גליון 726 מתאריך 27 בספטמבר 1951

העורך :
אורי אבנרי

העולם

ש ל ום

ה־דר־ו

השבועון המצזיר
לאינפזרמצ י ה
המערכ ת

רת׳ נליקסוז , 8תל-אביב

תיאטרון
(ליד
ת.ד . 138 .טל( .זמני) 58785
מו״ל :

העולם

הזה

ב ע״ ס:

כה ז

עורך הסגנון :
רב איתן

המערכת ו רוני בר. דוד רוביננר.
צלמי חברי המערכת :

סו פ רי ־ חוץ :
הווארד נוררון, מונטי נ׳ייקובם גבריאל דנון,
סלים מנצור.
מודפס

בדפוס

ישראל

הפצה:

בחירת איש השנה הוא רעיון מוצלח. לדעתי
לא יכול להיות כל ספר! ביחס למועמד הראשון :
דוד בן־נוריון.

דויד ברקוביץ, תל-אביב

מיכאל אלמו. יחיא? בשן, ניצה נבי. נורית
לביא, רפאל סלע. איתמר עילם. יעקב צליל.

ב ע״ מ:

עדות

איש השנה
עורך גראפי ז

והמנהלר: ,

במו 1*11׳

מכתבים

עורך משנה:

האס אמין אל חופייני, שרצה את המלד עבד־אללה
ובזאת מנע בעד ממשלתנו לעשות שלום
שיפקיר לנצח את רוב שטחיה את ארין־ישראל.

יצחק אביבי, שכונת התקוה
ד״ד אמיל שמוראק, שהיה לו העוז לנלות את
השחיתות הנוראה במנגנון המוכנות, ושנפל קרבן
לקנוניה של האשמים.

מרים רובינשטיין, חיפה

פלס בע״מ

פבלו פיקאסו. שצייר את יונת־השלום ועור
בזאת ליצור חזית עצומה של אנשים שוחרי-שלום
ולמנוע את זוועותיה של מלתמת־עולם שתהרוס
את כל אשר נבנה בארץ בשלושים השנים האח רונות.

יצחק
כץ, תל־אביב

השנה מגיעה לקצה. כל אחד חש —
הרגשה בתי־נוחה — ששוב חלף פרק־זמן
שאין לו תחליף, שואל את עצמו אם אמנם
ניצל זמן זה כמידת יכולתו, אם חי את חייו
במלוא הקצב, במלוא החיות.
לרגע מתעלה כל אחד מאתנו מעל ליום
הקטנות, מעל לעסקי השעה הפעוטים. המבט
תר למרחקים, חודר לעומק. האם היה טעם
לכל אשר עשינו ופעלנו? היכן אנחנו עומ דים
בעולם — כיחידים וכעם? האם הצעי דה
אותנו השנה קדימה, האם עלינו בסולם
היצירה — או שמא דרכנו במקום או אף
נסוגונו?
מרבים אצלנו לרטון.
הדבר הפך, כמעט, לס פורט
לאומי — עוד אין
עליו מם מותרות. אין בו
גם אסון. להיפך, בלי אי־שביעת־רצון
אין מאמץ
להתקדמות. אדם ועם
המרוצים מעצמם, סופם
להתנוון.
אם מרחף מבטנו על פני
השטח, אין המצב מזהיר.
מצבנו הכלכלי ירד. בש בועות
האחרונים, זו ה פעם
הראשונה, היה מח סור
אמתי במזון. ה תצרוכתנו בין תהום
וייצורנו
עמק ורחב משך השנה, גם לא
נראה כל סימן לשינוי מהפכני במצב.
אם שחור המצב הכלכלי, אין המצב הפו ליטי
מזהיר יותר. זה שבועות רבים היתר.
המדינה בלי ממשלה. אף אם תקום, איך שהוא,
לא תהיה אלא קנה רצוץ, לא מנוף חסון.
להתגבר על שלל התפקידים העומדים לפנינו.
מעבר לגבולות הארוכים והמשונים משתרע
המרחב ששנאתו אותנו גברה משך השנה,
לא פחתה. הסיכוי של שלום אמתי, שיעביר
רוח פרצים במדינה וישים קץ לחנק׳ רחוק
יותר משהיה אי פעם.
אולם יהיה זה מבט שטחי שיסתפק בתמונה
זו. מתרחשים דברים מתחת לפני הקרקע, והם
הדברים הקובעים, המכריעים.
ביסודו של דבר, עם חזק אנחנו. חזק יותר
מאשר מישהו ממנהיגי השעה מאמין.
אף כי מפלגותינו המזדקנות אינן יכולות
להקים ממשלה, הרינו עם מאוחד — מאוחד
יותר מרוב עמי העולם. אם בצרפת, באיטליה,
בגרמניה התפצלו העמים למחנות ששומרים
זה לזה איבת מוות, הרי אצלנו אין כמעט
ויכוח על שאלת היסוד — אולי מעט מדי
הויכוח.
משך כל השנה נמשכה המהפכה הנסתרת,
הבאת רבבות העולים. אמנם לא נקלטו, אמנם
לא פתרו בעיות, אלא יצרו בעיות עצומות
חדשות — אולם עצם קיומה של מהפכה זו
מונע קפאון, שקידה על השמרים שסופה הת נוונות.
אנו
עם חי. כוחנו עמנו. אם נשתמש בכוח
זה או לאו, אם לטובה או לרעה, יהיה זה,
בסופו של דבר, תלוי בנו.
ודוקא הסימנים הרעים ביותר — זו הר־גשת־המחנק
שהיא כה כללית בנוער, זו
השאיפה לשוטט בעולם, זו הציניות של חיילי־הקרב
המשוחררים הרוטנים ומגדפים — דוקא
הם סימני בריאות. הם מעידים שאנו מחפשים
משהו, משהו שאבד אך שנפשנו מתגעגעת
אליו בסתר.
משהו. מה?
משהו ששוב יתן טעם לחיינו, ששוב יתבע
מאתנו קרבנות והגשמה אישית, משהו ששוב
יתן לנו להתמסר — מבלי שנחשוב את עצ
מנו
לטפשים.
חסרונו של דבר זה — הוא הקו השחור
האמתי בתמונה.
הכסיפה אליו — קרן האור הבורקת מבעד
לעננים.
בראשית המלחמה פעמה במיטב הנוער, גם
במיטב השכבות הבוגרות, פועלים ובורגנים
כאחד, הנכונות להתנדב. חיילים התחרו ביני הם
על תפקידים מסוכנים יותר, בנים־יחידים
מאנו להשתמש בזכותם לחזור לעורף. פוע לים
עבדו שעות נוספות במפעלי נשק, בעלי־הון
נתנו כספם למאמץ־הגנה מעט־סיכויים,
במקום להבריחו לחוץ לארץ.
כיום רגילים לסכם רוח
זו בשם הפלמ״ח. הפל־מ״ח
לא היה יחיד, רק
הסמל הבולט ביותר ל דבר
כללי כמעט, משותף
לכל. הוא יכול היה לה פוך
סמל למדינה שקמה
במלחמה. מדינת־הפלמ״ח.
אך באמצע המלחמה
באה סיסמה חדשה :״אני
כורדי״ .ה״כורדי״ :הא דם
הממלא רק פקודה,
משתדל להשתמט גם מ נה.
הטענה: עתה, כש קמה
המדינה, חלפו ימי
הרומנטית. ההתנדבות עתה יש ממשלה, ועל המשלה לתת פקודות,
ומי שאינו מקבל פקודה, בל יזוז ממקומו אלא
לטובת עצמו.
קם מחנה שלם של ״כורדים״ — אלה
שבזו ל״רומנטיקה״ ,אלה שהיו ״אנשי מצי אות״
,אלה שדאגו כי יישכח העבר (והפרט
המענין, היכן היה האיש בשעה שנקרא למ לא
את חובתו העליונה) .אופנה חדשה הש תלטה
במדינה: האדם חדל לתבוע מעצמו,
חיכה לצו מגבוה, חדל לתת כסף בלי פקודה
של שלטונות המם, ולרוב עקף גם אותה.
חובשי כובע־הגרב היו מגוחכים בעיני עצמם
והאחרים. הפלמ״ח הפך סמל להתנצחות מפ לגתית
המחוללת כל קודש.
הכורדים השתלטו. ובמקום מדינת־הפלמ״ח
קמה — כורדיסטן.
רבים מאותם שלא היו כורדים נשארו
בשדה הקרב. שמותיהם מופיעים בעתונים
במודעות־אזכרה במסגרות שחורות, והאזרח
הרגיל עובר עליהם בבמט אדיש. אולם רבים
נשארו בחיים. עוד מחנם גדול. ירטנו כיום
כאשר ירטנו, יחלמו על היתרי־יציאה כאשר
יחלמו׳ יתפארו כאשר יתפארו בנסיונם להר־ויח
יותר, לעבוד פחות. הם חיים. ואם יגע
בהם מטה־הקסמים של רוח־פרצים חדשה,
יקומו כאשר קמו כשקראה להם רוח־הגרב.
והשאלה היא: היכן י מטה־הקסמים? לא זה
המבטיח חיי נוחיות בלי מאמץ, מקרר חשמלי
בלי עבודה, זהב מזויף או בטחון מדומה.
אלא מטה־הקסמים שיוביל אותנו, בדרך של
זיעה וקרבנות ואולי רעב, לקראת חיים חד שים
של הגשמה ויצירה.
הוא לא יימצא בנוסחאות מאובקות, לקו חות
מספרי אידיאולוגיה עבי כרם.
הוא לא יימצא בפרוזדורים של התנצחות
מפלגתית מרופשת, לא בנאומים של אנשים
רמי־מעלה, לא בקונגרסים ולא במיסדרים מב ריקים.
הוא
יימצא, אם יימצא, בלבו של האדם
האפור.
הוא לא נמצא בתשי״א.
אולי יימצא בתשי״ב.
והוא הדבר אשר אנו מאחלים לך, הקורא
עתון זה, בעיר, בכפר, או מעבר לים, בבואנו
לברכך בברכת שנה טובה.

ווווווווווו וו ו ו וו ו

וווווווווווווווווווווווו ווו ווווווווווווו •)

״איזו עיר נהדרת פאריס !״ נאנח בור־ :
| גני תל-אביבי בבאר שברחוב הירקון1 ,
״שם אוכלים ב־ |
זול, שותים בש־ |
פע וישנים חנם.״ :

״מנין
שאלוהו ידידיו| ,
שעמדו לידו .״ה־ |
אם היית שם 7״ |
״לא אני,״ הו־ |
דה האיש ,״אך 1
בתי חזרה משם :
זה עתה, והיא |
סיפרה לי.״

ן7ן

המלצר אלפרד מילר
אחרי שראיתי בהעולם הזה 724 את התגובות
הראשונות בענין המלצר אלפרד מילר, חושב אני
לחובתי להעיר כי אין כאן מקום לנדבות המש פילות
את כבוד האדם, אלא יש מקום להילחם
לזכותו של האדם. הוא צריך לקבל את מניע לו,
את הצדק. ולכן אני מציע להעולם הזה שאם ברצונ כם
להילחם בכנות לזכות האדם ולא לעורק רח מים
המביאים לידי עזרה סוציאלית, עליכם לע זור
לו בהנשת תביעה משפטית נגד איזידור נליק
ודרישת פיצויים עבור כל הנזק שגרם על ידי הש מצת
שם אדם, וידע כי אין הפקרות בארץ. בטוח
אני שימצאו בין קוראי העולם הזה אנשים המו כנים
לתרום להוצאות המשפטיות והעסקת עורך
דין.
מנחם הפנה י רו ש לי ם
בענין החקירה אשר התנהלה ננד מר אלפרד
מילר, ברצוני לתקן פרט עובדתי, והוא — כי
האיש נמצא במעצר מיום 14.11.50 ועד ,23.11.50
היינו תשעה ימים, ולא שבעה חודשים תמימים.

משטרת ישראל, המטה הארצי
העולם הזה מתנצל על הטעות. לא המעצר
כי אם החקירה נמשכה שבעה חודשים.

אנשי חיפה
ברצוני להפנות את תשומת לבכם לעובדה שצ ריכים
לכתוב על איש חיפה כחיפני. ולא כפי
שהנכם נוהגים לכתוב ״חיפאי״ .כבר בתלמוד
״...חיפני לא ישא את כפיו״ .כמו כן
כתוב:
מסופר על יהודה הנשיא שהיה לו עבד חיפני.

יהודה צ׳צ׳קם, חיפה
אין העולם הזה עבד לסגנון התלמוד. חי פאי
מצלצל לו יותר.

ארוחתו של סטאדין
בהעולם הזה 721 פרסמתם את תפריטו של
המרשאל סטאלין. האם עורך מדור אנשים זכה
הוא מוסר תיאור כה
להיות בין המוזמנים !

הקורא א. ג ,.מתל־אביב, זוכה בפרט 1
של לירה אחת, עם איחולים לבביים לשנה =
החדשה ובתקווה שתהיה לו ההזדמנות=
לבדוק את הדבר בעצמו.

״מיסטר דיים בא העירה״
כאהד מפועלי קייזד-פריזר אני מוצא לנחוץ ל העיר
כמה הערות למאמרכם (העולם הזה 723
אמנם הובאו כמה מן הארגזים הבאים מאמריקה
במכונית, כפי שנראה בצילום. אד בדדו כלל
באים הארנזים ברכבת. אין הסבוניות המוכנות
נארזות שנית, אלא הן נשלחות כפי שהן בעי-
רומן.
המנוע אינו סורבכ על סרט אהד. וכן אינו
מועבר לסרט מנביל אשר עליו מורכבות נופי
המכוניות. המנוע עצמו מורכב על שאטי, הכו לל
נם אה המנוע, ולא להיפד.
הנני מתפלא מאד מדוע הושמט שמו של מר
אילון, שותפו של מר פרידמן במפעל, שלזכוהו
יש לזקוף לא פחות את רעיון הקמתו ומימושו.
ובאשר ל״חתן״ .מר ריים, הריני מוצא שהריפוד־טרה
הנה הוקרה נאה לאיש אשר פעלו ואישיותו
עזרו בהרבה לקידום המפעל ההדש.

אליעזר שרייבר, חיפה
זו הפעם הראשונה שאני־ קורא בהעולם הזח
ריפורטז׳ה חיובית על המדינה. המשיכו בדרך זו.

גיורא פלדמן, ירושלים
העולם הזה אינו כותב לחיוב או לשלילה
על המדינה. הוא כותב על בני אדם ומאו רעות.

משיבת
שחקנים
בהעולם הזה 721 פרסמתם במדור הספורט
רשימה תהה הכותרת ״נהריה או קפריסין?״
ברצוננו להעמידכם על אי הדיוק והנזק שידיעת
כזו עלולה לגרום לנו. הפועל חיפה לא יאלץ
לוותר, על טיבור נוימן במסעו לקפריטין, לידיעת כם.
פרסום
הפיטקה האחרונה בידיעה כמוה כהו צאת
דיבה והכתמת שמו הטוב של הפועל חיפה.
הפועל חיפה לא משד אליו שתקני קבוצות אח רות
על ידי סידורי שיכוו ועבודה. ורחוק מלדנול
בשיטות נפסדות כנוז אלה.

חטיבת הכדורגל, הפועל חיפה
זיוה ברשימה של שער העולם הזה 723 מצאתי
דבר מפליא שאיני יכול לעבור עליו בשתיקה. זו
הפעם הראשונה שאני קורא שהנוער בארץ מת-
עניז בפוליטיקה ובמוסיקה, ואינו מתעניז בס פורט
ובבילויים. אין זה נבוז, כי בו בזמן שה בילויים
אצל הנוער האמריקאי הם בדרך כלל
בבתי קפה, קברטים וקולנוע, אצל רוב הנוער
בארץ בילוי פירושו מהנה, מסע, טיול או שייט.

יעקב ויסמונסקי, רמת־יצחק נוער הקורא זיסמונסקי מפריז. כמה בני
בגיל ,20— 18 למשל, מבלים במחנות, מס עות,
טיולים ו שייט?

לנידוי התיאבון עד נזילת הריר מפיות הקוראים.

שמואל רובין, תל-אביב
העורך לצערו טרם הוזמן. אולם היו מוז מנים
לרוב שאספו פרטים אלה שהתפרסמו
בעתונות העולם.
טרמפ חדוות הטרמפים מתה בארצנו. אינכם מכירים
את נפש נהנינו. לוא שפן הנסיון היה ממין זכר,
אפילו ב־290
לא היה מגיע ממטולה לאילת
שעות.

גדעון הגרי, מסמיה החדשה
אולי הפתרון הוא להרבות במתן ר שיונו ת
נהיגה לגבירות.

כבודה של תמונת השער במקומה מונה. אד
המאמר הקצר המלווה אותה יש לקבלו בהסתייגות.
אם היחסים שבינו לבינה מציינים בנרות. הרי
צדקה זיוה, כי באמריקה זאטוטים וילדות בניל
14 הנם כבר ״מבוגרים״ .היודעת זיוה כי בחור
או בתורה בישראל או באירופה בניל 22—24
הנו אדם שעבר בעיות ונסיונות חיים אשר הנוער
האמריקאי לא ידעו?
נערות יפות יש להן מחזרים רבים. פחות יפות
פחות מהזרים, ובזאת איז הבדל ביל ישראל, אר־צות־הברית
או ארץ אחרת. אלא שבארצות־הברית
יש עודף של נערות ובישראל — מהפור (כאל
תצטרך זיוה להחזיק שני פנקפנים לרשום פגישות).
לא כל יום הוא פורים לנערה האמריקאית. ואיז פנקס היא טובעת בים של פגישות ורומנסים;
הרשום מחזיקות הז לשם רושם אשה על רעותה ול שם
הפגנת פופולריותן.
תצא נא זיוה לבלות בארץ ותהנה ממיליונים
של פגישות, אך למען השט (לא למעני, אני כבר
נשוי) בלי פנקסי רשום, כי בלאו הכי סובלים
אנו פה מעודף של פנקסים: פנקס מזונות. פנקס
מלבושים, תעודות זהות, תעודות התיצבות, פנקס
מל ואים, מפלנה.

שמואל

רחביה,

ירושלים

שער

איש השגה של תשי״א אינו מדינאי. ראשי המפלגות וחבריהן לא התעלו מעל ליום
הקטנות שלחם, לא התגברו על חיכוכיהם הפנימיים, שנאותיהם ההדדיות, למאמץ אחד
גדול של בניין.
מחזאי או אמן. בין עשרות הספרים למיניהם,
איש השנה של תשי״א אינו סופר,
רוויים פטפוטי הבל, בן מספר המחזות והיצירות המקוריות, לא בלט דבר מיוחד, לא
שגאה בריאה חדשה.
איש השנה של תשי״א גם אינו תעשיין או פועל, פקיד או נהג. הם רדפו אחרי
רווחי השעה שלהם, עסקו בשוק השחור, בהאטת הייצור, בדרישות בלתי פוסקות להעלאת
השכר (או המחירים).
איש השנה של תשי״א הוא האדם המסמל את המהפכה האמתית בחיי המדינה: העולה
המיליון שהגיע לארץ ישראל מאז כיבוש הארץ מידי התורכים ; איש השנה של תשי״א
הוא העולה השבע מאות אלף לישראל, מאז הקמתה, הבא ארצה השבוע ; איש השנה של
תשי״א הוא כל אזרח שני במדינה — שעלה אליה אחר ה׳ באייר תש״ח• .

.העולם הזה״ מם 726 -

מ 3ג מ -ג 1 3 .נ י גי בג נ י |

* *$1ג*יז*-? 1£8ופ0ן\ זא*?י181
צו מ אר -דיג־ר טני ט א*ז 1א מנ

דאת רוגי כר
^ טולה היתד. קרירה ובמיוחד שהשעה היתד
1,1חמש וחצי בבוקר ; לכן לא קמנו לפני שש
וחצי. בשבע אכלנו ארוחת בוקר ובשמונה יצאנו
אחר שהיינו קודם לכן בנקודת הגבול כדי לצלם
את ההתחלה הרשמית.
זה היה מעניין במיוחד כיון שבכל מטולה אין
כל שלט שיגלה ששם המקום מטולה. אין מלון
הנקרא מלון מטולה, אין שלט זיהוי על תחנת
המשטרה. זה כנראה סוד צבאי, אך אנחנו מצא נו
חומת אבנים בודדת מעבר לכביש ושם הצ טלמה
אביטל כשהיא צועדת את צעדה הראשון
דרומה.
נראה היה כאילו אי אפשר להשיג תחבורה
בכלל. הלכנו מאתיים מטרים דרומה, באיטיות
יתירה, צילמנו תמונות מספר וחיכינו לצפירת
מכוניות. כעבור עשר דקות הופיע טנדר קטן
נהוג בידי יפדה וואנדרהורן שלקח אותנו לכפר
גלעדי, מקום שחיכה לו בן־דודו העובד עמו ב ייבוש
החולה.
יפדה לא ספר דבר על עבודתו והיה גאה על
כך ששום עתונאי לא יכול להוציא ממנו דבר.
קיוינו שנוכל לנסוע עמו לחולתה אולם בן־דודו
של יפדה לא סימפט את צורת הטנדר — (הוא
אמר שאין לו בלמים) ויפדה נאלץ להכניסו למו סך.
בינתיים נהנינו משמש הבוקר מחוץ לחדר
האוכל של כפר גלעדי.
יוסקה שטרייכר היה נהג כלי התחבורה ה שני
— מכפר גלעדי עד קרוב לחולתה מקום
שעזבנו יחד עם הקומנד־קר הצבאי שלו. יוסקה
היא יליד יסוד־המעלה, מגדל פרות ומסייע ב ייבוש
החולה.
העיכוב: טבריה. בינתיים התקדמו מחוגי
השעון והראו על תשע ורבע והכביש הראשי
היה מלא תנועה (זאת אומרת כארבע מכוניות
עברו ׳תוך חמש דקות אבל, כמובן, בכיוון הה פוך)
,לא חיכינו יותר מחמש עשרה דקות כאשר
לפתע ראינו שלוש מכוניות באות לכיוון
הנכון, הולכות ומתקרבות אלינו ונראה היה
כי סיכויינו טובים למדי.
הסיכויים היו טובים באמת. המכונית הראשו נה
עצרה, נתגלתה כג׳יפ אפור, שלקח אותנו עם
תחנת ביניים בטבריה, הישר לתל־אביב. במידה
שהטיול נועד להיות מרוץ היה בכך משום תו עלת
רבה, כי כתוצאה מכך הגענו לאילת ב־29
שעות.
נהג הג׳ים לא הרבה לספר על עצמו מלבד
זאת שהוא עובד במחלקת המים הממשלתית,
אך אחד הנוסעים, מחבריו, שעלה על המכונית
לאחר מכן, גילה כי שמו אברהם והוא יליד
ראשון־לציון.
אברהם, שיצא אותו בוקר מדן, הביע דעות
חריפות על הערבים, שהוא. אינו אוהבם. הוא
הסביר כי איש לא ידע לעולם מה דעתם, יום
אחד יהיו אוהביך ולמחרתו — אויביך, לפי תו עלת
הרגע. כן סיפר כי העולים החדשים אינם
סבלנים דיים ואינם אסירי תודה דיים עבור כל
הנעשה למענם.
התעכבנו בטבריה כשעה, כדי לחכות לאברהם
ומובן שירדנו לכנרת לרחוץ
ולשתות קפה. טבריה היתד,
כולה צבע, סרטי כחול,
ירוק, ורוד וחום. כצלם הייתי
מלא התפעלות וניתחתי

את ההרכב: הארה חריפה בתוספת שלל גוונים.
המזל: כאר־שכע. המשך המטע לתל־אביב
היה משעמם למדי, לא ארע בו כל זיבר
מיוחד. לא התכוונו לגשת לתל־אביב אך לא הי־תה
לנו כל ברירה כיון שאברהם השתמש בכ ביש
החדש מנתניה וסיכויינו להשגת טרמפ ב כביש
הישן ליד בית ליד, היו קלושים. ירדנו
לפתח־תקוה, סעדנו בה ארוחת צהרים והחלטנו
לפתוח בסיבוב חדש.
הסיבוב החדש נפתח בעזרת מכונית משטרה
שהסיעה אותנו לרמלה, משם המשכנו לכפר בי לו.
רמלה היתד, התחנה היחידה בכל הטיול, בה
עברו מכוניות פרטיות בלי שתעצורנה. ת־5272
שעבר ב־ 16:08 הכיל ארבעה מקומות ריקים,
ארבע דקות לאחר מכן עבר ת־ 4578 עם לפחות
שלושה מקומות ריקים אף הוא וכעבור רבע
שעה נוספת דהר ת־ 14145 טנדר קטן בו ישב
רק נהגו, על פנינו בלי שיעצור.

