גליון 738 מתאריך 20 בדצמבר 1951

העולם

השבועון המצויר
די ס 1ו דס ו 1-1-1ו \ ווד

/ 736 .00 שנה / 15כ״א כסלו תשי״ב 20.12.51 /

העורך :
אורי אבנ רי
השלס רדלר־י

עורך משנה :
של ום כה ן

עורך סגנון :

עורך תבנית
ד ו ׳1

רב איתן

כתב ראשי :

צלם ראשי :
דו ד רובינג ר

ה שבועון המצויר

מי כאל

ל אינ פו ר מ צי ה
המערכת והמנהלד: .
רחוב
(ליד

מען

נ לי ק סון
תי א ט רון
. 136 טל.
למברקים:

אל מז,

עורכי מדורים :
יתיאל

ב שן.

ני צה

נ בי,

אי תמר

עילם.

משתתפים קבועים :

, 8תל־ אביב

(ז מני) 66785
״ע ול מ סר ם״

העולם הזה

אהרן דול ב

יעקב

בי תו,

דו ד

ב ד רו ר,

ר פ אל חייט. פילי ם טי א רי,
רפ אל סל ע, יעקב צליל.

יצזזר,

ל בני,

סופרי חוץ :
נברי אל

-פו ס י שראל בעיים.

בע״מ ;

דנון,
הפצה:

ש מו אל

מי רוו.

פלסבע ״ מ.

שחור״ -אנ ב. תודתי נ תונ ה לו. א דוני העורר. על
תגליתו כי כר טיסי ם קוני ם ב קו פ ת קולנו ע. ולא
ב מ ער כ ת העולם הז ה) .ה ב או ת לכלל נילוי עם מידה
לא מע טה של ה צ עות סרק (להציג ללא הפסק מן
הבוקר ועד אחרי חצות) ב תו ספתפט פו ט ילדותי
(לקבוע א1ז גובה ה מחירים לפי ש עו ת היום) :או ת ה
ספ צי פי ק צי ה ה או פייני ת כל כד לנערים מעריצי
אבירים ( שו עלי־ ש מ שון) א שר כל חנו כ ם לא ב א
להם אלא מה שרא תם של כוב ע־הגרב וזקן ס אנ שו־פנ
שו אי.

מרדכי אופנהיים, ירושלים
מכתב המכנה בשם ״ר שיונות הבל״,
״פ טפוט ילדותי״ ו״ הצעו ת סרק״ שיטו ת
שנוסו ונתקבלו באלפי בתי הקולנוע בארצות־הברית
אופייני לציבור בעלי בתי־הקולנוע
הבז לדעת הקהל מ שן 364 יום בשנה —
ומקווה לקבל סעד ממנו ביום ה־.365

שפני הנסיון

הדו״ ח הנונ ע עד לב על חולי הצרעת (העולם
הזה ) 736 שיכנ ע או תי בעיקר בגלל פר ט אחד. שלא
ה עוב דה ש ג. מכםוכ תב כ ם
הדגשתם או תו דיו :
מ צ או עוז בנ פשםל בלו תכמה ימים בחבר ת חולים
אלה, מבלי לח שו ש ל הי דבקו ת. הערכתי הכנ ה
לאומ ץ־לבם.

פי. ג׳י3 .
לפני שנה בדיוק, בשלתי •1950 היתד! כמעט כל מערכת העולם הזה עסוקד, בעריכת
רפורטג׳ה מיוחדת במינה (אז) :אם תפרוץ מלחמת העולם השלישית בשנה הקרובה (,)1951
׳.ר, תהיה דמותה?
התוצאה היתד, מאמר של שלושה עמודים (העולם הזה ,)687 בו ניסתה המערכת
(גבש את דעותיהם של מיטב החוגים הצבאיים ואת עיקר העובדות שהיו ידועות אז.
התוצאה היתד, תמונה קודרת מאד: מלחמה בה תיכבש ישראל, תיחרב התרבות. על השער
הופיע קוף, המחויט בידו מטוס־ענק. המסקנה: אם המלחמה לא תחזיר את גלגל ההיסטוריה
חזרה לימי הקופים הרי תחזיר אותו לימי הביניים האפלים ביותר.
כשקיבלנו לפני חדשיים מברק מכתב העולם הזה באמריקה כי העתון הנודע קוליירס
עומד להוציא גליוז שלם המוקדש לתאור מלחמת העולם הבאה, חכינו לו, איפוא, בסקרנות
רבה. היינו מעוניינים להשוות, לראות באיזו מידה זהות מסקנותינו דאז למסקנותיו דהיים.
היד, ברור, כמובן, שאין מקום להשוואה ביחס לאיכות. קוליירס נפוץ במספר טפסים
העולה פי 200 על המספר שלנו, והוא פונה לקהל קוראים דובר־אנגלית הגדול פי 201
מקהל דוברי־ד,עברית. יתר־על־כו, קוליירס הקדיש למאמץ זד, כמעט שנה שלמד, של עבודה.
השקיע תקציב של מאות אלפי דולארים, אסף את כוכבי־הכתיבה המפורסמים ביותר
באמריקה, קיבל 75 עמודים של מודעות — פי שלוש מכל מספר העמודים שמותר לנו
לתרפים.
אולם בדבר אחד היינו מוכנים להשתוות, גם באמצעים הדלים שלנו: באחריות
העתונאית, וגם בהגיון. ובשתי׳ נקודות אלה אין אנו מתביישים גם בשער• שאנו מחזיקים
בידינו את גליון העתון האמרקאי העשיר.

רחל וינגרטן,

ירושלים

קשה לו מ ר שנ כ דו של רא שממשל תנו אינו
מ שע שע. אבל ד חילכום ! מה ה־ 3.600 קילו שנתתם
לו לז א טו ט הזה? כ מ דו מני שכל משפחת בן־גוריון,
בצאצ איו וצאצ אי־ צאצ איו טרם שוקלים י ח דיו כו ב ד
חומרי כזה.

עורך
()3.600 משקלה לקביעה

שאול פינקלשטיין, בני־ברק
הסגנון דוגל ב שיטה האמריקאית
במקום ב שיטה האירופית (.)3,600
הבלתי־חומרי של המ שפחה טרם נ תון
סופית.

״המשיח ככר פא״

תמהני על ש הכלל ת ם את ת מונ תו של יהודה חנן
בן־דור ב סי פו ר הבלתי מ הונן .״חמש לי רות ל בי קו ר ״,
ב מקום להניחה ב מ קו מ ה. במאמר ״המ שיח כב רבא ״.

דוד חומסקי, ירושלים
מ תון שגגה לא הקפיד עורך הדפוס, הניח
את התמונה שלא ב מקו מה.

פתיל רועם לפצצה

״בה ב שעה שנתן אלתר מן קירב א ת הגפרו ר
לפ תיל ה רו ע ם העולם הזה .) 736 אני רו צה
ל הסביר לכם ל מה לא ה ת פו צצה הפ צ צה: היו ת
שפתיל רו עם איגו מו פעל על־ידי ג פ רו ר. יש פ תיל
ר!עם אי טלקי. שכנר א בו ה שתמ ש אלתרמן, שאפשר
להדליקו בג פ רו ר — אבל אז הו א בו ע ר ולא רועם.
ו כ מו בן ש האובייק ט לא יתפוצ ץ. פ תיל רועם מו פעל
על־ידי נפ ץ מו פעל על־ידי פ תיל ב ט חון. פ תיל זה
אפ שר ל הפעיל על־ידי גפרור. אני מ צי ע לנתן אל־תד
מו ל ע בו ר להבא קורם חבלה ל פני שירצה ל פו צ ץ
פצצה.

משר. גלסטל, ירושלים
עו רן המדור י שן כנראה בקורס המם־כפים,
בשעת שעורי החבלה.

שותפים דעמית
אג* אחד מאל ה שלעגו בלבם פני מ ה לר עיון של
הקמת גרעין התי שבותי דרך עתון (העולם הזה
ר .) 73.בר צוני על כן לבק ש את סליח תם של העורך
היקר ושל ע מי ת ...אני גם כ,׳ נ ער ק רוב ל־. 17
הייתי חבר תנו עתה צופי ם ב חי פה עד שנט שתי ה.
אבל ער היום הולם אני על הנ שמה חלוצית אי־שם
במרחבי הנגב ה שו מ מי ם. חברי ת מיד ל עגו לי לאחר
שעזבתי את התנו עה. כ שהייתי או מרש אני רוצה
ל צ את ל ה תי שבו ת. הם א מ רו שאם יצאתי מ ה תנו ע ה
הרי דרכי תהיה לכוון הנגדי. אל נו ע ר הזהב. אד אני
לעגתי להם כי ידעתי שיום יבו א ותצא קריאה
כל שהי להתארגן מחו ץ ל מסג רת תנוע תי ת ולצאת
ל התי שבות. אבק שכם על כן לק שרני עם הקבוצה
בבר כת חלוצים .׳

א. ב ,.חיפה
גם אני שו א ף להצטרף אל גרעין הנ ש מתי להת־י
שבות בי שוב מ של ט.
מאיר סגל, ראשון ־ לציון
קראתי בתעולש היה על ע מי ת ו מצ אתי שם קווים
מ שו תפי ם. אני מ עונין ל הפנ ש ע מה.

העולם הזה 687 מיום ,28.12.50 עמודים 7,6
העתונאי נושא תמיד על גבו אחריו תרבה מאד. אם ירצה בכך ואם לאו, דבריו ישפיעו
תמיד, ביודעין או שלא ביודעין, לחיוב או לשלילה, על קורא־ו. אחריות זו מעיקה פי אלף
כשנושא הכתיבה !הוא גורל האנושות פשוטו כמשמעו — השפעת דעת הקהל במצב העלול
להוליד מלחמה מדי יום ביומו.
אדם המסיים את קריאת הגליון של קוליירס, מפעמת בו הרגשה אחת :״זה היה
(— יהיה) כדאי״ .אדם שסיים את קריאת המאמר של העולם הזה (הנראה לעומתו באח עני),
יסבים עם דברי הכותב :״אם יתנשא על תלי החרבות של התרבות האנושית. ועל קברות
האחים של עשרות מליוני מתים בקרב, בהפצצות או ברעב, הכוכב הסובייטי או הנשי
האמריקאי — תהיה זאת אולי התוצאה הפחות השובה של מעשה־התאברות, שיחזיר את
האנושות אחורנית.״
הצד השני של חובת־האחריות העתונאית היא החובה כלפי האמת• משמע, לנתח
עובדות אמיתיות ולהסיק מהן מסקנות המוצדקות לאורן, קו לייי ס מתקשט בשורה של שמות
נוצצים, ביניהם פרשנים צבאיים ידועי־שם. יותר מכן, מאמריו נכתבו כמעט שנר, תמימה
אחרי אותו מאמר של העולם הזה — שנד, שקרו בה מאורעות המשנים את פני מאזן הכוחות
הצבאי. ובכל זאת נדמה שעורר המאמר של העולם הזה, אדם הבקי בתיאוריה הצבאית
ושהתיעץ עם מומחים לא מעטים| ,ר,יד, פחות קל־דעת מאשר הבייו המפורסמים באמריקה.
אם תפרוץ באמת מלחמה, יש לחשוש שתילמד, במיוה
רבה לתמונה הקודרת שצוירה בעתון זה• אולם דבר אחד
בטוח: לא יהיה לד. כל דמיון עם התמונה העליזה הרבה

יותר של העתון האמריקאי.

נזכתב־ם
שועלי־שמשון ושועלי־קופה
אם הפ ק רו ת מע שה רע הו א. הרי ב שט חהע תונו ת
ו ה אינ פו ר מ צי ה הו א רע שב עתיים. הפ ק רו ת ו מסי ר ת
אינ פו ר מ צי ה כוז ב ת הריהי פ עו ל ה חו טאתומח טי א ה
את הרבים. כ מו מאמרכם על כנו ם ב עלי ה קולנו ע
״ אביונים ב קו פ ה״ (העולם הזה 756 זוהי ספ צי־פיקציה
של נ בו ב ר עיונו ת הבל ( ל מ כו ר כר טיסי ם

רק ב כני סהל או ל ם. כ ר טיס לנ פ ש) .ב צ רו ףהת על מו ת
בזדון מהמ צב ה עובד תי והשמטת מם ה ה כנ ס ה
המהווה 80 אחוז מ כלל ה ה כנ ס ה) .המת אי מהל כלל
המאמר תו דו תלמעטהר כילו ת מוב הקומ פו קפק
( א מנ ם מרתק) על ב סי ם של הבעת ד עו ת חסרו ת
אחריות ל א מי תו של דבר קו פתה קולנו ע היא
ה מס פקתלספס רי ם את מר בי תכר טי סי ה שוק ה
עמנואל
שפיר, תל־אביב
אני בת חיפה. עזבתי את. ה צופים ל פני כ שבו־עיים
בנ ל ל כל מיני ס בו ת. היו ת ו אני בד עתה של
עמית ה שז אפת להנ שים את ה רי ר החלוצית, החלמתי
להתקשר עם מ ער כ ת העולם הזה.

רנה קפלושניק

חיפה

גם אנו מוכני ם להיות כין אלה.

א• ברזילי, י .ריבקין
מצב* דו מ ה לזה של החבריה הפת ח־ תקו אית. נם
אנו היינו צופי ם. הגרעין ש לנו ה ת פורר קודם ז מנו
על־ידי יציאת החברים ל תנו עו ת אחרו ת. ש סי פ קו
אותם יותר. ל ב סו ף הו צ א תי גם אני, ו שוב לרגל
הבעת דעות ״ רי א ק ציוניו ת ״ .אם אחר כל זה מצ אתי
הן ב עיניכ ם. נא תק שרו או תי עם או ת ה החבריא
לא כן ז

אריה קריזלר,

ירושלים

שירות רב ל עניינו של הנו ע ר הי שר אלי ע ש תה
המערכת. שעה שהעלתה את הבעייה ש עמדה ב פני
עמית. למע שה הבעייה רחבה ו כו לל ת יותר. רוב
ו;נ,ער נ תון כו לו לה שפ עה חר־צדדית של מזכיר־

במו עיני

הגניכה איננה כקש
אחר פרסום הרמים הראשונים על דו ״ ח
שמוראק נשלח פקח לאחד ממתסני הסוכנות.
נאמר לו כי
עליו להקפיד ב מיו ח ד
על עובד פלוני החשוד
בהעל מת רכוש.
מדי יוס היה הפקח
עוצר את פלוני,
שיצא זרך קבע .,עם
מריצה טעונת קש.
הפקח חי טט בקש
בלי לגלות דבר, לבסוף נואש ממנו.
אן כ שפג שו כעבור חד שים מספר, לא
התאפק, שאלו עכשיו אינני פקח. גלה
לי מה היית מוציא כל יום על גבי החריצות

..ענ ה לו הח שוד לשעבר :״את המריצות
עצמן !״

הקורא מרטין מלכיאלי זוכה בפרס של
— 1.ל״י(בלי קש).
תנו עה זו או אף עסקני מ פ לג ה. או תו נו ערש עוד
שנים מספר צריך יהיה ל היו ת הי סו ד האיתן של
ה מדינה. ימ צא ש אינו איתן כלל וכלל. ש כן אחריתה
של או תהה שפעה מהרפת מי שו ת ה. בר צון כנ ה
אבק ש לק שרני.

אהרן וקרמן, חיפה

כל החברים שיצרו הד כה מפ תיע לפניתוז
של עמית וה מעונינים להצטרף לגרעין המוצע,
יוז מנו לפגי שה מיוחדת על ידי המערכת.

המורה המעתיק
כמעט אחזני ה שבץ בקראי ב ה עולם חזה 737
ב מ דו ר כ מו עיני שהקורא־המורה ט רי פו ליו ם זכה
כפרם של לירה אחת בעד בדיחה מקורי ת (״יחם
ת ל מי די ״).
במקרה קר אתי את הבדיחה הזו ברידרם דייג׳סט
מחוד ש נו במברש. ז( .דף ) 41ב צור תה ה מ קו רית
והיא יו תר מו צל ח ת. איזה ציון היה ה מו ר ה הזה נו תן *
לאחד מ תל מי דיו אילו תפס או תו בהעתקה כזו
( ״ פלגי א ט ״ בל ע״ז) ? וה שאלה ה שני ה: מ ה יע שה
עכ שיו הקורא־המורה בכסף שזכה בו שלא ביו שר 1
ל פ חו ת יתרום את ה ס כו םלמ ען ילדי המעב רו ת ז
תודה לקוראת
א ת הפרס לי ל די

רות דינגוט,
דינגוט, העולם הזה

חיפה
י שלח

המעברות.

פוגרום ספרותי
אני קורא בנליון העולם הזה 734 את דב ריו
של ידידי הד״ר מ שה סמב טיון. לצערי, ח מ קו עיני
על פני בקורת. שפ רסמתם על ס פ רו, ולכן איני
יכול ל קבו ע. אם ע שיתם בו. כדב ריו. פוג רו ם. אם
ל או. ל עו מ ת זה כוללי ם דבריו של ד ״ רסמב טיון
ב ר שו תו של הד״ר
פיסקה המסתמכת עלי. ו כ אן
יש לי מה ל ק בו ע.הנה צי טו ט הפי סקה הני דונ ה :״אורי קיסרי. מי
יגלה עפ ר מ עיניך ותראה כיצד שו פ כי ם קיתוני־בוז
על סמב טיון שכ תב ב־ 9כערב שלך. וכ שס מילנ ס קי.
תקיפני ב כו ס תנ אי, ה שיבו ת לו: מ שה סמב טיון
כו תבבש בו עוני. וקצת דרך ארץ. ר בו תי .״
גהנה מה ש אני מבק ש לקבו ע :
. 1ב תו ר הי ס טו ריון. על הד״רסמב טיון לדעת. כי
עודני בחיים. המליצה הנמל צת ״מי יגלה ^פר
מ עיני ך ״ ,היא א מנ ם פיו טי ת. ציורי ת, מל א ה טאק ט
ו מסו ר ת יהודית, אבל היא עלולה להט עו ת את
גייסות הקור אים הצעירים של ה עול ם הזה. שי א מינו.
כי פ א רי ס סח טה או תי עד ה טפה האח רונה וכי אני
לא רק ח שוב כמת, אל א מת ממש.
. 2ב תו ר ״חי וקיים״ עלי לחלוק על הפי ס קה
״ ס מב טיון. שכ תב ב־ 9ב ע רב״ .אי שיו תו ה מ קו רית
מאד של הד״רסמב טיון עוררה בי ת מיד ס ק רנו ת
ואהדה. אבל הו א לא נח שב מ עו לםל סו פרה שבו עון,
כפ* שי כו ל להתקבל רו שם מ פי סקה זו. אם זכ רוני
אינו מ ט עני. הד פ ס תי. ב מ שך ל מ עלה מ ע שר שנים.
ר שימה אחת. או שתיים. שלו. לא יותר. יתכן. כי
נ ת חל פו לו היו צ רות ו כוונ תו היתה לחברו־לדעה.
אליעזר צופרסיין. כ אן, ה ת מונ השונה: צו פ רפיין
היה סו פ ר קבו ע של ה ע תון, מ שתתף ת מי די, של
ה שבו עון.
.3אני תמה מאדלש מו ע, שיצ אתי בהגנה על
סמב טיון. כ ש הו תק ף על ידי מ שה ס מי לנ ס קי. לא
מ שום שלא הגינו תי מ עו ל ם על אי ש. אלא, מ שום
שנם התקפתי אנ שים. ו איני רו א ה כי צד, ו מדו ע.
א שלול ז כו ת זו מזול תי. במקרה הני דון, מ סו פ ר
נכ ב ד ונערץ כמש ־ ם ם*לנם קי.
. 4אם. א פי לו. בנ סי בו ת ידו עו ת, שהזמן ה שכיחן
מ מני. קרה מקרה זה. הנה לא יתכן. ש ה ארנו מנ ט צי ה
שלי תהא כה ילדו תית. כ פי שהיא מנו סחתב פיו של
הד״ר. דהיינו :״מ שה סמב טיון כו תבבש בו עוני.
וקצת דרך ארץ. ר בו ת אני עו ד י כול ל ס לו ח
לסמב טיון. על שביק שלה מי ת או תי טרם ז מני, אבל
קשה לי ל ס לו ח ל מי שמבק ש ל המי תאת אחת ה מ עלות
היחידות שבי, זו של ה טעם ה טו ב והסלידה
ב פני הה תרברבו ת.

אורי קיסרי,

פאריס

אחר אחת מהופעותיו יצא הזמר רישארד אינגר לסעוד את לבו במלון פארק התל־אביב.
אולם משהגיע לשולחנו הוסבה תשומת לבו לנושא יותר מעניין בהרבה: רוקדת
גבהודקומד 1.68( ,מטר) ,בעלת שיער חום־בהיר, ושיניים קצובות וצחורות.
הוא וודא כי שם הרוקדת הוא יהודית שימלהואר. יליות ברלין שעלוזד, מצפון־סין
(טיינס־ן) לפני שנתיים וכי משפחתה היא משפחת נגנים: האב, לותר, בתזמורת צה״ל
(קלרינט וסקסופון) האח, פיטר, בתזמורת הישראלית (קלרינט).
רישארד ראה כי יהודית באה פעמיים להופעותיו, אזר אומץ־לב, עצרה ברחוב
(כשהיתה בדרכה לעבודתה במשרד מסחרי) ,הציג את עצמו. ד,ת צאר : ,התאהבות מיידית
בין הנער־ חומת העיניים לזמר בעל עיני הפלא (ירוקות ביום, כחולות בלילה).
רישארה הסביר ליהודית בת ה־ 21 האוהבת לקרוץ בעינה השמאלית ולהרבות
בחיובים כי אין לו זמן (הוא בן )35 והוא רוצה לשאתה לאשר, מהר ככל האפשר. נקבע
תאריך: ראשית ינואר .1952
תכניותיהם לעתיד של בני הזוג טרם התגבשו. הם יצאו לסיבוב בעולם (בו לא תופיע
יהודית, המודיעה :״אני שרה רק במקלחת יבלו בנעימים ויחזרו, אחר תקופת זמן
מסויימת, ארצה. המטרה: התיישבות קבע.

