו האמ ריקאי,
תחילה כטוראי, אחר כסגן. משחזר להוליבוד,
הכניסו אותו שוב לשורה ארוכה של סרטים כמו
משטר הדמים, נסיך השועלים, בהם היה עליו להר אות
יפה בבגדים היסטוריים, אותם הוא יודע, אגב,
ללבוש כהלכה.
לאחר הפסקה של חדשים אחדים בהם הופיע
במחזה חובל רוברטס בלונדון, התמרד בהוליבוד,
דרש תפקידים מתאימים יותר. אם המחתרת הפיליפי נית
היא דוגמה למה שיעשה בעתיד, יש רק לומר
שחבל מאד על טיירון פאואר, מי שתלו בו פעם
תקוות רבות.

לא כ ל־ כ ר אינטלקטואלית

פריץ (מטרופולין) לאנג הולך, כפי הנראה, מדחי אל דחי (העולם הזה .)722
כמקום מפעל, קיסרית. טיירון פאואר קרא לעצמו זמן מסויים טיירון
פאואר הבן, להבדילו מאביו, שחקן מפורסם ויש אומרים, גדול, של התיאטרון
האמריקאי. במרוצת הזמן השמיט את התוספת, היה למפורסם לאין ערוך מאביו.
אבל הצעיר שרבים ראו בו שחקן גדול לעתיד, הכזיב את התקוות שתלו בו, פרט
לאחת: הכנסותיו בקופה לא ירדו. מבחינה זו פאואר הוא שחקן המקובל על
דעת הוליבוד ; מבחינה אמנותית, מהווה דרכו ירידה בלתי פוסקת במדרון.
פאואר נסה את מזלו לראשונה בהוליבוד, עת שאביו שחק בתפקיד חשוב
בסרט, והבן, בתפקיד פעוט באותו סרט. אבל האב מת באמצע העבודה ופאואר
הבן איבד את התפקיד הקטן שלו. מאוכזב, עזב את עיר הסרטים, נדד למקומות
אחרים. התפרנס?עבורה ברדיו. אולם עבודתו הרצינית החלה על במת נידיורק,
במחזות כמו תמיאו וג׳וליט וז׳אז. הקדושה לברנרד שאו. הצעיר שלא הצליח
לחדור להוליבוד בכניסה הראשית, משך את עיני המפיקים בהופעותיו על הבמה.
הוא הוחתם על חוזה לשבע שנים, החל משחק בסרטים. הופעותיו הראשונות,

1942 הגרגור השחור

כדי ששחקן יצליח בהוליבוד אין זה הכרחי
שיהיה בעל כשרון. בבית החרושת הגדול לסרטים
מצויים בלי ספק כמה מן הכשרונות הגדולים ביותר
של עולם הקולנוע ומצויים בו כמה מן הכשרונות הקטנים ביותר. דוגמה
בולטת היא איבון דה־קארלו, המעניינת כרגע. הסבה: איבון דה־קארלו
מופיעה בשורת הצגות בישראל. ייתכן שעל הבמה תראה נצוצות של יכולת, על
הבד שמשה לא יותר מאשר תפאורה — נאה למדי — בסרטים זולים שעשו
כספים מרובים למפיקיהם.
הביוגרפיה הרשמית שלה מספרת כיצד הגיעה לבדי הקולנוע: בילי
ווילדר, במאי בעל טעם, חפש שחקנית לאחד מסרטיו, בחן את איבון, פסל אותה
מניה וביה. מפיק אחר, וואלטר ווגנר, ראה את סרט הבחינה, התענין ברקדנית,
ציווה על בחינה נוספת. שוב כשלון. רק בחינה שלישית הוכיחה לו שבאיבון
דה־קארלו צפון משהו. מה בדיוק, זאת ידוע רק להוליבוד, למיליונים הנוהרים
לראות את סרטיה. בכל אופן, אין זה כוח משחקי.
איבון נולדה לפני 27 שנים בקנדה ואמה החליטה שעליה להיות רקדנית,
הכריחה את בתה הקטנה ללמוד מחול. איבון לא אהבה לרקוד, בקרה בבית הספד
למחול כדי שלא לפגוע באמה. לאחר זמן נכנס ד,רקוד לדמה, נסעה הוליבוד,
הופיעה במועדוני־לילה שונים.

: 1942 אנקת הים

כל הזמן שאפה להיות שחקנית,
סרטים. עכשיו היא נחשבת לכוכב. ה
התאור שהודבק לצעירה חומת השער
איבון טוענת שהיא מתענינת בשיי
תפקידיה על בד הקולנוע הם פחות אי

״הנר רדפה בפר״״
ספורו הקצר של ארנסט (למי צלצ!

טיירון פואר ולינדה נ

בסיס לתסריט מנופח ומלאכותי ביותר
סוסים המעורב במעשי פשע שונים ש
באמריקה. באירופה הוא שוקע באותו
בנו שבאטלר משתדל להסתיר ממנו את
הסוסים הגדול בצרפת, אבל חבורה ש
יזכה. הוא מבכר לזכות, כדי לא לרדת

: 19:המכול בא

:ייחד. לקבל תפקידים פעוטים במספר
ה, אם לא משהו אחר, מצדיקים את
ולת העין.
יר, באגדה היוונית ובספרות תיאטרון.
קטואליים.

:פעמונים) המיבגווי, האיש הזקן, שמש

: 1940 כרינהם יונג
בטרם מצליחים הנוכלים להרוג אותו.
הבמאי ז׳אן (ג׳וני בלינדה) נגולסקו הוציא, כרגיל, מתחת ידו מלאכה מלו טשת
מבחינה טכנית. אבל הסרט רווי רגשנות, בעיקר ביחסים שבין האב לבן.
העלילה השגרתית אינה משתפרת במאומה מן האטמוספירה הפריזאית, כביכול,
והסרט אינו מצליח לשכנע כלל. משחקו של ג׳ון גארפילד מצוין, אבל מישלין
פרל, שחקנית צרפתית גדולה באמת, בתפקיד של זמרת בית קפה, אינה במקומה
כל עיקר,.
עשרים וחמש מזוודות. בשני סרטים צרפתים בלבד נראתה מישלין
פרל בארץ: במזמואזל פיפי ובשטן הבשרים. אבל שתי הופעות אלו הספיקו כדי
לשכנע את מי שזכה לראותה בהם, שזוהי אחת השחקניות המעולות ביותר
של הקולנוע. מאידך, הופעותיה בסרטים הוליבודיים אינם נותנים שמץ של מושג
מכשרונה הגדול. כאן חוזר המקרה של ויוקה לינדפורס ושל שחקנים ושחקניות
אירופיים אחרים שלא מצאו את ייעודם באוירה ההוליבודית.
מישלין נולדה בפאריס, בת למשפחה אמידה. היא התענינה תמיד במשחק
ועליתה לגדולה היתה הדרגתית וללא תלאות. מתפקידים פעוטים עברה לתפקידים
חשובים יותר, בדראמות, קומדיות, בקולנוע ועל הבמה הפריסאית. עבור משחקה
בסרט הלילה הפנטסתי זכתה בפרס הבקורת לשחקנית הטובה של השנה. שטן
הבשרים, בו שחקה לימינו של ג׳ראר (האידיוט)
פיליפ, זכה בפרס ראשון בפסטיבל של קאן.
נסיעתה להוליבוד היתר, מלווה רעש גדול בתופי
:פרסומת. היא הגרה אל מעבר לאוקינוס בלוית
מטען של עשרים וחמש מזוודות גדולות. אבל שהיתר,
בהוליבוד לא היתד, אלא מפח, לה לעצמה, לרבים
שראו בנסיעתה לא יותר מאשר היתד, באמת: רדי פה
אחר הבצע.

: 1941 דם וחזל .
היצירזד המשמשת רקע לסרט כולו: סונטת ״אפסיונטה״ לבטהובן, מת לאחר מכן
כתוצאה מבליעת מנה יתרה של גלולות.
הסרט השבדי עשוי באמצעים דלים למדי. התמונה לעתים לא ברורה, הקול
אינו צלול תמיד. אבל מה שמבדיל: את הסרט השבדי, וגם את משחקה של לינד־פורם,
מסרטים אמריקאיים דומים וממשחקה של השחקנית השבדית בהוליבוד, היא
הפשטות. הסרט מתמשך לאטו, ללא שמץ של מלודרמה. המשחק פשוט גם הוא,
וויוקה לינדפורס, שהופעותיה בסרטים אמריקאיים שונים היו עלובות למדי,
מוכיחה שהיא שחקנית גדולה.
גם שני השחקנים הראשיים האחרים יודעים את מלאכתם. רידברג הוא שחקן
מצוין באמת. אבל מעל לכולם עומדת השחקנית הצעירה, בעלת הכשרון הנדיר,
אשר למענה כדאי לראות את הסרט, כדי לקבל מושג מיכולתה הגדולה.
בקצרה היה זה כספטמכר. ג׳וזף קוטן מתאהב בג׳ון פונטיין באיטליה היפה.
מנסה — ללא הצלחה — לברוח מן המציאות, הכוללת את אשתו (ג׳סיקה טנדי).

״במוצא הסתום״
בן הכט הוא מחבר תסריטים מן המצוינים בהולי בוד,
אבל גם לבעל הכשרון הגדול ביותר יש בש למות
מרים ואחד מהם הוא במוצא הסתום. זהו סרט
נוסף בסדרה ההוליבודית האינסופית של מעשיית על
אודות שוטרים וגנבים. הפעם השוטר הוא מארק
דיקסון (דאנד, אנדרום) ,בנו של פושע מועד המנסה
לכפר על עוונות האב בשנאה עצומה לכל חוטא פלי לי.
הבלש דיקסון אינו מהטס להשתמש באגרופיו
בכל הזדמנות, ובאחת מהן הוא מנחית מהלומת מוות
לאיש העולם התחתון קנת פיין (קרייג סטיבנם).
מאמציו של דיקסון להתחמק מאשמת הרצח עולים
יפה, אלא שהוא מטיל על ידי כך את האשמה על
אביה של מורגן טיימר (ג׳ין טירני) ,דוגמנית יפה,
אשתו של פיין השונאת אותו.
דיקסון מאוהב במורגן ועובדה זו מכבידה על
מצפונו. הוא מחליט לטהר את שמו וכבודו במעשה
גבורה אחרון, ולמות. את מעשה הגבורה הוא מבצע,
אבל אינו מת, הולך לבית הסוהר, לכפר על פשעו,
על מנת לשוב, יש לשער, אל זרועותיה של אהובתו.
הסרט, שצולם בחלקו בניו־יורק, מקום העלילה, עשיי לפי מתכונת הסרטים
העובדתיים. אכן, תמונות הכרך בלילה, מאורות העולם התחתון, בתי המרזח,
מוסך ניו־יורקי בן שמונה קומות הן הטובות ביותר, אבל העלילה בכללה אינה
מתקבלת על הדעת. לא שכנעה אפילו את מחברה, כפי הנראה, ששם בפי גבוריו
שיח משעמם ביותר. אפילו משחקם של שחקנים משובחים כדנה אנדרוס,
ג׳ין טירני וגארי מריל, האחרון בתפקיד גנגסטר חלקלק, אינו מצליח להפיג
את השעמום הכללי.

שמיאן, אחרי נשואיהם

באטלר (ג׳ון גארפילד) ,הוא רוכב
8בבושת פנים מכל מסלולי המרוץ
ן שנחלץ ממנו במולדתו. אתו נמצא
!יו האמתי. הוא מצליח לף רשט למרוץ
וכלים מאיימת להרוג אותו אם סוסו
יני בנו, ולאחר הנצחון נהרג בתאונה

״אפסיונטה״
כיצד אפשר לעשות סרט מענין אף מן העלילה השגרתית והמיושנת ביותר
מדגים הבמאי השבדי אולף מילנדר בסרטו אפסיונטה.
פסנתרן גדול בגיל העמידה (ג׳אורג׳ רידברג) אנוכי, רגיש, גאון, מתאהב
בנערה צעירה (וזיקה לינדפורס) ,המתמרדת בו לאחר:גשואיהם ..מתוך קנאה
הוא יורה בידיד שלה, נשלח לבית הסוהר. משהוא יוצא מן הכלא הוא מתחבר
אל פסנתרן צעיר (אלף קילין) המאוהב באשתו. רידברג אינו יכול לחיות ולנגן
בלא אשתו, מצד שני הוא מבין שהיא לא תהיה מאושרת עמו. הוא מנגן את

: 1947 שדרת הסיוטים

: 1950 המחתרת הפיליפינית
אני אוקלי אשת לפידות. מנגינות ומלים שנונות מעטו של אירווין
ברלין הם המסמר בקומדיה מוסיקלית באמת. בטי האטון בתפקיד הראשי.
חלף עם הרוח. הסרט המפורסם אודות אשד, בעלת אופי חזק ותלאותיה
בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית. ויויאן לי, קלארק גייבל, אוליביה דה־האבילנד,
לזלי האווארד ורבים אחרים.
מכרות המלך שלמה. ספרו של רידר האגארד מועבר אל הבד בסרט
צבעוני שצוקם באפריקה. חיות רבות וגם סטיוארט גריינג׳ר, דבורה קר.
קורות משפחת מיניבר. סוף רווי־דמעות לגברת מיניבר האצילה,
בהמשך עלוב לסרט מצוין שהרעיד לבבות בעת הבליץ על לונדון. שוב גריר
גארסון וואלטר פיג׳ן בתפקידים הראשיים.
אטלנטידה. מאריה מונטז מעוררת גיחוך כמלכה אכזרית בממלבת
המדבר האגדית. קרבנותיה (מלבד הקהל) ז׳אן פייר אומון, דנים מורגן.

