גליון 744 מתאריך 31 בינואר 1952

מכתבים

העורך :

השוס

אורי אבנ ר׳

עורך משנה .
שלום כחן

ה־דה

עורך כיתוב :

המערכת

והמנהלה :

רחוב נליכ סוו
» י ד תי א ט רון
ת.ד . 13« .טל.
ט ען למברכים:

, 8תל-אביב

(זמני) 60T85
״ עו לספרם״

סו ״ ל: העולם הזח ב ע ״ ס :

עורך תבנית

רעיונה של ע מי ה הו א *עד רא שוז ל אי חוד הנוער
הי שראלי ה מפו רד כל כך. חברי הנרעיו חייבים
לערוך פעולו ת הסברה בקרב הנוער.

ד וש

דב איתן

השב 1ע1ן הם נדר
לאיום זו־ם ציה

ידידים לעמיר!

כתב ראשי :

צלם ראשי :

אחרו דולב

דוד רוביננר

עורכי מדורים :
ם יכ אל

הנני רואה ע תיד ניכר לגרעין זה אם יפנה לשב־בות
הנוער המס תובב לו בטל מ איו ר *ונו לבקר
ב תנועות הנוער אשר עיקרן ה מפלנה.

אל מו. יחיאל בשל, ני צ ה נבי, איתמר עילם.

משתתפים קבועים :
רפאל

יעקב ביתן.

חייט. פילי ם טי ארי. יצחק
אוסקר טאו בר.

דוד

נבריאל

ב ד רו ר.

ש מו א ל

ארנון אפנר, גבעתיים

לבני.

טי רון.

דפוס ישראל ב ע ״ ם.

ז. א״ רמן־גן

מ כיון ש א הדנו להיולד בשנתיים אין
מות לנרעין שיצ א להתי שבות ב עוד
ש אנו צריכות להמ שיך ב לי מו דנו. לכן
אליכן בבק שה: ארגנו נוער בנילנו על
לגרעין. אנו מו כנו ת להיות הר א שונו ת.

לפני שבועיים פרסם העולם הזה סיפור
משעשע שהיה צריך להיות לו גם תוכן
מלמד. לפי סיפור זה, שנמסר לנו מפי איש
מפלגה יודע דבר, קיבל זלמן ארן על עצמו
לפקח על מערכת אשמורת המתחדשת, הזהיר
את חבריה לבל ירגיזו אותו, כי יש יומיים
בשבוע בהם הוא מרוגז מטבעו. סיפור זה
הועתק בכמה עתונים אחרים, וידידי, עוזי
של הא1־ץ, אף כתב עליו את אחת מרשימותיו
המוצלחות יותר. למחרת היום הזדמן
לי לשבת מול זיאמה ארן בקפה עטרה, ירושלים•
מישהו הגיש לו את הרשימה של
עוזי. זיאמה הדליק סיגריה, הרכיב את משקפיו
בעלות מסגרת הזהב, קרא את הרשימה
בעיון והעמקה, כשחיוך אבהי מרחף על
שפתותיו. לבסוף העיר: חבל שהרשימה
אינה נכונה.
מסתבר שחלה טעות קטנה, מסוג הטעויות
העלולות לקרות. זיאמה אמנם קיבל על עצמו
את הפיקוח על עתון מפא״י, אלא שהמדובר

עתון זה פתוח מאז לרווחה בפני כל אדם
המבקש לתקן, לסתור או להכחיש עובדה מן
העובדות שפורסמו בו. לא ידוע לי אף מקרה
אחד של סירוב לפרסם מכתב הכחשה במדור
המכתבים. נוהג זה אינו נובע מן החשד מפני
תגובה. להיפך, לא פעם יצאו כתבי העולם
הזה שנית למקורה של ידיעה, אחר שנתעורר
בלבם החשש כי העובדות שפורסמו לא היו
נכונות במלואן.
מכתבי ההכחשה ממלאים גם תפקיד נוסף.
אמר לי מדריך של תנועת נוער: פעם פרסמתם
ידיעה שבמקרה ידעתי שאינה נכונה.
כיצד אוכל לדעת ששאר העובדות, שאיני
יכול לבדוק אותן, הן נכונות? התשובה היא
פשוטה לדי: מכיון שכל אדם מעוניין להכ חיש
ידיעה בלתי נכונה המזיקה לו, ומכיון
שעתון זה אף במקרה אחד לא נמנע מלפרסם
הכחשה כזאת, הרי מספר מכתבי ההכחשה
(שלא תמיד הם צודקים) מהווה מעין ביקורת
על אמיתות הדברים. אם נתחשב בעובדה
אנו שנה
אנו
מנ ת

מתא׳״
ב עוד
פונו ת
לצרפו

שתי בנות אובדות עצה
אם תתקשרנה עם עמית, תמצא עצה.
אל י צ טער רוני (העולם הזה .) 740יאמר את
כתובתו. ו אכ תוב( .מבלי לדעת אם הו א כלב
או לא. ואם אתם חו שבי ם שכן, אל ת שכחו שא תם.
הנכרים, בני מי נו ).

איריס אילון, תל-אביב

לכבות, או לא לבכות?
מ סופ קני אםמאמ רכ ם ״היה על מ ה לבכו ת״
(העולם הזה ) 740 זיכה אתכם ב תו אר ע תון ר ציני.
היד, נדמה לי ש אני קורא את הדור. איזה מילות
דברים ! ל שו א היפ ש תי הערות דו מו תבששת מא-
מריכ ם על שבית ת הי מ אי ם, בה קרו דברים דו מי ם,
ולא דוקא על רקע של כ בוד ל או מי.

י. הלפרט, טבריה
איו העולם הזד, סבור שיש ללמוד גזרה
שווה על ההפגנה הספונטנית של הימאים, ש התרגשו
אחר נסיון המשטרה להוריד את חבריהם
מן האניה, ובין הנסיון המאורגן להש פיע
מבחוץ על הכנסת.
איזה מו ס ד יקר לנו יותר ב מדינ ה זו מן הכנסת?
אול ם אם תביא ההחלטה ה אחרונה למשאומ תן
עם בני עמלק. ל א יה א מ קו ם בארץ שי האטמא
יותר מ בי ת זה וברוכה היד שתקעקע בנין זהעד
הימור נל אבני ם לדר און עולם.

M.-&uwSfl

I bn

tJp. V

לי>,״ן ז !t׳.׳uj

זאווייע

i/ufoe In

IsrtnijjS״): v i- MO׳-v
vatHfivu
h• Ah S»n,t

sm»IUs:«<^Hי11>1

Srtorm

J+rps*Um vro
tf gas oftnitit -JftjiOO׳*itj, ct+h W »o
r itU e n w hrt { m ttv s tr d i h r g n v e r u m tw ׳i projMix?){ n r g o lio c jm t
Via* pfruggnutna of }ext׳ tofiornboof fnrחס with fF«u Geem*ny

*top tituP׳ל*י VS. SU/p
׳r*» fcwuu.

4.S*iff .» tfsuis -AtUr
. Ar«l vS it, K.w*. »u׳t4
<t״*•*Wolfit k s *a.jtioi 1<*4״w

JfB

Fz*2.. .h׳liovouaot

זיייא
WTJAטי• f W 1 Jepeodcoet

*• fW«h0ii*r* nre»wdvv4 *I4tn״St

V«wplu

nJir»r*lתי׳וין*1

•׳ \An iik1 ttgAklיזיזCoaunrcu-ts. -

lliat׳s tkt׳ Ticket

׳»>V4 W •vW•4«11-4

< tt׳inr ז

Slew

צילום מהומות הכנסת כ״ניוסוויק״
בהדור, לא באשמורת. אני רוצה להשתמש
בהזדמנות זו כדי להעמיד את הדברים על
אמיתותם.

שעתון זה. רגיל להתהלך על היבלות של
זולתו, הרי יכול הוא להתגאות במספר המצומצם
של ההכחשות.

בדרך כלל שונאים עורכי עתונים לתקן
טעויות ולהכחיש את עצמם. אי־רצון זה נובע
מן ההנחה שאסור להודות אף בטעות אחת,
מחשש פן יתערער אימון הקורא גם בשאר
העובדות. גישה זאת סובלת, לדעתי, מהערכה
בלתי מתאימה של האינטליגנציה של הקורא.

ייתכן והגיע הזמן להקדיש מדור מיוחד
בעתון זה להרפתקותיו של הצלם הראשי.
על כל פנים, אין חייו משעממים כל עיקר.
בין ההצעות הרבות שהובאו למערכת: לציידו
בשריון, או לבנות עליו שלט בנוסח ״נא
לא להכות את הצלם !״

בצבא האמריקאי קיים כלל שמותר להרוג
אחוז מסויים של טירונים (דומני שכיום זה
)4%בתמרונים באש חייה. אין פירוש הדבר
שטוב מותם של חיילים, ביחוד בנסיבות
כאלה, אולם המחוקק הצבאי הכיר בגלוי
בעובדה שאין להימנע מקור 5נות אם רוצים
לתת לחיילים אימון יעיל שמטרתו לחסוך
קורבנות בשדה קרב. הייתי מציע שנתרגל
להעביר כלל זד, גם לשטח העיתונות ונאמר
שאחוז מסויים של טעויות הוא מחוייב המציאות
בעתון המקבל, מסנן ומוסר אלפי עובדות
בכל גליון וגליון.

יומיים אחר שהופיע בארץ גליון העתון
האמריקאי ניוסוזיק בו מופיעה תמונתו של
דוד שצולמה בסכנודנפשות (או לפחות בסכי
נת־גולגולות) קרתה לדוד הרפתקה שנייה :
הוא יצא ללוות את בית־המשפט החוקר את
רצח מגי לסרי, לאילת. כבר ברגע הראשון,
נתקל דוד בהתנגדות: רוברט הרסון, הנאשם
ברצח, לא הסכים להצטלם, התנפל עליו בנסו־תו
ליטול מידיד את המצלמה. אולם למזלו
של דוד הצליחו השוטרים המלווים להתגבר
על הרסון והצילומים נמשכו.

אבן־הבוחן האמיתית לרמתו ולהגינותו של
עתון היא לא בהעדר הטעויות בכללן, דבר
שהוא בלתי אפשרי, אלא במספר הטעויות
ובעיקר בצורת הטיפול בהן אחרי התגלותן.
גם כאן אפשר לצטט את הדוגמה הצבאית :
גדולתו האמיתית של מצביא מתגלה במפלו־תיו,
לא בנצחונותיו. היום הגדול של גבעתי
היה יום אבדן גבעה ,69 לא יום כיבוש משלט
הצומח.

״זה דוקא
שובו כעבור
טוב מאד עם
ומאותו רגע
שה לי לצלם

אני רוצה לציין שבר שי מ תו ה אחרונה של או רי
אבנרי אל קורא (העולם הזח ) 740 לא אמר את כל
הדברים שרצה. לדעתי. לאומרם. הו א הסתייג, כנראה,
מכמה דברים כ די לא ל פנו ע ב או בי ק טי ביו ת
של הע תון. לכן תר שו הפעם ל אי ש שחב שאת
כו ב ע הנרב להוסיף: הפולי טי קה היא א שר הרסה
את הרוה. הי א הרסה והורסת א ת הנו ער והיא
ה מובילה את ה מדינ ה ל אבדון. הדבר החל עם פרו ק
ה פל מ״ח, עם הדקירה בנב ה תנועה הקיבוצי ת, עם
הימ אים. ולבסוף עם ארנון חברי ההננה.
למה?,מ פני ש מ אז קום ה מדינה נכנ סה ו מו סי פ ה
ל היכנ ס ל תו כנו רוח אמריק אי ת. אני מ א שי ם ובזה)
את ה של טון ואת ראשה. חם א שר לא רק ש אינ ם
מעודדי ם, אל א הורסים כל ה תנדבו ת ורוח חלוצי ת.
מ הו ד ח שבון פו לי טי. שמא של טונ ם עלול להיפג ע.
אני רו אה ש עו דיש נוער הנ משך אל הערבה
ואל הננב, רוצה ל שבת מ סבי ב ל מדורה. לדוג־מה:
נרעין עמי ת( .אולם דרו ש) להילחם להטבת
המ ש טר..

ב. ר״ פתח־תקוה

•11. M >e,w*. Wivrt׳at

4<jjc s;v

ihnc, vewokd last »wk

נסתיים בסדר,״ סיפר דוד עם
יומיים למערכת .״אני הסתדרתי
הרסון. ביננו נקשרו קשרי הבנה
הוא הראה גישה ידידותית, הרכאוות
נפשי.״

נו ב עו ת מ תוד ה חו פ שיו ת וה טבעי ת לנמרי) שלהן.
כ מו ב ט חון מופ רז וחוצפה. אינני חו שב ת תו פ עו ת
אלה כ חיוניו ת אבל אין לו מ ר שזה נו ב ע מחוסר־חינוך.
י שנו הרבה צבריות ש חונ כו בבתים מ שכי לים
ו ע״י הורים נבוני ם ואף־על־פי־כן הן מ חו צ פו ת
ובעלות תכונו ת ככל יתר הצבריו ת.

א. ע״ ח,יפה
הנני מ תננד לכל מקטרני ה מין החל ש. י ש בנו ת
מ שכילו ת, נחמ דו ת ו הנוגו ת בארץ, אלא שצריד
לדעת היכן ל מ צו א או תן. הן לא יו שבו ת בבית־המרזח
ב חיפה ונם לא מ שו ט טו ת על שפתי מה של תל־אביב.

משה
גלסטל, ירושלים
האם יוד ע או תו עולה חדש הנ מצא רה שנה ב ארץ
והמקנזו־נ על בנו תינו ש מ רכזי אנ שי העולם
התחתון ובתי־הבושת בארץ הו ק מו דוקא ביוז מ ת
עולים חדשים.

עמיאל בר־יוחאי, תל־אביב
על סמךמה הור שה אברהם כ ץ הנכבד, הנ מצא
רק שנ ה בארץ, להעליב בצורה מונ ע ת כזו את בנו ת
הארץ? אני צברית, א ד בכל זא תנדמה לי ש אני
די מ חונכ ת, ויוד ע ת לדבר א פי לו מלי ם י פו ת.

ב. צ ,.עמק הירדן
הבה ונשמע.

דוש רץ אמוק !

אמריקה או נגב זו

הסבר הילדים :״רצינו למדוד כמה מים
יש בברז ! ״
הקוראת אילנה נוימרק, תל־אביב, שלום
עליכם ,53 זוכה בפרס של — 1.ל״י(בלי
מים).

התכתבויות

יהושע בן־צדוק, ירושלים

Thns* m0ihs<J:

כאשר נכנסה שכנתי לחדר האמבטיה,
ממנו פרץ זרם מיס, נדהמה לראות את
שני ילדיה מעבירים את המים מברז הכיור
לאמבטיה בסירים, במנותם את מספר סירי
המים הנשפכים — מחצית לאמבטיה
ומחצית על הרצפה.

הייתי רו*ה כי תדע עמי ת שב תולדו תהה תי שבו ת
היו מקרים של קבוצו ת של אהש תייכו ל שום זרם.
קבוצת חפצי־בה הצליחה קרוב ל־ 2שנ ח לה שאר
נייטרלית, עד שנכ שלה וקבוצת ה מדיה דנלה ב־רעיון
אי־הנדרה עד שנם היא כ שלה תחתיה.

סופרי חוץ :
ונו ל.

בגגו ו1יני
מדידת המים

החלו ציו תבאה אחר הצנת הרעיון. לול א
היה נמצ א האדם שינ ב ש וידריד א ת המתנה הנדול
הזה להנ שמה, לעולם לא היתה קמה רוח ההתנדבות
אשר ע שתה מ ה שע שתה. כי צד או כ ל אני להא מין
היום לאותם ה אנ שים, אלילי האת מול, ב ר או תי כי
הם נ ט שו את המערכת בהתמסרם לדברים קטנוניים
וחסרי ערד? זו הי. דו מני, סיב ת אי הה תיצבות של
מחנה הלוחמים מ ת מול של שו ם ל מערכה של היו ם.

מרדכי מנולה, חיפה
אני מ סכי ם עם המא מר, אולם הו א ואלה
שקרמו לו חסר בהם העיקר: פתרון. ש אל תי: מ דו ע
אי אפ שר להקים מ עיו תנו ע ת נו ע ר בניל העורך,
ששרת בז מן ה מל ח מה בצה״ל והיה ל פני זה שייד
למחתרות ל מיני הן ו ה שו אל היום אם -היה כ ד אי
ו ואמנ ם לדעתי מ ה שנ עשה היו ם לא היה כ ד אי).
תנועת נוער כז א ת תהיה על־מפלנתית ול או מי תואד
לא ל או מני ת) ומטרתה תהיה להביא את הנלנל
אחורנית לי מי ההתנדבות. לעקור כל ש חי תו ת, שו חד
והפקרות.

יוסף ביבר, הר הכרמל

״המטרה האחרת״
רצוני לומר שכל ה תכונו ת הרעות של הצבריות

הלילה התעוררתי שלו שפע מי םוהמ שכ תי לצחוק,
בעקבות ע מו ד הקאריקטורו ת של דו ש (העולם הזה
.) 741 מנ ח כזו כל ש בו ע היתה מו סי פ ה לבריאות.

ישראל רביש, תל־אביב
מכיון שאין דעה רפואית מוסמכת כי חוסר
שינה מוסיף לבריאות, אין המערכת יכולה
לקבל על אחריותה להגשים הצעה זו.
א מוק. איזו מחלה נפלאה הי אזאת. הייתי רוצה
שכל העם היו שבב ציון יחלה בחולי זה וי טאטא
בבת אחת א ת כל המנהיגי ם המפלנ תיים.

ש. ענבי, תל־אביב

המחתרת המפורסמת
העולם הזה ( )741 כו ת ב על א סי פ ת מפ קדי ם וותי קים
של ״המחתרת ה מ פו רסמת ביו תר ב עו ל ם״ .מ ה
ע שתה ההננה ש הי א מ פו רסמת? אולי התפרסמה
בעולם ב ח טי פו ת ובהל שנות ז ( האצ״ל הו א שהתקיף
והותקף. הולקה והילקה. נתלה ו תלהו.

שאול שרעבי, תל־אביב
אף כי בשנים האחרונים היה הארגון המפורסם
בעולם, הרי בפרספקטיבה ארוכה יותר
דומה שהכבוד מגיע לד,גנה.

ראשונים למוקש
אין ספק, שחברנו יעקב נל ז ״ ל היה ע תונ אי
מ חונן וחרוץ, אול ם אין כל צורך. לדע תי. לייחס
לו דברים ש אינ ם נ כוני ם.
הרא שוני ם ש היו ב תו ך החור שה ה מפו רסמת, ליד
נתניה. בשעת גילוי נו פו תהס רנ׳נטי ם הבריטיים ה תלויים,
היו שני ע תונאי ם מנ תני ה הח תומי ם מ טה
כ שה תפוצ ץ ה מוק ש, ב שע ת הורדת הגו פו ת מעל העצים,
היה כפשע בינינו וביו ה עונג להיו ת נספרים
כהלכה על-ידי חברינו הע תוגאי ם מתל-אביב, ויעקב
נל ב תוכם, ש הו פי עו כ ע בו ר מ חצי ת ה שעה.

א. אבן־חן, ש .שחורי, נתניה
העולם הזה מצטער אם קיפח את הנתני־תיים.
כוונתו היתה לראשון מבין התל־אבי־ביים,
שהיו צריכים לעבור מבעד לריכוז האנגלים
הנסערים.

