גליון 724 מתאריך 13 בספטמבר 1951

השבועון המצויר
לאינפורמציה

ו־ .בז רז י־ ר־

ב א לו ל תשי״א 13.9.51 /

0ווווווווווווווווווו*1111 ווווווווו 11111111111111111111111ן־)

מכתב־ם

העורר :

העולם
הז ה

אורי אבנרי

עורך משנה:
של ום כח ן
עורך הסגנון :

המלצר אלפרד מילר
עורך גראפי*

דב אי תן

צלמי המערכת :
חברי המערכת :

ה ש בו עון ה מ צוי ר
לאינם ורמצ י ה
המערכת

סו פ רי ־ חוץ :

רח׳ לילינבלוס . 12 תל־אב־ב
ת.ד . 138 .טל( .ז ם ני 82785 1

העולם

רוני בר. דו ד רוביננר.

מיכ אל אל מז, יחיאל ב שן. ניצה בבי. נורית
לביא. רפאל סלע. איתמר עילם. יעקב צליל.

והמנהלה :

הזה

דו ש

הווארד נורדון. מונ טי נ׳ייקובם גבריאל דנון.
סלים מנ צור.

מו דפס

ב ד פו ס

י שראל

הפצה:

פלס ב ע ״ מ

הנכם ראויים לכל הכבוד על ש מצ אתם עוז
בנפ שכם להוקיע עוול ואי צדק זה שנגרם לאלפרד
מילר. אין ספק שזו הוכחה ברורה שמש הו לא
בסדר ב מו ס דו ת הנוגעי ם בדבר. שלא נקפו א צב ע
לתיקון המעוות. אני מ ציע ה לארגן את כל קוראי
העולם הזה לשם מ צי א ת מקום עבוד המת אי ם
עבור מר מילר ו א שתו, ועד אז לעזור להם להס תדר
בא מצעי ם כספיים.

נחמה אייזן, תל־אביב

לפי דעתי פרשת אלפרד מילר הי א בו שה וחרפה־לנו
ולמדינה. אלפי שני ם היה העם הי הודי מי עו ט
במדינות זרות וסבל רבות מי חסן הבלתי סובלני.
ועתה אך ה שננו את ה מדינה ונהפך הנלנל. שכ חו
את כל התורה של מ דו במ שך דורו ת רבים והתחילו
להציק ל״נויי ם״ שנ תנו הכל ואף ה חליפו א ת מולדתם
למען פליטי חרב יהודיים.

ל. ב ,.תל־אביב

שעתיים אחרי שהופיע הגליון האחרון
בקיוסקים נתקבלה במערכת הודעה מאילת :
הצעירה שהתנדבה לשמש שפן נסיון הגיעה
ממתולה לאילת. בטרמפים עשתה את דרכה
במהירות של שיא. היא הגיעה לחוף ים
סוף בדיוק 29 שעות מן הרגע בו עלתה על
מכונית במתולה. על הרפתקאותיה נספר
בגליון קרוב.
בינתיים באו כמה קוראים בטרוניה. מתלוננים
הם: עוד ישנם מאות חברים של
תנועות נוער המטיילים בארץ לאורכה ולרחבה
(עד כמה שיש רוחב למותני עלמה כה
תמירה כמדינת ישראל)
בטרמפים. לפיכך אין
זה נכון לומר שחדוות
הטרמפים מתה במדינה.
הם צודקים — במדד,
שהמדובר בחברים של
תנועות נוער. אולם אלה
מהווים אחוז זעיר בגיל
, 18 אחוז אפסי בגיל .22
ונוער בגיל זה, פסגת
גיל הנעורים, כבר איבד
חדווה זו.
ייתכן שבראותו את
סיפור מסעותיה של שליחת
העולם הזה תתעורר
בו תאוות המרחב מחדש.
״...אשה נדחקה אל ראש התור לפני עגלת
הקרח. אני הרה, צעקה. הקהל האדיב פינה לה
מקום. כשקיבלה את בלוק הקרח, נשמט כר
עבה מתחת לשמלתה...״
הקורא צוחק? לבריאות. אבל מה היה
אומר הקורא לוא היה נאלץ לקרוא בדיחה
זו 47 פעם בשבוע אחד?
או בדיחה שנייה .״אדוני הנהג, הגד נא לי
כשנגיע לעתלית! אמרה אשה זקנה, כשעלתה
על האוטובוס בחיפה. הנהג נזכר בדבר רק
כשהגיע לסיבוב זכרון יעקב, סובב את האוטובוס,
חזר לעתלית. הנה אנחנו, אמר לגברת.
זו הודתה לו, הוציאה מארנקה גלולית, בלעה
אותה, חייכה ואמרה: הרופא אמר לי לבלוע
גלולית כשנגיע לעתלית...״
גם זו בדיחה שאפשר לסבול אותה —
פעם אחת. היא פורסמה אפילו בהעולם הזה.
אולם מה יאמר אדם אם אותה בדיחה ארורה
חוזרת אליו בקביעות של מחוג שעון, לפחות
פעם בשבוע?
כל זה בא ללמד שתפקידו של עורך מדור
במו עיני אינו ראוי לקנאה. כל חברי המערכת
אוהבים לקרוא מכתבים למערכת. הקוראים
הכותבים מכתבים, גם שליליים, מצוידים במידה
גדושה של חוש הומור. לרוב אפשר
ליהנות ממכתביהם, אף ללמוד מהם. אולם

אין לומר דבר זה על כל שולחי הבדיחות.
אמנם, רבות מהן משעשעות למדי. אך יש
סוג של שולחי בדיחות שההומור שלהם
שתפני מדי: אין הם מבחינים בין בדיחה
שהמציאוה, או שנוצרה לנגד עיניהם, לבין
בדיחה שקראו בעתון זר, בעתון מקומי,
ואפילו בהעולם הזה עצמו.
כל זה מייאש. ביחוד כשקוראים אחרים
כותבים מכתבים, מוכיחים היכן קראו לראשונה
את הבדיחה שזכתה בפרס של לירה
בשבוע שעבר. צצה הצעה לבטל את המדור
בכלל. עלתה הצעה שנייה להפקיעו, לחייב
את חברי המערכת עצמם
להביא את הבדיחות.
שהרי אם סוחבים בדיחות,
מדוע לא נסחוב
בעצמנו?
כפשרה הוחלט להשאיר
את המדור על כנו, אך
לא לשים אותו כל שבוע,
אלא רק כשיש בדיחות
מקוריות באמת הראויות
לכך. אם אין — תמלא
המערכת את החסר.
תפקידו האמיתי של
המדור במו עיני הוא
לפרסם קטעי הווי מיוחדים
לארץ ולבניה,
משהו משעשע ובכל זאת בעל תוכן עמוק
ביותר, סמל לרוח הזמן. אימרתו האחרונה
של הגנראל מק־ארתור על אופיו של טרומן
אינה מענינת, אפילו כשמחליפים את מק״
ארתור ביגאל אלון ואת טרומן בבי. ג׳י.

קוראים חדי עין שמו לב, מן הסתם, שב־גליונות
האחרונים, וביחוד בגליון זה, גדלה
חלקה של ברית המועצות וארצות הדימוקרט־יה
העממית במדור מכל העולם. זוהי תוצאה
של הרחבת היקף עבודתה הקבועה של מח לקת
החקר.
תפקיד זה אינו מן הקלים ביותר. בגוש
המזרחי לא שרדו כמעט סופרים מערביים.
סופרי העולם הזה במערב אירופה אינם יכולים
לספר עליו יותר מאשר כתוב בעתוני
המערב, וזה מעט מאוד מלבד תעמולה אנטי
סובייטית. ואילו בעתונים הרוסיים, המתקבלים
בשפע במערכת, לא רב החומר הניתן
לעיבוד. כמעט כולו חומר פוליטי תעמולתי
שקשה ללמוד ממנו על חייו ומאוייו של
האדם הקטן באודיסה ובקויבישב, שאחרי
הכל אין להניח שהוא שונה כל כך מן האדם
הקטן במרסייל או בסנט־לואים.
בכל זאת אפשר למצוא מפעם לפעם גם
בעתונות הסובייטית ובעתוני הדימוקרטיות
העממיות קטעים השופכים אור על דרכי
החיים שם. תפקיד מחלקת החקר למצוא
אותם, להגיש אותם לקוראים.

אני מצרפת סד לירה אחת עבו ר אלפרד מילר
ואני מז מינ ה את בוראי העולם הזה להצטרף ל,.מפ על
מילר״ .לפי שכתבתם י ש להעולם הזה לם.ללה
ם־ 70.000 בוראים. אם 50 אחוז י היו לצד הממ של ה
ומר איזידור נליב ד 50 אחוז י היו מו כני ם לנדב
כל אחד סד 1ל ״י עבור אדם בא שר הו א אדם
ועל כי ננרם לו עוול. יא ס ף סכו ם של 35.000
לירות, בהן אפ שר לפתוח ממערה כז א ת הנכ ספת
על ידי נו ש א מאמרכ ם.

אלמונית, הר הכרמל

:תימניה העובדת בבית חרושת עסיס!
:קיבלה את משכורתה הראשונה ונתבקשה!
! לחתום. היא חתמה בטביעת בוהן.
:בחודש הבא חתמה בזרת. שאל אותה[
[הקופאי :״מה פתאום?״ השיבה :״מה ז ה!,
;אתה לא יודע? התחתנתי.״ ״אז,מה בכך?״!
:שאל הקופאי .״שיניתי את שמי,״ הסבירה!

:התיסניה.
! הקוראה ש. מרים, קופת חולים, מבר• !
:יה, זוכה בפרס של 1ל״י.
^(1111111111111111111111111111,111111111111111111111111111111111.171
בכנסת? ו מ דו ע הקצבתם לתופיק טובי שנ ת חיים
נוספת? ידוע כי הו א בן . 30

אמנון שטרנברג, חיפה
צודק הקורא שטרנברג. סיעת המזרחי היא
הזקנה בכנסת, אך בגלל היותה מורכבת משני
ח״כים בלבד החליט סופר הכנסת לא לקחתה
בחשבון. אולם תופיק טובי עדיין בן , 29
טרם מלאו לו .30

רגלים ספדרטאיות
בעולם הזה 723מ שכה את עיני ת מונ הבמ דו ר
הספורט. ייתכן שהצלם לא שם לב לכד, אד
רנליהן וידיהן של שלו ש הנערות יו צ רו ת הר מוני ה
מיו חדת ב מינ ה.

אריה אילני, חיפה

״דו״ח על חולי רוח״

ד״ר שמחה לב, תל־אביב

״בוזי מחפש חדר״
העולם הזה 723 כותב העברו תפת או מיו ת
מצריפים ל אוהלוני ם (בלילה פרצה מנ פ ת עו פו ת
והיה צוי ד ל שכן את הבריאים ב צ רי פי ם)״ .לא
כל אחד מהבוראים מעלה על דע תו כי אמנ ם
שי בנו את ה עו פו ת בריאים בצריפים, ו הו א מת־חיל
לתהות ל מי ה ב חנ ה כ אן — ל אנ שי הביבוין
או לעופות?

על הקורא אילני להתיחס באימון רב יותר
לאוסקר טאובר שצילם את התמונה.

רגלי ג׳ון פונטיין

ישעיהו בינור, תל-אביב
דומה שבמצב הנוכחי בשוק אין כמעט ספק.

איני מו צ א כל יו פי או רושם מיו ח ד ביה ש מע־
.מידים אתם אתהת מונו ת על הצד או על הרא ש.
נוסף לזה, נד מה לי שלג׳ון פונ טיין עדיין י שנן
שתי רנליים, למרות שר,טעתם אחת (העולם הזה
.) 722

דו מני שהעולם הזה אינו מ ת מצ א ב מנ הני הש תייה
של המלחים הא מריבאים. כתבתם (העולם
הזה ) 722ש הי אפני ם התקיפו א ת פרל הדבור ביו ם
ב , ,מתור ח שבון שרוב המלחים האמריקאים י היו

אלן רמפל, תל־אביב
קשה להסביר על רגל אחת את תורת חיתוך
התמונות. העולם הזה יעשה זאת בהזדמנות
קרובה בהרחבה.

משתה אמריקאי
מעוזים העולם הזח 722 פרסם כתבה על הפ עילו ת הס פו
ר ט אי ת ה עו מד ת להתחדש בביתר־חיפה. היה עלי כם
לדעת ש ל מו ע דון ביתרי קוראים מ עו ״ז ( מ עין
ז׳בו טינ ס קי) ולא עוז, בל שונכם.

דן שמר, חיפה
עם הביתריס הסליחה.

״רדתי 1951׳
בקוראי את הכתבה על רותי גורמן (העולם הזה
) 716שהש מי ע ה דבריה כי פסקה מ ש אי פו ת אי די א לי
ס טיו ת, נזכרתי בבדיחה: מ ע שה באדם ש שח פעם
לרעהו ואמר ״ אשה זו היא ה אידי אל שלי!״ ש אלו
הלז ״ו ב כן. מ דו ע אינ ך מ תח תן?״ ענ הו רעהו:
,,אז הרי א שאר בלי אידי אל!״ בך מצב הנוער
בארצנו. רבים מבני הנוער ש הרפו נפ שם ונלח מו
למען שלום ה מדינה אי ב דו עתה, בהתנשם החלום,
את כל מח שבו תיה ם ה אידי אלי ס טיו ת, והם נמצ אי ם
בחלל ריק.

יהושע גרוס, תל־אביב
מעמדות שיכורי ם אחרי ש ה תעננו ביו ם א׳ .האמת הי א
ש הי אפני ם התקיפו ביו ם א׳ ,בי יד עו (מה של א
ידע העולם הזה) שהמלחים רנילים לה שתכר ביו ם
השבת.

אינפורמציה

שמה, כמובן, חנה מירון. המקצוע: השחקנית של התיאטרון הקאמרי. פעם היתד,
קטנה (לא לפני הרבה שנים) ,דיברה גרמנית ונקראה חנה מאירצ׳יק. כאשר השחקנית־הילדונת,
בת השמונה, נמלטה עם אמה מגרמניה הנאצית, הופיעה בפאריס בתיאטרון של פליטים,
עוררה התפעלות כללית.
כאשר הופיעה 13 שנה לאחר מכן על קרשי הקאמרי, חזרה על הצלחתה, עוררה, שוב,
התפעלות כללית. אלא שהפעם ישבו באולם צעירים וצעירות ארצישראליים שהתלהבו
ממשחקה כמיקי של הוא הלך בשדות, הנערה־העולה המסבכת חייהם של כמה מחברי
קיבוץ אחד וחיי מפקד פלמ״ח אחד.
אחר הופעות חוזרות ונשנות בכל עונות התיאטרון, הפכה חביבת הנוער שאהב את
משחקה, התפנקותה והשתמטותה כאחת, התקרבותה והתרחקותה. אולם כאשר עלתה לפני
שלושה שבועות על קרשי הקאמרי במוגרבי, מקרינה את אור הזרקורים מעל עורה השחור
(הצבוע) היה נצחונה כמלכת שבא מושלם. מלבד עורות ברדלס ונמר עשויים בד צהוב־כהה
וכתום) שכיסו את גווה בלטה באצעדות מלכות, תסרוקת מלכותית (ושבאיר ).שהתבטאה
במגדל שערות גבה־שכבות.

אינני חו שב אמנ ם ש דו ״ ח כזה היה צריך להתפרסם
בעתת, ו בו ד אי לא ב צו רה הבול ט ת הזא ת.
בשים לב לעובדה שהדבר הזה עלול לזעזע א ת
העצבים של בוראים צעירים ש אינ ם די מ הו פני ם.
כאדם שי ש לו מנ ע יו ם־יו מי עם אנ שי ם חולי־נפ
ש — שי ש להבדילם בהחלט מחולי־רוח — הנני
רוצה לציין שהריפוי המודרני ב מו ס דו ת של חולי-
וו ה עדייו רחוב, מלהיות מו של םוש שי טו ת ההלם,
עליהן סופר ב דו״ ה. נזקן לעתים נדול מ תועל תן.
אין בבוחן להחזיר לאדם א ת שלוו ת נט-שו ואו שר!

בחיים.

ג׳ון הריסון, תל־אביב

וז שעף

במו ע*ני

שינוי שם

בידי נמצ או ת חוברות רבות של העולם הזה ולא
מ צא תי אף ריפורטז׳ה אחת על איזה מפ על שע ש תה
הממ שלה או על פיתוח הארץ בכלל. אם ת מ שיכו
ב סוג זה של רפור טרו ת יכולי ם אתם (ו אולי חיי בים)
לכתוב בכותרת ״ ה ש בו עון ה מ צוייר ל אינפו
ר מ ציה ש לי לי ת״.

אורי עופר, תל־אביב

ראה עמוד .3

ערביי ישראל
שמחתי לקרוא את ת שובתכם ל מכ תבי (העולם
הזה .) 722 זה המשך למסורת הדי מו ק רטי ת של
העולם הזה להדפי ס מכתבים המתע די ם לקו שלו.
אך לצערי ת שו בתכם. מו פשטת למדי. במשך שלו ש
שנו ת קיום ה מדינ ה הנ שר היחידי בין הארצות
ה שכנות וה מדינה הו א נ שר של ה ס תננו ת המלווה
ברציחות ו שוד. נ כון ש אין מחתרת ערבית אך
האם נחכה שתקום, או שנקדים תרופה למבה!

סגן־משנה נ. פישל, צה״ל

גיל הכנסת
לרשימתכם על ניל חברי הכנס ת (העולם הזה :) 722
מ דו ע פונ עי ם אתם ב כ בוד סי ע ת המזרחי. שניל ה
ה מ מו צ ע 601 שנה (נורוק , 67 פנק ס ) 54ו טו עני ם
כי מפא ״י. בעלת הניל ה מ מו צ ע של , 54 הי א הזקנה

אין זה נאה לע תון ה מכ בד את ע צ מו לכתוב על
מעמד שני ומעמד שלי שי. צורת הכתיבה מר אה
כ אילו על נחיתותם של הערבים ללפי העולים
החדשים ושל האחרוני ם כלפי היי שוב הי שן, ואיל
זה כד. כל ז מן שנ ציגי אותם מעמ דו ת נבדרים
לכנסת, אין מקום למע מד שני ו שלי שי בצורה
שאתם מב ט אי ם.

גבריאל שטרסמן, תל־אביב
זכות הבחירה של העולים החדשים והערבים
אינה מבטלת את העובדה שמבחינה סוציאלית
הם מהווים מחנות נפרדים, נחותים,
הן בסיכויים והן באפשרויות, מהיישוב הותיק,
המגן על עצמו באלף סייגים. אין העולם
הזה מאמין שטשטוש המציאות עוזר לתיקונה.
שתי כותרות אלה באות להזהיר ולהתריע
מדי שבוע בפני הסכנות הכרוכות במצב בלתי
בריא זה.

ימאי-חימאי
אתם ג אוני ם. ב מלה אתה יצרתם חי מ אי הדש
ב מדינ ה (העולם הזה .) 721 דבר שלא עלה ב ס שד
שנה ת מי מ ה בידיו של ה מורה לחי מיה שלי בבית
הספר הי מי ב חיפה. מ בחינה הי מי תכמעט ולא
הייתי קיים ב שי עו ריו. אני מקוה ש הנ״ ללא יניב
על זאתב או פן קי צוני. מ ק צו עי י מ אי ( אות ראשונה
יו״ ד) ולא חי מ אי ( מ ם׳ פנקס הי מ אי ם .) 900
בכל או פן תודה ב עד ה תו אר.

צלקה גיברון (גרבובצקי) ,תל־אביב
התודה מגיעה אך ורק למגיה.

