גליון 737 מתאריך 13 בדצמבר 1951

אוביקטיביות של העתון. כיון שהורות לה אני
מקבל ידיעות אמיתיות ביותר. אך מאמריכם על
הימאים לא נהניתי ביותר. התפלאתי שהעולם הזה
שש להנן על הימאים ה״אומללים״ הללו, המסכנים
שההסתדרות מפקירה אותם.

העורך :
אורי אבנרי

עורך משנה :
שלום כה ז

עורך תבדת :

עורך סגנון :
דב איתן

ד ו ׳12

צלם ראשי :

השבועון המצויר
לאינפורמציה
המערכת והמנהלה :
רחוב נייקסוז
(ליד תיאטרוו
ת.ד ,136 .טל.
מען למבדקים:

.8תג־אביב
״ אהל״)
וזמני) 66785
״עולספרם״

מו״ל: העולם הזה בעיים ;

כתב ראשי :
אהרן דולב

דוד רוביננר

עורכי מדורים :
מיכאל

אלמז,

יחיאל

בשן, ניצה נבי,

איתמר עילם.

משתתפים קבועים :
יעקב ביתן,

רפאל חייט, פילים טיארי,
רפאל סלע, יעקב צליל.

יצחק

לבני,

סופרי חוץ :
דוד

בן־דוד.

גבריאל

דפום ישראל בע״מ.

דנון.

שמואל

מירון.

הפצה: סלם בע״מ.

כאשר נפרדתי לפני שלושה חודשים בשדה
התעופה לוד מסרן דוד בן־דוד, הג׳ינג׳י שנ אות
לעסוק מלבד השתלמות בהנדסת עיבוד
המתכת באוניברסיטת מלבורן, אוסטרליה, גט
במסירת דו״חים שוטפים על המתארע במזרח
הרחוק, היר, זה מאורע כפול־חשיבות: המ טוס,
שהטיס את דוד
היה המטוס האחרון
שחברת התעופה ה הולנדית
ק.ל.מ. הטי סה
דרך לוד. מאורע
חשוב שני: הופע תו
הראשונה של סי פר
חוץ ישראלי ק בוע
במזרח הרחוק.
מלבד העובדה ש־העתונות
הישראלית
כמעט ואינה מכסה
הרחוק
את המזרח
בו חייה כמחצית ה אנושות
היא התעל מה,
שלא באשמתה,
משך שש שנים הא חרונות
מהיבשת ה חמישית,
אוסטיליה,
שחייליה כבשו בפר שים
את ארץ ישראל של פיקודו תחת עליה,
אלנבי, הגנו
בהופכם חביבי הי דוד
שוב,
במלהמת העו לם
השנייה.
כשהתעמק מי שהיה מפקד פלוגת מכונות
ירייה בצה״ל בשעת הטיסה בספר צבאי שתי אר
את מהלך הקרבות בין צבאות צפון אר־צות־הברית
לדרו מן לפני 90 שנה (עיסוקו
החביב של דוד) חשדו בו כמה מהמארחות
היפהפיות של ק.ל.מ ,.בנות הולנד דקות גזרה
ובלונדיות (כותב דוד :״כל אחת מהן הי תד,
יכולה להיות מלכת־יופי כי הוא קצין
צבא גרמני הנוסע לג׳קג׳קארטה, בירת הר פובליקה
ד,אינדונזית, כדי לקחת חלק באימון
צבאה.
אחר שדוד הכחיש בתוקף באחת משבע הל שונות
(עברית, ערבית, רוסית, פולנית, אנ גלית,
צרפתית, גרמנית) בהן הוא שולט, חשד
זה וצ׳יזבת למארחות על מעלליו בגבעתי,
הפך חביב נוסעי המטוס. הוא הגיש להם לשם
הברת יתר את גליונות העולם הזה 725ש הוקדשו
לביקורה של איבון דה־קרלו בי שר אל
והכילו גם את סיפור חייו של דיד.

ברדתו בשדה התעופה טהרן הוקף עתו־נאים
איראניים שהסבירו לו (בפרסית, בר,
טרם השתלם דוד) את בעיות הלאמת הנבט.
כדי לא להחשב בלתי־אדיב נענע את ראשו
בלי הפסק לאות הסכמה, חילק חיוכי ג׳ינג׳י
מקצועיים. אולם כשירד בתחנתו השלישית,
בומביי ההודית (אחר חנייה קצרה בקארצ׳י
הפאקיסטנית) נאלץ לקבל עליו את חסותו
הטובה של אחד מעורכי האינדיאן ניוז, חברו

כשהוא מלווה ארבעה עורכים מאנשי ד,איני
ד־אן ניוד סייר משך יומיים (עד הופעת המ טוס
הממשיך לסינגפור) בבומביי, הולעט עש רות
תבשילי אורז למיניהם המגוונים, ביקר
בבתי־מקדש אין־מספר, שמע הרצאות אין־
סיף על בעיית קאשמיר וניפאל וגדולתו של
ג׳ווהרלל נהרו.
אחר שהועמס מז ומשי
כרות
שנהב
הודיים נפרד מהחב רים
למקצוע, המצ פים
לתגמול בהופי־עט,
באחד הימיב, כ שם
שהופיעה משל חת
מטעם משרד ה חקלאות
ההודי לחקר
השואתי של ההתיש־בות
העברית במשרד
החקלאות הישי־אלי,
במערכת העולם הזה,
תל־אביב. אולם מז כירות
המערכת תצ טרכנה,
כנראה, לח כות
ז מן רב למדי עד
שג׳נטלמנים הודיים
דוברי אנגלית במב טא
הינו וסטאני יוט עו
במערכת. הסיבה:
למחרת עזיבתי של
דוד התגייסו כל חב כן־דוד

מערכת האינדיאן
ניוז, למסע הסברה
בין האברים ההודיים שיארך כשנה.

כשסיים דוד את סיורו במזרח הרחוק (מלא־ייה,
בורמה ויפאן) וחזר למושב הקבע שלו
במלבורן, אוסטרליה, שלח לנו את רשמיו
הראשונים מאותה יבשת, בהם הסיפור המ שעשע
על התמנון מאיי פיג׳י (העולם הזה
.)732 אחר שביקר בפרלמנט (העולם הזה ) 736
ונוכח בשערורית האוזניות המקולקלות הוז מן
על־ידי לשכת ראש־הממשלה להעזר בה
בסיוריו באוסטראליה, לראיין את ראש־ד,ממ שלה
עצמו, רוברט גו ר דון מנזים.
שעה שדוד היה צריך להופיע לר איון חשק
לעלות למשרד ראש־ד,ממשלה במעלית ילא ב מדרגות
כמקובל אצלו וכמובן שהל קלקול
ברשת החשמל העירונית שעיכב את המעלית
בין הקומה השלישית והרביעית בלי שדוד
ומלווהו, סגן־אלוף אוסטרלי ששירת בסרן
בתל־ליטווינסקי בקיץ , 1941 יוכלו לצאת
ממנו.
את השעתיים עד לתיקון הקלקול בילו
השניים בנעימים, החליפו רשמים על בתי
קפה תל־אביביים ברחוב הירקון וניתחו את
מסעות גבעתי לש חרור הדרום.
כמובן שראש־הממשלה לא היה במשרדו
כשנכנסו אליו לבסוף. הוא יקבל את דוד
לראיון בעוד כמה שבועות, אלא שהפעם, אני
מניח, לא יסטה הג׳ינג׳י ממנהגו המקובל וי עלה
למשרדו של מר מנזיס ברגל.
מכתבים ביקורת ימית

היה המאמר להיכתב על־ידי חבר מערכת שאינו
בעל דעה שרופה כזאת. וברור שהמאמר דיה נכתב
בפחות התלהבות. עצם העובדה שרוב המקום מור,־
דש לדברי הימאים ולהצדקתם מראה על עזיבת
הקו.

העו7ם הזה כותב את ם קירוחיו בטעם. מוסר אינ פורמציה
ונותן לקוראים להסיק מסקנות. ב״מרד
על הים״ (העולם הזה ) 735 שינה אורי אבנרי את
הקו. וקבע פתות• או יותר את דעתו. התמשיכו
לנלות את עמדתכם? ואם לא, מדו ע? אני תומכת.

בן דרור קדש, חיפה

לא, איין זו אוביקטיביות. עתון המתימר להיות
א וביר,טיבי אינו צריך לפרסם מאמרים ר״יצוניים
כאלה. אם דעתו של העורך נוטה לצד אחד צריך

כקורא וותיק של העולם הזה מיום היווסד המעד־רכת
החדשה הבחנתי תמיד במעלה אחת שהעלתה
את קרנו בעיני, והיא האוביקטיביות? .סרות ש אני
חד־צדדי מאד בהשקפות׳ ,אני נהנה תמיד מה-

אליאורה סוזאיב, תל־אביב

ישראל רביש, תל־אביב
אלא נא, אחי, נצפה לצדק
כך מנהגה של מדינה —
אחד כושי חייב ללכת
זה היושב, נוהג שררה.
יהודה קסמו, חיפה

תודה לתמר
הקטע ״האם ביקשה מים״ (העולם הזה ) 735
זעזע אותי מאד. הכרתי את תמר בשש שנות ה־פלמ״ח
בתל־יוסף. אחרי שההכשרה התפרדה עברה
לתל־אביב כדי להיות בקרבת אמה. כשקרא הפל־מ״ח
לרזרביסטים התיצבנו שנינו, עברנו לריכוז,
לוינו שיירות. נשארנו בירושלים בימי המצור. תמר
התנדבה לרדת לתחנת השאיבה בסרים ו־היתה שם
אחראית לבנות. אחרי המלחמה בקרתי אצלה ושמחתי
מאד שסוף סוף באה פחות או יותר אל המנו חה
ואל הנחלה אחרי שנות הטלטולים.
עם קראי את המאמר בהעולם הזה פשוט זוע זעתי.
האם זו התודה המגיעה לתמר? ..כשהריח
הד״ר ליטבאק את התחלת המאורעות עבר להש תלם
בפאריס, ואחרי שתמר וחבריה השלימו את
המלאכה חזר. כאות תודה לכך שתמר וחבריה
שמרו על ביתו, דרש ממנה 20ל״י שכר דירה
לחודש עבור עליית הנג. ולבסוף הביא?ה צו
הריסה.
אני ומשפחתי קוראים לחברי משמר הנגב (הכ שרתה
של תמר) ולכל החברה לבוא שכם אחד
לעזרת תמר ולהשתדל להטיף לרופא־העצבים מוסר־השכל
ופשוט לחנכו כרי שלא יחזור שנית על פר שה

חמדה סטורין, מושב משמרת

מיסתדרץ כשוחה
תאור פציעתה של רחל, נערת השער (העולם
הזה ) 755 הוא נכון, פרט לכמה פרטים. הצעיר
שכיסה את רחל בהפגזה לא היה בן־המשק (הוא
קיים אז רק 10 שנים) אלא חבר הכשרת המכבי־הצעיר
ש־זיתה במקום. בפני הפצרותיה של רחל,
ששום בחור בריא ונורמלי לא יכול לסרב להן,
לא עמד גם לבי הקשוח. אולם הפנז המצרי החטיא
אותי במקרה ופגע רק ברחל, אם כי סרט נם אותי
בלי כוונה. המומה מפצעיה ומהסיוטים שעברו
עליה משד ארבע שעות, לא יכלה רחל ;הבחין
כאשר נלקחה לאמבולנס.
הבה ונקוה שייפתח דף הדש בתולדותידזם של
חובשי כובעי הנרב לשעבר. פגישה בין אלה שחיו
חזייה מלאת רשמים זו הכרחית היא, ונשאיר זאת
ליזמתה של המערכת.

בעיותיו שד מלצר

צבי לאש, ירושלים

אני פונה אל הציבור בשאלה: היות ואני עובד
כאן במקום צבורי, ורואה הרבה אנשים בעלי שם
עולמי, מה הייתם אתם עושים במקומי בזמן ש־שאבט,
המיניסטר הנאצי לשעבר, הניע הנה והיי תם
•צריכים לשרת אותו? אני עובד כאן כתלמיד
למלצרות.

כי. ג׳י3 .

מנחם לוין, שדה תעופה לוד

תמונתו של בי. ג׳י. השלישי היתה מעניינת ביו תר.
האם הפה אינו דומה בדיוק לפיו של סבו?
חבל רק שלא אמרתם מה יצא מפיו — האם !,רקיע
את האחות בבית־החולים כאויבת המדינה והבל נית?
האם דחה מאליו את הרופא שלא היה פועל
פשוט בסג׳רה? בקיצור, מה היה נאום־הבתולין
של הנכד?

אסתר רבין, טבריה

במו עיני
יחם תלמידי
לימדתי זה זנזן־נזה אנגלית בבית־ספר
תיכון, ליד תל־אביב. רוב הזמן היתה
המחלקה שבה הורי־
!ני בלתי ממושמעת
רעש, בלי ומלאה להשתלט
שיכולתי
על הנערים והנערות
הרעשניים.
לבסוף, עזבתי יום
אחד את המחלקה בכעס
וחזרתי כעבור כשנכנסתי זמן־מה.
ישבה כל המחלקה
רגועה לחלוטין.
תמהתי וביקשתי לדעת מה הניע אותם
לשקט כה מוחלט.
הצביע אחד הנערים, כבן , 14 ואמר :
״הודעת לנו שאם פעם תצא את המחלקה
ותמצא אותנו שקטים כשתחזור, י א חזן
השבץ !״.
הקורא־המורה טריפוליום זוכה בפרס
של — 1.ל״י (בלי שבץ).
שים זרים, ודאי יתעניין נם על אחת במה וכמה
להתכתב עם אנשים מל הארץ. מה כתובתו?

אורה ורינה
יחזקאל הולצמן, שמלאו לו השבוע 18 ושי
הוזמן בינתיים לביקור ביפאן, גר ברחוב
ביאליק, רעננה.
בחובבי כתיבת המכתבים.
סוף סוף נזכרתם
שמחתי לקרוא שישנם חוץ ממני עוד משונעים
לעט. כפי שידוע (או לא ידוע) לכם, ישנו מוסד
בינלאומי המקשר נוער מכל חלקי העולם על־ידי
מכתבים. על מנת שהנוער יכיר אחד את השני ולא
יילחם אחר ננד השני. אם זה יעיל או*לא — לא
כאן המקום להתווכח. הכתובת :

¥011111 0£ 7111 ׳ 113110118 1110., 16 81.
\.ל ¥071;, 1( . 5 .ז\\16י 1300 1י8 1י1.111<0
אליהו שמיר, ת״א

כתי בושת
רצוי שיהיה איזה עתזץ שיהיה אמיץ ויעלה בעיה
זו: עניז בתי־הבושת במדינה. ידועים די מקומות
רבים בהם מתנהל עסק זה בשקט, תהת אפה של
המשטרה. ללא פיקוח, דבר המנדיל את אחוז חולי
המיז במדינה. עומדים בתור, זה דיד זה. נער
סמוק בן 15 ואדם נשוי הבקיא בענית. כדאי שתש אלו
את הקוראים: האם יש לפתוח במדינה כהי-
בושת תחת פיקוח, או שיש להכריז חרם עד בתי-
בושת אלה?

יוסף בן־אפרים, קרית חיים
הויכוח על נושא זה התנהל לא פעם גם
בין חברי הממשלה, אך מובן שהשותפים ה דתיים
מתנגדיס לשינוי החוק, האוסר בתי-
בושת. אזרח היודע על הפרת חוק מצווה ל עזור
בחיסולה.

על משמר הזכר
במאמר אודות סנדאלון! עמנואל מור (העולם
הזה ) 732 מופיעות משמרות נעות. מאשר שמשמר
הנו זכר, מוטב היה לו הופיעו משמרות נעים.

ציפ, צ.ה.ל.
עורן־הסגנון ישתדל להבא לא לערבב את
המינים.

מושב זקנים
הנני נרה שמונה חדשים בירושלים ואח פעם
לא ראיתי עיר יותר מזופתת מעיר זו. האנשים
הגרים בה קטנים, מעוצבנים ומשעממים עד מוות.
פקידי הממשלה העובדים בה מחזיקים בכל כוחם
בדירותיהם בתל־אביב וחולמים כל הזמן על שיבה
לבירה האמתית של מדינת ישראל, תל-אביב. אז
לשם מה הבדופים והדיבורים עד ״הבירה״ ,שב אמת
אינה אלא בית־קברות או מושב־זקנים?

מ. לפישיץ, ירושלים

בלאב — בלאב — בלאב.

הזמנה יפאנית

בתעותם דזזוז 733 אתם כותבים כי יהזקאל
הולצמו החובב מכתבים, מתכתב עם אנשים זרים
בבל קצוי תבל. אנו תושבות שאם הוא כותב לאנ-

לתשומת לב כותבי מכתבים למערכת:
העולם הזה לא יפרכם
שום מכתבים הבאים להגיב על
דפרים שהתפרסמו בעתדנים אחריב
כצורה המגנה או המשמיצה
אותם, אלא כשענין ציבורי היוני
מחייב זאת. מכתבים מסוג זה, מן
הדין שיהיו מופנים לעתונים ש-
פירסמו את החומר המקורי.

השער
כשפגש המורה מאיר שיף, איש העלייה השנייה, שהפך סתת בקבוצת הסתתים, בה עבד גם
דוד בן־גו ריון והיה לאחר מכן אחד ממורדי הסמינר הירושלמי נגד ההוראה ללמד גרמנית
בלבד, את ילידת ר א שון לציון, חסייה, בתיאטרון חובבים (אומר בנם מידד :״בגלל זה אני
חובב תיאטרון קשה היה לדעת,מה יעשו ילדיהם 34 שנים לאחר מכן.
אולם בשנת 1951 כבר היו הדברים ידועים: הבכור, י שו רון, הפך ראש אגף החקירות
של משטרת ישראל והצעיר, מידד, משופם כאחיו (אך עבדקן בחסדי עצמו) הפך איש עט
שעסק מלבד עריכת תפריט והעולם הזה גם בספרות שאת פרייה הטוב ש מעון צהמרא (ראה
ספרים) הוציא, החודש, לרבים.
אומר מידד שגור ש מחיל האויר על סרבו לענוד דרגת ק צינו תו(ו ה עובר כעת קורס מ״כים):
״אני אוהב לעשות מה שכולם אוהבים לעשות. אין לי מיליון לירות, כי אני בזבזן. כל
שיני בפי ומעולם לא הלסתי לרופא שיניים אלא פעם אחת כשעקרו לי שן בינה, בל השאר
ידוע בין כה.״
מידו הגבוה ( 1.78מ׳) הוא חום שיער, אך זקנו השחור הוא בעל כתם ג׳ינג׳י יליד טבק
הסיגארים (סתום-פה, בל שונו של מידה כיוון שבהם הוא סותם לעצמו את פיו רוצה
לכתוב ספרים כיוון שהוא נהנה מעשייתם והגאה על כך כי אחד מארונות הספרים שלו
הוא ארון מתים בעל זגוגי ת (כבסרט שלגייה של וולט דיסני) ושול חנו השחור וגדל־המידות
משמש לכל דבר (כולל: צבירת אבק) מלבד כתיבה, לשמה הוא משתמש בכיסא (המופיע
בתמונת השער).

