גליון 732 מתאריך 8 בנובמבר 1951

מתנדבים למעשים
דבריו הנרגשים של אורי אבנרי במכתבו לקו ראים
(העולם הזה ) 731 מלהיבים. בעבר היו דב אם
מדוע
לא עכשיו?
ריו מלווים במעשים.
יחפש מתנדבים לפעולה מוחשית, ימצא אותם בין
אלפי הקוראים הצעירים החושבים כמוהו. אני
אחד מהם.

העורך :
אורי אבנרי

העולם
רז ־לה

השב 1עון הטצויר
לאינם זרמציה

עורך משנה :
שלום כה ן
עורך סגנון

עורך גראפי

דב איתן

ד וש

יצחק אלויין, תל־אביב

צלם ראשי

כתב ראשי

פקודה מכבדה

דוד רובינגר

אהרן דולב

אני אומר לכם כאשר אני קבלתי הוראה מל מעלה.
השם ישמרכם ויחייכם ויתן לכם משאלות
לבכם לטובה על זה שרוצים אתם לנלות לאור
את העוול שנעשה כלפי מצד עם ישראל העתיד
לתת דין וחשבון לפני קודשא ברוד הוא על הדבר
הזה (העולם הזה ,) 730 ואם כי במקרה שעם יש ראל
ירצ 5להתפטר ממשפט ומדין קשה זה, עליו
להתחייב בכל תוקף להחזיר לי את ילדי באופן
אוטומטי. אחרת עם ישראל יצטרך לסבול קשה
את צרותיו הטראגיות והמדיניות ביותר.

עורכי מדורים
מיכאל אלמז,

יחיאל בשן,

ניצה נבי,

איתמר

עילם.

המערכת

והמנהלה :

משתתפים קבועים

רחוב נ5יקם מ
(ליד תיאטרון
ת.ד .136 .טל.
מען למברקים:

, 8תק־אביב

(זמני) 66785
״עולמפרם״

יעקב ביתן, רפאל חייט. פילים טיארי, יצהר, לבני, רפאל סלע

מו״ל: העולם הזה בע״מ ;

סופרי חוץ
דוד בדרור. גבריאל דנון, שמואל מירון.
דפוס ישראל בע״מ.

הפצה: פלם בע״מ.

יהודה חנן בן־דוד,
הנקרא והמכונה יוחנן המנחם

מכתב טבעוני
אחת האמנ׳ויות הארצישראליות הטיפו סיות
שהתנוונו מאז תפסה העניבה האמ ריקאית
את מקומו של כובע־הגרב, היא
אמנות הצ׳יזבאת. רק פה ושם, כשנפגשים
חברים מהימים ההם, עוד נשמע הד רפה
של אמנות זו — ושוב נזכרים האנשים ב מקרים
שהיו (ולא היו),
בריא מתגלגל
וצחוק
מן הקיבה (הריקה).
מה זה צייזבאת? אי־אפשר
להנד־י. אין זה
בלוף סתם. זהו משהו
מיוחד. והאיש השייך
לעניינים יבחין מיד בין
הנכון למזויף.
כך, למשל, כותב ה קורא
יופקד, קרלי, איש
תל־אביב: צלצלתי ל משטרה
הניידת, מספר
.999 אולם מרוב התרגשות
טעיתי במספר. סי בבתי
.666 מה קרה, ל דעתכם?
לא תנחשו ל עולם.
המכונית של השיטור הגיעה כעבור
חצי שעה, מתוכה קפצו שלושה שוטרים
ובאו אלי — כשהם הולכים על הראש.
צ׳יזבאת זה אינו יבול להיכלל במדור
במו עיני שהרי קשה להאמין אפילו ליוס־קה
קרלי שראה זאת. אולם בינתיים עלה
בלב המערכת רעיון: מדוע לא לנסות לחדש
ימים כקדם?
בקיצור, המערכת החליטה לערוך תחרות
של צ׳יזבאת. הקוראים הרוצים להשתתף,
ישלחו את צ׳יזבאתיהם (כל אחד לא יותר
מ־ססז מלה) למערכת תוך שבועיים, יציינו
הצ׳יזבאתה המעטפה
:״צ׳יזבאתיה״. על טוב ביותר יזכה את בעליו בטיסה לאילת,
דוש הבטיח לשתף פעולה. נא לא לצרף
זקן ארוך מדי.
מאז פורסם בהעולם
הזה )728 המאמר על
מלחמת המחתרת, הפכה
המערכת מקום ריכוז
לים של גלויים ועוב דות
בלתי ידועות עד
כה, או ידועות אך ל מעטים.
מכתב
מעניין מאד
נתקבל מחנוך סטרליץ
(קלעי) א*ש כפר־סבא,
ששמו היה ידוע בשעתו
למקורבי המחתרת. כותב
סטרליץ :״תמה אני על
שום מה ייחסת ליאיר
ז״ל — האיש שהצליח מממשלת נשקבשביל האצ״ל להשיג ושנתן נפשו על קידוש האידיאה
פולין
— את הת של
מלחמה בשלטון הזר
שבה כיהנתי אני כראש המפקדה קופה הצבאי הלאומי בארץ־ישראל,
של הארגון
תקופה שהחלה עם מאסרו של דוד רזיאל
ז״ל ושנסתיימה עם המאסר הידוע של ה חמשה
ערב פרוץ המלחמה העולמית השנייה.
יאיר ז״ל מילא תחת פקודתי תפקידים מדי ניים
שונים, ובפרק הזמן שהיה בארץ יש
ראל
אך ניהל את מחלקת התעמולה.״
קורא אחר בא לתבוע את עלבונו של
גדעון (הוא אברהם תהומי) אשר ההבלגה
נשברה בשעה שהיה מפקד האצ״ל, אם כי
הקף התגובה היה אז קטן. גדעון היה מפקד
ההגנה בירושלים בימי מאורעות תרפ״ט,
והוא שיסד את הארגון
הצבאי הלאומי לאחר
שפרש מההגנה. עודדוהו
לכך רביזיונסיטים ואזר חים
קיצוניים מן הציו נים
הכלליים והמזרחי.
בפי האזרחים אמנם כו נה
הארגון גם ״הגנה
לאומית״ או ״הגנה ב׳,״
אולם השם הרשמי, בנו סח
שבועת האימונים,
היה גם אז הארגון הצ באי
הלאומי. לאחר שגדעון,
יחד עם האזרחים,
חזר להגנה, היה מפקד
אצ״ל רוברט ביטקר, מי
שהיה קודם לכן נציב
בית״ר בסין וקצין צבא מקצועי. הוא
הרחיב את היקף התגובה (שבירת ההבלגה),
הכנים דירוג צבאי חדש (רודן, אלוף, שרן,
גונדר, סמל) .הוא נאלץ, על ידי הצה״ר,
להתפטר, משום שהתקשר בחשאי עם קבוצל,
שמחוץ לארגון, שהיתר, גם קבוצה אופו זיציונית
לצה״ר, ושניסתה בלא הצלחה ל בצע
שוד בבנק הפועלים.
נסיון בלתי מוצלח זה גרר אחריו ויכו חים
רבים וביטקר פוטר.
אחר פיטורי ביטקר בחרה המפקדה בר־זיאל
ל״ראש המפקדה״ (שלא היה עוד מפ קד
אלא רק ״ראשון בין שווים״) ותואר ה מפקד
בוטל. סגנו של רזיאל היה חנוך סטר־ליץ,
שהיה אחראי לפעולות הארגון בשעה
שרזיאל השתתף בועידת
פאריס. רזיאל נאסר עם
שובו. ואז נבחר סטר־ליץ
לראש המפקדה ואו שר
על ידי ז׳בוטינסקי.
בימי כהונתי הותקף, ב פעם
הראשונה בתולדות
הישוב, כפר ערבי( ,ביר
עדס שליד מגדיאל) וה חלה
הפעולה נגד הממ שלה
האנגלית (פיצוץ
תאי הטלפונים).
פרשה שעודה לוטה
בערפל היא פרשת ההס כם
המדומה בין יאיר
והממשלה האיטלקית ב ימי
המלחמה. אחד מראשי לח״י לשעבר
למערכת, כי ההסכם במכתבו טוען ,
לא נחתם על ידי יאיר, מכיון שיאיר
ידע כי הנציג האיטלקי המדומה, שניהל את
המשא ומתן (ושהיה, אגב, יהודי) לא היה
אלא איש האינטליג׳נס• מכיון שנוסח ההס כם
נפל, עם שאר הדוקומנטים של הבולשת
הבריטית, היה מעניין לברר את הדבר על
ידי פרסום ההסכם ביש־המזל• ־

לתמהוני מצאתי בזזעולם חזה 716 כיזב שנש לח
על ידי משה פרוביזור, טבעון, שלא כתבתי
אותו, ולפי כל ידיעותי אין אדם אתר בשם זה
בטבעה. אני מניח שמישהו השתמש בשמי ללא
נטילת רשות.

משה פרוביזור, מבעזן
לצערו של העולם הזה אין בכוחו למנוע
״בדיחות״ מסוג זה, ועם הקורא פרוביזור
הסליחה.

ברווז צבאי
האם הברווז הצבאי (במו עיני. העולם הזה ) 730
היה צלוי או לא? אם כן. נא לשלוח די הלק.

מרים שולמן, בת־ים
הברווז הוא, לרוע המזל, פרי המצאתו של
המגיה בלבד שחלומותיו נדדו משולחן הה גהה
לשטחים מאושרים יותר. כותרת הבדיחה
היתה, ברוגז צבאי״.

בוד מצרי
אולי תוכלו לענות לי כמה ערכו של הבול שצו לם
במאמר על מצרים (העולם חזה? ) 727

נעים מזרחי, ירושלים
כ־ 15ל״י.

דוקשיס קדושים
סדר דפוס העולם הזה 726 הוכיח שוב נש
רונות בלתי מצויים בהפכו את ״המישית הדוק־שים״
שדנו ל״חמישית הקדושים״ .לדאבוננו אין
עדייו חילות־קדושה מעל לראשינו (אודי מפני

ו , 1.1,.״ 111,11״ 11,11״,ו111 וז},ו<,.1ן

במו עיני

״לא בא כחשבון!״

1כאשר איש מפ״ם ניסה להשפיע על יעו־ :
= לה תימני להצטרף למפלגתו הסביר ל ו : :
״כשנגיע לשלטון נח־ :
ריס את כל ההון=
במדינה ונחלקו ש־ 1
ווה בשווה בין בל :
האזרחים במדינה!״:
״וכמה יקבל כל ן
אחד?״ שאל העולה :

התעניינות.
״כמאתיים לירות ן
| לנפש,״ השיב התועמלן אחר ששקל רגע:

= בדעתו.
ן ״לא. לא בא בחשבון בשילי,״ ענה :
:העולה באכזבה .״לי יש בבית מאתיים :

1וחמשים לירות!״
:הקורא אברהם סריגודד״ירושלים, או־|
1סישקין ,53 זכה בפרס של —( 1.בלי :

!.החרמה).

בוז לסנובים
בשמחה מהולה במרירות קראתי את הרשימה
״והקרייזלרים אינם״ (העולם הזה .) 730 שמחתי
שישנו עוד ראש עיר הנפנה למפעל אנושי כה
נאה, חוץ מטפולו הנאה בעירו ובבעיותיה. ראוי
שראש עירנו, מר ישראל רוקח, ילמד מאבא חושי
לטפל יותר בבעיות העיר בנון נקוי רחובות ה פרברים
והעיר ובעיקר נקו׳ חוף הים המזוהם,
ולא יבזבז מחצית זמנו (כראש העיר) בכנסת
בירושלים. ובאשר לאותם הקרייזלרים והקאדיל־קים
שלא התנדבו למפעל אנושי זה, בטוחני ש רבים
מהם יכלו להתנדב (אך) המשיכו לבזבז
בנזין כרגיל, בלי תועלת לכלל. הבוז לסנובים הל לו.
כל הכבוד לאבא חושי.

ישראל רביש
תושב תל־אביב זה 7ז שנה
לדעתי נתפתיתם לתכסיס מפלגתי זול של מפא״י.

דוד איזנברג, ירושלים
אין העולם הזה בודק את הציצית התפלג־תית
של מפעל חיובי.

נערת המקהלה ונער הפז
ממה׳ שלי וינטרם, על 162 הם״מ שדה .״קטנה־קומה״
(העולם הזה? ) 731 אני איני מניעה אפילל
ל־ 161ם״ס, וכל הבחורים שהכרתי מצאו עד כה
שאני די נבוהה בשבילם.

רות שלומי, חיפה
הקוראה רות עומדת בהחלט על הגובה.
כיצד מצא כתב העולם הזה ששל׳ וינטרם ופר־ליי
נרננ׳ר נשואים? היש לו אינפורמציה אינ טימית
יותר מאשר אלה הטוענים את ההיפך?
או שמא יש למושג נשואין בעיניכם סובן אחר
מאשר בעיני אנשים פשוטים?

• חווה גרובי־ ,חיפה
נראה שהעולם הזה הדביר אפילו את הקצב
ההולייבודי.

בריבה טכריני ת
אני משתנע לכרוך את העולם הזה, אבל אין
כאן סניף פלם. מה עלי לעשות?

יחיאל כהן, טבריה
שלא הניעו כל כד נבוה) ,ואיל דנו כל רצון ל־הפוד
ל״קדושים״ בטרם זמן.

קבוצת מכבי עמום, רחובות

(א) לא להשתגע( ,ב) לפנות למר ירקוני,
על־ידי תחנת אגד, טבריה. מחיר הכריכה בכל
הארץ — 1.350ל״י.

תשער
כמה אלפי בחורות יפות בארצות־הברית נוטשות מדי שנה את בתי הוריהן. עוברות
לעיר הגדולה כדי לנסות את מזלן במקצוע הקוסם לכולן: דוגמניות. אחדות מהן מצליחות,
רואת את תמונותיהן במודעות־הענק של ביח״ר למשחת־שיניים או לגרבי־ניילון, רובן חוזרות
הביתה, מאוכזבות.
בארץ לא היד, עד כה מקום לדוגמניות מקצועיות — החברות הגדולות אינן מבינות
בערך הפרסומת, ואם הו מבינות — אין להן מה למכור. בשעה שבחורה חלמה ללבוש כובע
גרב או להתעסק במכשיר י אלחוט לא היה שדד,־בתוליו נוח לגידול חלומות של דוגמניות.
אולם בינתיים השתנה הכל, וכאן, כמו באמריקה, החל החלום מכה שרשים בלבבות.
מינה ליפניק, בת ה־ ,21 שמשכה את תשומת לב הצופים כשהופיעה, לבושת פרוות
מפוארות, בתצוגת־הפרוות שנתקיימה השבוע בתל־אביב (ראה במדיעה) ,רוצה להיות דוגמנית
מקצועית. אם לא בישראל, ועסה את מזלה — כך היא מקווה — באמריקה. החלום נולד
כשנבחרה שלוש פעמים כמלכת יופי של נשפים. כשעמדה על הבמה, כאחת מ־ 20 המועמדות
למלכות־הופי הרשמית, טפח לה מישהו על הגב. הזמיו אותה להופיע בתצוגת השבוע.
מינה אינה חסרת נסיונות. אומרת היא: על חיי אפשי לכתוב רומאן. כשהיתה בת
17 החליטו הוריה שיש לחתנה, השיאוה לבחור בו עירה. כעבור שלושה חדשים
נפרדו. אחר שנולד בנה (שהוא כיום בן שלוש ישובב מדי מכדי לבקר בגן) נתגרשה. מסקנתה
של מינה: אסור להתחתן לפני גיל ,25 ואסור להתחתן בלי אהבה.
וכמסקנת־לוואי: כל הבחורים מנוולים.

1.500.000 גדיונו ת

מכתביס
״המעוצבנים והשקטים״
האם אין בין כ? חברי המערכת וארבעת העור כים
לסוגיהם אחד היודע עברית? הנה כתוב במ דור
הספורט (העולם הזה 725״לבסוף המריאו
חברי הפועל בליל ששי, אך נאלצו. בג; ל העי כוב
ביציאה, לוותר על חנייתם בצרפת״ .הידוע לכם
שליל ששי הוא חמישי בלילה, לפני חצות? כ

בורא
ותיר, אני מיעצכם לעבור לסינית, שפה בה
הצטיינתם בהעולם הזה 677

עמוס שטיבל, סגיניה
עורך הסגנון מוזה באשמה, אולם סבור כי
הגיוני יותר להגדיר את הלילה בין יום ששי
לשבת כליל ששי.

מאז ע בי העולם הזה לידי המערכת הנוכהית מקפידה ההנהלה
על מספר הגליונות המוצאים ונמבריב מדי שבוע. השביע
מתקרב מספר זה לסימן המליץ וחצי, כשבוע הבא יעבוד אותו.
אין מספר זה כולל, כמובן, את גליונות העולם הזה שהופיעו משך
13 השנים שד קיומו כימי המערכת הקודמת, בראשות אורי קיסרי.
כאחד הנליונות שיופיעו כשבוע הבא יהיה סימן מיוחד, שיעיד
בי זהו הנליון ה־ .1.500.001 האדם שירכו ש גליון זה יוזמן עד־ירי
העולם הזה לכלות חופשה של שבוע כאחד מכתי המלון המהודרים
כיותר כארץ.
ההוראות לזיהוי הסימן יבואו כשבוע הבא במקום זה.

״העולם הזה״ מס׳ 732

אומי ומדהים. אולם המעבר מן העבודה הנוחה במש •*
א שר הגיע שלום כהן בן ד,־ 23 לשער העלייה
רד לעידור האדמה הכבדה בפרדסים הסמוכים היתה
לפני כחצי שנה עם שיא מיבצע עזרא וני 1 קשה ומדהימה שבעתיים, למרותי כוננותו הנפשית
^ ^ ח מי ה, נתבקש למלא טופס, ראשון בסידרה
והחלטתו לעסוק בכל עבודה שתוצע לו — ותהיה
אינסופית של טופסי מדינת ישראל. לשאלת ״מק קשה
כאשר תהיה — עמד שלום בפני יאוש.
צוע?״ ענה: פקיד. וכששאלו הפקיד אם יש לו
על כף ידו הופיעו שלפוחיות מרוב שפשוף ידית
כתובת, התבלבל וענה: באב שארגי, בגדאד.
הטורייה הגסה, העור העדין התקלף ובתום יום הע כעבור
כמה חדשים נזדמן טופס נוסף לידיו
בודה קשה היה לו לזקוף אה גבי המיוסר. בהגיעו
של העולה מבגדאד שהתייצב בלשכת הגיוס. הפעם
לחדרוו במעברה שכב לישון כשלבו מר עליו וב רשם
את מקצועו: פועל ; ואילו כתובתו היתד: ,
מוחו מנקרת ההחלטה: אי־אפשר להמשיך בחיים
מעברת רמת השרון, על כביש הרצליה הישן.
כאלה. מחר לא יחזור לעבודה המפרכת. מול האכשינוי
זה לא היה מיוחד במינו. רבבות עולים
זריות הגופנית נמוגו החלטותיו הנחושות להתערות
לפניו עברו את אותו התהליך ורבבות עתידים לעברו
בחיי הארץ ובהליכותיה, לעבוד קשה על מניי ליצור
אחריו. שלום ידע כי אינו אלא בורג קטן נטול
לעצמו מקום בארץ החדשה.
כל ערך אישי במכונה אדירה של עשרות ומאות
רבבות עולים עברו כמוהו את אותו המשבר
אלפי עולים. הוא החליט להחיש את התהליך, להת ולא
מצאו איש מאלה שבאו
אים את עצמו למקום שנקבע
לפניהם ארצה ושעברו את
לו, להימנע מהשתחקויות. שידריכם הקשיים אותם הוא הצטרף למחנה הגדול
לפני חצי שנה הוא ה־וז
ויסביר להם כי אלה הם
של אנושות עקורה המבק קשיי
התחלה שיש להתגבר
שת רק להכות שרשים בא פקיד.
עתה הו< פו ע ל פשוט.
עליהם. איש לא בא אליהם
רץ זרה ואדישה ; לאותם
אחד מאות תושב המע בשעתם
הקשה הזאת לעוד האנשים
העובדים, סובלים
דם ; הם נעזבו לנפשם המ ומסתדרים
בשקט, מבלי ש ברו
ת א שד כ ל שאיפתם
רה ורובם הסתפקו בנסיונם
איש ישמע עליהם, השומ הראשון
של עבודה קשה,
היא ל הפוך א!רחי י שר רים
על השקט גם כשהם נת החלו
מחפשים צורות קלות
קלים בקשיים ונותנים לא אל״
.ל חדול להיות עולי
יותר להרויח את לחמם.
חרים לדפוק על שולחנות

^ ו//3חר¥111 -

יכ^ום כחן

הפק מ*
פלבג״־דאח־

המוסדות ולהפגין ברחובות.
כי מן הרגע הראשון הח ליט
שלום כהן להימלט ממעמד העולים החדשים ש
הפך כמעט למושג־גנאי, כשהוא מלווה משיכת־כת־פיים
או נימה מזלזלת .״אני רוצה להיות ישראלי,״
הוא אמר לעצמו ,״לא עולה חדש.״
על כן? היד, שלפוחיות, משער העליה
נשלח שלום למעברת רמת־השרון שם הקדימוהו
אמו. אחיי הבכור הנשוי מלווה אשתו ובנו בן השנה.
לולא נמצאה משפחתו כבר ברמת־השרון היו בודאי
שולחים אותו לאיזי פינה נידחת. אולם בצורה זו
נפתרה בעייתו ביתר קלות, סידורו לא היה כרוך
במאמצים מיוחדים — הוא הוכנס לאותו חדר קטן
בצריפון מספר 93 הנושא את שם משפחת כהן באותיות
גדולות בעברית וערבית.
המעבר מן הבית הנאה בבגדאד לחדר הקטן המ שמש
חדר שינה, חדר אוכל ומטבח כאחד היה פת־

מסביבו ראה שלום כהן
עולים שהקדימוהו המתבט לים
במעברה עד אשר יגיע תורם לעבודה ציבורית
— קיצבת־חסד אשר תמורתה חייב המועסק להעמיד
פנים כאילו הוא עובד. בשעות הפנאי המרובות רטנו
וחרפו, נזכרו בסיר הבשר שהשאירו מאחוריהם. אם
הכנסותיהם לא הספיקו, נסעו ל:-.ל־אביב עם תכשיטי
נשותיהם או עם מעיל הפרוה שהביאו אתם לקראת
החורף וחזרו עם כמה לירות בכים, וסיפורים על
הישוב המתענג בעיר ומפלה אותם לחיי־כפיה.
אולם לשלום כהן היה מזל אחד גדול: לצדו עמד
אחיו יעקב, שעבר את אותם הקשיים לפניו, והספיק
למצוא עבודה קבועה, הוא אשר
למחרת הזריק בו את זריקת
העידוד שהפיחה חיים חדשים כהן שלום של בהחלטותיו
פרודוקטיביים. חיים לחיות

כריכים לצהרים, כאשר שלום קם בבוקר הוא חייב להכין
לעצמו את הכריכים של ארוחת הצהרים שהוא אוכל במקום העבודה.
בחדר עדיין ישנים אמו, אשת אחיו ובוה הקטן ועליו לשמור על
השקט, באמצע החדר עומדת עגלת־התינוק של בן־אחיו והוא נזהר
מלהתנגש בה בעברו ביו המטות בחדר זר גר למעשה המספר
המקסימלי של דיירים — חמשה — המיועדים לגור בחדר אחך.

