גליון 729 מתאריך 18 באוקטובר 1951

השבועון המצויר
ל אי נ פו ר מ צי ה

מס / 729 .שנה / 15י״ח תשרי תשי״ב 18.10.51 /

׳111111111111111•111111111111111111111111111־־*ו • •וווו •ו ווו 1ן>ן ן

העורך :

העולם
רז־דרק

אורי אבנרי

עורך משנה:
ז* לום

השבועון המצדד־לאינפורמציה

מערכ ת

רה׳ נליקם וו . 8תל־אביב

תיאטרול
(ליד
ת.ד . 13• .טל. וז מ:י 1״•ז••
סו״ ל :

העולם

בע״ מ ;

עורך הסגנון :
דב איתן

המערכת • רוני בר. דו ד רוביננר.
צלמי חברי המערכת :

מיכאל אלמז, יחיאל ב שן. ניעה נבי. נורית
לביא. רפאל סלע, איתמר ׳(!ילם, יעקב גליל.

סופרי ־ חו ץ :
הווארר נו ר יון.
פליט מנעור.
מודפס

בדפו ס

לא מכבר התנהל מעל עמודי העולם הזה
ויכוח על נושא מענין: מספר הנשים אשר
מותר לו למוסלמי הגון לשאתן לאשה.
התענינו בבעיה לא רק חובבי התרבות ה ערבית,
אלא כנראה גם כמה אנשים שגלגלו
בליבם את האפשרות לפתור בצורה דתית
זו את בעיותיהם המשפחתיות.
הויכוח התחיל כשכתב סופר העולם הזה
( ,)720 אחר שיחה עם ערבי בכפר טייבה
במשולש, שהפתרון היחיד לערבים ל ש מור
על מעמדם האחוזי במדינה מול גל העליה
היהודית, הוא להרבות נשים.
איש מחלקת החקר של העולם
הזה הוסיף, בסוגריים: לא
מארבע נשים לכל יותר ערבי לפי הקוראן.
לא הסכים עם דעה זו
מאיר לבני (העולם הזה ) 723
שהכחישה מן היסוד. הקורא
לבני ציטט פסוק מן הקוראן,
המשתמע לכמה פנים, הסיק
את המסקנה שבכלל אין הג בלה
למספר הנשים שמותר
לו למוסלמי לשאתן.

מחלקת החקר של העולם
הזה לא הסתפקה בכך. כבודה נפגע. לפיכך
ביו תר: המוסמכת פנתה אל האבטוריטה
בית הדין השרעי (הדתי) המוסלמי, הפוסק
בענינים אלה בתוקף תפקידו לפי חוקי
המנדט, שעודם קיימים במדינה.
בתשובתו הרשמית (עם העתקה, למען הס דר,
למשרד הדתות של ממשלת ישראל)
כותב מזכיר הקאדי של בית המשפט ה ש תי
בטייבה, השייך אמין חבשי :
״בתשובה לשאלתכם בדבר מספר הנשים
אשר מותר למוסלמי לשאתן, הנני מתכבד
לענות לכם —
הדת המוסלמית מתירה למוסלמים לשאת
יותר מאשר, אחת. מותר לו בין שתיים,
ו שלו ש וארבע כשם שמותר לו להסתפק
באשה אחת בלבד. כך כתוב בפרשת הנ שים
(של הקוראן) ,פסוק : 3״ו כי תיראו
פן לא תנהגו בצדק עם היתומים ולקחתם
לכם נשים כאשר ייטב בעיניכם, שתיים
ו שלו ש וארבע. אך כי תיראו פן לא תת הלכו
איתן במי שרין, ולקחתם רק אחת אשר
קנתה את אמונתכם״.
ביצוע היתר זה אהוב בעיני אלוהים, אם
הסיבה טהורה, ולא — יהיה שנוא. שנאמר :
״המותר השנוא ביותר על אללה הוא הגט״.
אשר לסיבות הגט, אלו הן:
אם אשה עקרה, אינה יולדת או נגועה
ממגע עם
במחלה פנימית הפוסלת אותה
גבר.
אשר להתנהגות הבעל, עליו להיות י שר
ובעל יכולת
עם נ שו תיו בז מן החלוקה,
לכלכלן.
היכולת לכלכל נשים הנה כיום מנת חלקם
של אנשים רבים. ואילו ביחס להנהגת מידת
הצדק בין הנשים כבר נאמר בפסוק לעיל :
״אך כי תיראו פן לא תתהלכו איתן במי שרין״
ומצב זה קרוב יותר למציאות.
בפסוק 28 של אותה פרשה כתוב לאמור:
״ולא תוכלו לנהוג לפי מידת הצדק בין נשים
לוא גם שקדתם״.
אי לכן י ש להבין כי הנהגת מידת הצדק
בין נשים הוא דבר קשה לגברים, לוא גם
השתדלו בכל מאודם לקיימו. וההסתפקות
באשה אחת בלבד הוא ענין של בחירה אי שית.
בדרך זו בחרו מוסלמים רבים מאז
קום האישלם ועד ימינו.
ועל זאת יעיד אללה״.

כ הן

ישראל

פונ טי

כריכה עורך גראפי1

והמנהלה :

הלה

נזכתב־ם

במו עיני

נ׳ייקובס נבריאל דנון.

הפצה:

פלס בע״ ם

אינני יכול להתאפק להימנע מלצטט במ קום
זה סיפור מפי גואל לויצקי, איש אלו נים,
מי שהיה מושל צבאי של המשולש,
מוותיקי ״הערבים״ של הישוב, המטיל אור
מיוחד במינו על היחס של האדם הערבי
לבעית הנשואין.
מספר גואל :
לחאג׳ מכובד, ע שיר ואב לבנים ולבנות
רבים, היתד, גם בת יפה מאד. מלבד הבת
היה לו גם שכן. ו שבן זה נשא את עיניו
אל ביתו של השכן המפואר. מדי ראותו
ברחוב ברכו בברכת הנביא, שאל לשלומו,
לשלום משפחתו ועדריו.
יום אחד נתברר כי עיניו של השכן ני שאו
אל דבר מסוים בתוך הבית, הרי הוא
הבת היפה. הוא פנה אל האב
וביקש להשיאה לו לאשה.
השכן פנה בדרך המקובלת,
בי שבו בבית כדמות צדדית
במחזה: ב שמו פנו לאב דב רים
ששיבחוהו והסבו את
תשומת לב האב ׳ 1מעלותיו.
אחד הדוברים היה יהודי מן
הקיבוץ השכן, הוא גואל
עבדכם.
האב שמע את המבוקש,
הגיש קפה ומעדנים והבטיח
לתת את תשובתו כעבור ז מן
מה .״ז הי דבר חשוב, יא
ג׳מעאה,״ אמר ,״הניחו לי
לחשוב.״
החאג׳ התעמק במחשבותיו, והשכן בער
באש האהבה .״איש, יא חאג/״ נהג לפנות
אליו מדי פעם ,״מה תוצאות מחשבותיך?״
והחאג׳ הייה עונה בפסוק מחוכם מתוך
הקוראן :״ההמתנה היא מפתח הגאולה״.
השכן המתין, בטוח באו שרו הקרוב. הנ שים
השואבות מים בבאר התלחשו ביניהן,
כאשר הופיע ו עזר לבחירת לבו להרים את
הכד הכבד על ראשה. גם החיוכים שחלפו
ביניהם מדי עברם ברחוב (דבר שקרה לע־
.וזים קרובות מדי) לא נעלמו מעיני הש של
ההמתנה השני כנים. אולם בשבוע
אירע מאורע מעציב: סוסתו האצילה של
השכן נעלמה. למרות שלא שכח את אהבתו,
הפנה את כל מרצו ואת כל מחשבתו לסוסה
האבודה. הוא שלח גששים לכל כפרי הס ביבה,
יצא למערות ההרים, אך עיקבות ה סוסה
לא נמצאו. יום אחד נעלם גם השכן
עצמו.
הוא הופיע בכפר כעבור שבועיים, רכוב
על סוסתו הלבנה והאצילה. הכפר יצא לק ראתו,
מריע לעוז נפשו. כאשר סיפר שמצא
את הסוסה בשוקי עמאן זנק ערכו בעיני
שכניו השמימה.
מבלי לרדת מסוסו ניגש לבית החאג׳.
בחוץ כבר השמיעו הנשים את יללותיהן
המבשרות שמחה, והגברים ברכו את הצעיר
המאושר :״עתה״ ,אמרו ״מוכרח הזקן להע־נות
לבקשתך״.
בחדר האפל של בית החאג׳ ישב האב
כאילו לא ידע על המאורע הגדול שהת רחש.
הוא הביט על השכן, נענע בראשו :
״החלטתי כי בתי לא תהיה שלך״.
הצעיר נפל מן השחקים, הזעיק את ידידיו
היהודיים. גואל עצמו טרח, פנה שוב אל
הזקן, ניסה לרכך את לבו באלף דברים׳
השתדל לשכנעו שאין זה יפה להפריד בין
זוג אוהבים.
האב חייך חיוך מהורהר וסלחני .״בני״,
אמר ,״עדיין צעיר אתה בימים, וטרם תדע
חקר לב אשה. יודעני היטב שהיא אוהבת
אותו, ולכן, לטובתו, איני נו תן אותה לו.
כי אשד, האוהבת גבר אחד, סופה שתאהב
?,ברים רבים, ולעולם לא תהיה נאמנה. אולם
אשר, הנישאת לגבר מבלי שתאהבו, תתרגל רק לאהוב
אליו במרוצת הימים וסופה
אותו.״

אספתי משד כר השנה נליונו ה העולם הזוז. אני
רוצה ר כרוך אותם. מה לעשו ת?

גבריאלה לוקסנר, ירושלים
כל הקוראים החפצים לכרוך את עתוניהם
יביאו אותם לסניף הקרוב ביו תר של ״פלס״.
סניפי ״פלס״ יכרכו את העיתונים, י חזירו או תם
תמורת תשלום דמי הכריכה.

כחינות כגרות אכפטרניות
מדינתנו הצעירה הרכה בעקבות ספסר ארצות
מתקדמות. והנהיגה את בחיגות־הבנרות האכסטרניות.
בחינות אלה מ אפ שרו ת לבוגרים, שלא יכלו לרכו ש
תעודות־בגרות בדרך הרגילה, להשלים את למוריהם
בלי מסגרת של בית־ספר.
בכל מדינה נהוג הדבר, שהנבחן מגי ש את בחי נותיו.
ולאחר תקופה מסוימת שאינה עולה על
הוא מקבל את ההוצאות,
וחצי.
חודש־חודש
ואז, ישבאפ שרו תו להחליט על עתידו.
רוב התלמידים האכסטרנים הם מתל־אביב והסבי בה.
המחלקה האכסטרנית של מחלקת החנון* בירו שלים.
הפקיד המסוגל לתת תשובות מוסמכות, בא
לתל־אביב אחת ל שבוע, לשעתיים בלבד. היום בו
הפקיד מו פי ע אינו קבוע, ולעתים קרובות קורה
שהוא אף אינו בא לתל־אביב. ו אז אין למי לפנות.
סידורים לקויים אלה גורמים לכך שהתלמידים,
שרובם נמצאים במצב כלכלי קשה. מאבדים שעות
עבודה רבות ללא כל צור ך מיוחד. הבחינות הוג שו
לפני למעלה משלושה חדשים, והנבחנים עדיין לא
קבלו כל תוצאות. כל הפונה למ שרדי מחלקת הח־נוך
מקבל תשובה שגרתית .״ בעוד שבועים־ של שה״.
מדוע אין נותנים את התשובות? מדו ע מחזיקים
תלמידים במתיחות ללא כל צורך והצדקה?

גר שון זרקו, אחד האכסטרנים

שכני המלכה
בצדק עלולות אלופו ת היופי והמלכה בר א שן
למחות על בחירת המקום לתמונתן המשותפת בין
דרכי־החיים לבין הפשעים.

נ. רבין, גבעתיים
הסליחה היא תכונת המלכות.

״מצרים, בית עבדים״
הפעם שכנעתם. ההוכחה היא ש ש בו ע לאחר הו־פעם
מ א מרו של שלום כהן החליטה מצרים להפנות
את מרצה דרומה ולספח את הסודאן, כפי שיעצ*
תם לה.

ברווז צבאי

ן בימי שירות־ בעתודות הענשתי את :
! א חד הפיקודים בשמירה נוספת בגלל הת־ ן
נהגותו הרעה בשעת !

האמונים.
בהפסקת הצהרים=
נכנס אלי וביקש את !
סליחתי. הסברתי ל ו !
שאיני סולח והוריתי !
לו לצאת את החדר: .
הפיקוד יצא מבלי |

החזרתיו !
להצדיע.
ושאלתיו לסיבת אי־ |
הצדעתו. תשובתו ! :
:״אני יודע כי היה עלי להצדיע, אך חשב־ !
:תי שאנחנו ב רוגז אחד על השני.״
הקורא משה גלסטל, ירושלים, זוכה !

בפרס של — 1.ל״י (בלי הצדעה).

״השלט ליווה את המוסד״
אבקש את קוראי המאמר על בית הבושת (העולם
תית ) 726 לקרוא עוד פעם את השורות האחרונות.
באיזה פלפול מ סו פר על כל הפרוצדורה תבזוייה
ש א פי לו באמצע שנה רא רצויה בצורה כה נלויה
ומפורטת, כל ש כן בנלי ת של רא ש השנה. נניח
שחוזר אדם מבית הכנסת ולוקה לשעה קלה את
עתונכם ו מ ציץ בו.

ברכה כ שיזף, ת״א
מנייז לעודד מדור במדינה כל הבקיאות הרבה
בנעשה בבית הבושת בי פו בי מי מלחמת השחרור
ולאחריהם?

נורית בן שלום, ת״א
סופרי העולם הזה שחקרו פרשה ז ו ככל
פרשה אחרת, אינם סבורים שיש תועלת ב־טשטושה.
ציון הפרטים עלול לעזנר לקנראים
רבים להחליט החלטה בבעייה שרבים מאנשי
הציבור מתחבטים בה: בעיית תיקון החוק
הפלילי ביחס לפריצות.

״ממתולה עד אילת״

גבריאל ביאלסקי, ירושלים
מי אמר שלהעולם הזה אין ה ש פע ה?

כהוכחה שמקצוע הטרמפים אינו אלא נחלת בחו רות
במכנסים קצרים, הרי העובדה הבאה. או תו
נהג אדיר השפם, יצחק א שכנזי, סירב לקחת ש לו שה
בחורים מעין־חוצוב לבאר־שבע בארבע בבוקר,
ליד שער מחנה עין־חוצוב. אולם בחורה במכנסים
קצרים...

חיים יהודה, ת״א
איש הכיתוב, שכתב כי הרעילה את עצ מה,
לא דייק בניסוח. קליאופטרה איבדה את
עצמה לדעת בעזרת הכשת נחש ארסי, אחר
שאנטוניוס מאהבה הפיל את עצמו על חרבו
קם הנצחו בקרב של אקציום בשנת 31 לפני
הספירה. ראה תמונתו של רני ג׳ידו (— 1575
: ) 1642

אלכסנדר אברמוביץ,
בנימין שאנג,
עמיאל זו פו ביץ,
תל־אביב

קליאופטרה, האחרונה ל שו שלת הפרעונים. לא
איבדה את עצמה לדעת על ידי שתיית רעל, כי אם
הניחה נתש על שדה השמאלי.

השעות הרבות שביליתי בציפיה לעצירת טרמם
בטיולי בגליל הוצי או מלבי את האשליה שיצורי ם
ממין זכר יכולים להשיג כיום טרמס במדינתנו.
במאמר נתפרסמו שלו שה מספרי מכוניו ת שלא
עצרו. דו מני ש ב טיול של 12 שעו ת יכולתי לספק
לכם 30 מספרים שלא עצרו, על אף שהיה להם
מקום.

אריה סטרוד, ת״א
הקיבוצים והקבוצות שלא קיבלו את הטרמפים-
טיות ע שו בסדר, כי הם לא בתי־כזלון היכולים
לאכסן טרמפיסטיות הרוצות לכייף.

גר שון שמלצר, רמת־גן

צלבץ הקולנוע
בין זו כי הצלבץ לא היה לתמהוני, אף זוכה אחד
מירושלים. ובמה מיוחם איזי בדד רו רי, שהדפים
את שמות השחקנים וזכה בלי הגרלה? אם יש
לו מכונת כתיבה בוד אי שלא נחוץ לו ברטים
קולנוע בהגרלה. כל הקוראים שווים.

צבי כהן, ירושלים
הקורא בן־דרורי קיבל את פרסו מחוץ ל מניין,
נוסף על העשרה שזכו בפרס כמובטח.

איבון דה־קרלו
יש לציין את אוביקטיביותכם בעניין אי בון דה־קרלו.
חבל מאד ש ב מדור השער נתתם שורו ת מע טות
ולא הקדשתם חומר רב יותר לכשלונה המחפיר
של השחקנית המהוללת. לא אגזים אם או מר כי
ג׳טה לוגה בשירה וריקודה ״אני חדש ב ארץ״ עולה
על אי בון די-קרלו.

אלן רמפל, ת״א

דווזי, רותי
הרפורטז׳ות הארוכות על ארצות המרחב אמנם
יפות ומענינות, אך אני מוצאת שהן ארוכות מדי
וכל כו בד העתון על ריפורטז׳ה כזו. אנא קצרו
ותנו משהו אחר נו סף.

שרה אלטמן, גבעתיים

האמנם רוצה דו ש לל מדנו בעזרת רותי ש לו
(העולם הזה ) 725 להרוג ציפורי ם? הרי לא טוב
יהיה אם כל תו שבי י שראל י צ או להרוג את העופות,
המשמחים את לבנו בזמרתם.

מיכאל מזרחי, פ״ת
אל יטע הקזרא מזרחי רעיונות מסוכנים
בלבו של שר האספקה והקיצוב החדש.

שער

חנה׳לה על סף דמעות. ובצדק. הצלמת, שעדיין חדשה בארץ, ולא הספיקה להכיר את
מזג הצברים, רמתה אותה בצורך, נוראה. היא טיילה לה לבד בחוצות בית הכרם בירושלים,
שם באה עם הוריה לקיטנה מחיפה, כשפתאום נגשת אליה אשד, זרה. הובילה אותה ל מין
חדר עם המון מנורות, הושיבה אותה על כסא, נתנה לה המון המון צעצועים — ורצתה
לצלם אותה. זה כמובן לא איכפת לחנה׳לה — העיקר הצעצועים• אולם כשהצלמר, לקחה
פתאום אל כל האוצי — זה הרגיז את חנה׳לה — ואז צילמה פרנצה גרדבנר.
דבר שמזכיר את תולדות אחד הפורטריטים המפורסמים ביו תר בעולם: את צ׳רצ׳יל עם
הבעת הבולדוג. לפי השמועות הצליח הצלם המפורסם א — קרש, שצילם את כל גדולי
הדור, להנציח את צ׳רצ׳יל בפוזה זו בחטפו מפיו בצורה פתאומית ומרגיזה את הסיגרה
האהובה עליו כל כך.
פרנצה גרובנר, הצלמת הירושלמית, שעלתה מצ׳כיה, שם נחשבה לאחת הטובות
במקצועה, עדיין מבצעת את אמנותה בחדרה שבשעת בנייתו, לפני מצוקת הדיור, הוקדש
לתרנגולות ולא לבני אדם. אך כמה אנשים ירושלמיים חשובים כבר הספיקו לגלותה בלול,
ובחסותם תעלה בוודאי למקום הראוי לה.