נשיקות זגורלות.

איבון דה־קארלו בקומדיה צבעונית על אודות המערב

הפרוע.

: 1948 הקפיטן מקסטילה

: 1950 נסיך־ השועלים

יורק להכות

מלבד לא־דתע. איטלקי
כל טירון בצבא ארצות־הברית, יוצא בתום
חודשי האימונים שלו באמונה שלמה שהנשק
של צבאו הוא הטוב ביותר בעולם. יש חול קים
על בך וסבורים כי ישנם כלי נשק, תו צרת
ארצות אחרות, העולים על הכלים האמריקאים
המקבילים. אולם אין אדם חולק על
העובדה שכוח האש של הצבא האמריקאי הוא
הגדול בין כל צבאות העולם.
כוח האש הוא יעילות כלי הנשק, אפשרות
הספקת התחמושת עבורו וכמות, כלי הנשק
בתקן של יחידה מכל גודל. חוקי לחימה שה יד
מקובלים כחוקי יסוד בצבאות רבים משך
שנים רבות שונו על ידי האמריקאים והותא מו
לכוח האש של כלי נשקם שהוכרזו לאח רונה,
על ידי שלטונות האמנה האטלנטית,
כסטנדרדייס ל מ או ת 12 המדינות חברות
האמנה.
כצעד ראשון לקראת תהליך ד,סטנדרדיזציה
מאמנים מדריכים אמריקאים את קציני צב אות
האמנה בכלי נשק בשיטות הלחימה של הם.
תקוותם היא לנטוע בלב קצינים אלה
את הבטחון בנשק, לפחות במידה שרוחש לו
הטירון בצאתו את בסיס האמונים.
נגד טנק: טנק. חמשה עשר כלי הנשק
הבאים עומדים לרשות חיל הרגלים של צבא
ארצות־הברית :

ידי צוות אויב (בעיקר: קני מכונות ירייה).
שני אנשים בלבד מהווים את צוות הלא־רתע
ובגלל משקלו הקטן, באופן יחסי, אפשר
לירות בו מכל מצב, לרבות בעמידה, מן
הכתף.
.9לא־רתע 75מ ״ מ — הוא אחיי המ בוגר
של לא־רתע 57מ״מ, אך לא בכור מש פחת
הלא־רתע, שחוללה מהפכה בשיטות
הלחימה של צבא. ארצות־הברית• אך הוא
פועל לפי אותו ד,עקרון של שחרור עודף
הגזים דרך הפתחים האחוריים המונעים בכך
את רתיעת הקנה.
חסרונו הגדול ביותר: עמוד האש המתהווה
מאחורי הלא־רתע (בגלל פריצת הגזים) המ סכן
כל אדם הנמצא בתחום של שבעה מטר
מאחוריו. מלבד זאת מגלה להבה זו את עמ דת
הלא־רתע.
טענתי(הבטחון) האמריקאית: הלא־רתע 75
מ״מ מדוייק כל כך בפגיעותיו עד שהמטרה
המותקפת מושמדת בכדור הראשון, שוב
אינה יכולה לירות בעמוד האש המגלה את
עמדת הלא־רתע ולפגוע בו.

.10 מרגמה 60 מי׳ט עד כסיס את
היא נשק מצויין להעסקת מטרות מאחורי

. 14 לחכיור גב או
כשמו הישן, הוא כלי נוח.להטלת סילוני אש
לטווח של 40 מטרים בערך ומתאים ביותר
לפגיעה בחרכים של בניין מבוצר או הוצאת
אויב מתוך מחבוא. חסרונותיו: בית קיבול
קטן וסכנה רבה ללהביורן המשתמש בו.
.15 עם הכנסת פלוגות הטנקים לחטיבת
חיל הרגלים גדלו כוח האש והמחץ של
החטיבות האמריקאיות על אלה של כל ירי־ביהן
האפשריים.
הטנק הסטנדרדי הוא הטנק הבינוני 46־ מ
ג׳נראל 0אטץ השוקל כחמשים טון ומ צויד
בתותח בן 90מ״מ, המסוגל להוציא
מפעולה כל טנק אויב בטווח של שני ק״מ.
המסקנה: האמריקאים חושבים את הטנק
לנשק הנגד־טנקי העיקרי שלהם. אף במלחמת
׳קוריאה הוכיח הטנק את יעילותו מאחר שהצ ליח
לעזור לשרמנים שלא יכלו לעמוד בפני
הטנק הרוסי הבינוני.
צוות הטנק מורכב חמשה אנשים ומלבד
התותח בן 90 המ״מ הוא מצוייד בשני מק לעים
של 0.30 אינטשים ומקלע נגד״אוירי
(הנפוץ בכל יחידות הצבא) של 0.50 אינטש.
.16 קפטן ( ס רן) סלכטורה גללו, יליד
פלרמו שבאי סיציליה, המשרת ביחידת אר טילריה
של הצבא האיטלקי בגינואה. הוא
שהה כשמונה חודשים בארצות־הברית ועבר
בה שני קורסים צבאיים.
רובם

חבריו

שיצאו אתו לארצות־

.1המקלע הכבד כראונינג שהוא
הנשק הישן ביותר בצבא האמריקאי (הש תמשו
בו עוד במלחמת העולם הראשונה).
השינוי היחיד שהוכנס בו היא חצובה הע שויה
מחומר קל ביותר, יציבה מאד ונוחה
לנשיאה ולהעמדה.
המקלע מקורר על ידי מים ומקלען מאומן
מתמצא במהירות רבה בחישובי הכוון של
כלי, המסוגל, בשעת הדחק, לפלוט אש בעלת
מהירות עצומה.

אסור ל ע בו ד הרבה

תקוותם הגדולה של מדריכיו, קציני וסמלי
צבא ארצות הברית: שסלבטורה גללו, ככל
קציני 12 המדינות • ,החברות לאמנה הצפון•
אטלנטית, יפעיל או יצוזה להפעיל, בשעת
הצורך, את 15 כלי הנשק ביעילות הרבה
ביותר.
* ארצות־הברית, קנדה, בריסניה, צרפת,
,לוקסנדבורג, איסלנד, דניה, נור־איסליה.

אין זאת טניאת נתיב, אלא טעות מכוונת
המראה על תוסר כל קשר בין הדת וה משרד
הציוני הכופר של ״הבישוף מימון״.

.3המקלע הקל בראונינג הוא בעל
תכונות דומות לאלה של המקלע הכבד, אלא
שהוא מקורר על ידי אויר ולא על ידי מים
ומהירות האש שלו איטית מזו של המקלע
הכבד.

כראוניג;

משמש כנשק הכיתתי של צבא ארצות־ד,ברית
(כשם שהמקלע הקל הוא הנשק הכיתתי
בכל שאר הצבאות) ,הוא בעל מחסנית של
20 כדורים הבנוייה בצורה. המקילה נשיאה
בכמויות גדולות.

.5הרובה החצי אוטומטי 11ע1
הוא הרובה האישי של כל חייל אמריקאי
וגאוות המטכ״ל האמריקאי. למרות היותו כלי
חצי אוטומטי הוא קל משקל ובעל דיוק מצו י
ץ. כשהוא טעון מקסימלית, מכילה המחס נית
תשעה כדורים. כתוספת אפשר להרכיב
על קנה הרובה כידון או רומה ליריית רי מונים.
.6הקרבין
האמריקאי הוא כלי ה שעשועים
של המפקד הנמוך, הקשר והחבלן.
אך למרות שהוא ממלא את תפקיד תת המקלע
בכל צבא אחר קיים בצבא האמריקאי
גם תת מקלע הדומה לסטן הבריטי ובמידת
מה למשאבת שמן סיכה של מכוניות (*לפי כך
רכש לו את הכינוי ״רובה שמן״.
ד. אקדח קולט 0.45 הוא אקדח סטג־ורדי
זה ארבעים שנה ולא שונה בו דבר
מאז מלבד שיפורים מספר, לא יסודיים, שהוכ נסו
בו לאחרונה. אקדח נוח לאחיזה, בעל
דיוק משביע רצון, שכדוריו הם בעלי קוטר
גדול, מתאים ביותר לדרישות המועמדות
לכלי הנועד לשמש בטווחים קצרים.
יתרון נוסף: לאקדח קולט 0.45 חפשה אמ צעי
בטחון נגד הפלטת כדור.
.8לא-רתע 57מ״מ -כלי פלוגתי
(שלושה כלים לפלוגה) בעל דיוק אידיאלי.
עודף הגזים הנוצרים עם הירייה נפלטים
.דרך פתחים מיוחדים מאחורי הקנה ובצורה
כזו אין הכלי זז לגמרי לאחר היריד״ בניגוד
לתותח הנרתע ממקומו בשעת הירייה ותובע
כיוון מחדש.
בגלל דיוקו וטיווחו (למרחקים
הוא מתאים ביותר לירייה לתוך צריחי
משוריינים והשמדת כלי נשק

גוי עשלשלת
הכותרת הראשית בגליון האחרון של בט־און
נטורי קרתא, אוס אני ח׳ונזח, מבשרת:
״יש לנו פתרון גאוני בנוגע להתלבטויות
לחיסול השמיטה ! משרד הדטוט * נמצא במ צב
קריטי. הוא קיים אמנם את מצוות מכירת
האיכרים היהודיים לגוי משך שנת שדות השמיטה על ידי תקיעת שופר על הר ציון
ועל ידי הקפות מסביב לחמור מת בעל־קר־נים,
אך רשעי המדינה הציונית גמרו אומר
לא למכור את הקרקעות לגוי ערבי מטעמים
לאומיים.
הלא זאת כסירה בכל יסודות הציונות.
לכן החליטו כי יעבור עליהם מה והם לא
יצייתו לתקיעת שופר של משרד הדטוט.
כל הזמן לחמו לקנות קרקעות מערבים ועכ שיו
ימכרו כל קרקעות המדינה לערבי ויע שו
את תורת הציונות.פלסתר? התוצאה: אנשי
משרד המפלצת הדטים־אלילית מסתובבים
בראש סחרחר ואינם ישנים בלילות.
היינו מציעים לפניהם עצה טובה, כותב
אום אני חומה, הנה בטח יסכים השלטון
למכור האדמות לגוי לא ערבי, לגוי מאחינו
ובשרנו.
יש לנו גוי משלנו, עם שלשלת יוחסין!
הלא בן ראש הממשלה (עמום בן גוריון) נשוי
לגוייה, ולפי דיני התורה הקדושה יש לו
(לכן) דין גוי גמור לכל דבר. ולפי חוקי המ דינה
הנו ישראליסט־ציוני מושלם. יסדרו
שטר מכירה בשמו, ואז יתקעו בשופר גדול
ויעשו חגיגה גדולה לכבוד המאורע.״

