גליון 734 מתאריך 22 בנובמבר 1951

*כבר פי־ מאה
העולם הזה 732 כתב על יצו א
שם חיות בשם הבונים. הדומים
להעיר לכם שהבונה (באננלית :
מאה מהעכבר וומה מאד ל שועל
מסונל לחיות אך ורק ליד נהר
עצים.

העורך :

העולם
הז ה

אורי אבנרי

עורך משנה :
ש לו ם כ הן
עורך גראפי :

עורך סגנון :

דוש

דב איתן

השבנעון המצויר
לאינפ ורמציה
ה מערכ ת

והמנהלה :

רחוב גליהם ון
(ליד תיאטרון
ת.ד .136 .טל
מען למבדקים:

. 8תל־אביב

(ז מני) 66785
״עול מ פר ס״

מו״ ל :

העולם הזה

בע״ ם ;

כדלים שחורים

אהרן דולב

דוד רובינגר

באספן בולים וותיק ברצוני להפנות את תשומת
לבכם כי ערכו של הבול שצולם במאמר על מצרים
הוא רק שני שילינגים וחצי, לפי קטלוג הבולים
הידוע גיבונם, ולא 15ל״י כפי שקבעתם (העולם
הזה 732 הברצונכם לעודד את הספסרים?

עורכי מדורים :
אלמז,

מיכאל

יחיאל

ב שן,

ניצה

נבי,

איתמר

עילם.

יצחק

לבני,

משתתפים קבועים :
רפאל חייט, פילים טיארי,
רפאל סלע, יעקב צליל.

יעקב

ביתן,

דוד

בן־דוד,

מנחם סיל, בת־ים
כמה עולה ק״ג בשר לפי אותו קטלוג?

סופרי חוץ :
גבריאל

דפוס ישראל בע״ מ.

דנון,

ש מו אל
הפצה :

הפרוות, והזכיר
לעכברים. עלי
בי ב ס נדול פי
או לכלב, והוא
שבקרבתו נדלים

משה מיכאלי (דבקורף),
תל־אביב

כתב ראשי :

צלם ראשי :

ן ןן י•ווו••וווו<ווווווו4ו•ווו•ווווווו•ווו•*י***וווווווווווו•

ראיון עם המוות

מירון.

אני כולי מלא הערצה לסופריכם וצלמיכם ש מצ
או או מץ בלבם לבקר אצל משפחות החללים כדי
ל שמוע את סיפורם על תאונות הדרכים (העולם
הזה 733 הם ע שו שרות רב לציבור, אפילו אני
החילותי נוהג יותר לאט.

פלם בע״מ.

יוסף אלטמן, ירושלים
אחת הרפורטנ׳ות החזקות ביותר שקראתי אי־פעם
בהעולם הזה. וזה רוצה לו מר משהו.

״אתם מהעולם הזה?״ שאל נהג המונית דור
גוטמן (כ ,) 101 כשעלינו על הר הכרמל כדי
לצלם את תמונת הנמל מלמעלה.
הודינו באשמה.
״אתם יודעים מה קרה לי?״ סיפר הנהג.
״לפני כמה ימים הובלתי פקידי הסתדרות
אחדים, שיצאו מאספה. היו לי במונית כל
עתוני השבוע, כולל העולם הזה. אחד הפקי דים
נטל את העתון, אמר לחבריו: אתם
רואים? הימאים האלה הם בדיוק כמו הבחו רים
האלה של העולם הזה — מרדנים, בלתי־אחראיים,
חוצפניים, לא מוכנים לשמוע מה
שאומרים מבוגרים מהם.״
איני מסכים, כמובן, להגדרה — בכל זאת
צדק אותו פקיד במשהו יסודי — המלחים
המורדים שייכים, יהד אתנו לאותה שכבה
של אנשים במרינה המוכנים ללחום עד הטוף
עבור דברים הנראים להם כצודקים. לפיכך
אני שמח שיש לאל ידי עתון זה, עזו ר
גילוי האמת
להם — ולוא גם רק ע״י
המלאה. אך נכתב הרבה מאד על המרד הימי.
כמעט כל הכותבים עמדו רק על צו אחר
של המטבע — הצד הפורמלי, הבולט לעין.
מעטים מאד השתדלו לראות מה עומד מא חורי
המרד הסטנטני הזה — הירושה רבת-
החדשים של יחם זלזלני, כמעט בוגדני. ואלה
שהשתדלו ל עוור לימאים, עשו, כמעט כו לם,
שרות של דוב: הם הטביעו על המרד
חותם מפלגתי שלא היה לו, והיכול לגרום
לו נזק בלבד.
לאנשי העולם הזה לא היה הרבה חידוש
בענין. הם י שבו ערבים רבים בקינגס־באר לסיפורי האזינו
ובמרתף בלפור בחיפה,
הימאים, במאמצם לחקור חקירה יסודית את
הריח המוזר שנדף משך כל החדשים האלה מן
הספנות העברית. אם עד היום לא פורטם
עוד בעתון זה דו״ח מקיף על הימאות, הרי
רק בשל אי־רצוננו לכתוב דברים חלקיים,
מאמצנו לרו ת עד לטוף הדברים, להיות
הוגנים כלפי כל הצדדים. אך הדו״ח בוא
יבוא.
בינתיים, עם פרסום החקירה על המרד,
יש לי הרגשה מסוימת של סיפוק ש שוב
יכולים אנו לעשות את אחד הדברים אשר
למענם קיים עתן זה — לעזור ללוחמים
אמיצים, במידה שהצדק אתם• הקושי היחיד
בכתיבת הדברים היה להקפיד גם הפעם על
אוביקטיביות מ חלמת — אף כי לב הכותב
ה׳ ה עם צו אחד. אני מקוה שהצלחנו בזאת.
אגב, תמיד כשאני נמצא בחיפה יש לי
הרגשה שאני נמצא במדינה אחרת. חיפה
שונה לטובה. יש בה הרבה יותר מהרגשת־החלוצי
החובה,
הרגשת־האחריות, הרצון
שהולך ונעלם אצלנו בתל־אביב.
דוגמה: אותו נהג״מונית, כשבקשנו ממנו
להסיע אותנו למקום ממנו אפשר לצלם את
הנמל, הסתובב, הסתכל בנו בעינים חשד
ניות,
תבע לראות ר שיון משטרתי. בעצם,
לא היה זו; מעסקו. אלא שהוא הרגיש עצמו,
כאזרח המדינה, אחראי לה ולבטחונה. למ זלנו,
היה לנו במקרה ר שיון בכתב של
המשטרה לצלם את האניות.
איני יכול שלא לספר על מקרה שקרה
לי עם נהג שני: נגשנו אליו ושאלנו אם
הוא פנוי. הוא הרים עיניו מן העתון שקרא
בו ב עיון רב, הפליט בכעט :״מה, אינכם
רואים שאני עסוק >״
רק אז שמתי לב את מה הוא קורא :
הדפורטג׳ה על תאונות־הדרכים של העולם
הזה.

כותבת לי עמית, צעירה
(בשם מיכל, מאירקה ועמוס) :
״אני כעת בת 17 וו וצי, תלמידת הסמינר
למורים. עוד לפני כחמש הייתי חברה פעי לה
בצופים, אולם טולקתי מפני שהבעתי
בויכוחים את דעותי (מפ״ם) .יחד אתי סול קה
חברתי, וכאות מחאה עזבו את התנועה
שני חברינו, כך שבתור רביעיה לא משעמם
לנו ביותר.
אבל כעת אנו ע, מדים לפני בעיה חושה.
ער עכשיו, במסגרת התנועה, חיה העתיד
ברור לפנינו, לצאת עם הגרעין של התנועה
להתישבות. חלמנו על כך הרבה׳ ועשינו
לנו תכניות שונות לצורתו הפנימית של
המשק. החלטנו אפילו על מקומו בדרום
הנגב, סמוך לאילת, חבוי בין ההרים.
עתה, כשיצאנו מן התנועה, איננו מוצאים
את ה! רך להגשים את התכנית הזאת. פשוט,
אין לנו חברה• אין לנו לאן לפנות. בנח״ל
יצרפו אותנו להכשרה כל שהיא, ולא ית־חשבנו
ברצוננו ובנטיתנו. החלטנו לפרסם
הודעה בעתון המבקשת כל צעיר בעל אי דיאל
חלוצי כשלנו לפנות לכתובת מסוימת,
אולם בעוד מועד נוכחנו במגוחך שבדבר,
לפתוח מפעל חלוצי בהודעה עלובה.
כמוצא אחרון החלטנו לפנות אליך, וא נחנו
חושבים שבת! ר אדם המדבר על הר!ח
החלוצית שאיננה כבר בנוער, או יותר נכון
המזכיר, בטון של געגועים, את אותם הימים
שבהם היתה ההגשמה אידיאל של ד,נ! ער,
תוכל ל עזור לנו. אינני יודעת גם באיזו צו רה
תוכל אתה לפתור את בעייתנו, אבל אני
מקוד, מאד שבקצת (הרבה) יזמה מצדך, יהיה
בטוף טוב.
אגב, לפנינו ז מן של שנה, בה יכולה להת גבש
חברה בעלת מטרה משותפת, עד לגמר
הלימודים. צו הגיוס שלנו עדיין לא יצא.״
מכתב זה מעורר שאלה מיוחדת במינה —
כיצד יכול להתגבש גרעין הגשמתי מחוץ
למטגרת תנועתית נוקשה? התשובה היחידה
שאני יכול לחשוב עליה — שחברים וחברות,
הקוראים שורו ת אלה, ו שיגלו כי גם בלבם
קיימים געגועים בדומה לגעגועיה של עמית
וחברתה, ימצאו בעזרתנו את הדרך לגיבו ש
חברה חדשה.

סכתבים פוגרום ספרותי

אב ששיכל את בנו בתאונה
עמוד מספר 3אינו מו בן לי .״זה יכולת להיות
אתה״ — בסדר. אבל מי? מלאך המוות או קר בנו?

חנניה
בדר, תל־אביב
זה תלוי באיזו מהירות אתה נוסע.

בידי ד ״ ר רפאל אלקלעי״.
בעל הרשימה כתב ש מי ש הו כתב על ספרו של
סמבטיון בצרפת שיצירה איובי ת זו עולה על די-
פרופונדי ם של ויילד. מי שהו זה אינו אלא רו מן
רולאן.
לא זו הדרה פרתי-סופרים ! אל תכניסו ר א שי כם
בין הרים גדולים. פן תצאו בריסוק אברים.
אורי קיסרי, מי ינלה עפר מעיניד ותראה כיצד
שופכים קיתוני־בוז על סמב טיון שכתב ב־ 9בערב
שלד, וכשסמילנסקי התקיפני בבוסתנאי, השיבות
לו: משה סמב טיון כותב ב ש בו עוני. וקצת דרך
ארץ, רבותי.

ד״ר משה סמבטיון,
נשיא ״ א שנו לון״

ב מו עיני
הקול הטבעי
לאוטובוס נכנס פקח שהחל בודק את {

| תיקי הנוסעים. אחד מהם, שהחז ק בסלו :
תרנגול חי, חשש ש־ |
ייתפש, החל קורא: ,
להסחת הדעת :״קז־ !

קו־רי־קו !״
הפקח, שלא רצה:
להיות לצחוק, ל א:
חיפש בסלו, הפליט : :
״אתה אינך יודע לע־ :

שות זאת היטב 1״
אך כשהפנה הפקח ן
את פניו, החל התר \
נגול האמתי טקרקר: .
הפקח חייך, הס־ :
= תובב לאיש ואמר :״ טנ שיי עשית א ת|

1זה מצויין !״
:הקורא מנחם מי־זהב, בני־ברק, ההר \ ,3

\ זוכה בפרס של — 1.ל ״י( ב לי קרקור).

שלפוחיות ומקלחות
לדעתי אין לשלום כהן (העולים וזזדז <732 שום
יסוד לקבול על גורלו המר. יש לי שאלה אחת
אליכם: מה ע שו כל אלה שעלו לארץ לפגי 15— 20
שנה? האם להם לא היו שלפוחיות בידים?

מרים שוילמן, בת־ים
שלום כהן אינו מתלונן על השלפוחיות.
הוא מתלונן על שהחברה הישראלית סגורה
לפניו, ושהוא נשאר בן עם מבודד.
מיום שעליתי ארצה בחרתי בעתונכם מכל עתוני
הארץ, והוא עזר לי מאד לל מוד את השפה. מא־מרבם
האחרון על שלום כהן מבאנדאד היה נאה,
והציג את הנוער מהעולים בנאמנות. מאמרים
כאלה י עו ד דו את נפשם ויתנו להם האומץ להסתגל
לחיי הארץ ונם תקרב בינם לבין הוותיקים.

פתח־תקואית

כשאלכסנדר מוקדה הוזמו לתחרות מידות, היון-
נה תנאי: שמתחריו א!ז הם מלכים יהיו. כשא מרו
לי להניב על הפונרום שפנרמתם בספרי ״ סו פר ה
עברי״ (העולם הזה <732 אמרתי: מו כו אני להת-
פלמם ולהתווכח עם סופרים ופילו סופי ם בני מעמ י׳
ולא עם פרחי־סופרים. ותו: אין ביקורת לבי קורת.
ופול מוס של קולמוס גרידא אינו מחייב.
אלא שביקורת איו כאן, אלא סילופים זדוניים
וסירופים שטניים י ש כאז.
בעל הרשימה השמיט בכוונה תחילה את הפיסקה
מערד ״קלאוזנר״ ש בו הוכחתי במופתים חותכים
שקלאוזנר זייף דברי רמב״ם ותלמוד כדי להחיות
ב שו לי מ עי ד ״ סמב טיוז״ השמיט בעל
את י שו.
הרשימה פיסקה ה או מר ת :״הערך סמב טיון כתוב

רחל קורין, חיפה
קראתי את דבריכם בכאב עמוק. מפני שפתח בי
פצעים שכבר החלו מגלידים. אבל אני מברך אתכם
— אין דרך אחרת.

ח. שני, תל־אביב
אתם כותבים שנשארה רק מקלחת פנויה אחת
במחנהו של שלום כהן, והוספתם בסוגריים שי ש
שעות נפרדות לנשים, וכי יש מקומות שגברים
ונשים מתקלחים י חד? זה מענין אותי, כי גם אני
הייתי רוצה להתקלח שם.

אביבה נמרוד, תל־אביב
כשהעולם הזה ימצא מקום כזה, יודיע על
כך לקוראה אביבה.

קול קליפורני
העתון לרוחי ואני מבסוט מ מנו. אני מקוה ש אני
מביע בזאת את דעתם של רו ב הישראלים ה נמצאים
כאן והלומדים באוניברסיטה של קליפור־ני
.;.עלו והצליחו.

5עקב נגן, ברקלי׳ קליפורניה

שלושה ימים לפני הקמת המדינה שידרה תחנת הנ. ב .ס• האמריקאית תכנית מוקדשת
לצבא־ההגנה. בהציגה קצין ישראלי, חבר משלחת חיילים שבאה לגייס את דעת הקהל
(והכיס) האמריקאית, אמר הקריין :״צר לי שאין זו טלביזיה, כי הקצין הזה דומה
לטירון פואר.״
הראשון של

לשעבר חייל הגדוד
שם האיש: עזריה רפפורט.
בימי הקרבות בהרי ירושלים, צבר דו ר ראשון.
אחר־בך הסתובב עזריה בארצות־הברית, דאג למגבית. הוראותיו: לו מר שלום לכל
אדם שיתרום למגבית פחות מ״ 10 דולאר, ללחוץ יד לכל אדם שיתרום למעלה מ־סז דולאר,
לתת אוטוגרף לכל אדם שיתרום למעלה מ־ 100 דולאר.
נסיונו התאטראי של עזריה עזר לו להתגבר על תפקיד זה. כתלמיד השביעית שיחק
בתסכית הראשון שלו בקול־ירושלים (״דבורה וברק״) .ב־ 1940 היה שייך בסטודיה של
הבימה לקבוצת הכשרונות הצעירים שהתגייסו אתו לצבא: יו סף יייו (אז — סוקניק),
בתיה לנצט, יצחק שולמן, אברהם ניניו. אולם בעוד שאלה חזרו — אחר ששיחקו בצבא —
ישר למקצועם, לא מצא עזריה (שהיה חייל לא־אמנותי) את דרכו. התנדנד כרוב היוצרים
הצעירים בני דו רו ממקצוע למקצוע, מנסה לשוא לסגל לעצמו כלי־ביטוי בחיי הרוח
שהיו נתונים (עד למלחמת העצמאות) _ לשלטונם המוחלט של ה״זקנים״ .הוא התעסק
בקולנוע (״בית אבי״) ,שידר ברדיו, כתב בעתונים — עד שחזי־ להביסה אחר מלחמת
סות הסוכן, שועלים
היסים, ברברה בלומברג, אוסלו.
העצמאות, שיחק באהבת־ציון, קץ
קטנים (התפקידים בהם צולם בתמונת השער).
עזריה אוהב להופיע בלי איפ,ר ותחפושת. נוטה נריה מוחלטת למידרניזם, נוטה
על שמריו. יחד עם
החדיש, מאשר לתיאטרון הקופא
יותר לקולנוע, כשותף לתיאטרון
חבריו וחברותיו, הדור הצעיר של הבימה (כ־ 20 צעיר וצעירה) עזר לתיאטרון זה להתגבר
על משבר המעבר מסגנון קלאסי קופא לסיגנון חדשני יותר.
מטרתו הסופגת: בימוי.

ה \ ליון

באפם,

איש הפלמ״ח

משך בל השבוע הוצפה המערבת ע״י פניות בעל־פה ובטלפון.
נתקבל הרושם שכמה אלפי קוראים היו בטוחים שתגליון שלהם
הוא הגליון המזכה אותם כחופשה של שבוע על השבוז העולם
הזה. עזרו לבך כמה שגיאות דפוס, שלא חסרו כגליון הקודם
בכבל כליון אחר (לצער המערכת).
איש מן הפונים לא קיבל תשובה. הסיכה: איש מכין חברי
המערכת ועוכדיה, מלכד עורך הדפום עצמו, לא יי ע את הסיד.
טול לידיד את גליוז השבוע האחרון. זכה כפרם: כעל אותו
:ליון איטר כו מופיעה כראש עמוד 8הכותרת ״כמדינה״ ,כמקום
הכותרת ״כמרחב״ ,ואילו כעמוד 6ישנה הכותרת ״כמרחב״
כמקום ״כמדינה״.
הזוכה המאושר מתבקש להודיע על זהותי למערכת בהקדם
האפשרי, למען אפשר יהיה לפרסם את שמו.

