גליון 743 מתאריך 24 בינואר 1952

העולם

הזה

העורר :
אורי אבנרי

עורך משנה .
שלו םכחז

עורך כיתוב :
המערכת רחוב
(ליד

מ ען

ניי ק סון
חי א טרו!
, 136 מל.
למברקים:

והמנהלה :
. 8תר־אביב

(זמני) 68785
״ עו לספרם״

מו ״ ל י העולם חזה ב ,״ מ :

חברים לעמית
עורך תבנית :

דב אי תן

דוש

צלם ראשי :

ה ש בו עון ה מ צוי ד
לאינפורמציה
מכתבים כתב ראשי :

דוד רוביננר
מיכ אל

עורכי מדורים :

אהה דולב

אל מן, יחיאל ב שן. ניזות נבי, איתמר עילם.

משתתפים קבועים :

יעקב ביתן.

רפאל

חייט. פילי ם טי ארי,
אוסקר טאו בר.

יצחע לבני.

גדעון גרינספלד, עין נטפים, אילת

סופרי חוץ :
דוד

ב די ו ר .

דפו ס י שראל ב ע ״ ם.

נבריאל

דנון,

ש מו א ל

ב שמחה רבה» .ד כדי ע*ירת הנ שי פ ה חראתי א ת
ההתפתחות האחרונה שי נרעינכ ם ה בי תי מ פינ תי.
אשר שו אתיה תי ש ב בערבה. כדרי ש ת שיו ם והתעוררות
שמע תי ע י כד. ו בינינו כ אן כבר מ תוכ חי ם
אם הרעיון שי ב ם הו א הכרזה ב עי מ א או ש ת היו
מ סוניי םיהפ כו ל מ ציאו ת, כי ר,שה עד ימאד הו א.
כותב איי כ ם בחור בן , 20יייד . 1931 שסיים א ת
שרותו בצבא ו שנ מצא כבר שנה בערבה באחת
הנקודות המרוחעות ביותר. הייתי מ עוניין להצטרף
איי כ ם.

מי רון.

הפזור :,סלם ב ע ״ ם.

m 3עיני

העיקר: סדר
Iאיש אחד נכנס למשרד דואר ורצה
!לקנות שני בולים בגרוש. הוא נכח לר
| אות כי רק אשנב אחד, אשנב החבילות,
י פתוח, כשמאחוריו יושב בחור יקה, מי
סושקף ולבן־חולצה.
| אמר הפקיד היקה :״אתה צריך לחכות
!חמש דקות, עד שייפתח אשנב הבולים ׳ 1

כן אדם
הרפורמג׳ה שי בםעי אב א חו שי ( ה עוי ם הזה
) 741 החזירה י י את ה א מונ ה בע תיד ה מדינה. הנה,
י פ חו ת. בן־אדם.

דוד גרלמן, ירושליט
האם יש סי כוי כיש הו איהע בי ראת אבא־חו שי
י תי־ א בי ב »

אסתר קלר, חל־אביב
רק אם תל־אביב תצטרף, כפרבר, לחיפה.
ה סיפור ע י אב א חו שי הו א . 100%רק חסרה
ה תמונה ש י הקרייזיר . 1952

| האיש חינה בסבלנות. בדיוק אחר חמש
| דקות נפתח אשנב הבולים ופקיד החבי־ולוה
החליף את מקומו, מכר את הבול
ילדורשו.
Iהסביר הפקיד, לתמיהת האיש: סדר
ן צריך להיות.
! הקורא דוב הר־וורד, חיפה, זוכה ב!
פרס של — 1.ל״י (ליד אשנב העולם
1הזה).

העתונאי הטוב ביותר הוא זה החדור רצון
דוד אושמיאן, איש גבעתיים, טרח וכתב
כמעט קנאי לגלות את האמת ולתארה, מבלי
לי מכתב ארוך, המטיח אשמות כבדות בפני
עתון זה. דבריו מסתכמים בקטע הבא,
לקבוע כמעט כל יחס רגשי אליה. דומני
איד אתם עו.שים את זה? ב מ שך 5ש בו עו ת —
אנטי־חו שי (מרד הי מ אי ם) .ב שבו עהש שי — סרו־שיעקב
גל היה הטיפוס המושלם ביותר של
שאני מייחס לו חשיבות עקרונית רבה.
חו שי. מ הו קנה ה מי ד ה שלכם?
עתונאי כזה. בדברים כותב דוד :״איני בקיא הרבה
מפ״מניק בלתי־מרוצה
עין בלתי־משוחדת.
בלב חבריו למערכת ייזכר גל כאדם שהיה
אך ההגיון הבריא מחייב כי על העתון מורגיל
להתפרץ בקול גדול לחדר המערכת,
טלת חובת פיתוח השכלתו והרחבת מסגרתו
אב א חו שי הו א אי ש נ דוי בא מ ת. ה מו כן י ח רונ
ש אינ הסס כי מ ה להיות קרבן ל מזי מו תי ה ם.
מהמפנרת ה מ פיג תי תהמ צו מצמת, ביי י ח שו ש י ־
במלים חטופות — ״חבריא, גליתי משהו !
של הקורא בשטחים החיוביים בלבד, כי
חנה ירקוני, יפו
התננדות חבריו ימפינה. ח בי רק ש אי שיו ת נ דוי ה
אי־אפשר להאמין מתישב מאחורי מכונת
בשלילי אין לנו צורך. הוא נמצא אצלנו דיו
זו הנה בכי זאת מ פינ תי ת. הייתי מ צי ע שבב חי רו ת
המח שבה למטרה הרציני ת צריכה להתנלות. לדעהכתיבה,
וממלא במהירות עצומה עמודים
גם בלי התוספת של העולם הזה. הנוער שלנו
ו אז. כ ד אני
הב אות יהיה חו שי בי תי־ פ פיג תי.
תי. קודם כל אצל הבחור.
ארוכים בשורות של אותיות. תוך כדי כתיבה
סבור. ייבחר ב רו ב נ דו יירא שו ת העיר.
חסר בו משהו ...ואתם שותפים לכך (מפני
שולמית משומר, ראש העין
ירחמיאל ירקוני, חיפה
לא שאל את עצמו מעולם אם טובים הדברים
איננו סבורו ת כי הקורא י הו שעא מי ר טעה מאד
שאתם מחדירים) בנוער במצבו כיום דברים
בכתבו כי הו א מרבד בשם כל הבחורים. אנו סבו״
שליליים מכל הבחינות את שאל הוא רעים. או עליהם כותב שהוא מתנדבים גיוס
רות כי בד דעתם של רוב בחורים על הבנות ומעצמו:
הנכונים הם או לא. ובהיותו בטוח
אבקש לצרפני לר שימת המ תנדבי ם בה פתח בני שום
כד כל סרתח מ שכונת-תתקוה או שדרות־חן
הבט־משרד כאורח בשבוע
שעבר נסעתי׳
(אולם)
). 740 חזה
(העולם

מ ב שטדט קלר מין
שנכונים הם, היה חדור גאווה טבעית של
חו שב אתעצ מו למי יוד ע מה רק מ שו םשה אלו גיוס
אנ שי הר שימה אינו צריך. לדעתי. להיו ת
חון, לבאר־אורה ולאילת. נזדמן לי לעבור
הים ב חסדו הרב הלבי ש לו מכנ סי ם במקו ם ח צאי ת
החברה את משרת שהוא המשוכנע אדם מוגבל לעזרת המעברו ת בלבד. רבה הי א העזרה
את מרבית הנסיעה בחברתם של שליחי
(ולא ח שוב אם הם מ ת אי מי ם לו ב מיו ח ד).
שרות חיוני.
הדרו שה נם ב ס בי בו ת אחרות — ועל כך ה עי דו
יהודית דרצ׳נר, תמר קלרשטט,
ההנהגות של תנועות הנוער השונות. בדרך
ש ט פונו ת האחרונים.
חל-אביב
מוסר עתונאי זה של כתב שלא יסכים
חזרה ישבתי בין נציגה (חמודה מאד) של
בן־עמי פיש, תל־אביב
אם באמת רוצים אתם. חברים והברות, ב ע תי דו
קיבוץ השומר הצעיר גבולות ובין מדריך
לעולם להשתיק משהו, כל עוד אמת הוא,
לידיו,
היזמה את ליטול מוכן הזה
העולם
ה טו ב של הנוער הי ש ר אלי, אל נ א תע שו זאתע ״י
לא פחות אהוד של בני־עקיבא. עמדתי בקרב
מתוך איזה שקול שהוא בעולם (מלבד הב־אם
ישתכנע כי ישנם מתנדבים נוספים.
הטלת דופי ב מין שכננד. הבה ננ סה לארנן חברה
טחון העליון של צבא־ההגנד עודנו נדיר
(מילולי) קשה, שנמשך ממעלה־עקרבים עד
שבה איו או ת ה ״המ טרהה אחר ת״ המט רה. הדרכים
למבואות קסטינה. שוב הושמעו טענות רבות למדי בארץ. גל היה חלוץ לכן עזר להקים האדם השלישי
והאפש רויו ת לכד רבות ל אין ספור. אם תהארגן
חברה בז אתיתאמ תו ב מיד תמה דברי קהלת ש ״שקר
מ דו ע אינכ ם מפרסמי ם את ת מונ ת הנרצח השלי עתון
זה, שראה בו
נגד העתון, ושוב
ההן והבל היו פי ״ .ו אז מ מי ל א איו א סונו של
שי שנפל בידי החייל ש טיין (עולם הזח .) 740שמא
עתון חלוצי. במותו
הסתמכו באותה טעהחבר
ארגון (״בד רד כלל לא באי ם ה שכל ו היו פי
מ פני ש הו א דתי ו אינו מ אנ שי שלו מכ ם?
לבת אחת״) נור א כל כד.
לא היה עוד יחיד.
נה: אסור לעתון למשה
שהם, קרית שמואל
אבישי בן־טובים, חיפה
הכתב והצלם היוהציג
לפני הקורא
העולם הזה אינו מפלה אנשים בגלל סיבות
צאים לתאר את ה של דת, מין וגזע, לא בחייהם ולא במותם. גבור זבולוני
(ובעיקר הקורא הצהעולם
הזה 741 ציין לשבת אתה תנ הנו הו האמת,
דרכם, לעתים,
עיר) דברים שליליים.
מאמץ סופריו להשיג את תמונת האדם השא
מי צהל מו פ ת של חבר אנו ד תנו, יצחק דוידובי־ו.
הרפתקנית למדי. יש
הויכוח הזה הנהו
לישי היו לשוא.
אולם כ תב כי הו א הבר הסקציה הי מי ת של ה פו על.
להוי ידוע לכם כי יצחק הנו חניו ז בולון זה כ אר עקרוני,
והוא התעווהיא
גם מסוכנת ב צ׳יזכאת ללא ארוחה
בע שנים, ולא השתייד מ עול ם להפו על.
מקצת.
רר בישיבה הראשוה
תאס פו בביתי ל מ סיבה קטנה ס טו דנ טי ם ישרא מ.
גולן, אגודת יורדי־ים זבולון
ליים מלו ם אנג׳לםומ אוני ב ר סי ט ת אחת שבצ פון.
נה של המערכת הנובדרך
כלל מגזייצחק
דוידזביץ, שסיים בינתיים את חופשאחד
קרא ל פנינו את ר שימתכם ״ ארו חה תמורת
כחית, שהתקיימה במים
הבריות בעניין
: ת ההנבו
). 738 חזה
(העולם

צ׳יז
תו במלון השרון, היה חניך זבולון אך משאשר
העתונאי מפיק
ביתו של יעקב גל,
אחד :״ אינ ש אלל ה נקרא (עוד מעט) שהישרא תייך
כיום גס לסקציה הימית של הפועל.
לים מק שק שים ב קו פו ת ״צדקה תציל מ מו ת ״ בלויו ת
ממקצועו. עתונאים
חברנו המנוח. אני
״אחר הקרב״
י הודיו ת.״
מחייכים בראותם את
מזכיר עובדה זו מפבכתבתכם
״אחר הקרב״ (העולם חזה ) 742 שנית ם
שני חברי קבוץ ש א לו :״ל איזה סוג מ שייכ ת
בני מקצועם בסרטים
ני שדוקא יעקב היה
ביתם ל עו ב דו ת הנוג עו ת לי: אני בן ( 27 ול א בן
או תנו המערכ ת? לאלה שלא היה להם מהלע שו ת
; ) 35 הייתי פ רטיזן ב רו סיה הלבנה, העסלתי ארצה
ו ב או לכייף כ אן. בני נוער הזהב, או סתם בני
הקיצוני ביותר מכוחיים
הוליבודיים,
באניה
הגנה ונ סצע תי על ידי האנגלי ם בקפריסין
ע שירים של א ידעו מ ה לע שו תבכספם? ״
לנו. סבר יעקב (וסחיים
שכולם הרפתהציע
ירו שלמי אחד: אולי באמת יחזרו הי שרא ולחמתי
בנירע ם א שר בנגב.
ברתו נתקבלה ע׳׳ י
קה אחת גדולה. אולים
הביתה. יהיה אז מקום ל שלוח א ת כל חברי
ביו ם ה שו א ה עליתי להר־ציון בירו שלים לומר
לם בימים האחרונים
מערכת העולם הזח ל חו״ל (ב שלי חו ת).
כולנו) :
קדיש אחר אלה ש איבד תי ב אי רו פ ה וכ א חד מני צו לי
הגיהנום הנ אצי י צא תי למחות נגד הכנ סתוהממ צבי
מירב, לוס־אנג׳לס עניין חסר שלא דומה של העליון תפקידו שלה שמצ או לנ כון לפ תו חבמשאומ תן עם הרוצ לא
יהיה זה לטובת העניין. כי הרשימה
בחייו של לפחות
עתון העולה על כל
חים של ע מנו. ודוקא ביו ם ה שואה, א שר בו מבקשהרגיזה
כל כך את הסטודנטים הלוס־אנג׳־
איש אחד — צלם הרים
בירו שלים הרבה אנ שי ם מני צו לי מ חנו ת ההש תפקיד
אחר, הוא למדה
הגרמניים.
לסים נכתבה ע״י חבר המערכת היחיד ששהה
מערכת.
תאר את אשר קיים.
המ שטרה התנהגה נגד ה מ פגיני ם בצורה ב רו ט א לא
מכבר בחו״ל וראה את הדברים במו עיניו,
וזו רשימת הרפת־בשעה
שהוא מתאר
לית, חילקה מ כו ת על י מין ועל שמאל והטילה
אצל מספר סטודנטים ישראליים.
קותיו של דוד רוביג־פ
צ צו ת מ תוצ ר ת גרמניה. אני חו שב כי היתה כ אן
את האמת, את העובפרובוקציה
של המ שטרה. אי לו רצתה ל מנו ע את
אחד
גר תוך חודש
יעקב גל
האחרת״
״המטרה
דות, אסור לו לעתו־כל
העניין מ ספי ק היה שתקבל מ שלח ת של ה מ פגי האם
לא עלה על דע תו של הנ און ה מ או כז ב יהו שע
דיין בלבד )1( :הוא כמעט
נאי להיות מושפע
נים ש תביא א ת דבריה בפני הכנס ת, או מ ספי ק
שראלי הי הבחור

) 740 הזה
(העולם אמיר היה ל א סור נסי עתה מוני ם ב רכבו ת או ב או טו בו סי ם
טבע כשנסחף בזרם שעה שצילם את השט״
ע״י השיקול אם מציאות זו טובה או רעה.
הו א בעל תרבות, נ מו סי ם וה שכלה ירודים למדי?
לירו שלים. אני מ א מין שהעם יו צי אמשפט צדק
חיובית או שלילית. כאדם הוא יכול ללחום פון הגדול )2( ,הוא זכה לבעיטה הגונה
עצתי לסוקרטם־אמיר: ל שכוח אתי או שו ולרדת
ויא שי םאת האחראי ם לניהול משאומ תן עם הגר ממרו
ם ה או לי מ פו ס שלו.
כשהתפרץ רוברט הרסון הנאשם ברצח,
במציאות זו, כהוגה דעות חייב הוא ללחום
מנים, רוצחי ע מנו. נקמה. נקמה ! זכו ר את אשר
חיה בס, תל־אביב
עשה לך עמלק 1
בה. אולם ככתב עתונאי תפקידו לשמש עין, שעה שדוד ניסה (והצליח) לצלמו )3( ,הוא
האם הקורא יהו שע א מי ר חו שב באמת של א
מאיר רבינוביץ, רמת־גן
לא יד, לציבור.
שימש מטרה למטר של אבנים שעה שעמד
תיתכן מטרה אחרת? והאם הבחורים מ חפ שי ם מטרה
העולם הזה. מצטער אם הקורא רבינוביץ
בין שני הצדדים במהומות הכנסת וצילם
אחרת? עובד ה היא שרוב הבחורים מ עדיפי ם
דומה העתונאי מבחינה זו לשרות המפות
נפגע מכתבתו ״אחר הקרב״.
בחורה פ שו ט ה וריקנית על בחורה מ שכילה ורצינית
את תמונותיו (שעבודן זכה בינתיים לפרס
והצילומים הקיים בכל צבא. אין תפקידו
מיוחד של אגוד צלמי העתונות בארץ והדפסת
של שרות זה לומר לרמטכל מה עליו לעהתמונות
בגדולי העתונים הבינלאומיים).
שות. עליו להראות לרמטכל את המציאות
השבוע היתד, לדוד רובינגר ולכתב הטולס
הגיאוגרפית — שם ישנו הר שאי־אפשר
לעברו, פה יש נהר שקשה לחצותו. אם המצי הזה, אהרון דולב, הרפתקה מענינת נוספת.
אות של השטח אינה מתאימה לתכניות כשצילמו את הקופה של בנק פוינטונגר,
כשהיתה שפה (סופיה) בת ,9רצתה ללמוד לשחות. אחיה, הספורטאי אורי גרבי,
המופיעה בגליון זה, נוכחו לפתע לדעת
המבוגר ממנה ב־ 7שנים, לא הסכים. שפה חיכתה להזדמנות שאחיה נעדר, הלכה לבדה
הרמטכל, יהיה זה שרות־מפות רע מאד אשר
שנכלאו. מנהל הבנק גולדהפר ומנהל הכללי
לברכה בגן־הדסה, לבשה בגד־ים והחלה שוחה. אחי־ שלוש ברכות ראתה פתאום את אחיה,
יעלים מעיניו את קיומו של ההר המפריע, ה דלתות את לסגור הורו פויכטונגר ליאו אורי,
מסתכל בה. שפה נבהלה, בלעה כמות של מים, החלה טובעת. אורי קפץ, על בגדיו,
או של הנהר המרגיז.
ברזל, חסמו כל אפשרות של יציאה, הודיעו
לתוך הברכה, הצילה. מאז שוכנע.אורי שכדאי לה, לאחותו הקטנה, ללמוד לשחות.
שלא ישחררו אותם, מתוך כוונה למנוע מהם
אם העולם הזה מתאר טיפוס של נער מבערך
באותו זמן קרה מקרה שני בחייה של שפה הקטנה. חברה אחת, שרקדה באולפן
את פרסום התמונות. המאסר נמשך כחצי שעה
אוכזב, או בחורה המצטעצעת בחלומות הולישל
גרטרוד קראוז, הזמינה אותה באחד הימים ללוותה. באולפן ישבה שפה בצד, הסתכלה
בודיים, אין פרוש הדבר שהעולם הזה סבור — עד אשר התקשר אהרון טלפונית עם אחד
ברוקדות. המורה הבחינה שהקטנה היושבת נעה לקצב הריקוד, ומכיון שהיתר, חסרה בת
ממפקדי־המשטרה הגבוהים, ששיגר מיד את
שזהו הנוער האידיאלי, ושהוא רוצה כי כל
אחת להשלמת זוג הזמינה אותה להצטרף. תוצאה: המורה הזמינה את אמה של שפה,
מכונית המשטרה הניידת אשר הוציאה את
קוראיו יהיו כמותם. העולם הזה פשוט מתאר
שיכנעה אותה שכדאי לבת הקטנה ללמוד לרקוד.
שני החברים.
את המציאות. תפקידו של הקורא — יהיה
מאז עוסקת שפה. שהיא כיום בת , 16 בשתי המלאכות גם יחד, זכתה בשת־הן
איני יודע עם המנהל הנכבד נהנה ממעשהו.
מנהיג של תנועת נוער, או פקיד ממשלתי,
להישגים רבים. בשחיה זכתה לאליפות הישראלית ( 100מ׳ גברוח גב וחזה כאחת) וקבעה
אולם הוא לא הפיק ממנו תועלת רבד״
או סתם אזרח הדואג לעתיד מדינתו, לקבל
שיא ארצי 100 :מ׳ גב גבירות ב־ 1:41,8דקה. היא רוקדת בלהקה של גרטרוד קראוז.
עובדות אלה לתשומת לבו, לאחוז באמצ״בשעות
הפנאי״ היא גם לומדת — בשביעית ספרותית של גימנסיה הרצליה. היא טוענת
עים הנראים לו כמתאימים כדי לשנות את
שעיסוקיד, אינם מפריעים לה בלימודים, שהיא אוהבת אלגברה וספרות, אך אינה אוהבת
המציאות. אין הוא מסוגל לעשות זאת בלי
צרפתית. המקצוע שהיא שואפת אליו: להיות מדריכה בהתעמלות רפואית או משהו דומה לזה.
שעתונו ימסור לו את מצב פני המציאות.
בינתיים מתאמנת האלופה בקור ובגשם בברכת י. מ .ק. א .בירושלים או בשפת הים
התל־אביבית, טוענת שהמים אינם קרים כלל. רק צריכים להתרגל אליהם.
עזי ויזנפלד, בני־ברק

