גליון 739 מתאריך 27 בדצמבר 1951

מכחב־ם

העורך :

חשלס

אורי

א בו ד׳

עורך משנה :
שיום

כה ז

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

דוש

דב איתן

כתב ראשי :

צלם ראשי :

השבועון המצויר
לאינפורמציה
המערכת והמנהלד: ,
רחוב
>ליד

מען
נריקסיז תיאטרון
. 136 טל.
למבדקים:

מו״ ל :

,8תל־אביב

(ז מני) )56785
״עול מפר ם״

העולם הזה

אהרז

דוד רו ביננר

דוי ב

עורכי מדורים :
מיכאל

אלמו.

יחיאל

ב שן,

ניצה

איתסר

נבי,

עייס.

משתתפים קבועים :
יעקב

ביתן,

רפאל חייט, פילים טיאדי,
רפאל סלע, יעקב צליל.

יצחק

לבני.

סופרי חוץ :
דוד

בן־דוד.

דפוס ישראל בע׳ים.

המבול הגדול שהציף את היבשה השכיח
מן הלבבות את הסערה הגדולה שהתחוללה
על הים• הציבור עייף מן המרד הימי. הידיעה
כי נסתיים, סוף סוף, עם כניעתם של הימאים
עברה, כמעט, ללא רחש. אולם נדמה כי
יחס זה אינו צודק.
כי מאז פירוק הפלמ״ח לא הסעיר מאורע
במידה כזאת את תחושת המוסר של הדור
הצעיר, לא ירדה עוד מהלומה כזאת על
עתידה הרוחני של המדינה הזאת.

עד היום מבינים רק מעטים מה קרה למ דינה
באותם ימי סתו ב־ , 1948 כשחוסל
הפלמ״ח לא רק כמבנה צבאי ארעי, אלא
כממשות נפשית שהטביעה את חותמה על
הנוער העברי של אותם הימים.
כשיקום סופר הדור, יתחבט בעיצובו הד־ראמאטי
של אותו רגע. סופו שיגיע לאותה
שאלה סתומה: מדוע נכנעו מנהיגיו הרוחניים
של הפלמ״ח?
הסופר יצייר אולי תמונה מרתקת של
מועצת־מלחמה היסטורית, בדומה למועצה
המפורסמת (במלחמה ושלום לטולסטוי) בו
החליט קוטוזוב להפקיר את מוסקבה (זמנית)
בידי נפוליאון, אף כי ידע שהעיר תיחרב.
הוא ישים בפי גיבורי התמונה נימוקים רבים:
מפרק־הפלמ״ח בחר ברגע העדין ביותר, היה
צורך לשמור את כל הכחות נגד האויב החיצוני
; הפלמ״ח חינך את עצמו לשרת את
האומה, לא לכפות עליה את רוחו.
אולם בסופו של דבר אלר, אינם אלא תירו צים,
לאותו מדנה גדול של נוער, ממנהיגיו
ועד האיש האחרון, היתד, חסרה ההכרה
בייחוד עצמו. זה עתה גיבש סגנון־חיים חדש,
זה עתה ביצע מעשים שהפליאוהו לא פחות
מאשר הפליאו אחרים. הוא מעולם לא התרגל
להתוות קו־מחשבה וקו־פעולה לעצמו, התרגל
לקבל השראתו מפי בעלי הפראזה המהדהדת,
אנשי השם המצלצל.
כשהבינו הנוגעים בדבר עצמם מה קרה להם
כבר היה מאוחר, גבור הדור הפך האדם הסו גד
לשלושת האלילים החדשים של החברה :
הקרייזלר הקופה והקאריירה. האיש המו כן
להקריב, לשמש מופת לאחרים, היה
לדמות קומית. הפרט הלוחם, הקטן והאפור,
הלך לעולמו. במקומו בא אותו דחליל חמוש,
אותו גלית ממולא־טפסים, ששמו: מנגנון.

אחר שלוש שנים פרץ המרד הראשון נגד
גלית זה. בתודעת מחולליו היה מאבק מק צועי
גרידא. אולם מעולם לא היתה רוח ימית
קלה זו הופכת סערת־איתנים, לולא עוררה
שוב את כל אותו עולם רדום של רגשות ;
לולא שימש ביטוי סמלי לרצון המרד הכללי
של הצעירים נגד הרוח השלטת, שדנה אותם
לניוון מוסרי.
הימאים היו לוחמים אמיתיים. אולי לא
העריכו, בתמימות יתר, את עוצם האריה
שיצאו להרגיזו. אולם משקם האריה על רגליו
והשמיע את נהימתו, כשלא היה עוד מנוס
מקרב, הם יצאו לקרב. הם הוציאו מתוכם
מנהיגים אמיתיים, כאותה דמות ג׳אק לונ דונית׳
נמרוד אשל, או כלוחם צלול־ההגיון,
אייק. לא בכל טענותיהם צדקו, ולא כל מע שיהם
היו מחוכמים. אולם ביסודו של דבר
ייצגו הם, במאבק זה, את הטוב והיפה, את
הזקוף והגאיון.
מדוע, בכל זאת, נוצחו בצורה כה מוחצת י

הסיבה הראשונה גלויה לעין: ממדי הירי בים
היו בלתי־שוים מדי. מן הרגע שהתברר
כי המנגנון מוכן לפעול במלוא הקיטור,
להפעיל את כל גלגלי־השיניים שלו — בארץ
ובחו״ל, בציבור ובצבא — לא יכול היה עוד
להיות ספק בתוצאה הסופית.
אולם את התבוסה האמיתית לא ספגו
הימאים׳ אלא אלה מאתנו שהשתדלנו להושיט
להם עורה כל שהיא, בהביננו כי המאבק
הזה אינו רק על דרישות פחות או יותר צוד קות
של קומץ אנשים׳ אלא על נפש המדינה.
הימאים לחמו. אוהדיהם לא לחמו.

אחדים מאתנו חתמו על קויאודהאחים. אף

נבריאל

דנון.

ש מו א ל

הפצה :

מי רון.

פלס בע״ ם.

כי הותקפתי קשות על כך, איני מתחרט. כי
הנה נתקבצו יחד כמה מן השותפים של אז.
לא היה צבע אחד לעורם הפוליטי והעדתי.
אך הנה שוב לא היה זה חשוב, שוב חדלנו
לבחון את צבע העור, שוב החילונו בוחנים
את הלב ההולם מתחת לעור.
אולם חתימה על כרוז אינה מעשה גבורה.
כל כרוז המכריז מלחמה מגוחך במקצת
כשלא באה אחריו מלחמה• והנה זה בדיוק
אשר קרה לכרוז זה. הוא בא בשעה של
התעוררות המונית. מסביב נערך מעין מיפקד
כללי של הנוער העברי, הראשון מאז הימים
ההם. אולם התעוררות גדולה זו לא תירגמה
את עצמה ללשון המעשים. הועד הציבורי
המיסתורי שהופיע על הכרזות לא היה קיים
אף לרגע. ההתעוררות ההמונית התבזבזה
לריק.
מדוע? דומה שהדור הזה איבד את בושר־הלחימה
שלו. שוב התבלטה כל אותם סימנים
נושנים של היסוס, של אי־בטחון עצמי. שוב
דמה הדור הצעיר להאמלט במקום לדויד. שוב
היו המעטים הקובעים מוכנים לוותר על
פעולה עצמאית, ציבורית, בלתי־תלויה —
ולמסור את היוזמה למפלגות הנושנות.
והנה הסיבה השלישית לכשלון. איש לא
ירגז על מפ״ם שזיהתה את עצמה עם ענין
הימאים• תפקידה וזכותה של אופוזיציה להש תמש
במאורעות החולפים לצורך מלחמתה
בממשלה. אולם לימאים קרה אשר קרה
לפלמ״ח: מפ״ם חיבקה אותם בכוח רב מדי.
כשחיבקר, מפ״ם את הפלמ״ח שכח העם שה ויכוח
הוא בין שני דרכי־חיים, בין שני
סגנונות־יצירה, בין שתי מדינות אפשריות —
ונדמה לו כי אין זה אלא ויכוח בין שתי
מפלגות שאינו מעניין את הכלל. וכשחיבקה
מפ״ם את הימאים החלו הרבים מאמינים
שכאן צדק ראש־הממשלה, שתיאר את המרד
כולו כנסיון השתלטות של מפ״ם —מק״י על
הצי.
גם רבים מן הימאים עצמם — שהם מטבע
מקצועם רחוקים מכל עניין מפלגתי יותר
מכל ציבור אחר — החלו מפקפקים באופי
מלחמתם כששמעו בהפגנות האהדה ״להגנה
על הימאים״ סיסמות פרו־סובייטיות, אנטי־בן־גוריוניות.
גם הם החלו תוהים מי, בעצם,
עוזר למי — מפ״ם למרד או המרד למפ״ם.

כמה מאות קוראים טרחו לפנות אל מערכת
עתון זה בכתב להטיף לו מוסר על כי נטש
את הקו האובייקטיבי שנהג בו עד כה. קוראים
רבים אחרים כתבו למערכת כדי לשבחה
על אותה עובדה עצמה. מכיון שעודי משרת
בעתודות לא יכולתי לקרוא בעצמי את כל
המכתבים, אף לא יכולתי להשיב לאחד מהם.
דעתי היא שאלה גם אלה טועים.
מערכת זו הקדישה כמה עשרות שעות
כדי להאזין לדברי המורדים ולחקור את האש מותיהם.
אולם אותה שעה שוחחו אנשיה עם
ראשי הצד השני — עם דובר הועד הפועל,
עם החבר יוסף אלמוגי, גם עם ראש עירית
חיפה. הם מסרו דבריהם בנאמנות, כשם
שמסרו את דברי הימאים. הם מדדו את הד ברים
בסרגל — כך וכך שורות לטובת
הימאים, כך וכך שורות לרעתם. הם הקדישו
מעט יותר מקום לטענות הימאים, שבשלב
הראשון של המאבק היו כל העתונים, פרט
לעתוני מפ״ם —מק״י, סגורים לפניהם. במאמר
חתום גם העזתי לציין כי לדעתי הפרטית
צודקים הימאים יותר. אולם לא במסירת
העובדות ולא במסירת הטענות של שני הצ דדים
היה עתון זה משוחד אף לרגע.
אם התבלט עתון זה בכל זאת — לטובה
או לרעה — הרי היה זה בגלל עובדה אחת :
הוא הצביע על אופיו הגורלי של מאבק זה,
כסימן דרך בהתפתחות המדינה. הוא גילה
את הרקע, את המשמעות שמאחורי המאו רעות׳
הסביר כי לא היה זה רק ריב מקצועי
קטן, שיותר, עד אין ערוך יותר, היה מונח
על כפות המאזנים. וזו היתה, אחרי ככלות
הכל, האמת אשר שני הצדדים אישרו אותה
במעשיהם.

עודד מול עו י ד
בשימת לב קראתי את הכתבה הכפולה עלי ועל
ספרי ״ ש מ עון צהמארא״ (העולם הזה 737 והנני
מודה לכותבי הרשימות על דבריהם הנעימים וה־אדיבים.
אבל
התפלאתי למצוא בהעולם הזה (העורר: או רי
אבנרי) שהכרוז שלי ״על הדם ועל האדמה״.
שנדפס ב־ 1947 בבמאבק (עורך: אורי אבנרי) היה
מגוחד. יתר־על־כן, ל אור הנסיון של ארבע הש נים
האחרונות אין אני חושב שהתננדותי להקמת
המדינה היתה מגוחכת.
בין ספרי שמניתם לא נזכר הספר ״בני־בליעל״.
מאחר ש או רי אבנרי טיפל במסירות כה רבה בהו צאתו
לאור, ולא עוד אלא שכתב לו נם הקדמה,
וכן נו ש א הספר את כתובתו של אורי אבנרי,
תמוהה העובדה.
כותב הרשימה ב מדור ספרים מוצ א כי אין ב ספרי
״ ש מ עון צהמארא״ הסבר מדוע עזב ש מ עון
את ארץ. טעם לכך הוא עיקר הספר כו לו. והוא
מפור ש בו, בדברי ש מ עון עצ מו, לפחות ארבע
פעמים.

מידד שיף, תל־אביב
מסתבר ש ל עו רן העולם הזה זלפעולותיו
אין פרוטקציה בעתון זה. אשר לסיבת עזיבתו
של שמעון צהמארא את הארץ התכוון בעל
רשימת הביקורת לומר ש ש מעון אמנם נוטש
מחנה אחד (העברי) אך אינו מסביר מדוע
הוא מצטרף למחנה השני (הערבי).

האמת על הים
הרשימה האחרונה בסידרה ״המרד על הים״ הי־תה
כמעט אפום. אין ספק ש או רי אבנרי מו כ שר
מאד לתאר חויה קרבית. חבל רק שהוא משתמש
בכש רון זה כ שהאויב הוא ...מדינת ישראל

יוחנן זגרין, תל־אביב
אם קבלתם דעות ימאים שובתים. אנא קבלו דעות
ימאי ש אינו שוב ת ו אינו מזדהה עם דעות חבריו.
בתור ימ אי וותיק אני ערב לאמיתות שתי עובדו ת
אלה ( :א) ההסתדרות מנסה מזה שנים להטיל את
תפקיד מזכיר אנודת הימאים על אחד מהימאים,
ואף אחד לא קבל על עצ מו תפקיד זה ( ,ב)
שמעתי ב מו אזני אנשים ש אני מכירם בתור עס קני
מ ק״׳ משדלים כמה מחברי לפתוח בשביתה.

אשר ב ,.ימאי מהאניה ״נגבה״
התננדותם החמה ( של הימאים) לכחות המשטרה
מראה על חנוך שקבלו אנשים אלה. המתימרים
להיות מתקדמים בעמם. אחד הנואמים אמר שה נוער
החלוצי עו מד לימינם( .אולם י ש) נוער חלו צי
אחר שסלידתו מהימאים גוברת והולכת.

חברי קבוצת יזרעאל, עמק בית שאן
העולם הזה מכנים בלעג ובמרכאות כפולו ת את
הכינוי: מחבלים. אולם אלמלא נ מצ או מתנדבים
(במרכאות ובלעדי הן) ,היינו כיום הזה מתים מר עב
והורסים את משק המדינה. הימאים נהנו בפ זיזות,
וגורמים אחרים מנצלים זאת לרעה.

בועז דנקנר, נתניה
אני גאה על עמדת העולם
תלוי היחיד במדינה (מלבד
לי מין הימאים ...כשהיה על
צדק ו בין אוביקטיביות. בחרה

הזה. הגורם הבלתי־שהתיצב
אלתרמן)
המערכת
לבחור בין
בצדק.

יחיאל ברקי, חיפה

המטרה האחרת
בקשר לבעיית בתי־הבושוז, שאחד מקוראיכם
העלה אותה ב מדור המכתבים (העולם הזח <737
יש לי לו מר משהו. לפי דעתי צודק קוראכם
הנ״ל ב־ססז אחוז, ו אני לצדו, היות והבנות סוב לות
מזה מפני שכל בחור אף פעם לא ילך עם
בת ב או פז רציני אלא למטרה אחת...

במו עיני
דמי י ש סיגריו ת ז
ניגשתי למוכר הסיגריות, יהודי כבן
שבעים, וביקשתי לקנות חפיסת סיגריות
כנסת. הוא פשפש בעגלתו
ומסר לי
מבוקשי. אי־

הקורא אברהם אחרוני,
קון 182 זוכר, בפרס של —1.
עצמו).

דית לשדל ולשכנע אחים אלה >
מדוע לא נסביר להם שזהו רק ש ל
רבים מאתנו, א פי לו צברים. היו בורחיז
העלו בדעתם א פילו לרנע אחד שכזאה
נתנו נם בעתיד.
אורי ארנון, תל־אביב
למה צריכה היתה הסוכנות להביאם, להאכילם.
וכעת להחזירם על חשבון העם, בז מן שאלה לא
נתנו כל תוצאות פרודוק טיביות בארץ?

דן מרגלית, תל־אביב
העולם הזה מצייז שהם אנשים טובים. בעלי ר צוז
והבנה. לולא הובאו בחפזה, אלא ב או בר צוז
חופשי, היה המצב אחר.

משה שוהם, קרית שמואל

רופאים כ ד רד
ברצוננו לתקן את הרושם המוטעה א שר מתקבל
מהאור המסיבה שנערכה בבית־החולים הדסה, ירו־שלים.
ל כ בוד המחזור בז 21 הסטודנטים (העולם
הזה 737 היתה זאת מסיבה פנימית שלה&רגים
והתלמידים בלבד. ללא או פי ר שמי. נם המסבה־ונם
השי הצנוע שחולק להלמידים ע ״י הנהלת בית״
החולים האוניברסיטאי היו רק סמל לשמחת הנמר
וההצלחה בבחינות. רק בהענקת הדיפלומה בסוף
שנת העבודה המעשית מקבל בונ ר הרפואה את
הסמיכה לעבוד תו בתור דוקטור לרפואה, ובלי כל
ספק ייערך טכס חלוקת הדיפלוסות, ב בוא הזמז,
בצורה הרשמית הנאותה והמקובלת.

ד״ר מ. פריכם, מזכיר אקסקוטיבי של
בית־הספר לרפואה של האוניברסיטה.

הפקרת שיי ף ג׳ראח
על ספרו של י. ד .שוו ארץ נודע לי רק מתוך
ביקורתכם (העולם הזה ) 737 אולם הר שו לי לה ניב
על דבריכם. אתם כותבים :״הספר ...תובע שייך הפקרת
מתיקת עלילת השוא הידועה על
ג׳ראח ובית־הספר ל שוטרים בדרך להר הצופים
ע״י אנ שי אצ״ ל.״ לצערי אין זו עלילת שו א,
אלא זוהי האמת לאמיתה, והדבר נודע לי דוקא
מפי אי ש אצ״ ל א שר נכח במקום והיזז מבין-־
הנסוגים (אם נגדיר כך ב ל שון צבאית את מנוסת
הבהלה).

סמל א. פינגר, צה״ל

חברים לעמית
התפלאתי והופתעתי (לטובה) לקרוא כי מכתבה
של עמית, השואפת להקים נר עין התישבותי חדש
ללא השתייכות תנועתית, מצא הד כה רב בין קור אי
העולם הזה. הדבר מוכיח נ;האפ שרו תו של
עתון בלתי־תלוי, כשהוא פונה אל מ צ פון קוראיו.

רם אלמן, תל־אביב

רות מונק, בת־ים

הודים מול צפרים
הרפורטנ׳ה המצויינת שלכם על ההודים (העו לם
הזה <737 זעזעה אותי, אבל בעת ובעונה אחת
התמרדתי נגד קבלת הדין מצדכם. איז זה עולה
בקנה אחד עם נילוי היזמה המאפיין את העולם
הזה מדו ע לא תעוררו תנועה (על-מפלנתית) ציבו-

המערכת מזמינה את עמית וכל החפצים
להצטרף אליה לפגישה שתתקיים ביום הרא שון
,30.12.51 ,בשעה 8:30 בערב, ב מועדון
הקצינים, שדרות רוטשילד ( 47 בחצר) ,תל־אביב.

