גליון 736 מתאריך 6 בדצמבר 1951

העורך :

העולם

אורי אבנרי

עורך משנה :
שלום כה ן
עורך סגנון :

עורך גראפי :

דב איתן

דוש

צלם ראשי :

השבועון המצויר
לאינפורמציה

המער כת רחוב וליד

מען

והמנהלה :
נליקסון תיאטרון
, 136 טל.
לסברקים:

, 8תל־אביב
״איחל״)
סמני) 68785
״עולמפרם״

מו״ל: העולם הזה בע״מ ;

כתב ראשי :

דור רובינגר

אהרן דולב

עורכי מדורים :
אלמו,

מיכאל

יחיאל

בשן, ניצה נבי, איתמר עילם

משתתפים קבועים :
יעקב ביתן,

רפאל חייט, פילים טיארי, יצחר!
רפאל סלע, יעקב צליל.

לבני,

סופרי חוץ :
דוד

בן־דוד.

גבריאל

דנון.,

דפום ישראל בע״מ.

כשהופיע ההליקופטר הצהוב מעל לככר
מוגרבי, תל־אביב, נשאו המונים את עיניהם
בקנאה למעלה, מלמלו: הלואי והייתי אני
יו שב בתוכו, בין המקנאים היו: חברי מע רכת
העולם הזה וקציני משטרה, אשר המ קום
הגיע להם. היחידי אשר לא קנא היה
דוד רובינגר, הצלם הראשי שלנו. הסיבה :
הוא היה האיש שישב בפנים. אותה שעה
מילאתי אני את תפקידו כצלם וצילמתיו מה־ככר,
למטה.
מתן אפשרות בלתי רגי לה
זו לאיש המערכת להש תתף
בטיסה כדי לצלם את
זריקת הכרוזים ושהוא עצמו
זרק אותם) היתד, דוגמה ל שיתוף
הפעולה הגובר והו לך
בין עתון זה ו בין מחל קות
רבות של הממשלה, ש הערך
הבינו
;:ל נכון את
החיניכי העצום הטמון ב־עתון
מצוייר לאינפורמציה.
שיתוף פעולה אשר עוד לפ
ני שנה אי־אפשר היה גם ׳
לחלום עליו. הוא בא מצד ,.
אותם הפקידים׳ הגבוהים וה־ ;
נמוכים, שתפשו כי ההבנה ^
בין מנגנון השלטון והמוני האזרחים הוא
תנאי מוקדם לפעולה יעילה של המנגנון.
לרוע המזל, לא כל משרדי הממשלה תפשו
עדיין את האמת הפשוטה הזאת. לא מעטות
המחלקות הסבורות גם היום שהעתונאי הוא
אויב מבטן ומלידה, שיש למנוע בעדו את
הגישה החופשית למקורות האינפורמציה.
מעניין שבכמה מקומות מונו קציני עתונות
כנראה למטרה אחת ויחידה זו: למנוע בעד
העתונאים להתערב יתר על המידה בעניני
המחלקד״התוצאה של גישה זו: העלמת פעו לותיה
של המחלקה (אף כשהן טובות וחיו ניות)
מעיני הקהל, דבר הגורם עוול לא כל

שמואל

מירון.

הפצה: פלם בעיים.

כך לעתון אלא קודם כל לעובדי המחלקה
עצמה.
אלא שאנשים אלה הם, בכל זאת, מיעוט.
הולכים ומתרבים המקרים בהם מזמינים פקידי
הממשלה עצמם את שליחי העתון הזה לבקר
במפעליהם, להתרשם באופן חופשי מפועלם.
גם בארץ הוכיחה העתונות הבלתי תלויה את
עצמה ככוח חיובי — גם כשהיא מותחת בי קורת.

לפני
שבועיים פנה העורך
(שיצא בינתיים לשירות של
חודש בעתודות) במקום זה
לקיראים הצעירים, פרסם
קריאה של עמית הסתח־תקו־אית
שחיפשה שותפים למפ על
מיוחד במינו: הקמת גר עין
התישבותי בדרום הנגב
הרחוק מחוץ למסגרת תנו עתית
קיימת. אף כי רבים
היו פקפקנים ביחס לתוצ אותיה
של פנייה מעין זו
מעל גבי העתון, היה ההד
מפתיע למדי: מספר צעי רים
וצעירות, בעיקר תל־אביביים,
שנטשו אף הם את
תנועותיהם אך לא נטשו את שאיפתם לצאת
להגשמה חקלאית, נענו לקריאה וביקשו לק שר
אותם עם הקבוצה הפתח־תקואית. אלא
שלרוע המזל שכחה עמית למסור את כתוב תה
המדוייקת.
אם תודיע עמית את הפרטים החסרים (שם
משפחה וכתובת) תגש המערכת לשלב השני
של פעולה זו: הפגשת כל החברים שפנו
עד עכשיו, מתוך נסיון לגבש — זו הפעם
הראשונה בארץ — גרעין התישבותי שלא
יהיה כפוף למסגרת הנוקשה של אידיאולו גיה
ומרות מפלגתיית.

תשלום מינימלי.
ב. עם הולדת השלישיה במשפחה עשינו כל למען
הקל על מצבם. ידענו כי אי אפשר להביא את התי נוקות
לצריף הרעוע והודות למאמצינו נשארה הש־לישיה
חמשה שבועות בביה״ח על חשבוננו. כיום
סודרו שלוש הילדות על ידינו במוסד אם וילד
בירושלים ומחלקת הסעד של העיריה משלמת —60.
ל״י לחודש בעד החזקתן שם. ניתנה על ידינו למש פחה
הענקה חד פעמית של — 100.ל״י, אולם הו דענו
למר אשכנזי כי סכום זה יועמד לרשותו לשם
רכישת הציוד הדרוש בשביל השלישיה ולא למט רות
אחרות.
נ. היות ומר אשכנזי הנו בעל מנרש ניתנו לו על
ידינו ההמלצות הדרושות לשם קבילת רשיון לחמרי
בניין. מובן שאין באפשרותה של העיריה להקציב
חמרים אלה, אולם מצדנו ניתנת ותינתן לו העזרה
המלאה בנידון זה.
ד. כעת מטפלת מחלקת הסעד בסידור גב׳ אשכ נזי
בבית הבראה ובימים הקרובים היא תצא לשם.
כן אנו דואגים לסידור התינוק בן 18 החודש במו סד
מתאים.
ה. לא מובנה לנו הפסקה במאמר הנ״ל כי ״גם
כרטיס חולה לא היה באפשרויותיה הכספיות.״ כי דוע
אין קבלת כרטיס חולה כרוכה בשום הוצאות
כספיות. תמוהה יותר היא הערת סופרכם ״עירית
חולון קבלה את פניה במשלחת שאסרה עליה להשתמש
במים מחצר השכנים בנלל אי־תשלום מסים״.
הספקת המים בחולון אינה בידי העיריה ובשום
מקרה אין אצלנו הפסקת מים בגלל אי־תשלום
מסים.

ד״ר ח. קוגל, ראש עירית חולון

מכת המרות
הנני נוטל את ההזדמנות להודות לכם על פרסום
הריסורטז׳ח ״זה יכולת להיות אתה״( ,העולם הזה
,) 733 בבשר לבעיית התנועה בארץ בכללה ותאונות
הדרכים בפרט.
בתוקף תפקידי הנני יכול לאשר שנוסף לרמה
הטכנית הגבוהה של פרסומכם. אפילו בהשואה
לנבי עתוני וזו״ל בענף זה הנמצאים בידי, הרי
העובדות שציינתם ומוסר ההשכל שהוצאתם הם
נילום המציאות כמו שהיא.
הנני תקוה שקוראיכם הרבים יסיקו את אותן
המסקנות כפי שהסקתם אתם. ובאם תמשיכו לר תום
את עצמכם בעול זה של חינוך ״צבורי־תנו־עה״
,הרי בכוחות משותפים נצליח להתגבר על
מכת המוות המשתולל בדרכים.

י. גיא,
סמ״מ, ראש מחלקת התנועה

ז הי רו ת כ פונ ד ק
רק עתה קראתי את רשימתכם ״כאן היה פונדק״
•(העולם הזה 720 מחלקת העתיקות שמחה מאד
לכל גלויי אהדה והתענינות בשרידים עתיקים בצי בור
ובעתוגות, שלה יכול להיות נודע תפקיד חשוב
מאד בהפצת הידיעות על השרידים ובחינוך הקהל
ליחס הוגן לשרידים כאלה. עיריות תל־אביב. רמת־גן.
נתניה וחיפה ראויות לתהילה מבחינה זו, אך
אין שבחן צריד לדיכיא לידי גינויה של המדינה.
אין חץ כלל תפקידה של המדינה לרכז עתיקות,
תפקידה הוא לשמור אותן ולטפל בחקרן ובפרסומן.
תפקיד זה ממוצע על־ידי מחלקת העתיקות כמיטב
יכולתה בנסיבות הקיימות. לא היה כל סמך לכתוב
ברשימה :״עירית חיפה יזמה לעצמה מוזיאון פר טי
אחרי שנלאו מכך שאין המדינה מרכזת את
ואשר לעצם התגלית שעליה מדובר
העתיקות״.
ברשימה. הרי החפירה במקום נעשתה מטעם מחלקת
העתיקות ובידי עובדיה, אחרי שחובבים מאנשי
המקום טיפלו בבירורים המוקדמים.

שמואל יבין, מנהל מחלקת העתיקות

מ צ פו נו שלטרק טו רי ס ט
זה כמה זמן שאני עוסק במסגרת עבודתי כטרק־טוריסט
על דחפור בהכנת שטחים למעברות. מפעם
לפעם מטילים עלי לעקור מטעים טובים לצורך זה.
לא מכבר עברתי לשיכון סולל־בונה בלוד ושם חז (אני

אותה פרשה ביתר חריפות, אולצתי
מדגיש אולצתי, כי. מצפוני לא הרשה לי לעשות
זאת) לעקור׳קרוב ל־ 30 דונם. עצי זית בני מאות
שנים. עצים חיים הנותנים פירות ואשר ידועים
כזיתים מובחרים המכ.ים ים נם דיוויזים למדינה (זי תי
לוד נזכי$י*ס׳ לשבח אפילו בתלמוד) ,עצי תמר
ועוד עצר בודך ים מפונים שונים. האם אין
שטחים מתאימים יזתר׳לבניית שיכונים מאשר מט עים
יקרים-אלהז ״ -

בנימין בן־יוסף, ת״א

ש לי שי ה חו לוני ת
בהעולם הזה פורסם מאמר בשם ״בינתיים: חבר
חדש״ ובו תאור מסולף של הטיפול במשפחת אש כנזי
אברהם.
א. המשפחה הנ״ל שנרה עד נובמבר 1950 בשב׳
התקוה מסרה את דירתה בכסף מלא ונכנסה לגור
לצריף רעוע, בלתי מתאים למגורים וללא תנאי
נוחיות מינימליים בחולון. אם כי לא ראינו את
משפחת אשכנזי כמקרה סוציאלי ומר אשכנזי הוא
אדם צעיר ובריא, עובד כסבל עם תלת־אופנוע
בת״אדש לו מגרש בחולון, שעליו הוא עומד
להקים בני סדרה מחלקת הסעד את. הילדים
בהזנה וכן ספקה להם הלבשה מהמחסן — תמורת

״נדמה לי שזו לך :
הפטים השנייה היום :
שאתה עומד בתור=

:לקבלת ארועת הצהרים 7״.
״לא אדוני הסמל,״ יענה העתודאי ,״זאת!

| היא הפעם השלישית !״.
[ הקורא ש. טריויס, ירושלים, הטורים :
,381 זוכה בפרס של — 1.ל״י(בר א שונ ה)=.

הי ת רי י צי א ה

אורי, חיפה

גני בו תימ יו ת

אי די א ליז םחדש

חו רבהכל תי ג מו ר ה

צדק עורך העולם חזה. אנו מצפים ומתגעגעים
לאידיאליזם חרש, לאידיאל גדול שיתן טעם לאלף
אפיקי חיינו. אין אנו רוצים להיות שותפים לפשי טת
הרנל של המדינה, ולא לסיבוב שני. מדוע לא
יעלה העולם הזה את זזבעייה הזאת בצורת ריפור־טז׳ה?

נעמי
לידר, חיפה

כשם אד שדי
מכיון שהתחלתם כבר במצוה הגדולה הזו לנלות
לאור את יסודי הבלתי צודקים, אבקשכם לכל הפ חות
להדפיס מדי שבוע בשבוע מאמר בנוגע לענ ייני.
אני מצדי יכול להבטיח לכם בשם אל שדי
ששכרכם יהיה רב בשמים וביחוד גם בארץ, ובמ יוחד
לכשאצטרך בכוחותי האלוהיים והעל־אנושיים
כאחד ננד שונאי וגוזלי ילדי, תנצלו מאותו יום
הנסיון המר והנמהר העתיד והקרוב לבוא על העו

יהודה
חנן בן־דוד, ירושלים

חוק מנדטורי
אני לומדת בשיעורי ערב להכנה לבחינות הבג רות.
עד כאן הכל טוב ויפה. אך לפי החוק שיצא
עוד בימי מנדט אסור לגשת לבחינות בגרות אקס טרניות
לאנשים למטה מגיל . 19 בימינו. כאשר
קמה המדינה, יש צורר לכל נער ונערה להתגייס
בגיל , 18 והלימודים נפסקים. התלמידים שאין להם
אפשרות ללמוד בגמנסיה ביום חייבים להתגייס ללא
השכלה.
אני כעת בת .18 וכעת חייבת אני להתגייס אולם
גיוסי נדחה בגלל לימודי, מכיון שהחוק אוסר עלי
לנשת לבחינות הבגרות לפני גיל , 19 יהיו כל המא מצים
והכספים שהשקעתי מבוזבזים, משום שאחרי
הצבא יישכח כל החומר.

א. דוידסון, רעננה

ד״ר חנה אבן־טוב, אלישיב
קנאת פרחים תרבה בושם.

באחד ממחנות צה״ל הזדנב תור ארוך :
לארוחת הצהרים ה־ :
מכילה, כרגיל, בשר. ן
שאל הסמל התור־ (

ני, הממונה על ה״:
תור, את אחד העתר=
כמה ^
(שזה דאים שבועות שלא טעם[ , ב בשר) :

אריה דגני, טבריה

סגן גדעון פיגל, צ.ה.ל.
הקורא פיגל גילה את בושת הפירמה :
הכלי הוא תת־מקלע סטן בריטי, מודל .3

ב די בהברעננה

הר אד נהר?

האמתמ על לכל

הבוז לזאב ש. המאשים את הפועל בגניבות מ צריף
אליצור וזבולון (העולם הזה .) 733 להסועל
נגנבו באותו זמן מצפן ימי קטן. מערך ישן ועוד
ועוד.

פי רמהמ בוי ש ת
לא נאה ללוחמים ותיקים כמוכם לבייש את ה פירמה.
בהעולם הזה 733 פרסמתם תמונה של
חייל אנגלי חמוש ה״שומר על אמא״ ונושא לפי
דבריכם טומי־גאן. הרשו לי, איפוא. לתקן אתכם
ולומר שתת־מקלע זה הוא מטיפוס סטן עם קת
ידית של עץ. זהיתיו לפי סימנים מובהקים: חיבור
הקת לנוף, ידית דריכה מצד ימין, כמובן בית המח סנית
הנראה ברור בתמונה והחסר בתת־מקלע מסוג
תומססון.

היות וברעננה אין פניך! פלס, לאן עי׳ דפנות
לשם כריכת החוברות ן

תגובתו של הוד מעלתו ד״ר משה סמבטיון על
ביקורתכם (העולם הזה ) 734 מעידה כאלף עדים
על צרקתה של הביקורת. אכן ממכתב זה נודע לי
לראשונה שסמבטיון הוא הר גדול. אני חייתי עד
היום באשליה שאיננו אלא נהר גדול. אנב, אל
תצטערו על הכינוי פרחי סופרים. פרח — דבר נאה
הוא. ולהצטער יש רק מזה שהיה פרח וקמל.

במו עיני

הפתעה גדולה היא לי על כי אין אתם דנים
בבעייה חשובה, כאובה ביותר. בבעיית היתר היצי אה,
בו בזמן שהנכם מקיפים בדרד כלל בעיז־ת
חשובות רבות. יומן שלם כבר כתבתי על מה שקרה
לי מיום הושת הבקשה> ,כני חצי שנה, ועד לשל בים
האחרונים. אך לא הסופיים. מלא צער, בוז
ורגשי נקם למשרד ממשלתי זה, אש*־ בלא צדק
והגיון שולל ממני את זכיתי האלמנטרית ביותר.
לעזוב את הארץ לבריכה ולרפוי, ולהשתלמות
במקצוע הרדיו־טכניקה, ודן לה־קור אצל דודי,
אשר אצלו אשהה. גם כרטיס נס-עה ממנו כבר
קיבלתי. אחרי מילוי בל חובותי הלאומ־יס •לאחר
ששוחררתי מצה״ל, אחרי ששהיתי במשלטים וב מעבדות
בהגנה, האם לא עומדת לי הרשות לקבל
היתר יציאה?
אני סובל מרות. את עסקי ומשפחתי הזנחתי
עקב התרוצצות והתמרמרות. איני מוצא יותר•
מעם בכל אשר יסובב אותי. מטרה אחת לפני —
לנפוע. מה לי ולמדינה הזאת, הכובלת אותי כב בית
הכלא. ללא כל סיבה הגיונית, וללא כל עוון
בכפי, אשיר האר>ו הנני !

עליזה קליין, רמת־גן

מכתבים

ןןןןןןןןןן •ןןןןווו • וווווווווווו ו ו וו וו וו ו ו •••וו•

למר פביאן, רעננה.

בהעולם תזת 724 אתם כותבים על אותה ״חור בה
בלתי נמורה״ הווה אומר בית הבימה. איני
מתאר לי כלל שאכז אותו אדם מתאר לו את בית
הביטה בחורבה, איני בא לשלול לנמרי את כוונת
המלה, שאכן הוא צודק בזה שבא לקבול על כך
כי בנין המשמש מקום לתרבות צריד היה לשאת
צורה ופנים אחרות, אבל אינו רשאי לקראה בשם
חורבה.

שולמית טישלר, ת״א
המלה אינה שם גנאי. האדריכל המוכשר בודאי
התקנא בחורבות אתונה, המושכות גם
כיום תיירים ודולארים לרוב, החליט לקצר
את הדרך בכנזה אלפי שנים.

עצמ או תלמא רו קו
ברצוני לחוות את דעתי על מכתבו של יעקב
ברבו (העולם הזה .) 728 האם שכח את הזמן בו
יחסם העוין של ערביי
לחמנו אנו לעצמאות?
מארוקו ליהודים, בזמן מלחמת השחרור בארי(,
היה מבעי ואינו נונע בשאיפת החירות הטבועה
בכל עם. בתור מרינה הדוגלת בחופש היה עלינו
לתמוך ולתת קולנו לקול דורשי העצמאות למא־רוקו.

זאב
הילפרדינג, חיפה

רי פהמצרית
העולם חזה 729 מעמיד את המצרים כאנשים
מסכנים שחפרו את תעלת סואץ נגד רצונם. מכריחים
אותם לקבל דמי מעבר בתעלה. כפו עליהם
טאנקים ומטוסי־סילון, ו כר, ואתם מתמרמרים על
שאין אנחנו נחלצים כאיש אחד להגן עליהם מפני
הבריטים. אל תחשוד בי חלילה שאני מאוהדי ה בריטים,
אבל אגו גרשנום בטענה שהם הפרו את
התחייבותם, ואין זה הוגן שנעזור כעת לאחרים
להפר חוזים. נתן למצרים לאכול לבדם את הדייסה
שבישלו.

מאיר שליט, הל־אביב
שוס חוזה אינו יכול לשלול זכות עם על
אדמתו.

בחדר האורחים הארוך שבחווילה ברצועת החוף, בין הכביש הראשי ושפודהים הרצליה,
היתה התמונה המשפחתית שלמה כבמסגרת. חסון, בעל פנים מפיקי עוצמה, שער בהיר
ומסולסל, ומנהגים צברים מובהקים, ישב לו עמום בן־גו ריון בן ה־ ,31 ראש מחלקת
מניעת הפשעים במטה המשטרה, על השטיח הפרסי, רגליו שלובות בישיבה ערבית, כשלצדו
גליד, בת ד,־ ,5בלונדית תכולת עין וחמודה פרצוף צברי. בשלווה שבהיסח הדעת, הורה לד,
פרק בהלכות רקמה, כשהוא משחיל את החוט מבעד לבד .״ג׳ינג׳ית, אולי תלמדי פעם
לרקום לבדך?״ אמר עמוס בקול מקניט. גליה ניתרה ממקומה ,״אמא, הגידי לעמוס !״
התרפקה על מרי בן־גו ריון שישבה על כורסה ובזרועותיה התוספת המשפחתית האחרונה
בצורת אלון בן השבועיים, שנולד באסותא, בן 3,600 קילו.
״עמום, חדל להרגיז את הילדה״ אמרה, כשהיא גוחנת בחיבה על פני התינוק .״אם תרגיז
אותי,״ אמרר, גליה ,״אני אספר לסבא שלי.״ ״מי זה? גליה,״ שאל עמוס .״ראש הממשלה !״
ענתה האהובה שבחמשת נכדיו של בי. ג׳י( ,שלושת בני גאולה הבכורה: יריב , 11! ,משה,4 ,
אורית ! 1ושני בני עמום: גליה ,5 ,אלון, שבועיים) יצאה לגן אל ערוגת תות השדה,
לקטוף מלוא החופניים מן הפרי שמעורר לעתים את קנאתו של סבא.
מרי בת ה־ ,27 בלונדית, כחולת עינים, גבוהה ונאת מראה, שקעה בזכרונות שהחזירוה
שש שנים לאחור, אל אולם החולים בבית־החולים למחלות טרופיות שבליברפול, מקום
ששימשה אחות מתנדבת, בז מן מלחמת העולם, עזבה את ביתה המרוחק 80 מילים מיבשת
אנגליה על האי אייל אוף מן, כדי לטפל בחיילי צבאות־הברית שחלו במחלות טרופיות.
היא זכרה את תחילת נובמבר , 1945 כשגחנה על מיטת צעיר כבן 25 מהבריגדה היהודית,
שנשלח לבית־החולים מהולנד כשהוא חולה במחלה טרופית, נגבה את מצחו הקודח
במטלית רטובה. כשנה לאחר מכן היתד, כבר בדרכה לארץ־ישראל להצטרף אל בעלה,
״הוא נראה כמו קוף קטן,״ ניתק עמום את חוט מחשבתה ,״ טפ שון,״ אמרה מרי ,״כל
הקטנים נראים ככה.״ גליה חזרה מגינת הירק, כשבידיה תותי בוסר ירוקים .״תקלקלי את
הקיבה, גליה גערה בה אמה• גליה התבוננה בעיני קנאה באחיה החדש :״אין דבר,
מותר לי, אני גיבורה.״

העולם הזה״ מס׳ 736

מוקפי חומת אבן. בשכונה ירושלמית
שקטה. מתרפאים 50 חול׳ צרעת ממחלתם.
מצפי ליציאת מן המוסד אל עול
שיקבל בעין יפה. לא ירח כיוצאי־דופן.

