גליון 725 מתאריך 20 בספטמבר 1951

העורך :
ם עול

רז ־ד רז

אורי אבניי

עורך משנה:
שלוםכ חן

השבועון הסצויר
ל א׳ 1פ 1רםציה
המערכת והמנהלה :
רח׳ גליהם , 8 ( 1תל־אביב

תיאטרון
(ליד
ת.ד , 131 .טל( .זמני) ••785

העולם

הזה

מכהב־ם

בע״מ ;

עורך הסגנון :

רב איתן

ד ו7

המערפת= רוני כר. דוד רוביננר.
צלמי חברי המערכת :

מיכאל אלם? .יחיאל בשן, ני*ה גבי. נורית
לביא. רפאל סלע. איתמר עילם, יעקב *ליל.

סופ רי ־ חו ץ :

מודפס

בדפוס

ישראל

מונטי ג׳ייקובם נבריאל דנון.

בע״ם ;

איכון דה־קרלו
עורך גראפי *

הדואר:־ נורדון,
סלים מנ*ור.

במו עיני
חיסון מלאכותי

הפצה :

ילד

שובב הטריד, ללא הפוגה,

1מושב אחד במסיבת חקלאים חגיגית. סא־ 1

בהופעותיה של השחקנית ההוליבודי* בארץ יש
זלזול בקהל הישראלי. תכנית הערב בתל־אביב שהי־תה
צריכה להתחיל בשעה 21.00 התחילה באיחור
של שעה ומעלה. האם היתה איבה דה־קרלו מעיחז
לאחר בשעה אחת נם בארץ אחרת? במ־ז נופל
האמז הישראלי ממנה, בזה שהוא ישראלי והיא
מהוליבוד? הבאת אמן מחו״ל עולה הון תועפות
וכסף המדינה זורם החוצה, בלי כל בקיית לגבי
התכנית, בו בזמן שלגבי אמן ישראלי מתיוזהים
כאל משהו רניל ורבות הן הרקדניות אשר אינן
יכולות להראות את כושרן ויופין היות ואין
מאפשרים להן לעלות על הבמה.

של השובב, שלף את |

יוכבד אבנית, תל־אביב

שיניו התותבות וא־=

פלס בע״מ

שר חבר המושב רצה 1
לגרש את הילד, איים |
הזאטוט : בוקס חבר,

״אלוהים שהה בסאן־ניקנדרו״

בשעתו פרסמתי במקום זה את מכתבו של
זונדר שקולניק, צעיר יהודי אמריקאי שלמד עב רית
בסמינריון הרבני שם, כתב לנו את הערותיו
למרות שלא היה מעולם בארץ וחתם על העתון.
נוספות ( שוב באנגלית, כשכמה מלים
עתה, אחרי שקיבל מספר גליונות כתב לנו הע
עבריות פזורו ת במכתב) :
״...אני שמח לספר לכם, עד כמה שזה שווה. לדעתי העולם הזה הוא מרתק ומעודד. הוא
באמת עולמי, כפי שאומר שמו, ובכל זאת ישראלי, כפי שהוא צריך להיות. הוא תרבותי,
מבלי לשנן ״תרבות״ ו״ספרות״ בעלות ערך מפוקפק ו מו בן מפוקפק. הוא מגלה דברים רבים,
ביחוד במדור במדינה...״
באותו ז מן הגיע מאמריקה מכתב אחר, של קורא ישראלי צעיר. בוג רי הצופים זוכרים
היטב את ״מוקי״ גלוברמן, תכול העיניים, מדריך בצופי דיזנגוף ולהביורן בחטיבת הנגב בימי
המלחמה. עתה הוא לומד הנדסה אזרחית בלוס־אנג׳לס, קליפורניה. כותב מוקי :
״...מצאתי את קליפורניה מדינה קלה. נוחה להסתגלות. מזג האויר נחמד, נערות לפי מודל
הוליבוד, למודים שאינם גוזלים זמן, מכוניות מפוארות. אין ספק שחלק לא קטן מאותם
מאה וחמשים יוצאי ישראל הלומדים בקליפורניה בחרו באותה מדינה בזכות מעלותיה הנזכרות.
לשלושים הסטודנטים המצויים בלוס־אנג׳לס גורמת קריאת העולם הזה הנאה רבה. גליונו־תיו,
המגיעים באחור של חודש אלינו, עוברים מיד ליד ומנוצלים בצורה המקסימלית ...שכנינו
פה, גויים ויהודים כאחד, הרוצים לקבל מו שג על הנעשה בארץ הרחוקה, ממלאים חלק
סקרנותם בעיון בשדרת התמונות, והגבתם, הנעשית בהשוואה לעשרות הירחונים האמריקאיים,
אף היא תוספת לשורת המחמאות.
בגלל חוסר ייצוג מתאים לבנות ישראל בלוס־אנג׳לס, נשאלתי לא פעם מה דמות יש
לנערה מתוצרת הארץ. התחלתי בהיסטוריה, בתאור הרקע, באתמוספירה המעצבת דמויות,
אולם אותם בעלי הקדילקים, תופסי העולם הריאלי ביותר שהכרתי, השתדלו לא לפהק לעיני.
הם דר שו עובדות. ומשום שפיגורה נאה כמוה כפנים נחמדות לפחות, לא הועיל אף אוצר
תמונתי שלי, שכלל אף תמונת פורטרט של אחותי (היא ברכה גלוברמן, מזכירת הבימה).
דפדפתי בערימת העתונים הגדולה בחדרי והרהרתי ״איך לצאת מן הענין בכבוד״ ,כשקרן אור
זרחה פתע מגליון העולם הזה...
עורך נכבד, ז כו ר את חבריך בנכר ועשה אף למענם. תן יי צוג יפה למין היפה מן התוצרת
המשובחת שאין לה אף בהוליבוד תחליף...״
מכתב זה של מוקי העלה בלב המערכת את
הרעיון אם אמנם לא הגיעה השעה לארגן מפעל כדי
להטים את האינפורמציה בדרך המהירה ביו תר לאלפי
הצעירים השוהים בחו״ל. לרובם אין הדביזים הדרו שים
כדי לשלם עבור העתון שם. לפיכך מציע עתה
העולם הזה, לקראת ראש השנה, להוריהם, חברותיהם
וידידיהם של צעירים אלה בחו״ל, לחתום על ״מנוי
חו״ל״ — כלומר, לשלם בארץ דמי מנוי (ומשלוח
בדואר אויר) עבוד העתון שיוטס לחו״ל. יחד עם
הגליון הראשון ישלח העולם הזה למקבלו תעודה
נאה בו י צוין מי הגיש לו את העתון כשי. פרטים
על המחירים אפשר למצוא ב מדור המודעות, בעמוד
14 בג ליון זה.
רוב האנשים רוטנים על הארץ כל עוד הם
נמצאים כאן. אולם עובדה היא שכמעט כל צעיר
ישראלי מתחיל להתגעגע אליה באותו רגע שרגלו
דורכת לראשונה על אדמת חו״ל. הוא מתגעגע במיוחד
לאינפורמציה מהימנה, מתומצתת, מוגשת בצורה
הנכונה.

כשרכשה המערכת הנוכחית את העולם הזה עמדו לרשותה שני חדרים קטנים, שהספיקו
בהחלט ל שבו עון של אז. אולם מיד עם הפיכת העתון לצורתו הנוכחית גדלה המערכת בצעדי
ענק, והעבודה בשני חדרים אלה הפכה גיהינום. בכל זאת התענינו בהם כמה חדשים.
בראשית השנה חלה הקלה קטנה במצב — המערכת עברה לדירה של שלושה חדרים.
אולם גם חדרים אלה נתמלאו מיד. חברי המערכת הפריעו בעבודתם איש לרעהו. ביחוד סבלו
אנשי החקר והכיתוב, שעבודתם דור שת רי כוז ושקט. מכיון שחברי המערכת עובדים בממוצע
10 עד 12 שעות ביום, קל לתאר את המצב.
במשך חדשים תלמו החברים על המשרד החדש, שיכיל חמשה חדרים, יאפשר לכולם
לעבוד בשקט. אולם נדמה שרובצת קללה על מערכת זו — היא גדלה בקצב יותר מהיר מאשר
תנועת הבניה הישראלית. השבוע, כשנכנסה המערכת למשרדה החדש,
נמצא שהיא עוברת גם על גדותיהם של כל חמשת החדרים.
החשמלאי, שבא לחבר את החשמל, שאל בתמהון :״מה זה,
ש בו עון או עתון יו מי?״ ובאמת היה קשה להחליט: בתנאים הישרא ליים
דומה המערכת הנוכחית בהיקפה יו תר ליו מון מאשר ל שבועון.

בשם ידידי קהילת נרי הצדק מסאן־ניקנדרו היו שבת
כאן בבנליל העליון, נתבקשתי למסור לכם
ם.או.ס. למען השם הפצירו נא בקוראיכם כי יפ סיקו
לבקר בעלמא ! בעקבות מאמרכם שהופיע
בהעולם הזה 721 התנפל המון מבקרים, תיירים,
מטיילים וסתם סקרנים על כפר קטן זה ומבלי
להטיל ספק בכוונותיהם הטובות של הבאים עלי
להצביע על תוצאות בקוריהם :
כמעט אין יום שנשותיהם של האכרים לא נאל צות
לאוץ לשדה כדי להשיב את בעליהן לשם
קבלת פנים ״לאורחים הבלתי קרואים•־ והפסד
ימי העבודד מניע כבר לסכומים נכרים (הכנכת
אורחים אצל בני הקהילה הוא חוק ולא יעבוד).
הכיבודים ההכרחיים בהכנסת אורחים זו, מרוק נים
את מלאי המזון הדל של הקהילה בקצב מהיר.
המבקרים בשבת — ומספרם הוא הגדול ביותר
בין המבקרים --פוגעים ברגשותיהם הדתיים של
בני הקהילה אשר נטשה את כל רכושה ועלתה
ארצה על סמר דביקותם בדת ישראל.
כמה מהמבקרים ״עדיני הנפש״ לא היססו לש•
אול את בגי הקהילה — וזה דו־א בשבת — קו שיות
אם הם עוד עונדים צלבים, מחזיקים פסלי
קדושים בבתיהם ושאלות מעליבות מעי* אלה.
נוסף לנזקים חומריים ועלבונות אלה ישנה סכנה
כי בקורים אלה יערערו את שווי משקלם הנפשי
של אברים טהורים ותמימים אלה בראותם כי
הופכים אותם למוצגי מוזיאון חיים.
לאור כל האמור לעיל הנני לבקש בכל לשון
של בקשה את כל אורחיה ורוצי־טובתה של הק הילה
לעזבם לנפשם משך שנות השתריטות רא שונות
אלה ולהניח להם בשלוה להנשים את
להידפך ליהירים יושבי הדליל
שאיפתם־חלומם :
שאינם נבדלים במאומה משאר בני עמם.

פנחס לפיד, תל־אביב

״אתן

בשיניים ! ״

אולם עתה נרגע ה־ |

אין רקדן בעירו.

מדי שנה, בהתקרב ג ליון ראש השנה, מת עוררת
אותה בעיה: מה לשים בשערו? למי
מגיע הכבוד? האם לשים תמונה סמלית, ו איזו?
השנה החליט העולם הזה להנהיג מסורת
קבועה. בדומה לנוהג של השבועון האמריקאי
סיים, יבחר העולם הזה בכל שנה באיש השנה,
האדם שהשפיע — לדעת המערכת — במשך
השנה שחלפה, יותר מכל אדם אחר על גורלו
של קורא העתון.
במשך שבוע זה, עד לגליון הבא (שהוא
ג ליון ראש השנה) ,יכול כל קורא להחליט בלבו
במי היה הוא בוחר כאיש השנה, להשוות
את מסקנתו עם מסקנות המערכת.
אגב, אותו ג ליון יכיל, סוף סוף, גם את
סיפור ההרפתקאות של הצעירה שנסעה ב־29
שעות בטרמפ ממטולה עד אילת.

ח ב רן

תפס

בעורפו ן

״בבקשה,

תן 1

בוקס ! ״

הקורא נסים לוי, מושב בית הלוי, זו כ ה!

ן בפרס של 1ל״י.

|־[ ו11111111>•11111111111*11111111*1וווווווווווו1ווווווווווווו•ו!
קוננרס ירושלים קבר את התנועה הציונית בזה
שבמקום לשדל יהודים לעלות ארצה באה התנועה
לשדל יהודים להעלות את דולריהם. והרי אי־אפ־שרית
עלייה המונית בלי הבאת הון בדי לעזור
לעולים הבאים בחוכר כל להתבסם בארץ. לכי
תפקיד התנועה הציונית לשדל יהודים לעלות ארצה
ויחד עם זה לשדל יהודים אחרים מאמריקה, יטלא
רוצים כעת לעלות בעצמם לארץ, להעלות את
כספם. ממילא יאלצו בסופו של דבר לעלות
למען רכושם המושקע כאן.

חיים גולדברג, תל־אב־ב
המעשיה הישנה: יהודי א׳ משדל יהודי
ב׳ לתת כסף כרי שיעלה יהודי ג׳.

הדולרים של כי. ג׳י.
העולם הזה 719 כותב במדור אנשים כי החשבון
עבור קבלת הפנים למק־ארתור עלה 8380 לירות,
קבלת פניו של בן־גוריון 2250 לירות. בעתון ערב
היה כתוב שקבלת פני מק־ארתור עלתה 23467
ובן־נוריון .6293 ידו של מי נטויה בעסק?

רחל שלום, ירושלים
הקוראה שלום מבלבלת את המטבעות. לנו חיות
קוראיו תרגם העולם הזה את סכום ה־רולאריס
ללירות ישראליות בשער תרשמי.

״חם נורא״
הקריקטורה של קצין חיל האויר שהופיעה בסד־שאינו
רתו
של דוש (העולם הזה ) 720 מוכיחה
מתמצא באירודינמיקה. מדחף המטוס יוצר רוח
טרמפ בהעולם הזה 721 .724 סיפרתם על בחורה ש עשתה
נם יו 7להניע לאילת בלי כסת, ועל המצב
הנרוע. אני יכולה לציין רע עובדה שנם אני
בחורה ונסעתי יהד עם חברתי, אמנם לא לננב
אלא לנליל ולעמק, ועברתי ב־ 4ימים מתל־אביב
עד תל-אביב, בלי הרבה הוצאות ושימוש בדרכי
תהבורה. בלילה ישנו בקבוצים שקבלו אותנו יפה
מאד (מלבד אחרים, כמו אפיקים) .עלי לצייז את
היחס היפה של בעלי המכוניות והנהנים. אין
מכונית עוברת מבלי לעצור ולקחת את הנוסעים.

מרים קופפר, תל־אביב
בגליון הבא תוכל הקוראה מרים להשוות
את רשמיה עם רשמי הצעירה שסיפרנו מל
אודותיה.
זיוה אבוי לנו שכל נערה וכמעט כל נער מעונינים
בדוד עשיר מעבר לאוקינום. ונוער זה, הרחוק
כל כך באופיו מנוער הברזל והפלמ״ח. מן המולדת
וההתישבות בה — יכול להיות לנו למכשול. האם
נוער בארץ אחרת מעוניין אף הוא בעזיבת מולדתו
והתאזרחותו במדינה זרה? נוער כזה מוטב להר חיקו
מכאן, ולא למנוע התרחקותו.

אידיאליסט, תל־אביב
הקורא האידיאליסט מערבב שני דברים.
אמנם רוב הנוער, המרגיש משום מה הרגשה
של מחנק, רוצה לצאת לחו״ל. אולם אין זה
נבון שהוא רוצה להתאזרח במרינה ורה.
החלום מצטמצם כמעט בכל המקרים בנסיעה
של כמה חודשים, או שנה, שנתיים.

קונגרס ירושלים
איני מסכים עם דעת העולם הזה 723 כאילו

אך ורק אחורנית ולא לפנים.

גדעון לפק, עפולה
ביום חם יוצר מרחף הדמיון רוח בכל הכוו נים
הדרושים.

רותי, רותי
תפסו את הנגב לאן נעלם הענק של הגברת
ליד רותי י(העולם הזה? ) 722 דוש או הנ׳נטלמן
ז. שני־דור, הל־אביב
עם הפרחים?

העולם הזה פתח בחקירה.

שער

איבון דה־קרלו עורכת קונצרט. אלפי קוראים מתענינים בה, בהליכותיה, בדבריה. על
העתונאי והצלם לספק אינפורמציה זו. השחקנית מופיעה על הבמה, מסתובבת בהנפקות
מאחוריה. היכן מקומט של העתונאי והצלם?
מאחורי הבמה. כך נדמה לקורא.
אך אותו גדוד של סדרנים, שליחי אימפרסריו ושומרי־חוק־בחסד־עצמם, הרגילים למנות
עצמם אחראים למצב הענינים במקרים כאלה, סוברים אחרת. הם למדו ממחלקות מסוימות של
הממשלה (והצבא) שתפקידם העיקרי למנוע בעד העתונאי את הגישה החפשית למקור האינפור מציה.
רוב העתונאים התרגלו אף הם למצב זה, י שבו בשקט במקומות הכבוד שהוקצבו להם
באולם.
לא כן שליחי העולם הזה. הם התפרצו, בסבלנות אינסופית וכמעט בכוח, אל מאחורי
הבמה. הם נאלצו לעבוד בתנאים איומים, בלי אף אחת מן ההקלות שהן מובנות מאליהן בארץ
מולדתה של איבון עצמה. ובכל זאת העלו קציר כל שהוא.
מאחורי הבמה נתגלתה איבון בדמות שונה לחלוטין — אשד, אימפולסיבית, חמת־מזג.
הקהל ראה שהיא השתחוותה לו, חייכה, הודתה במלים רכות• אד ברגע שהפנתה לו גב וירדה
מן הבמה ראה העתונאי איבון אחרת: היא רצה אנה ואנה על הבמה, קראה ב רוגז :״טפשים !
ספשים ! טפשים !״ נתברר שהאיש הממונה על התאורה לא כיוון את המנורות כרצונה.
משדיבר יהלומי בדברי הפתיחה על קלארק גייבל, פרצה אי בון בצחוק, אמרה :״מעולם
לא שמעתי את השם מבוטא בצורה זאת בהופיע פאולו גו ריו (שמשום מה מיזגו
את הופעתו עם הופעת איבון) מצאה איבון שתשואות הקהל אינן הולמות את המאורע, צעקה
בקול גדול (מאחורי הבמה) ״בראבו ! בראבו ! ״
כשצלם העולם הזה אמר לה שהוא רוצה לצלמה בריקודיה, התמתחה בגאווה :״אדוני,
איני רקדנית, אני זמרת בכל זאת נאותה, לבסוף, להתאפר בנוכחותו, דבר שאיפשר לו לצלם
את השער המענין ואת התמונות בעמוד האחרון.

׳העולם הזה״ מס׳ 724

בכיר הגדול, בו

תו ש ב

מתר כז

ש בי עי באיים

הבריטיים, שורר ת דממה
ב שי 1ו ת של א חר חצות. אך
היא מופרע ת על־ידי שני
סוגי אנשים: רודפי תענוגות
ורודפי לחם־ל־לם. מסיבות
העולות אלפי לירות, כוסות
תה לחימום הגיד. העולות
כמה פרוטוות, מסמלות את
התהום

הפרושה

בין

המעמדות באנגליה. שטרם
ה שוו תה את אזרחיה. ל מרו ח
היותה נת ונה לשלטון
סוציאליסטי ש מ טר ת היסוד
שלו היא הסרת הניגודים
החברתיים בבריטניה.

מאת רוני כר
״ ד ם העובר את מרכזה של לונדון, הרועש לאור היום, בשעת חצות ולאחריה, ימצאו שמם
{ י ן ושקט לחלוטין. שוב אין שאון וצפיפות השולטים ברחובות רו בו של יום, אפילו בתי־קולנוע
מאחרים כבר סיימו את הצגותיהם ומעטים הם בתי הקפה (מלבד אחד או שניים,
הפתוחים עד אור הבוקר) שעדיין מחזיקים את דלתותיהם פתוחות.
הרוצה לראות את חיי הלילה של המטרופולין צריך לדעת היכן לחפשם. מועדוני הלילה
מבוקרים על־ידי אורחים מחוץ ללונדון, שבאו להתפעל מגדלותה, כמה לונדונים שוהים בהם
דרך קבע. כל האורחים הם בעלי אמצעים (או לפחות בעלי סכומי כסף רציניים למדי) כי
התשלום למשקאות משכרים אחר השעה האסורה הוא גבוה ביותר.
אך למרות שהמסבאות סוגרות בעשר וחצי נמצאו כמה דרכים העוקפות את האיסור של
הגשת משקאות חריפים: לעתים ניתן ר שיון להגיש משקאות יחד עם ארוחה, המצטמצמת
ברוב המקרים בכריך מעופש, הנשאר, למטרות החוק, על השולחן כל עוד שותה הלקוח. דרך
אחרת: ניצול הסעיף בחוק המתיר הגשת משקאות במסיבות פרטיות. מותר לשתות מבקבוק
שהלקוח הביא עמו ול כן׳ מזמינים בקבוק למפרע ב מועדון פרטי למחצה ונהנים ממנו כדרוש.
למרות שחוקי איסור אלה הוקלו במעט השנה, שהיא שנת הפסטיבאל המושך מאות אלפי
אורחים לבריטניה, הם עדיין עומדים ברוב חומרתם. התוצאה: להשיג משקה בשעות מסויימות
היא משימה קשה ולכן נוצר ההרגל לשתות הרבה ככל האפשר בז מן הקצר ככל האפשר.
כך נוצרה נפיצות השכרות ומכירת משקאות תחת שמות מוסווים. במועדוני הלילה

היקרים יותר, עוקפים את החוק בעזרת נערות־רקדניות נאות, המרקדות לפני הלקוחות,
משתעשעות עמהם, לאחר מכן, זוכות בדמי־עמילות מהמשקאות שהלקוחות קונים.
מי מאושר יותר? אולם לונדון, כרך שבעת המליונים, אינה מורכבת, בשעות
שלאחר חצות, ממחפשי תענוגות בלבד. נוסף לסוג האנשים המספקים את התענוגות, קיים
סוג האנשים המספקים את המזונות.
הם עובדים קשה יו תר וממושכות יותר מאשר עובדי משמרות לילה רגילים בבתי־החרושת,
במוסכי האוטובוסים ובבתי הדפום (בהם מתחילה העבודה שעה לפני חצות, מסתיימת
עם הפציע השחר).
בשעה שלוש מגיעה התוצרת הראשונה לשווקים, כעבור חצי שעה מופיעים הקמעונאים
הדואגים להובלת הסחורה לחנויותיהם שתיפתחנה כעבור חמש שעות.
היום מתחיל בשעה ארבע, עם התברר הרקיע, כאשר עובדי־יום מתחילים להרהר ביציאתם
מן המטה (המקדימים: נהגי האוטובוסים, החלבנים, מנקי הרחובות) ,מחליטים בני העשירים
לחזור לבתיהם ממסיבותיהם.
למרות שהבדל המעמדות קטן בעשרים השנים האחרונות, לא הוסרה המחיצה כליל
וודאי שלא נקבע מי מאושר יותר: בת העשירים הצעירה שהוציאה אלפיים לירות על נשפייה
בה היא חייבת להתחבר אל בני שכבתה או סבל השוק השותה את כוס התה
^יג־העולה
כמה פרומות והרשאי לבחור את חברתו לפי ראות עיניו.