שעף
כאשר נשאלה טלילה בן־זכאי, חומת שער, מנומשת, ילידת ירושלים ותושבת תל־אביב,
מה היא יכולה לספר על עצמה, השיבה :״דחילקום, אני פרצוף בשביל לדבר על עצמי?״.
אין זאת אומרת, חלילה, שטלילה היא ״פרצוף בשביל לדבר על הזולת״ .זאת אומרת, פשוט,
שאשר עשתה במשך 21 שנות חייה אינו מהווה, לדעתה, חומר לביוגרפיה ארוכה.
כמו צברים רבים אחרים בני־גילה למדה טלילה בגימנסיה, לקחה חלק (פעוט) בפעולות
מחתרת (״הגנה״) בתקופת המאבק, בילתה שנתיים במדי צד,״ל ואחרי שחרורה הצליחה לארגן
לעצמה נסיעה קצרה לחוץ־לארץ (פאריס) .משחזרה נסתר, את כוחה בעבודת גננות (בגן
ילדים) ,נואשה, פנתה לעבודה משרדית.
חלומה הגדול היה לעסוק בתיאטרון (ובקולנוע :״דומני שאני קצת פוטוגנית״) .כאשר
נסתר, להתקבל לאולפן תיאטרון זירה (״משום שהחבריה שם הם, משלנו׳ ,עובדים במרץ,
שוחים נגד הזרם, יש להם רעיונות מצוינים, אין שום תככים כמו בתיאטרונים הזקנים״),
נדהמה להיווכח מה גדולה בורותה במקצוע שבחרה לעצמה• אולם כיון שנתקבלה (לתקופת
נסיון) ,נרתמה לעבודה במרץ רב וקבלה תפקיד — הראשון בחייה — בקומדיה ״ילד

השעשועים של העולם המערבי״ ( ראה עמוד אחרון).
״אין זד, תפקיד גדול,״ מודה סלילה ומוסיפה :״אבל אתם יודעים מה אמר סטאניסלבסקי :
אין תפקידים גדולים ותפקידים קטנים, יש רק שחקנים גדולים ושחקנים קטנים.״

״הטולס הזה״ מס׳ 739

!שעה ימי ותשעה דירות
ני ת כו האשמים ע ד הארץ.
סחפו. הציפו והטביעו. ה
א חשפו את ד ב האדם.
צדמי..העוד ה!ה״ וכתביו.
שהאיעו דמקומות התורפה ע
ראשוני החשים ד ע1רה. ראו
מחוות מרוממי ומשפיל ר
כבאי עומדים במי צוננים.
ידדת מעברה המחפשת את
אחיה התינוק !מימין! -אידו״
האבודה שד מתנדבי עזי־נפש
ואידו״ השחיתות
שד סקרני אדישים.

משך שבוע תמים השתוללו הגשמים. ואדיות
יבשים הפכו בן־לילה נחלים גועשים, אוהלים הת מוטטו
במעברות, בוונים וצריפונים עפו ברוח העזה.
תושבי הערים שישנו בבתיהם החמים והאזינו לחדשות
הרדיו הניעו את ראשיהם ברחמנות ובחרדה
לתושבי המעברות המסכנים.
העתונים סיפרו באסונות הרבים שארעו במעברות,
על ילדים שפונו למקומות מבטחים. על הסבל הנורא
שנפל בחלקם של תושבי מעברות. לא היה ספק
בלב איש כי ארע אסון. אמנם אסון טבעי, לא גדול
ביותר, אך בכל זאת אסון. הסוכנות, אמרו, היתד,
צריכה לדאוג מראש, לא להפקיר את העולים לחסדי
הרוח והגשמים, אולי גם היתד, צריכה לצמצם את
מספר העולים, לדאוג כי המעט שהובא יסודר היטב,
כך עבר ׳שבוע תמים. הגשמים המשיכו לרדת, תו שבי
מעברות הפגיני לפני משרדי הסוכנות, אנשים
התווכחו על מידת הברכה אשר גשמים אלה מביאים
לארץ וככל שהמשיכו הגשמים לרדת, התעטפו בבג דיהם
החמים ביותר, הוציאו מנבכי מזוודותיהם את
מלבושי החורף ובגדי הצמר החמים שקיבלו בצבא.
הוותיקים קבעו שוב כי היתה זו השנה הגשומה
ביותר מזה שנים רבות, אך בכל זאת רחוקה עדיין
משנת .1935 אותר שנח .1935 אשר בה גאה ואדי
מוסררה והציף אח הגשר הרמתגני.
ביום ששי בבוקר, בדיוק שבוע לאחר התחלת הג שמים,
היו גם הותיקים מוכנים להודות כי גשמי
השנה עברו על בל השנים שהם זכרו. אפילו על
שנת . 1935
ואדי מוסררה, אשר שלוחותיו משתרעות מרמאל לה
ועד אבו־גוש שבהרי ירושלים, עלה על גדותיו
מרוב מי הגשמים שהוא קלט משך השבוע. מימיו
השתפכו בזרם אדיר על פני השטחים הנמוכים, הציפו
בתים, ניתקו כבישים, עקרו עצים. כיסו מכוניות
וסחפו רהיטים ומטלטלים בנהירה שגעונית לים-
התיכון. וכל הזמו הוסיף הגשם לרדת.

״הואדי בא!״
השטפון שעד אז נראה כאסון רחוק הפוגע באי
אלה עולים חדשים היושבים הרחק בתוך השדות הפך
פתאום שואה ממשית לחלק ניכר מתושבי המדינה
המרוכז בהל־אביב ושכונותיה. ואיי מוסררה המש־תולל־יעדבר
בדרכי אל הים בין שכונותיה ההומות
של תל־אביב: שכונת עזרא, התקוה, מונטיפיורי,
נחלת־יצחק ושני הכבישים הראשיים המובילים לחי פה.
עוד
בשעות הלילה המאוחרות החל• הטלפונים
מצלצלים בלי הרף במטות המשטרה ובתחנות מכבי-
האש. הכבאים נענו מיד. נקטו באותם האמצעים אשר
נהגו לנקוט בהם במקרי ההצפות הרגילים, שלחו
למקומות המוצפים מכונות לשאוב את המים. המש־טרד
שהתנסתה משך השבוע האחרון בעבודות בינוי
ובעזרה במעברות יצאה אף היא לשכונות להגיש
עורה ולארגן את פעולות ההצלה הדחופות.
אולם עי מהרה הוברר כי יהיה צורך בגיוס כל
הכוחות למב-צעי הצלת נפשות שלא היו יוגמתם עד
כה. בשעות הלילה הקטנות החלו מפקדי האיזור
מבטלים את היציאות לשאיבת מים במקומות מוצפים,
שהביקוש להן נעשה מוגבר משעה לשעה. עשרות
הריאות לא נענו כלל שעה ש־ 19 כבאים מקצועיים
ו־ 25 מתנדבים רכובים על שבע מכוניות האיזור
הופנו לפינוי בתים מוצפים.
מכונית אחת שנשלחה לשכונת עזרא, ליד שכונת
התקוה, הצליחה להתקרב עד לעשרה מטר לבית
מבודד שהיה מוקף מים בעומק של ארבעה מטר.

בתור הבית נלחמה משפחה בח ארבע נפשות במים
שהלכו וגאו. אחד הכבאים יצא בשחייה אל הבית
כשהוא נאחז בידו בסולם מתקפל שנמתח מן המכו נית
אל חלון הבית. הוא הצליח להעביר את בני
המשפחה, שעמדו נואשים במים שהגיעו עד צוארם.
באמצעות חבל למכונית,
אותה שעה, זמן לא רב אחר שעת חצות, התעורר
דוד בן־אברהם, עולה איטלקי בן ,33 בביתו שבמורד
שכונת מונטיפיורי לקול צעקות השכנים לאשתו :
״אירים, צאו ! הואדי בא הוא לקח מיד את
ילדתו בת השנתיים •,את אשתו שהתעטפה בחלוק
בית וברח. לפני צאתו העלה את היקרים שבחפציו
על הארונות — בתקווה שלפחות איתם יציל מפני
המבול.
ברחוב זרמו מי הואדי החומים בגעש. בן־אברהם
ואשתו מצאו להם דרך• שקועים עד מותניהם במים,
אל בית הורי איריס בעבר הצפוני של ־השכונה. ראשי
משוכות הצברים הגודרים את הפרדס הנטוש הסמוך
כבר כוסו מים. גזוזטרת בית ההורים עוד עמדה
מעל לקו המים שהלך וגאה.
״גואטה ! גואטה ! הואדי בא!״ הם צעקו. אך איש
לא שמע. כל הזמן המשיכו תמים לעלות• עד. כי
בדאברהם פחד לחיי אשתו ובתו. לבסוף נאלץ לח זור
כשאיריס מתיפחת בבכי .״אמי ! אמי ! מה
יקרה לה? שמישהו יעיר אותם לפני שיטבעי ב מים

משך ארבע השעות הבאות התרוצצה משפחת בן-
אברהם בגשם השוטף — אחת ממאות שאצו בכל
כוון לחפש עזרה. ב־ 6בבוקר הופיעו שלושה מלחים
במדיהם הכחולים המסורתיים ליד בית־החרושת לק רח
המוצף והחלו מפנים, בעזרת סירת עץ ערבית
שהובאה ממעגנה בירקון, את תושבי הבתים המוצ פים.
היה
זה הסימן הראשון לתושבי השכונה כי אישם
ידע מישהו על מצוקתם וכי עזרה מן החוץ
עומדת לרשותם. תוך שעה הצטרפו לשלושת המל חים
50 שוטרים שבאו ישר ממעברות הדרום, לאחר
לילה שלם של עמל ופעילות הצלה. מלבדם באו
עוד 40 מלחים במדי פלסטיק אפורים ועמהם סירות
גומי.

״אפשר ל ה תפוצץ!״
בסטודיו לצילומים — דירה בת שני חדרים אפלים
דחוסים במתקני צילום ובורסות מדירות מפונות —
הוקם מטה מבצעי ההצלה. קצין משטרה גבוה וחובל
(סרן) מחיל־הים ניצחו על פעולותיהם של קרוב למאה
מצילים אשר שורותיהם התנפחו עם הצטרף
תושבים מקומיים שהתנדבי לעזיר.
אנשים נכנסו ויצאו ללא הרף, החליפו בגדים
רטובים, הריקו את המים הצוננים מתוך מגפיהם.
מלחים ושוטרים, רטובים עד לעורם, חיממו את
עצמם בלגימות ארוכות מבקבוקי קוניאק ועראק;
תרומת תושבי השכונה. מפונים ראשונים קיבלו
כריכים שנאפו על־ידי מתנדבות, מוינו ונשלחו למ קומות
הקליטה בעיר. למטה זה הגיע ג׳ינו גואטה
שלא ישן אותו לילה בבית הוריו וחזר אומו בוקר
מחולון. בראותו כי אין תחבורה בתחנה המרכזית
של תל־אביב למקום עבודתו בבית הדפום הממשלתי
החליט לחזור רגלי לבית הוריי בגשם השוטף. מעל
לצמרות עצי הפרדס הנטוש, שכמעט כולו הוצף
מים. ראה בדמויות מהלכות על ־גג הבית, הכירם
כהוריו, אחיו, אחותו ושתי משפחות אחרות. הוא
סגר את כפיו על פיו צעק למשפחות להתאזר בסב לנות
ולחכות מעט עד שיוכל להזעיק עזרה.

יי —.י

חלקה זרוע ת בוץ. לפני שעות ספורות בלבד היתה זו חלקה זרועה ומסודרת על גדות ואדי מוסררה. אן הגשמים ומי הואדי הפכו
אותה לים של בוץ סמיך בו שוקעים כמעט עד הברכיים. שעתיים אחרי שתמונה ז ו צולמה אפשר היה לגשת לחלקה ז ו רק בסירות.

בהגיעו למטה, התפרץ לחדר הפנימי בו
ישבו מפקדי הפעולה :״אתם מוכרחים לה ציל
את משפחתי! הם יושבים על הגג וה מים
עוד מעט יטביעו אותם !״
קצין המשטרה ניסה להרגיעו, הסביר לו
כי הם פועלים לפי תכנית קבועה וכי יגיעו
גם לבית הוריו. ג׳ינו מרוט־העצבים לא יכול
היה להתאפק, והנוכחים הזדעזעו לראות את
הגבר בן ה־ 31 מתיפח בבכי :״אפשר להת פוצץ!״
הוא צעק תוך דמעות.

טו בסחף. פרות רבות נראו צפות על פני
המים, נסחפות לים.
עד אז היו כבר כ־ 20 מכוניות פרטיות,
ביניהן אוטובוס של דן שיצא מרמת־גן לתל־אביב,
תקועות בקטע הכביש כשהמים המתגברים
עולים ומכסים אותן. נהג האוטובוס
בן שתי הקומות ומבקר הכרטיסים שלו,
שהחליטו לצאת לעבודה בשעה 6בבוקר
לערך, יצאו ממגרש החנייה שבצד הכביש,
הצליחו להגיע אליו אך נשארו תקועים.

כשהוברר כי אין בין הכביש לבית
נשלחה קבוצת ימאים עם סירות להוריד את
משפחת גואטה, תשע שעות לאחר שעלתה
על גג ביתה מחמת המים הגאים.

עד מהרה הציפו המים את קומתו הראשונה
של האוטובוס. הנהג ומבקר הכרטיסים
מצאו מפלט על ספסלי הקומה השניה. אותה
שעה יצא רוכב אופניים ממגרש החנייה ב מטרה
להגיע לשכונת מונטיפיורי. כשהגיע
לאמצעיתו של הכביש נסחף לכיוון רמת־גן,
נתקל, תוך כדי טביעה, בג׳יפ שנשאר תקוע
במרחק מה ממנו, הצליח להעלות את עצמו
ואת אופניו עליו ולחכות להצלתו.
נסיון אחד של מכבי־האש להציל את שלוש
הנפשות עלה בתוהו כשהחבל שנמתח ממכו נית
הכבאים לכיוון הטובעים נקרע תוך כדי
התקדמות הכבאים לעבר הטובעים. בנסיון
השני הצליחו הכבאים להגיע, באמצעות חבל
חדש, עד האוטובוס, הוציאו ממנו את שני
הנהגים והעבירו אותם רטובים ורועדיב

דמו תעלג״ 3
מרחק מאות מטרים בלבד משכונת מוג־טיפיורי
פרץ הואדי חזית נוספת: קטע ה כביש
תל־אביב — חיפה בכניסה לרמת־גן.
בשעות הבוקר המוקדמות היה הכביש מכו סה
מים שגבהו מרגע לרגע. כל השטח שבין
משטרת שרונה וגשר הואדי שמול בית־החרושת
עלית נראה כנהר איתן, רחב ועמוק
שזרם בעוצמה רבה לעבר הירקון וממנו לים־
התיכון, סחף אתו את כל שנתקל בדרכו —
חביות, לוחות־עץ ורפתות שלמים שהתמוט־

סגד

קבוצת עובדי הצלה כ מרכז ג שר מוסררה ש הפך שלוחה של הואדי

שולי החפצים, על גשר נזוסררח ניצבו נבאי רמת־גן עם לולשונים
מיוחדים, שלו כל חפץ — ארגז, חבית רהיט — שחלף עם הזרם, ב ד רן לים.

תל-אניב

אגםתלא פי ם. ז ר כי ראה את המראה היה, מן הסתם, חושב כי
״תל־אביב״ הוא שם של האגם המשתרע בין בית־החרושת עלית ל שיכון
הקצינים. ואמנם לא היה טועה בהרבה — ני היה היה אגם במקום זה,

יטגך ־ד
בשעה 12 בצהרים, שש שעות לאחר ש רוכב
האופניים ניסה לחצות את הכביש המוצף
היה הוא הדמות היחידה שנראתה כ מגדלור
בתוך ים של מים, כשהוא נשען על
גג המכונית ואופניו לצידו. מאמצי הכבאים
להתקדם לכיוון הג׳יפ בעזרת חבל שנמתח
לאורך גדר של פרדס סמוך, בצדו התל־אביבי
של הכביש, לא נשאו פרי.
הם הצליחו להגיע אל אחד מאיי התנועה,
טובלים במים עד מעל לחזה. אחד מהם שע לה
על סירה שהועברה למקום לא הצליח
להתקדם בחתירה ליותר מאשר כשלושה מטר
מכיוון הטובע. אוטו משא צבאי כבד נראה
מתקדם אל הסירה כשלידו צוות צבאי מתנ דב.
הכבאי החותר הועלה מן הסירה אל
המכונית לאחר שקשר אותה בחבל שהושלך
על־ידי אחד החיילים.
במקומו קפץ לסירה פועל נמל תל־אביב
מנוסה שהצליח להתגבר על הזרם בחתירה
ובעזרת הטייה של מכונית המשא שהתיזה
מפלי מים על ידי סיבובים עוצמתיים של
צמיגיה. עד מהרה נראה רוכב האופניים כש הוא
מורד אל הסירה, מועבר אל החוף לקול
תשואות הקהל.

..מה היה אתנו י ״
אך למרות שדעת הציבור היתד, נתונה
עתה כמעט כולה לשטפונות בעיר לא פסקו
אוהלי המעברות להתמוטט, מזרוני העולים
לשקוע בבוץ הדליל.
במעברת פתח־תקוה, מרחק חצי שעה
הליכה מן העיר, קמה בחשכת הליל צעקה
גדולה. מאהל לאהל עברו שאלות חרדה,
יללות נשים וטף פלחו את האויר הקופא.
״יה אללה ! מה יהיה אתנו? אנו נטבע
כאן כמו כלבים ! הצילו ! רחמו !״
מרחוק נשמע טרטור שגבר ׳ והלך. הטר טור
התקרב אל המעברה המוצפת, חדר אל
בין האהלים. היו אלה מכוניות צבא נושאות
חיילים שהובאו לעזרת המעברה. במהירות
הבזק ובשיטתיות האופיינית לכל מבצע צב אי
הועלו שוכני האהלים הרועדים מקור
ומבהלה על המכוניות.
המפונים הועברו לבתי־הספר של פתח־תקוה,
קיבלו שמיכות מן הצבא, נדחסו עש רות
נפשנת לחדר. כאשר למחרת, ביום ה כמה
מהם יצאו למעברה לראות מה ארע
לאהליהם. הם מצאו אותה מוקפת חיילים
חמושים וחבושים היטב שמנעו את הכניסה.
רק במקום אחד הותר לתושבים להכנס ושם
הופקדה שמירה קפדנית ביותר, לבדוק אם
אמנם כל הרוצה להכנס הוא תושב המעברה
ובצאתו לחפש לבל יוציא עמו כל רכוש
שהוא. הצבא רצה למנוע את ניצול העדרם
של התושבים על־ידי בריונים שיכנסו וישדדו
את האהלים.

