גליון 731 מתאריך 1 בנובמבר 1951

השבועון המצויר
לאינפורמציה

8נ . 0

שנה / 13ב׳ ח ש דן תשי ״ ב 1.1131 /

העורך :

העולם

י#יר• אבנ ר׳

עורך משנה:
מלים כח ן

רי ־ ל הז

הסגנון :

עי רן
־ב איתן

ה שבועון הס צזיד
ראיגפורמציר.

(ליד

ו ה בג־י ־ .
ערני.
נ לי ק סון א. תי־ א בי ב

תי א ט רון

מו־׳י :

ה עול ם

עורך גראפי 1
ו ו׳י

בע״ס .

צלמי המערכת
חברי המערכת :

:רוני כ ר. דו ד רו בענר.

מי ב אל א ל סז. יחיאל ב שן, ניצ ח נ כי. נ״רית
י בי א. ר ס אל סל ע. איתמר עילם. יקהב צליל.

סו פ רי ־ חוץ :
הווארד

נו ר דון. ם־ונטי

נ׳יי קובס. גבריאל דנוז.

סלים מנצור.
ד פו ס י שראל ב ע ״ מ, טל׳ ;67204

הפצה:

סלם ב ע ״ ם

ובעיקר רקדנים וזמרים כו שים אפש רויו ת ל הבלי ט
את כ ש רונ ם. ב כל ה ״ מיוזי ק קו מ רי ם ״ שראיתי ה עונה
השתתפי׳ כ; שים ב מקהלה. בבל ט ואף בתפקידי
מ שנ ; .על פי כו ש רם ה א מנו תי. אחד ה תי אטר או ת
אף ה שכיר את או ל מו ללהקה כו שי ת שהצינה מחזה
שנו עד לו הצלחה רבה. אטל וורם, ה שחקנית ה כו שית
הוותיקה, הו פי עהמ שך כל ה שנה כ כו כ ב של
המהוה חבר ב ח תונ ה.

אהרון דומיניץ, ת״א
העולם הזה ציטט את דברי טאלי, השמיט
את המרכאות שהיו צריכות לציין את הציטט.

הצעה מעש^ת
ב ש מעי את דברי דוב יוס ף על חידו ש הפי קו ח
עלה בי רעיון: ב מ קו ם לחדש את של טון ה פ קו ח
ולגרום על־ידי כך ל הו צ או ת, מ בלי שתצמחמ הן
י שועה ( או עגבני ה) ,עליו ל שחרר את 700 הפקחים,
לי שבם יחר עם שאר פקידי ׳-״נגנדן הפקו ח
על הקרקע. אם הדבר יבוצ ע יש לקוות ל תו ספת
של ביצה ל אזר ח עוד ב שנה הב א ה, פרי עבוד ת ם
של הפקחים ה מ שוחררים.

תושיה שמגר, פתח־תקוה

רדתי, רותי

השבוע הופיעה בעתונים מודעה שכשכה
תשומת לב מוצדקת. חתמו עליה 31 צעירים,
אחדים מהם ידועי שם. ז מפיון שאחדים מבין
צעירים א,ה יקרים >י וכבודים בעיני קשה
לי שלא להביע דעה אישית על מוועתם זו.
ואודה על האמת: הגבתי הרגשית הראשונה,
בקראי מודעה זו נגד הסקרים ונגר
לחם־החסד, היתד, הרגשה של עצבות עמוקה•

בשנת 1921 יכול היה אליהו גולומב לפרס
!.מודעה על הצורך בהגנה עצמית; ,שתות
כוס קפה וללכת הביתה. אך הוא ;א כתב
מודעות.
בש.ת 1:40 יכול היה אברהם (״יאיר״)
שטרן לכתוב גלוי דעת על הצורך רגרוש
השלט,ן הזר, ללגום מעט בירה ול;כת לישון.
הוא לא עשה זאת.
ובשנת 1947 לא פורסם בעתון העברי
קריאה לצבור על הנזק הרב שבהתנפלויות
הערביות, בחתימת יגאל אלון (חקלאי) ויצחק
שדה סופר).
כי משך 30 שנה קמה ארץ זו בידי אלה
שעשו, שתקו — ונתנו את רשות הדיבור
לכ־ח ההשכי״ה של הדוגמה האישית.

איני יודע כ־צד חובר כרוז זה של הצעיר•
.;.הרושם הפרטי שלי הוא שחובר והוחתם
בשעות הערב המאוחרות בקפה כסית (תל״
אביא) ובקפה עטרה (ירושלים) .ולא רתמו
עליו אלה שישבו אותה שעה, במקרה, בקפה
שטרן (תל־אביב) או בקפה זיבל (ירושלים).
ומה הלאה י
מודעה בעתון•

אל נרמה את עצמנו: אין אנו נקיים. אני
מעיז לאמר: אף איש אחד מאתנו אינו רשאי
לחתום על כרוז כ.ה. ואני מרשה לעצמי
;יאמר: אף איש מאותם שחתמו עליו, לא
היה רשאי לחתום עליו.
כי כ לנו, כולנו, בלי כל יוצא מן דכלל,
ש. תטיס לפשע הזה המוביל מדינה זו לאבדון.
לא רק אלה המקבלים חבילות, האוכלים
מעדני סקר פ, המתארחים בכפרי המשולש.
אלא כולנו החיים ברמת מחיה שעוד לפני
10 שנים לא העזנו לחלום עליה, הצורכים
לצרכינו הפרטיים את הדולארים הדרושים
כרי להוציא לחם מן האדמה, הנוסעים במכוניות,
המבזבזים בערב אחד בכסית את תק־צ
בו השבועי של עולה חדש; כל ארד מאתנו,

שפשטנו לפני שלוש שנים, את מעיל החאקי,
ערכנו חשבון ואמרנו: עשינו מספיק, יעשו
נא עתה אחרים.
וזה אשר מצפונו אינו נקי, אל יירה את
האבן הראשונה.

הכלב נושך את המקל המנה אותו, אינו
רואה את האדם המחזיק במקל, לוחמי־הסקרים
דומים לאנשים השופכים כוס מים
על גורן העולה באש.
הסקרים הוא חלק זעיר — ולא החלק
המרופש ביותר — במדרון השחיתות ש7
מדינה זו, שכולה מדינת־סקרים.
מוינה קטנה זו קיבלה משך שלוש שנים
אלף מליון דולארים —שליש מן הסכום
שניתן לבריטניה — וביזמה אותם. לא גדל
נמעט הייצור, לא רבו הממנות. מליוני
דונמים של אדמה מבר, במדינה זו אינם
מעובדים.
ובאותה שעה חיים אנו על חשבון דולארים
אלה, מקיימים את אחת מרמות המחיה הגבוהות
בעולם — וצועדים לקראת תהום
שאין לה תחתית.
המדינה כו;ה חיה על שנור — ומועלת
באמון נותני הנדבות.
שריה דוהרים בקאדילקים, טייחיה ונגדיה
משתכרים עד לעשר לירות ליום, ארבעה
מחמשת בתיה קונים בשוק השחור, סוחריה
אינם מעונינים בעסקים שאינם מכניסים רווח
של ^׳ 100 תוך חרשים מעטים. וגם בארז
נפלה השלהבת: ההתישבות העובדת, אוצרון
המוסר של אתמול,

לוא היו באים הטובים מבין אותם 37
הצעירים ואומרים: הבה נפרוש מן הרקבון
הזה במעשים, רבת נוותר על רמת
המחיה, על דירותינו הנאות, על מכוניותינו,
על משכורותינו בנות 100ו־ 150 הלירות —
הבד, ונעב ר למעברות, דיבה ונשתקע בנגב
הדרומי — הייתי מסיר בפניהם את הכובע.
ואולי הייתי אומר: הנני, קחו נא גם אותי.
אולם כשאני רואה שמות יקרים בירוחם
כהן, חיים גורי וחיים חפר, חיילים קרביים
תמול, מבטאי רוח ההגשמה האישית מאתמול,
כשהם חתומים על מודעה בתשלום שאינה
אומרת ולא כלום ואינה מחייבת לכלום,
שאינה הכרזת מלחמה ולא קריאה למהפכה
ולשנוי כל הערכים, שאינה לא אש ולא גפרור
ולא ניצוץ, אלא ירידה נוספת לתהום הא־נ־פלציד,
של המלים, הריני אומר: חבל.

האם הנער הצר צפרים (העולם הזה ) 725ו העוז ר
ל בנו ת לרותי סו כ ה (העולם הזה ) 729 הו א בנ ה?
ואם כן. מי א ביו?

חיים יהודה, תל־אביב
ארור התושב עוון. אין זה אלא אחיה הקטן
של רותי.

סיבוב שני
מ דינ תנו שו כנ תבלב ים של עמים עויינים ו אוי בים.
מן היום הר א שון ועד היום הם מ פילי ם בנו
חללים. אחיהם של או ת ם אנ שים ימצ אי ם כיו ם
בתוך ג בו לו תינו וב תיד לב ה מדינה — ה כנ ס ת. כמה
זכו ת ם של אלה לקבל את אזרחות ה מדינה? יתאר
לע צ מו הקורא את א ר צנו נו פלת, ל מ של, בידי מצרים.
כלו ם מי מ א תנו היה מ קבל אזרחות מ צרית
ב תו ר פר ם על שלא בר ח? או כ לו ם היה מי מ א תנו
נבחר לפרל מנ ט המצרי?

עמוס פרשנפוס, רמת־ג)
בפרלמנט המצרי וגם בממשלת מצרים החדשה
לא חסרו יהודים.

אלמונית
הע לם הזה 728 פי רפםבמ רו רמכת בי ם ת מונ ת
נערה חיננית א שר הקורא נח אמסטר מבק ש להמיר
מ עליה את הלו ט. מ אח ר ש אני מכי ר או ת ה
זמן רב באפש רו תי ל ענו ת לו, ל מ רו ת שזה לא
יעזור הרבה: זוהי חנה גולדנברג. בת 18 לערך.
יר אלי הו. היא נערה נחמדה. עליזה, מ שכיל ה
(רוצה ל היו מו ר ה) ,אלא שלכל ה מ עלו ת המזהי
,,בית
העבדים המתעורר״
׳ האםהש בו עון׳ ה מ צויי ר ל אינ פו ר פ צי ה ה פך לש״
ב מצוייר ל הי כ 1-וריד?,ייתה, ו תול דו ת מצרים
א׳ תול דו ת ה מחתרת אינן ידו עו ת לרבים מ תו שבי
הארץ הנוכחיים י,וראי ה עול ם תות _ א ו אין זה
מנפ־ןידה שבו עון ה מצוייר ל אינ פו ר מ צי ה להרבייז
מפרתה שבו עון
ל רו ר איו ה או מללי ם הי ס טורי ה.
היא בעיר,רפר שנו ת על עניני דיו מ א. ולא על
מ דיניו ת של א טילה מל ד ה הונים וי ח סו ליזמה
הפר טית או הצהרת אבר הם בן תרח ב פני הע תו־נאים
אהר כ שלון ה מ שא ו מתן ש דו עם יהוה
א ל,ר,י ש מים בק שר לגורל ס דו ם.

בנימין קפון, תל־אביב

אני כב ר 20 שנה ב אר ץ וקור א את בל ה ע תוני ם
ו עו ר לא קראתי מאמר מעניין כ מו זה על מ צרים.

יוסף קורבמן, תל־אביב

מוקי
ב תור חבר ש הכיר א ת מוריי ב ר צוני לו מ ר שאם
לא מצאמ קו םמת אי ם ל לי מו דיו בארץ וה מקום
נ מצא ב לו ם אננ׳ ל ם, הרי אלה תו צ או תיו של חי נוך
מ סוי םשמ קו רו בהסתד רו ת ה צופי ם הכל לי ת,
ובדאי להעולם הזח לבקר ב או תו מ שק א שר מו קי
י כ.ל היה ל היות בין בוניו ול ספרל מו קי מוז ה תו עלת
ב ה תי שבות בנגב ולא בלו ם אננ׳ ד ס.

זאב אמיתי, תל־אביב

ק ר אנו את מכת בו של מו קי נ לו ב ר סן ( ח עולם
הזה ) 725ו אנו מצט רפי םלדע תו. הננו שני ס טו

משה
מרוקו, משר, קופפר,
אימס, איובה

״תכן לעופריים״
במאמרכם על בית־החרו שת ל מל ט נשר (העולם
הזה ) 727 העלבתם את תו שבי ה ש כונ ה נ שר בזה
שכתב תם שבית־הדזרושת נמצאב חי פה. בית־החרו־שת
נמצאבש כונ ת נ שר, והוא הדבר היחיד ה מ עלה
את שם ה מקום.

יוסף חייט, נשר
העולם הזה שמח להדז־זיר את הנשר לקנו.

״טאלי יוצר ריקוד,,
העולם הזה 727 פו ס ק את דינו על שחקנים,
רקדנים וזמרים כו שיים בקלחת ברודווי לניוון ואי
פ עילו ת בי מ תי ת הנוב עתמ תו ך הפלייה חבר תית. זה
עתה חזרתי מבי קו ר עונ תי בניו־יור ק ולאחר שראיתי
כ־ 60ה צגות על ב מו ת ברודווי נו כ ח תי שדברים אלה
בחלקם הגדול יסו דם בתע מו ל ה פור ח ת.
ב מת ברודווי מצי עה למספר ניכ ר של שחקנים

כפייה דתית
שני פקזזים עצרו אוטובוס שנסע בנ־ =
ביט נתניה ומצאו, בשעת החיפוש, שתי ;
תרנגולות שחוטות:
על האצטבה. איש !
לא הודה בבעלות!
ושתי התרנגולות :

הוחרמו.
כשאך החל האו־:
טובוס נוסע נזכרו!
הפקחים, רצו אחריו !
וביקשו לעצרו. ה ־|
פקחים המתנשמים קפצו לאוטובוס כ ש־|
הם פונים בשאלה אל קהל הנוסעיט!
! (שביניהם נטצא לדעתם״ בעל התתגו־{

:לות) :״האם התרנגולות כשרות 7״
= (הקורא אילן זיגר זוכה בפרס של!

־ — 1.ל״י (כשרה).

אתם, המתריעים על כל דבר ש אינו צודק וישר.
כיצד זה אף פעם אחת לא עורר תם את ה שאלה
איך זה נו תני ם לקומ ץ אנ שים בלתי מוכ ש רי ם
לנ הי דבר כיכדח שוב כ מו תזונת שידור. אין
יכםמ,ישנ כמה שזה מייא שלפ תו ת את הרדיו
בתקוה י ש מו ע מ שהו נעים. קי ומשעשע. והנה
איזה בםמבמבם. ויז ה קור אים מזנלרת הארץ 8י י
את לילה לילה. או עמק עמק. או ט עי לפ סג ת הר
ה צופי ם. לפע מי ם מזויפות או תי ד מ עו ת מ רו בכעם.
כי יש לי ילר קטן וכל ה ת ענוג שלי הו א הר דיו.

טובה הררי, ת״א
העולם הזה השמיע לא פעם את קולו נגד
קול ישראל. אולם הוא התיאש לחלוטין• מלוז-
שיג שינוי לטובה. קול ישראל אדיש לקול
נואזיניו.
גנבים הוצ אתי מ ס קנ ה שגם הגנבים להו טים אחר העו־לם
הזה. מ ע שה שהיה כך: קיבלתי את העהיז, הת־ישבתי
במרפס תי וקראתי בו, לפתע שמ עתי דפיקה
בדלת, הלכתי לפ ת חה ואחרי כמה רנעים חזרתי והנה
העתון איננו.

שמואל קמנצקי, ירושלים
בודאי אחד מתלמידיו של עורן מדור פשעים.

״צריכים
לחתן אורגנו״
אליעזר בוכני, חיפה
למניעת חטאים ; סעיף 152 של החוק הפלילי
אומר 1אדם ג) הבועל ילדה פחות
מבת ט״ז יאשם בפשע ויהיה צפוי לארבע
ע ש, ה שנות מאמר.״

״מלחמת הנזחתרת״
כהבר פלג־״״זז בלתי מפ לג תי. ש אינו שולל לגמרי
א־ פ עו לו ת הס.ר שים. בר צוני להציע ש ה עולם הזה
י ם -א שני חברי מחתרת בלתי נפלנ תיים, אחד חבר
ז״״נה וה שני פור ש, שיבי עו את דעתם על כ ך
מ. ה״י; ה-ירם לי צי את הבריטים.

אורי יבניאלי, רמת־גן
בקו ר אי את הסקירה עקרתי מ לבי את אי מתא־זיצב
רא, ש ק תי פני כ חלמי ש והחלטתי י״רשום את
ה תר ש מ. תי החזקה מר שי מה זו. הר שימה בנ ת ה
ב_ שרון גשר בין שתי הרעות ה קי צוניו ת. ז הו אחד
המא מרי ם ה אוביק טיביים ביו תר והמצטיינים ב־
^ . 1י__• ער להפ לי א, שקראתי מי מי.

יעקב כהן, תל־אביב

יש נם צד שלילי מאד: יש לה חבר שהיא

מ ת הל כתא תו זה ל מ עלה מ שנתיים. מעניין שהת־מונ
הנמצאה ליד בי תו.

אלמוני, תל־אביב
נ ־ אמסטר לא טעה ב שי פו טו. הנה גולדנברג
היא באמת חיננית ומלבבת. היא לו מרתב סי מינ ר
הקיבוצים ועתידה מצטייר לפני ה כנננ ת בי ש ר אל.
אני הוא בן לוי תה הת מידי. ל מי ש הדבר אינו
שו מ ר רא שה. אליה וקוץ
מ. חוו ר לו, או סי ף
ב ז. לא כן?

קול ישראל

דנטים י שראליים הלו מדי ם הנ דסהבמ דינ ת איו ב ה
ה מו שבה
מ.׳.ישים הי טב ב חו פ ר עתון עברי.
ה טר אלית כ אן מו רכבתמא רב ע ה אי ש בלב ד.
ל מו לנו מקבל אחד מהם את העולם הזה ב ק בי עו ת.
; .שבו עון עוב ר מי ד ליד ונקרא בצמ אוו עד תו מו.
עוברה היא כי כל י שר אלי ה לו מ ר בתוץ־לארץ
מ תנ ענ ע לאר ץ וב טו חני שלא יימצא י שראלי א שר
יהיה מו כן להחליף את מו ל ד תו באחתמאר צו ת

ב מו ע*נ

בוזעולם הזה 729 ציינתם כי החוק או סרב עי לת
נש םהמסה מגיל תקנו נא פר ט זה, ואל
ת.,שיא ו את הרבים.

יוסף פרק, תל־אביב

מכתב־ס

111•!•!111111*1•4ווו ף-י-ן

עד עתה לא הטרחתי את עצמי אף פ עם אחת
במכתב כל ש הו א. אך יש ענין שמציק לי מאד
ואיני י כו להלהת אפ ק.
העניין הוא ב ת כני ת ה שידורים של קול י שראל.

יום ו׳ הוא יום התשרום הקבוע
שד העולם הזה. כד האנשים שעדיהם
דקכד מההנהדה תשדומים
מכד הסוגים, כודד פרסים שד חידונים,
תשבצים והמדור במו עיני,
מתבקשים דפנות דמערכת אך
זרק כיום זה, כשעות 10—12 דפנה״צ.
קוראים המבקשים דשדוח דהם
תשדומים או פרסים דכתוכתם הפרטית,
מתבקשים דהודיע עד כך
בכתב.

יוסף ידין (התיאטרון הקאמרי) הוא ישראלי טוב. חזר משוויץ ואוסטריה לא יותר
סובייטי משהיה טרם לבש אחי הרמטכ״ל את מדי החייל הסובייטי לצורך הופעתו בסרט
ארבעה בג׳יפ. בדרכו חזרה פ:ש בסובייטים רבים שהחרימו את הסרט, קראו לו ריאקציוני,
אנטי־סובייט-״ מובהק. שלי (ראה בטדינה) ווינטרם, דיי־א אמריקאית טובה, ישבה באולם קולנוע
לוס־אנג׳לטי, בחברת אנשי בירת הסרטים, ראתה אה הצגת הבכורה של הסרט ארבעה
בי.׳יפ. בדרכה לארץ פגשה כאמריקאים רבים שראו את הסרט. בתל־אביב זעפו פניה כשעמדה
פנים אל פנים עט יוסף ידין. הסיבה: היא ויתר האמריקאים נפגעו מד,קוו הפרו־סובייטי של
הסרט. ההסבר: החייל הסובייטי (יוסף ידין) הוא הסימפטי ביותר בין הארבעה.
גרץ שבאוסטריה, היא אחת הערים שעודן רוחשות זנבות התקופה הנאצית. יוסף
ידין שהגיע אליה לצורך הסרטה, הודחק למלון מפואר, ישב בו ימים בחדר שגבל עם ה־היטלר־צימר,
חדרו של הפירר לשעבר, חיכה בשיעמום לפיזורם של ענני האינטריגות
הבינלאומיות כדי ללבוש את מדי החייל הסובייטי, ללא חשש מפני תקיעת סכין בגבו.
שעה שירד את מדרגות המלון, מצוחצח ומבריק במדי הסובייטים ליווהו בדרכו שאגות של
״רוסה שווין!״ (חזיר רוסי) .בחוץ חיכה לו הג׳יפ (גבור הסרט) .כעבור שניות מעטות היד,
כבר ד,ג׳יפ מקפץ על אבני אחת הסימטאות, כשר,מסרטה דולקת אחריו. לרגע נעצרה ההסרטה;
— ״רוסה שווין!״ ,נשמעה קריאת בוז מחלון אחת הדירות• ידין הפנה ראשו, מתח צוארו,
עיניו נשואות אל חלון הקומה השניה — ,מקלחת של רוק שטפה את האיפור שכיסה את
פניו.