ויי:

ככר טלביה, נראתה לעינינו שכונת קטמון מוריקה בעציה. מעבר לגבעות העוטרות
בערות מו שגיו של העולם החיצוני על מהותה של המחלה בימינו, לאחר שהנטן, איש
1את הבירה, עמד ארמונו של הנציב־העליון הבריטי לשעבר, מואר בקרני שמש
המדע הנורבגי הצליח לגלות את חידק המחלה ולבודדו, הנה אח־ המכשולים הרציניים ביותר
הצהרים. ירדנו במורד אל הבית הישן, המבודד באמצע צדו השמאלי של הכביש.
להשתלטות עליה. מובנה התנ״כי של הצרעת, שבזמנו כלל את כל מחלות העור האיומות
מרחוק נראה כמצודה קטנה, מוקפת חומת אבן סגורה לכל צדדיו. פה ושם בלטו עצי־נוי
ביותר, לרבות מחלות המין, שחפת, טפום, ושאר מחלות ממארות (משך 6000 שנה נחשבו
נגועיה כפושעים שדינם מאסר ומוות) מסמלת היום את בורו תו של הצבור, שכתוצאה
גבוהים, עולי־ימים, שנשאו מעל החומה והתנועעו למשב הרוח. בלבנו רחשו דעות קדומות,
שנסכו עלינו התרגשות גוברת עם כל צעד נוסף אל עבר שער בית־החולים לחולי צרעת.
ממנה, נובע היחס אל חולי הלפרה, הצרעת של המאה העשרים, כאל מנודים מסכני בריאות
הצבור. למעשה הוא משולל כל יסוד. כראייה, מביאה המחסנאית, לבושת החלוק הלבן, את
על־ידינו צעד זוג צעיר שירד אתנו במורד הכביש .״הביטי אמר הצעיר• ,כשהוא מצביע
עצמה. אידיאל חייה, זה עשרים שנה, הוא הקרבה עצמית למען אנשים מנודים, ללא עוול או
לעבר הבית ,״כאן גרים המצורעים.״ חלחלה נסתמנה בעוית על פניה של הצעירה, היא משכה
צידוק. עוד בשנת , 1938 כששמשה כעובדת בביח־החולים לחולי לפרה, באחד
--את בן־זוגה לצדו השני של הכביש ובזכרוננו עלתה המלה ״צרעת״ ,שהחזירה
מפרברי פריז, עשתה נסיון גור לי בבשרה, כשרחצה עצמה באמבטיה, מיד
אותנו שנים לאחור, אל ימי בית־הספר, שעור התנ״ך. נצטיירה לעינינו
לאחר שיצא ממנה חולה צרעת. ומאז ועד היום, באה במגע י שיר עם חולים
מאת אהרוןדולב
המלה שעוררה חרדה ושאט־נפש למקרא תאורי הדמויות התג״כיות הנגועות
מהמצב ההתחלתי של המחלה ועד למתקדם ביותר.

צילם דודוובי \ 1ר
בבדיקות הדם השבועיות, מתגלה המחסנאית כאשד, בריאה, שטפחה
כשעמדנו על סף שער בית־החולים, מהססים, נראתה לעינינו דמותו של
--בפני משוחדי הדעה הקדומה את אי־הדיוק, שבדעותיהם על מדת הדבקותהאיוב נגוע־הצרעת, יבש־העור והמצולק, מקונן על גורלו המר ממוות וזורה
של המחלה. בערותו של הצבור גרמה־ לחוסר שתוף פעולה מצד החולים
פחד לכל עבריו. אזרנו אומץ ונכנסנו לחצר המוסד. מצדו הימני של מסדרון הבית עלה ריח
בצרעת עם השלטונות. הם הסתירו את מחלתם מרישום ממשלתי, פן תפגענה בהן הדעות
חריף של תבשיל בשר, מטבח המוסד הגדול נתגלה בדרך למשרד בית־החולים. ליד אחד
לעזרת הרופא, אחרו את המועד. לבסוף הקדומות. בינת־ם הלך מצבם והחמיר. וכשפנו
מסירי הענק עמדה טבחית, עטופה חלוק לבן ובחשה בסיר המרק המהביל. טבח שני קלף
כיום מסקנות הרופאים בבתי החולים על שם הנסן, בכל רחבי העולם, הן שאף שיטת הבידוד
ירקות טריים לקערת סלט.
שנחשבה עד כה להכרחית, היא בלתי יעילה וחסרת טעם והנטייה הכללית
היא לבטול אמצעי הבידוד, ליחס ליברלי אל החולים לסילוק ההרגשה
אשה כבת 40 התקרבה אלינו מקצה המסדרון .״אני המחסנאית,״ אמרה ,״הגברת לסקר,
שהם סכנה לחברה.
מנהלת המוסד בקשה מכם לחכות לה.״ מרחוק הבחנו בקבוצת אנשים שהרגישו בנוכחותנו
ונרתעו לאחור, עד אשר נעלמו לתוך החצר. המחסנאית הסבירה: החולים שמעו שעתונאים
הי שרא ליו ת סר בו. למשרד נכנסה אשד, בלבן, בת ,65 בעלת
וצלמים עומדים לבקר במוסד. הדבר עורר בהם בהלה.
הדרת פנים, לואיזה לסקר שפתחה פרק בדברי ימי הבריאות ד,ארצ־

ישראלית, כשהסכימה לקבל על
עצמה את הנהלת המוסד ונד
נגנונו בן 13 האיש, לאחר ותק
שנות
של 15
שרוח כאחות רא שית
בהדסת. עם
קום המדינה, כ שקנה
משרד ה בריאות
את בית
החולים בן 60
השנה מידי הנ זירה
הדנית או־גולינה,
שנהלה
משך 45 אותו שנה עם 35 חו לים
ששני שלי שים
מהם היו
ערבים, שלט ה־במוסד.
־באון
תזונתם
של ה חולים
היתד. מינימלית,
למרות
החשיבות הרא שונית
שבתזונה
עשירה לעצירת התפתחותה של
המחלה ; התנאים הרפואיים עמ דו
על רמה נמוכה, בעיקר בגלל

״הם (משרד ה אמרי
בריאות!

שייאלצו לס גור
את המוסד
ולפזר את החו לים
אם אסרב
אליו,״ לעבור אמרה גברת לס קר.
למעשה לא
היה כל גורם ל סמבה.
כאחות דאתה ותיקה
בכך תפקיד אנו שי
נעלה והיום היא מנהלת בית
החוליה לצרעת, מפקחת על 50 כולם יהודים, כולם חולים,
בני עדות המזרח, שמהווים שליש המספר
הארצי של חולי הצרעת. בית החולים מוחזק
על ידי משרד הבריאות הישראלי שמספק
לו את מקסימום התזונה הדרוש לחוליו,
מרפאת בית־החולים מצוידת בכל החמרים
הרפואיים הדרושים לטפול במחלה. מנגנונו
של המוסד מורכב ממנהל משק החולים,
מנהל משק הבריאים, מזכיר, משגיח, רב,
שלשה טבחים וששה אנשי נקיון, ששומרים
בקפדנות רבה על ההגיינה ההכרחית.

הן{ולם ה חי צו ני. מעבר לגדר משקיפים החולים בפנים זעומות, אל הזרים הנקלעים אל בין כתל׳המוסד לעתים
לחולים את העולם האחר, הזר, הנרתע מפניהם באכזריות שמקורה בדיעות־קדומות.
רחוקות המסמלים

הצרעת (מונחה הרפואי —
לפרה) ,היא מחלה סוציאלית
והיגיינית, הנבדלת בכך מ רוב
המחלות התוקפות את
קרבנותיהם בדמוקרטיה מוח לטת,
ללא הפלייה חברתית
או מעמדית. לעומתן, מקורה
של הלפרה במשכנות עוני,
בארצית הלבנט ובעיקר במז רח
הרחיק שתנאיהן הסוצי אליים
וההגייניים של אוכלו־סיתן
ורמת חייהם ירודים
מאד.
המספר העולמי המשוער
של חולי הצרעת מגיע לחמ שה
מיליונים. אך עשרים
אלף מקרים בלבד רשומים
ונמצאים תחת פיקוחם של
שלטונות הבריאות בארצות

לו ש הדניזית. שלוש
!חיות הרחנזניות הנו שרות
(משמאל) אינן
;א דניות נוצריות ש באו
במיוחד, ע״י מש הבריאות,
מדניה, ל־
!ל בחולי צרעת י חד

ים. לאחר שאה
זת מהאחיות הישראל־ת
הסכימה להתנדב ל־פל
בהם. אן את בית־זולים
מנהלת לואיזה
זקר (למטה) .שני החו ם
שלצדה החלימו זה
:בר, מוכנים ליציאה.

המחסור ברפואות וציוד שתק ציבם
ניתן על ידי מוסד רפואי
בריטי בלונדון ׳.חוסר ההתמס רות
ואי־יעילות
זו של המנגנון
המצומצם גרמו
לרכאון שהשתלט
על כל פנות ה בית
והפריע ל־של החחלמתם הצרעת.
חולי

היום
נמצא בית־החולים במצב שהוא מסו גל
לקלוט את כל מי ש מוכן להיכנס אליו
לטפול והחזקה של חנם על ידי המדינה.
הטיפול הרפואי בראשותו של ד״ר פליקם
זגהר, מוגש על ידי מחלקת העור של הדסה.
בית־החולים מסונף לבית־הספר לרפואה של
האוניברסיטה, משמש מקום התנסות מקצו עית
לסטודנטים לרפואה.
עיקר דאגתה של לואיזה לסקר מצטמצם
לבעית הדעה הקדומה נגד המחלה הפוגעת
בעיקר בכוח האדם היהודי המסרב באנוכיות

השונות. רוב המקרים מתג לים
בארצות שפיגורן הסוצי אלי
הולך בד בבד עם פי־גו
רן התרבותי, לפיכך נוק טים
התושבים והשלטונות
כאחד ביחס בלתי אנושי ל חולי
הצרעת הנחשבים בעי־ני!הם
פושעים, מפלצות המ איימות
על חייהם, אוסרים
אותם, לנידוי. מתוך כך מס תתרים
רוב החולים, נמנעים
מלגלות את מחלתם, הגוברת
ומתפתחת, מסכנת את חיי הם,
מגבירה את מידת הה דבקות.
בדרום
העמוק של ארצות-
הברית, במדינת לואיד־ינה,
הוקמה זה מכבר עיר רפו אית
בשם קרוויל, שאוכלו־סיר,
כולם נגועים במחלת
ר,לפרה, נהנים מחופש מוח לט,
מרמת־חיים גבוהה, שע שועים,
תרבות וחינוך.
המוקדים הגיאוגרפיים של
מחלת הצרעת בישראל, אינם
נבדלים, מבחינה סוציאלית
והיגיינית, מיתר מוקדי המח לה
בעולם. המחקר הרפואי
גילה שהעיר העתיקה בירו שלים,
טבריה וצפת, מהווים
את מקורות המחלה האקס־לוסיביים.
מאה
וחמשים המקרים הר שומים
במשרד הבריאות, ש מהם
50 נמצאים בטיפול ב־בית־החולים
על שם הנסן ב ירושלים,
רובם ילידי המקו מות
האלה, יתרם עולי אר צות
המזרח.

מת הראשונים בשלביה קוים
גלה
המחלה בצורת
ורודים שמופיעים בחלקי ה גוף
השונים. מאי שגילה הנסן הנורבגי את
חידק המחלה והצליח לבודדו, החלו אנשי
מדע בכל רחבי העולם במחקר מקיף לשכלול

המ חדה|

אחת ממשימותיו של מוסד
רפואי לטיפול בחולי־צרעת היא
שמירה על הפרודוקטיביות של
חוליו, מניעתם מהגדרות לדיכאון ורגשי־נחיתות באמצעות
עבודה, לימודים ושעשועים.

התעסוקה |

בבית־החולים על שם הנסן בירושלי ם מעטים הם
האנשים מבין החולים שהנם חסרי־תעסוקה. מהם עובדים
בבית־המלאכה, כחייטים, תופרות, גהצנים׳ ,בוני־רהיטים
טבחים ומגישי אוכל, משגיחי נקיון ועובדי המכבסה.
החצר הגדולה של בית־החולים מציעה אפשרויות ספורט-
איות רבות לילדי המוסד, אשר מקבלים חינוך עממי
:סיסי בבית־זזספר של המוסד.
חלק מן החולים מבלה את עתותיו הפנויות בקריאה.
לעומתו מעדיפים רבים מהחולים להתבדר בהצגות הקולנוע.
מאחר שאין כל חוק הכובל איתם לבין כתלי
המוסד הם מתבדרים באולמות בתי־הקולנוע בירושלים.

י י<אכזרית לעבוד במחיצתם של החולים, לקדום החלמתם.
הראשונה, שלו ש אחיות דניות נוצריות, שהיות היום במו ישראליות
מסרבות לעבוד במוסד, ואם כי
אחיות
סד ומתמסרות בהתלהבות לטפול בחולי צרעת יהודיים.
משכורתה של אחות בבית־החולים על שם הנסן היא
״ ע לי כםלה בין או ת נו :״ הדעה הקדומה על
גבוהה ביחס 75 ,לירות לחדש בעבור שבע שעות עבודה
המחלה פוגעת קשה גם בסדריו המנהליים של המוסד,
ליום, אף לא אחת מהאחיות הישראליות, נענתה לקריאת
שעה שיש צורך להעביר חולה הזקוק לטפול באחת ממר־משרד
הבריאות, להתנדב לבית החולים, לטפל בחולי
פאות הדסה, מסרבים נהגי מוניות להעבירם לעיר. דב הלפרה,
נידום כפי שנודו בימי הביניים כשנתחייבו לשאת
רים אלה מהווים את הסבה היחידה כיום לדכאונם של
סמל ולבו ש הכרה מיוחדים (תמונה) ,תעודת עניות היא
החולים, שסכוייהם לעצירת התפתחותה של המחלה,
לכל מעמד האחיות בארץ ולמקצוען האנושי האציל :
אשר כמוה בהחלמה ויציאה מבית־החולים, גדלים היום
כשהגיע המצב לאחר יאוש, התקשר משרד הבריאות עם
משנה לשנה. הדעה הקדומה הרווחת
המיניסטריון לבריאות בדנייה, ש שגר מייד, לאחר הפניה
נגדם גורמת לחולים הפרעות רוחנ יות
ורגש נחיתות העולה על חולי
שחפת או עגבת, אם כי מידת הדב־קותם
של שתי האחרונות והסכנה
גדולות לאין לצבור שהן מהוות
שעור מהלפרה. אשר צעירים גברים שני
פרט לעור פניהם שנראה מדולדל,
מצומק בחריצים דקים ויבש קצת,
היתר, צורתם נורמלית בהחלט ,״עלי כם
להבין אותנו אמרו ,״כשיצאנו
באחד מימי השבוע שעבר, להצגה
יומית. באחד מבתי־הקולנוע בירו ש לים,
השגיח בנו אהד העוברים וש בים,
קרא לשוטר בצעקות ,״הנה
המצורעים, מה הם מסתובבים בין
בני אדם?״ השוטר עצר אותנו, שוח ררנו
רק לאחר התערבותו של ד״ר
זגהר שהוכיח למשטרה שאין לה כל
סמכות חוקית או מוסרית להתנקל
לנו• שאנו חופשיים לעשות בזמננו
:כל העולה על רוחנו, שאין אנו
מסכנים את בריאות הצבור.״
בדרכנו לבקור בחדרי בית־החולים,
עברנו ליד בית־הספר של __ המוסד;
,ששה ילדים י שבו על ספסליהם, כפו אמצעי
ריפוי המחלה, אשר לפי שעה הנם חיצוניים בעיקר (כנהוג במקרי
פים לספריהם, שמעו מפי המורה,
מחלות־עור) בתוספת תזונה עשירה ומיוחדת, תנאי־חיים נוחים וזריקות
כמוהו כתלמידיו חולה לפרה, אקא
חיסון, אשר באמצעותם גדלו סיכוייו של הנגוע בשלביה הראשונים של
שהוא מחלים ונמצא בתקופתו האח המחלה
להחלמה מוחלטת, אם כי לאחר טיפול של שנים אחדות. בשלבים
רונה בבית־החולים, לאחר סבל ממו מאוחרים
יותר של המחלה ניתן רק לעצרה מהתפשטות נוספת, אשר
שך משך שנים ארוכות.
כמוה כהחלמה והיא אף מתירה לחולה לעזוב את בית־החולים בריא.
בחדר העבודה של המוסד, ישבה
אחת החולית ליד מכונת התפירה,
תקנה מגבות וחלוקים. ד\א היתד,
אשד, כבת 40 שבה נתגלתה המחלה
בכל עוצמתה, השחיתה את פניה
שתפחו ומלאי חריצים, אפה של,ע
בצדדיו אל תוך פניה, עצמות ידיה
ופרקי אצבעותיה שנו צורתם. היא
משכה בחלוק הקרוע, התבוננה בנו,
לה לא היה איכפת יותר .״אשה ז ו
נמצאת במוסד כעשרים שנה״ ,הס בירה
הגברת לסקר .״בתחילה היתר,
מחלתה קלה כשל היתר ואילו היה
המוסד יעיל כפי שהוא כיום אפשר
היה לעצור בעד התפשטו,תה של
המחלה — היום מצבה קשה ביותר.
בדרכנו ליציאה נתלוו אלינו רוב
החולים, קבוצת ילדים ששיחקו בח צר
בכדור־עף הפסיקה את משחקה
והצטרפה למלווים .״ספרו להם את
האמת עלינו,״ לחשה אחת הנשים.
״עזרו לנו להלחם בדעות הקדומות
של הציבור היושב בחוץ, תסבירו
להם שגם אנחנו בני אדם״.

כתהזקוניםשלהמוסד בזרועו ת אמה, זשרזיהן בנות המוסד, מזה ז מן
רב. ר,אם מפליגה בעיניה למרחקים, אל העולם שיהיה בקרוב מנת־חלקה
של בתה הקטנה שהחלימה ממחלתה ועומדת. להפרר מאמה, לחזור לחיים,

במד העם אותות על הקיד
ביום השנה הרביעי להחלטת או״ם על הק מת
המדינה, תאריך שנשכח כמעט על־ידי
רוב אזרחי המדינה, חייך דוד בן־גו ריון, אמר
כמה מלים עמוקות־תוכן: מדינת ישראל לא
נוצרה ע״י ההכרזה, כי אם ע׳׳י מעשים, לא
תוסיף להתקיים אם לא תיוצר כל יום מח דש,
ע״י מעשים חדשים.
אולם באותו ג ליון של ע תון הבוקר בו.
הופיעו מלים נבונות אלה, הופיעה ידיעה
שניה, סנסציונית יותר: מתוך שי מו ש בכוח
פינתה משטרת־ישראל את מיסב הצעירים,
חלוצי הים, מאניותיהם, וצבא־ישראל גייס
אותם לשרות. על מזבח הפרסטיג׳ה העקרה
של מנגנון פקידותי הוקרבד, רוח ההתנדבות
ור צון ההתמסרות, ירו ש ת הנוער שי צר את
המדינה לפני שלו ש שנים.
לא היה זה הדבר היחיד שעלול היה לזרו ע
דכאון בלבו של האזרח הממוצע ביום השנה
להצהרה המפורסמת. ברחבי הארץ התרחשו
דברים שהזכירו, לבעלי ז כ רון, את מצב־הרוח
של שנו ת׳ ה שלו שי ם המאוחרות. בפעם
הראשונה מאז אותו יום 29 בנובמבר התיחם
רו בו המכריע של הקהל באהדה גלויה ל אנשים
שהפרו את החוק במתכוון ; בפעם ה ראשונה
שוב הופיע החוק לעיני האזרח לא
ככלי הבא ל ש מור עליו, אלא כדבר שיש לקום
נגדו.
תמונות־ההעפלה שנ שנו עם הורדת המלחים
מאניותיהם, ותמונות־המאבק שנשנו שעה ש התנגש
קהל נסער של ידידי הימאים עם
שוטרים חמושי קובעי־פלדה ומזוינים באלות
ובמגנים של המשטרה הבריטית, היו אותות־אזהרה
על הקיר. אם אמנם י ש לקיים את
המדינה במעשים, לא אלה המעשים.