שלא נפגע כלל מן המבול — ימשיך את
חייו כרגיל: הסוחר יפתח את חנותו, הפו על
ילך לבית־החרושת, הפקיד ימלא טפסים
והגנב ימשיך לגנוב.
הקריאות הראשונות לעזרה שודרו לקהל
הרחב ביום׳ הששי בבוקר. מיד לאחר שידור
החדשות האחרונות על השטפונות. ארגונים
ואנשים פרטיים נקראו להגיש את כל העז רה,
להחלץ לעזרת השכונות והמעברות. ל רשות
מפקדת הג״א (הגנה אנטי־אוירית) הע מיד
הצבא אלפי חיילי מילואים שהועסקו
בפעולות הצלה פעילות (עד גיל )42 ובפיקוח.
אולם מאחורי התלהבות זו וגילויי המ סירות׳
שהצטיירו בכותרות הראשיות של ה־עתונים
היומיים. הצטיירה תמונה פחות אהו דה.
המתנדבים שהופיעו במקומות התורפה
היו ברובם מתנדבים מאורגנים, שהופיעו
קבוצות קבוצות ממקומות עבודה ואירגונים.
עובדה זו אינה פוגעת,בעמידתם היפה, אולם
היא מטילה אור בלתי משמח על עובדה שנ ייה:
לא היה נסיון רציני לגייס מתנדבים
סתם, מן הרחוב, ומתנדבים מסוג זה גם
לא הופיעו, כמעט, ביוזמתם החופשית.
בשכונת התקוה, למשל, נקבע הקולנוע
המקומי כמטה פעולות ההצלה במקום וב שכונת
עזרא הסמוכה. משך כל יום הששי
המה הקולנוע מרוב אנשים — מפונים המחכים
למיון ולמשלוח סופי. מקבלים בגדים
חמים, אחיות ורופאים המגישים עזרה רא שונה
ועשרות מתנדבים מכל קצוות העיר.
אותו מצב נמשך גם בשבת כשמבית הקול נוע
יוצאות מדי פעם קבוצות של צעירים,
תושבי צפון העיר, שהתנדבו לעזרת דיירי
השכונה.
עם ערב החל מזדנב תור ליד קופת הקול נוע.
העומדים בתור: בחורים צעירים ובריאים,
תושבי השכונה שחיפשו את בילוי
השבת הרגיל. למראה בחורים אלה בחלי פותיהם
המגוהצות לא יכלו המתנדבים הצעירים
להתאפק .״האם עזבנו את בתינו ונכ נסנו
לבוץ על מנת שהבחורים של השכונה
עצמם ייהלכו להם בנוחיות?״ הם רטנו. וכ ביטוי
לרגשם תלו שלט שהכריז :״כל ה כרטיסים
נמכרו״.
וכך, עוד טרם שכך המבול, ניהלו תושבי
הארץ את חייהם כרגיל. בקיאי תנ״ך אף
ידעו לספר כי לא היה זה ההבדל היחיד בין
מבול זה למבול המפורסם יותר מימי נוח.
כי בניגוד לנוח הצדיק, לא בנה לו היישוב
תיבה, לחסות בה ביום המים הרבים.

הגנב ימשיך ד ג נו ב
למרות הטרגדיה האיומה שנפלה על הארץ
היה ברור כי חלק ניכר של הישוב — זה >

המג פיי םלא?} זרו. כבאי זה עמד שעה ארונה בנזי הנחל,
שקוע עד מותניו. גם המגפיים הגבוהות המיוחדות לא עמדו
לו. על הכביש היבש (יחסית) הוא סוחס את גרביו.

כאן היה מבול. זה כל אשר השאיר המבול אחריו: מכונית הפוכה (למעלה) ותושב מעב
|רו עד בקור (למטה) המתחנן בפני חייל שיתן לו להוציא מאוהלו קומקום ומעיל יבשי ללבו

במדינה
העם
׳ 1השש׳ השחור
ב־ 592 הערים, המושבות, המשקים והמע ברות
של ישראל נדלקו הנרות הצבעוניים,
ריחפו באויר הצלילים החגיגיים של !זיעת
צור ישועתי,
ביפו, ירושלים, נצרת צילצלו הפעמונים,
דלקו הנרות על עצי־אשוח עליזים, התנגנו
הצלילים האציליים של ליל שליו, ליל קדוש.
אולם רק בלבבות מעטים שררה אוירת חג
שלווה וקדושה. ורק זוגות עיניים מעטות
נישאו אל השמיים מתוך הרגשה של קדו שה.
מאות אלפי זוגות עיניים זועפות, חוש־שניות,
עקבו אחר תנועת העננים, בסיירים
הבולשים אחר תנועתם של גדודי אויבים.
כי לא היה זה שבוע שמח. אחר יום הש־שי
האדום בשבוע הקודם, יום המהומות
בשערי נמל חיפה. ועל סיפון א/ק תל־אביב,
בא יום ששי שחור — המאבק הגדול ביותר
של יושבי הארץ עם איתני הטבע מאז עלו
דגלי המדינה החדשה מעל לשעריה הפתוחים
לרווחה של הארץ.
המבול בא. ואתו בא מבחן חמור לאחוות
בני הארץ, לחוש ההקרבה. האישי, לרגש
האחריות האנושית.
היו הרבה מאד גילויים חיוביים. יחד עם
כובעי הגרב המפורסמים, שצצו לפתע ממ עמקי
אלפי ארונות, חזר משהו מן הרוח
של ימים נשכחו. צעירים חשו לעזרה, גילו
בכמה מקרים אומץ־לב לדוגמה (ראד. מבול
יום הששי) ,פועלים הגרים בדוחק ובורגנים
שנראו כאדישים לגורל אחים חשו, על דעת
עצמם, אל המעברה הקרובה ביותר כדי
לשכן בבתיהם משפחות נפגעות.
רכונו־של־עולם אחראי. כמו תמיד.,
החריף האסון הטבעי את ניגודי המעמדות,
חשף אותם יותר מן הרגיל. העם התחלק
לשני גושים מוגדרים בהחלט: אלה שה אסון
פגע בהם, שהפכו חסרי־בית, ואלה
שהאסון לא פגע בביתם החם. למעמד הרא שון
השתייכו רוב העולים החדשים, ואילו
הוותיקים שנפגעו היו בעיקר בני עדות
המזרח, דרי השכונות. למעמד השני השתייכורוב רובם של בני הישוב הוותיק.
לא חסרו מבין הוותיקים שמצאו קשיחות .לב
מסוג חדש, שעה שביקשו להצדיק מדוע
אין הם חשים לעזרתם של הנפגעים. אמרה
צעירה צברית, בת : 18״מה יש? כשאבי
בא לארץ לפני 30 שנה. הוא גם כן גר באו הל
שהתמוטט בימי הגשם •״ אמרה צעירה׳
שניה, בת אותו גיל :״העיראקים האלה !
תמיד מקימים צעקות במקום לעזור לעצ מם!
ליא היו צריכים בכלל להביא אותם
ארצה. עכשיו שילך בן־גוריון בעצמו לה קים
להם אוהלים !״
לא היו אלה הרוב. הרוב עקב בצער כנה
אחר גורלם של הקרבנות, אף כי לא עשה
כל מעשה עצמאי כדי לעזור להם. במקום
זה חיפש אחר האחריות, ביקש לברר מדוע
קרה מה שקרה. מול האסון האנושי לא נדם
קולו של הריב המפלגתי המכוער, כבימי הק רבות
של המלחמה. איש האשים את רעהו,
וכולם יחד את הסוכנות היהודית.
האמת הפשוטה היא, כמובן, שהאחריות
העליונה רובצת על רב1נו־של־עולם, שהמ טיר
את הגשם בכמויות שלא היו כדוגמתן
בתריסר השנים האחרונות. אף כי המוסדות
והצבא עשו הרבה כדי לחפור תעלות ניקוז,
לא התכונן איש לשואה בממדים כאלה. גם
הטענות ביחס למקום המחנות היו בלתי־מוצדקות
— לא היו מעברות בשקעים, אף
כי רבות מהן נבנו בשטח מישורי אשר תע־לות־ניקוז
רגילות דיין כדי להגן עליהן.
אולם אין ספק שישנם אשמים. החיילים
שחשו לע;רת המעברות ראו בכעם חסר־אונים
שבבדונים רבים לא חובר הבד למסג-
רות־העץ במסמרים מספיקים, אף כי הסוכ נות
סיפקה את המסמרים. הקבלן גנב את
החומר היקר. במקום אחר דפקו החיילים
יתדות עץ לתוך רצפות הבטון — עוות
נאמנה כי הקבלן הפרטי לא עירבב את המ לט
כראוי, גנב חלק מן החומר שהוקצב לו.
הדרישה המובנת מאליה, שגובשה בימי
האסון: מינוי ועדת חקירה שתעסוק לא
בטענות פורחות כלליות, אלא בחקירת מק רים
מסוימים, תגלה את הקבלנים הפרטיים
והציבוריים שעשו מלאכתם רמיה ואת הפ קידים
שנתנו את ידם למעל.
דת יום הורד ת המשיח
לפני 1951 שנה (בערן) נולד באבוס של דיר
בבית־לחס תינוק. חייו הנזופלאים של האיש,
מן הרגע בו יצא מרחם אתו, בת נצרת, ועד
לרגע שנפח את נשמתו, על הצלב אליו סומר
כפושע, הלהיב את דמיון האנושות מאין כמו הו.
לא היה איש לפניו או אחריו שעורר
בלבות אדם אהבה כה סוערת ושנאה כה עקשנית,
לא היה איש לפניו או אחריו שבשמו

ד״דעמ נו א ל
או ד ס בנג ר מ שי ב :

בוצעו מעשים כה יפים ופשעים כה מתועבים.
ישו איש נצרת, הצעיר היהודי בעל האמונה
הלוהטת, שנערץ כהתגלמות האלוהים והוש פל
כרמאי בזוי, שינה את גורל העולם —
ואת גורל הארץ אשר על אדמתה חי ומת.
בבית־לחם ובנצרת, בחברון וביפו, בירו שלים
אשר משני עברי החומר, דינמו הפע מונים
בקצב אחיד 35.000 .האזרחים הנוצרים
של מדינת ישראל, על שלל כיתותיהן, הת כוננו
לחוג את יום הולדת משיחם•
בשעה 10.30 בליל ה־ 25 לחודש דצמבר,
הדהדו סימטותיה השוממות של יפו מגלי ה־אויר
שהתפשטו למרחב כשפעמוני הכנסיות
הנוצריות בישרו לאלפיים נוצרי יפו את הת קרב
שעת ״תיקון החצות״ של חג המולד.
אותה שעה עברה ניידת המשטרה בין שבילי
השטח הגדול, כשהיא בולשת בשיגרתה הר גילה
אחר עברייני־לילה. משעברה על־יד ד,כ״
נסיה הקטולית, הגדולה שבכנסיות יפו, האי רו
פנסיה את רחבת החצר. ליד השער נראה
הכומר הערבי, שיצא לגן לשאוף אויר בטרם
יתכנס לרכס חצות. מ־ 150.000 תושביה הי הודיים
של העיר, אשר עוד לפני ארבע שנים
המתה מרוב חוגגים, שעה שעשרות אלפי תו שביה
ד,ערביים־ר,נוצרים מילאו את אולמות
הכנסיות והצטופפו בבתיהם סביב אשוח חג
המולד המסורתי, זכרו רק בודדים את תאריך
החג הנוצרי. סמל משטרת עג׳מי יוהנם גאטם
היוני בן ה־ ,33 ששלושים משנותיו בילה בי פו
בין 500 היונים הנוצרים הזכירו פעמיני
הכנסיות את תאריך חגה של הכנסיה היונית
בשביעי לינואר.
טדי ואוליבר התיירים האמריקאים הנוצרים,
ישבו אותה שעה במרתף מלון הירקון בתל״
אביב, הריקו בקבוקי קוניאק בצותא עם שתי
ישראליות לבושות שמלות ערב, ענודות פר״
חי־חג. כשירדו הארבעה מהמונית שהסיעה
אותם אל הכנסיה הקטולית ביפו, היו ארבע תם
בגילופין ורק בקושי הצליחו לתפוס לעצ מם
מקומות בין ספסלי האולם שרובם היו
תפוסים על־ידי גברים גלויי ראש ונשים עטו פות
מטפחות לראשן.
רבים מבין תופסי מקומות הישיבה והי־מצטופפים
בעמידה היו יחודים שבאו מתל״
אביב לחזות בטכס הנוצרי. גם מקומם של מדי
צה״ל שבלטו בין הספסלים, לא נעדר. לוב־שיהם
חמקו ממחנותיהם, האזינו בקשב של
תמיהה לשירת ההודייה שהשתפכה על פני
האולם מפיו של הכומר ונערי מקהלתו, שלוו
על־ידי העוגב. במנגינה דתית רבת־רושם.

מד1ע אתו

פחותיהם. נראה לי, כי היו
אנשים, שהחליטו לעזוב ולו[
מרמרות של המשפחות הנפק
שלבסוף ארגנו סביבם חוג ש!
כי החיים בשבילם בבאר־שבע ל

הוכרת מים ל שיכון
טון יקר
״במשך הזמן הרב בו אני מתעדן בקהילה היהודית בהודו,
בקרתי בארץ הזאת ארבע פעמים,״ סיפר ד״ר עמנואל אולס־בנגר,
יליד פולין בן ה־ ,63 איש קרן־היסוד שהפך אפוטרופסם
של בני־ישראל ושד,עלם ארצה .״הם החליטו לחזור להודו
(העולם הזה ,)737 וראיתי את הערים והכפרים בהם הם גרים,
הכרתי יהודים מכל השכבות ומכל המעמדות. אפשר להגיד
כי התשוקה לעלות ארצה נולדה אצלם רק עם קום המדינה.
בשליחויותינו אל קהילת הודו, וביחוד באחרונה, בחברת חברי
אריה לוי ובן־פורת, הדגשנו שוב ושוב את קשיי החיים
בישראל. הזהרנום, כי כל מי שמחפש חיי נוחיות — לא
יעלה. העבודה שמצפה להם פה בישראל קשר, לאין שעור מזו
שרובם היו רגילים לעשות. בו בזמן שיהודי הודו רובם
ככולם פקידים וסוחרים — בני מעמד מיוחד בהודו החייה
עדיין על מבנה חברותי של מעמדות — יצטרכו לשנות
מקצועותיהם ולקבל עבודות גופניות. אם הסוכנות חפה מפשע
בדבר אחד, הלא הוא זה :׳הזהרנו את העולים ולא הבטחנו
להם מאומה שלא קוים.

מכוניות הפאר הזרות שהקיפו את רחבת
הכנסיה, העידו על נוכחותם של דיפלומטים
ונציגי מדינות קטוליות בישראל, שישבו בין
כתלי *כנסיה, שאפו מלוא ריאותיהם מבושם
הקטורת שעלה מבמת־התפילה, ועורר בנוכ חים
שיכרון קל ונעים, על הבמה הועלתה רי־קונסטרוקציה
תפאורתית מסורתית, שרקעה
היה האבוס בבית־לחם, ערס לידתו של ה נוצרי
ודמויותיה כללו את התינוק ישו, האם
מריה, האב יוסף, כבשים מספר, חמורים ורו־עי־צאן
בתלבשות־אופי, שיצרו יחד תמונה
שהגדילה את חגיגיותו של המעמד בעיני ה נוכחים,
שעה שנער המקהלה השמיע בקול
סופרנו דקיק, ליל שקט, ליל קדוש.

התגובה של המתכוננים לעליה היתד, אחת: דרישה לעלות
כאוירונים בהקדם האפשרי.
עם הגיעם ארצה, הסתדרו רובם בקבוצים (מסדה, אפיקים).
מספר קטן מביניהם דרש קבוץ דתי, סודר שם אך עזב לאחר
זמן מה, כיוון שאין דתיותם דומה לזו של היהודים האשכנזים.
כעבור זמן לא רב הרגישו רובם, כי לא יוכלו להמשיך
בחיי קבוץ, עזבו, ולפי בקשתם סודרו כ־ 200 נפש בבאר־שבע,
שם ניתנו להם בתים וממוצע של 20 ימי עבודה לחודש,
סכום שהספיק להם. הצרה החלה כשהתברר כי לא תמצא
עבודה בבאר־שבע גופה, ויצטרכו לעבוד בנגב הרחק ממש-

המרד על הים
לא ש ר דו א שליו ת
בחדר־האוכל המרווח, בקומה השניה של
בית יורדי־הים, המבצר האחרון שנשאר בידי
המורדים (מלבד א/ק דרומית ששבתה בנמל
טריאסט ואניות חברת דיזנגוף) שרר מצב־רוח
מדוכא. שחקני הפינג־פונג לא עלזו, כרגיל.
הבדיחות הגסות הרגילות היו פחות מצחיקות.

ד״ר עמנוא
טעות ביו

להם בפה מלא עוד בהודו, א
זאת.״

עדה שונה מכד האחו
ושלחו אותן מלבד למוסדות ה
והבריטית ולג׳ואהרלאל נהרו
דרישתם להחזרה. הרגשתם כ
כל יסוד. מקרה הילד שקופו

לא היתר, זאת הפעם הראשונה, משך 42
ימי המרד, שלבם של המורדים נפל. אולם מ עולם
לא היתד, התמוטטות פנימית זו כה הח לטית.
בפעמים קודמות נשאר ניצוץ של אופ טימיות,
אמונה אינסטינקטיבית שבסופו של
דבר יקרה משהו שיציל את המצב, יתגלה נשק
חדש שיזעזע את ״אנשי המלך״ .אולם הפעם
לא שררו שום אשליות. כחיילים שירו את כל
כדוריד,ם ונשארו מנותקים, חסרי תחמושת,
חיכו הימאים לכניעתם הודאית, כשרק שתי
נחמות בלבם: ההכרה כי עמדו במאבק כגב רים׳
והתקור, שהאויב לא יכריח אותם ״להיכנע
ככלבים״,אלא יכתיב להם תנאים של כבוד.
שהרי גם לאויב מנוצח משאיר מנצח אדיב
את הזכות לשאת את חרבו בשבי.
החרד החדה. כשם שעכברי־היבשה הר גילים
לא הבינו את משמעות הסעיפים הפור מליים
שבגללם פרץ המרד, למראית עין, כך
לא הבינו בדיוק את גיווני הניסוח שהפך את
הצעת־הפשרה להצעת־כניעה. ההבדל הקטן היה
נעוץ בפרט של ניסוח. הצעת הימאים הי תר
: ,הבטחה מפורשת להחזרת כל הימאים,
כולל דברי המרד שגויסו לצבא, לא ניות.
הצעת הכניעה שנתקבלה על־ידי הכינוס:
הבטחה להחזרת כל הימאים, ללא הבטחה מפו רשת
כי אמנם ישוחררו המגויסים.

קכוצת ילדי עולים הודיים

הבטחה לעתיד

1רוצים לצאת?