השער
אם זכה הספורט החיפאי לצאת מחוסר המעש בו היה שרוי בשנים האחרונות היה זה
הודות למספר נערים ונערות (אתלטים, כדורסלנים, כדורגלנים, טניסאים, שחיינים) שהתמידו
באימוניהם, קיימו קבוצות נוער חזקות, הזרימו דם חדש לקבוצות הבוגרים.
הדבר בלט במיוחד בכדורסל. קבוצת הנוער של מכבי חיפה, הבונים׳ ריכזה סביבה
את עיקר התעניינות חובבי הענף בשל היותה חזקת הקבוצות באיזור ואחת הטובות בארץ.
הבונים התארגנה לפני חמש שנים ואחד מראשוני הקבוצה היה יצחק רובינשטיין שהצטיין
במשחקו התוקפני. יצחק עבר את כל שלבי הקבוצה, החל מאימונים במגרש בית־ספר
עממי שלא התאים למטרתו, נסיעות בטרמפים ביום ששי (חוסר תקציב) כדי להשתתף
במשחקי גביע ארציים שהתקיימו בשבתות.
הקבוצה זכתה בגביעים ובנצחונות ויצחק התפרסם כקלען מדייק, שחקן הנלחם על
כל כדור. הוא מועמד נבחרת הנוער שהתעתדה לצאת לצרפת, עבר שורת אימונים בירושלים
קודם הנסיעה שנתבטלה.
אחר שהצטיין במשחקו נגד הפועל חיפה לפני חודשיים, בו הוכיח עצמו כקלען הטוב
ביותר על המגרש ( 22 נקודות) חלה יצחק בן ה־ 17 וחצי, מכונאי־מוסך לפי מקצועו,
כדורסלן לפי עיסוקו, ממאמץ יתר. כאשר הבריא השבוע הבטיח לא להרפות את מתח
מאמציו, להרבות בקליעה לסלים אולם להקפיד, יחד עם זאת, לא לחלות. ההסבר: הוא אינז
.רוצה להחמיץ משחקים.

״העולם הזה״ מס׳ 744

י״י11*5 0

הצעיר שזכה
לפרס ״ ה עו ד ם
הוה״ בשל אומ׳ן־דב
ל דוג מ ה בבי צוע מע שה
נוע 1ביו השש׳ של ה מ בול
בעלע׳!׳ תכלת
1ע ר בן
ו ב לו רי ת פ רו ע ה שאיו לו ומן
להסתפר מפני שהוא עסו בט״.
חושף א ת דמותו של מיטב הרור הצעיר.

» אורי אננוי
יום השטפון הגדול עברה ידיעה
קטנה בעתונות, אחד הפרורים 8 1הרבים של המאורע. באזור המוצף
של נחלת־יצחק נותקה משפחה בלב
המים הגואים, שאיימו להטביעה. המון
רב הצטופף מרחוק, צעק והתרגש, אך
איש ממנו לא נחלץ לעשות משהו. עד
שנמצא צעיר שנזדמן למקום במקרה. הוא
יצא לבדו, הגיע אל האנשים, הצילם תוך
סיכון חייו.
הוא לא היה אביר רומנטי שקפץ לתוך
המים בלי חשבון. הוא לא סיכן את עצמו
בלי תכלית. הוא היה פשוט צעיר
שראה לפניו ג׳וב. מוחו ולבו אמרו לו
שיש לבצעו. הוא ראה. גם את הדרך ה מעשית
הנכונה של הביצוע. והיה בו
עוד משהו — הקול האילם שלא נתן
לו לחשוב הרבה, אמר לו :״לך ועשה !״
יצחק דוידוביץ הנהו הוכחה. הוכחה
שלא נשתנה שום דבר ביסוד — שהצעיר
העברי נשאר צעיר עברי. אולם גישתו,
דעותיו ותכניותיו שונות מאד מאלה
של קודמיו, המבוגרים ממנו בכמה
שנים. הוא חי במדינת ישראל .1952 ,ואם
נקבל את ההנחה שיצחק מאפיין את החלק
הטוב של הדור הזה, האחר־מלחמתי,
אלה שעתיד המדינה והחברה בידיהם,
כדאי לבדוק: על איזו קרקע חברתית
צמח הטיפוס הזה, מה עיצב אותו —
ולאן הוא הולך י

ל ע שו תאתהכד
יצחק הוא יליד תל־אביב, שנתון . 1934
משפחתו אופיינית למדי למשפחה מן הוותיקות
— רומני וליטאית שנפגשו בארץ,
התחתנו, גרו בתל־אביב עד שנזדמן
להם, לפני 15 שנה, לרכוש בית קטן, בן
2חדרים, בפתח־תקוה. הבית נתן להם
אח האפשרות להקים משק עזר, דבר שהיה
בשנים הקשות דרוש מאד לחנניה
דוידוביץ, צבעי לפי מקצועו, שהיה לפנים
גם פקיד במשרד הטלפונים המנדטורי.
יצחק ואחותו, חוה בת ה־ , 12 גדלו בבית
זה באוירה עברית, לא ברווחה רבה
אך גם לא בדוחק כלכלי — ביתו של
פועל מקצועי המשתכר די לצרכו, קורא
את הארץ ומצביע בעד מפא״י. כאלפים
אחרים למד יצחק בבית־הספר העממי,
המשיך בגימנסיה. אולם הלמודים העיוניים
לבדם לא שבו את לבו. בגיל 13
הצטרף להגנה (גמע) במסירת גיל כוזבת
שהוא בן . 15 הוא העביר קשרים
ונשק, גם עמד בשמירות בימי המלחמה,
אך היה צעיר מכדי להתגייס ממש. את
הסיפוק הנפשי שלו מצא בשורה של עיסוקים,
שנתנו כיוון לחייו. הכל עניין או
תו, והוא עסק בכל.
בקצב מסחרר, כמעט בעת ובעונה
אחת, הצטרף לאגודה ימית, חתר והפליג
בסירות מפרשים ! למד להתאגרף
ותחר בתחרות ! השתלם בנשק והפך
צייד מומחה ! למד לרקוד בלהקת באלט
מפורסמת ! רכב על סוסים ואופנועים,
נהג במכוניות ובטראקטורים — ,מלבד
השתתפותו בכמה קורסים מפרכים ביותר
של הגדנע, כולל קורס סיירים בו
הלך רגלי כ־ 700ק״מ ב־ 13 מסעות. עד
שהתפנה לעיסוק שכבש את לבו סופית: הטייס.
יצחק דוידוביץ, בן ה־ , 17 הוא כיום טייס בעל רשיון טיסה אזרחי, המחכה לתורו
להתגייס לצבא (שם יוסיף בהשתלמותו כטייס) .את הכסף הדרוש לליקודיו השתכר
בעובדו כטראקטוריסט ( 10ל״י ליום) בדרום. אין הוא יודע מה יהיה אחר שחרורו
מן הצבא. אולי טייס מקצועי. הוא חש שחייו לפניו, מחכה לעתיד ללא חשש כל שהוא.
הוא מוכן ללמוד את הכל. דרוך לעשות את הכל.
והשאלה היא — היימצא לו מה לעשות?

ג בו לו ת
תר שי קו ר אי ם

בהיותו בן 10 הצטרף יצחק
לצופים, ובהיותו בן 12 פרש
מהם. מדוע? הם לא עניינו אותו.
גם ההתישבות אינה מעניינת אותו. לדעתו׳
היא רק אחד הג׳ובים שיש לעשותם,
והוא בחר לו בג׳וב אחר .״בשום קבוץ
לא יתנו לי לטוס,״ הוא טוען .״לכל היותר׳
יתנו לי לנהוג בטראקטור...״

אלא שאצל יצחק אין זו תופעה של
השתמטות. להיפך, כמעט. הגבול שעליו
מקימים את ישובי־המשלט הוא רק אחד
הגבולות הקוראים לו, גבול ששוב אין
נודף ממנו ריח של העזה מהפכנית, כ בדור
הקודם. ישנם גבולות חדשים —
הים, האויר. ישוב־המשלט של יצחק הוא
כמה אלפי רגל מעל לאדמה.
על בעיות החברה הצעירה אין לו לאמי
כל דבר טוב. היא מורכבת, לדעתו,
משני חלקים. חלק הארי הוא החברה
ה״סלונית״ ,דבר מה המורכב מ(א) שאיפה
למצוא בן (בת) זוג( ,ב) ריקודים,
(ג) תקליטים( ,ד) בגדים יפים. בזה הם
מתעמקים. מסקנה: לא מעניין.
החלק השני, הקטן, מורכב מתנועות הנוער•
לדעת יצחק: שקר והעמדת פנים.
״פעם שאפו להתישבות ולחלוציות. יש
לי שם הרבה חברים, הם לא חולמים אפי־לי
על התישבות. פעם רצו, היום הם
חושבים שזה שגעון. אלה שהולכים, בורחים
ברובם כעבור זמן קצר. מה שנשאר
בתנועות: זנבות עלובים של מפלגות.״
סיכום :״סילקתי עצמי מזה ומזה.
הולך כמה פעמים בשבוע לקלוב התעופה.
פעם־פעמיים לקולנוע, עם חברה. לא
עם חברה קבועה — אני מחליף לעתים
קרובות. לא מצאתי עוד זו שתתאים לי.
נשואין — זה עוד רחוק. לא יכול לקיים
עכשיו אשד, וילד. גם לא מאצתי מתאימה.״

ס ר: מ שהו חדש
מה דעתו של יצחק על המדינה שלו?
המפלגות: אף אחת מהן אינה מוצאת
חן בעיניו. לוא היה צריך להצביע, לא
היה מצביע מפא״י. הוא היה מצביע נגדה.
אבל בעד מי? את זה איני יודע.
גם האחרות מגעילות. קשה למצוא מתאימה•
באופוזיציה הן מדברות יפה, גם
מפא״י הבטיחה לפני הבחירות. בשלטון
לא היו עושים יותר טוב. המריבות בין
המפלגות הן שטחיות, על סתם שטויות.
חסר משהו חדש, משהו המתאים לרוחו.
אך אין הוא יודע מה.
״לדעתי החומר האנושי
העליה :
מחורבן. כדאי היד, להשאירו בחו״ל,
רק פיות אוכלים. לוא היה כסף מיותר, מילא, אבל כשאין, לשם מה מביאים כאלה?״
צריכים להעלות אנשים בעלי אפשרויות. העולים של היום לא מוסיפים כלום למדינה,
אולם אחרי הרהור נוסף :״ייתכן שאין אחרים.״ את עצם הצורך בעליה הוא מחייב.
יצחק אינו מהפכן. הוא קפץ למים כשהיה צורך לקפוץ למים. אם
יקפוץ או לא יקפוץ את הקפיצה הגדולה, הדרושה כדי לתת תנופה
חדשה לגלגלי המדינה הזאת, תלוי בדבר אחד: אם ימצא מישהו את
הדרך אל לבו של יצחק זה, ושל כל אלפי היצחקים האחרים, וישים
לפניו מסרה גדולה. כי יצחק אינו מאמין במטרות קטנות.

בפתח־תקוה נוסדה אגודה ימית. יצחק, בן ה־ , 15 היה
שייט:
אחד מ־ 50 שהצטרפו, נשאר לבסוף יחיד. בשבתות ירי
(בטרמפ או באופניים) לתל־אביב, יצא בסירות זבולון ן
בחתירה או במפרשים. בינתיים הצטרף גם להפועל, שם הוא חותר בסי־רות־מרוץ
קלות. לא איכפת לו לקפוץ מסירה (של אגודה אחת) לסירה
(של אגודה שנייה) 4 .פעמים בשבוע הוא מתרחץ בים, גם בחורף, כדי
לחסו את הגוף• ״זה כלל לא מזיק. להיפך, זה בריא, תנסה !״.
׳ ילמד בהפועל לפני שנתיים, השתתף בתחרות רשמית (תי1

וקס 1 :קו חשבתי שצריכים להרגיש את זה. הרגשתי ויצאתי.

* Iלא היה זמן. חוץ מזה חשבתי שצריכים להשאיר אח זה
לאנשים שלא איכפת להם על הפרצופים שלהם. לי איכפת.״ במלון השרון
נתנה לו הזדמנות להתגושש עם כלב שוודי גדל־מידות, שהתאהב בו, לא
הרפה ממנו, רץ אחריו גם לשפת הים, אך לא זינק אתו למים. הסיבה :
״לכלב היה קר.״
rרקד שנתיים אצל אירנה גטרי .״התחלתי בזד, מפני שהיו
באלט • ן לי חברים שעסקו בעסקי אמנות. לא אוהב לנגן. החלטתי
לעשות משהי יותר מושך. כשהתחלתי לטוס לא יכולתי
עוד להתרכז, עזבתי. באויר לא כדאי לרקוד. זה מסוכן קצת.״ ומלבד
זה, כל אקרובטיקה אוירית, שיש לפעמים חשק לבצעה, עולה לו 50
פרוטה, קנס, הנגבה ע״י המדריך הראשי של מועדון התעופה.

מסוגל לנוע בכל הצורות. החל מרגליים (״הלכתי 700
רכיבה: ק״מ בקורס סיירים של הגדנע, מכיר את הארץ כמו את
כף היד וכלה בטראקטור (״למדתי דרך אגב, היה
לי חבר שעסק בזה, הראה לי איך, הרוחתי בזה המון כסף״) .רוכב על
סוס (״בכלל אוהב את כל החיות, ביחוד כלבים• היו לי המון. פעם
קבלתי טיפוס מרועה ערבי שהייתי מצטרף אל עזיי״) ,על אופנוע, נוהג
במכונית( .״אם אתקע באיזה חור, אדע כיצד לצאת ממנו
—י הייתי מפליג בים• ראיתי מטוסים. זה אכל אותי. רציתי

ט ״ ם • :לטוס, אך לא היה מעשי. עד שפתחו קורס בקלוב ל־
תעופה. קפצתי על זה. עברתי גם קורס בגדנע. אחר שש
וחצי שעות טסתי לבד. חשבתי שאתרגש, אבל לא התרגשתי כלום.
הפסקתי את הלמודים בבית־הספי מפני שהפריעו קצת לטייס. רציתי
ללמוד טייס באמריקה, לא נתנו לי. בצבא אלמד לטוס באוירונם גדולם.
באויר אני מרגיש את עצמי מעל לעולם שלנו. שאינו שווה הרבה היום.״

1 V .V A - J W

r j w

כבית: ליד בית הוריו
של יצחק יש משק עזר
של 200 תרנגולות, עז
וירקות .״לא אוכלים רע,
יש מה שחסר בשוק !״
אומר יצחק, העולה לפעמים
על הגג ומולק ראשה
של יונה. הוא רגיל
לשרת את עצמו, לחלוב
את העז, לגהץ את בגדיו.
אמו, אסתר ,״היתה
נאלצת להשלים״ עם עיסוקיו
אלה המסוכנים של
בנה, שטס באחד הימים
מעל לבית. הציג לעיני
אמו להטוטים מסוכנים,
״גרד״ את הגגות במטוס
בו נהרג כעבור זמן מה
חברו הטייס אפשטיין.
״יש בהחלט הנאה מזה
!״ מוזה יצחק, נזכר :
״אבל אמא ידעה סיד
שזה הבן המשוגע שלה!״

הצייד: כשהיה צעיר מכדי לקבל רשיון לרובה יצא יצחק עם רובהו (ורשיונו)
של חברו לצוד ברוזי־בר. אתו יוצאים לציד חברו וכלבת־הציד שלו ,״ימית״.

לתנזהון הכל הסתגל
יצחק במהרה לחיי
בית־הנזלון. הרגיש
את עצמו בטוב. חברתו
הטובה (מלבד
נערה חמודה ומענהורים
יינת,

עשירים שבאו לבלות
שם את השבת)
היתח ״פוצי״ ,כלבתי
השחורה של הציר
השבדי. אתה
יצא בוקר־בוקר להתרחץ
בים הצונן.
יצחק, שאינו רגיל
שמישהו ישרת אותו׳
והעושה בבית
את הכל לבדו,־ מצא
שעשוע רב בטלפון
הפנימי של בית המלון,
בו יכול לקרוא
לעובדי המקום מבלי
לקום מן המיטה. אולם
גם שם לא הת־פנק
יצחק יותר סדי.
במשחק רמי לשעה
קלה ובשתיית משקאות
(לא הרבה ולא
חריפים מדי) תכיר
יצחק את אנשי המקום,
בני חברה זרה
לו, התידד בעיקר
עם הקפיטליסטים ה־זיים
שהרחיבו את
אופקו ונתנו לו שעור
על משק המדינה
ועתידה הכלכלי.
חוץ מזה הוא
רכש לו נסיון רב
באכילה ״עם 20 מזלגות
ויותר צלחות
מאוכל״ .״קצת נסיון
לא הזיק כלל,״ הוא
סבור. ייתכן שפעם
יזדקק לזה, למשל,
אם יהיה טייס בק־וים
בינלאומיים. העיקר:
כצבר אופייני
תפס מיד את הליכות
המקום, התחבב
במהרה על כל דרי
בית־המלון (שניסו
לשדך אותו לנערה
צעירה, קטנה מדי).

הצדה ביום ה ש טבון

על מעשהו ביום השטפון׳ בגללו זכה לפרס העולם הזה מספר
יצחק בפשטות :
״לפני כן ביצעתי שלוש טיסות כדי לזרוק לחם לישובים מנותקים
בנגב. הייתי להוט אחרי זה — זו טיסה מעניינת ואינה עולה בכסף.
זו טיסה נמוכה מאד, כ־ 30 מטר מעל לאדמה, מתחת לעננים.
באותו יום יצאתי מפתח־תקוה כדי להגיע לשדה התעופה בתל־אביב,
לטיסת־עזרה נוספת. שמעתי שגשר עלית מנותק, אך תארתי
לעצמי שאמצא דרך אחרת.
הגעתי לנחלת־יצחק, ראיתי קהל. עצום עומד ומסתכל. מרחוק
נשמעו צעקות וקריאות לעזרה. על גג של בית בן קומה אחת עמדו
כמה אנשים• גם אשד, וילדים. המים עלו והיה חשש שיציפו גם
את הגג. כמה אנשים עלו על סירה אך הם פחדו לזוז בגלל הזרם,
שהיה חזק מדי. הם ניסו להיגרר בחבל, אך לא הצליחו.
פשטתי את הבאטל־דרס והנעליים ועליתי על סירה. התכנית שלי
היתד, לא לחצות ישר את הזרם, אלא לחתור תחילה נגד ך,זך ם ליד
הגדה, שם הוא חלש יותר. ואח י כד להיגרר עם הזרם אל הצד
השני, בסטיה. בדרך נשבר לי משוט. חתרתי במשוט אחד.
הגעתי כך לגג. עמדו עליו 9איש 4 ,ילדים ואשר .,לקחתו קודם
את הילדים, חזרתי ולקחתי את האשד״ אחר כך את האחרים. אחרי
4פעמים הייתי רצוץ, לא יכולתי לחזור לפעם אחרונה. בא בחור
אחר שלקח את האיש האחרון.״
כשבא יצחק לבית המלון, נושא שתי מזוודות, לא סיפר לאיש

שזכה בחופשה כפרס עבור מעשה גבורה.