העולם הזה״ מס׳ 731

ן וזי הילדות עצרו על טף המדרכה, העיפו מבט חטוף לצדדים ועברו את הרחוב הסואן
בריצה לרציף החנייה של אוטובוס מם 5 .בתחנה המרכזית בתל־אביב. מבלי לאמר
מלה, ניגשו לתור הארוך, נדחקו לפתח האוטובוס. האנשים העומדים בתור, שמיהרו
לעבודתם בבוקר, נתנו לילדות לעלות — שהרי ברור כי הן תלמידות בדרכן לבית־הספר.
האוטובוס יצא לדרד באספי בכל תחנה קבוצות תלמידים רעשניים ושופעי גיל• ליד
בית־הספר בילו התרוקן האוטובוס מנוסעיו הצעירים והשקט שוב שרר בו. רק בעבור תחנה
השגיחה אשר, בשתי הילדות שעלו ראשונות לאוטובוס ואשר עדייי ישבו בפינה, דחוקות
לחלון בשקט.
״ילדות,״ היא פנתה אליהן ,״שכחתן לרדת בתחנה שלכן.״
הילדות לא ענו. נראה גם כאיייי לא שמו לב לדבריה כה שקועות היו במראה עצי
־שדרה שחלפו מבעד לחלון. האשד, טפחה על שכם המבוגרת
:״ילדה,״ היא הזרה ,״שכחתו לרדת בתחנה שלכן.״
לרגע נצרייי־ה הבעת תמהון עמוק על פניה ; היא נענעה
את ראשה בשלילה ובתנועות יד הסבירה כי תרד כעבור
שתי תחנות. משך כל ״שיחתה״ לא הוציאה הילדה הגה
.ופיר ואילו אחותה (כפי שנראתה) הצעירה המשיכה להתבונן
מבעד לחלון.
בכיכר דיזנגוח ירדו הילדות. שוב הביטו סביבן בחרדה,
עברו את הרחוב בריצה• פניהן היו מועדות לבניין מכוער,
לא הרחק מן המקום. בבנין זה שוכן בית־הספר העירוני
לחרשים־אלמים.
חיני!־ אינו דכי־ קל -הבניז -ארוך, בעל שתי
קומות, בלתי־מטויח — הני עולם בפני עצמו: בתי־מלאכה
של העיריה, מחסנים, כריכיה. בית־ספר לילדים מפגרים ובית
הספי לחרשים־אלמים.
בית־הספר — שני אולמות רחבים, מחולקים לארבעה
חצאים על ידי וילונות התולים בחבלים• כאן מצטופפים 41
תלמידים מגיל חמש עד 16 הבאים ללמוי כיצי להכין את
הזולת ולהביע את רצונם שלא בתנועות־ידים בלבד. כאן
עמלים ארבעה מורים לעזור לילדים לנצח את הטבע, לקבל
את אשר לא ניתן להם מלידה. כאי לומדים הילדים להשתמש בעיניהם במקום באוזנים
האטומות ובלשונם כאמצעי להעביר מחשבות לזולת.
חינוכו של ילד נטול־שמיעה אינו דבר קל. בו בזמו שילד בן חמש (הגיל בו מתקבליב
לבית־ספר זה) אחר הספיק לקלוט ידיעות רבות על״ידי שמיעה, מגיע הילד החרש לבית־הספר
כאדמת בור, אשר טרם עברה בה מחרשת ההשכלה והבינה. דברים עוברים אליו
רק דרך הראייה, דורשים ריכוז מיוחד. ואילו אצל אחרים נקלטים הדבי־ים באופן שוטף,
ללא כל התאמצות. הם יכולים לשמוע את הנעשה והנאמר מסביבם בזמן שנטול־השמיעה יכול
לקלוט (בראיה) ,מכיוון אחד בלבו.
כסך הכל: מאתיים מלה. בהגיעו לבית־הספר שולט הילד (בי החמש) באוצר
של 100 עד 200 מלה. אין זה הרבה, בהשואה לילד שומע, המכיר כבר כמה אלפי מלים
בגיל זה. בביתה מראים לילד עצמים אשר מסביבו או תמונות, מלמדים אותו כ־ יש קשר

בין העצם אשר מצביעים עליו ובין תנועות שפתי המורה. אחר כך• הוא לומי לדקות את
תנועות השפתיים ולקשר תנועות אלה לעצם או לתמונה.
תחילה מלמדים אותו מלים פשוטות, שכיחות: אוטו, דלת (יכאשר באה האס לקחתו :
אמא) .זאת עבודה קשה והמורה חייבת לחזור על מלה אחת משר שעות, להטביעה במוחו
של התלמיד ; אם משי יום אחד לומי הילד שתי מלים, הרי זה הישג לא קטן.
ובאשי יוצא ההגה החלוש מפיהם, קשה תחילה להבינו. כי אין לילדים כל חוש ביקורת,
אינם יכולים להשוות את דבייהם לביטוי הנכוי של המלה. ואי חייב המורה להקפיד על הקול,
לדאוג לפיתוח הנשימה בתרגילי התעמלות מיוחדים. לפעמים יכול ילד ל״דבר״ משך שנה
שלמה מבלי להשמיע קול — ואיו הוא מבין שעליו להוציא קול. במקרים אלה מנצלים
המורים את רגעי הצחוק או הבכי (הקולניים) של התלמיד,משדלים אותו לדבר באותו רגע
כאשר הקול ־יצא מגרונובאופן טבעי.
לפני כשלושים שנה לימדו את החרשים לפי שיטות
זמקובלות בבתי־הספר לשומעים — תחילה כל אות לחוד
אחר כך צירופים של אותיות המשלימים מלה. היתה זו
שיטה משעממת שהקשתה על הילד שלא מצא כל עניז באותיות
המקוטעות, חסרות המובן. עתה מלמדים את הילדים
מלים שלמות ורק אחר כך את מבטא האותיות הנפרדות
אשר מהן מורכבות המלים. לצורד זה משתמשים במישחק
לוטו המורכב מכרטיסיה כפולה: האחת של ציורים, השניה
של שמות אשר על ודלי להתאים לציורים.
ה הו רי ם צ רי כי םלהסתגל. כבר בשיעורים הראשונים
מקפידים המורים על דיקדוק נכון• כי אין לחרש
חוש טבעי לשפה וצירות לא נבוז של מלים או משפטים
לא יצרום את אוזניו. בשבילו גם שפת האם היא שפה זרה
אשר עליו לדברה אחר מחשבה מאומצת. בכל זאת, לאחר
הצעדים האיטיים הראשונים. מצליחים התלמידים החרשים
להתקדם יפה בלימודיהם, מגיעים, לרמת הלימודים (בכל
המקצועות) המקובלת בבתי הספר האחרים, אם כי בפיגור
של שנה או שנתיים.
לאחרונה עזבו את בית־הספי־ שלושה תלמידים. בחוי• ושתי בחורות, הממשיכים את
לימודיהם בבתי־ספר תיכוניים( .אחת הבחורות לומדת בסמינריוז למורות, תחזור ללמד
חרשים עם גמר לימודיה).
אולם הבעיה האנושית הכאובה ביותר טמונה הרחק מבית־הספר, בלב משפחות התל־מידים.
בארצות־הברית, למשל, מהווה הטיפול בהורי הילדים החרשים חלק מתפקידי המורים.
כי גם הילדים סובלים פחות כאשר הוריהם מתגברים על האסון. אך בארץ קשה הבעיה יותר.
מעטים מאד הם ההורים (אשר לרוב שייכים לשכבות הבינוניות) שיודעים להסתגל בצורה
הנכונה למום ילדיהם• ולא פעם נתקלו המורות בתשובה :״לך קל לדבר,
את לא אמא. את לא יכולה להבין מה זה שבנך לא יכול לדבר אתך ! ״
אולם זה בדיוק הדבר שמורות אלה מבינות. וזוהי גם המשימה שלקחו
על עצמן — לאפשר לילדים אלה לדבר עם אמם וכל מי שירצו.

ב בנין ישן בתל ־
א בי במת כנ סי ם
מד • 4ם 4לד
וי לדההב אי ם
ל ל מו ד. אין ה ם
ילדים ככלש אד
הי ל די ם וגם לי מ
ודיהם שוני ם
מ לי מו ד• ש אד
היל די ם. כ• ל א
ח ש בון ו די ק דו ק
בלבדב אי םהם
ל ל מו ד -שי עו רי הם

ל מנ ט ריי ם

יו ת ר. פ שו טי ם
• ותד. לילדים
אלהחסדא שר
ניתן לשאר בני
גי ל ם: כו שרה שמיעה
ו ה די בו ר.
ב בי תספר זה
משתדל קו מ ץ
ש ל מורים ל ת קן
א ת עוול הטבע.

מלמדים

א ל מי םלדבר.

הפרה

שהוצאה לרעות בשדה,

?}ולס סגור. בשעת ההפסקות נפתח המסך המפריד בין שתי הכיתות והתלמידים מתאספים לבלות יחד את רגעי הפנאי. הרעש הגדול אינו
מפריע להם; כל אחד יכול לדבר ולצעוק. להפיל כסאות או לדפוק על השלחנות — איש מבין חבריו לא ישמע אותו. רק עולם הראיה
והתנועה מובן קיהם ואילו קיל ורעש זרים להבנתם. ור ו׳ונכנס לחדר יחשוב כי סתם תלמידים רעשנים הם, ירצה להשתיקם. אך איש לא ישמעהו.

ותר. גם הרועה ישב.

שיווי משקל. העדר כושר השמיעה פוגע גס בחוש שיווי
המשקל של הילד. שיעורי ההתעמלות אינם באים כאן, כבבתי־ספר
אחרים, לפיתוח הגוף בלבד, כי אם לתת לתלמיד, על־ידי
אימון, את אשר החסיר הטבע( .למטה) לומדת דליה, בת החמש,
לבטא את המלה נעליים, לפי והתמונה ולפי תנועות השפתיים של
המורה. לדליה עוד אחות (בת שמונה) הלומדת באותו בית־ספר.
האסוהכן. איתן, בן תשע, חרש תורשתי ; גם אחיו והוריו חרשים.
אביו נשלח לבית־ספר לחרשים בגרמניה לפני שלושים שנה ללמוד אצל
בטי מילר. עתה נמצאת אותה מורה בארץ ומלמדת את הבן( .למטה) חיים
סוגרי, בן 3ו, אשר נשלח לבית־הספר בתל־אביב מירושלים. הוא ילד
מפגר במקצת, התרגל לדבר בתנועות יד, שלא כשאר תלמידי בית־ספר
זה הלומדים קריאת שפתים ודיבור. לידו עומדת אמו החורגת, המסבירה
למורה את תנאי החיים המקובלים במשפחה ואת מקרה הילד עצמו.

מ?}ט ושכב לישון בשכחו את,

ע שתה

רו ש ם

ש הי א

תשומת לב! תנאי ראשון ללימוד בבית־הספר לחרשים היא
תשומת לב מתמדת של הילדים. הם חייבים לעקוב אחר כל
תנועת יד או שפתיים של המורה או של חבריהם. בטי מילר
(לצטה),מנהלת בית־הספר ובעלת ותק בהוראת חרשים חייבת
להשתמש במימיקה — לדבריה, מופרזת — כדי להסביר
לתלמידיה מושגים מופשטים אשר קשה מאד להצביע עליהם.

בשקט

ועיין במחברות של

תפוח שהיה בידו, קרא

התראת הרפתן לשמור על הפרה,

אות גרונית. שמחה, בן חמש, הוא מקרה קשה. גם אחיו ואחותו
חרשים ולומדים באותו בית־ספר. משפחתו חיה בתנאים קשים ולא
פעם התחננה אמו כי יעבידוהו למוסד שיטפל בו. אולם אין מוסד כזה
בארץ. המורה דבורה, הברברג שלימדת׳חרשים בפולין, עלתה ארצה לפני
שלוש שנים, הסתגלה חיש מהר לתנאי ההוראה בארץ. בתמונה, היא
נראית כשהיא מראה לשמחה את תנועת השפתיים המתאימה לאות גרונית,
טופחת לו על חזהו לשחרר את קולו החנוק. בתחילה מסוגלים
ילדים לחזור על כל תנועות השפתים של -המורה, ללמוד לקשר בין
תנועות מסוימות ועצם מסוים, מבלי להעלות יעל דעתם שהדבר קשור גם
בהשמעת קול כלשהו. אולם לאחר התחלה מפגרת, מצליחים כמעט כל
התלמידים להשתוות ברמת ידיעותיהם עם הילדים השומעים כרגיל.

אחרים שיוקמו בסביבה העתידה
מרכז תעשיתי של הפרוזדור.

ה עם
מעו צא סו כ ר
האזרח ישב ליד הרדיו, האזין לתוצאות
הבחירות, משך בכתפיו כששמע שמפלגת
העבודה סולקה מן השלטון בבריטניה (ראה
מכל העולם) .לרגע קט עלה על דעתו מה
עצום המרחק שעבר בשנים כה מעטות.
רק לפני שש שנים ׳הקשיב אותו אזרח
בנשימה עצורה לידיעה כי אותה מפלגת רע־בודה
הגיעה לשלטון בבריטניה. לבו גאה
בתקוה: עתה יסתדר הכל, יתנו כמה אלפי
סרטיפיקאטים.
שאלה גדולה היא אם היתד, קיימת מדינת
ישראל בשנת 1951 לולא בגדה מפלגת העבודה
בהבטחותיה בצורה כה גסה ב־.1945
כיום יכול היישוב רק להודות לה על כך,
לומר שמעז יצא סוכר, או לפחות סאכארין.

ה מ שק
לי דהמתאחרת
חבלי הלידה של המפעל הענקי לתעשיית
מלט פורטלנד, שמשו! ,נמשכו 18 שנה. ועד
ב־ 1935 יזם נחום מן, שעמד בראש סינדיקט
מלט פורטלנד, שמשון, נמשכו 18 שנה. עוד
יסד את ההברה בהון רשום של חצי מיליון
לירות. מומחי החברה חיפשו קרקע מתאימה,
בבדקם את העפר ברחבי הארץ אם הוא
מכיל את חומרי הגלם הדרושים במידה מספיקה.
המקום שנקבע לבסוף היה בסביבות
הר־טוב שבמבואות ירושלים (מקום הולדתו
של שמשון הגבור).
2650 הדונם שנרכשו על־ידי החברה מכילים
את כל חמרי הגלם הנחוצים בכמות בלתי
מוגבלת למאות שנים. אך המהומות שפרצו
ב־ 1936 הרתיעו כמה מבעלי־המניות
ומצבה הכספי של החברה הפך קשה מאד.
המלחמה העולמית השניה הקפיאה את פעולות
החברה שהזמינה רק ב־ 1946 את המכונות
והציוד הדרוש מאנגליה.
לפי התכנית עמדה הקמת המפעל להסתיים
ב־ ,1949 אולם המכונות שהגיעו להר־טוב
עד סוף 1947 נשדדו ונהרסו על ידי כני־פיות
ערביות.
החודש הגיעו, לבסוף 97 ,אחוזים׳מכל המכונות,
במשקל כולל שלמעלה מ־ 20 אלף
טונות. הממשלה הבריטית נתנה ערבויות לבתי
החרושת שסיפקו את המכונות ושמם־
רון בכך בתנאים נוחים. מלבד זאת שיגרו
מהנדסים בריטיים המרכיבים את המכונית
יחד עם מהנדסים ישראליים ( 30 בסך הכל)
המסתייעים באנשי המעברות הסמוכות.
לשם הובלת חומרי הגלם מן המחצבית,
לבית החרושת בנתה החברה מסילת ברזל
מיוחדת באורך שני קילומטרים ובעלת ארבע
שלוחות בתוך שטח הבניינים. לפי קצב
העבודה תושלם הבניה החורף. ראשית התוצרת
של שמשון, שיצוייד בתחנת חשמל
משלו, תצא לשוק בקיץ 1952 בשיעור של
25 אלף טונות לחודש, שליש תצרוכת המדינה
במלט.
מלבד 250 פועלים שיועסקו בשמשון יועסקו
מאות רבות בבית החרושת לנייר, שיספק
את שקי הנייר למלט ובבתי־חרושת
מ להיהפך

המעמד השני
ריקו דהכ רוני ה שיכור ,
״מה היה כאן? רעידת אדמה?״ שאלה
זו התעוררה אצל רבים מעוברי כביש הרצליה.
בפינה הצפונית של המחנה, שררה
אוירה שהזכירה את ציוריו של מארק שאגאל:
העיירה העברית במזרח אירופה. ריקוד
של בדונים שיכורים, הפוכים על גגם
בחלקם, קירות קרועים ודלתות הנפתחות
שמימה.
הרוחות של תושבי האוהלים באותה מעברה,
מחוללי המהפכה( ,של בדונים) עדיין
לא שקטו: הברונים היו מאיכות גרועה.
במקום בעלי דפנות כפולים, כמו שהיו זוכים
בהם התושבים הותיקים יותר של יצור
הכינים בין אוהל לצריף, הקימה הסוכנות
הפעם (כנראה מתוך חוסר חומרים) בדונים
בעלי דופן בודד. הבד נלקח מאוהלים שלא
היו עוד ראויים לשימוש והיה מתפורר ביד.
כיון שיותר קל להילחם בבדונים (יד אחת
להזזתו) מאשר בכוחות הטבע החרפיים,
הותקפו הבדונים. כחמישים איש הלהיבו
איש את רעהו, עלו על שכונת ר,בדמים,
הרסוה.
למחרת הופיעה המשטרה. אמנם לא ברור,
מדוע הופיעה אחר איחור של 24 שעות
בשעה אחת לפנות בוקר דוקא, אך אולי לא
היו מספיק שוטרים ביום. הם אסרו ארבעה
עולים והלכו. המחנה כבר לא הלך לישון.
מספר האסורים לא היה ידוע, כיוון שלא
הותרו לצאת מחדריהם בזמן ביקור המשטרה,
וצעקה גדולה קמה במחנה. דעה נפוצה
היתד, שארבעה נאסרו על סמך חשד השתייכות
לקומוניזם.
למחרת בבוקר צעדו 400 אנשים מרי־לב
לתחנת המשטרה בכפר־סבא ודרשו לשחרר
את חבריהם. המשטרה, שאין זה מתפקידה
להיסוג בפני לחץ, סירבה ואיימה לפזר את
ההפגנה בכוח. נגד עצתם של כמה בחורים
חמי־מזג ועל פי החלטתו של ועד המעברה
המתון יותר* ,התפזרו. שנים מהנאסרים
שוחררו מייד והיתר ישבו ארבעה ימים ובזאת
חוסל הענין. אך על חטא חייב לבוא
עונש. משום שסירבו להיכנס לתוך בדונים
בעלי קיר בודד, החליטה מחלקת הקליטה
של הסוכנות היהודית לא להקים להם בדו־נים
בכלל, לא בעלי דופן כפול ולא בעלי
לופן בודד.

אורחים
נערתהמקהלה ונ ער ה פז
לפני שנים מועטות ישבה קבוצת?ימ־נזיסטיות
אמריקאיות באחד מבתי הקולנוע
הגדולים בניו־יורק. סמואל גולדווין
הציג את סרטו הראשון של תגליתו החדשה
— פרליי גרנג׳ר. קבוצת הנערות
ציפתה בחולמנות רומנטית להופעתו של
הגבר החדש אשר מזה חודשים ייגע את
מרצו של מנגנון התעמולה ההוליבודי, ששיווה
לו דמות אידיאלית של צעיר שהוא
חלומה של כל נערה בינונית ב־ 48 מדינות
הברית.
חזותו המנוסה של איל־ד,סרטים לא איב־

זבה :״הורה פרליי,״ עברה אנקת עילפון
מקצהו האחד של האולם אל משנהו ; לרחבו
של מסך הקולנוע הופיעה דמותו של נער
הפז החדש. במהירות הבזק צצו מועדוני מעריצות,
כפטריות אחר הגשם, עשרות מהם
בערים, ערי השדה, בבתי הספר. נערות השליכו
ילקוטים מאחורי גבן, נתכנסו יחדיו
לפולחן פרליי. להשתעשע בהזיות יפיפיותו,
שפתיו החושניות, עיניו החולמות, בדמותו
ה״כה אמריקאית.״
פוסע קלות, נעול סנדלי־גומי, לבוש חאקי
קצרים, גופיה אמריקאית כחולה, כשבלו־ריתו
המתולתלת נעה למשב רוח־הים •,נתגלה
פרליי גרנג׳ר לעוברים ושבים ברחוב הירקון,
תל־אביב, כשהוא משרך דרכו לאיטו,
לכיוון מלון קסה־דן.
במלון חיכתה אשתו, שלי ווינטרס (שריפט),
תכולת עין, בהירת (כמעט לבנת) שער, קטנת
קומה ( 162ס״מ) ורזה ( 57 קילו) בלעה גלולה,
גמעה מכוס התה שהוגש לה ואמרה,
בקול חנוק במקצת מהתרגשות (או עיפות)
ובלשון מהססת, כשהיא מחפשת את המלים
במאמץ שהעלה קמטים דקים על פניה :
״אנו, יהודי חוץ־לארץ, באיזו ארץ שהיא
בה אנו חיים״ איננו מרגישים כאילו אותה

המועצה הרביעית של איגוד נכי מלחמת השחרור
לא היתד, צריכה להיות שונה בהרבה
משלוש קודמותיה. על סדר היום עמדו ברכות,
דו״חות של המזכירות וועדי הפעולה
השונים, העברת הצעות לקבלת החלטות לשנה

החשד: השתייכות לקומוניזם

מדינה אמנם שלנו היא. ישראל נתנה לנו
על ידי עצם קיומה בטחון רב. הודות לישראל
נרגענו, פחדנו קטן. רווח לנו.״
שלי, שהגיעה ארצה עם בעלה הנוצרי,
אינה נראית, במבט ראשון, כמועמדת הראשית
לרשת את מקומה של ג׳ין הארלו.
ברחוב, כמו שהעיר מישהו מן הנוכחים,
לא היתד. זוכה למבט שני מצד מישהו שאינו
מכיר אותה. היא צעירה פשוטה, לא יפה
ולא מכוערת, ולגמרי חסרת העמדת הפנים
ההברבנית המיוחסת לשחקנים הוליבודיים.
לעומת איבון דה־קארלו שבקרה בארץ לא
מכבר, ושהפכה עולמות בטמפרמנט ישלה,
שלי נחבאת אל הכלים. נדמה כאילו איבון
היא הפרימה דונה בעוד ששלי אינה אלא
נערת מקהלה טירונית. לאמיתו של דבר שלי
היא שחקנית ממדרגה ראשונה ובלי ספק אחת
המשובחות ביותר בהוליבוד. לאחר הופעתה
במקום תחת השמש (לפי ספרו של תיאודור
דרייזר, טרגדיה אמריקאית) היא מועמדת
רצינית ביותר לאוסקר.
שלי נולדה בסנט לואיס, במרכזה של
ארצות־הברית, אביה היגר לאמריקה מפולין,
אמה נולדה בארצות־הברית להורים מהגרים.
בילדותה עברה המשפחה לניו־יורק, שלי החליטה
להיות שחקנית, זכתה באי אלה תפקידים
פעוטים על הבמה, הוזמנה להוליבוד
ואחר בטלה ממושכת (בתשלום) החלה מופיעה
בסרטים.

ספנות

,.אנחנו נ ש בו ר אותו!״

נכים
״אני דאא שתוק!״

כרוני מעברת הרצליה

האגיה ח שו בהכבת

אמריקאית שבקשה למכרה. עתיד החלה מנהלת
מו״מ עם החברה ששינתה את דעתה
זמנית, סירבה למכור את האנייה אחר שבינתיים
פרצה מלחמת קוריאה.
אחר שהאוצר לא סייע במידה מספקת, לא
התעניין משרד התחבורה במיוחד אך התערבותו
של אוסקר ג׳אס, יועצה הכלכלי של
הסוכנות היהודית בארצות־הברית, מימשה
את אפשרות רכישת האנייה.
כשנרכשה האנייה לבסוף, החל בעתיד
דיון פנימי על השם שיינתן לה. אחר הצעות
שמות ישראליים חדישים או תנ״כיים החליט
יאנם בורכרד להנהיג מנהג הרווח בספנות
ומקובל כבעל מסורת ימית עתיקה: כינוי
האנייה בשם הקשור לבעליה, על מנת לסמן
בכך כי היא חלק בלתי נפרד מחייו.