עוףומחזה. בתור מלצר ב מועדון ״פיגאל״ הוא רץ כמה
קילומטרים כל לילה. ארוחת הערב המכילה עוף מלווה הצגה.
אס רוצה המבקר משקאות או קפה עליו לשלם תשלום נוסף.

ייז׳ יין•

היא ממונה על יקב המועדון המכיל בקבוקים
מכל הסוגים. מבקר יכול לקנות בקבוק שלם או לשתות
מתוך בקבוק מסומן באופן המראה את מידת השתיה.

האורחים נדיבים. קורין ממונה על המלתחה בקברם קלוב
אמנם משכורתה זעומה אך עיקר הכנסותיה בא מדמי שתיו
שהאורחים נותנים ביד רחבה כשרוח המשקאות טובה עליהם

קלפים או שינה. לא
הרחק מרובע מועדוני
הלילה, שם מוארים הר חובות
כבשעות היום,
עומד שוק קובנט גרדן, לונדון בשוקי הגדול כמה
וירקות. לפירות פועלים ׳,הממתינים למ כוניות
המשא ולרבבות
אשר יביאו את התוצרת
החקלאית מהכפרים, מ עם בקלפים שחקים השעה הרכבת. פקידי מאוחרת
והמשחק בא רק
כדי ״להרוג״ ז מן המתנה
א רון וסכומי ההימורים
אינם גבוהים. בפינה אח רת
של האולם נפרשו
שמיכות• וכמה פועלים
שכבו לחטוף כמה רגעי
שינה או מנוחה יקרים.
אין הם יודעים את עולם
מועדוני הלילה, אף כי
המועדונים החדשים ז ו לים
ב אופן יחסי ויכול
אדם פשוט לבלות בהם.

חדשות. המחר. הגל-
יונות הראשונים של עתון
הבוקר דיילי אקספרס,
שתפוצתו היא הגדולה ש־נעתוני
העולם כולו, יוצ אים
ממכונת ההדפסה ה ענקית,
נארזים, מועלים
על מכוניות משא הממי
זינו ת בחוץ ונשלחים
לתחנת הרכבת. הוצאות
ראשונות אלו נשלחות
לערי השדה, כי עד גמר
הדפסת מליוני הטפסים
מגיעות חדשות טריות
יותר המוכנסות לעתונים
הנמכרים בערים הגדולות.
המהדורה משתנכי. מדי
פעם בפעם במשך היום.

בין ההופעות. זהו חדר ״הבנות״ העובדות ב מועדון
הלילה. בין הופעה להופעה הן מתאפרות מחדש, מחליפות
תלבושת. אחרי ההצגה הן חפשיות להסתיבב בין המסובים.
הן מקבלות אחוזים על המשקאות המוזמנים עבורן.

חשבוןהתענוגות. בשעה שלוש סוגר מועדון הלילה ״פיגאל״ את
דלתותיו. בו בז מן שאנשי השירותים מחזירים לאולמות הגדולים קצת
סדר ונקיון פונים המלצרים לקופאי הראשי ועושים את חשבון הלילה.
סוג זה של מועדונים הוא חידוש בלונדון ובא לספק את ר צון הלקוחות
שאין סכומים גדולים לרשותם. ארוחת הערב עולה ללקוח 875 פרוטה.

סי יגיל( ראשון? אנשים אלה אינם מעונינים ביותר
במנגינות אשר התזמורת משמיעה. יש להם עיסוק חשוב
יותר: לנחש איזה סוס יגיע ר א שון ב מירוץ המחר.
אם ינחשו נכון, עלול הדבר להכניס להם רווחים יפיס.

אקסוטיקהלונדונית. כל לילה יש שתי הצגות: בעשר ובאחת אחרי חצות. להקת ״בנות״ מסתובבת על במת ריקודים
קטנה או בין שולחנות הלקוחות בשירה ובריקוד. לבו שן הוא מה שהאנגלים מתארים כאקזוטי, מזכיר להם עצי תמר הנעים ברוח
הלילה, לחופי האוקיאנוס השקט, לצלילי מנגינות מזרחיות מרגיעות. המועדון נמצא במרתף קריר אן הדמיון מפליג למרחקים.

מזג חם וקור אנגלי. יוסי שטרן, הצייר הישראלי
הצעיר שנסע לוהשתלס בציור ב לונדון אינו רגיל לאקלים
הקר. באחת אחרי חצות, מצא את עצמו קופא בקור עם
צווארונו הפתוח ומעילו הקל, כפי שנהג בירושלים.

העניהעשיר. עוד מעט תתעורר העיר הגדולה, החנויות תיפתחנה.
ג׳ו הזקן (משמאל) י שן שנת ישרים עד אשר יתחשק לו לקום. אין איש
מעיד. להעירו משנתו מחמת ל שונו החריפה. למרות מראהו האומלל,
מתלחשים אנשי השכונה שהוא עשיר מופלג אן איש לא הצליח עדיין
לגלות את מטמונו. יתכן גם וג׳ו הזקן בעצמו היה רוצה לדעת היכן הוא.

במד־ ] ה
העם
*וול ר ק 1״ לו 3
( סוג שבוע השי״
בשו ק
לחב
אחר
כמד. שבועות של ש ערוריו ת
ע׳מוראק) ופשעים ( סוג לוי) היד, זד,
שקם, האזרח התעגין בעיקר בקופסת
סורים שהשיגה ב שו ק הלבן (ו אולי
השחור) ,הקדיש רק תשומת לב מעסה
לי הלידה של ממשלתו החדשה.
לא היו הפתעות. כבר למחרת יום הבחירו
ת היד, ברור שאין בסים איתן לממשלה
אמתית. לא ני תן רו ב ב רו ר לקואליציה הקר
זמת. לא ני תן רו ב ב רו ר נגדה. הבוחר רתם
לעגלה כמה חיות בלתי־מתאימות ז ו לזו.
במו ב מ של המפורסם של קרילוב :
אין המטע! כל כך מכביד —
אן הברבור מו שן שסימה,
זאב־המים אץ המימה
והסרטן — אחורנית.
וכמו איבן אנדרייביץ׳ קרילוב׳ יכול הבוחר
לז מ ר עתה, על ההתרוצצות של מפא״י, הד־חיי
* מפ״ם והכלליים :
לא לי לדון, במי אשמה זאת —
אן המטען משם לא ז ז עוד.
הצד הקומי במצב הוא שאין גם כל מעם
להכרת על ב חירות חדשות. אין ספק ש תוצ אותיהן
תהיינה בדיוק כתוצאות הבחירות
האחרונות — עד שיקומו כחות חדשים ב זירה.

מפלגנס

א ל אורון בדאש
מצב רוח עגום למדי ש רר באולם סוגרבי
בתל־אביב כשד,תכנסו בו בני סיעת לאחדות
העבודה, הפלג שפר ש בשעתו ממפא״י והשתתף
ביסוד מפ״ט.
היה ב רו ר שהרוב במפלגה, אנשי ה שו מ ר
הצעיר לשעבר, החליטו להשאר באופוזיציה,
ח שבון זה יכול לשאת פרי רק בתנאי אחד ז
אם יגי עו הטנקים של הצבא האדום לגבולות
ד, מדינר בכל מקרה אחר עלול הדבר לגרום
לשקיעתה של מפ״ם.
הא חרו ת הרובצת על אנשי לאחדות העבר
דד; ברור ה להם. כשפר עו ממפא״י לקחו
עמהם את מיטב הנוער של תנועת העבודה,
רי כזו סביבם את שרידי הלהט החלוצי. כוח
זד. אבד מחוסר,שטח פעולה.
רבים מאנשי הפלג החלו תוהים מה היה׳
קורה לוא פר שו ממס״ם והעמידו רשימה
נפרדת בבחירות האחרונות. לפני שבועות
מעטים החליט ביוון הפילד־מרשאל פאפגוס
להיכנס לזירה הפוליטית. בצעד הראשון זבד;
פאפגוס, המפקד עטור הנצחון של מלחמת
ה אז ר חי * בלמעלה משליש הקולות. שאלה.
גדולה היא אם לא היה יכול יגאל אלון,
לוא העמיד עצמו בראש רשימה לבחירות,
לחולל מהפכה דומה. גם עסקני המפלגות
יודעים שהנוער לא התלהב אף מאחת הר שימו
ת שהוצגו. רשימה שבראשה היו עומ דים
אלילי ההגנה, כמו ישראל גלילי, ומפקדי
החטיבות הקרביות, מסוגם של אלון, כרמל
זטבנקין הבן, היתד, יכולה לעורר שוב גל
של התלהבוית — לא רק ביום הבחירות, אלא
גם למחרתו.
סיעה כזאת היתד, בלי ספק יכולה לשמש

רגל שמאלית לממשלה מודתבת ח ד. רגל
שבגלל חסרונה צולע הגסיון להקים ממשלה
חדשה״ אין גם ממק שבממשלה מאת היה
ישראל גלילי זוכה לתיק הבמחון, דבאל אלון,
הלומד עתו; באנגליה, יכול היד, להתמנות
רמטכ״ל.
אולם מעסים האמינו שאמנם יהיה לאנשי
לאחדות העבודה העוז לפרו ש ממפ״ם, לצאת
למאבק מחודש. אמר אחד הצעירים :״סבנקין
זקן ועייף והצעירים לא הורגלו מעולם להח לים
החלטות גורליו ת בכוח עצמם, מבלי
להמתין להוראות מוריהם המזדקנים. הם לא
לחמו בשעה שהאמינו ב צורך במאבק רצוף
נגד ה אנגלי* הם לא לחמו נגד מירוק ה־פ
ל ס אף כי אז היו בידיהם כל עמדות
הכוח בצבא, ומיטב תנוער הלוחם עמד פא־חורי
ה* האם יילחמו עכשיו, אחרי שגס״
תימה תקופת דמדומי האלים הסלממיים ד׳
והמשק מירוץ הסו/גות
לפני עשר שניט נתבשרה הארץ על ירית
אבן פינה למסודר, מודרנית מעברו השני
של הכביש הרמת״גני( הדר יו סף כיום) .לאחר
ז מן קצר מצאו 50 פועלים תעסוקה במסודת
החברה האיי״ת ל כו ח ג * שנוסדה על י די הא חים
ירו של מי ואברהם קוריס.
40.000 לירות הושקעו במפעל, אולם הכס פים
הלכו ונמסו. כמה שגיאות טכניות ב־מיבנה
המפעל וחוסר קוניוקמורה דחפו את
בית החרושת החדש מדחי אל דחי ועוד מעט
והיה מתמוסס.
ריווח והצלה עמדו׳ מצד החברה הכללית
הלונדונית שנכנסה בשנת 1947 כשותף למפעל
פושט הרגל וזריקה של רבע מי ליון לירות
שטרלינג העמידה את המטווח־ .על ד בל
י * סולקו החובות, הוגדל הציוד והוד־הבה
מסגרת העובדים.
אחר 4שנות מאמצים, נורתה אבן הפינה
למפעל חדש, המשתרע על 4.5דו נ א * בין
האורחים הנכבדים הסתובב היימן ליאון, ממנהלי
ההברה הלונדונית, שעיסוקו החביב
לעבור על כל מפעל בארץ, אין ל ח שו * שזהו
ענין של ביזנס למר לי און ופרנסתו עוטרה
על מפעליו בישראל, לא ולא. היימן לי און
משתעל אמנם ל שלב ב ש טף די בורו האנגלי
כמד. ביטריים מתאימים מתוצרת הארץ אבל
יש לו פרנסה מובמהה בבריטניה: הוא בעל
עשרים חנויות גדולות ב לונ דון והסביבה,
אבל החלטתו להדביק כאן י את אזזא ויהיה טוב
בינתיים מתרחקת ד,מסרה טמנו והלאה.
מטריות אתא כוללות כבר ביום למעלה מ־
17.000 פלכים לעומת 11,300 פלכים של
החברה הישראלית?כזתנה. תממוויד. התדשה
בהדר יו סף תוסיף אמנם; עוד 3.500פ ל כי *
אבל גם מבהלי את א אעם יושבי ם בסימיק
ידי * אתא כבר פיצרת כיום 37 אחת סוסים
מכלל הייצור הארצי, החברה הישראליס ל־כותנה
— 27 אחת. ואט יוג ש מו ת טיו ת אמא
יגדל המרחק עוד מתו־ ,ואתא תטשול בתיי׳
שית הביהנה בארץ,
צבא למפקד. ט 3ו 1רו זוה1כ
דרד

בך־דוד,

ג״יגגדי

אדוברש? ד

ואפיר־׳דיגיב^ עזב את רוי* 2ד 1940 ודד*0 .
11 ובנו של סגן-ם נהל תחנת הכרח ב מ מז ק ב*
כאשר יצא 11 ,שניט לאחר טכן, לססע לי טר
דים השאיר ז ר סי פו רי * אגדיים כמעט,
על מעשיו בין השנה בה נכנס לבתר, השביעית
של בית הספר העממי בלפור, לשנה בד, יצא
לרכו ש את מקצוע הנדסת עיבוד תטחבות,
תלמיד מצסיין שגורש! ב־ 1944 מוותיקת
הגימנסיות בארץ, הרצליה, על ארגנו ״מלחמה
למען הצדק״ (נגד מודים המענישים אח תל״
מידיהם) ,התפרעות כללית (לשם הנאת חבריו
במחלקה) נגד מורה ד,חימיה ו עי שון תדיר
בשעת השיעורים (לשנו הצמחת ש פ * שגולה
לאחרונה, אחר ותק של חמש שנים) חש בן־
דוד למפקדו בחי״ש תל־אביב, ביקש לגייסו
לפלט״ח,
ר צונו נתפלא. הוא שירת ביחידה שחנתה
בעמק בית־שאן משך ש טזיי * גור ש כחשוד
בהשתייכות לאצ״ל (תאשמו; חסרת שחר<,
גנבת אקדח (האשמה נכונה: חבר מצא אקדור
נשים חלוד, מסרו לבן־דוד, שהחרימו לשע שוע
עצמו),
שבועיים לאחר מכן, בשעו; 24.00ב־29
לנובמבר , 1947 החיצב בטי מפקד המחלקה
שלו בחיל השדר, תתל-אביבי, הוצב ליחידה
שלחמד, במרחב. יפו. לעבור חודש נשלו!
לקורס מפקדי כיתות,

המעמד השליש*
ר, בעל הקזר״ס ר חזוזד
לפגי ימיט אזזזים ביקרו; קבוצת חושבחס
ממשקי עמ ק־זבולון בכפר. ערבי ב ס בי ב *
אחר הכפרים המעטים שערבייו לא מו ש ח *
ב פ רוץ המלחמה. המבקרים עבדו על פר־ז
עתי * התענינו במצב הכלכלי, ביקרו בבת
י * שאלו ש א לו * אולם המראה ש לגייז
אותם ביו תר היה ערבי פיסח לעש חליפה
כהה כשמכגס אחד מקופל על ברכו. .ז ה
בודאי אחד מאלה שנלחמו עם הכנופיות,״
החליטו והמשיכו ערכם. האיש שהבין היסב
את דבריהם לא סרח להשיב ל ה * הוא העדיף
להופיע כלוחם כנופיות מאשר להעמידם על
טעותם ולספר להם את האמת.
אולם תו שבי האזור עדיין זוכרים באשו
אותו עדע פיסח היה בחדר צעיר דפר. חסון
ומלא מרץ, אז היד. רווק״ אולם הדבר לא
תפריע לו במאומה. מדי הרגישו את עצמו
גבר ת פ שי חשקה באשה, נהג להיכנס אל
תוך הביקתה או האוהל הקרוב ביו תר (כ מובן
מרדו לודא שהבעל איננו) ,ואיש, מבין הבע־

עשרים יום לאוס־ מכן, מונו; מפקד־מחלקו;
(את הקורם עבר כעבור שנד, וחצי) ,הצטיין
בקרבות הדרום, נפצע שלו ש פעמים (בראש,
במותן, ביד{ ,הצליח לברוזו מבית החולים,
לשוב למחלקתו, לשאת את שלושת הקלעים
שפגעו בו בכים חולצתו׳ ,בפקודת מינויי
הקצינים הראשונים לצה-ל( ,בא־גוסט ,) 1948
זכה לקצונה למרות היזתז, ר ש מי * חניך
קורם מ״כ׳־מ בלבד, הופיע כמגן ברשימה בו;
תופיע מרדכי מקלף (סגן׳ הרססכ״ל הנוכחי)
כסרן.
מהגורן אל הגדוד. כקצין מכתות יריד;
שנורו ממכונות
הקפיד להיפגע מצרורות
יריד, אויבו * הפך חבת: גדודו באו מץ לבו,
רוחו העליזה ומשרתר־קנדעו האישי: מחמוד
אבז־מוחטו מרפ אל*
כאשר צה״ל לב ש את תל-א־ססי שבדרום,
נמצא הכפר ריק. הטוראי סעדיה כהן, איש
גנדצידב* התרוצץ ברובה מכודן, גילה כמו;
נשים זקנות, מצא גער צעיר, כ בן ט, בגורן,
תנער היה מחמוד שנמלט ערב הכיבוש מבית
אביו, שהבטיח להכותו למנורת בבוקר, נח־תבא
בגורן. למחרת בוזז אביו לחברון, ושהר
דים נכנסו לכפר, מחמה׳ לא ידע מן המתרחש,

דויד
כן-דויד. שדן
מחריד לא י יז ע
לינו המרומים, לא הצליח מעולם לתפ שו
במעשהו השפל. למרות שכל הכפר ידע ודי ב ר
על מבצעיו של הבחור י׳א יכלו לעשות לו
כלום, מחוסר הוכחה.
״זה היה בדאי:״ עד אשר. יום אחד,
החליט אחד מאותם הבעלים להתנק* הוא
תודיע לאשתו — עאגו כי בל הכפר ישמע —
שהוא עומד לצאת להרים (הלבנון) לחודש
ימים .״אני מדגיש את עצמי מדוכא,״ הכריז,
״אני זקוק לנופש ממושך.״ הוא נטל את
רובד. הציד שלו, עלה על׳ סוסו מצא לדרך,

בן־דוד אימץ את מחממי, שהפך משרת
אנשי המחלק* סתב את ארגזי התחמושת
ובבדי ם של מכונות היריהיי. כשנסע, ברדס
לתל־אבי׳* לראשונה בחייו, ב מו ני * לא מתאפק,
ע ש * מרוב תר ה ט* צרכיו בטכתית.
כטיצזי הולעם׳ גלידת ססשיאל ב א סרי קרבו
שבראוב אלנבי.
הקמיע הועבר לבסוף למתנו; שבחים,
שוחרר, החל עובד במזבלוזו י * ,מבקר,
לעתים תכופות, את מאמצו, מדגים בגאודו;
את ידיעו תיו בעב רי * שאת ראשיתן רכש
ממחלקת מאמצו, בססן בשעורי׳ ערב לעולים
חדשים ביפו.

כמובן, תפש תצעיד את ההזדמנות הנפלאה
הזאת ובא למלא את מקום הבעל הנעדר,
אלא שהבעל לא מילא את הבטחתו, חזר לכפר
באותו יום עם דמדומי ע ר * בהיכנסו לחצר
ביתו הבחין באדם המסתלק מן העבר השני,
הוא ביוון את רובהו, פצע אח. הבורח בברכו,
הפצוע ולקח לבית החולים הצרפתי ב חי׳
פד, ואחריו׳ באו כל ח ש פני * הרופא המטפל
רדבך על ידי מראה זה של אהבה כפרית,
אולם היש מהר העמידוהו השכנים על טעותו.
״מה י ש לו, יא דוקטור?״ הם שאלו,
הוא פצוע קל, בעוד כפה ימים יוכל שובל רוץ ״,תרגיע אותם הרו ם*
״לא, לא, יא דוקטור,״ ענו הערבים בחר־ה
ם * .ר ג לו לא בסדר, אתה מוכרח ל הוריך
לו אותה.״
הרופא התעקש אולם לבסוף ראה שהצדק
ע ם * כעבור שבועות אחדים חזר הצעיר
לכפרו כשהוא נעזר בקביים ומכנס אחד רי ק
מתחת לברך.
״זה עלה 120 לירות,״ אמרו תושבי הכפר
בהביסם עליו ,״אבל זה היה כדאי.״

בקיץ 1949 נשאר בן־דוז׳ חיילי בצבא הקבע
מסיבה משתה — עיסוקו החביב: חיסמוריד;
צ ב אי * חוא החליט לקחת חלק בהגשמתה.
יחידתו, לד, שי מ ש בן ד 11 22 בעידודו,
הדרכתו׳ ,הכוונתו ו עזר תו ה אי שי * היתר,
פסיפס אנשים מגזזן ביותו׳ — עולי הונגריה
ו מרוקו בני־ 16 ואבות משפחה פו ל גיי * בו לגריים,
בגי־.30
אחר הנייר, ממושכת בזויזנו, גילה התענינות
באפשרויות ניצול מכרוה המתכת, החליט
לצאת להשתלמות הנד סי*
בהערך מסדר הפרידה כעכע בגרונו, אמר
דברים נרג שי * חשב את ה עדין ג מור בכך.
חייליו שמצאו בו מפקד־אב־א* סברו אחרת :
ז&לושח הפיקודים הצעירים באנשי היחידה
יצאו מ שו רו תי ה* הצדיעו, אחד מהם שלף
נרתיק קטיפה, פתחו, על כרית קטיפה כחולה
נחה טבע ת־ז ה* משובצת רסיס פגז ונושאת
ראשי תיבות שם המפקד.
בדממה ששררה במגרש המסדרים הפך ב ך
מ ד את הטבע * קרא את החרות בה ז ״לסרן
ד. ב ך דו ד, בהוקרה מאנשיו.״
סיפור המעשה, על יחידת החיילים שאספה ׳
ארבעים גרשים לחייל, קנתה סבעת־זהב לער.
פקדה, עשה לו ע פי ם בקרב צה״ל, הוכיח
שוב, כי קיימים נתונים ל צב א־ע* יחמי ריעות
ואתור. בין מפקדים לסיקודים.
• ז תפן, זדך אנב, נ בזר אחד הסיפוריס
של בשדות פלשת ( 1948״ שבוי קס!״).