״העולם הזה״ מם׳ 724

ככל שהפועלים מתמחים, גובר הייצור .״ולזכותם יש לומר,״
מודה בוב ,״שהם לומדים די מהר.״ ואמנם, הם למדו במידה
כזו שבוב כבר חושב כי הגיעה השעה שיעזוב. הבחורים
המקומיים יוכלו כבר לנהל את העסק לבדם. את מקומו ימלא
מהנדס חיפאי, יחיאל גולדפרב, אף הוא צעיר 30 שעבד
לפני כן בבתי הזיקוק במשך 10 שנים והמלא הערצה לבוב.
גם אברהם פרידמן, התעשיין החיפאי (דור חמישי) ,ואחד
השותפים העיקריים במפעל, יודע להעריך את בוב. לא רק
את בוב אלא גם את הבום שלו, הנרי קייזר. הוא מספר
כיצד, במסיבה שנערכה במלון וולדורף־אסטוריה בניו־יורק
לכבוד חתימת החוזה על הקמת המפעל הישראלי, שאל אחד
המסובים את הנרי קייזר :״מדוע לא תקים את המפעל הזה
באחת הארצות הערביות במקום ישראלי״ תשובתו של קייזר,
שהפליאה את הנוכחים (ובעיקר את אברהם פרידמן) היתה :
״אני מאמין בייצור רק בארץ שכל פועל העובד במפעל יש
לו סיכויים גם לקנות מכונית לעצמו.״
לפי אותו פרינציפ, כנראה, מחזיק בוב ריים בשתי מכוניות:
אחת של המפעל, תוצרת מקומית, לשימושו הרשמי
והשניה (אף היא תוצרת קייזר־פריזר) שהביא עמו מארצות-
הברית, לשימוש אשתו והילדים. כי משפחת ריים אוהבת מאוד
לצאת לסיולים בכל הארץ .״האויר נפלא והארץ דומה מאוד
לקליפורניה.״
תפריט הרייסים אינו זקוק לתוספות. בעמדם לנסוע לארץ
הוזהרו על הקשיים הרבים שייתקלו בהם בהשגת מזון.
אבל הם לא נבהלו. משהגיעו ארצה, לא הביאו עמהם כמעט
שום מיצרכי מזון. התוצאה :״משך כמה ימים כל חודש
התקיימנו מלחם בלבד.״ עתה הכל בסדר ודאגותיה של מרגרט
במטבח מועטות בהרבה מאלו של עקרת הבית הממוצעת
בישראל. כי מלבד החבילות המגיעות מאמריקה, מצויד המט־

^ ו 811*1ד ו ״ ס
— מה שעות לפני שבן־גוריון חתך את הסרט שנמתח
ע.בפ ת ח בית החרושת קייזר־פריזר ב־ 15 במאי, כינס
מיסטר רייס את הפועלים לשיחה קצרה .״זכרו,״ הוא אמר
להם ,״כי הכוכב היום אינו ראש הממשלה או שאר הגדולים
המלוים אותו. אתם הכוכבים של מאורע זה.״ לולא נהג מיסטר
רייס בצניעותו הרגילה יכול היה להוסיף :״ואני הכוכב
הראשי.״
אולם זאת לא דרכו של רוברט ג׳יימס ריים (בוב בפי
מכריו) ,האמריקאי הפרוטסטנטי הגבוה, בעל המבטא הרך
המעיד עליו כי בן המערב הנהו. הוא נולד בקליפורניה לפני
38 שנה, סיים את לימודיו כמהנדס שדה, הצטרף לחברת הענק
קייזר (בשנת ,)1938 שעסקה בבניית סכרים ומפעלי
פיתוח.
עבודתו הגדולה הראשונה היתה השתתפותו בבניית סכר
קולי, הגדול שבסכרי העולם, כאשר נמסר החוזה לחברת
קימר בשנת ( 1938 בניית הסכר החלה בשנת , 1934 נסתיימה
ב־ .)1940 בשנות המלחמה התרכזה החברה בבניית אוניות
והשם קימר נתפרסם בעולם כולו בשל התפוקה האדירה
הקשורה בו (אניה אחת כל 24 שעות).
אחרי המלחמה הופסקה בניית האוניות וחברת קייזר נכ

עבדו מימיהם במכניקה.
מדי יום נוספות שמונה מכוניות מבריקות לאחת השורות
העומדות בחצר, מוכנות למשלוח לקצות תבל, כשתעו־דת
המשלוח מציינת ״מייד אין ישראל״ .מדלת אחרת, בקצה
השני של בית החרושת, נכנסים ארגזים גדולים, מלאים חלקי
מכוניות שונים ומשונים. בין שתי הדלתות משתרעת — או
ליתר דיוק, מתפתלת — ממלכתו של מיסטר רייס: הסרט
הנע המפורסם, המקבל בקצה אחד את החלקים המרוחים
בשומן ופולט מכוניות מהודרות בקצה השני.
בהתחלת העבודה ליוה בוב ריים את המכוניות בכל שלבי
דרכן. היה צורך ללמד את הפועלים דברים אלמנטריים ביותר,
כהחזקה נכונה של כלי עבודה .״אצלנו, בארצות הברית,״
הוא מספר ,״לא קיימת בעיה כזו. ילדים גדלים באוירה של
מכונאות וטכניקה, יודעים לנהוג בגיל עשר ולפרק מנוע ול־הרכיבו
כשהם עודם בבית הספר העממי. ואילו כאן, קשה
למצוא פועל (בין העולים החדשים המהוים חלק ניכר של
העובדים) היודע אפילו להחזיק מברג. ואשר לדעת לנהוג...״
הדבר מתבטא כמובן בתוצרת: הרכבת מכונית אורכת
פי ארבעה מהזמן שנחוץ לשם כך בארצות־הברית .״אולם אי
אפשר עדיין לקבוע באופן סופי את תפוקת העבודה, כי

11:1 x 3ירה !
נסה לשותפות עם חברת פריזר לייצור אוטומובילים. יחד עם
החברה, שינה גם בוב ריים את שטח עיסוקיו: ממומחה לעבודות
הנדסה גדולות הפך למומחה בענייני ייצור המוני של
,מכוניות. כעבור שנים אוזדות מצא רייס את עצמו בדרך
לישראל לפקח על הקמת בית חרושת נוסף בשרשרת בתי
החרושת של מכוניות קייזר־פריזר הפזורים פה ושם בכל
רחבי העולם.
אולם לא היתה זאת נסיעתו הראשונה מחוץ לארץ מולדתו.
הוא עבד שנתיים ( )1942—1940 באזור תעלת פנמה,
שנה בבלגיה והולנד, שם נמצא בית חרושת קייזר־פריזר,
ביקר גם בדרום־אפריקה לחקור את תנאי המקום. כאשר הגיע
עם משפחתו לנמל חיפה לפני כשנה מסר לפקיד המכס דרכון
שבו היו רשומים, תחת השאלה ״בנים״ :אלאן, בן ,9נולד
בפנמה; קנת, בן ,6נולד בקליפורניה; ג׳ון, בת ,4נולדה
במיצ׳יגן. לכן כאשר שאל איש המכס :״ומספר ארבע בישראל,
הה?״ צחקו ההורים ומשכו בכתפיהם.
״ולמרות כל זה,״ אומרת אשתו מרגרט ,״קשה לי עדייו
להתרגל לכל הנסיעות הללו.״ היא עדיין זוכרת כיצד חזר
פעם בוב הביתה והודיע לה :״נוסעים לאירופה בעוד שבועיים!״
כאילו דיבר על ביקור בקולנוע. שבועיים אלה היו
השגעוניים ביותר שהיא זוכרת — קניות, אריזות, מכירת
הבית .״אותו דבר בודאי יהיה כשנעזוב את ישראל,״ היא
מנחשת.
אולם, למודי נסיון, לא חושבים הרייסים על דברים שרק
העתיד יוכיח אם נכונים הם או לאו. יש דברים קרובים יותר
הדורשים את תשומת לבם. כל בוקר נכנס בוב למכוניתו
(תוצרת קייזר־פריזר, ישראל) ונוסע לבית החרושת השוכן
לרגלי הכרמל, הפונה למפרץ. היום, ארבעה חודשים אחרי
פתיחת המפעל, עובדים בו 240 פועלים אשר רובם המכריע

בח במיתקנים האמריקאיים החדישים ביותר: תנור חשמלי,
מקרר חשמלי ,״שייקר״ המכין קוקטייל או לימונד תוך שניות
ספורות.
אחת מדאגותיה הגדולות הוא חינוך הילדים. כאשר המשפחה
מנתקת כל שנה את קשריה ונוסעת לארץ אחרת
קשה להבטיח חינוך עקבי ויעיל לילדים .״כשהיינו בהולנד
דיבר אלאן פלמית כמעט שוטפת. עכשיו הספיק כבר לשכחה
ובמקומה למד כמה מלים עברית.״ למרות שהילדים אינם
מדברים עברית הם מתמצאים במשחקיהם עם הילדים הגרים
בסביבה, על הכרמל הצרפתי. ואילו להורים, קל יותר ללמוד
גרמנית מאשר עברית. שהרי אפילו אם ילמדו לדבר עברית
לא כל אחד בארץ יודע את השפה.
אולם אלו הן כולן בעיות בעלות ערך משני בעיני בוב
ואשתו. כי לא בא כאן לבלות חופשה או להכיר את הארץ
לשם הכרות. הוא בא לכאן למטרה מסויימת וקבועה מראש
— לייצר מכוניות. וכל פעם שמכונית
עוזבת את אולם הארכבה הגדול הוא
יכול לשכוח את כל שאר הדברים ולומר
לעצמו כי הצליח — יש מכוניות ״מייד
אין ישראל״.

חצר הכניסה. מדי
1פעם דוהרות מכוניות
^ 8 ?8משא עמוסות ארמים
ענקיים לחצר בית הח־פריזר. קייזר רושת

הארמים כתוב באותיות
גדולות קייזר, ישראל. בתוכם
ארוזים החלקים השונים, שיצאו,
כעבור שבועות אחדים, לחצר
השניה במכוניות הדורות ומבריקות.
אך ב כן לא נסתיימה דרך
הפיכתם של חלקי המכוניות לייעודם
הסופי — יצוא תמורת ממבע
זר. המכוניות המורכבוה נא־רזות
שנית ,׳עתה בשלמותן, מועלות
על סיפון אניית משא המובילה
אותן לאחת הארצות עמהן
חתמה ישראל מוזה מסחרי(כתור־כיה,
פינלנד) ,בו התחייבה לספק
להן מכוניות ׳קייזר־פריזר, הרכבת תוצרת ארצות־הברית,
ישראל. תמורתן תקבל מזון, ממרי
גלם ומכשירים — בלי להוציא
על כן את הדולארים היקרים.

מ מי ט
1111 עב

י מי ט
ב ״/ןוט

יייי

אןןן, או

כפי שזה נקרא, על סרט
אחר. כאן מעבידים אותו
שני פועלים לסרט מקביל אשר
עליו מורכבים גופי המכוניות.
הדבר הולן ״כמו שעון״ .בדיוק
כשמנוע אחד מושלם מגיע גוף
מכוניות לנקודות ההרכבה. שימה
זו היא המצאתו של הנרי פורד,
האמריקאי שהכניס את המכונית
לכל בית, בבססו את מכירת מכו״
ניותיו על שיטת הייצור הזולה
שאופשרה בעזרתה של הם טנ״
דרדיזציה של חלקי חילוף וחלקי
הרכבה, דבר שהקל על הפעלת
הסרט הנע, בו מתופקד כל פועל
ליחידת עבודה אחת. כן הופכות
הפעולות למכניות גרידא,
מהירות ביותר. המחיר המוזל
של התהליך מאפשר מכירה המונית
גם לשכבות לא־אמידות.

השתוללות עם אכא. כש־
.2משקה קר וחיוך־ .אין
העבודה במטבח טירחה־כה נוראה
בשביל מרגרט רייס. התנור
החשמלי והפרימידר מסירים ממנה
רוב דאגות עקרת הבית הרגילה.
וכשבאים אליה אורחים,
אינם מהווים שום מעמסה מיוחדת.
זה ממש תענוג להכין להם
משקאות. מכניסים את החומרים
לתוך ״שייקר״
חמוד, לוחצים על כפתור,
נותנים חיוך רחב
והמשקה מוכן. בתיאבון.

חסכוןדביזים. זה מזמן חיפש אברהם פרידמן, תעשיין טקסטיל בן ,45 פתרון לבעיית הגרעון
המסחרי של הארץ. הוא רצה להקים מפעל שיהיה מבוסס בעיקר על יצוא. אולם בגלל חוסר
הגלמים בארץ הגיע למסקנה שיש להקים מפעלים שישתמשו בחומרים מן החוץ ויחסכו את הדביזים
על ידי עבודה מקומית. כאשר שמע על רצ!ן חברת קייזר־פריזר להקים מפעל ביוון, יצא לאירופה,
שיכנע את טגן נשיא החברה להקימו בישראל. בכן הצליח אברהם פרידמן לתת דחיפה ראשונה
לסגירת המספריים (חוסר גלמים, עודף ידיים עובדות) המטילות את צלן על המשק הישראלי.

בוב חוזר הביתה אחרי העבודה,
רבה שמחת הילדים. כי
תמיד יש לו משחקים חדשים ודברים
מעניינים ללמדם. אם לילהשתולל
הוא
לדים יש חשק
יודע כיצד לאפשר להם זאת מבלי
שהבית יתמוטט על ראשם.
כשאבא איננו משתדלים הילדים
למלא את זמנם בלעדיו
— בעזרת צב ושפן שהם
אימצו להם ,״ממש גן שאומרת חיות,״ כפי
המרוצה.
מיסיס רייס

מיסטר ריים פה, מיסטר דיים שם. המכוניות עוברות דרך מאות פועלים בדרכן מן הארגזים לנקודת הגמר. בוב רייס עובר ממקום למקוס, בודק, מציע, שואל ועונה.
בתמונה מימין הוא משוחח עם אחד• הפועלים על הצבע שניתן למכוניות• הביתז מיייי1י הוא תנור חשמלי אשר דרכו עוברות המכוניות לייבוש הצבע. משמאל: הוא בודק את תחתית המכונית.

״היה הי ה כשבוב מקריא מתון ספר אגדות צבעוני כל המשפחה יושבת לידו
ומקשיבה רב קשב. גם אשתו מוצאת כי הסיפורים נחמדים. עולם מוזר — בלי מכוניות.

הכל או [5 .י י. מכשיר זה בודק בדיקה אחרונה את כל המכוניות לפני צאתן לשוק. על
ידי לחיצת כפתורים שונים אפשר לראות אם אין איזה פגם. בן רן. כלל ״הכל או. קיי.״

נם ככי ת מכוניות. אם מישהי חשב שעל ידי כן
שבוב דיים מבלה את כל זמנו בקרבת מכוניות יימאס לו
להתעסק אתן מחוץ לתפקידו הרי הוא טועה. בביתו מחזיק
בוב רייס לא מכונה אחת בלדב כי אס שתיים. ושתיהן מתוצרת
קייזר פריזר. בכל הזדמנות הניתנת להם, שמחים הם לנסוע.
לגליל, לעמקים, לנהריה או לירושלים. הס אורזים את מכשירי
הדייג, אוכל ומשקאות ויוצאים. ביחוד מחבבת משפחת דיים
את שפת ימה של טנטורה, בקרבת עתלית, אין כמעט שבוע
חולף סבלי שכל המשפחה תצטופף לתוך אחת המכוניות
ותצא לוויק־אנד. אם מקום הבילויים הוא שפת הים -הם
לוקחים עמם את החכה .״לא מפני שאנו להוטים אחרי דגים —
גם בלי לדוג יש לנו די והותר — אלא רק לשם ספורט.״

במדינה
העם
03 ווויס ב קו 09ו ת שימורי
מלבד חובבי הוליבוד, שנדחקו על מדרגות
החורבה הבלתי גמורה של בניין הבימה
(רבים מהם זו הפעם הראשונה) כדי לחזות
בגופה התמיר של העלמה איבון דה־קרלו,
היו אזרחי ישראל עסוקים השבוע במדור
פשעים. הרצח המתועב ביפו (ל הל!) שפך אור
קודר על התפרעות המוסר, נתן שוב מקום
לסברה כי עם העליה החדשה עלה במידה
מבהילה שיעור הפליליות.
למעשה לא גדל שיעור הפשעים בארץ. השתתפות
העולים החדשים בפשעים אינו עולה
(אם כי גם אינו נופל) מהשתתפותם בשאר
מפעלי הישוב. מה שהשתנה הוא סוג הפש
ביום
ששי הגיעה למעברת רמת־השדון
מכונית משא עמוסת אבטיחים. .לך תקנה
כמה אבטיחים אצל חיים״ אמרה לו אשתו.
סאלח שמח להזדמנות שניתנה לו לעשור.
משהו בכל זאת. הוא יצא לצרכניה שבמרכז
המעברה. אולם אבטיחים אפשר היה להשיג
רק אצל אחד המוכרים שפרש את סחורתו
על האדמה ליד צריף הצרכניה. המחיר שנדרש
עבור קילו אבטיחים 120 :פרוסי״
,.הלא המחיר הממשלתי הוא 55 פרוסה.
אני בעל משפחה, מחוסר עבודה ואיד יכול
לשלם מחיר כל כך גבוה. אבל אני מוכן
שתרויח מזה. אשלם לך 80 ,70 פרוטה אבל
לא . 120״

120.פרוטה. לא פחות, לא יותר. אתה
רוצה קח, לא רוצה לך לעזאזאל. אני מצפצף
עליך ועל הממשלה שלך.״ כך, לדברי

המעמד השלישי
ה מו הלבא
בכפר סירה שררה אמרה מהרד -הנשים
נשאו את פחי המים הכבדים על ראשן
כאילו לא קרה כלום, גברים חסונים ישבו
בצלי עצים או שיחקו שש־בש בבית־הקפה
הקטן. אולם אי־אפשר היה למצוא אף ילד
אחד מתחת לדל חמש או שש.
לעומת זאת, בקעו צריחות זוועה של ילדים
כמעט מכל בתי הכפר. נאשר מבית אחד
בוקעות צריחות ילד, אין זה דבר מיוחד.
אולם כאשר כל ילדי הכפר נעלמים וזעקותיהם
עולות עד השמים, אין זה עדין של
סתם עונש אבהי.
ההסבר הפשוט היה נעוץ במכונית שחורה
קטנה שעמדה ברחבה המרכזית. אותו בוקר
הביאה מתל־אביב את המוהל היהודי לאחד
מביקוריו הקבועים. כדי לחסוך טרחה הוא
עושה את מלאכתו בכפר הערבי בסיטונות.

להבא. ר? ב?

עובדיה (עכדאללה) מנסדר
לטריפוליטנים, חכות עיראקיות

עים. עלו במדד, מבהילה מעשי הפשע הכרוכים
באלמות. פרשת לוי היא רק חוליה נוספת
בשרשרת זו, שנתנה למדינה גם את שתי
שדידות הבנקים המזוינות הראשונות מאז
חלפו ימי אציל — לח״י.
דק צד טוב אהד היה בפרשה האפלה כולה.
היא עזרה להסיח את דעתו של הציבור שחי
השבוע על קופסות שימורים. פנחס לבון
הופיע בכנסת, הבטיח, הצטדק. אלא שהתעניינות
עקרת הבית בהבטחות משומרות
זחלה נופל בהרבה מהתעגיינותה בבשר ארגנטיני
טרי.

תודת האומה
ובור )*ת היקב
בהירה קמחי היא אשת חלל מלחמת העצמאות,
משה קמחי, ואם לשני יתומים, הנעדרת
דיור מתאים אך מרבה לקבלו בשכונת דיר־אבו־תור
בירושלים בה נפל בעלה.
כאשר מתה דודתה, השאירה דירה בתל־אבים
האפוטרופוס על רכוש הנפקדים הסכים
להעבירה לאלמנה, אך המשטרה הצליחה
להפקיע את הדירה עבור שוטר, נבר, מלחמה
(המובס הזה .)710 מאז עברה חצי שנה ולא
געשה דבר.
אך כאשר דוד בן־גוריון הזכיר בקונגרס
הציוני את החללים אשר חרפו נפשם בעד
תקומת ישראל, הגיעו הדברים לאזני בהירה
קמחי, שישבה ושיגרה מכתב לראש הממשלה.
אחר שהזכירה את העוול שנעשה לה, ביקשה
אותו לכבד את דבריו, לעזור במיטב
יכולתו לאשר, אשר אלוף נעוריה חרף נפשו
על מזבח העצמאות. אחר מצאה נימוק משכנע
נוסף. :זכור, לפני כארבעים שנה ארגנת
בעצמך את השביתה ביקב ראשון־לציון, למען
קבל זכות של חיים בכבוד — ואני עם
שני ילדי הרכים (בני 7ו־^ )4מבקשים זכות
מגורים בכבוד.״

המעמד השני
הששן נגגנב בקל זאת
מיום שטאלח מנסור, עולה עיראקי בן
45׳ חזר מבית החולים היה נתון במועקה
רבה. אין זה נעים לגבר בעל משפחה (בת
11 נפשות) להסתובב בבית מחוסר עבודה.
אולם כשהרגל עטופה בגבם (לאחר שקורת
עץ נפלה עליה בשעת עבודה) שטח פעילותו
ויעילותו של גבר מצומצם בלאו הכי.

