גליון 735 מתאריך 29 בנובמבר 1951

העורר :

מכתבים

אורי אבנ רי

עורך משנה :
של ום כה ן
עורך סגנון :

עורך גראפי :
ד וש

רב אי תן

כתב ראשי :

צלם ראשי :

ה ש בו עון ה מ צזי ר
לאינם ורמציה המערכת רחוב נלי הטה
(ליד תי א ט רון
ת.ד , 13)1 .טל.
מען למברקים:

והמנהלה :
, 8מל־ אביב

מ מני) 85ז 66
״ עו למפרם ״

העולם הזה ב ע ״ ם ;

דוד רו ביננ ר
אל מן,

מיכ אל
יער,ב

ביתן.

דוד

בן־דוד,

אהרן דול ב

עורכי מדורים
יחיאל

ב שן,

ניצה

אי תמר

נבי,

עילם.

משתתפים קבועים :

רפ אל חייט, פילים טי ארי,
רפאל סלע, יעקב צליל.

יצדזל,

ל בני,

סופרי חוץ :
נברי אל

ד פו ס י שראל ב ע ״ ם.

ש מו אל

דנון,

הפצה :

הדגל עלה על התדרן

גדעון הגרי,

מסמיה החדשה
אף כי בעל המאמר תמך באופן אישי בצד
אחד, אי! העולם הזה סבור כי המאמר עבר
את קו התיחום של אוביקטיביות מוחלטת
במסירת העובדות.
דגל ה עול ם הזה עלה שו ב לרא ש היזורן.

יהודית וייל, חיפה

בפרט חשוב אחד צדק ידידי עודי של
״הארץ״ ,כשהנחית לי מכה כה מצלצלת
מתחת לחגורה: כשהייתי עצור במשטרה,
אחרי הדבקת קריאת־האחים לימאים, הייתי
באמת שמח.
לא היתד, זאת רק שמחתו של אדם שעשה
את אשר צריך היה לעשות, ועשה זאת בחברה
טובה. היתד, זאת שמחה עמוקה יותר :
ההרגשה כי הגיעה נקודת מפנה בחיי הדור
הצעיר בארץ.
אך מקרה הוא שאנשים אלה התקבצו לשם
עניין זה: להגן על חבריהם אמיצי־הלב בים,
פן יירמסו ע״י המכבש הביורוקרטי העיוור.
העובדה הגדולה היא: זו הפעם הראשונה,
אחרי הרבה מאד זמן, שוב נזדמנו מיטב
החברים כדי לעשות משהו, כדי להרים איזה
שהוא דגל. ובאותה שעד, התקבץ, בפינה
אחרת של הבמה, חוג שני, החל בפעולה
נגד השנור. וכמעט בכל מקום שם נתקבצו
בחורים צעירים, מן הימים ההם, באה לכלל
גילוי חד וברור הדעה כי הגיעה עת לעשות.
אין
ספק: משהו זז אצלנו. אחרי שנתיים
של התנוונות, קפאון ומועקה, שנתיים בהן
לא נולד אף שיר חדש אחד, אף אישיות
חדשה אחת, נדלק ניצוץ. החבלים הטמירים,
שקשרו את המשפחה היפה והגדולה של כו־בעי־הגרב,
ושנדמה כאילו נעלמו, הוכח שהם
קיימים אי־שם.
ישנה תנועה מוזרה, בלתי־מוגדרה, רחש
מתחת לפני המים. הקרח החל נמס. יתכן
ועוד מעט יהיה הים שוב פתוח, האפקים
שוב ברורים. האניה תוכל להפליג.
הגיעה עת לשאול: לאן י

ישנה בארץ התמוטטות כללית של המוסר.
נהרס ונשבר רצון ההקרבה העצמית, רצון
ההתנדבות. אין זה מקרה שדווקא במקרה
הימאים נתנו למלה ״מתנדב״ פרוש־זנונים
חדש, כשם נרדף לתואר ״מפיר־שביתה״ .כל
התחדשות, כל צעד קדימה מתוך הבוץ והרפש
של התנוונות הנוכחית, חובה עליה
שתתחיל מכאן.
נוח ביותר להגיד: אשמה הממשלה. או
אף: אשם המשטר. זה פותח אפיק רחב
להכרזות, החלטות, אסיפות וכינוסים. אפיק
לאן? למבוי סתום. שהרי אין הממשלה
גרועה מן הציבור שבחר בד, וסובל אותה.
כיושבי עיר, כן ראשיה.
יש טענות רבות מאד אל הממשלה, אל
המשטר כולו — על מדינאיו, מפקדיו, סופריו,
עתונאיו, מחנכיו. כשהיו צעירים שימשו
דוגמה להקרבה עצמית, להגשמה אישית.
בתוקף סמכותם המוסרית הזאת ביצעו
מהפכה גדולה בחיי העם. אז לא עמדו בראש,
אלא הלכו בראש, לא תבעו מאחרים את
אשר לא היו הם הראשונים לקיים בעצמם,
על גופם. כל זה מת — כי עייף הדור, אינו
מסוגל למאמץ־בתולין. עוד לא קם פרופיסור
וורונוף שיחדש את נעוריו של דור שלם.
לפיכך, אין זה אלא טפשות או טכסים
פוליטי מפוקפק לבוא ולתבוע — מהם. טכסיס
מפוקפק — כי אין הוא בא אלא לשחרר
את התובע מלבוא בתביעות אל עצמו.

במצב של התנוונות מוסרית, של ציניות,
של אבדן האימון, הרי כל מהפכה חייבת
להתחיל בלב מחולליה.
היא תתחיל בשעה שעשרים או חמשים
או מאה צעירים בעלי חוט שדרה, בעלי
״דם״ ,יכריזו: החל מן היום נהיה אנחנו
אחרים. החל מן היום נתבע אנחנו מעצמנו,

נקיים בעצמנו — לפני שנבוא ונדרוש מאחרים.
במלים
אחרות: המהפכה השניה תתחיל
ברגע שתקום סמכות מוסרית חדשה, סמכות
חלוצית חדשה. ברגע שיימצאו שוב צעי־ריס,
ויהיו גם קומץ זעיר, שיהיו טהורים
מן המגפה הכללית של שחיתות ורדיפה
אחרי הנוחיות, הבצע והמותרות.
דובר על ״הליכה לנגב״ .וענה מי שענה :
אם נלך לנגב, לא נשנה את פני הדברים,
השחיתות תשאר בתל־אביב.
אולם הנגב הוא בכל מקום. הנגב הוא
בלב שלנו. וכל אחד יכול ללכת אליו. פרו־שו:
הויתור על נוחיות ומותרות ; ההיענות
להקרבה אישית, בלתי־אמצעית, במאבק
על הצדק והטוהר ; הירידה ההכרתית
מרמת־מחייה שאי־אפשר לקיימה מבלי לרדת
תהומה ; חידוש הערלים המוסריים.
ופעם
היינו מחנה גדול. היינו מחנה יפה.
תפקידנו היה מצומצם, ולכן היה קל :
הקרב. קם במחנה זה סגנון חיים חדש, אציל
ורענן — זה שחיים חפר הנציח אותו בשירי
הצ׳יזבטרון. היה קו ברור, ישר וחד בין חבר
ובין דרק, והיד, ברור בהחלט מה נאה לו
לעשות לחבר, ומה הופך אותו לדרק. היה
ברור שאין משאירים חבר בשדה, ושאין
מלשינים עליו, ואין משתמטים כדי לשלוח
את הזולת — חוק בלתי כתוב של כמה מאות
סעיפים.
כל זה נשבר בעורף. ברגע שהמתנדב הפך
משוגע, דון־קישוט, בלתי־נורמלי, וזה שנשאר
במשרד היד, הפיקח, הנבון, הנורמלי —
ברגע זה הפך כובע־הגרב למוצג של מוזיאון.
כי בסופו של דבר השתכנעו הדון־
קישוטים שאכן הם אינם בסדר, שהם משוגעים.
הם הלכו להם.
אולם אם יקום הקומץ וירים שוב נס של
מעשים, ברגע שיקום ויאמר: אנחנו הננו
הנורמליים, והם — מחממי ד,כסאות, אנשי
הכזב הציני, אנשי ה״צריך־לדעת־להסתדר״
— הם הבלתי־נורמליים, הרי אז נכניס למוזיאון
את העניבה המבריקה, נחבוש מחרש
את הגרב המקומט של המשפחה היוצרת.

קראתי אההמאמר. ר ״ פ אני שול ח לכם 10ל ״י.
נא להעבירו לי מ אי ם.

יוסף נכט, יפו
אף כי אי! העולם הזה עוסק במגביות, הוא
מוב! במקרה זה לקבל את תרומות קוראיו,
להעביר! למזכירות הימאים יתד עם תרומות
חברי המערכת.
מאמר יפה, מל היב — אד ל א או בי ק טי בי. ה אם
שכה אורי אבנ רי שיש צד שני ל מ טב ע י

ישראל קרינסון, תל־אביב
המאמר נכתב אחר שיחות מקיפות עם
באי־כזז הימאים, חברת שוהם והועד הפועל
של ההסתדרות. הוא השתדל להביע את דעות
כל הצדדיס.

אכזריות

אגי מתאר לעצ מי שאהרון דולב ל א היה צריך
להיות כה אכזרי. בכת בו את המלים ה א כז ריו ת ש־14
איש מ בין הקוראים י מו תו ב שגה הקרובה ב ת אונו ת
דרכים (העולם הזה ) 733 הגדיש את הסאה. אגי
מצטער שאין זה סגנון לכ תיבה ב ע תון.

מרדכי קליגר, חיפה
הסבור הקורא קליגר שהמוות אכזרי פחות?
מה יעשה אדם שנפ צעבת אונ ת דרכים ו איב ד את
כו שר ע בו ד תו? בדרך כלל מ שו חר ר הנהג בער בו ת
והנפג ע נו שאב הו צ או ת ה רי פוי וההחלמה, והמ שפטים
נ מ שכי ם הרבה ז מן. בינתיים איב ד הנפג עאת
פ רנ ס תו ואת שמחת החיים ו מו סי ףלס בו לבת קו פ ת
ה מ שפ ט מ עו מסה הו צ או ת. ה אין אפש רו ת לקבו ע
מיד את מי דת האש מה של הנהג ולהעגי שו מיד אם
הוא נ מ צא א שם?•

צ. אלוני, נתניה
עד כ ה לא היה עתון שיעלה את הבעייה ב צו ר ה
כה מהפ כני ת. מזעזעת ו אנו שי ת. או ל ם פר ט אחד
הילדו תבת מונ ת ה שער שיחקו
נ שכח מל בכם :

| הג על הכרזתו הידועה ״להתקדם פני־:
:מה, בבקשה !״ כשהקהל מתמרמר, במקו־ \
[ב ל :״לא! להתקדם? אולי לעלות על הי:

ן גג ׳ 7
{ אולס אחל הנוסעים מצא פתרו : 1הוא:
[ פתח את הזלת האחורית והכריז :״בב־ :

.־ קשה לצאת אלהמרפסת !״

= הקוראת תמר אביאני, ד .צ , 146 .צה״ל׳ [

= זוכה. בפרס של — 1.ל״י (בבקשה !)

ב רחוב מ שום שלא היתה לה> ברירה, הן ירדו
לכבי ש מ חו ס ר מנר שי מ שחקים. ואח רו ה מהן אולי
קפחו את חייה( בעטייה של עירית תל־ אביב.

ללא קשר סודי

יעקב ספורטה, תל־אביב

בזמן האחרון שמתי לב שחלק מן ה חו מר ב ה עולם
הזה דו מהל חו מ ר של ה ע תוני ם האמריקאיים ה מו כ
מ ה ימים אחריו. ל מ של, סי פו ר
פיעים בארץ
הדומה ל סי פו רכם על הגנרל גודריאן (העולם הזה
)733 הופי עכע בו ר חמ שה ימים, עם כמעט אותן
ה ת מונו ת, בניו ם־ויק. האם יש לכ ם ק שר סו די עם
עתונים אלה?

אהרן זלמנוביץ, תל־ אביב
לא. אולם העולם הזה נהנה מאותם מקורות
האינפנרמציה, מעבד את החומר הגלמי לפי
שיטות דומות. אם הוא מקדים את העתונים
הבינלאומיים בשלושה עד חמשה ימים, הרי
זה בגלל המנגנון הכבד יותר דדרן המשלוח
הארוכה של אותם ה׳עתונים.
התנצלות העולם הזה ( !734 פירסם במאמרו
על המרד הימי תמונה של ה״מת-
נדכים״ להצלת הצי. אחד האנשים
המצולמים כתמונה זו, הימאי
אכרהם אדירי, שנכח כמקרה כמ־קום,
אינו נמנה עם מפירי-שכיתה
אלה, אלא הנהו חכר אחד השובתים.
העולם הזה מבקש סליחתו.

מפעם לפעם משתדל העולם הזה לגלות את עקבות הצעירים והצעירות, חובשי כובע׳
הגרב, שהופיעו על עמודיו בימי מלחמת העצמאות. מה קרה להם, מה מעשיהם כיום?
תמונות אלה, שצולמו ימים מעטים לפני הקמת המדינה בניר־עם משכו את תשומת לב
המערכת במיוחד, אולי בשל החן המיוחד של הצעירה. הפעם האיר המזל: לא זו בלבד
שנתגלו עקבותיה של רחל לוי, בת ירושלים בת ,21 אלא שנתגלה גם סיפור מענין ביותר.

ולפיכך:
אל נשא את עינינו אל הפגנות
פוליטיות עקרות.
נצא מן הרפש הכללי ונקבע שוב לוח־של־כבוד׳
חוק אילם חדש ותובעני, נקבע
מחדש: כך נאה לעשות וכך לא נאד, לעשות,
נאד, להקריב מזמננו ומנוחיותנו, בלי
פקודה מלמעלה, לשרות אחים — במעברות,
במפעלים חלוציים, בכל מקום שם יש צורך
ברוח בעירה, יוצרת, מתנדבת. לא נאה: לקנות
בשוק השחור, לקבל חבילות מאמריקה,
להתהדר בלבוש, לקיים רמת־מחייה התלויה
באויר.
יש צורך בסמלים חדשים, שלא יהיו שוב
ריקים מתוכן, שסביבם יכולים להתלכד כל
הטובים והיפים, כל אשר יש להם דם ועוד
משהו — סמלים של מעשים, של הגשמה
עצמית, של הליכה בראש. כי רק אז
נוכל להבדיל בין מתכת וזוהמה, נוכל לגלות
למי הכושר להנהיג והסמכות המוסרית
להנהיג, מי ראוי שנלך אחריו — כשם שידענו
זאת בימי הקרב הגדולים.
אפשר לומר שזוהי גישה רומנטית, אוטופית.
זו אמת. אולם מה נעשה — בדור
זה ובדור הקודם — שלא בתוקף הגישה
הרומנטית וד,אוטופית?
אמת, אי־אפשר להביא המונים לנגב. אך
אפשר להביא את הנגב אל ההמונים.

באוטובוס גדוש עד אפס מקום חזר הד :

לא אחת הדגיש וחזר והדגיש עורך ה עול ם וזזה
שהעתון מסתפק בהג שת חו מר אינ פו ר מ טי בי, עו בדות
ומסמ כי ם בלב ד . ,ועל הקורא להסיק ב או פן
אי שי את מ ס קגו תיו. ו אמגם המ שכ תםבמ סו ר ת זו
עד ה שבו ע, כ ש עבר תם את הרוביקן.
״אותה חבורה של צעירים זקופים, עזי־גפ ש,
חלוצי הים של ה או מ ה, מגיהי הי סו דלמ סו ר ת
יצמית ג אה, י צ או מג צחי ם מלים אל ה י כולו ת
לשמ ש סיו ם מל היב בפי ראש המורדים בדב רו
אל לב ה שובתים, ולא קטע ממאמר רא שי שה־אובי
ק טיביו ת הו א גר לרגליו.

מי רון.

פלםבע ״ ם.

במוע־נ

המרפסת הניידת

ימים מעטים אחר צילום התמונות, בהתקרב הפולש המצרי לניר־עם, הועסקו כל אנשי
המקום, וביניהם רחל בת הפלמ״ח, בהפירות. הם הספיקו לחפור שוח[1ת, אך טרם הספיקו
לחברן זו לזו, כשהחלה ההפגזה הגדולה. רחל קפצה לתוך שוחה, היתר, בה לבדה, לא יכלה
להצטרף לאחרים מפני שהשוחד, היתה מנותקת. היא קיבלה התקפת פחד היסטרית, החלה
דואגת לחייה. אחד מבני המשק הרגיש במצבה, רץ אליה מבעד לשטח המופגז כדי להרגיעה.
רחל ביקשה אותו לכסות אותה בגופו. האיש עשה זאת. כעבור כמה דקות התפוצץ בשוחה
פגז מצרי. רחל נפגעה בשני המקומות שלא היו מכוסים: ברגל ובכתף. הבחור רוסק לחלוטין.
הוא גסס כמה דקות ומת. רחל נשארה אתו ארבע שעות בשוחה, עד שנגמרה ההפגזה.
מאז דמתה דרכה של רחל לדרכם של פצועים רבים אחרים. היא הובאה באחד הלילות
בשיירה לבית־חולים הדסה בתל־אביב, שם הוצאו מגופה הרסיסים הגדולים ביותר. הרסיסים
הקטנים נשארו. משרד השיקום נתן לה מזנון ביפו. אולם העבודה היתד, קשה מדי בשבילה.
היא נזכרה שלמדה פעם לרקוד, חיפשה לה מקצוע חדש. המקצוע שנמצא היה מקורי למדי :
רחל היא הנערה המרחפת באויר בהצגתו של יוקי הקוסם. בכל זאת ביקשה, במיוחד, שלא
יכתבו עליה שהיא נערה קוסמת.

