גליון 728 מתאריך 9 באוקטובר 1951

מכתב־ם

העורך :
אור* אבנר׳

עורך
מ יל ו ם

השבועון המצויר
לאינפורמצ י ה
המערכת

מי״ל :

העולם הדח

ב ע״ מ;

דשנה:
כח ז

עורך הסגנון :
דב איתן

דוי•

המערכת • רוני בר. רוד רוביננר.
צלמי חברי המערכת :

מיכאל אלמז. יחיאל בשן, ניצה נבי. גורית
לביא. רפאל סלע. איתמר עילם. יעקב *ליל.

סו פ רי ־ חוץ :
הווארד נוי־־יון,
סלים ם נ*ור.
מודפס

בדפוס

ישראל

מונטי ג׳ייקובס גבריאל דנוז.

בע״ ם:

הפצה:

פלס בע״ם

״השבועון הוא עתון יו מי היוצא אחת ל שבוע.״
הגדרה ז ו נוצרה על־ידי אחד מאנשי
המקצוע, שהתרגז על חוסר־ההבנה הרשמי
לגבי צרכיו של העתון השבועי.
גם כיום ישנם רבים — ביחוד במשרדי
הממשלה — שאינם מבינים אמיתה זו. ב דמיונם
יוצאת המערכת לחופשה ביום ה חמישי,
עם הופעת העתון, וחוזרת למשרד
כעבור ארבעה או חמשים ימים, ניגשת להכ נת
ג ליון נוסף. חברי המערכת היו שמחים
מאוד לוא היה זה כך. לצערם שונה המצב
מאד.
אם נתעלם לרגע מעבודות התיכנון והביצוע,
המתחילות שבועות, ולפעמים חדשים, לפני
הופעת הגליון, הרי העבודה המעשית המאו מצת
לגליון הבא כבר נמצאת בשלב קדחתני
ברגע שיוצא הגליון שלפניו. עבודה זו כפו פה
לשורה ארוכה של מועדים קבועים (בש פת
המקצוע: קוים־מתים) .ביום מסוים וב שעה
מסוימת חייבות התמונות להיות מפו תחות,
מצולמות, מעומדות, נמסרות למגל־פה,
מוכנות לדפוס. אותה שעה חייב החומר
הכתוב להיות מוכן במועד מסוים, לעבור
במועד מסים את תהליך־ההשלמה בידי אנשי
החקר, לעבור במועד מסוים את מחלקת ה כיתוב
(הכותבת אותו מחדש) ,לעבור ערי כה
סופית, להגיע לדפוס.
באופן עקרוני אין, איפוא, הבדל רב בין
עבודה זו לבין עבודתו של העתון היומי,
הכפוף אף הוא לשורה של ״קוים־מתים״
משלו. לא הדחיפות שונה, אלא השיטה. על
כל פנים, במידה שהדבר נוגע ל שבו עון לאינ פורמציה.

זה התבלבל בשבוע החגים. משך אר בעה
ימים שבתו אנשי המגלפה, הדפוס, ה מנגנון
המשרדי. כיצד אפשר לקפוץ על כל

איז בפי מספיק מלים בכדי ירודו ת לכם בשם
ילדי היתומים ובשמי על ירפכם הרציגי יבע־־ה
הכאובה והיא בעיית השיכון לאלמנת הלוחם ש נפל
בקרב למען הננת המולדת (העולם הזה 724
אני מאחלת להעולם הזה שנה טובה ומוצלחת.
שנת העלאת צדק בישראל ובעולם כולו. ידוע,
כי העיתונות בעולם הינה אחד הנורמים החשו בים
ביותר להעלאת הצדק והאמת. ותוחלתי היא
כי עמלכם לא יהיה לשווא וישא פרי. לא רק למ עני
אלא למען כל המשפחות השכולות ממלחמת
העצמאות.
בהזדמנות זו הנני להעביר לידיעתכם את תשו בת
אנה השיקום בתל־אביב הננו להודיעד כי
ישנה אפשרות יחידה לפתור את בעיית הדיור.
בהכללת שמך בין המועמדים לשיכוני שלב ב׳
שיבוצעו בקרוב בירושלים...״

בהירה קמחי, ירושלים
העולם הזה שמח על כן ששבוע אחר פר סום
הכתבה, שיגר עוזרו הראשי של ראש
האגף, אשר רוזנבוים, תשובה חיובית לאל מנה
חייל צר״ל, משה קמחי.

״אולי זה בלתי־רגיל שאני שולח לעתון
כרטיס־ברכה לראש השנה,״ כותב דויד הר אלי,
מגבעתיים .״אולם למרות שאיני מכיר
אישית אף אחד מחברי המערכת, יש לי
הרגשה שאנחנו כולנו, קוראי העולם הזה
ועורכיו, שייכים למשפחה אחת• לפיכך אני
מאחל לכם...״
היה זה אחד משפע כרטיסי ראש־השנה
שנשלחו לנו. דומה שזו הי באמת תופעה בל־תי־רגילה.
עד כה לא היה בארץ מנהג לש לוח
כרטיסים מסוג זה לעתונים. ואולי באמת
צודק הקורא הראלי וקיימים בינינו מעין יחסי
משפחה, ולא רק יחסים אל מערכת עתון,
המוכרת מדי שבוע לקורא ג ליון מודפס
שמחירו 130 פרוטות. בין המברכים: צדקי
צאדק, המורה הערבי של כפר טייבה, שמצא
חן בעיני קוראים רבים שעה ששימש נושא
הרפורטז׳ות
אחת
של ״נוער מחפש את
המצטט :
המחר״,
״נעזור להפוך את
העולם למקום טוב
יותר, את החיים ל דבר
יפה יותר...״
על כל פנים, מכי־ון
שלא היתד, כל
אפשרות טכנית ל השיב
תשובה אי שית
למברכים, תבוא
במקומה תודה כל לית
זו. העולם הזה, הציון ששם הדל מן השבוע שעבר את
״שנה 15״ על השער, מברך את מברכיו.
ברכה מיוחדת מגיעה לאורי קיסרי, מייסד
העתון לפני שנים כה רבות, שהפך אותו
בזאת ל שבו עון המצויר הוותיק ביותר בארץ.

במו עיני
עצה מקצועית

״זכור את היקב״
עורך גראפי *

והמנהל* :

רח׳ נליקם ון . 8תל-אביב
״אחל״) וזיאטרון וליד
וו.ד , 136 .טל, וזם:יו >*61*7

הקוים, להשלים תוך שלושה ימי עבודה מ לאכה
המתוכננת לשבעה ימים?
בכל זאת לא עלה אף לרגע על דעת מיש הו
שהעתון לא יצא. מדוע? מבחינה מסחרית
היה כדאי יו תר לדלוג על שבוע, להשתמש
במקום זה בנייר כדי לצרף כמה עמודי מוד עות
לגליון ראש־השנה. בכל זאת קיים איזה
חוק אילם: העתון חייב להופיע במועדו.
הקורא; שהתרגל לקבל ביום ה׳ את השבו עון
המספר לו על מאורעות השבוע, אסור
שי שוב ריקם.
מן הרגע שהוחלט להוציא את הגליון, ה הל
מרוץ עם הזמן. ביום ה׳ ,בשעות הבוקר,
מצאו הקוראים את הגליון בקיוסק.

במחקרים של דעת הקוראים, שנ ער כו. לפ ני
חודשיים (באמצעות התלושים שהרגיזו
קוראים כה רבים) חשוב התבלט קו
אחד שהמערכת לא
יכלה להתעלם ממ קוראים
רבים

הביעו דעה שכדאי
לצמצם יו תר את ה תמונות,
לתת יו תר
חומר קריאה.
התוצאה המידית
היתה שינוי מסוים
ה כל לי. בתכנון צומצמו הרפורטג׳ות
הקלות בעמודים 8
! ,במידה שהן באות רק לשעשע, ובמקו מן
באו מחקרים מקיפים יותר :״המהפכה
״בני
באמצעות הרצח״ (העולם הזה .)725
המהפכה״ (העולם הזה .)726
אלא שהיה לענין גם צד הפוך: במערכת
מצטברות תמונות אקטואליות, שהעניין בהן
רב ביותר. בעיקר על מאורעות שהקהל קרא
עליהם בעתוניו היומיים. האם להדפיסן על
השבון החומר הכתוב, או ל או?
כדי לצאת מן המיצר החליטה המערכת ל גשת
לניסוי חדש. החל מן השבוע ימצאו
הקוראים בעתון את המדור במוקד, מדור של
תמונות אקטואליות מרוכזות יחד.

אחד הצדדים המעודדים של עבודתנו הוא
לראות כיצד מועיל פרי ניסויינו המתמידים
לא רק לנו, אלא גם לשאר השבועונים, עוז ר
בזאת להעלות את הרמה הכללית.
שני שבועונים, מהם אחד עברי, העתיקו
את צורת עמודנו השני. תשבץ־הענק, עד כה
אחד הדברים האופייניים להעולם הזה, נתק בל
ב שבועון אחר. הוא הדין לגבי חידון־
המאורעות שלנו, שהיה אצלנו למסורת רבע״
שנתית. סגנון הרפורטג׳ה שלנו, שנתקל ב שעתו
בהתנגדות נמרצת, חודר יו תר ויו תר
לעתונות האוהבת לחשוב את עצמה ל״אח־ראית״
,ויחד אתו צורת האותיות לכותרות
אחרי השוואה
התמונות, שנבחרו בשעתן
יסודית של הנוהג בחוץ־לארץ יאפשרויותיה
של האות העברית.
בשעתו החילונו בניסויים מרוכזים להש תמש
בצבע נוסף בפנים הגליון• חיש מהר
פשט הדבר לשבועונים האחרים, שהחלו מב ריקים
בשלל צבעים. אלא שמסיבות טכניות
נאלצנו לחדול, לפי שעה, מניסויים אלה. ואז
קרה דבר מעציב: בראותם שהפסקנו בני סויים
אלה, חדלו מהם גם שאר השבועונים,
אף כי אותן הסיבות הטכניות לא חלו עליהם.
החל מלפני שבועיים, עם קבלת מכונות
חדשות, ניתנה לנו האפשרות להמשיך בני סויים
אלה. מענין להווכח אם הדבר ישפיע
גם על שאר העתונים.

עיראקים ותימנים
נ׳והנפון מר אני מזדהה בהחלט עם דברי
(העולם הזה ) 721 ומננה את התנהנותם של ה־ברנשים.
אד אינני מזדהה בפנייתו ״ידעו נא דד
ע •-אקים והתימנים״ .לדעתי היה על העולם הזה
להעיר כי בישראל ישנם ישראלים, בעיראק ישנם
עיראקים, בתימן ישנם תימנים ובפולניה ישנם
פולנים. ויש עיראקים ויש עיראקים, יש תימנים
ויש תימנים ויש אשכנזים ויש אשכנזים. אין
להשמיין את הכלל בנלל הפרט.

יפת שמריהו, כפר שלם

כמו עיני
אין כוונתי לעליב את הקוראה ש. מרים, בעלת
הבדיחה ״שינוי שם״ (העולם הזה 724 אבל
בדיחה זו סיפרו פעמים כה רבות. וכל מספר
הוסיף שערה אחת עד כי התהווה זקן. אבי קרא
בדיחה זו בעתון אננלי בשנת . 1920

אריה גלדסטון, תל־אביב
מדוע נמנע ממנה שערה נוספת?
הארץ אני מציע לבטל את מדור הארץ או שלא תה יינה
שגיאות נם בעתונכם. מום שבך אל תטיל
בחברך.
הקוראים העולם הזה.

משה זאב פלץ, תל־אביב
מוזמנים להטיל מומים גם ב־

אלמונית
את התמונה הרצופה מצאתי בשדרות הקרן ה־קימת
בתל־אביב. כיון שהנערה קסמה לי. חשבתי
שלא יהיה בזה מן החוצפה לבקש מעתוני לפרסמה
(פניה כה מלבבים שלדעתי אפשר להציגה על
פני עמודיכם) ,ולנסות לשדלה להסיר את מעטה
האלמוניות( ,לפחות לדידי).

נח אמסטר, תל־אביב

1אחד הישראליים, מחניכי בית ספר ן
= אמריקאי לטייס, עלה, לראשונה בחייו5 ,
לטיסת יחיד. מחששו 1
היתיר פנה למדריך: ,
אמריקאי חביב, ושא־ :

״אמור נא לי, מה 1
לעשות כדי למנוע =
מעצמי פחד־שווא ב־ |
שעת טיסתי הראשו־ :

״פשוט מאד. שתה בום חלב.״

״לפני ההמראה או בשעת ההמראה?״:

! שאל הישראלי.

״לא. במקומה!״ היתה התשובה.

סרן א. ב .זוכה בפרס של 1ל״י !

|(ובאחולים להמראות מוצלחות).

מרוקאים
את העולם הזה הנני קורא מדי פעם כאשר אני
מקבלו. הוא קשר חביב ביני לבין אדיו ישראל.
— בתור עתונאי לשעבר ובצרפתית כמובן) חיי כני
להביע את הערכתי הרבה לעתונכם. ביהוד
והאוביג•
מבחינת האיכות המקצועית המעולה
טיבית.
אולם בקוראי את רשימותיכם על עניני מרוקו
(העולם הזח ) 700 ,699 ,693 התאכזבתי לא מעט.
איך אפשר היה להדפיס כל כך הרבה שטויות ׳/
דומני שכותב הרשימות הנ״ל לא רק שאינו מכיר
את הפרובלימה אלא שהוא גם יקה בעל דעות
משונות וסזוייפות. מה פתאום היתה צריכה מדי נת
ישראל לשתף את קולה לקולם של דורשי עצ מאות
מרוקו? האם אפשר לשכוח שאותם ערב־י־מרוקו
שונאים את היהודים שינאת מוות. לא
שנאה פורמלית אלא פעילה?
הייתי במרוקו בעת התפרצות מלחמת העצמאות
בישראל — האווירה היתה מורעלת כלפי יהודים.
בדרך מקרה הייתי באנ׳דה ביום בו התפרעו ערביי
העיר ביהודים והרגום לעשרות. במקומות שר
נים קרה אותו דבר באותו יום. זה היה לפי זכרוני
ביום ה־ 7או ה־ 8ביוני , 1948 שבועות אחדים
אחרי פרוץ המלחמה בארץ. למי שהיה במרוקו
ברור מדוע היהודים משם מתהלכים עם סכין
בכים ויודעים להשתמש בו. זוכרני עוד היום את
האיומים הרשמיים שהודפסו שחור על גבי לבן
בכל עתוני מרוקו כלפי היהודים שיעיזו להביע את
אהדתם לרוצחים ציוניים — זוכרני את הילדים
היהודיים אשר מכרו את העתונים הציוניים א ו
הפיצו את כרוזי האצ״ל ברחובות קזבלנקה, ביודעם
שיסבלו קשות באם ייתפסו על ידי שוטר ואפילו
ערבי פשוט. זוכרני, ועוד איך, שאותם אנשי אל־איסתקלל
שסופר העולם הזה מרחם על נורלם
המר, הם אותם הממזרים מארגני הפעולות האנטי-
יהודיות. אין בכלל בדעתי להנן על הקולוניליזם
הצרפתי. אבל דבר אחד ברור לכל יהודי מרוקו :
אוי ואבוי לבני ישראל בארץ הזאת כאשר תפסיק
צרפת למשול בה.
ובכלל: אוי ואבוי למרוקאי האומלל, כי באם
תפסיק צרפת ״לדכא״ אותו, הפאודלים הערביים
ידאגו לגורלו.
ושמא תבינו את שנאת הברברים של אל־גלאי
כלפי הערביים כאשר תדעו שהם חיו במרוקו
לפני מאות שנים, עוד הרבה זמן לפני שהארץ
נכבשה על ידי הערביים.
מקווני שהצלחתי להעמיד את הבעייה במקומה
הנכונה כלפינו — עומדני לרשותכם המלאה לשם
כל הסברות ומסירת פרטים נוספים.
חושבני שברור לכם שאיני שולט בשפה העב רית.
תסלחו נא את השגיאות — אני רוצה לציין
את העובדה שאינני יהודי מרוקאי אלא צרפתי
שהזדמן במרוקו במשך 8חדשים וראה מה שכל
אחד אחר היה יכול לראות.

יעקב ברבו, א מ׳יר
אין העולם הזה מסכים שדיכוי קולוניאלי
היה פסול ביחס ליהודים אן הנהו מוסרי
ביחס לערבים. לדעתו החמיצה הממשלה הז דמנות
להוכיח בשאלה זו את השתייכותה
למרחב ואת אהדתה לשאיפות הקידמה המוצ דקות
של הערבים, אשר בלעדיה לא ייתכן
שלום בין העמים.

בן־גוריון והילדים
חינוך לעולים
כעולם הזה 708 קראתי במדור המכתבים את
מכתבו של בן 14 מילידי הארץ המתאונן על אי•
יכולתו ללמוד בבית ספר תיכוני מפאת חוסר
אמצעים כספיים. אני אינני מילידי הארץ. אלא
עליתי לפני שנתיים מבולגריה. עלו להע*ר שמאות
ואפילו אלפים של בני נוער, עולים חדשים, אינם
יכולים להמשיך את לימודיהם בבית ספר תיכוני.
לא מפני אי ידיעתם עברית (להיפך, הם למדו את
השפה מהר בעזר) .אלא מפני חוסר אמצעים
כספיים. בשביל פועל 80—90ל״י שכר לימוד
בתיכון לשנה זה סכום עצום. ועל כן הוא לא
יכול לשלוח את בנו או בתו ללמוד. אני חושב
שהגיע התור של הממשלה להתערב ולקבוע שכר
לימוד מינימלי לפחות לעולים ח־שים רינעדים
עניים יותר.

אהרן פפו. ירושלים

אני חולק על דעתו של מאיר ׳לוז (העולם הזה
.) 721 לרעתי עלינו לעודד את הילודה במדינתנו
אף בין שכבות העם הדלות. אמנם קשה לנדל
ילדים תחת לחץ חומרי. אולם ידוע הוא שילדים.
בגדלם עוזרים להורים ובכוחות משותפים משפרים
את מצבם הכלכלי ואת מצבה המדיני של מדינתנו.
יו סףמ. של טר, תל־ג 1בי ב

אהבת רעים

בתשבץ מספר 48 יחסתם את הפתנם ״ואהבת
לרעד כמוד״ ,להלל, בו בזמן שפתנם זה הוא
פסוק מפורש בתורה והלל רק ביאר את הפסוק
בפתנם המפורסם: דעלך סני לחברך לא תעביד.

מרים הלוי, ר א שון לציון
״לא תקום ולא
הקוראת הלוי צודקת :
תטור את בני ע מן ואהבת ל ר ען כ מון אני
ה׳ ״ ויקרא י״ט, י״ח.

העלמה החמודה המתמוגגת בפני קסם הגבר האלגנטי היא רקדנית מפורסמת — אימפריו
סאלאס, בת ספרד שופעת השמש והאהבה.
בראותו את תמונות להקת ״פאריס 1951״ (ראה עמוד ) 16 הוקסם הצלם על־ידי שתי
תמונות — האחת של הרקדנית החיננית והשניה של גבר נאה, לבוש פראק הדור. הוא לקח
את שתי התמונות. נכנס למעבדתו וכעבור כמה שעות יצא עם תמונה חדשה בידיו: רקדן
ורקדנית מפלרטטים. ואז פנה עורך התצלומים לברר מי הוא בן־זוגה של אימפריו סאלאס
שזווג לה על־ידי הצלם בשער העתה• הוא גילה שגם הגבר היפה הוא אדם מפורסם בשמי

הכוכבים הפאריסאים. שמו: אימפריו סאלאס.

.העול ם הזה״ מם׳ 728

1י י ־ י־

רךז

]111 1 .יי,

יx 1 1

ן ׳ יגי .״ן
2ויי*־ -ו

ף י;י ״

כימים אדה הופיע הקוכץ ההיסטורי
הראשון שד מלחמת ארגוני
המחתרת — הספר דברי הימים ל מלחמת
השחרור יאה ספרים) .איש לא
יובל ליטול לידו ספר זה, להתבונן בתמונות
-שאחדות מהן ניתנות בעמודים
הבאים כריטותה שד ההוצאה
-מכדי שיתעוררו כלבו שוב אותם
הרגשות שתקפוהו כאשר קרא
בעתונים על הפעולות עצמן -רגשות
של אהבה או שנאה, תמיכה נל הבת
או התנגדות קיצונית. אודם
עתה, שלוש ורבע שנים אחר מאור עות
אלטלינה, הגיעה השעה לקבוע
באופן אוביקטיכי: מה התהליד שהוביל
את הנבטים הראשונים שד ה הגנה
הלאומית עד להתחלתו שד ה שלב
הסופי שד מלחמת המחתרת -
הכרזת המלחמה הרשמית שד אצ״ל
על השלטון הבריטי, חדשים מעטים
אחרי שהפיעוד עכר לידי מנחם בגין.
בנין

האינטליג׳נס הבריטי

ביפי

מפוצץ

בידי חבלנים.

רכבת בריטית עולה באש בדרכה מיפו ללוד.

בשרשרת שוטרים ברחוב בן־יהודה. הפסקת נופש בין התנגשות להתנגשות, כשאנשי
עלית המסך: הפגנה המונית בהנהגת אצ״ל, שתבעה חנינה לשלמה בן־יוסף, נתקלה
העזרה הראשונה מטפלים בפצוע (למטה מימין) .תקופה זו, בה עבר אצ״ל להתקפה אחרי שהחוגים האזרחיים התפלגו ממנו, יכולה להיחשב ליום הולדת המחתרת ה״פורשת״.

מאת אורי אבנרי
— שקיבלנו פקודה, בבוקר בהיר אחד ביוני , 1948 להכין את נשקנו למערכה ביחידות
!— ה ארגון הצבאי הלאומי, היה זה פרעם משמים בהירים. אמנם הסתננו גם למחננו שמו עות
שפרצה איזו אי־הבנה בין הממשלה ו בין הנהגת האצ״ל. אולם כל זה היה רחוק.
לעומת הסיכויים של קרב אכזרי בצבא המצרי, שעמד להתחדש בתום ההפוגה (הראשונה),
נראו אלה לחיילים כקנוניות־הבל של פוליטיקאים שלא תפסו, איך שהוא, שקרה משהו בחזית.
מאז פרוץ המלחמה התאסף בגדודיני — שנשאו את שם ההגנה — נוער עירוני מכל
החוגים. בויכוחים הבטלים במחנה השתקפו כמעט כל ההשקפות — היי ששללו את עצם

קיום של אצ״ל ולח״י, שראו בהם גורם פורשני ובלתי־אהוד, והיו כאלה שחשבום לחיל־החלוץ
של המלחמה. כל עוד לא התנסו גדודינו בקרבות גדולים היתד, הפרסטיג׳ה הקרבית של אצ״ל
ולח״י בלתי מפוקפקת.
אולם בדבר אחד לא היה כל ויכוח: העניו כולו שייך לעבר.
עם יציאתם של האגלים והקמתו של צבא עברי הפכו הויכוחים על
אצ״ל לחסרי תוכן. לא היה עוד הבדל אם מישהו היה חבר אצ״ל או
חבר חי״ש. בשותפות הגדולה של נושאי הנשק העברי נעלמו המחי צות
של אתמול.