.העולם הזה״ נזם־ 737

י!גחק יוסף

״מדיע אגחס
מציס לצאת?
הודו הייתי בעל עמדה, עבדתי כמוכר פרמיות
ביטוח ולאחר מכן כפקיד המחלקה הסטטיס טית
של חברת הביטוח,״ סיפר יצחק יוסף,
מזכיר צעירי ישראל בבומביי, שהפך דברם
של עולי הודו, מבני־ישראל (השבט היהודי עתיק הימין
בהודו) ,בקולו הרגוע והאצילי.
קורותיו זהות לאלה של כמה מאות מאחיו שעלו עמו
לפני שנתיים מהודו, התרכזו, ברובם הגדול, בבאר־שבע,
בירת הדרום. מבלי שיהיו נגועי רדיפות (וכיהודים גם כובדו
במיוחד על־ידי שני הצדדים, ההינדים והמוסלמים) ,אך מתוך
כמיהה משיחית כמעט, שעוררה אצלם לראשונה על־ידי חוקר
ידע־עם (פולקלור) ירו שלמי, הד״ר עמנואל אלסבנגר, שביקר
אצלם בשעת שליחות קרן־היסוד לדרום־אסיה, מכרו את כל
רכושם ו ע לו( בדרך האויר) לישראל.
לא התאקלמו ב קי סץ. מאות בני־ישראל, בעלי של שלת
יוחסין יהודית טהורה של למעלה מאלפיים שנה, קמו,
בהזדמנות הראשונה, שבו לישראל, שנראתה להם כמולדתם
הראשונית מתוך כוונה לסייע, כחלוצים (לפי מיטב פירוש
המונח הציוני) בשיקום המדינה.
רבים באו עם משפחותיהם מרובות הילדים (ממוצע למש פחה:
שלושה, ארבעה) ,אחרים, צעירים יותר, עלו בגפם,
מתוך רצון להכשיר את הקרקע להוריהם
שנשארו מאחוריהם, בהודו.
בהגיעם ארצה יצא חלק ניכר להכשרה
חקלאית לאפיקים שבעמק הירדן, השאר
נתפזר ברחבי הארץ. ר,ם לא יכלו להס

פעם הראשונה
עשה גלגל העלייה
סי בו ב שלם, מחזיר־קהילת
יהודים
מ או רגנ ת מי שראל
ל ארץ מוצאם. לדגל
חשיבות המאורע נטש
״העולם הזה״ את דיר
מסירת האינפורמציה
האוביי קטיבי ת אשד
הלד בה כ ל הזמו,
נותן את רשות הדיבור
ל א חד הצד די םעל
מנ תשיסביר את
עמדתו, יביא ב פ ני
הקוראים את הרבדים
הקטנים והגדולים
שהניעו את עול׳ הודו
לחזור לגולה.
בגליון הקרוב נ תן
אותה אפשרות לסוכנות
היהודית, להסביר
את נקודת מבטה היא.

תגל לחיי הקיבוץ, בעיקר, לטענתם, בגלל היחס השח
של החברים הוותיקים, שפגע בהם, כתלמידי מהאטמא ג
וכבני־הודו רודפי־שקט ודברים נאמרים בעדינות, בז
מרובה.
אחר חודשים רבים בהם ניסו להתאקלם באוירת ר.קי
הגיעו לכלל החלטה לנוטשו, לעבור למקום אחר. כשהונ
להם תנאי מחייה ועבודה נוחים בבאר־שבע ירדו אליה כ
עים משפחות ורווקים מספר.
מאוהלי־בד, בהם בילו כחצי שנה, הועברו ל שיכון הן
של העיר, ז כו בחדר אחד למשפחה כשהרווקים נאלצו לה׳
באהליהם. למרות שראו כי גם עולים אחרים, אסופי גל
אחרות, שוכנו לפי אותה מגמה (ראשונות ל שיכון, המשפו
נראה להם הדבר כקיפוח והפלייה מיוחדת והתוצאה: ה נ
רות בתוך עצמם, התרחקות מהסובבים אותם.
לשחורים, להם שחור. ככל העולים האחרים לא•
לריהוט, מלבד הציוד הראשוני המחולק על־ידי מחלקת ה׳
טה של הסוכנות (מיטות וכלי־מיטה) ,י שנו על הרצפה, ע
שמונה נפשות לחדר, מתוך שהכניסו את הרווקים,
האלהים, ברחמנותם ההדדית הרבה, לחדריהם.
אל מחסורם הכללי, שהסתיים במכירת חפציהם האיש
נתלווה יחס גס, יליד־בורות, מצד קודמיהם להתיישבות בך
שבע. כשביקש אחד מבני־ישראל לקנות לחם לבן, נדחה[
ידי החנווני שהצהיר :״לאנשים שחורים
נותנים רק לחם שחור !״
עם שהבינו שההפלייה כלפיהם׳מדומה
בחלקה המכריע ונובעת מחוסר תשומת־

לב ותרבות המפלים, לא יכלו להתגבר על צערם וסבלם האישי, הפכו
מרירים ביותר.
הצורך לבוא כל יום מחדש ללשכת העבודה, לעמוד ב תור רווי
הצעקות והדחיפות, כדי לזכות ביום עבודה נוסף, באם מזלם שיחק
להם, גרם להם דכאון רב. כיוון שלא יכלו לתחר עם שאר העולים־
בהתנהגות לא־מתחשבת־בזולת.
מאידך היתד, לשכת העבודה אחד הגורמים החשובים בחייהם,
היא שדאגה להם לעבודה ובלעדי חותמותיה על פנקסי העבודה
שלהם לא היו זכאים לעזרה רפואית בשעת הצורך.
אחר בקשות רבות וצפייה ממושכת אף זיכתה הלשכה כמה
מבני־ישראל בהלוואות של חמש לירות לנפש ״וזד״״ אומר יצחק
יוסף בצער בקולו הרך כשפניו השחומים מדכאים ,״אחר שהם
מורידים לנו 450 פרוטות (לצרכי מסים, בין השאר) מכל תשלום
ליום עבודה ( 2.750 לירו ת
לזכי־דם, אי־הככה .״אין אנו ש־־כים למפלגה כל שהיא,״
ממשיך יצחק יוסף ,״ואין אנו רוצים להשתייך לפלג כל שהוא. בהודו
לא שמענו מעולם על מפא״י, ומפ״ם, צד״י( ציוני ם כלליים) וחי״ת (חירות).
כאשר כמה צעירים מובטלים הועסקו בימי הבחירות על־ידי הציונים הכלליים להדבקת כרוזיהם
על קירות בתי באר־שבע, נדחו, לאחר מכן, בפנותם לקבל עבוחה, הושמו ללעג כ״קפיטליסטים״ שאינם
זקוקים לעבודה. שוטה אחד אף בינם קומוניסטים.
״אך אנו לא נרגז מעולם,״ מבטיח יצחק יוסף ,״אנו תלמידיו של גנדהי ואין כוח בעולם שיניענו
להכות את מי שהוא. אולם אין אנחנו יכולים לשאת יו תר בחוסר־היחס, בקיפוח, בהפליות.״
לרוב הם מוצבים (ככל עובדי באר־שבע) למקומות עבודה הרחק בנגב ובערבה, כבורנוב, עין־חצב,
באר־אורה, ותמיד נראה להם כי מנהל העבודה בוחר דווקא בהם לעבודות הקשות והבזויות ביותר.
גם השיטה המסובבת של הנ(שת עזרה רפואית הנובעת מצמצום שירות קופת־החולים של הסתדרות
העובדים לבעלי פנקסים מסודרים בלבד פגעה בהם: עוד מובנה להם דחייתה של קופת־חולים לטפל
בחבר שפנקסו לא מבוייל, אך הסתלקותו של בית־החולים הדסה מהגשת כל עזרה, אלא אם כן בידי
החולה פנקס עבודה של הלשכה זעזעה אותם, ברגשותיהם, לחלוטין.
מעשה בשבעה עובדים ש חזרו במכונית מבאר־אורה והפכו קרבנות תאונה. הם נלקחו לחצר הדסה,
שכבו בה זבי־דם משך שעתיים, לא זכו לטיפול רפואי בגלל שלא היו עמהם פנקסי העבודה המבויילים.
רק כאשר תיירת אמריקאית עוברת־אורח התערבה אצל מנהל בית־החולים הוחל הטיפול בנפגעי־התאונה
ונלקח צילום־רנטגן של רגלו הנקועה (או השבורה) של אחד הנפגעים שלא היה בידו סך של
לירה אחת שנדרש ממנו לפני לקיחת הצילום.
3יצול ימות השמש. בפתח חדרה מצטופפת קבוצה טיפוסית של בני־ישראל, מרובי הילדים, חייכנים
ואוהבי שקט. בהעדר מקומות עבודה קבועים שוהים רוב הגברים כסחצין ז השבוע בבתיהם. הם הולכים
בטלי׳ וממלאים, בימי החורף, את חדריהם יחד עם ילדיהם. כל יום שמש מנוצל ליציאה מחוץ לחדר.

מירוץ ארור
כאשר עלתה הנבחרת
ההודית למכבייה השלי שית
למטוסה בבומביי
נתברר ני למאיר נסים,
תקוות הקבוצה לאליפות
מירוץ האופניים, אי! מ קום
במטוס. לאחר התיי עצות
קצרה בשדה הת עופה
נמצא הפתרון: במסלול
ההמראה הקרוב
התכונן מטוס ארבע־מנו־עי
להמריא אף הוא ליש ראל.
הוחלט לצרף את ה ספורטאי
לנוסעי המטוס
— קבוצת עולים הודיים
בדרכם לישראל.
בלוד הגיעו שני האוי־רווים
זה אחר דה, מאיר
הגיש את דרכונו לאחד
הפקידים שניצבו בשורה
ארוכה, קיבלו חזרה עם
חיתמות שונות ומשונות.
הוא נטל את הדרכון ורץ
בשמחת לחבריו. אילו
ידע כי חותמות אלה הכ ניסו
אותו לרשימה הא רוכה
של קבוצי־גלויות
היה מצב־רוחו מן ה סתם,
פחות מרומם.
במקום
זנ ה כאשר חמישי ב מירוץ האופניים
נפלה רוחו עוד יותר. או׳
לם לנקודת השפל הגיע
כעבור ימים אחדים בעמוד
הנבחרת ההודית ל טוס
חזרה. פקיד חברת
הנסיעות הודיע כי אין
לעולה־קבע רשות לעזוב
את הארץ. משך השנה
מאז השתכנע שחלפה מאיר מאמתות הדברים,
התיישב בבאר שבע, אך
מתעתד לשוב עם בני־עדתו
להודו,

ן פילה, נוסח הודו. משפחתו של יצחק יוסף, היושב בפינה הייונית,
י מסבה לארוחת־צהרים (פילה מטוגן לפי שיטה הודית) .היא מארחת
שני חברים רווקים, שוכני המעברה, המתבלים את סעודתם בקארי מפולפל.

113
שניים הכובע,
שנורה

שעלו. החשמלאי דוד נושה פנקאר, חובש
וחברו ב ך ציון סולומון, שנפצע ברגלו ייקלע
על־ידי מסתננים, עלו לפני שנתיים מהודו.

כשנכנס המנהל אל שבעת הנפגעים ובני עדתם שהת קהלו
בינתיים בהדסה והתנצל בהסבירו את העיכוב
באי־הבנה מצערת, זעמו בני־ישראל, שאלו (באנגלית מצו־יינת,
שהיא ל שון אמם השנייה של כל הגברים מבני־ישראל)
:״כיצד יכולה להיות אי־הבנה כאשר בני־אדם
מוטלים פצועים וזבי־דם?״
כבוקר, מתהתינוק. כמה ימים לאחר מכן שו ב זועזעה העדה הקטנה
על־ידי ד,עקרון ההודי המקודש גם להם להגיש עזרה לכל הנצרך לה. אם לתינוק
להכניסו לטיפול במרפאת קופת־חולים שעה שבעלה
בן חודש שחלה ניסתה
עבד בבאר־אורה, אך לא נתקבלה כיוון שפנקס בעלה לא היה בידיה.
אחר שנדדה ממקום למקום, נואשה וכיוון שהיום היה יום ששי, נאלצה
לחכות, אחר שוב בעלה, עד יום הראשון. אך בבוקר מת התינוק.
לא טוב מזה היה חלקה של אשתו של. יצחק יוסף עצמו, שהוצאה (מחוסר
מקום, כנראה) חמשה ימים בלבד אחר לדתה את בנה הרביעי מבית־ד,חולים,
למרות היותה חולה וחלושה .״ואחר כך היתר, חולה מאד,״ סיים יצחק יוסף,
ממורמר וכאוב.
בית־הספר המקומי אינו מקבל את ילדיהם, הם נאלצים למוסרם לבית־הספר
של המיסיון האמריקאי שנפתח בעיר (אומרת מחלקת החינוך של עיריית באר־שבע:
להד״ם, בבתי־הספר בעיר מקום לכל ילד החייב לבקר בו לפי חוק
חינוך חובה, אולם בני־ישראל אינם שולחים את ילדיהם לבית־הספר הממשלתיים
במתכוון, מבכרים שיבקרו בבית־הספר של המיסיון הבפטיסטי, ששפת הוראתו
היא אנגלית, החשובה במאד לבני־ישראל).
אם זקנה שבנה גויים לצה״ל, לא זכתה להענקה החודשית המקובלת, למרות
שבנה היה מפרנסה היחיד, נאלצה להסתפק ב־ 500 פרוטות ליום, שכר שמירה
על תינוקה של אחת מפקידות סולל־בונה בבאר־שבע. בכך הופר, לעיני כל בני־ישראל,
עקרון כיבוד ההורים, החשוב להם ביותר.
כאשר אחד מבני־העדה, משתמט, נתפש בשעת סריקת המשטרה הצבאית
וחוייל, לא קבלו קרוביו, שחששו כי נרצח על־ידי מסתננים, כל הסבר מניח את
הדעת על מקום הימצאו, נרגעו רק כעבור שבועות כשהופיע לחופשתו הראשונה.
כמות, לאאיכות. חוזר ומודה דברם של בני־ישראל :״אנחנו באנו
ארצה כחלוצים. ידענו כי משבר כלכלי וחברתי חמור עובר על המדינה. היה
ברור לנו כי האנשים הפוגעים בנו במעשי יומיום קטנים ומבזים, אינם אלא
בערים, שוטים חסרי־תבונה. שוב אין אנו יכולים לעמוד בכך. עשינו כל שיכולנו
משך השנתיים מאז עלינו ארצה׳להסתגל לנוהג בני־הארץ, להבין כי הם אינם
פוגעים בנו במתכוון ולא הצלחנו.״
לכן החליטו רובם (כ־ 60 אחוז) של בני־ישראל ל חזור להודו ורק אלה שמכרו
כל רכושם וניתקו את כל קשריהם יישארו כאן.
כשהושמעו דברים אלה אחר הפגנות ושביתות־שבת בבניין מחלקת הקליטה
התל־אביבי, לסיום הסכמת הסוכנות היהודית להשיב את בני־ישראל להודו (על
חשבונה) באם לא יעלה בידה לשפר את תנאיהם ולהשביע את רצונם תוך
חודשיים, הצטער ד״ר עמנואל אולסבנגר, המלומד בן ה־ 63 שהעלם מהודו.
יו תר ממנו הצטערו אלה שראו בכך את כשלמה המוחלט של שיטת ההעלאה
(אשר אותות ראשונים לכשלונה כבר נתגלו לפני שנתיים עם שיבתם של כמה
מאות מיוצאי הונגריה ומארוקו לארצותיהם) שעיקרה האחד הוא: כמות, לא
איכות.

במדי ] ר.
העם
3ל ה שאד הדוו־ו־ו
משך שבוע ימים י שבו אזרחי המדינה ליד
120.000 מקלטי הרדיו בערים, במושבות, ב קיבוצים
ובמעבדות, המתינו כמה פעמים ב יום
ל שידורי החדשות (בחצי תריסר ל שונות),
ציפו לידיעה: מצב בריאותו של הנשיא.
פה ושם נודע, מפה ל אוזן, כי מוסדות צי בוריים
מסויימים נקטו בסתר באמצעי זהי רות,
לכל מקרה שלא יבוא. אולם מעולם לא
חיכה הישוב בדאגה רבה כזו להטבת מצב
בריאותו של אדם כאשר חיכה עתה.
לעומת דאגה גדולה זו החוירו כל שאר ה מאורעות:
תקציבו החדש של שר האוצר
מאורעות
(ראה המשק) ,הויכוח העקר על
מחנה ג׳למי ואף הודעתו של הד״ר אמיל
שמורק, השופט שהוחרם ע״י הגנבים, שהת פטר
סופית מתפקידו. רק המרד הימי הגדול,
שנכנס לשבוע החמישי, הוסיף ל עורר רגשות
סוערים.
אחרי הרבה מאד ז מן שוב הרגיש האזרח
את עצמו עומד פנים אל פנים עם ההיסטו ריה
הגדולה. סימני השחיתות והתנצחות ה מפלגות
נראו קטנוניים ומכוערים אף יו ת ר
מן הרגיל. היה דרו ש המשבר בחייו של האיש
הגדול כדי להחזיר מעט חוש של פרספקטיבה
לאנשים הקטנים.

סד. כאשר נפתחה הפקולטה לרפואה של ה אוניברסיטה
העברית לפני שנתיים נערכה
קבלת פנים רבתי בגן העיר בירושלים וכל
אישי המדינה והחינוך כיבדו את קהל הנוכ חים
בנאומים וורודים וחזוניים.
כאשר סיים המחזור הראשון של אותה
פקולטה את לימודיו לפני שבוע לא שמע
כמעט איש על המאורע 17 .סטודנטים התכנסו
בחדר האוכל של בית־חולים זיו בירושלים
לקבל את ברכות מוריהם ותוארם החדש :

כל משרד הבריאות לגייס כל רופא גו מר ל שנת
שירו ת במעברות.
התעניינות זו של משרד הבריאות בעתיד
הרופאים לא הגיעה, בכל זאת, עד כדי שיגור
נציג המשרד למסיבת הסיום של המחזור.
ד,אוירה בחדר האוכל היתד, רחוקה מלהלום
את המאורע ולא כל הגומרים נכחו — כי
רק באותו בוקר הודיעו להם על המסיבה ולא
כולם היו בעיר.
ד״ר דרייפוס, סגן מנהל הדסה, מרצה בפ
דרכי
חיי
התסביך נפ תד במוו ת
כשהגיעה אסתר הלסטוק לפני כשנתיים ל ארץ,
היתד, בסוף שנות השלושים שלה, גל מודה
ובודדת, צמוקת גוף ולחיים. רק שרי דים
נשארו בפניה להעיד בה שהיתה בז מן
מן הזמנים יפת־מראה, ומאחורי גבה טרגדית
חיים שלמה.