.העולם הזה״ ,מס׳ 735

מאת יהיאד כשן
״כל הארץ הפכה שוק שחור,״ נאנח הפרופסור הנכבה
״גם אני לא עמדתי, לבסוף, בנסיון.״
השיחה שנסבה על כוס תה (עם סכרין) בבית קפה
ירושלמי הוקדשה למגפה, המשתוללת במדינה, וששמה :

השוק השחור.
סיפר הפרופסור :״עד לפני חודש עמדתי בשלי ולא
נסחפתי אף פעם לעסקי השוק השחור. מה אנו גרועים
מהאנגלים, למשל? בשנות המלחמה פנה כל אנגלי עורף
להצעות השלמת התפרים שלו בקניות בלתי כשרות והשוק
השחוי־ נחל כשלון חרוץ באנגליה אם כי האוכלוסייה
לא לקקה דבש.
עקבתי בדאגה אחר השתוללות המחירים והצטמקות
כוח הקנייה של משכורתי, אולם התגברתי על כל הפיתויים•
בינתיים אזלו מיצרכיס ומוצרים מהשוק ואני נשארתי
עם כספי באיו אפשרות להשיג תמורתו משהו של
ממש באורח חוקי.״
רוב האזרחים בארץ הגיעו כבר לפני זמן רב לידי
ההכרה שאין מנוס מידי השוק השחור. במשאל שנערך
פעמיים במשך השנה האחרונה על־ידי הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה הוברר מעל לכל ספק חלקן הניכר של הקניות
בשוק השחור בכלל הקניות. בסיכום החקירה המדעית
נתברר שהוצאותיה הממוצעות של משפחה בת
ארבע נפשות לחודש הן 90 לירות וכמה פרוטות, מרן
הוצאו 40 אחוז לקניות מזון ו־^ 12 אחוז לרכישת צרכי
הלבשה והנעלה. אותה שעה היה הרווח הממוצע של פועל
60 עד 70 לירות לחודש.
השוק השחור הוא יליד המגמה האינפלציונית במדינה
המתבטאת בעודף כספים לעומת מחסור חמור במצרכים.
לפני שלוש וחצי שנים, עם קום המדינה, היה מחזור
המטבע 28 מיליון לירות לאוכלוסיה של 720 אלף (39
לירות לגולגולת) .השבוע הגיע מחזור המטבע ל־ 97 מי־ליוו
לירות לאוכלוסיה של מיליון וחצי איש, כ־ 61 לירות
לגולגולת. המסקנה: למרות שהאוכלוסיה רק התכפלה
גדל מחזור המטבע פי שלוש וחצי.
אולם גידול מחזור המטבע (הכספים שבידי הצרכנים)
בלבד לא היה מפריע אילו גדל הייצור במידה מתאימה
או היה נמצא במגס,ת ריבוי, לפחות. אילו מצא מכים
שטרות הכסף שבידי מיליון וחצי תושבי המדינה כיסוי
מקביל בשוק הסחורות לא היתה דוהרת האינפלציה
מולידת השוק השחור. אולם למעשה ארע תהליך הפוך :
בהתאם למספרים הרשמיים לסוף אפריל 1951 הופחת
ייצור השוקולד והממתקים ברבע משך השנה האחרונה,
קטן זיקוק השמנים בששית, פחת ייצור אריגי לכל, לא
השתנה ייצור חוטי הכותנה והסיבין, שעה שאוכלוסית
המדינה גדלה בחמישית אחת.
יתר־על־כן, בחודשים האחרונים מטוויות הכותנה והייצור,
שותקו לגמרי. ייצור התעשייה בכללותו צומצם
עקב המחסור בחומרי גלם. אף ייצור הירקות קטן בגלל
הבצורת וכתוצאה כללית של מיעוט הסחורות שהוצעו
לקהל הצרכנים נשארו בידיהם עודפי כספים רבים שתמורתם
היו מוכנים לרכוש את המצרכים הדרושים להם
והנמצאים בצמצום במחירים הגבוהים של השוק השחור.
לא שי מדודים אמריקאיים. עודפי הכספים
נצטברו לא רק בידי בעלי יכולת כחרשתנים וסוחרים אלא
גם בידי פועלים מקצועיים, שהפיקו תועלת מהמחסור
בידיים מאומנות עובדות ובידי חנתנים זעירים שהרתיחו
מהביקוש המוגדל למצרכים שנמצאו בהיצע מצומצם.
אחד המקורו,ת העיקריים של השוק השחור, שאינו
מדלדל למרות הביקוש הגדול, הוא משלוח חבילות המזון
! מחו״ל ופעילות חנויות הדולארים. מעטים הם תמימי
הלב המאמינים כי המזונות בשווי 20 מיליון דולאר
המגיעים ארצה בחבילות המזון ולפי תעודות הסקרים
מובאים כשי מדודים אמריקאים בלבד. כי כל אדם
שבידיו שפע של לירות ישראליות יכול לזכות תמורת
לירה וחצי עד שתיים בדולאר מארנקו של תייר אמריקאי
שאינו נחפז להחליף את הדולארים שברשותו בשער
הרשמי, הקטן כדי חמישית( 357 פרוטות) מהשער
החופשי.
אך הספקים העיקריים של השוק השחור הם אנשי
המסחר ור,תעשיה שמחו, עוד לפני שנה אחת בלבד, נגד

1מאשימיהם בספסרות. כעת מודות אפילו הועדה העליונה
להסדר הייצור והשיווק מיסודה של התאחדות בעלי
התעשיה, לשכות המסחר, התאחדות הסוחרים הכללית,
כי חבריה עוסקים בהפקעת שערים.

שוק שחזר
סוחד המכולת המרוויח 28 לירות לחודש מהמנות
שהוא מוכר לפי הקצבת השלטונות אינו מסתפק בכך,
גוזל מצרכים מפיות לקוחותיו ומוכרם לאותם לקוחות
כשכל אחד מהם משלה את עצמו כי לא הוא,
אלא חברו, הצרכן האחר, רומה•
גם בעל איטליז אינו יכול להתקיים מהרווחים הבאים
לו ממכירת ססז הגרמים בשר אחת לשבועיים,
המסתכמים. אם הוא בעל ציבוי לקוחות ממוצע,
בשבע לירות לחודש. עוד בימים כתיקונם, כשחולקו
800 גרם בשר לחודש, סיפר בעל איטליז אחד שכמעט
כל לקוחותיו משלמים לו תוספת של 50 פרוטות לכל
מנה בהיותם בטוחים שהם זוכים בנתח מיוחד. כך
הכניסו 1000 צרכנים 50 לירות לשבוע בעד האשלייה
של עייפית באיכות המנה, שהיתר, למעשה מנתם ה
חוקית.
חולייה אחת במעגל הקסמים. גם אי־סי-
פוק של הרגל־התזונה של עולי המזרח שלא זכו זה
חודשים לחלוקת אורז, למשל, הוא אחד מגורמי הצלחת
השוק השחור בו עלה מחיר קילו אורז לשתי
לירות. כדי לרוכשו מוכר העולה העיראקי או התימני
את מנת הביצים שלי במחיר עשרה גרוש הביצה.
אף החקלאי שלא הצליח לזכות בתמיכת הממשלה
להעלאת מחירי מוצריו פנה לשוק השחור, הפסיק
את הספקת השווקים העירוניים, מוכר את מעט התוצרת
שהניבו שדותיו אחר הבצורת לספסר או לאיש
במעגל הקסמים של השוק השחור המצטדק בכך
שגידול הוצאותיו צריך לגרור אחריו גידול הכנסותיו
כדי שלא יצטרך את ההפרש לכסות מכיסו.
למרות שייצור מוצרי הטריקו לא חדל אזלו המוצרים
מן החנויות והסחורה מגיעה לצרכן בעקיפין
בלבד במחירים הגדולים פי חמש, שש ועשר מהנקוב
בהודעות הרשמיות. האם הצעירה החוזרת לביתה
מבית היולדות נאלצת, אם אין היא רוצה לחכות
שבועות בתור הנרשמים, לשלם לירה לחיתול 10 ,
לירות לאמבט רחיצה.
עתה, במאוחר מאד, החלו דנים בתרופה למגפה
השחורה. אך לא סגירת חנויות הדולארים, הגבלת
משלוחי חבילות השי והגדלת העונשים לספסרים
יתקנו את המצב. הם רק יגדילו את סיכונו של
הספסר שיעלה את מחיר המצרכים שבידיו. במידה
שמקורות ההספקה של השוק השחור ייסתמו יפחת
אי־השוויון בין מנות המזון שבידי האוכלוסיה, אך לא
תגדל המנה האישית.
המגפה השחורה תיעלם באחד משני הדרכים :
הורדת רמת־המחייה או הגדלה רבתי של הייצור
וכנראה, בסופו של דבר, בשיתוף שני האמצעים. גי
התרופה האמיתית נגד המגפה
היא מנה מובטחת של כמות
מצרכי מזון מספקת לכל אזרח
במדינה, במחיר כדאי ליצרן.

אברהם בן־אברהס, ספסר לפי מקצועו,
גילה פרנסה נוחה. הוא קונה דולארים.
מחפש לו תייר מתאים, מוסר לו את הזו־לאריס.
הקיייר ניגש, תמורת חלק לעצמו,
קונה אגרות סקרים, תמורתם מצטייד
אברהם בן־אברהם במלאי מתאים של
קופסות שימורם: לשון, נקניק, שוקולד.

אברהם בן;אבר־הם,
ספסר, מצל צל
בדלת. ליד הכתוב
: פעמון אברהם בן־אבר־הם,
נגר בניין.
גברת בן־אברהם,
אשת הנגר, היא
לקוחה טובה. הבעל
מרוויח. מה
אפשר לעשות בגברת
בך אברהם עוברת בשוק
הכרמל. בחנויות כמעט
ואין כלום. וגברת בך אברהם
אוהבת ירקות. למזלה הרב
יש לה ידיד בשוק, אותו בך
אברהם הקונה את התוצרת
של החקלאי בשוק השחור.
זה עולה קצת ביוקר, אבל
גברת בן־אברהם מתנחמת.
בעלה קונה דולרים ומוכר
קופסות לגברות בן־אברהם
אחרות. גלגל תופס בגלגל.
הכל אפשר לעשות בסדר.

זהו מעגל קסמים. אין לו התחלה ואיי
לו סוף. הוא מעגל מושלם. זה הקונה
בשוק השחור, הוא גם מוכר בשוק השחור.
ואיש אין לו צורך למתלונן. אולם
יש עוקץ בכל העניין. בתוך המעגל יושב
אברהם בן־אברהם אחר, זה שאינו קונה
בשוק השחור — ולוא גם רק מפני שאיי
לו כסף לקנות בשוק השחור.
אברהם בן־אברהם זה הוא פקיד דואר.
הוא מקבל משכורת ממשלתית. אין היא
מגיעה ל־ 60 לירה לחודש. אין הוא יכול
לרמות את מס ההכנסה, לכך דואגת הממשלה
המנכה את המם ממשכורתו, וכן
את מסי הסתדרות העובדים, קופת
החולים, ועוד חצי תריסר מוסדות. יש
לו משפחה, יש לו ילדים. הוא צריך
לפרנס אותם — במשכורתו.
ואין הוא יחיד. ישנם רבבות, רבבות
כמוהו — פקידי דואר, פועלים שחורים.
פקידי משרד, צבא גדול ואפור של מקבלי
משכורות קבועות, רשמיות.
ומאחורי המחנה הזה עומד מחנה שני :
אלה 700 אלף העולים החדשים שבאו
למדינה, יושבו על אדמה צחיחה, ומתפרנסים
בשניים, שלושה ימי עבודה שחורה
בתיקון כבישים, וסיקול אדמה, בנטיעת
יערות. אחדים מהם התאקלמו, הסתגלו
למולדתם החדשה, מצאו את הדרך הישרה
לרחוב לילינבלום, תל־אביב. אולם לרוב
הגדול אין דרך זו פתוחה. איו להם
מה למכור זולת עבודתם הבלתי מקצועית.
בעם של מונופוליסטים, נשארו הם חסרי
המונופול, הגרגרים הנשחקים בין אבני

אברהם בן־אבר־הם,
בעל חנות
לצרכי חקלאות,
בא לקנות דירה.
משפחתו גדלה,
הוא רוצה להזמין
אורחים, מן
הדין שתהיה דירה
של שלושה
חדרים. אברהם
בן־אברהם, האדם
שבנה את הבית

בחנות לצרכי חקלאות עומד אברהם בך
אברהם, בעל משק, קונה זבלים וצנורות.
כל זה עולה ביוקר. הוא מוכרח לקנות
בשוק השחור. לוא היה מוכר את תוצרתו
במחירים ממשלתיים, היה פושט
את הרגל מזמן. אבל ברון השם, יש
מוצא: מוכרים במחירים משתלמים.

אברהם בן־אברהם, נגר בניין, בעל הפנים
המכוסים, עובד. כדאי לו לעבוד. הוא
יכול להרוויח שכר עבודה הגון. לפעמים
הוא מביא הביתה, אחר יום עבודה, שמונח
לירות, או אפילו יותר. אין מתחרים
רבים במקצוע. ואשתו צריכה את הכסף 11
לקנות אוכל ובגדים בשוק השחור§1 .

כסף ז דירה יש
לה? ,מכונית לא
רשיון, תקבל טיול לחו״ל אינו !
אפשרי. גב׳ בך |
אברהם חושבת
על אוכל. מדוע
לאכול דגי פילה
משעממים, כשה־ ן
ספסר מוכן להביא
לביתה קופטובות?
סות

הריחיים
של הטחנה השחורה הגדולה של
המדינה.
הירידה המוסרית הגדולה חדלה מזמן

להיות מחלתם של יחידים. זוהי מגפה של
הכלל, פרי של תנאים מסויימים, פרי של
חוסר הנכונות לבלוע את הגלולה המרה,
הבלתי ממותקת, אשר רק היא לבדה יכולה
לרפא את המחלה, לא רק את אותותיה.

האברהמים בני־האברהמים שתמונותיהם
(המבוימות) מופיעות במעגל סמלי
זה, יודעים בסתר לבם מהי התרופה הזאת,
ואין הם נלהבים אליה כלל וכלל.
אולם בתנאים אחרים, ברוח ציבורית אחרת,
ייתכן והיו בולעים אותה — אולי
בעיוות פנים, אולי באף קמוט, אבל היו
בולעים.
והרי התרופה אחת ויחידה: להוריד
את רמת המחייה באופן קיצוני, באופן
אכזרי. אף ספסר ילך לעבוד, יסתפק בשכר
זעום של מסחר זעום. הנגר ירויח
שכר אשי משק המדינה יהיה מסוגל
לשאת בו, יוותר על קופסות של מעדנים
לכמה וכמה שנים, ילך בחליפה ישנה
ומטולאה, ישלח את ילדתו לגן״ בשמלה
ששרדה משמלות אחותה. לא ייבנו בתים
משותפים של דירות מפוארות, ומוענד
דיהן יוסיפו לחיות*,כאשר חיו בעבר, בדוחק,
בתנאים גרועים — אך ^ן בים יותר
מאלה של חבריהם במחנות. זוהי התרופה ך1 .

היחידה: כל השאר איני אלא •משחק
אוילי בסימפטומים.

על מנת למכור
את דירותיו, מושך
בכתפיו. התכניות
יפות, אבל
כמובן, זה
עולה ביוקר. החומרים
עולים
הון, שכר העבודה
גבוה, והרי
גם הוא, הקבלן,
צריך להרוויח מרציני.
שהוא

לאברהם
בן־אברהס, הנהג, יש אשה וילדה
קטנה. אברהם אוהב להתלבש יפה אחר
העבודה ובשבתות. גם אשתו אוהבת להופיע
לבושה יפה. מובן שהנקודות של דוב
יוסף אינן מספיקות. אבל אין דבר, אפשר
לקנותן. לשם מה מרוויח הבעל?

לאברהם בן־אברהם, הנגר, יש
חברים. אחד מהם הוא הנהג
אברהם בן־אברהם, המוביל
את הלבנים והברזלים לבניין
רווחיו אינם נופלים מאלה
של ידידו הנגר. למה ירוויח
הוא, בעל המכונית, כמו פועל
פשוט, בה בשעה שאברהם
בן־אברהם, האיש שמכר
את הלבנים ואת הברזלים,
מתעשר, מרוויח רווחים של
100 אחוזים תוך זמן קצו
כמו שעושים רוכשי הדירות

העם
ה ענ ק ו הנ ע ר
לא אסון המטוס של אל־על שהתרסק ב־שוייץ,
ולא מלחמת־האחים בעין־חרוד, הסירו
את עיני הישוב שהיו נשואות, במשך כל
השבוע, אל הים.
אף כי רוב רובם של האזרחים הסתפקו
בתפקיד של צופים במאבק של דויד הקטן
בגלית המשוריין, ידעו גם הם שתמונה זו
עלולה להיות לנקודת־מפנה בתולדות המדינה
— ההכרעה אם תשלוט בה רוח הענק
הפלשתי או רוחו של הנער הרועה שעזב
את עדרו והלך לחזית.
בתנ״ך עצח דויד. אולם• למעשה לא היה
הדבר חשוב. גם לוא היה גלית עורף את
הנער החוצפני, היה מעשהו נשאר מופת
לאחרים: עצם העובדה שאפשר בכלל לקום
נגד הפלשתי, ולהתמודד אתו, הוא שיצר
היסטוריה.

ה מ שק
פוחד המדינההתאחדו !
״הם האנשים שסילקו בנובמבר 1950 את
שר האספקה והקיצוב וזעזעו קשות את
משק המדינה על־ידי עריכת שביתת הסוחרים,״
הסביר אחד המסובים לארוחת הצהרים
במלון השרון המפואר את מהותם של
כחמישים איש שרבים ביניהם היו חובשי
כיפות ומגודלי זקן.
מזכירי הסניפים והמרכז של התאחדות
הסוחרים הכללית התכנסו ליום עיון במלון
השרון ומזכירם הכללי, אפרים גוזמן, הודיע
כי ציבור הסוחרים הופתע מהשינויים מרחיקי
הלכת בנוהגו של שר ^מסחר והתעשיה
שהם נכונים לשתף עמו פעולה בתנאי שיסכים
להעלאת מתח הרווחים ב5ל ענפי,המסחר.
אולם
יום העיון לא הוקדש לקביעת יחסים
עם הממשלה בלבד. הוחלט להקים מעין
ארגון מקצועי של עובדי התאחדות הסוחרים
שימנע הישנותם של נטישת עובדים
אחראים, כהרב ראובן פלדמן בשעתו, את
תפקידיהם.

״מת־ נקבלבשד ״
טלפונאיות הצירויות הזרות צלצלו ללא
הרף לאגף המזון של משרד המסחר והתע־שיה
בבקשן תשובה לשאלה החוזרת ונשנית
:״מתי נקבל בשר?״
שב^תת הקצבים, הנמשכת שבועיים, פגעה
למעשה רק בצירויות חוץ. הקצבים ניצלו
את בוא המשלוח של 400 שוורים תורכיים,
הכריזו על שביתה בדרשם את העלאת מתח
הרווחים.
אולם אגף המזון לא נזדעזע 400 :השוורים
לא היו מספיקים אלא לחלוקה מצומצמת
לאיזור אחד בלבד• השוזרים נשחטו
לצרכי בתי־החולים וכשאזל הבשר לא היה
צריך להיחפז לבוא לכלל הסדר עם הקצבים.
אבל נציגי הצירויות הזרות לא התעמקו
במהות השביתה וכשלא זכו לחלוקת בשר

לפי התלושים המיוחדים לדיפלומטים החלו
מופיעים בכמה חנויות דולארים שליחי הצי־רויות
כשהם נושאים תעודות סקרים.
הנפגעים היחידים, בסופו של דבר: נציגי
ארצות הגוש המזרחי, חסרי הדולארים.

פו שעי מל חמה
ה לוי תןלאנלכדבדשח
העתונאים המסכנים שמיהרו מוקדם בבוקר
לשדה התעופה בלוד כדי לקבל את פניו
של הלורד גלונקונר, מראשי חברת האשלג
(תפקיד עתונאי שגרתי, משעמם למדי) פקחו
עיניהם לרווחה. מן המטוס ירד גבר בן ,74
בעל אף חד ושערות שיבה — פנים שאין
שוכחים אותן.
״ש...ש...שאכט הפליט מישהו, אינו
מאמין לדברי עצמו.
אולם הוא לא טעה. על אדמת מדינת ישראל
דרך חבר ממשלת הרייך לשעבר, האדם
שעזר יותר מכל אדם אחר להעלות את היט־לר
לשלטון, פנה לו עורף רק כשכבר יצא
למסע הטירוף שלו.
לרגע היה נדמה כאילו התגשם חלומם של
המחוקקים, כשחוקקו את חוק עשיית הדין
בנאצים: שלויתן נאצי אמתי יילכד ברשתם.
בדמיון העתונאים עלה לרגע־קט משפט נירד
ברג ישראלי? שירתק אליו את תשומת לב
העולם. אולם מיד זכרו את המציאות: מדינת
ישראל עומדת לכרות שלום עם הגרמנים
הטובים, וד״ר היאלמאר הוראס גרילי שאכט
הוא אחד מהם — אדם שדעתו עלולה להשפיע
כשתתעורר בעיית התשלומים.
תיסביך עליונות. עמדתו של שאכט
מפוקפקת גם כיום. בית־הדין בנירנברג היה
מחולק — הרוסי והאמריקאי דנו אותו לחובה,
האנגלי והצרפתי זיכוהו. לפי הפרוצדורה
המוסכמת היה פרוש הדבר זיכוי. הגרמנים
עצמם אסרוהו למחר יום שיחרורו,
דנו אותו לשמונה שנות מאסר — אולם שוטרים
צבאיים אמריקאיים הוציאוהו מן הכלא,
שיחררוהו בהאמבורג, שם הוא חי עם אשתו,
הצעירה ממנו ב־ 30 שנה.
שאכט בילה את תקופת מאסרו כוי לכתוב
ספר מקיף: חשבוני עם היטלר. מתוך
הספר בולטת דמותו של אדם שחצני, אכול
תסביך עליונות בלתי־רגיל, עיוור לכל אדם
שאינו נוגע לו ע?מו. אין הוא מתעניין ברציחת
המיליונים׳ ,או בהרס העולם שנגרם
לא מעט בעזרתו. הדבר שענין אותו: אשמתו
הגדולה של היטלר היתד, שלא שמע ל־עצותיו
הגאוניות של שאכט, אלא לעצותיו
של גרינג השמן, הדיקטטור הכלכלי שנתמנה
ב־ .1937 שאכט התפשט מכל תפקידיו
זמן מה לפני המלחמה, בא אחר־כך במגע
רופף עם מחתרת הקצינים שזממו להרוג את
היטלר.
ביסודיות האופיינית לו ניגש שאכט לערוך
את חשבונו עם האדם המת, שלא יכול לענות.
חשבונו עם האנשים החיים היה פחות מוצ£
לח. מלבד ממשלת אינדונזיה, שהזמינה אותו
לערוך חוות־דעת כלכלית על מדינתה, לא
נמצא איש שיסכים לבוא אתו במגע ציבורי,
אף כי הציע לא מכבר שוב תכנית גאונית

להצלת העולם , :רתימת התעשיה הגרמנית
לשם פיתוח ארצות אפריקה הנחשלות, תשלום
פיצויים לקרבנות הנאצים מתוך הרווחים
העצומים של פיתוח זה.