השער

,העולם הזה״ ,מס׳ 743

ik e w i . jh iil 1:
KE - I LIKE IKE - I L
LIKE IKE - I LIKE IK

hrtke

m BL

IKE IKE - I LIKE IKE -• I LIKE IK:
I LIKE IKE - I LIKE IKE - I LIKE
g g t t LIKE IKE - I L I K E ^ g 0 S ₪ B m
w W m - I LIKE IKE - I LIKE IKI
?-jW h lK E -lK E - I LIKE IKE - I LI
& 1 K E - 1 LIKE IKE - I LIKE IKS

L ^ M rlY W - W

IKE - I LIKE IKE - I E flfe IKE 4
I LIKE IKE - I LIKE .IKSL=_l_Xi

| ןמים מעטים אחר שחיל־המשלוח הגדול ביותר בהיסטוריה
נחת בחופי צרפת הצפונית, ירד גנרל בעל ארבעה כוכבים
על כתפיו מאסדת נחיתה. על החוף פגש בטוראי, ניגש אליו,
שאל אותו בחיוך לבבי למקצועו האזרחי.
״אני איכר במדינת קאנסאם, סר,״ ענה הטוראי, שלא נבוך.
״כמה דונמים יש לך י״ ,שאל הגנרל בעניין, כי גם הוא גדל במדינת
קאנסאס, אחת המדינות החקלאיות במרכז ארצות הברית.
״כחמשים אלף, סר,״ ענה הטוראי בגאווה.
״מהו היבול?״ הוסיף הגנרל לשאול.
״מאה ושבעים בושל חיטה לדונם.״
״מיסטר אמר הגנרל בהתלהבות ,״שמי דוייט אייזנהואר. זכור נא
את השם הזה. אחרי שהמלחמה תיגמר אני אפנה אליך לשם קבלת ג׳וב.״
כשסיפר אייזנהואר את הסיפור הזה לעומר בראדלי, המצביא האמריקאי,
באוהל הפיקוד אי־שם בצרפת, חייך, שקע בהירהורים .״כשהייתי
ילד,״ אמר ,״הייתי חושב ששיא החלומות הוא להיות בעל אחוזה
של 1000 דונם אדמת חיטה.״ בראדלי, צנוע יותר, הודיע שהיה מסתפק
ב־ 600 דונם.
בעוד כמה חדשים ׳קיים אייק את הבטחתו, יפנה אל אותו איכר,
כדי לקבל מידיו ג׳וב. אולם המשרה המבוקשת לא תהיה זו של פועל
חקלאי או מנהל משק. תהיה זאת המשרה הגבוהה ביותר אשר אותו איכר
— וכמה עשרות מליונים של חבריו — יוכלו למוסרה למישהו: הדוב

סגן־ א לו ךבלתי ־ ידע

ה שארה האורלית
ביו תרשל שנ ת
1952ת הי ה: מ
״ בחרב חו ד ש
נובמבר לנ שי א
אדה׳׳ ב -ש לי ט
כמעטכל ״ כו לשל
ה מ דינ ההחוקה
ביו תרב עו ל
.שיחויק בידיו א ת
מ או ני המלחמה
ו ה שלו ם. ה ש בו ע
עלו הס־בו״ם כ׳
היורש לכס או של
אברה לינ קו לן
יהיה

הגנרל

דו״ט דויד א״ננהו־אד,
א ד רי כל הני צחון
המערבי ע ל
היטלו ובנאי
ה אי חוד האירובי.

האיש אשר משרה זו תיפול, אולי, לחיקו
היה בלתי־ידוע עוד לפני תריסר שנים.
אז היה לפטננט־קולונל (סגן־אלוף) ,בן ,50
אחד מאלפי הקצינים הבינוניים בצבא הזעיר
(יחסית) של סוינת־הענק.
הקאריירה הצבאית של אייק, עד אז, היתד,
חסרת־זוהר. הוא זכה להצטיינות הגבוהה
ביותר בבחינות הקבלה לווסט־פוינט, האקדמיה
הצבאית המפורסמת של צבא ארצות־הברית,
סיים את חוק לימודיו בהצלזזה ב־
,1915 שעה שכמה מליוני חיילים לחמו על
חייהם בחפירות הרטובות של אירופה. גם
כשארצות־הברית הצטרפו למלחמה זו לא
ראה אייק שרות קרבי אמתי, אלא נידון
לתפקיד של מדריך בחיל השריון. משם הלך
בדרכו הבלתי־מזהירה לחלוטין: שרת באזור
תעלת פאנאמה, נתמנה חבר של ועדת
המצבות הצבאיות, עוזר־מנהל באחת המחלקות
של משרד ד״מלהמה. לבסוף נתמנה
לתפקיד הצנוע של ראש מטה ליד הגנרל דוג-
לאס מאק־ארתור, אדם שאינו רגיל להתחשב
בדעתם של זולתו.

תשע בע מי 3נ״ ל
המפנה בחייו של אייק בא בשנת .1941
שוב עמדו צבאות אירופה בקרב על חיים
ומוות, ושוב עמדו ארצות־הברית מן הצד.
אותה שנה, כשצללי המלחמה העיבו גם על
ארצות־הברית, נערכו תמרונים גדולים במדינת
לואיזיאנה. ראש המטה של אחת משתי
הגייסות היה קולונל (אלוף־משנרי) אייזנהואר.
הוא תיכנן פעולה מזהירה כדי להגיע אל
עורף האויב. אולם כשניגש לבצעה באה
האכזבה — הפעולה נאסרה עליו, כי אסור
היה לו להוציא את חייליו מתחום אזור התמרון
לצורך העקיפה. אייק נתאכזב מרות
— אולם לא לחינם. כי תכניתו הנועזת משכה
אליו את תשומת לבו של האדם שיצר את
הגנרלים: דורג׳ מרשל.
מרשל היה אז ראש המטה. הוא ידע כי
המלחמה תפרוץ, והוא בחן את הקצינים הבינוניים
כדי להוציא מתוך שורותיהם את
החומר ממנו יקורצו המצביאים לעתיד. הקולונל
האנושי, המחייך, חסר הברק החיצוני
מצא חן בעיניו. כעבור כמה ימים שאל את
מארק קלארק, עוזר מפקד חיל היבשה (שהתפרסם
אחר־כך ככובש איטליה) ,את מי הוא
מציע כראש אגף המבצעים של הצבא ,״תן
לי עשרה שמות שאתה מכיר היטב את בעליהם,״
אמר מרשל.
קלארק לא היסס רגע .״אם אתה רוצה דוקא
עשרה שמות,״ אמר,
״אתן לך שם אחד ואכתוב
תחתיו תשע
פעמים כנ״ל,״ לשאלת

המתחרהמשמאל: הארי ס. מרומאן, הנשיא ה־ ,32 בטוח בעצמו כרגיל, נחשב כמועמד ודא׳
של המפלגה הדימוקרטית. אולם אם יופיע אייק כמועמד רפובליקאי ייתכן מאד שלא ייכנס
למלחמה אבודה. כי מנהיגים דימוקרטים לא מעטים הודיעו שיתמכו באייק אם יהיה מועמד לנשיאות.

מרשל הוסיף :״השם הוא דוייט דויד איי״
זנהואר.״
כעבור כמה חדשים כבר היה אייק מפקדו
הישיר של קלארק. כעבור ארבע שנים היה
יורשו של הגנרל מרשל עצמו: רמטכ״ל
צבא ארצות הברית.
עלייתו המזהירה של אייק לא היתד, תלויה
במזל. היא היתד, תוצאה של אישיות נדירה.
אייק לא היה גאון. היפוכו של דבר :
כל גדולתו היתד, נעוצה בעובדה שנשאר
בכל המצבים אדם פשוט בתכליתו, צנוע
ללא העמדת פנים, אנושי וחזק כאחד.
בניגוד לאדם כ״מונטי״ האנגלי, שקנה לו
את פופולריותו הרבה במסע תעמולה מתוכנן
והתנהגות של שחקן מנוסה, קנה לעצמו
אייק את אהבת חייליו ללא כל מאמץ מיוחד.
כשהופיע במדיו הנקיים אך הפשוטים בין
חיילי החזית היו אלד, מנפנפים לו בידיהם
ממכוניות המשא, צועקים ״הללו, אייק ! ״
הוא נפנף להם כתשובה, חייך חיוך רחב.
אף כי מעולם לא היה איש רך, ידעו
החיילים כי יעשה את הכל כדי לחטוך קר־בנות
אדם. אייק עצמו מספר כיצד נרעד,
בשעת ביקור במוסקבה, שעה שד,מרשל
הרוסי בודיוני הצטער בקול רם על כך שהמלחמה
נגד יאפאן נסתיימה. פעם אחרת
נרעד כשהאזין לדברי ז׳וקוב הרוסי, שהפך
ידידו האישי, שעה שהלה תיאר לו את שיטתו
הפשוטה לחסל שדד,־מוקשים — לצוות
על אנשיו לחצותו, למען יפנו הראשונים
במותם את הדרך לבאים אחריהם.
ההישג ההיסטורי של אייק היה כשרונו
הגדול לתאם בידידות את המאמץ של צבאות
זרים זה לזה ומקנאים איש ברעהו, וכן ליישב
את הסכסוך המסורתי בין חילות היבשה,
הים והאויר. תחת פיקודו לחמו שני גנרלים
מוכשרים, ששנאו איש את רעהו שנאת מוות
— מונטגומרי הבריטי ובראדליי האמריקאי.
כדי לשמור על השלום הצדיק אייק לרוב
את הבריטי נגד בני עמו, זכה בזאת לכך
שפיקודו האמריקאי, גנרל הטאנקים האגדי
ג׳ורג׳ פאטון, יאמר עליו במרירות :״אייק
הוא הגנרל הגדול ביותר /שד,יר, אי־פעם...
לאנגלים.״
ציין אויבו שפיידל, רמטכל הצבא הגר
מני
שהגן על צפון צרפת: צבא בנות
הברית הצטיין בתאום בלתי־רגיל של כל כלי
הנשק, בים ביבשה ובאויר, להשגת מטרותיו.
השיטה בד, השיג אייק את התאום הנדיר
הזה כלולה במשפט אחד. כשבאו אליו כמה
קצינים כדי להגיש תלונה כל שהיא, אמר
לראש מטהו, בדל סמיט :״אמור להם ללכת
לעזאזל, אבל אמור להם זאת בצורה שלא
ייעלבו.״
אימרתו המפורסמת ביותר, בכל הזדמנות:
״אל תפשוט את חולצתך !״ לאמר: אל תתרגש,
כל עוד היה אייק מפקד ראשי, לא פשט
איש את חולצתו. אלד, שעשו זאת בכל זאת,
למדו חיש מהר שמאחורי החיוך מתחבא
איש תקיף למדי: בידידו פאטון נזף בפומבי
כשהלה סטר את לחיו של טוראי, וכשהגיע
לשיא התהילה הצבאית פיטר אותו במחי יד
בגלל נאום בלתי־זהיר, שהרגיז את דעת
הקהל, הצדיק את יחסו הפייסני כלפי הנאצים.

שמ שעדתה שני ת
כשד,תפטר אייק מתפקיד הרמטכל לפני
ארבע שנים כדי להיות נשיא של אוניברסיטה,
היה נדמה כאילו הגיעה קאריירה מזהירה
לסופה ההגיוני. אולם הגורל (וטבעו של
אייק) רצו אחרת. האירופים, שראו בו את
אחד משלושת האישים הגדולים ביותר של
התקופה (השני: צ׳רצ׳יל, השלישי, שהאירופים
לא הכירוהו כמעט: ג׳ורג׳ מרשל,
יוצרו של אייק) נשאו אליו את עיניהם בשעה
שהחליטו לשלב את צבאותיהם ב״חברת־הגנה
אטלנטית״ .א, ריכל הנצתו ן הפך אדריכל
הצבא הארופו, האדם שסירב ללחוץ
את ידי הגנרלים הגרמנים שנכנעו לפניו קיבל
עתה על עצמו להחזיר את הגרמנים לחברת
העמים המערביים.
אייק לא השלה את עצמו מעולם כי עם
מפלתו של היטלר ועם המצאת הפצצה האטומית
הגיע סוף המלחמות עלי אדמות.
בבקרו במוסקבה, בתום המלחה, ראה את
אחד התותחים הגדולים בהם ניצחו הצארים
לפני מאות בשנים את עמי סיביר, העיר בהומור
מר לבנו :״רואה אתה, זהו התותח
הנורא שהפך כל מלחמה נוספת לבלתי־

,שתהאחיםאייזנהואר: בחיוך האייזנהוארי המפורסם מעידים חמשת האחים על מוצאו
|ממי הפשוט של הגנרל, שנולד בטקסאם אך גדל במדינת קאנסאס, במרכז החקלאות של ארה״ב.

המתחרהמימין: הסנטור רוברט טאפט, בעל עבר ריאקציוני ובדלני ביותר, מתנגד לתכנית
מרשל ולמשלוח צבא אמריקאי לאירופה, מתחרהו העיקרי של אייק על המועמדות הרפובליקאית
אינו אהוד על ההמון, אך אהוד על הפוליטיקאים המקצועיים, בעלי ההשפעה הרבה, שהוא אחד מהם.

אפשרית.״ הוא כיבד את הרוסים, אך לא
אהבם מעולם.
שמשו של אייק שוב עלתה באירופה.
הבריות האזינו לדבריו בחרדת קודש. בעזרתו
חוסלו סיכסוכים שנמשכו כמעט אלף
שנה. במחיצתו ישבו גרמנים וצרפתים בצוותא.
כשאמר לממשלה ההולנדית שהיא מחבלת
במאמץ האירופי (״שילכו לעזאזל, אך
מבלי להיעלב״) התפטרה זו למחרת היום.
״אירופה אינה יכולה להתקיים עוד בלי
אייק,״ העיר עתון לונדוני.

״אני או ה בנ ת! א ח אייק!״
אולם השמש שעלתה שנית באירופה הטילה
צל באמריקה. פעם בארבע שנים מתרכז העם
המשונה של ארצות־הברית בהיעסקות אחת
— בחירת הנשיא. למשך שנה זו משותקים
כמעט עסקי הממשלה, דועך זוהר הכדורגל
הרצחני, עוסקת האומה כולה בספורט פוליטי,
כמו במרוץ־סוסים, חוזים המליונים
בתהליך המסועף בו נבחרים תחילה המועמדים,
מתחרים אחר־כך ביניהם. ביחוד אוהבים
הם לחזות ב״סוס שחור״ — מועמד אפשרי
שטרם גילה את כוונותיו.
כבר לפני ארבע שנים פנו בני שתי
המפלגות אל אייק, בקשוהו להעמיד את
מועמדותו. אייק סירב אז. כשנתעוררה אותה
שאלה השנה, שתק אייק. והשתיקה, במקרה.
כזה׳ אומרת יותר מאשר הדיבור.
לא היה קול מצד אייק עד שהודיע, השבוע,
את ההודעה שהאומה כולה ציפתה לה
בנשימה עצורה. הודיע אייק: הוא רפוב־ליקאי,
הוא לא יפעל כדי לקבל אה המועמדות,
אך יסכים להיות מועמד אם התפקיד
יוצע לו בצורה ברורה ומשכנעת.
למחרת היום הצטרפו העתונים האמריקאיים
הגדולים ביותר לימינו של אייק. הסיסמות
״אייזנהואר לנשיאות״ ו״איי לייק אייק״
(״אני אוהב( ״ את אייק״) הידד,דו במדינה

התסבוכתהע צו מ ה
לא־אמריקאים מתקשים בדרך כלל להבין
את התסבוכת העצומה ששמה ״בחירות לנשיאות״
באמריקה. אולם תסבוכת זו אינה

כה איומה, כשזוכרים שהמדובר לא במדינה
רגילה, אלא בארץ שהיא כמעט יבשת בפני
עצמה, מורכבת מעשרה אזורים עיקריים שונים
לחלוטין אחד ממשנהו ביחס למבנה הקרקע,
אקלים, מסורת וכלכלה.
העובדות העיקריות — :
הנשיא: מעמדו של הנשיא בארצות־הברית
היה דומה למעמדו של דוד בן־
גוריון בארץ לוא (א) היה בי. ג׳י. נשיא
וראש־ממשלה בעת ובעונה אחת( ,ב) יכול
היה לבחור בעצמו את כל השרים, מבלי
להזדקק לאמון הכנסת( ,ג) היה משרת משך
ארבע שנים רצופות בכל מחיר, אפילו אם
רוב הכנסת שייך למפלגה אויבת( ,ד) יכול
היה לחלק לבני מפלגתו כמה מאות אלפי
משרות גדולות וקטנות על חשבון הממשלה.
בעוד ששני בתי הקונגרס מחוקקים את
החוקים, ובית־המשפט העליון שופט אם
חוקי הכנסת ופקודות הנשיא מתאימים לחוקה
(או שהם בטלים) ,חפשי הנשיא כמעט
לחלוטין בכל עסקי המדינה השוטפים (כפוף
לתקציב הנקבע ע״י הקונגרס) .אין סמכות
דומה לשום אדם בודד בכל מדינה דימוקרטית
המפלגות: באמריקה שולטות שתי
מפלגות גדולות, הדמוקרטית והרפובליקאית.
בתיאוריה מקבילה המפלגה הדימוקרטית
לגוש מפא״י—אחדות העבודה—פרוגרסיביים,
והרפובליקאים לגוש ציונים־כלליים—חרות.
אולם למעשה אין אלה מפלגות בעלות דעות
פוליטיות אחידות, אלא קואליציות עצומות
של אלפי תנועות, הסתדרויות, חוגים ואישים,
שאין להם כמעט כל מכנה משותף מלבד
האינטרס היומיומי.
באופן הכללי ביותר מייצגים הרפובליקאים
את בעלי התעשיה ואילי־המסחר השמרניים
בצפון־מזרח ארצות־הברית, בעלי המסורת
של מלחמה בעבדות, בעוד שהדמוקרטים
מייצגים את שתי השכבות העיקריות השוני
אות את הרפובליקצים: הפרולטריון העירוני
בערים הגדולות (בעיקר בני מהגרים
איריים ודומיהם) והאצולה הדרומית, בעלת
מסורת העבדות. בין שתי שכבות אלה אין
שום דמיון, פרט לשנאת הסוחרים והתעשיינים
של הצפון.
אף כי ברוב השנים שלטו בארצות־הברית

חוג^ררג « ייק: עם פתיחת המפקדה החדשה ש? כוחות האמנה האטלנטית ליד פאריס הופיעה
אשתו של הגנרל בתספורת פאריסאית. מכל 32 הנשיאים של ארצות הברית רק אחד היה רווק.

הנ שיאים ה גנ ר לי ם

,,לך הכיתה והשאר שם״ אומרים הקומוניסטים
בפאריס לאייק. ספק הוא אס
ייהנו הנאה רבה אם ילך בעצתם, יעלה במקום
זה על כס הנשיאות של ארצות־הברית.