שעותנפרדותלגב ־ ד ת. מעברת רמת־השרון היא בזן המיוחסות בארץ — היא קרובה לעיר תל־אביב. לשס
באו לא רק אותס העולים שנשלחו על־ידי הסוכנות, אלא גם תושבי מעברות אחרות שלא רצו לגור הרחק
מן הערים. כאשר נוכחו תושבים בלתי־קרויים אלה לדעת כי אין מקום מגורים למענם (הסוכנות לא אישרה
את העברתם) נקטו בצעד הפשוט (ובעיניהם) ההגיון׳ ביותר: פלשו לצריפתי המקלחות העומדים לרשות
התושבים החוקיים. לכן נאלץ שלום כהן, ככל שאר תושבי המקום, לזוסתפק בברז הרחצה העומד בחצר לצרכי
היגיינה. אמנם קייס סידור מסובך שהשאיר מקלחת אחת פנוזה (שעות נפרדות לנשים) .אך התור ארוך מדי.

היחיד : האמצעי שתי ידיים. מעולם
לא חשב שלום כהן כי
יבוא יו ם.וי צ טרך לס חוב
שקים של עשרות
קילוגרמים בשביל להר־ויח
את לחמו. החיים הנו חים
של משפחת סוחרים
עשירה בבגדאד לא
הכשירו אותו לשימוש מאמץ וכל בשריריו גופני היה זר לו לחלו טין
אן פתאום מצא את
עצמו בארץ זרה אשר
בה כל הכשרתו וידיעו תיו
הקודמות היו נטו לות
ערך כי לא ידע את
שפת הארץ. אמצעי המחייה
(ובהתחלה, המגע)
היחידי שנשאר לו היו
שתי ידיו הבלתי־מאומ־נות.
רק שתי ברירות
בפניו: עבודה עמדו קשה אי בטלה. הוא
בחי בברירה הראשונה.

סעודה כחצר. אחי כמה חדשים של עבודות שונות
נכנס שלו-ם לעבוד בבית חרושת לצבעים בבני־ברק,
ירדן. יחד עם אחיו יעקב. למרוח שזורי עבודה שחורה
בכל המובנים (גם קשה וגם מלכלכת) יש בה יתרון גדול:
היא קבועה. אין האחים צריכים לפנות ללשכת העבודה
של המעברה מדי יום, לעמוד בתור הארוך והעצבני ולחכות
בחרדה שפקיד הלשכה יודיעם אס יש עבודה
בשבילם ליום המחרת. על מנת להניע לבית החרושת
בשבע בבוקר עליהם להשכים קום (כמעט בחושך) כי
למרות קירבת המקום עליהם להפסיד כשעה בתור לאוטובוס.
שכרם ליום הוא קצת למעלה משתי לירות והס
עובדים שעות נוספות כמעט כל יום להוסיף לשכרם.
בשעת הצהרים הם מתיישבים על חבית בחצר בית״הח־רושת,
מוציאים את הכריכים שהביאו עמם מן הבית
ואוכלים יחד. הס קונים בקבוק גזוז מן הקיוסק הקרוב
להקל על האיכול וגם כקינוח־סעודה. למרות שמקום
העבודה אינו רחוק מן המעברה, אינם יכולים לחזור
לצהרים בגלל התורים הארוכים של המחכים לאוטובוס.

וגחליף למרכסיזם. בבגדאד היה שלום אוהד המפלגה
הקומוניסטית, זלל כמויות עצומות של מפרות מרקסיסטית
או ספרות יפה. אן מאז עלה ארצה נאלץ לקצץ כמעט לחלוטין
בקריאת ספרים. ראשית מפני ששעות הפנאי שלו׳
מעטות (קשה גם למרוא לאוי עששית נפט כששאר דיירי
ן חזדר רוצים לישון) ושנית מפני שספרים טובים עולים
ביוקר. מלבד זה החליט כ־ עליי ללמוד, ראשית כל, את
השפה העברית. הוא רכש כמה ספרי לימוד מתחילים, מקדיש
־ס חלק ניכר משתות החווחה שלו, אחר העבודה (מימין).

ה מו סדהחש * כ. במרכז המעברה עומדת שורה של צריפים המאכסנים את כל המוסדות החשובים של
המקום: לשכת העבודה, לשכת הגיוס, המזכירות, הצרכניה ובית הקפה הקטן. מדי פעם מבקר שלום בבית־קפה
זה (למטה) ,מזמין כוס גזוז פושר ויושב למשחק דומינו או שש־בש. זה אמנם בילוי קלוש במקצת, אולם
קשה לתושב מעברה להיות בררן ביותר. אם ירצה לנסוע העירה עליו לחזור, לפני ששרות האוטובוס נפסק.

יו 111־1* 8
ה עו לםהס גו ר. לפעמים לובש שלום את בגדי החג שלו ויוצא
העירה. האורו״ת, הרעש, ההמון המצטופף ברחובות אניס זרים —
הרי בן עיר הנהו. אלא שכאן מביט הוא על כל הנעשה מסביב כצופה
במחזה. אין הוא יכול, למעשה, להשתתף בחיים אלה כי אין לו כל
חברה. הוא רק יכול לקנות גביע גלידה ולהתבונן בנערות העוברות
על פניו או לשבת בבית־קפה על שפת הים. זהו עולם סגור אשר
אין לחדור אליו בקלות — ברגע שיתחיל?דבר עם מישהו מן
הסובבים אותו ירגיש הלה כי בן־שיחו הוא אחד מאותם עולים
.דשים אשר יאה יותר להשאירם לטיפול הממונים, מטעם המוסדות.

צכעלכןאושחור. במרוצת הימים הסתגל שלום לעבודה הגופנית הקשה, מצא
אף הוא מקום עבודה קבוע והתרכז ברכישת שפת מולדתו החדשה. הוא ניצל כל הזדמנות
לדבר עברית, קנה סידרת ספרי לימוד ומילון, הקדיש להם את כל זמנו הפנוי. הוא האמין
כי לא יוכל מעולם להשתרש בארץ כל עוד לא ידע את שפתה על בוריה. מאידך האמין כי ברגע
שיוכל לדבר עברית באופן שוטף תיפול המחיצה המפרידה אותו מן הישוב הותיק, מאותם
האנשים הרגילים לפסוח עליו בשתי המלים השנואות: עולה חדש.
היתה עוד מלה אשר שלום למד לשנוא: עיראקי ; על כל לשון היתד, המלה כגנאי.
״האנשים מופתעים לראות שאני לא ספסר או פושע ובכל זאת עיראקי,״ הוא מספר. לא זו
בלבד, אלא שאצל ותיקים לא מעטים פירושה של מעברה היה מעין מחנה מצורעים, ייצורים
משונים אשר יש להחזיקם הרחק מן הערים והישובים הותיקים.
ביושבו במעברה לא היתד, לו כל אפשרות לבוא במגע עם בני הארץ. ללמוד מהם או
להבין אותם. הדבר נראה שטותי בעיניו כי הרי בעוד זמן לא רב יחיה הוא ועוד רבבות
כמוהו רוב במדינה, יכריעו את גורל הארץ ותושביה .״ואם איש אינו טורח להתענין בי
ולהסביר לי את המצב בארץ כיצד יוכל לדרוש ממני להתחשב בו ובבעיותיו?״ הוא שואל.
אותה הרגשה של כבילות רווחת כמעט בין כל תושבי המעברה אם כי לא כולם
מוכנים להביט על זה בשלוות נפש ולנתח את המצב בהגיון. בתמונה שהם מציירים לעצמם
חסרים כל גווני־ד,ביניים וכל דבר מקבל צבע לבן או שחור: אם הישוב הותיק אינו רוצה
לקבל אותם היי כל הותיקים אויבים ׳מושבעים הרוצים את כל הטוב רק לעצמם.
כאשר קיבל שלום כהן הודעה מלשכת הגיוס המקומית להתיצב לשרות צבאי לא ראה
בהודעה שום אסויך־ו־,חדשים שעברו עליו במחנות העולים ובמעבדה הראו לו כי השתרשותו
בישוב אינה לבר התלוי ברצונו הטוב ובהחלטותיו. הוא רצה בכל מאודו להיות ישראלי אך
ישיבתו במעברה בידדה אותו בידוד נפשי משאי־ העם. הוא גם הבין כי כל זמן שישב שם
לא יוכל לצאת למרחב ואיש לא יחלום לרדת אליו מפסגת העם השולט לרמתו של בן> המעמד
השני.
לעומת זאת האמין כי בצבא יעבור את כור ההיתוך היחיד שנשאר בארץ העושה את
העולים החדשים לאזרחים — תפקיד אשר פעם מילאו הקיבוצים.
הוא גם רוצה לנצל את שירותו הצבאי וללמוד מקצוע שיועיל לו לאחר השיחרור.
״אם יעלה לי שנתיים להפוך אזרח,״ הוא אומר ״כדאי כבר במחיר זה להפוך אזרח בעל מקצוע.״

במד י נה
המם
דא ב תו דהח^ שי ת
הצירים שקטו, חדלו לשעה קלה מהתנצחו־תם
הילדותית, האזינו לקולו העדין של האדם
נמוך הקומה, שחור השער והשפם, בעל
קלסתר הפנים המזרחי. כשסיים שר־החוץ היה
ברור לידידיו ולאויביו כי היה זה סימן דרך
רציני מאד בתולדות המדינה.
במלים שקטות מדודות, נסתם למעשה הגו לל
על עצמאות המדינה שנולדה לקול רעם
התותחים.
שלא כמדינות אחרות, שהצטרפו לגוש
המערבי מתוך הכרה, בהאמינן באידיאלים
האנגלו־סאכסיים, הצטרפה ישראל בשקט, מפ ני
שלא היתה לה, בנסיבות שנוצרו, כל ברי רה.
והשאלה האמיתית היא: מי אחראי לנסיבות
שנוצרו?
דרך דלת אחורית. למראית עין ה גורם
האמיתי להצטרפות היא תלותה המוח לטת
של המדינה בכספי האוצר האמריקאי
ובכספי יהודי אמריקה — זרם היכול להיפסק
כל רגע לפי צו ממשלתם( .כדברי משה שרת:
אנו קשורים לקבוצים היהודיים החופשיים
לעזור לנו).
אולם הצורך בגשר־דולארים זה נוצר עקב
גורם הרבה יותר חשוב: התהום אשר ג שר׳
זה בא לגשרה — התהום בין מדינת ישראל
והמרחב הסובב אותה. אפילו צורת ההצ טרפות
נובעת מתהום זו: ארצות־הברית לא
העיזו להזמין את ישראל רשמית, דרך הדלת
הראשית, מחשש פן תרגזנה את מדינות ערב.
ישראל הוזמנה — ונכנסה — דרך הדלת האחורית,
הרחוקה מן הרחוב, המיועדת למ שרתים.
טאנקים
כהלוואה. עצמאות ישראל
נהרסה מפני שמשך שלוש שנים לא נעשה כל
נסיון רציני להכריח את הערבים לשלום. נו צר
מעגל קסמים: מכיון שהמערב יתן ל מצרים,
למשל 1000 ,טאנקים (העלולים לשמש
באחד הימים נגד ישראל) נאלצת גם ישראל
לרכוש (בתיאוריה) 1000 טאנקים. טאנקים
אלה עולים בכסף, שאיננו. לפיכך יש צורך
לקבל את הטאנקים כמתנה, או בהלוואה.
ואיש אינו מחלק מתנות כאלה, בעולם של
, 1951 מבלי לקבל תמורה.
אופייני לשעור קומתם של נבחרי האומה
כי אף אחד מהם לא התרומם, בויכוח הכנ סת,
להבין את הקשר הבלתי־נפרד בין הגורם
והתוצאה. הם העיפו פראזות וחצים מורע לים,
איש נגד רעהו, כאילו האמינו באמת
שישראל עודנה בתולה חופשית היכולה ל התחתן
כרצונה. איש־חרות הודיע שיילחם
(בנשק) נגד האמריקאים, איש מפ״ם הודיע ש אנשיו
יסרבו למלא פקודות (וסיפק בזאת,
במאוחר, את הנימוק המשכנע הראשון לפירוק
הפלמ״ח ולפיטורי קצונת מפ״ם).
במקום שמחת־כלולות או עצבות הנאה

לקבורה שרר בכנסת מצב־רוח של מגרש
כדורגל.
הקריה מחיר בל• תמורה
באותם החוגים בקריה, המותחים ביקורת

על פעולות שר־החוץ בחזית המרחב, נוצרה
מלה עברית חדשה :״אדישיזם״ ,כדי לציין
את חוסר כל מדיניות כלפי מדינות ערב
ועמיהן.
אי־שביעת רצון זו הגיעה לשיאה למחרת
נאומו של שר־החוץ בכנסת, כשקראו אותם
המומחים בעתונים על מפלתה האחרונה של
הממשלה. במקום לנצל את הסכמתה לשלם
פיצויים לפליטים הערביים לשם ג׳יסטה רבתי,
מכוונת ישר אל הפליטים עצמם, הסכים שר־החוץ
לשלם את המחיר — מבלי לקבל את
תמורתו. הוא הודיע על נכונותו לשלם פי צויים
— אולם בתנאי שהדבר לא ישמש מקום
מגע ישיר בין ישראל והערבים, אלא אך בין
ישראל ואו״ם.
לפחות במקום אחד בקריה צץ רעיון מהפ כני:
להוציא בכלל את עניני המרחב מרשותו
של שר־החוץ, שעיניו נשואות לחזית אחרת
לגמרי, ולמנות שר חדש לעניני המרחב. הנימוק
ההגיוני: עניני המאבק העולמי מעסיקים
לחלוטין את המשרד הנוכחי, שאין לו פנאי
לתכנן מדיניות ארוכת־טווח במרחב. בהעדר
מדיניות זו תצטרך המדינה לוותר מדי שנה
על נתח נוסף של עצמאותה.

מי ואף קצין אחד בריטי מכל חיל הנוטרים
לא ידע על קיומו. את פקודותיו העביר דרך
סולם הפיקוד (הבלתי חוקי) של ההגנה בשו רות
הנוטרים ואילו דעותיו והצעותיו לשי פורים
הוגשו דרך קציני הקישור של הסוכנות
היהודית.
כתוצאה מיוזמתו אורגנו המשמרות הנעות
(מ״נים) של הנוטרים אשר נועדו לתפוס מקום
חשוב במסגרת ההגנה, בבצעם את פעולותיה.
מלבד זה היווה חיל הנוטרים מסגרת מצויינת
לאימוני ההגנה והפלמ״ח כי ברשותו היה
נשק חוקי ומדריכים שעברו קורסים מקצו עיים
בהדרכת הכוחות הברטיים. מתקופה זו
עדיין זכורים לעמנואל מור שמות שהפכו
בינתיים למפורסמים ביותר: סרג׳נט (עתה
אלוף) יגאל אלון, סרג׳נט שמעון (גבעתי)

אחד השמות שהוזכרו באותו מקום כמו עמד
לתפקיד השר החדש: ראובן שילוח ,״ה־
*קארדינל האפור״ של המדיניות הישראלית
במרחב, איש אמונו של ראש הממשלה.
צבא דרו־ :כוונ ת הרובה
״זאת מתנה ראויה לשמה,״ חשבו המסו בים
במסיבת הפרידה לסגן־אלוף עמנואל
׳גור, ראש הממשל הצבאי היוצא, בכפר בקעה
אל־גרבייה במשולש הקטן. המתנה: שעון זהב
נאה על טס עשוי זהב אף הוא. אולם לאחר
נאומי הברכה ההדדיים (כולל נאומו של חבר
הכנסת תושב בקעה אל־גרבייה, פארם חמדן)
* כחו מסובים אלה לדעת כי טעו — המתנה
לא כללה את הטם.
למרות הצניעות (בממדים ערביים) של ה מסיבה
שררה אוירה כה לבבית עד כי אחד
הנכבדים הנוכחים העיר :״זהו מקרה מיוחד
במינו. לוא היתה זאת מסיבת קבלת פני מו של
חדש לא היה בזה שום דבר מיוחד —
מושל חדש מוכרחים לקבל יפה — אך המפ ליא
הוא שזאת מסיבת פרידה. ולמושל העו זב
את עבודתו אין כל התחייבות לערוך מ סיבות.״
מושל
זה, גבוה, מוצק, בעל שער מלבין
ברקות, שהספיק לרכוש את אהדת נתיניו
הערביים נכנס לתפקידו כמעט בדרך אגב לפני
שלוש שנים. בחזרו מטיפול רפואי בארצות־הברית
ערך סיור באיזורים.הערביים שנכבשו
לא מזמן בידי צה״ל. התזכיר שהגיש על סיורו
לראש הממשל הצבאי הראה תפיסה נכונה
ומרחיקת לכת. וכאשר הראה שהוא יכול גם
לקרוא ערבית, נתבקש להצטרף לממשל כסגן
ראש הממשל.
היה זה התפקיד השני שעמנואל מור קיבל
על עצמו שלא היה תפקיד קרבי. הראשון היה
מינויו בשנת 1942 למפקד הנוטרים מטעם
ההגנה. בתפקיד זה לא היה לו כל מעמד רש־

אבידן, משה דיין, משה פרסמן ואחרים.
הכית נגמר כזמן. את ידיעותיו בשטח
הערבי אסף עמנואל מור במרוצת 47 שנות
חייו בארץ (הוא עלה בגיל ארבעה חודשים
מרוסיה) אף כי מעולם לא היה לו קשר ישיר
(בתפקיד) אתם .״המגע היחידי שהיה לי עמם,״
הוא מספר בהזכירו כיי בגיל 16 נמנה עם
חברי טרוימפלדור בתל־חי ,״היה דרך כוונת
הרובה.״
בין מיסדי כפר יהושע ב־ 1927 הוא הספיק
לשרת 18 שנה בשירות פעיל בהגנה ובצה״ל.
הוא נזכר כיצד נקרא לשרות מחוץ למשקו
בשנת 1936 עם פרוץ המאורעות. אז כבר
הספיק להתמנות (בהצבעה דימוקרטית) מפקד
גוש נהלל, להקים את בניני משקו וחיה שקוע
בבניית בית המגורים. כאשר נפוצה הידיעה
כי עליו לצאת וכי ביתו יעמוד בלתי גמור,
התנדבו בנאים, טפסנים, נגרים וטייחים ממש קי
הסביבה והקיבוצים, נגשו להשלמת ביתו
בקצב מזורז.
חנוכת הבית נתקיימה לאחר יום דרמטי ב יותר.
בשדות המושב נערכו ניסויי פגזים חד שים
של מרגמה ורבים מבין חברי פיקוד
ההגנה נוכחו, ביניהם אליהו גולומב. אחר ה החדש,
ניסויים
ניגשה כל החבורה לבית
״כמעט בית משותף,״ כפי שמור כינה אותו.
מפיקוד גוש נהלל הועבר עמנואל מור ל ארגון
נפה פיקודית חדשה, משם הועבר ל פיקוד
הנוטרים ולפני פרוץ מלחמת העצמאות
נאלץ לנסוע לארצות־הברית לטיפול רפואי.
על מנת לתאם את תפקידו הכפול, בטחון
המדינה ובטחון התושבים הערביים שווי ה זכויות,
היה נאלץ לנקוט בצעדים המגבילים
בצורה חריפה את החופש האלמנטארי של
תושבי איזור הממשל.
אולם הברכה, לדבריו, עלתה על הקללה.
״כשנכנסתי לשטח,״ הוא אמר לנכבדים ש נאספו
למסיבת הפרידה ,״הבטחתי שהשלטון
הצבאי יקיים את הבטחון. וזאת הצלחתי. אתם
יכולים להמשיך את עבודתכם ללא פגיעה ב־רכושכם
ובטחונכם. בשביל תקופה כה קצ רה
מאז נסתיימה המלחמה זהו הישג גדול
השקול כנגד כל צעד אחר.״