צעירים הודים יוצאים משיכוניהם לעבודה
תרבות אסיאתית עתיקה

תחלה כארבעה עד חמישה
להודו, שניצלו את החת־נהלו
ביניהם תעמולה, עד
3משפחות, שוב עלן לציין,
יו יותר קשים מאשר הוגד

רל סבנגר
ראטית

ממה שתארו לעצמם למרות

תופעה מעציבה של ביורוקרטיה כללית ולא מכוונת נגדם
במיוחד.
אף על־פי־כן, החליטה הסוכנות היהודית, למרות שאין כל
סיבה מוסרית ובודאי לא חוקית לכך, להחזיר את אלה
שיעמדו על זאת, להודו.
אני כשלעצמי, כידידה הנאמן והותיק של העדה ההודית,
מאד מצטער על מה שקרה ומנסה בכל כוחי הן להבין אותם
והן לעזור להם. ארשה לעצמי אפילו להגיד, כי הסוכנות
לא עשתה את הכל שאפשר היה לעשות: כי העדה הזאת
י היא שונה מכל עדת עולים אחרת. אין הם מוצאים בבואם
הנה חוג של יוצאי אותה גולה הותיקים בארץ ומתענינים
בהם. חינוכם להשקפה מעמדית ובוז לעבודה גופנית שבא
להם במשך דורות קשה לשנות בן־יום.
דעתי היתד, כי יש לנהוג אתם אחרת מאשר עם עולים
אחרים בשל הסיבות האלה ועוד בגלל ערכם המיוחד עבורנו :
תכונותיהם האישיות הטובות והקשר שהם עלולים ליצור
בעתיד בין ישראל והודו — דבר שמבחינה מדינית חשוב
לנו מאד. היה צריך להקל עליהם את קליטתם, לסדר אותם
במקצועות לפי בקשתם — עד כמה שהתנאים מרשים זאת.
אין לדחות את סידורם בגלל אי־ידיעת השפה — יש ביניהם
בעלי־מלאכה מצוינים שיוכלו לתקן סיר חשמלי גם אם לא

ישוחחו אתו עברית•
עוד אני תקווה, ויש לי יסוד לקוות זאת, כי •בהשתדלות
הדדית אפשר יהיר, לשכנע את רוב המשפחות להשאר בארץ.
יהיה דרוש לזה רצון משני הצדדים. רצון מצד העולים
להשתנות, והבנת הסוכנות כי מקרה מיוחד קיים פה. חבל
לנו מאד, להפסיד אלמנט יקר של יהודים ששמרו על יהדותם
בתנאים הקשים ביותר, מנותקים, ומוקפים תרבות זרה וע צומה.
אנו חייבים להשתדל, כי לא ילך לאיבוד גרעין אנשים,
שיוסיף להווי הנוצר פה, טון יקר של תרבות אסיאתית
עתיקה.״

״טענותיהם, שהעלון בכתב
ימיים גם לצירות האמריקאית
ין בהן אחת שמצדיקה את
יימת הפליה לגבם, משוללת
ולים סרבה לטפל בו, היא

במד
היה זה בלי ספק הויתור המכאיב ביותר.
אמר ימאי :״אני מרגיש כאילו בגדתי בנמרדד
>אשל) .הענישו אותו מפני שנשא את דברי
שלי, והנד, אני חוזר מבלי שיובטח כי יחזור...״
היה זה נצחון של ההגיון הקר על הרגש
הלוהט. נצחון במאבק שהתנהל לא רק בקרב
600 השובתים, אלא קודם כל בקרבו של איש
אחד: אייק. עוד לפני שבוע אמר: לא אחזור
לים לעולם בלעדי נמרוד. אולם גם הוא הבין
שרגש אישי, יהיה אציל כאשר יהיה, אסור ש יפגע
בציבור כולו. גישתו זו ניצחה•.
הפרט הזה הכאיב לא רק מבחינת הרגש.
למעשה הסכימו הימאים להשלים עם העובדה
שגם להבא תרחף מעל לראשם חרב חדה שת־תיז
כל ראש אשר יורם יתר על המידה. שהרי
כל ימאי אחר שטרם שרת שנתיים בצה״ל עלול
להיות מגויים בכל יום, כשההסן תדרות וחברת
שוהם תחלטנה ששוב אינו חיוני לקיום הצי
המסחרי הישראלי.
התנאי היחיד שנתקבל על־ידי ההסתדרות
לא כלל ויתור מעשי, אף כי יש בו הודאה
אילמת בצדקת אחת מטענות הימאים. כי כאשר
הסכימה ההסתדרות להבטיח כי כל השוב תים
יחזרו לעבודה הודתה כי רוב ה״מתנד־בים״
אינם אנשים הראויים להוסיף ולשרת
בים, או שאפשר להפקיד בידיהם את האניות
היקרות לאורך ימים. החזרת כל הימאים,
ללא דיחוי יתר, אפשרית רק אם רוב רובם
של המתנדבים (פרט לימאים הוותיקים שעלו
על האניות המושבתות בהאמינם כי הימאים
שגו בשביתתם) ירדו בשקט מן האניות אשר
עלו עליהן תוך תרועות־חצוצרה כה מפארות.
אולם כל השיקולים האלה לא המתיקו את
הגלולה המרה. לא היה בל מקונ^ להשלייד.
עצמית: השביתה נשברה. איש לא האשים את
המנהיגים, אף כי רבים (וביניהם גם אייה)
סברו כי נעשו שגיאות טכסיסיות חמורות.
אך על פרט אחד התחלקו הדעות. חלק אחד
של המורדים סבר כי צדק הקצין שאמר :״עכ שיו
המצב יהיה רע שבעתיים ...הם ראו כי
כל מאמצינו לא יכלו למגר את המנגנון, ועכ שיו
יהיו חופשיים לחנוק אותנו כאוות נפ שם.״
ואילו המחנה השני צידד עם בן־שיחה׳
שאמר את ההיפך :״המצב השתנה מן הקצה
אל הקצה. הסרנו את המסווה מעל פרצופם
של שוהם ועבדיו בהסתדרות. מעתה לא יתנו
להם לגרום למרד שני. אבל אם שוב יתיחסו
אלינו כאל כלבים, נקום שנית, ואז נהיה למודי
נסיון, מסוגלים לתת מלכתחילה למאבק כולי
את האופי המתאים...״

פושעי מלחמה
עין תחת עין
ג׳וסף גולדין, טייס אמריקאי, שנתעווד
בהתקפת אויר על עיירה אוסטרית במארס
.1945 היה אחד ממאות הצירים בכינוס עו למי
של חיילים משוחררים ברומא, שייצג
כ־ 30 מיליון חיילים משוחררים מ־ 19 אר צות
ושדן בדרכי השמירה על השלום.
בוועידה נפגש הטייס עם סופר עתון אוס טרי
וביקש לעזור. לו במציאת האדם שקלע
אליו את הירייה שגזלה את כוח ראייתו.
רצונו של גולדין היה להיפגש עם החייל
ולהודיע לו כי סלח לו על מעשהו, לבקש
את סליחתו על פצצות מטוסו שהיו עלולות
לממא גם אותו.
כאשר השיחה התפרסמה בעתון האוסטרי
פנה למערכת חייל משוחרר גרמני שהציע
לתום את אחת מעיניו הבריאות שמא יצליח
להחזיר בכך את כוח ראייתו של הטייס
האמריקאי ואז יוסן לראות את העיירה
שהחריב והשמיד ב־ 1945 ואת החורבן ש גרמה
מלחמה, בה לא רצר, איש.
כאשר נתבקש איגוד החיילים המשוחרים
בישראל לפרסם מעשה זה במידה רבה ביותר
היתד, תשובתו שלילית. הנמקתו :״בתנאים
רגילים יש במעשה זה תוכן אנושי עמוק...
אך בינינו לבין חיילי היטלר אינם מבדילים
יחסי מלחמה רגילים, אלא דבר מד, מחריד
יותר ומזעזע יותר ...נחלי דם של ששה
מיליוני אחינו ואחיותינו ..דין חיילי היטלר
אינו בעינינו כדין לוחמים לשעבר.״
.מזכיר האיגוד הישראלי :״אותו חייל גר מני
המוכן להקריב את עינו הבריאה...
הוא וחבריו ראו בעיניהם אלה משך שש
שנים רצופות את הזוועה הגדולה ביותר
שהיתר, אי־פעם בעולם.״
המשק העניו לא עברבשקט

מטבח ב שי כון כאר־שכע
מקרה מיוחד

כאשר הקרן הקיימת לישראל ערכה
לאליעזר זיגפריד הופיין, יושב ראש מועצת
הבנק הלאומי, מסיבת כבוד במועדון המסחרי
והתעשייתי לרגל הרשמתו ה־ 120 בספר הזהב
הודיע חתן המסיבה לעיתונאים, כי הוזמנו
שטרות כסף ישראליים חדשים ובקרוב יוח לפו
השטרות הישנים בחדשים.
העיתונות לא ייחסה חשיבות מיוחדת למ אורע,
לא הבליטה אותו במיוחד לתגובה

אחרת זכה בבורסות הכספים בחו״ל: רבבות
לירות מוברחות הוצעו למכירה.
בעלי הלירות הישראליות חששו לערך
כספם, עקב החלפת השטרות, השתדלו לה־פטר
ממנו בכל מחיר. התוצאה: נפילת מחיר
הל״י בציריך לשני פרנקים (השער הרשמי :
12 פרנקים) ,בתל־אביב ל־ 40 סנטים (השער
הרשמי 280 :סנטים).
סוחרי הבורסה חכמו ממשברים כספיים
בארצות מוצאם, חששו מהקפאת כספיהם, או
החרמתם החלקית.
לא הבהיר: חוסר הצהרה רשמית, שהיתר,
צריכה להרגיע את דעת הקהל. הודה שר האו צר,
אליעזר קפלן, בהזכירו את העניין בכנ סת:
החלטנו לתת לעניין לעבור בשקט.

השוק השחור
אולש נקניק חמורי
בירכתי שכונת־התקוה, בצד כביש ירוש לים,
היתד. ההרגשה מזה זמן מה, שמבצע
חשאי נערך מדי פעם מאחורי המזבלה של
מקוד,־ישראל, מעבר לפסי הרכבת הישנים.
אלא שאיש לא טרח לצאת למקום.
באחד מימי השבוע, בשעות הבוקר, חצה
אלמוני את השדה הפתוח, כשלפתע סנוורו
אותו קרני שמש חזקות שחזרו מהקרקע לא חד
שפגעו במתכת מבריקה. הוא סכך על
מצחו בידו: מרחוק הבחין בערימה מוזרה
של גרזן, סכינים, אקדח ומספר כדורים. ה תמונה
עוררה בו התרגשות ואסוציאציה מיידית
של מסתננים.
הוא החל רץ. בדרכו נתקל בשיחים שהכ־שילוהו.
כשהתרומם, התבונן לצדדיו, מאחורי
המזבלה נראו לעיניו מספר אנשים שעסקו
בעיסוק משונה. הוא המשיך לרוץ עד אשר
הגיע אל הטלפון הקרוב. חייג : 4444״מצאתי
נשק ליד מקוה־ישראל,״ הודיע למשטרה,
״בואו מיד.״
ריח מוזר עלה באפם של השוטרים כש התקרבו
למקום. מאחורי המזבלה נתגלה לעיניהם
מחזה שהרתיח את דמם: סוס, פרדה
וחמור שחוטים התבוססו בשלולית של ־דם
טרי. לידם, רגליו טבולות בדם, עמד חמור
תוהה, שטרם הספיק לד,שחט.
ששר, אנשים נעצרו במקום. כשנערך מסדר
הזיהוי במשטרה, זוהה אחד מהם, על־ידי
המודיע למשטרה, כשוחט מקצועי, מוכר לו.
אמר אחד השוטרים :״אילו לא היינו תופ סים
אותם היום, היינו אוכלים מחר גולאש
נקניק חמורי באחת ממסעדות תל־אביב.״

בתי סוהר
אחדים אד חפים
לפני כמה שבועות פנה אחד האסירים אל
שמואל יוגב, מנהל בית־הסוהר ביפו, ביקש
ממנו לאפשר לו לעבוד ולהרויח כמה לירות
למען יהיה לו ממה לחיות בתום תקופת מא סרו.
יוגב הסתכל מבעד לחלון המסורג של
משרדו, מהקומה השניה של בית־הסוהר, הר הר
בפרשתו של אותו אסיר. היתד, זאת פרשה
מיוחדת במינה: האיש היה נשוי לאשר,
חולה אנוש במחלת הסרטן. הרופא אמר לו
שתחיה רק כמה חודשים, והצורך להנעים
לה את חודשי חייה האחרונים הפך תוכן
חייו. הוא עסק בגניבות, קנה לאשתו פרווה
ובגדים יקרים, השתדל להביא אור לתוך
חייה• הדבר הוביל אותו לבית־הסוהר. התו צאה
היתר, שהאשה הופיעה בבית־הסוהר,
דרשה ממנו גט.
כשהרהר המנהל גבר,־הקומה ועדין־ההליכות
בטרגדיה זו, הראויה לעטו של או. ד,נרי, עלה
בו רעיון. הוא פנה אל אברהם כרמי, מרכז
לשכות העבודה הכלליות, בהצעה: לאפשר
לאסירים, שנידונו לתקופות מאסר עד שנ תיים׳
לעבוד במפעלים אזרחיים, להתמחות
במקצועות בהם •חסרות ידיים עובדות. כרמי
התייחס לעניין בסבר פנים יפות ביותר, הב טיח
שהאסירים אשר ייקלטו בעבודה יוכלו
לד,שאר בה גם אחר שחרורם מבית־הסוהר.
השמועה כי עתידים הם לצאת בשעות היום
לאור העולם, לעבוד ולהשתכר עברה חיש
מהר מתא לתא, שימשה נושא מרכזי לשיחות
מתחת לשככת האוכל בחצר בית־הסוהר. לאסירים
נראתה כפתח לישועה: כיום הם מת נוונים
מחוסר מעשה, צפופים בתאיהם (שנו עדו
לקלוט 215 איש, אך כבר קלטו למעלה
מ־.)400
אולם חיש מהר נתברר שיש עוקץ בכל
העניין. אמנם הסכימו המעבידים לשלם את
המשכורת ההוגנת, גם לבטח את האסירים־
הפועלים מפני תאונות* .אולם לפי פקודת
בתי־הסוהר המנדטורית (משנת ) 1946 אי־אפ־שר
לשלוח אסירים לעבודת חוץ, שהיא מו תרת
כשלעצמה, אלא תחת ליווי סוהרים,
* אסירים העובדים בתחומי בית־הסוהר
אינם מבוטתיס. במקרה של תאונה בעבודה
אין איש אחראי לתשלום פיצויים.

מס הכנסה

שונות^ ־

ןרי

1א !ף הס ז י11

ולבית־הסוהר אין די סוהרים כדי ללוות את
האסירים למקומות העבודה.לכאורה נראה שהעניין פשוט למדי. בית־הסוהר
יגבה את שכר העבודה של האסירים,
מכה ממנו את הוצאות השמירה והליווי, יח לק
את היתרה לשני חלקים — מחצית לאו צר,
תרומה לכלכלת האסיר ושיכונו׳ ,ומחצית
לאסיר עצמו, שיקבל את הסכום בצאתו לחפ־שי.
אולם הדבר הפשוט למראית עין אינו
פשוט כלל במנגנון. ממשלתי. טען האוצר :
אין בית־הסוהר רשאי לגבות כספים. אלא
כל השכר חייב להגיע לקופת האוצר. ואם
דרוש לבית־הסוהר מספר נוסף של סוהרים,
עליו לדרוש תקן חדש, לקבל אישור בדרך
הרגילה. התוצאה: מזה כמה שבועות, מאז
נעשו הסידורים עם לשכות העבודה, אין
הדבר יוצא לפועל.
הסעיף הנשכח. גם מנהל בית־הסוהר
יודע שכל עניין השמירה מיותר לחלוטין.
אסיר השפוט לתקופה של כמה חודשים לא
יסכן את עתידו לשם בריחה חסרת־סיכויים.
עוד לא קרה שאסיר שברח לא נתפס שנית
כעבור זמן מועט. בריחה ממאסר מזכה אותו
.בתקופת מאסר נוספת בתנאים רעים יותר.
אולם החוק מרשה יציאה לעבודה ללא ליווי
רק לאסירים שנשפטו לשלושה חודשים ומטה׳
ותיקון החוק ידרוש זמן גם במקרה הטוב
ביותר.
בלבו של רם סולומון, שנתמנה זה עתה
לנציב בתי־הסוהר, עלה רעיון להשתמש בס עיף
הישן של החוק, המאפשר השכרת שוט רים
בתשלום (למשל לצורך שמירה על חתו נה׳
מסיבה ובטחון אישי) .אולם סעיף זה
נשכח׳ ולא השתמשו בו מאז שנים.
כמוצא יחיד נשאר׳ איפוא, לחכות שהמ כונה
הכבדה של הביורוקרטיה הממשלתית
תטחן את הבעייה, תמצא •פתרון לבעייה ה פשוטה
שהיא כה מסובכת. בינתיים מחכים
האסירים שמפאת חוסר תקציב נאלצים רבים
מהם להסתובב בבית־הסוהר בבגדיהם ובנע־ליהם
הפרטיים, ואחדים מהם אף מתהלכים
יחפים.

פשעים
ח שיבו תו ש ד נג;יון
שלוש נקישות בדלת העירו את סמל המש טרה
ציון דאבאני, איש מדור מניעת הפש עים•
הוא קפץ למכנסיו ופתח את הדלת
לצעיר נרגש שסיפר כי לפני חצי שעה,
בשתיים אחרי חצות הרגיש ברעש של מכו נית
ליד ביתו במנשיה ובהציצו מבעד לחלונו
ראה כי נהג המכונית הוא דוד כהן, צעיר
תל־אביבי ידוע. הוא ראה גם מספר אלמונים
במכונית והיה מוכן להישבע שראה אף
עז בתוך המכונית.

י ומשקאות

ד ואד במלים ורכבות

ד ואר בסלים ורכבות

נטח יז

י. שרכדת
שיקום !
חיילים

מס מיתרות

||1ן מששדה1
וסעד

במד ־ נ ר,
דאבאני החליט להתחקות אחרי העניין,
התלבש, הזעיק את חברו לעבודה, הסמל
אלבלה, ושניהם יצאו במכונית משטרה בעלת
מספר אזרחי לתור את העיר הרדומה.
תחילה. הסתובבו במנשיה, אך העלו חרס.
כאשר נסעו לאחר־מכן לאורך רחוב מרמורק
ראו את דוד כהן מהלך להבימה. הם עצרו
את המכונית והעלו את הצעיר עליה. כהן
סיפר כי הלך לחבר שהבטיח לקחתו לע בודה
וגם שאלת הסמל דאבאני :״אולי ידוע
לך משהו על מכונית נושאת עז?״ לא הביאה
אותו במבוכה והוא המשיך לתאר את ידי דו
הטוב שמצא לו עבודה.
בתחנת המשטרה קרבו אליו שני הסמלים,
החלו מרחרחים סביבו. כהן התחיל מגמגם
וסיפורו נעשה חיוור. לפתע הכריז דאבאני :
״אין כל ספק שכהן ביקר הלילה בדיר־עזים !
בגדיו ממש מסריחים.״
חיפוש שטחי בשרווליו המכופלים של כהן
העלה גם קצת זבל עזים. כהן הודה בכל
פרשת הלילה. הוא יצא עם חברים מספר,
הניע מכונית פרטית, נסע לשכונת מכבי,
פרץ לדיר של עזים, הוציא עז אחת. הוא וח בריו
נטשו את המבצע כאשר הרגישו כי
עוקבים אחריהם.
שני הסמלים הובלו על־ידי כהן לחורבה
בשכונת מנשיה בה נמצאה המכונית נושאת
העז, אחר יצאו לאסור את האחים יצחק וי הושע
סיטון, שותפו למבצע.
שני האחים סעדו פת שחרית והופתעו מה ביקור
הבלתי צפוי. הסמליכו חיכו בסבלנות
לסיום הארוחה ולקחו, לאחר־מכן, את שני
האחים לתא־המעצר. האחים מייד החלו מחר פים
את דוד המלוכלך :״אמרנו לך להתרחץ
אחרי שנשאת את העז. אך, אתה, מעולם לא
אהבת להתרחץ!״

רוחו הרעה ש ד הסוכן
כשירד לייבוש בורנשטיין, תייר יהודי מ איטליה,
מהאניה שעגנה בנמל חיפה, קיבלה
את פניו משלחת מטעם משטרת הנמל. המש טרה
גילתה בין מטלטליו 7000 דולארים
מזוייפים. הוא נאסר ושוחרר בערבות עד לבי רור
משפטו. בינתיים, הגיע לייבוש למסקנה
שכל העניין אינו מוסיף לו כבוד. הוא החליט
שבמקום לתייר בין כבישי תל־אביב, ירוש לים
והגליל, ישכח מכל הענין וישכיח אותו
מתיקיית בית־המשפט המחוזי על־ידי הסתל קות
מוקדמת מהארץ. כיצד עושים את זה?
מכרים הציעו לו לנסות את מזלו אצל
סוכן הנסיעות הותיק שטיינברג. הסוכן הש תתף
בצערו של התייר על כל העניין הקורה

גם במשפחות ההגונות ביותר. הוא עשה
למענו דבר פעוט ביותר: מחק את שם אחד
מלקוחותיו, מטופס ה־נ 2של משרד האוצר,
אשר הקציב לאותו לקוח דמי־נסיעה לכר טיס
טיסה, רשם תחתיו את לייבוש בולנ־שטיין.
ימים
מספר לאחר מכן ישב בורנשטיין על
כורסתו בתוך קונסטליישן שעמד לצאת ל אירופה.
כשארבעת מדחפי האוירון החלו
מטרטרים היתד, הרגשתו העצמית של ליי בוש
בטוחה למדי. אך לפתע עלו על האוי־רון
שעמד להמריא שוטרי משטרת הגבולות,
שהסבירו לו כי עליו להופיע בבית־המשפט,
בכל זאת.
״רוח רעה נכנסה בי,״ אמר סוכן הנסיעות
שטיינברג לקצין החקירות במשטרה, כשהו דה
בזיוף. לעומתו טען בורנשטיין :״אין
זה הוגן להתאנות כך לשטיינברג, שאינו
אלא אדם ישר. הוא לקח רק 30 לירות
נוספות על מחיר כרטיס הטיסה, כדמי טיר־חה.״
התוצאה הוודאית: לבית הדין המחוזי
בתל־אביב נתוסף תיק חדש שסעיף ההאש מה
בו, הוא ,׳זיוף מסמך רשמי״ ,העלול
לזכות בעשר שנות ריצוי בבית־הכלא.