הנשיא
״חן לו השם רפואה!״
לפני חדשיים הצטופפו אלפי אזרחי לונ דון,
משך שבוע ימים, סביב חומות ארמון
בקינקגהאם כשהם בולשים בחרדה אחר תנו עת
האישים הבלתי־פוסקת שהפכה את סבי בת
שער הארמון לאחד המקומות ההומים
בעולם. ההסבר: מחלתו של המלך, ג׳ורג׳
חששי, לחייו גילו נתיניו חרדה רבה, כש רבים
מביניהם לא משר מרחבת הארמון
משך 24 שעות היממה.
שבועות מספר לאחר מכן, כשנפל נשיא
ישראל, הד״ר חיים וייצמן, למשכב היה
הכביש הצר, בצפון רחובות, המוביל לארמון
הנשיא שומם ועזוב. ליד רחבת הארמון לא
נראתה נפש חייה, פרם לשלושת שוטרי
הקבע שניצבו דום בשער הכניסה, שעה ש מכוניתו
של פרופיסור שמואל צונדק, הרו־פא־המומחה,
עברה אותו בדרכה לעיר.
תימניה זקנה, ילידת רחובות, חצתה את
הכביש בדרכה למרכז המושבה, ניגשה אל
אחד השוטרים :״נכון שהוא מרגיש טוב
היום? י תן לו השם רפואה !״
בתוך הארמון עיינה וורד, ,וייצמן במאות
המברקים שנתקבלו מכל חלקי העולם וה ארץ,
כשרופאו האישי של הנשיא, הד״ר משה
יואל, נם בחדרו.
יוסקה, נהגו הפרטי של הנשיא, יצא במ כונית
לרחובות, בי שר :״הנשיא מרגיש
טוב יותר,״ אך טרם מחר, את ארשת הדאגה
שהסתממנה בפניו בימים האחרונים.
חינוך הפטישים בכד ואת הספיקו
אדם שנכח בשתי המסיבות לא היה מעלה
על דעתו כי שתיהן נערכו לכבוד אותו מו

האוצר אליעזר קפלן עם אורחים אמריקאים•
כלכלה +תוסר
דוקטור לרפואה.
עם פתיחת הפקולטה, אשר חסרונה ניכר
מאז יסוד האוניברסיטה ב־ , 1925 נרשמו שתי
קבוצות. האחת בת 50 איש אשר חסרה להם
שנת לימוד לקבלת התעודה או שסיימו את
לימודיהם (באוניברסיטות חו״ל) אך לא הס פיקו
לקבל תעודה. יחד עמהם נרשמה קבו צה
שניה בת 24 איש אשר חסרו להם שנ תיים
לגמר הלימודים.
מחזור זה, שלא בדומה לר א שון אשר רק
השתלם, עבר לימודים ממושכים, נחשב למח זו
ררא שון למעשה. הוא היה מורכב בעיקר
מעולים חדשים, לרוב סטודנטים מיוגוסלביה
או בולגריה, כלל שני צברים בלבד שלמדו
בחו״ל והפסיקו את לימודיהם עם פרוץ מל חמת
העצמאות. מכיוון שלחלק ניכר ביניהם
לא היה כסף, למדו בפקולטה ללא תשלום,
התחייבו במקום זה לשלם את שכר הלימוד —
80ל״י — בתשלומים לאחר שיתחילו לעבוד.
לפניהם עומדת עוד שנה של השתלמות
מעשית בבית־חולים, טרם יוכלו לעסוק בר פואה
באופן עצמאי. מלבד שנת השתלמות
זו קיימת תכנית להצעת־חוק אשר לפיה יו
קולטה,
הזכיר לרופאים הצעירים כי
לימודיהם לא היו לשם המדע בלבד,
לשירות האנושות, להקלת סבלה. בצד
פרופסור דוסטרובסקי, דיקן הפקולטה
בחרדה את מספר הנוכחים.
עיקר אלא ישב ומנה

לא רחוק ממנו, על שולחן הנשיאות היו
מונחים פטישי־ניירולוגים קטנים, שי הפקול טה
למסיימים.
״כמה סטודנטים ישנם?״ שאל אחד המר צים
מן היושבים לידו.
״, 17״ היתד, התשובה.
״טוב. חששתי פן יבואו כל ד .21:,יש לנו
רק 17 פטישים.״
המשק משיח ר כו ב דו ל ד
ח״כים מעטים בלבד, ביניהם יו תר חברי
אופוזיציה מאשר אנשי קואליציה, נשארו ב יום
הרביעי, האחרון לשלושת ימי הדיונים,
בו הם מקדימים לנטוש את הכנסת, באולם
הישיבות שעה ש שר האוצר, אליעזר קפלן,
נשא את נאום התקציב שלו, בו הרחיב מל בד
פירוט עובדות כלכליות גם על גורמים
מוסריים ומדיניים. הוא הבהיר דבר אחד :
מטבע ז ר מרובה (ובעיקר: דולרים) עתיד לז רום
למדינה, יבריא את המשק יחד עם מאמ צים
והקרבות מצד התושבים.
אזרחי המדינה כאשר עברו למחרת על ה טורים
הארוכים גדו שי המספרים ב־ 18 עתו־ניהם
היומיים, לא חכמו ביותר, לא הובהרה
להם התמונה הכלכלית של השנה הקרובה,
כפי שצויירה בנאום רב־החידושים של שר
האוצר.
שר האוצר החליט לצאת במסע לספיגת עו דפי
הכספים מהאוכלוסיה כדי להמעיט בכך
את לחץ הצרכנים על המצרכים המעטים ה נמצאים
בשוק. לשם כך הוא יסתייע בהגדלת
מסי העקיפין ; קביעת מחירים גבוהים יו תר
לסחורות תצרוכת ; קביעת שער גבוה יותר,
מתאים יו תר למציאות, לדולר בו נרכשות
הסחורות המיובאות ; עידוד הגדלת הייצור
על־ידי הנחות במם ההכנסה הבאה מעבודת
שעות נוספות ; הנהגת עבודה קבלנית שהצ מיד
את השכר לפריון העבודה ולבסוף: אי זון
שלושת התקציבים (רגיל, פיתוח ובט חון)
מבלי להשתמש יותר במכונת הדפסת
שטרות הכסף ולמנוע בכך הזרמה נוספת של
כספים לידי ציבור רב־אמצעים ומעט־מצר־כים•,

* מימין: גיחף מרטין, מנהיג הסיעה הר־פובליקאית
בקונגרס ; משמאל: ראש ועדת
הבחירות של המפלגה הרפובליקאית.

בעלה נהרג על־ידי הנאצים באירופה ולא חר
טילטולים ממחנה־הסגר אחד למשנהו,
נסים ונפלאות של התחמקויות ממוות, מכות,
בריחות וחיי יערות, התחילה נפשה נפגעת
בתסביך רדיפה. לעתים דומה היה לה שחציו
של העולם הפך לה עורף ואילו החצי השני
רדף אותה. כשנתפסו־ ,אנית המעפילים שהי תר,
עליה, בדרכה לארץ, על־ידי הבריטים ונג ררה
לקפריסין, היה לה הדבר לאות שאמנם
נרדפת היא וכזה הוא גורלה. לאחר חודשים
מרובים של ציפיה מאחורי גדר התיל במח נה
ניקוסיר, שבקפריסין, ירדה, עם קבוצה
גדולה של עצורים, לחוף ישראל.
אך גם בחוף־מבטחים לא היד, די עוצמת־נגד
להשריש ממנה את תסביך הרדיפה, שעד
אז השתלט עליה, לא נתן לה מנוח. בבית
העולות, שמאחורי קולנוע נוגה, יפו, נת קבלה
אסתר בסבר פנים יפות, שהיה בו
הבדל קיצוני ליחס שהיה מנת חלקה כיהודיה
באירופה המנואצת. היא התחלקה בחדר גדול
עם ארבע עולות חדשות והחלה בחיים חד שים.
המטרה: לשכוח, להבריא בגוף ובעי קר
בנפש. מטרתה עלתה לה רק בחלקה.
בנפשה נשארה נגועה בתסביך רדיפה שהע מיק
בה שו ר שיו מכדי שתוכל לד,חלץ ממנו
במעט ר צון טוב. עד מהרה עמדו הכל על
כך. אם כי חברותיה לחדר והנהלת בית ד,עולות
השתדלו להקל מעליה, לעתים לא
היה הדבר עולה בידן, שעה שדברים פעוטי־ערך
עוררו בה סבל, הפעילו את תסביך הר דיפה
.״תמיד היא מדמה שאנשים רודפים או תה,
שיש לכולם משהו נגדה,״ אמרה מנה לת
המוסד .״ולמרות כל מאמצינו לשכנע או תה
להיפך, לא הצלחנו.״
כשנתיים ימים התגוררה אסתר בחדרה שב-
בית־העולות עד אשר, באחד מימי השבוע
שעבר, הוחלפו סדרי החדרים במוסד. אסתר
הועברה מחדרה שבקומה השנייה, אל אחד
מחדרי הקומה השלישית. משך היומים שלא חר
ההעברה היתד, אסתר אומללה מכרגיל.
חלק מהבאים אתה במגע הרגיש שמשהו מת רקם
בקירבה, אלא שאיש לא שם לבו לכך
במיוחד. בבוקר היום השלישי שלאחר ההעב רה
התברר לרבים שההעברה מחדרה הישן
שהסתגלה לו, לחדר חדש בקומה השלישית,
היתה גורלית. אסתר חיכתה עד שיתפנה
חדרה מארבע חברותיה, שיצאו אשר, לעבודת
יומה, נכנסה, סגרה את הדלת על מפתח, פת חה
את החלון הפונה לרחוב, קפצה דרכו למ טה•
כעבור שניות מעטות היתה גופתה סרו חה
על הכביש שמאחורי קולנוע נוגה, בין
עשרות סקרנים, ללא רוח חיים.
(הנזשן בענזוד ) 10

״העולם הזה״ מס׳ 737

המרד
התחרות טדם נסת*! ה
נדמה שהתחרות נסתיימה. אחד המתאגרפים היה מוטל
על הארץ, מוכה, כשהשופט סופר בשאננות עד עשר. אולם
בהגיע המספר תשע קפץ לפתע המנוצח מן הארץ, הסתער
על יריבו, הגדול ממנו פי כמה, הנחית עליו מהלומות מו חצות•
זו היתה תמונת המרד הימי בשבוע זה.
ביום החמישי האחרון דמה בית יורדי־הים ברחוב העצ מאית׳
חיפה, בו שוכנת מפקדת המרד, לבית קברות. ימאים
מעטים הסתודדו בפינות ובמסדרונות, שוחחו ביניהם בקול
נמוך. נראה היה כאילו המאבק הגדול מתקרב לקצו, כאילו
הצליח הועד הפועל של ההסתדרות להכות את המורדים
שוק על ירך. מוכים מכל הצדדים, התכוננו הימאים לסוף
הבלתי־נמנע.
כעבור חמשה ימים דמה בית יורדי־הים ברחוב העצמאות,
חיפה, למרכז־העצבים של מחנה עטור־נצחון, כשימאים עלי זים׳
טופחים איש על גב רעהו ומתלוצצים בקול רם, משוח חים
על המשך המאבק עד לנצחון הסופי.
מה גרם לשינוי קיאוני זה? גורם אחד ואיש אחד. הגורם: המקצועיות כמה מברקים, שהודיעו על תמיכת האגודות
בחו״ל בימאים. האיש: צעיר בן ,28 בעל פני נער ותלתלים,
בשם אייק.

הראע ה\דול הוחמץ
בליל הששי, בשעה 10 בלילה, צילצל הטלפון בחדר הקטן
בקומה החמשית של בית יורדי־הים, המשקיף על פני הנמל.
מלח מנומנם, ששמר במקום בשעות הלילה, הרים את הש פופרת.
לפתע הזדקר, כמחושמל. הדבר שחישמל אותו לא
היה תוכן הדברים, אלא הקול. הוא הכיר אותו היטב. היה
זה קולו של יוסף אלמוגי, מזכיר מועצת פועלי חיפה, אשר
הימאים רואים בו אויב־המוות, שליח־השטן בכבודי ובעצמו.
כעבור שעה הופיע יוחנן כהן, יליד גרמניה בן ,23 קצין
מזכייו ת־שני
של צפונית, איש הפורצים, שנבחר כחבר
המשנה לשעת חירום (אחרי גיוס חברי המזכירות הראשונה
לצבא) .הוא התקשר עם המספר ,4662 ביתו של יוסף אל מוגי•
מסר לו המזכיר: חברי נציגות הימאים המוחרמת
מוזמנים להופיע אצל מרדכי נמיר, מזכיר ההסתדרות, לנן ח־רת
היום. להזמנה רשמית זו צירף יוסף אלמוגי הזמנה פר טית:
הוא מוכן לקחת את השובתים (״אויבי המדינה״) במ כוניתו
הפרטית.
למחרת היום התאספו במשרדו של מרדכי נמיר אותם הא נשים
שנפרד מהם לפני שבועיים, באמרו :״די, אתכם לא
אדבר עוד לעולם בסך הכל התקבצו 12 מפעילי הימאים,
מכל קצוות הארץ — נמרוד אשל ממחנה הצבא בו חוייל,
אריה זיטנפלד מירושלים, שם ״עיבד״ את חברי הכנסת.
ד,־ 12 הרגישו שהמשחק אבוד, לא ביקשו אלא צורה נאו תה
להיכנע. התנאי שהועמד להם היה נירא: עליהם לשאת
ולתת עם חברי הועד שקם כדי לארגן ארגון חדש של ימאים,
נגדם. בועד זה היה חבר: יוסף אלמוגי. כן היה חבי בו :
שאול אביגור, איש כנרת, הנערץ ע״י כל וותיקי ההגנה.
הימאים קיבלו את התנאי. העתונים הנאמנים לראשי ההס תדרות
(וגם הארץ) הודיעו את הבשורה המשמחת: העניין

נגמר, הימאים ניכנעו.

לאמץ את כל הכחות להמשך המאבק. הרגע הגדול הוחמץ.
אמר יוחנן כהן, בעל החולצה המשובצת, הדומה להאמפריי
בוגארט :״אין זה אלא שלב נוסף במאבק. אפשר לקרוא לו :
מיבצע שלום. תחילה בא מיבצע מפירי־שביתה. הוא נכשל :
רבים ממפירי־השביתה הוחלפו בנמל הראשון בימאים זרים,
והוחזרו באוירונים ארצה. אחר כך בא מיבצע משטרה :
הימאים הורדו בכוח מן האניות. הדבר נכשל: הימאים המו רדים
המשיכו לשבות על החוף. אחריו בא מיבצע צבא :
הימאים גוייסו בהמוניהם בצבא. גם הוא נכשל: הימאים
העדיפו לשאת את מדי צה״ל מאשר להיות ניבזים בעיני
עצמם. עתה בא מיבצע שלום: הנסיון ל שבור את החזית
כגי שו שי שלום מדומים, כשמציעים למעשה פחות מאשר
הציעו לנו לפני שלושה שבועות. אולם גם הוא לא יצליח.״

אעיר א חד ששמו א״ק
אולם גם אחר החלטת היאוש נראה המצב קודר .״כל אנשי
המלך״ היו רבים וחזקים. הימאים היו, כאילו, חסרי־אונים,
כשאין בידם נשק אלא אהדת הציבור, שהשתקפה במפעל
התרומות שעבר על רבבת לירות.
לתוך אוירה זו הומטר פגז, ששינה את המצב מן הקצה
אל הקצה: כמה מברקים שהודיעו כי חזית המלחמה חרגה
מגבולות הארץ, השתרעה על פני ימים ויבשות.
האגודות המקצועיות בצרפת ובאיטליה הודיעו שלא יתנו
יד להפרת שביתה, שלא יפרקו אניות של חברת שווזנז. למק״
הלה זו הצטרף האיגוד המפורסם ביותר במלחמתו ב קומו׳
ניזם: הסי. אי. או. האמריקאי. הקלף אשר שליטי הועד הפו־על
חששו מפניו ביותר, אשר למענו הופעל ראש־הממשלה
שהוקיע את השובתים כסוכני הקומוניזם וכאויבי המדינה,
נפל על השולחן בקול רם.
מצב רוחם של הימאים קפץ בקפיצה אחת מ־ס ל־.100
מברקיהם של הצוותות בארצות חוץ הוסיפו אל השמחה.
הבריק ועד דרומית, השובתת בנמל טריאסט :״קבלנו מברק״
כם — ממשיכים איתן בשביתה — מחכים להוראות — עלו
והצליחו.״ הבריק צוות יפו, השובת בנמל ניו־יורק :״בדרך
לניו־יורק בהגיענו שובתים — שילחו הוראות והסברים
סטופ — נאמנים לכינוס.״ ומעודד ביותר, מברקם של אנשי
צוות מאיר דיזנגוף, שהפליגה אחרי שחברת דיזנגוף חתמה
על הסכם עם השובתים נגד ר צון ההסתדרות :״גם בים אנו
אתכם — מאבקכם מאבקנו — כאות להשתתפותנו במאבק
קבלו את תרומתנו — רווקים חמשים אחוז, בעלי משפחות
עשרים וחמשה אחוז ממשכורתנו החדשית — עלו והצליחו.״
כיון שהימאים בטוחים שצנזורה בלתי״חוקית פותחת את
כל מכתביהם ומברקיהם ואף מאזינה לשיחות הטלפון שלהם,
באו המברקים לכתובות פרטיות׳,כשאחדים מהם אף כתובים
בכתב־סתרים. מברק אחד שהיה צריך להגיע לאגוד הימאים
״טעה״ בדרך, פורסם, במקום זה, בדבר
אולם יו תר מכל המברקים הקפיץ את המוראל של המורדים
מאורע אחד. מסיפון האניה תל-אביב, שהגיעה לנמל חיפה
והצטרפה מיד לשביתה, כשאנשיה מבצרים את הסיפון ומע לים
את הכבש, ירד איש אחד ש שמו היה לאגדה בפי כל
יורדי־הים העבריים: אייק.
רב־חובל יצחק אהרונוביץ, שנולד ב־ 1923 בגרמניה והגיע
לארץ בהיותו בן ,9הוא דמות בלתי־רגילה אפילו בצבור
הימאים, העשיר בדמויות בלתי־רגילות. בהיותו בן 17 ניסה
להגיע מארץ־ישראל אל הצבא האדום, שלחם בהיטלר. במקום
זד, הגיע אל צי הסוחר הבריטי, שרת בחצי תריסר אניות
בכל הימים בהם שרצו צוללות ומוקשים, עבר עם תום המל חמה
לעליה ב׳ ,הביא לארץ שורה של אניות, כשהמפורסמת
בהן היא יציאת אירופה.
לבואו של אייק ציפו השובתים מאז היום הראשון של
השביתה. היה ב רור להם שאייק יעשה משהו. הם לא ידעו
בדיוק ואיך. הם ידעו רק שאייק פיקח כשד, שיש לו כ שרון
טבעי לטפל בבני אדם, שיש לו קשרים אשר אין לכל ימאי
אחר .״הם לא י עיזו להגיד שאייק הוא חבלן ואויב האומד״״
אמר ימאי שנעלב מדברי בי. ג׳י. ואחרי רגע של הירהור :
״ואולי בכל זאת? מי יודע? אם אני, למה לא הוא?״

״ההסתדרות זה אנחוו ! ״
ביום ה־ 30 של השביתה, שעות מעטות לפני שהתכנסו
בתל־אביב ובחיפה עצרות־עם המוניות לתמיכה בימאים, הת כנסו
הימאים עצמם בביתנד בחיפה, כשהם דחוסים באולם
כבתוך קופסת סרדינים, וע שן הסיגריות כר, סמיך עד כי קשה
היה להם לראות את הנואמים. מצב הרוח היה מרומם. מלא
בטחון יו תר מאשר היה אי־פעם מאז ימי השביתה הראשו נים.

זאת ההסתדרות?״ רעם צעיר שחרחר, גבה־קומה,
ש שמו נשמר בסוד (״מכל מיני טעמים, יש לו עניינים עם
הצבא.״) ההסתדרות זה לא חבורת הפקידים• ההסתדרות זה
אנחנו. ההסתדרות זה אלה שיש להם יבלות על הידיים, לא
יבלות על הישבן ! ״
הוסיף אלכס צווירן, מאנשי המזכירות הראשונה :״כל־יום
של שביתה פי רו שו שעליכם לסגור עוד חור בחגורה,
שיש לכם עוד לירה אחת פחות בכיס. אולם עליכם לדעת :
כל יום של שביתה פי רו שו שעוד נמל אחד בעולם נסגר
לפני האניות הנושאות את הדגל הכחול־הלבן.״ הבחורים
שנתנו את מיטב שנות חייהם כדי שהדגל הכחול־לבן ייכנס
לנמלים אלה, מחאו כפיים.