סאלח, ענה המוכר. סאלח ידע שמוכר זה
קנה את סחורתו אצל בעל הצרכניה (במחיר
רשמי) על מנת למכרה שוב (עם רוו ח) .אין
בזה שום דבר מיוחד, אולם כאשר שלח
אותו המוכר לעזאזאל זה עבר את גבול
ההגיון.
נם הנשים בעטו. התפתחו דין ודברים
בין המוכר והלקוח .״פתאום התנפל
עלי והתחיל להרביץ לי,״ מספר סאלח. שכן
שראו; את הדבר הזעיק את עובדיה מנסור,
אחיו של סאלח, מאהלו .״לך וראה מה עושים
לאחיך הטריפוליטנים של הצרכניה ! ״
עובדיה (עבדאללה^ שומר במעברה מסעם
הסוכנות, רץ למקום, הוא היה רגיל להתערב
במקרים כאלה ולהסדיר שלום בין היריבים
״למה אתם מרביצים לו?״ הוא שאל
את המוכר וידידיו שבאו לעזרתו ,״האינכם
יודעים שאחי הוא ז ואפילו אם לא אחי הוא,
האם אין אנו כולנו אחים ד׳
אולם שכנועים משפחתיים אלה לא השפיעו׳
״הם התנפלו עלי כאילו הייתי ערבי
או משהו כזה, מספר עבדאללה .״התנפלו
עלי, הפילו אותי על מיכל המים תבטו בי
במקלות, הנשים בעטו בי. חשבתי שאני הולך
למום צעקתי להם בערד אלוהים, אבל זה
לא עזר. אילנו בעיראק אם ערבים מתנפלים
על מישהו מספיק שיצעק בערד סרהמד (בשם
מוחמד) והם עוזבים אותו. אבל כאן, אלה
חיות, לא בד אדם.״
בינתיים קמה צעקה במערבה: יא עיראקים׳
רוצו, הצילו, רוצחים אחד מכם כל
מי שהיד׳ במעברה באותו רגע אחז את אשר
ידו השיגה ורץ אל הצרכנים מבלי לחכות
לבירורים מיותרים התפרצו לתוך הצרכניה,
שברו, ריסקו, הרסו ,״עשו נקמה בגויים״
אולם בזאת לא שקטה רוחם. נהרוג כל
הטריפוליטנים דרש עיראקי מוסער. אך
המתוגים סברו אחרת: הרי כולם אחים
ואסור לעשות כך. מוסב לשלוח מכתב ארוך
למוסדות היושבים אי שם בתל־אביב׳ ולהסביר
להם כל מה שקרד -העיקר שהמשקרה
תאסור את האשמים ״אנו אנשים עניים,
פועלים העובדים קשה ואין ביכולתנו לקיים
עסקני שוק שחור. אנו תובעים שתשללו את
זכיון הצרכניה מבעלה הנוכחי.״
בינתיים שכב לו עבדאללה בחדרו הקטן
(יחד עם חמשת ילדיי ואשתו) כשגופו מלא
חבטות וכאבים וראשו עטור תחסושת לב־נם
״מה שמפליא אותי״׳ הוא התלדגן ״הוא
שאנשים אלה בכל זאת מצאו את ההזדמגות
לגנוב לי את השעון מהיד ושש לירות
מהכיס.״

לא אשתול עגבניות יותר ואגדל להבא
טבק באדמתי״ — צעק דרוזי זקן, כשהודיעו
לו על התנאים החדשים לשיווק תוצרתו.
הכפרים הערביים והדרוזיים בגליל נשמו
לרוזהה, כשנודע להם על חיסול חברת שיווק
היבול 17 .כפרים דרוזיים נכללו אשתקד
בתחום הזכיון של החברה ששיווקה את
ירקות המיעוטים. אולם אשתקד, אחת החורף
הגשום, ראו החקלאים ברכה בעמלם והמיעוטים,
שאינם ניהנים מהעיבוד האינטנסיבי
ורוב אדמותיהם הן שטחי בעל, זכו ליבולים
גדולים, הסתפקו איפוא גם ב־ 50 אחוז מההכנסה,
אולם השנה פגעה הבצורת בעיקר
בשטחי הבעל והאדמה החרבה הניבה יבולים
זעומים. דמי הקומיסיון הרבים, שנפלו
בנחלת חברת שיווק היבול לא השאירו ברכה
רבה עבור בעל המשק.
חברת שיווק היבול התחסלה אבל במקומה
קמה חברה חדשה בוסתן הכרמלל המורכבת
בעיקר מתנובה ושיווק היבול פלוס שפי
וכמה סיטונאי ירקות פרטיים. הקומיסיון של
החברה החדשה לא היה קטן כלל. לפני כן
הסתדרו הדרוזים עם ממה פרטית, בעלי הון
שהשקיעו ציוד חקלאי• וזבלים והרווחים היו
מתחלקים ביניהם. אולם בוסתן הנרנזל דחקה
את רגלי היוזמים,
והדרוזים מתמרמרים .״בצבא אנו משרתים,
מסים משלמים, יש לנו תעודות אזרחות ישראלית
ואין לנו שלימד. על תוצרתנו. עגבניות
מתקלקלות ואנו נאלצים לשווק על ידי מי
שישווק אבל להבא נזרע טבק וטבק אפשר
להחזיק גם שנים. נראה מה יעשו היהודים
בלי הפלפל והעגבניות שלנו.״

צבא
הג׳־נ *״ ה ש חו ר
״הנה השניים שוב יחד!״ חייכו האנשים
בכנוס דליה, בהצגות הקאמרי וברחובות תל-
אביב. כוזנתם היתד. לאלוף יגאל אלון, כשחזר
לחופשה קצרה בארץ, ולשלישו, ירוחם כהן,
הנקרא בפי ידידיו בשם החיבה ״ג׳ינג׳י״ מפני
שהוא דומה לכושי.
הקהל הרחב מכיר היסב את האלוף, אך
לא את שלישו־ידידו, שהפך כמעט חלק בלתי
נפרד ממנו. אולם ה״וותיקים״ מספרים על
ינג׳י סיפורים אינסופיים.
סיפור לדוגמא: בי. ג׳י. בא למחנה בתמרון
הסתיו אשתקד, לחץ את ידי ירוחם,
חייך :״דרושים לי כמה אלופים תימניים ! ״
הרב־סרן הנמוך והגמיש, שחור־השעד וש־תור־העין,
לא נבוך .״קח כמה מאות תימנים
צעירים, תן להם חינוך סוב, הכנס אותם
לצבא, תן להם סיכויים שדם לחבריהם, ואז
יהיו לך, בעוד 20 שנה, אלופים תימגיים!״
״אין לי זמן!״ קרא בי. ג׳י .״הט דרושים
לי מיד !״
המסובים, אלופים וסגני אלופים, הסתכלו
בירוחם בקנאה. הרמז היה ברור. הוא היה
המועמד היחיד בצה״ל, שיכול לעלות לדרגה
זו. אלא שירוחם התפטר לפגי שהגיע לדרגה

״ז ז תי ס ני ש ל יג א ל״ .אין כמעט אדם
בארץ, שלא ראה את ״התימני של יגאל
אלון״ ,הנראה, כמעט בכל תצלום קרבי,
עומד לצדו של האליל הפלמ״חי. אולם, לירוחם
לא היה צורך להיתלות באילן שני —
במשך 14 שנות שרות רצוף עבר הצבר, בן
ה־ ,34 בן הורים תימניים, קאריירה כמעם
אגדית.

לראשונה הופיע פרצופו הערבי בפלוגות
הלילה על וינגייט. כשנתגלה כשרונו הבלתי-
רגיל לעבוד בקרב האוכלוסיה הערבית, כבר
היתה דרכו מסומנת: במלחמת העולם נייסד
הו הבריטים לשרות האינסליג׳נס שלהם״
הטילו עליו להכין מאחורי קד הצרפתים.
את הפלישה לסוריה. כשהגיעו הבריטים לדמשק,
נשאר ירוחם ראש שרות המודיעין
הבריטי לסוריה והלבנון.
בשנות כהונתו בתפקיד זה, בו החליף את
מבטאו התימני במבטא לבנוני, עלה בלבו
של ירוחם, בפעם הראשונה. הרעיון שאנשים׳
מעסים, המבינים את נפשו של האדם הערבי
ודוברים אח שפתו, יכולים לבצע משימות
עצומות באמצעים דלים.
כל מסגרת היתד, צרה ל״הר־הגעש השחור״
,שהחל מגבש במוחו רעיונות מהפכניים.
על רכישת סוריה והלבנון כבנות־ברית לישוב
העברי.
המנהיגים לא האמינו. בינתיים הלכה
המדיניות הציונית, שנקבעה בידי אנשים,,
שהכנתם את הנפש הערבית נפלה מזו של
ירוחם כהן, בדרכה. פרצה המלחמה, וההגנה
הפכה צה״ל.
באפריל השתדל ירוחם להטריד, לשוזק את
מנוחתם של מנהיגי הישוב באזהרתו, כי
הצבאות הערביים עומדים לפלוש לארץ4 .
ימים לפני הפלישה הניח על השולחן צרור
ידיעות על תנועת הצבא הסורי לעבר ארץ־
ישראל. המנהיגים לא האמינו לאזהרה זו״
שינו את דעתם רק ברגע האחרון, שעות מעטות
לפני הפלישה.
כשיגאל אלון קיבל לידיו את הפיקוד בחזית
הדרום, לקח עמו את ״המומחה הערבי״״
כשירד יגאל מן הבמה, בעת ״דמדומי האלו-

ירוחם (ג׳גג׳י) כהן
לתידני, מבטא לבנוני

פיס״ (הפלמ״חיים) נשאר ירוחם בתפקיד מרכזי:
נציג ישראלי בועדת שביתת הנשק
המצרית* ״מייג׳ור כהן״ ,שהיטיב מהם לדבר
את שפתם, הפך חיש מהר מושג בעיני הקצינים
המצריים. אמר אחד מהם :״איני יודע
מי כאן הערבי האמתי ביותר...״
הרגשה סוזרה. ברבות הימים הרגיש
ירוחם את עצמו בודד, התגעגע אל חבריו
מימי הקרבות, שלבשו בגדים אזרחיים, חזרו
לקיבוציהם או יצאו לחו״ל. החלים ירוחם :
אחרי 14 שנות שרות, הגיעה השעה ללמוד.
הוא התפטר מן הצבא, לבש מדים אזרחיים,
שקע בספרים. אולם שלא כדוגמת יגאל מפקדו׳
הלומד באנגליה על חשבון הקיבוץ, נאלץ
ירוחם לעבוד כדי לקיים את עצמו.
המשק מוהר ו ש מד ה אמריקאית
צבי סופניים חלוץ תעשיית האופנה בארץ.
אינו שייך לסוג האנשים המתייאשים מהר
בחייהם. כבחור בן 19 הגיע מרוסיה לארצות־הברית,
פתח מפעל בצ׳יקגו והתגבר על
המשבר ההרסני בשנת 1929 בו עמדו רק
שלושה בנקים בצ׳יקגו.
צבי סוסניק ניסה עוד משהו ובשנת 1931
עלה ארצה ועם שותפו הרשוביץ הקים את
״בית החרושת האמריקאי״ לתעשיית שמלות
בדירה צנועה ברחוב יפו— תל־אביג
בית החרושת בעל ארבע מכונות התפירה
והעבודה העצמית של השותפים רכש לו שם
בקרב סוכנים בבירות ארצות ערב השכנות :
בירות ודמשק. דרכי הפרסומת האמריקאית
מצאו קרקע פורה בארצות הליבנם והערבי,

העולם הזה״ מנו׳ 725

נמוי 1ה
ענקבו מוהר לבתו, דרש במפורש: שמלות
ש״אמריקן דרס״.
בית החרושת בעל ארבע מכונות התפירה
חדש -אולם בחדריו מצטופפות כיום 25 מכו-
גות תפירה מודרניות, מכונות גמרה וכל
השיכלולים הטכניים. הייצוא הופסק, אולם
לשיווק מוצרי הלבשה אין כעת דאגה בארץ.
דאולי יזכה גם להחזרת סניפיו בבירות ובדמשק.

3־ 10דשש ־ ס מיל־ון
מנהל משרד המסחר והתעשייה, הרמן הו־לנדר,
יהיה כנראה ,״איש הדולר לשנה״ היחיד
שיישאר במשרד אחר הרכבת הממשלה
החדשה. מותקף במשך חצי שנה ללא הפוגה
על ידי כל הסקטורים, לרבות הסופרים הכל־כליים
של עתני המדינה, החזיק מעמד ויצא
לבסוף מנצח. התכנית שהכרת עליה לפני חצי
שנה, תהיה היחידה מכל תכניות משרדי הממשלה
שהוגשמה.
הבטחת הולנדר על הספקה מוגברת של
מוצרי הלבשה והנעלה לקראת החגים לבשה
צורה מעשית 40 .נקודות הלבשה חדשות
שוחררו לפי התכנית.
שיחרור הנקודות החדשות לא יצר בהלת
קגיות והסתערות על החנויות. הציבור שקל
היטב כיצד לתכנן את קניותיו. מאות אלפים
מוצרים חדשים נורקו לשוק. למעלה מ־20
אלף זוגות גרבי נילון הוצאו תוך שבוע אחד
למכירה. רבבות גרבי לוקסוס לגברים מסחו־רות
הייצוא סופקו לחנויות, כ־ 20 אלף כרי-
כירת כותנה יגיעו תוך תקופה קצרה לארץ
כדי לרוות את הצמאון במוצרי טריקו. הולנדר
השיג לא רק כיסוי מלא ל־ 60 מיליון הנקודות
ששוחררו, אלא, לרעת מומחים, יהיה אפשר
לשחרר כמות כפולה מזו.

חינזך
אחדלעשד׳ ם
משך 27 שנות קיומו אימן הטכניון מאות
מהנדסים ואדריכלים לתפקידי יסוד במדינה.
חשנה, כאשר נבחר רמטכ״ל מלחמת העזי-
מאות, יעקב דורי, כמגהל, גילה את המח-
סור החמור בבניינים, מתקנים, מעבדות, מב-
דקות, מכוני לימוד וספריות.
אולם לא העובדה כי לא ייתכן להרחיב את
הטכניון לקבלת 2,500 מתלמדים (כררושין
במקום ( 1000 כיום) כל עוד לא יוקם לפי
התכנית (תוך המש שנים) הבניין החדש בטי־רת
הכרמל, הדאיגה את רב־אלוף דורי. מה
שהדאיגו במיוחד: המחסור בכוח אדם מדעי.

רצח לוי: הנרצח
״לוא רק ידע לדבר אידיש,..״
שעה שבמוסדות מדע אחרים מקובל יחש
של אחד לעשרה בין כוחות ההוראה למתלמדים,
נוהג בטכניון היחס של אחד לעשרים,
המונע את הרחבת ייצור המהנדסים והמסכן
את רמת הלימודים.
המוצא: יבוא מחוץ לארץ, גידול בטכניון.

,הגטלם הזד!״ מס׳ 724

לשם עידוד צעירים הרוצים להפוך מירים
באחת משש הדרגות (אסיסטנט, מורה״ מרצה־משנה,
מרצה, פרופסור־משנה, פרופסור) יתקבלו
אסיסטנטים ומורים, בעלי שתי דרגות
ההוראה הנמוכות, למשרה שלמה (שפירושה:
משכורת שלמד ),ויועסקו על ידי הטכניון 21
שעות לשבוע בלבד, בתנאי שיתר זמנם יוקדש
להשתלמות שתבטיח את עלייתם לדרגות מרצים
ופרופסורים, את הגברת תפוקת ד,סכ־ביון
ואת תיקון היחס לרמה הנאותה: אחד
לעשרה.

נו לא יודעים כלום. לא כדאי להתערב עם
המשטרה.״ השוטרים החלו מחפשים את כלי
הפשע. הקצין החוקר עמד ליד הגזזיה ושאל
את עצמו: אילו היה הוא האדם שביצע את
המעשה מה היה עושה בפגיון? הוא הביט
סביבו וראה, מעברו השני של הרחוב, גדר
חייה של שיחים מסביב לאהד בתים. הוא
ניגש לשם ולרגלי השיחים מצא את הפג־ון
המגועל בדם.
כדי להצטדק סיפרו האחים כי כאשר ראו

נאנח אביו, שב־השער ,״האם בגלל זה צריכים
לרצוח אותוז״
״לוא ירק ידע לדבר אידיש,״ התייפחה אשי
תו ,״היה בודאי מסתדר אתם.״
ואשר לתהלוכה ברחוב אלגבי, היתה וו
הפתעה גמורה .״זד, לא נכון שמישהו מאתגר
היה בתהלוכה זאת. הילדים האלה לא ילדים
שלנו. כנראה שהמפגינים, שרצו לרכך לבבות,
לקחו סתם שלושה ילדים וצעדו אתם.״
ולדאנתם של המפגינים היה יסוד ברור

פשעים
9ת לוחם טבולהס ־ ם
כבכל בוקר התעורר נסים לוי, פועל מפעל
בלוקים של סולל בונה בבת־ים, עוד לפנות
שחר לצאת לעבודתו. היום, הוא החלים, יצא
לעבודתו ברגל כי הגלגל האחורי של אופניו
היה נקוב. שעות אחדות אחרי זה, כשאשתו
אולגה בת ה־ 26 עסקה בסידור שני החדרים
שברחוב 164 בעג׳מי, על שפת הים, דפק
קצין משטרה על הדלת.
״כאן גר נסים לוי?״ הוא שאל.
״כן, הוא יצא לעבודה בשעה חמש, ויחזור
בשתים,״ ענתה האשה.
״סוב,״ אמר השוטר ובקש ממנה שתלי־הו
לתחנת המשטרה.
למעלה, בראש המדרגות המובילות אל ביתה,
עמדה מכונית שהסיעתם לתחנת המשטרה.
בהיכנסה לאחד החדרים עמדה אולגה
מבוהלת: על שולחן הקצין היו מונחות תעודותיו
(תעודת זיהוי, פנקס מילואים ועוד
כמה מסמכים) של בעלה .״למה התעודות
נמצאות כאן?״ היא שאלה במורו לב .״איפה
בעלי?״
לרגע עמד הקצין דומם כאילו לא ידע
מה לומר. הוא ביקש מהאשה לשבת :״אין לי
הכוח לספר לך,״ הוא אמר. אולם לאחר
שתיקה קצרה סיפר לה על אשר קרה לבעלה
נסים לוי לאחר שעזב את ביתו בשעה חמש,
אותו בוקר.
לא רחוק מביתו של לוי, ברחוב 60 בעג׳מי,
גרה משפחת קרובלניק, אב ואם עם שני
בנים: ירוחם, סגן בצה״ל ויהודה, טוראי
בצה״ל. לפי השוטר החוקר, לייבוש מסרי,
הודיעה האם שראתה אדם המנסה להתגנב
אל תוך חצר הבית שם נמצא לול הטן של
המשפחה. הכלב שעמד בחצר התנפל עליו,
והאשה הזעיקה את שני בניה שישנו בחדר
שני. אולם הגנב הצליח להסתלק והדיירים
חדרו לחדריהם. כעבור שעה
קראה האשה לבניה והצביעה על
אדם המתקרב דרך מגרש ריק
מעברו השני של הרחוב :״זהו
האיש שרצה לגנוב את התרנגולות״
,אמרה להם. הבנים לא התעצלו,
רצו לקראת ״גנב התרנגולות״
כשבידי אחד מהם פגיון
ערבי מחודד וכלבם רץ אחריהם.
ה״גנב״ היה נסים לוי.
.העוברים המעטים שהיו ברחוב
באותה שעה וכמה מן השכנים
בבתים הסמוכים ראו כיצד
מתנפלים שני האחים על הפועל
וכשמישהו רצה להתערב אמרו
לו :״זה גנב, זה גנב !״
נסים לוי המבוהל צעק ״אני
פועל פשוט, אני לא גנב, עזבו
אותי אולם ללא הועיל. תוך
דקות אחדות הוא שכב על האדמה,
על קצה המדרכה, כששלו־לית
גדולה של דם מצטברת
על הכביש. כעבור דקות קיבלה
המשטרה הודעה טלפונית המודיעה
כי נמצא אדם פצוע ברחוב
60 בעממי. המודיע: אלפוני.
הבית שממנו נשלחה ההודעה
היה ביתו של האלוף יצחק
שדה.
״פחדנו להתקרב״ .בהגיע
המשטרה למקום מצאה ־כי הפצוע
נפח את נשמתו כששתי דקירות
עמוקות נראות בצדו השמאלי
של גבו. דקירה אחת חתכה
את עור פניו מן המצח עד
הלחי? על ברכו נראו סימני
נשיכה של כלב. מסביב עמדו
שבנים וסקרנים שנתאספו מבלי
שאיש יגש לאדם המוטל על האדמה
לברר אם חי הוא או מת .״אנחנו ידענו
שהם (האחים) אנשים רעים מאד,״ הסביר
אחד הנוכחים ,״לכן סחדנו להתקרב.״
כאשר רצו השוטרים להתחיל בחקירה
ובגביית עדויות נתקלו בקיר אטום של אדישות
.״בוא,״ אמרו הנוכחם אחד לשד ,״אנח
רצח
דד: האלמנה ושלושת היתומים
הגלגל האחורי היה נקוב