נואשנו. פנינו מפרשת הדרכים רמלה למרחק
כמה מאות מטרים כדי לנסות להשיג טרמפ ב עזרת
שינוי מקום ומזל. עבר ג׳יפ של מחלקת
ההתישבות, נהוג בידי אמנון, חבר קיבוץ דפנה
שלא היה בביתו זה שש שנים, כיון שהיה עליו
להסתובב בכל הארץ. אף הוא יליד ראשון-
לציון וסיפר לנו מעשיות נוספות על אברהם ש הרכיב
אותנו מחולתה לתל־אביב.
מכפר בילו השגנו מיד טרמפ בקרייזלר חדש
ויפהפה שכמעט ולא העיזונו לדבר עם הנהג,
אך צילמנו אותו בכל זאת והודינו לו עבור ה קטע
כפר בילוי —קסטינה. שם חיכינו על כביש
פלוג׳ה עד שהשוטר הצבאי אריה רוגלסקי הס הה
ביר
לנו את הכיוון הנכון ותוך שלושת רבעי
שעה השיג לנו מקום במכונית משא מלאת חול
ששלושה אנשים ישבו במושב הנהג ולא איפ־שרו
לנו לדבר עמו כלל. המכונית הובילה או תנו
עד קיבוץ סעד מקום שהשמש החליטה לשקוע, וירח
צעיר גילה את עצמו יחד עם מזג אויר קריר למדי.
התחלנו תמהים היכן נבלה את הלילה הבא, אולם המזל
שוב האיר לנו את פניו וכעבור דקות מספר הופיע ג׳יפסטר
בו ישבו הונגרי, אמריקאי וישראלי, שלקחו אותנו לבאר־שבע.
המטרה:
אילת. היה לילה. היינו עייפים ורעבים

ד הא

הספקנו לראות

ואביטל זכרה לפתע כי היא מכירה סגן־אלוף אחד בבאר-
שבע ואנו מיהרנו למחנה הצבאי כדי לראותו. אולם הזקיף
לא הכיר אותו ובין כך, נתברר לאחר־מכן, הוא לא היה
במחנה. בינתיים הופיע נחום קנטור, המכיר את אביטל זד,
שנתיים (עוד מימות היותה בחיל הים) והבטיח לסדר לנו
מקום שינה ונוטף לכן יקח אותנו למחרת לעין־חוסוב במכוניתו.
היינו מבסוטים והלכנו לאכול. שעה שאכלנו נכנסו
שלושה אנשים, שלא ראינו אותם מימינו,
ניגשו ישר לאביטל והודיעו לה שכיון שהיא

מנסה להגיע לאילת הרי הם מזמינים אותנו
לנסוע עמהם במכונית המשא שלהם שתצא
בארבע לפנות בוקר.
ההצעה קסמה לנו, כיון שנחום רצה לקח תנו
כברת דרך בלבד בין כה, הודינו לשלו שת
האלמונים והסכמנו להיפגש עמהם לפנות
בוקר.
הזמן 29 :וחצי שעות. כך יצא שמסע־נו
לאילת נערך בסירה, אני לפחות ישבתי ב סירה
ואביטל במושב הנהג של מכונית ה
משא
שהובילה את הסירה. קמנו בשלוש
וחצי, כיון שהיינו צריכים להיפגש בארבע
אולם חיכינו עד שעה שש עד שהגיע שלמה
אשכנזי, הנהג, שבא לקחתנו מבית־הקפה בו
שתינו תה משך שתי השעות האחרונות.
את הלילה לפני הנסיעה בילינו רע ביותר :
אביטל לא ישנה בכלל ואני ישנתי שעה וחצי
לכל היותר. גרמנו להפתעה ניכרת בין החיילים
שישנו בחדר בו ישנו ארחנו, במיוחד ש שערה
הג׳ינג׳י של אביטל, הארוך למדי, גי לה
את מינה בבירור.
קשה היה לישון כאשר שלושה חיילים
שחזרו זה עתה מסרט בלשי החלו מתווכחים
על תוכנו, מדליקים את האור ומצעקים איש
לרעהו בחדר בעל תהודה מצויינת.

בן־הדוד לא סימפט, יפדה וואנדרהורן הסיע את
ואותי לכפר גלעדי, רצה להנדשיך לחולתה. אן בן־דודו
הוא לא סימפט את צורת הטנדר. מה לעשות י נהנינו
הבוקר ומן האויר הצח מחוץ לחדר האוכל של כפר

המסע לאילת היה איום. כאשר התישבת
בסירה בצורה כלשהי שוב לא יכולת לזוז ממנה כל עוד
לא עמדה מכונית המשא מחשש שמא תוטל על קרקעית ה סירה
או תושלך ממנה. בקרקעית הסירה נמצא בד מזופת
שהונח שם לשם יצירת מקום ישיבה נוח. על זה ניסיתי
לשכב אבל כדי לשכב הייתי צריך להחזיק בשחי ידי ובשתי
רגלי בצידי הסירה. כל פעם שהתנגשנו באחת הגבשושיות
שבדרך (ומעולם לא היתד, גבשושית אחת בודדת, הן הופיעו
תמיד בשלישיות) נזרקתי לאויר וחזרתי לסירה שעה שד,ת־

ג׳ינג׳ית בעלת מזג. אביטל היא ג׳ינג׳ית כזזולת־עיניתז בעלת מזג
מתאים. היא בת ,25 ילידת תל־אביב וחניכת הפלמ״זז והקיבוץ (גבעת
ברנר) .אחר ששירתה בחיל הים התמסרה לעימוקה החביב — מוסיקה
והפכת מורה למוסיקה המחבבת ילדים ושונאת נודניקים מכל הסוגים.
אביטל התנגד, משמש גלעדי.

כוננה להתרומם יחד עם מכונית המשא שהתנגשה
בגבשושית הבאה.
אחר שעתיים של נסיון זה נכנעתי ועמדתי
על רגלי כדרך מפקד צבא רומאי, הנוהג במר כבתו
כשברכיו כפופות, עד לסיום המסע. אינני
יודע את זמן השיא למרחק באר־שבע —אילת
למכונית משא בעלת ששה גלגלים. אולם אנחנו
עברנו אותו בשבע שעות. פירושו של דבר :
מהירות ממוצעת של עשרים
ז ושבע וחצי קילומטר לשעה,
; אך זה כלל כחמש חניות
להרמת חפצים שנפלו מתוך
הסירה ולשם קירור הצמי גים.

פין
הג׳יפים, קרייזלר. את המרחק מטולה —אילת ( 500 קילומטרים) עברנו
ב־ 29 וחצי שעות בעזרת שמונה כלי תחבורה (שני ג׳יפים, שני טנדרים, שתי
מכוניות משא, קרייזלר וקומנר־קר) וברצונם הטוב של הנהגים בכבישי הארץ,
המרכיבים את העומדים בצדי הכבישים (אם הם אינם ליד תל־אביב, כרמלה).

אולם מטרתנו היתד, אילת
ואנחנו הגענו לאילת. עשינו
זאת ב־ 29 שעות וחצי, מהר
מדי לטעמי האישי. כי כך לא
יכולנו ליהנות מכל תענו גות
הטרמפ, ד,נשללים מ־טרמפיסט
ממהר שעינו הא חת
צופה במחוגי שעון היד
שלו הנעים קדימה במהירות
רבה ועינו השנייה אינה
מספיקה לסקור את ירק ה נוף
או אפרורית הערבה. כל
שהוא רואה: כביש זפת
שחרחר החולף מתחת גל גלי
המכונית שהרכיבה או תו
במהירות מסחררת (או׳,
כאשר שוטר־תנועה לבן־
שרוולים נמצא בשטח —
במהירות זחלנית).

הסיר״ שירד״ לאילת. מכונית המשא בטלת ששת הגלגלים • שהובילה אותנו לאילוד נשאה סירה שהתסתדה?שום,
למחרת, במפרץ אילת המכחיל אולם הנסיעה הרעידה נימות (נסתרות, כנראה) בלב הסירה, שפקעה את תפריה ולא יכלה
לצוף במי אילת. אולם תוך שבוע יגיע אחד מארבעת המומחים הגדולים בארץ לתיקוני סירות, יטפל בה, וישיט אותה.

השוטר הצכאי המכיר. אריה רוגלסקי עמד בכביש
פלוג׳ה, הסביר כי לא זאת הדרן והשיג לנו ( תוך שלו שת
רבעי שעוד) מקום במכונית משא (מלאת חול) שהסי עה
אותנו עד קיבוץ סעד, בואכה עזה בכיוון באר־שבע.

הזיהוי: צבעים. אולם מלבד מחוגי השעונים ואבני
הקילומטרים שתזוזתם (או חליפתם) המהירה ציינו את מי־רוצנו
אילתה, נשתרש עוד רושם. לא רושם לוואי, אלא
רושם עיקרי דווקא, המזהה וקובע את כל מסע חמש מאות
הקילומטרים לאורך הארץ: שלל הצבעים, בכל גווני הקשת,
מצפון לדרום.
הירוק הרענן של בקעת גני הפירות (תפוחים, שזיפים
קטופים ודובדבנים) של כפר גלעדי התמזג עם אדמומיתה
של אדמת גוש החולה, אפרוריתם של הרי הבשן. מימיהם
העכורים־כהים של מעיינות
זעירים ליד קריית שמונה,
היא חלסה, התערבו עם בו הק
כחול של ים הכינרת ה נראה
כנתון על פיסת הייד
ממורד ראש פינה, בואכה
טבריה.
אביטל ישבה, על־פי־רוב,
ופטפטה עם הנהג, כאשר
אני מצליח, מדי פעם, ל הכניס
מלה משלי, אולם אף
היא, ואף הנהגים למיניהם,
שהסיעונו לאורך הארץ וש היו
צריכים להיות רגילים
לנופה, היו פוסקים לעתים
קרובות למדי מלהגם (או
שתיקת אלם המופרעת רק
על־ידי חריקת הידיים האו חזות
בהגה) וצופים בציונות
רבה בנוף.
לא נפקד מקומו של צבע!
זנבות המים הכסופים שנש־תרבו
לעשרות מטרים מא חורי
סירות המנוע שחצו
את הכינרת, שדות שלף

צרובי־חמה שהצהיבו בצדי הכבישים, בוהק לבנוני וצח של
בתי מעברת טבריה הלבנים והסדורים הנדסית.
אחר באו צבעיו הנוחים. המרגיעים בדוגמתם החוזרת
אינסוף, של עמק יזרעאל: מרובעי הכחול שהחזירו את
קרני השמש והיו, בעצם, רק אגמי גידול דגים מלאכותיים.
מלבני הארגמז־החום שלא היו אלא שדות פלחה חרושים,
תלי הצהוב שהודיעו על גרנות ומתכנים.
ואחר — מערבה לחדרה, דרד וואדי עארה על חורבות אפו רות
של כפריו הנטושים ובתי חי מר
אסורים לא פחות של כפריו ה מיושבים,
שהבליטו מדי פעם דגלי
מדינה דהויי־כחול שבישרו על מ קום
מושבו של מושל צבאי.
ומחדרה דרומה, דרך עמק חפר,
זהוב החולות וירוק הגנים, לנתניה
רבת הגנים המלבלבים. המוריקים בחוצפה
ממש ובדרי תל־אביבה, מע בי
הווילות אדומות גגות רעפים וכתומות
טיח אל שיכונים מלבינים
עטורי גזוזטרות עשויות ברזל.
ובמחצית הדרך האחרונה חלפו כל
הצבעים שנית במהירות: ים תיכון
מכחיל באופק, פרדסי שפלה מוריקים,
כרמי זיתים מכסיפים, אדמת
חמיה דשנה ואדווה שהלכה והת־מזגה
עם הליס האפור־צהוב של ה דרום.
הנגב. מעבר לאיי התיישבות

מוריקים בשדותיהם ומלבינים בב תיהם.
ערוצים חרב׳ מים ואהלי

בדויים שחורי יריעה?ודתו לנגב,
לערבה בהותירנו מאחורינו את באר־שבע
צחורת הבניינים, המתרבים מיי
יום.
והערבה לא היתר״ למרבית הת־מהון,
חד־גוונית: לא היה בא אפור
של מדבר או חום של שממה או
צהוב של חולות. היו בה כל הגוו נים,
על הברקותיהם השונות, התר־כבויותיהם
המוזרות. ים צבעים גדול
^ 1 1 1
שהכאיב לעין בהבעת הפראות שבו.
אך גם העיבה הגיעה לקיצה. בל טה
נקודת התאחזות, על בתי הפחים
שלה, צריפוני העץ בעלי צבע
בלתי מוגדר ואחר דהרה מכונית

המשא עמוסת הסירה המקפיצה את יושבה על הכביש שהלך
והתכסה עפר אפור־צהוב לעבר משטח מכחיי, מתחת לשמש,
מבלים הרי אדום מואדמים, בתי עקבה לבנים• היתה לפנינו,
הדורה ויפה: אילת.
רבים באו אילתה בדרך האויר, התפלאו למראה יופיה.
אולם שונה הרגשתו של האדם היורד אילתה בדרך הקרקע.
אחרי האינסוף של הערבה. מתגלה לפתע לעיניו מראה
המשרה הרגשה של חדוות קודש: המוצא לעולם אחר, אסיה.

במדינה
העם

החוץ, משה שרת, בשם ממשלת ישראל.
בצאת סאמט לניו־יורק כדי להשתלם בע־תונאות
לפי השיטה האמריקאית, צירף לצרור
תעודותיו גם את מכתבו של ישראל רוקח.

גיבור הימים האחרונים של תשי״א היה
אליעזר לבנה, איש מפא״י הימני, המורד
המתמיד בקו מפלגתו, המקדים דרך קבע את
דעות בי. ג׳י. בחצי שנה, עורך אשנב -מו״ל
בטרם ומייסד הדור.

משהודיע למזכירו הפרטי של ראש עירית
ניו־יורק כי באמתחתו מכתב לראש העיר
שאינו יודע כיצד להעבירו לתעודתו, השיב
המזכיר :״לדפוק בדלת, אומרים: היכנס !
וביחוד שאתה אורח בעירנו. ראש העיר יש מח
לראותך אצלו.״

דם. דמעות וזיעה

אל תוך חלל הכנסת, שהאזינה בשעמום
הרגיל לדברי המתוכחים על התקציב, זרק
לבנה כמה מלים, שקרעו לרגע קט את ענני
הפטפוטים וגילו את האמת הערומה, האכזרית.
אמר לבנה :״אין ברירה. אנו מוכרחים לעבוד
יותר, להוציא יותר תוצרת, לצרוך פחות
ולשלם מסים יותר גבוהים. כל דבר אחר אינו
אלא חורבן המדינה הזאת.״
בפרוס השנה החדשה לא היתד. סכנה רבה
שדברים נועזים אלד. של איש מפלגת השלטון
יצאו אל הפועל: שום מפלגה לא תעיז להסיק
את המסקנות המרות מן המציאות, הידועה
לכולם, שהישוב מתקיים על כספים הבאים
לביסוס וקליטת ד,עליה, מבזבז אותם כדי
לקיים את עצמו ברמת־מחיד, בלתי־מוצדקת.

סאמט נתבקש לשמור על הדיוק ,״כי כל
10 דקות מתחלפות המשלחות של תושבי
העיר המביאים בפני ראש העיר את טענו תיהם,
משאלותיהם והצעותיהם ואורחי חוץ
המתקבלים מדי יום משך שעתיים שלוש.״
אני אוהב את הזקנים.״ ב־ס! בבו קר
התחילה קבלת המשלחות ובעשר פחות
עשר היה סאמט במקום: אולם המתנה רחב
ידיים, שופע אור וחיוכי נועם של חבר
מקבלי האורחים (אומר אימפליטרי :״אלה
נבחרים אצלנו בקפדנות כי יחס בני עירי
אלי הוא לפי יחסי אליהם״).

דרכי חיים
רצונה הטוב ש ד בחורה
מאחורי ארגז זכוכית בחנות המכלת ברחוב
,4מול תחנת משטרת עג׳מי ישב מחמוד
יוסף אל־בירותי וצפה לעברו השני של
הרחוב, אל המדרגות הרחבות של התחנה.
בחוץ עמד עוד ערבי שתפקידו היה להודיע
על כל תנועה מיוחדת מכיוון המשטרה. פתאום
נתן זקיף זה התראה חדה ונמרצת :
״הנה הם באים ! ״
מחמוד קם מאחורי הארגז וניגש לפתח
החנות. ממול ירדו בצוותא שלוש נשים וגבר
אחד כשפיהם מלא צחוק. היו אלה בינה,
אשתו של מחמוד, אמה, אחותה ואביה החר
רג. הארבעה התקדמו, ופנו לרחוב. מחמוד,
פניו חיוורים מתחת לעורו השחום, עיניו
נעוצות ואגרופיו קמוצים, צעד אל הרחוב
ובקול חנוק קרא :״בינה !״
צחוק הארבעה נפסק פתאום ואווירה מתו חה
השתררה ברחוב הצר. בינה הנמיכה את
ראשה, הפנתה את מבמה, צעדיה כשלו, המשיכה
בדרכה. מחמוד עמד כפסל — אשתו

בדברי לבנה היד. הד לנאומו ההיסטורי של
צ׳רצ׳יל, שהבטיח ״דם, דמעות וזיעה״ .אולם
בניגוד להמוני הבריטים ונציגיהם לפני 11
שנה, לא הרגישו חכ״י ישראל ובוחריהם,
בצאת שנת תשי״א, כי האומה נאבקת על
קיומה.
המשק מזוזות. תבידין וטע
ג׳ימס פלאוט, מנהל המכללה לאמנות מו דרנית
בבוסטון, לא שמע הרבה על ישראל.
אולם שר המסחר והתעשיה, יעקב גרי, בש הותו
בארצות־הברית, שמע רבות על ג׳ימס
פלאוט. בבקרו בפירמות אמריקאיות גדולות
בענפי הזכוכית, הקרמיקה, ר,טקסטילים וה רהיטים,
הדהד באזניו שמו של פלאוט, היועץ
האמנותי של הפירמות האלה, והתוצאה —
הזמנה אישית לבקר בישראל לייעוץ והדרכה
של המחלקה לשרות פתוח המוצר במשרד
המסחר והתעשייה.
ג׳ימס פלאוט הוא טיפוס סקנדינבי מובהק,
בהיר שער, קיפח, מנומס ואדיב יתר על המי דה,
שעשה קריירה בקצב אמריקאי אופייני.
לפני 18 שנה סיים את האוניברסיטה בהרורד
ואחרי שנתיים קיבל משרת סגן הממונה על
תמונות אמנותיות של המוזיאון בבוסטון
וכמה שבועות לאחר מכן תפקיד של מנהל
המכללה לאמנות מודרנית באותה עיר. טעמו
העדין, המשולב בחוש מסחרי, פתח לו את
דלתות עשרות פירמות אמריקאיות כיועץ
אמנותי. משך זמן קצר רכש לו שם עולמי
כמומחה בשטח המרשם התעשייתי.
מאמצי מדינת ישראל לרכוש שוקי חוץ
למוצרי אמנות אינם נותנים את התוצאות
המקוות, ופלאוט הוזמן, על סמך ידיעותיו
הרבות ונסיונו הרחב, לעמודי על הסיבה מדוע
לא תתחרה תוצרת ישראל במוצרי מדינות
קטנות, החסרות את כוח המשיכה של ארץ
הקודש.
הוא לא הפסיד הרבה זמן על מסיבות חגי גיות,
הרצאות ונאומים שגרתיים. בא במגע
עם מנהלי בתי הספר המקצועיים, ציירים,
חרשתנים והגיע לידי מסקנות עגומות: ליצ רנים
אין כל הכשרה מסחרית, אין בארץ
אפשרות להכשרה אמנותית, אין התוצרת
הישראלית יכולה לספק את טעמו של קונה
המתמצא קצת ברמה אמנותית. רתאמת היי צור
לטעם הסנטימנט בלבד, יצרה אמנם תנ אים
טובים לייצוא מזוזות, תפילין ותשמישי
קדושה אחרים, אולם כדי למשוך את הקונה
בחוץ לארץ, יש לייצר מוצרים בטעם וב כשרון.
אורחים המוזמן
מתמיגג מנחת
וינסנט אימפליטרי, המהגר האיטלקי ש שום
כוח מפלגתי מאורגן לא עמד מאחוריו,
ניצח בבחירות לראשות עירית ניריורק בת
8מיליון הנפשות למרות שמפלגתו (הדימו־קרטית)
דחתה אותו והריפובליקאים לא תמכו

כששאל אותו כתב הארץ, שמעון סאמט,
בעת ביקורו בניו־יורק, כיצד הוא מסביר את
בחירתו, השיב :״האמנתי בעם.״
אותה שעה היתר, בידי סאמט איגרת ברכה
והזמנה אישית מאת ראש עירית תל־אביב,
ישראל רוקח, אל אימפליטרי, להיות אורחה
של תל־אביב. לפני שבוע הזמינו גם שר

שמעון פאמט מגיש את ההזמנה לוינסנט אימפריטרי
במושב זקנים, נשף פורים

חמש דקות לפני עשר הופיע שר הטכסים
העירוני, בירך את הבאים בשם ראש העיר.
לפני סאמט נתקבלו שלוש משלחות. הראשו נה
היתד, של ילדי שכונת עוני המרוחקת
ממרכז העיר שביקשה שראש העיר יקצה
מגרש והעיריה תכשיר אותו בשביל משחקי
ילדים :״המשחק על פני הכביש בכדור כבר
נמאס עלינו וגם סכנה בדבר בגלל תנועת
הרכב. אם תמלא את מבוקשנו נרשום אותך
כחבר כבוד של הקבוצה.״ הצלמים הרבים
לא נחו שעה שראש העיר הציץ במפה ופסק
אחר התיעצות קצרה בצחוק רם של סיפוק :
״נערים ! זה כבר מסודר. יהיה לכם מגרש
יופי. אך אל תשכחו את אשר הבטחתם :
רשמו אותי כחבר קבוצתכם וגם הזמינוני
לתחרות.״
בעלות המחוג על דקת עשר אחר עשר
נפתיימה הפגישה הראשונה וללא שהות נו ספת
נכנסה המשלחת השניה: קבוצת כו שים
מורכבת משלושה גברים ושתי נשים
לבושי לבן. אימפליטרי הגיש שתי כסאות
ושתי כוסות משקה רך לנשים. זקן החבו רה
שלף תזכיר והוסיף כמה דברי הסבר על
משאלותיהם של תושבי הארלם (רובע הכו שים
של ניו־יורק) .אימפליטרי נעשה רציני,
העיר :״אני מוכן, אבל עליכם לעזור לי.
אהיה אצלכם בעוד ימים מספר.״
לבסוף הסתדרה החבורה הצבעונית בחצי
עיגול עם אימפליטרי באמצעה, לשם צילום
משותף, אחר הצהיל בקולו וניגש ליהודי
ישיש בעל זקן שיבה וזוג פיאות, לבוש
קפוטה, שהציפו בברכות :״ברכה תבוא
עליך, ראש עיר יקר שלנו: ברכה על ראשך
וראש בני משפחתך ! ״
״ברוך הבא, ברוך הבא השיב יליד הע יירה
האיטלקית, שהפך ראש העיר הגדולה
בעולם, באידיש עסיסית. שניהם ישבו מחוב קים
ומשיתתם שהתנהלה בקול רם, נתברר
כי מיסטר סטוירן בא להזמין את מיסטר אימ־פליטרי
לנשף פורים של מושב זקנים בברוק־לין.
אימפליטרי הבטיח כי יבוא — ״אני או הב
את הזקנים״.
בין עשר ושלושים לעשר וארבעים הביע
סאמט את משאלת ישראל רוקח, הגיש את
המכתב, הזמין את אימפליטרי. המוזמן התמוגג
מנחת, הבטיח :״אבוא, אבוא.״ השבוע
הפסיק את סיורו באיטליה, קיים את הבטחתו.