,העולם הזה״ מס׳ 738

ריג מד?ו ת9
ל* דמיס 93
פני שנה היה לקורנליוס ריאן, עתונאי בן 33 של קוליירס, רעיון. מדוע לא לכתוב
מאמר שיתאר את אשר יקרה באמריקה במקרה של כיבוש סובייטי? רעיון צנוע זה
נתן למו״ל העתון רעיון למיבצע עתונאי מיוחד במינו: להקדיש גליון שלם לתאור
המלחמה הבאה.
במשך 10 חדשים הוכן המיבצע בהסתר, גויסו מיטב הסופרים והציירים. מבחינה עתונאית
ד נועדה למיבצע הצלחה עצומה: התפוצה עלתה מ־ 3.400.000 טפסים ל־ ,3.900.000 כמות
המודעות הוכפלה, סכום של 40.000 דולאר הוצא מעל לתקציב הגדול כדי לשלם לסופרים
שנתנו ידם״לעסק זה. יתכן וצדקו העורכים כשהודיעו, בצניעות רבה :״זהו הגליון החשוב
ביותר שפורסם אי־פעם בשבועון (בעולם)״.
עד כאן הכל בסדר. אולם העורכים לא הסתפקו לראות בגליון זה סנסציה עתונאית
מוצלחת. הם קיוו בפרוש להשפיע על המאורעות אפשר בהחלט לתאר ש(גליון זר).
ישפיע על מהלך ההיסטוריה שהרי ״פנייה אל השכל של יוסף סטאלין והאנשים סביבו
היא המטרה העליונה של גליון זה״ .אולם מכיון שהגליון נקרא לא רק על־ידי יוסף סטאלין,
אלא גם על־ידי לפחות תריסר מיליון אנשים דוברי אנגלית, השאלה היא: כיצד ישפיע עליהם?
מבחינה זאת יש לדון את הגליון — לכף חובה.
אם תפרוץ המלחמה ביום ה־ 10 במאי( 1952 ,״בדיוק
בשעה 1:58 לפי שעון גריניץ׳״) תעמוד המכונה העצומה
של חיל־היבשה הרוסי בכוח של כמה מאות דיביזיות
קרביות, מול קומץ זעיר של דיביזיות מערביות. כמעט
הפקרות היא לטעון, במצב זה, שכיבוש כל אירופה, לפחות
על התעלו, האנגלית וגבול ספרד, אינו בלתי־נמנע. הפקרות
שנייה, המענינת את הקורא הישראלי עוד יותר, היא להתעלם
מן העובדה הודאית שהצבא הסובייטי יגיע, בלי כל
ספק, לתעלת סואץ בחדשים הראשונים של המלחמה, במקום
להיעצר (כחלומו של קוליירס) בתורכיה (לפי קוליירס מצטרפת
ישראל למחנה המערב מיד עם פרוץ המלחמה, ומשמשת
בסיס למיבצעים אויריים היסטוריים של המערב נגד
ברית־ר,מועצות).
מי הוא הרש התמונה של קוליירס מושפעת,
כמובן, על־ידי האמונה בנשק האחד בו יש לאמריקאים יתרון
כמותי מכריע גם כיום: הפצצות האטומיות. וכאן מצייר
העתון תמונה כמעט אידילית: האמריקאים ממטירים מאות
פצצות רק על מטרות צבאיות — שדות־תעופה, בתי־חרושת
אטומיים — ואילו הרוס״ם הרשעים מטילים את הפצצות על
מרכזי האוכלוסיה — ניו־יורק, וושינגטון, דטרויט, צ׳יקאגו.
אולם כעבור שנה, תחת לחץ דעת־הקהל, מפציצים האמריקאים
את מוסקבה (שהמנהיגים הסובייטיים ברחו ממנה) ,וגם
אז רק אחרי הודעה מוקדמת של שבוע ימים.
תמונה זי מגוחכת מכמה בחינות. ראשית: האנגלו־סאכסים
הם שהאמינו מאז ומאמינים גם כיום בהפצצה של
מרכזי אוכלוסיה, בעוד שהצבאות האירופאיים (רוסים וגרמנים)
,האמניו ומאמינים כי תפקיד חיל־האויר לסייע לחיל־
׳היבשה. אין כל סיבה להניח שהמדינה שהפציצה את הירושימה
ללא אזהרה מוקדמת אמתית (וללא צורך צבאי כל
שהוא) תהסס מלעשות זאת שנית.
מפאריס עד מוסקבה? אולם החולשה העיקרית
של ההשקפה האמריקאית היא בשלב האחרון. אפילו נמנע
בעד הסובייטים לכבוש את אירופה ואת קדמת אסיה ואת
מזרח אסיה (שלוש הנחות פסולות לחלוטין, כמו ההנדיה
כי סין תישאר ניטראלית ותהיה טיטואיסטית) ,כיצד יכניעו
האמריקאים את הרוסים?
שום אדם נורמלי כיום אינו מתאר לעצמו כי צבאות
יבשה יעברו את כל המרחק העצום מפארים עד מוסקב: .
( 2500ק״מ) או עד האוראל ( 4000ק״מ) .דבר זה עולה אפילו
על כוח דמיונו של קוליירס, הנראה בלתי־מוגבל. לכן באה
מסקנה אחרת: אחר שחיל־היבשה המערבי יגיע לגבול פולין־
רוסיה, תפרוץ מהפכה אנטי־סובייטית בה יתמוטט המשטר
הסובייטי מעצמו (אחר שסטאלין סולק בידי בריה, ראיס
הבולשת הפוליטית).
סוף של אימים. על בסים חולמני זה בונה סוליירס
את שתי מסקנותיו הסופיות: הנצחון המערבי הוא ״בלתי־נמנע״
.והעולם שיבוא בעקבותיו יהיה יפה מכל יפה,
כשמנצח ומנוצח ישבו בצוותא (כמו המייג׳ר האמריקאי,
באחד מסיפורי הגליון, המתאהב בצעירה רוסיה שהפכה
עקרה עקב פציעה מפצצה אמריקאית).
וזי הסכנה האמתית של הגליון. כל הקורא אותו נבט
בלבו רעיון מסוכן ביותר: המלחמה תהיה אמנם קצת קשה,
קצת לא־נוחה, אבל הנצחון בטוח ואז יהיה הכל טוב,
ואפשר לחיות בשקט. מסקנה ברורה (אם כי העתון מנסה
להכחישה : :כדאי לעשות את זה מיד, כדי להיפטי־ מן הצרה
שהיא ממילא בלתי־ימנעת.
אדולף היטלר רכב אל השלטון על סיסמה אחת, מפח״
סמת. שליכדה סביבו מליוני מובטלים בימי המצוקה הגדולה:
״מוטב סוף של אימים מאשר אימים ללא־סוף.״ עם כל רצונו
הטוב, ועם כל כשרונו העתונאי, מפלס גליון זה של קוליירס
אח הדרך למצב־רוח דומה. והרבה יותר מסוכו — ביחוד
לעם קטו בארץ קטנה, במחוז הספר בין המערב והגוש
הסובייטי, שיפול קרבו למפלצת המלחמה והב
הראשונים של המלחמה. שהרי אם אמנם
הסוף יהיה טוב, מי ערב לכך שישאר
מישהו בישראל שיגיע לסוף זה בעודו
בחיים?

דוה הזמנים שד קוליירם
:27 10.51
שדםראשון: התנק שו ת בחיי הנזר־של
טיטו, שלא הצליחה. גרמה ׳לנסיון

*1׳ 111.11.יי*81**1
מא־ג^<1א<1אי1

אן י״
886

^72^ * 51

! 0ע ₪י 1״1 1־1

התחלתהמלחמה: סוכני הקו מאינפו רס מנסים לרצוח את המרשל טיטו בעזרת פצצות המוסוות בסיגרים אן הוא ניצל ברגע האחרון. אנשי

שער קוליירס
התמרדות סטאליני ביוגוסלביה.
הונגריה ובולגריה עוברו ת את
אך נהדפות על־ידי היוגוסלבים.
לדרישת טרו מן מפעיל סטאלין

רומניה,
הגבול, בניגוד יחידות

של הצבא האדום, גורם ב כן למלחמת
העולם ה שלי שית, מפני שלא האמין כי
ארצות־הברית תתערבנה בסכסוך. רוב
האו מוח ה מאוחדות מצטרפות לצד אר־צות־הברית.
ביני הן ישראל, יוון ותורכית
ואילו מצרים, שבדיה, אירלנד,
שווייץ, הודי ופאקיסטאן נ שארוח נייט־האמריקנים
מתחילים לפוצץ
ראליות
את ב רי ת־ ה מיעצו ת, אולם רק מטרות
צבאיות. רוסיה מפציצה את הערים הראשיות
בארצוח־הברית. הצבא האדום,
בעל עליונות אוירית, מתקדם, אולם נעצר
ב צ פון צרפת על־ידי תותחים אטומיים
אמריקאיים זו הי נקודת המפנה.
הרוסים מפציצים שוב
•טלם שני :
את ערי אמריקה• בפצצות! אטום, אולם
האמריקאיים זנו לי תרון אוירי בכל החזיתות.
מפציצים לבסוף גס את מוסקבה.
המלחמה הפסיכולוגי ת מתחילה בכל כוחה,
כ שהאמריקאיס מצהירים ני הם לוחמים
במש טר הסוביי טי, לא בעם הרוסי.
ועידה חגיגי ת מאשרת את תנאי השלום
שהם מתונים ביותר, מבטיחה שיתוף
פעולה בין ה או מו ת ה מאוחדות והעם
הרוסי, בלי מ שפטים של פו שעי־מלחמה
ובלי תשלום פיצויים.
שלב שלישי: סטאלין נעלם, בריה
תפס את ה שלטון ברוסיה. הצבא האדום
נסוג בכל ה חזי תו ת ומתפורר. בארצות
הגוש המזרחי ובברית־המועצות מתקוס־מים
ההמונים. הצבא המערבי מתקדם עד
לגבול פולין־רוסי ה וחודר לאוקראינה.
מעשי האיבה פוסקים כ שהמ שמר הסובייטי
מתפורר מבפנים, צבא או״ם הופך
צבא־כיבוש בארצות הגוש המזרחי
ובאוקראינה. מפקדת הכיבוש ן ושתכנת
במוסקבה.

העול הזה
לוח הזמנים של ״העולם הזה״.
28.12.50
שלםרא שון: בלי אזהרה מוקדמת
ממריאים מטוסי־הענק של אחת משתי
המעצמות ויממירו פצצות אטוס על תעשיות
האויב. כעבור שעות ספורות יח־

העם דים משתחררים :־עם התמוטטות המשמר ה־סובייטי
מורדים האסירים הפוליטיים מזי־הרעב במחנות
עבודת־הכפייה הסובייטיים, בצפון הרחוק של המדינה.
הם מגרשים את שומריהם ואת האסירים הפליליים, ששלטו
בהם עד כה. האסירים המשוחררים מקימים לעצמס רפו־בליקת־אסירים
משלהם, בה מנסים מליונים ייצורים שבורים
להחזיר לעצמם שוב צלם אדם. מכרות הזהב אשר
בשטח מדינתם עוזרות להם לבצע את השיקום, בעזרת
שליחי האו״ם. לפי תיאורו של ארתור קסטלר, מוקם
ארגון בינלאומי של או״ם המבצע פעולות שיקום בממדים

שער ״העולם הזה״
זי ת מסוסי המותקף את מכת־התגמול.
אותה שעה קס באירופה ובאסיה הצבא
הנסתר של המחנה הסובייטי, ארגוני המחתרת
הפולסים את הדרך לפלישה 300 .

זמידגימאדי*ר זך* ג

*•י מ *מ רמי מאג ימ

::גי** יז* *לגי*1,׳מ־ג •יי״סמזז׳>**מ

- 1951

ך.ילחיח-ן ןיס?

מפת ״העולם הזה׳
דיביזיות סובייטיות 100 ,דיביזיות מזרח־אירופיות
ו־ 400 דיביזיות סיניות תכבוש-
נה בהסתערות ענק את החוף האטלנטי
של אירופה, את אסיה הקדמית (כולל ישראל)
ואת החוף הפציפי של אסיה. הצבא
המערבי באירופה, פחות מ־ 20 דיביזיות,
אינו עומד מפני המחץ העצום, וכדי למנוע
את נפילת התעשיה האירופית העצומה
(בעיקר בחבל התר) בידי הסובייטים
הוא משמיד אותה כליל. השלב מסתיים
בנצחון סובייטי.
שלכש ני נ בריטניה ויפאן תישארנה
דיבי המחנה המערבי, בסיסים להתקפה
אוירית• נסיון סובייטי לכבשן ע-י נחיתה
נכשל. עם כיבוש היבשה תסתיים עונת
הקרבות. המעצמה היבשתית הסובייטית
תעמוד מול המעצמה הימית האמריקאית,
מבלי שהאחת תוכל לפגוע בשניה פגיעה
מכרעת. המלחמה תהפוך מרוץ של הזדיינות,
כשכל צד מנסת להשמיד את תע־שית
יריבו ע״י הפצצות אטומיות. היזמה
עוברת לידי אנשי מחתרת משני המחנות,
המקבלים ציוד נשק ומנהיגים בדרך הא־ויר.
הפצצה האטומית מונעת את חציית
האוקינום והקמת ראש־גשר צפוף. החקלאות
והתעשיה בעולם נחרבות, רעב נורא
שורר בקרב ההמונים.
שלכ שלישי ז אט אט נעלם ההבדל
הרעיוני בין הצדדים. גם האמריקאים נאלצים
לקבל על עצמם משטר טוטליטרי
לדיכוי מהפכות פנימיות. חופש האדם
נעלם .״ממשלות בגולה״ מדרבנות את
המחתרות, מבול של כרוזים וחומר־תסתה
ניתך מן האוירונים על שתי היבשות
היריבות. אנשי המדע ליתחרו ביניהם בהמצאת
נשק־הכרעח חדש, ראקיטות בין־
יבשתיות, קרני־מוות, חידקי־השמדה. עם
התעייפות שני הצדדים גם יחד, ישקעו
שרידי התרבות האנושית. אין כל אפשרות
לקבוע ׳מראש מי יירש את גל התר־

כנו של סטאלץ נשכה: גנרל
חיל־חאויר הסובייטי ואסילי סטאלין,
בנו החביב של הגנרליסימו הסובייטי,
ירד ירידת אונס מעל קווי או׳׳ס בתבל
הסאר, אחרי שמטוסו נפגע ע׳׳י תות־חי־מגן
צרפתיים. הידיעה נמסרה בנאומו
של נשיא ארצות־הברית בעיר
צ׳יקאגו, שהושמדה ע״י פצצת אטום
סובייטית.

אחוות עמים: התאור של קו־ליירס
מגייע לשיאו (ולשלבו המסוכן
ביותר) שעה שהעתון מתאר בצבעים
בהירים את אחוות העמים הגדולה
המלכדת את האנושות למחרת יום
חנצחון• אין שלום רשמי, ואין ועידת
שלום. המנצחים הניחו לעמי ברית־המועצות
להקים לעצמם משטר חדש,
כאוות נפשם, נמנעים מלכפות עליהם
את המשטר האמריקאי. אין כל משפטים
לפושעי־מלחמה ואין פעולות
תגמול בידי המנצחים. מליונים של
יתומים ופושעים צעירים בשטח ברית
המועצות, השריד האומלל של המלחמה,
מוטסים אל מעבר לים, לאמריקה,
אוסטראליה ואפריקה, כדי להתחנך
בבתי משפחות המאמצות אותן
.״פילאדלפיה פאז״ הוא סיפור
אמריקאי אופייני על מייג׳ור אמריקאי
העוסק בקימום עיר מולדתו, פילדלפיה, ומתאהב
בפועלת רוסיה, נהגת קטר, שבאה לעזור בקימום העיר.
הרוסיה, ששיכלה את בעלה ואון ילדיה והפכה עקרה
כתוצאה מפגיעת פצצה אמריקאית, מאבדת את עצמה
לדעת מפני שאינה יכולה להינשא לאמריקאי האהוב.
במקום זה נושא המייג׳ור המסכן לאשה צעירה אמריקאית
מיוחסת המנצחת על הקסת תעשית פירות משומרים
הגדלים בשטח ההרוס של העיר. המסקנה: השלום יהיה
כולו יפה (ומסתבר שהמלחמה היתה, איפוא, כדאית).

העם נהציב העדיון החדש
גל קור עבר את המדינה, הביא בכנפיו
מעט שלג והרבה, הרבה גשם.
הוא נראה באור שונה מאוד לאזרחים
השונים. לוותיקים, שהסתגרו בדירותיהם,
נכנסו למיטה, מאזינים לרדיו ושקועים ב־עתוניהם,
היה פירושו אי־נוחיות — ניתוק
קווי טלפונים, התנעה קשה יותר של מכוניות
ההדר. לבני המעמד השני, באהלי המעברות,
הופיע בדמות מפלצת, שהעיפה אהלים של
משפחות, שילחה צמרמורת בעצמות ילדים
ונשים. מעבר לסיטמות המעמדיות השיג־רתיות,
חשף הקור את המעמדות האמתיים
של הישוב: המעמד הוותיק, המבוצר מאחורי
קירות בתיו, והמעמד החדש, המציץ מבעד
לחורים ביריעות האהלים הישנים.
אולם גם הגשם לא הפריע להתרחשויות
הרגילות, הקטנות והשוטפות, שיצרו בכל
זאת יחדיו מסגרת ברורה למדי של התפתחות.
השליח הכלכלי האמריקאי (בפי מפ״ם:
״הנציב העליון החדש״) הגיע לארץ. בערי
החוף הגיע המרד הימי הגדול לשיאים חדשים,
רוויי־דם. באמריקה התכנסה הועידה
שבאה לדרבן את יהודי אמריקה למאמץ
כספי חדש למען ישראל. ובארץ תקע דוד
בן־גוריון מסמר נוסף לארון־המתים של
התנועה הציונית, בבטאו בגלוי את אשר
חושבים רבים מאד מבני הארץ: תנועה ציונית
אשר מנהיגיה אינם מוכנים לנטוש את
הפספורטים האמריקאיים הירוקים שלהם ול־השתכן
בארץ אינה תנועה ציונית כלל, אלא
לכל היותר אגודת־ידידים דולארית.
האזרח הקופא מקור מצא בעתוניו רק
ידיעות מעטות מאד שהיה בהן כדי לחמם

את הלב.
הנשיא במבטא סקוטי מ\ר\ד
מצבו של ד״ר חיים וייצמן הלך והשתפר,
ארשת הדכאון על־פני מקורבי הנשיא ובאי-
ביתו הלכה והתמעטה.
אחר ביקורו של הרב הראשי, הרב אייזיק
הלוי הרצוג, חזר ושטף זרם מברקים,
מכתבים, זרי פרחים וברכות החלמה את
הארמון ברחובות.
אך לא רק התושבים היהודיים דאגו לשלום
נשיאם. כאשר נתכנסו אמוני כנסיית
סקוטלנד * ,כ־ 45 במספר, בכנסייתם היפואית
לתפילת יום ראשון קם כוהנם, הרברנד ווי-
ליאם מילר ,29 ,גבוה, צנום וענוותן, הכריז
על תפילה מיוחדת לשלום נשיא המדינה,
בה הוא משרת זה שנתיים.
המתפללים שנצטרפו לתפילת הכוהן שהושמעה
במבטא סקוטי מגרגר היו יוצאי
שלושה לאומים: ערבים, ארמנים וסקוטים.
סטודנטים ארוחה תמורת צ״זבאת
בני לונדון, הרגילים לאסיפות מחאה פומביות
והפגנות למיניהן, נתקלו השבוע במי
הכנסייה הנוצרית היחידה ה תו מכ ת בירושלים
טברית.

ב נז ד ־ נ ר.

שהו מיוחד: עשרות, סטודנטים ישראליים
ערכו הפגנות סוערות נגד ממשלתם, על אדמת
מדינה זרה, הביעו את שאט נפשם מסדרי
ממשלה, המקציבה מטבע, אינה שולחת
אותו, שמה לאל את שאיפות חייהם, מחוסר
יכולת לפרוע שכר לימוד, מעמידה אותם
על סף הרעב בנכר. הודיע דובר המפגינים :
ל־ 1150 סטודנטים ישראליים, מהם 550
בארצות־הברית ויתרם באירופה, שיצאו מן
הארץ לאחר שאושרה להם הקצבת המטבע
הזר, צפוייה עתה הברירה בין שתי אפשרויות:
רעב ומחסור, או ניתוק לימודיהם
ושיבה לארץ.
אותו זמן, בלשכתו שבמשרד האוצר בקריה,
ישב יעקב מאכט, סגן המפקח על
המטבע הזר, בחברתה של מרים קליין, הממונה
על ההקצבות לסטודנטים. הם התדיינו
במצב שנוצר עם התרוקנותה של קופת ההקצבות
במשרד האוצר, בקווים פסימיים
למדי. בחודש האחרון נשלחו 15 אלף דולא־רים
מגוחכים ל־ 1150 הסטודנטים שזכותם ל־הקצבה
אושרה על־ידי משרד האוצר בהמלצתו
של משרד החינוך, ז .א. סכום ממוצע
של 13 דולאר לחודש לסטודנט, כולל דמי
לימוד, דירה, אוכל ושאר צרכי חיים, למרות
שסכום ההקצבה המינימלי נקבע ל־ 150 דו־לאר
לחודש לנפש.
״ההווה הישראלי האפור״ .נטייתם
של הסטודנטים בחוץ־לארץ, בעיקר של אלה
הנמצאים מחוץ לגבולות הארץ זמן קצר
בלבד, היא להיאחז במקום הימצאם זמן ממושך
ככל האפשר, לאור ״ההווה הישראלי
האפור״ ,להימלט אל זרועות העולם הרחב,
להפוך ״אוניברסלים״ .עידוד מלא לכך מקבלים
רובם מהוריהם בארץ, אשר במכתביהם
מתריעים על השגעון הגדול שיהיה בשיבה
המוקדמת לארץ, משתדלים, בהפרזות על
חומרת מצבה הכלכלי של המדינה, להשפיע
על בניהם להשאר בחוץ־לארץ, לסיים שם
לימודיהם שאורגנו לאחר מאמץ עליון. והישראלים
הדלפונים משתמשים בתרופה הבדוקה:
השנור, לווים כספים ״על חשבון
ההקצבה״ ,סועדים על שולחנם של יהודים
חמים, תמורת סיפורי גבורה על אלף ואחת
מלחמות ישראל.
הפתרון: לחזור. מרדכי דרורי, בן ,24
שיצא עם אשתו שושנה, לפאריס -,כשברצון
שניהם להשתלם ברפואה במכללת סורבון,
לאחר שאושרה להם הקצבה של 760 אלף
פרנק לשנה, שלח בשבוע שעבר, מכתב אזעקה
אל בני משפחתו בירושלים. כתב מרדכי
:״זה סקנדל ! דומני שישראלים פה,
שאוהבים את המדינה, חיו ונלחמו למענה
יהיא בשבילם הכל, היום לא נשארו להם
מספיק קללות להטיח על ראשי המדינה, להתמרמר
ולצעוק — אין כסף. לא שולחים.
מאות סטודנטים מסתובבים כאן מבלי לדעת
מה יעשו היום ומה מחר, במלים אחרות,
רעבים ללחם. היום נודע לנו שחלק מהם
החל אורז את המזוודות כדי לחזור לארץ.
הרי אי־אפשר לגווע פה ברעב. בעוד יומיים
נצטרך לשלם למלון, לקנות כרטיסי אוכל
למסעדת הסטודנטים — הכיס ריק! האם
ברור לממשלה שרבים מנסים וגם מצליחים
להעביר כספים בשוק שחור — והיכן ההגיון?
הענין כולו יצא מזמן מתחום של
סקנדל. הוא כבר טרגדיה.״

11 1

אותה שעה הודה יעקב מאכט שהאוצר
אינו יכול לשאת במעמסה של מיליון וחצי
דולאר לשנה לסטודנטים. מרים קליין סיפרה
שזה חודשים שהיא נוקטת בשיטת אזהרת
סטודנטים, טרם יציאתם, ואף פתחה בלקיחת
התחייבויות מהורי היוצאים, שבהסכמתם
מסכנים בניהם את בטחון קיומם .״אבל,״
אומר מאכט ״ייתכן שהפתרון, ולוא גם זמני
בלבד, הוא: השבתם של האנשים בחזרה
לארץ.״
גישה זו מצד פקיד ממשלתי אחראי נובעת,
בלי ספק, מן העובדה הידועה לכל: חלק
ניכר (ואולי רוב) הסטודנטים והסטודנטיות
שנסעו לחוץ־לארץ על חשבון הדביזים של

לותיה התקיימה השבוע. לשביעות רצון הקהל
המתמרמר תוקן, לקראת סידרה א׳ בהגרלות
שנת 1952 סעיף נוסף בסדרי המפעל: עד כה
היה הזוכה בזכיה המינימלי שהיתר 1 ,ל״י
חייב להוסיף עוד אחת לסכום זכייתו, שלמעשה
היתד, המחיר ששילם בעד הכרטיס.
מעתה השתווה מחיר הכרטיס להגרלה החדשה
לסכום הזכיר, המינימלי. כן נענתה
הנהלת המפעל לתביעת רבים מבין קוני
הכרטיסים, שהם למעשה בעלי מניות במפעל,
והסכימה להשאיר בידם את הזכות למספרם
המקורי לכל שלוש ההגרלות אף כי
עד כה הוצאו מספרים אלה, לאחר ההגרלה,
מכלל שימוש.
חקלאות שיא עולמי בד תי

רכרנד ויליאם מילר
שלושה לאומים

המדינה, אינם אלא בני־עשירים שכמה שנות
בילויים בפאריס או בניו־יודק קסמו להם.
אולם אין עובדה זו משנה את המצב: המדינה
זקוקה למאות רבות של מומחים, ואין
היא יכולה להישאר תלויה לעולם ועד באנשי
מדע זרים.
הפתרון הצודק הוא אחד: על המדינה
להקריב הכל, כולל מנות בשר, כדי לאפשר
לסטודנטים מוכשרים באמת לסיים את חוק
לימודיהם במכללות זרות. אולם עליה להבטיח
כי יסעו אך ורק אלה אשר ההשקעה
הזאת כדאית לגביהם: על סמך תחרות־בחינות
ארצית, שתיערך תכופות, ואשר המצטיינים
בה יסעו ללימודיהם. אפילו על
חשבון המדינה, אם הוריהם אינם יכולים
לתמוך בהם.