הנשיא
כן האסכולה הנשכחת
כשפתחו רבבו ת אזרחים במוצאי שבת את
מכשירי הרדיו, כדי להאזין לתכנית הרגילה
של מוסיקה לרקודים, נדהמו לשמוע הודעה
היתד, ז ו
על מצב בריאותו של הנשיא.
הודעה מן הסוג אשר רופאים רגילים למסרן
לקרובי משפחה, כדי להכין אותם בהדרגה
למקרה הגרוע ביותר. מן הניסוח הזהיר היה
ברור שקיים חשש לחייו של האיש שקנה
לעצמו בלב האזרחים מעמד שאין שווה לו.
בשנים האחרונות יצא הנשיא מידיעות ה־עתונות,
נמנע (אולי יו תר מדי) ,מלהתערב
בחיי יום יום של המדינה, אפילו במקרים
כשהיתה דרושה התערבותו של אדם י שר
בעיני כל, העומד מעל למשחקיות הפוליטי־קנית
שהחלה מכרסמת במעי הגוף המדינתי.
קיומו של הנשיא, בשקט, בביתו ברחובות,
הסך לדבר מו בן מאליו, שלא היה צריך להז כירו
במיוחד.
רק כאשר העלו על דעתם האזרחים, בדאגה
ובאי־רצון, שהאיש הבא בימים 77 ינטוש
את מקומו בראש המדינה, הוברר שוב לכל
מה עצומה תהיה האבדה. כבן אסכולה פולי טית
כמעט נשכחת, רחוקה מן ההיסטוריה

השובניסטית שהפכה אופנה בצמרת המדינה
מאז הקמתה, הוא האיש היחיד שהיה יכול
(לו היה די צעיר כדי לקפוץ לתוך המער בולת
הפוליטית) ליזם ולהנהיג מדיניות
ארוכת־טודח, היאה למדינאי אמיתי, לקרב
את עמי המרחב ולכפות עליהם שלום אמי תי,
מתוך ויתורים הדדיים וקורבנות הדדיים,
וי תור על פרסטיז׳ה עקרה ודמגוגיה המונית.
גם עצם מוסד הנשיאות, כפי שהוא קיים
היום, יעמוד בספק רב אם יסתלק האיש ש קבע
עד כה את דמותו. מצד אחד היו שסברו
בקריה שהמועמד לנשיא השני יהיה יו סף
שפרינצק, ו שאז לא יחול שנוי מהותי במימד
הנשיא, הרי אחרים היו בטוחים שלדוד בן-
גו ריון תכניות משלו, שבגללם מנע עד כה
ניסוח של חוקה כתובה למדינ ה: התאמת
הנשיאות לנוהג האמריקאי, איחוד תפקידם
של הנשיא וראש הממשלה בצורה שהאיש
הראשון במדינה יהיה גם בעל הסמכות הממ שלתית
המבצעת׳ לא רק בעל מעמד י צוגי
גרידא. במקרה זה היה ברור מי המועמד
לתפקיד הנשיא השני: דוד בן־גו ריון, שהיה
שותפו
ל סירוגין
ב־ 20 השנים האחרונות
ואויבו של ד״ר חיים וייצמן.

המוסד: מעל גיל ) 18 שמתנגדים להוצאתם
מהמוסד, זוכרים עדיין, שהרב אברהם חיים
שאג, אז ממנהלי בית החינוך, חבר הכנסת
הראשונה שלא נבחר לשניה, אמר לפני שנ תיים
באסיפה פומבית, כי יוכלו לשבת שם
אפילו עד גיל .80
״נוח לנו במוסד, שם מותאמים הסידורים
לאנשים חסרי כו שר הראיה, וזכאים אנו לנו חיות,״
טוענים העוזרים בהסתמכם על אהדת
הקהל הנתונה להם באופן טבעי במלחמתם
נגד הנהלת המוסד, בעלת העניים הפקוחות.
״תנתן לנו הבטחה מהכנסת ל שכון קבע
המותאם לצרכינו, שני חדרים ונוחיות, ואז
נסכים לבוא למשא ומתן על עזיבת המוסד.״
הנהלת המוסד מצפה בינתיים לחקיקת חוק
בכנסת, שיאפשר הוצאת אנשים ממוסדות
סגורים לאחר גמר תקופת הכשרתם 50 .יל דים
תימניים עוורים מחכים בתור לד,כנס למו שריפות הקורס
הביא תועלת
משה ריהן, מפקד גדוד מכבי־האש המת נדבים
בחיפה, ישב לפנות ערב במשרדו ב־
המשק נקה. שעה שאתה ישן!
כשהחליט בצלאל זינגר להקים מפעל חדיש
לניקוי חימי יבש נוכח לדעת שאינו יכול
להסתפק בדולארים ובמכונות חדישות בלבד.
המפעל האמריקאי ששימש דוגמה להקמת
מפעלו שמר בקפדנות על סודן המסחרי וה־תעשיתי
של שיטותיו.
אולם כאשר זינגר שפך את לבו לפני
החרשתן הניו־יורקי רביי קרונגולד, חייך
הלה, טפח לו על שכמו :״יהיה או־קיי ! ״
הרביי זכר כיצד הכשיר את זינגר לבר־המצור,
וקיבל את בצלאל זינגר ללמוד המק צוע
בתנאי שיחיש את הקמת מפעלו בישראל.
התוצאה: פתיחת מפעל ב איזור התעשייתי
של פתח־תקוד, שינקה 700 חליפות 2500 ,
חולצות 6000 ,סדינים ומאות וילונו ת תוך
משמרת עבודה של שמונה שעות.
אמר זינגר :״מי יכול לחכות כיום ששה
שבועות לניקוי חליפה כשאין לו אלא שתי
חליפות לכל היותר י לכן בא מפעלי שיטפל
בכל הזמנה תוך 24 שעות, ינקה חליפה שעה
שבעליה ישכב במיטתו.״
עחרים התנאי הוא שיכון קבע
״נכון שהעוורון גורם בד,רבה מקרים לתם־
ביכים,״ אמר השבוע אחרי הפגנת העוזרים
בירושלים לפני בניין הכנסת, ראובן בכר,
עוזר, בן ,26 תושב בית־החינוך לעוזרים מגיל
ארבע, ואחד מאלה שהנהלת המוסד דור שת
מהם לעוזבו. תוך עשיית מברשות, בז ריזו ת
מפליאה, כשאצבעותיו הרגישות מגששות את
המברשת ה־ 12 שג מר אותו בוקר לראות
אם היא ישרה, המשיך ר אובן :״אבל אין זו
סיבה להגדיר את כולנו כבלתי נורמליים,
שנוכחותם במוסד עלולה להשפיע לרעד, על
חינוך הילדים ! ״
30 העוזרים המבוגרים (לפי הגדרת׳הנהלת

תו ש ב כיו די חינ ץ ־ ל עודרי ם ר או בן בכר
״אין ז ו סיבה !״
סד, ללמוד מקצוע, להן זגבר במשך השנים על
נחיתותם כבעלי מום ,׳׳לעבוד ולהשתכר כבני

אדם אחרים.
״זה בית־חינוך עוזרים, ולא מושב זקנים,״
מתרעם שמואל סופר, מזכיר המוסד ובעל
ותק של קרוב ל־ 20 שנה בו .״המטרה היא
לחנך את העוזרים להיות עצמאיים, חברים
יעילים בחברה האנושית, ולא נזקקים לנדבות
כל ימי חייהם !״ טענת ההנהלה נשמעת פ שו טה
וצודקת בפיו: המוסד חינך קבוצת׳עת־רים,
הקנה להם מקצוע, הביאם למצב שיכו לים
לעמוד בר שות עצמם. רבים מהם מרווי חים
יו תר מאנשים אחרים בעלי כו שר ראיה.
5000 לירו ת הוצאו ע״י ההנהלה עבור דירה
ורהוט בטלביה שתשמש דיור ל־ 12 העוזרים
הראשונים שי עזבו — והיא עומדת ריקה.
משלחת העררים, שגששה את דרכה ב פרוז דו
רי הכנסת לחדרו של סגן יו ש ב הראש,
סברה אחרת .״סבלנו מספיק בחיינו, אין אנו
רואים להדחף לדיור ארעי שם ישכחו אותנו.
שכון קבע הוא התנאי.״

פושעי מלחמה
התשובה: דא כדוס ״
כשעלה ד״ר היאלמר הוראס גרילי שאכט
על מטוסו והמשיך בדרכו למולדתו הגרמנית
לא תיאר לעצמו, מן הסתם, את גל ההתרגשות
שהשאיר מאחוריו.
בעתונים, בכנסת, בבתי־הקפה תמהו האזר חים:
איך קרה הדבר? כיצד ייתכן שאיש
כזה יעבור באין מפריע את גבולות המדינה,
העסוקה בעריכת משפטים בקאפואים קסנים?
שאל אחד הליצנים: מה היה קורה לוא היה
אדולף היטלר (שמותו לא נקבע עד היום ב־בטחון
מוחלט) עובר את שדה התעופה לוד,
שותה כוס קפה, מוסר הצהרות על עתיד
מדינת ישראל והידידות המסורתית של גר מניה
לשאיפות היהודיות?
התשובה היתד״ כפי הנראה: לא כלום.
לפי החוק הקיים לא היתה אפשרות לאסור את
האיש. אלה שחוקקו את החוקים לעשיית ה שפטים
בשומרים עלובים במחנות הריכוז,
שכחו לסתום את הפרצה הזאת.
כרגיל במדינה החל כל אחד לחפש את הא שם
בזולתו. ביחוד עסקו בזאת אלה אשר
האחריות למלאכת החקיקה רובצת ב מי שרין
על שכמם: חברי הממשלה. הם גם מצאו את
האשם האמיתי: אותם שלושה עתונאים מס

כנים
(אנשי מעריב, דבר ורויטר ס) שתפסו את
המציאה הגדולה. הודיע ראש הממשלה: כ קורא
עתון עברי אני מתבייש בעתונים אלה.
הסכימו לדעה זו: כל העתונים שעובדיהם
לא היו די זריזי ם, החמיצו את הסנסציה.
האשמת העתונאים (לפי השמועה, אף הע מדתם
לדין חברים באגודת העתונאים) היא,
כמובן, מגוחת לחלוסין. העתונאי קיים כדי
לספר להמונים את אשר הוא רואה ושומע.
אין זה מתפקידו להעביר על הידיעות צנזורה
לאומית. אם קרה מקרה, אין זה מתפקיד
העתונאי להעלים אותו ולח פו ת על האשמים
בו) אלא לספר את האמת.

הדר־הכרמל ונטל, בעצבנות־מה, מדי פעם,
את שפופרת הטלפון בבררו את מידת הצ לחת
כיבוי השריפה.
כי הפעם יצאו במקום מכבי־אש מנוסים
עשרה מתלמדים שנקראו מאמצע הרצאה על
מכשירים חימיים לטפל, לראשונה בחייהם,
בשריפה אמיתית.
ההרצאה נמסרה במסגרת הקורס לכבאות
לסקטור החקלאי שנמשך חמשה ימים והקיף
שלו ש
50 איש (כולל: ארבעה שוטרים,
בחורות) ברובם חברי משקים צפוניים אשר
למדו מפי אפרים בנקיר, המדריך הראשי של
מכבי־האש בהדר־הכרמל ו עוז ריו ר אובן ויינ־שטיין
וצבי פוגלבום, כיצד מונעים שריפות
ומשתלטים עליהן (בעיקר: בשדות מרעה
ו בו ר).
מלבד ההרצאות העיוניות (חשמל ומכשי רים
חימיים) עברו המשתתפים אימונים מע שיים
רבים (כניסה לתוך אש והצלת אנשים,
כיבוי פרימיטיבי, פצצות הצתה).
אנשי הקורם שיצאו לכבות שריפת אוטו
מחוץ לעיר, בראשותו של אפרים בנקיר,
הצליחו בתפקידם, הוכיחו שהקורס לא היה
לשוא.
קשרבעזרתמשטרה. אחר שנסתיים
הקורם, ש אורגן בגלל הצורך הדחוף במכ בים
מאומנים להשתלטות על שריפות בש דות
הקוצים הנרחבים (מצב דומה שו ררב ששם
מכבים
קליפורניה שבארצות־הברית
את השריפות באמצעים משוכללים יו תר :
יתקיימו שני
מכבי־אש ר כובי אוירונים),
קורסים ־נוספים: לאנשי צבא ולאנשי מילו אים.
באותה
שריפה :
נקודה מיוחדת נוספת
היתד, ז ו הפעם האחרונה שמכבי־אש החי פאים
יצאו לכבות שריפה כשהם מלווים מ כונית
משטרה בעלת קשר טלפוני עם מרכז
המשטרה.
עד כה ליוו השוטרים את הכבאים בגלל
חוסר הקשר בין מכונית הכבאים למרכזם.
מכונית המשטרה היתד, מוסרת את הודעות
הכבאים למשטרה וז ו היתר, מעבירה אותם
למרכזית מכבי־האש.
כששהה משה ריהן בשנה שעברה באנגליה
הזמין מכונית משוכללת ילמכבי־האש שעליה
שהגיע השבוע ל הורכב
מכשיר טלפון
חיפה, פתר בכך את בעיית הקשר של מכבי
האש היוצאים לתפקיד.

״העולם הזה״ מס׳ 736

המרד

כן נשתה לחיי הספינות העומדות רתוקות אל המזח
לחיי המכונות, הדוודים, לחיי ארובות העשן.
ונשתה ונשתה לחיי חבורת ימאים שהעזה
לנעוץ את שיניה בבשר מנגנון מנוון.
(חיים חפר).

בני. בני אבשלום!
כשישבו שלושה הצעירים שחיברו את ״קריאת האחים לימאים״ מסביב לשולחן בקפה
מאור, תל־אביב, והכינו את הרשימה הראשונה של החתימות הרצויות, הופיע בראש הרשימה
האיש אשר שמו היה לשם נרדף למצפון תנועת הפועלים: נתן אלתרמן, איש הטור השביעי.
גם אמצעי השיכנוע היה ב רור להם: האם לא היה נתן אלתרמן הראשון שפיאר את פעולות
הימאים בימי ההעפלה י כיצד יוכל הוא לפגות להם עורף בימי מצוקתם?
אולם נתן אלתרמן, כשפנו אליו באותו ערב בקפה נסית, לא הגיב הגבה רגשית, כרוב
חותמי הקריאה. אמר אלתרמן: עלי להשתכנע תחילה שהימאים צודקים. הוא ביקש שהות של
שבוע כדי להרהר בדבר. בינתיים הופיעה הקריאה ללא חתימתו.
המאבק על נפשו של אלתרמן הפך, מאז אותו רגע, כמעט לחזית עיקרית במאבק. כמעט
לכל הנוגעים בדבר היתד, ההרגשה שאם אפשר לשכנע את המשורר ענידההליכות, תשוכנע
תנועת הפועלים כולה, תתגייס דעת הקהל בקרב ההסתדרות ובתנועה הקיבוצית. אולם המאבק
לא היה קל. משך כמה שעות י ש בו מנהיגי
המרד עם המשורר, הסבירו לו ארוכות את
השתלשלות הענינים. לבסוף החליט אלתרמן :
לא יתכן שדוד בן־גו ריון ומרדכי נמיר, מזכיר
ההסתדרות, יודעים את האמת. מישהו חייב
להסבירה להם. ו מכיון שלא נמצא מועמד
מתאים, נטל נתן אלתרמן את היזמה לידיו,
החליט לפנות בעצמו אל האנשים המכריעים,
לנסות להשיג פשרה של כבוד.

פריקת מטען מן ד,אניד״ גם תתועלת לא היתר, רבה: לחברה רק 2אניות, לעומת 21 האניות
של שוהם. אולם מבחינה פסיכולוגית היתד, זאת מפלה רבתית למנגנון.
בכל זאת לא יכול הדבר לגרום אפתעה למישהו נ חברת דיזנגוף התיחסה מן הרגע
הראשון באהדה, לשביתה, שהיתר, מכוונת בעיקרה נגד השלטון המונופוליסטי של חברת
שוהם על הים — שלטון שגם חברת דיזנגוף סבלה ממנו לא במעט. ואילו לימאים היתה
מאז גישה חיובית ביו תר לחברת דיזנגוף, שיחסה לעובדיה היה הפוך מזה של חברת שוהם.
אולם במאזן הכללי של המאבק לא היוותה חברת דיזנגוף גורם גדול, ופעולתו של אדן
גרץ נשארה בגדר הפגנת סולידריות שלא שינתה את יחסי הכוחות.
ככל שקטנו סיכויי הימאים לנצחון וגברה בהם ההכרה בכוחה העצום של הנהגת
ההסתדרות שגייסה את כל שלוחותיה בממשלה, בהסתדרות, בצבא ובמשטרה למסע־ההשמדה,
כן נעלם ר צון המתינות בקרב הימאים עצמם ופינה את מקומו לקיצוניות חדשה. אחרי ירידתם
של ימאי ארצה מאניתם, ללא התנגדות פעילה, כלאו אנשי נגבה את השוטרים שנשלחו אליהם.
אותה שעה הפיצו אוהדים בתל־אביב ובחיפה שמוטות שמצאי הד רחב בקרב ידידי הימאים :
שוטר אחד נזרק מעל סיפון האניה הימה, וכיוצא בזה. לעומת שמועות אלה, שנתבדו,
נתברר כי היתה התנגדות פעילה לפחות במקום אחד: המוני אוהדים בחיפה התנגשו עב
המשטרה, פוז רו אחרי שימו ש הדדי בכוח הזרוע.
דוקא בשעה שגברה בחוגי ההסתדרות האמונה בנצחונם המוחלט, החל גואה ב ציבור גל
של אהדה פעלתנית שלא היה לו תקדים מאז הקמת המדינה. הימאים הפכו חביבי הקהל.
תרומות בשעור של למעלה מ־ 1000ל״י ליום ז ר מו לקופתם. עמדתו של שר התחבורה,
שסרב לקבל לר איון את הימאים השובתים,

אך הסכים להבאתם ארצה של עשרות מסירי-
שביתה זרים, בזויי המקצוע בעולם, שיתפסו
את מקומם, עוררה בוז כמעט כללי. גם ראש
הממשלה לא עורר אהדר, רבה כשכינה את
מנהיגי הימאים, חלוצי ההעפלה והספנות,
המוכרים היטב מזה שנים כמעט לכל וותיקי
ההגנה והפלמ״ח, בשם אויבי המדינה וחב לנים.

כשהופיע,
בלוית מיכה פרי, ממארגני
עליה ב׳ וצעירי מפא״י, במשרדו של מרדכי
נמיר, לא הכירה המזכירה את שמו, סרבה
להפריע למזכיר שהיה עסוק בישיבה. רק
כשמיכה פ ת פנה אליה במיטב הטון הפיקו די,
ירושה מימי היותו מפקד יציאת אירופה,
מסרה על הביקור למרדכי נמיר, שקיבל את
השניים כעבור שעה.

התותח הר בד ביותר
רק מעטים הבינו מדוע אמר ראש הממ שלה
את אשר אמר. כי בינתיים עברה החזית
המכרעת משערי נמל חיפה לנמלים הזרים.
עוד ברגע שהימאים התפטרו מן האניות
הראשונות תלו תקוות רבו ת באגודי הימאים
ופועלי הנמל בארצות חוץ. ב רו ר היה כי
עמדת ההסתדרות תי שבר אם יסרבו פועלי
איטליה, צרפת ואמריקה לפרוק את האניות
המונהגות בידי מפירי־שביתה.

לפגישה לא היו תוצאות. נמיר נשאר
תקיף, הבהיר שלא יירתע אלא אחר שי ש בור
לחלוטין את אגוד הימאים. תוצאות דומות
היו לפגישה שניה, וגם לפגישה עם דוד בן־
גו ריון. ראש הממשלה העמיד פני אדם שאינו
יכול להתערב בעסקי זול תו, הודיע שכחבר
ההסתדרות הוא מקבל את מרות ההסתדרות.
ביום הששי שעבר, כשפתחו רבבות קור איו
הקבועים של נתן אלתרמן את דבר כדי
ליהנות מן הטור השביעי, נוכחו לדעת כי המשורר זנח את השיר, פנה אליהם ב־ 138 שורו ת
של פרוזה. בצניעותו הרגילה, אך בתקיפות שלא נשמעה לשתי פנים, הודיע נתן אלתרמן
את מסקנתו: ההסתדרות אינה צודקת, הימאים צודקים.
״בשם הציבור הרואה בחרדה בהשרף עוד ג שר אחד של הבנה ואחווה בארץ הזאת ;
בשם בטחונה וכוחה ושלומה של המדינה שאינה צריכה קרעים נוספים על קרעיה — בשם
כל אלה תתעורר ותצא נא מפי העם הקריאה אל קברניטיו ליתר מתינות וצלילות דעת.״
ובסיום הדברים ציטט המשורר את דבריו של דויד אל מפקדיו, טרם צאתם לקרב נגד אבשלום,
בנו המורד :״לאמר, לאם לי לנער אבשלום.״
מתוך הדברים גם נתברר כי פסוק זה לא בא במקרה, אף כי לא פורש. אבשלום נרצח
על ידי יואב, מצביאו של דויד, בניגוד לפקודות האב מתוך מטרה מסוימת: למנוע התקרבות
חדשה בין האב והבן, שיואב לא היה מעונין בה, רמז אלתרמן: ההתקרבות בין האב הרחום
(הועד הפועל) והבן המרדני (הימאים) הושמה לאל, בכוונה תחילה, ע״י הגורם השלישי,
הנסתר מן העין, שלא היה מעוניין בהתקרבות זו: האיש החזק של מועצת פועלי חיפה.

