גליון 727 מתאריך 4 באוקטובר 1951

5יייי ־

השבועון המצויר
לאינפורמציה

מס / 727 / .שנה / 15ד׳ תשרי תשי״ב 4.10.51 /

לעצמה בזבוז המרים ועמל שנים במפעלים שסכנת
חורבן צפויה להם בטרם יופעלו?

משה משולם, רמתיים
העולם הזה ניתח את השיקולים העיקריים,
לא את כל השיקולים. הרצון להשלים את
בנית התעשיה החדשה — ובעיקר את תעשית
המלחמה (פלדה, נחושת, פחם) שתוכל להק טין
את עליונותה של אמריקה — היא בלי
ספק גורם לשלום בשנים הקרובות. אולם
ההיסטוריה מוכיחה שאין זה גורם כל־יכול.

העורך :
אורי אבנרי

עורך משנה:
ש לו ם כ הן

השבועון הם צ 1י ר
לאינםורמצי רי
ה מערכ ת

רב איתן

רו ש

המערכת • רוני בר. דוד רוביננר.
צלמי חברי המערכת :

מיכאל אלמז. יחיאל בשו, נינוה נבי. נורית
לביא, רפאל פלע. איתמר עילם, יעכב *ליל.

והמנהלה :

רח׳ נלימסון , 8תל־אכיב

תיאטרון
(ליד
ת.ד , 138 .טל. וזמני) *8786
מו״ל :

עורך הסגנון :

עורך גראפי 1

העולם

הזה

בע״מ :

סו פ רי ־ חו ץ :
הווארד נודז־מ,
פלים סניור.
מודפס

בדפוס

ישראל

מונטי נ׳ייקובם גבריאל דנון.

ב ע״ מ;

הפיה:

פלס בע״ם

דולאר ועבודה
הסיבה לקשיי הכלכלה במדינה היא שאח מפ לגה
אהת אינה מוכנה להמיר את הדולאר בעמל
כפיים. על חשבון זיעת הזולת רוצות הז להיות.
כולן נם יחד חכו לזה אלפיים שנה, ועתה משזכו
— היוותרו ! הסיבה השניה היא חוסר הרצון
להתמזג עם המרחב. דבר שיכול היה לפתור את
הבעיות הכלכליות כולן במחי יד. דבר שהתרעתם
והנכם מתריעים עליו. אד לא -במידה מספקת.

אריה לבנה, רמת־גן

״רותי 1951״
כשפרצו המאורעות באיראן לא באו כהס־תעה
לקוראי העולם הזה. ב שבועו ת שקדמו
למהפכה, קיבלו אינפורמציה מתומצתת על
הרקע האיראני, על האישים הפועלים בו,
על הזרמים העממיים. אינפורמציה זו איס־שרה
להם לא רק להבין מה שקרה, אלא
גם מה שיקרה.
מאז מתפשטת המהפכה במרחב. לפני
שבועיים הגישה לך מחלקת החקר סקירה
מקיפה על ״המהפכה באמצעות הרצח״ —
סיכום של ההתפתחויות הדינמיות המתהוות
סביבנו. סקירה זו, שהוחל בה עם רצח
ריאד אל־סולח, הושלמה שלושה שבועות
אחרי רצח עבדאללה. פחדם היחיד של אנשי
החקר בעבודתם היה שבינתיים יירצח עוד
מישהו מן המועמדים, י צ׳
ריך שינוי ב מדורי המח קר.
השבוע
מגיש מדור. ה מרחב
מחקר גדול נוסף,
סקירה של הכוחות ה עומדים
לחולל את ההת פוצצות
הבאה במרחב
— במצרים. תכיפות זו
של סקירות מקיפות על
נושאים מרחביים, מסמ לת
את עליית חשיבותו
של המרחב בעולם בש בועות
האחרונים, עלייה
שתימשך בלי ספק בחודשים הקרובים• על
רקע הסברים אלה יקל לקורא לעכל את הידי עות
היומיומיות, המקוטעות וחסרות המש מעות,
המצטרפות למהפכה שתשפיע השפעה
מכרעת על עתידנו.
אחרי שפורסם החידון הבלשי השני(העול ם
הזה ) 718 עטו הקוראים על הבעיה 4010 .
תשובות הצטברו במערכת. רו בן הגדול היו
נכונות.
מי חוב צפ ב
לו מ רוזן רותי הקוראה
ניה ,30 ירושלים, בת , 14 המציינת במקצועה
״בלשית״ ,מתארת את הפתרון כדלהלן :
״כשדפק חיים על הדלת, אמר לו לבו שמשהו
אינו כשורה. ובאמת, במקום ידידתו חוה,
פתח את הדלת בעלה יצחק. חיים לא ידע
שהוד, נסעה לקייטנה, הביא לה ז ר פרחים,
כיון את שעתו בדיוק לשעה שיצחק נמצא
בעבודתו במאפייה. ברגע שפתח יצחק את
הדלת׳ ידע שמולו נמצא המקור להיעדרה של
אשתו מהבית זה לילות רבים, וליחסה הקריר
אליו. הוא החליט לחסל את חיים.
הוא לקח מחיים את ז ר הפרחים, שמו
באגרטל, סר למטבח, מילא שם שתי כוסיות
יין. באחת מהן שם רעל. כשהגיש את הכו סיות׳
הזמין את חיים לסעוד עמו, אולם הלה
התנצל שעליו למהר אך לא סירב לשתות את
היין. אחרי ששתתה הלה...
יצחק, שהרעב החל מציק לו, החל אוכל,
שכח בילתיים ששתי כוסיות עומדות על
השולחן. כשנ-נם הבלש כמעט וגמר לאכול.
אך כשהשיב לשאלותיו שהוא נמצא לבדו
בבית חרץ את גזר דינו, כי איך ישתה גבר
אחד משתי כוסות? החוקר הסיק מיד את

ואחרי

המסקנה שהנרצח ביקר אצל יצחק,
חקירה קצרה הודה ברצח.״
בכלל נדמה שהקוראות מ חוננו* בחוש הס תכלות
מיוחד. כך מנ^קת אליאורה סוזאיב,
מגן רחביה ירושלים, את אשמתו של הרוצח
בנימוק נו ס ף :״הייתכן שאדם, הנמצא לבדו
בבית, יקנה פרחים כה רבים?״ למסקנה
אחרת הגיעה רות מצא מרחוב יהודה הלוי
הל־אביב. היא סבורה שהרוצח הוא האדם
בתמונה .6אומרת רות: בתמונה מספר 4
נראה שהתאריך הוא 28 לחודש, ותאריך זד
היה בחודש יו לי יום שבת. לפיכך לא ייתכן
שאשתו של האדם הלכה לצרכניה. טעותה של
רות: בשום מקום לא נאמר שהחקירה הת נהלה
בחודש יולי.
דן בנדר מכפר אונו
מבלש אחרי הבלש. לא
מוצא חן בעיניו שהגבר
בתמונה 6לבוש מתחת
הפיג׳מה. לא מוצא חן
בעיניו גם שהאשה יצאה
לצרכניה בשעה שמונה
בערב. גם הוא שם לב
שב־ 28 ליולי היה יום
שבת. ואם קרה הדבר
בחודש יוני, כיצד יצאה
אשתו של הרוצח לקייט נה
עם הילדים, שהרי אז
לא היד, עוד חופש בבתי
ספר. אולם עיקר טענתו: פה הנרצח פעור
בתמונה 2יותר מאשר בתמונה . 1
לעומת זאת סבור חנניה דן מפרדס חנה,
שד,בלש טיפש מכיון שלא עצר את הרוצח
מיד והמשיך בחיפושיו. הרי בינתיים יכול
היה הרוצח לשטוף את הכוס ולטשטש את
העקבות.
מכל זה מסתבר שהחוש הבלשי של
הקוראים הוא מפותח למדי. אומרת שרר,
אלטמן, מרחוב שינקין ,47 גבעתיים :״אנא
בקשו ממר פיליפ טיארי הנכבד סיפור בלשי
יותר מותח, המאפשר אימוץ המוח לשעה,
שעתיים לפחות.״ העולם הזה נענה לבקשתה,
ומפרסם בג ליון זה חידון שלי שי הקשה יותר
מקודמיו, ומאחל לקוראיו־בלשיו שעה של
אימוץ מוח שמח.
בהגרלת הטיסה לאילת זכה איברהים שבאט,
מורד, בן 22 בבית הספר התיכוני בנצרת,
הכותב שבילה 30 דקות בפ תרון החידון.

סדום ועמורה

יחזקאל גרוסמן, חיפה

משה צימבליסט, תל־אביב

סטלין -לשלום או למלחמה?
מאחר שאי־אפשר היה להתעלם מרצונה העז של
ם.ם.ם.ר. לשלום מנסה העולם הזה 722 למצוא
את השיקולים הגורמים למדיניות שלום זו. לא
אתפלמם עם הרפורטנ׳ה כולה, ורק שאלה אחת
בפי: הבאתם גורמים שונים למדיניות זו (צבאיים
ומדיניים) ורק נורם אהד נעלם ממוחכם
שהסובייטים מנהלים מדיניות
ה״אובייקטיבי״:
שלום מכיוז שהם בונים מפעלי ענק אשר יביאו
אושר לאדם הסובייטי ויתחרו בכלכלה הקפיט ליסטית.
האם מדינה שבחרה במלחמה היתה מרשה

במו עיני
ביקוש והיצע
ן השעה היתד, שתים אחר הצל׳רים. רחוב :
= בן־יהודה, תל־אביב, נדם. התושבים שאך ב
זה כילו לסעוד, הת־ =
כוננו למנוחת הצה־־
רים המסורתית. לס־ !
תע השתמע קולו של =
רוכל :״אלטע זאכן1 ,

אלטע שיך ! ״
לבסוף עלה הרוכל |
לאחת הדירות המיו־ =
שבות ייקים, צלצל :
בפעמון. ייקר, א חוז־ן
תנומה וחימר ,,פתח =

= ושאל :״מה אתה רוצה בשעה זו?״
1״אני קונה סמרטוטים ישנים,״ ענה !

! ה רו כ ל בתמימות.
״מצטער ...אשתי איננה בבית,׳׳ פסק !

:הייקה וסגר את הדלת בדפיקה.
הקורא חיים ליפשיץ, רשננה, זוכה |

| בפרס של 1ל״י (בלי סמרטוטים).

זיוה רציתי רק להזכיר לזיוה בלכמן, רוחי 1951 ול כל
חברותיהן בשאיפות אהד מפתנמי חנניה ריב״

אזרח מועיל לכלל
ובעל יד עובדת
לא בנקל נפרד מארץ המולדת,
אולם בטל, בלתי נחוץ
תמיד חולם על ארץ חוץ
חבר קיבוץ בנגב
מוקי מלום אננילס
קראתי את מכתבו של מוקי
והעולם הזה .) 725 אודה ולא אבוש, התאכזבתי
מתוכנו של המכתב. הכרתי את מוקי במסיבות
אחרות. הוא היה סמל שד חלוציות, אידיאליזם
והקרבה עצמית. היה שש אלי קרב והלהיב אחרים
ללכת בדרכיו. שנה אחת באמריקה, ומה שונתה דמותו1 הייתי מציעה לממשלה לא להרשות אקספורט
כנון זה. ובמקרה של צורך רק תמורת אימפורט
מקביל.

בתיה ארזי, יד אליהו
אכן מוקי הברהסן. לכל הפחות ניסה ללמד זכות
על בנות ישראל שמלבד רנליים יש להן נם סגו לות
נפשיות. בחוקת נורלגו הוטלו עדינו. נוסח
לאמהות. גם תפקידים נבריים ואנו גאות בזה ש יכולות
להתמודד עם הבנים בכל השטחים.
קיים רק חשש שהבנים הטובים שלנו, שהנרו
לעולם הנדוד לשם השתלמות. בהיותם מרוחקים
מאריז מולדתם. יושפעו מיפהפיותו של יפת וילכו
לרעות בשדות זרים.
על מחלקת החינוך והתרבות לדאוג לזה בעוד
מועד ולהמליץ על שינור מספר בנות בעקבות
•הבנים, ומובטחני שהן תעמודנה על המשמר ולא
תתנה לבנים לשקוע בהוליבודיות.

שוש אזולאי, רמת־גן

זכור את חבריך בנכר ועשה למענם. תן ייצוג
יפה למין היפה מן התוצרת המשובחת שאין לה
אף בהוליבוד תחליף לדעתי אין סוקי רוצה
ב״אינפורמציה מהימנה. מתומצתת״ כי אם רוצה
הוא. להתפאר לפני חבריו הנויים ״בעדי הקאדיל־קים,
תופשי העולם הריאלי״ שנם בישראל יש
חתיכות טובות וסקסאפיליות כמו בהוליבוד.

מאיר לבני, חיפה

עינויי הדת
דומני שעדיין שוררת ״דימוקרטיה״ במדינתנו
ואין בה מקום למחנות ריכוז ועינויים, כהצעת
הקורא משה פרביזור (העולם הזה .) 716 אם הת עמלות
לא היתה מזיקה לטרוריסטים המדומים, כי
אז ודאי היו מתעמלים בעצמם, בלי עזרה מש טרתית.
מה יהיה אם יעלו מחר לשלטון הקומוניס טים
או הדתיים, ויורידו לקורא משה פרביזור את
הקרקפת?

מ. שלומי, מעברת טירה
חופש הדיבור והכתיבה — דבר יפה הוא ללא
ספק. אולם אין פירו שו שיש לפרסם את כל
המכתבים הנשלחים אליכם, אפילו אם הם כוללים
השמצה כה מכוערת וחסרת טעם, כמכתבו של
משה פרביזור.

אביבה ברו שי, רמת־גן
אין העולם הזד, מצנזר את קוראיו.

כוכבים מתנגשים
הערכתי היא שספרו של עמנואל וליקובסקי
והעולם הזה ) 719 ראוי לו שיפורסם על ידי ספ ריה
כגון הרומן הזעיר, כיון שצרופי העובדות ה מובאים
במאמר אינם עומדים בפני ביקורת, ואף
מדעית למחצה (כשלי, למשל) .זה ערבוב מושלם
של עובדות. אם נחליט לקבלו באמת הרי עלינו
לותר לא רק על תורת דארווין. כי אם נם על
מדע הגיאולוגיה והארכיאולוגיה. שמסקנותיהן כבר
עברו ביקורות רבות ויצאו מנצחות.
יציאת מצרים היתה בערך במאת הי״ג לפני
הספירה. רבבות שנים אחרי קץ הממוטות ומיליוני
שנים אחרי היוצר הנפט. ולעני? המן: פחמז.
מימן וחמצן הם אמנם אבני היסוד של כל החו מרים
האורגניים אבל מהתרכבותם סתם לא יכול
להיוצר דבש ואף לא נפט.
אם היתה רוח כבירה שנוצרה על ידי המגרים
משמידו; את מחנה אשור — אתמה כיצד לא פג עה
בירושלים הסמוכה והגבוהה יותר1
בתורת וליקובפקי יש גרעין המתקבל על הדעת
והיכול לעזור לפתירת כמה מבעיות מדע ימינו,
אך בצורתה הנוכחית אין כלל לקבלה.

טוביה ציזנר, רעננה
הנני רוצה לחלוק על אחת הטענות של ולי־קובסקי
ביחם למן: הסבר מתקבל יותר על הדעת
הוא כי הנו צואת ה שלו..ציפור זו אוכלת קוצי
מדבר המכילים אחוז נבוה של פחמימות. את ה עודף
היא מפרישה בצורת סוכר. כחיזוק לדעתי
אני מביא את התנ״ד, המספר כי המן והשלו
הופיעו באותו זמן. בחומר זה משתמשים הבידו־אים
בדרום גם בימינו.

בשנה שעברה הנהיג מדור הקולנוע של
העולם הזה מסורת: הוא בחר בסרטים הטו בים
ביו תר ובשחקנים הטובים ביו תר שהו פיעו
לעיני הקהל הישראלי משך השנה (העב רית).
בשבוע
הבא ימשיך העולם הזד, במסורת זו,
יציין את ארבעת הסרטים הטובים ביו תר,
ארבעת הסרטים המאכזבים ביותר, שני השח קנים
ו שני שחקני המשנה הטובים ביו תר של
השנה. לקוראים חובבי הקולנוע ניתנת ההז דמנות
להשוות בשבוע זה את טעמם לטעם
העולם הזה. אם יר שמו להם את מועמדיהם,
יוכלו להיתכח בגליון הבא אם בחירת העולם
הזה מתאימה לטעמם.
נזכתבים בבושה איומה קראתי את הסיפור על מידזמד
אל־בירותי והמזימה השפלה להפריד בינו ובין
אשתו היהודיה (העולם הזה .) 726 אחרי סיפורו
של המלצר אלפרד מילר (העולם הזה ) 722 יכול
סיפור זה לייאש אדם ישר, שהטירוף הגזעי לא
השחית עדין את לבו.
ריבונו של עולם, האם כבר הפכנו לבני סדום
ועמורה? האם לא נותרו אצלנו עוד סתם אנשים
צלולים, ישרים והגונים?

אולי יכול יהושע גרום (העולם הזה ) 724 לומר
לי מיהו רוב הנוער שנשאר בלי אידיאל? אם יש
כזה, אני יכול למסור להם כתובת: ההכשרה וה־התישבות.

*11111111
111111111

1.1ווו1
1114111

האם
באמת נסע מוקי ללמוד הנדסה אזרחית.
או שמא נסע לבלות קצת? האם בטכניון לא
יכול היה ללמוד הנדסה אזרחית? יש לי הרושם
שהסטודנטים שלנו לא נסעו לחוץ לארץ ללמוד.
אין הם עובדים קשה בחוץ לארץ, כי הרוצה
ללמוד לא יחפש מקום בו ״המעלות״ (לדברי
מוקי) הן לימודים שאינם נוזלים זמן, מכוניות,
נערות לפי מודל הוליבוד, בתי קפה.
בלב המערכת.
אכן, רעיון יפה העלה מוקי

עדן פפרמן, ירושלים
השער מדוע חלקם של הנברים מקופת בשער? נראה
שהנברים המסכנים זקוקים לקצת מנוחה.

נקוה ששני
את הגבירות.