הורלות
הפ״ס המפייס
לפני כשנה וחצי, כשחזר ישראל רוקח,
ראש עירית תל־אביב, מביקור לצרפת, נולד
מפעל. כשטייל ברחובות פאריס, ראה פריסאים
מצטופפים ליד קיוסקים קטנים, המפוזרים
ברחובות, קונים כרטיסי הגרלה של
לוטרי נסיונל (הגרלה לאומית) .הוא שיכנע
את מועצת העיריות שאפשר לבנות בהכנסותיו
של מפעל עממי מעין זה בתי־חולים
מודרניים, לשפר את מצב האישפוז שהפך
ירוד מאד עם גידול האוכלוסיה, מבלי להזדקק
לתקציביו הזעומים של משרד האוצר.
20 העיריות במדינה הקימו את ״מפעל
הפיס לאישפוז על ידי הרשויות המקומיות״
בשינויי עקרון קלים בסדרי ההגרלה לגבי
המט רי נסיונל• בעוד שבצרפת קובע סוס
מרוץ זוכה את המספר היסודי של מחזיק
כרטיס ההגרלה, ובשעת ההגרלה זוכה אותו
אדם רק לאחר שמספר סדרת המשנה מוצא
מתוך הקלפי, הועמדו על במת אתל שם, תל-
אביב, בהגרלה. הראשונה של מפעל הפיס,
שתי קלפיות, שמאחת מהן נמשה מספר יסודי
ומהשניה 100 מספרי סידרות המשנה.

(העולם הזה .)730
120 אלף קוני הכרטיסים להגרלה הראשונה
(מהם 80 אלף •תל־אביביים) החלו מתמרמרים.
ד״ר מיכאל לנדאו, הממונה על
המלווה העממי במשרד האוצר, מנהל המפעל
ורב־סרן מתתיהו סרלין, מזכיר המפעל קבעו
כי להבא תקויים רק כלפי אחת בשעת ההגרלה
שממנה יימשו מספרים יסודיים לזכיות
שלמעלה מבינוניות.
המפעל שנקרא בשם פייס שמקורו הארמי
הוא פיוס, יפייס, לדעת מארגניו, את הציבור
הרחב בזכיות, לאחר שהציבור יפייס
>>ת הרשויות בסכומים אשר עד הנה הגיעו
להכנסה של 463.950 לירות, מהן 134.000
לירות, סכום הזכיות של 41 אלף כרטיסים
שעלו בגורל. כך שברשות של העיריות נשאר
סכום של 329.950 לירות לאישפוז מן
הסדרה הראשונה בלבד, שהשלישית בהגר־

הדו״ח שיקבל ארגון המזון והחקלאות של
או״ם משליחו בישראל, מומחה הזית העולמי
הפרופיסור פייר בונה, על מצב מטעי
הזית בישראל יעורר יותר מתמיהה. בארץ
הזית המובהקת בה ישנם עצי זית הזוכרים
את מרד המכבים (לפני 2100 שנה) נמצא,
למרות המחסור החמור בשמנים, ענף הזית
במצב הירוד ביותר בעולם. מאידך מניבה
בית השיטה שבעמק יזרעאל, המשקה את
מטעי הזית שלה, יבולים אגדתיים שלא שוערו
מעולם.
פרופיסור בונה, מנהל שרות הזית במשרד
החקלאות הצרפתי ומומחה ארגון המזון,
שהה בארץ חודשיים, חקר את בעיית מטעי
הזית מכל צדדיה והגיע לידי מסקנה שהזנחת
הזית בישראל גובלת בפשע: מחצית 150
אלף דונם מטעי הזית בישראל נמצאים בידיים
ערביות והמחצית השניה הוחכרה (ע״י
האפוטרופוס על נכסי הנפקדים) להתישבות
החדשה שעשתה בהם שמות.
ב־ 1948 היה יבול הזית 12,000 טון והשנה
ירד ל־ 3,000 טון בלבד. במקום הממוצע
של 300 קילו לדונם מניב דונם מוחכר 30
עד 40 קילו בלבד. אך כאשר נמצאו משוגעים
לדבר בבית השיטה ועיבדו את מטעיהם
בהשקאה, הניבו שיא עולמי של 2000 קילו
לדונם.
לוא עיבדו את 150 אלף הדונם בשיטה
רציונלית היתד, התנובה 250 קילו זיתים
לדונם, סך של 35 אלף טון זיתים לשנה שפירושם
הבטחת שמנים משובחים מתוצרת
מקומית ללא תלות ביבוא מחוץ־לארץ.
לדעת הפרופיסור בונה תופסת ישראל,
ארץ הזיתים המובהקת, את המקום האחמון
בעולם בשטח תפוקת הזית (חצי אחוז מהתפוקה
העולמית, קצת פחות ממדינת קליפורניה)
בד,שתאה לשליש התפוקה העולמית
שבידי ספרד או איטליה.

המעמד השני
פדי\״דדים או אנשי ע
כשסופת גשם ורוחות שכמוה לא התחוללו
בארץ זה שנים, עקרה עצים משורשיהם
והשתוללה בעוצמה גוברת והולכת, היו רוב
תושבי המדינה עטופים בשמיכות צמר־גפן
ונוצות תחת קורות גג בבתי־לבנים. אותה
שעה היו עשרות אלפים עולים חדשים מופקרים
לחסדי איתני הטבע באוהלים ובבדונים.
בשבת בחמש לפנות בוקר, דפק השוטר
התורני על דלתו של רפאל יעקובי, סגן מפקד
נפת השפלה, בביתו שברחובות. הסיבה :
אך עד מהרה נסתברה לו סיבת האזעקה :
המעברות נשטפו, העולים שיגרו שליח לתחנת
המשטרה להזעיק עזרה. מאחר שאין
איש מאנשי הסוכנות נוכח במקום. שעה
קלה לאחר מכן יצאה פלוגה בת 40 שוטרי
רחובות, בראשותו של אריה קלפר, מפקד
נפת השפלה, במכוניות המשטרה לכיוון מעברות
רחובות וזרנוגה, דרומית מזרחית למושבה.
רבים
מבין 600 האוהלים שבמעבדות רחובות
וזרנוגד, הוטלו על האדמה שהפכה בוץ.
מבעד לחשכה ששלטה בשטח המחנות נתגלה
לשוטרים מחזה מזעזע: מתוך׳ כאלפיים
תושבי המעברות, עיראקים, תימנים ויוצא,
מזרח אירופה, התרוצצו רבים בין שבילי
האוהלים כמוכי־רעם, אובדי־עצות וחשו־פי־גוף,
בקור שגבר והלך. ילדים ישבו ב־בגדי־לילה
דקים על מיטות ברזל, מיזרונים
רטובים וספוגי־גשם תחת כיפת השמים, כשהם
נאחזים בברזלי המיטות כהגנה נגד הרוח
הסוחפת.
התעלות שנחפרו סביב האוהלים, נמלאו,
בינתיים, מים שגאו ופרצו דרך הדפנות והציפו
את מרבית האוהלים. מבנה הקרקע במעברות,
שאוהליהם חוקמו על משטח עקמומי,
איפשר את זרימת המים לקצות המעברה. הם

״העולם הזה״ מס׳ 738

במדינה
זרמו ושטפו את האוהלים. הצטברו וגאו
בתוכם. בפנים עמדו משפחות העולים על
רגליהן, במיטותיהן, כשגובה המים הגיע ל־
60ס״מ.
מלחמת השוטרים כגשם. הצווחות
והיללות של הילדים התמזגו עם צעקות היסטריות
של נשים, בעוד שגברים רבים נראו
כשהם מנסים לחזק את החבלים ולתמוך במוטות
המתמוטטים.
איש מאנשי הסוכנות לא היה נוכח במקום,
למרות שהיה ברור לה ולכל אדם אחר, שניתן
למנוע בעוד מועד את מחזות החורף
החוזרים ונשתנים מדי שנה. כשניסו השוטרים
לחלק לעולים טוריות כדי להטות את
המים משטחי האוהלים. נתקלו בסרוב שנבע
מבילבול, בהלה ומחוסר יד מארגנת.
צעדה הראשון של המשטרה היה הוצאתם
של הילדים, שמלבד סכנת השיטפון, נשקפה
סכנה לבריאותם׳ מאחר שלבושם היה דל
ורטוב. גופם נחשף כמעט לחלוטין כיוון שרוב
בגדיהם החמים נשטפו ונחו ספוגי מים
בפינות האוהלים. במעברת רחובות הכירו
תושביה התימניים בחשיבות שבהעברת הילדים
למקלט בטוח, בעוד שבזרנוגה המיושבת
עיראקים וכמה עשרות משפחות רומניות,
נתקלו השוטרים בהתנגדות מצד המבוגרים
שתבעו את הוצאתם יחד עם הילדים.
450 ילד הוצאו מבין האוהלים הרטובים,
נישאו על כפי השוטרים. שרגליהם שקעו
במים ובוץ עד לירכיים. הם הועברו למכוניות
שבחלקן שקעו בבוץ, במרחק־מה מה
מקום
אחד מפקידי הסוכנות. כשביקש ממנו
מפקח המשטרה את עזרתו בכלי רכב, התבונן
בו בעיניים תוהות :״מה אתך?״ אמר.
״הנהג שלנו לא יצא בשבת לעבודה, אפילו
נאיים עליו בפיטורין.״
דבר זה בתוספת העובדה שהסוכנות לא
שלחה כל עזרה, סימל את חוסר הדאגה וה־זילזול
בבני־אדם, שנראו לעולים, כלא־אנו־שיים
.״מה אנחנו?״ שאגה אשה עיראקית
זקנה ,״פריג׳ידרים, או אנשים חיים? הביאו
אותנו לכאן כדי לטבוע באוהלים ! ״
אין זמן לזקנים. בפינה המזרחית של
מעברת זרנוגה הצטופפה משפחה עיראקית
בת .12 נפשות, על המיטות שרגליהן שקעו
בבוץ מי־הגשם. דפנות האוהל התנפחו ונפתחו
לסירוגין, לפי משב הרוח.,והגשם המשיך
לדלוף מבעד לקרעים. המום המרכזי השמוט,
שהתנדנד, שיווה לאוהל כולו צורה
רעועה ומתמוטטת 12 .הנפשות, מהן שמונה
ילדים, אב, אם ושני הורים זקנים, כבני ,80
יללו. הזקנים רעדו מקור. אב הילדים צעק
לעומת אחד השוטרים שניסה להפריד בין
הילדים והוריהם :״ 100.000 דינר לקחו מ־איתנו
בעיראק בעד הזכות לעלות לארץ הזאת.
איפה הצדק?״ הזקנים קדחו. אחד
הילדים סיפר שכאשר נתבקש נציג קופת־חולים
במקום להגיש עזרה רפואית לזקנים,
ענד הם זקנים מדי. אין זמן.״
באוהל אחר ניסה אחד מעולי רומניה, שילדו
נלקח ממנו למקלט ברמת־אהרון הקרובה,
לחזק את החבלים. אשתו בכתה בצע־

הם ד,יכו את המטפלת, ניסו לחסום את
הכניסה לצריף.
הקיבוץ הקומוניסטי זיקי פלדה ניצל את
המצב המביש במעברות הסביבה, שלח סוב־ני־הסתה,
להסית את העולים המדוכאים נגד
השלטון, הסוכנות והמשטרה. הם הצליחו,
בעיקר משום שמעברות הסביבה הופקרו
על־ידי מביאי העולים. אחד מחברי הקיבוץ
שהצליח לחדור למעברת זרנוגה, בעצם השתוללות
הסערה, הסית כמה מן העולים ש
הצעיר
של בתו, מהם ראו בזרועו הנטויה
דרך יחידה לריסונה של הבת הסוררת, אשר
נטיתה המופרזת לפרוק מעליה חובות בית,
חינוך, ולהתפרע ברחוב, סיכנו את עתידה
כבת ואזרחית.
תחילה נצטמצמו התגרות המשפחתיות, לסירובה
העיקש של מרים לנקוף אצבע בחובות
משק־הבית, להקל על אמה בעבודת
הבית המפרכת, אך עד מהרה נסתבר לאב
שמעמדה של בתו בבית הספר העממי

זקנה מזרנוגה

שוטר מנחם תושבי המעברה

הצווחות והיללות של הילדים התמזגו עם צעקות היסטריות של נשים בעוד שהגברים במיטות הנזתנזוטטיס

מעברות המנותקות, מבלי יכולת להכנס לתוכן.
מבין מפולת אחד האוהלים, שבשורה
הראשונה של אוהלי המעברה, נמשו אם
אלמנה וחמשת ילדיה, שנלקחו אל אחד הצריפים,
כשהם רועדים בעוית של קור.
הגשם שהמשיך לרדת משך כל יום השבת,
גם לאחר שהסופר, שככה במקצת, החמיר
את מצב המבוגרים שנשארו במחנה, קפואי
קור, רטובים ורועדים, מאחר שהצריפים הבודדים
שהוקמו בין האוהלים הספיקו לשמש
מחסה רק לחלק קטן מהם. מצב הרוח
המדוכא והמבולבל של הלילה, הפך משך
היום מרירות שהלכה וגברה.
בשעות אחר הצהרים המאוחרות הגיע ל
קות
:״למה הביאו אותנו הנה. באושוויג־צ׳ים
היה זהב לעומת גיהנום זה. שם לפחות
הרגו אותנו ונגמר, פה מענים אותנו
עינויי־מות.״
המרירות שהלכה וגברה, מבלי שיהיה במקום
אף אחד מעסקני הסוכנות להרגעת
הרוחות, הגיעה ביום א׳ לממדים של מרי
מזויין, שעה שכמה גברים מבין העולים,
מזויינים באלות וגרזנים, התנפלו על השוטרים
שדחקו כ־0ס 1נשים נושאות תינוקות
בזרועותיהן אל תוך אחד הצריפים שהוקצב
לילדים. הם ניסו להפריע למשטרה בתפיסת
הצריף, צעקו :״גם אנחנו בני־אדם. לא רק
הילדים.״

פרצו למשרד המחנה, ניפצו ושיברו מכל
הבא ליד.
אחר הצהרים של יום א ,,לאחר 48 שעות
של סבל על־אנושי, קיבלה המרירות צורת
הפגנה סוערת. יחפים, בלויי סחבות רטובות,
התרוצצו מרבית העולים בין ד,אוהלים, התקהלו
בין הצריפים הבודדים. ברובם מצוננים
ומשתעלים, משכו בדשי מעילי השוטרים.
כל אחד רצה שהשוטרים יבואו להסתכל
באוהלו .״בואו, תראו צעקו. לרוב
האוהלים שנשארו עומדים היתד, צורה פנימית
אחידה: בוץ ורטיבות, קור ושרידי שט־פון
שכללו בגדים רטובים, חפצים מושלכים
באי־סדר וקרעים בבדונים, שדרכם המשיך
הגשם לחדור באכזריות.
״ימח שמו, בן־גוריון,״ צעקו רבים•
בפנה המערבית של המעברה עמד מחסן
עץ. לידו נחו קירות עץ מוכנים להקמת
צריפים חדשים. מראיהם של אלה הרתיח
את דמם של העולים .״כבר שלושה שבועות
שהם מונחים כאן,״ צעק עיראקי זקן ,״למה
לא הקימו את הצריפים?״
איש לא טרח לענות לו.

דרכי חיים
5 0דירות ב־ ל 2שעות
שכניה ניחשו מזה זמן רב, שדבר־מה
גורלי יתחולל בקרב המשפחה, שעה שהיו
מקשיבים לתגרות התכופות של ההורים עם
הבת מרים. מהם הרשיעו את האב,
שהיה מפליא להוריד מהלומות על גופה
גם הוא לאחר יאוש. פיגורים גררו פיגורים,
עד אשר בתחילת שנת הלימודים האחרונה,
בצהרי אחד הימים, חזרה מבית־הספר, והיא

נער מרחובות

או בת 14 שנים ועודנה בכיתה ה ,,שמטה
ילקוטה, רקעה ברגלה והפטירה לעומת פני
אביה המסמיקים מכעס :״לא מתחשק לי
ללמוד יותר ! אני רוצה לעבוד במשק בית !״
לא הועילו צעקות, מכות, חבלות בגופה
והתערבותם של שכנים. אחת היתד, החלטתה:
בית־הספר יפה לאחרים. היא בחרה בחופש.
עד מהרה נוכח האב שלפניו שתי ברירות,
להכנע ללא־תנאי או לרצוח את בתו
נפש. הוא בחר בברירה הראשונה, אלא שהבין
שבחירתה של מרים בעבודת משק בית נובעת
מתוך רצונה לחדול לגור בבית הוריה, להתחמק
בכך מפיקוחו החמור של אביה, אשר
עד כד, היה כרוך במכות נאמנות. הוא הציג
למרים תנאי להסכמתו, שלפיו היה עליה
למצוא עבודה בבית־חרושת. הצעתו נתקלה
בסרובה המוחלט .׳•הרי, חשבה, יצא שכר
עבודתה בבית־החרושת בהפסדה, שעה שתצטרך
לחזור בכל ערב הביתה, לספוג מהלומות.
״בואי,
נכיר דף בחוריב שבועות
ארוכים נשאר פתרון תעסוקתה של מרים
תלוי באויר. אותו פרק זמן, מובטלת מלימודים
ועבודה, היתד, מקדישה כולו לרחוב.
עם בוקר היתד, נמלטת מהבית וחוזרת אליו
לשינת הלילה. לפני כחודשיים התרחש המאורע
בחיי מרים, שהוא מחויב המציאות
כתוצאת חיי־רחוב :.לאחר ששוטטה ברחובות
משך ערב מייגע שלם, ניגשה לאחד
הקיוסקים שבדרך לשפת־הים, ללגום כוס
גזוז .״הי מרים. מה שלומך?״ שמעה קול
נערות מכוון אליה. היא פנתה לאחור ,״שלום
סגולה, אסתר, מה הענינים?״ היא הכירה
בשתי הנערות בנות ד 15 את חברותיה
מהשכונה. שלוש כוסות גזוז נקשו לחיי
הפגישה המחודשת. כעבור רגע היו שלוש
(המשך בעמוד )10

״התנגדות פסיכית - -הורדת הימאים מ״תמר״ •
רשות הדיבור...

הימאים הם תקדים

היה זה השבוע השחור ביותר בתולדות מדינת
ישראל.
יותר מכן, היתר, זאת נקודת מפנה בדמותה של

המדינה :
זו הפעם הראשונה קמו מאות ואלפים אזרחים,
רבים מחם באופן ספונטני, להפר את החוק, לתקוף
את שומריו ! זו הפעם הראשונה התיחסו רבבות
ואולי מאות אלפים אל הפרת חוק זו באהדה גלויה.
היו גם היו במדינה התנגשויות בין אדם לרעהו,
בין אזרח לשוטר. אולם מאז ההפגנות הגדולות של
הספר הלבן וחוק הקרקעות לא היו עוד בארץ מהומות
כאלה, שלבשו צורה של מרי אזרחי. ביום
130571 לקיום המדינה שוב עמדו, זה מול זה :
השלטון, חבוש קובע פלדה ונושא אלה, והאזרח,
הנסער, בטוח שחוק הצדק סותר את חוק המדינה.
איש לא הבין בדיוק מה היה, ואיש לא יכול היד,
להגדיר בדיוק את התופעה. כל אחד הבין שהרוח
הימית הביאה אל הארץ עננים הרבה יותר גדולים,
שהיתר, נפץ קטן אשר פוצץ פצצה הרבה יותר
גדולה. מופתעים מכולם היו, אולי, הימאים עצמם.
אמר אברהם שלונסקי, כשעמד על במת בית־העם
ודיבר בקול חנוק על מאורעות הדמים :״הימאים
הם תקדים. הם לא היו לוחמים כך לולא הרגישו
גם הם שהם תקדים !״
אמר רב־חובל אייק בקולו השקט, הענייני :״אם
זד, עורר הד כה עצום בארץ, סימן שזה יחזור ויחזור,
כי אין זה עניין של הימאים בלבד.״
האלפים שזרמו אל שדות המערכה ברחובות, אל
אסיפות־העם ואל ההפגנות, ושלא היו אנשי מפ״ם
וגם לא קרובי הימאים, הרגישו אותו דבר גם הם.
לוא נשאלו מדוע חשו לעזרת הימאים, ייתכן והיו
מתקשים למצוא תשובה׳ הגיונית, מלבד התשובה
האומרת כה מעט וגם כה הרבד^ :״הם משלנו ! ״
הם הרגישו שכאן ההזדמנות הראשונה לבטא את
* תמונה שצולמה בהסתר ע״י איש הצתת מתוך
סירת המשטרה, אחרי שהשומרים השתלטו על הסיפון.