פתיל רוע לפצצה
בה* בשעה שנתן אלתרמן קירב את הגפרור לפתיל הרועם שעתיד היה לפוצץ את פצצתו
בדבר, נמשך בשדה הקרב העיקרי, בנמל חיפה, המאבק החם.
אופיו של הסכסוך בהתנגשות בין בני הדור הצעיר לבין המנגנון הוותיק התבלט עוד
יו תר כשהצטרפה לחזית הימאים דמות מענינת נוספת: הצעיר החיפאי אדן גרץ, בלונדי
ועדין דיבור, יליד הארץ, מוותיקי הימאים.
לאדן ניתן לתת דחיפה חדשה לפרשה בשל שלו ש תכונות: כבן השותף העיקרי
בחברת דיזנגוף (אמו בעלת בית חרושת לקרמיקה) הוא מנהל את החברה בהעדר אביו !
הוא מחזיק תעודה של רב־חובל ; הוא נמנה עם סוג האנשים המסוגלים להסתכן ולהקריב
למען ענין הנראה! לו כצודק.
כרוב הצעירים בארץ נראה גם לאדן גרץ שענין הימאים צודק, וכי המנגנון משתדל
לדרוס גי לוי של עצמאות וחופש. הוא ביקש דרך ל עזור לימאים. תחילה ניסה לתווך בין
הצדדים, ניסה להפעיל בעל מספנה ידוע שיחסל את הסכסוך על סמך הכי־ד, בנציגות הימאים.
כשנכשל נסיון זה, כשאר נסיונות התיווך, ביקש להפגין בעצמו הפגנה רומנטית על סיפון
אחת האניות, דבר שהתאים לנטיתו (הוא מנגן על פסנתר, כותב שירים בשעות הפנאי).
אולם לבטף ניגש לפעולה מעשית יותר, שגרמה למפנה מסוים באופי הסכסוך כולו: הוא
הרחיק את רב־החובל של אניתו מאיר דיזננוף העוגנת בנמל חיפה, נטל לידיו את הפיקוד
על האניה, חתם הסכם עם הימאים המורדים והתכונן להפלגה. כשעברה האניה נגבה על
פניו, מופעלת בידי ״מתנדבים״ צפר 3צפירות־בוז בצופר אניתו.
הסיכון בצעד זה היה ב רו ר: ההסתדרות יכולה להשבית את פועלי הנמל, למנוע
המחתרת משורר. משחרר ר המוות
אחר שיוצאי לח״י דאגו להקמת מוזיאום
שיכנס מסמכים ומוצגים הקשורים במחתרת
( בין השאר: שעוני מוקשים תוצרת בית
ואקדחים חלודים) חיפשו צורה ניאותה לק דש
את זכרם של חבריהם, אליהו בית־צורי
ואליהו חכים, הורגי ש ר המדינה הבריטי
בקהיר, הלורד מוין.
בין הוצאת מסמכים וכלי־נשק שהוטמנו
באדמת פרברים תל־אביביים (חולון, בת־ים)
שהפכו מקרקע בו ר שיכונים עירוניים וחיפוש
אחר מרתף בן שלושה או ארבעה חדרים

״העולם הזה״ מס׳ 736

להקמת המוזיאום, נתברר כי זכרם של שני
קדושי המלכות ראוי שיועלה במקום אחד
בלבד, בחדר הגרדום בעכו.
״אלי הו, חזו ר ה בי ת ה אליהו חכים,
צעיר חיפאי בן עשרים ואליהו בית־צורי,
מודד תל־אביבי הרגו ב־ 6לנובמבר 1944 את
הלורד מוין (ובטעות: את נהגו) בצאתו ממ כוניתו
על סמלו את משטר הדיכוי הבריטי.
חכים ( ש הוריו ביקשו להוציאו מן המחת רת
על־ידי מודעות בעיתונות :״אליהו, חזור
הביתה, אמך חולה ובית־צורי הוצאו ל הורג
כעבור חצי שנה, אחר שנידונו למוות
על־ידי בית־דין מצרי, לא נחונו, למרות לחץ
דעת הקהל המצרית שלא עמדה נגד תביעתו

כנגד איום זה היתר, לשליטה ההסתדרות
רק נשק אחד: נשק העלילה. הם הפעילו את
תותחם הכבד ביו תר — דויד בן־גו ריון עצמו
— כדי ליצור את הרושם בעולם, ב צירויו ת
ישראל ובמשרדי ההסתדרויות הציוניות, כי
המרד אינו אלא יליד מזימה שטנית של סוכני
הקומאינפורם, שרצו לחבל במדינה למחרת הצטרפותה הגלויה לחזית המערב. עסקנים ציוניים
רבים, שהיו מתביישים להתערב כדי לשכנע פועלים לשתף פעולה עם מפירי־שביתה, לא
נרתעו, כמובן, להגן על מדינת ישראל מפני מזימה שטנית זו.

לקח הקרב
כשהתקרב השבוע השלישי של המאבק לקצו, ונצחונה הסופי של ההסתדרות נראה
כמעט כודאי, י שבו הימאים וידידיהם בחיפה, תל־אביב וירושלי ם וניסו להסיק את המסקנות
הראשונות מלקח הקרב.
אין ספק שהשגיאה הראשונה נעשתה על ידי הימאים עצמם, כשהתפטרו מעבודתם
במקום להכריז מיד על שביתה אמתית, כפי שעשו כעבור שבועיים. צעדם זה נגע מבטחון
עצמי, שלא העריך כראוי את עוצמתם של שליטי ההסתדרות, את נכונותם להפעיל את כל
ריכוזי־כוחותיהם. בהעדר שביתה היה קל לגייס את המתנדבים הראשונים ולהפעיל את האניות
הראשונות. מעשים אלה לא היו עוברים בצורה כה חלקה לוא היה צריך להוריד את הימאים
מן האניות בכוח עוד בשבוע הראשון.
אולם רצינית יותר היתד, האטיות בה התגייסה דעת הקהל, וחוסר יזמה צבורית פעילה
לתמיכה בימאים. מלבד קריאת־האחים, שהפצתה נמנעה במידה רבה ע״י המשטרה, וכמה
אסיפות־עם, לא נשאה האהדה הציבורית פרי במעשים (פרם למגבית) .בשל איבתם של רו ב
העתונאים (שקל היה להם להשיג חומר מדובר הועד הפועל, אך קשה היה להם לטרוח לחיפה
ולקבל את דעת הימאים) ,לא הבין הקורא את טענות הימאים, אלא כעבור שבועיים.
הצעירים שנזעקו באופן אינסטינקטיבי לעזרת הימאים, בהבינם כי מאבק ר א שון זה
בין המנגנון ו בין מורדי הדור הצעיר הטיל את צלב על דמות המדינה בעתיד, לא ידעו לכוון
את מרצם באפיק מלחמתי יעיל. אחד הגורמים הוא, בלי ספק, ההרגל הפושה בנוער לסמוך
על המפלגות המאורגנות, במקום על פעולה עצמית. אחת התוצאות היתד. שלא נתארגן
ועד ציבורי פעיל, שהיה מסוגל להשפיע קבועות על העתונות ולארגן הפגנות־אהדה מעשיות.
י רי קהעלהארץ. הסובל האמתי מכל הסכסוך היה > ,מובן, משק המדינה.
עוד יעברו חדשים רבים עד שיתברר הנזק העצום הנגרם עתה מדי יום ביו מו לאניות
צי הסוחר, המפליגות בימים כשעל סיפונם ״מתנדבים״ החסרים, ברובם המכריע, נסיון י מי
ואהבה למכונות. בנגוד לבית־חרושת, בו אפשר לתקן כל הקלקול בקלות, גורם קלקול קטן
באניה להשבתה משך ימים ושבועות נזק של מאות אלפי לירות.
אמר אחד הימאים :״מה איכפת לי אם לא אעלה על אניד, י אמצא את פרנסתי במקצוע
נוח יותר, ובתפקיד מכובד יותר. אולם מה שכואב לי זה הצי. השקעתי בו את מיטב שנותי.״
״איזה צי?״ שאל חברו, במרירות .״אין צי ישראלי, כשם שאין צי של פנמה. הדגל
על ה תורן הוא דגל ישראל, אולם הימאים הם איטלקים, קפריסאים וחלאת־אדם אחרת, אשר
האמריקאים והנורבגים יורקים לפניהם על הארץ.״

האישית של ראש ממשלת בריטניה, וינסטון
צ׳רצ׳יל, להוציא להורג כל פושע מדיני.
ביום השנה השביעי להתנקשותם בלורד
מוין כובד זכרם בחדר הגרדום העכואי בו
נתלו שמונה אנשי מחתרת משך עשר שנות
המנדט האחרונות, בו קבע מכון ז׳בוטינסקי
טבלת שיש המתנה את גבורתם של קדושי
המלכות.
הנ תלי ם היו ב רי אי ם. חדר הגרדום
( ,)5x5בו נותר כל מנגנון התלייה, הזכיר
לנאספים את פרשת ביצוע התליות: בעזרת
מנוף־יד נפתחה דלת כפולה שדרכה היתד.
נופלת גופת הנתלה שהוצאה מבעד לדלת
שנייה.

אולם משך 24 שעות לפני התלייה תלתה
בובת בד ששקלה כמשקל העומד להתלות,
כדי להבטיח שחבל התלייה לא ייקרע ואחר
ביצע מנהל בית־הסוהר, הקצין קלאו׳ שנח שב
כאדם שקט על־ידי עצירי ל טרון (תמורת
שכר רשמי של חמש לירו ת) את כל אחת
משבע התליות בשנים . 1947 , 1946
אחר כל תלייה הודבקה הודעה על דלת
בית־הסוהר שבשרה כי ״ היו ם ...נ תל ה׳...
מעיר בתוספת המוזרה ״הנתלה בריא״,
כיוון שלפי החוק אסור היה לתלות אדם חו לה.
דוב ג רונר רופא בקפדנות מפצעיו מפשי טת
משטרת רמת־גן טרם הועלה לגרדום

(המשך בעיזוד ) 10

ברם, הפריזאי הצעיר, שהתבגר כפות למוסרות
:הפעם בחיפוש אחר צורת־חיים חדשה, כשהדגש מו
5בהוויית־קיום משוחררת לגמרי משלשלת הגורמים י
והחומרי של פריז שלאחר הכיבוש יצרו במשותן
> בלתי תלוי. ז׳אן פול סרטר הגיש אז את תורת
הצלה, חדלו לתעות בחיפושים, החלו לתרגל אותה.
ציי רי ם, תיי רי ם וזו נו ת. על החוף ד,שמא?
לרובע הלטיני, נמצא איזור סן־ג׳רמן־דה־פרה.
היחידי שאופנת בחי־הקפה הפריזאית עדייו לא
והרויל־סן־נ׳רמן, ששמותיהם נישאים היום בסי כל.
במקום זה קבעו לעצמם בסים קיום האינטלקטו
איזור סן־ג׳רמן־דה־פרה היה, אז, היחידי שאופנת 1
בתי־הקפה ־שני קופים, הפלור ודדויל־סן־ג׳רנזן, ש 1
הפחות אופנתיים בפריז.
כאן החליטו ג רו ריו האחר־מלחמתיים של סרטר
רובע חדש ושוגה, להקיפו בחומת אדם שתמנע
במרוצת הזמן לחדור ליתר הסביבות, ואף הפכו
כגון המונטמרטר והמונטפרנס, שהיו במקורם מקום מו
אך עד מהרה הסתננו למקום, בזה אחר זה,
ומפוקפקות, בעקבותם חדרו הזונות, אחריהן פושעי
או אולי לא היה כוחם הרוחני חזק כדי ביצור חת
כ ע בי ם וקסם א קזו טי. כיום מתחלק סן־ג׳ר
זה מזה בתכלית. השורצים במקום, עושים בו ימי!
אספסוף פרוע. שניים מהם מגלמים את דמותו של ה;
עצמו חניך תורת סרטר.

צילמה: לי די אן טוניי ר־־ טיי לו ר

מאת כתב מיו ח ד
יסוד החופש העמיק שור ש בנבכי מד,ותו של הפריזאי.
ברבות־הימים נתגלה בכל שטחי חייו. ברחוב, בבית,
בהשקפה המוסרית, באהבה, בחיי התרבות והאמנות. חיי
החברה בצרפת נבדלו מיתר המדינות הקפיטליסטיות. שעה
שבארצות־הברית נתונים היחסים שבין אדם לחברו במתח
מתמיד שמ קורו בתשוקה להתבלט, לעמוד בתחרות, לע לות
על השכן בברק וסגולות אישיות, שלטת בצרפת
הרווחה. השוויון האנושי ברחוב הפריזאי יו צר מגע חם
וקליל ביחסו של אדם לרעו.

מפת חו תפר טיי ם. המפיסטו הוא המקורי שבמרתפי
.לכל אחד משלוש מאות חבריו מפתח פרטי משלו.

מ תו ך. החשבה, צו ר ת ־ חיי ם. בבוקר נאה אחד
של אמצע יוני 1940 חשך עולמם של הפריזאים. הם מצאו
עצמם מוקפים צבא־כיבוש נאצי, משוללים אורח חיים
מסורתי, כפופים לעול משטרתי, חום ואכזרי. המצב הוליד
שני גורמים תגובתיים מחוייבי־המציאות, בעלי עוצמת
המחתרת. ביוני . 1944 בסמוך ליום השנה הרביעי לכיבוש,
שוחררה פריז ע״י צבאות־הברית. לכאורה חזרו החיים
לקדמותם. הפריזאי הבינוני סבל ארבע שנות מועקה
משטרתית. עם השחרור הסכין לשוב אל אורח חייו.

ה ש מן מ רו קן ב ק בו קי ם. פט אדוארדם, הכושי־חאמריקאי
מהארלם, כבד־בשר, ממש כשמו הראשון, המהפנט בשירת בלוז.

6 0שי רי ם 4 ,ל שונו ת. ב־ 150 שירי־עם מסוגננים משעשע גורדון חרט,
נושי־אמריקאי, קהל מעריצים מדי ערב בערב. החל מהשעה 10 עד שלוש

ן. מצא עצמו חוזר אל יסוד החופש,
על אי־חלות. קבוצת צעירים נאחזה
ווים את חובות החיים• הרקע הנפשי
רקע לתולדות פילוסופיות על קיום
זיסטנציאליזם, ג רו ריו ראו בה קרש
ל נהר הסינה, כ־ 300 מטרים מזרחה
בו, בתי־הקפה שני קופים, הפלו ר
אז הפחות אופנתיים בפריז.
ומים הצעירים של פריז המשוחררת.
זקפה הפריזאית עדיין לא פגעה בו.
זיהם נישאים היום בפי כל, היו אז
;וע יתד. שאיפתם היתר, הקמתו של
יתם של יסודות שליליים שהצליחו
התפתחותם של הרובעים השונים,
ציירים, סופרים ואנשי־שם.
דים בעלי השקפות חיים שטחיות
ומוסקסואליסטים. הם טעו בחשבונם,
לתי חדירה סביב איזורם החדש.
ה־פרה לשלושה סוגי טיפוסים, שונים
ילות, משאירים בסך הכל רושם של
הפריזאי המתנוון, השלישי רואה

ח צו צ רו תבקצ בי םפרי מי טיביים. בקלוב וייה קו לומביה,
מתמזגים המשקאות בעשן סיגריות, במוזיקה חמה
של ג׳ז, בתקיע1ת חצוצרה. בקצבים פרימיסיביים, הנוסכים
מצבי רוח ארוטיים ואוירה לילית של בלוז (כחולה) על יו שביו.
הנם הגזע העליון בעיני נערות פריז, המעידות בעצמן שאין
ככושי לענייני אהבים. ההפלייר. הגזעית בארצות־הברית הצי פה
את פריז בכושים, ביניהם אמני־שיר רציניים, המועסקים
במועדוני־לילה, נהנים בפריז מכבוד ומפרנסה.
המרתף וייה קולומביה (הקולומבייני הזקן) מעסיק באופן
קבוע את מוסיקאי הג׳ז הכושי, סידני בכט, אמן הג׳ז החם
שמקורו בדרום האמריקאי העמוק, מניו־אורליאנם שבמדינת
לואיזיינה. הוא מופיע ערב ערב עד שלו ש לפנות בוקר עם
חזמורתו. אניד מוסייר, כושית, בת הארלם שבניו־יורק,
מפזמת בלוז לפני 400 איש, צפופים ומזיעים במרתף צר,
שתיקרתו מכוסה תלי בקבוקים המייצגים את כל סוגי היין
הצרפתי המגוון. הם לוגמים ממנו, מהם משתכרים, מהם
מצליחים בעמל רב לצאת את המרתף ב שלו ש לפנות בוקר,
לטיול לאורך הסינה, טרם יתכנסו למנוחת ״הלילה״.
הז מרשמ בי אלאקס טז ה. קלוב סן ג׳רמן דה פרה
שונה מהו״ה קולונוביה דק בכך שקירותיו צרים יותר, בגלל
פופולריו תו מצופף במספר גדול יותר של קבועים ליליים.
פט אדוארדס אינו פחות שמן משמו (פט — שמן) .היקף
מותניו עולה על שני מטר וחצי ראשו צמוד אל כתפיו בנתח
שומן מתנועע, אך כשמצטרף פט אל קבוצת כלי הג׳ז ופותח
כבלוז הכושיים, המבטאים סבל, מועקה, לחץ והווי, הוא
מביא את כל יו שבי המרתף לידי אקסטזה.
לכל חכר, מפתח. המקורי בכל המרתפים הוא ללא
ספק הספיססו. מרתף בעל צורת בנייה סוריאליסטית מובהקת
עם קישוטי רישום בסגנון פיקסו, שהוא עצמו מחסידיו של
האיזור ומבלה במקום את עיתותיו הפנויות בפריז.
ז׳אן קלוד, בחור חמד בן ,28 פקיד המחלקה המוסיקאית
של שרו ת השידור הלאומי, החליט שאם יש מקום למרתף
נוסף באיזור, חייב זה להיות משהי שונה לחלוטין. הוא
העביר למקום אוסף תקליטי ג׳ז, בר למשקאות, הגביל את
הכניסה לחוג של 300 ידידים בוהמיים, כולם תושבי קבע
בפריז, חסם את הכניסה בפני תיירים, באמצעות 300 מפתחות

הסוג הראשון הוא. זה המרבה ל שרוץ במקום מטעמים
וביסטיים מעיקרם, אופנת המקום, כוח המשיכה שבו
דירי ם זרים, המהווים רקע שהולם את ריקנותם של
לה. הללו הנם צדו הרועש של השטח. טובלים עצמם
:וי־רחצה אחת לשבועיים, מגדלים שערם פרע עד לקו
וותניים, עוטפים עצמם בקרעי שחורים, לרבות דנגריס
!כנסי איכר אמריקאיים) ,ממלאים כרסם בקרואסונים
עכי צרפת מבצק מדובלל) וקפה שחור.
הסוג השני — זרים, לרוב עם כיסים נפוחי מטבע
זזה, נהנים מן הזכות האצילית של הבטלה, שהפכה
יגרת חיים, מייחסים קסם אקזוטי לסביבה שוקעת
נצלות, אבטלה וניוון.
שלישי — המיעוט, שו מר הגחלת. ניצוץ תורת החיים
ודשה מהבהב בו, שוחה נגד זרם השטחיות האופפת
ז ממקום למטרה של ״הוויית קיום בלתי תלוי״ ,חי
גוף ורוח ככל העולה על רוחו.
ל ע ניי ני א ה בי ם, כו שי. חיי הלילה של האיזור
נם כיום התוססים שבפריז כולה. כתריסר מועדוני־לה
נפתחו במקום. סיגנון אופיים —הקאב (מרתף) שונה
יתר מועדוני הלילה בפריז. הם נפתחו במרתפים, יצרו
יטת מינויים חצי־שנתיים, משקאות חריפים ושעשועים.
ניגוד לשאר מועדוני הלילה, שעל במתם הזעירה מופיעה
־ב ערב תצוגת עירומות, מורכבת תוכניתם משירים
נזריקאיים (בעיקר הבלוז הכושיים) ,תזמורת ג׳זורק דני״
זינג (ביב־אפ — הסווינג הפרוע) הבאים, כביכול, לבטא
ז קצב התקופה.
רוב בעלי המועדונים הסיקו שהעסקת זמרים כושים־
וריקאיים, כמוה כגריפת הון מובטחת, שהרי שחורים

חי מו םהב טן. מחממי האוירה במרתף סן־ג׳רמן״דה־פרה
מחממים את בטנם במשקאות־חריפים, בארוחה דשנה, בבר
הסמוך למרתפם, מרם ירצו לצאת במחולות הבי־בופ הפרועים.
שחילק בין חברי המועדון, שבאים למקום בחצות, פותחים
את השער במפתחם הפרטי וגומרים את הלילה בלגימת
משקאות ושיחות על ענייני אמנות ונשים וריקודים אינטימיים.
מעל למפיסטו, מרחק צעדים מעטים לכיוון מרכז האיזור,
מתנוסס השלט לה ריין במש (המלכה הלבנה) .מבקר תמים
שנקלע למקום בשעות הלילה המאוחרות, סובל כרגיל מזעזוע
ממושך. בתחילה נראה המקום כבית־מרזח רגיל ביו תר 1
בר, משקאות וע שן סיגריות סמיך ודחוס, אלא שצבעי המקום
רועשים קצת יתר על המידה. ממבט ר א שון מתמיהה עליונות
מספרן של הנשים על הגברים. אלא שעד מהרה מתברר
שכולן אינן אלא גברים בתלבושות נשיות, בצבעי צבעים,
אודם על שפתיהם, סומק על לחייהם, תסרוקתם מגודלת,
עשויה בסילסולים רב־גווגיים. גם אלה חלה אורגני של האזור
כולו, חיים כעל אי בודד לפי תורת חיים שהתנוונה בפיהם —
״אקזיסטנציאליזם״.

( המ שן מעמוד ) 7
והוחתם על־ידו כי -שוחרר״ מביתיהסוהר.
המ קום ה ק דו ש כיו ת ר. בנוכחותם
של מפקדי המחתרת׳ ד״ר ישראל שייב (-עד
אשר ייכבש הר הבית ...חדר הגרדום בעכו
הוא המקום הקדוש ביותר מנחם בגין
ואחיו של אליהו חכים שאמר קדיש וגולה
הלוט מעל טבלת השיש המוקדש לז כר
הורגי לורד מוין, כשחבריהם שרים את המנון
לח״י :
חיילים אלמונים הננו, בלא מדים
מסביבנו אימה וצלמוות,
כולנו נוייסנו לבל החיים
משורה משחרר רק המוות.

משטרה
״סע־נ עצמי היית נבל!״

לעתת הסת!,ו
2850 נעל ״קל ־גו״ חיננית
לגברת המעודנת.