לא ענתה לו !
השפה המשותפת. התחלתה של דר מה
מזעזעת זו ארעה לפני כשלוש שנים בח נותו
של מחמוד, שרברב יפואי בן ,27 לא
הרחק מאותה מכלת ברחוב 4בעג׳מי• לחנות
נכנס אדם בגיל העמידה, עולה חדש בשם
דוד שוברט. הוא בא להציע למחמוד לבצע
עבודה מסויימת בדירתו, לא רחוק מן המקום.
היות והסכום המלא לא היה ברשותו הציע
לשלם את המחצית עם גמר העבודה ואת
העודף בתשלומים. מחמוד הסכים וניגש להתקנת
ברזים, צנורות ואמבטיה בבית הערבי
שעד אז היה ללא מים.
עם גמר העבודה קיבל שלושים לירות ובמרוצת
הזמן נוספו תשלומים קטנים עד אשר
נשאר חוב של שלוש לירות בלבד. אולם

היחסים בין משפחת שוברם ובין הצעיר הע־רבי
עברו את גדר הטראנסקציות הכספיות
לשלב חברותי יותר, אישי יותר. מחמוד נהג
לבקר בבית שוברט ואלה אף נכנסו מדי פעם
לחנותו, להחליף מחמאות הדדיות•
המניע הראשון ברחשי האהדה שמחמוד
רחש למשפחת העולים החדשים מאודיסה הי תר,
בינה שוברט, הבת הבכורה .״מהרגע דד
ראשון מצאנו חן איש בעיני רעותו, אף כי
לא היתד, לנו שפה משותפת,״ מכפר מחמוד.
אולם בינה החלה לומדת בשיעורי ערב וכ עבור
זמן מה נוצרה גם השפה המשותפת
בעזרת מחמוד — עברית.
כך נמשכו הענינים משך שנה תמימה. עד
אשר החליטו יום אחד כי ברצונם להתחתן.
מחמוד ניגש לאם, לבקש את יד בתה. אולם
היא לא הבינה עברית די הצורך, קראה לבת
שתתרגם. היא שאלה אותה אם •אמש רצונה
בחתונה, אם התאהבה בערבי. וכשקבלה תשו בה
חיובית התרגזה מאד. כתוצאה ממחזה זה
חדל מחמוד לבקר בבית המשפחה והיחסים
בינו לבין קרובי הבחורה נתקררו.
אולד הפגישות בין השנים לא פסקו. הם
נהגו להיפגש בכל הזדמנות אשר ניתנה להם,
ברחוב, בביתו של מחמוד, אשר רק מגרש
ריק מפריד בינו לבין בית בינה. לילה אחד
נשארה בחדרו עד שעד .11 ,אמד, ואביה באו
לחפשה, מצאו אותה שם ורצו לקחתה. וכדי
למנוע כל אי־הבנה נגשו לתחנת המשטרה,
הנמצאת במרחק כ־ 200 מטרים בלבד ושם
הודיעה הבחורה כי היא ביקרה אצלו מרצו נה
הטוב.
כל אחד על כסא. כך נמשכו הענינים
כשהשנים נפגשים בחשש מתמיד פן עוקב
מישהו אחריהם. לילה אחד, בשעה אחת
ושלושים אחרי חצות, שמע מחמוד נקישות
על דלת ביתו. בחוץ עמדה בינה אשר סימני
חיפזון הצטיירו על פניה ועל מלבושה .״למ רות
שמחתי לראותה,״ הוא סיפר ,״התריתי
בד, לבל לעשות דבר כזה שנית כי בודאי
יגרום לה הדבר צרות בבית. הצעתי ללוותה
חזרה מיד לבית הוריה.״
בפנת הרחוב הבחינו באור הדולק בדירת
ההורים .״אמרתי לה שתיכנס ואם ישאלו
אותה על העדרה שתאמר כי יצאה לשאוף
אויר בגן.״ אולם הבחורה כנראה נבהלה מה שעה
המאוחרת, אמרה שתחזור לבית רק
בבוקר. הם חזרו לדירתו של מחמוד וישבו
כל אחד על כסא עד אור הבוקר, מבלי לעצום
עין. בשש וחצי בא דוד שוברט כשבידו שמ לה
וזוג נעלים .״איפר, בינה?״ הוא שאל.
״אני לא יודע, תפנה למשטרה״ ,ענה לו
מחמוד. האם הסתלק. ואז פנה מחמוד לבחורה
שמא תשנה את דעתה לפני שהענין יכנס
לסיבוכים משפטיים .״שהרי את בת 16 וחצי
ואינך בוגרת עדיין!״ הוא אמר לה. כעבור
כמה רגעים הגיעה המשטרה למקום אולם
בינה כבר לא היתד, שם. היא התחבאה בביתם
של שכניו (הערביים) של מחמוד. המשטרה
(סמל ב׳ ערבי ושני שוטרים יהודיים) חיפשה
במקום וכשלא מצאוה לקחו את בעל הדירה
לתחנה לחקירה. שם הוכנס לחדר המעצר
ותעודותיו — פנקס זיהוי, כרטיס מזון —
ומפתחות הבית והחנות נלקחו ממנו.
״אם לא תגיד לנו היכן הבחורה״ ,נאמר
לו ,״נשלח אותך לערבים מעבר לגבול.״ לא

,העולם הזה״ מס׳ 726

במד ־ נ ר.
דק זה אלא ש,פגעו בי כאיש,״ הוא מספר.
המשטרה חזרה לבית, חקרה את השכנים
ולבסוף גילו את מחבוא הבחורה בביתו של
•איברה,ים אבו־עמוו. השעה היתד• ,שעת הצ הרים
אולם מאחר שהורי הבחורה הגישו
תלונת חטיפה נגד מחמוד נמשכה החקירה
•עד חמש אחר הצהרים וכשבינה העידה כי
הלכה אליו מרצונה וכי לא היה שום מעשר,
הטיפה, שוחרר.
״ הכהנתחתן אחרי זה נתקל הזוג
בקשיים ׳גוברים והולכים ם פגישותיו. עד
אשר ביום ראשון 9.9.51 הופיעה בינה כשב־ידה
פנקס זיהוי מספר 897028 של מדינת
ישראל .״עכשיו אני בת ,18״ היא אמרה לו
בצהלה .״עכשיו אני חופשיה ואיש אינו יכול
לכפות את רצונו עלי. הבד, נתחתן ! ״
מבלי לאבד זמן ניגשו השנים לקאדי בבית
הדין הדתי המוסלמי ביפו. טקס החתונה ערך
זמן קצר ביותר כשבינה חותמת את שמה
בעברית על התעודה הכתובה ערבית. נוסף
לזה היא כתבה מכתב (עם העתק לקצין הכד
הוז) אשר בו היא מודיעה שהיא מתחתנת
מרצונה הטוב וכי היא רוצה גם לקבל את דת
מוחמד. אחר טקס הנשואין העושה אותה
למוסלמית להלכה בעיני דת מוחמד, רשם
אותה הקאדי גם כמוסלמית למעשה.
בשעה אחת אחר הצהרים לקח מחמוד את
בלתו הצעירה וניגשו יחדיו אל בית מחמוד
שברחוב ,57 עג׳מי. כאשר לא חזרה הבת אל
בית הוריה חשבו אלה שהיתר, זו חזרה על
המקרים הקודמים. בעשר בלילה באה האם
אל דירת הערבי, שהיד, באותה שעה עם
כלתו בביקור אצל השכנים. היא קראה לבתה
אולם איש לא ענה. כעבור זמן מה הצטרפו
אליה גם האב והאחות. אולם הפעם היתה
עמדתו של מחמוד אחרת :״עכשיו היא אש תי,״
הוא ענה בגאווה ,״איש לא יקחנה
ממני ! ״
ההורים פנו למשטרה וחזרו בלווית שוט־דים.
מחמוד הראה את תעודת הנשואין וה שוטר
הסביר להורים כי אין ביכולתו להתערב
בענין מאחר שהם בעל ואשד, בפני החוק.
אולם קשה היה לדוד שוברט לתפוס את
הדבר. הוא עמד וצחק כאילו שמע בדיחה
פאנטסטית :״הלא אתה ערבי ! אתה ער בי

אך בפני האותיות הכתובות שחור על גבי
>בן לא היה להורים ברירה אלא לעזוב את
הזוג לנפשו.

בתם ותחת איום סכין שלוף הכריח אותה
לנשאו. אילו אני הייתי יהודי,״ מתוודה מחמוד
,״הייתי גם אני רוצה לשתות את דמו
של ערבי מתועב זה.״
יחד עם האנשים הללו בא גם יהודי בשם
נמשה, ידידו של מחמוד, שרצה ״למנוע שפיכת
דמים״ .לדברי מחמוד סירבה הבת אף
לדבר עם הוריה• ״לא אצא מכאן, אעדיף
למות בבית בעלי.״ היא טענה. הענין הלך
והחמיר כשהרחוב מלא צעקות וצווחות. עד
אשר נכנס אדם אחד שהראה למחמוד תעודת
שוטר. מחמוד חשב שזה שוטר שאחד משכ ניו
הזעיק למקום. וכך, הוא מספר, נלקחה
ממנו אשתו במרמה על ידי קרוביה כשהוא
חושב כי הם הולכים לתחנת המשטרה.
לאחר ששככה ההמולה ברחוב ניגש מח מוד
למשטרה וכשנודע לו כי אף שוטר לא
נשלח אל ביתו החוויר והקים זעקה גדולה.
״אשתי נחטפה ממני,״ הוא אמר לשוטרים
ומסר להם את פנקס הזיהוי של אשתו .״זו
היא תעודתה ; אני רוצה שיחדרו לי אותה
הביתה קצין המשטרה שהיה במקום שלח
מכונית עם שוטרים שיערכו חיפוש בבית
ההורים. כעבור זמן מה חזרו השוטרים והו דיעו
כי לא מצאו את בינה בבית הוריה.
וכדי להרגיע את הבעל ניתנה לו האפשרות
לנסוע לשם בעצמו עם השוטרים ולהיווכח
במו עיניו. היה זה בשעה ארבע לפנות בוקר.
למחרת, בשבע בבוקר, התיצב מחמוד בפני
הקצין התורן ותיק החטיפה נפתח. מחמוד
פנה גם למטה הארצי של המשטרה ושם זיהה
את השוטר שנכנס לביתו כאשר הובאו לפדו
תמונות שוטרים. התברר שהיה זה שוטר
בחופשה שהחליט לעזור להורי הכלה על דעת
עצמו.
הימים עברו ומחמוד לא קיבל כל ידיעה
על אשתו. עד אשר ביום שלישי בערב, עש רה
ימים לאחר שבינה הוצאה מביתה, נודע
לו כי הורי בינה נלקחו לתחנת המשטרה. הם
נשארו שם עד למחרת כאשר הובאה גם בי נה
בשמונה בבוקר. מחמוד ניסה לדבר אתה
אך ללא הועיל. רק אחרי שעזבה את תחנת
המשטרה בלווית משפחתה נודע לו כי אשתו
מסרה הצהרה בכתב למשטרה כי כל הענין
היה טעות גדולה ועתה היא מצטערת עליו.
היא לא נחטפה על ידי הוריה אלא הלכה אתם
מרצונה הטוב.
אשה נחשבת ככלב. אמה של בינה,
רופאה העובדת במעבדות בית החולים

כים לתת לה גם והיא תחזור אלי. שהרי יודע
אני כי יהיה זה עניין שבו יעמוד במבחן
רצונה של מדינת ישראל לתת לכל אזרחיה
— ללא הבדל דת או עדה — משפט צודק.
ואם המשטרה מצאה לנכון להחזירה להוריה
— דבר שרק בית־דין רשאי להחליט עליו —
הרי זה עוול חמור כלפי. אני יודע שהיא
תחזור אלי.״
ואמנם, שלושה ימים אחרי כן, הופיעה

רגעאחליהנצחץ: מיכל הריסון, גננת ירושלמית בת ,20 ירוקת עיניים וחומת־שער
(שמאל) ,רגע אחרי היבחרה למלכת היופי של ישראל. לידה: יפר, שפיצר, אחות
סוציאלית בת 22 מרמת״גן, מלכת היופי לאזור תל-אביב (במרכז) ומזל אולשנסקי, מלכת
נשף הטכניון, שנבחרה למלכת היופי של אזור חיפה.
חזרה בכת יכול
הטוב

אמה
של בינה בתחנת המשטרה .״בתי
לערבי,״ היא הודיעה. אך הקצין משך
פיו בשקט :״גברתי,״ ענה לה ,״איני
לעשות כלום. היא הלכה אליו מרצונה
ואיש אינו יכול להתערב.״
הפעם רצה מחמוד להיות בטוח. מיד עם
חזרת אשתו, עלה למכונית ונסע. לאן? איש
אינו יודע. זהו סוד שלא מסר לשכניו ואשר
שכניו אינם מנסים לפענחו. כי מי רשאי
להפריע לגבר ואשד, הנוסעים לירח דבש?
פשעים השליט ליווה אח המוסד
כשפרצה מלחמת העצמאות, ואלפי צעירים
לבשו את מדי החאקי והצטופפו במחנות ה אימונים,
נפוץ שם שהפך חיש מושג באזור
תל־אביב. שם החיבה — ״ברלה״ — בא
לסמל בית־בושת עממי, שהציע את שרותו
בעיקר לחיילים החדשים, שקיבלו הנחה מיוחדת:
במקום לירה אחת לאזרחים, חצי
לירה לחיילים. אלא שיודעי־דבר רטנו כי
הבדל המחיר מקורו בהבדל האיכות — ה־
״סחורה״ הגרועה נשמרה לחיילים.
המוסד שכן באחת הסימטאות של דרך
יפו־תל־אביב, בקומה השנייה של בית אבני־גזית
ירושלמיות, כשעל פתחו מתנוסס ה שלט
:״משרד להעברת ורישום קרקעות,
קומיסיון, השכרת דירות ובתים וכל מיני
נכסי דלא־ניידי״.

למחרת בצהרים באה האם לביקור. מחמוד
שקיווה כי הכעס הוא עניין של יום יומיים
וכי בקרוב יוכל לערוך מסיבת סולחה גדולה
ולהתפייס עם המשפחה, ביקש ממנה שתיכנס
לכבד את ביתו :״תפדלי,״ הוא אמר לה.
אולם לא הועיל.
״ לאאצאמכאן .״ בערב התהפך כל
העולם .״בשעה שמונה באו אלי ההורים בלוד
ית כעשרה איש שניסו להתפרץ אל דירתי
ולקחת את אשתי ממני בכוח. אולם אני
עמדתי בפתח והתנגדתי להם בכל כוחי. עד
אשר באו השכנים ואלה הסתלקו. ניגשתי
לתחנת המשטרה כשבגדי קרועים ומגופי זב
דם. ביקשתי מהם שיתרו בהורים לחדול ממ עשיהם.
בשעה
11 שוב הופיעו ההורים כשמאח־ריהם
צועדים 50—40 איש נסערים. הם סיפרו
כנראה לשכניהם על ערבי פרוע שחטף את

״העולם הזר.״ ם ס׳ 726

בתל־השומר, מקווה שבזאת סיימה את כל
הפרשה .״אם התנגדתי לנשואים אלה אין זה
מפני שאני מעריכה אל נכון את ערכו של
בן־אדם. אני יודעת שגם ערבי הוא אזרח
ישראל חופשי; חייתי ברוסיה ואני יודעת
כי כל אדם שיזה. התנגדותי אינה התנגדות
גזעית או עדתית. אני רק לא רוצה שבתי
תתחתן עם אדם אשר חינוכו — מבחינה
אוביקטיבית — עדיין בשלב הפאודלי ואשר
אצלו אשד, נחשבת ככלב. הרי אני גם מבינה
שאהבה היא בינלאומית אולם דרושים לה
תנאים מסויימים — בעיקר תרבותיים —
על מנת שתוכל להתקיים. גם מבחינה חוקית
אנו בסדר: יש לנו מכתב מהרבנות הראשית
האומר כי החתונה היא פסולה.״
אולם הבעל חושב אחרת .״אני יודע שהיא
עדיין אוהבת אותי ושכל העניין הזה אינו
אלא תוצאה מלחץ משפחתה. מעולם לא אס
לני,
אף כי הביקור היה חטוף ביותר.
איש לא האיץ בלקוחות, ואפשר היה לב לות
במקום שעות רצופות. שררה אדרה
חברתית ידידותית׳ ,כשידידים מברכים איש
בשלום רעהו, משוחחים על המצב הצבאי.
בניגוד למוסדות אחרים מסוג זה, היו הלקו חות
מפנים מקום איש לרעהו, מוותרים על
תורם לחיילים שמיהרו לעמדות. מישהו אף
הפיץ את הסברה שהמוסד הוא רשמי למח
התנועה
היתד, רבה, למעשה בלתי־פוסקת,
במרבית שעות היום וחלק משעות הלילה.
תופעה שכיחה היתד, לראות כיתה של חיילים,
על נשקם, חוזרים מן העמדות בגבול
יפו, מבקרים ב״משרד ההעברה״ בדרכם הביתה.
הליצנים אף חיברו שיר, שהגיע ל־40
בתים ,״מן העמדות, ישר לבית...״
היחס היה אדיב. כשניגש מישהו ל דלת,
נפתחה זו לרווחה והלקוח הוזמן בא דיבות
פנימה על ידי בעל המוסד עצמו. מיד
הוכנן ז למסדרון ארוך, אשר המה מרוב ל קוחות,
מהם שסיימו, מהם שציפו בסבלנות
לתורם, וסתם סקרנים ובטלנים למיניהם• .
המסדרון נסתיים בחדר־קבלה מרווח, אשר
ספסלי עץ פשוטים הועמדו ליד כל ארבעת
קירותיו. למיותר לציין שהספסלים האלה
היו תפוסים משך כל הזמן. אל חדר ההמת נה
נפתחו שש דלתות, ומאחורי כל דלת
קובה שהכיל את הציוד הסטנדרדי למוסד מ עין
זה: מטה מרופטת, כיור מים מלוכלך
ודולף ושולחן לילה קטן.
הברירה היתד, חפשית בידי הלקוח, אף כי
כל הנערות עמדו על אותה רמה. הן היוו
פרק בפני עצמן: בין הגילים 16ו־ ,25 מכל
העדות, מכל הגוונים. היחס היה אדיב וסוב

שהשלטונות מסתכלים עליו בעין יפה,
דבר שהגביר את החופשיות וחוסר־ר,מתיחות
במקום.
המוסד לא ;סגר. כשהחלו גדודי הטי רונים
יוצאים את העיר בדרכם לחזיתות ש התרחקו,
ערכה המשטרה האזרחית והצבאית
התקפה מרוכזת על המוסד. הוא נסגר, עוב דותיו
נכלאו בבית־סוהר צבאי. כעבור זמן
קצר הוטלה עליהן חובת הגיוס, ועקבותיהן
נעלמו בין לובשות החאקי.
אולם המוסד לא נסגר. הוא המשיך בפעולתו
תחת שמות ופסדונימים שונים, בכל
שלוש ערי הארץ, כשהשלט התמים מלווהו
בדרכו. ברם, המוסד איבד את עממיותו, את
חפשיותו.
באביב 1949 נעלם המוסד כליל. הוא הוזכר
רק בשיחות רעים, כחלק הווי שחלף.
אולם לפני חצי שנה עברה שמועה מפה
לאוזן: המוסד שוב קיים. ברחוב הומה, מול
אחד המשרדים הממשלתיים, לא רחוק ממ קומו
הקודם, בדירה מרווחת, המשיך המוסד
את פעולתו. המחירים ד,אמירו, היחס הורע
ושוב לא ניתנה אפשרות של ברירה. למע שה
עבדה, במרבית הזמן, נערה אחת בלבד.
אבל זרם הלקוחות לא פסק. עשרות גברים
חיכו בסבלנות לתורם. הם חיכו תחילה ב מסדרון,
הוכנסו אחר כך לחדר הקבלה ההו מה
מאדם, וישבו לפי סדר בואם סביב שול חן
עגול במרכזו של החדר. החדר דמה יו תר
לחדר קריאה עירוני מאשר לחדר המתנה
של מוסד מסוג זה: אנשים מכל שכבות ה ציבור,
מכל הגילים, מי מעיין בעתון, מי
מסכם חשבונות בפנקסו הקטן, וסתם משו חחים
בשקט ובניחותא על עניני דיומא. מדי
פעם, לסימנו של הסדרן, היד, קם אי מי ויו צא
לגג, כשלב אחרון של המתנתו. שורת
האנשים מסביב לשולחן היתר, זזה, ולקוח
חדש הוכנס מן המסדרון לאולם.
היוצא לגג הוזמן לשבת ברוב כבוד בכור סה
נוחה, לפניו היו שתי קובות: באחת מהן
התכונן הלקוח האחרון לצאת, ואילו בשניה
כבר עבדה הנערה. משיצא הלקוח האחרון,
קם יושב הכורסה ונכנס לקובתו — ,מכין
עצמו ואת שתי הלירות. כך היתה הנערה
עוברת מקובה לקובה, עשרות פעמים ביום,
בצורה ד,חסכנית ביותר בזמן.
לטובתהציבור. השבוע נדמה שהגיע
הקץ. אך כאשר נעצר דב שמעיד״ בעל ״ברלה״
השבוע, יחד עם 30 גברים (ששוחררו מיד)
שחיכו בתור לנערה האחת, היה בפיו הסבר
שהשמיעו בבית המשפט :״לא למען רווחים
החזקתי בית בושת, אלא טובת הציבור היתד.
לנגד עיני.״ אחר טען שאלולא מוסדו, היו
רבים מקרי האונס בעיר, אשה לבדה לא
היתה יכולה לעבור ברחוב.