במדינה
העם
״ובחרתב טו ב! ״
העתונים היו מדולדלים, כנאה לעתונים
במדינה אשר ראשיה אינם מחמיצים כל הז דמנות
כך־ להביע זלזול פומבי בתפקיד
עתונותה. אולם הידיעות שנדחסו לתוך שני
העמודים הדלים היו מרעישות.
שוב נזכרו מליון ושבע מאות אלף אזרחי
המדינה כי חיים הם באי קטן, אשר גלי המהפכה
המרחבית מכים בה מכל עבר 365 .
ק״מ מפרידים בקו ד,אויר בין חיפה ואילת.
290ק״מ מפרידים בין תל־אביב ואיסמעי־ליה.
אולם היה נדמה כי הקירבה אינה רק
גיאוגראפית. גם חזיונות אחרים היו דומים :
באיסמעיליה טיילו ״כלניות״ אדומי־כומתה
ברחובות העזובים, כשאלפי צעירים, משכילים
ונבערים, שהרימו לפני שנים על נס את
אליהו חכים ואליהו בית־צורי, מחקים עתה
את מעשיהם בממדים שהיו בלתי־אפשריים
בארץ־ישראל. אותה שעה זיעזעה מהפכת־חצר
חדשה (ראה במרחב) את המרחב זעזוע
נוסף, העידה על הפחד הגובר והולך בקרב
הנסיכים והפיאודלים מפני גלי ההתקוממות
העממית.
רק מעטים מאד במדינת ישראל הבינו את
קירבת המאורעות במצרים למהפכה שהולידה
את עצמאות ישראל. רבים מבין רודפי הכל ניות
ברחובות תל־אביב שמחו לנצחון הכלניות
ברחובות איסמעיליה, אף שהציעו להשתמש
בהזדמנות זו כדי לתקוע (בעזרת הבריטים)
שברייה בגב המצרים הלוחמים.
בעירבוביה זו של מחשבות מבולבלות נשמע
קול אחד, שעורר למחשבה. האיש שחינך
דור של מפקדי פלמ״ח, ביניהם האלופים
מכי־המצרים אלון ואבידן, קרא לתיחום חדש
של מחשבה ורגש. כתב יצחק שדה :
״אמנם אנו במצב מלחמה עם מצרים, ואיננו
במצב מלחמה עם בריטניה. בכפפות משי
מהלך עתה בינינו לא מושל בריטי, אלא
איזה בא־כח ...בריטים בטואץ, הרי זו סב-
נת־תמיד לישראל ...מצרים חפשית עשוייה
להיות בעלת־בדיתנו. המצפון הציוני־הסו־ציאליסטי
אומר לי: ובחרת בטוב. טוב לנו
— מה שטוב לסובב אותנו.״

גרעין עמית
ו בו תהב כו רהאבדה?
שני צעירים וצעירה נכנסו לחדר במרכז
החקלאי, אמרו ״שלום !״ לאיש בעל שערות
השיבה שחייך לעומתם, לא מצאו כסאות
לעצמם, נשארו. עומדים וישבו לבסוף על
חצאי־כסאות. תוך 20 הדקות הבאות שמע
אברהם הרצפלד, האבא של ההתישבות העברית,
את תכניותיו של העובר האחרון שלה
— 83 הצעירים והצעירות הבלתי־מאורגנים
שהחליטו להקים גרעין בלתי־מפלגתי ובלתי-
תלוי.
הרצפלד לא נזדעזע מן הרעיון, הבטיח את
עזרתו הרבה ביותר, הסכים להופיע לפני
הגרעין ביום העיון הקרוב שלו, להסביר לו
את בעיותיו. הבעייה העיקרית: כיצד יכול
גרעין להתפתח ולהתנחל מבלי שיעמוד מאחוריו
כוח מפלגתי מאורגן.

לבסוף התפתח דיון על הצורך בתחבורה
ליום העיון. אחר כמה דקות נתברר שהיתר
אי־הבנה קטנה: הצעירים חשבו שעליהם
לדאוג לתחבורת הרצפלד, והרצפלד חשב שעליו
לדאוג לתחבורת הצעירים.
כעיתו של סטאלין. כמה שעות לפני
כן התכנסו 15 צעירים בחיפה, יסדו את התא
החיפאי של הגרעין. בלטו בפגישה ארבעה
צעירים חיפאים, שהקשיבו לעניין. בפיהם היתד,
תלונה: ארבעתם חברי גרעין הצופים
בנאות־מרדכי שסרב להגדיר עצמו על בסיס
מפלגתי, תובע לעצמו לפיכך את הכבוד
להיות הגרעין הבלתי־מפלגתי הראשון במדינה,
לפני גרעין עמית 25 .חבריו נמצאים
בהכשרה בנאות־מרדכי בצפון הרחוק, בקבוץ
שגם הוא סרב להגדיר את עצמו אחר הפילוג
בקיבוץ המאוחד.
שאל חבר ספקני: מה יעשה הקיבוץ הבל־תי־מפלגתי
אם תפרוץ מלחמה בין ברית המועצות
וארצות־הברית י ענה דובר הגרעין :
יש להניח שההיסטוריה תתקדם גם בלי שקבוץ
זה יביע את דעתו העקרונית על צדקתו
או אי־צדקתו של סטאלין. ואת בעיות המדינה
הוא מוכן להניח לממשלה הנבחרת, אשר חברי
הקבוץ ישתתפו, איש איש לפי מצפונו,
בבחירתה.
אולם קשה יותר היתד, הבעיה השניה,
שהיא תקבע את גורל הקבוץ העתידי: גיבוש
החברה. הגרעין בנאות מרדכי מורכב מיוצאי
תנועת נוער, שהתחנכו יחד 8שנים לפני
יציאתם להגשמה, הכירו איש את רעהו בהיותם
בני . 10 החידוש המהפכני של תכנית
עמית אינו רק הגדרתו הבלתי־מפלגתית, אלא
נסיונו להקים חברה של אנשים שכבר עברו
את שלב ההתבגרות, לומדים להכיר איש את
רעהו בהיותם בני 17 , 15 או . 18 איש לא
הכחיש שחדבר קשה ביותר. אולם שיקול
אחד היה מעודד: צעיר בן 18 המצטרף לגרעין
התישבותי, יש להניח כי יודע הוא בהכרה
ברורה לאן הוא הולך, בה בשעה שתנו־עת־נוער
מבזבזת לרוב שנים של הדרכה על
נערים הנוטשים אותה בהתבגרם.

המשק
מחק רי םהצ ריכי ט עיון

בנין זקוק ל־ 6000 קלוריות ליום ומעלה.
הוא הקציב לעובדי נמלים, בניין, מפעלי
יציקה עד ל־ 3.300 קלוריות ליום, שהספקתן,
לאור מצב המזונות בארץ, מוטלת בספק.

ש מ לו תעדדב שו ת
מעל רצועת חוף יפו והנמל, במרחק צעדים
מעטים ממחסני המשכיר המרכזי הגדושים
סחורות, מצרכים ומוצרי־גלם עד לאפס
מקום, עמד בית־החרושת לבגדי נשים לובר
שמם ועזוב. אולמותיו אשר אך לפני ימים

תיימו למחרת כדוגמת מאורעות 1921שנמשכו
שלושה ימים, מאורעות , 1929 שנשכו
שלושה שבועות.
בשנות מלחמת העולם הופסק יבוא מוצרי
האופנה ממרכזיו החרבים (ברלין ווינה) ,יצרני
הארץ רכשו את שוקי מצרים, עיראק,
אירן, עבר־הירדן וסוריה. דובר שיגר משלוחים
ענקיים, שנשלחו בכמויות כפולות ממה
שצויין ברשיונות היצוא, מתוך כוונה
להערים על חוקי ההגבלה המנדטוריים. המפעל
בוסס מחדש, הפיק 500 שמלה ליום

יצרן־שמלות צבי אריאל
ללכת אל התופרת
מעטים שקקו בקצב עבודת 70 פועלים נעזבו,
עשרות מכונות התפירה ששאונן, בימים כ תיקונם,
נשמע על פני השטח כולו, החלו
מעלות חלודה, מתכסות בתערובת אבק ולחות
שפת״הים. הסיבה: משרד המסחר וה־תעשיה
הפסיק את הקצבת חומרי־הגלם, גרם
בכך לשיתוק מוחלט של המפעל, לפיטורי
פועליו.
למנהלי לובר לא ניתן נימוק גלוי, והדבר
נראה להם כמגמה חשאית של הממשלה שכוונתה
הרחבת שלטון הפיקוח על מפעלים
פרטיים.
ארוחת ביבר כארבעה מיל. בחנות
האופנה לובר, תל־אביב, ישב צבי אריאל
(לייבוביץ׳) ,40 ,בעל המפעל, פיקח על מכירת
שאריות המלאי שברשותו לנשות תל־אביב.
לפני
22 שנה, מכרה משפחת לייבוביץ׳
מציריך, שווייץ, את בית־החרושת להלבשת
נשים לייבוביץ׳ ,את רשת בתיה העירוניים,
ומצויידת בעשרים וחמשה אלף לירות זהב,
יצאו האב יעקב והבן צבי לארץ־ישראל, גילו
את הבית בן הקומה האחת ברחוב נחלת-
בנימין, רכשו אותו ותוך שלוש שנים קצרות
חוללו מהפכה באורח הלבשתן של 7000
נשות תל־אביב בת 35 אלף הנפש.

76.000 פועלים שקיבלו עד עתה תוספת
מזון של עובדים עבודה גופנית קשה, יקבלו
מעתה את תוספת המזון בצורת ארוחות
חמות במפעלים בהם הם מועסקים. ההסבר
הרשמי: הפועל המקבל תוספת מזון אינו
נהנה ממנה בעצמו אלא מתחלק במצרכים
עם ילדיו ואשתו. כי העובד עבודה גופנית
קשה והזקוק לתוספת קלוריות מבלי שיקב־לה,
הולך ונחלש, ופריון עבודתו יורד.
מנהל חטיבת המזון במשרד המסחר וה־תעשיה,
אבינועם הלוי, עיין במחקר המכון
האמריקאני להדרכה תזונתית, מצא שהגאות
בתאונות העבודה במפעלי תעשייה היא בשעות
הצהרים והבוקר. הפועל, הנאלץ להפסיד
כמה שעות בנסיעה, אינו מספיק לסעוד
בבית ולהכין צידה לדרך. כשהונהגו המטבחים
במפעלי התעשייה, ירו מספר תאונות
העבודה בשעות אלה למינימום.
חלון ראווה גדול ומוארך התנוסס לתפארת
אולם נראה שמנהל חטיבת המזון לא עיין
גדוש שמלות ומעילים במיטב האופנה הבמחקרים
אחרים, הקובעים, שסבל או עובד צרפתית. נשים שעד אז היו רגילות ״ללכת
אל התופרת״ ,נהנו מן המוצרים המוכנים
שהמפוארים בהם הובאו מחו״ל, קנו שמלה
תמורת 295 מיל (בתקופה שכותונת משי על-
תה 25 מיל׳ זוג גרבים חצי גרוש, ושכר
חודשה של זבנית שאכלה ארוחות בשר דש נות
בארבעה מיל, היה שלוש וחצי לירות).
כשנפתח, לאחר זמן קצר, בית־המלאכה הקטן׳
לי־ החנות, עבדו בו 20 איש 15 .מהם
תפרו שמלות ומעילים עממיים, חמשה הנו־תרים
מכרום בחנות, הפיקו מחוור כספים
מצומצם, פתחו סניף בירושלים, מתוך הנחה
שכוח הקניה של ערבים עשירים, פקידי קונסוליות
ועובדי הסוכנות, עולה על זה של
תל־אביב. הסניף הירושלמי עור לביסוסו של
העסק, ובשנת 1935 החליט׳ לייבוביץ׳ ,שהגיע
זמנו של הקמת בית בן ארבע קומות, שיהווה
חידוש בבנייה התל־אביבית (הבניין כולי
הוקם על שלד־ענק של פלדה, בדומה
למגרדי השחקים הניו־יורקיים) .מטרת הבנין
היתר• לשמש חנות כל״בו בשיתוף עם חברה
מצרית־יהודית. מחזור הכספים עלה פלאים
עם פירסומה של החנות בקרב ערביי יפו
ורמלה (״יהודים מעולם לא קנו את המוצרים
היקרים״) ,החל יורד, עם פרוץ מאורעות
, 1936 ותפוקה בשווי 20.000 לירות ב־
, 1935 ירדה לאפם ב־. 1936
לובר לא פיטרה את פועליה, למרות השפל
כי ״אז, בתקופה הרומנטית, רצו יהודים
לשמור על פניהם היפות.״ חלון הראווה המשיך
להאיר בלילות, בתקוה שהמאורעות יס
שחלקן
הוברח לארצות הערביות על דבשות
גמלים.
לאחר כיבוש יפו נפתח בית־החרושת הגדול
על גבעת חוף יפו, כלכל 120 משפחות,
קלט כששים עולים חדשים, שסיפקו את מינימום
מוצרי לכל, למדינה שהיא אידיאלית
לתלבושת עממית (הסיבה: חום הקיץ).
אך נתברר להנהלת לובר, ששיועה, לאחר
20 שנים חלוציות בתעשיה העברית, להצלחה
והתפשטות, ששיטת הקיצוב, המגבילה
את כוח הקנייה של הצרכנים מעמידה את
סיכויי קיומו של מפעלם על כרעי תרנגולת.
בחודש דצמבר קיבל לובר כאלף מטר בד,
שהספיקו בקושי רב ליום עבודה אחד לשבעים
פועלי בית־החרושת ובינואר 1952 נסגר
בית־החרושת, פוטרו פועליו והשיממון אפף
את הבית. בתוך אולם מכונות התפירה ד.מ־אורך
ישב פועל־חיט בודד, בין עשרות המכונות,
רכון־ראש, תיקן את מעיל־החורף של
מנהל בית־החרושת.

הים
״אירק ל תו ר הי ם!״
״למה לנו לחתום הסכם עם הימאים בכלל?״
שאל איש־מפלגה מפוכח ימים מעטים
לפני שהימאים נכנעו לתנאי־הכניעה של ההסתדרות,
לפני חודש. דעתו של האיש: כל
הסכם הוא לטובת הימאים, כי הוא מחזיר
להם את הזכות לחזור לאניות. ואילו אם
תימשך השביתה לנצח, לא יצטרכו להחזיר
איש, מלבד המעטים שימצאו חן בעיני הועדה
המארגנת.
דעתו של האיש לא נתקבלה, בעיקר בגלל
הלחץ המוסרי העצום של דעת הקהל, שהתגייסה
במרד הימאים כסי שלא נתגייסה מאז
קום המדינה. ההסתדרות חתמה על ההסכם,
אשר סעיף א׳ שלו אומר מכריזה ההסתדרות
על החזרת כל הימאים לעבודה.״ היתד,
הרגשה כללית של רווחה, בטחון מוחלט שהעבר
נשכח וכי מעתה יקום מחנה גדול ומרוצה
של ימאים, וותיקים ומתנדבים כאחד,
בהנהגת מוסדות שלמדו לקח מן ההתפוצצות
הקודמת. ואם שאל מישהו כיצד יחזרו הימאים,
אחרי שנתקבלו 330 מתנדבים, הרי היתד•
התשובה הרשמית :״מחצית המתנדבים
ירד מרצונו, רבע ייפסל מטעמים מקצועיים,
הרבע האחרון ייקלט בנקל.״
רוח צוננת מן החוף. חודש אחרי
סיום השביתה שוררת בספנות שנאה ומרירות
כפי שלא היו קיימות אפילו לפני השביתה•
דעתם המאוחדת של כל הימאים: ההסכם
הופר באופן ציני.
הרוח הצוננת הראשונה עברה מן החוף אל
הים כבר למחרת חתימת ההסכם. כי במקום
הנוסח המקורי פירסמה ההסתדרות נוסח מתוקן
:״כל הימאים יחזרו לעבודה במידת יכולת
הקליטה של האניות.״ כעבור ימים מעטים
התברר כי גם שינוי זה לא בא במקרה.
הוא פתח קו חדש מצד האחראים מטעם ה־

העולם הזה״ מס׳ 744

במדינה
הסתדרות: לדאוג כי לא תהיה יכולת קליטה.
המתנדבים
שרצו לרדת מן האניות עוכבו,
נדרשו להישאר. אחדים שכבר ירדו, הוחזרו
בלי תור. טוענים הימאים: בכמה מקרים
דרשו רבי־החובלים לפסול מתנדבים, אולם
הועדה המארגנת התעלמה מדרישה זו, דאגה
שהם יישארו.
600 השובתים נרשמו בתור. אולם העובדים
החדשים לא נתקבלו כלל לפי התור, ולא
באמצעות הלשכה. החליט על החזרת כל ימאי
שהוא: איש חברת שוהס. הדבר פתח לא רק
פתח לנקמנות בקנה־מידה רחב, אלא גם להעלאת
אנשים חדשים בעזרת שיחות טלפוניות
מסתוריות. תוך למעלה מחודש הוחזרו לאניות
פחות משליש השובתים, ולנציג הימאים
בועדה אף סרבו למסור את רשימת העובדים.
גרוע
מגורל הימאים הפשוטים היה גורל
הקצינים. הדוגמה החמורה ביותר: רב־חובל
אייק עצמו. כשפנה לועדה בבקשה לחזור לעבודה,
שלחוהו לחברת ט והם. אמרו לו בחברת
שוהם: לא נחזירך לעבודה, כי התפטרת.
איגוד רבי־החובלים דרש בתוקף את החזרתו,
נתקל בסרוב, מתוך טענה שעוד תלוי ועומד
משפט פלילי נגדו(ראה להלן) .גם טענת רבי־החובלים
שאפשר בינתיים להעסיק את אייק
בתפקידו בנמל, מכלי שיצא לחו״ל עד לסיום
המשפט, לא השפיעה על החברה, המעסיקה
רבי־חובלים אמריקאיים במשכורת של 900
דולאר לחודש, בעוד שרב־החובל העברי מקבל
רק 132ל׳׳י.
״ עגדיםאואיטלקים י בראשית
השבוע נראו הסימנים הראשונים כי היאוש
והאדישות, תוצאת המפלה, עומדים לחלוף,
מפנים את מקומם למצב־רוח מלחמתי חדש.
הימאים המובטלים עצרו את נציגיהם ברחוב,
דרשו מהם לחזור ולצאת לקרב. בחדרים פרטיים
בבית יורדי־הים התכנסו חברים, שוחחו
על פעולות. אמר אחד מהם: לא תהיה עוד
שביתה, כי אין לנו עוד מוסדות רשמיים.
אולם אוי לצי המעסיק באניותיו אנשים השונאים
את בעליו שנאת־נפש. במקום התפוצצות
גדולה תהיה שורה אינסופית של התפוצצויות
קטנות, הרסניות פי כמה.
קשה היה להבחין את פעולת ההסתדרות.
אולם לקיצוניים מבין הימאים היה הסבר
פשוט: הועדה המארגנת רוצה לשנות את
הרוב בציבור הימאים בכל האמצעים, לפני
שייבחרו מוסדות חדשים לאגודה. היא רוצה
להוריד מן הים את הוותיקים, למלא את
השורות בחדשים שיהיו עבדים נרצעים, או
באיטלקים הממלאים פקודות ושותקים. ובינתיים
היא יוצרת שני מעמדות ימיים: מעמד
מיוחס של גזע־אדונים, מורכב מן המתנדבים
שנענו לקריאת המפלגה, ומעמד נחות של
עבדים משוללי־זכויות, מורכב מחלוצי הים
העבריים שהשתתפו במרד הגדול.
אמר תוכי, וותיק ההגנה, שנחשב למכונאי
הטוב ביותר בצי המסחרי הישראלי, שגויס
לצה״ל יחד עם מארגני המרד ונשלח באפ־סנאי־סוראי
לחיל הציוד והחימוש :״אם יחזיקו
אותי שנתיים כאן, לא תעלה עוד רגלי על