האכזבה הגדולה המכרסמת בלבם זה שנים, מאז
פשטו את מדי צה״ל בתום המלחמה. הם רצו, בהכרה
או שלא בהכרה, להפגין את מחאתם נגד רוח המדינה
שלא מצאה חן בעיניהם מעודה. והם רצו להחיות
את השותפות הגדולה של הנוער שהיתר, בשדה הקרב
ונעלמה מאז, אשר אליה מתגעגעים צעירים כה רבים
כאל גן־העדן האבוד.
״מה יש כאן לדבר,״ אמר בויכוח אחד הצעירים
האלמונים האלה .״לא אכפת לי מה מקשקשים אלד,
ומה אלה. הסעיפים אינם חשובים. החשוב הוא: מי
אלה ומי אלה. כשחברים שלי, שהיו אתי יחד בשוחד,
אחת בימים ההם זקוקים לעזרתי, אני בא. אם הם
אומרים שהם צודקים, אז הם צודקים.״

בשעת ההתנגשות הראשונה. אולם משבא אייק לא
היתד, לו הברירה אלא להמשיך במאבק במצב שנוצר.
אף כי העיר היתד, מוכנה, באה צפירת האזעקה
הצורמת משתי האניות כמהלומה. במשך שעות לא
הפסיקה הצפירה אף לרגע. כמו בימי הביניים, שעה
שצלצלו ־ הפעמונים בעיר הנצורה, קראו הנאבקים
לעזרת האנשים שמנגד, על החוף, אשר מפאת הטופי*
גרפיה של העיר יכול כמעט כל אחד לעקוב אחר
הנעשה בנמל אשר לרגלי ההר.
היד, זה מחזה שהתאים כולו לימי הביניים, על
סולמות ההסתערות והתגרות בגרזנים ובקילשונים.
לולא היה כה טרגי, ייתכן ויכול היה להזכיר תמונות
הוליבודיות, לקוחות מסרט שודדי־ים.
שני רבי החובלים, אייק על גשר תל־אביב ופרוי־מטל,
גרמני בגיל העמידה, על גשר רימון, לא זזו
מן המקום המיועד לרב חובל בשעת קרב, שעה שהתנהל
הקרב האכזרי שלא היה כדוגמתו גם בימי
ההעפלה. איש אינו יודע מה עבר ברגעים אלה לנגד
עיניו של אייק, האיש שעמד על גשר הפיקוד של
יציאת אירופה תש״ז בימי הקרב עם האנגלים. הוא
ראה את אנשיו נאחזים אל המעקה, שעה שסילוני
מים אדירי־עצמה ניתזו עליהם מסירת הכבאים שבידי
המשטרה, ואשר תחת חיפויים ניסו השוטרים להציב
סולמות ולטפס על המעקה. הימאים הפעילו גם הם
את סילוני המים של צנורות הכיבוי אשר באניה,
שנבדקו והוכנו לקרב יום לפני כן. השוטרים שהגיעו
אל המעקה הושלכו לתוך הים. הצונן, מגובה של
שבעה מטרים. ימאים רטובים מסילוני המים ומן
הגשם שי ת במטר שוטף כל אותה שעה הסתערו
על הסולמות בגרזנים, התאפקו רק בקושי מלהלום
בגרזניהם על ראשי השוטרים המטפסים אליהם.
קצין המשטרה בודינגר שהצליח לטפס ונפל בשבי
הימאים, ניצל רק בנס ממשפט לינץ׳ ,הודיע לרב
חובל שאנשיו יפתחו באש באם יקרה לו משהו.
איש אינו יכול לדעת מה היה סופה של הפרשה

שאגה :״חבריה, אבנים !״
האבנים מקו מסילת הרכבת!,
רים, שהחזירום.
השנאה ההדדית הפכה ה
הצטייד בינתיים במוטות ב
השוטרים בראותו אותם׳ ניג
מרוכזות, חזר והציף את 1
התבצרו בסוכה קטנה ליד
לעריכת חיפושים, כשההמון
תות, מוכן לערוך בהם משפט
כשאוטובוס עבר את הרחו
המכונית כדי שתחסום את
האיש בכוח, ואחד המפגין
בעצמו, כשהנוסעים צווחים ב
בשיא המאבק, כששני הזל
ועשרות פצועים מילאו את
חדש תוהה לאחד ממנהיגי,הן
מהתרגשות, אוחז בידו מוט
דים כאן ז״ הצעיר נענע במו
כאחוז צמרמורת, הפליט ל
״מחלקים סוכר!״

״אותנו דא סרסו !״
על אף הגשם השוטף הו
בית־העם הגדול והקר בתל־*
כולם צעירים מתחת לגיל
הכסאות הרעועים. רבים מג
שנים באסיפה פוליטית, הי
כזאת בבתי־הקפה אשר במו
ערב אחד שכחו הציניקאים
מפני ״נוער הזהב״ ,עלתה בג
נשכחים. אף כי כל הנואמ
באו משורות מפ״ם (דבר ס
האסיפה) באו רוב הצעיריב
ולשמוע את אייק.

מחזה מימי הביניים
בשעות הבוקר הביטו אלפי זוגות עינים, בע־ר
התחתית, באהדה ובחרדה אל שתי הספינות, השחורה
והאפורה, שהיו קשורות אל שובר הגלים. המשא״
ומתן הרשמי בין הימאים ובין הועדה של אביגור
ואלמוגי הופסק. רשות הדיבור עברה לאלה ולאגרוף.
השאלה היתד, רק: מתי.
אותם שהצטיידו במשקפת טובה הבחינו על הגשר
של תל־אביב השחורה, בעלת הפס האדום מעל לפני
המים, בדמות מהלכת. לוא היו רואים אותה מקרוב,
היו מבחינים באדם נמוך־קומה, רזה, שחור־עינים
ושחור־שער, שעישן סיגריות בשרשרת. היה זה רב
החובל אייק, שהתכונן למערכה.
לא היתד, זאת המערכה הראשונה בחייו של יצחק
אהרונוביץ, יליד דנציג שעל גדות הים הבלטי, אף
כי היתד, בלי ספק הטרגית ביותר. מעטים המסמלים
כמוהו את דור המאבק והמלחמה, שיצר את המדינה
בשנים ארוכות של טלטולים. אין הוא חמום־מוח,
ואין הוא נוח להתרגשות, אף כי התעלף בבית יורדי־הים
ערב לפני כן בשעת ישיבה שדנה בהמשך
המאבק. הוא נמנה עם אלה אשר למדו, בבית ספרו
הפלמחאי של יצחק שדה, לחשוב לפני הקרב, לא
להלחם בלי חשבון. ייתכן שכל המאבק היד, לובש
מלכתחילה צורה פחות סוערת לוא היד, אייק בארץ

גבורי האומה אתמול, אויבי המדיו
מי איה
לוא היה במקומו של אייק מפקד הימאים אדם פחות
מרוסן, יותר רגשני. כאשר נטשו הימאים את המעקה,
התבצרו בחדר המכונות ונערכו להתגוננות של יאוש
במקום זה, אשר רק מעבר צר הוביל אליו, היו כל
הנתונים למסדר, חדשה. היה ברור שהשוטרים יצטרכו
להפעיל נשק חם. ואז נתן אייק את הפקודה להפסיק
את המאבק, אחר שהשוטרים הבטיחו להם ירידה
בכבוד ויציאה חופשית. מספר עד ראייה: אחד השוטרים
געה בבכי מרוב התרגשות כשלא ניתן לו לפגוע
באייק.

המדד על היבשה

אסי 9ת הימאים השובתים בכית יורדי-הים

אולם המאבק על הים לא היה המאורע העיקרי.
זדול ממנו, מסעיר ממנו, היד ׳,המ ת שפרץ אותה
שעה על היבשה, מרחק כמה מאות מטרים.
הקול׳המעצבן והמדרבן של הצפירה לא נתן לאיש
להתפנות לעסקיו. כמו בימי העברות המעפילים היתד,
העיר כולה שותפת למאבק שנערך לעיניה• פועלים
וסתם אזרחים, בעיקר צעירים, נטשו את בתיהם
ומקומות עבודתם, התקרבו אל הנמל.
המרד הגלוי פרץ שעה שקבוצת ימאים יצאה מבית
יורדי־הים, התקרבה אל השער הראשי של הנמל.
השער היה נעול, כשכוחות משטרה מבוצרים מאחוריו.
המשטרה היתד. מוכנה, גייסה מאות מאנשיה,
כולל דרוזים וצ׳רקסים, מכל כנפי הארץ. ככל מרד
התחילה ההתנגשות מדברים קטנים: גידופים בין
שוטרים ואוהדי הימאים. השוטרים הפעילו סילוני
מים, שהוסיפו על הגשם השוטף, אך לא יכלו לעמוד
מול לחץ ההמון, שרתיחתו גברה והלכה בראותו
את המאבק על האניה ממול. השער נפרץ, צנורות
המים נחתכו לגזרים. תחילה ניסו הימאים לרסן את
אנשיהם ואוהדיהם, מתוך תקוה כי בעוד כשעה תגיע
תגבורת גדולה מקיבוצי מפ״ם. אולם משאחרה זו
להגיע, וסערת הרוחות גברה, נשמע פתאום קול

אולם אייק לא היה.
סגור, עמד אחד מפעילי
במשפטים קטועים את א
זמן מה הופיע ישראלי
רב החובל של שיוו, הא
משדה המערכה. אייק 1
הפיקוד של תל־אביב ה
גם הוא.
אחר שישראל הזכיר ימי[
אניית המעפילים יגור, סיג
אביגור, איש ההגנה של *
כיום, בחשכת לילה בנמל
מהתרגשות. הזמנים השתנו
כשנכנס אייק ועלה על
נאם, גם לא הרצה. הוא די
פון, כשידיו בכיסיו, ניסח
שנראו לו. אולם מגרונו
על מאזיניו רושם עמוק
הדמעות של שלונסק* ונאו
הדיבור.
אמר אייק :״הם
משך שנים. אולם אותו
במכונות כי הם חיים 1
לעין בשורה ארוכה
כשהתעללו בבני״אגם,
זמן רב. התוצאה היא :
״הם גייסו את דבו
פירוש הדבר ן
״מה יהיה הסוף? לא יו
בלי סיום• ייתכן והאניות
ישראל יתנופף עליהן. אול

חירות הבזק סוקלו
כו על ראשי השום־
ית, ההמון, שרובו
ובאלות, תקף את
בפני התקפות אלות
זרים. כמה שוטרים
ות הנמל, המשמשת
לם בכל כוחו בדלן•
הגו
סירב לסובב את
ביש כמתרס, סולק
ביצע את המלאכה
:וחם.
1היו מוכנים לרצח
החולים, ניגש עולה
פ, שעמד כולו רועד
שאל * :מה עונד
ור־אונים, כולו חיוור
בקול של רוצח :
באותו ערב אולם
מאות רבות, כמעט
מילאו את שורות
:צופים לא היו מזה
נילים לשבת בשעה
׳בצפון העיר. במשך
ציניים, ירד המסוה
הבעה שהזכירה ימים
פרט לימאים עצמם,
ל צל־מה על מגמות
:סרה אחת: לראות

אנו נשאר על החוף. אנו נשאר במצפון חי של
המדינה. קשה להעלות עוד על הדעת, שאנו נדרוך
על היבשה, לא נפליג עוד בימים. אבל אנו נעשה
זאת. יהיה דגל ישראל כדגל פנמה, ישרתו באניות
ישראל איטלקים ויוונים וחלאת המין האנושי. זהו
רק צעד ראשון. יבוא יום וזרים יפליגו באניותינו,
זרים יעבדו בבתי־החרושת שלנו, ואולי גם זרים
יגנו על חיינו. ואנו, אנו נחיה מחבילות אמריקאיות !״
בעוד ששאר הנואמים אמרו את דברם, מכים באגרופיהם
כמשה סנה (״דם נשפך בחיפה ! יהיה דין ויהיר.
דיין או חובקים את המיקרופון כישראל בר־יהודה
(שהתלונן על השימוש במשטרה ״קולוניאלית״ נגד
הימאים, טענה מוזרה במקצת בפי דובר׳ מפלגה המחזיקה
בכנסת חברים ״קולוניאלים״) ,התאספה קבוצה
קטנה של פעילי ימאים, פנלמחאים, אנשי הצ׳יזבטרון
וסתם חברים מאחורי הבמה, החליפו בדיחות (״היח־ליף
חושי עורו, נמיר אמרותיו דנו בהמשך המאבק.
היתד, דעה שמניות הימאים עולות, שקלף מכריע
נוסף יושלך על השולחן שעה שיעלה בידי אייק
ללכד את כל הקצינים ורבי־החובלים מאחורי השובתים.
אולם מצב הרוח לא היה מרומם. לא נראה
מוצא מן המאבק, אלא מאבק נוסף.

מ הורם את הד־מוקרטיה*
והמאבק נמשך למחרת היום. שדה המערכה: אולם
אוהל והרחוב שלפניו, רטוב מן הגשם השוטף. כל
שוטרי מחוז תל־אביב, על כל אנשיו, הוזעקו להגן
על אסיפת הסברה של מפא״י. אחרי השתמטויות מרובות,
נתקבצו למטרה זו כ־ססז לובשי מדים.
באולם ישבו חברי המפלגה, כמעט כולם מעל לגיל
ארבעים. פה ושם נראו פנים צעירים. היו אלה פני
אותם צעירים שבאו במתכוון להפריע לדברי אויב
הימאים מספר אחד, יוסף אלמוגי, שהיה צריך להופיע
אך לא בא• חיש מהר נתברר שגם אנשים באים בימים
יכולים להתלהב למכות ולמשפטי לינץ׳.

מזכיר מועצת פועלי חיפה יוסף אלמוגי
...לאגרוף

קרטיה העממית בישראל.
כשנסתיימה האספה, ושרידי הנאמנים של מפא״י
ומפ״ם הוסיפו להתווכח ביניהם ברחוב, בגשם השוטף,
היה ברור ששני הצדדים מוכנים להשתמש בכוח
הזרוע כדי להרביץ את תורתם, אמר ארגוב :״מפא״י
לא תהיה כסוציאל־דימוקרטים אחרים, שנתנו זכויות
דימוקרסיות להורסי הדימוקרטיה. מפא״י תילחם ! ״
אולם לפי שעה שם הגשם השוטף, שליווה בנאמנות
את כל שלבי הסכסוך הימי, את פעולות האיבה הגלויים
עד ליום המחרת.

מקלות דד א שימוש

אלה

-גל יון בטאון מפא״י מיום 11.1.51

רי המסך, שהיה עוד
ים, נרעש ונרגש, סיפר
בר במשך היום. כעבור
יך, בחור גבוה ושחור,
שיתופים, שבא גם הוא
נשאר, בודד, על גשר
ת. מאוחר יותר הופיע
!ברו, שעה שהיה מפקד
כיצד נפרד ממנו שאול
׳ראש הועד האנטי־ימאי
פתי קטן כשהוא רועד
זה הושלך הם. אייק לא
בפשטות לתוך המיקרו־תאר
את העובדות כפי
:רה החלטיות, שעשתה
ר מאשר דבריו חנוקי־המלהיב
של סנה, אמן

)1סרסו את המכונות
׳סרסו• הם יכלו להתעלל
האומה, והתוצאות נראו
טונות וקלקולים. אולם
התוצאות רק כעבור

ובא. המבינים אתם מה

ז סוף ! תהיה זו פרשה
שוטנה מנמל לנמל, ודגל
צי עברי לא יהיה. ואנו,

צורת האסיפה היתד, חדגוונית. כעבור כל כמד,
משפטים צעק מישהו(או מישהי) מן הצעירים קריאת
ביניים או שאלה מתגרה, שכניו וסדרני המפלגה עטו
עליו, היכו בו (או בה) מכות נאמנות, מסרוהו לידי
השוטרים, שהורידו בכוח את הצעיר המתנגד בכל אבריו
קרוע־בגדים וזב־דם, אל חבריהם שבפתח, אשר
העמיסו אותו על מכונית משטרה, שהיתר, מוקפת
המון צעירים קוראי בוז, שהתקיפו מדי פעם את
השוטרים. בין התקפה להתקפה לחצו הצעירים על
השוטרים בדברי מוסר, גיסו לשכנעם שהם עושים
מלאכה בזוייה. רבים מן השוטרים לא הבינו את
הדברים, בהיותם עולים חדשים. אולם איש מהם לא
התלהב מעבודה זו, ורבים ניסו להצטדק שאלמלא
הופיעו היו קונסים אותם( .במשטרה נפוץ הסיפור
שאחד השוטרים, עולה חדש, נשלח לכבוש את האניה
תל־אביב, ראה פתאום עומד מולו, במחנה השובתים,
אדם שהוביל אותו בשעתו באנית מעפילים. לפי הסיפור
חזר השוטר לבסיס, נמנע מלהשתתף בפעולה. ).
גם השוטרים לא יכלו להתאפק, כשהותקפו. שוטר
אחד, שהרים אלה כדי להכות בקהל, נעצר בידי בחורה
שתפסה את היד האוחזת באלה המורמת, נשך את יד
הבחורה. מכונית אפורה של המשטרה הניידת נשארה
במקום, אחרי שגלגליה הובקעו בעזרת מסמרים.
בה בשעה שבתחנת המשטרה ברחוב יהודה הלוי
התקבצו עצירים שנאסרו ( 16 צעירים בחדר הכלא ו־3
צעירות שנכלאו זמנית בחדר הטלפוניסטית) והתווכחו
ביניהם וויכוחים פוליטיים (כתריסר אנשי מפ״ם נגד
קומוניסט אחד) ,נמשכה באולם ההסברה של דוברי
מפא״י. הנואמים חזרו על הנקודות הידועות, כשמאיר
ארגוב משווה את הימאים לחיילים בחזית המסרבים
להמשיך במלחמה (השוואה לא הוגנת במקצת כלפי
הימאים שהוציאו מקרבם את מיטב לוחמי הפורצים),
ומכריז כי מאורעות חיפה הם התחלת תולדות הדימו־

״המבין אתה מדוע אין מהפכות באנגליה?״ שאל
יוש, מפעילי הימאים, כששלח למחרת היום מבט
עצוב בשמים .״פשוט אי־אפשר לעשות מהפכה בגשם.״
היום היה גשום, עננים הסתירו את הכוכבים,
גל הקור המחריד הריק את הרחובות גם בשעות
הערב.
קהל של כ־ 2000 איש, כמעט כולו מורכב מצעירים
למטה מגיל 25 ברובם חברי תנועות הנוער של מפ״ם
וקיבוציה, מילא את כיכר מגן־דוד. צעירים אחדים
הצטיידו, מתחת למעיליהם, בידיות של טוריות ומקלות.
אולם לאלה חיכתה אכזבה: המשטרה, למודת
נסיון, לא התערבה כלל .״נבזים כאלה,״ העיר בחיוך
אחד המפגינים, בעל חוש הומור.
אי־הופעת המשטרה, שהיתר, צריכה לספק ״תכנית״
להפגנה, עקרה את שיניה. משתי המכוניות — האחת
רשמית, מופעלת בידי אנשי מפ״ם, והשניה בלתי־רשמית,
מופעלת בידי הקומוניסטים, ניתכו נאומים.
הימאים המעטים שהתפנו ובאו מחיפה הסתכלו במבוכה
מסוימת בקומוניסטים, מנעו בעד הצלמים לצלמם,
רטנו כשאלה פתחו, בסיום ההפגנה, בשירת
האינטרנציונל. סיסמותיהם (״אלמוגי לים לא ניתן
לשבור — שביתת הימאים הבוז למתנדבים הצהובים
עמדו בתחרות קשה עם סיסמות בעלות גוון
פוליטי מובהק, שנשמעו מפי הרמקול השני :״בוז
למשטרה האמריקאית!״ ״לא ניתן שלטון, לפנקס—
בן־גוריון היתד, להם הרגשה לא כל־כך נעימה שהם

משמשים סוס לפרש המשתדל לרכב למחוז חפצו
מלבד חייל אחד, שהתגרה בהמון בקריאות ביניים
(״באיזו ממשלה אתם לוחמים ליוו אנשי מפא״י
את ההפגנה בשקט, שמחים לפיקחות המשטרה שננד
נעה מלספק סנסציות לעתונים. כשהתפזרה ההפגנה
בכיכר דיזנגוף ליגלג עסקן מפא״יי :״מהפכה זו
הסתיימה ככל מהפכה של מפ״ם — ליד קפה נסית.״

מוצא מן הבוץ
על אף דבריהם הצמאים לדם של שני הצדדים, הרגישו
שניהם שהרחיקו לכת, חיפשו לשווא מוצא
כלשהו.
אנשי השלטון ידעו שנכנסו לבוץ, שכל יום נוסף
של מאבק מוסיף מאות אוהדים למחנה מפ״ם, שמהומות
הדמים תשמשנה תקדים מסוכן מאד לעתיד
השלטון. הם זכרו כיצד התחילו ההפגנות נגד האנגלים
— וגם כיצד נסתיימו. מאחורי הקלעים ניסו
המתונים להשפיע על הקיצוניים; שבראשם עמד, כתמיד,
ראש הממשלה. יוסף שפרינצק, הנשיא בפועל,
גילה נכונות לתווך, הזמין אליו את אייק וכמה ימאים
אחרים. אולם כשהופיעו אלה במשרדו של שפרינצק,
בקומה השלישית של מלון סן־רימו בתל־אביב, הודיע
להם מזכיר הנשיא בפועל שאין הוא יכול לקבלם.
כשם ששר התחבורה ערק מתפקידו מחשש פן ירגיז
את הועד הפועל, כך ויתר הנשיא בפועל על מאמציו
לתיווך מחשש פן יעורר את חמתו של ראש מפלגתו.
ריבונות המדינה, הגורם היחיד שהיה מסוגל לתקוע
יתד בגלגלי המכונה שהדרדרה למדרון, ויתרה על
תפקידה.
גם בקרב הימאים נשמעו נימות מתונות, בעיקר
בהשפעת אייק. אולם המינימום של הימאים היה מעל
למקסימום של יריביהם: החזרת כל הימאים לעבודה.
במצב רוח קודר ישבו אייק וחבריו, טיכסו עצה לאיזה
מקצוע אזרחי יוכלו לעבור, בדקו את הצריפים שהביאו
לעצמם מחוץ־לארץ והקימום ביד־אליהו. אמר
אייק :״לפחות יהיה לי איפה לישון.״ כשניסו לנחמו
שיחזירוהו לים, הוסיף בשקט :״לעולם לא אחזור
לים כל עוד נימרוד (אשל) נמצא ביבשה.״

עצרת הפגנה ליד תחנת הרכבת בחיפה
...מעל למקסימום

(המשך נונ1מוד )7
החברות הותיקות מהלכות בעליזות, שלובות
זרוע, לכיוון שפת־הים .״יש לנו פגישה בשמונה.
בואי, נכיר לך בחורים אמרו שת״
החברות. בינתים הגיעה החבורה לאחת מפינות
הטיילת כששלושה בחורים שלא הסתירו את
שמחתם למראה מספר הנפשות שהתחלק
בדיוק נמרץ לשלושה זוגות, מתקרבים אליה.
בן זוגה של מרים היה נער בן , 17 נמוך
קומה, מצוחצח ומבריק מקצה נעליו המבהיקים
עד לבלוריתו המשוחה בשמן שערות.
לאחר שהוחלפו רמזים בין הצעירים, יצא
זוג זוג לדרכו הנפרדת, מרים מצאה את
עצמה צועדת לצדו של בן זוגה, לכיוון החוף,
כשהוא משדל אותה בדברים לרדת במדרגות
הטיילת לטיול קצר על החול. לא עברו רגעים
מעטים ומרים היתד, מוטלת על החוף, כש־רצונה
הנגדי הולך ונחלש, נעתרה, ספק תחת
לחץ ספק מרצון, למעשה מגונה בגופה.
״לא אוהבת חיים כאלה באותו
לילה שבה מרים לבית אביה. היא לא סיפרה
להוריה דבר ממה שקרה לה, לא הרבתה
לחשוב בדבר בעצמה, עלתה על מיטתה
ושקעה בשינה עמוקה. מאותו לילה נפערה
תהום לרגלי מרים. היא החלה יורדת אליו
במדתן. כשנתעוררה בבוקר, חזרו אליה פרטי
המקרה, נזכרה בתיאורי חברותיה על חייהן
הקלים, על פרנסה חדשה שהיתר, לדבריהן
מכניסה סכומים אגדיים ,״ 50 לירות ב־24
שעות אמרו לה.
כעבור ימים אחדים היתד, מרים מטיילת
־להנאתה ב״שטח הגדול״ ביפו, לאחר שהחליטה
לה,מלט מביתה על מנת שלא לחזור
יחדו לנוח בקפה באר־שבע. עד מהרה הכירה
מרים את אברהם ג׳רסי, בן ,22 בעל פני
ד,בולדוג, המכונה ״בולדוג״ בפי כל יושבי
״השטח הגדול״ .את שלושת הלילות הבאים
בלתה מרים, בעזרת קשריו הטובים של
״בולדוג״ ,בחדרו של אחד מחבריו. ביום
הרביעי תפשה אביה, לאחר חיפושים נואשים,
סחב אותה לתחנת המשטרה ברחוב יהודה־הלוי,
משם, בהמלצת מפקח המשטרה,
הביתה, קשרה בחבל למטתה, גזז את שערותיה
וחיבל בבשרה בכל טירוף זעמו שנצטבר
בו. משברחה מרים בשנית מביתה, נתפשה
ע״י המשטרה ברחוב נחלת־בנימין.
הפעם כבר חיכה לה אביה במשטרת השחר,
חתם בנוכחות המפקח שלא יוסיף להכותה.
היא הבטיחה לחדול לברוח מהבית. למחרת,

יצחק ו״איזי״) קדיינר
הוא הועלה בדרגה

כשחזר האב מעבודתו. היה הבית ממנה
והלאה. היא ישבה בקולנוע נוגה ביפו, לצידו
של אברהם ג׳רסי. באמצע הסרט יצא הזוג,
הם הלכו לכיוון הלונפרק ,״בולדוג״ נכנס
לקפה אינבליד, על שם בעליו קטוע הרגלים,
המשמש מקום מושב ערבים. מרים חיכתה
בחוץ. כשיצא, כעבור רגעים אחדים, היו
אתו ארבעה ערבים, שהסכימו לשלם שתים
וחצי לירות, כל אחד, תמורת בחורה.
בולדוג־ג׳רסי קרא לטקסי שהוביל את
הששה לאחד הפרדסים, בין חולון לבת־ים.
משמר שוטרים שעבר בניידת, הבחין בתנועה
חשודה תחת אחד מעצי הפרדס. בזינוק קפצו
השוטרים מן המכונית, תפסו את מרים,
אברהם ג׳רסי ואת אחד מארבעת הערבים,
קסם בן חוסיין, אחר שארבעתם הפיקו את
תמורת כספם. במשטרת עג׳מי גוללה מרים
את פרשת חייה לפני הקצין החוקר :״אני

רוצה לשנות את עצמי ! להיות בחורה טובה!
לא אוהבת חיים כאלה !״
בולדוג־ג׳רסי זכה בשנת מאסר, אך קסם
בן־חוסיין זוכה כיוון שלא ידע את גילה של
מרים.

