גליון 730 מתאריך 25 באוקטובר 1951

האס

השבועון המצויד
ל אי נ פו ר מ צי ה

וגס ! 730 .שנה ! !5כ״ה תשרי תשי״ב 25.10.51 /

הוליבוד

שו קעת -

העורר :

העולם

אורי אבנר׳

עורך משנה:
<7ל ו 0

רז ־ ל ר ־ו

השבועון המצויר
רה׳ נליקסון , 8הל־אביב

תיאטרון
(ליד
ת.ד . 13• .טל. וזמני) •8785
מו״ל :

העולם

בע״ ם;

כח ז

עורך הסגנון :

עורך גראפי י

רב איתן

המערכת 5רוני בר, דוד רוביננר.
צלמי חברי המערכת :

לאינפורמציה
המערכת והמנהלי: ,

הזה

מעל לכל ביקורת. אולי כדאי היה שתפיקו את
המסקנות מדבריכם ותנתחו בנריון הקרוב את מהות
׳התנועות הקיימות במצרים ואת האפשרויות לנו,
כלומר ליסודות המתקדמים שבתוכנו, לבוא איתם
בדברים. נוסף לזאת תמשיכו באותה דרך, ובזאת
תלחצו את הממשלה אל הקיר ותקרבו את הישועה.

מיכאל אלטו. יחיאל בשן, ניצח נבי. נורית
לביא. רפאל סלע, איתמר עילם. יעכב *ליל.

סו פ רי ־ חוץ :
הווארד גורדון,
חלים מנ*ור.
דפוס ישראל בע״מ, טל׳ :67204

מונטי נ׳ייכובם, נבריאל דנון.
פלס בע״ם

הפצה:

אריה לבנה, רמת־גן
המאמר אקטואלי מאד, אבל בכל זאת הוא מת עלם
מהפרט הקטן והעיקרי — הדת. רק היא נתנה
ונותנת את הדחיפה לפעולות הלאומיות בארצות
ערב בכלל ובמצרים בפרט.

חיים גולדברג, תל־אביב
הנש ואין בין הדת והלאומיות הערבית אינם
הכרח המציאות כפי שמוכיחים לאומנים ער ביים
נוצריים רבים, בעירק ובלבנון. הקשר בא
בעיקר מפני שלא נמצא גורם מתקדם. בלתי־דתי,
שימצא אפיק חדש ללאומיות הבריאה של
עמי ערב. כוונת המאמר היתה למצוא גורם
חדש כווזז ישראל.

סדום ועמורה

״במסגרת מסעות הקיץ של הגדנע נסעו
בני הכיתות הששיות לעצמון. הוחלט בין
החברים כי התמונה המוצלחת ביותר תי־שלח
לפרסום בהעולם הזה• ובכן, זוהי ה״
תמונה שנבחרה: העצמון מבעד לרגלי נער
ישראלי.
למטרה זו נבחר נער בעל רגליים אתל טיות
ביותר. אבקשכם בכל לשון של בק שה
לפרסם תמונה זו בשער,
או לפחות במקום
שאינו מבייש את בעלה•
לא רק תמונות בחורות
מעניינות את הקוראים,
שיש ביניהם גם נערות
שרגלי נער (ועוד כאלה)
עלולות לעניין אותן•״
ה״קוראת הוותיקה״ ש כתבה
מכתב זה בצירוף
התמונה היא רק אחת מ ני
רבים (ורבות) השול חים
תמונות לשער הע־תון.
יש צורך לאכזב את
כולם: תמונת השער ה גדולה
חייבת להיות בע לת
איכות מקצועית מ עולה
ביותר, מוכנה לפי
שיטה מיוחדת. תמונות
חובבים אינן יכולות ל בוא
בחשבון בעמוד זה.
לעומת זאת אין להס ה״קוראת״
כים
לדברי
(המעלימה, אגב, בניגוד
לכל החוקים, את שמה)
כאילו יש בהעולם הזה
מקום העלול ״לבייש את בעל התמונה״ .על
כל פנים, כדי להרגיעה, נתתי לה זכות־אורח
במדור זה•

בראש השנה כתבתי במקום זה כמה מלים
על מצב־רוח הנוער במדינה, דיברתי על רוח
ה״לא־איכפתיות״ בנוער ובשכבות רחבית
של העם. בתשובה כותב לי הקורא ישראל
הלפרן (״המוכן לעזור״) ,את המכתב הבא,
המעורר למחשבה:
״שואלים אתם — היש דרך לחזור למדי נת
הפלמ״ח וההתנדבות? היימצא מטה־הק־סמים
שיוביל אותנו לא בדרך של נוחיות,
אלא בדרך של זיעה וקרבנות ואולי רעב
לקראת חיים חדשים של הגשמה אישית
ויצירה?
והתשובה נמצאה באותו גליון, אם כי
לא אמרתם שזוהי. ודוקא אתם, עורכי הש־בועון
המתריע נגד חוסר התכלית שבחיי
הנוער, חייבים לפעול למען הפצת הרעיון
בין הנוער העירוני, אם גם נדמה שהעתון
יפסיד לכאורה מפופולריותו.
כן, רבותי, קליטת העליה המגיעה אלינו,
קליטה פיזית, רוחנית ונפשית, זועקת לעז
רתו
של הנוער המעורה בחיי הישוב ובתנאי
הארץ. דרושים אלפי מורים, מורות, גננות,
מדריכים ומדריכות, אחיות ומטפלות, בקי צור
— דרוש כוח דינמי אשר ללא כל צו
מגבוה יהיה מוכן להקריב קרבנות ולסבול
תנאים קשים מרצונו הטוב ולא יירתע מכל
מאמץ. לעזאזל עם המפלגות המזדקנות שכל
פעלם הוא פראזיולוגיה ורדיפת שלטון ובצע.
יתארגן נא הנוער בכו חותיו
הוא, יצא למרחב
עם מיטב כוחותיו, יגיע
למעברות, לישובי העו לים,
יוותר על חיי נוחיות
על מנת להציל את הניתן
להציל.
אני כותב לכם זאת
משום שאני מאמין שיש
בכוחכם להלהיב את ה נוער
דוקא על־ידי חשי פת
האמת האכזרית. ה נוער
שלנו אינו גרוע מנוער
שאר האומות בעו לם,
ועל כן ודאי מוכן
הוא לקרבנות• אודה על
האמת, נשארתי עם הרו שם
שיש בדעתכם להת חיל
לפעול, אלא שאינכם
בטוחים כיצד יגיב הנו ער
אם תבואו שוב אליו
בדרישת קרבנות, במקום
לספר על טיול באניה קדמה
או לתאר כרותי טיפוסית
בחורה החושבת
שלהגיע למשהו בחיים
מוכרחים להיות דוגמנית או לנסוע לחו״ל.
מצדי אין זאת התלהבות רגעית. אני עובד
כמורה במושב של כורדים, כן דוקא של
כורדים, בנגב. אני מכיר את המצב מקרוב
ויודע שדרושים מאמצים וסבלנות, לפעמים
על־אנושיים ולא פעם מתקרבים לגבול הי־אוש,
אך מתגברים כי אין ברירה.
אך בשם האלוהים, המצפון והכרח המ ציאות
— התחילו. גלו יזמה ותענו דוקא
אתם, אשר קרובים יותר ללב הנוער• וככל
שתקדימו יותר, תהיה הברכה מרובה יותר.
ועזבו את ״הנייטראליות״ ,כי בנפשנו הדבר.
עבר זמנה של ״האינפורמציה האובייקטי בית״.״

איני
יכול להסכים עם הקורא הלפרן שע בר
זמנה של האינפורמציה, גם לא שתפקידו
של עתון הוא לפלוש לשטח זה — בתור
עתון. אולם אין לי ספק שרבים מחברי —
וגם אנכי בעצמי — היו בשמחה של הקלה
נפשית נוטים שכם למאמץ גדול של התנדבות
נעורים. אולם הקריאה אינה יכולה
לבוא מן הנייר. היא צריכה לבוא מן הלב.
עתון יכול לעזור — אף רק לעזור• והוא
יעזור — אם יימצאו עוד חברים המרגישים
את צו ״האלוהים, המצפון והכרח המציאות״.

״מלחמת המחתרת״

ק 59443/יוסף איתמרי, בי״ח צבאי

ניתוח ההיסטוריה של המחתרת יוצא מן הכלל
בגישתו הזהירה והשתדלותו להיות אובייקטיבי ב נושא
עדין זה. מאסרים כאלה הם המעלים את

משה גוטר, חיפה
לוא היה כובע למערכת העולם הזה, היתה
מסירה אותו בפני נתן א.
אחר שקראתי את סיפור נישואיה של בינה למדד
מור אל־בירותי (העולם הזה ) 726 רואה אני חובה
לעצמי להעיר שלדעתי יש להימנע מלפרסם דברים
מעין אלה בעתונות העברית. פרסום הדברים עשוי
לעודד נערות יהודיות אחרות, המהססות עתה בשל
תחום הדת המפלה בין בני הזוג, לעשות את הצעד
הזה. היהודים בדרך כלל. ובמדינת ישראל בפרט,
אינם רואים בעין יפה נשואין מעין אלה (לאו
דוקא מנקודת ראות דתית).
אמה של הבחורה שטענה :״אני רק לא רוצה
שבתי תתחתן עם ארם אשר חינוכו עדיין בשלב
הפיאודלי ואשר אצלו אשה נחשבת ככלב, צודקת
לדעתי, ויש להתיחם לטענה זו בכובד ראש ובר צינות
גמורה.

גדעון שמש, שב׳ התקוה
העולם הזה אינו מסכים. נשואין הם עניין
לבני אדם, לא לגזעים ולדתות.

״רכב עד דבר אמת״
שמחתי לראות את רשימתכם על התחדשות הדת
(העולם הזה 728 אני מקוה שחוגי הנוער היש ראלי
קוראים את השורות שלכם על נסיוני להקים
ארנון דתי מתקדם לפי תנאי עמנו בארצנו. פנו
אלי כבר אנשים שקראו את המאמר, וראיתי ש־רעיון
פשוט זה של תחיית אמונת ישראל היה
בשביל הצעירים האלה דבר חדש לגמרי.

שלום בן־חורין, ירושלים

אייק או הס?
בתמונה של צ׳רצ׳יל וסטאלין (העולם הזה ) 727
אייזנהואר העומד
שכחתים להזכיר את הגנרל
משמאל.

חנן אברמסון, רמת־גן

מחלה צבאית
באחד מימי התמרון בגליל ביקר ה־ 1
רמטכ״ל באחד המוצבים. הוא עבר ליד־אחד
מחיילי הכחו־ |
לים ושאלו למצב1 .
החייל הראה מז־|
רחה והודיע ב קול!
מלחש :״צבא הירו־־
קים מלפנינו, ב מ רי:
חק עשרה קילומט־ :
ךים ,״״

״אם כן,״ תמה ה־ |
\ רמטכ״ל ,״מדוע עתה מלחש? הלא ה־ |
| אויב אינו יכול לשמוע אותך.״
החייל ,״אבל אנין
| ״נכון,״ הסביר

־ צרוד !״
לויאברמוביץ, קיבוץ שריה |
הקורא

[ זוכה בפרס של — 1.ל״י (עם קול).

11,. 1וווו ווו וווו וווו 11.וווו וווו ווו ווו1
( 1 7וווו ווו וווו! וווו1
מוקי הרושם של מאיר לבני (העולם דזזת ) 727״שה־סטודנטים
שלנו נסעו לחוץ לארץ לא ללמוד אלא
לבלות קצתי׳ הוא מוטעה ויש בו מהרהורי לבו.
אני מצרף קטע של עתון המופיע בלום־אנג׳לם המ כיל
רשימה של שמונים ושמונה סטודנטים שקיבלו
סטיפנדיה ב־ ,1951 ביניהם תמשה ישראליים ומוקי
בתוכם. מסמר הישראליים בלום־אננ׳לום הוא 30
לעומת כמה אלפים מאמריקה ומארצות שונות.
אחוז נבוה זה מנחיל כבוד לישראליים. מר לבני
הוזה בהקיץ ומעורר צחוק אם הוא פוסק שיש
מקום בטכניון לאלף סטודנטים משתלמים בחוץ־
לארץ. אנב, אין בטכניון העברי פקולטה להנדסת
מים.
לא ידוע לנו כיצד מבלה מר לבני את זמנו הפ נוי.
אולי הוא מדריד בחווה חקלאית, מרביץ תו רה
לעולים במעברות או מטופל במשפחה ועומד
בתור לקרח. באמריקה אין בעיות כאלה. אם יש
לסטודנט כמה שעות פנויות בשבת הוא מנצלן
לפי סנהני המקום.
באשר לפיסקה על ״התידדות עם הנויים בעלי
הקאדילאקים״ אני רוצה להסב את תשומת לבו
של מר לבני שאנו בני העליה השניה והשלישית
לא נקטנו שיטות אלה שהן לאומניות מסוג ידוע
מאחר שמיסדיהן הגיעו ארצה בתקופה מאוחרת
ותורתם לא הספיקה להכות שרשים בקרב ילידי
הארץ.

.?3בנימיני, ת״א
זידה חבר קיבוץ בנגב במכתבו (העולם חזה ) 727 מצ טט
פתגם נאה וקולע אך שנה בשם מחברו. את
הפתגק. הלזה חיבר הממשל הרוסי קרילוב ולא
חנניה רייכמן, אף כי רב חלקו של האחרון במש לים
הללו, בתרגמו אותם בצורה יאה ומלאת חן.

יהושע גרוס, ת״א
צדק קרילוב :
״גדולת התקלות —
כי איש אינו נזהר בעברות קלות,,.

חף מפשע
במדור אנשים (העולם הזה ) 728 אתם כותבים
ש״אריה (לייב) סירקין היה איש רכש ההננה שני דון
בעוון נסיה רכישת נשק מידי חיילים ברי טיים
באיזור תעלת סואץ״.
כאיש שישב עם סירקין משך שנים בכלא בירו של
שלים
בחדר אחד והיודע את הפרשה
בוריה, הנני לה רייכלין־סירקין

משפט
סב את תשומת לבכם לאי אמיתות הכתבה
הזאת. סירקין מעולם לא היה איש רכש הננה,
ומעולם לא היה באיזור תעלת סואץ, וממילא
לא יכול היה לעשות את הנסיון של רכישת נשק.
הוא באמת נידון על לא עוול בכפו. אני בטוח
שסירקין אינו רוצה שירשמו לזכותו מעשים שלא
עשה אותם, אפילו טובים.

א. בן־יהודה, ת״א

מדורים חדשים
בתור עתון צעירים מתקדם רצוני לבקשכם ש תקדישו
טור או חצי טור בכל גליון לשירה צעי רה•
אני סונה אליכם כקורא ותיק, היות ושאר
העתונים או השבועונים סגורים בפני השירה ה צעירה
או הספרות הצעירה, כמו התיאטרון הס גור
בפני שחקנים צעירים.

עזרא טל, צ.ה.ל.
תמוה הדבר שבשבמזון מתקדם כהעולם הזה אין
מדור לשחמט. אני משוכנע כי רבים מחובבי ה שחמט
מבין הקוראים שישמחו לפתיחת המדור
הנ״ל.

הקורא אברמסון אינו היחיד שטעה. האדם
בתמונה, הדומה לאייק, הוא ״הפ״ ארנולד,
אחד הטייסים הראשונים בעולם ומפקד חיל
האויר האמריקאי במלחמת העולם השניה.

רפאל לאופטמן, יפו
כל עוד לא ניתן להעולם הזה להגדיל את
מספר עמודיו מתבקשים הקוראים, המציעים
מדורים חדשים, לציין מה הם המדורים שהם
מציעים להוציאם.

שער

לפני מספר חודשים עברה בשורה איומה בארצוודהברית: הוליבוד שוקעת• לוא הגיעה
הבשורה שסטאלין מת, שהאימפריה הבריטית מתפרקת, לא היתר, התדהמה גדולה יותר.
מלכות החלומות כאילו נמוגה. אילי הסרטים קיצצו את משכורותיהם, בעלות שש הספרות.
בדמיון ההמונים כבר נראו שחקנים כקלארק גייבל וויויאן ליי מתהלכים ברחובות, מקבצים
נדבות.

מכו/ב־ם
בי,ראי השבוע את מאמרו של אורי אכנרי על
המחתרת (העולם הזה ) 728 נדהמתי. לוא הייתי
בריא ולא הייתי שוכב על ערש דוי הייתי מובל
לכתת את רנלי וללכת לראות במו עיני את האיש
אשר בתקופה ישה זו ממלא את פיו יו שר ואמת,
ואינו פוחד להוציאם לאור. עתה איני מסופק עוד
בכוונות הכנות והאמיתיות של העולם הזה, ללא
שמיו של מפלגתיות השנואה עלי כמוקצה מחמת
מיאוס.

לשאלתו של יחזקאל נרוסמן (העולם הזה ) 727
אם עוד נותרו אצלנו אנשים צלולים, ישרים וה גונים.
תשובתי: כן. אפילו ״דבר״ הגן מעל דפיו על
מחמוד אל־בירותי ואשתו היהודיה. בצורת הטור
השביעי של נתן אלתרמן.

במו עיני

העתון לרמה הנבוהה שלו כעת.

דן חת, חיפה

הרפורטג׳ה בסדר. אבל פרט חשוב כהתקפה על
משטרת רמת-נן ופרשת רב נרונר וחבריו אין
להשמיט.

עמוס גרשהפוס, דסתיגן

ברצוני להעיר לתמונה בעמוד 7שהמצולם הוא
לא ליד ״בוויננראד״ אלא ליד נבול אזור המצב
הצבאי בשכונת נאולה בירושלים. רק במקרה היי תי
נוכח באותו מעמד.

שלמה גרצקוב, יפו

״כית-העבדים מתעורר״
סקירתכם על מצרים (העולם הזה ) 727 עומדת

המקור לרעידת אדמה זו, שאיימה על עמוד התווך של התרבות המודרנית, היה מכשיר
מהפכני חדש: הטלויזיה. שמונה מיליוני מכשירים חדרו לבתים אמריקאים לפני פרוץ מל־חמת
קוריאה. במקום ללכת לבית הקולנוע, התקבצו ההורים והילדים, הכלבים והחתולים,
השכנים והידידים, ליד מכשיר הפלא, הזו בתחרות כדורגל ובסרט ישן• בתי הקולנוע נש ארו
ריקים.
אולם אלה אשר קיוו (או חששו) כי הוליבוד שוקעת, טעו. הוליבוד החלה מעכלת גם
את המכשיר יחדש. היא החלה מיצרת סרטים בשביל הטלויזיה, המציאה מכשירים חדשים
המאלצים את בעל המכשיר לשים פרוטה במכשיר כדי לחזות בסרט, העבירה באמצעות טל-
ויזיז־ ,תחרויות כדורגל הישר ממגרש ההתחרות אל הבד של בית הקולנוע. מספר המבקרים
בבתי הקולנוע שוב עלה. הוליבוד נשארה כאשר היתר : ,אחד מאמצעי ההשפעה הכבירים
ביותר שהיו קיימים אי־פעם בעולם.

״העולם הזה״ ,מס׳ 730

א 58 88 88

עי ר

הסרטים

האגדית. אשר
01ליונינערי
ונערות

בעול

ווודמי

עליה .