״למת התחתנת ע \נ ב ״
״מה לעשות?״ שאלה הלנה הירש בת ה־,35 קצרת־קומה, דקת־גיזרה, שחורה ולבושת
חליפה חומה. פניה היו עשויים בקפדנות
נשיית, היא היתה לבושה בטעם טוב :״זה
המזל שלי. התחתנתי אתו אחר שהוא רימה
אותי. סיפר לי שהוא עובד במאפיה ורוצה
להסתדר בחיים עם אשד, כמוני.״
הלנה עמדה על המדרכה, מול שער בית
משפט־השלום בתל־אביב• מבעד לסורגי הח לון
הקטן של בית־הסוהר הנע של משטרת
יפו, נשקף ראשו של בעלה לשעבר, מיודעם
של כל שוטרי המחלקות הפליליות במדינה
כולה. הוא ידוע לפי ארבעת שמותיו, שלום
ויינשטוק, שלום ברוך, אליעזר שלום ושלום
בן־שמואל ושלוש תעודות הזהות שהוא נושא
בכיסו בקביעות.
בשנשאה לו הלנה לאשה, היה כבר שלום
אחר שלוש שנות ותק בבית־הסוהר של ממ שלת
המנדט. כל מה שהלנה, אם לילדה בת
שמונה מנשואיה הראשונים, ידעה עליו אז,
היה שכשלוש שנים לפני־כן הגיע ארצה עם
הצבא הפולני ושבזמן המלחמה היה חייל
בצבא האדום• אותה שעה חיפשו אותו חצי
תריסר ממשטרות אירופה בעוון תריסר עבי רות
כייסות.
הלנה, שקיבלה זמן קצר לפני נש ואיה שי
חיכית
1הענקות
מזרן

כון בן שלושה חדרים ברמלה, עברה אליו
עם בתה ובעלה החדש. עד מהרה נוכחה לדעת
שלא בחרה יפה .״בעלי היה חולה רוח,״ מס פרת
הלנה. הוא היה מתעורר בלילות, כתו צאה
מחלומות חולניים, בשאגות פראיות,
מדבר אתה בלשון העולם התחתון, מכה
אותה ואף את בתה הקטנה. כשהיה חוזר
הביתה, לעתים שהלכו ונעשו רחוקות יותר
ויותר, היה שתוי עד כדי התפרעות. מקים
סקנדלים ומכה. כחודשיים לאחר נשואיה׳,
נסתבר להלנה, שחשבה עד כה שנישאה לאו־פה,
שבעלה איננו אלא כייס מקצועי. אחד
ממכריה, שהיה קצין משטרה, פגשה ברחוב.
״טפשה שכמותך,״ אמר לה ,״למה התחתנת
עם גנב?״
אותו זמן ישב שלום בבית־הסוהר וחיכה
לאשתו, כדי שתשחרר אותו בערבות עד
למשפט. עד אז הספיקה המשטרה לפתוח נגדו
ארבעה תיקי כייסות .״מקצועי הוא ההז דמנות,״
אמר לשוטר שהכניסו לתא בית־הסוהר
,״וקרבני הוא קורבן ההזדמנות.״
שלום היה מוכר לרוב שוטרי תל־אביב וי פו
כשחצן לבוש־הדר ומצוחצח, מעורה בחיי
העולם התחתון של ארבע הערים, גנב מועד
שאין לו תקנה. בבית־הסוהר ביפו היה גי בורם
של האסירים, שהתרגלו לנוכחותו בי ניהם,
שנעשתה שכיחה משנה לשנה. נוסף
לכך העריצוהו בגלל הקשרים המצויינים שהיו
לו עם אנשים מבחוץ, שהצליחו לחדור לבין
כתלי בית־הסוהר, מפעם לפעם, להעביר לו
מטעמים כתרנגולות צלויות.
לא יי תכן במאה אחוז. כאשר נתפש
לאחר ביצוע גניבה בשווי עשרת אלפים לי רות
בבית מסחר לסדינים ולבנים ביפו, הובא
לפני השופט שלום קסאן, בבית־המשפט המ חוזי,
כשידידו מוישה׳לה הזקן, מסנגר עליו
לפני השופט. מוישה׳לה הפך אחר חמשים
שנה בארץ, לידידם של כל האסירים. הוא
מבלה את עיתותיו בבתי־הסוהר, מחליף לא־סרים
ספרים ודואג לצרכיהם בחוץ. אמר לו
השופט קסאן :״מויש׳לה, אתה מאמין שתוכל
להחזיר את הטיפוס הזה למוטב?״
ענה מוישה׳לה :״הוא נשבע לי לפני ש נכנסנו
לאולם בית־המשפט, שיהיה בן־אדם,
מעתה והלאה, אבל אני שמכיר אותו חושב
שהדבר לא יתכן במאה אחוז.״
שלום שוחרר בערבות להתנהגות טובה.
ההתנהגות ארכה פחות משבועיים. הפעם נת פס
שלום בן־שמואל, כשהוא נוטל את ארנקה
של אחת הגברות שישבה בשולחן הסמוך לש לו
באחד מבתי־הקפה התל־אביביים.
מאז חיכו לו חבריו לתא, בתאריכים קבו עים
ולעתים גם בשעות קבועות .״עוד מעט
יבוא שלומ׳קה,״ היו אומרים .״הוא לא יוכל
להתאפק עוד הרבה זמן.״ ושלום, שהיה משתחרר
ונכלא לסירוגין, שיפר את שיטותיו

.//העולם הזה״ מס׳ 739

בינתיים חיפש דרך כיצד לדחות את מש פטיו.
אחד מחבריו, סבל נמל, מכרו עוד
מימי עסקים משותפים בחוץ־לארץ, היה בא
לבקרו בעת ההפסקות בבית־המשפט, ולעתים
היה מביא לו בקבוק וודקה, שהיה גומעו
בלגימה אחת, מקים שערוריות באולמי־הדין,
מכה שוטרים ועושה שמח. עד מהרה הגיע
למסקנה, שאין כדחייה ממושכת של משפט,
להקלת חומרת העונש. שהרי ברבות הזמן,
מאבדת האשמה את אקטואליותה. לשם כך
היה לעתים קרובות מופיע נוכח השופט כש פניו
נפוחים ואדומים כסלק בשל.
בינתיים, הצליחה הלנה להשיג גט גירו שין,
תמורת תשלום של מאתים לירות שהוא
דרש ממנה. היא מסרה את דירתה בת שלושת
החדרים ברמלה ובדמי המפתח שקיבלה הצ ליחה
להשיג את הסכמתו לגירושין. היא השיגה
לעצמה חדר ביפו, החלה עובדת בקופת־חולים
כאחות. לעת ערב, בדרכה מעבודתה
הביתה, עברה לעתים באחת הסימטות ביפו.
מתוך סקרנות הציצה לבית המרזח המזרחי,
שהיה גדוש אנשי העולם התחתון. כשנתקלו
עיניה בבעלה לשעבר נכנסה, השפיעה עליו
בדברים שיעזוב את משחקי השש־בש ר,הזר־דיים,
את חברתן של הנשים המפוקפקות וי צא
אתה מהמקום. לפעמים נעתר לבקשותיה.
הוא ידע את חולשתה אליו, ניצל אותה תמיד
למתן ערבויות ולהבאת מצרכים לבתי־הסוהר.
״עוד לא ג מר תי א תו :״ כששוחרר
לאחרונה מאחד ממאסריו, עלה על אחד האו טובוסים
העירוניים, בשעות הדוחק של אחר-
הצהרים, הצטופף בין עשרות העומדים, כש לפתע
ביצבץ ארנק מכיסו האחורי של אחד
הנוסעים. שלום העביר את הארנק לכיס מעי לו,
משך בחוט הפעמון, קפץ על המדרכה
בתחנה הקרובה. הפעם היה מזלו רע מתמיד.
עורך־הדין נתן קנת, סגן פרקליט המ חוז,
שטיפל בתיקיו מזה חודשים, התבונן
במעשהו, ירד אחריו בתחנה, הציע לו להצ טרף
אליו לתחנת המשטרה. כשברח, צעק
לעומתו :״זה לא ישתלם לך, בין כה וכה
יתפסו אותך.״ למחרת היום נתפס שלום.
גם הפעם שיחררה אותו הלנה בערבות.
אלא שהציגה תנאי. ברגע שיעזוב את תל-
אביב, תבוטל הערבות, ייאסר על־ידי המשט רה.
מובן ששלום, שהסכים לערבות ללא
תנאי, החליט דוקא בנקודה זו לעזוב, לא בל בד
את תל־אביב, אלא לצאת לחוץ־לארץ. באמ צעות
קשריו בחיפה, הצליח להבטיח לעצמו
מקום באחת האניות הזרות שעגנו בנמל, הציג
את עצמו לפני רב־החובל כרקדן, הבטיח לש עשע
את הנוסעים בים. שעות מספר לפני
עלייתו לאניה, נתפס על־ידי המשטרה, כש בכיסו
נמצאות 500 לירות גנובות.
לפני כשבועיים הובא שלום לדין לפני ד״ר
יצחק אבינל, על־ידי התובע סהר. הוא עיווה
את פניו בלעג מול פני השופט, מיהר להס תיר
את לשונו המשורבבת, כשהרים השופט
את ראשו המורכן מעל התיק הפרוש לפניו.
האשמותיו האחרונות: הכאת שוטר ושוט טות
(שהיא עבירה מספקת לגבי שלום) .הוא
נתפס בשעות הלילה המאוחרות משוטט ״במ סיבות
חשודות״ .פניו אורו משמחה כשהק ריא
השופט את פסק הדין: חודשיים מאסר
עבור כל אחת מהעבירות.

דרכי חיים
״באמת ה״ת מחה!יעל
מיטתה,

בחדר

צפוף

בבניין

הגובל

עם שטח ההפקר מול שער יפו, ירושלים,
ישבה שרה חזן, בת ה־ ,22 קטנה וחלשה,
יוצאת קזבלנקה, שהיתר, מתה ביום הקודם.
סביבה התרוצצו ילדיה, דוד 5סבה ()3
שלא הצליחו לתפוס, כיצד זה אמם, שאתמול
.מתה, מתנועעת היום. ציון, בן עשרת החד שים,
ושינק בשדה לא התעניין בהתרגשות
הבית, מצא, כי חלב אמו חם, לא השתנה כלל.
שרה בקרה אצל משפחת בעלה במחנה
העולים שבמקור חיים בגבולה הדרומי של
ירושלים, עלתה לאחר מכן על אוטובוס
מם׳ 6לחזור העירה לבדוק את עיניה הכו אבות
בקופת־חולים. באוטובוס הרגישה עייפות
מוזרה, קשה היה לה לדבר וכשראתה
מרחוק את מגדל ינזקא עצמה עיניה ונשענה
על גבר שישב לצדה.
כשהתעוררה שוב מסטירת לחי ודקירת
מחט בחזה, לא ידעה עדיין כי היתר, בעולם
הבא והפכה בזד, לאחת הדמויות הנצחיות
של אגדות המין האנושי על מתים שקמו
לתחיה. אפילו לאיחוליו של הרופא התורני
במגן דוד אדום, כי היה לה מזל ושהיתד,

את מות שרה חזן ופקד על העברתה לחדר
המתים, לפני שנהג האמבולנס החזירה אליו
בבהלה בציינו כי היא חייה.

שני בעדי דאשה אחת
רחל ויעקב היו ידידים מילדות. הם גדלו
יחד בעיירה שבפולניה. אם כי רבים סברו
שהשניים יהוו זוג למופת, נפרדו דרכיהם
כשהגיעו שניהם לפרקם. כשהכירה רחל את
חיים קירשנבוים, נתארשה לו עד מהרה,
זנחה את ידיד נעוריה והיתד, לחיים לאשה.
חיי המשפחה המאושרים, בעיירה, לא אר כו.
בשלהי שנת 1939 התקדמו הצבאות ה גרמניים
אל שערי העיירה. רבים מתושביה
היהודיים• נמלטו. בין שיירת הפליטים ש־שרכה
דרכה בערבות רוסיה הלבנה, נמצאו
רחל וחיים שמצאו מקלט באחד מכפרי היע רות.
לאחר שבועות אחדים, כשבאחד הימים
לא חזר חיים ממסעו אל העיר הקרובה, הו דיעו
שקירשנבוים נאסר על־ידי המשטרה ה סובייטית
לאחר שנסתבך בגנבה.
בינתיים נתחלפו היוצרות. עיירתה הפול
שרה
חזן, המתה־החיה
באמת

כבר קרה, השיבה רק בחיוך קל מחוסר־הבנה.
אחר
כמה כוסיות קוניאק ורום ולאחר
שסיפקה את סקרנות המשטרה שבאה לחקור
את מקרה המוות הלכה הביתה, הפתיעה
את שכנתה שרה כהן בהצהרה משונה :
״הייתי מתה עכשיו השכנה שחששה ללקוי
רציני בשכלה של שרה חזן, ושקראה לבעלה,
לא הצליחה להוציא מפי שרה הודעה אח רת
:״באמת הייתי מתה,״ חזרה ואמרה,
״כבר לקחו אותי לחדר המתים!״.
בשעה 4אחר הצהרים, לבשה את מעילה,
יצאה אל רופא העיניים, קיימה בקור שנדחה
לשש שעות בגלל מוות זמני.
מקום שם לא שככה ההתרגשות בזמן
כה קצר היה נוגן דוד אדום, שם הורכבה
על־פי דרישת משרד הבריאות ועדת חקירה,
הופסקה זמנית עבודתו של הרופא שקבע

נית של רחל שוחררה, בעוד שלכפר ששי מש
לה מקלט, נשקפה סכנת כיבוש. שוב
התרוצצה רחל בין הגבול הרוסי־פולני, הת עניינה
בגורל בעלה, אך עקבותיו נעלמו.
לפני כשנתיים מצאה רחל את עצמה ב דירתה
הפרטית שבשיכון העולים ברמלה.
היא הסתדרה בעבודה, וחשבה שכל מה שח־ ,
סר לה עתה, היא התחלה מחודשת של חיים
משפחתיים מסודרים. היא היתה עדיין אשר,
צעירה, בת .33
לימים, משחזרה לביתה, באחד הערבים,
חשה לפתע שמישהו בוחן אותה במבט עק שני,
מן המדרכה שממול, בצדו השני של
הרחוב. היא הסתובבה בחצי פנייה ימינה.
דמות הגבר היתד, מוכרה לה .״רחל !״ צעק
האיש, והחל רץ לעומתה. לרגע חשבה רחל
שכל דמה מתרוקן מעורקיה ומצטבר ברא בהתרגשות
רבה.
שה .״יעקב הפליטה
זרועותיה חיבקו את יעקב פרומר, ידיד נעו ריה.
הוא היה רווק. הוא שמר לה אימונים,
קיווה שעוד ימצאה אי־פעם.
הדרך היתד, פתוחה לנישואין. העיכוב ה יחידי
היתד, דרישת רבה של רמלה, לתעודה
שתוכיח את עגינותה של רחל. הבעייה נפ תרה
על נקלה, אחר שנמצאו שכנים טובים,
שהסכימו להשבע, במשרד הרבנות הראשית,
שרחל אלמנה עגונה כחוק.
לאחר ימים מספר, נכתב השלט על דלת
הדירה ברמלה: יעקב ורחל פרומר. חיי ה אושר
של הזוג שמצא את עצמו לאחר תלאות
ונדודים נמשכו עד אשר ביום בהיר
אחד נשמעו שלוש נקישות. על דלת הדירה.
רחל שפתחה את הדלת בחלוק־בית, נשארה
עומדת תחתה כמאובנת. מולה ניצב בעלה
חיים קירשנבוים, מאחוריה, על מיטתם שכב
בעלה יעקב פרומר .״באתי לקחת את אש תי!״
אמר הבעל חיים לבעל יעקב. פרומר
קם וכיבד את האורח הבלתי קרוי במכות
אגרוף, זיכה את ישראל במישפט ביאנדריה
הראשון בדברי ימיה, בו הנאשמת היא אשה
שנישאה לשני בעלים.
הארץ פעילות תו תכ ת
עובדי הסוכנות היהודית פעלו ללא קשר
עם השיניים (מעריב).
יצחק קישון, נהריה