העתונא׳ היה נהג
בדרך כלל נוהג יצחק (״איזי״) קליינר
לוודא בקפדנות רבה ובדייקנות נמרצת את
חלוקת מעריב לכל יישובי הצפון והגליל.
לרגלי מסיבות משפחתיות יצא לחודשיים
לניו־יורק ואותם השתדל לנצל, ככל יכולתו.
הוא לא החמיץ כל הזדמנות כדי לעמוד על
פלאי הטכניקה האמריקאית.
כאשר הופיע בתחנת הטלביזיה של נ. בי.
סי. בניו־יורק נודע לאחד ממנהלי תחנת
השידור שבין האורחים נמצא עובד העתון
הנפוץ ביותר בישראל 50,000 הוא הזמינו
להשמיע כמה מלים עבור מאזיני התחנה,
לספר על העתונות בישראל.
איזי לא בייש את הפירמה. ההוכחה: במקום
חמש הדקות הניתנות כרגיל לאורחים
האריכו את זמן שיחתו שבע דקות. טרם
הספיק לגמור את שידורו זכה להפתעה נו״
ספת מלבד עלייתו מדרגת נהג־מפיץ לע־תונאי:
זרי פרחים מידי נערות אמריקאיות
יפהפיות.

פועל־הנקיון בצחוק וסיפר לקישון ש״בערך
באותו הזמן, ובאותו המקום נגנבו גם האופניים
שלי.״ ימים מספר אחרי הגנבה, שעה
שעסק בעבודת הנקיון, ראה אדם יוצא מחצר
הבית מס 59 ,אל המדרכה שממול .״הוא הוביל
את האופניים שלי. רצתי אחריו וצעקתי
שיחזיר לי אותם. הוא שמט אותם מידיי
וברח.״
פועל־הנקיון הציע לעורך־הדין לערוך סיבוב
בחצר הבית מס׳ : 59״יש סיכויים לגלות
שם משהו, לפחות עקבות שיובילו למציאת
האופנוע.״ בחצר, מול מדרגות שהובילו
למרתף, הכיר קישון את האופנוע ש?ו
שהשרשרת לא היתר, עליו. כשירדו למרתף
נתגלה לעיניהם מחזה צבעוני למדי: עשרות
חלקי מכוניות, מנועים, שרשרות, צילינדרים,
גלגלים ופנסים ומספר זוגות אופניים מילאו

פינה למנוחת הלילה. אז גילה את המרתף
הפנוי בשדרות רוטשילד, הצליח לשכנע את
בעל־הבית שבתור חייל משוחרר גדולה זכותו
למרתף. לאחר ימים מעטים הפך אחד האנשים
העסוקים בסביבה. את כל מרצו החל
מקדיש לאוסף אופנועים, אופניים וחלקי חילוף.
עד אשר נתפס על ידי המשטרה באותו
יום במרתפו, יצאו אופנועיהם של רבים מאנשי
תל־אביב מכלל פעולה, לאחר הסרת חלק־החילוף
שלהם וזוגות רבים נגנבו.
בבית המשפט חזר רוזנבלט וטען :״לא
אשם, לא אשם.״ אלא שהתובע, עורך־הדין
הצעיר נתן קנת, סבר אחרת, הצליח להרשיעו
על פי ההוכחות שבתיקו. היחידי שהצליח
להקל על דינו היה רופא העצבים ד״ר קלי,
שבדק את הנאשם לפי המלצת השופט, ואם
כי מצאו אחראי למעשיו, היתר, מסקנתו שהוא
משפט הרפתהתו של מלח
המלח קליבלנד באוסמן התנדנד קלילות
בלכתו ברחובות יפו. נפשו של יליד אריזונה
האמריקאית, שאנייתו עגנה לימים מספר
בתל־אביב, שממה עליו והוא יצא לפוש ביפו.
לפני כן הריק בקבוק יין־שרף ותחב בקבוק
נוסף לשימוש מאוחר יותר, בכיס מעילו
העליון.
באוסמן בן ה־ ,39 נמוך־קומה ורחב־גרם,
התחבט בבעייה כיצד להרוג את 24 שעות
החופש שניתנו לו. הוא הרהר בערי הנמל
האחרות שביקר בהן אך לא גילה בהן
מאורות מעשנים, בתי־מרזח רעשניים או
בתי־בושת.
בטיילו בצעדים, שהתאמץ להשוותם לק״
צובים, נכנס למסעדה קטנה, בה ראה נשים
מספר על מנת לנסות את מזלו. הוא הת״
ישב ליד שולחן וצפה בבחורה צעירה ובאשה
בגיל העמידה (בת ואשת בעל־העסק).
הוא קרץ, בל שייענה, לעבר הצעירה, שעברה
לידו נושאת צלחות. כאשר עברה
בשנייה הושיט את ידיו והושיבה, להפתעתם
הרבה של כל הנוכחים, על ברכיו.
האם שניסתה לחלץ את בתה הצליחה,
אך כאשר המלח שחרר את הבת, לכד את
האם. בעל המסעדה הסתייע באורחים ושוטר,
שיחרר את האשה ומסר את המלח למשטרה.
״הייתי
נורא גלמוד:״ כאשר הופיע
המלח לפני קצין המשטרה צבי מובשוביץ,
ממחלקת התביעות, שהאשימו ״ברמזים בלתי
מוסריים ובמעשה מגונה״ ,הסביר :״חשבתי
כי ביפו אמצא שעשועים כבכל עיר נמל
בעולם. אך טעתי ! ״
רב־החובל של אניית המשא ס טו ק סון סיפר
במשפט כי באוסמן אינו ממלחיו הטובים,
הודיע כי הוא מצטער על המקרה וכי
הטיל עונש_על מלחו, בלי להתחשב בפסק־הדין
הישראלי: קנס בשעור 12 ימי המשכורת.
שופט השלום יצחק אבינל פסק קנס
נוסף של 30 לירות שקיבלן מייד מרב החובל.
הפליט
המלח האמריקאי, לפני שיצא את
האולם :״אני מתבייש במעשי. הייתי נורא
גלמוד ורציתי להביע את חיבתי למישהי!״

פשעים
מ• אוסך אופנועים?
באחד הימים עבר העורך־דין התל־אביבי
אליעזר קישון בשדרות רוטשילד ליד הבית
מס׳ 59 ירד מעל אופנועו, השאיר אותו בצד
המדרכה, ניגש לקיוסק הקרוב לשתות כוס
מיץ. כשחזר למקום האופנוע, כמעט שהעביר
את רגלו השמאלית מעל למושב בהיסח
הדעת שבהכרה גמורה, כשלפתע נתחוור לו
שמתחתיו חלל ריק.
הוא הביט כה וכה. אך האופנוע נעלם. לימים
עבר קישון באותו המקום. הפעם רגלי,
כששמע קול מאחוריו :״שלום מר קישון,״
קרא אליו פועל־נקיון של עירית תל״אביב.
הפועל השעין את אופניו על המדרכה ופתח
בשיחה עם מכרו עורך־הדין. אמר קישון :
״שמע, אני מציע לך שתלפות את איפניו
חזק בידיך, לפני כשבוע ימים נגנב האופנוע
שלי באותו מקום.״ ״מה אחה שח?״ התפרץ

סגן פרקליט המחוז נתן קנת
הוא סבר אחרת

את כל שטח המרתף .״לא רע,״ אמר קישון.
עלה אל הרחוב וצילצל למשטרה.
כשהגיעו השוטרים למקום, היתד. להם הרגשה
ש״זה עוד לא הכל.״ כעבור רגעים אחדים
נראו, שוטרים מספר גוררים כתריסר זוגות
אופניים ואופנועים שפוזרו בין החצרות
הסמוכות כדי שלא יפול החשד על בסים
המבצעים. בבסיס עצמו, מכונס בין ערמות
חלקי חילוף ישב אדם קצר־קומה, שחור,
מוזנח זקן, שמואל רוזנבלט, שקיבל כשנה
לפני כן רשות מבעל־בית להשתמש במרתף
כמקום מגורים, התבונן בשוטרים בעינים תוהות.

אשם, לא אשם ״.שבועות אחדים
לאחר מאסרו של שמואל רוזנבלט עמדה
חבורה של שלושה אנשים בתא העדים נוכח
שופט המחוז שלום קסאן, בבית המשפט המחוזי
בתל־אביב .״בן כמה אתה?״ שאל השופט
את רוזנבלט כשהוא מעיין בתיק התביעה.
״29״ ,ענה. אחד העדים קפץ ממקומו :״הוא
בן ,32 אדוני השופט, זה שלוש שנים שהוא
שוכח להוסיף את שנותיו לגילו .״לאחר שהציג
את עצמו כאהרן רוזנשטוק, בעל נגריה,
אשה וילד בתל־אביב, ומיודעו היחידי בעולם
של הנאשם, גולל את סיפורו של שמואל רו־זנבלם.
כשהגיע
רוזנבלט לפני כ־ 11 שנר, לארץ מג־ליציר״
היה אדם נורמלי, עבד במחנות עם
הצבא הבריטי .״כשלא היה לו מקום לינה
בחופשותיו, קיבלנו אותו, אני ואשתי, לביתנו.
הוא היה מכרנו עוד מימי גליציה. כשפרצה
מלחמת העצמאות, התגייס לצבא, נשלח
לנגב הרחוק לזמן ממושך. לעתים כשהיה
מתגורר אתנו בעת חופשותיו הרגשנו שמשהו
קרה. הוא לא היה בסדר. לבסוף כשחזר מהצבא׳
לאחר השחרור, היה ברור לנו שרוחו
היתד. חולה.״
שמואל רוזנבלט היה מכונם בעצמו, במרד.
שחורה, ימים שלמים היה סרוח על מטתו
שבדירת ידידו רוזנשטוק, לא אוכל, לא שותה
ושותק. ידידו התקשר עם קצין־העיר תל-
אביב, טען שיש לתת לאהרן טיפול רפואי.
קצין־העיר סתם את טענותיו בהוכחה שרו־זנבלט
שוחרר כשסוג בריאותו א׳ ובתור
שכזה לא יוכל להיעזר בצבא. למרות זה היה
ברור לידידו שהצבא היה ד,גוך ם למחלתו
של ידידו. הוא התקשר עם רופא עצבים שטיפל
בו בשיטת הלם חשמלי. אך לא עבר
זמן רב עד אשר מאס רוזנבלט במקלט שניתן
לו על ידי אהרן רוזנשטוק, עזב את
הבית, החל משוטט ברחובות.
עד מהרה הגיע למסקנה הגיונית, אם כי
עד אז היה מוחו פגום למדי: עליו למצוא

נגוע במחלת רוח, בלתי מסוגל להשגיח על
עצמו במה שנוגע למזון וקורת־גג, מפגר
בזכרון ולוקה בחוסר בטחון עצמי .״אין הנאשם
טיפוס של עבריין,״ הטעים ד״ר קלי והוסיף
שבאמצעות עבודה מתאימה אפשר יהיה
להחזיר את שווי המשקל הרוחני שלו. פסק
השופט קסאן: הידיד רוזנשטוק ישלם 100
לירות ערבות להתנהגות טובה.

הגנב השאיר מגבעת
בשלוש אחר חצות לערך, טרם יצאו פועלי
הנקיון של עירית תל־אביב לחוצות הכרך,
נשמע זמזום חד של מסור בפח, שעקבותיו
הקולניים הובילו לרחוב השוק 31 פנת
רחוב מרכז מסחרי. התמונה שנתגלתה במקום
המעשה, דמתה. לקטע מתוך סרט בלשי
מתוצרת הוליבוד: שני אלמונים כרעו ברך,
כשדשי מעיליהם המורמים מכסים את פניהם
ומגבעותיהם שמוטות אלכסונית על ראשיהם.
ניסרו בעקשנות חתך בגובה ורוחב של חצי
מטר, בתריס הברזל המתקפל של חנות הבדים
של יעקב גרגיר.
לאחר שנסתיימה מלאכת הנסירה, התכופף
האחד וחדר דרך הפירצה אל החנות,
צעד בטוחות, מבלי שהזדקק לאור החשמל,
ישר אל אצטבות הבדים והחל מרוקן אותן
ולהעבירן אל ידידו שחיכה מעברה השני
של הפרצה. אחר העמיסו את השלל על
מכונית שהתקרבה למקום, לפינה קרובה.
לאחר שרוקנו האיצטבות מסחורות הצמר
לחלפות ובדים לשמלות, זינקו השניים לתוך
המכונית, נעלמו בחשכת הלילה.
בחמש לפנות בוקר הוציאה המשטרה את
יעקב גרגיר, בעלהחנות. ממיטתו, בביתו
שברחוב מרחביה, העבירה אותובמכונית
השיטור לחנותו. החנווני ספק את.כפיו, העריך
את הגניבה ב־סססד לירות :״אבל,״
הוסיף ,״הכל אצלי מבוטח.״ ואילו השוטרים,
שעקבות השודדים נעלמו מהם, שמחו למגבעת
חומה, שנשמטה מראש אחד הגנבים,
ושנמצאה על המדרכה בצד פרצת התריס.
כעבור יומיים גילתה מטפלת באחד מגני־הילדים
התל־אביביים כמות בדים ענקית בסוכת
השעשועים שבחצרה. כאשר הודיעה
על זאת למשטרה, שיחררה אותה בכך מ־חיפושיה
אחר הבדים. הם הוחבאו בסוכת
השעשועים על־ידי הגנבים שחיכו עד שיעבור
זעם החיפושים.
הארץ בתיאבון
מר הנם פריץ ורעייתו, הרצליה, העמידו
לרשות מבשלת ישראל את ביתם בווינה
ששון בן־שמחה, זכרון־יעקב
(הצופה).

.העולם הזה״ מס׳ 738

התאגרפות י
״למי לפרק אח המפרק *״
בחוץ סערה הרוח וירד הגשם אך באולם
המחומם של הפועל, שהיה שרוי בעשן סיגריות
ואבק ריצפת הקרשים, נערכו תחרויות
בוקס של אגרופני ארבע ערים: ירושלים,
תל־אביב, חיפה ויפו.
מחצית נערי הפרברים ויתרה על המפגשים
בבתי־הקפה הפתוחים בלילות השבת
כדי להתחמם קצת באוירת המהלומות וסערת
הקרב. הרוחות לא נרגעו עד אשר כבה
החשמל והזירה, המוגבהת על במה, הוארה
באור ׳פנסי חשמל כשבמרכזה בולט סרן קו־רנגולד־זהבי
נמוו־הקומד, ובעל עבר התאגרפות
עשיר בפולין ובברית־המועצות.
בשורות הראשונות נכחו חברי המתאגרפים
שרבים מהם באו במיוחד לראות את
תוצאותיהם של אמונים ומכות ברחובות מוארים
למחצה. עוד לפני שהשופט הספיק להכריז
בקולו הצרוד והפסקני על שמות הזוג
הראשון הושלכה דממה באולם כיוון שה־גונג
הרעשני פתח במוסיקה קצרה. אחרוני
קליפות הגרעינים לא הוטלו בשאון על ה־ריצפה
אלא הושמו בשקט בכיסי השכנים
לספסל.
מכונת־ירייה נגד שור. פינקלשטיין
(חיפה) ולוי (יפו) פתחו בסידרת המהלומות
הראשונה. שני המתאגרפים היו במשקל תרנגול
ופינקלשטיין עלה על יריבו והכה בו
מכל מצב. התוצאה לא אחרה לבוא כאשר
לוי היה מונח על הקרשים והשופט הגיע למניית
העשר. הפטיר אחד הנוכחים :״נוק-
אאוט שבקרב הראשון אינו דבר שנופל בכל
יום !״.
לפני שהתחיל הקרב השני בזירה נפתח
קרב חוש: לא בין המתאגרפים אלא בין
שני צופים נלהבים שלא הסתפקו בקרבות
בזירה והחליטו לשבור את השיניים איש לרעהו.
הקרב חוסל כאשר בחור צעיר בעל
כתפיים רחבות ושפם דוקרני התערב ושאל :
״למי מכם לפרק את המפרק?״
בדממה שהשתררה התיצב שטרן, אב לארבעה
בנים ומקושט בפנס מעל לעינו השמאלית,
מול חלפי. שטרן לא נבהל ממתנגדו
הבריא והכה אותו בעוינות כזאת עד שזכה
לנצחון. לפני זה הספיקו גטניו (תל־אביב)
ומורדו (יפו) ,אף הם במשקל נוצה, להפרד
בתיקו אחר ששניהם החליפו מהלומות ללא
תוצאה.
כאשר בן־חיים (חיפה) וציון (תל־אביב)
פסעו לזירה עלה מחדש המתח ואחר ששניהם
הדגימו את הקרב היפה ביותר של הערב
זכו לתשואות ממושכות. קרבם של שני מת-
אגרפי המשקל הקל היווה את מסמר התחרות.
ציין חובב בוקס נלהב :״לולא קרב
זה היה כדאי להשאר בבית למרות ששני

שיעור החמישי של תורת ההתאגרפות נוכח
קהל צופים שהונחיל מתרגז ללא תועלת.
צעקו היפואים: מלכה משחק כדורגל. מספיק
לו ! הוא איננו צריך גם להתאגרף!״
השיבו החיפאים במקהלה :״מלכה הוא מתאגרף
בין כדורגלנים וכדורגלן בין המתאגרפים
!״ למרות זאת זכה, ביתרון נקודות.
טרם הספיק הקהל לקלוט את התוצאה
וכבר עמדו שני מתאגרפים נוספים בזירה :
הרמן (ירושלים) ומקלר (תל־אביב) .הם התחבקו
ללא הפסק והשופט זהבי הרחיקם בגערה.
אותו רגע שילח הרמן את אגרופו
בפניו של מקלר והעבירו לעולם השכחה.
השופט לא נרתע, התרה בהרמן על מעשהו,
אך פנה למקלר בשאלה המפורסמת :״האם
אתה יכול ורוצה להמשיך בקרב?״ מקלר
ענה בחיוב והקרב נמשך. לפתע הלם הרמן
במקלר בשנית והפילו לקרשים. בלי שית־עודד
מהמכה זרק לו מאמנו הזריז את המגבת
הלבנה לאות כניעה וגרם להפסדו. מק־לר
שנפגע במכה אסורה היה רשאי לסרב
להמשיך והיה זוכה בנצחון לולא זריזותו
של המאמן שלא היתה במקומה.
לאחר מכן חזה קהל המסתכלים, שהתרבה
בינתיים, בשורה של נוק־אאוטים טכניים ש־בסיכומה
זכה הסניף המארח, תל־אביב, שארגן
ערב נאה בנצחון אחד בלבד בהשוואה
לשלושת הנצחונות לכל אחד משלוש הערים
האחרות.

המתאגרפים היו קלים הלמו בכובד כשבן־
חיים נוטל את הבכורה. ציון פיתח קרב
רצוף תכסיסי הגנה, בן־חיים החליט שאי־אפשר
להלום בלא דם ופתח בסידרת מהלומות
רצחניות. הוא הוכרז כמנצח כשאפו
ופניו של ציון שותתים דם. סיכם חיפאי
אדום־לחיים :״בן־חיים דומה למכונת־יריה וב־מהלומותיו
הוא יכול להכריע שור ! ״
חיבוקים ללא הפסק. אך ככל שהקרב
הקודם עניין, שעמם הקרב השני באותו משקל:
מלכה (יפו) והלפרין (חיפה) פתחו ב
.העולם
הזה״ מם׳ 738

כדח־־גל
מבצע ח שוב: חוסה
נשואיו של הרץ השמאלי של נבחרת ישראל,
אלי פוקס, מצאו חן בעיני המגן השמאלי
של ביתר תל־אביב, יום־טוב מנשרוב, שזכה
לפרסום כפול כמתאגרף מנוסה ועז
וככדורגלן נמרץ ותוקפני. הוא החליט כי
עסק מספיק בספורט וכאשר הקרחת החלה
משתלטת על ראשו הסיר את כפפותיו, חלץ
את נעלי הכדורגל שלו ויצא למבצע חשוב:
חופה.
מידוץ חוץ־לארצי. על עיסוקים חשובים
יותר הודיע מרכז הפועל: הוא ארגן את
יציאת נבחרת הפועל לארצות־הברית, ווידא
הופעת בכורה, אחר העדר. של ארבע שנים,
ביום העצמאות תשי״ב באיצטדיון פולו־גראונדס,
ניו־יורק. למרות שאין הכדורגל
מושך בארצות־הברית רבבות צופים ככדור־בסיס
או כדורסל מובטחת לאנשי הפועל

הרמת משקלות
כוח תור שסה
רפאל הלפרין, מרים המשקלות שהביא
לארץ את שיטת פיתוח הגוף על ידי הרמת
משקלות, לא הסתפק בכך שמאות צעירים
ומבוגרים התאמנו במכון שמ שון שלו. הוא
החליט להרחיב את חוג תלמידיו ויצא. מעל
דפי העתונות בהצעה שתאפשר לכל אדם
לפתח את גופו משך זמן קצר.
הוא הכין ארבע מערכות של משקלות
(שמחירן שונה מ־ 70 לירות ל־ 10 לירות)
הניתנות לצירופים שונים והצופנות בחבן
אפשרויות נרחבות להתעמלות מבריאה. המשקלות
מלווים חוברת המכילה 64 תצלומי
הדגמה.
מלבד ההצעה המעשית לאלה שאין בידם
לרכוש מערכת משקלות לעצמם, לשתף את

פרטי על פ\*שות
שחייה השופט ׳סע
אם כי שאלת השתתפותן של נבחרות
הספורט הישראליות טרם מצאה את פתרונה
ועוד הוחמרה עם הגשת בקשה נפרדת של
ביתר לועד האולימפי מובטח לפחות שישראל
תיוצג על־ידי שופטים מספר.
השבוע קיבל שמואל בינהקר הזמנה מהועדה
האולמפית המארגנת לשמש שופט
בתחרויות השחייה והכדורמים באולימפיי־דת
הלסינקי.1952 ,
האופטיקאי נשאר כשדה. בינהקר
היה רשום זמן רב ברשימת שופטי הפינא,
המוסד הבינלאומי העליון לשחיה ולכדורמים,
המקביל למוסד הכדורגל, פיפא. לפני עשר
שנים עלה מצ׳כיה בה נחשב לאחד מטובי
השופטים ואשר אותה ייצג, כשופט ראשי
באליפות אירופה לשחיה ב־. 1937
בארץ המשיך בעבודתו כאופטיקאי, ,אך
לא נטש את שדה הספורט: הוא הפך קצין
הספורט של מכבי חיפה, היה שופט ראשי
לכדורמים ואחראי לתחרויות השחייה במכבייה
השניה והשלישית.
מטרתו העיקרית של בינהקר, שנענה להזמנה
(לפיה ״תמומנה כל הוצאותיו הקשורות
בנסיעה) היא ללמוד את השיטות החדשות
בארגון תחרויות שחייה בקנה מידה בינלאומי
כדי שיוכל לנהל בהצלחה גם את
מפעל השחייה במכביה הרביעית.