יוסף לבגר, תל־אביב
השערים האחרונים מספקים

השער
בגיל שבע כבר החל טאלי ביטי ללמוד לרקוד. אולם מפני שצבע עו רו לא היד, לבן
ו שערותיו היו מסולסלות לא יכול היה ללכת לאותו בית ספר שבו למדו פרחי הרקדנים
הלבנים באמריקה. הוא נאלץ ללמוד אצל מורד, פרטי. ובכדי לעשות זאת היד, צריך לעסוק
בכל מיני עבודות מן הצד.
אותו מאבק כפול — של רקדן ושל כו שי — ליווה אותו משך כל חייו מניו־אורליאנם,
בה נולד ב־ 27 לדצמבר, ועד אשר הגיע לבמות ברודוויי. להקתו טתפיקאנה היא כיום
הלהקה הכושית היחידה הקיימת בזכות עבודתה הסדירה. כי קשה למצוא רקדנים כושיים
טובים באמריקה. אין להם שום מניע להשתלם — אף תיאטרון אמריקאי לא יחלים להכניס
רקדן כו שי בתפקיד רגיל יחד עם רקדנים לבנים.
לפני ז מן לא רב השתדל טאלי ל עזור ל&חיו הכושים להגיע לידי הכרה של מעמדם.
אולם באמריקה אין זה דבר קל. כל המשתדל להראות לכו שי שהוא אדם שווה גם לאזרח
הלבן עלול לראות את עצמו נרמס על ידי אותם הכושים או, גרוע מזה, להיקרא קומוניסט.
מאווירה זו של דיכאון וז לזו ל באדם לא מצא טאלי שום מנוס כמעט בכל העולם. כאשר
ביקר באיטליה התאהב בנוף אך נבהל ממצבם של התושבים. רק בישראל הרגיש באווירה
שונה, אנושית יותר.
מאז שחזר לישראל וניגש לעיבוד הבאלט החדש שלו אין לו אף רגע מנוחה. דמות
רקדנית המרחפת באויר ומנסה כל מיני צעדים פנטסטיים רודפת אחריו בכל שעות היום
והלילה .״לולא היה זה ד בי שאני אוהב אותו הייתי מכנה אותו חלום בלהות,״ אומר
טאלי .״ככד״״ הוא מוסיף ,״זה רק גהינום !״

העולם הזה״ מם־ 727

שע ה ש המוני
נלהבים ורעי
ב ר חו בו ת קהיר
ואלכסנדריה ומנהיגים
מושחתים
מכריזים הפרזות
חמקניות, עומדת
האומה המצרית
בפני הברירה
ב ת 6000 שנה
האם לצא תלמסעות־הדפת
קאות אל מעבר
למדבר סיני ולוב
או לאחדאח
עמק הנילוס למדינה
מתקדמת,
משוחררת מעול
זרי ואפנדי
מאת שלום כהן
_ ע ם לשנה, כאשר מי הנילוס מגיעים לנקודתם הנמוכה ביו תר, מפסיק הפלח
1 1את עבודתו, זו קף את גבו הכפוף ושולח מבט חרדה לנהר הגדול הזורם מעבר
לאדמות הכפר. הוא גמר את עבודת הזריעה ועתה מופנות עיניו דרומה, אל אותה
ארץ רחוקה אשר בה מתחיל הנהר הגדול את דרכו. על פניו הצמוקים של הפלח טבועה
השאלה הגורלית: האם יגאה הנילוס בז מן י האם יגיעו המים אשר י פרו את אדמתו
השחורה ויבטיחו את המינימום הדרוש לו לתשלום חובותיו ומסיו י האם עוד יישאר
לו להזנת משפחתו בשנה הבאה י
כדי להרגיע את אל הנהר העצום הקימו הפלחים בתי תפילה ופסלים לכבודו.
כשהמבול הגיע לשיאו עם תום עונת הגשמים הקריבו בתולה. יפת בנות הארץ, לנהר
הזועם, המזרים ברכה לארץ המדברית. בכל שעה משד היום והלילה עמד הפלח מוכן
לעזוב את ביתו ואת שדותיו, לרוץ לנהר, לחזק תעלה, לעצור התפרצות מים, לטפח
את גדותיו. כי למענו הנילוס הוא קדוש מכל קדוש, חשוב כלחם ובחיים עצמם. למענו
יעשה הפלח את הכל. כדי להבטיח שמימיו יז ר מו אל שדו תיו
הוא מוכן לכל — לעבוד, לגנוב, לרצוח, למות.
הנילוס חיים להיות שלו. מדי פעם קמו עמים ומלכים
שאיימו על המשך זרימת הנילוס כתיקונו. היו כאלה שרצו להעביר
את המים לנתיב אחר, להשקות מדבריות אחרות במימיו. הפלח

כיבוש פרעוני. ציור זה נמצא על קיר בית־תפילה בעיר
רעמסס ומראה את רעמסס השני עורף שבוי סורי שמרד.

נטש את אתו וטורי תו ויצא להגן על הנילוס, להבטיח
כי איש לא ישלוט עליו מלבדו. גם כאשר נעלמו אויבים
אלה והמים הגיעו בתעלות עד לגבול שדו תיו הנידחים
לא שקט לבו של הפלח. במוחו השתלטה ההחלטה: הני לוס
חייב להיות שלו. ממעיינותיו עד לים הוא חייב
להיות נהר אחד, השייך ומשרת רק עם אחד• גם כאשר
הפך הדבר לרגש פנימי ואיבד כל קשר עם גור מי חוץ
המשיך להיות המניע החשוב של התנהגות הפלח המצרי
ונסיכיו.
כבר לפני כששת אלפים שנה היה הצעד הראשון
שהבליט את מצרים בהיסטוריה מעשהו של המלך מנם,
מייסד השושלת המצרית הראשונה שכבש את אזורי
מצרים העילית כדי לאחד את כל העמק לממלכה אחת,
לאורך הנילוס. בירתו, שהוקמה במרכז העמק הארוך,
סימלה את אחדות הארץ התלוייה כולה ביאור. כי כבר
אז היה ברור כי המחזיק בנילוס
בהתחלתו יוכל להעמיד תנאי
חיים או מוות ליו שבי גדותיו ה צפוניות
עד הים התיכון.
משך אלף שנה היתר. תבי
בירת העולם• אולם בעקבות ני גודים
פנימיים חזקים. כאשר כל
נסיך ניסה להרחיב את השפעתו
ור כו שו על חשבון שכנו, הת פוררה
הארץ. מדרום עלו עליה ,
שבטים כושיים נישאים במרכ בות.
ממזרח פלשו ההיקסוסים,
שבטים שמיים שבאו מתוככי ה מדבר
עם עדרי צאן עצומים ור כב
ברזל. משך מאה שנה שלטו
ההיקסוסים והכושים על הארץ
הדשנה. המנהלה המרכזית נח לשה,
גם התעלות התנוונו. עד
אשר התעיררה תנועת איחוד חז קה
במצרים והנסיכים התאחדו לא רחוק מקהיר עוד
לגרש את הפולשים הדרומיים אדם וגוף של חתול,
ובני המזרח. בתנופה אדירה אחת
הצליחו להשתחרר מעול הזרים ולרדוף אחריהם עד למו לדתם
הם (נצחונותיהם המכריעים היו במגידו אשר בעמק
יזרעאל ובקדש אשר בלבנון) .עם זאת פרצה מצרים את
תחומיה והפכה מעצמה עולמית עם אזורי כיבוש נרחבים
שהגיעו עד סוריה בצפון, ערב ובבל ממזרח, חבש בדרום
ולוב במערב.
כל עוד הסתפקו המצרים בכיבוש חבש וארצות
הכושים לא היה בדבר פריצת גבולות, כיבושים רחוקים.
היתד, זו רק הבטחה עצמית, התפשטות לארץ דרומית
הנמוכה ברמתה התרבותית ממצרים אך חולשת על
מקורות הנילוס. מצרים היתה מסוגלת לעכל את הארצות
הכבושות.

אולם כאשר התפשטו חילות מצרים מזרחה אל חצי האי
הערבי ולארץ הפלישתים והכנענים לא היתר, למצרים כל
שאיפה להישאר ולהשתקע במקום. בו בז מן שכיבו ש
הסודאן ומבואות חבש איפשרו למצרים להרחיב את
פיתוח אדמותיהם וניצול מי הנילוס, לא היו כיבושיה
במזרח אלא מעמסה גדולה על כוחה הצבאי והמנהלת .,
כאשר, אחרי המלך תות־משה (לפני 3500 שנה) לא בא
מלך בעל יד חזקה, שתוכל לרכז את הכוח המפוזר,
התפוררה האימפריה המצרית ומ שך 600 השנים הבאות
ניכרו סימני ההרפתקה הקולוניאלית בחייה הפנימיים
של מצרים. עד אשר נכבשה מצרים עצמה על ידי הפרסים,
היתד, נתונה לכל שבט ש אזר עוז והתקיף את השפלה
העשירה, שדד ורצח עד שגור ש על ידי כובש חדש.
כאשר אלכסנדר מוקדון, או אלכסנדר בעל הקרניים,
כפי שהוא נקרא בפי הערבים עד היום, הגיע למצרים,
היה בן .24 קרבו הגדול ביו תר
בצפון סוריה הסתיים זה עתה
בניצחון אדיר ; האימפריה הפר סית
נעלמה והעולם היה שלו
מן הים השחור עד פי הנילוס.
הוא בא למצרים כאדם שאינו
מצפה למלחמה ונתקבל כגואל
ומושיע, בן אלים. הוא הקים עיר
חדשה בשפך הנילוס לים התי כון
— אלכסנדריה — הפך את
מצרים למעצמה ים־תיכונית.
משך שנים מעטות הפכה ה עיר
החדשה למרכז עולמי. מאה
שנים אחרי היווסדה, היא היתד,
העיר המאוכלסת ביו תר בעולם,
עם מיליון תושבים. עם מות אלכ סנדר
התחילו מריבות גדולות
להכריע מי ייר ש את העיר ה גדולה.
אחד ממפקדיו הגבוהים,
ניצב הספינקס בעל פני
תלמי, הצליח לתפוס את השלטון
סמל מצריס של פרעה. ומינה את עצמו לפרעה• בפעם
הראשונה היו למצרים מלכים
שכל שאיפתם היתד, להוציא מן הארץ למען טובתם הפר טית.
הם ראו בארץ אוצר עצום שאפשר לנצלו בלי סוף.
תחת שלטונם השתלטו הסוחרים היונים שהובילו את
תוצרת מצרים לעולם והביאו תמורתה מוצרי מותרות.
אולם ברכה זו היתד, מעורבת. העיר החדשה הפכה
מרכז מסחר עולמי. האפילה על חשיבות האדמה הפוריה
שעל גדות הנילוס. בני שושלת תלמי נטו לזלזל בערך
הנהר, להזניח את תעלותיו. אחר נפילת קרת־חדתא ב צפון
אפריקה החלו מאות ואלפי ספינות מובילות את החיטה
המצרית לנמלי איטליה, בז מן שהפלח המצרי רעב ללחם.
עם הרווחים העצומים שנצטברו ממסחר זה הקים תלמי
הרביעי צבא חזק שכבש אימפריה גדולה ממזרח וממערב,

העכדיםשהשתלטו. הממלוכים, שהובאו מאסיה ומאירופה למצרים כעבדים על־ידי הכובשים
הערבים, תפשיו חיש סהר את השלטון מידי אדוניהם. משך שלטונם התרכזו בעיקר בתענוגות
והברקות חיצוניות המזכירים את סיפורי אלף לילה ולילה, הזניחו את הארץ ואת עושרה: הנילוס.

מלכתהלבבות. מ שן עשרים שנה שלטה קליאופטרה, אחרונת שושלת הפרעונים של
מצרים, על לבבות גדולי האימפריה הרומית. כאשר לבסוף בא אוקטביאנוס, שליט רו מי,
והניס את צבא אנטוניום, המצביא הרומי ששהה במצרים בגלל קליאופטרה, הרעילה את עצמה.

מעשיות

עצמו

צרפתיות. אחד הממלוכים, עלי ביי, התמרד בתורכים שכבשו את הארץ, הכריז
כמלך ^עצנזא ^ ,נפוליאון, שחלם מזמן על כיבוש מצרים, בא וניצל את ההזדמנות.

נצ חץ האדמילל נלסץ. אנגליה, שניהלה באותה תקופה מלחנזה עיקשת בנפולי און באירופה,
לא שבעה נחת מנוכחות צבא צרפתי במצרים, השנוידה את הצי הצרפתי ב קר? גדול באבו־קיר״

האריה?ן ושהביזנס. כאשר תבעו הבנקאים האירופים את פרעון חובותיו העצונזינו של
איסמעיל באשא, כריב מצרים, לא היה לו מניין לקחת כסף, מכר מניותיו בחברת תעלת סואץ.

מרדהסהרוהכוכב. איממעיל באשא הודח, במקומו בא בנו תופיק באשא. אך מצבו של
הפלח הלך ורע כי היה עליי לשלם את חובות איסמעיל. תחת מנהיגות אחמד עורבי באשא,
המנהיג הלאומי, התמרדו הפלחים ב שלטון הכדיב והזרים התנפלו בשנת 1882 על כל הזרים
שחיו באלכסנדריה, רצחו אותם. תגובת האנגלים לא איתרה לבוא: חייליהם השתלמו על הארץ.

א 3ימצריםהחדשה. מוחמד עלי התגייס בצעירותו כחייל פשוט לגדוד אלבני של הצבא
התורכי. הוא נשלח למצרים, עלה בדרגה עד שהפך מפקד גדוד. הוא ניצל את מעמדו ללחוץ
על התורכים ולקבל זכויו ת רבות. לאחר שמונה באשא של מצרים הפליג במסע כיבושים שהובילו
עד לתוככי ערב ממזרח, סוריה מצפון ויוון בים התיכון. לבסוף נכנע לאנגלים, הצרפתים והרוסים.

לאורך חופי הים התיכון. אימפריה זו החזיקה מעמד משך מאתיים שנה. אולם בד בבד עם
עזבו את הפלח לנפשו שיזר ע ויקצור את החיטה
לסוסים אצילים, משוררים ומלחמות. הם
הברקות בית המלכות השתרר על הארץ עוני רב והזנחת הנילוס הגיעה לממדים גדולים.
הדרושה להם והתעלות שוב היו נתונות לחסדי הרוח והמים.
בשיגרתיות כמעט משעממת חזרו התלמיים על כל אותן השגיאות של קודמיהם.
אך משך חמש מאות השנים שמצרים היתה תחת שלטון המוסלמים חדלו כובשיה להיות
התפשטותם לארץ ישראל משכה נגדם את בית המלוכה הסליקי מסוריה שגירשם מן
אולם כדי לשרתם, הביאו ד,שליטי עבדים מאסיה
ערבים, התמזגו עם התושבים המצריים.
הארץ( .אותם הסליקים הוצאו לאחר מכן מארץ ישראל על־ידי מרד המכבים ).צבאות
ומרוסיה המזרחית, בשל יופיים החיצוני ורמתם התרבותית הגבוהה. עבדים לבנים אלה,
מצרים חזרו מהרפתקה יקרה זו רצוצים ושבורים.
שנקראו ממלוכים, הגיעו תוך ז מן קצר לעמדות החשובות ביו תר בצמרת המדינה. ממעמד
לכן, כאשר הופיעה המעצמה החדשה — רומי — על חופי הים התיכון, עמדו המצרים
עבדים הפכו מלאי ממנו סיפקו לשולטנים את מיטב יועציהם ומפקדי צבאותיהם. אולם הם ,
חסרי אונים וראו כיצד נבלעות שכנותיה בזו אחר זו. סוריה נכבשה, ירושלים נפלה,
לא הסתפקו בכבוד זה. בפעם הראשונה בתולדות מצרים עלו העבדים ל שלטון — לא הפלח,
עזה נכנעה אך מצרים לא יכלה להתגונן — כוחה נשבר כאשר תעלות הנילוס נתמלאו
שנשאר עני ו מרוד — אלא עבדים זרים שהובאו מארצות רחוקות.
עשבים.
ההזנחה נמשכה, האלבנים עלו. במשך מאתים וששים השנה שהממלוכים היו
ברצות תלמי האחד־עשר לאחד את מצרים שוב ולמנוע התפוררות מוחלטת, השיא
שליטי המדינה השתנה השלטון לא פחות מאשר 53 פעמים. העבדים שהפכו לאדונים לא
את בנו, חלש האופי, לבתו קליאופטרה הבכורה בהיותה בת .14 אולם כעבור כמה שנים
ידעו כיצד לשלוט על עבדיהם הם ורציחות והפיכות ארעו בממוצע פעם לחמש שנים. כאשר
הופיעו מוסלמים מגזע אחר — התורכים שהתקדמו אותה שעה עד שערי ווינה בלב אירופה —
ברח בעצמו מחמת התככים של בתו. הוא פנה לרו מי בבקשה ל עזור לו להשליט סדר
לא יכלו הממלוכים לעמוד מולם ומצרים הפכה למושבה של אימפריה עולמית חדשה.
בביתו. הרומים שלחו לו נציב בשם פומפיאוס, שיהיה אפוטרופוס על בנו ובתו המלכים.
אולם ההבדל בין אימפריה זו לאימפריה הרומית היה כי הפעם לא היה לכובשים שום מסורת
בגיל 20 היתד, קליאופטרה כה שנואה על־ידי אזרחיה שנאלצה לברוה מן הארץ
או כ שרון לשלוט. הזנחת מצרים נמשכה.
ולהסית את השבטים הערביים ללחום נגד אחיה. אולם לפני
אחרי כיבוש מצרים 1517 השאיר שולטן סלים התורכי
שהצליחה לכבוש את אלכסנדריה ארעו כמה דברים חשובים מאד
צבא משמר חזק וחזר לארצו. אולם המצב הפנימי לא השתנה ;
ברומי עצמה. יוליו ס קיסר השתלט על רומי ולמעשה על כל
בשנת 1604 התמרדו גדודי הכיבוש התורכיים ; המושל נרצח
הדבר היחידי שחסר
העולם על־ידי חיסול י רי בו פומפיאוס.
על ידי חייליו והמורדים הכריזו מלחמה על יו ר שו. כדי לדכא
לו היה כסף. הוא בא למצרים לקחתו.
את המרד נאלצו נציגי התורכים לבקש את עזרת הממלוכים
הקס מי םלאהועילוהרבה. המלכה הצעירה מצאה
שעדיין שלטו איש איש ב איזורו הוא. וכאשר, כעבור 70 שנה,
חן בעיני המצביא הרומי שהחליט להשאר שם כמה שנים.
הצליח עלי ביי, אחד הממלוכים הללו, לתפוס את השלטון, הכריז
האח שעמד על ז כויו תיו גם כבעל נעלם בצורה מסתורית
על מצרים כעל ארץ עצמאית, בלתי תלויה באימפריה התורכית.
וקליאופטרה התפנתה לחלומות גדלות.
ממרד זה נבעו שתי תוצאות שהשפיעו במידה ניכרת על
כאשר קיסר נרצח ברו מי תפס את מקומו אנטוניוס בארמון
דמותה של מצרים החדשה. בשנת 1798 הגיע נ פוליון בונפרטה
המלכה ובלבה. משך עשר שנים ישב במצרים וגיב ש מעצמה
לאלכסנדריה באמתלה להשיב את מצרים למרות השולטן. אולם
בקצה המזרחי של הים התיכון שמטרתה היתד, לעמוד מול
כעבור שלוש שנים החליט השולטן כי אין הוא זקוק לעזרת
המעצמה המערבית — רומי. אולם סופו הגיע כאשר אוקטביאנוס.
הצרפתים, הסכים לשתף פעולה עם האנגלים למיגור צבאו של
שליט רומי, בא לחפשו במזרח והניס אותו. קסמי קליאופטרה
נפוליון. כוחות אנגליים נחתו באבו־קיר ליד אלכסנדריה והצרפתים
לא הועילו הרבה וכדי למנוע שיקחוה ב שבי לרו מי הרעילה
נאלצו לפנות את קהיר והנמלים המצריים אחר שציים מוגר
את עצמה לעיני המנצח. מצרים חדלה להיות ארץ עצמאית עם
בקרב ימי גדול על ידי נלסון. שנתיים אחרי כן עזבו גם האנגלים
מלכים משלה.
את אלכסנדריה וכעבור חודשיים פרצה מרידה של החיילים
תחת שלטון הרומים חזרה מצרים לגדולתה ולאחדותה
האלבניים ש שיר תו בצבא התורכי במצרים שדר שו את התשלום
הקודמות — הפעם בפרובינציה רומית. המהנדסים הרומיים
בקהיר מוקם עתה פסל של איסנועיל באשא. כל
המגיע להם עבור כמה שנות שירות. כתוצאה מזה תפס מפקד
הבינו את הנילוס, נהר הדורש השגחה מתמדת, מדידות ותכניות,
הצרות שהביא על ראש המצרים — נשכחו.
האלבנים את המצודה של קהיר והנחיל תבוסה ל שלטון התורכי.
והניתן לניצול רק על י די טיפוח מתמיד. הם הקימו רשת תעלות
תוך ביקור, שחיטה חגיכיונ. אחד מאותם האלבנים
מסועפות, נקודות תצפית שהודיעו על כל שינוי בגובה המים.
היה קצין צעיר בשם מוחמד עלי, לשעבר סוחר טבק בכפר קבלה באלבניה. בהגיעו לדרגת
אולם עם שקיעת שמשה של רו מי שקע גם הסדר שהקימה במצרים. הנוצרים שמספרם
מפקד הגדוד האלבני, נאבק בעקשנות במרות קושטא, מונה באשא של מצרים.
גדל בארץ לחמו נגד הרומים ונסיכים קטנים צצו בכל עבר ליטול חלק של המדינה המתפוררת.
מוחמד עלי, שלא רצה להשאיר כל ספק בדבר סמכויותיו כמושל מצרים, הזמין
אז הופיע בעמק הנילוס עם חדש שהצליח עד אז לעמוד בפני הפרסים, הרומים, האשורים
את ראשי הממלוכים ועוזריהם לביקור במצודה בקהיר לחוג את מינויו כבאשא. הממלוכים
והמצרים. כשחרבות ארוכות על מתנם השמאלית ופגיונות קצרים למותנם הימנית, מגן עגול
(כמאתיים איש במספר) באו רכובים על מיטב סוסיהם ובכל פארם כדי להטביע על
על זרועם וקשת ארוכה בידם נהרו פרשים ערביים אל מי שורי מצרים. היד, זד, בשנת
הבאשא החדש את רושם כוחם. היתד, זו הפעם האחרונה שנראו בחיים. בפנים המצודה
640 לפי הספירה הנוצרית, שמחנה שנים אחרי מותו של ערבי קנאי בשם מוחמד. בראש
ארבו להם חיילי מוחמד עלי שהכניסום לחצר קטנה ושחטו אותם עד האיש האחרון.
פלגי הנילוס, הקימו הכובשים, החדשים מצודה בשם פוסטאת ,״אל־קאהירה״ (המנצחת),
תגובתו של הבאישא לידיעה כי אויביו חוסלו היתד, תפילת הודיה לאללה על שהסיר
אשר היא עתה קהיר, בירת מצרים.
מעליו את צרתם של הכלבים.
מסע הכיבוש הערבי במצרים, שארך שלו ש שנים בלבד, הפך את הארץ לחלק בלתי
בספרי ההיסטוריה של מצרים, נרשמה עליתו של מוחמד עלי כלידתה של מצרים
נפרד של העולם המוסלמי. תחת ש ל טון כליפי בית עומייה אשר מיסדם היה עוסמן, חתנו
החדשה. לאחר שהתפטר מהממלוכים החליט לגבש את מצרים כמעצמה עצמאית בלתי
של הנביא מוחמד, ואשר מ ח:ז ם היה בדמשק, המשיכו תושבים רבים בדרכם ולפי דתם
תלויה בגורלה של תורכיה. הוא חפר תעלות השקאה ושייט, בנה את הסכר הראשון
הקודמת. הכובשים רק דר שו תשלום מס נפש מהכופרים. במרוצת הזמן השתלטו הכובשים
להכוונת מי הנילוס, החרים את כל האדמות הפרטיות והפך לבעל האחוזות
החושים כפי שאף כובש לפניו,-ם לא השתלט: השפות היווניות וו־,קופטיות נשכחו! וערבית
העשיר ביו תר במזרח. חלק מאחוזות אלה חילק בין הפלחים ועל השאר ד •
היתר, השפה היחידה של האו •ץ.
גידל תבואות שמכר במחיר שקבע. היה זה נסיון ר א שון של סוציאליזם =331.
אולם תועי מדבר אלה לא; ך,בינו לרוחה של הארץ המיושבת. כל דאגתם היחה נתונה

כיבוש הסודאן. לאחר שהסודאן נכבש בידי צבאות מוחמד על /קם מנהיג דתי בסודאן שכינה את עצמו ״אל־מהדי״ והתמרד ביור שי הבאשא המצרי הגדול. הסודאנים התקיפו את
חרטום הבירה, רצחו את הגנרל גו רדון, שבא לסודאן בראש כוח בריטי ללחום בסחר העבדים. כתגובה שלחו האנגלים צבא שהתקיף, יחד עם כוח מצרי, את אנשי אל־מהדי והשמידם בקרב.