הגברים הלבושים הדר יושבים מסביב לשולחן
ומשוחחים ביניהם בקולות מנומסים.
״אמרו שצריכים להתלבש יפה בשביל לעשות
רושם טוב התנצל צעיר לבוש חליפה
כחולה כהה שהוריד במיוחד את שפמו
לכבוד היום, ושחבריו מיששו בהתפעלות
את עניבתו האמריקאית הצבעונית.
נאשמי צוות תל־אביב, שחיכו להתחלת משפטם
בשעה , 10 לא נראו מדוכאים ביותר.
הם התלוצצו על חברת שוהם שהחזיקה אותם
זה כמה שבועות ללא עבודה, נתנה להם
בזאת הזדמנות נדירה לעבור תיקון כללי
אצל רופאי־שיניים. המשכילים יותר טיכסו
עצה אילו ספרים יקחו עמם לבית־הסוהר,
להרחבת אופקם.
.אולם כשהגיעו ״יצחק בן־שמואל אהרונו־ביץ
29 +אחרים״ לבירור משפטם, היה
ברור כי רחוקה עוד דרכם לפסק־דין, ולעונש
מאסר לא כל שכן. כי בה בשעה שהנאשמים,

זה קמו התותחים, ירו את פגזיהם הכבדים
ביותר. התפוצצותו של כל פגז ארכה, בממוצע,
כחצי שעה. כשהתנדף עשן ההתפוצצויות
מסביב לכתב־האשמה, היה דומה, במקצת,
למסננת.
רעם יוסף קושניר: אי־אפשר לתאר ש־30
איש יתנפלו בעת ובעונה אחת על אותו
שוטר. לכן אי־אפשר להעמידם יחד במשפט,
כאילו ביצעו כולם את אותה עבירה. במקום
משפט אחו יש לקיים 30 משפטים.
רעם עורך־דין שטראוסמן: אף כי היועץ
המשפטי בכבודה ובעצמו חתם על כתב
האשמה, הרי לקה כאן בתסביך פסיכולוגי.
הוא כתב כי הנאשמים תקפו שוטרים ״בעת
מילוי תפקידם״ ,אך לא כתב, כדרוש, כי
תקפו שוטרים ״בעת מילוי תפקידם כחוק.״
לאזרח מותר להתגונן מפני שוטר שאינו
ממלא תפקיד חוקי. למשל, לוא רצו השוטרים
לעלות על האניה כדי לשתות בה כוס קפה,

טוראי נמרוד אשל
דוקא לא איכפת
האפורה העומדת מאחורי הקרב המילולי:
המאבק המיואש כמעט של ימאי א/ק תל־אביב
לחזור לים ולאניתם, ממנה הורחקו
אחרי קרב של שעות שגרם להתקוממות ההמונית
הראשונה בתולדות המדינה. לבסוף
קם השופט והודיע: הוא דוחה את הבקשות,
ימשיך עם המשפט.

הנגב
קשהד היו ת מפא״יניק
״קשה להיות מפא״יניק נאנח בחור
שחרחר, העיף מבט מקטרג בהרי אדום התלולים
שלא הניעו עפעף .״כשעושים עוול
למישהו אחר, הרי יכול הוא לקלל את הממשלה
ואת המפלגה. אבל את מי יכולים להאשים
אנחנו?״ ,בכל זאת מצא גם אותו
מפא״יניק את מי להאשים.

ספסל הנאשמים וסוללת עורכי־הדין*
אחרי פקודת־אש אילמת...

הסיפור החל בדצמבר 1950 כשירדו 25
איש לעברונה, בקילומטר ה־ 14 מצפון לאילת,
הקימו מצפה חקלאי (מעין חוות־נסיונות)
במקום. ירידה זו היתד, מלווה בהמולה גדולה:
עתוני מפא״י הכריזו על המעשה הגדול,
לא שכחו להזכיר שר,יורדים הם קבוצה
של שח״ל (שירות חלוצי לישראל) ,הנסיון
של מפא״י להקים תנועה חלוצית משלה.
לעומת זאת נתנו עתוני האופוזיציה מקום רב
לעובדה שאנשי שח״ל קיבלו משכורת טובה:
שכר של 2,300ל״י לכל יום במקום (כולל
שבתות) בתוספת כלכלה חינם, הוצאות
נסיעות הביתה ותשלום עבור ימי הנסיעה
עצמה.
.,מ ש כו אותנובאף משך כמה חדשים
התנהל הכל כשורה. המצפה עבד, הוסיף
פרטים חשובים למחקר הצמחייה בערבה.
אולם התקוות הגדולות שהיו קשורות בשם
עברונה נתאכזבו. במקום לא נמצאו מים
בכמות מספקת להחזקת ישוב קבע, שיקולי
בטחון הכריחו להעבירו.

מיפגש ימאים כשערי כית־המשפט
•...כדור של צלף בודד

יקציז־הסשטרד׳ י*

ז 1קאלא צל׳ א

אניה הנושאת את דגל הצי הישראלי. אירק
לתוך הים ! ״

״כוס .n a pב ב ^ ש הי ״
״אי־אפשר להאמין שאלה אותם הייצורים
הנמצאים אתי באניה,״ אמר ראובן הובר,
שועל־שמשון וקצין־מכונה בא/ק חל-אביב,
כשנכנס לקפה עטרה, חיפה, וראה את קבוצת

כשנדחה הדיון כדי לתת לשופט את האפשרות
לעכל את ההפגזה נשמע מרחוק צופר
של אניד, מתרחקת, שהזכירה את המציאות

שמילאו כמעט את מחצית אולם בית־הדין,
נדחקו מסביב לספסל־הנאשמים, שהכיל בקושי
חמשית ממספרם, טיפסו על המעקה, מוינו
בקושי ע״י המזכיר, נערכה לקרג-ליד שולחן
הפרקליטים סוללה של תותחי{׳כבדים שהתכוננה
להטיל מחסום־אס מיליולי כבד: ששה
מטובי עורכי־הדי חיפה שקיבלו על
יצמם ^}י-ימ־נתי׳דגאשמים *.
.ג - לעורכי הדין הספיק המקום בקושי.
יאמר עורך־הדין אליעזר טויסטר לרב־חובל
אייק, הנאשם מספר אחד, בעל החליפה האפי״
רה והסוודר האדום :״אני יכול לשבת במקומך
גם כאן ! ״
תותחים למסננת״ השופט המחוזי,
ל״ר א. שאל, התישב על קטדרתו, ניסה למי
יין את עורכי־הדין (״אני מופיע בשם מס,
19 , 15ו־...21״) ,ציווה לקרוא לנאשמים את
11 האשמות, ביקש לדעת אם הם מודים בא־שמה.
אולם עוד לפני שהללו פתחו את פייט,
נאמרה פקודת ״אש!״ אילמת. בזה אחר
* עורכי־הזין דוד ארדשטיין, ר .גוטשאלק,
אליעזר טויסטר, גרשון צ׳וניאק, יוסף קוש־ניר,
שטראוסמן.

בניגוד לרצון הנאשמים, היה מותר לנאשמים
למנוע זאת בעדם.
הקהל פרץ בצחוק, הפנה את ראשו כדי
להסתכל בקצין המשטרה יצחק בודינגר,
בעל עיני התכלת והשפם הבלונדי המזדקר
ושלושה הכוכבים, שעלה בשעתו ראשון על
האניה ונפל בשבי המלחים. הבעת פניו של
בודינגר, שעמד ליד הקיר, הבהירו לחלוטין
שלא עלה על האניה כדי לשתות קפה.
המציאות האפורה. אחרי רעם התותחים
הכבדים נשמעו דבריו של אריה רבי־נוביץ,
סגן פרקליט המחוז, כזמזום כדורו
של צלף בודד. אמר רבינוביץ: אם יערכו
30 דיונים נפרדים, יימשך המשפט כמעט
לנצח, יעסיק שוטרים, נאשמים׳ עדים, עור־כי־דין
ושופט למשך חדשים. אולם דומה היה
כי הדבר לא היה איכפת, ביותר לנאשמים
ולפחות לאחד מעדיהם: הטוראי נמרוד אשל,
צה״ל, שבלט בקהל בחזהו העצום, העטוף
בסוודר כחול.
* מדבר עורדדין אליעזר טויסטר, משמאלו
— עורני־הזין צ׳רניאק וגוטשאלק. מימין,
ראשון בספסל. המדמים — אייק.

למקום ירד שמעון מקלר, מרכז המצפות
במשרד החקלאות, בן משפחה יבניאלית
ואיש מחלקת הההישבות של זזסובנוה, בעל
משק בירקונה שעבר למשרד החקלאות כדי
לעבוד במצפות. מקלר הבטיח, אחרי בירוד
עם צעירי השח״ל (שמנו אז 18 בחורים ושתי
צעירות) שהקבוצה כולה תתנחל ביסבתה
(היא עין־רדיאן) בקילומטר ה־ 41 מצפון
לאילת.
מאותו רגע החלה פרשה סתומה. טוען איש
השח״ל: משרד החקלאות והסוכנות משכו
אותנו באף. על סמך הבטחתם החזקנו מעמד
עוד חצי שנה בתנאים קשים ובסוף אמרו
לנו שלום, מסרו את המקום החדש לנח״ל.
אומר שמעון מקלר, לעומת זאת: הצבא
התנגד להחזיק במקום היאחזות צבאית אזרחים
שאינם עובדי הצבא. הייתי בכל זאת
עומד על דרישתם של אנשי שח״ל לוא היו
באמת מתחייבים להתנחל במקום לצמיתות.
אבל הם רצו להתחייב רק לשנה אחת נוספת,
להשאיר את החלטתם הסופית למועד מאוחר
יותר.
יתר על כן, טוען מקלר, מרבית חברי הקבוצה
כבר התפזרו, שניים התחתנו, אחרים
(המשך בעמוד ) to

״העולם חזך *,מס׳ 744

האספסוףכורח. משך יום שלם השתוללו רבבות מפגינים — סטודנטים, פועלים, אספסוף — ברחובות קהיר, הציתו, שדדו והרסו: עד אשר נכנם הצבא לפעולה, פיזר באכזריות את המפגינים.

מצרים
נצ חונו שד פ א רו ק
מבקרי בתי־ד,קולנוע בקהיר פקחו את עיניהם.
על הבד הופיעה מודעה כתובה ערבית
שהודיעה לכל הזרים היושבים בתוכנו —
אנו מיעצים לכם לטובתכם שתעזבו את הארץ.
עם אחר לא היה נוהג כך, אולם אנו
לא רוצים שתיפגעו לשוא. העם המצרי נכנס
עתה למאבק חמור על עצמאותו, צאו מכאן
והניחו לנו במאבקנו.״
הודעה זו אך ביטאה את הרגשת אי־הנו־חיות
ששררה במצרים מאז בחרה במאבקה
הנוכחי נגד האנגלים. בראש ובראשונה דאגו
היהודים למצבם. אולם הם לא היו יחידים :
מלבדם גם נמצאות במצרים קהילות גדולות
של יוונים׳ ארמנים, צרפתים ואנגלים, תושבי
הארץ מזה׳ דורות אך עדיין פרנגי, זרים,
בעיני התושבים.
לא עברו ימים רבים ואזהרה זו קיבלה
משמעות ממשית, בוערת. במאבקם על העצמאות
נחלו המצרים את תבוסתם המוחצת
ביותר — יום הששי השחור (אל גו טעה
אל אסוואד) אשר בו הוצאו השוטרים המצריים
מקסרקטין המשטרה באיסמעיליד״
עד לפני שלושה חדשים הספיקו 100 שוטרים
לשמירת החוק בעיר השקטה והנקייה
על הגדה המערבית של תעלת סואץ. בימי
חפורענות הראשונים, לאחר הכרזת אל־,
נחאם על ביטול החוזה האנגלי־מצרי, עמלה
המשטרה בכל מרצד, לצד הצבא הבריטי
שהוזעק ממחנות הסביבה לפזר את המפגינים,
להשכין שלום בעיר.
רוח חדשה מקהיר. האנגלים שבעו
נחת משיתוף פעולד. גד! זאף החליטו להקל
על עבודת המשטרה, פינו את חייליהם ובני
משפחתם מן׳העיר, השאירוה תחת פיקוח
המשטרה המצרית בלבד. אותו מצב שרר
בשאר ערי האמור ובכפריו כשהצבא הבריטי
מתרכז רק בהחזקת מחנותיו ובגבולות
האמור.
אולם נוכח התפקידים הרבים שנוספו למשטרה
החליטה ממשלת קהיר לשלוח תגבורת
גדולה לאיזור ד,סואץ. שוטרים מוספים, ברובם
יוצאי הצבא המצרי ומנוסי קרבות
ארץ־ישראל, החלו זורמים לאיסמעיליה וסואץ,
מצוידים ברובים וכלי־נשק אוטומטי,
מאורגנים בפלוגות משמר מיוחדות. בחלקה
של העיר איסמעיליה ממשלוחים אלה נפלו
למעלה מ־ 1000 דוסרים אשר לרשותם הו עמד
בניין הסחה (מחלקת הבריאות) העירוני
מכבר הצרפתית במרכז העיר, ליד בניין
המושל.
השוטרים הביאו עמהם רוח חדשה לתוך
שורות המשטרה המקומית. בעיניהם לא הצטמצם
תפקידם לשמירת החוק ;ברחובות
הכרך. הם ראו את עצמם כחיילים במלחמת
השחרור שנשלחו לאיזור הכיבוש הבריטי
כדי להגן על תושביו המצריים. יחידותיהם
פוזרו בין הכפרים, החלו דואגות למשמר
ולבטחון, אף לאמן את התושבים בתורת

ההגנה והר,תקפה הצבאית.
ובכל מקום שהופיעו פלוגות שוטרים אלה
החלו האנגלים מרגישים בפעילות־יתר של
לוחמי הגרילה המצריים. במקום הצליפות
התדירות באו התקפות ומארבים נועזים אשר
ניכר בהם תיכנון ואימון צבאי מובהק. כאשר
ריכוזי לוחמים גדולים והולכים בכפר תל״
אל־כביר, סמוך למחנה הבריטי הגדול, הובאו
לתשומת לב המטה הבריטי החליט הלה
לערוך סריקה בכפר, לגרש ממנו את כל
הלוחמים שבאו מן החוץ.
הובר גרם לקרב קשה אשר בו הופעלו לראשונה
טנקים, תותחים ומטוסים. כאשר לבסוף
חדר הצבא הבריטי לכפר נתגלה כי כל
ההתנגדות באה מצד השוטרים שבמקום,
אנשי פלוגות המוספים
שהגיעו לכפר ימים מעטים
לפני כן.

בריטי ברחוב. תוך שניות השתלטה המולה
איומה על ד,ככר. מכל עבר ניטחו צרורות
ארוכים, מעל גגות הבתים צלפו שני האויבים
איש ברעהו. הקרב התחיל.
למקום הוזעקו טנקים כבדים שהתקרבו
עד כדי מטרים אחדים מן הבניין והחלו
ממטירים פגזים בני 20 ליטראות שריסקו
את הקירות בשיטתיות. כבר מן הרגע הראשון
היה ברור כי אין למצרים כל סיכויים
לעמוד מול הצבא האנגלי. אולם הוראות
קהיר היו ברורות: אין להיכנע. לדברי פואד
סראג אל־דין, שר הפנים, היה על השוטרים
להוכיח לעולם כי מצרים לא הרתע במאבקה.
אם הוכחה זו עלולה היתה לעלות בדם
מצרים רבים, היה שפך־דם מוצדק על־ידי

לבסוף הרשות מקהיר להיכנע לאחר שכמו
אזלה התחמושת שכבו על הארץ 46 הרוג
ומספר הפצועים נאמד בעשרות.
״אינתקאס, אינתקאס אז ע!
המאבק לקהיר. רבבות רבבות יצאו תוש!
העיר לרחובות כשבראשם צועדות קבוצו
סטודנטים נושאי כרזות. פה ושם ד,תנת
רובה או תת־מקלע באויר, מוי פעם נשמע
ירייה בין יללות המפגינים. מכל פינו
הכרך זרמו אנשים כנחלים קטנים לנהר ר,ז
נושות הגועש שהצטופף ברחובות ד,ראשיי
ובככרות העיר, שואג ונסער.
סטודנטים לובשי חליפות אירופיות שניע
או על שכמי חברים צעקו סיסמות וההמו
חזר אחריהם בקול אדיר .״אינתיקאם ! איג

לא יניחו את נשקם.
אז באה למעשה
החלטת האנגלים לסלק
את השוטרים המוספים,
לראות בהם לוחמים אנ־טי־בריטיים
כשאר המתנדבים
מקהיר והלוחמים
המקומיים. ביום הששי
האחרון, זה שזכה לאחר
מכן בכינוי ״שחור״,
שלח הגנרל ג׳ורג׳ ארס־קין,
מפקד איזור התעלה,
שני קצינים לעלי
חלמי־ביי, מושלאיסמעי-
ליה, בביתו. בנימוס אנגלי
מאופק הגישו שני
הקצינים לביי הנכבד את
דבר מפקדם ז אולטימטום
לפרוק נשק המשטרה,
לשלוח כל השוטרים
המוספים אל מחוץ לאי־זור.
משך
כל זמן שיחה זו
הסתובבו בככר וברחובות
העיר משמרות נעים
בריטיים אשר שלטון
העיר היה למעשה נתון
בידיהם זה למעלה משמצרים
בוע
ימים, מאז פתחו
בחיפושים הנרחבים ברובע
הערבי (העולם הזה .)743 עלי
סירב להיענות לאולטימטום, הטעים כי ה שוטרים
נשלחו מקהיר על־פי צו מיוחד
של הממשלה כדי לשמור על העיר וכי לא
יתן להם שום הוראה להניח את נשקם.
בינתיים עברו ידיעות על המתרחש מבניין
המושל לבניין הסחה, שם ישבו אותה שעה
קרוב ל־ 1000 שוטרים. מיד ניתנה ההוראה
להיערך להגנה, במקרה שהאנגלים יממשו
את איומם לפרוק נשק המשטרה בכוח. ביצורי
הבנין שהוכנו מאז הגיעה תגבורת
מקי׳יי הוגברו ׳׳בחיפזון, השוטרים קיבלו
נשק ותחמושת \ וניצבו מאחורי עמדותיהם.
הקרב הת*דן יל. לפתע פלחה ירייה
חדה את האויר• Iאחד השוטרים ירה במשמר

מו ח :״
הקרב נמשך שלוש שעות. עשן סמיך ואבק
כיסו את ד,ככר ואת בניין הסחה ובית המושל
.נקובי הפגזים. לשעה שלמה הפסיקו האנגלים
את אשם כאשר ביקש קפיטן מצרי בקול
חנוק־דמעות עזרה רפואית. האנגלים סירבו :
״עשיתם מספיק,״ אמר המפקד הבריטי.
״עתה יכולים אתם להיכנע בכנוד.״
אולם המצרים סירבו להיכנע׳ .הם התבצרו
בעקשנות בעיי המפולת, ירו ללא הרף. לב-
סוף התקדם חיל הרגלים הבריטי לכיבוש
הבתים בהסתערות כידונים. לא היתד, זו
עוד פעולת טירור מחתרתית. זר, מול זה
ביצעו שני צבאות קרב רחוב אכזרי, שלא
נפל מקרבות מלחמת העולם. כאשר נתקבלה