מתנה קנזנה למייג׳ור. ואמנם מ שו
ז מן מה יבלו הבעלים לעזוב בתיהם בשקם,
אולם אט אס הסתגל הצעיר למצבו החדש,
התקין רגל מעץ והדת׳ מהלך שוב בר חובות
הכפר. אלא שעכ שיו חיפש לו תעסוקה נאד.
יותר, כדאית יותר. הוא העתיק את מקום
מגוריו מן הכפר אל גדת הקישון. י
באותה תקופה החלו גניבות תפרי ממסעי
הסביבה וגני הירק שוי המשקים להתרבות
במידת מבדי >* המשטרה היתד, הולכת אחרי
העקבות אך לא זז צ ל חז ה אף פעם לתפוס אוו
הגנב. לרוב הובילו העקבות לסביבת בקתתו
של הפיסח שרירם על דגי׳ אחת בגנו הקטן.,

.העולם הזה״ ,מס׳ 725

׳?כששאלוהו אם ראה איזו דמות חשודה
׳בסביבה נר,ב לענות :״הרי אני?*דם מסרן,
בעל מום שאינו יכול לעווב את מ תו, כיצד
אדע מה נעשה מסביב?״
עד אשר יום אחד ראה אחד מתו שבי קי
.׳בוץ אלונים, שנסע באוטובוס לחיפה, אח.
הערבי נושא שק גדול על שכמו. הוא נזכר
שיום לפני כן הורק מטע התפוחים של בעל
יטשק יהודי בסביבה. ברד תו מהאוטובוס ר ץ
הקיבוצניק ל מייג׳ור המפקד על המשטרה ב זה
:״רק עכשיו ראיתי את פלוני
אזור
עם שק תפוחים על הגב. אם תשלח לאסרו
תפשת את הגנב הגורם כל כך הרבה צרות
למשקים.״
אולם המייג׳ור הנכבד לא התלהב ביו תר.
מין לו הוכחות, אין לו שוטרים, אין לו זמן,
אין לו ר צון, אין לו כלום. הקיבוצניק המ אוכזב
יצא את משרד המשטרה כשהוא מקלל
את הביורוקרטיה הממשלתית. בצאתו מן
הבית הוא פגש את הערבי כשעל ג בו שק
התפוחים .״מה זה, יא שי ך?״ הוא שאל.
״ואללה, יא חווג׳ה, זו הי מתנה קטנה שאני
מביא למייג׳ור.״
״והיום?״ שאלו המבקרים את תושבי הא זו
ר ,״ממה הוא מתפרנס עתה?״
התושבים משכו בכתפיהם .״המיינ׳ור כבר
ו מ נו ,״ חייכו ,״עכשיו יש מייג׳ורים של
מדינת ישראל״,׳״

בעסקי משטרה ולא היה לו כל חשק לקבל
לעבודה אדם שרק עתה עזב את בית הסוהר.
קלסר הובא בפגי בית המשפט באשמת שו טטות
השופטת הבינה את מצבו, ריחמה עליו,
אך !?יה׳עליה בכל זאת, לפעול כדרישת החוק.
פיליפ קלפר ני דון ל־ 48״שעותזמאסר,
אולם פסק דין אנושי וסלחני זה היה מכה
איומה לטכנאי הצעיר, החוק עיוור. ואם
כתוב בחוק שאסיר אשר שוחרר על־תנאי
חייב ל חזור ולרצות את בל תקופת מאסרו
אם יישפט שגית אין איש יכול לעקוף אותו.
קלסר חזר לבית הסוהר ביפו לשבת שם
את שמונת החודשים שניתנו לו כמתנה עבור
התנהגות טובה.
״אבל זה לא מד, ש הורג אותי,״ הוא הת לונן
.״אני יודע שכאשר אשתחרר אעמוד בפני
אותה בעייה. וכשאדם עומד בפני הברירה
לגווע ברעב או לגנוב, שום משטרה בעולם
אינה יכולה למנוע ממנו להתקיים.״
בינתיים, השתנה מצב העבודה ומכמה מקו מות
נשאל קלפר אם הוא עדיין מחפש עבודה
כטכנאי לתעופה. אולם בקשות אלה בו טלו
תמיד, כי על כרטיסו של קלפר הופיעו בינ תיים
שגי ציונים שלא היו שם עם שחרורו׳
מן הצבא — הרשעות בפגי בית־דין וישיבה
בבית סוהר יפו,

בקצה השכונה, עבוד אלף לידות. כ די לשלם
את הסכום מכרו חפציהם והוציאו אה
מעט הכסף שהביאו עמהם מטזזרן.
כאשר עז בו את צ ריף הקרוב־ם ניג שו
לבניית דירה על ומגרשם. לא היתד. ז ו בנייה
כמקובל אצל אגשים הבתים להם בית. כל
טעם שבא הבנאי ו הו די ע׳ כי־ ד רו ש לר-מלס
או לבגי1מ, יצאה שרה עם עוד חפץ ממטל׳

משך חמזשה ימים הפכו התינוקות אח סו די
מחלקת הנשים בבית הסוהר על פיהם. כ א שד
חלה אחד מהם לא ידע איש כיצד לטפל בד.
האחים העובדים במרפאה מעולם לא טיפלו
בתינוקות ואילו האחיות היו חזקו ת וחסרות
פסיון אף הן בשטח זה. היה צורך להזעיק
את הרופא ולהחזיקו במקום לבל יודקקו לו
באופן פתאומי. ביום ש שי אחר הצד,חם הופיע

משפט
׳1188** 5

כאשר התחילה מלחמת העצמאות, נכחו
שלסתור. הצבא לדעת כי חסדים בארץ מומחי
מעופה — סייסים, מכונאים, סכטדנב שליחי
והמדינה ברחבי העולם — ובעיקר בארצות
זומנגלוסבסיות — קיבלו הוראה לחפש ול גייס
אנשים מסוג זה לשרות בחיל האויר
מישראל־ הנולד. בין אלה שהתנדבו לשרות
היה פיליפ קלסר, צעיר קנדי ש שיר ת בחיל
* אוי ר המלכותי והתמחה בו בטבנאי,
עם תום ש ת תו ניתבה לו תעודד, המעידה
>בי חיל האויר הישראלי שבע ר צון מ שרו תו
והוא הופנה ללשכות השיקום יחד עם שאר
/ורבבות החיילים ד־טשותררים. אולם לא נמצאה
ע בורו עבודה ופיליפ נשאר מתוסר כל תע סוקה
ו מקור פרגסד״ עד אשר הובא בפגי
בית־המשפט בתל־אביב באשמת גניבה ונידון
לשנתיים מאסר.
בבית הסוהר היה פילים אחד האסירים ה שקטים
והטובים ביו תר, שו חרר כעבור 16
חודשי מאסר בלבד. ל פי החוק רשאי מנהל
ביה הסוהר לחשב כל שמונה חודשי מאסר
בשנה ולשחרר אח. האסיר על־תגאי אם הוד
גהגותו בבית הסוהר היתד. טובה. תנאי שח רו
ר כזה הוא שהאס׳ד המשוחרר יגו ר במקום
שהמשטרה קובעת לו ו אין הוא רשאי לעזבו
ללא רשות. אולם אם במשך התקופה שהוגד
׳חתה מפסק דינו הוא מובא שו ב למשפט ונמ צא
חייב בדין, עליו ל חזור לבית הסוהר ול ממשיך
במאסר עד תום התקופה המלאה,
וכך, בשל התנהגות טובה, שו חרר פיליפ
קלפר מבית הסוהר של י פו כעבור 16 חודש
בלבד. העובדת הסוציאלית, אשר מתפקידה
לסייע לאסירים עם שחרורם ול עזור להם
להיכנס לחיי !זברה תקינים, עשתה למענו
באשר יבלה: נתנה לו סעד בסך חמש לירות.
בהתחלה של דף חדש ביקש קלפר להתגורר
.בחיפה. הוא קיבל אי שור על כך והמשטרה
הודיעה לו שאם י עזו ב את העיר מבלי לקבל
לכך רשות מוקדמת ייחשב הדבר כהפרת
תנאי שי חרורו.
ע ל ־ ידהרפת, סמל. בחיפה נתקל פי־יליפ
באותה בעיית׳שחניעה אותו לגנוב לפני
16 חודש: חוסר עבודה. ועל חמש לירות
אין אפשרות להתקיים לז מן ממושך. יום אחד
׳שמע שבעל רפת בסביבות רמת־גן מחפש
פועל לעבודה. מבלי לאבד ז מנו בהרהורים
עלה פיליפ על האוטובוס הראשון וגסע לרמת-
גן. הוא יפנה אתר כך למשטרה, חשב, ויס ביר
להם כי היה מוכרח לעזוב ב חפזון ולא
הספיק להודיע להם על בך. הם בודאי יבינו.
אולם לרוע מולו, היה האדם הראשון שפג שו
ברדתו מן האוטובוס אותו סמל משטרה
שרשם אותו !כאשר שוחרר ,״מה מעשיך
באן? הלא אתר, צריך להיות בחיפה. האם
יש לך תעודה פהמשסרד, המדשה ל ך לעזוב
את העיד?״
קלפר סיפר לו על הרפתן ומקום העבזדה
המחכה לו .״לא יכולתי לפגות למשטח־״ ישי-
.תי קודם לבוא ולהבטיח לעצמי מקום עבודה
זה,״ הסביר לסמל. הסמל רצה לבדוק אם
אמנם י ש אמת בדבר, ביקש מקלפר שידווהו
אל בית הרפתן,
״אמנם אני מחפש פועל,״ הודיע בעל הרסת
ל שו טר ,״אבל-לא הזמנתי אה האיש-הזה
לבוא אלי.״ האיש לא רצה כגראד. להסתבך

״ואולם ר.מז״ ,מם 725

,,711ס ב*זוז.
ת8צ^וה עווני׳
העובדה שיצירת אופנה איגד, מקצוע כבל
המקצועות שלומדים אותו בדרך המקובלת
של לימוד רגיל הוכחה שוב על י די ג ק
ספיר, שעזב בימים אלה את הארץ, אחר ששהה
בד, כשלושה חודשים, לפי הזמנת הדסה, על
ומנת להדריך את תלמידי המכון הישראלי
לאופנה,
בכדי להגיע למעמדו הנוכחי כיו צר דוג״
ומאות הנרכשות על ידי בתי האופנה הגדר
לים בעולם, מיזג את כל נסיונו הרב, שרכש
בשטחים שוגים ובבל קצווי תבל.
בן 16 החל לו מד אומגות בארצות״הברית.
באיטליה התפרנס כצייר פורטרטים למגשי
החברה הגבוהה״ החליף, כשזה נמאס עליו,
ציור בפיסול ; עבר אחר כך למקצוע פ רסום,
עסק בצילום, נשלח לבסוף על ידי
ע תון מצוייר כצלס־כתב למרחב ולמזרח ה רחוק,
הרצה על אמנות המערב באוניברסי טה
הסינית בנאג־קינג.
בהעדר נסיון רב־גווגי זה, סוען ג-ק ספיר,
לא יכול היד, ליציר שמלות שהגשים תש תגענה
אחריהן,
תוצאה שנייה של סיבוביו בעולם: יצירת
40 בו בו ת אמנותיות, לבו שו ת תלבושות עמ מיות,
נציגות ארצות תבל. למרות שהמו־זי
און הבריטי הציע סכום ניכר עבור האוסף
החליט ספיר לגוון את נסיונו פעם נוספת,
תרם אותו למופז־ ישראלי.

דרכי סיים
שומ> וזית מאיר
כאשר הזגמינו קרובי משאללה עובדיה את
משפחתו לבוא ו לגור אתם בצריף שלהם

סליהם הדלים וחזרה עט הסכום הדרוש. וכך,
כעבור חודשיים, עומת על תילם ארבעה
קירות מכוסים גג בסון. לדירה עוד הסרה
הרצפה. גס חלונות לא היו לד״ שרה בישלה.
כיבסה וישנה עם ׳ילדיה ב או תו מקום. לא
היה מטבח, אמבטיה או בית שימוש. אבל
זה היה ביתה.
כאשר לא היה עוד מה למכור, הופסקה
הבניה. משאללה בן ה־ 40 הסתובב בשכונה
מחוטר עבודה, בטהראן התחיל לעבוד כנגר,
התכונן לקראת חיים חדשים בארץ אולם ידי עתו
במקצוע זה נתבררה כקלושה ביו תר
ולמשאללה לא היה בל חשק להתרוצץ י תר על
המידה אחרי העבודה,
בחיפזונם אחרי קורת גג משלהם לא דאגה
משפחת עובדיה לדברים סידוריים כגון ר שיון
בגיה מהעיריה. הדבר נודע להם כאשר ביקר
אצלם מפקח עירוני והודיע כי יו ב או לדין.
במשפט שנערך בבית משפט השלום בפני
השופט שלמה לובנברג, נמצאה שרה עובדיה
אשמה בבנייה ללא ר שיון. השופט שפט אותה
לקנס של 45 לירות.
״אבל אין לי 45 לירות לשלם,״ התלוננה
שרה .״אילו היו לי הייתי ממשיבה לבנות את
ביתי.״ השופט קבע שאס היא לא תשלם את
הקנס תוכנס לבית הסוהר למאסר 20 יום.
כחוק אין זיקים. אותו יום שני אחר
הצהרים הופתע השומר ליד שער ביוד סו הר
יפו למראה מכונית האסירים המביאה לו

בשער אדם צעיר, כ בן ^ 0שטנה לפמל המשטר
כ שבידו ע תון המספר אודו ת האסי־רד״
״אני מו בן לשלם את הקנס, ובלבד שזו״
ש חו דו את האשה,״ הוא הבריז באנגלית.
הסמל שהתיאש מז מן מלמצוא שריד של
טובה אנו שי ת בעולם נזד עז ע. ל מדו ת ש היד
זה דבר מחה לגדר פ עילו תו היזם יו מי ת,
הטריח את עצמו תיג ש ל קצין האחדאי על
בית־הסוהר .״.יש כאן?!דם הרוצה לשלם איו
תקנם ול ש חרר את האסירה עם הילדים״״
הוא אמר לו. אולם הקצין לא י כו ל לע שו ת
דבר ב ענין זה.
הסמל לקח את הנדבן האלמוני וניג ש
לבי תו של השופט שלמה לובנברג. היה זד,
יו ם ש שי והסמל ידע שלכאורה לא יו כ ל
השופם ל עזו ר לו. אולם בכל זאת קיווה ש או תו
זי ק של רחמנות ש עורר?*ת האלמוני ו או תו
י עו ר ר גם את השופט. ואמנם עז ב השופט את
בי תו — היה זד, ב שמונ ה בערב — וניג ש
לבית הסוהר. אך שם נתקלו בכל הגורמי ם
בחוק ש אינו מתחשב בזי קי רחמנות. מנהל
בית־הסוהר אינו ר שאי לשחרר אסיר מבלי
שיקבל על כך צו שחז־דר בכתב. השופט לא
יכול לחתום על צו שזז רור זה שהרי היה ז ה
ערב שבת, ב תי המשפט סגודלק ו אין לחלל
את השבת. לב סוף נתפשת: השופט יכניס
ביו מן בית־הסוהר הוראה לשחרר את האסי־רד״
ישלח את הצו הרשמי ביו םרא שון עם
פתיחת ב תי המשפם.
ב חוץ המתק טקסי, הנדבן — תייר אמרי־קאי
— הכנים את שרד. עובדי ה וילדי ה ל תוכו
והסיעם אל ביתם העלוב ב שכונ ת מכבי.
לנוכח העוני האיום עמד התייר נבוך. הוא
הבחין ברג ש אי־הנעימות שהשתלט על ה־
!*שה. הרגיע אותה ״אל ת תביי שי, זאת לא
נדבה. את יכול הלה חזיר לי את הסכום, כל
חודש ליר ה.״ ו הוא רשת אה ש מו באנגלית
על פיסת נייר.
ועתה יו שב ת שרד. עובדיה בביתד״ שואל ת
את הילדים והשכנים אם לא ר או את פיסה
הנייר היקרה .״ז ה דבר איום,״ היא אומדת.
״איבדתי את הכתובת שלו. אני רק זו כרת
ש ש מו היה מאיר ושהוא היה ב חור צ עיר
ויפה אשר פניו ק תו מטוב לב.״
הארץ מלבות מתושלח
המלך טלאל ש הוכרז היום למלכה של עבר
הירדן נולד במכה ב־( 909 הארץ).
ש מ עון כהן, ת״א

סעודת אכלים
הנשיא וי צ מן שלח מרק חגחומים בעבר תו
(הבקר).
כתה ,3מחלקה .6פלוג ה ב׳,
אשר בשכונת מכבי, הודיעו להם בפרו ש כי
זהו מקלם זמני למען לא י ש בו במחנה פרדס-
תגוז בעונת הגשמים. אחר ארבע החודשים,
נאמר להם, יצטרכו לצאת ולחפש להם ומקום
ומגורים אחר.
ארבעה חודשים חלפו ומשאללה, אשתו
שרה בת ד,־ 27 וארבעה ילדיהם עז בו את
הצריף. לפגי כן קגו מגרש קטן של 400 אמה

אשד, עם שגי ילדים, האחד תינוק בן <;רבעה
חודשים. לפי׳ החזק רשאית אם הנידונה למא סר
להביא אתה את ילדיה אס הס עדיין
יונקים. היות ו שבועות אחדים לפני כן נת קבלה
באותו בית־סוהר אשה עם בנה הרך
(סטרה את לחיו של שוטר תוך כדי ויכוח
שהתעורר ב חור לקרח) לא היה כל קושי
בקבלת שרה עובדיה ושני בניה,

בי״ס לקציני חי״ר

לשון נופל על לשון
הוא מדבר עברית, אנגלית, צרפתית ועב רית
(קול הפס),
צ, א ,.תל אביב

מחלה תעשייתית
העבודה ב״ פ רו מין״ חחחרש חלקית (הארץ)
ר? ,ב, חיפיז

מחמוד נוקראשי, מצרים

קולונל חוסני אל־־זעים, סוריה

קולונל סאמי אל־־חינאווי, סוריה

לא אהב את האחים המוסלמים

התוכניות נשארו על גבי הניר

יישוב חשבונות פרמי

זהפכה באמצעות רצח

לשעת חירום. כאשר יג מור את תפקידו ההיסטורי של הוצאת הצבא הבריטי
ממצרים, כך נהג להבטיח, יטו ש את הפוליטיקה וי חזור לחיים השקטים של מנהל

המרחב רותח. פה ושם נשמעת יריד״ מתפוצצת פצצה השמה קץ לחייו של
נהיג זה או אחר. כל פעם שנשמעים הדי התפוצצות עטים העתונאים, המסריטים
־,פרשנים למקום הפשע, מסבירים, מנתחים, מוכיחים מי הרג ומדוע. אולם ברדיפה
י אחרי ההתפוצצויות הקטנות אין הם שמים לב להתפוצצות הגדולה. ו מרוב
יות אין רואים את התהליך הגדול אשר כל מעשה רצח הוא חלק ממנו —
מהפכה של המרחב.
כי כל יריד, מוסיפה שמן למדורה, מקרבת את המהפכה הגדולה המתבשלת.
זוב אין אלה אינטריגות סתמיות של מדינאים ערביים הרוצים להגיע לשלטון. אח

שייר עבדל רחמן אל־כנא, ראש ״האחים המוסלמים״
המטהר בכוח הרצח
כי אינטריגות אלו מקובלות עד עתה במרחב, מעולם לא היו מלוות רציחות.
האקדח ורי מון היד ככוח פוליטי הופיעו רק עם לידת זרמים חדשים, רעיונות
שכבשו את לבם של המונים או דמיונם החולני של מעטים.
כאשר בוצע רצח ראשון, נדהמו האנשים. אולם אחרי התדהמה באו התמהון
ההתפעלות. אם מישהו הצליח לחסל מנהיג ולקדם את מטרתו, משמע שאחר
לול לעשות כמוהו. ולכל מי שהיד, אידיאל, נדמה היה כי כדאי להרוג בשם
אידיאל זה. תוך שנים אחדות, נפלו גדולי המדינאים הערביים, אשר כל אחד
מהם היה מכשול בפני תהליכים מהפכניים. כי בחברה אשר מעטים קובעים את
גורלה, הריגת מעטים אלה הופכת מאורע הסטורי.