דואר

\ רדניה בתראביב
שליח חברת בית. המסחר ירדניה, שניגש
לתיבת הדואר של החברה במשרד הדואר
הראשי, תל־אביב, כמנהגו בכל בוקר, מצא
בה מכתב שעורר קצת את סקרנותו, שד,פ־

האביקשה מי

היאלמאר שאכט בכלא
...מנזזרים
כה עך מהרה לתמיהה. על מעטפת המכתב
היה מודבק בול דאר מגרמניה המזרחית.
הכתובת הגרמנית :״סוכנות ירדנית מסחרית״
,עמאן, ירדן. ומתחתה שם הפירמה
השולחת: חברת צמיגים רייפן—מילר, בר־לין—שמוקוויץ׳.
מספר
תיבת הדואר של החברה הירדנית
בעמאן היה שווה למספר תיבת הדואר של
חברת ירדמה בתל־אביב. בצדה השני של
המעטפה בלטו אותיות אדומות :״נפתח ע״י
הצנזור״ ,שלמרות שקרא את תוכן המכתב,
שנועד לעמאן, העבירו לתיבת הדואר התל-
אביבית.

דרכי חיים
״ ציי רלחסות דקי״ן.״
צוקי הפרא האפרוריים, הנושאים מעליהם
את גן־הנצחון הפורח העוטר את חוף ימה
של נתניה, משכו את לבה הרומנטי של
ג׳וליה שקירי, בת ה־ ,30 מאז עלתה לארץ
מעירק ונשתקעה באחד ממחנות העולים בסביבות
נתניה.
מדי יום, לעת ערב, היתה יוצאת מאוהלה,
עם בתה לילה בת החמש, אוחזת בידה הקטנה
ופוסעת ברחובה הראשי של נתניה, בכיוון
למדרגות התלולות, המוליכות לשפת הים.
כשהגיעו, היו האם והבת מסירות נעליהן,
מהלכות יחפות, כשכפות רגליהן נתונות בקצף
הגלים. לעתים היתד, ג׳וליה מקפלת
שמלתה, מצמידה אותה בקשר אל גופה, נושאת
את לילה הקטנה על זרועותיה, מתרחקת
לעבר סלעי החוף. שם היתד, עולה על
אחד הסלעים הנישאים, מורידה את בתה
מזרועותיה, מעמידה אותה לצדה, על הסלע,
מושיטה יד בתנועה מקיפה? :הביטי לילה,
איזה יופי היתד, אומרת כשהיא מתבוננת

היאלמאר שא׳כט כדוד *
כסף מטהר...

בקרני השמש השוקעת, שהפיזו אור זהוב
על פני צוקי החול ועצי הגן, בגלים שהתנפצו
אל החול והקציפוהו בבועות ורודות.
משך שלושה חודשי קיץ רצופים, לעת
השקיעה, היתד, ג׳וליה יורדת אל החוף, חוזרת
בדייקנות חולמנית על מה שעשתה בערב
הקודם. כשנשאלה לפשר מעשיה, היתד,
עונה בחיוך מסתורי :״לא יודעת. זה יופי!״
הקיץ חלף, ערבי סתיו של תחילת נובמבר
לא הניאו את ג׳וליה ממנהגה. בשבוע שעבר
ירדה אל החוף כרגיל, סובבה ראשה כה
וכה, נפש חיה לא נראתה על החוף העזוב.
״אמא, איפה אנשים?״ שאלה לילה הקטנה
.״אין דבר, בובה,״ ענתה לילה בסיפוק
מוזר, כאילו גרמה לה העזובה הנאה רבה
מכרגיל. הן הסירו נעליהן, הניחון על החול,
החלו מהלכות בקצף הגלים .״קר, אמד,׳לה,״
אמרה הקטנה .״את חכי כאן,״ השיבה ג׳ו־ליה,
קיפלה את שמלתה, צעדה כנגד גלי הים
שסער הפעם מכרגיל. היא הגיעה לסלע,
עלתה עליו ,״לילה, לילה, אני תיכף חוזרת,״
צעקה אל בתה שנשארה עומדת על החוף,
מתבוננת באמה.
לפתע שטף את ג״וליה גל גבוה, שנישא
מעל לסלע, לכיוון החוף ״אמה׳לה, אמה׳לה !״
החלה לילה הקטנה מייללת. לאחר שניות מעסות
היתד. אמה מונחת לרגליה, חסרת הכרה,
צבע פניה הופך כחול בטנה נפוחה ממים.
זוג צעיר שירד אותה שעה במדרגות המובילות
לשפת הים עצר הילוכו לרגע .״נדמה
לי שאני שומע צעקות,״ אמר הבחור שהיה
לבוש מדי צר,״ל. הם החלו רצים בכיוון
היללות. כשהגיעו למקום המעשה היתד,
הקטנה שרועה לאורך גוף אמה מייללת.
החייל הוריד את הקטנה מעל ג׳וליה, חסרת
ההכרה, סחב אותה ממי הגלים שהגיעו
עדיה, גהר עליה, טלטלה וסטר על לחייה.
רוחה שבה אליה בהדרגה.
אמרה ג׳וליה כשהיא נשענת בזרועותיה
על כתפי הזוג :״צריך לחכות לקיץ ! ״

* לידו: תיאודור לויטה (מעריב) ,יוחנן
גולדברג(דבר) ,אריה וולנשטיין(רויטרס).

לפני שנתיים חזרה תמר טרק בת ה־24
אל אמה אילנה• היא היתד, עייפה קצת אחר
ארבע שנות שרות בפלמ״ח ושנתיים צבא
סדיר. כשעלתה במדרגות הבית מס 25 .ברחוב
מאה שערים, תל־אביב, היתד, לה שהות
להכין את עצמה למנוחה ממושכת, ולוא גם
במחשבה בלבה בי היה עליה לעלות את כל
חדר המדרגות כדי להגיע אל מקום מגורי
אמה — על גג הבית. כשהגיעה למעלה ונכנסה
לחדר, כמעט ולא עלה בידה לסוב לאחור
כדי להוריד את ילקוט הגב מעל כתפיה.
החדר שאמה כתבה לה עליו לא היה אלא
חדרון קטן ברוחב של מטר וחצי. לרגע
חשבה תמר שבטעות נקלעה בחזרה לאוהל
ד,כתתי שלה בפלמ״ח.
כשעלו לארץ מהונגריה לפני 11 שנה,
היתה המשפחה עדיין מאוחדת. שלוש נפשות׳
אבא, אמא ותמר טרק שחיו מספר
שנים בכפיפה אחת בחיפה. אך עד מהרה נתפרדה
החבילה. האם נתגרשה, התגייסה לצבא
הבריטי, תמר הלכה לפלמ״ח. כשחזרה אילנה
טרק משרותה בצבא הבריטי, היה כבר
קיב הדירות בתל־,אביב לאחר יאוש. אז
מצאה את חדר הכביסה הזעיר על גג ביתו
של ד״ר א. ליטבק, רופא עצבים שקבע לה
שכר־דירה של חמש וחצי לירות לחודש.
בלית ברירה שכרה אילנה את החדרון, הצליחה
איך שהוא להסתדר בו בשכיבה. הקושי
היה בקימה ובתנועה.
תמר הורידה את ילקוט הגב, השליכה אותו
על המיטה, הביטה כה וכה, וילדה רעיון :
כעבור חודשיים לערך, עמד על תלו חדר
רחב־ידים, בעל גג רעפים, צמוד לקירו השמאלי
של החדרון. רשיון בנייה לא היה למשפחת
טרק. האסמכתות היחידות היו הסכמה
בעל־פה מאת הד״ר ליטבק, שהגיע אז לארץ
לביקור קצר מפריז, לאחר שנעדר מכאן משנת
1947 וחוב בנקאי על סך שמונה מאות לירות
דמי־הבנייה.
בעל הבית העלה, מספרת תמר, את שכר־הדירה
מחמש וחצי לחמש עשרה לירות
לחודש .״טוב, אמרנו לו, בתנאי שתשיג
רשיון לחדר הנוסף מעירית תל־אביב כדי
שביום בהיר אחד לא יהרסו אותו עלינו.״
במקום רשיון, מספרת חמר, השיג בעל
הבית. צו־הריסד, מבית המשפט, שסמך את
ידו להרוס את החדר תוך חצי שנה באם לא
יושג רשיון ע״י דייריו.
חלפה שנה והחדר נשאר עומד על תלו.
יהד״ר ליטבק הצטרף זה כבר אל בני ביתו
בפריז. לפני כשנה התייצב נציג ההוצאה
לפועל של עירית תל־אביב בדלת חדרה של
משפחת טרק :״עליכם לפנות את החדר תוך
24 שעות — אנו הורסים.״
במשרד ההוצאה לפועל נאמר לתמר ש־
(המשך בעמוד )10

,העולם הזה״ ,מס׳ 735

המרד
פנסים רחוקים
אולמי המרווח של בית יורדי־הים בחיפה ר,יה מלא עד אפס מקום. ארבע מאות איש,
כל חברי הצוותות השובתים, ישבו שקטים. על הבמה עמד בחור צנום, משופם, אשר מעטים
ידעו את פניו אך כל אחד שמע את שמו: חיים חפר. לתוך השקט הבלתי־רגיל, אחרי שירה
בציבור שהיתר, לא פחות בלתי־רגילה בחברה זו, השליך כמה מלים שבאו לבטא את מצב
רוחם של אנשי־היבשה. המתרבים והולכים, שהתלכדו מאחורי חבריהם הימאים. האיש
שביטא מאיו כמוהו את רוח הפלמ״ח. הוסיח דף חדש לפנקס שיריו.
לימאים לא היו אלה מלים ריקות. הספינות לא היו פרי דמיון שירתי — אודותיהן נראו
בבירור מבעד לחלונות. אולם אור שני האיר מן הבמה, עליה הופיעו טובי האמנים הצעירים
שבאו להמיחד עם השובתים — אור האהדה מן החוץ.
גם היושבים באולם הרגישו, באותו רגע, את אשר הרגישו אלה שחשו לעזרתם: הסכסוך
חדל להיות מחלוקת על כמה ענינים פורמליים, בלתי חשובים יחסית. הוא הפך סמל
למאבק גדול יותר — המאבק בין הלוחמים מאתמול, שניצחו בשדה הקרב ביבשה ובים
כי היו אנשים חופשיים, שוחרי עצמאות לאומית ואישית, ובין המנגנון שירש את ירושת
הקרבות, ניסה להשליט ציות עיוור כחוק המדינה.

חובתם מומו ומחזיקים בתעודות־מילואים. היה ברור שהמרד יתמוטט, ע״י דקירה בגב, ברגע
שקולות מנהיגיו ישותקו.
מול המערך הזה החל מסתמן המערך השני, קטן בהרבה, דל באמצעים תעמולתיים
וארגוניים, אך חזק בתוקף המוסרי של דבריו. נתן אלתרמן, המצפון החי של תנועת הפועלים,
ניסה לשוא להתערב אצל ראש הממשלה ומזכיר ההסתדרות לטובת הימאים, נתקבל
על ידי מרדכי נמיר לראיון שלא נשא פרי. על אף מאסר כמה מן המדביקים (כתוצאה
מהלשנד. טלפונית שגרמה לפקודה אלחוטית) ומאמצי המגרדים השכירים הוסיפה קריאת־האחים
להתנוסס על הקירות. ומחוץ־לארץ הגיעו קריאות־עידוד של חברים למקצוע, שבישרו
קבלת־פנים חמה ביותר למפירי־השביתה בנמלים הזרים.
מלבד בטחונם בנצחון הסופי היה רק שעשוע אחד לראשי המרד, שעמדו על משמרתם :
מפעם לפעם הופיעו במשרדם כמד ,״מתנדבים״ ,שטעו בכתובת. בעוד שמנהיגי השביתה
העמידו פנים כאילו רשמו אותם באמת לאניות היוצאות, התכוננה למטה, בקצב הרחוב,
משמרת של ימאים אדירי־שרירים, שפרקו את עודף מרצם ומרירותם על גופם של המועמדים

לשרות.
בעוד שרבים מבין השובתים סודרו בעבודה במשקים של מפ״ם, המשיכו משחקי

״כד אנש־ המלך!״
הנמל המה מרוב שוטרים. שני שוטרים, מזוינים באלות, שמרו על השער, שניים
אחרים הופקדו — זו הפעם הראשונה — על הרציף הקטו של חברת העוגן, סניף סולל־בונה
המקיים את שרות הסירות בנמל. פועלים מעטים עבדו במטענים, בלי חשק רב, כשעיניהם
נישאות, מפעם לפעם, אל האניה האפורה־לבנה שהיתה קשורה אל המזח, ממול, כשדגל
הצי המסחרי מתנוסס על חרטומה ומתחתיו שני סדינים לבנים שעליהם רשומות המלים
״כאן שביתה״.
לאיש לא ניתן לגשת אל האניה — אף לא לעתונאים שקיבלו לכך אשור מטעם לשכת
המודיעין הממשלתית. האניה ארצה היתד, מנותקת ניתוק מוחלט מן העולם.
אותה שעה עמדו כמה צעירים מול החלון באחד החדרים בקומה החמישית של בית
יורדי־הים, המשקיף על הנמל. היו אלה חברי המזכירות ופעיליה, המפקדה הרשמית של
המרד. אף כי זכות כניסתם לנמל בוטלה מזמז, היו בידיהם ידיעות מדוייקות למדי על הנעשה
באניה, הנתונה במצור: אנשי הצוות השוסתים החליטו להילחם עד הסוח, להגן בכוח הזרוע
על אניתם. הם למדו מנסיונם של אנשי גלילה, שנתנו למפירי־־השביתה לעלות על האניה,
הצליחו להשפיע על אחדים מהם לחזור בהם מהחלטתם, אולם נאסרו והורדו מן האניה
אחרי תגרה בה שלפו שניים ממפירי־השביתה סכינים.
״למדתי את הטכניקה בימי האנגלים,״ אמר ימאי בבית יורדי־הים, מוותיקי עליה ב׳.
״השיטה היעילה ביותר היא להתיז שמן־הסקה.״ אנשי ארצה, לעומת זאת. הסתפקו, בתכנית
הקרב שלהם, בהתזת מים רגילים. צנורות כיבוי אדירי־כוח כוונו בכוון הכבש, ממנו היו
צריכים ר,״אויבים״ להופיע.
מצב הרוח של האנשים לא היה מרומם, כרוח אנשים הששים אלי קרב, אלא שופע
החלטה קודרת, נחושה. לא היי אשליות רבות. בפי כל היתד. הסיסמה, שהוכנסה ע״י חיים
גורי לקריאת־האחים :״כל אנשי המלך״ .מכיוונים שונים, בשלל של אמצעים, צרו ״אנשי
המלך״ (סוגרי הדיקטטור־הדימגוג האמריקאי בסרט ההוליבודי המפורסם) על קומץ הימאים.
הערך הכוחות היה רב־רושם: ההסתדרות גייסה את כל כוחותיה, קראה לבני המשקים
השייכים למפא״י להפר שביתה כדבר של מצווה: אנשי־המלך הקטנים בעתונות שפכו
קיתון של עלילות וליגלוגים על ראשיהם של הימאים ואלה שבאו לעזרתם ; שר־התחבורה
הוכיח את עצמו, בראשית צעדיו, כטוראי חרת הממלא פקודות בנאמנות, במקום להציל
בהתערבותו את הצי השובת ; וכמכה אחרונה הצטרף הצבא למעגל, שלח כמה מאות צוי־תנועה
לגיייסם המלא של הימאים השובתים ומנהיגיהם, אשר רבים מהם כבר מילאו את

ימאים שובתים משחקים פיגג־פונג בכית המלח, חיפה
״אין אפשרות להישוג...״

הפינג־פונג כרגיל בחדר־האוכל המרווח של הבית. אלא שהתנועה באולם היתד, בלתי־רגילה,
מתוחה יתר על המידה. היתד, זאת ההבטחה שעמדה על המשמר מול אנשי־מלך אחרים :
אנשי פלוגות הפועל שגויסו, לפי השמועה, כדי לגרש את הימאים מבית יורדי־הים, מתוך
נסיון לשתק את המרד ע״י חיסול מרכז־ד,עצבים שלו.

״שללמדלקח ! ״

קריאת אחים לימאים
ימאי
א ת שכונתם את 1י הספינות העברי בלילות ההעפלה האפלים־
א ת הנחשונים שזנקו אל הים וגוער, בנשאם את עמס עלי שכס-

שמועך שוחתינס יצאו גדוד• המוצע ביבשה ו8¥1דס*ם
אל צי האויב בי ס-

קצינים ומחדס משטיח, מניח• היסוד לצי •שואל ומשאי
דגלו על כני ימים -

המוקעים היש כ״סכסד־ ושק שחור: ג,סוס׳ קומא׳נטום
וחבוש נחת: ב,ועממי מוחי־ וכ״טוקי של מדות״־

אנו. חבריכם גיב שה הקשורים בכם בקשד• המאבה
והמלחמה. מסרבים להאמין לעלילות ארה!
יודעים אנו כי לוחמים אתם על זכותו הואשוניו! של כל יפאי מולם, ר לחוטים *תם זג?
נציגות נכחדת והודת, ננד משמר של ״כל אנשי הפלו״ הפושה לאסוננו באח זו, נגד
פנויים־מטעם של ״אנשי שלופנר־

אנו קוראים לבם -

התחזקו מלחמתכם י
מנגד, ליד החוף רואים אתם את ספינותיכם ־ בתיכם הממתקים -אולם, הצי שכל כבל

סכבליו פושר אתכם אליו, יוא יניח לנתקכס ממני׳
לא יופעל צי ישראל על יד• ״מתנדבים* במשכרח להפרת אחות ימאים, אשר לא תזון
הימאות העברית מפעם בלבם!