הודעה
כל שוטר בריטי שיעיז, בנעוד לחוקי האנושות התרבותית,
להתפרץ ביום הכיפורים אל הכותל המערבי להפריע למתפללים
ולחלל את קדושת התפלה -ייחשב ויי רשםע־י הנוער
העברי כפושעפריד׳ ,
אורח, או עובר אורח, בין מושלמי ובין נוצרי לא יופרע
בבואו אל או בעברו את -רחבת הכותל המערבי.
הפעולה הראשונה נגד הממשלה: פיצוץ תאי הטלפונים בתל־אביב
היתה הפעולה הראשונה המכוונת נגד הממשלה הבריטית עצמה.

0 1 1

•וי• ׳•סח <:6ח016ו* (ס 1 804 ויזותו0ם 11ו״ו 9110״ 4)1 €00416616ו1וז 8ץ ח£
81׳0וז׳ 6ו) 11ס <*6)18006 סו (זח• 01 £10060160).ץ 1)16 06 סס 9 \*/611 יז!1ו^ 8י

)< 6 80׳6י)ו 6<4 .645601616<1נן ק!4)1ז*0י 6 •)16״411ו*!11 <1י 16ק>60ן *<16ו1ו׳ו161* 0) 01

, 1ז6ץ<6ק )ס ץ1ו!6!6 1)16 4800ז* 111 <*6460
ץ<) 11 $ 1 £ 0 6ח<16<* 8׳ 66 <690־*111
* 0£א0££6

6נ) 10416014 0 14)1604, ^•11 001 16)116 ץ ג)4-ז8446ק זס 4׳\/14110

<66 זו^14)1
611109^ 611י)• 09 0<!>•44109ו)1ט6ס<נן ק<6ו* 101)16
״דל, כד״ :הכרוז בו איים
תגמול אם ימנעו הבריטים בעד
ליד הכותל המערבי — אחת
בלתי־חוקיות המסורתיות של

אצ״ל במעשי
תקיעת שופר
הפעולות ה־ביתר
ואצ״ל.
כ ן ־ יוסףנתלה: שוטרים בריטיים מזויינים רודפים אחרי מפגינים.
פרשת בן־יוסף גרמה לגיוס ההמוני הראשון לשורות אצ״ל באותם הימים.

המשטרה המופצצת: בנין מפקדת ה־
(ברחוב
בולשת הבריטית במחוז ירושלים
ממילא) שהובקע על־ידי אצ״ל בשנת .1944
פה ושם הפגישו אותנו הנתיבות הקרביות ה מקריות
עם יחידות מאורגנות של אצ״ל. הדבר
לא נראה עוד מוזר או בלתי־רגיל. ערכנו פטרו לים
במרחב רמלה כשאצ״ל התקיף את המקום.
כשפלש הצבא המצרי השתתפנו בקרב אחד עם
בפרדס ליד
יחידות האצ״ל, שהצטרפו לצבא.
ב צרון חנינו ליד בית קטן בו שכנה תחנת־וויסוף
של פצועי אצ״ל, כשהרובשות, הענודות סרטים
של ״רק־כך״ ,עוברו ת בינינו.
היה ברור לכל: הויכוח הגדול נסתיים יחד
עם הנסיבות ההיסטוריות שהולידו אותו.
בסף הכד, מצב כלתי טבעי. לכן בא
לנו ענין אלטלינה כפצצה. היה זה האות הראשון
לכך שהאתמול פלש להיום, יפלוש למחר. השב־אות
של אתמול, הקנאות של אתמול לא מתו.
מישהו שמר עליהן, דאג שתוספנה להתקיים.
כשחזרו החיילים הביתה, בתום הקרבות, מצאו
ששום דבר לא נשתנה• ראש הממשלה המשיך
לכנות מדי פעם, בנאומיו הפומביים, את אנשי
אצ״ל כעוכרי ישראל, שתקעו סכין בגב הישוב
בשעה שזה לחם בממשל הבריטי. ראש האצ״ל
השיב באותה התכיפות כי ראש הממשלה פקד
שלאנשי
על מערכת ההלשנה והבגידה, בעוד
אצ״ל (ו אולי גם אנשי לח״י) מגיעה הזכות ה היסטורית
להיחשב למגרשי המשטר הבריטי.
הויכוח הפך מר ומורעל יו תר ויותר. אחר
מאבק ארסי ניתן לאנשי המחתרת (מבלי להז כיר
את שמם) שנפצעו בימי מלחמת העצמאות,
לפני קום צה״ל, לזכות באותן הזכויות של פצו עי
ההגנה. אולם זכו ת זו לא ניתנה לנכים של
אצ״ל ולח״י שנפצעו תוך ביצוע תפקידיהם, בת קופת
המלחמה באנגלים לפני ד,־סד בנובמבר
.1947 מעעם לפעם נשמעו תלונות מרות על קי פוח
אנשי אצ״ל בשטח השיקום, כמו בשטחים
האחרים של הטיפול הממשלתי.
אחת התוצאות היתה כי משוחררי המחתרת,
שהקשרים הרעיוניים ביניהם נתרופפו, נשארו
מאוחדים, במלחמתם להכרה היסטורית. נקודה זו
תפסה מקום נכבד במלחמת הבחירות, הוסיפה
קולות רבים למפלגה הפוליטית שהוקמה על־ידי
מפקדי אצ״ל.
בסך הכל, מצב בלתי־טבעי בראשית תשי״ב,
למעלה משלוש שנים אחר פירוק המחתרת.
האם מגיעה לה תודה? אם יבוא כיום
אדם לערוך חשבון צלול, בלתי־משוחד, על מ קומה
של המחתרת ה״פורשת״ בהיסטוריה ה עברית
ייתקל במכשול: כמעט אי־אפשר לגשת
לענין באוביקטיביות.
כל צעיר שגדל בארץ היה קשור במלחמת ה מחתרת,
אם לחיוב ואם לשלילה. אלפים היו
חברי אצ״ל ולח״י בשלביהם האחרונים, אלפים
אחרים צברו דרכם במרוצת השנים, התגייסו

פצועי ההפגנה: מפגין פצוע ברחבת הרברט סמואל
בתל־אביב. שיטת ההפגנות, שהיתה זקוקה לנכונות ה המונים
להצטרף למעוט היוזם ולעמוד סול כוח מזוין,
נעלמה חיש מהר כשבאה במקומה שיטת הפעולה הקלא סית
של ״פגע וברח״ ,שהבליטה את היתרונות הטבעיים
של ארגון מחתרת מול שלטון זר, שלא יכול היה לדכאו
בלי שיתוף פעולה מלא ומתמיד של הציבור הרחב.

אליהם בנעוריהם ופר שו מהם כעבור חודשים
או שנים• אלפים אחרים השתתפו בפעולות ה־פלמ״ח
והחי״ש לדיכוי המחתרת, היו חברי ה הגנה
בתקופה שזו התנגדה בתוקף לכל פעולות
אצ״ל. כל אלה, וגם אותם שעמדו מן הצד ועק בו
אחרי המאורעות ממרחק־מה, גיב שו לעצמם
בעצם ימי המאבק דעה ברורה על המחתרת, מבו ססת
על רגשות בלתי־הגיוניים ועל ידיעה בלתי־מספקת
של הרקע. דעות ברורו ת אלה לא נש תנו
כשהאנגלים עזבו את הארץ וניתנה אפשרות
לשפוט את המחתרת על פי תוצאותיה.
כל אחד הנו, איפוא, צד בויכוח, בלתי־מתאים
במקצת לשים את עצמו כשופט• אולם אין זה תי רוץ
להתחמק מן המשפט. מן הדין שהויכוח ה גדול
לא יישאר פתוח לנצח, כי יסתיים• כמעט
כל העובדות ידועות. מנהיגי כל הצדדים גילו
את דעתם.
הגיעה השעה לקבוע אחת ולתמיד: מה מקומה
של המחתרת בז כרון העם? האם מגיעה לה, במ אוחר,
תודה? או שמא יש לקבל את דעת אוי ביה
המושבעים ולסתום עליה את הגולל כעל
דבור ת פושעים, מטורפ-ם וחבלנים?
האם נסתיימד, מלחמת־המחתרת כנצחון או ב־כ
שלון? ומדוע?
בראשיתו של
לא במפלגתו שד לנין.
השבון יש לשים לב לעובדה פשוטה: המחתרת
לא היתר, גוף שנוצר ברגע מסוים, כשמטרה מ סוימת
וברורה חרוטה על דגלה. להיפך, המח תרת
היתר, גוף שהושפע על־ידי יימאורעות לא
פחות מאשר השפיעה עליהם, שהשתנתה במרו צת
הימ-ם עד בלי הכר, שמטרותיה התפתחו ב מהירות
רבה עם חלוף הימים, תוך כדי ויכוח
פנימי בלתי־פוסק, ולעתים חריף ביותר.
המחתרת לא דמתה מעולם למפלגתו של לנין,
שחתרה בצעדים נמרצים לקראת מהפכה שהיא
עצמה תטביע עליה את חותמה. היא דמתה הרבה
יותר לכחות המהפכה הצרפתית שנדחפו קדימה
על־ידי המאורעות, לפעמים כמעט בעל כרחם, עד
שהשיגו מטרות הרבה יותר קיצוניות מאשר חל מו
עליהן בראשית צעדיהם.
הזרוע המזויינת, איך שהוא. הצעדים
הראשונים היו שקטים למדי. בארץ היה קיים
ארגון של הגנה עצמית. תפקידו היה אחד ויחיד:
מפני התקפות
לשמור על חיי הישוב ור כו שו
ערביות. כיון שהיה ברור כמעט לכל בני הישוב
כי פקידים בריטיים רבים נוטים חסד לתנועה ה לאומית
הערבית, בהתאם למסורת שהקולונל ט.
אי. לורנם המפורסם הפך אותה לרומנטית, נראה
זר ישנים, רובים אדרים, רימוני־יד פולניים שהיו
המשטרה הבריטית לאגור נשק סודי בישובים
העבריים• כמויות הנשק היו, לרוב, כמעט מגוח כות
לפי המושגים של היום: כמה אקדחי מאו ז
ר ישנים, רובים אחדים, רימוני־יד פולניים שהיו
מסוכנים יותר למשתמשים בהם מאשר לאויביהם.

4ז חו א ה

גד 6רזון /ידא^/יר

בריטניה אסרה מלחמה
נול ע ישראל!
נ 1ישראל ישיב מלחמה
שערה!
המרי העבר• משר!
המר העברי אך החל!
המחתרת העברי ת
עומדת איתנה לש ירו ת
האומה!
הלאה השלטון הנאצי-
בר־טיו
הלאה בני טיטוס הטמאים
מן הארץ הקדושה!
י\ור החרבה ! עוד נבניך
ונבנית !
תח העריה החפשית!
תחי מדינת היהודי !
כ תמוז התש׳ו

ההגנהסובלת: מחסן הנשק הגדול שנתגלה ביגור, באשמת
מלשין שנאסר אח״כ עי״י ההגנה, שוחרר תמורת שחרור אנשיה.

תנועת המד׳

ירחהדבש: כרוז זה של ההגנה, המדבר
בשם ״המחתרת העברית״ ,מסמל את המפנה
הגדול שחל בסוף , 1945 כשההגנה, אצ״ל
ולח״י התאחדו ב״תנועת המהי העברי״ ,בהד רכת
ההגנה. אחד התועמלנים החזקים להסכם
דה היה ד״ר סנה״ שכתב :״אני חושב את
העובדה שהמפלגה וההנהלה דוחים את ההס כם
לפשע.״ ההסכם אושר למרות התנגדות
השמאל, גרם לשיתוף פעולה שנמשך כסה
חדשים. הפעולה הראשונה היתה שי חדור ה עצורים
בעתלית. ההסכם בוטל כעבור חד שים
ע״י דוד בן־גו ריון בכבודו ובעצמו.

ה הגנ ה

פועלת: גשר אלנבי שפוצץ ע״י ההגנה בפעולות המרי.

ירדה יד חזקה על חוגים אלה. חבריהם נאסרו והו אשמו
בהשתתפות ברצח, זו כו אחרי משפטים מייג עים,
בהם נמצאו תחילה חייבים, פרשת המשפט (ש רבים
קוראים לו עד היום ״עלילת דם״) הרעיל לח לוטין
את האוירה, פלס את הדרך להתפתחות הבאה
של המחתרת.

מיבצע נועל: מחסן נשק הרוס במחנה הצבאי הבריטי בסרפנד. על אף
כל אמצעי הזהירות הצליחו אנשי המחתרת לחדור לתוך מחנות הצבא.

אנשי אצ״ל, במדי חיילי הדיביזיה המוטטת הבריטית,
המבצ עי ם :
לפני צאתם להתקפה נועזה על מחנה סרפנד המבוצר מכל הצדדים.

בן ערוכה: אחד מחומשת הקציניס חברי־טייס,
רגע אחר טיחרורו. קצינים אלה נחטפו
מ״י אצ״ל כבני־ערובה, אחר שהאנגלים דנו
— מיכאל אשבל
למיתה שנים מחבריהם
ויוסף שמחון — ביוני •1946 המעשה עורר
סערה בבית הנבחרים הבריטי, כשהמיניסטר
ביקש את החברים להימנע מדיבורים למען
לא לסכן את חיי החטופים. באמצעות ישראל
רוקח הודיעה ממשלת המנדט כי אשבל ושמחו!
יז כו לחנינה אחר שהקצינים ישוחררו.
פרשה זו, שפירושה היה כניעה גלויה וברו רה
של הממשלה הבריטית מפני איומי המח תרת׳
פגעה קשה בפרסטיג׳ה של הממשלה.

אחד הקוים המוזרים הוא שדוקא זאב ז׳בוטינסקי,
המפקד הראשון של הארגון הצבאי הלאומי כעבור
15 שנה, גילה בויכוחים הראשונים על ההגנה דעה
ספקנית. אמר ז׳בוטינסקי: איני מאמין בארגון־הגנה
שאינו כפוף לפיקוד בריטי. לפיכך דרש ז׳בוטינסקי
להקים יחידה צבאית יהודית, ממלכתית, לובשת מ דים,
נתונה למרות הצבא הבריטי, מעין המשך לג דודים
העבריים שהוקמו ביזמתו במלחמת־העולם ה ראשונה.
במקום הגנה סודית, רצה ז׳רוטינסקי כי
הישוב יעמוד על דרישתו להכרה רשמית בזכו תו ל מסגרת
צבאית גלויה.
דעתו של ז׳בוטינסקי לא נתקבלה על־ידי הרוב
בקונגרס הציוני, ו ארגון ההגנה התרחב והתגבש.
בני כל החוגים היו חברים בו, ובלטו בו גם אנשים
מסוגו של הקפטן ירמיהו הלפרין, בנו תכול־העינים
של מיכאל הלפרין האגדתי( ,״דון קישוט הישראלי״),
מראשי התומכים באצ״ל כעבור שנים. אולם עצם
התפיסה של מבנה ההגנה גרם לריכוז עיקרי בקי בוצים,
ותנועת הפועלים, בהנהגת אישיותו של אליהו
גולומב, שקט וצנוע אך בעל כוח־החלטה נוקשה,
השתלטה עליו מן הרגע הראשון. לא הושאר כל
ספק שההגנה אינה אלא הזרוע המזוינת (איך שהוא)
של הנהגת התנועה הציונית, אשר בה הגיעה תנועת
הפועלים לכלל השפעה מכרעת.

גם היהודים יודעים ללחום. באפריל 1936
פרץ ״המרד הערבי״ — מאורעות הדמים החזקים
והממושכים ביו תר בתולדות הישוב. משך שלו ש
שנים שטפה העליה מגרמניה, פרי עליתו לשלטון
של היטלר, את הארץ. בני עליה זו (״החמישית״) ה ביאו
עמם הון ניכר ואוצר גדול של נסיון חרושתי
ומסחרי. הסימנים הראשונים של תעשיה עברית ב יצ־בצו.
אחוזי אימה ראו הערבים כיצד הופך הישוב
העברי, לנגד עיניהם, ל״מדינה בדרך״ ,כיצד אובדות
תקוותיהם האחרונות להפוך את הארץ למדינה ער בית
עצמאית. מחנה גדול והולך התקבץ מסביב ל מופתי,
נערץ העם, ששיכנע אותו כי הגיעה השעה
לעשות נסיון נועז ואחרון לבלום את התפתחות ה י
שוב לפני שיהיה מאוחר. החיים הערביים שבתו ב ערים,
בהרים קם דור שלם של מנהיגי כנופיות —
אבו־דורה, עבדל־ראזק, קאוקג׳י. אבידות הישוב הגי עו
לממדים שנראו כעצומים.
בי שוב פרץ ויכוח נסער כיצד להגיב. ההנהגה ה ציונית
יצרה את הסיסמה שסביבה נקבעו החזיתות :
״הבלגה״ .לא היתה זאת התנגדות פסיבית, ברוח
גאנדי. הקו היה: להתגונן באופן סטאטי מפני כל
התקפה ערבית, לא להגיב בהתקפות צבאיות נגדיות,
אלא בהמשך מפעל הבנין, הקמת משקים חדשים.
העקרון המוסרי: אין לפגוע בערבים, באשר הם
ערבים, אלא אך בערבים המבצעים את מעשי התוק פנות.
הקו
הזה, שנבע ממסורת ההגנה, התאים לרוב
הישוב, להגנה ה״שמאלית״ וגם לחלק האזרחי של
ההגנה ה״ימנית״ ,שנשען על בני המושבות. אולם
החלק הקיצוני יו תר של ה״ימניים״ ,שנשמע למפלגה
הריביזיוניסטית, לא הסכים לו. התוצאה לא אחרה
לבוא: הארגון ה״ימני״ התפלג. בהשפעת הקולונל
פטרסון, המפקד הנוצרי של הגדוד העברי במלחמת
העולם הראשונה, שביקר אז בארץ ודרש את איחוד
ההגנות, הצטרפו חבריו האזרחיים הקשישים יותר,
בהנהגת 18 מפקדים, בראשות אברהם תהומי, להגנה
ה״שמאלית״ על פי הסכם שנתן להם (בתיאוריה) חלק
ס .)50 שרידי
מן ההשפעה עליה (ב אזור תל־אביב: ס/
הארגון ה״ימני״ ,רובם ככולם חניכי התנועה הרי־

ביזיוניסטית ומעריצי זאב ז׳בוטינסקי,
נשארו לבדם, כינו את האזרחים ב בוז

מחבוא מסובן: המכונית בה הועברו חמשת הקצינים הברי־ט״ם
החטופים למקום המחבוא. אחרי שיחרורם העי׳־ו כל החטו פים
שאמנם נהגו בהם החוטפים ו ש אי השומרים ב״אדיבות״ רבה.

אט אט נמאס הדבר לחברי ההגנה האזרחיים. בשנת
1929 החליטו שסבלנותם הגיעה לגבולה, והם נפרדו
מחבריהם, יסדו ארגון משלהם שקרא לעצמו ״הגנה
לאומית״ ,נקרא בפי אויביו ״הגנה ימנית״ ,בעוד ש־הארגון־האם
נקרא על ידו כ״הגנה שמאלית״ ונודע
כ״הגנה״ סתם.
העלילה הרעילה את האווירה. הפילוג
לא גרם לשנוי רב. גם הארגון הימני לא היה אלא
ארגון הגנה. אמנם היו הבדלים מסוימים בתפיסת
המושג ״הגנה״ — ב־ 1929 ערכו אנשי ביתר הרי־ביזיוניסטי
תהלוכת־הפגנה בעיר העתיקה של ירו ש לים,
שהיתה בעיני האנגלים וההגנה ה״שמאלית״ ה סיבה
לפריצת המאורעות. לעומת זאת טענו אנשי
ההגנה ה״ימנית״ שזהו שקר, שבא רק לחפות על
כשלונם של ה״שמאליים״ להגן על יהודי חברון ש נשחטו.
אולם כל הויכוחים האלה לא סימנו כל חלו־הגורם
קי־דעות
מכריעים. הסיסמה היתד : ,הגנה.
שמפניו היה צריך להתגונן: החוגים הקיצוניים ה ערביים,
בהנהגת חג׳ אמין. האנגלים הופיעו ב חשבון
כצד שלישי, שאין להתיחס אליו באימון ושאין לגלות
לו את הקלפים.
י כהגנה ה״ימנית״ לא היו הריביזיוניסטים אלא אחד
השותפים. המפקדים הראשיים היו, בדרך כלל, אזר חים
מתונים יותר. הריביזיוניסטים הקיצוניים יו תר
מסוגו של ד״ר אבא אהימאיר, טיפוס רוסי אינטלק טואלי
וממושקף, שהיו מושפעים על־ידי שירי המ שיחיות
המזוינת של אורי צבי גרינברג, לא מצאו
סיפוק בהגנה זו, השתעשעו בחוגי ״בריונים״ או
״סיקריקים״ (על שם הקנאים הקיצוניים שגרמו למל חמת
האזרחים בירושלים הנצורה בימי טיטוס) ,ש ערכם
הצבאי היה אפס. אולם כשנרצח חיים ארלו־זורוב,
הכוכב העולה בשמי מפא״י, ופינה את דרכו
לדויד בן־גו ריון (עד אז דמות ידועה אך במעט),

מלון המלד דויד ׳ המעשה שגרס להאשמות ההדדיות
החריפות ביותר בין שותפי ״תנועת המרי״ בימים ההם.

ההעפלה: מעפיל אלמוני מועבר לאנית
הגירוש. ההעפלה, בה החלו אנשי האצ״ל
לפני המלחמה בניגוד לר צון המוסדות, הפכה
כימי המלחמה ואחריה לנשק העיקרי של
-8ז;נה וגרמה יותר מנל פעולה אחרת לעיר־עור
האהדה הבינלאומית לממשלה הבריטית.

ההמצאה הפשוטה שאיפשרה להעיף
פצצת־החכית :
גליל מלא חומר נפץ מעבר לגדרות שהקיפו את הבנינים
הבריטיים. היא הובאה בגלוי, שמה ללעג את אמצעי הזהירות.