יוגוסלביה

חבאן

פולין

תימן

״זה — ארץ ישראל שלנו. אפילו אני סגור באוהל, ברו ך השם אבל אני רוצה טוב כמו כל האנשים.״

המעמד השני
בני המהפכה
(ראה שער)

העדה קמה, נטשה את מקום מושבה, בו שכנה דורות, השאירה את רכושה
מאחוריה, זנחה את עמל אבותיה, ויצאה לישראל. משך שבועות וחדשים נדדה,
רגלית, במדבר, צפוייה לטבח על־ידי שבטי נוודים שודדים. רבים מבני העדה
הורשו לעזוב רק אחר שהמקומיים רכשו את מלאכותיהם, מלאכות בהם התמחו
היהודים והצטיינו משך מאות בשנים בצורפות הזהב וצביעת הבדים. אחרים
ברחו ממקומותיהם לילה, כשעם הארץ מרדף אחריהם לגבות מהם מסים דמיוניים
וקנסות כסף, לשדוד מהם את רכושם האחרון.
אולם העדה לא חזרה בה, היא צעדה דרומה בדרכה לישראל. העדה מנתה
חמישים אלף נפשות והיא יצאה תימן, בה ישבה למעלה מאלפיים וחמש מאות
שנים ומטרתה הראשונה היתר, עדן שבקצה חצי האי ערב משם הועלתה במטוסי
תובלה מודרניים (סקיימסטר וקומנדו) לישראל שהכריזה באחד מחוקי היסוד
שלה (חוק השבות, תש״י) :״כל יהודי זכאי לעלות ארצה״.
אך הם לא באו מתימן בלבד. הם באו מפולין (מאה אלף) ,הם באו מרומניה
(מאה אלף) ,הם באו מעיראק (מאה ועשרים אלף) ,הם באו מכרכי צפון־אפריקה
(ששים אלף) .לעתים דקק הזרם והיה לארבע, חמש מאות נפשי ליום, לעתים
(קרובות יותר) גאה והיה לשמונה מאות, אלף.
העולים הובאו באניות (חמש מאות אלף) ובמטוסים (מאתיים אלף) ,לחיפה
וללוד ושם פוזרו בארץ, לאורכה ולרוחבה, בין סלעי הגליל, בגבעות הפרוזדור,

במרחבי העמקים.
אפילו מסלכדור ובורמה. העולה של תשי״א בא מאחת מ־ 69 ארצות
(אפילו מסלבדור הדרום־אמריקאית ומבורמה שבמזרח הרחוק, מהן עלו עולה
אחד כל אחת) .קרוב לוודאי שהוא איש המזרח, איש המליון הנשכח של יהודי
ערב, שעלה ארצה יחד עם מאתיים אלף אחיו בשנה השלישית לעליית ההמונים
של המדינה.

בויות ארצות מוצאם. שיעורי ערב לעבריז
תעמולה צבאיים קירבו במעט את הארץ
בתו, בה נראה כאילו העביר את גיסו לוד
היחידים שהתערו בארץ׳ רכשו את
הילדים, שלמדו בבתי ספר דחוסים והצו
בית ספר לקליטה רוחנית, ללימוד השפה,
אולם העולה שעבר 400ק״מ (כמרח
הארץ ומסילות הברזל שלה, משדה הת
העולים או המעברה ומשם, לעתים, לשיכו
נפרד במדינה, למרות שביססה בתרומות
(ובעיקר: ארצות־הבריתן ובמלוות שניתנו
ארצות־הברית. יתר על בן, לא רק את ה

אחר שבתש״ח ובתש״ט רוקנו מחנות העצורים בקפריסין, ריכוזי העקורים
בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. והועלתה גלות בולגריה
( 40 אלף) ובתש״י חוסלו גלויות תימן (50
אלף) ,תורכיה ( 35 אלף) ולוב ( 30 אלף) היתד,
תשי״א שנתם של יוצאי פולין, רומניה (על
אנייתם נושאת האלף, טרנסילבניה) ובני מבצע
עזרא ונחמיה 120 ,אלף יהודי־עיראק, ששכניהם,
יהוזץ פרם, החלו באים באלפיהם הראשונים
במבצע כורש בשלהי השנה.
מתוך חצי מיליון קודמיו של עולה תשי״א
נקלטו כרבע מיליון בערים 120 ,אלף בשיבוני
ארעי (מעברות ומחנות עבודה) ,מאה אלף בהתיישבות
החקלאית ועשירית אחת, כ־ 45 אלף,
מקרים סוציאליים ברובם׳ נתעכבו בבתי העולים.
אחר שבתש״ח ובתש״ט יושבו האזורים הנ טושים,
שהבטיחו שיכון, אך לא תמיד פרנסה,
היתד, תש״י שנת מחנות העולים, לחם החסד,
שהקפיאה מאה אלף עולים תחתם ואפשרה
.להם רק בסופה לצאת להרויח את לחמם
לעבודת כפיהם.
תשי״א היתד, שנת המעביה — אליה
נשלח כל עולה בגיל העבודה והוטל עליו
לפרנס את בני ביתו בהכנסותיו הוא, ש־הרוויחם
משלושה ימי עבודת, בממוצע,
מעבודה ציבורית בסלילת כבישים, ייעור,
הבראת קרקע.
המעברות הגדולות בקרבת הכרכים
הכניסו רבבות עולים למעגלות הכלכלי״
מחצית העם השני, בני היישוב הטרומדינתי
אך הפנו אותם לענפים הלא־יצרניים בעיקר, למלאכות הזעירות,
היתר. לאחת הגבוהות בעולם.
לרוכלות. לתגרנ׳ות. המעברה הכפרית שקמה בקרבת החקלאות
הקיימת לא מילאה את התקוות שתלי בה, אד לא באשמתה. המשקים
קיבוץ הגלויות הלך ונתגשם. מה שלא 1ת
לא רצו בעבודה שכירה. גם המעברה החלוצית, סוג שלישי של
ענין פרטי. הכפלת האוכלוסיה של מדיג
תקדים.
מעברות, שיושביה רוכזו באזורים שוממים — בגליל, בדרום ובנגב,
היתד, מעוטת מספרים (כמה אלפים) ולא מילאה תפקיד של ממש
הישוב הוותיק, שהתגבש בשנות מלחמת
רבים היו פיקחים. מאוהל הבד הצבאי שלא מנע את חדירת
ומלחמת העצמאות לעם בעל אופי משלו. לא
הגשמים בימי החורף עבר עולה תשי״א לצריפון הפח והבד וממנו
שדי לו בעקרון, בהחלטה חגיגית בכנסת ובפח
למבנה הארעי (פחון או בדון) ולצריפוני העץ. העולה המוטס (כל
הוא ענינה הפרטי של הממשלה, תפקידם של נ
שניים מתוך שלושה) של שנת תשי״א שעבר את אחד משלושת שערי
הוא לא הבין שמבול אנושי זה ישנה בהכרח <
העלייה ( 2בחיפה 1 ,בלוד) ,בו חוטא, צוייד בציוד ראשוני (מיטה,
רתית והכלכלית של מדינתו.
כמה כלי ריהוט) ,צריך היה להתאזר בסבלנות רבה: הפיגור בשיכון•
כך קרה שהעולים החדשים, בבואם לארץ
קבע הלך וגדל בגלל המחסור בחומרי בניין, בעלי מקצוע
וציוד. עבודה יצרנית נמנעה ממנו בגלל ליקויי ארגון רומניה בפיתוח החקלאות והתעשייה, מחסור בגלמים ובמכונות
ראשוניות.
לפי הכלל: ראשון בא — ראשוי נכנס חיכו מאתיים
אלף עילי תשי״א יחד עם רבבות עולים שהקדימום, במע ברות,
ציפו לחורף רטוב נוסף, לפחות, במבניהם הארעיים.
המדינה נרתעה מהקמת ופיתוח חוות ענק, שהיו
מגבירות את האספקה החקלאית, מקנות את מקצוע
החקלאות לעולים, שרובם חסיי־מקצוע. הסתדרויות
העובדים התנגדו להורדת השכר שהיה מאפשר את קליטת
העולים, ביתר קלות, בתעשייה ובחקלאות הפרטית וה סוכנות,
כמוסד קליטה ראשוני, הראתה את הדוגמה
הקלוקלה: עבודות ציבוריות בלתי חיוניות, שאינן
יצרניות אך המבטיחות תעסוקה וכמה לירות לשבוע,
לעולה.
רבים מבין העולים היו פיקחים בעצמם, נטלו את
העניין לידיהם, עברו לערים, פנו לעבודות בלתי־יצרניות,
אך מכניסות כספים, שהיו יותר לטעמם: רוכלות במסר קות
ובובות זעירות, פרי צבר קוצני; ספסרות, שהתרכזה
בגוש הרחובות לילינבלום, רוטשילד, תל־אביב; פשעים
— במרחב יפו.
לעומת קליטה משקית שהיתר. קיימת
שהיא לפחות, עמדה הקליטה הרוחנית, שלא
כלל. האולפנים לעברית דאגו לכמה אלפי
השכלה גבוהה או תיכונה, לא הרחיבו את
אות האלפים שהמשיכו לדבר בלשונותיהם,

במידה כל־היתד,
קיימת
עולים בעלי
פעולתם למ לנבור
בתר־

הוותיק, נתקבלו יפה, הס המכריע
הועבר למקומות
הישוב הוותיק, בלי קשר
לחדור לשוק העבודה של
עיראק רדיו רשמיים תפלים, מסעות
לעולה, אך לא הוציאוה מסבי־את
שחיתות קזבלנקה ליפו.
מכשיר הקשר הראשוני, היו
שהתגייסו לצה״ל, ששימש להם
הארץ ולחינוך לאומי.
— אילת) בדרכו על פני כבישי
או הנמל לשער העלייה, לבית
שלו, טרם נקלט, היווה מעמד
עבורו על־ידי יהדות העולם
על־ידי (או בהמלצת) ממשלת
ביסס, אלא גם את מעמדם של

ת חייו עלתה במידה ניכרת,
:מיזוגן.
יא מהפכה עצומה, כמעט חסרת
ולם השניה, מלחמת המחתרת
ו זאת. הוא השלה את עצמו
השערים — וכי המשך העסק
ים, שאינו נוגע לאזרח הפשוט.
;ל סדרי חייו, את דמותה החב יאו
עם סגור ומסוגר. אחדים,

שהיו להם קרובים בישוב
תדרו אצלם. אולם הרוב
מבודדים, רחוקים ממרכזי
חברתי אליו, בלי אפשרות
ה״וותיקים״.
הם הפכו למעמד שני, כמעט לעם שוי׳
״למה להם סבון ץ ״ גם אחיי שהיבאו למעלה
מחצי מליון עולים חדשים למדינה, היה נדמה ליישוב
כי כל זה איני צריד להשפיע על רמת חייו.
ציונות לחוד, עסקים לחוד. מכיון שעליות קודמות
(כעלית גרמניה) גרמו תמיד להעלאת רמת המחיה,
היתר, אמונה תמימה שכך זה יהיה גם הפעם. ואיש
לא הבין כי שני פיות צריכים למנת לחם כפולה
— או שפרוסת הלחם תצטרר להתחלק לשנים.
אם נשאל אזרח ישראל :״האם אתה רוצה שיביאו
ארצה את יהודי הגולה י״ אמר כמעט תמיד, בלי
היסוס של רגע :״כן אבל השאלה עצמה חסרת
תוכן. השאלה האמתית :״האם אתה מוכן לוותר על
]מקרר חשמלי, על חדר מדירתך, על מנת הבשר ה־
]שבועית, כדי שנוכל לכלכל את בני המעברות?״
יתכן שלשאלה זו אין תשובה כה חד־משמעית.
כמעט כל אחד הסכים לדברי דוד בן־גוריון :
!״למדינת ישראל יש ייעוד מיוחד ...גאולת עם יש ראל,
קיבוץ גלויות״ .הוסיף :״העלייה ...היא האמצעי
היעיל ביותר לבטחון המדינה.״ אולם דוד בן־גוריון
לא אמר מהי המסקנה הנובעת מכך לגבי חייו הפרטיים
של האזרח. י תכז׳וג ם הוא חשש מפני גילוי
המסקנה האכזרית.
אי־הבנה זו של עם המוכן לבצע מהכה אך אינו מבין
ואינו מוכן לשלם את מחירה נמשכת. מלבד המעטים שרמזו
בנסתר או בגלוי (בכנסת) על אפשרות של צימצום (או
״תכנון״) העליה, ואלה שתבעי בקול רם את חיסולה (כת
הכנענים חסרת ההשפעה) לא נדהם איש כשקם יצחק רפאל,
ראש מחלקת העליה של הסוכנות היהודית, בפני הקונגרס
הציוני הכ״ג ודרש ״להכפיל את מספר היהודים בארץ תוך
ארבע השנים הקרובות״.
הדבר אפשרי. ההכפלה הראשונה (מ־ 650 אלף למליון ו־
300 אלף) בוצעה י תוך שלוש שנים. אולם כיי לעכל הכפלה
זו יש (לפחות) להכפיל אח מכונות התעשיה, את שטחי
האדמה המעובדים, את מנגנון הממשלה.
הון זה יוכל לבוא רק מצמצום אכזרי
של התצרוכת היומיומית.
אמרה גברת אחת בכסית התל־אביבי :
״הביאו תימנים, טוב. אבל למה מחלקים
להם סבון, כך שלנו (הלא־תימנים) אין
מספיק. האם גם שם, בתימן, ידעו להש תמש
בסבון?״ נהג מונית אחד, שדודו
עלה מרומניה, אחר שניצל ממשרפות
הנאצים ומדיכוי הקומוניסטים, והתיישב
עם אשתו ושני בניו בדירתו בת שני הח דרים,
הביט בגברת בבוז. אך חבריה לשולחן, בעלי דירות
חמשה חדרים שלא הופקעו לקליטת עלייה, הסכימו עמה.
הם גם שילמו שלוש לירות וכמה גרשיים עבור המש קאות
שצרכו. הם לא זכרו כי מסכום זה חייה משפחת
עולים יומיים.
בשלהי השנה נראה כאילו חלה הפוגה או צמצום
מכוון בעלייה. אחר שיא ניסן — 30 אלף עולים (רובם
המכריע — מוטסי עיראק) הגיעו בתמוז 16 אלף בלבד,
באב — שבעת אלפים, באלול — תשעת אלפים. אולם
לא היתד, כאן הגבלה מתוכננת. מבצע כורש הפרסי טרם
נכנס למלוא תנופתו ומאת אלך בניו יועלו ברכבת וב־אנייה
(דרך תורכיה) במקום מטוסים זוללי מטבע זר.
גם עליית רומניה הופסקה זמנית, כיוון שהאנייה המעלה,
טרנסילבניה, הופנתה לשימושו של הנוער הרומני שנסע
לפסטיבל הנוער הקומוניסטי בברלין.
אמנם אין העלייה בלתי מוגבלת, כי עקרון ההצלה
ופיקוח הנפש קודם לכל, אך 20— 15 נפש לחודש יועלו. מה שלא יבוא להרבה
זמן: בגדי צמר, בשר ארגנטיני וכנראה גם יהודי המערב (מאנגליה באו ,1700
מארצות הברית — ,3000 משך שלוש השנים האחרונות).
״זה — ארץ ישראל שלנו!״ מה סבורים העולים הנמצאים מעבר למסך
הבדונים? האם מקבלים הם את ייסוריהם באהבה?
אמר אברהמינו צנזח׳ ,29 מעולי לוב, במחנה תלפיות :״אין דבר, יהיה טוב״
ואחר חזר וסקר את חדרו בצריף העץ השוודי, בו רוכזו בעשרה מטריו המרו בעים
( )2.5x4שלוש מיטות, לחמש נפשות ביתו, במצופף, יחד עם מחצלת עליו
עומד הפרימוס.
בחדרו אין חשמל, ברזי המים רחוקים עשרות מטרים, בתי השימוש מרוחקים
עוד יותר, מלוכלכים, לא מחוטאים. אולם צמח בטוח בכוחו, הוא נגר לפי מקצועו,
חוסך פרוטה לפרוטה, יקים בית מלאכה בדרום־ירושלים.

פרס

לוס
״האבטלה,

המחסור, זה

קבוץ

גלויות.

אנו

מקבלים

אך שטעו! לוי ,45 ,מבגדאד, לא טרח להסביר כלל, הביע קצרות :״חייאת
ללמות ד,ונא״ (החיים כאן — למות).
עזרא נחום מתונים ,,היושב באשדוד :״אין אוכל, אין שום דבר. עד לפני
כמה חדשים (פינוי הערבים) הכל — שמן׳ לחם, קמח, בשר, קונים אצל הערבים.
...חמישה חדשים לא עשיתי דבר, היינו אוכלים, הסוכנות רשמה על החשבון.״
חיים ויקטור ,31 ,יוצא סרייבו, במושב שעל גבול הצפון :״פרות, לולז
יבוא בעוד מאה שנה ...אני רוצה לעבוד. כל עבודה, עבודה קשה. בשביל לחיות
כמו אנשים צריך 45 לירות, יש חודש־ אין לי אפילו .20״
מסביר יוסף ננ׳אר ,56 ,מבצרה העיראקית, את סיבת עליתו, בעברית משו פרת
שרכשה בלימוד התורה :״הגויים היו מייסרים אותנו. לכן באנו. אני יודע:
האבטלה, המחסור, זה קיבוץ גלויות. אנו מקבלים ייסורים באהבה — אך צריך
עבודה.״
מצטער הנכה גיאורג מדד ,37 ,יוצא צ׳רנוביץ ואסיר מיידאנק :״אם יש בי
כוח — הייתי שמח לעבוד. אבל ככה, קשה לחיות על קצבה של שלוש עשרה
לירות.״
אהרן קדושי ,25 ,יהודי־הר פרסי היושב בגיטו הערבי של מגדל־אשקלון (עם
שתי מזוודות, קערות מספר, כלי מיטה ומראת גילוח שבורר במקום שלי
היה לי פרקמטיה וסדקית. מפני גויים עלינו ...קצת, קצת, יהיה טוב, יהיה יופי,״
יונה ג׳נאח׳ קזבלנקה :״אפילו פרוטה אין לי. מוכר חכשין זים של אשתי,׳
אומר שלום חיאכ העיראקי :״זה — ארץ ישראל שלנו. אפילו אני סגור
באוהל, ברוך השם אבל — אני רוצה טוב כמו כל האנשים.״
אולם יוסף אפשטיין, כלכלן בן 46 מבוקרשט, איני מסתפק בהבעת דעה
סתמית, הוא חושב כי קליטה משקית קודמת לקליטה רוחנית. יתר־על־כן, רק אחו
קליטה משקית תאופשר קליטה רוחנית. הוא סבור כי יש לנקוט, כדוגמת הרוסים,
בנאם (מדיניות כלכלית חדשה) של לנין בשנות הרעב, לשנות את סיסמת הברי טים
״ייצוא או מוות״ ל״ייצור או רעב״ .אומר אפשטיין :״אפילו אין לנו מכונות,
אפילו אין לנו גלמים במידה מספקת. באירגון יעיל אפשר להפוך בכות העבודה
העומד לרשותנו, ובאמצעי הייצור שנוכל לרכוש אם נצמצם את תצרוכתנו
השוטפת, את הארץ לזבת חלב ודבש.״
מרוקו יסורים

באהבת

צריך

עבודה.״

הבעייה היא כלכלית. יודע זאת כל עולה
תשי״א, אפילו אינו כלכלן מקצועי. הוא תו בע
לחם, בית ומלבוש. אחר יקבל גם את
מנת הרוח. עולה תשי״א שוב לא יחכה, הוא
הפך את מעמד העולים לרוב בישראל. לא
ייתכן שהמיעוט יחיה על חשבון הרוב, לא
ייתכן שהמיעוט ישמור על רמת חייו הגבוהה
ולא יורידה, כדי להעלות את רמת חייו הנ מוכה
על הרוב.
קרייזלרים ומהפכה. דור שלם גדל
בארץ על דרכי התנועה הציונית. הוא שינן
השכם והערב שכל מטרת חייו היא קיבוץ
גלויות. הוא כבש שממות והאמין: למען
העולים שיבואו. הוא לחם בבריטים והאמין:
למען פתיחת השערים. הוא עמד במלחמת
העצמאות מול שבע מדינות ערב והאמין :
למען עלית ההמונים.
ולפתע התגשם החלום. המדינה קמה. היתד,
אפשרות להעלות את היהודים. אולם באותו
רגע עמד דור זה על סף הזקנה, מנהיגיו היו
עייפים אחרי שלחמו כל חייהם, העם כולו
היה שבע, התאהב בחיי הנוחיות, טעם טעם
ראשון של מותרות — קרייזלרים, מקררים,
נסיעות לחו״ל.
וכך התחיל קיבוץ גלויות. כמעט מתוך
אינרציה — מפני שלא עלה על דעת איש
שאפשר לעשות אחרת. אולם מיום ליום, עם
כל עולה חדש שדרך על אדמת הארץ, נת רחבה
התהום בין נכונותו של הישוב ובין
הקרבנות הדרושים.
מאות אלפי עולים באו ארצה — אולם
הבסיס החי של העם — התעשיה, החקלאית
— לא גדלו אלא במעט. מספר הפיות גדל פי
שנים. הייצור לא גדל כמעט בכלל.
כדי לעכל עליה זו היה צורך בהתעוררות
לאומית עצומה, תנועת־עם שופעת התלהבות
כזו כשקמה מסביב לבחורים חובשי כובע־הגרב
בראשית מלחמת העצמאות. היתד, דרו שה
מהפכה פנימית שתניע רבבות לעבוד כפ ליים,
להסתפק במחצית הדרישות, שתניע אל פים
לנטוש את הדירות הנוחות ולצאת למח נות
ולמעבדות, להקים גשר חי מלב אל לב,
להביא למאות אלפים את הרוח החיה של
הישוב הוותיק. היתד, דרושה התעוררות עצו מה
של סופרים ומשוררים, אמנים ומותם —
הנהגה מוכנה לקרבנות, ההולכת בראש.
כל זה — לא קרה.

בנק המזרחי בע־מ
ירושלים

מברך

תל־אביב

לקוחותיו

ובעלי פניותיו בארץ ובתפוצות

בכתיבה ובחתימה טובה
ובשנת גאולה וישועה
ער״ה תשי״ב

יצרני

גלידה

מאחלים לכל לקוחותיהם,
ידידיהם, עובדיהם, סוכניהם
וכל הבאים אתם בקשרים

שנה טובה. שנח שלום
זבסוס כלכלי
הארץ אהבה אפלטונית
השירים שבקובץ זה חדורים אהבת להאה
סטירית בשם ״זיקית״ (במחנה).
רנה שומרוני, חדרת

אנטומיה למתחילים
הצלם א. כץ סיפר, כי ב־ 11 באפריל 1950
צילם את גבו של גרשון ריטוב ואת החלק
החורי של ראשו(הארץ).
שלמה גרצקוב, ת״א

תפקיד התחבורה
ביום ג׳ ,18.9.51 ,בשער 7.03 .בבוקר, הגי עה
מכונית אגד״ מלאת נוסעים לתחנת בית־ליד,
כדי להוריד נוסעים ולחבל חדשים (סי צבייה
בורוביץ, רמח־נן
רות).