״העולם הזרד מס׳ 739

ספורט כדזרגל מלחמת השמי בל־\ה
הגשמים העזים השביתו את מלאכתם של
הכדורגלנים (ושל שאר הספורטאים) .הליגות
השונות נפסקו כיון שאיצטדי הכדורגל הפכו
אגמי־מים ובמקום כדורגל אפשר היה לערוך
בהם תחרויות גאות בכדורמים ובשחיית.
הפטיר עסקן ותיק של התאחדות לכדורגל:
״כנראה שמן השמים נלחמים בנו הוא
נכח משך שלוש שנים האחרונות כיצד נפ־סקוית
הליגות בגלל סכסוכים קטנוניים בין
עסקני הספורט. ליגת 1951 זכתה להתחלה
יפה, אך ביצועה הסדיר נמנע כאשר הגש מים
הציפו את האיצטדים.
סולמות וכשר. ככל שפסקה הפעילות
בליגה האזרחית פתחו האחראים להכנת הנב חרת
הצבאית בעבודה מתוכננת להרכבת
נבחרת לקראת ארבעה משחקים עם הנבחרת
התורכית. משה (מוסטד ),פוליאקוב, מאמן
הפועל פתח־תקוה, הידוע בהתמסרותו לקבו״
צותיו, אימן את השחקנים שהתקבצו מכל
פיקודי וחילות צה״ל שקנו שביתה במחנה
צבאי המצויד באולם ובאיצטד כדורגל.
בימי גשמים למדו תיאוריה באולם ובמזג־אויר
נאה התמודדו עם קבוצות צבאיות
ואזרחיות כדי לעמוד על כוחם ויכולתם לרוץ
ולקפץ משך 90 דקות משחק.
השחקנים, חניכי אגודות ספורטאיות אזר חיות
מתנגדות, דחו את כל הניגודים ביני הם,
היו מבסוטים מהטיפול הניתן להם,
למרות שאימוניהם לא היו קלים.
אירבינג(ארבי) מונדשיין, היאנקי גבה־הקו־מה
והממשוקף היה המשפשף הראשי כיון
שהתנדב להעלות את הכושר הגופני של
תפקידם הריץ
הספורטאים. לשם הצלחת
אותם יום יום למרחקים עצומים, תלה אותם
על סולמות התעמלות שבדיים והאכילם הר בה
בשר.
היריבים לעתיד, אנשי הנבחרת הצבאית
התורכית, לא ישבו בחיבוק ידים, ערכו
משחקי מבחן. השבוע ניצחו לפני 25 אלף
אתונאים את נבחרת הצבא היווני ,0:2הוסיפו
בכך נצחון לרשימת נצחונותיהם, לאחר
שגברו לפני שבועות מספר על נבחרת צבא
לוכסמבורג הזעירה 2:5״
ארבע הפגישות חולקו שווה בשווה: פע מיים
בישראל ופעמיים בתורכיה. אם ייבש
האיצטד הרמתגני ייערך בו המשחק הראשון.
אך המשחק השני ייוחד למחנה צבאי
וכל צופיו יהיו אורחיו של הרמטכ״ל.
כדורסל שעורי ל בנו ת
לפני חודשיים התארגנו במכבי חיפה בנות
מספר כדי להקים קבוצת כדורסל. את הקבוצה
ניהל יצחק (זיזי) מחרז, שחקן הקבוצה
הבוגרת. למרות שזמנו הפנוי היה קצוב
בשל שרותו בחיל־הים, אימן את הבנות בק ביעות,
פעמיים לשבוע בשעות הערב.
עבודתו של זיזי לא היתד, לחינם. תחילה
לא ידעו הנערות ל״אחוז כדור ביד״ אך תום
חדשיים כבר שיחקו משחק קבוצתי. זיזי
מחרז החליט לבחון את אשר למדו, הזמין
את נערות הפועל, המשחקות כשנתיים לתחר
נגד קבוצתו.
על אף מזג האויר הגשום התקיים המשחק
במגרש המואר של בית־הספר הריאלי. במח צית
הראשונה החמיצו שתי הקבוצות הז דמנויות
רבות והתוצאה היתד 0:2 ,לזכות
המכבי. העיר אחד הנוכחים ז :״התוצאות
כמו בכדורגל!״ .עם התחלת המחצית השנייה
הועלה קצב המשחק ולהפתעת הכל קלעו
בנות המכבי סל נוסף, הוכיחו שהסל הראשון
לא היה מקרי.
כאשר יחס השערים היה 2:4לטובת מכבי
נותרו עוד שש דקות עד לסיומו החוקי של
המשחק. גשמי עוז שהחלו יורדים אילצו את
השופט להפסיק את התחרות, להשאיר את
התוצאות כפי שהם.

חיילי כמו כושי
ההכנה הקפדנית של הנבחרת הצבאית
לא היתד, נחלת כדורגלנים בלבד. האחראים
לאימון נבחרת הכדורסל הצבאית העמידו את
יעקב שאלתיאל, שחקן ומאמן. ותיק׳ בראש
סגל כדורסלנים מובחרים והורו אותם לא
להסתפק בתקוות בלבד, להעלות את עצמם
למבחן ממשי על המגרש. לשם כך הופיעו
בשני משחקים פומביים לאור החשמל.
בחיפה שיתק גוש נבחרת צה״ל בצירופיו
ולהטוטיו את כדורסלני הפועל הזריזים וניצ חם
, .25 : 59 בירושלים גברו על הקבוצה
המקומית החזקה בשיעור של .38:59
צעק שחקן ירושלמי :״הם משחקים כמו
הכושים מהארלם גלוב טרוטרס מועדון
כושי שמנהלו יהודי, נודד עמו סביב לעולם
ומגיש ׳קרקס של כדורסל• ).

* המתנה המושלמת מארזז״ב !

מוס־קר.
החצוצרות השמיעו כאב

סשחת

הגלוח

הנפוצה

ביזת ד

למבקרי הקונצרט הרביעי למינויים ש 7ה תזמורת
הישראלית התברר עד מהרה שה גבר
הצעיר 39 השחרחר והצנום, שעמד
זקוף־גו על הדוכן והניע את שרביטו לצלילי
תכנית שקולה ורבת עניין בתנועות קצובות
וגמישות הנו אחד המנצחים המעניינים ביותר
שביקרו בישראל בשנים האחרונות.

בעולם

10מ * 1 1£01מ £א10£
!ווו!ווו!ו!ו!ווו!ווו!וו1וווו 1וווווווווווו1ווווווווווו ! 1
מקלה -לח אוטומט־

דרושה
| אנציקלופדיה בריטניקה ( שלמה)
משנת 1951 או 1952

§ בהצעות לפנות :
1למערכת ״העו לם ה זה״ ,ת. ד ,136 .תל־אביב
עבור ״ אנציקלופדיה ״

פרטים:ע״י המפיצים המוסמכים

״גנרל

בשנת , 1940 לאחר שנקלע לפלורנץ, אי־סליה,
בקשר עם חיבור אחת מיצירותיו לפי
פואימות איטלקיות עתיקות, נתקע בה לת קופת
המלחמה. הוא זנח את פעילותו המו סיקאלית
והצטרף למחתרת. הוא הצליח לה ציל
את חייו של הסופר והצייר הנודע קרלו
לוי, על־ידי שהזהיר את לוי, תוך סיכון
עצמו, שעה קלה לפני ביקור הגיסטפו בביתו.

|| מהנדסי חשמל וקירור בע״נז

איגור מרקביץ׳ היהודי, אשר מלבד ציל־צול
שמו, לא נשאר בו הרבה שיעיד עליו
על מוצאו הרוסי, נולד בקייב בשנת 1912
ונלקח לשווייץ על־ידי בני משפחתו, מש מלאו
לו שלוש שנים. מאז ישב ישיבת קבע
בשווייץ, נפתחו לפניו במותיהן של מיטב
תזמורות אירופה, כמלחין וכמנצח. עוד בה יותו
ילד צעיר לימים, היה ברור לכל אלד,
שהתענינו בהתפתחותו, כי יהפוך מוסיקאי
רציני. גדולים כאלפרד קורטו, הפסנתרן ה צרפתי,
מורה של פנינה זלצמן( ,שהוחרם
כמשתף פעולה עם הנאצים) ,וסרגיי דיאגי־לב,
מלך הבאלט הרוסי, שימשו לו אפוט־רופסים
אמנותיים. במלאות למרקביץ׳ 15
שנה, יצאו לו מוניטין כמלחין, לאחר שחי בר
את יצירתו התזמורתית הראשונה. שלוש
שנים לאחר מכן ניצח על תזמורת הקע־צרטגבאו
באמסטרדם, אחת הטובות ביותר
באירופה.

ת ל ־ א בי ב, רח־ אחוזת ביה - 5טל> 67291 .
^ 1חברת בת של החברה הבלבלית לאי־ז ישראל מניו־יורק ג

לכצח או להלחין? באותם ימי המל חמה
נזדמן לאיגור מרקביץ׳ לשמוע לראשונה
על ארץ־ישראל שם ישנם הרבה יהודים. היה
זה לאחר שניצח על קונצרט לפני חיילי
בנות־הברית, שלאחריו נפגש עם חברי הבריגדה
היהודית. אלמלא פגישה זו ייתכן ש עוד
היום היה איגוד פוקח עינים תוהות ל שמע
השם ישראל.
האכזבה היחידה מהופעתו הראשונה עם
התזמורת הישראלית, היתד, העובדה שניתן
בה לעמוד על צד אחד בלבד מאישיותו של
מרקביץ׳ — המנצח. אף אחת מיצירותיו לא
נכללה בתכנית. אולי היה בזה סמל מסוים
למשבר שעבר עליו זה מכבר. לפני כשנתיים,
בעת ביקורו האחרון של ליאונרו ברנשטיין
בארץ, הודה ברנשטיין במסיבת עתונאים,
שהגיע לנקודת משבר, שמתוכה הסיק שעליו
לבחור באחת משתי דרכיו במוסיקה,
הלחנה או ניצוח, מאחר שאם ימשיך לעסוק
בשתיהן, יצא שכרו בהפסדו, והוא לא יצליח
להגיע אל השלמות שהיא שאיפתו של כל
אמן. ברנשטיין החליט לבחור בהלחנה, שהיא
נכס הדורות, לצמצם ככל שיוכל את תקופת
הופעתו כמנצח.
במסיבת עתונאים עם איגור מרקביץ׳ ,נס-
תכמו דבריו לתוכן דומה, אלא שהוא בחר
בניצוח, שלדעתו נותן, בימינו, אפשרויות
ופרסום רב למנצח, יותר משזוכה בהם המל חין.
המוסיקה בת־זמננו מתגלה, לדעתו, ל עתים
רחוקות בלבד, כמשהו גדול באמת,
ואילו יתרה איננו אלא נסיוני ומסמל חיפוש
צורות ודרכים חדשות. אך לרשותו של המ נצח
המודרני, כל ספרות המוסיקה העשירה
של העבר, שמחבריה הנבחרים• ,מוצרט, שו־בורט,
בטהובן ובראהמס, היו גדולים כולם.

ב־חיג *דך־ייבו ורל
זדדד דזו ד ״ דדך * ״

*ו 7בדימיודיך־ו

ד ־ ד ד׳ י ז -ידיודל

דודא בעיים.מייצרי כלי ביו! ומטבח וצעצועים מנלסטיקה

משתי היצירות המרכזיות שעליהן ניצח
איגור מרקביץ׳ בעל־פה, בלי עזרת הפרטי־טורות,
בבסחון, תנועת ידיים מרוסנות וש קט
חיצוני, שהוא נדיר ביותר בהופעתם של
מנצחים צעירים, הפתיעה את הקהל הסימ פוניה
השלישית לשוברט. היא מבוצעת לע תים
כה נדירות, עד כי נדמה כאילו אינה
ראויה להתנגן כלל, בעוד שלמעשה נתגלתה
בביצועו של מרקביץ׳ כסימפוניה רעננה,
שופעת נושאים ולחנים מרנינים, שהצליחו
להעלות חיוך קל על שפתי המנגנים בשורות
הראשונות של התזמורת — מנגנים שמאז
׳ חזרו מסיבובם בארצות־הברית נראו חמוצי
פנים ונגינתם הפכה שיגרתית.
הסימפוניה החמישית של ארתור הונגר ה־צרפתי־שוייצי,
אשר מאז ביצועה של הסימ פוניה
הליטורגית שלו על־ידי שרל מינש,
לפני כארבע שנים, לא נוגנה בארץ אף אחת
מיצירותיו, היתה נקודת הכובד בקונצרט.
הדיסוננסים החזקים שבה, שהודגשו על־ידי
החצוצרות, נשמעו ככאב חד, לעומת המע ברים
התזמורתיים השקטים, שבישרו את ה מוות
הקרוב המאיים על המלחין, המוטל
חולה אנוש במיטתו, זה חודשים רבים.

העולס הזה״ נזס׳ 739

שוורים. שעוני ושדו
כוכבת הקולנוע איכון דה״קרלו גילתה
בלונדון כי יזמה להקים בישראל מרכז שע שועים
וספורט חשוב: זירת שוורים. הסיבה
לאי־הצלחתה: סירוב משרד המסחר והתע־שיה
להקצות רשיון ליבוא שוורים מצרפת.
במסיבת־ר,פתיחה של בית־חרושת שעונים
רמתגני כובדו שניים מן הנוכחים במתנת
שעונים, תוצרת בית־החרושת. המכובדים :
שר הפנים, משה שפירא, בשעון מעורר
וראש העיר, אברהם קריניצי, בשעון־יד.
כעבור יומיים עמד אברהם קריניצי
בראש יחידת המתנדבים שיצאה ב־ 5.30 בבו קר
להצלת שטופי המעברות הסמוכות לר־מת־גן.
עוד באותו יום נזדקק לבתי־החרושת
הרמתגניים• הסיבה: אוסף שי ממתקים, סו כריות
ושוקולדה לילדי המעברות המפונים ש שוכנו
בבית־המטבחיים הרמתגני.
כאשר חזר ד״ר פבלו מנגואל, צירה
היהודי והיפהפה של ארגנטינה בישראל, לתל־אביב
מביקור בבוינוס־איירס הביא עמו מכו נית
חדשה. את מכוניתו הראשונה, קדילק
כחול־כהה והדור מסר במתנה לנהגו הפרטי,

תיחטר

אותה בדבר: כאשר נלאתה לח6
בום, יצאה לסעוד את לבה בביתת
השאירה את מזוודתה ואת השמירה־!
לתור בידי שני עולי תימן. כ ש חזין
התוסס׳ תלמיד
ד׳ של^יודהספר
חצי שעה עדיין שמרו העולים על>
חנוך׳ רוטן במטתו.
^פא ציוה עליו
ועל זכותה, אן פניהם היו עצובים :
ה_ ב ״בוחה גמו-
; לאחר שהצטנן מי-׳קוק לר
שלהם הקדימה לבוא, אך כיון שהקפ^_
ביגת יים מגלה י 7קיק קרח מרוח ריבה.
,סבא הישיש שדני ואהובה
מור על חפצי המשוררת, דחו את נסיעתם - -אחותו איבף ן
ש 5שון 5ים של ה ה קלפים מחיר חפיסת
פליאת המשוררת: מדוע אין נוהגים כך
שאר בני הארץ.
לומו מתגלים לפניו ארבעת״1זלן ל3ת-דגי ובח-
יהודה בכר, ראש מועצת אבן־יהודה,
של המלך לב, הנסיכה קלאריצ׳ה, המרשעת
הביע את דעתו כי היתר, קיימת דרך למעט
החמודה, שזוממת להמית את הנסיך סילביו
את סבל תושבי המעברה המקומית. כאשר
המסכן שמוטל, זה עשר שנים, על ערש דוי,
עוד שכנו בידואים על גבעות אבן־יהודה היו
חולה אנוש במרה שחורה, פנטלונה השר הימעבירים
את אהליהם, עם בוא הגשמים, משר
עם תיק, ובריגלה, השר הרשע בלי תיק,
ראשי הגבעות לערוצי הגאיות. כך שמשו
שותף למזימותיה של קלאריצ׳ה, מתוך שאילהם
הגבעות מסתור בפני הרוחות. בוני המ פה
לזכות בתיק.
עברה׳ שלא היו בדואים, לא נקטו בורך זאת•
דני הקטן הולך בעקבות הארבעה לממלכת
ראש עיריתה של ירושלים, שלמה זלמן
הקלפים, אל חדרו של הנסיך סילביו המולעט

ן י ;י־״וד*ם ומוות דנ ב די ס

כתב — ד נימו וצלב
הבמאי אנסקי, דני, פנטלונה והמלד (״צחוק ודמע׳׳)
כמו כן :

שתי עשרות כשרונות

׳טרגאי, דחה את התכנית להקים חדר־מתים
למקרי־מוות בלתי־טבעיים במרתף בניין בית ד,חולים
הממשלתי אביחיל. הנמקתו: אין
להלין נפטרים תחת חסות הצלב. מעל לבניין
בית־ד,חולים הממשלתי, שהוא רכוש המנזר
הרוסי, מתנוסס צלב עשוי אבן גזית.
בדרשו שכל העובדות הסוציאליות של
משרד הסעד תהיינה נשים דתיות, קבע הרב
איצ׳ה מאיר לוין, שר הסעד, כי עבודה
סוציאלית אינה מקצוע. כל הנדרש — לב
טוב, וזה יש לאנשים הדתיים.
האחראי על ספר האורחים של שדה התעו פה
לוד נקט לבסוף בצעד תגובה על ביקורו
של ד״ ר היאלמר שאכט, מי שהיה קו סם
הכספים הגרמני, בלוד. הוא תלש את הדף
עליו חתם שאכט בעוברו דרך לוד.

תשבץ 97
מאוזן ) 1 :בת נמלים ) 4 :מלת הכללה ) 6 :מוצר
מחלב שזה ז מן רב לא בא אל פינו; ) 10 זזלר, הרגל;
) 11מ אי שי הטכניון העברי; ) 13 מננד; <14 בתוכו;
) 15 בית מלוכה צרפתי; ) 17 נבוה; ) 18 נבור פואימה
דו ידועה
של טשרניחובסקי מימי מסעי הצלב; ) 20
רון; ) 23 כויה; ) 23 מפה לאוזן; ) 27 עושה נפלאות;
) 29 שור; ) 30 הסברה; ) 32 מין פרח; ) 35 צדף הפ נינה;
) 36 מלת נמום; ) 37 חי מנושם; ) 38 כהן דת
מוסלמי; ) 41 ארי צעיר; ) 43 מכנויי אליהו הנביא;
) 45 מודד; ) 46 משחד, מלכים; ) 49מ ש כן ברא ש העץ;
) 51 עמידה צבאית; ) 53 מדע; ) 54 אחת מעשרים ושתים
בשפה העברית; ) 55 מדת מרחק ידועה בספרותנו הע תיקה;
) 56 עבר; ) 57 דרגת כמורה נבוהה.
מאונך 1תעלה למי שו פ כין; ) 2שרף; ) 3
רפה; ) 4בל שן עברי ידוע; ) 5מבנות שאול ) 7 :אות
באלפא ביתא העברית; ) 8נקרא בטעות ״אגס חשמ לי״;
) 9שדמה; ) 11מ*ן עוף; ) 12 חלק היממה; ) 15
.עם הארץ; ) 16 אחד מיסודות החומר; ) 19 שליח; ) 21
תכשיט; ) 22 ניל; ) 24 בן; ) 26 בירה מרחבית; ) 28
חלק מגופנו; ) 30 מקרה מסוכן ומענין כאחד; ) 31
אמת מידה תלמודית; ;33מ ש בן לרכיכה ולחלזון; )34
ח״כ מסיעת מפא״י; ) 35 כפול; ) 29 שנה סדירה רא שונה
במדינת ישראל; ) 40 תריסר; ) 41מ שמ ש למש חק;
) 42 מעשה מקלעת; ) 44 תבל; ) 45 אצטבא; ) 47
ברקן; ) 48 פרח ריחני; ) 50 נביא בימי ראשית המלו כה;
) 52 תשלום לממשלה; ) 54 נור.