׳.״נקם ! נקם נשמע בכל מקום.
קהיר חיפשו נקמה על הרוגי איסמע־

ליה• ״מות לאנגלים!״ קראו ורצו ברחובות
בהיסטריה מטורפת. שלטים שנשאו כתובות
לטיניות נופצו, חנויות זרים נפרצו. בשנאת
0העיורת לאנגלים לא הבחינו עוד המצרים
בינם לבין יוונים, צרפתים, יהודים. כל זר
הפך אויב נגדם. כל מי שלא היה מצרי
היה בעיניהם אנטי־מצרי.
ואז עברה השמועה: ברחוב סולימאן
באשא, במרכז המסחרי, שורפים חנויות
של זרים. כבמעשה כישוף הופיעו בידי המפגינים
פחי בנזין ולפידים, בניינים עלו
באש בזה אחר זה. כל מקום אשר היה לו
קשר עם האנגלים הועלה באש, בנקים, בתי־

1יז
במרחב קפה, בתי־עסק, מלונות — הכל היה קרבן
ללהבות שנאת המצרים.
מכוניות משטרה, מכבי־אש ואמבולנסים
דהרו ברחובות. המשטרה ניסתה לפזר את
המפגינים, אולם ממדי ההפגנות עלו על כל
אשר היה עד כה בקהיר, המשטרה נאלצה
להסתפק בתפישת עמדות הגנה סביב בנייני
השגרירויות הזרות ומשרדי הממשלה. גם
סביב ארמון עבדין בו ישב אותה שעה המלך
פארוק בסעודה חגיגית עם קציני צבא גבוהים
לכבוד הולדת יורש העצר, הוגברה
השמירה. כי בין סיסמות השנאה לאנגלים
השמיע הקהל גם קריאות בוז למלך, האליל
שנפל .״הוא מכר אותנו לאנגלים צעקו
מפגינים .״הוא אשם ברצח השוטרים
כעבור כמה שעות נאלצה הממשלה לבקש
מפארוק כי יזעיק יחידות צבא להחזיר את
השקט בעיר. לא היתד, זאת פנייה פורמלית
בלבד למלך המחזיק את תואר *מפקד ראשי
של כוחות הים, ד,אויר והיבשה״ .שליטתו
של פארוק על הצבא היא דבר ממשי ביותר.
לפקודתו עומד מוחמד חידר באשא, ראש
המטה המצרי • ושאר הצמרת הצבאית.
תוך שעות ספורות השתלטו יחידות הצבא
על העיר. משוריינים ונושאי ברנים הסתובבו
ברחובות, פיזרו את ההמונים, ירו מעל לראשים
ובמקרים גם אל תוך הקהל. חוליות
מזויינות היטב תפסו עמדות בנקודות התורפה׳
קיבלו לידיהם את משמר העיר. עם רדת
ליל היו הרחובות שוממים מאדם׳ זרועים
שברי זכוכית ומטלטלים. ממרכז העיר התאבנו
תימרות עשן ומדי פעם פלחה יריד,
את האויר.
בשידור חדשות הערב, הודיע רדיו קהיר
כי המלך הכריז מצב צבאי, מינה את מוס-
טפה אל־נחאס מושל צבאי עם סמכויות
נרחבות. אולם המושל החדש לא נועד לשבוע
נחת רבה מסמכויותיו 24 :שעות לאחר
מינויו התדפק על דלתו שליח המלך שהביא
עמו מכתב מפארוק — הודעה על פיטורי הממשלה בהעזה מפתיעה ביצע פארוק את זממו בג-
חאס, השתמש בנשק האדיר שנחאם עצמו
הפקיד בידיו — שלטון צבאי מוחלט על
כל הארץ.
תורכיה חגיג ה ראויה ל שוו ה
לתושבי איסטנבול יש מעלה אחת גדולה :
הם אוהבים לצחוק. לא
חשוב מתי, לא חשוב
על מה׳ העיקר לצחוק
— אפילו אם הנושא הוא
תושבי איסטנבול.
את ד,קרבן האחרון
לחוש הומור זה אפשר
לכנות בקיצור כ״ 1953״.
ליתר דיוק נוגע הדבר
לתכניות — או לחוסר
התוכניות — לחגיגת
היובל ד,־ 500 לכיבוש כפי קונסטאנסינופול,
שאז נקראה, בידי חיילי
השולטן מוחמד השלישי
העותומני ב־. 1453
במרכז השיחות והבדיחות
של בתי־הקפה
וד,פיליטונים של ד,עתו־נות
עומד מוסד הידוע
בשם ועד לחגיגת יובל
ה־ 500 של הכיבוש והשנים
שבאו אחריו.
מחציתו השנייה של
השם אף זיכתה את כל
העניין בתשומת לבו המיוחדת
של דוגן נאדי,
אחד מטובי העתונאים
ד,סטיריים של תורכיה,
הכותב בקביעות בג׳נז-
הוריאת, המופיע באיסטנבול
.״הועדה המסכנה,״
איתניין, קהיר).
כתב נאדי ,״עומדת במבוכה.
כי הנה הגיעה שנת 1952 ואין כל
ספק שמאחוריה עומדת לבוא גם .1953 עד
תכנית הועד.
הולך לפי
כאן הכל
החיסרון היחידי הוא שהצד השני של התכנית
— הארגון — מפגר במקצת. כשתגיע ,1953״
מנבא הכתב ,״לא יהיה עדיין שום דבר
אולם אין הוא נבהל ממצב זה ן יש לו
פתרון פשוט מאד * :למה לדאוג?״ הוא
שואל« .כל מה שדרוש הוא סידור חדש של
* אל־נחאס רצה להעביר את הפיקוד
המעשי על הצבא לידי שר בטחון מפלגתי
אולם נאלץ, לבסוף, להכנע לפארוק, ולקבל
את חיידר באשא. חלק ניכר מכוחו של חיידר
נובע סן העובדה כי בידו רשות יחיד להעלות
או להוריד בדרגה.

7ןלהמשמר. על מנת להבטיח
השם. למה לא לקרוא למוסד: ועד לחגיגת
השנים שבאו אחרי יובל ה־ 500 של הכיבוש?
ואו, כשיהיו מוכנים, כל מה שיהיה על
האדונים האלה לעשות הוא לקבוע איזו שנה
היא שאנו צריכים לחוג ! ״
כלי רעש מיותר. אולם כל הצחוק הזה
מכסה, למעשה, רגישות עמוקה של האיסטנבולים
לעירם. מאז נקבעה אנקרה ב־1920
כבירה החדשה על־ידי מוסטפה כמאל לא
הסתגלו תושבי איסטנבול למצב אשר בו
הפכה עירם העתיקה, בעלת מסורת השלטון
מימי הקיסרות הרומית, לעיר שנייה במעלה.
מוסטפה כמאל ותנועת ההתנערות שלו העמידו
את הדגש על ניתוק כל הקשרים עם
איסטנבול שהפכה במרוצת השנים סמל הת נוונות
ורקבון הקיסרות העותומנית. אולם
עתה, לאחר שרעיונות המהפכה הכמאלית הספיקו
להכות שרשים והפכו — בחלקם הגדול
— מקובלים בדרכי החיים התורכיים הרשו
התורכים לעצמם הפגה מסויימת של המתח,
חוזרים אט אט לכמה ממנהגיהם הישנים.
יחד עם זה חוזרת איסטנבול למקומה הישן
כ״פנינת המזרח״ ,חזרה הגוררת אתה ד,תענ־ינות
רבה — המצטמצמת לעת עתה בביקורת
ודקירות הומוריסטיות — לחגיגת היובל.
אולם ביצוע התכניות אינו תלוי בתושבי
העיר בלבד .״הממשלה אינה מעוניינת לעורר
יותר מדי רעש סביב החגיגות,״ הכריז אר־קומנד
ברקר, חבר הוועד המארגן .״היא
חוששת פן תיפגענה ארצות זרות מסוימות.״
אף כי לא הוסיף הנואם שום הערה לדבריו,
ראו בהם רוב הנוכחים רמז ליוון, מולדת
התרבות הביזאנטית שפרחה בקונסטאנטינופל
לפני — ואף אחרי — הכיבוש העותומני וגם
לרוסיה אשר צאריגראד, עיר הקיסרים היתך,
לה למטרה משך דורות רבים. .
מכל מקום הצליחה הכרזתו של ברקר להעלות
את מתח ד,אוירה בכמה מעלות .״איש
לא יעמוד בפני רצון התושבים אשר אבותיהם ,
שפכו את דמם על חומות העיר לחוג יובל
נעלה זה !״ קרא בהתרגשות עיזאת אקיסמאן,
חבר שני של אותו ועד.
ההצעה הפשוטה. למעשה לא היתד,
זאת ישיבה רגילה של הועד. הוא התכנס
לדון בהתפטרות חברי ועד הפועל שלו שמחו
על ״האדישות הכללית״ לכל העניין. האווירה
הלכה והתחממה, חברים התווכחו מכל עבר,
הטיפו וצעקו עד שמושל איזור איסטנבול,
ד״ר פכר־אדין גוקאי (הממלא גם תפקיד
ראש־עיר) ,קם ועזב את אולם הישיבות
כמחאה על ההתנהגות הפרועה.
ואז קם הגנראל הזקן חליד גוקטוג, ותיק
קרבות הזוכר עדיין את ימי השולטן, ונשא
נאום לוהט מרוב רגשות פטריוטים ואהבה
לעירו .״אם תבחרו בי לנהל את הועד הפועל
החדש תהיה חגיגה הראויה לשמה ולשם
העיר!״ הוא הבטיח.
הוויכוח נמשך שעות רבות עד אשר לבסוף
החליטו הנוכחים לקבל את הבטחת הגנראל,
בחרו בו כיושב־ראש הועד הפועל החדש.
אולם בזאת לא חוסל הוויכוח הגדול — הוא
נמשך ביתר שאת בבתי־הקפה ומעל דפי
העתונות.
״אם גם הועד החדש ייכשל,״ כתב דוגן
נאדי ,״אני מעמיד לרשותו את הצעתי הפשוטה
הקודמת — לדחות את החגיגות ! ״

זהירות. נל מכונית עוברת בדיקה ואילו המפקדה הראשית מסתגרת מאחורי גדרי תיל גבוהים.

במדינה
המשך מעמוד )7
התפטרו אחרי שגמרו את שנת השירות
לה התחייבו. מן הגרעין נשארו אותה שעה
רק שבעה בחורים. את ההצעה להתנחל במי
קום אחר, עין יהב, מצפה הנמצא 20ק״מ
מדרום לחצבה (עין חוסוב) לא קיבלו. במקום
זה הלכו לעבוד בסולל־בונה.
המדינה ככר פלשה. השאלה שקשה
להחליט עליה: האם קדמה התרנגולת לביצה
או הביצה לתרנגולת, האם התפזר הגרעין
אחרי שהוברר לו שלא ימסרו לו את
המקן ם השני, או שהמקום השני לא נמסר לו
מפני שהאנשים התפזרו?
אומר איש שח״ל: מדינת ישראל כבר
פלשה לנגב, עם כל סיבוכי המחלקות והמשרדים
שלה, כשיד אחת אינה יודעת מה
עושה היד השניה. דוגמה בולטת: כשהיה
צורך להעביר את הציוד של עברונה, שערכו
נאמד בכמה רבבות לירות , to ,הגרעין
(ומשרד החקלאות) לידי עין רדיאן (והסוכנות)
,אבד חלק ממנו, מפני שלא היה למי
למסרו.

משפט
ה א סיר׳ האמינו בצדק
כשעבר עורך־הדין מקס קריצ׳מן, סניגורו
של הקאפו אברהם פריד, ליד חדר מזכירי ה־
־ שופטים, בבית המשפט המחוזי, תל־אביב, יצא
לקראתו המזכיר חסון שסיפר לו בפנים צוהלות
ש״משפטי הקאפוס הרבים יצרו תקדים
בסדרי בית־המשפט״ .הקושי הגדול ביותר בנוהל
משפטי של פשעים רגילים היתד, הבטחת
נוכחותם של העדים, אשר הנטייה המשותפת
לכולם היא ההתחמקות.
לדעת עורך־הדין קריצ׳מן נובע ריבויים של
משפסי הקאפוס בשבועות האחרונים לא
מתוך העובדה שנתגלו לפתע מקרים רבים
של פשעים נגד האנושות, אלא מסיבה מלא־כיתית
יותר :״מבצע חיסול פלילים״ (העולם
הזה )731 שהחל לפני כחודשיים בטיפול בתיקים
שנצטברו, מתוך הזנחה, בבתי־הדין, הוציא
בבת אחת, מבתי הסוהר, פושעי מחנות
ריכוז, שנכלאו לאחר חקירה מוקדמת.
מאז שהחלו משפטי הקאפוס, לא ארעו
יותר מקרים של דחיית משפטים בשל העדרם
של עדים. להפך, הללו עמדו על רצונם להעיד,
ויותר מזה, לא התעניינו כלל בתשלום המקובל
לעדים, תמורת זמנם שהקדישו לבית־המשפט.
התגלית
האחרונה שגילה עורך־הדין קריצ׳־
מן מפיו של המזכיר חסון: בארצות־הברית
קיים מוסד יהודי העוקב אחר משפטי הקאפוס
המתנהלים בארץ, מתקשר עם אנשים שונים,
יוצאי מחנות הריכוז, שולח להם כספים להבטחת
הופעתם בבית־המשפם.

עו״ד מקם קריצ׳מן
הטרמפיסט חיכוז 7חודשים
פורקן לאחר השיחרור. במחנות ההשמדה
הנאציים באירופה היו קיימים שני
מעמדות של יהודים. למעמד הרוב השתייכו
הנידונים לעבודות פרך ומות כבשנים. המיעוט
היה מורכב מיהודים, במקרים רבים
חסרי־מצפון, שמונו קאפוס (שוטרי־מחנד).
על־ידי הנאצים, נגשו באחיהם כשטובת נוחיותם
האישית והצלת עורם נגד עיניהם.
עם חיסול מחנות העקורים והעברתם לישראל,
הגיעו לארץ בני שני המעמדות. מאז
רבו מקרים של גילויים ברחוב ובמקומות
ציבוריים של יהודים ששמשו עוזריהם האכזריים
של שליטי המחנות. בתחוקת המדינד.

נוטף סעיף חדש , :חוק לעשיית דין בנאצים
ובעוזריהם״.
עורך־הדין קריצ׳מן סבור שהמשותף לרד
בם הגדול של עצורי המחנות היתד, השאיפה
להיטיב את תנאי חייהם הבלתי אנושיים, ומאחר
שרק מעטים זכו בכך תמורת מחיר
יקר (מינוי קאפוס) ,נתהוו ניגודי שנאה, קנאה
ושאיפה לנקמה, שהחלה מוצאת פורקן לאחר
השיחרור מן המחנות, עם העלית לישראל.
לדעתו של קריצ׳מן חייב שופט או תובע
הבאים להרשיע קאפו בדין, לדונו לכף חובה
רק לאחר שיקולים רבים וכניסה לעבי הקורה
של תנאי החיים (או המוות) במחנות, המצב
הנפשי והמוסרי של יושביהם. במשפם הסני־גוריה
האחרון של מקס קריצ׳מן, בו הגן
וזיכה מכל אשמה את הקאפו אברהם פריד,
בן ה־ ,27 נשתקפו בעיות אלה בבהירות רבה.
זוועה »כעד לחלון. במחנה בולקינג-
האם שבגרמניה, סיגלו לעצמם שליטי המחנה
בן 700 היהודים שעשוע אכזרי בגופותיהם
של ילדים בני . 15 רבים מיושבי המחנה
האמינו שהתופעה נבעה מתוך המחסור המוחלט
בנשים. הגרמנים נהגו להפשיט, בעזרת
ששה קאפוס יהודים, את הנערים ולהשליכם
לבור קפוא מים, לשפשף את בשרם
העירום במברשת חדת־שיניים מרוחה עפר
קפוא עד אשר היו מאבדים את הכרתם,
קופאים מקור ולעתים אף נופחים את נשמתם.
הלל איצקוביץ׳ יליד רומניה, התגלגל אל
מחנה בולקינגהאם, בחורף , 1944 בהיותו בן
, 15 שימש מקלף תסוחי־אדמה במטבח המחנה.
מבעד לחלון המטבח היה משקיף בזוועה
על מעשיהם של הקאפוס היהודיים בנערים,
שבוצעו כתוספת לתפקידם הרשמי :
העברת אסירים מן המחנה לעבודה בבית-
החרושת לאוירונים הסמוך והחזרתם, בגמר
ו1עבודה, אל המכלאות.
באחד הבקרים השקיף הילל כדרכו, דרך
חלון המטבח, ראה כיצד חברו הטוב ביותר
נסחב עירום־גוף להתעללות. מאז לא הוסיף
לראותו יותר.
אחד עשר חודשים. שמונה שנים ל אחר
מכן עמד חייל צד,״ל בכביש הדרום,
חיכה לטרמפ כדי להגיע לביתו במסמייה.
היה זה הילל איצקוביץ׳ ,בן ה־ ,23 שהרים
את ידו ועצר מכונית של משטרת ישראל
נהוגה בידי שוטר. הנהג פתח את דלת תאו,
העלה את החייל שלצדו. לאחר שהחליפו השניים
מלים ספורות, נסתבר להילל כפי שטען
בעדותו בבית־המשפט, שלצדו יושב אברהם
פריד, הקאפו שעמד ליד בור המחנה
שהפך קברו של ידידו.
איצקוביץ׳ לא גילה לפריד כי הכירו, ביקשו
להורידו מן המכונית, ורק לאחר ציפיה
של שבעה חודשים, שנבעה, לדבריו מתוך
שיקולים מצפוניים, מסר את פרטי האשמותיו
במשטרת רמלה, שאסרה את פריד. לפני
הקצין החוקר הכחיש פריד את ההאשמות,
אם כי הודה שאומנם שימש קאפו המחנה
בולקינגהאם, אך היה, לדבריו, קאפו טוב,
אהוד על האסירים, להם הבריח צרכי מזון
ושיירי אוכל .״אולם,״ הוסיף ,״קניתי לי גם
אויבים.״ ההסבר: הוא לא הצליח לספק
מזון וצרכים אישיים לכולם.
למרות טענותיו של פריד כי מעולם לא
התעלל בתושבי המחנה, נשלח לעשרה חודשי
מאסר בכלא יפו, בו הצליח לשכנע את
חבריו האסירים בצדקת טענותיו. הם עו ד
דוהו להילחם למען גילוי האמת. כאשר יצא
מבית־הכלא להמשך חקירתו אמר לשוטרים
שהובילו אותו :״ליום הזה חיכיתי עשרה
חודשים.״
באולם בית־הדין המחוזי, תל־אביב׳ היתד,
התנהגות העדים משונה ביותר, הטילה ספק
בלב הנוכחים באמיתות האשמתם. העד הראשי,
הילל איצקוביץ׳ ,מסר לפריד פתק כתוב
הונגרית :״לטובתך, גש אלי ! השמד את
הפתק!״ .העד השני, עקיבא רוזן, בחר בדרך
אחרת: הוא יצא את הארץ לארגנטינה,
שעה שפריד היה כלוא על סמך עדותו. טען
פריד בבית־המשפט :״התריתי במשטרה שהעד
רוזן יתחמק ולא יופיע בבית הדין.״
הסיבה, לדבריו: חתימה על עדות כוזבת.
כאשר זוכה אברהם פריד, שמח לא הוא
בלבו. שמחו עמו: חבריו למאסר בכלא
יפו, שהאמינו בצדקתו, עזרו לו להלחם למען
גילוי האמת.