את ״הגנב״ ונגשיו אליו התנפל הלה עליהם
וניסה לחנוק אחד מהם כשידיו לופתות את
צוארו ובהונותיו לוחצים על הגרון. הקצין
שמע, הביט על הגופה המוטלת לרגליו כשעל
פניו מצטיירת הבעה של פקפוק: בידו
הימנית המכווצת אחז נסים לוי פת לחם
טבולה בדמו כאשר עליה סימני שיניים׳ במקום
שהוא אכל ממנה. כיצד יכיל אדם המחזיק
לחם בידו לחנוק מישהו מבלי שהלחם
יפיל?
כיצד ידעו כי זהו הגנב? ״הכלב התנפל
עליו, זאת אומרת שהוא דהה אותו כאותו
איש שנכנס לחצר לפני כן. ונוסף לזה, הוא
גם נשא ילקוט חאקי על שכמו, באותו מתפרץ,״
הסבירו האחים.
הגוויה הועברה לבית החולים הכללי, השוכן
במרחק מטרים אחדים מביתו של הנרצח!
שני האחים נעצרו על ידי המשטרה. מבאן
ואילך היתד, צריכה להשאר יוזמת הפעולה
בידי המשטרה והתביעה. אולם כאשר נודע
לאותם שכנים שהראו אדישות בבוקר כי
הנרצח היה אמנם פועל שלו סערה רוחם. וכאשר
נודע, נוסף לכך, שנסים לוי היה בולגרי
כמוהם החליטו השכנים ליטול את היוזמה
לידם. אותו ערב התקהלו סביב בית קרו־
^לניק לנקום נקמת דם :״עין תחת עין ושן
תחת שן!״ הפכה לסיסמת היום.
״למה לנו להכות?״ שוטרים שהוזעקו
למקום ניסו תחילה להסביר לקהל המתפרע
כי אין מתקנים עוול על ידי מעשה אלימות!
כל הדבר ניתן בידי החוק ועליהם לתת לחוק
לפעול. אולם נימוקים אלה היו רחוקים מלשכנע
והסערה, לא שככה. האנשים התפרצו
אל תוך הבית, ניפצו שמשות, שברי רהיטים
וניסו להתקיף את ההורים. אולם המשטרה
הצליחה להוציאם בכוח והציבה משמר על
הבית.
הקהל התפזר, אולם למחרת היום נתעוררה
חמתו שוב והפעם היתה התקפתו על בית
ההורים -עזה עוד יותר .״המשטרה כבדה מדי
וכבולד, בביורוקרטיה. למה לנו לחכות אם
אפשר לעשות משפט בעצמנו?״ שאלו. לבסוף
נאלצה המשטרה (בעזרת הצבא) לפנות
את הבית מדייריו ורהיטיהם. אולם השכנים
לא נרגעו, אירגנו תהלוכה ברחוב אלנבי כש־דרישתם
היא: פוזת לרוצחים. בראש התה־לוכד״
על תלת־אוסנוע, נסעו שלושה ילדים,
יתומיו של נסים לוי המנוח. למחרת סיפרו
העתונים על התהלוכה כשבאחדים מהם אף
תיאור של האלמנה האומללה שנסעה, לדבריהם,
יחד עם הילדים.
״מה יביא האל?״ באוחו רחוב ,60
כמה טטרים לפני בית קרובלניק, בבית הר
דיו של נסים לוי, ישבה, אולגה, אלמנתו,
שבעה, לבושה שמלה שחוח־״ על שטיח כהה
על הרצפה כשסביבה יושבים הודיו ושני
אחיו ואחותו של המנוח. הם ישבו המופיע,
מתקשים להבין כיצד יכול לקרות דבר כזה
במדינה תרבותית .״אפילו אם הוא היה גנב,״

מאד: האלמנה נשארה עם שני בנים (הבכור,
מרדכי, בן 6והשני, שלמה, בן 3-5:שנה)
והבת פאר שנולדה בארץ ^פני שנתיים, ללא
מקור פרנסה. בעלה, ספר לפי מקצועו בבולגריה,
משם עלה לפני כשנתיים. היה המפרנס
היחידי של המשפחה. עתה תצטרך האלמנה
עם שלושת ילדיה לסמוך על חסדי אחיו של
בעלה. והרי גם לו קשיים בפרנסת משפחתו.
בינתיים אין הם מדברים על זאת, מספיקות
צרות היום. ואשר לעתיד ,״נראה מה יביא

אנייה מוכה

הארץ

כפי שנודע, תגיע ״טרנסילבניה״ לנמל חיפה
באנייה ״טרנסילבניה״ (הארץ).
נתן זקס, ת״א
טעות פועל נרצח בטעות ביפו (הבקר)
שמשון רבינוביץ, פ״ת

קצת מאוחר
בשנת 19945 גברה ההתעניינות בעולם
החיצוני ובמקומות בלתי ידועים (ידיעות
אחרונות).

אריאל אוקסהורן, ת״א

קצת צעיר
ישיש בן ,16 אברהם מהוושוף, משכונת
הבוכרים בירושלים נרצח בליל שבת (דבר).
שלמה גרוספלד, חיפה

העיקר: לפגוע כמטרה
חיל האויר הירוק ממשיך בהתקפותיו והפציץ
ריכוזים ובסיסים של הכוחות הירוקים
(הארץ).

רחל ארונוב, ירושליס

גירושים ירדניים
מוסרים, כי יורש העצר, אשתו של טלאל,
מבקשת להתגרש מבעלה (ידיעות אחרונות).
טוביה גולדברג, ת״א

.שיכון ראש הממשלה
דוד בן־גוריון שישב כל הערב על במת
הנשיאות בקונגרס והקשיב קשב רב לדברי
הפולמוס של ד״ר גולדמן ובהל לוקר, לא
נטל, את רשות הדיור, כנראה, מפאת השעה
המאוחרת (ידיעות אחרונות).
מיכאל בקר, חיפה

במקום הנבון
בדברי ההסבר שלו מחה ראש העיד נמרצות
על ההודעה מלאת הסילופים, שפורסמה
על־ידי משרד החקלאות שלשום בקיתונות
(הבוקר).
יוסף גורמן, ת״א

כדור תועה ..
גור יריד. בן חדשיים הובא אור ליום ד
במטוס ״אל־על״ מיוהניסבורג לישראל.
(הבקר).

חיה הנדלר, ת״א

פרליהרכור: ביום א׳ ילדו מאות מטוסים יפאניים על הצי האמריקאי בנמל, שמלחיו היו ברובם שיכורים אחרי ליל הוללות. במכה מוחצת אחת הושמד
זוצי האמריקאי באוקינן ס.השקט, נפתח הדרן לשלטון יפאן על כל מערב האוקינוס. גל של שנאה הציף את אמריקה. הנשיא הכריז מלחמה וקבע: יפאן
תוכה בצורה כזאת שלא תוסיף עוד לקום לעולם. מאות אלפי מהגרים יפאניס כארצות הברית נכלאו. הסיסמא היתה: מלחמה עד להשמדתה הסופית.

לפני שבועות אחדים קרה מקרה ה!
נידח באוקינוס השקט הופיע במחנה הצב
מסתתרת עדיין כיתד, של הצבא היפאני, מ
נסתיימה.
מסוס אמריקאי זרק כרוזים על הכיר
להתמסר. היפאנים לא האמינו. היה צורך ב
לכיתה, בדי להניעה לצאת ממחבואה. הם ;
כשחזרו לוחמים אחרונים אלה למול
היתה שלפני שש שנים נכנעה יפאן, צבאה נ
את האיים. כל מושבותיה, שכבשה אותן במי
הידיעה השניה היתד, הפוכה: כובשי
תנאים הפוכים. יפאן תהיה עצמאית וחזקה: .
ו נציג
סכה* נמן הסתם, בכתב
אותם חיילים משכה*
יותר בהיסטוריה לא באה התפתחות זו כאנ
אלא גם לאמריקאים, עוד בשעה שעמדו על

מפורט-ארתור עד מאק־ארתו

קודת הקצין האמריקאי מטיו פארי, והכריח
הגזע הלבן. אותה שעה התחוללה מהפכה
לעלות עליו מכל הבחינות.
הפרשה שבאה אחרי־כן נקראה, בפי ׳
מלחמה בין רוסיה ויפאן. לאפתעת העולם נ
הנצחון נתן להם את פורט־אדתור (בה נפצו
באסיה המזרחית.
נצחון זה בא לא רק׳כתוצאה מקנאוו

בארבע

אכזרי ת הרס
את יפאן. בוו
עמלו

הוא ו

כד ל העל1וו
היפאנית ב ש

השמשזורחת: כמבול׳ שאין לו מעצור השתפך הצבא הצהוב על דרום־מזרח־אסיה. בזה אחר זה נכבשו המושבות המערביות, ששליטיהן נאלצו
להיכנע (משמאל) ,עברו את כלי מדורי הגיהינום של האכזריות היפאנית (מימין) .היפאנים תארו את נצחונס כנצתון הגזעים האסיאתיים על הגזע
הלבן, הפיצו את ה סיסימרו׳׳׳;א סי ה לבני אסיה״ .הם קראו לממלכתם החדשה ״אזור העושר המשותף• של אסיה המזרחית הגדולה״ ,הבטיחו ברית עמים.

מפני שקם לו ידיד רב־השפעה: בריטניה ד
פשוט: האויב האמיתי של המעצמה הימית ד,
הרוסים של הצאר הלבן וה״צאר האדום״ לבב
לכלוא אותם בין שתי המדינות הצבאיות ביות
מיטת הפרום נהרסה. חשבון ז
האמריקאים הנרגזים דרשו, בועידת קאזאבלנ
צ׳רצ׳יל, שהבין את השגיאה, נאלץ להסכים. ד
שית של גרמניה וכמעט עד השמדתה של יפא
וכך בא מה שניבאו מראש מתנגדי ה״כ
התפרץ מכלאו המסורתי. אחרי שהוסר הבר
צרפת ואיטליה. אחרי שהוסר הבריח היפאני,
אסון גדול עוד יותר לאמריקאים — נס
האחרון ע״י הטלת הפצצה האטומית. מבחיג

השמששוקעת: על סיפון אנית־המלחמה מיסורי האזינו נציגי
הנזנזשלה והצבא היפאני לתנאי כניעתם. רק עתה הבינו שלא היה להם
כל סיכוי לנצח בממלחמה זו נגד עוצמת התעשיה העצומה של אנוריקה.

נקודת המפנה: ב־ 1945 חזרו
באותו רגע הבינו האמריקאים
הרוסים על כל היבשת. באותו

לפני כן על רצונה להיכנע, ביקשה לדעת את
המלחמה, מיד, חמשה ימים אחרי שהרוסים ה!
שטחים גידולם מדי מאזור השלטון היפאני. בכי
והגיעו ע 1פורט־ארתור. הם השתלטו על אסיז
היו דרושות שש שנים כדי שהאמריקאי
אחור ללא היסוס, החליטו לבנות מיטת־סדום 1
זריחת האטום: שני ילדים יפאניים משוטטים על חורבות הירושימה, שנחרבה החזרת גרמניה מערבית חזקה ושוות־זכויות לא
על־ידי פצצת אטוס. הטלת הפצצה נשארה נושא לויכוח. לא היה בה הכרח יאפן, חתימת חוזה סאן־פרנציסקו העלול לד,פו

צבאי: עוד לפני הטלתה הודיעה הממשלה היפאנית על רצונה לחתום על כניעה. הטבעי של הענק הסיני.

י!3י!**818£

תמע כאילו נלקח ישר מספר הרפתקאות. באי
האמריקאי סגן יפאני ונכנע. הוא סיפר שבאי
קת לחלוטין מן העולם, שלא ידעה כי המלחמה
המנותקת, הודיע לה שהמלחמה נסתיימה, שעליה
ידה רשמית של הממשלה היפאנית, שנזרקה מעל

ם שמעו שתי ידיעות מוזרות. הידיעה הראשונה
ן ן-,תעשיתה המלחמתית הושמדה. הצבא הזר כבש
שני דורות, נלקחו ממנה. השמש היפאנית שקעה.
;ן החליטו לבטל את כל תנאיהם הקודמים, קבעו
ה יקום מחדש, תעשיות המלחמה שלה תשוקמנה.
וזיר אותה לדרגת מעצמה גדולה באסיה.
; ,סברו שהעולם השתגע. אולם לאנשים הבקיאים
ה. תהליך זה היה ברור מראש, לא רק ליפאנים
פון וזנזיסורי וחתמו על הכניעה.
בשנת 1854 הושיע בחופי יפאן צי אמריקאי בפז
היפאנים לפתוח את ישערי ארצם לסוחרים של
יית ביפאן. המדינה החליטה לחקות את המערב,

!, ,מפורט־ארתור עד מאק־ארתור״ .ב־ 1904 פרצה
היפאנים הקטנים נצחון מזהיר על הענק הרוסי.
:החייל הרוסי יוסף טרומפלדור) ואת ההגמוניה

יום אחרי המלחמה: מיליוני חיילים יפאניים חזרו למולדתם, מוני רעב. עתיד המדינה היה מוטל אל כף הנואזניים. הגנרלים ישבו בבתי־הסוהר,
חיכו לדינם. אט־אט התגבשו מפלגות דימוקראטיות. בבחירות, כהן הופיעוגס נשים (משנואל) ,ניצחו תחילה הסוציאל־דמו־קראטיס, אחר כך חוגי הימין,

זאגדית של החייל היפאני וטיב מפקדתו, אלא גם

כן השמש: כל ילד יפאני
לומד בבית־הספר, כעובדה
שפע העובדות ההיסטוריות
הירוהיטו הוא יצור אלוהי.
לפני 2603 שנה בדיוק הולידה
אלת־השמש, אמאטאראזו או־מיקאמי,
את הקיסר הראשון,
ג׳ימו. מאז מובילה שלשלת
ישרה, מאב לבן, עד להיז־ד
היטו, שהוא הקיסר ה־. 124
היפאנים לא הכירו מעולם בשפע
העובדות ההיסטוריות
המוכיחות שזוהי אגדה חס־רת־שחר,
שהיו ביפאן מהפכות
לרוב. ברוב שנות קיומה
של יפאן היה הקיסר
חסר־ישע, והשלטון המעשי
היה בידי רודנים ופיאודליט.
אן האגדה היפאנית, המופיעה
בלבוש הדת הלאומית,
״שינטו״ ,הפכה את הקיסר
למרכז העולם. עד לפני שש
שנים לא נראה אלא מרחוק,
רכוב על סוסו הלבן המפור סם.
מאז נתגלה הירוהיטו.
באופן מפתיע, כאדם צנוע
ואהוד, אוהב שלוס ודימוק־רטי
למדי, המעדיף בגדים
אירופיים בהופעותיו (מימין).

מל חמה

פגסטד־ד־אלס

לה. ידידות זו נמשכה 40 שנה. החשבון היה
:׳ית הוא הענק היבשתי הרוסי. כדי למנוע בעד
את העולם היה צריך לשים אותם במיטת־סדום,
עולם: גרמניה ויפאן.
;יה יפה — עד שבאה מלחמת העולם השניה.
כי המלחמה תימשך עד ל״כניעה ללא תנאי״.
יאה היתד, שהמלחמה נמשכה עד השמדתה המע

ללא תנאי״ :מיטת־הסדום נהרסה, הענק הרוסי
הגרמני, השתלט על מרבית אירופה, איים על
! את סין, איים על הודו, הודו־סין ואינדונסיה.
יפאן עצמה תחת השפעת הרוסים — נמנע ברגע
:באית לא היה בה הכרח: יפאן הודיעה עוד

זים סובייטיים לנמל פורט־ארתור.
ועדר כוח יפאני באסיה ישתלטו
ם נולדה ועידת סא־פראנציסקו.

,נאים. אולם האמריקאים זרקוה כדי לסיים את
וו מלחמה על יפאן, כדי שלא יספיקו לכבוש
את כבשו הרוסים וגרוריהם את כל מאנצ׳וריה
מזרחית.
;בינו כי נכנסו לבוץ. אולם ׳משהבינו זאת פנו
יה. התוצאה במערב: זיונה מחדש של גרמניה,
; האטלנטית. התוצאה במזרח: זיינה מחדש של
!ת יפאן שוב למעצמה מספר 1באסיה, אויבו

אחוות?$מים: מן הרגע בו ירדו החיילים האמריקאיים
בחוף יפאן כבשו היפאנים את לבם. אחדי ארבע שנות
המלחמה האיומה בג׳וננל, בה רצחו גם היפאנים וגם
האמריקאיים כמעט את כל שבוייהם, קמה בין <0ני הע־מים
ידידות שמקורה בכבוד חדדי. י ה-יפאנים מער״צים את
הכשרון הטכני האמריקאי. האמריקאים העריצו מאז ומעולם
את חריצותם ואומץ לבס של היפאנים. אלפי אמריקאים
נשאו צעירות יפאניות לנשים, כזוג בתמונה למעלה.

ישנ רז ב/רננרז ש ל * 7י**
ר 7ב 77נ\1/ר}כ 7712/7
77717 רז (0ע<רזבן רך
ר 7ר סב 12־ז ±7בגד ^ א ע,7*72
רז\/דע\רז 1ברעור 1א7יל־

הח־ים ה ב שו ט ״ ס
בין כל סיפורי העלילות שהחלו מתפרסמים
מייד עם בואה של איכון דה־קרלו, לישראל
בלס מפגשה עם נשות ויצ״ו, שבאו לכינוסן
בירושלים. כאשר עשרות צלמים עטו על
כוכבת הוליבוד בשדה התעופה לוד, רגזו
כמה נשות ויצ״ו, שהגיעו באותו פטום מעבר
לים, התלוננו על חוסר תשומת הלב
אליהן, תמהו :״מה עשתה דה־קרלו בשביל
ישראלי״
אווה גרדנר החליטה לא להתחשב באיש.
אחר שהסבירה לסקרנים כי ייתכן שת־נשא
לפרנק סינטרה ריתכן שלא, הוסיפה
:״איש לא ידריך אותי. לא מפיק־ הסרטים
ולא העיתונות.״ היא אף אינה זקוקה לכסח
או פרסום :״המשחק משעמם אותי. אין לי
צורך בכסף. הלא תמיד אוכל להיות מזכירה
טובה, אני לא אסתפק בקולנוע. זה לא הכל.
איי רוצה בחיים הפשוטים.״
בינתיים הסביר מחזרה, פרנק סינטרה,
המבלה את ששת השבועות, עד קבלת גטו
מאשתו, בזמרה במועדון לילה, כי לא לקח
גלולות שינה, כדי להתאבד :״בטני כאבה לי
קצת, זה הכל. אין לי כל עניין באיבוד עצמי
לדעת.״
עורכי הדין של ריטה היוורט הגיעו
לפני בית המשפט, הגישו תביעת גט בין

רשללגבעוניםב>דך 7י ר !
?ין אפון־סספיפוין״

**ל נוישר סח^מוין. ס

לע ט

נובע 1במ־ 1ח ד

דיו ״ בפ ד ק 51״

מרגריטה קנסינו חאן לעדי סלמון

ח אן בגלל אכזריות קיצונית, אן ״רוחנית
לאופייה.״

__ 3ס נ

מקבלי החבילות* מאמריקה. ספקיה: קומוניסטים
יהודיים בקנדה ובארגנטינה.
לבסוף מצא דוד בן־גוריון פתרון נחז
למכוניתו העודפת, שקיבלה כמתנה מידי מנהל
מפעל קייזר־פריזר בחיפה. הוא מסרה
לבתו רעננה, בוגרת האוניברסיטה העברית,
שלמדה נהגות במכונית אביה המפורסמת,

ים .1000

המתנות הטובוות
משך 48 השעות שנמשכה ועידת סאן-
פרנציסקו לחתימת חוזה השלום עם יפאן,
התבלט אנדריי גרומיקו הרוסי בהתנגדותו.
לא התרכך, כנראה, מקבלת הפנים שערכה
לו זקנה אחת ברציף תחנת הרכבת (אליה
הגיע מניו־יורק בשני קרונות מיוחדים, שהסיעו
את 39 מלוויו) בהגישה לו זר שושנים
אדומות. אולם על־ידי סיומה המהיר של הזז־עידה,
חסך מטבע זר לאוצר הסובייטי, הסוד
פק בתשלום מאה לירות ליום, שכר התארוזות
בארמון עשיר סאן־פרנציסקאי.
בפגישה האחרונה בין נציגי או״ם וקוריאה
בקייסונג התעצבן ראשי המשלחת הקוריא־־ת,
לייטנט־ג׳נרל נאם איל ביותר: בהשתמשו
בגפרורי הכוכב האדום לא הצליח
להבעיר את סיגריותיו, גם לא בעזרת מציתו.
הפתרון: שימוש בגפרורי חברי המשלחת
האמריקאיים. ראש איגוד פועלי בתי החרושת
לגפרורים בעיירה אמריקאית שיגר ארגז(הבו־כיל
2500 קופסות) גפרורים בדואר אויר לגנרל
נאם איל, לשימושו האישי ו״ייתכן שבעזרתם
יראה הגגרל את האור (של או״ם)״״

תרי

/קונים!
-תקוני:

קגיה -מכירה
כוונים
א. וסטרמן, ת״א, רחוב רש״י | 9

רז?3111כ! 1
וז מו בדיד
( ל א סבון

פרסי ספרים לפותרי תשבץ (צא)

״יייידע&ומד״•

משה ויצמן, ת״א, סורג׳ אליוט ; יעקב
כהן, ת״א. נווה שאנן ; 29 זרח שני״דור
קריית חיים, מ״ז . 11

מדר ש ה

ל ציו ר

ל מו רי ם

איכץ דה־קרלו בלוד

סמינר דו־שנתי למורים לגיור

נזה עשתה היא מוען ישראל?