•בלה להיות
מכשיר חינוב•
עצו להפצת
ערכים

שאיפת־אמת
ודצון־יצירה
בעולם. במקו

הפכה

הוליבוד מכשיר
ל סילוף האמת.
לקילקול האופי ולטיפוחתלומות מזויפ על ח״
מותרות. מ רו עי

^ נחה אילמת עוברת באולם המואפל. הסרט התהיל.
״ * משך 90 דקות נשכחות טרדות העולם בחוץ, עולם
חדש מתגלה על הבד: עולם שכולו יפה, שכל בניו עשירים
ואצילים, כל בנותיו חמודות ומושכות. אם נהרגים אנשים,
הם עושים זאת בצורר, נאה ומושכת. הסרט יכול לסחוט
דמעה, ליצור עצבות מתוקה בלב הצופה. אולם לעולם לא
יהיה בלתי נעים, לעולם לא יקלקל את מצב הרוח•
כי הצופה משלם את פרוטותיו למען דבר אחד: לברוח
מן המציאות, להגשים לפחות על הבד, בדמות הכוכבים ה אהובים
עליו, את החלומות שהוא חולם אותם בהקיץ בסתר
לבו.
כשנדלקים האורות, יוצא הצופה כשחיוך על שפתיו.
הסרט נגמר, בד הקסמים לבן וריק. שוב פונה האיש אל
טרדותיו היומיות. חיי משפחה משעממים, חוסר שיכון, שיג רה
אינסופית, עבודה קשה בבית החרושת ומאחורי דלפק
בחנות.
אולם הסרט לא נגמר• בעומק לבו של הצופה הוא ממ שיך
את קיומו, בעל כורחו של האדם ובלי ידיעתו. ערכיו
משתנים. הסרט הטביע עליו את חותמו. האידיאלים של ה סרט
הופכים לאידיאלים שלו. בלי משים מתחיל גם ה-א
לחשוב, ככוכבי הסרט, שהמטרה העליונה בחיים היא עושר
חומרי, שהאדם. נולד לחיי מותרות, שעולם החלומות יפה
יותר, חשוב יותר מעולם המציאות.
מבלי שירגיש בזאת מתחיל האדם לחקות את כוכביו.
קורץ בעין כקלרק גייבל, מבליט את סנטרו כספנסר טרייסי,
הופך עדין כלסלי הווארד• החייל בצבא, עורך הדין בבית
המשפט, הסוחר במשרדו — כולם מתחילים להתנהג כפי
שעורך דין או סוחר צריך להתנהג — לפי דעת מפיקי הסרטים
ההוליבודים•
כל זה נמשך 52 שבועות בשנה, ב־ 50 ארצות, מניו-
יורק עד לכפר הנידח ביותר באיי הפיליפינים. מעולם לא
היה עוד קיים כוח כה עצום להשפעה על נפש האדם ועל
תרבות העולם כסרט הצלולויד הצר.
כמקום רוח, רווח. אחת הטרגדיות הגדולות היא
שכוח עצום זה אינו נתון בידי פילוסופים, בידי אבירי הרוח,
גדולי היצירה, אצילי הנפש. פילוסופים, ציירים, פסלים פנו
למעטים. האנשים המטביעים את רוחם על האנושות, בעזרת
הסרט, אינם מחפשים אמת חדשה, ערכים אצילים. הם מחפ שים
את הרווח•
כי הסרט לא נולד כפיי אומנות. אלא כמוצר תעשיתי.
הוא סחורה — סחורה העולה בהוצאות ייצור עצומות. וה־

אנשים השולטים בעולם הרומנטי (מרחוק) של פרוז׳קטורים
ומצלמות, דאגתם האחת (ולרוב היחידה) היא להחזיר את
הוצאות הייצור, בתוספת רווחים שיבטיחו את עתיד ההשקעה.
האדם המשלם את פרוטותיו, יוצא מהסרט כשהוא סבור
שמחיר הכרטיס היה כדאי או לאו. דאגותיו הכספיות של
יצרן הסרטים אינן מענינות אותו. ואין הוא מבין שהמבנה
הכספי של הוליבוד הוא הקובע למעשה את איכותה ותוכנה
האמנותי של הסחורה המוגשת לו.
לא לידי המקרה. הסרט הוא אחד המוצרים היק רים
ביותר של התעשיה החדישה. הוא מעסיק מספר עצום
של עובדים ומומחים. ככל שהטכניקה של הסרט מתפתחת,
כן עולה חשבון הייצור. חברות קטנות, אמנים עצמאיים,
אין להם מקום בין אילי הכספים המעטים השולטים בשוק.
אלה פיתחו לעצמם שיטה בינלאומית, אדירת מימדים, של
הפצה, פרסומת ושיווק החייבת להבטיח להם שההשקעה
העצומה לא תלך לאיבוד — תהיה גם איכותו של הסרט
ירודה ואפסית כאשר תהיה.
אי אפשר עוד להשאיר את ההפצה לידי המקרה, לסמוך
על המזל או על האיכות. חברות הקולנוע הגדולות קנו מו נופולין
על השווק. הם רכשו את רוב בתי הקולנוע באמרי־

א 88 88 88

קה, באנגליה ובשאר הארצות, החלו מקימים בתי קולנוע
משלהם גם בישראל. בעל ביח הקולנוע אינו יכול עוד לבחור
בסרטים הוא נאלץ להזמין את הסרט זמן רב לפני שזה מגיע
אליו, מבלי לדעת את טיבו. הוא נאלץ לקנות סדרות שלמות
של סרטים, הכוללות מלבד הטובים גם פחות טובים ורעים• אין
הוא אלא חוליה אחת בשרשרת הארוכה של התעשיה הסוגדת
לאליל: הכסף.
אסור שהסרט יאריך ימים, פן יפגע בשוק בסרטים הבאים
של החברה. מכאן ה״קניבליזם״ של עולם הקולנוע: החברה
אינה מוכרת את הסרטים אלא אך ״משאילה״ אותם. אחרי זמן
מסוים חוזרים כל ההעתקים לחברה, וזו משמידה את כולם
— פרט להעתק אחד או שנים למוזיאון הסרטים.
במדינות הטוטליטריות המצב גרוע לא פחות. במקום
המשקיע את המליונים וכופה את תוצרתו
איש הכספים
על ההמונים באמצעות הפרסומת, באה המדינה תכל־יכולה.
היא משתמשת בסרט כמכשיר־שלטון
— לכפות בעזרתו את תורתה על אזרחיה.
בשני המקרים הסרט הוא מכשיר של
שעבוד, לא מכשיר לחינוך ולהעלאה.

הסרט נולד כאומנות. שח הלידה:
אומנות בו קנים בעלי יוזמה ראו
מכשיר לביטוי שאיפותיהם
האומנותיות. ההוצאות היו מעטות. המכשירים פשוטים, הסרט
קצר. היצרן־המפיק־השחקן היה מוכי את תוצרתו לבעל חדרי
הראי־נוע. לא היתד, עליו שום השפעה של אנשי כספים. הוא היה

הוליבוד פוחדת מן החדש כמו עכבר מפני החתול. החדש יכול
1 ן להוביל לכשלון, לאבדן מיליוני הדולארים המושקעים בסרט. לכן היא

.3 1התוצאה׳ .הע
פונה אל הישן, אל הבדוק.

נושא של סרט שהצליח פעם, סימן שיצליח שנית, שלישית, ופעם המאה, האלף, ואולי המיליון. הקהל בא
בהמוניו לראות סרט של טרזן? יש לפטם אותו במאות סרטי טרזן, הדומים זה לזה כביצה אחת לשניה. הקהל
קנה כרטיסים לסרט על המערב הפרוע, לסרט ״מוסיקלי״ ,לסרט בלשי — סימן שיש לדוש עד אין סוף בסרטים
מערביים, מוסיקליים ובלשיים. מכאן החדגווניות האיומה של הסריה, שאין להבינה מבלי לתפוס את הרקע הכספי.

חופשי. הסרט היה מכשיר ישיר להעברת חוויה מסויימת מלב
השחקן אל לבו של הצופה. בזאת לא היה הבדל בין הסרט ובין
הציור הקלאסי, הפסל, הספר, הסימפוניה
אולם אידיליה זו הופרעה חיש מהר. עם דרישת הקהל
עלו בקפיצות ענק אורכו של הסרט והוצאותיו. האמן נתחב לפנה.
נעלם. במקומו באו התעשיין, המשקיע, הבנקאי•

.2האליל:
הטכני קה
הסרטים הראשונים צולמו
במכשירים פשוטים, בפינה
של חדר. ותיקי השחקנים
עוד זוכרים כיצד צולמו ב חדר
אחד שלושה סרטים ב עת
ובעונה אחת, כשתזמו־רת
קטנה מנגנת ליד כל מצ למה
כדי להשרות על השח קנים
את מצב הרוח המתאים.
מאז
השתנה הכל. המפיק
אינו מצלם, ועל אחת כמה
וכמה אינו משחק. הוא יו שב
כמלך על מתקן מיוחד
מניע כמצביא צבא של שחק נים,
מומחים בעשרות שט חים
שונים, צלמים וניצבים.
מכשירים יקרי ערך מונעים
על מתקנים מתאימים. צבא
של עובדים מקים ערים של מות
כדי לצלם כמה תמונות,
טס במטוסים יקרים כדי לצ לם
תמונה של נוף מלאכותי.
התוצאה היא שהסרט אינו
יכול לפנות עוד לטעמו של
חוג מובחר. אם אלף צופים
הספיקו כדי לשלם בעד סרט
בשנת ,1910 הרי דרוש היום
קהל של מיליונים רבים כדי
להחזיר את הוצאות הייצור.
המכנה המשותף הנמוך ביו תר
הפך לרמה אומנותית של
המכשיר עצום ההשפעה. ה סרט
חייב למצוא חן בעיני
הסוחר העשיר ועוזרת הבית,
בעיני איכר הודי מרוד ובט לן
עשיר בביינים־איירס.
אם הסרט עלה פעם 300
לירות, הרי היום מגיעות ה הוצאות
לפעמים לשני מי־ליוו
לירות• וסכומים כאלה
יכולים לשלם רק מיליוני
צופים.

החוליה המכרעת במכונת השי .4המשיכה:
הכוכב
ווק הוא הכוכב. הוא אינו צריך
להיות שחקן טוב, הוא אינו צריך
להיות גאון, הוא אינו צריך להיות חכם. הוא צריך למצוא חן בעיני
הקהל. כי אם כוכב אחד מצא חן בסרט אחד. מובז מאליו שימשוך קהל
לסרטו השני, השלישי, המאה• אפשי להבטיח שיווקו של הסרט הגרוע
ביותר, אם מופיע בלוח המודעות שמו של חביב הקהל. ואיש (או אשד),
זה, שיכול להיות בור גמור ובעל שיעור קומה רוחני של ילד, משפיע
בכל תנועה על מיליונים, תסס את מקומם של גדולי הדורות — סופרים,
מדינאים, מצביאים, שחקנים — כמעצב הדמות של האיש ברחוב.

.5המטרה: חלום
האדם חי חיים אפורים, חד־גווניים.
הוא אדם ממוצע, לא יפה במיוחד,
לא חזק במיוחד• לבו נכסף בח שאי
לכל אותם הדברים אשר הח יים
האכזריים מנעו אותם ממנו.
הוא חולם על התרגשות, על הרפתקאות
מזעזעות (שהוא גיבורן ה חזק
והאציל) ,על תגרות ומלחמות.
הצעירה חולמת להיות היפה בבנות,
ואם הגורל מנע זאת ממנה היא מז הה
את עצמה עם הכוכבת היפה,
המושכת, המסחררת. והבחור של ידה
חולם גם הוא — להיות מאהבה
של אותה הצעירה היפה, המו שכת,
המסחררת. שניהם יחד חול מים
על החיים היפים — חיי מותרות,
על ספסלים מרופדים, ליד ב ריכות
קרירות, מול להקת רקדניות
עילאיות.
הוליבוד מספקת להם בדיוק את
זאת: אלימות, סקס־אפיל, מותרות.
המכנה המשותף הירוד ביותר הוא
הממלא את הקופות.

כדי למכור את התוצרת למיליונים
. 6השליטה: הברסומת
עוד לפני שהתחילו בייצור, משת משת
הוליבוד במכשיר־השלטון הח יק
ביותר של התקופה: התעמולה. בעתונות, ברדיו, בטלויזיה היא הולמת לתוך
ראשי הצופים לעתיד את השם• והשם מחושב תמיד למשוך את הלבבות, לאו
דוקא לבטא את תוכן הסרט. לא פעם הופיע סרט בינוני בשם בלתי מושך ונכשל,
הוכתר בשם חך ש (המבשר רומנטיקה, עניני מין) והפך בין לילה להצלחה רבתי.

לעומת לויתני הכסף והטכניקה של הוליבוד אין יצרן
.7הסיכוי: אי מ ת
הסרטים של העם הקטן אלא דג רקק. אין הוא יכול להתחרות
בחידושים העצומים של הטכניקה ההוליבודית. אין בכיסו
השקעה של מיליוני לירות. יש לו רק סיכוי יחיד להצליח: לתת את אשר אין בכוחה של הוליבוד
לתת — רמה אמנותית. איכות.
יצרן הסרטים השווייצי, האיטלקי, הספרדי, וכל שכן הישראלי, אינו יכול להסתפק בשוק
המקומי הקטן שלו. הוצאות הייצור של סרטו, אפילו כשהוא מוותר על מותרות הוליבודית,
דורשות שוק בינלאומי. אם ינסה להתחרות בהוליבוד באותם הנושאים השיגרתיים, באותה הרמה
הגדולה, הרי הוא מכנים תבן לעפריים וכשלונו בטוח מראש.
אולם יש לו יתרון עצום: הוא יכול לתת את הרקע המקורי שלו, את החוויה הבלתי מסולפת של

אדם בארצו. במקום מוצרי
הזיוף המתימרים לבטא הווי
שוויצי, איטלקי או ישראלי,
הוא יכול לבטא אמת גדולה.
אולם אסור לו לברוח מן
הפח אל הפחת, להחליף את
הזיוף הבינלאומי של הולי בוד
בלאומנות טפשית משלו.
שום אדם נורמלי לא ילך לראות
סרט תעמולה מתקתק
בסכרין, כשבאולם הקולנוע
ממול מוגשת סחורה הולי־בודית
משוכללת.
סרטים רבים של עמים קט נים,
שהופקו באמצעים מוגבלים,
חכו להצלחה בינלאומית.
במקום הראשון עומדים
הסרטים האיטלקיים —
כגונב׳ האופניים — שהפלי או
את העולם ברמתם האו מנותית,
בחווייה האמיתית,
הריאליסטית, של ארץ ייצו רם.
הסרט
הישראלי — במידה
שאפשר בכלל להשתמש
במושג כזה — לא הגיע אף
מרחוק לרמתן של יצירות
אלה. בניגוד לאיטלקים, שלא
התביישו להראות פושעים,
פרוצות ועריקים, הרי הי צירה
הישראלית הנה מאלף
עד תו יומן תעמולתי, אשר
כל בניו אידיאליסטים אצי לים,
כל בנותיו חלוצות מר היבות
עוז. קשה לדרוש מאדם
נורמלי בחוץ־לארץ, אפי לו
כשהוא ציוני, שיבזבז ערב
כדי לחזות ב״יצירה״ כזו.

ב העם המעט׳ משביעי הרבה
אחר חודש ימים של חגים, חגים־למחצה
וחגים־לרביע (הפסקות חשמל) התמתח האז רח,
נאנח אנחה של צער, העיף מבט עצוב
בלוח המראה לו כי משך כמה חדשים לא
יהיו חגים רשמיים. שנת העבודה החלה.
האזרח הממוצע אינו מתלהב, ביותר, לע בודה
מאומצת בסתיו .1951 אף כי מצליף־
מפא״י, מאיר ארגוב, הח״ב בן ה־ ,47 השביע
קהל מאזינים באסיפה תל־אביבית כי עליהם
לעבוד יותר אם רוצים הם כי המדינה תוסיף
להתקיים, הרי קיימת רק המרצה מעטה לפו על.
החשבון הפשוט: אם יעבוד יותר, יצטרך
לשלם מס־הכנסה רב יותר, לא יוכל לקנות
בכסף ולא כלום: הבגדים קצובים, חופשה
בחוץ־לארץ אינה אפשרית, דירה עולה בהון
תועפות שאין הוא יכול לחסכו לעולם, והוא
הדין לגבי מכונית, שעבורה לא יקבל רשיון־
רכישה.
החגים איפשרו לו למעט בעבודה, אף כי
הרקע הדתי לא ענין אותו ביותר. כי באותה
שנה בה הפכו החוגים הדתיים המאורגנים
שותף־יחיד של מפא״י בממשלה, נתרופף עוד
יותר הצביון הדתי של עונת החגים. בערים
הגדולות לא נראו כמעט סוכות, שוק האתרו גים
היה זעיר (ונפל קרבן להתקפות המשטרה
הכלכלית שפעלה נגד עסקים שחורים —
ראה במוקד) ,בכביישם נראו מכוניות לא
מעטות ביום הכפורים — דבר שהיה פלתי־אפשרי
עוד לפני כמה שנים.
הסיבה: אף כי הדור הישראלי יליד־הארץ
הולך וקטן בחשבון האחוזים (ראה להלן) הרי
השפעתו על הצביון הרוחני של המדינה הו לכת
וגדלה.

דינ

שנים בלבד מפלה צבאית מוחצת מידי חיילי
צבא־ההגנה לא המתיקה את המכה. בפעם
הראשונה השתלטה בגלוי באמריקה אותה
אסכולה האומרת שלא כדאי לריב עם שבע
מדינות ערב כדי לפייס מדינה קטנה (וחמשה
מליון בוחרים יהודיים בארצות־הברית) *.
האמונה המקובלת, שאפשר לקיים לנצח,
בעזרת גורמי־חוץ, מעמד של מדינה מבודדת
במרחב, קיבלה בזאת גם היא מכד, לא נעימה.

ב ד חמישי: צבר
דספרים, הירחון הסטטיסטי של קרן הי סוד
ולשכת הסטטיסטיקה הממשלתית של
פרופסור רוברטו בקי, שיתפו, כרגיל, פעולה
הסיקו מסקנה מעניינת על גורל הצבר.
אחר שבסוף ( 1931 המפקד השני של ממ שלת
המנדט) היו ארבעה מתוך כל עשרה
יהודי הארץ ילידיה, החל חלקם יורד. כע בור
17 שנה, ב־ , 1948 ברישום התושבים
הישראלי, ירד חלקם לשליש, לנצי שנה
לרבע, מתקרב היום לחמישית.

ידא, כנראה,
בעה מתוך
מזרח אלא
רוב מזרחי

תוך שנה שלא רק כל ארעשרה
ישראליים הם יוצאי ה כל
חמשה (או ששה) ,יבטיח
לתושבי הארץ*.
המשק לפני הפתיחה. ס\־דה
החלד הנספלד הוא חרשתן אמריקאי טי פוסי,
מגולח למשעי ומרכיב משקפיים שזכה
לבשורה מפתיעה כאשר הגיע ארצה לפתיחת
עפרונות ירושלים: המפעל שטרם נפתח, כבר
נסגר .״בנידון ( 1הישראליים עולים בהרבה
על הקצב האמריקאי,״ אמר הנספלד, מבעלי
המפעלים המפורסמים בעולם לייצור עפרו נות.
ממשלת
ישראל, שהתחייבה לפי חוק עידוד
ההשקעות לספק חמרי גלם לתקופה מסויימת
למפעלים המאושרים לא עמדה בדיבורה. למ רות
שהמפעל הוקם בקצב מהיר ביותר (שמו נה
חדשים לאחר שאושר המפעל על־ידי מרכז
ההשקעות כבר הופקו העפרונות הראשונים

השבוע ניתנו לו שתי אזהרות ראשונות,
שאין הדבר תמיד כך. אתראה מספר אחד :
העליה צומצמה באופן אכזרי, הוגבלה ל־
8000 איש לחודש. הסיבה: אין לעולים הח דשים
שיכון חרפי, מפני שאין מטבע קשה
לקנותו. האמונה המקובלת, שאפשר להביא
כל מספר של עולים מבלי שהדבר יפגע בכל כלת
המדינה, קיבלה בזאת מכה לא־נעימה.
האתראה השניה על קיום חוקים מסוימים
שאין להתעלם מהם: המפלה המדינית המו חצת
שירדה על המדינה עם הזמנת הארץ
הערבית הראשונה לברית ההגנה המרחבית,
התעלמות גמורה מקיום מדינית ישראל. העוב דה
שאותה ארץ ערבית ספגה לפני שלוש

אלף לידות לחייט

זוכה הגרלת הפיס יצחק כהן
תוספת לחפיסת סיגריות
אולם לא רק חלקם של הצברים בין יהודי
הארץ מתמעט, גם חלקם של האשכנזים הו לך
ופוחת, מפצה את מיעוט הצברים בריבוי
יוצאי ארצות המזרח.
לעומת ירידה בחלקם של יוצאי המזרח
לפני עליית המדינה (משליש לחמישית) גדל
שיעורם בקפיצה רבתית, הגיע בסוף 1950
לשליש, מתקרב השנה לשתי חמישיות
* הנביא הראמוך מל תורה זו היה ג׳יימס
פורסמל, שר הבסחון האמריקאי שהתאבד
בשעת התקפת שגעון, בקפצו מחלון הקומה
ה 16 של בית־חוליס. רק עתה פורסס כי
פורסטל הזהיר את הנשיא סתמן לבל יכיר
במדינת ישראל, פן ירחיק הדבר את מדינות
ערב מארצנת־הברית. בניגנד לעצה זנ הכיד
הנשיא במדינה מיד עס הקמתה, זמן קצר
לפני יוס הבחירות לנשיאות. לדעת מומחים,
׳הנחיל לו צעד זה מאות אלפי קולות של
יהודי אמריקה.