ת ־ 0ט ר 1ן
״כל דבר טוב ומעניין״
אחד האנשים העסוקים ביותר בימים אלד,
שלפני פתיחת העונה התיאטראית החדשה
הוא אליהו לוי, מזכירו הצעיר 23 בלונדי,
חייכני, נוח להסמיק, של תיאטרון זירה.
לוי החל מתעניין בתאיטרון בהיותו תלמיד
הגמנסיה הרצליה בתל־אביב, חבר החוג הדר מתי
של צבי פרידלנד.

לנין ובן־גוריון. בין שני המעמדות —
המעמד הראשון שחיפש חיי נוחיות והמעמד
השני שנתקבץ במעברות, כמעט בחוסר כל
— עמדה הממשלה.
היא הביאה את העולים — כי לשם כך
נבחרה, ולכך חונך כל אחד מחבריך, מאז שחר
נעוריו. אולם היא לא יכלה לדרוש קרבנות
מן הישוב, היתה עייפה מדי, לאד, מדי, מכדי
שתוכל להלהיב, להצעיד, להסעיר.

אולם אליהו, לשעבר חבר מנגנון ההגנה
ואיש צה״ל שנתיים מלאות שהשתתף באופן
פעיל בקרבות, הכיר בעובדה שאין זה מן
הקלות להקים בישראל תיאטרון חדש, רתם
את עצמו לעבודה הקשה.

לא קם מתוכה לנין שני, שיאמר: עלינו
לרעוב מספר שנים, לרעוב ממש, כדי לקנות
מכונות וטרקטורים, כדי ליצור בסים לחיים
בריאים בעתיד.
היא הסתפקה בקבלת תרומות מחו״ל, הו צאת
רובן לקיום רמת המחיה היומיומית.

הקשיים היו רבים: המחסור באולמות
בתל אביב הוא חריף ביותר ומחירי האולמות
הקיימים גבוהים מאד. עירית תל־אביב אינה
מתחשבת בעובדה זו, העמידה קשיים טכניים
על דרכו של התיאטרון הצעיר. הממשלה,
התומכת בתיאטרונים הותיקים, משחררת או תם
ממס השעשועים הגבוה, אינה מראה יחס
דומה ללהקה הצעירה. הצבא, המתחשב ב צרכי
כל התיאטרונים, עד כמה שהדבר נו גע
לשרות במלואים, אינו מהסם לקרוא לש רות
בחילות לוחמים את חברי זירה, לא
כולם בבת אחת, אלא אחד אחד, עובדה הגו רמת
קשיים מרובים בעבודה הסדירה.

שולית הקוסם.

בלי זה תיהפך ד,עליה לאסון לאומי, וה ישוב
הוותיק ידמה לשוליית הקוסם ששוב
אינו יכול להיפטר מן הרוחות שהעלה.

״כאשר החילונו לעבוד, לפני שנתים, על
התכנית הראשונה בזירה היה לי קשה למדי
להשתחרר מן הפאתוס הדקלומי שסגלתי לי
בהרצליה״ ,אמר לוי. אבל אין ספק שהוא
הצליח, אם לשפוט לפי משחקו הטבעי בשני
תפקידים חשובים, במעבר לנבול (הערבי
לשון) ובבית ספר לנשים (המאהב הצעיר הו־ראם)
.המשחק הוא הדבר המעדן אותו ביו תר
! עבודות מזכירות הוא מבצע בשעות
הפנאי, שאינן מרובות לאור העובדה ששוב
ניתן לו תפקיד מרכזי, במחזה הבא של זירת
— ילד השעשועים של העולם המערבי.

אפילו דוד בן־גוריון, בלי ספק גדול המנ היגים
של דור זה, שחולל את ראשית המה פכה
בלהטו האישי, שוב לא מצא בלבו
מקורות התלהבות חדשים. כשנסתמנה אך
התחלת הירידה של רמת המחיה בישוב
הוותיק והחלה התזוזה ממפא״י לציונים-
הכלליים נסחף ׳גם הוא בזרם, הבטיח חיים
נוחים.

ק 1ד -ט 1ב

של התלהבות בלבבות, הנהגה שתתבע קדב־נות
וסבל כשם שדרשה זאת מחיילי החוית
של מלחמת העצמאות, מעוט שיסחוף עמו איו
הנוער והעם, שסיסמתו תהיה. :זיעה ורעב״,
שיהיה מוכן לרעוב כדי לגדול.

מה יביא העתיד?

במקרה הגרוע ביותר לא יקרה כלום. אט
אט תתפרק מעט התרבות המקורית שקמה
בארץ, מבלי שיקום משהו חדש. הישוב יחיה
שבטים־שבטים, המוסר הציבורי ידרדר במד רון׳
ואתו רמת המחיה.
אפשרות שניה: העולים החדשים יקימו
מתוכם דמגוגים שיאחדו אותם לתנועת המו נים
נגד הישוב הוותיק, שתדרוש הורדת רמת
מחיתו והעלאת רמת המחיה של העולים.
אפשרות שלישית: הנהגת הישוב תפנה
את הזעם החוצה, תצא למסע התפשטות.
הדבר יקל על מצב השיכון, יאפשר דיור
ברבת־עמון ובשכם. אולם הוא לא ישנה את
המצב במאומה: כבר היום ישנם במדינה
כמעט 2מיליון דונם אדמה קשה בלתי מעו בדת.
אדמת המשולש אינה טובה יותר.
אולם מעבר לכל האפשרויות האלה מבצ בצת
האפשרות האחת, הגדולה: שיקום שוב
חבר אנשים בעלי תנופה והתלהבות, שיהיו
מסוגלים לזרוע שוב את הרוח, לקצור סערה

אומר לוי :״יש לנו להקה מגובשת של
שחקנים מסורים. יש לנו גם רפרטואר מ עדן
לשנה הבאה, בחלקו הגדול מקורי, ואנו
פותחים בקורס מרוכז לאמנות המשחק. ההשתתפות
בקורס, שמטרתו להגדיל את הל הקה,
תהיה, כמובן, חנם. אני מראיין עתה
מועמדים הפונים אלינו דרך משרד תיאטרוני
במה ברחוב בן־יהודה .50 וכמובן שאנו
מעונינים גם במחזות חדשים. הנושא אינו
חשוב, וגם לא סגנון הכתיבה. לא איכפת
אם זה מחזה קופה או לא. אנו נציג כל דבר
טוב ומענין. סוף סוף זוהי מטרת התיאטרון
שלנו: להיות במה נסיונית, בלתי תלויה,
חפשית.״

בגליון הבא עול

העולם ה?ה:
חידון בלש נים׳ 3

,העולם הזה״ מס׳ 726

מר ישראל
.הביטו על הוטדידיס עול״
15 שוטרים נאלצו לחסום את הכניסות
בפד מאות צעירים בעלי שרירים, חסרי
ברסיסים, שרצו להתפרץ לאולם אוהל־שס
בז נבחרו מרי ישראל (הצעיר, המקצועי
והמבער) .1951
כאשר נפתחה התצוגה (באיחור של חצי
מעה) צפו בה אלפיים איש, עשרות ילדים
שהצסופפו ליד שולי הבמה ומאות שנתלו
באשנבי האולם. על הבמה ניצבו ש ד רמ קולים׳
הציצו תמונות הרצל וויצמן, חזו
בפלאי הרמת משקלות.
בשלוש שיטות ההרמה (לחיצה, חטיפה
ודחיפה) הצטיין במיוחד ראובן הלמן
(העולם הזה ) 724 שהרים משקל 120ק״ג
בדחיפה, הפך מועמד לאולימפיידת הל סינקי.
אחר
כוונו הזרקורים לבמת קרשים קטנה,
עליה התייצפו, בזה אחר זה, כשהם בולטים
על רקע המסך הצהוב 16 ,המועמדים
למר ישראל הצעיר 10 ,למבוגר ו־( 1רפאל
הלפרין, יוזם המפעל, שלא נמצאו לו מת חרים)
למר ישראל המקצועי. גילוי הבלטות שרירים, הרחבת חזה,
שרירי רגליים, ידיים, ג ב וצוואר יחד עם
משחק צללים (שסוייע במריחת רבע בקבוק
שמן (לתינוק) בררו את המועמדים למרות
וסגניהם.
הרם את הראש צעקו חברים ל מרעמד אחד, שהזיע בחום האולם הצר והמלא
קהל .״מה איכפת לכם, הביטו על השרירים
שלי 1״ היתד. התשובה.
עד להחלטת השופטים החליט רפאל הל־פרין
להראות את כוחו: ביצע תרגילי גמי שות
וכוח (אחר שהסיר את משקפיו) ,התם
לבסוף משקל 122ק״ג בעקביו, כשהוא
שוכב על גבו.
אלוף צחק שדה ניגש אל כן הגביעים,
בחר שלושה מבין ה־ ,11 הגישם למר ישראל
הצעיר, אברהם קרקו 17 ,וחצי, שזכה ב־
188 נקודות, למר ישראל המבוגר, טוביה
נפתלי 18 ,וחצי, שזכה ב־ 200 נקודות (אחר
שירד מכסו הקודם, מר ישראל הצעיר
,) 1950 ולמר ישראל המקצועי — רפאל
הלפתן שהחליט להיות האחרון לנושאי
התואר, בהעדר יריבים׳

כדורסל
ג הכדור היחיד נסחב
בדרך הסיבוב העולה לתל־א־תש, דרומה
ליפו, הופיעו עם עלות בוקר הי׳׳ט בסיון
תש״ח מספר משורידם. התוצאה: כתת ה־מקלענים
נותקה, נעזבה. רסיסי הרמונים העידו
על פרשת הגבורה שהתחוללה — המנות קים
פוצצו את הרמונים על גופיתיהם ; לא
נותר מהם גם שריד.
מפקד הפלוגה היה עמוס דניאלי הרחובו תי.
גבה קומה, חסון, טוב ולבבי. דאבש היה
כגויו על שום קומתו הגבוהה .״גוף גבר
בן־חיל ופרצוף של ילד״ — אמרו עליו
משראוהו באמנו את חבת סניף המכבי הרחו בותי
בכדורסל, ובשחקו בנבחרת הדרום,
כשהוא ממש שותל את הכדורים בסל.
התרנגולת היתה כבים. חניכיו ה ד
עיתם בכדורסל לא היו מצוידים בכדור, תלבושות,
שיסות־משחק — הם היו מצוידים
ברצון. וכל עוד אין הרצון ניתן להקלע
לסל, היה עליהם להשיג ציוד. הוא הושג
בדרכים הרגילות — סחיבות. תחילה מלאו
אח התפקיד בקבוקים, אחר לימונים. עיקר
ההכנסות היו מהנשף מלא־ההפתעות, וההגרלה
בו. מסמר ההגרלה — הרנגולתו של
אחד המשחקים, אשר הפתקה עם מספרה
היתד, בכיסו מהרגע הראשון. הנסיון הצליח ;
נקנו גופיות וכדור ; נקבע שם לקבוצה —
מכבי עמום.
אך החדשים הטובים חלפו. ללא תמיכה
וסיוע מהועד המקומי הופסקו האמונים. גם
הכדור היחיד נסחב. היה חשש לפיזור ד,קביו־צד״
ואז נודע על מסעל לשנתון 1936 ברא־שון־לציון.
נבחרה חטישיד. צעירה יותר, אשר
לרוב שחקניה היתד. זו הופעת־פומבי ראשונה
.״העיקר להשתתף ד׳ — החליסה הקבר
צד, הבוגרת בשנה־שנתיים והתבוננה בסקת
נוח ודאגה במשחק תלמידיה. התוצאה —
גביע.
תמורת כחירות, כדורים .״אם לא
תומכים בנו — נתמוך בעצמנו הוחלט.
כאילו במיוחד עבור הקבוצה הופלה ממשלת
ישראל, נערכו בחירות חדשות• פרי עבודת־בחירות
של יפים ולילות — שלשה כדורי ס
שיבה לאמונים ולרמה. יזמה ברוכה גררה
בעקבותיה משחקים ונצחונות על נבחרות

״ויעולס הזר!״ מס׳ 726

צבאיות, נבחרות משקים ובתי־בפר והופעה
סדירה במשחקים.
קבוצת עמום ריכזה סביבה חוג נוער רחד
בותי ניכר, וקהל מעריציה בעיר רב .״חמישיית
הקדושים״ — יצחק־נתן־גבי־יצחק־עוזי,
אשר גובה הצעיר בהם מגיע ל־ 185ם״מ,
תולה את עיקר ההצלחה במשחקים ברוח
בריאה ועליזה והווי חיים מענין. השעשוע
האהוב עליהם, מלבד הכדורסל הוא כנויי
חיבה הדדיים. לאחר עונת הקופים, בה הו פיעו
גורילה, שימפנזה, קופיף, קירד וקופא,
נראו על מגרש הכדורסל כוכבות הוליבו־דיות
כבטי גריבל, אוה גרדנד, אסתר וי־ליאמס.
מפעל
הכדורסל על מגן עמוס נגמר אשתקד
מלא ענין. לרגל החשכה לא נסתיים מש חק
הגמר, ולאחר מצב תיקו בהארכה שניה
נחלקה עונת החזקת המגן בין מכבי ת״א
ור״ג.
גם חיוכים של כנות. השנה החליטו
חברי הקבוצה לארגן את המפעל לבדם. עבו דת
שבועיים אפשרה הקמת אהל מזנון משך
כל היום, ומלבד משקאות וכריכים נהנו השח קנים
והקהל אף מחיוכיה,ן של בנות־ד.קבוצד,
המוכרות. המטרה השניה: שימת קץ לתר־מיות
בגילי השחקנים בכל המפעלים, המאל צים
את הקבוצה לתחרות עם גדולים מהם
במספר שנים. כי למרות קביעת גיל המתחרים
כבני שנתון , 1934 הופיעו בוגרים וחי־לים
למשחקים.
אחרי שנצחו את נתניה ב׳ ,13:34 את
רחובות 12:15 ואת ר״ג ,8 :1 5עלו שחקני
נילי הצפון לגמר. יריביהם היו, לאחר מאבק
קשה, בני חיפד״ שנוצחו ע״י ירושלים ,12:8
אך גברו על נתניה ,10: 26 ועל ב.מ.ע. ת״א.
ירושלים ור״ג לא עלו לגמר, ובמשחק
הגמר גברו התל־אביביים על החיפאים, ברא שותו
של ראובן ״סויל״ בתוצאות ,16:19
וזכו במגן הנאה.

מסו! סנאי הסד׳
מלאת קנאה להצלחות כדורסלני הפועל
באירופה• פתחה קבוצת מבכי תל־אביב,
שהיתר. עד לאחרונה אחת הקבוצות המ הירות
והחזקות בארץ, במסע מזהיר להחזיר
את ד,עטרת לעצמה. המטרה: לרכוש מספר
סלים רב ככל האפשר. הכריז נוח קליגר,
מזכיר מחלקת הכדורסל, לפני השחקנים :
״עליכם להראות שאתם יודעים את מלאכת
הקליעה לסל על בוריה״.
הכדור לא השתחל. הקרבן הראשון
היה מכבי טבריה. מגרש הכדורסל ליד קפה
לידו של היוזם מלא המון טבריינים חובבי
כדורסל, אך אכזבתם היתה גדולה׳ קבוצתם
היתה חסרת אונים.
אברהם שניאור, רלף ההונגרי וזכריה עפ רי
השחור והגבוה קלעו אל הסל מכל צד
והעלו את התוצאה ל־ .30:146 אולם הם לא
הסתפקו בכך, מהרו לחיפה, ניצחו את ה

השתחל
רק כדור אחד בטבעת הסל. אולם
שבע דקות לפני הסיום, בהיות הפרש הסלים
מועט, התמלאה הקבוצה מרץ והגדילה
את היתרון.

אגר 1ף
תואר אלוד ורבע מיליון
כאשר שוגר ריי רובינזון הפסיד את כתר

״למות או לעשות״ .אוניית המותרות
האנגלית, קחין אליזן וט, הביאה קהל רב מלבד
ארבע מאות מלחה וקציניה. אליהם נוספו
הגנרל דוגלאם מק־ארתור, המפציץ ה כושי
ג׳ו לואיס, מי שהיה אלוף העולם במשקל
כבד, אזרד צ׳רלס, וכוכבי קולנוע
וזירה בעלי שם עולם. מלבד בעלי אמצעים
שקנו כרסיסים לשורה הראשונה בשוק ה שחור
ונאלצו לשבת בשורה השביעית הת
אברהם
קרקו, רפאל הלפרין, טוביה גפתלי
הצעיר היה בן 17

אליפות העולם למשקל בינוני בלונדון
לבריטי רנדי טורפין, לפני חדשיים, נתעוררה
השאלה: האם הזדקן רובינזון (שהוא
בן )31 מהופיע בזירה י כאשר נצמופפו החו דש
61.370 חובבי התאגרפות במגרש הפולו
הניריורקי* ניתנה התשובה. למרות שהאמריקאים
ביגרו את אלופם לשעבר בהתער־בויותיהם,
ביחס של שתיים לאחת, היו פק-
פקנים רבים ובתמים נאמנים (כולל את שג ריר
בריטניה בוזאשינגטון, סיר אוליבר
פרנקם, שהבתק את ברכותיו) שבטחו בכך
כי טורפין שוב יכה את רובינזון.
עם סוף הסיבוב התשיעי נראה היה כאילו
צדקו הפקפקנים הבריטים• תוקפני כתמיד,
החל רובינזון מרקד נגד יתבו•• דקרו ב שמאלית
מפתיעה, נסוג מתגובותיו האיטיות
של טורפין, מקפץ בחזרה בהסתייעו
בזרם ימיניות ושמאליות, ניצח בארבעה ה סיבובים
הראשונים בסיכום נקודות. אולם

קיף הקהל בכמה מסבאות את המוזגים, שלא
רצו לפתוח את מכשירי הטלויזיה :״רוצים
לראות את רובינזון ! ״
אולם כאשר ראוהו, בסיבוב החמישי, דחה
טורפין את המכות והחל משלם לרובינזון
כגמולו. בהחליפו מכות ישירות במכות מגל,
מכות מגל בישירות, כשראשו מטרה בולטת
או שקוע בין כתפיו, עבר להתקפה. בסיבוב
השביעי נראה רו ביזון מיוגע לחלוטין! ב שמיני
ובתשיעי השתלט טורפין על המצב.
אך בשניות הראשונות של הסיבוב הע שירי
התנגשו שני היריבים במרכז הזירה.
רובינזון נסוג, כשזרם דם קולח מחבורה
באורך שלושה סנטימטר מעל לעינו השמאלית•
אמר רובינזון, לאחר מכן, בחדר ההלבשה
:״הענין היה — למות או לעשות״.
הוא התקיף בשתי זרועותיו, זיעזע את טור־פין
בימינית ישירה, השכיבו על הרצפה
בימינית ישירה נוספת.
אחר תשע ספירות קם טורפין, באומץ לב,
לקבל מנה נוספת. מתאגרף פיקח יותר היה
מחכה לרובינזון שדד,ר מעבר לזירה ותוך
שלושים ואחת השניות הפראיות הבאות ב־שטורפין
שוקע, נסמך לחבלים, הכה בו 25
פעמים, קצץ בסנטרו, הכה בגופו, דש בו
בראשו. אולם טורפין נשאר על רגליו. ש מונה
שניות לפני סיום הסיבוב הפריד ה שופט
(היהודי ראובן גולדשטיין) בין הי ריבים׳
סיים את התחרות, החזיר לשוגר ריי
את תואר אלוף העולם במשקל בינוני (ב תוספת
230 אלף דולארים), .

שוגר ריי רוכינזץ
הזקן חיה בן 31

קבוצה המקומית .29:81
בהמשך המסע הוסיפו גם נצחון על מכבי
הצפון, אך הפעם בתוצאה קטנה יותר —
.31:80 למרות שמשך כל המשחק שאפו ה קלעים
להעלות את מאזן הסלים לא שיתף
הכדור פעולה, לא נכנס לסל. המאמן, יהו שע
רוזין, כעם :״מה אתם חוש בי ס שניצחון
על מכבי טבריה זה הכל ז״

איך שהוא איבדו רגליו את קפיציותן הישנה,
שמאליותיו הארוכות לא הגיעו לתעודתן.
למרות שערב הקרב תרם 1500 דולאר לסיוע
אלמנת ג׳ורג׳ פלורם, שניספה בזיר ה
נראה כי גם מעשי צדקה לא יצילו אותו.
•ב־ 11 ערים במדינות ניו־יורק צפו
31.510 חובבים נוספים במהלך הקרבות באמצעות
מכשירי סלויזיה שהותקנו בבתי

אך גם זה לא עזר. יהודה •(קנבוס) ויינר
הצעיר זרק וזרק ומכל עשרות פגיעותיו

קולנוע.

* הפועל ניצח באולינופידת הפוטלים את
הולנד 0:87ו, את צרפת 27:67 ואת קבוצת
פוסובאקאן, הולנד•22:112 ,

•• שלבש שגי זונות מכנסיים: מסל לזוג
הכחול הישן בעל פסי הזהב, זוג שחור בעל
פסים לבנים כדי לאפשר תמונת סלויזיה חדה
יותר.

״ השופטציי הידיעה הרעה הגיעה
לאנגליה בשעה שלוש לפנות בוקר. בתגו בות
הראשונות, שהותנו על ידי לעג לכללי
התאגרפות האמריקאים (הרכים מדי) הכריזו
כותרות העתונים :״טורפין אומר: הייתי
יכול להמשיך 1״ אולם, לאחר מכן, כאשר
הבריטים הספיקו לראות את הקרב ביומן
הקולנוע קבעו במקהלה :״השופט צדק״.
רובינזון הראה כי טרם נס ליחו, אבל
בנתחו את שגיאותיו, קבע :״ההפסקה הק טנה,
העיכוב הקטן זהו גילי.״ אחר כמד.
תחרויות נוספות בארצות־הברית. בהן יגן
על תוארו ופגישה נוספת עם טורפין, החלים
לנטוש את הזירה בשנה הבאה. משונה ל מדי
כי גם רנדי טורפין, בן ה־ ,23 החליט ל ד
טוש את הזירה אף הוא. הכריז טורפין לפני
עתונאים :״אני מתכוון ברצינות. אארוז ב ספטמבר
.1952 לא איכפת לי כמה כסף אפסיד.
אינני חצה לגמור שיכור־מכות או כל
מין שיכור אחר״.
* מזרפין חסנוצח זכה ב־ 190 אלף דולא־ריס
בלבד. שאר 400 אלף חדולאריס חלכו
למארגנים שחכנסווניחם חסתננוו 800 אלף
ד ו לארים.

וז נשי 0
מרפדים ותעדימים
בשוב פא רוק, מלך מצרים, מירחי הדבש
האירופאיים שלו, הביא עמו אוסף פרפרים
שרכשו ב־ 1500 לירות, נטשו לטובת אוסף
מכסות קופסות הגפרורים הישן שלו. אולם
לאחר ימים מספר החליט לפנות לכיוון חדש ;
אוסף תמונות חפיסות הסיגריות.
אחר שטלאל הראשון, מלך הירדן, הכ ריז
על צעדו הראשון למודרניזציית ממלכתו :
איסור נשיקת ידי המלך, לא נקט בצעדים
נוספים, חזר לעיין באוסף כתבי היד העתי קים
שלו, הרבה לשחק שאח ולצוד יעלים
במדבריות הירדן.
בין אורחי ממשלת בריטניה לפסטיבל לונ דון
בלט הנסיך טונגי (שמו המלא :
סיאאוסו טאופאהאן טופולאהי טופוטואה
טונגי) בנה של מלכת סלוטה, מושלת איי
הטונגה שבים הדרום, העומדים תחת חסות
בריטית זה המשים שנה ושמלכתם היא
האדם היחיד באימפריה הבריטית, מלבד
המלך, המלכה ואם־המלך, הרשאית להיקרא
בתואר ״הוד מלכותה״.