״לימי הפגרה הרשמיים נתווספו עכשיו
שניים חדשים: את יום הלוויתו של שר
מפא״י (דוד רמז) יש לחוג על־ידי השבתת
העבודה וכשיש בחירות מרגילים את האוב־לוסיה
כי זוהי עילה להתבטל,״ מתרעם מבקר
אלמוני, המבכר לא לחתום בשמו, בבטאון
ד״ר זאב פון־וייזל, המערב.
״החינוך לעצלנות ששרת העבודה, הגברת
גולדה מאירסון, נותנת לעולים החדשים בקשר
עם סלילת הכבישים ׳בישראל, אינו מספיק
כנראה. כשתושבי ארץ לבנטינית זו צועדים
לקלפיות הבחירות, אין הקלפיות נפתחות,
כפי שנהוג באנגליה, משער 6 ,בבוקר עד 12
בלילה, בדי שכל.פועל יספיק לבחור הן לפני
לכתו לעבודה והן אחרי שובו ; לא — כאן
בוחרים רק משעה 7בבוקר עד 11 בלילה
(שעת הקיץ) ואילו העבודה הקשורה בכלכלתה
של האוכלוסיה נפסקת זמן רב לפני
זה. הקיבוצים סיפקו ביום ה׳ שלפני הבחירות
את מצרכיהם האחרונים לשווקיה של תנובה:
יום ד, שבת ויום א׳ ,היו כמובן קדושים
לתעמולת הבחירות, ורק ביום ג׳ יכלו תושבי
ישראל לקבל מחדש מקיבוצינו ירקות, דגים,
ביצים, תפוחי אדמה ופירות.
בעלי מלאכה שאין להם כיום זמן ללכת
בטל, עוזבים את העבודה. הבחירות יכולות
להימשך שעה או שעתיים — אבל זוהי
אמתלה כדי לא לעשות מאומה במשך כל
היום, כי כל הפועלים מגויסים לעבודת הב חירות.
מכוניותיהם מחויבות לסחוב בוחרים,
לפיכך אין הן יכולות להוביל מלט או עצים,
כורכר או זיפזיף, כדי שתוכלנה להתקדם
עבודות הבניה למען העולים החדשים.״
אחד על שלושה. אך המבקר לא הס תפק
בכך, נטל את לוח השנה, עשה חשבון
מדויק של מספר ימי העבודה האובדים במשך
השנה: אלוהים וחכמינו נתנו לנו 52 שבתות,
8חגים מלאים ושני חצאי חגים שבהם אנו
חייבים לנוח ; לכך יש להוסיף שמונה עד
תשעה ימי חול המועד, שבהם העבודה היא
פחות אינטנסיבית.
״ממשלתנו הוסיפה על 61 ימי מנוחה אלד.
— לכל חמשה ימי עבודה יום מנוחה אחד —
את אחד במאי, את ד׳ אייר ואת ימי המנוחה
שלא מן המניין כגון יום בחירות, יום הל-
וויתו של שר — דבר שאינו קיים בשום
מדינה אחרת בעולם (באנגליה, למשל, לא
הוחג יום הלוויתו של לויד ג׳ורג׳ ולא זה
של ארנסט בווין על ידי אבטלה) .בממוצע
זה מהווה 3ימי אבטלה נוספים. אם עוד
נוסיף לכך 20 ימי מחלה 14 ,ימי חופש המגיעים
לכל פועל ואת 11 ימי ההתיצבות חסרי
ההגיון והמיוחדים של הפועלים החייבים ב־שרות
צבא, וכן את 21 עד 37 הימים של
העתודות, ההולכים לאיבוד מוי שנה, נווכח
כי הממשלה אוסרת את העבודה במשך 64
עד 79 ימים נוספים לאזרחיה.
125 עד 140 יום לכל הסחות, שליש מהשנה,
מתחנך האזרח הישראלי להתבטלות. יומיים
מותר לו לעבוד, אולם ביום השלישי עליו
לנוח או ללכת למשרד ולחכות.״

.2רומה (מטיל) הרקטות שהתפר סם
בכינויו בזוקה (על שם כלי נגינה פרימיטיבי
הדומה לו) הוא מצויין. לשימוש נגד
טנקים בטווח קצר ( 120 מטר) ולפיצפוץ בתים
(עד לטווח של 300 מטר) .הבזוקה קלת המש קל
מופעלת על ידי שני אנשים (יורה וטוען),
נוחה ליריד, מכל מצב, כולל יריה מן הכתף
בעמידה.
הבזוקה מופעלת בלחיצת הדק, המפעיל
זרם חשמלי (המופק ממגנטו) והמאפשר חדי רה
עמוקה מאד בשריון הנפגע.

.4הרובה האוטומטי

עתןנןת

מחסה בגלל מסלול התעופה התלול של פצ צות
המרגמה.
המרגמה מופעלת על ידי אדם אחד המכנים
את הפצצה, מכתן את המרגמה לפי האינסטינקט
ומפעיל את גוקר הפצצות בידו השניה.
הדיוק במרגמה זו אינו גדול, אך על ידי
אימון מתאים מגיע הרגם לתוצאות טובות.
יתרונה הגדול של המרגמה: נוחץ ת נשיאתה
לכל מרחק והפעלתה הפשוטה

.1מרגמה 60מ״מ מורכבת על

דו־רגל: בעזרת מתקן כתן מכני מושג דיוק
רב ביותר למרגמה המהתה נשק פלוגתי
(שלוש מרגמן ת לפלוגה) ,שאפשר להפעילן
שלושתן יחד, וכאשר שלוש המרגמות באותו
מוצב הן יורות בקתים מקבילים.
מסוגי הפצצות השונות של המרגמה הזאת
המתאימות ביותר הן הפצצות המקימות מסך
עשן.
. 12 מרגמה 81מ״מ היא מרגמה גדו דית
(מחלקה בת ארבע מרגמות לגדוד).

.13 המרגמה הכבדה 4.2אינפדט

הברית היו במדינה זו בימי המלחמה (במחנה
שבויים באריזונה) .אבל גללו אף פעם לא
נפל בשבי, כי מיד לאחר כיבוש איטליה החי
ליף את תג שרוולו בתג השיבולת של בנות ר,ברית
ויצא למלחמה בגרמנים על גדות
הסניו (קרוב למוצבי החטיבה היהודית הלו חמת).

יומו הראשון בארצות־הברית בילה
בתפילה, שתייה ונשים ואילו בשאר ימות
השבוע היה ער וחרוץ לכל הנלמד בקורס
הצביע לעתים תכופות והשתדל, באנגלית
רצוצה, לחזור על דברי המדריך כדי להוכיח
לכל שהבין את אשר נאמר,
עיסוקו החביב ביותר: גיהוץ בלתי פוסק
של בגדיו.

החטיבתית (פלוגה בת תריסר

״העולם הזה״ מם׳ 723

עו\ה, כוכב. ספורט
למרות שקהל רבוגיי ם שנאמד בין רבע
מיליון למיליון והצי וקהל ילדים של שמונים
אלף לפחוד. י.בע רחד אן ואוויטהפירון
להופיע כמועמדים לנשיאות ומגנות הנשיאות
של ארגנטינה בבחירות של נובמבר לא נענתה
אוויטה. היא הסבירה כי מתוך רצונה החופשי
ואחר החלטה הבאה מדיון מעמיק בדבר היא
על עצמה תפקיד סגן נשיא: גיל המינימום
שאשת הנשיא. בת ד,־ ,29 אינה יכולה לקבל
עבורו הוא .30 כפיצוי חולקו 30 עד 40 אלף
מוותרת על מועמדותה. סיבה נוספת לכך
כלי צעצועים ל־ 80 אלף הילדים שלפחות מאה
מהם נפצעו בכינוס ההומה. כן נרמז: היא
עלולה לשנות את דעתה, אם העם יוסיף
לתבוע במרץ.
אחר ש מ דן ספרד, פרנציפקז פרנק׳,
בילה את פגרת הקיץ שלו משך שבועיים
בדייג מאונית הטיולים שלו, חזר למדריד,
להמשיך במשא ומתן על מסירת בסיסים לאר־צות־הבריה.
אחר פנה, לעיסוקיו החביבים
(שאינם כוללים מלחמת שתרים) ,רכיבה, קלי עה
וצייד• ולעיסוקים שרכשם לאחרונה: צי לום
בצבעים וצפייה בסרטים אמריקאי־ם.
בהחלו את פגרת הקיץ שלו בונציה יצא
ווינפטץ צירצ׳יל מתא הרחצה כשהוא
לובש מכנסים אדומות בהירות. כשקפץ לים
האדיאטי עקבו אחריו צלמים איטלקיים מרו גשים,
שרצו לצלם את מכנסי הרחיצה הקו לניים.
צ׳רצ׳יל הפנה את גבו, בעט במים,
הרטיב את כל הצלמים. שומר ראשו החרים
את הסרט ממצלמת אהד הצלמים, לא הצליח
להחרים אד- .סרטיהם של שני צלמים אחרים.
מי שהיה אדריכל גצחון בריטניה במלחמת
העולם השניה הרגיע את עצביו המרוטים
בקסמו, בו שיחק רולטה עד שתיים לפנות
בוקר והרויח 150 לירות.
אחר שמרשאל יוסף טיטו שב לאיתנו
(מניתוח שלפוחית השתן) יצא לכינוס איכ רים,
הופיע בקרב בני ארצו שזוף ורזה,
השתתף בריקודם הלאומי: קולה. שבועיים
לאחר מכן הונח מוקש דרכים בכביש החוף
המוביל לבלגראד בו התעתד לנסוע המרשאל.
יחידת משמר שנתקלה במוקש, סילקה אותו,
מנעה את ההתנקשות.
בהגיע הנסיכה מרגדט, השבוע, לגיל
,21 נתכבדה בעוגת יום הולדת בעלת 12 צד דים
ששקלה 15 קילו, קושטה ב־ 12 מזלות
ונשאה 21 נרות מוכספים, שושנים מוכספות
מרדים סקוטיים. מלבד זאת זכתה באוסף תכ שיטים
והענקה שנתית של ששת אלפים לירות
מהאוצר הבריטי. אחר שהנסיכה קראה משך
שעה כמה אלפים מתוך מיליוני המלים שעתו־ני
העולם כתבו עליה, ידעה כי זכתה בכל
הזכויות הניתנות לאנגלים בוגרים בגיל : 21
להשאיר צוואה, להמר על תוצאות משחקי
כדורגל, לפתוח עסק משלה, ולהגיש בקשה
לרשיון נהיגה בלא לפרש את גילה.
מה שהנסיכה לא זכתה, בדומה לשאר בני
: 21 היא אינה יכולה להינשא בלא לקבל את
הרשאתו הרשמית של אביה, המלך.

מיכאל, מי שהיד, מלך רומניה, שהוגלה
מארצו, החליט לצמצם את הוצאותיו האי שיות:
השבוע מכר את מטוסו הפרטי (״זה
עולה יותר מדי״) אך בכל זאת הקפיד לשמור
על ר שיון הטיסה השויצי שברשותו.
כאשר מזכיר או״ם, טרילוה לי •,נכלל
בין המועמדים לקבלת פרס נובל לשלום,
, 1951 החלים מזכיר או״ם הנורבגי להסתפק
בעובד אי״ם אחד שזכה בפרס נובל לשלום,
רלף באנץ 1950 מתווך ישראל׳ערב,

3׳ הברית פיע השב,
ראל.

שגריר ארצות־ספר
זכרונותיו הו־מוכרי
הספרים ביש־

בהגיע סגן נשיא ברזיל, חואאו קפח•
פילחו, הנמצא בסיור ללימוד בעיות הכל כלה
והחקלאות באירופה, לישראל, נתקבל על
על ידי נשיא המדינה, שרי הממשלה. כאשר
ביקר את ראש הממשלה במשרדו, ידע להע ריך
את המשקה, המזכיר את שמו ואת יבולה

ארוכות שתפשו את מקום שתי צמותיה. מל בד
זאת מתעתדת בת ה־ 14 ללזיב לארצות־הברית
לסיור של ארבעה חודשים בו תרוויח
4000 לירות לחודש. 1 ערב סיום עונת ההצגות בתיאמרון הקאמרי
הוצגה מלכת שבא בירושלים בנוכחותו של
קונסולה הכללי של חבש, שבא העתיקה אחר
ההצגה ביקר את מלכת שבא, חנה מירון,
הביע את התפעלותו, כבא כוח יורשי אותה
מלכה, על משחקה המצויין.
באיחור של חודש שמע הרקדן הכושי המ פורסם
טאלי 2יטי, השוהה בישראל, על
פרשת גירוש הדייר הכושי מפרבר צ׳יקגו,
ציצרו (העולם הזה )718 הביע את חששו
להוריו, תושבי צ׳יקאגו. אחר שהביע את
דעתו כי ישראל מצטיינת באקלים, רמה אנו שית
וחוסר הפלייה (״המקום היחידי שאני
מרגיש שאין בו הפלייה כלפי צבעוניים״) יזם
תכנית: רכישת מגרש בארץ, עליו יקים בית
להוריו ; בו יבלה את חופשותיו בין תקופות
סיוריו בעולם.

״אינני יודע מה ההגיון״ ,אמר השייך סו־ליימאן
אל־הוזיילי, מפורסם בדואי הנגב,
לראש הממשל הצבאי, אדוף־מיטנה עמנואל.
מור, כהגבה סופית על מערכת הבחי רות
בישראל ,״למה לכם לתת פתקי בחירות
לנשים שאינן מבינות כלום בפוליטיקה. פשוט
יותר הוא לתת לכל אדם נשוי שני פתקים
שישים אותם, בשמו ובשם אשתו, במעטפות.

קפה שותה קפה
אחרי כן, דיצה קלה לבי. ג׳י.
ביקש שימחקו את שמו מהרשימה.

מרגרט ט רומן,

בת נשיא ארצות הברית,
זכתה למכונית לינקולן שחורה וגדולה, בה
היא נוסעת לקבלת שיעורי הזמרה שלה,
ארוחותיה ונשפיות. אולם אין היא יכולה
לנהוג במכונית בעצמה ואין הנהג יכול להע לות
את מהירותה על 60ק״מ לשעה ונוסף
לכל זאת אין היא יכולה לוותר על שני אנשי
השיירות החשאי המלווים אותה תמידית.

כאשר נפתחה וועידת חותמי חוזה השלום
עם יפאן בסן פרנציסקו היה
כוכב הטלויזיה הראשון שתמונתו שודרה
מחופן המערבי של ארצות־הברית (סן פרג־ציסקו)
לחיפן המזרחי (נידיורק) ,שלושה
שבועות לאחר שהושלם הקו המקשר בתחנות
שידור של טלויזיה את שני חופי ארצות־הברית.