התלונות בדרכי
כהונתו 95 אחוז מכל
שלום, מבלי שיאריכו את רשימת המשפ טים
בבתי המשפט הארוכה בלאו הכי •
יום יום נקראים הוא וחבר עוזריו (שלו שה
שוטרים) לחרוץ משפטים ששלמה המ לך
לא היה מתבייש בהם — לצתת על ה זזת
רהיט ב־ 20ס״מ לשם מתן מעבר לש כן
הלא אהוב בפרוזדור המשותף, לשכנע
אשה מרת לב כי גם שכנתה רשאית להת רחץ,להסביר
לבעל בית כי לא יפה להו־׳
ציא את חפצי הנכה הפולש לרחוב ולהא זין
לצרות אמיתיות או מדומות עד אין
סוף.
אין זה מקרה נדיר לשמוע צווחות איו מות
בוקעות מתוך תחנת המשטרה המז רחית
ברחוב ממילא, מקום מושבו של המ דור,
ולמרות כל ההנחות כי הצדדים הי ריבים
יצאו רק על אלונקות, לראות אותם
נפרדים כעבור רבע שעה בלחיצת ידים
לאלוף השלום
ידידותית: הצלחה נוספת
פלייסיק. הערכת הציבור למלאך השלום
במדי השוטר מאיימת לעבור על גדותיה,
כמו באותו מקרה כשבעל ואשה הביאו
סכסוכיהם המשפחתיים, אך
בפניו את
פלייסיק (בעברית: חרוץ) עשה יותר מה מוטל
עליו, השכין שלום גם ביניהם.
מביטים בעין לא יפה על פעולתו: ע עכי
הדין, שרבות מהעצות שהם היו נותנזון ייל־מורשיהם
עבור כסף, נותן הוא בחינם.
פלייסיק, שרכש לו במשך ששת שבועות
,1חזר
פעולתו שפע של נסיון ססיכולוגי
וקבע כלל שכבר הוגי הדעות העתיקים ב יוון
גילוהו. נשים הן יותר צעקניות מגב רים,
מתעקשות יותר, מסרבות ביותר מק רים
לקבל הגיון ואוהבות לדבר ולשמוע
את עצמן בחוזרן על אותה טענה שוב ושוב.
העניינים בגללם מוכנים השכנים לטרוף
זה את זה לא חשובים בעצם אפילו בעי ניהם
הם. לא איכפת להם על עשרה ס״מ
פרוזדור, ולא איכפת להם שהשכנה פו תחת
את חלון המטבח כשהיא מבשלת
כרוב, אך הם מרגישים צורך עז להראות
לעולם הסובל מד, רב הסבל שבו הם נו שאים,
לפרק קצת מהמתיחות של חיי דו חק
ועצבנות בתנאים של דיור צפוף, בקי צור:
לשפוך את הלב. תן להם לדבר, לט * ינענע עון,
להוכיח שרק הם צודקים. אך

״השכנה סגרה לי את המים!״ ״האיש מלמטה
לא נותן לי להיכנס לבית השימוש!״
״פלשו לתוך האמבטיה שלי בצע קות
כדוגמת אלה, כשתנועות ידים מרוג שות
מלוות את הנאמר, מתפרצים כארבע

* תנאי הדיור של היום, דוחק, אנזבטיות
משותפות, פרוזדורים צלים והמקור הבלתי
פוסק לצרות ששמו דיירות משנה אינם
משאיר:ם מקום לחשש כי יישאר מחוסר
עבודה.
משטרה עושה שלו ב מדורו

מאות לקוחות לחודש לתוך משרדו של ה מדור
לסכסוכי שכנים בירושלים. יום יום
מרגישים כעשרה עד חמשה עשר אנשים
בירושלים כי יחסיהם עם השכנים הגיעו
לנקודת משבר ויש או לרצוח אותם נפש
או ללכת למשטרה — והם בוחרים בדרך
כלל באפשרות השניה.
לפני שהוקם המדור היה מוטל כל עומס
הטיפול בעניינים אלה על מחלקת החקי רות
— לשמחתם הרבה של גנבים, פו שעים
ואנסים שהמשטרה לא יכלה להקדיש
להם את תשומת הלב הראויה.
אברהם פלייסיק בן ה־ ,36 קצין משטרת
ירושלמי אשר נתמנה לראש המדור לסיב־סוכי
שכנים עם הקמתו לפני כחודשיים,
לא אכזב את התקוות שתלו בו. נעים־
הליכות ובעל קול מרגיע חיסל משך זמן

״העולם הזה״ מס׳ 732

במדינה
אדם זר מראש לסימן הסכמה — והם יהיו
מוכנים לכל פשרה. כי לשפוך את לבם הם
מוכרחים ולמי יפנו? לעצמם? זה מגוחך.
לשכן? הלא הוא השונא בנפש. לעורך דין?
הוא לוקח כסף בשביל האזנה ונדנוד ראש.
אם כך הולכים אל פלייסיק. הוא שומע.
הוא לא לוקח כסף והוא אומר שהם צוד קים.
והוא משכין שלום.

זכרונות

עברית היאה לאיש מדעי המזרח, מתוארת
התערבותו של מלך ספרד לטובת היהודים
הספרדיים בארץ־ישראל (אמר יהודה למלך:
לנתיניך אלה שרו אותם שירי ערש באותה
לשון ששרה אמך לך) שהרחיבה לכלל יהודי
הארץ, רשת ההצלה שנטוותה מבוינוס־איירס
עד ירושלים.

אופנה

״חלב ל בי ת הסוהד!״
״ע.שיו, אחרי כל מה שהיה, האם אתם
מוכנים לקחת את הילדים?״ שאל שיפט ה שלום
הירושלמי, הד״ר משה פרץ, את הזוג
שעמד ליד דוכן השופט. השיב יוסף כהן,
בן ד,־ ,41 בהסתייעו באשתו ציונה בת : 21

שי שלי ק ב ־ 5000ד. לאר

שיר׳ הערש הצילו
הפרופסור המגושם, בעל עטרת השערות
והאף הגדול, ששימש בקטדרה לספרות יש ראל
במדריד הספרדית לפני 35 שנה היה
חביב החצר (אלפוגס ה 13 הדיפלומטים וה־עתונאים
החשובים בבירת ספרד.
כשמת הקיץ, בגיל ,74 לקח עמו פרופסור
אברהם שלום יהודה פרקי היסטוריה לקברו:
יליד ירושלים, בן לאב עיראקי ואם גימניה
(הוא עצמו נשא אשה דרום־אפריקאית) הצ טיין
בגיל צעיר במדעי המזרח, השתלם ב אוניברסיטות
גרמניה (שטרסבורג, הידלברג),
הפך מרצה בברלין, נתבקש לעבור למדריד,
מקום שלמענו שונה החוק המקובל, לפיו היה
עליו לותר על נתינוחו הבריטית, לקבל נתינות
ספרדית.
בין הרצאותיו באוקספורד וקמברידג׳ התמסר,
מי שהיה כבר ציר בקונגרס הציוני
הראשון ב־ , 1896 לעבודה הציונית, נתרחק
מהמוסדות הרשמיים שלא התאמצו לעיין בכובד
ראש בדרישתו החוזרת ונשנית לכריתת
ברית אחווה עם הערבים, הועלב קשות, כ אשר
בגלל תככים אקדמיים לא זכה להורות,
כפי שהובטח, תנ״ך וספרות ערב באוניבר סיטה
העברית, שאל פתיחתה ב־ 1925 אף לא
הוזמן.

הרצל לא הניע עפעף, משה־רבנו, עסוק ב אחד
מנסיו; הפנה את הגב בקיר שממול. בין
שתי התמונות התהלכו הדוגמניות, ברובן
יפות ( 20 לירות לערב) ,הציגו את הפרוות
האחרונות של האופנה הישראלית לפני קהל
של 560 איש (ובעיקר אשה).
אמר איש הפרוונים: הפרווה היא הבגד ה זול
ביותר. מעיל של בד נזרק לפינה אחר
שנתיים־שלוש. הפרווה, שאינה עולה בנקודות,
נשמרת משך 50 שנה. הגבירות בקהל הביעו
הסכמה בלתי־מהססת. הגבתם של הגברים
היתד, פחות נלהבת.
פרווה ציונית. התצוגה באה להפגין את
יכולתה של אחת התעשיות העלולות להכניס
שפע של מטבע זר לוא קיבלה עזרה מספקת.
הכניסה גם בשנה האחרונה 15.000 לריות,
מטבע שוייצי. היא נוצרה, אחר עלית היטלר
בגרמניה, על־ידי עולים מגרמניה (בעיקר מ לייפציג,
עיר הפרוות) .כבר כעבור זמן מועט
ניצחה נצחונות: הפרוות הציוניות ניראו על
גופם האנטי־ציוני של אישים ערביים רבים,
ביניהם — המלכה נאזלי, אם פארוק המצרי;
המלכה פארידה, אשתו (לשעבר); נשיא הר פובליקה
הלבנונית.
הממשלה הבריטית עזרה לטפח את התע־שיה.
בין השאר הביאה לארץ שני קאראקו־לים
יקרים — כבשות פרסיות בעלות עור
מצויין. אחת מהן הובאה לסביבות מיגר,
השניה לתחנת נסיונות ליד עכו. אחר מלחמת
העצמאות ניסו שליחי הפרוונים לברר את
מקום הימצאן של הקרקולים. האחת, שהיתר,
באזור מיגר נעלמה כליל, לא השאירה אחריה
כל עקבות. השניה, בתחנת עכו, נעלמה גם
היא, השומר משך בכתפיו, אמר באדישות :
״נדמה לי שהבחורים עשו ממנה שישליק.״
מחירו של שישליק זה 5000 :דולאר*.

כל זה לא מנע מיהודה להמשיך בשתדלנות
למען עמו ובקיץ 1929 התקשר עם ראשי
הדת המוסלמים במצרים, ביקשם להפסיק את
שפיכות הדמים שפרצו אחר הכותל וטבח
חברון, קיבל מהם הבטחה שבאם יוצאו ה גורמים
המדיניים היהודיים מהמשא ומתן ו יישלחו
רק רבניה הראשיים של ארץ־שראל
יסכימו הערבים להחלטה לטובת היהודים. אך
יהודה לא היה יכול לחייב את המצרים ל קיים
את הבטחתם בגלל אי רצון המוסדות.
אולם כבר 25 שנה קודם לכן התרוצץ בין
כיום אין הממשלה מקציבה בכלל פרוות
בתי שגרירי צרפת, אנגליך, וארצות־הברית,
לשוק המקומי (המקבל רק פרוות המובאות
מעון ראש הממשלה וחצר המלוכה, כדי ל על־ידי
עולים חדשים) ,אינה נותנת ל־ 72ה־הגן
על הישוב הארצישראלי שעמד בסכנת
פרוונים המאורגנים חמרי גלם לבניית תע־גירוש
וטבח, בדומה לארמנים, מידי העריץ
שית־ייצוא רחבה. בעל־הון אמריקאי, שרצה
ג׳מאל באשא, מפקדה הצבאי של הארץ.
בחוברת של 90 עמודים שהופצה בין מ ד • להקים חוות גידול בנגב, לא בא לכלל הסכם
עם הממשלה, יצא. שיירי עורות היכולים ל קיריו,
אחר שהוכנה חודשים מספר לפני מו שמש
ייצור רב־ממדים, אינם מובאים. אולם
תו וכונסה על ידי דוד תדהר, מי שהיה קצין
נעשה נסיון לגדל בונים, חיה הדומה לעכבר
המשטרה העברי הראשון בארץ, ניתן דו״ח

אלוף* השלום אברהם פלייסיל!
שמחת הרוצחים והאנסים הופדה
מלא (המסתייע בקטעי יומן) על שלוש שנות
חרדה בהם טרח, בהעזרו בידידו מקס נור־דאו,
מיסד הציונות ורעו של הרצל שהודח
מראשות התנועה, להצלת הישוב מכליון,
ווידא הספקת מזונות וכספים, מנע את הרי־סתן
של השכונות היהודיות של יפו (תל־אביב)
וחיפה (הדר־הכרמל).
על רקע של בני אצולה ספרדיים כמרקיז
די־אלהוזמס ומרקים די־טורריז מינדוזה, ב
.העולם
הזה״ מס׳ 732

דרכי חיים

הענינים?״ הפליט לתוך השפופרת.
כעבור דקה היה אמבולנס מס 4205 .מנ תר
על פני רחוב אלנבי לכיוון שפת הים.
השעה היתר. שעת חצות. הרחוב היה ריק
מאדם. במקום המעשר״ לרגלי ספסל ה מדרכה
היתר. גופת אדם מונחה בחוסר ה כרה•
הוא נשם בכבדות רבה, בקצב עצבני,
נשימתו הלכה ונחלשה. אברי פניו היה
שטופים אגלי דם שנזל והצטסר על המד
בעלת
עור משובח במיוחד, בכפר מאסאריק.
אם יצליח הנסיון, אפשר להשתמש בפרוות
אלה לייצוא של עשרות אלפי דולארים לשנה.
* הוצאת הקאראקול, כבש יליד בוכרה רחב
אלייה וארוך צמר, מתחומי פרס נענשת ב־ענשים
חמורים. אפריקה הדרומית, בה לא היו
קאראקולים לפני 50 שנה, מוכרת כיום פרוות
בסך 10 מיליון דולאר לשנה.

תצוגת הפרוות במועדון המסחרי
ליפהפיה 20 :לירות לערב
״לאיזה מקום־ לרחוב? אין לי בית. שיהיו
בקרן הקיימת. בקרן הקיימת זה טוב, היא
עשירה, יש לה כסף ! ״
לפני חודשיים השאיר הזוג כהן את אר בעת
ילדיו במסדרון משרדי הלשכה הראשית
המשטרה,
של הקהק״ל בירושלים ונעלם.
שנקראה למקום, העבירה את מרים 4ברו ריה
3מזל בת השנה ושמונה החודשים
ואת אשר בן השבעה חודשים, שהיו שטופי
דמעות, למחלקה לעזרה סוציאלית שמסרתן
לבית פרטי לטיפול תמורת תשלום (על חש בון
הקק״ל).
כהן סיפר כי לפני התגיסו לצבא, ערב ה מלחמה,
גר במרתף בגבעת רמב״ם, תל־אביב,
וכשלא הצליח לשפר את תנאי דיורו,
אחר שחרורו מהצבא, פלש לבית נטוש ב פרדס
שהיה רכוש הקק״ל אך נאלץ לצאת
ממנו כשהוצא צו עיקול והבית נהרס.
הסביר כהן, מגודל הזקן, חובש הברט ו לובש
מכנסי החאקי המטולאים :״אמרתי
לקרן הקיימת שתתן מקום שיכון אחר. לא
היה. לאן לקחת את הילדים. לקחתי לקק״ל,
שהיא תחזיק אותם עד שתתן מקום ש העיר
הקצין התובע, אלוף, שכל הסכסוך
נובע מעקשנותם של הנאשמים וכי האשמה
העיקרית היא האשה, שהיתר, צריכה לדעתו
להאסר במקום בעלה, זעקה ציונה כהן :
״אני לא יכולה להאסר ! ״
בעלה סבר אחרת :״כן, כן, תלכי לביתר,סוהר
!״ אחר שהשופט השליט שקט, הגיש
נציג הקק״ל ארבע קבלות על 90 לירות, דמי
החזקת הילדים.
נדונו את הנאשם לחודש מאסר ואת אשתו
לשלושה חודשים הסביר השופט :״התר שמתי
שהנאשמים רוצים ללחוץ שיתנו להם
דירה אחרת ומשום כך אין להם כל רגש
של אבהות, של הורים או אהבת הילדים וב־יחוד
לא האשה.״
במסדרון חכתה האשד, המטפלת בלווית
והנקיים שנראו
ארבעת הילדים הרחוצים
שמנמנים ובריאים. אך ציונה כהן סברה אח רת,
צעקה :״אלה הילדים שלי? חצי לא
נשאר מהם המטפלת שללה, כמובן, דעה
זאת, הסבירה בעזרת קללה :״באו אצלי עם
פצעים, רזים נורא, וטפלתי בהם. לא ישנתי
׳בלילות מפני שהקטן מוציא שניים, ואת
צועקת? יש לך לב של אם? למה זרקת
אותם?״
במקום תשובה חיבקו האב והאם את הילדים.
שהבכורה מרים מחייכת, ברוריה ומזל
בוכות והתינוק אשר זורח הנאה. אחר חזרו
ארבעת הילדים לבית המטפלת והוריהם, ל בית
הכלא.
אסת1ת המהנדס הוכה ב מי ס תורין
״סוגך דוד־אדום?״ קרא אלמוני לתוך ש פופרת
הטלפון, בקצה השני של הקו. יוסף
אשכנזי, תורן הלילה זינק ממיטתו; ״מה

רכה בשלולית סמוקה, כשמציות עיניו
רטושות ושער ראשו ספוג דם. שני צעי רים
גחנו עליו, ניסו לנגב את. מצחו ב ממחטה
רטובה .״מצאנו אותו במצב כזה״,
אמרו ,״חשבנו שהוא מת.״
״מצבו לא סימפטי ביותר״ ,אמר הרופא
זמן שכב
בתחנת מגך דוד־אדום. אותו
שלמה פירסטנפלד בן ד,־ 54 על מטת ה עזרה
הראשונה, נשם בכבדות ונאנק חלי פות
למגע ידי ד,חבש בפצעיו הפתוחים.
״הוא נראה בריא כמו שור״ ,אמר מישהו,
כשהוא מתבונן בגופו רחב הגרם, ודאי
יחזיק מעמד, יש להעבירו להדסה מיד״.
״יש לו לחץ דם גבוה?״ שאל פירסטג־פלד
את האחות המטפלת במחלקה כירורגית
א׳ ,כשהתעורר למחרת בבית החולים .״אם
כן״ ,אמר ,״אני מוכן לעלות לבנק הדם, רק לתרום בקבוק, השנה עשיתי זאת
שלוש פעמים.״ לאחר שנתפרו הקרעים ב ראשו
היה מראהו של פירסטנפלד אנושי
׳יותר, לראשו צורת אדם. דאגתו הראשונה
היו אשתו שנשארה בדירתם ברחוב גאולה
מם׳ 25 ומחלקת הנסיונות של חיל ד,אויר
שחכתה למהנדסה, מבלי לדעת שהוא שו כב
רצוץ ראש באחד ממסדרונות בית ה חולים
הדסה.
מכר לתחנת אוטובוס מס׳ 20
״לויתי
שעל שפת הים• משם המשכתי עד פינת
הירקון פניתי ימינה, כדי להגיע הביתה,
כשעברתי את ספסל המדרכה — מצאתי
את עצמי במיטת בית החולים!״
״אילו אמרתם לי שאמי המנוחה עלתה
לארץ מגרמניה ׳(בה מתה) הייתי אומרת
שזה פחות פנטסטי ממה שקרה לבעלי״,
למבשר ההודעה.
אמרה אידה פירטטנפלד
״חשבתי שהוא לן, כמנהגו לפעמים, אצל
קרובינו בגבעתיים ומשם יצא בבוקר ל מחנה.״
במהירת הבזק החליפה את בגדי
עבודתה, אצה לבית החולים.
אשר אירע לשלמה פירסטנפלד עוטה
מסתורין .״אפילו שרלוק הולמס היה מת קשה
בפיענוח המקרר״״ אמר אחד הרו פאים
שניסה לנחש החל מנפילה עד לתקי פת
שוד• פצעי הראש אנושים מכדי לתרץ
מעידה. כספו ושעונו נמצאו בכיסי מכנ סיו.
איש מן העוברים ושבים ברחוב הע זוב
לא נמצא כעד ראיה.
חגיגות התוגה; ב קבו צ ה
השמד נא, עלם חיל,
אל תהיה חנם גדול —
הן תדע: באישון ליל
ברשתנו עוד תיפול!
(אופרת הנשואין, קבוצת ארז).
״אותי יצטרכו לסחוב לחופה בטרקטור!״
אמר לפני שנה יוחנן ״פינוקיו״ מיינראט,
יו״ר אגודת הרווקים בקבוצת ארז, הקבוצה
(המשך בעמוד ) 10