מסורת הויקינגיס

כשרק עומדים על רגליהם

ביום ביצועו חוגגים בנורבגיה יום חג לאומי.
בין שאר ההופעות תרוכזנה הצגות יחידים
ומשחקי הוקי באיצטד העירוני המקורח
של אוסלו, בו מקום ישיבה ל־ 28 אלף איש.

המכבי כשגם שאול עוזב אותו בעוד שג׳וני
וזכריה חזרו לקבוצה. לכן הופיעו במשחק
נגד ביתר שחקני מילואים במקומם של שאול
ואוטו שלא יכלו לעמוד לפני שחקני ביתר
שהבקיעו ארבע פעמים את שער מכבי, ניצחו
אותו .0:4

אחר מפגש תל־אביב עורער השקט בענף
ההתאגרפות בארץ וכדי לעודד את הספורטאים
המקצוייעם פורסמו פרטים על שתי
פגישות בישראל ובשוייץ: מרכז הפועל
הזמין אח מתאגרפי לו קו מו טי ב היוגוסלבי
וקבלו תשובה חיובית. מייצגי ההתאגרפות
היוגוסלבית בתחרויות בינלאומיות יבואו
ארצה תוך חודש ימים והאיגוד הצרפתי לפו עלים
אף הבטיח לשגר את מתאגרפיהם לכינוס
הפועל החמישי, שייערך בפסח.
בניגוד •ליוגוסלבים ולצרפתים שיבואו ארצה,
יצאו מתאגרפי ביתר, בראשית השנה
הבאה, לשורת הופעות בשוייץ, ארץ השעונים
והגבינה.

אולימפיאדה

שלט אולימפיאדת הלסינקי

בנורבגיה לומדים הילדים, כאשר רק הוכיחו
את יכולתם לעמוד על רגליהם, את
תורת הסקי חינם על חשבון איגודים ספור־טאיים
איזוריים. התוצאה: המחליקים הנור־בגיים
היו הראשונים בעולם שהוכיחו כי הסקי
הוא העליז, הבריא, המרגיע והמשעשע
ביותר בענפי הספורט. בחקותם את מסורת
ראשי השבט הויקינגים לפני מאות שנים,
שידעו להעמיס בשעת הצורך שלוש נפשות
לזוג מחלקיים, חברים ארבעה מתוך כל
חמשה נורבגים במועדוני סקי.
לכן יזכו משחקי החורף האולימפים באוסלו,
שייערכו בחודש הבא לתשומת לב
רבה ומאות אלפי צופים יהיו נוכחים בכל
״תחרות (כולל תחרויות לילה על מדרוני
גלישה מוארים בחשמל).
בין מאורעות הסקי יבלוט הסלאלום (מרוץ
סקי סביב מוטות דגל) העומד תחת חסותה
המיוחדת של המשפחה המלכותית ואשר

בן־חיים הולם בציון לפני השופט זהכי
המגבת נזרקה

נסיעה מעניינת, מלווה סיור בארצות מספר.
לפני שמרכז הפועל דאג להופעת שחקניו
בארצות־הברית התנהל משא־ומתן על הבאה
פרטיזן, בלגרד, אחת הקבוצות היוגוסלביות
החזקות. מזג האויר הבלתי־יציב מנע את
הבאת הקבוצה כיון שהגשם, מלבד במשחקו
האחרון של מלמו השבדי הברי את חובבי
הכדורגל מהמגרשים (ומהקופה).
כיון שהתחרות בין מכבי והפועל על מגז
רש הכדורגל נפסקה לזמן־מה פתחו מנהלי
הקבוצות במרוץ על הבאת קבוצות״ מחוץ-
לארץ ונסיעות לחוץ־לארץ. מכבי תל־אביב
החליט שאי מוקף מים נוח להבראה ואם
הפועל חיפה היה מסוגל לבלות ולנצח בקפריסין
יוכל לעשות זאת המכבי במלטה
הרחוקה יותר. אך ברגע האחרון נדחה הביקור
כיון שהמלטאים הודיעו על היותם עסוקים,
יתר־על־המידה, במשחקיהם הפנימיים.

,.אין לכס מה לעשות סאן ! ״
למשחק הליגה החיפאי בין בי תר תל־אביב
ומכבי חיפה קדמה פרשת סכסוכים פנימיים
במחלקת הכדורגל של מכבי שכתוצאה ממנה
הועמד הרכב חלש נגד ביתר.
במרכז הסכסוכים עמדו שלושת שחקני
הנוער יונתן (ג׳וני) הרדי, שאול הרשקוביץ
וזכריה בן־צבי, המשחקים העונה בקביעות
בקבוצה הבוגרת. כשהחליט אוטו שלפנברג,
שחקנו הותיק ביותר של מכבי חיפה, המשמש
גם כמאמנו, לפני שבוע, כי זכריה ושאול
לא יופיעו נגד אחוות הנוצרים בתחרות
הנוער, העלה בכך את חמתם של השניים,
המשחקים עדיין בקבוצות נוער כשקבוצת
הבוגרים פנוייה.
מאחר שהקבוצה הערבית לא הופיעה החל
ג׳וני מתלבש אך אוטו הרכיב קבוצה זמנית,
פקד על ג׳וני להשאר בתלבושת לשם משחק
אימון. ג׳וני וחברו נתן לוקסמבורג סרבו
להישמע להוראה, עברו למגרש הפועל הסמוך
לאחר צעקתו של אוטו :״אין לכם מה
לעשות כאן׳!״ אך לא התקבלו למשחק
הפועל כיון שלא נשאו מכתב שחרור ממכבי.
בבירור
שהתקיים החליט אוטו לנטוש את

חברם, מסביר הלפרין כיצד על מרים־המש־קלות
המתחיל לעבוד: בהדרגה וללא התאמצות
יתירה. עצה נוספת: בימי אימונים
יש לנוח הרבה, לאכול היטב ולישון תשע עד
עשר שעות.
מזהיר הלפרין: אין להתלהב יתר־על־המידה
ואין להאמין לשמועה לפיה ניזוקים
לבותיהם של מרימי משקלות. לסיום מוסיף
מר ישראל המקצועי: אף גיל חמישים איננו
גבול לאימונים בהם אפשר לרכוש כוח ובריאות
אם יקדישו להם שעה אחת ליום
בלבד.

טניס שולח}
חברת החשמל הכריעה
לאחר הנצחון של מכבי־הצפון תל־אביב
על הפעול יפו מהרו פרשני הספורט המקורבים
למכבי לנבא על מאזן הכוחות בטניס־השולחן.
אך שיתוף הפעולה בין שני האיגודים
הביא לתוצאה חשובה הרבה יותר :
הסכם. גוטליב, הפועל, ודויטש, מכבי, החליטו
להקים התאחדות ארצית לטניס־השולחן.
בינתיים הכריז הפועל על תחרות בין ירושלים,
חיפה יפו ופתח־תקוה. הפועל יפו,
על־ידי מנצחיו המכבים כאלוף הפועל.
לא הצליח לעלות אפילו לגמר. החיפאים
הפתיעו את שלוש הערים האחרות בצורה
כל־כך מדהימה עד אשר אלה נכנעו.
פיקלר בן ה־ ,28 ותיק טנים־השולחן שלא
נגע במחבט שלוש שנים גבר על אלוף
הפועל אברהם שטרנהרץ (יפו) ללא קשיים
(.)15:21 , 12 : 21
שרשרת ההפתעות היתר, מסובכת כל״כך
עד שהמארח, הפועל פתח־תקוה, לא מצא
את ידיו ורגליו וכאשר הגיע לגמר עם
הפועל חיפה במאזן נקודות 2:2השתולל
הקהל שמתחו הופג על־ת־י חברת החשמל :
היא הפסיקה, ללא התחשבות במצב הנקודות,
את הזרם. תכריע: הפגישה הסופית.
קלה ובטוחה יותר היתד, דרכה של אלופת
הפועל עליזה לייפניק מבאר יעקב: היא
ניצחה את כל יריבותיה, הוכיחה בכך מחדש
את זכותה לאליפות.

ספרי 0

החל ממוצאי שבת 22 לדצמבר 1951

״ מגדלור ״ תל־אביב

בקולנוע

דמ שורד שעון זהב

וולט דיסניי מצג :

עליסה בארץ מפלאות

כאשר הופיע באותיות המנוקדות והנאות
של מוסף הארץ לספרות שיר ארוך שורות
( 455 בסך־הכל) בתר קינה לכל בית ישראל,
זעזע את הקוראים בזעקה על שואת ישראל
באירופה, בה הושמד שליש העם :
איך הובאו ׳לכב שן, אין הוצאו יקירנו,
כדשן מזבח אל שדות הגויים.

נוסף לחכניח ״פלאי הטבע״ בטכניקולור

מופץ ע־ ,חברת ר. ק .או. רדיו פיקטשורס

ת ת 1ס עברי בגוף הסרט

• ב ר חובו ת הנהר ( 85ג ע אורי צבי
גרינברג — הוצאת שוקן ( 4.200ל״י).

למחרת שיגר קורא אלמוני שעון זהב
למשורר כאות תודה על הביעו את כאב
הדור. המשורר היה אורי צבי גרינברג, בעל
ספר הקטרוג והאמונה, מבשר מלכות ישראל
ומשורר המחתרת שהיה חבר הכנסת
הראשונה מטעם חרות.
המשורר הצנום ואדום השער שבר את
שתיקת האלם של ישוב שאנן, השמיע את
קינותיו, את שירת הזעם ואף את דברי החזון
והנחמה. למרות שיריו הארוכים והמסובכים
רכש (מעל דפי מוספי הארץ ומדורו
המיוחד, המקדים את כל שאר המדורים, ב
שנתון הארץ, ובשבועון סולם של ד״ר
ישראל שייב) את אהבת הקוראים אליו, שראו
בו את נביא הדור.
אולם אורי צבי גרינברג בן ד,־ 53 אינו
מבכה את העבר בלבד, הוא גם צופה לעתיד
העם. בין 291 השירים המכונסים ביצירת
הענק שלו כותב המשורר על נערי ישראל :
נכונים להאביב מדבריות ;
להעמיס סלעים ;
להלביש שני עריית הרים ;
ולהרנין נופי דו מיו ת ;
נכונים לכבוש ולר שת :
יותר שמח נזבל פל שת — —

ע בד לעברי ת
צחוק מארץ ישראל — הוצאת המחבר,
ניו-יורק.

משחת

הגל ות

ב י ות ר

הנפ וצה

בעזלס

בעד 15 תקליטים
משומשים ו שבורי
אתה מקבל

תקליט־דקודים חדש
לפי בחירתך

שלוינגר

שפרינגר

תל״אכיג, רחוב נחלת בנימין 2
חיפה, רח׳ הרצל 35ע״י משק בית

צינק וגרפיה

רינדזונסקי
רחובהקישון .6 .

גלופות

תל־אביב

גלופות

שו םםוש סו ם ^וםס ^ו סגו ^ ב מו ^ םנם ^ סנ ם ^ ש ם ^ סנ ס ^ פםסםן ^ ע הן ס סן ז ן ^ ט טן סזזזזז סזזז ח ^ז הז ^ דיזי ^זזזזז ^זזזזז ^ ש ב ^ מ ב

דרו שה אנציקלופדיה בריטניקה ( שלמה)

משנת 1951 או 1952

בהצעות לפנות :
מערכת ״ העולםהזה ״ ,ת. ד , 136 .תל־אביב
עבור ״ אנציקלופדיה ״
#ס]11^ 11ם 11^ 1110^ 1ם ^ 1חזמ ^ 4^ 100^ 100^ 11111^ 1111! ^ 11111םםו ^וסם ^

אחת הטרגדיות הקטנות של הפרסומת האישית
היא, שהשאלה ״מי אינו מכיר את
פלוני?״ הופכת במהרה ל״מי בכלל מכיר את
פלוני?״ כמעט אותו הדבר אירע לדניאל
פרסקי, לפני עשרים שנה היה אחת הדמויות
המפורסמות ביותר בתל־אביב, חביב על
זקן ונער. היום אין שמו זכור אלא לאלה
שהכירוהו אז או קראו את הפלטונים שלו,
שנדפסו בעתוני מבוגרים ונוער. אולם באזני
הרבבות אין לשם פרסקי כל צלצול מוכר.
ברם, דניאל פרסקי ,)01( ,גבה קומה, ממושקף,
סקרן עד כדי טרדנוח בכל הנוגע
לישראל, לא איבד, לאמיתו של דבר, מאומה
מפרסומו ; הוא פשוט העביר אותו אל
מעבר לים. האיש שהיה חלק בלתי נפרד מן
הנוף התל־אביבי, הפך לפינת חלק בלתי נפרד
מן היקום העברי של נידיורק. לאחר שהיה
שלוש שנים בתל־אביב, עלה פרסקי, ב־,1933
באניה והפליג לאמריקה, שכר דירה קטנה ב־איסט
סייד של ניו־יורק, היה למורה בגימנסיה
העברית הרצליה באותה עיר ולכתב
קבוע של העתון העברי־אמריקאי הדואר.
פרסקי הוא דמות שבלעדיה לא תתכן כל
אסיפה או פעולה ציבורית עברית אחרת ב־ניו־יורק.
הוא מרבה להפגש עם ישראלים,
ביהוד נוער הבא ללמוד לניו־יורק, מהם הוא
סוחט את הידיעות האחרונות, משנורר עתו׳נים
ישראלים, הנערמים ערימות ערימות בחדרו
הקטן המלא עד אפם מקום ספרים וכתבי
עת עברים. צברים ציניים שפגשו את
פרסקי בניכר, הבינו בפעם הראשונה את
משמעות דברי יהודה הלוי :״לבי במזרח
ואני בסוף מערב״.
מרכז.ד!?ן ולם. פרסקי הוא נושא דברה
הבלתי רשמי של ישראל באמריקה. אין זו
ישראל הבוכיה, המתבוססת בדמיה והשרו־יה
באביונות של השליחים ונואמי הקרנות.
בספרו האחרון, צחוק מארץ ישראל, מצייר
פרסקי תמונה שונה לחלוטין, ורודה, אופטימית,
עליזה. לעתים הוא אפילו קצת מגזים
כמו, למשל, כשהוא כותב ש״הכל יש
בתל־אביב מרפסות ובתי רחצה, אמבטיות
ומקלחות, מקררים ומזווים, טלפון ורדיו
(ועכשיו מסתמא גם טלביזיה)״.
פרסקי נוהג זלזול עצמי של ענווה ביצירתו׳
כיון שכולה רשימות עתונאיות ופל־טונים.
אולם מספר הפלסונאים הכותבים עברית
הוא כמעט אפסי ופרסקי הוא הומוריס־טן
נדיר ביותר. צחוק מארץ ישראל הוא
אסף של פלטונים וזכרונות, קובץ משעשע
שידבר במיוחד אל לבו של כל תל־אביבי
ותיק הזוכר מאורעות כמו, למשל, הדליקה
הגדולה במוסך המעביר. גם באסון זה רואה
פרסקי את הצד האופטימי :״האוטובוסים
הציבוריים ברחוב אלנבי היו שבורים וישנים
והיינו יושבים על ספסל עץ לאורך הכתלים
וכל אחד היה נכנס כמי שנכנס בתוך
מערה — עד שנתרחש נס ודלקה נפלה
והעלתה באש את כל המכוניות הצבוריות
הקדמוניות.״

כמובן שעל״ אותו אולם רעוע, המסמל ב־נא&ות
שנים רבות את ארעיותם של בניני
תל־אביב כולם, על בי ת העם, שהיה אז בהרבה
יותר חשוב מאשר עתה, אין פרסקי
פוסח. הוא היד, נוכח, כמובן, בכל אסיפה,
הצגה, נשף, משפט צבורי, מאורעות שהיו
מושכים אליהם את ״כל תל־אביב״ .כותב
פרסקי :״חכמי הספירה בדקו ומצאו כי
מרכז העולם היא ארץ־ישראל, מרכז ארץ-
ישראל היא תל־אביב, מרכז תל־אביב הוא
בי ת העם, מרכז בי ת העם הוא הדוכן שעל
גבי הבימה. ומכיון שהדוכן הזה שבור ומס
לנפול, נמצא שכל העולם כולו תלוי על
בלימה״.
ריקה, נקלה וגו׳ .פרסקי היה הפל־טונאי
הרשמי של תל־אביב. בכל עתון־חי
שהתקיים בעת שהותו כאן, היה מוטל עליו
תפקיד קשה: לבדח את הקהל. כיון שלא
תמיד היד, הדבר עולה בידו, גלד, טכסים
בדוק ומנוסה :״פלטתי כמסיח לפי תומי מלים
אחדות במבטא האשכנזי. תשואות הצחוק
פרצו ברעש.״
ועור משהו על מזגם של הצברים ועל
חוש ההומור שלהם בבית העם״ הופיע
(פעם) על הבימה אחד מחשובי השחקנים
שלנו. הוא בחר להקריא ולהטעים את
פרק יחזקאל על בקעת העצמות ...אבל הקטנים
מחוננים בחוש טבעי דק להרגיש כל
מלאכותיות וזיוף. והנד, כשהתחיל השחקן
הנזכר ל׳התלהב׳ ולסלסל את קולו יותר מדי,
פרץ צתוק אדיר מגרון הזאטוטים״.
את פרסקי הכיר כל מי שהיה מישהו
בתל־אביב, בעת שהתגורר ברחוב אחד העם
.31 משם ״אל שפת הים — הרי זד, מהלך
עשר דקות ותו לא. והנד. הוכרחתי לבטל,
לכל הפחות, כשלוש שעות. מפני מה ד,המהמתי
ככה י מפני שעל כל מדרך כף
רגל נפגשתי בחבר או במכר״.
פרסקי לא היה ידיד לגדולים (כמו, למשל,
פיאליק, לו הוא מקדיש ספר מיוחד שיצא
אור בעתיד) בלבד. הוא אהב גם את הבורים
ואת עמי הארצות, בתנאי שיהיו בורים
ועמי ארצות עבריים. כיון שנחון בכשרון
האזנה מיוחד, היו נטפלים אליו תמיד אנשים
משוגעים לדבר, שאחרים לא אבו לשמוע
אותם. כך הסתודו עם פרסקי בלילה אחד,
בחדר אחורי במסעדת אלטשולר הישנה ברחוב
אלנבי, בחור צעיר שנחשב לבלתי
שפוי, והראה לו רשימה שחיבר: זה היד,
ההרכב הסודי של הממשלה הראשונה של המדינה
היהודית. נכללו בה ווייצמן, בן־גוריון,
ארלוזורוב, אוסישקין, סוקולוב ופרסקי,
שמונה על ידי הבחור לשר המלחמה. פרסקי
נהנה מן הכבוד, אבל חלק על ההגיון שבמינוי,
משום שמעודו לא החזיק בידו אפילו
אקדח קטן. הצעיר כעס, מחק את שמו מיד
מן הרשימה וכינה את פרטקי בוגד.
בכרטיס הביקור של דניאל פרסקי מקנו־טסת
הסיסמה :״עבד אנוכי לעברית עד
נצח״ ,וכיאה למי שהלשון יקרה לו, הוא
מודאג מאד עקב המחסור, בדבור של יום
יום, במלות גנאי וקללות. נוסף לנאצות ד,מ־.
קובלות: חמור, נבזה, מנוול, פרא אדם,
הוא מציע: בליעל גולם, פתי, אויל, שוטה,
כסיל, סכל, הדיוט, בהמה, ריקה, נקלה,
מאוס, מתועב, מזוהם, אפס, בר־אפס, בור,
בר־בוה גרופית של שקמה, חדל אישים,
חסר דעה , ,בן נעות המרדות, שד משחת,
פוחז וריק, פריץ היות, רשע מרושע, שטן
משה־ת, כלב שבכלבים. מאז עזב פרסקי
את הארץ נכנסה יותר ממלה אחת מן הרשימה
הזאת ללשון המדובר.
דמיון ומציאות. מכת האמנ*ם הזרים
היתה נפוצה גם בימים ההם, כפי שמעיד
פרסקי :״בתל־אביב הייתי קורא פעמים
רבות בעתונים ...כי יגיע רב ד,כנרים מניו־יורק
...או ראש הרקדניות אשר, כל העממים
וההמונים במדינת קולומבוס תוכו לרגליה׳.
כאשר שבתי לניויורק (ראיתי) שמפרסמים
פה בקולי קולות, כי הכנר הנזכר למעלה,
שאיננו ידוע פה כלל, והרקדנית האלמונית
הנזכרת, צידדו את כל הלבבות בארבע
כנפות ארץ ישראל״׳.
לעתים חוטא פרסקי בדיוק, או מגזים :
״במרכז תל־אביב, בכיכר מגן דוד, במקום
שש קרנות רחובות ...הלא היא פינת אלנבי,
נחלת בנימין׳ כרמל, המלך ג׳ורג׳ ,שינקין
והלל הזקן ...בנתה המחלקה הטכנית של
העירית במעמקי הארץ בית שימוש צבורי
מרוצף ומתוקן בכל המעלות והנוחות: חדרי
רחצד״ -מקלחות וכד״ .אולם אלה גוומות
של מאהב, כי פרסקי, הרווק המושבע, מאוהב
בארץ ישראל, ווו, כבחורה גאותנית,
אך ריקנית, מתעלמת ממנו. ספריו אינם
נפוצים כאן, הן וער אינו קורא בהם, למרות
העובדה המדהימה שמלבד כתבי פרסקי אין
כמעט כל זכר בספרות העברית לתקופה
שהיתר״ ייתכן מאד, תור הזהב בחיי העיר
העברית הראשונה.