מה יפית ומה נעמת׳
ר א שן עליך ככרמל
ודלת ראשך כארגמן

(שיר השירים)

מימי התנ״ך עשו הנשים
את כד אשר היה לאד
ידן להתיפות ולהיות
עדינות ומושכות. ידועים
היו דהן כל סודות הטפול
כיופי. ועד היום שערות
יפות ומטופלות הן כתרה

ספר האמנות המפואר לנוער

בצבם/נ
תמונות 1

הסבר
מקיף
מ חיר

3850ר 1סה

נסה

שמפו

חלמון

התמרוקים המעולים כיותר
לכריאות וליופי שערותיך.

-תקננים

ולשערות יכשות

להשיג אצל מוכרי ספרים וכל סניפי
פ7ס, חברהלפר סו מי םבע ״ מ

קניה -מכירה
כוונים
א. וסטרםן, ת״א, רחוב

המפיצים :

רש״י 9

נורית בע״ם

אנגלי ת

היטכ למדו בהדרכת מורים מדופלמים מאנגליה ומארה״ב
רה׳ בן־יהודה

בבית־הספר לשפות
ביום ד,׳ 4 ,באוקטובר מתחילה שנת למודים חדשה ונפתחים קורסים חדשים :
א) למתחילים — ביום ג׳ ,ה׳ משעה 10—9בערב ( 2א שבוע) ;

למתחילים ביום ג׳ ,ה׳ משעה 10—9בערב ( 2א שבוע ) ;
למתחילים קורס אינטנסיכי משעה 5.30 — 4.30 בערב ( 5א בשבוע);
קורסים מיוחדים לתלמידי כתות ה׳ ,ו׳ ,ז׳ ,ח׳ של כתי ספר

עממיים,

בשעות 4.30 — 3.30 אחה״צ.
מספר המשתתפים בכל קורס מו

פרטים והרשמה ; מ־ 12 — 9בצהרים, מ־ 8 — 4בערב,
גם לקורסים הקיימים לעברית ואנגלית (כל הדרגות).

דע ט נובע במיוחד ;

דיו ״ב־ו־ק 51״

המתנה דרא ש השגה
שירים עכרי ים
ותקליטים אחרים
אצל :

הארי טרומן, נשיא ארצות־הברית,
הוצף מתנות ישראליות: אחר שהחברה הכס־פית
האמריקאית לפיתוח ישראל, המנהלת
את מכירת אגרות מלווה העצמאות, הגישה
לו טבלת כסף נושאת דברי תודה, ביקרו
הפרופסור ג׳יימס מקדונלד, שגרירן
הראשון של ארצות־הברית בתל־אביב, הגיש
לו את ספרו, שליחותי לישראל.
איגודי הילדים האמריקאיים, אוספי חתימות
כוכבי הקולנוע, קבעו תעריף יקר במיוחד
לכוכבים נדירי הופעה (ארבע לירות) ב גרמה
גרפו, תעריף זול (לירה אחת) לשבי־חים,
כפראנק סינטרה, החליטו לשנות
את התעריפים בהתאם לביקוש אחר השחק נים.
בשעת
ביקור בביו#החרושת לרפואות טבע,
קיבל כל מבקר דוגמת תוצרת אחת: תרופה
נגד קדחת או תרופה נגד מחלת ים. אולם שר
הפנים, העלייה והבריאות, משה שפירא,
קיבל מנה מיוחדת: את שתי התרופות גם
יחד. ההסבר: בשר הבריאות הוא זכאי
לתרופה נגד הקדחת, כשר העלייה — לתרופה
נגד מחלת הים.
אחר שלפני שנה נולד לד״ר פכלו מג־גואל,
ציר ארגנטינה בישראל, צבר־בכור
שנקרא חואן־דומינגו, על שם נשיא ארגנטינה,
חואן פירון, נצטרף אליו החודש צבר שני,
נקרא קארלוס־מיכאל.
פילדמרשל כרנרד מונטגומרי ה אלמן
ואביו של בן ,21 גילה לעיתונאים סק רניים
את עיסוקיו בשעו*ת הפנאי: קריאה
בספרי היסטורייה צבאיים וסיפול בציפורים
שהוא נושא עמו, תדירות, בכלוב, הניתן
לחיבור למכונית מסעותיו.
כוכב הקולנוע כינג קרוסכי שרמת הכ נסותיו
משתנה מרבע מיליון עד מיליון דולר
לשנה, הסביר לקהל מאזינים תמה, באחד
משידוריו האחרונים, כי הוא אינו מקבל יותר
מעשרים וחמשה דולר (כתשע לירות) דמי כיס
לשבוע לרכישת טבק וגומי לעיסה. יתרת
הכנסותיו עוברת לידי אביו ואחיו המנהלים
את רשת עסקיו הכוללת מכרות זהב ומעיינות
נפט.
ברצות שחקן הקולנוע ג׳והן אגאר, מי
שהיה בעלה של שירדיי טמפל, לשאת את
אשתו השנייה, דוגמנית יפת תואר, נתקל
בקשיים: פקיד העירייה סרב לאשר להם
רשיון נשואים בטענו בי אגאר אינו פיכח.
התוצאה: אגאר יצא לבית הקפה הקרוב,
שתה שתי כוסות קפה שחור, התגבר על
שיכרותו, זכה ברשיון נשואין.
בהתפשט פאולט גודרד בתא ההלבשה
שלה באולפני הוליבוד נכנס׳ בטעות, בן
מפיק סרטים אחד. גודרד נמלטה לתוך ארון
הקיר זעקה לעזרה. כשבאה עוזרתה תמהה :
״למה זעקת, הלא הוא רק בן ארבע.״
״באמת?״ השיבה גודארד ,״חשבתי שהוא בן

שבע.״
השחקנית השבדית מרתה (חרב ב מדב ח

תורן גילתה סיבת הצלחת שיטת משחקה :
״כל פעם שאני מקבלת תפקיד חדש, אני מס בירה
לאבי את סוג האשד, שעלי לשחק. ואז
מבאר לי אבי כיצד נוהגת אשד, כזאת, כיצד
היא מהלכת, שותה ודוברת.״ הוסיפה תורן,
אחר הרהור :״באמת שאבא שלי מכיר המון
טיפוסים.״

חוט ארור וכובע גבוה
גרמופונים,

מיקרופונים,

בהשאלה

רם־קולים

לנשפים

ותק ונים.
תל־אביב, בריהודה ,41 טלפון 5462

3ל 3הו פ החליט כי מכשיר הטלפון הרגיל
שהותקן בביתו אינו מאפשר לו לנצל את
זמנו כראוי. הפתרון: התקנת חוט באורך של
ששה מטרים המאפשר לו להלך בחדרו בשעת
שיחה טלפונית, לאמן עצמו בלהטוטים המק
נים
לו שם־עולם, מעלים חיוך על שפתי
מליוני צופים.
בחזרו צמוק כל־שהוא מדייאטת תשעת
שבועות של פולים אפויים, אספרגוס משומר
וויסקי בשעת הסרטת המלכה האפריקאית,
בקונגו הבלגית, הצהיר המפריי כוגרט :

הנסיך טונגי
כמו כן :

טאופאחאן טופולאהי טופוטואה

מוטב להתרחק מאפריקה ואני מצטער שדברי
אלה ירגיזו את האפריקאים, אך זאת עובדה.״
אחר יצא עם אשתו, לורן באקאל, למשחק
כדורבסים, פגש בחובב כדורבסיס אחר, דוג־לס
מק-ארתור. שאלו הגנרל המודח :
״שמעתי כי היו לך זמנים קשים באפריקה.״
בוגארט הסמיק, זכר את כל שעבר על הגנרל
(כך סיפר אחר כך למקורביו) ,השיב, :זה לא
היה כלום, גנרל. פשוט לא כלום.״
שר הבטחון האמריקאי לשעבר, גו׳רג׳
מרשל, גילה כי דחה הצעת מו״ל לפרסם את
ספר וכוונו תיו תמורת מיליון דולר. הסיבה :
הוא אינו יכול לחדש ובר, מלבד תיאורי אי שים.
הוסיף הגנרל מרשל :״המו״ל ומכרי
גוערים בי קשית על סירובי. נראה שאני
האדם היחיד במדינה הזאת שמבקרים אותו
על התנגדו לקבל מיליון דולר.״
בחזור מנהיג חירות, מנחם כיגין, שהס כים
אחר לחיצת חבריו, לא לפרוש מהחיים
הפוליטיים, ממסע מרפא בצרפת, גילה כי
התפרצו, בעת העדרו, לדירתו, העלימו שטיח
ומקלט רדיו. אחר שהכחיש את אומדן המש טרה
( 750 לירות) ותיקנו ל־ 75 לירות, הסביר
כי למקלט ערך סנטימנטלי, השתמש בו בימי
המחתרת, הביע חשש כי ההתפרצות לא בוצ עה
לשם גניבה.

סיר־

שמונה שנים לאחר שאריה (לייב)
קין, איש רכש ההגנה, נדון על־ידי בית דין
צבאי בריטי לעשר שנות מאסר, בעוון נסיון
רכישת נשק מ לי חיילים בריטיים באיזור
תעלת סואץ, הופיע שמו בשנתון הממשלתי
הישראלי בתפקידו החדש: נציג אגף החימוש .
של משרד הבטחון באנגליה. השינוי היחיד :
שמו, שהפך אריה סריג.

הכלכלן הפרוגרסיבי, ד״ר הרכרט פר־דר,
תבע, בשעת הוויכוח על התקציב, להע לות
את שבר פקידי הממשלה הגבוהים, נימק:
״עלינו להשתחרר מן הנוהג הנפסד שלפיו
נהג מוכרח לקבל אותה משכורת המשתלמת
לנוטע בתוך האוטו.״
בהופיע במוסקבה כרכם ה־ 13 של כתבי
יוסף סטלין, נרתעו כמה מאמינים באמונות
הבל. מי שלא נרתע: הבטאון הרשמי, פרב־דה,
שפרסם ביקורת על עמוד וחצי.
הסביר הקומיקאי גרוצ ׳ דמרקם שהפך,
זמנית, מבקר ספרותי, בצער :״אני כל כך
עסוק בכתיבת מאמרי הביקורת שאין לי
אפילו זמן לקרוא את הספרים המבוקרים.״
בהכריז קלמנט אטלי על בחירות באנ גליה׳
חזר יריבו, וינסטץ צ׳רצ׳יל לשיטת
העבודה שלו לימי חירום, תוך תקווה (מבו ססת
למדי) להסתייע בה בנצחון השמרנים.
השיטה: אין צ׳רצ׳יל נוטש את מיטתו לפני
עשר וחצי בבוקר, אך בשלוש השעות הקוד מות
הוא מעשן סיגארים עבים, מטלפן, מכ תיב׳
קורא עיתונים, דו״חות ומברקים. אחר
זאת הוא מתגלח בתער, סועד ארוחת צהריים
באחת, ישן משך שעה, ממשיך בתכנית אחר
הצהרים, חוזר למיטתו בשעה חמש, לנמנום
של שלושים דקות. אחר סעודת הערב הוא
ממשיך בעבודתו עד חצות.

,העולם הזה״ מס׳ 726

ה ע 1ל 0
מכל ארגנטינה
אשה לא תפקד על ספרדים
החיים בארגנטינה הגיעו כמעט להפסקה
גמורה. מכל כנפי המדינה העצומה זרמו ה רבבות
— נאמניו של הגנרל פרון ואויטה
הזוהרת — אל עיר הבירה. מלבדם לא יכול
היה איש להשיג כרטיס ברכבת, שעמדה כו לה
לרשות המיפקד העצום. כדי לכלכל את
ההמונים שהתאספו, הפסיקה הממשלה את
ייצוא הבשר.
מטרת המיפקד היתה ברורה. למראית עין:
לשכנע את הגנרל להעמיד את מיעמדותו בבחירות
לנשיאות, שתתקיימנה בעוד חוד שיים,
לשכנע את אויטה היפה להעמיד את
מועמדותה לכס סגנית־הנשיא. אולם אפשר
היה להטיל ספק אם אמנם היה צורך בשכנוע
רב כדי לשכנע את הנשיא ואשתו. אם כן,
אם מי היה צורך לשכנע י
החזית העומדת מאחורי הגנרל היא רב־גוונית
— החל מן הצבא, מתוך שורותיו בא,
וכלה במליוני החברים של האגודות המקצו עיות,
שהעלו אותו לשלטון (העולם הזה
.)720 אויטה נחשבה תמיד כידידת האגודות,
נושאת דברם לפני הנשיא. לא היה צורך ל שכנע
את האגודות. אולם לגבי הצבא היה
המצב קשה יותר.
השלטון, עם
לפי החוקה החדשה עובר
מות הנשיא, באופן אבטומטי לידי סגן־ה־נשיא
עד לגמר תקופת הכהונה הרגילה *.
בין השאר יעבור במקרה זה לידי סגן־הנשיא
הפיקוד העליון על הצבא. אולם הקצינים ה גאים,
בעלי הדם הספרדי האציל, לא העלו
על דעתם את האפשרות שאשר — ,ואפילו
אשה כה חמודה כאויטה פרון — תפקד
עליהם ביום מן הימים.
בעיני משקיפים מן החוץ היתר, ההפגנה
עצומה 300.000 .איש הצטופפו ראש אל
ראש, דרשו בקול רם כי חואן ואוימה ינהיגו
יחדו את גורלם. אולם בעיני יודעי־דבר הי תד,
זאת אכזבה מרה — ציפו להשתתפותם
של שני מליונים איש. במצב זה היה ברור
שהצבא ניצח את האגודות המקצועיות, וש אלה
לא היו עוד די חזקים כדי להשליט את
רצונם. חוגי הימין החלו רוטנים שממילא
מפלה הנשיא לטובה את עניני הפועלים. ב קול
חנוק מרוב התרגשות הודיעה אויטה,
לבושה שמלה שחורה, שהחליטה לא להעמיד
את מועמדותה .״איני מתפטרת מעבודתי,״
אמרה, כשהבכי מפסיק מפעם לפעם את דבריה
,״אני מתפטרת רק מן הכיבודים. אמשיך
כמשתפת־פעולה פשוטה של פרון. כל
רצוני שההיסטוריה תזכור שהיתר, אשה לצ דו
של גנרל פרון, שהביאה אליו את תקוות
העם וצרכיו, וששמה היה אויטה...״
29א ו סגנית. באופן רשמי הוסבר ש־אויטה
ויתרה על מועמדותה מפני שהיא רק
בת ,29 ואילו החוקה דורשת שהמועמד ל תפקיד
יהיה לפחות בן .30 אלא שאויביה —
ובעיקר אויבותיה — טענו שהיא באמת בת
.32 חייך עתון צפון־אמריקאי: אויטה מע דיפה
להיות בת 29 מאשר להיות סגנית־נשיא.
מיד
אחר המיפקד החלה מערכת הבחירות
במלוא תנופתה. לא יכלו להיות ספקות ביחס
לתוצאות. המתחרה העיקרי, המועמד הרא־דיקאלי
בלבין, הואשם ב־ 27 האשמות, צפוי
לפסקי־דין שעלולים להסתכם ב־ 57 שנות
כזכור
* בדומה לחוקת ארצות־הברית.
הפד סגדהנשיא, הארי מרומן נשיא (ומפקד מות אחרי
עליון של הכחות המדויינים)
פרנקלין רוזבלט, המשיך בכהונתו עד לגמר
תקופת ארבע השנים ב־. 1948

מאסר. רבים מבין השמרנים והסוציאליסטים
נאסרו. בית־הדפוס של המפלגה הראדיקלית
נסגר, כך שהמפלגה לא יכלת אף להדפיס
את כרודה. ההסבר הרשמי: קומוניסטים,
סוציאליסטים, ראדיקאלים ושמרנים מתכוננים
לפעולות טרור.
בינתיים הודיע כרוז פרוניסטי שיד הזרים
בדבר, הפציר בנאמני הנשיא לעקוב אחרי
זרים חשודים. אולם אויבי המשטר טוענים
כי הגילוי היחיד של פעולות טרור עד כה —
פיצוץ קוי הרכבת מסביב לבואנוס איירס —
בוצע על־ידי פועלי הרכבת, אנשי האגודות
המקצועיות הנאמנות, שאינם מרוצים מיו׳
קר המחיה והדורשים העלאת שכר. תשובת
פרון: העברת הפיקוח על פועלי הרכבת
לידי הצבא.

גרמניה

ברחו לכל עבר. המטוס ;פל ארצה, הר-־זיעץ.
היד, זה המיפגן הראשון של המטוס ללא
סייס.
כעבור כמה ימים נערך מיפגן שני. הפעם
עבר בהצלחה יתרה. המטוס התרומם, טס
במהירות, נעלם מן העין. הקצינים נחפזו
אחריו במכוניתם, בפחדם שמישהו יראה את
המטוס הסודי. ואמנם, כששאלו איכר עם
ראה מטוס שנפל לארץ אמר להם :״כן,
ראיתי אחד שם מעבר לחורשה, אולם מוזר —
לא היה בו טייס.״

טייס עלה בסך־הכל כ־ 100 לירות. הוא היה
מסוגל לטוס כ־ 60ק״מ (מרחק תל־אביב —
ירושלים) ,לשאת מטען פצצות של 150ק״ג.
עובדו תכניות להטיל אלפי מטוסים כאלה
בכל יום על הקדם הגרמניים. אולם לפני
שיכלו לעבור לשלב ביצוע נסתיימה המלחמה.
חיל־האויר הוזנח על ידי האמריקאים, וה־
״פשפש״ ,כפי שנקרא הנשק הסודי במים־
מכים, כמעט נשכח.
כשפרצה מלחמת־העולם השניה שוב נזכרו
האמריקאים בנשק זה. בסתיו 1941 היה על
האפי ארנולד, מפקד חיל ד,אויר האמריקאי,
להחליט החלטה גורלית: האם להתרכז בייצור
הפשפשים או בייצור מפציצים כבדים?
הפשפש החדש, מודרך באמצעות הרדיו, היה
מסוגל לטוס 200ק״מ, עלה כ־ 300 לירות
(בד,שואה ל־ 150.000 לירית׳ מחירו של מפציץ
כבד אחד) .אפשר היה לייצר כ־ 500 פשפשים
במקום כל מפציץ כבד.
ההחלטה היתד, קשה. היה לה צד אנושי :
הפשפשים לא ידרשו מצד התוקף להקריב
קרבנות אדם, בעוד שד,הפצצות שבוצעו בידי
טייסים עלו קרבנות רבים* .אולם לבסוף הכ ריע
נמוק פשוט: המטרות האמיתיות של
האמריקאים היו רחוקות, בלב גרמניה. הפש פשים
יכלו לפגוע רק באדמה צרפתית או
בלגית. הוחלט לא לייצר פשפשים, להתרכז
בייצור מבצרים מעופפים.
מצבם של הגרמנים היה שונה. לפני אפם
היתר, מטרה מפתה: לונדון. שבוע אחרי
הפלישה לנו־רמנדיה, ב־ , 1944 החלו להפציצה
בפצצות מעופפות. אז כבר היה מאוחר. אולם
שאלה היא אם לא היו מכניעים את בריטניה
לוא היו יכולים להתחיל בהפצצה זו ב־1941
— כשלאמריקאים כבר היו פשפשים מוכנים
לפעולה.
ציפור אדומה. אולם כל אלה לא היו
אלא חבלי לידה של הנשק החדש. לפני ימים
אחדים הגיע לבגרותו. אי־שם בארצות הברית
התרוממה צפור אדומה, טסה הימה במהירות
שעלתה על מהירות הקול. מטוסי־הסילון
המהירים ביותר בעולם ניסו להדבירה, לא
הצליחו. המסקנה: הפצצה המעופפת מוכנה
לשימוש בתנאי קרב אמיתיים, תהיה מסוגלת
עתה לפגוע בכל מטרה בדיוק( ,בעוד שהפצ צות
המעופפות הגרמניות שהוטסו על לונדון
היו בלתי־מדויקות, יכלו לפגוע רק בערים
גדולות).
התוצאה תהיה מהפכנית. באמריקה מתלח שים
כי הוחל ביצור פצצות־אטום קטנות,
זולות יותר, שאפשר יהיה להשתמש בהן
בחזית ממש. על ריכוזי אויב או מטות קרביים.
הפצצה המעופפת תוכל עתה להטיסן במדויק.
המסקנה: בקרב העתיד עלולים ה״ארטיסטים״
לברוח ממטה החטיבה או הגדוד אל החזית —
שם יהיו בטוחים יותר.
5מליון מסתוריים. בינתים העביר
הסינאט האמריקאי הקצבה מסתורית של 5
מליון דולאר. המטרה לא פורשה, אך נרמז
שהיא נוגעת ל״פיתוח אויר,״ .מיד החלו ה־עתונאים
לוחשים ביניהם, מנחשים את מטרת
הכסף. הדעה הכללית: הכסף יוצא לפיתוח
הפצצות המעופפות.
״המלחמה הבאה תהיה מלחמה של כלי
נשק,״ אמר גנרל אמריקאי .״מכפר החיילים
שוב לא יהיה חשוב. צבא קטן יותר, המצו יד
בנשק המשוכלל, יוכל למנוע את ריכוז
אויבו, להרוס את התחבורה בערפו, לנתקו
ילהרעיבו.״ שלבו האחרון של הפשפש הוא
:יעד מכריע לקראת יצירת מצב כזה.

הקצין האחראי נדהם. לפתע היה לו
רעיון. במכונית היה טייס בעל משקפי־טיסה.
״זה הטייס״ ,אמר ,״הוא צנח במצנח.״ אלא
שבאותם הימים עדיין לא היו מצנחים ברשות
טייסי הצבא האמריקאיים.
מפציץ או פשפשים? המטום־ללא־

* אחוז הקרבנות ב שורו ת הטייסים־המפ־ציצים
עלה על אחוז הקרבנות של צנחנים,
יחידות מוטסות, טאנקיסטים, היה האחוז ה גבוה
ביו תר בצבא ארצות־הברית, מלבד חיל־הרגלים
הפשוט.

משם. הפתרון היה, כמובן, שיכון קבע.
הודות למאמציו הנאמנים של פלוריאן היו
רוב בתי דיסלדורף הרוסים. לפלוריאן לא
היה בית. ואילו לדירות המעטות שנבנו לאח רונה
חיכה תור של כמה רבבות מועמדים.
חיש מהר נמצא פתרון: העיריה נתנה
לפלוריאן זכות־בכורה, הקציבה לו דירה נאה.
אלא שזה היה יותר מדי אפילו לגרמנים.
סערה של מחאות שטפה את העיריה טובת־הלב.
נשאלו שאלות בלתי־נעימות.
לבסוף היה מר פלוריאן נאלץ לפנות את
הדירה הנוחה. הסיבה היתד, גרמנית טיפוסית:
הוא לא מילא את הטפסים הנדרשים על־ידי
הרשות המוסמכת לעניני דיור.