\)?10י 3ר! ^ר0/יה)
המהפכה האוקטוברית. שמלאו לה השבוע 34 שנה
לא היחה התחלה חדשה של ההיסטוריה הדום־ח.
שרשרת ישרה אחת, בת מאות שנים, מובילה מאלב־סנדד
נבסק׳ ,מגרש המונגולים. לוסדסטלין .
מהפכה האוקטוברית ניצחה. המפלגה הקומו־
| ן ניסטית הקטנה השתלטה על גורל עשרות המיל יונים,
בני עשרות לאומים, התגברה במלחמת
אזרחים רווית־דמים. היא הקימה את האינטרנציונל, הב ריזה
בקול הרועה: לא כלום אתמול, מחר הכל. תמה
תקופת השיעבוד של הצארים, של ׳השוביניזם הרוסי.
ההיסטוריק מתחילה מחדש.
באותם הימים קמר, בברלין תנועה קטנה של מהגרים
״לבנים״ ,אצילים ורמי־מעלה לשעבר. תחת הסיסמה ״שי נוי
סימני הדרך׳ טענה משהו מפתיע: אין שום חידוש
במהפכה. המשטר החדש אינו אלא המשך ישר של
המשטר הקודם, אלא שהומת לתורתו הוא מסוגל ביתר
כשרון לאחד את עמי רוסיה כדי להשיג את המטרות
הישנות, בנות אלף השנים, של האימפריה הרוסית.
אחד ממנהיגי תנועה זו היה הרוזן אלכסיי טולסטוי,
קרוב בשר של הסופר הגדול. הקומוניסטים ליגלגו• לרוזן
ולתורתו. אולם כעבור שנים מעטות היה הרוזן־לשעבר
חבר הסובייט העליון של ברית המועצות, איש חסדו של
יוסף סטאלין עצמו.
מה קרה י נראה שהיה גרעין של אמת, לפחות,
בדברי טולסטוי: אין עם יכול להתעלם מעברו, מתנאיו
הגיאוגרפיים והפוליטיים. אותן הנסיבות שכפו מדיניות
מסוימת על הצארים, יכפו מדיניות דומה על יורשיהם.
מהפכות באות והולכות, אך אמא רוסיה היא בת־אלמוות.
המרשלים חזרו למקומות הבכוד. כבר ב־
, 1936 כשהאיום ההיטלראי החל מסתמן באופק, גנז סטא־לין
את כל ספרי ההיסטוריה שבזו לצארים. במקומם
הופיע ספרו של הפרופיסור שסטאקוב. הפרופיסור הילל
את הצארים שלחמו בפולשים הזרים, טען שהם הכניעו

את עמי סיביר והקווקז כדי להפיץ את התרבות העליונה.
אולם יחד עם זאת, בדרך פשרה, הילל גם את המורדים
בצארים.
דבר זה היה בעוכריו. כעבור שנים מעטות, כשהמל חמה
העולמית הפכה וודאית, ירד מגדולתו ובמקומו בא
פרופיסור ו. א .טארלה, שהובא ישר מבית־סוהר שם ישב
כאנטי־קומוניסט. טארלה כתב ספר נגד נפוליאון. הוא
שפך אש וגפרית על המורדים בעבר, שנחשבו עד אז
כאבות הבולשביזם, כינה אותם בשם ״שודדים ואנשי
כנופיות״ .כדוגמה לנוער הסובייטי העלה מארון הגניזה
את סובארוב וקוטוזוב, הגנרלים המפורסמים של הצא רים
שלחמו בפולשים זרים — ובאיברים מורדים.
ב־ 1945 התהפך הגורל שוב. המרשלים החדשים
נעלמו מן האופק. סטאלין, שחשש מפני התגברות הק צונה,
הופיע כמצביא־יחיד של הנצחון, גנז את ספרי
ההיסטוריה שהיללו את הצארים וחייליהם, פקד לחבר
ספרים חדשים ברוח הקומוניסטית הקודמת. איש לא
דיבר עוד על קוטוזוב, סובארוב — ועל שפוז׳ניקוב,
הרמטכ״ל שניצח את היטלר.
אולם מאז מלחמת קוריאה, לנוכח איום מלחמת־עולם
שלישית, חזרו המרשלים (החיים והמתים) למקומות
הכבוד. טארלה, שהותקף לפני חמש שנים מפני שהילל
את הצארים, הותקף השבוע בעתון בולשביק מפני שלא
הילל אותם די הצורך. ויחד אתו שוב הופיעו על הבמה
המרשל ז׳וקוב וסוקולובסקי.
כי בכל תקופה של סכנה נושאים מנהיגי ברית-
המועצות את עיניהם אל העבר_הגדול של רוסיה ולשר־שרת
המאורעות המובילה בקו ישר מאלכסנדר נבסקי
עד ליוסף סטאלין.

. 4 - 5מינין
ופרודדסק

.6פיו ט ד
הגדו ל

ב־ 1612 נרצח אחוויו
שלשלת רוריק. הפולנים
פלשו וכבשו את מוסקבה.
בשעה אפלה זו
קם קצב פשוט בשם קו־זמה
מינין, הלהיב את
בני עמו להתנגד לפולש
(מימין) .הוא הקים צבא
גדול, אך במקום ליטול
בעצמו את הפיקוד מס רו
לנסיך מלומד מלח מה,
דמיטרי מיכאילו־ביץ
פרודרסקי. הצבא
העצום המתין בחוסי•
סבלנות כשמינין עמל ל אחד
את כל הסיעות.
כשהצליח עלה הצבא על
מוסקבה, שם ניסה ה פולני
להמליך את בנו
כצאר. אחר מאבק אכ זרי
וממושך גורשו הפו נשארה רוסיה לנים•
חפשית
לצעוד בדרכה.

.5מישר קוטוזוב

האדם שהניח את ה יסוד
לרוסיה המודרנית
והקפיץ אותה על כמה
מאות שנים היה פיוטר
הגדול (מימין) .בן 16
הדיח ב־ 1689 את אחותו
ואחיו, הפך שליט יחיד.
מטרתי היתד. להפוך ב חייו
את רוסיה ממדינה
של ימי הביניים למעצ מה
חדישה ביותר.
בהשפעת ידיד הולנדי
ערך טיול באירופה, מחו פש
לפעמים כבינד ,אניות,
למד במו ידיו את
מלאכת הבניין של ספי נות
מפרש. בהבינו כי
אין עתיד לרוסיה כל
עוד אין לה מוצא אל
הים וצי מודרני חזק,
כבש מוצא לים השחור.

כשפלש נפוליאון הגדול לרוסיה חיה קוטוזוב מפקד
של אחד הגייסות הרוסיים שלחמו אותה שעה נגד ה תורכים,
קצין ממוצא סקוטי פקד על הצבא הרוסי, הח ליט
לסגת לאט־לאט לפני נאפוליאון, למשכו לתוך המרחב
הרוסי העצום. סטרטגיה זו היתה נכונה, אולם כש נודע
שהמפקד עומד לנטוש את מוסקבה, קמה קריאה צבו־רית
והצאר אלכסנדר הראשון נאלץ לפטרו. בעזרת האנ גלים
נכרת חוזה שלום עם התורכים, וקוטוזוב נקרא
לפקד על הצבא הרוסי.
קוטוזוב נערך לקרב ליד בו מדינו. בקרב אכזרי מאין
כמוהו ניצחו הצרפתים וקוטחוב נסוג.
במועצת־מלחמה היסטורית ליד פיליאך, שהונצחה על־ידי
טולסטוי (ימין) ,החליט הוטוזוב לנטוש את מוסקבה, ב אמרי
:״אני אסבול בשל החלטה זו, אולם אני מקריב
את עצמי לטובת מולדתי.״
נפוליאון נכנס למוסקבה (שמאל) ,אולם העיר עלתה
באש, הוא לא מצא בה מחסה ואכל. הוא נאלץ לסגת,
כשקוטוזוב הזהיר השמיד את צבאו אט־אט, מבלי להקריב
קרבנות מיותרים. מ־ 600.000 הפולשים, חזרו רק .50.000

.9לנין
ולאדימיר איליץ׳ אוליאנוב, המכונה לנין,
היה בנו של מנהל בית־ספר, בן משפחה ש נמנתה
עם האצולה הנמוכה, ממוצא מונגולי.
בהיותו בן 17 נודע לו כי אחיו הוצא להורג
בגלל השתתפותו בקשר לרציחת הצאר. מאז
הקדיש את חייו להשמדת המשטר הצארי.
הוא השתתף בעבודת מחתרת וכשראה את
שבירת השביתה במכרות לנה נטל את שם-
המחתרת ״לנין״ .הוא גורש מאוניברסיטת
קאזאן, עבר לפטרסבורג, נאסר והוגלה לסיביר,
ברח משם לחו״ל.
בעוד התנועה המארכסיסטית היתה מפול־גת
לאלפי רסיסים הוציא לנין את עתונו
איסקרה (הניצוץ) שאיחד את הפלגים לתנועה
גדולה, שהתפלגה לשנים. אחר כשלון מהפכת
.1905 בה הצטיין טרוצקי, חיכה לנין 12
שנה עד ששמע כי הצאר הופל. הוא חור
לרוסיה בעזרת הגרמנים, תפס את השלטון
במפלגתו הקטנה, המאורגנת היטב, היטב.

.1אלכ סנ ד ר נבסק
ההיסטוריה הרוסית מתחילה בשנת ,862 כשהעיר
נובגורוד, בצפון, הזמינה נסיך גרמני בשם רוריק
למשול עליה. אמרו הרוסים :״ארצנו רחבה ועשי רה׳
אך סדר אין בה.״ הגרמני עשה סדי.
אחד מצאצאיו היה אלכסנדר, נסיר נובגורוד.
כל רוסיה היתד. נתונה, בזמנו, לשלטון המונגולים,
אנשי ג׳ינגים חאן הנורא. המונגולי דילדל את האי
ץ׳ אולם נובגורוד, בגלל ריחוקה, שילמה לו רק
מסים.
אלכסנדר לא חלם על גירוש השלטון הזר, דבר
שלא היה ביכולתו לבצע. אולם הוא הנחיל תבוסות
נוראות לדאנים, לשבדים ולליבונים שעלו על נובגו־רוד
כדי לכבשה, בראותם כי האדונים המונגולים
רחוקים (מימין) .אלכסנדר יצא לקראתם, וב״קרב על
הקרח״ על הנהר נבה השמיד את צבאם, זכה לתואר
״נבסקי״ — איש הנבה.
אלכסנדר ניסה להרחיב את תחום השלטון של נובגורוד,
ליצור בסים לשיחרור האומה. אולם הסוחרים של עירו התנגדו
לו. המונגולים דאגו להשמיד כל גאווה לאומית, תמכו לעומת זאת
בכמורה. אלכסנדר הבין שאין סיכוי למרד, יצא במקום זה להש־

תחוות בפני החאן המונגולי בסאראי (משמאל) ,כשהמסים שהוטלו
על ידי המונגולים היו כבדים מדי, נשאר אלכסנדר שלוש שנים
רצופות בחצר החאן עד שהשיג ממנו הבטחה לרכך את הנטל.
בדרכו חזרה לעירו מת אלכסנדר, ייתכן בעזרת המונגולים.

.2דמיטד־ דונסקו׳

.3אי בן הגדול

אחר מות נבסקי שקע כוכבה של נובגורוד. בשנת
1362 עבר המרכז למוסקבה — כשדמיטרי ירש את מקום
אביו, איבאן השני, ממשפחת רוריק.
דמיטרי הבין שמקור החולשה הרוסית נעוץ בסכ סוכי
הנסיכים, שנגרמו על־ידי הנוהג להוריש את
השלטון מאח לאח. דמיטרי הניע את הנסיכים לחתום
על הסכם שהנהיג את העברת השלטון מאב לבן.
הדבר לא מצא חן בעיני המונגולים, שאיימו בפלי שה
חדשה. אולם דמיטרי נתגלה כמנהיג גדול, קרא להגן
על רוסיה. הוא איחד, בפעם הראשונה, את הנסיכים,
הבריז על ״מלחמה קדושה״ .במקום לחכות מאחורי
חומות מוסקבה יצא עם 200.000 לוחמים אל הנהר דון,
מקום בו חנו המונגולים. הוא חצה את הנהר ושרף את
הסירות, כדי למנוע כל מחשבה על נסיגה.
בקרב על הוליהובו, ליד הדון, כמעט נוצח דמיטרי,
אך ברגע האחרון שבר, את המונגולים (מימין) .הוא
זכה לתואר ״דונסקוי״ — איש הדון.
־ שנתיים התכוננו המונגולים לנקמה. בסוף עלו על
מוסקבה, כבשוה בקלות בשעה שדמיטרי שהה בצפון,
כדי לגייס חיילים. העיר נחרבה ודמיטרי נאלץ להעלות
שוב מם. אולם משך שבע השנים שנותרו לחייו עבד
בסתר להכין את היסוד לשיחרור ארצו מעול המונגולים.
ואת המדיניות הזאת הוריש לבניו. האגדה שאיו לנצח
את המונגולים נמוגה. רוסיה ציפתה לשיחרורה.

איבן השלישי, נסיך מוסקבה, הקים
משך 43 שנה את רוסיה של היום. הוא
היה הראשון שנשא את התואר ״צאר
כל הרוסים״.
את השנים הראשונות הקדיש לכיבוש
כל הנסיכויות הקטנות, השליט את מוס קבה
על כל רוסיה. הוא נהג בזהירות
במונגולים, לא שילם להם מם אך לא
פרק את עולם. הוא נשא לאשה את יו רשת
הכתר ד׳היזאנטי, שברחה מפני
התורכים, הפך את רוסיה באופן רשמי
ליורשת האימפריה הביזנטית (וסמלה,
הנשר בעל שני הראשים).
כשהמונגולים התנוונו יותר ויותר,
הכריז איבן שלא ישלם עוד מסים. ה מונגולים
ד־,מפולגים לא היו מסוגלים
אפילו לערוך מסע־עונשין נגדו, איבדו
בזאת את שליטתם על רוסיה,
כשמת איבן השאיר אחריו רוסיה מ אוחדת,
משוחררת, שפניה היו נשואות
בפעם הראשונה אל אירופה ותרבותה.
דרכה של רוסיה למעמד של מעצמה
עולמית ממדרגה ראשונה היתר, פנויה.

קמהפבה ש ד פיוטו?
.מר ש ל ;סובארוב

חלומו הגדול של פיוטר היה להפוך את
רוסיה למעצמה אירופית מתקדמת. את חזונו
זה המחיש באכזריות שהשאירה חותם עמוק
על רוסיה. כשמדדו נגדו הסטרליצים (קל עים)׳
אנשי המיליציה האצילה, פקד לענות
ולהרוג אלפים רבים של מיטב האצילים
(מימין) ,הרג רבים מהם במו ידיו. בנו,
שמרד נגדו, הואשם על ידו ונרצח בבית-
הסוהר.

כמעט גמד ורזה מאין כמוהו הצטרף סובארוב
לצבא בעודו ילד, עלה בסולם הפיקוד מן השלב
התחתון. הוא הפך חייל ומפקד־קרבי בלתי רגיל,
אב לחייליו שהלכו אחריו באש ובמים, זר לח צר
ולאצולה. כמעט אף פעם אחת לא לבש לבנים.
בצעירותו הנחיל מפלה לפרידריו הגדול, המצ ביא
הפרוסי המפואר, אולם נצחונותיו העיקריים
הושגו נגד התורכים, על אדמת רומניה ..פניו היו
נשואות לכיבוש קושטא. אולם אותה שעה גם
דיכא מרידות של המעוטים, בעיקר של הפולניים.

תוך קרבנות נוראים ( 100.000 מתו בשנה
הראשונה) הקים את בירתו, פטרסבורג, ש באה
לסמל את הפניית רוסיה לאירופה ול ים.
מוסקבה, הבירה היבשתית הוזנחה.
באכזריות אופיינית דיכא את כל אלה ש־סרבו
ללכת בדרך הרפורמה, הטיל מס על
האצילים שסרבו לגלח את זקניהם, חתך במו
ידיו את זקניהם של כמה מן האצילים המ כובדים
ביותר, שעזבו את ארמונו מבויישים

(שמאל).
בימי המסע השבדי נפלה לידי הרוסים
שבוייה צעירונת, לטבית, בשם מרתה. היא
הפכה משרתת של גנרל רוסי, אחר־כך אהו בה
של גנרל שני ולבסוף אהובתו של פיו־טר,
שנשאה לאשה: המלכה יקטרינה.

אינטריגה של החצר גרמה לפיטוריו, והוא חי
בצניעות בעיירה רחוקה, החל מחבר ספר לימוד
צבאי. אולם כשפרצה המלחמה נגד צרפת, שיגר
הצאר משלחת של חיילים אל סובארוב, שהודיעה
לו :״סובארוב אינו זקוק לתהילה. אך רוסיה
זקוקה לה!״ סובארוב הוביל את חייליו מעבר
להרי האלפים, באחד המבצעים המהוללים ביותר
בהיסטוריה הצבאית, ניצח את הצרפתים, אולם
הוכשל על ידי מדיניות חבלנית. מאוכזב חזר
לרוסיה, שם מת ב־ .1800 האות על שם סובארוב
הוא אחד האותות הגבוהים ביותר בצבא הסובייטי.

.10 טאלין |
יוסף ויסאריונוביץ דז׳וגאשווילי,
גרוזי שקט וסבלני, נודע אך מעט
לפני המהפכה, אך אחר מות לנין
הצליח לגרש את כל מאחריו, לתפוס
את השלטון.
בהטיפו למדיניות שהקדימה את
בניין ברית־המועצות למהפכה העול מית,
ליכד מסביבו את אנשי המעשה,
שבזו לדברנים, יריביו (שרובם היו
יהודים) ,הקים במסע אכזרי, אך רב־הצלחה,
תעשייה חזקה וצבא עצום.
כשהחלימה הארץ מפצעי מלחמת
האזרחים והמהפכה החקלאית הפני מית,
שהיתר. מלווה רעב המוני, ניגש
סטאלין לבצע את השאיפות הנושנות
של רוסיה: כיבוש ארצות הים ה בלטי
ופולין, כיבוש הבלקאן והמוצא
לים התיכון, ובאותה שעה כיבוש אס יד,
המזרחית. הצלחתו היתד. מזהירה.

במדינה
(המשך מעמוד )7
הדרומית ביותר בגבול איזור הכיבוש המצרי
מצפון לעזה. השבוע נתקיימה הנבואה: טרק טור
אדום של קבוצת ארז הוביל את פינוקיו
ועוד שלושה מחבריו, אנשי אגודת הרווקים
יחד עם בחירות לבותיהם, לחופה ליד הק בוצה.
המגפה
התחילה לפני כשמונה חודשים.
עד אז היו חיי הרווקים בקבוצה בטוחים,
פחות או יותר. בקבוצה שרר עודף גדול בב נים.
אולם אז הגיע, לדברי פינוקיו ,״משלוח
רציני״ — 24 בנות. בנות עיינות שליד רא-
שון־לציון, הצטרפו לבני הקבוצה. יחס הכו חות
השתנה והתאזן. חיי הרווקות בקבוצה
היו נתונים בסימן שאלה.
לכד, לא טוב. בשעה שלוש התאספו
מאות אורחים בין הצריפים והאהלים של ה קבוצה.
ביניהם הסתדרו ארבעה החתנים (מל בד
פינוקיו, מוטקה קרמר, איש בן־שמן, גד עון
ארליך ואברהם לייכסונג, בני פ״ת),
כשהם לבושים מכנסים כחולים וחולצות לב נות,
ומסתודדים ליד כלותיהם, הלבושות ב שמלות
לבנות. מתחת לסיסמה ״לא טוב היות
אדם לבדו!״ הוקמה במה, מקושטת בסמלים
שבאו לשקף את אופיים ותפקידיהם של הח תנים
והכלות של הקבוצה, שעודה מתקיימת
בקושי, על כמה אלפי דונמים של אדמת
פלחה, כשמכונית המשא הכבדה׳של פינוקיו מאד גדולה תרומה תורמת המשופם לפרנסתה.