.העולם הזה״ מם 738 ,

ציור
המזכיר אמר ״מאן!״
בשנת 1940 בה השמידו בציכיד, המנואצת
יהודים, שרבה עגלה רתומה לשני סוסים
את דרכה לאיטה, צפונית לברטיסלבה, ועליה
כמאה ילדי יהודים, צפופים, דחוסים
ואחוזי פחד־מוות. ביניהם ודתה, המבוגרת
היחידה שבחבורה, בלנקה טאובר קטנת־הקומה,
בת השלושים. הם נמלטו על נפשם
לאחר שקלגסי הנאצים הציפו את העיר במלכודות
ליהודים. לרגע שקעו רגלי הסוסים
בבוץ גשמי הסתו .״מי שם? עצרו נשמע
קול מצווה בחשכה. לאחר ימים מעטים עמי
מטענה האנושי של העגלה מול שערי מחנה
אושוינצ׳ים. בלנקה טאובר, ציירת צ׳כית בעלת
עבר של תשע תערוכות בכל רחבי צ׳כיה
(כולל פראג) ,הפכה למנקה הקבועה של בתי־הכסא
בגיהנום אושוינצ׳ס.
במרץ 1950 עזבה בלנקה את צ׳כיה, בעקבות
שרידי משפחתה, אחיה ושתי אחיותיה,
בדרכה לארץ כשבידה דיפלומה של האקדמיה
לאמנות הציור והפיסול בפראג ותעודה על
שנת עבודה אמנותית בפרים, במחיצתו של
פרננד לג׳ה, אחד מגדולי הציירים.
״לצערי, לא ;שאיתי ״.זו היתד,
דרכה השניה של בלנקה טאובר לישראל
בשנת ,1937 כשביקר תייר מארץ־ישראל ב־ברטיסלבה
ונוכח בפתיחת תערוכתה, התרשם
ממנה עד כדי כך ששיכנע אותה לצאת מיד
למסע עבודה לארץ־ישראל. הוא הלהיבה בתיאורי
נוף הגליל והעמק, והיא ארזה את חפציה,
מכחולה וצבעיה ויצאה לצייר את נוף
הארץ. שבועות אחדים של יצירה בהרי הגליל,
על חוף הכנרת ובחיק עמק יזרעאל, הסתכמו
בתפוקה של עשרות תמונות, שהטביעו את
חותמן על דרך התפתחוה של האמנית .״לצערי״
,מתודה היום בלנקה ,״לא נשארתי אז
בארץ, חזרתי לצ׳כיה.״
בלנקה העדיפה לחלוק את ד,חך ר הצר בנתניה
עם ארבעת בני משפחתה, על מעברה
או מחנה עולים, אשר על אף עליונותם המוחלטת
על מחנות הריכוז, מצאה בהם סממנים
חיצוניים שהזכירו לה את כל שחפצה לשכוח.
״היה לי מזל,״ אומרת בלנקה. מיד לאחר
שהגיעה לארץ סודרר, בעבודה בבית־החרושת
לקרמיקה קרנת שבנתניה. את שעות הפנאי
שלה ניצלה למריחת בדים בצבעי שמן בחיק
הטבע הנתניתי( ,״הוא נפלא״) ובחורבות הכפר
הערבי אום־חלד, הנמצא צעדים מעטים
מביתה. היא הספיקר, להפיק 50 ציורים מנוף
נתניה בלבד, ובזה סטתה קצת מהנושא שהיה
מקובל עליה בסביבה היהודית של מולדתה
הישנה בכפר שורמין שעל גבול צ׳כיה—הונגריה:
הווי יהודי.
חייה התנהלו בשיגרה שהחלה נמאסת עליה:
השכמה לעבודה וציור מצומצם, בשעות הפנאי.
מזגה האמנותי לא בא על סיפוקו. עד
אשר באחד מימי ספטמבר של השנה שעברה,
כשקראה כמנהגה בכל בוקר, את העתון ההונגרי
אוי קלט, נתקלה במודעה שנתפרסמה
מטעם אגודת ציירי חיפה, שקראה לכל צייר
מעוניין לבוא אל מזכירות האגודה. היא ארזה
חלק מעבודותיה, עלתה לחיפה .״מצויין,״

אמר מזכיר האגודה, הצייר רעיוני, כשהתבונן
בהתלהבות באחת מתמונות הנוף של בלנקה.
הוא הציע לה סידור תערוכה מיצירותיה, ואף
ביקשה לבחור במקום ארבע מתמונותיה כדי
להציגן בתערוכת ציירי חיפה שהתקיימה
אותו זמן באולם האגודה.
״מזל טוב;״ במרץ , 1951 כשערכה עירית
תל־אביב את התערוכה הכללית של אמני
ישראל, תרמה בלנקה טאובר חלקה לתערוכה
בציור עציס בגן, בין 267 המוצגים שהוצגו
על־ידי ציירים ופסלים ישראליים. ימים מספר
לאחר שהוחלט על חלוקתו של פרס דיזינגוף
בין שמונה ציירים וארבעה פסלים מתוך 223
משתתפי התערוכה, גייסו עירית תל־אביב והנהלת
המוזיאון את מנגנונם האמנותי, כדי
להתחקות על עקבותיה של בלנקה האלמונית.
הסיבה: ציורה עצים בגן זבה בחלק ה־ 2ו של
הפרס בן 1000 הלירות.

העיסוק, החשובים
אמר עתונאי יהודי בוושינגטון אחר שאושרה
המפרעה הראשונה, של 26 מיליון דולר,
על חשבון ההענקה לישראל :״דוד בן־
גו ריון צריך לשנות את הברכה היהודית
המקובלת ״המוציא לחם מן הארץ״ לנוסח
עוכאני יותר :״המוציא לחם מחוץ־לארץ״.
עוזי התל־אביבי הגיב במדורו היומי ב־הארץ
על יציאת שר־התחבורה דוד צבי
פנ ק ס לארצות־הברית, לפני שיישב את
שביתת הימאים, הסביר, בין השאר, את ההבדל
בין שר־תחבורה (ישראלי) לדחליל :

ציירת בלנקה טאובר ויצירתה
ה מוזי און צר. מדי

בלנקה טאובר השאירה את ציורה בתערוכה,
חדלה בענוותה להתעניין בגורלו, חזרה
לביתה אחר פתיחת התערוכה. באחד הימים
שמעה לפתע את שמה מוכרז על־ידי קריין
קול ישראל :״בלנקה טאובר מבוקשת על־ידי
הנהלת מוזיאון תל־אביב.״ יומיים לאחר ההכרזה
התייצבה בלנקה בשער המוזיאון .״את
בלנקה?״ צהל לעומתה שמש הבית ,״מזל
טוב !>׳
בינתיים החלה מלמדת אמנות שימושית
בסימינר הקיבוצים בתל־אביב ויותר מזה :
בעיית 150 ציוריה, תפוקתה עד הנה, נפתרה,
לאחר שהנהלת המוזיאון חהליטה להקדיש
את אולמותיה לתערוכת יחיד של בלנקה
טאובר .״חבל,״ אומרת היא ,״שטח המוזיאון
צר מהכיל את כל ציורי, שרבים מהם בגודל
טבעי. יהיה בו מקום רק לששים תמונות בצבעי
שמן ופסטל.״

דחליל ודע לגרש ציפורים, שר תחבורה —

הארכיאולוג האמריקאי, ד״ר רוכרט
כל, זכה לרשות כניסה לתימן, יצא לשם
עם משלחת חוקרים גדולה. המטרה: מציאת
קבר מלכת שבא, שמתה לפני כ־2900
שנה ואשר גווייתה הוטמנה, כנראה, במדבר
ערב במרחק של כ־ 200 קילומטרים מים־
סוף. בינתיים הביא לאימאם אחמד,
שליט תימן, מתנה מיוחדת: מכשיר טלביזיה.
מקווה ד״ר בל: במשך חמש שנות ישיבתו
בתימן תותקן גם תחנת שידור לטלביזיה בצנעא.
מלבד
שיטלמה כר־שביט שחקן הב־ניה
הגבוה והרזה, עוסק זה זמן ברעיון הקמת
אגודת הרזים (להם הוא תובע זכויות מיוחדות)
הוא גם ווידא, השבוע, מה היתר, ההזדמנות
שהניעה אותו ׳לשאוף להצטרף ל
תשבץ

לאחר תשבץ ה פ סו קי ם והבטויים, נ״גיש י-־חק לבני
עורך מ דו ר התשבץ. ת שבץ שגי ה עוס ק בנו ש א מיו חד —
תשבץ י שובים ב אר ץ.
מאוזן ) 1 :הי שוב הרא שון ב ע מק החולה 4י שוב
צעיר שהתנחל בבית־נ טיף א שר בהרי י הו ד ה; ) 10מ ח צית
מ רו ת; ) 11 גו ר; ) 13 איבר בו ל ט 14 זל 15 שב כה
של ברזל על ח לון; ) 17ק שו ט ל או ת 10בתוכו ;
) 20 צו ר ה; ) 22י שו ב על שם חנה מנ ש; )25 קריאת
כאב ; )26 אי שיו ת דרום־אפריקנית ; )27 מג דולי ה קיבוצים
ב אר ץ 30 מו ש ב בן י״חבש רון; )32כ סוי לבית;
)33 נרו יאיר ; )34 עיר י שראלית יפה (ר״ת 36
משמשלמ או ר 37 מגדולי קבוצי ה שו מ ר הצעיר ;
)39 שם כולל ל עפ רו ת ה מו פ קו ת מן האד מה ) 41 :על
ש מו כפר בחבל דן ; )42 מו ד ד ; )44 קבו ץ ה שומר־הצעיר
שפר שו מ מנו ע שרות קו מוני ס טי ם )46 :מנ הל מ שרד
ההנוך והתרבות ; )48 ישן 50 קול חוזר ; )51 הניע
לקיצו ; )53 מו ש ב בדרום יהודה ה מיו שב ע״י חיילים
מ שוחררים מ ה צבא ה ב רי טי; 5י )5יחידת מדה ק דו מ ה ;
) 57מלת הגבלה 58מ קו ם מקד ש יהודי ב מ צרים ;
) 59 קבו צה שנו סדה בי מי ה מערכה ; )60 מר א שוני
י שובי ״חומה ו מגדל״ בעמק הירדן.
מאונך ) 1 :מו ש ב של עולי כו ר דיס טן בגליל
המערבי 2לחם 3י שוב י שראלי בעבר־הירדן
ה מז ר חי; ) 5לשכה; )6קבו ץ של יו צ א׳ פלמ ״ ח בגליל
ה עליון 7מרא שוני הציונים ה סו צי אלי ס טי ם 8

171

27 301

31 361

421 45 511

52 571
601

הבימה !״.

הדעות הטובות
כשהגיע צירה השני של בריטניה בישראל,
סיר פרנסים אוינס, ארצה ממשרת הקונסול
הכללי בניו־יורק (שמספר יהודיה
גדול כמעט פי שתיים ממספר תושבי ישראל)
הסביר :״מעולם לא הייתי במזרח התיכון
26 .שנים מימי חיי ביליתי בין ארצות־הברית
לתעלת פאנאמה.״ אך כשנשאל, אם
הוא חושב לבלות 26 שנים נוספות בין ישראל
לתעלת סואץ, השיב :״זה יהיה יותר
מדי, בכל זאת.״
אורחי הכבוד של מודים פייטר, ציר
ישראל בפאריס ,׳בה מתכנסת עצרת או״ם,
תמהו לראות בדירתו היפהפיה של הציר
שרטוט ענק המתאר אשה ערומה כשגבה
מופנה לצופים. יותר תמהו, כשמצאו על
שולחן קטן ליד אותו שרטוט מונח, בהבלטה
יתירה, ספר תנ״ך.
טרינוה לי, המזכיר הנורבגי והשמן של
או״ם, חיפש דרך כיצד ליישב את רוגז הסובייטים
על שסרב, לפני חודשים מספר,
להופיע במסיבת קוקטייל שלהם בניו־יורק.
אך כשהזמינו, השבוע, שר־החוץ הסובייטי,
אנדריי רישינפקי, למסיבה, לא היה
יכול להתפנות, בכל זאת, נאלץ לשגר כנצי־גותיו
את שתי בנותיו.
גם השנה, בפעם השלישית מאז סיום המנדט,
לא נכח נציג ישראל בישיבת הנהלת
מוזיאום רוקפלר, שליד שער שכם, ירושלים.
הסיבה: הנציג הוא פרופסור אליעזר
ליפא פדקניק, ושלטונות הירדן לא רצו
להסכים לכך כי הארכיאולוג שהוא אביו של
הרמטכ״ל, י;אל ידי] ,ישהה משך שעות
ספורות בתחום ממלכתם.
כאשר ראש עיריית ראשון־לציון, אריה
׳טפטל, הסביר לאחד העולים כי חינוכם
של ילדיו עולה לעירניה 80 לירות לשנה,
למרות שהוא משלם 4לירות מסים בלבד,
השיב העולה בתמהון :״אז מה יש? אני
יכול לשלוח את ילדי לבית־הספר של המיסיון
ביפו ואז זה לא יעלה לי כלום ואתה
תרוויח את 4הלירות שלי חינם!״
סיר לסלי בוים הוא ראש עיריית לונדון
הראשון שלא נולד בתחומיה. סיפר השבוע
על תולדות חייו, בשירות השידור הבריטי
:״בהיותי, כאוסטרלי, בחיל המשלוח
במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית
בצרפת נפצעתי קשה והוטלתי על ערימת
מתים ליד בית החולים שבשדה. קברן שעבר
לידי, העיר לחברו :״הברנש הזה עדיין
חי הם השקו אותי תה והעבירו אותי
לטיפול הרפואי. עשר שנים לאחר מכן הייתי
ציר שמרני בפרלמנט הבריטי!״

פתרון תשבץ

ך44

331

הביסה. סיפר בר־שביט :״כשישבתי בגיל 13
באולם פתח־תקוואי וחזיתי בהצגת
לא התלהבתי במיוחד אך בכל זאת פוצצתי
שקית פיסטוקים מנופחת באמצע ההצגה ברעש
גדול. ואז איים עלי אבי :״אני אף
פעם לא אקח אותך ות להביסה.״ מתוך
כוונה להמרות את פיו, החלטתי שאם איני
יכול לבוא אל הביסה. אבוא לפחות עם
בת יפתח,

שכנה למצרים ; )9קבו ץ שנתי שב ב מקו ם מ שמר־הירדן
שנהרבה 12כ הונ ה נ בו ההב מדינ ה 15 קבו ץ של
יו צ א׳ הונגריה ש התי שב בננ ב ב־ ) 16 ; 1949 מו ש ב של
יוצ א׳ מוני םבנגב 18 קבו צה בתכ ״ ח ה שו כנ ת
למרגלות הרי נצרת; ) 21 או נקל; )23 קבו ץ צ פוני
בז י ״ ב ה שו כן ליד מ עיז אל ק רי; ) 24 בירה אי רו פי ת ;
)26 בו ס ס ) 28 :תו א ר הולנ די ; )29 קבו צהה שו כנ ת
בעמק הירדז שרגילים ל כנו תהב שם המדיה ; )31 מו ש ב
של יו צ אי מ רו קו ב ש פל ת יהודה ; )32י שוב שבת קו פ ת
המלחמה נכב שלמ שך יום אחד ע״י ה לני ת 35י שו ב
בז ט׳ שנים ב על שם הי ס טו רי בדרום ; )37ל פני ז מז
ר ב; )38י שוב בז י ״ ב ב עמק החולה ש ס בל ר בו ת מן
הקדחת 40ע שרים ו שבע ; )41 יבשק מו קפת מים ;
)43 חי במים; ) 45 ראש; )46 שם אתר ל מנ רהא שר בגליל
העליון 47 מו שבש תו פי של חילי מל חמתה עול ם
ה שניה בגליל המ ערבי 49 שם אתר ל מו שבבהד רנ ה,
אשר ביהודה ; )52מ שב טי י שראל 54 חבר ה כנ ס ת
הרא שונה ש -פךל שו פטמ חוזי; ) 56בתוכו ; )58 אי ב ר
בנו ף האדם.

פתרזן חידון בל שי
כ א שר הרים החוקר את ה ס מי כ ה ור אה את הפ צע בחזה
לא ה ת אב דו ת.
הא שה הביל מיד כי ל פניו מע שה רצח
כי אילו ה תאבדה הא שה ל א היתה יכולה להתכ סו ת
לאחר שירתה את עצ מה בלב..
ביז ה קור אים ש שלחו ת שובה נ כונ ה זו זכה יוסף חנקי?
מקדי מה ב טי סהל איל ת.

,העולם הזה״•מס׳ 738

מאוזן ) 1 :להבה 4צר ; )6חלאה 10בבל
) 11 נמי ש 13 צי ר; ) 14נ א 15 מנ ד רין; ) 17פ ג
) 18י ת רו; ) 20 רי מ ה; ) 23 וי סלה; )25 לו ; )27 רש
) 29 יה ; )30 אי כו ת ; )32 פלוג ה ; )35 נד 36 לי
<37 רו 38מ עי ל ה; )41אדרת; ) 43ס פי ר ; )45 מם
)46משמ רות 49 בק ; )51 סנ ש 53 חוסן 54
דממה 56 חץ ; )57 אנדה.
מאונך ) 1 :ל בן 2הבאי ; )3בל ; )4צמר
)5ריר 7ל ץ; )8אי פ ה 9הרג 11 גנו סי ה
) 12 שי ר; ) 15מ רי; ) 16 ני לי; ) 19ת ו ; )21 מו ק
)22 חרפה ; )24 לה 26 נתין 28 של ; )30א די סון
)31 ול ; )33 ורד ; )34 גורם ; )35 נע 39לפת
)40 הי 41א מנ ם; )42ת ש ״ ח; )44ר בי ד; ) 45מסד
) 47מוח 48ר ם ״ ף; ) 50קמה; ) 52ש ם; ) 54 מג.

תיחסר11

קולנוע
סרטים
״אנשי וצדיל־ם׳׳
סרטים רציניים על מוסיקה רצינית ועל
מוסיקאים רציניים נדירים כמו בשר צלי
במדינת ישראל. הסרט המוסיקלי המצוי הוא
לרוב ביוגרפיה מאד רומנטית על קומפוזיטור
ארוך־שער המחבר את הסימפוניה הראשונה
שלו בלילה אחד, לאחר פגשו את
נערתו ואת הסימפוניה האחרונה׳ הגדולה
ביותר, הרומנטית ביותר והארוכה ביותר
בלילה אחר, לאחר שנערתו נוטשת אותו
להנשא לבורגמייסטר.
אנשים וצלילים רחוק מאד מן הסוג הזה
של סרטים והוא בא כמשב רוח מרעננת,
אף־על־פי שאין לומר עליו שהוא גדול או
מוצלח לחלוטין. הוא מראה את עבודתם
של חמשה מוסיקאים ידועים: ארתור
רובינשטיין. ז׳אן פירס. נדין קונר, ישה
חפץ, דימיטרי מיטרופילוס, לעתים גם מציץ
אל תוך חייהם הפרטיים.
הפסנתרן רובינשטיין נראה יושב באולפן,
מאזין להקלטה שזה עתה בצע. לאחר מכן
הוא נותן רסיטאל קצר של מספר יצירות
ידועות והצופה מורשה גם לראות אותו
משחק עם ילדיו. קטעיהם של הטנור פירם
והסופראנו קונר פחות מוצלחים: הם שרים
מספר אריות בסגנון מאד תיאטראי, היוצא
דופן מרוחו הכללית של הסרט. לעומת זאת
הפרק אודות הכנר חפץ הוא מצוין ; ניתן
מושג מדויק מן העבודה המרובה שבלעדיה
כל גאוניות היא בבחינת כלי שאין לו הופכין.
ביחוד טובה תמונה המראה (בתנועה מואטת)
את חפץ מבצע קטע וירטואוזי קשה במיוחד.
המנצח מיטרופולום מתגלה, בחלקו האחרון
של הסרט, לא רק כמוסיקאי מצוין, אלא
אף כאדם מעניין, בנצחו (בחזרה) על התזמורת
הפילהרמונית מניו־יורק.
הסרט הפשוט הזה מוכיח מה אפשר להשיג
כאשר מוקדש יותר זמן למוסיקה עצמה
מאשר לפטפוטים סביבה ואודותיה. הגישה
היא מקצועית, הצילומים והתאורה טובים.
כיאות לסרט מוסיקלי, הקלטת הקול בסרטו
של הבמאי אירבינג רייס היא לא רבב והיצירות,
משל מנדלסון, שופין, מאירבר,
ליאונקאבאלו, דוניצטי, בך, דביסי, וויניאבסקי,
פגניני וליסט עשויות להרהיב את אזנו של
כל חובב.

״סוס העץ״
כבכל מלחמה, גם באחרונה, היו כמה
מבצעי בריחה יוצאים מן הכלל ממחנות של
שבויים. כשם שאחרי המלחמה הראשונה
נוצרה ספרות שלמה על מבצעים אלה, בי־חוד
באנגליה, שם אפילו נוסד מועדון של
״בורחים״ ,יצאו מאז סיום מלחמת העולם
השניה, ספרים רבים על פריצות ממחנות
שבויים, מבצעים של יחידים ושל קבוצות
שלמות. אולם מכל מה שנתפרסם עד היום
אין מעשה שישווה להרפתקת סוס העץ, שנרשמה
בספר על־ידי איש הראף אריק וזיל-
יאמס.
מחנה השבויים סטאלאג־לופט 3בגרמניה
מיועד לטייסים בריטיים. זה היה מחנה
שמור היטב. והגרמנים, ביודעם את חולשתם
של שבויים לחפירת מנהרות, הרחיקו את
הגדר מן הצריפים. אולם השבויים מצאו
עצה. עשו סוס עץ, אותו מכשיר טרפיצי
המוכר לכל מתעמל, הוציאו אותו אל החצר
והיו מדלגים ומקפצים עליו כל היום. הגרמנים
הביטו באנגלים המשוגעים, משכו בכתפיהם
וחייכו בביטול. ברם׳ בתוך הסוס
ישב שבוי והחל בחפירת מנהרה. החפירה

נמשכה חדשים רבים אבל עלתה יפה ומספר
שבויים נמלטו בה.
זהו נושא מצויין לסרט ואמנם, בחלקה
הראשון, המראה בצורה פשוטה את החיים
במחנה השבויים, החפירה והבריחה, התפוקה
הבריטית סוס העץ מלאת ענין ומתח.
ברם, חלקה השני, הדן בהרפתקותיהם של
שניים מבין השבויים, פיטר (ליאו גץ) וג׳ון
(אנתוני סטיל) ,כיצד נחלצו מידי הגרמנים
הגיעו, הודות לעזרת פועלים צרפתים, ל־קופנהאגן
ומשם לשבדיה, מהווה ירידה מסוימת
ביחס להתחלה. הבמאי ג׳ק לי והשחקנים
(ביניהם גם דוד טומלינסון וז׳אק ברוניוס)
לא הצליחו לשמור על המתח, העניין פג,
וההזדמנות להפיק סרט כמעט חשוב מוחמצת.