פ תרון התש בץ המצויר

נס־ ונד תחיה בארץ,
מרחיק עד קצה תבל,

א תמצא את שלושת חת פון ים,
לאחד

נ בול תי בו ל

מנגננ-געון לשאול
וסילביו אל ביתה
אי־ד,סלעים המוקף מים רותחים. הם מצלי״.״
לפרוץ את שער־הברזל, מתגברים על התנינים׳
משרבבי לשונות־אש, השומרים עליו.
הם קוטפים את שלושת התפוזים ונמלטים
על נפשם בדרך אל הארמון.
לאחר שמתברר לנסיכה קלאריצ׳ה, תוך כדי
שיחה עם דודתה האיומה, שכלב נשך אותה
למרות כישופיה, היא מחליטה :

דני מסרב לקבל את מינוי שר־הבריאות
שהוטל עליו על־ידי המלך, מאחר שהוא רוצה
לגמור קודם את בית־הספר לחינוך ואילו
״תם ונשלם״ שמשתחרר מן התפוז השלישי,
מכריז על סיומו של המחזה, לקול ששון
ושמחה, חיי אושר ובריאות, כבוד לישרים
ומוות לנבלים.

אמר חבר הכנסת השקט מעין־חרוד, של מה
לביא המפא״י :״אתם בודאי תלעגו

״העולם הזה״ מם׳ 739

האמיתי יהיא מקללת׳את ם ילביואדמסררציפה

המוצא היחיד הוא לגנוב את אחד משלושת
תפוחי־הזהב המכיל בתוכו את החדור״ ואילו
להשאיר לנסיך את התוגה בלבד. לאחר ש־קליק־קלק
הליצן מועך את תפוז התוגה, יו צאת
מתוכו התוגה בדמות נערה עטופת
שחורים ששרה ״צער העולם הוא לי מקור
חיים״ ומובילה את הנערים בתהלוכת תוגה
לארמון מקום שם מתגלה מחבואו של תפוז
החדוה הגנוב ותרמיתם של זוג הנוכלים קלא־ריצ׳ה
ובריגלה.

שעה שברום מקדניאל, מנהל רשות
ההענקה הכלכלית האמריקאית לישראל, קי בל
את העתונאים בעשנו מקטורת ובהסבירו
את מטרת בואו לישראל, דנה אשתו, אלו״
איז, על ידיעותיה הראשונות שרכשה בלשון
העברית. הידיעות: שלוש מלים שרכשה במ סיבת
קבלת הפנים שנערכה להם ; שלום !
לחיים ! שיכור !
האפיפיור פיוס ה״ 12 נהג השבוע באופן
יוצא מן הכלל, ביטל במקרה אחד את חוק
הכנסייה הקטולית האוסר נשואין לכמריה.
כאשר כהן־דת גרמני, הפרוטסטנטי רודולן!
גטה (נין־נינו של המשורר וולפגנג פון גטה)
התגייר, התיר לו האפיפיור להשאר נשוי
עם אשתו. הסיבה: גילם הגבוה של בני
הזוג (.)70

) 1מסכה ) 4 :מבקר) 8 :
מאוזן:
מוקד ) 12 :כם ) 13 :מריצה ) 16 :פר) 17 :
צלב ) 20 :מתג ) 21 :בד ) 23 :ש ש) 24 :
) 26 סל; ) 27 דל; ) 29 רמה; ) 31 פיל;
<35 נם; ) 36 ארנבת; ) 38 יל; ) 39 פרדה;
113ק בל״ 111 רע׳-־

עד מהרה מגלה

י כד שיחלה שנית.

הדודה אינה אלא מכשפה
שאינה שווה פרוטה.

גר שון יעקובם.

לי, אבל אני אינני מבין בפיננסים (למרות
היותו חבר ועדת הכלכלה) מעולם לא הייתי
מרקסיסט, תיעבתי תמיד את הליניניזם וה־סטליניזם.
הספר שעשה עלי את הרושם הג דול
ביותר עד היום הזה הוא רו בינזון קרוזו.״
ההסבר: לביא סבור כי אם המדינה תהיה
חדורה בכוח אמונה, המצאה והתמדה כשל
רובינזון תצא מן ר,מיצר.
סטודנט האוניברסיטה העברית החליט
לכתוב עבודת־גמר על כתביו של ש״י
(תמול שלשום) עגנון, עבר על ספריו המרובים,
חשב כי מיצה בכך את הנושא. אכז בתו:
כשביקר בבית הסופר בתלפיות, ירו שלים,
פתח לפניו עגנון ארון מלא כתבי־יד,
הסביר :״אלה כתבי־היד שטרם פרסמתי, היקפם
פי עשר מכל מה שפרסמתי עד כה ! ״
המשוררת אנדה פינקרפדד־עמיר,
נסעה לטבריה, זכתה בחוויה מיוחדת, פרסמה

פיקה׳ם יהאיומה ישביכלקימכשפותודתם הסלכח
הפם טיבל׳ לקלל ^ :ל מכשפות העולם, אל

מחבת) 10 :
תנ״ד; ) 19
מיקרוסקוח;
) 33 שלג
) 41 שדרה

סיפורי זועה על־ידי ליצן החצר הותיק אשר
חדל להצחיק :
נסתם חזון מאז חלה הנער,
נדם לצון בעשר שנות הצער.

דני מחליט לחולל מהפכה ולהשיב את הנסיך
לאיתנו: לצהלת רופאי האליל שנקראו
למיטת החולה על־ידי קלאריצ׳ה רבת המזימות,
פותח את חלון החדר כדי להכניס דרכו
אויר צח ומלמד את הנסיך הגועה בבכי הת עמלות
בוקר וצהלת־צחוק, למורת רוחם של
קלאריצ׳ה ובריגלה.
המלך טרטיליה, הופך אב מאושר, מכריז
על חודש פסטיבל עם קרניבל. דני מבטיח :
מחלתך אינה אלא תרמית,
דברי הבל ושטות,
ט מון עלי אז לא תמות.

מחזהו של ם. מיכלקוב, צחוק ודמע^הלום -
חזיון עליז בשבע תמונות, וחמישה משחקי־בינים
ומבוא, שהוא החמשי בהצגותיו של
בטתנו, תיאטרון לילדים ולנוער, הפך למוצלח
שבהם, בבימויו של מיסדו א• א. אנסקי וב השתתפות
בנו אלכסנדר בן ד,־ ,11 שגילה
כשרון במתי טבעי בתפקיד דני השובב. כן
השתתפו: שתי עשרות של מיטב הכשרונות
של בתי־הספר העממיים במרחב תל־אביב.
משך חמש שנות קיומה, הוכיחה בחתנו
הנתמכת, אם כי תמיכה מוסרית בלבד, על־ידי
עירית׳ תל־אביב ומוסדות החנוך, את
זכות־קיומה בטיפוח קירבתם של ילדי בתי־הספר
לתיאטרון וחינוכם התיאטראי של ה מוכשרים
שבהם.

צעדו האחרון של תיאטרון אהל שקיבל את
בחתנו לחסותו, הפיחה במארגניו רצון מחו דש
ותקוות לעתיד מפעלם, שרבים דוגמתו
בכל ארצות התרבות ושהוכיחו את חשיבותו
של תיאטרון לילדים לחינוכם האמנותי של
הצעירים.

מאונך ) 1 :מחסן; ) 2פב; ) 3כתם; ) 5במה;
) 6קו; ) 7רקפת; ) 8מכתב; ) 9גיליוטינה; ) 11 דרגש;
<14 רץ; ) 15 צב; ) 18 כביסה; ) 20מ שול ש; ) 22 רגל;
שקד; ) 25 קרנף; ) 28 ענלה; ) 39 מסרק; 131

פר; ) 32 לב; ) 34 לירה; ) 36 אהל; ) 37 תשע; ) 40
רב; ) 42 דם.

בתרון תשבץ

מאוזן ) 1 :דפנה; ) 4נתיב הלה; ) 10 ות; ) 11
אש; ) 13 אף; ) 14 סוג; ) 15 סורג; ) 17 תג; ) 19 בו;
) 20 אופן; ) 22י ד חנה; ) 25 וי; ) 26 מלן; ) 27 יגור;
) 30 חרות; ) 32 גג; ) 33 ני ) 34 רג; ) 36 נר; ) 37 מזרע;
) 39 מתכת; ) 41 אזר; ) 42 מד; ) 44 זיקים; ) 46 ריגר;
) 48 נם; ) 50 הד; ) 51 ננמר; ) 53 יעל; ) 55 קב;
) 57 די; ) 58 יב; ) 59מ ש מר דוד; ) 60 מסדה.
מאונך ) 1 :צובא; ) 2פת; ) 3המון; ) 5
<6יפתח; ) 7הס; ) 8לוב; ) 9הגוברים; ) 12 שר;
ספיח; ) 16 גילת; ) 18 גגיגר; ) 21 וו; ) 23 דן; ) 24
) 26 מור; ) 28 ון ) 29 :חרמונים; ) 31 רנתיה; ) 32
) 35 גת; <37 מזמן; ) 38 עמר; ) 40 כז; ) 41 מי;
דג; ) 45 קרקר; ) 46 רמים 47־גבה; ) 49 מעש;
גד; ) 54 לם; ) 56 בו; ) 58 יד.

גזר;

פרסי ספרים ל פו תרי תשבץ 94
בת־עמי ארסקין, ת״א. ש ד ״ ר ;57 יעקב גורדון, חי פה,
עין הכרמל, ת .ד ;1334 .יוספה הורו ביץ, צפת.

פרסי לפו תרי התשבץ המצויד
פונדמינסקי,

ירושלים,

הכוהנים :7

טיסה
רבקה לאילת.
חייה הנדלר, רמת־נן, דרך ז׳בוטינסקי ;98 הימן
לוי־זק״ש,ת״א, ש ד ״ ר ;37 עדינה ר בינו ביץ, ת״א, היר דן
: 13 פרסי ספרים.

סרטים 0 אלד׳

י ם הצלי ח ׳

ח ממות הסרטים לעב־

י י ^ י ^ ד ^ ו ״ של הסרט, הפריצה׳

.־־*ר״פלוגה אמייקאית
הפ י יצד׳
ד,גדמ יו־,מפקד הוא סרן הייל (דוד כריאן),
לוחם עב־עור. כאשר בא, כתגבורת לפלוגה,
סגן ג׳ו מאלורי (ג׳ואן אגאר) ,קצין טירון
וחסר־נסיון, אין הייל מאמין ביכלתו של זה,
ומאלורי, מצדו, מראה התנגדות לשלטונו ה תקיף
של מפקדו.
אולם הסרט אינו מבזבז זמן רב מדי על
יחסים אישיים• הפלוגה מגיעה לשדה הקרב,
ומתחיל ״המאבק על הגדרות החיים״ .קטעים
אלה בסרט הם המצויינים ביותר. כאן מושגת
אוירת קרב ומתח גבוה.
מאלורי מוכיח את כשרו הקרבי ולאחר ש הפריצה
עולה יפה מועבר חייל למטה הכללי;
שם הוא ממנה את הסגן הצעיר למפקד הפלוגה.
התסריטאים
ג׳ירארד ושרדמאן והבמאי לו
סיילר הצליחו להפיק סרט מעניין אודות הצ לחותיה
וכשלונותיה של פלוגה אחת בקרב
הגדול. אם היחסים בין הדמויות השונות
מתוארים בקצת פשטנות, הדמויות עצמן, כפי
שהן מבוצעות בידי השחקנים, משכנעות ב החלט.

יא שר

לורים• בעדבא, י ״ י ״
עיראט לנ ט ד׳

צול מו

ת מו בו ד? _

יייאא חיו שלהר /
אתויויאן לי. ס לז_ 01

םלזנ, קאויח דאנגלית * קצרת־הקומי ייעוז ^
ו לי יאויי לי היא
מו שלםשלס
פי ק ס לז ני קלא -י׳ ^ בצעה הו א מו צלח מכל
וו ב חינז ת.

״הנאשמת״
הנאשמת הוא סרט אודות מרצת־מכללה
(לורטה יאנג) מקצועה הוא פסיכולוגיה שי מושית,
המתקרבת לגיל העמידה והיא עודנה
רווקה. אחד מתלמידיה (דגלאס דיק) חומד
אותה, מפתה אותה לערוך טיול לילה במכו ניתו,
מביא אותה למקום שומם ותוקף אותה
שם. העלמה יאנג מתגוננת, נוטלת מכשיר
של פלדה המונח לידה במכונית וממיתה את

זמן מה, הופיע במהדורות מקו־וות
שיקספיר.
רון לא הביא לו פרנסה, הרי ה קור
לא אכזב של הכנסה. קיירי
תסכיתים בהמשכים: מעשיות
חייהם הפרטיים של מטרוניתות
אלה התסכיתים האינסופיים ח ופרות
של סבון״ מפני שהן ממומ נות
על־ידי בתי־חרושת לתמרוקים. באחד ה שידורים
פגש במפיקת המחזות צ׳וריל קרו־פורד
שהציגה אותו בפני מנהלה של להקת
שחקנים מקצועית למחצה, לא הרחק מניו־יורק.
כאן, בקרבת מקום למרכז התיאטרון
האמריקאי, נתגלה קיירי שוב, קבל תפקיד
חשוב במחזה המוסיקלי הגברת בחשיכה. חו זה
הוליבודי בא מייד לאחר הופעת הבכורה
שלו.
אולם בטרם הספיק קיירי לעשות רושם
כלשהו על הקהל הרחב הקובע, על־ידי אלפי
מכתביו לאולפנים השונים, את היחס לפנים
חדשות בהוליבוד, גזלה אותו המלחמה. הוא

עתה, לאחר 12 שנה (חלף עם הרוח הופק
ב 1939 הסרט עודנו חזק ורב־רושם. המשחק
הוא ללא דופי ורשימת המבצעים היא ארוכה.
התמונה המצוינת ביותר בסרט עודנה ה־
״נסיעה״ על פני אלפי הפצועים הפזורים על
האדמה בתחנת הרכבת של העיר אטלנטה.
הסריקה הגדולה. מרגארט מיצ׳ל החלה
כותבת את חלף עם הרוח בשנת .1926
כעבור ארבע שנים היה הספר גמור, אולם עד
שיצא לאור, ב־ , 1936 הוסיפה המחברת פרקים
שלמים ליצירתה. ביום הראשון לצאתו
לאור נמכרו מן הספר 50.000 טופס. דוד סלז־ניק
קנה את זכויות ההסרטה במספר שווה
של דולארים ומיד החל מבקש שחקנית ש תהיה
סקרלט אוהרה. בטי דייביס, קאתארין
הפבורן, נורמה שירר, פולט גודארד ואחרות
נבחנו לתפקיד, ביחד עם 1.400 נערות אח־

להצגת הבכורה הוזמנו אנשי מקצוע רבים
וגם פרופיסורים וחברי האקדמיה הצרפתית —
המוסד העליון לשפה הצרפתית• רוב הנוכ חים
הודו כי באו מתוך סקרנות, בלי כל
אמונה בהצלחת המפעל.
אולם בתום שעת ההצגה שינה מספר נכבד
את דעותיו — הרעיון הוא מקורי, יש לו
סיכויים בכל זאת להצליח. רק כמה מן הפרו־פיסורים
הותיקים עמדו בדעתם הנוקשה :
שפה היא שפה ואין לזלזל בכוחה, להפכה
בילוי משעשע.
״אם אמנם יתקבל רעיון זה נצטרך לסגור
את האוניברסיטות, לשלוח את התלמידים ל אולמות
קולנוע. ושם ילמדו לא רק את האלף־
בית של השפה והמדע כי אם גם את האלף־
בית של שחיתות הוליבוד ושודדי צ׳יקגו.״
מפיקי הסידרות לא התיאשו, הודיעו כי
סלילים נוספים יצאו לאור אחת לשלושה חודשים.

הוליבוד

מ שול ש הנצחי
״גירושים הם״ענין׳שהוליבוד עוגה בו בלי
הרף. אבל הפעם היה זה גט עם עוקץ.
הגבורים: אידה לופינו, שחקנית ומפיקת
סרטים ; קולייר יאנג, בעלה, מפיק ; ר,א־ווארד
דאף, מאהבה, שחקן.
ביום בו נתאשרו גירושיה של הראשונה
מן השני, נישאה לשלישי. למחרת היום החלו
במשותף על סרט, בשם
השלושה לעבוד
האיש שדבר אל אלוהים, בו משחק הבעל ה חדש
בתפקיד הראשי, בעוד שהקודם והאשה
משמשים בצוותא מפיקים.

״וזלר נו הרוח״
ספרה של מאגארט מיצ׳ל הוא ללא ספק
הישג ספרותי ניכר, לא רק משום שעוטט בי די
סופרת חובבת; כל מחבר מקצועי היה יכול
להתברך ברומאן מעין זה. ניתוח היצירה יר אה
ששני חלקים בה: הרקע ההיסטורי של
מלחמת האזרחים האמריקאית וכיבוש הד׳
רו ס ^ ל־י די הצפון מכאן, והרומאן האישי
של הגבורים מזג; .אין ספק שהרקע מתואר
ביד אמן והדמויות — ביד אשד, רגשנית.
דמותו של רט באטלר, הגבור הראשי, מבו ססת
על קלארק גייבל כפי שהמחברת מיצ׳ל
הכירה אותו מבד הקולנוע.
הסרט הולך בעקבות אלף עמודי הרומאן
צעד אחר צעד, שעל אחר שעל (ארכו3 :
שעות 46 דקה) במסירות ובנאמנות רבה.
אבל הדגש מושם דווקא על הצד הרגשני
של הספור. הרקע — ,שברומאן הוא יותר
מרקע: היסטוריה חברתית של תקופה מענ יינת
— משמש בסרט כר צבעוני שעליו נש־זרות
הרפתקואיה של סקארלט אוהרה (ויו־יאן

כים שכבר הוכנו :״אמזונה״ ,״אלכימיה״,
״אוקינוס אטלנטי״ ,״אוטומט״.

בקצרה
״עליסה בארץ הפלאות״ .מהדורה מלו
של וולט דיסני. סרט שזכה לפרסומת מיו חדת
עקב העובדה שיחד עמו הופיע בשוק
סרט צרפתי על אותו נושא. צעדים משפטיים
שננקטו ע״י וולט דיסני נגד המתחרה בארצות
הברית נכשלו. יותר מצליח היה דיסני בסרט
עצמו, החופשי הפעם מהגזמות אמריקאיות,
ובסרט הקצר הנלווה אליו והמתאר בצבעים
דרמטיים את המאבק השנתי של הטבע•

דורטה יאנג ( הנא שמת)
_ לרווקה, ט ול לילי

החצוף. לאחר מעשה נבהלת המסכנה, מש ליכה
את הגויה אל תוך הים, חוזרת לביתר,
ומשתדלת להעלים את כל הסימנים העלולים
לסבך אותה, להערים על המשטרה והבלש
החוקר (מקדונאלד קיירי) ועל אפוטרופסותו
של דיק (רוברט קאמינגם).
אף־על־פי שהעלילה אינה מתקבלת על הדעת,
אפשר היר, להפיק ממנה משהו אלמלא
היה התסריט כה בנאלי. השיח הוא מגוחך,
חסר חיים ונטול הומור• רק במקומות אחדים
בהם עבד הבמאי ללא הפרעת השיח, כמו,
למשל, תמונה בה יושבת לורטה ליד זירת־התאגרפות,
מדמה לראות כמתאגרף המנוצח
את הנרצח, מושג מתח מסוים.
מחוץ לשיגרה. בניגוד למקובל ששח קנים
מתגלים כשהם מפעילים משאבות ב תחנות
בנזין או מדיילים במסעדה, הגיע מק־דונלד
קיירי אל הבד בדרך השמרנית ביותר:
הוא התמחה באמנות התיאטרון במכללה וא פילו
קבל תואר אקדימאי חלף עבודתו בש טח
זה. אולם למרות תעודותיו לא הצליח
קיירי הצעיר למצוא עבודה בתיאטרון, נאלץ

*נ<ממ * 485י ^
התנדב לחיל ד,אויר, היד, פעיל בחזית האוק־ינוס
השקט.
כאשר חזר הוליבודה, בתום המלחמה,
היה חוזהו עדיין בתוקף, אולם עתידו מעורפל
למדי. שחקנים רבים, משוחררים מן ה צבא,
הסתובבו באפס מעשה באולפנים, חיכו
לחיוך מזלם. קיירי היה באמת בר־מזל,
הופיע במספר סרטים, כולם בינוניים אמנם,
אבל שאפשרו לו להדגים משחק נבון למדי,
המבדיל אותו ממרבית שחקני הוליבוד.
צרפת התלמידים לכו ל קולנוע
כאשר הודיעו ברבים, לפני חדשים מספר,
(דוברת
על הוצאת אנציקלופדיה מוסרטת,
צרפתית) ,משכו רבים בכתפיהם ,׳־אי בכל
הענין רעיון שאינו ניתן לבצוע. עתה הוצג,
בפאריז הסליל הראשון, המכיל חלק מן האות
א׳ ,ואשר ארכו בהצגה שעה אחת. בין הער־

״הנסיעה הראשונה לירח״ .הסרט
הראשון, מתוך סידרה ארוכה, על טיסות ביג־ ־
כוכביות, מעניין אך ילדותי.
״כסופים של שחר״ .סרטזמר על נע רה
על סף ההתבגרות, המשיגה לעצמה ב חור
דרום־אמריקאי• ג׳ין פאואל, ריקרדו
מונטבלן.
״אנשים וצלילים״ .חמשה מוסיקאים
ידועי־שם בעבודתם היומיומית. סרט לחובבי
מוסיקה. רובינשטין, קונר, פירס, חפץ, מיט־רופולוס.