גו גששס

הוגשה לו

בבית־קחרושת הירושלמי)
העזרה שהובטחה.
שמואל דובינר, בעל המפעל השני, חרשתן
קנדי, בעל בית־חרושת למוצרי פלסטיקה,
דורה׳ גבה־קומה, חום־שער והדור־לבוש, בעל
מזג חם ותקיף, הסעיר את הרוחות :״הייתכן״
— צעק, מי שהיה מיוזמי הוועד העברי
לשחרור לאומי בארצות־הברית, בקול רם —
״שהממשלה תתתר על הכנסה של חצי מיליון
דולר לשנה מיצוא עפרונות ותעדיף במקום
זה שנור?״
אולם גם הנספלד וגם דובינר נרתעו, ביק שו
מעיתונאי חוץ לארץ לא להבליט את
סגירת המפעל, הבטיחו להניעו מחדש, לדאוג
לאספקת גלמים סדירה.

״את פרידמן אתה מ פיר?״
ירושלים היא הבירה ואחת משלוש הע רים
הגדולות בארץ אך היא מפגרת מאוד
אחרי שתי אחיותיה בשטח התעשייתי. אבל
כל ירושלמי, כשנכנסים אתו לשיחה על
נושא תעשייתי, אינו מרגיש עצמו נחות
דרגה ושואל מיד :״את פרידמן אתה מכיר?״
שמואל פרידמן, החרשתן הירושלמי בהא
הידיעה /עבר שלבי קריירה אמריקאית טי פוסית.
לפני 25 שנים הקים במבואות ירו שלים
צריף קטן בו סידר בית־מלאכה לתי קון
תנורים. כיום משתרע באותו מקום מפ על
גדול על חמשה דונאמים, בעל כוח
תפוקה של 5.000 פתיליות או 2.000 תנו רים
ליום. שמואל פרידמן ושני בניו מפק חים
על עבודת 250 פועלים במשמרת אחת
ומתכננים התרחבות מכפילה לשנה הבאה.
שמואל פרידמן ניגש לבית המלאכה שלו
ב־ 1926 בעשר אצבעותיו בלבד. מתיקון
פרימוסים ותנורים עבר במשך זמן קצר
לייצור פתיליות ותוך שנים מספר קנתה
לה פתילייתו שם בארץ וכעת מכסה הוא
80 אחוז מתצרוכת המדינה. אך פרידמן לא
עסק רק בייצור חלקי פתיליות. בזמן המל חמה
קיבל הזמנות ניכרות מהצבא הבריטי
ובשעת מלחמת העצמאות סייע מפעלו לה גנת
הבירה בימי המצור.
אך גם בימי השלום לא נטשו הפרידמנים את
עמדתם הבלתי נוחה מבחינה כלכלית ואינם

שיא ו1ולמי
6.170.000 זנבות סיגריות נערמים מדי יום
במאפרות. ובצדי דרכים על־ידי 350 אלף
ניזוני ניקוטין, שהם רבע מאוכלוסית המדינה.
השבוע נתבשרו נושפי העשן בעליה חדשה
במחירי הסיגריות, הפעם שוברת שיאים עו למיים:
חפיסת סיגריות, ייצור מקומי, טבק
וירג׳יניה 275 :פרוטה ; (ארצות־הברית 70 :
פרוטה; קנדה 130 :פרוטה; צרפת 130 :
פרוטה; אנגליה 175 :פרוטה).
25.000 לירות עולות בעשן ומצטברות מדי
יום בקופת האוצר׳ כתשלום מסי בלו על
סיגריות, שמסתכמים בשלושת רבעי מיליון
לירות לחודש. הבלו הוא בשעור של מ־ 50 עד
200 אחוזים על סיגריות מטבק מקומי, מ־200
עד 300 אחוזים על סיגריות מטבק וירג׳יניה.
מעשן ממוצע מוציא מ־ 10 עד 15 אחוזי ממש־כרתו
החודשית על טבק.
שיעור מעשני סיגריות מסבק מקומי עלה
מאז ההתיקרות האחרונה בראשית שנה זו,
והגיע ל־ 60 אחוז• בחוגי תעשייני הסיגריות
מצפים גם עתה לירידה במחנה מעשני ויר־סיגריות
במספר
מעשני
ועליה
ג׳יניה
לכל, אשר אם כי טעמן מר כלענה, הרי שעור
הבלו עליהן קטן יותר.

הגרלות

מכות דא־נעימות
לפי אימרה מפורסמת, רגילים האנגלים
לנצח במלחמות מפני שהם טפשים מדי מכדי
להבין, במועד הנכון, שהם מנוצחים. לפי דעת
סוקרים מן החוץ, הישראלים עודם מתקדמים
מפני שאינם מבינים שלפי כל החוקים הם־
צריכים לגווע ברעב.
משך 30 השנים האחרונות, כשהישוב העב רי
יצא ממיצרים רבים והתגבר לא פעם על
מצבים מיואשים, התרגל לבוז לחוקים כל כליים.
כל הסוקרים הזרים, המסכמים את
המצב המיואש הנוכחי של כלכלת הארץ,
רושמים לזכות את האופטימיות המוזרה
הזאת של האזרח הישראלי הממוצע: הוא
סוגר את עיניו בפני ההגיון הקר, בטוח שיצא
איך שהוא מכל הענין בשלום.

חושבים על הרחבת העסק במקום אחר במ דינה
.״יראה העולם, שגם לירושלים תעשיה״
הם אומרים.

— 1^ 4י

* המיוצגים בכנסת ננל־ידי ששה זז״כים
בלבד (ז. א .חמשח אחוזים במקום ארבעים).
הצברים מיוצגים על־ידי 17ח״כים.

אילו היה החייט יצחק כהן ,45 ,מרחוב
מצטופף בין
אלכסנדר ינאי ,18 תל־אביב,
אלף הבאים אל אולם אהל־שם שעה שנערכה
הגרלת הזוכים מטעם מפעל הפיס של
הרשויות המקומיות, היה ודאי גם לבו
פועם מהתרגשות. ומה עוד שבכיסו נמצא
אותה שעה כרטיס הגרלה מספר ,0029 סד רת
משנה מספר ,27 שהקנה לו זכות יחידה
לזכיון הגבוה ביותר 1000 :לירות.
בצהרי יום החמשי האחרון לחודש ספ מיוגוסלביה
טמבר,
יצא יצחק כהן שעלה
לפני 22 שנים, את בית מלאכתו הזעיר ל חייטות,
ברחוב לילינבלום ,28 ניגש כמנהגו
אל הפינה הקרובה (הרצל) ,אל הקיוסק ל־עתונים
של שעתאי שכטר, כשבראשו מנק רות
שתי בעיות, נדושות מזה חודשים: כיצד
לשאת בהוצאות בית־חולים וניתוח פני מי
לאשתו, וכיצד להחליף את.רהיטי דירתו,
אכולי־העש, בחדשים.
שכטר הקיוסקאי, לא הסתפק במכירת ח פיסת
סיגריות, מנת הוירג׳יניה היומית ש הוא
גנז עבור שכנו הטוב, ניסה למכור ל כהן
שני כרטיסי הגרלה בשתי לירות יש ראליות,
מתוך שבעים שהוא מרוויח לחודש.
אמר שכטר לכהן, אב לשלושה :״תראה ש יהיה
לך מזל״.
היום הכל מאושרים. מפעל־הפים גאה על
כך שדוקא הגרלתם זכתה במשמעות עממית
באמת ; שבתאי שכטר, בעל הקיוסק ברחוב
הרצל פינת לילינבלום הפך גיבורם של סוכני
הכרטיסים ; יצחק כהן הזמין מטה בבית־החולים
עבור אשתו מלכה, שלח את בהו
מרים לבחור רהיטים, כיוון שעל שמה נקנה
כרטיס ההגרלה ; הוא עצמו נשאר יושב,
שקט כתמיד,׳ ליד מכונת התפירה כששכניו
סבים סביבה, מספרים בנפלאותיו של מזל.

בתי סוהר
חינוד לאסירים: איאדוף
לפני ימים אחדים הופיעו שלושה צעירים,
פושעים מועדים, בביתו של אחד ממנהלי
שרות בתי־הסוהר. ברכוהו ברוב אדיבות:
״שנה טובה״ .הקצין התפלא, חקר בזהי רות
כיצד יצאו מבית־הסוהר.
״מה, אינך יודע?״ השתוממו אלה ,״הרי
רק אתמול שוחררנו ממוסד העבריינים הצעירים
בסידנא־עלי!״
כעבור יומיים, שלושה פגש אותו קצין
במנהל משרד המשטרה, שמע מפיו ששלו שה
פושעים מועדים ברחו ממוסד הצעירים.
היו אלה שלושת מברכיו.
לנוחיות, צנורות ביוב. נערים אלה
לא היו הראשונים — והאחרונים — שברחו
אם לחופשה קצרה ואם לתקופה ארוכה
יותר, מן המוסד הסגור שהיה צריך להיות
דוגמת־אם לכל המוסדות לעבריינים הצעי רים
בארץ. משרד המשטרה הפריש למט רה
זו, בשעתו, את תחנת־החופים בסידנא־עלי,
בקירבת מלון השרון. משרד הסעד, ה אחראי
לעבריינים הצעירים, פתח אחר זמן
רב מאד את המוסד. אולם בעוד שבבתי ה סוהר
יושבים כיום 175 אסירים מתחת לגיל
20 וכ־ 40 מתחת לגיל ( 17 מתוך מספר כו־

.העולם הזה״ ,מס׳ 730

לל של 658 אסירים) הועברו למוסד החדש
רק 14 נערים. ביום מסוים היה המצב5 :
ברחו 4 ,היו במקום 5 ,לא נמצאו מסיבות
בלתי ברורות.
לבורחים ישנה דרך פשוטה. חדריהם, ב קומה ב׳ ,אינם מסורגים. ליד כל חלון —
צנור ביוב נוח• המוסד מוקף גדר — אולם
רק משלושה צדדים. בצד הרביעי ישנה דרך
נוחה לשפת הים. בשבתות מהווה שפת־הים
של מלון השרון מקור־משיכה חשוב.

על עונש חמור ביותר בגלל מעשיהם אולם
בתוך לבו ידע כי זהו בלוף. גם הילדים
ידעו זאת. לא אחד מהם כבר עמד בפני
בית דין בעוון גניבה וכל העונש שקיבל
היתר, התראה חמורה מהשופט. כי אין לאן
לשלוח את הילדים העבריינים בגילם. אם
יישלחו למוסד לפושעים צעירים פירושו של
דבר שיצאו משם פושעים לא כל כך צעירים
אבל הרבה יותר מנוסים.

דרכי חיים

קשה לכעוס על הנערים הבורחים. במקום
אין מורה, אין בכלל תכנית ברורה להעס קתם,
ועל אחת כמה וכמה לא לחינוכם. כמה
פעמים בשבוע מוקדשות שעות אחר־הצהרים
ל״ספורט״ .כשנשאל אחד מעובדי המוסד מהו
הספורט בו מתחנכים העבריינים־האסירים.
הוא משך בכתפיו, ענה: בוקס.

המבתת שמד שבת
א. נ .רצה, כמובן, לשמור על אלמוניותו.
אולם בכל זאת גילה שהוא בחור תל־אביבי,
אחד מבני נוער הזהב, שותף לבעלות אחד
המוסכים הגדולים בעיר (שמומן על ידי
אביו) ,המרויח כשלוש מאות לירות לחודש.
מלבד זה הוא אהוב־נערות, פיקח למדי וגם
בן לאב דתי.

דומה שזהו בית־הסוהר היחיד בעולם בו
מלמדים את האסירים את מקצוע האיגרוף.

מנעו!
״אנ רוצה בר״
השר היחיד בממשלה החדשה שלא חיכה
לסיום חודש החגים ונכנס מייד לתפקידו
החדש היה דוב יוסף. הוא חזר למשרדו הישן
ולמחסני המלאי שנתרוקנו בינתיים לחלוטין.
פגישתו עם מנהל משרד המסחר והתעשייה,
הרמן הולנדר, היתד, לבבית וכנה: איני רוצה
בך, מר הולנדר,״ הודיע השר החדש למי
שהיה זמן רב מועמד לתפקיד שר המסחר
והתעשייה. ההסבר: דוב יוסף זקוק אמנם
לפקידים אחראיים וממושמעים, אך אינו זקוק
לבעלי יזמה יתירה. כי הממשלה חייבת לשלם
עתה את שטרותיו של הולנדר עבור העור
שגרם לשפע הנעליים בחנויות, נמנעה בכך
מתשלום תמורת הסוכר המונח בנמלים שעה
שהאוכלוסיה לא זכתה לחלוקתו זה שלושה
חדשים.

אופנה
ב לי \דבי נ״לון
150 יצרני האופנה (ממעילים עד לבנים)
המאוגדים באיגוד יצרני האופנה נענו להז מנת
חבריהם החיפאיים׳ ערכו תצוגת אופנה
( 59 דוגמאות על 8דוגמניות) במלון מגידו
המפואר. מלבד אורחי כבוד כאבא חושי, ראש
העיר ומיכל הראל, מלכת היופי, נדחקו 1200
צופים סקרניים (במקום 800 רוכשי הכרטי סים
— הסדרנים לא תלשו את הביקורות׳
400 סקרנים ניצלו את הטעות) לחזות בדוג מאות
שזכו בציונים ביריד אוטרכט ההולנדית
וטורונטו הקנדית, להזמנות המסתכמות בכמה

שמלה ״לבל״ אפורה. משובצת כחול (ספלנדיד)
האיגוד יכול להתגאות
מיליוני דולר (מעילי גשם ממשי־באלון: מיליון
דולר).
3000 עובדי ענף אופנה מספקים דברי-
סריגה לארצון דהברית, חצאיות לבלגיה, מעי-
לי־גשם לפינלנד, הפכו את הענף (שנוסד על־ידי
יוצאי מרכז אירופה) למכנים מטבע זר,
למרות שהם נתקלים בקשיים טכניים מרובים
(כטיפול אטי ברשיונות יצוא לדוגמאות עונ תיות)
,חסרים חמרי גלם מספיקים להגברת
היצוא.
אך קהל הצופים ב־ 59 הדוגמאות הנאות
הסכים עם פאול פלינק, יצרן רוכסנים אמרי קאי׳
שהקים את רוכסי-ענק בארץ, שאמר :
״נוכחתי בהרבה תצוגות אופנה באירופה
ובארצות הברית ואני צריך לומר כי האיגוו
יכול להתגאות בתצוגתו, להשתוות לתצוגות

פריסאיות וניו־יורקיות.׳׳
המקופחות העיקריות (מלבד הקהל חסר
נקודות ההלבשה לרכישת המוצגים) היו הדוגמניות
שזכותן המיוחדת להקצבת זוג גרבי
ניילון או שניים, הנקרעות תוך החלפתן המ הירה
של הדוגמאות, בוטלה הפעם על־ידי
משרד המסחר והתעשייה. התוצאה: כמה
דוגמניות׳ שהדגימו מעילי חורף, אך לא היו
בעלות מלאי של גרביים, הופיעו על בימת
התצוגה כשרגליהן בלתי מגורבות.

זכרונות
ב ד חמש שני מ * 9ש
חמשים בחורים, כמעט כולם למטה מגיל
עשרים׳ כמעט כולם צברים, יצאו בחודש
אוקטובר 1941 למחנה האימונים בצריפין
והיוו את הגרעין לפלוגה 18 של גדודי הבאפס
הארצישראלים — פלוגת מכבי.
דרכה של הפלוגה הצברית ביותר בצבא
הבריטי לא היתר, שונה בהרבה מדרך יתר
הפלוגות העבריות אלא שהיתר, לה גאווה
עצמית גדולה יותר, היא היתד, צעירה יותר
וחשבה את עצמה מוכשרת יותר מן האחרות.
היא היתד, הפלוגה העברית הראשונה ששם
עברי התנוסס על פקודות היום שלה.
למרות שמה, שרתו בפלוגה לא מכבים
בלבד. חלק ניכר מחבריה היו אנשי קיבו צים׳
היה בה מספר מסוים של עולים חדשים,
מפקד הפלוגה זמן רב היה אישי מושב וסגנו
איש הקבוץ הארצי.
לאחר שרות ממושך שכלל שמירה על
שבויים, מחסנים, מתקני צבא ואימונים בתוך
גבולות הארץ, יצאה הפלוגה בפעם הראשונה
לנכר, למצרים, חזרה שם על אותם תפקידים.
אבל הבחורים הרגישו עצמם חפשים יותר
בארץ זרה, כרכו בקורים בעתיקותיה של
ארץ פרעה עם פיטרול (בבגדים אזרחיים
שאולים) ברובעי קהיר שהיו מחוץ לתחום.
זו היתד, גם מעין חזרה כללית על מבצעים
דומים בקנה מדד, גדול יותר׳ באירופה.

שמלת ערב מטפט (רחל)
תחת מעיל חורף

.העולם הזה /מס׳ 730

כאשר הפכו הגדודים לחטיבה (בריגדה) לו חמת,
הפכה הפלוגה מיחידה לוחמת לפלוגת
המפקדה של הגדוד הראשון ומרבית אנשיה
נעשו רגמים, חבלנים, נהגי נושיאי־ברן. אח רים
צורפו לפלוגות הרגלים. בשדות הקרב
של נהר המניו באיטליה סבלה הפלוגה: כמו
שאר פלוגות הבריגדה, אבדות. לאחר כניעת
הגרמנים באה נדידה לארצות השפלה. מכאן
נשלחו האנשים לארץ לשחרור מהיר, לאחר
שהשלטונות הבריטיים גילו את עזרת אנשי
הבריגדה לעליה ב׳.
מאז 1946 לא התקבצו אנשי פלוגת השוד
דים׳
כפי שכנו אותה בהתרברבות־עצמית חב ריה.
בשבוע שעבר נפגשו באולם הגדול של
בית הספר עתיק־ד,יומין בזכרון־יעקב, לחוג
את יום העשור להתגייסות ראשוני חייליה.
לאחר שיישרו החיילים הותיקים את גביהם
הכואבים מרוב טפיחות ידידותיות, החליטו
שאסור שיהיה זה מפגשם האחרון.״ הם
ייפגשו שנית: כפי הנראה בעוד חמש שנים.
פשעים הרבה יותר מנוסי
בערב ראש השנה נראו שני ילדים ערביים
ושאים חבילה גדולה ברחוב המרכזי העובר
את הרובע הערבי ביפו. ערבי שעבר
במקום חשד כי שק זה מכיל רכוש גנוב.
חשדיו היו מבוססים, כי שני הילדים היו ידו עים
ברובע כחברי קבוצת פושעים צעירים.
הוא ניסה לעצרם אולם אחד מהם ברח.
הוא לקח את השני עם השק שבידו לתחנת
המשטרה הקרובה.
בשק היו גלילי אלומיניום, חתיכות
מתכת שונות ופרימוס חסר ידיות. הילד,
בן , 11 נשלח חזרה לבית הוריו והשק
הוחרם על ידי המשטרה. אחר החג נתקבלה
תלונה מיהודה פוכטר, בעל בית מלאכה לעו רות
ליד נמל יפו. הוא התלונן כי אלמונים
פרצו לבית המלאכה והוציאו משם דוד, פח
צבעים 20 ,קילו של גרוטאות וחלקי ברזל.
הדבר שעניין אותו ביותר היה כי בחנות
נמצאו עורות בשווי של אלפי לירות מבלי
שחמתפרצים יגעו בהם.