הנרצחים

מחמוד פחמי אל־נוקראשי גא שא

אהב לו מר שהוא מדינאי רק

בית־ספר באלכסנדריה.
במילוי ״תפקידו ההיסטורי״ נתמנה לראש ממשלת מצרים אחרי רצח קודמו,
עלי מאהר באשא, ב־ 25 לפברואר , 1945 בדרכו מאולם בית הנבחרים לאולם
הסינט, שם התכונן לחזור על הכרזת המלחמה של מצרים נגד גרמניה. באותו ז מן
הגיעו הרגשות הלאומניים במצרים לפיסגות חדשות ונוקראשי באשא עמד בראש
התנועה לפינוי הצבא הבריטי וסיפוח הסודאן. הסטודנטים של אוניברסיטאות קהיר
ואלכסנדריה הכריזו שביתה ומהומות רציניות פרצו בשתי הערים.
נוקראשי התפטר בפברואר . 1946 במקומו בא איסמעיל סידקי באשא, שעמד
בראש משלחת מצרית ל שינוי חוזה . 1936 אך הדיונים נכשלו, סידקי התפטר
ונוקראשי חזר לראשות הממשלה. בתקופה זו פלשה מצרים לארץ ישראל, נחלה
מפלה וביקשה הפסקת הקרבות. אירגון האחים המוסלמים, שנקט כל הזמן עמדה
קיצונית נגד הפסקת הקרבות, הוכרז כבלתי־חוקי, לאחר שהתחיל לאמן כוח
מזויין משלו לתפיסת השלטון. כתגובה על כך נרצח מחמוד אל־נוקראשי בסוף
דצמבר 1948ע״י אהד מחברי האירגון הקנאי על היותו ״בוגד ברעיונות האיסלאם,
שמכר את עמו ואת ארצו לכופרים טמאים״.
חוסני אל־זעים היה אחד מ״שושלת הקולונלים״ שחונכו ע״י הצבא
הצרפתי וקיבלו לידיהם את הפיקוד על הכוחות הסוריים עם גמר המנדט הצרפתי.
ב־ 30 במרס 1949 נמאס לחוסני אל־זעים לראות איך ״אנשים חסרי חוט־שדרה
משתוללום במקומות הגבוהים של המדינה והורסים אותה״ .הוא ביצע הפיכה
צבאית, בתמיכת שאר השושלת, אסר את הנשיא שוקרי אל־קואטלי, חאלד אל־עזם,
ראש הממשלה ושאר חברי הממשלה. תוך שעות אחדות ״נסתיימה המהפכה
בהצלחה מוחלטת, ללא שפיכות דמים״.
העם, אשר חוסר יעילות ה׳של הממשלה הקודמת הביאתו למצב כלכלי נואש,
שמח לשינוי, תמך באל־זעים. הדיקטטור החדש העניק לעצמו תוארים חדשים,
פירסם תוכניות אדירות למפעלי השקאה ופיתוח, אולם התוכניות נשארו על גבי
הניר. תסביך עליונותו דחף אותו לשלול את זכות הבחירה של הבדואים, על
סמך היותם חסרי־חינוך, צבר לו אויבים רבים.
באוגוסט 4 , 1949 וחצי חדשים לאחר הגיעו לשלטון, נרצח חוסני אל־זעים
(שהגיע בינתיים לדרגת פילד־מרשל) ע״י חברו למעמד לשעבר — הקולונל סאמי
אל־חינאוי, ראש המועצה הצבאית העליונה — ,במהפכה מספר .2
סאמי אל חינאוי ניגש מיד עם סילוק אל־זעים לגיבו ש מעמדו. הוא מינה
את האשם אל־אטסי לראש ממשלה זמנית עד לעריכת בחירות. בית הנבחרים
החדש ביטל את החוקה שהוכנסה ע״י אל־זעים, ניגש לכתיבת חוקה חדשה.
ההמונים, שמצב בלתי־יציב זה בצמרת הלהיבה אותם, הפגינו ללא הפסק, העמידו
את תביעותיהם. בפעם הראשונה ניתנה זכות בחירה לנשים, בתנאי שהגיעו לגיל
18 וסיימו בית ספר עממי.
אולם הדיקטטור החדש של סוריה לא נהנה ז מן רב מפרי עמלו. הוא שכח
שאחרים מסוגלים גם הם לעשות את אשר עשה בעצמו. ב־ 19 לדצמבר , 1949
ביצע קולונל שלישי של אותה שושלת את ההפיכה הסורית מס׳ .3הפעם היתד,
זו הפיכה ללא דמים. חינאוי נשפט ע״י בית דין צבאי, נמצא אשם בעוונות רבים,
הוגלה לבירות. שם השיגה אותו ידו הנוקמת של בן משפחת מוחסין ביי אל־בראזי,
ראש ממשלת חוסני אל־זעים, שהוצא להורג ע״י חינאווי. בתוך הקלחת
המדינית של המרחב לא עורר רצח זה כל תגובה מיוחדת — היה זה יי שו ב
חשבונות פרטי לפי כל כללי הנוהג הערבי.
הגנרל עלי רזמארא היה הקרבן הבא. לפתע עבר מרכז הרציחות לגבולו
המזרחי של המרחב — איראן, ארץ הנפט והעוני. עלי רזמאו^ז, ראש הממשלה,
הגיע לידי הסכם עם חברת הנפט האנגלו־איראנית להעלאת שיעור התשלומים
עבור זכיונה. קופות המדינה עמדו ריקות־למחצה ורזמארא היה זקוק לתשלומים
אלה על מנת לבצע את תוכנית שבע השנים שעובדה עבורו ע״י מומחים
אמריקאים. לפי תוכנית זו, היתד, צריכה הממשלה לשפר את תנאי חייהם של
האיכרים, לחלק ביניהם את האחוזות הגדולות, לפתח מקורות מים להשקאה
נרחבת, למכן את העבודה במידה האפשרית.
התוכנית לא מצאה חן בעיני אנשי החזית הלאומית ומפלגות ימניות אחרות,

מלך טלאל איבן עכדאללח

גנרל ג׳ון בגוט גלאב

ינהג כנזר אביו

יקבע את הקו
גנרל שייצגו את בעלי האחוזות הגדולות. רזמ
במסגד משהד סולטאנה בטהראן ע״י אי
אחת מסיעות החזית הלאומית במג׳לי
הלאומיים ע״י ההסכם עם חברת הנפט.
כהרף עין כבשה סיסמת הלאמת ה
בעזרת ארגון מודה הקומוניסטי. מסיבה ל
בוערת, בה דגלו כל הדמגוגים האיראניים

חג׳ אמין אל־ח וסייגי, ראע
הדמות ה

ד״ר עכדול חמיד זנגאנה,

אחריו.
בין הדמגוגים הקולניים היה מדינאי ׳ >

1947ע״י התנגדותו החריפה למתן ז כיונו
שמו: מוחמד מוסאדק, דוקטור למשפט
אחרי רצח רוזמרא, לא תפסו אנשי חצר

עוצר עכדול איללה ומלך פייצל השני
רוצים להרחיב מלכות

זמארא, איראן
חלק אדמות
נרצח במרס , 1951 בהכנסו להתפלל
^ידאיאן איסלאם, ארגון דתי קיצוני,
|הצדקת הרצח: בגידה באינטרסים
את לבבות רבבות תושבי טהראן,
|־קת רצח, הפך הדבר למטרה לאומית

#ןוי;? 1

עכדול חמיד זנגאנה, איראן

ריאד כיי אל־־סדלח, לבנון

רצה הסכם עם אנגליה

לא הסכים לסיפוח

גדולה באורח החיים הפוליטיים של הארץ, כפי שנהג עד אז, מינה השאח ראש
ממשלה חדשה וקיווה שבזה נסתיים הענין. שר החינוך באותה ממשלה היה ד״ר
עבדול חמיד זנגאנה, שמילא אותו תפקיד גם בממשלת רזמרא. הוא לא היסס
להכריז באחת מהרצאותיו באוניברסיטת טהראן, כי איראן חייבת לבוא לידי פשרה
עם חברת הנפט.
מחיר העזתו היה כדור בחזה ומיתה קשה, שבוע אחרי רצח רזמרא.
הרוצחים: שוב פדאיאן איסלאם.
ריאד אל־סולח, סטודנט הביירותי שהפך לדמות מרכזית במאבק הלאומי
של הערבים זכה שלו ש פעמים לפסקי דין מות.
פסק דין ר א שון הוצא נגדו בשנת 1917ע״י השלטונות התורכיים באשמת
פעולות פרד ערביו ת, אולם פסק־דין זה הומתק וריאד הוגלה לתורכיה.
בחזרו למולדתו היה אחד מהראשונים שתמך בהכתרת פייצל כמלך סוריה.
עם בוא הצרפתים ובריחת פייצל ני דון שוב למוות. גם הפעם הסתפקו דייניו
בגלותו וריאד אל־סולח ל,משיך בפעילותו הלאומנית עד אשר נתמנה, עם פינוי
סוריה והלבנון ע׳׳י הצרפתים בספטמבר , 1943 כראש ממשלה לבנוני ר א שון.
משך כל ז מן המאבק על ארץ ישראל היד, אחד מעמודי התווך של הפעולה
המשותפת בקרב הליגה הערבית. אולם אחרי מפלת צבאו בידי צ. ה .ל. ראה שאין
סיכויים מידיים לחזית ערבית מאוחדת, נטה לקבל את דעותיו של המלך עבדאללה
כי מוטב, אולי, לשאוף להסדר־מה עם ישראל. התנגדותו החריפה לנסיונות סוריה
לבלוע את הלבנון הביאה אותו להוצאת פסק דין מוות נגד אנטון סעדה, מנהיג
המפלגה הסורית הלאומית שדגלה בסיפוח הלבנון לסוריה.
בעת ביקור אצל המלך עבדאללה בעמאן, ביולי , 1951 נרצח בדרכו לשדה
התעופה. למרות כל החקירות, לא יכלו משטרות הירדן והלבנון לברר אם פסק דין
מותו הוצא בגלל עמדתו האנטי־סורית או עמדתו הפרו־האשמית, או שתיהן גם יחד.
המלך עכדאללה בא כעבור 3ימים למסגד אל־אקסה בעיר העתיקה של
ירושלים כדי להשתתף בתפילה לזכר אורחו שנרצח. בטרם הספיק המלך להתחיל
בתפילה השיגה גם אותו זרו ע הזעם העממי. בגלל נסיונו לפשרה עם היהודים
ו שירו תו העיוור לאנגלים במרחב נחשב עבדאללה כבוגד באינטרסים המעולים
ביותר של הערבים, אדם הרודף רק אחרי טובתו הפרטית. מפלתו של הלגיון בלוד־רמלה
והוסר פעילותו אחרי כן, בז מן שהצבא המצרי הובס בנגב, נתפרשו כתוצאת
שוחד יהודי. רצח זה היה צריך, לדעת חוגים ערביים קיצוניים, לשמש לקח
למדינאים הערביים כי נסיון להטבה עצמית על חשבון אחדות ערבית אינו משתלם.
כל המעיז לחשוב כי דרכו שלו טובה יותר, הגיונית מדרכם של מקבלי ההשראה
האצילים, השולטים בעזרת אללה הכל־יכול והאקדח האוטומטי, סופו למיתה.

מלך עבדאללה איכן חוסיין, הירדן
רצה פשרה עם ישראל

אחת ויחידה: מדינה ערבית מאוחדת שתקיף את כל המרחב, חופשית מתלות
בזרים, עומדת בר שות עצמה.

המועמדים לרצח
טלאל איכן עכדאלליה נולד לאביו בשנת 1911 כאשר הלה עוד היה
האמיר עבדאללה, אחד מארבעת בני השריף חוסין, מלך חג׳אז. אמו, אשתו
הראשונה של עבדאללה, היתד, נסיכה של בית המלוכה ההאשמי. במרוצת הזמן,
נשא עבדאללה אשה צ׳רקסית שהולידה לו את בנו נאיף. אשתו השלישית
והאחרונה של עבדאללה היא כושית מנוביה אשר עבדאללה חיבב אותה מכל
נשותיו, כי ידעה כיצד למלא אחר רצונו תיו.
טלאל, נסיך עדין־נפש וחם־מזג, לא סלח מעולם לאביו את העלבון שנעשה
לאמו. כי בנשאו נשים נמוכות בדרגה ובמוצא מהנסיכה, אם טלאל, השפיל
עבדאללה את כבודה. במרוצת הזמן, התפתחה טינה ז ו לשנאה גלויה של הבן
הבכור לאביו. בזה נהנה טלאל מאהדתם של רוב נתיני אביו, שחשו את העלבון

אילי הרצח

חדעד הערכי העליון״ זית סרים של רזמארא, לא האריך ימים
,בעל אחוזות עשיר, שהצטיין בשנת
פט לרוסיה או כל ארץ זרה אחרת.
שלמד בימי נ עוריו בפאריס. אולם
אח כי כדורי הרוצח חוללו מהפכה

פארוק, מלך מצרים
משולל חוש בושח

מאחורי רציחות אלה עומדים ארגונים גלויים או.מחתרתיים. באיראן, למשל,
פועלים שני ארגונים קיצוניים — פידאיאן איסלאם הדתי, בראשותו של השייך
איאת אללה אל־קשאני ומודה הקומוניסטי. במקרה זה הצליחו שניהם
לרכז סביבם את אי־שביעת רצונם של ההמונים, שאיפותיהם לצדק סוציאלי.
פידאיאן נוטה להראות את עוניים של האיראנים כמחלה הניתנת לתרופת הדת
וטהרת האיסלאם, ואילו מודה מצביעה על הקומוניזם כמושיע האמיתי.
אותו זרם דתי שהוליד את פיזאיאן הוא אשר משתלט כיום למעשה על מדינות
ערב. אמנם גוברת השפעת הקומוניסטים, אך הדתיים הצליחו לרכז סביבם את
השאיפות הלאומניות של ההמונים. האחים המוסלמים במצרים, שהתחילו אח
פעילותם כארגון הדוגל בהחזרת טהרת האיסלאם למדינות ערב, מגבשים עתה
במידה ניכרת את המאבק להוצאת האנגלים. מנהיגם הנוכחי, עכדל רחמן
אל־בנא, אחיו של מייסד התנועה שנרצח בשנת 1949 כתגובה על רצח נוקראשי
באשא בידי אחד מאנשי הארגון, קיבל תמיכה רצינית בז מן האחרון עם בוא
האג׳ אמין אל חוסייני לקהיר. המופתי לשעבר הטיל את כל מרצו לקלחת,
מופיע בכל הזדמנות כדמות מרכזית במזימות ובתוכניות הנרקמות.
כוחו הפלאי של חאג׳ אמין, האיש שנפל כבר כמה פעמים מן הסוס והחוזר
תמיד אל האוכף, ט מון בעובדה פשוטה: הוא אדם ישר, נאמן לעצמו. הערבים
יודעים שהוא צר־מוחין, חסר השכלה (פרט ללמודיו, באל־אזהר, שם למד עניני
דת בלבד) ,קנאי: שהוא אשם באסון ערביי ישראל. אולם הם יודעים גם זאת:
שהוא המנהיג הערבי היחיד שאינו מקבל שוחד, שאינו צובר אוצרות, שאינו
נושא עיניו לתענוגות. לכן חזרו אליו תמיד, אחרי שפנו לו עורף בשעה שנכשל.
מכאן השפעתו העצומה של חאג׳ אמין בכל רחבי המרחב, כוחו להלהיב
לבבות צעירים המואסים כנסיכים אנוכיים והמבקשים מנהיג שיילחם עבור מטרה

שייך איאת אללה אל־קשאני, ראש ״פדאיאן איסלאם״
הרופא בעזרת האקדח
שנעשה לנסיכה ד,ערביה ו בזו לנאיף ,״ בן הצ׳רקסית״ ,כפי שנקרא בפי כל.
אולם טלאל לא יכול היה להביע שנאה ז ו באופן גלוי, כי אז היה מאבד את
כל האהדה שיזכה לה. במקום זה העביר את התנגדותו לאפיק אחר — לקו המדיני
של אביו. בכל הזדמנות שניתנה לו, הביע טלאל את שנאתו לאנגלים שהשתלטו על
ארצו, והתנגדותו למדיניות אביו. עבדאללה הפעיל נגד בנו את כל אמצעי הלחץ
שעמדו לר שותו( .מעצגים, הפחתה בהענקות) בהשתדלו ללמד את בנו התנהגות
טובה יותר. אך למרות כל השנאה שביניהם, לא ביטל עבדאללה את צוואתו
הממנה את טלאל כיור שו — כי ידע שבנו נאיף לא מקובל על התושבים וחיילי
הלגיון• .
כאשר, לפני 4חדשים, התקיף טלאל את הגנרל גלאב, החליט עבדאללה
לשלחו לחוץ לארץ. טלאל נלקח לביירות ומשם ללוזאן, שוייץ, לטיפול רפואי,

קולונל אדיב אל־שישקלי

קולונל עכדאללה אל-טל

ד״ר מוחמר מוסאדק

נזתכונן לסלק גבולות

חתם הסכם עם היהודים.

נזתבייש לרדת מסוס

ב מר חב
מזזמח ואזלה ע צבי ם מך אין כמעט איש בין הפדיגאיע הערבים י המאגדן
כי אמנם גטדפה )*עוזו של מלאל .״הוא מ שוגע בדיו ק כ מונו,״ הם
או מרי ם ״הוא רו מז שהאנגלים י צ או״.
אדלס כא שר הוכתר טל אל .,אזזרי מוזז אביו. למלך• הירדן היד. ב רו ר
למעשה כי עט העלמו של עבדאללה נעלימה בם סיבת שנאתו של
טלאל לאנגליה• .עוז ם״ התלחשו ב שו קי דמשק ו העיר העתיקה ,״יעשה
טלאל בדיו ק מה ש אביו עשה. ו הוא גם י עיז יו תר — וזו א יחתום על
חווה שלו ם עזם היהודים.״ ני חו שי ם אלד, הגיוניי ם ביו תר, מאחר שטלאל
תלד בה ענקו ת ב רי ט ניה ו מו קף שכנים הרוצי ם לספח את הירדן. ברי ח
עם י שר אל (בתמיכת אנגליה) הבטיח לו י צי בו ת בג בולו ת ולאנגלים בסיס
י ציב עוד י חזר, המכנה הב רוכה גבך תהיה הכרז תו כבוגד, מוע מד לכדור
הצדק הערכי,

ובבל £1X11X1
לבל 1 1 X 1 1־ £ 1

; 1נרל 3׳ 1ן 3 01.12ל א 3 2אטא יהיה האיש אשד ׳אהל לטעשד.
את פ עולו תיו של מלאל ד קב ע לו קו — או תו גלאב שמלאל ניסה ל הרגו
לפני ו מן לא רב. מאו סופח גלאב ל לגיון הערבי ב שנת ! 930 בדרג ת
מייג׳ו ה הפד לסמל ה שלטון הבריסי מעברו המזרחי של הירדן. לפני
הצטרפותו ל לגיון עבד ב שרו ת הפולי טי העיראקי בין השבטים הבדואים
לאח״[־ הגבול עם סעודיה. בעבר הירדן מילא תפקיד דומה. בעזר ת 150
בדואים שגויי סו במיו חד למטרה וול לגיון,
ער או היו־ .הלגיון מורכב מ תו שבי הכפרים והערים בעבר הירדן
ועסק בעיקר !כהגנת הי שובי ם. גלאב הקים מחלקה חדשה פצדייד ת
ב מכוניו ת מ שוריינו ת ל סיורי ם ארוכי ם במדבר, פם מל מיו חד למוזלקה וו,
הכניס את הכפייה המשובצת לבן־אדו ם שהונהגה אחרי כן בכל הלגיון
הערבי, הוא הצליח בתפקידו במידה ניכרת ו אנ שיו מעריכים או תו מאה
בשבילם, אבו־תגיק ״ הוא !־.כוח העליון. שגי רק למלך. לעומתם, מ אי ם
אנ שי האינטליגנציה את גלאב ככתם על כבודם, כבל מבי ש ה מזכיר להם
כי הירדן היא הארץ היחידה במרחב ש עדיין לא השיגה אפילו זכר
לעצמאות, והתלויה בחסדי ז רי ם
המירוהא מי ץ -ן ן 3דו ל ־ אי ללה הם
אופןרא זי,
פייי צ ד
שלי טי עיראק, שכנתה של הירדן ואחותה במשפחה ההאשמית, שזזיא
גם אחת מד אגו תיו הגדולו ת של גלאב באשא. כל ז מן שעבדאללה היד.
חי הוא מו שב כ ב כור המשפחה, הראוי לכבוד מיוחד. אולם עתה מביטים
העיראקים על הירדן כעל קרוב עני. ל טוב ת או תו קרוב עני, י ש לספחו
לעיראק 1; ,הבטיח לו את עזר תו ו פ רי ג סיונו של הקרוב העשיר, ואת ואה
לא מצ ה אנגליה.
כי ע דיין ז כו ר היטב לאנגלים כיצד הפכה עיראק בשנת 1941 מארץ
תחת חסותם המהנה אותם בכל הזכויו ת האפ שריות לנקודת מכנה בעורפ ם
כאשר רא שיד עלי אל־קילאני ראש ריבוע. הזהב, ה אירגון הקיצוני, הכריז
נגדם מרד והשתלט על בגדד, אם תסופח ממלכת הירדן לעיראק, תאבד
אנגליה את הבתים הבטוח היחידי במרחב (בגלל היו תו תלוי באנגליה
תלות כספית) ל ארץ אשר אמנם י ש לה כד, ז כויו ת ובסיסי ם אד מסוגלת
להפוך לאויב ת תוך ז מן קצר ביו תר.
ב עוד שגה ו הצי, יגי ע פייצל השני, מלך עירק הינוקא, לגיל בגרו ת
ויו כ תר מלך. אט תורחב המלכות ע״י צי רו ף הירדן תהיה גם לאחר
הכתרת מייצל תעסוקה לעוצר עבדול איללה שהתרגל ב מ שך 12 שנו ת
כהונתו לכבוד הניתן למלכים בלבד. אם כי כמה מ בין תו ש בי הי מן
מתנגדים לתוכני ת ספדח זד״ אין בכך סכנה רבד. ל חייו של עבדול־איללד״
הוגה הר עיון. אולם טלאל לא חותר על מלכו תו ומא חוריו עומדי ם האנגלים
עם כל השפעתם בכסף, כוח ואקדחים שבירי ם,
המלךפא דז׳ ל! מ עונין אף הוא בי ר דן, שאינה מעורר ת תאוות
משפחתיות בלבד. בקהיר נרקמות מזי מו ת אשר מטר תן להשליט אח
מרותה של מצרים על עמאן. שאיפ תו העליונה של פארוק, מאז החל
להתמצא בפוליטיקה של המרחב היתה להיות הערבי מנד , 1המנהיג
הרו חני ו הפולי טי של המרחם ואמנם מצרים, בז כו ת גודל ה, אוכלומיתה
ורמתה התרבותית, הגה מנהיגה מבעית של המרחב הערבי.
אלא שגם מצרים *גו ל ה או תן המחלות ו הר קבון ה שוררי ם בבל
שאר ארצו ת המרחם פארוק לקח ב ח שבון כי ש איפו תיו עלולו ת להביא
לו שונאים רבי ם בארצות שהוא רוצה להיות ל הן ספל ו או ר מדריך,
ז הו ד בר טבעי אן־ ללא ספק, כך הבטיחו לו, י ר או אנשים אלה לב סוף כי
ה הגיון מחייב שמצרי ם תעמוד בראש העולם הערבי ופ ארו ק בר א ש מצרים.
מלחמת החלוקה בארץ־י שראל נתנה לו את ההזדמנות ופארו ק, לבו ש
מדי פילד מר של, שילח את צבאו לשחרר את ״ערם הגבורה הערבית*.