הרי
טרומן

אותו ייב הופיעה מרים ירון, מלכת
היופי של ישראל המסיירת בארצות־הברית,
בשידור כלויזיה בניו־יורק יחד עם פרופסור

ת שבץ מס 53 .
ממכדנא הגיזיב ממלא)

המפורסם של ארצו, קפה, שהוגש לו.
לאקר מכן אסף ראש הממשלה ספרי ילדים
מעטם של אריך קסטנר, סוד וורן, ג׳ק
ד ונדון בחנויות הספרים הירושלמיות, התעתד
לחלקם לילדי המעברות. אולם לפני כן
הפך לשר הבטחון דוד כן־גוריון, השתתף
במפגן הגדנ״ע בגבעת אולגה, הצטיין בתופעה
ספורטיבית כאשר החל רץ במדרגות הבמה
על מנת להחלץ מעשרות האנשים שניסו
ללחוץ את ידו, דבר שהכריח את פמלייתו
לנקוט בשיטתו: ללוותו בריצה קלה.

ת דוקת. מלכה. רקדן
אחר שחברת מטרו־גודדוין־נזאיר החליטה
להסריט את יוליוס קיסר באיטליה חיפשה
גיבור ראשי לסרט. השחקן שנמצא: קלרק

נייסד.

כאשר מרגדט אובדיין, השחקנית׳
התינוקת, הופיעה באנגליה, הפתיעה את
קבלי פייה בתסרוקתה המבוגרת, שערות

אחר הפסקה של חמש שנים החליט אריף
מדיי־ רימרק, בן ה־ ,54 מחבר במערב
אין כל חדש לגלות את כוחו מחדש: השבוע
יצא ספרו על גרמניה (ששרפה את ספריו)
בשבועות האחרונים שלפני מפלתה במלחמת
העולם השניה, הקרוי ניצוץ חיים.
הסופר היהודי חובב הנצרות, שלום אש,
החליט, כנראה, לחזור בתשובה, סיים את
כתיבתו של ספר חדש מטה, שיופיע אחר
שלושת ספריו הקודמים, אוהדי הנצרות :
הנוצרי, השליח, מרים. כיון שילח

מריו
בעזרת לפחות
קילו).

שלא הצליח לרזות למועד המבטח,
מפיק הסרטים את שהקנו המזמר,
לנצח, למחוז יערות, על.מנת שירזה
תפריט מיוחד וכריתת עצים. יפסיד,
25 קילו ממשקלו הנוכחי (115

השבוע שוב בלט לויטננט גנרל יאסילי
סטאלין, בן הגנרליסימו, בחדשות. כגנראל
הצעיר ביותר בצבאות ברית־המועצות זכה
טייס הקרב נמוך הקומה ( 1.59 מטר) בציון
מיוחד בעתונות ארצות־הברית. בנו של
יוסף סטאלין שעלה תוך שנים מעטות
מדרגת קפיטן, מיג׳ור, קולונל לפיקוד ה הגנה
האוירית בבירת ברית־המועצות, מוס קבה,
ושהצטיין. מלבד זאת גם בסביאה
ודהירה שגעונית במכונית־מרוץ אדומה עמד
לקבל, לפי שמועות שהסתננו למערב, את
סגנות הפיקוד על חיל האויר הסובייטי.

בתרון ת ש בץ :921
מאוזן ) 1 :ביוז־אלסא; ) 6המיז; ) 9מרם; ) 10
פרדס ) 12 :ידיו; ) 14 סוג ) 15 :דלי; ) 17 מים;
) 18 טירון ) 20 :אח; ) 21 יש; ) 22 רחל ) 23 :לעג;
) 31 נוו:
) 29 מסד:
־ <2בוץ ;
) 25 גור :
) 33 נהר; ) 35 ריק; ) 38 חוח; ) 40 רעש ) 41 :שר;
) 42 רם; ) 44 פורים; ) 46 אוי 4נחת; ) 49 חכם;
) 50 נורל; ) 51 מרזב; ) 53 רבי; ) 54 לירה) 55 :
תשעה באב.
מאונן• ) 1 :בנימין; ) 2תמים; ) 3ארן ) 4 :לס;
) 5אפור; ) 6הד ) 7 :מסד; ) 8נזיפה; ) 11 רנול;
) 13 דישון ) 14 :סילון; ) 16 לא ) 16 :טחב) 19 :
נעז; ) 24 נשר 26 רוח; ) 28 צהרים; ) 30 כישור;
) 32 נוח )34 :רעם; ) 36 קרילוב; ) 37 קרנבל:
) 39 פוחז; ) 43 מה; ) 45 רכבה ) 48 :אויב; ) 48
תמר; ) 50 גבה; ) 52 רה; ) 53 רע.

רבה,

מאונך ) 2 :אבי האב; ) 3מאור קטן; ) 4ממנו
השקיח משה על הארץ; <6מפה לאוזן; ) 7מדינה
שבנה לרודסיה; ) 8עני; ) 9שכנה ליהודה הקדומה;
) 11 דעה כוללת <13 :שהקן ״הבימה״ שהלך לעו )
15 אחוזה; ) 17 לבנה 18 אין לו רגלים;
למי;
מזון; <23 לבוש עשוי עור; ) 26 סופר בית

המשפט; ) 27 נן ענבים; ) 28 משכן להיות; ) 29
היכל; ) 31 מתנה; ) 32 שהי חיי נזירות; ) 34 מפלנה
ישראלית; )35 צרי לפצע פתוח; ) 37 שיח הנדל בע מזמן;)

אמריקני שנפטר לא
) 39 אדמירל
) 44 שאינו מחונן בעדינות; ) 45 לחם) 47 :
ימה;

.העולם ווזה״ מס׳ 723

פרסי ס ריס לפותרי ת ש בץ 90
משה מחובר. ת״א, דיזנגוח .32 צבי קרי!
,195363 צה״ל, דואר צבאי .539 צפורה קשתי
ת״א, מ־יהודזז .68
דליה ראשון-לציון ; 15
יעקב אור־נר. ת״א,
אליטח. תא. לבונטין , 8יקותיאל בי1שטוק. ת״א.
המלד נ׳ורג׳ .85

מכל
האזמזת הם א1חד1ת
המלתעות מפריעות לדיוכוד
ג׳יים טורם בודה, קטן קומה׳ רחב כתפיים
ומוצק כסלע, שאף לרווחה בשעה הרביעית
לפנות בוקר. הוא נעל את נעלי הבית שלו,
סנדלים מתוצרת מקסיקו, ואמר ״אוף!״ .לא
היה בזה משום תמיהה: הוא עמד 12 שעות
רצופות על רגליו, מארבע עד ארבע. אחר
הצהרים התקיימה ישיבת הנעילה של אונסקו
(מועצת או״ם לעניני תרבות, מדע וחינוך)
ואילו מתשע בערב ועד ארבע לפנות בוקר
הופעלו הסמוקינגים, הפראקים ושמלות ה מחשוף
של הנשים, לחוג את נעילת המושב..
כל אזרח, מורה. ג׳יים טורס בודה נו לד
לאב מקסיקאי שהיה נשוי לצרפתיה. כך
ארע שהיתה לו, כמובן, אם צרפתיה, דבר
שהניע אותו לתרגם, בהיותו בן , 19 את כתבי
אנדרה ג׳יד לספרדית, ומשום כך הוא גם
אוהב את פריס.
המקסיקאי בן ה־ 48 פירט בסעיף המקצוע
בדרכונו: משורר, רומניסטן, אסאיסטן, מב קר,
מחנך, דיפלומט, מדינאי ומנהל אונסקו.
מה שלא הדגיש: שלפנים שימש גם שר החוץ
של מקסיקו. אולם לא פעילותו כשר חוץ אלא
זו כשר החינוך הועידה אותו במיוחד לשמש
מנהל כללי של מועצת התרבות, המדע וה חינוך
של ארגון האומות המאוחדות.
משך שלוש שנים רצופות אירגן וניהל את
אחד המבצעים העצומים ביותר בשדה החי נוך?
.רוב למיליון וחצי מקסיקאים (מתוך
אוכלוסיה של 22 מיליון) היו נבערים מדעת,
לא ידעו צורתה של אות. טורם בודה, שראה
בחינוך לא קריאה וכתיבה בלבד אלא אף
בסיס למאמץ עולמי עבור השלום, הדימו־קראטיה
והצדק האנושי, התקיף את הבעייה
במקורה, בנה והקים בתי ספר, גייס מחנות
של מורים, מחנכים ומדריכים, הטיל על כל
מקסיקאי מגיל 18 עד ,60 היודע קרוא וכ תוב,
ללמד מלאכה זאת לפחות למקסיקאי
אחד נוסף. הוא גם לא שכח את האינדיאנים
שאינם שומעים ספרדית, הגיש להם, במיוחד,
תשמישי חינוך בדיאלקט שלהם.
דגל כין דגלים. לאור הסיסמה ״אנו
עובדים לצורך המחר — אבל המחר מתחיל
היום!״ התכנסו נציגיהן של 59 אומות בפ רים
למושב הששי של אונסקו. משך 21 יום
נתקבלו 150 החלטות, ביניהן: הסכם טכני
עם ישראל, סיוע לחינוך מאה אלף ילדי פלי טים
ערביים במרחב, חינוך אזרחי של
האשה, יסוד ספריות נודדות של תרבות עמ מית,
שמירת קניני תרבות במקרה מלחמה,
מערכה במצוקת מחסור נייר העתונים.
בין 59 דגלי האומות שהתנוססו מעל לח זית
מלון נזג׳סטיק שהפך בית אונסקו בלט
ששי מצד שמאל, בין דגלי עיראק ואיטליה,
דגל ישראל. השתתפות ישראל במועצה עלתה
11 אלף דולאר איפשרה לה מלבד הישגים
ממשיים (כהסכם הטכני) להשמיע טענות מוסריות,
כגון התנגדות לקבלת גרמניה•.
לאן הולך הכסף? תקציב ההוצאות של
אונסקו גרם לשערוריה בין חוגי המדינאים
בפרים וניו־יורק. מנובמבר 1946 הוצאו 13
מיליון לירות. המנהל זוכה במשכורת של
5000 לירות לשנה, בתוספת הוצאות; מזכירו

— 3500 לירות; עשר הסטנוגרפיסטיות שלו
כ־ 1000 לירות לשנה כל אחת.
מנהל שרות העתונות קיבל 4000 לירות
לשנה, העולות על חלום כל עתונאי, המש תלמות
על ידי משלמי המסים ב־ 59 ארצות
ומשוחררות מכל תשלום מס. אך ׳גם העתו־נאים
המוזמנים לכתיבת מאמר שאינו עולה
על 4000 מלה עבור כתב־עת של המועצה,
זוכים במאתים לירות במקום עשר המקובלות.
מותחי הביקורת לא הסתפקו בכך. הם
פירטו שורה שלמה של פעולות הנראות, בעי ניהם,
מגוחכות כמעט: מצרים ומקסיקו שיג רו
משלחות לחיפוש אוצרות אגדתיים (עשרת
אלפים לירות); משלחת אחרת הורכבה באימ פריה
הבריטית על מנת לקבוע את מספר ד,אנ־אלפבתים
ברחביה ; משלחת אחת יצאה לח קירת
שבט אפריקאי שמלתעות חבריו מכ בידות
על דיבורם, אלא אם כן יעקרו את
שיניהם הקדמיות; משלחת אחרת יצאה לבלגיה
למניית זרמי העתונות הבלגית. משלחת
אחת נשארה בפרים, חקרה את מקורות המל חמה
ושורשיה, הגישה דו״ח בן 12 סעיפים,
קבעה :״שום דבר אינו מוכיח בודאות שה מלחמות
יש בהן הכרח ואין להימנע מהן.״

לישראל הצטרפו ארגנטינה והפיליפינים;
אן נציגי ישראל לא מצאו לנכון לצודד בעמדת
הפיליפינים שהצביעו נגד קבלת גרמניה
שלה, יפאן.