המלך הראשון. בשנת 1922
נתנו האנגלים עצמאות למצרים
והכדיב פואד, אביו של פארוק,
הוכתר כמלך ר א שון של מצרים
מאז ימות הפרעונים הקדומים.

עורקהאימפריה. אולם עצמאותה של מצרים היתה למראית עין בלבד. כי מאז שנחפרה תעלת סואץ
רכשה מצרים מעמד חיוני במערך האסטרטגיה של האימפריה הבריטית. בקהיר חזרו הדיפלומטים האנגלים
על הבטחתם לעזוב את מצרים בקרוב והדגישו כי למעשה מצרים היא ארץ עצמאית, בת־ברית נאמנת לבריטניה.
אולם במרחק שלוש שעות נסיעה עברו אניות המלחמה האנגליות מהנמל המצרי של פורט־סעיד שעל הים
התיכון לנמל המצרי סואץ שעל ים סוף דרך התעלה כשתותחיהם חשופים וכאילו הארץ עדיין שלהם.

(אמנם דליל מאד) שנעשה במרחב. מוחמד עלי הפסיק את גידול החיטה כיבול הראשון
במצרים ובמקומו הכנים את גידול הכותנה שהפך למקור הראשון של הכנסות. בסיס כל
הצלחותיו היה: ההכרה העמוקה שגורלה שיל מצרים תלוי בנילוס, בעיבוד מקסימלי של
גדותיו וטיפוח מימיו.
כאשר ראו התורכים את חיזוקו של הצבא המצרי תחת מוחמד עלי ציוו עליו לצאת
לערב ולהשליט את מרותו בשם תורכיה על אבן אל־סעוד, שריף מכה, ראש כת הווהבים
הקנאים שראו בתורכים ובכל יתר המוסלמים שאינם משתייכים לכתם כופרים וסוררים.
השאיפות לא היו מוגבגלות. בנו של מוחמד עלי, איברהים, שבא למצרים בגיל
13 לאחר שאביו הספיק לרכוש לו שם עמדה גבוהה, היה אהוב ביו תר על בני הארץ.
בו בז מן שאביו ראה את עצמו כבן גזע עליון, מעל לפלחים המצריים, הרגיש איברהים באשא
כבן מצרים, דיבר את ל שון הארץ בעוד שאביו לא למד מעולם לדבר ערבית בלי ניב תורכי
מובהק. עוד בהיותו צעיר, הראה איברהים כ שרון רב ואביו מינה אותו למפקד הצבא המצרי

המצרי הראשון. האיש שלא
רצה להילכד בעורמה האנגלית
היה פלח פשוט, שהפך מנהיג
סעד זגלול,
העם במלחמתו :
(הוופד) מחולל מלחמת השיחרור.

ממלוכים. יור שו, סעיד באשא, בנו האהוב ביו תר של מוחמד עלי, שהיה תחת השפעה
צרפתית, נתן למהנדס בשם פרדיננד דה־לספס ר שיון של שתי שורו ת בלבד :״לבנות תעלה
המתאימה למעבר אניות בין סואץ שעל ים סוף והים התיכון.״ כפיצוי לאנגלים מסר להם
הבאשא ז כיון לייסוד חברת אלחוט ובנק. היו אלה הצעדים הראשונים שהחדירו שוב איום
זרים לעמק הנילוס.
עם מות סעיד, עלה בן אחיו, איסמעיל, לשלטון. איסמעיל, שרכש חלק ניכר מחינוכו
בפאריס, התרשם מאד מהקיסר נ פוליון השלישי שביצע תכנית אדירה להפוך את ביר תו
לעיר גנים, שדרו ת רחבות, ובנינים מפוארים — תכנית שהריקה את קופות המדינה.
עם עלייתו ל שלטון היו כל הנתונים לטובתו של איסמעיל. מלחמת האזרחים באמריקה
הביאה עו שר עצום למצרים עם הפסקת משלוחי הכותנה האמריקאית לשווקי העולם. אירופה
הזקוקה לבגדים היתר, מוכנה לשלם כל מחיר עבור הכותנה המצרית ובעלי האחוזות במצרים
צברו רווחים דמיוניים. בניית התעלה הגדולה משכה את תשומת לם העולם כולו ובנקים
הציעו הלוואות בלי סוף לבאשא בן השלושים, שלא עמד בפני הפיתוי, קיבל כל הלוואה
שהוצעה לו. במשך 16 שנה הגיע סכום הלוואות אלו ל־ 150 מיליון לירות.

שערך פלישה שניה לערב, על מנת להכניע סופית את איבן אל־סעוד.
אחרי שאיברהים, שהצליח לחדור אל לב המדבר הערבי וללכוד את המורד ואנשיו
כאשר בנובמבר 1869 נפתחה תעלת סואץ הגיע או שרו של איסמעיל לשיא. קיסר
הפראיים, חזר למצרים, ניגש לביצוע חלומם של כל מנהיגי הארץ במשך כל הדורות :
הצרפתים ונסיכים רבים היו אורחיו והמחבר ג׳וז פי
כיבוש הארצות שעל גדות הנילוס הדרומיות. בראש
ורדי חיבר אופרה מיוחדת על נושא מצרי (אאידה)
צבא חזק סיפח את הסודאן באורח רשמי למצרים
שהוצגה בחנוכת בנין האופרה המפואר בקהיר. היתר,
שעדייו היתד, פרוביגציה תורכית להלכה. אולם
זו הזדמנות נפלאה להוציא כספים בממדים שאפילו
שאיפותיו של מוחמד עלי ובנו איברהים לא היו
נסיך זה לא עשה מעודו. מה שהוסיף להנאתו של
מוגבלות ל איזור הדרוש למצרים למען מחיתה —
איסמעיל בחגיגות אלה היתר, העובדה שלא הוציא
עיניהם תרו לאותן הארצות שצבאות פרעה חדרו
מכיסו פרוטה אחת מכל הסכומים הדרושים. מי הני אליהן.
לוס
הלוואות של בנקאים אירופיים.
באותה תקופה, ניגש מוחמד עלי לבניית צי
מלחמתי חזק ולהעמדתו על רמת ציי המעצמות
אולם כאשר הגיע הזמן לפרוע את החובות לא
הוא הזמין מומחים צרפתים
האירופיות הגדולות.
מצא איסמעיל את הסכומים הדרושים. מי הנילוס
שפיקחו על בנית הצי ועל הקמת ו אי מון צבא
לא גאו בזמן, מחירי הכותנה בעולם ירדו במידה
מודרני מצוייד במיטב הנשק של התקופה.
ניכרת. הוא מכר את מניותיו בתעלק לאנגלים אולם
בשנת 1821 מונה מוחמד עלי ע״י השולטן,
הסכום לא הספיק. מעצמות המערב התערבו, שלחו
שחיפש כיצד לפייס את נסיכו־פיקודו האדיר, כמושל
לקהיר ועדה שתקח את עניניה הכספיים של מצרים
לידיים ותבטיח את פרעון החובות.
כרתים. היות והאי לא היה נתון למעשה למרותו של
השולטן היה על הצבא המצרי לתפוס את המקום
בהעדר מזומנים נטפלו לרכוש התמידי של
בכוח• כעבור ארבע שנים נצטווה מוחמד עלי לשלוח
מצרים: הנילוס והפלח. במשר שנים נאלץ הפלח
בול זו, שהוצא טל־ידי הדואר המצרי לכבוד חתימת חוזה 1936 הוא הראשון
צבא שיכבו ש את האיים היווניים ולדכא את התנועה
לעבוד ולרעוב כדי לשלם את חובות הכדיב (המשנה
הלאומית היוונית שאחזה בשוד־ים כנשק במאבק
(והאחרון) הנושא דמות כופר טמא (אנטוני אידן, ראש המשלחת הבריטית).
למלך) .בתנאים אלה לא יכול איסמעיל להמשיך
לעצמאות. איברהים באשא, בראש הצי המצרי החדש,
בתפ קידו! הוא פוטר ע״י השולטן, מינה את בנו
כבש את האיים בזה אחר זה עד שנחת לעצם היבשת היוונית וכבש את הבירה אתונה. הבריטים
תופיק באשא לכדיב, לקח שלושה מיליון פרנקים ונסע לאיטליה.
שנבהלו מהופעה ז ו של מעצמה ימית וצבאית חדשה בים התיכון כרתו ברית עם הרוסים
האפלה ביו תר בעבדותו, התעורר
תורה פוליטית. בנקודה זו,
מלבדקוראן,
והצרפתים, שלחו צי חזק אשר הכריח את הצבא המצרי, אחרי קרב ימי גדול בנבארינו,
בעצמו הוא נענה, בפעם הראשונה, להסתת מנהיגיו.
הפלח המצרי. למרות שלאהתמרד
לסגת ולפנות את יוון. לעומת זאת פלש איברהים באשא לאו־ץ־ישראל וסוריה והגיע עד
הלאומניות המצרית שטופחה על ידי מוחמד עלי האלבני מלמעלה הכתה עתה שרשים בשכבות
לגבולות תורכיה עצמה. אולם מחמת אותו איום של שלו ש המעצמות הסתפק מוחמד עלי
הנמוכות של העם. אנשים נלהבים עברו מכפר לכפר, סיפרו על מעשי הדיכוי של הזרים.
בחתימת ברית עם התורכים שהכירו בו כמושל מחוזות סוריה, דמשק, חלב ועדנה, בו
הפלח הבין שישנם גם אחרים אשר חייבים ללכת כדי שיחיה כבן אדם. הבאשא התעשר
בז מן שהיה ביכולתו ל פורר את האימפריה התורכית ולרשת את מקומה.
באמצעות הזרים. בקהיר התגבש חוג שדיבר על עצמאות מצרית לאומית ואילו בעמק
כל הלוואה שהוצעה, נתקבלה. אולם דעתן של המעצמות המערביות לא נחה
חשבו הפלחים על סילוק האפנדים ובעלי האחוזות. אך בפי כולם, נשמעה זו הפעם
עליהן מחשש שמצרים, תחת הפרעה החדש ובנו המוכשר, תפרוץ שוב את גבולותיה
הראשונה בהיסטוריה המודרנית הסיסמה המלהיבה :״מצרים למצרים !״
ותשתלט על הארצות סביבה. כל ז מן שמוחמד עלי הסתפק בכיבו ש סודאן ואיחודו לעמק
בין הקצינים, שהוו חלק ניכר ממנהיגות התנועה הלאומית בלט אחד, פלח לפי מוצאו,
התחתון, לא התערב איש — הבינו שזהו שטח מחייתה של מצרים. אולם כאשר התפתחה
בן כפר מהדלתה. שמו היה אחמד עורבי, תלמיד של אחד מבתי הספר העממיים שנוסדו
סכנת התערבות מצרית בדרכי התחבורה והשווקים שלהם בסהר הפורה הכריחו את השולטן
בימי מוחמד עלי. מבית הספר הכפרי המשיך את לי מודיו באוניברסיטה אל-אזה, שם למד
(ששמח להזדמנות) לבטל את הכרתו בכיבו שי מוחמד עלי ולהשאיר לו רק את מצרים
לא רק את הקוראן אלא גם התורה הפוליטית החדשה שהיתר, בפי הסטודנטים הנלהבים.
(עם זכות ירושה למשפחתו).
הוא הצטרף לצבא, הגיע לדרגת קפטן והתמסר לר עיון הגדול: עצמאות הפלח משלטון זך
אחרי מוחמד עלי עלה ל שלטון עבאם באשא שנרצח כעבור ש ש שנים ע״י מתנקמים
ומדיכוי פנימי.

באותו זמן, תחת השלטון המצרי המתפורר והולך, קם בסודאן מנהיג ו תי קנאי
בשם מוחמר אחמד ״אל־מהדי״ (המושרה) שהכריז על עצמו כנביא חדש, גירש את המצרים
והאנגלים ושבאו להלחם בסוחרי העבדים) מחרטום והשתלט על הארץ.
דף חדש כסימן שוד ואונס. המצב בדלטה הגיע לשיא ב־ 11 ליולי 1882 כאשר
התקוממו תושבי אלכסנדריה תחת אחמד עורבי והתנפלו על התושבים הזרים בעיר. צי
משותף של אנגלים וצרפתים סייר כל הזמן ל או רן החוף להפגין את כוחו. לאחר ההתקוממות
החליטו האנגלים להפציץ את העיר אולם הצרפתים לא הסכימו, הפסיקו את השתתפותם
בהנהגת מצרים, שאליה נכנסו בשעתו על מנת להסדיר את פרעון חובות הכדיב איסמעיל.
האנגלים פתחו באש תופת על העיר וחייליהם ירדו לחור. בסימן להבות, רצח, שוד
ואונם נפתח עוד דף בהיסטוריה המצרית. התנועה הלאומית דוכאה במהירות והכדיב הקים
ממשלה הנתונה כולה להשפעת בריטניה. בשנת 1896 יצא כוח
משותף חזק של חיילים בריטיים 8000 ומצריים 17.000 נגד
המהדי בסודאן ובקרב מכריע ליד העיר אומדורמן הנחיל הכוח
המשותף תבוסה מוחצת לסודאנים. אז חדלה סודאן להיות שטח מצרי
והפכה לקונדומיניום אנגלו־מצרי ומעצמות העולם הכירו בבריטניה
כבעלת זכות הגנה על הסודאן.
לפי ההסכם יתנופפו דגלי בריטניה ומצרים יחד על המיני ם
הציבוריים, הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים יימסר למושל
העליון אשר מינויו ייעשה על ידי הכדיב לפי המלצת האנגלים.
אולם להבות הלאומניות המצרית לא שככו. מדי פעם צעדו
סטודנטים ופועלים בר חובות קהיר ואלכסנדריה, דר שו את פינוי
הצבא הבריטי שלא היה לו כל מעמד רשמי בארץ. כל פעם נשנתה
הבטחת הבריטים ״עוד מעט נצא״ .אולם השנים עברו והצבא הבריטי
התבסס בארץ, פקידים בריטיים השתלטו שליטה מוחלטת על חיי
הכלכלה והמדיניות המצריים. לזרים היתד, הגנה מפני החוק המצרי :
אם ז ר רצח או גנב היתה המשטרה המצרית חסרת אונים ורק
הקונסוליה של און זו ז ר יכלה לטפל בו. בשנת 1905 נחתם חוזה
הנותן למצרים זכות להחליט מה לעשות בהכנסות מדינתם.
בשנת , 1914 תחת לחץ ההמונים המתמיד, הוקם בית נבחרים
ראשון. סגן נשיאו היה מדינאי מתון בן .60 שמו היד, סעד זגלול
באשא.
רוב המשלים, מאגדות הנילוס. עם פרוץ מלחמת העולם
הראשונה ביטלו הבריטים את האספה הנבחרת, הכריזו על ביטול
השתייכות מצרים לאימפריה התורכית, הפכו את הארץ לארץ חסות
בריטית. תום המלחמה, שהביא גל של תנועות לאומיות בכל רחבי
העולם, חיזק גם את התנועה המצרית. בראשה עמד עתה אותו מנהיג
י שיש אשר כעורבי קודמו היה בן כפר בדלתה. גבוה, רזה, בעל עינים כחולות היה סעד
זגלול אחד הנואמים המלהיבים של התקופה אשר לקח את רוב משליו מאגדות הנילוס.
הוא הוכנס לתפקיד ציבורי לראשונה על ידי לורד קרומר, מי שהיה נציב עליון בריטי
משך 23 שנה. התפקיד: שר החינוך. לדעת הלורד האנגלי, היה זה אדם ישר, מוכשר ואמיץ
אשר בודאי יגיע רחוק. ואמנם היה כן. סעד זגלול הגיע רחוק מאד, הרבה יו תר מאשר היה
רוצה הלורד האנגלי.

אותנו בצמא.״
הפלחים, שאהבו את מנהיגם, ואשר כל מלה על הפסקת מי הנילוס העבירה אותם על
דעתם קמו בהמוניהם. פרעות, רצח קצינים וחיילים אנגליים, הצתות והריסת סכרים העידו
על התמרדות הפלח. קופטים ומוסלמים התאחדו במאבקם, הקימו מפלגה לאומית אדירה,
אל־וופד.
משך שלו ש שנים השתוללו שני הצדדים. לבסוף נכנעו האנגלים — אולם רק למראית עין.
זגלול הוחזר מגלותו ובפברואר 1922 הוכרזה מצרים מדינה עצמאית — עם זכות בריטית
להכריע בארבעה סעיפים: הבטחת דרכי התחבורה של האימפריה, הגנת מצרים מפני פלישה
או התערבות זרה, הגנת זכויו ת המיעוטים, הסודאן
אולם עת הוויתורים חלפה: זגלול שהפך בינתיים למנהיג קיצוני ביו תר לא הכיר
בזכויו ת אלה, המשיך לתבוע עצמאות מוחלטת. הפרעות נמשכו והגיעו
לשיאן עם רצח סיר לי סטאק, סירדאר (מפקד עליון) של הצבא המצרי
ומושל הסודאן בחרטום בשנת . 1924 כתגובה איימו האנגלים להפנות
חלק גדול ממי הנילוס להשקאת אזורים מדבריים בסודאן. מצרים
נסערה עד מעמקי נפשה. סעד זגלול התפטר, אך חמת הפלח והסטודנט
בקהיר לא פגה. וכאשר, בשנת , 1926 נפטר המנהיג הדגול עברו
רבבות על פני ארונו ונשבעו ל ו :״לא נחיה בלי עצמאות ואיחוד
עמק הנילוס.״

סיר נויילס למפסון, הנציב העליון הבריטי
בקהיר שהפך שגריר עם מתן העצמאות אך
המשיך. למעשה, לאחוז ברסן השלטון.