שר זמש משדה
בדוד שע
גמישותה׳ נוחיותה ויציבותה
מבטיחות כתמיד

״הליכה כעל ענן!״

^ ה כז גכר

כשקיבל פרקליט מחוז חיפה הוראה לפתוח
בחקירה נגד אתה שור, סגן מפקח מחוז
חיפה, עברה בשדרה העליונה של המשטרה
הרגשה של זעם. הפרשה הסנסציונית, שער ערה
מעין כמוה את היחסים בין המשטרה
והציבור, עברה לשלב נוסף.
מעטים מאד הבינו מה גרם לעמדתם של
קציני המשטרה, שגילו אהדה מסורשת לטרי־פוס
גם אחרי שחוייב בדין ונידון למאסר.
אחד מגילויי אהדה זו היה ביקורם של קציני
משטרה בבית־הסוהר של בית־שאן, בו כלו אים
טריפום ו שור צבורד, אחרי ש הו ע ב רו( ל פי
דירשת מפקדי המשטרה) מבית־הסוהר המר כזי
בתל־מונד (שם כלואים רבים מן האור חים
שהגיעו לשם בעזרתם).
אד ם כי ש־ מז ל. בשיחות פרטיות תיא רו
קציני המשטרה את הפרשה המפורסמת
באור שונה לחלוטין מזה שנתגלה לקהל
הרחב• לפי תיאור זה מופיע טריפוס כאדם
ביש־מזל, קרבן להשתלשלות מסביבו שהוא
לא גרם לה.
מספרים הקצינים: ריטוב היה איש ידוע
מאד ל שוטרי חיפה. בעשרות פר שות סתו מות,
קשורות בעניינים מפוקפקים נתקלו
איך שהוא בשמו. הדבר לא הגביר את אהדת
השוטרים אליו, אף כי לא יכלו לנגוע בו.
בלילה המפורסם, נקראה המשטרה להת ערב
בתגרת ידיים במסיבה שמשתתפיה הש תכרו.
תוך כדי ביצוע משימה ז ו התקיף
ריטוב, כאילו, את הסמל שורצבורד, צעיר
גופנית.
שחרחר ומשופם, וגרם לו חבלה
שוורצבורד אסר את ריטוב, זמם נקמה. או לם
כשהגיעו לתחנה התקשר ריטוב טלפונית
עם י שו רון שיף, מי שהיה אז מפקד המשטרה
במחוז חיפה, ומשלא מצא אותו בבית דיבר
עם אריה שור, סגנו. בהתאם לנוהג שחרר
אריה שו ר את ריטוב בערבות.
שור צבורד לא רצה להסתפק בזה. אז איר־גן,
כביכול, את המארב כדי לפצות עצמו על
המכות שהוכה. כשנמלט רי טוב חזרה מידי
מכיו לתחנת המשטרה נעצר שוב, והפעם
נשאר בכלא.
אישמשמעת מו בהק. לפי תיאור זה
לאותו רגע.

לא נכנס טריפוס לענין
בעיני הקצינים המכירים אותו הרי הוא קצין
.פרו סי״ ,אדם הנאמן באופן עוור לממונים
עליו, ובאותה שעה גם לפיקודיו, איש מש מעת
מובהק. התערבותו החלד, בפרק הבא.
כשעיין שור צבורד בדו״ח השיגרתי שנערך
בתחנת המשטרה, נוכח לדעת לתמהונו כי
הרושם השמיט פרט, שנראה לו כפרט הח שוב
ביו תר: העובדה שריטוב היכר, אותו
תחילה. כשהסביר את הדבר לטריפוס הסכים
עמו שיש לערוך דו״ח חדש. בלא מחשבה
יתרה תלשו את הדף של הדו״ח הקודם מה יו
מן (בצורה שהדבר היה גלוי לכל עין)
וערכו דו״ח חדש, בו הופיע פרט זה בהבלטה.
כשנערכו החקירות הראשונות בענין זה
כמעט אי־אפשר היה להוציא את האמת מכל
הנוגעים בדבר. מכיון שכל השוטרים שהש תתפו
במארב ובתי קון הדו״ח נתחייבו בעבי רות
פליליות, לא נטו לו מר את האמת המ לאה,
סתרו במקום זה איש את דברי רעהו.
הסניגור של טריפוס עוד הוסיף אל הבלבול
הכללי כ ש אורגן -מארב״ לעדים החשובים
והוצע להם (באזני דיקטפון חבוי) לשנות
את עדותם תמורת כסף.
כשהופיעה האמת לעיני הציבור היו כל
הקצינים הגבוהים נתונים במבוכה מצפונית
קשה. הם היו משוכנעים שאיש מן הקצינים,
פרט לסמל שור צבורד, לא סטה מן הקו
הישר, לא ביצע ב מזיד מעשה בלתי מוסרי.
אולם קצינים רבים, החל מטריפום ולמעלה
בסולם הפיקוד, השתדלו לחפות על פיקודי הם,
גרמו בכך צרות לעצמם.
יכולתי לנער את עצמי מכל האנשים ה אלה ולהפנות להם את גבי,״ אמר קצין
משטרה גבוה מאד- .בעיני הציבור ולייתי
מופיע כאיש י שר ו הגון אולם בעיני עצמי
הייתי נבל !*

.העולם הזה״ מס׳ 736

היתה זאת פחות או יותר דעתם של כל
קציני המשטרה הגבוהים.
אולם שאלה היא אם בכל זאת צדקו הקצי נים
הגבוהים בהעמידם את נאמנותם האי שית,
תהיה יפה כאשר תהיה במסיבות אלה,
מעל לענין הכללי של משטרת ישראל.
אין ספק שהיה זה לטובת המשטרה לוא
הענישה בכל חומר הדין גם אנשים שהדבר
אולי לא הגיע להם, היתה מפגינה בצורה
זו את רצונה להיות טהורה ללא פשרות.
בהימנעה מעשות זאת נתנה מכה חמורה
ליחסי האימון שנבנו בעמל רב בשנתיים
האחרונות בין המשטרה והציבור, גרמה שוב
ליחס ציני, בלתי מוצדק בהחלט, למשטרת
י^ראל, שהיא בלי ספק נאמנה ויעילה יותר
מרוב רו בן של מחלקות הממשלה.
פשעים אושרה של אומללה
״גבר משכיל, יפה מראה, מנומס וסימפטי,
מעוניין להתכתב עם אשה עד גיל 40 למטרות
נשואין.״ במודעה קטנה זו שהופיעה באחד
העתונים התחיל סיפורו של העולה החדש
סרגיי, גבר יפהפה בן ,36 השולט בשבע
שפות ובעל השכלה חצי גבוהה.
לוטי אולנדורף קראה את המודעה ונענתה
לכתובת מתוך כוונה לשדך לו את ידידתה
הרווקה. אחר מכתב, שניים נתקשרה ידידות
למופת בין סרגיי המקסים לבין לוסי אולג־מ
ר ף שתינתה, באחת משיחותיהם, את צרו תיה
בקשר לשליחת בנה בן ה־ 15 ללימודים
לחוץ לארץ.
סרגיי האדיב והמנומס הציע את שירו תו
בהשגת היתר־יציאה בעזרת קשריו המצוינים
של מיודעו עמנואל הכם. לכיסוי ההוצאות
מסרה לוטי 200 לירות לסרגיי שהראה לה,
דרך אגב, את המפעל שהוא עומד להקים
ב שייך מוני ם לתעשיית נרתיקי תכשיטים, בו
נפגשה גם עם עמנואל הכט.
לוסי הולנדורף חשבה שתקבל היתר־יציאה
לבנה תוך שבועות מספר. בטחונה בסרגיי
היה גדול כל כך שהציעה גם לשכנה לי און
נוישול, שחיפש אפשרות יציאה, את שרו תו
של ידידה, שמסרה לו את דרכוני בנה
ונוי שול.
אך לפתע נעשו בי קוריו של סרגיי נדירים
יותר, עד שפסקו לגמרי. לוסי אולנדורף חש בה
שהוא עסוק, הסתפקה בפתקים כתובים
צרפתית בהם הודיע סרגיי :״העניו יסתדר,
היי סבלנית ! ״
כ על נפש נפל א ח. בינתיים נתודע סרגיי
להניד, זיידלר, המשתכרת למחייתה כמני־קוריסטית
בביתה, שנתאהבה בו במהרה.
אותה שעה הלך וגבר הספק בלבה של
לוסי אולנדורף, ביחוד לאחר שיד מסתורית
החזירה אה שני הדרכונים שמסרה לסרגיי
לתיבת הדואר שלה. היא פנתה למשטרה״
המשטרה גילתה כי י ש לה עניין עם פו ש עים
ידועים ותוך שעות ספורות הספיקה
לעצור אותם על מנת להביאם לדין.
כאשר צמד הרמאים הושב על ספסל הנא שמים
לפני השופט המחוזי יצחק קיסטר
הופיעה הניד׳ זיידלר בפניו, הפילה את תחי נותיה,
כשהיא בוכה :״אנו אוהבים אחד
את השני ! כבוד השופט, תן־נא שנסה ל-
סרגיי לחזור למוטב.
הוא היה מחוסר עבודה ולכן עשה מה
שעשה. אבל הוא בעל נפש נפלאה ואיננו

מסוגל להרע לאיש. עם צאתו מבית הסוהר
נתחתן מיד !״ סיימה הנייד, זיידלר :״כבוד
השופט !.יעשה נא אשד, אומללה אחת
מאושרת ! ״
כאשר התובע, אלכסנדר טל, פרש את
גליון ההרשעות הקודמות של הנאשמים הת ברר
כי להכט עבר עשיר עוד מלפני קום
המדינה וסרגיי חוייב לרצות תקופת מאסר
של שנה על שאסף כספים מאשר, על־מנת
לצרפה כשותפת למפעל שייך־מוניס.
ל א חד מהם היה זקן .״מה השכלתך?״
שאל שופט המחוז יצחק קיסטר את סרגיי.
השיב סרגיי, באנגלית :״למדתי באוניבר סיטת
ברלין אולם כאשר השופט הדגיש
כי הוא מכיר, מלימודיו הוא, את כל הפרו פסורים
באוניברסיטת ברלין וביקש את סרגיי
כי יקרא בשמות אחדים מהם לא התבלבל
הנאשם, אך הצטער כי שמותיהם כבר נמחקו
מזכרונו. כל שז כר: לאחד מהם היה זקן.

שיך לרכב עד אשר הגיעו השניים לנקודת
מפגש. כאן ירד הימה מעל אופניו והעיר
לעבריין התנועה ש״אסור לך לנסוע נגד
הכיוון״ .כתגובה החל האחרון צועק. לשמע
צעקותיו יצאו מבית הקפה הסמוך כשני
תריסרי צעירים .״שמח כאן, יאללה, בואו
נרביץ קצת מכות צעקו כשהם רצים לעו מת
שני רו כבי האופנים, שויכוחם הסוער
הפך לצעקות וקללות.
ביחד עם עבריין התנועה, התנפלו הצעירים
על השוטר הימה, הקיפוהו במעגל והיכוהו
מכות נאמנות בגופו וראשו. אחד המתנפלים
נתקל באופניו, חמד אותם, ואולי אף את מדי
המשטרה שעליהם, קפץ על האופנים ונעלם
אתם.
בחקירה שנערכה ע״י המשטרה נעצר צעיר
בן ,23 צבי דובינסקי, תושב יפו. ראול הימה
זיהה אותו כאחד התוקפים לשם תענוג של
תקיפה. בשעות יו תר מאוחרות של הלילה
נמצאו האופנים באחת הסמטאות האפלות

בשעה 2באחד
״י הוד ה ! י הו ד ה ! ״
הלילות הרגיש בעל איטליז בשכונת התקוה
שני אנשים רעולי פנים מטפלים במנעול ב חנות
אתא ממולו. הוא הקים צעקה והשניים
נמלטו. כעבור כמה רגעים התעורר יצחק
משעליה, בעל חנות ירקות שי שן בחנותו,
כששני אנשים רעולי פני 6מאיצים בו בעז רת
אקדח לקום ולתת להם כסף כאשר סי רב
ירה אחד מהם כדור בין רגליו. השניים
נמלטו.
בינתיים הופיעו כמה שוטרים לקול צעקת
בעל האיטליז, רצו לעבר קול היריד .,הם
ראו שני אנשים רצים, צעקו להם ״עמדו!״,-
נענו ביריות. הם לא תפסו את האנשים, אך
אשד, אחת סיפקה להם את החוליה המכרעת.
היא שמעה שאחד מהשנים צעק לרעהו ״יהו דה
! יהודה !״
כשחזר יהודה כהן לפנות בוקר אל ביתו,
מצא שם כמה שוטרים שביקשוהו להילוות
אליהם. בחקירה התמוטט, הלשין על חבריו,
גרם למאסרם. כשהגיע לבית־הסוהר התנפלו
עליו שאר האסירים, היכוהו קשות. נגרם
שבר בראשו, הוא טוען שמוחו נפגע.
חיגידלפשעים. כשהופיעו יהודה כהן
בן ד,־ 26 ואברהם מזרחי בן ד,־ 16 1/2בפני
השופט קרא התובע, אלכסנדר טל, רשימה
ארוכה שהטילה אור על עברו רב־הפעלים
של הצעיר: בסך הכל נידון מאז 1949ל־44
חודשי מאסר ו שלו ששעת פיקוח. הוא
הואשם בעבירות שהספיקו כדי לחייבו ב מאסר
עולם (ירייה על שוטרים תוך נסיון
שוד) .אולם כ שעורר הסניגור, עורך־הדין
הצעיר דוד מו ר, את השאלה היכן מקומו של
עבריין מסוג זה, החליט השופט יצחק קיס־טר
על מעשה מיוחד: הוא הזמין כעדים
את מנהל שירו תי בתי־הסוהר ואת קצין ה מבחן
של משרד הסעד כדי לקבל תמונה על
הטיפול בעבריינים צעירים.
אולם הויכוח בין השניים לא נערך. גרו שמעסיקים גרא, מנהל בתי־הסוהר, העיד
את האסירים השפוטים בשבעה מקצועות,
מאפשרים להם ללמוד מקצוע. ואילו קצין
המבחן, שלא הופיע בכלל, כתב במכתב ל שופט
שהנער עזוב מאד, ירד מן הפסים,
מתאים להחזקתו.
אולם אין מוסד סגור
לבסוף הודה הודייה מוזרה: שאין שרו תו
יכול לקבל על עצמו אחריות לנער מסוג זה.

תו בעפל לי אלכסנדרטדו עו ״ דדודגנור
השתלמות מקצועית
השופט לא התחשב בהשכלה האקדמית, דן
את סרגיי לשנת מאסר ואת הכט לתשעה
חודשים בלבד בהקילו על סרגיי שירצה את
מאסרו יחד עם תקופת מאסרו הקודמת ויצא
תוך ארבעה חודשים מבית הסוהר. אמר
השופט, בפנותו להגיה זיידלר :״זאת אני
עושה, כדי שהנאשם יצא יותר מהר (מבית-
הסוהר) ותווכחי עד כמה גדולות אשליותייך
לגביו ! ״
הניד״ שדמעות גיל נוצצו בעיניה, סברה
אחרת, הסתכלה במבט מלא־הערצה אחר
סרגיי שהובל לבית־הסוהר.

מדי המשטרה נעלמו
לאחר שסיים את תפקידו היומי במשטרת
יפו, עלה השוטר ראול הימה על אופניו,
שם את מ ת המשטרה שלו על המושב הא חות,
ויצא לביתו, רכוב על אופניו, בבגדיו
האזרחיים. ברחוב 6ביפו, ראה מרחוק רוכב
אופנים שנסע מולו, בכיוון האסור. הוא הנד

של יפו, אך מדי המשטרה לא היו עליהם.

מה לעשות בעבריין צ עירי
״הרי זה עוול משווע ופולח לבבות הנגרם
לילד, להחזיקו ...בין פושעים מועדים ומבו גרים
הרבה ממנו. מהו הלקח, המוסר וה חינוך
שהוא מקבל באוירה ז ו? הרי במזיד
ובמחשבה תחילה מחנכים אותו לפושע מוג מר
כשיצא מבית־מדרש זה, בו בני כבר יו שב
שנה תמימה ...בני זה נשאר לי יחיד אחרי
מות בעלי, בני, חותני ואחי, שכולם נפלו
בכבוד במלחמת השחרור. על כן לא אנוח
ולא אשקוט עד אשר תוציאו לי את בני הרך,
לפי החוק, במשפט צדק...״
מלים מזעזעות אלה נכתבו לפרקליט ה מדינה
על ידי יוכבד מזרחי, מכפר סלמה,
אמו של העבריין המועד אברהם מזרחי, בן
, 161/2גרמו לויכוח מיוחד במינו בין שרות
השאלה : על המבחן ו שרו ת בתי־הסוהר
מה לעשות בעבריין צעיר.

הארץ
ע תי ד מז הי ר
נורי סעיד יקבר בתורכיה (הצופה)
אהרן גזברי, סעד

ש ה חיי נו וקיימנו !
בז מן הרקוב עומדים לצאת עוד 50 שליחים
(דבר)
דן גולדמן, כפר סירקין

י מי ה מ שי ח
החלבן יוסף שו מר נעצר לאחר שמכר ל קד׳
ניו הקבועים ליטר חלב במחיר של 120
פרוטה, במקום 1000 פרוטות (חירות)
יפה שטינמץ, ת״א

) 27 די 29 דהה; ) 31 נבם; ) 33 סהר; ) 35 צו;
) 36 מסילה; ) 38 סו; ) 39 נרפה; ) 41 מרבד; ) 43 חורף;
) 44 תנור.
) 5מתת;
מאונך ) 1 :מורא; ) 2ר,ש; ) 3בנש;
) 6ול 7סיוט; ) 8חברה; ) 9רמות השבים; ) 11 נורה;
) 14 מג; ) 15 יש; ) 18 מכורה; ) 20 נרקיס; ) 22 פסל;
) 23 דיר; ) 25 חרצן; ) 28 ערוד; ) 30 קורח; ) 31 נם;
) 34 הסבר; ) 36 מהר; ) 37 המן; ) 40 פו;
) 32 סל;
) 42 רו.

תשבץ *9
(ערוד על פי מחכונח הפזניב חעבדי זזמלא)
מ אווז ) 2 :כינוי לנכרי בפי ע ם נוי 1י
בית כיכול ; <10 פת 12 חיה מסורבלת ; <18 אחו .
<14 ממורט 15 כלי קיבול לשמן 16 דמות
תנ״כית 18 בירת הפיליפינים ; <19 צורת ישוב
בישראלי; <21ע׳ן מדברי 24 שאט נפש 25 נותז
פירות; ) 28 הסתכלות; ) 29 רעל; ) 31 קיים; ) 32
מאישי או״ם 34 שאינו עדיז ; <35 בית ספר
חקלאי; ) 36 הרם; ז <3מסילה; ) 39 משמש ל מ אור;
) 40 מטבע צרפתי; ) 41 זו ג; ) 42 חוט דקיק; ) 44
אמצעי חליפי 46 שאינו נראה לעיז 48 תערובת
סממנים ) 50 מחיצה רקומה 51 אחת האצבעות ;
) 53 מועד 54 שייכת למשפחה 56 בסים ) 57 :
מסמר כפוח 58 חלש 60 סיום 62 סופר
ישראלי שכתב מחיי התימנים 64 שטח נישא.
מאונד ) 1 :אנודת פרחים; ) 2שאינו יכול להוליד
בנים; ) 3מורה; ) 4נזר ע*ו מנוסר; ) 5תנור;
) 6אחת מהצאז; ) 7קובץ מנחנים; ) 8אותיות היחס;
) 9אנית נוסעים ישראלית ; <10 יחידה צבאית נדולה ;
) 11 מכסה לשולחז; ) 17 על פי ספרו הוסרט הסרט
) 19 ענן 20 מפח לאוזז ;
״שמשון ודלילה״ ;
) 21 דרגת קצונה 22 יחידת כוח חשמלי 23
תוצאה הגיונית; ) 25 תועבה; ) 26 מקום מקדש יהודי
במצרים; ) 27 ראש עיריח; ) 28 מחבר ״אינקובטור על
הסלע 30 בושם; ) 43 מולדת; ) 44 מקום מרעוע ) 45
כלי קיבול; ) 47 משכז לכלב; ) 48 ממנורה לתבז; ) 49
מסרי הארץ; ) 50 נויה; ) 52 עיר שתושביה חיים לפי
האנדוז חיי עולם; ) 55 סכין; ) 56 ארוסה; ) 60 כינוי
לזהב; <61 מקוח מים; ) 63 נכל.

השופט הסיק את המסקנה, דן את הנער
לשלוש שנות מאסר בבית־סוהר רגיל (שם
יתחנך, מן הסתם, בחברת מומחים גדולים
ממנו, ישתלם במקצוע הפשעים כדת וכדין).
הנער, צעיר שחרחר, חיבק את אמו הבוכה,
התכונן לדרכו.

תחרות הכותרות

311

391

נראה שלא חסרים קוראים המוכנים לעזור לדוש
המסכן במציאת כותרות לציוריו. אפילו כשהוא עצמו
אינו יודע מה תוכן הקריקטורה שצייר. מספר התשובות
היה ניכר למדי, ולא היתה חסרה נם מידה נאה של חוש
ההומור. חמש הכותרות שזיכו את בעליהן בפרסים :
. 1״כל הכרטיסים נמכרו ...ל ו ! ״
(צפורה אקהיזר, שדרות ירושלים , 44 יפו)
...ובגלל זה צריכה אני להעביר ת גדי בית

ספרו של דני ! ״
(מנחם שנימי־׳ו, רח׳ אחד העם . 106ת״א)
.3״מה השעה?״ (אלישון, בלי כתובת) .אותה בדי חה.
זכר לקופסות הכשרות שהכילו שעוני זהב.
חזרה בכמה עשרות וריאציות גם תשובותיהם
של קוראים אחרים.
.4״כן, אבל משלוח המטריות עוד לא הניע!״
(עדנה גינוסר, רה׳ ש ״ ץ , 11ת״א).
כן ראויה לציון :״האם קבלתם כבר את הרשיון
לקבלת הבורג הדרוש? ״
(א. הופר, רח׳ מלצ׳ט . 10ת״א).
.5״רק אתמול השתחרר מן הצבא!״
(מיכאל לוי , 125631 ,צ.ה.ל.).