מלמל כמה מלים ובקול רם קרא :״המדינה
נגד אברהם לוי. האם ן זני הצדדים נמצאים

מן הספסל שבצד השמאלי של החדר קם
התובע והודיע :״כן, כבודו!״
ממולו קם בא כוח הנתבע .״ואני מייצג
את מר לוי,״ הוא הכריז. אך במקום להת־ישב
חזרה פנה אל השופט בבקשה :״אודה
מאד לכבודו אם יואיל לדחות את המשפט
כדי לאפשר לי את איסוף. החומר הדרוש
להכנת ההגנה.״
השופט פנה לתובע בשאלה אם יש לו
התנגדות .״לא,״ הוא ענה.
״ובכן,״ השיב השופט בעלעלו ביומנו,
״אני קובע את הישיבה הבאה לעוד שלו שה
חודשים. עד אז עסוק בית המשפט ב בירור
תיקים אחרים.״
עורכי הדין כבר עסקו באיסוף הניירות
הפזורים על שולחנותיהם. וכאשר נשמע
קול השופט המקריא את שמות התיק הבא
כבר עמדו בפתח הדלת לצאת.
תיק זד, שנידחה התווסף לשלוש מאות
תיקים אחרים שנצטברו בבית המשפט המחוזי
בתל־אביב השנה, בעוד שרק כ־50

עים חמורים, כולל רצח בכוונה תחילה,
גדל מחוץ לכל שיעור מתקבל על הדעת.
נוסף לזה נפתחו למעלה מ־ 15 תיקי פש עים
חמורים הנוגעים לחוק לעשיית דין
בנאצים ובעוזריהם. אנשים אלה, בחלקם
הגדול אזרחי מדינות זרות, חבושים בבתי
סוהר ישראליים לאחר שאיש מהם לא הצ ליח
להשתחרר בערבות. ממשלותיהם מת־ענינות
מדי פעם בפעם בגורלם והדבר גו זל
עוד יותר מזמנו היקר של בית הדין.
כדי לטפל במצב זה החליטו שופטי בית
המשפט המחוזי בתל־אביב לערוך מבצע
מיוחד במינו. מבצע חיסול פלילים, על
מנת להשתלט על הפיגורים בהקדם האפ שרי.
אולם כבר עתה מנבא ד״ר בר זכאי :
״תוך שני חודשי מבצע החיסול נסיק בו דאי
שיש לפתוח במבצעים שונים לחיסול
פיגורים אחרים בבתי הדין.״ שהרי תושבי
המדינה דואגים כאילו במיוחד כי לא יש־ארו
בתי הדין מחוסרי תעסוקה.

כתמי דםו*לד ב המו ת
בחמישי לספטמבר בשעה 8.30 בבוקר
יצאה מכונית־המשא ממשק בית נאבללה,

ודד־!1^11101,

השמחה ב ק בו צ ת ארז

החופה, תלויה על שני רובים ושני קיל־שונים,
משכה חלק גדול מן הקהל (חלק שני
לא זז משולחנות הערוכים, מצפה לכיבוד).
בזה אחר זה הוזמנו הזוגות, האזינו בחיוך
נבוך למילמולי הרבנים ארוכי הזקנים, חיכו
שיביאו מן המטבח כוסות כדי לדרוך עליהן,
לפי מצוות המסורת. ברגע שהחתן השחיל
את הטבעת על אצבע כלתו, הדהדו לפתע ב חלל
שלוש יריות: הרווקים הנותרים קברו
בכבוד צבאי את חברם, שנפל חלל על מזבח
הנשואין. אותו טקס נשנה פעם אחר פעם,
כשהליצן הקבוצתי צועק, בגמר כל טקס,
״המספר הבא!״
פשעים גנב״ם ב די ל ה
״אני מבולבלת לגמרי. אינני יודעת בת
כמה אני היום,״ אמרה פרידה פולק במפח-
נפש. יום קודם לכן חנכו, היא, בעלה יצחק
פולק, פקיד בועד הקהילה בתל־אביב, ושני
ילדיהם את דירתם החדשה בקומה השניה
של הבנין החדש ברחוב אחד העם — ,ה יום
חסרו להם 6000 לירות מתוך ד,־8000
שעליהם לשלם לקבלן ד,בנין.
לאחר ליל עבודות סידוריות בדירה הח דשה
שנמשך עד שלש לפנות בוקר, שכבה
המשפחה לישון. יצחק פולק פשט את מכ נסיי׳
הניחם על כסא בצד מטתו. שעה קלה
לאחר מכן, קפץ אלמוני דרך חלון המטבח,
חדר בצעדים קלים לחדר השינה, הדליק
את האור, התעלם כליל מכלי הבדולח, סד רת
חליפות גבר שהיו מונחות על השולחן,
ניגש על קצה אצבעותיו ישר אל המכנסים,
הרימם מעל הכיסא וקיפץ קלות אל עומת
שבא.

בעוד הטקס נמשך ונמשך, עמדו ויש בו
אנשי הקבוצה וידידיהם הצעירים מ קיבוצי
הסביבה וההכשרות, החליפו צ׳יז־באת,
דנו ביניהם על ההתפתחויות הבאות
בשטח הנשואין( .שיחה לדוגמה :״מי הת לבש
על מרים?״ תשובה, :״בחור במצש
טוב, ארבעה כוחות סוס!״) כשהתקרב ה טקס
הרביעי לקצו העיר מוטקה, נהג דרום־
יהודה מבית עובד, מבקר קבוע בכל הח תונות
במרחב הדרום :״עוד מעט ולא ייש אר
להם אדוני!״ אך נראה שהיתר, סבלנות
לריבונו־של־עולם, והוא נשאר עד הסוף,
הוכיח בזאת אדיבות רבה יותר מאשר כמה
מאות מוזמנים שהסתננו חזרה לשולחנות.
״הם תפסו את העניו!״ אמר אחד מבני ה קיבוץ.
התוצאה: כשנגמר הטקס ומשתת פיו
חזרו אל השולחנות לא נשאר שריד
וזכר מן הכיבוד.
משפט ותר מד תיקים
״בית המשפט!״ לקריאת השמש התרומ מו
שבעה האנשים שישבו פזורים על ספ עטוף והשופט,
סלי אולם פית־המשפט
גלימה שחורה המרשרשת אחריו, התישב
במקומו מאחורי הדוכן הגבוה, מתחת לסמל
המדינה התלוי על הקיר.
הוא עיין בניירות שהיו מונחים לפניו,

קצין משטרת רחובות, עזרא גולדברג, יצא
בלוית קבוצת שוטרים למקום הרצח: שני
כתמי דם טרי נתגלו להם בצד הכביש, במר חק
17 מטר זה מזה, ליד הראשון נמצאו ש מונה
תרמילי סטן, ובכיתן לשני ארבעה תר מילי
כדורים צ׳כיים. גללי בהמות (חמורי
הנרצחים) הקיפו את כתמי הדם. ב־ 6.30 או תו
ערב, הגיעה קבוצת השוטרים למקום.
שם נמצאה מכונית המשא, שני האנשים הוז הרו
כחוק, נשקם הוחרם, הם נאשמו ברצח
בו במקום.
למחרת בבוקר יצאה הקבוצה בדרכה לר חובות.
ליד ואדי ימן עצרו הנאשמים את ה מכונית
.״זהו המקום!״ לחשו אל עבר קצין
המשטרה.
בבית משפט השלום התל־אביבי, בנוכחות
השופט החוקר ד״ר יוסף כהן־מגורי, התובע
א. גרף, איבד אבי הנרצח עודה פריג׳ ,מוכ תר
הכפר, את השליטה על רגשותיו :״יש
אלוהים* בשמים!״ נשא ראשו כלפי מעלה,
״זה שנים יושבים אנו בקרב ישראל, חיים
בשלום ושקט. יש אלוהים בשמים!״

אמר פינוקיו :״אין דבר, היום הם צוחקים
ממני, בעוד שנה אצחק מהם!״ כוונתו היתד.
למה שעלול לקרות כשמזכיר הקבוץ יטול
לידיו את רשימת הזוגות הפוטנציאליים, ויס מן
(בהתאם לאפשרות המשק) מועמדים נוס פים
שיזכו לאישור נשואין. כל זוג נכנם
לאוהל משפחתי, מחובר לסוכה קטנה מקנה
קנבוס, שהוקם לפי טעמו האישי.

לא היתד, זאת תופעה יחידה של חוסר
נימוס מצד קהל המוזמנים שבא בחצי תרי סר
אוטובוסים. אשד, אחת נראתה מחטטת
בפח האשפה, הוציאה ממנו עגבניה רקובה,
אחרת טיפסה והורידה פירות מן העצים.
מלבד תופעות אלה לא הושבתה שמחת
הקבוצה, שחגיגה זו שימשה לה הפסקה
נוחה במאבקה הקשה עם תנאי קיום שאי נם
מעוררים קנאה. כדי להראות לאורחים
כיצד הסתדרו העניינים והזוגות חוברה והו צגה
אופרה מיוחדת, שהדגימה את נתיב
החיזור של כל חתן בעזרת מנגינות של
ורדי, אופנהיים ובטהובן. בירך אחד החת נים,
שגמגם לתוך המיקרופון, נבוך :״אההה,
יהיה בסדר, כמו שאומרים!״

עים שנורו מכלי־הנשק שהוענקו לשני נוסעי
המכונית ״להגנה עצמית בדרך מסוכנת״.
סולימן רשיד מהר אל השבט, הזעיק חלק
מאנשיו, לרבות אביו של עודה פריג׳ ,מוכתר
השבט, בן ד,־ ,66 שיצא אל זירת הרצח רכוב
על גמל, נשאר על יד גויית בנו עד אשר נאס פה
גוייתו וגויית חברו על־ידי המשטרה.
הסבירו נוסעי המכונית למפקד אזור
בנגב :
״שלוש פעמים צעקנו לעברם: עמדו! הם
המשיכו להתקדם. ירדנו מהמכונית וירינו
אליהם. הרגשנו בכדור שעבר מעל לראשינו.
ראינו שניים מהם נופלים. עלינו למכונית
והגענו תוך כדי ריצה להצטייד בתחמושת
חדשה ולהמשיך בדרכנו לאילת.״

בבוקר קמה זעקה ממיסת לבבות.
לירות במזומן נעלמו עם המכנסים
ארנק כים ובו, מקופל בניר, יהלום בן
שה וחצי קאראט שנועד לשלם חלק
ממחיר הדירה.

אחר טכס הנשואין: הזוגות עומדים כשורה
...ארבעה כוחות סוס !

מהם נמצאים בשלב דיונים. מספר רב מתוך
צפונית ללוד, בדרכה לאילת, ועליה ארגזי
תיקים אלה הוגש עוד בתחילת השנה.
אספקה שנועדו לאילת, משה שרוקה בן ,31
בהפסקה שבין המשפטים ישב ד״ר נתן
דוד מחאני בן ,24 שניהם חברי המשק, עו בר־זכאי,
נשיא בית־הדין המחוזי, בלשכתו
לים חדשים מפרס, רובה צ׳כי ותת־מקלע
ומנה את הגורמים למצב שמולו עומד בית

סטן.
הדין אין אונים .״עם ריבוי האוכלוסיד״״
ארבע שעות לאחר מכן עזבה קבוצה בת
הוא אומר ,״רבו כלי הרכב במדינה ואתם
שלושה בדויים רכובים על חמורים את שבטה
מוות על ידי דריסה. בתקופת המנדט היה
החונה קבע בצדו הימני של כביש באר־שבע
בית הדין גוזר מתן פיצויים שהסתמכו
עין־חוסוב, מול ואדי ימן, בין מעלה עקרבים
לרוב ב־ 200 עד 300 לירות. אולם מאז הוכ והמכתש
הגדול. היו אלה עודה פריג׳ עודה,
נס חוק הנזקים על ידי ממשלת ישראל
מאדי מוחמד סלים וסולימן רשיד האוישלה
יכולים הפיצויים להגיע גם לסכום של
שיצאו ליטול מים מן הואדי. כשהגיעו הש עשרת
אלפים לירות וגוררים אחריהם פרו לושה
אל קצה הכביש נשמע טירטור מכונית
צדורה משפטית ממושכת, מלווה ערעורים.
בית נאבללה ז עודה פריג׳ ומוחמד סלים
גם עורכי הדין מתעמקים היום יותד ב הוציאו
פנקסי זהות של ממשלת ישראל, הו בעיות
מורשיהם, מזדהים עם נאומי הגנתם.
שיטו אותם לפניהם והתקדמו לקראת המכו כל
זה גורם כמובן לתהליך משפטי מנית.
סולימן ראשיד נמלט על חמורו לצד ה בזמן
מושך
פי כמה מזה שהיה קיים
פונה אל השבט כיון שלא היתד, לו תעודת
המנדט.״
זהות. הוא נשאר עומד בטווח ראיה, ראה
מבצע חיסול. מספר התיקים לפש־ כיצד נופלים שני חבריו תחת מטר של קל־׳
4000 ואתם
שלו גדול

הקיר, מעל החלון המטבח, השאיר
הגנב טביעת אצבעות ברורה, בולטת. אמרה
פרידה פולק :״אין סיכויים שיתפסו אותו.
המשטרה שביקרה בדירה אפילו לא גילתה
את טביעת האצבעות.״ אמר שומר ד,בנין
• הזקן, שנם כמנהגו שנת־ישרים ״לא שמעתי
דבר ולא חצי דבר.״
״גנב אלמוני זה ודאי
סברו השכנים:
הכיר את תכנית הבנין, את מעשי דייריו הע תידים•
נכנס דרך החלון הנכון. סחב את
המכנסים הנכונים״.
הארץ תפקיד תרבותי
פרופ׳ ב. צ .דינבורג, שר החינוך והתר בות׳
התפטר מתפקידו כדיקאן הפקולטה למ דעי
הרוח באוניברסיטה העברית לאחר ש נתמנה
כשר הסופה באיטליה (הארץ).
עמרםילוץ, טבריה

באיחור של 45 שנה
בשנתו ד,־ 88 נפטר אמש בטבריה ד״ר
הרצל ומחברי הועד הפועל וחלוצי הציו נות
(הארץ).
י. א ,.ירנשלים

הגרלה אין אפס

קרם טוקלון הלבן, לא שמן, בשימוש מתמיד׳
נותן גוון בהיר, מבהיק, וכהה גם יחד.
(ידיעות אחרונות).
צבי בן־יעקב, חדרה

,העולם הזה״ מס׳ 732

כדורגל
הנצחון היה מוצד ק
למרות שכל המתערבים החליטו שרגלי
שחקני מכבי תהיינה על העליונה (כשה־פקפקנים
התערבו מתוך חשש רב, לתוצאות
תיקו) גרמו אנשי הפועל לאכזבה רבה, ניצ חו
את מכבי ,1:2כשקהל האלפים קם על
רגליו פעמים רבות תוך מהלך המשחק כדי
להביע את התפעלותו.
לאחר הצעקות המקובלות של המאחרים
על המקדימים שתפסו את מקומותיהם, נש מעה
דעתם האחידה של פרשני הכדורגל על
נצחון הפועל במגרשו היפואי. נצחון מוצדק.
שני השערים שילובסקי, חלוץ הפועל ה מרכזי
והמסתער, כבש תוך שתי דקות היו
•ראויים לפרפר ברשת ושברו את העליונות
שהיתר, למכבי בכדורגל התל־אביבי. נצחוי
הפועל העמיד בצל את כל נצחונות מכבי
בזמן האחרון וגם צרופיהם הנהדרים של
שחקניו, שלא תורגמו לשפת השערים, לא
עזרו. כי כיון שהקהל אוהב גולים, הוא לא
הסתפק במשחק מרהיב עין, רוצה בכדור
מונח בשער, תוצאה של פעילות מוקדמת.
מול חלוץ 80 ,לן״ג. היה זה נצחון הג נת
הפועל והפסד התקפת מכבי. כי מאז ומ תמיד
נודע מכבי תל-אביב כחולשתו בחו ליית
ההגנה, לעומת זאת היה בעל ההתקפה
המוחצת והיעילה ביותר במדינה• .חלוציו
היו מפקיעי השערים המובהקים, עובדה ש־פיצתה
על חוסר יכולת הגנתם- .
הפועל תל־אביב נתפרסם, מאידך, בהגנת
ברזל ובהתקפת סרק. הגנתו, שבראשה שו ער
הנבחרת הישראלית יעקב חודורוב, ידעה
לסכל בקלות את התקפות הקבוצות היריבות.
במשחק השבתי העמיד מכבי את התקפתו
במרכז המגרש, במקום לפזר את חלוציו.
שגיאה זו היתד, בעוכריו ויהודה ויס, הסטו פר
של הפועל העמיד את כל 80 הק״ג של
גופו מול החלוץ המרכזי של מכבי, יהושע
גלזר.
חוד המחץ של התקפת מכבי לא. מצא את
מקומו כיון שהיה נעדר מרחב כדי לפרוץ
לו דרך בין הרצים והמגינים. אחר שההת־נגשויות
החריפות בין חלוצי מכבי ומגיני
הפועל שחסמו את דרך המכבים לשער לא
הועילו, נצחה התקפת הפועל שידעה לנצל
את שתי המסירות של אשר בלוט ולזכות
בנצחון.

ל ב ״ ד שנה ב לונדון
״הוא לא נותן לי מנוח,״ התאונן ודלף
פלומנהאפט, מנהל אול־מטאר, באזני מאמן
הפועל תל־אביב צבי (דוקטור) ארליך .״לאן
שאני זז, הוא שולח משהו שידבר על לבי
שאסכים לקחת אותו (אלי פוקס) לארצות־הברית!״
המנג׳ר
האמריקאי פנה לדוקטור בבקשת
אינפורמציה על אופיו של רץ מכבי אלי פוקס
וזכה לתשובה קצרה: שחקן טוב. אך פלומנ־האפט
לא לקח את פוקס אתו כיון ״שהכ דורגל
הוא חלש מאד בארצות־הברית וכאשר
באים ששת אלפים איש נראה שהמשחק הוא
באמת גדול מחוץ למשחקים של הישראליים
שעה שהיהדים האמריקאים רוצים
לדעת בשביל מי הם שולחים דולארים.״
שחקני מכבי תל-אביב ידעו הסבר אחר על
רצון נסיעתו של אלי פוקס לעולם החדש.
נשואיו הקרובים של פוקס (העולם הזה
)731 מחייבים אותו למאמץ כספי, המהווה
לחץ על אגודתו.
אותה שעה לא ידע יהושע (שייעד ),גלזר,
חבר קבוצתו, דבר על נסיעתו לארצות־הברית,
אמר :״רצו לקחת אותי לתורכיה
ואני לא רציתי, עכשיו אני רוצה שיקחו
אותי לאמריקה והם לא רוצים״.
בינתיים קיבל גיבור משחקי אנגליה, יעג־קלה
חודורוב, מכתב מנציג ארסנל הלונדוני
בקשר להצטרפותו למועדון. לפני חוזרו ל ישראל
הודיע חודורוב שאינו רוצה להפך
שחקן מקצועי, ביקש לברר את האפשרויות
של שחקן חובב. מטרתו היתד, לכייף שנה
אחת בלונדון, ללמוד את תורת הכדורגל ול למדה,
עם שובו, לחבריו.
המכתב שהגיע לראשון־לציון הציע לקבל
את חודורוב גם כשחקן חובב, בתנאי שיצ טרף
למועדון הותיק, יהיה רשום כסטודנט
או יעסוק בעבודה קלה כשאת המשכורת
למחייתו יקבל תמורת התעסקות בכדורגל.
חודורוב טרם החליט, ביקש את ארסנל לפ נות
לקבוצתו (קפועל תל-אביב) לשם קביעת
עמדה סופית.
בעיה עיקרית, דירה. בטרם נסתיי מו
עסקי היצוא החליט הפועל תל־אביב ל ייבא
שחקן כדוגרל ומאמן נודע מאנגליה.
מאמן הפועל, צבי ארליך, תמך בהשארת ה שחקנים
הותיקים על תפקידיהם בקבוצה ב
,העולם
הזה״ מס׳ 732

עוד ששמעון ליזרוביץ (העולס הזה )729
סבר שיש להכניס כוחות צעירים. התוצאה:
•כשחזר הפועל מאנגליה הביא עמו את ה.
קיין, כדורגלן מצטיין משנות השלושים שה פך
מאמן.
אחר שקיין אימן את הנבחרת המצרית

לבש את מדי הבנחרת הלאומית ,,הצטיינה
גם בסיור במזרח הרחוק.
הקבוצה השלטת בכדור הודות למאמן ה אנגלי,
דוד אסטלי, שהופיע פעמים רבות
בנבחרת וולס והשתתף ב־ 350 משחקים בש ביל
קבוצות אנגליות מפוארות, כולל שני

שווה מתוך ארבעה משחקים.
ברחובות התאסף קהל של 500 איש, נכח והפועל בתיקו ( )0:0בין מכבי רחובות
חיפה כשגיבור המשחק הוא משה (מוסיק)
ליטבק, פקיד בל״ל (לשעבר: אפ״ק) וחבר
הנבחרת הישראלית. בד,תגלגל הכדור לשער

הרגעהמכריע: מוריה (מכבי) מרים ידיים ומכסה את בנדורי (שוער מכבי) .מאחוריו עומד רחביה, חלוץ הפועל, בעוד
שהסטופר של מכבי, יצחק שניאור שוכב על הארץ ודניאל ילובסקי, החלוץ המרכזי של קבוצת ״הפועל״ ,נגח בזריזות, אך נפל.
לכדורגל לקראת אולימפידת 1948 בלונדון
ונמנה על פקידיו המקורבים של המלך פא־רוק
(במשכורת של 50 לירות לשבוע ובסיוע
מכונית פרטית ממוסך המלך נהוגה בידי
נהג מיוחד) ,עבר לאימון קבוצת הכדורגל
הנודעת בשיקטאש. בבואו לישראל הפך ה מאמן
האנגלי הראשון לקבוצות מקומיות,
טרם פתר את בעייתו העיקרית: דירה.