רזיאל היה רחוק מלהיות טרוריסט. גישתו היתד, כזו של
חייל מקצועי. לא היה לו ספק שהארגון הצבאי אינו יכול להיות
אלא זרוע מבצעת של מרות פוליטית. ההבדל בינו ו בין ההגנה
היה כי זו האחרונה הכירה במרות הסוכנות היהודית, בעוד ש־רזיאל
הכיר במרות המפלגה הריביזיוניסטית.
בהנהגתו נערכו ההכנות הראשונות ל״תגובה״ ,סיסמתו ה חדשה
של הארגון. המגמה: לא לחכות להתקפות הערבים, אלא
לנקום בהם לפי אותן השיטות, ביתר יעילות. ב״יום ד,ששי
השחור״ ,הוא יום , 14.11.37 בוצעו הפעולות הראשונות ברו־שלים,
שפשטו במהרה בכל רחבי הארץ. בהמשך פעולות אלה
נתפס שלמה בן־יוסף, איש בית״ר ואצ״ל בראש פנה, נשפט ונתלה.
אף כי בן־יוסף לא היה איש גדול, ומעשהו היה בלתי־מתוכנן
וכמעט ילדותי בביצועו, הפך שמו חיש מהר לסיסמה מלהיבה,
שנתנה את הדחיפה האחרונה למהססים .״יום הששי השחור״
הוא יום הולדתה האמיתית של המחתרת ה,,פורשת״•

המצור הצבאי: זחלים ברי טיים
ליד בית הבימה. במשך אר בעה
ימים הובאו מאתים אלף
תושבי העיר למכלאות. היה זה
נסיון להנהיג שיסה חדשה לדי כוי
המחתרות שהומצאה ע״י
קצינים בריטיים. בכל זאת היה
הקציר דל ביותר: ממנהיגי ה מחתרת
נתפס רק יצחק יזרניצקי
״שנויר״ ,איש־הברזל שנחשב ל עמוד
השדרה של לח״י, שהת חפש
כרב. מנהיגים אחרים היו
בידי המזהים, אן לא זוהו. המצור
שגרם סבל רב לי שוב,
היה מכוון לעו רר
שנאה למחתרת.

כשיצא רזיאל לפאריס כדי לד,פגש (בפעם הראשונה) עם
ז׳בוטינסקי, עשה עליו רושם עמוק. איש המעשה השקט והנמרץ,
הבטוח בעצמו, הלהיב את ד מיונו של ז׳בוטינסקי, שהיה יותר
בעל נשמה חולמנית של משורר .״אדוני,״ אמר ז׳בוטינסקי ,״אני
מחכה לו חמש עשרה שנה.״
״האויכ הוא הערכי ״.הלך הרוח של הנוער הקיצוני
וחף את הארגון קדימה, לא נתן לו לדרוך במקום. ד,״תגובה״
חדלה לספק אותו. הפעולות עוררו בן בטחון עצמי חדש.
אותה שעה עבר הארגון לפעולה גלויה ראשונה מכוונת
נגד הממשלה, שפירסמה את הספר הלבן. הארגון (שפעל אז כבר
באופן עצמאי, בלי אי שור ז׳בוטינסקי) ,פוצץ תאי־טלפונים בערים
הגדולות, פגע בכמה מקומות ברכו ש ממשלתי. בכל זאת מסמ נות
פעולות אלה, ש עוררו בשעתו צחוק רב ותלונות מצד היהו המטרה
דים
דוקא (שהזדקקו לטלפונים) ,מפנה רב־משמעות.
נשארה המלחמה בערבים ( .חוזר פנימי של אותם הימים נשא
את הכותרת :״האויב הוא הערבי.״) אך כבר נראתה האפשרות
שיש לפגוע בבריטים, כדי להשיג מהם ויתורים, להניע אותם
לחדול ממדיניות פרו־ערבית ולהפכם שוב בני־ברית כבימי בלפור.
ז׳בוטינסקי עצמו הסביר שי שנן שתי אנגליות — אנגליה הטובה,
ידידת היהודים, מסוגם של בלפור וודג׳ווד, שנרדמה, ואנגליה
רעה, מסוגם של הפקידים בארץ, אנשי לי מ ס וסטורס.

״ פ עו ל ה

ק טנ ה ״:

תחנת

הרכבת ברמלה שפוצצה.

״ש. ד.״ (קיצור ל״שמונה־עשרה ורקם״) וקראו לעצמם
בשם הנאה ״הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל״.
התיאוריה של הארגון נוסחה על־ידי מפקדו ה עליון,
זאב ז׳בוטינסקי. נקודת־המוצא היתד, ההערצה
הגדולה אשר ז׳בוטינסקי רחש אותה, באופן אישי,
עד ליו מו האחרון, לתרבות האנגלית. לדעתו של
ז׳בוטינסקי חיפשו האנגלים שותף מקומי במרחב,
ובחרו, כ מובן, בשותף שנראה להם חזק ביו תר.
כיון שהערבים ערכו מדי פעם מאורעות צבאיים,
בעוד שהישוב שתק ו״הבליג״ ,האמינו האנגלים ש הערבים
חזקים, הישוב חלוש וחסר רוח־קרב. היה
צורך — לדעת ז׳בוטינסקי — לשכנע את האנגלים
שגם היהודים יודעים ללחום, שהם יכולים לגלות
כוח חזק יו תר מאשר הערבים, ואז יחדלו האנגלים
לתמוך בערבים, יתמכו ביהודים. על הארגון הצבאי
הלאומי הטיל ז׳בוטינסקי להוכיח את הדבר לאנגלים.
אולם תהיה
הנוער הרגיש מצב משפיל.
זאת טעות גדולה לחשוב כי הנוער שהצטרף ל ארגון
הצבאי הלאומי החדש עשה זאת על סמך חשבון פו ליטי
הגיוני, או שהתלהב לחישובים הטכסיסיים של
ז׳בוטינסקי. המניע הנפשי, הגל הרגשי הראשון ש העלה
את הארגון הצבאי הלאומי לגורם בעל כוח,
היה עמוק יותר.
עד שנת 1933 היה הישוב קטן, דל אמצעים. הגנה
צבאית יעילה, כפי ששתי ההגנות דגלו בה, היתד,
המקסימום שאפשר היה לחלום עליו. אולם העליה
ההמונית והפריחה הכלכלית שינו זאת. הישוב החל
מרגיש עצמו כחטיבה עצמאית, מדינה בזעיר־אנפין.
איש לא הטיל ספק שההתפתחות תימשך, בקצב גו בר
והולך, עד שתקום אומה עצמאית, חזקה, עומדת
ברשות עצמה.

״זוהי ארצנו — הלאה הכובשים הבריטיים.״ הכרזות שניתלו
בתל־אביב על חוטי החשמל, ביום בואם שלי חברי ועדת החקירה
של או״ם. בתמונה: בואה של ועדה למלון גת־רימון, ברחוב
הירקון. חברי הועדה נפגשו אחרי־כן בחשאי עם מנחם בגין.

אולם בינתיים נרקמו תכניות בעלות אמביציות רחבות יותר.
בפולין קמו תאים של אצ״ל שהוציאו שני עתונים (לפי הסכם
פנימי היה מפקד האצ״ל בארץ נציב ביתר, ואילו נציב ביתר
בפולין היה מפקד האצ״ל שם) .נולד הרעיון לערוך פעולת־הפגנה
עצומה: להעלות רבבות צעירים מזוינים על אניות, להורידם
בחופי הארץ, להעמיד את האנגלים בפני עובדה קיימת של קיום
צבא עברי. התכנית, הנראית כיום נאיבית במקצת, אך שהרעידה
אז את הלבבות המעטים שידעו אודותיה, לא יצאה אל הפועל :
הממשלה הפולנית, שהתיחסה אליה באהדה (מתוך ר צון להיפטר
בצורה אנושית זו מן היהודים) נכנסה לסכסוך הגדול עם גר מניה
הנאצית, לא היתד, עוד מעונינת לריב עם האנגלים.
שריד של המאה הקודמת. בינתיים אירעה התפתחות

בית״גולדשמיט: פיצוץ מועדון
הקצינים הבריטיים בירושלים, מול
בנין הסוכנות היהודית. אחר פעולה
זו הוטל המצב הצבאי המפורסם —
״מיבצע פיל״ — שהרס את חיי ה משק
של תל־אביב וניתק אותה מן
מפקד הדיביזיה הראשונה
העולם.
״הצבא ימשיך ב חיפו שיו
הכריד :
עד שידוכאו הטרוריסטים עד עפר —
אפילו אם יארך הדבר שבועות. הט רוריסטים
לא יוכלו להימלט אלא ב דרך
הים ולכך יד אג, הצי.״ ואילו
רדיו לונדון הודיע גלויות :״המש טר
הצבאי לא יוסר כל עוד לא ים־
נ״־ הישוב את הטרוריחטים״ .פעולה
זו, שבאה — כמו כל שאר הפ עולות
שהטילו סבל על ההמונים —
לעורר זעם המוני נגי -המחתרת, נכ שלה.
עיקר סיבת הכשלון: אי נכו נות
הממשלה הבריטית לוותר ויתו רים
פוליטיים עד היום שאלה גדו לה
היא מה היה קורה לו הסכימו
האנגלים לתת לד״ר וייצמן את מאה
אלף הסרטיפיקטים המפורסמים, יתכן
שבמקרה זה היה הישוב מכריח את
המחתרת לחדול מפעולותיה (לפחות
לכמה שנים) ,והשלטון הבריטי בא־רץ־ישראל
היה נשאר על כנו עד היום.

גל זה של אופטימיות הופרע על־ידי המאורעות.
הנוער, שגדל בתנאים החדשים, החל מרגיש את ה מצב
כמשפיל: הערבים פעלו, היהודים שתקו• ההנ הגה
הקיימת לא הראתה לו מוצא מן המצב. לעומת
זאת נראה המוצא שהוצע בפי הארגון החדש כפשוט
וברור, בלתי זקוק לניתוח הגיוני. הארגון לא יצר
הלך רוח זה. הוא היה פריו.
״אני מחכה חמש עשרה שנה.״ אחד הנ ציגים
האופייניים של נוער זה היה דויד רזיאל, אחד
המפקדים של ההגנה ה״ימנית״ לשעבר, שעלה במ הרה
לדרגת המפקד הראשי של הארגון הצבאי הל אומי
בארץ־ישראל, אחרי שפו טר מפקדו הראשון,
משה רוזנברג.
רזיאל שהיה אז בן ,26 סימל את הארגון של אותם
הימים. יליד ליטא, בן מורה ובת־רב, הגיע לארץ בה יו
תו בן ,3גור ש על־ידי התורכים במלחמת־העולם
וחזר בהיותו בן . 12 הוא למד בביר,״ם תחכמוני ב־תל־אביב,
שם לימד אביו, משה רוזנ סון, הפך בחור
ישיבה, עבר לאוניברסיטה העברית. כשהצטרף לה גנה
היה תפקידו הראשון ללוות את חללי ישיבת
חברון.

פריצת כלא?£כד: שער הברזל שנפרץ ע״י
האסירים באחד המיבצעים המופלאים ביזתר.

הפ״ג׳נטים התלויים: פעולת התגמול של אצ״ל שעוררה
את ההתנגדות החזקה ביו תר בגלל טמינת מוקשים ליד הגרפווד התץ וייס

״כווינגראד״ :אחר
פינוי הנשים והילדים ה בריטיים
הסתגרו בגיט־אות
מרוכזים. הדבר היה
יעיל מבחינת השמירה
על חיי הבריטים, אן
פגע ביותר בפרסטיג׳ה
הבריטית בארץ ובחו״ל.
כשהופיע ש ם ־ הלעג
״בווינגראד״ נסתם, למ עשה,
הגולל על האפש רות
של שלטון בריטי
סדיר בארץ־ישראל. ב תמונה:
קהל ירו של מי המחסומים ליד נאסף כדי להוציאם בתרועת
הבריטים.
הסתלק

חבלה כחו״ל: בנין
הצירות הבריטית ברומא
שהותקף ונהרס ע״י ש פעולה

ליחי אצ״ל.
זרעה בשעתו תדהמה ב לב
השרות הדיפלומטי
הבריטי ומילאה את הכו תרות
הראשיות בעתוני
העולם. אולם התקוות ה גדולות
אשר המחתרת
תלתה בפעולות באדמת
נכר — מלבד רצח ה לורד
מוין — לא נשאו
פרי רב. המחתרת בחו״ל
נשארה ברוכה בידי חו בבים,
שלא הגיעו לידי
הגבוהה
ה״מקצועיות*
שהושגה בארץ כפרי ה־נסיון
ה ארון
והמתמיד.

הרגע האחרון: הדגל הבריטי מורד מן התורן בנמל חיפה, כשאחרוני
השליטים האזרחיים והמפקדים הצבאיים עוזבים את אדמת ארץ־ישראל.

השרידים יוצאים: הכיתות האחרונות של 84.000 החיילים הבריטיים
שולים על אניותיהם, בהשאירם מאחוריהם את השאלה: מה היה מקומם
אותם? שגירשה המאורעות בהתפתחות ולח״י
האמיתי של אצ״ל

שנשאה בחובה את השלב הבא של המחתרת. מיד עם הפעולות הראשונות נגד האנגלים
נאסר בשדה התעופה בלוד דוד רזיאל (שנקרא בשם המחתרת ״בח״) .במאסר הודה רזיאל
בגאווה שהוא מפקד אצ״ל. ומקבל על עצמו אחריות למעשיו. האנגלים לא תלוהו, אלא שלחוהו
למחנה המעצר בסרפנד. הפיקוד עבר לידי המפקדה, בת ארבעה חברים• ההנהגה המעשית
עברה לידי אדם שהיה שונה מאד מרזיאל: אברהם שטרן, המכונה ״יאיר״.
יאיר היה מבוגר בשלוש שנים מרזיאל. הוא לא חשב עצמי חייל, כרזיאל, אלא מהפכן.
אחר נעורים קשים, מבודד ממשפחתו, עלה בן 17 לארץ מפולין, למד בגימנסיה העברית
בירושלים. כרזיאל הצמרת להגנה ב־ , 1929 אך נסע לאיטליה ללמוד באוניברסיטה של פירנצה.
שם ראה מקרוב את משטר מוסוליני, הושפע מן הרוח הכללית ששררה אז באירופה המרכזית.
כ ש חז ר׳ לארץ היו השקפותיו מגובשות: בעולם שולט הכוח, מהפכן מקצועו החדש :
מעוט קטן עושה את ההיסטוריה.
מקצועי.
ראש־הקבוצה בהגנה ה״ימנית״ עלה במהרה כשקם אצ״ל.
אולם בניגוד לרזיאל, שסר למשמעתו של ז׳בוטינסקי, התיחס
שטרן בזלזול גלוי לפוליטיקאים. הדעה שיש לבעוט באנגלים
כדי לרכוש את ידידותם נראתה לו מגוחכת. בסוף 1938 נפגש
עם ז׳בוטינסקי באירופה. הפגישה לא היתד, מוצלחת: הצעיר
הצנום ואכול הקנאות לא מצא חן בעיני ז׳בוטינסקי, חובב ההו מור,
ואילו דעותיו של ז׳בוטינסקי, הליברלי הבורגני, נראו בעיני
שטרן כשריד של המאה הקודמת, מיושנות עד אין גבול. הוא
התכונן בשקט לתפוס את השלטון על אצ״ל.

שניה רצה למנוע חבלה גרמנית באותו נפט, לפני כיבו שו חזרה על־ידי הבריטים, לפי דעה
שלישית סייר בעורף האויב וגילה לאנגלים כי הצבא העיראקי בירח מבאגדאד. לפי סברה
רביעית (הנמסרת בספר מלחמת־השחרור) רצה לחסל את חג׳ אמין ששהה בבגד אי כשותפו
של ראשיד־עלי.
בעיראק נהרג יחד עם כמה קצינים אנגלים. האנגלים במקום, שלא ידעו מיהו, קברוהו
בשם ״בן־משה״ .אחר מותו נודע להם שמו הנכון, הוסיפו על המצבה את התואר ״קפטן״.
בן יגוריץ שתק. היחסים ביו שני הארגונים בארץ נשארו מרים• מרבית אנשי לח״י
(כפי שנקרא עתה ארגונו של יאיר) י שבו במעצר, עי לבריחה ההמונית דרך המנהרה האגדתית
מלטרון. מצב־הרוח באצ״ל היה ירוד, אחרי תקופת ה״הפוגה״ ,רבים מן הוותיקים עזבוהו.
מפקדו היה יעקב מרידוד (ויניארסקי) ,בן ,29 יליד פולין שהע פיל
ארצה בהיותו בן ,20 היה מפקד אצ״ל ב אזור פתח־תקוה,
עבר קורס של אצ״ל בפולין (בעזרת קצינים פולניים) ,נלוה
אל רזיאל בשליחותו העיראקית.
מרידור רצה להמשיך בפעולה לצד הבריטים נגד הנאצים.
הוא נכנס למו״מ עם ההגנה בימי אל־עלאמיין כדי לחלק את ה עבודה
למקרה של פלישת רומל, אך המו״ט נכשל עקב דרישת
ההגנה לחיסול אצ״ל. גם האנגלים לא קיבלו את הצעתו להצניח
יחידות־נוקמים של אצ״ל באירופה.
ענין סטרומה, אנית המעפילים שטבעה בים השחור אחרי
שלא ניתן לה להגיע לארץ, והשואה האירופית שהפכה אז לעוב דה
ידועה, שיכנעו את מרידור שהגיעה השעה לפעול נגד האנגלים.
התכנית הראשונה היתר. לחטוף את הנציב העליון, הארולד מק־מייקל,
לכלאו בתא תת־קרקעי. התכנית הוכשלה, בעיקר עקב
הפרת־משמעת פנימית באצ״ל.

התקפתלבכאמריקה. כשנאסר רזיאל נראה לשטרן
כי באה שעתו. הוא הגביר את הפעולות נגד האנגלים, הכנים
בהדרגה, באופן בלתי־מורגש כמעט, רוח חדשה לארגון• התכנית
היתה לשתק, במשך הזמן, את מנגנון השלטון הבריטי. אולם
בראשון לספטמבר פרצה המלחמה. לילה קודם לכן נאסרה כל
מפקדת אצ״ל על גג ברחוב אהרונוביץ בתל־אביב, הועברה ל־מחנה־המעצר
בסרפנד.
לפי דרישת ז׳בוטינסקי הכריז הארגון על ״הפוגה״ לתקופת
המלחמה, מתוך הנחה שאסור להפריע לאנגלים ללחום בהימלר.
כשנודע הדבר לאנגלים שיחררו את רזיאל, אחר התערבותו ה אישית
של פנחס רוטנברג•

גם נסיון אחר, חשוב יותר, נכשל. כמה צעירים, חברי
ההגנה, בראשותו של יגאל הורוביץ, צבר נהללי, איש ״הנוער
העובד״ (וכפי שטוענים: ביזמתו של משה דיין, איש נהלל),
יז מו תנועה לאיחוד כל ארגוני המחתרת, בשם ״עם לוחם״ .הם
פנו לבן־גוריון, שלא נתן תשובה סופית, אך נתן להבין כי הוא
מוכן לראות ולשמוע. הצעירים שידרו כמה קריאות נלהבות ב תחנת
אצ״ל, הכריזו על איחוד הנוער הלוחם. ואז ירדה עליהם
ידו של גולומב, שגירשם מן ההגנה אחרי משפט צבאי. בן־
גו ריון שתק.

משך כמה חדשים היה הכל שקט. הארגון עסק בגילוי הגיים
החמישי ומחבלים במאמץ המלחמה.
ואז עשו האנגלים את טעותם הגדולה: הם שיחררו את
יאיר וחבריו.

מאוכזב, התפטר מרידור מתפקידו כמפקד ראשי של אצ״ל,
מסר את התפקיד לאדם חדש, עורך־דין ונציב ביתר בפולין,
שהגיע זה עתה לארץ כטוראי של צבא אנדרס, שהביא עמו פרס־טיג׳ה
רבה: מנחם בגין.

יאיר יצא ממחנה־המעצר כשמנוי וג מור אתו להוציא את
החונים הרעננים דרשו פעולות. עם עליתו של
רזיאל מן האצ״ל. הוא עלה בלוית חבריו לישיבת ההנהגה ר,ריבי־בגין
על הבמה חלה תמורה גדולה. רבים מאלה שפר שו בימי
זיוניסטית, עורר המולה בה פרצה כמעט תגרת ידיים. רזיאל, ש הפילוג
חזרו. החל שלב חדש, השלב האחרון של המחתרת שהו הואשם
בשיתוף פעולה עם הבולשת הבריטית תמורת שי חרורו,
ביל למלחמה הגלויה. סיסמתו של יאיר־ — מלחמה בכובש הזר
התפטר. אולם כשנודע הדבר לז׳בוטינסקי יצא מכליו, פקד על
(הבריטי) — היתד, עתה נחלת שתי המחממת, בשמפרידה בי רזיאל
לחזור לתפקידו. יאיר לא הכיר בשיבתו של רזיאל. האר ניהן
רק ההשקפה על דרכי־הביצוע והמבנה הפנימי: אצ״ל דגל
גון התפלג. כעבור כמה ימים מת ז׳בוטינסקי מהתקפת־לב באמ בשיתוק
מנגנון השלטון תוך כדי מניעת אבדן חיים ככל האפשר,
ריקה.
הוסיף לראות בעצמו צבא־שחרור גרידא. לח״י זילזל בסייגים
הפירוד חיסל את הארגון כמעט לחלוטין. שרידים נשארו עם
אלה, האמין במלחמה בלתי־מוגבלת, ובעיקר בהריגת אנגלים,
רזיאל, שהוסיף להטיף ל״הפוגה״ למשך המלחמה (פרט להעפלה),
הטלת אימת־מוות על כל חייל וכל אזרח בריטי בארץ. בניגוד
שרידים אחרים נשארו עם שטרן, שהקים את ״הארגון הצבאי ה בעכו. היורדת ודלת־המוות התליה חבל
הסמלי.
לאצ״ל
ראה את עצמו כמפלגה פוליטית מזוינת, החל מגבש אידי לאומי
בישראל״ ,הטיף לגירו ש האנגלים מן הארץ ולכריתת ברית
אולוגיה חדשה (אם כי קלושה) ,המשיר בדרכו של יאיר ברוח
עם כל אויבי בריטניה — בעיקר עם איטליה של מוסוליני.
״אויבו של אויבי הוא ידידי״ .אלא שהפעם היו הקריצות מכוונות לא לאיטלקים, שמדינתם
אחרימותו ,״ קפטן ״ .שני המנהיגים ירדו מן הבמה כמעט בעת ובעונה אחת• אחר
התמוטטה, אלא לסובייטים, הכוח העולה.
כמה מעשי רצח בתל־אביב שמו האנגלים פרס של 1000 לא״י על ראש יאיר. כעבור כמה ימים
שלב זה של המלחמה נבע אף הוא מן התמורות החברתיות שחלו בארץ. המוזר הוא
מצאו את המחבוא ברחוב מזרחי ב׳ מס׳ 8בתל־אביב. ביום , 12.2.41 בשעה אחת בצהרים,
שגרמו לכך דוקא האנגלים. כשנותקו דרכי האספקה האירופיות עודדו את הקמתה של תעשיה
הקיפו את הבית, פרצו את הדלת לדירה, מצאו את יאיר בארון, כבלוהו אל כסא, י רו בו
בארץ. גל של עו שר הציד את הישוב. רמת־המחיה עלתה פלאים. הישוב התפתה, פיתח שרו־בגבו.
לא ידוע אם הפרס של אלף לא״י שולם למישהו או לא.
תים ממלכתיים מסועפים, הפך יותר ויו תר עם עצמאי, בסיס יציב לקיום מדינה. קיומו של
כמה חדשים לפני זה פגע הגורל ברזיאל. מותי היה אופייני לו, כפי שסופו של יאיר
משטר קולוניאלי נראה יותר ויו תר בלתי־טבעי בתנאים אלה. השאלה היתד, רק כיצד להשיג
היה אופייני לזה. כשפרץ מרד ראשיד עלי בעיראק ונראה כי המרחב יפול לידי הגרמנים
את העצמאות, אם בהדרגה או מיד, אם בתחום האימפריה או מחוצה לה, אם בכל הארץ או
העולים עליו מבגדאד, מדמשק ומאל־עלאמיין, התנדב לעזור לבריטים, נסע לעיראק. מטרתו
( המ שן בעמוד ) 12
לוטה בערפל: לפי דעה אחת רצה לחבל בנפט העיראקי פן יפול לידי הגרמנים, לפי