דרכי חיים
מתקרמ תו ר ד\ ודת
ליד בית ברחוב אלנבי, תל־אביב, עמדה
אשד, צעירה וחוזרת, התבוננה בעיניה הדומעות
בשלט הקטן :״פרופסור מריאן, פסיכו־גרפולוג״
,פסעה נואשות במעלות ארבעת
קומות הבניין, צילצלה בפעמון הדלת .״פרום־

סור מריאן?״ שאלה בקול חנוק־דמעות.
כחצי שעה לאחר מכן יצאה אותה האשד,
מלשכתו של הפרופסור, קומתה השחוחה
נזדקפה, דמעות לחייה יבשו, היא נראתה שקטה
ומאושרת. לא פחות מאושר ממנה היה
מריאן ארדיטי ,53 ,שעזב את ארץ הולדתו,
בולגריה, לפני כשנתיים, משום שנשארו בה
רק 6000 יהודים ומשום ש״יעודו הוא לעזור
ליהודים סובלים״.
לאחר 12 שנה באוניברסיטאות צרפת ואיטליה
קיבל דיפלומה של מומחה לפסיכולוגיה.
בפאריס, ופתולוגיה גרפולוגיה למד ועתה הוא מאמין שבאמצעות קוי־ידיו, מבנה
ראשו, ובניין אברי גופו של האדם בכללם,

הוא יכול לגלות את כל מה שניתן לומר על
אופיו, נטיותיו, הלכי־רוחו ומידת הנורמליות
או אי־ד,נורמליות הנפשית של האדם.
כדי להתמחות בפתולוגיה היה עליו ללמוד
גם אנטומיה, על־פי העיקרון שאין בעולם
שני אנשים בעלי מבני־ראש שוים. בדרך כלל
מתחיל פרופסור מריאן מן הרגלים, שלפי
גודלן הוא קובע את מדת התפתחותו הפיסית
של האדם, מהן הוא סוקר במבט את יתר
חלקי גופו, עובר אל הראש שאת מבנהו הוא
ממשש, אגב הקשבה מרוכזת לצורת דיבורו
ותגובותיו ועל־פיהם הוא קובע מה חסר
ללקוח, נותן לו עצות־חיים, שולח אותו למו־מחי־נפש,
שהוא עצמו אחד מהם, ואל מומחים
רפואיים, במקרה שמקור הסתבכותו הנפשית
של הלקוח, בליקויים פיסיים.
אישוניו שר הפרופסור. משך השנתיים
מאז עלייתו לארץ, עזר, לדבריו ,״למאות
חלכאים ונדכאים״ ,על־כך מעידים מאות
מכתבי התודה, בתיבה הגדושה בהם, שעליה
מצביע הפרופסור בגאווה.
מריאן, השולט ב־ 11 שפות (ביניהן: בולגרית,
תורכית, סרבית ואספרנטו) ,אומר שאלפי
אנשים בתל־אביב אינם יודעים מאומה
אודותיו בעוד שהוא ״יודע עליהם יותר דברים
ממה שהם יודעים על עצמם״.
את מחקריו לעמקי אופיים של אנשים, עורך
מריאן בבתי־הקפה של תל־אביב, שהם
בתי־ד,אולפן שלו. לעתים הוא יושב לבדו,
ליד שולחן פינה, מכתן את מבטו ביציבות
מול עיני אורח זר, שנאלץ לעצום את עיניו
לאחר שניות מעטות מחמת עוצמת אישוניו
של הפרופסור, שהוא גם היפנוטיסט, שערך
קורסים מרוכזים להיפנוזה, סוגסטיה ואוטו־סוגסטיה
בתל־אביב, בהם השתתפו קציני צבא
ומשטרה גבוהים, שהודו לו כעבור זמן, במכתבים
:״הקורסים שלך הביאו לי תועלת
רבה בעבודתי המשטרתית.״
זה 15 שנה שמחשבה אחת בלבד מנקרת
במוחו של מריאן, לא נותנת לו מנוח :״כיצד
אוכל להבין ולקבוע את המגרעה הנפשית
של האדם, כיצד אוכל לודא ולפרש את הפונקציות
השכליות שלו.״
הפתרון נראה לו במכשיר מדעי, חשמלי,
אלקטרוני ורדיו־אקטיבי, שאותו ניסה לבנות
משך 13 שנה בחוץ־לאת, פשטו והלבישו
צורה שבע פעמים ללא הצלחה חיובית.
פרופסור מריאן שראה במכשיר את שאיפת
חייו, לא אמר נואש, המשיך לבנותו גם בארץ.
לאחר ארבע בניות שנסתכמו בהוצאות
של אלפיים לירות, שקיבל באשראי מבנקים
שונים (״לי עצמי אין כסף, כי הדבר היחידי
שאינני מסוגל לקבוע, הוא מידת עושרם של
לקוחותי, שלרוב טוענים שהם עניים״) .כאשר
סיים, לפני זמן קצר, את בניית המכשיר,

ד,גיע לידי סיפוק ואושר מוחלט — ,כליל
ד,שלימות״.
פרופסור מריאן הדפיס טפסים המתחלקים
ל־ 41 סעיפים המייחסים לאדם 41 תכונות,
נטיות וחושים, כגון: אנרגיה ושאיפת היצי
רה, התעניינות במין שכנגד, תקיפות, סדיזם,
אפטיה, נטיד, להומוסקסואליזם, אגואיזם, חוסר
שיתי משקל. המכשיר נקרא: פסיכו־סקופ,
והוא מורכב משלוש תיבות גדושות
מנועים, צילינדרים, מנורות וחוטים, המחוברים
זה לזה על־ידי חוטי־חשמל. בתיבה אחת
התלויה על קיר קבועות שלוש מנורות המאירות
לסרוגין, בצבעי כחול (שלילי) ,אדום
(חיובי) ,לבן (נורמלי).

״יעילותה של ההמצאה,״ אומר הפרופסור,
״הוכחה בי 300 נסיונות שכולם נסתכמו בתו צאות
חיוביות.״ תהליך המבדק: הושבת הל קוח
על כסא מתחת לתיבת המנורות התלויה
על הקיר, כובע פלדה מרופד על ראשו.
הכובע מחובר למנוע חשמלי המלפף את ה גולגולת
ומשדר מתוכה את תוצאות המחקר,
באמצעות חוט חשמלי, אל תיבה קולטת, רדיו אקטיבית.
העיקרון האנטומי :״גולגולתו של
האדם מחולקת ל־ 35 מחלקות שכל אחת מהן
מייצגת תכונה, חוש או אופי.״
מסקנתו של פרופסור מריאן, הטוען ששני
אמריקאים הציעו לו 20.000 דולר תמורת הפטנט
:״קצת פרסומת לא תזיק. אנשים לא
מתעניינים בדברים האלה מספיק !״

רדיו
ד ק הנ עי מ ה הירו של מי ת
ב־ 14 במאי , 1948 שעה שאחרוני הבריטים
׳יצאו את ירושלים, ישבו שלושה מנגנים
בבית פרטי במרחק קטן מקו החזית כשבר־צונם
להקליט שתי תיבות מתוך שירו של
אביגדור המאיר, ירושליס, על פעמוניות
מלוות שני כינורות.
קשה היה למצוא שבע שניות שלתוכן לא
התערבו הדי הקרבות שהתנהלו על כיבוש
העיר החדשה ובתוכה בית השידור שהיד,
עוד בידי הערבים. אחר שאי־אפשר היד, לדחות
את ההקלטה, כיון שהאות היה צריך
לפתוח את השידור הראשון של קול ירושלים
העברי, התגברו הטכנאים על הקשיים, הצליחו
בהקלטה.
כך נולד אות התחנה של קול ישראל, שנש מע
לראשונה מעל גלי המשדר החלש של קול
ירושלים משך כל תקופת המצור.
מזיגת תכנעת קול ישראל מאולפני ירוש לים
ותל־אביב לתכנית אחידה התבטאה השבוע
גם באות תחנה אחיד. עד כה השתמשו
בירושלים בפיסקה מתוך שירו של אביגדור
המאירי, ירושלים, ובתל־אביב — בנעימה
המבוססת על טעמי המקרא. עתה החליט שירות
השידור להשתמש רק בנעימה הירושלמית.
הארץ המטוס
הגיע בשעה רבע בבוקר (ידיעות
אחרונות).
יהודה ימון, ירושלים
זהו, דייקנות צריכה להיות 1

דרוש נגר מתלמד לעבודה משרדית ול־שליחויות
(מעריב).
אורי כהן, חיפה
כדי לדפוק על השולחנות?

,העולם הזה״ מס׳ 744

כו־ח־גל
אדא לו ד אינו •ודע
כאשר שמעו שחקני הכדורסל על הנסיעה
הסודית והמהירה של הכדורגלנים של צה״ל
לקפריסין אמרו :״מה הם טובים יותר מאתנו
י גם אנחנו רוצים לנסוע לחו״ל !״
בינתיים רגזו גם פרשני הספורט על נסיעת
הצבא ואחדים מהם אף החליטו לפנות
במכתב לרמטכל. הרגיעם קצין צבא :״אני
בטוח שאף אלוף אחד אינו יודע על הנסיעה
ואם הוא יודע על כך הוא סבור שהדבר
הכרחי, חושב שאין בכך בזבוז כספי המדינה
!״ התנגדותם העיקרית של פרשני
ומאמני הספורט היתד, מבוססת על חולשתה
היתירה של הקבוצה.
אולם שלטונות הצבא הסבירו שהקבוצה
הצבאית, המופיעה כנבחרת בתי־הספר הצבאיים,
חייבת לתחר נגד קבוצות חזקות על־מנת
להתחזק, לקראת מבחנים קשים יותר
בעתיד.
שעה שהקבוצה הצבאית עלתה למטוס
הצבאי הדו־מנועי בשדה התעופה לוד, בהרכבה
המלא והמנופח ( 18 שחקנים ושבעה
מלווים בתלבושות ייצוג מבריקות) נתכנסו
מאמני הספורט האזרחים לישיבה סודית, בד,
דנו בפרשה, הביעו את חרדתם לנוכח גזילת
השחקנים שהם מטפחים על־ידי שלטונות
הצבא, הוצאתם, בדרך זאת, אף שלא במתכוון,
ממחזור הקבוצות האזרחיות.

יילים, שקיוו כי יהיה זה אימון חינם לפני הנ סיעה
לקפריסין, הזיעו כל 90 הדקות לרכוש
כרטיס נסיעה לחו״ל, אך ללא תוצאות. נבחרת
רחובות, בהרכב חלש ביותר ובלעדי
המקשר, הר־מלך, שלא שוחרר מהצבא, השיגה
את התוצאה הטובה ביותר בין נבחרות
הערים, ואף השער היחיד לחובתה היה
עצמי למחצה. חיים הלפרין, הרץ שחור־השער
שגה, מסר את הכדור לשוערו גניסוב,
שכח מי עומד לפניו. שמואל ישראלי, שהפך
מקיצוני לאמצעי, לרגלי העדרו של שפי-
גל, נגע בכדור בקלות, קבע בכך תוצאת
הופעתה האחרונה של נבחרת צה״ל בארץ.
הרחובותיים למראה הישג נבחרתם, שהו׳
פיעה לראשונה אחר שנים רבות, הצליחה לר
תמר,ונם
היה. חסר בסים. במשחקה הראשון
בקפריסין ניצחה נבחרת צד,״ל את אלופת
קפריסין, צ׳אטינקייה( .0:6 ,בהשוואה לנצחון
0:2של הפועל חיפה על אותה קבוצה).

״אתה חמור!׳׳
לאחר משחק הליגה המעניין שנערך בתחילת
העונה בתל אביב בין בית״ר תל־אביב
להפועל חיפה (בו נצח ביתר בתוצאות ,) 1:2
חיכו רבים לפגישה הבאה בין שתי הקבוצות,
הפעם בחיפה, במסגרת הסבוב השלישי בתחרויות
גביע המדינה.
התחרות, לה נודעת חשיבות מיוחדת כיון
שעל המנצח בין שתי הקבוצות להתמודד עם
הפועל תל־אביב ברבע הגמר, נדחתה פעמיים

חסרי ם 10 :ש חפני
״תגידו לגינזבורג שייזהר ממשה׳לד, שלנו.
אתם לא יודעים מה הוא מסוגל לעשות כשהוא
מתרגז התריע טייקו הנהג העקרוני
העגלגל של נבחרת צה״ל, בצופים הרחובו־תים
שחזו בפגישת שתי הנבחרות, אחרי
שהמרכזי הרחובותי התנגש עם הבלם הצבאי
שוב .״הוא לא נותן לי לשחק, הז׳לוב הזה״,
רטן אברהם גינזבורג, נגש במרץ למלמד,
הניף ידו כאומר להכותו. הכל התכוננו לפתיחת
תחרות אגרוף בין שתי הנבחרות, ראו
לפתע כיצד השניים מתחבקים בחיוך, כאילו
לא ארע דבר .״סוף סוף חזרו לא מזמן
יחד מפרים,״ הסביר טייקו.
גינזבורג ומלמד לא היו החברים היחידים
שלחמו הפעם זה מול זה. מוסיף ליטבק,
הבלם הרחובותי, שהיה כוכב המשחק, חסם
את החלוצים עמד,ם שחק לאחרונה באירופה
ורמת־גן. צבי ש׳וסימן, הקיצוני האזרחי,
שהיה עד לפני כחודש מבקיע השערים בנבחרת
צה״ל, החליט לנקום בקבוצה עמה התאמן
עד כה, לבש חולצת רחובות. קם ממיטתו
למרות חומו, אך לא הצליח להבקיע שערו
של בוך, והסתפק בהוצאות־חוץ ביד ארבעים
מטר, אומרים הרחובותיים » :זד, מפני שהוא
מרבה לחלוב פרות.״
תמהוןללאב שי ם. פגישת נבחרת
צה״ל ונבחרת רחובות, הביאה להפתעה. הח כדורעף הקפד
ניצחו
האוהדים רצו לנקום. יצחק גראור, שוער הפועל חיפה, מטפל בפניי שנפגעו לאחר
התנגשות עם חלוצי ביתר. אוהדי הפועל נימו לפרוץ למגרש כדי לשפוך חמתם על הביתרים
כב על שער החיילים ברוב הזמן. הנבחרת
הצבאית נאלצה להודות שהאימון היה קשה׳
הציגה משחק נאה רק באמצע המגרש, הסתמכה
על הגנה יציבה. החלוצים הסתובבו
ללא תועלת סביב השער הרחובותי, החטיאו
ממטרים ספורים, נתקלו בכל מקום במוסיק
ליטבק שבלמם.
אמרו מנהלי הקבוצה הצבאית :״לרחובות
חסרים רק עשרה שחקנים, מלבד מוסיק !״
שלושת החלוצים הבלונדינים גינזבורג, טוב־יאש
ושרגר השתדלו להכחיש זאת במעשים,
לא הרפו משערו של בוך כל מחצית השעה
האחרונה, החטיאו לשוא קרנות מדויקות.
כשהתרומם בוך מהאדמה בדקת הסיום, או חז
בידו את הכדור שנשלח אליו מארבעים
מטר ע״י שלמה נדב׳ תמהו 1200 הצופים :
״נבחרת צד,״ל נצלה בקושי רב ברחובות.
מה יהיה בחוץ־לארץ?״.

תשבץ 102
מאוזן )1 :רמאי; )4בכור יהודה; )6טנק
כבד; ) 10 מאותיות האלפא ביתא העברית; )11
עץ חסון; ) 13 חתך; )14 פקודה; ) 15 ישוב דתי
ליד תל־אביב; )17 נהר בדרום אפריקה )18 :מפלגה
יהודית בגולה; )20 ירק מאכל; )23 מדינה
במזרח התיכון; )25 סוף כל מדון ; )27 תוך
העצמות; )29 רסיסי בוקר; )30 עוף גדול; )32
שומרת החוק; )35 מלת צרוף; )36 נגד שרד;
)37 פלא; )38 חפוש יסודי בשטח גדול; )41
מתנכר בכשרונותיו; )43 קיים; )45 צוק; )46
מהוגי הדעות בארץ מלפני שני דורות בערך;
)49 גבבה; )51 בית הבליעה; )53 פטיש! )54 מלת
כאב; )55 צוות לתפילה; )56 ענן; )57 משמשת
לתחבורה.
מאונך ) 1 :בעל חי קטן; )2עיר רוסית
גדולה; )3דך; )4מורו של שמואל; )5חלק
הארי; )7מלה מגבילה; )8שלטון; )9מלבוש;
) 11 מצבת זכרון; ) 12 מין בושם; ) 15 מנהיג
צ׳כי בעבר; )16 תהילה; ) 19 אות הנצחון של
צ׳רצ׳יל; )21 קבצן; )22 מקום גידול לצמחים
שאינם רגילים לאקלים קר; )24 מלת יחס; )26
מנהיג מוסלמי; )28 מרגיש; )30 החלק החמישי;
)31 נוזל חיוני; )33 חברה חדלאית לשווק; )34
זליפה; )35 שאינו תושב; )39 פינה; )40 מלת
קריאה המונית; )41 מקום חנוך לפעוטות; )42
חצאים; )47 נוף; )48 מאכל מזרחי; )50 שמיר;

העולם הזה״ מס׳ 744

שריקת סיום המחצית, לתמהון השחקנים וה קהל•
משהעירו לו גם שני שופטי הקו על כך
הוסיף את חמש הדקות הנותרות.
דקות אלה קבעו את גורל המשחק. יעקב
גמבש, הרץ הביתרי, בעט ברגלו של מגן
הפועל פריד( ,בזמן שהכדור היה בקצהו
השני של המגרש) פרצה קטטה בין השניים
והשופט פקד על גמבש לעזוב את המגרש.
תחלה מחו הביתרים, התוכחו ארוכות עם
השופט, שכמעט והחליט להפסיק את המשחק.
המתח עלה לשיאו כשיעקב גמבש ניגש לשפוך
חמתו על השופט, אך ברגע האחרון מנע
אותו מכך אחיו, יצחק, ראש הקבוצה, שבקשו
לרדת מהמגרש.
התוצאה: ביתר המשיך י בעשרה שחקנים
עד לסיום המשחק.
עם סיום המחצית לא יכול יצחק גמבש
לשלוט ברוחו׳ בעט בחזקה לכוון הקהל, הפגין
בכך את רגזו מהשופט, אך נתקל בקריאות
בוז ובשריקות הצופים.
מרוב התרגשות החטיא יצחק מכת עונש
חפשית מ־ 11 מטר, החמיץ בכך הזדמנות
בלתי חוזרת להשוות את התוצאות.
כעבור דקות מעטות נפצע השוער החיפאי,
השוטר יצחק גראור, בהתנגשות, תוך כדי
משחק, עם חלוצי ביתר. אוהדי הפועל רצו
לנקום את נקמתו בביתרים, בנסותם לפרץ
למגרש. בינתיים איפשר טיפול קל לגראור
לחזור לשערו תוך תרועות הקהל.
לאחר המשחק התוכחו האחים גמבש ביניהם:
טען יצחק :״בגלל זה שרבת עם
פריד, הפסדנו את המשחק״ .השיב אחיו הגבוה
יעקב :״אתה חמור! פספסת פנדל!״.