״דניאלה, יש לך. אנייה״! בישרו בצהלה
ילדי המוסד החינוכי של איילת־השחר לדניאלה
בורכרד, בת ,10 שחרחורת ותכולת
עין, ששכבה במיטתה מכוסה שמיכה עבה,
חולת אדמת.
האנייה של דניאלה, בתו של יאנם בורכרד,
מנהלה הכללי של חברת האניות עתיד, נקראה
לפנים האוסה וליותר, צוללות גרמניות
בים הבלטי כשדפנותיה משוריינים ונושאים
כני תותחים ומתקן לסילוק מוקשים מגנטי.
אחר שהיא נלכדה על ידי האמריקאים,
שימשה כאניית סוחר לחברת ספנות יוונית-

הבאה. גם האיחור של שעה שחל בפתיחת
המועצה (עשר ושלושים במקום תשע ושלושים)
לא היה בו משום יוצא מן הכלל.
מתוך 36 הצירים שנבחרו לייצג את המועצות
האיזוריות נוכחו בישיבה שהתקימה כיבית
החלוצות בתל־אביב 32 יציר. בלטו בהעדרם
גיבור ישראל סימן־טוב ג׳נה קטוע שתי
הרגלים וזלמן ראובני, דובר משותקי מלחמה,
שוכני ביתן .19 גם עתונאים לא הוזמנו למועצה
כי כמה מחברי הועד חשבו שתתקיים
כביסת לפנים, העדיפו לעשות זאת בחוג משפחתי
מצומצם.
רפי קוצ׳ר, פצוע בשתי רגליו מימי הקרבות
בנגב ומיסד האיגוד, פתח בברכה
המקובלת. גם דו״חות המזכירות והועדות
השונות לא עוררו שום התענינות יוצאת
מגדר הרגיל. המספרים היבשים לא יכלו
להתחרות בצ׳יזבאתים ובסיפורים על ימים
עברו שהוחלפו בין הצירים (גיל ממוצע.)22 :
עד אשר הובאה לאישור המועצה הצעה
אשר לפיה :״המועצה מקבלת ברצון את ההודעה
בדבר יסוד קרן נכי מלחמת השחרור,
מאשרת את הרכב ההנהלה, את התקנון
ומטילה על הועד הארצי להפעיל את
הקרן״ .הנהלת הקרן כללה שמות כגברת
וירה וייצמן^ יו״ר הנהלת הקרן( ,משפחת
וייצמן נתנה מגרש בנהריה להקמת בית הבראה
כמתנה לאיגוד והנשיא הבטיח חמשת
אלפים לירות לקרן) ,ולא היתר, כל
התנגדות לעצם רעיון הקמת הקרן אשר
מטרתה לעסוק באיסוף כספים, השקעתם להטבת
מצבם של נכי המלחמה. סכום ראשון
לרשות הקרן נאסף לפני שנה על ידי קונצרט
של הזמרת וחניקה בל שהכנס 1500
לירות.
אולם כאשר שמעו הצירים את תקנון ה־ .
קרן קפצו (לרוב על רגליים לא שלהם) כנשוכי
נחש• לפי התקנון אפשר לשנות את
התקנות רק על ידי החלטת רוב של ארבעה
מתוך חמישה. אחד הנוכחים, דוד קופרמינץ,
לשעבר מפקד מחלקה במקור חיים, ירושלים,
ועתה פצוע בשתי רגלו, סטודנט למשפטים
באוניברסיטה העברית צעק :״זוהי שע־רוריה
ציבורית. לעולם לא אסכים להעברת
תקנון כזה !* נפשו של עורך־הדין לא יכלה

״העולס הזה״ מס׳ 731

לקבל מצב שבו אדם אחד מתוך חמישה
יכול לעמוד בפני שינויים אשר רוב —
אפילו מכריע — של החברים ירצו בהם.
כעזרת שאגה, סדר. מאותו רגע
נעלמה מן האולם כל אוירה של מועצה
חגיגית מנומנמת. רפי קוצ׳ר הציע להפסיק
את הצעקות ולגשת להצבעה. החברים הסכימו
והידיים התרוממו באויר. רפי מנה :
17 בעד 15 ,נגד. ההצעה נתקבלה. אולם
כאן שוב פרצו צעקות :״זה לא נכון ! אתה
משקר ! לא ספרת נכון נערכה הצבעה

שלוש מיטות, ארון בגדים ושולחן, חדר
משפחת יוסף עריש פורטונה בת חמש הנפשות
(שני הבנים הנשואים גרים מחוץ
למחנה והאחות הבכורה נשארה בטונים).
אם המשפחה, שדיברה ערבית וצרפתית
בלבד, לא ידעה פרטים רבים אודות בתה,
מזל 16 ,וחצי, שנעדרה מביתה מאז ה־23
בספטמבר כאשר ברחה ממנו, לפי הגדרת
המשטרה ,״אחר ריב על רקע דתי״ .אך
ז׳נט בת השבע, בעלת עינים בוערות וקבקבי
עץ ועונדת מחרוזת צדפים, ידעה לספר עוב־דרת
נוספות על אחותה השחרחורת שתוארה
בפרסומי המשטרה כ״ גבוהה 155 סנטימטר,
בעלת עינים ושערות שחורות, לובשת אפודה
צהובה, חצאית אפורה ונעלים חומות״.
מזל עמדה להינשא בקרוב, אך אבי חתנה
תבע מכלתו שתלך בכיסוייראש. למרות שגם
אביה תמך: בדעה הזאת(״אשד, שאינה משרכת
דרכה, מכסה ראש ! תלכי עם מטפחת ראש!״)
סרבד, מזל, ברחה מביתה אחר ריב שפתיים
וידים עם אביה ושיחה עם ארוסה, שניתק את
אירוסיהם.
כעבור שלושה ימים הודיעה מזל בכתב
״אני בבית טוב. סולחת לכם הכל מה שעשיתם
לי. להתראות בקרוב.״ אך טרם חזרה
לביתה. חיפושים בבתי חברות וחקירה בבתי
קרובים לא העלו דבר והמשפחה כולה (כולל
הארוס) החליטה לוותר על מטפחת הראש
ובלבד שהבת תחזור.
ארמנים מזל פורטונה
לפני הנשואין

שניה, כאשר כל אחד מבין המצביעים מהווה
גם מבקר חשבונות. התוצאות 14 :
בעד 12 ,נגד.
שוב לא יכול היה קופרמינץ להבליג :
״אנו נארגן פטיציה, נוקיע את השערוריה
הזאת עד אשר לבסוף צעק היו״ר :״או
שאתה תשתוק או שאני אשתוק ! ״
תשובת קופרמינץ היתד, פשוטה וחד־מש־מעית
:״אני לא אשתוק רפי קוצ׳ר
התפטר בכעס רב ולרגע צפה סכנת פיצוץ
האיגוד, כשכל אחד צועק ושואג. לבסוף
הצליח משה רשקם, מזכיר האיגוד (על ידי
שאגה גדולה משאר הצעקות) להשליט מעט
סדר. הוא הבטיח שאין כוונת הועד לכפות
תקנות שאין לשנותן. אם במושב הבא
תשיג הצעת שינוי התקנון רוב כלשהו יהיה
הוא בין המצביעים הראשונים בעד השינוי.
הצירים נרגעו, רפי קוצ׳ר חזר למושב
ראש המועצה, ההצעה הועברה ושאר ההחלטות
והדו״חות שעמדו על סדר היום הוקראו
באוירה שקטה. וכאשר ננעלה המועצה
(בתשע בערב) שוב שררה באולם האוירה
השקטה וד,מנומנמת ששררה בהתחלתה.

0מ ד׳ ה טו מאה הוכ שרו
משך שתים־עשרה השנים האחרונות, מאז
החל הרצח המאורגן של ששה מיליוני יהודים,
נשא הישוב משטמה, עוינת יותר מכל
אומה אחרת, לגרמנים בשל גרמניותם. נוכח
סיפורי הזועה הפכו אדמת גרמניה והגזע
הגרמני לסמלי טומאה.
משד,פך הישוב מדינה והמוסדות׳ ממשלה,
נסתה האחרונה, משך שנים, להתעלם ממציאותה•
של גרמניה על פני כדור הארץ.
על דרכונים ישראלים, שהוצאו על ידי משרד
העליה, בלטה חותמת :״לכל הארצות
פרט לגרמניה״ .בתחילת החודש פורסמה
לפתע( ,אם כי כתולדת משא ומתן ממושך
עם הנהלת הסוכנות ונציגה נחום גולדמן)
הכרזה מטעם קאנצלר בון, ד״ר קונרד א־תאור
שבה הכריז כי ממשלת בון והעם
הגרמני־מערבי מוכנים להתפשר עם מדינת
ישראל והעם היהודי על־ידי מתן פיצויים,
טבין ותקילין. משרד החוץ ניסח תשובה,
הריצה לבית החולים הר־סיני בניו־יורק, אל
משה שרת ששכב אותה שעה חולה ; שר־

במרקים עלובים״.
16 איש נענו למודעה שהופיעה בחרות
שקראה לאסיפה שתארגן את הצד המנהלתי
של מבצע החתמה המוני נגד משא מתן ישיר
עם גרמניה.
אהוד, ממושקף, בעל לשון רהוטה ושוטפת,
ישם ד״ר יעקב רובין, עורך ראשי
חרות, מזכיר ראשי, תנועת חרות, מאחורי
שולחן העורך בקומה השלישית של מצודת
זאב בתל־אביב, וגלגל בדברים שהדידו את
שנתו שבועות וימים. הוא החליט להקים
״ועד על־מפלגתי עם אישי ציבור מכל החוגים
והשכבות, למניעת מגע ישיר והכרה
מדינית בגרמניה״.
כוונת התעמולה שסיומה יוכתר במבצע
החתמה המוני, היא מניעה, יותר מאשר הפגנה
סתמית נגד ״החרפה למדינתנו שהיא
התנכרות לצוואת, הנקם של מיליוני הטבוחים
למשפחותינו, פרצה במוסר הציבור שתגרום
לתוספת ירידת מוסר במדינה, שסופה
להכרית את אחרית האחריות הציבורית
והרגש הלאומי (אומר האדם הבינוני
— :אס הס מתכוננים למכור את זכרם
של אבי ואמי, אוכל לעשות מה שאני רוצה
במדינה הזאת)״.
בדעתו של ד״ר רובין להקים מפקדת מבצע
בכל רחבי הארץ, לארגן וועדים ציבוריים,
אירגוני עולים, סיורים קולקטיביים
מבית לבית, נקודות החתמה בערים ובמושבות,
לרבות שולחנות רחוב.
אם יצליח המבצע, ישפיע הלחץ על משרד
החוץ לותר על תוכניתו בדבר משא
ומתן לקבלת בצע כסף, יחזור בו שרת מהפרת
הבטחתו בישיבת הכנסת הידועה, בזמן
הדיון הכספי על שילומים :״לא ייתכן כל
מגע ישיר עם גרמניה״.

מ שפ ט
המברק נפל בפצצה
בין שאר המברקים שהובאו לצנזור במב־רקת
תל־אביב היה גם אחד שיגרתי לניו־יורק
על ענינים משפחתיים. הוא אישר את
התוכן, טבע את חותמתו בצירוף מספר ביקורת
סידורי והחזיר את המברק לפקיד ה־מברקה
לשלחו לתעודתו.
אותו ערב נתקבלה מטנג׳יר (תחנת הביניים
להעברת מקרקים מישראל לניו־יורק)
פניית בירור בדבר מברק שנשא אותו׳מספר
סידורי ,״מדוע,״ רצה האחראי בטנג׳יר לדעת
,״חסרה למברק הספרה המציינת כל
מברק, המעידה כי עבר את כל הביקורון!
הדרושות ויכול להישלח לתעודתו?״
האלחוטאי שישב בתל־אביב לא ידע לה־

מסתורי. באותו זמן הודיעה טנג׳יר כי קיבלה
הוראה טלגרפית ממברקת תל־אכיב לראות
את כל הענין כמחוסל, אך בכל אופן
היה בין העתק זה ותוכן המברק המתוייק
העבירה את ההעתק הדרוש.
בתל־אביב נפל המברק כפצצה אדירה. לא
כל קשר מלבד הכתובת שאליו נשלח. במקום
הפטפוטים המשפחתיים המרגיעים עסה המברק
בהוראות מפורטות ומסובכות ׳ על
טרנסאקציות בלתי חוקיות בדולארים. הצנזור
שהעביר את נוסח המברק האוריגינאלי ראה
כי תחת כיסוי מספר הביקורת הסידורי וחתימתו
הוגנב חומר בלתי חוקי. אולם אנשי
המברקה לא יכלו להוכיח מי עשה את הדבר.
עד אשר צץ הרעיון להתעניין בפקודה,
אשר לדברי טנג׳יר נשלחה מתל־אביב לבטל
את כל הענין.
כתוצאה הוגשה תביעה פלילית נגד שני
פקידים, יעקב גולדווקם, ומשה דונגי -ישחזר
לא מזמן מסיור בחוץ־לארץ והיה מועמד
לראשות המחלקה. לדברי כמה מן הפקידים
המכירים את כתב ידו, נשלחה פקודת הביטול
על ידו, כפי שהוכיחה הנוסחה המקורית
של המברק.

אסת 1ת
ל מז ל ה־ה מי ל
״מפציצים,״ פילחה זעקת שבר את חלל
הלילה בקטע החול של רחוב 114 ביפו.
מזל זופט התעוררה משנתה העמוקה, בשעה
4.30 לפנות בוקר; כמתוך חלום בלהות הושיטה
ידה, גיששה על פני בעלה השוכב
לצדה .״חיפשתי את בעלי, הוא חוזר לפעמים
מעבודת לילה בשעה זו. נרגעתי.״ אהרן בן
השנתיים צרח ממיטתו בפינת החדר, כאילו
לא קיבל את מנת החלב ׳היומית. מזל תפשה
את הילד בזרועותיה, השלושה יצאו אל
חדר המדרגות המוביל אל מטבח גדול, משותף
להם ולמשפחת פריד. המקום רחש ^כ־נים
לרוב ; שני ילדי משפחת יפריד התרוצצו
כמוכי סהר :״חיפשנו את המטבח,״ אמרה
הקטנה בת השבע ,״והמטבח ...איננו.״
אותה שעה היתד, ריצפת המטבח כולה,
לרבות בית השימוש שהו^ם עליה ושתי
גיגיות הכביסה שהיו תלויות להנאתן על
הקיר שממול, מונחת בעומקו של בור־שופכין
מסתורי, שהיה נשאר מיסתורי, מסכן
חיי שבע נפשות, ביניהן שלושה ילדים, אילמלא
בחר לעצמו זמן מתאים ( 4.30 לפנות
בוקר) להתמזגות עם הריצפה שמעליו. מזל
היתד, במצב רוח היסטרי :״איזה מזל. כל
היום מסתובב הקטן לידי במטבח. טועם מן
האוכל שאני מבשלת, לפרקים מתיישב לצ־

מ שטר ה
״מה טס טו־״בוס י״
בעוד משפט טריפוס מתקרב לקיצו במבול
של חקירות, נאומי סיכום וויכוחים ציבוריים,
נפל צלו על בל תחנות משטרה בארץ,
כולל המטה הארצי. היחסים בין המשטרה
והציבור החריפו בהשפעת הגילויים.
פרשות סתומות, כמו פרשת אבו־גוש, גרמו
להפרחת חשדות עולמיים ביותר נגד המשטרה.
מקרה
אופייני: קצין גבוה, בעל שלושה
כוכבים (עוזר מפקח מחוז) נסע במכוניתו,
נתקל בשני צעירים רוכבי אופניים שהחזיקו
איש את יד רעהו וחסמו את הכביש. כשירד
הקצין כדי לד,טף להם מוסר, לעגו לו יי״
שניים, הוכיחו לו שאין לו סמכות לעצרם,
האשימוהו בהתנהגות בלתי־חוקית. למחרת
היום כתבו אותם צעירים למפקח הכללי,
התלוננו על הקצין.
מקרה שני: אדם שהתנהלה נגדו חקירך,
נתבקש לחתום על הדו״ח, שם לב שאין
עליו חתימת השוטר המאשים. אמר לו ד,קצץ
:״זה בסדר״ .ענה הנאשם :״ומה עם
טריפוס, זה גם כן בסדר?״
התוצאה: שוטרים וקצינים נזהרים מ ל׳
קבל על עצמם אחריות לכל דבר שעלול
לגרור אחריו פרסומת ושיתוף הפעולה בין
המשטרה והציבור, שטופח מאז הקמת מש״
טרת ישראל בשקידה ובהצלחת-מה, ירד
כמעט לנקודת האפס•

ד רכי חיים
״תלכי ע מטפחת. אש!״
בחדר לא גדול בצריף שבדי (מספר )547
במחנך, העולים תלפיות, ירושלים, המרוהט

״העולם הזרד מס׳ 731

ד״ר יעקב רובין והסיסמא
החברים יצאו זוגות זוגות

החוץ הוסיף עליה מספר מחמאות דיפלומטיות
והבטיח לעיין בדבר.
גס שולחנות רחוב. הפגנות של גופים
מאורגנים נגד התכנית כולה ההלו בניו־יורק,
שעד, שהועד היהודי־אמריקאי הכריז
חרם על כל משא ומתן. החלטה דומה קבלה
אגודת הסופרים בתל־אביב. מרכז בית״ר ב־תל־אביב
החליט שאין די ב״הפגנות שבהחלטה״
,יצא במסע כרזות־קיר, שלח את חבריו
מהמשמרת הצעירה בזוגות זוגות, מצו־יידי
כרזות, אל משרד החוץ בקריה, אל
הועד הפועל של ההסתדרות ברחוב אלנבי,
אל ביתו של ראש הממשלה בשדרות קרן־
קיימת.
הישוב התחלק לשתי אסכולות מנוגדות.
המעשיים נטו לרעיון חבלת שילומים שמנים
בתקופה שמצב המדינה יכול לשמש תירוץ
ללקיחת מטבע זר גם מהשטן עצמו. האחרים
זועקו :״לא נמכור את דם משפחותינו

שיב, היה עסוק מדי להטריח את עצמו לברר
את השאלה״ ״שלח פנייה רשמית,״ הוא
ייעץ ,״ויענו לך אחר ־שיבררו את העניה״
האלחוטאי מטנג׳יר עשה כפי שיעץ לו חברו
התל־אביבי, שלח מברק רשמי בו חזר על
שאלתו בצירוף שתי המלים הראשונות של
המברק, נושא הבירור.
לכשהגיעה המשאלה לתל־אביב חיפשו בתיקי
המברקים לברר מדוע נשמטה הספרה.
אולם לתימהונם מצאו (לפי ההעתקים הנד
תוייקים) כי הספרה לא חסרה. אולם הדבר
שעורר את סקרנותם ביותר היד, כי שתי
המלים שנשלחו על ידי טנג׳יר כהעתק התחלת
המברק לא היו זהות עם המברק הנד
תוייק. לא זו בלבד אלא שאף מברק שנשלח
באותו יום לניו־יורק לא כלל את שתי
המלים הללו.
לטנג׳יר נשלח בחזרה מברק בו ביקשה
תל־אביב את העתקו המלא של המברק ה

רכיו
על כסא השימוש, לרוב מתכנס לתוך
גיגית, מעל הבור, משחק באניות.״
אנשי האפוטרופוס על רכוש הנפקדים, שהגיעו
למקום בלוית מהנדס עירוני, כשעה
לאחר המעשה, הפכו מטרה לנפגעים: גברת
פוקס מהקומה השניה, אם לתינוק בן חמשה
חודשים, החלה חוששת שסופה לגלוש אל
בור בין חורבות הקומה השניה: טענה ש־
״לא אמרתם לנו שיש בור מסוכן מתחת
למכונות הבישול שלנו כשמסרתם לנו את
הדירות.״ אשד, אחרת הכירה את רופא השניים
הערבי, בעל הבית הקודם שנמאס
לו לרוץ לבית־ד,שימוש בחצר, חפר בור,
הרכיב כסא על רצפת המטבח, סיכן את
חיי בני ביתו. היום כולם מבסוטים, אמרה
גברת פוקס :״יש לנו מזל. אילו התמוטטנו
לחלוטין, היינו נמקים היום בצריפונים עלובים,
מחכים לעולם לשיכון פיצויים.״
(המשך בעמוד ) 10

תורכיה

הברקה 3אהעםא חיו ת
מאז ניצח ג׳לאל ביאר בבחירות 1950 שוב תפסו הפתגמים
הערביים העתיקים את מקומם בשפתם היומיומית
של התורכים. אחד הפתגמים הללו (״כאשר יורדת ברכה,
יש לה תמיד אחיות.״) אף הפך פופולרי ביותר עקב הת־אמתותו
בזמן האחרון: תורכיה מצאה את עצמה תחת
מבול ברכות הבאות זו אחר זו, ללא הרף כמעט.
על עצם הברכות אין איש חולק. הויכוח היחיד הו*
על הסיבות שהביאו את המבול: הענקות כספיות (250
מיליון דולר) ,ציוד טכני וצבאי חינם, הערצה גלויה מצד
המערב, תואר ״המדינה האירופית החזקה ביותר״ ,כבוד
רב לבריגדה התורכית הנלחמת בקוריאה, הכללה בברית
הצפון אטלנטית ועתה ההזמנה להיות ממייסדי ברית הגנה
מרחבית.
יש הרואים בדברים אלה תוצאה של עמדתה המסורתית
התקיפה של תורכיה כלפי רוסיה (משך 250 השנה האחרונות,
בשיעור של מלחמה אחת עם הרוסים כל 40 שנה) ומעמדה
החזק לאחר ששמרה על כוחה על ידי נייטרליות במלחמת
העולם השניה. אולם רוב האנשים, בתורכיה ומחוצה לה,
מחפשים את הסיבות בתקופה מוקדמת יותר, זו תקופת
הזוהר של אתאתורך אשר בה נולדה תורכיה של היום.
כאשר החליט כמאל אתאתורך (״אבי תורכיה״) להכריח
את התורכים לסגל לעצמם את כל התכונות החיצוניות של
המערב (הוציא חוק שאסור לחבוש טרבוש, חייב את התושבים
לחבוש במקום זה כובעים בעלי שוליים) עם עלותו
לשלטון אחר מלחמת העולם הראשונה, לא היה זה צעד של
חיקוי סתמי (או מטעמי אסטתיקה) של הליכות האירופיים.
היתד, זו החלטה להפנות את עורף תורכיה לעברה המזרחי,
ראשית דרך ארוכה שתעבירה מאסיה לאירופה.