עם תום המלחמה, תבע זגלול עצמאות מדינית לארצו, ביקש לנסוע לועידת השלום
בפאריס. במקום זה הועלה על אנית מלחמה בריטית, הוגלה לראשונה למלטה ומשם לאיי
סיישל באוקיינוס ההודי. היה זה סימן לסערה לפרוץ .״ראו,״ צעקו נואמים נלהבים ברחובות
תערים ובככרות הכפרים ,״האנגלי אינו שו מר הבטחותיו, נלחמנו עמו נגד התורכים, אחינו
לדת, ועתה הוא מסרב לצאת מארצנו. חוסיין ופייצל, שכנינו הערבים, מיסדים ממלכות
חדשות ואילו אנו נשארנו ככלבים. עוד מעט יפסיקו את המים בחרטום וסכריהם ימיתו

הפלח חלם על חיים שקטים. פעמיים, בשנת 1928
ובשנת , 1930 נוהל משא ומתן עם האנגלים ופעמיים נכשל. לראשונה
סביב שאלת החזקת חיילים בריטיים במצרים ובפעם השניה בגלל
הסודאן. בשום אופן, הודיעה המשלחת המצרית, לא יוותר העם על
הסודאן.
כאשר ב־ 1936 פלשו האיטלקים לחבש והחלו מדברים על הסחת
מי הנילוס הכחול (אחד משני הפלגים העיקריים של הנילוס) חיפשו
שני הצדדים פשרה. ב־ 26 לאוגוסט , 1936 בראשות מוסטפא אל־נחאם
שיר ש את מקום סער זגלול כראש הוופד, חתמה משלחת מצרית
מורכבת מכל המפלגות על חוזה עם האנגלים. לפי החוזה בוטל מעמד
הצבא הבריטי ככובש וניתנה ההבטחה כי מיד לאחר שיוקמו קסרקטי נים
חדשים יפונה הצבא הבריטי מאלכסנדריה וקהיר, י רו כז ב איזור
תעלת סואץ. מצרים התחייבה לסלול רשת כבישים ורכבות ממדרגה
ראשונה לשירות הצבא הבריטי ב איזור. תמורת זאת הבטיחו האנגלים
לצאת כאשר יגיע הצבא המצרי לרמה שיוכל להבטיח את הגנת
התעלה במקרה של מלחמה. חלק זה של החוזה היה צריך למישאר
בתוקפו משך 20 שנה עד .1956

העם שמח כי ראה בחוזה ניצחון גדול. גם מלכו הצעיר, פארוק,
שירש את אביו המלך פואד חודשים אחדים לפני חתימת החוזה, מילא את לבו בבטחון לעתיד.
י י למרות הכל האמינו המצרים בהבטחות האנגלים. ציפו לפינוי הצבא הבריטי תוך חדשים
מעטים. יחד עם זאת, סברו, יקום להם צבא חזק. שוב חלם הפלח על ח יים ״קי?י1ם י רי ים ;
חופש מהתערבות זרה. רק בעיית הסודאו נשארה לוטה בערפל. אר למראה רצונם הטוב של
האנגלים האמין כי גם בעייה זו תמצא את פתרונה בקרוב והוא יוכל להתמסר לאדמתו
ולט ״ א ל ־ 1כלאיאל ־ נלא השנים חלפו, פארוק הגיע לגיל בגרות והוכתר מלך, אך
האנגלים עוד י שבו בלב קהיר ואלכסנדריה ומצרים היתד, עדיין רחוקה מעצמאי!{ אי י י ״
פנימית. סיר מיילם למפסוז, שהיה הנציב העליון הבריטי, החליף את תוארו בזה של שגר ר

הוד מלכותו אך המשיך לנהוג כשליטה הכל יכול של ׳האיץ•
עם פרוץ מלחמת העולם השניה חדלו האנשים לדבר על פינוי הבריטים או על עצמאות
אך שנאת האנגלים נתעוררה שוב בלבם והם קיוו למפלתם וש חרור על ידי הגרמנים. ראש
(המשך בעמוד ) 10

העושר והעוני. למעלה יושבים שמונה האחוזים השולטים על המדינה — המלך.
הבאשים וקציני הצבא — כאשר כל מרצם נתון לרדיפה אחרי תענוגווב ומניעו
מילוי שאיפות יתר 92 האחוזים של האוכלוסיה. הפלחים המרודים, אכולי המחלות

^— תו ך האפלה מופיע אדם רכוב על אופניים בחצר
0הסמינר למורות בצפון תל־אביב. הוא מעמיד את
אופניו בפינה ונכנס לבניין הלבן. בחדר ההלבשה הוא
פושט את חולצתו ומכנסיו, לובש מכנסי בד גס, חולץ
את נעליו ויוצא יחף לאולם ההתעמלות הגדול. באולם
גבר נמצאים כמה אנשים במבחר מלבושים משונה ביו־ן
1ר: בחורים בבגדי ים, בחורות בתחתוני צמר ארוכים,
בחצאיות מופשלות למותניהן. זוהי להקת באלט אשר
1טאלי ביטי, הרקדן הכושי המפורסם, הקים מרקדנים
מקומיים ועתה מלמד אותם באלט חדש.
טאלי ניגש לפסנתר בפינת האולם, מתישב על הכסא
הנמוך, נוטל תוף קטן בידו, מדליק סיגריה בתנועה
חדה ועצבנית — והשיעור מתחיל. הוא מפליט כמה
הוראות קצובות במבטאו האמריקאי המתנגן והרקדנים
מסתדרים קבוצות קבוצות על פני שטח האולם.
״תם. תם, תם. תם לקצב התוף החד־גווני קופצים
הרוקדים לתחייה. מן המעגל המרכזי יוצאות שתי דמו יות
לכיוון מרכז האולם. תנועותיהן מלאות חן פראי,
שרידי הן מתכווצים ונרפים לפי הוראת הקצב העמום.
בפינתו יו ש ב טאלי כאילו נחצב מסלע. גו פו השחום
מבריק באור החזק, ש ריריו מתוחים כמיתרי כינור —
רק עיניו חיות. כשתי גחלים נוצצות הן עוהבות אחרי
כל תנועה של הנערות.
פתאום קופץ טאלי כנשוך נחש. הוא זורק את התוף
על מכסה הפסנתר, מעיף את בדל הסיגריה מעבר לחלון
ומתקרב אל הרוקדים כאילו רצה לטרפם• לשמע החי־רופים
העסיסיים היוצאים מפיו אפשר לחשוב שארע
אסון. מה קרה? אחת הרקדניות של הקבוצה, הרוקדת
בפינה הימנית הקיצונית, עיוותה את פניה בשעת הריקוד.
זה העביר את טאלי על דעתו. הוא ניגש לבחורה
ובתנועות ידיים וגוף הוא מסביר לה שריקוד אינו
מימיקה. אם היא רוצה להביע צער או שמחה עליה
לעשות זאת בתנועות ידיה וגופה. והוא מראה לה כיצד
לעשות זאת. הבחורה משתדלת לחקותו. אך ההבדל הוא
עצום. למרות שהרקדנית הצעירה מכניסה לתנועה אח
כל רצונה הטוב רחוקה תנועתה מלהביע את הפיכת
היצרים שהרקדן הראה רק לפני רגע.
אושר מנוון חכרה. ריקודו של טאלי הוא ריקוד
מודרני אשר תנועותיו החדות והחיות כוב שו ת להם מקום
רב והולך על קרשי הריקודים בעולם. כאשר הופיע עם
להקתו טרופיקנה בפני הקהל הישראלי בהתחלת הקיץ,
כבש את לבבות הצופים בסערה. הקצב האקזוטי והזר
כישף את הקהל הישראלי .״הפצצה הכושית״ ,כפי שקראו
לו, הפך לשיחת היום בחוגים האמנותיים ובבתי הקפה
בשכונות. לפני שעיזב ניגשו אליו מורות לריקוד וביקשו
ממנו שיתן כמה שעורים לתלמידיהן. טאלי הבטיח להש תדל,
טס עם להקתו לאיטליה . ,שם חכתה להם שור ת
הופעות שהתחייבו לה מראש.
בעשירי ליולי, חודש לאחר שנסע מהארץ, חזר טאלי
ביטי לתל־אביב. חודשי הקיץ הם בדרך כלל חודשי
חופש ללהקות הגדולות אך טאלי ביכר לבלות אותם
בארץ. מיד ניגש לעבודה, בבוקר נתן שיעור למתלמדים,
אחר הצהרים נתן שני שעורים נוספים ובערב לימד את
הבאלט שהוא מחבר בעצמו.
באלט זה הוא נסיון מיוחד במינו בקריירה של טאלי.
הוא חיבר לפני זה ריקודים רבים שזכו להצלחה, אולם
היו אלה כולם ריקודים לפי מנגינות עממיות כו שיו ת
ועל נושאים עממיים כושיים. הפעם הוא ניגש לחיבור
באלט כאשר רק ר עיון כללי במוחו. על מנת ל ש מור את
טהרת הרעיון, התחיל את עבודתו בלי מוסיקה. כי

מיתרי כינורות טאלי מפסיק את הריקו
גופו השחום מתמתח, תנועותיו נעשות קצו
על תנועות טאלי, מכווצים את שריריהם

1111111

חוזר על קטע שביצועו לא מצא חן בעיניו. הוא ניצב מול הלהקה,
1וחדות והוראותיו ניתנות בקצב מקוטע. הרקדנים חוזרים בעצמם
תמתחים כמיתרי כינורות. בכל זאת יש הבדל ביניהם ובין טאלי.

חי ק די הנחש. עתה מדגים טאלי תנועות רכות יו תר, לא מקו טעות -הוא עובר ממצב אחד לשני בחן נוהר, כורע פתאום
עזתפוזל על הריצפה כאילו היה נחש, ללא עצמות בגופו. שלוש הרקדניות (צפירה לדמן, רות נחמני והדסה אבני) משתדלות
לחקותו, אבל חסרות להן שנות הנסיון הארוכות של טאל׳ וכשרונו היוצא מגדר. הרגיל לשלוט על שריריו, איבריו וגופו.

מ י 111

פיגתהפיקורת. מפינתו נותן טאלי את קצב הריקוד על תוף קטן ועוקב אחר כל תנועה של הלהקה בקצה
השני של האולם. אם אחד מתוך ששת הרקדנים יעשה צעד לא נכון, לא יעבור הדבר בשקט — טאלי יפסיק את
הריקוד ויעיר על השגיאה. משמאל, חוזר טאלי עם רינה־שחם, הרקדנית הראשית, על פוזה מסויימת בבאלט.
כאשר מתחילים לעבוד עם מנגינה מסויימת בראש עלולה
המנגינה להשתלט על תוכן הריקוד אשר בסופו של
דבר יביע רק את תוכן המנגינה.
רעיון הבאלט החדש של טאלי הוא אמנם עממי. חברה
השקועה כולה במאמצי עבודתה מגיעה לאחר עמל רב
לשלב של עו שר וחדוות חיים. אולם אושר זה מנוון
לבסוף את החברה והיא נכנעת לגורמים אוויליים המש״
תלמים עליה. השפל שחברה זו יורדת אליו מעורר בה
את האינסטינקטים הראשוניים הטמונים בה ושאיפתה
לחיים מלאים כפי שחיה לפני זה מניעה אותה למאבק
בכוח השחור. תוך כדי מאבק איתנים זה מתגברים
העמלים על הרע וחוזרים לחיי אושר דרך העמל.
זהו ר עיון לסיפור פשוט וברור. אולם כאשר צריכים
להביע אותו בשפת תנועות הופך הדבר עבירה מפרכת— ,
בעיקר בשביל הרקדנים. כל פעם שטאלי מפתח שור ת
תנועות חדשה, תרגום של משפט מתוך הסיפור, חוזרים
התלמידים אחריו עד אשר ברורה להם כוונתה של כל
תנועת שריר. כעבור חודשיים התחיל הריקוד לובש סוף
סוף צורה. טאלי התקשר עם מחבר מקומי, סיפר לו את
רעיון הריקוד, הביא אותו לחזות בחזרות, הציע לו
את המנגינות שנראו לו כמתאימות וכעבור ז מן מה
הגיש לו המחבר חוברת ועליה משורטטים תווי המנגינה
לבאלט. אולם המנגינה לא מצאה חן בעיני טאלי, הוא
הזמין מחבר שני ושניהם ניגשו לעבודה עד אשר, לבסוף,
לבש הסיפור גם צורה מוסיקלית.
לאחר שיציג את הבאלט החדש בתל־אביב. מחכה ל־טאלי
עונה אמריקאית קדחתנית. הוא יציג את תוכניתו
האחרונה, שהוצגה כמעט בכל העולם מלבד בארצות״
הברית, על במות הערים הגדולות וערי השדה .״אילו
היה לי כוח הייתי גם מכניס את הבאלט החדש לתוכ נית,״
הוא אומר .״אבל אני אשאיר את זה לעונה ה באה.
בינתיים אציג את התוכנית הישנה — כתפאורות
חדשות.״
תוספת מעניינת לתוכניותיו, אשר טאלי חושב עליה
ברצינות, הוא עיבוד של כמה ריקודים תימניים שראה
בהיותו בארץ — פעם ביי שוב עולים תימנים ופעם ב כנס
הריקודים בדליה. אולם בינתיים אין הוא מרבה ל דבר
על העתיד ״הרחוק״ .לפניו הצגת הבכורה של הבא״
לט הזה וכל עוד לא עלה המסך אי־אפשר לדעת מה תה יה
התוצרת הגמורה או כיצד תתקבל על־ידי הקהל. או לם
מתחת לדאגה יודעים אנשי הלהקה שהבאלט של
טאלי, איך שהוא, מוכרח להצליח

(המשך מעמוד ) 7
הממשלה, עלי מהר באשא, היה ידוע כאוהד
הגרמנים אך פארוק סירב להיענות לבקשת
האנגלים להדיחו.
ברביעי לפברואר , 1942 עת התקרבו צבאות
רומל לגבול המצרי מסר מיילס למפסון אול טימטום
למלך: או שימנה את מוסטפא אל־נחס
כראש ממשלה או שיוגלה המלך ואנ גליה
תכריז על משטר צבאי. כאמצעי שכ נוע
הוקף ארמון עבדין, בלב קהיר, חיילים
בריטיים ושלושה טנקים פרצו את השער.
השגריר בליווי מפקדי הצבא הבריטי חגורי
אקדחים, נכנס לחור המלך, תבע תשובה.
״אני מסכים״ ,ענה המלך ,״אבל אני מודיע
לך, סיר מיילס, עוד תצטערו על כך.״
הסיפור, שהגיע לאוזני התושבים במקוט־עין
וכעבור ז מן רב עורר את זעמם. כי
המצרים עדיין אהבו את מלכם, רחשו לו
את האהבה שכבש בהיותו נער. אל־נחאס,
שהודח בצורה גסה לפני כמה שנים על ידי
פארוק שמח לנקמה, הודיע כי המשך המ אבק
הלאומי נדחה עד להודעה חדשה. העם
והמלך שתקו בצל התותחים הבריטיים והמ תינו.
בשנת
1944 סילק המלך את נחאס, נתן
את האות לחידוש המאבק. אלא שעתה לא
היתד, תנועה לאומית מאוחדת. קמו פלגים
שדר שו להסדיר קודם חשבונות עם משתפי
הפעולה עם האנגלים. אחמד מהר, ראש
הממשלה שהכריז מלחמה על גרמניה ויפאן
נרצח על ידי סטודנט. ארגון האחים המוסל מים
החל מופיע ככוח רציני אשר ביכולתו
ללכד סביבו את תביעות העם כולו ולרשת
את מקום תנועת הוופאד של ימי סעד זגלול.
שוב החלו הנואמים והתועמלנים מתרוצצים
מכפר לכפר, מבית חרושת לבית קפה, ומ עוררים
את ר צון העם לעצמאות.
״זכרו״ ,אמרו להם ,״הסודאן עדיין בידי
האנגלים וצבאם שולט בכל פינות ארצנו.״
בכל מקום הופיעה הסיסמה המלהיבה, כשא לפים
חוזרים עליה בקצב מהפנט :״אל־גלא!
אל־גלא פינוי ! פינוי פה ושם הותקף
חייל אנגלי, הוצת מועדון צבאי, נרצח באשא
אוהד אנגלים. עד אשר בפברואר 1946 הכ ריזו
האוניברסיטאות שביתה כללית. כל עוד
יימצא הצבא הבריטי במצרים איש לא ילמד,
מרץ הסטודנטים יופנה למאבק.

כתהלובה פראית, ראשים כרו תים,
רבבות פועלים ופלחים הצטרפו להפ גנות
הסטודנטים, התנפלו על כל אנגלי ש נראה
ברחובות. החנויות נעלו את דלתותי הן,
הזרים הסתגרו בבתיהם. ההמון הנסער
תקף תחנת משטרה צבאית בריטית באלכסנ דריה,
הרג את השוטרים ונשא את ראשיהם
הכרותים בתהלוכה פראית. בקהיר התנפלו
על קסרקטין קטר אל־ניל, סמל השלטון הב ריטי.
קציר הדמים ביום הזה הגיע ל־29
הרוגים 324 ,פצועים.
הבריטים הסכימו למשא ומתן על שינוי
חוזה . 1936 משלחת מצרית יצאה ללונדון
וחזרה ללא תוצאות. שוב ניצבה בעיית
הסודאן כסלע מחלוקת שאין להזיז. הברי טים
תבעו שהסודאנים יחליטו בעצמם, המצ רים
סירבו מחשש שהסודאנים ״יחליטו ב עצמם״
מה שיוגד להם על ידי יועציהם
הבריטיים.
אז מצאו הבריטים ואנשיהם המצריים פת רון
לכל הבעייה. מדוע תהיינה שאיפות מצ רים
מכוונות דוקה דרומה? מדוע לא יופנה
המרץ המצרי מזרחה, נגד היהודים בארץ־
ישראל ז הרי גם בימי פרעה נעשה אותו

דבר.
וכך, ב־ 14 למאי , 1948 פלש הצבא המצרי
אל ארץ־ישראל. המאבק נגד אנגליה ועל
מקורות הנילוס נשכח — לפחות לז מן קצר.
אולם ההיסטוריה חזרה על עצמה: הצבא
המצרי חזר בתבוסה אל עמק הנילוס. תכסיס
ההטעייה לא עזר, המצרים שוב מצאו את
עצמם במצבם הקודם, חזרו על דרישותיהם
הקודמות.
אולם אויביהם הגדולים ביו תר של המצ רים
לא היו דוקא זרים אלא מנהיגיהם הנכ בדים.
פארוק איבד את אהדת עמו ברדיפתו
אחרי נשים ותענוגות, הוופד התפצל לפלגים
קטנים הנלחמים זה בזה, מנהיגיו היו עתה
מדינאים שלא הכירו את זגלול, חיפשו רק
להתעשר על חשבון הפלחים. האחים המוס־למים
י שבו באלפיהם במחנות מעצר.
העם פנה למוסטפה אל־נחאס בתקוה שה מנהיג
הישיש יוכל עדיין לעמוד בראשו ול השיג
את תביעות ארצו. אולם חיש מהר
נתברר שגם הוא הפך מדינאי שדאגתו הי חידה
היא להשאר ב שלטון ולמות בכבוד,
כראש מפלגת הוופד.
והעם המצרי, אשר מנהיגיו בגדו בו,
פנה ללחום את מלחמתו לבדו. היתד, זו מל חמתו
של הפועל והסטודנט של קהיר וא לכסנדריה
על כבוד עצמי, על הסרת ההשפלה
של צבא ז ר בארצו. היתד, ז ו גם מלחמתם
של מיליוני הפלחים של עמק הנילוס להב טחת
מקור חייהם, לשיחרור העמק העליון
ואיחודו לעמק התחתון.
המנהיגים י שבו בקהיר, שיגרו מכתבים
והכריזו הכרזות — מבלי לנקוף אצבע לעז רת
העם הנאבק שחיפש ידיד ובן־ברית. מל מעלה
י שבו הבאשאים והאפנדים, נהנו מה מצב
הקיים. מסביב היו הארצות הערביות
נתונות אף הן לאותה השפעה זרה. מנהיגיהן
שלחו הכרזות עידוד למצרים במאבקם —
ודיכאו את הנאבקים על אותן המטרות
בארצם הם. כדי להרגיע את ההמון הכריזה
ממשלת מצרים שהיא תבטל את חוזה 1936
— תקרע את הנייר שעליו נחתם. ואילו בדבר
מאבק פעיל, לא דיבר איש מאותם רמי ה תואר.