.העולם הזה״ מם׳ 734

מרז־״
מניח היסוד של מסורת מיוו
גאה הניפו את ד\ד המרד ונטשו
את אניותיהם. מה הניע ל כ רי

מאת אורי אכנרי
אניד! השחורה נכנסה לנמל חיפה. ליד מעקה הסיפון עמדו כמד. מלחים
ן מלוכלכים, מגודלי־שפם. הם העיפו מבטים בהר־הכרמל המואר כשמש,
ם עישנו סיגריות. הם היו במצב רוח מרומם. העוגן היורד השמיע את המולתו
הרגילה, החבלים העבים נקשרו לשובר־הגלים. ליד החרטום התנוסס באותיות
לבנות השם נחשון.
עוד לפני שקפצתי מסירת־המוטור אל הכיש, הקדימני צעיר בלונדי בשאלה,
עליזה, לא מודאגת כל עיקר :״מה נשמע כאן?״
עליתי בכבש האניה, סיפרתי להם שצוותות שאר האניות שהיו קשורות
לשובר־הגלים התפטרו מן העבודה, ירדו מן האניות.
״ברוך השם,״ אמר המלח .״גם אנחנו יורדים !״
חברו נאנח אנחה של הקלה, הפליט :״הגיע הזמן.״
״חכינו לזה למעלה משנה,״ הוסיף הראשון .״כבר מז מן היו צריכים ל ...
את הכנופיה ה ...הזאת.״
שאלתי כיצד הם מתארים להם את תוצאות המאבק. הם משכו בכתפיים.
״סמור על נימרוד ! ״
קנוניהזדונית. מלחי נחשון, שחזרו מחו״ל י שר לתוך המרד הגדול,
לא היו היחידים שלא היו מופתעים. כמעט כל אדם שידע את הנעשה מתחת
לדגל הכחול־לבן של הצי המסחרי הישראלי ידע כי ביום מן הימים יתפוצץ
משהו ברעש גדול. הדבר המתמיה היה רק זה: שההתפוצצות לא ארעה עוד
לפני כמה חדשים.
משך חדשים רבים ישבו מלח־ם במכנסיהם האמריקאיים המקופלים על קרסו ליהם
בסינגס־באר אשר ברחוב המלכים ובנורתף־בלפור שבהדר־הכרמל, שפכו
את לבם על כוס קוניאק לכל מי שהיה לו החשק להאזין. הסיפורים היו אינ סופיים.
קשה היה להאמין להם — לולא היו דומים כל כך זה לזה.
התוכן הקבוע של ספורים אלה: קיימת קנוניה זדונית של חברת שוהם,
שהיא חברה הסתדרותית בחלקה והשלטת שלטון ללא־מיצרים בספנות המסחרית,
ושל אגודת הימאים, המסונפת למועצת פועלי חיפה של אותה ההסתדרות. הא גודה
היא כלי־שרת בידי החברה, עוזרת לה בכל כוחה לדכא את הימאים, למנוע
מהם תנאי עבודה הוגנים, להעניש אנשים שהעזו לפתוח את הפה נגד החברה,
לסלק עובדים שהציגו תביעות.
וכתוספת־קבע לסיפור: שביתות פראיות בכל יום שני וחמישי בכל נמלי
העולם, התמרדויות קטנות וגדולות שהחברה ניסתה, כאילו, לדכאן בעזרת
משטרות זרות.
כמחלקה השלישית. מספר מלח נמוך־קומה של נחשון :״אמרו לנו
לקחת את האניה מאנגליה, אחר שתוקנה שם (כזכור, עלתה לפני כן על שרטון
ליד נמל תל־אביב, היתד, זקוקה לתיקון יסודי ביותר) .הפלגנו למרסייל. אמרו
לנו לנסוע ברכבת דרך צרפת עד ללה־מאנש. נתנו לנו כרטיסים למחלקה
השלישית. בצרפת אי־אפשר לנסוע במחלקה השלישית. היא מסריחה. דרשנו
כרטיסים למחלקה השניה. החברה סרבה. אמרנו — נשלם את ההפרש, שינכו
מן המשכורת. סרבו. הכרזנו שביתה. לבסוף נכנעה החברה. הגענו ללונדון
עייפים ורצוצים. רצינו לי שון בבית־מלון. נתנו לנו פקודה להמשיך מיד לניו־קאסל.
הגענו לשם חצי מתים• העלו אותנו מיד על האניה והפלגנו לליסבון.
האניה לא היתד, בסדר. בליסבון פרצה דליקה גדולה באניה. היה לנו סכסוך
עם המשטרה שם איימו עלינו באקדחים.״ כמה מאנשי הצוות הורדו מן האניה.
לא קיבלו רשות לחזור אליה. לדעת האנשים: החברה רצתה לסתום להם

את הפה.
כמעט כל צוות סיפר סיפורים דומים. כשנשאלו מדוע אין הם פונים אל
אגודתם, צחקו צחוק ציני, השיבו :״תנסה״ .וליתר הסברה: מזכיר האגודה
מונה ע״י מזכיר מועצת פועלי חיפה, מבלי לשאול את הימאים שאותם היה
הים. המזכיר הקודם היה קדיש ארקין. באחד הימים התפטר, הפך למחרת
היום מנהל הצוות של חברת שוהם. קפיצה ישרה — מהנהגת העובדים להנהגת
החברה.
אחריו בא משה גולנצקי. קשרו היחיד לים -אחיו הוא ימאי. גם הוא
מונה ע״י מזכיר מועצת פועלי חיפה, מבלי לשאול את הימאים שאותם היי׳
צריך לייצג• האיש לא מצא חן בעיני הימאים. סיפר אחד מהם :״פעם היה
פתאום הפך
רביזיוניסט. אחר־כך קומוניסט. אחר־כך נסה להכנס למפ״ם.

הקשכה, כטחץ עצמי. הימאים שהתפטרו מתאספים בבית־הימאים,
מאזינים לז ברי נציגיהם על התפתחות המאבק. הם בטוחים שלבסוף ינצחו.

״סוף סוף, יו ר די ם!״ אנשי צוות נחשון קיבלו בלב־ ים את המברק של כינוס הימאים שקרא להס להתפניי׳ הסחו רה מחכה, מטענים חיוג ם נשארו בבטן האנ יה, נפרק ים על-ידי
בהיכנסם לנמל חיפה הם ירדו שמחים מכבש האניה. הס חיכי לשביתה זו במשך חודשים י בים׳ עד היוס
,פועלי הנמל בעזרת הימאים הזריים (אחוז קטן) ,שנשארו באניות.
למרות העובדה שיריבם חזק מאח־,
החליטו המלחים לעמוד על דרישותיהם, ללחום עד הסוף להשגת תביעותיהם ;4,.מחו ״ ל הגיעו ידיעות כי הפועלים לא יפרקו את האניות שהפליגו.

! 2 !1 1825

17 5

/ 1זנ* א מיז ¥0881:1 7ז נ 0 3

35 3$

? 1811*1.071מןאסמ סז?/107110805ז 0א ** 11* 181
זזז/ססיזא

הדימוקרטיה פועלת .״קיבלנו הוראותיכס,
צוות נגבה.״ למטה, פחיות הקלפי לבחירת

״אני הכר איגוד!״ ויקטור דיזוזה, קצין
המכונה השלישי של נחשון, הוא נוצרי מאפריקה
הדרומית. כשנשאל מה יעשה אם ינסו להפעיל
אניה בידי המלחים הזרים בלבד. ענה :״אני חגר
איגוד מקצועי סקנדינבי ואנגלי. לא אעזור להפ ר
קצין נורבגי של
שביתות !״ אין הוא היחיד.
האניה אילת ירד אף הוא מן תאניה לפני הפלגתה.

תומכים בפעולותיכם —
לועידה. האניות צירי

,,המתנדכים״ .שלושה ממאות שבקשו לנצל
את ההזדמנות להפליג לנמלים זרים ולהרויח
שבע ל״י ליום. הימאים טוענים כי הודפסו ביזיו־חד
כרטיסי ימאות בלתי חוקיים לעשרות טיפו סים
שחורים, שיגרמו בחוסר נסיונם הימי נזקים
של מיליוני לירות למכונות. אמר דובר הימאים :
זהו רצח, לשלוח אנשים אלה לאוקינוס האטלנטי.

הוא

מייצג?

מפא״יניק, וקיבל את התפקיד. את
לא אותנו. אולי את שוהם.״
״כלבים מצורעים״ .מצב רוח זה הלך והחמיר.
הימאים סברו כי תנאי העבודה שלהם ירודים. אחר שנה
הם מקבלים משכורת של 30ל״י. כ ע בוי שנתיים, אחר
שעברו בחינה והוסמכו, הם מקבלים 39ל״י. מנהל
משק וקצין ר א שון מקבלים 69ל״י. מלבד זאת הם
מקבלים כלכלה על האניה ו־ 11 ימי חופש, אולם כשהם
יורדים לחוף עליהם לכלכל את עצמם.
״הנוער לא הולד לים,״ התלונן אחד הקצינים .״מדוע?
זה לא כדאי. העבודה קשה, רחוקים תמיד מן הבית.
כל עליה בדרגה קשורה בבחינה קשה. למה ילכו? ז ו
עבודה חלוצית. חלוצים לא רוצים שיתיחסו אליהם כאל
כלבים מצורעים.״
מדוע לא מרדו הימאים 1הסיבה בעצם מהות המק צוע.
הימאים באים ומפליגים. כשהם יורדים לחוף הם
רוצים לבלות, איו להם פנאי וחשק להתעסק בעסקים
פוליטיים. אין להם גם אפשרות להתעסק במה שנעשה
באגודה ״שלהם״ .ובעיקר: אין קשר בין צוות לצוות.
רק כשהם מזדמנים במקרה יחד באותו נמל, נפגשים
ליד כוס בירה, יכולים הם להחליף רשמים. בצורה זו
אין עושים מהפכות.
כל זה השתנה, במקרה, בבוקר בהיר אחד בחודש
מארס. 1951 ,
הרגשהשלכגידה ־ אותה שעה נפגשו בחיפה
קצינים מצוותות שונים. המטרה: קורס להשתלמות
מקצועית, כדי לעבור את הבחינה הדרושה לקבלת הס־

העבודה הושמט הסעיף המקנה לי תוספת של וותק.
סתם ככה, נעלם. שאלתי: מה עושה המזכיר שלנו י
למי הוא דואג? לנו או ל חברה?׳
המצב שנו צר במקרה זי מן יחד את כל הנתונים הד רושים
למהפכה, מאותן המרידות אשר ימאי כל העולם,
בני אחד המקצועות ההרפתקניים ביו תר׳ ,התפרסמו בהן.
היתד, קיימת אי־שביעת־רצוו כללית, מרירות, הרגשה
של בגידה. היה קיים חוג של אנשים, שחבריהם כיבדו
אותם כטובי הימאים, שהיו מוכנים ליזום את העניין.
היה חסר רק דבר אחד: מנהיג. הוא נמצא.
נמרוד אשל, קצין שני באחת האניות, הוא הטיפוס
המושלם להנהיג גזע של ימאים. בן ,26 בעל עבר
פלמ״חי מבצע פעולות נועזו ת בימי עליה ב׳ ,בן למש פחה
השייכת לתנועת העבודה מאז (שכונת בורו כוב)
וקרוב של משה שרת ואליהו גולומב, גבה קומה ורחב־חזה,
אהוב על כל הימאים שהכירוהו. הדעה הכללית :
בחור כארז, ימאי אמתי, קצין טוב, חבר טוב. חוץ
מכל הנתונים האלה חנן הטבע את נ מרוד בנתון נוסף :
הוא יודע לדבר, לשכנע, להלהיב׳ לזרוע אמון ובטחון
עצמי בחבריו.
הקצינים־המורדים נגשו למעשים. הם עלו על האנ־

המנהיג. נימרוד אשל, שהפך בשעת המאבק לאליל
הימאים, איש הפלמ״ח ועליה ב׳ ,קצין שני בן .26

ז קן

המורדים. אריה זיטנפלד, בן ,45 מנהל משק גלילה.

חכר

המזכירות אלקס צוירן, קצין מכונה בן .31

חכר

המזכירות מקם גלסנר, קצין שני בן .24

הציהשוכת. שש האניות הראשונות שמלחיהן התפטרו. במאמצים נואשים, תוך שימוש באמצעים מפוקפקים׳ ,הפעילה ההסתדרות^חדות מהן. אולם הימאים בטחו בנצחונם :״הם יכולים
להוציא ארבע, חמש אניות, לגרום להן נזק שלא יתוקן. אולם אין הם יכולים להפעיל את 24 הספינות של הצי המסחרי הישראלי.״ אניות המעפילים החלודות עוגנות בקצה השמאלי.

הזמינו
יות שעגנו אותה שעה בנמל,
את כל הימאים להופיע באסיפה שתי רחוב בקצה הימאים, בבית ערך
,המלכים
בחיפה, בו גרים הימאים העוברים
את העיר ו בו שוכנת גם האגודה. מזכיר
ד,ימ
באותם
כל־יכול
האגודה, שליט
אים, הודיע ברורו ת: כל מי שיופיע לא סיפה
ז ו ייזרק מן ההסתדרות — ו מן האניה.
הימאים האמינו למזכיר שהוא יכול לזרוק
אנשים מן האניות. אולם בכל זאת הופיעו
נבחרה ״נציגות
כולם לאספה. התוצאה :
זמנית״ ,שעליה הוטל לקבל לידיה את מז כירות
האגודה, לגשת לכינוס אסיפה מייצגת

נבחרת.
באותו יום נולד המרד הימי הגדול.
שוטרים צרפתיים. לוא הבינו מנ היגי
ההסתדרות מה קרה היו רואים, מן
הסתם, כי מתקרבת התפוצצות רבתית, היו
מתקנים את הבית בעוד מועד. אולם הועד־הפועל
של ההסתדרות היה רחוק מהענין,
והטיפול המעשי היה נתון בידי יו סף אל מוגי,
מזכיר מועצת פועלי חיפה, אשר ה ימאים
ראו בו אויב בנפש, האיש מאחורי
הקלעים שגרם לכל הצרות.
ה״נציגות הזמנית* ניגשה להכנת המרד
בהחלטיות תכניתית. הדרך לא היתר, קלה.
מולה עמד י ריב חזק ופיקח. באחד הימים
גויסו ב אופן מפתיע כל הקצינים־המורדים
לשרות בחיל המילואים לחודש ימים —
אף כי חסרו, לדבריהם, קצינים באניות. או לם
דרכם היתד, ברורה, והם ידעו כי הימאים
עומדים מאחוריהם כגוש מוצק.
התפוצצות ראשונה באה עם המרד על
סיפון נגבה בגלל סיכסוך על תשלום חלק
מן המשכורת במטבע ז ר — כדי לאפשר
לאנשים לרדת בנמל מרסייל — פרצה שבי תה,
אשר לשם דיכויה גייסה החברה שוטרים
צרפתיים. כשהגיעה ד,אניד, לארץ התחדש ה סכסוך.
הנציגות הזמנית דרשה לערוך משפט
הסתדרותי, איימה בשביתה כללית. כשנתק לה
ב סירוב׳ צפר הצופר הגדול של נגבה
וכל מלחי הצי המסחרי שהיו בחיפה ירדו
נערך משפט, בו
מאניותיהם. התוצאה :
האשים כל צד את משנהו, אך דמותה המו־סיי
ת של אגודת הימאים ומזכירה הממונה
נתגלתה לעיני כל. באחד הימים הודיע יו סף
אלמוגי שלא יופיע לישיבת המשפט — וה משפט
הופסק למעשה• ההסתדרות החמיצה
את ההזדמנות האחרונה למנוע התפוצצות,
שהיתר, עתה לודאית.
נוסע בלתי־חוקי. הנציגות הזמנית
הכריזה על בחירות באניות לכינוס הימאים.
היה ב רו ר מראש שכינוס זה.יהיה מעין אסי־פר,־מכוננת
מהפכנית, ברוח המהפכה הצר פתית.
אף כי ההסתדרות טענה, אחר־כך, כי
לא אישרה את תקנון הבחירות, אין ספק
שהיו חשאיות ודימוקרטיות. בכל אניות הצי
המסחרי תחת הדגל הישראלי ניג שו הימאים
לקופסות הפח, זר קו את פתקיהם דרך חריץ
שנחתך במכסה. כל מקצוע ימאי בחר בבחי רות
אישיות מספר של נציגים. החברים ש זכו
למספר הקולות הגדול ביו תר בכל מק צוע
נבחרו.
דרכם של הנבחרים לא היתה פשוטה.
חיים צוקר, מכונאי שלי שי באניה נחשון,
לא קיבל אפשרות ל חזור לחיפה .״איני יכיל
להפריע,״ אמר הקפטן, אולם הקצין הרא שון
הודיע שהוא מקבל הוראות רק מן
החברה. צוקר התחבא, כנוסע בלתי־חוקי,
באניה ישראלית אחרת, התיצב לפני רב־חובלה
באמצע הנסיעה. בחיפה נאסר ע״י
המשטרה — הנוטע הבלתי־חוקי הראשון ש נאסר
בגלל נ סיון להיכנס לארץ, במקום ל צאת
ממנה.
בכינוס השתתפו 40 ימאים. מצב הריחי
היה מהפכני מן הרגע הראשון. היה כיור
לכל הנציגים שהם נתכנסו כדי לחסל אוי.
המצב הקיים, לפטר את המוסדות הקיימים,
להיכנס למאבק עם אויביהם בהסתדרות, וא-
חר־כך עם חברת שוהם• מועמדי הנציגות
הזמנית נבחרו פה אחד לראשות האגודה.
נמרוד אשל, הרוח החיה *של המרד, לא
הציג את מועמדותו רשמית. פחברי המז כירות
נבחרו חמשה ימאים וותיקים, שירדו
בולם י שר מן האניות: אלכס צוירן, קצין-
מכונה שלי שי של עכו, בן 31 ובעל וותק
ימי של שש שנים ; אברהם קסברי, קצין־
מכונה שלי שי של דרומית, בן 28 ובעל וותק
י מי. ש ל 15 שנה (כבן 13 עלה על אניה
גרמני ת) ; אריה זיטנפלד, וותיק משתתפי
הכינוס, בן ,45 בעל שערות כסף וותק ימי
של שבע שנים, מנהל המשק של גלילה :
מקס גלסנר, קצין שני של מאיר דיזנגוף, בן
24 ובעל וותק ימי של 10 שנים ; אריה
שפיגלמן, קצין ר א שון של צפונית, בן ,30
13 שנה כים.
הצח׳ת הפתיל הרועם. צעדה הרא שון
של המזכירות החדשה, כשניגשה למח רת
היום לעבודתה (ונוכחה לדעת כי ההס תדרות
הוציאה ממשרדה את מכונת־הכתיבה

וחסמה את החשבון הבנקאי של האגודה
בסך 2000ל״י, שנאספו מתשלומי החברים)
הציתה את הפתיל הרועם של מטען חומר
הנפץ. היא הגישה להסתדרות תקנון חדש
של האגודה.

כי הענין יסתדר בשלום. אולם למעשה קרה
ההיפך: תוך החלפת הדברים השקטים, כש־הימאים
דר שו לעצמם ״מפרעה של אימון״,
התברר כי העניינים הולכים לקראת התמוט טות
כללית.

חשיבותו של התקנון אינה פורמלית בלבד.
הוא בא, למעשה, לפלס את הדרך למאבק
הגדול, האמיתי: המאבק בין האגודה ו בין
חברת שוהם (ששניים ממנהליה הם חברים
התקנון בא
בועד־הפועל של ההסתדרות).
להשמיט מידי החברה את כלי־נשקה, לחזק
את עורף המזכירות, לעשותה כמעט בלתי־תלויה
בעמדת ההסתדרות. העוקץ הפסיכו לוגי:
כל הימאים היו בטוחים שבמלחמה
מקצועית ביניהם ו בין חברת שוהם, המע בידה,
תעמוד ההסתדרות לימין המעבידה
( שי ש לה חלק בה) נגד הימאים עצמם. כן
הכריז הכינוס על אגודת הימאים, שהיתר,
עד אז מסונפת למועצת פועלי חיפה, כעל

העוקץ: מזכיר ההסתדרות לא דחה את
התקנון, אך דרש לעיין בו לנוחיותו, להע בירו
ל אי שור המוסדות המוסמכים, להתוכח
עליו כראוי — דבר שיארך זמן. אולם הימ אים
ידעו שכל כוחם בכינוס, שעמדתם תתמוטט
ברגע שהבינום יתפזר. לסיכך דר שו
תשובה מידית, כמעט כניעה ללא תנאי. כש־נתקלו
בסירוב הועד הפועל, לא היתד, להם
כמעט ברירה אלא לפעול מיד, מבלי לחכות
להחלטה סופית של ההסתדרות.
אותו יום הוברקו ההוראות לכל הצוותות
בלב ים, נמסרו לצוותות בחיפה: כל הימ אים
מתפטרים מעבודתם תוך 24 שעות.
מכיון?זר,סכסוך לא היה, לפחות רשמית,

שריפה ב״נחשון״

לשום אגודה לא היתד, זכות זו, היא לא
תהיה גם לימאים.
תקנה שניה: העובדים הזרים ( כ #׳ 20 של
בל הצוותות) יתקבלו רק ע״י אגודות מק צועיות
זרו ת, המוכרות ע״י האגודה המקו מית.
טענת הימאים: כיום מתקבלים עוב דים
בלתי מאורגנים, באמצעות ״סוחרי עב דים״
פרטיים. מכיון שאין הם מאורגנים,
הם עובדים בתנאים ירודים, מצחצחים את
נעלי הקצינים. טענת ההסתדרות: אין זה
תפקידה של האגודה להכיר או לא להכיר
באגודות זרו ת, דבר שי ש לו ערך פוליטי.
תקנה, שלישית: זכות השביתה בחו״ל.
טוענים הימאים: אנו עובדים בחו״ל. אם
אוסרים לנו לשבות במקום שאנחנו נמצאים,
מוציאים מידינו את נשק השביתה בכלל.
אך הועד־הפועל או מר: שביתה בחו״ל הוא
מעשה הפוגע במדינה.
בכל הנקודות האלה יש הגיון פורמלי רב
בעמדת ההסתדרות. אולם אין היא לוקחת
בחשבון את חוסר־ד,אימון העמוק של הימ אים
כלפי ההסתדרות, אחר נסיונם בעבר.
בעיני הימאים נראות טענות ההסתדרות כ דברים
חמקניים, שבאו למעשה רק כדי להגן
על חברת ש והס — הצד השני של המטבע
ההסתדרותי.
המעטיםוהענק. בו ברגע שנתגבשו
חזיתות אלה, לא היה עוד מנוס ממאבק
עקשני, בנוסח השביתות הקלאסיות של ה ספרות
העולמית. מנוי וג מור היה עם ההס תדרות
ל ש בור את האגודה ומנהיגיה החד שים
בכל האמצעים. איימה: הימאים שהת־פטרו
יצטרכו להתקבל מחדש באמצעות ה לשכה
של ההסתדרות, המנהיגים לא יו חזרו
לעבודה, יוצאו בכלל מן המקצוע.
מפקדת הימאים, בבית המלחים, בטחה ב עצמה.
אחר שנלקחו מאנשיה תעודות־הב־ניסה
לנמל, איתתו לחבריהם על האניות ה נכנסות
באמצעות פנס כים. הם סמכו על
אנשיהם שלא יפרו את השביתה, לא ייענו
לבקשת ההסתדרות שדרשה מהם לפנות עו רף
למנהיגיהם הנבחרים, לעלות שוב על ה אניות.
כשיצאה האניה הראשונה אילת, כש על
סיפונה צוות של מפירי שביתה, משכו
הימאים בכתפיהם, חייכו: מי התגייס י אנ שים
שהמשטרה לא נתנה להם עד כה לעלות
על האניות, מפני שהיו חשודים בשוק שחור
או בר צון של עריקה לחו״ל, אנשים ש אין
להם מו שג בימאות ו שיגר מו נזקים למכונות.
הצי לא יתקיים בלעדינו.
מנהיגי ההסתדרות, בבנין הועד הפועל ב־תל־אביב,
הראו בטחון עצמי לא פחות: ה הסתדרות
גדולה, הימאים מעטים, הענק ינ צח.
הימאים יפנו עורף לחמומי המוח, י חזרו
לאניות. המנהיגים יסולקו אחת ולתמיד. ה הסתדרות
תוכיח שעוד יש לה מרות, שלא
כדאי להתגרות בה.
הצד השלישי של המשולש — חברת
שוהם — שהיא בעצם הצד העיקרי, מפני
שכל המרד בא כדי ל ש בור את שלטונה על
חיי הימאים (כ שייג מר תוקף החוזה הקיים,
בסוף השנה האזרחית) ,העמיד פנים כאילו
כל הענין אינו נוגע אליו: זהו ענין פנימי
של ההסתדרות.