הרפובליקאים וקודמיהם, שלטו הדמוקרטים
משך 20 שנה האחרונות (אך הרפובליקאים
שמרו על שלטונם בכמה מחוזות וערים).
הכחידה: הנשיא אינו נבחר בבחירות
ישירות, אלא ע״י ״אסיפת בוחרים״ ,בה יש
לכל מדינה מספר נציגים (בדומה למספר נציגיה
בקונגרס) .המפלגה הזוכה למספר הרב
ביותר של קולות במדינה ממנה את כל
הנציגים של אותה מדינה באסיפת הבוחרים.
לפיכך יכול להיות לנשיא רוב באסיפת הבוחרים,
מבלי שיהיה לו רוב של קולות בכל
הארץ (המשל האחרון — טרומן, שזכה בבחירות
האחרונות בפחות מ־ 50%של קולות, אף
כי היה לו רוב באסיפת הבוחרים).
! ה מו ע מ דו ת: לפני שנערכות הבחירות
הסופיות בין מועמדי שתי המפלגות הגדולות
(ושאר המועמדים הרוצים להעמיד את
עצמם) ,נערך קרב מכריע על מינוי המועמד
בכל מפלגה גופא. המועמד נקבע בועידת־המפלגה
(קונבנציה) ,המורכבת מפוליטיקאים
מקצועיים. אף כי כל מפלגה מעוניינת במועמד
שימשוך את הקולות הרבים ביותר, לא
זוכה תמיד המועמד הפופולרי ביותר בועידה.
בכמה מדינות נערכות בחירות מוקדמות
(״פרימאריות״) רשמיות, בהן קובעים חברי
כל מפלגה את שליחיהם לועידה הבוחרת
במועמד הסופי, אולם במדינות אחרות נבחרים
השליחים ע״י הפוליטיקאים. אייזנהואר
נחשב כיום כמועמד הפופולרי ביותר בקרב
ההמונים, אולם ייתכן שבין הפוליטיקאים הר־פובליקאיים
המקצועיים יש רוב דוקא למתחרהו,
הסנטור רוברט טאפט, שהוא עצמו
איש מפלגה מקצועי, בעל דעות ידועות.
אף כי אין כמעט ספק שאייק ייבחר ברוב
גדול אם אמנם יועמד כמועמד, המכשול
האמתי בדרכו הוא, איפוא, הקרב על המועמדות
עצמה בקרב המפלגה הרפובליקאית.
אם יזכה לנצחון בועידת המפלגה, שתתכנס
בקיץ, חודש לפני ועידת הדמוקרטים, ישלוט
בארבע השנים הקרובות בארצות־הברית אדם
השונא מלחמה אך יתכונן לקראתה בתקיפות,
אדם שפעולתו העיקרית תהיה לחזק את
הקשרים בין ארצות־הברית ובין מדינות אירופה
והמרחב האפריקאי־אסיאתי.

«ן נ׳ורג׳ וושינגטון, הנשיא היא
׳?״שון 1789— 1797 נתמנה במלחמת
השחרור כמפקד ראשי של
הצבא הקונטיננטלי. היה יו״ר הועידה
שקיבלה את החוקה (הנוכחית)
,נתמנה, פה־אחד, כנשיא.
^אגדרו ג׳א>ן םון, הנשיא השביעי
י 1829 בשנת 1812 ניצח בקרב הגדול
היחיד ליד ניו־אורליאנס, הצטיין
במלחמות נגד האינדיאנים. הוא
נבחר לנשיאות כנציג החלוצים הקטנים,
אויב העשירים והאצילים.
וידיאס הגרי האריסון, הג-׳ישיא התשיעי 1841 נחל נצחונות
מזהירים במלחמות נגד מנהיג האינדיאנים
טקומזה וגם נגד הבריטים.
הוא היה הראשון שהפעיל
את התעמולה המודרנית.
הנשיא ה, 12-
^ זכיי טיי לי,
י 1849—1850 חייל מקצועי שהצטיין
במלחמות נגד האנגלים והאינדיאנים,
נחל נצחון מזהיר במלחמות
נגד מקסיקו, נתמנה כתוצאה
מכך כמועמד לנשיאות. מת ב־. 1850
פראנקלין פירם, הנשיא ה , 14
,)1857K— 1853 עורן־דין בעל נטיות
לאומניות שהצטרף למתנדבים
במלחמה נגד מקסיקו, עלה לדרגת
בריגדיר־ג׳נרל, פייס את הדרום,
התנגד למלחמת האזרחים.
אוליסס ם. גראנט, הנשיא
׳ ,)1869— 1877( , 1871 לחם במלחמת
האזרחים והפך מפקד ראשי של כוחות
הצפון, נחל נצחון מזהיר, נבחר
פעמיים כנשיא. נחשב לנשיא
הרע ביותר בתולדות הארץ.
רוטרפורד כ. הייאס, הנשיא
rrT-19, )1881— 1877 עורך־דין שהתנדב
לצבא במלחמת האזרחים,
נפצע כמה פעמים, עלה לדרגת מיי־ג׳ר
ג׳נרל, נבחר נשיא, פייס את
הדרוס.
ג׳יימם א. גארפילד, הנשיא
,)1881( ,20711 מורה לשפות, כוהן
דת ועורך־דין שהתנדב במלחמת
האזרחים והפן מייג׳ר־ג׳נרל, נבחר
מפני ששאר המועמדים לא יכלו
להשלים ביניהם, נרצח.
כגז׳מין האריסון, הנשיא ה־,23
־ ,)1893fT —1889 עורן־דין שעלה לדרגת
בריגדיר־ג׳נרל במלחמת האזרחים,
לא הצטיין מכל בחינה שהיא.

״האמידה? ?Jהמשמר היא מחיר החופש !״ מיממה זו, שניתנה ע״י אייק למפקדת האמנה
האטלנטית, תהיה בלי ספק יסוד מדיניותו אם ייבחר לנשיא. הדגל הירוק־זהוב, הנושא שתי חרבות
(סמל העמידה על המשמר) ועלי זית (סמל השלום) מוגש לאייק ע״י נציגי 8מבין 12 ארצות האמנה.

שני נשיאים? הנשיא ה־ ,32 הארי מרומאן (מימין) עולה במדרגות לצד מי שרבים
מקוים כי יהיה הנשיא ה־ — 33 אייק. בכל דבריו שיבח טרומן את הגנרל כחייל
גדול, אף כי נתן להבין שלדעתו אין זה מעסקו של חייל לעסוק בענייני מדיניות.

ב nד י jר,
העם

הכנסת

מספרה לי דו תלגולגולת

11 פר חי ל ח תן

גיבורת השבוע היתד. צעירה תכולת עין
ועליזה, האוהבת לנתר ולקפוץ, מכוסה בכיסוי
הנופל גם מבגד־ים מודרני. שמה: הלירה
הישראלית.
הזינוק האחרון של האלופה הצעירה החל
כשנפוצו שמועות עקשניות כי ממשלת ישראל
עומדת להחליף את השטרות, להקפיא
או להפקיע חלק מהם. אף כי לא היה שום
אישור רשמי, הגיב האיש הקטן בהתאם
לאמרה הרוסית :״אם הפעמונים בכנסיות
מדנדנות, סימן שישנו איזה חג החלה
בהלה כללית, התחרות פרועה על כל הניתן
לקנייה. היה זה מעט מאד: אפילו ספסרי
השוק השחור לא התלהבו למכור את סחורתם
תמורת שטרות אשר חששו כי מחר
עלולים הם לשמש להבערת סיגריות. שיא
ישראלי זה הועמד בצל על־ידי שיא בינלאומי
של אותה אלופה: בנירות הזרות הוטלו
ערמות של לירות אל השוק. המבריחים
חששו פן תאבדנה את ערכן למחרת היום.
היהודים ידעו מראש. העובדה ששמועה
זו יכולה היתד, לגרום לבהלה כה
קיצונית היתד, נעוצה בזכרונם הטוב של יהודים
רבים, אשר חזו על בשרם מה פירושה
של החלפת שטרות במדינות אחרות. בבלגיה
ובצרפת הוקפאו בשעתו כל השטרות בעלי
הערכים הגבוהים, נפרעו על־ידי הממשלה
רק במרוצת הזמן. בפולין הוחלפו מאה זלוטים
תמורת זלוטי אחד לסתם אנשים, תמורת
שלושה זלוטים לפועלים. בברית־ד,מועצות
הוחלפה רק כמות מוגבלת של רובלים
לעעבדים, הופקע כל העודף( .שלא כמו בישראל
שמרה ממשלת ברית־המועצות את התכנית
להחלפת הכספים בסוד מוחלט. רק במחוז
אחד בלבד נודע על דבר ההחלפה כמה
ימים מראש. היה זד, במחוז היהודי בחלקו :
בירוביג׳אן).
לפי יודעי־דבר היתד, תכנית הממשלה
להקפיא כ־ 35 אחוז ממחזור הכספים (כולל
את הפקעת 5מיליון הלירות שהוברחו, כמשוער,
לחוץ־לארץ) .הקפאה זו היתד, משאירה
מחזור של כ־ 70 מיליון לירות, בד,שתאה ל־28
מיליון לירות ביום קום המדינה. מספר זה
היה מקביל לגידול האוכלוסיה מאז, מחזירה
את יחס אותו מספר הלירות לגוגולת.
למה לד להתרגש ז אולם האיש הקטן
לא עסק השבוע בחשבונות ממלכתיים,
היה טרוד בחשבונותיו הפרטיים שלו. הוא
ערך חשבונות קדחתניים מכמה לירות עליו
להיפטר, וכיצד. היה ברור שאם תצא ההחלפה
לפועל ייפגע דוקא האיש הישר. המומחים
השחורים כבר נפטרו מזמן מכל כסף
מזומן. השמחים היחידים בכל המשחק היו
אלה אשר לרוב מזלם לא היו הלירות מצויות
בידיהם. האימרה המפורסמת של השבוע
היתד, זו של פקיד, בעל משכורת ירודה
וחסך־אמצעים, שאמר לחברו המודאג, שהיו
לו בבנק כמה מאות לירות :״למה לך להתרגש
י תן לי את הכסף ואוציא לך את
הדאגה מן הראש.״

לפני שבועיים הסעירו מנהיגי חרות את
ההמונים הנרגשים, קראו אותם למרוד בקו
הממשלה בקשר למשא־ומתן עם גרמניה. כאשר
הרגישו כי הגדישו את הסאה, כבר היה
מאוחר: דבריהם פורסמו בעתונות, אי אפשר
היה להיסוג. התוצאה היתד, הפגנת אלימות
נגד הכנסת, כמה מאות פצועים ועצורים,
מכה למשטר הדימוקרטי.
אחר ההפגנה הסעירו מנהיגי מפא״י את
חבריהם בכנסת ובמדינה, הציעו להם לשליל
ממנחם בגין את הזכות שנתנה לו על־ידי
5500 בוחרים ששלחוהו לכנסת. כאשר הרגישו
שהגדישו את הסאה כבר היה מאוחר :
ההצעה פורסמה בעתונות, אי אפשר היה
ליסוג. התוצאה 56 :ידיים צייתניות הורמו
בהצבעה אוטומטית, חבר הכנסת בגין
הוצא לכמה חדשים, ירדה המכה הגדולה
הראשונה על ריבונות הכנסת.
הכנסת היתד; שקטה. קהל הצופים
שבא לתזות במהדורה שנייה של הסערה החי־רותית,
התאכזב. הכנסת היתר, שקטה, ה־ח״כים
מכל הסיעות הסתפקו בהשמצות המקובלות,
הוויכוחים היו מטושטשים, ברובם
חלשי־הגיון כרגיל. חתן השמחה, מנחם בגין,
לא הופיע בכנסת, אף כי שהה בירושלים.
אבי הכלה, בי. ג׳י. בחולצתו הלבנה הפתוחה
ובחליפתו הכחולה, הגיע קרוב לסיום הטקס.
באולם שררה אוירה אדישה, כשמשה סנה
מפהק וקורא בעתון מצוייר, שר המשטרה
משוחח עם הח״כים הערביים (שהורידו לצורך
זה את האזנייה מן הכפיות) .חברי מפא״י
הגנו על הצעתם מבלי שיעשו רושם משכנע
ביותר, השותפים הדתיים לא דיברו כלל (מלבד
הרב מרדכי נורוק, ששפך פסוקי תנ״ך,
דברי תהילה על אנשי חירות. יחד עם זה
ביקש לסלק את בגין ״ידידו״ אחר שקרא לעזרת
אלוקים).
״הם משחקים בתשבץ ענק אמר פרשן
מעריב הבלונדי, שלום רוזנפלד, על ספסלו מאחורי
הצירים המפא״יים. ואכן, היה זה הפעם
״הובי״ כמעט כללי. אמר מאיר וילנר: זהו
משחק משותף של חירות ומפא״י כדי להסיח
את הדעת מן ההסכמה לנאציפיקציה של גרמניה.
אמר הרצל ברגר: זהו משחק משותף
של חירות ומק״י, הקצוות התאחדו. אמר ח״כ
הצ״כ שמחה בבה: שרת העבודה (שהסתכלה
בו משועממת) כגברת היחידה בממשלה, היתד,
צריכה להגיש זר פרחים למנחם בגין, כי
הפגנת חירות עזרה לחסל את הוויכוח על השילומים,
לפתוח בוויכוח על מנחם בגין.
היקה דיכר לעניין. המפתיע היה בי
איש מדברי הממשלה לא ניסה אפילו לפרט
את ההאשמות נגד בגין. היחיד שניסה בכלל
לצטט את דברי בגין, אליעזר ליבנה, ראש
הימין המפא״יי, השתמש בציטטות מן הנאום
המפורסם בככר ציון. היו אלה ציטטות משכנעות
מאד. מגרעתן היחידה היתה שלא נגעו
לעניין כלל: הן לא נאמרו בכנסת, וממילא
לא יכלה הכנסת להטיל עליהן עונש.
לעומת זאת היו דברי האופוזיציה ברורים
ומבוססים. עד כה לא היה קיים שום חוק,
תקנה או תקדים שיאפשר להרחיק חבר כנסת

למשך חודשים. אולם מעשה זה ישמש בלי
ספק תקדים להבא. אמר ח״כ אופוזיציוני :
להבא נגיש את נאומנו מראש לאישור הסיעה
המפא״יית, למען לא תעלב. קרא ח״כ חירות
אליעזר שוסטק לעומת ח״כ אחר, שהרים את
קולו :״אל תצעק, עוד יוציאו אותך !״ וחיים
לנדאו, איש מבצעי אצ״ל לשעבר, הפסיק לרגע
את שירו־נאומו, שצלצל בדקלום מספר של
אורי צבי גרינברג, כדי לפנות בשאלה נוקבת
אל הצירים הדתיים: מניין לכם ד,בטחון שמחר
לא תהיו אתם קרבן להצבעתכם היום.
היטלר, שהיד, לו מיעוט ברייכסטאג ,1933
השיג רוב על־ידי סילוק הצירים השמאליים.
אם תרחיק מפא״י כמה ח״כים נוספים, יהיה
לה רוב בכנסת ולא תזדקק עוד לידיים דתיות.
האיש היחיד שדיבר לעניין בהגיון יקה,

שירות עם ת מו ר ה
כאשר מנהלי חברת ר,אשלג עזבו את הארץ
היה הלורד גלנקונר, יו״ר החברה, שבע
רצון ביותר, אחר שהשאיר בידי הממשלה
את ההשפעה המכריעה בהנהלת החברה.
לאחר התקדים עם חברת האשלג עברו שיחות
הממשלה עם שתי חברות החשמל (היש
טייס
אדם שתקאי
ביום השני: דבר בלתי־צפוי

שר המשפטים לשעבר פנחס רוזן, הציע את
הפתרון ההגיוני: לבטל את חסינותו של
בגין (שויתר עליה ממילא) ולהעמידו לדין
פלילי ככל נאשם אחר. בסרבה לקבל הצעה
זו החלה הקואליציה לנסר את הענף הדק על־ו
יושבת הדימוקרטיה במדינה. היא דמתה לאדם
המאבד את עצמו בגלל פחדו מפני המוות.
התוצאה המעשית, הסמוייה מן העין היתד,
כפולה. מפא״י מילאה את רצונו של מנחם
בגין, שביקש להתפנות מעיסוקיו המפלגתיים
בצורה הדרמטית ההולמת את אופיו. והיא
ערערה עוד יותר את אימון ההמונים ביעילותה
הדימוקרטית של הכנסת, הגבירה עוד
יותר את הנטייה המתפשטת והולכת לסמוך
על כוח השכנוע של האבנים המדברות אל ה״
ח״כים יותר מאשר על כוח השכנוע של ה־ח״כים
המדברים אל האבנים.

גרעין עמית
,.נו נו. טו ב טוב!״
כשעבר אברהם הרצפלד במזנון הכנסת,
ארב לו צעיר, העמידו על המדרגות, ביקש
ממנו לקבל לראיון כמה צעירים אחרים.
הרצפלד חייך את חיוכו המפורסם, ביקש
פרטים, אמר לבסוף :״נו נו, טוב טוב !״.
בצורה זו עלה גרעין עמית, שהפך בחודש
האחרון לנושא וויכוחים מעין־נטפים ליד
אילת עד למורדות הר החרמון, למעמד של
נושא לדיון בגוף ציבורי. הגרעין, שעד כה
נרשמו אליו 55 חברים (מהם 34 תל־אביביים,
השאר מחיפה, ירושלים, רענה, פתח־תקוה,
חולון וכחצי תריסר משקים) ביקש מד,רצי
פלד תמיכה פעילה לרעיון של התאגדות
צעירים בלתי־מאורגנים לצורך התישבות
קיבוצית.
המשק מזג האדרנגדהלחם
שעה שהרפתקותיו של רב החובל קרלסן
(ראה נוכל העולם) עמדו במרכז התעניינות
העולם עקבו שרי המשרדים הכלכליים במתיחות
לא פחותה אחר מסעה של האניה
לורנס שבלייה שנשאה מטען של 10,000 טון
חיטה לנמל חיפה.
הסערות והסופות שהשתוללו באוקינוס האטלנטי
לא פסחו על ד,אניד״ לחרדתם הרבה
של אנשי אגף המזון במשרד המסחר והתע־שיה.
אך על אף טלטוליה הגיעה האניה לגיברלטר,
בה התעכבה לתיקונים דחופים.
אותו יום צלצלו כל הטלפונים בלשכות
שרי האוצר והמסחר והתעשיה. שליחים דחו

פים
יצאו לארצות הים התיכון, העומדות
בקשרי מסחר עם ישראל, כשבפיהם משאלה
יחידה: חיטים לקמח ! קפריסן הקטנה נענתה
ראשונה, מכרה 2000 טון מעודפיה, גם
איטליה הסכימה למכור חיטים תמורת מחיר
מפולפל. בכך נוצחה השפעת מזג האויר באוקיינוס
האטלנטי, הובטחה הספקת הלחם
לתקופת זמן קצרה נוספת.

ראלית והירושלמית) שיוצגו על־ידי הלורד
הרברט סמואל וסיר הגרי גולדסמיט, לפסים
מעשיים מאד. החברות, בדומה לחברת האש־לג,
נתקלו בקשיי גיוס הון זר בחו״ל, להרחבת
רשת החשמל וחידוש הציוד. אך הממשלה
העניקה להן סכומים ניכרים בדולרים
(מכספי המלווה וההענקר ).לרכישת ציוד חדש
וחלקי חילוף.
עתה החליטה הממשלה כי תמה תקופת השירות
ללא תמורה וביקשה מניות בחברה
תמורת הדולרים שהשקיעה. כמות המניות :
שיעור יספיק להוות כוח מכריע בחברה.

טייס
דהם מן ה ש טים
לאחר 2000 שעות טיסה בין עננים, חש
עצמו אדם בטוב על הקרקע רק כשהוא מבלה
את יומו בשדה־תעופה, בין שורות מטוסים
העומדים לרשותו בכל עת שיחשק בשחקים,
הסיק אדם שתקאי, רווק בן ,30 טייס ומדריך
ראשי קלוב התעופה לישראל. אחר עשר
שנות שרות בתא הטייס של מפציץ כבד ב־חיל־האויר
המלכותי, ומפציץ פחות כבד בחיל
האויר הישראלי עבר לפייפרים הצד,ו־בים־זעירים
בשדה התעופה האזרחי שבצפו־נר,
של תל־אביב.
השבוע נזדמנה לאדם משימה שהזכירה לו
במקצת את ימי המלחמה. במסע מתוכנן
של 100 צעירים ממשקי הקיבוץ המאוחד
לאילת נקבע תפקידו ׳כספק מזון ומים בדרך
האויר. השיירה הגיעה במכוניות עד מצפה
רמן 70 ,קילומטר דרומית לבאר־שבע, המשיכה
משם רגלית למסע בן שמונה ימים,
כשסייר מאומן משמש לה חלוץ (שני נשאר
בתל־אביב לרזרבה).
המטיילים הצטיידו במזון ומים ליום אחד
בלבד, סמכו על קלוב התעופה שמינם בדרך
האויר. אדם שתקאי, מצויד במפת המסע, חג
מעל ראשי המטיילים, השליך מצרכי מזון,
מיכלי מים ועתונים. ביום השני אירע דבר
בלתי צפוי: שתקאי יצא משדה התעופה
שמעבר לירקון, חנה בבאר־שבע, הצטייד בה
בדלק למטוסו הצהבהב, מזון ומים ויצא למקום
המיועד למפגש שני. כשלא גילה את
השיירה חזר לבאר־שבע, הודיע לצבא שיצא
לחיפושים וגילה את המטיילים בגיא שלמרגלות
הר עורב. הסיבה: סייר המסע נקע
את רגלו על פסגת ההר, מנע בכך את ההקדמות
המסע.
שתקאי חזר לתל־אביב, העלה את סייר ה
.העולם
הזה״ ,מס׳ 743

במדי jה
רזרבה על המושב שמאחוריו, העבירו אל
חבריו התקועים בצירוף ארבעה שקי לחם
ומיכל מים, שעליו התנפלו המטיילים הצמאים.
ואילו על הלחם אמרו בגבורה :״החזר
אותו לתל־אביב בצירוף נקוע־הרגל, האנשים
שם רעבים תמיד.״
כעבור ימים אחדים, נחת הפרימוס של
שתקאי בשדה־התעופה של אילת משהתקרב
הטייס למסעדת השק״ם, בקק־ו ממנו קולות
צוהלים 100 .מטיילי הערבה סעדו את לבם
בארוחה דטנה ובירה קרה.