רג־חוכד אייק
+חור אחד בחגורה

הרגע הגדול הגיע. היה ברור שעם מעט טאקט, מעט
אורך־רוח ונכונות לוותר על פרסטיג׳ה עקרה, אפשר להביא
.950
את הסכסוך לידי גמר, כששליטי הועד הפועל ניצחו ב־/0
אולם הדבר לא קם.
בחדרו של שאול אביגור בכנרת התקיימה הישיבה (אמרו
הימאים: למען אביגור נטריח את עצמנו אפילו לאמריקה).
אביגור ואלמוגי העמידו תנאי: את השביתה בארץ ובחו״ל
יש להפסיק לפני כל מו״מ רשמי. אמרו הימאים: זה יו תר
מכניעה ללא תנאי•.אם נוותר על נשקנו היחיד, ניר חץ אל
הקיר. הכינוס דחה את הדרישה, החליט החלטה של יאוש :

״לא נשאל שאדות!״
בקומה החמישית של בית מועצת פועלי חיפה, ברחוב
החלוצות, ישב אותה שעה אדם חום־עיניים, גבה־קומה רחב־כתפיים,
בעל אברים של מתגושש מקצועי: יוסף אלמוגי,
מזכיר המועצה, סרג׳נט בגדוד חפרים של הצבא הבריטי ש נשבה
ביוון וישב במחנה שבויים משך ארבע שנים, האיש
שהימאים רואים אותו אחראי כמעט לכל אסונות העולם.
לאלמוגי, ששול חן הכתיבה שלו מקושט בפעמון ד,אניד,
פאטריה, שפוצצה את עצמה בנמל חיפה, היה הסבר משלו
־מה קרה ברגע המכריע השבוע, כשהשלום התקרב ונעלם
בהתפוצצות. אמר אלמוגי: אין נוהגים לשאת ולתת עם
אנשים השובתים שביתה פראית (נגד ההסתדרות) אלא אחרי
1צ0 שהפסיקו את שביתתם. כג׳יסטה מיוחדת וי תר הועד הפוע
על נוהג זה, מרדכי נמיר קיבל את משלחת הימאים השוב תים
ונציגי מועצת פועלי חיפה אף השתתפו בכינוס המוח רם•
היתד, זאת הכרה,־למחצה. אחרי זה בא תורם של הימאים
לעשות את הצעד הבא. אולם הם לא עשו זאת. במקום להפ סיק
את שביתתם מיד ולהיכנס למשא־ומתן, המשיכו בשבי תה.״
חייך
שליטם של 120.000 חברי ההסתדרות בחיפה (מהם
60.000 עובדים) :״הדביקו לי קרניים, הפיצו עלי שקרים
בלי סוף, אבל אני לא מתרגש.״
מה היה קורא לוא הפסיקו הימאים את שביתתם ונכנסו
למו״מ? אלמוגי היה אופטימי: הכל היה מסתדר בשלום.
אמנם, ההסתדרות לא תפנה את גבה ל״מתנדבים״ שנענו
לקריאתה. אחרי הכל, הם תפשו את מקומם של מתפטרים,
לא של שובתים. אולם מה האסון? יימצא מקום על הים לכל
אחד. ב 0ך הכל יש 330 מתנדבים, אחוז מסויים מהם ינ שור,
את השאר יכול המקצוע לקלוט. יתווספו אניות חדשות לצי

קצין שני יוחנן כהן
— נמל אחד בעולם
הישראלי, יווצרו מקומות עבודה נוספים. לא נגיד למתנדיים •
הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת• אולם גם את
השובתים לא נסלק.״
לשאלה כיצד הוא מתאר לעצמו את סוף הפרשה, נתן בדיוק
את אותה תשובה שנתן חצי שעה קודם לכן אחד ממנהיגי
המורדים: ה ו ^ ישך בכתפיים, שאל ״מי יודע?״

עריק

ל שול חן הכתיבה

האמת היתר, שביום ה־ 30 לשביתה לא ידע זאת איש.
לימאים היתר, תקוה סתומה: אייק יסדר את הכל. לאייק
יש שכל. אייק הוא דיפלומט בחסד. הוא יודע את התשובה
לכל שאלה. יש לסמוך עליז.
מלבד תקוה סתומה זו לא היתד, כל תקוה אחרת. לפי כל
הסימנים היתר, גם בקרב הועד הפועל של ההסתדרות הרגשה
ראשונה של עייפות ראשונה, הרגשה שהעגלה נכנסה באשמת
מישהו לבוץ שאין לו מוצא. אחוות־הברזל של הימאים היש ראליים
היתה הפתעה לכולם. רק מעטים מבין הימאים הא מיתיים
חזרו לעבודתם( .אמר דובר הימאים בנאומו :״אנו
מכירים את הפרצופים האלה. כשהם קוראים את העתון היש ראלי
בטריאסט, הם מצטערים ומתחרטים על מעשיהם. יבוא
היום ויקללו את הרגע בו הסכימו ב־ 12 בלילה לתקוע סכין
בגב חבריהם.״)
האסון היה שלא נראה כל, מוצ א מן הסבך. אפילו הצליחו
להפעיל את כל אניות הצי הישראלי (ביום ה־ 30 של השביתה
שבתו שתיים בחיפה, שלו ש בחו״ל ואילו שתיים הפליגו לפי
הסכם בין המורדים וחברת דיזנגוף) לא היתד, מסתיימת בזאת
השביתה, והמרד הגדול שהרעיש את הציבור יו תר מכל
מאורע אחר בשנים האחרונות ושנתן בידי האופוזיציה נשק
שלא היה עוד כדוגמתו, יישאר במלוא תוקפו.
רבים מבין עסקני מפא״י הסכימו בסתר לבם לדבריו של
חברם שהעיר :״אם הימאים הם שליחי הקומאינפורם, הרי
אין ספק שבועד הפועל קובעים חברי הפוליטביודו. אחרת,
איך אפשר להסביר את התנהגות הועד הפועל שנתן נשק
זה בידי מק״י —מפ״ם?״
האמת הפשוטה היתר״ כמובן, שרק איש אחד יכול היה
לשים קץ לכל העניו, השבוע כמו לפני ארבעה שבועות, האיש
אשר המדינה משלמת לו משכורת כדי שהאניות תפלגנה
כסדרן: דוד צבי פנקס, שר־התחבורה. אולם איש זה, היחיד
שיכול היד, להשיג שלום מבלי שאחד מן הצדדים יוותר על
כבודו, ערק עוד ביום הראשון משדה המערכה, התחבא מתחת
לשולחן הכתיבה שלו, כאילו כל הענין אינו נוגע לו. האח ריות
להתפתחות המאיימת לחפור חור בתחתית הצי הישרא לי
רובצת בצורה ברורה ומוחלטת עליו. אך הוא מצא לנכון
לצאת, ביום ה־ 31 לשביתה, למסע הסברה, בו יופיע פעם
אחת בלבד, לאיסוף הכספים בארצות־הברית.

אלבן וו. ברקליי, סגן נשיא ארצות־הברית, היה במצב רוח מרומם. היה זה יום
הולדתו ה־ ,74 והוא בילה אותו בצורה מתאימה. כדי להראות לציבור ארצו שעל אף
גילו עוד כוחו עמו לעשות דברים גדולים (כגון להיות מועמד טוב לנשיאות
בבחירות השנה הבאה) טרח לבקר את ה״בחורים״ בקוריאה. הוא שתה קוקה־קולה
בחברת טייסי מטוסי־הסילון בקרבת החזית. ו אז עשה את מעשהו הגדול: ביקר
בעמדת תותחים (לא קרובה ביותר ל קו׳ האש) ,חתם את חתימתו על פגז נאה
של 105מ״מ ומשך בעצמו בחוט המפעיל את מנגנון היריה. לירייה צירף תפילה ז
״אני מקווה שהרגתי אחדים מהם.״
לא הוא — וגם לא הקצינים הגבוהים שנלוו אליו במעשה מפואר זה — לא
ביז בזו מחשבה על העובדה ש״הם״ היו בני־אדם חיים, שנולדו, פחות או יו תר,
במקרה, לאם סינית או צפון־קוריאית.
היה זה מעשה סמלי — ולא רק מבחינה שברקליי עצמו התכוון אליה. הוא
סימל את היחס הכללי של שני הצדדים למלחמת קוריאה בשלב הנוכחי: מישחק
קל־דעת בו קיוו שני הצדדים להשיג לעצמם יתרונות מפוקפקים — כשמחירו
של כל קלף הוא דמם של חיילים אפורים, הרובצים בשוחות המופגזות משני
עברי קו החזית, ודמם של כמה מליונים זקנים, נשים ותינוקות שנולדו, לרוע
מזלם, בני העם הקוריאי.
האנשים לא רצו למות. בה בשעה שברקליי השתעשע בשעשועי־התותחים
שלו, היו עיניהם של כמה רבבות חיילים — בני שאנג־חיי, פיי־פינג,
פיונג־יאנג, סאן־פראנציסקו, צ׳יקאגו, ליברפול, קושטא, אתונה, ריו־דה־ז׳ניירו,
אדיס־אביבא — נשואות אל אוהל עלוב שנקבע אי־שם ליד מקום שקשה לבטא
את שמו, פאנמונצ׳ון. הם חיכו לבשורה שתקבע אם יו סיפו להישאר עוד ז מן
רב בחיים או לאו, אם י חזרו הביתה על רגליהם או על אלונקה, אם יי קברו
באדמתה של ארץ שעוד לפני שנתיים לא ידעו רובם בדיוק היכן היא נמצאת.
אנשים אלה לא רצו למות. ועל אחת כמה וכמר, לא רצו למות ביום האחרון
של המלחמה. ו מכיון שלא ידעו על כל. יום אם לא יהיה היום האחרון של
המלחמה, החל-טו רבים מהם להסתכן עד כמה שאפשר פחות. לפי עדותם של
כל המשקיפים שהעזו לאמר זאת, ירד המוראל של חיילי האו״ם בחדשים אלה,

התקפה סינית מתחלפת לסי רוגין
עם התקפת־נגד אמרי קאית,
והקו מתנודד ביניהם
מדי פעם כמה עשרות קילו מטרים
(וכמה אלפי קבריסך
צפונה או דרומה.
שני הצדדים הסיקו את ה מסקנה:
הקפאת החזית ע דיפה.
הרובאי
שילם. וכאן
החל משחק השלום. מתוך
זילזול ציני (ואולי מן הראוי
לאמר: פושעני) בחיי אדם,
החלו שני הצדדים הופכים
את שולחן הדיונים לבמה של
תעמולה, למשוך את המשא־ומתן
עד אין סוף כדי לזכות
בי תרון פסיכולוגי עקר.
חלוקת האשמה ניתנת ל הגדרה
עונתית. בשלב הרא שון
באו המכשולים בעיקר
מצד הקומוניסטים, שהעמידו
שורה של תביעות (כגון הנ סיגה
לקו הרוחב ד 38 שה יה
ב רור מראש כי האמריק אים
לא יסכימו להן לעולם,
צירפו לדרישות אלה התנה גות
עולבנית ביותר, שהיתר,
מכוונת ליצור את הרושם (ב־יומני־ר,קולנוע
ובתיאורי ה־עתונות)
כאילו הם המנצחים
המקבלים משלחת של מנוצ חים.
אולם
כעבור כמה חדשים
של משחק זה, כשמוסקבה
היתד, מעוניינת להדגיש את
מאמצי. השלום שלה, העיפו
הסינים את הכדור לידיהם,
הסכימו במפתיע לשורה של מה
של דרי שות אמריקאיות,
ואז החלו האמריקאים משח קים
את אותו המשחק :׳מצי גים
תנאים משפילים שהסי נים
לא יכלו לקבלם.
את המחיר שילם האדם ה משלם
את כל החשבונות ב היסטוריה:
הרובאי האפור
של חיל הרגלים.

ר היה בשטח ההפקר, בין שני הצבאות.
יחרור עלה ביוקר — רוב התושבים נהרגו.

וי ש להניח שאותה
חלד בצד השני.

ירידה
כמעט כשביל מה ז
חצי שנה עברה מאז פוצץ
יעקב מאליק, הנציג הסוביי טי,
את הפצצה המפורסמת
שלו ברדיו של או״ם, נתן ב זאת
את האות לפתיחת ה־מו״מ
על שביתת הנשק.
במשך חצי שנה זו, כש־תריסר
קצינים מצוחצחים וב עלי
דרגות מבריקות שיחקו
את מישחק המו״מ מסביב
לשולחן של קייסונג ופאג־מונצ׳ון,
היו אבידות הצבא
האמריקאי בלבד 4770 :ה רוגים
21.340 ,פצועים 1750 ,
נעדרים.
אבירות הצבא הסיני וה־צפון־קוריאי
עולות, בלי ספק
פי ארבע או חמש על מספר

את אבירות העם הקוריאי
— אזרחים שנספו בהפצצות,
במחלות ושגוועו סתם ברעב,
לא טרח איש לספור.
בשביל מה נהרג צבא אומ לל
זה של יצורים אנושיים?
אין הכרעה. עוד לפני
שפרץ הסכסוך הראשון בין
שני הצדדים בקייסונג, היה
ברור לחלוטין ששני הצדדים
מעוניינים בשביתת נשק. הד בר
לא נבע כל כך מרצון
טוב ופאציפיזם, תכונה שהיא
נדירה למדי בקרב הקצונה ה גבוהה
של כל צבא, אלא מני תוח
פשוט של המצב הצב אי:
לאף צד לא היתד, כל
אפשרות להשיג הכרעה לטו בתו
בחזית.
הברירה היתד : ,להקפיא
את קו החזית הנוכחי, פחות
או יו תר בקרבת הגבול הקו דם
בין שתי הקוריאות, או
להמשיך במשחק המלחמה ש דמה
לתנועת מ שור — כש־

האובייקט — חייל אלמוני, בן צבאות או״ם, נפצע. באותה שנייה בדיוק
ישבו הקצינים באוהל יהמחגמם של ועדת שביתת הנשק ונאמו על השלום.

במדינה
( המ שן מעמוד ) 6
טייס להט ט של א הצליח
כשנספה יוחנן (ירקי) קיש, תלמיד המחלקה
השמינית של בית הספר הריאלי, חיפה, בסו פר,
שפרצה בים בז מן הפלגת צופי־הים מחי פה
לתל־אביב בפסח 1949 הוקמה לזכרו
פנת יהונתן, גינה יפה, ליד המעבדה הביאולו־גית
של בית־בירם, הסניף בו לומדות השבי עיות
והשמיניות. אך איש ממקימי הפנה לא
תאר לעצמו מה יתרחש כעבור שנתיים מרחק
מטרים ספורים מפנה זו.
9 1נקודותמ 1 0 0כאשר הקלוב לת עופה
פתח לפני שלו ש שנים במסע תעמולה
למשיכת נוער אליו נענה בעיקר הנוער הלו מד.
בין הנענים היו שלושה מתלמידי ביתי
הספר הריאלי אשר המשיכו בפעילותם בעק ביות
ומשמשים בו עכשיו כמדריכים. כע בור
חצי שנה הצטרף אל השלושה א הרן( אפי)
אפשטיין, חברם לכתה, שמנמן ונמוך־קומה,
שמשך אותה שנת לימודים לא התעניין באו פן
מיוחד במתרחש בקלוב. אך כאשר יצאו
חברי הקלוב לקורס דאייה של גדודי־הנוער־התעופתיים
(גנת) היה אהרן אחד הטובים
בקורס ומאז הזניח את הסייף ובמקצת גם
הקדיש
את הכנור שעסק בו במשך שנים,
את רוב זמנו הפנוי לטייס ואם כי בסיום
הקורס ניכר היה שאפי מפחד מראיות בגב הים
גדולים קיבל יחד עם חבריו הותיקים
ממנו את הדרגה ״א״ בדאייה.
לאחר מכן השתתף בקורס השלמה למדרי כים
בו זכה, לאחר דגירה של תשע שעות
׳לימודים עיוניים ביום, משך שמונה ימים,
בדרגת מדריך לתאוריה. אך כאשר נערכה
בפסח תחרות מודלים לא נטל בה אהרן חלק
כיון שלא עסק בבניית מודלים, השתתף במ קום
זה בתחרות קליעה למטרד, של מפקדת
ר,גמע, בה הגיע ר א שון בהשיגו 91 נקודות
מתוך . 100
החופש הגדול האחרון, בו עלה אהרן מה שביעית
לשמינית, סימן מפנה חשוב בשביל
ארבעה החברים: הם יצאו לקורס טייס. בת חילה
היו המראותיו ונחיתותיו לקויות, אך
אחרי כמה ימים השתפרה טיסתו ואחר שמו נה
שעות טיסה קיבל את הסולו (טיסת־יחיד)
הראשון. הוא הצטיין בטיסתו והפך אחד הטיי סים
הצעירים הטובים ביו תר בחיפה.
אחר שהספיק לעבור 30 שעות טיסה ו כיון

כה מעל צמרות העצים, הדגים כמה תרגילים
והתחיל צולל לעבר מאמן הג׳ודו שלמה אלון
שניסה להזהירו בתנועות ידיים לבל ינמיך
טוס יתר־על־המידה. אהרן רצה להדגים לה טוט
ולהשכיב אותו תחתיו בכך שיטוס בגו בה
של מטר וחצי מעליו.
הוא ניסה לעלות שנית אך בגלל טיסתו
האיטית והמגרש הצר ( 30 מטר) לא הצליח
להתרומם יו תר משלושה מטר ונתקל בעצים.
בהמשיכו להתרומם בזוי ת תלולה קיוו חבריו
כי יצא בשלום אך כאשר מדחף המטוס נשבר
נבלם המטוס מחוסר מהירות, פנה בפנייה
חדה מעל לבניין הראשי שלידו התאמנו 20
הבנות ונפל לידן שעה שניסה, כנראה, לנחות
נחיתת אונס (גם בלי מנוע יכול לדאות עד
למפרץ או לשדה־התעופה כיון שהיה בגובה
של 400 מטר מעל לפני הים).
גבי קנולר, קצין הגדנע שהיה במקום, ארגן
מיד את העזרה הראשונה אחר שחניכיי נוכחו
כי אין להם לחשוש מגשת למטוס שהיה עלול
להתפוצץ לוא התלקח מיכל הדלק. אהרן הו צא
מתוך המטוס מת, שבור־מפרקת כתוצאת
ההתנגשות המטוס בקרקע.

מוס יקה
הוא מספק את ב שרו בקביעות, וממנהל גני
הילדים בפתח־תקוה.
״כשם שמרגרינה משמשת תחליף לחמאה
טבעית כן משמש אמינו תחליף לבשר,״ או מר
פרופסור פרנקל. החומר היסודי נמצא
בארץ בשפע וסוכר ושמנים החסרים כדאיט
להירכש בגלל התצרוכת הגדולה בבשר זה
שהיתר, יכולה לחסוך כמות ניכרת במטבע זר.
מבטיח פרופסור פרנקל :״תנו לי את
החומרים הדרושים לי ואחסל את בעיית הב שר
בארץ אחת ולתמיד.״
משפט במקו ם י\דיו1נ. לו ד
כמה ילדים ששיחקו ליד הבית המשותף
שברחוב השופטים ,28 תל־אביב, נחרדו לש מע
צעקה היסטרית מאחת הקומות :״דלקה,
דלקה כגזוזטרה של גברת פורר !״ ראשי

חיוור במיוחד, ב שמעו על המקרה, היה מו רהו
של אהרן במתמטיקה, גדעון פייזר, שאה רן
הפציר בו לבוא לטוס עמו באחד הימים
והוא כמעט הסכים לכך ועוד בבוקר יום
האסון התל בו אם לא תיקח אותי ביום
הראשון הבא לטיסה לא אלמד אותך מתמטי קה

השר הפסיד 250 דירו ת

פרופסור ברנרד פרנקל
במקום בשר
נשים החלו מופיעים בזה אחר זה בחלונות
הבית. תשומת לבה של גברת פורר מהקו מה
הראשונה הופנתה אל גזוזטרתה, בה הת אבכה
תמרת עשן. תוך צעקות פרצה לגזוז־טרתה,
בה גילתה שק וסמרטוטים בוערים.
מקיפולי השק הציץ בדל סיגריה דולקת.
״שוב אותה גברת מהקומה השלישית,״ הפ טירה
גברת פורר בהתיזה מים על החפצים
שנחרכו. היא הסתפקה בפעולת הכיבוי, הש אירה
את פעולת הגמול לבעלה כשי חזור מע בודתו.
הפקיד
יוסף פורר הגיש תלונה למשטרה
נגד ליצי ברמן, המעשנת ההרסנית מהקומה
השלישית שהפכה את גזוז טר תו מאפרה. ליצי
ברמן הודתה בעוונה, הבטיחה בקול רווי דמ עות
לא לחזור עליו.
השכנה השורפנית. משך חודש ימים
התנהל הכל כשורה עד שהשכנה מהקומה
השלישית שוב זרקה סיגריה בוערת, הפעם
על כלי המטה שהוצאו על אדן החלון.
בתביעה הפלילית גולל פורר את מרי לבו,
הטעים :״שכנה זו עוד תצליח ל שרוף אותי
על כל מה שיש לי ואם תעשן בלילה, תסכן
בכך את כל דיירי הבית.״

במקום סייף וכינור
שהיה למעלה מבן • 16 עמד בבחינת מ שר ד
התחבורה וקיבל ר שיון לטיסה במטוס פייפר.
טיול לגליל. לפני שבועיים נערך אימון
גדנע ואהרן, שהיה פטנד־שרות בגלל היותו
מדריך גנת, שכר אוירון וטס לתוך הואדי בו
טווהו חבריו. הם התפעלו מטיסתו הנועזת
אך הזהירו אותו על בך שטם בגובה נמוך
מאד. הוא לא שם לב לדבריהם, הבטיח כי לא
יקרה לו מאומה.
בז מן האימון הדו־שבועי הסדיר של השמי ניות
התאמנה מחלקת הבנות בג׳ודו ואהרן,
ששכר מטוס לטיול בגליל, הופיע בטיסה נמו**
י ר שיון נהיגה למכוניות ניתן לבני 18
ומעלה בלבד, ר שיון טייס ניתן לבני 16 ומעלה.