תמונה זו צולמה בידי איש צוות נחשון כנמל ליסבון. בתמונה למטה: מכבי-
אש פורטוגזים. הימאים מאשימים כי חברת שוהם ההסתדרותית
עומדת מאחורי הסכסוך, מעוניינת לקיים אגודה מקצועית של מזכירים
ממונים באישורה הבלתי רשמי. השריפה בנחשון. שעלתה כמה חודשים
היא רק אחד המקרים הרבים.
לפני כן על שרטון ליי תל־אכיב,
הימאים טוענים שחוסר הכשרון של החכרה הוא אשר גרם לכך.
אגודה ארצית, כפופה ב מי שרין לועד־הפועל.
היתד, זאת הכרזת מלחמה. איש לא הבין
אותה אחרת. מועצת פועלי חיפה סירבה
להכיר במזכירות. הועד הפועל שלח שני
חברים — משל ובנדורי — כדי לתווך. משל
הופיע בכינוס, נתקל ביחס עויין. קשה לברר
נע העליב את מי ראשון. לדברי הימאים :
משל אמר שאי־אפשר להכיר במזכירות, מפ ני
שהיא מקבלת הוראות מנמרוד. לדברי
משל: הימאים צעקו לו שיפליג קודם כל
שנה כימאי, לפני שידבר על דברים שאין
הוא מבין בהם. התוצאה: משל לקח את
תיקו, הסתלק מן הכינוס.
הימאים דר שו ר איון עם המזכיר הכללי
של ההסתדרות, מרדכי נמיר. לדבריהם חיכו
כשעה אחר המועד הקבוע, ראו את אויבם,
יוסף אלמוגי, יוצא מחדרו. הישיבה עברה
בשקט, ברוח ידידותית. אפשר היה לחשוב

בין המעביד והעובדים, לא הוכרז על שבי תה
אמיתית.
״סוחרי עבדים״ .על מה התנהל ה ויכוח?
על שלו ש תקנות, אשר בעיני האיש
מן הצד אין להן כל משמעות. אך לגבי הימ אים
— המאבק העתידי עם שוהם — י ש
גם יש להן משמעות.
תקנה ראשונה: ימאים יתקבלו לא ע״י
הלשכה הכללית, אלא ע״י האגודה עצמה.
טענת הימאים: זה היה כך עד עכשיו,
בימי המזכיר הממונה. המדובר לא כל כך
בקשר לקבלת ימאים חדשים — דבר שאינו
מענין במיוחד — אלא בתנודה הרגילה של
ימאים, היורדים מאניה ועולים על שניה.
חוששים הימאים: אם ימסרו את הענין
ללשכה, תשתלט חברת שוהם על העסק,
תוכל להעניש שוב כל ימאי שלא ימצא חן
בעיניה. תשובת הועד הפועל הפור מלי ת:

הצי הכבול. אותה שעה התהלכו בני
חיפה, העיפו מבטים תכופים אל האניות
שעגנו בנמל, הצי המסחרי הכבול. הם ידעו
כי השביתה תגרום נזקים עצומים למדינה,
סבל רב לאזרחים שאספקתם עוכבה. הם
שמעו את דברי ההסתדרות, שטענו כי חבו רה
של צעירים חסרי־אחריות ניסתה להש תלט
על המכשיר הימי אדיר־החשיבות של
המדינה, להכתיב תנאים בלתי הגיוניים ל הסתדרות.
אולם
לבם היה עם הימאים השובתים, סלד
מפני מפירי השביתה. הם ידעו שמשך חד שים
רבים הוכתם שם• ההסתדרות ע * אנ שים
שעשו מלאכתם רמייה, כי הימאים הצ עירים׳
אף אם לא צדקו תמיד, אינם אויבי
ההסתדרוונ אלא להיפך, מחדשיה מבפנים.
ובסתר לבם קיוו כי דויד הימי ינצח את
גלית המשרדי, כי אותה חבורה של צעירים
זקופים, עזי־נפש, חלוצי הים של האומה,
מניחי היסוד למסורת ימית גאה, יצאו מנצ חים.
מצדה
גייסה ההסתדרות את מרבית הע־תונות,
החלה במלחמה פסיכולוגית נגד ה שובתים.
בוקר וערב חזרו העתונים ו ה כריזו:
״מתנדבים יוציאו את האניות. הימאים עומ דים
להכנע.״
אך הימאים לא היו עזובים לגמרי. צעי רים
ואנשי ציבור אשר שמותיהם הפכו זה
מזמן שם דבר יצאו בגילוי דעת מלהיב לעז רת
הימאים .״אנו לצדכם עד אשר שוב יעלה
העשן מארובות הצי המסחרי,״ הודיעו.

העולם הזה״ מס׳ 734

במד ־ נ ה העם דרושה: דו*מה אישית
בה בשעה שחוגים רחבים בנוער החלו ני־תמים
לפעולה ציבורי ת גדולה לתמיכה ב־מרד
הימאים (ראה המרד על הים) שראו בו
מלחמה של הכוחות הצעירים העולים ב הוד
נדונות המוסרית הגוברת והולכת, החלו גם
טובי הצעירים במפלגת השלטון תוהים על
דרכים לתיקון
סיבות ההתנוונות, מחפשים
ולחידוש.
מאמר צנוע שהופיע ביר חון מפא״י, מולד,
עורר רעש מיוחד, הרהורים עמוקים בלב
ותיקי המפלגה. חיים בן־אשר, ח״כ מפא״י
סרג׳נט בצבא
בן ,36 ממיסדי גבעת־ברנר,
הבריטי וסרן קרבי בצר,״ל, נמוך, ממשוקף,
ודומה למורה בית־ספר תיכוני, ניגש י שר
ההתנוונות החלה
לעניין. אומר בן־אשר :
מפני שהמנהיגים חדלו לשמש דוגמה אישית
להמונים. מנהיגי העליה השניה חינכו דור
מפני שהיו אנשי התישבוזז, הקריבו את נו חיות
חייהם, עבדו במו ידיהם. התרופה ל התנוונות:
על חברי הממשלה, אלופי הצבא׳,
להתישבוח•־
ל חזור
מנהיגי המשק והרוח
להיות שוב חברי קיבוצים וקבוצות,
בעצמם לפני שיבואו לתבוע קורבנות*
רים.
תמצא•׳*
״אם הנהגת העם לא
הטבעי בהתישבות החלוצית
איני רואה נקודת מוצא לזינוק
המחדשת את חיי המדינה
מפקד חיל האדר, נציגי העם
דינה, מקומם בקבוצה.״

הקריה
״ ב ש ביל מה אג׳ יו שב כאן*״
כשפשטה בקרייה השמועה כי יצחק צ׳י־ז׳יק
,44 ,בן משפחת הצ׳יז׳יקים האגדית ש מצבות
בניה מהוות סימני דרך במלחמת ה יישוב
• ,התפטר מתפקידו החלוצי כראש מנ הל
הנגב, אמר פקיד גבוה: הוא עשה בשכה.
אף כי גם מקורביו של צ׳יזיק (שנתמנה
בינתיים מנהל נמל תל־אביב) לא ידעו את
הסיבה הסופית להתפטרותו, הרי הרקע היה בקרייה ידוע למדי לכל הפקידים הגבוהים
ובירושלים: ההתאכזבות הגוברת והולכת מ תפקידם.
פקיד
גבוה, בעל דרגה י״א (שתי דרגות
בלבד מתחת לדרגת השרים) ,בעל כוח הש פעה
עצום באחת מנקודות התורפה של המ דינה
שאל את ידידו :״מה יש לי? אחר ני כוי
המסים נשארו לי 85ל״י לחודש. חברי
אומרים שאני משוגע. אנשים פחות מוכש רים
ממני, שהתחילו מפחות, הרוויחו רבבות
לירות בעסקים. בשביל מה אני יו ש ב כאן?״
אולם גם אותו פקיד הודה: לא המשכורת
העיקר .״אני יכול להתקיים על מעט, לצחוק
על אחרים שהפכו בורגנים. אולם חסרה לי
הרגשת הסיפוק מעבודתי. הקהל חדל להעריך
התמסרות, העתונים מתנפלים עלי ועל מעשי
מבלי לדעת, לרוב, במה המדובר בכלל. או לם
מקור הרעה הוא, כ מובן, שבירידת המו ״)
בין השאר: אחות צ׳יז׳יק, שרה, מני
בורי תל־חי ; אחיו, אפרים, מגן חולדה.

סר הכללית נראית כל הקרבה עצמית כמע שה
טפשות, וגם הפקידים המסורים ביותר
מתחילים לפקפק אם אמנם אין הם תמימים
מדי.״
כשהשמיע קול־ישראל הודעה שישנם מלו־מות
פנויים ב מ שרדו של ראש־הממשלה והז מין
מועמדים, היתה העובדה המתמיהה לא
מספר הפקידים שהתפטרו, אלא המספר ש נשאר
בתפקיד.

המעמד השני
״סלח לי, אדוני!״
מול הכניסה לבת שלמה, המושבה עתיקת
הימין המנמנמת בהרי אפרים, נעצרה מכו נית
צבאית נהוגה בידי ן גן־ אלוף. הקצין פתח
את דלת המכונית, עשה סימן לאיש העומד
ליד הכביש ומחכה לטרמפ להכנס. הלה, תימני
כבן ^ 5־ * בוש באוסף בגדים מגוון ביותר,
כ ש׳* 1מיאותיו מתנדנדות עם כל צעד, נטל
;1קש שהיה מונח לרגליו ונכנס ליד

ישראל שעובדו בימי המנדט׳ (מהם רק
הצי מליון ע״י יהודים) ו בין שלושה המל־יונים
המעובדים כיום.
גם מספר זה של שלושה מליון הוא הישג
גדול למדי. חצי המיליון של תש״ח עלה כמ עט
למליון בתש״ט׳ קרוב ל מליון וחצי ב־תש״י,
שני מליונים ו שלי ש בתשי״א. עליה
זו היא כמעט כולה יהודית: חצי מליון
דונם נוספים בשטח ישראל מעובדים כיום
ע״י ערבים.
ה״מליון האבוד״ נמצא רק בשלושה רב עים
בנגב. הרבע הרביעי נמצא במקומות
מרכזיים, אך בלתי נוחים לעיבוד ע״י טרק טורים
בשל הצורך בסיקול השדות. הערבים
חרשום, בימי המנדט, בעזרת חמורים ומס מרים.
מכיון
שהנסיונות החקלאיים של העולים
החדשים, שאינם רגילים לעבודה קשה מסוג
זה, גרמו לאכזבה, יפול עיקר הנטל, כנראה,
על ההתישבות הוותיקה. משקים כקבוץ דן,
שהקרקע צרה להם, יצטרכו לשלוח מרגלים,
כבני דן התנ״כיים, כדי לגלות אדמה להקמת

רווח
ותקילין כרטיס.
לעת ערב ניגש זוג צעיר לקופת הקולנוע.
הם ביקשו כרטיסים .״איפה אתם חיי ם?״
שאל הבחור המגודל בלעג, כשהוא נשען
בנוחיות על סורגי הקופה ,״כמה כרטיסים
אתם רוצים?״
״כמה זה עו ל ה? ״ שאל הצעיר .״ שתי
לירות כרטיס. מקום טוב על היציע ! ״
״אתה מנוול אמרר, הצעירה .״אני לא מנ וול״
.הצעיר הוציא תעודת נכה־מלחמה
מכיסו ,״אני נכה ! ״
המשק הצלרותו של מיסטר יסודי
זאב בסיס הוא מלח משוחרר שהחליט
להקים בית בחיפה. כלומר: החליט להפוך
צריף רעוע, ירושה מימי הצבא הבריטי,
מקום מגורים היאה לבני אדם. אולם חיש
מהר נוכח לדעת כי הדבר כרוך במכשולים
לא מעטים. המכשול העקרי: כסף.

סיפר שהוא תושב הכפר אום־זינאת.
שהראה ידיעה עמוקה בעניני הסביבה,
אותו מדוע עזבו כה הרבה תושבים את
בז מן האחרון .״הרי זה מקום טוב
?וד וי ש בו מטעים גדולים עוד מימי הער־הוא
הוסיף.
״קשה מאוד לחיות שם,״ ענה הטרמפיסט.
״זה רחוק מן העיר ואין שם ברזים בבתים.״
״האם בתימן היו לכם ברזים בכל בית?״
שאלו הקצין.
״סלח לי, אדוני! ענה הנוסע, נפגע .״אני
לא מתימן, אני מעדן ! ״
חקלאות כפד־^לעד* ליד עוה
ג׳יפ בודד סייר ליד רצועת עזה, בקרבת
הגבול הדרומי של ישראל, נכנם למחנה
אוהלים.
״מה זה כאן?״ שאל הנהג.
חקלאי שחום הרים לרגע את ראשו, מיל-
מל ״כפר־גלעדי״.
״מה, אתה חושב שבאתי מאמריקה?״ צחק
נהג הג׳יפ, בטוח שמתלוצצים על חשבונו.
הוא ידע כי כפר־גלעדי שוכנת ליד הגבול
הצפוני של ישראל, מרחק 250ק״מ. אלא
שהוא טעה: מחנה האהלים היה באמת כפר־גלעדי,
או, לפחות, סניף ממנו.
היה זה רק אחד ממחנות־אהלים הרבים
הפזורים כיום בכל רחבי הנגב הצפוני, מתוך
מאמץ עליון לעבד את האזור השחון של
הנגב הצפוני. מטרת המבצע: להכשיר לפ חות
שלושת רבעי מליון דונם של אדמות
מוכרות. למטרה זו הפרישו קיבוצים וותי מקבלים
קים
רבים סניפים של אנשיהם,
סובסידיה של לירה אחת לכל דונם חרוש
לשנה.
כמקום אפוד, סובסידיה. מאמץ זה
הוא חלק מן המאבק הגדול על ״המליון הא בוד״
,המתנהל כיום ברחבי הארץ תחת ני צוחו
של המדור לאדמות מוברו ת של
משרד החקלאות. מיליון זה הוא ההפ רש
בין ארבעה מיליוני הדונם של שטח

דוד כן־גוריון והגנרל

וויליאם ריילי

0לקיבוץ?
סניפים. אלא שהפעם לא יצטרכו לתור את
הארץ לארכה ולרחבה, יוכלו לגשת י שר
למדור האדמות המוברות בקריה. ובמקום
לקחת עמם את האפוד והתרפים, כ־600
בני דן בימי השופטים, יקחו עמם את הסו בסידיה
הממשלתית.

הוא צריך מלט — כסף ! חול, בלוקים,
ברזל, רעפים — ,לכל דבר דרו ש כסף.
לא סתם כסף אלא סכומים גדולים. אותה
בעייה (מחיתם גבוהים) עמדה בפניו גם לאינסטלציה צנורות
כאשר הלך לקנות
חשמלית.

התקווה: בסוף שנת תשי״ג יהיו בישראל
ארבעה מליון דונם מעובדים של אדמת גי־דולי־שדה,
כבאותו שטח בימי המנדט, אלא
שבעזרת זבלים ו שיטות עיבוד טובות יו תר
יעלה מיבול ב־ 50 אחוז על יבול ימי המנדט.
גידול האוכלוסיה באותו שטח עלול להגיע,
באותה תקופה, ל־ 150 אחוז.

אחד.

השוק השחור
״אני נכה!״
״דחוף ! יו תר חזק ! צפצף עליה !״ צעק
בחור מגודל בעל שרירים בהצביעו על אשה
צעירה עם תינוק בזרועותיה. הם עמדו
כולם, כאלף. איש במספר, כשפלגי דיעה
ניגרים מפניהם, דחסו זה את זה בכוח של
גוש ב שר אחד ארוך ומזדנב אל מעבר
לחצר הקולנוע, בצעקות, קללות ותגרות
ידים•
הסרט ש מ שון ודלילה נכנם לשבועו הר ביעי.
הנהלת הקולנוע (אסתר) ביטלה את
שתי ההצגות הנוספות מסיבת מחסור בכות
אדם של עובדי הקולנוע לכן השתולל כוח
האדם בחוץ, ליד הקופות, יותר מאשר ב־3
שבועו תיו הראשונים של הסרט. קבוצת נע רים,
אשר על פי כל סימניהם הפיסיים
חייבים היו להמצא בשעת בו קר זו על ספ סלי
בתי־הספר, השתחררה מדי פעם מפתח
הקופה, ובידיהם ארבעה כרטיסי־כניסה (המק סימום
לאדם) ,נגשו אל הבחור המגודל,
מסרו לידו את הכרטיסים ומהרו לתור, לה־הקופה.
הסיבה :
דחק מחד&ז. המטרה :
ראש הקבוצה, הספסר, משלם להם טבין
• מספר זה אינו כולל אדמה נטועה (פר דסים
ומטעים) אשר המדור אינו אחראי לה.

,העולם הזה״ מס׳ 734

נקי

של חמשים

פרוסה ה
חשמל?״

שאל

מרו ת

״צ מרו ת חשמל?״
״חצי לירה מטר!״

שאל

חשמלאי

חשמלאי

אחר.

זאב היה זקוק ל־ 50 מטר. אולם לא היו
לו 25 לירות. בימי שרו תו בצי קראו לו
מיסטר יסודי כי אהב תמיד לגשת י שר
ליסוד של כל עניין. גם הפעם החליט לעשות
כבימי ש ח תו בים. הוא שאל לכתובת בית־החרושת
המייצר את הצמרות, נסע אליו.
״אני צריך 50 מטר צנור חשמל,״ פנה ל מנהל
בית־החרושת.
הלה התחיל לצחוק .״הה, הה ! 50 מטר
צנורות הוא קרא לכמה אנשים שהיו
שם וסיפר להם על הבחור שבא לקנות
50 מטר צנורות. גם הם התחילו צוחקים.
״כאן מוכרים אלפי קילומטרים של צנורות,
לא מטרים בודדים,״ ענו לו.
זאב לא נואש :״אולי בכל זאת?״ שאל.
המנהל ענה :״תבוא מחר ודבר עם בעל
בית־החרושת. אולי הוא יסכים.״
למחרת הופיע זאב בפני בעל המפעל
הוא סיפר לו את כל
ובעצמו. בכבודו פרשת הבנייה שלו ואת המחסור במטבע
ישראלי (או אחר) שהוא סובל ממנו. הסי פור
עניין את החרשתן והוא הסכים למכור
לזאב את הצמרות הדרושים לו.
כמה עולה
למוד הנסיון.