כבר
היום מופנים כל מאמצי אותם המנ היגים
להסיח את דעת המוני בני ארצם
ממצבם העגום ולרכז את זעמם בכיוון אחר :
ישראל. הממשלה המצרית אשר אהדתה
לערביי ישראל לא היתד, קיימת לפני תריסר
שנים נתחייבה למלחמת־עד בישראל. העוב דה
שרבבו ת הפליטים הערביים ב איזור עזה
נחשבים לנחותי־אדם אינה מפריעה לנאו מיהם
הנלהבים. זה עוזר לקיים את ד,אוירה
המתוחה ועלול לדחוק את המאבק נגד האנ גלים
והאפנדים לפינה.
אולם בכל זאת, למרות הודעות רדיד
קהיר על השתוללות היהודים בנגב ונס־יונם
במועצות או״ם לחשתלט על מצרים נש ארה
הסיסמה המניעה את הפגנות ההמונים
אותה סיסמה של ״אל־גלא״ ואיחוד עמק הני לוס.
נגד מאמציהם של המנהיגים לחרחר מל חמה
חדשה עם ישראל פועל רצונם של
הפלח והפועל לעצמאות.
למרות שנטייה זו נגד מלחמה בישראל אי נה
מתבלטת בצמרת הפוליטית של המדינה
נראים עד עתה סימנים מובהקים שהיא אמנם
קיימת. אחת הדמויות המרכזיות של הפו ליטיקה
המצרית — איסמעיל סידקי באשא
המנוח — ראש ממשלה לשעבר ואחד מו תיקי
המדינאים המצריים אף העיז, בז מן
שמלחמת ארץ־ישראל היתד, עדיין במלוא
תנופתה, לקום בסינאט המצרי ולהביע את
דעתו כי מלחמה זו היתה טעות גדולה. לא
פעם הכריז כי מצרים חייבת לכרות ברית
עם היהודים ועל ידי כך לשחרר את המרחב
כולו מהשתלטות זרים. סביב אישיות ז ו
התרכזו זרמים רבים שחשבו כמוהו אך לא
העם היהודי הרביע
כשהכריז לי און בלום על שבוע העבודה
של חמשה ימים, עברה בצרפת בדיחה :
פועל אחד פגש פועל שני, מתבטל, שאלו
למה הוא מחכה. עונה השני: היהודי משד,
אסר את העבודה בשבת, היהודי י שו אסר
את העבודה ביום א׳ ,היהודי בלום אסר את
העבודה ביום ב׳ .עכשיו אני מחכה ליהודי
הרביעי.
החודש קשרו כמה יהודים קשר למנוע
את העבודה ככל האפשר. אותו יהודי משר,
אסר לעבוד במשך 4ימי שבתות ו־ 5ימי
חגים החודש. מכיון ש אין זה מספיק, בא
היהודי רוטנברג (או יו ר שיו) וגרמו לכך
שגם בשאר הימים עובדים רק חצאי שעות
מקוטעים. ובערבי שבתות וחגים אין, כ מובן,
לאיש חשק לעבוד.
התוצאה: השנה החדשה, שנה שהיתר,
צריכה להיות מוקדשת להגברת פ ריון הע בודה
כדי להציל את המדינה מרעב והת מוטטות
מתחילה בנשף אחד ממושך של
בטלנות.

המעמד השני
סרט שחור לדגל הדאו
נ שותינו
״אנחנו נמות כאן, נשחט את
וילדינו כמו שעשה אלעזר בן־יאיר במסדה!״

כמקום מסע מזרחה, איחוד דרו מי.
מעבר לסואץ, יו שבת ישראל, מתכוננת
לפלישה מצרית חדשה — שמא תבוא. כי
האנגלים ומשרתיהם במצרים עלולים להפ נות
את המצרים לאותו אפיק עקר: הרפ תקה
בנכר.
ישראל יו שבת ומחכה — במקום לפעול.
מתוך היצרים המתהפכים במצרים יתגבש,
ללא ספק, קו חדש אשר בו יזרו ם כל כוחה
של מצרים. ייעודו של העם המצרי מראה
דרומה, בכיוון מקור הנילוס. אולם חוגים
רבים יעשו את הכל כדי למנוע איחוד זה
אשר פירו שו סילוק הטומי האנגלי וד,אפנדי
המצרי כאחד. בעלי האחוזות המצריים אשר
הם למעשה השולטים האמיתיים יודעים שאם
תתחולל המהפכה הלאומית והאנגלים יוצאו
מר,סודאן ו מ איזור ר,סואץ יבוא גם סופם הם.
כי אם י תעורר הפלח יהיה סופם מר מזה
של האצילות הצארית עם פרוץ המהפכה
הבולשביסטית. הם מחזיקים למעלה מ־87
אחוז של האדמה הפוריה של מצרים בו בז מן
שאינם מהווים אלא שמונה אחוזים של
אוכלוסיתה. שאר 92 האחוזים מהווים להם
צבא עמלים המעבד את אדמתם מבלי שייהנה
מעמלו.

עקורי ״התקרה״ על הריסות צריפיהם
״נשחט את נשותינו וילדינו...״
התבלטו. היו אלה סטודנטים ופועלים כנים,
לאומנים נלהבים שראו כי במאבקם נגד
האנגלים ובני־בריתם האפנדים יכולה ישראל
לשחק תפקיד חשוב ביותר.
דוקא בחוגים הלאומניים הקיצוניים שררה
דעה זו. תנועת מיסר אל פתאת (מצרים הצ עירה)
— תנועה לאומנית קיצונית עם נטיות
פאשיסטיות — שהיתר, אחד משני הארגונים
(השני: האחים המוסלמים) ששלחו יחידות
בלתי סדירות להילחם בארץ־ישראל, התקש רה
לפני התחלת המלחמה עם חוגים יהודיים
קיצוניים בארצות־הברית. מגע זה, שכוונתו
היתד, לגבש שיתוף פעולה במאבק הלאומי
של שני העמים, לא נמשך אולם הנסיון יכול
לשמש לקח חשוב.
ערבים רבים היו בטוחים כי ישראל, אשר
מאבקה לעצמאות נגד הבריטים עורר את
התפעלותם, תרכז סביבה את תנועות ההתנ ערות
הערביות, תהפוך את משטר הבאשא
והאנגלים, רווחה גם דעה מרחיקת לכת אשר
לפיה יחולק המרחב לשלושה אזורים טב עיים:
עמק הנילוס עם מצרים בראש, הסה רון
הפורה עם ישראל כנקודת מוקד וחצי
האי ערב עם סעודיה כמנהיגה.
אולם ישראל, בת בריתם היחידה של תנו עות
העצמאות הללו, אשר זרם זה פועל
לטובתה, והמעצמה היחידה במרחב אשר
יכולה להגיש להם עזרה ממשית ואף הנהגה
במאבקם, עמדה מן הצד.
אין זה אלא הגיון אלמנטרי כי כל עי דוד
הניתן לתנועה הלאומית המצרית היום
הוא צעד חשוב למניעת מלחמה העתידה
לבוא אם האפנדים יצליחו במזימותיהם.
במקום לד,כנם לזירה עם תכנית פעולה ממ שית
כרתה ישראל ברית עם המנהיגים המצ ריים,
מתנצחת אתם ומשתדלת להוכיח לעו לם
הערבי כי היא נמצאת אתו במלחמה,
אינה משתדלת להראות להמונים כי מאבקם
האמיתי הוא נגד האפנדים.

ב נדד יגה

כך החליטו כשש מאות איש היושבים עתה
בבניין הגדול של בית־ספר לבנות מזרחי
בקצה שכונת־התקוה אשר בתל־אביב. לפני
כעשרה ימים י שבו אותם האנשים בצריפים
שהקימו לעצמם לא רחוק מבית הספר על
אדמה נטושה.
הם אמנם ידעו כי אסור להקים בנין ללא
רשות• אולם הפקחים העירוניים והנוטרים ה שומרים
במקום מטעם האפוטרופוס נהגו
להעלים עין מהנעשה. ייתכן גם שלצורך
זד, השתמשו המשתכנים — ברובם המכריע
עולים חדשים מעיראק — בשיטת הבקשיש
הבדוקה. בכל אופן משך חודשים הלך מס פר
הצריפים וגדל מבלי שאיש יתערב.
אמנם לפני כחמשה חודשים הובא אחד
העולים — הראשון שהקים צ ריף במקום —
לפני בית־המשפט באשמת הקמת בנין ללא
רשות. השופט שאל אותו על מצבו, נשמע
שהנו בעל משפחה בת שמונה נפשות, הטיל
עליו קנס ושחרר אותו. אחריו באו עוד עו לים
אשר המצב האיום במעברות ובמחנות
העולים דחקם לחפש בית חדש. השמועה
על השכונה החדשה המוקמת ליד תל־אביב,
העיר הקוסמת, פשטה ב רי כוזי העולים ומס פר
הצריפים הגיע תוך חדשים אחדים ל־.200
ב שולי הגירה ז ו קמה תעשייה חדשה בפר ברי
י פו: בניית צריפים, מכירתם מוכנים
להקמה תוך שעות מספר.
עד אשר בבוקר אחד פעלה המשטרה.
מאות שוטרים, פקחים ונוטרים הקיפו את
האמור, תבעו מהדיירים ל עזוב את הצרי פים,
ולא ייהסרו על ראשיהם. ביצוע התפ קיד
האכזרי המיט על ראש השוטרים את
חמת העולים ומחזות מזוזעים ביותר, בליווי
צעקות, גידופי ם ובכי נמשכו משך שעות
עד אשר לבסוף לא עמד אף צריף אחד
בלתי־חוקי על תילו. התושבים שנשארו ללא
כל טיפול, ללא מושיע, פלשו לבית־הספר ה קרוב,
לבל יי ש ארו תחת קורת השמים. ה משטרה
הודיעה להם שאם לא י עז בו את ה־

העולם הזה״ מס׳ 727

ב נז ד ה
מקום י פונו בכוח. תשובתם היתד :.אנחנו
מוכנים. אבל אם תשתמשו בכוח תגרמו ל אסון
לאומי. מאחרינו עומדים רבבות עולי
עיראק שהובאו למצב רוח מסוכן ביותר על
ידי הפלייתם המתמדת לרעה.
העולים הניפו דגל לאומי על הקומה הש ניה׳
הענידו אותו סרט שחור, התכוננו ל צעדי
המוסדות .״אמנם כואב לנו לראות
ילדים חפים מפשע מתגללים ברחובות, מ שוללים
מקום חינוך, אבל לא בנו האשמם.
העיריה היא האשמה כי לולא רצתה בכך
יכלה להפסיק את כל תנועת הבניה לפני
חצי שנה. אילו היו הורסים צריף אחד אז
לא היה קורה אשר קרה. אולם אם קם —
מהפקח הנמוך ביו תר ועד לראש העיריה —
ידעו על הדבר והניחו לנו להקים את הצ ריפים.
אין להם שום הצדקה בעיני שמים
או ב שר ודם להרוס את בתינו״.
בפינה, במסדרון הארוך, ישבה זקנה על
כמטומטמת :
בערבית, וחזרה מטלטליה
״דוקא לפני החגים, דוקא לפני החגים ! ״

המשק
מה זה מיריון דונם>־
למסע ההסברה של משרד החקלאות על
הישגיו של פנחס ל בון הצטרף גם המדור
לאדמות מוברות. מנהל המדור, ראובן אלו ני,
הוא מ שרידי אנשי מפ״ם שנו תרו במש רד
מימי היות אהרון ציזלינג שר החקלאות.
אלוני הודיע כי השנה החכרו שניים ושליש
מיליון דונם ובשנה הבאה יועבדו כשלושה
מיליון דונם. אך הוא לא ידע להסביר מה
קרה לארבעה מיליון הדונם, שהיו זרועים :
בשטח ישראל בימי המנדט.
הממשלה נתנה תשובה בעקיפין בהחל טתה
אחרונה להקים מוסד קבלני ממשלתי
לעיבוד השטחים הנטושים כדוגמת הסובחוז
בברית־המועצות, בה הקימה הממשלה חוות
חקלאיות בהן קיבלו העובדים תשלומים יו מיים
מיידיים, לא היו צריכים לצפות ליבו לים,
דבר שהכשיל את הקולחוזים.
גם בישראל לא עיבדו המתישבים החדשים
את השטחים הנטושים שהוחכרו להם, כי
מפאת חוסר כספים לא יכלו לחכות ליבול,
אכלו (או מכרו) את הזרעים והלכו לעבוד
בעבודות הציבוריות.
אדמות רבות שהיו מעובדות לפני ארבע
שנים הפכו טרשים. ההסבר הרשמי: חוסר
טרקטורים. אך כאשר חסרו טרקטורים ב־ברית־המועצות,
ושאר ציוד מכני, ידעו להש תמש
באת ובמעדר וכאשר המלחמה מנעה
את יי צור מחרשות הסוס השתמשו במחרשת
חוסר מגלים וחרמשים
המסמר הקדומה.
תוקן על ידי גיוס תלמידי בתי הספר לאי סוף
יבולים בידיים.
אולם משרדי ממשלת ישראל מסתפקים ב־תיכנון
תכניות תעמולתיות ופרסום מספרים
רחוקים מהמציאות. מדינה, שיבולי החיטה
השנתיים שלה מספיקים להזנת אוכלוסיתה
משך עשרה ימים בלבד לא צריכה להתחשב,
כנראה, ב מיליון דונם יו תר או מיליון דונם
פחות.

הגבוהה בבית הספר, נתפסו על ידי ה״שייף״,
המדריך הראשי, כשהם מאזינים לקול־ישראל
בשעה עשר ורבע בערב, בעוד ששעת כיבוי
האורות היא תשע ורבע.
שלושת התלמידים, טוביה סער, אהרן תמרי
ואהרן כהן הוצאו מבית הספר עד להודעה
חדשה. אך תלמידי הכתה השלישית, החיים
בפנימיה ( 19 מבין 22 תלמידי הכתה) תבעו
את ביטול הגזירה. אולם המנהלים לא נכנעו,
לא היו מוכנים לוויתורים.
בהתישב כל 22 התלמידים, למחרת, במ קומותיהם
לא הופתעו לשמוע מפי המורה
לחימיה כי טוביה ושני האחרונים חייבים
לעזוב את הכתה. בטרם סיים המורה את דב ריי
נמצאו כל התלמידים על סף דלת הכתה.
בפגישה עם מנהלי בית־הספר הובעה תבי עתם
לשוב ללמודים ללא משא ומתן נוסף,
לא להחזיר את שלושת העבריינים. הברירה
שהועמדה לתלמידים באם יתעקשו: לעזוב
את הפנימיה ואת בית הספר, דבר שיגרור
אחריו את סגירת הכתה.
התלמידים קיבלו את הברירה השניה, ארזו
את חפציהם ו חזרו לבתיהם בעיר ומחוץ ל-
חיפה. תלמידי כתות אחרות שרצו לשבות
מתוך אהדה נתבקשו להימנע והורי תלמידי
הכתה השלישית הוזמנו לפגישה עם ד,הנ־הלה,
שהודיעה להם כי בניהם עברו את
חוק בית־הספר ועזבו את הלימודים.
שחמט מותר. כי מאז מונה אחראי
מיוחד לעניני סדר ומשמעת, הנהיג שיטה
חדשה המגבילה את חופשי התלמידים ואף
אינה פותרת את תלמידי הכתה העליונה,
השלישית בעלת הזכויות המיוחדות, מההג בלות:
קיים איסור יציאה המתיר עזיבה
פעמיים לשבוע בלבד; בוטל שירות האוטו בוסים
בין הפנימיה לבית־הספר, נקבע כי בוי
אורות לשעה מוקדמת (תשע ורבע) שעה
שהתלמידים הם בני 17 עד . 19
כל תביעות התלמידים להקלות לא נענו,
הם אף הוכרחו לאחר בהכנת שעוריהם, למ רות
שהמדריך הראשי אינו מקפיד לאחד
מחביביו, המשחק עמו שחמט.
למרות שהובטח כי בית״הספר הימי יוע מד
תחת פיקוח חיל הים (העולם הזה ) 721
לא שונה דבר, לא נרכש ציוד חדיש, לא
הורכב כוח הוראה יעיל. גירוש ם של שלושת
התלמידים ייתכן וישמש מפנה.

משפט
פר דו׳ א ש כו ל
שני הסוחרים, אריה פרוינד בן ,64 בעל
השער האדום, וחיים לבל בן ה־ ,56י שבו
חינוך יציאה פעמיים ד ש בו ע
בבית הספר הימי, חיפה, סוערים הרו חות:
שלושה מתלמידי הכתה השלישית,

,העולם הזה״ מס׳ 727

יהודה וירוחם קרוכלניר, כתא הנאשמים
דמות עטורת שחורים
דוכן העדים שעה שהם על ספסל הנאשמים.
הם הודו בכל האשמות, ויבואו, אולי, לר אות
את מוטס בקרוב — על ספסל הנאש מים.
אמר
אשר לויצקי, סניגורם של הנאשמים :
הרבה יותר גרועים הדברים שד״ר שמורק,
מבקר הסוכנות, הצביע עליהם. ושם ידעו
מאין באו הדולרים ומה היתד, מטרתם .״ אדר
ני אינו רוצה שינתן לנאשמים אותו פרס
שניתן ללוי אשכול העיר השופט.
עתוני המדינה פירסמו את הדברים. למחרת
הופיע עוה״ד לויצקי בפני השופט מק :
מביע צערי על הפרסום שניתן לדברי ותגו בתו
של השופט שפורסמו ״לא באותה רוח
בה נאמרו״ .אמר השופט מק: אני שמח
שמר לויצקי מצא לנכון למסור את הדב רים
באורח פומבי. גם לדעתי פורסמו הדב רים
לא לפי רוח אמירתם.
העתונים לא פירטמו זאת למחרת. הטל פונים
צלצלו ממשרדו של לויצקי למערכות.
השופט אסף את העתונאים וביקשם, לוי אש כול
וברל לוקר צלצלו לקצין העתונות של
הסוכנות. כולם ביקשו לעשות הכל למען פר סום
״הדברים לא פורסמו ברוח אמירתם״
אם כי איש לא הכחיש את הדברים שפורסמו
ונאמרו!
בינתיים נקנס פרוינד בקנס של 2500 לי רות,
לבל ב־ .2250 מוטס ישב, כבכל יום
לפני הצהרים, בקפה נאוה. לידיה טיילה בפא ריס
עם צרפתי עשיר. משה שיחק, כנראה,
בקלפים בלונדון. קונסטאנטין פאנאיוטאקוס,
קונסול יוון בירושלים בשעתו, קונסול יוון
במארסיל היום — הצטער על שאיבד את לי דיה
למרות שבז מן הראשון להיותם בצרפת
היו עדיין מאורסים, כפי שהיו בישראל לפני
שעזבוה.

ת בן לשפ ריי ם
״מלט אוכל להקציב לכם. אך ברזל ועצים
קשה להשיג,״ הודיע מנהל מחלקת חומרי
הבנין במשרד המסחר והתעשיה, אלכסנדר
נוי, להנהלת נשר שביקשה חומרי בנין ל בית
החרושת החדש למלט, הנבנה על ידה
ברמלה.
נשר, חיפה, הוא בית החרושת היחיד ליי צור
מלט בארץ. כאשר חברת ש מ שון החלה
משקמת את בית החרושת למלט בהר־טוב,
שנחרב בחורף 1948 על ידי כנופיות ער ביות,
החליט נשר לא להפקיד את הדרום
והפרוזדור, יזם מפעל חדש ברמלה.
אולם גם הפעלת בית החרושת הרמלאי
ומתחרהו, ההרטובאי, לא יעלו את תפוקת
המלט לרמה הדרושה, כי גם בצריכה המ צומצמת
הנוכחית של ששים אלף טונות
מלט לחודש מספיק נשר להפיק ארבעים
אלף טונות בלבד.
אך אם תפוקת המלט בארץ אינה מדביקה
את קצב הבניה הרי הגרעון בברזל ועץ לב נייה
גדולים עוד יותר.
כיון שהקמת מפעל מלט דור ש מלבד ה מלט
לבניין גם אלפי טונות ברזל ופלדה
נאלץ אלכסנדר נוי לאכזב את נשר, להצטמ צם
בהקצבת המלט, המופק, סמובן, בנשר,
חיפה.