מוסד מוכר ע״י אגף החנוך

ההרשמה

לשנת הלימודים תשי״ב לגומרי שבע מחלקות ביים תיכון
ערב־ערב משעה 6.30 עד 7.30 פרם לימי חג — באולם
צ׳מרינסקי — תל־אביב, רח׳ נורדון .36
הו ר סי

אינטנסכ ״ ם

ל אנגלי ת
ד בבית־הססו

רח׳ בך יהודה ,74ת׳״א
הלימה ״בבית־הסטר לשפות
ביום א׳ 16 ,בספטמבר, נפתחים 2קורסים חדשים :
)1למתד
למתחילים, מ־ 11 — 10 בבוקר )2למתקדמים מ־ 12— 11 בבוקר
ישנם מקומות אחדים פגרים.
והרשמה גם לשעורי הערב משעה 8—4 ,12-9בערב (סרט ליום
1פרטים והר׳

תי א כיזיו\

תי א לי זין, המכיל ריכוז גבוה של כו לסמ רין, פמריז את
*חוור הדם, מחזק את שורשי השער ומרחיק קשקשים,
תיאליזץ, מיהשקרות קל י סו דמד עי.

אחר שקייזר רומרו הלביש את מכונית
הקאדילק שלו סביב מכונית אחרת, הובא לתחנת
המשטרה בהוליבוד, לא הצליח להוכיח
לשוטרים כי אינו שיכור. הוא נכשל כמבחן
המשטרה האמריקאית התובעת מכל נהג החשוד
בשכרות להלך לאורך קו ישר בלי לסטות
ממנו.
כאשד מוצטפה אל-נחאס כאשא,
ראש ממשלתה בן ה־5ד של מצרים, החליט
בשנה שעברה לקבל את מרות המלך ובלבד
להישאר ראש ממשלה לשארית ימיו מצאה
מפלגתו, אל־וופד, שיטה להנות את מנהיגה,
להנעים את ימיו: בצאתו לקבלות פגים רשמיות,
שוכרת המפלגה קבוצת אנשים הנושקים
את ידי אל־נחאם, המחייך מאושרות.
בינתיים נראית אשתו, זיינם אל-נחאם,
הצעירה ממנו ב־ 35 שנים, מסתובבת עם שר
הפנים והאוצר, פואד פראג׳ אל־דין, מוח
אל־מפד. בהופיעם במועדוני לילה קאהיריים
(דרך כניסה צדדית) ,נכבים האורות, אינם
נדלקים עד שהזוג מספיק להתיישב מאחורי
שורת דקלים מסתירה.
האיגוד הלאומי של הפרוססטנסים באנגליה
פרסם כתב עת, יום־ששי שתור. בו הסביר
את הסיבה האמיתית לטביעת צוללת
בריטית בתמזה, משבר הנפט בפרס: ביקור
הנשיפה אליזכט ובעלה פילים, דוכס
אדינבורג, אצל האפיפיור הקאטולי, פיוס
ח־ ,12 באביב שנה זאת.
אך לא הזוג המלכותי בלבד המיטו בביקורם
שואה על עמם. גם אמריקאי אחד, דוגלם
מק־ארתוד, שהסכים לקבל לפני שנה את
תמונת האפיפיור חתומה בכתב-ידו, הביא
על עצמו אסון אישי — הדחתו מפיקוד המזרח
הרחוק.
עם גבור מצוקת האספקה נצסרפה גם
וילנסקה, אל שבבת
ח-בית מק״י,

אפונר

קבוצת צליינים שוויציים שביקרה בישראל,
זכרה את מדריכה, שלחה לו שעון עתיק, מהמאה
ר,־ ,18 עשוי עץ ובעל מחוגי זהב. שם
המדריך: שר הדתות, הרם יהודה ליב

הכהן מימון.

בהתפרסם יומן פולקה ברנדוט, מתוזך
או״ם שנרצח בירושלים, הכיל הספר, ירוש־ליטה,
ציונים על אישים במרחב. ביניהם :
משה שרת — אדם אינטליגנטי וראוי לציון
מכמד, בחינות, אך ליד שולחן המודם
הוא נטול גמישות ודוגמאטי.
יותר טוב היה חלקו של פאתי אל־קאר־קג׳י,
מפקד חיל השחרור הערבי במלחמת
ישראל־ערב: אחר שאלמונים ניסו לגנוב את
ספר זכרונותיו (יותר נכון: את כתב היד)
החלים לפרסמו מייד, מכרו למו״ל אמריקאי
תמורת עשרים אלף לירות.
בשבוע ה־ 14 לירח הדבש המתמשך היד,
תפריט פארוק טוב מאשר בביתו. ארוחה
ריביירית כללה בשר כבש ועוף, סלטים, אפרוח
צלוי, סרטן, תפוחי אדמה, אפונה, אורז,
אספרגוס, אפרסקים, רימונים ופרי־מנגו בהשוואה
לארוחה קאהירית מקובלת: ריסה, חמש
או שש ביצים, אפונה וקפה.
פחות מעונין היה וינסטון צ׳ ר צ׳י ל בעת
ביקורו במצפה הכוכבים במגרשי הפסטיבל
הבריטי. אחר שמדריכו הצעיר והזרת הסביר
לו היכן נמצאת הדובה הגדולה, שאר כוכבים,
הפסיקו :״אדם צעיר, אל תטריח את
עצמך בכוכבים. הראה לי את האדמה. זה
הכל שאני מעוניין בו.״
אחר פולמוס עקר, עלבונות אישיים והשמצה
זכה ד ״ ר א מי ד ש מו ראק, מבקר
הסוכנות, להערכה הנכונה: אירגון מבקרי
החשבונות בחר בו בחבר כבור.
• ביניהם: וורה ויצטן, אשת הנשיא, שזזבי־לתה
האחרונה ה ו רקה על־ידי אלפונים בננול
חיפה, פאולה בן־גוו־יון.

״העולם הזה״ מם׳ 724

ספורט
אנלימפיאדר.
* 3דות גיז־קות בי נונ ״ ס
75 ארצות הוזמנו ב־ 21 לשונות שונות
לקחת חלק בתחרויות האולימפידה ה־ 15שתתקיים
בהלסינקי, בירת פינלנד, משך שבועיים,
בקיץ הבא.
בין המוזמנות: החברות החדשות — ברית
המועצות וגרמניה המערבית • ,ניגריה וחוף
הזהב שבאפריקה. אף הונג־קונג, ויים־נאם
וישראל. שבקשו לקחת חלק באולימפידה,
יתקבלו עקרונית על ידי מועצת וינה, שנערכה
השנה, אך נתבקשו לספק פרטים נוספים
על מהות הספורט בארצותיהן.
גם קבוצות שופטים. הודות לנצחו־נדת
האתלטים שלה נתפרסמה פינלנד בכל
קצות העולם, מקום שלא היו יודעים אחרת
אודות הארץ הצפונית הרחוקה. התוצאה :
המשחקים האולימפיים הפכו לפינים דבר
שבקדושה. לכן גם קיבלו בגאווה רבד, את
הכבוד שנועד להם לשנת — 1940 אישפוז
האולימפיאדה ה־ .15 אולם כאשר נסתיים שלב
ההכנות האחרון פרצה מלחמת העולם ובאיחור
של 12 שנים ( 16 שנים, בניגוד לארבע
׳המקובלות, אחר האולימפיאדה האחרונה, ה־
, 14 שהתקיימה ב־ 1936 בברלין הנאצית) מכין
עצמו האיצמדיון האולימפי בהלסינקי, היכול
להכיל 70 אלף צופים, לקראת תפקידו בקיץ
. 1952
מלבדו מתכוננים גם מסלולי מירוץ בהם
וכבשו למים טחונות, מגרשי הקפיצה וה־זריקה,
מדשאות הטניס שאיעיפזו השנה כמה
עשרות ספורטאים בעלי שם עולם שרצו
להכירן מקרוב. מלבד כל אלה מתכוננים
במיוחד: קבוצות שופטים.
אולם הלסינקי בת 400 אלף תושבים מקוד,
גם לקלוט מספר אורחים רב שייהנה מבולי
דואר מיוחדים בארבעה צבעים שונים (המתארים
קופץ לגובה בעזרת מום, איצמד הלסינקי׳
שחיין־צולל וכדורגלן) וממטבעות חג
מיוחדים (של 500 מארקים פיניים — ב־70
גרוש) עש דים כסף.
לאי־נוחיות האורחים יירשם מהלך התחרויות**
על לוח התוצאות בצרפתית בלבד.
נם מומחה לתבלינים. תמורת ששה
דולארים ליום יאכסן כפר אולימפי את המשתתפים.
אך הנשים תגורנה בכפר מיוחד וגם
מדיפים, בהתאם לרצונם המפורש, יגורו
בנפרד. השייטים החליטו להתארח בבתי בעלי
ספינות פיניים.
4,500 עד 5,000 המשתתפים יאכלו בשש
מסעדות חדישות, ישרתו את עצמם, יוכלו
• גרמניה המזרחית נחזתה, אך הוצע לה
למזג את קבוצותיו! טם אלה של גרמניה
המערבית.
•• אתלטיקה קלה, התאבקות, התעמלות,
נדורנל, הוק״ ,חתירה, שייט, מלזזמת־חמטז,
#וחייה, כחרמים, קליעה, רכיבה, כדורסל,
מפגני ספורט.

להביא עמהם מזונות (כולל יין וסבק) ללא
תשלום מכם. אך כיון שהובטח ריכוז ההזנה
״תבקש כל צוות לא להביא עמו יותר מטבח
אחד שתפקידו יהיה מייעץ ומומחה לתבלינים
המותרים לאנשי צווחו.
אין המארחים הפיניים בושים במזונותיהם.
הם מפרטים לנוחיות הספורטאים העתידים
לבקרם את הנמצא ברשותם, ממיינים זאת
לפי שלושה סוגים: מוצרי חלב, נקניקיות,
ביצים, בשר עגל. חזיר ועוף מצויינים; לחם,
דייסות, תפוחי אדמה וגלידה טובים למדי!
בשר בקר וכבש, ירקת ופירות בינוניים.
מקומות האיצטד יושכרו עבור כל תקופת
האולימפידה וכרטיסיות תימכרנה בשמונה
מחירים שונים (משתי לירות עד 30 גרשים)

פצוע אצ״ל, מפקד פלמ״זז

יחד עם מספר מצומצם של כרטיסיות במקומות
נבחרים, שתעלינה עד 5לירות הכר־טיסיד*

כרטיס ישא תאריך ההתחרויות ויצוין
(בעזרת שעון מצוייר ומחוגים מכוונים) את
השעה. תמונה מתאימה׳ כגון זורק דיסקוס,
תציין את אופי ההופעה. מלבד זאת תישא
הכרטיסיה מפת האיצטד, בה יסומן מקום
הצופה, שיזכה בכך באיסור הראשון מטעם
שלטונות הספורט הפיניים: איש לא יותר
לצלם את התחרויות למטרות מסחר או
פרסום.

הרמת משקלזת
* כ ק מו ר נור א
כאשר התכונן מנון שמשון לתחרויות מר
ישראל 1950 כמעט ולא הצליח לאסוף מועמ
דים.
אולם השנה , 1951 ,הוכרח מארגן התח־

מאוזן רקיע ! )4תאנת בוסר! )6מסדר!
) 10 מפלגה ישראלית ! )11 בגין עץ ! )13 בעל
הפתגם — ״ואהבת לרעך כמוך 14 משמש
למאור! )15 פומבי! ) 17 פקיד או״ם! ) 18 זיווג!
)20 דין עץ שחור וקשה ! )23 משכורת ! )25
שיש לו אחות ! )27 מעדר ! )29 מצבת זכרון !
)30 אשת איש שאינה נשואה לו כחוק ! )32 בת
מלך אגדתית שחיה בין גמדים ! )35 כפול ! )36
רעל ! )37 מנהיג דתי ! )38 שליח מלך אשור
להרפות את ידי תושבי ירושלים (מלכים ב׳ י״ח),
)41 שער ! )43 שם לבו לכל תג ותג ! )45 זיק !
)46 מדינה בלקנית קטנה ! )49 חיל־נשים )51 :
יוסיף ...יוסיף מכאוב ! )53 דוקטטור דרוס־אמריקאי!
)54 תיכף! )55 שחקנית גדולה של
התיאטרון ד,קמרי ! )56 מספיק ! )57 לבוש נשים.
מאונך: נוזל המופק מזיתים ! )2משמש
להנעת הספינה משוללת כח הקיטור ! )3מקוד.
מים )4 :בעל־חי ביתי ! )5דיביזיה ! )7איבר
המשמש לדבור ואכילה )8 :אחול רע )9 :כלי
קבול ! )11 חנות מכולת הפועלת עפ״י השיטה
הקואופרטיבית )12 :מכשפה אגדתית טובה ויפה־פיה
) 15 :גורל )16 :שטות ) 19 1שגי עמודים :
)21 נוער חלוצי לוחם )22 :החכם עיניו ב

,״העולס הזה״

*׳ 31 מיו ח ד: ד מן
ראובן הלמן 24 ,וחצי, הוא אחד המועמדים
בעלי הסיכויים הרבים ביותר להשגת שיאים,
בהרמת המשקלות. הבחור השחרחר והמשופם
חזק ביותר למרות גובהו הבינוני 1.70 :מטר.
יליד תל־אביב ובן חלוצת הקצרנידת העבריות׳
הניד, הלמן, ומיסד הרוקחות העברית,
דוד הלמן, ד׳צטיין כבר בגיל 17 באליפויות
המכבי ותרגילי כוח, הדיפת כדורברזל (14
מטר< זריקת דיסקוס ( 42 מטר) והטלת כידון
( 49 מטר).
כשהתגייס לחטיבה היהודית הלוחמת, הצטיין
בהדיפת כדרברזל, היד, משובח הד,ודפים
בין החיילים הבריטים במזרח התיכון, זבד,
בעט נובע מוזהב, מתנת הבריגדיר אהרן
בנימין, מפקד החי״ל. עקב הצטיינותו בכדורגל
ורוגבי ביקר, בשליחות החטיבה, במצרים׳
מלטה, צרפת, הולנד וגרמניה.
אחר שיחרורו עבר קורסים להדרכה, עבד
בנהגות. אך פעילותו הספורטיבית אימנה
אותו לג׳וב מיוחד: רטן. כאשר נשמעו בתל-
אביב ההתפוצצויות הראשונות, הופיעה ממית
לבית הלמן ברחוב הירקון, הביאה אותו לגבולות•
תפקידו: הטלת רימונים למרחקים
מקסימליים, לפעמים עד 75 מטר.
בצבא שימש מדריך ספורט, אירגן קבוצת
כדורגל, קבוצת כדורסל ורכש מדליות זהב
ביום הספורט של חילו. לאחר שסיים את
שירותו, התגייס למשטרה כמדריך ספורט
במטה הארצי. אחר שזכר. בחמש מדליות
ביום המשטרה וגביע מיוחד מהמפקח הכללי,
יחזקאל סחר, כאתלט המצטיין, התמסר להרמת
משקלות, הדריך במכון שמשון, התלים
להצטיין בהרמת משקלות בארץ לפני צאתו
לאולימפידת הלסינקי.

יצחק שדה ורפאל הדפרין

(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)

מס׳ 724

רדות, רפאל הלפרין, לבחור בין מאות מועמדים.

מזיק ללב. בין המועמדים הופיע
מורה התעמלות שהטיף עוד בבוקר אוחו יום
לפני תלמידיו נגד תורת הרמת המשקלות.
אך רפאל הלפרין, ששיטת פיתוח הגוף שלו
נדחתה בתיקלה בלעג, כבר התרגל לשינויי
דעות המבינים. בין שאר הטענות שהובאו
כהתנגדות לשיטת אימונו הופרכה גם מענת
הנזק הגופני. הוכח כי הרמת המשקלות אינה
מזיקה ללב, אינה גורמת שברים.
משך השנתיים בהם קיים המכון ארעו הפתעות
רבות, ביניהן מקרהו של טוביה אנדר
בן ה־ ,24 איש אצ׳׳ל שנפצע בכיבוש יפו,
נפגע על ידי צרור ברגלו, שכב יותר משנה

שופטים — מאיר בניהה מומחה ספודם ז
ד״ד מאיר פריי, רופא ! ויצחק שדד״ לשעבר
רמסד״ל, מפקד פלמ׳׳ח ומרים משקלות מקצועי.

בבתי
חולים. הרומאים נואשו מריפויו כיון
שהרגל הפגועה היתה קצרה ב־ 12 סנטימטר
מהרגל הבריאה, דבר שמנע את כיפוף הברך.
אימונים מגמתיים ומרוכזים במכון רפאו את
אנדר, המרבה לתחר בדוגמה השניה של
הצלחת המכון, צדוק סבירי בן 14 וחצי.
סבידי בא עם אחיו, מבויש ונכלם הציג
פתקת רופא. נתן לאחיו להסביר כי הרופא
מבקש ״לעשות משהו כדי שצדוק יהיה ישר
ולא בעל גב קמור נורא״ .נוסף לגב סבל
סבירי מיציבה גרועה, חזה שטוח וחוסר
משקל. לאחר שנת אימונים רחב החזה ב־48
סנטימטר (מ־ 58ל־ ,)106 המשקל עלה ב־16
ק״ג (מ־ 51ל־^67
בעוד שבוע יתחרו נציגי 150 מתאמני המכון׳
בני 14 עד 45 להשגת התואר נדו־ ישראל,
שיאים בהרמת משקלות ותרגילי אקרובטיקה.
לווידוא שיפוט יעיל הוזמנו שלושה

כדורגל
ערפל לונד־ו!
קבוצת הפועל תל־אביב לא יכלה לנסוע
לבדה ללונדון, לשלושת משחקיה עם ארסנל
ומנצ׳סטר יונייטד. טובת הקבוצות המקומיות.
היא היתד, חלשה מדי. לפיכך ביקשה לחזק
את קבוצתה בשלושה שחקני מכבי תל-
אביב, שחקן אחד ממכבי־רחובות. תל־אביב
ורחובות נענו מיד, אך מרכז מכבי התנגד,
הביא לרוגז בין שחקניו שהחלו סוברים כי
המרכז מתנגד לד,שאלתם בגלל חוסר האפשרות
לשלוח מספר מלווים שאינם משחקים.
אך לאחר ויכוחי סרק נוספים, בהם הועלתה
הטענה כי הנוטעים לא יאפשרו את שיתוף
קבוצותיהם במשחקי הגביע, הסכימו
כל הגורמים וקבוצת הפועל, מוגברת בארבעה
שחקני מכבי, החליפה את השמש הישראלית
בערפל לונדוני.

)24 כלי ענויים לרגלי האסיר ! )26 דרגת במורד.
גבוהה ! )28 גבעה שנעשתה בידי אדם ! )30
משודר רוסי נערץ, בעל יבגני אוניגין ! )31
שאינו עדין! )33 מלבוש לרגל! )34 אימפורט!
)35 חיד, לקקנית )39 :משקד. מעורר ! )40 קול
חוזר ! )41 מעט ! )42 עשר מאות ! )44 קבוצת
דבורים ! )45 חסר יד ! )47 גשם קפוא ! )48 יופי!
)50 מוהר ! )52 סימן ! )54 אות באלפא ביתא
העברית.

כ ת רון תשב רו )631
מאוזן )1 :מסכן )5 :ארמדה ! )10 בובה !
)12 זול! )14 ון ! )16 כושי ) 18 :שן) 19 :
אחאב; )21 קרל מרקם ! )22 בלו ! )23 נפח )24 :
רי )2 5 :הכנעה )27 :כים ! )30 לול )31 :דרקון!
)33 רם! )35 יום )36 :גז ע )38 :מקארתר:
)39 שריר )40 :וי )41 :דואר )43 :רע )44 :
גוץ )46 :נגמר ! )48 פסנתר ; )49 מנשר.
מאונך )2 :סב! )3כוכב )4 :גבו )6 :רז !
)7מוזמביק )8 :דל )9 :מואב )11 :השקפה!
) 13 גנסין ) 15 :נחלה ) 17 :ירה 18 שקר !
)20 אוכל ! )23 נעל )26 :נוטריון ! )27 כרם !
)28 סוגר )29 :ארמון )31 :דורון ! )32 נזיר :
)34 מק״י ! )35 יוד )37 :ערער )39 :שרמן !
)42 אגם ! )44 גם )45 :פת )47 :רש.