אזורתורם * .ראש המטה התורכי, הגנרל נורה יאמוט, מצביע
על אזור הגבול בין עיראק ותורכיה אשר דרכו עלול כוח רוסי להתקדם.
אזור הררי זה, הוא מנקודות הריכוז העקריות של הצבא התורכי.
אחת מדאגות, הצבא התורכי היא חזירה רוסית דרן עירק החלשה

גם ״עלייתה על הרכבת ברגע האחרון לא תשנה את פני
הדברים״ ,התריע.
לכן כאשר, בשנת , 1946 תבעה ברית־המועצות את שינוי
הסכם מונטרה משנת , 1936 המוסר לידי תורכיה זכות־יחיד
להחזקת מיצר הדרדנלים נטו מעצמות המערב לתמוך ברוסיה.
אולם תורכיה נקטה בעמדה תקיפה ביותר, סירבה
להסכים לכל שינוי במעמד אזור אסטרטגי זה. מעמדה היה
גם חזק מאוד, מאחר שהיתר, הארץ הגדולה היחידה שלא
הסתבכה במלחמה ההורסת.
לרשותה עמדו כחצי מיליון חיילים בשרות פעיל, מאורגנים
בעשרים דיביזיות חיל־רגלים, שש חטיבות משוריינות
וחטיבת חיל־פרשים. מלבד זה היד, לה גם חיל אויר חזק
למדי, מורכב מאוירונים שנקנו מהגרמנים ומר,אנגלים בעצם
ימי המלחמה.
כעבור זמן לא רב, נמוגה אווירת הידידות ששררה בין
המערב והמזרח והמלחמה הקרה השתלטה בזירה הבינלאו־מית.
בחפשם בני־ברית נגד הסובייטים, זכרו האמריקאים
לתורכיה את חסד[
התנגדותה לדרישות

הראשון. מוסטפ

רים תורכית בסלוניק
הצטיין בסידה כה רב
נזודיו בסכללה לקציני
מהפכנים צעירים בג
עלייתו המזהירה בצ
בתנועה המהפכנית תו
השולטן, להזרים דם
מרקבון. הוא יסד את
שהכריזה על תורכיה

״ ב בו ת ה 1רו עוב אלי מו ת!׳,
לא היתר, זאת המהפכה הראשונה שבוצעה לייצוב
הקיסרות העותומנית הגוססת. לכמאל אתאתורך קדמו מידחת
באשא שהכריח את השולטן עבדול חמיד בשנת 1876 לקבל
את החוקה התורכית הראשונה המבטיחה חופש אדם ראשוני
לנתינים העוחומנים ואנוור באשא שעמד בראש מהפכת
התורכים הצעירים בשנת ,1908 אשר רצו להפוך את הקיסרות
העותומנית למדינת מתקדמת. אולם שניהם נכשלו והקיסרות
העותומנית המשיכה להיות האיש החולה ישיל אירופה,
כפי שכינוה האנגלים.
סיבת הכשלונות, סבר אתאתורך, היתד, נעוצה בעובדה
כי מהפכנים אלה רצו לשמור על מהותם המזרחית גם בזמן
המהפכה. הוא הבין ששום מהפכה לא תצליח כל עוד לא
ישונה גם עצם מהותה של תורכיה• האמצעי אשר בו ישנה
את המהות — הכוח .״ריבונות נרכשת בכוח הזרוע, בעצמוד
אגרוף ובאלימות,״ הכריז בפני האסיפה הלאומית העליונה
שנוסדה ביזמתו בשנת .1919
מיד ניתנה לו ההזדמנות להדגים את דבריו. השולטן
מוחמד הששי הכריז עליו כבוגד ואתאתורך הגיב בהקמת
צבא והכרזת אנקרה כבירת תורכיה (איסטנבול הבירה, בה
ישב השולטן, היתד, נתונה בידי בנות הברית, אחרי מפלת
.)1918 אחר ניגש לסילוק צבא יווגן שפלש לתורכיה בכוונה
לספח אזורים מיושבים יוונים והגיע לשערי אנקרה עצמה*.
נוכח שריריו החדשים של האיש החולה עזבו כוחות הכיבוש
המערביים את תורכיה, הכירו בכמאל ובמשטרו.
אחר נצחונו המכריע על היוונים הפנה אתאתורך את כל
מרצו אל עסקי ארצו הפנימיים, מונה נשיא ראשון של
הרפובליקה התורכית, השתלט עליה באופן מוחלט בהדגישו
בעיקר את כוח הצבא. גם לאחר מותו היווה קו זה בסיס
המדיניות התורכית בזירה הפנימית וכלפי חוץ.
עם מות אתאתורך בשנת 1938 ירש איסמט אינונו את
מקומו בראש מדינה בת 18 מיליון איש, חקלאית ברובה,
מלוכדת, בעלת צבא חזק וציביון אירופי, אך חסרה, כמעט
לחלוטין, תעשיה כבדה או בינונית. הסיבה העיקרית לפיגור
תעשייתי זה היתד, מדיניותו של אתאתורך שלא עודדה
השקעות הון זר, הטילה את פתוח ד,תעשיה על כוחות המדינה
עצמה.

המוסלמים חוזרים הכיתה. מאז קמה תורכיה החדשה
זרמו אליה פליטים מארצות הבלקן השכנות. אחר המלחמה עם היוונים
חזרו אליה המוסלמים שגרו ביוון. לפני כשנה עזבו המוסלמים את
בולגריה הקומוניסטית והגיעו — רכבות, רכבות — לתורכיה.

השני. איסמט אי
נונו התחיל אף הוא
את הקריירה שלו
בחייל. הוא עמד
׳בראש הנוחו ת התורכיים
מול היוונים
רזזיה ממקורבי כאשר אתאתורק,
הלה נבחר כנשיא
ראשון של הרפובהתורכית
ליקה

) 1923 נתמנה אי מנו
כשר החוץ. בתפקיד
זה ובתפקיד
ראש הממשלה, שמילא
חליפות, המשיך
עד אשר, עם
מות אתאתורך בש נת
, 1938 נבחר כנשיא
שני של תורכיה.
עם רדתו מן
השלטון התמעטה
פעילותו המדינית כי
לא רצה להתנגד ל השתלטות
ההשפעה
האמריקאית בתורכיה,
אשר גם הוא
צורך. בה ראה

הערצה גדוי ה
בסערה המתקרבת עמדה תורכיה כסלע מוצק. אויבתה
הישנה, יוון, היתד, קשורה אליה (יחד עם יוגוסלביה ורומניה)
בחוזה הגנה, חוזה שני(עם עיראק, איראן ואפגניסטן) הבטיח
את עורפה. מייצר הדרדנלים, שפורז עם תום מלחמת העולם
הראשונה שוב היה בידי הצבא התורכי ובוצר היטב.
עם פרוץ המלחמה לא ראתה תורכיה כל סיבה מדוע
תפסיק את התפתחותה על מנת להצטרף לאחד משני המחנות
הנאבקים על השלטון באירופה. היא החליטה לפסוח על
שני הסעיפים, הפכה את המושג ״המתן וראה״ לסיסמת
היום. הערצתם של התורכים היתה נתונה גלויות לגרמנים
אשר יסודיותם והישגיהם קסמו להם — אותה הערצה
שדחפה את אנוור באשא והתורכים הצעירים להכנס לברית

זקנים דתיים. אנשים אלה שייכים לכת המוסלמית הקנאית
של הטיג׳אנים אשר, כאות מיוחדת, מגדלים זקן. מאז עלתה ממשלתו
הליברלית של ג׳לאל ביאר, חזויה, גם השפעת הדתיים שדוכאו׳על ידי
משטרו הקונווניסטיילמחצה של כמאל אתאתורק אשר שנא אותם.
סמל הנוער. תמונזת כזו של הטייסתת הצעירה התנוססו בכל
הוצאות התעמולה בתורכיה כסמל המהפכה שחלה במדינה, מידת
הקידמ!ה שפתחה בפני הנוער התורכי את כל השערים — ללא הבדל
מין. אחת הטייסות המפורסמות ביותר היא בתו החורגת של אינונו.

קרה וממקורביהם של נשיא המדינה וראש הממשלה. בכל
זאת שמרה תורכיה על נייטרליותה כשכל צד משתדל
להשפיע עליה לטובתו והיא מנצלת את שניהם לביסוסה
הכלכלי והמדיני.
רק בפברואר , 1945 כאשר היה ברור כי גרמניה
הפסידה את המלחמה, נכנסה תורכיה למחנה המנצח בהב־ריזה
מלחמה על גרמניה ויפאן. הכרזה זו זיכתה אותה
בחברות ביו״ם אך לא הביאה לד, שום אהדה מצד בנות-
הברית. הכרזתו של איש משרד החוץ הבריטי בדבר זה אף
עוררה תדהמה דיפלומטית כאשד כינה את, עמדתה ההססנית
של תורכיה בימי המלחמה כאמצעי סחיטה משני הצדדים.
* הניצחון הראשון של הצבא התורכי נגד היוונים היה
בכפר הקטן אינונו. שם זה ניתן כשם משפחה למפקד
התורכי באותו קרב׳ גנרל איסמט באשא, יורשו של כמאל.
והקרב המכריע ו!תנהל במבואות אנקרה עצמה, נסתיים
בתבוסה מוחצת של היוונים, לאחר 22 יום של לחימה בלתי־פוסקת.

גנאי
והער*

של כמאל אתאתור;
על־ידי קנאים מוסל
מזכה את מבצעיו ב
(לפחות) בימי אתא
מביטים על מעשים
מעשים אלה מעטים
בתפאורות־ענק כדמו
על העיר אנקרה, ו
החדשה. במקום קו

רוסיה בשאלת הדר
דנלים החליטו להפוך
אותה מבצר אנטי־סובייטי. זרם הדולרים של תוכנית מרשי
שהקימה את ארצות אירופה ההרוסות על רגליהן הופנה גו
לתורכיה למרות שמשקה לא נהרס במלחמה.
כוונת האמריקאים היתד, לתמוך בתורכים, למנוע או
משקם מלכרוע תחת עומס החזקת צבא בכוונות מלחמתיו
לתקופה ממושכת. יחד עם הדולרים שהושקעו בסלילת כבי
שים באזורים החקלאים (והאסטרטגיים) ,מיכון אינטנסיב
והקמת מפעלים תעשייתיים זרמו לתורכיה ציוד צבאי ויוע
צים אשר העמידו, תוך שלוש שנים, את הצבא התורכי ע׳
רמה גבוהה ביותר.
נצחונו של ג׳לאל ביאר בבחירות 1950 היה המשך טבע
של חדירתה מחדש של השפעה זרה לתורכיה. אנשי הדו
המוסלמים שפעילותם היתד, אסורה משך כל השנים הלל.
חזרו — ואלפים עמהם — לדרכיה המסורתיים של תורכין
הממשלה עודדה משקיעים זדים להקים מפעלים חדשן
ולהשקיע הון במפעלים קיימים. פה ושם אף ארעו כי!

פגיעות בזכרו של אתאתורך הגדול — פסלים נותצו, תמונותיו
הורדו מעל הקירות, אולם יצירתו העיקרית המשיכה
לשגשג — הצבא התורכי לא חדל מהתפתח ומהתחזק.
פרוץ הקרבות בקוריאה היה מעין הוכחה לאמריקאים
כי לא השקיעו את כספיהם לריק. הבריגדה התורכית בקוריאה
הצטיינה בכושר קרבי מעולה (התקפות־הכידונים של
התורכים הפכו אגדה במחנה חיילות ואו״ם) והמפקדים האמריקאים
גמרו אומר להכניס את תורכיה לברית ההגנה
הצפון אטלנטית.
היה זה פרס שהתורכים רצו בו ביותר. הם האמינו כי כניסתם
לברית זו—למרות היותם כה רחוקים מהאוקינום האטלנטי
— תקנה, באופן חותך, מעמד של מעצמה מערבית לארצם,
תסגור לחלוטין את פרק ההיסטוריה המזרחי של תורכיה.
אולם כניסתה של תורכיה לאמנה הצפון אטלנטית לא
סיימה את הויכוח על מקימה במערכת ההגנה המערבית.
טענו הבריטים: תורכיה היא הארץ החזקה ביותר במרחב;
אם תנותק ממנו תישלל המנהיגות מאיזור זה. גם הארץ החזקה
השניה, ישראל,
לא תמצא י
נזאל נולד למשפחת אב־
:נס לבית־ספר צבאי, שם
שנשלח להמשיך את ליה.
שם בא במגע עם חוג
ווטן (מולדת) .יחד עם
תפם גם מקום מרכזי
:ית, שביקשה להדיח את
־ש למדינה המתפוררת
זיפה הלאומית העליונה,
פובליקה ועליו כנשיאה.

ג׳לאל
השלישי.
ביאר הוא קודם כל
איש כלכלה. גס בהקיצונית
תנועתו

אתאתורך השתייך
לאגף הליברלי,
המתון יותר. בשנת
, 1945 כאשר החליט
אינונו להרשות הקמת
מפלגות אופוזיציה
יסד את המפלגה נחל הדימוקרטית,
בבחירות. תבוסה אולם במאי 1950 ניצח
את המפלגה הרפובליקנית
של אימנו.
נצחון זה העלה
את הליברלים לשלטון
ואנשי הימין שהתנגדו
בזמנו לשיטותיו
האטטיסטיות
(תובעות הלאמת המשק)
של אתאתורך.
יחד עם תזוזה זו
ימונה חדרו אנשי
הדת המוסלמים שהודחו
על ידי אתא-
תורך ויורשו אינונו.

\ מעשה כזה היה בודאי
׳יה ממושכת בבתי־הסוהר
ק או אינונו. אולם עתה
וה ביתר סלחנות. אולם
ו ולרוב מונצח אתאתורק
זניאון (משמאל) החולשת
וו הפכה לבירת תורכיה
ננוינופל, הבירה הישנה.

מקום במערכת
הגנה זו, כי אז
תהיה זו ברית של ארצות ערביות בלבד — שאינן מוכנות
לשתף פעולה ישירה עם הישראלים.
בינתיים ממשיכה תורכיה (בסיוע אמריקה) בדרך שהחל
בה אתאתורך לפני שלושים שנד: גיבוש כוח צבאי ופיתוח
משקי .״אנחנו נמשכים לשני כיוונים,״ הכריז לא מזמן
עתונאי תורכי ידוע, מחבריו של אתאתורך .״מצד אחד
מושכים אותנו עברנו במזרח וקשרינו (הדתיים בעיקר) עם
המרחב. גם מדינת ישראל מעוניינת כי נשחק תפקיד במרחב,
כי דרכנו היא רוצה לחדור לזירה הפוליטית שם. מצד שני,
כוונו כל מאמצינו משך דור שלם להיות מדינה מערבית
גם בהשקפותינו וגם במהותנו. ועתה הצלחנו.״
אולם גם עתונאי זה הבין כי שוב אין נתון בידי
התורכים לקבוע את תפקידם על פי רצונם בלבד.
אין זה גם, בסופו של דבר, משנה הרבה לעולם המערבי
אם תורכיה תמלא תפקיד מגן דרומי של אירופה או מגן
צפוני של המרחב. מובטחת להם תמורה מלאה עבור מאמ־

ציהם לחזקה.
ואילו לגבי המרחב, תהיה להחלטה זו השפעה מכרעת.
אם תפנה תורכיה סופית עורף למרחב, תאבד ישראל את
הקשר היחיד עם סביבתה, תתהדק חגורת החנק המוחצת
אותה מכל הצדדים.

מארוקו
״גבר תי. התר צי ל ר קו ד עמי

בראשית 1943 קרה נס בכפר נידח במרוקו, ליד אודיג׳ה.
בשעות הבוקר המוקדמות, כשרוב הערבים נימנמו בבתיהם,
נשמע פתאום קול גדול, שירד, כאילו, מן השמים.
הקול דיבר ערבית בניב זר, והוא הידהד בבתי־החימר הנמוכים.
אללה
אמר דברים מוזרים .״אני באתי כידיד!״ שאג קולו
ומיד אחרי־כן :״גברתי, התרצי לרקוד עמי?״
הערבים כבשו פניהם בקרקע, בטוחים שיום הדין הגיע.
רק אחדים, עזי־נפש, רצו החוצה, התבוננו בשמים. אוירון
קטן התרחק בשמי התכלת. שום סימן אחר לא נראה.
הסבר הנס היה פשוט למדי, אם כי לא נודע לעולם לערבים.
במטוס לא ישב שליח אללה, אלא הגנרל מארק קלארק,
מפקד הגייס האמריקאי החמישי במארוקו. במטוס התקין
רמקול חזק, כדי לתת הוראות לאנשים על הקרקע בשעת
תמרונים ותרגילים, מבלי שיצטרך לחנות. כשעבר על פני
הכפר הערבי נזכר שיש בכיסו אחת מאותן החוברות שהצבא
האמריקאי סיפק לחייליו, לפני הפלישה, כדי ללמדם את המשפטים
החשובים ביותר בערבית ובצרפתית. הוא לא עמד
בפני הפיתוי, ניסה את המלים ברמקול.
הקול מן השמים היה רק אחד הסימנים שעודדו את
הערבים לקבל את האמריקאים במארוקו (וגם באלג׳יריה וב־טונים)
כגואלים. האם לא באו לסלק את הצרפתים השנואים?
האם לא אמרו אלף פעמים שהם לוחמים כדי להחזיר לעמי
העולם את חרותם? ואחר שטרחו לכבוש את הארץ הצפון־
אפריקאית העצומה, האם יעלה על דעתם להחזירה לצרפתים,
שאפיסת כוחם נתגלתה לעולם כולו רק באותם הימים, כש־היטלר
כבש את שאר אזורי צרפת שהיו עד אז עצמאיים־
למחצה, תחת מרות המרשל פילים פטן?
האמריקאים, בתמימותם הרגילה, לא הבינו תחילה מה
עוללו. כפילים טובי־לב בחנות של חרסינה התהלכו בין
השייכים הערביים האקזוטיים, אכלו את המאכלים המוזרים,
דיברו על חופש לעמים, חילקו סיגריות ושוקולדה (שלא היו
לצרפתים).
הצרפתים התעצבנו יותר ויותר. הזהיר אדמירל ג׳אק
מיזוף, אחד הקצינים הצרפתים הגבוהים, את הקונסול האמריקאי
בקאזאבלנקה: היחסים הידידותיים בין האמריקאים
והערבים הורסים את השפעת הצרפתים בארץ־החסות (מא־רוקו)
ואחר שהאמריקאים יעזבו את הארץ יש לצפות לצרות
רציניות. הערבים הם עם פיאודלי, בלתי רגילים לחופש בנוסח
ארצות־הברית, הם לא יבינו את ההבדל בין השלטון
הצרפתי, שמטרתו לקיים את השלום, ובין השומן הניתן להם
על־ידי האמריקאים.

הגנרלהצ די ע לפז מון משעשע
הערבים הבינו היטב את ההבדל. מנוי וגמור היה עמהם
לנצל עד תום את עזרת האמריקאים כדי להיפטר מהחסות
הצרפתית המטרידה. כשנתקבל הגנרל קלארק לראיון אצל
השולטן של מארוקו, סידי מוחמד בן מולאי יוסף (מוחמד
החמישי) לא נשאר כל ספק בדבר. נושאי־החנית השחורים,
עבדי השולטן ובני־עבדים שנשאו.חניתות בעלות דגלונים
אדומים־לבנים־ירוקים, ליוו את הגנרל אל הארמון המפואר.
תזמורת השולטאן ניגנה, בכניסה לארמון, את ההמנון המא־רוקאי,
המארסייז ואת מה שחשבו להמנון האמריקאי —
״יאנקי דודל״ .נראה שלא שמעה מעולם כי ההמנון הוא
אחר — ״הדגל זרוע הכוכבים״ .בכל זאת הצדיע הגנרל ברצינות,
לשמע הפזמון המשעשע.
אחר הנאום ניסה השולטאן לתלות אות הצטיינות על
צואר הגנרל. הנסיון כמעט נכשל — השולטאן הנמוך לא
הגיע אל צוארו של הגנרל הענק, שגח״׳ו 1.85 מטר. אולם
הגנרל נאות להתכופף, השולטאן התרוט״ על בהונ-ות רגליו,
והטכס עבר כשורה.
היחסים בין השולטאן והגנרל האמריקאי, הלכו והתהדקו.
הגנרל הזמינו למסיבת־תגמול. כשנוכח לדעת כי השולטאן
אינו יכול לבקר כל אדם בתחומי ארצו, הזמינו
לסייר באנית־קרב אמריקאית. השולטאן קיבל את ההזמנה,

נושא החיכוכים. מגדל זה נבנה בשנת 1452 טל ידי
התורכים להגן על מעבר הדרדנלים בנקודתו הצרה ביותר.
מעבר זה היה משך מאות שנים נושא חיכוכים עם רוסיה.

התרשם מן האניה הענקית (ניו־יורק) ,ראה בטכס הבטחה
מוסווית כי הכוח האמריקאי יעזור, לו בהשגת שאיפותיו
הלאומיות. כשירד מן האניה, אמר :״היה זה אחד הימים
המאושרים ביותר בחיי.״
השיב הגנרל חובב־ההומור :״זוהי אימרה דבת־משקל
מצד אדם שיש לו 120 נשים.״

סוד סו ד חזי ת א חי ד ה
כשהאמריקאים פינו את אפריקה הצפונית, לא נרגעו
הצרפתים. ההשפעה האמריקאית השאירה רושם עמוק. .המא־רוקאים
לא שכחו את חרפתה של צרפת בימי וישי. היסוד
לכל שלטון אימפריאלי — הרגשת הכבוד והפחד של הנמשל
כלפי המושל, לא היה קיים עוד. הם היו בטוחים כי
האמריקאים, שוחרי החופש, יעזרו להם בסופו של דבר להיפטר
מן הצרפתים.
השבוע, כמעט תשע שנים אחר הפלישה האמריקאית למא־רוקו,
ירדה מהלומת־מוות על תקווה זו. ממשלת ארצות-
הברית נתנה הבטחה חגיגית, בעל־פה, לממשלה הצרפתית
שתתמוך מעתה בעמדת הצרפתים במארוקו. הבטחה דומה
הושגה מממשלת בריטניה (שלפני הבחירות) ,ששמה בזאת
קץ לחתירה בת 24 השנים מצד סוכני בריטניה תחת עמדת
הצרפתים בארצות ערב. חתירה זו, שתחילתה בשנאתו של
הקולונל לורנס האגדי אל הצרפתים (אחרי שהצרפתים סירבו
להרשות פלישה בריטית בעורף התורכים, באלכסנדרטה, שהיתר
.,עלולה לקצר את המלחמה בתורכים, מחשש שהדבר
יגרום להתבצרות ההשפעה הבריטית בסוריה) ,גרמה לתמיכה
הבריטית במרד הדרוזים ב־ ,1925 ולמזימותיו של ספירם
המיסתורי וגירוש וישי (ואחר־כך ממשלת דה־גול) מסוריה,
עזרה לא במעט להשניא את הבריטים על חיילים צרפתיים
מסוגם של וייגאן, פטן ודארלאן.
הנימוק שאיחד את בריטניה, ארצות־הברית וצרפת: ההכרה
הבריטית שטיפוח הלאומיות הערבית יערער את מעמד
הבריטים במרחב לא פחות מאשר את מעמד הצרפתים.