מומחיו של ד״ר דב יוסף התיחסו להמ צאה
בזהירות. הדוגמות העלו עובש בארו נות
שעה שמנות הבשר לאוכלוסיה עדיין
חולקו בקביעות.
היסוד בעיית הבשר. פרופסור פרנקל
לא נפל ברוחו והמשיך בנסיונותיו. כשעל כס
שר החקלאות (ו ה מזון) עלה פנחס לבון הו פיע
שוב, הזמין כמה עשרות ח״כים ופקי דים
גבוהים למסעדת הכנסת, האכילם ב שר
סינטטי והוכיח שאיש מהם לא ידע להבחין
בין הבשר המלאכותי לטבעי זכה בכך בהת ערבות
של 250 לירות עם פנחס לבון.
כשהבשר אזל לגמרי החליט הפרופסור
שהגיעה שעתו. הוא פנה למשרד המסחר וה־תעשיה,
צירף המלצות מארגון בתי האוכל
הכשרים, מטעם המסעדות התל־אביגיות, להן

כשעלתה הכושית בת ר,־ 31 על הבמה ונג־שה
לפסנתר, היו בין מוחאי הכף מונט דיוויס
השגריר האמריקאי, הרמטכ״ל יגאל דין, ונ שיא
מלווה העצמאות, הנרי מורגנמטאו, ש י
שבו כולם בשורה הראשונה, על שטיח פרסי
שנפרש לרגליהם, מול עציצי דקלים שהועמדו
לכבודם בצדי הבמה• ״טסה, טסה״ השמיעה
הייזל ריטון מבין שפתיה כשהיא גוערת במ בטה
בצייר ראובן רו בין שאחר וחיפש את
מקומו בין השורות הראשונות של האולם.
כשפתחה הייזל סקוט בחצייה הקלאסי של
תכניתה שכללה את באך, דביוסי, שו פן וליסט
עיוו אנשי החברה פנים חמוצות זה לעומת
זה .״היא לא רובינ ש טיין,״ אמר מישהו באי רוניה.

כשעלתה
הפסנתרנית על הבמה לאחר ההפ סקה
היו שתי שושנים מונחות על הפסנתר,
צמודות זו על גבי זו. הייזל הורידה אותן,
רמזה ל שגריר האמריקאי שיגש לבמה, הו שיטי׳
לו אחת מהן. כשהיא פוזלת בעיניה אל
יגאל ידין הודיעה :׳׳בשבילך אדוני הו שיטה
לרמטכ״ל את השושנה השנייה, לקול
תשואות הקהל.

הפרופסור במרד פרנקל, ממציא הבשר
הסינטטי אנזינו, הוא שופע מרץ למרות שע רותיו
הלבנות וקמטי מצחו העמוקים. כשב אמתחתן
סיפורים על גדולי הממציאים בעו׳
לם שדרכם לא היתה סוגה שושנים בצעדיהם
הראשונים, הוא אומר :״אני מאמין שהמדע
ינצח, לבסוף, את הביורוקרטיה !״

הריסות הפייפר־קאב •טל אהרן אפשטיין

הצבע הייזל, מיזוג של חום אפור וירוק,
הוא צבע עינים שאיננו מדוייק לגבי הפסנתר נית
הכושית הייזל סקוט, שעיניה לוהטות
בשחורן העמוק, משקפות מרץ ודופק של גזע
שלם. בקונצרט הבכורה שלה באולם דמון,
רמת־גן, נראתה כפי שמרבית הקהל זכרה,
מסרטה רפסודיה בתכלת, כשקיבלה את ג׳ורג•
גרשווין בקצבים סוערים מעל גבי הפסנתר,
באחד ממועדוני הלילה בפאריס. מאז ועד
לקונצרט ברמה, עברה הייזל דרך ארוכה של
פרסומת אמריקאית ואירופאית כאחד.

כשסיימה חלק זה של התכנית, עלה חייל
במדי צה״ל על הבמה, הצדיע להייזל והגיש
לה סל ענק עמוס שושנים ורודות. בהפסקה
פרחה שמועה באולם שהרמטכ״ל, שישב ב אמצע
השורה הראשונה, חשב אותו חייל ל שוטה
ואף הבטיח לערוך לו משפט צבאי.

מחנות

ברנרד פרנקל, מנהל המעבדה הקולינרית
(המטבחית) בבית הספר המקצועי לשימורים
שליד המכון לחקר הכלכלה של הסוכנות
היהודית בשנים , 1946— 1937 הופיע לפני שנ תיים
וחצי במשרד האספקה והקיצוב עם מז וודה
מלאה נקניקים, כבד וב שר סינטטיים כש בפיו
בשורה: המדינה שוב אינה צריכה
לייבא ב שר מחו״ל, אפשר לייצרו בארץ. או
השושנה
השניה לו־ממכ׳יל

שופט השלום יוסף בן־חנוך שמע את הבעת
צערה של ליצי ברמן שחזרה והבטיחה כי
לא תחטא יותר. לבקשת פורר הבטיחה דבר
נוסף: ביטול התביעה שהגישה נגדו להו צאת
לול העופות שלו, המדריך את מנוחתה,
מחצר הבית. היא. הסכימה להשלים עם תר־נגולותיו
של פורר ובלבד שישכח את בדל
הסיגריה שהשליכה. פורר שבע נחת מויתורה
של ליצי ברמן והשופט הסתפק בהטלת ער־׳
בות להתנהגות טובה.
הארץ בית דין לבהמות
נפתחה החקירה נגד שור (ידיעות אחיונזת)
יעקב בקר, חיפה

בטון מזויין
חיל האויר הפולני נתון למרותו של המטה
הכללי של הצבא, וזה נמצא תחת פיקוחו
של משרד הבטון הלאומי (בטאון חיל האויר
לישראל)
צדקיהו כהן, עין־צורים

חזון יחזקאל
ארגון קבלני־משנה להקמת שלדי־אנשים
ששפתיהם אינן יב שות יותר (הארץ)
מרים גץ, קרית ממלון

המחזה המוסיקאלי נזאות פסיפיק (איי הפ
סיפיק הדרומי) ,הועבר כבסרט לעיני הקהל,
למגע ידי הייזל סקוט על מנענעי הפסנתר
בהשמיעה את כל המוסיקה שנכתבה למחזה
על ידי ריצ׳רד רוג׳רס ב שינויי קצב מקורי
כשהיא מפזמת לעצמה את המקצבים.
עם סיום תכניתה רמזה לפועל הבמה שיצא
עם מיקרופון, הניחה אותו לצידה ליד הפסנ תר
:״איני מכירה שירים עבריים, אך כל
חיי שרתי באידיש.״ הקהל קיבל בתשואות
סוערות את אידישע מאמא שהושר כאילו הי תד׳
בוד טרינדד שהיגרה לארצות־הברית בגיל
ארבע בת לבית יהודי מסורתי בגליציה .״אני
אוהבת אותכם, אתם שומעים?״ צעקה הייזל
לעומת הקהל שהתפזר, כשהיא מציצה בין
קרעי המסך הסגור.

האוהבים נשא 1 .ב חוץ
1100 איש שלמו מחמש עד עשר לירו ת
כל אחד לקרן הפנסיה של התזמורת הפיל הרמונית
הישראלית בעד הזכות להעיף מבט
אחרון בארתור רובינ שטיין, הפסנתרן שעזב
את הארץ למחרת בבוקר בדרכו יוביתו שב-
בברלי הילס, הוליבוד, לאחר שהופיע ב־20
קונצרטים משך 20 ימי סיבובו הישראלי.
מספר אנשים רב נשארו חסרי כרטיסים,
לחצו על שערי הברזל של חצר אחל שם,
תל־אביב, בכוח עצום, שהלך והתגבר מתחי לת
הקונצרט, עד אשר בהפסקה נפרצו השע רים
וקהל עצום פרץ והציף את מביאות האו לם.
צעירים טיפסו על גג מסדרון האולם
פתחו את חלונות הזכוכית, הושיטו את רא שיהם
לעבר האולם. האזינו מבעד לחלונות
לקונצרט לפסנתר ותזמורת לרחמנינוף.
סמל במדי צה״ל שטיפס והגיע אל אחד
החלונות נשען על קיר הגג, דפדף בפרטיטו־רה,
הגיע ידיו בהתלהבות מנצחת למשמע
צלילי הפסנתר והתזמורת. לפתע נשמטה ה־פרטיטורה
מידיו, נפלה למטה, לבין ספסלי
האולם, חבטה בשכמו של אחד היושבים ש הסתכל
בה במבוכה .״מה זה?״ שאל את
אשתו. העיר שכנו :״אוהבי המוסיקה האמי תיים
נשארו בחוץ.״
מסדר כבוד, בן שתי שורו ת אנשים מקבי לות,
ניצב אחר הקונצרט, מפתח היציאה של
חדר ההלבשה של רובינ ש טיין עד למכוניתו.
הוא עבר בו לקול תרועות נלהבות, נכנס אל
המכונית שהובילה אותו למסיבת פרידה ב בית
הקפה פילץ .־״הארץ מוצפת כשרונות
מוסיקליים צעירים,״ הכריז שם רובינ שטיין,
שחנך באותו מעמד קרן בת 10000 דולאר,
שתסייע לאותם הכשרונות בקידום הקריירה
המוסיקלית שלהם.

.העולם הזה״ מס׳ 757

ת ־ חטר11

קולנוע
סרטים
״בת אוגד!־• החמודה״
הדמות ההיסטורית האמתית האחת בסרט־זמר
בת אוגריידי החמודה, המתרחש בניו־יורק
של שלהי המאה הקודמת, הוא מלך הב מה
הזעירה דאז, טוני פאסטור. אולם גם
דמותו, בבצוע גו ר דון מאקריי, אינה יותר
חיה מאשר תפאורות הנייר הצבעוני המ קשטות
את הסרט. נוסף לכל, בוקעים משפ תיו
של מאקריי וחבריו השחקנים כמה מן
השטויות ההבליות ביו תר שנשמעו מעל הבד.
כמובן שסרט מוסיקאלי יכול להתקיים גם
מבלי דמויות ברות־שכנוע ולמרות שיח של
טפשות. אולם המפיקים השתדלו להדביק כאן
עלילה רצינית למדי. תחת לעזור למוסיקה
ולרקודים, התסבוכת רק מסרבלת את כל
העסק.
אלמן אירי (ג׳יימם בארטון) מנסה למנוע
בעד בתו (ג׳ון הייבר) מעלות על הבמה,
משום שאמה, הכוכב המפורסם רוזי אוגריידי,
הקדישה את חייה למשחק, מתה בדמי ימיה.
אולם ג׳ון היא בדעה אחרת, ובעזרת ידידים,
ביניהם ס. ז .סאקאל, היא מצליחה לעשות
רושם מסוים בעולם התיאטרון של ניו־יורק.
התסבוכת נוצרת כאשר ג׳ון נחשדת בה ריון.
למעשה, האשה בהריון היא אחותה
(מרשה ג׳ונס) הנשואה בסתר. תסבוכת נוס פת:
מריבת אוהבים הוליבודית בין ג׳ון
לגורדון.
אלמלא הראתה ג׳ון הייבר את כוחה כז־מרת־רקדנית
בסרטים אחרים, היה כדאי ליעץ
לה — לאור הישגיה בסרט זה — לשמוע ב קול
אביה, להתרחק מן המשחק.

״ספוד לואיזיאנה״
הבמאי רוברט פלאהרטי, למרות שהיה אחד
מאנשי ההסרטה האמריקאים הגדולים, לא היה
איש הוליבודי. הוא היה אחד ממשוררי אמ נות
הבד, ובעיר האגדית, אך הפרוזאית, ה שירה
מוצאת את ביטויה היחיד, כמעט, ב סרטי
טכניקולור.
פלאהרטי הרחיק את מצלמתו מן האול פנים
ותפאורות הבד, הקרטון והגבס, אל
שלגי הצפון (נאנוגן) ,איי הדרום (סואנה),
גורדי־השחקים של ניו־יורק (אי בעבור 24
דולאר) ,מערבה של אירלאנד (אנשי האי
אראן) ,לבה של אנגליה (בריטניה התעשיתית),
מרכזה של ארצות־הברית (האדמה) ,ג׳ונגלי
הודו (ילד הפילים)• את סרטו האחרון (פלא־הרטי
נפטר השנה ; העולם הזה ) 720 צילם
ב אזור הדלתה של המיסיסיפי במדינת לואי זיאנה•
זה היה צריך להיות סרט עובדתי או דות
מפעלי חברת הנפט סטאנדרד־אויל, אשר
מימנה אותו ; התוצאה היתד : ,פואימה קול נועית
גדולה, אחד הסרטים החשובים של ה שנה
הזאת וכל שנה אחרת.

המספר האינסופי של גלגלים, מנופים, ממס־רות,
חלזונות, רצועות, שרשראות, צילינדרים,
צנורות, מנועים, רואה בה אחות למלחמה
הגדולה, מתידד עמה ועם הפועלים הכל־יכו־לים
המניעים אותה• אחד הקטעים הטובים
ביותר הוא הפעלת המכונה הגדולה. מאז
הראה צ׳אפלין בזמנים מודרניים שלו את
צדה השני, השלילי, של המכונה, לא ניתן
ניתוח קולנוע נהדר כל כך למערכת התנופה
הגדולה.
־״י ״ י מע׳וורות מצין אלה
שאין ביני? 1אלא קשר עלילתי רופף, אולם
הכל מוגש בכשרון ואהבה רבים ביותר. ה והצילומים

מוסיקה (וירג׳יל תומסון)
צ׳ארד ליקוק) מצטיינים במיוחד• אולם פלא־רק
בעל חוש
הרטי הוכיח שהוא לא היה
ראייה ומקצב קולנועיים׳ אלא אף כמאי של
שחקנים. הוא הוציא ממשתתפי הסרט החוב בים
(בודרו בן ה־ , 12 ליאונל לה־בלאן, פראנק
הארדי, ק .פ. גדרי) משחק״לא־משחק, פשוט,
עדין, מתקבל־על־הדעת.

שיא. יש לציין במיוחד את דין ג׳ייגר בתפקיד
של שליש לא־לוחם ואת גרי מריל, במפקדה
הקודם של היחידה.
נצחון הלאטינית. ייתכן שאלמלא הי תד,
הלאטינית מנחילה לסטודנט הצעיר לרפו אה
גרגו רי פק תבוסה ניצחת, לא היה הבד
זוכה באחד משחקניו הטובים ביותר. אביו
של פק, רוקח בעיר קטנה בקאליפורניה רצה
שבנו ישא את התואר דוקטור ושלח אותו
אל המכללה הקרובה, בה הראה הבן יותר
כו שר בקבוצת הראגבי מאשר באולם ההרצ אות.
בעצם, היה זה רק המשחק שהצמיד או תו
אל ספסל הלימודים ; כיוון שנפצע ולא

על מה הם מתלבטים? בעיה נוראה, מזע זעת,
עומדת לפניהם: האם על מרים לחזור
לקיבוץ, צפונה, או להישאר במקום?
מרים עצמה (היא שושנה רביד) ,אינה מק־

״שעת האפס״
שעת האפס הוא תרגום לא נכון למונח
תעופה שפירו שו שונה לחלוטין. אבל זוהי
למצוא בסרט
כמעט המגרעת האחת שיש
רציני, משכנע וממתח על יחסים אישיים בת נאי
מלחמה.
יחידה בחיל ר,אויר האמריקאי השמיני, ה עוסקת
בהפצצות־יום על גרמניה, עומדת בפ ני
התמוטטות מוסרית, משום שמפקדה מת חיל
דואג יו תר לאבידות בנפש מאשר לתו צאות
הצבאיות של ההפצצות. גנראל בעל
מרץ (גריגורי פק) נשלח לתקן את המצב,
והוא משליט סדר, על ידי דר בון אכזרי כמ עט
של פקודיו ומשמעת חמורה ביותר. אבל
הוא מבצע את המשימה במחיר התמוטטותו
הגופנית והרוחנית.
זהו סרט ארוך, המגיע אל עומקו של הנו שא
דרך תמונות קצרות שכולן עושות רושם
אמיתי ביותר. בהופיע פק על הבד, המקצב
נעשה מהיר יותר, עד השיא, שהוא אחד הק טעים
הבודדים בסרט בו נוטשת המצלמה את
צריפי הפח של השדה, מתעופפת מעל לגר מניה
עם המפציצים. תמונה זו עשויה, כר גיל,
משעטנז של תמונות קרב אמתי וצילומי
אולפן, היא חורגת מן המסגרת הכללית של
הסרט והבעיות האישיות שלו, ואף על פי
שיש בה מידה של מתיחות ועניין, למעשה,
היא מחלישה את הסרט.
סטייה זו, ועוד אחדות פה ושם, עושות
את הסרצז פחות ממד, שיכול היה להיות אילו

מיכאל אשרוב, שמואל סגל, יצחק ברוקמאיר (״הרחק בערבה״)
זעקות בלב המדבר
יכול להמשיך להשתתף בקבוצה, עזב את ה מכללה,
נדד לניו־יורק לעשות שם לעצמו ב כרך
הגדול.
מלאכותיו היו מרובות ומגוונות. בין הש הגדולה
באותה
אר, שמש סדרן בתערוכה
עיר, היה מדריך לתיירים באחד מגורדי השח קים
; אולם כל העבודות הללו לא קרבו אותו
אל תכליתו החדשה: להיות שחקו•הוא נדד אל עיר רחוקה, אבינגדון במדינת
וירג׳יניה, אל ״תיאטרון החליפין״ .זה היה
מוסד מיוחד במינו, יליד תקופת המשברים
באמריקה ; לאברים היה עודף של מזונות,
השחקנים היו רעבים, כסף לא היה לא ל ראשונים
וכ מובן שלא לאחרונים. ב״תיאטרון
החליפין״ היו משלמים בעד כרטיסי הכניסה
במצרכי מזון. כמובן שהתיאטרון שגשג, ופק
למד בקבוצה זו של צעירים בעלי מרץ את
תורת המשחק.

סרטו הראשון, ימי התהילה, היה כ שלון,
אבל לגבי פק היה זה נצחון ; מכתבים רבים
זרמו אל האולפן. החובבים רצו לראות את
הבחור השחרחר, גבה־הקומה ועמוק־הקול ב סרטים
נוספים.
מאז הופיע פק במספר דראמות הוליבודיות
מפורסמות. משחקו הטוב ביו תר — עד שעת
הפחות ידוע,
האפס — היה דווקא בסרטו
האיש מאקומבר.

בקצר ה
ג׳ון הייכר >״כת אוגריידי החמודה״)
שטויות בטכניקולור

,העולם הזה״ מס׳ 737

אי שם בערבה 47 ,ק״מ מצפון לאילת,
יושבים שלושה צעירים ישראלים ועולה חדש
אחד, עובדים מעט ומתלבטים הרבה. לכושר-
ההתלבטות שלהם אין כל גבול של ז מן :
הם קמים בשש בבוקר ומתלבטים, הם מאזי נים
לסערה מתקרבת ומתלבטים, הם מת לבטים
במקום לי שון בלילות.