,העולם הזה״ מם 729 ,

— גרמניה מתהלכת כיום מעשיה משעשעת:
^ * אז ר ח גרמני נכנם לאחד מ״בתי המשפט
בשעתו על־ידי הממשלה הגרמנית כדי להעניש נאצים.
״אני מבקש לטהר אותי,״ אמר לפקיד. הלה פשפש בניירותיו, ענין ברשימות,
התפלא לבסוף :״אבל איני מוצא כאן כל עדות לכך שהיית פעם נאצי! העבר שלך
בסדר ג מו ר!״
״העבר שלי באמת בסדר,״ נאנח הגרמני ,״הפכתי לנאצי רק עכשיו...״
״היטלר צדק!״ הסיפור אינו כל כך משעשע כפי שנראה במבט ראשון.
העובדה הפשוטה היא שגרמנים רבים, שהתיאשו בשעתו מהיטלר והיו מוכנים, לפני
שש שנים, לשנות את דעותיהם, הגיעו עתה למסקנה כי היטלר צדק.
בעיני גרמנים אלה קרה מה שקרה, כך: היטלר הבין את הסכנה האיומה
הכלולה בבולשביזם, יצא בראש הצבא הגרמני המפואר כדי להשמידו. אולם האנגלו־טכסים
תקעו לו סכין בגב. אפילו כשהגנרלים הגרמניים היו מוכנים להקריב את
היטלר ולהגיע לשלום עם האנגלו־סכסים, סרבו אלה לבוא איתם במגע, דר שו ״כניעה
ללא תנאי״ .כתוצאה מהתנהגות פושעת זו של האנגלו־סכסים הצליחו הרוסים להש תלט
על אירופה המזרחית, וגרמניה — המחיצה ההיסטורית בין המבול הרוסי והתר בות
האירופית — הושמדה ^ ,ז ר שחלק ממנה אף הוטל לחיק הרוסים.
עתה, כעבור שש שנים. אחר שהאנגלו־סכסים נוכחו לדעת לאן הגיעו בטס־שותם,
הם פונים שוב אל הגרמנים, דורשים מהם להתגייס ולהקים שוב דיביזיו ת
משוריינות ולהוציא למענם את הערמונים מן האש. המלחמה הבאה נגד הבולשביקים
תהיה על אדמת גרמניה ותתריבה.
המסקנה: היטלר צדק כשאמר כי רק הוא יכול להציל את אירופה מידי
הבולשביקים.
מצבמגוחךכמקצת. נוכח מצב רוח זה עומדים האנגלים והאמריקאים
במצב מגוחך במקצת. לפני שמונה שנים דר שו כי גרמניה תיכנע ללא תנאי. בספרו,
שיצא לפני כמה שבועות, מסביר צ׳רצ׳יל מה היתר, סיבת הדרישה. כיום נראה הדבר
מצחיק: צ׳רצ׳יל ניסה תחילה לפרט את התנאים לשלום עם גרמניה, אך נוכח לדעת
שהם מוכרחים להיות איומים ונוראים. היה צורך לחלק את גרמניה לחלקים קטנים,
ל שבור את תעשיתה, למנוע הקמת צבאה לעולם ועד, לדרוש פיצויים עצומים. הוא
עצמו נבהל, החליט לדרוש ״כניעה ללא תנאי״ מתוך הנחה שאפילו הגדרה קיצונית זו
מבהילה פחות מן התנאים עצמם.
כיום המצב כך: גרמניה המערבית מאוחדת וחזקה, כלכלתה פורחת למדי, היא
לא שילמה כמעט פיצויים (מלבד פירוק כמה בתי־חרושת /ומעל לכל: האמריקאים
והאנגלים מתחננים ממש שהגרמנים יואילו בטובם להזדיין מחדש ולהקים דיביזיו ת
של ״פאנצרים״ י״פאנצר־גרנדירים״ ,ואילו ה״מיליטריסטים״ הגרמנים ז
שאינם מתלהבים לכך, מציגים תנאים מרחיקי־־לכת.
״ הרוגאהרוגאותו לאנגלו־סאכסים בא הדבר כמהלומה. במרוצת הדו רות
נוצר הרושם שהגר|נים מוכנים תמיד ללחום, ושלא חשוב להם כל כך נגד מי
ובעד מה. ואילו עתה נתקלו בנוער גרמני שלא גילה כל נטידי לחבוש שוב-את קובעי־

הפלדה המפורסמים.
^<6 ^ .ויבהי• ]הגרמנים התעייפו מן המל חמוון במלחמה האחרונה הושמדו עריהם.
מאות אלפי צעירות גרמניות נשארו בלי חתנים, או נאלצו להינשא לגברים זקנים
או קטועי אברים.
אמר צעיר גרמני :״האדם הראשון שיבוא אלי וישים רובה בידי, ההרוג אהרוג
אותו!״ המשפט הפך כמעט לפיתגם עממי בגרמניה.
״ מוטבלהיכנע מי ד אולם מעל לעייפות אישית זו עומד הפחד הגדול,
שחדר לכל הלבבות הגרמניים — הפחד מפני השתפכות הדיביזיות ה!זובייטיות לתוך
גרמניה המלרבית למחרת פרוץ המלחמה.
הגרמנים יודעים שהמערב חלשי. ה די חוששים שהאנגלים והאמריקאים ינסו
להשתמש בחיילים הגרמניים :,יהצרפתים) כבכוח שיש לה קייבו מבלי לעצור את
התקדמות הסובייטים עד לאוקינום. רק אז יתכוננו האמריקאים למלחמה רצינית,
יפציצו את אירופה בפצצות אטום, ינחתו בחופיה ו״י ש חררי״ אותה — או את השרי דים
שיישארו ממנה. כדברי הגרמנים :״מוטב ליפול חי לידי הסובייטים מאשר להש תחרר
על־ידי האמריקאים אחר שנמות.״
הגרמנים זוכרים מה קרה להם כ שפלשו הרוסים לאדמתם בימי הקרבות. עתו־נאי
גרמני מתאר את הדבר כך :״הם הרגו את הגברים בלי כל סיבה, אנסו כמעט כל
אשה, לפעמים כמה ׳וכמה פעמים אולם באזורים שהועברו לידי הסובייטים אחר
תום הקרבות התנהגו החיילים הרוסיים בסדר. המסקנה, לדעת הגרמנים :״מוטב
להיכנע להם מיד, במקום לעורר את חמתם.״
הנשר פורם כנפיים. יו תר ויו תר נכחו האנגלו־סכסים לדעת כי רק גורם
אחד יכול לשכנע את הגרמנים להגן על ארצם בכוח הנשק מפני הסובייטים: אותם
הגנרלים, ה״יונקרים״ השנואים, אשר האנגלו־סכסים ניהלו נגדם תעמולה בלתי־פוסקת.
אולם הגנרלים אינם אנשים קלים. הם מוכנים ללחום — שהרי זה מקצועם.
אולם אין הם מוכנים ללחום כ״שכירים,״ כאנשים ״בלי מולדת״ .הם רוצים ללחום
למען גרמניה שוות־זכויות, עצמאית, חזקה. בקיצור: הם דורשים להקים על חורבות
הרייך השלישי את בנין הרייך הרביעי.
אומרים הגנרלים: רבבות הקצינים והסמלים של הצבא הישן לא י חזרו לדגל
כל עוד יאמרו להם שהיו חברים בארגון של פושעים וכל עוד יהיו חבריהם אסירים.
יש לשחרר את הקצינים שנשפטו, י ש׳ לטהר מחדש את שמו של הצבא הגרמני.
באנגליה ובאמריקה קם להם צבא של אוהדים. במרוצת הישנים השתנתה הדעה
המקצועית על הצבא הגרמני. הקפטן לידל־הארט, גדול הוגי־הדעות הצבאיים בברי טניה,
כתב במכתב סנסציוני לטייטס :״שעה שביקרתי ביבשת אירופה ושאלתי את
האנשים על חויותיהם מימי הכיבוש הגרמני, אמרו פעם בפעם שהמשטר הנאצי היה
שנוא, אך הצבא הגרמני היה הגון בהחלט בהתנהגותו. אכן, מדהים למצוא ב איזו מידה
משוים לרעה את התנהגות חיילי צבא־השיחרור לעומת התנהגותם של החיילים
הגרמניים.״
לאמריקאים, שנתפסו בין הפטיש הסובייטי ובין הסדן של הגנרלים הגרמניים,
ברור שאין להם מוצא. הם מסכימים בלבם לדבריו של אותו עתונאי גרמני שכתב :
״הסדר של 1945 מת. סדר זה היה בנוי על שיתוף פעולה בין רוסיה והאנגלו־סכסים
נגד גרמניה. כיום הרוסים הם אויבי האנגלו־סכסים, ואילו גרמניה היא בת בריתם.
על האנגלו־סכסים ללמוד להתיחס אליה כאל בת־ברית...״
הדרד להקמת הרייך הרביעי פנייה. לא יהיה זה, כנראה, רייך נאצי — אף כי
קמה, בינתיים, תנועה נאצית חדשה. אולם המגפיים של החייל הגרמני שוב יהדהדו
באירופה, והגנרלים הגרמניים, אשר עוד לפני כמה
שנים סרבו האמריקאים ללחוץ את ידיהם, י שבו
מסביב לשולחן המשותף.
הנשר הפרוסי שוב פורס את כנפיו.
לטיהור

הרייך השלישי נחרב. הים-
לר והימלר (למעלה) ,ששמם
הרעיד פעם את הדככות,
נשכחו כמעט. מדיוני החיי*
לים, שמגפיהם הידהדו
בפאריס וככנגאזי, ברומא ו-
באוסלו, נשארו בכתי-הק 5י
רות של אירופה, צולעיה עד
קביים או פשטו את מדיהם
ביאוש. אולם שש שנים אחר
המפלה הניצחת כיותר כהיסטוריה
שוב קמה גרמניה
על רגליה, שוב מציגה תנאים
לעולם. נציגה שוב אינו
נציג לכוש מדים ונעול מג-
פייס, כי אם ד״ר קונראד אד־נואר,
קאנצלר חבוש מגב &ן
ולכוש מעיל שחור, הנושא
מטריה של שלום(למטה; .אולם
לא נשאר עוד ספק ש-
תוך זמן קצר תהיה גרמניה
שוב המעצמה החזקה כיו-
״ ר ביבשת אירופה ממערב
מסך הברזל, שוב תהיינה ה-
דיביזיות שלה החזקה כיותר
באירופה. על חורבות ה-
רייך השלישי קם לתחיה ה-
רייד הרביעי של גרמניה.

הנאציזם״,

שהיקמו

שש שנים עברו מאז הצטלמו קציני .0.0מחייכים
| האם עלינו ל ש כו ח י
על חורבות גיטו ורשה או ליד ילדים יהודיים נפחדים שהוב לו
למדנות ההשמדה. אנשי־ציבור גרמניים יסדו תנועה
למען ״שלום עם ישראל״ ,והקאנצלר של גרמניה המערבית התיצב לפני הפרלמנט שלו בהביעו את
רגשי החרטה של עמו על מעשי הנאצים, הבטיח לשלם פיצויים לעם היהודי ולמדינת ישראל.

המוסדות הציוניים קפצו על המציאה, נכ נסו
למו״מ על גובה הפיצויים אשר גרמניה
תשלם למדינת ישראל תמורת טיהור שמה
בעיני העולם. אולם לא ייתכן כל ספק שה־ג׳יסטה
של הקאנצלר לא היתר, ספונטנית,
אלא תנועה פוליטית מחושבת היטב. היא
היתד, מכוונת לסלול את הדרך לשיבת גר מניה
למשפחת עמי המערב, להשתקת הת עמולה
היהודית נגדה בבירות העולם. לה בא
לא יוכלו עוד נציגי ישראל לקום בועי דות
בינלאומיות. כפי שעשו זאת עשרות
פעמים בעבר, ולדרו ש את הוצאת הנציגים
הגרמניים. כסף מטהר ממזרים.
יתכן מאד שלא היה טעם להמשיך לנצח
את יחסי האיבה הרשמיים בין מדינת יש ראל
וביו מדינת גרמניה. אולם מכאן מר חק
רב לצורה המשפילה בה דחפו היהודים
את עצמם בשקידתם למכור את הכרתם ב גרמניה
תמורת שק כסף. שאלה שניה היא

יא;• 4׳-ע

.ו*י 0*:ג 1חי (< 00ז ס!

״ ^י & ס*** 9ח 8ח>*3ן *,וסץ 01x1ססץ
5יגוז־ !.ץ ס ^ 01 0י^תסז־וס?<0 !$0 0

}ב< $01ק)100 07 5סחזזסן ח< * 01ו 11ז ^ חי ס & ס ס
{0ר>><5וז 0ג׳ון} £כ< ח0 }10 וי0-וזז !0ז ח>2ח

ברלין — עיר הגבול הי גרמני
לוחמי בגרמני
חידה בעולם בה י שנו מגע
יו מיו מי ביו אזרחי הגוש ה מערבי
ואזרחי הגוש המזרחי. המלחמה הקרה לבשה כאן צורה של מלחמת
אזרחים. בה בשעה שהקומוניסטים הביאו המוני נוער מכל רחבי גרמניה לבר לין
כדי להשתתף ב״פסטיבל הנוער״ הגדול והחתימו אותם על עצומת הש־לום
(למטה משמאל) ,יוצאות קבוצות־מחתרת של אוהדי המערב להדביק כרו זים
ברחובות האזור המזרחי(למטה מימין. בתמונה, שפורסמה ע״י עתון בעד מערבי,
טושטשו פניהם של אנשי המחתרת) .ובה בשעה שאנשי המערב
הקימו מיתקן של אותיות מאירות כדי להעביר לחבריהם, מעבר למסך הברזל,
ידיעות שלא עברו את הצנזור המזרחי (למעלה מימין) משנים אנשי המזרח
את שמות הרחובות (למעלה משמאל) ומציבים פסלים של סטאלין ולנין במ קומות
הציבוריים.

אם יש לחדש את המס חר
עם גרמניה — כפי של מודעה שמוכיחה בית־חרושת גרמני המכריז
על סוכנו בתל־אביב,
בה בשעה שכל פספורט
ישראלי עודו נושא את
הכתובת :״לכל הארצות,
פרט לגרמניה״ .העמדה
הישראלית אינה עשויה
לעורר כבוד רב בלב ה עולם,
ובלב אזרחי המ דינה
הזוכרים את העבר.

| חיילי ופליטים מתארגנים

בעית הבע יות
של גר מניה
המער
בית
היא בעית הפליטים. כ־ 11 מליון גרמנים, שגו ר שו
מאדמתם באזורים שסופחו לפולין, לצ׳כיה ולברית־המו־עצות
עצמה, התרכזו במדינה המערבית. אחדים מהם הש תדלו
להסתגל לתנאים החדשים, אולם הרוב המכריע נש אר
בלתי־מעוכל, חולם על חזרתו לאזורי מולדתו אחר ה מלחמה
בברית־המועצות. הם מאשימים את האנגלו־סאב־סים
בכל צרותיהם, סבורים שהם הפקירו את אדמת ״ה תרבות
האירופית״ לפראים הסלאבים. ארגונם — ״ברית
מגור שי המולדת ומשוללי הזכויות״ — הפך אחד הכחות
החזקים ביותר במדינה, מנסה לשלב את מרירותם עם
מרירות הנאצים לשעבר, שזכויותיהם האזרחיות נשללו
מהם.
מדי יום ביומו מצטרפים למחנה פליטים עצום זה
פליטים חדשים, שברחו מן האזור המזרחי. לא מכבר עב

מקהלת־מוצארט של דרז דן כולה מברלין המזרחית
למערבית, האזינה בבית־מלון מערבי להודעת הרדיו המז רחי
על בריחתה (מימין) .קבוצה אחרת שנמלטה במלוכד
היתד, כיתה של מגויסים ל״משטרה העממית״ (משמאל),
שלא רצתה להצטרף לצבא המזוין בנשק כבד של הממ שלה
המזרחית.
אותה שעה התאחדו החיילים המשוחררים של ה״וור־מאכט״
לארגון חזק משלהם, דר שו את שי חרור הקצינים
האסורים ממאסרם ואת החזרת הזכויות המלאות לחיילי
ה״ט.ס. הצבאי״ ,אנשי הימלר שהיו מגויסים ביחידות צב איות.
בראש הארגון עומדים הגנרלים המפורסמים של
הצבא הישן, הן האנטי־נאצים והן הנאצים לשעבר, מסוגו
של גנרל הצנחנים המפורסם ראמקה (למטה, מימין) ,איש
אל־עלאמיין, שהואשם על־ידי הצרפתים כפושע מלחמה
אך ברח ממאסרו לגרמניה. אולם הגנרלים סרבו לקבל
כחבר את מנהיג המפלגה הנאצית החדשה, הנגרל אוסי
.רמר (למטה משמאל) שדיכא ב־ 1944 את מרד הקצינים.

הגרמני

רוב בני ברלין מתיחסים באדישות ל עדן, כאל דבר שאינו
נוגע להם. ליצני העיר, שגם היטלר לא היה מסוגל להשתיקם,
מספרים את המעשיר, הבאה:
מכיון שהתושבים ב אזור המזרחי טרם התרגלו לכל הש מות
החדשים של הרחובות, מכריז המבקר בחשמלית את שני
השמות גם יחד :״שדרת סטאלין — לפנים שדרת פראנקפורט!
רחוב דימיטרוב — לפנים רחוב דאנציג!״ ברלינאי אחד האזין
לכך בחיוך, אמר, ברדתו מן החשמלית :״הייל מוסקבה — לפ נים
הייל היטלר!״.
בז מן האחרון מנהלים שליטי גרמניה המזרחית תעמולה
חזקה לאיחוד המדינה, מתוך תקווה שיעלה בידם להשתלט על
המדינה כולה, אי למנוע. לפחות, את הפיכת גרמניה המער בית
לבסיס צבאי חזק נגד ברית־המועצות• גם גרמנים־מערביים
רבים דוגלים בהפיכת גרמניה ל״אוסטריה שניה״ ,הקמת מדינה
אחידה בפיקוח ארבעת הגדולים.

דורשי :

בתום מלחמת העולם האחרונה נאספו
קובעי הפלדה המפורסמים בערימות עצומות
של פסולת (למטה) .היה נדמה שמשך הדור
הזה לא יקום עוד צבא גרמני. אולם עתה
מתחננות מעצמות המערב לגרמנים שיתגייסו
מחדש ויקימו דיביזיות משלהם, בעוד שהגר מנים
מציגים דרי שות מרחיקות־לכת תמורת
שרות זה.
בין השאר דורשים הגרמנים כי בנות־הברית
תעזורנה להקים מחדש את התעשיה הגרמנית,
אשר אחדים ממפעליה פורקו בשעתו כפי צויים,
על אף התנגדותם החריפה של הגר מנים
(למעלה, משמאל) .הגרמנים טוענים
שאינם יכולים לשאת במעמסה הכלכלית של
הזיון, דורשים עזרה כלכלית גדולה מן הא מריקאים.
אם ישלמו פיצויים למדינת ישראל,
מתוך כיסים
יבואו הכספים, מן הסתם,
אמריקאיים.
דרישה חמורה עוד יו תר שיל הגרמנים
היא לערוך רביזיה של משפטי פושעי המל חמה.
לדרישה ז ו הצטרפו גם אנגלים רבים.
אחד העתונים האנגליים החשובים ביו תר,
אקונונויסט, הכריז בגלוי כי משפטי נירנברג
ושאר משפטי פושעי המלחמה היו בלתי־חוקיים
בהחלט, וכי רוב הפושעים שנידונו
למאסר לא היו ראויים לעונש זה. הפרו צדורה
המשפטית של המשפטים, ועצם
בסיסם החוקי, היו מפוקפקים ביותר.
בראש וראשונה דורשים הגרמנים לשחרר
שני גנרלים מפורסמים: גנרל פון־מאנשטיין,
שנחשב למוח האיסטראטגי המזהיר ביו תר
של ה״וורמאכט״ ,ופלד־מארשל חיל־האויר
קסלרינג, מצביא כוחות האויר הגרמניים
של הגרמנים
בים התיכון ומפקד עליון
בחזית איטליה. שניהם יושבים במאסר בשל
פשעי מלחמה, אך אין ספק שי שו חררו
בקרוב.
אולם מעל לכל דורשי ם הגרמנים שלושה
דברים, שהם קודש הקדשים בלב כל גרמני
ותכול־עיניים: איחוד שתי הגר בלונדי
מניות,
שלום עם האויבים מאתמול, ויציאת
צבאות הכיבוש. ובדיוק שלושה דברים אלה
אין המערב יכול לתת להם. אי־אפשר לאחד
את גרמניה — כי במזרח יו ש ב החייל ה רוסי.
אי־אפשר לחתום על שלום — כי
ברית המועצות לא תסכים לכל חוזה־שלום
שישאיר זכות לאנגלו־סאכסים להשתמש ב גרמניה
כבבסיס צבאי. ואי־אפשר לחיילי
המערב לצאת את המדינה — מבלי להפ קיר
את אירופה כולה לידי הסובייטים.
על רקע זה צמחה הג׳יסטה הגאונית האח רונה
של הרוסים. הם נתנו דחיפה קטנה
להר גרוטוול, מנהיג המדינה המזרחית. הר
גרוטוול קם על רגליו, הציע חגיגית לגרמניה
המערבות: איחוד שתי המדינות, עריכת
בחירות כלליות לממשלה חדשה שתהיה
נייטך אלית, תחתום על שלום עם בנות-
הברית ותכריח אותן לסלק את חייליהן.
וכדי לסלק כל ספק קם אחריו הגנרל הסו בייטי,
מפקד האזור והוסיף בקול ע מו ק:
כמובן, זהו בדיוק מה שרוצה גם ברית-
המועצות, ידידתם הוותיקה של הדמוקרטים
בכלל והדמוקרטים הגרמנים בפרט.

העם
ג ר בי נ״דון ועב ברי ם רטובי ם
התחלת השבוע היתד, חמה למדי. רוח
חמסינית אכזרית הביאה עמה מועקה וא דישות.
האזרח הממוצע שכב במיטתו עד
הצהרים בימי החגים, צימצם גם בשאר הי מים
את עבודתו עד למינימום.
ולפתע השתנה הכל. גשם טירסר בר חובות
— לא כמה טיפות הססניות, אלא מטרות
עזים, שוטפניים. בין לילה נגמר הקיץ. וב שעות
הערב הקרים ביצבצו המעילים, העני בות,
גרבי־הניילון הראשונים.
בכפר העיפו חקלאים מבטים השמימה, שמ חים
בלבם, אך חוששים לבטא את שמחתם,
מתוך פחד סתום שהדבר יזיק ״למעלה״ וי ביא
שוב בצורת איומה כבשנה שעברה* .לא
רע,״ מלמלו ,״אם זה יימשך...״
פחות שמחים היו עכברי־החזית הרטובים
בקו־האש של המדינה: במעברות. שעה שהת־מטטו
האוהלים הראשונים ועולים מרי־נפש
פלשו למשרדים המוגנים, ניתנה האזהרה
הראשונה: שוב לא הכין הישוב את עצמו,
את לבו, למאמץ הגדול של התנדבות ואחוות-
אחים אשר בלעדיו יהיו ימי החורף ימי 1 סבל איומים במחנות.
מניות ירודות. גלי קור הראשונים לא
ציננו את המרחב. להיפך, המדורה הגדולה של
מהפכה מרחבית להטה שבעתיים• בהתלהבות
גועשת סערו ההמונים במצרים, כשמלכם —
עוד אתמול נער־שעשועים שמנמן בעיני
העולם ונתיניו — נ טל על עצמו את התואר
המפואר* ,מלך מצריים וסודאן״ .ובקצה השני
של המרחב, באיראן, האזינו קנאים לדברי
מנהיגם התשוש, שדחה בין התקפות־חולשד,
גופניות את תביעות המוסד הבינלאומי העל יון.
מעולם
לא היו מניות המערב כה י רודו ת
בשווקים הרעשניים של קאהיר ודמשק, עזה
ושכם מאשר באמצע חודש אוקטובר — 1951
בדיוק 9שנים אחרי שהידהדו תותחי מונס־גו
מרי מעל לשדות המוקשים של אל־עלאמיין.

אר ב עי ס מיליון נורות
י. י .ס. הלקנס הוא הולנדי טיפוסי המ דבר
אנגלית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית ר הוטה
(עברית לומדים בני בחיפה — הוא
מז מן
בישראל.
מספר) ומתאקלם ב קו שי
לז מן הוא נוסע לרגלי עסקיו לארץ מולדתו
וכששאלו אותו מה היה הרושם העז ביו תר
כשאחר כמה חדשי שהות בי שראל בא להאג,
בירת הולנד, ענה בפשטות: הססיק. כש שד,זמין
שלושה סטיקים זה אחר זה, אמר
המלצר* :זה בודאי בא מישראל״.
מיד לאחר סיום המנדט הבריטי ב שנת
, 1948 החליטו מפעלי פיליפס ההולנדיים ל הקים
בית חרושת לנורו ת בישראל. הנימו קים
היו: ישראל דומה להולנד בזה, ש אין
בה מקום רב לחקלאות והתנאים מאלצים
אותה לפנות לתעשייה. בי שראל אין חמרי
גלם כבהולנד שהקימה בכל זאת תעשיות
בעלות שם עולמי. מצבה הגיאוגרפי של
ישראל על חוף הים התיכון, ושכנותיה המ

דינות
הערביות, העומדות כו לן על רמה תע שייתית
נמוכה, מבטיחים עתיד גדול ליש ראל
כארץ יצוא. למרות מצב המלחמה עם
המדינות הערביות, החליטו מפעלי פיליפס
להקים בית־חרושת בישראל כדי לספק את
הצריכה המקומית, תכננו להרחיב את היי צור
לצרכי יצו א במרוצת הזמן.
ראש עירית נתניה, עודד בן־עמי, ש מג מתו
היא להפוך את נתניה לעיר תעשיתית
מתקדמת באח, לא חסך טרחה ונסע פע מים
מספר להולנד כדי לשכנע את מנהלי
פיליפס בכדאיות המשימה ובעיקר, שהמפ על
צריך לקום דווקא בנתניה. מנהלי פי־ליפס
לא עברו את כל החיבוטים ב מרכז
ההשקעות, לא טעמו חבלי לידה במשרדים
ממשלתיים, קרקע הוקצתה על־ידי עירית
בישראל לתחייה. כמנהל
נתניה והמפעל
המפעל בארץ נתמנה י. י .ס. הלקנס שה עביר
הנה את אשתו ו שני בניו.
הבנים מתרגלים יו תר מהר לכתיב העברי׳
שלא שמעו עליו מימיהם, מאביהם לתנאי
הארץ. החמסינים, חוסר תזונה מתאימה
אינם משפיעים בצורה מעודדת עליו ו כן
הוא מצטער על כך שלמרות, שמפעלי פי־ליפס
ב ארץ מצויירים בכל המכונות להג ברת
הייצור קיים בכל זאת מחסור בנורו ת
חשמליות. הוא טו ען אמנם שמשך תקופה
ארוכה רעבה האוכלוסיה לנורו ת ועכ שיו
היא חוטפת מיד את כל התוצרת, אבל נראה
שהוא ופיליפס מאוכזבים קצת ממצב המל ליי
צור
חמה עם ארצות השכנות. החלום
40 מי ליון נורו ת לשנה עבור השווקים הער ביים
הוא רחוק מלהתגשם והרחבת הייצור
לצרכי המקום אינה כדאית לפי שעה.