פתרון תשבץ 93

פרס ספרים לפותר תשבץ 91

מ אוזן; ) 1מקבט; ) 4כמום; ) 8חושן; ) 100 תלין;
) 12 בר; ) 13 שממית; ) 16 וו; ) 17 ראם; ) 19 נוש*
) 20 נטר; ) 21 כף; ) 23 דר; ) 24ר,וסטה ריקה; ) 26 ריל;

צבי אקרליננ, ת״א, יוסח נשיא ; 2דוד בלום. ת״א,
בלפלר ; 11נ. יוסלוביץ, ס״א, סינסקר . 48

ספורט סייף השוסט ל א הבין ע ב רי ת
התחרויות הארציות בחרב על גביע אביגדור
מירקין, שהניח את יסוד ספורט המגן
בחיפה ובארץ, התגייס לצבא הצרפתי ונפל
כקצין במלחמת העולם השניה, שימ שו הוכחה
נוספת לכך שענף הסייף טרם כבש עמדה
בקרב חובבי הספורט.
30 הגברים בגיל העמידה שבאו בלוויית
נשותיהם לחזות בתחרות שנערכה באולם
מכבי חיפה לא דמו לקהל הרגיל להופיע
בשאר תחרויות ספורט ישראליות.
הנוכחים המעטים שי שבו בשלווה במקו מותיהם
הקרובים למתחרים (שאר המקומות
היו ריקים) זי כו את המנצחים בתשואות
קלות מדי פעם והרגישו עצמם יותר כבשעת
הצגת הביסה מאשר בתחרות ספורטאית.
גם מיון קולות השופטים (בכל קרב שופ טים
חמשה שופטים) ,שנעשה בשפה הצר פתית
כיון שהשופט הראשי לא הבין עברית,
תרם לאוירה המיוחדת.
ת רו פהלכ תן ז נ קוע ה 13 .המשתתפים
שנטלו חלק בתחרויות המוקדמות התחלקו
לשני בתים (חמשה סייפנים בבית הראשון,
ששה — בשני) ונקבע כי לשלב הגמר יעלו
ארבעה מכל בית. כבר בתחרויות המוקדמות
בלטו סרן מיקי הראל, חיפה, ולוי גדו, תל-
אביב, מהבית הראשון ומאיר אלון, תל־אביב,
בבית השני.
מלבד אלון בלט בבית השני החייל דן
פרידלנד, חיפאי בן , 18 שניצח בארבעה מבין
חמשת הקרבות שהשתתף בהם והפסיד נגד.
אלון בלבד שהפך לבסוף בעל הגביע.
לדן, אחד הסייפנים הטובים בארץ, היו
סיכויים טובים לולא כתפו הנקועה שאילצה
אותו לותר על השתתפות בשלב הגמר.
דן, בוגר בית־הספר הריאלי בחיפה, נקע
את כתפו בשנה שעברה בעת משחק כדוריד
בבית־הספר ובשעת הסיוף זזה הכתף ממקו מה
פעמים מספר אך דן המציא תרופה מיו חדת:
הוא הניח את היד בין שתי רגליו,
לחץ עליה והחזיר את הכתף למקומה.
אולם הכאב היה גדול מדי ו דן הסתפק
בתפקיד שופט במשחקי הגמר בו השתתפו
החיפאים מיקי הראל ואבני קרצנבום והתל־אביבים
מאיר אלון, לוי גדו ושמואל פאריס.
ד קי רתידידותל שו פ ט. בזהירות רבה
סייפו הראל ואלון במשחק הגמר כשבהתחלה
י תרון 1 : 2להראל. כשטעה. השופט יצחק
קליין והכריז על 0 : 2זכה בדקירת ידידות
בגבו מצדו של אלון ומיהר לתקן את הטעות.
במצב 4 : 4היתד, כל פגיעה של אחד

ומטוס שני
של מלמא
בשעה 5.30
משכימים *

פלט בגשם סוחף את 22 השבדים
בשדה־התדיפה לוד בו לא נמצא
בבוקר איש לקבלם מלבד שלושה
שחיכו משך ארבע שעות לפוא

מלמא.
למרות שאיש לא טרח לברך באמצע הלילה
את השבדים שהגיעו משטוקהולם נדחקו
למגרש הכדורגל הירקרק ביפו כ־ 15 אלף
איש. הלחץ על שערי הכניסה היה כל כך
גדול שאף שערים רזרביי ם נפרצו. הקהל
התל־אביבי שקיבל תגבורת שהובאה בכמה
מכוניות השחר מחיפה ומספר מוניות מירו שלים
התרגל לבוא ברגע האחרון, אך הפעם
עלה לו איחור קל של שש דקות במחיר
יקר למדי.
״ ר דו ל הגנ ה !״ בטרם מצאו האלפים
את מקומותיהם ובעודם מחפשים את יציעיהם
(״אס היו מקדימים רק בחצי שעה היו יושבים
בנחת ובנוחיות,״ התלונן ראש סדרני הפועל,
אברהם (איבי) אפשטיין) הופתעו משלושה
שערים שהבקיעו השבדים לשער הפועל.
אף שחקני הפועל לא תפשו את הענין
ואשרקה בלוט, הרץ הימני הצעיר והמוכשר
של הפועל, צעק לעבר המאמן :״הם עשו
אותי למשוגע !״ אך אברהם (דוקטור) ארליך,
מאמן הפועל ש שפ שף את עיניו מרוב תמהון
לא התמהמה ופקד :״רדו להגנה \״
הכחולים השבדיים (אנשי מלמא לבשו
חולצות כחולות ומכנסים לבנים) ערכו לה טוטים
עם הכדור והרגל עד שהצופים לא
הספיקו להבין את המתרחש והכדור כבר
הועמד במרכז המגרש כסימן לשער. אפילו
יענקלה חודורוב ש^ספג את שלושת השערים
הראשונים תוך שש הדקות הראשונות לא
הספיק להסביר לעצמו כיצד חדר הכדור
לשערו.
11 השחקנים השבדים מסרו את הכדור
לפי מדידת סרגל לחבריהם לקבוצה והשוער
לא טרח לבעוט בכדור אלא מסרו בידו למגן
שהעבירו לרץ שבעט למקשר שמסר לחלוץ.
״ הפתעהנעימה !״ השחקנים השבדים
הם כדורגלנים חובבים המתאמנים בזמנם
הפנוי, אחר עבודתם במשרד, בסדנה ובבית־החרושת.
אך משחקם נראה לצופים כאילו
הם צוות בית־חרושת להפקעת שערים לפי
שיטת הסרט הנע בו כל שחקן בורג במכונה
שתפקידה להתפרץ לעבר שער הקבוצה
היריבה.
״מהלומות הפתע הפכו אותי למטורף והת־בישתי
ללבוש את החולצה האדומה שקיבלתי
מארסנל, לונדון,״ הצטדק מקשר הפועל בחדר
ההלבשה אחר ששמע את עצת הצופים לש־בדים
שרצו במהירות רבה כל כך לכדור
שמוטב להם לעסוק באתלטיקה קלה.
מזג האויר הלא־יציב לא מנע מהשבדים
שהרגישו עצמם ב מצויין על מגרש הפועל
לחלק את המנה העיקרית במחצית הראשונה
ומאמן הקבוצה, האנגלי ג׳ים טורנר הגבוה
והמנומס, שלא פסק להלל את היחס הלבבי
בו נתקבלה קבוצתו בארץ, אמר :״שמחתי
לראות משחק כל כך נקי ו הוגן ודרך אגב,
הדשא שלכם הוא מצויין ! ״
לאחר הצרור הראשון של שערים התחילו
שלושת העתונאים השבדים המלווים את הק בוצה
מתקתקים במכונות הכתיבה בהתבוננם
למבול שערים שלא בא והם הסתפקו בתו צאה
1: 4בהפטירם :״הכדורגל בארץ הוא
הפתעה נעימה בשבילנו ! ״

חילופי יוצד 1ת

דולן? אנדר סון, מלמא
אפילו יענקלה
בשני מזכה אותו בגביע וצפוי היה קרב־עצבים
ארוך אלא שמייד עם הודעת השופט
הפתיע אלון את הראל והשופטים קבעו :
״טוש, הראל ! (פגיעה חוקית, נקודה, להראל)
4 : 5לטובת אלון ! ״
מאיר אלון בן ה־ 35 זכה בכך בגביע
מירקין הנודד, אך נתבקש לא לשכוח להביאו
עמו לתחרויות השנה הבאה.
כדורגל שעדי דבי סרט נע
טרם הספיקו השבדים מגן־החיות (דיור-
גרדן) לעלות על המטוס שהובילם לתורכיה

משחקי הדרבי החיפאי בין מכבי.ו הפועל
הצטיינו דרך כלל בחריפותם ולעתים אף
בהתנהגותם הבלתי־הוגנת של אחדים משח קני
שתי הקבוצות.
אחד ממשחקי הדרבי הידידותיים -הסתיים
בעונה שעברה במריבה גדולה ובמכות. בק טטה
בלטו פנחס (פיני) זייד, הרץ הימני
הגבוה של הפועל ו או שר קפליבצקי, שו ערו
הג׳ינדי של מכבי, שהכו איש את רעהו׳,
בינתיים נשתנה המצב ועם קבוצת הפועל
חיפה שיצאה לקפריסין נסע אושר שהצטרף
בסוף העונה שעברה להפועל, על אף היותו
ראש מכבי חיפה בעוד שפיני שעבר לקבוצת
הכוח חיפה נשאר בארץ.
אך המשחקים בליגה השניה לא ענינו
ביותר את פיני שהתרגל לראות קהל רב
חוזה במשחקיו, הוא השתחרר מהכוח, הצטרף
למכבי חיפה.
הדרבי החיפאי, במסגרת הליגה הראשונה,
יתקיים בתחילת ינואר ואם תפרוץ גם הפעם
קטטה ואושר ופיני -לא ימטנו את ידיהם
בצלחת יכה הפעם פיני למען המכבי ו או שר
למען הפועל.
* חיים לוינסקי, נשיא התאחדות הכדורגל
בישראל ; זל מן קליום, ראש מחלקת הכדורגל
של הפועל תל-אביב ועורך מדור הספורט
של העולם הזה, איתמר עילם.

ה ע 1ל 0
מכל יוזן

המרשל זכה לרוב
מה היה קורה לוא היה יגאל ידין מתפטר
מחר בבוקר מתפקידו, מתיצב לפני העם ואו מר:
המפלגות הורסות את המדינה. פולי טיקאים
צרי־מוח משעבדים את ענייני האומה
לאינטרסים האנוכיים שלהם. הגיעה השעה
שכל הפטריוטים בעלי הרצון הטוב יתלכדו
לתנועה גדולה אחת סביב לרמטכ״ל, תנועה
שלא תהיה מפלגה ככל המפלגות אלא אר גון
להצלת המדינה?
בארץ היה מעשה כזר, מעורר, מן הסתם,
מבוכה רבה. אולם ביוון, בו קרה דבר זה
בדיוק, נראה כדבר המתקבל על הדעת.

באופוזיציה. הערב־רב בתנועתו י תפורר לר סיסים
!״ התנחמו אנשי המפלגות הישנות,
בעיקר אנשי הימין שהפסידו כמעט את כל
כוחם באשמת המרשאל. אולם המרשאל נש אר
בטוח בעצמו, הסתדר באופוזיציה, התכו נן
למערכה ממושכת ,״אין מנצחים בקרב ה ראשון,״
בי שר לתומכיו .״במלחמה מנצח זה
שיש לו נשימה ארוכה ביותר.״ אף כי גילו
מופלג, קיווה המרשאל שהוא יהיה הנושם
האחרון.
אוסטרליה דשון פררמנטדית
הארץ: אוסטרליה. העיר: קנברה הבירה.
המקום: אולם הישיבות בבית הפרלמנט

פי לדמרשאלאלכסנדרפ פגו ס

ה מ פלג הנגדהמפ לגו ת. פילדמאר-
שאל אלכסנדר פפגום בן ד,־ 68 נהנה במו לדתו
מפרסטיז׳ה בלתי רגילה. הוא ידוע כא דם
ישר, שלחם הרבה כדי לשחרר את הצ בא
מהשפעות מפלגתיות. בשש מלחמות פי קד
על חיילים יווניים: שתי מלחמות הבל־קן,
מלחמת העולם הראשונה, המלחמה נגד
תורכיה של כמאל אתאתורך, מלחמת העולם
השנייה ומלחמת האזרחים נגד הקומוניסטים.
מערכתו נגד האיטלקים של מוסוליני נכנסה
להייסטוריד, כאחד המבצעים הקלאסיים, אולם
המארשל עצמו מתפאר בעיקר במלחמתו הק שה
באנשי הגרילה הקומוניסטיים, שנסתיימה
בנצחונו.
אולם אחר הנצחון היה ספק־מה מי השליט
במרינה: המרשאל או המלך. ספק זה גרם
אי־הבנות תכופות, שהרגיזו את המרשאל.
כשנמאס לג הדבר הגיש את התפטרותו. המ לך-,שלא
רצה להסתכן במרשאל שני, נטל
לידיו את הפיקוד על הצבא. שני גנראלים
צעירים יותר, שעוד לפני שנד, היו מפקדי
גייסות, נתמנו כרמטכ״ל הבטחון הלאומי
וכרמטכ״ל הצבא. בזאת יכולה היתד, הפרשה
להסתיים.
אולם היא לא נסתיימה. משך כמה שבועות
שרר שקט מסביב למרשאל. ואז נפלה הפצ צה:
המרשאל הקים תנוער, עממית חדשה.
״לא מפלגה חדשה, כי אם כוח בלתי תלוי
במפלגות הקיימות, שלא יהיה רק תריס נגד
הקומוניזם, אלא גם יהיה חופשי מן התמרו נים
הגוזלים חלק כה רב מזמנם וממרצם של
הפוליטיקאים המקצועיים.״
ההד היה עצום. לא הועילה הבעת הצער
של המלך. ההמונים זר מו אל המצביא שהקים
את המפלגה למלחמה במפלגות. עם פרוס
הבחירות הודיע הודעה בלתי רגילה: הוא
לא ייכנס לשום קואליציה. אם העם יתן לו
רוב מוחלט, יקים ממשלה. אם לא — יישאר
באופוזיציה. הפוליטיקאים חייכו. רבים הב טיחו
הבטחות כאלה, מעטים עמדו בהם כש־המשרות
הממשלתיות ר מזו להם מקרוב.
הבחירות גרמו להפתעה. ההמונים מאסו
במפלגות, שהיו רגילות להתחבר ולד,פרד
כזוגות הוליבודיים, הצביעו בעד המרשאל,
שזכה לרוב גדול. גדול — אך לא מכריע.
הוא זכה ב־ 2ג 1צירים בפרלמנט. מתנגדיו
העיקריים — הפרוגרסיבים והלערלי ם — זכו
יחד ל־. 131
והנה, להפתעת הכל, קיים ה״מרשאל את
הבטחתו. הוא לא נכנס לממשלה .״הוא יתנוון
תריס הכל־אוסטרלי. הנואם: ריצ׳ארד קייסי, שר ד,חוץ
האוסטרלי. הנאום: יחסי אוסטרליה־יפאן
לאור חדירת סחורות יפאניות לשווקים
האוסטרליים.
הצירים י שבו מתוחים ו שמעו בקשב רב
את דברי ההסבר של שר־החוץ על נושא
שהוא בעל חשיבות יתירה לאוסטרליה כש על
אוזניהם אזניות־שמע מיוחדות המחוברות
למרכז הקלטה כשלפניהם, דבוקים לשולחן,
מיקרופוגים המחוברים אף הם לאותו מרכז.
לפתע, ממשיך סופר העולם הזה באוסט רליה,
דוד בן־דוד, את תיאורו, שמעו 244
צירי הבית שנכחו, תוך כדי נאומו החשוב
של ריצ׳רד קייסי, את דו־השיח הבא :
״המכשיר המחורבן הזה הלך לעזאזאל.
מדוע אין דואגים למכשירים מתוקנים יו תר?״
״שתוק,
חמור ! בין כך ו בין כך לא תח כים
מדברי ההבל של קייסי־קשישא !״
״חמור ברא אותך. הפסק עם האזניות שלי!
אם חשקה נפשך במשחק, הנני לקנות לך
צעצועים יפאניים.״ (צחוק).
״דרומונד, האזניות התחרבנו שוב פעם ! ״
״שמע־נא, היוס, הואל בטובך לא לבלבל
לי את...״
רעם צחוק וקריאות הידד מלאו את אולם
הישיבות, צירים מכובדים התגלגלו מכסאו־תיהם
מרוב צחוק והספיקר, יו ״ ר הפרלמנט,
צחק אף הוא.
קייסי, הנואם המכובד, החויר והסמיק חלי פות.
הצחוק, הבלתי־מרוסן נמשך דקות מס פר
עד שהצליח הספיקר להשתיק את הצירים,
הסיט בתנועות מתונות -את פאתו הנכרית,
הסיר רבב מגלימתו וציווה, ב טון רציני שלא
השתמע לשני פנים, על שני הצירים לעזוב
את האולם. היום, ציר ליברלי מניו־סאות־ווילס
ודרומונד, ציר שמרני, מניו־סאות־ווילס
אף הוא יצאו את האולם.
אמר הספיקר קמרון (ליבור) לנציגי הע־תונות,
בין שאר דברי ההסבר על המאורע
שזעזע את הציבוריות האוסטרלית והפר את
המסורת של הפרלמנט בן 50 השגה :״הרי
זה מצער ביותר לעמוד על טיבם של צירים
נבחרים רק בגלל אזניות שיצאו מכלל שימוש
ומקרופון שלא נסגר במקרה. בטוחני שבל שון
זו אין הם מדברים אל בוחריהם.״
היוס נעלב, הכחיש באותו מעמד את דברי
הספיקר בחום :״גם לבוחרי מדבר אני בל שון
זאת ואיש לא זרקני עוד מבמת הנוא מים.״

״העולם
הזה״ מס׳ 736

קולנוע
סרטים
״ארבעת בא־יפ״
בהאדס השלישי, שם המחבר גראהם גרין
בפיו של גבור הארי ליים (אורסוך תלם)
עקיצה חריפה על התרבות השתיצית הרכ רוכית
.״מה נתנו השוויצים לעולם במאות
השנה של שלום י את שעון הקוקיה !״
ארבעה בג׳יפ נועד להיות כאילו תשובה
ללגלוג ; גם השוויצים יודעים לעשות סרט
גברי. אמנם, הוא דומה ביותר מנקודה אחת
להאלס השלישי, מכיל תמונה של רדיפה
לילית ברחובות וינאיים זהים לחלוטין עם
אלה שבסרטו של קארול ריד, והפתיחה העוב דתית׳
בלוית הסברו של קריין כאילו מוע תקת
י שר מן הסרט האנגלי, אבל בלי האי רוניה
המצוינת.
מן ההשוואה סובל הסרט השוויצי. אין
ספק שהוא אנושי ; מלבד שעון הקוקיה נתנו
השוויצים לעולם גם •את הצלב האדום הבינ בתוכם,
לאומי
וסרטיהם, וארבעה בג׳יפ,
משקפים את גישתם ההומאניטרית. אולם
חסרה להם האנושות העמוקה יותר, האכזרית
יותר, האמתית יותר שעשתה את האדם הש לישי
להרבה יותר מסרט הרפתקות שיגרתי.
אצל הבמאי ליאופולד לינדברג הדמויות נח מדות,
אמנם, אבל לא שלמות, משום שרק
צד אחד שלהן מופנה אל המצלמה, הצד
הורוד.
אין זה הוגן, אולי, לערוך השוואות, בייחוד
עם אחד הסרטים המשובחים של התקופה,
אבל יחד עם זה קשה להשתחרר מן הרושם
שהסרט האחד נעשה בהשפעתו הישירה של
קודמו. אפילו העלילה דומה בזה שבמרכזה
עומדת צעירה אוסטרית, פרנציסקה אידינגר
(דיוקה לינדפורס) שהבולשת הרוסית מתחקה
על עקבותיה משום שבעלה נמלט מן השבי
שלהם.
בעניין מסתבכים גם ארבעת אנשי אחד
הג׳יפים של הממשל הצבאי הבינלאומי במר כזה
של וינה: האמריקאי וויליאם לונג( ראלף
מיקר) ,הרוסי וואסילי וורושנקו (יוסף ידין)
האנגלי הארי סטיוארט (מייקל מ מוין) הצר פתי
מרסל פסטיור (דינאן).
כאשר מצטרף וורושנקו אל הפטרול הוא
אינו ז ר לאמריקאי לונג. השניים נפגשו לרא שונה
לפני חמש שנים בשעה שהצבאות של
רוסיה וארצות־הברית באו במגע ר א שון על
האלבה. השניים, שלא ידעו לדבר איש בל שון
רעהו, התנשקו, רקדו, התבשמו יחד. אולם
בפגישתם השנייה, כעבור שלוש שנים, בעת
המצור על ברלין, לא השיב וורושנקו כלל
על ברכתו של האמריקאי. בפגישתם השלי שית,
בוינה, עדיין היו פניו של הרוסי קפו אות,
לא הראה סמני היכרות למראה ידידו
לשעבר.

הם. רק המקרה העיוור מאחה את הקרע, הזוג
האוסטרי ניצל, הארבעה חוזרים אל הג׳יפ.
הסרט, הנייטראלי למראית עין, אבל למ עשה,
פרו־מערבי, אנטי־סובייטי, רוצה להר אות
שמתחת לכל חזה פועם לב טוב, אלא
בגלל פקודה מגובה, עושה לעתים קרובות את
וההיפך ממה שלבו מצווה עליו. כיון שהאחד
מן הארבעה המתיחם אל הפקודות שהוא מק בל
מגבוה ברצינות מוחלטת הוא הרוסי,
ברור לאן נוטה הסרט, והיחס העוין אליו
מצד הסוביטים הוא, איפוא, מנקודת מבטם,
מוצדק.
ללא
(שצולמו
הקטעים הטובים ביותר
ביום) :חזירתם של השבויים האוסטרים מן
השבי הביתה, קוצצו, כפי הנראה משום שאין
זה הוגן לעורר רחמים על אנשים שהיו
בצבא הציר (אוסטריה וישראל מקיימות יח סים
דיפלומטיים).
המשחק משביע רצון, אולם הנשים (לינד־פורם
ודיבו) טובות מן הגברים ומשחקן הוא
בהרבה יותר מקצועי ומלוטש. הבמאי לינד־ברג
האריך מדי בתמונות אחדות והסרט, אם
כי אינו משעמם כל עיקר, אינו ממתח במדה
מספקת.