ספור לואיזיאנה אינו קל ביוי~ .לראייה, בי-
חוד מפני שהוא חורג כל כך• מן המקובל וה-
שיגרתי. אולם שום חובב סרט טוב אסור לו
שיחמיץ אותו.

כאשר ראה את פק במאי התיאטרון גאתרי
מקלינטיק, החתים אותו על חוזה, שיתף או תו
בסבוב שערכה אשתו, השחקנית הידועה
קאחארין קורנל. פק נדד על פני ארצות־הב־רית,
הופיע במחזות רבים, אולם שם לא רכש
לעצמו. לפני שחזר לניו־יורק, הופיע במספר
מחזות שהיו כשלונות, אבל שהוציאו לו מ ד
ניטים עד כדי כך שמפיק הוליבודי החתים
אותו על חוזה להופיע בסרטים.

פלאהרטי היה איש הטבע, וגם ספור לואי זיאנה
הוא המנון לטבע ולאדם הניזון עליו
והלוחם בו. כאן נטושה המלחמה בשני שמת קרב
מקבילים ובאמצעים שונים. לוחם בטבע
בצורה הפרימיטיבית ביו תר (בעזרת קמיע),
בין השאר, הילד יו סף בודרו, בן למשפחה
צרפתית עתיקה, מתושביה הראשונים של ה מושבה
הצרפתית לשעבר, המתגורר עם הו ריו
בביקתה עתיקה ובודדת בג׳ונגל הירוק.
לוחם בטבע גם המקדח הצף הענק שהובא
ממרחקים לגרד את בטנו של הנהר, לבקש
בו נפט.
הילד נתקל במכונה הגדולה, מתפעל מן

חבור ת נוער מ תל ב ט

היה יותר מרוכז ושלם עם עצמו. אבל, בכל
זאת ואף על־פי־כן, שנות האפס הוא סרט בעל
משקל ורמה גבוהה ביותר, התסריט (מאת
סיי בארלם ו ביי רון לאי, הבן) חזק י מרוכז
ביותר, הבמאי הנרי קינג עשה מלאכה נקייה,
אבל לא מספיק נקייה, ביחוד בחלק השני, בו
נוטה הסרט לחזור קצת על עצמו ולהתמשך
בעצלתיים.
אולם הדבר המציין בעיקר וביחוד את שעת
האפס הוא ההפקדה. כל תפקיד מצוי בידים
נאמנות ומתאימות ומבוצע בהצלחה יוצאת
מן הרגיל, פרט לפק, שהעלילה כולה נשענת
עליו והמנצל עובדה זו לבצוע משחק שהוא

״ארבעה 3ג׳יפ״ .ארבעה מ״צ, רוסי
אנגלי, אמריקאי, צרפתי, מנסים להושיע נערה
וינאית השרויה, ביחד עם בעלה, בצרה גדו לה.
ויוקד, לינדפורס, יוסף ידין, ראלף מיקר,
פולט דיבו.
סרטו המלחמתי
״אופקי התהילה״.
הרביעי של הבמאי לואיר (במערב •אין כל
חדש) מיילסון מנתח את האנשים מהם מור כב
פאטרול אמריקאי על אי הכבוש בידי
היפאנים. ריצ׳ארד ווידמארק, רג׳ינאלד גארד־נר.
״עמק
האושר״ .סרט־זמר עליז אודות
להקת שחקנים צעירים המנסים את כוחם, ומ זלם,
בכפר־תיירים קטן. ג׳ודי גארלנד, ג׳ין
קלי, אדי ברייקן, גלוריה דה־הייבן, פיל סיל־ברם.

על ההתלבטויות. להיפך. לוא היתד, חנה-
בגדוד שלם של מאהבים
רובינא נתקלת
שיקספיריים שאיבדו עצמם לדעת, לא היתד,
זועקת זעקות מרות יו תר מאשר צעירת־קי־בוץ
בלונדית (וחמודה) זו, שחברה מת מזמן.
.אך גם מרים ההיסטרית אינה מתלבטת יו תר
מאשר יונה (שלמד, בר־שביט) ,בן המשק
בעל העקרונות הנעלים והפראזות השוטפות,
השוכח את כל העקרונות (אך לא את הפרא זות)
כשבאה חברתו חנה (מרים זו הר) ומס תבכת
בעסקי אהבה (אפלטונית למדי) ,למורת
רוחם של דן (מיכאל א שרוב) חברו, המתלבט
בדרך כלל בפינה כ שאגרופיו קמוצים, וגיור א
(שמוליק סגל) ,ד,מפליט בין התלבטות להת לבטות
דברי חכמה נושנים.
בביודמשוגעים זה של טיפוסים מתלבטים
ישנו גבר אחד: רסקין (נחום בוכמן) .לרס־קין
יש ייעוד בחיים: יש לו פילוסופיה :
ליהודים אין דם, גם לישראלים אין דם. מהנ חה
זו, הנראית בנסיבות אלה מוצדקת למדי,
הוא מסיק מסקנה ־ .י ש להקים עם חדש בנ גב.
אין להתפלא על כך שחנה הקטנה, אחרי
דיאטה ממושכת של יונת, ו שווד, מתאהבת
ברסקין זה. אולם רסקין מעדיף (אולי בצדק)
את אהבת מכונתו, שאינה היסטרית, ואינה
מתלבטת, וגם עובדת לפעמים.
תסביך ה תסביכים. קשה להבין מה
הניע את אהרון מגד, הצעיר החיוור והרזה,
אחד המספרים הטובים בקרב הצעירים, לכ תוב
מחזה ז ה* .מוסר ההשכל היחיד הנובע
מיצירה ז ו הוא: הדור הצעיר כולו אינו
אלא ערמה של סמרטוטים, והיחיד שעוד ש
לו מעט דם בעורקים הוא גבר בן ,50 איש
העליה השניה.
דומה שמחזה זה, ממש בספרו של מידד
שיף (ראה ספרים) ,הנהו חלק של ריאקציה
נפשית גדולה. מאז התחלת מלחמת־העצמאות
סבל הדור הצעיר מתסביך של עליונות. יונה־דן־מרים
של אז היו צעירים גיבורים, שזללו
כדורי סטן לארוחת בוקר ו פגזי מרגמות של
מיגרו כמד,
טרי אינץ׳ לארוחת הצהרים,
גדודים אויבים בהיסח הדעת והקימו איזו מדי נה
בשעות הפנאי.
אחרי נחשול זה של הולכים בשדות ומס תובבים
בערבות הנגב, החל נחשול הפוך.
במקום תסביך העליונות בא תסביך הנחיתות.
הדור הצעיר אינו שווה במאומה, המעטים ה טובים
הם דווקא הזקנים (שקוראים להם סיונד
קה) .הקו השווה בין שתי האופנות הוא שיו־נה־דן־מרים,
אנשי הפלמ״ח והקיבוץ בעלי״ה־בלוריות
המתנופפות ברוח, נשארו ריקים וט הורים
מכל עומק. הקו השווה השני: שאין
להם כל ד מיון למציאות*.
* בדרך לאילת — ההצגה שרגא פרידמן —
הצייר מרסל יאנקו — הבימה.

ספורט
אתלטיקה קלה
כדורגל פיטום בבדטהשב די ת

השלישייה המנצחת

השבדים פתחה בהפתעה וסיימו בהפתעה•
ההפתעה הראשונה ארעה כאשר כבשו את
שערו של הפועל תל־אביב שלו ש פעמים תוך
שש דקות. כתוצאה ממשחקו המיוחד והנאה
של מכבי תל־אביב חלה הפתעה שנייה כאשר
השבדים נפגעו מהלם והפסידו .3:2אך לסיום
לא ביי שו שחקני הגביע השבדי את הפירמה
וניצחו בצוחה משכנעת.0:5 ,
מה זה כדורגל? מומחי כדורגל סברו
מראש שהשברים יפרעו את חובם ברבית דר־בית,
לעומתם ניבאו אחרים שהנבחרת (הת קפה
של מכבי, הגנה של הפועל) תרביץ להם
לפחות חצי תריסר שערים.
אך הצירוף של מכבי והפועל לא עלה יפה
והקהל, שהקיף בחגורה חיה את חלקת הדשא
המבהיקה בקרני השמש, התפרץ יו תר ויותר.
כל כמה דקות הגיעו צופים נוספים ובעלי
הכרטיסים ששילמו במיטב כספם הוכרחו לו־תר
על מקומותיהם למסתננים שביניהם לא
חסרו משפחות שלמות: עקרת בית בולגרית
אפילו הביאה עמה את שני ילדיה בני השנ תיים
על זרועותיה. בעלה ששמר עליהם פן
ייפגעו בדוחק, הסביר :״אני רוצה לראות
מה זה כדורגל ואיפה אני אשים את הקט נים?״

עונת
האתלטיקה־הקלה במכבי חיפה נפ תחה
באיחור בגלל סיור ההשתלמות של
קורט מרקס, מאמן המחלקה, באירופה, מ מנה
שב רק בסוכות. לאחר כמה שבועות
שפ שוף
של אימונים (לדברי המתאמנים :
הגון לפי השיטות החדשות שבאירופה) נת אפשר
לאתלטים להפגין את הישגיהם בתח רות
פנימית.
אם כי מספר המשתתפים, ובעיקר המש תתפות,
לא היה רב, היו הישגיהם טובים
וביחוד הצליחה שלישית הבנות ריקה, אלונה
וורד, בנות ה־ , 15 שהעמידה בצל את כל
המשתתפות האחרות: הטובה בין השלוש
היתד, רבקה (ריקה) משולם שקפצה למרחק
4.79 מטר ורצה במגרש הזפת 60 מטר ב־
8.5שניות. אלונה שוחט ניצחה בקפיצה
לגובה ( 1.27 מטר) והגיעה ב־ 60 מטר אחרי
ריקה ב־ 8.7שניות בעוד שורד פרידמן היתה
השניה בקפיצה לגובה והראשונה בזריקת
דיסקוס. ובכך השיגה השלישיה הכרמליסטית
את כל המקומות הראשונים בין הנערות.

ההתלהבות הצטננה כאשר המחצית הרא שונה
נסתיימה בתוצאה מאופסת 0:0למרות
שרידל, החלוץ המרכזי הגבוה והחסון של
מלמו, סיכן את שערו של יענקלה חודורוב
מספר פעמים.
מבצעי הקלוב הישראלי לתעופה הפיגו ב מקצת
את שעמומם של הצופים כששלושה
ממטוסיו פזרו כרוזים לבנים שקשטו את
המגרש. אך גם יריי תן של שלו ש הרקטות
הצבעוניות להכוונת המטוסים שרצו להעיף
טיסנים לא המריצו את מלמו שחכתה, כנר אה׳
למחצית השניה.
החמישייה ערכה פוגרום. כאשר
הושלכה דממה בין 20000 הצופים עם שריק תו
של השופט, סרן מקס שניידר ( שנעזר ב שופטי
הקו מרקום ויונגר מן) ,לתחילת המח צית
השניה נגח רידל בדקה השמינית בראשו
ופתח בסדרת השערים.
הנבחרת התל־אביבית טרם אבדה את ידיה
ורגליה אך כבר שכחה את ראשה. מלמו הפך
אדון על הכדור ופיטם את הנבחרת בפלטה
שבדית שהוכנה ברגע האחרון. תוך עשר
דקות הוכרח חודורוב להוציא את הכדור
משערו שלו ש פעמים ועמידתו הבלתי יציבה
הורידה את הרוח הקרבית של קבוצתו.
חמישיית החלוצים השבדים ערכה פוגרום

״ חולון לחולות וחובבי הפועל לא שתקו
אף הם, ענו במקהלה :״שופט, הביתה
השחקנים לא ניסו לתפוס את הכדור, חיפשו
הזדמנות לפגוע בשחקן יריב כאשר השופט
לא הביט. במקום משחק נכח הקהל, שמנה
כ־ 1000 איש, בהתכתשות ספורטאית, בה היה
הכדור, שלעתים רחוקות הוסבה אליו תשו״
מת־לב, הנציג הספורטאי היחיד.
לבסוף החלה המשרוקית מנצחת על המש חק
ומעצבנת את השחקנים. התחרות הפכה
מרוץ מטורף בין שני השופטים. שפרלינג
ממכבי ראה רק את הפועל ושרק על מנת

ד ס ־ פעוט: הכנה
20 שחקנים צעירים מאגודת מכבי־הצפון
ניסו כוחם להרכבת הנבחרת של הסניף.
יצחק רוטבלום, הרוח החיה של הפינג־פונג
במכב״הצפון ערך את ההגרלה והעלה את
ברו ך גולדשל 17 אורי ניר 17 מנחם
הס 16 בן מאמן הכדורגל של בית״ר
תל־אביב ורמי שמיר 16 אחי מפקד חיל
האויר החולה, אלוף שלמה שמיר.
כדורסל סיוט המשחק האינטליגנטי
רבים נכנסו למגרש הכדורסל של מכבי
תל־אביב כיון שנותרה עוד שעה להתחלת
ההצגה בקולנוע אוריון הסמוך. אחרים הש תעממו
מכדורגל והחליטו לראות את משחק
הידיים. אך כולם נמתחו כל כך עד שוי תרו
על ההצגה ושמחו על השינוי.
״משחקים נורא מהר:׳׳ הפגישה
בין שתי הקבוצות נותנות הטון בכדורסל,
מכבי תל־אביב והפועל חולון, הפכה סיוט
לחובבי כדורסל פשוטים. בתחילה היה הכל
טוב ויפה שעה ששתי הקבוצות חייכו בלב ביות
אחת לשנייה והשחקנים היריבים, המ שחקים
יחד בנבחרת הצבא העומדת לצאת
לתורכיה, החליפו ביניהם מספר בדיחות צב איות.
המארח,
מכבי, קבע לשופט את מרד כי( בו ניה)
שפרלינג והפועל שלא הסכים לכך, הע מיד
מצדו שופט שני, את השחקן הצעיר דוד
הייבלום. מרוץ הנקודות התחיל בי תרון לחו־לונים
1:9אך שחקני מכבי לא נפלו ברוחם
ואברהם שניאור צעק לחבריו :״מה נבהל תם?
כל אחד חייב ל ש מור על י רי בו ולא
להתחשב בשום דבר יהודה (קנבוס) וינר
לא שלט ברוחו, השיב :״אבל הם משחקים
נורא מהר !״ לבסוף תפסו המארחים את החכ מות
החולוניות ו שינו את יחם הנקודות ל ב!

טר,ום זה נוער להמונה שלא צולמה בשל בריונוהס של
סדרני הפועל שהיכו אה צלם העולם הזה ומנעו מטנו
את הכניסה למגרש האיצטדיוו כיפו כיום ג׳ .4.12.51

להוציא את שחקניו. כאשד השריקות נתרבו
החליט הייבלום מהפועל כי אי אפשר להסתפק
בהוצאת שחקני אגודתו בלבד והתחיל גם
הוא שורק.
כשהכל צועקים על הכל נשמעה לפתע צע קה
משולחן המזכירות :״דב (דולק) פרוסק
עצר את השעון כדי להאריך את המשחק ! ״
אך שפרלינג השתלט על המהומה והכריז על
התוצאה הסופית של 37:48 לטובת מכבי.
הקהל הריע למכבים, צעק בוז לשופטים
וצחק לחולונים (״הם עזבו את מכבי תל־אביב
וקבלו שי כון מהפועל ב חולון ולמרות כל זה
הם עוד מפסידים ! ״

כדוריד
הג בי ע נ שאר ב בי ת
מגרש הכדורגל של מכבי רחובות הוקטן
כדי להפגיש קבוצות כדוריד לתחר״על הגביע
שהיה בידי מכבי תל־אביב בשנת 1946 אך
הופקר בינתיים כיון שרוב שחקני תל־אביב
נדדו לרמת־גן בהשפעתו של ברוך חפץ, מו רה
ההתעמלות שגדל על מגרשי מכבי תל-
אביב.
הגביע, שהוקדש לזכר חללי מכבי רחובות,
צבי גוטליב ואליהו אליאב, הועמד על שולחן
עטוף דגל הלאום ורב־סרן מירון אברמסון
התחיל מנצח על המלאכה כשמשחק הכדוריד
הישן זכה לתחרויות בזק לאחר הפוגה ממו שכת
מאז המכבייה השלישית שהופרע פע מים
מספר בלבד.
על הודו של תער. ההגרלה בוצעה ב שקט
וקבוצת הגדר התיצבה מול עמל א/
הקבוצה היחידה המקיימת אימונים סדירים
בכדוריד. הגדר לא התכוננה למשחק כיון
שהיא מורכבת מחברים לבית־קפה, קולנוע
ונשפים המשתייכים להפועל, מכבי צפון ו־ברית־מכבים־עתיד
שאימוניהם הם עיוניים
בלבד בהעדר מגרש ותלבושת. שם הקבוצה
הוא ירושה מימי התאספותם כילדים ליד הג ד
י ברחוב גו ר דון פינת דיזנגוף, תל־אביב.

אלונה שוחט ורבקה (ריקה) משולם
האחרות הועמדו בצל
בקרב ההגנה התל־אביבית ואלמלא עבודתו
המסורה של הרץ המרכזי הבולם, יצחק (אי־ציק)
שניאור ממכבי, היתה המפלה גדולה עוד
יותר. כאשר שרק השופט לסיום המשחק
וקבע את נצחון השבדים ב־ 0:5רצו אלפי
צופים מחוממים למגרש, נשאו את האורחים
על הידיים. הקהל הרים את רידל על כתפיו
ולא היה יכול, בגלל משקלו העצום, לשאתו
עד חדר ההלבשה. הפטיר מאמנו האנגלי של
מלמו, ברט טורנר :״לקבלת פנים חמה כ זאת
טרם ז כינו ! ״

טניס׳ שולחן

ההיסטריה בקרב הנשים והבנות שנמצאו
בשפע על המגרש הלכה ורבתה :״אמרתי
לו שכדורגל אינני מסכימה שישחק כיון שאז
יאמרו לו שיש לו שכל בלגליים, אבל כדורסל
זה משחק אינטליגנטי,״ הסבירה נערה חולו־נית
חמודה לחברתה בהתלהבות.
בינתיים התחיל המשחק מזכיר את תחרות
הבוקס שנערכה לפני שלו ש שנים: היסו
בפנים, בידיים ובצלעות.
״שופט, הכיתה:״ כאשר התוצאה
ד,שתותר ) 16:16( ,החלו אוהדי מכבי צווחים :

הגדר ניצח על חודו של תער 4:5וטיפס
לחצי הגמר. אותה שעה הצליחה קבוצת רחו בות
א׳ לגבור על רחובות ב 6:9ולנצח
לאחר משחק חריף וע שיר בשערים על רמת־גך
א 4:10 הגדר הספיק לנצח את רמת־גן
ב׳ 2:3ולהשאר לגמר עם מכבי רחובות.
למרות שהכוחות היו שקולים החליט מכבי
רחובות ל ש מור על גביע חבריהם החללים
בביתו. אך הגדר ניסה להביאו לתל־אביב למ רות
שאין לו מועדון כי בהעדר גביעים טרם
עלתה בעיית המועדון.
המחצית הראשונה הביאה לי תרון המארחים
( ) 3:6שנשאר בתקפו, בהכפלת הנקודות, גם
עם סיום המשחק 6:12 שו ער הגדר, יצחק
(ציץ) סובל, עמד אין־אונים לנוכח שפע תות חני
רחובות וכך ארע שכאשר שבע הקבוצות
עמדו למסדר נשאר הגביע ברחובות.