משה, שחקן הקלפים, את היווני (פקיד הקונ סוליה)
והאיטלקי (פקיד הקונסוליה).
מדוע לא הובא מוטס לדין? שאל השופט.
הוא עוד יובא, הבטיח התובע.
לפני שהנאשמים הודו בכל 34 ההאשמות
היה צריך להכין עדי תביעה נגדם. הוחלט
והוסכם כי מוטס יהיה עד המלך (״עד המדי נה״)
וימסור עדות תביעה נגד חבריו לפשע.
הנאשמים החליטו שלא לראות את מוטס על

״באן לאהמ ער ב הפרוע!״
לידיה היוגוסלבית
צעירה בהירת שער
על ספסל הנאשמים והניעו ראשם בחיוך.
השופט מק הקריא 34 סעיפי האשמה. שני
הסוחרים מן הישוב הישן הניעו בראשם מדי
פעם: אני מודה.
ההאשמות: קניה, מכירה והעברה של
עשרות אלפי דולרים. התובע סיפר כי לשני
הנאשמים (יחד עם מרדכי מוטם) נודע על
מקור מטבעות זהב במדינה זרה (הירדן) שי ש
לשלם עבורם בדולרים. פקיד קונסוליה זרה
היה מעביר את מטבעות הזהב למוטס וזה
היה מוסרם לנאשמים למכירה בבורסה התל־אביבית
תמורת כסף ישראלי. בכסף — קנו
דולרים בשוק שחור, מסרום למוטם, שהע בירם
לפקיד הקונסוליה ו חוזר חלילה.
בבית המשפט לא הוזכרו שמות. בקהל
המקשיב להאשמות עברו לחישות שהזכירו
את לידיה, הבלונדינית היוגוסלאבית, את

באולם, בתא השחור של העצורים, י שבו
יהודה וירוחם קרובלניק, בלונדים משופמים,
טוראי וסגן־משנה בצד,״ל, על ספסל הנא שמים.
מדיהם היו נקיים אך לא מגוהצים
והוסרו מעליהם כל סימני דרגה או סמלים
צבאיים. לראשיהם חבשו כומתות חאקי ללא
סמל צד,״ל. סביבם התקהלו שוטרים מזוינים ;
השורה הראשונה ליד ד,שלחן המיועד לעתו־נאים
היתה מלאה עד אפס מקום ; בשורה

כאשר נעצרה מכונית המשטרה הירוקה
המשמשת להעברת אסירים ליד בית־משפט־השלום
בתל־אביב כבר חיכו לה בחצר בית ד,משפט
כמה עשרות אנשים. ביניהם בלטה
במיוחד השמלה השחורה של אולגה לוי,
אלמנתו הצעירה של נסים לוי, אשר הח קירה
בנסיבות מותו עמדה להתחיל אותו
בוקר בפני השופט אליעזר מלחי.
כאשר נפתחה הדלת האחורית של המכו נית
והשוטרים הוציאו שני בחורים בכבלים,
נדחק הקהל סביבם בקריאות :״רוצחים !
רוצחים השוטרים — למעלה מחצי תרי סר
— נאבקו קשות כדי לפלס את דרכם
בתוך הקהל הנסער. בכניסה לבית המשפט
עמדו עוד שוטרים שמנעו מהקהל להתפרץ
אחרי העצורים. אולגה לוי, שני אחיו של
בעלה, אמו ואחותו עמדו והתחנו בפני קצין
המשמר :״ תן לנו להיכנס, אנחנו המשפחה
שלו.״ לבסוף הסכים הקצין לתת להם לע לות
אל אולם הישיבות בקומה הראשונה
אולם התרה בהם שאם יגרמו להפרעות כל
שהן יוציאו אותם משם.

האחרונה ישבה משפחת לוי ושתי שורו ת
לפניה י שבו בני משפחת הנאשמים. ד,אוירה
המתוחה וצפיפות באולם הזכירו משפט קודם
שעמד על אותה רמת רצינות — משפט יע־קובוביץ
— שהתנהל באותו אולם.
להתראה ״בית־משפט קם הקהל על
רגליו. השופט מלחי נכנם, הקהל התישב.
(שני האחים
״ירוחם ויהודה קרובלניק :
קמו בתנועה אינסטינקטיבית לחייל ממושבם
והתמתחו) אתם נאשמים כי בתאריך 3בספ טמבר
1951 בחמש לפנות בוקר בערך, גרמ תם
בכוונה תחילה למותו של הפועל נסים
לוי ברחוב 199 ליו הבית מספר 9״ .השופט
המשיך בד,קראתו, צטט את סעיפי החוק
הפלילי אשר לפיהם תתבע המדינה מהם את
המחיר הגבוה ביו תר: מוות.
כאשר, משך עדותו של העד הראשון ד״ר
ריינהרט לבנטל, ראש המכון הפתלוגי של
הדסה, הובא שק נייר, נמתחה ד,אוירה עוד
יותר והקהל קם על רגליו לראות את תוכן
השקית — פת לחם יבשה שנכרו עליה
סימני דם. השופט שאל שאלות, רשם את
העדות המפרטת באכזריות קרה את מצבו
של לוי לאחר שנמצא על האדמה, מתבוסס
בדמו.
בזה אחר זד, עלו העדים וסיפרו את אשר
ראו ושמעו באותו יום. על הספסל האחורי כשעיניהם ישבה האלמנה ובני משפחתה
פקוחות לרווחה ועל פניהם ניכר מאמצם
להבין את כל המדובר בעברית. וכאשר עם
סיום גביית העדויות במקום החליט ביח ד,משפט
לצאת למקום הפשע קרא שוב הש מש
:״בית־המשפט !״ קם הקהל על רגליו,
אולם על הספסל האחורי המשיכה דמות
עטורת שחורים לשבת כאילו נחצבה מאבן.
כאשר מחוץ לבית המשפט החל הקהל
מתפזר, קמה צעקה :״זו הי ! זו הי האשד,
האשמה בכל הדבר אנשים שהכירו את
אם הנאשמים החלו רודפים אחריה, ומאימים
שיעשו בה שפטים. אולם היא הצליחה לה־כנם
למסעדה הקואופרטיבית בפינת הרחוב
עד אשר הוצאה ע״י משמר שוטרים .״כאן
לא המערב הפרוע,״ הזהיר אחד השוטרים
את הקהל .״כאן י ש חוק ובתי־משפט. הם יח ליטו
מה לעשות, לא אתם !״
הארץ שול, עבדים
(מודעה ) :
(הארץ).

ג׳יפ

בלי חכמות,

רוצה

לקנות

אדם

פרטי

ר אובן ירדור, ת״א

אם יש לך דירות, חנויות, עסקים ומגר שים,
מסור לנו (מעריב).
אהרן הורוביץ, ת״א

תנצכ״ה

כ־ 150 אלף מקברים סיירו בביתן הישרא לי,
וההצלחה היתה גם מבחינת העסקים
שנעשו, וגם מבחינה תעמולתית (מעריב).
י. חפשי, חיפה

המרד על הכאונטי

כקו האש

צ׳רלז לאוטו!

גרי קופר

קולנוע
סרטים
..שלוש מלים בו ד דו ת ״
שלש מלים בודדות חסר אותה מדד, של
טעם טוב, תפישה קולנועית כמעט מהפכנית,
שובבו ת עליצה וכוריאוגרפיה מזהירה שציי נה
את יום אחד בניו־יורק, למשל, או את
המוסיקה המשובחת של אירבין ברלין, המ רימה
את אני אוקלי מעומק השערה. לאמי תו
של דבר, שלש מלים בודדות, הוא קומ דיה
מוסיקלית הצועדת בתלם החרוש היטב
של עלילה אודות שני צעירים המטפסים ב סולם
ההצלחה התיאטרונית, ולמרות אי אלו
מעידות, בדרך, מגיעים בסופו של דבר אל
השיא. אך הודות למשחק משובח וכמה שי רים
פשוטים ונחמדים למדי, חורג הסרט מן
הרגיל, גורם יו תר הנאה מאשר מרבית ה סרטים
הדומים שהוצגו בשנים האחרונות.
הגיבורים כאן הם זו ג מחברי הפזמונים
הידוע ברט קאלמאר (פרד אסטייר) והארי
רובי (רד סקלטון) .הראשון כותב את המלים
לפי המנגינות העולות בראשו שיי השני. הם
חברו במשך שלושים השנה האחרונות מס פר
ניכר של פזמונים קלים, שהפכו חלק מן
הפולקלור האמריקאי העממי. שירים נאיביים
ונעימים אלה עוברים כחוט השני בסרט, מש משים
רקע לעלילה הבלתי דרמתית: השניים
נפגשים במסיבות קצת לא נעימות, בפגישה
שניה — מחליטים לעבוד בצוותא, זוכים ב הצלחה,
נושאים לעצמם נשים, נ פ תי ם בכעס
וכעבור שנים מתחברים שוב.
גם אסטייר וגם סקלטון הצליחו לגלם ד מויות
משכנעות. כקאלמאר השואף להיות
עושה־להטים, מרגיש אסטייר עצמו בטוב.
ניתנת לו, כמובן, גם אפשרות לרקוד, עם
וורד, אלן ; רקודים פשוטים ביו תר מבחינה
כוריאוגרפית, והשנים מבצעים אותם בקלי לות
רבה• אולם התגלית הגדולה של הסרט
היא דווקא רד סקלטון. הפעם הוא שחקן
אופי שאינו משתמש, כדי להפיק צחוק, ב־העויות
מוגז מו ת ופעלולים חיצוניים, אלא
במשחק קומי שקט, מאד לא־סקלטוני, ההו לם
אותו להפליא. הארי רובי שלו, בין אם
הוא מתאים לרובי של המציאות או לאו,
הוא שיא חדש לסקלטון שסרטיו האחרונים
לא היו יו תר מאוסף בדיחות ישנות. אפילו
בקטעים של הומור גופני בשלש מלים בוד דות,
בהם מתאמן סקלטון עם קבוצת כדור־בסיס,
נפגע ונפצע פעמים רבות על ידי ה כדור
וד,מתאמנים האחרים, המשחק מאד מ אופק
והתוצאה מאד מבדחת. אלה מחובביו
שסלקטון נמאס עליהם בעת האחרונה יקבלו
אותו בהתלהבות בסרט זה.
מן הנשים בשלש מלים בודדות, מחוץ ל
יום
אחד בניו־יורל,
ג׳ין קלי, וורה אלן

מרה אלן הרוקדת, כדרכה, בקלילות וכמ עט
באקרובטיקה, אך הנדרשת רו בו של ה ז
מן לשחק את אשתו הסבלנית והסבילה של
קאלמאר, בולטת, בתפקיד קטן, ארלין דאהל,
אדמונית יפה, המשמשת בת זו ג — לא קו מית
— ואשד, לאדמוני סקלטון.

״לל א מוצא״
סרט נוסף (אחרי פינלוי ובית הגיבורים) על
הבעיה הכושית. הפעם נסוב ספור המעשה
על רופא ממוצא כו שי ואשתו (מל פרר, בי־טרים
פיר סון) המתימרים להיות לבנים (צבע
עורם, למעשה, לבן) ,מנסים לחיות בשלווה
בעיר קטנה בצפון ארצות־הברית, לגדל את

חיים, מחוקים. ברם, משחקם של הילטון
ודאגלאס מעלה את הדמויות במדת מה משטח
ר,שיגרה.
למרות הבימוי הלקויי מאד, אין הסרט
נעדר רגש ומתח אמיתיים ברגעים ססוימים,
ביחוד בחלקו השני. כונו תיו של לואי (מצ עד
הזמו) דה־רושמון, שהפיק את הסרט, היו
בלי ספק טובות, אבל נושא מעין זה ראוי
לסרט בעל רמה אמנותית גבוהה יותר.

הוליבוד
ד ף חד ש לא נפתח
את סיבת המחסור בתסריטים טובים תלה

פתרון צלבץ הקולנוע
משך שבועיים נתקבלו במערכת העולם הזה למעלה מ־ 3600 תשובות, ש רו בן
הגדול זיהה את שבעת הסרטים ואת שמונת השחקנים. אולם מספר גדול למדי של
פותרים טעה בזיהוי תמונה 6בה מופיע גרי קופר בסרט בקו האש. אחדים תרגמו
את שמי הלועזי של הסרט בי ג׳סט, ללגיון הזרים. תעשה אציל, תחת שני דגלים
(שהם כולם סרטים שענינם לגיון הזרים) .קורא אחד, ששכח לחתום את שמו, החליט
כי הסרט הוא למי צלצלו הפעמונים. שכיחות פחות היו טעויות בזיהוי התמונות
האחרות: אליעזר סגל, תל־אביב, החליט כי גרי קופר אינו גרי קופד אלא טירון
פאואר והוא מופיע בקפיטן מקסטיליה. אך יעל יעקובי מפתח־תקוה החזירה את
טירון פאואר למקומו הנכון בעל חודו של תער, אך יחסה אותו, שלא בצדק, לתמונה
,2בה מוסתרים פניו של ג׳וסף קוטן באדם השלישי.
איזי בן־דרורי, תל־אביב, מרכז בעלי.מלאכה 20 אצל הלר, החליט לבטח את
עצמו בכל מחיר, הדפים את שמות השחקנים והסרטים באנגלית, הדביקם על עמוד
הצלבץ שתלשו מגליון העולם הזה .722 מובן שהוא זכה בזוג כרטיסי קולנוע, גם
בלי הגרלה.
עשרת הפותרים הבאים זכו בכרטיסי קולנוע זוגיים אף הם, אך בזכות הגורל :
אהרן אהרוני, תל־אביב, שדרות רוטשילד ; 5אילנה אופטובסקי, תל־אביב, שמ שון
! 7אריה וולפילר, חולון, שכונת אביב, בית בן־עמי ; אפרים למקד״ פתח־תקוה,
שטמפפר ; 64 בצלאל טקסיר, חיפה, שפירא ; 3מיכל כהן, פתח־תקוה, ז׳בוטינסקי
; 9אריה סטרוד, תל־אביב, שלמה המלך ; 84 יחזקאל סלומון, תל־אכיב, מזרחי ב׳
; 35 עדנה פרייטג, תל־אביב, שדרות המלך דוד ; 20 רפאל פרלמן, תל־אביב, מוני
טיפיורי .38

שיקספיר של הבד תהיה סלולה.״
מאז חלפו שנים, סופרים רבים בעלי כש רון
עשו עבודות מענינות בהוליבוד, שו ב
לא היה התסריט ממלכתם של טכנאים בל בד,
ומדעי הקולנוע החלו להיות מקצוע
מקובל במכללות אמריקאיות. אשר לשיק־ספיר
של הבד, הדבר הקרוב ביותר ליי צור
מעיין זה היה בלי ספק אורסון וולס שחשב
במונחי הקולנוע כאשר עטט את האזרח ק״ן.
ברם, עבודו תיו האחרות היו פחות מענינות
והתסריט המקורי שוב אינו באופנה, פרט
לסרט העובדתי. מרבית הסרטים עודם עבו־דים
של יצירו ת ספרותיות.

מכל אל כל
לאחר סיראנו דה ברז׳ראק שהועבר אל;
הבד י שר מן הבמה ש ל׳ ב רו ד ביי ביחד עם
הכוכב של ההצלחה ד,תיאטרונית חוזה פרר,
שזכה בפרס האוסקר עבור משחקו בסרט,
עובד עתה מחזה יו תר חדיש, חשמלית ושמה
תשוקה, לסרט. אליה קאזאן שביים את המח זה
על הבמה בניו־יורק וב לונדון ביים גם
את הסרט בהשתתפות מארלון בראנדו, ויו־יאן
לי, קים האנטר, אשר הופיעו בהצגת
החשמלית בתיאטרון.
לא פחות נאמן למקור הוא עיבוד מות
הסוכן, הטרגדיה של האדם הפשוט מאת:
ארתור מילר, ד,מוסרם בהוליבוד על ידיי
המפיק סטאנלי (בית הגבורים) מילר עם
פרדריק מארץ׳ בתפקיד וילי לומאן, הסו כן
הנוסע הרואה את עולמו נחרב עליו.
מחבר התסריט, סטאנלי רוברטס, כה חשש
מפני כל סטיה, עד שהחליט בטרם ניגש
לעבודת העביוד, לגלגל שיחות ארוכות עם
מילר, לדלות ממנו פרטים מלאים על כוונות
שהיו לו בכתבו את המחזה. כאשר היתד
הטיוטה האחרונה של התסריט מוכנה, הריץ
אותה רוברטס אל מילר ל א שור סופי. רק
אז נגשו לצלומים.

ב קצר ה

שני ילדיהם (ריצ׳ארד הילטון, סוזאן דאג־לאם)
.לאחר עשרים שנה מתגלה דבר מוצאם
הגזעי, דעות קדומות מחלקות את התושבים
לשני מחנות וצל של טרגדיה מאיים על חיי
המשפחה. כאן עובר מרכז הכובד אל הבן
והבת, שהוריהם לא גילו להם דבר על דמם
הכושי, ועתה הם עומדים מוכי תדהמה,
בזויים.
הצרה היא שהמשפחה הכושית, כפי שמ תאר
אותה הסרט, קרובה יו תר לדמיונם של
מחברי התסריטים בהוליבוד מאשר לחיים
עצמם. האם והאב הם יו תר מדי טובים, נא מנים,
סבלניים, והבן והבת מתוארים כמר בית
הצעירים האמריקאיים בסרטים: שט
פעם
מי שהיה צנזור הוליבודי ראשי, וויל
היי, באי ידיעה מספקת, מצד מחברים בעלי
כ שרון, בטכניקה המסובכת של הקולנוע,
פנייתם עקב זה לאפיקים פחות תלולים, כמו
הדראמה, הרומאן. באופן כזה נכתבים מרבית
התסריטים על ידי בעלי מקצוע טכניים, לא
על ידי אמנים יוצרים, והנטיה היא, איפוא,
לשאוב את ההשראה ממקורות אחרים, ורק
לתרגם יצירו ת תיאטרון וספרות לל שון
הקולנוע.
היי ראה פ תרון לבעיה על ידי למוד מדע־הקולנוע
במכללות .״ברגע,״ הכריז *שהמכ ללות
הגדולו ת תראינה בסרט אמנות גדו לה,
ייפתח דף חדש בתולדותיו. הדרך בפני

האדם השלישי

המלט

האדמה הטובה

לאות ם אוליב״ה

פאול מוני

ג׳וזף קוטן

״ אהבהבכבלים ״ .אוסף של פרצופים
(ממין נקבר ),חולניים ורגשניים במוסד ל פו שי
עות צעירות תחת פקוחה של מנהלת הראויה
להיות כלואה במקום אסירותיה• תערובת לא־מוצלחת
של המגוחך והנועז־ לגרות. במאי
ז׳ולין דיביביה.
״ ביתהגבז ־ רים ״ .אגב רפויו, בדרך
הפסיכואנאליזה, של חייל כו שי משותק, מתברר
שהוא סובל מתסביך של אשם שאש מים
בו בעיקר הלבנים ביחסם המשפיל אל
בני האדם שחורי העור. ג׳יימס אדינארדם
בתפקיד מום הכושי.