*וסד החרס וההסגר מא1זז־ הימאים דדענדאל״ם
תוכר *־,נציגות הגמזדת
יעלה הקידוד מחדש ביד* בניהן החוקיים של הספינות!
יצחק שדה

אברהם ניניי

חיים5 5ומר-3

יפר, - 5.
מכאלקון 1י א?ב.־, 5

נועה 1ול
מתי מגר
פשר, רבינוביץ
משה שמיר
תן שחם

#אלכמנוריאל • אבא שבנר

הכרוז שהופץ כתל־אכים, חיפה וירושלים לתמיכת הימאים

מצב רוח לא פחות קודר ולא פחות בוטח בעצמו שרר, אותה שעה, במפקדה היריבה —
הועד הפועל של ההסתדרות ומועצת פועלי חיפה. אנשים רבים היו עסוקים, בין פעולה
לפעולה, בסיכום עגום של חשבונות.
בחדר בעל קירות מכוסים בלוחות־עץ_חומים־כהים, ליד שלושה מכשירי־טלפון, ישב
האיש שחלקו רב בזרוע הימית של ההסתדרות, אף כי באופן רשמי שוב לא היד, לו מגע
עם המאורעות: אבא חושי, ראש עיריית חיפה, אחד ממנהיגי היסוד של הספנות העברית
ו״היד החזקה״ של מועצת פועלי חיפה.
״צריכים להילחם עד הסוף,״ אמר .״יש ללמד לקח, אחת ולתמיד, את כל אלה העלולים
לחשוב ביום מן הימים שאפשר לשבור את ההסתדרות.״
אולם אבא חושי היה רחוק מאד מלהצדיק את הימאים. פעולתם נראתה, בעיניו, במזימה
שחורה, בפקודת גורמים זרים. האם היה זה מקרה שהמרד פרץ ימים מעטים אחרי הצהרת
אי־הציות של יעקב ריפטין בכנסת, שעה שהאגוד המקצועי הקומאינפורמי (בו משתתפים
חברי מפ״ם) יושב בברלין, עצרת או״ם מכונסת בפאריס, ושר־החוץ מנהל שיחות סודיות
על הקמת הפיקוד הימזרח-תיכוני י
אבא חושי אף הרחיק לכת, טען כי ישנן בידי מישהו הוכחות ברורות וחד־משמעיות
כי המרד כולו נערך לפי הוראה קומאינפורמית מפורשת — הוכחות שהן כה סודיות עד
כי לא היתד, גם אפשרות לפרסמן. נמרוד אשל, הרוח החיה של חזית הימאים, וחבריו, לא
היו, בעיניו, אלא כלי־שרת עיוורים בידי שניים מפעילי הימאים, סוכני הקומאינפורם. י
להאשמה זו נוספה האשמה שנייה, לא פחות מפורשת. טען אבא חושי: קיים ארגון
בינלאומי להברחת סמים משכרים וסחורות אחרות. ארגון זה, שהיו לו חברים מבין
הימאים, מסובך איך שהוא בכל עסק־הביש.
הצד המוזר הוא שדוקא אם נכונות האשמות אלה רובצת אחריות חמורה שבעתיים על
ההסתדרות. אין כל ספק שהיתר, אפשרות ברורה, בשלב מסויים של המו״מ, לחסל את
הסכסוך, ללא התפטרות ושביתה, לוא התיחסה ההסתדרות לנבחרי הימאים ברוח אבהית,
כנאה לגוף־ענק שקיבל לחברתו ילד בלתי־מנוסה. ההסתדרות החמיצה — בהכרה או שלא־בהכרה
— הזדמנות חד־פעמית זו, דחפה בפעולותיה הדורסניות את כל צינור הימאים
לתוך זרועות סוכני הקומאינפורם ושליחי ארגון הסמים המשכרים האמתיים או הדמיוניים,
.הפכה את השביתה כולה לענין לאומי שצדקתו היסודית לא היתד, מוטלת בספק.

צלה בי דוג
אולם מאחורי ההאשמות הסנסציוניות יותר עמדה הרגשה פרוזאית, שהיא הדריכה
למעשה את פעולות ההסתדרות: צל הפילוג שהצטייר על הקיר בבהירות אימתנית.
מאז אותו יום בו הכריז יעקב ריפטין את הכרזת אי־הציות המפורסמת, לא היה עוד
ספק ששני המחנות הגדולים — חסידי־המערב וחסידי־המזרח — שוב אינם מסוגלים לשבת
בהסתדרות אחת. הגורם המלכד היחיד, אחוות ההתישבות העובדת, התנפץ לרסיסים כשנפלו
המהלומות הראשונות בתגרות־הידיים של עין־חרוד, שם ניסה רוב מפא״יי להשליט את
מרותו על מעוט מפ״מי. מלחמת־העולם השלישית, שתהיה. מלחמת־אזרחים עולמית, בקעה
את הבקיעים הראשונים במבנה ההסתדרות.
אולם לא היה זה הבקע היחיד. אין כל ספק שהרוב המוחלט של הימאים הוא כלתי
מפלגתי, מטבע המקצוע שאינו מאפשר קשר נפשי חזק עם חיי היבשה. תמיכת האופוזיציה
במורדים לא היתה סיבה למרד הרוב, אלא תוצאתו מחוייבת המציאות. אך מרד הימאים
היד, תוצאה של רעידת־אדמד, אחרת שעירערה את יסודות ההסתדרות.
״אנו לוחמים על חיי ההסתדרות אין לנו כל אפשרות להיסוג סיסמות אלה,
שנשמעו מפי דוברי ההסתדרות, לא היו לגמרי חסרות יסוד. אלא שהאחריות רובצת על
אלה שלא מנעו מצב זה בעוד מועד, שהלכו לקראת קרב שעורר את תחושת־הצדק של
ההמונים, במקום לפטר את מעט הפקידים שגרמו להתפתהות האומללה.
בעקביות הנוראה של טרגדיה יוונית עתיקה השתלשל המחזה המדכא, כשהצורך העליון
של מנגנון הלוחם לחייו ניצב מול הצדק העליון של קומץ אנשים קטנים — מבלי שתמצא
האישיות הגדולר, שתתערב בעוד מועד ותמנע את ההתנגשות שתסחוף, בהכרח, את שני
הצדדים גם יחד.

צילם: דוד רוכינגר
אי־שם באחד מעמודי ספרי החוק הישראלי קיימת תקנה הנקראת
,,תקנה ( 12א) מתקנות התעבורה״ .לפי תקנה זו אסף־ לאזרח הרגיי1
לעשות את אותם הדברים שהוא עושה כמעט כל רגע ברחובות העיר :
יורי פתאום ממירכה, חוצה כביש באלכסון, עומד בהצטלבות דרכים,
מהלך באמצע הכביש. ובעד כל אחת מן ההעביות הללו צפוי האזרח
לעונש.
אולם אילו היו השוטרים אוסרים כל אדם העובר על תקנה זו לא
ה־ו בתי־הסוהר מספיקים. גם האזרחים היו מן הסתם חושבים כי שגעון
תקף את המשטרה. שהרי איש לא שמע על תהנה ( 12א) .ואם מישהו
שמע עליה פעם, בודאי שכח על כך.
מאידד לא יכלה המשטרה להרשות להפקרות הולכי הרגל להמשך

עם קציר הדמים המחריד, הנקצר מדי יום ביומו. לכן ההליטח המשטרה
להסב את, תשומת לב הקהל לתקנה ( 12א) ולהסביר משום מה כדאי לו
לא לעבור׳ עליה.
היא החליטה, כהקדמה לפעולת החוק, להדגים בפני הקהל מה
בדיוק אסור לו לעשות. בעתונים -ובכרוזים, ברדיו ובקולנוע הודיעו
לקהל כי אדם הלבוש כולו אפור והנושא תיה עור מסתובב ברחובות
תל־אביב ומפר בשיטתיות את כל סעיפי התקנה המפורסמת. בין האנשים
שיצליחו לתופשו ויודיעו על כד למשטרה יוגרלו פרסים בסך 100 לירות.
האיש המיסתורי, אשר תושב־ תל־אביב החלו מחפשים אחריו בכל
מקום, הוא קצין המשטרה מרדכי ביטמן. משך שרותו במשטרה הספיק
להכיר היטב את כל עברית התנועה אשר בעדו עלולים אנשים להעצר.
הוא יצא לרחובות והחל מפר את החוק בשימו את עצמי כמטרה לחיפושי
האנשים, רודפי הפרס.

״ זוהיכושה צעירה שהושפעה על ידי הודעות
המשטרה מלמדת אותו פרק בנימוסי דרך קבל עם ועדה.
אישה אמרת אף סטרה לו על לחיו מרוב התרגשות.
.אתה פושע !״ היא צעקה .״אתה מסבו מיי ילדים תמימים.״

תפוסאותו כמה בחורים הכירו את האיש המסתורי. הס קוראים לשוטר ודולקים
•יו ברחוב, מעוררים צעקות והמולה, קוראים לעוברים להצטרף להם בציד האדם.

;י האיש ז מישהו הדביק את הכרוז על קיר אחד
:תיס ומייד התאסף קהל סקרנים למאות את פרצופו של
:ריין המועד. ראשון מימין: העבריין המועד עצמו.

זינוקמסוכן .״חמור 1״ צעק נהג הג׳יפ לאיש האפור הוא זינק בדיוק לפני
גלגלי המכונית, העמיד את חייו בסכנה. אילו נהרג היו מן הסתם מאשימים את הנהג
בנהיגה רשלנית, שולחים אותו לבית־הסוהר — ,ובביתו היה משאיר אלמנה ויתומים.

קיצור דרן .-לא פעם רוצה אדם לחסוך כמה דקות. למה לו לנסוע עד התחנה, אם אפשר
לקצר את הדרן על־ידי קפיצה? אך לא פעם גם מקצרת קפיצה זו את החיים עצמם — ולא
בכמה דקות בלבד. עתה מבטיחה המשטרה ׳עונש לכל אדם שיקפוץ ממכונית בשעת הנסיעה.

הזהרותוןןצות. מכונית משטרה זו נושאת
כרוזים ומשדרת אזהרות יעצות להולכי
הרגל ונהגי המכוניות במרכז העיר ובפרברים.

המראה. הליקופטר (עם צלם העולם הזה ליד הטייס) מיצחן. בחור שנפל ליוין כרוז עם תמונה של העבריין עומד בכיכר נווגרבי ובוחן
ממריא להפצת כרוזים מעל רחובות תל־אביב ויפו. כל עובר ושב לגלות אם הוא איננו האדם הדרוש. אס יצליח לתפסו ולהודיע למשטרה
כעבור חצי שעה ישוב למיטען שני של כרוזים. על כן יהיו לו סיכויים לזכות בפרס. אולם קשה לגלות: כל אדם, עובר על החוק.

מן האויר. ד,דבר
שעורר את ההתעניינות
הרבה ביותר היה, ללא
ספק׳ ההליקופטר שהפיץ
את הכרוזים המתארים
את העבריין המועד.
מבעוד מועד נעשו
הסידורים המתאימים
עם משטרת התנועה לאפשר
לצלם העולם הזה
להמריא בהליקופטר ולצלם
את הפצת הכרוזים
מן האויר. אולם
מפני שבהליקופטר יכולים
לשבת רק שני אנשים
הוטל על הצלם גם
תפקיד • משלח־הכרוזים.
וכך ראו האנשים שהח״
,אספו בכיכר מוגרבי (משמאל)
את ההליקופטר
מתקרב׳ חג באויר, אדם
מוציא יד ומפזר חבילת
כרוזים ונעלם. כעבור
כמה דקות הופיע ההליקופטר
שוב. אלא הפעם
לא פיזר כרוזים—המשלח
היה עסוק בצילום.
בשביל חלק ניכר מן
הנוכחים היתד, זו פעם
ראשונה שראו הליקופטר
מדי הופיעו בשמי
הכיכר השתתק רמ-קול
מכונית המשטרה ששידר
הוראות על הליכה נכונה
ונהיגה זהירה לנאספים,
אלפי הראשים התרוממו
לעקוב אחרי הייצור המוזר׳
הילדים דלקו אח רי
הכרוזים הנישאים ברוח׳
צלמים ומסריטים
טרחו להנציח את המאו רע•
יום זה היה יומם
של שוטרי התנועה. הם
עמדו בכל פינה, הטיפו
מוסר, הזהירו, הסבירו.
אפילו הצגת ההליקופטר
היתד. חלק מפעולתם. בעוד
יומיים יחדלו להזהיר׳
יפעלו ברצינות נגד
אלה שלא למדו משהו
מכל השיעור הזה.

• במדינה
(המשך מעמוד )6
״תוכלו לישון במנוחד. לא נהרוס דירה
שאנשים גרים בה״ .ואמנם שנה נוספת לא
הופרעו שתי הנשים שהחלו מתאוששות מחובותיהן,
למלא את חלל החדר ברהיטים.
תמר עבדה במשרד האפוטרופוס על רכוש
הנפקדים ביפו, השתכרה 48-לירות לחודש,
לאלה נוספו כ־ 70 לירות חודשיות, שכרה של
אמה, אילנה מעבודתה כמסז׳יסטית, והחיים
זרמו בקצב חילוני. עד אשר בבוקר אחד
נאה נתגלה לשכנים בעל הבית שחזר עם
משפחתו מצרפת.
כשבועיים לאחר מכן, עלה על הבית ברחוב
מאה־שערים שחר שהיה הרעשני ביותר בתולדותיו.
עם הזריחה, ב־ 6.30 בבוקר, התעוררה
תמר כמתוך חלום בלהות (אילנה היתד,
כבר בדרכה לעבודתה) לקול צעקות גסות :
״קומי, אנחנו הורסים היא פקחה את עיניה,
קבוצת ביצוע הריסות של עירית תל־יביב,
מצויידת ב״כלי משחית״ ,עמדה מולה,
נכונה להתחיל בהריסה. תמר, ביקשה שהות
כדי להספיק להוציא את המטלטלים אל הגג.
היא נתקלה בסירוב. להתנגדותה תפסוה
וזרקו אותה לאחת הפינות בדחיפה, הרסו
עליה חלק של אחד הקירות. תוך דקות
ספורות היתד, לגג צורת חורבה ערבית
שנפגעת בפגזי מרגמות של ששה אינטש.
החדר היה מונח על הרצפה.
לעת ערב חזרה אילנה הביתה. אמרה תמר:
״שלום אמא, אם לא ירד גשם נישן לאור
הכוכבים, מה דעתך?״ אמא צנחה לבין החורבות,
ביקשה כוס מים.
אמר ד״ר ליטבק, תפוח עין שמאלית, כחולה,
מתגרות־ידיים עם שכנים, בעל שש שנות
ותק פריזאיות :״צריך לחסל את ההפקרות.״

תודת ה או מה
״ מהו 1שיתמשרשנה

״לנו לא תתנו להיכנס? לנו? שאנו הגנו
בדמנו על המקום הזה?״ הפגנת נכי מלחמת־העצמאות,
חיילים משוחררים, אלמנות ואבות
שכולים דורשי שיכון, נלחצה אל שערי
הברזל הסגורים של חצר המוסדות בירוש־לים.
תייל דוקרני מנע בעד כמד, בחורים
חמי־מזג לכבוש את החצר בדרך קפיצת־השער.
מסביב, על גגות הקרן־הקיימת, הסוכנות
וקרן־היסוד התאסף קהל פקידים סקרניים,
עובדי הלשכות, ששים למחזה חינם
ולהפסקה בעבודה. בפנים החצר, נבוך במקצת,
עמד מנהל המשק של הקרן־הקיימת,
צונג, בעל עבר של קצין במצור ירושלים,
הרגיש בגיחוך המצב, לא מצא תשובה לקש״
ריאות
״משתמט, פקיד בזכות דמינו
הגיעו אליו מבעד לדלת הפלדה האפורה.
לאחר שלושים דקות, אחר הבטחה נוספת
של ועד המפגינים על קיום שקט, נפתחו השערים,
צעדו כמאתיים איש אל הכניסה הראשית
של הקרן־הקיימת, נושאים אתם סיסמות
וארשת פנים רצינית. במשרדי הקרן־
הקיימת, מול שולחן הכתיבה של א. ברכיהו,
ישבר, משלחת המפגינים, סירבה לשתות

לת הקרקע והקרן־ד,קיימת שצריכה לקנותו
עבור המשתכנים. הפעם החליט הכדור המתגלגל
לשים קץ למשחק: דרישת המפגינים
היתד, קיום ישיבה משותפת של שני
הגורמים. הבטיח עצמון מרשות הפיתוח :
תצביע הקרן־הקיימת על חלקת הקרקע המתאימה
לכם ותקבלוה תוך 48 שעות. טען
ברכיהו מהקרן־ר,קיימת: אין אנו יכולים להחליט
על קניית קרקע בלי לברר היטב את
שאלת הבעלות, מה מחיר הקרקע, מה בדבר
בטחון. עניינים אלה ונוסף על זאת תכנון
השטח, צריכים לקחת זמן רב. שאל בתימהון
ועד הנכים והמשוחררים: ומה עשיתם
משך כל השנה שחלפה?

בתי סוהר

נפגעה על־ידי משטר הצנע מסיבות פשוטות:
ילדים צורכים צעצועים, הורים קונים אותם
ללא צורך בנקודות וכמות חומרי הגלם הדרושה
לייצור זעומה למדי. השותפות שמו־אלי
את בנטוב הצליחה להשיג מנסרה בתשלומים,
החלה מפרנסת את משפחותיהם
ששוכנו בצדו השני של הצריף.
אותו לילה נתעוררו המשפחות לקול
אוושת אש מתלקחת בעץ. עד אשר הצליחו
להתקשר טלפונית עם מבכבי־אש, היתד, כבר
ד,נגריה אחוזה להבות, לרבות הצעצועים,
המנסרה, חומרי הגלם.
לאחר לזנמתחו צינורות המים שפרצו בזרם
עז ושטפו את האש, עמלו הכבאים שעד,
ארוכה להחזיר את חושך הלילה ליושנו.