״היה טוב״
הקומדיה האמריקאית המלוטשת, המצוח השלושים
צחת,
הלגלגנית, נולדה בשנות
ונפטרה בראשית שנות הארבעים. אולם כשם
שגוף עלול להצמיח, ז מן מה לאחר המוות,
שערות וצפרנים, מופיעים מפעם לפעם על
הבד סרטי־סרח, קומדיות כביכול, שיש בהם
רעיון טוב או שניים שגם הם אינם מבוצעים
בהצלחה. יהיה טוב סרטם של הבמאי ה. ק.
פוטר והשחקנים ג׳ון פונטיין וג׳יימם סטיו־ארט
הוא דוגמה מאלפת.
מסתבר שדיאנה (פונטיין) היא היתומה
העשירה ביותר בעולם ( 80 מיליון דולאר).
פרט לזה היא אינה יכולה להחליט עם מי,
בעצם, ברצונה להתחתן. מסתבר שחייה המי ניים
היו עד תחילתו של הסרט מצומצמים
מאד, אף על פי שהיתר, מאורשת (רשמית)
שש פעמים. מתודה דיאנה :״נשקו אותי פעם,
פעמיים בימי חיי, אבל לא הרגשתי דבר״.
היא בת 28 בסרט..,
יאנג),
לבסוף, בהשפעת דודה (רולאנד
אומרת דיאנה ״הן״ לבחור שאינה מאוהבת
בו. כאשר מגיע הזוג לבית המלון והבע;
תובע את זכות ההנאה המגיעה לו, מסרבת
דיאנה ללכת למיטה, נמלטת אל חדר סמוך,
בו היא פוגשת את הטייס ג׳יימם סטיוארט.
הטייס הוא אדם הגון בהחלט וברגע זה אף
עייף עד מות ; דיאנה מבלה, על־כן, את הלי לה
לבדה במיטה בעוד שמארחה י שן על
הספה.
למחרת בבוקר, כדי למנוע את מנהל המלון
סיבוכים וכדי לסבך את הסרט, נוטלים הטייס
סטיוארט ו שו תפו (אדי אלברט) את דיאנה
במטוס־המשא שלהם לקליפורניה. מלבדם מש תתפים
באותה טיסה, המסתיימת בנחיתו.
אונס: פושע הנושא עמו בתיק סכום כסף
גדול, זו ג צעיר שזה עתה ׳נישא, קוף מעשן
סיגרים, גופת מת בארון.
כאשר ממריא המטוס מן השדה עליו נחת,
נשארת דיאנה לעשות חשבון נפש עם עצמה,
להפטר מן הבעל הבלתי רצוי, למצוא דרך
לשכנע את סטיוארט שיטול את כספה מבלי
שיאבד תוך כדי כך את כבודו הגברי. הוא
משתכנע. המצויר העלילה לקוחה מתוך ה שבועון
סאטרדיי איבנינג פוסט, המפרסם מדי שבוע
ספורים כתובים לפי חוקה מוסרית קפדנית
ביותר, קפדנית מכדי שאפשר יהיה לארוג
במסגרתה קומדיה שהיא מינית במהותה.
הדמויות הן חיוורות, הבדיחות טהורות מדי,
חוזרות על עצמן. ג׳ון פונטיין אינה מתאימה
לתפקיד ורק ג׳יימס מצליח, אבל לאחר מאמ צים
רבים וכמעט נואשים, להפיק חיוך או
שנים משך סרט משעמם.

״דני קי בריביירה״

ד ני ל, יי ב רי בי ירה
עם מי...
עד מהרה פורץ ביניהם סכסוך רציני בשל לעזור בלהיטותו
פרנציסקה שהאמריקאי,
לה, מביאה אל האזור הצרפתי, אל ביתו של
ד,מ. צ .הצרפתי ואשתו (פולט דיבו) .כאן
מתחילה מנוסה ורדיפה מכתובת אל כתובת,
כשבעלה של פרנציסקה (האנס פוץ) מגיע סוף
סוף אל זרועו ת אשתו. הריב בין האמריקאי
לרוסי מגיע לשיאו: הם שולפים את אקדחי

עדון־לילה וטייס רודף־נשים הדומים זה לזה
כשתי טפות מים. שוכר השני את הראשון
להופיע במקומו בנשפיה, לחתום עבורו עסק
חשוב, לחזר אחרי אשתו של הטייס (ג׳ין
טירני) .למחרת בבוקר אין ג׳ין יודעת אל נכון
עם מי מן השניים ישנה בליל אמש.
סרטיו של דני קיי הולכים ורעים. כאשר
הופיע על הבד בשיר נולד נדמה כאילו היו.
זה כ שלון מקרי ובודד לאחר הצלחותיו הקול נועיות
הגדולות. המפקח הכללי, למרות בדי חה
מוצלחת או שתיים, לא שימש לקיי מסגרת
יאה לכשרונו, אבל לפחות היו בסרט כמה
שירים מצוינים. עתה בא דני קיי בריביירה
כסטירת לחי מצלצלת על לחיו של הקהל ה־בידי
פרו־קייאי.
שיריו, הכתובים, כרגיל,
אשתו סילביה פיין, חסרים את העליזות וה־

כשחקן מנוסה היודע שאת המהתלה האב סורדית
ביו תר יש לשחק ברצינות הכבדה
ביותר, רחץ יו שב הראש סטרוסטה את ידי
אגוד בעלי בתי־הקולנוע מאשמת הספסרות
בכרטיסים, הטיל את האשם כולו על כתפיה
של המשטרה (לאמיתו של דבר קופת הקול נוע
היא המספקת לספסרים את מרבית כר טיסי
השוק השחור) ; הכריז שאם יחם הע־תונות
אל בעלי בתי־הקולנוע לא ישתנה יו ציא
האיגוד בטאון משלו, ולא סיים את נאומו של בטרם השליך אזהרה לשביתה אחרת,
הבעלים והסדרנים, באם המשטרה לא תעזור
להשליט סדר בבתי־הקולנוע.
לראייה הביא הנואם דוגמות של שיעור מסי
השעשועים במקומות שונים בעולם, הכריז
שהמס המקומי הוא אחד הגבוהים שבכל ה־

כאשר שכרה חברת פוקס, בשנה שעברה,
את דני קיי להופיע בסרט אחד ויחיד שיופק
באולפניה, אפשר היה לחשוב שיכינו לכבוד
בקורו של הבדחן הבלונדי משהו חדש, מב ריק,
גדול. תחת זאת שלה המפיק סול סיגל
ממעמקי הארכיון ספור י שן שנקרא החתול
האדום עת שהוצג לראשונה כמחזה, על הב מה,
ועובד מאז פעמיים לסרט: הראשון,
בהשתתפות מורים שבאליה היה פולי ברג׳ר׳ו
השני, עם דון אמיץ׳ :לילה בריו. סיגל שפ שף
את העלילה קמעה והעמיד אותה שוב
בפני המצלמה. התוצאה היא, איפוא, צל של
סרט ; עלילה מיושנת, בלויה• וכאילו כדי
שלא לבייש אותה, גם מספריו של דני קיי
חלשים כאן.
קיי משחק כאן שני תפקידים: שחקן מ ד

דני קיי ב רי בי ירה

...ישנה בליל אמש?

שנינות הרגילות, ואף־על־פי שהוא שחקן
אופי, מחונן, אין הוא מצליח להפיח בכל
אחת משתי הדמויות שהוא מגלם אופי משלה.

״אל ת\ע״
דחוק בין היומן והסרט מוצג במספר בתי
קולנוע סרט תעמולה בן חמש דקות בשם
אל תגע. בשורה של תמונות ממתחות ורבות של רושם מראה יחידת הסרטה הצבאית
צה״ל שהפיקה את הסרט, כיצד עלול המטייל
בשדות להתקל במוקשים, לההרג מתוך אי־ידיעת
הסכנה האורבת לו. הסרט הקצרצר
והצנוע הזה הוא אחת העבודות המוצלחות
והטובות ביותר שנעשו עד כה בארץ. אף
על פי שהכתובות בראשיתו אינן מזכירות
את שמו, האחראי לעבודה מצוינת זו הוא
סגן־משנר, אלפרד שטיינהארדט, איש מח״ל,
יליד פולין, תלמיד המכון הגבוה ללימודי
הקולנוע בפאריס ועתה ממלא מקום מפקד
יחידת ההסרטה הצבאית.

בתי קולנוע
האביונים בקובה
21 מיליון כרטיסים נמכרים מדי שנה בקו פות
כמאה בתי־הקולנוע בישראל 700.000 .
איש מבקרים מדי חודש בבתי־הקולנוע בתל״
אביב בלבד. לאיזה כיסים מגיעים הסכומים
העצומים שהמיליונים משלשלים כדי לראות
את הצללים הנעים על הבד י
חלק ניכר ממחיר הכרטיס מגיע אל קופת
האוצר, העיריות, המועצות המקומיות הגו בות
מם שעשועים. כמחצית היתרה משתלמת
לחברות המספקות את הסרטים, חלק ממה שוד
תר לאחר מנון מוצא על החזקת בתי־הקול־נוע,
משכורת לעובדים. השאר נכנם לכיסי
בעלי בתי־הקולנוע ; לפי החישוב השמרני
ביותר, הסכום האחרון אינו קטן כל עיקר.
אולם לפי דעתם של בעלי בתי־הקולנוע
אין הם מרוויחים מספיק. מחוץ לזה, הקהל מפרסמת נוהג בהם לא כשורה, העתונות
עליהם דברי בלע, סוכני הסרטים, הממשלה
והרשויות המקומיות מוצצות את זהבם הא חרון,
המשטרה אינה מגינה על רכושם. בעצם,
איים יו ש ב ראש אגוד בעלי הקולנוע ביש ראל,
ג ר שון ( אוריון, תל־אביב) סטרוסטה,
רצין פנים, ממושקף, באסיפה הכללית של
האיגוד שהתקיימה בתל־אביב, בנאום־קינה
מושך ורצוף מספרים וחצאי־עובדות, שאם
לא יניחו לחברי איגודו להרוויח יותר, י כריזו
שביתה ויסגרו את בתי־הקולנוע בפניו של
הקהל- .

ארצות. הנואם אמר שהשרות שהקהל מקבל
עבור כספו הוא, בישראל, אחד הגרועים ביו־תר
בעולם.
היה זה הנואם שלאחריו, ראש העיר תל־אביב
ישראל רוקח, שהזכיר לבעלי בתי-
הקולנוע שאולמותיהם מזוהמים עד כוי כך
שמחלקת הבריאות הממשלתית מרבה להרשות
לחדש ר שיונו ת של אחדים מהם.
העובדה היא שבעלי בתי־הקולנוע בארץ לא
שינו את הלך מחשבותיהם מאז נבנו אולמו־תיהם
לאוכלוסיה קטנה בהרבה מאשר ב־
. 1951 עדיין מציגים רק. שתי הצגות בערב,
עדין המושבים מסומנים, עדיין הכניסות וה יציאות
צרות, מתאימות לקהל של מאות, לכל
היותר, כמו בימים עברו, לא לאלפים של
היום. אולם גם בתנאים השוררים כיום אפ שר
היה לתקן את המצב, אלמלא היו בעלי
בתי־הקולנוע מרגישים עצמם כל כך על־הסוס.
רצוי היה להחליף את התכנית באמצע
השבוע ולאו דוקא במוצאי שבת ; להציג ללא
הפסק מן הבוקר ועד אחרי חצות ; לבטל את
סימון הכרטיסים ; לקבוע את גובה המחי רים
לפי שעות היום: כרטיסים זולים יותר
בבוקר, אחר הצהרים, אחרי חצות, יקרים
יותר בשעות הערב ; לבטל את מכירת הכרטי סים
מראש, למכור כרטיסים רק בכניסה לאו לם,
כרטיס לנפש, לשימו ש מידי. צעד חשוב
אחר היה היתר הצגות בשבתות וחגים.
בבתי־הקולנוע באנגליה הונהג שתמונתו
של מנהל או בעל בית־הקולנוע תלויה בכני סה,
כדי שכל לקוח יוכל להכירו במבט, לפ נות
אליו במקרה של תלונה• בישראל מתבטאת
התענינותו של המנהל ובעל הקולנוע במצב
הקופה. לאחר שנה של צבירת הון מאחורי
דלפק השיש הוא נפגש עם חבריו למקצוע בלבוש בכינוס מפואר ורב רושם, עומד,
מהודר ופנים מדושנות, כובעו בידו, מעמיד
פנים של מסכן עני ו מרוד הראוי לרחמים
גדולים.

בקצרה
״ ה שו שנ ההש חור ה״ .ספור של הבל מונגולי אודות אציל אנגלו־סכסי, מצביא
ונערה יפה. הכל מתרחש במאה ה־ , 13 בצבעי
טכניקולור. משעמם. טיירון פאואר, אורסון
וולס, ססיל אוברי.
״מ הומה כ ר חו בו ת ״ .סרט עובדתי, ש צולם,
והמתרחש, בניו־אורליאנם אודות רדיפה
אחרי רוצח חולה־דבר. הבמאי אליה קאזאן
על הגובה. ריצ׳ארד ווידמארק, פול דוגלאס,
ברברה בל גידם, אחרים, מצוינים.

במרחב
המפלצת. אין כמעט
רחוב בטהראן אשר על
קירותיו לא מתנוססים
סיסמאות וכרוזים מלהי בים.
מדי יום מופיעים
שלטים חדשים, תחילה
בראש תהלוכות המוניות
ואחר כך מופצים ברחו בות
ומודבקיס על הקי רות.
אחד הכרוזים ה אחרונים
(מימין) שזכה
להערכה רבה בטהראן
מראה טנק נהוג בידי
מפלצת ענודה דגל בריטי
הדורס תחתו גופה של
איראן, בדמות נערה תמי רה.
לנהג הטנק יש גם
חבר הדוקר למוות אי ראני
תמים בכידונו.
כרוז זה הופץ על ידי
החזית הלאומית של מו־במצב העומדת סאדק
קשה
בגלל פשיטת הרגל
הכלכלית המאימת על אי ראן.
על ידי כרוזים אלה
רוצה מיסאדק להזכיר מיהו איראן להמוני מצילם האמיתי ומאיזה
מצב איום הצילם .״בלי
האנג יחזרו מוסאדק לים
!״ מכריז הכרוז.
״ולולא הנהגתי את האומה
בימיה הקשיים ב יותר
לא היינו מעולם
משתחררים מדכאון ה זרים.״

מבעד
למסך החול
ככדור במשחק כדורגל סוער עברה
השבוע נקודת ההתעניינות מאזור הסואץ
לדמשק. בדיוק כאשר החלו הכותרות על
מאורעות מצרים ואיראן לתפוס מקום
קטן והולך צצה ההפיכה החדשה של
אדיב שישקלי, שהחזירה את המרחב
למקום נכבד בעמוד הראשון של העתר
נות.
אולם לא רק הדי הפיכות ויריו ת הד הדו
במרחב. גם המקומות השקטים יותר
זכו לתשומת לב. כאשר נחת אוירונו
של טלאל, מלך הירדן, בריאד, בירת ערב
הסעודית, חוסל ריב דמים שנמשך זה
למעלה משלושים שנה.
עבד אל־עזיז איבן סעוד, לוחם המדבר
הענק, בעל העין האחת צלע לקראת
נכדו של המלך חוטיין, התנפל עליו והחל
לנשקו בהתרגשות רבה. למעלה מעש רים
שנה לפני זה התנפל אותו אבן סעוד
על סבו של טלאל ועמו אלפי לוחמים,
גיר שו מן הארץ אשר שלט בה כמלך.
ביקור זה נראה כנסיון של טלאל לכפר
בעיני העולם הערבי על עוונות אביו עב־דאללה
שאהב אח האנגלים יתר על המי דה
היאה למלך ערבי. החגיגה שנערכו•,
לכבודו בארמון אבן סעוד היתד, המפוא רת
ביותר שערך המלך הזקן (בן ) 71
ולא פעם נראו המסובים מקנחים את
דמעותיהם.
סוף סוף נעלם צל האיבה שהאפיל על
יחסי שתי הארצות השכנות .״מעתה לא
אקרא לך אלא בני,״ אמר איבן סעוד ל־טלאל
.״בית זה הוא ביתך והארץ ארצך.
תהיה ברוך בה כל עת שתרצה.״

סוריה

שוב שולט שישקל׳

ה תו ספת

האחרונה. מרי, עמוס, אלון וגליה בן־גו ריון בביתם לאחר ברית המילה

פר ם בי נ ל או מי. אפרים אילין, אחד ממנהלי קייזר־פרייזר בישראל שחזר לא מכבר
מחערוכודאוטומובילים בינלאומית שנערכה בפאריס ואשר בה זכתה מכונית קייזר־פרייזר
לפרס. לידו ; אחת ממזכירות החברה במשרד התערוכה, שהובאה במיוחד מאירלנד.

משך שנה כמעט, כינו את אדיב אל־שישקלי
״הנהג מן המושב האחורי״ .הש בוע
המשיך שישקלי לאחוז בהגר, הסורי,
נטש את מו שבו האחורי של רמטכ״ל וזך
בוי, ברעש גדול ורב, למושב הקדמי של
רודן צבאי.
שבועות רצופים היתד, סוריה נתונה
במשבר ממשלתי חריף. מדינאי אחר מדי נאי
נקרא על־ידי הנשיא האשם אל־אטאסי
לכונן ממשלה ובתמידות חדגונית נכשל
במאמציו. בכל מקרה היתד, אבן נגף
רצינית, שאין להזיזה: רצונו העז של
אדיב אל־שישקלי לבל יימסר הפיקוד על
הצבא והמשטרה לידי איש אחר מאשר
לידיו הוא או לידי איש אמונו.
מפלגת אל־שעב (העם) ,מפלגת הרוב
בבית הנבחרים הסורי סירבה להביע אי מון
בכל ממשלה אם אין ש ר הפנים
שלה גם אחראי על המשטרה ו שר ההגנה
האזרחי אחראי על הצבא. ובאין תמיכה
של אל־שעב לא יכלה שום ממשלה להת קיים.
מדינאים שונים ניסו לחפש פש רות
אולם ללא כל הצלחה: אל־שעב לא
תסכים לעולם להשתלטות המוחלטת של
שישקלי על הצבא והמשטרה ואילו שי-
שקלי לא חלם לוותר על אף חלקיק משל טונו.
לבסוף
נאלץ הנשיא לעשות את הצעד
התחוקתי היחידי שנשאר לו: הוא הזמין
את ד״ר מערוף דאוואליבי, ממנהיגי אל־שעב
להקים ממשלה. סוף סוף, נאנחה
העתונות המרחבית, חוסל המשבר הממ שלתי
הסורי.
אולם עתונים אלה ומדינאים רבים יחד
עמד,ם שגו טעות גדולה: הם לא לקחו
בחשבון את אריב אל־שישקלי, הקולונל
שהגיע לשלטון על־ידי מהפכה ואשר רע יון
הויתור על השלטון לא קסם לו כלל.
טרם הספיקו חברי הממשלה החדשה
לחמם את כורסותיהם המרופדות התדפקו
על דלתות בתיהם משמרות חיילים מזו־יינים
בתת־מקלעים ונעולים מגפי־עור ש־ביקשום
באדיבות ללוותם לבית הסוהר
המרכזי בדמשק, לפי פקודות הרמטכ״ל.
אך בזאת לא פתר שישקלי את בעיו תיו.
הממשלה הורכבה באורח חוקי, זכ תה
לאימון בית הנבחרים וכל עוד לא
התפטרה נשארה בעלת סמכויות מלאות.
אפילו בשבתו בתא מסורג לא איבד שר
המשפטים את תוארו בפי הסוהרים.
ממפקדת הצבא יצא שליח נושא אולטי מטום
משישקלי לדאוואליבי היושב בבית ר,סוהר:
אם לא יתפטר תוך 24 שעות
ייאלץ שישקלי לנקוט בצעדים דרסטיים,
דאוואליבי כינס את ממשלתו בתא גדול
ומשך שעות ארוכות דנו בשאלת התפט־רותם.
מדי פעם היה מופיע שליח מטעם
הרמטכ״ל ושואל לתשובה והשומרים ענו

לו כי הוד מעלותיהם טרם הגיעו לכלל
החלטה.
לבסוף, אחר דיונים שארכו יו תר מ־12
שעות כהונתה מחוץ לכתלי הכלא נכנעה
ממשלת אל־שעב: נוכח המסיבות המיו חדות
הקיימות התפטרה הממשלה. הנ שיא
מינה מיד ראש ממשלה חדש, חבר
המפלגה הריפובליקאית, אשר תפקידו הי חידי
יהיה לפזר את בית הנבחרים ולק בוע
בחירות חדשות. שישקלי הודיע כי
עשה את אשר עשה רק כדי למנוע הש תלטות
רוסית על סוריה.
אולם בינתיים החל מתעורר הקהל. הפ גנות
המוניות תבעו את שחרור הממש לה
(שהבטיחה בין השאר חלוקת האחו זות
הגדולות בין האריסים) ,הפסקת הת ערבות
הצבא בחיים המדיניים. שישקלי,
שאהב לחשוב על עצמו כשליט עדין היו דע
לשלוט מאחורי הקלעים מבלי לעורר
כל תשומת לב לעצמו התרגז, החליט כי
הגיע הזמן להראות לסורים ולעולם מי
אדון בסוריה.
דקירה 3ג כ. הוא הודיע לנשיא המ דינה,
כי אין לו צורך יו תר בשרותו, שלח
אותו חזרה לביתו בחומם, הודיע כי בית
הנבחרים פוזר וכי תיערכנה בקרוב בחי רות
חדשות .״הגיע הזמן שהעם יחליט
באיזה שלטון הוא רוצה,״ הוא הכריז.
אם לא הוסיף ואמר איזה שלטון כדאי
לסורים לרצות לא היה זה מתוך ענווה.
הוא בחר שיטת שכנוע אחרת: הוא מי נה
את עצמו רשות מוציאה לפועל, קיבל
לידיו את כל תפקידי הממשלה. הוא חתם
על הודעות בשם שר החינוך, קבע סדרי
זריעה לשנה החדשה בשם שר החקלאות
ובתור שר ר,בטחון הורה לצבא להשתלט
השתלטות מוחלטת על כל ערי המדינה,
לשמרן מפני ״התקפות אנשים אשר כל
פעולותיהם לא היו אלא דקירה בגב העם
והצבא.״
משפט זה, על דקירה בגב, הושמע לא
פעם בימים האחרונים בסוריה. כל אחד
נזכר כיצד הגיע שישקלי לשלטון. זכורים
גם שני הקולונלים שקדמו לו. השאלה
הגדולה עתה היא: מתי יופיע הקולונל
הבא, שיחולל את ההפיכה הסורית הח מישית