עוסקת בשום ענינים פוליטיים.
אנשי השומר־הצעיר לא התיאשו, כנסו את
מחלקתם לפעילות בנוער, הוציאו חוזר, שנש לח
לכל קיבוץ שי ש בו כיתת המשך לבית־הספר
העממי, לשלוח שני נציגים למליאת
המועצה, לתמוך בהצטרפות לוועד־השלות.
אלא שאותו חוזר הגיע ביום חמישי לידי
מרכז מפא״י, שהתקשר מיד עם מרכזי
התנועה־המאחזדת וחבר הקבוצות, ואלה שלחו
מברקים לכל בית־ספר וחברת נוער בתחומי
חבר־הקבוצות לשלוח נציגים המועצה.
*תקוותן• הפרטית, חכר הישיבה
נפתחה ב שירת התקוה שהשרתה רוח חגי גית,
שהופרעה מיד כאשר בנאום הברכה תקוותו הזכיר אלכס מהשומר־הצעיר את
שהמועצה תפעל למען עניין השלום. קריאת
ביניים *זו תקוותך הפרטית, חבר !״ עוררה
תגובות סוערות משני הצדדים, שנמשכו ז מן
ממושך. הכל חשבו שהמועצה מתפוצצת,
אולם כל צד חיכה שחברו יסתלק הראשון,
עד שהתעייפו כולם מן הצעקות ו שמעו את
אלכס מתקן את עצמו * :אני מקווה שהשנה
יהיו הלימודים סדירים וללא הפרעות, כי
תהיה ז ו שנת שלום״.
בין המדברים אחריו היה יעקב, בן חק לאים
טיפוסי, גבוה, רחב גרם וגדל בלורית,
מקבוצת נוה־איתן * :י שנו בארץ גו ף החותר
תחת בסיסה הכלכלי של המדינה, תחת רמת
המוסר שלה, תחת יעודה הציוני, בקיצור :
חותר תחת קיומה של מדינתנו( .מתיחות עצו־

תינוק בן מ ש טר ה
על החול הרטוב, ליד מעון הילדים שעל
שפת־הים ביפו, י שב ילד קטן ושיחק. לאחר
כמה שעות התחיל בוכה — הוא היה רעב
ורצה לאכול. אולם לא נראה איש בסביבה
שיתן לו לאכול. עוברים ושבים שנוכחו
במקום החלו מחפשים את הורי הילד. לכל
השאלות לשמו ולכתובתו השיב הילד בבכי.
הוא היה רך מכדי להבין את שאלותיהם,
וטרם הגיע לגיל הדיבור. אחד הנאספים לקח
אותו ומסרו ל שו טר התורן בתחנת המשטרה
בעג׳מי :״מצאתי את הילד הזה עזוב על
שפת הים,״ הודיע* .אולי תוכלו למצוא
את הוריו.״
אולם שום הודעה על ילד נעדר לא נת קבלה
בתחנות המשטרה של תל־אביב או
יפו, והשוטרים של תחנת עג׳מי נאלצו לר שום
את הילד כעזוב. במקרים אלד, נוהגים
השוטרים לפנות למוסדות הסעד או למעונות
ילדים לטפל בילדים העזובים עד אשר יו ברר
מצבם. השוטרים פנו למוסדות הללו, הו דיעו
להם על הילד, אך בכל מקום היתד.
התשובה אחת * :מצטערים, איננו יכולים
לטפל בו.״
הם פנו למעונות הילדים לברר אם לא נע דר
אחד מהילדים שלהם. הם לקחו את התי נוק
עמד,ם שמא יו כלו מוסדות אלה לזהותו.

חינוך מלחמה על השלו
*כאן לא הכנסת קרא נציג מתל־אביב
לעבר אלכס מהשומר־הצעיר, ממושקף, צנום
ומדולדל־זרוע* .דבר לעניין, ולא ב ל שון
פרלמנטרית ! ״
למשקיף מן הצד קשה היה לנחש אם
82 הנציגים מכל הארץ התאספו בי מי ש שי
ושבת בבית החלוצות בתל־אביב כדי לקיים
ישיבת כנסת או ישיבת מועצת תלמידים
ארצית.
המועצה הקיימת רחוקה מרחק רב מן
הארגון אותו יז מו בשעתו אנשי צופר. מפתח
הייצוג (שיני נציגים לכל בית־ספר) גרם לכך
שבמועצה ישלטו נציגי בתי־ספר קטנים
הממונים על ידי ההנהלות, או בהסכמתן,
שלא ע שו שום דבר משך כל השנה שעברה,
ועל אף מתינותם ניתק משרד החינוך את
כל הקשרים אתם ולא ענה אפילו על
מכתביהם.
לפני כחודש, לישיבה האחרונה של המז כירות
(גו ף מסורבל, המורכב מ־ 16 איש
מכל רחבי הארץ המתאספים פעם בחדשיים)
הגיע מכתב מוועד־השלום, המבקש את המו עצה
לעסוק בהחתמת התלמידים על עצומת
השלום. כמה חברי השוסר־הצעיר וקומוניס טים
תמכו באותו מכתב, אבל הרוב החליט,
בהסתמכו על התקנון, לענות שהמועצה אינה

מרדכי *כוכי״ צינ קץ
גברים נושופנוים השתדלו לשעשעו

רה באולם: למי הדא מתכוון?) ועל הנוער מו טל
התפקיד להלחם בקבוצה הזאת( .המתיחות
מתגברת. האם הוא מתכוון לקומוניסטים? לכ נענים?
למפ״ם?) גו ף זה הוא ...השוק הש חור!״
למחרת
פסלה ועדת הבקורת את חברותו
של יעקב במועצה, שכן התברר שבקבוצתו
אין בכלל בית־ספר ונעריה לומדים בבית-
הספר הסמוך שבגבע.
אותו ערב הוגשה לנשיאות דרישה חתומה
בידי 31 צירים התובעת להעלות על סדר
היום את עניין השלום. הנציגים הבלתי
מפלגתיים נתפזרו מבולבלים, שני המחנות —
מלאי תקוות.
למחרת התכנסו ששת חברי ועדת הבקורת
והחליטו, למרות מחאותיהם של שני החברים
מהשומר־הצעיר ש אין להעלות במועצה את
שאלת ההצטרפות לוועד־השלום, שהיא ענין
פוליטי. גם במליאת המועצה היה השופר
הצעיר במיעוט, כי בגלל בלבול בלתי מו בן
לא הופיעו במקום הנציגים הקומוניסטים
המעטים (מכמה בתי־ספר ערב) שיכלו להכ ריע
את הכף שמאלה. אחר הצהרים עוד
ניסה השופר־הצעיר נסיון נואש אחרון לה עלות
הצעת פשרה, להרשות לכל מועצת
בית־ספר להחליט עצמאית בענין עצומת
השלום, אך גם הפעם נכשל.
בתוך כל המהומה לא שם איש לב לקומץ
נציגי בתי־הספר הגדולים מן הערים הגדולות
(המייצגים, למעשה, יו תר ממחצית מספר
התלמידים) שהתכוונו לדרו ש עריכת תכנית
למודים חדשה ופעולות ממשיות של המו עצה
לטובת התלמידים.

דרכי חיים

אולם בסופו של יום מייגע נשארה המשטרה
עם תינוק ביד מבלי ש ש מו או מוצאו יהיה
ידוע להם. כך מצאה לאה צינקין, אשת השו טר
עזרא צינקין, את הילד יו ש ב על שול חן
היומנאי שעה שבאה לבקר את בעלה בתחנה.
רחמיה נכמרו על התינוק העזוב ומראה הגב רים
המשופמים המשתדלים לשעשע אותו
ומטפלים בו כאילו היה חפץ שביר עוררה
בה השתתפות. היא הציעה לקחת את הילד
אל ביתה ולטפל בו עד א שר יימצא לו סי דור
קבוע או עד אשר יופיעו הוריו.
״מעתה הוא בננו.״ הילד, בלונדי
ובעל עינים כחולות, מלא מרץ, נראה כ בן
שנתיים לכל היותר. באחד המוסדות שאליו
נלקח לשם זי הוי העניק לו מישהו את השם
מרדכי. אולם בבית משפחתו החדשה הוא
עונה לשם החיבה *בובי״ .בדירה בת שני
החדרים של משפחת צינקין ב שי כון ב חולון
נכנס הילד חיש לאוירה הביתית. לאה צינקין,
שהיתר, מורה בפולין, משם עלתה לפני 13
שנה, הקדישה את כל שעות היום לאורח
החדש, מנסה לפענח את החידה הגדול ה:
מי הוא, מי היו הוריו, למה עזבוהו, האם
עודם חיים?
הילד מסתובב בינתיים בבית מבלי שיחוש
בכל שינוי. הוא צעיר מדי להבין את הטר גדיה
הגדולה שהוא משחק בה תפקיד מר כזי.
לפי כמה מלים עבריו ת שנפלטו מפיו,
מנחשת לאה צינקין כי חונך בבית ששם
ד ברו עברית. התנהגותו ליד השולחן מניעה
אותה לחשוב כי היה לפני כן במוסד או
במעון. כאשר, למשל, ראה מברשת שנים
בחדר האמבטיה לקח אותה והחל מצחצח
את שיניו כאילו לימדוהו לעשות זאת.
ילדי השכונה, הגדולים כולם ממנו בגיל,

,העולס הזה״ מם* 729

תינוקות וצעצועים. אולם השתלטותו של בל בי
בבית צינקין חסר־הילדים היתד. מוחלטת
עור יותר מאשר השתלמותו על לבות השכ נים
.״הוא ילד כל כך נחמד וחי,״ מספרת
לאה צינקין ,״שעתה קשה לי לחשוב כי

הננו?״ הבי
על שפת ימה
מות השמת
רמה, נמצא בית
שמונת בתי הקפה

מהרי־גבעה
אחד
מ בצל
חומות

צאר : ,בוגאנים חם המזג הדגיש את סי רו
בו על ידי כמה חבטות הגונות באזני ה שו
טר ובר א שו. מתוך מכונית שי טור ש עברה
במקום קפצו שני שוטרים לעזר ת
חברם המותקף, הכניסו את המתקיף למכו
העוברים
ושבים ברחוב אלנבי, תל־אביב,
הפנו את ראשיהם כשראו את שתי הצעי רות
היפות עוברו ת מחלון ראווה לחלון
ראווה, מפליטות קריאות התלהבות באיטל קית
מתנגנת, כ שגבר קשיש יו תר בעל מכ נסיים
לבנות ו חיוך סלחני שו מר עליהן.
היה נדמה שהם עולים חדשים. אולם באותו
ערב ידעו רבים מי הם הזרים. אותה שעה
עמדו על הבמה של קולנוע רמה טיטו סקי פר.
ואלנה דאנזה כששאגות ״בראבו״ ,הר גילות
יו תר באיטליה מאשר בישראל, מר עידות
את האויר. ב חזרו לחדרו ב מלון
פארק הוציא טיטו סקיפר. רשימה מכיסו,
הוסיף ל שורת הארוכה של שמות ארצות
שם חדש: ישראל.
אין כמעט ארץ בעולם בה לא בקר טיטו
סקיפר, מאז הופיע בן ד.־ ,22 בן דוור ואחי
שופט, בפעם הראשונה על הבמה לפני כמ עט
40 שנה. חסרות בר שי מ ה: רוסיה, סין,
יפאן. פעמיים היה צ רי ך להופיע ברוסיה,
ופעמיים נכנסה רוסיה למלחמה ימים מע טים
אחר שהרוסים חתמו על החוזה עמו
— פעם ב־ ,1914 פעם שניה ב־ . 1941 מחייך
סקיפה: איני לוקה באמונות טפלות, אבל
אפחד לחתום חוזה שלי שי עם הרוסים פן
יגרום הדבר למלחמת־עולם שלישית.
״ החזיקואותו הזמר, הדומה מעט
לנחום נרדי והמחבר מוסיקה בשעות הפנאי
( בין השאר: תפילות קאטוליות) חלם לעלות
על הבמה כמעט מאז למד לדבר, לאמר אבא
ואמא. בן שבע ש ר במקהלת נערים באו־פירה
של עיר מולדתו לצ׳ה שבעקב המגף
האיטלקי. אולם הקאריירה שלו לא היתד.
תמיד סוגה שושנים. בין הרגעים הפחות
נעימים: כשהופיע בשנת 1919 בטוסקה
והתכונן, במערכה האחרונה, ליהרג, לא פעל
אף אחד מרובי־הבמה של כיתת־האש. מ שלא
נשמע שום קול יריד, צנח בכל זאת
ארצה, לקול צחוק הקהל.
:אותה שנה הופיע ג מ מט ה־ ק ארלו עטי
הבריטון הצרפתי מגנה, כשזה הוחלף פת אום
על־ידי באסטיני הגדול (שמת כעבור
ז מן קצר) .כשנכנס לשיא ההתלהבות ב־טוסקה
לחש באסטיני ל שכניו על הבמה :
״החזיקו אותו ! אני פוחד ממנו ! ״
ז כ רון רו מנטי יו ת ר: ב״ 1917 קיבל סקי פר,
מכתב מאשר, אלמונית, שחתמה בשם
״יולאליה״ ,ביקשה אותו להיפגש עמה במ קום
מסוים. סקיפר. הצעיר הופיע, כמובן,
בשעה הנכונה — ומצא שהמקום הוא בבית־הקברות.
כשלא הופיע איש, התכונן ללכת
— כשראה לפתע מרכבה מפוארת מתקרבת.
כשנעצרה, ירד המשרת, פתח את הדלת ומ תוכה
יצאה גברת קטנת־קומה, לבושה שחו רין,
כשצעיף ש חור עבה מגיע מראשה עד
הקרקע.
״מה הרעיון להיפגש בבית ה ק ברו ת?״
שאל סקיפה. אך הגברת הסבירה שהיא רו מנטית,
ביקשה אותו לנשקה. כשניסה לה רים
את הצעיף התנגדה. הוא נשק אותה
מבעד לצעיף, מבלי לראות את פניה היא
נמלטה מידיו, התרחקה במרכבה. עד היום
אין לסקיפה מו שג מי היתה.

נית.
בתחנת המשטרה נפתחו נגד העצור שני
לבית הקפה
תיקים: אחד עבור פריצה
באר־שבע והשנ בגלל תקיפת שו טר ב מילוי
תפקידו. הנעליים וטביעות האצבעות שנל ק
חו במקום הפשע נשלחו לבדיקה לברר
באופן מוחלט אם אמנם בוגאנים הוא אשר
ביצע את הפריצה. כעבור יומיים הגיעה
הת שוב ה: אין שום הוכחות המעידות על
כד• התיק אולם בזה לא נגמרה הפרשה. המחוזי בית־המשפט
השני שהובא בפני
זיכה את בוגאנים בשלושה חודשי מאסר.

משפט
״מוכרחים ל ח תן אותנו״

אלכרט כריטון, שוטר
ז רי נצחון לא הוכנו
אצטרך להיפרד ממנו. אמנם, אם יופיעו הו ריו,
לא תהיה לי כל ברירה אלא להחזירו
אליהם, אבל כבר ג מור ו מנוי אתי שלא ילך
למוסד ציבורי. מעתה הוא יהיה בננו.״

דא רק ב ק בו קי ״ן
אחר חצות, אור ליום , 13.5.48 בכנסיה
הארמנית בעיר העתיקה, קרוב לרובע היהודי,
הוציא האלחוטאי של היחידה הבריטית האח רונה
במקום בקבוק יין אדום והציע לגימה
גם לסרג׳נט בתפקיד, שהתחיל להתענין למ קורה
אולם השתתק חיש כשאיש הקשר
הזכיר לו כי עליו לבחור אם לשאול או
לשתות• לכן כשהסרג׳נם ראה את אותו
אלחוטאי קופץ מחלון בשעה 5.30 לפנות בו קר
מצויד ברובה וקצת יו תר תחמושת
מהרגיל, לא היה ספק בלבו כי הבחור הולך
להביא עוד יין. במקום להעמידו למשפט
על עזיבת המחנה ללא רשות קרץ הוא בעינו,
איחל לו הצלחה וביקשו לחזור תוך עשרה
רגעים.

בית־הכלא של י פו שנבנה עוד בימי התורכים.
בבתי קפה אלה מבקרים כל מיני טי פוסים.
יש מהם שהספיקו להיות ידידים סי בים
של המשטרה — מרוב ביקורים בבית־הסוהר
ובתחנות־מעצר. ישנם אחרים הב אים
ליפו כדי לראות במו עיניהם את ה עולם
התחתון האקזוטי שכה הרבו לספר
עליו.
ביום רביעי, לפני שבוע׳ סגר בעל בית
הקפה באר־שבע את המקום והלך לביתו.
למחרת, כאשר פתח את חנותו בבוקר הר גיש
שחסרים לו כמה דברים, ביניהם בקבוקי
קוניאק וליקרים, ע שר וחצי לירו ת שהיו

לדעת אנשים שראוהו במסדרון בית המש פט
הוא כבן ארבעים. לדברי כתב ההאשמה
בו האשימו אותו היא בת 14 וארבעה חד שים.
בין אפריל ומאי — 1951 נאמר בכתב
ההאשמה שהוגש נגדו — בעל דוד עבוד לוי,
שלא כחוק* ,את הילדה (בכתב האשמה כתוב
גם השם) בת ד,־ 14ו־ 4החדשים.
השכנים אומרים כי הדברים משונים בעי ניהם.
שילדה בת 14 תתאהב ב״ז קן״ כזה.
היא הכירה אותו לפני שנה. לפני חמשה
או ששה חדשים החליטו להתחתן. אמה ידעה
שהיא מטיילת עמו והסכימה. כך היא עצמה
אומרת. הם ניסו גם לפנות לרבנות ולהתחתן
— אולם שם לא רצו .״אם תכנסי בהריון.
מוכרחים לחתן אותך. ככה — את צעירה״
במשרד הרבנות. היא
— אמרו הרבנים
אמרה לו כי אם י עזוב אותה תשתגע ותאבד
עצמה לדעת. איננה רוצה ל חזור לבית הוריה.
באחד הימים היא באה לחדרו. דיברו על
העתיד. אמרה היא: ברבנות לא רוצים ככה
לתת לנו קידו שין. אמת הוא: נחכה עד שת היי
בוגרת. אמרה היא: לא. אם אתה ״תקל קל
אותי״ שלא אהיה בחורה, הם יהיו מוכ־

יש חשש כי הסרג׳נט מחכה עד היום
ליין, כי אותו אלחוטאי, אלברט ברי טון,
עבר אותו בוקר לקווי ההגנה בעיר העתיקה,
אתם עמד בקשרים כבר מקודם ולא רק
על מנת לקבל בקבוקי יין.
כשנפלה העיר העתיקה נלקח ב שבי הלגיון
יחד עם חבריו היהודיים. סירב, למרות איו מיהם
והבטחותיהם של הקצינים והחיילים
הבריטיים שלחמו בצד השני, לעזוב את חב ריו
ועמד בתוקף על ז כו תו לעבור אתם
למחנה השבויים.
בחזרו מהשבי, מצא, כדוגמת רבים מחבריו
היהודיים, כי לא הוכנו לו ז רי נצחון.
להיפך: גילה כי בריטים אחרים שאף הם
ערקו ועברו לצד הישראלים ולא המשיכו
להלחם, יושבי ם בג׳ובים רבים, לא כדוגמתו.
אלברט לא התיאש: נחמתו כי לוא היה
נשאר בצבא הבריטי והיה משתחרר במולדתו
היה נתקל באותן אכזבות.

טיטו מקיפה, ארנה דאגזה
הרובים לא פעלו

רגיל לחיי צבא מזה שנים מצא התעסקות
דומה. התגייס ל שורו ת המשטרה הישראלית
בה הוא משרת כיום. אך כיון שגם לחייל
בריטי לשעבר לא משלמים יותר במשטרה,
מצא את עצמו במצב ביש כשהכיר לפני
שנה וחצי בחורה יהודיה, אותה רצה לשאת
לאשה. ללא היסוסים רבים כתב מכתב
לאשת הנשיא, וירה וייצמן, ביקש עזרה
יוצאת מן הכלל למקרה יוצא מן הכלל.
כעבור ז מן קצר הגיעה ידיעה לפנות לבנק
ולקבל 200 לירות. ההפתעה הראשונה, כש חשב
שזאת מתנה, לא ארכה ימים. נתברר
לו כי ז ו הלוואה, עליה י ש להחזיר שבע
לירות לחודש .״גם זו לטובה״ ,אמר אלברט.

במגירת הקופה הפרוצה. המשטרה שנקראה
למקום בדקה את סימני הפריצה,שיירי א רוחה
דשנה שהפורצים הכינו לעצמם במס עדה
המזרחית, קבעה שפורצים אלה נכנסו
דרך החצר האחורית, טיפסו ע> קיר וקפצו
לתוך המטבח. על הקיר נמצאו סימני סריטה,
כאילו של נעלים. אותה שעה עמד שו טר ליד
סנדלריה קטנה לא רחוק מן המסעדה. הוא דיבר
עם הסנדלר על הא ועל דא, התלוצץ עם אחד
מלקוחותיו, עמרם בוגאנים, עולה מצפון
אפריקה שהיה ידוע למשטרה זה מזמן. ה שוטר
שם לב לכך שבוגאנים מוסר זו ג נע לים
לסנדלר לתיקון ומקבל חזרה זו ג אחר.
הדבר שענייין את השוטר ב אופן מיוחד היו
כמה סימנים לבגים על סוליית הנעליים ה ניתנים
לתיקון.