משעשעת אין דומה לה בשנים האחרונות,
והתסריטאי אלברט מנהיימר והבמאי סורג׳
זוקור העבירו אל הבד את המחזה כמעט
כמות שהוא (פרט לכמה שורות ״חריפות״
שנמהלו במים) וסמכו על השיח של קיינין
ומשחקה של הולידיי. הם לא טעו בחישוב.
הארי ברוק (פול דאגלאס) ,ברנש שהתעשר
ממקח וממכר בגרוטאות מגיע לווא־שינגטון
כדי לשחד כמה חברי קונגרס שיצביעו
לטובת חוק מסוים, העלול להביא לו
תועלת מרובה. אתו באה פילגשו, בילי דון
(סודי הולידיי) ,רקדנית לשעבר. בחורה בעלת
סכלות יוצאת מגדר הרגיל. כיוון שבילי
עלולה לבייש את ברוק בפני ידידיו חברי
הקונגרס, הוא משלם לעתונאי שמאלי, פול

ג׳די הולידיי, ויליאם הולדן(״רק אתמול נולדה׳׳)
הפלגש למדה יו תר מדי

״רק אתמול נולדה״
מחזהו של המחבר־הבמאי גארסון קיינין,
רק אתמול נולדה, היה מרכז ההתעניינות•ב־ניו־יורק
חדשים רבים (הוא הוצג בברודווי,
1642 פעם) ,במידה רבה בשל משחקה של
ג׳ודי הולידיי בתפקיד המרכזי: פילגש חם־
רת־שכל של מיליונר חסר־מצפון. ג׳ודי קבלה
את התפקיד בדרך מקרה, לאחר שנתברר
לקיינין ששחקנית אחרת (ג׳ין ארתור) לא
תוכל להופיע בדמות שנכתבה כמעט במיוחד
עבורה. היה ברור שלאחר שהמחזה יסחט
את הפרוטה האחרונה שתנתן להסחט מכיסי
הניו־יורקים, יוסרט. היה ברור גם שתפקידה
של ג׳ודי הולידיי יימסר לשחקנית קולו מביה
ריטה הייוורת; .מפיקי הוליבוד מפורסמים
לשימצה עקב טמטומם המוחלט בכל הנוגע
לחלוקת תפקידים. אולם ריסה היתד,
עסוקה בעניני אהבהבים והתפקיד נמסר שוב.
בלית ברירה, לג׳ודי הולידיי• היא קבלה את
פרם האקדמיה (אוסקר) עבור משחקה.
רק אתמול נו לז ה אינו יותר מאשר מחזה
משעשע. לעתים הוא מבריק משהו, לעתים
הוא זול. קיינין יודע לבדח והוא עושה
:את בקלילות רבה, שוזר בעלילה קצת ציונות
כדי להטיל עפר בעיני הצופים, שיחשבו
שקומד־ה רצינית לפניהם. אבל בקומדיה

ורול (ויליאם הולדן) ,שילמד את בילי דבר
או שניים. פול עושה זאת ברצון, מלמד אותה
גם להבדיל בין ימין לשמאל. עד מהרה
הופכת בילי לאוצר בלום של ידיעות וחוצפה,
מטיחה בפניו של ברוק מלים כמו ״פא־שיסט״
ואחרות, נעימות פחות. בסופו של
דבר היא נוטשת אותו, מסתלקת עם העתוג־אי׳
לאחר שקצצה את כנפיו של ידידה
לשעבר.
כדי לשחק נערה מטומטמת. יש צורך כשחקנית
בעלת שכל רב. סודי הולידיי היא
ללא ספק כזאת. הדמות שהיא מגלמת בכשרון
יוצא מגדר הרגיל אינה משעשעת בלבד,
אלא אף נוגעת אל הלב. אין ספק שסודי
שולטת בסרט מראשיתו ועד סופו, עובדה
המאפילה במידת מה על הישגיהם של
דאגלאס והולדן, שניהם שחקנים ממדרגה
ראשונה, המדגימים משחק מצויין.

בקצרה
״גכורי האוקינוס״ .צילומי-ים מצוינים
אבל עלילה ילדותית בסרט בית־העמי עם צוללת
מלאה גבורים. סון וויין, פטרישיה ניל.
״?}לי אדמה״ .מה שקורה כאשר שני
מלאכים מתערבים בחייהם הפרטיים של זוג
נשוי העומד על סף הגט. קליפטון ווב.

רמאי בע׳־מ
עורך־הדין אדרי, בעל־ההון רזילי, איש־הבורסה
לילינבלום (״אני לא מרחוב לילינ־בלום,
אני עצמי לילינבלום והפקיד הממשלתי
הגבוה חלמיש שותפים לקנוניית
מכירת קרקעות בה כל צד מרמה ומשחר
את השני חליפות וכולם יחד את המדינה
ואת איש העסקים רוזנברג*.
השחקן והמחזאי מרדכי הר־געש, מוותיקי
גדוד העבודה, המחפש, עדיין, אחר הטוב
במדינה, מזדמן, דרך מקרה, לפני הקפה
צנע בו נפגשו חמשת השותפים, תמה על
סעודתם הבלתי־צנועה (״עוד חמישה שניצלים
וינאיים׳ עוד חמשה עופות צלויים, ויסקי
! ויסקי!״) אך זוכה, יחד עם זה, למתן
מיוחד: רוכל נודד, לשעבר חימאי, הצטרף
כהר־געש על הימים שעברו (״בתים קטנים,
דלתות פתוחות״) והמציא גלולה המחייבת
כל אדם שבולעה לגלות את האמת אשר עמו.
הר־געש זכה בקופסת תופיני שוקולדה
המסווים את הגלולות והחליט להשתמש בהם
בהזדמנות הראשונה. היא לא איחרה
לבוא. גם חלמיש וגם אדרי (״אלכם ממזר״,
ששיגע את הנערות בגדוד העבודה) מתגלים
כחבריו מלפני שנים והוא הוזמן לבית אדרי,
למסיבת יום ההולדת של אשתו.
אמת ל־ 90 דקות. האוירה המהודרת של
בית אדרי (בו ״מגלגלים באלפי לירות כמו
שאני (הר־געש) מגלגל בפילה״) התגלה המחול
ללירה שגרר אחריו תרמיות כספיות,
בגידות נשים בבעליהן וגם הפרת האתיקה
המקצועית של רופאים.
קרבנו הראשון היתר, עוזרת הבית
מזל (המפרנסת את משפחתה בעבודה, כי
״אבא שלי עושה ילדים והם עושים לו כסף״).
התוצאה המיידית: מזל עשתה את שהיה
עם לבה לעשות זמן רב. היא הכתה בתענוג
רב, על קרחתו הוורודה של אדרי ; ירקה
לתוק בקבוק הויסקי שהגישה לאורחיו.
לאחר מכן נפלו כל האורחים קרבן לתו־פינים,
גילו את האמת המרה: לילינבלום.
איש הבורסה, סיפר, בין גירוד גבו לריקוד
״טהר לבנו״ ,את תככי חבריו, סוזי, אשתו
הצעירה של רזילי הזקן, כינתה אותו כתרח,
גילתה לו כי נישאה לו בגלל כספו׳ בגדה
בו עם עורך־הדין אדרי, חבריו לעסקים.
סוזי גם הסבירה למירה׳לה, אשתו של אדרי
מדוע בחר בה בעלה במקומה (״ריח בית
קברות נודף ממנה״).
אחר וידוי כללי והכאת־על־חטא מאוחדת
נקרא מבקר המדינה לרשום דו״ח על התר־מיות.
בינתיים הוזמן, על־ידי נשותיהם של
הרמאים, הרופא ד״ר שלומי (לונדון) ,המבזה
את מקצועו על־ידי דרישה למאות לירות
שכר־טירחה עבור הזרקת מים מזוקקים, אך
מגלה את חרפתו ברבים אחר לעיסת תופין
הפלאים.
כמובן שאין כוח פעולתם של התופינים
יפה אלא לתשעים דקות וכשהופיע מבקר־המדינה
חזרו בהם כולם מווידוייהם מלבד
הרופא (שטרם בילה שעה וחצי תחת השפעת
התופין) שרשם דו״ח ההאשמות האישיות•
ד״ר שלומי המסכן נחשב כאדם שנטרפה
דעתו, מבקר המדינה קרע את דו״חו
וברגע האחרון הספיק הר־געש לחטוף את
סלסלת התופינים מידיו פן יטעם וגילה גם
מבקר־המדינה בעצמו דברים שהשתיקה יפה
להם.
״ זה היה בתל־אביב — מאת: יהו שע
בר־יוסף — ההצגה: י .אוקסנברג — הציירת:
ג׳ניה ברגר — התפאורו ת: י .רוזנ־בלום.

מאמינה
בעתיד

,,העולם הזה״ מס׳ 738

במרחב מכעד למסך החיל
התרפסות מיותרת
השבוע עבר מרכז הכובד של המרחב
מאיסמעיליה וטהראן לפאריס, בירת צרפת.
במרכז התנהלו הדיונים בעצרת או״ם
ובשולי דיונים אלה נערכו ועידות משנה
ופגישות צדדיות אשר חשיבותן לא נפלה
מזו של העצרת•
התנגדותה של ישראל לדיון במצב
השורר בצפון אפריקה לא היה בה משום
הפתעה. בעיני הערבים היה זה צעד המתבסס
על הגיונם הם — הקובע כי ישראל
והערבים הינם שני מחנות אויבים ללא
כל מכנה משותף. בפי תועמלניהם היתה
זו הוכחה נוספת לכך כי ישראל אינה
מעונינת בשום התקרבות עם הערבים.
גם הכרזתו של אבא אבן באמריקה כי
ישראל אינה רואה בעין יפה את ביטול
החוזה האנגלו־מצרי על ידי מצרים באד,
לעודד דעות אלה. הכרזתו פורשה כמעשה
התרפסות לאנגלים, הגבירה את הדעה כי
באיבתה לערבים תתמוך ישראל במשטר
קולוניאלי שהיא עצמה נלחמה בו.
מצרים סלאח לא כו ב ד
כאשר נפתחה עצרת או״ם בפאריס ייעדו
לה כל הארצות חשיבות מכרעת. אליה
שוגרו משלחות טובי הדיפלומטים בראשותם
של ראשי ממשלות או שרי־חוץ.
גם מצרים ציפתה לגדולות מן העצרת,
שלחה לפאריס את ד״ר מוחמד סלאח אל־דין
באשא, שר החוץ החייכני שלה.
משך שבועיים ישב סלאח אל־דין בפאריס
מבלי שיעשה כל צעד ממשי. המעצמות
הגדולות היו עסוקות בשאלות פירוק
הזיון, איחוד גרמניה, והדיפלומטיה היחידה
בענייני המרחב התנהלה ברחובות
קהיר ובאזור הסואץ. היו תקוות כי
אנטוני אידן, שקיבל את משרד החוץ הבריטי
מהרברט מוריסון יביא שינוי בעמדה
הבריטית במצרים, ינצל את הזדמנות
המצאו של סלאח אל־דין בפריס כדי לפתוח
במשא ומתן לחיסול המאורעות
במצרים. אולם תקוות אלה נתבדו. אידן
נפגש עם אצ׳יסון, לחץ את ידי וישינסקי,
נאם בפני העצרת וחזר לאנגליה כלעומת
שבא מבלי שיכבד את סלאח אל־דין במגע
דיפלומטי או כל מגע אחר.
מדי יום התקשר סלאח אל־דין עם
קהיר, קיבל ידיעות על הנעשה שם, על
תוכניות הממשלה. כאשר נערכה ישיבת
הממשלה שהחליטה עד ר,הזרת השגריר
עבד אל־פתאח עמר באשא מלונדון, הותקן
מכשיר רדיו־טלפון בחדר הישיבות על
מנת לאפשר לשר החוץ להשתתף באופן
פעיל בויכוחים.
מיד עם קבלת ההחלטה שיגר סלאח
אל־דין הזמנה לכל נציגי מצריים באירופה׳
הוסיף בכך ועידה לבליל מועידות
של פאריס. שלושה ימים דנה הועידה
בהתפתחות האחרונה ביחסי בריטניה־מצ-
רים וקבעה קו ליחסים בעתיד. אולם ברור
היה כי שום תוצאה ממשית לא תבוא
מועידה זו.
עד אשר לבסוף חזר אידן לפאריס.
הפעם היה מוכן להפגש עם סלאח אל־דין.
העתונים ניפחו את הפגישה, ר,פיצי
שמועות שיחסלו — ללא ספק — את הסיכסוך אולם חיש מהר נתבדו השמועות —
מצרים אינה יכולה לקבל את הצעות
בריטניה. הסיכסוך ביניהן עומד בתוקפו.

״אתה לא גשו
סולימן עבד אל־פתאח אפנדי, חבר
בית הנבחרים המצרי, הוא איש מעשי
מאד. כאיש עסקים ותיק הוא אוהב לחזור
על הסיסמה ״עסקים כרגיל״ ונמצא
תמיד בין הראשונים להעלות שאלות
קטנות לאחר הסערות הגדולות של בית
הנבחרים. בעיניו אין מאורע כה חשוב
שהוא יכול להפריע למהלך החיים הרגילים
ולבעיות יום יום.
גם מאורעות הסואץ האחרונים לא
גמלו אותו מהרגליו. שעה שכל שאילתות
חבריו לשר הפנים דנו במעשי
האנגלים ובחוסר תגובה מספקת של הממשלה
המשיך סולימן אפנדי בדרכו,
הגיש שאילתה לפואד סראג אל־דין, שר
הפנים, על נושא שאינו קשור לאנגלים
או לשאיפות מצרים בסואץ ובסודאן.
״האם נכון הוא כי אשת סגן מפקד
אגף המבצעים של הצבא המצרי היא
יהודיה וחברה לשעבר של ארגון ההגנה
הציוני?״

״העולם הזה״ מס׳ 738

משך שבועיים היכר, האפנדי הנכבד
לתשובה וכאשר באה, לא סיפקה אותו
כל עיקר. התשובה לא הכילה שום דבר
מעשי מלבד ההודעה כי ״הבעיה עודנה
בחקירה״ .כעבור שבוע שוב פנה סו־לימן
אפנדי לשר הפנים בבקשה לתשובה
ברורה .״מה הקושי כאן?״ הוא
שאל .״האם כל המנגנון האדיר של שר
הפנים אינו מסוגל להשיב כן או לאו
על שאלה כה פשוטה?״
שר הפנים הצטדק, ביקש שהות לענות
כיון שהוא עסוק מאד בהתפתחויות
האחרונות באזור התעלה. אך הדבר לא
מצא חן בעיני סולימן שהתרעם :״מה
הטעם להיות כל כך עסוק עם האויב
שבחוץ (האנגלים) בזמן שכאן, בתוכנו,
נמצא אויב עוד יותר מסוכן?״
התערב אחד הנבחרים :״אויבת, לא
אויב !״
״על אדת כמה וכמר״״ השיב סולימן.
״אתה כנראה לא נשוי. אחרת היית
מדבר בפחות זלזול על הנשים.״
פליטים האופה בנה תנ1:־
לעובדי הסוכנויות הרבות המטפלות בפליטים
הערביים יש עתה מלת קסמים
חדשה: התכנית הקטנה. תכנית זו הי .
המצאתם של פקידי סוכנות הסעד של
או״ם היושבים בבירות .״מדוע,״ שאלו
את עצמם ,״להסתפק בתכניות האדירות
של או״ם והממשלות הערביות המדברות
על מליוני דולרים ורבבות פליטים? מדוע
לא לגשת לכל הבעייה בדרך אחרת, על
רמה נמוכה יותר, אנושית? ובייחוד כש־תכניות
גדולות אלה קשורות בהסדר סופי
בין ישראל והערבים — הסדר הנמצא
עדיין רחוק.״
ואז באה תכנית יישוב הפליטים הערביים
(הקטנה) .לפיה תנתן עזרה לפליטים
בודדים להסתדר בעצמם בכל מקום שיוכלו.
שלא כתכנית היישוב הגדולה — אשר
אהד מסעיפיה קבע יישוב 30.000 פליטים
בחצי־האי סיני — הראתה התכנית הקטנה
סימני הצלחה מידיים.
תחילה חפשו הפקידים פליטים אשר
אינם זקוקים לעורה רבה כדי להסתדר.
בדרך כלל היו אלה בעלי מקצוע שכבר
הצליחו למצוא מקום מגורים קבוע, החלו
מתאקלמים במקומם ההדש אך חסרו
סכום קטן כדי לרכוש כלים או מקום
עבודה.
אהד הפליטים האלה היה אופה בכפר
ברר שבדרום אך לא יכול למצוא מקום
עבודה בלבנון, לשם הגיע אחר שלוש
שנים של נדודים. מבצעי התכנית הקטנה
בחרו בו לנסיון, נתנו לו הלואה של 35
לירות אשר בהן בנה תנור ערבי פרימיטיבי
לאפיית לחם. כעבור חדשיים לא
היה נזקק יותר לחלוקת המזון. של סוכנויות
הסעד במחנות.
תחילה לא הראו הפליטים כל רצון
להשתקם בגדר התכנית הקטנה .״מדוע.״
שאל אהד מהם ,״אצא מהמחנה? כאז
לפחות מובטחת לי מנת קמח ושמו.
יש מי שידאג כי לא אגווע ברעב.
למה לי לקבל כמה לירות ולצאת לעולם
העיון?״
הפקידים השתדלו ל,תסביר לה.ז,
ש־כ.עו־אותם לבסוף על ידי מתן הצהרה
חגיגית כי שיקום בגדר התוכנית הקטנת
אינו פוגע במאומה בזכויות הפליט־ט
לסידור כופי לכשיושג הסכם על מצבם
(בין ישראל וארצות ערב)״.
המשתקעים הראשונים נרשמו, קיבלו
הלואות קטנות והחלו מסתדרם כמיטב
יכולתם. התנאי שהעמידו היה המשך
קבלת הסעד הניתן לשאר שוכני המחנות•
הפקידים הסכימו. כעבור זמן מה
הוטב מצב המשתקעים במידה שהסכימו
כי יופסק להם גם הסעד מן המחניות.
התוכנית הקטנה הצליחה.
אז עמדו פקידי או״ם תהת שטף של
בקשות לשיקום. ליושבי המחנות נמאס
לחכות למימוש ההבטחות הגדולות —
הם דרשו סידור מירי.
״לא איכפת לנו אם זאת תוכנית קטנה
או.גדולה,״ הם טענו .״העיקר שתסדרו
אותנו.״
ואז שוב התעוררה הבעיה הנצחית:
אין כסף. כל זמן ש״התוכנית הקטנה״
נשארה באמת מצומצמת יכלו הפקידים
לעשות משהו. אולם ברגע שתחדל להיות
קטנה תדרוש סכומי כסף גדולים. ולתוכנית
הקטנה לא הוקצבו סכומים גדולים.

ט .ס( .למעלה) לטכס ני שואיה עם סגן פרנק ג׳ורדן של חיל האויר המלכותי שנערך
בכנסייה האנגלית באיסמעיליה. כדי ל ח סון כוס אדם הוטל על שני ה שוטרים הצבאיים
(למטה) תפקיד כפול: שמירה על הזוג המ ת ח תן וחתי מת חוז ה הנש ואין כעדים.

הפגנהרטובה. גם בא תונ ה ה שתמ שו ה שוטרים בצנורות כבאים כנשק. ה הזדמנו ת
ל כן ניתנה להם על־ידי סטודנטים שהפגינו בעד סיפוח קפריסין (השייכת לבריטניה) ליוון.

הניי ר ס/
ז פ לו רי ם
מאת פיליפ טיארי
מבוצע על ידי שחקני תיאטרון זירה: משה. גולן,
מרים בי תן, יהודה פוקס, גדעון מור.

״בערב מטונף כזר״״ אמר לי ידידי החוקר בהעיפו מבט זועם אל החלון,
״יש רק צורה אחת לבלות: אצל חבר, ליד תנור חשמלי, עם כוסית קוניאק
ביד.״
בחוץ תופף הגשם בקצב שגעוני על שמשת החלוו. זה למעלה משעתיים
שהגשם ירד בלי הרף והרוח שרקה מסביב לבית. מזגתי לחברי עוד כוסית
קוניאק וחכיתי בסבלנות שיתחיל באחד מסיפוריו המרתקים. ואמנם, כעבור
כמה דקות הוא פנה אלי :
.״אתר• יודע מה? מזג אויר זה מזכיר לי מקרה שארע במשרד חברה
למכירת קרקעות בתל־אביב. בתחילה חשבתי שזה עניין מסובך באמת. לא חסר
לי כלום — שני שותפים יריבים, מזכיר;־״ כסף, מעילות, חשדות — הכל. אבל
בסוף טעות שטותית קטנה גילתה את הכל.״
האצתי בידידי שימשיך את הסיפור. הוא לגם מן הקוניאק, הרהר מעם
והתחיל :
בערב גשום צלצל בבהלה אברהם מרקום, שותף בחברה למכירת קרקעות :
״אני נכנסתי עכשיי למשרד שלי. הכל פרוץ. הניירות פזורים על השולחן,
הקופה נפרצה גם כן וחוזה סודי בינני וביו חברה אחרת נגנב !״
ידידי יצא למקום במצב רוח ירוד מאד כי לא אהב להרטב בגשם. במשרד; ,
בבניין מרכזי, מצא את מרקוס שהראה לו את אי־הסדר השורר בחדר׳ מנעול ה
והתיקים שפוזרו בחפזון.
״הגעתי כרגע ישר מחיפה במכוניתי. מעולם לא הייתי מצפה לה>4תעה כזו ! ״
״במי אתה חושד י״ שאל החוקר.
״אין לי מושג. על קיום החוזה ידעו רק שני אנשים מלבדי במשרד זה: שותפי
ומזכירתנו ירדנה שפילמן.״
״טוב. טלפן להם שיבואו הנה מיד.״
כעבור כמה דקות נכנסה
עלמה צעירה, כולה רטובה
מן הגשם. בראותה את הניירות
הפזורים נעצרה בתמ־הון
:״מה קרה כאן?״ היא
שאלה.
״זה לא מעניין,״ השיב
החוקר .״העיקר ספרי לי מה
עשית אחר שגמרת את העבודה.״
״שום
דבר מיוחד. נאלצתי
לחפש מחפה בכניסת־בית
משך למעלה משעה מפני הגשם.
אני רק הספקתי להגיע
הביתה כשמר מרקום צלצל.״
באותו
רגע נכנס ברנש
בלי מעיל ופנה לחוקר :
,אל תאמין למה שיאמר לך.

הוא הגנב. אני לא ייודע כלום מכל
העניו הזה. אני חף מפשע !״
״סלח לי אדוני,״ הפסיקו החוקר,
״אבל מי אתה?״
״זהו שותפי. יחיאל שמיר,״ השיב
מרקוס•
פתאום בא לחוקר רעיון :״אני
רוצה קודם לשאול את שומר הבית.
אולי הוא ראה אם מישהו נכנם. איה
שומר הבית?״
״הוא עומד בחוץ,״ ענה שמיר.
״ראיתי אותו ליד המכונית של הגנב
הזה !״ הוא צעק בהצביעו על מרקוס.
ואמנם מצא החוקר את שומר
הבית, כולו רועד מקור, ליד מכוניתו
של מרקוס .״אני מצטער מאד אדוני,״
הוא הודיע ,״אני התחלתי לעבוד לפני
חמש דקות בלבד. לא ראיתי שום
דבר מיוחד.״
החך קר התבונן סביבו, נעץ מבטו
באחד מש7דשה מלוויו .״אחד מכם
גנב את החוזה,״ הוא קבע בבטחון.
״זה ברור כשמש.״

מי היה הגנב? דפי מה
קבע החו?ר בי הפתרון ברור
בשמש £אב מצאת את התשובה
שדה־נא אותה, בצי-
רוף התלוש למערכת העולם
הזה, ת .ד ,136 .תד־אביב עד
יום צ.1.5נ .:עד המעטפה יש
לציין ״חידון בלשי 5״ .כין
כעלי הפתרונות הנבוניב
תוגדל טיסה לאילת.