כיון שהאב דתי הוא נמנע משימוש מכר
ניתו הפרטית (דה־סוטו ) 1950 בשבתות וב חגים,
משאיר, כסימן לשמירת הדת, את ה מפתחות,
מדי שבת, בידי אביו. כמובן שאי נו
שוכח ליטול את מפתח ההדלקה מתוך
צרור המפתחות הנמסר לאביו כל ערב שבת,
לאפשר לעצמו בכך נסיעות ליל שישי משע שעות.

השבוע נקט באותה שיטה, יצא עם
נעים במלון
נערתו העונתית לבילוי ערב
השרון וסביבותיו. אולם משחזר מוקדם למ די,
שעה קלה לפני חצות, קפצו מספר שוטרים
ואנשים לובשי אזרחית מתוך מארב ליד
גשר הירקון, עצרו את המכונית. הקבוצה
האורבת היתר, יחידת המשטרה הכלכלית שניסתה
לעצור מבריחים המנצלים את קדו שת
השבת.
אחר שלא נמצא במכוניתו של א. נ .דבר,
עמדו השוטרים להסתלק. אולם אחד הלוב שים
אזרחית, מפקדם, כנראה, ציוד, לפתוח
את הארגז האחורי. כאן נקמה הדת בא. נ.
המפתח של הארגז האחורי היה בצרור המפתחות
שנח אותה שעה, כבכל שבת, בסגירת
השולחן של אביו.
המכונית עוכבה. א .נ. לא היסס, סיפר את
האמת, ביקש לעשות עמו טובה, לא להו דיע
לאביו, סוחר תל־אביבי ידוע. מפקד ה יחידה
סקר את א. נ ,.את המכונית ואת הנערה,
ויתר על הרעיון כי צרור תרנגולות
שחוטות נמצא בארגז האחורי( ,בתוספת שק
תפוחי אדמה) ,פיטר את א. נ .בהציעו לו
לשמור להבא על השבת, אך ״מאמין לך,
הפעם״.

אותה נקודה משכה את תשומת לב השוטרים
שבאו לנהל את החקירה. אולם עניינה
אותם עוד יותר העובדה כי רק דברי מתכת
נגנבו. היתד, זו שיטת ביצוע ידועה להם
היטב. גם זהות המבצעים לא היתר, סוד
גדול. לא פעם נמצאו ילדי כנופיית עג׳מי
כשבידיהם רכוש גנוב ותמיד היה הרכוש :
מתכת. תחילה חיפשו השוטרים את הסיבה
העמוקה העומדת מאחורי בר מו ת זו. אולם
לבסוף נתברר כי הילדים מסתפקים בחתי כות
מתכת לא מתוך כוונה כלשהי אלא מפני
שאלה המעסיקים אותם לא אמרו להם לג נוב
דבר אחר. אם מחר יקבלו הוראה י1ר,ביא
סוג אחר של סחורה יבצעו את התפקד באו תה
השיטתיות. אין הם עדיין, כנראה, מייח סים
לסחורה שהם גונבים חשיבות כלשהי
בקשר לתשלום הניתן להם תמורתה. אולם
דרכם של פושעים צעירים, סבורה המש טרה,
לגדול ולהיות לפושעים מבוגרים. ואז
לא תסתפק כנופיית עג׳מי בגרוטאות ופחים.
גם הצורה שבה חדרו המתפרצים
אל תוך בית המלאכה היתד, ברורה. החנות
עומדת לרגלי תלי ההריסות הגבוהים של
השטח הגדול. המתפרצים ירדו כנראה משם
וחדרו דרך פתחי האיוורור שבראשי הקירות
הגבוהים של הבניין הערבי העתיק.
חלק מהרכוש הגנוב נמצא בקרבת מקום
וכאשר ערכה המשטרה חיפושים אצל הילדים
הלשינו אלה על חבריהם שהשתתפו בפריצה.
את הרכוש עמדו למכור למבוגרים כפי
שמכרו עד אז את כל פרי עבודתם.
כעבור שעות מעטות עמדו בפני קצין
המשטרה האחראי חמשה ילדים לבושי בגדים
מטולאים. על פניו ניכרו סימני אי שביעת
רצון. הוא רשם את שמותיהם, קרא להוריהם
ובקול חגיגי ורציני ביותר הצהיר כי יבואו

שמלת גרזי בייג׳ (י חל)
רגלים בלתי־מגורבות

11111

מאת

דויד ריבון
עירית חיפה לחופש. בהיותו פנוי
עיר, כביקורת מנקי־הרחובות עם
הוא מצא כי כל הארצות הנאורות
יצורים הזכאים להוקרה מיוחדת :

הם משקיעים בגינות. טען זקן
יש משמר העמק יותר יפה?״

בראשית יצא אבא חושי, ראש
מכל הצרות היומיומיות של ראש
עלות השחר, החליט לקרוא וללמוד.
מקדישות ימים מסויימים לכל מיני
יום האם׳ יום האב וכיוצא באלה.
בחבל קטן בארצות־הברית אף המציאו המצאה מיוחדת: יום
הבתולה הזקנה, יצור שבדרך כלל חי חיים מחוסרי כל אהבה.
בישראל, ארץ הדור הצעיר, הגה אבא חושי, מקופח חלקם של
הזקנים. ביסודיות הטיפוסית לו ניגש עם חוזרו מחופשתו לביצוע
הרעיון. הוא השתתף בישיבות אגודת זהירות החיפאית, אגודת
בעלי מכוניות למניעת תאונות, וביקשם לקבל על עצמם את ביצוע
יום הזקנים. לשם כך העמיד לרשותם את כל מנגנון העיריה.
אחר שנפתרה גם הבעייה החיונית כל כך של מציאת פסוק
מתאים מהתנ״ך שבלעדיו אין שמץ של
היה :
תקוה להצלחת מפעל איזה שהוא —
יהודי
״והדרת פני זקן״ — הופצו כרוזים לכל
בעלי מכוניות בחיפה שביקשום לנדב
נית 1
את מכוניותיהם ליום הזקנים. כבר אחר יותר ימים מספר הגיעו התגובות החיוביות
מו מ
הראשונות.
גרד !
בדבר השתתפות הזקנים לא היה צריך
לדאוג. ימים מספר אחר המודעה על קיום כבר המפעל הוכרחו לסגור את הרשימה. אחת כאלף אנשים זקנים (הגיל הכולל: בערך
70 אלף שנה) עולים חדשים ותושבי חיפה
לר׳ : ברחו ותיקים שמשך עשרות שנות ישיבתם בה משוג עדיין לא יצאו את תחומיה, התרכזו
בבוקר יום רביעי בעשר תחנות מהן
יצאו עשר שיירות נפרדות לטיולים בגיום

ליל, בעמק ובשרון.
נם, נ
היה זה, למרות הגיל׳ התור השמח המכו ביותר בארץ שהסתדר בשש וחצי אותו מרכז מתייר־־סבים אבא חושי
בוקר ליד בנין העיריה. אבא חושי׳ שנה נה
מהצלחתו בהושבו את הזקנים במכו ששוו
ניות׳
גילה בכל זאת טיפה מרה בעניין: לפי טופסי הבקשות
גישו יותר צעירים ועליזים ליום ז
להשתתפות שנשלחו אליו, מצא את גילם של רבים מחבריו׳ נאנח :
המנצח של היום היה, כמובן
*כן, אנו מזדקנים.״
לעצמו אהדה רבה. אולם המנצו
כי אבד מזמן במדינה הזאת — ו
הודות לתכנון, שדאג למכוניות רזרביות׳ בהתחשב עם אותם
לפעולות יפות, אנושיות, מבלי
הנהגים שירגישו ברגע האחרון כי לא כדאי לקום בשעה חמש
יצאו כל המשתתפים (במאתים וחמישים מכוניות).
צוזים בדואר רשום• ראש העיר
והלהיב את הדמיון, ודי אנשים
.אני הסבא של הסבא של חיפה,״ הציג את עצמו אברהם
הבטיח להם פיצויים, תשלום תיקון
רומנו, יליד חיפה׳ בן ה־ 107 ואחד המטיילים בעמק. ביגור עוד
הופיעו הפורדים הישנים,
לא היה וכשסיפרו לו אנשי המשק על המקום הרים את ידיו ובירכם.
אולם בכל השיירה הארוכה
זקנה אחת שיופיה של משמר העמק נראה לה כחטא, היתד,
אף קאדילאק אחד, אף מודל־לוק!
מודאגת על כך כי אנשיה אינם חושבים על העולם הבא. כל מרצם

״יש עוד המון מקום..

טיול זה לבין טיול רגיל של הג
שום הבדל — מלבד הגיל. הגי׳
מתחלק מחדש לבני הגדנ״ע, ו
ושלוש מאות אנשי גדנ״ע ממוצעי
במכונית פורד ממורטת, ש:
78ו־ ,72 עולים חדשים מבולגריה
לספר להם את תולדות עמק יז ח
וגרמנית. ספק אם הזוג הבין
אוסישקין לפני דור ומעלה מ
מאוסף הביצות. בכל אופן, החיו
עם היבנסם למכונית בחיפה לא נש

אחד בא מירושלים. אחת
השיירות עמוסת הזקנים שיצאה
בדרכה לעמק. רוב המכוניות היו
כדוגמת אלה, מכוניות קטנות וי שנות
שבעליהן היו בעיקר פקי דים
ובעלי מסחר קטנים. כסת
מתנדבים הניעו מתל־אביב ואחד
אף עלה מירושלים להעמיד את
עצמו לרשות המבצע• לעומת זאת
בחרו אחרים לשחרר את עצמם
מחובתם המוסרית אחר שהגיעה
אליהם דרישת העיריה להתנדב,
בהעמידם סכום כסף לרנף ות המבצעים.
נהגי המכוניות, המארחים
שימשו כמורי ד רן מלבד תפקי דיהם
כאחים ואחיות רחמניים לזקנים.
המטיילים, שביניהם היו כאלה
שמעולם לא עזבו את תחומי
העיר חיפה, התפלאו מסה שרבים
מהם קראו, ארץ שונה מזו
שהכירו אותה. האוטובוס שנראה
בסוף השיירה שיין אף הוא לשיירה.
כשמספר הבקשות להש תתפות
עלה על מספר המתנדבים
עם מכוניותיהם אירגנה עי רית
חיפה מספר אוטובופים ומו ניות
כדי לא לאכזב את המבקשים.

בני חיפה שידעו על המיבצע
עמדו לצדי הכבישים וניפנפו בידיהם
לשיירות הארוכות בצאתן
מן העיר. אולם בעמקים עוררו
השיירות תמהון רב — מה פת אום
כל כן הרבה מטיילים בפעם
אחת? וכולם זקנים 1
לוחצים על כפתור .״ואין שום לכלון?״ זוהי השאלה שהעסיקה את עקרות הבית בביקורן
במטבח המצוחצח (כולו מונע־חשמל) של משמר העסק אין טירחה, אין לכלוך. פשוט — לוחצים על
כפתור — והכל נעשה לבד: בישול, ניקוי, שטיפה. אין כמעט אחת שלא השוותה את המטבח לזה שבדירתה.

ץ :״מניין לך כי בעולם הבא

לא היה (כמעט) כל הבדל בין
5וחברות הנוער של הקיבוצים.
כללי של המשתתפים, לוא היה
יכול ״לעכל״ כארבעת אלפים

־ ,התקלף, ישב זוג זקנים, בני
קשיבו להסברות הנהג שהשתדל
בתערובת של עברית, ספניולית
מעשיית קניית העמק על־ידי
ערבי העשיר ששמח להתפטר
זרחב שהשתרע על פני השניים
במשך כל הטיול.
־ היחיד שנשמע מפי הזקנה
ופי, יש עוד המון מקום לשכן
סיס רצו. כשהתקלקלה מכו־מזדקנת,
שראתה ימים טובים
י חצי דור, תחב זקן את חוט־לכיפת
המנוע, מישש פה ושם,
אשו והביט במבט תמוה בנהג.
ר,״ אמר לנהג בן ה־ .45״אני
ותמצא. היתה לי פעם מכונית —
שונות שהגיעו לוינה. אני אומר
היו מכוניות ...העוברים ושבים
הסרחון, והסוסים רצו כמו
כששמעו אותן מרחוק.״
צורך בפקודות. מאזן הדור
חובה — חלקי חלוף שאי ,צמיגים,
זמן עבודה של בעלי
,שרבים מהם תופסים מקומות
למדי במערכה הכלכלית.
יר זכות — אלף אנשים זקנים,
ן השמחה מרובה בחייהם, הר־

״ איזה יו פי! איזה יו פי! ״ אשה עולת גרמניה נהנית
ממראה משמר העמק. רוב המטיילים שלא הכירו את הישוב הכפרי
נדהמו מההבדל שקיים בין מה שתיארו לעצמם לבין מה שמצאו.
ברוב המקרים היתה הפתעת המבקרים העירוניים נעימה ביותר.

כמו 0פר בלשים. כבר לא קל לו, לפה מחעסר השיניים. בנהלל כובדו המבקרים הן
במטעמים, והן בנאומים. חלק גדול מבין המטיילים ראו את הסביבה בפעם הראשונה בחייהם
(הארוכים) והסיפורים על ימי המצור כאשר חלק זה של הארץ היה מנותק משאר הישוב ריתקו
אותם כספר בלשים. קשה היה למבקרים להאמין את סיפורי הקשיים למראה המשקים הפוריים.

א חושי, היוזם והמארגן, שרכש
מתי היה עקרון, שרבים חשבו
ון שעוד אפשר למצוא מתנדבים
יש צורך לתת פקודות, לשגר
; אל תושביו, הרעיון מצא חן
ואו שנענו — אף כי איש לא
כיןהשאלגנזלמה. חדר האוכל של קיבוץ יגור לא היה הפתעה גזולה למטיילים. גודלו היה מצופה
חלקי חלוף וצמיגים.
מראש, למרות שמעטים מהם ראו קיבוץ לפני כן. אחר הביקור ביגור, המשיכה הקבוצה בדרכה מזרחה לאורך
אטים, הציטרואנים, המוריסים. כביש העמק. כשעברה השיירה את ג׳למה עבר רחש בין המטיילים בהיזכרס במה שקראו בעתונות לפני זמן קצר.
נמצא כמעט אף קרייזלר אחד,
של שנת .1951 מעמד זה נעדר.

בערך שלוש מאות שנה. מאתיים שמו נים
ושתיים שנה מובלות במכונית אחת. זאת ציין
בעל המכונית בבקשו את הצלם לצלם מאורע זה.

הזקנים בארץ הפלאים. הסבא אברהם, ב! , 107 זוכר עדיי! את הימים שכל מה שמחוץ לחיפה
זיה שטת מת, בלתי־ידוע. בפניו, כמו בפני שאר המטיילים, פותח סיור זה ארץ פלאים, ארץ זבת החלב
הדבש שקראו אודותיה בתורה. בתמונה משמאל הוא מברן ברכה תנ״כית את תושבי קיבוץ יגור.

חברת ״פרמונט״

קולנוע

מתכבדת להציג את הסרט הכביר

״שמשון ודדרה״
יצירת המופת של טפיל ב. דה־־מיל

בקולנוע

אסתר

תל־אביב

בהשתתפות :

הדי לאמאר
ויפטור סיצ׳ור
ג׳ורג׳ סנדרם
אנג׳לה לנסכורי
הנרי וילקנסון

ואלפי משתתפים

סרט
בצבעי טכניקולור מעובד מיצירותיהם
המקוריות של הרולד
למב -וזאכ

ז׳כוטינסקי

המבוססת על קורות
שמשון ודלילה בספר פרקים שופטים׳
י״ג —ט״ז.

זמני ההצגות 9.30 ,7.30 ,5.15 ,3 ,11 :
במוצ״ש 2 :הצגות — 9.15 ,7

כ קר וב

אימפרסריו

כקולצוע

ירושלים

ציון

ולין ת״א רחוב בן־יהודה .1טל 66955 .
להציג
מתכבד

כיום חמישי ב׳ חשון
כיוס השני ב״ט תשרי
כערב
8.30
.1.11.51
,29.10.51ט 8.3בערב
כאולם אהל־שם תל־אכיב
כאולם ״רמה״ רמת־גן
הזמר הפזמונאי הידוע, כוכב רדיו לונדץ -פרים
סוליסט תזמורות הג׳ז המפורסמות כבירות אירופה

וישוו אינגו

בלוית תזמור ת ג׳ז מוגדלת ( 10 איש)

בהנהלת

סם סמלי

ב תכנית :
שירים, פזמונים ושלאגרים בעברית, אידיש, אנגלית, צרפתית, איטלקית וספרדית.

כרטיסים :
במשרד מ. ולין רחוב בן־יהודה . 1טל ; 66955 .״קסת״ חנות מכשירי כתיבה,
רחוב יפו —ת״א ( .62 ככר המושבות) :טל 2880 .ובערב ההצגה משעה 7
בקופת התיאטרון.

צינקוגרפיה

רינדזונסקי

רח׳ ה קי שון 6

טל פ 1ן 80248

גלופות
תעשת
עבודות פו. רשת וצבעי

פקידה;

מגיה

מומחה

לעבודת־יום

לפנות לדפוס ישראל בע״מ, על יד גשר רידינג, טל ,67204 .בשעות לפני הצהרים

בריטניה הסרט לא הוצגו
סרט בריטי שזכה להצלחה יוצאת מן הכ לל
בכל מקום שהוצג בו, מלבד בישראל,
בה לא הוצג, כמו כל הסרטים הבאים, הוא
וויסקי בלי סוף, קומדיה אודות תושבי אי
סקוטי נידח וקטן שהמחסור החריף בוויסקי
בזמן המלחמה העביר אותם על דעתם, עד
אשר אנית מסע ועליה מטען של המשקה ה נכסף
נטרפה בקרבת האי, עובדה שהעבירה
אותם על דעתם עוד יותר. לבבות סובים וכתריס
היא קומדיה על בחור ממשפחה אצי לה,
שאר בשר ללורד בריטי. הוא החליט לר צוח
את שמונת האנשים הקרובים יותר מ מנו
אל תואר הדוכסות, לזכות כך בכתר הא ציל.
אחת)

שמונת הנרצחים (בהם אשה
שוחקו בסרט על ידי אלק גינס, שהוכיח ב כך
יכולת ניכרת. בסופו של דבר התנקם ה גורל
בדוכס שהשיג את תוארו בדרך הפשע
והוא נידון למות על רצח שלא ביצע אותו
כלל.
דרכון לפימליקו מתאר את תושבי פימליקו,
רובע בלונדון, שנלאו לסבול את הצנע השו רר
במדינה. כאשר התגלה אוצר עתיק באו תו
מקום ולידו תעודות המוכיחות שפימלי־קו
אינה שייכת כלל לכתר הבריטי, הכריזו
התושבים על עצמאות השכונה, ביטלו ללא
היסום את הצנע והתחילו חיים כמו בימים
הטובים. אדם ואבלין הוא סרט מוצלח אחר,
אודות אפיטרופום ובת חסות שהתאהבו זה
בזו. סטיוארט גרינג׳ר וג׳ין סימונס הם ה־גבורים.
הכריחה
הגדולה. אחד מספורי המלח מה
האמתיים המרתקים ביותר היה המעשה
בסוס העץ. במחנה שבויים גרמני החליטו
עצורים, אנשי ר. א .פ ,.לחפור מנהרה ול־המלט
דרכה. כיון שהמרחק בין גדר המחנה
והצריף שלהם היה גדול מדי, היו מעמידים
באמצע החצר יום יום סוס התעמלות ומתאמנים
עליו. בתוך הסוס היה מתחבא אחד
האנשים וחופר במנהרה. כמובן שאת הסום
העמידו תמיד מעל הפתח המוסתר של ה חפירה.
התכנית הנועזת הזאת דרשה מאמצים
על־אנושיים מצד מבצעיה והיא הצליחה. כן
הצליח מאד הסרט סוס־העץ, המבוסס על ה־הרפתקאה.