(המשך מעמוד )7

שני אג שים מ שכו אתאמא
השבוע ירד יורה משכים על פני תל־אביב.
ברחוב תחכימוני פנת שבזי ניתק חוט חשמל
בעל מתח גבוה מגג ביתה של רחל מזרחי
בת ה־ .58 אותה שעה יצאה רחל את פתח
ביתה, כמנהגה, אחר הגשם הראשון, נשמה
מלוא הריאות אויר רענן. שניות מעטות
לאחר מכן, פילחו יללות זוועה את הרחוב
הרדום. שמלת הבוקר שלה, רחבת השוליים,

בשעות הבוקר המוקדמות, באחד מאולמות
הפסג׳ ,בין 400 אמיצי הלב שכבשו חלחלתם
והופיעו לשמיעת גזר־דינם, כשהוא רועד
מהתרגשות. לאחר שנמשו 23 פתקים מתוך
ארגז ההגרלה, הוקראו מספרי תעודות־הזהות
ושמות הזוכים, לא הכיר איש מן הנוכחים
את שמו, הכל נעשו ספקנים .״כל הענין הוא
בלוף אחד גדול״ ,אמר דוד לשכנתו שהניעה
ראשה. אז נמשך הפתק ה־ ,24 הוקרא השם
דוד רוזנבך.
שבועיים לאחר הזכיר, כבר הוכנו ניירותיו
של דוד, הוא אף שילם עשר לירות דמי־קדימה
על חשבון הסכום הכולל של 185 לירות דמי
נסיעה ובילוי שבוע בפריס. עתה התאספה
משפחת רוזנבך לעתים תכופות יותר אל
הדירה שברחוב בלפור ,31 תל־אביב, כדי
לתכנן לדוד שבוע פריסאי. אחיו. יעקב, שהוא
טנור מקצועי לא פחות ממכונאי טוב (תלמיד,
של הזמר יצחק מן) ,דודיו, סגל־רוזנבך ויעקב
שושני זמרים עממיים מקצועיים, הרבו
לדבר על האופרה בפרים. גם דוד נטה לרעיון
ביקור באופרה הפריסאית מאחר שמאז עזב
את מקהלת בית־הכנסת הגדול, לאחר שנתחלף
קולו, פיתח לעצמו בריטון שאין להתביש בו.
אך לבסוף החל חושב על בילוי פריסאי
בסגנון שונה. לשם כך התקשר עם קרובו
העשיר בפריס, הבטיח לעצמו תמיכה מתקבלת
על הדעת, ערך רשימת קברטים, סוגי
שמפניה צרפתית, העמיק חקר לאופין של
נשות פריס.

פ שעי ם
מלבד מכוניו ת אופני ,
רחל מזרחי
ברחוב: יללות זוועה

נתפסה בחוט החשמל שהשתרך לאורך המדרכה,
כשקצהו השני מחובר לעמוד החשמל.
רחל הושיטה ידה, משכה שמלתה להפריד
בינה לבין החוט׳ ,נזרקה בכוח דחף עצום
למרחק של שלושה מטר מפתח ביתה לכיוון
פינת רחוב שבזי. כעשרה איש נזעקו למקום,
לרבות ארבעת ילדיה, שתי נכדותיה, שזינקו
ממיטותיהם ראו איך ש״שני אנשים מושכים
את אמא עם קרשים״.
אותה שעה הרגישה רחל מזרחי את דמה
מתרוקן בעורקיה, גופה הופך גבישי, מפוחם:
״חשבתי׳ על הסובבים אותי, צעקתי: סורו
ממני אל תקרבו אלי״ בני ביתה הצליחו
להשתלט על המתח, והפרידו בינו ובין אמם
באמצעות רגלי כסא שהוציאו מן החדר.
בעוד אמבולנס של מג! דוד אדום נמצא בדרכו
למקום, היתד, רחל מזרחי שמכה לארכה
על המדרכה, כמעט ללא רוח חיים• דמה
החל חוזר אליה לאטו, שערותיה הסומרות
שככו, היא קמה על רגליה, נכנסה לאמבולנס.
לאחר
טיפול קצר בתחנת* מגן דוד אדום,
בעיקר בידה הימנית שנפגעה פגיעה ישירה
״הרגשתי כל כך חזקה עד שהלכתי הביתה
רגלית.״ משהגיעה לרגלי מיטתה צנחה עליה
אין אונים. מאז הולכים כוחותיה ואפסים
בשיטתיות יציבה. אמר הרופא :״אם תקבל
תזונה מרוכזת וזריקות מיוחדות תוכל להתאושש.״
אמרה רחל :״תזונה מרוכזת אין,
גם הזריקות המיוחדות אפסו.״

חמש דקות לפני חצות קלטו מכוניות
השיטור באיזור יפו—תל־אביב קריאה באלחוט
:״הודעה לכל המכוניות ; מכונית
ת־ 5750 מסוג פלימוט השייכת לאביגדור
רוטר נגבנה. יש להודיע על הימצאה״ .כעבור
חצי שעה הודיעה אחת המכוניות כי
המכונית הגנובה נמצאה עזובה ליד בית־החולים
דג׳אני ביפו. לא חסר בה כלום
מלבד מכשיר הרדיו שהוצא ממקומו.
כמה מכוניות משטרה ששמעו את ההודעה
עברו במקום לראות בעצמם את המכונית
הגנובה. במקום התקהלו כמה שוטרים
ובעל המכונית, בעל בית־ספר לנהגות,

מוסיקה
שהו. אולם מתוך סקרנות ניגש שוטר לאופניים
וכשראה כי הקלקול לא היה יותר
מאשר נפילת שרשרת החל חושד כי משהו
אינו כשורה. הוא ביקש מהבחור להכנס עמו
למכונית השיטור ולהראות לו את הבית
של חברתו.
הבחורה שנבהלה למראה השוטרים (השעה
היתד, שלוש אחר חצות) הודיעה כי
אמנם היא מכירה את אלי, אולם זה יומיים
שהיא לא ראתה אותו. אדרבה, את הערב
בילתה בבית ארוסה, שם אכלה ארוחת ערב
עם הוריו. היא חזרה הביתה בשעה 11 והלכה
ישר לישון, משום כך לא ייתכן כי אלי
ליווה אותה חזרה.
לא התכוון לגנוב .״סמכת יותר מדי
על הכרתך את המשטרה״ ,אמר השוטר לבחור
שהמתין במכונית .״חשבת שאפשר
לרמות אותנו בקלות אבל למזלך הרע נתקלת
הפעם באנשים שונים. נפלת בפח ולא
תצא ממנו עד שתספר את כל האמת. מלים
משכנעות אלה השפיעו והבחור גילה כי
אמנם לא יצא אותו ערב עם הבחורה. לא זו
בלבד אלא שהוא האדם אשר גנב את המכונית
והוציא ממנה את מכשיר הרדיו.
הוא סיפר כי עבד פעם אצל רוטר כמורה
לנהגות והלה התנהג עמו בצורה לא יפה.
לכן החליט לסדר אותו. הוא לא התכוון, חס
וחלילה, לגנוב משהו. הוא עשה את אשר
עשה רק על מנת להרגיז את מעבידו לשעבר.
״איה, אם כן, המכשיר?״ שאל השוטר.
הבחור היסס. הוא מסר אותו לחבר שלו
ולא רצה להכניסו לבוץ. החבר לא היה
מעורב בדבר, לא ידע את מקור הרדיו. לכן
כאשר הבטיחו לו השוטרים כי אם חף חברו
מפשע וקיבל את הרדיו בלי לדעת כי
זוהי סחורה גנובה, לא יאונה לו דבר, גילה
את מקום הימצא הרדיו. השוטרים הודיעו
למטה כי תפסו את הגנב ונמצאים בדרכם
לרחוב הנביאים לאסוף את הסחורה הגנובה.
בהגיעם למקום ביקש הבחור שיוסרו הכבלים
מידיו לבל יעורר הדבר את חשד
חברו. השוטר הסכים אך התרה בו לבל
ינסה לברוח. הם צלצלו בדלת אחת הדירות
וכאשר הופיע בחור צעיר צעק לו העצור :
״תן לו את הרדיו ! תן לו את הרדיו ! ״
אולם השוטר חשב אחרת. הוא הורה לשניהם
לעמוד מן הצד וניגש לחיפוש כללי

״ ב לו דאחדג דו ל ״

הקומפוזיטור יואל אנגל נמנה על סוג האישים
שהציונות נטתה להם חסד היותם
יהודים וציונים גדולים, חלוצי רעיונות קונסטרוקטיביים.
עוד ברוסיה היה חלוץ הרעיון
של המוסיקה היהודית, משעלה לארץ,
ברבע הראשון של המאה, השקיע את מרצו
בפיתוחה של תרבות יהודית, מוסיקה, תיאטרון
ואמנות בכלל. הוא זכה לשם בינלאומי
באמצעות מוסיקת החתונה שחיבר להדיבוק
בהבימה.
כשנפטר בגיל 59ב־ 1927 טרם הספיק ללבות
את גחלת האסכולה שלו• עירית תל-
אביב זכרה אותו שעה שבאה לקרוא שמות
לרחובותיה. שמו מתנוסס היום על בתי רחוב
תל־אביב זעיר, המצטיין בנקיון ובשקט, בין
שדרות רוטשילד ויהודה הלוי.
באחת מישיבותיה בדצמבר 1944 החליטה
מועצת העיר לקבוע פרם עירוני שנתי ליצירה
מוסיקאית מקומית, שייקרא ע״ש אנגל.
השנה עמדו אלף לירות לרשותה של עירית
תל־אביב שהגדילה את סכום הפרס
משלוש מאות לירות בשנים קודמות לחמש
מאות לירות השנה, צירפה את סכום הפרם
שלא חולק בשנה שעברה, הוסיפה מאתיים
לירות מעזבונו של יוסף אלחומי המנוח —
החליטה לחלקו בין חמשה קומפוזיטורים
ושתי הוצאות תווים.
בין הקהל הרב שנאסף במוזיאון תל״אביב
לחלוקת הפרם בלט שר החוץ, משה שרת,
שהופיע הפעם לתבוע את חלקו בכבוד אחיו,
יהודה שרת חבר יגור, שזכה בשביעית הפרס
עבור חיבורו הגדה של פסח נוסח יגור.
הראשון ברשימת הזוכים: עדן פרטוש
עבור יצירתו שיר תהילה לויולה ותזסורת,
שזכתה לתהילה לא קטנה מזו של מחברה
כסוליסטן בויולה, נוגנה בישראל בניצוח
פאול פרה. המנצח הצרפתי של התזמורת,
בארצות־הברית בניצוחם של קוסוביצקי וברנשטיין,
בלונדון עם המחבר כסוליסט. פרטוש,
שזיעזע, בתחילת העונה, את אופטימיותם של
חובבי המוסיקה לגבי רמתה של התזמורת
הפילהרמונית, על ידי התפטרותו משורת
מנגניה, היה פחות נרגש מארבעת חבריו*
שזו היתד, להם הפעם הראשונה כגיבורי פרס
אנגל: ב־ 1948 זכה בפרס בעד היזכור לויולה
ותזמורת.

ד ק 67 דעו לנגן
הגרלות גבוה וממושקף, ישיב דוד רוזנבך בן ה־,24
אותו בוקר, ה 13 בספטמבר ליד שולחן עבודתו
בבית־חרושת למוצרי מתכת שברחוב
התבור, תל־אביב, לקח לידו כמנהגו את עתון
הארץ ולמראה מודעת שהם (שרותי הים)
שנזדקרה לפניו זינק מיד ממקומו, אץ לכיוון
משרד הדואר הקרוב.
המודעה הזמינה את כל המעוניינים להשתתף
בהגרלה בה יזכו 186 איש בטיול קבר
לפריז, על שתים מאניות החברה, במסגרת
של חילופי תיירים עם צרפת.
משך 24 שנותיו לא חלם דוד שיעלה בידו
אי פעם להפליג אל מעבר לים. מאז נפטרה
אמו, בשנת ,1940 והשאירה אחריה אותו,
את אחיו יעקב הגדול ממנו, ואת חמשת
אחיותיו, היו רעיונות שונים מנקרים במוחו.
סיים את בית־הספר המקצועי נזונטיפיורי,
ייסד יחד עם אחיו את בית־החרושת נצחי1
למוצרי מתכת, הצטרף להגנה (חי״ש ת״א),
שרת בגבעתי.
2600 מעוניינים הריצו מכתבים למשרדי
שהם בפסג׳ שברחוב פינסקר, תל־אביב• ב־2
באוקטובר, תאריך ההגרלה, מצא דוד עצמו,

בעדהפרס ויוווע

מועמד־לטיול דוד רוזנבך
בתוכנית: שמפניה צרפתית

שהובא למקום זיהה אותה. למרות שהוצא
ממנה מכשיר הרדיו הוא נראה שמח ביותר
כי בכל זאת נמצאה המכונית. כעבור זמן
מה עזבו השוטרים את המקום בהשאירם
שומר ליד המכונית, לבל יתקרב אליה זר
ויטשטש את עקבות הגנב.
כעבור שעתיים חזרה מכונית שיטור של
נפת יפו למקום. היושבים במכונית ראו את
השומר מדבר עם צעיר חובש משקפיים אמריקאיות,
עם שרוולים מופשלים וידים מלוכלכות
.״הוא רצה להתקרב״ ,הסביר השוטר
,״ואמרתי לו להסתלק״.
״האופניים שלי התקלקלו״ ,הסביר הצעיר
ולשאלות השוטרים ענה כי הוא גר בתל־אביב
והיה בדרכו לביתו ממחנה חיל האויר
הישן .״אם כן״ ,שאלו השוטר ,״מדוע התקרבת
דוקא בכוון לכאן, כאשר דרכך היא
בכוון ההפוך?״
הבחור לא התבלבל, הסביר כי ליווה את
הבחורה שלו לביתה ביפו. היה זה סיפור
רגיל שאין בו דבר העלול לעורר חשד כל

החדר. תוך שניות-ספורות מצא את הרדיו
ויחד עמו כחצי תריסר מקלטים אחרים
של מכוניות גנובות אשר מספריהן חרוטים
על המכשירים. מלבד זאת מצא עוד מכשירים
שונים, שעונים ומסכת גאז•
אולם התגלית המענינת ביותר נעשתה
כאשר הגיעו למקום שוטרים נוספים ועמם
האופניים שנעזבו על־ידי הבחור ליד בית־החולים
ביפו. גם הם השתייכו פעם למישהו
אחר ונלקחו ממנו שלא ברשותו.

טיפול אמהי

האדץ

חמרים ראשונים מכספי ההנקה — בעוד
כ־ 3שבועות (מעריב).
חייםלוי, פתח־תקווה

משפחה בוטאנית

שלי וינטרס וג׳והן גרפילד ב״הם רצו כל
הדרך״ — יש לה רקובים ליד תל־אביב
(לאשה).
אליהו אריאלי, באר־שבע

תזמורת חובבים למחצה, סימפוניית הדוג׳-
ריס, ניגנה בארצות הברית משך 13 השנים
האחרונות עד שלפתע החל האיגוד המקצועי
של המוסיקאים להתנגד להופעתה. אך לבסוף
הרשה האיגוד לתזמורת להמשיך בהופעותיה
ולחגיגת נצחונם הזימנו הדוגיריס את כל
החובבים לבוא עם כליהם להופעה אחת
גדולה.
מאז , 1872 כאשר יוהן שטראום הצעיר
ניצח על תזמורת של 1087 כלים לא נראתה
תזמורת רבת־כלים כזאת בארצות־הברית. רק
שהתזמורת החובבת, שחנתה בברוקלין שבניו
יורק, מנתה יותר 2419 :כלים.
בלי מטרקווד התזמורת הגיעה למקום
בשעה אחת אחר הצהרים, אלפי הצופים
בשעה חמש. גילי החובבים לא הוגבלו :
הצעיר היה בן שבע, כחול־סרבל, נשא חצוצרה
והזקן היה עורך־דין בן 63 שהביא
מפוחית־יד. למרות שהכניסה הותרה לכל אדם
שהביא עמו כלי מוסיקאי מקובל (להוציא
מסרקות מעוטפים נייר משי) הצטיינו כל
2419 הנוכחים בקולניות יתירה, אולם לדעת
מבקרי המוסיקה בארצות׳הברית ידעו רק
67 מהם כיצד מנגנים.
גם שיווי המשקל התזמורתי לא היה יציב
ביותר כי לפחות אלפיים חובבים נגנו בכלי־רוח.
המיתרים נסרו בכל זאת וגם נבלים
מספר השמיעו את קולם. הכלי הנדיר ביותר
היתד. מערכת פעמונים שהובאה על ידי
קבוצת צופים. יחידת המתופפים לבשה כובעים
ירקרקים והרכיבה שפמים מלאכותיים. אך
הופעת הקלרניסטית לבנת״האפודה שעיינה
מדי פעם בכרך כרסתני של הפילוסוף הגרמני
שופנהאור היתד, ללא ספק המצויינת ביותר.
אולם שווי המשקל הושב על כנו כאשר
2419 המנגנים חדלו לנגן 2419 וריאציות של
2419 נושאים והשמיעו במשותף את ההימנון
הלאומי, כאות סיום הכינוס.
* יתר חלקי הפרס חולקו בין קראל סלומון,
מנהל הסדור המוסיקאי של קול ישראל ;
מתתיהו שלם (ויינר) ,חבר בית־אלפא. יהו־יביס
סטוצ׳בסקי לציון דרך ביוס הולדתו
הששים, כחלוץ המוסיקה היהודית ; ההוצאה
לדברי מוסיקה של המרכז לתרבות על יד
הסתדרות העובדים וההוצאה לדברי מוסיקה,

המוסיקה הישראלית.

״העולם הזה״ מס׳ 731

ט ע 1 שחיה דדן־ אג .3שיא נו ס ף
כששכרה ברית־נוכבים־עתיד את השיא הארצי
במשחה שליחים 200א 4גילו מודדי
הזמן שזמנו של גבריאל נסם, צעיר הקבוצה,
( 2:33 דקות) טוב מהשיא הארצי לנוער 200
מטר הנמצא בידי אלבאום (ברית־סכבים־עתיד
2:34 — 1947 דקות) .התוצאה לא הוכרה
כשיא כיון שהושגה במשחה שליחים. אך
נסט לא התיאש, החליט לשחות העונה 200
מטר פעם נוספת, כיון שבעונה הבאה ייחשב
למבוגר, לצרף בכך שיא נוסף לשרשרת
שיאיו.
הוא ניצל את אליפות צה״ל בשחייה
שנערכה בבת־גלים, ודקות מספר לפני שהחלה
שחה בנוכחות שופטים את 200 המטר
ב־ 2:28 דקות, רכש לעצמו בכך את השיא
הנוסף.
משהחלה אליפות הצבא התעניין הקהל
בעיקר במאבק על ספירת הנקודות שהתנהל
בין חיל־הים ופיקוד ההדרכה, לא הרגיש
שנחום (נחצ׳ה)״בוך השיג את התוצאה הטובה
ביותר של העונה במאה מטר חתירה (1:04
דקה).
דן קפליבצקי לא פיגר אחריו, השיג תוצאה
טובה ביותר במאה מטר גב ( 1:21 דקה).
משחה אחר משחה הסתמן יתרון פיקוד
ההדרכה, למרות הצטיינויותיו של קפליבצקי,
איש חיל־הים, בשחיית גם ובמשחה שליחים
100א 3מעורב (גב, חזה, חתירה) .לבסוף
זכה פיקוד ההדרכה בנצחון חשוב נוסף, נטל
את הגביע מידיו של אלוף־משנה מרדכי
לימון, מפקד חיל־הים, בזכות 115 נקודותיו
לעומת 85 הנקודות של חילו של אלוף־
המשנה.
שייט כדור שינה ב קוני א ק
תאריך שייט הערים השמיני של הפועל
נקבע ל־ 13 באוקטובר, מספר החביב על
הימאים למרות דעת כתב העולם הזה, אורי
ארגוון, שאנשים רגילים סבורים אחרת. אולם
משנקבע התאריך סופית החלו כל סניפי חימיה
של הפועל (מנהריה הצפונית עד בודים
הדרומית) מכינים את הסירות לקראת השיוט.
הסירות
הועלו לחוף על ידי אנשי הצוות
כשמפקד הסירה עומד לידם ונותן קצב בצעקות
ובנפנופי ידים ככוהן כושי בג׳נוגל. משהועלתה
הסירה לחוף, נהפכה על פניה והצוות
החל מגלח את זקנה (צדפים וצמחי ים
שדבקו בה) ,לאחר מכן נשרף וגורד הצבע
הישן של הסירה אך אותה שעה לא הוזנח
גם הטיפול במערך המפרשים, שהוטלאו, כובסו
ונמתחו.
אך עד להכשרתה הסופית לשיוט עוד נזקקה
הסירה לתיקונים רבים, ביניהם: סתימת הסדקים
שנתהוו ביו הלוחות• במשך כחדש
בילו אנשי הצוותות כל שעה פנוייה בנמל
כשבתאריך השיוט הופיעו 16 הסירות מ־הו

מלבד תאונה קטנה שארעה לפנות בוקר
כאשר הסירה התל־אביבית עמל התהפכה למרות
שנקשרה לשני עוגנים (אך צוותה שנת־רטב
שכח לקפל את המפרשים) אחר גם מפקד
ענוירם שוחט, אחת הסירות מת״א, להופיע.
לנוכח רוח שרקנית, שמים מתקדרים וטרטור
גשם קל הלכו ופחתו סיכויי היציאה.
אך כשהופיעה אונית הדגל של חיל הים
וספינת משמר החופים נראה כאילו חישובי
הצוותות כיצד לצאת מהמפרץ (לצמצם מפרשים?)
הם בעלי חשיבות מעשית.
לפתע הופיעה סירת מנוע בפתח הנמל,
אשר הביאה את אלקנה, מפקד ענזירם שוחט,
שהחליט לנצח בסירתו את דוד נפחא שהשיגה
את המקום הראשון משך ארבע השנים
האחרונות. אך למרות ים הומה סירות (צופיים
חיפה בתוספת •סירות מועדון הכרמל)
והעברת הגרזן לאיש העוגן כדי לנתקו
במקרה שייתפש, לא היתה אפשרות לקיים
את השיוט במועדו, היה הכרח לדחותו לשבוע
ימים.
הראשונה הגיעה חמישית. בשבת
הבאה נשנה המחזה כשעשר סירות בלבד,
בהן ארבע גדולות, התרכזו במקום הזינוק
מול חוף שמן, חיפה, כשהחלטת התל־אביביים
איתנה לשבור את שלטון דוד נפחא
החיפאית.
כשהועלה דגל ה״נ״ ,המשמש אות להעלאת
המערך ושלוש דקות לאחריו נורתה יריית
הזינוק יצאו תשע סירות לדרך אך העשירית,
החיפאית ניסן סט, נתפשה ברוח מכוון הנגדי,
חילצה עצמה בעזרת סיבב שלם
במקום חצי תפנית.
סירת נהריה התפרצה בראש כששאר הסירות
נשארות מאחוריה ולקחה כוון מצפון
מערב בהסתייעה ברוח הדרומית מערבית.
אחר שקיעת השמש תולקו משמרות הלילה
ובאוירת העלאת זכרונות משיוטים קודמים
(כגון סידור שופט בעזרת כדורי שינה שהושמו
בכוס הקוניאק בה כובד) התחולל הקרב
הדרמטי כאשר ברל התל־אביבית שהיתר,
חמישית, התפרצה קדימה, בהגיעה שניה
בשיוט הערים ובהשאירו. את דוד נפחא
שחסמה את הדרך לכתריאל, חמישית כשאנשי
נתניה הקדימום בשיטתם המצוינת :
מול ביתם נטשו את השיוט וחזרו לחופם.