ה מ טר?״

שאל

זאב

הזהיר,

אבל אל
״שלוש וחצי פרוטות המטר.
תספר לאף אחד,״ ענה בעל בית החרושת.
וכך פתר זאב את בעיית החשמל והמטבע.
( המ שן בעמוד ) 10

1:11

בבית־הספר לחיל רגלים של צבא ארצות־הב־רית
קרה לא מכבר מקרה מעניין: טוראי אמרי קאי
צעד לדרכו בשעות שלאחר העבודה, כש ראה
לפתע קבוצת חיילים במדים משונים. כי אות
לחייל הגביה את ידו להצדעד, אבל בנגוע
האצבע במצח נתמלא פתאום ספקות וב הורידו
את ידו בצורה מגוחכת, שאל :״אני מקוד שלא
טעיתי. נכון שאתם קצינים?״
מבוכתו של החייל היתד, בבואה לתמורות
שחלו בבית־הספר בז מן האחרון. מזה כמה חוד שים
מתאמנים קצינים כמעט מכל הארצות הי דידותיות
של אמריקה בבית־ספר זר .,אפשר
לפגוש קצינים בריטיים בעלי בטלדרסים פשוטים
ונוחים, קצינים מארצות אמריקה הלטינית בע לי
תלבושות צעקניות, עטורות סרטים וחבלים
רב־גווניים ואותות כבוד מלוא החזה וקצינים
מערב הסעודית שפרט לכוכבים שעל כתפיהם,
מדיהם הם אותם המדים שמתחלקים יום־יום
ככל מחסן אפסנאות אמריקאי.
לנוחיותם של הקצינים
האורחים פתחו שלטונות
בית־הספר משרד ל קי שור
עם קציני בנות־הברית
שבראשו עומד לויטננט־קולונל
צ׳ארלם מיד, מי
8היה נספח צבאי בסוריה
ובלבנון בימי מלחמת
ישראל ־ ערב והפיכת
זעים. משרד זה משרת
בנאמנות
את הקצינים
ומטפל בכל בעיותיהם,
החל מענייני תשלומים
הארגזים
וכ אז בסידור
זאריזת חפציהם לסיום
י ^ $88
הקורס.
בית־הספר נמצא בפורט־באנינג שעל הגבול׳
:ין מדינות ג׳ורג׳יה ואלבמה, שתי מדינות ה־
:חשבות למפגרות שבדרום ארצות־הברית, בלב
;דרום העשיר בכותנה, בורו ת ואי־סובלנות
:זעית.
אזורי האימונים משתרעים על פני שטחים
ינקיים ובמלחמת העולם השניה למדו בו עד
מאה אלף איש לעונה אחת. בעזרת שיטות הד־יכה
מעולות ו ציוד חדיש מצליחים האמריקאים
׳העביר קורסים למספר גדול של אנשים בפרק
מן קצר באופן יחסי לחומר הנלמד. אך בית־זספר
משמש גם ערש ללידת והתפתחות שי-
זות הלחימה של חיל הרגלים האמריקאי. שי־זות
אלה פותחו בעיקר לאחר מלחמת העולם
;שניה לאור הנסיון שנרכש ובהתחשב עם ה־
!ובדה שכוח האש של יחידת צבא אמריקאית
;וא גדול מזה של כל יחידה דומה בכל צבא
>חר (העולם הזה .)723 גם מלחמת קוריאה
עימשה כר נסיונות נרחב. כך למשל, לאחר,

נסיו? מלחמה זו, הונהג מחדש האימון ב כידון
מאחד שכמעט ונתבטל בתום מלחמת העולם כיון
החצי אוטומטית
שהאמריקאים טענו שתכונתו
של הרובה האישי שלהם (גרנד מ־ ) 1עונה גם
על הדרישות של לחימה בטווח של פנים אל
פנים.
הסיבה העיקרית להשתלמות הקצינים הזרים
הרבים נובעת מההחלטה לאיחוד כלי הנשק של
מדינות האמנה האטלנטית. לכן גם תופס אי מון
הנשק את החלק החשוב ביו תר בתכנית הש תלמותם.
הפיליפינים
הם רציניים. רבים הקצי נים
בצבאות המדינות הידידותיות לארצות־הב־רית
המתאווים להתקבל לבית־ספר חיל רגלים
זה, המדריך את חניכיו לתפקידי מפקדי פלוגות.
הם נשלחים על ידי מדינותיהם אחר מאמצים
קשים למדי (למרות שטיב המאמצים שונה ברוב
המקרים) .מלבד זה שכל חניך צריך לשלוט (או
לפחות להבין) בשפה האנגלית ולהיות בעל השכלה
מספקת וגם לפחות בעל
דרגת קצינות של סגן
עליי גם
משנה הרי
לעבור את אי שורי ה מטבל
של צבאו. רק
בפיליפינים, שצבאם הו דרך
והוקם עוד במל חמת
העולם השניה על
מק־ארתור
ידי דוגלאס מתפקיד שפרש
(אחר
רמטכל אמריקאי והפך
פיליפיני, פילדמרשאל בעל
האמריקאי היחיד
תואר זה, ונסתייע בש ליש
ש ש מו היה דוויט
לויטננט־קולונל)
אייזנהאור ודרג תו היתר, של
נדרשת עמידה בבחינות חמורות למדי המבטי חות
לקצינים העוברים אותן שיגור לארצות־הברית.
בארצות
הסקנדינביות, בנלוקס, איטליה וי וון
יכול כל קצין להעמיד את מועמדו תו ׳,הוא
זוכה לחישוב נקודות (המבוסס על טיב עבודתו
בצבא וותקו) ,נשלח בהגיע תורו.
השיטה הנוחה ביו תר היא שיטת אמריקה הד רומית
וארצות ערב: עמדה חברתית מתאימה,
המוודאת בעזרת ד,פרוטקציה הנאותה, המלווה
לעתים שוחד כספי רב, יציאה לבית־הספר הא מריקאי.

ר,ספר
בזכו ת ההסכמים לסיוע צבאי,
בין ארצות הברית לארצותיהם.

רוב החניכים, שהגבוהה בדרגותיהם היא זאת
המקבילה לדרגת רב־סרן, הם יוצאי 12 ארצות
האמנה האטלנטית (כולל אמריקאים, שאינם מוב דלים
מבני חו״ל הנמזגים לתוך מחלקותיהם ב שיעור
של שלושה, ארבעה למחלקה) המתיחסים
ברצינות יתירה ללמודיהם, בניגוד לקצינים ה לבית
שנתקבלו
דרום
אמריקאים והערביים

גם ארבן ן מקלחות. ממשלת ארצות־הב־רית
מעניקה לכל קצין חמשה דולאר (כשתי לי רות)
ליום, נוסף למשכורת האישית המשתלמת
על ידי מטהו ומוודאת בכך כי מ שכור תו תש ווה,
לפחות, לזו של סרג׳נט בצבא ארצות־הב־רית.
אין החניכים (יו תר נכון: מטות צבאותי הם)
חייבים בתשלום דמי לימוד.

? } זרתזכוכיתמגדלת. צבא ארצות־הברית מרבה להשתמש בצילומי אויר הניתנים
יהוי בעזרת סטראוסקופים כפי שהוכח בשעת נסיו! נ א שר צולם מגרש גולף מגובה 13,500
דר, הובחנו האנשים המשחקים בבהירות ובעזרת זכוכית מגדלת אף נתגלה הכדור בו שיחקו.

הקיימים

בית־ספר זה הוא היחיד במינו בארצות־הב־רית
ומפיק מדי שבוע מחזור של מאתיים חני כים
(בהם לעתים, שניים, שלושה קציני חוץ
בלבד; עשרה — לכל היותר) שהודרכו משך 14
שבועות לתפקידי מפקדי פלוגות. עיירת בהגיע קצין ז ר לשדה התעופה של
פורט־באנינג מצפים לו קצין מטה צבא ארצות־הברית
המלווה דרך כלל על ידי הנספח הצבאי
(באם יש כזה) של ארץ מוצאו של הקצין. באו־

מהפכתהלאירתע. סגן־אלוף אמריקאי מסביר לחמשה קצינים זרים (נורבגי, צרפתי, איטלקי, אנגלי
והולנדי) את פעולת הלא־רתע 75מ״מ שחולל מהפכה ב שיטות הלחימה בצבא ארצות־הברית
הקנה.
רתיעת

ב כן ובמונעו האחוריים פתחיו דרך
הגזים את כשחדרו

רוכה יורה רימונים. קציני 12 אנמנת האמנה האטלנטית
התישבו ביציעי צופים של בית־הספר נדי להזנת בהדגמת כלי
נשק חרישים: הפעם. מציג מדריך המתסייע בטנראי מחיל הרגלים.
והנקיון שעה שאיש יחידת השירותים מזוודתו מעביר את
רו ב) *
על פי
י הפרטי ואחר הוא זוכה להסברים מפור־מפי
מנהל בית־הספר.

ר המיוחד לכל׳ ח ני ך קטן למדי () 3x4ארון, מיטה, כוננית, שולחן וכסא. הוא
מ־ 16 או 18 החדרים הנמצאים בבית עץ דו ׳
,המכיל גם ארבע מקלחות (מפיקות מים
בכל 24 שעות היממה) ובתי־כסא.

תים קרובות, מטוס פרטי. בפגישה
ונח עם מנהל בית־הספר ניתנת הסברה
־ ,על משטר ונוהג בבית־הספר (שאינם

וים למדי) ועל סדר
ות (בהן מצטיינים
8 8 ^ 8 8 8 8611118
1צבאות ערב בבש־
;עתקה).
החניך בעל מש־כרבים
מהחניכים

:עם משפחתם ב>״
יבוא לשעורים ב־

יזי הפרטית( ,או,
שקורה לעתים ק־

:למדי, במטוסי יי״
4 0 9 9 9 1
9 ^ 9 9 0 2

י הדולארים הרש־ם
עבור הארוחות
דה, שהיא עסק צ־
־,נתון בידי מנהלים אזרחיים העומדים ל ו
של קצין צבא, מושקעים היטב. סביב
החניכים
:ות ארבעה־כסאותיים מתרכזים
סדר ישיבה קבוע ומביאים את מנותיהם
זן לפי שיטת השרות העצמי ונהנים מ־ז
טיפוסי למסעדות קציני צבא ארצות ׳
המכיל, לדוגמה, לארוחת־הבוקר: חבי־שמספר
ביציה והכנתן נתון לטעמו האי יל
כל חניך) ,חלב, דיסות, נקניק או בשר
כשהסעודה פותחת באחד מחמשת סוגי
ט המצויים על רוב שולחנות הסועדים
׳ת־הברית: תפוזים, אשכוליות, ענבים, אנ י
עגבניות.
:צבא ארצות־הברית אין לקצינים משרתים
ם, אן בבית־הספר, בו שווים כל החניכים
הבדל דרגותיהם, מועסקת יחידת שירותים
,כדי לא לגזול את זמנם המועט של ה ד
לתפקידים אלה.

גם ארוחות הצהרים והערב, הדומות זו לזו,
אינן נופלות בטיבן מארוחת־הבוקר: למנת ה בשר
(עוף, תרנגול הודו, חזיר, עגל או בקר) מת ווספים
ירקות מבושלים, אורז, מרק־בשר וסלט
בעל אופי מיוחד (תרד רפוד גבינה ומכוסה אפר סקים
ודבדבנים) והארוחה מסתיימת, דרך קבע,
בגלידה ועוגה.
לכסוף, נשים כפונדק. אין חייהם החב רתיים
של החניכים משעממים כלל. מלבד הצגת
קולנוע יומית (כל יום סרט חדש, לעתים אפילו
לפני הצגת הבכורה הארצית, בניו־יורק) ,מתקיי מות
פגישות חברתיות ב מועדון החניכים, בהם
מבלים הקצינים את זמנם בשיח ובמשחק, קוש רים
ביניהם יחסי רעות לאורך ימים. כך יוצא
שכמעט כל בוגר מחזור עוזב את הקורם כשב־פנקסו
כמאתיים כתובות של אחים למחזור שעם
עשרה מהם לפחות יתכתב וייפגש לעתים קבועות.
רוב הקצינים שאינם בעלי מכוניות רוכשים או תן
לפי שיטת תשלומים ל שעורין הנפוצה באר־צות־הברית,
יוצאים למ־סעות
טיולים בימות ה־

חופשה השבועית.
| ״ין! 1 טקס הסיום הנערך כ־ן1
1 כלות שלושה וחצי חוד־י׳

הלימודים הוא מפואר

ביו תר: באולם הגדול בו

ערוכים דגלי כל האר־

צות שקציניהן השתתפו

יו ז
בקורס, כשדגל ארצות הברית
בתווך, יושבי ם
ג ^ 11^ 111

הבוגרים סדורים בשו־ך

רות לפי סדר אלפבתי

של שמותיהם כשנאום

מפקד בית־הספר מלווה
תפילה מיוחדת שכוהן בית־הספר (פרוטסטנטי,
בדתם של רוב בני ארצות־הברית )חיבר במיוחד
למאורע.
שעה שתזמורת צבא מנגנות מארשים צבאיים
מחלק גנרל אורח (על פי רוב בעל שלושה כוכ בים,
לויטננט־ג׳נרל, לעתים בעל ארבעה קוב־בים,
ג׳נרל) את תעודות הבוגרים לקצינים האמ ריקאים
שביניהם כמעט ואין נכשלים ולזרים, בהם
בולטים הדרום־אמריקאים בכשלונותיהם הנובעים
בעיקר מאי־ידיעת השפה וחוסר השכלה צבאית
כשלעתים הוא מכבד בהזכרה מיוחדת קצין ז ר
בעל עבר ידוע, כקפטין סייאמי, ממשפחת המל כות,
שסיים את הקורס אחר שרתו כנספחה הצב אי
של ארצו משך שנתיים בוואשינגטון, בירת
ארצות־הברית.
אחר הטקס עורכת כל מחלקה את נשפייתה
הפרטית המתבטאת בדרך כלל בהתהוללות של
משקאות ונשים בפונדק שמעבר לגבול(באלב מ ה,
מתירת המשקאות) והנשכחת תוך ימים ספורים.

הטנק. טנק כבד, מ־ 46 הקיני על החניכים שמנ של הגנרל פטנן, מבליט את יכולתו בשעת אימנני
מעבר לים. ישובי ם בתוך הטנק.
שדה כשחנינים

מומחי גשק אמריקאיים, חובש
קירור אויר.ומים. קצינים־חניכים מתאמנים בהדרכת
כובעי פלדה, במקלעים בעלי קירור אויר וקירור מים וקוטר של .30ט דס 50.אינצ׳ים.
הנורבגיוההולנדים. מיג׳ור הקון נורדהאוג הנורבגי, וחקפיטנים ההולנדים הנדריק ואן
דר־קאם ויוהאנס ואן־לוזנס מסיבים עם׳ קצין הקישור של ביה״ס, הלויטננט קולונל צ׳ארלס מיד.

במד
(המשך מעמוד ) 7

דשים היה חשש כי הסוכר האדום יעובד לממ תקים
והגיעה השעה להחלטה נוספת: צבי עת
הסוכר בצבע ירוק.

צליליה של תזמורת צבאית, שניגנה באיצ־מדיון
הסמוך, מילאו את האולם המרווח של
בית הדפוס. אולם קולו של אלכסנדר ווילף
הגיע לאזני עשרות
התגבר על המנגינה,
חברי־הכנסת, המו״לים והעתונאים שבאו ל השתתף
בפתיחת המפעל — בית הדפום הג דול
ביו תר בארץ, דפוס ישראל, בו הושקע
כרבע מיליון דולאר.
להשקיע
״כשאמרתי לידידי שאני עומד
חלק מכספי בארץ, אמרו לי שאני משוגע,״
סיפר אלכסנדר ווילף, גבה הקומה ובעל ה־עינים
החומות .״אמרתי להם — לא איכפת
לי שאפסיד את הכסף. אני עוד צעיר, אם אפ סיד
את הכסף ארויח אותו מחדש. ואם לא,
לא יהיה גם כן כל־כך רע. אסתפק בפחות.״
אחר סיפר ווילף מדוע עשה בכל זאת את
המעשה: הוא הקדיש עשר שנים מחייו ל עבודה
למען ארץ־ישראל, תחילה לימין הועד
האמריקאי של פיטר ברג סון (הילל קוק) ,ב פעולה
למען הקמת צבא עברי, בעזרה למח תרת
ולהעפלה .״לא חבל לי להפסיד כסף,״
אמר ,״אבל חבל לי להפסיד את השנים וה מרץ
שהשקעתי בארץ זו. לכן אני מעונין
שיצא משהו מכל הענין הזה, מן הארץ ה זאת.
ואני מאמין שיש עתיד גדול למדינה
— רק תקום בה רוח חדשה ונועזת.״
שמואל מרלין, חברו של הלל קוק בועד
האמריקאי שפר ש מכסאו בכנסת (תנועת ה חרות)
כשהתאכזב מפעולותיה, איש אמונו
של ווילף, הוסיף אחריו :״איננו מאמינים
שהארץ צריכה להיות עניה. אני מאמין שהיא
יכולה להיות עשירה ומשגשגת.״
נוסף להשקעה האמריקאית הושקעו גם
150.000ל״י על ידי משקיעים ישראליים.
הראשונים היו קבוצה של פעילי אצ״ל־חרות
אשר קירבה להם לאלכסנדר ווילף ופעילותו
בארצות הברית. הגורם השני: אורנע, קבו צת
ותיקי ההגנה שהחליטה להתארגן על
בסיס מסחרי, עסקה בין השאר במחסני ערו בה,
אולפני הסרטה. מחסנם, ב צפון תל-
אביב, מול הנמל, שו פר והותאם לצרכי ה מפעל
החדש.

חיפה

האמונה בעו שר

המד. מיוחדת לדבורי ם
סוכר ירוק או סוכר אדום היא הבעייד, בה
מתחבטים שלטונות הפיקוח על המזונות ש נדרשו
להקציב סוכר ל־ 32 אלף הכוורות הנמ צאות
בארץ והמפיקות כ־ 500 טון דבש לשנה.
להפקת 17 קילו דבש ממשפחת דבורים
ממוצעת דרושי ם תשעה קילו סוכר הנמסרים

״לא איכפת ל למוח !״
פעם היתד, משפחת דגלוש כל יכולה בעיר
חיפה הערבית. רכושם כלל רובעים שלמים
של בתי מגורים ובית־החרושת הגדול ביו תר
לעראק. בינתיים קמה מדינת ישראל ופ ני
הדברים השתנו.
השבוע, במוצאי שבת, ישב סברי דגלוש,
מרכיב משקפים, בעל שערות מלבינות בר בבית־הקפה
כות,
הצולע ברגלו הימנית,
דולפין ברחוב העצמאות, חיפה. אלא שסברי
עדיין זכר את הימים כאשר בית־הקפה דול פין
עוד נקרא בית־קפה אדוארד על שם בעלו
הנוצרי ורחוב העצמאות היה ידוע כרחוב
המלכים.
הוא י שב בבית־הקפה ושתה כוסית אחר
כוסית של עראק. בהיות נפשו מרה עליו
(אשתו ובניו ברחו בעת כיבוש חיפה ולמ רות
כל השתדלותו להחזירם עדיין נמצאים
מעבר לגבול) הרים את קולו וזעק :״איזה
חיים אלה, יה אללה ! כל מיני אנשים מבי אים
לארץ — זונות, כלבים, רועי זונו ת —
אבל את אשתי והילדים שלי משאירים שם
כמו כלבים ! ״
חברו, אף הוא ערבי בן משפחה עשירה
ראשו בהבנה
(הנמצאת בארץ) הניד את
עמוקה. המלצר שעמד ליד הבאר אף הוא
ריחם והבין — אשתו וילדיו נמצאים בלב נון.
אולם
מרחק מטר, ליד שולחן קרוב, י שבו
כמר, אנשים שלא הבינו אל נכון את דברי רזה סברי. היו אלה דוד, מרוקאי שחור,
ויפה, בעל שערות מבריקות מתחת לכובע
מלחים שחור, חבר וחברה. הם חשבו ש הדברים
(זונה, רועי זונו ת) היו מכוונים אלי הם.
וכגבר המכבד את עצמו לא יכול היה דוד
לסבול כי יכנו את בת־לויתו זונה. הוא ניגש
לסברי ושאל אותו כיצד מעיז הוא להש תמש
בל שון זו.
סברי לא היד, במצב רוח להסביר .״אתה
ועוד חמישים כמוך אינכם מבהילים אותי.
אני שם את כולכם בכיס הקטן ! ״
דוד סבר אחרת. תוך דין ודברים נשרטה
אזנו של חברו של סברי דגלוש, אולם תוך
הריתחה לא שם איש לב לכך. בעל בית־הקפה
התערב, ביקש מהצדדים להפסיק את ריבם
המפריע לעבודתו ולשמו הטוב של בית-
הקפה דולפין. דוד הסכים, החליט לחכות עד

ינה
עוד יכול לעשות לי?״ הוא פנה לעבר דוד.
״לא איכפת לי למות !״
בינתיים התאספו מתווכים ועו שי שלום ל מיניהם.
הם השתדלו להסביר לדוד כי סברי
שיכור ואינו יודע את מה שהוא אומר. ואי לו
לסברי השתדלו להסביר כי דוד הוא ה שיכור
ואין להתחשב באיומיו. אולם הכל
היה לשוא.
עד אשר מצא אחד הנוכחים את משפט
הצדק. הוא לקח את דוד הצדה ובקול משכ נע
לחש לו :״אתה צודק. אילו אדם קרא לי
רועה זונו ת הייתי הורג אותו במקום. אולם
עליך להתחשב בעובדה כי זהו ערבי. אם
אתה תפגע בו יאמרו שפגעת בו מפני ש ערבי
הנהו ולא מפני שהעליב אותך.״

תלמידי כיודספר שבח השדכתיס
״...אלן לצבא !״
דוד חשב כמה רגעים ולבסוף, בהתרגשות,
״האיש הזה שיכנע אותי,״
ניגש לסברי.
הוא אמר ,״אני לא רוצה שיגידו כי אני שו נא
ערבים. להיפך. כל הערבים הם אחי וגם
לך לא אעשה כלום.״
ובשקט שהשתרר פתאום בבית־הקפה, הת נפלו
שני האנשים איש על רעהו והתנשקו.