ה תו רלפלא
״ 739 אסירים יושבים עתה בבתי הסוהר,״
אמר רם סולומון, המנהל השחרחר והצעיר
( )34 של משרד המשטרה, בטון כמעט מיואש,
לחבריו בעבודה שהתכנסו בבניין הגרמני בן
שתי הקומות בקרייה כדי לטכס עצר, מה לעשות
באסירים. אולם עוד לפני שהאספה
הספיקה לברר את העניין נכנם אחד מעובדי
המשרד ומסר הודעה אחרונה: מספר האסירים
הגיע בינתיים ל־.806
עתוני הארץ החלו מתלוצצים על חשבון
המצב המוזר, שהכריח את שר המשטרה
(לפני צאתו לקונגרס הספרדי) לשחרר כמה
עשרות אסירים לפני תום תקופת ענשם. כתב
ג׳רוסלס פוסט יש להנהיג תור. על המשטרה
להודיע מדי פעם לפושעים מתי מותר
להם לבצע פשע, מאחר שנתפנה מקום עבורם
מאחורי החומות. התלוצץ המודיע האגו־דתי:
יש להנהיג שיטה של קיצוב, לחלק
תלושים, לתת זכות לכל אזרח במדינה לבלות
רק ימים ספורים בלבד בבית־הסוהר.
אולם בבית־הסוהר עצמו לא היה המצב
מבדח. אסירים שכבו במסדרונות, במרפאה,
במטבח (ולפי שמועה: גם בצינוק) .סוהר,
שטיפס בערב על הגופות ששכבו במסדרון,
נאנח :״מה נעשה כשיתחילו 900 הפקחים
של דב יוסף בעבודתם?״
מכיון שבניין בית־הסוהר החדש ברמלה
מתקדם בעצלתיים, בגלל הקשיים בהשגת
חומרי בנין, אין כל סיכוי שהמצב ישתפר
בזמן הקרוב. הפתרון היחיד הסתמן בשמועה
שהופצה על ידי הימאים השובתים, שטענו
שכאילו שוחררו אסירים והועלו על האניות
שנשלחו לחו״ל.
שריפות הנג רי הדא הי תהמבוטחת
שני צופרי אזעקה צפרו בחשכת הלילה
משני כיוונים. המכונית היחידה של מכבי-
האש, תחנת רחוב מזאה, היתד, בדרכה לרחוב
145 ביפו. אותה שעה ,12:45 ,לאחר
חצות, לחץ נהג המכונית השניה שיצאה מהתחנה
המרכזית של מכבי־אש ברחוב בזל
על דוושת הדלק במטרה להגיע לאותו הכד

יעקב (יוקי) גן־מנחם ורפאל מהלל
...עלה בדם רב.״
עשן שחור, סמיך ומחניק, פרץ ועלה מה־נגריה
השרופה. לבושי מסכות־עשן מיוחדות,
בלוויית שני השותפים, חדרו הכבאים
לבין שרידי הנגריה החרוכים, שהפכו אפר.
השותפים שמואל שמואלי ושאלתיאל מטוב
ספקו את ידיהם :״נזק של אלף ומאתיים
לירות, לפחות, ברובן לא שלנו.״
הגברת בנטוב פכרה את אצבעותיה :״ה־נגריה
לא היתר, מבוטחת !״

ה שוק ה שחור
״שתי פרות, המפוטמות שבשש הפרות
שלי, נגנבו הלילה ממשקי,״ אמר יעקב טשן,
ארמני בגיל העמידה שהתגייר, טיפח לעצמו
משק בן עשרות דונמים באבו־כביר, יפו.
הוא התייצב לפני השוטר החוקר במשטרת
יפו.
כשיצאה המשטרה למקום המעשה, רח׳
,379 שעליו עומד ביתו של המתלונן, ומשני
עבריו משתרע משק מעורב, נתגלה לפניה
נווה. פורה: בננות, תפוחים, שזיפים, פרדס
פרי־הדר וירקות משובחים, ארבע פרות ו
עגלה אחת.
משחדרה המשטרה למחסן המשק, נתגלה
לעיניה מראה שהשאיר עליה רושם חזק יותר:
על רצפת המחסן הין מונחים עשרים
שקי סודה לתעשיית סבון, שמונה שקי בוטנים
טריים, וכמאתיים חביות זיתים — כול
מצרכים הנכללים בפיקוח.
יעקב טשן הציג לפני המשטרה את בעל־הסחורות,
נסים לטין, שכן לרחוב, שהשתמש
במחסנו של טשן לצורך החסנת הסחורות
בלבד. השניים נעצרו. טשן על שעורר
את חשדי המשטרה ששחט בעצמו את הפרות
ומכר את בשרן בשוק השחור. לטין
על עסקי שוק שחור.

הפגנת הנבים בירושלים
״המקום הזה...

קום במהירות המקסימלית. כשהגיעו הכבאים
היתד, נגרית הצעצועים של שמואלי את
בנטוב אחוזה להבות שהפיצו אור אדום על
הסביבה היפואית כולה. גברים, נשים וילדים
בכותנות לילה, התקהלו סביב בהתרגשות
שהלכה וגברה עם התלקחות האש.
לאחר שמשפחות שמואלי ובנטוב, עלו לארץ
מבולגריה, הצליחו להשיג צריף מגורים
מהאפוטרופוס על הרכוש הנטוש, חברו
יחד לשותפות עסקי צעצועי ילדים שלא

תוח .״הציונים־הכלליים,״ הוא טוען ,״לא
שילמו לי כל רווחים תמורת ההשכרה, פרט
להוצאות בסך 20 לירות.״
מסקנת השופט המחוזי היתה, שיוקי נוהג
בהפקרות, בעיקר לאחר שהעיר לנציג־הציונים
הכליים ש״לא אמרת את כל האמת לפני
השופט.״ כתוצאה מן ההערה נאשם יוקי
באיום ונשלח למאסר, אשר בעזרת עורך-
דינו הצליח להשתחרר ממנו בערבות, לאחר
שלושה ימים בבית הכלא.

פ שעי ם

א ״ השת־ המרוחי

מ שפ ט

ה קו סםבכלא

קפה בזמן שחבריהם הנכים עומדים לפני
הדלת, התקיפה קשות את מחלת הסחבת שעיכבו,
את שיכונם. כשהובטחה לחיילים
המשוחררים הלואת משרד ד,בטחון לשיכונם
(שלב ב׳) .לפני יותר משנה עלתה יחידה
דיור 1600ל״י. בניתיים עלה המחיר ל־
3400ל״י.
משך כל הזמן הזה התגלגל עניינם בין
שני גופים שהצביעו איש על רעהו כעל
האחראי לעיכוב: רשות הקותוח, שהיא בע
ואחיותיו,
בעלי הבית בככר דיזנגוף ,14
תביעה משפטית נגדו, צו מניעה לכניסתו
לאולם גג הבית סין גן, שיסד כתיאטרון
קסם, לחדר החזרות המשמש לו מקום מגורים
עם אשתו וילדו בן השנתיים.
עודד אבישר ששכר בשם הציונים הכלליים
את אילם התיאטרון לצורך אספת בחירות,
הובא כעד לבית המשפט. הוא ניסה להוכיח
לשופט ד״ר זאב צלטנר, בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, שיוקי עושה במקום כבשלו.
״למעשה, אומר יוק היתר, כוונתי להזכיר
לקהל שהאולם, שהקמתו עלתה לי בדמים
מרובים (אחר מלחמה עקשנית של שלוש
שנים השיג באוגוסט 1951 רשיון מעירית
תל־אביב, העולם הזה )720 עודנו קיים ופ־

חבורת העבריינים, ביניהם גנבים, כייסים
ושאר אנשי העולם התחתון, קלטו, בשבוע
שעבר, לתאם, שבבית־הכלא של משטרת
עג׳מי ביפו, חבר חדש שחום־עור, משופם,
בעל עינים שנחאיות מובהקות, עטורות גבות
סיניות מורמות ; יעקב בן־מנחם, הידוע
לקהל חובבי הלהטוטים, מאז שנת ,1947
כיוקי הקוסם הסיני, שאינו אלא חבר עדת
העמים בישראל.
״הי, אולי,תשלשל שפן מהאוזן השמאלית?״
פנה אל יוקי אחד משכניו לכלא.
יוקי היה במצב רוח מר למדי. לדבריו,
נגרם לו עוול: רפאל מהלל, בנו של הסופר
מהלל העתי, הגיש, ביחד עם חמשת אחיו

ה ר בי עי תנע דגג ה
בשבת האחרונה, בשעות הבוקר, נראו ארבע
צעירות שצורתן החיצונית עוררה פיק־פוקים
בעוברים ושבים, משוטטות במרחב
״השטח הגדול״ ביפו, המכונה צ׳יקגו, שידלו
בעברית רצוצה צעירים להצטרף אליהן לכיוון
המנזר הצרפתי, מרחק צעדים מעטים
משפת־הים.
כעבור שעה־קלה נוצר תור ליד שרידי
חורבה ערבית. כעשרה צעירים חיכו בחוץ,
בפתח אחד החדרים. ארבע צעירות החלו
בקבלת העומדים בתור.
בשעה אחת־עשרה וחצי הגיעה למקום
ניידת משטרה שיצאה מנפת־הדרום ביפו ועליה
חמשה שוטרים. ן־.ם זינקו מן המכונית,
תפסו את אחת הצעירות בקלקלתה,
רדפו אחר היתר, השיגו׳ עוד שתיים מהן.
הרביעית נעלמה בין הלקוחות שברחו לכיוון
גבעת החוף.
במשטרת׳ הודו הנערות, שלושתן צעירות
כבנות עשרים :״אנחנו עוסקות במקצוע
זמן רב״ ,נעצרו עד לברור משפטן. ההאשמות:
שידול לזנות, החזקת בית־בושת.
הארץ רצח אקדימי
ד״ר לאודרמילק

זו שלנו גם בן ץ

ירצח בטכניון העברי
יעקב בלצר, גבעתיים

טלאל נגד סיפוח ארץ ישראל לעבר הירדן
(חירות).
אליהו חסון, רחובות

מבצע עזרא ונחמיה

אם למנות את הישגיו החשובים ביותר של
מחוז חיפה בשטח זה, הרי המניין לא יהיה
גדול. נסללו סך הכל שלושה כבישים עי־רקיים
(מעריב).
א. ג ,.עכו

ככקשתד :

כלות שמלות חופה וצעיפי ושמלות נשף
להשאלה לפי הזמנה (הארץ).
אהרון הורוביץ, ת״א

״העולם הזה״ ,מס׳ 735

מכל
ה סל חמה הקרה
ס עי פי מוסתריםבצנע
באולמות או״ם התפשט חיוך נסתר כשעברה
מיד ליד הקאריקטורה האחרונה של הצייר
האנגלי (ממוצא ניו־זילנדי) דע־ לו :
דין אציסון רוכב על טאנק אמריקאי כבד,
עליו רשומות המלים ״התקפת השלום האמריקאית״
.בצד הדרך שוכב יוסף סטאלין,
יורה פגז־יונה מלא־רתע, עליו מופיעות המלים
״התקפת השלום הסובייטית״.
היה זה תאור מדוייק של מצב הדברים.
שתי התקפות שלום, מזויינות מכף רגל ועד
קדקד, מצוידות בתקציבי־המלחמה העצומים
ביותר שהיו אי־פעם בהיסטוריה העולמית,
התנגשו. לאורחים ביציע היה נדמה כאילו
שני הצדדים אומרים ודורשים בדיוק אותו
הדבר. אולם הצירים באולם שמו לב להבדלים
—סעיפים קטנטנים, מוסתרים בצנע,
שמנעו מראש כל הסכם. הרוסים דרשו את
פירוק הנשק האטומי (בו יד האמריקאים על
העליונה) לפני נשק אחר. האמריקאים דרשו
בדיוק את ההיפך. לוא היה צד אחד מסכים
לדרישות רעהו, היה מאזן הכוחות העולמי
מתהפך על ראשו, ויריבו היה משתלט על
העולם.
מכיון שהיה ברור לחלוטין שאין כל אפשרות
להפוך את שני העלומים לשלום אחד,
הסתפקו הצירים בינתיים במעדני פאריס המסורתיים
(על חשבון המדינות ששלחו אותם)
:יין שמפן ובו׳ ,כשהדגש על ובו׳.

האומות המאוחדות
בבקשה. לאלקדד !
איש השבוע היה אנגלי גבה־קומה, הדור־לבוש
משופם וגאה, אשר קולו המעודן רחף
על הגלים הסוערים של או״ם. אמר רוברט
אנטוני עידן, שר־החוץ בן ה־ 45 של הממלכה
המאוחדת: אנא, רבותי, נחדל נא החל
מן היום לקלל איש את רעהו.
כשהופיע אותו בריטי, לפני 15 שנה, בארמונו
של בניטו מוסוליני אמר עליו הדיקטטור
הקרח :״מימי לא ראיתי אידיוט לבוש
בצורה כה אלגנטית.״ לפני מותו הספיק בני־טו
להיווכח כי ״אנטוני היפה״ אינו אידיוט
כלל, אף כי נשאר המדינאי האלגנטי ביותר
בעולם.
הון מורכב מפרוטות. כשהקים וינס-
טון צ׳רצ׳יל את ממשלתו החדשה, היה ברור
מר&ש כי שר־החוץ שלו יהיה עידן ״ממלא*
מקומי ואיש־אמוני״ עוד מימי המלחמה האחרונה,
יורש־העצר של המפלגה השמרנית.
אולם חיש מהר נתגלה כי יש הבדל גדול בין
סגנון־הפעולה של צ׳רצ׳יל, הנואם המלהיב,
ועידן, המרצה העדין.
צ׳רצ׳יל, שראשו שקוע ברומנטיקה של
העבר, רואה את המאבק על השלום באספקלריה
של פגישת מדינאים־גבורים המסובים
מסביב לשולחן וחורצים ביניה — בעזרת
בדיחות, מחמאות ואמרות־־פקחות — את
גורל העמים והיבשות. עוד לפני שעלה לשלטון
הבטיח שייפגש עם סטאלין: צעדו
הראשון אחרי היבחרו היה להודיע כי יטוס
לטרומן.
אנטוני עידן אינו מאמין בשיטות אלה.
לדעתו (כלדעת רוב הדיפלומטים המקצועיים

.העולם הזה״ ,מס׳ 735

העולס

בארצות־הברית ובריטניה) פגישת הגדולים
היא דבר רע — מסביב לשולחן הוודקה וה־קאביאר
שוכחים הגדולים שהם נושאים ונותנים
על גורלם של מליונים, מתיחסים לבעיות
בקלות־דעת פוחזת. בגלל אמונתו הנאיבית
של רוזבלט ברצון־השלום של סטאלין
הופקרה — לדעתם — כל אירופה המזרחית
ואסיה המזרחית לידי סטאלין בפגישת יאל־טה.
מציע
אנטוני עידן: אין טעם לדבר על
גדולות. הון המדינאות מורכב מפרוטות,
פרוטות. כדאי לטפל בכל בעייה קטנה, לנסות
להגיע לכלל הסכם עליה. כל הסכם קטן
מפחית במקצת את סכנת המלחמה, מגדיל
במקצת את סיכויי השלום. ובמחשבת־לואי :
מכיוון שגם האמריקאים וגם הרוסים הם
פראי־אדם חסרי־מסורת, בעוד שהאנגלים
למודים משחק זה מזה דורות רבים, יגדל
׳מסביב לשולחן הדיונים משקלה של בריטניה
(ואנטוני עידן) ,כצד השלישי, החכם, המתווך
ומשיג הפשרות.
כשלב ראשון קיבל עידן על עצמו לשפר
את צורת־הדיבור של חבריו. לעומת סגנונו
של וישינסקי, איש חומצת־הגפרית, ואצ׳י־סון,
איש הדקירה הצוננת, התבלט עידן כמורה
בית־ספר השופע כולו דברי פיוס בלשון
אוקספורדית מעודנת. לדעת עידן: אם
רק יחדלו הכל מלהשמיץ ולגדף איש את
רעהו, ויתיחסו זה אל זה כסייפים בתחרות
ספורטיבית מהוגנת, כבר הושג הנצחון הראשון.

ראת זה במהירות מסחררת ועל־קולית (מעל
ל־ 1200 קילומטר לשעה) והציגו קרבות ראווה.
אחר הופיעו מטוסי יאק ולבוצ׳קין שהדגימו
את יכולתם.
מלבד תמרוני המראה ונחיתה של מטוסי
תצפית וסיור בלטה הופעתם ההמונית של
הליקופטרים שעלו וירדו במאונך כשהם מפנים,
לפתע, מקום לצניחת ארבעת אלפים צנחנים
נושאי מצנחים צבעוניים, המזכירים
מטר פרחי אביב מגובה שלושה קילומטר.
סטאלין, שישב ונהנה על במת הפיקוד,
נהנה במיוחד כשהוסברה לו זהות מפקד השלב
הסופי במפגן האוירי. שם המפקד: גנרל-
לויטננט ואסילי יוסיפוביץ סקאלין, בנו הצעיר
של המרשאל.

סי לון ה או דלאהפריע
.האיש שירד בניתורים קלים ממדרגות
מטוס ט.וו.א. בשדה־התעופה לוד, הזכיר ברעמת
שערותיו המכסיפות, במצחו הרחב
המתפשט אל עבר קודקודו וראשו הגדול לעומת
גופו הקצר ובהבעת פניו הרכה, כמעט
הנשית, את הפסנתרן שלהט בתשוקה שטנית,
על גבי מנענעי הפסנתר, שעה שניגן
את מחול האש בסרט קרעי־הול.
לבוש חליפה כהה, מעיל עליון שחור,
זרועו שלובה בזרוע נערה חמודה, בלונדית,
עטופה בגדי־בוקר חורפיים, שהתגלתה
כבתו חוה , 17 ,הגדולה בארבעת ילדיו, פסע
ארתור רובינשטיין המכונה על ידי מבקריו,
זה 40׳שנים ״מלך הפסנתרנים״ ,בכיוון בית־

ברית־הבוועצות
מהש מי ם. ברחיאביב
מאות אלפי מוסקבאים נהרו לטושינו(שדה
התעופה הגדול של מוסקבה, בו נמצא הקלוב
המרכזי לתעופה של ברית־המועצות)
לחזות במפגן חיל האויר הרוסי אחר שהטייסים
הסובייטיים החליטו למסור לסטאלין
ולעם הסובייטי דו״ח על השנה החולפת, תוך
הצגת הישגיהם בטכניקה התעופתית וביכולת
האישית.
שתי דקות לפני 12 הופיע על הבמה החגיגית
בבגדי גנראליסימו תכולים עטורים פסי
ארגמן ומוכתפי זהב, יוסף ויסרינוביץ סטא־כאשר
סטאלין הניף את ידו, בדיוק בשעה
, 12 שתק ההמון ורעש מנועים שהלך וקרב
בישר את התחלת המפגן. ב־ 12 ודקה
אחת חלפו שלושה מטוסי דגל בטיסה נמוכה
מעל השדה: שני מטוסי קרב שהניפו דגלים
אדומי 6ליוו מפציץ דו־מנועי נושא דגל אדום
ענקי רקום דמות סטאלין זהובה. מיד הופיעו
כמה עשרות מטוסים שנשאו כרזות
ענק ״קדימה למען הקומוניזם!״
לפתע זנקו מהרקיע שמונה טייסות (96
מטוסים) שטסו במבנה אחיד וציירו בגופותיהם
שתי מלים ״סלאווה סטאלינו״ (תהילה
לסטאלין!).
אחר הפתיחה בא השלב השני שהקיף מפגני
אומץ, זריזות ושליטה עצמית שבוצעו
על ידי טייסים וטייסות בני חיל המלואים,
שנהגו ב־ 25 מטוסי אימון. בדייקנות של מנגנון
שעון בוצעו תרגילי אירובטיקה (אקרובטיקה
אוירית) מסובכים. אחר הופיעו, ביבבה
חדה, מטוסי מיג (מסוג מטוסי הקרב
הסילוניים הנלחמים בקוריאה) שזנקס זה לק
ארצות־הברית

האחריםה בי נ ו עניין
היה זה הטבע ולא ד״ר אירויג קריק
מחברת פיתוח מקורות המים שהמטיר גשמים
כבדים על צפון־מערב ארצות־הברית החרב
בראשית החודש והקל בכך על המחסור
בכוח חשמל מופק מים שעיכב את איסוף
היבולים. אולם ד״ר קריק שהפקת הגשם שלו
עדיין מתקבלת בחשד רב על ־ידי מחלקת
תצפית מזג האויר, זכה להכרה רשמית בזכותו
ממנהלת החשמל באותו איזור בחוזה
עבודה עבור 20 אלף לירות. אולם חברת
מקורות המים נתבקשה לדחות את פעולתה עד
שיהיה אפשר לשפוט על יעילות התערבות
הטבע לטובת האכרים המאספים את יבוליהם.
איכרי החיטה באותו אתור העסיקו השנה
את החברה לספק לחות ליבוליהם בראשית
הקיץ. הצלחתה הכעיסה מגדלי פירות ש־דובדבניהם
נפגעו על־ידי חמשת ס״מ הגשם
שאנשי הד״ר קריק הגישו לפי הזמנת איכרי
החיטה. אנשיו זרעו את העננים בגבישי יודית
הכסף כדי להמטיר את מימיהם. אולם הזרעה
מופרזת עלולה לעצור את ירידת הגשמים.
לפי השמועה הקימו מגדלי הדובדבנים חברה
יריבה, זריחת שמש בלתי מוגבלת, שתעקוב
אחר אנשי ד״ר קריק ותחבל בפעולותיהם
על ידי הזרעת יתר של העננים.
כיום מיחסים אכרים רבים בצפון־מערב
ארצות־הברית את צרותיהם לד״ר קריק: מפלי
שלג שהונדסו על ידו להקדים את הספקת
המים בעמקים, חסמו משעולי הרים ולמרות
שהוא טוען כי אינו אחראי לסערת הברד
האחרונה הוא עומד תחת איום מתמיד של
משפטי נזיקין עבור התבואות שהושמדו והעופות
שנהרגו על ידי, אותו ברד.
הקיץ הואשם, בקונגרס האמריקאי, באחריות
לשטפונות במרכז ארצות־הברית. האשמה
שאינה דמיונית כל כך בהתחשב בקנה
המידה העצום של מבצעיו. לפני שנה הצטיין
כל כך בסילוק הבצורת בדרום־מערב ארצות־הברית
שהשנה זכה בארבעים חוזים לזריעת
העננים בשטח שגודלו מיליארד ושליש המיליארד
דונמים (פי 65 משטחי ישראל) בעזרת
120 עוך דים מוטסים.
כשהוכח סופית כי מידת המשקעים באיזו־רים
בהם הוזרעו העננים גדולה מאשר באלה
בהם לא הוזרעו העננים שוב לא היה ד״ר
קריק בעל חברת עשיית הגשמים היחיד במדינה,
אמריקאים מביני עניין פתחו חברות
דומות.