תמורת בסיסים אויריים וימיים, דורש
פרנקו שיקום הכלכלה הספרדית, ציוד צב אי
והעלאת רמת החיים בארצו. וזהו כמובן
דבר שקשה להעריך במושגים של דולרים
וסנטים.
״אנחנו היחידה בין ארצות אירופה המ ערבית
שהצלחנו להתקיים ללא כל תמיכה
או עזרה,״ מכריזים הספרדים. לכן, אם ייכנ סו
לאמנה, יראו הספרדים את זאת כשותפות
בין ריבונים, אשר להם מטרה משותפת :
לחימה בקומוניזם. ואילו ארצות־הברית רואות
בחוזה צעד נבון מאד, חסכני מאד. מדוע
לחכות עד שתפרוץ המלחמה ומחירה של
ספרד כבת־ברית יעלה? מדוע לא יבטיחו
לעצמם בסיסים היום, כשספרד זקוקה לכ סף
ומוכנה לקבל מחיר הגיוני יותר? ״אין
כאן מקום לסנטימנטים,״ הם חוזרים ומדגישים
.״מלחמה, ככל דבר אחר, הנה עניין
של עסקים טובים, ואל ישכח העולם שאנחנו
ביזנסמנים מעל לכל.״
ספרד המועדון הס*!ר
לא מזמן תיאר מדינאי ידוע את האמנה
האטלנטית כמועדון סגור, שפעם התחיל כע סק
קטן ועלוב ועתה מקבל רק חברים בע לי
פרוטקציה חזקה. אחד המועמדים המרפ קים
בעקביות ובעקשנווג על דלתות המועדון
רווי־הדולרים הוא פרנציסקו פרנקו, רודן

אות לזריחת השמ שי
הפלדמרשל ארוין רומל היה איש בעל
דעות מוחלטות מאד על בני אדם. הוא לא
אהב הרבה אנשים. וכשלא אהב אותם הביע
זאת בבירור ובחריפות בזכרונותיו, שכתב
בעצם ימי המלחמה, ניסה להשמידם, אך ה־

נציגי ישראל: משה אביתר. שמואל סמכורסקי ואביעזר שלוש
...אך המחר מתחיל היום...
ספרד. חשבו עדיין
סימל
אולם לפתוח זוכרים פרנקו

חברי המועדון הארופאיים לא
את הדלת למועמד החדש. הם
כיצד לפני עשר שנים בלבד,
את שיא הריאקציה.

הפעולה הממשית הראשונה בכיוון זה הי תד,
שיגור האדמירל פורסם שרמן לשיחות־גישוש
עם פרנקו. כאשר האדמירל נפטר
לפתע, פירסם דין אצ׳יסון, שר החוץ הא מריקאי,
הודעה כי כוונתו להמשיך באותו
קו ששרמן החל ב ו :״השלטונות הצבאיים
תמימי־דעים, כי ספרד בעלת ערך אסטרטגי
גדול להגנת המערב.״

אנו עובדים למען המחר...

ניהן. השאלה היחידה העומדת עדיין אינה
עוד אם חוזה כזה כדאי כי אם: כמה הוא
יעלה.

הקוים הדלילים של רומל. בגלל עיכוב זד,
בנסיגה לא היתד, לרומל אפשרות להציל את
חיל הרגלים הבלתי ממונע. חיל רגלים זה
מנה את מרבית הכוחות האיטלקיים, ואת
הבריגדה של רמקה. ייתכן שרומל יכול היה
להציל את אנשי רמקה, אולם הוא לא רצה

גרמניה

אולם תחת לחץ ארצות־הברית, מתחילה
כל הבעייה ללבוש צורה אחרת, המתאימה
יותר למציאות המלחמה הקרה. ככל שהקור
נמוג והמלחמה מתחממת, גובר קולן של
ארצות־הברית והתערבותן בענייני המערב
מתרחבת. עד לפני זמן קצר היתה אמריקה
מוכנה להענות לרגשי שותפיה האירופאיים
אולם עתה נשתנו פני הדברים.

נציגה הודו כין היפאנים

ה ע 1ל 0

אחר מסר דו״ח על השיחות שהיו לו עם
האנגלים והצרפתים במשך חודשים רבים
להכללת ספרד באמנה האטלנטית .״אולם
לא מצאנו שום שפה משותפת בענין זה ולא
יכולנו להגיע לידי הסכם כלשהו. בכל אופן,
בגלל חישובים אסטרטגיים, החליטו ארצות־הברית
להמשיך את השיחות עם ספרד.״
״אנחנו בינסמנים״ .החלטה זו מוע מדת
כהחלטה הנוגעת לארצות־הברית בלבד,
אינה מחייבת את כל חברי האמנה. מדינות
מערב אירופה אינן נדרשות להצטרף למ דיניות
החדשה אם הדבר אינו מוצא חן בעי
גסטפו
שמה קץ לחייו לפני שהצליח לבצע
את ההשמדה. הזכרונות נשארו ופורסמו ב גרמניה,
ובהם הערכות שליליות ביותר על
אנשים חיים ומתים. מסתבר שלא אהב את
גרינג, את המרשאל קסלרינג, את היטלר.
אבל פחות מכולם אהב את ״אבא רמקה״,
מפקד חטיבת צנחנים גרמניים שקראה לעצמה
״השדים הירוקים״(מפני שאנשיה חבשו כומ תות
ירוקות) בחזית אל־עלמיין.
חוסר אהבתו של ״שועל המדבר״ נבעה
מסיבה פשוטה. הצנחנים היו מפונקים, רגי לים
לזכויות יתר מכל המינים. בהיותם משוכ נעים
שהם שווים יותר מאשר חיילי רגלים
וטנקיסטים פשוטים, דרשו מנות מיוחדות,
רכב ממונע, הוצאה תכופה מקווי החזית
והחזקתם בעורף כעתודה. רומל, שהקפיד
מאד על חלוקה שווה של סבלות חייליו, שה יו
להם רק כמויות זעירות של אספקה (מפ ני
שהבריטים השמידו את רובה בים התיכון
ובכבישי אפריקה הצפונית) שנא התנהגות זו.
הצנחנים היו שייכים לחיל האויר, יחידה
שהיתה מקורבת במיוחד לפיהרר* .מפקד
החייל, גרינג, נכנם ויצא במפקדתו של הים־
לר והביא בפניו את תלונותיו אישית, דבר
שרומל, כמפקד חזית, יכול היה לעשות רק
לעתים רחוקות מאד.
המשבר הגדול ביחסים בין רמקה ורומל
בא בימי אל־עלמיין. פקודה טפשית של היט־לר,
שרומל בז לו, כאיש עורף שלא הבין
את צרכי החזית, עיכבה את הנסיגה אחרי
שהבריטים הבקיעו ביתרון נשקם העצום את
* היטלר היה נוהג לומר :״יש לי חיל
אויר נאצי, צי קיסרי וצבא ריאקציוני.״

ביציע: הכוכבת מירנה לויי
...ועולה במליוני לירות
שיאשימוהו שהציל את כל הגרמנים, והש איר
את האיטלקים בבוץ.
אולם רמקה היה, נוסף לכל, מפקד קרבי
לדוגמה. הוא צעד עם 600 אנשיו האחרונים
בעורף הבריטים, התנפל על שיירותיהם, לכד
כמות גדולה של מכוניות ובנזין, העלה את
אנשיו על המכוניות, הבקיע לו דרך בין
הבריטים, חזר אל הכוחות הגרמניים הנסוגים.
כשראה אותו רומל מופיע מתוך המדבר
לא האמין למראה עיניו, שיבח אותו בפומבי
על הישגו. אבל הסכסוך בין השניים לא שכך,
ורמקה הודיע באמצעות המרשאל קסלרינג
(מפקד חיל האויר הגרמני במרחב הדרום,
שרומל חשב אותו לאחראי לאי־קבלת האס פקה
הדרושה) וגרינג להיטלר כי רומל הפ קיר
אותו בלי כל הצדקה.
עם תום המלחמה הלכו כל גיבורי משחק
זה איש איש לדרכו. רומל הוכרח בפקודת
היטלר לאבד את עצמו לדעת, אחרי שנת גלה
כי השתתף בקשר המפורסם נגדו. גרינג
איבד את עצמו לדעת לפני שהספיקו לת לותו.
קסלרינג הושב בבית סוהר בריטי ב גרמניה
בעוון פשעי מלחמה ורמקה חיכה
להזדמנות כדי להחיות מחדש את רוח חיילי
המלחמה הגרמניים ולנקות את כבוד הצבא
הגרמני בעיני העולם.
בפא שמור למרשד. לא מכבר עלה
״אבא רמקה״ (כנוי חיבה שניתן לו על ידי
חייליו) על במת הנאומים בברונסוויק, שם
כינס 5000 מצנחניו לשעבר. כשהופיע לעיני
הקהל, קמו הנאספים על רגליהם והשמיעו
בהתלהבות את ההמנון הישן דויטשמד איבר
אלס אבא רמקה״ נטל ז ר פרחים והניחו
על כסא שהושאר ריק במרכז הבמה.
״כסא זה,״ הודיע רמקה ,״שמור לאלברט
קסלרינג, שפקד עלינו באיטליה ובחזית המע״
רב, ואשר היה צריך להיות בינינו הערב!״
כתשובה פרצו השדים הירוקים בשירה אדירה
של המנון חטיבתם :״התראה את השחר. בש מי
המזרח, אות לזריחת השמש?״
פלדמרשאל קסרלינג, בעל האף הרחב, בן
,66 הדומה יותר לסרסור בבורסה מאשר
לגנראל מקצועי, והכלוא עדיין, הפך זה
מכבר למרכז התנועה לניקוי שמו של הצבא
הגרמני. תחת הכותרת ״צדק, צדק לא רח מים!״
החל השבועון ההמבורגי דר שטרן
(הכוכב) ,בעל תפוצה של מיליון טפסים, ב מערכה
גדולה לשיחרור ״מנהיג האויר,
דרום״ לשעבר. נצחון המערכה הובטח כמעט
לחלוטין כשנתקבל במערכת מכתב שעורר
התרגשות רבה. חתם על המכתב: המרשאל
הבריטי אלכסנדר, רוזן טוניס, לשעבר מפ קד
הכוחות הבריטיים במזרח התיכון, בצפון
אפריקה ובאיטליה, כיום מושל קנדה.
״אינני מכיר,״ כתב אלכסנדר ,״את העוב־
• ההמנון חובר לפני 100 שנים על ידי
גרמני דימוקראטי, כשיר מרד נגד המלכים
הגרמנים שמנעו את איחוד המדינה. הוא נת קבל
כהמנון אחרי הקמת הריפובליקה ב־
, 1918 הושאר על ידי הנאצים שצירפו לו,
כהמנון שני, את המנון פלוגות הסער שלהם.
אחרי המפלה ביטל המשטר החדש את הבית
הראשון, קיבל כהמנון את הבית השלישי
של אותו שיר, המתחיל במלים ״אחדות וצדק
וחופש״ והמצלצל יותר דימוקראטי.

,העולם הזה״ מס׳ 723

מכל
דות שגרמו להרשעת הפלדמרשאל קסרלינג.
אולם יכול אני לומר שהופתעתי להיווכח כי
גנר^ל כה אמיץ ומוכשר • נמצא חייב בפש עי
י מלחמה. נלחמתי נגד הפלדמרשאל משך
חודשים רבים בצפון אפריקה ובאיטליה, ואף
פעם לא היו לי טענות כלפי הנהגת פעולתו
הצבאות. הוא היה לי תמיד אויב מוכשר.
הוא וחייליו ניהלו נגדנו קרב ישר ונאמן.״
כאשר העירו לרוזן כי דר שטרן פרסם את
מכתבו והשתמש בו כתעמולה לשחרור ה־פלדמרשאל
הגרמני, ענה :״לא איכפת לי!״
היד לא נלחצה. עם הכינוס של רמקה
החלה בגלוי ד,מערכו*! הגדולה על הגנראלים.
אחרי הכניעה לא הבינו הקצינים הגרמניים
המקצועיים את יחסם של קציני בנות הברית,
אשר לא הבחינו בין פעולות הצבא (שהיו
כשרות למדי) לבין פעולות הם. ס .הבלתי
צבאי, הגסטאפו וארגוני המפלגה הנאצית
שביצעו את פשעי המלחמה בעורף הצבא.
הגנראלים טענו שלא ידעו על רוב הפשעים,
וגם לא יכלו למנוע אותם, בהיותם ממושמ עים
ונתונים למרות הממשלה שנבחרה באו רח
דימוקראטי על ידי העם הגרמני. יתר על
כן, מכיון שהגנראלים חיו במשך שנים במ היטלר
רידה
מתמדת, גלויה למחצה, נגד
(בעיקר מטעמים צבאיים והתנגדות לתפיסו תיו
הצבאיות) היה נדמה שמגיעה להם תו דת
בנות הברית. ומעל לכל הרגישו הגנרא־לים
הגרמנים שלחמו בשעתם את מלחמתם
של עמי אירופה ואמריקה נגד ברית המוע צות,
שמדינות המערב תקעו להם, למעשה,
סכין בגב במלחמתם נגד האויב הסובייטי
המשותף.
כשבא אייזנהואר לשיחות שביתת הנשק
בלט בהתנהגותו הקיצונית, לא בירך את
הקצינים הגרמנים לשלום ולא לחץ את ידם
המושתת. בספר זכרונותיו אמר שאין הוא
יכול להתיחס אל הגנראלים הגרמניים כאל
חברי ״מקצוע הנשק המכובד״ ,אינו יכול
לשחרר אותם מן האחריות לתמונות הזוו עה
של ברגן־בלזן שזעזעו אותו.
אלא שבינתיים השתנו הזמנים. רוח חדשה
נושבת בגרמניה. איש ממצביאי המערב אינו
מטיל ספק בכך שאי אפשר לנצח את הרו סים
מבלי להקים מחדש צבא גרמני גדול וח זק.
אין הם מאמינים בכושרו הקרבי ובנכו נות
הלחימה של החייל הצרפתי והאיטלקי, אך
נשאר בדמם כבוד רב מאד לכושרו של הפיקוד
והחייל הגרמני במלחמה האחרונה. אייזנהואר
השמיע דברים רכים, הכריז בפומבי שכבוד
הצבא הגרמני לא נפגם. שני גנראלים גרמניים
מן הפיקד העליון לשעבר, שהיו ידועים
אמנם כאנטי נאצים מובהקים, קיבלו מעמד
של יועצים רשמיים ליד הקנצלר הגרמני. היה
נראה שהיד שלא נלחצה לפני שש שנים תי לחץ
עתה.
אלא שעתה משחקים הגנראלים הגרמנים
בברוגז. אין הם חולמים כלל להקים צבא
גרמני, שיוציא מן האש את הערמונים המע רביים,
אלא אחרי שיקבלו את תנאיהם. הת נאי
הראשון: שיוקמו חילות גרמניים עצמ איים,
בעלי נשק כבד וכוח אוירי, ושלגרמניה
תהיינה זכויות שוות בברית המערב. הצרפ תים
התנגדו לכך בתוקף, הסכימו להקים
חטיבות גרמניות בלבד. האמריקאים החליטו
לערוך פשרה, לפיה תוקמנה דיביזיות גר מניות
מלאות, מצויירות בנשק הכבד ביותר,
* רומל עצמו מתקיף את הפלדמרשאל קשות
כאיש עורף, חייל שולתן־כתיבה, שלא הבין
את החזית, אן מבהיר גם הוא שקסלרינג לא
היה נאצי תמר לא פעם לעקוף את פקודות
הפיהרר.