כעת שו אף הוא לשני דברים: דיור בכדי
לצאת עם אשתו מהחדר (קרא: מחסן) הקטן
הזדמנות
בו הוא גר במאה־שערים ושנית
לראות את הוריו בנורתהאומפטון, אנגליה.
אולם חוקת הצבא הבריטי קשה. אלברט
יודע כי בדרכו על אדמת אנגליה ייאסר
כעריק.

השוטר עזב את הסנדלריה, נכנם לבית
הקפה באר־שבע לשתות כוס גזוז. שם סופר
לו על הפריצה שארעה בלילה. כאשר בעל
הבית הראה לו את הסימנים שהפורצים הש אירו
על הקיר, עלה במוחו של השוטר
ר עיון בזק. הוא ר ץ החוצה אל הסנדלריה,
לקח את הנעלים ו חזר למקום הפשע להשוות
את הסימנים על הקיר עם הצבע שעל ה־

.העולם הזה״ מס׳ 729

דחרוגהצחקד״ שונה היתד. פגי שתו
עם דיאנה, שנישאה לו לאשר( ,השניה)
לפני ש ש שנים. דיאנה היפהפיה, בת ו ד,27
המלווה אותו בישראל, שיחקה בסרט ב או תו
אולפן שהסריס את אחד מסרטיו של סקיפר,
מעטים
(״מסתורי ונציה״) ,כעבור ימים
התחתנו. בנם, טיטינו (״טיטו הקטן״) ,מת כונן
לקאריירה של זמר, אף כי אינו אלא
בן חמש. לא מכבר, במסיבה לכבוד אביו
בבארי, התקרב לרמקול ו הכריז :״אני א שיר
לכם את השיר אנה־א־אנמה, למרות
שאבי נמצא כאן״.
אולם ההכנות לנישואיה של אלנה דנזה,
שותפתו במסע הנוכחי * ,ארכו יו תר ז מן.
אלנה, שהיא כיום בת ,25 התאהבה לפני
שש שנים בחייל משוחרר, יליד יוגוסלביה,
שעסק במסחר. בגלל הזמנים הקשים אחר
המלחמה דחו את הנשואין מפעם לפעם, עד
שנישאו לפני כמה חדשים — אחר תקופת־ארוסין
של שש שנים.
אלנה, בת פירנצה בעלת עינים חומות-
ירקרקות ואף המזדקר כלפי מעלה, עלתה
על הבמה בהיותה בת .21 יומה הקשה
ביו תר היה כשהופיע בריגולטו. היא חזרה
על תמונת ההריגה היטב מראש עם שותפה,
שביקש שתבוא לקראתו בהתרגשות במ קום
שעליו לדקרה ולהרגה. אולם על הבמה
קרא אסון: מעוצמת ההתנגשות נפלו שני הם
על הארץ, לשמחת הקהל.

רחים לחתן אותנו. שניהם מספרים כי הוא
התנגד אולם לאחר וויכוח שוכנע .״הסברתי
לו שאין ברירה״ אמרה היא .״במשרד הרב נות
יסרבו עוד ז מן רב לחתן אותנו בגלל
גילי״.
למשטרה הגיעה תלונה. איש לא הכחיש. הוא
שכב עמה — כך גם אמרה במשטרה. הוכן
תיק. כתב אשמה. עדויות. ולאחר ז מן ניצב
דוד עבוד לוי בפני שופט השלום. המטרה:
חקירה מוקדמת. התוצאה: התיק הועבר לדיון
בפני בית המשפט המחוזי.
הארץ יחם עתו־נאי
בעניין זה אין על המבקשים להתייצב
במערכת, אלא להתאכזר בסבלנות עד שיוז מנו
להופיע במשרדנו (קולנוע).
יעקב חסון, ירושלי ם

הכרח לא יגונה

האשד. היתד. איש במותה, כי נאלצה לע שות
זאת מאחר שנמאסו לה חייה (הבוקר).
צפורה ואורה, צה״ל
* האוסר בעילת נשים למטה מגיל .15

•בפעם השניה. בפעם הראשונה שרו יחד
בפילדלפיה, ארצות־הברית.

על הרכב החברה ד,
פעם קראו על פרטים נוספים. ,
את המפעל: קבוצת נכי מלחמה ובעל הוו אמריקאי
את כל הציוד הדרוש.
סיפור מעניו אודות משלוח ציוד זה הוא כי בעת העב
הארגזים הגדולים על אניה בנמל ניו־יורק שמו הסבלים
לכתובות :״מיועד לנכים מצבא־ההגגה־לישראל.״ התקו
עוד היתד, תקופת הערצה ללוחמי ישראל והתלהבות לנ

הסוסים החשמליים.

מיי־נ ל ־ לגו דמעות

י מו ת

למבוי.

״ ־ו נוי

בקרים אחרים אשר עליהם מדברים הסדרנים עד עב׳ה ו קבוצה של עולים חבנים. הם נכנסו לאולם ה צ חו ק?
עומדות כמה מראות עקומות. למראה הדמויות המבהיק
שהזדקרו לפניהם קמה צעקה גדולה :״זהו בית שדים
י ^ אשי ^ הסד ^ לשכנעם כי א ץ זה אלא חיק פיזי פק!

החכמה היא להתנגש. תאוות הצייד נתעוררה ברינה1 ,
לטעום מכל הנמצא בלונה־פארק. היא אוחזת בהגה המכונית
(למעלה) ורק מתרגזת שאי־אפשר להגביר את המהירות. ט
שהמהירות גדולה יותר, ההתנגשות עם המכונית השניה חזקה
והרי כל החכמה היא להתנגש עם המכוניות האחרות הדוהרות
למיגרש ולאלץ אותן להתקע לשולי המיגרש, לרדת מהמכונית.
דחיפה חדשה. למטה (משמאל£נהנים המבקרים מקונדס אחר. י
על כסא, הפטפון מנגן, הקרוסלה מתחילה להסתובב והידד !
ב! לטוס מאשר פשוט יותר
הרבה זה באויר.
כולםדוהרים. מפני סוסים כאלה אין
מה לחשוש. מעולם לא יבעטו, דוהרים
בשקט, מתרוממים ויורדים בקצב שוטף,
מתחילים ועוצרים לפי המוסיקה. כאן כל
אז־ם הוא פרש מעולה ; נוסח המערב
הפרוע או הג׳נטלמן האנגלי — כיד
הדמיון היפה עליו. אולם לא נכונה בהח לט
השמועה כי כאן למדו השוטרים של
משטרת התנועה את מקצוע הרכיבה.

מצברוחן{ להמכה. מבטם של שני הגב רים
אינו מכוון לנקודה שהקורא עלול לחשוב.
הם עומרים ליד מכשיר מיוחד אשר לפיו יכולים
הם למדור את כוחם. מנחיתים מכה בפטיש בכל
הכוח ותחת המכה מתרומם סימן המראה על
לוח א רון את כיח שריריו של המכה. ככל שה סימן
עולה יותר, רב יותר כוחו של המכה.
לאנשים בעלי עודף מרץ, שאינם רוצים להסתבן
בתגרות ידיים ובצרות עם המשטרה, אן זקוקים
בכל זאת לאפשרות להנחית כמה מכות הגונות,
זהו מיתקן חשוב מאד. כמו כן הוא חשוב לבהחפצים
שרירים, בעלי צעירים, חורים כוח. מעריצות צעירות
רושם
על לעשות ואשר לעלמה מימין, רוח השובבות המיוחדת
של המקום השתררה אף עליה ילא יכלה לעמוד
בפני הקריאה של מוט הדגל הגבוה. היא החליטה
לטפס לרומו אן כוחה תש בגובה של שני מטרים.

מה אני, כלב? הזוג החליט לטייל במכונית הקטנה. זהו טיול הרה
סכנת־התנגשויות אך לכלב יש דם. הוא לא מפחד. ב סן הכל: מיתקן
מצויין לפורקן היצר של נהגים דורסניים במדים ובלא מדים, בלי כל
סכנת נפשות. לוא היו מסתפקים בזה לא היתה עבודה לבתי המשפט.

אני מפליגה. לא לחינם נקרא גן השעשועים ״גן־עדן אמא1 הילדים״ בכל רחבי העולם. כאן יכולים התינוקות להראות אם יש להם
כ שרון ימי כלשהי, וקציני חיל הים יכולים כאן לנחש את עתיד חילם.

לכל. נקודת המשיכה לבחורים היא
הגדול עם המתקנים למישחקי מזל.
לבחורות זהו הארגז הגדול המנחש
מזל. בעד כמה פרוטות אפשר לדעת
פן העתיד, אס את אוהבת מלפפונים
ג או בחורים מפולפלים. ובכלל, הגול־נל
כן סימפטית! פרט תשוב: אף אדם
שואל את הגולגולת אינו טיפש, פחדן
ל אופי רע. כאן כולם אמיצים ונבונים.
וכי אין מה להיבהל מפני המראות סירבו החבנים להאמין. הם עמדו לפני המראות
ולא רצו לעזוב את החדר עד אשר לא יצאו קודם השדים. כאשר לבסוף עזבו את
החדר מבלי לראות את השדים חשדו שמישהו רימה אותם. .אפשר להשתגע במקום
הזה,״ הם קבלו.
לאט לאט התפתחה רשת השעשועים, נוספו קרוסלות לילדים ולמבוגרים ולבסוף
גם גלגל ענק עם מושבים זוגיים. ולא פעם אפשר לראות הורים שהביאו את בנם
הקטן לרכב על סוס או להפליג בסירה קטנה, נאחזים אף הם באוירת המקום ובאמתלה
לשמור על הילד ב שע שועיו מצטרפים אליו.
ולא פעם קורה שאיך שהוא מתחלפות היוצרות, הילד עומד מן הצד, ואילו הוריו
משתוללים על הסוסים, מסתובבים על גלגל הענק או מתיזים מים איש על רעהו. כדברי
אחד הסדרנים :״פה כולם ילדים. רק הגיל שונה...״
בפינה אחרת אפשר לראות בחורים חסונים, עם שרוולים מופשלים המנסים את
כוחם בכל מיני המצאות: ידית לחיצה, כר־חבטה, פטיש כוח. ולא תמיד הבחור
הנראה חזק ביו ת ר הוא המשיג את מספר הנקודות הרב ביותר.
נמצא גם שימוש מקובל יותר לנוחיות הלונה־פרק. כאשר במוצאי־שבת מלאים
כל בתי־הקפה והקברטים בעיר, אצות קבוצות קבוצות של בחורים ובחורות לבית
הקפה של גן־השעשועים אשר בו אפשר גם לרקוד לצלילי התזמורת.
אולם למעשה כל הבאים לשם נמשכים על-ידי אותה המטרה: לעשות קצת
שמח, לצחוק, לקפוץ, קצת להשתגע.
שמח, לצחוק, לקפוץ. קצת להשתגע.

כדורגל
מלבד דולרי ם. שחקני
״לאחר הסקוטים בא תורם של האמריק נים,״
הכריז נשיא ההתאחדות לכדורגל בי ש ראל,
חיים גלובינסקי .״כנראה שתצא מהדו רה
שניה של משחקי דנדי בארץ,״ הודיע יע קב
רובינ שטיין, האחראי לכדורגל של מרכז
הפועל. המודעות באוטובוסים, בבתי הקול נוע
ובר חובות ב שרו על הופעות בכורה של
כדורגלנים מארצות־הברית בפעם הראשונה
בישראל.
לא כרגע האחרון. כנראה שהסקוטים,
וכל קבוצה בעלת שם בינלאומי, רצויים וא הודים
על הקהל הישראלי. הינקים, בתלבו־
״ שו ת צבעוניות, החליטו לבוא לישראל לאחר
שמנהל הקבוצות הנודע בארצות־הברית, הח ליט
שאם היהודים בארצות־הברית תומכים
ועוזרים למדינה בדולרים, הרי אין שום סיבה
שהם לא י עז רו גם בשחקני כדורגל. ארנו
שורץ אמר ועשה. הוא כינס כוכבים בניו־יורק
ובפילדלפיה והכניסם למחנה אמונים (לא בר גע
האחרון כמו שעושים, כרגיל, בישראל).
הקבוצה האמריקנית הכוללת שחקנים מהאם־
ריקן סוקר ליג, מפילדלפיאן נשונל, מהנח
ניו־יורק, מניו־יורק אמריקנם וקרני סקוטש
ניו־יורק, מכילה כמה שחקנים שי צגו את
הנבחרת הלאומית האמריקנית שגברה על
נבחרת אנגליה 0:1באליפות העולם בריו־דה־ז׳אנרו,
בירת ברזיל. בקבוצה נמצאים
שלושה יהודים ומרבית שחקניה הם חוב בים.
המגרשים
לא דומים. הציר האמרי קני,
מונט דייויס, נתכבד בבעיטת הפתיחה
למשחק הראשון שנערך באיצטד הרמת־גני
המדושא. תזמורות ופרחים סימנו את הופעת
הבכורה של האמריקנים. הקבוצה היריבה
למשחק הראשון היתד, קבוצת הפועל תל־אביב
שלמדה בינתיים משהו מהכדורגל הקל־סי
באנגליה• לאחר המשחק הראשון ינדדו
השחקנים והקהל למגרש הפועל ביפו. אין
המגרש היפואי דומה למגרש הרמת־גני, אך
העבודה הרבה שהושקעה בו והיציעים לישי־בן,
שנבנו שם יקלו על עבודת המשטרה
בשמירת הסדר במשחק השני של האמריקנים
נגד אלופת הליגה בישראל — מכבי תל־אביב.
נראה שלמרות הסכסוכים בין הקבוצות הרי
למשחקים בינלאומיים, מתוך חוסר משחקים
סדירים במסגרת הליגה והגביע, מסכימות
הקבוצות הישראליות להופיע. משחק הפרדה
של האורחים מהעולם החדש ייערך יומיים
לאחר משחקם השני על מגרש הפועל ביפו.
הפעם יתמודדו חברי הנבחרת האמריקנית
עם נבחרת הפועל.

הפועל שהשקיע את המאמצים להביא את
הקבוצה מחוץ לארץ. הקהל הישראלי מפונק
במקצת וכאשר מביאים לו קבוצה מארצות־הברית
על כוכבים בינלאומיים ושחקנים מק צועיים
הריהו רוצה גם שמש זורחת. התחבורה
סודרה והרכבת הישראלית הביאה את הקהל
לאיצטד הרמת־גני, אך זה לא הכל• ״חבל
שהקהל לא יוכל להנות ממשהו טוב,״ התאונן
חיים גלובינסקי, הרוח החיה בכדורגל בה־פועל.
לעומתו טען ר אובן שפר, העוסק ביי צור
בירה בארצות־הברית אך אוהב מושבע
של הכדורגל, שכוונת המסע היא להדק את
הקשרים הספורטיביים בין ארצות־הברית
וישראל.
ן ןכ 1דת נהגים. שני המשחקים הנוספים
של הקבוצה יהיו: בשבת הקרובה נגד קבו צת
מכבי תל־אביב על המגרש של הפועל
ביפו ומשחק פרידה נגד נבחרת הפועל על
אותו המגרש. קבוצת הכדורגל של אגד הצי עה
למביאי הקבוצה הצעה מקורית: נבחרת
אגד תשחק נגד האמריקאים ללא תשלום,
רק יום עבודה של הנהגים.

בין ה ש אר: ש ער ו 1צמי
להתאחדות לכדורגל בישראל שיטות מש לה.
כל תחילת שנה היא מכנסת מסיבת עתו־נאים
ומכריזה על עונה סדירה בכדורגל. גם
השנה לא נפקדה המסיבה ונשמעו הרצאות
על חשיבות הכדורגל ועל משחקים קבועים
בגשם ובקור.
סנסציה כמגרש. אכן: משחקי הלי גה
השנה נפתחו בגשם וקור, אך למרות הכל
הם נערכו• הקהל בא למגרשים על אף הבוץ
והוא לא התאכזב. באיצטד התל־אביבי נפלה
סנסציה כאשר אלופי הליגה מהשנה הקו דמת
עלו בבטחה על המגרש: קבוצת מכבי
תל־אביב, שהפכה בעת האחרונה ספק של
שחקנים לקבוצות היוצאות לחוץ־לארץ, הת ייצבה
לעומת אחותה מרחובות. הרחובותים
לא וי תרו ועמדו יפה. למרות התצאה המוק דמת
של 0:2לזכות התל־אביביים ומשחק
הרחובותים בעשרה שחקנים בלבד, הם השוו
את התוצאה ל־ .2:2שער אחד של מכבי תל־אביב
הושג בסיועו של המגן הרחובותי —
שער עצמי.

הינקי ה 1יעו

צרת החמסין 40 .שעות הטיסה מאר־צות־הברית
לישראל השפיעו על האמריקנים
המהודרים לועסי המסטיק המסורתי. היהודים
בקבוצה (שלושה במספר) שמחו ביו תר לק ראת
ההזדמנות לבקר קצת קרובים ומכרים.
הכדורגלנים המקצועיים בנבחרת. אול־סטר
הפליטו :״אם י ש כרטיס נסיעה לישראל —
למה לא?״ חלק מהשחקנים ז כ רו עדיין את
קבוצת הפועל בארצות־הברית והדבר עורר
בהם תקוות .״הצרה העיקרית היא החמסין״ —
הודה ראש המשלחת יו סף פלומנהאפט. אך
הפחד עבר כאשר מזג האויר הפך להיות גשום
וסגרירי.
סירה כדורגלנית. החמסין שעבר שמח
את האמריקנים אך הכנים במבוכה את מרכז

מכריזים שהוא לא י עזוב את ביתר אך בינ תיים
הסתבך, כנראה, סכסוך קטן• ״גם זה
יעבור״ — טוענים אוהדי הכדורגל — ״אם
אין משחקים הרי הכל צולע.״

ש מעון ליז רו בי ץ נולד להוריו, ש היגרו
מרוסיה, בעיר הגרמנית טרסטן. בן 12 החל
עוסק בספורט, בחר בכדורגל. הוא התבלט
במשחקו, עסק גם באתלטיקה קלה. ז מניו לא
היו טובים במיוחד (ריצה 400 מטר — 58.0
שניות, קפיצה למרחק — 5.57 מטר, זריקת
דיסקוס — 28 מטר) אך הם בנו את גו פו
המוצק של הכדורגלן. בגיל 15 וחצי השתתף
בקבוצה א׳ של טרסטנסיה וזכה בהישגים
ניכרים.
בהיותו בן 20 עבר אביו, סוחר טבק,
לבירה, ברלין, ו ש מעון שלא אהב את הטבק,
למרות שכיום הוא מעשן בלי הרף, החליט
ללמוד פקידות. מלבד הלימודים היה גנז
חבר מועדון כדורגל ידוע — פ. ם .הרמר
.92 במשחקיו הראשונים הופיע כ ליזרו בי ץ א/
להבדילו מאחיו שהיה שחקן ידוע וכונה ליז־רו
ביץ ב׳ .תפקידו הראשון היה של קיצוני
ימני, אך לבסוף שיחק בנבחרת ברלין בכל ז התפקידים מלבד זה של שוער.
״שיכרו את הרגליים שיטת המש חק
של הכדורגל באותם ימים לא היתד, מסו בכת
כהיום. הכדור היה נמסר במהירות וב דייקנות
משחקן אחד לרעהו במטרה לכבוש
שערים. השחקנים לא הקפידו להציג משחק
מושלם ויפה. ש מעון, שהצטיין ביו ת ר ברץ
מרכזי, עבר ב־ 1928 לקבוצה היהודית של
הכוח בר־כוכבא כמאמן. אך כאשר גילה בן
ה־ 37 כי עליו גם להדגים הפך שחקן ב אימוניו
הצעירים.
באחד המשחקים החשובים התגברה ה קבוצה
היהודית על קבוצה גרמנית ארית.
ההפסד חרה ביו תר לגרמנים שהתחילו תוב עים
:״ שי ברו ליהודים את הרגלים!״ הדבר
השפיע על ליז רו בי ץ שהחליט לעלות לארץ־׳
ישראל 1934
טרם הספיק להכיר את הארץ וכבר נסע
עם הכוח ירושלימה לתחר נגד קבוצת החש מונאים
ביום השביעי לעלייתו. אחר תוצאה
תיקו ( )2:2הקיפו מאות ילדים צופים את
״הזקן החדש על המגרש״.

אמא תופרת מדים. קשה לתת
מדוע מכנים את ש מעון ליז רו בי ץ אבא של
הכדורגל. הדבר בא כנראה מגילו (השבוע :
) 60 או בגלל די בו רו האיטי והמיושב. אך
עובדה היא שהכל שואלים בעצתו של האבא.
כאשר פו רץ וויכוח ב מועדון באים אליו.