הקפה של שדה התעופה, בצעדים שלא העידו
על 62 שנותיו (בטעות ייחסו לו רוב עתוני
ישראל 66 שנים).
״האצבעות כואבות!״ ״מתי החזרה?״
הפליטו לעומתו נציגי התזמורת שבאו להקביל
את פניו .״מצוין,״ אמר ,״נסע ישר לאולם.״
עוד באותו ערב שררה באולם אוהל
שם, תל־אביב, אוירת צפייה חגיגית ומתוחה
מתמיד. הסדרה הראשונה מתוך שבע סדרות
המינויים הפכה הפעם למאורע חברתי מפואר
מתמיד? ,זעה שמבחר נשי תל־אביב הוציאו
ממלתחותיהן את מיטב תלבושות האופנה,
לרבות פרוות שועלי־כסף, שמלות
ערב מפוארות בעלות זנבות משתרכים ותכשיטי
פאר, ותפשו נשענות על זרועות
בעליהן, את מקומותיהן הקבועים באולם וחיכו
בצפיה דרוכה לחלקה השני של התכנית:
קונצ׳רטו מס׳ 2לפסנתר ותזמורת ל־ברהמס.
לאחר?זהשתרר
באולם שקט מוחלט צעד
ארתור רובינשטיין, בין שורות חברי התזמורת,
אל הפסנתר, לקול תשואות רמות.
אותו רגע הוביל מנחם אנידום, מזכירה הכללי
של התזמורת, את חוה רובינשטיין אל
מקומה בשורה הראשונה של היציע בין
צירי מדינות זרות, שהבולטים ביניהם היו
מונט דיויס, שגריר ארצות־הברית וסיר נוקם
הלם ציר בריטניה היוצא.
מחיאות כפיים סוערות מלוות ״בראבואים״
צעקניים, שחרגו קצת משיגרתו של קהל
קונצרט הבכורה, הדריכו את הדממה הממושכת
שלא הופרעה משך 50 רגעי הקוני
צ׳רטו. לאחר כתריסר יציאות וכניסות, השתהויות
לקהל השואג, התפזרו חברי התזמורת
על הבמה, הוברר ש״הוא לא רוצה
לנגן יותר״ ,כי משך 21 ימי שהותו בארץ,
יופיע רובינשטיין ב־ 19 קונצרטים, לפי חישוב
של קונצרט ליום.
למחרת, באותו אולם, עם סיום תכנית
ארוכת של רסיטל, היה רובינשטיין נדיב לב
יותר. אם כי לרגע חשבו הכל, שיקום מעל
הפסנתר בזעם, שעה שצלם, שישב ממולו,
בשורה הראשונה, לחץ בטעות על מצלמת
הפלאש, ישר אל פניו באמצע הנגינה, נתברר
במהרה כי היה מדי שקוע בנגינתו מכדי
שיופרע על ידי סילון אור. הוא נענה לדרישתו
הרעשנית של הקהל הרב, שנדחק בכוח
אל קצוי הבמה.
לבסוף פנה אל הקהל, כשהוא מושיט אצבעותיו,
הזעה ניגרת ממנו, ורידי מצחו נפו־חי
התאמצות :״אני לא יכול יותר, האצבעות
כואבות התפזר הקהל. אמר רובינשטיין
:״שיטה מצויינת. צריך להשתמש בה
לעתים קרובות.״

קורסי חד שי ק
ראנגדת

ס. פ 1ף ט

בבית הספר לשפות ״ קדימה ״ ,
.מקומות עמידה על מדרגות מיוחדות.
למרות שעירית תל־אביב טרם אישרה הקרחוב
בן־יהודה 74ת״א
צבת מים להשקאת הדשא המטופח (שר,צמ־ה
קוני אקהש פי עלרעה
חתו עלתה 3000 לירות) נתפנה הפועל לשי:פתחים
כ 2לדצמבר :
פורים אחרים, כקביעת שמונה כניסות 13 ,
מאחר שאליפות הצבא, בה השיג עודד פה
יציאות ועשר קופות שתמנענה את הצפיפות.
)1למתחילים מ־ 9—8בבוקר
חיפאי בן 19 המשרת בחיל־הים מקום שני
בהוס״ת ר״ורה נגד מלמא יופיע הפועל
בשחיית חזה ושלישי בשחיית גב, לא אים־
( 5א בשבוע)
תל־אביב ובשני המשחקים האחרים יופיעו
שרה לו להפגין את כל יכולתו הטמונה במכבי
תל־אביב ונבחרת מעורבת של מכבי
עיקר בשחיות למרחקים ארוכים, החל חו)2למתחילים
מ־ 1—12 בצהרים
והפועל תל־אביב.
לם בזמן האחרון על שחייה מיוחדת במינה,
( * 5בשבוע)
צליחת המפרץ חיפה־עכו.
הכדורהתפוצץג: דקד. ה ־ 6 6
אם כי שבוע אחד בלבד לפני הצליחה
)3למתחילים מ־ 5—4אחה״צ
לבסוף החלו קבוצות הכדורגל של הליגה
נאלץ עודד לבלות בבית סוהר צבאי בגלל
( 3א בשבוע)
השלישית לשחק על גביע התאחדות הכדורנהיגה
במכונית צבאית ללא רשות, לא בוטלה
הצליחה וביום השבת בבוקר עלה על גל הישראלית שמשחקיו טרם נסתיימו מאז
קורסים מיוחדים לתלמידי
טירת מנוע של חיל־הים יחד עם חבריו ה .1949 בין 14 הקבוצות שתחרו בסיבוב הראשון
בלט שלל השערים שאסף הפועל
בתי ספר עממיים
שחיינים חגי אגס־לבן, דן קפליבצקי ונחום
בית־ליד בנצחו את הקבוצה הארמנית׳ הומנט־כוך
כשהם מלווים על ידי כתבו המיוחד של
מן מחיפה -.1:7
)1לכתות ה׳ ,ו 3( 4.30—3.30 — .פעמים
העולם הזה, רפאל חייט וצלמו המיוחד, אוסלולא
התפוצץ, לשמחת המארחים החיפאים,
קר טאובר.
בשבוע 2לבתות ז׳—מ־ 4—3אחה״צ
הכדור בדקה ה־ 66 של המשחק, ייתכן והיה
לאחר שעודד נמרח כהלכה בווזלין והוז4

3פעמים בשבוע 3לכתות ח׳ מ־—3
מאזן השערים גבוה יותר.
הר אזהרה אחרונה על ידי דן קפליבצקי :
אחה״צ ( 2פעמים בשבוע).
קבוצת ליגה ג׳ אחרת שהרחיקה נדוד,
״אם אין לך כוח אל תקפוץ ! אבל אם אתה
ביתר יפו לבאר־שבע, לא הצליחה לאסוף
נכנס למים אל תצא לפני עכו הרחוקה
פר׳טים והרשמה :
שערים, הפסידה בכבוד ( )1:0למארחים, אנשי
12£ק״מ) הכריז עודד :״בחיי שאגמור ! ׳
הפועל.
כל־־ום מ־ 12—9בצהרים ומ־ 8—4בערב.
וזנק למים.
במזג אויר מצויין התקדם משך השעתיים
המצורפיםהבקיעושע רי ם
הראשונות בשחיות חתירה וגב לסירוגין ב בעוד
שבישראל נערכו משחקים בינלאועוד
שעל סיפון הסירה שכבו השחיינים ה מיים
עם השבדים לא טמנו שחקני הפועל
חברים שהתאוננו על גורלם המר המונע מ חיפה,
שיצאו למסע נופש ומשחקים לקפריהם
סיורים בארצות חוץ, כי מקצועם הר סין,
את רגליהם בצלחת: כל שלושת משטוב
אינו משמש ליצוא ככדורגל, למשל.
חקיהם הראשונים נסתיימו בנצחונות.
בשעה 10 ביקש עודד
״זמן לא רע
לשתות, לגם מבקבוק הקוניאק שהוגש לו״
לפגי 7000 צופים ניצחו בלרנקה ( )2:4את
ניסה להטיל את הבקבוק לסירה, לא הצליח
אפא ולפני עשרת אלפים צופים (כבלרנקה
והמשיך לשתות, בהצטערו על עשרת הגרו כל תושב שני בעיר) ניצחו את איאל .1:3
שים שאיבד על־ידי נפילת הבקבוק למים.
המשחק השלישי, נגד הקבוצה החזקה בכעבור
שעה החל המאמץ הקשה נותן בויותר
באי, אפואל, שנערך בבירה ניקוסיה
( את אותותיו ונראה שהקוניאק השפיע לרעה
היה מפתיע ביותר: אפואל שניצחה לפני
והתקדמותו של עודד הואטה. בשעת הצהשנים
מספר את הפועל תל־אביב 0:3נוצחה
רים כבר נראו בתי עכו בבירור אך עודד
באותו שיעור על ידי האורחים החיפאים.
היה צריך להשקיע את שארית כוחותיו כדי
למרות שהקבוצה היא חיפאית הרי רובם
לעבור את מאות המטרים האחרונים. ב־של
עשרה השערים שהובקעו הם מעשי
( 12:34 ארבעה שעות ו־ 34 דקות אחר יציאברגליהם
של נינזבורג הרחובותי ואוורבוך התו
מחיפה) הגיע עודד לקו המטרה שבעכו
יפואי שצורפו לקבוצה החיפאית והאחראים
לשבעה שערים מתוך העשרה.
והועלה לטירה על ידי חבריו.
״זמן לא רע הספיק עודד לקבוע. ייפני
שנרדם על הסירה הוסיף :״השנה שתה אחד.
בשנה הבאה ישתו ידאי חמישים!״

שחיה

כדו רגל
6כניסות 43 .י צי או ת

טי בו ללהסרתהשת מנו ת
הורידו את משקלכם המיותר
ותשפרו את בריאותכם על־ידי
אלקטרו־מסז׳ בשיטה החדישה ביותר

דרו ש שליח

ב לי

הרחקת שערות מהפנים
ובמיוחד גם מהרגלים

אופניים

מכון ךדמה

לפנות :

״דפוס ישראל״ בע״מ, ת״א

על־יד גשר רידינג — .טל 67204 .

רח׳ ג׳ורג׳ אליוט ,12 תל־אביב

צינק

וגרפיה

י. ריודזונסקי
ר ח 1ב

הקי שו.!.

ת ל -אביב

גלופותק1
גלופות

רשת

^ 1ו חו ^ חז ח ^ז חזז ^ 11ם ^ |1ח דזז ^זחח 11111זחח ^ 11ש 1^ 11111^ 11111^ 11111^ 11111^ 1110111110 ם ם>

תיקון טעות בתשבץ המצויר
(ראה עמוד .)16

בציור מס 22 ,חדה טעות. המספר צריף להיות .23

הרקדנים היוגוסלבים, אנשי הדיפלומטיה,
וקהל האזרחים הרגילים שמנה 12 אלף איש
התאספו באיצטד המכביד, התל־אביבי על
מנת לחזות במשחקם השני של כדורגלני
דיורגרדן. למרות שנמתח כמה פעמים ועצר
את נשימתו, לא היה הקהל מבסוט מהתוצאה
( )0:1לזכות השבדים.
נבחרת מכבי ישראל, שהורכבה משחקני•
תל־אביב שהסתייעו בפתח־תקואים יכלה לגבור
על השבדים, אך המחלה הישראלית של
חוסר בעיטה מסיימת הלוכדת את רשער
השתוללה בכל כוחה. הקהל צעק ועודד, אך
לא הועיל. השבדים זכו בנצחון שני למרות
החטאות והתקפות הדדיות.
משחק הפרידה של השבדים אסף קהל שמנה
כמה אלפים שהחליט שנבחרת ביתר חייבת
לצאת בנצחון. ברגעים הראשונים השתעממו
הצופים, אך הליקופטר זעיר, שסייסו
רצה לראות את המשחק מגבוה, חג מסביב
למגרש והנעים את הזמן. משחק הסיום של
השבדים הוכיח, כי עלולים הם להפסיד לקבוצות
ישראליות. שחקני ביתר, שנפרדו מהאורחים
ללא הכרעה ( )1:1אך השאירו סימני
חבלות, עשו את כל מה שביכולתם כדי
לנצח, אולם השבדים החליטו שהם יודעים
לנצל גם את מבנה גופם החסון.
מבת ההסתכנות חוסלה. טרם הספיקו
חובבי הכדורגל לנוח מביקור דיורגרדן,
כבר נתבשרו על ביקורה של קבוצה שבדית
מצטיינת אחרת, מלמא, שהקדימה ועוררה
התלהבות רבה במשחקיה בתורכיה.
השבדים ניצחו שתי קבוצות תורכיות, אך
הפסידו לפנר־בחצ׳ה בשיעור של •0:1אחר
שתורכיה שילמה סכומים דמיוניים להכאת
הקבוצה ארצה והכריחה את קהל החובבים
לשלם סכומים גבוהים תמורת כרטיסי
הכניסה תופיע מלמא, הקבוצה השניה בליגה
השבדית הראשונה ובעלת הגביע, באיצטד
היפואי בו השקיע הפועל תל־אביב סכומי
כסף ניכרים.
מכת ההסתננות חוסלה על־ידי הגבהת החומה
המקיפה את האיצטד, המונעת בכך
את כניסתם של צופים שאינם רוצים לשלם
את מחיר הכרטיס. ל־ 3200 מקומות הישיבה
נוספו 3700 מקומות ישיבה מסומנים ו־5000

שחיין עודד פז
,אל תצא לפני עכו ו״

טבלתה לי גההרא שונ ה
ל כ דו רג ל
קבוצות

הפועל פ״ת
הפועל ת״א
מכבי ת״א
בית״ר ת״א
הפועל חיפה
מכבי פ״ת

משחקים

יחס שערים

נקודות

1:15
2:10
5:21
5:13

2:10

העולם הזה״ ,מם׳ 735

חז קי םהש רי רי ם

וילנסקה, שנעדרה מישיבות המועצה שבועות
מספר ב״רפואה שלמה ...אחרי שובה
לפעילות הציבורית ממחלתה״ ,נתקל בהשתוממות
30 חברי המועצה, לפניהם נאלץ
לתקן את עצמו :״גם לידה היא מחלה.״
חזר ואיחל ברכות לחברת מק״י, ללידת בנה.
כשהתנגד חבר הכנסת ישראל רוקח
להקלות מרובות מתשלום המסים העירוניים,
הביע את דעתו, שלוותה חיוך־הסכמה
של שר האוצר, אליעזר קפלן׳ כי תשלום
מס איננו חובה אלא זכות, שאל איש הפועל־המזרחי,
אליהו גניחוכסקי :״מותר
לצטט אותך (כשימנו במסי הממשלה) ?״
רוקח לא נרתע, השיב :״כל דבר טוב שלי,
רשאי אתה לצטט ! ״
שעה שמיטה שרת, שר החוץ, נהל שיחות
דיפלומטיות בפריס, מקום כינוס עצרת
או״ם, מצאה אשתו, ציפורה, תעסוקה נוספת:
נרשמה לתור מקבלי רשיון נהגות,
השתלמה, בינתיים, בנהיגה בעזרת מורה
של בית־ספר נהגות תל־אביבי.
שעד, שי די די ה (מדי) מנו סי, סטודנט,
חבר קבוצת גבע ומשורר (חופשה ללא תשלום)
נעצר על הדבקת כרוזי אהדה לימאים
בירושלים, נעצר בתל־אביב יו ס ף (בומבה)

ר פ 1א ה
ה ד ^יםצ פו ע ד פני ה מי ם

שעד, שרפאל הלפרין בן ה־ ,27 מר
ישראל המקצועי, היד, טרוד בהכנות לפתיחת
מכון שמשון שני בחיפה, ילדה אשתו צפורה
את ילדם הרביעי • ,שהצטיין מייד בתכונות
שמשוניות מיוחדות: גודלו הבלתי רגיל
( 53ס״מ בהשוואה ל־ 45 עד 50 המקובלים),
זכר, בשם הנאות: ש מ שון.
כשד,וחזרו האסירים דוד טרייפום, לשעבר
קצין משטרה וזאב שוורצברד, לשעבר
סמל משטרה, לכלא תל־מונד, אהר
שנשיא בית הדין העליון דחה את בקשתם
לשחררם עד בירור ערעורם, נמצא להם שומר,
שעקב אחריהם בשעת טיול האסירים
היומי, הבטיחם מהכאות האסירים שנאסרו
בימי היות טרייפוס מפקד הניידת החיפאית.
השומר: יוסן ז אבו-גוש.
שעד, ש־ 21 תותחי צד,״ל רעמו לכבוד השבעת
חיים וייצמן לנשיא המדינה בשנייה,
הבריקה מטורפת תל־אביבית מברק ארוך
מלים לג׳רג׳ חששי מלך אנגליה ול־וויגסטץ
צ׳רצ׳יל, ראש ממשלתה תוכן
המברק (שעוכב ולא נשלח) :השמצת נשיא
המדינה, נאצת ממשלת ישראל.
בסופן של שלוש שעות הרצאה מקיפה על
עתיקות־יוון שלוותה תמונות פנס־קסם מפי
רקטור האוניברסיטה העברית, הפרופסור
משח שזובח, שביקר ביוון עם קבוצת תלמידים,
נערכה הגרלת חפצי זכרון שהביאו
התלמידים מיוון. אחד החפצים: מטפחת
אדומה. הזוכה: דוד כן־גוריון, ראש ממשלת
ישראל וחוקר תרבות יוון.
במלואת שנה לנטשו את ראשות עיריית
ירושלים בנובמבר 1950׳ חזר דניאל אום־
ט ר לעיסוקו היסודי. כתוספת לתפקידו כמנהל
חברת החשמל הירושלמית שנרכשה השבוע
על־ידי חברת החשמל האיי״ת פתח את
משרדו הישן ברחוב בן־יהודה, העלה את
השלט שבישר על דניאל אוסטר, עורך־דין.
מייקל קנטריג׳ ,חבר הפרלמנט הדרום-
אפריקאי שביקר בארץ, גילה את טעמם המשובח
של הגנבים המקומיים: כשמצא,
במרפסת חדר מלונו, את ארנקו שנגנב ממנו
בשעת שנתו, גילה כי הוא חסר את כל המטבע
הזר שהיה בו ואת תלושי הארוחות
והקניות המיוחדים לתיירים. הושארו בארנקו
הלירות הישראליות.
אוהבי מוסיקה שעקבו אחר הפסנתרן
ארתור רובינשטיין (ראה מוסיקה! גילו
ד״ר יצהה לימבוררניה, בכינוס כפרים•
כי הוא מרבה לעשן, משתמש בארבעה סוגי
שיחות צרפתיות
סיגרים בעלי גדלים שונים. ההסבר: בית