טניס
למחרת, המערכההש די שי ת
״אם לא תשאירו את תוצאות ההגרלה כפי
שקבע המזל העיוור, נראה בזה פגיעה חמורה
ולא נשתתף באליפות,״ הכריז נציג מכבי־הצפון.
מכבי תל־אביב לא נבהל מהכרזתו
של הצפוני והחליט להתחיל באליפות בדרך
שהוא רוצה. הסכסוך שחל ערב עריכת אליפות
ישראל בטנים נבע מרצון מנהלי מכבי
תל־אביב לקבוע מי ישחק נגד מי ומתי.
לאחר משא ומתן ממושך בתוך מכבי-
הצפון היותר לשלושה משחקניו לקחת חלק
באליפות, אחר שאלוף השנה החולפת, יעקב
(יענקלה) בונטמן, עזב את הארץ לארצות־ית
שלושה ימים לפני מועד האליפות

על כך ומילאו את מגרשי מכבי תל־אביב.
״היום הוא יזכור הודות למסורת
האליפויות בטנים התנהלו המשחקים בסדר
נאה אך משחק חצי־הגמר בין אריה וייס
(מכבי־הצפון) ליהודה (יורק) פינקלקראוט
(מכבי תל־אביב) ,הגדול מוייס ב־ 10 שנים,
הוחל בשעה מאוחרת למרות שהיו מגרשים
פנויים קודם לכן.
הפגישה בין השניים עניינה את כולם. היו
אלה המשחקים היפים ביותר באליפות .1951
אך הפתעה ראשונה באה כבר במערכה
הראשונה כאשר אריה וייס תיקן את השיעור
4:1לרעתו ל־ 4:6לטובתו. במערכה השניה
ניצח פינקלקראוט 2:6הקהל נמתח, השחקנים
התעצבנו והילדים מהגגות הסמוכים

האוכל למגרש. ברצותו לשתות גזוז אסף
כדורים תמורת שתי פרוטות, אך אושרו היה
רב מיוחד כאשר הגדולים נתנו לו לאחוז
במחבט ולהכות בכדור.
ב־ 1943 הפך חבר מכבי־הצפון, התחיל משחק
טניס ברצינות. אותה שנה זכה באליפות
הנוער למתחילים, שנתיים לאחר מכן היה
אלוף הנוער. ב־ 1946 גבר על מאמן הכדורסל
שהתמחה בטנים, יהושע רודן, הפך אלוף
מכבי־הצפון.

כעבור שנה זכה אריה וייס, שגידל בינתיים
שפם שחור ודקיק, באליפות ישראל
לטניס שעה שניצח את רפאל גורניצקי
בגמר. תוך שנה נוספת ניצח את המאמן
המקצועי נעים רוז׳אן לאחר קרב שהיה

השחיינים גבריאל נסט, יעקב אלכאום, נחום בול,
הראשון רצה עוד שיא

צעקו :״יחי אריה וייס !״ השמש טרם שקעה,
אך העצבנות של פינקלקראוט עברה כל גבול
שעה שוייס רכש את אהדת הצופים הודות
להיגמלו ממנהגו הבלתי ספורטאי בעבר להטיל
את המחבט לאויר.
פינקלקראוט התעיף, מצא סיבה להפסקת
המשחק: החושך. השופט קבע שהמערכה
השלישית והמכרעת לא תוכל להיערך באור
הקלוש, דחה את ההמשך למחרת. וייס דרש
חזרה על כל שלושת המשחקים אך פינקל־קראוט
לא הסכים ולמחרת, בתשע וחצי
בבוהר, התייצבו שני היריבים למערכה השלישית
בלבד.
״אני לא זוכר שהוא ניצחני פעם אחת בימי
חייו,״ הודיע פינקלקראוט. וייס לא שתק,
ענה :״היום יזכור הוא צדק, בנצחו בקלות
מפתיעה .3:6
חלקו של מכבי־הצפון עלה כאשר גרטרוד
קורנפלד הוסיפה את תוארה שלה, אלופת
ישראל, בנצחה את כל הגברות בלא מאמץ.

אחד היפים בטנים הישראלי (הוא ארך שלוש
שעות, נמשך חמש מערכות) .אחר ייניג את
ישראל בתחרויות גביע דיויס, יצא למסע
בהודו לתחרויות אליפות אסיה.
הטניס מילא את כל ימיו של וייס, אך
כאשר החלה מופיעה נערה שחרחורת, אסתר,
במגרשי הטניס החליטו לשתף מחבטים. החורף
נישאו ומאז החל וייס להיות שקט
יותר והתפרצויותיו על המגרש נעלמו. כנראה,
בהשפעת אשתו. אך גם וייס, פקיד
מכם ובלו בחייו האזרחיים, השפיע על
אשתו, היא התחילה משתלמת בטנים.

כדו רגל
מו כ ר חי םלהחליףאתה צנ ע
המגרש הקטן של הפועל בקרית אליהו,
חיפה, כמעט ולא הכיל את 4000 הצופים
שבאו לחזות במשחקם השלישי והאחרון של
אול־סטאר. הדחק ליד הכניסות אילץ אף את
משלמי הכרטיסים היקרים ללחום כמיטב
יכולתם כדי להיכנס בזמן ולהשיג מקום
ישיבה.
כשהופיע ראש העיר, אבא חושי, שבחסותו
נערכה התחרות, ליד הכניסה, קיווה כי הקהל
יפנה לו דרך. אולם איש לא ויתר
ומלבד ניצחונם הראשון של האמריקאים בישראל
( )1:2על קבוצה מוגברת של הפועל־חיפה
היה למשחק תוצאה נוספת: אבא
חושי כינס את נציגי הפועל ונזכבי, דן עמהם
על הקמת איצסד עירוני גדול ברוממה שליד
אחוזת סמואל.
שאול אייזנר, בלם הקבוצה האמריקאית
שהצטיין במיוחד, החליט לנצל את הטיול
מארצות־הברית במלואו, נשאר לשבועיים נוספים
אצל אחותו בקרית מוצקין.
הפועל־חיפה, היוצא למסע קצר לקפריסין
רצה לצרף את אייפנר לקבוצה, נתקל בהתנגדות
חבריו :״הוא לא צריך להחליף את
הצנע, אנו מוכרחים ! אחרת לא נוכל לשחק
כהוגן בעונה הבאה.״

שחקני לייצוא
אלוף הטניס אריה וייס
ריק בשלישי, נצחון

חמשה הסניפים (בודים, תל־אביב, נתניה,
חיפה ונהריה) עמוסות 1166 ימאים צעירים.
עם עלות השחר רבו הדיונים על סיכויי
הרוחות ומזג האויר הלא־נוח, שבא אחר
יום חמסין, בישר סערה דרומית מערבית.
אחת הימאיות הצעירות לא נואשה מהשמים
הקודרים, הבעירה מדורה, הכינה פחמים לכתיבת
מספר סירתה על מפרשיה.

,העולם הזה׳׳ מס׳ 731

החדשה.
אך החישובים החד צדדיים של מכבי תל־אביב
לא כוונו נגד מכבי־הצפון בלבד. הוא

זלזל גם באוהדי הספורט הלבן. למרות שבכל
שנה הוצפה תל־אביב, כרגיל, שפע של מודעות
שהכריזו על אליפות ישראל בטניס,
שקטו השנה לוחות המודעות. התחרות קוימה
במחתרת למרות שהקרובים לענף ידעו

לא ידע איש מיהו וייס שהפסיד יחד עם
נבחרת ישראל לנבחרת דניה במשחקי גביע
דיוים.
אריה וייס בן ה ,23 יליד יאסי הרומנית,
התחיל את הקריירה הספורטאית שלו בגיל
צעיר. מקום מגוריו הקרוב למגרשי הטניס
התל־אביבים משכו לכדורים הלבנים שהיה
רץ אחריהם כשאמו נאלצה להביא לו את

הרץ השמאלי של נבחרת ישראל, אלי
פוקס, נקט בשני צעדים מכריעים: הוא
התארס עם ברכה צ׳צ׳יק ,20 ,שחורה ושמנמונת
וניהל משא.ומתן עם עורך הדין וולף
פלאומנהפט לשם חתימת חוזה התחיבות
כשחקן מקצועי לקבוצת כדורגל אמריקאית.
אולם מלבד אלי פוקס שחדל להופיע לאחרונה
במשחקי מכבי תל-אביב בגלל נהלו
את המשא ומתן, הועמד שחקן ישראלי שני
ברשימת המועמדים ליצוא: ראש קבוצת
אולסטאר החליט לצרף לפוקס את יהושע
גלזר.

בבית־הספר לשפות

״ קדימה ״

רוז׳ בן־יהודה ,74ת״א

בהדרכת מורים מומחים מאנגליה ומארצות הכרית

ב־ 1בנובמבר נפתחים 3קורסים חדשים כדלהלן :
א) למתחילים מ־ 10—9בבוקר ( 5פעמים בשבוע) ; ב) למתקדמים מ־11—10
בבוקר; ג) למתקדמים מ־ 5 — 4אחה״צ; ד) למשתלמים מ־ 12 — 11 בבוקר•
ה) לתלמידי כתות ו׳ ,ז׳ ,ח׳ של בתי־ספר עממיים ( 3 — 2פעמים בשבוע),
מ־ 4 — 3אחה׳׳צ.
פרטים והרשמה :

היום, מחר ומחרתיים מ־12—9

בצהרים

ומ־8—4

בערב.

גם לקורסים הקיימים בעברית ואנגלית — למתקדמים ולמשתלמים.

״יוכל״

אהל־שם

ארגון מפעלי אמנות

8.11.51 שעה 9בערב
בכורה

הופעת

של קרוזו ההונגרי
כך מכנה ניו־יורק טיימם את
מקדוש גנני

הידוע מהסרטים :

הקול שנולד

ועוד

כרטיסים: שרותרון, אלנבי ,32 מול מוגרבי — כנף, אלנבי ,83 טל׳ )556
כנף יפו, בוסטרוס — 9רוקוקו, כיכר דיזנגוף .11

ציון חברהלב טו ח 3ע״מ
מאון מ רו ב! דיו 31בדצמבר 1950

אקטיב

השקעות (נירות־ערך,
משכנתאות והלואות) —638,953.
מזומנים בקופה ובבנקים —132,557.
פרמיות לגביה, חברות
בטוח ונתבעים שונים —219,246.
—444,175.
קרנת בטוח משנה
—1,434,931.

פסיב

הון, קרנות שמורות
ויתרת ריוח
קרנות בטוח
תביעות תלויות זכאים
ותשלומים למפרע
פקדונות בטוח משנה

—116,868.
—785,739.
—300,653.
—231,671.
—1,434,931.

חידוני ״ העולה1הי״
חידון ב ל שי מס־ 3
ינו ב ס קי נכ של מ פני ש ה פליג יו תר ס די ב ד מיו נו.
ברנ ע ש סי פ ר לחוהר כי ה ערבי הריה רה מ ח סני ת
אחת של ה רו בההצ׳ כי ולא הס פי הלט עון שני ת,
ידע החוהר ש הו א שיהר. בהיר נ ר או הנהבים של
רו ב ה
ש שה הלעים, והלע שבי עי פנ עבכר מי.
צ׳כי ( מו דל מ אוז ר) י כול להכיל מ ק סי מו ם ש שה
כדורים — ח מי שה במח סני תוא חד ב קנ ה ( בניגו ד
ל רו בההב רי טי) .התר מיל של ה כ דו רהצ׳ כי שונ ה
ל חלו טין מתר מיל ב רי טי.
כ שה חו קר ה סבי ראת הדב ר לינו ב ס קי, נשבר והודה.
הו א הרג בעצ מו אתכר מי, שדר שממנו
ס כו ם גדול של כסוי. שהיה חייב לו. א ח ״ כפעל
ב ה תרג שו ת, ט ען מחד ש את ה רו בהב־ 6כ דו רי ם,
ביים אתעק בו ת ב חול וירה כמהכ דו רי ם נו ס פי ם
כדי לט שט שאתהעק בו ת.
נראהשהפת רון היה ק שה מן הרגיל, ל מ רו תשנ
סי ם מזר חי, רח, דו ד ילין , 44י רו שלי ם, טו ען ש מ
צ א או תו ב־ 60 שניו ת ( אךה קריב 2ש עות כדי
לנ סחאתהפת רון) .נתקב לו רק 635פ ת רונו ת. נ ם
הם בחלקם בל תי־נ כוני ם. רב־ ס מל בן־דוד, דאר
צ ב אי . 292צ ה ״ל. של חבמ קו םפת רון דו ״ ח מ קי ף
ו מ ענין של המשט רה ה סו ב ל רק מ ל קוי אחד —
אין הו אמת אי ם ל עו ב דו ת.

בפרס — טי סהל איל ת — זכ תה בהגרלה רחל
כו ס, שד רו ת רו ט שיל ד , 2תל־ אביב.

מ ה 1קרהבתש ״ א י
פתרון 500 ) 1 :מיליון דול ר 2הנליל ה מערבי
; )3ציר אחד 4הקפאתה שכ ר 5סי לו
קו של המבקר; ) 6אריה בן־ אלי עז ר; )7מנ ה ל
ה ט כניון 8מירדכי מקלף 9י שראל רוקח ;
) 10 סי ר ברייאן רו ברט סון 11 שב עה שו ט רי ם;
) 12המח סו ר בניי ר; ) 13 נען 14 אי הקצבת
תו ספתמטבע זר 15מ סי ב ת חג נו צ רי ת 16
ס כ סו ךקש מי ר; ) 17 יאן סמאטס 18 ני הול
ת ע מו ל ה נוג דתלד עו תהמ טה 19פ א רי ס 20
יהודי 21 קו רי אה 22 וועדת סנ א ט 23
חוקת ב חי רו ת חד שה ; )24 סנן הנ שיא 25 רא ש
שב ט א פרי ק אי 26 בי ת מ שוגעי ם 27 הארי
טרו מן ; )28ה שפ ע ת הדת 29 שארל מלי ק ;
)31 יו ס ף
)30ה ש תל טו תמפ לג תהאסתקל אל ;
ידין; ) 32 מוי ר ה שירר; )33 פביולה; ) 34 סיל-
בנ ה מניי אנו ; )35המפקח הכללי 36ב ת סו ח ר
)37 רמת־גן ; )38ב חו ר י שיב ה ; )39
ערבי ;
פאנא מי ת 40ב ר לין; ) 41 מנ צחב רזי לי; )42
טרטיף; ) 4 5
וואננר; )43 אייזיק שטרן; )44
מלכת שב א 46מכתב כו רו ת 47 יתו שי ם ;
)48 מי עו טתפוצה 49ע מו ס בן־גוריון.

חנש ־ 0
שרי וראשי עיריות
כאשר ככור שיטרית הפך בשלישית
שר משטרה חיכה לו תפקיד מיוחד: תושב
שכונה רמתגנית שנתקל בסירוב תחנת המשטרה
המקומית לסלק נחש מחצרו, צלצל
לשר המשטרה, ביקשו להתערב בדבר. כעבור
חצי שעה הופיע שוטר מזויין בתת־מקלע
בחצר המתלונן, השמיד את הנחש.
בהופיע שר האוצר אליעזר קפלן, בזכות
היותו חבר הסתדרות העובדים וזקוק
לרופא שיניים במרפאת קופת חולים ירושלמית
נתקל בתור אנשים שלא ניאותו
לסידור לפיו יתקבל השר על פי הזמנה
מוקדמת, צעק :״הוא יכול ללכת לרופא
פרטי ! ״
מלבד ניתוחים כלכליים של נאום שר
המסחר והתעשיה ד״ר רב יום!? גילה
עתונאי אחד עדות נאמנה לביקורתו המוקדמת
של ראש הממשלה (לפי השמועה :
ארבע פעמים) .בכל הנאום חסרה מלת־ה־חיבור
את, כמקובל בכל נאומי ראש הממשלה.
דוד
כן־גוריץ עצמו זכה למתנה מיוחדת
מצד ספרן ספריית הקונגרס האמריקאי
בקבלו העתק מצולם על סרט של פירושים
לתאולוגיה של אפלטון שנכתבו על ידי
פרוקלום, פילוסוף יווני שחי לפני 1500
שנה. המיוחד במתנה: בארצות־הברית נמצא
טופס אחד בלבד. מלבד זאת גילחה
בעלת הניו־יורק פוסט, דו רו תי שי ף, באחד
ממאמריה הקבועים בעיתונה כי בפנות
אליה בי. ג׳י בשעת מסעו האחרון בארצות־הברית,
הסביר :״הייתי בחפץ לב מבכר
לקחתך בזרועותי ולנשקך מאשר לבקש
ממך כסף״.
בכרך השביעי של חאינצקלופדיוז הסובייטית
תואר נשיא ישראל, חיים וייצמן,,
להנאתם של קוראיו שקונהו השבוע, בצאתו
מתחת למכבש הדפוס, כמשרת האימפריאליזם
הבריטי שעבר לאמריקאים כשהראשון
נחלש, הוגדר כתוספת: ריאקציונר, מדכא
עמלים וערבים.׳
אנשי שגרירות ישראל בוואשינגטון שבראשה
עומד אכא אכן אספו 512 דולאר
( 183 לירות) לקרן החירום של הצלב האדום
האמריקאי לטובת נפגעי השטפונות בחודשים
האחרונים במרכז ארצות־הברית. אחר
שכל העובדים תרמו ממשכורתיהם, נענו גם
הילדים שהפרישו ממעות הכיס שלהם לרכישת
מזונות וריהטו לנפגעי השטפונות.
בהתקרב ציר ישראל באורגוואי, ד״ ר
יעקב צור, למונטיוידאו הבירה לשם מסירת
כתב האמנה, זכר כי שכח את כסיו־תיו
האפורות, החיוניות לטקס הדיפלומטי,
בדירתו בבוינום־איירס. הפתרון: הופעה
בכפפותיה האפורות של אשתו.
בהופיע שדמה זלמן שרגאי ראש
עיריתה הדתי של ירושלים, במסיבה בה נאם
מיג׳ור־ג׳נרל ויליים ריילי, ראש מטה
משקיפי או״ם על תפקידי אירגונו, החליטה
הנהלת ימקא המארחת להבטיח יחם מיוחד :
בניגוד לשאר 80 האורחים ששורתו על
ידי משרתים סודאניים, הגישו שני מלצרים
חבשי כיפות מנות מזון כשרות דרך פתח
נפרד (כדי שהבל האוכל הטרף לא יקרב
לכשר) לראש העיר שזכה בכך במנת תר־נגול־הוך
ו כשרה.
כאשר הגיעה לבסוף תערוכת מארק,
שאגאל לחיפה, זכר ראש העיר, אכא
חושי, לספר מעשה שארע בשעת הפתיחה
של התערוכה הראשונה בתל־אביב. אמר
שאגאל לאחר שהקשיב מפי זלמן שזר
להסברים על סמלי ורמזי תמונותיו :״כעת
אני מתחיל להבין את התמונות ! ״
השבוע נתקל ישראל רוקח, ראש עירית׳
תל־אביב, בגל• מכתבי מחאה של בתי החינוך
של העובדים שהחזירו חלק מ־ 250 כרכי
כיבוש יפו (תיאור התקפת אצ״ל על
מנשיה) שציווה לחלקם בין ספריות בתי־הספר.
ההנמקה :״הספרים מהללים את כת
הפורשים״.
אותה שעה זכה מנחם כגין, שספרו,
המרד, יצא בתרגום אנגלי, לשבחים כראש
לוחמי חרות, מעורבים ביקורת קטלנית.
חבר הפרלמנט ריצ׳רד קרוסמן, שנחשב
כמומחה לענייני ישראל מאז היותו חבר
הוועדה האנגלו־אמריקאית, הישווה את
עורך־הדין הפולני ששירת כקורפורל בצבא
ונטל לידיו את הפיקוד על הארגון הצבאי
הלאומי לפושע מלחמה מסוג הגנראלים
הגרמניים.