דעה

ק 1ל
תש א: ה מאון

תמונה נכונה: שדרת סאנסט

משמעות רחכה: כל אנשי המלך

מבצע משחקי: פאוסט

סרטים

בגלל החסכון בנייר פרסמו מרבית בתי הקולנוע בתל־אביב מודעה
כללית אשר במרכזה מסגרת גדולה ובה פניות שונות אל הקהל: לנהוג
בנימוס ובאדיבות בשעת ההצגות, לא להפריע לסדרנים בעבודתם, עצות אחרותו
ביוזמת העיריה נוסדה ועדה שמטרתה לחקור את בעית הספסרות בכרטיסים ;
ליד בית־קולנוע שהכניסה אליו נאסרה לנוער בעת הצגת סרט מסוים עמדה
קבוצה של ילדים, הפריעה בשריקות לקהל אשר ישב בפנים ; המונים צבאו
יום יום על הקופות, נלחמו כחיות פצועות על כרטיסים שחלק ניכר מהם
הסתנן החוצה מתחת לדלפק.
כזה היה המצב בתל־אביב, בערים אחרות בארץ, במספר מושבות גדולות.
מי אשם? הקהל? בעלי בתי הקולנוע הדואגים לרוחיהם בלבד, לא
לשמם הטוב, ממשיכים לפעול כאילו היתד, הארץ עדיין דלת־אוכלוסים,
עושים לעצמם חשבון פשוט שיו תר זו ל לדחוק את הקהל לשלושה אולמות
מלאים ביום מאשר להציג חמש או שש פעמים ביום בפני אולמות פחות
דחוסים?
הקולנוע בישראל הפך מקור של פשעים ושחיתות הנוער. ההליכה
לקולנוע היתד, בדרך־יסורים, הישיבה בו בלתי נוחה, מלוות הפרעות, קטטות,
דוחק, עצבנות. אבל גם בתוך הבולמוס הנורא הזה הסבו סרטים לא מעטים
קורת רוח מרובה, אחדים אף היו יוצאים מן הכלל, הפכו יצירות־מופת
רבים לא היו ראויים ל ציון
בעודם באבם. אחרים הכזיבו קשות. כמובן.
כלשהו. אבל בסך הכל היתר, העונה מענינת מאד.
סרטכעלרעיון. רנה קלייר הוא אחד הבמאים יחידי־הסגולה
שאי אפשר להצביע באצבע מזלזלת על איזה שהוא
מסרטיהם: כולם טובים. אבל הסרטים שעשה קלייר מחוץ
לצרפת — הוא שהה בהוליבוד משך המלחמה — היו
פחות טובים מאלה שהפיק במולדתו. כאשר חזר לפאריס
הטיל פצצה לעולם הקולנוע: שתיקה תסולא בפז, קומדיה
שהרקע שלה הוא הראינוע בראשית דרכו. בצרפת, קלייר
מצא את עצמו שוב. סרטו האחרון, פאוסט, שנכתב על ידו
בשתוף עם המחזאי הנודע ארמאן (לילות הזעם) סאלאקרו,
היה יותר מקומדיה רגילה רבת פקחות: היה זה סרט
פאציפיסטי, חזק הו מבחינה רעיונית והן מבחינה קולנועית.
התפקיד המרכזי בפאוסט, נמסר לשחקן הצרפתי הותיק
מישל סימון, שבצע אותו באמנות יוצאת מן הכלל. היה זה
המבצע המשחקי הניכר ביו תר של העונה, אף על פי שלא
היו מעטים ההישגים של שחקנים אחרים: סאם ג׳אפה היה
פושע מסוכן ותמים בדרך הפשע, ראלף ריצ׳ארדסון היה אב
השולט ביד רמה בבתו היורשת, אריך פון סטרוהיים ווויליאם
ד,ולדן היו שני פרצופים הוליבודיים מעוררי גועל בשדרת
סאנסט קירק דוגלאם היה מחצצר בעל נפש ב שירת חייו,
ברודריק קרופורד היה מדינאי מכיר ומושחת בכל אנשי המלך סרט אחר שדן, כמו פאוסט, בפצצה האטומית והרס
האדם את עצמו, היה שבעת ימי חרדה. הסרט האנגלי הצטיין
בשני דברים: שמו ש יעיל ביו תר במצלמה ובעריכה להשגת
מתח בלתי פוסק וחוסר מצפון מחריד. שבעת ימי חרדה
משך יותר קהל, אבל פאוסט עולה עליי לאיו ערוך. כאן סרט
בלשי שטחי, ע שוי בידי אומנים, וכאן יצירה אמתית, בעלת
רעיונות של עומק, עשויה ביד אמן.
הסרטהמוסיקלי: חזחדש. יום אחי־ בניו־יורק
היה אחד הסרטים המשובחים של השנה, ואולי החשוב
ביותר, מבחינת החידושים שבו. מנקודת מבט טכנית הריהו
מהפכני. מעולם לא נראו על הבד מעברי־ריקוד כמו בקומדיה
המוסיקלית של ג׳ין קלי, סטאנלי דונן ולאונרד ברנשטיין.
הקטעים המוסיקליים לא היו צילומים של• הופעות במה, כמו
בכל הסרטים המוסיקליים. השיך, הריקוד הפך חלק מן
העלילה. רקדו ברחובות ניו־יורל״ והרחובות רקדו׳ עם
הרוקדים, הודות למצלמה שבוימה בידים שמאחוריהן ראש
פורה־המצאות.
שדרת סאנסט היה סרט מיוחד במינו מטעם אחר.
כתב העולם הזה 680״משר עשרות שנים הפיצה הוליבוד
אגדה רומנטית על עצמה, אגדה שהגיעה לקצות העולם
באמצעות רשת הפרסומת העצומה ביותר שאורגנה אי־פעם•
סוכני פרסומת, עתונאים, סרטי קולנוע — ,כל אלה עזרו
להחדיר למוחות האנשים שהוליבוד היא עיר קסמים ...עתה
באה הוליבוד עצמה ופוצצה הכל במחי יד אחד אדיר״
שדרת סאנסט, עקב י היותו סרט על הוליבוד, נראה
מלאכותי, מעושה, בלתי ריאליסטי. לאמיתי של דבר נתן
תמונה נכונה למדי של צד אחד — זכר לימים קדומים
בהם הוליבוד היתד, בהרבה פחות בורגנית, יו תר בוהמית
נוסח אלף־לילד,־ולילה, מאשר עכשיו — של החיים בבירת
הסרטים. כמסמך חברתי היד שדרח סאנסט מענין ביותר.
מאחוריהקל עי ם. משמעות יו תר רחבה היתד, לסרט
הפוליטי כל אנש המלך. כאן שמש דוגמה לא כוכב קולנוע
— עד הרצחו — הדיקטאטור מזדקן, אלא יוא״ לונג. לשעבר
״הטוב״ של מדינת לואיזיאנה. מצלמתו הרגישה, מהירת התנועה של הבמאי־תסריטאי
רוברט רו סן עקבה אחר עורך־דין צעיר (ברודריק קרופורד) כפרי
בדרכו אל התהילה והכוח המדיני, בעזרתה של מכונה מפלגתית אדירה
ומושחתת המקבלת תמיכות מעסקים גדולים, אנשי העולם התחתון. משמעות
נוספת קבל הסרט השנה כאשר הגיעו ידיעות על: א) ועדת חקירה שגלתה
מקרים רבים של שחיתות דומה בכל רחבי ארצות־הברית ב) שרו סן נחשד
בנטיות קומוניסטיות, נחקר ארוכות על ידי ציידי המכשפות של הוליבוד.
סרטים אחרים, מענינים, אך לא יוצאים מגדר הרגיל, היו השנה מרובים.
סרטם של סילבאנה מאנגאני־דה סאנטיס, האורז הנדר, טיפל בבעית ד,עבדתן
של נשים איטלקיות בשדות האורז של עמק הפו. אולם דה סאנטיס התענין
יותר בחיטובי גופות הפועלות מאשר בסבלן. הסרט היה, איפוא, מעין
סנסאציה וסילבאנה הוכיחה שהיא שחקנית טובה מאד (גם דוריס דאולינג
הצטיינה באותו סרט, למרות שגופה יותר צנום משל מאנגאני) ,אבל ערך
אמנותי ניכר או חברתי לא היה לו.
בשם החוק, סרט איטלקי אחר, אחד הטובים שהגיעו ארצה בשנה
האחרונה, טיפל בבעית השלטת חוק ומשטר בסיציליה המורדת ב שלטון
הממשלה ברומא. ללא רחמים נגע בשאלה כאובה אחרת: הירידה המוסרית
באיטליה הכבושה של אחר המלחמה. סטרומבולי, עם היותו זו ל ושטחי,
כלל תמונות נהדרות רבות מחיי הדייגים באי האיטלקי הנידח. היה בו משהו
מן החברתי. בחיי שעה ללא מחר טפלה הוליבוד בבעית הרצח מתוך רחמים
אך הסרט קבל כח לא בגלל הנושא אלא עקב משחקם המושבח של פרדריק
מארץ׳ ופלורנם אלדריג׳.
סרטו של ג׳ון (האוצר מסיירה מאדרה) יוס טון, דרך הפשע, הראה את
המנגנון הפועל מאחורי גניבה גדולה של תכשיטים, מנגנון הכולל לא רק
פושעים ״שחורים״ ,אלא גם אנשי החברה הגבוהה, מומחים מסוגים שדנים.

אף על פי שדרך הפשע אינו
תעודה מענינת על החיים בארצות
בצד אחר של החיים האמריקאיים,
גדול ביו תר שם, מעסיק כשרונות
קורטיס אחר בחור צעיר, בעל
הפסגה, מוצא אותה מדכאה ומשע(
קירק דאגלאס הדגים כאן משחק 1
שלימד את קירק את אמנות הח
הדמות המרכזית בסרט חברתי אחו
בשנים האחרונות: אורח לא קרוא
זקן, באחת ממדינות הדרום. אורח
פרס הנובל וויליאם פוקנר, היה אחו
מסנוורת מזוהר צבעי סרטים מוסיק
להוית מוצג ז מן קצר ביו תר, ל
וויליאמס תעלם לעד בבוא העת, ישא
סבכת הטלביזיה. שפע זו
פתאומית זו של הוליבוד, לאחר יר
על הפחד הנורא שתקף את בית־החו
הטלביזיה. בתי הקולנוע באמריקה
אמר סם גולדבין :״מדוע ילך אדב
יכול לשבת בבית ולראות טלביזיה
מסיקה סרטים טובים יו תר, נו עדו

כ׳ודי הולידי
בית הקולנוע המקומי, מתוך שיגרו
הוא מדליק את מקלט הטלביזיה
להגיע אל בית־ד,קולנוע, אפשר ר
הוליבוד מפיקה סרטים שהם — לפי
ש״ד,סרטים עתה טובים משהיו אי
לאותו קהל שבזה לו לפנים: למג

דמויו ת נאות של חיות, בהן העב
סרטו העובדתי של אותו דיסני, אודו
סרט צבעוני קצר שהכיל סימפוניה
ספורו הקצר של ארנסט המינגויי
והיה אחד הסרטים המשובחים שהו:
קומדיה שמעלתה העיקרית היתד1 ,
שישבה בפני המצלמה בתמונה ארו!
צחוק; ג׳ולסוך שר שנית שהצטיין
חיקויו המוצלח של לארי פארקס;
מגיעה, תמימה, לבית סוהר של נשי
מאירופה הגיעו ארצה: אי שם
בעל־כוח במקומות רבים; האוצר,
ביותר שנראו בשנים האחרונות ;
אמריקאיות בפאריס לפי ספרו של ז
את צ׳ארלס לו טון בתפקיד מפקח ד,מ
של המחבר הצרפתי ; סוויסה ורש*

7ק מסקנות, הריהו, כמסמך חברתי,
!:ת, ולא רק שם. שירת חייו חיטט
סזיית המוסיקה העממית, שהיא עסק
>רים רבים. כאן עקב הבמאי מייקל
ה, ההופך נגן בעל־שם, מגיע אל
בהשוואה למעלה שנאלץ לטפס בו.
:ח, אבל חואנו הרננדז הכושי, כנגן
התעלה עליו. אותו הרננדז הוא
־זד האמיצים ביותר שיצאו מהוליבוד
;יב נסיון לערוך משפט לינץ׳ בכו שי
קרוא, המבוסס על ספרו של בעל
ואורעות החשובים של השנה. ישראל,
ים זולים, התעלמה ממנו, הניחה לו
אל הארכיון, אבל בעוד שאסתר
רח לא קרוא נכס ברזל של הקולנוע.
ל סרטים בעלי רקע חברתי, עליה
בלתי פוסקת משך שנים, יש לזקוף
לסרטים נוכח ההצלחה העצומה של
וקנו כבמטה קסמים, ההכנסות ירדו.
הקולנוע לראות סרט רע, אם הוא
?״ .הוליבוד הבינה את הרמז, החלה
תר. עד עתה היה הקהל הולך אל

ביס ביו תר

מישל סימון

תטוביס ביותר

מוזמנים ושהעולם הזה כתב עליו 683״סרט זה, שאין בו מלה אחת של
שיח, יכול מבחינת הצילום, העריכה, הליווי המוסיקלי והרעיון, להתחרות
בכל אשר הפיקו אמריקה ושאר ארצות אירופה הייתי לפושע, סרט קצת
סנסאציוני ומאד סאדיסטי, אך ע שוי יפה בידי הבמאי האנגלו־ברזילאי
קאבאלקנטי.
אבל כמה מן הסרטים המענינים ביו תר של השנה היו ישנים, מהדורות
חדשות של סרטי מופת משנים שעברו. במערב אין בל חדש 1930 דיבר
מעל הבד אל דוי חדש של צופים, שקלט במתיחות כל תמונה ובל מלה של
הסרט הפאציפיסטי הגדול. סופי של מלשין 1935 סרטו של ג׳ון פורד,
על בני אדם פשוטים ואהבת האדם בעיר דאבלין, הוצג במהדורה חדשה,
זעזע את המעטים שטרחו ללכת לראותו. נעורי גורקי 1938 סרט סוביטי
מסופה של תקופת הזוהר של הקולנוע הרוסי, הגיע ארצה ובעקבותיו באה
יצירתו הגדולה מאד של פודובקין, סעדה מעל אסיה 1928 שהופקה ברומה
של אותה תקופת זוהר.
פרכיק. הסרט העובדתי החשוב ביו תר מאלה שהוצגו השנה בישראל
היה ללא ספק פרביק, המתאר את החיים בחוד, צרפתית קטנה. פרביק הוצג
ז מן קצר בישראל, לא זכה להצלחה, סורס בידי בעל בית־הקולנוע שסבר
שהוא ארוך מדי, הופיע על הבד מקוטע, יצירה שהטילו בה מום. ובכל זאת
היה פרביק סרט גדול. למרות טפולן של הידים הגסות. בפרספקטיבה של
השנה כולה הוא אינו מאבד מגדולתו, להפך. לא היה זה סרט למה שנקרא
״הקהל הרחב״ .התפתחותו איטית, העריכה עשויה בנחת, הוא זורם בשלווה,
כמו החיים אותם הוא מתאי. כ שלונו הקופתי של פרביק היה כשלונו האמנותי
של הקהל בישראל.
כשלונות. ברם, כ של מו ת המפיקים היו השנה מרובים
מכשלונות הקהל. ההגדה לבית פורסיית תורגמה אל הבד
כהאשה לבית פורסייס, סרט חסר ערך שהעלה דמעות בעיני
כל שהכיר את הרומאן של גאלסוירחי. אלה שראו, ואהבו את
גברת מיניבר, נדהמו בראותם את המשך העלילה, בסרט תול דות
משפחת מיניבר. סרטו האחרון של לוביץ׳ ,נוכח האשה
בפרוה גם הוא לא עמד על הגובה של סרטיו הקודמים, איכזב
קשות. אולם לשיא הטפשות הגיע דווקא הבמאי אלפרד ד,יצ׳־
קוק, המומחה הגדול לסרטי־פלצות בסרט מבדח מרוב רצי נות:
בצל כוכבי. אינגריד ברגמאן סבלה בסרט הזה מאד,
וגם הקהל. שני במאים בריטיים. פאואל ופרסבורגר (קולונל
בלימפ, נעליים אדומות) היו אחראים לאכזבה אחרת: סרט
רומנטי־בריטי־צועני בלתי מתקבל על הדעת בשם החוטאת,
בו נדדה ג׳ניפר ג׳ונם משמלה עמוקת־מחשוף אחת אל משנהה,
ממיטה אל מיטה, מדחי אל דחי עד שסיימה את חייה בעומקה
של באר. במאי גדול (לשעבר) ,פריץ לאנג, הגיש מתנת־כזב,
סרט הרפתקאות ילדותי, המחתרת הפיליפינית, בז בז שחקנית
כמישלין (מדמאוזל פיפי) פרל על מעשיה מטופשת ושחקן
מטופש שבעתיים ( טיירון פאואר).
גם ישראל לא טמנה את ידה בצלחת, הגישה לפחות שני
מועמדים לרשימת הסרטים הגרועים של השנה. הראשון היה
הפונה, רו מאן אהבה ישראלי־כביכול, שנכתב בידי עולה חדש
מיד לאחר הגיעו ארצה, הועתק לעברית על ידי משרד קטן
לתרגומים בירושלים. שיח מגוחך כזה לא נשמע מעולם מעל
בד הקולנוע, לא עברית ולא ל שון אחרת. לעתים לא היו
מלים בפי הגבורים, נהלו את הרומאנים שלהם במבטים חסרי
משמעות, גלי צחוק עצור• בעלי בתי הקולנוע בתל־אביב הציצו
בהפוגה, החלימו שהוא אינו מתאים להם.
אחר לחלוטין היה גורלו של הסרט הישראלי קללה
לברכה. מאחוריו עמדה מכונת הפרסומת של קרן היסוד.
הסרט הזה מצא לו מיד בית קולנוע מתאים בתל־אביב ובכל
מקום אחר בארץ. ילדי בתי הספר הושבתו מלמודיהם בבקרים
והובאו אל בתי הקולנוע לראותו, תמורת כסף מלא. בהשוואה
לקללה לברכה של האמריקאי יוסף קרומגולד, הפוגה, שבוים
והופק בפרוטות בידי עמרם עמאר איש מארוקו, יכול להחשב
לסרט מצוין. קללה לברכה הוא עלבון לכל אדם משכיל, על בון
יקר (קרוב למאה אלף לירות) .אבל קרן היסוד סברה
אחרת, העתונים היומיים פסלו בקורת שלילית על הסרט,
הדפיסו רק בקורת חובית או את חוזר התעמולה של קרן
יהיסוד.

אכזבה אחרת: החוטאת

האלופים. העולם הזה בחר בסרטים ושחקנים אלה,
מתוך יבול תשי״א, כנציגי השנה :

ארבעת הסרטים הטובים כיותר :

חואגו הרגגדז
?קבל את כל אשר הוצג בפניו. עתה
ך שיגרה. לאלצו לצאת מן הבית,
באמצעות פיתוי מיוחד. לכן החלה
תה — משובחים יותר, תחת הסיסמה
ם״ .כמו כן החלה הוליבוד מחניפה
;ים• בעבור אלה כל הסרטים בעלי
הו לי בוד, אינו להוט כל כך אחרצ ל או שיגרה.
| ם מענינים השנה היו מהוליבוד :
] הסר ט העובדתי־למחצה המראה את
ן־ טו המצויר של דיסני שהכיל כמה
מהיר־הלשון ז׳אק ! עמק הביברים,
חיות בר בהרי הרוקי בארצות־הברית,
י רת של צפרדעים ; האיש מאקומבר,
;ועתה אל הבד בידי זולטאן קורדה
השנה בישראל ; בצלע אדם נבראה,
1בהירת שער וג׳ודי הולידיי שמה
ודברה ודברה ועוררה נלים־גלים של
קר עקב קולו של הזמר שליווה את
ם בכלא שהראה את אלינור פארקר
יוצאת משם פושעת מועדת.
רופה, סרט הונגרי על ילדים עזובים,
זדיה פולנית עליזה, אחת המבדחות
;דם על מגזל איפל, שצולם בידים
ז׳ סימנון והציג בפני הקהל המקומי
רה מייגרי, המוכר לקוראי הרומאנים
,סרט פולני קצר שהוצג רק בפני

. 1פאוסט (במאי: רנה קלייר^
.2יום אחד בנ־ו־יורק (ג׳ין קלי, סטאנלי תג!).
.3כל אנשי הסלך (רוברט רוסן).
.4שדרת סאנסט (ביליי ווילדר). י הסרטים העובדתיים הטובים ביו תר :
. 1פרביק
.2סוויטה ורשאית
.3עמק הביברים
.4עיר במערומיה.
השחקן הטוב ביו תר: מישל סי מון(פ או ס ט).
השחקנית הטובה ביו תר: אוליביה דה האבילנד (היורשת).
שחקן המשנה הטוב ביו תר: חואנו הרנדז (אורח לא קרוא).
שחקנית המשנה הטובה ביו תר: ג׳ודי הולידיי (בצלע אדם נבראה).
בצל כוכבי (במאי: אלפרד היצ׳קוק).

הכשלונות הגדולים של השנה:
.2החוטאת (פאואל ופרסבורגר) .3 .המחתרת הפיליפינית (פריץ לאנג).

שיא הטפשות: בצל כוכבי

בתי קולנוע
בשנת הלימודים תשי״א הפכה המלה תמר לאימת מורי בתי־הספר
בתל־אביב. בשעת שיעורים משוממים( ,בעיקר: תלמוד ומטמטיקר ).התחמקו
תלמידים בעלי־אומץ מהכתות, ירדו לפסג׳ סולל־בונה ברחוב אלנבי, לצפות
בסרט בקולנוע תמר ש שעריו פתוחים מעשר בבוקר.
השבוע מתווספת ל מלון האימים מלה אחרת: אוריון. גם הקולנוע המוח בא
בצל בית המכבי החליט לפתוח את שעריו לעתים קרובות יותר ויציג
חמש פעמים ליום, החל מאחת עשרה לפני הצהרים.
תקוות התלמידים: הרחבת המילן

בעזרת שאר בתי־הקולנוע בכרך.

בינתיים אין התלמידים משלים עצמם בתקוות, נוהרים לבית־הקולנוע,
השכן למגרשי המכבי, בהמוניהם, דואגים לאזילת הכרטיסים מכרטיסיות
הקופאים.
לנוכח תמר ו או ריון החלו בעלי בתי־ קולנוע בשני הכרכים האחרים
במדינה, ירושלים וחיפה, דנים בתכנית הרחבת הצגותיהם, קולטות־צופים
הרוצים לבקר בקולנוע בשעות היום.