חרושת קובאי בד,אוזנה מייצר ארבעה סוגי
השימוש בתורת האולטראקול (שם הניתן
צור, שחקן המטאטא באותה אשמה (ראה
סיגרים מיוחדים, הקרויים על שמות ארבעת
לתדירות של למעלה משלושים אלף תנודות
המרד על הים) .כאשר נתבקש יחזקאל
ילדי הפסנתרן.
בשניה) לצרכים רפואיים התחיל לפני כ־20
אייט־כסית שהוזעק למשטרה על־ידי מל?{מידם
ריג אי, הפסנתרן בן ר 19 יליד
שנה. אולם השימוש המעשי הראשון בתורה
ווה חוליית המדביקים, חיים חפר, להפתל־אביב
וחניך הכפר אביחיל, הצליח ביותר
זו התחיל זמן רב קודם לכן. לאחר טביעת
קיד ערבות של חמשים לירות, התלוצץ בומבמסע
לימודיו והופעותיו בארצות הברית,
אוניית הנוסעים טיטניק בשנת 1912 כאשר
בה בתיאטרון אומרים שאני לא שווה שני
זכה בהצלחה משולשת: כיחידי מ־ 28 פסננתקלה
בקרחון־ענק שחלקו הגדול היה מוסתרנים
צעירים בסטיפנדיה בקונסרבטוריון ב־גרוש

תר מתחת לפני המים התחילו להשתמש
לוס־אנג׳לס, כאחד משלושה (מתוך )20ב־ ־ אמר יהושע אייזיק אשל, לשעבר סגן
במכשירים המשדרים גלי אולטראקול על
אלוף בצר,״ל וכיום מנהל מחלקת המטעים של
סטיפנדית השתלמות נוספת, בתעודת גמר
מנת למדוד (לפי רישום הגלים והחזרתם) את
יכין, מוותיקי מפא״י וגיסו של משה
של כבוד מטריניטי קולג׳ ,לונדון.
גודל הקרחונים מתחת לפני הים.
שרת, כאשר השתתפו בצערו על כך שבנו
קל ה ל שון
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נרתם
נמרוד אשל, מנהיג המורדים, גורם צרות
לו ולמפלגתו :״עלינו להכיר בזאת שקם לנו האולטראקול על ידי בנות־הברית לגילוי צוביקש
סייד 0בנימין ששון, חבר הכנללות
גרמניות. בשעת אחד הנסיונות הללו
דור צעיר הדורש תיקונים, ושיש להתחשב
סת הספרדי, חניך אוקספורד, שהצטרף לסילגילוי
צוללות גרמניות בים־התיכון בשנת

עת הציונים הכלליים, מחבריו לאולם שפרצו
ואילו האלוף יצחק שדה העיר על יחס 1917 הבחין הפרופסור הצרפתי לנגווין כי
ברעמי צחוק לשמע שגיאותיו הלשיניות :
ההסתדרות לימאים :״אבא המכה את בנו כל הדגים הקטנים שבאו במגע עם גלי האול־
״אל תצחקו מן העברית שלי ! אני בעצמי
טראקול מתו וצפו על פני המים• אפשרויות
כל יום, סימן שהוא אבא רע.״
כבר מבולבל.״
המוות הצפונות באולטראקול עניינו כמובן
אחר קרא יצחק שדה בדבר שיש לו וילד,
כשברך ראש עיריית תל־אביב ישראל
בת 11 חדרים ביפו, חייך :״בודאי לקחו ב את אנשי הצבא ומשך מלחמת העולם השניה
רוקח את חברת מועצת העיר אסתר
והשנים שקדמו לה עשה חיל המדע הגרמני
חשבון גם את תאי האפרוחים בלול שלי.״
* שלושת קודמיו: יהודית 6ישראל
מאמצים רבים להשתמש באולטראקול לייצור

קרני־מוות. אולם נצחון בנות־הברית הפסיק
* במרכז התמונה

,העולם הזה / ,מס׳ 735

כאשר סיפרו ספרי בלשים והרפתקאות
של מלחמת העולם הראשונה על משרוקיות
פלא אשר בהן קראו חיילים אנגליים לכלבים
מאומנים שנשלחו לפעולה מאחורי קווי הגרמנים
זקפו הקוראים את המעשיות לדמיונו
הפורה של הסופר. אולם למעשה משרוקיות
אלה הנן דבר מדעי בהחלט לפי מיטב תורת
האולטראקול.
קול נוצר מסידרה של תנודות מכניות
העוברות בצורת גלים. גלים אלה נמדדים
כמו גלי חשמל לפי אורכם, מרחבם, מהירותם,
תדירותם. אוזן הרדם שומעת את גלי
הקול בתחום תדירות של 16 עד 30 אלף
תנודות בשניה, אולם גבול התדירות הנשמעת
משתנה בין בעלי חיים שונים• כך
למשל יכול היה הכלב לשמוע שריקה אשר
מפאת חדותה אין אוזן אדם יכולה לקלוט
אותה. את התחום הגבוה ביותר מצאו אצל
העטלפים המשמיעים ושומעים קולות של
91 אלף תנודות בשניה. לעומת זה מגיע
מכשיר האולטראקול למיליון תנודות לשניה,
גבול שאין אף אוזן של בעל חיים יכולה
לקלוט.

את מלאכתם לפני תומה: הם הצליחו ליצור
גלי מוות ההורגים עכברים בלבד.
המכשיר אשר באמצעותו מבצעים את
הטיפול דומה למכשיר רדיו רגיל. את גלי
האולטראקול מעבירים דרך זרוע קטנה הנקראת
ידית ההקוולה, והדומה לשפורפרת
טלפון. מעבירים את ידית ההקוולה על פני
שטח הגוף הנגוע אשר בו מתרכזים הכאבים
לאחר שחלק זה נמשח במשחה שמנה. משתמשים
במשחה זו כאמצעי להעביר את גלי
האולטראקול אל תוך הגוף מפני שהאויר
אטום בפניהם.
שטח פעולתם של מכשירים אלה רחב
ביותר ומשתרע מדלקת חוט השדרה ומחלות
הפרקים והשרירים ועד לאולקוס ומינים מיוחדים
של קצרת ושיתוקים. כבר עתה, זמן
קצר לאחר הכנסתו לשימוש בארץ הוכיח
מכשיר זה את עצמו בריפוי מהיר של פגעים
קטנים רבים, האורכים בורך כלל זמן יסורים
רב׳ מרגיזים ומכאיבים לחולה.
לפי תוצאות מחקר שהתפרסמו בקונגרס
שנערך בארלנגר, שוויץ, ב־ , 1949 ואשר בו
נמסרו מחקרים של 30 מרפאות לאולטרא־קול
בכל רחבי העולם נתברר למשל כי אחד
השטחים אשר יעילות האולטראקול בו היא
מעורבת הוא שטח שחפת הריאות. מ־60
מקרים שטופל בהם לא רופא אף מקרה
אחד, אך 81,8אחוזים נשתפרו והורע מצבם
של 18,2אחוזים מתוך החולים. אם הדבר
תלוי בחולה או בצורת הטיפול טרם נקבע.
כי למרות שתורת האולטראקול ידועה כבר
היטב ונכנסה למדע הרפואי המאושר נשאר
עדיין טבע האדם ותגובת גופו במקרים מסוימים
חידה מדעית.

לפני הני שו אין. בדיקה
עד לפני שנים מספר היה מקובל לייחס
את עקרות הזוג הנשוי לאשר״ מבלי שהגבר
ייחשד או ייבדק כלל. אולם אחר שגם מספר
ניתוחים מיוחדים לא הועיל לרפא את הנשים
מעקרותן באו רופאים רבים לכלל מסקנה
כי יש לבדוק את זרע הגבר אם ביכולתו
להפרות.
אחר שהרופאים התגברו על חשש הנבדקים
כי בדיקת הזרע עלולה להביא לאבדן
כוח־הגברא (ויש להבדיל בין כוח־גברא, שהיא
האפשרות לקיים יחסים מיניים לבין
כוח־ר,פדייה) נמצאה הדרך, במקרים מסויי-
מים, להבראת הזרע העקר.
ד״ר יצחק ליקבורניק, מנהל בית היולדות
העירוני בפתח־תקווה, שייצג את ישראל בכינוס
הבינלאומי של רופאי הנשים (הגיני־קולוקים)
בפריס, ושהתמחד, בריפוי העקרות
הציע לחייב כל גבר לעמוד בבדיקת זרעו
לפני נשאו אשה.
כיוון שידועות המחלות (מחלות מין, שחפת
אברי המין וחזרת) הגורמות במיוחד להרס
הרקמות היוצרות את הזרעים והופכות
בכך את הנפגעים עקרים וגם ידועים מניעי
עקרות אחרים, כמחלות מדבקות, זעזועים
נפשיים קשים, סמים, עבודה פיזית קשה,
רעב או תזונה בלתי מספקת חקר ד״ר ליק-
בורניק בדבר, מצא, לעתים, תרופה! .
ערב שדם, גציג הדדנון. כשהופיע ד״ר
ליקבורניק, הנציג הישראלי היחיד בין 300
משתתפי הכינוס, עם הצעתו, זכה לתשומת
לב רבה, נתבקש להרצות על שיטתו ברדיו
פריס, היה אורחו של נשיא הרפובליקה הצרפתית,
וינסנט אוריול, שביקש את הרופא
הישראלי :״מר וויצמן הוא אחד מידידי
הטובים, אבקשך למסור לו דרישת שלום.״
אולם מלבד רוב הנאומים שהושמעו בכינוס
היו חשובות במיוחד הפגישות עם רופאי
ארצות ערב שהרבו לשוחח (בצרפתית)
עם המומחה הישראלי, כשנציג הלבנון, הפרופסור
קנייט, התפנה לשם כך, לערב שלם.

קולנוע
סרטים
״על אדמה ״
מאז הנה מר ג׳ורדן בא, אחת הקומדיות
השמימיות הנחמדות ביותר שיצאו מהולי־בוד,
אין מפיקי בירת הסרטים מהססים להכניס
מלאכי־שרת לסרטיהם• כיון שהצנזור
האמריקאי הבינוני (באמריקה כמעט בל אחד
ממנה עצמו צנזור) הוא איש ירא־שמים, דואגים
מפיקים אלה להגינותם המוחלטת של
מלאכיהם. וכיון, כמו שהעיר פעם ברנארד
שאו, גן־עדן משעמם לאין ערוך מן הגיה־נום,
גם מלאכיו משעממים מן השדים. המרחק
בין שני הצבעים הקרובים: הורוד והאדום,
הוא אינסופי.
כדי להפיג קצת את השעמום מבלי לפגוע
ברגשות הדתיים, הכנים המחבר הארי סגל

ספיד אובדי (השושנה השחורה)
פרצוף ילדותי

(שחבר גם את מר ג׳ורדן) ,שני מלאכים בעלי
חוש של הומור לעלי אדמה. חבל רק שאין
זה חוש של הומור משובח ביותר. שני המלאכים
הם צ׳ארלס (קליפטון ווב) וארתור
(אדמונד גוון) .הם יורדים אל האדמה כדי
לאחות את הקרע המשפחתי המאיים להפריד
בין במאי־התיאטרון ג׳ף בולטון (רו־ברט
קאמינגס) ואשתו השחקנית לידיה (ג׳ון
בנט) .מסתבר שהזוג הנשוי כשבע שנים
טרם מצא לנחוץ להביא לעולם את בתם הקטנה
(ג׳יגי פירו) המצפה בקוצר רוח להולדתה.
הבת
שטרם נולדה מאיצה בידידה המלאך
צ׳ארלס שיאיץ באבא ואמא שלה להאיץ את
העניין. צ׳ארלס נעתר לבקשתה, יורו ארצה
בדמות איש טקסאס גארי קופר, מסתבך בעניינם
שונים, הכוללים גם מחזאית בלונדית
(ג׳ון בלונדל) ושחקן רך־לב המופיע
רק בתפקידים של קשי־לב (ג׳ק לה־רו) ומשתוקק
לשוב לשמים.
אבל לא בטרם מוצא הזוג המאוחה את עצמו
לחוץ איש בזרועות רעיתו, כשבתווך,
בתוך כרסה של הגברת בנט — כך ניתן
להבין — מונח מצונף ומקופל העובר העתיד
להיות ג׳יגי פירו. סוף.
ייתכן מאד שעלי אדנזה הוא חלק ממנת
הסוכר החדשית. על כל פנים הרי הוא הדבר
המתקתק ביותר שנראה על בדי ישראל מזה
זמן מה. ברם, יש לשער שהצופים לא ילקקו
דבש למראהו. את הרגעים הבודדים של
בדיחות דעת מספק קליפטון ווב.
שאו רצה את גוון. לא בכדי נכנס
שחקן ותיק ( )74 כאדמונד גוון למיתולוגיה
ההוליבודית. הוא שחק יותר פעמים מכל
שחקן קולנוע אחר את האב נואל היורד מדי
חג מולד בארובה ומביא מתנות לילדים. מחוץ
למספר פעמים בהם היה בישוף אנגלי־קני,
מלאך מרום ועוד גופים דתיים מעין
אלה.
גוון היה בנו של פקיד ממשלתי בריטי בלונדון.
כאשר שמע האב שהבן מתעתד להיות
שחקן גרש את הזאטוט מן הבית, סרב
לדבר אתו עשר שנים, אותן בילה אדמונד
הצעיר בלהקה נודדת בערי השדה האנגליות.
ברנארד שאו ראה פעם את גוון על הבמה
ומסר לו תפקיד במחזהו הגדול אדם ואדם
עליון. כאשר אמר מנהל התיאטרון להחליף
את גוון בשחקן אחר, פסק שאו :״אם אין
גוון אין מחזה״.
מאז היה אדמונד גוון לשחקן מוכר מאך
בלונדון, הועסק בתיאטרון ללא הפסקה, פרט

לתקופת שרות בצבא הבריטי במלחמת העולם
הראשונה בה עלה מדרגת טוראי לדרגת
קפטן.
הופעתו הראשונה בהוליבוד היתד, ב־.1935
סרטיו האחרונים הם: הנם ברחוב ה־ ,34 גם
נערתי רוצה לחיות, לואיזה, מר .880

״ ק פ טן בויקוגו״
ההיסטוריה הסוערת של אירלנד עשויה
לשמש רקע מצוין לסרטים טובים, כשם שמוכיח
קפטן בויקוט. קפטן צ׳ארלם קא־נינגהאם
בויקוט ( )1897—1832 היה סוכנו
האנגלי של לורד בעל אחוזות נרחבות במחוז
מאיו במערבה של אירלנד. הוא היה
מיליטאריסט עריץ ורדה באריסיו ביד חזקה.
כאשר, לאחר היבולים הדלים והרעב של
שנות השמונים, נישל אותם מעל אדמתם
בגלל אי־תשלום דמי האריסות הכריזו עליו
התושבים חרם. משרתיו ופועליו נטשו אותו,
שום אכר לא הסכים להכנס לאחוזה שיושבי,
הקודם נושל. הקפטן נאלץ להזעיק
את עזרת הצבא האנגלי, להביא פועלים ממרחקים.
אולם לא ומן רב יכול לשאת בהוצאות
העצומות, האברים נצחו ; ה״בוי־קוט״
הראשון בהיסטוריה עלה יפה.
על רקע זה מגולל הבמאי האנגלי פראנק
לונדר עלילה רומנטית במדת־מה, אך לא
יתר על המדה, ששני ציריה העיקריים הם :
אכר אירי צעיר וחם מזג, יו דאבין (סטו־ארט
גרינג׳ר) ונערה יפה, אן קילאין וקתלין
ריאן) .אן ואביה (נואל מקגינים) שוברים את
החרם הכללי, חותמים על הסכם עם קפטן
בויקוט (ססיל פארקר) ,מתיישבים באחוזה
שפונתה על ידו בכוח קודם לכן. לרגע נדמה
שהפרוד הזה בקרב התושבים יביא את ה־נצחון
לקפטן בויקוט, אולם, לאחר ששני
אנשים מאבדים את חייהם בקטטת דמים,
מנצח הבויקוט והקפטן נאלץ לעזוב את אירלנד•
הכומר מק־קג (אלסטייר סים) מסיים
את הסרט במלים אלו :״אם חוטא מישהו
כנגד החברה ...יכולה החברה לנדות אותו...
לבודד אותו ..להטיל עליו בויקוט.״
זהו, איפוא, סרט אירי, אנטי־אנגלי כמעט•
אכן, המחברים נסו לרחוץ את ידי הצבא
הבריטי בסרט ואפילו לכבס את לבניו
המזוהמים של הקפטן על ידי הטלת האשם
(במשפט בודד אחד) על סוכנו האירי, וואלט
קונל (מרבץ ג׳ונס) .מאידך, את הטייטס הלונדוני
שנקט בעמדה אנטי־אירית מובהקת,
משמיץ הסרט בלגלוג חריף למדי׳ על ידי
הצגת שליחו כזקן עובר בטל ושכור. פרט
לפזילות פעוטות אלה לשתי הקצוות, הסרט
הוא אוביקטיבי ביותר, תופעה נדירה בעולם
הקולנוע בימים אלה׳ ועל כן משמחת שבעתיים.
אולם
זוהי אינה התכונה היחידה המציינת
את קפטן בויקוט. זהו סרט משובח. לא
גדול — והוא אינו מתימר כלל להיות סרט
גדול — אבל מעניין, בעל שיח לא־המוני,
רצוף הומור אנגלי דק. הדמויות, רובן מגולמות
בידי שחקנים אירים (לאירים מוניטין
כשחקנים מעולים) ,מצויינות ביותר. זאת
ביחס לכולם, מן התפקידים הראשיים וכלה
בתפקידים הפעוטים ביותר, להוציא את קת־לין
(איש המחתרת) ריאן שמשחקה, ביחס
לגברים הרבים בסרט, נראה עצור יתר על
המדד, ומאובן. לאלה שכבר הוזכרו יש להוסיף
את רוברט דונאט בתפקיד הקטן אבל
החשוב של צ׳ארלם פארנל, המנהיג האירי
המתון, היוזם את הבויקוט ואת נואל פורסל,
שחקן רב כשרון והבעה, בתפקיד מורה כפרי
לאומד קיצוני. קפטן בזיקוט הוא נצחון
למפקיד, האיש האחראי על חלוקת והתאמת
תפקידי המשנה ותפקידי הניצבים: איש
איש מחבר השחקנים הגדול נמצא במקומו
הנכון ; איש איש — דמות מגובשת, אמתית.

לרגליה של השושנה השחורה, בעוד שטריסט
המסכן נופל מנופץ־גולגולת בתאונה מצערת.
וואלטר
אינו חוזר לאנגליה בידיים ריקות.
הוא מביא אתו שיים מן התרבות המזרחית:
אבק שריפה למלך אדוארד (מייקל
רני) וספרים לכומר הפילוסוף רוג׳ר בייקון
(הנרי אוסקר) .בתמורה, הוא מקבל מאת המלך
תואר אצילות. אבל המתנה החשובה
ביותר באה בדואר חבילות, מסין הרחוקה,
מבאיאן: העלמה אוברי, בחיוך חושף־שניים.
אין להכחיש שניכר שבממון שהוצא על
כל מטר מן הסרט הססגוני הזה אפשר היה
להפיק עם קצת כשרון וגאונות — רומא עיר
פרזות או גנבי האופניים. איש לא יכחיש גם
שהשושנה השחורה הוא סרט גרוע ביותר
ודוגמה אופיינית לבזבוז, חוסר טעם ומסחריות
הוליבודית•
האשמה רובצת בעיקר על כתפי המפיקים
דאריל זאנוק ולואי לייטון והבמאי הנרי הא־תאוויי
! השחקנים פאואר, וולס והוקינס
מתאמצים כמיטב יכולתם בתפקידים מגוחכים.