זכרונות התפקיד הביא מוות
ברנדוט, בנו של עורך־דין, התגייס
כטוראי לגייסות הצי הצרפתי. ב־1789
עלה לדרגת סמל, ב־ 1792 לדרגת אלוף־
משנה, וכעבור שנה נוספת פקד, כגנרל,
על דיביזיה.
תוך 13 שנים נוספות הפך איש אימונו
של נפוליאון שעשהו נסיך ומינהו, לב סוף,
מלך על השבדים, שהצטיין, כבימי
כהונותיו הצבאיות, ביחס עדין ולבבי לנ תיניו,
הרבה לעסוק באמנויות.
כעבור 142 שנים נרצח בירושלים אחד
מצאצאיו, הנסיך פולקה ברנדוט, שניסה
לתווך במלחמת ישראל־ערב ו שיו מנו לירו שלים
נתפרסם החודש.
אחר נסיון קצר במלחמת העולם השנייה
בו ניסה להשפיע על הנאצים לחדול ממי
עשי־אכזריותם נתפרסם משך ארבעה חד שי
פעולתו באביב וקיץ 1948 במרחב
בהם טס בין ישראל, סוריה, לבנון, הירדן
ומצרים, ב חוזרו מדי פעם למטהו באי
רודוס (ובהרחיקו, פעם אחת בלבד, לבג דאד).
למרות
שנראה כי כמעט נואש למפרע
מהצלחה, קיבל עליו תפקיד מתווך (אמר
לו בן־דודו, גוסטף מלך שבדיה בן ה־,90
שמת בינתיים :״תפקיד זה הוא כבוד

הוא נתאכזב כאחת מאנשי הליגה הער בית
העקשים וממשה שרת, שהקסימו אי שית׳
אך השתנא עליו בגלל סירובו לק בל
את הצעות הפשרה שלו. מתוך אכ זבתו
זאת תיכן תכנית פשרה שפגעה
ביהודים על שלקחה מהם יו תר מדי, בער בים׳
על שנתנה להם פחות מדי. אולם
כאשר הגיעה התכנית לכלל דיון בעצרת
או״ם לא היה ברנדוט יותר בחיים. חודש
קודם לכן נרצח בסמטה ירושלמית על־ידי
אנשי מחתרת יהודיים, שאוגדו בחזית
המולדת וראו בו סוכן אנגלי.
מעניין לציין את תגובת השבועון ה מצרי
רוז אל־יוסף להופעת הספר. בבי קורת
ספק ספרותית ספק מדינית בה
סקר השבועון את פעילות ברנדוט במר חב
כתוב :״רצח ברנדוט לא היה אלא
תחבולה ציונית, כי ברנדוט היה מכור
ליהודים ופעילותו היתד, חד־צדדית. או לם
כאשר נרמז להם כי יימצא מתווך
עוד יו תר נוח להם סלקוהו בזדון.״

.העולם הזה״ מס׳ 736

ספרי 0

ץ! נשי 0
מצביאי ומדינאי
קול הסטודנט, בטאון תלמידי התכניון, הגיב
על עבירת יג אלאלץ מלונדון לאוקספורד
(העולם הזה ,) 734 העיר כי את מקצוע הכל כלה
אפשר ללמוד גם בירושלים, עשה את
החשבון כי לימודיו של מפקד הפלמ״ה ותש עה
סטודנטים ישראליים נוספים בחוץ־לארץ
עולה לאוצר המדינה לפחות 7000 לירות
שטרלינג לשנה׳ סכום שבו אפשר היה לספק
מכשיר־ כתיבה וספרי לימוד לכל לומדי
התכניון משך שנת לימודים אחת. בינתיים
נחל יג אלאלץכ שלון ספרותי, שלא ב אשמתו:
תולדות הפלמ״ח שנכתבו על־ירו
ועמדו להופיע כספר בהוצאת הקיבוץ המ אוחד
לא הודפסו כיוון שבית הדפוס הפסיק
את עבודתו. מקום בית הדפוס: עין־חרוד.
עתונאים אמריקאיים, שמתפקידם לכסות
את פעולות האו״ם בניו־יורק ושהתרכזו עתר,
בפאריס, הפיצו את שם הלוואי שנתנו לשר
החוץ הישראלי, משהשרת, בשל מנהגו
לדבר אל העתונאים כדבר מורה אל תלמידיו:
״הקורפוראל הקטן.״
כשנכנס שר־החוץ הישראלי למשרד הדו אר
המיוחד שאו״ם התקין בארמון שאיו,
מקום כינוסו הפריסאי, נדהם כשראה ממולו
חבר הכנסת הראשונה, שלא אהדו במיוחד
מימיו: נתןילץ ־ מדר, מפקד לח״י לשע־בר,
הנמצא בדרכו למקסיקו. אך טרם נטשו
את משרד הדואר, בהפסיקו את כתיבת מכ תבו
שהחל בה, הספיק לשמוע את הכחשת
ילין־מור לעתונאי סקרן: הוא לא התכונן
לבקר באנגליה, לא נזדקק, משום כך, לעז רתו
של קצין משטרה בריטי לשעבר לשם
קבלת אשרת כניסה.
ד ״ר פי מ ה ני סן, רופאה הנשואה ל־ד
״ ראברהם ני סן, רופא שהפך ציר
בארצות סקנדינביה, לא הסתפקה ישראל בפעולותיה החברתיות כאשת ציר, התקשרה
עם בית־חולים אחד בשטוקהולם, בירת שב דיה,
אחר שתינתה את צערה לפני המלכה
השבדית, זכתה להתמנות לעוזרת של מומ חה
למחלות עור.
אחר שנתגלתה חובבותו של הציר הבריטי
החדש, סי ר פ רנ סי ם אוז־נס: איסוף או תות
הצטיינות צבאיים, נתבררה גם חובבות
האיסוף של רעייתו: כלי־חרסינה. ממשלת שילקוט הפרסומים של שעה ישראל הודיע כי עורך־הדין שמספרו ב פנקס
עורכי־הדין הוא 411 רשמו הוא פנ חס
רוזן הורשה לשמש עורך־דין בבתי־המשפט
האזרחיים בשנת 1951 ישב מנ ח ם
(המרד) ביגין והכין עצמו לבחינת עורכי
הדין הממשלתית. הקלתו האחת: כלוחם בחוק הוכרו
מחתרת לשעבר ( שז כויו תיו
הצבאי) אין עליו להיות שוליית השירות עורך־דין ( ס ט אז׳ר)׳ אלא שנה אחת בלבד
(במקום שנתיים).
סקירה סובייטית על חיי המחתרת של
יו ם* ס ט לין בימי הצאר הוכיחה כי המס פר
13 הוא בר־מזל: סטלין הצליח לברוח
13 פעמים ממאסרו, היה בעל 13 כינויי׳
סתר. הוכחה נוספת, לא־מחתרתית: סטלין
נולד בשעה ( 13 אחת אחר־הצהרים).

מוסיקאי ומשוררי
שפורסמו

בין הפרטים האישיים הרבים
עם הגיעו של הססנתרן־הגאון א ר תו ר
רובינשטיין (העולם הזה ) 735 ארצה בלט
אחד: למרות שהיה נשיא־הכבוד של איגוד
מועדוני הרווקים בעולם, נכשל אף הוא,
נלכד ברשת הנשית. התוצאה: ארבעה בנים.
שבוע אחרי ׳ ט רי שארדאינגר הכיר
א!־ ,י הו די ת שי מ ל הו א ר, בת ה־ ,21 אחו
8890301

העולם
הזה״ מס׳ 736

תי של מנגן קלרינט בתזמורת הפילהרמונית
ובתו של מנגן קלרינט בתזמורת צבאית,
שהגיעה לפני שנתיים וחצי מטיינסין הסי נית,
התארס עמה וקבע את תאריך הנישו אין
לאחר חדשיים .״רצתי אחריה שלושה
שבועו ת ״,הודה אינגר. אחר־כך הלך עם
ארוסתו למשרד הגיוס כדי לשחרר אותה
מצו הגיוס שניתן לה לשבוע הבא. אמר
אינגר, שהביע את שאיפתו לשאת נערה
ישראלית עם בואו ארצה (העולם הזה 730
״חכיתי לזד 35 ,שנה !״
בינתיים הודיע האימפרסריו של אינגר,
משה וו א לין, כי מייד אחר שיתפנה מני-
שואי הזמר, יביא ארצה זמר ידוע אחר :
פ ר אנ ק סינ טרה, אך הצטער כי לא עלה
בידיו להבטיח את הבאתה של רעייתו החד שה,
אוו הגרדנר, שהביעה, מייד לאחר
נישואיה לסינטרה את רצונה ללדת ילדים
מספר.
בשבתו בחווילתו הרמת־גנית הסביר המ שורר
ז ל מן (לוחות גנוזים) * טני אור מדוע
לא השתקע בארץ־ישראל, שעה שביקר בה
ב־ . 1925 הסיבה: לא נמצא עתון שהיה יכול
להבטיח הכנסה חדשית של עשר לירות למ

הו די ת

שי מ ל הו א ר

האהבה לשננה ניצחה
(הגוף הגאוני ( 138ע אביגדור
הנזאירי — הוצאת עין 300 פר׳).
הפרופסור מרטין מולדי היה מקובל מאד
על הסטודנטים שלו. הוא הטיף ליחסי מין
חופשיים, לא העריך יופי, הסביר כי העיקר
ניבא לתקופת
באשה היא האינטליגנציה׳
השחרור בה תוכרח כל בחורה חשוקה להת מסר
לחושקה.
אך מזכירתו, מירד, גלאן, ניסתה לאבד את
עצמה לדעת, כי נראה לה שהפרופסור בחל
בה לא בהתאם לטענתו מפני שהיא אינה
אינטליגנטית במידה מספקת (היא היתד, ידו ובעלת

בעיירת האוניברסיטה כפיקחת
כשרונות) ,אלא בגלל כעורה המבהיל (ביחוד:
אפה הבולט).
ידידי הפרופסור ומפקד המשטרה המחוזי
החליטו לשים קץ להטפות הפרופסור ולהש תוללות
שני המחנות היריבים שהוקמו על
ידו, ומלאו את הרחובות בהפגנותיהם ובצו־חותיהם
(״ בוז לשדכנות תחי האהבה !״,
הלאה הבשר יחי הירח שלאורו מתנים
אהבה

ו רי שארד

אינג ר

35 שנה ואחר כך ריצה
שורר.

שר הבטחון הסעודי, הנסיך מי שאל
רול עזיז, הוכיח עצמו כנסיך של ממש :
אחר סיור בבסיס חיל האויר האמריקאי מסר
אחד ממזכיריו 500 שטרות דולאר לאחד ה שומרים
האמריקאיים בהענקה .״אי אפשר לי
לקבל סכום כזה,״ גמגם השומר, שנאלץ,
לבסוף, לקבל את הסכום, אחר הסבר המז כיר
:״אינך יכול לסרב. הנסיך רוצה שתקח
את הכסף ותחלקו בין כל שומרי הבסיס ! ״
בחזור ראש ממשלת איראן מלאים־הנפט,
ד ״ ר מו חמר מו סאדק, לטהראן מניו־יורק
וקהיר נתקבל בהתלהבות רבה על־ידי
המוני איראנים בשדה התעופה. אך אותה
שעה הספיק כייס לשלשל את ארנקו של
שגריר ארצות־הברית בטהארן, לוי הנ ד ר1
פון, מכיסו, לא החזיק בו ז מן רב. המשטרה
תפשתו, החזירה את הארנק לבעליו.

הפתרון: ניתוח פלאסטי בפניה של מירה,
שהופיעה כמועמדת לבחירת מלכת יו פי ;
הפרופסור שכח את התורות שלו, נסה לנשק
את מלכת היופי שהוצגה לו (בגלל שינוי
האף) ,ניסה לחבקה וכיוצא באלה. שוב לא
דיבר על אינטליגנציה, התעכב יותר על ״ה־עינים
הללו (נשיקה והאף המתוק הזה 1
גאונית !
מתיקות
(נושק על אפה) זוהי
( שוב נשיקה)״.
לבסוף נכנעה המלכה, הפרופסור אימצה
אל לבו והזוג התחבק בנשיקה ארוכה נוכח
מחיאות כפיים מהחוץ מידי ידידו של הפרו פסור
ומפקד המשטרה שהזימו בכך את תו רותיו.
האהבה לשמה נצחה.
בד בי ם גוו עי םכצמא. הגוף הגאוני
סיפוריו של
אינו אלא אחד מקובץ 16
אביגדור (השגעון הגדול) ,קצין צבא אוסטרי
שהפך מסגנן דברי הכנסת ומספר עברי בעל

יכולת רבה.
כאשר מנחם פייר שטיין נולד בעיירה הונ גרית
לפני 61 שנה, הצטיין בלימודיו בחדר
(תמורתם זכה בסום־גמד וכלב גזעי מסבו),
לא ידע איש כ־ תוך עשרים שנה יבלה
למעלה משנתיים בשבי הרוסי, ממנו יעלה
לארץ־ישראל, בו יחליף את שמו לאביגדור
ד,מאירי, יכתוב יו מן מלחמה מזעזע, השגעון
הגדול, יפרסם מאות מאמרים (לדייק: יו תר
מאלף) ,יצטיין ב שיריו, יערוך את הוצאת
הרום! הזעיר.
מלבד כל הדברים האלה שנתקיימו הצליח
גם המספר, הנד בין ירושלים (הכנסת) לרמת־גן(
ה מ עון) לרקום בששה עשר סיפוריו מטווה
סמיך ורב גווני של מציאות האדם.
הסיפור הפותח את הספר, חמסין, מתאר
את סיבת מיתתו של הנכבד הבוכרי, רבי
בכור באזליביוף, על רקע מחסור מים בירו שלים
השחונה, התאכזרות הנובעת מבצע,
חמסינים לוהטים, כלבים גוועים בצמא, תי נוקות
מייללים ואגדה משפחתית החוזרת על
עצמה והממלאת תקוות המון צמאי המים
המחרף את בזאלביוף (שרצה למכור את מי מיו
במחיר מופקע) ״צלול העופרת במים
אדירים !״ אשה השפם הוא בעל רקע פסיכולוגי,
התובעת מבעלה לגדל שפם ארוך, שעיר וני תן
למשיכה, ואינה מרשה לגלחו כיון שגם
החייל הרוסי שו אג להנקת תינוקה (על חלב היתה נשים גרמניות) במחנה הריכוז בו
כלואה, היה בעל שפם דומה.
הנהג מספר על בעל מונית שאינו רוצה
לחוש לעזרת בית העולה באש אך הנוכח,
במאוחר, כי ביתו שלו הוא הנשרף.
רקעשלצרעת. עדיין כותב המאירי,
כמאז, סיפורים מרתקים, מטילי אימה כהמנ־היג,
תיאור דיוקנו של היטלר (כנראה) ורעו
הטוב, רקום על רקע של צרעת, עגבת, טמ טום,
עינויים וחביקת רגלים מלווה בכייה
חרישית.
אך גם סיפורים טרקליניים יותר כביכול,
כבסוד צאלים, סיפור אהבותיהם של צעירים של רמתגניים תמימים, נמצאים באמתחתו
המאירי המתאר את הרוגז המדומה של נער
(הידוע כדון ז׳ו אן) ונערה, צעירים הנפגשים
לראשונה, ההופך מהר למדי, אהבה עזה ה מסתיימת
בדגדוג חיבה באפה של הנערה בעז רת
ענף עץ כרות שמילא תפקיד של גורם
כעם בתחילת המפגש.
אולם המאירי, שנתן לספרי שיריו שמות
כהמוקד הרן, אינו מצטיין בשמות מוצלחים
בלבד. בין סיפוריו האחרונים, שכל אחד
מהם שונה מהשני לחלוטין כדי כך שלעתים
נדמה כאילו 16 מספרים כתבו את הקובץ
ולא סופר אחד, בולט ללא ספק בובה, שהיא
נערה תימניה (״כשהיתה עוברת ברחוב בתל-
אביב, הואטה כל התנועה שלא מדעת לרגע
ארוך״) חביבה אמה האלמנה, הכובסת למחיי תה.
בובה־עדנה התנדבה להגנה, נפלה ברא שית
המלחמה. האם, שאינה יודעת קרוא
וכתוב, לא הבינה את בשורת האבל של שר
הבטחון, חשבה שבובה עדיין בחיים.
אנשי סביבתה קיימו את האשלייה בעזרת
דוגמנית־חרס בחנות בגדים הדומה לבובה,
שהאם יכולה לבקרה כל היום, אך חלון
הראווה חצץ ביניהם כי כך ציוותה המולדת,
אפוטרופסה־אוהבה של בובה.
לבסוף ביימו בעלי החנות חתונה בין הדוג מנית
בובה־עדנה לנסיך (היעוד לדעת האם
לבובה מימים ימימה) ,עשו את הכובסת
החולנית מאושרת, אפשרו לה להשמיע ״אמן,
אמן ! מזל טוב ! מוסיקה אחר צחוק
פרוע־מאושר, התמוטטה אמה של בובה והל כה
אל מקום בתה.

ק 1טפח חפזזי

השעה מוקדמת בבוקר. הז־
״ 3מ ך קיף ליד בית המושל הצבאי
י 5ברחוב הראשי בבאר־שבע
עמד על משמרתו, הציץ ב שעון ופיהק. מ מולו
עמדו כמה בדואים וביניהם אחד ש נראה
מכובד ביותר, שייך או ראש שבט
גדול, וחיכו למושל ולעוזריו. אחר שע תיים
של צפייה נפגש סרן, נציג המושל,
עם השייך אחמד ואנשיו, שהודיעו כי
הלילה הופיע מסתנן מזויין ברובה בא״
הליהם ושידל את הבדואים למעשים
רעים.

הסרן הצטער על שחיכו לו
שעתיים, ציוה לנקוט בפעולה

מיידית. מלבד שלושה חיילים
עלו גם מספר בדואים מזויינים על קו־מנד־קאר
צבאי, כדי לפתוח ברדיפה אחר
המסתנן שאיים, נוסף לכל, להרוג את
השייך אחמד. אחד הבדואים, חמוש רו בה
וחגור מלאי כדורים צפה בהתמדה
מתוך הקומנד־קאר הדוהר, כדי לגלות
את עקבותיו של המסתנן בין ענני החול
שהמכונית העלתה.

מזרחה לבאר־שבע פזורים

מאות אהלי בדואים שחורים,
י * 5־ המחולקים לקבוצות משפחה
קטנות. בין גבעות ושדות, שהניבו זיפ
יבול ראשונים שלאחורי היורה, שכמ עט
ואינם מתגלים מעל פני הקרקע, דה רה
המכונית שהגיעה למקום בו נראה
המסתנן לאחרונה, אך ממנו נעלם וכפי
שהודיע, בריצה, אחד הבדואים, ברח
עם אור הבוקר לגבול הירדן, בואכה חב רון.
השייך שכנע את הסרן להמשיך
ברדיפה, בכל זאת.

הם עצרו ליד קבוצת אוה־לים
קטנה ושמעו כי לא נר אה
איש בסביבה. בשדה מרו־חק
יותר רעו כמה גמלים תחת השגח תם
של נערה ושני ילדים קטנים שעמ דו
ורעדו מפחד למראה מכונית צבאית.
משגילו את הבדואים ואת השייך של הם,
נרגעו, אך גם הם לא ראו אום. המ כונית
המשיכה לדהור בין גבעות החול.
הבדואים השתעממו והתחממו חליפות,
לבסוף החליטו על מוצא, החלו טוענים
את רוביהם.

נער צעיר ראה את המסת־נן
נושא הרובה לפני ז מן מה.
הוא לא זכר את השעה ד,מ־דוייקת.
אך אבו־עלי, בן הששים, אחד
משומרי ראשו של השייך, גשש ידוע
ובעל ראייה חדה להפליא, שוב לא הק שיב
לנער, הוא גילה, במרחק כמה קי לומטרים
דמות הולכת מזרחה. המכונית
דהרה קדימה כ שרובי נוסעיה כוונו. הד מות
המרוחקת התקרבה, הפכה בהירה
יותר, נעצרה. במרחק כמה מאות מט רים
עמדה גם המכונית.

הבדואים והחיילים קפצי
מהמכונית, הסתערו לעבר ה־

דמות שקפאה תחתיה בתמ־הון.
הדמות הזדהתה כאברהים אבו ניט־פה,
נציג המושל, נושא תיק העור המ כיל
את הניירות הממשלתיים שהוא מח לק
בין אהלי הבדואים. הרדיפה אחרי ה מסתנן
נכשלה. שייך אחמד הזמין את ה סרן
ואת חייליו, כפיצוי, לארוחת צה רים•
אולם בפיו גם פיצוי נוסף :״אין
דבר, הוא עוד י חזור, ואז נתפוש אותו ! ״