קיצוב
תשעה רו כ בי םעל did
בין שאר תפקידיה של מזכירות עירית
חיפה היא גם דואגת להספקת מספוא לבעלי־החי
של תושביה. כל המחזיק בעל־חי בביתו
חייב להודיע על כך למזכירות, הנותנת לו
אישור והקצבה של מספוא במחיר הרשמי.
בין הבקשות הרבות להקצבה הגיעה לעירית
חיפה גם בקשתו של מזרחי, תושב שכונת
וואדי רושמיה, בעל סוס ועגלה. המזכירות
עיינה בבקשה, בדקה את העובדות, אישרה
הקצבה של מספוא. יחד עם בקשה זו הגיעו
גם עשרות בקשות נוספות מוגשות על־ידי
אנשים שאף הס שמם מזרחי. הפקידים אישרו
את הבקשות כי שם זה הוא אחד השכיחים
ביותר בעדות המזרח.
עד אשר שם אחד המזכירים לב לעובדה
כי לתשעה מבין המזרחים כותבי הבקשות
היה סוס אחד בלבד, ושהם היו כולם תושבי
ואדי רושמייה. הוא התעניין בדבר, הזמין
את כל תשעת המבקשים לבוא בעת ובעונה
אחת לעירייה. בשעה הקבועה הופיע זקן בחצר
העירייה כשהוא מוביל סוס ועגלה .״שמי
מזרחי, וזה הסוס שלי,״ הוא הודיע.
הפקיד חיכה שיופיעו יתר תשעה המזרחים.
אולם לשוא.
כשראה הזקן כי אין הפקיד נותן לו לעזוב
עד אשר יופיעו שאר המוזמנים פנה אליו :
״לא כדאי לך לחכות אדוני. לא יבוא שום
מזרחי אחר• אני קיבלתי את כל תשע ההזמנות.״
״ומה
עם כל שאר הסוסים?״ שאל הפקיד
העיקש.

תובע מאיר נציה
שלוש אצבעות

״אתה לא מבין?״ ענה הזקן .״אין יותר
סוסים. כל הטפסים נכתבו על הסוס הזה. הבנים
שלי כתבו אותם.״

דרכי חיים
״אנחנו או הביס!״
״אמי רצתה שאאסר ולכן תחבה לי אקדח
מתחת למזרון הכריז יעקב גרגורסיאן,
פועל יפואי בן 21 שעה שהובא לדין באשמת
נשיאת כלי־ירייה ללא רשיון.
בהתיצבו על דוכן העדים גולל יעקב הארמני
בפני השופט שלום קסאן את פרשת
אהבתו שהביאה, לדעתו, למעצרו .״אמי איננה
רוצה באהבתי לבחורה יהודיה,״ סיפר
יעקב על נערתו היהודיה עמה הוא חבר זה
שנה למורת־רוחה של אמו הרוצה להשיאו
לנערה נוצריה.
אם יעקב השגיחה בכך שהוא וחברתו נפגשים
בחדרו ביפו, חיפשה תחבולה כדי להפריד
ביניהם. יעקב טוען שלפי עצת אחד
מקרובי המשפחה רכשה אמו אקדח וכדורים,
טמנתם מתחת למזרון מטתו.

״העולם הזה״ ,סס׳ 743

מ מ סי סותאח רו ת. באחד מימות הגשם
הפתיעו שוטרים שפרצו לחדרו של יעקב
אותו ואת נערתו, הוציאו מתחת למזרונו אקדח
ומספר כדורים. לדברי יעקב התקשרה
אמו עם המשטרה, הודיעה על מחבוא נשק
בביתו מתוך כוונה להביא למעצרו של -עקב.
כוונתה: מוטב לבנה לשבת בבית־הסוהר
מאשר לשאת נערה יהודיה.
סיים יעקב את עדותו :״אני לא אוותר,
אנו אוהבים אחד את השני ונתחתן למרות
הכל !״
התובע, אליעזר לייבסון׳ חקר גם את חברתו
היפהפיה של יעקב, שאישרה את עדותו
והסבירה כי גם הוריה אינם שבעים רצון
מאהבתה לפועל הארמני. הודעתו של התובע
כי ליעקב עבר פלילי לא השפיעה על הנערה
שהסבירה כי הדבר ידוע לה. לדעתה יסתדר
הכל לאחר שינשאו זה לזאת.
לשאלותיו זורעות־המבוכה של התובע לסיבת
הימצאה בחדרו של יעקב, שעה שאינה
נשואה לו, היתה לעדה תשובה ברורה :
״אנחנו אוהבים !״
לשאלה השנייה של התובע, מדוע לא גילו
את האמת בפני המשטרה שעה שנעצרו, היתד,
לחברת־יעקב תשובה מתקבלת על הדעת:
כאשר הובאו לתחנת המשטרה התברר
להם שהשוטר שרשם את עדותם מכירם ממסיבות
אחרות והם ביכרו לא לספר לו את
האמת. המסיבות בהם נפגשו עם אותו שוטר:
הטלת כוסות מספר בראשו מידיה של
הצעירה בזמן קטטה בקפה יפואי.
השופט קסאן לא רצה לחרוץ את גורל
הנאהבים בהיסח הדעת, החליט לברר את
התנהגותה של החותנת לעתיד ביתר דיוק,
דחה את השמעת פסק־הדין.

ארנקי נעלם השתדל לעמוד בקרבת האלמוני
בצפותו להוכחות. אולם הגבר גבה־הקומה
לא עשה כל נסיון כזה, המשיך לעמוד
בתורים השונים בהקפידו על כך שיעמוד
מאחורי נשים עד שאחדות מהן העירו
לו על הקירבה היתירה והוא נרתע. אחר שתלונות
הנשים חזרו ונישנו, ניגשו אליו
נציגי החוק, זיהו את עצמם, עצרוהו.
ליאופולד בצלאל, פועל בן 36 ממשמר השבעה,
הכחיש את האשמות השוטרים, הסביר
שהסתובב בתחנה כיון שחבר שעמד להיפגש
עמו לא הופיע והוא נע מתוך עצבנות ממקום
למקום. אם נגע במישהי לא היתד, לו כל
כוונה זדונית, טען בצלאל. לעדות־יתר הוסיף:
סוף, סוף, אני נשוי ואב לילד.
השופט אלעזר זליקסון, לפניו הובא בצלאל,
ראה את עדויות השוטרים כמעורפלות
ביותר, זיכה את הנאשם מהאשמת מעשה

האשמותיו בשפה האנגלית בהסתמכו על אי־ידיעה
מספקת של הלשון העברית.

דרכהשלת עו ד ת •ושד
״כל מי שבידו מכתב שעדיין לא עבר צנזורה׳
מתבקש למסרו מיד״ ,הכריז פקיד המכס
שערך בדיקה שיגרתית בין כורסות הנוסעים
באוירון אל־על, שעמד לצאת באישון
לילה משדה התעופה לוד לרומא. צעיר
במדי מארח החברה, מסר לידו מעטפה סגורה,
הסביר :״קופאי המכס, מסר לי אותה
לאחר ביקורת הנוסעים.״ הצנזור שפתח את
המעטפה לאחר המראת האוירון, גילה בה
תעוות יושר, שנועדה לקונסול האמריקאי
ברומא, והמעידה ש״נחום אבירם מתל־אביב,
הוא אדם ישר, נקי מעבר פלילי.״ התעודה
היתד, חתומה בידי קצין משטרת ישראל
שרוני.

סו פהשד חו תנ ת
ז׳ולייט ווג׳אן היתד, אמה של קלרה. קלרה
היא אשתו של יצחק נוגסי. יצחק נוגסי היה,
לפיכך, חתנה של ג׳ולייט ווג׳אן. עד לפני
זמן קצר היה זה המשולש המפורסם ביותר
בשכונת סחנה דרוויש, יפו. נראה היה שיצחק
נוגסי בן ד,־ ,64 סבר שחותנתו הזקנה
( ,)73 הורסת לו את חיי המשפחה, לכן ניסה,
בכל הזדמנות, לסלקה מהבית, ואם גם בצעקות
בלבד, שהיו אוספות סביב ביתו קהל
גדול של חובבי מריבות משפחתיות.
הצופים היו נהנים למראה יצחק המצביע
על הבית שממול לביתו וצועק לעומת חמתו:
״הסתלקי מכאן, צאי החוצה למושב הזקנים
!״ בפעם האחרונה כשניסה לגרשה אל
מושב הזקנים, הגיבה ז׳ולייט הזקנה, המטירה
על ראש נוגסי קללות נמרצות. נוגסי
הרים אבן, השליכה על חמתו, פצעה בפניה
שהזבו דם. השכנים שנוכחו במקום כתמיד,
השיבו את רוחה וניקו את פצעה. כאשר
הכניסוה לתוך הבית, דחפה את האוחזים בה,
פינתה לעצמה דרך, נשאה את ראשה בגאוה
ויצאה החוצה כשהיא מסבירה :״לא רוצה
לשבת בבית הזה ! ״
היא יצ<(ה אל רצועת החול שממול הבית,
התישבה על אחת האבנים הגבוהות ובכתה.
לפתע צנחה ארצה ונפלה אין־אונים. כשהרופא,
שהוזעק למקום, קבע שז׳ולייט ווג׳אן
שבקה חיים לכל חי, פרצו השכנים בזעם רב
לביתו של יצחק נוגסי, רצו לערוך בו משפט
לינץ׳ .אך הרופא הרגיע את ההמון המסתער
:״זולייט נפחה את נשמתה אחר ששבץ
לבה.״ במשטרה נשבע נוגסי, למרות שלא
נראה כמתאבל על חמתו הזקנה, בחייו :
״לא התכוונתי להרוג אותה.״

משפט
ראכד אי דהתעצבן
סמל משטרה ושוטר לבושים אזרחית הסתובבו
בתחנת האוטובוסים ד,מרכזית, תל־אביב,
פקחו עין על התורים הארוכים שהתפתלו
ליד כל מכונית. תפקידם היה להגן
על הנוסעים מפני כייסים. מדי יום נרשמת
תלונה אחת או שתיים על גניבת כים בתחנה
המרכזית, מקום שעומדי־תורים מיוגעים נותנים
ליד זרה לחטט בכיסיהם בקלות־יתר.
בשעה ארבע, כאשר הדוחק היה כה גדול
עד שהסמל והשוטר היו נאלצים להחזיק
איש ברעהו כשרצו להחליף מלים מספר, הרגיש
הסמל בגבר גבה־קומה שהסתובב בין
התורים ללא הרף, בלי שייעצר באחד מהם
ליותר מדקות מספר. הסמל והשוטר החלו
מתבוננים בתנועותיו של האלמוני, ובמיוחד
בתנועות ידיו, כדי להקפיד על כך שלא תנו־חנה
בכים זולתו.
האלמוני התקרב לתור לאוטובוס מספר ,5
ניצב מאחורי גברת בעלת מידות, דרך על
מקומו דקות מספר, עבר לתור אחר. הסמל,
שרצה למנוע את הצווחה המוכרת ״וי לי.

נאשם פטר שטיין
שלושה הרוגים
מגונה, חייבו בקנס עשר לירות על התנהגות
פרועה ובלתי צנועה במקום ציבורי.
בצלאל לא שבע רצון מפסק־הדין. הוא נפרד,
בקופת בית־המשפט, משטר אדום של
עשר לירות בדמעות, בטענו׳ ,ללא הרף, כי
הוא חף מפשע. קבל בצלאל :״בימים אלה
לא כדאי לאדם להתעצבן, ביחוד במקום בו
שוררת צפיפות רבה. כי מיד יעצרו אותך...
כפושע מין.״

״זה כדוס!״
לפני שבעה חודשים מצא מאיר נציה בן
ה־ 8סל מלא צעצועים משונים ליד ביתו בירושלים.
הוא החזיק את אחד מהצעצועים
בידיו שעה שחברו הבעיר אותו. הצעצוע
היה מקל חומר נפץ שהושאר במקום על־ידי
פועלים שעסקו בפיצוצי תעלות ביוב. המשחק
עלה למאיר בשלוש האצבעות האמצעיות
של ידו השמאלית, הפך אותו בעל מום. אמר
מאיר לסבתו :״סבתא, אותך אני אוהב כל-
כך, אולי את תקני לי אצבעות חדשות ישרה,
אמו של מאיר, טרם התאוששה מאסון
בנה :״זה הרס את כל המשפחה.
אני סובלת מאותו יום מחולשת לב ובני השני
מתעלף פעם, פעמיים ליום מתוך התקפות
פחד. תבעתי פעמים רבות שיוציאו את
הסל עם חומרי הנפץ כאשר הפועלים עוזבים
את העבודה והם תמיד ענו ש״זה כלום !״
זה כלום שבני בעל מום?״
עתה הגיש עורך־דין ירושלמי, בשם הילד,
תביעה ל־ 5000 לירות פיצויים מעירית ירושלים
והנהלת סולל־בונה שהיו צריכות לדאוג
לכך שחומרי הנפץ, לא יפלו לידיהם של ילדים,
שיחשבום צעצועים.

פשעים
אחד רצדו. כ־נמו!
עשרות סקרנים חיכו לחייל רוצח האמוק
פטר שטיין (העולם הזה ,)741 שהובא מכלא
תל־מונד לחקירה מוקדמת לפני שופט השלום
צבי וולדמן. הסקרנים באו לראות את
הרוצח הבלתי מגולח וגזוז־השער (אחר שהוכה
כינמת בכלא תל־מונד) שהואשם ברצח
שלושה ובנסיון לרצוח ששה אנשים נוספים.
למרות שיחתו השלווה עם השוטרים שליווהו
גילה שטיין עצבנות מרובה בבית־המש־פט,
שעמד למנות לו סניגור (לפי בקשה
טלגרפית מאמו הוינאית) ,ביכר לשמוע את

שרגא מץ ,26 היה נבוך למדי נוכח הקצין
החוקר במטה המשטרה לאחר שמומחה קבע
שהמכתב הודפס על מכונת הכתיבה. שנמצאה
בחדרו. התברר שנחום אבירם הוא ידידו שניסה
פעמים מספר לזכות בויזת כניסה ל־ארצות־הברית,
לא הצליח בגלל עברו (שלוש
הרשעות בית־דין) שבגללו סרבה משטרת
ישראל להעניק לו תעודת יושר. כאשר יצא
לנסות מזלו ברומא וצירף אליו את כלתו
נכשל גם שם. התקלה: הקונסול האמריקאי
תבע הוכחה לישרותו של אבירם, אך הקונסול
הישראלי ברומא סירב לאשר זאת.
אולם לוא גם הגיעה התעודה לרומא לא
היתה בעלת ערך: במשטרת ישראל לא
משרת קצין בשם שרוני.

מ ס פי ק שנת־ בתד ־ מו ו ד
שעבאן אבו־עמרא, רחב־חזה וקצר־קומה,
ערבי יליד יפו בן ,43 פתח את דלת חדרו
בביתו היפואי, האזין בחשאי למתרחש במרתף
שמתחת לחדר המדרגות .״אללה אכבד
!״ הפליט כשהגיע לאזניו רישרוש קל.
אחר סגר את הדלת בדפיקה, זינק החוצה,
אץ כמוכה רעם לעבר תחנת המשטרה ביפו.
לאחר שבילה שנתיים בכלא תל־מונד, באשמת
מעשים מגונים, החליט :״יותר אינו
רוצה עסקים עם המשטרה.״ כשהוא נושם
בכבדות, סיפר לקצין התורן, שאחמד אבו־זייד,
שכנו בן ה־ ,23 שוב הבריח חשיש ר
אופיום לחדר המדרגות שלו. בניידת המשטרה,
שיצאה לביתו של שעבאן, סיפר לשוטרים
ששכנו נשלח בלויית אשתו רעולת־הפנים
כמתנדב מצרי כדי להלחם ביהודים.
לאחר שחרב ביתו בקרבות יפו, שכר ממנו
חדר, ומאז עוסק לדברי שעבאן, בהברחה
של סמים משכרים ותמונות בחורות עירומות,
שהעביר מן הספינות׳שהוא עובד עליהן
כספן.
במקום חשיש, אופיום ותמונות עירומות,
גילתה המשטרה במחסן תריסר פצצות, עשרות
פתילי פיצוץ. ארגז כדורים חיים ועשרות
מחסניות סטן. לאחר שחבלן המשטרה
העביר את הנשק למכונית ושני שוטרים את
אחמד לתחנת המשטרה, אמר אחמד :״אדוני,
הנשק לא שלי, הוא של בעל הבית,
בחייאת אללה.״
אמר שעבאן :״אממא מג׳נון, אם היה
שלי -הייתי אומר למשטרה י שנתיים תל־מונד
מספיק, יא שייך!״

מסורג

ב מ די jה
אזרחים

השבוע שחרף
כסימן של מתי
את דמיוגם של
כיה, הוציאה $
צופים, מן הש
חיי היומיום
רכים שנים לא
דות העולם, א?
שודדים האצי
הוד, נערץ עני
ליאנו הסיצילי?
פרשת גרשון
33 שנים, ככן־
לו״יים (כרשקו
והגיעה לקצה פ
רוח כעכו, הש
דיה משפחתית
רה ,31 ,ושלוש!
דש, ארכע ושג
החוליה הרא
״הטרוף המפוא
נתגלתה לאחר
השמד הגרמני׳
כריטי מטעמיק
ממנו לאחר ני[
חלד לעבודתו
תל־אביב. מאן
משקל בהזדמנ
כורי ולאומי ום

מצפונו.
סימנים של

הברודהג דו ל הוא אמת
מזה כשבועיים רגילות המסעדות לקבל או״
רח שאינו להוט כלל אחר אכילת בשר. אורח
זה, גדליה רוזנר, מורה לעברית בן ,43 מוותר
על ארוחת בשר לא מפני שהוא צמחוני כי
אם מפני ש״בארגנטינה אכלתי כל כך הרבה
בשר שאני יכול לוותר עליו כאן.״
גדליה רוזנר, מורה בבית המדרש למורים
לעברית של בואנוס איירס, בירת ארגנטינה,
אשר בה יושבים כרבע מיליון יהודים, הגיע
ארצה עם משלחת מורים בת 27 חברים מאר־צות
דרום אמריקה. ביקורם בארץ, שצריך
לארוך כחודש ימים, אורגן על־ידי הסוכנות
והקרן־הקיימת, שהשתתפו גם בחלק מהוצאות
הנסיעה (״נוסעים חודשיים מארגנטינה וחזרה
בשביל להיות חודש אחד בארץ״).
בשביל המורים היתד, זו חוויה עמוקה. ב־עיניהם
כל דבר פלא: הסיורים וההרצאות
שהסוכנות עורכת להם מלאים עניין וכל דבר
הוא נושא להתלהבות. אולם מדי פעם גם מתחמקים
כמה מן המורים מן התכנית הקבועה,
עורכים סיורים פרטיים משלהם.
אחד מאלה שאינם מסתפקים בתכנית הרש־מית
הוא המורה רוזנר. מצוייד בתעודה מהסוכנות
המאשרת כי גדליהו רוזנר הוא מורה
לעברית מארגנטינה והמבקשת מכל הנוגע בדבר
לעזור לו, הוא מופיע לפתע בבתי־ספר
וסימינריונים בארץ, מתעניין, שואל, רושם
ומעל לכל — מתרשם.
כי גדליהו רוזנר יודע להעריך עבודה בשטח
החינוך. מזה 24 שנים הנהו מורה לעברית,
הספיק להיות מנהל בית־ספר יסודי, לי־סד
בית־ספר לעברית בסנטיאגו, בירת צ׳ילי,
לעבוד בהוראה כשכיר ממשלת קולומביה. אולם
אין התעניינותו מוגבלת לשטח ההוראה
העברית בלבד. לצד גדליהו רוזנר המורה קיים
גם גד רוזנר הזמר.
למרות היותו אשכנזי יליד בסרביה התעניין
גד רוזנר בזמרה העממית של יהודי ספרד,
הפך במרוצת הזמן לאחד המומחים בשטח
זה, שר בהזדמנויות שונות באמריקה הצפונית
והדרומית. גם בישראל עמד לשדר מבחר
נעימות מעל גלי קול ציון לגולה, אולם בנסיעתו
הימית מאיטליה לארץ הצטנן, נאלץ
לדחות את שידורו. אולם, הוא מבטיח, עוד
ישמיע את קולו בארץ הקודש לפני שיחזור
לארגנטינה.
״משך כל השנים שאנו מלמדים עברית בארגנטינה
היינו כחולמים, תארנו בלהט וברוב
פרטים את נוף הארץ ותולדותיה לתלמידינו.
היה זה בלוף אחד גדול, כי איש מאתנו
לא ראה מימיו את הארץ אשר הרבה להרצות
אודותיה.״ הוא מצא מלה משלו להגדיר
את המצב בישראל :״נוראהוד״ — ליד הדברים
הנוראים המתרחשים שטופה כל הארץ,
בעיניו, הוד של גבורה מעשית, ביצוע חזונות.
״כשאחזור לארגנטינה,״ הוא אומר ,״אאסוף
את כל תלמידי ואומר להם: כל אשר סיפרתי
לכם אודות הארץ עד עכשיו היה בלוף
גדול. עכשיו הייתי שם וראיתי את האמת,
והיא גדולה יותר, יפה יותר, מן הבלוף הגדול.״