ג בו ד׳ ה אוד,ינו ס״
זהו סרט על ״גבורים״ ,כאלה שמעוררים
תשואות סוערות בבית־היעם של הימים הטובים
ההם. אין כאן עלילה אחידה, אלא שורה
של מאורעות שהקשר ביניהם רופף ביותר.
לראשונה מצילה צוללת אמריקאית ילדים מאי
בכיבוש יפני, מעבירה אותם לפירל הארבור.
דיוק גיפורד (ג׳ון ווין) סגן הקברניט, נזכר
בילדו שלו שמת עליו, משתוקק להפגש שוב
עם אשתו הגרושה מרי (פטרישיה ניל) ,המבלה,
לדעתו, בזרועותיו של טייס (פילים
קירי) שהוא גם אחיו של קברניט הצוללת
(וורד בונד) .בהגיע הספינה לבסיס מתברר
לגיפורד שמרי נמצאת שם, עובדת בבית־החולים.
גיפורד משדל אותר, לשוב ולהנשא
לו. היא מסרבת.
המאורעות מתרחשים עתה במהירות רבה:
הצוללת ניצלת פעמיים מאבדון, אבל הקברניט
מאבד את חייו. בהזדמנות אחרת מציל
גיפורד את חייו של הטייס קירי, אבל מרי
אינה חוזרת אל איש חיל ד,אויר, מבכרת את
הצי׳ ,שבה ונשאת לוויין.
למרות משחקו המצויין, כתמיד, של ג׳ון
וזיין, אין הדמויות בסרט יותר מאשר בובות
מועתקות מסרטי מלחמה קודמים. הצילומים
וביחוד צילומי הים הם טובים. אבל הסרט
בכללו הוא סיפור עלילות רווי גבורה הולי־בודית
ומתאים בעיקר לילדים.
הוא ישן באוכף. הקמטים החרושים

שין) פורד. הידידות בין השניים פרחה ופורר
הפציר בידידו הצעיר להופיע בפני המצלמה..
התוצאה המידית היתה: קרוב ל־ 130 סרטים;
זולים של המערב הפרוע, שוויין הכין בזה
אחר זה במהירות מפתיעה .״הייתי כה עסוק
אותם הימים,״ אומר וזיין ,״עד שישנתי ממש
באוכפי,״
היה זה ג׳ון פורד עצמו שנתן לוויין תפקיד
בסרט ממדרגה ראשונה שזכה בפרס האוסקר
כרכרה. מאז מוכר וזיין כאחד השחקנים דביר,ד,בעד,
ביותר בהוליבוד .״אינני שחקן גדול,״
מעיד וזיין הצנוע והענוו על עצמו. אכן, הוא
צודק: הוא מסוגל לבצע סוג מצומצם של
תפקידים. אבל הוא מבצע אותם בעזרת
תכונה השקולה לעתים, בקולנוע, כנגד כש רון
גדול: אישיות פוטוגנית.

פולץ
הו ב ל הפר ברכה
לפני המלחמה היתד, תעשית הסרטים בפולין
ענפה למדי ; הפיקה בעיקר קומדיות
מוסיקאיות, דראמות מתובלות בסממני־גי-
רוי מיניים ובפאטריוטיות פילסודסקית. ב דרך
כלל: זבל. מאז 1945 עברה תעשית;
הסרטים לידיים אחרות, אף־על־פי שמספר׳
במאים ומפיקים נשארו על משמרתם. הידים
עתה: ידי המדינה.
אף על פי שהמדינה נוטה, כמובן, להתערב
בתכנם של סרטים ובמבניהם האמנותי.,
צמחה לקולנוע הפולני ברכה מסוימת. שוב
אין ההשקעה בעייה מסחרית ; המדינה מוכנה
לעתים קרובות אף להפסיד בעסק.
דוגמה למצב זה של ענינים הוא הסרט׳
עלומי שופין שהבמאי הפולני אלכסנדר
(הרחוב על הגבול) פורד סיים זה עתה בעירי
הסרטים של פולניה, לודז.
הסרט הצריך לא פחות מ־ 2000 תלבושות״
15 אלף ניצבים 135 ,שחקנים, פרט לתפאורה
(קרן שני רחובות פריזאיים) שארכה
100 מטר, רחבה וגבהה .15 ספרות מעין אלו
היו גורמות עילפון מיידי וממושך לכל
מפיק פולני טרום־מלחמתי. עתה הדבר הוא
בר־בצוע הודות לעזרת הממשלה.
התמורה: הסרט מראה את שופין בן העשרים
משתתף בנסיון ההפיכה הורשאי
בשנת ( 1830 למעשה יצא שופין לסבוב בלונדון,
וינה ופאריס שנה לפני כן) ,וכעבור
שנתיים בנסיון הפיכה עקר בפאריס. גם לזה
אין כל אחיזה באמת.
כמובן, מרגיע הבמאי פורד, תהיה בפרט
גם מוסיקה.

,.ה שו שנ ההש חו ר ה ״
כפי הנראה לחברת פוקס־המאה ה־20
סכומי כסף ניכרים מוקפאים בבריטניה,
כיון שלא היססה ליטול מן הבנק שלה
שם למעלה ממיליון לירות שטרלינג להוציא
אותם על סרט צבעוני עלוב ביותר (שצולם
באנגליה ובמרוקו) בשם השושנה השחורה.
השושנה השחורה אינה שושנה ואינה כלל
שחורה אלא בלונדית: ססיל אוברי מזוותת
העינים וילדותית הפרצוף שמאנון הדביק לה
אוירה של חטא הנחטא מתוך תמימות. הפעם
מתרחשות הרפתקותיה המינכהויזניות
(ללא ההומור התוסס) של העלמה אוברי ב־אירסיה
של המאה ה־ .13 בהופעתה הראשונה
על הבד הריהי שפחה אצל שר הצבא
המונגולי, באיאן הגדול (אורסון וולס) .אל
באיאן, בסין, מגיעים מאנגליה — ברגל, כפי
הנראה, אציל אנגלו־סקסי וואלטר איש גורני
(טיירון פאואר) וטריסטראם הקשת (ג׳ק
הוקינס) .לאחר זמן, נופל וואלטר מאוהב

אן קיליאן וסטוארט

גדינג׳ר (״קפטן בויקוט״)

חרם מוצלח

עמוק במצחו של ג׳ון וזיין מביעים בדיוק את
אשר קמטים מעין אלה מביעים בדרך כלל :
דאגה. וויין הוא אכול דאגות וספקות כל הזמן.
למראית עין אין לו סיבה לצער־יתר :
הוא אהד הכוכבים ההוליבודיים החביבים
ביותר על הקהל, כשחקן בלתי תלוי הוא מופיע
׳בסרטים של אולפנים רבים והוא בבקוש
מתמיד.
וזיין, שנולד בעיר קטנה במדינת איווה,
אזור חקלאי בצפון מערב ארצות־הברית, היה
לפנים עובד אדמה, נהג מכונית משא, מוכר
קרח, פועל טלפונים. הבחור הגברתן (הוא
היה אתליט נודע בבית־הספר) ,התגלגל להו־ליכוד,
קבל עבודה כאחראי למטלטלי הבמה
באחד מסרטיו של הבמאי ג׳ון (סופו של מל
בקצרה
״במבואות
״חיים״ סרט רווי רגשנות
על אשד, ר,מקריבה את חייה למען גבר נשוי.
מהדורה חדשה לסוחט־דמעות ישן (.)1936
שארל באויה, מרגרט סאלבן. .

״פנדורה

וההולנדי

המעפוף״.

שעטנז משעמם של האגדה היונית והאגדה
הגרמנית, שצולם על חוף ספרד על ידי
במאי אמריקאי בהשתתפות כוכב אנגלי,
ג׳ימם מייסון. כמו כן: אווה גארדנר בשמלות
נאות.
״הבלתי חוקיים״ .מרתה טורן, הווארד
דאף, ג׳ורג׳ ברנט בעלילה שיגרתית אודות
מבריחי מהגרים בלתי־חוקיים לאמריקה.

״הנגולס הזה״ ,מם׳ 735

במרחב מבעד ל מ סך הח 1ל
הצעהמע ניי נ ת
בעוד צרותיה של אנגליה במצרים׳ איראן
וסודאן נמשכות הפעיל שר החוץ
החדש שלה בפאריס את כל האמצעים
העומדים לרשותו לשדל את ארצות ערב
להצטרף לברית ההגנה המוצעת.
האמצעי החשוב ביותר היה ידיד אנגליה
הותיק, גנרל נורי באשא אל־סעיד׳
ראש ממשלת עיראק וראש משלחת ארצו
במושב או״ם בפאריס• משך שבועיים
ניהל שיחות אינסופיות עם שאר ראשי
המשלחות הערביות, ניסה לשכנעם בי
כדאי לארצות ערב להסכים להצעות
המערב, בתנאים מסויימים.
תחילה גיבש אל־סעיד חוג של תומכים
(הלבנון, סוריה ומאחורי הקלעים
— הירדן) ואחר כן פנה לשר החוץ
המצרי, מוחמד סלאח אל־דין .״אנו נתמוך,
כמובן, בדרישותיכם לעצמאות מוחלטת
אך נשתדל גם למצוא פשרה עם
תוכנית ההגנה,״ הוא הבטיח. אולם סירובו
של המצרי היה מוחלט: בפני
הערבים ברירה אחת — מצרים או אנגליה.

אשר לבסוף מצא הגנרל נורי את
הרעיון הנכון :״אנחנו נצטרף לברית,
נדרוש שתהיה במסגרת הליגה הערבית,
נקבל נשק וציוד חינם וכשיהיה לנו
צבא חזק עם נשק וציוד יצאו האנגלים
מרצונם הטוב.״
סלאח אל־דין לא ענה, אולם הוא הבטיח
להתקשר עם קהיר ולשאול לדעת
חבריו. הצעת נורי אל־סעיד הכילה משהו
מעניין.

סודאן
אזהשדמשובח•
לפני שבוע יצא אוירון מיוחד משדה
התעופה של קהיר בדרכו לחרטום בירה
הסודאן. באוירון ישב עוסמן אל־ראזק
אחד מראשי עשיגה (איחוד) המפלגה
הסודאנית התומכת בתכנית המצרית לאיחוד
עמק הנילוס תחת כתר פארוק.
במזוודתו נשא המנהיג המכובד העתקים
של כל תחוקות העולם.
משא זה הפך לאחד המצרכים החשובים
ביותר של החיים הפוליטיים בסודאן.
עוד לפני שמצרים הכריזה על ביטול
חוזה 1899 הקים המושל הבריטי של
הסודאן ועדה מחוקקת בינמפלגתית שת ציע
תיקונים בתחוקה הסודאנית הקיימת-
ואמנם עשתה ועדה זו עבודה רבה׳
חיברה נוסחה של תחוקה חדשה. אולם
לפני סיום עבודתה בא המפנה הגדול :
מצרים הודיעה כי הקונדומיניון חדל
להיות וכי אין לממשלה הסודאנית כל
סמכות חוקית. במצב זה פנו 19 מחברי
הועדה, ללא הבדל של מפלגה, לעצרת
או״ם שתקבל על עצמה את השלטון
בסודאן עד אשר יימצא פתרון סופי
לבעייה.
אולם שאר חברי הועדה לא הסכימו.
״אנו מאמינים כי מדיניותם של אלה
החושבים להגיע לעצמאות על ידי סירוב
לשתף פעולה עם הממשלה הנה מדיניות
נפסדת,״ הכריזו. עד אשר תושג עצמאות
מעדיפים הם לשתף פעולה עם שד
ידוע — המושל הבריטי — מאשר עם
שד בלתי ידוע.
באוירה זו של חיכוכים פנימיים וויכוחים
סביב בעיית עתידה של סודאן, כאשר
כל הצדדים מאוחדים בדעה כי אנ גליה
חייבת לעזוב את הארץ אך מפולגים
ע> צורת העתיד, נפלה הכרזתו של אנ־טוני
עידן, שר החוץ של אנגליה, בפצצה.
הוא הציע כי תוך שנה תגיע סודאן
למעמד ריבונות מוחלטת.
היתד, זו הפעם הראשונה שממשלת
בריטניה באה בהצעה ממשית ביותר
בדבר עתיד סודאן. עד עתה הסתפקו
האנגלים בחזרה על דעתם כי הסודאנים
הם היחידים אשר יכולים להכריע בדבר
זה. אם ירצו איחוד עם מצרים — ז,ה
עניינם. אולם אין /כפות איחוד עליהם.
ויכוח זה נטה לקבל צורה אקדמאית בלבד
כי איש לא האמין כי האנגלים אמגם
יצאו את הארץ.
אולם מאחר שהמצרים אילצו אותם
לנקוט בפעולה החליטו האנגלים כי המדיניות
הטובה ביותר היא להפריד רץ
המודאגים והמצרים, להשאיר את הסי־דאנים
בתחום ההשפעה הבריטית גם
/אחר מתן העצמאות. בזאת סייעו להם

,העולם הזה״ ,מם׳ 735

המצרים עצמם אשר הכרזתם על מלך
פארוק כמלך מצרים והסודאן פגעה ברגשות
סודאנים מתונים רבים. גם אנשי
מפלגת על־אומה, מתנגדיהם החריפים של
המצרים, הודו כי אילו ידעה מצרים לפנות
לרגשותיהם הלאומיים של הסודאנים
בדבר ביטול הקונדומיניון ומתן מעמד
הדש למדינה (שיהיה שווה למעמדה של
מצרים) היו בלי ספק עוברים לצד
המצרים.
הצעתו של עידן נתקבלה בחרטום
ברגשות מעורבים .״זהו תכסיס פוליטי
בלבד המכוון לנצל אי־אילו חילוקי
דעות בינינו לבין שוכני צפון העמק !״
אומרים אוהדי המצרים. לעומתם טוענים
אלה הדוגלים בסיסמת ״הסודאן לסודא־נים״
:זוהי הצעה כנה הבאה לבטל מצב
של שיעבוד לאומי ולא להחליפו בשע־עבוד
אחר. אם האנגלים אינם ראויים
לשלוט על הסודאן, הם טוענים, על כמה
וכמה אין המצרים ראויים לכבוד זה.

איראן
לו לאהאגג לי ם, הכלבסדר
משך שבועיים ניבאה העתונות הבריטית
כי מוסאדק שוקע, כי קופות המדינה
הריקות תנצחנה את לאומניותו העיקשת.
לאחר שגם האמריקאים לא הצליחו להזיזו
מעמדחי בעת ביקורו בארצות־הברית הצטרפה
אף העתונות האמריקאית לפזמון :
מוסאדק הוא איש גמור מבחינה פוליטית,
נכשל כשלון מחפיר, לא הצליח להשיג
כסף מארצות־ר,ברי,ת. גם ביקורו כמצרים
אינו אלא טכסיס השהייה כי הוא ירא
את רגע שובו לטהרן וידיו ריקות.
אולם נראה כי המג׳ליס אינו קורא
עתונים אנגליים או אמייקאים ואם הוא
קורא אותם — איז הוא מתחשב בנבואותיהם.
בשוב מוסאדק לטהרן נתקבל
בהתלהבות הרגילה ובהופיעו בפני המג,״
ליס זכה להצבעת אימוו מכרעת. ג׳מאל
אימאמי, מנהיג אופוזיציוני שהעז להביע
דעה כי מדיניות מיסאדל. הכניסה את
איראן לסבך שאין לו מוצא נאלץ לבקש
את הגנת המשטרה מחמת ;עם חבריו
במג׳ליס ואוהדי מוסאדק מחוצה לו.
בנאום בכייני הזכיר מוסאדק כי יש
לאיראן עוי כסף וכי רחוקה היא עדיין
מפשיטת רגל .״אמריקה האדירה הבטיחה
לעזור לנו והיא תקיים את הבטחתה,״
הכריז וסקר את המקורות הכספיים
העומדים לרשות ממשלתו: הבטחת
ארצות־הביית בגדי התוכנית לארצות
נחשלות — 23 מיליון דולר ; הבטחה
למלווה אמריקאי בסך 25 מיליון דולר,
:ובקשתו של מוסאדק (״שזכתה לאהדת
הנשיא טרומן״) למלווה נוסף .״לולא היו
האנגלים,״ קרא לבסוף מוסאדק ,״ר,כל
היה בסדר.׳
כאשר ביקש מנהיג האופוזיציה ג׳מאל
אימאמי את רשות הדיבור לענות לראש
הממשלה, פתחו תומכי מוסאדק בצעקות
וקריאות :״בוגד ! אין מקום כאן בשבילך
!״ לבסוף נאלץ יושב ראש
המג׳ליס לערוך הצבעה על מנת להחליט
אב יש לאופוזיציה רשות להביע את
תגובתה לנאום ראש הממשלה.
מתוך חשבון שגם הם עלולים להמצא
באופוזיציה בכל רגע (רק שבעה מחברי
המג׳ליס הם חברי החזית הלאומית של
מוסאדק) הצביעו 57 צירים בעד מתן
רשות דיבור לאימאמי, לעומת 22 שהתנגדו.
אולם נאומו של אימאמי לא הצליח
לשכנע את המג׳לים .״בושה היא לקבל
נדבות כארץ נחשלת,״ צעק.
כספי העובדים הופקעו. החלטת
המג׳ליס לערוך בחירות מוקדמות היתד,
אף היא תמיכה במוסאדק המעוניין לשנות
את יחם המפלגות במג׳ליס הנוכחי.
הוא מאמין כי אם תהיינה בחירות עכשיו
יזכה לתמיכה המונית ואולי גם ברוב.
לעומתו מעוניינים אותם החוגים (הכל כליים
בעיקר) התומכים באנגלים למנוע
בחירות חדשות, לתת למצב הכלכלי
באיראן להדרדר עד שיגיע לנקודת־
:משכר. כבר היום עומד מצב זה כמעט
בסימן יאוש מוחלט: זה כמה שבועות
שאין פקידי הממשלה מקבלים כל תשלום,
כספי קופות התגמולים של העובדים
הופקעו, משכורות החיילים הוקטנו עד
שהפכו אפסיות כמעט, רבבות פועלי
חברת הנפט האנגלית מסתובים ברחובות
טהרן ועבדאן מחוסרי עבודה וגם תוכנית
חלוקת הקרקעות של השאח שהוחל בה
לפני כשנה הופסקה. אם יימשך (ויורע)
מצב זר״ מקוים מתנגדי מוסאדק לנצלו
להפלתו.

אכזכה .״בהודו הבטיחו שיהיו לנו כאן תנאים אנושיים, אבל עכשיו רואים שמתייחסים
אלינו כאל ח־וד.,״ זי היתה טענת 50׳ עולים שהפגינו ליד משרדי הסוכנות בת־אביב.

פרידה. סר נוקס־הלם, ציר בריטניה היוצא, נפרד ממועדון רוטרי התל־אביבי.
נשיא המועדון מר צגלא מגיש לי דגלון למזכרת כשי פרידה מישראל.

האשמה. יוסף הוניגמן, בחידוש משפטו בו הואשם בפשעים נגד האנושות.

ת דו ש ד פו ת ר׳ התשבץ המצויר
השם ...
הכתובת ...
יתלוש זה יש למלא ולשלוח, כצירוף הפתרון, למערכת העולם הזה, ת.ד ,13)5 .ת״א
עד יום .15.12.51 על המעטפה יש לציין ״פתרון תשכין מצוייר״).