חינוך
ש אחד באורגון״
כשבישר משרד החינוך והתרבות בראשית
החודש כי מחוסר מטבע ז ר נסגרה הרשמת
סטודנטים לאוניברסיטאות חו״ל, פורסמו
גם תוצאות מפקד הסטודנטים הישראליים
בחו״ל שהקיפו 900 מבין 1500 הישראליים
המשתלמים בכשני תריסרים של מקצועות
טקסטיל, פסלות ורוקחות)
(בין היתר :
ב־ 14 מדינות זרו ת.
המסקנה: כל סטודנט שני גמצא בארצות־הברית,
כל סטודנט רביעי בשוויץ, כל חמישי
באנגליה או בצרפת. אולם גם נורבגיה,
שוודיה ואיפילו אורוגווי הדרום־אמריקאית
והרחוקה לא יצאו ריקם. בכל אחת מהן
לומד סטודנט ישראלי אחד.
ורוב הלומדים מתרכזים ברפואה, הנדסה
ומדעי הרוח והטבע כש־ 16 בחורים מש תלמים
ברפואת־בהמות (וי טרינריו ת) ואר בעה
יוצאי דו פן חלוציים בבניין־אניות.
אולם שי עור הסטודנטים הישראליים (כולל
2000 אנשי ירושלי ם ו־ 1000 אנשי חיפה)
לגבי האוכלוסיה עדיין קטן פי חמש מהשיעור
האמריקאי׳ פי שלו ש מהניו־זילנדי,
אינו מבטיח עתודות מקצועיות במידה מס פקת,
למדינה נבנית.

״נדבר רק עם ההורים!״
שמואל מרלין ואלכסנדר ווירף
״חבל לי להפסיד את המרץ...״
לה -כתזונה מיוחדת. אך מאז נשתנה היוזס
בין מחירי הדבש והסוכר, שהיד, פעם 0י 1:
לטובת הדבש והפך 1:30 לטובת הסוכר (מחיר
דבש רשמי — 56 פרוטו ת הקילו בהשוואה
לשתי ל״י מחיר קילו סוכר בשוק השחור)
הפך עסק החלפת 17 קילו הדבש בתשעת
קילו הסוכר ל מצויין. הפיתוי: לקבל פי
שלו ש עבור אבטלה במקום השקעת הסוכר
תוך עבודה מפרכת.
הפתרון: צביעת הסוכר המיועד להזנת
הדבורים בצבע אנילין אדום. החישוב: סוכר
צבוע לא יימכר.
אך כאשר לא חולק סוכר משך שלושה הו־

שסברי יעזוב את בית־הקפה ולסדר את ה חשבון
ברחוב הניטרלי.
שני הצדדים י שבו בסבלנות ליד שולחנו תיהם
הנפרדים, התכוננו להכרעה על ידי
לגימה אינסופית של עראק ( 0ברי) וקוניאק
(דוד) .״אני לא מפחד מאף אחד,״ התרעם
דוד בהראותו על זרת ידו הימנית הקטועה.
״אני ישבתי תשע פעמים בבית סוהר במא־רוקו
ולא איכפת לי אם י שיבו אותי גם ב ישראל.
אבל מעולם לא אסלח שאדם יקרא
לי ערס (רועה זונו ת
לעומתו ישב סברי ברוח נוקשה. די לו
להידחף מכל צד על ידי היהודים .״מה אתה

בעירית תל־אביב, שילם את דמי הלימוד
עבור בנו, וחתם, כיתר הורי התלמידים, על
חוזה עם העיריה שלפיה מתחייבת העיריד,
לתת לתלמידים את ההשכלה המגיעה להם,
במקרה זה, להפוך אותם מכונאים בעלי-
מקצוע.
משך שלו ש שנות לימוד שמר יצחק שי ד
פרנק על חלקו בחוזה, בעוד שעירית תל־אביב
שמרה על התחיבותד, שלה.
בתחילת השנה שעברה ביקרו בבנין החדש
ורחב ד,ידים של בית הספר שבח, שהוקם
על אדמת פרדס ערבי עקור, ב איזור התעשיה
של תל־אביב ליד ג שר ראש־פינה, למעלה
מ־ 400 תלמיד שחונכו על ידי 19 מורים
בלבד. כבר אז היה ברור ש־ 19 מורים הם

יצחק שינפרנק נולד בגרמניה לפני 18
שנה. כשמלאו לו חמש שנים עלה ארצה
עם הוריו, אחותו הגדולה ממנו, הצטרפו
למושב רמת־הדר שליד רמתיים, יסדו משק
עזר ליד ביתם. מאז מחלק אביו של יצחק
את ז מנו בין המשק ו בין משרד הועד של
אגודת המושב. בינתיים סיים יצחק את בית ד,ספר
העממי ברמתיים, עבר לחמישית תי כונית
בכפר־סבא — אך לא המשיך במגמת
גמנסיה, החליט שאינו רוצה להיות חקלאי
כאביו, הגיע למסקנה ש״אני רוצה להיות
מכונאי טוב כדי לעבוד במקצוע זד, בצבא
ואחר כך בתעשיה הישראלית, שסובלת קשה
ממחסור בבעלי מקצוע ד,מכונאות.״
יצחק שינפרנק שמע על. איכותו של בית־ ׳
הספר למכונאות ״שבח״ שליד עירית תל־אביב.
בתחילת שנת הלימודים 1949 נסע
אביו אל משרד ההרשמה של מחלקת החינוך

מספר בלתי מספיק לתכנית לימודום הכוללת
שלוש מגמות: עץ, מתכת (מסגרות ו מ כו ד
אות) ,חשמלאות, ו־ 42 שעות לימוד לשבוע
המתחלקות ל־ 20 שעות לימודי הכנה לעבודה
המעשית ו־ 22 שעות עבודה. המחסור החמור
במורים מקצועיים פגע בעיקר במוסד העי רוני׳
שאינו יכול לספק דרי שות מורים בתש לומיו
הזעומים.
השנה היה היחס המספרי בין המורים וה תלמידים
מגוחך שבעתיים. בתחילת השנה
הודיע ה.עירית תל־אביב ששבח קלט בשנת
הלימודים הנוכחית 600 תלמיד, לעומת 400
בשנה החולפת. היא שכחה לציין שמ־19
המורים שחינכו 400 תלמיד בשנה שעברה,
נשארו השנה רק , 17 בעוד שמספר התלמי דים
עלה במאתיים.
בשבוע שעבר היה המצב בבית״הספר שבח
לאחר יאוש 20 .שעות לימודי הכנה לעבודה
מעשית נצטמצמו ל־ 11 שעות (כולל התעמלות
ומקצועות כלליים) ; מהסדנה החשמלית ש הובטחה
לכתת ד,חשמלאות מזה שנתיים
ימים, נשארה עדיין הבטחה בלבד. העיריה
הפרה את התחיבויותיה בחוזה ההדדי.
ביום א׳ הראשון לשבוע הלימודים, הפרו
התלמידים את צדם בחוזה. בבית־הספר שבח
פרצה שביתה שהתפשטה במהירות, הקיפה
.את שתי כיתות הבוגרים במכונאות ואת שתי
כיתות החשמלאות. התלמידים באו לבית ר,ספר,
כרגיל בשעה 7.45 בבוקר, לא נכנסו
לכתות, התקהלו על מדרגות הכניסה, במס .דרונות,
עד השעה . 12.00 משלחת נבחרת
של נציגי ועדי הכתות ביקרה במשרדו של
חנוך אנוך, סגן מנהל מחלקת החינוך של
העיריה, הגישה את עצומותיה: תקן שעות
מלא, סדנה חשמלית ולימודים סדירים. אמר
אנוך :״עם שובתים לא ניגש למשא־ומתן,
ובכלל נדבר רק עם ההורים להורים נא מר
ש״המצב יסתדר משך הזמן, יש להטיל
את האשמה על חוסר מורים ב ארץ״.
בינתיים פרצה שמועה בבית־הספר שבדע תה
של מחלקת החינוך לגרש את הכתות
השובתות, להניע את הורי התלמידים להר שמה
מחודשת של בניהם, מבלי להתחייב
לקבל את אלה מבין התלמידים ״שאינם רצו יים״
.אמר יצחק שינפרנק :״אעזוב את בית ד,ספר
ואלך לצבא, בין כה וכה לא אהיה
מכונאי לעולם במצב כזד.,״
הכפר החשבון ד א היה בדיחה
מן הצד,
חברי קיבוץ עין־שמר עמדו
ידיים בכיסים והביטו על מאמצי נהג אגד
המשתדל להוציא את האוטובוס ששקע ב בוץ
ליד הדרך. לבסוף עזב נהג אגד את מקומו,
ניגש לחברי הקיבוץ :״אולי תעזרו לי לס־

,העולם הזה״ מס 734 -

ב־נד 1־ 1ר,
חוב אותו מכאן?״ הוא שאל.
״פנה לטרקטוריסט,״ ענו חברי הקיבוץ.
וכעבור כמה
הנהג פנה לעבר המוסך
דקות הופיע עם טרקטור גדול. הוא התישב
חזרה ליד הגה מכוניתו והטרקטור הוציאו,
בקלות מפליאה מן הבוץ. הנהג נפנף בידו,
המשיך בדרכו.
כעבור כמה ימים נתקבל במשרד אגד בח דרה
חשבון מאת מזכירות קיבוץ עין־שמר.
החשבון: עבור שימו ש בטרקטור, דלק, שעות
עבודה של נהג הטרקטור. חברי אגד במקום
חשבו שזו בודאי בדיחה, לא ענו.
כמה ימים אחרי כן, בהצטלבות הכבישים
מעפולה ועין־שמר, חנה אוטובוס של אגד
שהוריד נוסעים. מאחוריו התקרב טרקטור
של קיבוץ עין־שמר הסוחב אחריו עגלה
עמוסת צנורות השקאה. נהג הטרקטור נסע
במהירות, קצות הצנורות שפשפו את אחורי
האוטובוס, עקמו את השלד.
מיד קמה צעקה גדולה, הנהג ותריסר נוס עים
ירדו מן האוטובוס, התכופפו, בדקו,
העריכו את מידת הנזק. לעומתם ישב הטרלך
טוריסט על מו שבו, חסר סבלנות .״אין לי
ז מן לבזבז כאן׳״ הוא אמר לחבר אגד .״גם
אם תעכב אותי אין לי כסף לשלם לך. סע
לחדרה ושלח חשבון עבור הנזק לקיבוץ
עין־שמר.״
ואמנם נתקבל כעבור כמה ימים חשבון
אגד בעין־שמר. אלא שחברי עין־שמר הראו
נימוס מסחרי במידה החסרה לחברי אגד.
הם שלחו מכתב לאגד בו הם מודים על
קבלת חשבונם ומודיעים להם כי ניכו את
סכום הנזקים מהסכום המגיע להם עבור
משיכת האוטובוס.

כי, נוסף על זאת, רואים אנו בעין לא יפה
את העובדה שמיצרכים קצובים שהיו צרי כים
להיות מיועדים לעם, מנוצלים ע״י הממ שלה
ומקדמי חנויות הסקרים והדולארים לטו בתם
האישית של המקדמים עצמם, לרעת
העם.״
הקטיגור, צבי שש, מעורכי עתון וזרות
לה ליברטה י שראליין פתח את נאומו בחוות
דעתו כי עם הספר (ישראל) הפך לעם ספר
התלושים ומקבצי נדבות.
על הצעת החלטה זו התוכחו משך שלו ש
שעות, בשפה אנגלית (גרועה) 200 ,גברים
ונשים, בני כל המעמדות, שהתכנסו באולם
בית החלוצות, תל־אביב, להזמנת ג׳רי מלמד,
קצין התעמולה של חברת הסקרים, בחסות
מועדון י י , 11 חוג דוברי אנגלית תל־אביביים.
התוצאה: בעד הסקרים .37 :נגד .57 :

תאונות

פחת פרידמן מן החדר. דבורה שמחה, הודי עה
לדודה בניו־יורק שהוא יכול להתכונן
לעלות לארץ, להצטרף לבני משפחתו, חשבה
״מעתה לא נהיה גלמודות יו תר, יהיה גבר
בבית.״ ימים מספר לאחר מכן נכנס אל דבו רה
בנה של משפחת פרידמן, ג׳ורג׳ ,לביקור
נימוסין, דרך אגב הסביר שהוא עומד להת חתן
והעיכוב היחיד לנשואיו הוא חדר וש־
״אם תסכימי להכניס אותי לחדר הורי לש עבר
למשך חודשים ספורים בלבד אני מת בניית
השיכון
חייב לצאת ברגע שתיגמר
שלי.״

שזה עתה נגמרה, צנחה ארצה עטופת ענן
אבק אפור, הרגה את דני כהן, בן השבע,
פצעה קשה את מרדכי אחיו בן השמונה ואת
יצחק עג׳מי חברם בן התשע.
אותה שעה עבד יוסף כהן, אבי דני ומרד כי,
כמגיש אבנים לבנאי בבניית בית חדש
אחר בירושלים, שבר ראשו תוך כדי עבודה
מפרכת, מניין לקחת כסף לתשלום שכר־לימוד.
צביה,
אמו של דני, שכבה אותו רגע ב בית
חולים הדסה א׳ ,התאוששה מלידת ה ילד
האחד־עשרה, שראה את אור העולם ויו מיים
קודם לכן, תכננה תכניות, מה תעשה
במאה הלירות שתקבל מהממשלה, מה, בין
היתר, תקנה לדני.
האחות בת ה־ , 14 שנהלה את משק הבית
בהעדר אמה, דאגה, אם אמנם נתנה די לחם
לילדים לארוחת עשר. אך שעה שהאוכל היה

חשבה דבורה ,״המסכן ! עד שיגיע י ו די
מאמריקה, יתחתן ג׳ורג׳ ואני אהיה אשר,
טובה.״ ג׳ורג׳ נכנס לחדר, שילם תמורתו
6.250ל״י לחודש ובאמצע ספטמבר כשנכנ סה
אשתו החדשה לדירה החלה תובעת גם
חלק במטבח. דבורה היתד, מוכנה להסכים

:1ם ן־ הכד. ד־סה חו־וכה
צ׳רלי כוהן הוא איש בר־מזל. יש לו אשד,
צעירה, תינוק בן שנה ודירה בת שני חדרים
עם כל הנוחיות בקומה השניה של בנין
עמודים חדש ברחוב ז׳בוטינסקי ,75 תל־אביב.
בשבוע
שעבר כמעט ונשאר צ׳רלי נקי
מתינוקו, שני החדרים, כל הנוחיות. הוא
יצא מהבית עם אשתו בשעות אחר־ר,צהרים
נשאר בעגלתו
המוקדמות: כוהן הקטן
באחד החדרים. הוא י שן שינה עמוקה ; דיסה
שנתבשלה במטבח המשיכה להתבשל, אחד
מברזיו של תנור הבוטגז נשאר פתוח.
בשעה חמש לערך טירטרה מרכזית הטל פונים
בתחנת מכבי־אש ברחוב בזל :״ חושו,
בואו מהר לז׳בוטינסקי ,75 חושך אצלנו,
לא רואים דבר והסירחון גדול התורני
שרגיל לסידורים טלפוניים מעין אלה, שאל :
״איך מגיעים לז׳בוטינסקי ,75 הה?״ ״סע
י שר ואחר כך שמאלה,״ הסביר אחד משכני
הבית.

דרכי חיים
תפוח־הזהב היה רקוב
/פעם יכלו דיירי רחוב לבנדה, תל־אביב,
לעשות ברחובם כאוות נפשם. אולם מאז
נסלל הכביש הרחב המחבר את כביש חיפה
לכביש ירושלים הפך רחוב לבנדר, עורק
תחבורה ראשי ההומה מכוניות בכל שעות
היום.
אחד הדיירים הצעירים שמצב זה העיק
עליו, כנראה, החליט לנקום את נקמתו
הפרטית. בעבור מכונית פרטית בשעה עשר
בערב השליך אל תוכה תפוח־זהב.
הנהג עצר את מכוניתו בחריקת־בלמים,
קפץ החוצה, התנפל על ילד רוכב־אופניים
שעבר במקום, נתן לו שתי סטירות לחי
מצלצלות.
מיד קמה צעקה גדולה וילדים החלו זו ר מים
מכל הבתים מסביב .״נהרוג אותו !
נשבור לו את הראש, את המכונית, את הח לונות,
את העצ מו ת!״
בינתיים התערבו כמה עוברי־אורח מיו שבים
בדעתם (מפני שהיו יותר מבוגרים).

סילון־עשן סמיך פרץ מחלון הקומה הש ניה
כשהגיעו הכבאים למקום. סולם הורד
מעל המכונית, הושען על הגזוזטרה. כעבור
שניות מעטות פרצו שני כבאים מבעד ל־תמרות
עשן צורב, דרך המסדרון אל המטבח,
כשר,שעול שם מחנק לגרונם. אמר אחד הכ באים,
תוך כדי השתלטות על ב רז הגז
הפתוח והחלפת דו־תחמוצת הפחמן הדחוסה
בזרם חמצן מבחוץ :״טוב שאין נפש חיה
בדירה — זהו מוות מהיר ובטוח.״ אותו
רגע נשמעה יללת תינוק חנוקה. בנו של
צ׳רלי, בן השנה, היה מונח בעגלתו, כשהוא
נושם בכבדות עשן צורב. הכבאי תפס את
הילד, הוריד אותו דרך הסולם לאויר הרחוב.
כשאבא ואמא כוהן שבו הביתה עמדה
הדירה על מקומה, הקטן שיחק בעגלה. אך
הריסה על הכיריים היתד, חרוכה.

צביה ויוסף בהן עם דני השני אסון עדיין בתיק, נמעך גופו של דני תחת גו שי
ב טון כבדים.
לאחר יומיים חזרה צביר, מבית החולים,
כשבזרועותיה תינוק ולבה נקי מכל חשש
לאסון. בהתקרבה לבית, קמה כל המשפחה
מהרצפה שם י שבו שבעה, נעלו נעליים, הע מידו
פנים עליזים, השתדלו לא לתת לה ל הרגיש
את אשר אירע. צביר, היתר, נבוכה.
״מה יש י למה כיבדו אותנו כל כך הרבה
אורחים י מה ההתרגשות י הלא כבר הבאתי
אחד־עשרה מהסוג הזה ! ״
למחרת התקיימה ברית־המילה. הבעייה של
שם לתינוק, שהיתר, נתונה במחלוקת, נפתרה
בצורה טרגית: היה מקום לדני.

משפט
,.אהרו\ את שתיכן!״

ההצבעה: גד הפקדים * כבית החלוצות
עלבון
״מה כל הענין?״ שאלו .״האם זה אסון כל כך
גדול אם זורקים עליך תפוח ז הבי״
״לא. זה לא אסון, האסון הוא שזרקו
תפוח־זהב רקוב ! ״
מוסר לשולדים. דו ב:
״הממשלה תבטל מיד את כל הרשיונות לה קמת
חנויות סקרים או חנויות דולארים, כי
הן עלבון ליו ש רנו המוסרי והאנושי כעם רי בוני.