ארגונים

התור
למפה

14 שנה, שמונה׳שעות ליום, בילה גרשון פאר מאחור הסורגים בקופא נאמן על מנהליו בבנק פו

ע ד אשר תקפו הטירוף וחטף פגיון מבית מתתיהו
דיסרלין והשתמש בי להוצאת מפתחות הקופה --

תו נתגלו כפאר לאחר
שהוחל בדיונים על ה
משא־ומתן לשילומים
מגרמניה. הסימנים נכדו
עם אסון השטפו־נות
כשכונת מונטי-
פיורי שכו חזה מכער
לחלונות דירתו שבירכתי
השכונה. לאחר
שהדאיג את הנהלת
הבנק במהומה שהקים
כו כשעות עבודה:
״יש לשנות את מכנה
הכית שאינו עומד על
צדו הנכון״ ,החליטה
ההנהלה להעניק לו
חופשת־מנוחה מיוחדת
כטבריה, שזכתה
בכך בשערוריות דהיב
וניפוץ זגוגיות ובקבוקי
משקאות ככהד•
קפה.
כאשר חזר מטבריה
מרוט־עצכים פתה כ-
מסע־טדופו כמוצאי
שכת, כדירת מיודעו
מתתיהו סרלין :״אני
הולד לגמור עם כן
גוריון,״ הודיע לסרלין
וכשהפנה לו את גבו,
חטף שכרייה ערכית
שהיתה תלויה על ה
שאת
כספה התחיל מחלק במעברות בליל

עוני ותיקי, צע־ראחד
״ישראל קרא יושב־ראש הועידה.
היתד, זאת ישיבת הנעילה של הפדרציה
העולמית של חיילים משוחררים שנערכה ב־בנין
האוניברסיטה המהודר שבבלגראד, בירת
יוגוסלביה. לפני תום הועידה היתד, צריכה
כל אחת מ־ 24 המשלחות שנכחו להודיע על
נציגה בועד הפועל של הפדרציה.
לכשהגיע תורה של ישראל קם משה עציון,
,50 פקיד המרכז החקלאי של ההסתדרות,
חייל לשעבר בבריגדה היהודית והודיע באנגלית:
בחירת המשלחת הישראלית — משה
עציון.
דבריו נרשמו על־ידי מזכיר הועידה והיו־שב־ראש
המשיך בסדר היום, הקריא שמות
המשלחות האחרות. אולם ליד עציון ישבו בני
חבריו למשלחת, ד״ר אליעזר זיו, רופא תל־אביבי
בן ,45 משוחרר צה״ל ומשה רשקם,
צעיר בן 24 שנפצע בקרבות שער־הגיא, בפה
פעור. אף כי איש לא שם לב אליהם היתר,
תדהמתם עמוקה: שעה קלה לפני הישיבה
החליטה המשלחת הישראלית בת שלושת החברים
שהנציג הישראלי יהיה ד״ר זיו ולא
משה עציון.
אילו רצו השניים יכלו לקום מיד לאחר
הודעתו של עציון ולהכחיש את דבריו, להודיע
כי דובר המשלחת לא מסר בנאמנות את
החלטות משלחתו. אולם הם סלדו מפני השערורייה.
בעיניהם היה מוטב לתת לדבר לעבור
מאשר להצחיק את קהל הנאספים בועידה. הם
הדסה רייצנבאוס, בעלת החנות לגלנטריה ״הדסה״ ,שיצאה לזהותו, אחר שאיים עליה בפגיון

כספי הכנק, מ
מלחמה״ ,הוצ׳
אלף לירות ויצ
בנתניה, נכנ
״הדסה״ ,ביק?
סף, ללא נקודוו
חנות סירבה? ,
שנתקע ככה ב
חנות, הסתובב
עיר וישב להג!
דים, כאחד מפ
נתגלה למשטר
נות, שבינתים
״המטורף מת?
ה ותו.
לאחר שנב?
פתה־תקוה, סי
המטמון, נעתד
קצין גרשון מ|
אזרחי כי יחד
בכר־כוככא, ו
הוליך את הע
תרת להפלת
לילה לגכעה
למחרת הפ*צ
לסורגי תאו ש
החולים לחולי
מס ,135 .המי
פתח־תקוה, ת
לכה אשה או&
מדמע שלושה
טרגדיה משפד

לסזרג

,עכר על המדינה
זות ששילהכה אף
המתונים כתוש־
;תם משך ימים ר-
!רה האפורה של
;ישראלי, החזידה
וור, אל ספורי אג־תעלוליהם
של הים,
החל מרוכין
אנגליה ועד לג׳ו

פאר, שנולד לפני
אום למשפהת כי
סקי) ככאר-טוכיה
:ית־החולים לחולי-
ירה אחריה טרג-
כצורת אשה צעי
ילדים, כני 18 חונה
שנים.
זנה כהתפתחות
״ של גרשון פאר,
שזועזע ממסע ה-
התגייס לצכא ה
מצפוניים, שוחרר
יה גידול כראשו,
:נק ״פויכטונגר״,
גילה אוכדן שיווי
ת של אי-צדק צי-
ורעות שלחצו על
קוי כשפיות דע-

--בג מ ר 8השעות היה שב אל אשתו וילדיו בבית האפור המשתקף על פני הכביש ליד שב׳ מונטפיורי --

תח־תקווה, שתושביהן צחקו לטירופו שעה

־ ש״מחר תפרוץ
שק שהכיל 145
יחלקו כמעכרות.
חנות הגלנטריה
זנות גרכים בב-
אחר שכעלת ה
ית איומיו בפגיון
הדלפק, יצא מה ות כרחובות ה
לאחר ליל הנדו
הקפה, מקום שעזרת
כעלת הה
וה כעתון אודות
יב״ ,ויצאה לז-

קיר, מיהר אל מכרו
אלקנה, התישכ על האופנוע
שהוציא מחצרו,
נסע לדירות מנהלי
הכנק.
כדרכו חמד כמכונית,
עלה וצילצל כדלת
דירת עורך־הדין
קוסוכסקי על-מנת ל־ודא
את כעלות המכונית.
כשלא מצא את
כעליה ככית, חטף מ
ילדו אקדח־שעשועים,
המשיך כמסעו לשני
מנהליו, והוציא מהם,
תחת לחץ איומי ה
״אקדח״ והפיגיון השלופים,
את מפתחות
קופת הכנק.
נכרת ליאו פויכטוג
גר, אשת מנהל הבנק,
שניסתה לשוא להזעיק
את המשטרה כטלפון
שלה, שהיה מ־נותק־קשר,
אצה אל
הרחוכ, אך עד אשר
הספיקה להתקשר עם
משטרת המחוז, שיכ
נע פאר את שומר ה-
כנק (לדברי פאר כ־משטרה
:״יקה״) שהמנהל
שלחו להציל את --שה שוטר

חיים פרידמן 33 ,איש תחנת כפר
בעזרת

החליטו לעורר את השאלה לכשיחזרו לישראל.

חדש: נכים. לא היה זה הסכסוך
הראשון בתולדות איגוד החיילים המשוחררים
בישראל. מאז קיבל את צורתו הנוכחית, עם
הצטרפות נכי מלחמת־השחרוה עוררו עצם
מבנהו והרכבו סכסוכים אינסופיים.
כאשר חלפה תקופת הקרבות והפצועים הראשונים
של צד,״ל החלו חושבים על עתידם,
החליטו להתארגן לאיגוד נכים אחד, הקימו,
כצעד ראשון, ועדים מקומיים בבתי־החולים
ובמחנות ההבראה הצבאיים בהם נמצאו.
לכשחיפשו מסגרת רחבה יותר התקשרו עם
איגוד החיילים המשוחררים שנוסד בתמיכת
המוסדות הטרומדינתיים כאשר החלו המגויסים
הארצישראליים הראשונים משתחררים מן
הצבא הבריטי. איגוד זה נחשב בזמנו כחלק
בלתי נפרד של המוסדות הציבוריים מאחר
שחבריו שרתו בצבא זר והמוסדות הלאומיים
היו מעוניינים להשיג למענם את כל אשר
ניתן להשיג.
אולם כאשר התארגנו נכי צה״ל היה מצבם
שונה. כי תביעותיהם לשיקום ופיצויים לא
הוגשו לצבא זר בתמיכת המוסדות הלאומיים
המקומיים כי אם לאותם השלטונות המקומיים.
למעשה היתה הממשלה מעוניינת כי לא
יתלכדו תובעים אלה בגוף חזק מדי.
בהצטרפם לאיגוד החיילים המשוחררים ששבק,
למעשה, חיים — והתקיים רק בשם
ובתאוריה — היו הנכים הצעירים בזריקת דם
לתוך עורקים ישישים. אולם הזריקה היתד,
כה תוססת וחזקה עד כי לא יכלו העורקים
לעמוד בלחצם.
לפי הסכם שנחתם בין נכי מלחמת־השחרור
ובין האיגוד הוחלט כי הנכים יצטרפו לאיגוד
בסקציה, תחת מרותם של המוסדות העליונים
של האיגוד. אולם כעבור חצי שנה מרדה
הסקציה הצעירה באיגוד הנרדם. היא תבעה
ואף השיגה כי תיחשב כאגף נפרד בתוך האיגוד,
עם נציג במזכירות וכי כל חברי הועד הארצי
של הנכים יהיו במרכז האיגוד*.
להסכם שני זה נוסף הסכם שלישי: אגף הנכים
יהיה עצמאי בענייני כספים ובתביעות
ופעולות הנוגעות לבעיות הנכים, עם תקציב
נפרד משלו. כהכרה בחלקם של הנכים
באיגוד הוטל עליהם לשאת ב־ 75 אחוז מהוצאות
האיגוד.
זריקה נוספת: הזמ;ות. עד אשר קיבל
האיגוד הותיק זריקה חדשה שהמריצה
אותו לפעולה: בנובמבר 1950 הוקמה פדרציה
בינלאומית של חיילים משוחררים. בועידה
הראשונה של הפדרציה, שנערכה בפאריס, לץ
הוזמנה ישראל — מארגני הפדרציה לא ידעו
כי גם לישראל חיילים משוחררים משלה. אולם
בועידה השנייה תוקן המעוות: במשרד איגוד
החיילם התל־אביבי נתקבלה הזמנה להשתתף
בועידה אשר תיערך ברומא. מזכירות האיגוד
החליטה לשגר שלושה נציגים — שניים
מן הותיקים ואחד מן הצעירים.
אולם קימה פתאומית זו לתחייה של ותיקי
האיגוד הצטמצמה לחברי המזכירות ולעסקנים
מעטים — שאר החברים חדלו מזמן לראות
את עצמם כחיילים משוחררים, הספיקו להסתדר
בחיים האזרחיים.
כאשר באה ההזמנה לועידה השלישית של
בלגראד הוחלט לשמור על אותו עקרון בבחירת
הנציגות. שני ותיקים, צעיר אחד. אולם
הפעם לא הסתיימה הועידה, בשביל הישראלים,
עם נעילתה הרשמית. מיד עם שוב המשלחת
ארצה, התכנסה המזכירות לדון במעשהו
של משה עציון. ואילו הנכים הצעירים ראו
בדבר נקודת מפנה: לא יסבלו יותר קיפוח
מצד הותיקים. אם לא ישונו היחסים בפנים האיגוד
(״לפחות פיפטי־פיפסי״) יעזבו הנכים
את האיגוד.
הועד הארצי של הנכים אף החליט להמליץ
בפני מועצת חבריו העומדת להתכנס השבוע
ליצור גוף נפרד ,״לצאת לעצמאות,״ כפי שהגדירו
זאת כמה מן הצירים.
״מדוע לנו להיות קשורים לזקנים,״ אמר
אחד ,״אם אינם מראים תפיסה מציאותית י
היום אנחנו החיילים המשוחררים, לא הם ! ״
האדץ פשיטת לילה של יחידת סיור של כוחות
האו״ם צפונית מערבית ליונצ׳ון הפכה לקרב
עם מחלקת צפונית שנמשך שנתיים וחצי.

פאר במשטרת
דגלות את מקום
וותו לאחר שה*
שכנעו, כלכוש
ו ירד למחתרת
ן ד הגבוה. פאר
ים ״חברי המח
ושלח״ ,באישון
;זה ליד נתניה.
זהר כהה מכעד
טון פאר, בכית־כעכו.
יככית
ף על פני דרך
:יב, אימצה אל
ורטוכת לחיים
:נות זעירים של

(הצופה).
דוד בן־יוסף, סעד
זה אשר נאמר: להרוג קומוניסט ולנוח,
להרוג עוד קומוניסט ולנזזז.

מר י. אבר״ך, סגן המנהל הכללי של משרד
החינוך והתרבות, עם כל הערכתו לתרומתו
של י. אבר״ך לבניין המשרד הארץ)•
צבי שמואלביץ, רחובות
לפחות פקיד ננה אחד.

* מרכז זה כונס לאחרונה לפני שנה וחצי
— אולם המניין הדרוש לא טרח לבוא לקיים
את הישיבה.
--ובנך הושם הקץ לפרשת טירופו של גרשון פאר ...מאחורי סורגי בית־,החולים לחולי רוח, בעכו.

מכל
גרעין

מית

מפגש ראשון של המעונינים
להצטרף לגרעין במחוז
חיפה יתקיים השבת6.1 ,צ,
כשעה 11.00 בכית אורי בדאון,
רה׳ צפת מס׳ ,9הדד
הכרמל, חיפה. החברים מתבקשים
לדייק.

בל חברי הגרעין מתבקשים
להעביר את דמי החבר
החדשיים שלהם כסך 500
פרוטה ומעלה ליצחק גרן,
ת. ד ,136 .תל־אכיב. הכסף
דרוש כאופן דחוף להבנת
יום העיון.

״אולפן גרג׳
בהנהלת מר ח. בר־קמא (קמפינסקי)
פותח ב־ 1בפברואר קורסים חדשים ב־

כל החברים הרוצים להשתתף
כיום העיון ועדין לא
נרשמו לגרעין, מתבקשים
לפנות ככתב לת. ד136 .
תל־אביב.

אדצזת הברית
שבתה שוק ושפתהפלדה
באוהל המחומם של פאנמונג׳ום אשר בקוריאה
ישבו זה מול זה גנראלים סמוקי
פנים, המטירו איש על רעהו גידופים בשפת
השוק (בשלוש השפות) ,כינו זה את זד, ב־תוארים
כגון ״בנדיטים״ ,״פושעים״ ,״שודדים״.
אותה
שעה ישבו בבית המפורסם בין חמש
הצלעות׳ בתאשינגטון, מקום משכנו של המשרד
לענייני הגנה, ראשי השירותים הכד
זויינים האמריקאים וקיבלו בשקט, ללא פרסום
יתר, החלטה גורלית. עתונאי העולם
(והארץ) כמעט ולא שמו לב לידיעה הקטנה,
העלולה לשנות את ההיסטוריה.
החליטה הוועדה של ראשי המטות של צבא
ארצות־הברית: ייתכן מאד שהקומוניסטים
אינם מעוניינים כלל ששביתת הנשק הארעית
של היום תיהפך שביתת נשק רשמית,
שתאפשר לאמריקאים להוציא את מרבית
חייליהם מקוריאה ולהעבירם למקומות תורפה
אחרים. המשכת המצב הקיים מזיקה לאמריקה,
מרתקת את מיטב כוחותיה לשדה
מערכה מרוחק ובלתי חיוני, בלי כל אפשרות
להביא את המלחמה נגד סין העממית
לידי הכרעה אמיתית.
התכנית החדשה, שאושרה עקרונית: אמריקה
תוציא את מרבית. חייליה מקוריאה.
אם כוחות סין יעברו את קו החזית הנוכחית
בקרב, או יפרו את קו שביתת הנשק אם
יושג הסכם עליו, לא תענה אמריקה בהתק־

העולם
הטענה הרשמית: ההחלטה החדשה לא
תחרוג מתחומיה של ״מלחמה מוגבלת״ ,אלא
תשנה את הגבולות לטובת אמריקה.
אפור להרגיז Iשעה שהחלטה זו נתקבלה
מאחורי דלתות סגורות׳ ליוה הנשיא
טרומן ברוב אדיבות לשדה התעופה את אורחו
המכובד, אשר החלטה זו היא לו מפלה
ניצחת. וינסטון צ׳רצ׳יל בא לארצות־הברית
כשאחת ממטרותיו העיקריות: לשכנע את
האמריקאים לא לנקוט בצעדים נמהרים נגד
הסינים. ועתו: מאו טסה־טונג עלול להפוך
טיטו אסיאתי אם יימנעו מלהרגיזו.
אולם גם וינסטון צ׳רצ׳יל יודע כי בשנה
של בחירות קשה מאד להטיף הגיון בבירת
ארצות־הברית. חייך השועל הזקן, ואמר :
מכיון שאני חצי אמריקאי (בזכות אמו האמריקאית)
,שמא כדאי שאציג גם אני את
מועמדותי לנשיאות. תהיה זאת הדרך הפשוטה
ביותר להשיג את מטרותי בארצות־הב־רית.
אלא שהדבר בלתי אפשרי מבחינה טכנית:
למרות שארצות־הברית הן מדינת־הגירה,
לא יכול להיבחר בה כנשיא אדם שלא
נולד בה.

הים
ק ב רני ט ק שור להגה
הכותרות הגדולות של העתונות העולמית
משך השבועות האחרונים לא תארו את ביקור
צ׳רצ׳יל באמריקה או את המלחמה בקוריאה.
גם התנצחויות או״ם לא זכו לכבוד
זה ואילו הקרב בשערי הכנסת נדחק לפינות

קצרוות
עברית או אנגלית

הרשמות עד לתאריך חנ׳׳ל

כדלקמן:

פו כי ל ת
אסתר

חיפה :

בימים א׳ ,ה׳ בשעות .20—21 ! 14—17
ביום ו׳ בשעות 14—16 אצל מר בר־קמא,
רה׳ פבזנר .19

תת־אביב :

ביום ב׳ בשעות .20—21 ; 14—17
ביום ד׳ בשעות 10—14 במלון ״אירופה״
,רח׳ אלנבי ,42 טל.2913 .

ירושלים :

בכל ימי השבוע בביה״ם ״הפקיד״,
רח׳ אלחריזי ,7טל.4748 .

ההצלחה מובטחת
הערה ־
נא לשים לב לימים ולשעות הנ״ל.

אמנות

,באוהל מחומס, פנים סמוקים

עכשיו הזמן
לשלוח

לחוץ לארץ.
המחיר 2.250ל״י
ההוצאה: א .י. הרצפלדר
תל־אביב, רחוב אלנבי .56

הדבור

זכרון טוב, כושר רכוז, הופעה, כח
שפוט עצמי, רצון חזק, מרץ לעבודה,
רגשי בישנות, קומפלכסים סכטואליים
על כל הבעיות האלה תתיעץ עם

פו־ופ־ מריאן
ת״א, רח׳ אלנבי

10-1

ה ״ פ ס ־ כ 1ם ק 1פ ״

פו־ופ׳ מריאן
המכשיר אשר עונה באופן אוטומטי
על כל השאלות הנוגעות לנפש׳ האדם.
חשוב בעת בחירת מקצוע, קביעת
הפרעות פסיכיות וכו׳ וכר.
הרשמה לבדיקה :
בכל יום 4—7 ,10—1
רח׳ אלנבי ,11ת״א

מיוצר בצבעים
מאת גבריאלה
רוזנטל

הרי

תרופהבטוחה נגד:
הצטננות
רי במאם יז ם
לזסבאגו
אי שי א
כ א בי ראש
גריפה
כאביפרקיםואב רי ם
טזגל -תרופה עולמית, פרי
חקירה של המדע השויצרי
נסיזן אתר

טרומן ווינסטון צ׳רצ׳יד

בוושינגטון

ם ש כנ ע

פת־נגד בקוריאה, אלא תעביר את המלחמה
לשטחה של סין עצמה, באמצעות שני כלי
הנשק בהם עולים האמריקאים על הסינים :
הצי וחיל־האויר. .במקרה זה יצא צי אמריקה
לים הסיני, יפציץ את הערים הסיניות הגדולות
השוכנות על חוף הים, ינתק לחלוטין
כל אספקה לסין. אותה שעה יפציצי
מטוסים אמריקאיים יאת ערי סין הגדולות.
על ג 2הגנרל -.כשנודעו פרטים אלה
בוושינגטון לא יכלו רבים להימנע מחיוך.
כי לפני פחות משנה הוצעו אותן הצעות
בדיוק ע״י דוגלאס מאק־ארתור ובגללן פוטר
בצורה כה דראמתית מתפקידו. בזה אחר זה
העידו נאמני הממשלה, ביניהם ראשי המטות
של השרותים המזויינים, כי הצעות אלו תגרומנה
למלחמת עולם ודאית. עתך, הן מוצעות
ע״י שולליהן מאתמול.
שתי סיבות גרמו לתזוזה זו. הראשונה :
התקרבות הבחירות הגדולות, .מרומן חושש
כי המצב הנוכחי בקוריאה, פרשת הרצח הממושכת
אשר לא נראה כל מוצא של ממש
ממנה, עלול לשמש קלף עיקרי בידי אויביו
בבחירות. קבלת מדיניותו של מאק־ארתור
עלולה להוציא את הרוח מן המפרשים של
הרפובליקאים, הרוכבים על גבו של הגנרל
מר־הנפש.
הסיבה השנייה, החשובה לא פחות: מדינאי
אמריקה השתכנעו כי שום פרובוקציה
לא תגרור את ברית־המועצות למלחמת־עו־לם,
אם סטאלין ויועציו לא ירצו בה בין
כה וכה. לדעתם החליט סטאלין לא לגרום
למלחמה לפחות עד שנת , 1954 כדי לתת
שהות לאנשי המדע שלו להכין מחסן כל
שהוא של פצצות אטום.