סרטים
״היום
המטורף״
הארולד לויד שייך לשלישיה הקומית הגדולה
של הבד; השניים האחרים הם צ׳אפלין
ובאסטר קיטון. לכל אחד מהם סגנון משלו.
לויד סיגל לעצמו, לאחר נסיונות מספר ברא שית
דרכו בסרט, דמות סמלית כמעט של
הבחור האמריקאי הטוב, הנער התמים, הפשוט,
חובב הספורט. כמובן שלברנש כזה, המא מין
בטוב העולם, מתרחשים המון דברים
לא נעימים. תמימותו היא לרועץ לו; על כל
צעד ושעל מתנכלים לו אנשים רעים, בלהי טותו
הרבה לעשות טוב הוא מביא על עצ מו
אס1נות. העוקץ הקומי בהרפתקאותיו
של לויד על הבד נעוץ בעובדה שלמרות הכל
הריהו בר־מזל. מכל האסונות הוא נחלץ לא
רק בשלום אלא אף בשלל גדול• לויד הוא
האופטימי שבכל הקומיקאנים של התקופה
הגדולה של הקומדיה הראינועית.

כנם למשחק הגדול של השנה, רגעים מספר
לפני סיומו, כאשר קבוצתו עומדת בפני הפ סד
בטוח. כיצד מביא לויד, לאחר משחק שג עוני
ומבדח עד דמעות, את הנצחון לקבו צתו,
הוא אחד הקטעים הקלאסיים של הסרט.
הגלגל מתהפך. בסופו של אותו משחק
רב־מתח נותן איש־עסקים חובב־ספורט (ריי
מונד וואלבורן) משרת מנהל חשבונות ב משרדו
.׳,זוהי הזדמנות יוצאת מן הכלל״
אומר וואלבורן .״להתחיל מרגלי הסולם ולטפס
אל ראשו.״ ״לי״ מוסיף וואלבורן בצער
״לא נתנה אפשרות־זהב כזאת. אני קיבלתי
את העסק בירושה מאבי.״
והארולד דידלבאק (כפי שהוא נקרא ב סרט)
,בוגר המכללה, הבחור הטהור, הס פורטאי
המושלם, בעל העתיד המזהיר. מת חיל
את הקאריירה שלו•׳לאחר למעלה מעש רים
שנה מוצאת אותו המצלמה באותו מקום,
בזוית אותו חדר, מאחורי אותם ספרי החש בונות
העבים שאין להם סוף. דמות עלובה,
בבגדים מרופטים, בלחיים לא מגולחות. שוב
קורא לו הבוס אל משרדו ובאחת התמונות
המבדחות ביותר של הסרט, מגיש לו, בחס־זון
רב, שעון למזכרת, דמי פיצויים והודעת
פיטורים. דידלבאק המסכן יוצא אל הרחוב,
עתידו הרוס. אולם, כמובן שהגלגל מתהפך
עד מהרה, הוא טועם את המשקה החריף
הראשון בימי חייו, מניח חצי מהונו על סוס
הזוכה במירוץ ומבלה יום רביעי של שגעון
ושכרות.
לכשהוא מתעורר בבוקר יום המחרת, הוא
מוצא את עצמו בעל לכרכרה, לקרקס שיש
בו עשרות חיות טרף רעבות, ולאשר — ,את
כל אלה רכש ביום המטורף שלא נותר לו
ממנו כל זכרון.
המחבר־הבמאי פרסטון (הבלונדית הנועזת)
סטרג׳ס העביר לסרטו מספר מצבים מפורס מים
מסרטיו הקודמים של לויד, כמו ההר פתקה
המותחת על קירו של גורד השחקים
וצרף אליהם כמה בדיחות אופיניות משלו, כדי
לחלץ את הארולד מן האסונות המתרחשים
עליו בכל מטר של הסרט.
צחוק ריסק יד. התוצאה היא סרט ש יש
בו קטעים מבדחים הרבה, ואם כי הוא
נראה לא מושלם ולא מספיק למילוי ערב
שלם, עצם העובדה שהוא חורג מן המסגרת
הצרה של הקומדיה הקולנועית של הזמן
הזה ומחזיר את הצופה אחורנית אל תקופה
טובה יותר של הבד המצחיק, עושה אותה
יצירה שאין חובב בד בעל הכרה יכול להח מיצה.
לויד
נולד במדינת נברסקה בצפון־מרכז
ארצוודהברית ובגיל צעיר מאד החל עולה
על הבמה כקומיקאי. בהיותו בן שלוש עשרה
נפצע קשה כאשר פצצת־במה שנועדה לעו רר
צחוק רסקה את ידו הימנית. ניתוחים
מסובכים החזירו ליד את צורתה, אבל לויד
נשאר בעל מום. הוא הופיע בפני המצלמה
במספר גדול של קומדיות בנות מערכה או
שתים. הוא רצה להכות את צ׳אפלין שהחל
עולה אז בסולם הפולריות. לשם כך סיגל
לעצמו לויד דמות של ברנש שהיה ההפך
הגמור מן ההלך הנע ונד של צ׳ארלי: הוא
לבש בגדים שהיו צרים עליו מאד, בניגוד
לבגדים הרחבים של יריבו הגדול. אבל הדמות
הזאת, שלויד קרא לה ״לוק המתבודד״,
לא נשאה חן מלפני הקהל ורק אחרי הפו שים
נוספים גילה את המשקפיים שהיו עד
היום הזד, סמלו. בתקופה מסוימת הגיע לויד
בפופולאריות הרבה שלו לדרגתו של צ׳אפ־לין
מבלי, כמובן, שתהיה לסרטיו אותה עמקות
המציינת את יצירותיו של צ׳ארלי.

בסרטו האחרון 1948 היום המטורף, אשר
יצא לאור רק זה עתה, חוזר השחקן הותיק
( ) 57 לא רק על הדמות המוכרת מסרטיו הג דולים,
אלא אף על מספר ניכר של הלצות
שעשו אותו מפורסם. ראשית וקודם כל —
המשקפים. משקפי הקרן הגדולות וחסרות
הזכוכיות אשר שיוו לו צורה תמימה כל
כך (ואשר עשו את המשקפיים פופולאריות)
רכובות על חטמו גם בהיום המטורף. חיוכו
החביב חושף שניים גדולות, לבנות, וכפי
שהתבטא פעם מבקר אחד — ״מלאות הבעה״.
כל אלה חוזרים בסרט זה, נוסף להם טיפוס
גורד־שחקים
מסוכן ביותר על קיר של
בוולסטריט• זוהי הפעם השלישית שהוא מדג דג
את הקהל בצחוק מעצבן מעין זה; הוא
היה ״זבוב אנושי״ בסרט אילם הבטחון ל אחרונה
ובסרט מפורסם יותר, קולי, ברוכה
הסכנה. הפעם נלווים אל לויד בהרפתקה ה מסוכנת
אריה מאולף (ג׳קי) וידיד קצר־רואי
(ג׳ימי קונלין).

המצודה ו׳ עליתו החברתית וירידתו ה מוסרית
של רופא כפרי בריטי. רוברט דונט,
רוזלינד ראסל, רקס האריסון, ראלף ריצ׳רד־סון•
ארבעה
כג׳יפ: ארבעה מ. צ .של חיל
המצב בוינה, רוסי, אמריקאי, בריטי, צרפתי,
מנסים לעזור לאשר, אוסטרית שבעלה נמלט
ממחנה שבויים סובייטי. ויוקד, לינדפורם,
ראלף.מיקר, יוסף ידין.

היום המטורף פותח במערכה האחרונה
מתוך סרטו הגדול של לויד הסטודנט הטירון
( .)1923 שם היה לויד תלמיד נלהב (בעיקר
לספורט) של מכללה אמריקאית, שדחק את
עצמו לקבוצת הכדורגל והצליח, לאחר שח לק
ניכר מן השחקנים האחרים נפצע, להי־

שנות המלחמה
מוזיקה מעל לבר:
חולפות בזמרה, רקודים וצבעי טכניקולור
על מחבר המנגינות וויליאם לאנדיגאן ושו תפו
דנים דיי איש טקסס. אחרים בסרט: ג׳ון
הייבר, גלוריד, דה הייבן, דן דיילי המופיע
לרגע קט.

ברם, איש לא הצליח לעלות על לויד במספר
הבדיחות. חלק ניכר מבדיחות אלה היה,
כמובן, המצאותיו שלו. אולם היתד, לו קבוצה
של בדחנים שכירים שהיתה מספקת לו רע יונות
חדשים. סרטיו הגדולים גורמים, עד
היום, סערת צחוק בלתי פוסקת.

בקצרה

.העולם הזה״ ,מם׳ 730

כדורגל
״שופט. הביתה!״
משחקי הינקים בישראל לא הפכו קומו ניסטים
לחסידי המערב. הכדורגל האמריקאי
שהוצג בשלושת משחקיהם של הכוכבים
(אול־סטאר) לא הצטיין במשהו יוצא מגדר
הרגיל. במשחק הראשון נכחו 20 אלף צופים׳
במשחקים הבאים ירד המספר עד לחצי.
מלבד תלבושת יפה, חיוך של טוב־לב ורצון
טוב קשה היה למצוא במשחק האורחים מש הו
אופייני לשחקני כדורגל.
במשחק הראשון לא חסרו מומנטים מענ יינים:
האיצטד הרמתגני המדושא, היציעים
הסדורים, השופט מוני קריו והקפיצות של
הכדור למי התעלה• השוטרים שעמדו ליד
התעלה הראו שאין הם נופלים ביכולתם מ השחקנים
האמריקאים וכאשר עף הכדור ל מים
הם בעטו בו, בדייקנות, למרכז המגרש
.״מדוע פיזרו את נבחרת הכדורגל של
המשטרה, הם היו יכולים לשחק נגד ד,ינ־קים,״
שאל קצין משטרה גבוה• ״אין מס פיק
כוח אדם,״ היתד, תשובת סמל רציני
שהיה שקוע בקריאת עיתון.
שני השערים שהובקעו על־ידי חלוצי הפו על
הפיגו במקצת את השעמום ואלמלא הם
היו חובבי הכדורגל נשבעים לא לחזות יו תר
במשחקי קבוצות מחוץ־לארץ.
המשחק השני נדד למגרש הפועל ביפו.
הקהל היפואי קיבל בשמחה את ההזמנה לק פוץ
מעל גדרות האבן של המגרש. אך ה שוטרים
הודיעו שמי שרוצה לראות במשחק
חייב להצטייד בכרטיס•
חלוצי מכבי, בראשותו של יוסלה מרימו-
ביץ, הראו שטרם שכחו את צירופי הכדור גל.
אך השופט איצ׳ל בלקינד הציג להטוטי
שיפוט שעוררו את רוגז הקהל שהחל תובע:
״שופט, הביתה!״ .בלקינד לא נאות, כיון
שלא כל יום הוא זוכה לשקוט במשחק חשוב•
אולם כאשר שגה השופט בצורה בולטת
ביחס לפגיעות־יד ולמצב נבדל, לא יכלו ה צופים
לסלוח. כאשר הוציא את יונה׳לה
פוקס, שהתחצף במקצת, אך הצטיין כקיצוני
ימני שבלבל בלי הפסק את הגנת אול־סטאר
פקעה סבלנות הקהל :״מכבי היה יכול לנצח
0:12״ ,סיכם חובב אחד ,״אך כאשר נדמה
לשופט שהוא מבין משהו, הכל מזדפת.״

המאמץ לד כשלון
קבוצת הפועל פתח־תקווה המחוזקת ש ערכה
בצרפת שלושה משחקים שיגרה מברק
לסניף :״אפילו שופטי פתח־תקווה עולים על
השופטים הצרפתיים.״ במשחק הראשון של

חיים גלזר, הפועל, נוגח כדור לשער אול־סטאר
שני השערים הפיגו את השעמום
הפתח־תקוואים נקטו הפריסאים בתכסיס מ יוחד:
כאשר מצבם הורע, הורו לשופט ש קבע
בעיטת עונשין לטובת הפועל, שהפסיק
בכך את התקפתו.
כל 12 אלף הצופים שנכחו במשחק נגד
ססאד פרנסייה הריעו ״ בוז!״ לאחר שהשו פט
קבע שני שערים, שהובקעו ממצב נבדל
ברור, לחובת הפועל. אך גם במשחק השני,
נגד שמראסבורג, חזרה אותה תמונה: השער
היחיד לטובת הצרפתים הושג כתוצאה מ־מכת־עונשין
לא מוצדקת ממרחק של 16 מטר,
בדקה החמישית. אך הפועל החזיק מעמד,
סיים את המשחק בתיקו (.)1:1
במשחק השלישי, נגד נאנסי, הקפידו היש ראליים
על שופט הגון והמשחק נסתיים ב תיקו
0:0תוצאה שזכתה לביקורת חיו בית
בעיתונות צרפת.
בלגיה השקטה והמיושבת קיבלה את קבו צת
הפועל בששת אלפים צופים באצטד
טרואה־טייאל מואר פנסי החשמל שהאירו את
נצחון רסינג־בריסל על הפועל בשיעור .1:3
המאמץ הרב על מגרשי הכדורגל בצרפת ו במקומות
השעשועים מנע מכדורגלני הפועל
פיתוח מלוא יכולתם והם נכשלו.

התלבושת ;נשארה באנגליה
לפני שבועיים עמדה להיערך במגרש יפו
תחרות ליגת כדורגל בין הפועל תל־אביב
למכבי חיפה. יומיים לפני התחרות הופיעו
לפתע נציגי וועדת הליגה לפני מזכיר מכבי
חיפה, הודיעו על אי־קיום המשחק. ההסבר:
הפועל תל־אביב ביקש לדחות את המשחק,
כיוון ששכח את תלבושתו באנגליה.
תחילה דרש מכבי חיפה לא לאשר את ה דחייה,
לזכותו בשתי נקודות של מנצח במש חק.
אך לבסוף נמצאה פשרה: המשחק נדחה
לשבוע, אך הועבר, כתמורה, לחיפה.
הדחייה השתלמה למכבי מבחינה כספית:
2500 איש שעדיין זכרו את נצחונו המפתיע
של מכבי על הפועל תל-אביב בעונה שעברה,
באו לחזות במשחק.
אך הנם לא נשנה, הפועל ניצח ( 1:4וזכה,
מלבד זאת, בהוצאות הנסיעה).

צליחת הכמרת
כניחומים, אלבום תא נות

אראדה בהן, שחיינית
ראשונה בנשים, תשיעית בצולחים

״לא׳ רוצים לעלות״ — הכריזו השחיינים
שנשארו במי הכינרת לאחר ארבע וחצי ש עות•
״אל תפרו את המשמעת!״ היתר, תשו בת
האחראי על צליחת הכינרת, עמנואל
גיל ממרכז הפועל• אך ההפרה נתקבלה על
דעת המארגנים, כיוון שאי אפשר לעצור שח יין
הרוצה לעבור את הכינרת בכל מחיר.
הלידו בטבריה הוצף אנשים שרצו לראות
מי יהיה הראשון. התשובה ניתנה אחר שלוש
שעות ותשע דקות. השחיין השבדי לארס
ברטיל ווארלה, פקיד בנק בן ,31 בלונד, גבר תן
ובעל שרירים נפוחים, הוכיח שצולח הל־מנש
יודע גם לצלוח את הכינרת.
״את הלמנש היה יותר קל לחצות, למרות
שרוחבה גדול יותר ( 34ק״מ) מהכינרת
( 9וחצי ק״מ< אבל בלמנש המים קרים וב־כינרת
הם נורא חמים,״ הכריז ווארלה ש
הרגיש
מצויין במים וששחייתו, בקצב אחיד
של חתירה, דמתה לרחיפה על פני המים.
לעומת חציית הלמנש, בה הגיע שמיני,
ושארכה 13 שעות ו־ 28 דקות נמשכה צלי חת
הכנרת 3שעות 9 ,דקות ו־ 13 שניות
בלבד. נוסף ללמנש הוא רגיל לבקר בין ש בדיה
לדנמרק (מעבר הסונד) בשחייה בלבד:
״זה חסכוני ומרגיל אותי למים.״ אך למרות
הכל לא שבר את שיא הצליחה ( 2שעות,
39 דקות ו־ 12 שניות) של שמואל חדש, ש הסתפק
הפעם, במקום שני.
״בל יום בשר.״ אין פלא שווארלה הגיע
ראשון. מלבד ידיעת המקצוע גם העמיד תנ אי
:״אני רוצה כל יום בשר.״ הוא התפעל
מארגון הצליחה וממספרם הרב של השח יינים
למרחקים ארוכים בישראל. הוא נפגש,
לפני צאתו את שבדיה, עם אלמנת פולקה בר־נדוט,
המתווך השבדי שנרצח בירושלים, והיא
סייעה לו בנסיעה לכינרת, אליה הוא חושב
לחזור שנית לשבירת השיא.
האורח השבדי השני, אריק מרטין ,49 ,ה גיע
ה־( 23 בין שלושים הצולחים) אחר 4
שעות ו־ 29 דקות, כיוון שקיבל התכווצות
שרירים בשתי רגליו. בניחומים מסר לו ראש
עיריית טבריה, משה צחר, אלבום תמונות,
מתנה לראש עיריית סטוקהולם, בירת שבדיה.
החיפאי גדעון אוורבוך, צעיר בשש שנים
ממרטין, לא התכונן לצלוח את הכינרת, אלא
שבתו חדווה הכריחה אותו לכך. היא אחת
השחייניות הטובות של הפועל שהתאמנה
זמן רב לקראת צליחת הכינרת, אולם נפ געה,
שלושה ימים לפני התחרות, על־ידי סירת
מנוע. האב לא רצה לוותר על כבוד ה־משפחה,
קפץ לקריאות המזניק ״עלה והצ לח!״
במקום בתו.
משך כל זמן המשחה נסו שני אחים בני
כינרת להשיג את המנצח: שמואל חדש, מנ צח
בשתי צליחות קודמות ובעל השיא, וא בינועם
חדש, הצעיר, ששמרו על המקומות
הקדומניים. הם החליפו מדי פעם את סגנו נם
כשאמם (בסירה מלווה) מעודדת את הב כור,
אביהם — את הצעיר.
שמואל הגיע שני ( 3שעות ו־ 16 דקות),
אבינועם הגיע חמש דקות לאחר מכן רביעי.
כקילומטר לפני הסיום ניסו האחים להתחיל
בפיניש אך כיוון ששניהם נפצעו במלחמה
לא יכלו לעמוד במאמץ.
גם הנשים לא וויתרו ותחרו ביניהן בחרי פות,
יותר מהגברים, אראלה כהן בת ה־,20
השחיינית המצטיינת של הפועל, העומדת
לסיים את לימודיה בסמינר גבעת השלושה,
הגיעה ראשונה לאחר 3שעות ד 44 דקות
(תשיעית בין הצולחים) .אפילו השבדים קרי־המזג
התפעלו מהשחייניות החמודות והציעו
לשלחן לחוץ־לארץ לתחר בשחייה למרחקים.

גם הכלב דו ב׳
מלחי חיל הים הזריזים ערכו צליחה מ תוצרת
עצמית, לפי שיטה מקורית: לא תח רות
לבודדים, אלא מבחן כתתי ל־ 44 שחיי נים
שיצאו לצליחה בקיבה ריקה כמעט, כדרוש,
ושחולקו לארבע כיתות, לפי כושרם
האישי.