ב טי לי

ביי!

ל* 1ט 11 בו 1ב מיו חד

ד־ 1״ ביו־ ק ^ 5״

המפלה האכזרית איכזבה את פארוק קשות. הוא פנה שו ב לעי סו קי
האהבה ש לו ול הילוליו. אנ שי הדת הקנאים במצרי ם עו ר רו נגדו אח
המת העמלים מו כי חרעב והמחלות, והעם חדל לר או ת בו אליל. פעמים
אחדות, בנאום הכתר לפתיחת ב תי הנבחרים, הודיע פארו ק על ר צוני
לעמוד ב חו ש המאבק על פינוי הצבא הברי טי ועצמאותה המוחלטת של
מצרי ם אולם הבטחותיו טרם התממשו, האנגלים השנואים על פארוק
נ ש ארו בבסיסיהם והעם תמה על אדי שו תו של המלך המבלה ב רי ביי ר ה
אט־אט רוותה הדעה: פארו ק אינו אלא רו ד ף תענוגו ת, מ שולל כל מ צפון
אנו שי או חוש בו שה, אינו מ סוגל להנהיג אג שי ם
ד ב רי ר,מזים המוסלמים (״פ ארו ק אינו חזוי להיות מלך״) החלו
לוב שי ם צור ה מ שכנעוי ביו תר. זרעי ם תעמולתיים ור עיוניי ם החלו מכים
שרשי ם ב שכבו ת העניות ו המ שכילות כאמ ם כל קבוצה ר עיוני ת בחרה
בפארוק כמטרה לחצי קטרוג ם ( או גם לכדוריה ם) .הקתנוניסטים׳ רואי ם
בו משעבד, האחים המוסלמים חרפת וכתם על הדת ה מוסל מי ם הלאומנים
מחשיבים או תו כ שו תף של האנגלים ב של אי פ עילו תו. ולכל אחח
מקבוצות אלו מחסנים מכובדי ם של נשק ו חו מר נפץ.
^רר־ כאל ־ שי ש ^ לי הצליח, בקלחת מ׳ ,ל ש מור על עו רו. אמנם
ני טו פעמיהם להתנקש ב חייו, אולם מז לו עמר •:לו. כאשר החלד, י שר אל
כמה חודשים אחרי בו או ל של טון ביי בו ש החולד״ נראה הדבר כטתטז
האלוהים ל עבדו הנאמן שי ש קלי, כל אמצעי התעמולה ש לו הופעלו והקישו
סערה של רג ש פ טריו טי שהזה לפינה את המשברים הפוליטיי ם הפני מיי ם
עם החזרת השקט בג בולו ת חיפש נו שא מז ר לדי תו ק התעניינות
המורים. כי במ שך 10 חוד שי של טונו לא השתנו תנאי החיים בסזדי ה
והפלאחים עדיין גוועים ברעב ב הרי החוראן החשופים ו היב שי ם ו שו ב
בא הגורל לעזרת הקולונל נאה ההופעה: עבדאללה גחנת ו היר דן נשאר
בשרתו כלויטענו בצבא הבריטי בצרפת, במשך סלוזמת העולם
הראשונה• ,נפצע >דאב ב אופן קשה בסנטרו. הפצע השאיר סימן עמוק
והביא לו את הבנוי ״אבו חנייק״ (בעד הסנסר).

ללא בעלות ׳ציונה.
הוא לא טמן את י דו בצלחת, הגי ש תביעזז בעלו ת לירדני ם נ הגבולו ת
הנוכחיים אינם טב עיי םיש לסלקם. הירדן היה, ויהיה גם ב ק רו ם וילק
מסוריה. ואמנם הצליח ע״י תביעה ז ו להסיח את דעת המורים אמן מד-
ותלם הסחה זוי תפוג ובינ תיי ם כבש לו אויבי ם נוספים: האנגלים
והירדנים, אולם שי שקלי מכנה אח. עצמו איש ברול: זיין הוא יר א כ דו רי
מתגקשים.
קסדאלדה $די־ טדש עזב מת הידד!׳ וגלה למצדינו
עם גלאב בא שזב מפקדו ב לגיון הערבי, מחכה אף הוא
אל־טל, אחד הקצינים המוכשרים ביו תר של הלגיון, היה
עבדאללה. הוא נתקבל ל לגיון כ סורזר, ע ם יוזם מיוזו ד׳ על
המלך, אן־ עלה בדרגה הודו תלכ שרונו,

לאחר רי ב
ל הזד מנו תו.
איש המלך
פי המלצת

עם התחלת המלחמה ב ארץ י שראל היו־ ,בח־גת מ״י בור, הועלד״
עם סופה, לדרגת לוי מנגט־ קולונל ( סגן אלוף) .הוא ניהל את השיחות
על הסכם שביתת הנשק ברודו ס ונקרא ב פי מ שקיפי או״ס ״ הלגיונר של
משד, דיין ״ .עם חתימת חווה שביתת הנשק מונה מפקד ירו שלי ם העתיקה,
זוך לא הועלה בדרגה. הוא ביקש מהמלך העלאה אך נתקל ב סי רו בו
המוחלט של גלאב, הוא עז ב את הלגיון, נסע לקהיר. שם פירסם גילויי ם
מרעישים על השפעתם של הקצינים האנגליים על הלגיון, הוא גילה כי צד
רצה לפתוח בהתקפה נגד הישראלים, ל עזו ר למצרים הנלחמים בנגב,
זזך קיבל ה ותעז. הפוכה,
בכל ואת הוא נחשב למום י שר אלי, אין שום סיג ה מדוע לא יחתום
זוגתו איש ;עכבר חתם פעם על הסכם עם י שר אל, על הסבם שני, ואם
טלאל אמנם מ תכוון לבו א לי די הסכם עם י שראל, הרי שאל־טל הוא
המועמד הרציני ביו תר לע שות את המלאכה, כל עגין הקשו־ נגד הפלך
עבדאללד, יו מר ט מנו בקלות ויו עברל מופ תי, איש הכל״בו של המזימות
המרחמות.
ו־ז ד ״ רטוחטדמ 1פאדק דומה בינ תיי ם בטהראן לפרש שעלה
על סוס פרוע מ תוך התרברבות ועתה מ תביי ש לרד ת ממנו. אולם בו ש מו
גם מהולה בפחד מע ת — :אם י חוו ר בו מדדי שו חיו לזזלאמה טלאד. של
מפעלי הנפט ילך באותה דר ך בה נ שלחו רממרא וזנגאגה.
ואמנם 0כ5הזו חמורה ביו תר. תג רי ממודלים ש חטבו ם׳ עד עתה
מתחילים לדרו ש שינוי עמדה. כא שר רצה ל שלו ח לפני שבועיי ם
אולטימטום לבריטים לחדש את השיחות, לא י בו ל היד, לאסוף את הנע״ן
הדרו ש לקבלת החלטה בבג׳לי ם, נאלץ לדחות אה משלוח האולטימטום
משך שלו ש י שיבו ת.
לעומת בעלי האחוזות היושבים ב מכלי ם, גוהט מהמון לפעולה דחוסה
להפעלת מי ת קני הגפט ע״י האיראנים. עצמם. ב מ שך מ שבועו ת האחרונים.
הרגי שו האיראנים בקשיים רבים עקב הפסקת ת שלו מי חברת הנפט.
אך אינם מוכגים עתה לוו תר על דרישותיהם• ההלאמה המוחלטת של
המפעלים הועמדה בפניהם כתרופה לבל צרותיהם והצלה מעוניי ם האיום.
אס לאחר הפעלת המיתקנים ע״י האיראנים לא י בו א ה שינוי הגדול
המזבמח, יהיה האשם, כ מו בן, ראש הממשלה, ולר א ש ממשלה * ש ם
׳ ש סוף אחד במרחב: קלע פלדה.

ם ט 1ת תרצח
מהו התהליך הגדול א שר כל ההתנגשויות, כעכו־ ובע תיד, הם חלק
ממנו?
לפג׳• 40 שגר, נולד במרחב, שהיה אז מ שועבד לכתר העו תו מני.
הר עיון הגדול לאחר את ארצו תיו במדינה ערבי ת גדולה אחוג הדוגלי ם
ב ר עיון זד״ מחתרות צב איו ת ו אזר חיו ת, מצאו את הסמל החי לתנועה
בד מו תו של האמיר פייצל, בגו של ה שריף ממם־״ פיי סל היד. איש המלהיב
את הד מיון, אציל ב הופע תו. ג א מגיו האמינו ש מביבו י תלכדו העמים
הדוברים ערביה, מתעלת מו אץ עד לג בולו ת פרם.
שאיפה וו חוסלה בשעה שהאנגלים חתמו על חתר. חשאי עם
הצרפתים, במלחמת העולם הראשונד״ שחילק את המרחב ל א מו רי השפעה
אימפריאליסטיים. המרחב חולק ל מדינו ת קטנות. אמנם ג סוגו הצרפתים
ואחריהם האנגלים, מעמדה אחר עמדה, וכל ארצות המרחב ז כו לעצמאות
;־הלט־״ רו בן גם למעשה. אולם בינ תיי ם נו צר מעמד של שליטי ם ש היי
מעוניני ם בקיו ם הארצות הקטנות,
מיטב הנוער הערבי עו דו דוג ל ברעיון׳ המרחב המאוחד, כל פ עולו ת
ה טירור חותרו ת, ביו ד עין ו של א ביו ד עין, לקראת. ונטרה ז ו, ור ק למורה
מקבלות הן משמעות אמיתית.
במציאות אין הדבר פ שו ט כל כך. גם תנועו ת המחתרת דוג לו ת ב חלקן
במטרו ת מצו מצ מו ת יו תר — אי חוד ש תי מדינו ת, אי חוד מלק מהמרחב,
?8׳ גם שי נוי המשמר הקיים במדינה אחת בלבד. ה איזור שו ר ץ סוכני ם,
אנשים ו חוגי ם פועלי ם בשם האנגלים, הצרפתים, האמריקאים, הרוסים?
שוכרי ם תועמלנים, מפיצים את רעיתותיהם. האנגלים משתדלים לשכנע
את הערבים כי מו טב לד,שאר תחת חסותם• הצרפתים משתדלים ל ש מור
על עמדותיהם האחרונות, לרכו ש שו ב אחידה ב ל בנון ובסורי ה, ל מנוע
ההפשטות התנועה הלאומית הערבית (בעזרת. מצרי ם) אל מושבותיה ם
באפריקה הצפונית. האמריקאים, שהם חדשים במרחב וטר ם התרגלו לכל
ת קלו תיו, מפיצים ב או פן סתמי את תור ת הדולאר, הקוקה־קולד, ואחוזת
העמים בחסות האמריקאים. ו אילו הרוסים מפיצים זזת תורתם הפשוטה :
השתלטות הקומוניסטיים בכל הארצות ו לי כו דו בפדרציה של רפובלי קו ת
סובי טיו ת מרחביות.
כל המדינות האלה גתקלות בקשיים גדולי ם, אין להן מספר ר ב של
סוכנים הדוברי ם ערבי ת, המכירים את הערבים. ישנה רק מדינה לא־ערבית
ומות שי ש לה אוצר בלו ם של כו חו ת כאלה ג מדיגוז. י שר אל, מולם מדינ ת
י שר אל. ,המעונינת במהפכה ׳,זו ׳־ותר מכל מדינה אחרת ,׳באשו־ תקבע את
גורל!־״ אינה קיימת במרחב בכלל. היא מנהלת משא ו מ תן ב או בפאריס,
בבירדוו העולם, היא איגד, קיימת בקהיר, בדמשק ו א פילו ב שכ ם
חולשה ז ו מקורה לא בחוסר אנשים מומחים, מקורה ב עו בדה פשוטה
ש אץ מדינת י שראל יודע ת מה מטרותיה במרחב. ב רו ר שהתגועה לאיחוד
המרחב, כשהיא מכוונת נגדה, מד,וזד, לה סכנה איומה. התפתחות כדאת
חיסלה ב שע תו את מדינת הצלבני םכש שליט אחד, צלאח א״דין, השתלט
על המרחב, אולם יי ת כן מאד שי ש בכוח המדינה ללכד סביבה כו חו ת
רבים בבל המדינות, אם תצליח לגב ש מטרה ברור ה: איחוד מרחבי,
בעל משמר חברתי מתקדם, שיתאם אח. ש איפו ת העמים ו ה מדיגות. בהעדר
מטרה מוצהרת כזאת. עלולה ר,מדעה -לאחר׳-את •הרכבת, לעמוד בפני
התפתחות ש שוב לא תוכל להשפיע עליז־״

,העולם הזה״ מס׳ 725

ספורט
ושחייתו; (היא יכולה לעבוד 25 בריר ת) היא
עוסקת בסיוף.

ש חי ה
גציונוו ב> 411¥1ז 31ר
ההורים שטיילו עט זאטוטיהם בגך זזדסד״
תל־אביב, גבהלי. הט כבר התרגלו לשאגות
אריות, קריאות קופים ו ציו ץ צפרים מג ך
החיות הקרוב* אך הסרזותיו לול ש מעון
קלוגר, מזניק מכבי״תל־אביב, שהשתלם על
מאת הילדים שהתאספו בבריכת גן־הדסה,
״למקומות קפוץ ד החרידו אותם,
עשרות ילדים וילדות בבגדי־ים צ מ תי ם
(כולל: תוצרת האפנה החדישה של ארצות־הברית)
תחרו בשחיה על גביע נחום ) זיג ר מן,
חלל מלחמת העצמאות.
כדי שהגביע ישאר בבית הוכרזה תחרות
פנימית בין גדודי המכבי הצעיר, כדי להימנע
מרעש והוצאות כספיות נתקיימה בגן הדסה,
לרבים מן השוחים היתד, ז ו כבילת המים
הראשונה בבריכה וכיוון שגיל המשתתפים
הוגבל ל־ד 1לאי התביישו הילדים שלא יכלו
לגמור להפסיק. שלמה ( מו מו) רומנו, מצא

הקרבות חיו מעניינים, במיוחד מאה יארד
חוה. הנערות הראו את כוחן לנערים ול מרו ת
שנער, עזרא רייכהרט, הגיע ר א שון (1:24
דקות) הגיעו ציפורה זוגלסקי 1:30( ,דקות)
ועליזה מ״נדר ( 1:33 דקות) למגי הרבה נערי ם

כדורגל
וק^עוצבורס והש 90ח 0
נהג מונית, יהושע (שייע) גאר, הסתובב
ברחוב הירקון וגולה את מפתחות המומת
שנשאם בידו. כשנתבקש להסיע אדם לרסוו׳
גן, הסביר :״אגיי מצטער, יש לי נסיעה מירי
הדת ללונדון.״ קבוצת הפועל תל־אביב אליה
הוא משתייך, שחוזקה על ידי ארבעה שחקני
מכבי (העולם ווזה ) 724 התכוננה לצאת ביום
הרביעי ללונדון על מנת לנוח שבו ע אחז׳
לפני ד,תחרותה׳ עם וציגת הכדורגל האנגלי,
ארסנל.

לבסוף ד,מתאו חב ת הפועל בליל ששי, אך
נאלצו, בגלל העיכוב ליציאה״ לוותר על
חנייתם בצרפת.

טנים־יש1לח1
נ*;!חוון ן מוסיף מו־׳ץ ן
בתחילה לא תיאר יעקב (ג׳וני) אקרמן
לעצמו שיזכה בגביע. אך לאחר שמבבי־הצפון
ברחוב הירקון, תל־אביב, רעש משן׳ יומיים
מנקישות כדו רי פינג־טונג התגלו חמישה
נערי ם מבין 35 הצעירים שהתיצבו למי ה שולחן
הירוק, כטובים ביותר. ביניהם היד,
ג׳וני בן ר 17 שעלה מרומניה והמשיך את
משחקו גם ב ארץ ( שלו ש פעמים בשבוע אחר
סיום עבודתו כחניך במשרד ארדיכל) ,ג׳וגי
וארבעת חבריו עמדו לתחר ביניהם בחצי
הגמר כי כולם רצו לזכות בגביע חייט
אטלס .״
בעל שלוש הרקטות, כאשי׳ חמשת
השחקנים הצעירים ניצבו למשחקי חצי־הגמר
הפסידו כולם תוך שגי משחקים הותירו את
משה בהן ואת יעקב אקרמן. מצבו של משה
היה טוב. הוא זכה באליפות הרקטות, בה
תרם מכבי־הצפון שלו ש רקטות לשלושה ה שחקנים
הטובים ביו תר ואף ניצח את ג׳וני
במשחקים המוקדמים,
אולם כאשר ג׳וני ניצח את או ת ניר ה עצבני
בחצי־הגמר הוסיף לו הדבר מרץ, הוא
למד את שיטת משחקו של משה והחליט
לנצחו. במערכה הראשונה ניצחו בהבדל נקו דות
קטן 17:21 בסיום ד,יכהו בהפרש גמל
יותר 15521 וזכה בכך, לראשונה בחייו,
בגביע.

״והושת ג*]!ובמגרש הפדור&ל״
מדי ערב נפגשים בצריף המכבי־חיפד. צעי רים
המתאמנים ומשחקים בטניס השולחן,
לגבי אחדים מהם הפינג־פונג הוא בידור אך
לגבי אחרים כיוסף ברגמן׳ הוא ענף ספות
סאי ממש,

ת ת חרג׳ים 14 ,
חניך טכנאי־שיניים דור ש ליטוש
תרומה אחרת כאשד• כוחותיו אזלו: הוא מ ס
בחבל המסלול משך עצמו אליו במהירות כדי
להגיע ראשון.
כין׳ השאר, טיזן .5בין עשתה השוהים
נתגלו למה בעלי סגנון גאה התובע ליטוש.
מתתיהו קדאנץ, שהגיע ראשון בשחיית חתי רה
הוא בן , 14 חניך מכנאי־שיניים ותלמיד
גמנמיית־ערב השוחד; זה שנתיים, משחק
כדורסל׳ בהראל מתאגרף ב מועדון בני ל אד
נרד ,׳חברתו רות הדג׳ים , 14 ,הצטיינה בשחייה
חזר 50 ,ממר למדות שהחליפה את הים
בבריכה למגי חודש בלבד. מלבד לימודיך

ביו הרביעי• וטעו תברי. ה פו ע ל לשדו;
התעופה לוז׳ ,מלווים עשרות אוהדים. מ צדד
דגלגינו חיכו (עם מזוודותיהם) ,אך המטוס
המיוחד של נתיבי האויר הבריטיים לא הרי
הקבוצה חזרה למלון הירקון,
סיע. התוצאה
המזוודות נשארו מבורות, כך הוחלף אימון
הפועל — במקום דיצה במגרש הכדורגל נסעו
הלוך ושוב, רעמים מספר ביו ם ללוד,
ביום הששי בבוקר נמאס הדבר על הפועל
ששיגר מברק ללונדון 1״פר, עם ר,מסוס ז
חבת המועל מעוצבני ם״ הת שוב ה :״חל
קלקול במטוס, דוברי ארמני ׳,שקטים ! ״

ברג מן בן ד,־ 17 וחצי הוא תלמיד גמנסיה
שהתאמן בי מי ילדותו באתלטיקה קלה וכדו רגל.
לאחויונה התרכז בטניס השולחן ונחשב
ברקמה מספר 1במכבי־חיפה וכאחד משחקני
הנוער הרובים בארץ,
השבוע מרץ סכסוך בינו לחבריו ממחלקת
הכדורגל. הנושא: ליגת הילדים שנערכה בחודש
שעבר, שעות רבו ת היו הילדים מחכים
* אפריט אטלס רצה?הנציח את 01 אחיו,
יזם מפעל טניס־שולחן לזכר חיים שנולד
ב־ 930י בגרנוניה, עלה ארצה בויל ,5השתלח
כחשמלאי. למרות בריאותו הרופפת התגייס
.עם פלוות אלונים של המכבי־הצעיר מז נ ״ ע
ולחי״ש-.הוא הצטיין נאלחנסאי, נהרג על ידי
3נז שחדר למש ור עו.