האחוריות. כל תשומת לב העולם היתד, מרוכזת
בנקודה קטנה באוקינוס האטלנטי, באניית
נוסעים אמריקאית בת 6711 טון *,
אשר קברניטה היה קרלסן.
כאשר ב־ 28 לדצמבר, פקד הקברניט ה.נ־ריק
קרלסן על נוסעי האניה פליינג אנטר־פרייז
ואנשי צוותה לנטשה, לא עוררה הידיעה
אלא התעניינות מוגבלת. אנייה הטובעת
בסערות החורף אינה מקרה נדיר.
גם כאשר באה הידיעה כי הקברניט עצמו
נשאר על. אנייתו הנוטה ב־ 70 מעלות על
צדה עורר הדבר את התפעלות הסקרנים בלבד•
חוגי הספנות הבינו כי החלטתו של
קרלסן לא היתד, מעשה גבורה חסר תכלית,
אלא מילוי תפקיד מצד רב־חובל אמיץ היודע
כי הנוהג הימי אוסר עליו לנטוש את
אנייתו כל עוד קיימים סיכויים כי לא תטבע•
הוא
ידע כי קברניט הנוטש את אנייתו אינו
יכול לקבל פיקוד על אנייה אחרת כל עוד
לא נתקיימה, חקירה לנסיבות טביעת האניה,
שתקבע אם לא היה בדבר רשלנות או חוסר
יעילות של הקברניט. קברנט הנוטש את
אנייתו, אובד כל סיכויים לשוב לאנייה הגונה
באם אין אנייתו טובעת. חברת הביטוח
אינה חייבת לשלם פיצויים עבור האניה, אשר
כל אניד, אחרת יכולה לקחתה כשלל מופקר.
משך חמשה ימים עמדו ארבע אניות, שאצו
לשידור קריאת ההצלה של הפליינג אנטר-
פרייז, נוכח הקברניט העיקש שקשר עצמו
להגה. ביום ד,ששי הופיעה במקום אניית־גרר
* נפח רוב האניות הישראליות העובדות
בקו אמריקה הוא ב־ 10.000 טון.

״העולס חזה״ ,מס׳ 743

שקיבלה על עצמה לגרור את האנייה המוכה
לנמל הצלה באנגליה. ואז נתגלה אופיו המיוחד
של קרלסן: על אף היותו פטור מכל
התחייבות נוספת, סרב לנטוש את אנייתו.
אלכוס תמונות. באותו רגע חדל העניין
להיות דבר של מה־בכך, תאונה ימית
שיגרתית. עתוני העולם החלו מתמלאים סיפורים
אודות הקברניט הגיבור ,,משפחתו,
עברו, אישיותו ודרו חייו. הם גילו כי הנריק
קורט קרלסן נולד לפני 37 שנים בעיירה
הקטנה אלסינור, דניה, ממנה הגר לארצות־הברית,
בהן התחתן עם דנית שהכירה מזמן
שרותו על אנייה פולנית בה עבדה כמארחת.
הוא אב לשתי בנות, קברניט בחברת הספנות
קרל איסטברנדסן.
לפני קבלו לידו את הפיקוד על הפליינג
אנטרפרייז פקד קרלסן על אניית נוטעים אחרת
של אותה חברה. לדרגת קברניט הגיע
לאחר 23 שנות שירות על הים בתפקידים
שונים, בעלותו בסולם הפיקוד ממגיש אוכל
בחדר הקצינים. בין השאר היה גם, לזמן מה,
קברניט של אניית דייג בים הצפוני, הצטיין
ביבולים גדולים מן הרגילים.
הוריו של הקברניט, זקנים שחיו בשקט
בקופנהאגן, הפכו בן־יום למוקד התעניינות
ציבורית, שמעו על אות הגבורה שמלך דניה
העניק לבנם. יום אחד אף שלח המלך הזמנה
לזוג הזקן, ביקש לראותם בארמונו. אולם

לתמהון המלך התברר כי הזוג קרלסן עזב
את דניה.
היה זה מעשה זריזות מיוחד של העתון
דיילי אקספרס, גדול עתוני אנגליה׳ ששלח
למקום נציג מיוחד, שהטיט, תוך חמש שעות
מהגיעו, את ההורים הזקנים לאנגליה, להיות
נוכחים בשעת חזרת בנם. השבועון מאץ׳
הצרפתי הכנים לפעולה עשרה כתבים וצלמים׳
שהסתייעו גם באוירון מיוחד לצלם את
נסיון הצלת האניה. סופר מיוחד של השבועון
הצליח להשיג ממשפחת קרלסן. אלבום
תמונות המתארות את חייו של הגיבור משחר
ילדותו ועד חודש לפני טביעת האניה.
אולם לרוע מזלו של הקברניט ניתק הכבל)
המקשר את הפליינג אנטרפרייז לאניית הגרר|.
מחמת הסערה הקשה ששררה לא יכלו הנדן
צילים לחדש את הקשר והפליינג אנטרפרייז
ירדה למצולות, כשקרלסן עצמו קופץ מעל
סיפונה ברגע האחרון, יחד עם קברניט אנית
הגרר שהצטרף אליו.
כשנתקבל הקברניט האמיץ ע״י המוני הבריטים
שהריעו לקראתו, ואחריהם ע״י מיליוני
בני ניו־יורק, עיר מגוריו, והופיע לפני
מצלמות הטלביזיה שהעבירו את דמות דיוקנו
למיליוני בתים אמריקאים, הפך לאיש החשוב
ביותר בעולם. רק דבר אחד עוד היה חסר :
שיקומו ברחבי המדינה מועדונים של חסידי
״קרלסן לנשיאות ! ״

מזכרת. התמונה (למעלה) המראה את הקברניט
הנריק קרלסן בתאו על האניה
פליינג אנטרפרייז צולמה לפני חודש ונשלחה
להוריו הזקנים בדניה. משמאל נראית משפחת
הקברניט (אשתו אגנם ושתי בנותיו)
בארוחת צהרים באניה, שעה שעגנה בנמל
ניו־יורק. לפני קבלו את פיקוד הפליינג אנ־טרפריי
היה קרלסן קברניט אניה אחרת של
אותה חברה אשר כה הרבה להג! על רכושה.

פרידה. משך למעלה משבועיים החזיק הקברניט
האמיץ מעמד על האניה העזובה ש נטתה
כל הזמן על צדה לאחר שדפנה נבקעה.
גם כאשר באה לעזרתו אניית גרר בריטית,
שקשרה את הפליינג אנטרפרייז והחלה גוררת
אותה אחריו, סרב קרלסן לנטוש את
אנייתו. אולם לבסוף, כאשר נקרע הכבל המקשר
בשעת סערה חזקה, הוא נאלץ לקפוץ אל
הים. דקות ספורות אחרי כן היא טבעה.

קבלת־פנים. הפליינג אנטרפרייז הוי־טה
על צדה, לפני שנקשרה לאניית הגרר
(למעלה) .במרחק נראית אניית המשחית
האמריקאית ג׳ון וויקס שחשה לעזרתה
ונשארה במקום עד הרגע האחרון. תמונה
זו צולמה מאחד האוירונים שחגו כמעט
בלי הפסק מעל לאניה. בהתחלה אף הוצע
לקרלסן להימלט מאנייתו על ידי הליקופטר
שינחת במיוחד על גבי האניה בלב
ים. אולם הקברניט סירב. וכשבאה שעתו
לקפוץ מן האניה שוב לא אפשר מזג ה־אויר
הגרוע נחיתה של הליקופטר. מימין
נראית אניית המשחית בהגיעה לנמל פליי־סות
באנגליה, כשעל סיפונה הקברניט
הניצול. על המזח חיכו אלפי סקרנים,
עתונאים, צלמים ומסריטים ללא ספוי
שבאו לחזות בימאי שהפך גיבור עולמי.
משמאל: הוריו של קרלסן שהוטסו מדניה
במיוחד, לקבל את פני בנם באנגליה.

קולנוע
סרטים
״ מחלקת הלחם׳־
הבמאי הצרפתי מורים קלוש נטל רומאן
זעיר המכיל את כל הסממנים הרגילים: רצח,
הטלת אשמה על אשה חפה מפשע, גזילת
ילדים מחיק אמם, פגישתם מחדש לאחר הר־פתקות
מרובות וסבל ממושך, נבל הבא על
ענשו וכן הלאה — והפך אותו לאגדת עם
שבה קבלו כל היסודות המגוחכים והבלתי־מתקבלים
על הדעת הללו משמעות אחרת
לחלוטין, פשר דמיוני, אגדי. המעבר עלה
יפה: מחלקת הלחם הוא סרט עדין, פשוט,
חסר רגשנות־יתר משוחק בכשרון ביחוד על
ידי השחקנית האיטלקית ויוי ג׳יאוי ושחקן־
האופי הצרפתי ז׳אן טיסיה.
ז׳אן היא אשה אלמנה ואם לילד וילדה
רכים אשר פועל בית־החרושת ז׳אק גארו
מתאהב בה. כאשר היא משיבה את פניו ריקם,
מצית ז׳אק תקוף האמוק את בית־החרו־שת,
הורג את בעל המפעל, שודד את כספו
ונמלט. המשטרה סבורה שז׳אן היא הרוצחת,
היא מובאת למשפט ונידונה למאסר עולם.
ילדיה נלקחים ממנה, הבן לביתו של צייר
מפורסם המאמץ אותו לבנו, הבת נלקחת
לבית יתומים.
כעבור שנים נמלטת האשד, מבית־הסוהר,
מגיעה לפאריס, מנסה למצוא את האיש שעולל
לה את העוול הנורא והמסתתר עתה
מאחורי שם בדוי. הוא התעשר בינתיים, חי
בארמון מפואר ביחד עם בתו, נערה מפונקת
וחולנית. כאשר נודע לז׳אק שמחפשים אותו,
הוא מנסה להרוג את ז׳אן, שקיבלה עבודת
מחלקת לחם, אולם ללא הצלחה. סופו להתגלות,
להלקח אל התלייה, בעוד שז׳אן, כמובן,
מוצאת את ילדיה.
תהיה זו איוולת, כמובן, לבקש כאן את
ההגיון הריאליסטי. קלוש, במאי מן המצו־יינים
שבצרפת, מראה את המאה ה־ 19 כפי
שנצטיירה בדמיונם של קוראי הרומאנים באותה
תקופה, אלא שהכל עשוי בטעם רב
ועל הסרט, מתוצרת צרפתית־איטלקית, נסוכה
עדינות גאלית אופיינית. אין הוא קל בראייה
והוא משרך את דרכו העלילתית קצת
בעצלתיים. אולם הרוצה במשהו חורג מן
השיגרה, במשהו שיש צורך בקצת מאמץ
ורלוז כדי ליהנות ממנו, מחלקת הלחם הוא
הסרט בשבילו.

אולם הוליבוד לא אפשרה לגרייבל התפתחות
נוספת. היא נשארה, בדומה לנערות
יפות אחרות בעיר הקולנוע, שחקנית קטנה
בתפקידים קטנים. פרט לפרסומת־מה שזכתה
בה עקב נשואיה לילד־הפלא לשעבר ג׳קי
קוגאף, נוכחה שהיא דורכת במקום. לזה שמו
לב גם מנהלי אולפנה, פאראמאונט, החליטו
להניח לחוזה שלה עמהם להסתיים ללא ש־יחדשוהו
ובטי עזבה את הוליבוד, נסעה ל־ניו־יורק.
כאן
קבלו אותה בזרועות פתוחות, נתנו
לה תפקיד ראשי בקומדיה המוסיקאלית דיו־בארי
היתה גברת הגונה. ולאחר שהמחזה
הצליח במידה רבה (בדומה להצלחות המתוארות
בסרטים כה רבים שגרייבל הופיעה
בהם מאז) החלו אנשי הוליבוד להרהר אט
לא שגו בהניחם לנתח אנטומי כזה להחלץ
מידיהם לאחר שהיה מונח זמן ארוך כל־כך
על צלחתם. כאן אירע עוד משהו הלקוח,
כאילו, מאחד מסרטיה המוסיקאליים של גריי־בל:
השחקנית אליס פיי שהיתר, צריכה ל
מדתם
היא חובה לבן־אנושית קדושה. בדס
כבשתיה יכול לשמש דוגמה נאה׳ ונדירה,
של גישה הוליבודית רצינית לאמת ההיסטורית.
תמונות
הפתיחה בסרטו של הבמאי רו־ברט
ווייז מראות מחנה שבויים דרומאים
(בדם כבשתיה הוא על רקע מלחמת האזרחים
האמריקאית) במדינת אילינוי בצפון. המחנה
נמצא בלבה של אדמת ביצות, תנאי המחייה
איומים ואנשים נופלים במאותיהם במגיפות.
אין פלא, איפוא, ששבוי דרומאי, סגן־אלוף
קליי טאקר (ג׳וזף קוטן) ,ואחדים מאנשיו,
מקבלים את הצעתו של סרן צפונאי, מארק
ברדפורד (קורנל וואילד) ,ממירים את תלבושתם
האפורה במדי הצפון הכחולים, הולכים,
בחייליו הנאמנים של הנשיא לינקולן,
להגן על גבולה המערבי של ארצות־הברית,
הרחק מן המערכה הפנימית, מפני התקפות
האינדיאנים.
קליי, שדרגת סגן נקבעה לו, מגיע עם
פלוגתו למבצר־תורן במדינת קולוראדו. ה
הוליבוד

טי ר ת לח למרד
כטי גרייכל -הראש
נתח אנטומי...

״קדא ל מ־סטר״
קרא לי מיסטר היה, פעם רביו מוסיקלי
(מאת הארולד רוס וארנולד אוירבך) ששעשע
בהצלחה ניכרת את קהל מבקרי התיאטרון
בניו־יורק. על הבד הריהו סרטזמר שאין
בינו לבין ההופעה הבמתית אלא דמיונו של
השם. הוא מכיל שלל צבעים, עלילה מגוחכת
וקטעים מוסיקאליים טובים אחדים המבוצעים
בהצלחה על־ידי רגליה החשופות של בטי
גרייבל.
העלילה קובעת שבטי עוסקת בבידור חיילים
אמריקאיים ביפאן, מכינה רביו בו היא
משתתפת בעצמה במספר תלבשות מקוצרות
כהלכה. כשאינה מזמרת או רוקדת הריהי
מריבה עם בעלה (דן דיילי) או מפנה את
מקומה לקומיקאי דאני תומאם שבחלקו נפלו
כמה מן הקטעים הטובים ביותר בסרט.
ראש או רגליים? בטי גרייבל אינה
שחקנית גדולה — יש אומרים, ולא ללא
הצדקה מסויימת, שבכלל איננה יודעת לשחק
— אבל הבמה טבועה בדמה. בטי, בתו
של סוחר אמיד, החלה לרקוד עוד בהיותה
ילדה קטנה, הופיעה בעיר מולדתה (סינט
לואיס) במספר הצגות מקצועיות. היא היתד,
בת 14 כאשר השתקעה, ביחד עם אמה, בהוליבוד.
התכלית: לכבוש את עיר הסרטים.
הכיבוש היה קשה וממושך. לאחר שנה
של הופעות בקומדיות המוסיקליות הראשונות
(זה היה ב־ )1930 כרקדנית מן השורה,
קבלה תפקיד פעוט בסרט של אדי קאנטור.
אולם, בניגוד לתקוותה, איש לא ״גילה״ אותה,
ובטי נאלצה לנטוש את ר,אולפן, לבקש
לעצמה תפקידים בתיאטרון מקומי, הופיעה
במחזה אחד לצדה של ברברה סטאנוויק.
כאן נתגלתה לראשונה, אולם לא על־ידי
אחד מאילי הקולנוע, כי אם טד פיו ריטו,
מנצח תזמורת רקודים ידועה, שצרף אותה
אל להקתו כזמרת. קולה התאים למוסיקה
הרומאנטית שריטו התמחה בה והשם גריי־בל
החל׳ בפעם הראשונה, להיות נישא על
שפתיים. עתה היתד, הדלת לאולפן יותר
פתוחה בפניה, אבל היה זה הפתח לתפקידים
קטנים בסרטים של מה בכך. רק תפקיד טוב
אחד נפל׳בחלקה אותם הימים, בסרטם של
ג׳ינג׳ר רוג׳רם ופרד אסטייר הגרושה העליזה.

(חרב
במדבר) צ׳נדלר את הגימנסיה בברוק-
לין, בה הצטיין בעיקר בהצגות בית־הספר
ובספורט, פנתה אליו אחת המכללות האמריקאיות
הידועות בהצעה שיקבל מאתה סטיפנדיה,
יצטרף לקבוצת הכדורגל שלה. צ׳נד־לר
דחה את ההצעה שכל צעיר אמך יקאי המכבד
את עצמו היה קופץ עליה׳ בששון,
נועד עם שניים מידידיו ויסד להקת שחקנים
שהציגה תוך שנים אחדות מספר גדול של
מחזות, משיקספיר ועד קומדיות מודרניות
שבמודרניות.
כאשר התקיפו היפאנים את פירל הארבור
תקע הצבא מבט אחד בצ׳נדלר, ראה אותו
במלוא קומתו ( 1.92מ׳) ,בחור חסון (105
קילו) ,רחב כתפים, מוצק ובגיל הגיוס (,)23
מהר להלביש עליו מדים. ארבע שנים עשה
צ׳נדלר בצבא, נדד מיחידה ממוכנת לסוללת
תותחים נגד־מטוסים ומשם, בדרגת סגן, ליחידת
חי״ר.
משפשט את המדים נסע, לאחר אמירת
שלום חטופה בבית הוריו בניו־יורק, להולי־בוד,
לנסות שם את מזלו. כיון שלא עלה
בידו לקבל עבודה בסרטים, פנה לרד,יו. קולו
העמוק והגברי הקנה לו שני תפקידים ב־סידרות
תסכיתים ידועות :״מייקל שיין,
בלש״ (צ׳נדלר היה הבלש) ו״העלמה ברוקס
שלנו״ (בה שחק לצדה של איוו ארדן).
היה זה, בעצם׳ קולו, כפי שנשמע באזני
אילי חברת יוניברסאל, שהקנה לו תפקיד לא
גדול בסרט־הרפתקות. לאחר שהגיעו לחדר
ההקרנה צלומי היום הראשון נוכחו הכל ש־ג׳ף
הוא גם פוטוגני ; עד מהרה הוחתם על
חוזה לתקופה ממושכת.
צ׳נדלר הוא שחקן בעל כוח המשתפר מסרט
לסרט. מזלו הרע גרם לו להופיע בעיקר
בסרטים שאינם בעלי־רמה גבוהה, אולם
באחד הימים, כאשר יופיע בתפקיד ממדרגה
ראשונה, הוא עלול להפתיע אפילו את אלה
התולים בו תקוות גדולות.