ארצות הברית
דרכו שד נשנש

דיר הסבל
גאולייטר פלוריאן היה איש קנאי. כשהת קרבו
צבאות הברית לאזור שלטונו, באפריל
, 1945 היה מנוי וגמור אתו להתנגד עד
הסוף. האזרחים שהתנגדו להמשכת המלחמה
המטורפת על אדמת גרמניה מצאו את גורלם
המר: הגאולייטר ערך משפט מפואר באולם
הגדול של בית מלון, דן את הנכבדים ביותר
למוות. מפקד המשטרה ואחרים נורו או נתלו
במקום.
אחרי מעשה גבורה זה למען המולדת
והפיה,רר ארז הגאולייטר את חפציו וברח —
מזרחה.

זמן מה לפני גמר מלחמת־העולם הראשונה
הוזמנו חשובי הגנרלים וד,אדמירלים של
ארצות־הברית לחזות בניסוי סודי ביותר :
מיפגן של מטוס שאינו נהוג בידי טייס.
הגנרלים המזדקנים חייכו על הצעירים המטו רפים,
נענו בכל זאת להזמנה בסקרנות.
כשעמדו כל הגדולים בשדה התעופה ראו
דבר הדומה למטוס מותקן על גלגלים. הגל גלים
החלו נעים. פתאום התרומם המטוס
המוזר, זנק השמימה. אחרי כ־ 600 מטר
הסתובב המטוס לפתע, עשה כמה להטוטי
לולינים, ואז — כאילו ראה את הקצינים
המפוארים למטה — טס לעומתם. הקצינים

חואן ואויטה פרון
מוטב להיות בת 29

כשתפסוהו חיילי המערב הושם בבית ך,כלא.
הוא נירון לשש שנות מאסר בלבד. ובזאת
יכולה היתד, להסתיים ההיסטוריה של פלור־יאן.
אולם
לא כך. רוחות חדשות מנשבות.
אחר שישב חמש שנים נחון פלוריאן ושוחרר.
ולא די בזאת. הממשלה של אזור הריין הח ליטה
שמר פלוריאן זקוק למנוחה. היא שלחה
אותו, על חשבונה, לבית הבראה.
אלא שכאן התקלקל משהו. באותו בית
הבראה ישבו כמה עשרות מקרבנותיו של
פלוריאן — אנשים שבריאותם נהרסה במח־נות־ר,ריכוז
אשר מר פלוריאן שלח אותם
אליהם. השפעת הפגישה לא היתר, טובה
לעצביו של הגאולייטר־לשעבר. הוא הפר כמה
פעמים את סדרי הבית, היה צורך להוציאו

חוסכת עבודה

.העולם הזה״ מם ׳ 726

במרחב
מלחמה ושלום
מ שרד הדואד היקר בעול ם
העולם שקע בכורסאות הנוחות, התכונן
לחדוש המחזה השערתי, ספק קומדיה, ספק
טרגדיה. בחדר אחד יושבים ערבים, בחדרי
השני יושבים נציגי ישראל. באמצע יושבים
מתווכחים נייטרלים. מדי פעם קמים המ תווכים,
פותחים את אחת הדלתות, מוסרים
ליושבים מעבר לדלת את אשר אמרו יושבי
החדר שממול. כדברי אחד הפקידים: זהו
משרד הדואר היקר ביותר בעולם.
החידוש היחידי הוא שזו הפעם הראשונה
שהיוזמה בסיבוב הקר עברה לידי ישראל,
במקום התשובה השגרתית (לא מוכנים ל הציע
כלום, על הצד השני לוותר) באה ה צעה
מעשית: ישראל מציעה הסכם לאי
התקפה. החשבון: תמורת הסרת הפחד ה ערבי
מפני כיבוש ישראלי יוותרו הערבים
על אי נכונותם להכיר בקיומה של המדינה.

מצרים

נתפוס את הסכרים בכוח ונבטיח שאיש לא
יתערב במקורות המים שלנו״.

האלוהים והאגאלים

״•זו׳חיזוזיי* ן
ך־־*ייי*יי •
משך חודשי הקיץ, כשהממשלה מבלה
באלכסנדריה ופקידים גבוהים מבקרים שם
תכופות נפסקת כמעט לחלוטין כל עבודת
המויסדות הממשלתיים והציבוריים בקהיר.
מדי פעם מתכנס בית הנבחרים או הסינט
המצרי ואם יש מניין של נכבדים שהואילו
להופיע מתקיימת הישיבה.
לאחת הישיבות הללו של הסינט, לפגי
שבוע, הופיע השייך עבדו אל־בורטוגלי,
בעל אחוזות עשיר מדרום מצרים. לאהר
שהסנט עיין בהצעות שונות ומשונות (ה צעת
חוק לבטל את תעשיית המשקאות הח ריפים
ומכירתם לציבור, הצעה לאשר בניית
מסגדים נוספים) קם השייך והטיל פצצה
לאווירה הרדומה .״האם נכון הוא שהיבול
הרע של השנה, שבא עקב כמות המים הי
לנוכח
הסערה שקמה בסינאט התקשר
מייד מנהל משרד העבודה הציבורית עם
השר באלכסנדריה והלה שיגר מברקים למו של
הסודאן בחרטום ולפקידי הפיקוח של
משרדו לכל אורך הנילוס. אף לארצו של
היילה סלאסיי החבשי שוגר מברק :״מה
קרה השנה, מדוע לא הגיעו מי הנילוס
לגובהם המקובל?״
התשובה שהגיעה מכל מקום היתד, פשו טה
ותמימה: לא היה כאן שום מעשה
אווילות אנגלי׳ אלא יד אלוהים. כמות ה גשמים
שירדו בהרי חבש היתה קטנה מן
הירדן רצון חזק ושריר
לפני שבועיים פירסמה ממשלת הירדן תוצ
הצעה
זו מוגשת על רקע אפקטיבי. אי
שם בצפון הארץ נערך התמרון בו נקרא
הצבא של המדינה הכחולה לפלוש לארץ
אויבת בעלת שטח הררי ,״אחרי שקיבלה
אינפורמציה שהמדינה הירוקה עומדת להת קיף״•
בעיני הערבים זוהי מעין חזרה כל לית
של מסע התקפה ישראלי. חבל הארץ
בעל מבנה הררי הקרוב ביותר לישראל הוא,
כמובן, המשולש.

תרופה רוחנית. אולם רוב הצמרת ה פוליטית
של רבת עמון מעונינת שתכנית זו
תוצא לפועל. זהו המשך הגיוני של נסיונותי־הם
ליישב ככל האפשר יותר פליטים על
מנת ליצור אוכלוסיה גדולה מזו הקיימת עתה
בארצם השוממה למחצה. גם חוסר האמצעים
הכספיים לא יעמוד כנראה למכשול בדרכם.
״אבותינו ואבות אבותינו חפרו תעלות ל השקאת
שדותיהם,״ כתב שר החקלאות היר דני
.״אין כל סיבה למה לא נדע לעשות זאת
גם אנחנו. עדיין יכולים אנו, תודה לאל, להש תמש
בידינו. לא הפכנו לעם התלוי במכונות
להשגת לחמו. אמנם נשתמש גם בטרקטורים, .
אבל זאת לא אומרת שהפלחים ישבו שלובי
זרוע עד אשר יזרמו המים לשדותיהם. לכך
אין לנו כסף.״

בינתיים החלו גם מדינות המערב מגלות
יזמה. אחרי שתורכיה ויון נתקבלו לארגון
האמנה המערבית והים התיכון ״סופח״ לאו־קינוס
האטלנטי האנטי־סוביטי, דורשים המצ ביאים
לצרף למערכת ההגנה גם את ארצות
המרחב. המסקנה: יש ללחוץ על הארצות
הערביות להשלים עם ישראל, תמורת צירופן
לאמנה — שפירושה כספי הענקות, מתנות
נשק וציוד.
אך לשתי ההצעות אין סיכויים. שום מדינאי
ערבי אינו מעיז לעשות את הצעד הראשון.
ברור לחלוטין שאי אפשר להתקדם לקראת
השלום כל עוד רואה ישראל במו״מ רק
הזדמנות לעמידה על המקח, בה מציעים
מעט ודורשים הרבה, במקום לראות בה
במה לתעמולה כדי להגיע אל ידידים אפש ריים
מעבר לגבול.
הדרך היחידה לשבירת הקרח של הסבוב
הקר: נסיון ישראלי נועז להגיע אל לב
ההמונים הערבים מעל לראשי ממשלותיהם.
שיטה אפשרית: פרסום הכרזה חגיגית
מטעם נשיא ישראל שתכלול את מטרות
השלום הישראליות, תפרט את דמות המרחב
אשר מדינת ישראל תהיה מוכנה להשתלב
בו, תהיה מנוסחת בצורה שתכבוש את לבן
של חלק מן הכתות, המעמדות והמחתרות
הנאבקים כיום במרחב.
אלא שלשם כך יש להתפנות מעסקי הש עה,
לחשוב על העתיד.

בכורסאות נוחות, מזחח ישן
רודה בנילוס, נגרם על ידי סגירת אחד
הסכרים על ידי מושל הסודאן?״
לפי ידיעות שהשייך קיבל מפלחים ובעלי
אדמות בעמק הנילוס היתד, השנה כמות
המים ירודה ביותר ושטחים רבים נשארו
ללא השקאה. וזה, הוא סבר, היה אמצעי
לחץ בריטי על המצרים למען יפסיקו את
תביעותיהם לפינוי איזור הסואץ וסיפוח ה־סודאן
.״ואם זו היתד, כוונתם של האנגלים,״
הוא התריע בפני הנאספים המעטים ,״נוכיח
להם שהשיגו בדיוק את ההיפך. אני מציע
שאם לא יחדלו האנגלים ממעשיהם אלה

(ערוד עפ׳׳י ממכונו: הכתיב המלא)
מאוזן ) 1 :שאשתו מתה ע ליו; ) 4הפוכו של
מורד 8תפילה הנאמרת לאחר תפילת ״שחרית״ ;
<10 עז רוח; ) 12 רסיפי בוער; <13 שביל לריצה.
) 16 בתוכו 17 מעום נדול ענבים 19 לפיכך ;
תוד העצמות:

אוי ב;

) 20 דיאלעט;
) 24 הראשון שהוכיח כי האר*ן מסתובבת מסביב לש מש
26 מעסה 27 עיים 29 שדורש תפירה ;
) 31 בא לפני הרעם; ) 33 סוחר ז עיר; ) 35 עני; ) 36
כלי יד להובלה 38 כפול 39 חדעיע במנננון
המכונה; ) 41 פחד; ) 43 הפירה ערה למעבר מים;
) 44 נעל עיציזז.
מאוגד ) 1 :אזמל; ) 2אדמת הננב; ) 3מפלגה
ישראלית; ) 5פר צעיר; ) 6משאבת גו פנו; ) 7כנוי
לעסוע חובבות בשעות הפנאי 8מטה כללי 9
נמל במרחב 11 מטבע הנהונה בברית המועצות ;
) 14 כלי הובלה 15 תואר הולנדי 18 צורה הנ דסית
מרובת צלעות 20 מתכת צהובה 22 בו׳ן ;
<23 מפלנה ישראלית שמאלית 25 שרץ עועצני ;
) 28 נאכל בליל הסדר 30 לא חובה 31 בן 32
אחרית 34 כביר 36 חרמש 37 סמל לשונאי
ישראל; ) 40 שאינו טו ב; ) 42 משבטי ישראל.

ת ש בץ מסי 64

מאוזן ) 1 :שמים; ) 4פג; ) 6מפער) 10 :
מפ״ם 11 צריף 13 הלל 14 נר 15 פרה־פיה
17 לי 18 שרוך 20 הבנה 23 פרנסה ;
) 25 את 27 את 29 יד 30 פילגש 32 של גיה
35 רב 36 סם 37 רב 38 רבשעה 41
מבוא 43 עפרן 45 נץ 46 אלבניה 49ה״ ן ;

לפי התכנית תיחפר תעלה מרכזית על ידי
מהנדסים מומחים (אם אפשר ערביים) .תע לות
המשנה תיחפרנה על ידי הפליטים אשר
ייושבו במקום .״לא תהיה זו תרופה למצבם
הכלכלי בלבד,״ ממשיך שר החקלאות ,״תה יה
זו גם תרופה למצבם הרוחני.״ כי אחת
מבעיותיהם העיקריות של המטפלים בפליטים
במרחב היא בעיית הניוון ההדרגתי המשתלט
עליהם מחוסר מעשה.

המשלחת הערבית בועידת פאריס

ת ש בץ מס 65 .

פתרון

את ניצול מי הירדן, לכל אורך נתיבו, לטו בת
מתישבי שתי גדותיו. הדבר כרוך בהסכם
הדדי, כי העבודות הנחוצות לכך תבוצענה
על אדמות שתי המדינות חליפות. אולם היות
וישראל היא החולשת על מעיינות הירדן
ומקורו, חיפשה ממלכת הירדן תכנית שלא
תהיה תלויה בהסכמתה של ישראל. לכך נב חר
נהר הירמוק הנובע אמנם בסוריה, גובל
לאורך קצר עם ישראל אך מהוה את פלג
המים החשוב ביותר הנשפך לתוך הירדן בש טח
ירדני. לדעת המתכננים הירדניים וה אנגלים
לא יהיה כאן כל מקום להתנגדות
ישראלית. אשר לסוריה, מאבדת היא את מימי
הירמוק בלאו הכי ללא אפשרות שימוש אינטנסיבי
בהם, מאחר שהנהר נובע לרגלי צו קים
גבוהים.
אולם נמצאו אנשים שלא היו מעוניינים
בפיתוח זה. טענתם העיקרית היא שיש לח כות
עד השגת הסכם עם ישראל — או, בסי
הקיצוניים יותר, חיסולה של ישראל — ול בצע
את התכנית הרחבה יותר. כי אין בטחון
ששלב מצומצם זה לא יפריע בבוא העת
לתכנית הגדולה.

אות מחקר של חברה אנגלית לתכנית השקאה
של 165 אלף אקרים ( 660 אלף דונם) בעמק
הירדן בין הכנרת וים המלח. תכנית זו תאפ שר יישובם של למעלה ממאה אלף פליטים
באיזור העומד היום שומם ברובו. תכנית זו
היא חלק של תכנית רחבה יותר שעובדה לפני
מלחמת העולם השניה, אך לא בוצעה בגלל
כל מיני טעמים.
מבחינה טכנית אין כל קושי בביצוע
נית אולם כאן קובעים כמה מכשולים
טכניים אשר הראשון ביניהם הוא חוסר
בין ישראל והירדן. תכנית רחבה יותר

התכ בלתי הסכם רואה

לכל
פליט תוקצה חלקת אדמה. אם הוא
רוצה שאדמה זו תישא פרי ייאלץ ליטול את
הטוריה ולחפור תעלה שתוביל את המים ל חלקתו.
אם הוא רוצה יותר אדמה ויבול גדול
יותר יצטרך להאריך את התעלה, לחזקה בא בנים׳
לעבד אדמה נוספת .״זהו חוק קיום
ראשוני: אם אין לנו המכשירים המשוכללים,
הבטון והפלדה שהיהודים משתמשים בהם,״
מסיים השר ,״אין זה אומר שעלינו להמשיך
לגווע ברעב בזמן שאדמה יבשה רחוקה ממקו רות
המים. עלינו לשפר את מצבנו באמצעינו
אנו — רצון חזק ושרירי.״

) 51 דעת 53 פרון 54 מיד 55 מרון; ) 56 די ;
) 57 שמלה.
מאוגד ) 1 :שמן 2מפרש 3ים 4פרה ;
) 5נים 7פה 8קללה 9דלי 11 צרכגיה ;
) 12 פיה 15 פור 16 הבאי 19 דה 21 נח״ל ;
) 24 סד; ) 26 השמן; ) 28 תל; ) 30
) 22ר א שו;
פושקין; ) 31 גם; ) 33 גרב; ) 34י בו א; ) 35ד ב;
אלף ;) 44
) 40 הד 41 מצער 42
) 39 קפה ;
נחיל 45 גדם 47 ברד 48 נוי 50 נדה ;
) 52 תו; ) 54 מם.

אחר שהעולם הזה 724 טעה ופרסם נלופה לא
נכונה לתשבץ 84 נמצאו בכל זאת 11 פותרים. שמצאו
את הנלופה הנכונה( .כותב יעעב בורד. ירושלים:
״רע ההתחלה עשה ...צריכים רע סבלנות ...זה ארד לי
כשעה ומחצה״) ושלחו את הפתרונות הנכונים. כולם
זכו בפרסי ספרים, כאות הוערה על עמלם :
יעעב בורד. ירושלים. צפניה ; 72מ. די־נור.
יפו, שררות ירושלים ; 84 אבנר יאיר, ת״א, הרצל
; 66 יעעב כהן, חיפה, שמריהו לוין ; 12ד. כהן, ת״א,
תיבת ראר ; 221 אסתר כץ, נם־ציונה, שיכון חיילים
משוחררים; אריה נונה. ת״א. בן־יהודה ; 208 תמר
עבצ׳ניע, ת״א, מ סין ; 8רהל מהודר, ת״א. בילו : 11
ירתה שניידר, ת״א, דיזננוף ; 247 תמר שרף, חיפה,
בר־גיורא .21

העולם הזה״ מס׳ 726

קולנוע
סרטים
״אהבה בבבל־״
בבית ספר מסוים לפושעות צעירות ש ר
ימים מספר מן המוסד, מבקשת אהבה ב כנות,
בין השאר: מאמו (ליליאן מאניה)
נערה קלת דעת אך טובת לב הנמלטת כל
חוץ, חוזרת לאחר שבאה על ספוקה ; ידה
(קריסטיאן לניד ),וגבי (נדין באזיל) שתי
בעלות־אגרופים הניצות ביניהן בלי הרף ;
קאמי (רנה קודמה) אנרכיסטית שהיתר,
מעורבת ברצח פולי טי! ערב רב של רוצ חות,
מלשינות, זונו ת*.
אל אלה מגיעה מאריה ( סו דן קלוטיה)
שהיתר, תחת פקוח העזרה הסוציאלית בעיר
לאחר שנעזבה על ידי אביה, נמלטה פעמים
מספר ממקומות עבודה שנתנו לה. מאריה
היא נערה טובה ותמימה והאחרות, המנוסות
בחיים קשים, מראות לה חבה. לא כן המנ הלת
החדשה מאדאם שאמבלה ( סוד פרים),
אשד, אכזרית בעלת נטיות לסביות. מרגע
שזו האחרונה עלתה לשלטון במוסד נעשו
חיי הנערות קשים מנשוא. לבסוף פורץ
מרד, המנהלת מגורשת ואחרת, טובה יותר,
מקבלת את ד,עדנים לידיה, אבל לא לפני
ששתי נערות מאבדות את חייהן ומאריה
מנסה לברוח עם מאהבה פייר (סרג׳
רג׳יאני).
נזנהמן,
הבמאי דיביביה (לידיה, ספור׳
מיומנה של בת ) 16 חסיד הסרט האפיזודי,
אכלס את אהבה בכבלים מספר גדול של
טפוסים אקזוטיים, הניח לכל השאר להס תדר
מאליו. התוצאה היא, בהכרח, סרט
ארוך, חסר שלמות והתפתחות טבעית, ה משתדל
למלא את החסר בפעלולים שאיים
עושים, הפעם, כל רושם. דיביביה הוא גם
רגשני והבחורות בסרט, אף האיומות שבהן,
כולן טובות לב והדמעות מבצבצות בעיניהן
בכל הזדמנות. אפילו פייר בוכה פעם אחת,
ללא סבה מיוחדת.
לגב צרפת, אהבה בכבלים הוא סרט גדול,
כלומר, עלה בסכומים גדולים, בוצע באמ צעים
טכניים ניכרים. אבל כיצירה אמנו־תית
הריהו קטן שבקטנים ופרט לתמונות
בודדות הוא ממש רע.

״שערוריה בדף ראשון״
היה היד, סרט ואהבה בדף ד א שון שמו.
שחקו בו טיירון פאואר, לורטה יאנג, דוו
אמישי. קומדיה נחמדה ביותר ששמה ללעג
את עבודת העתונות הצהובה. זה היה לפני
חמש עשרה שנה.
עתה החליטה חברת פוקס לחזור על עצ מה,
לתת לפאואר את תפקידו המקורי, ל זווג
לו את ג׳ין טירני, לסלק את הנימה
הסטירית ולהדגיש את הנקודה המינית. ה סרט
המחודש קרוי, באנגלית ״אותו גרוי
מסוים״ ,הכוונה, כמובן, לאותו רגש מסוים
המתעורר כאשר בחור ובחורה הנושאים
חן זה מלפני זו נפגשים במסבות מסוימות.
התוצאה היא מעציבה ביותר. שערוריה
בדף ראשון הוא סרט זול, חסר הומור, ומה
שגרוע יותר: משעמם.
פאואר הוא עתונאי, כתבו של עתון רודף
שערוריות, המתאר בצבעים אדומים — או
צהובים — את תולדותיה של המיליונרית
ג׳ין טירני.
כאשר מחליט פאואר, לאחר המאמר ה־ששי,
שהוא׳ זקוק למחקר ביוגראפי רציני
יותר, הוא מתוודע אל העלמה טירני בשם
בדוי, מצליח לסחוט ממנה את האמת או דותיה
(מסתבר שהיא נערה פשוטה בתכלית
ושונאת ממון) לעורר בה ״גרוי מסוים״.
ברם, משמתגלה לה זהותו האמתית, היא
חדלה להיות פשוטה, מחליטה לנקום בו על
ידי הכרזה פומבית שהם נשואים. פאואר
עומד, על כן, על זכויותיו כבעל, חודר אל
חדר משכבה של ״אשתו״ .בתחילת הסרט
היא מסרבת, כמובן, אבל בסופו, כדי לסיים
את המעשיר״ נעתרת לו. המלה ״סוף״ מצילה
את הסרט מזעם הצנזורה.
קרן אור אחת ויחידה בסרט: ג׳ין טירני,
שחקנית עדינה וכשרונית למדי בעלת אי שיות
סרטאית של ממש. היא ראויה לתפ קידים
שפירים יותר.

״מולדת אבודים״
שמו של הסרט לקוח מתוך ההמנון הא*
שבוע לפני הצגת הסרט בתל־אביב
הוציאה הנהלת קולנוע אלנבי טודעזת ש הכריזו
באותיות רבתי שהסרט אם ור בהח לט
בראייה לילדים. התוצאה: מכירה מהי רה
של כל הכרטיסים, הפגנה קולנית של
ילדים שוחרי קולנוע ליד האולם שנמנעה
מהם הכניסה לתוכו. היה זה ניצול מחפיר
של איסור מוצדק מצד הצנזורה.