״אבא״ שמעון ליזרוכיץ
אשה שתסכים
,,גם זה יעבור ״.ההתרוצצות בין שח קני
הכדורגל בישראל הפכה בעת האחרונה
לריצה מרתונית. שמועה אחת סיפרה שמשה
מלמד עבר למכבי תל־אביב, אך לאחר חד־שיים
הוא הצטרף למסע הפועל פתח־תקוה
באירופה *.אלי פוקס מתאמן במכבי ומיד
לאחר־כך מספרים שהוא ישחק כסטופר ( ר ץ
מרכזי בולם) בהפועל. יצחק שניאור ממכבי
עזב את ביתר אך לא עברו אלא חדשים מס פר
ונראה שהוא חוזר לביתר. השחקן הפו פולרי
יצחק (דולה) שכיניק משמש בכל תפ קיד
בקבוצתו, ביתר תל־אביב. אך פתאום
נודע שהוא עוזב את ביתר ועובר להפועל.
לא חולף שבוע והשחקנים של ביתר תל־אביב
בקפה לנצ׳נר מודיעים שהוא ישחק דו־קא
במכבי. שחקני הפועל בקפה בן־יהודה

* שני משחקי הפועל פתח־תקוה
נסתיימו בהפתעה: הפסד לקבוצה
של ״סטאד פרנסייה 3:0ותיקו עם
הגביע הצרפתי ל־ 1950״שטרסבורג״
בצרפת החלשה
מחזיקת

מגן לשלמה לסק, שהפסיק את פעולתו בכ דורסל
לרגל עניני עבודתו, כאות הערכה על
מסירותו לאגודה. אברהם וינשינק, המנהל

הוקן ה חדש עלה מגר ש

הוא הצטרף להפועל תל־אביב, עבד בבוקר
בבניין, אימן אחר הצהרים כדורגל. ליז רו־ביץ
טיפח במיוחד את קבוצות הנוער, הגה
את ר עיון ליגת הנוער. כאשר המאמן ג׳ו רג׳
נמש קבע את שיטת הסטופר, שהתפרסמה.
שיטת הרץ המרכזי הבולם, היה ליז רו בי ץ
אחד הראשונים שאימץ את השיטה, הקנה
אותה לשחקנים במחנה האמונים בגבעת חיים.
הכדורגלן הותיק תבע את פיתוח הגוף של
השחקנים, דר ש את עריכת מבחני אות ה ספורט
לכל שחקן. הוא לא הפסיק לשחק
כדורגל וכאשר חסר בכינוס הפועל לקבוצה
התל־אביבית שחקן בהופעתה נגד הקבוצה
הפתח־תקואית נחלץ לעזרת אימוניו שנס תייעו
בעידוד הקהל :״רוצים לראות את
ליז רו ביץ.״

כאשר ניגש מישהו לברר משהו אצל הא מריקנים,
שנחתו ביום הששי בשדה התעופה
בלוד, יצא נדהם ,״הם בלופרים עצומים״ —
רטן .״אי אפשר לדעת אצלם שום דבר.״
המדינה ענייה. אותו מעריץ כדורגל
נרתע מכיון שהם חושבים שהם יודעים את
הכל. שום דבר אינו נסתר מהם .״אחרי הכל
אנו מחזיקים את מדינת ישראל הקטנה,״
טען נציגם. הם בקיאים ביחסי הכוחות בין
מפא״י והציונים הכלליים. הם מכירים את
שיטת הכדורגל בארץ. הם יודעים שהמדינה
ענייה ואינה יכולה להחזיק בקבוצות כדורגל
מקצועיות.
״הכל הם יודעים,״ אמר מקבל הפנים זל מן
קליוט ,״אך כדורגל כנראה שהם יודעים לש חק.״
״האם התאמנתם לפני שבאתם הנה,״
נשאל שאול אייזנר היהודי הינקי .״לא נגענו
אפילו בכדור״ — היתד, התשובה המידית. אך
בעת שג׳ון דקר, היהודי השני, התכונן לע לות
על האוטו, נשאלה מיד אותה השאלה.
התשובה לא אחרה לבוא :״ערכנו סדרת
אמונים כזאת כאילו שאנו עומדים לנסוע
לאליפות העולם בריו־דה־ז׳אנרו ולא לארץ
ישראל.״

אך ש מעון ליז רו בי ץ קובע :״אם קוראים
לי אבא צריך לקרוא לאשתי, מרים, אמא.״
הסיבה: ליז רו בי ץ מבלה את רו ב ז מנו ב מגרש
הפדורגל וקשה למצוא אשה המסכימר.
לכך שבעלה יבלה את ז מנו הפנוי מחוץ
לבית. יתר על כן: מרים מלוה את בעלה
למשחקים החשובים, תופרת לשחקנים חסרי
תלבושת מדים נאים, מכינה ״ארוחות נהד רות״
לשחקנים במחנות האימונים.
כדורסל הודות למאמן שאיננו
בניגוד למקובל שמשה ברכת השחיר, שב הר
הכרמל, באחד הערבים האחרונים, מקום
מפגש לכדורסלנים ולא לשחינים.
כמאה שחקני כדורסל של מכבי־חיפה, ברו בם
המכריע נערים ונערות, השתתפו במסיבה
השנתית של אגודתם.
המסיבה נפתחה בדרך המקובלת. ראשי ה מחלקה
נאמו, העריכו כל אחד את פעולות
חבריו, אחלו לשחקנים שנה מוצלחת, ומסרו

ראש קבוצת אול-סטאר
•לא נגעו אפילו
הטכני של מחלקת הכדורסל, מסר דין וחש בון
תמציתי על מצב המחלקה• במחלקה 12
קבוצות 10 ,קבוצות ילדים, נערים ובוגרים
קבוצת נערות וקבוצת בוגרו ת. הקבוצות ה בוגרות
אינן פעילות ביו תר ועיקר כוחה של
המחלקה בקבוצות הנערים שלה.
וינשינק הודה לפעילי הכדורסל, שכח להו דות
לעצמו. הוא מקדיש את כל זמנו הפנוי
למחלקה, דואג לקבוצות, מארגן תחרויות
ומאמן בעצמו.
לאחר שנציגי הקבוצות מסרו לשמואל בינ־הקר,
קצין הספורט של מכבי חיפה, את הג ביעים
שז כו בם השנה הקריא דן (קצי) כצנל־סון
עתון התולי על ״אחת מקבוצות הכדור סל
בארץ.״ הכל הבינו שהמדובר הוא בקבו צת
הנוער הבונים.
לאחר תאור האמונים המתחילים תמיד בא חור,
ולעולם אינם מגיעים לכלל אמונים מסו דרים,
סיפר קצי על חברי הקבוצה שאפשר
לראותם בדרך כלל ביום ש שי, מחכים בכבי שי
הארץ לטרמפ שיקח. אותם למקום בו
נערך מפעל כדורסל.
בשעת תחלת משחקים עדיין לא הגיע
חלק מהשחקנים ומי שהגיע עיף ו ר צו ץ מתל אות
הדרך.
למחרת, בשבת, מגיע וינשינק במונית בלו ית
שחקן נוסף או שניים: הוא נשאר בליל
שבת בחיפה כדי להשפיע על הורי השחקן
שיר שו לו לנסוע לתחרות.
בקשר לארוחות בימי התחרויות מספרים
אין
״בבו קר אומרים לנו :
השחקנים :
תקציב לארוחת בוקר. בצהרים: תאכלו מד,
שאכלתם בבוקר. בערב: תאכלו בבר בחי פה,
בבית.״
אם בכל זאת, סיים קצי את הקראתו, השי גה
הקבוצה השגים כה נאים הרי זה הודות
למאמן שאיננו.
על אף שהדברים נאמרו בצורה התולית
(צורה רצינית היתד, עלולה לפגום במסיבה)
הם שיקפו את מצבה האמתי של הקבוצה:
חוסר מאמן ותקציב, האמונים הם בלתי סדי רים,
הנסיעות בלתי מסודרות•
כשנסתימו הנאומים, מסירת הגביעים, ההק ראות
והמערכונים, הגיע החלק היותר עליז:
ארוחה, רקודים ובסיום: טבילה במים הק רים
של הברכה.

,העולם הזה״ מם׳ 729

תשבץ ענק מס 88 .
מאוזן <1 :ש בי באש; ) 4ברווז; ) 6מיניסטר; ) 9
טעם הלענה; ) 11 אילו; ) 14 שותת; ) 16 בעל חנות
מכולת; ) 19א בי רותי; ) 21 שכבת הקצינים; ) 24
שערה ליד העיז; ) 26י סוד בעתונות; ) 30 ננמר;
) 32 מטבע י שראלי בי מי קדם; ) 33 אבז קשה;
) 35מ כ שיר לתאורה; ) 36 תירויז; ) 38 ספר נם•
פתוחה 39 סוד; ) 40 צוק; ) 42 מזג האויר;
שמח;

מועד;

ההורים;
אהד

אנטוניום א שר היה לה חלק רב בנעשה בארק
בתקופת הורדוס; ) 51 נמל במרחב; ) 52 אלהים;
) 53 נעלם; ) 55 נהר באפריקה; ) 56 מלת ברירה;
) 58 אוניברסיטה ידועה בארה״ ) 59 3ספד כריתות;
) 60 חלקו האחורי ש ל הנוף; ) 61 מכסה את
השולחן; ) 63 פיסת ניר נדילה; ) 66 מקל; ) 68 כל כלה,
משלוח יד; ) 71 מיו ארבה; ) 73 מילת ש לי)
78 בעל בית מרחץ;
לה; <75 חנ עליז בי שראל;
<79 נברשת; ) 81 שם ציר חרות ונם ציר מפ״ם
בכנסת הראשונה; <82 דת; ) 84 פועל עזר >ר״ת<;
בית הצפוד; ) 88 זז;
) 85 אחד מבני נח; ) 87
) 90 צורה נאומ טרית רא שוני ת; ) 91 אליל מצרי;
עיר בירה; ) 95 ספר
פעולת המכשף; ) 94

ידו ע של הרצל; ) 96 אסיפת עם; ) 97 מלת יחם;
) 99 כלי בשח-ם ט; ) 100 טם ב אויר; ) 102ש ט על
פני המים; ) 103 מלת קריאה ערבית; ) 105 שי ש
לו בנים; ) 107 דחיפת; ) 110 אסיפה; ) 112 נצנוץ;
114 בד עץ; ) 116 הסתכלות על הד מיון ש בין שני
עצמים; ) 120 בו; ) 122 נמר; ) 123 דליקה (לסד
חרוקה 125 חו״ל; ) 126 מערכת עצים מודלקת;
אדון;
מ שו ר רנו הלאומי >ר״ת 129
) 128
) 130 שליח השטן; ) 132 תועלת הכנדים; ) 133 מנת
אוכל; ) 135 מתנועע; ) 136 יריעה; ) 138 קול נעיה
) 140 שלי ט
הקומיים; השחקנים נדול
) 139
סין; ) 141 אי שיו ת ממשלתית אנגלית; ) 142 אחורים;
) 143 אחת האותיות; ) 145 מזמר; ) 146ל שון בקשה;
) 148 מלת הכללה; ) 149 ירד (רי ש קמוצה 150
משקה נ פוץ; ) 151 משקה תופס; ) 153 הזנחה; ) 150
קטן קומה; ) 158 הענקה כספית; ) 161 עו ף טורף;
) 163 כלב המדבר; ) 165 חברה (חית סנולה 167
אדוק; ) 168 חברה לשווק ותעשית מצרב• מזון,
בא״י; ) 170 תאוה; ) 171 של טון; ) 173מ־ן; ) 174
נבעה; ) 176 נקי; ) 177 אדמת סין; ) 179 שני
עמודים; ) 180 בנד שרד; ) 182 משחק קלפים אסור;
שו ר ף רו מי העתיקה; }•
) 183נ בור הנליל; ) 184
) 185 אבי ש מ שון; ) 186 נוף; ) 188 חודש חורבן ־׳
המקדש; ) 189 בית קבול ע שוי בד; ) 191 מלת-
הסכמה; ) 192 רחמנא ליצלן ( ר״ ת 194 קריאת
כאב; ) 196 צרי; ) 199 כלל העצמות שבגוף; ) 201
הטית כף המאזנים; ) 203 סופר גרמני. מחבר
פאוסט; ) 205 תשוקה לאכילה; ) 209 ילדים; ) 211
אבי אברהם; ) 212 דפיקה; ) 214 חומר בניה לבן;
) 215 מהומה, בלבול; ) 217 הבל דק; ) 218 חברה
בינלאומי ת לתעשית תמרי דלק; ) 219 ידית הרובה;
) 221צ בור של נקודות; ) 222 מפקד פלוגה ( ר״ ת);
) 224 מרחם; ) 225 בן הכבש; ) 227 קו מ פוזי טור
ידוע; ) 228 ציר ערבי קומוניסט בכנסת; ) 229
שלי ט ברית המועצות; ) 230 מו ש ב עובדים בעסק
חפר; <231 צדף המרגלית; ) 232 רוצה לו מר ( ר״ ת);
) 234 רטוב; ) 235מ מציא הטלפון; ) 237 מתעופף;
) 238 שר; )239 מסולם התווים; ) 240 בית שי ש
בו מעבר; ) 242 הפסקה; ) 245 אהד הצבעים; ) 247
נ סיון להשתלטות בכה; ) 259 מאכל כתיש ו מ פורר;
) 252 אבי הציונות הסוציאליסטית; ) 254
ה״תנ״ך״ של המוסלמים; ) 256 ענף דק; ) 257
מודיע ברבים; ) 259 יון העתיקה; ) 260 הרמתו היא
אמצעי יעיל לפתוח הנוף; ) 262 כיון; ) 263 מת קרב
ומניע; ) 265שרץמ שורין; ) 266ר א שי תיבות
של ר א שי תיבות; ) 268 נכרי; ) 269 על ח שבון
>ר״ת 271 דיין; ) 272 עורך ש בו עון ידו ע; ) 278
כנם ספורטיבי בין־לאומי המתכנס אחת ל 4-שנים;
) 274 מאנ שי העולם התחתון; ) 275 מטבע צרפתי
קטן; ) 277 לא עכ שיו; ) 278 יי; ) 280 פועל יו צ א
( ר״ ת 281 מתנועע; ) 283 כנף הבנד; ) 285
י שו ב ותיק ב פרוזדור; ) 288 איכות; ) 290 יין;
) 293 קערה; ) 295 חוברת ל ב אור המחזה בתאטרון;
) 299 קילומטר ( ר״ ת 301 זעזו ע קשה; ) 302 הו רדת
המתירים; ) 304 נו ףרא שון רבים; ) 305 מצע
ע שוי קש; ) 307 נאוה; )308 נודד ) 309 .-עצמה;
) 311נשף 312 מעסה; ) 314 מלת התפעלות;
) 315 רמת נן (ר״ת 317 השכל שו כן בו; ) 318
סופר רוסי בעל ״מלחמה ו שלו ם 319 כוכב
הוליבודי שחקן הסרט ״א ש צולב ת 320 הנשיא;
) 321 ריל; ) 322 נז כר למעלה ( ר״ ת); 324 כיריים;
) 325 אהד השבטים בי שראל; ) 327 תשלום לממ
שלה; ) 328 חריף; ) 329ה 330 אחת האצבעות;
) 332 עיכוב; ) 335 כוח ) 337 .-מאכל לבקר; ) 340
בהמה דקה; ) 342 הרבץ ) 344 ; 1חלק המשאבה;
העומד; ) 349 פר;
) 346 מין ירק; ) 347 פעולת
) 350 שר טון; ) 352 נכרי; ) 353משמש למאור;
) 354 אלוהים; ) 355 מספיק; ) 356 מכסה לבית;
) 357 חברת או טובוסי ם.

אכל

מ אונו; ) 2נקי; ) 3סוכנות ידיעו ת נדולה; ) 4
מז כיר האו״ם; ) 5משנית; ) 7בלבד; ) 8מהצנות
ח״קאמרי 9מלת שאלה; ) 10 חום הכינור; ) 12
כלל האניות; ) 13 רח׳ הבורסה; ) 14 ההוא; ) 15
בר-מינז; <17י שו; ) 18 מחצית קינה; ) 19 עני;
) 20 דו רון; ) 22 שט; ) 23 דנל; ) 24 ני ש א; ) 25
בית קבול קטן; ) 27 חי במים; ) 28 ענן; ) 29 התנדף;
) 31 נורם לכאבים; ) 33 נוח לכעוס; ) 34נ ליון
שאלות ש צריד למלאו; ) 36 כף יד קמוצה; ) 37
אילוזיה; ) 39 הופעת יחיד בקונצרט ) 41 :תבואת
העץ; ) 42 מענל; ) 44 מידת מרחק; ) 45 עוין;
) 47 הנמצא במוח; ) 48 קטל; ) 54 קבוצת איים
במזרח הרחוק; ) 57 חצי אשה חצי נבר; ) 60 מקום
דריכת הענבים; ) 61 קול נעיה; ) 62 נהי; <64
משאבת הדם ) 65 :תואר הולנדי; ) 66 מכל אבו-
תינו במדבר; ) 67 תל נבוה; ) 69 מורה; ) 70
מדוכא; ) 71 מקום מים; ) 72 בית הצפוד; ) 74
) 76 שו מר ת הסדר במדינה;
<75 מעשת;
נור;
) 79מ כ שיר מ שי ב רוח; ) 80 הרצאת דברים טובה
על אי ש לפני אי ש; ) 82 רמאות; ) 83 נאום; ) 84
) 87 הלק כדור הרובה; ) 89
) 86 אנרניח:
חטא;
ש ר חחוץ
) 92 שווי; ) 98
קלוי;
נבוהה; ) 104 סוג
האמריקאי; ) 101 דרנת כמורה
מ טו סו ש ל מק-ארתור; ) 106ש אי נו קשה; ) 108
שבט בי שראל שי ש ב בנבול פלישתיס; ) 109דצד
עה; ) 110 נאד; ) 111 מפתן; 112א) בר; ) 113 לא
מ לו
) 115 אבי הענל; ) 117
) 114 לעולם;

פרסי; ) 118 אחד ההורים ) 119 :ש אי נו תושב;
) 121 הכאת שר שי ם באדמה; ) 123 מא מר קצר;
) 124 מיאוס; ) 126 תלם; ) 127 התאפקות; ) 129
מכורה; ) 131 סונרת את הפתח; ) 132 בחור צעיר;
) 134 בן החיה; ) 135 עיר הכחנים; ) 137 השתתק;
) 138 נשם; ) 144 המצודה בערי יוון; ) 147 בירת
ארה״ב; ) 150 מספר מקובל ל מנין פרסאות; ) 151
קשוט לאות; ) 152מ כ שיר לסנירת רנלי האסיר;
בוסתן;
) 156
;204
) 155
מוקש;
) 154
חיה מסורבלת; ) 159 רחוב (ר״ת 160
) 157
רקבון; ) 161 לאום; ) 162 רסיסי בוקר; ) 164 נודד;

.העולם הזה״ מם׳ 729

) 165 מין צפור; ) 166 אזהרה; ) 168 תוצרת; ) 169
פעולת החולד; ) 171 כלי לחקיקה; ) 172 שי ר
לאומי; ) 173ו ו ) 175 :מד בר צ פון אפריקני; ) 176
שלא השתמשו בו עדין ) 178 :דרנה בצה״ל; ) 179
מ ש כן לעדר; ) 181 מחלה, כאב ) 187 ,-העורר הקו דם
ש ל ״העולם הזה 190 של פני ההיסטוריה;
) 193 מנהיג הרויזיוניסטים; ) 195מ כ שיר כתיבה;
) 197 לחם; ) 198 בן האב ביחס לבנו השני; ) 199
תן נשיקהו; ) 200 דרי שת שלום (ר״ת<; 201א<
מו שב; ) 202 שנוכח בשעת מעשה; ) 203 למטה
מהעורף; ) 204 הכה; ) 206 תנור; ) 207 מידת הספק
חשמלית ) 208 :נ שף; ) 210 צו; ) 212 צורת סיפור;
) 213 רעש; ) 215ד רו; ) 216 פעולת המשפיע;
) 218 רוח הקודש; ) 220 איחה את הקרעים; ) 221
מצב הטמפרטורה בחורף; ) 223 חג החרות; ) 224
נוזל לבן; ) 226 עזוב; ) 227 כלל הבהמה; ) 233
תורה חברתית עליה מושתתות מפלגות הפועלים;
) 236 הנדול בהרי אפריקה; ) 239 רוצה לו מר ( ר״ ת):
) 240 נהר באיטליה; ) 241 זאת אומרת (ר״ת<; <243
שמא; ) 244 שו כן; ) 245 נקי; ) 246 מספר ( ר״ ת);
) 248 כאן; ) 249 כסא המלוכה; ) 250 עני; ) 251
ש אינו כבד; ) 253 אבי האב; ) 254 הפליה; ) 255
חזון; ) 257 כלי־נקוי; ) 258 מלא בוץולכ לוו;
) 260 אוכף; ) 261 כתב אי שור; ) 262 ספל מזכוכית;
) 264 עץ הנדל בלבנון; ) 265מ ש טר קיצוב; ) 267
לולאה לתלית חפצים שונים; ) 268 בליטה בקיר;
) 270 פחד; ) 276 סרט י שראלי; ) 279 ממלא מקו מו
הוא ה. מורי סון; ) 282מ טובי שחקניות ״הבימה״;
) 284ש אי נו עבה; ) 286 קריאת התפעלות; ) 287
תמצית ההי; ) 289 ;15) 288 אליל בבלי; <291י ש

תיאטרון
הקופה לא תנצח
״כשיצאתי הייתי מדוכאת נורא ...ראיתי
שיו שב לידי הבחור שלי והחילותי למשש
אותו״ שמחתי שהוא ישנו..״
היתר, ז ו הגבה אופיינית של בחורה
בריאה כשיצאה מבית ברנרדה אלבה של
הבימה* .כי הטרגדיה של המחזה משקפת
את חיי הגיהינום של חמש בנותיה של
ב מרד ה אלבה, אלמנה מיוחסת בכפר ספרדי,
מבלי להינשא
שנידונו לחיות את חייהן
ומבלי לראות פני גבר. הסיבה: הן עניות,
האם אסרה עליהן להינשא לבחורים בני
מעמד נחות יותר.
המחזה כמעט מחוסר עלילה. ליתר דיוק,
תירוץ, רק בעיני המחבר היתר, העלילה
רע הכרחי, כדי לשקף את האוירד, שהיה
ברצונו להעלותה על הבמה — האוירה המ דכאת
של קבוצת נשים שהגורל גז ר עליהן

המונית,

שהמבקרים

זה מחזה לתצרוכת
יעשו יד אחת נגדו.
המחזה ע שוי כדי להשליט על הבמה איש יות
אחת: את ברגרדה. פני ליו ביץ ממלאה
את התפקיד בהתאפקות גאה, קבעה בזאת
רמה של משחק שהיא משותפת לכל השח קניות
במחזה שמצטיין באי־הופעתו אף של
שחקן אחד. סוכנת הבית (בת־עמי) מצטיינת
בה לא פחות מאשר חמש הבנות ( שלו ש
הנזכרות, מרים זו הר ורחל לופוביץ).
נקודת אור נוספת הופעת־הבכורה של
רותי זקהיים, בתפקיד קטן, מעל קרשי
הבימה.
בסך הכל היה זה נצחון קטן, במאוחר,
לפדריקו גארסיה לורקא, גדול המשוררים
הספרדיים של הדור האחרון, שנולד שנה
אחת לפני תום,המאה, מצא את מותו בידי
חיילי פראנקו בגראנאדה, ימים מעטים אחרי
שניה : מנצחת מלחמת־האזרחים. פרוץ הבימה, שהפגינה במחזה זה את יכולתה
להציג מחזה בלי אף אחד מכוכביה המר כזיים,
לשלב בצורה נאה את המשמרת
השניה ( מין נקבר.),
לא תצא מנצחת, כנראה, הקופה.

שעועית ב מיץ עגבניו ת

״בית כרנרדה אלבה״ :ליוביץ, דואר, זוהר, לופוכיץ, פרח ורביד
המאהב לא הופיע

.על עכברים ואנשים״ :יוסף ידין, זלמן לביוש
האשה רדפה גברים
אומרים ( ר״ ת 292 קרם; ) 293 בעבר) 294 :
מלת האצה המונית ) 296 :מקום ד שא; ) 297 מקזם
מ מנו נעשה את
מקדש יהודי במצרים; ) 298
מלבו שינו; ) 300 מקום לנקוי בנדים; ) 302 חגיגה
עממית; ) 303 מתן כסף ע״ם להחזיר; ) 305 אדריכל;
) 306 נב׳ פארוק; ) 308 יעלת חן; <310 חלק הפר צוף;
) 811 כרס; ) 313 תהילה; ) 314 עיר בית הדין
הבינלאומי; ) 316 יחידה צבאית נדולה; ) 317 חלק
הראש; ) 323 רב מפרג שהיה לו נולם; ) 326מ ש כון;
) 329 מצבת ז כרון; ) 330 זאת; ) 331 חי פחדן;
) 333י שבן; ) 334 איבר בנוף; ) 335 אומה; ) 336
רשע; ) 338 חצי תלוש; ) 339 שני ש לי שי עיר;
) 340 סימן; ) 341 שירו ת ידיעו תןר״ת 343
בסים; <344 בן; ) 345 מלת הסכמה; ) 347 למעלה;
) 348 קול חוזר; ) 350 שו טרנ דו די (ר״ת 351
יתד בלי ראש.
פתרונות
שי של חו הענק בין פותרי ת שבץ
נכונים למערכת העולם הזה, תל־אביב. ת .ד136 .
ער ל 1-לנובמבר 1951 תונרל טיסה לאילת.