כטי גרייכל -הרגליים
...מונח על צלחת

הופיע בסרטזמר לילות ארגנטינה חלתה לפתע
וגרייבל הוזמנה אחר כבוד למלא את
מקומה. בטי באה, הפעילה את רגליה ונצחה.
שמונה עשר סרט סובבה בטרם הניחה לה
הוליבוד להמלט לניו־יורק. מאז חזרה לשם
ככוכב מן המניין, השתתפה בעשרים וחמשה
סרטים, רובם מוסיקליים. שניים מאלה היו
קומדיות לא מוסיקאליות ; שני במאים ניסו
להוכיח לעולם שגרייבל יודעת לשחק. הם
טעו: כשרונה של גרייבל בת ד,־ 36 נובע
לא מן הלב ולא מן הראש, כי אם מן הרגליים,
העולם הרחב, כפי שהפופולאריות העצומה
של הרקדנית זהובת־השער מוכיחה,
מבכר את הרגליים.

.,בדםכב עו תי ה ״
בדם בבשתיה הוא סרט נוסף על המערב
הפראי, אבל הוא חורג מן הקו. יש בו מדה
בלתי מצויה של דיוק וחוסר משוא־פנים. האמריקאים
אינם מתוארים כחלוצי הקידמה
והאינדיאנים אינם טפילים מזיקים אשר הש־
* היא נתגרשה נזקוגאן, נישאה לסחצצר
הארי ג׳יינזס.

מפקד המקומי הוא רב־סרן קניסטון (ג׳ף
צ׳נדלר) ,חייל תקיף־יד ששנאה עזה לדרום
מפעמת בלבו. עד מהרה מתגלים חכוכים
חריפים בינו לבין האנשים החדשים והדרו־מאים
מחליטים לערוק בהזדמנות הראשונה.
אולם משנערכת על המבצר התקפה אינדיאנית,
באשמתו של קניסטון שהרג בדם קר
את בנו של ראש השבט האינדיאני, הם ממהרים
להחלץ לעזרת הנצורים. ברם, ההתקפה
אינה נבלמת בכוח הנשק, אלא ע״י הקרבה
עצמית של קניסטון.
המגרעת הבולטת בסרט היא הכנסתה של
לינדה דארנל בתפקיד מרכזי שאינו מוסיף
ולא כלום לעלילה, כנערה ספרדיה המשמשת
עילה לכמה שיחות־אהבה כביכול׳ מאיטות
במידה רבה את קצבו של הסרט. אולם בדם
כבשתיה מתעורר לתחייה בקטעי הפעולה.
הקרב המשמש שיאו של הסרט הוא מן הריאליסטיים
שנראו על הבד בסרטים מן הסוג
הזה. מבחינה צילומית מלאכתו של ה־מסריט
ליאון שאמרו׳ ראויה לשבח מיוחד
והנוף של קולוראדו משמש רקע רב־רושם
לעלילה.
ספורט או קולנוע? כאשר סיים ג׳ף

כאשר נקרא קארל פורמן, שותפו של
סטאנלי קריימר (העולם הזה ,)741 ומחבר
התסריטים שלו, להעיד בפני ועדה החוקרת
את הפעילות הקומוניסטית בהוליבוד, הכריז
שמעולם לא היה קומוניסט, אך סרב לענות
על שאלות אחרות, התנהגות שאינה נחשבת
למנומסת ביותר ושהיתד״ סבר קריימר, יכולה
לסכן את עתידה של חברת הסרטים הצעירה
שלו. אי לזאת נאלץ פורמאן למכור
את מניותיו ולהסתלק מיחידת ההסרטה ה־מצויינת
שידו היתה ביסודה.
אולם בזה לא נסתיימו צרותיו של קריימר.
הידיעה שהוא מסריט את מותו של סוכן
עוררה את חמתו של ג׳ .ב. שיף, מנהל המחלקה
לסוכנות בפאקולטה למסחר של המכללה
העירונית בניו־יורק. שיף טען, בנאום
ארוך, שהסרט שופך אור לא נכון על מקצוע
נכבד במבנה החיים האמריקאי .״ווילי
לומאן היה נכשל לא רק כסוכן־נוסע, אלא
בכל מקצוע שהיה בוחר בו, אפילו הפקת־סרטים״.
מצי
ארצות־הברית קבל קריימר סטירת
לחי בצורת סרוב להניח לו להשתמש במתקנים
ימיים ממשלתיים לצורך הכנת סרטו
המרד על הים. טענו המלחים :״מעולם לא
היה מרד בצי של ארצות־הברית ודמות רב־החובל
כפי שהיא צריכה להופיע בסרט אינה
לפי רוח המציאות.״ כאשר הפך קריימר
את רב־החובל מאיש צבא הקבע לאיש מילואים,
עדיין לא סיפק את אנשי הצי. הברירה
בידי קריימר: לרכך את התסריט עוד
יותר או לא לבקש עזרה מן הצי.

בקצרה
״הנער מטקסאם״ .סרט רווי דמים ורצח
אודות השודד הנודע בילי הנער. אודי
מארפי, גייל סטורם.
״הרייט קרייג״ .על מטרוניתה אמריקאית
המבכרת את ביתה על בעלה. ג׳ון קרו־פורד,
וונדל קורי.
״השוורים האמיצים״ .האמת על ה אכזרי
בשעשועים: מלחמת השוורים. מל
פרר, אנתוני קווין.
״צפור גן־עדן״• בעיות גזעיות באיי ה־אוקינוס
השקט. לראי ז׳ורדאן, דברה פיג׳ט.
״חלוצים ום וגדים״ .תככים, אינדיאנים
והרבה דם בסרט הרפתקות על רקע מלחכת
האזרחים האמריקאית. ארלין דאל, ג׳ואל מקריא.

,העולם
הזה״ ,מס׳׳ 743

ת ־ nט ר 1ן
או סךשד חיות
תום נטש את ביתו בהתיאשו מחיי היום־יום
בדירת הירכתיים. הצנועה שחלק עם אמו,
אמנדה, ואחותו לורה. שלושת בני המשפחה
ניהלו מערכה בלתי פוסקת נגד סדר חייהם
שלא עלה יפה.
האם (רווה ליכטנשטיין) שקועה בעברה הורדרד,
שעה ש־ 17 בני טובים, בחירי עירה
שבדרום ארצות־הברית, היו מחורים אחריה.
בינתיים היא שלטת במשפחה חסרת־האב,
משגרת מדי בוקר את תום לעבודתו (ממכר
נעלים) ואת הבת, בעלת הרגל הצולעת, לורה
(חנה מירון) ,לבית־ספר לפקידות.
האם אינה מצליחה להכווין את ילדיה לנתיבי
ההצלחה המקובלים. תום, הכותב שירים
על.קופסות הנעליים, בורח אחר ארוחת הערב
לנשיית הקולנוע ולורד ,,שנטשה את בית־הספר
(מתוך בישנות על פגימתה הגופנית
חלתה במיחושי קיבה) מצטעצעת באוסף החיות
עשויות הזכוכית ההופכות את דירת
המשפחה לביבר זכוכית*.
מתוך דאגה לחתן לבתה ממריצה אמנדה את
בנה להזמין את חברו לעבודה, ג׳ים, לארוחת
ערב. אך תפילתה הלילית של האם לסנדל הזהב
הקטן בצורת ירח להביא אושר ומזל לבתה
לא מתקבלת. ג׳ים (נתן כוגן) מתגלה
אמנם כחלום נעוריה של לורד״ שהתאהבה
בו, מרחוק, בבית־הספר אך למרות שעליזו־תו
הטבעית של ג׳ים, המסתכל בחיים במשקפיים
וורודות (״אני מאוכזב, אך לא מיואש״)
,מתגברת על ביישנותה הרבה של לורד
,,אין תקוה להתגשמות חלומה. ג׳ים אמנם

שחקנית רוזה ליכטנשטיין
לא נתקבלה: תפילה

נושק לנערה חסרת־האהבה מתוך חמלה, אך
הוא עומד לשאת נערה אחרת.
משחקם המצויין של ארבעה אנשי הקאמרי,
על רקע דירת הירכתיים הצנועה, סותר את
דעתו האופטימיסטית של ג׳ים. המחזאי האמריקאי
חושף לכל מערומיה את תוגת חייה
של המשפחה שלא הצליחה להשתבץ בסדר
החברה המקובל. תום אינו מסתפק בכך שהוא
מאוכזב, הוא גם מיואש.
* ביבר הזכוכית מאת: מניסי וויליאמס
— עברית: ב .אפרים — הצייר: משה מוקדי
— ההצגה: טוביה גרינבאום.

ספורט
אולימפיידה
ה מג ר שי ם יוצאים דשוו״ץ
כאשר עמד רופא הנשים הד״ר משה הר־ניק
לקבל את החולה הבאה הופרע על־ידי
צעקת גיל מצד אשתו סוניה. אשת יו״ר התאחדות
הסקי בישראל פרשה לפניו מכתב שהגיע
בדואר דחוף: הזמנה רשמית לקחת
חלק בתחרויות הבינלאומיות לסקי הנערכות
בשוייץ.
זמן רב התחבטו אנשי הסקי בישראל כיצד
לרענן עצמם בחורף. לפני המלחמה היתה
השאלה נפתרת מהר מאד. המחליקיק הישראליים
היו יוצאים ללבנון או, בעלי היכולת
ביניהם, לאירופה. אולם כאשר נסגרו הדרכים
אי־אפשר היה להחליק או לגלוש על
שלגן המועט של צפת וירושלים היורד לעתים
רחוקות ונמס מיד.
אנשי התאחדות הסקי, שרוב הספורטאים
אינם יודעים על קיומה, החלו לחפש דרך
כיצד לשתף את נציגיה בתחרויות שוייץ. הפתרון
הומצא על־ידי חברת התעופה סווייסר
שהקציבה שני מקומות טיסה ואיכסון לספורטאים
שייצגו את ישראל. ההתאחדות נסתייעה
במחלקת תרבות־הגוף לקבלת היתרי־היציאה
והמחליקים החלו מחפשים את כליהם
בפינות הנידחות שבבתיהם.
תוך קדחת ההכנות נתקבל מכתב נוסף
מלוצרן, שוייץ, מושב מזכירות הועד האולימפי
הבינלאומי. המכתב שימש תשובה לבקשתה
של ישראל להתקבל לועד האולימפי
אחר ששתי בקשות קודמות, האחת ממכבי
והשנייה מהפועל, נדחו מתוך נימוק
שאין להכיר בשני וועדים אולימפיים בארץ
אחת.
כס לאוסלו. קבלת ישראל איפשרה גם
את השתתפותה באולימפידת החורף שתיערך
באוסלו, בירת נורבגיה, ולמרות שישראל
לא נרשמה יחד עם 31 הארצות האחרות
הוחלט לנהוג כלפיה לפנים משורת הדין ולקבלה.
כאשר
שמע גיאורג טוסיק על העניין, הציע
את מועמדותו שנתקבלה. הוא היה אלוף
סקי בצ׳כיה ובילה, לפני מלחמת העצמאות,
חודשים מספר מדי שנה בלבנון, בו עסק בהדרכת
הקייטנים בתורת המגלשים. וילי
כהן, איש מח״ל מפינלנד, פנה גם הוא להתאחדות,
צורף לנבחרת. הרכב של שני מתחתם
היה מצומצם מדי לנבחרת והרכבה
הושלם על־ידי צירוף המחליקה הותיקה
סוניה התיק. אל השלושה הסתפח גם יו״ר ההתאחדות
עצמו, ד״ר משה הרניק, שיצא
לשווייץ כת לקחת חלק בישיבת הועד האולימפי
הבינלאומי.

טניס
״ שלח כדורים!״
כאשר אפסו כדורי הטניס הלבנים, בישראל
נדמה היה שמגרשי הטניס במרכז וצפון
תל־אביב, חיפה וימקא ירושלים יסגרו
את שעריהם ויחכו לזמנים טובים יותר. הנהלת
איגוד הטניס בישראל (א. ט .י ,).הנספחת
להתאחדות הבינלאומית לטניס, עשתה
מאמצים נואשים כת להשיג כדורים. ארגון
האליפות הבינלאומית הפתוחה שנמסר למכבי
תל־אביב עמד לפני הפסקה באין כדורים.
התפלא
המאמן השזוף ובעל המקטורת העשנה
תמיד, דוידסון :״אני יכול להבין ש
אין
בשר ואין ביצים, אבל כיצד זה אין
כדור טניס?״ לפתע נזכרו כמה טניסאים
בקלונימוס ליכטיג ושיגרו לו מברק. כאשר
קיבל את הקריאה הדחופה ״הצל את הטניס
בישראל, שלח כדורים!״ עסק ליכטיג
בן ד,־ 50 בתחרות טניס זעירה עם ארבעה
ילדיו (שתי בנות, שני בנים) במגרשו הפרטי
באנגליה.
ליכטיג, חובב הטניס בעל כרטיס מינוי
הקבוע לאליפות הבינלאומית השנתית ב־איצטד
ווימבלדון, שלח מייד את הציוד הדרוש.
ליכטיג עלה ארצה לפני 30 שנה, סלל
את הכביש לסג׳רה יחד עם בן הנציב העליון
הראשון, אדווין סמואל, אך בריאותו שנפגעה
אילצה אותו לצאת את הארץ והוא
השתקע באנגליה. כאשר ביקר בראשית
1950 בישראל התפעל רבות, הבטיח לעזור
לטניסאים המקומיים, תרם, גביע לזוגות נערים.
בחוזרו
לאנגליה הזמין שלושה טניסאים
צעירים ממכבי תל־אביב, גבי דוביצקי, דויד־סון
הצעיר וחיים לנדם. הם יצאו לבית ליכ־טיג
שאכסנם ודאג לכלכלתם כאב מסור.
הנערים תחרו בתחרויות הנערים, אומנו אצל
מאמנים מעולים. הפטיר גבי דוביצקי, בחוז־רו
ארצה :״ראיתי כל כך הרבה טניס משובח,
שפשוט איני יכול לומר מה למדתי!״

הזדנבו בתור לקופה, על מנת לקבל את
כספם בחזרה.

מה ותד כ ד אי?
שפע התחרויות הסתכם בהפתעות ובקטטות.
בראשון־לציון, בה ניצח הפועל המקומי
את מכבי פתח־תקוה התקיף, נפצע הרץ המר־

כדורגל
ת ל בו שתחדשה
״לפי העתונים ניסע עוד מעט לערוך משחק
כדורגל מרתק בירח העיר קצין צה״ל
גבוה לקריאת הסברות השונות שהובעו בע־תונות
בדבר נסיעתן של נבחרות צה״ל לחוץ־
לארץ.
החיילים, מצדם, נהנו יותר מהשמועות :
הם החליפו את תלבושותיהם פעמים מספר,
אף ניסו תלבושת חדשה לקראת המשחקים
הבינלאומיים.
סברת העתונות האחרונה, נסיעה ליוגוסלביה,
הוכחשה רשמית. לא הוכחשה: ציאת
קצין צה״ל לאי קפריסין לברר את אפשרויות
הופעת הנבחרת הצבאית נגד נבחרות בריטיות
של חיילים ומלחים וקבוצות קפריסאיות
אזרחיות.

ווגה יעשו ב תו ר כי ה?
״כשיש פעם משחק כדורגל ברחובות, יורד
גשם רטנו מאות רחובותיים למראה הגשם
העז שירד עם פתיחת מפגש נבחרת צה״ל
ונבחרת רחובות. אולם שעה לפני תחילת המשחק
זרחה השמש ושתי הקבוצות הופיעו
על המגרש בתלבושת מסודרת.
״מה אעשה?״ התחבט גרשון (״הדוב הלבן״)
גניסוב, השוער הנועז ונמוך־הקומה של
הקבוצה האזרחית ,״אפשר לטבוע בשלולית
שלפני השער פסק השופט, סרן שניידר :
״אי אפשר לשחק במגרש כזה !״ כאשר משה
מלמד, המגן החסון של הצבא, לא השתכנע
מדברי השופט, תחב את רגלו הארוכה לאחת
השלוליות כדי להיווכח בדבר. ההוכחה: שקיעת
הנעל במים.
אמר אזרח שחכה, בחוסר סבלנות, להתחלת
המשחק :״איזה מין חיילים הם אלה?
באנגליה משחקים בשלג, וכאן מפחדים מקצת
מים ! מה יעשו בתורכיה?״
השיב יצחק שניאור הבלונדי, שהפך חייל
כדי לטייל בעולם. הרחב :״מה לעשות? נלך
הביתה לישון קצת השחקנים־החיילים קיבלו
את עצתו של יצחק והצופים האזרחים

משה וסוניה הרניל,
נתקבלה: הזמנה
כזי בסרגליק, שהוא גם טניסאי־שולחן, ברא
שו ע״י השחקן הפתח־תקואי שמואל בן־דור,
שהתנגש בו בחזקה. אמר בסרגליק בבית־החו׳
לים, אליו הובא ישר מאיצטד הכדורגל :״יותר
כדאי לשחק טנים־שולחן, שם אץ סכנה
של פציעה. אך אין דבר, העיקר שיצאנו בתיקו

מחזה דומה. במקום אחר, באיצטד ה־תל־אביבי,
זכה הקהל למחזה דומה. הפגישה
בין מכבי תל־אביב והפועל חיפה הצטיינה
בקטטה בין החלוץ המרכזי של מכבי, יהושע
גלזר, ושוער חיפה, גראור. כאשר ניסה גלזר
לבעוט בכדור שהיה בידיו של גראור הגיב
השוער החיפאי בדחיפה ופגישה נוספת בין
שני הכדורגלנים נסתיימה במכות קטלניות
שהצדיקו את החלטת השופט, שהוציאם מחוץ
למגרש.
התחרות השקטה היחידה במשחקי הליגה
נערכה בפתח־תקוה, בה צפו 2500 חובבי
כדורגל במשחק נאה בין ביתר תל־אביב, הצועד
בראש הליגה להפועל פתח־תקוה, התופס
בה את המקום הרביעי.

טבלת הליגה הראשונה לכדורגל קבוצות
ביתר ת״א
הפועל ת״א
מכבי ת״א
הפועל פ״ת
מכבי רחובות
הפועל חיפה

משח יחס נקוקים
שערים דות !

8:21

2:17

5:32

4:17

8:15

7:11

במרחב
סלוזמה ושלו
צעד ד ה מס ת הקרח
שני קולות נשמעו השבוע, הטילו אור
בלתי משמח על עתיד המרחב.
בקונגרס האמריקאי קם וינסטון צ׳רצ׳יל
הזקן, הנחשב בעיני רבים כאדם הגדול של
התקופה והכריז :
״בצל הרב ישנה גם קרן אור. מאז ימי
הצהרת בלפור רציתי שיהיה ליהודים בית־לאומי,
ועמלתי להשגת מטרה זאת. אני שמח

באחת הסימטאות. משך יום תפס הרובע האפל
את מקומו בשמש של המאבק הלאומי;
אולם חיש מהר שקע חזרה אל תוך האפלה.
עד אשר החלו מגיעות קבוצות גדולות והולכות
של סטודנטים מתנדבים מקהיר ומאלב־סנדריה.
אחת המטרות הראשונות של קבוצות
אלה היתד, הפסקת מי־השתייה של הצבא הבריטי.
אחת הפעולות הראשונות היתד, התקפתם
על מתקן הזיקוק שליד איסמעיליה המזקק
את מי התעלה. התקפה זו, שנמשכה
יומיים תמימים, היחד, הראשונה אשר בה נראו
סימני ארגון צבאי ואימון קרבי. כדי ל
מים
המתוקים, עד גבול האיזור הצבאי בדרך
לקהיר. הלוחמים המצרים ניצלו את ההזדמנות
הזאת, ערכו התקפות פתע, צלפו,
ארבו, לכל אורך הקו. פעילות זו הורגשה
במיוחד סביב לאיסמעיליה, בקטע אשר מול
רציף מוחמד עלי.
נוכח ההתקפות המתמידות לא הסתפקו האנגלים
בצעדים מונעים, יצאו בהתקפת־נגד
חזקה. משך שעות ארוכות שטפה אש תותחים,
מכונות ירייה ומקלעים את המבעים הערביים
של איסמעיליה, התרכזה בעיקר על
סמטאות רציף מוחמד עלי.

המלבה נרימאן

מלכה־לשעכר לדידה (עם בהה פדיה)

101י מו ת תותח

נזיברק ברכה

לציין לשבח את ההישגים של אותם אשר
יסדו את מדינת ישראל, שהגנו על עצמם בעקשנות
ואשר נתנו מקלט למספר כה רב
של פליטים.
אני מקוד, שיהפכו את המדבר לגינות. אולם
למען ייהנו משלום ומרווחה עליהם לפעול
כדי לחדש ולשמור על יחסי ידידות עם
העולם הערבי. בלעדיהם תבוא מצוקה רבה
לכל.״
אותה שעה קם שארל מאליק, הפרופיסור
לפילוסופיה המייצג את הלבנון באו״ם ואחד
ממדינאיה המכובדים ביותר, במסיבה פארי־סאית.
אמר מאליק :
״העולם׳הערבי פוחד שהקמת מדינת ישראל
אינה אלא ראש־גשר שיאפשר ליהודים
לכבוש את המרחב כולו. הערבים מאמינים
שהמערב מסר את המרחב לידי היהודים.
כדי לשכנעם שאמונה זו אינה נכונה דרושה
הצהרה חזקה מצד מעצמות המערב, שלא
תשאיר כל מקום לספק כי ישראל לא תתפשט
עוד.״
בעוד שרוב מדינאי ישראל חיים באווירה
של אי־השלמת הערבים עם קיום המדינה
ותכניות של סיבוב שני מצדם, חושפת הצהרה
זו את העולם הנפשי של הערבים המשכילים
והמתונים, החוששים מפני סיבוב
שני שיבוא ביוזמת היהודים כדי לכבוש
שטחים ערבים נוספים לקליטת העלייה. שתי
ההצהרות כאחת, הן של הבריטי הפיקח וה־רב־צדדי
והן של הלבנוני ארוך־האף ומטיף־
המוסר, שמות את הדגש על נקודה אחת :
הצעד הבא להמסת הקרח במרחב (ולחיסול
החששות הרבים) חייב להיות מעשה מדינאי
גדול מצד ישראל.