בין השאר. סטודנט
היצואן הגדול ביותר באירופה לכדורגל,
שבדיה, משגר החודש את שתי נציגותיו ה מובהקות
ביותר, דיורגרדן ומלמו לישראל.
ראשונה תגיע לישראל דיורגרדן משטוקהולם
שטפסה החודש למקום השני בליגה הרא שונה
לאחר שניצחה במפתיע את מלמו .2:6
דיורגרדן שתיפגש ב־ 18 החודש עם מכבי
תל־אביב• באיצטד הרמתגני המדושא חוגגת
השנה 60 שנות קיומה בהן זכתה ארבע
פעמים בגביע השבדי.
המכה החזקה ביותר שהונחתה במועדון
ניתנה שעה שהחלוץ המרכזי, הנס יופסון,

חלוץ הנס יופסון
דולרים בתוספת נצחון
חתם חוזה לשחק כשחקן מקצועי עם אט לנטה
האיטלקית. מלבד 50 אלף הדולארים
ששולמו עבור יופסון פיצתה דיורגרדן את
עצמה בנצחונות בכל תפוצות העולם. ניצ חונה
הגדול היה נגד הנבחרת השבדית המק צועית
1:3לפני 40 אלף צופים. הקבוצה
יצאה בתיקו עם נבחרת הולנד, ניצחה את
כל הקבוצות האמריקאיות במסע בארצות־הברית.
הקבוצה, בה מספר שחקנם רב ש־

פועלים חקלאיים, שני מכונאים, שני מס גרים,
שני פקידים, שני מהנדסים, סנדלר,
אופה, אויראי, חנווני וסטודנט.

ארבעה צדדי ם נהנו
טיבי כהן, הרץ המרכזי וראש מכבי חיפה,
החליט להסתפק בשנתיים של משחקים עם
קבוצתו, הודיע להתאחדות על פרישתו מ מכבי
חיפה, נכנס להסגר המקובל.
כששמע ביתר תל־אביב שהרץ המרכזי בן
ד,־ ,22 שהצטיין עוד במשחקיו בארץ לידתו
(בנץ ההונגרי) ואחר עלותו ארצה היה אחד
הגורמים העיקריים לעלייתה של מכבי־חיפה,
נטש את קבוצתו, נכנס אתו במשא ומתן כדי
לרכשו. טיבי נטה להסכים להצעה, אך מכבי־חיפה
סרב לתת לו שחרור.
העונה החלה ובמכבי חיפה הורגש חסרונו
של טיבי, הרב טוראי מחיל־הים, בעוד שטיבי
עצמו נשאר ללא קבוצה.
בינתיים הגיעו הכנות הפועל חיפה למס עו
לקפריסין (שייערך לאחר הדחיות המרו בות
במחצית השניה של נובמבר ויקיף שלו שה
משחקים) לשלב סופי ובהרכב הפועל
נתגלו קשיים, בגלל המחסור בשחקנים מצ טיינים.
ברגע האחרון החל הציד על כוכבי
קבוצות אחרות. ולאחר ששאול אייזנר מ־אול־סטאר
(העולם הזה )731 נאות להצטרף
למסע (בינתיים הצטער על הסכמתו, התגעגע
למולדתו) הופנתה הצעה דומה לטיבי כהן.
אלא ששוב סרב מכבי חיפה לתן לו את ה אישור
הדרוש שבלעדיו לא תותר יציאתו. קיבל השבוע נמצא הפתרון: טיבי כהן
רשות לצאת לקפריסין, תמורת זאת הוא
יבטל את בקשת הפרישה שהגיש להתאחדות,
ימשיך העונה לשחק במכבי חיפה ובסוף העו נה
יזכה לשחרור.
מהפתרון מרוצים שלושת הצדדים: מכבי־.
חיפה שהשתתפותו של טיבי עלולה להביא
כמה נקודות חשובות במשחק הליגה, הפועל
חיפה בגלל החיזוק הרציני שהוא קיבל במ סעו,
ובעיקר טיבי כהן עצמו, שיסע לקפ ריסין.
יוכל להמשיך את משחקיו ברציפות בלי
להכנס להסגר המוטל על כל שחקן העובר
לאגודה אחרת ללא שחרור, ובעונה הבאה
יוכל להצטרף לכל קבוצה שירצה( .כנראה
יבחר בביתר תל-אביב שיהפוך בכך צד רבי עי
נהנה).

טבלת הליגה
משחק שתי הקבוצות הצועדות בראש

הכדורגל בארץ העמיד בצל את שאר המש חקים
של הליגה, לא הסתיר את ההפתעות
לפיהן הסתדרה טבלת הליגה הראשונה מח דש:
הפועל תל־אביב טיפס לראש הטבלה
באוספו שש נקודות בשלושת משחקיו(מאזן
השערים 2:10 הפועל חיפה תפס את
המקום השני בחמש נקודות משלושה משח קים
ואחריו מכבי תל־אביב במספר נקודות

מכבי השתטח השוער ולא הצליח לתפסו, במקומו
הופיע מגן הקבוצה שעצר בעד הכדור.
אותו יום משכו מכבי והפועל יפו אלף
איש לצפות בנצחון הפועל 0:5שנפל משיא
הבקעת השערים שהתחולל בנתניה כאשר ה פועל
נמל־חיפה גבר על ביתר נתניה .0:15
טבלת ליגה ב׳ למחוז הדרום העמידה את
הפועל יפו בראשה אחר שאסף־׳שש נקודות
בארבעה משחקים. אחריו באהפועל ירוש לים
שצבר באותו מקפר משחקים אותו מס פר
נקודות אך יחס׳ השערים הוא לזכות
יפו ( )5:17 בניגוד ל־ 8:11 הירושלמיים.
מכבי זכרון־יעקב שקיבץ שמונה נקודות
בארבעה משחקים צועד בראש ליגת הצפון
כשאחריו הפועל נמל חיפה (שש נקודות, ב שלושה
משחקים) והפועל נתניה שש נקו דות
בארבע משחקים).
טניס מוצץ האצבעלא נסע
באליפות הטניס בשנה שעברה חולל נער
חיפאי בן 16 רעש גדול. הוא נצח במערכה
הראשונה של משחקו עם גבי דוביצקי, אלוף
הנוער .0:6 ,משחקו של חנן גולדבלט ,״הילד
מוצץ האצבע״( ,הוא רגיל למצוץ את אצבע
הבוהן של ידו הימנית באמצע משחקי הט ניס
והכדורסל בהם הוא משתתף) זכה להע רכה
כללית ואם כי הפסיד בשתי המערכות
הבאות לאחר קרב עקשני יצא בסיכום הכל לי
במקום שלישי ביחידים, וזכה יחד עם חב רו
יוסף אלישע בתואר האליפות לזוגות נע רים.
לאחר
האליפות בקר הטניסאי היהודי־אנגלי
ליכטיג בישראל, תרם גביע למשחקי טניס,
הבטיח להזמין את טובי הטניסאים הצעירים
לסיור של השתלמות באנגליה.
לפני כמחצית השנה נתקבלה במועדונו של
חנן גולדבלט הודעה שעל חנן להתכונן לנ סיעה
לאנגליה. היה עליו לשלם את הוצאות
הנסיעה בעוד שהוצאות השכון והכלכלה ימו מנו
על־ידי ליכטיג.
מאז נשתרר שקט. גולדבלט, שסיים בינתיים
את שנת הלמודים השניה בבית הספר המק צועי,
קרא בעתונים על שלושת שחקני מכבי
תל־אביב (גבי דוביצקי לזר דוידזון, חיים לני
דס) שיצאו לסיור באנגליה.
לא נומק אי צרופו ליוצאים, ובקרב טני־סאי
הכרמל נתעוררה סערה, כיון שמקומו של
גולדבלט כשלישי בין היוצאים נראה כבטוח.
רק השבוע נודעה סיבת אי שיתופו: ליכ־טיג
הודיע לפתע שאין באפשרותו לשלם אף
את הוצאות השכון והכלכלה במקום ולכן
נסעו רק שלושת התל־אביבים, שלהם קרו בים
בלונדון. לגולדבלט לא נשלחה כל הו דעה
כיון שהיה ברור למאורגנים (בלי לשא לו)
שלא יהא באפשרותו לממן את כל הוצאות
הנסיעה, השכון והכלכלה.

הקונגרס העולמי
הספרדי
מכל צרפת
רקמה אחת חצי מיליון

ביום שני המריא לפאריס החלק האחרון
של המשלחת הישראלית לקונגרס הס פרדי
העולמי, בראשותו של השר מר
בכור שיטרית.
בהזדמנות זו שיגרה סוכנות הנסיעות
״פאטרא״ ,אשר עשתה את סידורי הנ סיעה,
את אחד ממנהליה, מר משה
מטלון, כדי להקל על הצירים בשדר,
התעופה בלוד. בתמונה, מר מטלון
מברך את השר שיטרית בשם ״פאטרא״,
לפני המראתו.
צילום שטרנברג

הוצאת

ירושלים

״אחיאסף״,

טלפון 2987

רחוב בן־יהודה,

הופיע

סוד לדתו
של האדם
פתרון תעלומת הלידה וכל הקשור בה
מאת די ר
פרופיסור

אלאן פרנק גוטמכר

חבר

למילדות

באוניברסיטה

שעל שם ג׳ונס הופקינס.
עברית:

חדוה רותם

הספר יצא כולו מנוקד. המחיר 1,800ל״י
להשיג בהוצאה ואצל כל מום״פ בארץ.

טיפול ל ה סר ת השרומנות
הורידו את משקלכם המיותר
ותשפרו את בריאותכם על־ידי
אלקטרו־מסז׳ בשיטה החדישה ביותר

הרחקת שערות מהפנים
ובמיוחד גם מהרגלים

מכון דרמה
רה׳ ג׳ורג׳ אליוט , 12 תל־אביב

שפע ברכות

לדוד ווהל
לנשואיו
חבריו ב״פלס״

קניה

תרי

מכירהכוונים

-תקונים

וםטרמן, ת׳׳א, רחוב רש״י 9

בפאריס, בלונדון, ובניו־יורק, קיים פולחן
מיוחד — פולחן האופנה והחייטות הגבוהה.
אחר שדוגמות הסתיו החלו מופיעות בעתוני
האופנה המצויירים נראה שגעון מה בהצעות
הצרפתיות אך הכוונה היתד, ברורה: לתפוס
את עין הנשים (ואת ארנקי בעליהן) .כי
בשנתיים האחרונות סגרו שניים מתוך כל
חמשה בתי אופנה פאריסאים את דלתותיהם.
הסיבה: גידול ההוצאות, המסים, צמצום
היצוא (בגלל הגבלות מטבע מצד הממשלה
הבריטית)..
בהיותם נואשים, נוכח התחרות מרכז חדש
ההולך וקם ברומא, מוכנים הצרפתים לנסות
כל אמצעי כדי לחזור לעמדתם כמכתיבי
האופנה. אולם בעייתם קשת־הפתרון נובעת
מסבך כפול: מחירי שמלותיהם גבוהים מדי
עבור הצרפתים, האוהבים חידושים וצורתן
משונה מדי עבור אלה, האמריקאים, הצפוניים
והדרומיים, והשוויצים, שהם בעלי האמצעים.
אולם החייטות הגבוהה בפאריס טרם נת־חסלה.
למרות עלייה מבהילה במחירי הארג
ותוספות של 20 אחוזים למשכורות העובדים
נמצא עדיין מספר לקוחות מספיק לקיום
התעשיה. חן האופנה הפאריסאית קוסם לנ שים
בכל מקום וקונים אמריקאים הרוכשים
בממוצע 15 עד 20 דוגמות (במחיר של 100
לירות ויותר לדוגמה) מבטיחים את המשכ יות
התעשיה הפאריסאית.
מלך בתי האופנה הוא כריסטיאן דיור.
כותב סופר העולם הזה בפאריס, גבריאל
מון :״דיור זה, למרות שהוא רווק, יש לו
כי במשרדו
משפחה המונה 900 נפשות.
עובדות 900 תופרות. ואם דיור מהלך בפא ריס,
או שהוא טס לניו־יורק, להשגיח על
סניפיו שם, או שהוא נח בסיציליה, או שהוא
יוצא אל טחנת־הרוח שלו שבאחוזתו שבקר בת
פאריס, כדי להיווכח שהדשא עלה יפה
משך השבוע, הרי 900 נשותיו ממלאות את
תפקידיהן.״
דיור הוא אבי הקו הנשי החדש באופנה,
שחולל מהפכה אחר מלחמת העולם השניה
והנקרא ניו לוק (המראה החדש) .לשם הש תלטות
דוגמותיו לא נרתע דיור מפני שום
הוצאה. הוא משלם חצי מיליון פרנק (כ־500
לירות) עבור רקמה אחת לחצי שמלה.
תכונתו המיוחדת של דיור שהביאתו לשיא
ההצלחה: מעולם אינו קונה תרשים. בידיו
(יותר נכון: בעשר אצבעותיו) הוא משרטט
כל דוגמה ומשגיח בעצמו על כל מדידה.
מספר המדידות לדוגמה: שבע.

ארצות־הברית
האב ל א רא ה את הבכור־אחר
שיוסף קלאנק התעוור החליט למלא
את שאיפת חייו, הפך עורך־דין. אחר בצעו
משימה זאת התמסר לתקן את העוול הנגרם
עקב השקפות מוטעות לעוורים. בבקשו עבו דה
ממשית היתד, התשובה הרגילה :״מה
יכול עיוור לעשות?״ תשובתו הקבועה של
קלאנק :״המון!״
הוא הוכיח כי עוורון אינו גורם מפריע בע בודה,
נסע לשם כך 600 אלף ק״מ, מצא תע סוקה
לאלף עיוורים בתעשיה ובמסחר. בלי
שתהיה לו הכשרה מקצועית כל שהיא למד
את סודן של מכונות מסובכות (ממגהץ במכ בסה
עד למכבש בבית חרושת לתחמושת)
ולימוד עוורים אחרים כיצד להפעיל מכונות
אלה. בביתו התקין מחרטות, משורים, מכב שים
והפיק, בלי להעזר באדם, כני־מנורות,
שולחנות־קפה ושלטי שמות יפים להפליא.
מלבד זאת סייע לאשתו לגדל ארבעה בנים.
אחר עו ר רי ם, ח ר שי ם. קלאנק הוא בן
כורה פחם שהיה חלוש־ראייה מיום לידתו.
כאשר נזקק למשקפיים בגיל 14 היה כמעט
עיוור בעינו השמאלית. שמונה שנים לאחר
מכן, בשנתו השלישית באוניברסיטה, נצטווה
לעזוב את לימודיו כדי להציל את אור עיניו.
אולם תוך חודשים מספר נתעוור לחלוטין
וכשנולד בכורו לא הספיק לראותו.
קלאנק גילה, אחר שהתאים את עצמו לעו למו
החשוך, כי הוא יכול להמשיך במקצוע
הזמות באותה הצלחה שעסק בה קודם לכן
אולם הוא החליט לעוור לעיוורים. תוך הש תלמו
במקצוע המשפטים דאג למציאת פרנסה
לעיוורים שהוכרחו לנטוש את מקומות הע בודה
שלהם. כאשר מכונאי עיווה סולק מע בודת
מחרטה ניגש אישית לבית המלאכה,
הוכיח, אחר שפעולת המחרטה הוסברה לו
משך חצי שעד״ כי אפילו הוא יכול להפיק 116
ברגים לשעה (בהשוואה ל־ 120 הנדרשים מ פועל
רגיל, פיקח) .התוצאה: בית המלאכה
החזיר את המכונאי לעבודה, העסיק עיוור שני.
כשהוצעה לו משרת שופט החליט לנסות
את מזלו לפני קבלו את המשרה הרמה, פנה

ה ע 1ל 0

לעשרות אגודות עיוורים, הציע עצמו כמתכנן
תעסוקה. התשובה היחידה שהגיעה אליו באה
מקנדה בה הצטיין כבר בשנתו הראשונה
בהשיגו 46 מקומות עבודה לעיוורים תוך שנה
אחת, בהשוואה לשיעור של 20 מקומות המ קובל
למתכנן תעסוקה.
אחר הצליחו להעסיק עיוורים בכל ענפי
התעשייה (מאריזת גומי־לעיסה עד הרכבת
מכוניות פורד) ,חזר לארצות־הברית, אירגן
שרות קיוסקים שהופעל על־ידי עיוורים. כן
דאג להקלת מצבם של העיוורים (בין היתר:
עיני זכוכית כדי לשפר את הופעתם החיצו נית,
אימון בכתב ברייל הניתן לקריאה על ידי
מגע, הדרכה מקצועית בחריטת עץ).
אחר שדאג משך שמונה השנים האחרונות
לשיקומם של 13 אלף עיוורים במקצועות
רבים (בין השאר: כוהני דת, מעסים, כתבנים,
שומרי לילה, אורגים, מנהלי תחנות בנזין),
החליט להרחיב את שטח פעולתו, ידאג, לרא שונה,
לחרשים.

ילידי האי, באי־כנסייתו של הכומר הגבר תן,
חזו לא אחת במחזה המהנה כיצד מנים
שליח האלוהים את שליחי השטן השיכורים
וביחוד רבתה הנאתם של הפופאסים מקור זל,
השיער כשנוכחו בבריחתם המבוהלת של
קצין המשטרה וארבעת שוטריו. השוטר ה חמישי,
ג׳והן אנדרו גיבונס, שלא הצליח ל־ה<מלט,
הושכב על ברכי הכוהן שהפשיט
את מכנסיו והילקהו ארבעים מלקות בחגו רתו.
כיון
שגיבונס היה חבר מועדון השתיה
המקומי, אוקטופוס קלוב (מועדון התמנון)
שכונה כך על שם שמונת מיני המשקאות׳ ה נפוצים
ביותר, הכריז המועדון מלחמה על

איי פיג׳י
הכהן המלך ו המפלצ ת
ג׳ורג׳ סטנלי סמיט־מנון הוא גבר צעיר בן
,29 גבוה 1.80 מטר, מהנדס מכרות לפי
מקצועו אך לפי עיסוקו כהן־דת מאז , 1946
כאשר נשתחרר מהצבא.
לאחר סיימו ב־ 1949 סמינר דתי מונה
מיסיונר באיי פיג׳י והודות למרצו וכשרונו תיו
(ביחוד: סגולותיו הספורטאיות כאתלט
ומתאבק) זכה להוקרת הילידים והלבנים כא חד.
כאשר נקרא, כעבור שנה, למסור דין
וחשבון שוטף לבישוף האנגליקני בפרת נת קבלה
תלונת אולבריכט ואן־קנאאל, קצין רא שון
בספינת משא הולנדית, כי בשעת שהייתו
האחרונה באיי פיג׳י הותקף והוב עד לאבדן
הכרתו על ידי סמיט־מנון. משנתעורר בתחנת
המשטרה מצא עצמו שבור לסת ועצם בריח
ובמיוחד, ועל כך הוא דרש פיצויים, רו.סקה
כליל מערכת שיניו התותבות.
הסביר הכהן־האגרופן :״הסכנה הגדולה ב יותר
ל־ 700 בני עדתי השחורים טמונה ב בקבוק
הברנדי, ששימש תמיד נשק מטמטם
ומקהה חושיהם של ילידי האיים לטובתם ה חומרית
של בעלי המכרות והמטעים.״
למרות שב־ 1926 כבר הורתה הרשות המ חוקקת
של א, י פיג׳י לאסור מכירת משקאות
חריפים ליליד ם לא קוימה ההוראה בשש ה שנים
האחרי-ות, מאז סיום מלחמת העולם,
כיון שימ^ים עוברי־אורח החלו משכרים את
הילידים במטרה לחוטפם לעבודות כפיה באו ניות.

כריסטיאן
דיור מטייל
רווק בעל 900 נשים
ב־ 1948 הוגשה תלונה לבית הנבחרים של
ניו־סות־ווילס על חטיפתן של שבע נערות
פיג׳יות, לאחר מסיבת חג־מולד עתירת מש קאות,
בידי מלחים הולנדים. ארבעה חודשים
לאחר מכן הציג סמיט־מנון את כף רגלו על
אדמת האלמוגים של איי פיג׳י, ובהיוכחו
לדעת כי פניותיו לממשלת האיים הן חסרות
ערך החליט הכהן, שהחזיק כבר בגיל 15 תו אר
אליפות להתאגרפות במשקל חצי־כבד ל־התיצב
בראש מלחמת קודש לטיהור האיים
ממכת האלכוהוליזם.