שתהיינה כלולות בצבא אירופי מאוחד, לפי קודו
של גנראל אייזנהואר ומפקד כוחות הי בשה,
הגנראל הצרפתי אלפונס ג׳ואן, שהת פרסם
לא מכבר כמדכא ערביי מרוקו.
אולם המכשול הנפשי טרם סולק. אומרים
הגנראלים הגרמניים: איננו מסוגלים להל היב
נוער למקצוע הצבא ולחנכו לשאת בכבוד
את נשקו כל עוד לא הוחזר על כנו כבוד
הצבא הגרמני במלחמה האחרונה. הגנראלים
המפורסמים ביותר, ביניהם היינץ גודריאן,
גנראל הטנקים המצטיין ביותר ורמטכ״ל
הצבא, לא יסכימו להפר את הסולידריות של
סגל הקצונה ולהיכנס לשירות כל עוד כלו אים
חבריהם כפושעי מלחמה.

ברית־המועצות
צבא. הנדסה. קומביין
האפשר לראות את החבר סולודי״ ״איזה
סולוד?״ ״סטודנט המכון להנדסה.״ ״הם שני

העולם
בשובם לביתם מצאו הרס איום. האב מת,
האח הבכור והגיס, בעל האחות, נפלו בשדה
הקרב, האם זקנה מצרות. אולם החיים שבו
למסלולם. האם, שזרעה שברי מתכת בשדות,
כדי שהנאצים לא יקצרו את התבואה ומכו־ניותיהם
תיפגענה והאחות, נהגת מכונית־המשא,
שהוחבאה במתבן, חזרו לקולחוז
הפועל האדום, מפעלו של האב המנוח, שהיה
חברו מ־ 1928 כאשר השקיע בו את סכום
הכסף הגדול שהרויח בהגרלה ממשלתית,
לציוד המשק.
התאומים יצאו למכון ההנדסה גורני במוס קבה,
פגשו בו רבים מחבריהם לנשק. המוסד
היה מלא אנשי חזית לשעבר, הם פגשו בו
בין היתר את קשרית המטה שלהם, לאריסה
ניקיטניה.
משך חמש שנות לימוד הצטיינו התאומים
גריגורי וואסילי, הופיעו החודש לפני וועדת
פרופסורים על מגת להגן על הדיפלומה
שלהם*.

מאז עברו ארבע שנים. בין הגבעות הפר איות
של עמק ניארי עומד כפר צרפתי טיפו סי,
עם בתים מכוסי גגות רעפים, במרכז
שדות המשתרעים לאין סוף. בכניסה לכפר
עומד שלט, ככל השלטים העומדים בכניסה
לכפרים הצרפתיים, המכריז: עיר השחר.
מספר התושבים, שהקימו להם בלב הג׳ונגל
האפריקאי את המפעל החקלאי האירופי
הראשון, הגיע לארבעים. ראש הקבוצה נקרא
מר דופון. אולם בפי התושבים הוא עדיין
המפקד איבן אשר תחת פקודותיו לחמו במח תרת
באיזור השחר בצרפת.
כמקום רוכים, אתים. הרפתקתם הת חילי׳
ב־ 1944 בשעות ההתרוממות הנפשית
של שחרור צרפת. המפקד איבן דופון אסף,
ערב אחד, את אנשי גדודו. הוא הציע להם
כי יסעו כולם לישב את אפריקה עם בוא
השלום .״אסור לנו לבזבז את הכוח שצברנו
מהסולידריות הנפשית וחויות המחתרת. נח ליף
את רובינו באתים, הטנקים בטרקטורים
ונצא לכיבוש שממות.״
המפקד איבן דופון היה אז בן -.24 הוא
היה מיג׳ור בצבא הבריטי, מפקד גדוד בצבא
הצרפתי ונושא אותות הצטיינות של חמישה
צבאות. למעלה ממחצית גדודו התנדב ללוותו
לאפריקה. אולם איבן יצא לבדו לקונגו בשנת
1946 לבחור את מקום ההתישבות. הוא בחר
בעמק רחב ידים לא הרחק מבראזוויל. אחר
ברירה קפדנית מאד, בחר איבן ב־ 16 איש
ליסד את הנקודה. אתם יצאה אשה אחת
בלבד: אשתו של דופון. הם מכרו את כל
רכושם ולוו את כל הסכומים שיכלו ללוות.
עם 16 מיליון פרנק ( 16 אלף לירות) קנו ציוד
חקלאי משוכלל ויצאו לדרכם.

לאריסה, גריגורי, דאסילי וקלאודיה סדדוד
בין היתו* ,קשרית הסטה
אחים. שניהם סטודנטים.״ ״הוא סטודנט מן
המניין.״ ״שניהם סטודנטים מן המניין.״ ״זה
שהיה קפטן.״ ״שניהם היו קפטנים.״ ״טוב,
יש לי צורך בשניהם !״

להפתעת הבוחנים, הופיעו התאומים עם
נשותיהם. גריגורי נשא את קשרית המטה
לאריסה, שהקדימה וסיימה את הלימודים שנה
לפניו. ואסילי נשא חברה למקצוע, קלאודיה.

אחר דו־שיח זה נכנס השואל לחדר דל,
מרוהט, בעיקר, שולחנות שרטוט. מעל לשול חנות
הרכינו את ראשיהם שני אחים תאומים,
בני .29

אחר שעמדו בהצלחה בבחינות נתבקשו על
ידי המכון להישאר בו כפרחי פרופסורים,
נאותו ומתמסרים בשעות הפנאי לתכנון קומ־ביינים.
גריגורי — מתכנן קומביין לעבודה
בהרים. ואסילי — לקצירת שיבולים אלכ סוניות.

״ללמוד
!״ לאחר שהתאומים סיימו את
לימודיהם בבית הספר העממי המשיכו בבית
ספר מקצועי׳ התמחו, בשקידה יתירה, באלק־טרומכניקה.
בני 19 נכנסו למפלגה הקומוניס טית,
עם פרוץ המלחמה עבדו במכרות. ואסילי
וגריגורי סולוד הפכו לוחמים עזים, עברו
את דרך הדמים משדות פודומסק (אוקראינה
הצפון־ מערבית) עד לנהר האודר הגרמני. פרט
לשנה אחת, בה שרתו בשתי חטיבות שונות
של אותה דיביזיה, שרתו כל המלחמה באותה
היחידה. כשנסתיימה המלחמה היו שניהם
קפטנים, עטורי אותות הצטיינות. חבריהם
אהבום על אומץ לבם, התמדתם ומצב רוחם
העליז תמיד.

ב־ 18 לאוגוסט 1947 הוצפו המזחים של
נמל הנקודה השחורה, באפריקה המרכזית
הצרפתית, על חוף האוקינוס האטנלנטי, על
ידי שיירה מוזרה. סביב ארבע קרונות הקשו רים
לארבע מכוניות משא, רוכזו מאות אר גזים,
טרקטורים ודחפורים 16 ,איש ואשד,
אחת שהתרוצצו בין הסבלים הכושים. היתד,
זו שיירת ״מאקי השחר״.

ביום הנצחון שאלם הגנרל, מפקד הדיביזיה:
״מה בדעתכם לעשות אחר שחרורכם?״
התשובה, שבאה משני התאומים כאחת, היתד.
קצרה :״ללמוד ! ״

* מונח רוסי לבחינה בעל־פה, המורכבת
רובה הרצאה ארונה על נושא המוצג לנבחן
על ידי חבר הבוחנים.

קונגו הצרפתית
,,בוקר .31 היו התחיל!״

בנמל הנקודה השחורה הוטל עליהם מצור
על ידי פקידי המכס שדרשו מהם תשלום של
מיליון וחצי פרנק. הם התבצרו במקום ובמשך
17 יום לא נתנו לאיש לגשת אליהם. איבן
הצליח להסתנן דרך מחסומים ונקודות משמר
לבראזוויל, בירת המחוז, נתקבל על ידי
המושל לראיון, הצליח לשכנעו לשחרר את
המתישבים מתשלום דמי המכס.
במקום הנאה, יין. במשך חודשיים רבים
חיו החלוצים חיי שתוף מלא. לא היתד, להם
אפשרות לבנות אלא בנין אחד — חדר האוכל.
הם המשיכו לישון, חמישה או ששר, יחד,
בעגלותיהם הישנות. הילידים שעברו במקום
נדהמו למראה האדונים הלבנים שהתהלכו
בבגדים מטולאים ונעלים קרועות. ואכן היו
אלה חיים קשים מאד. ההנאה היחידה שהרשו
לעצמם היה בקבוק יין לנפש ליום. כדי
לאפשר זאת הצטרכו לא פעם להסתפק בארו־חד,
אחת של אורז ליום• אולם כעבור זמן־מה
התפתחה המושבה והתושבים הביאו גם את
נשותיהם וילדיהם מצרפת.
תושבי עיר השחר חשבו שנסיונם זה היה
ללא תקדים בעולם כולו, גם לא בברית המו עצות.
הם החליטו לעבוד על בסיס שיתופי
כאשר כל אדם נותן את מה שביכלתו ומקבל
את הדרוש לו. אם יהיו רווחים יחולקו רווחים
אלה בין האנשים ללא הבדל של תפקיד או
פריון עבודה.
עברם הצבאי של המתישבים השאיר את
אותותיו עד היום• כל בוקר, בשעה שש,
נאספים תושבי עיר השחר במגרש המפקדים
ובנוכחות הפועלים הכושים שהוכנסו לעבודה
במרוצת הזמן, מורם הדגל הצרפתי בטקס
כמעט־צבאי. אולם במקום להקריא פקודת יום
של מבצעים מחייך המפקד איבן ופונה לאנ שיו
:״בוקר טוב רבותי,״ הוא אומר בפש טות
,״היום התחיל״.

חתי י 1דעת להסתדר

,העולם הזה״ מס ׳ 723

במרחב

י שנר 7כ 7רננר 7ש ל רני * *
ר 7ב ד 7נע\ך 7סן ך/בב 7־י**•
7זד־ >071 7/ש ך 7סן רך -
77וסבנה 7ל1סד^<> 2כ72ך,
71X1/1 2^ 71־ 777.1/7א7יל־ר
שללגב עו ני ם (0ך ך 1י ! 1
ביצאפון-הספים וין,
2על

פוי ש ר

החלמ וי ן.

הנשקפת לנו
סכנת פלישה?
קרא את
של ס.
להשיג

ספרו המרתק, הסנסציוני החדש
גולדפלום ,״ישראל
בבתי

מסחר

בשנת 2000״.