הדפה נאלצו האנגלים להשתמש בשריון ובתותחים,
פיני את תושבי כפר עבדו הקטן,
היושב על הכביש למתקן הזיקוק, על מנת
להבטיח כי ההתקפה לא תישנה.
תוך צעדי המניעה הנוספים שננקטו על־ידי
האנגלים, נתפס גם קו הגנה לאורך תעלת ה
מחפשים
סטודנטים. אולם ברובע האפל
ישנו גם בניין אחד גדול, צח וחייכני,
למרות היותו מוקף חומה גבוהה: המנזר
הקטולי על שם סנט וינסנט דה־פאול הצרפתי.
מנזר זה, השייך לרשת המסיונרית הגדולה
המקיימת בתי־ספר וכנסיות רבים ב

מ ת• בן 1ל ד?
מצרים רציף מוחמד עלי הוא רובע אפל, רעשני
ומלוכלך על גדת תעלת המים המתוקים ב־איסמעיליה.
גם בימים כתיקונם לא היו נראים
ברובע זה אלא תושביו, הפועלים הערביים
העובדים ברובעי הפאר האירופיים של העיר
או במתקני חברת התעלה. הזרים היחידים שנראו
בו מדי פעם היו החיילים האנגליים שנהגו
לבוא ממחנות הסביבה לשעת הוללות
קצרה בקברטים ובבתי־הבושת שלו.
מאז תחילת המאורעות באיזור הסואץ חדלו
גם החיילים האנגלים לבקר שם. כי רציף מו־חמד
עלי הפך מרכז יחידות לוחמים מן החוץ
וכנופיות של אספסוף שהתארגנו מבין תושבי
הרובע המפוקפקים. כאשר שלושה חיילים
אנגלים נכנסו לשם — בתום לבב או בשגגה
— הוקפו המון סואן, הושארו ללא רוח חיים

בין כתלי בתיו הנמוכים. בעומק של שלושה
רחובות מגדת התעלה היה הרובע מוטל תחת
משטר צבאי קפדני ביותר, משמרות בריטיים
חסמו את הכניסה לאיזור, לא נתנו לאיש להתקרב.
בפנים הרובע עברו חוליות חיילים
מבית לבית, בדקו תעודות, חיפשו נשק.
כל אדם שנראה כמשכיל נדרש להצדיק אר.
נוכחותו במקום. האנגלים חיפשו בעיקר
סטודנטים שבאו מחוץ לאיזור .״גמרנו אומר
לחסל את הטרוריסטים,״ הכריז דובר אנגלי,
״ולשם כך נשתמש בכל האמצעים העומדים
לרשותנו ! ״
אולם מצדם הם, גמרו גם הלוחמים המצרים
אומר כי מעתה תיפתח מלחמת גרילה
של ממש, שלא תניח לאנגלים לנוח.
מכל מקום הגיעד מברקים, מכתבי ברכה
ואיחולים למשפחה המלכותית. שגרירי האומות
הזרות עמדו בתור לד,רשם בספר האורחים
של ארמון עבדין, מושב מלך מצרים.
בפנים הארמון הילכו האנשים כשפניהם קורנים
משמחה. על פי כל אחד היתה המלה :
״מבדוק״.
רופא המלך, ד״ר איסמעיל מגדי, הודיע כי
למלכה נרימאן נולד בן זכר, שיבטיח את
הירושה הישירה לפארוק. הודעה זו בושרד,
על־ידי 101 יריות תותח, דגלים ירוקים שהונפו
מעל לבנינים הציבוריים; רק העובדה
כי מצרים נמצאת במאבק על עצמאותה מנעה
את עריכת החגיגות המסורתיות המקובלות
במקרים אלה. עובדה זו והעובדה כי לא היר,
כמעט איש במצרים שהאמין כי אמנם זה עתה
נולד יורש־העצר.
כאשר עזבה נרימאן סאדק את ארצה לפגי
קרוב לשנתיים ליווה שמועות מתמידות. לאחר
שפארוק התאהב בה בצורה כה רעשנית*
סיפרו כי העלמה הרתה, יצאה לאירופה ללדת
הרחק מעיני סקרנים. כאשר הודיע פארוק
לפני שנה כי יתחתן עם נרימאן קיבלו השמועות
תוקף מיוחד: פארוק לא היה מתחתן
אילולא ילדה לו כבר נרימאן בן,
העובדה כי מאז הודעת הלידה הרשמית
לפני כשבועיים לא פורסמה אף תמונה אחת
של התינוק חיזקה, את הדעה כי אחמ׳ד פואד,
הנסיך החדש, הנו כבר בן שנה. ידיעה זו
לא שינתה את יחס האנשים למלכם: הם שמחי
כי סוף סוף נתמלאה תשוקתו של פארוק
ליורש. גם אשתו לשעבר של פארוק, פרידה,
אם לשלוש בנותיו, מצאה לנכון לשלוח לו
מיברק ברכה שהרי אשתו החדשה נתנה לו
את אשר היא עצמה לא יכלה לתת: בן.

הסערהבאהד מנ ח־

רחבי מצרים, עמד מן הצד, לא היה מעורב
בסערת הרוחות שהתחוללה סביבו.
אולם הסערה לא הניחה למנזר. בתום קרב
היריות נודע כי אחת הנזירות, האחות אנ־טוני,
אירית ילידת ארצות־הברית, נהרגה.
האנגלים האשימו מיד את המצרים, טענו כי
אספסוף הרובע התפרץ אל תוך המנזר, ירה
באחות בדם קר. אולם המצרים הטילו את
האשם באנגלים, הודיעו כי אחד מקלעיהם
הלא־מבחינים הרג את הנזירה.
למחרת איבד הרובע את דמותו הרגילה :
סמטותיו היו ריקות מאדם, שקט מוחלט שרר

מלך פארוק (עם בנותיו פריאל ופאוזיד!)
סוף סוף, יורש

* הוא ראה את נריגואן לראשונה בחנות
צורף זהב שעה שעמדה לבחור טבעת לנש;-
איה הקרובים למדינאי מצרי באו״ם.

.העולם הזה״ ,מס׳ 743

j nש

שדמטפ לי

וז מי ר :״האם המשטרה בג׳למי לא הכריחה
את האסירים לכרוע ברך?״

בהחליט הגהלת שק״ם (שרות קנטינות.ומזנונים)
לעברת את שמם של הוואפלים לאפסיות,
הושם בכך הקץ לשם החיבה שהיה
להם בפי חיילי צה״ל :.יגאלונים. ההסבר :
בימי הצנע אפשר להשיג וואפלים־אפיפיות
רק בחנויות של הרמטכל, יגאל ידין.
כשהורה הרופא, בשבת שעברה, לסופר
ע מנו א ל T P m pלעבור מייד לבית־החולים,
התברר שאין אפשרות לכך, בגלל
שביתת המוניות שנסתיימה רק בערבו של
אותו יום. אך אשתו, הרקדנית דכורה כר־טונוב,
לא נואשה, אמרה :״זה כלום ! ״
במקום להתקשר עם שר הבריאות הדתי, ד״ר

ת רו פהפדבותית

שר-כריאות יוסף בורג
דתי

יוסף בורג, התקשרה עם שר דתי
אחר, שאותו היא מכירה אישית: שר התחבורה
דוד צבי פנקס. התוצאה: מכוניתו
של שר התחבורה נשלחה (משום פיקוח
נפש החולד ,),העבירה את הסופר לבית־ד,חולים
(בשבת).
אחד מכתבי הדור ברר משך שבועות מספר
אם כל חותמי קריאת האחים לימאים השובתים
הם חברי הסתדרות העובדים. הוא העלה
בחכתו גילוי בלתי צפוי: המשורר אברהם
שלונפקי, לא זה בלבד שאינו חבר הסתדרות,
לדברי הכתב, אלא גם העובד היחיד
של על־המשמר המתנגד לכך כי מסי ההסתדרות
יינכו משכרו.
״האם נכון שהנאשמת הכריחה את האסורים
לכרוע ברך?״ שאל פרקליט המחוז
נתן קנת במשפטה של רעייה האגם,
קאפו, שזוכתה לאחר מכן מהאשמת פשעים
נגד האנושות, הפליט עורך־הדין שמואל

מלכת היופי, מיכל הראל, לא הסתפקה
בסכומי הכסף שהיא מגייסת בהופעותיה ברחבי
בריטניה למען המגבית היהודית. באחת
המסיבות לא התעצלה, בחרה בשיטה מקורית
לעודד, את התורמים: כתורמת ראשונה רשמה
את עצמה. התרומה: מעיל פרווה יקר-
ערך שהוגש לה כשי יום קודם לכן.
יועצה הכלכלי של שגרירות ישראל בוושינגטון,
צמח הימן, שנתמנה ציר ישראל
לדרום אפריקה, גילה את המשותף לו, יליד
בריטניה שעלה לארץ־ישראל עם ראשית
הכיבוש הבריטי, ולשמו של ציר ישראל
בלונדון, אליהו אילת, שם משפחתו, הימן,
הוזכר בדומה לשם משפחת הציר בלונדון,
אילת, שש פעמים בתנ״ך.
האחראי למנהל ההענקה האמריקאית לישראל,
כ רו םמר ־ דני א ל, לא הסתפק
בפגישותיו עם שרי ופקידי הממשלה לליבון
בעיותיה הכלכליות של המדינה החליט לצאת
למסע. סיורים נרחב יותר. אחד המקומות
שזכה לתשומת לבו המיוחדת (גם בגלל
קרבתו לבניין שגרירות ארצות־הברית בתל־אביב)
:קטע הרחובות שדרות רוטשילד ולי־לינבלום
שבין הרחובות הרצל ואלנבי, תל־אביב.
הסיבה: האיזור משמש מרכז פעילות
לעסקני השוק השחור והאפור (יבוא ללא
תשלום).
כאשר מומחה ההשקאה פרופסור וול־טר
קליי לודרמילק הסביר לפקיד עלייה
ישראלי אדיב, בתודה על שהאריך את תקופת
דרכונו, שבמולדתו -,ארצות־הברית, לא ידע
פקיד הדרכונים (שלא כדוגמת הפקיד הישראלי)
כי הוא מומחה מים בעל שם, בא הפקיד
לעזרתו של חברו האמריקאי, הסביר:
״בארצות־ד,ברית.אין דרישה למים במו בארצנו

אחר הייזל סקוט, הפסנתרנית הכושית
שגדלה בסביבה יהודית, הגיעו ארצה אמנים
כושיים שקשריהם ליהודים הדוקים יותר :
הרקדנית פרל פרימוס, הנשואה ליהודי,
הזמר קנת ספנסר, הנשוי לאשה יהודייה.
ליום הולדתו ה־ 85 החליטה ועדת השמות
של עיריית ירושלים לזכות את בעל היובל,
ד״ר משה וולאך, חלוץ הרפואה בארץ,
לקרוא רחוב על שמו. כיוון שאין לקרוא
רחוב על שם איש בחייו הוחלט להסתפק
בקריאת הרחוב כרחוב הרופא.
סופר הכנסת של ידיעות אחרונות שוחח עם
חבר הכנסת זלמן ארן, שהיה בזמנו חבר
המשלחת הישראלית לעצרת או״ם, שמע את
צערו על תוצאות ההצבעה הפרו־ערבית בעצרת
פאריס. אמר ארן :״(אינני שבע־רצון)...
אצטרך להתחיל בכתיבת שירים ליריים ! ״
העיר חברו לסיעה, פנחס לבון :״זה לא
רע, אך בתנאי אחד: שלא תפרסם אותם ! ״

תשבץ 10f
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב המלא)
מאוזן ; )1הר בארץ; .)5צי קרב ידוע;
)10 בעל־חוב; )12 בעל כנפים; )14 יחידת
משקל ידועה (ר״ת); )16 שם עצם משרש
נשג; )18 נקי; )19 מצביא גרמני ידוע מימי
מלחמת העולם השניה; )21 סופר שעבד במשותף
עם ח. נ .ביאליק; )22 אד; )23 שאינו
מצטיין בענוה! )24 משאבת הגוף; )25 חבור
פרטים; )27 מעצמה אסיתית; )30 פאר; )31
כלי תחבורה למספר נוסעים קטן; )33 כנוי;
)35 מראה טבע; )36 מאכל מרכב מירהות
חיים; )38 ממדינות הדימוקרטיה העממית*
)39 בירת אשור העתיקה; )40 קולמוס;
)41״נאום״ בבית הכנסת; )43 חבר ברשות
המוציאה לפועל במדינה; )44 יצא מכלל תינוק
ולדרגת נער לא הגיע; )46 ענק לצואר;
)48 שרץ מוצץ דם; )49 מגדל גב־ה.
מאונן )2 :ר״ת הבאות בפי הדתיים לאחר
ציון מקרה אסון; )3עושה את אות הברית;

,העולם הזה״ ,מס׳ 743

מוסיקה
ב ש מונ ה ש בו ת

תו דהרבת. שרו, נודני ק
ממועדוני הלילה בניו־יורק היה הקפה סו־סייטי
מוסד ליברלי לעומת מועדון החסידח

(טטורק קלוב) שתמך בהפלייה הגזעית, חסם
כניסת כושים לאולמותיו ומנע הופעת אמנים
כושים על במתו. בקפה סוסייטי גם זרח, לראשונה,
כוכבם של שני אמנים כושים.
פרל פרימוס הציגה אז את תוצאות מחקריה
הראשונים במסורת המחול של בני־גזעה,
ולאחריה הופיע על הבמה ענק צעיר בן ,30
שהרעיד את קירות המועדון בבס רחב־היקף
ומתכתי שביטא ברגש רב שורת ספיריטואלס
(שירי דת כושיים) .היה זה קנת ספנסר. באשר
סיים את הופעתו, ירד מן הבמה, הצטרף
אל אחד השולחנות שלידו ישבו שתי צעירות
יהודיות .״זוהי ז׳וספינה״ ,הצביעה אחת מהן
על ידידתה ועד מהרה נפרדה מן השנים, השאירה
אותם משוחחים בעניין עד אשר אחרוני
הקהל עזבו את אולם המועדון. למחרת קיבלה
ז׳וספינה זר שושנים ורודות לביתה, ולאחריו
החלה פרשת חיזור שנמשכה כחמש
שנים. נסתיימה בנישואיה של הנערה היהודית
לקנח.
אותו זמן. חיפשה חברת מטרו־גולדווין־
מאיר כשרונות כושיים לסרסה הכל־כושי תא
ברקיע, גילחה את קנת ספנסר, שהיה ליד
לוס אנג׳לם, בנו של פועל־פלדה עני, שהשתלם
בזמרה בביודהטפר הציבורי לילדים חסרי
יכולת, השתכר המשים סנט ליום, כנער
שליח, והוציא 25 מהם תמורת שעת הוראת
זמרה ליום עם מורים מתנדבים (שמחירם
הרגיל היה 25 דולר לשעה) .מגלי הכשרונות
העבירוהו להוליבוד, העניקו לו את התפקיד
הראשי ;:סרט, שיתפוהו בסרט שני זבטאן),
אך לא הצליחו להחזיקו בממלכת הבד.
לאחר שהמונים צבאו על הכנסיה, בה נערכו
נישואיו של בנו של פאול רובסון ליד,ו־דיה
לבנה ורגמו את הזוג הצעיר באבנים,
החליטו ז׳וספינה וקנת להעתיק את מושבם
הקבוע אל אחד מפרברי פריס( ,״האנשים שם
סימפטיים ומצפצפים על דברים כאלה — כדיוק
כמו בישראל״).
שכירת שניים. כשעתיים לפני הקונצרט
הראשון של קנת ספנסר בתל־אביב,
התרוצצו האימפרסריו קלמן גינצבורג וברוך
גילאון, חיפשו לשוא אחר הזמר שנעלם מבית
מלונו אל בית ידידיו (מביקורו הראשון בארץ,
לפני שנה).
אחר שגילו אותו בביתם, יצא להתייעצות
עם אשתו (וויליאם בן 10 החודשים נשאר בפרים)
,על תכנית הקונצרט, החליט לצרף לתכנית
השירים הקלסיים והספיריטואלם, פרק
חזנות באידיש ולילה״ לילה לזעירא בעברית.
אמרה ז׳וספינה לקנת, ששיבר את שיניו
כשניסה לבטא חי״ת גרונית :״אם לא עכשיו,
אימתי 1״ טען הזמר השולט באנגלית,
צרפתית וגרמנית ושר בעוד שבע שפות.
״אבל אני יודע גם קצת עברית.״ הידיעה :
תודה רבה, שלום, נודניק.

ב־ ,1942 כאשר הונגריה היתד, תחת שלטון
הנאצים, היתר, נערה יפה וחיננית עוברת במשרדי
מארגני הקונצרטים, אצל מנהלי חברות
להופעות אומנותיות, באופרה של בודפשט.
בכל מקום נהגו להקשיב לה, שמעו את קולה
היפה, התלהבו ממנו אך סירבו לתת לה
אפשרות להופיע בציבור. כי הנערה היתד,
ורה רודה, יהודיה.
מצבר, של ורה היה דומה לזה של אמנים
רבים בהונגריה שלא יכלו למצוא פרנסה בגלל
מוצאם היהודי. על מנת להקל את מצבם
של אלה ארגן ועד הקהילה היהודית של בודפשט
הופעות אמנותיות אשר משתתפיהן היו
יהודים בלבד. בהופעות אלו השתתפו טובי

זמרת ורה רודה
יהודיה

האמנים של הונגריה, אך מעל לכולם הבריק
כוכב חדש . :ורה רודה.
שלוש שנים לאחר מכן הופיעה הזמרת ילידת
בודפשט באופרה ההונגרית דרך קבע ,־,ק־סימה
אלפי מאזינים במבחר קטעים קלאסיים,
רומנטיים וחדישים.
אולם ורה, שהצטיינה בלימודיה באקדמית
המוסיקה, בה השתלמה בזימרה ובפריטה על
הפסנתר, לא הסתפקה בכך, עברה לאופרה
הוינאית, הופיעה בה משך ארבע שנים רצופות
( )1956—1946 ששובצו הופעות אורחת
בשירותי השידור האוסטרי, הבלגי והצרפתי.
אחר שהות קצרה בפאריס, בה שבתר, את
אוזן(ולב) מאזיניה בשירי עם שהשמיעה בשמונה
שפות ,,החליטה לבקר בישראל. בהופעתה
הראשונה ,,בחרה לה מטרד, מיוחדת :
קרן הנכים לה תוקדשנה הכנסות ההופעה.
י אנגלית, צרפתית, גרמנית,
הונגרית, ספרדית, אידית ועברית.

איטלקית,

)4משבטי ישראל; )6אליל השמש במצרים
הקדומה; )7שם טוב בצבור; )8לוח; )9
מאורע; )11 מצב בו המשורר האמיתי כותב
את שיריו; )13 מדון; )15 אוסף מסים;
)17 מגינה על העין מזוהמה; )18 ירק מאכל;
)20 כלי חשוב במשחק השחמט; )23 קרום
העולה על פצע; )26 משורר אמריקאי נודע;
)27 אחרית; )28 מחדשי השנה; )29 טקם הנעשה
לפני הכנס חברי הכנסת לתפקידיהם;
)31ר׳׳ת לפני שמו של רב גדול; )32 משמש
תמורה לסחורה יחד עם הכסף בתקופת צנע;
)34 מקל; )35 זיע; )37 בירה במרחב; )39
ברור; )42 עוית; )44 מנעול; )45 שא־נו גס;
)47 מספיק.

פרם־ פד־ם ל פו ת רי
תשבץ 99
)1שאולה ארנברג, תל־אביב, התבור 38
)2שולמית הרפז, ירושלים, בן־יהודה 5
)3רינה שוורץ, קריית חיים.

MUL. L fllU .U ׳ 12KU UUrTKC.ILT K it El OIKAI IKLXIIT

M C C.!M C .ICU jU ..CU C.ULTMKI־

LULL׳ K . U.D CL.D CL!LU

PSIiSPv