עלפון יקר: קללה לברכה

במד ־ נ רו העם הסיאות לא הטילו אימה
לפני 2230 שנה נערך הקרב הגדול בין
פירהום, מלך אפירוס היוונית, ו בין הרו מאים•
בשדה הקרב של אסקולום הסתערו
החיילים והפילים של היווני לעבר אויבם,
הנחילו לו תבוסה עצומה. אולם המלך לא
שמח• בסקרו את אבידותיו, שעלו בהרבה
על ערך הנצחון, אמר את המלים ההיסטו ריו
ת :״עוד נצחון כזה, ואבדתי ! ״
עקבותיו של המלך נעלמו חיש מהר. הוא
נחל תבוסה בידי הרומאים, חזר הביתה, מת
בארגוס כשנפל על ראשו רעף של בית.
אולם שמו, והלקח ההיסטורי של דבריו,
נשארו.
דויד בן־גו ריון האוהב להיחשב לתלמיד
היוונים, בודאי מכיר פרשה ז ו על בוריה.
השבוע היתד, לו ההזדמנות ל חזור על המ לים.
הוא ניצח נצחון־פירהוס אמתי.
כמעט קאריקטורה. לפני חדשים א חדים
רב בן־גו ריון עם שו תפיו הדתיים ב ממשלה.
הוא פיטר את הממשלה. למראית
עין לא יכול היה להסכים איתם על שאלות
יסוד. יודעי דבר לחשו שטיבה חשובה יו ת ר
היה ר צונו של דויד צבי פנקס, איש המז רחי,
להיכנס לממשלה. אולם מעל לכל בל טה
סיבה הגיונית: ראש הממשלה הבין
שהכלכלה מתגלגלת ב מדרון, שאין עוד אפ שרות
לרכוש את האמון בארץ ובחו״ל מב לי
לשתף בממשלה את המפלגה שזכתה
לאימון חוגי הכלכלה: הציונים הכלליים. בצורה באו בחירות. התוצאות הפגינו
חד־משמעית את ר צון הבוחר: קואליציה
בין מפא״י והציונים־הכלליים, שקיבלו יחד
רו ב מכריע. לדעת כל החוקרים, מרבית
חברי מפא״י התנגדו למקח־וממכר עם ה דתיים.
בתרועת
נצחון חזרו הציונים־הכלליים
לכנסת השניה. לא היה להם ספק שיכנסו
לממשלה. הם דר שו את התיק הקובע את
דמות הכלכלה: האוצר. אולם מפא״י לא
הראתה כל נסיה לוותר על תיק זה, השייך,
לפי המסורת בכל הארצות, למפלגה החזקה
ביותר.
אט־אט נסוגו ר,ציונים•׳הכלליים מעמוד,
אחרי עמדה. לבסוף נערכו להגנה מרחבית
על העמדה האחרונה: תיק המסחר וד,תע שיה.
היה נדמה שבזה ייגמר הענין בשלום
— מפא״י לא יכלה להתנגד למסירת תיק
זה, שערכו מועט בשעה שהאוצר נשאר
בידיה.
אולם כאן היתד, טעות ב ח שבון. תיק ה מסחר
וד,תעשיה מחלק את רשיונות־הייבוא
ושאר הזכויות למפעלים פרטיים ולמפעלי
ההסתדרות. זעקה גדולה קמה בחוגי המש ב ר וסולל בונה. מה יקרה להם אם ״אנשי
רוקח״ יחלקו את ה ר שיונו ת? ו מ כיון שאף
מנהיג מפא״י אחד, וגם לא דויד בן־גו ריון,
אינו יכול לעמוד מול הגוש הכלכלי המממן
את קופות המפלגה, פנה ראש הממשלה
אל הדתיים, שמחירם נמוך הרבה יותר ב שוק
הפוליטי.
הממשלה שנבעה ממקח־וממכר זה היא
כמעט קאריקטורה. בכסאות המרופדים ליד
שולחן הממשלה ז כו סיעות זעירו ת, בעלות
שני צירים בכנסת — ביניהם אותו דויד

צבי פנקס, אויבו הישן של ראש הממשלה.
הפרוגרסיביים, שעמדתם הנאה זיכתה אותם
בכבוד חדש, לא הצטרפו.

בעיטה מהדהדת, אהבה חדשה.
מבחינה מפלגתית ערכו של הנצחון מפוק פק.
אין ספק שהממשלה לא תחזיק מעמד
ז מן רב. הציונים־ד,כלליים, בהיותם באופו זיציה,
יקצרו את פרי המצב הכלכלי, המח מיר
והולך בהכרח.
לאומית תהיה התוצאה
אולם מבחינה
הרת־אסונות. ממשלה ז ו לא תזכה לאימון
משקיעי־ההון בחו״ל, לא לאימון אנשי הכל כלה
בארץ. היא לא תיצור מסביבה אוירה
של התלהבות, של מרץ מחודש, של התחלה
חדשה. היא לא תלהיב, אפילו, את חברי
מפא״י עצמם, אשר קשה לדרו ש מהם שי־חבקו
באהבה חדשה את 3לתם, חבושת ה כיפה,
אשר רק לפני ארבעה חדשים זרקור,
ממיטת־הנשואין בבעיטה מהדהדת.
פירהום סמך, לפחות, על שורה של פי לים,
אשר חוטמיהם הארוכים הטילו אימה
על הרומאים. קשה להניח שהפיאות הא רוכות
של אנשי אגודת־ישראל תטלנה אימה
על אויבי דויד בן־גו ריון.

תודת האומה

נים) ייאלץ לנקוט בפעולות ועל ידי כך להת בלט
בעיני הקהל .״השכחתם,״ שאלו בכרוז,
״שאשרתם לרוב המועמדים הלוואות לקבלת
חלק מהסכום הראשון שהכנסנו לדיור? הש כחתם
שרוב מספרם של אלה מבינינו החיים
על פנסיה ממשלתית של נכים? האם בכלל
לא ידוע לכם שחלק מאתנו עוד לא עזב את
בתי החולים?״
טענת החברה כי חמרי הבניין התייקרו
אינה נראית כמוצדקת בעיני המשתכנים. הם
שילמו את הכסף לפני שנתיים ואין הם
יכולים לקבל את הדרישה לשלם עבור העלאת
חומרים שהרי היתד, זו חובתה של החברה
לקנות את החומרים ולהתחיל בבנייה בעוד
מועד. שמועה אומרת שי ש גר עון (כספי) ב חברת
הדיור בסכום של מאה אלף לירות.
האם לא מצאתם כיסוי ממקורות אחרים? תס כימו
שלא אנחנו מנהלים את עסקי החברה
הזאת. יש עוד חוק ומשפט במדינה שאותה
הקמנו בדמנו. הבטחתם לנו שהשלמת שי כון
זה היא שאלת כבוד עבורכם. האם זה נקרא
כבוד? ומה ייקרא הפקרות י כן רבו תי! הפ קרות
השתררה. ובידיכם גם לשכנע את ה ציבור
הזה הנקרא משתכני רמת־חיל שאין
חובה של הגינות ...בהודעתכם זו אלינו עבר

כ 3על דפר אמת
״הנה ימים באים, נאום ה׳ וד,שלחתי רעב
בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי
אם לשמוע את דברי ה
סימנים של רעב ללחם (או לפחות לב שר
ארגנטיני) אינם חסרים בארץ. אולם לפחות
איש אחד חושב שקיים רעב לדברי ד .,,איש
זה הוא שלום בן־ חורין, עתונאי יליד גר מניה,
החי בשכונת רוממה ברושלים ומ נטה
להקים תנועה חדשה לרפורמה דתית.
כותב בן־ חורין: אין אישי שיציע לרעבים
את הלחם הרוחני. האדוקים, שתפסו את כל
העמדות הדתיות במדינה, מציעים אבנים ב מקום
לחם. החוגים הנגד־דתיים מזייפים את
דבר אדוני, הבא אלינו מן התנ״ך, הופכים

״האם זה נקרא כבוד?״
עם התחלת השחרורים הגדולים מצד,״ל הת ייצבו
בלשכות השיקום אלפי חיילים כש בפיהם
תביעות שונות. התביעה העיקרית
מלבד סידור בעבודה היתד : ,שיכון. אלה
שנרשמו, נבדקו אחד אחד, כדי לקבוע אם יש
להם זכו ת ל שיכון. הבדיקה נקבעה על סמך
חישובים מסועפים של נקודות עבור שירו ת
צבאי קודם, ותק בארץ, מצב משפחתי, מצב
דיור. בין אלה שאו שרו לאחר הבדיקות כמוע מדים
ל שיכון, היו כשלוש מאות חיילים
משוחררים, מהם יו תר משליש נכי מלחמה או
משפחות שכולות. נאמר להם כי הם המועמ דים
ל שיכון אשר יוקם ברמת־חיל (ליד כביש
הרצליה) והורו לשלם 750 לירות במזומנים,
כתשלום ר א שון עבור דירתם.
יחידות הדיור שהובטחו היו בעלות שני
חדרים בבית משותף בן קומתיים הכולל
שמונה או עשר דירות בנויות בלוקים. החיי לים
המשוחררים שמחו למזלם הטוב, שלמו
את המפרעה וחיכו ליולי , 1951 התאריך שבו
הובטח להם כי יושלם הדיור. אולם כאשר
התקרב המועד ועדיין נראו הבנינים רחוקים
מהשלמה החלו המועמדים דואגים.
הזמן עבר ואיש לא נכנס לדירה. המועמ דים
הקימו ועדה מייצגת והטילו עליה את
תפקיד האצת הבנייה. אולם כעבור ומן מה
במקום הודעה להיכנס לשיכונים קיבלו המוע מדים
הודעה מחברת הדיור כי עליהם להוסיף
350 לירות במזומנים, שהם 25 אחוז ממחיר
היחידה עם המשכנתא גם יחד. הסעיף האחרון
באותן ההודעות היה כי אין זו העלאה סופית
וכי עדיין אפשרית העלאה נוספת. למקבלי
המכתבים נאמר שאם לא יכניסו את הסכום
לא יחתימו אותם על החוזים לקבלת הדירות.
נקבע גם מועד חדש לסיום הבנייה: דצמבר
. 1951
תגובת המשתכנים לא איחרה לבוא: הם
הוציאו כ רוז חריף בו הביעו את אכזבתם
העמוקה על כך שציבור סובלני זד( ,המשתכ
שלום
בן־חורץ, מתקן דת
אבנים במקום לחם
תם כל גבול. לא טוב להביא אותנו למצב של
לא אכפת, באמת אין לנו מה להפסיד..״

המשק

עם רי בוי התקוות כי תיק המסחר וז ד
תעשיה ( בו תלויה קביעת המחירים לשרו־תים
ומצרכים רבים, הקצבת המרי הגלם
למפעלים פרטיים והסתדרותיים) יימסר ל״
צ״כ, פשטה מלה אחת בענפי המשק. המלה:

אדם הבא לקנות חמרי גלם שהמחיר
עבורם נקבע על־ידי הממשלה, נדרש ל שלם
מחיר כפול, מקבל קבלה רשמית על
כך. אלא שבמקום לכתוב בקבלה ״מחיר...
ל״י״ הוא כותב :״פק מן ...ל״י״ .מסביר
המוכר תוך כדי חיוך: עוד מעט ויקבעו
מחירים חדשים, גבוהים יו תר, ואם לא :
תקבל את עודף הכסף בחזרה. למראית עין
זהו דבר חוקי. למעשה פרו ש הדבר שוק
שחור בממדים שלא נראו עוד כדוגמתם.
המנהג החל פו שט כמעט בכל השטחים :
מנסיעות במונית, דך ך גו שי קרח עד לבר זל
ונחושת.
עתונים מכסה מתקופת המצור
אחר שישראל הקדימה, בראשית , 1951
את עתונות העולם במשבר חריף שנגרם
בגלל אי־הקצבת מטבע ז ר לנייר, פרץ משבר
חריף יו תר בכל עתונות העולם בגלל המח סור
בנייר.
בינתיים השתדל משרד המסחר לתקן
את המעוות, לא הצליח בכך. רוב העתונים
במדינה, שמכסות הנייר שלהם נקבעו לפי
תפוצות , 1949 לא נפגעו. אולם כמה עתו־ני
בוקר, ערב ו ש בו עון שתפוצתם עלתה ב מדד,
רבה נאלצו לצמצם את תפוצתם.
השבוע נקט הג׳רוסלם פוסט בצעד חמור.
קצץ מתוך הכרח את תפוצתו בחמשה אחו זים,
כאלף. גליונות, כיון שהמכסה שנק

בעה
לו ב־( 1949 למעלה מעשרת אלפים)
שעד, שירושלי ם טרם שבה לאיתנה מתקופת
המצור, לא שונתה בגודל הביקוש, שה גיע
עד 20 אלף גליונות. כותב העתון :
״אין העתון יכול לספק את הביקוש ההולך
וגדל ואם מכסת הנייר לא תותאם לדרישה
יצטרך לצמצם את היצעו עוד יותר.״

אותו לבשורה לאומית גרידה, שאינה מגיעה
עוד אל עומק הגרעין החי של האדם.
נציגיה הרשמיים של הדת בישראל, הרב נות
הראשית ומ שרד הדתות (ומאחוריהם
החזית הדתית, המזרחי, האגודה וקבוצות
הפועלים שלהם) משתדלים לעורר את הרו שם
כאילו מתחלק הישוב לשני חלקים :
האדוקים והנגד־דתיים. הם מזהים את הדת
עם האדיקות החמורה והריאקציונית ביותר,
ותובעים לעצמם מונו פולין על הדת ביש ראל...
אולם
פני האמת, אשר למענה י ש לרכב
ולד,אבק, שונים לחלוטין: בין האדוקים
ושוללי־האלוהים י ש רבבות יהודים המאמי נים
באלוהי אבותיהם, והרעבים — ביודעין
או שלא ביוד עין — לדבר ה׳ ו שי ש ללכדם
בתנועה אדירה של דתיות מתקדמת, בעלת
צביון ישראלי מובהק.׳.״
הפולחן המיושן. האדיקות, בנסותה
לכפות על האדם מצוות ש מ קורן בתקו פות
עברו, דוחה אותו. בנסותו להימלט מ מצוות
אלה, הוא בורח מן הדת בכלל, מבלי
להבין שיכול אדם להיות דתי גם מבלי לש מור
על המצוות. אומר בן־ חורין: י ש להח ליף
את הפולחן המיושן, עם תפילות לקר־בנות,
בתפילה חפשית, הנובעת מלב האדם
וד,מבטאת את הצורך והתקוות של השעה.
בושה וחרפה היא, לדעת בן־ חורין, שאיו
בירושלי ם בית־כנסת הראוי לשמו. יש לה קים
בית־כנסת ליברלי, חפשי, שיהפוך מר כז
החיים הדתיים. י ש לבטל את הפלית ה אשד,
לרעה, י ש לתת לנציגי הזרמים הד תיים
הבלתי־אדוקים את הסמכות המלאה
לערוך נשואין, לשפוט בעניני אישות.
רק 40 חתמו. כצעד ר א שון פנה בן־
חורין אל 130 אישים בארץ, ביניהם ראשי
הציבור של כל העדות שנראו לו כקרובים
לדעות אלה. אולם התוצאה היתד, מאכזבת:
רק 40 איש חתמו על הקול־הקורא שלו,
והם כולם מעדר, אחת: מרכז אירופה. כל
השאר התחמקו, בעיקר מפחד החוגים הא דוקים,
שידם נטויה לנקום את נקמת דעו תיהם.

.העולם
הזה״ מס׳ 728

במדינה
בינתיים בא במגע עם ראשי הציבור הר פורמיסטי
האמריקאי והדרום־אפריקאי׳ שלח
מכתב ארוך לועידה של היהדות המתקדמת
בלונדון. אולם התקוות נתאכזבו :״כל אלה
אשר הבטיחו לנו עזרה כספית ומוסרית,

באותו רחוב, לא מצליח להסתיר את העוב דה
שהוא מבסוט. מו בן שאין הוא יודע
עדיין אילו תוצאות תביא בחירת בתו לעס קיו,
אך הוא מבסוט. כאיש שהוא אמנם
מתקדם בחיצוניותו אולם דתי בכל זאת,

החנווני הריסץ, אכי המלכה
למה לא בת נאה 7
הן מהארץ והן מחו״ל, נטשונו ברגע המכ ריע...״

דרכי
חיים
אבי המרבה מבסוט
מאה שערים געשה. השכונה, שפרסומת
בא לה עד עתה רק מקומץ אנשי נ טורי
קרתא, רכשה לה מקומה גם בעולם הגשמי:
היא הוציאה מתוכה את מלכת היופי לשנה
זו. י ש התלהבות וי ש קללות, אך אין אדי שות.
מעל גזוז טר ת בנין רעוע בסימטה בה
גרה משפחת הריסון יוצא איש נ טורי קרתא
בקולי קולות נגד הפריצות שבר עיון בחירת

נבלה בישראל!

יאת אבדה וא ת מענכדורוה ואת 3י
סביב תהך••,א מדז הד ת
יממ&מזיהר ז מל מ ימדיש זז 5מ מר?ן יג מ מ המד?

ממי* 8

בבחירת מלכת מדופי) הכעור

ל*~3ן ״עמל

דרי * י
?מיז״?{ גהר

״ד ע העפי *מגיד•> .זמ8מ־״•

1ז מין שר ז מ; *ו * .ט מ תי דגמי*-מ * *י ין: י מי, י .־זיי •

•*3כ*י י־צזסלר -יימיגיג*;רי־זמ זי׳5י*גדמ* י 8ר*3י 9י
מורע ימ״< ד*יז גרמיו*•**רת י׳
מ״עח * 0׳ממאד

רמאל״•ם למגמי בד יע׳מתזם מי־ממז^ם־ **ייס
מ* ס״ימוי *-דן לדסיק ת ממדד. ם מ*ר 0יי מזי מ*ר

*תדר

מזמק מגדי״ ליי״ י

הכרוז נגד מלכת היופי י
לשרוף ולהשמיד
מלכת יו פי בכלל ונגד האסון שהומס על
מאה שערים בפרט. עיניו בוערו ת בדר שו
מעוברי הדרך להטיל חרם על חנות אביה
של מיכל, ל שרוף ולהשמיד את סחורתו —
.ו בי ער ת את הרע מקרבך״.
ים, לוב שי גרבים ש חורו ת ומכנסים —
קצרים ארוכים או ארוכים קצרים —
בים את בית הריסון כשדעתם עדיין
ת על שני הסעיפים בעד מיכל עם
1הבריא כצעירים או נגד מיכל עם
־,ם בישיבות.
זוזניק מול חנות אביה של מלכת
י אינו יכול להרגע. לכל קונה כוס סוד!ן
מסביר, שוב ו שו ב׳ כי י׳ וא חננייי אל ו
ניו אותה בדדדמד׳ י דנו ק ת
* בעל חנות ד,גלנטריה

ואת

* ״ב״ח נבלה בישראל ! את אביה
משפחתה ואת כל סביבתה היא מחללת
להקת מנוולים שפלים ונבזים המתנזרים
לבושת לעשות ענין מזוהמא לכלוך וטינוף
בבחירת מלכת (היופי) הנעור למלאות את
ארצנו הקדושה זמה ונבלה רחמנא לצלן,
מושכים ומפתים מבנות ישראל הפתיות ל
הוציא בהן את רוחם השפל והנבזה, לעשות
אותן כזונות וכנפקות ברא רחמנא לצלן״.

מבסס הוא את שביעת רצונו על התנ״ך :
.הרי לך אסתר המלכה: הלא בודאי היתד,
יפה מאד, וביופי ה גם השיגה טובה לעם״
— רמז דק כי בתו תצא לארצות־הברית לע זו
ר במגבית. .ו עו ד אמרו חכמינו כי שלשה
דברים מרחיבין דעתו של אדם: אשד, נאה,
דירה נאה וכלים נאים, ואם אשה נאה למה
לא בת נאה?״

משפט

פרסים

אחר נו 3ש. חדהמה
בעוד שבועות מספר יחולקו פרסי נוכל
בשטוקהולם, בירת שבדיה. אחד מהם יהיה
פרם נובל לספרות, המסמל את שיא הערכת
הציבור לסופר. למרות שיהודים רבים ז כו
לפרסי נובל למדעים השונים ולשלום, טרם
זכה יהודי אחד לפרס נובל לספרות עבור
יצירה שנכתבה עברית.
סיכוייו של חיים נחמן ביאליק לקבל פרס
נובל ב־ 1934 היו רבים אולם כיון שמת
בכ״א בתמוז, שוב לא יכול היה לזכות בפרס
שתאריך חלוקתו בסתיו. כעבור 13 שנה
הציע פרופ סור יו סף קלאוזנר, איש האו ניברסיטה
העברית, את מועמדתו של זל מן
(לוחות גנוזים) שניאור בלי שהצעתו תת קבל
אולם פרופסור מרטין בובר, ב שי תוף
פעולה עם פרופסור הוגו ברגמן, הציעו את
ש״י (תמול שלשום) עגנון, כיון שלא מצאו
את שניאור ר אוי לכבוד.
בינתיים חלפה שנה נוספת (בה זכה תומס
אליוט האנגלי בפרס נובל לספרות ו פרו פסור
מרטין בו בר עצמו הפך מועמד בזכית
היותו ידוע כהוגה דעות ו סוציולוג בעל
שעור קומה בינלאומי. אולם גם בעליו של
ממלכת האלוהים לא זכה. הסבר נוסף: שפת
המקור של ספריו אינה עברית,
השנה הגישו חבריו של שניאור ( מועדון פרופסור בניו־יור ק, העבריים הנזופרים
קלאוזנר ו פרו פ סור יהודה המנוח, יחד עם
זלמן שזר, מי שהיה ש ר התרבות והחינוך)
את מועמדותו בהסתייעם בעובדה כי כמד,
מכתביו של שניאור תורגמו לשבדיה, דבר
המקל את בחירתו בגלל היות רו ב השופטים
סקאנדינאבים.
אולם האוניברסיטה העברית הציעה רש מית,
החורף, את ש״י עגנון, נסתייעה בממ שלת
ישראל ובזל מן שוקן, מו״לו של עגנון.
עגנון יצא לסקאנדינאביה׳ כדי לקדם את
ענין הפרם ש שוויו כ־ 15 אלף לירו ת) ,בילה