כריסטיאן דיור מצייר
יש מספיק לקוחות
כנסיית השליחים ועל כוהנה ששכנו, סמלית
כמעט, זה מול זאת, משני עברי הככר הרא שית
בעיירה פיג׳י, בירת האי.
אצות-הים היו תמנון. בראשון של
חג הפסחא 1950 גילה, אחר סיום תפילת
החג, סמיט־מנון מסיבת הוללים במועדון
התמנון השכן כשמלחי האניה ההולנדית
אילזה אמליה מצמחים בהנאה מרוב שכרות
וידידות שהובעה מצד ילידים ומספר נערות
מעורטלות. הכהן ניגש למנצח על המסיבה,
ואן־קנאאל, הזהירו על תוצאות מעשהו ..ה הולנדי
הקשיב בחיוך מתחסד וברגע שהכהן
הסתובב הדביק על מעילו מדבקת מיסקי עם
סמל התמנון.
לנוכח המהתלה פרצו מאות הנוכחים בצ חוק.
היחידי שלא צחק היה הקצין הראשון
של אילזה־אמליה שנלקח, כעבור שניות ספו רות,
זב־דם וחסר הכרה לתחנת המשטרה.
אולם השבוע היו בפי הכהן דברים מצע רים•
סיפר סמיט־מנון בשכבו בבית החולים:
״ביום הראשון בבוקר ירדתי׳ כמנהגי, למקום
רחצתי הקבוע במפרץ ג׳והו. משנתרחקתי
י במקצת מהחוף, הרגשתי שריטה קלה ברגלי.
חשבתי כי זה שיח אצות־ים אשר ניתק מ מקומו
וניסיתי להרחיקו בבעיטה. בו ברגע
לפתו אותי זרועותיו הכבירות של תמנון
ענק, אשר החל כורך את זרועותיו סביב חזי, ן מותני וידי.״
אחר שהתמנון הזריק בכהן רעל מהמם,
שחריפותו גרמה לו לבחילה ולשיתוק החל
מושך אותו לתהום. כשהצליח להשתחרר מז רוע
אחת — נלפת באחת משבע הזרועות ה נותרות.
בהרגישו כי ריאותיו עומדות להת פקע
ודמו להתפרץ מרקותיו, עקב הלחץ הע צום,
התאזר למאמץ אחרון, בעט במפלצת
וניתק הימנה בצופו אפוס־כוחות ליבשה.
משך תשע שעות נתענה סמיט־מנון בכא בים
נוראים, משך יומיים נוספים שכב ב אמבטיית
קרח להפיג את התנפחויות ליטופי
התמנון.
משהגיע דו״ח המאורע לידי ממשלת ה איים
עורר תימהון רב: אין. תמנונים מצויים
במימי איי פיג׳י. כעבור ארבעה ימים הוס ברה
התעלומה: גופת תמנון ענק, קשור לכ בל
גרר, נפלטה לחוף. החקירה העלתי ש מוצא
התמנון ממפרץ בנגל ההודי ומותו נבע
מרעב ואפיסת כוחות. ההסבר: התמנון נגרר
בעזרת כבל ממימי הולדתו, שוכן בידי אדם
במפרץ ג׳והו.
בגלות חקירה נוספת כי אילזה־אנזליה עגנה
ביום המקרה בפיג׳י, אחר שבאה קודם לכן
ממפרץ בנגל לא נתקבל גם הסברו של הק צין
הראשון ואן־קנאאל כי התמנון נועד לפ אר
את מועדון התצנון. התוצאה: ואן־קנאאל
נעצר, משטרת פיג׳י פוטרה. אך מועדון ה תמנון
לא נסגר. הסיבה: פטרון הכבוד שלו
הוא הדוכס מקנט המנוח, אחי המלך הבריטי.

,העולם הזה״ מס׳ 732

קולנוע
סרטים
״מקבת״
אורסון וולם הוא אחר מחשובי מבצעי
יצירתו של שיקספיר על הבמה וגלי האתר
בארצות־הברית. טבעי, איפוא, שכאיש רדיו־תיאטרון־קולנוע,
ינסה להפנות אל שיקם־
פיר גם את צדו השלישי של המשולש
האמנו תי שלו•
לכאורה, הטרגדיה אודות האציל הסקוטי
השאפתן מקבת הולמת להפליא את נטיו״
תיו (החולניות במקצת) של וולס. העלילה
המילודרמתית מתאימה לטפול וולסי ביו־תר:
תאורה פסיכולוגית, משחק חזק ותי־אטרוני,
שפיכות דמים.
כאשר מנבאות שלוש מכשפות למקבת
(וולס) ,אחד מאדוניה של סקוטלנד, שהוא
עומד לזכות בתואר אצילות נוסף וברבות
הימים יהיה מלך על סקוטלנד כולה, הוא
מהסס להאמין להן. אבל משחלקה הראשון
של הנבואה מתמלא עד מהרה, הוא מתחיל
לראות את עצמו כאילו כתר המלכות כבר
מונח על ראשו.
אשתו (ג׳ינט נולאן) מסיתה אותו לדחות
את הקץ, לרצוח בחשאי את המלך דאנקן
(ארסקין סנפורד) ,הלן באחד הלילות בטיר תו
של מקבת. לאחר הרצח נמלטים בניו
של המלך הקטול מן המדינה, מקבת יושב
על כסא המלכות. אולם שפיכות הדמים
מולידות שפיכות דמים ; הארץ מתמלאת
חמס ורצח. פחדים נוראים מדריכים את
מנוחתם של מקבת ואשתו. ליידי מקבת
אינה עומדת בהם, יוצאת מדעתה ומתה.
לבסוף מרים האציל מקדאף (דן אוהד־ליהי)
את נס המרד, עולה על ארמונו
של מקבת בעזרת צבא אנגלי, מתיז את
ראשו של העריץ מעליו. המחזה משהחליט וולס להסריט את
השיקספירי הגדול, ארגן להקה של שח קנים,
העלה את הטרגדיה, בעבוד מיוחד
(צד 1993 השורה אשר במקור, נותרו בסרט
רק מחציתן, בצרוף מספר שורות משל
וולט עצמו) בתיאטרון, הקליט את המלל,
העביר את הלהקה לאולפן הוליבודי קטן
וזול (רפאבליק) ,צלם את מקבת בחפזון של המשחק שיא (שבועיים) ,באופן שמקצב
יתאים למהירות השיח בהקלטה.
אכן, החפזון שבעשיה ניכר בכל תמונה
בסרט, כשם שניכר יחוסו התיאטרוני של
הביום. לא הועילו לוולם הלהטוטים הקול נועיים,
השימוש בתמרות עשן, בהמונים,
באורות וצללים, בצלומים (ביחוד של וולם
עצמו) מזויות שונות ומשונות ; מקבת נר אה
כתיאטרון מצולם. כיון ששיקספיר היה,
כפי הנראה, איש תיאטרון מוכשר יותר
מאשר אורסון וולם הוא איש קולנוע,
נופל הסרט מן המחזה, המתח המצוי בשפע
במקבת של הבמה נעדר לחלוטין מן הסרט.
מקבת ללא מתח הריהו כתפל ללא מלח.
המחזה היה בשעתו משהו המקביל לסרט
הבלשי של הזמן הזה. כמובן שהוא בהר

יותר ממחזה של מתיחה: יצירה פיו טית
גדולה. אבל שיקספיר בנה את המ חזה
במטרה להדהים, להפחיד .,למתוח. אצל
וולס, שתי התמונות ברות המתיחות הגדו לה
ביותר: רצח המלך וגילוי הרצח (פעו לות
המתרחשות מאחורי הקלעים בעוד
שהקהל עוצר את נשימתו) אינן משיגות
כל מתח. יתכן מאד שמקבת מתאים יותר
לכשרון כמו היצ׳קוק.
• אולם מקבת אינו סרט בלתי מוצלח, אף
על פי שאלה המכירים את המחזה הוא
עשוי רק להדאיב. הקהל הרחב שהיצירה
השקיספירית אינה נהירה לו, והמתבונן
במקבת כסרט שאין לו אב שהוא חייב
להתבייש בפניו, רואה על הבד משהו החו רג
מן השיגרה ; מקבת של וולם משמש
מבוא מצוין — לקהל הרחב — אל מקבת
של שיקספיר.
וולס מכיר היטב את שיקספיר וידיעתו

את היצירה ניכרת בכל פרט ופרט
הסרט. בהתחשב בתנאי ההפקה המיוחדים

״אני גאון לאחר הישגיו האמנו־תיים
הכבירים בשנות העשרים לחייו, נראות
עתה פעולותיו של וולס בן ה־36
חוורות ביותר. אולם משך עשרים שנות
פעילותו המקצועית בשטח התיאטרון־רדיו־קולנוע,
עשה האיש הצעיר גדולות, באי כות
ובכמות. מרצו הוא אגדי. רבים אחרים
היו צריכים להקדיש חיים שלמים לסך־
הכל יצירתי כשלו.
וולס, המעיד על עצמו ללא ענווה ובכל
הזדמנות (ביחוד כשעתונאים מצויים בטווה
של שמיעה) ״אני גאון!״ ,היה בן שנתיים
בלבד כאשר נכרו בו סימנים ראשונים של
גאונות. הוא דבר, בגיל זה, אנגלית רהו טה
״כמו אדם מבוגר״.
אולם
אל הבמה נמשך עוד בנעוריו,
כשחקן מקצועי הופיע לראשונה לא באמריקה
מולדתו, אלא דווקא באירלנד, אליה
נסע לטייל. בהיותו בדאבלין, והוא בן
, 16 ניגש אל אחד התיאטרונים החשובים
של הבירה האירית, הציג את עצמו כבן

אורסון וודס (״מקבת״)
ליידי מקבת יוצאת מדעתה
במינם, בחפזון הרב, הריהו באמת יוצא החרוזים מגדר הרגיל: המשחק, קריאת
הלבנים אבל הססגונים בעושרם הלשוני׳
היא ללא רבב. אותו דבר יש להגיד ביחס
לתפאורה המצומצמת אך הנאה וההולמת
הקודרת,
את היצירה כולה באפרוריותה
לתלבשות, לצלומים. וולס השכיל לאפוף
את סרטו באוירה מאד משכנעת של התקו הכינים
ימי

השחורה ביותר של
(מאה .) 11
פגם הגורע מן הנאתו של הצופה העברי
הוא התרגום הדבוק לגופו של הסרט. המ תרגם
(האלמוני) שאין לו מושג כלשהו חדש פרוש
באנגלית שיקספירית, נותן
ומעורר צחוק לכמה מן השורות הפיוטיות
ביותר במחזה.

25 וכשחקן חשוב של להקה ניו־יורקית
נודעת. לאחר זמן הכריז שלא חש בכל
מוסר כליות עקב השקר :״אילו היתר.
אותה להקה ניו־יורקית מכירה אותי היתד,
בלי ספק מצרפת אותי לשורותיה.״ איך
שהוא הצ׳יזבאת פעל, וולס הופיע בתפ קידי
משנה שונים במחזות כמו היהודי
זיס, המלט.
משחזר לניו־יורק היה סבור שיתקבל
בזרועות פתוחות. הוא טעה. הוא נאלץ
להתחיל את דרכו במשחק מראשית. אבל
ההצלחה לא אחרה לבוא. הוא הופיע בשו רת
תפקידים חשובים לצידה של שחקנית־ביים
הבמה
המפורסמת קאתרין קורנל, הועבר מהדורה כושית של מקבת( ,בה
מקום העלילה מסקוטלנד להאיטי, כל הדמו

שבץ מס 91 .
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב העברי המלא)
מ...זז ) 1 :אבי כל מעשה חרושת וברזל; ) 6בית
הנר; ) 9מחשבה; ) 10 כסף; ) 12 אל במצרים הקדו מה;
) 14 חיה פקחית; ) 15 הערבים הם יוצאי חל ציה;
) 17 מלת יחם; ) 18 אסון; ) 20 כפול ) 21 ,קיים;
) 22 שיר 23 קבוץ גדול, מקבוצי ״הקבוץ המאוחד״;
) 25 גזר ע ץ; ) 27 אף; ) 29 אריה; ) 31 זיק; ) 33 דרדר;
) 35 חצי מחצי; ) 38 מנגד; ) 40 אפם; ) 41 אות הגצחון
של צ׳רצ׳יל; ) 42 מלת הגבלה; 4ת) צמר־גפן; ) 46 כתו בת
47 עוון ) 49 ,אל המלחמה היווני; ) 50 חוק לא
כתוב; 51 משורר עברי שמת לפגי שנים מועטות
) 53 מריבה; ) 54 מלומד עברי הידוע נם בין הגויים ;
) 55 גיבור לאומי.
מאוגד ) 1 :ספר ידוע של הרצל; ) 2תואר אצי לות
3נעימה 4תבן 5מאישי ההסתדרות ;
) 6מחבר ״העורב 7בג 8בלתי מנוסה; ) 11 צו רה
הנדסית; ) 13 שטח ישר; ) 14 אכסניה; ) 16 מזל;
) 24 שדמה;
) 19 חלק המלבוש;
) 18 שיח קוצני;
) 26 אבן טובה; ) 28 פטיש כבד; ) 30 אלה; ) 32 חומר
מילוי לכסתות; ) 34 מדבר; ) 36 מקור מים חיים ליד ים
המוות; ) 37 זעזוע; ) 39 נבור מחזה של ארתור מילר ;
) 43 תבן; ) 45 מספר המצוות לפי המסורת 47 אח ראי
על המפעל 48 כיוון; ) 50 מעמד; ) 52 נישא;
) 53 מלת שאלה.

פתרון תשבץ מסי 69
) 4אפילו
מ אוזז ) 1 :אשרי האדם מפחד תמיד;
שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד 8אבות
אכלו בוסר 10 פשוט נבלה בשוב ואל תצטרד ל בריות;
) 12פ ר; ) 13 דין פרוטה כדין מאה; ) 16 רו ;
) 19 לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי ;
) 17 נהג;
) 20 אהב את המלאכה ושנא את הרבנות; ) 21 דל

״העולם הזה״ מס׳ 732

221

401
39 441

43 42

271

בקצר ה
״ענני סערה״ הוליבוד מחטטת בפצע
נוסף בגוף האמריקאי. הפעם: הקו־קלוקס־קלאן,
אגודת הסתרים הלוחמת בקאתולים, רונאלד רוג׳רס,
כושים ויהודים. ג׳ינג׳ר
ריגן, סטיב קוקריין בעלילה מותחת לע תים׳
אך חסרת עמקות ומשקל.
״מר 880״ אדמונד גוון בתפקיד מזייף
השטרות החביב והמצליח ביוחה בהיס טוריה.

24 אל תביט בקנקן אלא
הב 29 הנה; ) 31 מדד;
) 36 סיג לחכמה שתיקה ;
קר לד 39 אבן מקיר
) 43 נקרא
תאכל לחם ;
) 44 שלום שלום ואין
1ו 101

יות היו כושיות, מקבת היה ראש שבט),
העלה את יוליוס קיסר לשיקספיר בתלב־שות
מודרניות (מוסוליני היה אז דיקטא•
טור באיטליה וההצגה היתד, להפגנה אנטי־פאשיסטית).
בינתים
גבר הביקוש לוולם, עקב קולו
העמוק והחזק, ברדיו. הוא הופיע במספר
תכניות מדי יום ביומו, שכר לעצמו אמבו לנס
להעביר אותו מתחנה אחת למשנהה
בחופזה (מהירות הנסיעה של אמבולנסים
אינה מוגבלת) .מחוץ לזה היה בדבר משום
פרסומת, וולם העריך תמיד את המוניטין
והתהילה.
עדיין צעיר מאד. וולם העלה על
הבמה הניו־יורקית כמה וכמה מחזות נוס פים•
כולם נידונו לכשלון, הגם שלא היו
נטולי ענין. לרגע נדמה שהגאון יבש ליחו.
הוליבוד: הצעות
אולם עתה רמזה לו
רבות ניתכו על וולס בן ה־ .24 הוא דחה
את כולן פרט ליחידה שנתנה לו חופש
פעולה מלא כמפיק, מחבר, במאי ושחקן.
לפי התכנית היה צריך סרטו הראשון
להיות לב החשיכה, לפי ספור מאת ג׳וזף
קונרד. זה היה צריך להיות גם הסרט
הראשון בו המצלמה היא ה״גוף ראשון ך,
ה״אני״ המספר את העלילה. לאחר שבזבז
הסרט,
וולס למעלה ממליון דולאר על
אז עלה בדעתו
הפסיק אותו באמצע.
להסריט עלולה בלשית והתפקיד הראשי
הוצע לקארול לומבארד, אחר לרוזאלינד
ראסל. שתיהן דחו את ההצעה 1 ,ח ש שו
להפקיד את עצמן בידי במאי מתחיל,.
וולס גמר אומר להסריט את ספור חייו
של אחד מאילי העתונות האמריקאית הגדו לים:
ראנדולף הירסט. הסרט נקרא האזרח
קיין והפעם סיים אותו ללא תקלה, פרט
למלחמה העזה שהכריז הירסט על וולס
בעתונות שלו, בבתי המשפט, אך ללא
הועיל. האזרח קיין יצא לאור, היה אחד
הסרטים החשובים ביותר בתולדות אמנות
הבד, השפיע במדד, רבד, על התפתחות
שני,
הקולנוע בעולם. לאחר סרט גדול
אותו כתב וביים, אך לא שחק בו, משפחת
אמברסון, כאילו נפסק מיינו של האיש. להנצחת הגברת משנחאי, ששימש עילה
פרצופה היפה, אך חסר ההבעה, של אשתו
באותם הימים, ריטה היוורת, לא הצטיין
בשום דבר מיוחד. מקבת הוא מענין, אבל
למטה מן הרמה הוולסית.
אולם אורסון וולם עודנו צעיר מאה קרוב
לוודאי שעדיין לא אמר את מלתו האחרונה.

לא תהדר ברי בו; ) 23 או ;
במה שיש בו 26י ן 27
) 33 כבר; ) 35 בר בי רב:
) 38 תן לי הנפש והרכוש
) 41 בזיעת אפיך
תזעק ;
לנערה ונשאלה את פיה ;
שלום ;
מאונד ) 1 :בן סורר ומורה; ) 2פס; ) 3הרה;
) 5יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטפשים; ) 6הרש
בראשו יעסוק בתורה; ) 7תורה מתשת כוחו של האדם;
49 נם אויל
) 8בפני שיבה תקום והדרת פני זקן ;
מחריש חכם ייחשב; ) 11 טובה תוכחת מנולה מאהבה
מסותרת 14ד״ת; ) 15 טל 18 גדליה; ) 20 בטפול
אויבך אל תשמח; ) 22 דע מאיו באת ולאן אתה חולד;
) 23 מצא אשה מצא טו ב; ) 25 ואהבת לרעד כמוך;
<28 ברית; ) 30 היתסאר הגרזן על החוצב בו י;
) 31 אל תבכו למת ואל תנודו לו 32 דק; ) 34 אתו נו
של בלעם; 136 שקר אין לו רנלים; ) 37 שקר החן
והבל היופי 40 עע; ) 42 גם זו לטובה;

תחרות הכותרות
(ראה עמוד ) 16
דוש צייר חמש קריקטורות, שכח לכתוב
את כותרותיהן. למעשה לא שכח, נתכוון ׳ להש איר
מלאכה זו לקוראים.
הקוראים שימלאו את תפקידו של דוש, יש לחו
את הצעותיהם למערכת העולם הזה, תיבת
רואי ,136 תל־אביב, בציינם על המעטפה :
תחרות הכותרות.
בעלי חמש הכותרות שתיבחרנה מבין ה הצעות
שתגענה למערכת עד ה־ 20.11.51 יזכו
בפרסי ספרים.

במרחב מצרים בכו ח האחים והחרב
היה זה תור מוזר ביותר שהזדנב ב כניסה
לבית בן הקומותיים כרובע סא־יירה
זינב בקהיר. בחורים צעירים לבו שים
אירופית ומרכיבים משקפיים נדחקו
עם פלחים לבושים קפטני כותנה ויח פים
ועם אוספי זנבות סיגריות עטופים
סחבות. היה זה תור רעשני וזועף ומדי
פעם קפץ אחד הממתינים על ספסל או
נישא על כתפי שכניו ותוך התרגשות
הנראית לעין שאג סיסמה משולהבת.
לרגע היו נדהמים ההמולה והרעש ומאות
המצטופפים שאגו את תשובתם :״מוות
לאנגלים הטמאים !״
על פני הבית תלה שלט בד ארוך וע ליו
הכתובת בצבע אדום :״מרכז תנועת
השיחרור הלאומי״ .לפני ימים אחדים
היה זה הסניף המקומי של ארגון האחים
המוסלמים. גם עתה, לאחר הופעת הש לט
החדש /המשיך השלט ץ,ישן —
צנוע יותר במקצת — להתנוסס עם
המלים: גמעיית אל־אכואן אל־מוסלמון.
כי לא היה שום סוד בעובדה כי מאחורי
תנועת השיחרור הלאומי עמדו האחים
עוד לפני הכרזת אל־נחאס על ביטול
חרה 1936 וסיפוח סודאן לכתר המצרי
ניהלו האחים המוסלמים מערכת הסתה
נגד האנגלים (והזרים בכלל) ותבעו פעו לות
צבאיות להוצאתם מאזור הסואץ.
לתביעותיהם היה משקל רב מאחר שהיוו
את הארגון המחתרתי היחיד שהיה מצו שנאספו
ייר
בכמויות נשק גדולות *
במדבר המערבי אחר קרבות מלחמת ה עולם
השניה. הם גם לא הסתירו את
העובדה שהתאמנו בשימוש בנשק זה
והתארגנו לבצע הפיכה בכוח הנשק
במצרים.
עמדתם התחזקה במידה כה גדולה עד
כי בשנת 1948 נאלץ ראש הממשלה מחמוד
באשא אל־נוקראשי להכריז על אר גונם
כבלתי־חוקי. רצח אל־נוקראשי
שבא כתגובה היה נקודת מוקד בהתפת חות
הארגון: המשטרה הפוליטית הח שאית
ארבה לחסן אל־בנא, מנהיגם הד־מגוגי
המלהיב של האחים המוסלמים,
רצחה אותו בדם קר באחד מרחובותיה
הראשיים של קהיר. אלפים רבים של
חברי הארגון נשלחו למחנות ריכוז, רכו שם
(שכלל בתי־חולים, עתונים, עסקים
מסחריים ופקדונות גדולים בבנקים) הוח רם,
מחסני הנשק שלהם נתפסו.
אמנם פעולות אלו לא חיסלו את האיר־גון
לחלוטין — אולם הן שיתקו את פעי׳
לותו. מות מנהיגם הפילה על האחים אי מה
ותדהמה; האנדרלמוסיה שררה בשו רותיהם.
המועדונים הרבים נסגרו —
לא רק על פי צו השלטונות אלא מחמת
התפוררות ההנהגה העליונה שהיתר, כולה
מרוכזת, למעשה, בידי חסן אל־בנא.