ספרים

ס0 0

הסיבוב הקר
לא חשוב מה הצבע

כשסימיון צרפקין התערב בשאלת הסואץ
במועצת ד,בטחון עלתה תרועת גיל בקהיר.
עתה, סברו המצרים, יקצור המערב את אשר
זרע. המרחב יחדול להיות זכיון מונופוליס טי
של אנגליה ואמריקה. למרות שהתערבות
הרוסים באה כהפתעה מוחלטת, התאוששו
החוגים הפוליטיים המבלים את חופשת
הקיץ לחה־לת המרו־באלזגסנדריה,
והריעו: סוף סוף מקבל המ
פעם נהגו רבבות צופים לנהור לכל משחק
ערב את תשובתו .״לא חשוב לנו מד, צבע
כדורגל במצרים, סוריה והלבנון. עש הזמן
ידידנו,״ צהל עבדול רחמן עזאם באשא,
עברה התענינות ההמונים לשטחים אחרים.
״העיקר שהצדק ינצח.״
מצרים, בעלת הספורט המפותח ביותר במרחב
במשך שבועות רבים התקיפה העתונות
(כולל ישראל) ,שמה דגש גם על ספורט יחיהמצרית
את אנגליה על כל דבר ודבר. היא
האשמה בהפרעות בסודאן, בגניבות באיזור
דים.
מלבד המניע הרגיל של פרסומת ותהילה,
החניה הבריטי בסואץ, בזיון ישראל, בהמר־הממריץ
קבוצות או ספורטאים בודדים להשגת
צתה להעלות את עניין הסגר הסואץ בפני
שיאים מיוחדים, הופיע במצרים גורם חשוב
מועצת הבטחון. בעוד שלפני זה נהגו להתמאד
נוסף: התענינותו של פארוק. פל
קיף חליפות את אנגליה והציונות, הפכו עתה
ספורטאי שהצטיין באיזה שטח שהוא הועבר
את השניים לשותפים בעלילה הגדולה נגד
מיד מקבוצתו ליחידות המשמר המלכותי. כך
מצרים בפרט והערבים בכלל.
השבועון אל־מוסאוור, הנפוץ ביותר במצי החלו מצטברים נצחונות בכל השטחים

מצרים

/ץ 0 0
להצטרף המעונינים
לחוג מתנדבים בשם:

פעילות חנוכית תרבותית בלי כוונה מפלגתית
במגמה להעלות את רמת
המוסר והאנושיות בצבור.
לפנות: ל״מרכז״ ירושלים, ת .ד249 .

ובקיוסקים

( 480 פרוטה).

הרחקת

__ 0 3נתרי __

ר 5 ,י ה -מכירה
כוונים
א. וםטרמן, ת״א, רחוב

מנהל המשרד הכלכלי הסודאני .״בריאות העם
בודאי תסבול מהפסקת עבודתם של האחיות
והסאניטרים. הכותנה הנזרעת עכשיו תיפגע,
ואניות עם מטען לפורט־סודאן תצטרכנה
לוותר על עגינתן שם, ורכוש רב יתקלקל.״
אולם תשובתם של השובתים היתד : ,כל
זה לא חשוב. הרכוש לא שייך לנו, אותנו
מעניין רק שכר שאפשר להתקיים עליו.

תקוניכרש״י

שערות ׳

מהפנים ומהרגלים לחלוטין בדייטרמה
(שיטה חשמלית) באחריות בלי צלקות
ובאורח סופי. הרחקת שערות מהרגלים
1600 שערות לשעה.

״ ירדניה״

תל־אביב, יוחנן הסנדלר 18
חיפה, רחוב מיכאל 31

הלב פרפר לשוא
רים, פרסם קריקטורה בה הסביר מדוע
הצליחה ישראל לבצע את מעשיה השפלים
מבלי שיד הצדק הערבי תשיגה. הכותרת :
חכו שגם אנחנו נמצא תומך.
משך יומיים נדמה היה כאילו, סוף סוף,
מצאו הערבים את התומך הנכסף. היה הגיון
רב בהנחה שרוסיה, אשר תמכה במישרין
או בעקיפין במדינת ישראל מאז הווסדה תג־טושה,
עתה, כשברור כי ישראל תלוייה ב־ארצות־הברית.
אולם משום מה נתבדו תקוות
המדינאים הערביים והכל חזר לקדמותו, דבר
אחד לא יכלו הערבים לסלוח לרוסים: את
פרפור הלב שהתערבותם גרמה לשוא. עזאם
באשא היה כה נדהם שזו הפעם הראשונה
משך זמן רב שלא היה לו מה להכריז לע־תונאים
ששאלו את דעתו.

סודאן
,.הרכוש לא שייך לנו״
הדממה הכבדה של שעות הצהרים הופרה
ברחובות חרטום כשאלפי פועלים ומשכילים
צעדו בחוצות, השמיעו סיסמאות נגד השלטונות
.״יחיו פלאם ושפעי!״ הם חזרו וצעקו.
אחמד סאלם, נשיא התאחדות הפועלים הסו־דאנית
ועבד אל־רחמן שפעי, מזכיר ההתאח דות,
נעצרו לפני חודשיים בעמדם בראש
שביתה של פקידים ממשלתיים. התלונה העי׳
קרית נגדם היתד, כי ארגנו ועזרו לשוטרים
הסודאנים להכריז מרד. כאות מחאה נגד מע צרם
הממושך הוכרזה שביתה כללית ביום
שני שנמשכה עד סוף השבוע. השביתה הקיפה
את כל העובדים בשכר, הביאה להשתקה מוח לטת
של רוב המפעלים הגדולים ושל כל
השירותים הציבוריים. ההתאחדות דרשה הע לאה
של 75 אחוז בשכר היסודי והטלת הג בלות
על מחירי הסחורות.
פקידים אנגלים גבוהים ופעילי מפלגת א7
איתיחר יצאו בהכרזה כי מאחורי שביתה זו,
הגורמת לקשיים גדולים מאד לאוכלוסיה המ קומית,
עומדת מצרים המשתדלת בכל יכולתה
לערער את המצב בסודאן על מנת להוכיח את
אי־יעילות המנגנון האנגלי והנעת התושבים
לתמיכה בשאיפות מצרים לצרף את סודאן
לכתר פארוק .״שביתה זו אינה אלא אסון
לאומי בלתי משוער,״ הכריז אלברט דיסני,

לשומרי המלך. בעיקר התרבו הנצחונות בשטח
השהיה. השומרים־הספורטאים נהנו
מיחס מיוחד, חיו בתנאים שאינם מחלקו של
הספורטאי הרגיל וכל שכן חייל רגיל. ניתנה
להם כל האפשרות והד,מרצה להתאמן ולשפר
את רמתם הספורטיבית. על דגלי קבוצות
הספורט נרקמה ־סיסמה: לא למען הנצחון
בלבד, אלא לתהילת המלך!״
אחד הדגלים האלה הופיע לפני שבוע על
החוף הצרפתי של תעלת למאנש. נושאיו
היו שלושה ענקים שחומי־עור ומסולסלי שער
— קבוצת השחיינים המצריים שהשתתפו
בצליחת למאנש השנתית המאורגנת על ידי
העתון הלונדוני דיילי מייל. מתוך עשרים איש
ואשד, שנכנסו למים הצוננים מן העבר הצר פתי
ושחו בביתן צוקי דובר הלבנים הגיע
מריח קסאן חמאד הראשון, כעבור 12 שעות
ו 12 דקות (העולם הזה ,)722 כשחשו העוז רים
אליו, מלמל בערבית לתהילת המלך!״
הוא יועלה כדרגה. לפני שנה ניצח
חסן עבדול רחים, קצין בחיל המשמר המצרי
המלכותי, בצליחת למאנש בהשיגו שיא —
שעדיין עומד — של 10 שעות ו־ 52 דקות. הוא
הביא למצרים את הגביע ולפארוק את ההח לטה
כי גביע זה חייב להשאר במצרים. השנה
שוב השתתף חסן עבדול רחים, אולם הנצחון
היד, מיועד לחברו לקבוצה, חמאד.
אולם ההפתעה הגדולה באה יותר מאוחר
באותו ערב כאשר במעמד החגיגי הוגש
לקבוצה המצרית גביע ו־ 15000 לירות במזו מנים
כפרס. מנהל הקבוצה המצרית, בריגדיר־גנרל
של חיל הרפואה המצרי, קם והודיע
בטון של גאווה :״אנו מוותרים על הפרם!״
אותו בוקר קראו המצרים על הצלחתם בע מוד
הראשון של הדיילי מייל ובעמוד השני
היה סיפור על התהוללותם של פארוק ופמל ייתו
בריביירה .״אין אנו יכולים לקבל דבר
רעתון המשתמש במלים מעליבות ומפיץ
שמועות כזב על מלכנו.״
אולם המנצח חמאד לא נראה כמדוכא
ביותר על אבדן זה של 15000 לירות שהיו
חלקו. פארוק הבטיח לו סכום העולה בהרבה
על זה וגם אות הוקרה מיוחד: הוא יועלה
בדרגה.

* קריקטורה בשבועון אל־מוסאוור.

.העולם הזה״ מס׳ 723

אנו רוצים מבחן על כל המקומות.״ הדיון
עבר מהמגרש לשולחנות הכתיבה. המבחן
לא יצא לפועל.

כדורעף
מ סע לפריס י
בהוודע שנבחרת לאומית של ישראל תש תתף
באליפות אירופה בכדורעף, העומדת
להפתח בשביעי לספטמבר בפריס, פרצה ה סערה:
מועדון ביתר תבע מבחן, והמחלקה
לתרבות הגוף הכריזה על מבחן בכדורעף.
רוב שחקני הפועל נמצאו בארץ, מחוץ לאחד,
משה דניאל, המשתתף במסעה המוצלח של
נבחרת הפועל באירופה. ביתר הרכיבה קבוצה
מעולי סין (ששחקו בכדורעף עוד בהיותם
בסין) .הפועל וביתר באו למגרש הכדורעף
של הפועל בגבעת־עליה ואחר באו גם נציגי
המחלקה לתרבות הגוף, ברוך בג וחיים ויין.
השופט הראשי בתחרויות היה פרופסור זולטן
דיקשטיין.
מבחן לשופט. נקבע שהקבוצה המנצחת
בשלש מערכות תוך חמש תקבע במעולה.
במערכה הראשונה באה הפתעה: ביתר זכתה
בשיעור של . 12:15 מיד קם רעש גדול. הפועל
טען שהשופט אינו יודע לשפוט ולפני המבחן
לקבוצות יש לערוך מבחן לשופט. נציגי ביתר
הודיעו (בצעקה) שהפועל אינו יודע להפסיד
בכבוד. הפועל טען שהוא לא יתן לשחקניו
לעלות על המגרש כל עוד לא הוחלף השופט.
המחלקה לתרבות הגוף הופיעה גם הפעם
כמפשרת ולבסוף חדלו הצעקות ונמשכו המ ערכות.
הפועל
גילה עליונות וגבר בשתי המערכות
הבאות 5:15 ,5:15 אך התוצאה של הרכבת
נבחרת משחקנים בודדים ולא מגרעין קבוע
השפיעה במערכה הרביעית. המלחמה במערכה
זו התנהלה על כל כדור וכדור. הביתרים הצ ליחו
בתחילה ונראה היה שהנצחון יהיה להם
( ,)10:14 אך אנשי הפועל לא התייאשו, השוו
ל־ , 14:14 לבסוף 14:16 בכל שלשלת המש חקים.
הטוב
שבכל השחקנים היה בחור שחור
ומוצק מבית־זרע * ,חיים בורר 23 לעומתו
התבלט בין הביתרים וובקה, עולה סין שאינו
מגלה את שמו והמצטיין מלבד במשחק
הכדורעף גם בנגינה על הפסנתר ושירה.
לאחר התחרויות הציע נציג ביתר, שקבו צתו
הפסידה, שהנבחרת הישראלית תורכב
מקבוצת ביתר בחיזוק ארבעה שחקני הפועל.
נציג הפועל טען את ההפך מכיון שקבוצתו
נצחה. שתי הקבוצות טענו שהשופט היה חלש
ונקבע מבחן שני. התמרון הפריע בעד המבחן
והרכבה של הנבחרת הישראלית נקבע במשא
ומתן.