בשל מזג אויר בלתי מתאים, אך התקימה
לבסוף וריכזה 3500 צופים במגרש הפועל.
כשהסתדרו הקבוצות בתחילת המשחק לפני
השופט, הורגש מיד חסרונם של שני שחקני
הפועל, טיבי נוימן שנסע עם נבחרת צה״ל
לקפריסין, ולקלי שלנגר הפצוע עדיין ממש חקו
האחרון של הפועל חיפה באי קפריסין
(מלבדו נפצעו באותו משחק חמשה שחקנים
אחרים שהבריאו בינתיים) .לעומת זאת לא
הופיע בביתר אחד מטובי שחקניה, החלוץ
המרכזי יצחק (דולה) שכניק. במקומו שחק
לראשונה לאחר הפסקה ארוכה אברהם בוג־דנוב,
מותיקי ביתר תל־אביב.
המאבק בין היריבים היה עז מתחילתו,
ואם כי כ־ 20 הדקות הראשונות הבקיע הפועל
את שער ביתר פעמיים, לא התיאשו האורחים,
הצליחו להקטין מיד את ההפרש ל־. 1:2
בדקה ה־ 40 טעה השופט ווים, שרק את

איש לא האמין בהצלחת המפעל ואפילו
המתלהב הגדול לכדורעף, חיים בורר מבית־זרע,
צחק למשמע העניין. אך ההצעה שבתה
את לבם של כמה שחקנים.
הכדורעף הוא משחק קבוצתי בו משתתפים
ששה אנשים בכל קבוצה, שרצונם להעביר
את הכדור בסיוע כפות ידיהם למג רש
היריב. ההצעה: עריכת אליפות ישראלית
(קרי: אליפות הפועל, כיוון שהמכבי
חסר קבוצות ולביתר קבוצות גברים בלבד)
בכדורעף זוגות.
עשרה זוגות, נציגי תשעה סניפי הפועל
עלו למגרש ראשון־לציוני כשבין הזוגות
בולטות הבחורות, שהחליטו להראות את כוחן
כדוגמת יהודית השחרחורת, אשת מרכז
הפועל מיכה שמבן.
הזוגות, גבר ואשה, חולקו לשני בתים וכל
זוג תחר נגד כל הקבוצות בבית. לשלב הגמר
טיפסו רק ארבעה זוגות. הזוג מבית-
זרע (חיים בורר וציונה גלעדי) ניצחו את
העירוניים בקלות. אמרו יהודית ומיכה שמבן
:״בכל אופן היה המפעל יפה ...חבל רק
שהחמצנו גביע.״

)52 מקום קרבות; )54 אולם.

ב תרון תשבץ 101
מאוזן ) 1 :כרמל; )5ארמדה; ) 10 לווה;
) 12 עוף; ) 14ק״ג; ) 16 הישג; ) 18 בר; ) 19
רומל; )21 רבניצקי; )2הבל; )23 גאה; )24 לב;
)25 הכללה; )27 סין; )30 הוד; 31 מונית;
)33 שם; )35 נוף; )36 סלט; )38 בולגריה; )39
ננוה; )40 עט; )41 דרשה; )43 שר; )44 ילד;
1646 רביד; )48 עלוקה; )49 צריח.
מאונך )2 :ר״ל; )3מוהל; )4לוי; )6רע;.
)7מוניטין; )8דלי; )9מקרה; )11 השראה;
)13 מריבה; ) 15 גובה; ) 17 גבה; 18 בצל; )20
מלכה; )23 גלד; )26 לונגפלו; )27 סוף; )28
ניסן; )29 השבעה; )31 מוהר״ר; )32 תלוש;
)34 מוט; )35 ניד; )37 טהרן; )39 נהיר; )42
שבץ; )44 יל; )45 דק; )47 די.

הדעהל פו ת רי התשב צי ם
פתרונות תשבצים שמעטפותיהם לא תסומנה
בסימון ״פתרון תשבץ לא יובאו בחשבון
העולים בגורל.
כן לא יובא בחשבון כל פתרון שאינו כתוב
מצדו האחד של הגליון בלבד בכתב ברור וקריא.
לזוכי פרסי הספרים שרצונם בכך תישלח זכייתם
לביתם בדואר. הבאים לקבל את זכייתם
במערכת ״העולם הזה״ ,תל־אביב רחוב גליקסון
,8חייבים להביא עמהם תעודת זהות.

אזרחים לובשים מדים השונים בצבעם, סגנונם
ואיכותם, לפי מעמד העובד. כאשר פרסם
בטאון המפלגה, פרבדה, לפני שלוש שנים,
את מדיהם של עובדי תעשיית הפחם היו אלה
מחולקים ל־ 19 סוגים שונים שסימנו סמכות
וכבוד.

מם הכנסה
לאותה הכנסה קיימות ארבע מערכות מסים
בהתאם ל׳מעמדו של המשתכר: נמוכה ביותר
לעובדים ושכירים, גבוה לסופרים ואומנים,
גבוה יותר לבעלי מקצועות חופשיים ורבה
במיוחד, פי ארבע, לבעלי עסקים פרטיים.
כ־ 1000 איש זוכים מדי שנה בפרסי סטא־לין
50 ,עד 300 אלף רובל פטורים ממס,
סכומים השווים למשכורותיהם של 50 עובדים.
הדעה כי הרוסי אינו יכול לצבור כסף
אינה נכונה. רבים מבעלי ההכנסות הגדולות
בעלי הצטינויות מיוחדות, פטורים מכל מם
הכנסה. כל רוסי יכול להרויח רבית של
חמשה אחוזים פטורה ממס, מחסכונות לזמן
ארוך ומס העזבון אינו עולה על עשרה אחוז
(בהשואה לגבול עליון של 77 אחוז בארצות״
הברית).

אנרות־־ממשלתיות

המנותהראשונות. שולחן מלון נזוסקבאי מעיד כנזלחי רימון ששיבחו את טיב ורוב
הנתון בברית־המועצות. על השולחן הערוך בשפע כה רב, המנות הראשונות, הקרות שבתפריט.

הסובייטים מפיצים אגרות־חוב לסי אחת
השיטות הקפיטליסטיות העתיקות ביותר: ההגדלה.
למרות שאין חוק המחייב את רכישת
האגרות קיים לחץ־מה לרכישתן. כל ע ו *
סובייטי הקונה אגרת ב״ 100 רובל יכול להג־

ברית־הבחעצות

חוק ומשפט
קיים משטר חוקי כבכל מדינה אחרת, המסתייע
בבתי־משפט, עורכי־דין, תביעות אזר חיות
ופליליות, ערעורים לבתי־דין עליונים.
דוגמה: תביעה משפטית של מפעל מוצרי
חלב חמוץ בלנינגרד נגד איגוד המסעדות,
בתי־הקפה וחדרי־האוכל באותה עיר על סכום
של 82.500 רובל ( 10 רובל — 1לירה).
טענת מפעל החלב: האיגוד לא קיים את
החוזה לפיו היה חייב לפרסם את מוצרי
החלב בעתונות וברדיו.
דוגמה אחרת: תביעתו של איגוד מפעלים
תעשייתי נגד בית־חרושת למפות על סרבו
לקבל 17 מיליון מטבעות פח שהזמינם. תביעות
מעין אלה מתבררות מוי שבוע, לאל־פיהן,
לפני בתי־דין סובייטיים.
אולם החוק הסובייטי שונה מהחוק המערבי.
הוא שם את הדגש על חינוכם ואילופם
של הרוסים, לא על משפט צדק גרידא. השלטון
מתייחס אל בתי־המשפט כאל מוסדות
חינוכיים המקבילים בחשיבותם לעתונות ולשירותי
השידור, מתאמץ להגדיל את מספר
הנוכחים בישיבות בתי־הדין, הנקבעות לשעות
הנוחות לעובדים.
לשופטים, שאינם נעזרים במושבעים, חסרה
לעתים קרובות. השכלה משפטית. משפטים
פליליים מתקיימים באוירה של בתי־דין לעבריינים
צעירים. אם הנאשם מסרב לקחת לעצמו
סניגור, אסור גם לתביעה להעסיק קטיגור.
אדם משכיל עלול להענש יותר קשות מאשר
בור. עבירה נגדה מנהלת המדינה מסע הסבר,
כגניבות בבתי־חרושת או ניהול לא הוגן של
ספרי חשבונות תזכה את העבריין בעונש
רדיו בברית־המועצות 14 מיליוני מכשירי רדיו
(בארצות־הברית 90 :מיליון) .כל ארבעה
מתוך חמשה מקלטים סובייטיים אינם אלא
רמקולים המביאים את דברי שירות השידור
הממשלתי בלבד. הסובייטים מפריעים לשידורי
קול אמריקה כדי למנוע את ההאזנה
משלושה עד ארבעה מיליון בעלי מכשירי
רדיו משובחים יותר הנמצאים בעיקר בידי
פקידי ממשלה, האינטליגנציה ועובדים מומחים
המקבלים את המקלטים בתור הענקה
על הגדלת פריון העבודה שלהם.
מחוזות נרחבים בברית־המועצות מנותקים
מהעולם החיצוני. מחוזות חקלאיים ועיירות
בהם יושבים שני שליש מתושבי רוסיה זכו
בחמישית אחת של כל מכשירי הרדיו בלבד.
גם המיעוטים הלאומיים השונים ותושבי אזורי
הספר משוללים מקלטים.
תפוקת המקלטים הרוסיים היא נמוכה כל־כך
ובעלת טיב ירוד כזה שמייצרים מקלטים
פשוטים ביותר לפי השיטה המיושנת.
מאז המלחמה החל שירות השידור הסוביי טי משדר גם מודעות מסחריות (כאלה של
משרד המזון או של האיגודים השיתופיים
לתיקוני נעליים) המרוכזות בשלושה שידורים
יומיים של עשר דקות כל אחד.

קולנוע

דו״העל הרוסי
אחת החזיתות המכריעות במלחמת העולם
השלישית הנערכת, למעשה, כבר ברחבי כדור
הארץ היא מאבק הסברה על המתהווה מעברו
השני של מסך הברזל. המעבדות המכינות
את חומר הנפץ לתותחי החזית הזאת הם
אנשי מדע בספריותיהם, העוברים על אלפי
פרסומים ועתונים הבאים אליהם מעבר למסך.
מסקנותיהם של חוקרים אלה אושרו השבוע
על־ידי צעירים ישראליים שהציצו לראשונה
מבעד למסך הברזל. מלחי ריסון אישרו את
העובדות שחוקרים אמריקאים עסקו באיסופן
משך שנתיים בבית צהבהב באוניברסיטת
הרווארד האמריקאית.
שני תריסרים של חוקרי החברה, המדינה
והנפש הסתייעו בהיסטוריונים וכלכלנים בעיבוד
העובדות שנידלו מים הפרסומים שעמד
לרשותם. רוב החוקרים שהו ביום מן הימים
בברית־המועצות וכולם קוראים וכותבים רוסית•
הם חקרו רוסים שערקו מארצם (ביניהם:
אנשי המשטרה. החשאית לשעבר) ,הם
שלחו נציגים לפולין ולפינלנד, שיגרו משלחת
בת 16 איש לגרמניה המערבית כדי
לראיין מאות אנשים שברחו מברית־המועצות.
למרות הצנזורה על הפרסומים הסוביטיים
והשמירה המעולה על אזרחים סוביטיים במערב
ובמרכז אירופה (כולל: עצירת חיילים
בקסרקטיהם ומבחנים מיוחדים לחיילים היוצאים
ליחידות החונות באיזורי הספר) הצליחו
חוקרי הרווארד לברר עובדות יסוד על החיים
בברית־המועצות.

ריל 20 עד 50 אלף רובל. אם אין מספרו
עולה בגורל הוא מקבל את כספו חזרה ללא
רבית׳ כעבור 20 שנה. עתונים ועמודיהם
האחוריים של שבועונים וירחונים מפרסמים
את המספרים שזיכו את בעליהם.

בדומה לתפוצת העיתונים טרם החלים
הקולנוע הרוסי מפגיעות הפלישה הגרמנית
וקהל מבקרי הקולנוע קטן עדיין בעשרה
אחוז ממספרו הטרומלחמתי. ב־ 1946 הפיקה
תעשיית הסרטים הסובייטית 12 סרטים עלילתיים,
ב־ — 1947 ששד, בלבד. המחסור בציוד
מונע ריבוי העתקות והתוצאה היא שרוב
הצופים חוזים בסרטים ישנים.
תשע מתוך כל עשר מכונות קולנוע נמצאות
במועדוני עובדים וחדרי־קריאה וחלק
ניכר מהן עדיין לא מתאים לסרט הקולי.
הרפובליקה המולדבית (לשעבר: בסרביה הרומנית)
הודיעה כי ב־ 1947 לא הוצג אף סרט
ב־ 516 כפרים מתוך 602 כפרי הרפובליקה.
בסרטים סובייטיים התעמולה באה ראשונה,
השעשועים לאחריה. קורה שמשרד הקולנוע
מתלונן על־כך כי המפיקים אחראים לקומדיות
״מגוחכות וחסרות רעיונות״ ,המפלגה
מבטלת סרט המופק על־ידי משרד הקולנוע
כ״סוטה מבחינה פוליטית״ ,אוסרת את הצגתו
וקובלת כי שמו, החיים העשירים, לועג למציאות
הסובייטית.

תעמולה
הזכיות. ה ג דו לו ת. ליד לוח המנדיעין של בנק הזזנזכון משוות שתי נשים רוסיות את
מספרי אגרות החוב שלהן למספרים שעלו בהגרלה, הזכיות הגדולות 25 :ד 50 אלף רובל.

משרד התעמולה הסובייטי מברר מדי יום
את הנושאים העומדים ברום עולמם של אז־

חמור יותר.

נשואין וגירושין
למרות שאחר מהפכת 1917 לעגו למשפחה
כמכשיר הקפיטליזם מתיחסת המדינה הסובייטית
כיום אל המשפחה כ״בסיס החברה״,
טוענת, כי ״חיזוק המשפחה מחזק את
המדינה״ .כל נשואין טעונים רישום וילדים
לאמהות בלתי נשואות חסרים כל דרך משפטית
לקביעת אבהותם ונושאים את שם
אמותיהם.
גירושין, שניתנו להשגה בקלות יתירה,
כקניית בול דואר, הפכו התדיינות משפטית
מיגעת ורבת הוצאות. רוסים הרוצים בגירו שין
צריכים להתיצב לפני בית־דין עממי
שתפקידו לפייס את שני הצדדים. אם אין הוא
מצליח בכך, סונים שני הצדדים לבית־דין
גבוה יותר ואם הוא מאשר את הגירושין חייבים
שני הצדדים לשלם קנסות בשיעור 500
עד 2000 רובל.
ריבוי האפשרויות של טקסים דתיים הם
דוגמה אחרת של מזרת ברית־המועצות למוסדות
המקובלים. שמו של הצבא האדום שונה
והוא נקרא הצבא הסוביטי. האינטרנציונל
הוחלף בהימנון לאומני. במקום חברה חסרת־מעמדות
הפכה רוסיה לחברה בת עשרה
מעמדות לפחות, הנתמחים במדויק, החל מהכת
השלטת וכלה בעובדי הכפייה.
בבתי־הספר נוהג שכר לימוד, נערים ונע רות
מופרדים בגילים מסוימים. בני המיוחסים
(פקידי ממשלה, קציני צבא ומנהלי מפעלים)
תופסים מקום הולך וגדל, מעל למשקלם
באוכלוסיה הכללית, במוסדות הלימודים ה גבוהים

לבניהם של קציני צבא גבוהים ניתנת זכות
קדימה להתקבלות בבתי-ספר צבאיים. קרבה
משפחתית היא יתרון חוקי כדי להתקבל
בענפים מסויימים של רשת הרכבות. מיליוני

האופנייםהחסרות. מוסקבה הבירה דומה לכל מטרופוליך אחרת. התופעה המיוחדת :
העדר מוחלט של אופניים, בניגוד לשפ המכוניות, המוניות, האוטובוסים והחטמליות.

מכל
רחי המדינה בעזרת צבא תועמלנים המונה
כשני מיליון איש (בימי בחירות: שלושה
מיליון) .הפרסום הנפוץ ביותר בברית־המוע־צות
הוא מדריד התועמלן, המפרסם פעמיים
בחודש על מה וכיצד יש לנהל תעמולה.
ברחבי המדינה מטפל תועמלן אחד במאה
איש, במוסקבה — אחד בשלושים. במפעל
אחד יש לפעמים עד 1500 תועמלנים הנפגשים
מדי יום עם 15 עובדים בהפסקות העבודה
או בחדרי השינה ודירותיהם לעת ערב.
אין התועמלן מקבל משכורת, אך לעתים
הוא עולה בשלבי המפלגה (למרות שאין הוא
חייב להיות חבר בה) .דרך כלל הוא מנהל
העבודה או המפעל, לומד את תורת התעמולה,
חייב להכיר את חברי קבוצתו, עוזר להם
להגדיל את הכנסותיהם ולפתור את בעיותיהם
המשפחתיות.
תפקידו העיקרי: להביא את העובדים להגדלת
פריון העבודה ולהסביר להם את החלטות
המפלגה. מלבד זאת הוא משמש כקולט
איבתם ואי־שביעת רצונם של העובדים, מאזין
לתלונותיהם וענייניהם המיוחדים.