.העולם הזה״ מס׳ 726

מריקאי ; הכוונה ברורה: כל האמריקאים
שווים, אומר המחבר, ארתור לורנץ, שמח זהו
הנושא אותו שם הוצג לפני שנים
מספר בניו־יורק, בהצלחה בקורתית, אך
בפני אולמות ריקים למחצה. אלא שבמולדת
גבורים הבמתי היה גבור המחזה יהודי !
בסרט הג מר כושי. אך הבעיה נשארה אותה
בעיה: ההפליה הגזעית בארצות־הברית.
הסבות להפליה הן רבות ואין סרט אחד,
ולו גם הרציני ביותר, מסוגל לנתח אותן
ומה כל שכן למצוא להן מזור. בכל אופן,
אין ספק שסרט כמו מולדת גבורים יש לו
יעוד תעמולתי מסוים באמריקה.
ארבעה חיילים אמריקאיים מקבלים פקודה
להסתנן אל אי יפאני באוקינום השקט, ל סייר
את אחד השטחים בו ולהכין מפות
מתאימות. אלה הם מייג׳ר רובינסון (דאג־לאס
דיק) ,צעיר חסר נסיון חיים אך חייל
מצוין הגאה בדרגתו ! טי ג׳י (סטיב ברודי)
טוראי ראשון שהיה בחיים האזרחיים מנהל
חברה גדולה ! מינגו (פרנק לאבג׳וי) ,סדר
בדפוס ועתה סמל ראשיו ; פינץ׳ (לויד
ברידג׳ס) שהתגייס לצבא בסיימו את חוק
למודיו בבית הספר. הם מצפים לאיש חיל
ההנדסה, מודד, שיצטרף אליהם, משתוממים
ונדהמים בראותם לפניהם חייל שחור־עור,
מוס (ג׳יימס אדווארד) :המייג׳ר יען כי הוא
אנטי־כושי מעודו מתוך מסורת, טי ג׳י
משום שהוא סתם פרצוף גס רוח ופינץ׳
שלמד עם מום בכתה אחת בבית הספר, היה
ידידו הטוב ביותר.
חייו של מוס בקבוצה אינם מן הנעימים,
בגלל היחס הרע אליו מצד טי ג׳י ורגישותו
היתרה. כתוצאה מהלם נפשי בעת הנסיגה
מן האי הוא מאבד את השליטה על רגליי,
נעשה משותק. רופא סימפאטי (ג׳ף קורי)
מנסה לרפאו בדרך הפסיכואנליזה, משדל
את מוס לספר לו את כל מה שהיה. בדרך
זו נגולה הפרשה כולה על הבד.
הרה היא שנן ולדית גבורים עמוס שיח
מיותר ! גיכר כל העת שהוא מבוסס על
מחזה שהעיקר בו, כמובן, המלל ונדמה ש־המפיקים
החליטו להעבירו אל הבד בשל מותו.
באופן כזה הופך השיח לעתים קרו בות
פטפוט מיגע. לעומת זאת׳ ביומו של
מארק רובסון, תחת השגחתו של המפיק ה־הוליבודי
הצעיר סטאנלי (סיראנו דה בר־ז׳ראק)
קריימר, הוא מצוין, וזאת אפשר לה גיד
גם על משחקם של כל השחקנים ובמ יוחד,
כמובן, על ג׳יימם אדווארד שהוא ה ציר
המרכזי בסרט.

״סערה מעל אסיה״
סרט גדול, כמו יין משובח, משתפר עם
הזמן החולף. כך סערה מעל אסיה, סרטו
הישן 1928 של הבמאי הסוביטי הנודע

ג׳ין טירניי
במסיבות מסוימות, גרזי מסוים

לקחת את הפרווה בחזרה. פורצת תגרת
ועוזרו של הסוחר נפצע. באיר נאלץ להנד
לט מערבה, לרוסיה, פוגש שם פרטיזנים
רוסיים, מתחבר אליהם, נלחם שכם אחד
אתם נגד כחות בריטיים׳ נלקח בשבי ועומד
להיות מוצא להורג בידי חייל בריטי טוב
לב (ק• גורניאק) .החייל אך פוצע אותו
ומשאיר אותו שותת דם בשדה.
בינתיים מוצאים המפקדים האנגלים בין
חפציו של באיר, שהושארו במטר״ תעודה

מימין לשמאל ; בשלישי: הם נפגשים, לוח צים
ידים, הבחור מצביע על משהו מחוץ
לתמונה ; ברביעי: בית לבן גדול ומדר גות
לפניו. בחמשי: הבחור והבחורה מטפ סים
במדרגות. כאשר הוצגו הקטעים ביחד
נתקבל הרושם של פעולה זו: בחור פוגש
בחורה ברחוב, מזמין אותה להכנס לבית,
היא מסכימה, הם מטפסים במדרגות. אולם
כל אחד מן הקטעים הללו צולם במקום
שונה, הבחורה הצועדת בחלק אחד של ה־

ג׳יימס אדוארד, דויד גרידג׳ ס (״מולדת גכורים״)
ליחסים מיוחדים, תוצאות מיוחדות

המחוברת לקמיע, המוכיחה שנושאה הוא
אחד מצאצאיו של גנגים חאן * .הם ממהרים
לאסוף את הפצוע, לנתח אותו, להלביש
אותו פראק, לעשות אותו מלכה החדש של
מונגוליה .״העם ילך אחריו, והוא ילך אח־רנו
אומר האלוף הברטי (ל. דדינצב)•
אולם באיר, שהיה עד כה אדיש, מתנפל על
אדוניו בחמה שפוכה בראותו מונגולי צעיר
מומת באכזריות בידי חיילים, נמלט מן ה מפקדה
הבריטית ומזעיק אחריו את העם
לגרש את הפולשים ממונגוליה.
ברגעים הראשונים התנועה לעתים בלתי
טבעית, אך עד מהרה מתרגל הצופה לתקלה
זו. הקול שהוקלט לפני שנתיים הוא טוב
ביותר שצורף עד כה לסרט אלם כלשהו.
סערה מעל אסיה נראה כאלו יצא זה עתה
מאולפנו של היוצר.
לאור הסרט הזה, עושה עבודתו האחרונה
של הבמאי פודובקין, שנטש את אמנות
העריכה בלחץ הבקורת הסובייטית החדישה
אשר ראתה בזה פורמליזם מסוכן, רושם
עלוב ביותר. מן הפורמאליזם ועד הריא ליזם
הסוציאליסטי עבר הסרט הסובייטי
דרך ארוכה, במורדו של מדרון.
א = 3 +ג. חלק מגדלותו של הסרט צריך
להזקף על פשטותו ! הוא צולם בערבות
מונגוליה על ידי המסריט א. נ .גולובניה,
שהיה יד ימינו של הבמאי במרבית סרטיו.
כמה מן התפקידים הראשיים וכן כל תפקידי
המשנה ותפקידי הניצבים מולאו בידי בלתי־מקצועיים,
המשחק, איפוא, הוא במרבית
המקרים, פשוט בתכלית, הולם את פרימי טיביות
הרקע. אולם כחו הגדול של הסרט
הוא בעריכה ! הצרוף המוצלח של קטעי
סרט שונים לתמונה כללית אחת, רבת רושם.
הבמאי פודובקין התמחה במלאכת ד,מונ־טאז׳
,או העריכה, אשר כינה אותה (בספ רו
הטכניקה של הסרט) ״יסוד היסודות של
אמנות הסרט״ .פודובקין היה כימאי צעיר
( )21 כאשר התנדב ב־ 1914 לצבא הרוסי.
בשבי הגרמנים
השתתף בקרבות, נפל
ושוחרר ממנו רק כעבור שנים, לא חזר
למקצועו אלא נכנס למדרשה לאמנות הקול נוע
שנוסדה במוסקבה, היה תלמידו של ה במאי
לב קולשוב, אצלו למד את יסודות
אמנות העריכה שאותה קידם בסרטיו, הפיק
באמצעותה פעלולים יוצאים מגדר הרגיל.
קולשוב, שהיה צעיר מפודובקין בשנים
אחדות, התענין בעבודותיהם של במאים
אמריקאיים כמו גריפית, גם הוא אחד מ־מניחי
היסוד למונטאז׳ בסרט, הראה לתל מידיו
נסיון מענין: הוא צרף זד, לזה כמה
קטעי סרט קצרים. בראשון נראה בחור
צועד משמאל לימין ! בשני, בחורה צועדת

פודובקין ! כאשר הוצג לראשונה מצאה בו
הבקורת — גם בברית המועצות, גם באי רופה
— אי אלה פגמים. כיום פגמים אלה
נראים כמעלות. אין ספק שהסרט היה לאחד
הנכסים היקרים ביותר של אמנות הבד.
תכנו, כרגיל בסרטים הסובייטיים, הוא
נאיבי למדי: בעת פלישתם של כחות המ ערב
לרוסיה, מיד לאחר המהפכה, נוהרים
אל רוסיה האסיאתית סוחרים אנגלים ואמ ריקאים,
המנצלים ללא בושה את התושבים.
סוחר אמריקאי כזה (ו. צופי) קובע את
משכנו אי־שם במונגוליה, קונה מן הילידים
מלך מונגולי 1227— 1162 שכבש את
פרוות ועורות במחירי־רעב. המונגולי באיר
והגיט טד
מרבית אסיה, חלק מאירופה
(א. אינקישינב) מביא אליו פרוות שועל
יקרה, מתמרמר על המחיר הנמוך, מנסה הדנייפר.

עיר, הבחור לבדו במקום אחר, הפגישה ב מקום
שלישי, המדרגות במקום רביעי. אשר
לבית הלבן, היה זה הבית הלבן בהא הידיעה׳
בוואשינגטון, תמונה שנלקחה מתוך
סרט אמריקאי.
כך, הסביר קולשוב לתלמידיו, בסרט, אב
.נחבר א —ב לא נקבל צרוף א+ב, אלא מ שהו
חדש, ג.
לפי עקרון זה מצרף פודובקין מספר
גדול של תמונות צלומי פרטים קטנים, אך
סמליים, והתוצאה היא תמונה כללית רבת
הבעה. מיקצב העריכה שלו הוא ללא דופי
והתמונה ממש זועקת מן הבד.
פרסים הפתעה בונציה
פסטיבל ונציה הוא החשוב שבין תערו כות
הסרטים המרובות הנערכות באירופה
מדי קיץ. השנה היתר, שוב השתתפות גדו לה
וארצות רבות שלחו את מיטב יצירו תיהם
לונציה. בין המדינות שלקחו חלק,
גם ישראל, שאינה מתבישת להציג שנה שנה
סרט חסר ערך בפני העולם ויפאן, המש תתפת
זו הפעם הראשונה בפסטיבל.
ותק ישראל לא עמד לה הפעם. כנגד
זאת זכה סרט יפאני, איש היער, בפרס הג דול
הראשון. הסרט בוים בידי אשירה קו־רוסבה.
שלושה
פרסים שניים נפלו בחלקם של
יומנו של כומר כפרי (צרפת — במאי אלבר
(ארצות הברית —
ברסון) ,היריד הגדול
במאי בילי (שדרת סאנסט) ווילדר) ,הנהר
(הודו — במאי ז׳אן (האילוזיה הגדולה)
רנואר).
חסידי הקולנוע במערב לא עמדו עדיין
על העובדה שבמזרח הרחוק קיימת זה ש נים
רבות תעשיית סרטים גדולה ומפותחת.
סין, הודו ויפאן מפיקות ביחד, מדי שנה,
מאות סרטים גדולים. גם מדינות קטנות
יותר, כמו קוריאה, מוציאות לאור מספר
ניכר של סרטים מדי שנה.
ב ק צר ה
שמשון ודלילה. סרטו הצבעוני של
ססיל ב. דה מיל, השואב את השראתו מספר
שופטים ומטעמו של הקהל האמריקאי כפי
שהוא משתקף בהכנסות הקופה. הדי לאמאר,
ויקטור מיצ׳ור ואלפים אחרים.
חצי מלאך. הפעם עושה הוליבוד צחוק
מאחד הנושאים ששמשו עילה לעשרות סרטים
״כבדים״ :הפסיכואנליזה. לורטה יאנג,
סקיצופרנית יפה אוהבת את ג׳וזף קוטן
בלילה, שונאת אותו ביום.
עצם מעצמינו. נשיקות, גפופים וב עיות
משפחתיות אחרות בעיירה אמריקאית
קטנה. אן בליית, ג׳ון אבאנס, פארלי גרינ׳ר
ואחרים מתיחסים לכל העסק ברצינות.

! *המרה במ &יד**
לפני שנה, בגליון ,672 שארה אותך מערכת העולם הזה
מה הרה גתש ״י ץ היום 54 ,גליונות לאחר מכן, היא פונה
אלין• שנית, תובעת ממד לעורר את זכרונך. האם אתה זוכר
מה סיפר לך העתון בתשי״א ץ כין הפותרים אשר תשובותי הם
יגיעו למערכת עד ! 5.10.51 יוגרלו חמשה פרסי ספרים יפים.
( ) 1מטרת מלווה העצמאות, שאגרותיו הופ צו
בין יהודי ארצות־הברית, היא :
500 מיליון דולר

100 מיליון לירות

ג) שיקום משוחררי צה״ל
ד) קליטת שני מיליון עולים
( )2הכפר הערבי אום אל־פרג׳ שמושב
יהודי שכן התנכל לאדמותיו, נמצא ב :
א) המשולש הקטן
ב) הנגב
ג) פרוזדור ירושלים
ד) הגליל המערבי
( )3מפא״י ששאפה, בבחירות לכנסת ה שנייה,
להשיג רוב יציב, הפסידה :
א) רבע הקולות
ב) ציר אחד
ג) חמשים אלף קולות
( ) 16 המתיחות הנוכחית השוררת בין הודו
ד) ששה צירים
| ,קזי-ד
א) אדיב שישקלי
לפקיסטן מקורה ב :
( )4המלחמה באינפלציה, לפי הכרזת שר

ב) שארל מליק
א) סכסוך קשמיר
האוצר, התבטאה בכל האמצעים הבאים
ב) בעיית המיעוט המוסלמי
מלבד :
ג) נאיף אבן־עבדאללה
ג) שנאה אישית לנהרן
א) הגבלת האשראי
ד) דוד הורוביץ
ד) הסתה קומוניסטי!?
ב) הקפאת השכר
( )30 הכוחות הצרפתיים במרוקו נכנסו לפ (
) 17 מרשל ומדינאי בעל שם עולם, שהפך
ג) עצירת מכבש הדפוס
עולה, כתגובה על:
משונא אנגלים למעריץ אנגלים, ושמת
ד) מלווה עממי
א) השתלטות מפלגת האסתקלאל
השנה הוא :
( ) 5התוצאה המעשית מדו״ח הד״ר אמיל
ב) מרד יהודי הגיטאות
א) פיליפ פטן
שמורק על אי־סדרים כספיים במוסדות
ג) רצח קולונל צרפתי
ב) יאן סמאטם
הסוכנות, היתה :
ד) אונס נערה איטלקית
ג) וסילי סוקולובסקי
א) התפטרויות כל מנהלי המחלקות
ד) ברנרד מונטגומרי
ב) סילוקו של המבקר
( ) 18 הסיבה להדחת דוגלס מק־ארתור על־ידי
ג) עריכת משפט ציבורי לנאשמים
הנשיא טרומן מקורה ב :
ד) הבעת גינוי מטעם הקונגרס
א) שימוש בפצצה האטומית
חירות
( ) 6כל הח״כים הבאים פרשו מסיעת
ב) ניהול תעמולה נוגדת לדעות המטה
( )31 כשוטר צבאי רוסי, בסרט ארבעה על
בכנסת, מלבד:
ג) נטיות קומוניסטיות
ג׳יפ, הופיע : לפיקוד כשרון

א) רוברט טיילור
א) הלל קוק
( ) 19 את יום הולדתה האלפיים חגגה :
ב) יוסף ידין
ב) שמואל מרלין
מוסקבה

ג) יהושע ברטונוב
ב) ברלין
ד) בכור שיטרית
ג) אריה בן־אליעזר
ג) פאריס
( )32 את תפקיד ויקי הרקדנית בבאלט של
ד) ערי דבוטינסקי
ד) רומא
לרמונטוב, מילאה :
דורי,
יעקב
רב־אלוף
( )7תפקידו החדש של למוות שנידונו הראשונים האטום
מרגלי

א) בטי דייויס
הוא :
בארצות־הברית הם ממוצא :
ב) מוירה שירר
א) סגן שר הבטחון
א) רוסי
ג) אליזבט טיילור
ב) מנהל הטכניון
ב) יהודי
ד) שרלי טמפל
ג) ראש עיריית חיפה
ג) איטלקי
( )33 מאמינות נוצריות מוצאות להורג בסרט :
ד) מזכיר הממשלה
ד) גרמני
א) קסבה
( )8האלופים הבאים שימשו השנה כמפקדי ( )21״מבצע רצח״ כונה שלב פעולות צבאיות
ב) פביולה
חיל האויר, מלבד :
ג) סינגואלה
א) מרדכי מקלף
א) הודו־סין
ד) אפסיונטה
ב) אהרן רמז
ב) קוריאה
( )34 על רקע שדות אורו איטלקיים בלט,
ג) חיים לסקוב
ג) בוליבייה י במיוחד, גופה ש ל:
ד) שלמה שמיר
ד) גרמניה המערבית
א) אינגריד ברגמן
( )9רק אחד מארבעה ראשי העיריות הבאים ( )22 לגילויים מרעישים הגיעה, אחר טיפול
שב לתפקידו אחר הבחירות העירוניות :
ב) סילבנה מנייאני
נרחב בעולם התחתון
א) שבתאי לוי

האמריקאי :
ג) אווה גרדנר
ב) דניאל אוסטר
ד) איבון דה־קרלו
א) חברת ביטוח
ג) ישראל רוקח
ד) יוסף ספיר
( )35 טיירון פאואר הופיע בכל אחד מהסרטים
ב) וועדת סנאט
הבאים, מלבד :
( ) 10 גנרל בריטי שביקר בארץ ונתקבל בגשם
ג) מועצת נשים
א) המחתרת הפיליפינית
שוטף הוא:
ב) המפקח הכללי
ד) אסיפת כמרים
א) סיר ברייאן
ג) נסיך השועלים
( )23 ייצוגם המתאים של הקומוניסטים בפר רוברטסון

הקפיטן מקסטיליה
למנט הצרפתי נשלל מהם עקב :
ב) סיר אלן
א) זיופי בחירות נרחבים
קנינגהאם
ב) חוקת בחירות חדשה
ג) סיר ג׳ון
ג) מאסרים שרירותיים
פאג׳ט
ד) התנגדות דה־גול
ד) ג׳ון בגוט
( )36 וואנדה בוטאג׳י הישראלית שניסתה לצ (
)24 אוויטה פירון, רעיית חואן פירון, נשיא גלאב לוח את תעלת למאנש, היא :
ארגנטינה, היתר, מועמדת ל :
( ) 11 הישראלים שנהרגו באל־חמד, בעלותם
בת סוחר ערבי

א) שר התחבורה
על מארב סורי, היו :
ב) חברת קיבוץ יגור

ב) סגן הנשיא
א) חמישה מטיילים
ג) סגן משנה בצה״ל
ג) ציר בוושינגטון
ב) שבעה שוטרים
ד) עולה ממעברת הר־טוב
ד) שר הבטחון
ג) שלוש נשים
( )25 טשקדי חמה, שנתפרסם עקב שאילתות ( )37 במכבייה השלישית נחנך איצטד :
ד) שני קציני צה״ל
א) תל־אביב
בפרלמנט הבריטי, היה :
( ) 12 העיתונות הישראלית עמדה בפני סגירה
ב) ירושלים
א) ראש שבט אפריקאי
בגלל:
ג) רמת־גן
ב) קריין הבי. בי. סי.
א) שביתת עובדי הדפום
ד) עפולה
ג) סוכן הקומינפורם
ב) המחסור בנייר
( )38 רפאל הלפרין, מפתח הגוף בעזרת הרמת
ד) מנהל חברת נפט
ג) תביעת הצנזור
משקלות היה :
ד) איסור הפצה ברחוב
א) רב־סרן צה״ל
( ) 13 על פילוג הקיבוץ המאוחד הוחלט
ב) בחור ישיבה
בוועידת :
ג) כדורגלן
א) נעו
ד) נהג ״דן״
ב) תל־אביב
ג) עין־חרוד
( )26 טלאל, מלך הירדן, שהה לפני הכתרתו ( )39 רק אחת מקבוצות הכדורגל הבאות לא
ד) ירושלים

ביקרה בארץ :
( ) 14 שביתת הימאים פרצה בגלל:
א) בית משוגעים
א) שויצית
א) סירוב הצבא לשחררם
ב) עליית רגל למכה
ב) פאנאמית
ב) אי הקצבת תוספת מטבע זר
ג) ביקור בקאהיר
ג) יוגוסלבית
ג) הכאת מלח על־ידי קצין
ד) תנאי שיכון ירודים באניות
גרשון ריטוב, מי שהיה מפקד העיר
התחתית בחיפה, הוכה על־ידי שוטרים,
אחר :
א) מסיבת חג
נוצרית
ב) כינוס ותיקי
ההגנה
ג) דהירה במכונית ;
ד) גידוף מפקד
המשטרה

מכל הע ו לם

ד) מעצר בית
( )27ד״ר מוחמד מוסאדק, מלאים הנפט
הפרסי, ניהל משא ומתן עם מתווך, שהיה
שליחו של:
א) ג׳אווהארלאל נהרו
ב) הארי טרומן
ג) יוסף סטלין
ד) משה שרת
( )28ג׳לאל בייאר, נשיא תורכיה אחר נצחון
המפלגה הדמוקרטית החליט להחזיר את :
א) הכליפות
ב) השפעת הדת
ג) איסור הרחיצה בים
ד) הארמנים הגולים
( )29 ערכי רוח חדשים טמונים במרחב, במל^

חמת המערב נגד
הקומוניזם, לדעת :

קזדנ 1ע

ד) סקוטית
( )40 שוגר ריי רובינסון נתקבל בקליפות,
אבנים ושברי בקבו קים
בזירת :

רמת־גן פריס ברלין
מוסקבה

מזסי לן רז
( )41 אלעזר דה־קרבליו, המלח ורופא השיניים
הוא:

כנר צרפתי
ב) מנצח ברזילי
ג) פסנתרן בריטי
ד) צ׳ליסטן ספרדי

( )42 כאשר סרגיי קוסביצקי ביקר בארץ
לפני מותו, פתח פולמוס על השמעת
מוסיקת:
א) גרשווין
ב) באך
ג) בריטיין
ד) וואגנר
( )43 המנצח־האורח וולטר גר הופיע, באביב
שנה זאת, יחד עם:
א) אייזיק שטרן
ב) ארתור רובינשטיין
ג) מישר, אלמן
ד) יהודי מנוחין

תיוחטרון
( )44 האם הוא קדוש עליון או נבל מתחסד
היא הבעיה המרכזית של :
א) רוח שובבה
ב) אמא קוראז׳
ג) פינה נידחת
ד) טרטיף
( )45 תזמורת שופרות וקרני איל מופיעה ב :
א) מארבע כנפות הארץ
ב) מלכת שבא
ג) מגדל בבל
ד) מעבר לגבול

ספ וסט

.ג נז ר ח. ב

( )46 לדעת עמנואל וו>יקובם קי קשורה האמו נה
הטפלה במספר , 13 ביום מסויים
בגלל היותו יום :
א) מתן תורה
ב) מכת בכורות
ג) חורבן בית המקדש
ד) צליבת ישו
( )47 בעזרת הפרייר, מלאכותית הוזרעו עד
כה בעלי החיים הבאים מלבד :
א) עופות
ב) יתושים
ג) בקר
ד) צאן

עי ־ תו בו ח.
( )48 השבועון קול־ישראל נסגר בגלל:
א) מיעוט תפוצה
ב) הבעת דעות קומוניסטיות
ג) מות העורך
ד) המחסור בנייר
( )49 אום אני חומה, בטאון נטורי קרתא,
מציע כגוי טיפוסי, בגלל נישואיו לאשר,
נוצרייה, את קצין המשטרה:
א) יחזקאל סחר
ב) עמום בן־גוריון
ג) י שורון שיף
ד) יוסף נחמיאס