שלוש שעות ו־ 19 דקות אחר הזינוק מעין־
גב נראתה הכתה הראשונה באופק המצפים
בטבריה. סמל צבי גולדרייך עלה ראשון על
הקרקע כשכתתו הגיעה בשלמותה. כעבור
רבע שעד, הגיעה הכתה השנייה, מלווה, ל תמר ון כולם (כולל: הממונה על החינוך ה גופני
בחיל־הים, סרן נתן שולמן) ,על־ידי
הכלב דובי, חביבם של מלתי אחת מאניות
חיל הים.
.כעבור חמש שעות הופיע השחיין האחרון,
שהולעט מזון פעמיים בלב הכינרת כשכו חותיו
אזלו, אך לא בייש את חיל הים.
מלבד הרגשה טובה של שריית ממושכת
בכינרת זכו כל 44 השחיינים גם בהערכה
אלוף־משנה
מיוחדת של מפקד חיל הים,
מרדכי לימון.
שחיה לילה אחד, שכד כ פול
ראשית דרכם של שחייני ברית־מכביס־עתיד
שבאו לחיפה כדי להשתתף באליפות האר צית
לשחייה לא ניבאה טובות: כל הבוקר
התרוצצו בין בית מלון למשנהו ולא השיגו
מקום לינה. לבסוף ניאות בעל בית מלון
אחד לשכנם, בתנאי שילונו שני לילות. ה שחיינים
לנו לילה אחד, שילמו עבורו שכר
כפול.
אך כשנמצאו בבריכת בת־גלים השיגו שיא
אחר שיא, שכחו את צרות הלינה: למרות
שנחום (נחצ׳ה) בוך הגיע ראשון במשחה ה ראשון,
של 400 מטר חתירה, שבר גבריאל
(גינדלר) נסט, בן ה־ , 17 שהגיע שלישי, אחר
שחבריו דחפוהו למים (בגלל סירובו :״אני
לא יודע לשחות 400 מטר.״) את שיא ה נוער
הארצי ( 5:37 דקות).
למשחה שליחים 4x200 ירדה הקבוצה תוך
החלטה נחושה לשבור את השיא הארצי ש היה
בידי מכבי חיפה ( 10:31 דקות) ושהח זיק
מעמד 11 שנים. הם קיימו את החלטתם
ותיקנו את השיא ב־ 16 שניות(ל־ 10:14 דקות).
דקות).
אך כוחותיו של נסם, פועל הבניין, לא
תשו אחר שני המשחים הראשונים. הוא ניצח
את איתן פרויד, חברו לאגודה ותלמיד
הטכניון, ב־ 200 מטר חזה ולאחר קרב מרתק
ניצח גם את נחום בוו כ־ 100 מטר חזה•
בסיכום הנקודות לגברים צברה ברית-מכ־בים־עתיד
174 נקודות, זכתה בכל תוארי
האלופים מלבד 100 מטר גב, שנפל לידי ה חיפאי
דן קופליבצקי.
כסיבום, שלוש נקודות. בנות ברית-
מכבים־עתיד עלו להפתעת כולם על בנות
חיפה, המועמדות הוודאיות לנצחון, וזכו בכל
האליפויות.
לאחר שספה גרבי ניצחה ב־ 100 מטר חזה
ושברה את השיא הקיים בזמנה 1:46 דקות,
הצטיינה שושנה ליבנר, התל־אביבית בת הד
,14 במשחה 100 מטר חפשי, השיגה שיא
נוער חדש ( 1:19 דקות) ,זמן שלא הושג ב ארץ
משך שנים.
בסיכום הסופי הקדימו בנות ברית־מכבים־
עתיד את החיפאיות בשלוש נקודות (,)62:65
זכו בגביע.

,העולם הזה״ ,מס׳ 730

במר חב
מצרים
״לר הביתה* .׳וני!״
המכונית הצבאית דהרה בכביש הזפת
הישר בסרבל, המשתרע אל מעבר לאופק
בישימון הצהבהב החדגוני. הנהג, חייל צעיר
של חיל ההנדסה הבריטי באזור הסואץ,
ישב דרוך ליד ההגה כשרגלו לוחצת על
דוושת ההאצה. בדרך כלל עושים הנהגים
העוברים בכבישים אלה מאמצים רבים כדי
לא להרדם בזמן הנסיעה אולם עתה הש תנו
הדברים.

פורם־סעיד.
אותו מחזה, בשינויים קלים, נשנה גם ב־איסמעיליה
(אוכלוסייה 34 :אלף) ,שהוקמה
ב־ 1863 על־ידי חברת התעלה לשיכון פקי דיה
הצרפתיים הגבוהים והפכה, בימי מלחמת
העולם השניה לעיר־גנים פורחת בלב
המדבר אשר בה שוכנו רבבות פועלים ער ביים
ופקידים וסוחרים צרפתיים וימניים. ה צבא
הבריטי, שאימו עליו בניתוק אספקת
מים, חשמל ושירותים אחרים תפס את ה־.
מתקנים העירוניים, איים להפסיקם בעצמו
אם לא יפסיקו התושבים את הפגנותיהם.
מלבד איום ג׳נטלמני זה שלחה המפקדה ה

שרת הרצח
מאז הודיע נחאם באשא על ביטול חוזה
1936 הנותן זכות חנייה לצבא הבריטי באזור
הסואץ עד 1956 נעלמה לחלוטין אוירת הב טלה
האופיינית לצבא חסר־המעש ששלטה
במחנות העצומים באזור הסואץ. גם בימי
המלחמה השניה, כשצבאות איטליה וגרמניה
היו במדבר המערבי של מצרים לא
הורגשה כל אווירת מלחמה או דריכות במדבר
המזרחי של הסואץ. רבבות פועלים מצריים
עסקו בעבודות הכבדות והניחו למומי ה בריטי
לשקוע בשיגרה הבטלנית.
אך אוירה זו נמוגה פתאום. ניתנה פקודה
לחיילים לשאת את נשקם בכל שעות היום
בתוך ומחוץ למחנות! יחידות השריון יצאו
בפעם הראשונה ממחנותיהן שלא לתימרו־נים>
ניתנה הרשות לחיילים לירות במצרים
כאמצעי הגנה, לא כספורט* .קצינים שזכרו
את שרותם בארץ־ישראל נתנו הרצאות ל אנשיהם
על נוהג צבא ״המשליט שלום״ ב ערים,
על צורות הטיפול בטרוריסטים, על
אמצעי זהירות נגד מוקשים וחבלנים.
המכשול 40.000:חיילים. למחרת הכ רזת
אל־נחאס פרצו ההפגנות הגדולות ה אופייניות
למצרים. רבבות צעדו ברחובות
קהיר, אלכסנדריה, פורט־סעיד, איסמעיליה
ושאר הערים המצריות בקריאות הידד לממ שלה
וסיסמאות נגד הזרים, ידיית אבנים ב זרים.
אולם רק בפורט־סעיד ואיסמעיליה
קיבלו ההפגנות אופי ממשי יותר, כי רק
בשתי הערים הללו, השוכנות באזור הסואץ
(פורט־סעיד על חוף הים התיכון, איסמעיליה
על גדות התעלה, כמחצית הדרך לנמל סואץ
שעל חוף ים סוף) עמד מכשול רציני בפני
דרישות המפגינים לפינוי האנגלים 40.000 :
חיילים בריטיים.
מטרתם הראשונה של המפגינים היתה מח נה
קטן של חיל התחבורה הבריטי ליד נמל
פורט־סעיד. אלפי פלחים, פועלים וסטודנטים
נושאי דגלים וכרזות הצטופפו מול שער ה מחנה,
צעקו, נפנפו בידיהם, ידו כמה אבנים.
אולם קריאות ״לך הביתה, ג׳וני! לך הביתה!״
שנשאגו באנגלית בעלת ניב ערבי
עבה לא השיגו את מטרתן. הזקיפים חיכו
שהקהל יתפזר. לבסוף כלתה סבלנות מפקד
המחנה, הורה לירות באויר. אולם רק הו פעת
מכוניות בריטיות משוריינות שהמטירו
אש ממכונות יריה בקצה הרחוב השפיעה
על המפגינים להתפזר.
פה ושם צצו אנשים מזויינים ברובים
ואקדחים, הדהדו יריות (של המצרים מקו טעות,
בודדות ! של האנגלים שוטפות, מ מושכות)
.משך כמה שעות פינו המשוריינים
הבריטיים את הרחובות, השליטו שקט
שהופרע רק על־ידי יריות פתאומיות. ההמו נים
הסתגרו בבתים, המשטרה המצרית עמדה
חסרת־אונים — הצבא הבריטי השתלם על
*.הופורנו האהוב ביותר על הנהגים ה־בריטיים
(ובימי מלחימת העולם האחרונה על
נהג־ שאר צבאות הברית) באזור הסואץ היה
התקרבות במהירות הבזק להולכי רגל בכ בישים
השוממים, דריסתם והמחלקות.

ר נקראת בפי כל בני האיסלאם, אינה תפילה
כשאר התפילות של דתות אנוש. המקום
שהיא תופסת בחיי המוסלמים גדול מתפילת
השבת בחיי היהודי או תפילת יום הראשון
בחיי הנוצרי. תפילה זו חשובה מכל תפילות
שאר ימות השנה וגם אדם אשר יסולח לו
העדרו מן המיסגד בימים אחרים חייב להמצא
שם בשעת הצהרים לתפלת יום הששי. בעיקר
חשוב הדבר לגבי שליטים ואנשים רמי־מעלה.
הופעתם בין קהל המאמינים במיסגד ביום
הששי כשהם כורעים ברך ומרכינים ראש
כאחרון העם שקולה בעיני ההמון כנגד מג רעות
לא מעטות. זוהי גם הזדמנות נהדרת

הפוליטי כמרחב (אל־ציאד, בידות)
תוספת לצלאת אל־ג׳ומעה

בריטית טנקים וחיילים שישלימו את השקט
באמצעים גשמיים יותר.
למולדת, חרב האיסלם. יחידת צבא
מצרית ששמרה על גשר פרדאן (עליו עוברת
מסילת הברזל לארץ־ישראל) ,סרבה למסרו
לידי חיילים אנגלים. האנגלים, אשר עד
עתה ראו את עצמם כאפוטרופסי הצבא המצרי,
הגיבו בחריפות, כבשו את הגשר,
הרגו חמשה חיילים מצריים, ניתקו על־ידי
כך את אזור הכיבוש המצרי ברצועת עזה
והסיני ממצרים גופה.
בקהיר המשיך בינתיים הקהל בהפגנותיו.
ככל שרבו הידיעות על התנגשויות באזור
התעלה גברה חמתם. האחים המוסלמים אשר
בזמנו התגאו כי חבריהם מהווים מחתרת
חזקה ומזויינת היטב בנשק שנעזב על־ידי
הציר והאנגלים במדבר המערבי הודיעו ברוב
פאר כי הכריזו מלחמה בצבא הבריטי .״כל
חייל אנגלי על אדמת מצריים מטרה לכדורינו.
חרב האיסלאם תשחרר את המולדת״! הם
הורו לכל מצרי טוב אשר נשק בידו לצאת
לאזור התעלה (״לשדה הקרב״) בכל דרך שהיא
לירות באנגלי הראשון שיפגוש.
כמה מאות מפגינים פנו לתחנת הרכבת של
קהיר כדי להיכנס בבוח לרכבת היוצאת
לפורט־סעיד. אולם כוחות משטרה עצרו או תם
והם נאלצו להמשיך את מאבקם לעצמאות
ברחובות קהיר( .לוא גם הצליחו לעלות
לרכבת היו נתקלים במשמרות בריטיים שעצ רו
ובדקו את כל התחבורה לאזור התעלה.
אולם בתוך כל ההמולה לא נדם קולה של
המדיניות המצרית המסורתית. לרגע עצרו
ההמונים את נשימתם כאשר משרד החוץ
הבריטי פירסם הודעה על מכתב התנצלות
שנתקבל מידי ד״ר מוחמד סלאח אל־דין
באשא, שר החוץ המצרי. למחרת קם חברו
של סלאח אל־דין, פואד סראג אל־דין באשא,
שר הפנים השמן של מצרים, מועמד לראשות
הוופד לכשימות אל־נחאם והכריז :״שקר
וכזב. מעולם לא שלחנו מכתב התנצלות לאנ גלים.
להיפך, הם אשר צריכים להתנצל בפנינו
על חילול קדושת עצמאותנו.״
ההמונים התאוששו, המשיכו בהפגנות. או לם
מעטים מהם יכלו להתעלם מן המציאות
הקרה: מנהיגיהם נקטו את צעדיהם רק תחת
לחץ דעת הקהל, לא התכוונו למאבק רציני.
כל מטרתם היתד, לעורר שוב את תמיכת
ההמונים בהם. גם בזירה הבינלאומית דאגו
יותר לעשיית רושם מאשר לחיזוק עמדתם
מול האנגלים. סירובם לדון בחוזה הגנה מר חבי
רכש להם את התנגדות ארצות־הברית
— הגורם הקובע את מדיניות המערב.
״העם המצרי נכנס עתה למאבק על חייו,״
הכריז מדינאי ותיק .״אולם. נצחונו במאבק
זה מותנה בנצחון אחר — נגד מנהיגיו העב־שויים.״
ואכן, כבר היום ברור כי אל־נחאס
לא יהסס לנצל את ההזדמנות הראשונה להכנע
לבריטים מבלי לאבד את השלטון.

פאקיסט;
המסורת הקטלנית
צלאה אל־ג׳ומעה, כפי שתפילת יום הששי

למנהיגים להשמיע את דבריהם לעם הפותח
את לבו לתפילה.
וכך הפך הדבר, במרוצת הימים, למסורת.
המנהיגים ואנשי הציבור של האיסלאם קמו
אחר תפילות יום הששי לנאום ולהשמיע את
דבריהם בפני קהילות בני עמם. אלא שכעבור
זמן מה, נוספה עוד מסורת לצלאה אל•
ג׳ומעה: מסורת הרצח הפוליטי. אולם גם החרדים
לחייהם אינם יכולים להמנע מלתת למת נגדיהם
הזדמנות לחסלם. כי המסורת האיל מת
אוסרת עליהם להעדר מתפילה זו.
אותה מסורת הביאה את ליאקאת עלי חאן,
ראש ממשלת פאקיסטן בן ה־ 56 שעמד בראש
המדינה המוסלמית הגדולה בעולם ( 80 מיליון
תושבים) ,לעיר ראוולפינדי הקטנה יחסית
( 185.000 תושבים) בפונג׳ב המערבי. כי מאז
מת מוחמד עלי ג׳ינח ב־ , 1948 חודשים אחדים
לאחר הקמת פאקיסטן באוגוסט , 1947 חייב
היה ליאקאת עלי חאן לשאת בעול הכבד של
דוגמה לכל המוסלמים של מדינתו.
״ימותו הכלכים הטמאים כאשר,
עם חלוקת הודו, שלח ליאקאת עלי חאן צבא
פאקיסטני לספח את מדינת קשמיר, בעלת
האוכלוסיה המוסלמית, לפאקיסטן זכה להע רצתם
החמה של כל המוסלמים. הערצה זו
הפכה לתמיכה נלהבת כאשר נתקלו הפאקים־
טנים בהתנגדות הצבא ההודי שהוזעק על־ידי
המהרג׳ה ההודי של קשמיר .״קשמיר היא
מוסלמית ! איש לא יקחנה מפאקיסטן ! ימותו
הכלבים ההודים הטמאים זעקו נואמים
ואימאמים (כהני דת) ברחבי פאקיסטן.
אולם כאשר הובאה הבעיה בפני מועצת
הבטחון (על־ידי הודו) בשנת 1948 וליאקאת
עלי חאן הסכים לשביתת נשק עד אשר יביעו
תושבי קשמיר את רצונם בבחירות חופשיות,
קמה צעקת הדתיים הקיצוניים כי עלי חאן
בגד באיסלאם, הפקיר מאמינים לחסדי הכופ רים
ההודיים. בהודיע הודו כי לא תסכים
בשום אופן לסיפוח קשמיר לפאקיסטן ועלי
חאן לא הגיב (בהתקפה צבאית) נראה לאותם
האנשים כי ראש הממשלה סטה לחלוטין מן
הדרך הישרה.
זאת ידע עלי חאן היטב• כדי להדם את
השמועות הגביר את פעילותו בשטח אחר —
חיזוק הקונגרס הכל־איסלאמי אשר בו מיו צגות
כל מדינות האיסלאם (ואשר בראשו
עומד חאג׳ אמין אל־חוסייני) .יחד עם זה
הציע תוכנית להעלאת רמת החיים בפאקיסטן
על־ידי הרחבת היחנוך והכנסת שיטות מודרנ יות
(טרקטורים ומכונות של ארצות הכופרים)
.ביקורו בראוולפינדי היה אחד מרבים
שנערכו במסע ההסברה שלו בכיוון זה. אחר
התפילה היה צריך לנאום בפני קהל האלפים
שהתאסף סביב המיסגד אשר בו התפלל.
אולם לא ניתנה ההזדמנות לעלי חאן לומר
את דבריו. המסורת השניה, זו המסורת הקט לנית
ששמה קץ השנה לחיי עלי רזמארא
והמלך עבדאללה הפסיקה את נאומו של עלי
חאן טרם התחיל אותו. כאשד נפל, מתבוסס
בדמו משני הקלעים שפגעו בבטנו ובחזהו,
הספיק רק למלמל את הפסוק ״לא אילה אלא
אללה״ אשר דקות ספורות לפני כן השמיע
האימאם בצלאה אל־ג׳ומעה.

אין רקדן בארצו
כשיצאה מרתה גראהאם, האלילה זעירת־הקומה
של הריקוד המודרני, באחד הימים
של 1947 מאולם החזרות הופרעה על ידי צעי רה
חצופה, גבוהת קומה וחומת עיניים,
שביקשה ממנה רשות להיכנס לאולם. הגברת
גראהאם, גאוותנית־ ושלסנית מטבעה, נדהמה.
״נערתי הצעירה,״ אמרה בקול צונן ,״איני
רגילה שאנשים ידברו אלי מבלי שאשאלם
תחילה. יתר על כן, איני נותנת רשות לסתם
אנשים לבקר בחזרותי!״
אולם בזאת לא נגמר העניין. הצעירה לא
נבוכה כלל, הסבירה באדיבות שבאה כל הדרך
הארוכה מארץ־ישראל, לא כדי לראות את
אמריקה, אלא כדי לראות את מרתה גראהאם.
והרי לא נכון לגרש אדם שעבר תלאות כאלה
כדי לחזות באמנותה.
אט־אט נמסה הגברת הקטנה, החלה מחייכת•
״נו טוב, היכנסי והירשמי,״ אמרה
לבסוף.
בצורה בלתי־רגילה זו חדרה חסיד, לוי,
הירושלמית הזקופה, אשתו של דני אגרון־
(סקי) ,בן עורך הג׳רוסלס פוסט, לבית־הספר
המפורסם לריקוד החדיש. כשיצאה את אמרי קה,
עם פרוץ מלחמת־העצמאות, נשאה בתי קה
מכתב־המלצה חם (ובלתי־רגיל) של ה גברת
גראהאם.
ריח צלי אדם. בימי המלחמה שרה
חסיד, במחנות המעפילים באיטליה, הופיעה
כמה פעמים בערי איטליה. כשנגמרה המלחמה
החליטה לטייל בעולם, ללמוד את ריקודי
העמים. דרך המסע: הודו, סיאם, הודו־סין,
הונג־קונג, איי הפיליפינים. בכל מקום צילם
בעלה מספר עצום של תצלומים בצבעים.
מלבד הריקודים זוכרת חסיד, בעיקר שני
דברים: ריח הצלי שבמשרפות בהודו, בהן
עלו באש גופות ההודים המתים בהתאם למצ וות
דתם, ושלטי־הניאון העצומים של קוקה•
קולה בכפרים הנידחים ביותר של הפיליפי נים׳
בלב הג׳ונגל העבה, שם לא חיו יותר
מאשר כמה חזירים, תרנגולות ואיכרים עניים•
כשחזרה לישיבת קבע לירושלים וקיבלה

חסיה דוי אגרון י
בצורה בלתי־רגילה
על עצמה לנהל את מחלקת המחול של הקונ סרבטוריון
הירושלמי החדש ולהקים סטודיה
בבית האמנים, קפצה בכל זאת, מפעם לפעם,
לאיטליה. מן הביקור האחרון הביאה עמה,
מלבד רשמים נעימים מהופעותיו־ ,בפירנצה,
מתנות של יהודי איטליה לתזמורת היש ראלית:
ששה כלי צ׳ילו, כינור, חלקי חילוף,
תוים, וסטיפנדיה בסך 480 לירות.
אולם גם חסיד, נאלצה ללמוד שאין רקדן
בארצו. כשהתעניינה באפשרות הופעה בת״א,
אמר לה מומחה :״אם האולם יהיה מלא עד
אפס מקום, תפסידי רק 150 לירות.״ מכיון
שלחסיה לא היה חשק להפסיד 150 לירות,
ויתרה על ההופעה, הסתפקה בהופעה בירו שלים
(בראשית נובמבר).
המוזר במצב הוא שסוכני־האמנות פוחדים
לקחת מחירים גבוהים בעד הופעת רקדנים
מקומיים, אינם חוששים מפני יוקר הכרטיסים
כשמופיע רקדן זר. התוצאה: רקדנים זריב
זוכים להצלחה מרובה בארץ, ואילו רקדנים
מקומיים נאלצים לחפש לעצמם פורקן בחוץ-
לארץ. ואחר הכל עוד כועסים חובבי האמנות
המקומיים על הרקדנים, היוצאים תכופות גגי
הארץ.