החיות הירושלמי: עכביש ארסי (אלמנה
שחורה) ,שני מחליפי צבעים, שלושה עקרבים.
אחר
שרישארד אינגר יעץ (בשירה)
ל־ 55 העתונאים שהשתתפו במסיבה לכבוד
הזמר במלון אמבסדור, תל־אביב (מרק, דג
ולפתן) לבוא לישראל, קם אייזיק רמכה
הממושקף, איש הבוקר שהיה מזכירו של
זאב ז׳כוטינסקי ועורך המשקיף והביע
את דעתו :״קל לו ליעץ — הוא גר בחוץ־
לארץ גם הסברו השני, בצטטו את נחום
סוקולוכ, כי אינגר מדבר עשר שפות (האמת:
שבע) באידיש נתקבלה על הדעת.
מלבד גילוי כשרונו בשעת היותו כלוא
במחנה הסגר גרמני והופעה בחליפה שאולה
שהיה צריך להחזירה למחרת בבוקר באולם
ניו־יורקי נתפרסם הומר האורח מיקלוש
גפני גם בתאבונו הגדול: כששוחרר ממחנה
ההסגר שקל 45ק״ג, פיטם את עצמו
ל־ 150ק״ג, נאלץ להסתפק ב־ 80ק״ג אחר
שבגלל שומנו הרב נמנעה ממנו השתתפות
סדירה בסרטים.
כאשר סיפרה שלי ווינטרס (ראח במדינה)
בפני עתונאי תל־אביב, שנדחקו סביבה
בחדר קטן במועדון העתונאים( ,האולם הגדול
היה תפוס על־ידי כינוס סוכני הפרסומת)
על הסרטים שהשתתפה בהם הזכירה
כי תפקידה הראשון היה של מלצרית הנחנקת
למוות על ידי רונלד קולמן בחיים
כפולים. שאל עתונאי אחד :״האם זה כאב?״
התשובה :״לא להיפך, נהניתי מאד. בזרועות
רונלד קולמן שום דבר אינו כואב״,
כשקם באותה מסיבה משהרץ, מזכיר
אגודת העתונאים, והציג את השחקנית כמי-
סיס (גברת) ווינטרס, תיקנה אותו: מיס
(עלמה) ווינטרס, למרות נשואיה לפרלי
גרנג׳ר נשארה עלמה ביחס לשמה האנד
נותי.
בחתונתה של בת מחמוד רשיד, מוכתר
אבו־גוש, לבן דודה נוכחו אורחים רבים
שנהנו מריקודי הדבקה המסורתיים וכיבודי
המזון הלא צנועים. אולם החרב שהונפה
בשעת הריקודים היתד, מטה עץ והיריות
לכבוד הזוג נורו מאקדחו המרושיין של מבקר
אגד בקו ירושלים תל־אביב, היושב ישיבת
קבע בבית הקפה האבו־גושי.
בפגוש האחות הראשית של בית־החולים
הדסה, תל־אביב, רכקה וו לקנש טיין,
נער מוכר קרח יושב בודד ליד עגלתו ומכריז
״קרח, קרח החליטה אשת א ל כסנ
ד ר עז ר (יבזרוב) ,יוזם בנייני האומה
הירושלמים, ליזום בקשה :״הלוואי ואמצא
אדם שיכריז :״אחיות אחיות !״
בהשיג ה פ רו פ סו ר א לי עזר לי פ א
פי קני ק, ארכיאולוג ואבי הרמטכ״ל8,500 ,
דולארים ( 3000 לירות) מאבאהלל
סי לבר להוצאה עברית ואנגלית של הטגי-
לות הגנוזות, שהן פרי תגליתו מסר את המטבע
הזר לאוצר. אך השבוע זכה ליחס
מיוחד בהקציב האוצר מטבע זר להשלמת
הדפסת התמונות בלונדון, למרות הדחייה
הכללית להקצבת מטבע כדי לשריין רכישת ,
מזונות.
שוטרי מכונית שיטור הרגישו בשעות הבוקר
המוקדמות בתימני משוטט ברחוב די־זנגוף,
תל־אביב, חשדו בו, אך נוכחו למבו־כתם
כשעצרוהו כי הוא מי שהיה רב סרן
צה״ל ונציג ישראל בוועדת שביתת הנשק
המצרית, ירוחם (הג׳ינג׳י) בהן. הסיכום :
הרצאה ערבית על תולדות משפחות השוטרים
בדורות האחרונים ובדורות הבאים.
15 איש, נציגי הסתדרות העובדים, הוסיפו
אות כבוד נוסף על האותות שברשות
נשיא ארצות־הברית, הארי טרומן( ,כולל
פיל לבן ששוגר מאי סיאמי, מת בדרך והוחלף
בפסל שיש) .אות הכבוד: אות ההסתדרות
ל־.1951
קולונל איכן קרילוב, קצין מודיעין
במטה הסוביטי שערק למערב, פרסם ספר
רב־גילויים על היחסים הפנימיים במפקדה
הסוביטית, גילה את מוצאו היהודי של ה־

גנרליסימו יוסף ויסריונוכיץ בטא־לין
דג׳וגאשוילי: לדעת קרילוב פירוש

שם המשפחה הדרוזי הוא: בן־יהודי( .שוילי
— בן, דג׳וגא — יהודי) .הסברו: אבות
סטאלין שהיו נוצתם אדוקים אעם אלא בני.
שבט הררי יהודי קוקזי שהתנצר בראשית
המאה ד,־.19
בהתפרסם, השבוע, בארצות־הברית ספר זב־רונותיו
של אחד מעוזריו של הגרי פורר,
מייסד תעשיית המכוניות, ששנא יהודים,
קטולים ומתחרים מסחריים, נתגלה כי היה
בעיקר פחדן מקצועי, שהיה נתון בפחד מתמיד
זמרי ומטבע 11
על חייו. לשם הגנה אישית נשא אקדח
ברדת ג׳ון אדלר, אחד מעורכי הג׳רו־טעון,
ממנו היה פולט, בנוח עליו הרוח,
סלט פוסט (ואחד מחמשת אורחי משרד ה קלעים לתוך נברשת משרדו, ומבהיל בכך,
חוץ הבריטי) בשדה התעופה בלונדון הביא
עד מוות, את מנהל מחלקת המכירות שמש־ •
עמו מחנה מיוחדת לגן החיות הלונדוני מג רדו נמצא מעל למשרדו של פורד.

״העולם הזה״ מס׳ 731

מכל
בריטניה
ה ק רנ ף ניצח א ת המ״ג׳ור
הצבא האמריקאי והבריטי היה מוכן לפרוץ
ללב גרמניה. בעוד חודש, חדשיים, היה
על המלחמה להסתיים. במטהו של אייזנהואר
חיכו כמה גנרלים לביקורו של וינסטין
צ׳רצ׳יל. בנגוד למקובל הופיע במדי קולונל
של הצבא, במקום במדי חיל־האויר, הוציא
מכיסו נרתיק של עור שהכיל סיגארים בני

•האיש הגדול, שכבר הפך אגדה בת־אלמות,
ולהחליפו בננס חסר כל צבע.
היו דרושות שש שנים כדי שהעולם יעריך
אל נכון שקלמנט אטלי אינו ננס כלל
וכלל, שמאחורי השקט החיצוני מסתתר אדם
שאינו נעדר גדולה מיוחדת משלו. ואכן,
כשירד השבוע מכסאו השאיר מאחוריו שני
מעשים היסטוריים: הוא הפך את בריטניה
לארץ דוגמתית מבחינה סוציאלית, והוא
ביצע את הפנוי המזהיר את האימפריה מהודו,
פאקיסטאן ובורמה ללא מלחמה, וכ

עולס
שלת בריטניה העניה והמדולדלת כשעומד
מאחוריו רוב זעום בלבד.
בבריטניה הדמוקרטית זוהי מגרעה איומה.
ממשלה שאין לה רוב יציב אינה יכול לתכנן
פעולות לטווח ארוך. אין היא יכולה
לבצע מדיניות הגורמת כאבים לאלתר אך
עלולה לרפא לצמיתות. היא דומה לרופא
שניים שהוטל עליו להוציא את שיני המלך
— בידעו שהמלך יצווה להוציאו להורג אם
יגרום לו כאב כל שהוא.
כשהריעו ההמונים, יצא וינסטון צ׳רצ׳יל
מן המפקדה, חייך מסביב לסיגאר, הרים את
ידו כששתי אצבעות מזדקרות באות ה״וי״
המסורתית אך לבו לא היה קל עליו•

אופני כ בד! שו־ ך

ראש הממשלה החוזר, וינפטון צ׳רצ׳יל
״נסובב את המנוף

20 סנטימטר, לגס קוניאק וסודה מכוס, חייך.
דרך ארוכה עבר מאז אותו יום אפל, כשהבטיח
לעם האנגלי ״דם, דמעות וזיעה״.
אולם הלוחם הזקן, שלחם עוד במלחמת
ספרד—ארצות־הברית ב־( 1895 בה גורשו הספרדים
מקובה) ,השתתף בשתי מערכות ב־צפון־מערב
הודו, נגד השבטים הפראיים, היה
קצין במלחמת סודאן (לחיסול מרד המהדי)
ב־ 1898 וסופר צבאי במלחמת־הבורים בראשית
מאה זו (בה נפל בשבי וברח) ,לא התכונן
לשלום. להיפך, חודשיים לפני חיסול
משטרו של היטלר כבר הירד,ר במלחמה הבאה
,״עבר זמנה של האויריה״ ,הסביר לגנרלים
המפורסמים, שהאזינו בתשומת־לב
מתוחה לדבריו של האיש שרבים מהם חשבוהו
לאיש הגדול ביותר של התקופה ״במלחמה
הבאה תשלוטנה הראקיטות. יבוא יום
כשניכנס לחדר־הקאבינט, נשבור זכוכית מעל
לכפתור, נסובב את המנוף אל המדינה
שנרצה להפציצה ונלחץ על הכפתור להכריז
מלחמה.״
באותם הימים כבר החלה, למעשה, מל־חמת־העולם
השלישית. בפקודת צ׳רצ׳יל התערב
צבא בריטי ביוון נגד הקומוניסטים.
אמר צ׳רצ׳יל :״אני דומה לקרנף ענק, בעל
קרן חדה ועוד עבה. הקרן הזאת תהיה תמיד
מכוונת נגד האויב, ידקרו המבקרים גם את
עורי כאשר ידקרו.״
הננס היה גדול. כעבור חדשים מעטים
נראה כאילו הקרן קהתה, כאילו המבקרים
הצליחו להבקיע את העור העבה.
בעוד צ׳רצ׳יל ישב בועידת פוטסדאם עם
סטאלין וטרומן נחל תבוסה בבחירות. את
מקומו (וכסאו בועידה) תפס מייג׳ר שקט,
צנוע, שלא עשה רושם — קלמנט אטלי.
העולם, וביחוד ארצות־הברית, נדהם. איש
לא הבין כיצד יכלו הבריטים לגרש את

שכל שלוש הארצות נשארו ידידות נאמנות
למשעבדתן מאתמול.
העם רצה שלום. כשאך פרצה מלחמת
הבחירות היה צ׳רצ׳יל בטוח בנצחון מכריע
— רעידת אדמה שתיתן לו רוב של לפחות
100 צירים• הוא הבליט את סנטרו, האשים
את אטלי שהסתלק בבושת פנים מפרס וממצרים,
ברח מכל היאבקות.
אולם כבר כעבור ימים מעטים הבחין שמשהו
אינו בסדר. ככל שדיבר על פחדו של
אטלי מפני היאבקות, כן הרחיק מעצמו את
הקהל• כשהופיעו מודעות־ענק שנשאו את
המלים :״את אצבעו של מי תעדיפו על
ההדק, אצבעו של צ׳רצ׳יל או של אטלי?״
היה ברור כי העם הבריטי רוצה בשלום
יותר מאשר בכל דבר אחר בעולם. אטלי
השקט והצנוע, שסייר בארץ במכונית פרטית
קטנטונת, נראה יותר כאיש שלום מאשר
״ויני״ המזהיר והמבריק, שערך מם־
עות־נצחון בראש שיירות של עשרות מכו־ניות־פאר.
בכשרונו
התעמולתי הרגיל הסיק צ׳רצ׳יל
את המסקנה, הפך את הקערה על פיה .״אני
איש זקן. יש לי רק סיבה אחת לבקש לחזור
לשלטון — התקווה שאני אצליח למנוע
מלחמת־עולם.״
בכל זאת היה ענין השלום כמעט בעוכריו׳
כשרק הנשק הנגדי — אי־שביעת הרצון הכללית
מן המחירים הגבוהים — עוזר לו
להלום באויביו, בני תנועת העבודה.
ויני דמה לרופא. כשישב וינסטון לי-
אונרד ספנסר צ׳רצ׳יל, בן ד,־ ,77 במפקדת
מפלגתו בשעות הבוקר המוקדמות של יום
הששי והאזין לסיכום התוצאות הראשונות
היה ברור שטעה — הוא השיג רק כמה כסאות
נוספים בפרלמנט החדש, יצטרך לקבל
על עצמו את התפקיד הקשה של ראש ממ
בריטניה
שברה את שיא האופניים במחצית
השנה האחרונה: משך ששת החדשים
האחרונים ייצאה 1345875 זוגות
אופניים למאה שווקים שונים, יותר מאשר
בכל מחצית שנה אחרת בתולדות יצוא האופניים
הבריטיים.
אולם אין אופניים סטנדרטיות ללקוחות
שמעבר לים: תושבי אפריקה המזרחית תובעים
אופניים בעלי מסגרות כפולות וחזקות
במיוחד כדי להקל את שימושם בב־בישיהם
הרעועים. תושבי אפריקה המערבית
דורשים מכסות מיוחדים לשרשרות,
כדי להגן עליהם מעשבי יערות העד. שעה
שהדרום אפריקאים מבקשים צמיגים רחבים
במיוחד להתגבר על זיפותם הגרוע של
כבישי ארצם קונה הודו אופניים גבוהים
יותר כדי לאפשר תנועה חופשית להינדים
לובשי שמלות רחבות. הפרסים לעומת זאת,
מקבלים אופניים עם כני העמדה כדי שיהיה
אפשר להעמידם בכפרים ובעיירות
בהם אין מדרכות.
השוייצים והמצרים אוהבים אוכפים נוחים
ולכן מרופדים מושביהם גומי במקום

לכל חלקי תבל, במיוחד לאסיה, בה גם
נמצא לקוחה הגדול ביותר, מלאייה, שרכשה
181 אלף זוגות אופניים, משך מחצית
השנה האחרונה, רובם צבועים בגוונים רועשים
ביותר, בהתאם לביקוש המקומי.

ה מלח מ ה הקרה
מסעהבא דוגי ם
בשנת 1950 הציבו מעצמות המערב את
פעמון החרות הברלנאי כסמל מסעם הפסיכולוגי
נגד מדינות המזרח. הסמל השנה הוא
באלון. ב־ 28 לאוגוסט נפתחה בדטרויט, אר־צות־הברית,
מערכה אשר בראשה עומדים
הרולד סטאסן, לשעבר מועמד לנשיאות אר־צות־הברית,
הגנרל לוסיוס קליי, איל הקולנוע
ססיל דה־מיל, הגנראל דווייט אייזנהאור ויצרן
המכוניות הנרי פורד. הועד שהקימוהו נקרא
הועד הלאומי למען אירופה החופשית ומטרתו
ללחום בקומוניזם מעברו השני של מסך
הברזל.
כבר במחצית אוגוסט החלו בפעולות הראשונות
במרחק שבעה קילומטר מן הגבול
הצ׳כי. אלפי באלונים דחוסים כרוזים נשלחו
עם הרוח אל מעבר לגבול. בין הבאלונים
האלה ישנם עשויים גומי, המתפוצצים באויר
וממטירים את אלפיים הכרוזים אשר בכל אחד
מהם ; אחרים עשויים חומר פלסטי (200
כרוז) ניתנים לשימוש, אחרי רדתם, במעילי
גשם. במינכן, הבסיס העיקרי לאופנסיבה
פסיכולוגית זו הקימו נושאי צלב החופש
תחנת שידור בעלת המשדר החזק ביותר
באירופה. השידורים מכוונים במיוחד לצ׳כיה
והודות לעוצמת המכשירים יכולים להיקלט
על ידי מכשיר הרדיו הקטן ביותר.
השידורים נעשים כולם בשפה הצ׳כית על
ידי צ׳כים גולים. שעתיים לאחר שרדיו פראג
משדר ידיעה, אפשר כבר לשמוע את תגובתה

נקודת־שילוח הכאלונים
לעברו השני של מסך הברזל

עור. הפורטוגזים מבכרים אופניים צביעים
בכל צבעי הקשת, כדוגמת הדרום־אמרי־קאים.
הקנדים, בצפון הרחוק, מזמינים
מסגרות מעוקמות כדי לאפשר להם רכיבה
נמוכה• כן מוסיפים לאופניים המיוצאים לקנדה
בלם רגל מלבד בלם היד.
תעשיית האופניים הבריטית רוכבת על
קשיים אלה בקלות ומספקת את תוצרתה

של התחנה המערבית בליווי פזמונים והערות
סאטיריות.
אולם במטה נושאי הצלב מחפשים בקדחתנות
שיטות בטוחות יותר משיטת הבאלונים
כי ברגע שיופיעו מטוסים צ׳כיים לאורך ה־הגבול
ויירו בבאלונים לא יחדרו כרוזי המערב
יותיר מאשר קילומטרים אחדים אל תוך
מסן׳ הברזל.

משיגה תשומת לב

קולנוע
׳׳שמשון ודליל ה״

היכןהאם? תינוק בן שמונה חדשים נמצא עזוב על מפתן הקומה הראשונה ברחוב
ריינס (32 תל־אביב. הוא נמסר על ידי המשטרה למוסד לטיפול באם ובילד של ויצ״ו
עד שתופיע אמו לבקשהו חזרה — אם תופיע. אולם הדברים האלה אינם מובנים לילד.
דקירה מכוונת. לועידת
איחוד הקיבוצים שהתכנסה
בבית ירח, על חוף הכנרת,
הגיעו כאלף צירים מכל הארץ.
ביניהם: דוד בן־גוריון.
תון כדי נאום בפני 20 אלף
נוכחים, כשהוא מחזיק את
ידו בכיס מכנסיו מרוב נוחיות
ולבביות, העיף ראש
הממשלה דקירה לכיוון קיבוצי
מפ״ם, שאינם מושרשים
די׳ צרכם בעניני הארץ.

המספריים והרחמים.
שעה שאירגוני השמאל וע־תוניהם
מחו נגד הצגת הסרנו
״ארבעת על הג׳יפ״ (ראה
עמוד )16 הפעילה הצנזורה
הישראלית את מספריה וגזרה
כ־ 50 מטר מן הסרט מפני
שהם עלולים לעורר רחמים
על האוסטרים• התמונה (למטה)
מתארת חיילים אוסטרים
שנישבו על־ידי הסובייטים
שעה שהם חוזרים לוינה
ומתקבלים בחום רגשות
ע״י אמהות, נשים. ארוסות.
לדברי אחד מועדת הצנזורה
(השייכת למשרד הפנים) אין
לשכוח כל כן מהר את אשר
עוללו הנאצים לעם היהודי
ועל אחת כמה וכמה אין
לעודד רחמים עליהם, שהרי
גס האוסטרים היו נאצים.

ההצלחה האירה שוב את פניה לססיל
ב. דה־מיל, וסרטו הששים וארבע של
הבמאי הותיק ( )70 היה לאחת מהצלחות
הקופה הקולנועיות הגדולות ביותר. אין
זה סרט משובח, כמובן ; דה־מיל עושה
סרטים לילדים ורמתו האמנותית היא
ירודה ביותר. הוא משתמש באמצעים
תיאטראיים בדוקים ומנוסים ; המשחק בסרטיו
מיושן, מלאכותי ; השיח לרוב
מגוחך. אבל איש לא יכחיש שהוא יודע
את המלאכה. יש קסם מיוחד במינו לסר־טיו
ובתמונותיו ההמוניות הוא תלמידו
המובהק של המורה הגדול גריפית•
בשמשון ודלילה היה דה־מיל נאמן
מאד למקור התנ״כי ובמדד, מסוימת,
לפרוש הספרותי של ז׳בוטינסקי. דד,־מיל
השכיל לתת הסבר הגיוני למעשי הגבורה
של שמשון: מלחמתו באריה מצולמת
בכשרון רב ומשכנעת בהחלט. גם שיאו
של הסרט, הריסתו של בית האל דגון
בעזה על־ידי שמשון העיוור, לא רק
שהוא רב רושם, אלא גם הגיוני. יותר
מכל ריאליסטי הקרב בלחי, בין שמשון
המזוין בלחי־חמור וגדוד של פלשתים.
דה־מיל מסביר את מעשה הפלאים הזה
במבוכה שתקפה את הפלשתים למראה
שמשון הקורע את כבלי הברזל, סופת
חול הפורצת אותה שעה והמעבר הצר,
נקיק בין הסלעים, בו מתרחשת הכתישה,
שלא אפשר לפלשתים כבדי השריון
כל תמרון יעיל.
לעומת התמונות ההמוניות, המוצלחות
במידה שלא היה ניתן לשער ולנחש,
חלשים קטעי האהבה בסרט, והדמויות,
כמעט כולן, לקוחות כאילו מרומאן זול.
שמשון מתואר כנער פז הוליבודי, ואף
על פי שהמקרא עצמו אינו מתעלם ממג־רעותיו
העקריות של הגבור העברי, שהיו
חולשה לנשים פלשתיות וסביאה מופרזת
בחברת הכובשים הזרים, קשה לזהות
אותו עם הדמות שמגלם ויקטור
מיצ׳ור.
מוזרים ומבדחים קמעה הן התמונות
בין שמשון ודלילה. דה־מיל הלביש אותן
פאר והדר המזכירים יותר את סרטיו
הקודמים מאשר את תקופת התנ״ך. אבל
(בזה הצלחתו המסוימת של הסרט) אין
הן משעממות כל עיקר. יותר מוצלח
הנוף הכמעט־ישראלי.
ייתכן מאד, שמכל סרטיו של דה־מיל,
דווקא שמשון ודלילה הוא הטוב ביותר.
אם הצופה מתיחם אל הסרט בסלחנות,
אינו מתבונן בו כביצירה ספרותית אלא
כבמין מסכת המונית ומרובת פאר שאחד
מספורי האהבה הגדולים ביותר בעולם
משמש לה עילה, הוא יכול להפיק ממנו
הנאה לא מעטה. מה שמפליא הוא, שלמרות
הגישה הילדותית אל כל הענין,
למרות התפיסה ההוליבודית האופינית ל־דה־מיל,
הסרוסים המגוחכים (למשל, נערו
של שמשון בסרט הוא שאול הצעיר,
העתיד להיות מלך ישראל) ,יש בסרט
רדה רבה של שכנוע, אף לגבי קהל
מקומי שרקע המאורעות קרוב לו קרבה
גיאיירפית ונפשית.
כשנייה, כדי אוהל. כאשר החליט
דה־מיל לראשונה להעלות על הבד את
מעשה שמשון ודלילה (בשנת )1936 היו
המועמדים הרציניים ביותר לשני התפקידים
הנרי וילקוקסון (המשחק בסרט
הנוכחי את תפקיד אקתור, שר צבא פלשת
בדן) ומרים הופקינס. ברם, בתש צעיר
ששאף להיות שחקו קולנוע, החליט שהתפקיד
מתאים דווקא לו. שמו היה ויק־טור
מיצ׳ור והוא היה בדיוק בו עשרים.
מיצ׳ור לא היה מן הבישנים והבורחים
מו הפרסומת• האו החליט למשוך את
תשומת לבו של הבמאי הותיק על ידי
שוטה אוהל ליד משרדו בלב הוליבוד
והעמיד את עצמו לראווה ..גבהו היה
מטר שמונים וחמשה ומשקלו מאה קילו,
אבל כאשר ראה אותו דה־מיל העיף בו
מבט חטוף בלבד, קבל את מבצעו של
הצעיר החוצפני בחיוך סלחני, לא הזמין
אותו לחתום על חוזה.
בינתים בוטלה תכנית ההסרטה, דה־מיל
ר ה יי׳רטים אחרים ומיצ׳ור החליט להתפסוה
בדרך הקשה, אך המקו ״׳
בלת יורי• :ובנם לבית־ספר דרמתי בעיר
סמוכה להוליבוד ורתם עצמו ללימודים

הקשים.
המפיק האל רוץ׳ ראה את השחקן
הצעיר באחת מהצגות המדרשה, קרא
אותו להוליבוד ולאחר תפקידים קטנים,
שעשו רושם על הצופים, ביחוד ממין
נקרה, היה לכוכב.
לאחר שנים, כאשר ניגש דה־מיל שוב