התחנה דמויו ת אפורות יוצאות מן החצר
דרך השער הראשי לא היה, מן הסתם, שם
לב אליהן.
מיד הזעיק השוטר את הקצין התורן והחלה
הקירה של שאר העצורים שנשארו בחדר.
כולם ידעו כנראה על הבריחה. הם סיפרו
כיצד נכנסו חמשת הבורחים לחדר הנוחיות,
בזה אחר זה, לנסר חלק מהמוטות. אך ״לא
היה כדאי״ לברוח. הבורחים: שלושה ערבים
אשר שנים מהם מוחזקים באשמת שוד וה שלישי,
סלים בנדלי גורבי, עבור השמדת
מסמכים. השניים הנותרים היו יהודים ; מכ רים
ותיקים של המשטרה.
כעבור כמה שעות חזרו שני הערבים. אחד
מהם התיצב בפני השוטרים והודיע שהוא
מוכן לחזור לתא הכלא .״כשיצאתי ראיתי
שלא עשיתי טוב,״ הוא סיפר בתמימות .״לכן
החלטתי שיו תר טוב לחזור. תכניסו אותי
בבקשה לבית הסוהר.״ השוטרים נענו לבקש תו.
ואילו
סלים גורבי אף הוא לא נשאר ז מן
רב מחוץ לתא. השוטרים הכירו אותו היטב,
כי נהג להסתכסך עם אביו ואגב זה לעבור
על החוק ולזכות בהארחה אצל המשטרה.
אותו שוטר שגילה לראשונה את הבריחה
סיים את תפקידו ופנה לחזור לביתו. בדרך
עבר בית קפה ערבי. שם, במרכז ההתענינות,
ישב סלים בכבודו ובעצמו מעשן נרגילה, ספל
קפה לידו ומעגל מעריצים סביבו — נהנה מן
החיים. בראותו את השוטר הבין שחופשתו
נגמרה, קם וחזר לתחנת המשטרה.
שלושת הערבים הסבירו כי למעשה לא
התכוונו באמת לברוח. הם רק התגעגעו לעו לם
החיצוני, לא יכלו לעמוד בפני גי רוי
החלון הפתוח .״כי הרי בין כה וכה אי אפשר
לברוח מהשוטרים. אפשר רק לעזוב את ה ארץ•
ואת זאת,״ הם הוסיפו בתוקף ,״אנחנו
לא רוצים.״
פרשת היהודים היתד, שונה. אחד מהם היה
כבר בעל נסיון בשטח זה — שבוע לפני כן
הסתלק מאותו מקום, נתפס על ידי המשטרה

זנות ב סרט־נע
פחות משלושה שבועות לאחר שהמשטרה
ערכה פשיטה בדירת הגג שברחוב יפו תל־אביב
הופיע ״ברלה״ בעל הדירה ועוד ארבעה
אנשים שנעצרו אתו באותה פעולה, בפני
שופט השלום ברו ך גלעדי באשמת החזקת
בית־בושת. המשפט שנערך ביום ש שי בבוקר
הפך להיות מעין מאורע הסטורי: איש מבין
הנוכחים לא זכר כי בית־המשפט ישב אי פעם
ביום ש שי לאחר גמר שעות העבודה המקו בלות.
היה זה, כדעת אחד השמשים, משפט
מרטוני. היות והשופט עמד לטוס כעבור
יומיים לחוץ לארץ החליט לסיים את שמיעת
העדויות ולהוציא פסק־דין באותו יום.
ברלה, הנראה כפרופסור מכובד, בעל שע רות
שיבה מסולסלות, הכחיש את האשמה
בטענו כי לא ידע את הנעשה בחדר הסמוך
וכי השכיר את החדר לבחורה זרה. עורך־
דינו הביע את הטענה כי אין להאשים אותו
בהחזקת בית־בושת כי לפי החוק הישראלי
(ירו ש ת המנדט) אין זה נחשב בית־בושת כל
ז מן שלא נמצאות במקום יותר משתי נשים
העוסקות בזנות. למרות העדים שהובאו על
ידי התביעה ושהעידו כי הם בעצמם ביקרו
אצל יו תר מבחורה אחת באותה דירה לא
הסכים השופט לפירו ש התביעה מאחר שלא
נמצאה אף פעם יו תר מבחורה אחת באותו
זמן.
כאשר הסבירו העדים את שיטת העבודה
בבית הבושת (לר שות המארחת עמדו שני
חדרים ; בז מן שהגבר סיים את בי קורו והת לבש
עברה לחדר השיני לקבל את האורח הבא)
ניענע השופט את ראשו וענה :״כן, כן, כמו
קייזר־פרייזר, סרט נע...״
יחד עם ברלה י שבו על דוכן הנאשמים
אשתו, שכנה אחת, שמואל טקסיה ומרים
גולדברג. שתי הראשונות שו חררו ואילו טאק־סיד,
שנהג לשבת בחדר ההמתנה ולהשגיח
תוך כדי קריאה בעתון על הסדר ועל התור
קיבל חודשיים מאסר בעד סיוע לביצוע מעשה
זנות.
הבחורה, מרים גולדברג, עולה נוצריה מ הונגריה
שנעזבה על ידי בעלה היהודי לאחר
שהגיעה ארצה, קיבלה אף היא שלושה חדשי
מאסר בעד אותה אשמה: סייעה למעשי זנות
בגופה. ואילו ״הפרופסור״ נמצא חייב בשתי
אשמות: הרשה ביודעין שדירתו תשמש
למטרת זנות (ששה חודשים) ; חי על רון חיה
של זונה (תשעה חודשים).
עורכי הדין, הנאשמים, התובע, העדים
והשופט היו עסוקים כל כך במשפט שלא
שמו לב כי בינתיים עמדה השמש לשקוע
וכי הגיעה עת הדלקת נרות שבת. אולם
כאשר קם השופט לאחר פסקו, נשמעה אנחה
עמוקה :״סוף סוף נסתיים המרטון

חנניה אריפנט, הגזוזניק ממור
היא היתה ככה
כמה שבועות נופש ב מלון נורבגי הררי ומ שחזר,
נדהם לשמוע כי המועמד הרציני
לפרס הוא שלום אש, הסופר היהודי הכותב
אידיש ושהתחבב על קהל הקוראים בעולם
בספריו מגדלי שמו של י שו מנצרת•

פשעים

״עוד ׳? ש טו אח הכלא״

ליד התחנה המרכזית והוחזר לבית הכלא —
עם אשמה נוספת (בריחה ממעצר חוקי) לאש מתו
הקודמת: שוד. אך כאשר שלושה ימים
אחרי בריחתם טרם חזרו השנים לא התרגשה
המשטרה .״עוד נתפוס אותם,״ סברו השוט רים,
ואמנם ביום הרביעי נראו השנים על ידי
מכונית משטרה רכובים על אופנוע בשכונת
שפירא של תל־אביב. היה זה יום מוצאי חג
והרחוב המה מרוב אנשים. השוטרים ניסו
לרדוף אחרי הבורחים אך אלה התחמקו בין
הקהל והמשטרה לא רצתה לפתוח באש.
אולם גם בריחה זו לא הצליחה לשנות את
דעת המשטרה .״לנו יש סבלנות,״ הודיע אחד
הקצינים ,״ולהם אין לאן ללכת. הם עוד
יקשטו את חדר הכלא שלנו.״ במתים הוכנס
שינוי לנוף הסובב את תחנת המשטרה של
עג׳מי: בכניסה לחצר האחורית הוצב כסא
ועליו יו שב שוטר משך 24 שעות ליום.
ואמנם, כעבור 3ימים נמצאו שני התכשי טים
כשהם מסתתרים בגן הציבורי של גבעת
רמב״ם, ישנים שינת ישרים.

כרגיל ערך הקצין התורן, עם קבלת תס־קידו
בתחנת המשטרה של עג׳מי, את בי קורו
היומי בחדר הכלא של התחנה. לא היה שם
שום דבר יוצא מגדר הרגיל: י שבו שם כ־20
עצורים, מהם שוכבים על הרצפה, מהם יו ש בים
ומשוחחים. הוא עזב את החדר, השוטר
השומר נעל את דלת הברזל.
באשר נכנס השוטר בערב לחדר שנית לע רוך
את ביקורו השיגרתי הרגיש שמשהו
לא כשורה. נדמה לו שמספר האנשים בחדר
קטן מאז ביקור הקצין מלפני כמה שעות.
גם האוירה בחדר הקטן היתד, אחרת: מתוחה
יותר. כאשר ספר את העצורים, נוכח לדעת,
כי חסרים חמשה ; הוא נכנס לחדר הנוחיות
הסמור אשר לאסירים כניסה חופשית אליו,
ומיד נתקלו עיניו באשנב התא. שלושה מו האופטימיסט
מכנים
מרזה ממעברת בית שאן אוהל מס׳
טות הברזל החוסמים את האשנב ננסרו והונ 103
שינה את ש מו לאברהם גם־זה־לטובה
חו על ד,ריצפה. דרך אשנב זד, בדמו העצורים
(ילקוט הפרסומים).
אל החצר האחורית של התחנה ומשם הס שמעון
בליטה, ת״א
תלקו, גם לוא ראה היומנאי היושב בפנים

הארץ

,העולם הזה״ מס׳ 728

1.44

מעמוד ) 7

(המשך
בחלק ממנה.
עוד לפני סיום מלחמת־העולם הכריז אצ״ל
מלחמה על השלטון הבריטי בארץ. פעו לותיו,
ותגובתם החלושה של הבריטים עלי הן,
הוכיחו כי כהו של הישוב גובר והולד•
החל מעין מרוץ של לח״י ואצ״ל( ,שניהלו
מו״מ על איחוד .,שנכשל) ,שהטביע אט־אט
גם את חותמו על ההגנה. מנהיגי הישוב
הכריזו על ה״פורשים״ כעל מטורפים, גם
מפני שפחדו כי י עוררו תגובות בריטיות
־שיהרסו את משק הארץ (ובזאת את בסיס
העצמאות העברית העתידה) ,וגם מפני ש חששו
כי תנועות המחתרת זומ מו ת להש תלט
גם על הישוב והמדינה העתידה.
אולם גם בהגנה החלה תסיסה. החוגים
הרעננים יו תר — בעיקר ״סיעה ב .״ שפרשה
ממפא״י ושחבריה שלטו בפלמ״ח ובהגנה
(גלילי — שדה — אלון) — דר שו פעולות• הת סיסה
הכללית של הנוער — שיצרה מצד
אחד את ארגוני הפורשים ודחפה אותם קדי מה
— הכניסה רוח פרצים גם בצד השני.
היה ב רור שאם תקום ההגנה, שמאחוריה
עמד הישוב כולו, יהיה המשך הממשל הב ריטי
בארץ בלתי־אפשרי.
השפעת גו מלין ז ו — התחרות הפעולות
של אצ״ל ולח״י, שמאחוריה התבלט יו תר
ויו תר האיום הגדול הרבה יו ת ר של הת קוממות
ההגנה (שרבים מחבריה עברו ל־אצ״ל
ולח״י) והתהוות מצב של מרי אזרחי
כללי — יצרה את הרקע של ירידת המסך:
יציאת הבריטים מן הארץ, שסללה את ה דרך
למלחמה היהודית־הערבית, הקמת צבא״
העם החדש מסביב לעצמות ההגנה, נצחונו
של צבא זה וכיבו ש חלק של ארץ־ישראל,
הקמת מדינת ישראל בחלק זה.

מחיר ההחזקה היה גדול מדי.

האם אפשר לאמר, איפוא, שמלחמת המח תרת
נסתיימה בהצלחה?
מצד אחד מוכרחה התשובה להיות חיו בית.
אנשי המחתרת (ו הר א שון: אברהם שט רן)
טענו שאפשר לגרש את האנגלים. האנגלים
יצאו.
אין ספק שהאנגלים לא היו יוצאים — לפ חות
בצורה ז ו ובז מן הזה — לולא התגב רה
בקרב המצביאים הבריטיים תורה חד הפרשן
הצבאי קפטן.לידל־הארט)
שה (של
שהמרחב האסיאתי־הקדמי אינו שווה את ה טורח
של החזקתו. מכיון שבמלחמה הע תידה
יכב שו הרוסים ממילא חבל ארץ זה,
ללא מאמץ רב, לא כדאי להגן עליו כלל,
אלא י ש להקים קו־הגנה ר א שון באפריקה
המרכזית. תורה זו, שנפסלה בינתיים בהש פעת
האמריקאים, יצרה את אפשרות היציאה.
בכל זאת עובדה היסטורית היא שהאנ גלים
לא היו יוצאים לולא לחץ המחתרת,
שהפך את מחיר החזקת הארץ גדול מדי ב־השואה
לערכה הצבאי של הארץ (לפי הש קפת
הימים ההם) .פרט מוזר הוא שאצ״ל

שלנו בימי
(בהשואה, למשל, לפעולותינו
מלחמת־העצמאות בנסיבות דומות) לא רק
מפאת אופיים הלאומי וחינוכם, אלא גם מפני
שחששו לעורר את ההגנה יתר על המידה.
מרד המעטים היה בעיניהם כה מסוכן כי מ אחוריו
היה קיים האיום המתמיד בסכנה
גדולה יו תר: מרי הכלל.
הרהור שני, המסייג את הצלחות המח תרת:
היסוד החי של העצמאות, ויסוד פ עולות
צה״ל במלחמת העצמאות, היה המשק
העברי. לולא התנועה החלוצית, ומאות מש־קיר
— ,אשר ז׳בוטינסקי וראשי אצ״ל הת־יחסו
אליהם בזילזול, כאל דכר חסר ערך
המסיח את הדעת מן העיקר — לא יכול
היה צה״ל לתפוס את חזיתותיו ולהחזיק ב הן.
קיצורו
של דבר, אי אפשר להבין את הצ לחות
המחתרת כתופעה נפרדת, אלא רק על
רקע ההתפתחות הכללית של החברה העב רית
בארץ — עצמאותה בפועל, הקמת הנ הגה
מעשית שפעלה למעשה כממשלת־מש־נה,
התפתחותה הכלכלית, החרושתית וה חקלאית,
שיכלה לשמש בסיס לעצמאות וש״
השתחררה, בהגיעה לשלב זה, מקליפת השל טון
הבריטי. בתהליך זה היו לאצ״ל וללח״י
חלק מכריע.
השלטון כרחוב אינו חשוב. אולם,
הישגי המחתרת אפשר למדוד רק לפי מטרו תיה
שלה. וכאן מתברר שהיא נכשלה כש לון

המחתרת לא רצתה במדינת החלוקה. היא
התנגדה לה בתוקף. היא צמחה על רקע או תה
מפלגה שהתנגדה לחלוקה יו תר מכל מפ אצ״ל
לגה
אחרת. ובכל זאת גרמו דוקא
ולח״י לחלוקה זו.
פאראדוכס זה היה ברור שנים רבות לפני
צאת האנגלים. עלה הויכוח: האם אפשר ל נהל
מלחמת־שיחרור (נגד האנגלים) לפני ש כובשים
את השלטון ברחוב העברי?
אצ״ל אמר: כן. השלטון ברחוב העברי
אינו חשוב. חשוב גירו ש האנגלים• הצבא
דחק לפינה את הפוליטיקה, מתוך האשליה
כי זו אינה קובעת. לח״י אף הרחיק לכת :
תורתו של יאיר היתד, כי ״קומץ נבחר״ ,ה מרים
את נס המרד ומראה דוגמה אישית,
סופו ללכד סביבו באופן אבטומטי את ה המונים
הרחבים. בשלב האחרון יתאחד העם
כולו סביב המחתרת הלוחמת הקיצונית וה עקבית
ביותר. כלומר: סביב ללח״י
חשבון זה לא נתאמת• האנגלים יצאו ב־חפזון
— בעיקר (אם כי לא רק) בגלל פעו לות
המחתרת. אולם כשיצאו האנגלים נשאר
העם מאוחד סביב הנהגתו הקודמת, שהת נגדה
למחתרת ומסרה לא פעם את חבריה
לידי השלטון, וז ו הפכה ממשלה במדינה ה חדשה.
בעיני
אנשי אצ״ל ולח״י לא היה בכך מ שום
אסון. בניגוד לכל ההשערות לא חלם
אצ״ל מעולם לתפוס את השלטון במדינה
שתקום. אולם ההנהגה הפוליטית לא ביצעה

כדורגל האשה צריכה להסכים
כאשר ראו האנגלים את מבצעי יענקלה חו־דורוב
התפעלו אף הם. אמנם אין מתפעלים
במולדת הכדורגל משחקנים צעירים ואפילו
אנשי ברזיל, בעלי שם העולם, זוכים ליחס
קריר. אך בן ר א שון־לציון הפליא כל כך
בלהטוטיו עד שפנו לכיסו.
האנגלים (קבוצת דנדי יונייטד) הציעו לו

קל מיד מנהלם. אולם שחקני הפועל התרגלו
למגרש ולשאגות הקהל וניצחו את הצרפתים

התקפותיהם של החלוצים מפריס נבלמו
ברו בן על ידי ההגנה של הפועל, אך את הס תערות
המצח של יהודי צרפת לא יכלו ה שחקנים
לעצור .״אני יודע לקלוע לסל,״ טען
צעיר הקבוצה, דני בוקסבוים 17״אך הת קפה
כזאת של נשיקות אי אפשר לעצור.״
בטרם נשכחו המחמאות של עתוני פאריס
(״יופי, ישראל״ ,״רמה גבוהה, ישראל״) כבר

:בחרת הכדורעף ליד שער הנצון בפאריס

לא היה עוד מקום

12 אלף לירות, אך ההצעה נשארה בגדר הצ עה,
כיוון ש חודורוב צריך לשאול את אשתו,
שנשאה לפני שנה.
הצלחות לחוד. בחירתם של מנהלי ה פועל
תל־אביב היתה טובה. המכבים(שחיזקו
את הקבוצה) התמזגו עם הפועל וסייעו, בכל
יכולתם, להצלחת המסע. אולם ר צון לחוד
והצלחות לחוד. הקבוצות האנגליות היו טו בות
מדי עבור קבוצה תל־אביבית ואפילו
מחוזקת.
בכל שלושת המשחקים הוכרעו התל־אבי־ביים
שספגו 14 שערים וענו רק בשער אחד.
(ההפסדים: לארסנל 6— 1למנצ׳סטר יו־נייטד
6:0ללידס יונייטד 2:0כוב ש
השער האנגלי, של קבוצת ארסנל המצטיי נת,
היה צביקה סטודינסקי שהתגבר על הע רפל
הלונדוני מלווה הגשם.
כדורסל התקפת נשיקות
באולימפידת הפועלים תפשה, כידוע, קבו צת
הכדורסל של הפועל את המקום הראשון
לאחר שניצחה בהפרש סלים ניכר את שאר
הקבוצות. אולם מלבד גביע האולימפידה ז כו
שחקני הפועל בשורת מדליות נוספות שנר כשו
בהמשך מסעם בבלגיה, צרפת ויוגו סלב יה•
בכל אחת מהארצות האלה הלך שם הפו על
לפניו וקבוצות ראשוניות ביקשו להת מודד
עמו. המסע הקיף תריסר משחקים (בהם
הפסד אחד בלבד).
לכל משחק קדמה פרסומת רעשנית ולמע־לה
מחמישים אלף צופים באו לחזות במש חקי
הפועל. הקבוצה עברה במסעה מרחק של
עשרים אלף קילומטר ( 50 פעמים דן -אי ל ת)
וסיכום נקודותיה הסופי היה 768 לזכות
418 לחובה.

מצאו השחקנים עצמם ביוגוסלביה מול י רי ביהם
מז׳לינז׳ניצר, פועלי הרכבת הנמצאים
יותר על מגרש הכדורסל מאשר בסדנות הר כבת.
הקבוצה מלובלינה, שניצחה בארבעה
משחקים מתוך חמשה בשהותה בישראל, לא
יכלה לעצור את מסע הנצחון הישראלי ואנ שי
הפועל ניצחו אותם פעמיים. למרות הז מנות
למשחקים מאיטליה ותורכיה סרבה
הקבוצה, לפי הוראת המנהלים, דב פרוסק
ויעקב רובינ ש טיין, ש הודיעו :״די!״
המשחק האחד מתוך תריסר המשחקים ש אנשי
הפועל הפסידו בדרך מסעם היה נגד
אלוף יוגוסלביה הבלתי מנוצח, הכוכב־האדום
מבלגרד, שרוב שחקניו משתייכים לנבחרת
הלאומית של יוגוסלביה. המארחים הזדרזו
לסיים את המשחק עם הפועל כיון שהתכוננו
למשחקים חשובים יו תר: הטורניר הבינלאומי
באיסטנבול בו ז כו בגביע, בנצחם בגמר את
הנבחרת התורכית .38:52
למרות שישראל הוזמנה לטורניר זה לא
נענהת בגלל הסכסוך בין המחלקה לתרבות
הגוף למרכז המכבי (העולם הזה ) 723 ומצ רים
שהודיעה שלא תשתתף באם ישראל תו־פיע
נכשלה ב מ שול ש: לפני פרס, תורכיה
וצרפת.

ו גן *

ארבע פעמי 3:0
״ישראל תפסה את המקום העשירי באלי-
פות אירופה בכדורעף״ ,הכריזו העתונים עם
שובה של נבחרת הכדורעף הישראלית מ־סריס•
הם שכחו למסור כי באליפות לא הש-
תתפ ו אלא עשר נבחרות בלבד, כך שהנב-
חרת הישראלית לא יכלה להשיג את המקים ץ האחד עשר.
בפתיחת המסע היה נדמה כאילו יצליחו

פרשן המדור העברי שד הכי.כי.סי. מראיין את הפוער ת״א•

שפנו לכיסו

ולח״י הצליחו, מבחינה זו, דוקא מפני שלא
צדקו. לוא היו האנגלים באמת ״נאצו־ברי־טים״
ולא היו מהססים מפני אמצעי־דיכוי
קיצוניים, יכלו להכניע את הישוב בנקל. די
היה בהפצצת תל־אביב מן האויר, הרם בתי־החרושת
ופעולות דומות כדי להכניע את ה ישוב.
בהגאי הימים ההם, ולדחות את הת קוממות
המחתרת להרבה שנים.
יתר על כן: לחץ המחתרת ה״פורשת״
לא היה בודאי משפיע במידה כה רבה לולא
היתד, קיימת, פעילה ובלתי־פעילה, ההגנה.
ובהתאפקות רבה
האנגלים פעלו במתינות

את תכנית אצ״ל׳ אלא את תכניתה שלה.
קמה לא המדינה שאצ״ל רצה בה (להלכה
משני עברי הירדן, אך לפחות עד לירדן) אלא
המדינה שההנהגה הציונית חתרה לקראתה
זה שנים רבות — מדינה עברית בארץ־יש־ראל
מחולקת.
מבחינה זו נחלה המחתרת כ שלון ברור,
שנבע מעצם המבנה והעקרונות שלה.
* בלוט, האחים גלזר, הנואנדן ,״דוקטור״
ארליך ושמואלביץ, באיצטד ארסנל. המראיין:
נסים קויתי.