יעקב וג׳וני) אקרמן 17 ,
חניך האדריכל מלא מר׳1
לתורנו במשחקים אולם רק לעתים דחוסות
מינו להם המבוגרים את מקומם. כשראה זאת
בן יעקב, מאמן מכבי־חיפד״ ערך ליגת ילדים
עד גיל , 14 קיבל בשבילם את האולם שלו ש
פעמים בשבוע. הכדורגלנים לא רצו לותר על
שלושת הערבים, הפריעו לליגה. אחד שבוע־׳
מן הביע את רו גזו :״השתגעו במגר ש ה כדר
גל!״ הצליח לסיים את כל 65 המשחקים שה ילדים
היו חייבים לעמוד בהם כמנצח יצא ד ב
אוסטפלד, בן , 14 שסיים את משחקיו ללא
הפסה אחר שניצח לפני ימים אחדים גם ב משחה
50 מטר במקצוע השחייה.
כדורסל הובוגדוה! רשומה! מגעזדוה
לפני שנתיים התכנסו כמה נערות במכבי-
מצקין על מנת להקים קבוצת כדורסל. הבנות
אומנו בקביעות על ידי אליהו הירש, לא
הסתפקו ב אי מוני ם תבעו אפשרות לתחר, על
מגת להראות הישגיהן. אך כיון שגם הקבוצה
האחרת, בוגרות מכבי־חיפה, חסרו י ריב נפ ג
שו שתי הקבוצות לפני שנה והבוגרות ניצחו
את הנערות .6:23
כאשר יצאה קבוצת מכבי־מצקין לפני חוד שיים
למסע ספורטאי לרמת־גן, תל־אביב וי רו שלים
הוכתר המסע בהצלחה על אף העדרן
של שלו ש ש חקניות; במשחק הראשון הפסידו
הנערות ע ד בוגרו ת רמת־גן (,)24:19
בתל־אביב וירושלי ם ניצחו הנערות (, 10:20

ל ערוך מסע,
אולם לא כל חודש אפשר
לכן לא נותרה ברירה אלא להעמיד שנית את
הנערות החיפאיות נגד הבוגרות החיפאיות,
שאף הן ניסו את מזלן במסע מהדן לעירן
(בו הפסידו למכבי״תל־אביב) .אך גט הפעם
הוכיחו הבוגרות את י תרונן, גיצחו ב שי עור
של .7:18

בשבוע שעבד חיבתה אפתעה בלתי־נעימה ל חובבי
הסשבצים; בטעות הוחלפה הגלופה שיי
התשבץ. א ב הקוראים שניג שו למלאכת הפתרון
ומשוה, כשנוכחו לדעת כי המספרים איום מתאי מים,
אולם
לפחות קוראה אחת לא התיאשה. היא
מונח; את התשבץ בלי ג לו פ ם ציירה בעצמה את
המתכון שהתאים לפתרון. אומרת היא: זה הרבה
יו תר מעוין,

תשס׳ן מס 04 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאוזן ) 1 :רקיע 4תאנת בוסר; )6מסדר;
) 10 מפלגה ישראלית 11 בנין ע ץ 13 בעל
״ואהבת לרעך כ מו ך 14 ,משמש
הפתגם —
למאור; ) 15 פומבי; ) 17 פקיד או״ם; ) 18 זיווג;
) 20 מין עץ שחור וקשה 23 משכורת ; )25
שיש לו אחות 27 מעדר 29 מצבת ז כ רון ;
) 30 אשת איש שאינה נשואה לו כחוק 32 בת
מלך אגדתית שהיד, בין גמדים 35 כפול 36
רעל; ) 37 מנהיג ד תי 38 שליח ומלך אשור
להרפות את ידי תושבי ירושלים (מלכים ב׳ י״ח);
)41 שער 43 שם לבו לכל תג ותג 45 זיק ;
) 46 מדינה בלקגיח קטנה 49 חיל־נשים 51

ולס הזה״ ,חמי 725

יוסיף״ ,יו סיף מכאוב 53 דיקטטור דרומי׳
אמריקאי? )54 תיכף! ) 55 שחקנית גדולה שלי
התיאטרון ד,קמרי 56 מספיק? ) 57 לבו ש נ שי ם
מאונך: נוזל המופק מזיתים? )2משמש
להנעת הספינה משוללת כח הקיטור? ) 3מקוד;
מים; ) 4בעל־חי בי תי; ) 5די ביזי ה? )7איבר
המשמש לדבור ואכילה 8אחד $רע 9כלי
קבול 11 חנות מכולת הפועלת עפ״י השיטה
הקואופרטיבית 12 מכשפה אגדתית סובה וי סיד
פיה 15 גורל 16 שטות? ) 19 שני ל מ תי ם ;
)7,1נו ער חלוצי לו ח ם; ) 22 החכם עי דום ״ ;
) 24 כלי ענויים לרגלי האסיר 26 דרגת כפורה
גבוהה ; )28 גבעה שנעשתה בידי ארם 30
מ שורר רו סי נערץ, בעל י ב מי אוניגין 31
שאינו עדין! ) 33 מלבוש לרגל; ) 34 אימפורט;
) 35 חיה לקקנית 39 משקה מעורר 40 קול
חוזר 41 מעט 42ע שר מאות ; )44 קבוצת
דבורים 45 חסר ת 47 גשם קפוא 48 יו פי;
) 50 מוהר 52 סימן 54 אות באלפא ביוזא
העברית.

פ 0 1״ 0 *1 0 0רקוחו־״ תשבץ 0 3
יהודית טנצר. ת״ ם אנגל ; 5יצחק סיר־קין,
גבעת רמב״ם ; ברוריה קד,אן׳ מ״א•

מכלר. ע 1ל 0
סרטסה חמה היה סטודנט למשפטים ב לונדון.
מלבד זאת היה ראש שבט כו שי,
הבאמאנגוואטו, החונה בבצ׳ואנלנד (הנמצאת
צפונית לאפריקה הדרומית) והמונה כמה רב בות
(לפי אומדן מקטין 20 :אלף, לפי אומדן
מגזים 80 :אלף) חברים. אך כאשר נשא
נערה אנגלית, לבנה ונוצריה, רות, לאשה,
עלה על עמודיהם הראשונים של העיתונים,
הפך דמות בינלאומית.

בפומבי בכינוסי מחאה ומקדיש הרבה ז מן
למשא ומתן עם אישים בעלי השפעה, הוא
נוהג בזהירות, אינו מרבה להתערב בענייני
הבאמאנגוואטו, בהתאם להוראות הממשלה
הבריטית.
משפחת חמה אוהבת חיי חברה ומרבה
לארח. בשעות הערב נפגשים אפריקאים רבים
בביתם, דנים, בהתעמקות רבה, בענייני אפרי קה
ואסיה. רות אוהבת לבשל וארוחותיה
(המתובלות בחריפות יתירה) מצויינות. יעזוע
העצבים, ממנו סבלה באפריקה, לא פגע בודד
ניותה, השמש האפריקאית לא כיערה את
פניה.

דניאל מלאן, ראש ממשלת דרום אפריקה
הדורש את הפרדת הכושים ובידודם, הרים
זעקה, תבע את מניעת החזרתו של סרטסה
לשבטו. הוא חשש מהרושם שאשת ראש
שבט לבנה תעשה על הילידים שהוא מדכאם.
לפתע נמצא לו עוזר: דו דו של סרטסה,
העוצר טשקדי, ששלט משך 23 שנים על בני
הבאמאנגוואטו, מאז מותו של אבי־סרטסה,
אף הוא סרב להכיר בנישואי בן־אחיו, ראש
השבט החוקי, לאשה הלבנה.
הממשלה הבריטית הטילה על משרד המו שבות
לפתור את הסבך. הפתרון: סרטסה
הוגלה מארצו, לא הורשה להתיישב בה.
אולם נתיניו מרדו בדודו טשקדי, תבעו את
סילוקו, ביקשו את החזרתו של סרטסה. ה תוצאה:
גם הדוד, טשקדי, גלה מארצו, יו ש ב
כיום, כבן־אחיו, בלונדון.
״אגי אוחכת את החום.״ מאחורי דלת
צבועה ירוק הדחוסה בין מחסן מנועים
לדוכן עיתונים גרה משפחת חמה בת שלו ש
הנפשות — רות, סרטסה, והתינוקת ג׳קלין.
חייה של רות חמה היו נוחים יו תר בסרו־בה,
בירת ארצו של בעלה. שם גרה בביתן
נאה, נסתייעה בחמשה משרתים. ב לונדון ׳היא
גרה בבית מרוהט, קטן ושכור, נעזרת בעו זרת
בית אחת.
סרטסה מוביל את אורחיו דרך הפרוזדור
הצר לחדר האורחים, שאינו מלכותי כלל :
שלו ש כורסות, שולחן, ארבעה כסאות, ארון
ספרים. על הכוננית ש עון ומספר מאפרות.
ההוכחה היחידה לכך כי ראש שבט אפרי קאי
גר בבית היא תמונת אבי וסב סרטסה,
המפורסם כחמה השני, גדול שליטי אפריקה.
אך ימיה של רות מלאים בעיסוקה עם
התינוקת הגדלה במהירות והגאה בדיוקנה
החום ושערותיה החום־מקורזלות. היא חייה
בשתי עגלות ילדים. אחת מהן עומדת, דרך
קבע, על הגג ומאפשרת שינת בוקר, באויר
הצח, לג׳קי הקטנה .״הייתי מאד רוצה שתהיה
לנו גינה,״ אומרת רות ״אני מתגעגעת לאפ ריקה
ולחיים החפשיים. אני אוהבת את
החום.״
ארוחת הבוקר מתרכזת סביב התינוקת.
רות וסרטסה מסתפקים בקפה אך ג׳קי מתגברת

כעבור חמש שנים. שעה שסרטסה
ורות משחקים עם ג׳קי האוהבת את שלושת
דוביה ואת רעשנה, הם חושבים על ארצם
ורבבות נתיניהם, על עושרם הרב, עדרי בקר
הנרעים על־ידי בני השבט ומיוצאים לאירופה
לשחיטה.
מלבד בית ומכונית הדורה סיפקה הממשלה
הבריטית גם הענקה שנתית של 1100 לירו ת
למשפחת חמה, המאפשרת לה לחיות ברחבות
יחסית.
״אני חולם על היום בו אחזור לסרובה,״
אומר סרטסה ,״ואני ממשיך במלחמתי לשכ נע
את הממשלה הבריטית ואת דעת הקהל
בצדקת תביעת עמי לשיבתי.״ אולם התשובה
היחידה: הבטחת הממשלה לדון בדבר כעבור
חמש שנים.
בינתיים לא נטש גם הדוד הגולה, טשקדי,
את המערכה, מסביר את עמדתו לציבור ה בריטי
בעזרת מכתבים לעיתונות, ראיונות
לעיתונאים ושאילתות בפרלמנט: מעולם לא
טען לכס ראש השבט ואילו היתד, זאת סיבת
ההגלייה הכפולה ברור, לדעתו, כי היה צריך
להגלות אותו, להשאיר את בן אחיו.
כי טשקדי רק הביע את דעתו (ולפי דבריו,
גם זאת של רוב זקני השבט האחראיים) כי
נישואיו של סרטסה ללבנה הם בניגוד למסורת
השבטית. התוצאה: משפחה יריבה למשפחת
המה השולטת, נטלה את סרטסה תחת כנפיה,
מייצגת, כביכול, אותו, אך מערערת, למעשה,
את עמדתו וגורמת למהומות דמים.
גם החלטתם האחרונה לא לכנס את נכבדי
השבט בקגוטלה (כינוס העם) נתקבלה בסתר,
ליד מדורה לילית, שלא בנוכחות נציגי המושל
הבריטי.
למרות שטשקדי, ששלט כעוצר בלבד ווי תר
על כל ז כויו תיו לכם ראש השבט, לא נודע
הדבר לעמו, שאינו יודע כמו כן על חשש
ממשלת בריטניה ששיבתם של בני חמה
כאזרחים פשוטים תעורר מהומות.
כותב טשקדי :״שמחתי לקראת הקגוטלה,
כי בכך ניתנה לי ההזדמנות הראשונה, מאז
גלותי, לומר את שלי בפומבי בפני בני עמי
ולפזר את כל אי־ההבנות. אני עדיין מחכה
להזדמנות זאת, או כלום חושבת הממשלה
אפריקה חמודת חלום. ססוו לידו ת

טשקדי חמה ועתונאי בריטי
ליד

נזדורה

לילית, החלטה

על דיסה, ביצה, קותלי חזיר, לחם וחמאה.
אחר שסרטסה בן השלושים יוצא למכללה,
להמשיך בלימודי המשפטים שלו, נשארת רות
עם עוזרתה, יוצאת לערוך קניות. אחר הצה רים
היא מתיילת עם התינוקת בגן, שוב אינה
נתקלת במבטי סקרנים, שהתרגלו כבר למש פחת
חמה.
שנת גלות בלונדון ריככה את מרירות ראש
השבט ואשתו. למרות שהוא עדיין מופיע

חשאית

כי כל ראש שבט מתפטר צריך לגלות מאר צו?״
הקהל
הבריטי, הער לבעיות מו שבו תיו ה הולכות
ומצטמצמות, נוטל חלק רב בוויכוח
על בעייתם של סרטסה וטשקדי, מביע דעות
חיוביות ושליליות. אולם הדעה המקובלת
היא: בני הבאמאנגוואטו רוצים בשיבתו של
סרטסה בכל מחיר, אפילו יוו תר על כס
ראש השבט.

כאשר סירבה הממשלה להכיר בהחלטת
הקגוטלה האחרונה לאשר את סרטסה כראש
השבט, יצרה מצב מסובך, כיוון שהמועמד
לראשות השבט מתאים ו מוכ שר לתפקידו.
התוצאה: רגשות מרירות ואי־אימון מצד
השבטים הרואים כי ראשות השבט הוקרלה

תון !״ אמר בגאווה ,״לא הרשה רצח ילדים.״
הוא נסתייע בעיתונאי צרפתי ששתה באותה
מסבאה, שהתקרב והסביר :״צדקת. עד היום
אני זו כ ר את ד,־ 25 לדצמבר . 1933 ליל המו לד
...הייתי עד לצייד שערכו אנשים על חברם
על שהעז לרצוח תינוק ועורכי הצייד הזה

רות, ג׳קי וסרטסה חמה
מלבד בית ומכונית, אשח לבנה
לנוחות הפוליטית, הוויתור למלאן הדרום־אפ־ריקאי,
מתעב הכושים.
כך יצא שטשקדי, שהצטיין בקידום שבטו
ופיתוחו הכלכלי והתרבותי בימי היותו עוצר,
ובן־אחיו סרטסה שהיה יכול למלא את תפ קידו
ביעילות רבה, הודחו מכסם, הוגלו
לאנגליה ומתגעגעים לביתם שנמסר ל שלטון
בריטי ישיר, הדולג בכך, על ראש השבט
המתווך בין השליט הזר לעמו.

צרפת
״הרוצח נידון למוות״
תעלת לאמנש מפרידה בין אנגליה לצרפת.
זוהי הפרדה גיאוגרפית והיא הצילה לא פעם
את האנגלים מפלישה, כותב סופר העולם הזה
בפאריס, גבריאל דנון. אבל בין אנגליה לצר פת
קיימת הפרדה הרבה יותר עמוקה ורחבה
מאשר התעלה המפורסמת. זוהי הפרדה שב־מנטליות,
שבהשקפת עולם ובאורחי חיים.
באנגליה למשל, שלטת ממשלה שמאלית
והמלך נוסע במרכבה רתומה לששה סוסי
מוזי און. בצרפת אין מלך, בצרפת י ש נשיא,
שהוא חבר המפלגה הסוציאליסטית, ואילו
במדינה שלטת ממשלה ימנית. אם באנגליה
זרקו את אוסקר ווילד לבור כלא, הרי בצרפת
מרימים על נם ומעריצים את ז׳אן קוקטו.
באנגליה מוסדרת התנועה של המכוניות לצד
שמאל, בצרפת לצד ימין. הסמל של אנגליה
הוא אריה הדומה לפעמים לבולדוג, הסמל
של צרפת הוא תרנגול, המוקף תמיד בתרנגו לות.
למשטרה
אין דאגות. אבל מדהים
הדבר כיצד הזדהו שתי המדינות בצמאון לדם
טרי וצעיר. כך ארע שבמשך שבוע ימים,
בין שבת אחת לשניה, ועל שטח המשתרע
בין שתי הערים הרחוקות זו מזו 125ק״מ
בלבד, נרצחו שתי נערות רכות: כריסטיאן
בוטשר בת שמונה וברנדה גודארד בת שש.
הילדות נחטפו, נאנסו ונרצחו. סקוטלנד יארד
פתח בחקירה אך הרוצחים עדיין מתהלכים
בגי חורין.
המגפה עברה לצרפת ובמשך שבועיים נח טפו
כמה ילדים, אך כולם, מלבד אחד, הוחזרו
על ידי שוחרי הדם הצעיר, שכליותיהם ייסרו
אותם ברגע האחרון, בטרם יפיקו את זממם.
אבל יאן בטיסט קלמנט, בן השלוש וחצי, לא
הוחזר. הגופה הקטנה נגלתה במבואות אהד
הבתים שבפסג׳ קראשר. גם כאן לא הצליחה
המשטרה לגלות את הרוצח. רוגזה וזעם אחזו
את הציבור באנגליה ובצרפת לנוכח רצח
התינוקות.
אפילו העולם התחתון של פאריס הביע
את חמתו. אמר טוטו, אחד מבחורי ההפקר
הידועים, לגבריאל דנון :״המשטרה והמשטר
מטפלים בנו. דאגות אחרות אין.להם כנראה...
סמים משכרים; ,מטבע מזוייף, טרנסקציות
מפוקפקות, זונו ת בלתי מוגדרות ...מסכים,
שמנקודת מבט של אנשי החוק .,כל זה אינו
חוקי ביותר ...אבל בינתיים רוצחים את היל דים
של המדינה. אתה יודע מה פירו ש היל דים?
זהו העתיד של כולנו, אנשי כל העו למות
ואפילו התחתון...״
הוא שפך כוסית לגרונו :״העולם התח

היו אנשי המשטרה, הם היו אנשי העולם
התחהון ! ״
המבוקש סחב אשה. אותו לילה,
בשעה אחת עשרה, נכנס אדם אחד לבאר
קטן שברחוב פונטיין, כשהוא מחפש את
עקבותיו של חבר למקצוע. זה היה סידור
חשבון באנלי למדי. החבר המבוקש סחב את
האשה של המבקש.
הוא מצא אותו. גונב־הלבבות ניצב ליד
הבאר, שתה מכוסו. רק ראה אותו הנכנס,
שלף את אקדוחו וירה. הכדור לא פגע במ בוקש,
אך חדר לרקתו של ילדו בן השלוש
שעמד ליד אביו, שהרכין את עצמו לנשקו,
והרג אותו במקום.
דומייה כבדה ירדה על העולם התחתון של
מונטמארסר. דממה זו נמשכה כשעה. אחר
כך הופסקו כל העיסוקים. למרות ליל המולד,
לילה בו פורחים העסקים ברובע, נשתתק
הכל. דיירי הבארים, הבקתות, הצריפים, המ בואות
הסתומים, המלונות החשוכים והמפוק פקים
החלו יוצאים, משתרכים לאורך הקירות
ומתפזרים ברחובות הצרים. היה זה ש און
אדיר של סוליות על פני מרצפות הרחוב,
לחש עצום של פיות, של מלה אחת שנמסרה
מפה ל אוזן :״סטיפאני, הרוצח, נידון למוות.״
משך פחות משעה פסק העולם התחתון את
פסק דין המוות על רוצח הילדים ומאיש לאיש
עברה ההולאה :״מי שיגלה עקבותיו יקבל
פרס. העבירו הלאה, חברים !״
ראיט אדם מת. השמועה עשתה לה
כנפיים. כל מונטמארטר השקיפה מבעד לחלו נו.
הדבר הגיע גם לאזני משטרת הרובע וז ו
החלה זזה, שואלת את עצמה אם אין מחובתה
להסדיר את משפט הצדק, אבל העולם התח תון
שיגר קריאה למשטרה :״אל תזוזו ! אל
תתערבו ! ״
המשטרה לא התערבה. היא הבינה כי יהיה
זה מיותר ובלתי יעיל וכי משפט הצדק
יבוצע.
סטיפאני ידע כי נקבע פרם עבור ראשו.
הוא ידע, כי אין לו מנוס. הוא נשא על כתפיו
ראש של אדם מת. הוא ניסה, אף על פי כן,
פנה אל נאמניו. הם הפכו לו גבם ולא דיברו.
פנה על הקורסיקאים, עמיתיו מן האי, מן
הכפר. הם סרו ממנו מבלי לו מר מלה. הוא
הבין כי אין איש עמו. הוא פגע בחוק היחיד
הקיים בשטח שמחוץ לחוק.
הוא חזר לבית מלונו, חדל להסתדר, המשיך
לחיות כשם שחי תחילה, יצא הרחובה, סר
למסעדה, נכנס לחנות הטבק, שב לבית המלון
ושכב לי שון. כך חיכה לביצוע פסק הדין.
חיכה, כי ידע שיבוא.
הנוהג בעולם זה הוא שאין להסתגר בחדר
ויש להשאיר תמיד את הדלת פתוחה למחצה,
בלתי נעולה על מנעול. כך עשה גם סטיפאני.
אבל שו פ טיו הותירו לו את הלילה. הוא
נרצח ברחוב, שלושה ימים לאחר מכן, בקרבת
מקום לבאר שברחוב פונטיין, בו נרצח הילד
בן השלוש.
ואז נתקיימה הלוויית הילד הנרצח: ארבעה
עגלות עמוסות פרחים נסעו אחרי ארונו
וגדולי העולם התחתון צעדו בקצב אבלים,
לבו שי שחורים, כשמאחוריהם צבא נתיניהם
ואזרחיהם.״

.העולם הזה״ ,מס׳ 725

ספר ־ 0
מדע חקלאות

מפרה, בעזרת מזרק, את רוב הפרות שבמשקי
העמק ,״הפר המעופף״.

מהפכת ההפריה המלאכותית

ביולוגיה

כ שרון האדם להעביר זרע לרחם בהמה
בעזרת היד או אמצעים מיכאניים אינו חדש.
לפי המסורת, שהיא, כנראה, אגדה בלבד,
השתמשו הערבים בשיטה זאת להפריית סו־סותיהם
האצילות. אולם הנסיונות הוודאיים
הראשונים בוצעו בכלבות על־ידי המלומד
האיטלקי לאזרו ספלנצאני ב־ . 1780 אולם שי מוש
נפוץ בהפרייה מלאכותית נתפשט רק
לאחרונה.
ב־ 1899 השתמש הרוסי איבנוב לראשונה
בהפרייה מלאכותית וכבר לפני מלחמת העו לם
הראשונה נסתייע ב־ 450 עוזרים. אך רק
אחר המהפכה הופעלה ההפרייה המלאכותית
במלוא תנופתה, הובהר פירושה האמתי: הפ רדת
הזרע ממקריות גיאוגרפית — קל יותר
להוביל זרע מאשר בהמה.
ברוסיה של שנור, ה־ 20 בא המטוס לעזרת
האדם, וטייסים סובייטים העבירו דורו ת בקר
וצאן במטוסיהם. בשנות ד,־ 30 הגיע מספר
הבקר שהופרה מלאכותית לאלפים, הצאן —
למליונים.
רק לפני כמה שנים נתקבלה השיטה מחוץ
לברית המועצות. באנגליה, למשל, בה מרוכז
המקנה ב שלו ש מאות אלף משקים, בעלי
עדרים ממוצעים של 15 ראש, רבים קשייו
של האבר הזעיר: רכישת פר משובח, הזנתו
והקמת פרייר, עבורו הם למעלה מאמצעיו.
יתר על כן, גם לוא היה הדבר ביכולתו הרי
מתבזבז חלק ניכר מזרע הפר, היכול להפ רות
60— 50 פרוד. לשנה (פי ארבעה מגודל
העדר הממוצע) .הדרך האחרת הפתוחה לפני
האיכר, שאילת פר, מצמצמת את בחירת הפר
ועלולה להביא תחלואה על מקנהו. שוב
בולט י תרון ההפרייה המלאכותית: החלק
התפקודי של פר משובח יכול להגיע לאיכר
הזעיר במחיר זול.