אתמול נולדה״ .הקומדיה המב דחת
מאד של גארסון קיינין בתרגום מילולי
מן הבמה אל הבד. פול דאגלאם, ג׳ודי ד,ולידיי,
וויליאם הולדן.
״פוס העץ״ .על בריחה נועזת ממחנה
שבויים בגרמניה באמצעות סוס של עץ. ליאו

״ספור לואיזיאנה״ .סרטו האחרון וה גדול
ביותר של הבמאי רוברט פלאהרטי. או דות
מלחמת האדם בטבע והכנעתו באמצעות
המכונה. לחובבי הסרט הטוב; לכל בעל־טעם.

ט 1כ^ ב כוז סז

״העולם הזה״ מם׳ 739

במרחב
מבעד י >מההוז1ל
י ע 1יאל 5י א 1ונות שעבר על
בפני.גל ר,קוי־ ודז התיל ב ץ ארי
גטי שטפו את אלב״
ישראל לא
צות המרחב מטרות ! ת מחנות הפלי־סנדריה
וקי׳יי׳ הצי?דיות עבר הירדן
טים בעזה, הפכו אר
ז מצפון לישראל,
לנחלים גיעשים•
אולם יים הנז,ל| :1,י בכמויות בלתי־
״ ל ל כיסה*את נ פ ואת שפלת יי־קן
ר על, ד י די־ם האטומיים ייר־בים
שנעדכו לא?״הפעם׳״ צייו ה
״ ,״אשמים >-המחנות גם יחד,
יי גם לרוסים ״;מריקאים יש פצצות
אטומיות לבזבז סיונות. רק אנו המסכנים
צריכים כי איש לא חשב
לגלות מרופד׳ אי נג ד ההתקררויות

האלי׳׳״

שאר ד,עהי נ.יו אף הם בתיאורי־של
ו^,אה, סיפרו על מעשי גבו רה
או על חוסר פעולה מצד השלטונות.
אולם איש לא הזכיר את ישראל.
בפעם הראשונה בתולדות ארצות ערב
של השנים האחרונות ארע אסון גדול
מבלי שיואשמו בו ״סוכני היהודים״.

לוב

שח עד ביד ה

לרוב יושבי מדבריות לוב אין התאריך
25 לדצמבר אומר כל דבר ; קרוב לודאי
כי אינם אף יודעים כי ביום זה נולד ישו.
אך גם לוא ידעו, לא היתד, ידיעה זו, מן
הסתם, מעניינת אותם.
לעומתם ייחסו תושבי ערי החוף חשיבות
מכרעת לתאריך זה. לא מפני ש ידעו
הם כי זהו יום חג המולד כי אם
מפני שיום ה־ 25 לדבמצר 1951 הוא ה תאריך
שנקבע כיום אשר בו תהפוך לוב
מדינה עצמאית וריבונית.
שאלת עתיד מושבות איטליה לשעבר
הובאה לראשונה בפני עצרת או״ם ב־
1949 לאחר שארבעת הגדולים לא הצלי חו
לבוא לידי הסכם על נושא זה עם
חתימת חוזה השלום האיטלקי. כעבור
שנתיים של וויכוחים קיבלה העצרת את
,ההחלטה כי לא יאוחר מ־ 1לינואר 1952
תקבל לוב את עצמאותה, מינתה נציב
וועדה בת עשרה חברים״ לביצוע ההחלטה.
כצעד ראשון הוחלט לכנס ״אסיפה ל אומית
המיצגת את תושבי לוב״ שנה לפ ני
מועד הכרזת העצמאות. האסיפה תקים
ממשלה זמנית אשר אליה יועברו בהד רגה
סמכויות שלטונות הכיבוש הצרפ תיים
והאנגליים.
אולם ביצוע ההחלטה לא היה קל כק־בלתה:
מי האיש המוסמך לקבוע את חב רי
״האסיפה הלאומית המייצגת את תו שבי
לוב״? לבסוף מינה הנציב ההולנדי
אדריאן פלט מועצה בת 21 מדינאים מ קומיים,
העביר לה את התפקיד להחליט
כיצד להרכיב את האסיפה הלאומית ה מייצגת•
מדינאים אלה קבעו כי האסיפה
תורכב מ־ 60 חברים 20 ,מכל אחד מש לושת
האיזורים — טריפוליטניה, קירני־קד,
ופיזאן — וכי למיעוטי לוב (איטל קים,
יהודים, יוונים ומלטים) לא תהיה
נציגות.
בהיותם ברובם אנשי מוחמד אדרים
אל־סנוסי, אמיר קירניקה, בחרו אנשי ה אסיפה
הלאומית במנהיגם כמלך לעתיד
לבוא של לוב, נתנו לו גם את הסמכויות
הנרחבות ביותר (המלך ימנה מחציי חב הע

הסינאט, תהיה לו זכות יי
ברת חוקים, ימנה ויפטר שרים, יפזר וי כונן
את בית הנבחרים ויהיה גם מפקד״
עליון של הצבא הלובי) .על־מנת שאיחוד
שלושת האיזורים לא יפגע ברגשותיהם
המקומיים של התושבים הוחלט לויולוקיאת
הכבוד של זיין בירה לשתי ערים, טרי פולי
ובנגאזי.
בדו״ח האחרון אשר אדריאן פלט, ראש
הוועדה הבינלאומית המתחסלת, מסר הוא
מתאר בהערכה רבה את הרוח הדמוקר טית
והתחוקה המתקדמת של לוב. אולם
בסוף הדו״ח הארוך הוכנסה גם פיסקת־אזהרה
קטנה בה מתריע הנציב כי תחוקה
ורצון• דימוקרטי בלבד לא יספיקו כדי
להבטיח עצמאות תמידית ללוב — דרו *
מצריים, צרפת, איטליה, פאקיסטאן,
בריטניה, ארצות־הברית, קירניקה, פיזאן,
טריפוליטניה, נציג המיעוטים.

״העולם הזה״ מם׳ 738

שה גם עזרה מן החוץ. לא זו בלבד, אלא
עזרה מן החוץ לזמן ארוך.
אזהרה זו כוונה בעיקר כלפי חוץ, לא
כלפי העם הלובי עצמו. ממשלת לוב כבר
הסכימה לעזרה אנגלית נרחבת והתחייבה,
תמורת עזרה זו, לתמוך במדיניות
האנגלים במרחב, למלא את מקום עבר־הירדן
של עבדאללה. התחייבות זו כלפי
האנגלים והאיבה שבין אידריס אל־סנוסי
ובין מזכיר הליגה עבד אל־רחמן עזאם
באשא כבר קבעו את מקומה של לוב
בליגה הערבית — במחנה האנטי־מצרי.
כי למרות שמצרים עשתה עתה צעדי
פיוס כלפי שכנתה המערבית, עדיין זכור
בטריפולי ובנגאזי כי קבלת לוב כחברה
בליגה נדחתה ער עתה בגלל התנגדותה
של מצרים שטענה כי לוב אינה ארץ עצ מאית
כי אם ממלכת בובות, גרורת האנ גלים.

הכרזתו של בשיר ביי סעדאווי, ראש
מפלגת האופוזיציה, כי אנשיו יחרימו את
טכס הכתרת אל־סנוסי נזקפה לחובת מצ רים
— כי בשיר ביי ידוע כאדם הדוגל
בהתקרבות למצרים, ניתוק היחסים עם
המערב.
״כל זה לא חשוב,״ צהל שר הטכסים
שחילק רבבות תמונות צבעוניות של
המלך החדש .״העיקר שעל לוב מושל
המלך אידריס הראשון.״

הירדן

מסוכנת מכונית זו נתקעה בכביש רנזת־גן על־ידי גאות ואדי מוסררה. שני
כבאים שחששו כי במכונית נשאר מישהו הצליחו — תוך סיכון רב — להגיע אליה.
אליהם נלווה צלם העולם הזה שצילם את שתי התמונות. הטשטוש של התמונות נגרם
על־ידי נפילת המצלמה למים והרטבתה לאחר שהצלם נסחף כמה מטרים בשטף האדיר.

קול הדם וקול הה־ 3ט 1די,־
בממלכת הירדן ישנם עתה שני נוש אים
אשר אין להזכירם בשום פנים: תכניות
האיחוד עם עיראק והמצב הכלכלי
החמור. על כך קיבלו מערכות העתונים
הודעות מפורשות ומחשש פן תנקוט ה ממשלה
בצעדים נגדן (כפי שעשתה לא
פעם) נאלצו לציית.
אולם לתושבים הפשוטים לא ניתנה
כל הודעה על כך ואילו גם ניתנה לא
היו, מן הסתם, מצייתים בקפדנות יתירה.
כך נמצא כי בשווקי עמאן, ירושלים ה עתיקה
ורמאללה מתנהלות השיחות
סביב שאלות שאינן בעתונים.
למרות ההענקות הרבות הניתנות ל ירדן
על ידי סוכנויות הסעד הבינלאומיות
להחזקת הפליטים, מד,וים אלה מע מסה
כבדה מאד שאין ביכולת הארץ ה שוממה
למחצה לשאתה. ביחוד מורגש
בירדן העדר תוכניות ארוכות־טווח אשר
יכתנו את כספי הסעד לעבודות מכני סות
ולא להחזקת רבבות הפליטים ב מחנות,
באפס מעשה׳.
אולם מצב זה אינו חדש בירדן. הוא
קיים זה קרוב לשלוש שנים ועתה הגיע
לשיאו, הפיח רוח חיים גוברת ו הולכת
בשמועות על מוצא פשוט העומד
בפני הממשלה: איחוד עם עיראק
השכנה העשירה, בעלת השטחים הפו ריים
הרחבים שאינם מעובדים מחוסר
ידים עובדות.
עוד לפני הבחירות האחרונות נפוצו
שמועות כי עיראק עושה את כל המאמצים
להבטיח לעצמה רוב תומכים בבית
הנבחרים. לפי שמועות אלה, ולפי ההאשמות
ההדדיות שהוטחו על ידי המועמ דים
במלחמת ר,בחיר1ת, הוציאו סוכנים
עיראקיים סכומים גדולים לשחד מועמדים
בעלי סיכויים לד,בחר על מנת ש יתמכו
בהצעת איחוד שתי הממלכות.
רצון ׳.ה של העיראקים לאיחוד נבע
בעיקר מדאגתו של נורי אל־כעיד, ראש
ממשלתה, פן תבלע סוריה את נ;מ.כ,נ
הירדן, לאחר רצח המלך עבדאללה, תה פוך
גורם ראשון באור זה. בנאום שנשא
באותו זמן בפני הסינאט העיראקי הכריז
אל־סעיד בגלוי כי ״ממלכת היר דן
ארץ האשימית היא. הדם הזורם בעורקי
בניה הוא אותו הדם הזורם בעור קינו.
ואם היא תתאחד עם מישהו יהיה
זה אתנו.״
עתה הועלה נאום זה, ונאומים רבים
כמוהו, שוב על הפרק וניחושים על תא ריך
או אופן האיחוד לא חסרים. אך מכל
•זאת לא משתקף כל חלק בעתונות היר דנית.
רק בסוריה ועיראק עולה נושא
יזה בדיונים פומביים.
הסורים, המעונינים עתה בפיוס עיארק
אחרי ההפיכה האחרונה, מעלימים את
אוזניהם מפני שמועות האיחוד, מזכירים
אותן רק ברמזים דקים או בקיצור .״אם
אמנם יהיה איחוד כזד״״ הם סוברין ,״ייעשה
הדבר כמעט בסוד.״ ולזאת׳;
נוהגים להוסיף :״אבל איחוד גזה׳
יהיה. אם הירדן תחדול להיות ודינה
מאית, מקומה בסוריה, כפי לד,יה
בל הדורות.״

אידיאולוגיה
מסו כנת.
למרות שרוב מר צה
של משטרת מצרים
מופנה עתה למאורעות
(תגרות
האנגלים עם דמים ב אזור הסואץ, הפי
גנות־רחוב בשאר חלקי
הארץ) לא הזניחה את מקום שאר תפקידיה.
נכבד בין תפקידים אלה
תופסות פעולות פוליט יות
ובעיקר — ציד קו מוניסטים.
לפעמים מוע נק
התואר ״קומוניסט״
לסתם טרדן אשר יש
ללמדו פרק ביחס הנאה
לשלטונות, לפעמים אש מתו
היחידה היא דרישה
שכר עבודתו. להעלאת בכל אופן, מדי עצרה
מישהו באשמת קומוניזם,
נותנת המשטרה המצרית
פרסומת רבה לדבר. ה מקרה
האחרון ארע לפ ני
כשבוע כאשר נעצרו
״שני מנהיגים חשובים״.
אחרי מעצרם, מקוה ה תופסק
הפעי משטרה,
לות
הקומוניסטית בקא־היר.
תקוה ז ו הופרה כבר
פעמים לא מעטות אך
משטרת קהיר עקשנית.
הקומוניזם יחוסל — לפ חות
בתחזיות הרשמיות.

תמצית המחנה

עו ל

ידערל

מ44ו ־ 3 .י

בתיאטרון !ירה

בעת שהיו חופרים תפוחי־אדמה
בשדה ,״במקום שטוף רוחות״ ,קם
קריסטי (אליהו לוי) ,צעיר אירי
ביישן, חלוש וחדל־אישים, על אביו,
מאהון הזקן(יהודה פוקס) והנחית לו
מהלומת קרדום בראשו, מאחר שנל אה
לשאת את העלבונות ששפך עליו
הזקן יום יום. האב צנח ארצה
וקריסטי, אחוז־פחד, נמ לט
לעבר החוף, בתקווה
למצוא שם אניד, שתמלט
אותו לארץ אחרת.
אחרי אחד עשר יום של נדודים
מגיע קריסטי אל פונדק הטפה המרה
השייך למייקל ג׳יימם (גדעון מור ;
אינו בתמונה) .קריסטי עייף ויגע
ו״רגליו שחוקות מרוב הליכה״ .אולם
היין מחזיר לו את חדוות החיים ועד
מהרה הוא מגלגל עם הנוכחים שיחה
ערה ומגלה להם שרצח את אביו.
לאחר רגע של תדהמה, מתמלאים
האברים פילי (זלמן ילדור) ,שון קג
אמנון קנז) ,ג׳ימי (משר,
גולן) התפעלות למשמע
הספור על המעשה דד
״נועז״ .״בחור אמיץ ; גבור״ הם
לוחשים ביראת כבוד ונחפזים לשרת
את האיש הפלאי אשר ״העז לבתר
את אביו לשני חצאים עד הקורקבן״.
קריסטי נוכח לפתע שהוא מרכז
ההתענינות, נערץ על־ידי כולם• הרגשה
של בטחון ועליונות ממלאה את
לבו.
קריסטי מוזמן להשאר בפונדק,
כמדיח כלים .״המקום הזה בטוח״
אומרים לו ״המשטרה אינה באה
לכאן״ .הוא מעיף מבט
אחד בפגין (מרים ביתן),
בתו של בעל הבית ומכריז
:״המקום הזה מוצא חן בעיני״.
שון קג, ארוסה של פגין מתנגד,
אבל לשווא. כאשר קריסטי ופגין נש ארים
לבדם, הם פותחים בשיחה מאד
אינטימית ומסיימים בחיבוק.
שמעו של קריסטי הגיע גם לאנשים
אחרים בכפר הקטן ול־פגין
נמצאת מתחרה מסוכנת,
כיון שהיא בעלת
נסיון רב: האלמנה קווין (תמר בת־עמי)
.האלמנה מנסה למשוך את
קריסטי אל ביתה, כדי שילון שם,
כיון שהכומר אינו רואה בעין יפה
נערה מאורשת ובחור אלים מבלים
לילה תחת קורת־גג אחת. לתמהונו —
ועליצותו — של קריסטי, מתגלע ריב
בין השתיים• פגין היא המנצחת וק־ריסטי
נשאר בפונדק.
אולם מאהון הזקן כלל לא מת.
הוא רק הומם במכת קרדום ומיד
לאחר שקריסטי נמלט ממקום ה־
״רצח״ ,קם והחל רודף
אחריו. הוא מגיע אל ה־ !
פונדק כשראשו עטוף
תחבושת עבה. בפונדק אין איש פרט
לקריסטי ולאלמנה קווין. קריסטי נח פז
להחבא מתחת לשולחן והאלמנה
קווין מצליחה להרחיק משם את
הזקן.
לזמן לא ארוך. מאהון
ך הזקן חוזר בדיוק ברגע
בו עומד הפונדקאי לתת
*׳את פגין בתו לאשה לקריסטי. כאשר
נוכחים בני הכפר שקריסטי כלל לא
רצח את אביו, הם לועגים לו. גם
פגין בזה לקריסטי• אבל עד מהרה
הופך הבוז לפרד, כאשר קריסטי מת מלא
חמה, מרים את הקרדום ומנחית
לאביו מהלומה נוספת. מאהון צונח
ארצה.
עתה, סבור קריסטי,
שוב תרצה בו פגין, מאחר
שסוף סוף באמת הרג את אביו.
אולם פגין אומרת :״רב המרחק בין
סיפור של גבורה ומעשה של שפ לות״
ומצווה על הגברים לקחת את
קריסטי אל המשטרה ואל התלייה. בו
ברגע מופיע שוב מאהון. גם הפעם
מכת הקרדום רק הממה אותו. הוא
שבע רצון מבנו שהוכיח לו את גבריותו
והשניים יוצאים יחדו, לשמחין
הרבה של שון קג, לן
רה של פגין, המתע)
בצעיף ומקוונת :״א\
את ילד השעשועים האחד י ! ^
העולם המערבי.״