פרס פר לפותר תשבץ 84
ם. לוין, ירו שלים, תל־ארזה, נחמיה ( 14 הו ש מט,
בטעות, מרשימת הזוכים ע בור פ תרון ללא נלופ ה).
חנה בן־ארי, תל־אביב, דבורה הנביאה . 10 רהל
ירו שלי ם,
סי טון. שלמת זכאי. קיבוץ העונן;
י פו . 10

פרס ס פד, לפותר תשבץ 85

רונן בד ש, י פו, רחוב ; 12 ארית רו ט. חיפה,
פבזנד ; 8חיה ש פינל, רמת־נן, רחוב ש פיר א.

להינזר מגברים, והמשתוקקות למגע הגברי
בכל נימי נפ שן הצמאה. המבוגרת —
אנגוסטיאם בת ד,־( 40 שושנה דואר) ,שירשה
ירושה, מוצאת לבסוף דרך אל החופש :
בן ד,־,25 פפה היא מקוד, להתחתן עם
המבקש את כספה. אולם בשעה שהוא בא
אל חלונה (המסורג) בלילה, נופל מבטו על
אחותה היפה אדלה, בת ד,־( 20 שושנה
רביד) ,והוא מתעלם עמה באהבים (כמובן,
מחוץ לבמה) .מלבד זאת מתאהבת בו גם
מארטיריו, הבת הרביעית (פנינה פרח).
המוצא הטראגי: אדלה מודה שהיא אשת
חיקו של פפה, האם יורה במאהב הצעיר
(שאינו מופיע על הבמה) ,אדלה, הספרדיה
הקטנה בעלת החן הסלאבי השופע, יורה
בעצמה (גם זאת מחוץ לבמה).
שילוב מין הנקבה. הביסה גילתה
במחזה זה העזה מבורכת. היה ב רו ר ש אין
• מאת פדריקו גארסיה לורקא — עברית
רפאל אליעז — הצגה לי שנוראסבור —

הצייר מארסל יאנקו.

למחרת הצגת הבכורה בהבימה התקבץ
אותו קהל קבוע של הצגות הבכורה —
מאברהם שלונסקי ונתן אלטרמן עד חיים
גורי ורו ת שפירא, אשר כל אחד ממנו
יו שב במקום הקבוע שלו — לחזות בהצגה
החדשה של הקאמרי. היה זה אך נאה
שהקאמרי יפתח את העונה במחזה המתאים
רמתו, כשם שעשתה
לרוחו ויבליט את
זאת הבימה. התוצאה: שני מחזות שהם
כמעט הפכים גמורים.
המרחק בין גרסיה לורקה ו בין ג׳ון סטייג־בק
אינו רק מרחק בין כפר ספרדי נידח
ו בין חווה אמריקאית. בבית אלבה שכנו
רק בחורות, שנמקו בדרמה חסרת מאורעות.
בחווה של על עכברים ואנשים• תוססים
חיים גבריים, והבחורה היחידה — בתיה
לנצט — לא באה אלא להבליט את חיי
הגברים. מאורעות אינם חסרים — מכות
על הבמה, שתי רציחות, מעשה פיתוי (מצד
הבחורה) .אולם מעל לכל מרחפת הרוח
שמחזה גדול, ע שוי לדוגמה, מוצג לדוגמה.
ג׳ורג׳ ולני הם זו ג ידידים. כמו כל זו ג
גברי נמשכו זה אל זה הניגודים: ג׳ורג׳
(זל מן לביו ש) הוא פיקח אך לא חזק, מעין
אפוטרופוס של ידידו המטומטם והמטורף
למחצה (יו סף ידיו) ,מחלצו מצרות. בחווה
האחרונה שעבדו בה הרג לני המטומטם
בחורה, בטעות, כשסתם את פיה בכוח רב
מדי. הם התחמקו ממשפט לינץ׳ ,נדדו לחווה
אחרת. בחבורה של גברים הם מרגישים

את עצמם בטוב, מסתגלים לאווירה,
נתקלים בבנו של הבום (עמנואל בן־עמום)
השחצני, הקנאי עד כדי טירוף, ובאשתו
הרודפת גברים. קורה מה שמוכרח לקרות:
לני מלטף אותה בכוח רב מדי, היא צועקת,
וכשהוא מנסה לסתום את פיה הוא הורגה.
בזאת נסתם הגולל על חלומותיהם לקנות
חווה בשותפות עם קנדי הזקן (מרדכי בן-
זאב) פועל ז קן שאיבד יד ומבכה את כלבו.
כשיוצאים הגברים לערוך משפט לינץ,
ללני מבין גם ג׳ורג׳ ידידו שלני הוא מטורף
מדי בכדי שיאריך ימים, מחליט לשחרר
אותו מחיי העולם הזה. בתמונה האחרונה,
המזעזעת, הורג ג׳ורג׳ את לגי מאחורנית,
כשזה כורע, מרים את ידיו וחולם בקול
רם על החווה שתהיה לו, על השפנים ועל
השעועית ב מיץ עגבניות.
ריח פראות קודרת. שולט על הבמה
משחקו המרעיד את הלב של יו סף ידין,
שעלה בלי ספק לשורה הראשונה של שח קני
ישראל. אולם משחק זה אינו מעמיד
בצל את משחקו של לביוש, שאינו מצטיין
פחות, ו של בן־זאב, השלישי בשלישית המצ טיינים.
שאר השחקנים מגלמים פחות או
יותר את תפקידיהם, אם כי החווה דומה
לעתים לקיבוץ ישראלי, אשר חבריו מת קלחים
ומסתרקים בגמר העבודה, במקום
לחווה פראית של גברים שיכורים למחצה.
גם בתיה לנצט אינה מבליטה ביו תר את
כשרונותיה בתפקיד הבלונדי המתאים יו תר
לחנה מירון. אולם בכל זאת נודף מן המ חז
ה.רי ח של פראות קודרת וחסרת עתיד,
רוחו של סטיינבק.
ובניגוד למחזה הבימה, בו אין נצחון
התרבות כרוך בהכרח בנצחון הקופה, אין
ספק שבקאמרי תנצחנה התרבות והקופה
גם יחד.
* מאת ג׳ון, סטיינבק ׳,תרגוס: דן בן
פריי,
אמוץ, ההצגה והתפאורה: פיטר
תרגום השירים ; חיים חפר.

1 מאלאיה מוות ענוד עניב ה אנשי אשר
״הסינים סיימו את הג׳וב
האצ״ל התחילו בו זו היתה ההגבה
האינסטינקטיבית הראשונה כשנודע כי סר
הנרי גרני, הנציב העליון הבריטי במאלאיה,
נרצח ע״י טרוריסטים. כי גרני שמת בצורה
יפה כ שרץ לקראת רו בי המתנקשים כדי
להסיח את האש מאשתו, שישבה לידו במ כונית,
העסיק לא פעם את מוחות אנשי
המחתרת בארץ־ישראל * .דבר זה ז כו ר היטב
לא רק בישראל, אלא גם במאלאיה — כי
שם מתרכזים עתה רבים מן המומחים הארצ ישראליים
הוותיקים — לא רק וותיקי הבו לשת
הפלשתינאית, העוסקים עתה בטרוריס טים
המלאיים, אלא גם אנשים ידו עי ש ם
כהארולד מק־מייקל ומאלקולם מקדונלד,
שר־המושבות של הספר הלבן, כיום נציב
בריטי לאסיה המזרחית.
בעיני רבים דומה המצב במאלאיה לזה
שבארץ־ישראל לפני שנים אחדות. גם שם
נטושה מערכה רווית־דמים בין המשטר הב ריטי,
הנשען על כידוניו, ו בין קבוצות של
אנשי מחתרת — ברובם סינים קומוניסטיים
— הרוצחים את הבריטיים לאור היום. אלא
שבמאלאיה חסרה עד כה תנועה כהסתדרות
הציונית, תנועה לאומית מתונה העומדת בין

דאטו און היה אחד מראשיה. כ ש חזרו הב ריטים
רצתה המחתרת לעבור לפסים אנטי־בריטיים.
אלא שדאטו און מנע זאת. הוא
הבין שתבוסה לבריטים פירושה נצחון לקו מוניסטים,
שהחלו מציפים את אסיה המז רחית.
דאטו און רצה בעצמאות. לא היה
לו כל חשק להחליף את הכובש הבריטי
בכובש סיני או רוסי.
האנגלים למדו לקה. הבעיה העיקרית
של מאלאיה דומה לבעיה העברית־ערבית
בארץ־ישראל המנדטורית. המאלאיים הם העם
החזק ביו תר במדינה — אולם מספרם נופל
ממספרם המשותף של שגי המעוטים הגדולים:
הסינים (כמעט שני מיליונים) וההודים (חצי
מליון) .המאלאיים (למעלה משני מליון) שונ אים
את הסינים. הסינים החדשים בארץ,
דורשים שויון מלא.
במרוצת השנים הפך דאטו י און מפולי־טיקאי
למדינאי. הוא הבין שהנתיב לעצ מאות
מוביל דרך אחוות־העמים. בה בשעה
שאנשי המחתרת הקומוניסטית (שהם ברובם
סינים צעירים) הרגו ו שרפו במדינה, הזמין
את מנהיגי העדה הסינית לביתו היפה בקו־אלה־לימפור,
מול הדרך ל סינגפור *.באוירה
החצייאירופית, חצי־אסיאתית של ביתו נוצ רה
הברית בין שתי העדות, הוחלט להקים
מפלגה לאומית שתלחם לעצמאות המדינה
תוך שבע שנים, אם בתחומי חבר־העמים
הבריטי ואם מחוץ לו.

תיהם השבטיות, במידה שד,אינדיאנים ירצו
בכך.
ההצעה האחרונה: הפיכת רכו ש השבטים
לרכו ש חברות מניות, דבר שיאפשר את ניי דותם
של האינדיאנים, ש שו ב לא יהיו קשו רים
לתחומי השבטים, יו כלו לרכוש השכלה
ומקצועות בלתי חקלאיים, כפי שכבר ע שו
במקסיקו־החדשד״ .בהם הם מועסקים כעובדי
בנין, מפעלי פצצות אטומיות וכמפיקי בה מות
בית ע שויו ת תבן לממכר לתיירים.
רבים המתנגדים לבזבזנו ת המופרזת הנו הגת
בתשלום פיצויים, שהיו יכולים להעשיר
שבטים שלמים, מצד אוצר ארצות־הברית
תמורת עוול או הפקעת קרקע שבוצע כלפי
שבטי האינדיאנים לפני דו רו ת מספר.
אך שבטי הנאווי ו הזוני למשל, לא המ תינו,
הפכו צור פי כסף מושלמים וכדיהם
זכו לפרסום רב. מלבדם למדו אינדיאנים
רבים להציג ריקוד טקס ולייצר מזכרו ת
לתיירים (עשויו ת פניני זכוכית צ׳כיות)• או לם
רבים החלו בולטים כאמנים, סופרים,
פקידים המוציאים שם לעמם בעולם הלבן
בלי שיון כחשו למורשתם האינדיאנית או
ינצלו אותה לרמת חיים ירודה.

ברית־המועצות
נ מד ע ד חמשה ימי
מקור ר עיון תעלת הוולגה־דון בראשית
תולדות רוסיה. בימי פטר הגדול (— 1725

דרר אאב. נצחון יוגוסלביה עממים כ־נפרד
מהווי
ההיסטוריים

הריקודים והשירים של עמי
(סרבים, קרואטים ומספר שיי רי
מוקדמים) היו תמיד חלק בלתי
חייהם, הפכו ביטוי המאורעות
שעברו עליהם.
הצורה והתוכן של ריקודיהם אינם מקריים,
הם הבעת תנאי הסביבה בה התגבשו. אך
מלבד היותם ירושה רוחנית של העבר הם
גם ביטוי הרוח היוצרת של יוגוסלביה של
טיטו ומשמשים, הלכך, סחורת יצוא חשובה.
ישראל, בעלת הקשרים הטובים עם יוגו סלביה
(בימי מלחמת העצמאות: נשק, אח ריה:
קיבוץ גלות יוגוסלביה) ארחה בשנה
שעברה קבוצת זמרים יוגוסלבית, שיגרה את
נציגה המוסיקאי הרשמי, פרנק פלג (מנהל
המדור למוסיקה במשרד החינוך והתרבות)
לביקור ביוגוסלביה.
החודש תופיע להקת רקדנים בת שלושים
איש, נבחרת להקות הריקודים היוגוסלביות,
כשהיא מלווה תזמורת קטנה, בת שמונה
חברים * .בערי ישראל, תציג ביזמת אוהל
ובחסות משרד החינוך והתרבות, את ריקודיה
העממיים, הדומים לעתים קרובות כקולו
הדלמטי להורה הישראלית, שהיא חיקוי (אם
לא העתקה) של ריקוד מזרח אירופי.
ריקודים מקדוניים יתארו את חייהם הק שים
של הפיצלבארי (עמלי מקדוניה שנהגו
לנדוד הרחק להשתכר את לחמם) ,ריקודים

רקדנים ורקדניות של הקבוצה היוגוסלבית
עד עכשיו, לרוב, דיכוי ועצבות; מעתה שמתה וכוח תנופה
שני הקצוות — עד שנוסדה, לפני ימים אחדים
״מפלגת העצמאות המאלאיית״.
כובש במקום כובש. האדם המקווה
להיות הנשיא הראשון של מאלאיה העצ מאית
והסבור כי יגיע למשרה זו תוך שבע
שנים, הוא גבר בן ,56 גבוה ובעל הופעה
רבת רושם. הפרט המעניין במיוחד בענין
הוא שדאטו און אינו מאלאיי טהור —
בעורקיו נוזל דמו של בן ציילון. אולם הוא
שייך למשפחתו של השולטן של יוהורה,
אחת המדינות החברות בפדרציה המאלאיית.
כניהדו ההודי, התחנך בבריטניה, הצטרף
לפקידות הבריטית בארץ מולדתו, עלה במ הרה
בסולם עד שהיה לחבר מועצת המדינה
ביוהורה.
אולם דאטו און היה לאומני. הוא יסד
את ״התנועה הלאומית של חצי האי המא־לאיי״
.כשפתחה יאפאן במלחמה נגד בריטניה
ראה כיצד מתקרב חלומו: במערכה קצרה
שארכה פחות מחודשיים, שתוצאותיה היד־הדו
בעולם, זר קו היאפאנים את הבריטים
ממאלאיה וסינגאפור, האי הקטן מול חופי
מאלאיה, המבצר החזק ביו תר בעולם של ה אימפריה
הבריטית• תבוסה זו, שנגרמה על־ידי
בוני המבצר שבי צרו את דרכי הגישה הימיות
אך לא ביצרו את דרכי הגישה היבשתיות
מן העורף, נקראה בפי וינ סטון צ׳רצ׳יל
״התבוסה הגדולה ביו תר בהיסטוריה הב ריטית״.
אלא
שהלאומנים המאלאיים לא יכלו לש מוח.
במקום הכובש הבריטי בא הכובש
היפאני, שלא היה עדין יותר. חרף סיסמו־תיהם
היפות על ״ אזור של עו שר משותף״
ו״אסיה לבני אסיה״ לא היתד, ליפאנים כל
כוונה לתת עצמאות למאלאיה, הארץ המ ייצרת
יו תר גומי מכל ארץ אחרת בעולם.
הנוער המקומי אירגן מחתרת אנטי־יפאנית.
* ..כמזכיר הראשי האחרון של ממשלת
המנדט התפרסם סר הנרי בשל התנהגותו
הגסה. פעם נזף בפומבי בעתונאי על המשמר,
שבאו למסיבת עתונאיס בלי עניבות, גרם
בעלבונותיו להתפרצות כעס מצד גרשם
שוקן, עורך הארץ ענוד העניבה, שיצא את
החדר ב אופן הפגנתי. סר הנרי מצא את
מותו כשהוא עונד עניבה ולבוש כראוי.

כשנמסר על הקמת המפלגה החדשה, לא
היה ספק שהאנגלים למדו לקח ממה שקרה
להם באימפריה בשנים האחרונות. הם קידמו
בברכה את המפלגה החדשה, ר מזו שהם
מוכנים לשתף אתה פעולה במתן עצמאות
הדרגתית למאלאיה.

ארצות־הברית
מלבד פצצו ת אטום. ת בן
החודש ביקרו דברי ש ש אומות האירו־קוואי,
כשהם עטורים נוצותיהם השבטיות,
בבניין או״ם כדי למחות• נגד פגיעה מצד
קנדה וארצות־הברית בזכויותיהם. קנדה
סילקה את ראשיהם והביאה במקומם מש טרה
רוכבת וארצות־הברית הסתפקו ב מסירת
יארד וחצי ארג לשנה לאינדיאני במ קום
15 היארדים שהוסכם עליהם בחוזה. לא
נעשה דבר ו תלונות האינדיאנים גברו.
ארבע מאות אלף האינדיאנים החיים ב־ארצות־הברית
(כנראה כמחצית ממספרם ב סוף
המאה החמש־עשרה כאשר ניגלתה א מריקה)
,הכפילו את מספרם בחמישים ה שיגם
האחרונות והם, שהיו לפני שנים מס פר
בלבד גזע אובד, הפכו ליחידה הגזעית ה־פוריה
ביו תר בארצות־הברית.
אולם כיון שרבע מי ליון מהם מרוכזי ם
בתחומי מגורים מיוחדים קשה עליהם ה שגת
פרנסתם בגלל דוחקם הרב, וכמה מה שבטים
אפילו מוכרים את עדרי סוסיהם
ובקריהם שעליהם גאוותם, בהעדר שטחי
מרעה מתאימים.
אנשי המשרדים מזיקים. האינדי אנים
בארצות־הברית, שמצבם מזכיר במידה
רבה את מצב ערביי ישראל בתחומי הממשל
הצבאי, נתונים לחסדם של אנשי משרדים
בוואשינגטון המזיקים להם למרות כוונו תיהם
הטובות. רו ב הסינאטורים המתקדמים
הם חסידי ביטול האזורים המיוחדים וטמיע שאר
בין

המוחלטת של האינדיאנים
תושבי ארבות־הברית, תוך ביטול מ סו ת־
* סינגפור, בה מהוים הסינים רוב מוחלט
( 600.000 נפש) אינה שייכת כיום לפדרציה
המאלאית, אלא הנה מושבת־כתר.

) 1672 הובן כי תעלה זו עלולה להיות דרך
תחבורה ואספקה ראשית להתפשטות מעבר
לוולגה. בהמשך הימים היה ב רור כי זאת
דרך גם מעבר לקוקז. ואמנם כבר במאה
השמונה עשרה החלו בחפירות עונתיות,
אליהן גוי סו עשרות אלפי אכרים מתושבי
הספר. אך אחר שנסיך מקומי הביע את
דעתו כי ״אין זה מן החכמה לשנות אפיקי
מים אשר ברא אותם האלוהים״ הופסקה
העבודה. אף שום תכנית משלושים התכניות
שאו שרו לאחר מכן, במאתיים השנים הב אות,
לא הוצאה אל הפועל.
ב־ 1919 החליטה הממשלה הסובייטית,
מתוך שיקולים צבאיים להקלת קחי ההגנה
הפנימיים, לאחד חמשה ימים: הים הכספי,
הים הבלטי, הים הלבן (הארקטי) ,הים הש חור
וים איזוב. השלב הראשון היה כריית
תעלת סטאלין באורך 450 קילומטר שחיברה
את הים הבלטי עם הים הלבן ; השלב השני
— תעלת מוסקבה המחברת את מוסקבה
לוולגה והשלב השלישי המתבצע עתה, היא
תעלת ד,מלגה,־דון.
אחת התוצאות של כריית התעלה תהיה
פיתוח תעשיית איזור סטאלינגרד, אחרת :
יצירת מקור כוח חדש לדרום ברית־המועצות
והשקאת ערבות שוממות. לשם כך אין מחב רים
את שני הנהרות בקו י שיר ( 60 קילו מטר)
אלא בקו עוקף שארכו 101 קילומטר.
לכשתסתיים העבודה בשנה הבאה תהיה מוס קבה
נמל היושב על חמשה ימים.
התעלה עצמה תאפשר שייט לאניות ימיות
ותכיל תשע מעליות דרגים כתעלת פנמה
לצורך העלאת האניות (בגלל הבדלי הגובה
של 50 מטרים שבין הנהרות) ומפלי המים
המלאכותיים שייווצרו על ידי המעליות.
י שמ שו לצרכי הפקת כוח חשמל להפעלת
מתקני התעלה.
כריית התעלה נעשית, לראשונה בתולדות
ברית המועצות, כולה בעזרת מכונות. היא
תרופד מלט, שעה שדפנותיה ירו צ פו אבנים
וגדותיה יינטעו יערות וחורשות תוך העמדת
פסלי ז כ רון למרחקים עצומים. ביניהם :
פסלי לנין וסטאלין בגובה 100 מטרים כל
אחד.

אחרים, מבוצעים על־ידי גברים בלבד, יביעו
בתחושת הקצב שלהם את הלמות הפטיש
של יוגוסלביה הנבנית. מספרת התכנייה ה רשמית
:״עד עכשיו הביעו הריקודים לרוב
דיכוי, עצבות או תקחה ואילו היום הם
מביעים שמחה, כוח ותנופת היצירה של אנ שים
חפשיים״.
גם פחות מסורתיים. הלהקה שהו פיעה,
בהצלחה יתירה, במספר ארצות אי רופיות
(זכתה, בין השאר, בפרס הראשון
בפסטיבל הבריטי) לובשת תלבושות עממיות
מקוריות, גזורו ת לפי כללי המסורת ומ שו בצות
ברקמות־יד רבגווניות.
רקדני הלהקה, חברי האגודות המקצועיות,
הם חובבים, פועלים פשוטים לפי מקצועו תיהם,
עמדו בהתחרות פנימית עם שאר לה קות
הריקוד במדינתם, הוכיחו עצמם ראויים
לייצג את ארצם.
מלבד נושאים מסורתיים, כחתונה כפרית,
יראו אלפי הצופים (כולל: אנשי צבא שיז כו
להצגות מיוחדות במתנותיהם) נושאים פחות
מסורתיים, אך יו תר מקובלים ביוגוסלביה
של : 1951 עבודה ובניין.
נוסף לריקודי זוגו ת (גבר ואשה) קלילי־צעד,
המתארים מעשי גבורה בוסניים ו שיר
הסוסים השחורים, מהיר הקצב המלווה מו סיקה
חורקנית, יו צגו ריקודים קרואטיים א־טיים
המזכירים את מי שו רי קרואטיה, את
פולחן עבודו ת האלילים ודרך אגב את נצ־חונה
של הלהקה לפני ארבע שנים, כאשר
יצאה, לאחרונה, לאחת מארצות הדמוקר טיה
העממית.
כי בשנת 1947 זכתה הלהקה, בפסטיבל
הנוער הקומוניסטי שנערך בפראג, בירת צ׳־
כיה, במקום השני, בהצטיינה בריקודים עמ מיים.
במקום
הראשון זכתה, כ מו בן: ברית המו עצות.
אולם
אחר שנה נפרד טיטו ממוסקבה ולה־קותיו
(כולל: להקת ריקודים) שוב אינן
מסיירות בארצות הגוש המזרחי, אינן זוכו ת
בהצטיינויות (אפילו במקום השני) .הלהקות
פנו מערבה, מדגימות את יכול תן הרבה,
מייצגות את ארצן ב כ שרון רב.
* מנגני טנדולינות, גיטארות, חלילים וכי נורות.