חי נצח לו ר ע האדם
טכניקת ההקפאה המהירה של תאי זרעים,
המאפשרת את שימורם לדקופה בלתי מוג בלת,
שפותחה על־יד מכון המחקר הרפואי
הבריטי הלאומי, גרמה למהפכה גמורה במו שגי
הזמן. למרות שלעת עתה היא טובה
לזרע הזכר בלבד, תותאם השיטה גס לביצית
הנקבה. אדם החי ב־ 1951 ואשה שתחיה, ב־
2051 יזווגו ב־ 2151 על מנת להוליד ילד.
כאשר תא הזרע מונח בתוך גליסרול (אחד
החמרים הנגד־מקפיאים, בו משדמשים בעלי
מכוניות) יורדת הטמפרטורה לשבעים מעלות
צלזיוס והתאים מקפצים חיים כבמצבם המ קורי.
עם הקפאתם מואטת תנועתם, הם מת גבשים
ואינם נהרסים. כעשרה אחוזים של
התאים החלשים, נפגעים ומושמדים.
אמר ד״ר פרקם ,־ מנהל המחקר :״כאשר
האדם יבין את חשיבות הגילוי לגביו, תקום
צעקה גדולה ...למחקר זה אי־נעימויות רבות,
בצד תועלתו.״
הוויכוח בדבר מניעת. הריון והפרייה מלא כותית
לא יישמע כלל כאשר ידובר על האפ שרות
של חיי נצח לזרע האדם. בעזרת

המל האמיתיות מדכאות
חופשה ללא תשלום ( 108ע דידי (ידידיה
מנוסי) — ציורים ניני אנאלי — הוצאת חבר
הקבוצות ( 700 פר׳).
במלחמה הכל הוא מקרה. אותו כדור יכול
לקדוח חור באויר, ויכול הוא גם לנקוב
את הגולגולת. הדבר תלוי בתנועת אויר
זעירה, בתנועה מקרית של הראש, בתזוזה
בלתי מורגשת של האצבע. ההבדל הוא חיים
ומוות.
לא פחות מקרית הפרסומת. יחידה מסוימת
זוכה לשם — הפרסומת נדבקת בה. אין
לכך כל סיבה הגיונית — היחידות המפור סמות
ביותר לא ע שו יותר 7 ,א הקריבו
יוריד, מאשר יחידות אחרות שהקהל לא שמע
על אודותן מעולם, שלא זכו לכל שם, שנכנסו
ג׳ ״ או ״פלוגה א
לתיקים כ״פלוגה
בני בלי שם.
בחזית הדרום והנגב נדבקה הפרסומת בעי קר
בשתי פלוגות — פלוגת שועלי ש מ שון
וחיות הנגב. שתיהן היו יחידות טובות, הצ טיינו
ברוח מיוחדת משלהן ושתיהן לא נב דלו
— לטובה או לרעה — מעשרות פלוגות
אחרות.
אנשי צל״ל צללו. בחיות הנגב שרת
מ״מ עטור זקן, שהיה אז בן ,20 יליד קבוצת
גבע. כאשר שאר החברים עטורי הזקן הלכו
הביתה, לגמו כוסות קפה אינטופיות בצ׳יז־

תשע שנים אחרי פתיחת המרכז הראשון
קיימים באנגליה 39 תחנות המכסות את רוב
שטח המדינה והשנה יהיו, כנראה, כרבע מכל
שגרי הבהמות בני הפרייר, מלאכותית. כל
זה בוצע ללא תעמולה ופרסומת, על־ידי אנשי
מעבדות ומשרדים שקטים העובדים בעזרת
חוטי טלפון ומכוניות מובילות זרעים.
הפר המעופף כעמק. כל חקלאי יכול
להרות את פרתו על־ידי פר מעולה, שנבדק
ונבחן, ושאפשר להזמינו על־ידי טלפון, תמו רת
לירה ורבע לכל היותר (הוצאות החזקת
פר במשק: לירה לשבוע).
היתרון הגדול: חלוקת עבודה. י תרון נוסף:
חסכון. בהזדווגות מפליט הפר 70 ,50ו־100
פעמים יו תר זרע מהדרוש להפרייה ומביא
ל בז בוז חומר גלם יקר־ערך, דבר הנמנע על־ידי
ד,ד,פרייר, המלאכותית המנצלר, הפלטה
אחת להרבה עשרות מנות. כיום משרת יפר
אחד כ־ 700 פרות לשנה, פי עשר מיכולתו
הגופנית בהזדווגות ישירה. מד,פלטה אחת יו ליד
הפר, בעזרת הפרייר, מלאכותית, יו ר ד
עגלים ועגלות מאשר, בהזדווגות ישירה, בכל
ימי חייו.
הד,פרייר, המלאכותית מביאה ל שיעור הריו נות
הדומה לזה הבא מהזדווגויות י שירו ת
ומשתמשים בה להפריית בקר, צאן ועופות.
מטוסים מובילים זרע מעבר לגבולות והעגל
הבינלאומי הראשון נולד ב־ 1937 כאשר פרת
אסקס אנגלית הופרדה בזרע מוטס של פר
הולנדי. לאחרונה זווגה פרה שוויצית, מלאכו תית,
עם פר אנגלי אחר שזרעו הוזמן טלפו נית
בצהרי יום ההפרייה.
צדקו, אם כן, חקלאי עמק בית שאן היש ראלי
המכנים את הפר הגזעי המשובח שזר עו

.העולם הזה״ ,מס׳ 725

ידידיה ״דידי״ מנוסי
אלוהים עמד דוס
שיטה זאת אפשר גם לדלג על תהליכי הבחי רה
הטבעיים של תורשה לפי דורות. בפי
שנאמר פעם, בשעת פיתוח הר,פרייר המלא כותית,
היה לנין יכול להיות אב לכל ילדי
נשות ברית המועצות.
אך מה יהיה על חוקי הירושה? מה יע שה
עורך־דין כאשר איש ואשה יאחסנו את
זרעיהם בבית קירור וילדו הרבה שנים אחר
מותם? אם בבית הנכאת הביולוגי הלאומי
יאוחסנו זרעיהם החיים של אנשי שם לשי מוש
בשעת הצורך? אין איש מדע המוכן
לתת תשובה על כך. מה שאנשי המדע כן מו כנים
לומר: הדבר אפשרי.

באטים אינסופיים, רטנו, נזכרו לעתים בימים
עברו באותה תערובת של געגועים סתומים
ואכזבה צינית המיוחדת לחייל הקרבי המ שוחרר
בשנת , 1951 ישב דידי בביר,־הקפה
(לרוב עטרה, ירושלים) ,למד ספרות באוני ברסיטה
העברית ורשם חרוזים. התוצאה היא
חופשה ללא תשלום, ספר קטן שי חזיר אלפי
חיילים קרביים אל העבר.
אין דידי מצטיין בפאתוס העמוק של חיים
גורי, חברו לחטיבה, שזכה בפי ידידיו בכי נוי
״אביר היגון הקודר״ על שום קינתו
המתמדת על העבר שחלף. אין הוא מצטיין
גם בסגנון המלוטש של מידד שיף, חברו

בחברת בעלי הזקנים, ב כ שרונו הבלת־-דגיל
של חיים חפר, חברו לסמל הפלמ״ח, למצות
הוי שלם במלים ספורות. אולם יש לו לדידי
מעלות משלו - :שורו תיו כה אמיתיות עד
שנדמה לקורא־החייל שהכיר בעצמו את כל
הטפוסים המתוארים על ידו, שמע בעצמו
את ויכוחיהם, הרגיש בעצמו את לבטיהם.
הסיפורים עצמם פשוטים בתכלית הפש טות׳
מאותן המעשיות שקרו עשרות פעמים
בכל גדוד של חיל הרגלים: ספורה של זוהר,
סמלת הדואר בנגב המנותק, המסדירה אר\
חיי האהבה של אנשי הפלוגה באמצעית
מכתבים מזוייפים, עוזר ת להם למות בלב
קל יותר, או הסיפור הישן נו שן של איש
הפלמ״ח המתאהב בבת החי״ש, רב אתה בגלל
שנאה־האהבה בין שתי היחידות, נפגש אתה
לבסוף מחדש על גלי האלחוט, בעזרת ההש גחה
העליונה :
וטעל, ברקיע, ישב לו האל
בחדר־המטה, הצבוע אדום ;
ונכנס פתאום המלאך גבריאל,
ועמד דום.
״עמוד נוח !״ אמר לו האל — ושלום !
מה קרה, גבריאל, למה באת הלום 1
משעשע הסיפור של החייל הביישן שהתאהב
בחיילת, לא העיז לגלות לה את אהבתו, עד
שחברו הרחמן משכיב אותם, בחשכת לי לה׳
״בטעות״ ,באותה מטה.
אלא שהספורים עצמם חשובים פחות.
החשובים הם הטיפוסים, אנשים כמו שמוליק
ינשוף, האדם שנשמתו יצאה לקראית אקדח׳,
עד שיצאה בכלל ועלתה ד,שמימה. הסיפורים
אינם אלא תרוץ לתאר טיפוסים אלה, על חול שותיהם
וגדולתם, באהבה עמוקה. עם סיום
הקריאה בספר לא נשאר כמעט ספק שדידי
לא בדה אותם מלבו, שתאר אנשים חיים.
רק פעם אחת פורצת גם מלבו של דידי,
המשעשע־בכל־מחיר, אנחה זועמת ואז הוא
מביע את דעתם של האלפים ש חזרו מן הקרב
ומצאו כי במדינה התבצרו, בינתיים, האלפים
האחרים — המשתמטים, בעלי התפקידים
ה״חיוניים״ ,אנשי צל״ל (״צריך לדעת להס תדר״)
שידעו להסתדר גם הפעם, וכפו, דרד
אגב, את רוחם על משטר החיים במדינה
כולה. זהו סיפורו של קצין התרבות שהברך
כאבה לו כשהיד, צורך לחלץ מצרה חברים
בטווח האש. וכשאותם חברים, פצועים ונכים,
חוזרים הביתה — הראשון הבא לקראתם
הוא אותו גיבור, כשהוא ״איש חשוב והו־בע•״״
אלא
שדידי תפס את עצמו מיד׳ מתנצל,
חוזר אל הצחוק. הוא לא רצה להביע שום
דעות (דבר הקשה לבן קבוצה מפא״יית) ,רק
רצה לחדש זכרונות.
ליקוי חשוב אחד בספר: העריכה הטפ־שית,
ששמה במרכאות את כל המלים ודד
בטויים השייכים למילונו של החייל (אף כי
דידי נזהר באופן קפדני מאותם מלים ובטויים
שהיו מנת־ברזל לחבריו, אך שהספרות העב רית
טרם מצאה עוז לקלטם בדפוס) .התו צאה
היא אבדן חלק חשוב של אותה רוח
מקורית, שהיא יסוד הספר כולו.
לעומת זאת זכה הספר לתוספת המחפה
על כל לקוייו: ציו ריו של ניני, איש קבוצת
״החושלים״ ליד ראש פינה, בן ,25 אב לשני
ילדים. ניני לא למד מעולם לצייר, גם לא
היה חייל בחטיבה. במקרה הזדמן לנגב,
התרשם. ציוריו מתחרים באמיתיותם עם יצי רו
תיו של יוסף ש טרן (בגיוס מלא) — קוים
דקים, מעטים, המעלים בבטחון את דמויותי הם
של אותם חובשי כובעי־הגרב, חבורת
השויצרים גדולי־הפה ופרועי־המדים שהיו
יכולים להיות כה מגוחכים — לולא הוציאי,
דרך אגב, מן הבוץ את העגלה של הישוב
והקימו, כלאחר יד, את מדינת ישראל.

ישנה כ/רננה של רני*?
הבה נשסח 77-7/7
7זד־ 7/ה סג ש הנ קיו
2בילך,
הרסכי ה7ל1בד^^
הערע\ה ב־רננלה א 7י7־ 7 7יר!
ר שלל גבעונים בץ ךך

ופי מיני, מסתוריו רוחני
מיטה שרת,

3יצאפ 1ן-החפיפוין, ע
3על פוישר קח^סוין. ס

אנגלית

ןןהיט :
ן ^ למדד בהדרכת מורים מדופלמים מאנגליה וטארה״ב

בבית־הספר לשפות

רוז׳ בן־יהודה ,74ת״א

ביום ה׳ 4 ,באוקטובר מתחילה שנת למודים חדשה ונפתחים קורסים חדשים :

א) למתחילים
למתחילים ביום ג׳ ,ה׳ משעה 10— 9בערב ( 2א שבוע) ;
למתחילים הורם אינטנסיבי משעה 5.30 — 4.30 בערב ( 5א ב שבוע);
קורסים מיוחדים לתלמידי כתות ה׳ ,ו׳ ,ז׳ ,ח׳ של כתי ספר
עממיים, בשעות 4.30 — 3.30 אחה״צ.
— ביום ג׳ ,ה׳ משעה 10— 9בערב ( 2א שבוע) ;

מספר המב־תתפים בבל קורס מוגבל.

פרטים והרשמה: מ־ 12 — 9בצהרים, מ־ 8 — 4בערב,
גם לקורסים הקיימים לעברית ואנגלית (כל הדרגות).

טיבול ל ה סר ת השתמנות
הורידו את משקלכם המיותר
ותשפרו את בריאותכם על־ידי
אלקטרו־מסז׳ בשיטה החדישה ביו תר

הרחקת שערות מהפנים
וכמיוחד גם מהרגלים

מכ?ן

דרמה

רה׳ ג׳ורג׳ אליוט , 12 תל־אביב

העולם הזה
מנוי חו״ל
בשי לשנה החדשה, הגש לכנף,
חברן או קרובך־ כחו״ל מנוי
על ה עול ם הזה. העתון יו
טס אליו בל שבוע, יגיע אליו
כעבור *טעות מעטות. לגליון
הראשון תצרף המערבת ת עד
דת־שי שתציין מי מגיש לו את
המתנה.
מנוי חצי שנתי, כולל
הוצאות המשלוח בדאר־האויר :
לאמריקה לאפריקה
לאירופה :

ספר האמנות המפואר לנוער

6,250ל״י
6,000ל״י
6,250ל״י

הסבר
מקיף

מחיר

מנוי חצי שנתי, כולל דמי משלוח בדואר

850 סרזסה

רגיל, לכל הארצות 6,400 :ל״י.

להשיג אצל מוכרי ספרים וכל סניפי

פלס, חברה לפרם ומים כע״ם

למרות נסיעתו של שר החוץ
לארצות הברית, לפתיחת השלב השני במבע
גיוס הכספים למלווה העצמאות, לא הסתפקו
אנשי הפרסומת ב כן. השבוע גייסו כה נוסף :
שחקן הקולנוע היהודי אדוורד ג׳ .דו׳
כינסון, שיופיע ב שידור טלביזיה, ערב ראש
השנה, כעולה תימני, יתבע את רכישת אג רות
המלווה.
פר שן רדיו אמריקאי מצא הסבר מתאים
לדרישת ריטה היוורט מעלי חאן.
הסביר הפרשן את תביעתה לשלושה מיליון
דולר עבור בתה יאסמין :״ריטה רוצה את
הדברים הטובים ביו תר בעולם עבור יאסמין,
כולל אמא עשירה.״
אל אנשי ציבור, מדינה ורוח בשבעים אר צות,
שחתמו אגרת ברכה כתובה על קלפי,
ליום הולדתו השבעים של מפיק הסרטים
ססיל דהימיל הצטרף השבוע שגריר אר־צות־הברית
בישראל, מונט כ. דייויס,
שסגר בכך את רשימת המברכים.
מפיק הוליבודי אחר, דא-יל ז׳אנוק,
הצטער על כך שעיתונאים הכתירוהו כמלך
המשחקים באירופה, הכחיש את הסיפור כאי לו
הרוויח כסף במשחק עם פא רוק המצרי,
הסביר כי הוא משחק בזעיר־אנפין בהשוואה
לאנשים אחרים. אך אותו ערב החל את
משחקו בקאסינו כשעל שולחנו נערמים כח משת
אלפים לירות.
בגבור תלונות אנשי העיתונות על החרמת
סרטי הצלמים שצילמו את פאריק, שסיים
השבוע את ירח הדבש שלו, נאלץ להגן על
עצמו, יצא בתשובה מניחה את הדעת :״מה
יש לכם להתאונן? הרי• אני לוקח מכם סרט
משומש ונו תן במקומו סרט חדש.״
תופי התעמולה בהוליבוד החלו משמיעים
קולות ראשונים לקראת הופעתה הקרובה,
הראשונה מזה שמונה שנים, של גרטה
גרפו על הבד. התריעה הידיעה לעיתונות,
בתארה את כני גרבו :״פניה של השחקנית
מביעים יופי מיני מעורב במסתורין רוחני.״
בהסתיים המכירה הפומבית של חפצי הדי
לאמאר (העולם הזה )7:7נתגלה מקום
מחבוא של תכשיטיה: זרבובי ת קנקן קפה.
אליזכט טיילור, השוהה בלונדון להם״
רטת אייבנהו הרבתה לסייר במועדוני לי לה,
לקחת חלק בנשפיות החברה הגבוהה,
כשהיא מלווה, לרוב, על־ידי מיכאל (במת
האימים) וילדינג. באחת הנשפיות רקרה
עם פילי־פ, דוכס אדינבורג, הכריזה הוא
רקדן אלוהי.״
כינוס ספרות אמריקאיות החליט כי אדה
גרדכר חומת השער היא אחת משתים עשר.״,
הנשים בעלות השיער היפה בעולם, הסביר
את הסיבה: שטיפת שערותיה לעתים תכו פות.
היהודי
צ׳רלי צ׳פלין החל עוסק בסרטי
טלביזיה. עבודתו הראשונה: תריסר סרטים
קצרים (שיארכו חצי שעה כל אחד) המתארים
את חיי י שו הנוצרי.
הצעתה של חברת תקליטים ישראלית להק ליט
שמונה משירי ליא* פ*לד נתבטלה.
הנימוק: הזמר תבע מחיר גבוה מדי, כחמש
מאות לירות לתקליט.
ארנפט ( למי צלצלו הפעמונים?) המינג־ויי
הסביר את ערך העפרון :״בראשית
עבודתי הספרותית השתמשתי במכונת כתי בה
והצטערתי שלא יכולתי לכתוב הישר
לתוך מכונת הדפום. כיום אני משתמש בעפ רון.
רק מתחילים מזלזלים בו.״
בינתיים נתפרסמו ספרי זכרונו ת נוספים
על כרנרד שאו, סיפרו על עבודתו המ אומצת
משך תשע שנות כתיבתו הראשונות.
הוא התרגל לכתוב חמשה עמודים ליום,
בין שהיה במצב רוח מתאים ו בין שלא היה.
אך אם מקץ חמשה עמודים היה באמצע
כתיבת משפט, לא התחשב בכך, דחה את
ההמשך למחרת, לחמשת העמודים הבאים.