ה ע 1ל 0

מכל
י!גוסרביה
סלט דקות קומוגיסט׳
לונדון הומה מרוב מדים. קצינים גבוהים
של כל ארצות האמנה האטלנטית מציגים את
אותות הצטינויותיהם לראווה, אשר האנגלים
קוראים להם בשם הקולע ״סלט ירקות״.
שוב חזרו הימים של מלחמת העויים השנייה,
כאשר איש לא הכיר עוד את מדי האימות
שנראו בלונדון *.

יחד עם כניתן למערב חולל טיטו מהפכה
רבת־משמעות במשטרו י שלו. הדימוקראטיה
הרופפת חוזקה במידה רבה, לפועלים ניתנו
זכויות רבות על המפעלים בהם הם עובדים.
אימר טיטו: סטאלין בגד. בתורתו של מרקם.
מרקס ולנין אמרו שבמשטר הקומוניסטי תיעלם
המדינה בהדרגה, כשהפועלים שולטים
באמצעי הייצור שהם עובדים בהם. במקום זה
גובר ברוסיה בהתמדה כוחה של המדינה.
שולטים הפקידים והפועל הוא עבד המרותק
למכונה. מעשיו האחרונים של טיטו באים

קוציה פופוביץ והמטה היוגוסלבי*
המרשל קפץ

בכל זאת עוררה הופעתו של קוצ׳ה פו־פוביץ,
ראש המטה היוגוסלבי, תשומת לב
רבה. נוכחותו של הגנראל הקומונסטי, בעל
העבר המפואר והשפם השחור העבה, מסמלת
את התזוזה הגדולה שחלה במדינתו של
טיטו. כי המרשאל הכריז בגלוי, זו הפעם הראשונה,
שבכל מלחמה אפשרית באירופה
יילחם הצבא היוגוסלבי לצד המערב. הוא חדל
להלך על החבל וקפץ מערבה.
בעיני מצביאים מערביים שווה יוגוסלביה
הרבה דיביזיות מערביות. כפי שכתב גנראל
גרמני לא מכבר בקובץ בריטי על הגנת המערב:
אי אפשר כמעט לעצור את הרוסים
כאשר יפרצו דרך גרמניה וצרפת לחופי ה־אוקינוס
האטלנטי. אולם אפשר לנהל התקפת
נגד עצומה מן האגף הדרומי, לפרוץ צפונה
מיוגוסלביה ושוייץ כדי לנתק במהלומה
משוריינת גדולה את צבא הפולשים.
צבאו של טיטו אינו מסוגל לכך, כמובן,
לבדו. חייליו מונים 375,000 איש, מהם
250,000 בצבא הסדיר 75,000 ,אנשי בטחון
מאומנים היטב ו־ 50 אלף אנשי מילואים. נאמנותם
לטיטו, שיצא זה עתה מבית החולים
אחרי ניתוח קשה, עומדת מעל לכל ספק.
כושר לחימתו של החייל היוגוסלבי הוא שם
דבר. אולם חסרון גדול לצבא היוגוסלבי: אין
לו ציוד כבד וממוכן. רק מחצית מ־ 500הטנקים
שלו ראויים לשימוש קרבי.
ביקורו של פופוביץ בא, בין השאר, לשכנע
את המערב לתקן את המצב במהירות
האפשרית. לטיטו אין אשליות. הוא יודע שבמלחמה
אפשרית יהיה הוא הנתקף הראשון1.
ואם היו לו אשליות, הרי באו הנאומים האחרונים
של מולוטוב והמרשאל ז׳וקוב * בוורשה
והמרשאל וורושילוב בבוקרשט, ללמדו.
שלושתם איימו על טיטו ב״זעם העם״.
• בשעתו התחפש עתונאי בריטי כטי־ס
נאצי, הסתובב יממה שלמה בלונדון, עצר
הרבה אנשים, ביניהם שוטר, מבלי שמישהו
יזהה את מדיו. כשנתגלה על ידי נער ונאסר,
עורר הדבר צחוק רחב באנגליה והוסבר שבגלל
ריבוי המדים של בנות־הברית אי אפשר
להכיר במדים גרמנים. כידוע חזר סל אותו
נסיון מפקד הקומנדו הבריטי פופסקי, שהסתובב
במדיו הבריטים בדרנה הלובית בימי
הכיבוש האיטלקי, מבלי שאיש יתפלא על כך.
* ז׳וקוב, המפורסם בין המרשאלים הרוסיים
במלחמת העולם השנייה, כובש פ. לין
וגרמניה נעלם מן האופק אתרי המלחמה
כנראה מפני שפופולריותו (ויחסיו הטובים,
יחסית, עם הגנראל אייזנהאור) לא מצאו חן
בעיני סטאלין. הופעתו הפתאומית מחדש באה
לסתור את השמועות כאילו חוסל.

כדי להוכיח שבניגוד לסטאלין הבוגד ממשיך
הוא בתורה האמיתית.

ברית־הנחעצות
תוד ת האומה
״המופת של גאסטללו״ ידוע לכל ינוקא
בברית המועצות, שכן הוא שייך לאותו סוג
מעשים עליו מתחנכים דורות בברית המועצות
ושאר ארצות הדימוקראטיה העממית.
הטייס־הקאפיטן גאסטללו היה הראשון
שזכה, במחיר חייו ב״כוכב הזהב״ של
גיבור ברית המועצות במלחמה נגד גרמניה.
ב־ 26 ליוני ( 1941 ביום החמישי לפלישה
הגרמנית) המריא מפציץ ד. ב( 3 — .דאלני
בומברדירוושצ׳יק — מפציץ ארוך־טווח) בפיקודו
של קפיטן גאסטללו. אנשי הצוות
היו: הלויטננט גרגורי סקורובוגאטי, הלוי־טננט
אנטולי בורדניוק, והסרג׳נט הראשון
אלקסי קאלינין. מעל לכביש מולודצ׳נו־ראדושקוביצ׳י
אשר ברוסיה הלבנה נתגלה
לאנשי הצוות טור טאנקים גרמני. המפציץ
החל צולל ומפציץ את האויב, אנשי הצוות

ומכוניות הדלק.
המטוס התנפץ ומרבית הטור עלה באש.
מעשה גבורה זה בוצע לעיניהם של הלוי־טננט־הראשון
וורוביוב והלויטננט ריבס, אשר
הודיע על כך למטה היחידה. נערך דו״ח ונשלחה
המלצה לאות הצטיינות. כעבור ימים
מספר נספו גם זללויטננטים וורוביוב וריבס.

נשאר רק דו״ח•
גבירת הקאפיטן ואנשיו עשתה לה כנפיים,
היתר, מקור לעשרות ספרים, סיפורים, מאמרים
ושירים.
ארבעה חיילים טובים. קאפיטן גאס־טללו,
בן ,28 היה בנו של מהגר צרפתי.
מאחוריו היה שרות של 8שנים בחיל התעופה
האדום. הוא היה טייס מצויין וחבר מסור
ביו^״ר, אמיץ וקר רוח. אמן השליטה בסוגי
אוירונים רבים. אין כל ספק כי היה פוקד
על אנשיו לצנוח, שכן היתד, אפשרות לעשות
זאת. ברב, אנשיו סרבו.
מי היו אנשים אלה?
״הלויטננט בורדניוק נולד בקויבישב ב־
1922 והיה ממוצא אכרים. גמר את בית
הספר התיכון, ולמד בבית הספר לתעופה
צבאית. ב־ 1938 נספח לקומסומול* .לצבא
בא כמתנדב״ .אלה דברי הטופס האישי שלו
במטה יחידתו. את השאר אפשר למצוא
במכתב המלצה של מפקדו בבית הספר לתעופה
אשר נשלח אל מפקד יחידתו :״לויטננט
אנטולי בורדניוק. חובב עסקי נווטות. מבצע
תפקידים אלה בהצטיינות, ביחוד בטיסות
קרב. באויר עובד בבטחון, מתמצא יפר״•
ממושמע.״
הלויטננט גריגורי סקורובוגטי היה גדול
מחברו בחמש שנים. הוא היה בן כפר אוקריי־ני,
בנו של רועה בקר. למד בבית ספר
מקצועי ועבד כטכנאי במפעלים שונים. היה
הבר ועד הקומסומול, עורך עתון הקיר ה־קומסומולי,
ותועמלן בזמן הבחירות לסובייט
העליון.
דברי מפקד בית הספר לתעופה עליו :
״מסור למורשת לנין־סטאלין ועניניה של
המולדת הסוציאליסטית. יציב מבחינה מוסרית
ופוליטית. צנוע ויודע לשמור סוד. בעל
אבטוריטה על הבריו. בעל מרץ, יוזמתני,
תובע מעצמו ומאחרים. נושא שני אותות
הצטינות. הכנה קרבית מצוינת. באויר —
החלטי, זהיר, סביל.״
האדם הרביעי בצוות היה הקומסומולאי
הסרג׳נט־הראשון אלקסיי קאלינין. תפקידו
היה אלחוטאי מקלען• זה כל הידוע על גיבור
ברית המועצות בן ה־.20
רק החודש, לאחר 10 שנים מאז מבצע
הגבורה, נסתיימו החקירות בנוגע לאנשי
צוות גאסטללו, לאחר שלראשונה רק הוא
עצמו נודע. ברית המועצות אינה שוכחת את
גיבוריה כעמים אחרים ששכחו את מעשי
חייליהם ונמנעו לציינם באותות כבוד• העם
הסובייטי נתבשר כי גם יתר שלושת אנשי
הצוות: בורדניוק, סקורובוגאטי וקאליגין,
כובדו באות ״גמרי ברית המועצות״.

סין

,.עכשיו למד את רען־!״
״הממשלה העממית של סין ממריצה, בכל
אפשרויותיה, את זיקתו של העם ללימודים.

הצוות לא צנח

החלו ממטירים אש ממכונות הירייה. באזול
התחמושת הטה הקאפיטן את המטוס מעל
למטרה ועמד להתרחק. ברגע זה פגע במטוס
פגז של אש אנטי־אווירית גרמנית, המטוס
נפגע והחל בוער. בראות הקאפיטן גאסטללו
כי לא יוכל לשוב לבסיסו הטה את מטוסו
הבוער חזרה, צלל אל מרכז טויד הטאנקים
* מימין לשמאל: איבאן גוזניאק, שר ההגנה,
סגנו של טיטו; פקו דפקביץ, סגן רמטכ״ל;
זדנקו אולפיץ, מפקד חיל האויר; קוצ׳ה פי־פוביץ,
רמטכ״ל; אוטמר קריאצ׳יץ, שנקרא
״קולטורה״ ע״י הפרטיזנים, ראש המחלקת
הפוליטית של הצבא היוגוסלבי.

פיעלים ואברים, אשר בעבר נשללה מהם
הזכות ללמוד — קיבלו עתה אפשרות זו.
דלתות בתי הספר נפתחו לכל.״ הכריז השבוע
צ׳ו־אן־לאי, ראש המועצה המינהלתית
העליונה של הריפובליקה הסינית העממית,
כאשר נפתחה שנת הלימודים החדשה.
בסין!לומדים לא רק הילדים, בי אם גם
הבוגרים. עם קרני השמש הראשונות נוהרים
מיליוני צעירים לבתי הספר, עם שקיעת
השמש מתמלאים ספסליהם של אותם הצעירים
על ידי הוריהם. בקורסים הנערכים במסגרת
מסע חיסול הבורות מתארגנות יחידות פו*
תנועת הנוער הקומוניסטית.

עלים ואיברים שיתפסו את מקומם במוסדות
הממשלה ההולכים ומתרחבים וכמורים
בבתי ספר של חורף (עת שיתוק החקלאות).
למעלה ממיליון וחצי פועלים משתתפי
בבתי ספר של ערב המקבילים לרמה עממית,
למעלה משבע מאות אלף בבתי ספר
תיכוניים וכמעט 20 מיליון יודרכו בחורף
הבא ביסודות הקריאה והכתיבה.
אפילו בהפסקה. אולם גאוות המדינה
היא האוניברסיטה הסינית העממית שנוסדה
לפני עשרה חדשים בפקינג. שלושת אלפים
הסטודנטים הלומדים בה הם ברובם בני איכרים
ופועלים, עליהם מושתת סין של מאו־טסה־טונג,
ואחריהם נסיון מלחמת ההשמדה
נגד צ׳אנג־קאי־צ׳ק. הרעיון היסודי המנחה
את לימודי בית הספר הוא פיתוח ושגשוג
המדינה ושירות האומה.
שאיפתם של התלמידים: לא להפסיד א״
הזדמנות להרחיב את אופקיהם. כשהם מת־ז
פנים, בשעות ההפסקה, מהרצאות על פודות
הכלכלה המרקסיסטית הם מחתימים את אזרחי
הבירה על עצומת השלום, חוזרים לאוניברסיטה
ומשתדלים להיפגש עם מוריהם,
כדי לברר עמהם נושאים שדנו בהם בשעת
השיעורים.
אולם המטרה העיקרית היא השיטה ״אתה
למדת — עכשיו את ׳ רעך לפיה חייב
כל סטודנט או תלמיד ללמד אדם שני את
הידיעות שרבש לעצמו בתקופת לימודיו.
פולין אהבתו שלמ*־*ל
״כיצד עובד הריגול הזר בפולין?״ זהו
שם של ספר בעל 236 עמוד שהופץ בימים
אלה על ידי ממשלת פולין העממית בכל מערכות
העתונים בעולם. מי שמחכש בו הר־פתקאת
ריגול מרתקת, יתאכזב. הריגול הנזכר
בו אינו עולה על הידוע לכל: נספחים
דפילומטיים שולחים הביתה פרטים על כוחה
הצבאי של המדינה בה הם שוהים. אולם במקום
זה מכיל הספר דרמה אנושית נוגעת עד
לב, סיפור של זוג נאהבים, בני אומות אויבות׳
המנסים לבוא זה אל זה מבעד לגבולות
אטומים.
האושר לא נמש התחלת הסיפור,
כפי שהוא מתגבש בפרוטוקול הארוך של בית
המשפט לערעורים של הרפובליקה הפולנית
העממית, אינה שונה מסיפור רגיל של סרט
הוליבודי קלאסי.
הגיבור הוא קלאוד הנרי טורנר, בן ,45
קצין מקצועי של חיל האויר המלכותי הבריטי
בדרגת ראש להק. טורנר התחיל דרכו
כטייס, עלה בדרגה, השתתף בהפצצת השב־ *
טים המרדניים בצפון־מערב־הודו. במלחמת
העולם עסק בבלונים אנטי־אויריים, בטיסות
סיור בים הצפוני. אחר כך השתתף בהפצצת
השיירות האיטלקיות בים התיכון. ב־1947
נתמנה כנספח לעניני אויר בוורשה. תפקידו
היה, בהתאם לנוהג הבינלאומי הבלתי רשמי,
לאסוף פרטים על חיל האויר הפולני, שדות
תעופה, מטרות להפצצות במלחמה אפשר־ת.
בסוף 1949 פגש במסיבת ציד בבחורה פולניה
בלונדית, לבושה סודר ירוק, ברברה בוב־רובסקה,
בת .18 ברברה חזרה לא מכבר ממחנה
הריכוז באושבינצים. אף כי אין הדבר
מוזכר במפורש בפרוטוקול המשפטי׳ ,מסתבר
שהיתה יהודיה.
נראה שהנספח, בעל השערות המלבינות ברקתו
והלבוש בתלבשתו היפה, הענודה שבע
אותות הצטינות, והנערה הבלונדית, התאהבו
במבט ראשון. באותם הימים כבר לא היה
זה רגיל לנערה פולניה, הדואגת לבטחונה,
להראות בציבור עם נספח אימפריאליסטי. אולם
ברברה לא התענינה בפוליטיקה, אם כי
התענינה מאד בקלאוד הנרי. השנים החלו להתהלך
יחדיו, לסעוד במסעדות הטובות, להופיע
יחד במסיבות פרטיות שנערכו מפעם לפעם
בבתי הדיפלומטים הזרים. מכיון שדים־
לומטים אלה קיבלו (כמו בישראל) מנות
מזון מחוץ לארץ והיו מצוידים במכוניות
פאר, היו פופולרים בין •הנערות הפולניות,
ביחוד בין אלה שקיבלו הכשרה בשירות הריגול
הנגדי הפולני.
אולם האושר לא נמשך זמן רב. טורנר
הועבר כעבור חודש חזרה לבריטניה. כשנפרדו
ברוב צער, הפציר בברברה שתצטרף
אליו. הנערה המאוהבת הסכימה. וכאן הת־ .
חילו הצרות.
דק־ נוספת: באנייה. היה ברור שבר־ברה
לא תקבל היתר יצ-אה. הדימוקראטיות
העממיות אינן רואות בעין יפה את הגירת
אזרחיהן למדינות האימפריאליסטיות, שם
יוכלו, ברבות הימים, להצטרף לתנועת מהם־

העולם הזה״ מם׳ 724

מכל
בניות. בבואו לונדון חקר, איפוא, טורנר
מה היא הדרך הנוחה ביותר כדי להגניב את

הגבול.
עוד לפני כן פנה טורנר לג׳וינט היהודי
בוורשה וביקש את עזרתו. אולם פקידי ה־ג׳וינט
נזהרו, סרבו. קונסול אנגלי סיפר לו על
דרך לעבור את הגבול הגרמני ברכבת, אך
לא ידע פרטים. בכל זאת ארגן טורנר דרך
בלתי חוקית לעמוד בקשר מכתבים עם ברברה.
הוא שלח מכתבים וחבילות בדואר הדיפלומטי
(הנשלח על ידי שליח מיוחד וה־מחוסן
לפי הסכם בינלאומי מפני צנזורה
וביקורת) לאחד מחברי השגרירות הבריטית
בוורשה. כעבור זמן מה סירב איש זה להסתכן•
במקומו באד, גברת פלטשר, מנהלת משרד
ההסברה הבריטי בוורשה.
כעבור שלושה חודשים פגש טורנר בלונדון
במיג׳ור ווינטון, מי שהיה נספח צבאי בוורשה.
ווינטון סיפר לו על דרך לעבור את הנבול
הצ׳כי, ולהמשיך אחר כך בעזרת פספורט
מזויף וויזה צ׳כית. חברה בריטית נידבה
את הפספורט האישי שלה, לצרכי הזיוף.
אותה שעה הוכנה גם תכנית שניה. טייס
בריטי, חברו של טורנר, התנדב להפגיש את
הנאהבים. הוא רצה להמריא מן האזור הבריטי
באוסטריה, לנחות בשדה תעופה פולני
שלא היה בשימוש, לאסוף את ברברה ולהמריא
עמה לאזור האמריקאי בגרמניה.
אותה שעה פגש טורנר, בעזרת מהגרת
פולניה, בגנראל אנדרס, ראש הצבא הפולני
בגולה. בעזרת חוגי אנדרס נודע לו על דרך
נוספת לצאת את פולניה, באמצעות האניה
הבריטית א/ק בלטביה, העוגנת מפעם לפעם
בגדיניה. באותה אניד, ברח מפולין גם סטא־ניסלאב
מיקולייצ׳יק, ראש הפולנים בגולה.
הבטחת שר הפנים. בינתיים קיבלה
ברברה מפעם לפעם הודעה על תאריכים לבצוע
התכנית. בהיותה רחוקה מאהוב נפשה,
החלה מפקפקת וחוששת מפני המשטרה. כשקיבלה
סוף סוף הודעה שעליה לעלות על
האניה הבריטית, לא הופיעה, טענה שאמה
חולה. גם בפעם השניה לא באד, במועד הקבוע,
והקצין הימי הבריטי, חברו של טורנר,
חזר כלעומת שבא מבלי שיבול היה לבצע
את שליחות האהבה. לבסוף התיאש מורני,
החליט לעלות בעצמו על האניה, לעלות על
אדמת פולין ולשכנע את אהובתו להסתכן.
אולם לפני כן קיבל בעזרת חבר הפרלמנט
הבטחה רשמית של שר הפנים הבריטי שתינתן
לברברה זכות מחסה. מכתב זה הושג באמתלה
(הכוזבת) שברברה נרדפת על ידי
המשטרה בפולין.
כשהגיע טורנר לגדיניה רץ לתא הטלפון
הראשון, טלפן למנהלת משרד ההסברה, שהודיעה
לברברה על בואו. ברברה לא חשבה
שתצא את הארץ, לא לקחה עמה דבר מלבד
ארנקה. היא טסה לגדיניה ונפגשה עם טורנר.
בשיחה נרגשת אתו אמרה לו שהיא פוחדת
מפני מעשה פלילי, אולם חששותיה נמוגו
בפני דברי אהבתו. היא הסכימה לברוח.
על דרכם אל הנמל מספר נהג המונית יאן
רדובסקי .״שמעתי מישהו קורא טקסי בניב
זר. נסעתי עמו למלון צנטראל. כעבור זמן
מה יצאו מבית המלון האדון שקרא לי, בלוויית
גברת. היה חושך, אולם שמתי לב שהיתר,
בלונדית. בדרך שמעתי את הגברת אומרת:
״לא אבוא אתך, אסור לי ללכת.״ לא ידעתי
מה העניין, אולם לעתים קרובות קורה שזוג
צעיר רב במונית, כשהאחד רוצה והשני לא.
לא הקשבתי לדבריהם, לא התענינתי בדברים
כאלה. רציתי להגיד לגברת :״אל תלכי, לא
יתנו לך לעלות על האניה.״ אבל חשבתי לעצמי,
מה זה איכפת לך?״
התובע שאל את העד מניין הוא יודע שת
.העולם
הזח״