.העולם
הזה״ מם׳ 729

קולנוע
ה 1דו
נשיכות אסורות בתכ לי ת
מה מספר הסרטים שמפיקה הודו מדי שנה?
ההודים עצמם אומרים .250 משקיפים אי רופיים,
בסברם כפי הנראה שאסיאתים אינם
מסוגלים לספור נכונה, מעלים את המספר
ל־ .400 אחת ב רור: תעשית הסרטים ההיג־דוסטנית
היא אחת החשובות והגדולות —
מבחינה מספרית לפחות — בעולם.
בין ארבעת הגדולים בשטח הקולנוע בא סיה
(יפאן, סין, הודו, מצרים — האחרונה,
כמובן, מדינה אפריקאית, אך מספקת מזון
שעשועים מאולפניה לחלק ניכר של תושבי
אסיה המערבית, מכוונת את סרטיה לטעמם),
תופסת הודו את המקום הראשון. התעשיה
ביפאן, שהפיקה לפני מלחמת העולם יותר
מ־ 100 סרטים, מתחילה רק עתה להחלים מן
הזעזוע שנגרם לה עקב התבוסה היפאנית,
סגירת האולפנים. למרות זאת, היה זה סרט
יפאני שזכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה
(העולם הזה .)726 סין העממית, לאחר שנים
מדי
של מלחמות בלתי פוסקות, מפיקה
שנה מספר גדול יותר של סרטים שנטיתם
התעמולתית מזכירה את הסרטים הרוסיים.
מצרים מציפה את ארצות המרחב בעשרות
סרטים מדי שנה. גם השוק הפנימי שלה אי נו
קטן, אמנם, אבל עיקר הכנסות הסרט ה מצרי
באות מן המדינות הערביות והמושל־מיות
השכנות. עם התגבר השפעת ארץ ה נילוס
בעולם הערבי, יש לזקוף חלק ניכר
מהתחזקות זו לחשבון הסרט המצרי, המש מש
מזון רוחני יחיד למיליוני שומעים ער בית
באסיה.
הודו מסתפקת, לעומת זאת, בשוק הפנימי
שלה, המונה מאות מיליונים. הסרטים ש היא
מפיקה עשויים, איפוא, לפי מתכונת
מדוקדקת מאד המבוססת על טעמו של ה קהל
הדובר הינדוסטנית במדינה. יש להם
צורה אחידה ביו תר: עלילה ״עצובה״ ,סוף
מר, בין ארבעה לשבעה שירים או ריקודים
בכל סרט, בין אם יש להם הצדקה עלילתית
או לא, שני בדחנים המופיעים מפעם לפעם
על המסך, מפיגים במדת מה את אוירת הצ ער.
גם להם לא תמיד נמצאת הצדקה הגיו נית;
הם מוכנסים לסרט משום שהקהל רו צה
בהם. כן דור ש הקהל שסרטיו יהיו ארו כים
למדי: לפחות שעתיים להצגה, שתתנד
שכנה בעצלתיים, ללא מקצב מסחרר דוגמת
הסרטים האמריקאיים.
טעות כחשבון. ברם, הצלחתם של סר טים
אמריקאיים אשר לא היתד, בהם מוסי קה,
לא נמשכו שעתיים להצגה, לא היו בהם
בדחנים שאין להם קשר לעלילה, הניעה את
מפיקי הודו לחשוב רגע אם לא טעו בחשו־ביהט.
לאחר מחשבה קצרה, אמנם, החליטו
שסרטים הודיים שיגרתיים, כפי שהפיקו עד
כה, יו סיפו להוות כוח קופתי ניכר, למרות
הצלחת אי אלה סרטים אירופיים ואמריק־איים,
והמשיכו לתכנן את העתיד בדוגמת
העבר.
אבל הבקורת ההודית גוייסה להתקפה.
שוב לא היו רגליים לטענה שסרט ללא
מוסיקה לא ימכור את עצמו לקהל ההודי.
כתב הירחון ההודי אסיה המאוחדת :״בעוד
שהמוסיקה היא יסוד חשוב באמנות הסרט,
אין כל הצדקה ל״שירים״ אלא בסרטים מו סיקליים.
בהודו, כל סרט הוא מוסיקלי (כך
לפחות נראים הדברים לזר שאינו בקי במס תרי
תעשית הסרטים שלנו) .שיר או שנים,
במקומות מתאימים, זאת אפשר להצדיק או לי
— אבל לא את שפע השירים שהיו למ ארת
הסרט ההודי.״
הסרטים ההודיים מתחלקים לשלושה סו גים,
לפי נושאיהם: המיתולוגיה ההודית וה מזרחית
(מעבד המלח) ,ההיסטוריה ההודית
וסרטים ״חברתיים״ ,כלומר דרמות נוסח הו ליבוד
מועתקות אל הרקע ההודי.
שמות של סרטים הודיים ידועים שהופקו
השנה, מדברים בעדם: אשת הפרקליט, סי פור
הדמעות הבוערות, נשואים מ תון אהבה.
בסרט ההודי, אף־על־פי שהוא דן אך ורק
באהבה, נשיקות אסורות בתכלית. בכל זאת,
מציין מבקר הודי, הייהו יותר אירוטי מכל
סרט של מדינה אחרת — פרט, אולי, למצ רים.
הסבה( :לפי אותו מבקר) נערה מזר חית
מעורטלת אך קמעה, מגרה בהרבה יו תר
מנערה מערבית מעורטלת מאד.
כמו במערב, עיקר המשיכה בסרט ההו די
הריהו הכוכב המופיע בו. שחקנים כמו
סוראייה, נאטים, ראנג׳אן, מאדהובלה, ריחא־נה,
נאסיר קאהן, מושכים את ההמונים ה הודיים
משלמי הפרוטות אל אולמות הקול נוע.
ברם, המבקר ההודי הרציני של אסיה
הנזאוחדת אינו מתלהב כל עיקר מכוכבים
אלה :״המכשול העיקרי על דרכו של הסרט

,העולם הזה״ מס׳ 729

ההודי הוא החשיבות היתרה המיוחסת לכו כבים
...זוהי תופעה שאינה בלתי ידועה במע רב,
ביחוד בהוליבוד. אבל בעוד ששיטת ה כוכבים
במערב יש לה אי אלו מעלות, אין
להגיד אותו הדבר על כוכבי הודו. למשל:
במערב יש עדיין כמה וכמה שחקנים בעלי
״מזג״ (כלומר, בעלי תכונות מסוימות העו שות
אותם טובים לתפקידים מסוימים בלבד).
אבל כאן, בהודו, הריהם אפסים מחוקים
הטובים, כביכול, לכל תפקיד ותפקיד, אבל
למעשה, לא יוצלחים אף לאחד. התוצאה היא
שמלבד יוצא מן הכלל אחד או שניים, אין
על המסך כל דמויות של ממש, רק הצגה
חצופה של כוכבים בתלבשות שונות, לא
בתפקידים שונים ...הכוכבים החשובים של
הקולנוע ההודי אינם משחקים כלל. הם
עומדים בפני המצלמה בערב רב של תל־בשות
ומחייכים. אין פלא, איפוא, שהם אינם
רואים כל רע בחתימת מספר חוזים בבת
אחת ובבצוע כמה וכמה תפקידים בסרטים
שונים בעת ובעונה אחת.״
בעצם, מחלתו של הקולנוע ההודי, היא
מחלת הקולנוע בארצות רבות: המסחריות
החונקת את האמנות. בהודו, שרבים בה היודע הסוחרים, טרם קם קהל בר־טעם
לדרוש סרטים של ממש.

הוא החל את עבודתו בפני המצלמה
בהיותו בן שבע. אולפני ההסרטה התרכזו
אז בניו־יורק ואחד מהם, אולפן וויטאגראף
(אחר כך ווארנר) בברו קלין נמצא בשכנות
לבית הוריו של קלי.
״האולפן היה עני,״ מספר קלי ״והיה
שוכר רהיטים מאת אמי. היא דרשה כתמורה,
מלבד שכר שמוש, גם שיתנו לי עבודה
כשחקן. מאז לא ירדתי מעל מסך הסרט.
השתתפתי במספר גדול של סרטים בני מע רכה
אחת ואחר בסרטים הארוכים הראשונים,
בני שתי מערכות. באותם הימים היו מצלמים
שלושה סרטים באותו האולפן בעת ובעונה
אחת. אני זו כ ר שפעם צלמו את גלוריה
סוואנסון בסרט אחד בחלק אחד של החדר,

במחלת הגנבת. ברוב חכמתה הולכת טירני
אל המהפנט־הנוכל חוזה פרר הרוצח את
אחת מאהובותיו ומיחס את מעשה התועבה
לטירני, שאינה יכולה להכחיש או לאשר
דבר בגלל היותה תחת השפעת ההיפנוזה.
כאן מסלף הסרט אי אלו פרטים מדעיים
אודות ההיפנוזה כדי להגיע לשיא של מתי חות.
לשוא: השיא אינו מושג, המתיחות
פגה מהר.
רנקייף * ענו. אף על פי שריצ׳ארד קינטה
התמחה בתפקידים של תקיפים ובעלי אגרו פים
על מסך הקולנוע, בחייו הפרטיים השחקן
בן ה־ 37 הוא ענו, שקט ונחבא אל הכלים, גר
בהוליבוד עם אשתו ועוסק בשנות הפנאי
בציור ובפריטה על פסנתר. הפסנתר היה

סרטים
״בסימטאות אסדות,׳
שאין הפקתם
ישנם סרטים מסוג ב/
עולה בממון רב ושאינם נשענים על תם־
אורות־ענק או אלפי ניצבים או צבעים רו עשים
להצלחתם. הם מסתמכים יותר על
ספור מותח ורקע ריאליסטי ככל האפשר,
על מספר קטן של דמויות מן החיים מבו צעות
בידי שחקנים פחות מפורסמים. זה
יותר זול. זה נותן אף אפשרות לבמאי
מוכשר להפיק סרט שאינו מתימר להיות
גדול, אבל היכול להיות מענין מכמה בחי נות.
כזה הוא בסמטאות אפלות, סרטם של
המחבר סידני בוהם והבמאי אנתוני (המקרה
על הגבול) מאן.
כאשר משיא היצר את ג׳ו נורסון (פארלי
גרינג׳ר) ,דוור ניו־יורקי השרוי במצוקה
כספית, לגנוב ממשרדו של עורך דין נוכל,
הוא מסתבך במקרה רצח שמעורבים בו
בין השאר גם גאנגסטר אכזר בשם ג׳ורג׳י
(ג׳ימס קריג) וזמרת בית קפה הארייט (ג׳ין
חיגן) .למזלו הרע של ג׳ו, התיק שגנב
הכיל לא 200 דולאר, כפי שהיה סבור, הס כום
שהיה וחוץ לו כדי להכניס את אשתו
הכורעת ללדת (קאתי אודונל) לבית חולים
פרטי, אלא ! 30.000 איך מנסה ג׳ו לחלוץ
את עצמו מן המלכודת שפורשים לו ד,שד

נין טירני(״ב מערבול ת״)
פחות או יותר״ טארללה

פארלי נרינגיר, גייימם

קרע(״בסמטאות אפלות״)

אין שהוא, ניצל
את ריצ׳ארד דיקס לא הרחק ממנה, בסרט
אחר, ואותי בסרט שלי שי בפנה אחרת של
האולם. לכל אחד מאתנו היתד, מנגנת בלי
הרף תזמורת בת שלושה כלים כדי להשרות
עלינו מצב רוח מתאים.״

״ב מ ערבול ת״
פרופסור זיגמונד פרויד ביקר באמריקה
בשנת . 1910 מאז לא חזרה אמריקה לאיתנה.
בולמוס הפסיכואנליזה שתקף אותה בצורה
חריפה ביותר הגיע במרוצת הימים גם
להוליבוד, שהיא, אחרי הכל ובניגוד למ קובל,
חלק מארצות־הברית, ולא להיפך.
התוצאה: מספר עצום של סרטים על אנשים
שהם פחות או יותר טארללה.
במערבולת מעורר את החשד שהמערבולת
בראשי מפיקי הוליבוד היא בהרבה חמורה
מזו שבמוחות גבורי הסרטים שלה. זהו סרט
פסיכואנליטי שכל המשתתפים בו משחקים
בכובד ראש חולני כזה שמיד צף ועולה
בז כרון מה שאמר פעם המפיק (סרטים
ופניני־פילוסופיה) סמואל גולדבין :״לאלה
ההולכים אל פסיכואנליסט יש לבדוק את
השכל.״
הוליבוד מסתמכת על מספר הנחות בה פקת
סרטים מן הסוג הזה :
א. הצופים יודעים דבר או שניים (אבל
לא יותר) על תורתו של פרויד, ועל כן
מותר להראות עלילה הנאחזת רק במספר
נקודות (לרוב של תורפה) בתורה. הדיוק
המדעי אינו חשוב כל עיקר, כי הוא בהרבה
פחות מענין מן הדמיון הבריא (או החולני)
של הכתבן ההוליבודי.
ב. אין כל ענין במחלה פסיכית אלא אם
נראה לפחות רצח אחד באופק הקרוב.
ג• סרט פסיכואנליטי ׳חייב להיות דומה
לו( .הסרט
הפסיכואנליטי שקדם לסרט הפסיכואנליטי הראשון נתכוון, כפי הנראה,
להיות דומה למשהו אחר, אלא שהדבר לא
עלה יפה).

דדים ואיך הוא ניצל, לאחר רדיפה מרתקת של בבוקר יום א׳ ברחובות השוממים
הרובע המסחרי של ניו־יורק, מראה הבמאי
מאן בשיאו המצוין של הסרט.
בסיום שוב אין הגבורים השחקנים פארלי
לאור כללים אלה הוציא מתחת ידו המפיק־או
קרייג אלא הרחובות הריקים מאדם,
הבמאי אוטו פרסבורגר סרט שהיה צריך
המכוניות הדוהרות בין גורדי השחקים.
להיות דומה מו ר ה, יצירתו המפורסמת
הכרך הגדול הוא הג מר. וזאת מעלתו ר,ג־ביותר.
גם כאן, כמו בלורה, ג״ין טירני היא
דולה של הסרט הקטן הזה: הרקע שלו.
הכוכב. גם כ אן ^ ,מו שם, הרוצח הוא ברנש מאד היא
הוליבוד, מגלה ניו־יורק,
חלקלק־לשון ובעל תרבות (רעה, אבל תר פוטוגנית. פוסע ואילך מכאן פרר. חוזה בות),
במערבולת
בדרך משלו: י שר אל הגיחוך
תזמורת למצב רוח. פניו של פול
קלי — המשחק בסרט בסמטאות אפלות את
והשעמום.
ראש הבולשת אנדרסון — הן מן המוכרות מסתבר שגברת טירני היא, מלבד היותה
ביותר על פני המסך. קלי השתתף עד היום 1:יפה, עשירה ומאוהבת בעלה הפסיכואנליסטן
בלמעלה מ־ 500 סרטים.
׳ * י (ריצ׳ארד קונטה) ,גם קלפטומאניאק: חולה

אמנותו הראשונה ; הוא החל מנגן בהיותו
בנו הקטן של ספר איטלקי באחד מרובעי
העוני של ניו־יורק.
קונטה הצעיר מעולם לא רצה להיות שחקן.
הוא עסק במלאכות רבות לאחר שסיים את
בית הספר בו לא הצטיין בשום מקצוע פרט
לציור ; היה נער שליח בבנק גדול, נהג מכו נית
משא, פסנתרן בתזמורת ג׳אז ממדרגה
שלישית, עוזר לספר, מלצר. ידידים בקשו מ מנו
פעם למלא את מקומו של שחקן חולה
במחזה מוסיקלי. קונטה הביישן סרב וידידיו
ממש אלצו אותו לעלות על הבמה.
רוברט לואים, אחד הבמאים הניו־יורקיים
הידועים, ראה אותו משחק, הציע לו סטיפנ דיה
לבית ספר דרמתי נודע. קונטה סרב, אבל
לואיס התעקש, הזמין אותו לבוא לניו־יורק
להיות נוכח בחזרות על המחזה מצפים ללפטי.
הדרמה הידועה של קליפורד אודטם זכתה
להצלחה בלתי משוערת בארצות־הברית, פק חה
את עיניו של סונטה והוא הסכים מייד
לקבל את הצעתו של לואים.
זה היה ב־ . 1935 דרכו של קונטה על הבמה
האמריקאית היתד, ללא מאורעות מיוחדים.
הוא החל בתפקידים קטנים, ומלא אותם בנא מנות.
ב־ 1942 קבל בפעם הראשונה תפקיד
של ממש בקומדיה יאזון. אותה שנה נקרא
לצבא, שרת באוקינום השקט, חלה שם במל ריה
קשה ושוחרר. עם חזירתו לחיים אזר חיים
הוזמן להוליבוד והופיע בסרטים רבים,
ביניהם יו מן גואדלקאנאל, לב הארגמן, העכ ביש,
טיול בשמש, פעמון לאדאנו, רחוב מאד־לין
נוס , 13 .אי שם בלילה, בית היצרים.
קמטה זכה במהירות לאהדת הקהל. אין
ספק שהוא שחקן בעל תרבות, המתיחס לא־מנותו
ביתר רצינות מאשר תושבים הוליבו דיים
רבים אחרים. כמה מתפקידיו היו מ עד
ינים ביותר, אחרים חלשים, אבל את כולם
השתדל לבצע במיטב יכולתו, לכולם הקדים
מאמץ ראוי לשבח.

ב קצר ה
״ללא מוצא״ אודות רופא כו שי לבן־עור
והמוצאות אותו בעיר אמריקאית קטנה, כ אשר
מתגלה דבר מוצאו. המשך י שר לסידרה
ה״גזעית״ .מל פרר, ביאטריס פירסון.
״שלש מלים בודדות״ קומדיה מוסי קאלית
קטנה אך משעשעת מן הרגיל, אודות
מחברי הפזמונים רו בי וקלר. רד סקלטון,
פרד אסטיר, וורד, אלן.
״הלפיד והחץ״ מעשיה מטופשת על
תנועת המרי בלומברדיה בימי הקיסר ברבא־רוסה.
בורט לאנקאסטר, וירג׳יניה מאיו.

_1נו 1גן ז

ץ! 1ש י 0
אל ף אורחים

גיבורי השבוע. יצחק
קאשי, נער ירו של מי בן , 16
יצא רכוב על אופניים לטיול
בצפון הארץ. בין כפר גלעדי
למשגב־עם תעה בדרך, נת פש
בכפר לבנוני, שדוכני ח נויו
תיו היו עמוסים ״פירו ת
כה גדולים״ (למעלה) .נידון
לשלושת חדשי מאסר וקנס
אחר שבולשת בירו ת חקרה
אותו (בין השאר: האם עדיין
רוקדים בחל־אביב בלילות),
שוחרר בעזרת יהודי מקומי.
השבוע השלישי של חקי רתם
המוקדמת של האחים
קרובלניה לווה הכאות ומבטי
דכאון של האלמנה אולגה לוי

בהסביר יעקב חזן, איש׳ השומר ה־צעיר
מראשי מפ״ם, לאסיפת המונים באו לם
מוגרבי, תל־אביב, את סיבת כ שלון
המשא ומתן להרכבת קואליציה פועלית,
ניחר גרונו. בהצביעו על ארבעת בקבוקי
הגזוז( תסס, תוצרת נחלת יצחק)-שהועמ־דו
על השולחן בלי שתצורף אליהם כוס
השווה עצמו לטאנטאלוס, גיבור האגדה
היוונית שהוענש על־ידי זאוס בכך שהוג לה
למקום נידח, בו רעב וצמא כשהמים
נסוגים מפניו והפרות נעלמים מהעצים.
סירובו של פנחס לבון, מי שהיה
שר החקלאות ו המזון, להצטרף לממשלת
ישראל הרביעית גרם לטעות דפוס שעמ דה
להפוך מלכת פליטות מכונות הדפוס
לשנה: כתב יו מן מפא״י, הדור, בהגדירו,
שלא במתכוון, את המצב האמיתי: ל בון
החליט באופן סופי לא להצטרף לממשלה
החלשה. הכוונה ־הטובה: לממשלה הח דשה.
כמעט
שנה אחר שד״ו* דב (הצנע)
יוסן ש פרש מממשלת ישראל השנייה
והחליף את משרד האספקה והקיצוב ב משרד
התחבורה שב בכבוד לתפקידיו
הקודמים כשר המסחר והתעשייה (הממו נה
גם על האספקה ועל הקיצוב) .יחד
עמו שב גם שיא אינדקס יוקר המחייה,
לפי רמתו לפני שנתיים וחצי, בהכנס דב
יוסף לממשלה לראשונה: אינדקס יוקר
החיים, פברואר 371 : 1949 נקודות, אוק טובר
371 : 1951 נקודות
חשוב האישים בין חמשת השרים הח דשים
הוא פרץ נפתלי, השר ללא תיק
שיהיה מתאם כלכלי ושהצטיין בעבר כ־יועצם
הכלכלי של מפלגות העבודה הגר מניות
הטרומהיטלריות וכיועצו הכלכלי
של דוד בן־גוריון. אמר נפתלי על
תפקידו האחרון :״כששואלים אותי לעצ תי,
אני נותנה. אבל עד כה לא נשאלתי.״
כסוציאליסט מובהק בלט גם ביום הש בעת
13 שרי הממשלה החדשה: הוא היה
היחיד מבין 11 נציגי מפלגות הפועלים
( — 9מפא״י — 2 ,הפועל המזרחי) שלא
ענב עניבה, צעד לטקס בחולצה פתוחה
שצווארונה נתון על מעילו.
רק משה שרת, שר החוץ הקבוע של
ממשלות ישראל השוכב בבית חולים ניו־יורקי
נעדר מטקס ההשבעה. אולם עד
שובו החליטה נשיאות הכנסת להסתפק
בהתחייבויותיו הקודמות: שלו ש מהן
שמורות בגנזך המדינה.
בנתח ד״ר בנימין אבניאל, ח״כ
חירות שהיה מנהל מחלקת העבודה בהת אחדות
בעלי התעשייה, את מצע הממשלה
החדשה, הצטיין בהגיון רב, אך נכשל בל שונו
כשהעירה לו שרת העבודה, גולדה
מאירסון :״בשם מי אתה מדברי״ שכח
את תפקידו החדש, כדבר חרות, השיב:
״בשם התאחדות בעלי התעשייה.״
פאולה בן־גוריון, רעית ראש הממ שלה,
יצאה למסע סיורים בבתי החולים
הצבאיים, כיבדה את החיילים במתנה מיו חדת:
סקריפים המזכים את בעליהם ב קניות
בחנויות הדולארים מכילות־כל.
מקור הסקריפים: חבר ידידיה של רעיית
בי. ג׳י.
אולם פחות אוהבי סקריפים היו אנשים
אחרים: אחר שאלכסנדר רכיב הצ עיר׳
עורכו הכלכלי של הארץ, הביע
את דעתו נגד חנויות הדולארים המפלגים
את הישוב לבעלי סקריפים ולאוכלי צנע,
פשתה ההתנגדות בארץ• אמר חיים (עד
עלות השחר) גורי: הסקריפים הם הור סי
המוסר, יוצרי שחיתות.
אלף אורחיו של יעקב צור, ציר
ישראל בארגנטינה ו שלו ש ארצות דרום
אמריקאיות שכנות (אורוגווי, פרגואי ו־צ׳ילי)
לחגיגת בר המצווה של בנו,
שמואל (מוקי) הציפו את חתן השמחה
בשעוני זהב. אמר אחד הנוכחים :״אפשר
לפתוח חנות שעונים״ ,אחר מהר למסבה
אירו שי בכורתו,
השנייה של הציר :
דליה בת ה־ ,20 עם בן־עשירים מבני
יהודי בואינוס איירים.