כדורסל
מ סע לתורכיה י
כאשר הגיעה ההזמנה לטורניר בינלאומי
בכדורסל בתורכיה (מחצית ספטמבר) הציעה
המחלקה לתרבות הגוף לערוך מבחן על

המחלקה נסתר, כוחה, החזק בפשרות, הצי עה
שויון (ששה הפועל, ששה מכבי) ,נדחתה
על־ידי הפועל שראה בכך אי־התחשבות בכש רון
שחקניו :״אם יש לנו יותר כדורסלנים
מדוע לא יסעו י מפני שהם של הפועל?״

דאחר חדש״ ,משתק
בחדשיים האחרונים לא היה לקבוצת הכדורסל
של מכבי־מצקין יריב מתאים למשחק :
קבוצת הנוער של מכבי־חיפה חזקה מדי,
נסיעה מחוץ לעיר כרוכה בהוצאות כספיות
ונגד הפועל אסור לשחק.
החברים התמרמרו, דרשו משחק. מבוקשם
נתן להם כשעלתה בדעתו של חבר הקבוצה,
אליהו הירש, האפשרות להפגש עם נבחרת
חיל הים (מקום שלישי באליפות הצבא).
שתי הקבוצות נפגשו בשעות״הערב במגרשי
צבאי מואר: עשר דקות לאחר תחלת המשחק
היתד, התוצאה 10:12 לטובת המצקינאים.
בהרכב חיל הים הוכנסו שנויים והשלישיה
המתקיפה: יצחק בן חיים (מזרחי) ,יוסף אבו
רשיד, ויוסי אסיקוביץ׳ ,סיימה את המחצית
( ) 12:25 לטובת חיל הים.
במחצית השנייה שחקו המצקינאים ביתר
מרץ וקלעו כמה סלים (חיים קסלן ואליהו
הירש).
אולם התקפת חיל הים בעזרת זיזי (יצחק)
מחרז בהגנה הבטיחה את הנצחון בהפרש
סלים ניכר .29:45 :
שחיה הגביע, באו הביתה
״ברוך השם, רואים גם שחיינים חדשים״ —
הפליט מאמן השחיר, הותיק של ברית־מכבים־
עתיד, ברנד,רד ויינרייך (שעזב את ההדרכה
בשחיה מכיון שהחליט להתחתן) אך הצעירים
נטלו גם את העבודה — :לפני התחרויות
מתחו את המסלולים על המים הצלולים של
ברכת השחיר, גלי־גיל, ברמת־גן, ואחר זנקו
לברכות כדי לזכות בגביעים. הקהל הרב
שהקיף את הברכה מכל צדדיה והפריע לשופטים
לקבוע את הזמנים, תבע, בלי הפסק, סדר,
אך הוא בעצמו חסם את כל היציאות והמבו אות.
המפעל
הצליח. הסדרנים הצעירים של
המכבי־הצעיר שכחו שעליהם לשמור על ה סדר.
אך חוסר הסדר לא מנע בעד הצלחת
מפעל־העשרה המסורתי. המלחמה במים היתה
תכליתית ביותר. המטרה לא היתד, השגת הזמ נים
הטובים ביותר מהשיאים, כיון שבברכת
השחיה ברמת־גן אי אפשר להשיג שיאים אך
אפשר לחזור הביתה עם גביעים, הנושאים

בשחית חזה למשחה שעליו נקרא הגביע.
היתד. סטודנטית לחימיה באוניברסיטה העב רית
ונפלה עם ההתקפה על שיירת הרופאים
שהביאה אספקה להר־הצופים.
לשחיית 100 מטר שחיה חפשית לגברים
הוצד גביע שנשא את שם עמנואל (אמה)
רוטשטיין, שנולד בשנת 1927 בתל־אביב
ועבר לגור בגיל צעיר לרמת־גן, זכה בגביע
אגודת ברית־מכבים־עתיד ע״ש קליינשמיט וב גיל
18 זכה באליפות הנוער במשחה שעליו
נקבע הגביע. הגה את רעיון הקמת בריכת
השחיר, גלי־גיל. בפרוץ המלחמה למד באר־צות־הברית
אך חזר לארץ בסיימו קורס טיס.
נפל מעל ירושלים בהתקלקל מטוסו.
על שמו של אילן בילר נקבע
גביע בשחיית 100 מטר גב. אי לן,
שהחל את ראשית צעדיו ב ברכת
השחייה בגן־הדסה נולד
בתל־אביב בשנת .1929 בגיל
שבע התחיל שוחה גב ובשנות
7־ 1946 זכה באליפות הנוער.
סגנונו העדין והמדוייק נתן תק וות
רבות ביחס להתקדמותו
בשחיית הגב אך הוא התגייס
לפלמ״ח והשתתף במספר קר בות.
בהתקפה על לטרון נפל.
אחיו הצעיר, עוזי, ממשיך במ סורת
השחייה.
הגביע בשחיית חזה למרחק
של 200 מטר זכה לשם כפול:
הוא נקבע על שמו של נתן מזור
ובשנה החולפת זכה בו אוריאל
גיל שנפל השנה. נתן מזור נו לד
בגרמניה בשנת 1924 וב היותו
בן 11 נכנס לאגודת ברית־מכבים־עתיד.
התאמן בצופי־ים
והתגייס לפלמ״ח הימי. בשנת
1948 נפל בעת שמהר לעזרת
חבר שנפצע.
ל־ 400 מטר שחיה חפשית לג ברים
נתרם גביעו של בצלאל
זולוטוב, שנולד בשנת 1934
׳בורשה, שרת בנוטרות והשתתף
בהגנת -נצנים. חברו לכותרת
גביע, בר־גיורא אנגלברג, נולד
בהונגריה בשנת 1915 והיה קצין
בצבא. נשלח בשליחות מיוח דת
לחוץ־לארץ ולא חזר. המש חה
הנושא את שמו הוא למרחק
של 50 מטר חזה נוער א׳.

יוסף גולדברג שנולד בפתח־תקוה בשנת*
1924 המשיך את מסורת הגבורה של משפחתו ׳
הותיקה. הצטיין במשחק הכדור־מים ואף
שגמר את הגמנסיה באחד־העם והתגייס מיד
לנגב לא הפסיק את ד,שחיה. בשובו מתחרות
י שחיה קפח את חייו בתאונת דרכים וגביעו:
50x3מטר משחה שליחים מעורב נוער ב׳.
השוער הטוב ביותר לכדור־מים שקם בארץ,
יצחק ביגר, נפל בחיפה לאחר שהגן על שער
קבוצתו, מכבי־חיפה, משך 10 שנים רצופות.
זנוקיו מעל למים הבהילו את החלוצים שבאו
לקראתו והקבוצה המצרית שבקרה בארץ לא
הבינה כיצד הוא יכול לעצר כל־כך הרבה
כדורים. הגביע על שמו הוא גביע כדור־מים
לגברים.

גביע 50 מטר שחיה חפשית לנוער ב׳ נושא
את שמו שיל אברהם פלק, שנולד בשנת 1931
בתל־אביב והצטיין במשחק הכדור־מים וטניס
׳;שולחן. נפל בקרב ב ת־אפא בנגב.
נתגלו כוכבים. המשחים השונים גילו
שתי תמונות. בין הגברים לא העלו כוחות
חדשים והקרבות היו בין אותם השחיינים
שנלחמו בשנה שעברה. לעומת זאת נתגלו
הרבה כוכבים חדשים בין הנערים. נחום
(נחצ׳ה) בוק היה גבור התחרויות לאחר שזכה
בשני גביעים* .קרבות קשים היו לו עם
חבריו לאגודה, ברית־מכבים־עתיד, ישעיהו
(צמבאי) אלבאום וארנסט נסט. אך הוא ד,צ
ליח לגבור על יריביו.
שלוש נערות, שמונה מקומות
ששה מקומות, להבטיח את יתר ששה המקו מות
לכדורסלני הפועל הקוצרים נצחונות ב אירופה
(על נבחרת פריס ; 57:69 על ז׳ליז,־
ניצר, יוגוסלביה.)50:52 ,

את שמותיהם של עשרת חללי מכבי שנפלו
במלחמת השחרור.
על שמו של כל אחד מעשרת החללים נתרם
גביע מיוחד למשחק מסויים.

ההצעה לא מצאה חן בעיני מכבי :״שינצחו
אפילו את האמריקאים, מה זה מעניין אותנו?

לשחיית 100 מטר חזה גברות נתרם גביע
שנשא את שמה של אסתר (אמי) בירנבאום,
שנולדה באוסטריה בשנת 1930 ועלתה ארצה
עם עלית הנוער בשנת . 1938 בת 10 החלה
שוחד, ובשנת 1947 היתה אלופת הנוער

י מקצוע הכדורעף מפותח במיוחד בהת יישבות
העובדת.

,העולם הזה״ מס׳ 723

השלישיה שלטה
לאחר שנסתיימו אליפויות הפועל בהאב קות,
טניס השלחן, כדורסל, אתלטקיה קלה
והתאגרפות הכריז מרכז הפועל על אליפות
בשחיה: השלב הראשון יכלל תחרויות מחו זות
לסניפים השונים. בשלב השני תערכנה
שתי תחרויות. אחת לאזור הדרום, השניה
לאזור הצפון, ישתתפו בה השחינים שתפסו

שחיין צולל מקרש קפיצה בברכת המכון
הטכני בבוסטון (המפורסם והמשובח שב־טכניונים
בעולם) ,המיוחד לסטודנטים המתמחים
כמקצועות הטכניקה החדייטה. אחד
מהם, הארולד אדגרטון, פיתח שיטת צילומים
רבת מהירות המאפשרת ניתוח
צלילה לפרטיה. התוצאה: תמונה מענינת זו.

גביע לנערים נושא את שמו של יעקב
(ינצ׳י) פריד שנולד בבודפשט בשנת 1927
ושנפל בהתנגשות בין ההגנה והאצ״ל בזמן
בואה של אלטלנה בכפר ויתקין.

גגה למדני, אסר וסיליצקי, אסתר לוי

משחה שליחים מעורב נוער ב׳) וברית מכבים
עתיד(נסט ב־ 50מ׳ חזה נוער א׳ — 35.4ש/
10א 50 מטר חפשי משחה שליחים על שם
עשרת הגבורים — 5:29,4דקות).

דן קפליבצקי׳ הירושלמי ששחה כל הזמן
בברית־ מכבים־עתיד תל־אביב ומשתייך עתה
למכבי־חיפה לקח, בקלות, את גביע 100 מטר
גב ( 1:24,0דקות) .שאר הגביעים התחלקו
בין חברי אגודות מכבי־חיפה (אובספלד ב־50
מטר חפשי נוער ב׳ — 34.2ש׳ ,שושנה
צולוף ב־ 100מ׳ חזה לגברות — 1:43,0
דקות) ,מכבי פתח־תקוה (ליזרמן ב־ 200מ׳
שחית חזה — 3:18,6דקות 50x3 ,מ׳
* 10מ׳ שזזיהס חפשית 07,4ו דקות.
40מ׳ שחיה זזפשית — 5:40,6דקות.

מקומות ראשונים בתחרויות לסניפים (בשלב
הראשון) .השלב השלישי, הגמר, ייערך בת־חלת
אוקטובר ויקבע מי הם אלופי השחיה
של הפועל.
האליפות החלה כשנפגשו השבת בברכת
גלי הדר בחיפה 50 ,שחינים מסניפי חיפה,
מסריק, כפר המכבי ודליה.
במשחה ל־ 66מ׳ לילדים הצטיין יורם גלפמן
בן ד 13 מחיפה. כששמע יורם את התוצאה
( 49,5ש׳) שמח ואמר :״עשיתי אותו הזמן
שעשה אמנון (אחיו של יורם, שחין) כשהיד,
בן , 17 לפני שנד.,״
יצחק גלפמן, אלוף הפועל, שחה 100מ׳
חזה בזמן 1:21,8ד.,
אולם, למעשה, שלטה בברכה שלישית ה בנות
החיפאיות: נגה למדני, אסתר וסילצקי,
אסתר לוי. שלשתן תפסו שמונה מקומות רא שונים.
אסתר לוי, בת ד 15 שקבעה שיא יסוד
לנערות ב־ 200מ׳ חתירה 3:43,3 :דקות, כן
נצחה אסתר ב־סת מ׳ חתירה (: 33,8״ דקות).
אסתר ויסלצקי ,16 ,אלופת הנערות ב־ 100מ,
גב, השיגה 3מקומות ראשונים 100 :מ׳
חזה ( 200 ,) 1:43,5מ׳ חזה ( 3:46,0ד׳) ו־100
מ׳ גב ( 1:42,2ד׳) .המתחרה היחידה למרחקים
100מ׳ ו־ 400מ׳ חתירה לגברות, היתד, נגה
למדני 17 ,וחצי, המחזיקה עדיין בשיאה
משנת 1947ל־ 50מ׳ לילדות.
במשחה ל־ 400מ׳ השתתפו גם גברים
(התוצאות נחשבו לגברות לחוד ולגברים
לחוד) ונגה אף הצליחה להשיג את אחד
הגברים. זמנה ב־ 100מ׳ 1:31,3ד׳ ב־ 400מ׳
8:23,3ד׳.

כדורגל
לא דק בכבי שי
קבוצה חדשה לכדורגל הוקמה לפני זמן מה.
הקבוצה היא של אגד (לפני מיזוג הקואו פרטיבים
לתחבורה) והיא כבר זכתה בנצחון
על הפעל נתניה 1:5הנהגים הוכיחו שהם
שולטים בכדור כשם שהם שולטים בהגה ומ הירותם
על הכבישים לא הפריעה למהירות
על המגרש. בשלל השערים לטובת הנהגים
התחלקו: יהושע גלזר 2נסים אלמליח ()2
ואליעזר שפיגל, שהוא מאמן הקבוצה, הס תפק
בשער אחד.

ום־קל
חידון מוס
ה שכשמוע
אדם שמד
של יצירה מוסי•
קלית, נוצרו! ברא :,ו תמונת* מסויימת,
המתארת את שמד של אותה יצירה:
בעמוד זה צייר דוש ארכע־עשרה תמונות
המזכירות שמותיהן של ארבע
עשרה יצירות.
אם תזהה את |ל היצי־ות, לפי שמותיהן,
ערוך אותן כרשימה ושלח אותן
יום 20 לספטמ עם
התלוש בעמוד
בר 1051 למערכת המודם הזה, ת .ד,136 .
תל־אכיב. ציין על המעטפה :״חידון
מוסיקלי״.
כין כעלי הפתרונות הנכונים יוגרלו
חמישה ספרים על תולדות המוסיקה.