.העולם הזה״ ,מס׳ 730

אמנןת

במדינה
המשיח כבר בא
״הקדוש־ברון־־הוא לא יחזיר את העיר
העתיקה לעם ישראל עד שזה לא יתקן את
העוול שעשה כלפי,״ הודיע השבוע יהודה
חנן בן־דוד, ששינה את שמו ליוחנן המנחם
על פי פקודה שקיבלה בחלומו. הוא עוסק זה
למעלה מעשרים שנה בדברים הנסתרים ש בינו
לבין השמים — שדים, רוחות, מלאכים.
באי רודוס, בו נולד לפני 37 שנה כבן
למשפחת רבנים עתיקה, גילה, בהיותו בן ,16
כי מה שלימדוהו הרבנים (וממילא גם מה
שאמר התלמוד) אינו מספיק להבהיר לו את
העניינים הנסתרים שביקום. הוא חקר את
התנ״ך חקר רב ומצא, לתמר,וגו הגדול, כי
המשיח כבר בא מזמן ; ליתר דיוק 1930 :
שנה לפני שנת תגליתו 1930 אולם גם
גילוי ישו הנוצרי לא הספיק לו כדי להטיל
את עצמו לחיק הכנסיה הנוצרית, כי גם עמה
לא יכול היה להסכים בכל לבו.
כאשר עלה בשנת 1939 ארצה והתישב
בירושלים, הספיק חזונו, בעזרת צווים מל מעלה
ומסקנות של חשבונות מיסטיים, להתגבש
בבקשת פשרה בין היהדות והנצרות.
לדעתו ירויחו היהודים ביותר בפשרה זו,
כי הם יצטרכו רק להוסיף את ישו המשיח
לעקרונות דתם. הנוצרים, לעומת זאת, יצאו
בהפסד, כי עליהם לוותר על מרים הקדושה
והפולחן הסובב אותה. אשר למוסלמים, מצא
להם את הדרך הקצרה ביותר: הם כבר
קיבלו את ישו ואת עקרונות היהדות. כל
מה שדרוש: שישכחו את מוחמד.
״רוגזי וכעסי וחמתי.״ עם גיבוש
דעותיו החלו גם צרותיו הגשמיות של הנביא
בעל השער האדום: את אשתו החמודה,
שנשא בשנת ,1947 הרג, לדבריו אחיה, כדי
לנקום בו. דבר שסודר, לדעתו של יהודה,
על ידי שונאיו ומתנגדי נבואותיו. את בנו,
שילדה שנה אחר הנשואין, סירב בית הדין
כי מנוי
למסור לטיפולו, אחר שהכריז
וגמור אתו לחנכו ברוחו. הילד נמצא בקי בוץ
בצפון הארץ, שם הורשה לראותו, בתנאי
כי לא יגלה את הקרבה המשפחתית•
יהודה המרגיש אומלל מאד בגלל שלילת
זכותו לחנך את בנו, יודע כי כל הצרות
העלולות לבוא על עם ישראל מקורן בעוול
זה. לכן כתב אגרת, לאחר שקיבל באחד
מחלומותיו את ההוראה, לראש הממשלה
במיטב הסגנון הנביאי :״כה אומר אדוני
אלוהיך אליך דוד בן־גוריון ; רוגזי וכעסי
וחמתי עליך ועל ממשלתך...״
כיון שיהודה בטוח בכוחותיו העל־אנושיים
ראה באגרת זו אך אזהרה קלה בלבד.
הוא הוסיף: למרות שביכלתו לרפא חולים
שעברה כבר כל תקוה להצילם (ורק כאלה),
לא יתן מכוחו זה לטובת הכלל עד אשר
יתוקן העוול כלפיו ותתקבלנה נבואותיו.
להשגת מטרה זו ביקש את הרבנים הראשיים
לערוך ויכוח פומבי, בנוסח הוויכוחים בין
הנוצרים והיהודים בימי הביניים ואם יצא הוא
כמנצח יתבע את עם ישראל לדין שיבוא

וינמק מדוע לא יקבל את ישו כמשיח.
בודד ואומלל, כשרעיו היחידים הם חלו מותיו
הסוערים וחתול קטנטן ומצומק, חי
יהודה בן־דוד, בחדר ספק מרתף, ספק אורווה
שהעמידו כמרי מנזר רטיסבון מתוך רחמנות
לרשותו, ללא שכר דירה. לפני זמן מה
השיג רשיון לרוכלות אך אין לו במה לרכל,
מלבד בנבואתו.

חמש לידות לבי קור
״מה אתה עושה שאלה אשת קצין
המשטרה .״מתכונן להתקבל למשטרה. מח לקת
החקירות.״ הוא היה לבוש חולצה
אמריקאית בידיו ל״ף והשיחה התנהלה אד
גלית־אמריקאית• זה היה לפני שלושה חוד שים
בקפה נאוה בירושלים.
״הוא הונגרי המשחק אמריקאי״ — אמר
זה שישב עם הקצין ואשתו.

יהודה חנן(המנחם) בן־דוד
רפוי חולים ללא תקוה
״המשטרה שמה עין עליו״ — אמר הק צין
.״נתחיל להתענין בו קצת״ — חייכו
שני עתונאים שישבו מן הצד. יום יום הו פיע
הבחור בנאוה, לעתים נראה כשהוא
יושב עם נערות צעירות. בשבועיים האח רונים
— עם בלונדית שמנמונת המרכיבה
משקפי שמש ביום ובלילה. הוא המשיך
לשחק אמריקאי. העתונאים גילו פרשה
מענינת.

התינוקות החלה מקבלת מתנות מדי שבוע.
״פעמיים בשבוע ראתה את הילדה — זי
היתה הנחמה היחידה״.
שניהם נעצרו. נפתח תיק .״הייתי זקוקה
לכסף. רציתי לעשות ניתוח — להפיל. ה רופאים
לא רצו. זה היה פתרון חלקי בכלל,
אחרי חודש נמאס לי״.
היא מבטיחה להפסיק. שוחררה בינתיים.
הוא עדיין יושב.

באחד הימים הושם בכלא. הבלונדית נעצ רה
ולאחר חקירה שוחררה.

הארץ
היא עלתה זרועה גילים
נולדה לישראל תינוקת במחנות

ת שבץ מס 69 .
פסוקים וביטויים
לקוראים שהתלוננו כי תשבצי העולם זזזה ד,לים
סדי. מניש יצחק לבג* ,-עורך מרור התשבץ, חידוש :
תשבץ שפתרונותיו מלים חסרות בביטויים ופסול,ים
ידועים ונפוצים.

מאוזן ) 1 :אשרי אדם ...תמיד; )4אפילו...
חולין של תלמידי חכמים צריכים למוד; )8אבות
אכלו 10 נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות ;
) 12 בן בקר 13 דין ...כדין מאה 16 רוב
של שני שלישים 17 הנוהג במכונית 19 לא
ב ...ולא בכח כי אם ברוחי 20 את המלאכה
ושנא את הרבנות 21-לא תהדר בריבו; ) 23
מלת ברירה ; )24 אל תביט בקנקן ...בו ; )26
מטבע יפני; ) 27 תן! )29 מכוון את האניה;
)31 מלחמה במשטר הקיים ; )33 מלה המציינת
זמן 35 בי רב; ) 36 סייג לחכמה )38 תן
...הנפש והרכוש רק לך; )39 אבן מקיר
41 אפיך תאכל לחם ; )43 נקרא ל ...ונשאלה
את פיה; )44 שלום שלום ואין
מאונך )1 :
למרות 5
לטפשים 6
מתשת כוחו של

בן סורר ו )2 רצועה; )3
שתיקה לחכמים, קל וחומר
בראשו יעסוק בתורה 7
אדם 8שיבה תקום והדרת

.העולם הזה״ ,מס׳ 730

שאול ב׳ היתד, התחנה האחרונה. התינוקת
הוכנסה לוויצו יחד עם האם. האם למדה
טיפול בילדים, קיבלה 11 לירות לחודש, עב רה
לגור ברחביה. אחרי שנה וחצי חלתה.
שלושה חודשים עבדה במלון המלך דוד (30
לירות לחודש) ,חודש ימים במלון השרון.
עם שלוש ־לירות בכיס חזרה ירושלימה.
חפשה עבודה. אותו זמן היתד, הרה. בחודש
השני. האב לא ידוע.
מכרה הכירה לה מכיר. היה זד, ההונגרי־אמריקאי.
סיפרה לו על המצב. הוא ראה
לעצמו הזדמנות. הכיר לד, מספר גברים
והיא יצאה אתם. סיום כל יציאה היתה מח צית
השעה בביתו של הגבר. הגבר שילם
חמש לירות לביקור.
את הכסף חילקו ביניהם היא וההונגרי־אמריקאי.
הוא דאג לה. היה אפוטרופוס שלה.
חודש ימים נמשכה העבודה. הבת בבית

ב־ 1929 בצ׳כוסלובקיה. כש כעבור
עשרים שנה נשאה על
בת שלוש. הגילגולים הר העולים.
בית העולים בגבעת

צום שגע.
חלוקת הבשר ליום
היום (הדור)

הכיפורים מתחילה
עמי זיידיס, משמרת

גירוד בחלקי נ> 0ו״מי
הזמרת שרה בקולה המלבב :״הזוג רקד
מחובק ועיני הקהל לווהו בקנאה. איזה זוג
מאושר, חשבו. לא ידעו כי היה זה רקודו
האחרון וכי הבחור לחש לבת־זוגו כי הוא
נפרד ממנה. הקהל ראה את הצורה החיצונית
ונהנה מבלי לדעת את פירושו העמוק של
המחזה.״
כך שרה רנה לבה הפריסאית, בעלת ההו פעה
האומרת כולה פשטות מקצועית. וכך
הרגיש גם הקהל שחזה בהצגת הרביו
פאריס : 51 הוא ראה את הצורה החיצונית
ונהנה למרות שחלק ממנו לא הבין את כל
תוכן ההצגה.
מסמר הלהקה הוא ללא ספק מקסים הרמן
ראפט שסיפר בין הופעה והופעה על תלאותיו
בדרכו מפולין ועד ברודווי ומונפרנס (דדך
ספרד ובלגיה) .וכשהחל בסידרת החיקויים
שלו (צ׳יטד״ קופת טרזן ; ג׳ורג׳ ראפט,
הגנגסטר ההוליוודי, סטן לאורל, הרזה ;
דמויות וולט דיסני ולבסוף צ׳רלי צ׳פלין)
הדמיון היה רב עד כדי תדהמה. חיקדיו
של צ׳רלי צ׳פלין לא חסר אף הגירודים
בחלקים מסויימים של הגוף ואכילת הפרחים
שנועדו לקשט את השלחן.
באותו טון של ליצנות סיימו האחים תלם
הכושיים את ההצגה כשהקהל, העומד על
רגליו דורש עוד. והכושים עלו ונתנו לו
עוד ועוד כאוות נפשו. אולם מעטים מאד
מדברים אלה בלטו בביקורות שהופיעו בע־תונות
למחרת הצגת הבכורה. מבקרים רבים
נאלצו לחכות משך שעתיים מחוץ לאולם
עד גמר ההצגה הראשונה הארוכה מדי. בר־תיחתם
נגד הסדרים הלקויים של ההנהלה
חסכו את ההערכה המגיעה לשחקנים. כי למ רות
(ואולי גם מפני) שלפאריס 51 חסרה
הרמה התרבותית הגבוהה של הצגות אחרות
נשמעו מחיאות הכפיים מרחק מאות מטרים
מן האולם הסגור.

ד דד אגב. נעדח חמד
אימת הגשם והקור הרחיקו רבים מן הקהל
מגגו של יוקי בו הציג בשבוע הסוכות,
פעמיים לערב, את תכניתו החדשה: צלילים
וקסמים. אולם אלה שלא נרתעו זכו בערב
משעשע, מלא צלילים דרום אמריקאיים,
מערכות קלפים מעופפות, מטפחות צבעו ניות
הנשרפות ומחליפות את צבעיהן
וכמובן: האשד. השוכבת באויר, כשראשה
נתון על חודו של חרב.
לפני הופעת האשד, נשואת חוד החרב
הופיע גם הזוג הארי ויהודית שהדגים זריזות
ידיים רבה בסילוק עניבות מצווארוני צופים,
גלגול וריבוי כדורי פינג־פונג וכיוצא באלה.
אך סיום התכנית ומסמרה, בו הועלתה
האשד, על שלושה חון ןי חרבות, ששתיים מהן
הוסרו, גזל את נשימתם של הצופים שהבינו
בכך את הסיבה להחלטת השופטים בכינוס
הקוסמים הבינלאומי להעניק ליוקי פרם תמו רת
מבצע זה.

פני זקן; )9גם ...חכם יחשב 11 תוכחת
מגולה מאהבה מסותרת; ) 14 ראש חודש (ר״ת);
) 15 רסיסי בוקר; ) 18 לזכרו צמים בג׳ תשרי;
)20 בנפול ...אל תשמח; )22 דע מאין באת
ו ...אתה הולך ; )23 מצא ...מצא טוב; )25
ו ...לרעך כמוך ; )28 אמנת שלום בין שני
צדדים; )30ד,יתפאר ה ...על החוצב בוי; )31 אל
תבכו ל ...ואל תנודו לו; )32 שאינו עבה; ) 34
אתונו של 36 אין לו רגלים; )37 שקר
החן ו ...היופי; )40 עינים; )42 גם ...לטובה.

תקוני טעויות ב ת שבץ הענק
בתשבץ הענק חלו לצערנו מספר טעויות והשמטות

הגדרת 132 במאוזן צריכה להיות — תולעת
הבגדים.
הגדרת 321 במאוזן צריכה להיות — רעל.
נשמטו ההגדרות של המספרים 48 :במאוזן
— מאבות הציונות הסוציאליסטית ;
49 במאוזן — נשיא מעצמה גדולה ;
50 במאוזן — אהובת אנטוניוס אשר היה לה
חלק רב בנעשה בארץ בימי הורדוס.

המדינאים בכסאודויהם
צעיר ירושלמי שנתפש בשעת חדירה
ללול עופות ברחוב שץ (מאחורי בניין
הכנסת) התנצל בנימוק מלויי לא
יכולתי להשיג כרטיס כניסה, רציתי לר אות
את דוד כן־גוריון.״ שופט הש לום
לא שוכנע.
אחר שבי. ג׳י. גילה כי 11 מתוך 13
שרי הממשלה אינם מעשנים (יוצאים מן
הכלל: שני אנשי הפועל המזרחי: ד״ ר
יוסף כורג, משה שפירא) ביקש
לאסור את העישון בישיבות הממשלה.
לאחר שהצעתו נתקבלה נזדרז שר האוצר׳
אליעזר קפלן, העלה את מחיר הסיגריות
כדי שלושים אחוזים.
בהתמנות פרופיסור בן־ציון די־נאבורג,
דיקן הפקולטה למדעי הרוח
באוניברסיטה העברית, כשר התרבות וה חינוך,
הפך בכך לרב השני בממשלה

(מלבד הרב איצ׳ה מאיר לוין) ל

ירקשחור? כבכל שנה הפכה המדרכה הרחבה שלפני בית הכנסת הגדול בתל״
אביב לשוק סואן לקראת חג הסוכות מ ש מי שוטרים שבא לבקר אם מגפת השוק השחור
לא פגעה בירק הקדוש נתקבל בחוסר אהדה מוחלט, נאלץ לעצור כמה אנשים.
ביקורת סודית

חופשתה

בירושלים

ניצלה אשת הנשיא, וירה
וייצמן, לביקור במוסדות
ילדים ׳שונים.׳ בבקורתה
היסודית, ביחוד בשטחים
והחינוכיים,

הכלכליים

הופתעה במיוחד מההב דל
שבמחיר החזקת ילד .
בין ישראל לאנגליה —

שמונה•

לאחרונה

בקרה במוסד ילדים בני־ברית,
בו לא ניצלו אפי לו

סירי

האוכל

מעינה

המבקרת.

פרופיסור
היחיד בין 13 שריה.
שמעון גריידי בן ה־ ,38 המזכיר ה כללי
של התאחדות התימנים, לעומת זאת,
׳הפך חבר הכנסת היחיד שסיים את לי מודיו
באוניברסיטה העברית (המכון ל מדעי
המזרח).
בהיפרד הרב יהודה ליב הכהן
מימון מעובדיו במשרד הרמות׳ סיכם
את חשבונו עם המפלגות הדתיות שסרבו
לשלחו לממשלה, הצטער על שאיש לא
ברכו לשנה טובה (מלבד סיעת חירות
בכנסת) ,גילה כי הוא מתעתד להשלים
ספר תורני בן 1200 עמודים.
באספת עם במוגרבי, תל־אביב, הס ביר
ישראל רוקח את צערו על כשלון
הרכבת הקואליציה הרחבה (אחר שהו דיע
כי לא הסכים לוותר על ראשות עי ריית
תל־אביב, לא ביקש להצטרף לממ שלה)
:״אני עוד צעיר ( )54 ויש לי כוח
ולא איכפת לי לעלות הרבה פעמים על
אוטו ולרוץ לירושלים לשיחות עם בן־
גוריון. אבל חבל לי על הזקן בחבורה,
על הנשיא שלנו, פרץ ברנשטיין (.)62
היחיד בין צירי ישראל בארצות חוץ
ששב ארצה לחודש החגים היה ד ״ ר
אברהם ניסן, ציר ישראל בסקנדינ ביה,
ששב למעונו הירושלמי, מושבו
הקבוע בבית הכנסת י שורון. מטרה נו ספת
לשהותו בירושלים: מסירת תרגומו
השוודי של טסה ומעש למחברו, נשיא
המדינה׳ הד״ר חיים וייצמן, המבלה
את חודש החגים במלון המלך דוד.
למרות מבצע מרבד הקסמים טרם
כלתה רגל יהודית מתימן. בהגיע השבוע
לצנעא, בירת תימן, משלחת רפואית
אמריקאית, בת חמשה חברים, נתברר כי
בראשה עמד רופא הצי האמריקאי הקפטן
היהודי ג׳יימם שפירא.
צירה היהודי של ארגנטינה בישראל.,
ד״ר פבדו מנגואל, השוהה החודש
בבירת ארצו׳ בוינום איירס, הבריק למז כירו
בתל־אביב, הורה לקרא תפלות קטו־ליות
בכנסית פטר הקדוש ביפו להחלמת
אוויטה פירץ, רעיית הנשיא שחלתה
(העולם הזה .)729

הצהיר וינסטץ צ׳רצ׳יל במסע ה בחירות
הנערכות היום׳ בעשנו סיגרים
באורך של עשרים סנטימטר ובלטפו
ראשי ילדים :״הסיבה היחידה שאני
לוקח חלק במערכת בחירות זאת היא
רצוני למנוע את מלחמת העולם השלי שית.״
כהוקרה
על סיוע ממשלת ארצות־הברית
ליוגוסלביה פגועת־הרעב בחורף
שעבר מסר המרשל יוסף טיטו
חווילה הדורה׳ בעלת ברכת שחייה ומג רש
טניס לשגריר האמריקאי בבלגרד,
חווילה נוספת לקונסול בזגרב.
סיפר אחד המוזמנים האירופיים לח גיגת
יום השנה השני של תפישת השל טון
בסין על־ידי מאו־טסה־טונג :
״הסעודות היו כבירות. מנה באה אחר
מנה בלא הפסק. לעתים 12 עד 15 מנות
לארוחה. רוב מאכלי תאווה שאפשר לק בל
תוספות אין מספר עליהן. אמנם קצת
לא נעים לגלות כי המרק המצויין עשוי
סנפיר כריש והקציצה הטובה עשוייה
בשר נחש.״

הכוכבים במסידותיהם

נציגיהמזל. בועז בן ה־ 14 ואילנה בת ה־ 10 עלו מן הקהל אל הבמה, לשמש
נציגי מזל לאלף הנוכחים באולם אהל שם שעה שנערכה הגרלת מפעל הפיס•

ז 14

יצרני השפתונים האמריקאיים בחרו
בשתי שחקניות־ סרטים הוליבודיות כבע לות
השפתיים הנאות ביותר: אליזכט
טיילור (״כעליה הנפתחים של שושנה״),
אווה גרדנר (״צורתן מביעת תאווה״!.
איבון דה־קרלו שחזרה לארצות־

הברית מישראל, הדלה מופיעה בכינוסי
המגבית, שומעת על תכניות מפיק הסר טים
שלה להפקת סרט בישראל, רות
המואביה, בו תקבל היא את התפקיד
הראשי.
ונשנות על

למרות שמועות חוזרות
השכנת שלום ב ץ
לרוברט טיילור לא נתגשם הדבר 5
ברברה המשיכה להרוויח שלושים עד
חמשים אלף לירות לסרט, לקרוא שלושים
ספרים לחודש.