גיבורי האופנה. השמלה שעינה ככחול חצות הליל והדומה לחליפת נשים היא
אחת מיצירות הבכורה של אופנת הסתיו הפריסאית המקושטת ב שורת כפתורים קטנים
ל או רן חלקה העליון בניגוד לשמלת הערב עשויית המשי הלבן, שהיא חסרת כפתורים,
המזכיר את ־גוון הלימון.
אך רבת קפלים ומלווה עטיפה וכפפות מצבע צהוב

במלאות חמש שנים לתכנית השלישית
של הבי. בי. סי ( שירות השידור הבריטי),
בה משודרות תכניות בעלות רמה גבוהה
במיוחד לבחירי המאזינים ( מליון וחצי
בהשוואה לארבעים מיליון מאזינים לתכ ניות
האחרות) הביע הרוזן הרכרט
סמואל, מי שהיה נציבה העליון הרא שון
של ארץ־ישראל ואבי מנהל קול־ירושלים
המנדטורי, אמוץ, את דעתו :
״תמורת שלש פרוטות ליום (מחיר ר שיון

להחזקת מקלט באנגליה: לירה לשנה)
יכול כל אדם, יהיה מבודד בצריף הכפרי
הרחוק ביותר, להביא אל עצמו, בעזרת
הסבת כפתור קטן, את מחשבותיהם הנע לות
של בני אדם, את קרינת גאוניותם.״
אחר שארתור (גנבים בלילה) קסט ־
ל ר זכה בעזרת חוק מיוחד (ששיחרר
אותו מכל הטרדה ביורוקרטית) ב ר שיון
התיישבות קבע בארצות־הברית, הדגים
את מזגו הסוער לפני פקידי שגרירו ת
ארצות־הברית בפרים: סרב למלא את
הטופס המקובל ולהשליש את סכום הכסף
הנדרש לאשרת הכניסה שלו, פרץ בצוו חות
על סיבוכים משרדיים, יצא ללונדון
לקבלת אשרתו. אמר אחד הפקידים: אם
לא תצאנה שתי סירות מלאות מקבלי
פנים רשמיים לברנש זה, כשיגיע, לבסוף,
לנמל ניו־יורק, הוא עלול להרוס מגרד
שחקים מתוך זעם.

שדי ב מפציצי ם
שעה שקלמנט אטלי, ראש ממשלת
בריטניה היוצאת, היה נתון במערבולת
מלחמת הבחירות, החליטה בתו, אליסץ
אליזבט בת ה־ ,21 להתארס. הארוס :
קפטן צבא, מפקד הפלוגה בה משרת בנו
הצעיר של ראש ממשלת בריטניה כקור־פוראל.
המפגש: היכרות הקפטן, במסבת
חג מולד, על־ידי הקורפוראל, לאחות.
בטוסו לאנגליה, מחופשתו האיטלקית,
ישב ׳ אנתוני? $י דן השמרני, מנהיג ה משנה
לצ׳רצ׳יל ו שר החוץ בממשלתו
ובממשלות שמרניות קודמות, ליד אחד
משליחיה הדיפלומטיים של ממשלת ברי טניה.
בהאט מהירות המטוס נפל אחד
מתיקי השליח הכבדים מאצטבתו לתוך
חיקו של השמרני המתנמנם. הכתובת:
לשר החוץ של הוד מלכותו הבריטי.
למרות שנועד לשר החוץ היוצא, הר־ברט
מוריסץ, נהנה עידן הנאה רבה,
ראה בכך אות מבשר טובות.
בינתיים החלים ג׳ורג׳ הששי, מלך
בריטניה,־ מניתוח ריאות, קיבל מכתב
ידידותי מנערה בת שמונה :״אדוני ה מלך!
אני מצטערת לשמוע כי חלית. אני
מקווה כי מצבך ישתפר בקרוב. אבא שלי
סיפר לי כי מר פרייס תומס (אחד מרופאי
המלך) מטפל בך, לכן אני כותבת לך,
להודיעך כי הוא נתחני ניתוח רציני ב רי אות
וכעת אני בריאה לחלוטין. הוא אדם
נחמד ופיקח.״
עם סגירת ביתני הפסטיבאל הבריטי
נתפנה אחד המנצחים הבריטיים החשובים
שניצח על רוב ההופעות המוסיקאיות
בפסטיבל, סיר תומם ביצ׳ם, בן ה־,71
להבהיר פרשה סתומה, התנגדותו לקבלת
נגנות לתזמורותיו. הסביר המנצח :״אם
הן נחמדות, הן מבלבלות את נגני. אם הן
כעורות, הן מבלבלות אותי.״
פסל נחושת־הקלל של נשיא ארצות-
הברית, הארי מרומאן, שהוצב באחת
המכללות האמריקאיות גרם למסע שעשו עים
נרחב: הסטדנטים ציבעו אותו כחול
וזהוב, סיידו את הפסל, צבעו אותו שנית :
אדום ולבן. אך כאשר ציבעוהו בשלישית
(חום וירוק) פקעה סבלנות נשיא המכ ללה,
שהורה להעביר את הפסל למקום
בטוח יותר: פקולטת המשפטים.
שעה שאיגוד דני הגיש חזיר־בר ע שוי
זהב, לגנרל דוויט
מפקד כחות האמנה האטלנטית, כסמל
להגנת המערב ההולכת ומתייצבת, נפוצה
הודעתו האחרונה של סגנו, פילדמרשל
כרנרד מונטגומרי, שהצהיר, לנוכח
גל השמועות על מועמדותו של אייק
לנשיאות ארצות־הברית ב־ : 1952״אם
תעמיד עצמך לנשיאות ותטוש את מטה
האמנה האטלנטית, אצא אני לארצות־הברית
ואלחם נגד בחירתך.״

אייזנהיאר,

בינתיים הורה סינגמן רי, נשיא
דרום־קוריאה, להעניש קבוצת רמאים
קוריאית, שניצלה את תמימותם של
תושבי הבירה, סיאול, מכרה קמיעות
שהבטיחו חיסון מפני השדים היושבים
במפציצים הצפון קוריאיים.

חואן

בהיכשל נסיון ההפיכה נגד
פירץ, רו דן ארגנטינה, נתגלתה מחלת
אוויטה. אחר
המפורסמת, רעייתו שרופאיה הודיעו, לפני חודש, על הת קפת
שפעת נאלצו להודות, אחר שידור
רעיית הנשיא ממיטת חוליה (בה הודתה
בקול חלוש לפועלים שסייעו בדיכוי
המרד, ביקשה את האלהים להחזיר לה
את בריאותה) כי אוויטה סובלת מחוסר
דם. הודיע הקריין, בבכי: ההחלמה תי משך
ז מן רב.

העולם הזה״ מם־ 729

במ רח ב
מצרים
בי ת העבדי ם התעורר
כאשר ירד מוסטפא אל־נחאס מן הרכבת
המיוחדת שהביאה אותו מאלכסנדריה לקהיר
הוסבה תשומת לב העתונאים והנכבדים שבאו
לקבל את פניו למזכירו שנשא שני תיקים
במקום האחד המקובל. באופן כללי היה ידוע
כי תיקים אלה כללו מסמכים חשובים ביותר
ושתכנם יובא בפני ישיבת הפרלמנט שע מד
להתכנס למחרת היום.
שעות אחדות לפני כן קיבל נחאס באשא
מידי המלך פארוק בארמונו ראם אל־תין
את המסמכים החשובים: שלו ש הצעות חוק
לביטול חוזה , 1899 המקנה לבריטים מעמד
שותפים בסודאן, וביטול חוזה 1936 הנותן
להם זכות החזקת צבא ב איזור המואץ. הה צעה
השלישית קבעה את סודאן כממלכה
תחת כתר פארוק וציותה לגשת לעריכת
בחירות מידיות. החתימה על שלוש הצעות
החוק היתד : ,פארוק הראשון מלך מצרים
והסודאן.

הניפו ידים וצעקו כתלמידים :״יחי פארוק,
מלך מצרים והסודאן!״
בחוץ נפלה הידיעה כפצצה. הקהל התרגל
משך החדשים האחרונים מאז בוטל המשא
ומתן עם האנגלים להכרזות רבות רושם של
הממשלה ולחוסר כל מעש מצידה .״אל־נחאם
כבר זקן,״ אמרו האנשים .״הוא רק רוצה
שקט. אף פעם לא יקיים את הבטחותיו.״
לכן, כאשר שידר רדיו קהיר את אשר קרה
בפרלמנט ותכנן המלא של שלו ש הצעות
החוק, השתררה תדהמה עמוקה. אולם תד המה
זו פגה חיש מהר ובמקומה השתלטה
המולת ההפגנות ההמוניות. באלכסנדריה וק־היר
נהרו רבבות סטודנטים, פועלים ואספ סוף
סרחובות המרכזיים, צעקו סיסמאות
לאומניות, רגמו מכוניות נהוגות בידי זרים,
שברו כמה שלטי חנויות כתובים אנגלית.
בככרות ובגנים הציבוריים קמו נואמים
לתבוע כי הממשלה לא תסתפק בהכרזות
בלבד .״משך עשרות שנים חיכינו לרגע זה,״
הכריזו ,״ועתה אסור שיעמוד מכשול בדר כנו.
מצרים תהיה עצמאית. יסולקו הגבולות
המפצלים את אחדות עמק הנילוס! יחי פא־

מצרית, ושייכים במסגדים הודיעו בשם ה נאמנים
את סלידתם בפני שיטות האימפריא ליזם
במצרים. כל הארגונים וד,אגודים הפו ליטיים
נתבקשו לצאת בהכרזות דומות באו תו
יום והעתונות פירסמה עמודים שלמים
לשבח מצרים.
רק לאחר שחלק זה של התוכנית הסתיים,
פנו האורחים לשלחנות עמוסי המעדנים ומ סורת
החזרה לקהיר נתקיימה כפי שהיה נ הוג
עד עתה.
כירה אחת שתקה. התגובה הבריטית
הראשונה היתד, אותה תגובה שנשמעה כא שר
הלאימו האיראנים את תעשיית הנפט :
״לא ייתכן ! זה בלתי חוקי.״ אולם המצרים
לא התעמקו ביו תר בדבר חוקיות שאיפו תיהם.
מועצת
הליגה הערבית שהתכנסה באלכ סנדריה
לא איחרה לצאת בתמיכתה הבלתי
מסתייגת הצפוייה מראש. גם בירו ת העולם
הערבי שידרו את סידרת הברכות ועידודן
המילולי שהיה אפשר לנחשו מראש. אף
במקום כה רחוק בקיפטאון, בקצה הדרומי
של יבשת אפריקה, נשמע קול אהדתו של

אותו יו ם אחר הצהרים נתכנסה ב מועדון
הוואפד הסיעה הפרלמנטארית. יחד עם ההז מנה
לישיבה שנמסרה על ידי שליחים מיו חדים
או בטלפון נרמז גם על נושא הישיבה.
לכן כבר שעה לפני המועד הצטופפו צירי
הוואפד באולם המרכזי של המועדון. רבים
מהם באו במיוחד מאלכסנדריה, שם בילו
את חופשת הקיץ. בהתרגשות רבה קם מוס״
טפא אל־נחאם הישיש (בן ) 75 וסיפר כיצד
עוד בהיותו צעיר הקדיש את כל מרצו ואת
חייו לר עיון העצמאות המצרית. הוא חזר
בנימה מלאת געגועים על אותם ימי מאבק
שראו את יסוד הוואפד בראשות סעד זגלול.
״עתה,״ הוא הודיע למאזיניו הנלהבים ,״הגי עה
השעה לסיים את המלאכה. אם האנגלים
אינם רוצים לצאת בעצמם נכריח אותם
לצאת.״
לקריאת ״יחי אל־נחאס באשא ! יחי אל־נחאס
באשא ירד המנהיג מדוכן הנוא מים.
זה מזמן שקריאות׳נלהבות אלו (שהפכו
מסורת במצרים) לא נשמעו בנימה כה עמו קה
ומשולהבת. חיוך רחב הצטייר על פניו
הקמוטות כשחבריו למפלגה לחצו את ידיו.
״תודה רבה, יקירי,״ הוא מלמל.

מוסטפא אל-נחאס כאשא (במרכז)
גב הגמל נשבר

שלחנות עמוסי מעדנים. אותו ערב
הוקם בגן הגדול של בית ראש הממשלה
בגינה שעל גדות הנילוס בקהיר אוהל
צבעוני גדול ולתוכו הצטופפו דמויות העולם
שם: היו הערבי. כל האנשים החשובים
נחאס באשא, שריו, ראשי המפלגות המצ ריות
והנציגים הדיפלומטיים הערביים. אף
חג׳ אמין אל חוסייני לא נעדר. תחילה עברו
מלצרים לבושי פאר והגישו את ד,שרבט
(משקאות מתוקים) .אחרי זה, לפי המסורת,
היתד, צריכה להתקיים סעודה גדולה לכבוד
חזרת אנשי הצמרת לבירה, עם תום חופשת
תקיץ באלכסנדריה.

מדי פעם הופסק על־ידי התפרצות קריאות
חדשות. אולם ההפרעות לא יכלו להרגיז את
המדינאי הזקן. להיפך, הוא התמוגג מנחת
לשמע הקריאות הנלהבות שהזכירו את תקו פת
הזוהר שלו. כאשר סיים את הקראת ר,צ־עת־החוק
האחרונה דמה בית הנבחרים המצרי
לכתת בית ספר עממי שקיבלה הודעת חופשה
בלתי צפוייה. עסקנים בעלי כרס ושייכים
לבושי קפטנים הדורים קפצו ממקומותיהם,

אולם השנה חל שינוי בתכנית. דגש ה ערב
לא היה על הסעודה אלא על פעילות
פוליטית קדחתנית: כל הנאספים חתמו על
הכרזה המברכת את העם המצרי וממשלתו
על עמדתם התקיפה כלפי אנגליה בשאלת
פינוי איזור הסואץ והסודאן. הם החליטו להכריז
על יום הששי 19 ,לאוקטובר כיום
עמק הנילוס. כל העולם המוסלמי והערבי
נתבקש להביע ביום זה תמיכה בעמדה ה

דחיפה
עתונאית
החלטתו הגורלית של מוסטפא אל־נחאס
(ראה לנזעלה) לא היתד, צעד נמהר או אף
אוריגינלי ביו תר בעולם המדיני המצרי. ההח לטה
באה עקב התמרמרות מתרחבת והולכת
של חוגי האופוזיציה, שכבות העם הרחבות
ואף אנשי אל־וואפד. בז מן האחרון אף החלו
אנשים בלתי־תלויים ובעלי השפעה להשמיע
את התמרמרותם בדבר היסום הממשלה. אחד
מהם היה פיכרי אבאזא.
הקש האחרון. פיכרי אבאזא הוא עתו־נאי
טוב. הוא אפילו עתונאי מצוין, כאות
הוקרה רשמית קיבל את התואר ביי וכאות
להערכה נכונה של כשרונו המקצועי מונה
עורך השבועון הערבי הגדול ביותר, אל־מוסאוור,
המודפס בקהיר ב־ 120 אלף טפסים.
מדי שבוע מוקדש העמוד הששי של אל מו
סאוור לדברי העורך. חצי העמוד מוקדש
למאמר ראשי אשר בו מביע פיכרי אבאזא
את דעתו על נושא מסוים שהוא בוחר לו.
החצי השני כתוב אף הוא על ידי העורך
ומהווה מעין סקירת מאורעות השבוע בעולם
בכלל ובמצרים בפרט.
עמוד זה הוא אחד הגלויים ביו תר בעתו־נות
הערבית ובעל השפעה רבה ביותר כי
חתימת אבאזא מושכת קוראים מכל החוגים
והמעמדות. משך חודשים היה אחד הנושאים
התדירים ביותר בעמוד זה יחסי בריטניה
ומצרים. אולם תמיד נזכר הדבר כלאחר־יד,
בחלק הסוקר את מאורעות השבוע.

סטודנטים, פועליס ואספסוף! .למח רת
הופיע אל־נחאם בפני הפרלמנט להשמיע
בפניו את אשר השמיע בחוג מפלגתו. בפעם
הראשונה מאז החלה חופשת הקיץ הרשמית
היה אולם י שיבו ת הפרלמנט מלא עד אפם
מקום. כל הצירים שהיו בארץ נוכחו, ויציעי
המבקרים היו דחוסים מאנשים חשובים ופ חות
חשובים. השמועה על מטרת הישיבה
נפוצה מבעוד יום והתלהבות עצומה מלאה
את לבבות הנוכחים. כאשר קם ראש הממ שלה,
שזו הופעתו הראשונה בפרלמנט מאז
לשיאה. ההתלהבות כמה חדשים, הגיעה
משך דקות ארוכות הדהדו קריאות הידד.
לבסוף השתלט שקט ואל־נחאם החל בקריאת
שלוש הצעות החוק .

אות יהיה בזה מעין הפיכת המושגים המקו בלים,
סנסציה עולמית. אולם אז לא בנקל
יוכלו להעמיד את ישראל כדחליל המאיים
על הערבים, כפי שעשו עד עתה.

רוק, מלך מצרים והסודאן!״

בטאון המפלגה הלאומנית של דניאל מאלאן.
וואשינגטון, פאריס, לונדון ואינסטנבול הו סיפו
את קולן לגנאי או לעידוד. בחוגי המ דיניות
העולמית התנצחו סביב תפקידה של
מצרים בהנגת המרחב, על יחסה לאנגליה,
לרוסיה, לישראל. רק בירה אחת שתקה. במ קום
לתפוס את ההזדמנות הנדירה הניתנת
לה להכנם למדיניות המרחב בחרה ממשלת
לפרוץ את במקום ישראל לעמוד הצד.
מעגל הבידוד שהוטל סביבה ולתמוך בגלוי
בשאיפות מצרים לעצמאות העדיפה לתת
לאחרים לקבוע את דמות המרחב. ואחרים
אלה אינם אלא אותם האפנדים שהיו עד
עתה מעונינים בהסחת דעת ההמונים המצריים
ממצבם הפנימי העגום.
ואף כאשר, במסיבת עתו נאים, הודיע מוי
חמד סאלח אל־דין באשא, שר החוץ המצרי,
כי בעיניו ישראל הוא אויב ממשי יותר
מסכנת פלישה לא מצא משרד החוץ הישראלי
לנכון להשיב. כי נוח יותר להפגין מאשר
לנקוט בצעדים נועזים אשר ישנו את הא ווירה
הפוליטית של המרחב. כי אם תגיש
ישראל את עזרתה למצרים במאבקה לעצמ
לפני
כשבוע הוקדש כל העמוד, על שני
חלקיו, לנושא אחד :״בגידת ממשלת אל־נחאס
ושאיפות העם״ .באחד המאמרים הח ריפים
ביו תר שהופיעו אי פעם בעתונות ה מצרית
הבלתי מפלגתית כתב אבאזא :״ שוב
בגדו בעם המצרי ונכונות ההמון לתמוך
באופן פעיל בממשלה לבטל את החוזה האג־גלו־מצרי
לא נוצלה.״ אחרי זה הוא מזכיר
את שביתת הרעב שהוכרזה על ידי שלושה
מצרים (שני גברים ואשה אחת) שהודיעו כי
לא יטעמו אוכל עד אשר יבוטל החוזה .״אני
רק מצטער על סבלם של מצרים טובים אלה
שהקריבו את עצמם למען מטרה חסרת סי כויים.״
העורך
סקר את תולדות הוופד, אותה מפ לגה
שעמדה בראש מאבק המצרים על עצ מאותם•
״עצמות סעד זגלול בודאי מתהפכות
בקברו למראה הדרגה השפלה שיו ר שיו הגי עו
אליה. האמונה שהיתר, לעם בממשלתו כי
תבטל את החוזה המביש ותצא למאבק ברא שו׳
נעלמה כליל ובמקומה משתררת אכזבה
מרה.״
״כיום,״ כותב העורך ,״אפילו שרי הממ שלה
מדברים על ביטול החוזה בהסתייגות,
אם שואלים אותם כיצד יו בי לו את העם לעצ מאות•
תשובתם היא: אם לא יקרה דבר
יוצא מן הכלל והוא מסיים בשאלה :
״איזה מין מאבק יכול זה להיות כאשר
המנהיגים עצמם מתנים אותו ברצונם הטוב
של הכוב שי ם?״
לעתוגי הממשלה, שהופיעו למחרת, לא
היתד, כל תשובה לשאלת העורך הנכבד. או לם
המאמר הפך לשיחת היום ורבים המצבי עים
עליו עכשיו כקש האחרון ש שבר את
גב־ההיסוס של הגמל הממשלתי והניעו להכ ריז
על מאבק בבריטים.

־בונה ס1כה