אקדח טעון. ת ״ ל דוקו־נ

ן• וניגוו

בבוינוס־איירם, בירת ארגנטינה, הופיע או רח
לנשיא, חואן פירון. האורח: פאוזי
אד*לן אוקג׳י שיצא את הלבנון לסיור בעו לם.
תוארי כבוד שזכה בהם מעל דפי העי תונות
הארגנטינית: דמות אגדית, לוחם ה איסלאם,
מומחה להתקפות לילה.
בד,תפרסם המשך ספרי וינסטץ צ׳ר
צ׳יל, בהם מסוכמת מלחמת העולם השנייה,
נתגלה מאורע משעשע: כאשר שר החוץ
הסובייטי (עתה: סגן ראש הממשלה) וי א׳
דיסלאב מולוטוב שהה כאורח צ׳רצ׳יל
באנגליה, הטמין תחת כרו, ליתר בטחון, אק דח
טעון, שכחו, קיבלו מידי משרתים ברי טיים
מגחכים שגילוהו למחרת.
חומאם דיואי, מושל ניו־יורק שהיה
פעמיים מועמד הרפובליקאים לנשיא ארצות־הברית
(ונכשל) חזר מסיור בארצות המזרח

הרחוק, סיפר על חוויותיו. בין השאר פגש
דיואי, בעל חוות הפרות, באיכר הודו־סיני
בעל עדר פרות קטן .״האם חלבן רב?״ שאל
המושל .״לא,״ הסביר האיכר ,״הן אינן נות נות
חלב כלל.״ ״אם כן,״ תמה דיואי ,״לשם
מה אתה מחזיק בהן?״ ״זה פשוט,״ ס־כם
ההודו־סיני ,״בגלל הזבל. הוא מצויין עבור
עצי הפרי.״
כאשר ג׳ורג׳ מרשל, מי שהיה רמטכ״ל
ו שר החוץ, התפטר ממשרת שר הבטחון הא מריקאי,
היה יכול לשוב לעיסוקיו החביבים :
שייט, רכיבה, קולנוע וטיולים עם אשתו
(בתוספת שלו ש שעות קריאת ספרים, מלווה
מוסיקת ריקודים, מדי לילה).
בשהות דוויט אייזגהואר בכינוס מפק די
האמנה האטלנטית באוטבה, קנדה, חזר
למנהגו החביב עליו, הכין לאשתו ולעצמו
ארוחת צהרים ממאכלים שבהכנתם הוא מצ טיין:
סלט תפוחים ומרק ירקות. את האומ נות
רכש בבית אמא, כשד,תאמן בה פעמים
רבות ככל אחד מששת בני אייזנהואר חסרי
האחיות.
עם השתתק פולמוס דוגלס מק־ארתור
בארצות־הברית חזרו חבריו לפיקוד בימי מל חמת
העולם הראשונה, סיפרו בשבחו: כגנ רל
הצעיר בצבא ארצות־הברית הורעל פעם
אחת באדים מרעילים, נפצע פעמיים, זכה
ב־ 13 אותות הצטיינות עבור ״אומץ לב מיו חד
תחת אש״ ,הוזכר לשבח שבע פעמים
נוספות. מעלה נוספת: בצאתו עם אנשיו
לסיור בעורף האויב לא נשא הגנרל רובה,

מונט דייוים, שגריר
סגר את הרשימה
סיף או אקדח. הוא הסתפק בשוט רכיבה.
בכינוס העולמי של איגוד השירותים הח שאיים
שייערך בחודש הבא ייצג דוד תד הר,
בן ה־ ,54 בעל עבר עשיר הרפתקאות
ורב מעשים (קצין משטרה, מפקד הגנה, בעל
משרד חקירות פרטי, עורך אנציקלופדיית
חלוצי היישוב ו בוניו) את ישראל. מקים
עיר הקייט מיאמי שבפלורידה,
הכינוס :
דרום ארצות הברית, והאי קובה בעל הדקלים,
דובר ספרדית ומייצר הסיגארים.
חייט יהודי בפריס, טוביה לפידדת, בן
25 ובעל מלאכה מצטיין, החליט לתפור חלי פה,
מתנה לנשיא ארצות־הברית, הארי
טרומן, כתודה על סיוע מרשל לצרפת.
החודש יצא לוושינגטון, ימדוד את החליפה
שהכינה בהתאם למידות שסופקו לו על־ידי
שגרירו ת ארצות־הברית בצרפת.
נציגי הערבים בועידת הפיוס הנערכת ב פרים
תמהו לראות את נספחו של ציר יש ראל,
מורים פייטר. ההסבר לתמר,ונם:
הנספח, אמיל נג׳אר, היה עד לפני שנים
מספר יועצו של פאדוק, מלך מצרים.
טוביה ארזי, נספחו של אליהו ששון,
ציר ישראל באנקרה, היכר, את עכדול רה ,
מן ;*זאב באשא, מזכיר הליגה הערבית,
במלחמת הפרסומת. אחר שעזאם תרם אלפים
לירות לבדק מסגדי קושטא, גייס ארזי עש־חת
אלפים לירות מעשר חברות יצוא י ש ראליות,
תרמן לעזרת הפליטים התורכיים

מבולגריה.
בחלק סדרן הכנסת, בשם המזכירות, עפרו נות
חדשים לח״כי הכנסת השנייה, נתקבל
בחיוך של תודה. אחת שלא חייכה: אסתר
רזיאל״גאור, חכ״ית חירות. העפרונות
היו תוצרת גרמנית, נאספו חיש, הוחזרו ל מזכירות.
הגרי
קייזר, מייצר האוטומובילים, הביע
את דעתו כי הגיעה השעה של מכונית קלה
יותר, עשוייה מתכות קלות, עץ וחומר פלאס טי
:״אני רוגז כשאני רואה מכונית השוקלת
1500 קילוגרם נושאת אדם השוקל .75״

העולם הזה״ מס׳ 724

__קולנוע
סרטים
.,עצם מעצמינו״
המעמד הבינוני בארצות הברית אין לו,
לפי הסרט עצם מעצמינו, דאגות מרובות.
הרי כמה מן הדברים הגורמים לו טרדה כל שהי
בשטח החמרי: היכן להעמיד את מקלט
הטלביזיה ; איזו שמלה ללבוש בנשף ; האם
טוב עושה המיליונר של השכונה בקנותו
לבתו היחידה קאדילאק מפואר ; עם איזה
בחור צריכה הבת השניה במשפחה (הגיל —
) 17 להסב בנשף. אבל שאלה זו כבר חורגת
מן המסגרת החמרית, נכנסת לתחום התם־
בכות הנפשיות העמוקות הקורעות לגזרים
קטנים את לבבות גבורי הסרט. בין השאר
כוללות תסבכות אלו התאהבות תנוקית של
בת השבע־עשרה בבחור של אחותה בת ה־שמונה־עשרה
וקנאתה של האחרונה, תגלית
מחרידה, שהבת הבכירה אינה אלא אסופית.
כי, כפי שמתברר, היו אבא ואמא (דונאלד
קוק וג׳יין וויאט) אומללים מאד לפני שמונה־עשרה
שנה, לכשנודע להם שאמא אינה מסו גלת
להביא ולדות לעולם. הלכו לבית יתומים
ומצאו שם תינוקת חמודה אחת, ללא אב, ואם
שלא רצתה בה, אמצו אותה לבתם, קראו לה
גייל (אן בליית) .ברם, אמא ואבא לא אמרו
נואש וכעבור חדשים לא רבים הצליחו למרות
נבואת־השחור להביא בת לעולם, ג׳ון (ג׳ון
אוואנס) ואפילו בת נוספת. כך חיו שנים
רבות, מאושרים בקרב שלו ש בנותיהם. ביני
תים היתד, גייל לבת שמונה־עשרה, תלמידה
במחלקה העליונה בגימנסיה המקומית ומומ חית
גדולה לנשיקות עקב תרגול בלתי פוסק
עם בחור צעיר בשם צ׳אק (פארלי גרינג׳ר).
ג׳ון הקטנה, טפשונת שכמותה ! מדמה בנפ שה
שהיא גם כן מאוהבת בצ׳ק, אף על פי
שהיא רק בת שבע־עשרה, מנסה לגזול אותו
מאחותה הגדולה ממנה. במריבת קנאה בין
השתים מגלה ג׳ון לגייל שהיא אסופית.
טרגדיה.
גייל מבקשת לראות את אמה האמתית .״זאת
אפשר לסדר״ אומרת האם החורגת וויאט
בהבנה רבה, מרימה את הטלפון, קובעת
מפגש עם האם האמתית (אן דבוראק) .אבל,
מעשה שטנים, גברת דבוראק נשואה לאחד
פועל לוגם בירה וגם רוח שאינו יודע ש מץ
דבר על הממזרה של אשתו, ונוסף לכל הוא
מין פרצוף שכזה שאין לגלות לו את הסוד,
כיון שלא יבין, יקבל את הבשורה לא בסבר
פנים יפות, אפשר במהלומות אגרוף. אבל
האסון הגדול ביו תר הוא שאמא דבוראק אינה
גרה בחוילה נאה ומסודרת ומאד בורגנית
אלא בצריף עץ עלוב תחת גשר מסילת הבר זל.
למקום כזה, אל אנשים כאלה אין גייל
יכולה, כמובן, לשוב. היא נחפזת להתאושש,
חוזרת אל זרועו ת אמא ואבא החורגים ואל
צ׳ק הטוב.
אימוץ תינוקות הוא חזון נפרץ בארצות-
הברית ויש לשער שקיימות בעיות נפשיות
וחברתיות מסביב לתופעה זו, אבל עצם
מיעצנזינו מטפל בענין ברג שנות שמטרתה אך
לסחוט דמעות, לנגן על מיתרי הלב, לפאר
את המעמד הבינוני, על חשבון מעמד הפוע לים
מאידך ומעמד העשירים מזה. אבל גם
תמונה משכנעת של משפחה מן המעמד הבי נוני
לא הצליח הבמאי דוד מילר לתת, באש מת
התסריט של פ. יו. הרברט, הכתוב לפי
נוסחה בדוקה: כך וכך דמעות כנגד כך וכך
בדיחות. התוצאה היא עגומה ביותר.
ברם, אף את השטות הגדולה ביו תר יודעת
הוליבוד להגיש בצרוף משחק משובח. מרבית
השחקנים משחקים כאילו האמינו בכל היוצא
מפיהם. ביחוד מצוינים דבוראק, אוואנס, קוק.

השבט, מנדים אותה. כעבור עשר שנים נפ גשים
ארלנד וסינגואלה שוב. זיהי פגישתם
האחרונה.
הסרט, שצולם בשבדיה, הצליח, בראש וב ראשונה,
לקלוט את אוירת ימי הביניים.
הטירות, התלבשות, המוסיקה, כל אלה מש רים
על הצוכה אוירה שאינה מצויה בקולנוע
של הזמן האחרון. גם השחקנים, ובראשם
ויוקד, לינדפורס, בתפקיד טינגואלה וכן קריס־טופר
קנט, רו מני ברנט, מארי אלן דאסטה,
עולה בידם לגלם דמויו ת משכנעות, אחוזות
אמונות טפלות, פחדים של תקופת האופל.
השיח, של פייר וורי, גם כן עולה בהרבה על
הרגיל בסרטים. על ;,בידי קריסטיאן (כרטן)
ז׳אק לגלם במיוחד כמה תמונות-ברוב כוח:
מגפה פורצת בארצות הצפון והאגדה מספרת
שמבשר אותה ילד אלמוני. והנה, בוקר אחד
מופיע ילד, בנו של ארלנד וסינגואלה, באחד
הכפרים, הולך לתומו אל הארמון. הכל ממה רים
להמלט מפניו, מבלי דעת לאן. פחות
חזקה תמונת הסיום, הנמשכת יתר על המידה,
פוגמת במקצת בסרט יפר, ורב רושם.
אחר הגשם, אכזבה. ויוקד, לינופור ס,
פתו של סגן־אלוף בצבא השבדי שהוא גם
סופר, היתד, בת שבע עשרה, כאשר החליטה
להיות שחקנית. היא נכנסה לבית הספר הדרמתי
בשטוקהולם, ובבחינת הסיום נראתה
על ידי במאי־סרטים שהציע לה תפקיד. הסרט
לא היה מוצלח ביו תר, אבל ויוקד, נשאה
מיד חן מלפני הקהל השבדי שראה בה ממל את
מקום לאינגריד ברגמאן. לאחר שהופיעה
במספר סרטים שבדיים נוספים, ראו בהוליביד
את סרטה בחדר ההמתנה של מלאן המות,
החלו להציף אותו בהצעות הסרטה. לינד־פורס,
שהיתה כבר כוכב מס׳ 1במולדתה,
נשואה לעורך דין ידוע ואם לשני ילד ם,
הססה ז מן ממושך, לבסוף נכנעה לגשם המב רקים
שירד על ביתה. שהייתה בהוליבוד היתד,
אכזבה גדולה, אם לא לויוקה עצמה, הרי
לאלה שיכלו להשוות את עבודתה בשבדיה
עם סרטיה האמריקאיים הגרועים. עתה נטשה
את הוליבוד כמעט לחלוטין, הופיעה בעת
האחרונה בסרטים אירופיים, בהם ארבעה
בג׳יפ.

״שירח החלבן״
בהוליבוד כמעט הכל מופק לפי מתכונת.
יש סרטים ״היסטוריים״ ,י ש ״מוסיקליים צב עוניים״
המיועדים לקהל העולמי, סרטים יק רים
החייבים ל מ שוך אליהם מיליוני צופים
בכל העולם בכדי לכסות את הוצאות התפו קה,
יש ״מוסיקליים זולים״ בשחור־לבן, ללא
אלפי משתתפים, רקודים מסובכים, תלבשות
פאר. אלה הם סרטים הטובים לקהל האמרי קאי
הקרתני ; חברת יוניברסאל מתמחה בסוג
זה של שעשוע, ושירת החלבן הוא אחד מן
הסידרה. אכן, הסרט עשוי לפי הטעם הפשוט
ביותר והוא טוב להיות מוצג אי שם בכפר
אמריקאי כתוספת לסרט העיקרי בתכנית.
דונאלד אוקונר הוא בנו של בעל מחלבה
גדולה. כתוצאה משרות בצבא לקד, אוקונר
במקצת בשכלו והוא מקרקר כ ברוז מפעם

האגדה מספרת על סינגואלה, בת צוענים
יפהפיה, חמת מזג, שולפת סכינים, אמיצת
לב, על האציל ארלנד, המשתעמם בטירתו
הגדולה. כאשר שני אלה נפגשים, הם נשאים
בנוסח הצוענים, וארלנד נוטש את טירתו,
הולך עם סינגואלה. אבל אנשי השבט מפרי דים
ביניהם, ארלנד נלקח בחזרה אל הסירה
והוא חולה אנוש. סינגואלה בטוחה שהוא
מת, אבל אינה חדלה מאהוב אותו. כאשר
נולד לה בנו של האציל, בזים לה כל אנשי

,העולם הזה״ ,מס׳ 725

״שלום, גברת קאדאכאש סרט
כזה היה יכול להיות בלתי נסבל לחלוטין
אלמלא אישיותו של ג׳ימי דוראנטי, ללא ספק
אחת הדמויות הקומיות המצוינות ביו תר על
הבד. ג׳ימי אוהב להשתמש במלים ארוכות
ומפוצצות, אותן הוא מסרם ללא כלימה.
הוא מחפש תמיד את האשה אשר תאהב אותו
— ללא הצלחה של ממש. את תכנית הראדיו
השבועית שלו הוא מסיים :״שלום לכם,
גבירותי ורבו תי״ — ואחר בקול רווי אהבה
דוראנטית — שלום גם לך, גברת קאלאבאש,
באשר את שם״ .מיהי גברת קאלאבאש, אין

אבא לא היה צועני
לפעם. לבן מונע ממנו אביו כל עבודה. דו־נאלד
המסכן אינו רואה מוצא אלא ללכת
אצל ידידו הטוב ג׳ימי דוראנטי, חלבן במח לבה
יריבה, לקבל משרה באותו מקום. בע בודתו
כמחלק חלב נתקל דונאלד במשרתות
המנשקות אותו ב חו שבן שהוא החלבן הקודם,
בפושעים ובנערה חומת־עין ואדומת־שער,
פייפר לורי. לאחר הרפתקאות, מהן מבדחות
כלשהו, מסתיים הסרט באיחודן של שתי

״פס, פט, שמעי ילדה! אתן לך שתי ליר טות
אם אמר עמנואלו ריגאטירי (לונדון),
כשהוא נתון בכותנת לילה צהובה יחבוש
מגבעת לג׳ינה גלאסי הקטנה והטיל עצמו
בכך לתוך מערבולת צרות שמסת־ימת בג־שואיו
לאנג׳ליקה (מיכאלי) ובעוד כמה :•:זו רעות.

באותו רגע הופיעה כרנציסקה גלאסי.
אמה של ג׳ינה, המאשימה, כמיטב ההיסט
אבא
היה סגן־אלוף
איש יוז־ל, אף כי נוחש שזהו שמה הבדוי של
אהבתו הגדולה של ג׳ימי הקשיש 58 מטרו ניתא
מטופלת בילדים אי שם בעיר אמריקאית
קטנה, כי ג׳ימי בחייו דומה מאוד לג׳ימי שחקן
הקולנוע והרדיו: טוב לב, מתידד על נקלה,
בעל הומור ; בכל עת שהוא מגיע לניו־יורק,
משתדלים עובדי המלון בו הוא מתגורר,
הרגילים לראות אנשים מפורסמים וחשובים
מג׳ימי, לעבוד במחיצתו ככל האפשר, ולא
בגלל דמי ההענקה שהוא נותן להם. נ׳ימי
מתלוצץ אתם, מעווה לעומתם את פניו בחיוך
המפורסם, מתנה אהבים עם המשרתות, משתמש
באותן הלצות שפרסמו אותו על הבד.

״האשה שגור ל ה נחרץ״.
הוליבוד עשתה, יש לציין, מעשה נועז ביו תר
בהסריטה את האשה שגורלה נחרץ. היא
נגעה, זו הפעם הראשונה בנושא מסוכן ביו תר.
הסרט הוא אודות אשה (מרגארט סאלאבן)
שרופאה מודיע לה שהיא חלתה בסרטן ועו מדת
למות תוך עשרה חדשים.

משנודע למרגארט סאלאבן דבר מחלתה,
היא אינה מגלה אותו לבעלה (וונדל קורי)
כמהנדס,
כדי שלא תפריע במהלך עבודתו
ואף לא לבתה (נטלי וזד) .היא ממשיכה בח יים
היום יומיים, כאילו אין המוות מאיים
עליה.

״סינגואלה״ :האס והכן

הישועה בד מו ת נערה

״סיגגואלה״ :ויוקה לינדפורם

הברירה בנושא כזה היא פשוטה: סרט
רציני, המנסה לעמוד על אחת הבעיות הכ אובות
והחשובות בחיי האדם, או סרט רג שני
זו ל המנצל את הבעיה לסחיטה ומעות.
כרגיל, עומדת הוליבוד בתווך, והסרט עולה
ויורד חליפות בין האפשרות הראשונה לש ניה.
כמה קטעים בו הם רציניים. כמעט אנו שיים,
אחרים תיאטרליים ושטחיים.

״־וגואלה״
ימי הביניים שמ שו רקע למספר סרטים
מצוינים, שאחד מהם, לפחות, שליחי השטן,
למרסל קארניי, הוא אחת היצירות הגדולות
של הקולנועהצרפתי. גם סינגואלה הוא מע שה
ידי במאי צרפתי, קריסטיאן ז׳אק, גם הוא,
כמו בשליחי השטן, משתמש ברקע של ימי
הביניים, ואף על פי שאיננו ע שוי באותה
עדנה המציינת את עבודתו של קארניי, נהפוך
— לעתים הוא עמוס רומאנטיקה כבדה לעיי פה
— הוא אחד הסרטים המעדנים ביותר של
השנה.

המחלבות היריבות (לטראסט,
ושל שני הלבבות הצעירים.

כפי

הנראה)

ת י ויו ט ף 1ן

בינתיים, נוטה לבו של הבעל אל עוזר תו
יפת התואר (ויוקר, לינדפורס) ואשתו מחלי טה
להתאבד, ניצלת ברגע האחרון הודות
למקרה העיוור, מקבלת את הבטחת בעלה
שהוא אוהב את העלמה סאלאבן ולא את
השבדית היפה. כאן מטיל הסרט על גבור תו
להקריב את הקרבן האחרון, למנוע את הת רחקותה
המוחלטת של ויוקה, שתשמש, בלי
ספק, אשד, לבעל ואם לילדתה של מארגארט.

ב קצר ה
שערוריה כדף ראשון. אודות עתונאי
רודף שערוריו ת ואשד, עשירה. מהדורה חדשה
של אהבה בדף הראשון, אחד מסרטיו הרא שונים
של טיירון פאואר. רחוק מלהיות טוב
כמוהו. מחוץ לפאואר, ג׳ין טירני, בתפקיד
שמלאה לשעבר לורטד, יאנג.
סערה זן ל אסיה. סרטו הישן () 1928
והמפורסם של פודובקין אודות סילוקם של
פולשים אנגלים ממונגוליה.

ריה השלטת ברחוב, את עמנואל הרווק ב ד
סיון פיתוי בתה, בת השתים־עשרה. מייד
מופיע בעלה וינצ׳נצ׳י, נפוח הכרס, שאר
השכנים, מתחילים להכותו (במטאטא) ,בו עטים
בו (ברגליים) ,מוסרים אותו למשטרה.
אין איש מאמין לעמנואל, שנוא שכניו
לבית המשותף (המפריע להם לזמר, להלך
על תקרתו בקבקבים, ולהעירו בבוקר בנ גינת
אטיודים) כי אכן רצה לתת שתי ליר טות
לג׳ינה כדי שתקרא מסגר שיפתח את
מנעול הדלת שנסגרה על־ידי רוח שובבה•),
כאשר יצא מדירתו לרגע.
ברור הוא כי השופט, אפילו לא היד, עד
לסניגורותו החלשה של פרקליטו של עמ־נואלו,
המסתפק בהופעה בגלימה שחורה,
קפיצה תלת־פעמית ממקומו וחבישתו את
כובע השרד, דן אותו לחמשה עשר חדשי
מאסר, ובמיוחד אחר שומעו את עדותו של
ג׳ואני סורבי, הנשבע כי בא אותו בוקר לפ רוט
מאה לירטות (האמת: ללוות) מעמנואלו,
שסרב בהסבירו כי הוא עצמו זקוק לכסף
קטן ו ב רו ר לשם מה.
פשוט מועטת דם. אולם לא איש
כעמנואלו נואש. עוד לפני התברר ער עורו
הוא מבקש דרך לזי כויו, שהרי, אחר הכל,
למרות שלא עשה ״טובות לשום אדם, כיוון
שגם שום אדם לא עשה לי טובות, גם לא
עשיתי רע לשום אדם״ ,והרי הוא צדיק
שדינו עוות.
הישועה באה בדמות נערה שלא גרה בבית
הוריה, אנג׳ליקד( ,אלישבע מיכאלי) ,שניט שה
על־ידי חבר, לו היא הרה (הוא נסע
לפרים, להשתלם בצרפתית) ושסיפר לד, כי
הוא בן אב בית הדין לערעורים.
כאשר אנג׳ליקה עומדת להטיל עצמה מעל
לגשר אחד מצילה עמנואלו, המנהל דו־שיח
על ערכי־החיים עם אחד הפסלים הניצבים על
כרכוב הגשר. בהוודע לו סיפורה של אנג׳־
ליקה הוא לוקחה תחת חסותו במטרת סחי טה:
הוא יאיים על אב בית הדין כי יפרסם
את קלון בנו אם לא יזכהו.
בסופה של פרשה, מתישרים כל העיקו־מים:
ג׳ינה מביאה ז ר פרחים למי שהואשם
כמפתה, השכנים חוגגים את רעותם בבית
המשותף ובעיקר: עמנואלו שוב אינו חושש
מרוח שובבה העלולה לסגור את דלתו בפ ניו
ולהשאירו בחוץ בכותנת לילה ובפניות
לא ברורו ת לנערות צעירות, כי הוא יוכל

לצלצל בפע מון ואשתו, אנג׳ליקה, תפתח לו.
•) רוח שובבה — המטאטא — ההצגה:
דוידוב — הצייר: נבון — התפאורות: רו־זנבלום
— תלבושות: קדמיה — פאות: קו׳

אור — תאורה: תמרי.

איבון: האצבע

ר איון

איבון: ה רג ל