.העולם הזה״ מם׳ 727

בריטניה
הגנב חי ב ב את ה שוטר
כשנסתיימה מלחמת העולם השניה היה
ב רור מה מוטל על וינסטון צ׳רצ׳יל בן
ה־ 71 לעשות: עליו להתפטר, לקבל תואר
לורד או דוכס, לעבור משדה המדיניות
לאולמות האגדה. רק צ׳רצ׳יל עצמו סבר
אחרת: הוא הציג את מועמדותו בבחירות,
נחל תבוסה מהדהדת. ידידיו נענו ברא שיהם,
הצטערו שהאיש הגדול ירד לשפל
המדרגה, יסיים את ימיו כפוליטיקאי אופו*
זיציוני.
השבוע נאלצו להודות ש״ויני״ היה בכל
זאת פיקח מהם. אחרי שש שנות שלטון
הלייבור נאלץ קלמנט אטלי להכריז על
בחירות חדשות, למרות שמשאל גלום הראה
שאין לו כל סיכוי לנצח -הסיבה היחידה
לצעד מוזר זה: בטחונו של אטלי שהמצב
הכלכלי יהיה רע שבעתיים בעוד כמה חו דשים.
חשב אטלי: מוטב להפסיד עתה
ולהשאר אופוזיציה חזקה במקום להפסיד
בעוד חצי שנה ולהצטמק לאופוזיציה זעירה.
הנימוק הלאומי: אנגליה עומדת לפני מש ברים
חמורים מאד, הן בפנים והן בחוץ. היא
זקוקה לממשלה חזקה, שתוכל לעשות חש בון
של שנים, לנקוט בצעדים בלתי אהודים
על ההמון. לכך אין ממשלת הלייבור הנוכ חית
מסוגלת: די במחלתם של קומץ מחב ריה
בפרלמנט או בהימנעות כמה מהם מהצ בעה
כדי שתפסיד בהצבעת אימון.
צ׳רצ׳יל, לוחם מבטן ומלידה, קפץ לתוך
המערבולת בתרועת גיל. את המערכה פתח
בפצצה: הוא הבטיח שאם ייבחר יפגש
עם סטאלין פגישה אישית.
הטכסיס מחוכם מכמה בחינות. מטרתו ה גלויה
היא להוציא מידי הלייבור את הטע נה
שהשמרנים הם מפלגת המלחמה, בניגוד
לסוציאליסטים שוחרי השלום. אולם י ש
לטכסים משמעות עמוקה יו תר: קשה לברי ם,
לתאר פגישה בין אטלי, השקט יחסר
הצבע, עם הגנראאסימו. אולם כל אחד
מבין שפגישה בין צ׳רצ׳יל וסטאלין תהיה
בעלת הצלחה חברתית.
כי מספרי הזכרונות שפורסמו מאז מל חמת
העולם השניה נסתבר ש שני השועלים
הזקנים אהבו והעריצו זה את זה במידה
בלתי רגילה. המוזר הוא שצ׳רצ׳יל היה
אחד ממנהיגי מלחמת ההתערבות לחיסול
המשטר הסובייטי אחרי מהפכת אוקטובר. לא
יכול היה להיות כל ספק שכל אחד משני
הלוחמים הותיקים היה שמח מאד לעמוד
על קברו של הזולת. אולם מ כיון ששניהם
ידעו זאת היתר, ביניהם אינטימיות בדומה
לראש משטרה וגנב ותיק, שגדלו שניהם
יחדיו במקצועותיהם, למדו לחבב זה את

בועידת טהרן היה סטאלין אורח הכבוד
במסיבת יום הולדתו ה־ 69 של צ׳רצ׳יל. בה
בשעה שרוזבלט ישב ושתק, קמו סטאלין
וצ׳רצ׳יל חליפות, בלעו כמויות עצומות של
וודקה וויסקי , ,שיבחו איש את רעהו ב מלים
לוהטות. דברי צ׳רצ׳יל תורגמו ל־סטאלין,
אולם לכל הנוכחים היה הרושם
שהשועל הזקן יודע אנגלית, אך מסתיר
זאת. כשנסבה השיחה לייצור המטוסים,
שאל צ׳רצ׳יל את עוז רו למספרים. עוד לפ ני
שזה הספיק לענות התפרץ סטאלין, צעק
• ססאלין הסתובב בחדר, שתה מס כל
הקצינים. הנוכחים התפלאו על כו שרו לש תות
מספר עצום של כוסות, מד ששמו
לב שהוא שרתה רק מבקבוק שלו. הניחוש:
שהבקבוק היה מלא מיס.

1818111111

בתרועת נצחון ברוסית :״אני אגיד לך
מהו הייצור שלך. הוא 2500 לחודש, ואתה
אינך יכול להגדיל אותו בהרבה ! ״
באחד מנאומיו אמר צ׳רצ׳יל שאמנם יש
לרוסים ממשלה אדומה, אולם גם הממשלה
הבריטית (שכללה אז כמה שרים של ה לייבור)
הפכה קצת אדמדמה בעצמה. לפני
שהדברים תורגמו לו העיר סטאלין :״נו,
ואתה מרגיש שזה לא בלתי בריא, מה?״
אם ייכנס צ־רצ׳יל אחרי הבחירות שוב
לרחוב דאונינג מס׳ , 10 מקום מו שבו של
ראש הממשלה הבריטי, יצטרך לשאת בעול
הצבע האדמדם. החוקים הסוציאליסטיים ש נתקבלו
על ידי ממשלת הליבור יצטרכו
להשאר בתוקפם תחת ממשלה אנטי סוציא ליסטית.
הבטחה ברוח זו תהיה תנאי מוקדם
לנצחונה.
עודיותררע. הימים הראשונים של
מלחמת הבחירות היו שקטים. האנגלי הפ שוט
התענין אך מעט בדברי המפלגות, שלא
היה להן מה להציע לו — מלבד הטענה שאם
תשלוט המפלגה היריבה יהיה מצבו רע עוד
יותר. התעדנות הציבור היתד, מרוכזת במ קום
אחר: שער ארמון בקינגהם, שם נתלו
מפעם לפעם מודעות על מצב בריאות המלך.

סין

חיו המאושר

ביום התעמולה החודשי לגיוס למפלגה ה השידור
הסיני
קומוניסטית הביא שירו ת
תשעה חברי מפלגה לאולפניו, העביר את
דבריהם למליוני סינים, ששמעו במלים מס פר
את תולדות חייו של כל אחד מהתשעה,
את סיבת הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית.
מתוך הדברים משתקפת הסיבה שגרמה להש תלטות
הקומוניסטים על סין: שנאת העם
את המשטר של צ׳יאנג ואמונתם בצדקת המ הפכה.
מספר רדיו פקינג :

צ׳רצ׳יל (מימין) וסטאלין בטהראן
צבע אדמדם +הרגשה בריאה
כאשר וואן־אי־צ׳י, מנהלת בית ספר תיכון
בפקינג נשאלה מדוע הצטרפה למפלגה הקו מוניסטית
בגיל ,20 הסבירה: לפני 32 שנה,
בימי המהפכה הרוסית, נפתח מסע המרי נגד
האימפריאליסטים והפיאודלים שהתפרסם כת נועת
הרביעי במאי. על אף התנגדות מש פחתה
נטלה חלק בתנועה ב איזור הונאן, קר אה
לשביתה כללית נגד הסינים שעמדו לח־

תום על הסכמים עם המעצמות המערביות
שפירושם היה שעבוד לכוחות זרים.
אחר נמלטה לשנחאי, הפכה מארגנת שבי־תות
מקצועיות (כולל: סטודנטים) .החלה
לומדת בהתלהבות את תורת המהפכה של
לנין־סטאלין.

ידי המפלגה הקומוניסטית, הרים את נס ה התנגדות
לאויב ובאומץ ללא חת עבר ל עורפו.
לפני
כן סולק יוא מהסימינר למורים על
שהטיף להתנגדות לפולש וז כויו תיו האזר־

וואן־קאי היה
״כמו אמי יולדתי״. הקומוניסטית פועל רכבת כאשר המפלגה
אירגנה את שביתת פועלי הרכבות בשנת
.1923 התוצאה: השביתה חוסלה, תאן איבד
את מקום עבודתו. התקשר יו תר ויו תר ל מפלגה,
הבין כי אי־השתיון המעמדי הוא הגו רם
לכל המצוקות. אומר תאן :״עבדתי את
המפלגה כמו שעבדתי את אמי יולדתי׳׳.
המפלגה, אליה הצטרף ב־ ,1923 חינכה או תי
להיות נכון להקריב את חייו למען מט רותיה•
לאחר שלו ש שנים נטל חלק במל חמת
פועלי שנחאי נגד מנצליהם הזרים, רא שית
מלחמת השחרור הלאומי.
כאשר החלה
״הגן על מולד תנו:״
תנועת השחרור של האכרים בעיר וואנסאן
הצטרף סיאו־סיאן־פא, בן עני מרוד, לתנועת
הנוער הקומוניסטי והחל את מלחמתו, יחד
עם חבריו, במשטר צאנג־קאי־צ׳ק ב־1927
כשנשקם אלות ואבנים.
ב־ 1930 התנדב ליחידות הפרטיזנים של
מאו־טסה־ם ונג שפתח את מלחמת האכרים
נגד הטוראן (האיכרים העשירים) ,בדר שו ח לוקת
אדמה. הפרטיזנים, נציגי האברים ה עניים׳
ניצחו ור,אדמות חולקו. משפחת פא
שהיה אותו ז מן תועמלן פוליטי קיבלה חל קת
אדמה קטנה והאב שלח את בנו לחזית
בצוותו עליו :״הגן על מולדתנו ! ״
כך הפך פא מנושא כרזו ת ומעביר מכתבי
הוראה חשאיים לחבר המפלגה הקומוניסטית,
ללוחם ל שיפור מולדתו.
האויר היה ל,לוש. הו־דה־שאן גדל ב מכרות
סוצ׳ואן, התנדב ב־ 1933 לצבא העמ מי
שנלחם בהתפשטות האימפריאליזם היפא ני
שנעזר בבוגדים סינים. הוא נטל חלק ב קרבות
המרים של צליחת נהרות, לחם בשלג
ובכפור, על שיאי הרים גבוהים, מקום שה א
ד ר היה קלוש כל כך שלא הספיק לנשימה,
עבר ערבות רחבות ידים ובלתי נושבות.
היה זה המצעד הגדול של הכוחות הקומו והבורה
ניסטיים
למקלטם בערבות הצפון
שאן הבין כי המלפגה הקומוניסטית היא ה צועדת
בראש המאבק לש חרור חברתי ולאו מי
ולכן הצטרף אליה כעבור שנתיים.
״קום התנערה ב־ 1936 שוחררה
ינאן, עיר הולדתו של סי־פן־סואן והחיילים
שהתגוררו בקסרקט סמוך לבית סואן שרו
מדי בוקר ״קום, התנערה, עם חלכה לצ לילי
שיר זה (האינטרנציונל) סקר סואן את
חיי העוני והמצוקה של משפחתו, משפחת
צורפים עניים. הוא נטש את בי תו ולמד ב דפוס
המפלגתי המרכזי, בו רכש מלבד מק צוע
גם השכלה פוליטית. שם נודע לו לרא שונה
על קיום מעמדות ועל הגדול שבהם
והמדוכא שבהם — הפרוליטריון.
בדפוס הודפסו כתבי מארקס, אנגלס, לנין
וסטאלין, שהופצו בארץ כולה. סואן חשב את
הדבר לכבוד לעצמו לעבוד בדפוס זה, הצ טיין
וזכה בתואר מצטיין דרגה א׳ .ב״1938
הרעישו היפאנים את העיר והוחלט להעביר
את הדפום, דבר שבוצע בתנאים הקשים ב יותר.
סואן הפך ללוחם בעל הכרה עד הגיע
״היום המאושר בו נתבשרתי כי המפלגה קי־בלתני
כחבר לשורותיה״.
הפגזים לא השיגו. הואן־יוא, קצין
צבא, זו כ ר את השביעי ליולי 1937 עת הר עימו
לראשונה התותחים היפאניים. הוא ראה
כיצד בורחים צבאות הסינים הלאומנים במ הירות
רבה כזו שפגזי היפאנים לא יכלו
להשיג אותם. רק הגייס השמיני, שפוקד על

מודעת גיוס קוריאית
כרטיס חבר +זריקה בים
חיות נשללו ממנו. אך הוא הבין כי המפלגה
הקומוניסטית היא המראה את הדרך לנצחון.
7שנים 4 ,פעמים. צאו־ציא־פין הוא
פוליטרוק (קצין הסברה ומדריך פוליטי) בצ בא,
יליד מנג׳וריה שנלקח על ידי הכוב שים
היפאניים לעבודת כפייה בהן הוכה
כמעט עד מוות. רק כעבור שבע שנים שוח רר
על ידי הצבא האדום (שהכריז יומיים
לפני כן על מלחמה ביפאן) .העם הסיני נשם
לרווחה אך טרם סילק את חשבונו עם צ׳יאנג־קאי־צ׳ק
שהבעיר בעזרת האמריקאים מלח מת
אזרחים. פין התגייס לצבא העממי, הצ טיין
בקרבות, נפצע ארבע פעמים. הוא למד
לדעת כי האדם הקטן והעני יוכל לשגוא
רק בתנאי שיוכה האימפריאליזם החיצוני וה ריאקציה
הפנימית, לכן הצטרף למפלגה.
עניין שד כבוד. צ׳אן־סואן־בו, פועל
בית יציקה בפקינג, הצטרף למפלגה לאחר
יסוד סין העממית, שעה שהחלו ביסוס ופרי חת
החיים בארץ. המהפכה עשתה אותו מעבד
לאדם העומד בר שות עצמו, הוא אף נבחר
לועדה המיעצת של פקינג.
העמל, כדבר סטאלין, הפך לענין של כבוד
ותהילה. מעמד הפועל השתפר, הפוזן לים הג בירו
את תפוקתם, המפלגה הצעידה את העם
הסיני קדימה (ובחרה בו כממלא מקום יו ש ב
ראש ועד האגודות המקצועיות).
ארבעה מול גדוד. לי־ם ין־נואן, מתנ דב
סיני בקוריאה, הוא בן איכרים עניים שה פך
השנה, בגיל ,27 בחפירות קוריאה, בהגיגו
על המולדת ועל השלום בעולם כולו, לחבר
המפלגה הקומוניסטית. הוא השתתף בארבעה
קרבות בהם הושמדו למעלה מ־ 1000 חיילים
אמריקאים.
באחד הקרבות האחרונים על הנהר האן
תפס נואן עמדה קדומנית יחד עם שלושה
חיילים אחרים. ארבעתם הדפו גדוד אויב,
גרמו לו 70 אבידות. לאחר זה ביקש להתקבל
למפלגה הקומוניסטית בהבטיחו כי יזרו ק את
האמריקאים בים.

!הכלב השח1ר

ספורט

המשכיר המרכזי בע״פל

שחיה

חברה קואופרטיבית להספקה של העובדים בישראל
בע״נז

המארגנים מתו מבו ש ה
שורה ארוכה של דגלי לאום הקיפה אף.
בריכת השחיה המקושטת של מכבי פתח־תקוה,
אליה באו יו תר ממאה שחיני ברית־מכבים־עתיד
ומכבי־הצפון בכוניות מחי פה,
תל־אביב, ר א שון־לציון.
האליפות הארצית בשחיה׳ של מכבי 951
נערכה במהירות. דרך אגב נקבע גם שיא
במשחה שליחים מעורב למרחק 100x3
מטר על ידי נערות חיפה ( 5:01,4דקות).
תחרויות רבות הביאו הפתעות ולקהל נותר
ז מן מועט כדי לנשום במנוחה. הוא התרגש
בראותו את תחרות 100 מטר שחיה חופ שית
בין שתי התאומות הבלונדיות מחיפה,
אני ולילי ליכטנטל :״אף אחד אינו יכול
להבדיל ביניהן, אז מה חשוב מי שתגיע
ראשונה, הרי שתיהן מחיפה״ ,הבריזו נערי
ברית־מכבים־עתיד. הם כעסו מאד על בנות
חיפה.

שולח את מיטבברכותיו
לק רא ת השנה החדשה
לממשלת ישראל, לחברת העובדים,
ל צ בו ר הפועלים ו לי שו ב כולו

ומארצות קבצם: מסזרח
וממערב מצפון ומים...
ויד רי כםבדרך שרה
לרכת אל עיר מושב

סיבת הכעס: גביע מיוחד נקבע לאגודה
שתצבור את מספר הנקודות המקסימלי ומ סורת
היא שברית־מכבים־עתיד זוכה באלי פות
הנוער. השנה החליטו נערי חיפה לגלות
את כוחם כשחיינים ושלחו את הנערות,
שישתתפו בכל משחה.

!תהילים ק־וו

ברכ תנו לשנה תעזי״ב :
שנת ביסוס המדינה
שנת שכלול המרינה

^חבדת השיש הישראלית בע״מו
__ סובניסכלליי :

אגד

שרז בם

יטרותי הי בע״בץ

עזבת טובה ומבורכת
שנת קבוע גלויות, קליטת העליה
בי צו ר המדינה, יי צוב הכלכלה וביסוס המשק
מאחלת

חיפה, ערב ראש השנה תשי״ב

הרו אהוחס כון חי ב ה
הדדיתבע״ מ
אג ודה

עברית ואנגלית
למדו היטב בבית הספר לשפות ״ קדימה ״ בן־יהודה ,74ת״א
ביום ב׳ 8 ,באוקטובר, נפתחים קורסים חדשים כדלהלן :
;•כרית ) 1 :למתקדמים — 9 - 6 .3 0בערב
) 2למשתלמים ( 10 - 8 -א׳ -ב׳ -ד׳)
אנגלי ת ) 1 :למתחילים — 5.30 — 4.30 בערב ( 5אבש בו ע)
) 2למתחילים — 9 — 8בערב ( x 2בשבוע)
)3קורסים מיוחדים לתלמידי כתות ה׳ ,ו׳ ,ז׳ ,ח׳ של
בתי־ספר עממיים, משעה 2( 4.30 — 3.30 או 3א בשבוע)
פרטים והרשמה בימים א׳ —ב׳ 8—7באוקטובר.

מלון בריסטול
ח ל־ א בי ב

הודיע מאמן החיפאים, איזיד, פיגנבאום :
״העיקר להגיע ולצבור נקודות.״ חפץ החי פאים
עלה בידם והם אספו 102 נקודות,
מתוך זה אגרו הבנות יותר מ־ .90 נערי
ברית־מכבים־עתיד הוכרחו להסתפק ב־89
נקודות ובמקום שני.
אך האוירה המתוחה והגביעים הנהדרים
השפיעו על השחקנים. במשחק הגמר בכדור־מים
בין קבוצות מכבי חיפה ופתח־תקוה
לא מצאו החלטות השופט חן בעיני הקבו צות.
השחיינים הטביעו אחד את השני ומדי
פעם צלל אחד מהם כדי להתנגש ביריב, כ־ששאגה
אדירה מתמלטת מפיו. המשחק הפך
פרוע והחלטות השופט נתקבלו בשריקות.
שני נערים אף ש מרו על השופט שלא יפי־לוהו
למים, כיון שלא נמצא מציל במקום.
כשיחס השערים 4:5לטובת המארחים
הפתח־תקואים פתחו השחיינים במכות במים.
חלק אף קרא לעזרת הקהל, בדומה למאו רעות
הנהוגים במגרשי הכדורגל, אך הקהל
אל נענה :״למה לי להתרטב״ ,הסביר אהד
הצופים ,״הרי בין כך ו בין כך אף אחד לא
ימות.״ הוא טעה, מארגני התחרות, המסו דרת
בתחילתה, מת 1מבושה.
כדורגל השביעי התגייס לצבא
רק מעטים מבין הצופים שחזו במשחק
הכדורגל שנערך בין מכבי־נוער חיפה לפועל־נוער
חיפה ידעו שהיה זה משחקה האחרון
של קבוצת מכבי־שלמה בהרכבה זה. היא
מאבדת שבעה חברים.
בעונה האחרונה זכתה הקבוצה להצלחה
בלתי רגילה: היא ניצחה בכל 12 משחקי
הליגה ששיחקה, סיימה אותם בסיכום שערים
( 3:75 את הכוח־חיפה ניצחה באחד ממשחקי
הליגה .)0:15 הקבוצה הוכרזה רבן הנוער
במחוז הצפון, זכתה בגביע על שם שלמה
פוליקמן, שחקן מכבי־חיפה, שעל שמו היא
נקראת.
שחקני הקבוצה שיחקו בשלוש השנים האח רונות
יחד בקבוצות נוער א׳ ונוער ב׳ .בשנה
האחרונה שיחקו כולם בקבוצת הנוער הרא שונה.
עתה
יעברו ששה משחקני הנוער לקבוצה
הבוגרת, שביעי, השוער צבי רון, התגייס
לצבא• אבדן זה יפגע קשות במכבי שלמה,
יחזק את קבוצת הבוגרים, י עזו ר לה לתפוס
את מקומה בליגה א׳.
הצעיר: כ ן .16ר א שון העוברים הוא
יונתן (ג׳וני) הררי, ראש הקבוצה משך שנים,
חלוץ מרכזי והרוח החיה בהתקפת הקבוצה
ובהפקעת שערי יריביה, שחונך בפנימית מצ רית,
הרבה לעסוק בספורט, הביא עמו מדל יות
וגביעים עבור הופעות מצטיינות בטניס,
איגרוף וכדורגל. לפני ארבע שנים, חזר בן
ה־ 14 למשפחתו בחיפה, למד בבית הספר
הריאלי, עסק בטניס וכדורגל.