היריב הראשון למכבי־הצפון היתד, קבוצת
מעיין־ברוך שנוצחה . 1 :5הקרב המעניין
ביותר נערך בין אורי ניר לאורי (ארלה)
ברוידם.
אותה תוצאה, של , 1 : 5הושגה גם בתח רות
עם הפועל פתח־תקוה׳ למרות שהפתח־תקואים
הופיעו בנבחרתם החזקה ביו תר
(אליהו חדד, מתתיהו גו רי ומנחם אגנשטיין).
באמצע המשחק, חושד. אולם כאשר
החלו הנערים מתחרים באופן רציני החליטו
גם הבוגרים לחקותם. הם ׳חיפשו יריב, אך
לא הצליחו למצוא בקלות יתירה קבוצה
שתסכים לתחר עם נוכבי־הצפון.
לבסוף הסכימה קבוצת ימקא ( מועדון הצ עירים
הנוצרים) ירושלים לתחר באולמה אשר
בבניינה המרווח.
כשהתאספו בתשע בערב למעלה מ־200
איש לצפות במשחק והזוג הראשון, ורדי־ארטין,
החל משחק, כבה החשמל והקהל,
יחד עם השחקנים׳ ציפה משך שעה לחסדי
חברת החשמל הירושלמית.
המשחק המעניין ביו תר נערך בין ורדי
לפיינברג שהזכיר במשחקו המצויין את תקו פת
זוהרו. אך בסיכום ניצח מכבי .2 : 3
באופק, נסיעה .״מה פתאום החלו כולם
משחקים טניס שולחן 1״ שאל כדורגלן אחד.
״כל השנה הם אוהבים את המשחק אך יו ש בים
בבתי־קפה !״ חברו לא פקפק, ידע את
התשובה :״כנראה יש נסיעה לחוץ־לארץ
באופק !״
אותו חבר לא טעה. העתון ההודי אינדיאן
ניוז הודיע כי ישראל נרשמה לאליפות העולם
בטניס־השולחן שתערך בפברואר בבומביי.
רישום זה מחייב את הישראלים לדבר פעוט:
הכנה.
אולם השחקנים סבורים כי דרושה גם הת ערבות
משרד החוץ, כדי שלא יישנה האיג־צידנט
שארע באליפות האחרונה בוינה, אוס טריה׳
בין המשלחת הישראלית למצרית.
כשעלה בגורל המשלחת הישראלית להיפגש
עם המצרית לא הופיעו המצרים והוחלט
על ידי הקונגרס הבינלאומי לטניס־השולחן
שאם המצרים לא ירצו לשחק להבא נגד
הישראלים יוצאו מהתאחדות הבינלאומית
לטניס־שולחן ולא יוכלו להשתתף באף מפעל
בינלאומי.

טבלת הליגה הראשוגה
ל כ דו רגל
קבוצוח

הפועל פ״ת
בית״ר ת״א
הפועל ת״א
מכבי ת״א
הפועל חיפה
מכבי רחובות

משחקים

יחס שערים

נקודות

1:15
5:17
2:10
5:21
3:10
7:12

במרחב
מחלה כרונית ש שני הצדדים ינסו להתרגל
אליה במרוצת הזמן.
מצריים שלוש
גם כאשר הטילו לוחמים
פצצות קטנות על בניין זיקוק קטן על גדת
תעלת המים המתוקים לא ראו האנשים סי בה
לשנות את דעתם: התקפות כאלה הנן
סימנים של המחלה אשר ייעלמו אד יבודדו
במרוצת הזמן.

לוחמת מצרית ברתי־סדירה
הממשלה לא מרשה

מבעד למסך החול
שו ב ל בו הל הב 1ת למצרים השבוע הזדרזה ישראל להחזיר
משלוש שנים.
כגמול מעשיה משך למעלה
בהכנס האניה שמפוליון, הדרת צי הנוסעים
הצרפתי בים התיכון, לנמל חיפה עלו עליה
שוטרים ישראליים, החרימו מטען תחמושת
המיועד לצבא המצרי ואשר נשא את כתובת
חברת הנשק אורליקון השוויצית.
בהגיע האניה לאלכסנדריה נעצרה על־ידי
שלטונות הנמל שפתחו בחקירר, לגלית אם
לא היה קברניט האניה או איש צוותו אחר אים
לנפילת המטען בידי ישראל. אך העניין
לא זכה, בכל זאת, אלא לכותרות משנה ב־עתונות
המצרית והישראלית ולפחות מזה
בעולם. הכותרות הראשיות שוב היי מוקד שות
לקרבות הסואץ ולהפגנות־הענק בט הראן.
אחר שככה של שבוע לבו שוב הלה בות
ביתר שאת.
בטהראן נעשה צעד אשר ניבאו לבואו זה
ז מן רב — המפלגה הקומוניסטית, באמצעות
ארגוני־משנה של סטודנטים, ערכה התקפה
נגד מי שהיה עד עתה שותפה, תבעה את
סילוק מוסאדק מן השלטון.
תומכי הממשלה התערבו׳ ,פיתחו קרב
רחובות רב־ממדים ומוסאדק המשיך לאחוז
ברסן. אולם כאשר, כמה ימים אחרי כן,
הציע הבנק הבינלאומי להתערב בסיכסוך
הנפט, הסכים מוסאדק. הוא הבין כי בפי
מתנגדיו דרושה לו עזרה מן החוץ.
מצרים הקהל דו ר ש
אט אט החלו החיים במצרים חוזרים למס סטודנטים
לולם.
פועלים חזרו לעבודתם,
חדלו לעסוק רק בהפגנות, הממשלה הודיעה
כי לא תרשה יותר יחידות לוחמים פרטיזניות
וההודעות על הסכמי שביתת־נשק באדרה רעלה
השרו אוירה של התפרקות. מצרים
הרים רבים השלימו עם הרעיון כי בעיית
הסואץ תהדול להיות בעיה בוערת, ההפוך

אך האנגלים עצמם סברו אחרת. מאז הת חילו
המאורעות הראו רגישות מיוחדות לכל
הנוגע לאספקת המים החיונית ב אזור המד ברי
וההתקפה על מכון הזיקוק הניעה אותם
לתגובה נמרצת ביותר. הם החליטו לסלול
כביש שיקשר את המכון המנותק ע״י י שו ושטח
מרותם.
בים ערביים לכביש הראשי
למצרים לא היתה כל התנגדות שהאנגלים
יסללו עוד כביש. הדבר שפגע בהם היה הח לטתם
של האנגלים להרוס כפר קטן. אשר
דרכו יעבור הכביש.
״זוהי בכל זאת ארצנו!״ התרעמו המצרים.
״לא ניתן לשום צבא זר להרוס את כפרינו!״
תגובת קהיר לעניין היתר, חריפה ביי תר :
״אם האנגלים ינסו לסלול את הכביש בכוח,
נשתמש גם אנו בכוח למנעם,״ הכריז פואד
סראג אל־דין, שר הפנים .״נתתי הוראות ל משטרה
ולצבא להשתמש בכוח נגד הצבא ה בריטי
המנסה לסלול את הכביש.״
משך יממה צפה העולם לצעד הבא. היתה
זו פעם ראשונה שהמצרים איימו להשתמש
בצבאם נגד האנגלים ואילו מימשו אה איו מיהם
לא היה ספק כי היו סובלים אבדות
כבדות. נגד גדודי הצנחנים המסתייעים ב שריון
כבד וחיל־אויר לא היו לצבא ולמשטרה
המצרית חסרי־הציוד הכבד והסיוע האוירי
(לפני צאתם, לקחו הטכנאים והמדר־כים ה בריטים
חלקים ממטוסי חיל האויר המצרי,
ריתקו אותו לקרקע) כל סיכויים למנוע את
סלילת הכביש.
ברגע האחרון הודיע מפקד משטרת סואץ
כי הורה לאנשיו (על דעת עצמו) לא לנקוט
בשום פעולה ״עד לקבלת הוראות חדשות
מקהיר״ .חיל ההנדסה הבריטי המשיך בסלי לה
כשטנקים כבדים מסוג צנ טוריון הורסים
את ביקתות החימר העומדות בדרך, אך קהיר
שתקה. נסיונה להבהיל את האנגלים לא הצ ליח.
תוך
36 שעות הושלם הכביש הקצר (כחצי
ק״מ) שהושם תחת שמירה אנגלית קפדנית.
לצדיו נערמו עיי הריסות, זכר ל־ 50 בתים
שעמדו שם לפני שנסלל הכביש.
אך בכך לא נסתיים העניין. בעוד עלבון
הכביש צורב איימה ממשלת קהיר לנתק את
יחסיה עם אנגליה. ברעש הפגנתי החל ציר
מצרים בלונדון, הספורטאי עבד אל־פתאח
עמר באשא אורז את מזוודותיו. הוא עשה
זאת בצער רב כי הוא ידיד האנגלים מימים
ימימה. מלבדו הביטו גם מצרים רבים על
ההתפתחות האהרונה בצער רב. אולם הרסן
נשמט מידיהם והם עמדו נבוכים מן הצד —
לגבי הממשלה החלו דרישות הקהל קובעות
את המדיניות. והקהל דרש מלחמה באנגלים.

1ז } ש י 0
״ככל בני אנוש׳
קוראת אלמונית פנתה ללאשה, סנדקו של
מלכת־היופי, הביעה תמהון על־כך כי מיכל
הראל, מלכת־היופי של ישראל, נוסעת ,״ככל
בני־אנוש״ ,באוטובוס הציבורי. תשובת ה עיתון:
הנסיעות במוניות עולות, יי דו ע, ב סכומי
כסף רבים ומיכל אינה יכולה להרשות
לעצמה הוצאות כאלה ולדבריה אף אינה רו אה
בהן צורך מיוחד.
כשהופיע הזמר מיקלוש ; פ;י במיוחד
בכפר גליקסון שב שו מרון, מילא בכך הת חייבות
לפעילי מחתרת יהודיים מימי מלחמת
העולם השנייה: כשנסתייע בשליחים ארצי שראליים
שפעלו במחתרת בהונגריה הנאצית
להצלתו הבטיח למציליו יוצאי הכפר, להופיע,
באם יבקר בארץ־ישראל, במיוחד בכפרם, ל השמיע
בפניהם מבחר שיריו כרצונם.
הכנר הצעיר יפרח נאמן, יליד הארץ וח ניך
אנגליה, הצטיין בהופעתו המוסיקאית ב שובו
ארצה למסע קונצרטים, אכזב עיתונאי
בעל רגש לאומי: העיתונאי גילה כי בחלקה
האנגלי של התכנית הודגשה העובדה כי נא מן
רכש לעצמו את הנתינות הבריטית, למ רות
היותו צבר.
לשאלות סקרנים הסבירה הפסנתרנית ה כושית
הייזל פקוט (ראה מוסיקה) את
עיסוקיה החביבים: בי שול ודייג. עד לפני
שלוש שנים גם הרבתה (וחיבבה) ברכיבה,
אולם משמת האדם שלימדה, לראשונה בחייה,
לעלות על גבו של סוס, הפסיקה לרכב.
הודש אחר פתיחת הפקולטה לשפה היהו דית
באוניברסיטה העברית מצא עצמו המר־צה
דוכ (קערת צימוקים) סדן, עם תשעה
תלמידים בלבד, כולם דוברי יהודית. שאל
המרצה :״מה יהיה אם עולה עיראקי ירצה
להצטרף יום אחד לפקולטה? טרם הקימונו
מכון ללימוד הלשון היהודית.״ אולם הוא
עצמו מצא חסרון נוסף, החל לומד לאדינו,
ל שון השגורה בפי היהודים יוצאי־ספרד, כדי
לא להחמיץ את ההזדמנות להבין את הרצאת
הפקולטה לל שון לאדינו, באם תוקם.
מועדון אלהמברה שבעיר גראנאדה, ספרד,
שחבריו מתמחים באיסוף בולים וחפצים בעלי
חשיבות היסטורית, פנה לדוד בן־גוריון
בבקשה לקבל את אחת ממגבעותיו המשומ שות.
כיוון שההזדמנות המקובלת לחבישת
מגבעת על־ידי ראש הממשלה היא בתפלת
יום העצמאות בבית־הכנסת י שורון, ארעה
טרם בלתה
שלוש פעמים בלבד והמגבעת
נענה המועדון בשלילה.

״אתה אפס!״
הראשון מבין 150 עברייני־התנועה שנעצרו
על־ידי משטרת תל־אביב, בעוברים, כהולכי־רגל,
על חוקי התנועה השונים היה כני
מהרש קצין התרבות (והמרגמות) של
הפורצים הפלמ״חיים
חטיבת הראל וגדוד
שניסה (ולא הצליח) לכוון את התנועה של
משורייני הראל, בקיץ , 1948 לפי ההוראה
שציווה לרשום על חרטומיהם :״המטרה —
רבת־עמון ! ״
אפילו שלמה לכיא הח״ב המפא״י ה־

יפהפיה מיכל הראל
התקציב לא מרשה
צנוע מעין־חרוד, שהחל מתמחה, בשלוש ה שנים
האחרונות, בענייני משק, כחבר ועדת
הכלכלה של הכנסת, החליט להודות באינ פלציה
הדוהרת: כח״כ שהתנגד לגובה מש כורות
הח״כים נהג להחזיר, מדי חודש 20 ,
לירות לאוצר המדינה. אך מאז היבחרו בש נית,
לכנסת השנייה, צמצם את הסכום ה מוחזר,
העמידו על 10 לירות.
עדהמימון, הח״כית המפא״י־ת הידו עה
כשותפתו של יטלמה לביא בהתנגדות
לגובה המשכורות של הח״כים וכאחות מי ש היה
שר הדתות, הרב יהודה ליד הכהן
מימון, נתפנתה לעיסוק אחר, הגדרתם ה ערכית
של הח״כים: בין סבך קריאות־הבי־ניים
בכנסת, קראה לעבר מאיר וילנר,
ח״כ מק״י :״אתה אפס !״
סיפר אליעזר שכטר, ראש מועצת פו עלי
תל־אביב, שנהל את משלחת פועלי הנמל,
שסיירה בנמלי שבדיה, הולנד, בלגיה ואיט ״כשעברתי
ליה
למסע לימוד והשתלמות :
ליד גן־פירות שבדי ראיתי ילקוט תלוי על
הגדר שנשא שלט: ילד ! למה לך לטפס על
העץ? אם חשקת בתפוח, קח מהילקוט ה זה

חיפה, נציג
כאשר חבר מועצת עיריית
מתח ביקורת על
מפ״ם יוסף קושניר,
רכישת המכונית המהודרת עבור ראש ה עיר׳
השיב לו אכא חושי :״לא איכפת
לי לרכב על חמור אם זה לא פוגע בכבוד
העיר.״
שעה לפני המריאו לארצות־הברית נמצא
מנוזל משרד האוצר ויועצה הכלכלי של ה ממשלה,
דוד (דוליק) הורוביץ במסיבה
שנערכה לכבודו על־ידי הוצאת שוקן לרגל
הופעת ספרו, בשליחות מדינה נולדת, המת אר
את חבלי הלידה של ישראל, ערב ה־29
לנובמבר 1947 בלייק־סכסס. אמר כ רי ט ס
שוקן, עורך הארץ: בעוד 20 שנה יכתוב
הורוביץ ספר חדש, בשליחות החבית הדנאי־דית.
בכך רמז לאגדה היוונית, לפיה נענשו
הדנאיבות על־ידי האלים למלאות חבית חס רת
תחתית מים. הכוונה הברורה: הבית ה משק
הישראלי שמילאה מיליארד דו לי, ש עברו
דרכה כאילו חסרה תחתית.

ספף ־ 0
איש בין הקווי
שמעון צהנזרא ( 334ע מידד שיף —
הוצאת טברסקי ( 1.800ל״י),
כשחזר מידו שיף לתל־אביב בשנת 1938
התייצב לפני מפקדו בהגנה והודיע :״קיבל תי
חופשה לשלוש שנים. היום מלאו שלו ש
השנים.״
שלוש שנים לפני כן נשלח מידד שיף, כמ עט
על כורחו, ללמוד. ארבע שנות מגורים
בתל־אביב לא הספיקו לעקור מהילד הכפרי
(ר א שון לציון) את חשדיו לכל זר. אבל לתמי

ראי למעשי פקודיך. אין אתה צריך להסתתר
מאחורי אנשיך. לכן באתי להטעימך טעם
מכות.״
״הלכתי לחפש שום.״ מידד לא ראי,
את עצמו סופר. לפי השכלתו היה כלכלן.
לפי נטייתו, חוקר החברה. את הספרות ראה
כאמצעי להחדרת מחשבותיו בציבור. כדי
שיוכל לשאת באחריות לדעותיו הוכרח לבס סן
בידיעה. הוא למד ספרות, כלכלה, מדעי
היהדות, משפטים, היסטוריה, פסיכולוגיה. היה
לו אימון אוניברסיטאי בעיכול עובדות והוא
קרא ספרים לימאות.

גם בהזדמנות זאת שוטט בין הקווים, יצא
יום אחד לטייל בשדות הכפר זוק תחתאני
והסביר לחבריו :״הלכתי לחפש שום.״
הוא הוחזר לתל־אביב, הועסק (אחר שסרב
לקבל עליו קצונה) כזקיף־קבע על גשר חיוני
בקרבת העיר.
כיפור?א משעמם. עוד בהיותו בצבא
עלה בדעתו של מידד לכתוב רומאן, שישקף
את הדור העברי החדש, על יכולתו, חולשו תיו
וסיכוייו לקיום. הוא כתב את ספרו משך
שנתיים, טרח 13 חודש בהוצאתו.
גי בורו של הספר שמעון צהמרא, בנם של

ז׳ורז׳,אחי האם, פקיד מנדט ערבי, בעל הו פעה
לפי מיטב כללי ההידור הליבנטיני, חשי בותו
רבה, כשבן־אחותו של שמעון, יחזקאל,
בנה של ראשל, ההופך, כמובן, איש אצ״ל,
מתיז כלפיו ברשעות :״אבל הדוד שלך הוא
ערבי ! ״
הנער גדל מתוסבך במידה לא מועטה, נדחה
מהתרבות הליבנטינית בה הוא נתון, מוצא
פורקן לעצמו במלאכת הציור, בה השתלם
באירופה (פאריס ולונדון) ,מסתבך מחדש בד חותו
מפטניו את ד,בחש המוסרי שבחיי מין
חופשיים, לא מבחינים.
שמעון הוא בודד עד למאד, אינו מוצא את
מקומו בחברה, שייתכן והיתד, יכולה לקבוע
לו את מקומו, לוודא לו מאיזה צד של הקווים
עליו לד,שאר.
אך גם פרפר, הצברר, החבובה, בתו של
יעקב, וג׳מג׳ום מאהבה הראשון ההופך חברו
הטוב של שמעון, והעומד בשתי רגליו על
הקרקע, בקוותו לברור את הטובים מבני הע־רב־הרב
הבא ארצה ולהקים בהם את העם,
אינם יכולים לעזור לו והוא עובר את הקווים,
סופית. מבלי הנמקה מיוחדת, אלא האתת :
הוא נואש מהצד הזה של הקווים.

זבל ההיסטוריה
מלחמת השחרור ( 239 ענז י. צ.
שווארץ — הוצאת ראובן מס ( 1.600ל״י).
בסגנון פסקני ומעניין מסכם י.צ. שווארץ,
בל שון עתונאית קלה, את מלחמת ישראל
ערב, אינו מחדש בכך הרבה, מסכם, בעצם.
את הספרים שכבר דנו בתולדות המלחמה׳
ואת ר,ספרונים שדנו בפרשות בודדות, אך
מצטיין בבהירות יתירה.
אולם הספר יקר המחיר ( 1.600ל״י) זכה
לארבע מהדורות, שארבעתן אזלו מן השוק,
אחר שנחטפו מחנויות הספרים בר,יראות
מעטפתם אדומת הלהבות.