מס׳ 724

פסוק ״לא אבוא״ מתכוון לעלייה על האניה.
אמר העד :״נו, חשבתי שזו הכוונה, מפני
שד,ימאים לוקחים לעתים קרובות את סחורותיהן
אל ד,אניד״ אבל שומרי הגבול אינם
נותנים להן לעלות, ואז עליהן לחזור עצובות.״
הנהג
אישר שברברה הלכה עם טורנר בלי
רצון. הם ירדו ברחוב צדדי׳ בקרבת הנמל.
ברברה חכתה, כשטורנר עלה על האניה,
הביא לה בגדי בחור. היא לבשה את הבגדים
ונכנסה עמו לשטח הנמל.
המדהים השתברו. מה שקרה אחר בך
מספר ולאדיסלב חוליבה, אחד משומרי הגבול
בנמל. המלחים באניה הבריטית החלו מת־אגרפים.
כעבור זמן מה ירדו לחוף, המשיכו
להתאגרף. הם נראו כשכורים, פנו אל אחד
משומרי הגבול ודרשו ממנו שיבדוק את
זהותם. בשעה שעשה זאת שמע נקישה.
כשהפנה או* ראשו ראה שסולם תלוי מסיפון
האניה, ושמישהו עולה עליו.
השוטר לא היה טיפש. הוא חשד מיד שח־

ה ע 1ל 0
לעזור לנאהבים. בית הדין דן אותם לשבעה
חודשי מאסר, דבר שפירושו היה שחרורם
המידי, מכיון שכבר ישבו תקופה זו במעצר
עד למתן פסק הדין.
שונה לחלוטין היתר, התנהגותו של טורנר,
שנשבר לחלוטין. לא ברור מד, קרה לו,
ייתכן שדאג לגורלה של ברברה, התחרט על
שהבנים אותה לבוץ. על כל פנים, במהלך
המשפט (בו נתברר, אגב, שהיה נשוי) מכר
פרטים מלאים על פעולותיו בשטח הריגול,
כנראה על מנת לפייס את הפולנים. בהצהרתו
האחרונה לפני מהן פסק הדין לקח על עצמו
את כל האחריות לפשע, ביקש לשחרר ממנה
את ברברה ואת שני המלחים. יחד עם זה
מסר הצהרה פוליטית, ומוזרה בפי קצין
מקצועי בריטי גבוה :״בזמן עבודתי בשגרירות
נוכחתי לדעת שאמריקה כופה את רצונה
על העמים המשועבדים לה, מכריחה אותנו
לבצע את העבודה המלוכלכת בה עסקנו...
בבהירות גוברת והולכת ראיתי מה רב הנזק
שגרמתי לאנגליה על ידי כך שעזרתי לכנופיה
קטנה זו המוכרת את ארצנו לאמריקה .,.אני

מדיון דיויס (בנשף ז צדקה)
״אינני טיפוס של לוחמת...״

מלחים השיכורים, כביכול, ניסו להסיח את
דעתו, ושמישהו עלה על ד,אניד, באופן בלתי
חוקי. הוא הודיע על כך לממונים עליו.
בבוקר ערכה המשטרה חיפוש באניה. תחילה
לא מצאו דבר. אולם כשניסו להיכנס לחדר
המכונות מצאוהו נעול. נאמר להם שהמפתח
בידי גזבר ד,אניד .,כשנכנסו לחדרו של הגזבר
שמו לב שמטתו נראתה משונה. כשמשכו את
השמיכה מצאו את ברברה שוכבת במיטה,
לבושה.
עבודה מדוכדכת. המשטרה אסרה
ארבעה איש: את הזוג, ושני קצינים של
האניה. מנהלת משרד ההסברה, שהעבירה
לברברה באופן בלתי חוקי את המכתבים שהגיעו
בדואר הדיפלומטי, נמלטה ברגע האחרון,
עוררה עליה את חמתם של הפולנים
כשהיא מסרה מחוץ לארץ פרטים מסמרים
שערות על בריחה הרפתקנית.
המשפט ערך שבעה חודשים. כל הנאשמים
הודו באשמה. אולם היה הבדל גדול בהתנהגותם.
שני הקצינים הבריטיים התנהגו בגאווה,
הביעו את צערם על שהפרו את החוק וביקשו
להקל על ענשם בטענה שעשו מה שעשו כדי

משוכנע שמדיניות זו נוגדת את רצון העם
שאינו רוצה במלחמה שניה ...מדיניות זו
מבוצעת בהשפעת האימפריאליזם האמריקאי,
כשכנופיה קטנה זו מרמה את העם בדיבוריה
על המלחמה בקומוניזם ...העם הבריטי יודע
שהקומוניזם אינו מאיים על השלום וששתי
ההשקפות יכולות להתקיים בהרמוניה זו
בצד זו ...אני מבטיח שעל ידי מלחמתי למען
השלום אעשה הכל שביכולתי כדי לכפר על
עוונות..,״
נראה שבית המשפט התחשב בעזרתו של
טורנר. הוא דן אותו ל־ 18 חודשי מאסר, ואת
ברברה לשנה אחת.

ארצות הברית
רצון עיר 200 מיליון
בכנסיה קטנה ברובע העשירים בסאן־פרנ־ציסקו
התקהלו לפני שבוע מתאבלים וידידים
סביב ארון מתים פתוח בו היה מונח ויליאם
רנדולף הרסס, קיסר־העתונות שהתחיל את
הקריירה שלו לפני כחמשים שנה עם עתון
אחד וסיימה עם שרשרת אדירה בכל ערי

ארצות־הברית. טקס האשכבה וההלויה התנהל
עם כל ההברקות והחגיגיות הניתנות
למלכים. מושל המדינה היה שם, ראש העיר,
נכבדים מעולם העתונות, הקולנוע, הבמה
והפוליטיקה. סוכן פרסומת פקד על גדוד
שלם של עתונאים, צלמים וצלמי קולנוע
שבאו להנציח את סופו של ויליאם הרסט.
אולם כל הנוכחים ידעו שחסרה שם דמות
מרכזית בחיי המנוח. אלמנתו היתד, שם, אולם
היתד, זו פעם ראשונה כמעט מאז 29 שנה
שהיא ראתה אותו. גם הבנים היו שם. בכל
זאת הדמות ד,נעדרה היתר, קרובה יותר
לוויליאם הרסט מכל בני משפחתו אלה. שם
הנעדרה: מריון דיויס, שחקנית קולנוע
לשעבר שחיה עמו משך 32 השנים האחרונות.
משך כל מחלתו היא ישבה ליד מיטתו ובלילה
האחרון לא הלכה לישון. לבסוף, לפנות
בוקר, הסכימה לקבל גלולת הרגעה מידי
הרופא וכאשר מת האיש הגדול היתד, רדומה.
בהתעוררה מצאה שבניו של הרסט כבר
הוציאו את הגופה ונעלמו .״לא נתנו לי
אפילו אפשרות להיפרד ממנו,״ היא התלוננה.
יחד עם הגופה היציאו מן הבית כמעט את כל
חפציו הפרטיים של הרסט.
עד לפני ימים מספר היתה ד,חולייה העיקרית
ביחסי הבוס הגדול עם אנשיו, העבירה
את כל הוראותיו בטלפון. כל מעשה משלה,
הקטן ביותר, הובא בעתונות. עכשיו הפסיקו
אף להכירה. גם משלוח העתונים לביתה
הופסק ללא כל התראה.
15מ כ רי עי ם .100 משך שבוע תמים
הפכה טרגדיה זעירה זו לחוק לחמם של
כותבי מדורי הרכילות בעתונות האמריקאית.
עד אשר, השבוע, הוטלה הפצצה: הרסט,
שפעם הבטיח לגמול למריון דיויס את חסדה
עמו* לא שכח את הבטחתו. בצואתו, מינה
אותה למנהלת כל עסקיו העצומים.
היה זה סוד שמריון עצמה שמרה עליו
בסבלנות משך השבוע הזה, אשר בו הספיקה
לדעת היטב מי הם דורשי שלומה האמיתיים.
האנשים החשובים שנהלו את העתונים, ואשר
פעם שקדו למלא את כל חפציה פנו לה
עורף. כי כאשר נפתחה צוואתו של הבוס נודע
כי השאיר את רכושו הנאמד ב־ 200 מיליון
דולאר לאלמנתו ולחמשה בניו. אלה הניחו
כמובן שהנהלת העסקים תהיה אף היא בידם.
עד אשר נתגלה הסוד: ב־ 5לנובמבר 1950
קרא הרסט את מריון וחתם עמה הסכם על
ניהול עסקיו. לפי הסכם זה תהיה היא בעלת
כל מניות ההכרעה בכל עתוניו ורכושו עם
מותו. וכך, למרות היותה בעלת 15 אחוז
של רכוש החברה הענקית בלבד׳ תחליט היא
גם בשם שאר 85 האחוזים שהיו רכושו של
הרסט והועברו למשפחתו. מיד עם היודע
הענין הגישו הבנים ערעור משפטי: חוזה
זה לא הופעל במשך שנה תמימה, לכן יש
לראותו כפסול. אולם כבר עכשיו ברור שאין
למשפחה כל סיכויים לנצח. ואם ינסו להוכיח
שהרסט בן ה־ 88 לא היה שפוי בדעתו כאשר
חתם את החוזה יצטרכו איך שהוא לעבור
את המכשול שהם בעצמם העמידו בדרכם
כאשר, עד יומו האחרון של הרסט, חזרו
והתפעלו מעל גבי עיתוניהם על חדות מוחו
של הזקן.
ואילו מריון עצמה מספרת לכל אחד
שהמצב הנוכחי אינו נעים לה .״אינני טיפוס
שלוחם,״ היא אמרה ,״אולם לא ארצה בשום
אופן להתנגד לרצונו של ויליאם המנוח.״
ביחוד כאשר רצונו של ויליאם המנוח הוא
שמדיון תהיה מנהלת יחידה של עסק השווה
200 מיליון דולאר.
* בשנות השלושים עמדה ממלכתו של
הרטט בפני סכנת התמוטטות. מריון דיויס
נתנה לו מיליון דולאר, כל רכושה, לחזקו.

במרחב
בטחון וחסכון
מטרת המלווה הפנימי. שד
שטרי-החסכון צמודי הדולר
היא: להניח כידי המדינה את
האפשרות להוציא לפועל
השקעות לזמן ארוך כתחומי:

הסיבוב הקר
הלהבו ת ת שכבנ ה ל
שוב נסעו נציגי ישראל ומדינות ערב לבירה
אירופאית להתגורר באותו מלון ולנהל משא
ומתן עם אותה ועדה — כל צד לחוד. כי למרות
שהסיכויים להבנה לא עלו על נקודת האפס
שעמדו בה מאז ועידת הפיוס הקודמת ב״
לוזאן, הסכימו שני הצדדים ברצון רב להשתתף
בועידה הנוכחית.
לשרות הדיפלומטי הישראלי תהיה זו במה
לחזור על רצונו לשלום ואילו לארצות ערב
תינתן כאן הזדמנות להראות לעולם שגס
בשעה זו, כשכל אחת טבולה בצרותיה, מאוחדות
חברות הליגה בחזית איתנה נגד ישראל.
תהיה זו מעין אזהרה למערב שלא יתמוך
בישראל אם אינו רוצה להקים נגדו את הגוש
הערבי.
אזהרה זו ממשית ביותר כאשר במצרים
מפגינים בעד ביטול חווה 1936 ומאבק באנגלים
ובעמאן מושל המלך טלאל עם בית נבחרים
לאומי קיצוני. לכל הדעות נבחר טלאל
על ידי האנגלים כרע במיעוטו. הם החזירוהו
כדי להרגיע את הלאומנים ולמנוע התערבות
של צבאות מצרים, סוריה, עיראק, סעודיה,
שירצו לשחרר את ״אחינו האצילים״ מעול
האנגלים וגרוריהם.
על ידי ויתור זה מקוים האנגלים שתשככנה
הלהבות המתפשטות במרחב מאיראן ועד הרי
הטאורוס, דרך הסואץ ומוסול. ואילו ישראל
מביטה על כל זה כבמחזה בובות שאינו
נוגע לה במקום לראות כאן הזדמנות נדירה
לדריסת רגל פעילה במרחב.

ציבורית״ כותב העתון :״המהארג׳ה חאפז
עפיפי העומד על הר של זהב פונה למצרים
כאילו היו עבדי אביו או רכושו הפרטי. בזה
הוא הלך בדרכי המלך עבדאללה המנוח אשר
כל מטרת חייו היתה להגן על הבריטים —
הגנה המוזנת על ידי שטרות בנקים — בשבחו,
תנוח נשמתו בגן עדן, כי מחיר חייו של
בוגד הוא כדור השווה בדיוק ששה מיל.
מהארג׳ה חאפז עפיפי, בהודעתו זו, בגד בגידה
חמורה במולדתו.
הקרב על רמלה, שהיה בגידה בכוחות הערביים
שלחמו בארץ־ישראל וגרם לאבדן חיים
ורכוש היה הסיבה האמיתית לפסק־דין מות
שהוצא נגד המלך עבדאללה״ .אין כל ספק
כי עמדתו של חאפז עפיפי כלפי ארצו מזדהה
בכל הבחינות עם עמדת עבדאללה כלפי העולם
הערבי. לכן יחשוב נא עשיר מופלג זה
אם לא כדאי לו יותר לשמור על עורו מאשר
לשאוף לערימה של שטרות שטרלינג.״
התקפה קשה זו מובנת ביתר קלות לאחר
שמתחת למאמר מופיעה רשימה על הכרזת־אהדה
של חאג׳ אמין אל־חוסייני באותה אסיפה,
הכרזה אשר אליה הצטרפו מנהיגים
פוליטיים ורוחניים ממרוקו, אינדונזיה, טוניסיה,
סוריה, אלג׳יריה והסודאן.
מנהיגים מכובדים אלה בירכו את העם
המצרי וממשלתו על עמדתם האמיצה נגד
האנגלים ודרישתם לביטול החוזה .״אנו מודיעים
לעולם כולו כי מאבקם של המצרים

או כבד תפיסה הסתייע אל־סבן באגרופיהם
של שמונה עוזרים מבוגרים.
״כאן לא יקברו מכות״ .העסק היה
מנוהל לפי מיטב השיטות החדישות. אל־סבן
עמד על כך שכל איש יפנה אליו בצורה יפה
ונמרצת ויקרא לו אך ורק ״המנהיג״ .למנהיג
היה סגן, הממונה על הצד המסחרי של
הארגון. שאר שמונה החברים היוו מועצת
הנהלה. מועצה זו נעצרה אף היא על ידי
המשטרה שעות אחדות לאחר שנתפסו הילדים.
עשרת הפושעים עמדו במשרדו של
מפקד המשטרה, וחסן מוסא, הנער שגילה
את המעשה עבר על פניהם במסדר זיהוי.
פתאום הוא נעצר, הצביע על אחד הנאשמים
ופרץ בצעקה היסטרית :״זהו! זה האיש
שאיים פעם עלי לשחוט אותי בסכין ארוכה
כזו ואמר שעל ההר יש קבר שם קוברים את
כל הילדים הרעים שהם שוחטים.״ איום זה
בא לאחר שהנער שב מיום פעולה בקהיר.
סגן המנהיג ערך אצלו חיפוש ומצא מטבע
של עשרה גרוש. אולם במקום שחיטה באה
הלקאה כדת וכדין על ידי אחד מחברי
המועצה.
אולם הדבר שעניין את השוטרים ביותר
היה סיפורו של אל־סקא, הממונה על הגיוס.
יום אחד, בהביאו מים מן הברז בחצר הסמוכה
לביתו, נפל כד החרס ונשבר. אמו החורגת
הכתה אותו קשות והוא ברח מן הבית
איראן חוזים מן הצד

הכםח 1ן,
ק לי ט ת
ה ע לי ה ופיתזח אזורי־ארץ
חד שים
אין השקעה זו כרוכה כהפסד
לרנל המחירים הגכוהים או
תנודות כשער המטכע, דרובשי
שטר החסכון צמוד ־ דולר
מוכטחת החזרת מלוא כספם
רכית. כתוספת ואך

מדינת ישראל
מ שרד האוצר

כאשר הגיע רצ׳רד סטוקס לטהרן היה ביקורו
הראשון בבירה אצל מוחמר ריזא, שאח
איראן. אולם לא היתה לביקורו שום מטרה,
כמעט, מלבד להגיש שי פרחים ופירות לשאח.
על הצעותיו לאיראנים ותכניות פשרה בבע־ית
הנפט לא שוחח. כי לא היה כל טעם
לשוחח על עניינים אלה עם השאח הצעיר
אשר ערכו הפוליטי ירד לחלוטין מאז רצח
עלי רזמרא.
המשפחה המלכותית, שפעם אחזה במושכות
הפוליטיקה, מינתה ופיטרה שרים, הפכה
עתה לחוזים העוקבים מן הצד אחרי מחזה
מרתק. בעיקר מרתק מחזה זה כי בתוצאותיו
תלויים מעמדה וגורלה של משפחת ריזא. השחקנים
העיקריים על הבמה: מוחמד מוסא־דק,
שהראה רצון לפשרה עם האנגלים, נבהל,
סירב לקבל את הצעות סטוקם, הגיש אולטימטום
לאנגלים לחדש את המשא ומתן ולהגיש
הצעות המתקבלות על הדעת (הפרסית).
מלבדו מזדקרת דמות מעניינת עוד יותר,
לוטה בערפל עוד. יותר: איאת אללה אל־קאשני,
ראשה הרוחני של פדיאן איסלם.
מיד עם חזרו מגלותו בסוריה קיבל אל־קאשני
את מנהיגות הארגון הקנאי שהפך
אחד מתומכי מוסאדק העיקריים, ועתה יכול
הוא להכתיב את רצונו לראש הממשלה. אך
מאחורי הקלעים שלטת טודה הקומוניסטית,
המוסיפה את חלקה לערעור כס המלכות של
מוחמד ריזא.
מצרי ששה מיל, ב דו דלבוגד
בעצם הימים שסערת הלאומניות סביב חוזה
1936 הגיעה לשיאה יצא חאפז עפיפי, אחד
ממנהלי הבנק הלאומי המצרי בהודעה צנועה
בעתונות: לדעתו לא היה חוזה 1936 אסון
למצרים. בדברו כאיש כלכלה הוא אף הרחיק
לכת והכריז שמבחינה כלכלית רצוי שיתוף
פעולה הדוק עם אנגליה.
הכרזה זו שהופיעה באל־אהראם, יומיים
לפני יום השנה ה־ 15 של חתימת החוזה, הוסיפה
דלק ללהבות המדורה האנסי־בריטית.
באסיפת עם המונית שנערכה בחסות המפלגה
הסוציאליסטית בקהיר ואשר בה השתתפו
נציגי כל מפלגות האופוזיציה בחרו הנואמים
את עפיפי כמטרה לחצי קטרוגם.
נציג הפלחים במפלגה הסוציאליסטית, עו־רך־דין
קהירי בשם אחמד כאמל קוטב, נטל
צרור ניירות ובתנועה חדה קרע אותו ופיזר
את הגזרים מעל לראשי הנוכחים .״הגיע הזמן,״
הוא צעק ,״שהעם המצרי יקרע את החוזה
וירמסהו ברגליו. ועמו את המיליונר
הבוגד חאפז עפיפי.״
אולם לא רק הסוציאליסטים נטפלו לנאומו
של עפיפי. במאמר ראשי שהופיע בעתון אל־מצרי
מוזהר עפיפי באשא מהידרדרות במדרון
הבגידה. תחת הכותרת ״סופה של אישיות

מוחמד ריזא ואשתו סוראכאיה (לימינו) כמסיבת חצר
לשאת, שי פרחים והצגה מרתקת

הוא מאבק העולם המוסלמי כולו וכל העומד
בדרך — מבחוץ ומבפנים — ייראה כמכשול.״

אם שעון מפקד המ שטרה
לתחנת המשטרה ברובע אל־סיידה זינב
בקהיר נכנם ילד בן , 10 לבוש כותונת ממולאת,
פנה לכל איש שהזדמן בדרכו :״יש לי
מה לומר!״ אולם איש לא שם לב לזאטוט
עד אשר ניגש אליו אחד השוטרים ושאל אותו
מה הם הדברים שיש לו לומר.
״יש קבוצת חוטפי ילדים שלוקחים ילדים
למערה בהרים שבקצה העיר,״ השיב הילד
בשטף והמשיך לגלות את אחת הפרשות ד,מ־ענינות
ביותר בתולדות המחלקה הפלילית
של משטרת קהיר. מיד עם סיום סיפורו יצאו
מפקד משטרת קהיר וכ־ 40 קצינים ושוטרים
למקום שהורה להם על ידי הנער. כעבור
שעה חזרו עם 20 ילדים אשר גילם בין 8עד
12 שנה, שנמצאו במקום.
בתחנה החלה חקירה מדוקדקת של כל ילד
וילד. בפי כולם נשמע השם פתחי אל־סקא,
שהובילם לראשונה למערה. פתחי היה בין
אותם הילדים שנאספו על ידי המשטרה —
ילד בן ,11 שמונה על ידי הכנופיה לגייס
נערים אחרים. ראש הכנופיה, מחמוד אל־סבן,
פושע מועד המבלה את לילותיו בביתו,
תחת השגחת המשטרה, נהג לצאת מדי בוקר
למערה לנהל את ״המוסד החינוכי״ שלו ולראיין
את התלמידים החושים. ראיונות אלה
הכילו מדד, גדושה של הסברת עקרונות ורעיונות
המוסד. אם נתגלה אחד הנערים כעקשן
* במצרים מביטים טל מפלת הלגיון ברמלה־לוד
כתוצאה של הסכם חשאי בין עבדאללה
והיהודים — מנירה שפלה של האינטרסים
הכל־ערביים תמורת הבטחה שישראל לא תתנגד
לסיפוח החלק הערבי של הארץ לעבר־הירדן.