כדורבסיס
עבדב־ס•׳ אלף לירו ת

מאחל לכל אורחיו וידידיו

שנת גאולה, בניו ויצירה

האמריקאית האוסרת עבדות ואת איסור
ההשתלטות של החברות הגדולות (טרסטי-ם).
אחד החברים בועדת הקונגרס כבר קבע
כי השחקנים נתונים לעבדות למחצה. אך
קשה להגדיר את מצבו של שחקן בעל שם
ומשכורת של 40 אלף לירות לשנה בעבדות,
למרות שסעיפי החוזה שבינו רמועדונר מב טיחים
ל מועדון את כל הזכויו ת על שי רו
תו המקצועי. אפשר למכרו או להש כירו,
לא לתת לו להופיע (בלי לקבל את
ר שו תו לכך) ואם אין הוא שבע ר צון מכך
הברירה בידו — להתעסק במשהו אחר.
אולם שחקנים גדולים באמת הם מעטים
וכבליהם קלים למדי. אך ישנם ששת אלפים
שחקנים בליגות הבלתי חשובות, בהש וואה
לארבע מאות בשתי החשובות, שמש־כרתם
זעומה, כוח המשא־ומתן שלהם קטן
והם כמעט חסרי סיכויים לעבור לליגות
הגדולות.
ההגנה של בעלי המועדונים: זאת הצורה
היחידה לקיים את התחרות בין המועדונים,
המושכת ב־ 17 מיליון צופים לאיצטדים מדי

אחר סיום ליגת הכדורבסיס החודש יו פיעו
-מנהלי הקבוצות הגדולות בארצות־הברית
-לפני ועדת הקונגרס וינסו להוכיח
כי כללים מגבילים מסוימים ב חוזי שחקני
הכדורבסיס אינם נוגדים את תיקון החוקה

שהיינות מבכי חיפה
אף אחד לא ימות
שנה. בלעדי סעיפי ההגבלה יעברו כל ה העשירים למועדונים שחקנים
המצטיינים
ויינטל כל ענין מהמשחקים. כן לא יהיה
כדאי למועדונים הגדולים להשקיע כספים
במועדוני הליגות הקטנות, לפי שיטת הטי פוח•
,בה מפתחים כ שרונו ת צעירים, אם הם
יו כלו לעבור ל מועדון אחר כרצונם.

ט ר 1ן

במה של טתהגברת?
תיאטרון זקית הורכב על־ידי להקת עו לים
חדשים שיצרו בכך במה להומור וס טירה.
בתכניתם הראשונה, בלצינות ( חורז
עם רצינות) גמורה * הם מציגים את ההווי
הישראלי בראי עקום, אך לשבחים, בעברית
משובחת.
למרות שההווי מתרכז בשוק שחור, צפי פות
באוטובוסים, יצר הגירה יהודי מתמיד
(הפעם: לקנדה) ,תימנית מגוחכת המתגייסת
לעתודות, מטבח משותף, דוד מאמריקה, הב:
רחת דביזים והשמעת ז מר אפי על צריף
הפח לעולים החדשים מצליחה הלהקה ל שעשע,
אמנם בהלצות תפלות למדי (מס־מילה)
לעתים קרובות ובמיוחד בפניני התכ נית,
המעטות, המושמעות אידיש.
אך עלינה נציץ, המשחקת את האשד, ה דחוסה
באוטובוס, עוגבת לימין ומחרפת ל שמאל,
מרכלת, משתיקה, מלמדת צעירים
נימוסים ובוגרי ם אורחות חיים והמופיעד.
כדיירת הדירה בעלת המטבח המשותף, ה־מחרפת
את שכנותיה הבגדאדית (האוהבת
שום, פלפל ו ש מן) והרומנית (האוהבת ל דבר
ולרכל) ,הראתה ב ברור כי מלבד שלי טתה
בעברית, היא שלטת במשהו נוסף :
בבמה ובקהל.
הופעתה נותנת חוט שדרה לתכנית, חיפתה
על תמונות משעממות, השמעת זמרים שלא
לעניין•
גורם נוסף להצלחת התכנית: מוסיקת
הלוואי, התלבשות והתפארות שהיו מצו־יינות.
המחברים
— הייבלוס, חגיז, קב־ונקי,
המוסיקה — פכלר ; כוריאוגרפיה — מונה ;
הצייר — שער ; התפאורות — ברו מברג ;
ההצגה — קב־וקני.

העולם הזה״ מס׳ 727

חנשים

ה־והר מפני ש ט רו ת אל ה:

סן־פרנציסקו, בה נחתם חוזה השלום עם
יפאן, יצא קיסר יפאן, הירוהיטד, לשוח
בגן ארמונו המלכותי. בשאתו את עיניו אל
עצי האשות הגבוהים המקיפים את הארמון,
ראה חסידה — סמל המזל ואריכות החיים
היפאני.

בי ת הקברות והקפה
צעדו הראשון של יהודה פראג, סגן
מפקד משטרת מרחב תל־אביב שמונה ראש
ענף החקירות במטה הארצי, היה: כינוס
מסיבת עיתונאים. ההזדמנות: הודעה על
זיו ף שטרות חמש לירות בארץ שכנה. אחר
שתמונות השטרות המזוייפים (ראה תמונה)
הועברו נין העיתונאים, החלו דללו בודקים
בשטרות המש הלירות שנמצאו בארנקיהם.
הרגיעם ראש הענף החדש :״רק שטר מזוייף
אחד נמצא בארץ.״
כאשר זאב מרקכיץ׳ ,אימפרסריו שד מה
בצורתו לדוד כן־גוריון, מת השבוע,
נתכנסו רק מתי מעט לחלוק לו את הכבוד
האחרון. אמר אחד ממלווי הארון על מרק־ביץ׳
,שהיה מראשוני מסיקי הסרטים בפו לין,
עוד בראשית המאה, ו מיוז מי כינוס הרי קודים
בדלייה :״לוא בא כל אדם ע שירי
שזכה לכרטיס חינם מידיו של מרקביץ׳ לא
נותר מקום בבית הקברות.״
תשע דקות אחר שצוות שוטרים צבאיים
רוכבי־ג׳יפ הסיר את שלט ״מחוץ לתחום״
מעל קפה כסית־אשל בבאר־שבע, הופיע האו רח
הצבאי הראשון: אלוף הפיקוד
משה דיין. המטרה: לגימת ספל קפה•
בחנוכת שי כון צה״ל, צהלה, פיתח דוד
כן־גוריון, שהופיע בתפקיד שר בטחון,
שיחה דקדוקית עם אלוף שמעון מז
א ״ה, ראש אכ״א וועדת השיכון של צה״ל.
אחד הסעיפים: הצורך להשמיט את החיבור.
אבא חושי, מלך העיר האדומה וראש
עיריית חיפה, חזר והוכיח את אדמימותו.
כאשר נתבקש, במסיבה לכבוד משלוח מכו ניות
קייזר־פריזר לאירופה, לזוז ימינה כדי
לעמוד במרכז תמונה שצלם־עיתונות התעתד
לצלם, סרב בהסבירו :״אם כבר לזוז —
אזוז שמאלה.״
יותר משש שנים אחר שהוטלה פצצת הא טום
הראשונה על הירושימה נמצא מו״ליש ראלי
שהחליט להוציא לאור, בעברית, את
ספרו המזעזע של ג׳הן (החומה) הרשי :
הירושימה. תנאי המחבר :״לא להשמיט דבר
ולא לשנות דבר.״ תנאי נוסף: הקדשת כל
ההכנסות מהמהדורה העברית (בדומה להכנ סות
מהמהדורות בלשונות האחרות) לצלב
האדום הבינלאומי.
השבוע קיבל טלאל, מלך הירדן, את ה דיפלומטים
ברבת־עמון לר איון משותף, ערך
להם, לאחר מכן, מסיבת־גן, בה הדגים את
יכולתו ברכיבה ושליטתו בל שון האנגלית
(שרכשה בבית הספר הצבאי הבריטי סנד־הורסט)
ובל שון הצרפתית (שלמדה בהיותו
יור ש עצר חסר תעסוקה).
שבועו תיו הראשונים של פארוק, מלך
מצרים, אחר סיורו הדבשי באירופה, היו
שקטים: מלבד מסיבות פאר לאורחים זרים
(בהן סיפר מעשיות מפולפלות בשבע הלשו נות
בהן הוא שולט) ,תרם 3500 לירו ת לר כישת
נעליים ליחפנים, חילק כמה מאות ספ רי
קוראן לנתינים זקנים ועניים בקהיר, שיב־

אחר שכס מרומן, רעיית נשיא ארצות־הברית,
תרמה מרשם עוגה שהוא סוד מש פחתה
זה מאתיים שנה ושעי קריו הם סוכר,
חמאה, קמח, מיץ לימון, קצפת, אגוזים ותשע
ביצים, לספר הבישול של האומות המאוחדות,
התייצבה משלחת אזרחים לפני הארי טרו*
מן, הגישה לו עוגה בת חצי קילו שהוכנה
לפי מרשם רעייתו. אמר הנשיא :״זה מז מן
ידעתי, כי יש לי טבחית מצויינת בבית.״
עתה נתגלתה הסיבה היסודית להתפטרותו
של ג׳ורג׳ מרשל, בן ה־ ,70 ממשרת שר
הבטחון האמריקאי, אחר ש שרת את עמו
משך 50 שנים (ביניהן: רמטכ״ל, שר חוץ):
בהוודע לרעייתו כי חבר בעלה, איש קונגרס
בן־גילו, חלה ממאמציו בעבודתו, פקדה עליו
לנטוש את החיים הציבוריים.

השטר הימני אמתי, השמאלי מזויף. שים לב לפרטים: החתי מה
של ד״ר ברט שונה, המספרים אינם ישרים וברורים.

הגברת אליאגור רו־זכלט, אלמנת קוד מו
של נשיא ארצות־הברית הנוכחי,
לין רוזכלט, מסרה דו״ח על מצבו של
פאלד! בן ה־ , 13 כלבו־חביבו של הנשיא
המנוח :״הוא הפך זקן, אפור ומלא תנו מה.
עליו למעט בהליכה והוא נוחר בקול רם
וי שן הרבה יו תר מאשר נהג לי שון. אולם,
בכל זאת הוא עדיין כלב נאה.״

פרנק־

£0זואו1

^ £8אוז 1£8גק-ם 01״ ז

1 1 3 ( 11* 0 0

מלכד ההבדלים בצבע ובטיב הניר, המתגלים בשעת בדיקה
קפדנית, י ש גם הבדל של כמה מילימטרים כגודל השטרות.
לו להתפרנס חדשים מספר משטר חמש הלי רות
שהיה נתון בכל ספר קוראן.

הזוללים את יבולי החקלאים. פתרונו :
אם של הקופים לארצות חוץ.

מכת הקופי והמעלית

אחר שברית־המועצות וגרורותיה קנו את
רו בו המכריע של יבול התה בסין נוצר מח סור
במשקה הלאומי בסין של מאדטסה־טונג,
שנאלץ להורות לאיכרים לגדל יותר
תה ובעל עלים משובחים יותר, כי הלקוחות
הזרים התלוננו על טיב התה שנמכר להם.
רק עכשיו נודע כי ביום האחרון לוועידת

ג׳ווהרלאל נהרו, ראש ממשלת הודו,
פנה לברהמינים, כוהני ההינדים, שי תירו את
השמדת הארבה, המסכן את תבואות הודו
(המעטות) והקדוש להיגדים והלכך, אסור ב פגיעה.
אחר נתפנה למכת הקופים המקודשים

תשבץ מס 66 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאוזן ) 1 :תחליף לחמאה 6אבי ״אבי
הנביאים 9יראה 10 עיר ליד לוד ;
) 12 שמתמתח ומתכווץ בקלות 14 מהזמן
ההוא 15 אחת מארבע האמהות 17 גבור
שקספירי 18 נחל ליד ירושלי ם 20 מקום
שאין קרני השמש מגיעות אליו 21 קיים :
) 22 בוקר 23 רוק ; )25 קול ה ...נשמע
בארץ ) 27 :קרש 29 נוזל המרכב ממימן
וחמצן ; )31 המולה ) 33 :אות באלפא־ביתא
העברית ) 35 :מפלג בחכמה ) 38 :פת ) 40 :
לענה ) 41 :חבר בממשלה ) 42 :חי איטי :
)44 מחשובי הכלים של עובד האדמה )46 :
דין ו חשבון ) 47 :שלשלת הרים ) 49 :ראשית
החבל או סופו ) 50 :כלי לתלות בגדים) 51 :
מנהיג ״השומר־הצעיר 53 מחגי ישראל :
) 54 כלי טגון ) 55 :עיר ישראלית.
מאונך ) 1 :תכשיט הנוצר בצדף )2 :כנוי
לנוטר בימי המנדט ) 3 :רעש קטן ) 4 :מצבת
ז כרון ) 5 :מחטיבות הפלמ״ח ) 6 :מלת יחס ;
) 7ההפך מאיטיות ) 8 :בית ספר גבוה ) 11 :
רפואה 13 שטח י שר ) 14 :מקום הילולת
בר־יוחאי 16 נורה ע״י הקשת ) 1 8 :חטיבה

,העולם הזה״ מם׳ 727

בבקר יו ר שו של מרשל ומי שהיה סגנו,
רוברט לוכט, בפנטאגון, המטכ״ל האמ ריקאי,
העיר השר החדש, העובד בממוצע 16
וחצי שעות ביום (משבע וחצי בבוקר עד
חצות) ולעתים קרובות שבעה ימים בשבוע :
״בזמן המלחמה ארע שקציני אכ״א עמדו
בראש יחידות נחיתה ופה אני פוגש קצינים
צעירים הנזקקים למעלית בעלותם מקומה
אחת למשנהה.״

יצו
שחקנית
הקולנוע לאנה טורנר, העומ דת
להתגרש מבעלה, הסבירה כי לא ניסתה
לאבד את עצמה לדעת כלל. ההסבר לשמועה :
״תקפתני סחרחורת בהיותי במקלחת ונפלתי
על זכוכית הדלת שנשברה ופצעה את ידי. זה
הכל.״
קלרק גיכל בן ה־ ,49 המחכה לגט מאש תו
הרביעית, בת ה־ ,47 הפסיק את חופשתו
שבילה בשחייה, טניס וגולף, הצטער על דרי שותיה
הכספיות המופרזות של אשתו. כא שר
צלמים מראיינים ניסו לצלמו חשוף־חזה,
התנגד, ביקש ללבוש אפודה, הסביר :״אני
לא מסוג אנשים זה.״
עלי חאן הסכים לפרסום סרט צבעוני,
שאורכו עשרה קילומטר שהוסרט בשעת מסע
צייד אפריקאי בו בילה בחורף שעבר, לאח רונה,
יחד עם אשתו תובעת הגט, ריטה
היוורט, שהעמידה את פרסום הסרט כאחד
מתנאיה.
פיוס ה ־ ,12 אפיפיור הקטולים, עומד ל אשר
את׳ גילוייהם של מומחי הוותיקאן שחפ רו
מתחת לכנסיית פטר הקדוש. הגילוי :
עצמות ותלמידו של י שו ור א שון האפיפיו רים,
פטר, שעל שמו נקראת גדולת והמ רת
כנסיות רומא.

חלוצית שנוסדה ע״י מפא״י 19 חיל־משמר;
) 24 אותו חש האף 26 סם 28 יער קטן ;
) 30 אבן נגף 32 סופר ישראלי צעיר 34
משכן ; )36י שו ב ותיק בעמק יזרעאל 37
מדינה במרחב 39 חקירה מדעית 43
משפחת קומפוזיטורים 45 לידו עוגנות הא ניות
; )46 צפיפות 48 מחוטי הצמח 50
כלי לדיו 52ז מן ) 53 :כלי קבול.

פחדו!

תשבץ מם׳ 6 5

מאוזן ) 1 :אלמן ) 4 :מעלה )8 :מוסף :
) 10 גבור ) 12 :טל ) 13 :מסלול ) 16 :בו :
) 17 כרם ) 19 :לכן ) 20 :ניב ) 21 :צר ) 23 :
מח ; )24 קופרניקוס ) 26 :לש )27 :י ש :
) 29 קרע )31 :ברק ) 33 :תגר ) 35 :רש :
) 36 מריצה ) 38 :דו ) 39 :בו רג ) 47 :מגור ;
) 43 תעלה ) 4 :סנדל.
מאונך ) 1 :אולר ) 2 :לס ) 3 :מפ״ם :
) 5עגל ) 6 :לב ) 7 :הובי )8 :מטכ״ל ) 9 :
אלכסנדריה 11 רובל 14 סל 15 ון ) 18 :
מצולע ; )20 נחושת 22 רפש 23 מק״י:
)25 עקרב 28 מרור 30 רשות 31 בר ;
) 32 קץ 34 גדול 36 מג.ף 37 המן ;
)40 רע 42 גד.

ידידי החוקר הפליג, כדרכו, בתיאוריה, שעה שלויחי אותו למשרדו. מיד כשנכנסנו
אצה אליו מזכירתו .״מקרה דחוף,״ אמרה ,״איזה איש נהרג על־ידי מסתננים.״
״ שוב פעם?״ אמר ידידי, ופיהק.
נסענו אל המקום — בית נידח, בפרדס .״אדוני השוטר, ברוך השם שאתה בא ! ״
התנפל עליו יהודי כבן ,30 כשכולו חיור ורועד.
״מה קרה?״
״ישבתי עם ידידי כרמי, בעל הפידם השכן, ושוחחנו על סיכויי העונה הקרובה.
שמי ינובסקי.״ התנצל פתאום ״אני גר כאן. הפרדס הזה הוא שלי. קמתי כדי להגיש
תה לכרמי, כששמעתי, לפתע, יריות. קפצתי החוצה וראיתי שכרמי שכב על הארץ.
לרגע אחד נדהמתי. בפרדס היו שני ערבים. אחד מהם החזיק רובה. הוא ירה עלי עוד
כמה כדורים, שלא פגעו בי ונכנסו לקיר הרפת. כשראיתי שמחסניתו ריקה קפצתי
לעומתו. זה היה מזלי. השניים ברחו ונעלמו...״
ניגשנו אל הגויה. האדם שכב על בטנו, ליד הרפת, כששלולית של דם לימינו,
וכמה לימונים פזורים על הארץ. הכדור פגע בחזהו (תחונה) .אחר כך ניגש ידידי
אל קיר הרפת, סימן את ששה החורים שניקבו על־ידי הקלעים (תמונה).
״איפה היו הערבי ם?״ שאל את ינובסקי. הפרדסן הנרגש הוביל אותנו אל הפרדס,
הראה לנו את המקום. בחול היו כמה עקבות ברורים, שידידי בדק אותם בקפדנות (תמונה).
פתאום ראה משהו, התכופף והרים תרמיל (תמונה) .״ד,מממ,״ מילמל לעצמו .״רובה
צ׳כי• מודל גרמני.״
לפתע שמענו מכונית מתק רבת.
מתוכה קפצו שני שוט רים,
שהובילו שני ערבים
כבולים .״זה כרגע תפסנו
שני מסתננים.״ הודיעו בתרו עת
נצחון .״חשבנו שתשמח
לראות אותם.״
ידידי פנה אל ינובסקי.
״אתה מכיר אותם י״ שאל
בשקט (תמונה).
ינובסקי קפץ כמעט מעורו.
״אסור אותם. אסור אותם,
רוצחים שפלים כאלה.״ צעק.
״הובילו אותם למשטרה,״
פקד ידידי .״גם אתה, מר
ינובסקי, לווה אותם לתחנה.״
כשנעלמו פניתי אל ידידי.
״רצח שפל,״ אמרתי .״מתי
כבר נשים קץ להשתוללות
המסתננים ז״
ידידי חייך .״מה היינו עו שים
בלי מסתננים אלה י״
ליגלג .״הם פותרים את כל
הבעיות. אבל תנוח עליך
דעתך, ידידי. המסתננים לא
הרגו את כרמי. ינובסקי שי קר׳
ואם נבדוק את הפרדס
נמצא בודאי גם את הרובה
בו ביצע את הפשע...״

אם תגלה כיצד הגיע
החוקר למסקנה זו— ,
רשום את דעתך המנומקת
ושלח אותה, יחד
עם התלוש למערכת
העולם הזה. עד יום
.15.10.51 כין כעלי ה פתרונות
הנכונים תוגדל
טיסה לאילת.

ת דו ש
ח־דון בלש מס3 .