.העולם
הזה״ מס׳ 734
אסונות בעיי ת השם נפתרה
״ממילא כבר איחרנו לבית הספר,״ החליטו
ארבעה ילדים בלכתם לתלמוד־תורה בז כרון־
יוסף, ירושלים .״נלך כבר לקנות גם גלידה!״
בפינת רחוב אגריפס, בדרכם לקיוסק, התמו טטה
בקומה העליונה של בנין חדש גזוזטר ה
* בשורה הראשונה: במרכז, טכווט קינן
(עוזי של הארץ) ,ר א שון מימין — ירוחם כהן

״איפר, הצדק י אדוני השופט,״ שאלה דבו רה
שלוסברג, בת ,42 קטנת־קומד, וצמוקה,
כשהיא נרגשת, מפרכת אצבעותיה ודמעות
שמות מחנק לגרונה. גם שופט השלום יוסף
בן־חנוך, היה מעוצבן. לפניו עמדה דבורה,
שטענה לצדקתה בלי עזרת עורך־דין. מולה
נוכח שכנה ג׳ורג׳ פרידמן בן ד,־ ,28 כשעורך־
דין הביא את טענותיו לפני השופט. דבורה
שראתה עד מהרה שלא יעלה בידה להתנצח
בהצלחה לעומת מקצועיותו של עורך־הדין,
נעשתה נרגשת ועצבנית מרגע לרגע. היא
הבינה שלא תוכל לבטא את כל רחשי לבד,
על העוול שנעשה לה, במעמד הרשמי של
בית־המשפט, מבלי לפגוע בסדריו.
בכית יהיה גבר. הדבר התחיל כשד־בורה
ואמה הזקנה, לאה שלוסברג בת ד,־,82
שנולדו בליטא והגיעו ארצה מאמריקה, עם
פרוץ מלחמת העולם, עזבו את דירתם ברחוב
דיזנגוף, תל־אביב, מפני ש״אנשים אמרו לנו
שזהו המקום המסוכן ביו תר בעיר בז מן ה פצצות,״
השקיעו 600 לירו ת בבית קטן, י שן,
בשכונת עולי פולניה שבקצה החולות בבת ים.
דבורה
ואמה היו בודדו ת בבית הקטן ש הכיל
שני חדרים, מרפסת סגורה, כל הנו חיות.
הן השכירו את החדרים למשפחה, ש ברחה
מהמקום מיד עם שריקת קלעי הערבים
הראשונה בתחילת מלחמת השחרור.
אז קיבלה משפחת פרידמן את החדר ש לחודש,
ודבורה
נעזב׳ תמורת 6.250ל״י
ואמה הסתדרו בחדר השני ובמרפסת הסגו רה.
בראשית יולי שנת 1950 יצאה גם מש־

׳*י^ ^ 11י01*11
שיעזוב את הדירה בהתאם להבטחתו המוקד-
מת אלא שג׳ורג׳ צעק ״אני לא חותם״ .אמרה
המטבח.״ את דבורה :״אני לא נותנת
קן$רוח מים חמים. דבורה לא •הגישה
משפט נגד שכנתה (״אני לא אוהבת משפטים
וסקנדלים״) .כתמורה לענוותה החל החלק ה-
שני של ביתה ב מירור שיטתי של חייה והיי
הזקנה: יריקות בפניהם, מניעת כניסתם לח י
י האמבטיה על ידי נעילתו, תפישת מרפסת
המנוחה של הזקנה והקמת רעש בשעות דלו-
לה המאוחרות. אז כבר הרגיש ג׳ורג׳ את עצ רי
כדייר קבוע בזכות ,״נעשה לכם כל כך
הרבה צרות שאתן תעזובנה את הבית,״ היה
צועק אל דבורה. דבורה פחדה, השכירה את
החדר השני לזוג, כדי שלא תהיינה היא ואמה
בודדות בבית. הן עברו למרפסת הסגורה.
המריבות נמשכו עד אשר החל ג׳ורג׳ לאחר
בתשלום שכר־הדירה ולבסוף אף אחר חודש
תמים, טען ששילם עבורו. כשפנתה דבורה
וביקשה את שכר־הדירה שפכה עליה הגברת
פרידמן דלי מי־כביסה וכשביקשה להיכנס
לחדר האמבטיה הנעול כדי להתרחץ טרם
צאתה את הבית, שפכה עליה גברת פרידמן
קערת מים חמים.
האשד, יצאה מחדר האמבטיה כשבידה קרש
גדול ,״הפעם אני אהרוג את שתיכן הן
ברחו וסגרו את עצמן במרפסת הסגורה. ב אותו
יום התפרץ אליהן ג׳ורג׳ ״אני הורג
אתכן היום דבורה צעקה לעזרה, ג׳ורג׳
ברח. כחמש פעמים חזר ונשנה הדבר, עד
אשר ברחה דבורה מן הבית, הגישה משפט
נגד שכניה.
השבוע עמדו שני הצדדים נוכח שופט הש לום
שהקריא את פסק הדין: מאה לירו ת
לדבורה ומאה לירות לג׳ורג׳ פרידמן, ערבות
להתנהגות טובה משך שנה. אמרה דבורה :
״הם נשבעו שבועת שקר, עכשיו יהיה גרוע
בבית ממה שהיה עד כה, ולי אין כסף ל שכור
עורך־דין.״

הארץ
פר מאושר
פרות

בני מין בן נחמיה ברזאני, בן 122
מארצות־הברית (הארץ)
ח. שני, תל־אביב

השחר שאחר
פעולה נרחבת לביקורת חייבי גיוס החלה
הבוקר בשעה 5בערב (מעריב)
יהווה שטרן, עכו

כדורגל
ש״ ע לא הושיע
בעשר דקות לשעה שלו ש י שבו שתי רב בות
צופים, ביניהם חיילים ושוטרים רבים
בשקט על מקומותיהם המסומנים באיצטד
רמת־גן וחיכו להתחלת משחקם הראשון של
השבדים. אפילו אוהדי מכבי המושבעים הת־ ,

את נחיתת הדאון ושהוסיף בכך כתמי צבע
למחזה הטכניקולור של מפגש הקבוצות.
במחצית השנייה התרומם המתח והקהל
עמד פעמים ר בו ת על רגליו כשהבלונדים
השבדיים רצים כשדים בכל פינות האיצטד.
להקת מפציציהם החלה יורה לעבר השער
וההגנה המכבית הועמדה במבחן קשה. הבלונ די
הישראלי הצעיר, יו סף (יוסקה) גולדשטיין,
לא חסך בבעיטות ל ש ער והכריח את אובה

חבל וכדורעף אך מה להם ולאתלטיקה קלה 1״
תמהו המשתתפים. אפרים (פרויקה) ,קצין
האימון הגופני של הנח״ל שהשקיע את מיטב
מרצו כדי שאנשיו י שיגו מקסימום של נקו דות,
סבר אחרת. עמלו לא היה לשוא והנח״ל
זכה בגביע האלוף צבי איילון ב־ 75 נקודות•
בהשוואה ל־ 64 נקודות ההדרכה.
הפיקוד שארגן את התחרות, בו נקבע בל
הישג כשיא יסוד של הצבא, פיקוד המרכז,

מרוץ מכוניות
לא רוצה בוטני
אדם מגושם ובלונדי שיער צעד סביב מס לול
המרוץ הנטוש בהעריכו את זי פו תו ב עין
מומחה, וב חו שבו את נטיית סיבוביו. הוא
קבע לעצמו כל חור ומקום רך, שלולית ש מן
ותל בוץ היכולים להפריע לצמיג גו מי חם
הטס במהירות העולה על 160ק״מ לשעה.
מלווין (טוני) בטנהאוזן, נהג מכוניות המ רוץ
הנלהב ביו תר של ארצות־הברית , 1951
תיכנן את מרוצו הבא.
לפני שבוע היה בדרכו להשיג את אות ה כבוד
החשוב ביו תר לחובבי מרוץ המכו ניות
בארצות־הברית: את טבעת היהלומים
של האליפות הלאומית המוענקת מדי שנה
על ידי אגודת המכוניות האמריקאית למצ טיין
בסידרת שלושה עשר המרוצים.
אחר התחלה בלתי מוצלחת, בהגיעו תשיעי
ב מרוץ הראשון, רכש טוני את מכוניתו של
מנצח המרוץ הראשון שנפצע כעבור ימים
מספר והחליט להשיג את שי איו בעזרת המ כונית
החדשה והגדולה, הצבועה כחול וצ הוב.
בהיותו בעל סוכנות למכירת מכוניות
הוא יודע את חשיבות המכונית וחושב כי
ידיעה מושלמת במכונאות וחבר עוזרי ם מוכ שר
דרושים לאדם היושב ליד ההגה.

השוער השבדי אובה נילסון

והסטופר השבדי בולמים התקפת יופלה מרימוביץ
המתלה :

ישראלית

נילסן לשלוח את י דיו הארוכות ולמתוח את
ש רי ריו כדי לחלץ את שער השבדים מסכנה.
ההתקפה המכבית נכשלה על ידי הגנה
שבדית איתנה ששמה לאל את כל המאמצים
להשוות את התוצאות. אחר פציעתו של יונה
פוקס, המסוכן ש בין חמשת חלוצי מכבי, נפ גמה
התקפת התל־אביביים וכאשר מנורות לאיצטד המכוניות שחלפו בכביש הקרוב
החלו דולקות הספיק דיו רג ר דן להטיל את
השער השני לרשת מכבי למרות להטוטיו
התוקפניים של יהושע (שייע) גלזר.

האדיבים:
ערבו לטובת השבדים. הסדרנים
הפנו את הקהל למקומות המיועדים כשחלום;
אוהדי הכדורגל לראות משחק כדורגל מו ש ך
בשקט ובנוחיות התחיל מתגשם.
בשעה שלו ש בדיוק הבהיקו שלושה צב עים
באיצטד החגיגי: אדום (חולצות השב דים)
,כחול (חולצות התל־אביבים) וירוק;
(הדשא הקצוץ והמטופח) .המסורת של מסי רת
פרחים התמיהה את הסקנדינבים המנומ סים
והממושמעים שלא ידעו מה לעשות עם:
הפרחים שהופקדו בידיהם על ידי אנשי מרכז.
מכבי, העבירום לידי ראש קבוצתם.
שחקני מכבי תל־אביב נראו כננסים לעו מת
הענקים השבדיים מדיורגרדן ולמרות ש פירו
ש שטי מועדונם הוא גן־חיות (מועדונם:
נמצא במחוז גן־החיות בשטוקהולם) גילו
הבלונדים הגבוהים מנהגים אנושיים ביו תר,
השער הבלתי-משוער. עם שריקת.
התחלת המשחק מפי השופט, סרן מקם שניי-
דר, נצמדו 40 אלף עינים לאורחים, אנשיי
הקבוצה הרביעית בליגה השבדית הראשונה.
״הליטי כמה נחמד הרץ המרכזי הבולם,
ברנרד אנגרין!״ התפעלה אשה אחת. אן שכ נה
הפריעה :״אל תביטי כמה הוא נחמד,
התבונני כיצד הוא בולם את כל ההתקפה,
המפורסמת של מכבי ! ״
אולם 15 הדקות הראשונות של המשחק:
איכזבו את הקהל בכל זאת :״עם גוף כזה,
היית עושה הרבה יו ת ר!״ קבע הרץ המרכזי
של אחת הקבוצות הפתח־תקואיות שהשתתק,
כאשר השבדים התחממו ונדלקו כמו הפרי מוס,
תוצרת ארצם, הדורש לפני דולקו את
התלקחות המנגנון. הם החלו עובדים כמכונה
תוקפת ומוחצת כשתשעה משחקניהם עולים
לתמוך בהתקפה ויורדים להגן על השער.
הם הוכרחו ל ש מור קצת על קצב המשחק
המהיר ודבר זה החזיר *את קבוצת מכבי
תל־אביב לימי זוהרה.
חמש דקות לפני סיום המשחק חלו הש בדים
במחלה הישראלית: חוסר בעיטה מס יימת
לשער. צירופיהם עד לתחום ה־ 16 היו
נהדרים אך הם לא ידעו לתרגם את התקפו תיהם
לשפת שערים.
אברהם (אברמלה) בנדודי שלח את עצמו
לדשא והקים את קהל המסתכלים על רגליו.
״הוא כבר יו תר טוב מ חודורוב!״ התפעל צוד
פה אחד. אך כשהשבדים התקדמו לשער מכבי
היה אברמלה פזיז מדי, יצא את שערו. הח לוץ
המרכזי של השבדים, ג׳והן אריקסון,
שלח את ראשו ונגח. הכדור התגלגל לשער
המכבי ונענע קלות את הרשת .״איזה שער
טפשי!״ צעקו אלפי צופים כשהשבדים עצ מם
הופתעו מהשער הבלתי משוער.

המאמן סכר אחרת. שני ימי התח רויו
ת לא הביאו הפתעות רבות: אברהם
גרין, אתלט מכבי תל־אביב שגויס למילואים,
ניצח על 150 אתלטים שתחרו ביניהם להשגת
הבכורה ב־ 15 מקצועות, בהסתייעו בסרן מנ חם׳
מפעיל מכונת התחרויות בצבא.

השבדים רצו כשדים. דקה לפני סיום
המחצית הראשונה נשמע ז מזו ם דאון מועדון
הטייס ו 20 אלף זוגו ת העיניים התרוממו
למעלה ונוכחו בהפרחתן של שלו ש רקטות
צבעוניות, אדום, צהוב וירו ק, מרובה שה יה
בידי צעיר שעמד במרכז המגרש והכווין

בתחילה נראה כי פיקוד ההדרכה הצבאית
יוכה באליפות בי תרון גדול, בגלל כוכבי אגו דות
אזרחיות, השייכים אליו. אולם עוד לפני
סיום התחרויות נתברר כי פיקוד הנח״ל מו ביל
למרות שאיש לא רצה להאמין בכך .״הם
טובים בחרישה וזריעה׳ אולי אפילו במשיכת־

הצטיין בארגון המוצלח אך היה האחרון בין
צוברי הנקודות, באספו שלו ש נקודות בלבד
שהושגו כולן על ידי קצין המשטרה הצבאית
רב־סרן אריה (ארלה) ,ששמע על התח רויו
ת יומיים לפני עריכתן בלבד ונתפנה
אליהן מעיסוקיו בצבא וטיפולו בבכור צעיר,
משה בן ארבעה וחצי החודשים.
תפקידי בטחון וריצה. ארי ה(ארלר).
בן ,26 הוא יליד תל־עדם שעבר עם מש פחתו
לפתח־תקוה, בה התאמן בכדורגל ו רי
במרוצו
השני הציג כיצד מתבצעת עבודת
הצוות ש לו: בהתבוננו ל מרוץ על מסלול רך
וספגני, לא נכשל כשלבסוף עלה על מסלול
שהפך יבש לחלוטין, נסתייע במכונאי הפרטי
שלו, שדאג לשנות את שיעור ההילוכים שלו
ואיפשר לו בכך לזכות, בקלות, ב מרוץ.
השיטה לא היתה טובה 13 .שנות
הסתכלות ממושכת במרוציהם של בעלי מכו ניות
אחרות הפכו את טוני לרץ מושלם. במ רוצו
הראשון, מרוץ נערים, חשב כי מספיק
להוריד את המכוניות האחרות מהמסלול.
הוא ניסה שיטה זאת, התהפך, נפצע בראשו
ו שוב לא חזר עליה.
מאז, אחר שלו ש צלעות שבורו ת, שבע ת פירות
בשפתיו, ז רו ע שבורה, שתי רגליים
כוויות, מיצע כ־ 40 מרוצים בשנה, בהצטיינו מרוויח לראשונה לפני עשר שנים כשהחל
יותר מעשרת אלפים דולאר לשנה מהכנסות

״מת יבוא \לוו־י״
כשמכבי תל־אביב שיחק בעונה שעברה ב תורכיה
עוררו מבצעי היחיד של יהושע גלזר,
חלוצו המרכזי, התפעלות כללית והוא הוז מן
לשחק שנתיים בקבוצת פנרבחצ׳ה האיסטג־בולית.
גלזר
התחמק מהפצרותיו הרבות של מנהל
פנרבחצ׳ה ודחה את ההצעה. ב חוזרו ארצה
היה ברור שהפרשה נסתיימה.
אולם הרושם שהשאירו התפרצויותיו של
גלזר טרם נמחה מלבות אלפי הצופים התור כיים
שחזו במשחקיו וכשנפצע החלוץ המר כזי
של פנרבחצ׳וז, סובחי, החלו רווחות שמו עות
על ביאתו של גלזר, כדי למלא את מקו מו
של הפצוע.
שלושר, מכתבים רצופים למערכת ש בו עון
הספורט של המועדון שאלו ״מתי יבוא גל־ז
ר?״ בלי שאיש יטרח לפרש איזה גלזר, דבר
המעיד על פרסומו התורכי,
מערכת פנרבחצ׳ה שלא פקפקה כי מקומו
של שחקן הנבחרת הישראלית הוא ב שורו תיה,
השיבה קצרות: בעתיד הקרוב.

אתלטיקה קלה
לא דק חדישה הריעה
איצטד המכביד, בתל־אביב הפך מגרש
ספורטאי נתון לר שות אתלטי צד,״ל שהש תתפו
באליפות הכל־צבאית הראשונה באת לטיקה
קלה של פיקודי וחילות צר,״ל. כבר
ז מן רב (לדברי הותיקים — 17 שנה) לא
נמצא האיצטד במצב כל כך מטופח. תמיד
היתה חלקת האדמה ליד הירקון מוזנחת ופרו צה
כשהמסלולים הבלתי תקינים מונעים אפ שרות
אי מון מהאתלטים.

רכ-סרן אריה (אדלה)
המקצוע :
צה במכבי הצעיר. מתוך אהבה לריצה החל
מתאמן בריצת 800 מטר, אך עבר ללימודים
חקלאיים במקוה־ישראל שנטשם כעבור שנ תיים
לשם שירו ת כנוטר. מאז 1943 לא פשט
את המדים אך הספיק להצטיין ככדורגלן ב־הפועל
פתח־תקוה.
באחת התחרויות משך ארלה, שהפך רץ
ימני, את עין מאמן הפועל באתלטיקה, מרד כי
מגלי, שהחליט לאמנו בריצה ושמח להיש גיו
( 800 מטר — 2:07 דקות).
בין תפקיד בטחוני למשנהו הספיק ליטול
את המקום הראשון בריצת 400 מטרים בי מי
הספורט המפורסמים של הנוטרים שנערכו
ברחובות ול חזור על הצטיינותו גם באליפו יו
ת הצבא כשהגיע לגמר ריצת 100 מטר
והצטיין בשישיית מרוץ השליחים .100x4
אולם מלבד זכו תו את פיקודו ב שלו ש נקו דו
תיו היחידות הספיק אותו שבוע גם לחוג
את יום הולדתו ה־ ,26 את השנה השלישית
לנשואיו ואת כניסתו ל שיכון צבא הקבע.

שוטר ספורטאי
מירוציו.
לקראת המרוץ הסופי ב שבוע הבא החל
מתאמן במיוחד בהקפידו, בהתאם לאמונותיו
התפלות, כי המסלול יהיה נקי מבוטנים ש־פוצחו
על ידי צופים, כי איש לא יצלמו לפני
המרוץ וכל ד בר בעל גוון ירוק לא יופיע
בשטח.