ההתחלה היתה בבלגיה, מקום שהתואר ה־כפול,
אלוף אולימפידת הפועלים ואלוף קבו צתי׳
נפל לידי הישראלים כפרי בשל. אך
השם נרכש בפרים דוקא, בה ביקרו אותה
שעה קבוצות כושים נודעות כהארלס גלובס־רוטרס
ו בו ס טון בסקטבול פרופשיונלס.
לנוכח פנסים מבהיקים, צחוק, צהלת ורעש
הקהל (שכלל גברות רבות בתלבושת ערב)
שהשתלטו על פלס דה־ספורט הפריסאי, נב הלו
הישראלים במעט אך נרגעו להודעת ה־מאמן
של הקבוצה, משה עמיאל׳ איש הפועל
חולון :״אנו נשחק דוגרי כאילו לא אכפת
לנו דבר!״
הצרפתים פתחו בתנופה והתחילו קולעים
לסל ללא להטוטים מיוחדים. הם שינו את
שיטת משחקם מאיזורית לאישית לפי ר מז

הישראלים במידה כל שהיא• אך בהגיע דחו־צאית
החושונות לישראל פגו כל ח
בפג שח הראשונה עס הב 3ח!-ר 1הצרפתית גן־
צחו הישראלים ,3:0בשניה נגד רומניה, נ ד
צחו באותו שיעור 3:0וכן בשלישית וב רביעית׳
איטליה ובלגיה 3:0 ,כל אחת. ה־תקוה
האחרונה היתד, בפגישה עם נבחרת
הולנד החלשה, אך גם זאת הכריעה את ה נבחרת
הישראלית .2:3
לעומת חמשת ההפסדים של הישראלים
בלטו שחקני הכדורעף של ברית״המועצות :
הם ניצחו בכל חמשת משחקיהם והוכתרו
בתואר האליפות. נחמת הנבחרת הישראלית:
״משלחתנו כללה 30 ספוראים בלבד, שעה
שהמשלחת הרוסית הופיעה עם מחנה שלם
— 41 שחקנים, מאמנים ומנהלים.״

העולם הזה״ מס׳ 728

ספרי 0

מוסיקה
כובש הלבבות
אלפיים באי אוהל־שם התל־אביבי קיבלו
את מישר. אלמן בתשואות סוערות אחר
שהשמיע בכינורו (כשהוא מלווה, בפסנתר,
על־ידי ארווין הרבסט) סונטות של הנדל
ובטהובן, שסון לבאך, נעימה יהודית לאח רון,
מסן־דומינגו לבנימין, נוקטורנו לשופין,
פולוניז לויניאבסקי וסימפונייה ספרדית ללא־לו,
כשם שקיבלוהו משך המשים שנותיו
האחרונות מליוני מאזיני קונצרטים ברחבי
העולם (כולל הופעות ניו־יורקיות, בהן הא זינו
עד עשרים אלף איש) .אחר חמישה הד רנים
שהכנר־הגאון בן ה־ 60 נאלץ להשמיע
לקהל שמחא כפיים בקצב, הוברר קסמו של
הכנר בפראק השחור והחולצה המלבינה לח לוטין:
נגינתו כובשת לבבות.

המחתרת לאוד היום
דברי הימים למלחמת וזשיחרור ( 168ע׳) —
בעריכת יננקב עמרמי ואריה מליץ —
הוצאת ספרים שלח ( 3.250ל״י).
״המדינה היהודית זקוקה לחסותה של ברי טניה.
לכן לא ייתכן מצדנו שום מעשה שיש
בו מעין גילוי איבה לאנגליה או גרימת נזק
לאינטרסים החיוניים לה מי אמר מלים
אלה? הקורא בשנת תשי״ב יקשה לנחש. אמר
אותן: ד״ר משה סנה (קליינבאום) ,ראש
המפקדה הארצית של ההגנה, בהארץ. התא ריך
14 :למאי , 1945 ,בדיוק שלו ש שנים
לפני הקמת •המדינה.

היו ידועים לקהל הרחב. כך הוא מספר
שההגנה ה״לאומית״ נתפלגה מן ההגנה הכל לית
ב־ 1929 מפני שירמיהו הלפרין, ממנהיגי
ביתר, התלונן על הפליות מפלגתיות. בשעה
שרומל התקרב לארץ נחתם הסכם בין נציגי
אצ״ל וצבא צרפת החפשית בדבר הוצאה
לפועל של פעולות חבלה בעצמים צבאיים
במקרה של פלישה גרמנית. הסכם זה נחבל,
אחר כך, על־ידי האנגלים, שחשדו כי הצר פתים
רצו להתנקם בהם בכלל התככים של
ספירס בסוריה.
בסוף 1944 נפגשו אליהו גולומב ומשה
סנה עם מנחם בגין, דר שו להפסיק את פעו לות
האצ״ל מתוך הקוד, בנצחון מפלגת

אולם את יכולתו לכבוש לבבות הדגים
אלמן כבר לפני חמשים וחמש שנים כאשר
עשיר־עיירתו(באוקראינה) ,גוי אוהב מוסיקה,
התפעל מנגינת הכינור של הילד בן החמש
(שהיה נכדו של נגן חתונות מקצועי, כלי־זמר,
שבלעדיו היתד ,״חתונה דומה יותר
ללווייה מאשר לשמחה״) ,שכר לו מורה פרטי
ודאג להכניסו לאקדמיה הממלכתית באודיסה.

מלבד היותו בארץ בפעם השנייה (לראשו נה
) 1935 :הוא מצטיין בעוד תכונה היקרה
לחלק מן היישוב: מישר, אלמן סרב, למרות
כל ההפצרות, להופיע בגרמניה ואוסטריה
שלאחר מלחמת העולם השנייה.

אין להכחיש שהדברים כתובים בהתאפקות
רבה ובאובייקטיביות. דבר זה בולט פחות
במדור התמונות: כך אין אף תמונה אחת
על פרשת רצח הלורד מוין ומשפט מבצעיו,
;:נשי לח״י. גם פרשת פעולתו של הלל קוק-
פיטר ברגסון באמריקה, בלי ספק חלק מענין
של הפרשה הכללית, אינה בולטת במידה
מספקת בחומר הכתוב והמצולם.

החידון המום־קל

14 היצירות, שתוארו על־יוי דוש, הן :
) 1מחול השעות ) 2חלום ליל קיץ ) 3מפצח
האגוזים ) 4האמריקאי בפאריס ) 5סימפונייה
בלתי גמורה ) 6ווילהלם טל ) 7מחול המוות
) 8המשורר והאכר ) 9הזמנה למחול ) 10 מדם
באטרפליי ) 11 הספר מסיבילייה ) 12 שחרזדה
) 13 שולה הפנינים ) 14 פאוסט.
חמשת הפותרים, ששמותיהם עלו בגורל,
ו שזכו בפרסי ספרים, הם :
עליזה בוכמן, ירושלים, שכונת אבן־יהושע,
בית גאון ; צפורה דה־בר, בני־ברק, גבעה
רוקח ; מרדכי מרמורוש, פתח־תקווה, פג׳ה,
שיכון וותיקי ההסתדרות ; 311 אסף פרנקל,
כפר גלעדי ; א. שפיגלמן, ארצות־הברית,
קליפורניה, ברקלי ,9רידז׳ רואד .2532

ולסיכום הפרשה, הודעת הממשלה הברי טית
יומיים לפנך סיום המנדט :״החל מגמר
המלחמה נרצחו 338 נתינים בריטיים בארץ
ישראל ובאותו ז מן עלו כחות הצבא כאן
למשלם המסים הבריטי 100 מליון לירות...
84.000 חיילים, שלא קיבלו כל עזרה מן
העדה היהודית...״
מלכודת של זזאינפזליג׳נס. אין זה
ספר היסטוריה. הסרים הרבה דברים, שמן
הראוי שיתפרסמו באחד הימים: תמונותיהם
של מבצעי הפעולות ופרטי חייהם, הסברה
מקיפה יותר על היחסים הפנימיים בין שני
ארגוני המחתרת, וביניהם לבין ההגנה. כן לא
כללה ההוצאה כמה פרטים חשובים, אם כי
פחות נעימים: למשל, סיבת פטוריו של משה
רוזנברג, מפקדו הראשון של אצ״ל שהוחלף
ע״י רזיאל, או ה״הסכם״ שנחתם בין אברהם
שטרן ו״נציג איטלקי אשר נתגלה רק
כעבור שנים במלכודת מטעם האינטליג׳נס ה בריטי.

בגיל
12 יצא ילד הפלא לסיור בעולם (מב צע
שהוא חוזר עליו, עדיין, לעתים קרובות
למדי) ,כבש את הלבבות שוב, התיישב כעבור
שבע שנים נוספות בארצות־הברית, הוכר
כאחד מגדולי נגני הכינור בעולם.

מלבד 14 הפתרונות 1חידון בהעולם הזה
723 הוא נתפרסם גם בהעדרו של התלוש
בעמוד 14 וגרם לצלצול טלפוני בלתי־פוסק
למערכת שנתבעה להסביר לאן נעל ;:התלוש.
רבים בחרו בדרך קלה יו תר: תלשו את הדף
המכיל את העמודים , 14 , 13 שיגרוהו בשל מות
כהוכחה על רצונם הטוב.

של פעולה מסוכנת מצד העבריינים. לשמ חתנו
נעשו אמצעים אלה מיותרים כיום,
ואולי גם לא יהיה צורך לחדש אותם...״
ולענין פיצוץ מלון המלך דוד, שנעשה
בידיעת ההגנה, פתקה של ישראל גלילי
למנחם בגין :״התוצאות החמורות מפעו־לתכם
הביאו להתפתחות בלתי נראית מראש.
ההגבה כפי שפורסמה בעתונות לא התחשבה
בהדרכתנו והיתד ,,איפוא, בלתי נמנעת...״
באור זה נראות ההתקפות החריפות על אצ״ל
באותם הימים קצת בלתי־מוצדקות.

מישה אלמן, כנר
החתונה לא דמתה ללויה
דברים אלה של מי שהיה עתיד להיות נציג
הקו הפרוקומינפורמי ביותר במפ״ם אינם
הקוריוז היחיד ב־ 168 עמודים שופעי תמו נות
ועובדות מרתקות, ברו בן ידועות אך
נשכחות, בחלקן חדשות. ציטטות אחרות,
העלולות להעלות היום חיוך על השפתיים :
״תנועת הפועלים בארץ אף פעם לא דרשה
ולא אמרה: אנגליה, צאי מארץ־ישראל. דרי שתנו
היתה תמיד — הגשמת המנדט.״ דברים
אלה נאמרו על־ידי גולדה מאירסון באסיפת
מפא״י בדיוק חצי שנה לפני פרוץ מלחמת
העצמאות.
100 מליץ לירות. אף כי רוב הספר
בא לחדש זכרונו ת ולצרפם יחד לסיפור מקיף
אחד של מלחמת השיחרור — כוונת המחב רים:
כל הפעולות היזומות בכוח הנשק
והזרוע למלחמה ב שלטון הזר ובניגוד לחו קיו
— הרי כולל הספר כמה פרטים, שלא

הלייבור בבחירות כעבור כמה חדשים. הם
היו בטוחים שפרוש הדבר שנוי מוחלט במ דיניות
הבריטית בארץ.
מעשיה משעשעת: איש אצ״ל שנחטף ע״י
ההגנה והוחזר הביתה ונאסר מיד, נשאל על־ידי
קצין בריטי אם החזיר את דמי הנסיעה.
כשאמר שאינו יודע למי, אמר לו הברי טי:
אתה יכול לשלוח את הכסף לד״ר מ. קליינ־באום
(סנה).
לא ידועה גם עמדתו של ישראל רוקח
בימי מסירת אנשי המחתרת לידי הבריטים.
רוקח אמר, בשעתו, ל־״ר וייצמן :״אתה
כנשיא ההסתדרות הציונות אחראי לחטיפות.
כעת אני מצטער על קבלת הפנים החגיגית
שתל־אביב סידרה לכבודך.״
הדו״ח של גולו מב ב־ : 1945״את השימוש
באמצעים של כוח ומסירת עבריינים למשטרה
(הבריטית) מתיר לעצמו הישוב רק במקרה

עם כל זה זהו ספר מרתק. כשנקראים
הדברים כיום, במרחק של כמה שנים מן
המאורעות, קשה להתעלם מן השינוי הגדול
שחל מאז בכל המושגים. גם המעריצים וגם
המתעבים יצטרכו עתה, אחרי כל מאורעות
מלחמת העצמאות, לשנות את נקודת השק פתם•
בהשואה לאלפי מעשי הגבורה של
המלחמה, כהתקפת הכידונים של חיל הרגלים,
נראים מעשי ההעזה של אצ״ל ולח״י בפרו פורציה
הנכונה, לא מוגזמת אך בם לא
מופחתת. ואילו כ רוזי התועבה של הועד
הלאומי (״מעשי זוועה בוצעו על־ידי מטור פים
נראים כיום פחות כנים.
אין זה ספר היסטורי. אולם זהו ספר שעל
פיו אפשר, כיום, לכתוב היסטוריה. ומן
הראוי שיוחל בתפקיד זה.
* בו הסכים יאיר לתת לצי האיטלקי נ ד ־
סיס בישראל, תמורת הקמת צבא עברי
(בפיקוד איטלקי) והבאת עליה המונית משטח
הכיבוש הגרמני, באישור האיטלקים.

י יי...

הצורך 26 שונאו המושבע של הכלב ;
) 28 גבעה גבוהה 30 אחד המשוררים
העבריים החיים 31 נישא 33 איש ;
) 34זוג איברים חשוב 35 שאינו תושב :
) 39 סוג מקלע 40 תן 41 סכום ;
) 42 סרט 44 ארמון 45 חומר המכונה
בטעית בשם פקק ; )47 לבוש לכף הרגל ;
) 48 אש 50 ממנהיגי המהפכה הצרפתית ;
) 52 נוזל 54 כלי קבול ע שוי בד.

ה שבץ מס 67 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאוזן ) 1 :מחילה 4ז ך 6מקום
החבור בין הזרוע והקנה ביד 10 היה...
לאריות ולא ראש לשועלים 11 חי בארץ
עוץ 13 בין היום ללילה 14 בבקשה :
) 15 חדיש 17 אבי האב 18 מראה בש עון
את השעה ; )20 שמצריכה תשובה ;
)23 כסוי לראש ; )25 שמונה־עשרה 27
מסולם הקולות 29 בעל־חי מימי 30
מרכב מחוליות הנמשכות זו אחר זו 32
תרנגולת צעירה 35 בוסתן 36 קול
) 37 ענף 38 מדון 41 מפלצת
געיה ;
) 43 בכסותו את השדה לא ישאר
ימית ;
לירק אף שריד ; )45 כנוי ; )46 קרב המ מאוקינוס

)49 גדול מאגם וקטן
כונה ;
) 51 כח 53 חופש 54 משכורת 55
) 57 מקום
מקום כנוס התבן 56 נקי ;
מחסה בשעת הפצצה.
מאונך ) 1 :שקר 2בחלקו הקדמי
של הראש 3מורה ; )4רדיפה אחרי חית
השדה 5בקיע 7אליל השמש במצרים
הקדומה ; )8״נעל״ הסום 9מאכל מז רחי;
) 11 מדינה באפריקה אשר הוצעה ל הרצל
כמקום התישבות ליהודים ; 2ן ) ראש
ממשלה צ׳כי ידוע 15 פסולת התבואה ;
) 16 כנויו של מפקד לח״י 19 לוהט ;
) 21 דבור שקט 22 לשם נזרקות המעטפות
בבחירות 24 תאנה שאינה מבושלת די

בתרו! ת ש בץ מסי 66
מאוזן ) 1 :מרגרינה 6עמרם ; )9
גמיש 14
רמלה 12
פחד 10
מאז 15 רחל 17 ליר 18 שילוח ;
) 21 יש 22 שחר 23 ריר ;
) 20 צל ;
) 25 תור 27 לוח 29 מים 31 רעש ;
) 33 נון 35 חכם 38 לחם 40 רוש ;
)44 מחרשה ; )46
שר ; )42 צב ;

דו״ח 47 רכס ; )49 קצה 50 .קולב ;
) 54 מחבת 55
יערי 53 פסח ;

פתח־תקוה.
מאונך ) 1 :מרגלית 2גפיר 3
רחש 4יד 5הראל 6על 7מהר ;
) 8מכללה; ) 11מזור 13 מי שו ר; ) 14
מירון 16 חץ 18 שחל 19 חיים ;
) 28 חורשה 30
ריח 26 רעל ;

מכשול 32 שחם 34 נוה ) 36 ,מר חביה
37 מצרים 39 מחקר 43 בך ;
)45 רציף ; )46 דוחק 48 סיב 50
קסת 52 עת 53 פח.

״העולם הזה״ מס׳ 726

״ל ש אפילו שני!״

הסמל והקצין. זאב שוורצברם( ,שאביו עומד לימינו) ,צבר ואיש מחתרת, שהיה סמל
במשמר הנע החיפאי, יחד עם מפקדו, דוד טרייפוס הצנום והממישקף. נעצר תון מהלך
המשפט מרוב חשש שינסו להשפיע על עדי התביעה, שרובם היי פיקודיהם לשעבר.
העד והפרקליט. עד התביעה
אברהם (מאמה)
הראשי היה
ווארבורג. שוטר חפיקודי שוורצ־ברם
וטרייפוס. שהודה כי היכה
את ריטוב (בפקודתו של טריי־פוס)
,שתואר על־ידי הסניגוריה
כטיפוס מושחת שנידון על הכ את
אשה, החי על רווחיה של
זונה, השותה הרבה ו מוכן לש נות
אח עדותו תמורת כסף. ה־סניגוריה
נעזרה בשיחה מוקלטת
בה הסכים ווארבורג, כביכול, ל שנות
את עדותו תמורת אלפי
לירות.
אחר שפרקליט מחוז ירושלים,
עזרא הד״ה, שמע אח טענות ה־סניגוריה
ואת הכחשוח עדו, יצא,
נרגע, בהפסקה ועיין במכופל, ב־ג׳רוסלם
פוסט שהיה בידי חבר.

בהופיע אלו!ז יצחק שדה כעד
בחקירת רצח נסים לוי, סיפר על ליל
הרצח, בו נזדקקו לטלפון אשר בביתו,
הסביר לבית הדין כי פגיונות היו נפוצים
בין חייליו (כדוגמת הפגיון בו נרצח,
כנראה, לוי) .כאשר שאלו הקיטגור אם
לעצמו פגיון, השיב בחיוך :״לי יש
אפילו שניים.״
וינסטון צ׳רצ׳יל הודה כי הוא
משתמש בסמי שינה. הרכבם: שתי כו סות
וויסקי וכותרות העיתונים. ההסבר :
קריאת הכותרות שלא השתנו משך ה שנתיים
האחרונות מבטיחה את שנתו של
מנהיג השמרנים הבריטיים, באם הוויסקי
לא הספיק לעשות את שלו•
המלכה אליזבט החליטה לקמץ
בהוצאות בית המלכות הבריטי. אחת ה דרכי
ם: ביטול הגשת בקבוק הוויסקי
הלילי למיטת המלכה, מסורר שבאה מימי
המלכה ויקטוריה שהורתה על־ידי
רופאה בהצטננה, ליטול כמה לגימות
וויסקי, טרם לכתה לי שון. הנפגעים היחי דים:
משרתי המלכד״ שהיו שותים את
בקבוק הוויסקי, אשר המלכה הנוכחית
לא היתד, נוגעת בו.
בפי הרמטכ״ל האמריקאי, גנרל עומר
ברדליי, היו מלים חריפות להורים
האמריקאיים :״לעולם לא יהיו למשפחות י
האמריקאיות בנים בריאים וחזקים באמת,
כל עוד יהיה המשבר המשפחתי הגדול
באם הבן צריך לפתוח את יו מו בשתיית
מיץ תפוזים או בשתיית מיץ אשכוליות.״
אמר הדוכס מוינדזור, כשהוקף ב לונדון
אוספי אוטוגרפים, שביקשו את
חתימת ידו :״האם אני באמת דומה ל־

ריטה היוורט?״

מאה שנים לאחר שחיילים בריטים הח לו
שרים את שיר הלכת חיילים וותיקים
אינם מתים וחדשים מספר אחר שהגנרל
דוגלס מק־ארתור ציטטו לפני וועדת
החקירה של הקונגרס האמריקאי הפך
לתקליט הנפוץ ביותר (והמשודר ביותר)
ברחבי ארצות הברית.
בינתיים גילה מומחה לחקר משפחות
כי מק־ארתור הוא קרוב משפחה לוינס־

טון צ׳רצ׳יל ולפרנקלין רוזכלט

השופטוהנאשם. לפני שדוד טרייפוס ישב על ספסל הואשמים ולפני היותו קצין
משמרה חיפאי, הספיק להיות שלי שו של מפקד נזחוד ירושלים, דוד שאלתיאל, וקצין
המבצעים של המשטרה הצבאית במחוז. בתפקיד זה שפם, חגיי חגוית־כתף, את אחד
מפיקודיו העבריינים. תמונה מעניינת ז י צולמה לפני כמה שנים, נשתמרה במקרה.

גם יחד, הקרבה: בן־דוד מדרגה שמינית ל־צ׳רצ׳יל
• ,מדרגה ששית לרוזבלט.
תחנת השידור קול אמריקה שמה הש בוע
את מתיאס ראקושי, מנהיג הקו מוניסטים
ההונגריים, ללעג. סיפרה התח נה:
כשנתגלתה גופה עתיקה באחת הח על
פירות
בהונגריה ציוותה מוסקבה
ראקושי לחייב את אנשי המדע להוכיח
כי הגופה היא של ג׳נגים חאן, כוב ש
מערבות אסיה. תוך שבועיים הודיע רא־קושי
כי הגופה היא של ג׳נגים• ההסבר:
״מסרתי את הדבר למשטרת הבטחון
(האחראית בפני ראקושי י שירו ת) והמפה
הודתה באשמתה.״
אחר שהתפטר, היו שעותיו הפנויות
ג׳ורג׳ מרשל, מי
מרובות וגנרל
שהיה שר הבטחון האמריקאי, היה מוכן
להסביר את שבע הנקודות שבעזרתן הקל
את מעמסתו: א) מעולם לא קרא דו״חים
ארוכים, הסכים לעיין רק בדו״חים מתומ צתים
ומגובשים: ב) הסתגל לבצע הכל
(כולל: החלטות) במהירות, הוא יכול
להתלבש (במדי פאר, בשעת הצורך) תוך
ארבע דקות ; ג) אחר שהחליט דבר־מה,
אינו שב לחשוב בהחלטה: ד) ידע את
תפקידו של כל אח־ מאנשיו: ר ).הוא
חסיד ההשכמה, פתח את יום עבודתו
בשבע וחצי בבוקר, אמר :״לשום אדם
טרם היתר, מחשבה מקורית אחר שלו ש
אחר הצהרים.״ ו) רענן עצמו משך היום
על־ידי חטיפת תנומה קלה, האורכת רבע
שעה בדיוק ולאחרונה ז) לא דאג מעולם.
אמר פאול דוגלס, הסנטור האמרי קאי
שהצטיין כפרופסור לכלכלה וסבל
מהתקפת היסטריה (שהתבטאה בצריחות
וביללות) בסנאט, אחר שדחו את הצעתו
לקצץ בתקציב, בנמקו את התנגדותו לצ בוע
את כל המכוניות הממשלתיות צהוב:
״רחובות וושינגטון (הבירה) ייראו כאילו
קושטו אשכולות בננות בשלות..״
מתוך דאגה לעתיד הורה ג׳אווהאר־לאל
נהרו, ראש ממשלת הודו, לעקור
12 מיליון דונם (כשלוש חמישיות משט חה
של ישראל) יערות־עד ולהפכם שרות
חיטה, שתטחן לקמח מונע רעב.
* זאת אוסרת שסבו של סבו של סבו
של סבו של מק־ארתור וסבו של סבו של
סבו של סבו של צ׳רצ׳יל היו אחים. י

טרם צאתו לניו־יורק הספיק שר החוץ.
משה שרת, לשגר מכתב לעיתון המ נוקד,
המיועד לעולים, אומר, הסכים עם
תביעת עולי בבל, ד״שתלמים בעברית
באולפן ירושלים, שתבעו את סילוקן של
המלים הלועזיות מהשפה. אחר ששלל
את ז כו תן של קיוסק ואקטואלי הסביר
שר החוץ: מה טעם יש להיזקק בעברית
למלה פוליטי כשאנו יכולים לומר מדי ני?״
ארבעים
ושש שנים אחר שההסתדרות
הציונית דחתה את הצעת בריטניה להקים
בית לאומי יהודי באוגנדה שבאפריקה
מונה היהודי אוכריי בנימין כהן,
אחד מסגני שר המושבות הבריטי, למושל
ומפקד עליון של ארץ החסות אוגנדה.