לעבודה על שמשון ודלילה לא היה צורך
בשכנוע מיוחד כדי להפקיד בידי חביב
הקהל את התפקיד הראשי. דה־מיל יודע
היטב את רצונו של הצבור.
מיצ׳ור, שהיה לו לפי עדות עצמו
בטחון מוחלט מילדותו שיהיה לכוכב,
נוהג בהוליבוד בחייו הפרטיים כמו שחייב,
לדעתו, לנהוג כל שחקן גדול :
הוא נותן אפשרויות רבות לעתונאים
לעטט על אודותיו חדשות המעניינות אה
אוהדותיו ועדר שלם של צלמים וכתבים
הוא אורח של קבע באולפן בעת שהוא
מסובב סרט ; הוא רברבן, משבח את
עצמו ללא היסוס או בושה ; הספיק
להיות נשוי פעמיים בלבד. אבל, כמובן,
הוא עודנו צעיר
כשנייה, ככגד־ים. הדי לאמאר
היתד, מפורסמת כאשר הגיעה, לפני 14
שנה להוליבוד• מן היום שברחה, והיא
בת , 15 מבית הוריה בוינה, לא הרפתה
ממנה הפרסומת. הדי קיסלר הצעירה החליטה
שמקומה אינו בבית־הספר אלא על
בד הקולנוע, והדרך הטוב בייתר ליהפך
שחקנית קולנוע היא (מחוץ לשנוי שמה)
— כך חשבה — לחדור אל אולפן סרטים,
לעסוך בתוכו באיזו מלאכה שתזדמן
לידה.
כאשר נכנסה למשרד חברת הסרטים
סאשה בוינה, בקשה עבודה כמזכירת
הסרטה, אבל מישהו שם העיף בה מבט
אחד, הפקיד בידיה תפקיד קטן בסיט סערה
בצלוחית מים. הופעותיה היאשונות
בקולנוע לא היו אף סערות ליליפוטיות״;
הדי נשארה אלמונית ביותר, אפילו לאחר
שעברה לברלין, הופיעה בכמה מחזות
על במתו של מאקס ריינהארדט.
סערה של ממש גרמה בהופיעה בסרט
צ׳כי שנקרא אקסטזה. הסבה לא היתד,
יכולתה לשחק — הדי מעולם לא היטיבה
לשחק — אלא העובדה שהופיעה בסרט
זה, במספר הגון של מטרים, במערומיה.
כל מה שראה הקהל באקסטוה היה נערה
רזה ביותר וחשופת חזה שוחה במי
אגם וחולפת במרוצה על פני בד הקולנוע•
דברים מעין אלה אינם נדירים על
במת המיוזיק־הול, למשל, אבל בקולנוע,
על הבד, מערומים מקבלים ממדי־ענק
וד,סוגסטיה שלהם נכפלת עשרות מונים.
בין אלה שראו את הסרט היה המיליונר
הבינלאומי פריץ מאנדל• תגובותיו לסרט
היו שתים .1 :הוא התאהב בהדי.2 ,
נזדעזע עקב אי המוסריות. פעולותיו
היו גם כן שתים .1 :בקש את ידה של
הדי .2 ,נסה להשמיד את כל העתקי הסרט׳
לקנות בחזרה את כל תמונות הפרסומת
שהראו אותה בלבוש חוה.
מאנדל הצליח לבצע רק את מבוקשו
הראשון, וגם זאת לומן קצר בלבד, כיון
שהדי ברחה מביתו לאחר חדשים ספורים
והגיעה לפריס. הצבה: בעלה רצה למנוע
ממנה קארירה משחקית. בפאריס ראה
אותה לואים ב. מאייר, מפיק הסרטים
ד,ד,וליבוה׳ ,נזכר בפרסומת הגדולה שלה,
המריץ אותה לנסוע להוליבוד.
כבר בסרטה הראשון, אלג׳יר, היתה
הדי פצצה. היא לא נדרשה לשחק בסרט;
גם אילו נדרשה, לא היתר. מסוגלת לזאת.
היא רק עמדה בפני המצלמה, בצורות
שונות, וזו הנציחה את תוי פניה. יש
להודות, כמובן, שלהדי פוטוגניות בלתי
מצויה.
סרטה השני בהוליבוד, הגברת הטרופית׳
היה מעין הזרה, לוהטת יותר, על
אקסטזה ברם, הצנזורה ההוליבודית, יותר
קפדנית מזו של פראג, קצצה את
כל הקטעים המסוכנים. מאז תלבושתה
של הדי היא צנועה יותר ; בשמשון ודלילה
היא מופיעה בבגדי פאר שאינם
חושפים יותר מאשר בגד־ים שמרני ביותר.

א רב ע ה גורלו ת״
משך חמשים וארבע השנים האחרונות
העתיר וויליאם סמורסט מוהם ( )77 שפע
של רומנים, מחזות, ספורים קצרים,
רשימות ומאמרים על מיליוני קוראים
וחסידי תיאטרון שקידמו ובלעו הכל בהתלהבות
רבה. מור,ם, שהתעתד להיות
רופא טרם התחיל כותב, ואף עסק ברפואה
זמן קצר לפני שהכתיבה החלה מכניסה
לו סכומים ניכרים מאד, אינו יכול
לה,חשב לסופר גדול. הוא בעל שנינות
מסוימת, יודע לשעשע את קוראיו במעשיה
מענינת, עלילותיו תמיד מישכות
ולעתים מותחות, והוא יודע לתת צורה
חדשה אף לנושא הנדוש והמיושן ביותר.
אין פלא, איפוא, שחלק ניכר מיצירתו
הועתק אל הבד בזמנים שונים: מספר
רומנים, כמה מספוריו הקצרים הארוכים

העולם הזה״ מס׳ 731

פרנפואז רוזיי (נטע זר)

מאי זטרדינג (עובדות החיים)

טפיל פארקר (אשת הקולונל)

פוזן שאו(העפיפון)

שנתיים של לימוד

שלוש הצעות טובות

שיר על יחסים מיניים

החתימה: נשיקה

יותר. בארבעה גורלות עשה מפיק־הסרטים
סידני בוקס נסיון לצרור יחד ארבעה מספוריו
הקצרים של המחבר, ספורים שאין כל
קשר ביניהם, מבוימים בידי ארבעה במאים
ש! נים. הנסיון עלה יפה.
עובדות החיים, הראשון ברביעיה, מספר
את הרפתקאותיו של טניסאי צעיר, ניקי (ג׳ק
וואטלינג) הנוסע למונטה קארלו להשתתף
בתחרות אליפות. לפני הנסיעה נותן לו אביו
;בזיל ראדפור,־) שלוש עצות טובות: לא
לשחק במשחקי גורל, לא להלוות כסף לאיש
ולא להתעסק עם נשים• ניקי מקבל את
העצות כבן טוב, מפר אותן אחת אחת, זוכה
בכסף רב משחק הרולטה, מלווה כסף לאשר,
יפה (מאי זטרלינג) ומקבל את הכסף בחזרה•
מבדה לילה בדירתה ומצליח לא רק להציל
את כספו, שהיא אמרה לגנוב אותו, אלא אף
לזכות, מבלי משים, בממונה שלה. זוהי מעי
שיה ישנה, משעשעת, שתוקנה במקצת לצורך
הסרט (בספור מבלה ניקי את הלילה במיטתה
של מארחתו, לא בטרקלין שלה, על הספה,
בשנה תמימה) על ידי התסריטאי ר. ק( .סוף
המסע) שריף. סיומו של הספור הוא אופייני
להומור היבש של הסרט כולו ; אומר ידידו
של אבי הנער: דבר כזה לא היה קורה
לשחקן קריקט.״
בנטע זר הגיבור הוא בחור צעיר (דיק
בוגארד) ,בן למשפחה עשירה ואצילה, שכל
הדרכים — לקרירה דיפלומטית, פוליטית,
עסקית, צבאית — פתוחות בפניו׳ והו״
שואף להיות פטנתרן. אביו (ריימונד לובל)
מסכים להניח לו ללמוד שנתיים בפאריס
בתנאי שאם כעבור אוהו זמן יתברר שאין לו
סיכוי להיות פסנתרן גדול, ייכנע לרצון
משפחתו. לאחר שנתיים הוא מנגן באזני
לאה מאקאר (פרנסואז רוזיי) ,הפסנתרנית
הגדולה ביותר באירופה .״אין לך שמץ של
כשרון אמתי״ אומרת היא. ג׳ורג׳ ,ביאושו.
מאבד את עצמו לדעת.

בספורו של מוהם המשפחה המיוחסת היא
יהודית מתבוללת, בעוד שב-ום עשו אותה
אנגלית ידועה. נקודה חש, בה זו, רצונה ש,־
המשפחה שהבן היחיד ינצל את ההזדמנות
הנדירה לתפוש עמדה מכובדת בחברת הבריטית
המסוגרת, נעדרת כאן והסרט חסר א, תה
עמקות העושה את הספור למעניין ביותר.
גם בחעפיפון הגיבור הוא בחור צעיר :
הרברט (ג׳ורג׳ קול) .אלא שהפעם זהו בן
למשפחה מן המעמד הבינוני שהשעשוע שלוז
הוא הטסת עפיפונים בימי ראשון. כאשר
נושא ג׳ורג׳ אשה (סוזן שו) היא מתהילה
לקנא בעפיפונים הקושרים אותו אל המשפחה,
מסיחים את דעתו ממנה. הוא עוזב
אותה, חוזר אל בית הוריו שולח אליה שבוע
שבוע חלק ממשכורתו, עד שהיא מנפצת
את העפיפון הענק שב!.ה בעמל רב. לאחר
מעשה זה הוא מסרב לתמ.ך בה ומושלך אל
הכלא. בנקודה זו מסתיים ספורו של מ,־הם
ואילו שריף חותם את המעשר, בנשיקה.
הטוב שברביע׳־ה הוא הספור האחרון אשת
הקולונל. קולונל פרגרין (ססיל פארקר) הוא
איש צבא בגיל העמידה שיצא בדימוס. אשתו
איבי, צמוקה, לבנת שער, אייה מעוררת בו
כל רגש של אהבה. הוא מתיחס אליה כאל
יצור מועיל — היא עקרת בית מושלמת —
אך שאין להקדיש לה תשומת לב מיוחדת.
את צרכיו הגבריים מספקת אהובה לונדונית
(לינדן טריירס) .יום אחד מתברר לקולונל
הנדהם שאשתו כתבה ספר שירים הז־וכד,
לפרסומת עצומה ותפוצה גדולה, בעיקר עקב
היותו רווי תשוקה וסממנים מגרים. מסתבר
שהשירים הם אוטוביוגרפיים ומסופר בהם
על אהבת איש צעיר למחברת, על יחסים
מיניים שהיו ביניהם עד מותו הפתאומי של
אותו מאהב. ברור לו, לקולונל, שאשתו
המכוערת היתה בוגדת בו, והדבר מדריך את
מנוחתו. הוא חושש לבקש ממנה פרטים פן
תספר לו את האמת המרה, מעיר לידיד :

״דבר אחד אינני יכול להבין בשום פנים.
מד, מצא בה אותו צעיר?״.
שוב הדביק שריף לסיום האירוני של מוהם
זנב סנטימנטאלי והסוף החדש משחית במדד,
מסוימת את ההתחלה המצוינת.
אולם בכללו של דבר, הדבר המעלה את
ארבעה גורלות מעל לסרטים אחרים ועושה
אותו שעשוע משובח ביותר איננו עמקות
— שאיננה בו — או העלילות המבדחות
משהו, או הבימוי שהוא פשוט ביותר, אלא
המשחק. המפיק בוקס אסף כארבעים שחקנים
משובחים ביותר, הפקיד אף את הפעוט
שבתפקידים בידי שחקנים ממדרגה ראשונה.
כולם, ותיקים ומתחילים, מציגים משחק
אנגלי אופייני, מאופק, דקיק, מלאכותי בדיוק
במידה הדרושה• זהו סגנון ההולם מאד את
אופן הכתיבה של מוהם. ארבעה גורלות הוא
איפוא, תאווה לעיני חסידיו המרובים של
הסופר הפורה ובילוי מצוין גם לאחרים.

ה!ליבוד
העניניס ל א יגעים

״נראה הדבר (לפי שמעות המופצות על
הוליבוד) שהתעשיה שלנו עומדת על סף
האבדון. אולמות נסגרים, אולפנים פושטים
את הרגל, הכנסות פוסקות מלהגיע, ההוצאות
עולות מעלה מעלה, חוסר העבודה
גדול, התעשיה כולה בידים קומוניסטיות
אף על פי שהיא ממומנת בידי פאשיסטים.
הטלביזיה ממותתת אותנו כליל ובתינו עומדים
למכירה פומבית עקב הגרושים, השערוריות,
התסבכות הכספיות של העוסקים
במלאכת הסרט.
התמונה האמתית היא שונה ...גם אם לא
נרכיב לחטמינו משקפים ורודות (נראה ש) :
האולפנים הומים מרוב עבודה, מספר המועסקים
גדול משהיה אי פעם. מתוך 25000
עובדים, רק כ־ססז היו מעורבים בחקירות

הפעילות הקומוניסטיות בהוליבוד, אחוז קטן
ביותר.
לאחר הזעזוע הראשון פקחה הוליבוד את
עיניה, הביטה סביבה וראתה שהשד אינו
נורא כל כך. בפעם הראשונה מאז החלה
הטלביזיה מכה שרשים עמוקים באורח החיים
האמריקאי, החלו עולות הכנסות הקופה של
בתי הקולנוע. פרושו של דבר: דם חדש
לעורקים ההוליבודיים שרבים ראו אותם
והנה הם מסתיידים והולכים.״ כך אמר, לפני
ימים אחדים, דורה שארי, מנהלה החדש
של מטרו־גולדבין־מאיר ואחד מן האישים
החשובים של בירת הסרטים.
שארי טוען שהעולם כולו למד מהוליבוד
וכל ״חידוש מהפכני״ בסרט אירופי זה או
אחר מוצאו מאמריקה. על ידי כך תרם
הסרט האמריקאי את התרומה החשובה
ביותר לקולנוע העולמי.
איש, אף מבקריה החריפים ביותר של
הוליבוד, לא יוכל להכחיש טענה זו, ששארי,
בענוותו מסביר אותה כך :״חלק בתופעה
זו (העתקת טכניקה קולנועית מהוליבוד
לאירופה ושמוש בה בהצלחה על ידי סרט-
אים שם) נובע מן העובדה שאנו היינו
חלוצים בעבודת הסרט.״

בקצרה
״הסוד המדיני״ .רופא אמריקאי מגלה
סוד כמוס שעתידה של מדינה רודנית תלוי
בה. כמה פרצופים אפלים מנסים להחניק את
הסוד על־ידי כך שיחניקו את הרופא, דאגלאס
פירבנקס.
״מקבת״ .עיבוד קולנועי של הטרגדיה
הבימתית. שילוב מעניין. אם לא תמיד מוצלח׳
של שני הגאונים: אורסון וולס וויליאם
שקספיר, כשהדגש, כמובן, על הראשון.
״זעקת האדמה״ .מלחמות המחתרת
בישראל, כולל עליה ב׳ ,בעינים איטלקיות
אוהדות.

דשבץ מס9 0 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב העברי המלא)

מאוזן ) 1 :שכבה סוציאלית ; )5הדום; ) 10
מלחמה; )12 עסיס הפרות; )14 זזות הנצחון של
צ׳רצ׳יל; )16 חלק היד; )18 ענן; )19 בעל־מלאכה;
)21 מזקני אנשי המדע הישראליים; )22
המישטר בישראל כיום; )23 ספר מחיי הודו
כתוב בידי רודיארד קיפלינג; )24 תואר תורכי;
)25 הסבר מדויק על מהות מונח; )27 אילן קטן;
)30 לביא; )31 עומד בראש העם; )33 אחו; )35
ידען; )36 שמו הפרטי של מתווך או״ם; )38
פילוסוף יהודי גדול; )39 סופר ישראלי, מסופרי
המשמרת הצעירה; )40 לחם; )41 כלי קבול לעטים
ולעפרונות; )43 אישיות סקנדינבית ידועה;
)44 ירק מאכל; )46 קריאת הקהל לאמן מצליח
לחוור על קטע פעם שניה; )48 תא ראשוני
בדברה; )49 מצורות כתיבת שם ה׳.
מאונך )2 :חברה בעלת כל או חלק מתכונות
האומה; )3סיכום רכוש החברה; )4
עתוו יומי בישראל; )6גבוה; )7כינוי לממלכת
צורי הקדומה; )8שליח; )9תעלה ידועה; )11
מין צפור; )13 משרד טלגרף; )15 צפוי בית;
)17 נער; )18 גדל בכרם; )20 צורה גיאומטרית;
)23 לוח עץ מנוסר; )26 מחלוצי בנין הארץ;
)27 ארגמן; )28 מלך שכן, ידיד לדוד וש^מה
מלכי יהודה; )29 בעלת אוב; )31 חבר שרים;

ולס הזה״ מס׳ 731

)32 איפרכיה; )34 משכן לבהמה; )35 כינוי אחר
לברק; )37 כנוי לאציל פולני בפי היהודים;
)39 שלטון; )42 שכנה לפרס הקדומה; )44 מין
ארג לבן ויקר; )45 חומר שמנוני הנמצא בעצמות;
)47 קריאת זרוז.

פרם פרים לפותר תשבץ 66
צבי טנ צ׳ה, ת״ א. מנדלי ;13 אס ת ר מזר ה׳ .ירו ש-
לים. ש כונ ת כרם; ר אובז פנ ק ס. ת ״ א, נחלת בני מין . 12

פרס ס פ רי ם לפותר תשבץ 87
חיים יעשבם ון, טבריה. שריית שמואל; הד ס ה לוי,
ירו שלים. מ שור־בריך. ר ש״י ;45 דבור ה רבינובייז, ת ״ א,
שיינשין . 52

חידון ה מ אור עות
חידות המאורעות תשי״א לא הצליח, כנראה,
במיוחד. הקוראים התקשו (או התעצלו) לענות
על 49 השאלות ורק 356 מביניהם הטריחו עצמם
לשגר את הפתרון. ביניהם הצטיינו ( 354 לדאבון
לב מזכירות המערכת שעברה על כולם) באי־דיוקים•
שני הפתרונות היחידים שהשיבו נכונה
על כל 49 השאלות היו של בני טבריה, שזכו
בפרסי הספרים, ללא הגרלה, שהפכה מיותרת
בגלל מיעוט הפותרים.
הזוכים הם מנחם קזז, טבריה, שכונת אחווה
ומשה שיטרית, טבריה, רחוב נצרת בית עובד.

וינה — המקום ה חיו בעולם שם
קייס עוד, איך שהוא, משהו משי-
הוף־הפעולה מימי מלחמת־העולם השניה
בין ארבעת הגדולים. במחוז
מספר 1עובר הג׳ים של ארבעת השוטרים
הצבאיים — אחד רוסי, אחד
אמריקאי, אחד אנגלי, אחד צרפתי.
האמריקאי נוהג חסיד — כי המכונית
אמריקאית. יושב על ידו, לפי
תור זזודטי קבוע, אחד מחבריו.

ג׳יס מס׳ 2212ם — המפקד החודש :סמ׳נם ואסילי וורושנקו
(יוסף ידיו) .נוהג וי־ליאם
לונג האמרי־

קאי (ראלף מיקלר).
מאחורנית יושבים הצרפתי מארסל
פאסטיר (וינאן) והאנגלי הארי סטי־ואדם
(מיקל מדווין) .הג׳ים עובי בארבעת
הרובעים הנבררים וברובע
החמישי, המשותף•
ברחוב לייטנר מס׳ 9קרה משהו.
;:רם בשם האקל, שומר הבית, קרא
למשטרה הבינלאומית.
הסרג׳נט וורו־שנקו
רוצה לחקור
את הוינאית הנבוכה, פראנציסקה
אוינגר (ויוקר, לינדפורס) .חברו האמריקאי
מרשה לעצמו להתערב .״אני
המפקיר כאן אומר הרוסי.
הדבר אינו מוצא חן בעיני ויליאם
לונו, האמריקאי. הוא מכיר את הרוסי,
פגש בי במסיבות
אחרות ה! א
מבקי ׳ 1ביי אצל יי׳
אשה ברחוב לייטנר, מיעץ לה לברוח.
לאן? קודם כל להסתלק מן הרובע
הבינלאומי, אשר החי׳ ש מפקדים
בו הרוסים.
לא קל למצוא שיכון בוינה. בכל
מקום אותה תשובה :״מצטער, אין
חדרים פראנציס־קה
דואגת לבעלה,
הנמצא בשבי הרוסי.
כתאום יש רעיון ללונג: לחברו
הצרפת, מארסו פאשטיר, יש דירה.
שם תמצא פראנציסקה קורת גג והבנה
אנושים. היא מחכה לבעלה.
השבויים הוזרים. בעלה של פראג־ציסקר,
איננו. חבר מס״ר ; הוא ברח
יומיים לפני רן.

פראנציסקד, מתעל־

פת. כשהיא מתעו־עוררת
יושב לידה הרוסילכנין לו
הכתובת החדשה? ה א שומעי; שבעלה
מת, הוז. ת לויירתה. לונג
וסטוארט מחפשים אותה. הדלת נעולה,
מן החדר נווף ריח גאז.
הבעל ודי, נמצא בוינה. משומר הבית
הוא שומע היכן גרה אשתו.
זהירות ! מחפשים
אחריה ! הוא מוצא
אותה בחדר הנקר־של׳בית
פאסטיר. לונג ופאסטיר
גותת של בי
מאושר ט. אולם פתאום מפתיע אותם
! יפוש, שהאמריקאים פקדו לערכו.
בבקשה, אין ר,צים ציות עם
הרוסים האלה !

שבוי שברח? איפה? אולי מתחת
לשמיכת המיטה? אולי בחדר האמבט?
בארון? הגב1

פאסטיר מתרג־

שת למראית עין 1
נוסף לכל, צרפתים, בני ארצה, הם
העורכים את החיפוש, הגורמים לכל
הצורת האלה. בעוד שהיא מראה
חדר אחר חרר, יורד אידינגר על
בהונות רגליו במדרגות.
הוא מתגנב ברחובות, לאורך הקרות.
שוטר צבאי בריטי קורא לו,
הוא בורח. אין הוא
יודל שהאנגלי הוא
סטיוארט, הרוצה ל־עזור

לו. הוא בורח, פראנציסקה מחפשת
אותו, רצה ברחובות הרטובים.
הנה, ליר שער, מי זה? קארל,
הבעל. מאחוריו שני אנשים. זה חשוד.
הם רצים. צריכים
לרוץ. לתוך ה־בנין
החדש ההוא.
ג׳ים מס׳ 2212פ מטרטר ובא. לוו־רושנקו
יש פקודות. אולם ללונג יש
לב. הוא מוכן ללכת עד הסוף, אם
יש צורך בכך• האם מנצח הרגש האנושי
את הפוליטיקה י