טבלת הלי&ה הראשונה
ל כ דו רגל קבוצות הפועל ת״א
מכבי ת״א
בית״ר ת״א
הפועל פ״ת
הפועל חיפה
מכבי פ״ת

מש יחס
נקו־חקים
שערים דות

2:10
5:21
5:13
1:14

2:10

סצרי 0
איש לא כפל במקרה

חנשי 0

בלתי־אמנותי בהחלט: איש־המעשה, מפזר
סביבו בטחון עצמי ותכליתיות, היה כמעט
הארכי־טיפוס של החייל העברי בחדשים ה ראשונים
של המלחמה. תפקידו: סייר. אך
למעשה היה יו תר: כאיש פלמ״ח וותיק, נטע
בדוגמתו האישית אומץ־לב בלב חיילי החי״ש
הירוקים שיצאו לקרבם הראשון, יעץ בעדי נות
למפקדים החדשים מה עליהם לפקד.
המעשה המאפיין את האיש: כשעפו הקל עים
בכפר ערבי שנכבש בפעולת נחשון, וצ עירים
תל־אביביים, שזה היה קרבם הרא שון
התכופפו, עלה יוסף על אחד הגגות ד,ק מורים,
עי שן סיגריה בשלוות־נפש, צעק
למטה, לחיילים המתפעלים :״אתם רואים,

הפעמון צילצל. פנינה זלצמן, הפסנתרנית
הצעירה, ניגשה לדלת .״שמך פנינה זלצמן?
יש לך אח בשם יאיר? כן? הוא נפצע• קצת.
לא באופן רציני. איננו בסכנה, הוא עלה על
מוקש. הרגל הימנית פצועה. את ודאי רוצה
לראות אותו. הוא ביקש לא להודיע להורים.
מוטב שלא תגידי להם כלום.״
פנינה עלתה על ג׳יפ, נסעה דרומה. הדרך
היתר, ארוכה מאך. אט אט, תוך כדי נסיעה,
שמעה מה קרה: יאיר עלה על מוקש, היה
בהכרה מלאה. אך לא היה טרנספורט. קרה
אשר קורה, מטבע המלחמה, להרבה חיילים
בחיל־הרגלים: הוא הגיע במאוחר לבית־החו־לים.
שם כבר היה צורך לנתח, לקטוע רגל.
בבית החולים לא ניתן לה לגשת לאחיה,
האחיות הסתירו אותו. מה יש? ״הוא מקבל
זריקה,״ ניחמו.
אולם האחות הראשית אמרה את האמת:
יאיר זלצמן• היה במצב של גסיסה. לא היתד,
תקוה רבה שיעבור את הלילה.
יאיר התאהב ככינור. יאיר זלצמן
היה רק אחד מרבים. אולם כשמדברים על
רבים נוטים, לעתים, לשכוח שכל אחד מן
הרבים האלה היה אדם בפני עצמו, בעל תכו נות
אישיות, כ שרונות אישיים — עולם בפני
עצמו.
תכונתו המיוחדת של יאיר, כתכונת אחו תו,
היתה הנטיה למוסיקה. בניגוד לאחותו,
הפסנתרנית, התאהב יאיר בכינור, אף כי
מטרתו הסופית היתד, להיות מנצח. בנובמבר
1947 נסע לצרפת ללמוד. לוא היה הכל מיזת־דר
כשורה, היה משתלם משך כמה שנים,
חוזר כנר או מנצח, מפלס לעצמו דרך לקאר־יירה.
במרוצת הימים היה שמו מתפרסם:
עוד כ שרון צעיר, יליד הארץ.
אלא שכעבור ימים ספורים שמע יאיר, איש
הגדנ״ע מגיל , 14 כי המלחמה פרצה בארץ.
מחשבתו הראשונה, במחשבתם של רבים
אחרים: ללבוש את כובע הגרב, להתגייס.
אולם הסוכנות היהודית מצאה לו תפקיד
אחר: היו דרושים מדריכים, יודעי צרפתית,
שיוכלו להכין מתנדבים בצרפת. יאיר נשאר
במרסייל, עסק באנשי הגח״ל. אולם הוא נמ שך
לשדה הקרב. לבסוף ניתן לו לבוא. הוא
שמע שחסרים אנשים בנגב, התנדב לשם.
בנגב הדרומי,
כמפקד־כיתה בביר־עסלוג׳,
יצא לשליחותו האחרונה.
כמדריד, טיפוס הפוך. השפעתו של
תפקיד על צעיר כזה היתד, מוזרה. בדרך כלל
היה מפוזר — יוצא לקנות משהו בחנות
המכולת ומגיע לצפון העיר, מבלי שידע לשם
מה יצא מן הבית. היה חסר לו מושג הזמן.
אולם יאיר, מדריך הגדנ״ע, היה טיפוס הפוך:
דייקן, יודע את תפקידו.
לא יודעים לירות. יוסף סימבול, בן
פתח־תקוה, היה כמעט טיפוס הפוך. איש
הפועל, בן משפחת פועלים,־היה מחונן באופי
הספרים המחיר האמתי יטיטודם.
המוצאים על ידי המשפחות לזכר בניהם, אח דים
מבין רבים, הם טראגיים לא רק מפני
תוכנם, אלא בגלל עצם הופעתם. שלוש שנים
אחר שנפלו הבנים עוד מתחבטים ההורים
בשאלה: כיצד להנציח את בניהם. הורים
רבים מרגישים את הצורך לעשות משהו פן
יישכח בכלל שבנים אלה היו חיים אי־פעם,
שנפלו ולשם מה נפלו.

— בהוצאת

* יאיר
עמודים•

בהוצאת

המשפחה

המשרת הצע ר
אחר שסיים שנת לימודים אחת באוניברסי טת
לונדון החליט יגאל אלץ, מפקד הפל־מ״ח
שהפך סטודנט לכלכלה, לעבור לאוני ברסיטת
אוקספורד, החשובה והמכובדת באו ניברסיטות
אנגליה. למרות שכחניך בית־הס־פר
החקלאי על־שם כדורי חסר תעודת בג רות
מתאימה, הקלה הנהלת האוניברסיטה
בקבלתו, תוך התחייבות הסטודנט שהיה
אלוף־פיקוד לעמוד בבחינות השלמה משך
שנת הלימודים.
בגנותו את משכורתו הירודה של מלך אנ גליה,
ג׳ורג׳ השיטי (המסתכמת ב־4 ! 0

בשעת ערב קריאות ביניים בכנסת נמאס
הדבר ליו״ ר הוותיק,
שלא הצליח להשתלט על המצב. צעק לעבר
צירה הערבי של מפ״ם, רוסתום כוסטוני,
היושב בכנסת ארבעה חדשים בלבד :״חבר
הכנסת בוסטוני, כבוד ליושב־ראש ! זה צריך
1ל מוד ואתה עוד לא ישבת בשום פרלמנט !״השבוע הסביר ג׳ון כגוט גלאב בא
יטא, מפקדו האנגלי של הלגיון הערבי, כיצד
זכה בקאדילק החדשה שלו. בבקרו שבועית
מספר לפני רצח עבדאללה בבית המלך,
נזכר כי מכוניתו הפרטית נתקלקלה, ביקש
לצלצל למוסכי הלגיון לשלוח ג׳יפ להיבל־תו
.״אין צורך בכך,״ אמר עבדאללה ,״קח
אחת ממכוניותי כשהגיע גלאב באשא לבי תו
בקאדילק חדשה, יצא נהגה, הצדיע, הגיש
את המפתחות, השאיר בכך את המכונית בידי
גלאב באשא.

יום,־! שפרינצאק,

אכא חרטי,

יאיר ופנינה זלצמן
שליחות אחרונה
אתם לא יודעים אפילו לירו ת!״
גם יוסף סימבול • מת כאשר היה צריך
למות: כשנתקלה השיירה האחרונה לירו ש לים
בכביש הישן במארב ערבי בשער הגיא,
טיפס בראש כמה מתנדבים על הגבעה התלו לה
כדי לנתק את עורף הערבים, נורה ונפל.

* נר ז כ רון ליוסף סימבול
המשפחה — 123 עמודים.

אלף לירות) גילה עיתון אנגלי גילוי מעניין :
את הוצאות ניקוי החלונות שבחזית ארמון
המלך, בקינגהאם, נושאת הממשלה הבריטית.
אך הוצאות ניקוי החלונות הפנימיים מכוסות
מכים המלך.
במות המלכה עמליה בת ה־ 86 בצרפת,
לא זכרה כמעט איש. אך יודעי דבר ז כרו
כיצד הצילה, בהיותה מלכת פורטוגל, את
חיי בנה כאשר הכתה בזר פרחים מכות נאמ נות
מתנקש שהרג את בעלה, בכורה ועמד
ליטול את חיי בנה השני ברצח .1908
בקבל מיכל הראל, מלכת היופי, מכתב
ממעריץ אלמוני בארצות־הברית נתקלה בב קשה
לא רגילה לגבי מלכות יו פי: המעריץ
ביקש לשלוח צעצועים וציוד לגן־ילדים. ה הסבר:
מקצועה של מלכת היופי, גננת.
בעלות זלמן (הלוחות הגנוזים) שניאור
לישראל, החליט להעביר לחווילתו הנאה בי־מת־גן
גם את שני בניו: את בכורתו רב־

מ אוזן ) 1 :נבור שקספירי 4חבוי; ) 8מכלי הכהן;
) 10״רוצח״ מ ק צו עי; ) 12ח ף; ) 13 לטאה קטנה;
) 16 אונ קל; ) 17 חיה בעלת קרנים גדולות; ) 19 חטיבה;
) 20 מאבות החקלאות בארץ 21 כלי המשמש בסעו דה
23 צדף המרגלית 24 מדינה דרום אמריקאית;
) 26 רחמנא ליצלו; <27 לחות; ) 29 עצם בר א שנו;
) 31 חומר טי ח; ) 33 יר ח; ) 35 פקודה; ) 36נ תי ב;
) 38 מטבע צרפתי 39 עצל 41 שטיח 43מ עו נות
השנה; ) 44 אח.
מאונו ) 1 :יראה; ) 2מוץ; )3מדינ אי צ׳כי מלפני
מלחמת העולם; ) 5דורוו; ) 6נהר בדרום אפריקה;
) 7חלום רע; ) 8קבוצת אנשים; ) 9י שו בבש רון ;
<11״אנם״ חשמלי 14 אשף; ) 15 קיים; ) 18 מולדת;
) 20 מין פרח; ) 22 ממשפחת האמנים; <23מ ש כן לעדר;
) 25 גלעין; ) 28 חמור הבר; ) 30 סמל לאדם ע שיר ;
) 34באור ;
) 32 כלי קי בו ל;
) 31ש אינו א די ב;
) 38 בזריזו ת 37 צורר ליהודים 40 נהר באיטליה;
) 42 רו ב של שני שלי שים.

101

131

11 161

צפורה גוכמן, ת״א, בית־לחם ; 27 צבייה גלי־בוב,
ירושלים, ת .ד ; 20 .מיכאל גרינשטיין,
הרצליה, רחוב סוקולוב, בית אוריאלי; יחיאל
שלומי (פריד) ,כפר גנים א׳ ,רחוב היבנר; שו ש נה
תנורי, ת״א, שלום עליכם . 18

211

381

411

431

) 1עין השופט; )2אביחיל; ) 3בית־אלפא; ) 4
חרב לאת; ) 5ראש־פנה; ) 6טירת צבי; ) 7מקווה
ישראל; )8בני־ברק; ) 9יד מרדכי; ) 10 ראשון־
ל ציון; ) 11 חפצי־בה; ) 12 פתח־תקווה; ) 13 גז ר;
) 14 ראש העין.

פרם ספרי לפותר חידון הארץ

מ אוזן ) 1 :אבקן; ) 5מיאון; ) 10 קרקע; ) 12 דגל;
) 14 רם; ) 16 וירה 18 בן; ) 19 מיהם; ) 21 ערבוביה;
שכם; ) 23 טום 24 בל; ) 25 הרהור; ) 27 תום;

) 30נ תן; ) 31 אימבר; ) 33 מח 35 רו ק; ) 36 רש ״י;
) 83ש לו מי א ל; )39 מגל ב; ) 40 לח; ) 41 יפתח;
) 43נ ו 44 לו ע; ) 46 ני צן; ) 48 מחתרת; ) 49 שביב;
מ אונ ד ) 2 :בק 3קרום; ) 4נקי; ) 6יד 7נרו־
) 9חרמש; ) 11 ערעור 13 הנהלה ;
נום 8ול ;
) 15 מי כ ה; ) 17 הרם; ) 18 בי ב; ) 20ח מרן; ) 23 טון;
) 26 התעמלות 27 תיק 28 מברג 29 ממשלה ;
) 35ר אי;
) 34 חלה;
) 32ר ש לן;
או ל פן;

) 37 יבום 39 מחצב; ) 42 תיש; ) 44 לח 45 ער ;
) 47נ ״י.

פרס דפו תר תתש בץ
צביר, ארונסון, ירושלים, רחוב הנסיכה
זוכה בטיסה לאילת.

מיי,

פרסי ספרי לפותר
צפורה ב ד רו ר, ירושלים, שכונ ת אחווה ; חנה לוי.
חיפה, ד רו הים ; 140 רב ש פי צר. תל־אביב, ה שרון . 12
42 צבי נוניונדסקי, חיפה, השילוח ה ; חיים גולדברג.
תל־אביב, השופטים ; 16 דליה המפל, תל־אכיב. יהודה
הלו׳

.העולם הזה״ מס 734 ,

בספר ראש עיריית חיפה,
בגאווה על הצלחת מבצעיו לחבריו במועצת
העיר, ציין במיוחד את עקירת נגע הצפירות
שנתקבל, לאחר מכן, בכל הארץ. אולם אותו
רגע פתחה מכונית ציפרנית שחנתה ליד בניין
העירייה בצפירה רבתי, הפרה את ההשלייה.
סיפר אפרים אילי] ,ממנהלי קייזר-פריי-
ז ר החיפאי, ב שובו מתצוגת מכוניות בצרפת,
בשמו של עומס בנמל מרסייל :״לכל הרו חות,
לפני שלו ש שנים העמסנו נשק לישראל
ועכשיו אנו כבר פורקים מכוניות משם ! ״
במסיבת עיתונאים שנערכה על ידי משטרת
התנועה בתל־אביב הציע אכרהם (בומבה)
לומסרג, איש שערים, יו מן פועלי אגודת
ישראל, שזכה לכינויו בגלל מנהגו להתפרץ
בין עיתונאים, לבשר :״היום יש לי בומבה
(פצצה) בעיתון להרחיב את שטח ההסברה
נגד המוות בדרכים גם לבתי הקולנוע. העיר
איש דבר דד פינס :״למה לא בבתי כנסת״.
אמר גרא גרא, מ״מ מנהל שירו ת בתי
הסוהר, בן ה־ 58 ובעל השערות המכסיפות,
לאנשי מועדון רוטארי בחיפה, כשבא להרצות
לפניהם על שיקום האסירים המשוחררים, כא שר
נשאל כיצד הוא נראה כה צעיר :״אני
מוכרח, כי אני משרת מדינה צעירה.״

פתרון חידון הארץ

ת שבץ 93

פתרון ת שבץ

קה״רינה, רקדנית האופירה הניו־יורקית
ואת בנו החימאי יעקב. אולם כאשר שלטו נות
ארצות־הברית בקשו את הבן לעבוד במח לקת
האנרגיה האטומית של אוניברסיטת קלי פורניה
נאלץ להסתפק בבכורה הרקדנית שת עלה
ארצה עם סיום העונה הניו־יורקית.
׳ בהגיע ארצה הפסל ג ׳ ו דייוידסץ, שהת פרסם
בפסליו ובתכניתו לפסל את מאת גדולי
הדור, נזדרז ירושלימה, קבע את הפסל היש ראלי
המתאים למאה גדולי הדור. הנושא :
שרת העבודה גולדה מאירסץ.
הפסנתרן אלכסנדר אוגינסקי שנתפר סם
בארץ לפני שנתיים כשופיניסט מובהק,
התרומם מעל הפסנתר בקונצרט הפרידה שנ ערך
לו על־ידי התזמורת הפילהרמונית, בי קש
מהמנצח האוסטרי קארל רנקל להחזיר
את כל התזמורת מספר קטעים אחורה. ההס בר:
אונינסקי דלג, מתוך שכחה, על אותם
קטעים, הרגיש בכך במאוחר.

במרחב
מכעד למסך החול
הטיט: שנאה לי שראל
רחובות איסמעיליה ופורט־סעיד הדהדו
לנפץ היריות — הפעם בין חיילים ברי־טיים
ושוטרים מצריים שקיבלו פקודה
לפתוח באש על כל אנגלי שהתנקש ב מצרי.
היד, זה צעד קטן אך חשוב לקראת
הזדהות ממשית של הממשלה המצרית
עם המאבק העממי נגד האנגלים.
ברחובות אלכסנדריה וקהיר, טהראן ו דמשק
הדהדו שאגות רבבות המפגינים
כשמעל לראשיהם מתנוססות הסיסמות :
״מתת לאנגלים מתת למשעבדים הז רים

לאחר מגע ראשון עם השגריר המצרי
בוואשינגטון טס מוסאדק הפרסי לקהיר
לתאם עם אל־נחאס המצרי את עמדת אר צו
נגד אויבם המשותף: אנגליה. בבי רות,
בדמשק, בבגדד ובעמאן השתדלו
המצרים ל ש מור על מקומם כמנהיגי
הליגה. שר החוץ המצרי פנה לחבריו ב ליגה
ללכת בעקבות מצרים ולדחות כל
הצעה להצטרף לתכנית הגנה של המערב.
אולם נראה שמצרים שוב לא נהנתה
מדעה מכרעת. שאר ממשלות ערב שנענו
עד עתה לרצונות האנגלים לא הראו בל
סימן כי י שנו את מנהגיהן:! .ם למצרים
יש סכסוך עם האנגלים אין פי רו שו של
הדבר כי גם נורי אל־סעיד וטלאל חייבים
להסתכסך אתם.
לולא טיט
שוב היה גלוי לעולם כי
שנאתן לישראל היו אבני חומת הליגה
מתפוררות לכל עבר.

טרדנות. כמה יריות נורו על מכונית בר ימית במבואות איסנועיליוז. החיילים עוצרים
את כל הנמצאים בסביבה, עורכים חיפוש קפדני אצלם. שיטה זו טרם גילתה נשק רב
או טרוריסטים, אך הצליחה להטריד. תקוות האנגלים: לעורר התמרמרות נגד הלוחמים.

גבול. המחסום הבריטי בק״מ 99 בכביש סואץ־קהיר, גבול האזור הצבאי לאורד ה תעלה.

לוב

כל התפקידים רמ שנ ה ה
גם בלוב נשמע קול הלאומנים :״הו ציאו
את הזרים והכל יהיה בסדר !״ כי
מאז חזר ב שיר ביי סעדאווי, ראש מפלגת
הקונגרס הלאומי מפגישה עם עזאם בא־שא
בקהיר החלה מערכה פוליטית ערה
ביותר אשר שמה לה למטרה את סילוק
האנגלים מהמדינה.
כי למרות שהאנגלים ממלאים תפקידי
יועצים בלבד ליד ממשלות שלו ש המדי נות
— טריפוליטניה, קירנאיקה ופזאן —
הם למעשה השולטים על חיי הארץ. ל אחר
שמועצת או״ם החליטה בנובמבר
1949 כי משטר הכיבוש הבריטי (בטרי־פוליטניה
וקירנאיקה) והצרפתי (בפזאן)
יופסק לחלוטין, הוקמו שלוש ממשלות
זמניות אשר לידיהן יעבירו שלטונות ה כיבוש
את השלטון. רק עניני חוץ ובט חון
נשארו בידי הכובשים.
( 1לינואר
אולם עתה מתקרב היום
) 1952 בו יישללו גם סמכויות אלה ולוב
תקבל מעמד עצמאי מוחלט. ב שיר ביי
סעדאווי ואנשיו טוענים, לעומת זאת, כי
שינוי זה לא יהיה אלא שינוי פורמלי,
לא יביא עמו עצמאות אמת. הדרך היחי די׳
היא החלפת השלטון הפנימי הקשור
לאנגלים ולבחור במקומו אנשים הדוג ובעקרונות
ה לים
באיחוד כלל־ערבי
איסלאם.
בשיר ביי שנלחם נגד האיטלקים במל חמתם
לכיבוש לוב בשנת , 1911 גלה גלגולים לאחר
מארצו לאחר נצחונם.
רבים בשאר הארצות הערביות נתמנה
יועץ מדיני למלך איבן אל־סעוד. עם תום
הקרבות בצפון אפריקה חזר לקהיר, המ תין
להזדמנות לחזור לזירה הפוליטית ב לוב.

שכחה. אניה בריטית עוברת את התעלה בהשגחת הר.א.פ. ובעזרת מלחים אנגליים.