מילל
ובוכה. ברחוב פגש אותו אחד מאנשי
הכנופיה שלקח אותו למנהיג .״השאר כאן
אתנו,״ שידל אותו המנהיג .״תחזור הביתה
כאשר יעבור זעם.״ הילד בילה שם כמה ימים,
והמצב נעם לו. כעבור שבוע אמר לו אל־סבן
שילך ויביא ילדים אחרים אל המערה.
״כאן ,־א יקבלו מכות מהוריהם, יוכלו לחיות
כפי שילדים צריכים לחיות.״ ובנימוק
משכנע, הבטיח המנהיג לתת לפתחי גרוש
עבור כל ילד שיביא. וכך החל הנער משוטט
ברחובות קהיר ובשכונותיה דחוסי־האדם,
מספר לכל ילד שהוא פוגש על המקום הנפלא
לרגלי ההרים שם יש בית קולנוע המציג סרטים
נפלאים חינם. אם ילד לא הראה התעג־ינות
מספקת בקולנוע, הבטיח לו פתחי דברים
טובים אחרים.
״לא יעשו לו כרים״ .כשפתחי סיפר את
סיפורו, שם הקצין החוקר לב לאחד הילדים
שמרר בבכי. כשנשאל מה סיבת הבכי ענה
שהוא מפחד פן תשלחהו המשטרה למוסד
יתומים משם יוכל אביו להוציאו. אביו, המשיך
הילד, נמצא באותו זמן בבית חולים לחולי
רוח .״והרי כבודו יודע שאם משוגע
יהרוג מישהו לא יעשו לו כלום.״
נער אחד עמד על קביים. לפי סיפורו, אימ־נוהו
אנשי הכנופיה להיות כייס־מומחה ושחקן
מעולה. ברדתו מן החשמלית, נהג ליפול
על האדמה כאילו נפגע על־ידי משהו. העוברים,
רכי הלב, היו אצים לעזרתו, מתעסקים
סביבו. ואז היה הילד מנצל את ההזדמנות
ומוציא את אשר בכים הקרוב ביותר לידו.
בשמעו עדויות אלה לא יבול אחד מאנשי
הכנופיה להתאפק. הוא התנפל על הפסח,
הפילו ארצה. השוטרים התערבו, הרימו את
הנער, הגישו לו את קביו. ואז קם הנער ובחיוך
רב הדגים את אשר למד: בידו אחז שעון
כיס מכסף שאך דקה לפני כן היה בכיסו של
מפקד משטרת קהיר.

׳העולם הזה״ מם׳ 724

קולנוע
סרטים
..במערב אין כ ד חדש״
זוהי הוצאה חדשה של הסרט משנת ,1930
אשר זכה בפרס ה״אוסקר״ ,באותות הוקרה
רבים אחרים, הוחרם על ידי גבלם כשהוצג
בגרמניה; (פלוגות נוער נאצי עמדו במשמרות
ליד הכניסות לבתי הקולנוע, נסו למנוע את
הקהל מראות אותו) .בכל מקום אחר בעולם
נתקבל סרטו של לואיס מיילסטון המבוסם
על הרומאן הנודע של אריך מאריה רמארק
בהתלהבות הגובלת עם זעזוע, הרעיד מיליוני
לבבות, אבל לא הצליח למנוע את הישנות׳
הטבח. כיום, לאחר עשרים ואחת שנה, רובן
עקובות דם, הוא עדיין סרט גדול, אפשר סרט
המלחמה המצוין ביותר שנעשה עד כה.
כמובן שישנם בו דברים אחדים שהצופה
של שנת 1951 מקבלם בעיקום חוטם: הקלטת
הקול אינה נקיה; הנגטיב הוא, כפי הנראה,
שחוק וקרוע במידה רבה וההעתקה החדשה
אינה משובחת, המשחק נראה מוגזם ותיאטרו־ני
בעיני קהל שהורגל למשחק קפוא וחסר
הבעה של כוכבים הוליבודיים; לעומתו משחקם
המתפרץ יותר של לו איירס, סלים סא־מרביל
וחבריהם בבנזערב אין כל חדש קצת
מיושן, אבל בהרבה יותר אמתי מאשר משחק
אלילי הבד העכשויים. אבל אלה הם פרטים
טכניים שאינם יכולים להוריד מערכו הרעיוני
והאמנותי הגדול של הסרט.
ההתלהבות פגה כקסרקטין. הרומן
של רימארק הועתק אל הבד, אם לא בשלמותו,
הרי בחלקיו העיקריים, בנאמנות רבה. בהשפעת
המורה הלאומוני, קמים ילדי הכיתה העליונה
של בית הספר כאיש אחד ומתנדבים
בהתלהבות רבה לצבא הקיסרי הגרמני. אבל
ההתלהבות פגה ברגע שהם מגיעים אל הקסרקטין
ומתחילים להשתפשף תחת ידיו הצבאיות
של נושא המכתבים המקומי, סמל בחיל
המילואים. המבוכה תוקפת אותם בהגיעם
לקוים הקדמיים, בהתערבם בין הלוחמים הותיקים,
למודי הקרבות, בהדגישם את טעמו
של ה״בלגן״ הצבאי: אי־סדר, תנאי דיור
איומים, רעב, כנים, בוץ. הפחד מדביק אותם
בצאתם בפעם הראשונה ל״ג׳וב״ ,בהתקלם
באש קטלנית של האויב, באבדם את החבר
הראשון בשדה הקרב. אבל זוהי רק התחלה
לשנים ארוכות (״כל יום — שנה; כל לילה
— מאה שנה״) של סבל, טבח בלתי פוסק,
מפח־נפש.
כמה מן התמונות בסרט הן מן הטובות
שבכל דברי ימי הקולנוע: אלפי חיילים צרפתים
תוקפים את.חפירות הגרמנים. מקלעים
קוצרים בהם ללא רחם, אבל הם מצליחים
לכבוש את העמדות לרגעים מספר. התקפת
נגד גרמנית ואש קטלנית מאותן חפירות,
במקלעים צרפתים, מדבירה אלפי נערים גרמנים.
הגרמנים מצליחים לקהת בחזרה את
חפירותיהם הישנות, הקרב נגמר בתיקו. על
שדה הקרב פזורות גויות רבבות לוחמים

טח שבין הקוים, בחברת צרפתי שהוא עצמו
הרג אותו. בתמונה אחרת מוצא פול נחמה
פורתא לתלאות המלחמה וזועותיה במיטתה
של נערת כפר צרפתית. מיילסטון כיוון את
המצלמה אל צללית המטה, הקליט את השיח
מבלי להראות את הדוברים. סיומו של הסרט
הוא הקטע החזק ביותר בו: פול, חובב הפרפרים,
רואה פרפר מחוץ לחפירה. הוא שולח
את ידו אל החרק, מתרומם קמעא מתוך
החפירה. המצלמה קולטת את היד הקרבה
אט־אט אל הפרפר, עוברת אל צלף צרפתי
המכוון את רובהו, חוזרת אל היד הקרבה
אל הפרפר. נשמעת ירייה, היד נקמצת בעדת,
נפרשת שוב ללא חיים. בחזית שורר
אותו יום שקט, ההודעה הרשמית קובעת:
במערב — אין כל חדש.

״במ ת האימים״
סרט פלילי דורש לעתים קרובות מן הצופה
כניעה לשקרים מוסכמים מסויימים, להסכם
ג׳נטלמני בינו לבין המחבר והבמאי,
לפיו מקבל הצופה כמובנים מאליהם נם דברים
שאינם עשויים להתקבל על הדעה. זהו
אחד החוקים החשובים של משחק המתח והתדהמה
שהבמאי אלפרד היצ׳קוק הוא רבנו
העולמי. כיוון שהצופה מקבל את הדין על
עצמו, הריהו יכול לשבת בנחת, לרוות הנאה
מטיול של שעה וחצי בעולם חלומות הבלהות
בו הבמאי האירי עב־הכרם הוא מורה דרך
משובח ביותר.
בבמת האימים מצויים כל אותם סממנים
שעלילה בלשית רגילה אי אפשר לה בלעדיהם:
רצח, אשד, יפה, בריחה מפני המשטרה, נערה
טפשונת, אך טובת לב המסבכת את עצמה
בעסק הביש, ממלטת את נפשה ממנו ברגע
האחרון, סחטני כספים, בלשים, שיא מותח.
כל אלה בצרוף הסממנים המיוחדים
להיצ׳קוק: רקע ריאליסטי (הפעם לונדון),
דמויות משעשעות, אירוניה דקה, טכניקה
קולנועית בטוחה. נקודה אחת ויחידה המחלישה
סרט מעניין זה היא הולכת שולל מסו־יימת,
רמאות קטנה, בלתי הוגנת במקצה —
שאת טיבה אין לגלות מאחר שהסרט הוא
בלשי — המקלקלת את סופו, גורמת לאכזבה
קלה.
מלבד הכת, האב. כאשר מופיע ג׳ונתן
קופר (ריצ׳ארד טוד) אצל חברתו איב ג׳יל
(ג׳יין ווימאן) המאוהבת בו בסתר והלומדת
באקדמיה המלכותית לאמנות הדראמה, מגלה
לה שהוא מבוקש על ידי המשטרה בגלל רצח
שלא בצע אותו, היא ממהרת — איב איננה
פקחית ביותר — להאמין לו, מצפינה אותו
קודם כל בבית אביה (אליסטייר סים) בכפר,
אחר בבית אמה (סיביל תורנדייק) בלונדון.
איב נטפלת אל הבלש סמית (מייקל ווילדינג)
המטפל במקרה, כדי לשאוב ממנו ידיעות העלולות
לעזור לה לגלות את הרוצח האמתי,
ואל אלמנת הנרצח, הזמרית שארלוט אינווד
(מרלן דיטריך) .עד שמתגלית האמת על הרצח,
מוליך היצ׳קוק את הצופה אל מספר

״במערב אין כל חדש״ :לו איירס
2ל 7ר־׳יה^•.

כנפי פרפר וכדור צרפתי

צעירים. בשום סרט מלחמה לא הובע בכוח
כזה חוסר התועלת שבמלחמה. אפילו מייל־סטון
עצמו לא הצליח לחזור על מבצע כזה
בסרטיו האחרונים. הסבה: בסרטים חדשים
אלה אין מפעמת עוד הרוח הפאציפיסטית,
הם מפארים את המלחמה. תמונות מצוינות
אחרות בבמערב אין כל חדש: פול (לו איירס)
החייל־הילד, מבלה ליל בלהות בחפירה, בש־

״העולם הזה״

מס׳ 724

שלו. הוא נעזר בשחקנים מצויינים, לא רק
בתפקידים הראשיים, אלא אף בקטנים ביותר:
שכור בבית מרזח משורטט באותה קפדנות
כמו הגיבורים הראשיים. התוצאה: מיד נופל
עליו חשד, הוא הופך לחלק חשוב מן העלילה.
דמויות משנה אחרות: עסקנית אנגלית
אופיינית, בעלת שיני־סום וחיוך אנגלו־סאב־סי
מאחורי דלפק בשוק־צדקה הנערך בגן
ובגשם סוחף; שי תלמידות האקדמיה הדרמתית,
חברותיה של איב (אחת מהן, בתו של
היצ׳קוק) ,וכמובן: היצ׳קוק עצמו, המופיע,

כגלד יצר, אמבט. דה־מיל מעולם לא
היה יותר מבעל מלאכה טוב. הוא לא ראה
בסרט מכשיר אמנותי, ורק פעם אחת, ובהיסח
הדעת, חידש חידוש באמנות הראינוע :
באחד מסרטיו הראשונים מעשה התרמית
1915 השתמש, בפעם הראשונה, במשחק
שקט ומאופק, בניגוד למשחק המקובל על
הבד עד אז, שהיה תיאטרוני ביותר, מוגזם,
רחב. באופן כזה היה דה־מיל אחד מקובעי
סגנון המשחק בקולנוע. פרט לזה היו חידושיו
של דה־מיל בשני שטחים בעיקר: הטכני

מבואות סתומים, מסבך את העלילה, ובהגיון
רב, עד כדי סחרחורת, מראה לבסוף שהפתרון
פשוט ביותר, אפילו מאכזב בפשטותו.
אולם העלילה עצמה אינה חשובה כמו
הפרטים הקטנים בסרט: היצ׳קוק אינו ניגש
מעולם לצילומים בטרם כתב את הסרט לכל
פרטי פרטיו על הניר. כל זוית מצלמה, כל
מבנה של כל צילום משורטט בספר הבמאי

״כמת האימים״ :ג׳יין ויימאן
שיני סוס וחיוך אנגלו־סכסי

כבכל סרטיו, גם הפעם בתמונה אחת, לא
יותר מאשר שנייה או שתים.
אנשים מקו הקרוי הוליבוד
האיש המסמל בעיני העולם את הוליבוד
חגג בחודש שעבר את יום הולדתו ה־70
בהשלמת סרטו ד,־ ,69 הנקרא, אגב: ההצגה
הגדולה ביותר בעולם. אין שם הולם יותר
את עבודתו הקולנועית של ססיל ב. דה־מיל *,
בתנאי, כמובן, שהמלה ״גדולה״ תיסוב על
הכמות, לא האיכות. כי דה־מיל, הבמאי בעל
פרסומת של כוכב, האיש שגילה ויסד את
הוליבוד, אלוף הקופה, גורף המיליונים, אחת
הדמויות האגדתיות ביותר במקצוע אפוף
אגדה, הוא גם חסיד הטעם הזול.
כגדל נשב, הוליבוד. משסיים את בית
הספר הדרמתי, הצטרף ללהקה, כשחקן, סובב
ברחבי ארצות־הברית, יסד לאחר זמן להקה
משלו והיה לבמאי.
באחד הימים של ,1912 פגש דה־מיל בידיד
ותיק, עורך־דין, שהציע לו להכנס לעסק
הסרטים. דה־מיל וחברו, ג׳סי לאסקי, לא
התלהבו מכל הענין, כמעט שסרבו, אך פגישה
מקרית עם סוחר כפפות סמואל גולדבין,
מסביב לשולחן במסעדה, שכנעה אותם. הם
חברו אל גולדבין, יסדו יחדיו חברת סרטים
עצמאית. כאשר הוצע לאחיו של דה־מיל לקנות
מניות, נד בראשו והכריז שהעסק כולו
מפוקפק ביותר. תוך ארבע שנים קפץ ערך
מניות החברה מעשרים אלף לשמונה מיליון.
דה־מיל החזיק בידיו את הזכויות על מחזה
תיאטרוני מסוים, בעלה של האינדיאנית ; זה
היה צריך להיות סרטה הראשון של החברה
והסרט הארוך (חמש מערכות) הראשון באמריקה.
להקה קטנה של שחקני תיאטרון ודה־מיל
בראשה, כבמאי, יצאה מערבה, למדינת
אריזונה, להתחיל בצילומים. אלמלא קידם
את פניהם גשם סוחף אפשר שמרכז תעשית
הסרטים היה כיום באריזונה ולא בקליפורניה,
אבל הגשם אילץ אותם להמשיך בדרכם מערבה,
ובדצמבר 1913 הגיעו לפרבר נידח של
לוס־אנג׳לס, מקום הקרוי הוליבוד. הוליבוד
מצאה מיד חן בעיני דה־מיל, הוא החליט
להשתקע שם, שכר חצי אסם תבואות, הפך
אותו לאולפן וסרטו הראשון היה מוכן להצגה
כעבור חדשיים. הצלחתו עלתה על כל
המשוער ; הוא הכניס פי 20 ממה שהוצא
עליו. מיד רתם דה־מיל את עצמו לעבודה,
הפיק אותה שנה ששה סרטים נוספים.
* דה־מיל הוא בן למשפחה אמריקאית
ותיקה המתגוררת בעולם החדש מאז היגרה
לשם מהולנד, במאה ה־ . 17 אביו ואחיו הבכור
היו שניהם מחברי מחזות ושחקנים וטבעי
היה, איפוא, שססיל הצעיר, לאחר שנסה,
ללא הצלחה, להצטרף לצבא האמריקאי (במלחמה
נגד ספרד ,) 1898 ,ייכנס לאקדמיה לאמנות
התיאטרון.

והקופתי. בשטח הטכני המציא את מנוף
הצילומים, המאפשר תנועת המצלמה לכל
הכיוונים, במאוזן ובמאונך, לצדדים, לאחור
ולפנים, תוך כדי צילום; גילה אפשרית לצלם
סרט קולי מבלי שרעש המצלמה ייקלט על
ידי המיקרופון ; גילה את השמוש בתאורה
חשמלית ; הפיק את הסרט הצבעוני הראשון
(כל תמונה בודדת נצבעה ביד).
בשטח הקופה, גילה דה־מיל עד מהרה את
חולשתם של הצופים, קבע שמרבית הקהל
בעולם, רמתו השכלית אינה מן הגבוהות, לא
היסס לרדת אליה, לגרות את יצר הקהל
בסממנים זולים, להלעיט אותו סרטים עשויים
בטעם קלוקל. דה־מיל היה הראשון שפרט על
המיתר המיני של הקהל, אכלס את סרטיו
נשים יפות, בעלות תאוות מוזרות, לבושות
שמלות שקופות ומפוארות, המתעלסות עם
גברים חסונים על גבי ספות קטיפה. בכל אחד
מסרטיו חייבת להיות תמונת מרחץ, בה
מופיעה השחקנית הראשית באמבט.
אולם ככל שהתרחק דה־מיל מעם כטעם
הטוב הלכו סרטיו מחיל אל חיל, משיא אל
שיא בקופה. סרטו שלפני האחרון, שמשון
ודלילה, זכה לבקורת שלילית, אבל לרווח
העצום של 11 מיליון דולאר (עד היום) .בכל
אשר פנה, הצליח לחלוב מכיסי הקהל את
הסכומים הגדולים ביותר. אפילו סרטיו הדתיים
— דת נחשבת לסם מות לקופה — כמו
עשרת הדברות, מלך המלכים (על ישו),
עשו כספים. גם מתנגדיו החריפים ביותר
יודו שדה־מיל יודע את סוד עשית הסרטים.
מעטים יודעים לביים כמוהו תמונות המונים,
קרבות.
קנה ה מד ה: הכנסות. דה-מיל חי
כיאות לדמות אגדית: בשני בתים גדולים
המחוברים זה לזה בפרוזדור של זכוכית,
ברחוב הקרוי על שמו. אין בהוליבוד דמות
נערצת ממנו, אין בה אדם שזכה במספר כה
רב של אותות כבוד, כולל תואר דוקטור
כבוד לאמנות. בהגיעו לגיל שבעים אין איש
רואה את קץ עבודתו בקולנוע. טעמו הקלוקל
לא השתנה בשנים האחרונות׳ ידו הבטוחה
לא אבדה את זהב מגעה ; ההכנסות מסרטיו
הן הגדולות ביותר בעולם, ובהוליבוד זהו
קנה המדה לגדולתו של אדם.

ב קצר ה
ברקיע השביעי. אודות זוג צעיר ומאד
רומנטי (סימון סימון, ג׳ימס סטיוארט) ,תלאותיהם
ונצחון אהבתם.
מארי אנטואנט. גורלה המר של הנסיכה
האוסטרית בידי המון המהפכה הצרפתית.
ההיסטוריה על מגש ניילון ורוד. נורמה שי־רר,
טיירון פאואר, רוברט מורלי.
היום המטורף. מה קורה כאשר פקיד
נמוך (הארולד לויד) מאבד לפתע את משרתו,
משולח אל העולם הגדול. פרסטון (דרכג של
מנצח) סטרג׳ם כתב וביים את הקומדיה.