״בבוקר אתה קם.״
כשהסביר הנרי ק־ייזר, איל התע שייה
האמריקאי, את חלוקת נכסיו ב־48
מדינות ארצות־הברית, התעכב במיוחד
על טקסאם הדרום־מערבית, הצהיר :״ה השקעה
הטובה ביו תר שקבעתי בטקסאס,
היתד, זאת שלא למדתי שם לשחק פוקר.״
כאשר הנסיך ברנהרנד, בעלה ה גרמני
של מלכת הולנד, סייר בארגנטינה.
הופיע בכינוס הדאסקאמיסאדוס (חסרי-
החולצות) ,אוהדיו של פי תן. כדי להיות
שותף להרגשתם, הסיר את מעילו, אחר
היסום נוסף, את חולצתו.
הקולונל עבדאללה אל-וגל, מי
שהיה מפקד הלגיון הירדני בעיר העתי קה,
שנמלט למצרים ונידון למוות שלא
בפניו, באשמת שותפות לקשר רציחת
עבדאללה, חיפש תעסוקה: השבוע הב המוסלמית פאקיסטאן לממשלת ריק הציע
עצמו לצבאה, למען הילחם לשיח־רור
המוסלמים בקשמיר, ארץ המריבה
בין פאקיסטאן להודו.
בהיתפס מטיף־נוד־ אמריקאי שעיקר
הטפותיו מכוונות נגד מחשופי שמלות
נשים, הואשם ב שיגור מכתבי העלבה ל בת
הנשיא, הזמרית מרגרט מרומאן.
כשנידון לערבות, הכריז :״אסור להעמיק
מחי• -.ף, ואפילו לבת נשיא. מלבד זאת
אני איש־אלוהים ואין עמי סנט (למתן
ערבות).״
אוליבייה דה־האכילנד, שחקנית
הקולנוע ההוליבודית שניסתה מזלה על
קרשי הבמה בניו־יורק ונכשלה, היתד,
מזועזעת. עד כה חשבה כי אין דבר העו מד
בפני רצונה (ושאיפותיה) .אך אחר
כשלונה הבמתי נוכחה כי יש תפקיד
נוסף בו לא תוכל לשרת. התפקיד: נשיא
ארצות־הברית. הסיבה: היא נולדה ב יפאן,
להוריה האמריקאיים, ולא תוכל
הילכך, בהתאם לחוקה האמריקאית המו נעת
את הנשיאות מילידי חוץ, להיות
נשיא.
אחר שסילכנה מנגאנו זכתה ב אות
כבוד מטעם מארגני שבוע האורז
הבינלאומי על הפרסום שנתנה למצרך
היסוד על־ידי השתתפותה והבלטת עצמה
( 1.68 מטר) באורז המר, נתפנתה לעיסו קים
יותר רציניים, מתכוננת להופיע כ גזירה
בסרט המתאר את מחשבותיה של
נערה העומדת להפוך נזירה.
אשתו השלישית של מיקי רוני, שח קנית
הקולנוע מדתה וויקרס, זכתה
בקלות יתירה בגט. נימוקיה: מיקי הוא
בעל מזג איום והתקפות טירוף.
עיתונאית יודעת־כל גילתה פרטים נו ספים
על כינג קרוסבי: בן ה־ 47 קרח
לחלוטין, עונד, לכן, פאה נכרית. במחזות
אהבה, בהם הוא מופיע, הוא לועס, מתוך
שעמום, גו מי לעיסה. מלבד זאת הבטיח
את גרונו ב־ 35 אלף לירות.
כוב הופ הודה לבסוף כי החכמות
בהן זרועים סרטיו אינן פרטיות משלו.
מלבד כרטיסיית־חכמות השמורה בארון
ברזל ליד חדר השינה שלו הוא נעזר
בששה כתבנים המרכיבים לו הלצות,
בדיחות והתחכמויות המספיקות לכל הו פעותיו.
במאי
הסרטים אלפו בימת האימים)
היציקוק, המצטיין בבי מוי סרטי פשע,
הביע את דעתו על סרט״הפשע המצטיין :
״תינוק מובל בעגלה על־ידי אמו, שולף,
לפתע, את אקדוחו ויור ה באחד העוס
רים.״
הסופר האמריקאי ממוצא ארמני וויל-
יאם (הקומדיה האנושית) סארויין
הסביר למבקרי מועדון לילה ניו־יורקי את
דרך חייו בביתו שמחופן השני של ארצות
הברית, קליפורניה :״זאת דרך חיים חד שה
לחלוטין. זה נראה ככה: בבוקר,
אתה קם.״

,חעולס הזה״ מס׳ 728

מ ע 1ל 0

מכל
ארצזת־הברית
בין השאר. בדיחה ש בדי ת

ד, שואל את מי שיודע מהו מרכזה
העיר ניו־יורק, יקבל תשיבי׳ :ככר י׳״
במפגשם של שלושה רחובות ניו יורקיים
חשובים: ה־ ,42 ברודביי והשדרה השביעית
^לשוא יחפש התייר עצים בשדרה) נוצרת
ככר רחבה ובמרכזה של הבכר עומד בניז
^ ננס לעימ,־ת ״ י י ״ ל פתח-ו
גבי־ י׳ומה
הקרוב׳־ם) ,שצור תו משולשת. על פתח ו
טבלאות נחושת ועליהן כתובת :״ני 1יורק
טייטס -כל החדשות הראויות לדפוס״.
על הקיר החיצוני, בין הקומה הראשונה
לשניה, מרצדות מדי ערב אותיות״אוי גדו .
לות, המוסרות את תמצית החדשות האחרו

נות לעוברים ולשבים.
זהו בנין הנ יו־יור7ן טיימס. מסביבו רקד
הנוער הציוני הניו־יורקי הורה סוערת ברז ת
הלילה ב־ 14 במאי , 1948 כאשר הופיעה באו
תיות האור הידיעה כי מדינת ישראל הוכרזה
בתל־אביב. מול הבנין הזה מצפים ההמונים
לתוצאות, בליל הבחירות לנשיאות ארצות
הברית. כאן מחכים הנידיורקים, בליל ראש
השנה האזרחית לשעת חצות. רק מעטים ייד.
עים שהמערכת אינה יושבת באותו בנין משו
נח צורה, אלא בבנין גדול יותר ברחוב
סמוך. רק מעטים, ביחס, מאלה המעלים את
שם הטיימס על שפתותיחם יום יום קוראים
את העתון רב הכמות. ורק מעטים מאנשי
המפתח בעולם המדיניות, העתונות, העסקים
בעולם מוותרים על הניו־יורק טיימס .
הטייטס הוא העתון היחיד בעולם המוסר
דוחי״ם סטינוגראפיים מלאים של נאומים
חשובים, לא רק של נשיא ארצות־הברית, או
מועמדים לנשיאות או סינאטורים חשובים,
אלא גם חוות דעת האפיפיור, הכרזות של
אישי חוץ לארץ. הטייטס הדפיס יום יום דו
חים מלאים (פרט לקיצוצי הצנזורה) מישיבות
ועדת החקירה בענין פטורי גנראל מק־ארתור.
חטיימס פרסם במלואו את חוזה השלום עם
יפאן.
בכל יום ר א שון בשבוע מוסר
תמצית דרשות הרבנים בבתי הכנסת החשו־בים
בעיר, וביום ב׳ — מה אמרו הכוהנים
ביום אתמול בכנסיות. מדור הספורט שלו
מוסר יום יום פרטים מדויקים על הישגי
הספורטאים לא רק מיום האתמול, אלא גם
את הישגיהם הבינוניים במשך כל השנה. ה טייטס
הוא העתון היחיד בעולם המוכן להק־דיש
מקום לבדיחה שמקורה בשבדיה על
ספרד של פראנקו. היא מובאת לא במדור
הצחוק שאינו קיים בטייטס, אלא במברק
מאת כתב מיוחד משטוקהולם.
בעת מלחמת העצמאות הקדיש הטייטס יום
יום יותר מלים על המתרחש בישראל מאשר
השחירו את ארבעת עמודיו של עתון תל־אביבי.
הטייטס פרסם אפילו את ההלצות
שהיו רווחות אותם ימים ברחוב הישראלי,
תאר את צורתם החיצונית של חיות הנגב
ולוחמי הגליל והסביר את ההבדל ביניהם.
המעיין בטייטס של אותן שנים יקבל תמונה
מקיפה יותר, צבאית, כלכלית, חברתית, של
הארץ, מאשר ימצא בעתונות המקומית של
אותה תקופה. כל זה למרות שהיה כל הש נים
אנטי־ציוני קיצוני, האמין בהתבוללותם
של יהודי אמריקה.
כלי מעשי ניאוף. האיש שעשה את
הטייטס מה שהוא כיום, אובייקטיבי, שמרני,
מקיף, היה אדולף אוקס, יהודי יליד סינסינא־טי
שהתחיל את דרכו בעתונות כמדפים.
לאחר שקנה, והוא בן ,20 יו מן בעיר שדה,
הצליח להפוך אותו מעסק מפוקפק לעתון
פורח. כעבור 18 שנה החליט לעבור לניו־

יורק, קנה את הטייטס המקומי שהיה עד אז
עתון סנסאציוני למדי ועומד, מבחינה כל כלית,
על כרעי תרנגולת, העלה את רמתו
תוך שנים אחדות, עד אשר בתחילת המאה
הנוכחית החל הטייטס לעלות למרום סולם
ההגינות, הפך למה שהוא כיום הזה: העתון
המכובד ביו תר בעולם.
היה זה אוקם שהדביק לטיימס את הסיס מה
כל ״החדשות הראויות לדפוס״ .הוא הטיל
חרם על הכתבות המרעישות על אודות גי רושים,
מעשי ניאוף ובגידה, סנסאציות זו לות
אחרות, שפארו את העמודים הראשונים
של העתונות הצהובה. בגלל זה תפוצת ה טייטס
(חצי מיליון בימות החול, קצת יותר
ממיליון ביום א׳) היא הרביעית בין עתוני
ניו־יורק, מפגרת בהרבה מאחורי העתון הנ פוץ
ביותר, הניח (שני מיליון וחצי בימות
החול, ארבעה מיליון וחצי ביום אי).
הטייטס מופיע בשתי מהדורות יומיות.
הראשונה, יוצאת לשוק בדיוק בחצות הלי לה,
עתונים אחרים מקדימים ומוציאים את
מהדורתם הראשונה בתשע בערב (עם תאריך
יום המחרת, כמובן) .אפילו ההראלד־טריב־יוצא
לאור באחת-
יון המכובד והשמרני

המאורע צוין בכל העולם בהבלטה יתרה. הע־תון
היחיד שלא נתן לזה פרסומת רעשנית :
הניו־יורק טייטס.

ברית־המועצות
אר ב ע ריבואות שמשות
כבר בראשית יו לי התנבאו הישישים וה־י
שי שו ת בפרברי מוסקבה כי פורענות חום
קשה מתרגשת באה. הם עוד ז כרו את 1920
ו־ , 1936 כאשר לפתע, ללא כל אזהרה מוק דמת,
מצאה עצמה מוסקבה־הבירה, בעלת
האקלים היבשתי, במרכז השתוללותם של
גלי אויר חם, אשר נהר מאזוריה הדרום־
מזרחיים של ברית־המועצות.
החמסין במוסקבה היה בו מן החידוש
ומן ההפתעה ושימש מקור השראה ל שירו
של וולדימיר מיאקובסקי, שתיארו כ״ארבע
רבואות שמשות״ ואמנם הראה המדחום,
באותו בוקר רותח של 36:4 , 1920 מעלות
בצל. אנשים יראי־שמים הצטלבו וחיכו ליום
הדין בו יי שרפו החוטאים והחטאים של
מהפכת . 1917
אך יום הדין לא בא וותיקי מוסקבה לא

הטיי טס

מופקכה: נער מוכיד קרח, שוטר אדיכ, מכוניות מפוארות
החוטאים

והחטאים

עשרה. לא כן הטייטס, הוא נושא את התאריך
של רגע המכירה׳ הראשונה. מהדורה שניה
של הטייטס יוצאת לאור בשלוש לפנות בוקר
ובה מופיעה כבר בקורת כל הצגות וקונצר־טי
ליל אמש.
לעולם לא יוציא הטייטס הוצאה מיוחדת,
כדוגמת שאר העתונים הניו־יורקיים. כאשר
נרצח גנדי וכל העתונים מהרו להוציא מה דורות
בוקר מיוחדות, התאפק הטייטס שעות
רבות, הודיע על כך רק במהדורה הרגילה,
בחצות. אבל תחנת הרדיו של העתון, המש דרת
א.ת החדשות בכל שעה, הודיעה על כך
קודם לכן, כמובן, וב שש בערב, עם הדלק
אורן של חדשות החשמל, נסרי, הבשורה
לעוברים ושבים בכר הטיימס. .
ביום ר א שון מופיע הטייטס לא בארבעים
חמשים עמוד, כמו בימות החול, אלא במ הדורה
מוגדלת בהרבה, המכילה, מלבד הח דשות
השוטפות, תוספות מרובות־עמודים
לספורט, שעשועים, מסחר וכלכלה, עניני מצוירת מקרקעין, ספרות, אפנה, תוספת
ומדור גדול למודעות קטנות.
החודש מלאו לניריור ק טייטס 100 שנה.

נשרפו.

היו זוכרים את המאורע לולא חזר הטבע,
והשיב, כעבור 16 שנה, ב־ , 1936 חמסין דו־יומי
בן 36:5מעלות בצל, לעבר הבירה.
.מטאורולוגים מצויידים במכשירים חדישים
וישישים בעלי שיג רון הזהירו, השנה, על
מפליאה :
במ חזוריות
החמסין המתקרב,
. 1951 , 1936 , 1920
כין הככאים: מטוסי קרפ. מוס קבה,
שהיא אחת הערים המתוכננות והמת־הגות
בקפדנות הרבה ביותר בעולם, הכינה
עצמה לקראת החווייה של יום בקו־המשוה
ביסודיות יתירה.
ערב החמסין נפתחו, בפקודת ראש העיר,
דלתות ומבואות המטרו (המבוך התת־קר־קעי
של הרכבת התחתית) והופעלו כל מאור
רריו. המטרה: המטרו ישמש מחסה למאות
האלפים מוכי־השרב.
לכל המשרדים הממשלתיים, בתי־החו־לים
והספר סופקו מאווררים נוספים. ליד
בתי המסחר לשמשיות ומניפות הוצבו אנשי
משטרה עוד בשעות הבוקר המוקדמות לה כוונת
תורי הקונים. בתי החרושת לקרח

קיבלו הוראה לעבוד חמש משמרות במקום
שלו ש ולהכפיל את תפוקתם. הקיוסקים וב תי
הממכר לגלידה הותרו שלא לאחר בפ תיחת
עסקיהם ולא להקדים בסגירתם.
גוייסו כאלף מכוניות להבאת גלידה וק רח
לילדי הגנים ובתי הספר 450 ,מכונות
מים להרבצת הרחובות הצרובים. כל ההג בלות
על השימוש במים ובחשמל הוסרו.
בפקודת המשרד להידרוטכניקה הופעל סכר
נוסף בתעלת־מוסקבה אשר העלה את הס פקת
החשמל הדרוש ליום בשליש.
עשרות אמבולנסים הועמדו במצב הכן
יחד עם גדודי מכבי אש, משמר אזרחי,
צבא ומשטרה 150 .שוטרים נשלחו, במיוחד,
לחוף הרחצה של חימקה על נהר מוסקבה,
הרחוק 23 קילומטר מהבירה, כדי להסדיר
את תנועת רבבות המתרחצים.
מסגרים ובעלי מלאכה הובהלו במוניות
אל כל אחת מ־ 750 המזרקות אשר בבירה לב דיקה
ומבחן אחרון. ראש העיר שידר מדי
עשרים דקות הוראה להכנת מלאי מים בכל
דירה. לכל רובע הוקצתה פלוגה ללחימה
באש, מורכבת צעירי קומסומול (תנועת ה נוער
הקומוניסטית) ששמרה על ב רזי הכי בוי•
והשטיחה את צינורות הכיבוי המגול גלים
לשם בדיקה אחרונה.
גדודי צבא ממוכנים הוכנו ליד פרברי ה צריפים
של הבירה, בשדה התעופה טו שינו
אורגן להק מטוסי קרב שצוווד בסילוני ענק
לכיבוי שריפות, לשם איתור שריפו ת גדו לות.
החיילים
היו אדיבים. ב־ 0130 בלי לה
התיצבו מנהלי המחלקות לפני ראש
העיר׳ מסרו דו״ח על הכנותיהם 30 .דקות
לאחר מכן קיבל הגנרל ונטיקוף, מושלה
הצבאי של הבירה, את ראש העיר למסירת
סקירה אחרונה על המצב. אותה שעה הראה
המדחום 27 מעלות.
כאשר הפציע השחר המחניק, מחו מאות
אלפי אזרחים את שרידי שנת הסיוטים של
ליל חמסין במגבת רטובה ויליד בתי־הספר
פרצו בצהלה לרחובות כשמכנסי התעמלות
בלבד לעורם. אזרחים זריזים אצו לבתי ה חרושת
לקרח, תוך תקוה להיות ראשונים.
אולם לא היה צורך למהר: שוטרים כבדי-
סבר הכווינו בניע־יד תורים ארוכים וממכר
הקרח התבצע במהירות.
כבר עם שחר החלה תכונה רבה בגנים
הציבוריים. זריזי ם הקדימו ותפסו מקומות
מוצלים. אך חיילים הקימו אותם באדיבות,
הסבירו כי המקומות נשמרו לילדים. המש רדים
הממשלתיים הוציאו את שולחנות ה ומכוניות רכבות עבודה
החוצה ותנועת
מוגברת הסדירה את נהירת ההמונים לעבר
חופי הרחצה והיערות.
תלמידי הכתות הגבוהות של בתי הספר
התיכוניים הרכיבו שר שרו ת בר חובות וה עבירו
מים מיד ליד מברזי החצרות להש קאת
עצי הרחוב (ביניהם: נטיעות רכות
הדורשות 12 דלי מים ליום).
עם עלות השמש והחום פתחו 750 המז רקות
בהטחת זר מי מימיהן כשזאטוטים נה נים
ממקלחות חנם. אותה שעה מצאו מאות
אלפים אזרחים נוספים מקלט במטרו המ אוורר.
מכונות מים דהרו ללא הרף, שטפו
את האבק.
כאשר ראש העיר הודיע בשמונה בערב
בגאווה כי מוסקבה ניצחה את החמסין מלאו
הרחובות של עיר ארבעת המיליונים מאות
אלפי אזרחים ש שבו לבתיהם אחר ניצחונם
על החמסין, בו נסתייעו ב־ 45 אלף טון קרח,
122 טון גלידה, כש־ 163 אלף מהם בילו ב גנים
הציבוריים, רבע מי ליון נסע מחוץ ל עיר,
ו־ 600 אלף הסתתרו במטרו.

מאס

!199

פאריס. אורות מסנוורים, תיאטראות, הצגות קברטים הנפתחים כחצות. אין
כמעט אחד שלא חלם על זה. אולם חלום זה אינו כר־כיצוע -דכיזים, היתרי יציאה,
נסיעות. כל פעם שמישהו חוזר מחוץ־לארץ מתקהלים סביבו ושואלים :״נו, איד היה,
מה אתה מספר ז איד היתה פאריס ץ״
החוזר מטיולו נאנח אנחה עמוקה ומספר על שמות־הקסם: שאנז-אליזה, פיגאל,
מונטמרטר. מאזיניו עוקבים אחרי תיאוריו, מתנחמים :״אין דבר, גם אני אסע
פעם לשם.״
עד אשר עלה רעיה בראשו של אימפרסריו תל-אכיכי: אם קשה להעכיר את
הישראליים לפאריס, יש להביא את פאריס לישראל. הוא אסף להקה גדולה, המורכבת
מכוכבים בודדים ומלהקות קטנות מכל ענפי האמנות. וכדי להשרות את האוירה
הנכונה, נקראה הלהקה :״פאריס 1951״.

חווווי 0מ באריס
האחים וואלס מוסיפים קצת צבע
ללהקה. הם כושים אמריקאים שהח ליטו
כי פאריס מוצאת חן בעיניהם,
רכשו להם שם כזמרי שירים עממיים
כושיים ורקדני סטפס.

להקת הרקדן פילמון תוסיף לקצב הפריסאי
את מנגינות ספרד הערכות וריקודיה המשולהבים.
סידמץ הוא רקדן בשרוני מאד אך לא על כשרונו
כלבד סומכת הלהקה לכבוש לבכות — לצדו רוקדות
ספרדיות קלילות־־תנועה וחינניות, חמות-מזג.
ה צו עני ה

לה*מאז׳ה דה־קסשיליח אן? היא ספרדית כפי
שמעידות שערותיה השחורות ועיניה הבורקות.
אולם לא זו כלבד שהיא יודעת לרקוד אלא גם
כישופי הצוענים אינם נעלמים ממנה: היא יכולה
לקרוא בקלפים ולהגיד עתידות — לפחות לדבריה.

מקסים הרמן ראפט מתמחה
כעיקר להיות מישהו אחר. הוא
התחיל כחיקוי המורה שלו בכית
הספר והמשיך על קרשי
הכמות כחיקויי המדינאים ואג•
שי הציבור הידועים. אט-אט
התרכז ככוכבי הוליבוד, הידד
עים כיותר שכין הכריות. משך
במה דקות חוזה הקהל בגבריו-
תו המהפנטת שד קדארק גיי*
כד, אחריו מופיעים אדוורד רו־כינסץ
הגנגסטר ושאר השחק־נים
הידועים -כולם כעורו של
מקסים הרמן ראפט. אולם
ראפט אינו מסתפק כחיקויים
כמתיים כלבד. כאשר נערך
נשף לכבוד צ׳רלי צ׳פלין כ־פאריס,
התכלכל קהל האורחים
לחלוטין -כמקום צ׳רלי אחד
הסתובבו שניים. והצ׳רלי הא-
מיתי כיותר היה, כמוכן, מק-
סיס ראפט.

111:11י