כאשר הוקמה על ידי או״ם ועדה לפי קוח
על העברת סמכויות שלטונות הכי בוש
לממשלה הלובית הזמנית מונה גם
נציג מצרי לועדה. נציג זה ראה את תפ קידו
העיקרי במניעת התקשרות לוב ל אנגלים,
השתדל, במקום זה, לקשור או תה
למצרים.
אולם מלך לוב, אידריס אל־סנוסי, ש עבר
את שנות גלותו כקרוב עני במצרים
לא ראה שום סיבה מדוע ייגרר אחר־מצרים
אם יוכל להגרר אחר־אנגליה ו־ארצות־הברית.
כי על עצם הצורך ל הגיר
אחר־מישהו, מעטים הם החולקים.
היחסים בין הנציג המצרי ואל־סנוסי
החריפו והלכו, הגיעו לשיא כאשר עזב
הנציג המצרי את ישיבת הועדה, הבנלאו־מית,
הזר להתייעצות דחופה עם ממשלתו
בקהיר בהכריזו כי ממשלת לוב אינה
אלא בובה בידי האנגלים .״כל ז מן שלא
תשנה הממשלה את יחסה לשלטונות ה כיבוש
הזרים.״ הוא הודיע במסיבת עתו־נאים
בקהיר ,״ספק אם תתקבל כחברה

לליגה הערבית.״
הארץ הגדולה בשטחה (פי 85 משמח
ישראל) עניה ביותר. מספר תושביה קטן
מאד 890.000 וחלקם הגדול בדואים ה מתקיימים
בקושי במדבריות. לפני עש רים
שנה הכינו האיטלקים תוכנית להש בחת
הקרקע ויצירת תעשיה מקומית ;
לשם כך הובאו למעלה מעשרים אלף מת יישבים
מאיטליה ומשך כמה שנים הרא תה
הארץ סימני שג שוג ופריחה.
אולם המלחמה שמה קץ לשגשוג. ה מסודר
והתעשייה הזעירה שהיו בידי ה איטלקים
נחרבו ועוני מר השתלט על ה תושבים.
האנגלים הבטיחו שיקום החק לאות,
הטבת רמת המחיה של התושבים,
שיכנעו גם את האמריקאים להבטיח עז רה
כספית וטכנית לפיתוח הארץ. תמו רת
זה, כמובן, היה על אדרים אל־סנוסי
להבטיח את עזרתו המלאה לאנגלים. הוא
אף חתם חוזה הנותן להם רשות להחזיק
בסיסים צבאיים ואויריים בכל שטח ליב.
המנהל היה כור. באוירה זו הו פיע
בשיר ביי על הבמה הפוליטית. בת מיכת
המצרים ארגן מפלגת אופוזיציה,
הטיף לאוריינטציה כלפי מצרים והליגה
הערבית. הוא ניהל מאבק חריף נגד ה שלטון,
התקיף אותו במיוחד בנקודותיו
החלשות ביו תר: מנגנון רקוב, מעילות
וחוסר יעילות בהנהלת הענינים הציבו ריים.
בקירנאיקה,
למשל, נמסרו כל התפקי דים
במנגנון הממשלה לבני משפחתו של
בעצמם ידידים או
אל־סנוסי, הממנים
קרובי משפחה לתפקידים הנמוכים יותר.
רמת ידיעותיו של המועמד למשרה ממ שלתית
לא היתה חשובה כמו מידת קרבתו
לשר או למנהל משרד.
אחד המקרים הטיפוסיים להלך דברים
זה היה מינויו של מנהל בית־הספר ה תיכון
של העיר ד תה. לתמהון המורים
והתלמידים נתברר חיש מהר כי המנהל
החדש אינו יודע קרוא וכתוב. משך חו דשים
רבים נמשך מאבק להחלפת המנהל
אולם שר החינוך התעלם בכל הבקשות,
לא ענה למכתבים הרבים. לבסוף, לאחר
התערבות הנציב הבריטי, הסכים השר
להעביר את המנהל הבור לתפקיד אחר
הסיבה נ
בסרבו סירוב מוחלט לפטרו.
הוא היה קרוב משפחה.
למעשה לא מקדישה הממשלה המרכ זית
כל תשומת לב לעניינים אלה. גם
פעילותם המוגברת של אנשי האופוזיציה
אינה מדאיגה אותה ביותר. היא עדיין
רואה את הארץ כמדינה ערבית לפי ה מתכונת
העתיקה כאשר כל העניינים נו הלו
כעסקיו הפרטיים של השליט. העוב דה
שאידרים אל־סנוסי מגלם את השלטון
האזרחי והראשות הדתית כאחת מגבירה
את הרושם הזה. הענינים אולם ב שיר ביי רואה את
אחרת. כאדם מלומד נסיון פוליטי, וב עזרת
יועצים מצריים, הוא החליט להכ ניס
למשטר ימי הביניים את שיטות הל חימה
הפוליטיות החדישות ביותר. בהת הכפריים
והבדו־רכזו
בעיקר באזורים
איים הוא מנהל תעמולה קיצונית נגד ה שלטון
״המכור לכופרים הזרים.״
תעמולה זו מצליחה ברוב המקרים ל הלהיב
את השבטים המורדים, הקנאים ל עצמאותם.
שבטים אלה ניהלו מאבק קשה
ואכזרי נגד הפולש האיטלקי גם לאחר
שהצבא התורכי עזב את הארץ. לעומתם
נכנעו תושבי הערים ורצועת החוף במה רה,
שיר תו את הכובשים החדשים כפי
ששירתו את התורכים לפניהם. בגלל זה
רוחשים אנשי השבטים בוז עמוק לעי רונים,
בוז המנוצל במלואו על ידי תע־עמלני
הקונגרס הלאומי.
מערכת תעמולה זו מכוונת לבחירות
אשר צריכות להתקיים בעוד ז מן קצר ל המדינות.
שלו

אסיפה מכוננת של
״בחירות אלה תהיינה בחירות דימוקרא•
טיות, לפי מיטב המסורת הדמוקראטית
בעולם,״ הכריז מחמוד ביי מונטסר, ראש
הממשלה והמשיך לומר כי החוקה הזמ נית
של הממלכה הלובית, המוצעת על
ידי ממשלתו, היא ״הטובה ביותר בעולם
כולו״.
אולם יו ע ציו הבריטיים לא הסתפקו ב הכנות
אלה לבחירות. על הממשלה הזמ נית
גם להתחיל בתעמולה נגדית, להסביר
לתושבים מדוע טובה השותפות עם ברי טניה,
שותפות המבטיחה פיתוח לוב מ בלי
לפגוע בעצמאותה.

.העולם הזה״ מס 734 ,

קולנוע
סרטים
..במבואות החיים״
הטעם הטוב אינו משתנה ; הרע דוהה
עם הזמן במהירות מפתיעה• הסרט הישן
( ) 1535 במבואות החיים ע שוי לפי המתכונת
שהיתר, מאד באופנה לגבי סרטים המוניים מן
הסוג ה״משובח״ יותר: רגשנות, סחיטת
דמעות. טעם קלוקל למדי. בשעתו היה, בלי
ספק׳ ברק מסויים לסרט. עתה הוא נראה
מיו שן לחלוטין. לא משום שקהל 1951 מכיל
יותר אניני טעם מאשר קהל . 1936 אם אין
הצופה של היום יכול לקבל את במבואות
החיים ללא הסתייגות פנימית מסויימת, אין
להסיק שהוא החל סולד מפני הטעם הרע.
הוא פשוט מבכר טעם רע מסוג אחר, בנוסח
הזמן החדיש, הקרוב יותר לרוחו.
במבואות החיים מבוסס על רומאן של סו פאני
הרסט.
פרת אמריקאית פופולארית,
דיי (מרגרט סאלאבן) היא נערה נחמדה, מל את
חיים, עצמאית וקצת יותר מדי חפשיה
לגבי התקופה ( מ 19 היא מתגוררת בעיר
מסהרית גדולה במרכז ארצות־הברית, מתרו־עצת
בעיקר עם כוכנים־נודדים, פרצופים ה מהווים
סכנה לנערה הרוצה לשמור על
צניעותה, אבל לא לריי, שאופיר, מוצק כחו מת
יריחו. יהושע בן־נון מגיע העירה בדמות
הבנקאי הצעיר ווא׳טר דרקסל (שארל בוא-
ייה) ו שופרו תיו הם מבטי שתי עיניו. ריי
נופלת לזרועו תיו כפרי בשל.

אווה גארדנר (״פנדורה וההולנדי המעופף״)
דו רון האלים
אבל הפח בקרבה נפש רעה, כדי שבני האדם
יסבלו על כל העוול שעוללו לי.״ והיפיסטוס
נטל חמר וכייר דמות אשה יפה, ואתונה
הלבישה אותה בשמלה יפה ושמה נזר על
ראשה ומן הנזר צנח צעיף לבן כשלג, על
כתפיה. והרמס, שליח זבס, שם בפ ה כוחן
של מלים, ובלבה — תאות בצע, לרמות ול הוליך
שולל את גזע האדם. ויאמר זבם :
״האשה הזאת היא דו רון כל האלים לבני הא דם
ועל כן ייקרא שמה פנדורה.״

כך מכפרת האגדה היונית על פנדורה ש־
״הביאה על בני האדם מלחמות ואסונות, מג פות
ומחלות, שוד וגזל, צער ויגון״ .פנדו רה
בקנה מדה קטן היא צעירה אמריקאית
עשירה ריינולדס (אווה גרדנר) המתגוררת
אולם דרקסל מאורש לנערה עשירה, בתו ״* בשכונה של מיליונרים בחוף אספרנצה ב של
בנקאי גדול. הוא שואף לעושר וכוח
ספרד• שמה הפרטי של העלמה ריינולדס?
ונשואים אלה יקרבו אותו אל מוצא הכסף.
פנדורה, כמובן.
האם יעזוב את ריי? כן, מחליט דרקסל
כמו פנדורה היונית, פנדורה־גארדנר יפה
ונפרד ממנה, הולך אל הנהר, לא לקפוץ
לתוכו, אלא להפליג בספינה. אבל משהוא
מגיע אל ספינת הנהר, תוקפת אותו חרקה
עמוקה, הוא מזעיק את ריי בטלפון: הוא
ישא אותה לאשה על האניה, אבל ריי מא חרת
לבוא, שלא באשמתך״ דרקסל מפליג.
חלפו חמש שנים. דרקסל הוא עתה בנקא׳
עשיר בניו־יורק: נשוי, אב לילד. ייי היא
נערה בעלת משרה טובה, עצמאית כתמיד,
גרה לבדה בהדר קטן בניו־יורק. בליל שלג
אחד הם נפגשים. ללא היסוסים מסכימה ריי
להיות אהובתו. במרוצת הזמן הוא שו כר
לה דירה, מאלץ אותה להתפטר מעבודתה
כדי שתעמוד לר שותו כל עת שיוכל להתפ נות
מן הבנק, לד,מלט מאשתו.
כאשר נוסע דרקסל לז מן ארוך לאירופה
חשה ריי עצמה בורדה לחלוטין. היא מחלי טה
לד,נשא לידיד נעורים (ריצ׳ארד קארל־סון)
אולם ברגע האחרון מופיע שוב וואלטר.
מבט חודר יעיל אחד וריי חוזרת אליו.
ריי היא עתה אהובתו הרשמית של הבנ קאי
הבינלאומי דרקסל. הכל יודעים זאת׳
כאשר יוצא
פרט לגברת דרקסל, כמובן.
דרקסל לאחד ממסעותיו הרבים בעולם, נמ צאת
ריי תמיד על ספון האניה, לא הרחק
מלים מספר בחשאי,
ממנו. הם מחליפים
משתדלים להפגש בחטיפה. בנו של דרקסל
(טים הולט) אינו מתאפק, מטיף לריי מושר,
דורש ממנה להניח לאביו. אותו יום תוקף
את וואלטר שיתוק. הוא גוסס. ממרחק, על־ידי
הטלפון, הוא נפרד מאהובתו.

״פנדורה וההולנדי המעופף״[:
קרא זבס, מלך האלים, להיפסטוס, אל
האש, ואמר לו :״הכן דו רון אשר האלים
בני האלמוות יתנוהו לגזע האדם. קח חמר
וכייר בו דמות אשח. יפה מאד עשה אותה,

811₪ 18י88

,הע1לם הזה״ מס׳ 734

אולם כאשר מגיעה אל החוף ספינת טיול
מפוארת, מוסחת דעתה של פנדורה מאת־שה.
היא שוחה אל הספינה, מציגה עצמה
בפני בעל ד,אניד״ הולאנדי מסתורי (ג-יימם
מייטון) .ידיד ארכיאולוג מגלה לה (הארולד
ווארנדר) שהאיש הוא הנדריק, ההולנדי המ עופף
האגדי שהאלים גז רו עליו לנדוד כרוח
על פני הימים. רק אחת לשבע שנים מותר
לו לחיות ששר, חדשים כאדם רגיל ; אם
בזמן הזה יוכל לרכוש לב אשד, אשר תאהב
אותו עד כדי שתסכים למות בגללו, יכופרו
כל חטאיו.
הרעיון קוסם לפנדורה. היא מוכנה ו מזו מנת
למות בגלל ההולנדי. אבל הנדריק, ה אוהב
אותה, רוצה למנוע ממנה מוות מעין
זה, מעמיד פנים אדישות. כך נמשך ספור
המעשה עד הסוף הברור מראש.
רעיון מוזר ביותר שמש בסיס לסרט הזה.
אבל כל המכיר את עבודתו של הבמאי־ד,מ חבר
לואין (הפרוטה והירח, תמונתו של דו־ריאן
גדיי) שהגיע אל הבמאות דרך ציור־תפאורות,
יראה בפנדורה וההולנדי המעופף
ה״אמנותיים״
המשך לסידרה של הסרטים
שלו׳ המצטיינים כתפאורות וצילומים נאים,
אבל כתובים בסגנון כבד וספרותי מדי. ה סרט
כולו מתמשך לאיטו, המקצב רדום וה משחק
רחוק מלהיות מניח את הדעת. רק
במקום אחד, בתמונה המתארת נשפיה על
חולות חוף הים, הכל כאילו נעור לחיים.
אבל לרגע קט בלבד, הסרט שוקע מיד שוב
אל תוך השעמום.
מייסון אומלל מאד בתפקיד שאינו הולם
אותו. אווה גארדנר, בתלבשות פאר נהדרות
וססגוניות, יפר, להפליא. משחקה אינו משו בח
כמו גופה.

״זזמרת־ ח;ק ם״
לאחר התחלה רבת־הבטהות, צונח הבלתי
חוקיים, המתימר לתאר פרק מעבודתם של
סוכני מחלקת ההגירה של ארצות־הברית, אל
תוך עלילה משעממת וחסרת עניין.

מדתה טורן (״הבלתי חוקיים״)
אלה חדשה
מאד. לשתיהן פרופיל קלאסי. ופאנדורה הא מריקאית
גורמת, אם לא מלחמות ואסונות
בקנה מידה גדול, צרות ואי נעימויות לכל
גבר המכיר אותה. אנשים מתאבדים בגללה,
כיון שהיא אדישה וקרירה כלפיהם. היא מש תעשעת
ללא רחם ובאדישות אכזרית ברג שותיהם.
מבטיחה לנהג מכוניות מרוץ (ניי־גל
פטריק) שתנשא לו, אם יקפיץ את מכו ניתו
מראש סלע גבוה. הוא עושה במצותה
והם עומדים להכנס בברית הנשואים.

קצין ההגירה הראשי (ג׳ורג׳ ברנט) מנסה
להתחקות על עקבותיה של כנופיה המברי חה
מהגרים בלתי חוקיים אל ארצות־הברית,
הורגת את המטען החי בכל עת שהמשטרה
קרבה, כדי שלא להשאיר כל עקבות והו כחות
משפטיות.
במאמץ להביא את המבריחים אל הדין שו כר
ברנט טייס צעיר, ברט (האווארד דאף) כ בלש
מיוחד, שולח אותו אל גוב הכנופיה.
לאחר הרפתקאות רבות שמעורבות בהן גם
מרתה טורן, וחילוצים של רגע אחרון ממי תות
משונות, נופלים המבריחים בפח שהוט מן
להם.
פצצות שבדיות. קאליפורניר, הדרו
מית,
בה שוכנת הוליבוד, מפורסמת עקב ה מספר
העצום של דתות שונות ומשונו ת ש תושביה
מאמינים בהן. יש לשער שאחת ה דתות
הללו, המיוחדת למפיקי סרטים, מלמדת
את חסידיה שאלוהי הקולנוע יש לו דמות
של אשד, מסתורית מאד. האשד, היא תמיד
שבדית. האלה הראשונה היתד, קרויה גרטה
גארבו והיא הובאה לאמריקה מאירופה לאחר
ששיחקה בסרטים אירופיים אחדים. משעיפה
גרבו מרוב הערצה, חפשו אנשי הוליבוד,
ללא הבדל אולפן, ממלאת מקום, וגילו את
אינגריד ברגמאן, שהיתר, אלת־כזב, כיון שלא
נזהרה ודבר ניאופה בלט ברבים. בעבור ה מעשה
הפומבי הזה דחתה אותה הוליבוד ייני
צח, כלומר עד שהרעש ישקוט.
בינתים רחרח סוכן הוליבודי באקדמיה ה דרמטית
המלכותית בשטוקהולם. הוא ראה
כיצד שמונה חניכים מתקבלים למוסד הח שוב
מתוך 112 מועמדים. הוא ראה גם, בין
השמונה, את מרתה טורן. הוא מהר לקחת
אותה לאמריקה.
כאשר הגיעה מרתה להוליבוד אמרה :״ה אנשים
כאן משוגעים״ .היא התכוונה להגיד
״משוגעים אחרי״ .כיון שהלבישו אותה והפ שיטו
אותה וצלמו אותה מכל העברים והפיצו
עליה חוברות תעמולה ושתפו אותה בסרט
ששמו קסבה משום שבנוסחה הבלתי מוסי קלית
של אותו סרט שנקראה אלג׳יר, שחקה
שבדית אחרת, סיגריד קורי. אבל אלג׳יר היה
סרט רע וגו רי המסכנה ירו ה מעל הפרק.
קסבה, כנגד זה, היה סרט רע מאד, כ שלין
אמנותי חרוץ, אך מצלצל (בקופה) ,ומרתה
טורן היתר, על הסוס.
בקצרה זעקה האדמה — מלחמות המחתרת
הישראלית ועלילות ההעפלה בעינים איטל קיות
אוהדות. מאריה ברטי, ויוי גיאו.
ענניפערה — הוליבוד מחטטת בפצע
נוסף בגוף האמריקאי. הפעם: הקו־קלוקס־קלאן.
ג׳ינג׳ר רוג׳רס, דורים דיי.
סין העממית — סרט מלחמתי סוביטי,
העוצם עינים בפני זוועות המלחמה, על כי בוש
סין בידי מאו־טסה־טונג.
אודות המאורעותקפטן כויקוט
ש>שו את השם בויקוט נרדף לכל חרם צ מ רי•
סטיוארט גרינג׳ר, קאתלין ריאן וססיל
פארקר.
הדרך לתהילה — .סרטו הראשון של
ילד הפלא, המנצח בן העשר, רוברטו בנצי,
מציג את ג בורו באור חביב למדי, לא עושה
א: תו בלתי נסבל כמו ילדי פלא אחרים.
מוסיקה טובה.

מסרבח לקנוח בש1ק השחור

מגולה
מאת פיייפ טי א רי -
״הלו!״ ענה ידידי החוקר אל תוך ש פי פי ת הטלפון .״כן, זה אני
מדבר.״ מן הצד השני נשמע קול דקיק המדבר בשטף .״טוב, אני אלך
לשם,״ ענה לבסוף ובקללה רוסית הניח את השפופרת במקומה .״עוד
מקרה הוא הודיע לי באנחה מרה ,״אשה איבדה את עצמה לדעת.״
הבנתי היטב לרוחו כי כל המעשה התנהל בבית־קפה׳ לשם יצאנו
לבלות את מוצאי השבת .״אין מנוחה במקצוע,״ רטן חברי אך בלית לי תרשה
ברירה התנצל בפנינו ופנה ללכת לאן שקראוהו .״אולי
להצטרף אליך?״ שאלתי.
״תפול !״ הוא ענה.
ידידי עצר את מכוניתו ליד חוילה יפה בפרברי העיר .״זה המקום,״
הוא אמר לי .״אני מכיר אותו היטב• הוא שייך למשפחה עשירה מאוד.״ שעישנו עצבניים
בדירת הקומה הראשונה פגשנו שני גברים
סיגריות בתנועות חטופות כאילו משהו העיק על נשמתם ,״מסכנים״,

הרהרתי .״אין זד,
נעים כשבן משפחה
מאבד את עצמו ל־אילם
ידידי לא
נראה כאילי התרשם היא העניין. מכל רצה לגמיר את עבו דתו
וללכת הביתה.
הוא
״רה קרה?״
שאל את שני הב־חורים.
״שמי
אליהו בן־
חנן ישבתי עם אחי
שמוליד, בדירה ה־זאת
ופתאום שמע־תי,
בקומה העליו רצנו
למעלה,

אילם הדלת היתד, אפשר נעולה יאי
היה לה,כנם. חיפש תי
את המפתח שלי
אד לא מצאתי אי תי,
כנראה שד,לד
וכולנו ענה י ידידי
עלינו למעלה. הוא
הוציא מכשיר קטן

(תמונה) והדלת נפתחה כבמעשה־כישוף.
בפנים נראתה אשה שוכבת
על מיטה, מכיסה בשמיכת־פוך לב נה
כאילו ישנה שנת ישרים (תמונה)
על הרצפה היה מונח אקדח.
ידידי התקרה למיטה, הרים את
השמיכה וראה פצע עמוק בחזה. ה שמיכה
ספגה כנראה את הדם ולכן
לא נראה מבעדה (תמונה) .ידידי ניגש
לשולחן רשם את מד• שהיה מונח עליו :
סיגריות, גפרורים, ספר
כוס ריקה,
פתוח, עציץ פרחים ומפתח (תמונה).
הוא לקח את המפתח. ופנה לשני הא חים•
״האם זה שייך לאחד מכם?״
״לא״ ,הם ענו ״זה המפתח שלה.״
שי שבו
הוא התבונן בשני הבחורים
מוכי־צער, במיוחד נראה אליהו עצוב מלטור ביותר, השתדל למנוע את עניו
1:א ש תו המתה. החוקר התקרב אליהם.
ואז פנה אלי ואמר לי :״צלצל בבק שה
לתחנת המשטרה שיבואו ויאסרו
את השניים. האשד, הזאת לא התאבדה.
היא נרצחה !״

כיצד ידע החוקר שהאחים
שיקרו ושהאשה לא איבדה
את עצמה לדעת?
אם תגלה את התשובה שלח
אותה, יחד עם התלוש, למערכת
העולם הזה, עד יום 6.12.51
כציון ״הידון בלשי״ על המעטפה.
בין כעל• הפתיונות הנכונים
תוגדל טיסה לאילת.

תדוש

חידון כל ש׳ מס4 .
השם ...

הכתובת