״יחי מאכל, העם המצרי לעצמאות וי שלדם!״ זוהי אחת מעשרות הכרזות
אשר נישאו בתהלוכת המפלגה הקומוניסטית במוצאי שבת בתל־אביב. הקומוניסטים הם
הגורם היחידי שהפגין אהדה כלשהי למצרים — מכיוון שהם לוחמים במעצמה מערבית.
ארבעה ממארגני התהלוכה הואשמו באירגוו תהלוכה בלתי־תוקית, הובאו בפני בית הדין.
נתברר כי חלק ניכר מבין המפגינים הובא מן המעברות הסמוכות ואתם גס ערבים מיפו.

כוחם של האחים וזמוסלמים כגורם פו ליטי
נתבטל כמעט לחלוטין ובמקומו נש ארו
רק געגועיהם של חבריו ואוהדיו
לימים הטובים בהם נפלה כל הכרזה של
אל־בנא כפצצה בחוגי המדיניות במצרים
ובארצות המוסלמיות השכנות.

הילדה לא רצחה. בבית המשפט המחוזי בתל־אביב נסתיים משפטה של מלכה
כהן שנאשמה ברצח צרתה. בתמונה היא נראית יושבת בין שוטר ושוטרת לבושה
אדרחית. במשפט נתברר שבעלה של מלכה, תושב מעברה, עולה תימן, הוציא אותה
מאוהלה, הכניס במקומה את הנרצחת.

במערכת הבחירות האחרונה, בשנת
,1950 השתדל מוסטפה אל־נחאס לרכוש
את תמיכת האחים המוסלמים, הבטיח
להם חופש פעולה פוליטי אם ינצח ב בחירות.
לאחר נחלו נצחון מכריע ב בחירות
ניסה אל־נחאס לחזור בו מהבט חותיו,
אך נוכח הפופולריות של חאחים
נאלץ לקיימן, שיחרר את העצורים, הח ז יר לארגון את רוב נכסיו המוחרמים
ומעמדו החוקי.

בראש: גנרל וקולונל. אך האיר•
גון לא החלים במהרה ממות מנהיגו־מייסדו.
המוני נוער פנו אליו׳ עזבוהו ב יאוש
כעבור זמן קצר. אולם עם ביטול
החוזה והכרזות הממשלה נגד האנגלים
בסואץ שוב התייצב הארגון בפרץ, כגוף
היחיד במצרים המוכן ומסוגל לנהל את
מלחמת העצמאות נגד האנגלים.

הרנחרות כין שני צלמים. צלם העולם הזה הסיח את דעת ההמון התל־־אביבי
שנתקבץ מסביב לטנדר אשר עליו הורכבה מצלמת הטלביזיה של שוי צלמים אמריקאים
שסיימו תוך שבוע ו 2סרטיס קצרים על ישראל לשידור למיליוני מקלטי טלביזיה אמריקאים.

חברי האירגון אורגנו בגדודי שחרור
שהוצבו לאורך הכבישים המובילים לא זור
התעלה ובערי האזור עצמן(איסמעי־ליה,
פורט־סעיד, סואז) ,הוכרז על הר שמת
מתנדבים חדשים שתפקידם יהיה
* חלק מנשק זוז נמכר בזמנו לנציגי
המחתרות היהודיות בארץ־ישראל.

להחדיר את המלחמה לתוך מחנה האויב
— חבלת מיתקנים, התקפות גרילה ומ ארבים
בדרכים.
בראש תנועה זו הועמדו שני קצינים
גבוהים שקנו לעצמם שם בעולם הערבי.
הראשון: הגנרל עזיז על אל־מסרי
באשא, השני: הקולונל עבדאללה אל־טל,
לשעבר קצין הלגיון הערבי. עזיז
אל־מסרי התחיל את הקריירה הצבאית
שלו במכללה לקציני מטה של הצבא
התורכי בשנת , 1902 אליה נשלח מקהיר,
בה נולד, על ידי אביו.
הוא היה אחד מאלה שעמדו בראש
המהפכה המזויינת של התורכים הצעי רים
בשנת 1908 לחקור, כי המשטר הח דש
יתן לנתינים הערבים שויון זכויות
בקיסרות העותומנית. אולם אכזבתו בכיוון
זה לא איחרה לבוא והוא היה ממייס די
ארגון חשאי ערבי בקהיר בשם אל־קהטניה
(על שם אחד מאבות הערבים
האגדיים) אשר אליו השתייך גם צעיר
בשם עבד אל־רחמן עזאם.
בשנת 1913 התנדב (בדרגת מייג׳ור)
ללחום נגד האיטלקים שפלשו ללוב. הוא
עמד בראש ההגנה הערבית שם בצורה
מזהירה אך לא יכול היה למנוע את כי בוש
הארץ בידי האיטלקים. הוא חזר
לתורכיה בשנת 1913 ונוכח התככים וה קנאה
נגדו במטה התפטר מן הצבא. הוא
ניגש לארגון כל הקצינים הערביים של
הצבא התורכי לחזית מאוחדת בעד עצמ אות
ערבית. ארגון זה, שנקרא אל־עהד,
הפך במרוצת הזמן מרכז המזימות ה ר,צבאיות
נגד השלטון העותומני והיה
אחד הגורמים ששיתפו פעולה עם לורנס
בארגון הבדואים נגד התורכים במלחמת
העולם הראשונה.
כתיק הרמטב״ל, בגידה. ב־9
בפברואר ,1914 בצאתו ממסעדה בקת־סטנטינופול
אחר ארוחת צהרים, נעצר
עזיז אל־מסרי על ידי הבולשת התור כית.
במשפטו, שנתקיים בחשאי, נאשם
אל־מסרי במעילת כספי הצבא, קבלת
שוחד מידי האיטלקים להפקרת לוב וח תירה
תחת השלטון התורכי בצפון אפ ריקה.
מעצרו עורר תגובות במדינות
רבות ובמצרים, ארץ מולדתו, פרצו הפ גנות
מחאה והמנהיגים המצריים פנו
ללורד קיצ׳נר, הנציב הבריטי בקהיר,
בבקשה להתערבות דיפלומטית.
בהתחלת אפריל נידון עזיז אל־מסרי
למוות. המהומות התרבו, ארצות אירו פיות
רבות התערבו ובריטניה אף אימה
לנקוט בצעדים חלידים אם יוצא פסק י,דין
לפועל. הממשלה התורכית נרתעה
ברגע האחרון, עזיז אל־מסרי קיבל חנינה
וחזר למצרים — גיבור לאומי.
פלישתו השניה לכותרות העתונים ב עולם
היתד, בשנת 1941 כאשר מטוס
קטן של חיל ר,אויר המצרי נאלץ לחנות
חניית אונס לא הרחק מאלכסנדריה. בתוך
המטוס היה הגנרל עזיז עלי אל־מסרי,
ראש מטה הצבא המצרי. בתיקו נשא
העתק של מערך כוחות הצבא המצרי
והצבא הבריטי במצרים. מטרת טיסתו :
קווי הצבא האיטלקי הנלחם בצבא הב ריטי
במדבר המערבי.
כעבור ארבע שנות מעצר פתוח שוחרר
הגנרל אך לא הורשה לחזור לצבא —
1חמת ארץ־יעוראל לא הוציאתו
גם מן,
מדמדומי שקיעתו. עד אשר הפתיעה פת אום
ההזדמנות הנכספת. גבוה, רזה, בעל
שער שיבה (הוא בן )69 קם בכינוס
האחים המוסלמים ובהתרגשות עמוקה
סיפר להם על חייו שהיו תמיד קודש
למלחמת עמו לעצמאות.
״עתה הגיעה השעה להגשים את כל
החלומות!״ ,הוא הכריז ,״בכוח הנשק
נקנה את חרותנו ! ״
ללא היסום החליטו הנאספים להקים
גדודי מתנדבים שעיקר פעולותיהם תבו בידי
האנגלים.
צענה בשטח המוחזק
פעולה צדדית, לא נחותת־ערך, תתנהל
גם נגד המצרים שימשיכו לשתף פעולה
עם האויב. כסגנו של הגנרל הזקן נתמנה
עבדאללה אל־טל מחוסר התעסוקה מאז
ברח למצרים לפני כשנתיים.
״אלחם למען מצרים כפי שנלחמתי
למען מולדתי. כי מאבקה של מצרים
היום הוא מאבק כל הערבים,״ הודיע ה קולונל
הירדני כסיום והשמיע את סיס מת
שותפיו החדשים, המתנוססת על דג ליהם
הירוקים של האחים :״דת מוחמד
בכוח החרב.״

העולם הזה״ מס^ 732

ץונש ־ 0
בסוגרים. מידות בינלאומיו ת
המספר הצעיר נסים אלוני ( )25 שעבר
את הגלגול מסיפורי מלחמה (מצויינים) לסיפורי
אגדות, הגיע לבסוף לתנ״ך. בגליונו
האחרון של עין, דו־שבועון שהוא עורכו,
פרסם סיפור בן עשרת אלפים מלה, בו
תאר את רקע עליית אליהו הנכיא השי
מימה. ההסבר: אליהו שהיה זנאי ואיש
מושחת, נדקר למתת על־ידי תלמידו אלי־שי
,{,בנסותו לחצות את הירדן בדרכו לסי בוב
הוללות ברבת־עמון.

והמרוצה מעצמו :״שלחתי מברק־ברכה
לוינפטץ צ׳רצ׳יל, עם עלייתו לשלטון.
וינסטון הוא אחד מידידי הטובים ביותר.״ בגלל כוכב הוליבודי שלא התפרסם
יופיו המיוחד, כ,׳כ הופ, יצא בהכרזה
מצערת :״אני מסכן. חייתי חיים בודדים..
לא יצאתי עם נערה עד שהייתי בן ארבע !״
ליאו פולד זכה להכרה ערבית: בשדר
רדיו רמאללה, תחנת השידור של הממלכה
ההאשימית, את אחד משירי הג׳ז המעולים
שלו, הדגיש הקריין את מוצאו היהודי של
הזמר.

יטהפיה תכולת־העינים
צבא המחתרת המצרי שהחל את מלחמ תו
באנגלים באיזור התעלה לא הסתפק
בהנחת מוקשים, ויריות ממארבים החליט
גם להלאים את שמות כלי הנשק המחתר מולוטוב
תיים.
הראשון בתור: בקבוק
פצצת ההצתה מתוצרת בית כונתה על שם
החוץ שר דדהמד פלאח אל־דין,
המצרי.
כשהוגרלו 160 דונם קרקע ציבורית ליד
אלכסנדריה לשיכון עניים, נתגלו בין הזו כים
אחות זיינם אל־נחאם, אשת ראש
הממשלה המצרי, בת אחותה בת ה־ , 11 בן בהגרלה ואשתו.
אחיה בן ד,־ ,10 אחיה
שנייה של קרקעות ציבוריים (ליד שדה
התעופה, קהיר) זכו שלושה מבני דודיו
של מוסטפה אל־נחם כאשא, קשר
הטלפון במעונו, ארבע ממזכיריו וששה
משומרי ראשו. לנוכח הזעקה שקמה בעי תונות
נאלץ מלך מצרים׳ פא רוק, לעיין
בדבר, ביטל את ההגרלות.
כשהופיעו כ־ 500 אורחים, לבושים הדר,
במועדון המסחרי בוזל־אביב, כדי לחזות
בתצוגת הפרוות תוצרת ישראל (ראה במדי נה)
.נדדו מבטיהם, ללא הפסק, מן הדוג מניות
היפות אל אורחת יפה יותר: אווה
זייפרט, בתו היפהפיה, הבלונדית ותכולת
העין של צירה החדש של שוויץ בישראל,
אוטו זייפרט, שהסבה לשולחן הדיפלו מטי
עם אביה ואמה אלזה, אף היא יפה
ביותר, בלונדת ובהירת עין.
מרכז סקרנות נוסף באותה הצגה היווה
פידניי פטנדיי, גיבור משפטי השוחד
הבריטיים המפורסמים המבוקש גם כיום על־ידי
הסקוטלנד יארד. חייך סטנלי השמנמן

,העולס הזה״ מס׳ 732

אורחי גת־רימון התל־אביבי התלוננו על
רעש יתר בשעות הבוקר. מקים הרעש:
הכנר מישה אלמן, הפותח בנגינתו היו מית
בשעה שבע בבוקר. אחר הסברת ההנ הלה,
הורגעו האורחים, המאזינים, עתה,
לקונצרט חינם מדי בוקר, בעודם מנמנמים.
כתבי המסת גילו כי ממשלת ישראל הח דשה
כוללת 14 שרים׳ לא . 13 השר ה־: 14
מי שהיה שר המשפטים, ד״ר פנחס רוזן,
שנשאר עדיין שר, למרות שכבר נטש את
משרדו והחזיר את מכוניתו. ההסבר: כשר
יחיד שלא זכה לחופשה בימי הממשלה
הקודמת, אושרה לו חופשת שרים במאוחר,
בימי כהונת הממשלה בה אינו חבר.
לא נוח כל־כך היה חלקה של פאולה
בן־גוריץ, רעיית ראש הממשלה: בהו פיעה
במשרד תל־אביבי לקבל חבילת מזונות
שנשלחה אליה מארצות־הברית, סרב נער
המשרד, עולה חדש, להוציא את החבילה
בהעדר פנקס זהות בידי המקבלת. אחר
שההסבר כי הפנקס נשאר בירושלים והב טחת
נהג מכונית ראש הממשלה כי אכן
המבקשת היא פאולה בן־גוריון לא הועילו,
התקשרה אשת בי. ג׳י. עם מנהל המשרד,
המוסד ההסתדרותי פלקורס, זכתה, בהשפע תו,
לקבל או 7חבילתה.
רק עכשיו גילה ירוחם כהן, מי שהיה
מפקד אינטליג׳נס בריטי ושלישו של יגאל
אלץ, כי יחד עם חתימתו על המודעה נגד
הסקריפ (העולם הזה )731 שלח לראש
הממשלה סקרים על סך 75 דולרים שקיבלו
כמתנה מידיד אמריקאי, היה בכך היחיד
מבין 37 החותמים שהסיק באופן ציבורי
מסקנה ממשית מהצהרתו.

ספרי 0
לבנים או פנסתרים?
סופרון עברי ( 110ע״י — ד״ר משה
סמבטיון — אשכולו! ( 1ל״י).
בספרון (אנציקלופדיה לספרות) כלולים
150 ערכים בלבד המקיפים את גדולי הסופ רים,
העבריים מימי פילון האלכסנדווני,
הכתובים בצורה שאינה יודעת גבול בפגי-
עותיה או כיבודיה.
משורר ההשכלה :״בדורו היה משורר
בחסד עליון ...ואילו בדורנו רוב תוכני
שיריו עבר עליהם כלח לא קראים.״ חיים
נחמן ביאליק, לו מקדשים ארבעה עמודים
(בהשואה לעשרים המוקדשים למחבר עצמו)
זוכה לשבחים ,״כל תיבה שבשיר (מתי
מדבר) כלבנה שבקיר״ אך לעומת זאת,
״הפואמה המעורפלת, האטומה והביניימית,
מגילת האש, אין נגר ובן־נגר שיפענחה.״
אחר התקפה גסה ובלתי מרוסנת על
פרופסור יוסף קלאוזנר, בגלל ספרו ישו
הנוצרי (״שטמא את ספרותנו בלשוננו הק דושה״)
בא שבח לגרשון שופמן :״מלה —
פסנתר״ ,גינוי לאברהם שלונקי במיטב הש פה
העברית המחודשת לפי ד״ר סמבטיון
וזלמן שניאור ,״כוכב הלואי לשמש השירה
הגדול ביאליק״ אך אף הוא סובל במקצת
ממחלת ״המלל הפיוטי״.
ארור, ארור, ארור. התוצאה הברורה:
האדם האחד הגדול באמת וראוי להוקרה
של ממש הוא ד״ר משה סמבטיון. נכון,
מעמוד 50 עד ,70 על חמישית הסופרון,
משתרע ניתוח האיש סמבטיון, אלוהיו ודתו.
כדאי להסתפק באיש בן ה־ ,38 שהוא
״גדול הסופרים הצעירים בארצישראל ואחד
המלומדים הגדולים בעולם ...אמן הסגנון
העברי והפילוסופי ...אשל רברב שענפיו
נוטים לארבע רוחות העולם: מספר, פייטן,
איש מדע, פילוסוף, בלשן, מבקר, מסאי,

יהודי (בשם סמבטיון, כמובן) בגיל , 14
הוחרם בזכות זאת על ידי שלטונות הישיבה
האגודאית בה למד, בחרם שהחרים יהושע
את יריחו ובקללה נמרצת שקילל אלישע
את הנערים :״ארור הוא ביום, ארור הוא
בלילה, ארור בצאתו וארור הוא בבואו.״
הוא נדד לבודפשט, בירת הונגריה, הוסמך
לרבנות, הפך נואם בחסד עליון, עתון
הונגרי הגדירו כנואם בדינמיט מילולי הע לול
לפוצץ סלעים.
אחר אהבים, אדמירל. בצרפת הת פרסם
בספרו האוטוביוגרפי חיים במלקחיים,
מישהו גם כתב כי ״יצירה איובית זו עולה
על כל הספרות האוטוביוגרפיה שבעולם,
לרבות די פרופונדיס לאוסקר ויילד״ ,האשים
את שפינתה (בגיל ) 17 כי היה גנב ספרותי,
עמד בגיל 19 בראש ההגנה החשאית, ברית
סמבטיונית, בבסרביה, נאסר, התחפש למשוגע,
נמלט מבית הסוהר וחזר לכפר
מולדתו.
בבונדושנו, הכפר, התאהב ״אהבת ביכורים
בעלמה יפהפיה, התעלס באהבים״ ,אך עלה
ערב יום הכפור תרצ״ד באניה צרפתית,
לבוש כאדמירל בריטי, לנמל חיפה. התוצאה:
חיילי הוד מלכותו הצדיעו.
ד״ר סמבטיון עבד בתל־אביב כפועל שחור
מוכר עתונים, הכין את מפעל חייו, אנ ציקלופדיה
בת עשרה כרבים, בלילות. משך
שנה וחצי פרסם מאה וחמישים מאמרים
בחמש קיף הרביזיוניסטי אך ״פרסומו העול מי,
כשרונו הגאוני וידיעותיו האנציקלופדיות
הביאו לכך שכל חוגי היישוב נידוהו, קיפחו
את פרנסתו וירדו לחייו״ (מתוך קנאה,
כנראה) .מאז נעשה ״איש ריב ואיש מדון
להכול. ידו בהכול ויד כל בו.״
העובדות (שלדעתו) קרא הוא למרד עברי
מזויין נגד השלטון הבריטי בפלשתינה־א״י

פידניי סטנדי דבת-דודתו
ידיד טוב מאד
פובליציסט, עתונאי, עורך, מחנך סופרים,
מהפכן, מרדן, לוחם נגד כל העולם, חדשן,
מארגן, תעמלן, פולמסן.״
מלבד זאת נולד בבסרביה (שברומניה)
כבן שוחט, כתב יומן בגיל שש, ידע מסכת
תלמוד בעל־פה בגיל שמונה, ערך ירחון

ושאלברט איינשטיין הודיע שכתביו של סמ בטיון
משפיעים עליו השפעה עליונה והש יאה
קומית — חסרות חשיבות. מה שחשוב
ומניח אה הדעת: הספר אדום־הכריכה ויקר
המחיר (לירה אחת) הנושא שתי תמונות
של המחבר המשופם, נדפס ב־ססס! טפסים.

נראה עמוד [13

מ חלקת