ברברה סטנוויק

הצהירה פולט גודארד :״נדמה
לי שזה סימן רע מאד לבחורה הנאלצת
לקנות תכשיטיה בכספה היא.״
כשאיש מדע התלוצץ עם הרקדנית
מוירה שירד, שאלה אם ישנה סמ ליות
דתית בריקודיה, הסבירה ברצינות:
״כן. אני מתעשרת מריקודים ואני מת פללת
לכסף כל ימי חיי.״
וולטר פיג׳יץ הביע, לעתונאי־מראיין,
את דעתו על הבתים החדישים :״הכל
מנוהל בעזרת כפתורים׳ מלבד הילדים,
כמובן.״
השבוע מת כרדליי כארקר בגיל
,68 אחר שצבר הון ביכולתו לחקות קו לות
עופות, בהמות וחיות. הוא יצר את
שאגת האריה שפרסמה את מ. ג .מ ,.את
קריאת התרנגול של יומן פאתה.
ארול פלין, שהתפרסם בעצמו כמדד
בל בגופותיהם של הבריות (בבד ובמצי אות)
תבע כורה זהב קאנאדי עשיר לדין.,
ביקש פיצויים בסך שמונים אלף לירות..
ההסבר: בגלל מכת־ראש שהוכה על־ידי׳
הכורה נאלץ פלין להפסיק מעבודתו ה קולנועית
משר חצי שנה, הפסיד לפחות,
שבעים אלף לירות במשכורות.
חו ז ה (במערבולת) פרד ייחס את כל
כשרון הביצוע שלו בתפקידי אהבהבים
בסרטים לרעב, הסביר :״נראה לי כי
הריקנות בקיבתי יוצרת את הגעגועים
הרומנטיים בקולי ובפני. אני פשוט מעביר
את הרעב מתוכי אל קול האהבה
היוצא מפי״.
יהירי מנוחין, שחשש כי מתנת מו עצת
חדרה, מגרש על שפת הים, לא
תנוצל׳ מצא פתרון מעשי: הורה להת חיל
בבניין חווילתו והתקנת גנו על שטת
המגרש.
בכינוס השנתי של סופרי הקיבוץ ה ארצי,
שנערך בעין־שמר׳ התבלט א 3־
רהב שלונפקי, שביקש סליחה על
קולו הצרוד בנימוק הגיוני :״קרה לי
פנצ׳ר גדול. אפשר שתוכן דברי טוב
יהיה׳ אבל הצורה וודאי שנתקלקלה —
נצטרדתי.״
הומפרייי בוגארט בן ה־ 50 הת קיף
התקפה רבתית את מבקרי הוליבוד
התובעים שחקנים צעירים יותר לתפ קידי
מאהבים. טען להלן ;ייבל
50 ספגפר טרייסי 51 גרי קו פד
( )50 מצויינים בתפקידי מאהבים. עד
גיל 40 אין הגברים יודעים מה הוא מאהב.
הצעירים בוטחים בעצמם יתר על
המידה. תאבים מיי, מגורים מדי. הגבר
המבוגר (ז. א : .מעל )40 מנוסה יותר...
יודע כיצד לחזר אחרי אשה.״
ברטרנד הופל, הפילוסוף הבריטי׳
שזכה בפרס נובל׳ הודיע בשנתו ה־80
כי ״פקחותי הלכה והתמעטה מאז היותי
בן עשרים. בהיותי צעיר אהבתי מטיט־טיקה•
אחר, כשזה הפך קשה מדי עבורי,
נטיתי לפילוסופיה וכאשר גם לה לא
יכולתי, עברתי לעסקי מדיניות.״
הארמני שהתפרסם כמספר אמריקאי׳

וויליאם

(הקומדיה

האנושית)

פאר*

ויין, הכריז על מטרה דו־חלקית לחייו:
להרוויח כסף ולכתוב את התנ״ך מחדש.
הסביר :״אם יש מישהו שיכול לעשות
זאת׳ זה אני. לא איכפת לי מה חושבים
האחרים על כתיבתי. אני מתחשב רק
בדעתי ...ודעתי היא שאני בסדר גמור.״

הגנרל דווייט אייזנהואר

הודיע
(ברומזו על החששות שהצרפתים לא
יילחמו בשעת הצורך כדבעי) :״הפסיקו
לחשוב על ( 1940 מפלת צרפת) ,חשבו על
( 1800 עליית נפוליאון).״

קאנצלר גרמניה המערבית, קונראד
אדנואר, תמה׳השבוע ביו ת ר: נתגלה
לו כי העובד המשמש את מכונת ההכפ לה׳
הגדיל את הכנסותיו, זה חדשים, בכך
שמכר שני העתקים מכל מסמך ממשלתי
(וסודי, כדו״חות ישיבות הממשלה) לחיל
המודיעין הצרפתי ולראש האופוזיציה,
קורט שומאפר.

״וזטולם. הזה״ ,מס׳ 730

ספרי0
הקולונל ברח למטכ״ל
האזרח האמיץ מחשבי ( 222פ נזשה
יעקב בן־גבריאל — מסדה ( 800 פרוטות).

חבקוק מחשבי הוא גבר בעל צורה מרו בעת
כמעט, נושא משקפים משובצים במס גרת
זהב (שהיו נושרים תדיר מעל גב חטמו,
׳למרות היותו חרומף) ששער ראשו לא היה
׳משופע ביותר, רווק בעל הספריה הגדולה
(והיחידה) בכפר הגיבורים.
מלבד זאת היה קצין בצבא הגרמני בימי
מלחמת העולם הראשונה והביא משם שני
:אותות זכרון חשובים שנרכשו בדרך משונה:
כתב אישור שהקצין חבקוק מחשבי לא קיבל
את צלב הברזל כאות כבוד, שניתן לו כאשר
הותקף רגשות אנטי צבאיים, בימי המה פכה,
אחר בריחת הקיסר וילהלם ומונוקל
שהשיג בדרך משונה עוד יותר בחפירות
וורדון: כשנפגע כובע הפלדה שלו, חבש כו בע
של שבוי צרפתי, יצא אתו למקום מסוים
בו ישב אותה שעה יורש־עצר פלוני לבית
אלמוני, שהיה קולונל במפקדה הראשית, כש־עתון
לפניו, מונוקל בעינו ומכנסיים תלויים
על וו שבכותל. אך למראה הכובע הצרפתי
(שעל מחשבי) טעה טעות גמורה בכל המצב,
חשב שהאויב פרץ את הקווים. יורש־העצר
הקים צעקה, השיר את המונוקל מעינו נמלט
לעורף המטה הכללי (מקום אשר בדרך כלל
לא יגיע אליו אויב). בפעילותו אולם מחשבי הצטיין במיוחד
לטובת הכלל בכפר הגיבורים (שמנה כשמו נים
נפש, כולל ילדים וזקנים) .אחר
שנכשל בבחירות לועד הכפר בהסתמכו על
מצע עשרת הדברות, החליט כי על הכפר
לספק לעצמו את קמחו, לגדל חיטה בממדים
נרחבים. אך כפרדסן זהיר ביכר כי אחרים
יזרעו את החיטה, הסתפק בהריסת הקיר
המבדיל בין שני חדרי ביתו, רכש חיטה מאכר
שנדלדל בכפר שכן והפך את ביתו לאסם.

התוצאה: יחידת צבא הקיפה את תאסם,
נסתייעה ביחידת בידואים שכירים, הפכה כל אך גרגיר חיטה, לא מצאה כמובן דבר,
הצילה את חיטתו של מחשבי.
מי נולד בקורסיקה? כך נמשכים תע לוליו
של חבקוק מחשבי על פני 222 עמודי
ספרו של בן־גבריאל, שנולד לפני 60 שנה
בוינה, בירת הממלכה האוסטרו־הונגרית,
בשם אויגן הפליך, הפך קצין צבא ומפקד
יחידה אוסטרית בירושלים בימי מלחמת העו לם
הראשונה.
בדומה למרצו האינסופי כמעט של מחשבי
לא נח בן־גבריאל מימיו, פרסם אלפי מאמרים,
15 ספרים (הידוע ביותר בארץ: שועלים בי רושלים)
הטיף לפאן־אסיאתיות, דו־לאומיות,
אחדות המרחב. בינתיים הספיק לשמש גם,
ב־ 25 השנים האחרונות, כעתונאי חוץ לגדו לות
סוכנויות הידיעות באירופה המרכזית,
לשרת במשטרה הארצישראלית, בצבא הברי טי
(בימי מלחמת העולם השניה) ,בצה״ל, כנד
מפקד מחנה שבויים ערבים.
בהומור בלתי שכיח מגולל בן־גבריאל את
פרשת עסוקיו של גיבורו, מחשבי, מספיק,
אגב אורחא, לעקוץ עקיצה רבה עתונאי חוץ
טרום־מדינתיים, סקרנים שחשו לכל מאורע
בכפר ארצישראלי נידח, מתעכב על א. ו.
אסטלר (למען השם, לא להחליף אותו ביריבו
ומתחרו א. ק .קסטלר) החש לכפר כאשר
מחשבי מארגן פעולת תגמול נגד שכניו
הבימאים שחטפו את הרוקח הכפרי ודורשים
דמי כופר גבוהים.
,התיאור, המזכיר במידה רבה עתונאי חוץ
בעל שם דומה( ,ארטור (גנבים בלילה) קסט־לר)
:איש צעיר, שתי ידיו בכיסיו, סיגריה עשוייה בפיו, בלי כובע לראשו, תסרוקת
למשעי וקדקודו נטוי קצת לפנים, עניבה סס גונית
דוקרת עינים. למרות שטרם חיבר אז
את ספריו המפורסמים — יונגורט והמסיונר בלילה וחבטות
והקומיסאר)
(רמז ליוגי
(גנבים בלילה) היה טיפש במידה מרובה, לא
הבין לרמז מחשבי על ד,קורפורל מקורסיקה.
הסיבה: הוא עמד באותו זמן בקריאת דברי ימי
העולם של וולס, אך הגיע רק לתקופת המל חמות
בין ספרטה לאתונה, טרם ידע את
נפוליון.
בגד בפת חובב מוסיקה. גידול צב רים
מגולחי קוצים, טיפוח חיה קרחה, ירוקת
עור וירוקת־כל, המתגלה ככלב צבוע שנמ כרה
למחשבי על־ידי ג׳נטלמן יווני בקהיר
בשם מלוכלכון סמרטוטידס תחת השם הזו אולוגי
קאנינום פרה, מלחמת יחיד בעזרת
רוחות מתים בבגדכפת, שכן חובב מוסיקה,
המשמיע תמידית בלדה איומה על בידואים
ונערה, הם רק הקדמה להופעתו החיונית של
החפר מחשבי פ 60001/ביחידה ארצישראלית
בצבא הבריטי.

מוסיקה
״אני מחלד בוחרי״
כשבא רישארד אינגר החודש לישראל,
לשם מסע זמרה שיימשך כחודשיים, לא היתה
לו זאת הפעם הראשונה. כבר לפני שבע
שנים היה בארץ, כזמר להקת אנזא (הלהקה
הצבאית הבריטית) סייר במחנות צבאיים.
אולם מלבד זמרה ארעו עוד כמה דברים
בחייו של אינגר בן ה־ ,36 יליד רוסיה השולט
בשבע שפות (אנגלית, צרפתית, איטלקית,
ספרדית, פולנית, גרמנית ואידית) .הוא הצ ליח
דרך קבע, להימלט מהנאצים (ארבע
פעמים בסך הכל) .בן 18 ברח מגרמניה,
בה גודל, לוינה האוסטרית, בה הפך בן
חסותו של מליונר יהודי, הבארון גוטמאן,
שדאג לחינוכו המוסיקאי.
עם פלישת הנאצים לאוסטריה יצא למסע
קונצרטים (בהם השמיע מוסיקה קלאסית,

:אופיהות של שוברט, וורדי) בפולין, צ׳כו־סלובקיה,
איטליה, שוויץ. לבסוף החליט להש תקע
בצרפת, שינה יחד עם זאת את נושאי
שירתו: הפך זמר זמרים עממיים, קלים,
משעשעים, נתפרסם במועדוני לילה פריסאיים,
ברדיו הצרפתי.

חבש כובע של שבוי

סועדי ישראל ( 142ע הוצאה לעס 4.500

בכל זאת נאלץ להשתלם בחקלאות, למד
לשם כך את השפה הפורטוגזית (בכדי לאפשר
לעצמו קריאת ״ספר לימוד החקלאות״.באו תה
שפה) .מומחה שנזדמן לכפר הסביר כי
החיטה היא מסוג ירוד, הזהיר את מחשבי כי
תישרף (מחמת חמימותה הטבעית המתפתחת
מאליה) אם לא ידאג לנעור גרעיניה.
מחשבי מצא פתרון קל: שיגר מכתב לבו לשת
הבריטית׳ ,הודיע, כאלמוני, על מח בוא
נשק חם באסמו.

האלבום החמישי בהוצאת לעם ובעריכתו
של ישעיהו קלינוב משקף במאה ששים ושתים
תמונותיו (הלקוחות, לפי הציון, ממצלמות
28 צלמים לפחות) את חגי העם ומועדיו
מראשית השנה עד סופה.
כל אלה מובאים בכשרון רב, בדרך כלל,
באלבום הנאה: מסע לפידים של ילדי תל־אביב
בליל חנוכה, העוברים בפני בית הכנסת
הגדול שכפתו מוצפת אורה, מסע הנוער,
בפסח, למצדה שלחוף ים המלח.

כיוון שהתגייס ללגיון כדי להימלט מה־
:נאצים הורשה לעוזבו (בניגוד לחוזה שכבלו
׳לחמש שנים) אחר שירות של חצי שנה,
:הצטרף לאנזא, הפך כוכב הלהקה בהשמיעו
ישירים רוסיים (שהיו אהובים אותם ימים
יעל החיילים האנגלו־סכסיים מעריצי נצחון
סטלינגרד) וספיריטואלים כושיים נוגים.
הזמר היפהפה ורחב הגרם (גובה 1,78 :
ומטר. משקל 82 :ק״ג) משך את תשומת
לב האורחים החשובים שאף ביקשו א

,העולם הזה״ ,מס׳ 730

רישארד אינגר יצא ללונדון ; ,הופיע במו עדוני
לילה בשירות השידור הבריטי, בטל ביזיה,
במקומות קייט. חזר לצרפת, השתתף
בסרט סעבר לגבול המספר על הברחת פלי טים
מצרפת לספרד בימי מלחמת העולם
הופיע בתפקידמברח יודע־שיר,
השנייה

לשאת נערת ישראלית

אחר שעמום מתמיד שנבע מעיון בכתבי
סופרים מכובדים הרוקמים את עלילותיהם
סביב דו־שיח בין חנווני מכלת תל־אביבי
ללקוחתו או אכר רחובותי עם פועלו הער בי,
יצא בן־גבריאל בספר קל, משעשע, מר תק,
העלול להמיט שואת צחוק על קוראיו
אפילו בימי החורף הצוננים.

יעקב כן-גבריאל

״אפשר לעשות משהו ממד!״ המלחמה
נסתיימה ובאיחור 1947 שוחרר מהצבא.
הוא חזר לפריס ולפרסומו. מלבד הופעות
מפעלים יהודיים (מגן דוד אדום, לטובת מוסדות צדקה וקרן קיימת לישראל) היה גם
הראשון שהשמיע את ״לאן אלך?״ (שנת פרסם
במהדורתו האנגלית מפי ליאו פולד)
במועדון הלילה היהודי הפריסאי, חביבי.

הזמר רישארד איכגר וג׳וזפין ביי קר

ב־ 1942 לא עמדו לו סגולות ההימלטות,
הוא נתפש על־ידי הגיסטאפו, נכלא במחנה
ריכוז, הצליח, בהוכיחו לעצמו את כשרונו
מחדש, להימלט למרסייל שברשות ווישי,
החליט להתגייס ללגיון הזרים, נשלח לבסיס
האימונים שבנאת המדבר סידי באלאבם
׳שבמחוז אורן האלג׳ירי. חדשיים לאחר מכן
,פלשו האמריקאים לצפון אפריקה ואינגר,
׳שהפך בינתיים זמר תזמורת לגיון הזרים,
וכיבד בשירי נצחון את הגנרלים אייזנהואר
וודה־גול, במסבותיהם המפוארות.

חגים ישני. תוקן חדש

ג׳וזפין בייקה
עמהם• ביניהם: שיופיע הזמרת הכושית שהיתר, קפטן בחיל האויר
של דה־גול?מרלן דיטריך שהובאה מהוליבוד,
כדי לשעשע את החיילים בהופעותיה.

המלווה את מישל מורגאן ושר ״אני מהלך
בהרים...״
׳ כשכל משפחתו, מלבד אחות אחת, הת רכזה
בישראל, החליט לצאת אליה ל״שעשע
אנשים, להבכותם ולהצחיקם, לספר להם
סיפורים ...כל דבר שהישראליים ירצו בו.
ג׳אז ושירים עממיים׳ לפי טעם כל איש.״
״ארצי היפה״ יושמע לראשונה בארץ על־ידי
אינגר שכבר הספיק ללמוד כמה מלים
עבריות (״שלום״ ,מה שלומך ז״ ,״הכל
בסדר״) אצל ילדי אחיו ואחותו (שוטר,
ספרן, פועל בניין וקיבוצאית) ,להופיע
בקול־ישראל ולהקליט הקלטות ראשונות
בהד־ארצי, אחר שמכר משך השנתיים האח רונות
כשמונים אלף מתקליטיו בצרפת
ואנגליה.
ביום מן הימים מקווה אינגר לחזור ארצה
להתיישבות קבע, בינתיים יצא לארצות״
הברית, לקיים הבטחתו לאל ג׳ונסון המנוח,
שפגשו, כמה חדשים לפני מותו, בצפון אפ ריקה
ואמר לו :״בוא לארצות־הברית• אפשר
לעשות משהו ממך.״
לרישארד אינגר גם תכניות אחרות, למשל:
״לא הייתי מתנגד לשאת נערה ישראלית
נחמדה.״ אומר משה וזלין, האימפרסריו
המשגיח עליו בשבע עיניים :״אבל גם
אותי צריך לשאול קודם, יש לו חוזה עמי.״

!הפסקוז החשמל

חידון הארץ
כשמוט אדם שם של מימ עיר׳
מושכה או קבוץ, נוצרת בראשו תמונה.
דוש אינו יוצא מכלל זה (אם פי הוא יוצא
מכלל שאר הכללים) .כעמוד זה צייר את
התמונות ששמות 14 מקומות^גמדינת
ישראל מזכירים לו• תמונות אלה אינן
מביעות דוקא את תוכן השם, אלא לפעמים
רל, את דמיוני לצליל! .משל: כתמונה
מספר ,2השם: אביחיל.
אם תזהה את כל המקומות, לפי שמותיהם,
עריד אותם כרשימה ושלח אותה
עד יום 10.11.51למע מי ד העולם הזה,
ת. ד ,136 .תל-אכינג ציין,על המעטפה :
״חידון הארץ׳׳.
כין כעלי הפתרונות הנכונים יוגרלו
חמשה ספרים נאים ^ .ייי