מידד שיי?,בן ,7בן ,22 כן 32
״מי השפכים הזורמים בעורקיהם...״
הונו קיבלוהו האנגלים בסובלנות רבה. סיי עה:
התכונה המשותפת לו ולהם, ההסתיי גות
מפני נוכרים. הוא עשה ביניהם שלו ש
שנים ואז החליטו, לדעת מידד לפחות, שהוא
גאון ונתנו לו תעודה אוניברסיטאית על כך
(לונדון, כלכלה).
כשחזר לתל־אביב נשלח על ידי ההגנה לגן־
יבנה שבשפלה. מלבד הכבישים והיישובים הי הודיים
היתר, הארץ מופקרת לשלטון הכנו פיות
ולילה לילה היו אנשי השמירה יוצאים
לחפירות.
יום אחד נעלם מידד ובערב חזר מכיוון
ברקא, כפר סמוך אשר בו חנה מפקד הכנו פיות,
עבד־אלקאדר אלחוסייני. כשנשאל על
ידי המפקד :״איפה היית?״ הסביר :״הלכ תי
לראות את הכנופיות.״
טעמן של מכות. בינואר , 1941 כאשר
דעת הציבור היתד, נתונה למלחמה יותר מא שר
לספרים, יצא לאור ספרו מחרוזת דר
שהכיל כמה סיפורים וקטעי שירה, שאולי
היה בהם חידוש אבל המיוחד שבספר היד,
המאמר שב שוליו בו הסביר המחבר, בסגנון
מצויין, כי ספרות עברית יכולה לד,כתב רק
בידי דו ב רי עברית, ולא סתם דוברי עברית,
אלא כאלה שהעברית היא ל שון אמם.
בינתיים הסתכסך עם ההגנה וסולק מה שורה.
הסכסוך הגיע לשיאו כששלחה ההגנה
קבוצות בעלי אגרוף להכותו. למחרת הופיע
מידד בדירת מפקד ההגנה בארץ, אליהו גו־לומב,
ואיים עליו :״בשם ההגנה יוצאות
קבוצות מאורגנות להכות בודדים. אתה אח

שלוש
שנים לאחר מכן, ביוני , 1947 יצא
לאור ספרו השני, תחליף מודרני, שהיד, סי פור
בחרוזים שניסה להבאיש את המוסר המ קובל
בין בני הדור הטרומלחמתי וגם הוא
נשא מאמר ב שוליו, ובו הותקפו תנאי הו צאתם
לאור של ספרים עבריים.
תוך חצי שנה עורר עליו חמת זעם ב כרוז
שפרסמו למחרת ד,־ 29 בנובמבר, יום קבלת
עקרון החלוקה על ידי עצרת או״ם, שנקרא
על הדם ועל האדמה :״אותו לילה חדלו (הי הודים)
מהיות עם בעיני. מעתה עם חדש
נקים ..,הציונות שואפת למקלט בטוח לרדו״
פי חרב אשר אין להם האפשרות להיטמע
בארצות בהן הם יושבים. אין הם עם, אלא
אספסוף ...ובבוא השעה יקראו לך בקול הדם,
קול מי־ד,שפכים הזורמים בעורקיהם, למען
תלך אתה לשפוך את דמך, בעוד הם מספסרים
בו, ועושים לעצמם ממון או קאריירות פו ליטיות
במחיר חייך ...נוכרים הם, נוכרים.
י שבו הם בנכר־בביתנו ואל נשב אנחנו בבי־תנו־בנכר
...דם? דם איננו מושג ביולוגי בל בד.
ר,דמך הוא הזורם בעורקיהם? בבוא עת
שילומים, אותך ישלחו לשלם. כבר עתה הם
קוראים אותך אל הדגל...״
ההגנה לא הגיבה על הכרוז שנראה היה,
בבואו ערב מרחץ דמים כפוי מן ר,חוץ,
מגוחך, הסתפקה בכך ששלחה את מידד עם
יחידתו לשירות של חיל־משמר בגבולות הצ פון
כשהוא חמוש רובה צרפתי קטום־קנה
ותריסר כדורים מוחלדים.

חשדי, הסוחר היהודי מביירות וסימון, הנערה
הנוצרית שמתה בלדתר, אותו ושד,נחילה לו
את שמה (שבוטא לאחר מכן בשתי צורות,
ש מעון חלום בחברה יהודית, שמעון שרוק
בחברה ערבית) ירש מאביו הרוחני, מידה
את הנטייה שאינו יכול להתגבר עליה, להלך
בין הקווים, מבלי שיחליט באיזה צד עליו
להשאר, וכאשר הוא מחליט, בסופו של דבר,
להשאר בצד הערבי, נראה שהוא נשאר שם
בגווייה בלבד.
שמעון נולד בדמשק, חונך בתל־אביי, ברח
פעמיים לאירופה ופעם אחת למדבר, נשא
אשה (אחר שהרחיק מעליו נערות שלא הע ריכו
במיוחד :״אינני אוהב לטבול את פתי
בקערת הכלל.״) התידד עם מאהבה הקודם
וסופו שאוכזב מהתנאים שנוצרו עם הקמת
הארץ ונטשה.
יתרונו הגדול של סיפור־שמעון, הנוח ל קריאה,
למרות היותו כתוב בהידור (ולעתים
קרובות יתר־על־המידה, בהשתחצות שבידי עה)
לשוני: הוא איננו, כרובם הגדול של
הרומאנים העבריים משעמם.
״הדוד שדך ערכי :״ יתום מאמו ומ אביו
גדל שמעון בביתה התל־אביבי של אחו תו
ראשל, הגדולה ממנו בשלושים שנר, וה מקפידה
כי אח־זקוניד, יגדל בכי טוב (כולל
גן־ילדים עברי וגמנסיה הרצליה).
אולם הוא נתון משחר ילדותו גם להשפ עות
אחרות, כזו של יעקב הנגר־הפילוסוף,
המהפכן הרוסי שבתו, פרפר, עתידה לנחם
את שמעון נחמה (זמנית) רבה. גם הדוד

שווארץ אינו מדייק, לעתים קרובות ל מדי,
בעובדות, מספרים, ופרטים, אך אורג
לתוך מסכת המלחמה תמונות מהצד השני —
ערבים, אנגלים, שכירים גרמנים.
הופעתו של מיג׳ור וויליאמם׳ הקצין ה בריטי
שונא היהודים בבית נבאללה טובחת
הנוטרים, המאבד את שיניו התותבות על ידי
מכת אגרוף של ג׳ו, חייל אוהב־יהודים, באה
יחד עם הסבר מקורות העצמה היהודית (הד רכה
על ידי ווינגייט ולימוד מביצוע מרד
גיטו ווארשה) והילכות היסטוריה: הדם ה נשפך
מזבל את שדות ההיסטוריה.
או״ם ואלוהי המלחמה. הספר שנכ תב
בחפזון, תובע עריכה, סילוק סיפורי
הדמיון המקלקלים את השורה, מחיקת עלי לת
השוא הידועה על הפקרת שייך ג׳ראח
ובית הספר לשוטרים בדרך להר־הצופים על
ידי אנשי אצ״ל.
קשה למזג אמרות נבונות כמו ״או״ם
החליט (בתכנית החלוקה) על שני ייצורים
מדיניים לא יציבים והניח את הנורמליזציה
לאלוהי המלחמה״ .עם הסיפור על שכיר גרמני,
לויטננט־קולונל פון טננבום, המופיע
תדירות לבוש כערבי ורוכב על סוס לבן,
והמתחיל להתחרט על השתתפותו במלחמה
מוקדם למדי (בעת פינוי שיך־מונים, חורף
) 1948 וטובע לעצמו את הסיסמה ״להסת לק
!״ או לויטננט ס .0.חושק אהבהבים ה מציל
אירופית מידי המון מצרי בככר קהי־רית
ביום ו׳ אחר התפילה, מחזירה לקהל
המוסלמי המשתולל כשנוכח שהיא יהודיה
(ולא יוכל משום כך לארסה לו לאשה) ונו פל
בסופו של דבר מכדוריה של מירה בן-
ארי, שהיא אותה יהודיה שהפכה בינתיים
חברת קיבוץ ניצנים שבדרום.

:העולס הזה״ מס׳ 737

מכל

ה ע 1ל 0

איטליה

אירופה

האטו אש בכל

דודה, לא כל ה

כשנשפכו מימי הפו, בצפון איטליה, אל
הים האדריאטי נתקלו ברוחות סוערות
שסתמו את המוצא. כתוצאה מכך כיסו
27 ערים וכפרים, הוציאו 200.000 איש
מבתיהם וגרמו לביצה שלא תתייבש אלא
במרוצת שנים רבות. התוצאה החיובית
היחידה היתד, שניתנה לארצות רבות ה הזדמנות
הראשונה להפגין בפומבי את
איחוד הלבבות באירופה המערבית.

היתד, זאת, איפוא, החלטה מתאימה
להיסטוריה של שטרסבורג, כאשר נבחרה
מבל הערים, לבירתה של המועצה האי רופית,
המורכבת מבני 14 עמים (שאינם
מייצגים אלא את עצמם, אך מדברים בשם
הכל) ,שנזדמנו יחד כדי להתווכח כיצד
להפוך את אירופה המערבית למדינה גדו לה
אחת. אלא שהתוצאות היו זעומות
ביותר. המכשול העיקרי: בריטניה ה גדולה.
שאלו
הצרפתים, הגרמנים והאיטלקים :
מה הטעם לפטפט על איחוד אירופי, כש־בריטניה,
המעצמה האירופית החזקה ביו תר
(ממערב למסך הברזל) אינה מוכנה
להשתתף באיחור? אולם בריטניה נשא רה
איתנה: הדבר לא ייתכן. היא הוכנה
לעקוב בירידות אחר האיחוד, כדודה טו בה,
אך לא להיכנס אל מתהת לחופה
ככלה. היד,סבר: בריטניה אינה מעצמה
אירופית גרידא. יש לה אינטרסים בכל
רחבי העולם. צבאה שומר על חבר הע מים
הבריטיים, ולפיכך אינו יכול להש תתף
בצבא אירופי (גרמני־צרפתי) אחיד.
יש לה התחייבויות כלכליות כלפי הדו מיניונים,
ולכן אינה יכולה להיכנס למס גרות
כלכליות אירופיות, כגון תכנית
שומאן.
במקום זה הציעו האנגלים גישה מתונה
יותר: יש לגבש קודם כל את האיחוד
בכמה שטחים קטנים. אם יצליחו ר,נסיו־נות,
יתרחב האיחוד בהדרגה, במרוצת
השנים. האירופים האחרים הסכימו לבסוף
לגישה זו. ואז התאכזבו שנית: גם
הקטנות לא נאותה בריטניה בתבניות להשתתף.
א ט 1נהבדא ־ כדום. כשנבחר יינס-
טון צ׳רצ׳יל מחדש, נשמו אנשי האיחוד
לרווחה. האם לא היה צ׳רצ׳יל זה שייסד
את המועצה בשטראסבורג, שהלהיב את
הכל בנאומיו? ואמנם, צ׳רצ׳יל חיבב את
האירופים מאז. כשר,אנגלים, כפויי הטובה,
שלחוהו לגלות פוליטית בתום המלחמה,
הוסיפו האירופים להכיר בו כבגדול האי רופים
בחיים. בחברתם הרגיש טוב, נאם
את נאומיו הנהדרים ביותר. אולם גדול
המרחק בין נאום צ׳רצ׳ילי מלהיב — ו בין
מעשה צ׳רצ׳ילי אפור. כי גם צ׳רצ׳יל
כפוף למציאות ארצו. והאנגלים רוצים
שהאירופים יתאחדו — בלעדיהם.
אמר פול רינו, מי שהיה ראש־ממשלת
״האנגלים מאמינים בפרלמנט
צרפת :
שלהם, אחר כך בלא כלום, אחר כך שוב
בלא כלום, ואחר כך באלוהים.״ אך הם
לא האמינו בשטראסבורג. הסקאנדינאבים
הלכו בעקבות הבריטים. ובלעדי הבריטים
והסקאנדינאבים סרבו כל האחרים להת אחד.

; ש? המשטרה. החודש ביקרו ב־שטראסבורג
14 חברי קונגרס אמריקאים,
דיברו כמה מלים גלויות על לב האירו פים.
מסקנתם: האמריקאים אינם מבינים
מדוע יתאחדו האירופים (כמו שעשו זאת
48 מדינות הברית האמריקאית) ,יבטלו
את הגבולות הטפשיים, ישכחו את עברם
הטפשי על מלחמותיו האינסופיות, יוציאו
דרכונים אחידים ויקימו משק אחיד. אולם
אם האירופים יו סיפו לבזבז את הונם על
מזבח הפירוד, אין הם יכולים לצפות
לכך שהאמריקאים ישככ!• את כספם.
העיר וואלטר ג׳אד :״גם ארצות אי רופה
המזרחית היו שונות בשפתן, בדתן
ובלאומיותן. עד שבאו הרוסים יאיחדו
אותן — מבחוץ. אם לא תתאחד אירופה
מרצונה, תפול קרבן לקרמלין, ואז תאו חד
שלא מרצונה.״
שכח האמריקאי להוסיף: אם לא
תתאחד מרצונה, ייתכן ותאוחד על ידי
לחץ הדולארים האמריקאיים, שהם כלי־סחיטה
מצוין. כדברי איש־קונגרס אחר,
אלכסנדר ויילי :״יש תחתית לצנצנת
הריבה (האמריקאית) .אנו רוצים במעשים,
לא במלים.״
וחברו, הווארד סמיט, רטן :״אחרי
נסיעה בארצות אירופה השונות יש ב כיסן׳
כל מיני מטבעות שונים, ואינך יכול
לקנות אפילו סיגאר. יש יותר מדי פס פורטים,
יותר מדי שפות.״
בעיני האירופים לא מצאו דברים אלה
חן. בעיקר לא בעיני האנגלים. כתב
אקונומיסט הלונדוני: הדבר דומה ל שוטרים
המוכרים כרטיסים לנשף המשט רה.
קשה מאד לסרב להם. אולם גם עתון
זה התנחם: כשיסע וינסטון צ׳רצ׳יל ב חודש
הבא לאמריקה, יוכל לנאום שוב
המה נאומים מלהיבים וליי שר את הענין.

חיל־הנדסה בריטי חש לאזור השואה
מטריאסט, הפעיל סירות־נחיתה לפינוי
התושבים. חפרים צרפתיים בנו גשרי־סי־רות,
שעליהם נמלטו בני־אדם ובקר. מטו סים
אמריקאיים, מבסיסים גרמניים, זרקו
מזון לכפרים המוכים, והליקופטרים אמ ריקאיים
הקימו שרות של ״ מוניו ת אוי־ריוו
ד. עזרה כספית וחמרית זרמה, באמ צעות
הצלב האדום וארגונים אחרים, מ נורבגיה,
בלגיה, גרמניה, קנדה ואפריקה
הדרומית.
לעומת הפגנה זו של אהדה אטלנטית
חייכו הקומוניסטים חיוך של זלזול. מי
גרם לאסון? לקומוניסטים היתד, תשו בה:
ניסויים אטומיים אמריקאיים.

ארגנטינה
אל תרג־ת את או־ט־ !
כששמעו, לפני כמה חדשים, הגנרלים
המפוארים של הצבא הארגנטיני (שלחם
לאחרונה בשנת 1870 נגד פאראגואי ),כי
אויטה פרון עומדת להציע את מועמדו תה
כסגנית־הנשיא, דבר העלול להפוך
אותה, באחד הימים, למפקדת הצבא האר גנטיני
* ,נרעשו ונרגשו. אשד, תפקד עלי הם?
לעולם לא. הם ידעו מה לעשות :
יש לומר את האמת לחואן. הוא יבין ל נפשם.
האם אין הוא קצין מקצועי, כמו הם?
האם לא הגיע לשלטון בעזרת הצ בא?
האם לא ירד מן השלטון כשהצבא
ירצה בזאת?
תוצאת ההתערבות של הקצינים היתה
מהירה וברורה: אויטה הודיעה את הו דעתה
המפורסמת, בקול חנוק, בדבר הס תלקותה
מהצעת מועמדותה.
אולם אויטה דוארטה פרון אינה הא שד,
שתשכח מעשה כזה. וגם חואן פרון
אינו נמנה עם הממהרים לשכוח. אולם
הוא יודע לחכות. והוא חיכה.
עובדה בלונדית. כשהצטברו בבד
אנום־איירס תוצאות הבחירות הכלליות
עלז לבו של פרון, אף כי אשתו טרם
הבריאה. הוא נחל נצחון מזהיר. אמנם,
החוק והמשטרה עזרו לא במעט לנצחון
זה. הם הפריעו לאופוזיציה, מנעו בעד
המפלגות להתאחד לחזית אחת נגדו. אולם
אמצעי־זהירות אלה לא היה בהם כדי
להסביר את עוצמת הנצחון. לא היה ספק
שרוב הדסקאנויזדוס ,״חסרי החולצות״
שהעלו את פרון לשלטון במהפכה, חסרת־דמים,
נשארו נאמנים לגנרל שלהם.
חיש מהר נתברר כי הגנרלים הארגנ־טיניים
אינם דומים לקולונלים הסוריים.
פרון ערך טיהור כללי של הצבא, פיטר
עשרות גנרלים מן הדור הישן, ביניהם
אותו גנרל שעזר לו, לא מכבר, לדכא
את מרידת הקצינים לפני הבחירות. לא
נשאר כל ספק מה היא דעתו של פרון
על התערבות הצבא בענייני המדינה: היא
טובה כשהיא מעלה את פרון לשלטון.
היא רעה למחרת היום, עד להודעה חד שה.
הארגנטינים,
שהם (כרוב בני האדם)
אוהבים נשים יפות ואינם אוהבים גנר לים׳
היו מרוצים .״אמרתי תמיד שלא
כדאי להם להרגיז את אויטר״״ חייכו
הסועדים במסעדות של בואנום־איירס,
בהם החל הבשר מתמעט, זו הפעם הרא שונה
בהיסטוריה.
עם סילוק האופוזיציה של הצבא נשאר
לפרון פנאי לעסוק בבעיותיו. הוא היה
זקוק לכך. כי הסיכויים בתקופת כהונתו
השנייה אינם מזהירים כלל ועיקר: ה אינפלציה
דוהרת בעליזות בפאמפות רח־בות־ר,ידיים,
המחירים עולים בקפיצות־אריה
והשכר קופץ בקפיצות־צב. אולם
הפרשנים שניבאו כי הענין יימאס על
•הגנרל, וכי ינטוש את מקומו מרצונו, לא
התחשבו בעובדה בלונדית ששמה אויטה.
* במקרה של מות הנשיא, שהוא נם
מפקד ראשי.

״העולם הזה״ מם׳ 737

ירחדכ * ט. קבלת הפנים להנרי מורגנטאו ואשתו מרסל (מימין) בהגיעם לשדה התעופה לוד.
תגרת ידים. מגרש הפועל
ביפו הפן שדה קרב כשנער כה
תחרות הכדורגל מכבי־מלמו
(ראה ספורט) .מאות
מתפרצים לחמו בסדרני הפו על
ובשוטרים, קפצו את חו מת
המגרש, זינקו לעבר הת חרות
בהקימם ב ד רן שערו ריות,
צעקות ותגרות ידים
שהפכו את שטח המיגרש ל אחד
המקומות הצבוריים ה פרועים
ביותר.
בתמונה נראה שוטר תופש
את אחד המתפרצים, מוביל
לאחר תגרת־אותו
ליציאת
ידים עם סדרני הפועל.
ב ד רן כלל לא הסתפקו
המתפרצים בהוצאה מן המגרש.
מיד לאחר שהשוטרים
פנו להם עורף. חזרו על מעשיהם,
קפצו את הגזר בנס-
יון נוסף לחזות בתחרות
מבלי לשלם עבור התענוג.

הצלה מפוקפקת. טרקטור זה של בארות יצחק יצא לשדות
ששקעה בבוץ. כמקום זאת עלה (בלי נהג) על המכונית, השקיעה

הקבוצה לגרור מכונית
ותר עמוק בתוך הבוץ.

כקצב פראי, גרר,י
עות רגליים עד הפרא־דים,
בז מ עו ת שריריות
״אצבעות-פטישים
הסתערה הייזל
סקוט על מנענעי הפסנתר
כהרקידה את
הל,הל בסערת מקצ-
ביה.
אמרה הייזד :״פנגי-
נתי ובחיוכי גרפתי
הון למגבית היהודית
המאוחדת, בארצות-
הברית, אך אתל־וי^כי
הגדוד אני שומרת לבעלי,
ארם קדייטוו
פאול.״

ומקצב הדרום

ציר קונגרס