הצוללות של מלחמת העולם הראשונה, שיצאו
בסירותיהם העדינות אל לב הים המסוכן,
כמעט ניצחו את בריטניה האדירה. בלבו של
עם מעריץ גיבורים עלו אנשי הצוללות אך
על הטייסים המעטים, מסוגו של הרמן גרינג,
שקנו להם שם באותה מלחמה.
אולם מעמדו המיוחד של נימלר לא נבע
מתהילתו הקרבית בלבד. כי אחר מעשה
הגבורה עשה נימלר מעשה שני: הוא פשט
את המדים הכחולים של גיבור העולם הזה,
לבש את המדים השחורים של גיבור העולם
הבא. מפקד הצוללת שראה את המוות עשה
את חשבון הנפש, הפך כוהן בכנסיה הפרוטסטנטית.
הרובה,
הצלב והברק. אחר שהיה
לגיבור העם הגרמני צעד נימלר צעד נוסף,
הפך גיבור עולמי. אמנם, תחילה לא התנגד
ביותר לנאצים, סבר, ככל הגרמנים הימניים,
שהם קצת פראים אך בכל זאת גרמנים טובים.
אולם כשהגיע היטלר לשלטון !תביר
שאין בדעתו לשלב את הרובה המכודן עם

ה ע 1ל 0
צוללות צעירים יותר, החזיק את הפטריוט
במחנה ריכוז, משם שוחרר רק בסוף המלחמה
על־ידי צבא בנות־הברית, שראו בו גרמני סוב
באמת, נתנו לו להיות נשיא כנסיה (תואר
הדומה לבישוף) בעיר ויסבאדן. הם היו בטוחים
שמצאו בכוהן בעל הנטיות הימניות בן־
ברית נאמן נגד הקומוניסטים, שונאי ישו,
עזרו לו להקים איגוד של כל הכנסיות הפרוטסטנטיות
ולהבחר כראשו. הם גם קיבלו
בסבר פנים יפות את שני שותפיו: אחד פרופסור
נואק, לשעבר יועצו של קויזלינג (המקורי)
,ואחד בשם גרקה, שזכה לתהילה כשנאסר
על־ידי הנאצים בשל מעשי קונדס (הוא
תלה על דיר החזירים שלו שלט שאמר ״כולנו
כאן אוהדים נאמנים לפירר״).
נוצרי, ימני וציני. החודש נתברר ש־בטחונם
של האנגלו־אמריקאים בגרמנים הימניים
בכלל, ובכוהן נימלר בפרט, היה מוקדם
במקצת. הכוהן נסע למוסקבה, לשם ״שיחת
רעים עם מנהיגי הכנסיה הרוסית על ענייני
דת״ .אולם איש לא האמין להגדרה זו, שהרי
ברורה היתד, המטרה האמיתית: נימלר נסע

חקלאות ותעשייה
החקלאות מעסיקה כמחצית האוכלוסיה, יוצרת
אי־שיווי משקל כלכלי המודגש על־ידי
המחסור באדמה טובה, מיכון מספיק וזבלים.
פעם בחמש שנים פוגעת בצורת איומה בכל
איזור האדמה השחורה והדשנה מהרי האוראל
עד הונגריה, מצמצמת את היבול בשליש
ויותר 1946 .היתה שנת בצורת וגם , 1950
למרות שהרוסים העלימו זאת.
ב־ 1948 הספיקו הזבלים לתשיעית השטח
זרוע תפוחי־האדמה ב־ . 1932 היתד, זאת אחת
התוצאות של הפניים החימיקאלים לייצור תחמושת.
אין
גם מספיק דלק לטרקטורים בגלל הפניית
חלק ניכר של הדלק לכוחות המזויינים
ולתעופה הסילונית. תעשיית הדלק מורעבת
בגלל ריכוז תשומת הלב בתעשייה הצבאית.
כלל התפוקה החקלאית היא ברמת 1940
מתחתה. יתר על כן: גרורות ברית־המועצות
באירופה המזרחית סובלות, בניגוד למצבן
לפני עשר שנים, מגרעון מזונות, עקב יצואן
המוגבר לברית־המועצות.
ב־ 1949 כבר עלתה תפוקתה התעשייתית
של ברית־ד,מועצות על רמתה הטרומלחמתית,
אולם התפוקה לגולגולת עדיין כרבע מזאת
של ארצות הברית.
כוח העבודה והמכונות מנוצלים במידה
הרבה ביותר. שטח בנייני התעשייה דחוס
מכונות וכמה חוקי בטחון יסודיים בוטלו
על־מנת להגדיל את התפוקה. כל עובד חייב
ב־ 48 שעות עבודה לשבוע, לפחות. העדר
מעבודה, איחור של 20 דקות או איחור של
דקה אחת שלוש פעמים באותו חודש) גורר
אחריו עונש של ששה חדשים עבודת כפייה,
והחרמת רבע משכורת.
מסיים הדו״ח על הרוסים: גישת ארצות-
הברית לברית־המועצות צריכה להיות כמו
זאת לשיתוק הילדים: ללמוד אודותיה כל
הניתן ללמוד.
נרמניה הכוהן מפקד ־וז צו ללת
״אין לי כל טענות לגרמנים הרעים. האסון
הוא שהגרמנים הטובים הם כאלה אימרה
מבדחת זו, שנאמרה על־ידי דיפלומט צרפתי,
חלה יפה על מרטין נימלר, הכוהן בן ה־.60
לפני 20 שנה היה נימלר גיבור נעוריו של
כל גרמני טוב. הוא היה אחד מקומץ מפקדי

הידוק יחסים, חברת התנועה החלוצית הסינית עונדת סמל התנועה על חזהו של תלמיד
בסיס האימונים הימי בלנינגרד, כמזכרת מביקור המשלחת הסינית ברוסיה הקומוניסטית!.
הצלב של ישו. בשמו קמו נביאים שהטיפו
לסמל חדש: הברק של ווטן, אל המלחמה
הגרמני הקדום.
נימלר התנגד לעבודת האלילים החדשה,
הפך אויבם של הנאצים. ובעוד שגרמנים 1b־
בים אחרים שנאו ושתקו, הוסיף נימלר לשנוא
ולדבר. דיבורים אלה, בכנסיתו רבת ההשפעה
בברלין (בה היו נוהגים לבקר בני החברה
הגבוהה ושרי ממשלה ימניים) הובילו אותו
למקום ההגיוני: מחנה הריכוז.
הידיעה על מאסרו של נימלר, ששמו נפוץ
בינתיים בעולם, היכתה גלים מעבר לגבולות.
הנאצים, שהיו אז עדיין רגישים לדעת הקהל
בחוץ־לארץ שחררוהו אולם מכיון שהכוהן
העקשני דיבר יותר מדי, נאסר שנית, והפעם
לאורך ימים.
אולם דוקא במאסר נתגלה שגרמני טוב
נשאר גרמני טוב. כשפלש היטלר לפולין,
כתב האסיר נימלר מכתב פרטי לאדולף הים־
לר, הודיע שכפטריוט גרמני הוא מתנדב לש רות
כמפקד צוללת. היטלר, שהיו לו מפקדי

למוסקבה כדי לשוחח עם הקומוניסטים על
איחודה מחדש של גרמניה.
עניינם של הכוהן וחבריו באיחוד מולדתם
בולט לעין: מרבית הגרמנים השייכים לכנסיה
הפרוטסטנטית חיים באיזור הסובייטי.
בגרמניה המאוחדת יהיה השלטון בידי הרוב
הפרוטסטנטי. השאלה רק מי יהיה מנהיגו.
בעיני אנשי המערב נראה משחק זה של
גרמני נוצרי וימני כתמרון ציני. אולם המומחים
לענייני גרמניה לא הופתעו. מאז ומעולם
היתד, קיימת בקרב האצולה הגרמנית, מנהיגי
המשק והצבא, אסכולה חזקה מאד שדגלה
בהתקרבות גרמנית־רוסית, מתוך הנחה שבאיחוד
כזה תעלה האיכות הגרמנית על הכמות
הסלאבית, ושאין מעצמה בעולם שתוכל לעמוד
מולו. קו זה היה יסוד מדיניותו של אוטו
פון־ביסמארק, אלילה של הריאקציה הגרמנית.
האמינו בה מרבית הקצינים הגרמנים לפני
הפלישה הנאצית לברית־המועצות. ייתכן מאד
שנסיעתו של הכוהן מפקד־הצוללת אינה אלא
התגלות חדשה של חלום ישן זה.

יפאן
הנ ש מו תהב או תבסופה
בבוקר אביבי וזוהר של שנת 1934 עלה
הקיסר הצעיר הירוהיטו למרכבת זהב משוכה
סוסים לבנים ויצא את טוקיו כשהוא מוקף
שומרי ראש רוכבים לבושים מדי הסמוראי
(אבירים יפאניים בימי הביניים) המסורתיים.
מגמת פניו: קויטו, בירת יפאן הרוחנית,
לפני בניין האוניברסיטה נתאספו שבעת
אלפים סטודנטים ומורים, ציפו בדומיית־כבוד
לבן־השמש. בהגיע הקיסר השתחווה לו קהל
האלפים בלי שאיש יעיז לתת מבטו במיקאדו
לבוש בגדי לובן וזהב שהחל עולה במדרגות.
לפתע נשמעה צעקת קרב מפי אנשי משמר
הקיסר שולפי החרבות ובקריאות הסתערות
הריצו את סוסיד& לעבר המדרגות. תוך
שניות מספר התבוססו ארבעה סטודנטים
בדמם. הירוהיטו ניצב חיוור, נרגש ורועד,
מלמל בשפה רפה :״בושידו ! בושידו
חטא הסטודנטים: הם העזו להתיצב לפני
הקיסר ולבקשו כי ימליץ על לימודי חינם
שלהם כיון שידם לא השיגה לשלם את שכר
הלימוד.
לים הירוק. החדש שוב חכה קהל בן 17
אלף ׳סטודנטים ומורים קיוטאים לבואו של
הקיסר הירוהיטו. אך במקום להופיע במרכבת
זהב בא בקאדילאק שחור כשהוא לבוש פראק
שחור ולא בגדי לובן מוזהבים. את מקומם
של הפרשים שולפי החרב תפסו בלשים
ושוטרים צבאיים אמריקאים.
מטרת הופעתו: שיפוט בוויכוח הספרותי
על הספר הנפוץ ביותר ביפאן, שלא פסק
להיות הספר הנמכר ביותר במדינה זה שלוש
שנים. הספר, המכונה בשם הפיוטי האזינו
לגעשו הנצחי של הים העמוק ! הוא אוסף
מכתבים של סטודנטים יפאנים אשר נפלו
במלחמת העולם השנייה.
כאשר עלה הירוהיטו לבמת השיפוט פרצה
שירה אדירה מפי הסטודנטים הקומוניסטים,
המהיוים את רוב מניינה של האוניברסיטה :
הטילוהו לים הירוק !
טבלוהו בקצף המים הלבן !
כשקם הקיסר לסכם את הוויכוח פרצו
הסטודנטים בקריאת ביניים לעגניות: למען
מי מתו חללי המלחמה? הקיסר עמד תחתיו
חיוור ונבוך, הרים את ידיו להרגעת הרוחות,
אך תנועותיו טבעו בים צחוק וקריאות־גנאי.
מדוכדך וחסר־ישע מלמל הקיסר הקטן וה־מזקין
לתוך הרמקול :״בושידו ! בושידו,
גיפי הדר ! הפגינו הדר, יפאנים!) כבמקל
קסמים הוטל הס בין הצעירים הגועשים.
בקול רוטט מדמעות פתח הקיסר :״אשר
מתו, לא ישובו ! אל תשאו את שמם לשוא !
אשר מתו, למען מולדתנו רבת־הצוקים מתו !
בסערה ירדו ׳לתהומות הים הקוצף. כל בוקר,
בהתעוררם, יקשיבו לגעשו של הים הנישא
מן החוף ! זכרו ! נשמות אחינו ובנינו באות
בסופה !״
בדממת מוות נפרדו המורדים ממלכם עצוב־העינים
וקטן־הקומה. אחר ימים מספר ערך
המושל הצבאי האריקאי משאל בין הסטודנטים
של אוניברסיטת קיוטו וטוקיו. השאלה העיק רית
:״התתנדב מרצונך הטוב לכוחותיה המזוינים
של יפאן?״ תשובתם של 92.8אחוזים:
לא. כתב עתון יפאני: בני ארצנו אינם רוצים
במלחמה, הם מבכרים להתעורר לקול געשו

בסופה.
של הים המביא את נשמות אחיהם
* תקנון מלחמת האבירים היפאניים שפירו:
שו הדר, לפיו אסור לשפוך דם בנוכחות
הקיסר.

־מיישבת את העב

j nשים
כוכב* ה א מנו ת

״אולפן גרג׳
בהנהלת מר ח. בר־קמא (קמפינסקי)
קורסים הרשים ב

צרנות
עברית או אנגלית

התחלת הקורסים :
בחיפה: ביום א׳ 3 ,בפברואר, הרשמות
אחרונות רקעוד ביום ה.׳31.1,52 ,
בשעות ,21—20 ; 17—14 וביום ו׳,
, 1.2.52 בשעות , 16— 14 אצל מר בר־קמא,
רח׳ פבזנר . 19
בתל-אביב: ביום ב׳ 4 ,בפברואר.
הרשמות אחרונות ר ק > 1ד ביום ב׳,
,4.2.52 בשעות , 16— 14 ; 9—8במלון
״אירופה״ ,רח׳ אלנבי ,42 טל.2913 .
בירושלים: ביום ג׳ 5 ,בפברואר. הרשמות
אחרונות עד יום ב׳ 4.2.52 ,ועד
בכלל, בביה״ס ״הפקיד״ ,רח׳ אלחריזי ,7
טל.4748 .

ההצלחה מובטחת:
הערה :
נא לשים לב לימים ולשעות הנ״ל.

שן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ןן וווווווווווווווווווווווווווווווווששו
למכירה צלמניה 30x24 סמ׳ עם אדפטנר 24x18
מציידת באוביקטור צייזסטר 36 סמ׳.
מתאימה במיוחד לאטליה ורפרודוקציות.
בדבר פרטים לפנות ת. ד 136 .עבור
״צלמוניה״.

ש 111111111!11י׳ 1111111( 1111111111111111111111111111111111

הדבור

אמנות

זכרון טוב, כושר רכוז, הופעה, בח
שפוט עצמי, רצון חזק, מרץ לעבודה,
רגשי בישנות, קומפלכסים סכסואליים
על כל הבעיות האלה תתיעץ עם
מ רי אן

פ רו פ׳

ת״א, רה׳ אלנבי

1U-1

ה ״ פ ם ־ כ 1ס ק 1פ ״

פו ־ו פ׳ מריאן
המכשיר אשר עונה באופן אוטומטי
על כל השאלות הנוגעות לנפש האדם.
חשוב בעת בחירת מקצוע, קביעת
הפרעות פסיכיות ובו׳ וכד.
הרשמה לבדיקה :
בכל יום 4—7 , 10—1
רח׳ אלנבי , 11ת״א

במסיבת מכרים סיפר הזמר הכושי קנת
ספנסר על מעשהו הראשון ברדתו לאדמת
ישראל ממטוסו בשדה התעופה, לוד: הבאת
אשה, שבאה ארצה באותו מטוס וכרעה ללדת,
לבית־החולים התל־אביבי ליולדות.
עוזי של הארץ העלה חיוך חדש על־פני
קוראיו: באחת מרשימותיו צחק לנגן המפוחית
לארי אדלר העומד לבוא לישראל.
הסיבה: הידיעה שעברה בעיתונות וסיפרה
כי אדלר הופיע לפני יחידות או״ם בקוריאה
טרם בואו לישראל. אך לפני יחידה אמריקאית,
שהיתר, משופעת יהודים, ניגן זמר מיוחד
; באב־אל־וואד.
בהתאם לצוואתו של המנצח היהודי שהת נצר,
סרגיי קוסביצקי, נתמלא התנאי להקמת
מצבת קברו. הגיעה לארצות־הברית אבן
ירושלמית מהוקצעת שתועמד על קברו של
המנצח.
כנוהגם של כל האורחים הבריק גם יאשה
ספיבקוכסקי, הפסנתרן האוסטרלי, לפני
הופיעו כסוליסט התזמורת הישראלית, את
בקשתו: ניגון הקונצ׳רטו בג׳י מייג׳ור לבט־הובן
(הרביעי) .דרך האלחוט חל שיבוש במברק
שביקש את הקונצ׳רטו בסי מייג׳ור
(הראשון) שלא נוגן על־ידי התזמורת זמן רב.
שמחתם של המנגנים היתה רבה, הכינו הכל
לקראת הקונצ׳רטו הראשון: בחזרה הראשונה
נתגלתה הטעות. כיוון שאי אפשר היה
למלא אחר בקשתו הראשונה של הפסנתרן׳
(הקונצ׳רטו הרביעי נוגן ע״י ארתור רובינשטיין
כמה ימים לפני צאתו את הארץ) התפשרו
הצדדים בקונצ׳רטו של צ׳ייקובסקי,
המצוי בקצות אצבעותיו של כל מנגן ושהיה
בר־תועלת נוסף: הוא לא נוגן בארץ זה
חדשים מספר.
אמר סברינו ג׳וידי, בן איכרים איטלקי
שהפך בגיל 11 ילד פלא של הציור האיטלקי :
״הוא בכלל אינו יודע לצ״ור. הוא וודאי יותר
צעיר ממני בהרבה !״ הנושא לחוסר הערכתו
של הצייר הצעיר: פאבלו פיקאסו בן
ה־.70
תוך שלושה ימים ריכזו ארבע שחקני הבימה
עצמם לשני זוגות נשואים. הראשונים :
שושנה רביד ושרגא פרידמן. אחריהם
רות זקהיים ועזריה דפפורט. אולם
נשואיו של הזוג השני, שנערכו בברמליה
החיפאי, הצטיינו בהופעה שלא היתד, כלולה
בתכנית: פריצת אחד מקירות האולם ע״י
אוטובוס שחר שבור־בלמים. למאות הנוכחים
לא ארע דבר, אולם שני סרני צד,״ל, מנוסעי
האוטובוס, נפצעו קלות.
חנהרוכינה, כוכבת הבימה, לא זכתה
ביחס מיוחד מרופאים רעבים שנתכנסו בע צרת
הרופאים. כאשר החלה האמנית מקריאה
קטעי שירה, לא התאפקו הרופאים, שרצו למהר
לארוחות הצהרים שלהם, נטשו את האנד
נית. האמנית לא בושה כלל, נטשה, כצעד
תגמול, את הרופאים.
המשורר זלמן (לוחות גנוזיס) שניאור
ידע לספר על התפלאותו של עולה חדש שהיה
שכנו לספסל האוטובוס. העולה תמה על העברית
היפה שבפי המשורר, שעלה מארצות־הברית
לפני חדשים מעטים בלבד. אמר העולה,
כתשובה להסברו של שניאור כי למד
עברית בשיעורי ערב טרם עלותו :״הצלחת
מאד, אדוני ! ״
אחד מעורכי־הדין התל־אביביים מצא דרך
נאד, לקבול לפני שופטו על הסחבת הנגרמת
לתיק בו טיפל. אל בקשות החשת הדיון צרף
הערה: אסמכתא — חיים נחמן כיאלילן:
״אם יש צדק — יופע נא מייד !״

אשקלון, זכה במכונית קייזר־פרייזר, הוכיח
עצמו כביש־מזל: ביום שלקח את מכוניתי
מבית־החרושת החיפאי, ארעה לו תאונה. כאשר
תוקנה המכונית, יצא עמה צור לשוב לעירו
הדרומית, אך במרחק מאתיים מט׳ מהמוסך
שתיקנה, שוב ארעה לו תאונה !
שיא גאוותו האחרון של ראש עיריית רמת־גן
אבדה ם קריניצי: היכולת להצביע
על כל מלבוש שעליו(כולל: שעון־יד כפתורים
ושרשרת מפתחות) ולומר :״זאת תוצרת
רמת־גנית ! ״
בין נסיונותיו להשתלט על מועצתו מצא
׳טלמה זלמן שרגאי, ראש עיריית ירושלים
ואיש הפועל המזרחי, פנאי לחבר מחקר
דתי בן 4000 מלה. הנושא: איסור גילו־הראש.
כתיבת המחקר היתר, תוצאת שאלתו

תיאטרון
דאכדכרפ שו ט

עזריה רפפורט, רות זקהיים
תוך שלושה ימים...

דוד כך גוריץ,

בשיחה פרטית :״מדוע

יש לחבוש כיפה?״
לפני שאגודת המורים העבריים בארצות־הברית
סיכמה את דיוניה בקשר להצעת
שביתה להטבת תנאי עבודתם, שיגרו מברק
לתושב ישראלי אחד, שיביע את דעתו אם
שביתתם מותרת, .הנשאל . :רבה הראשי של

ראש ה צי בו ר
בהתאם למסורת עולי־עיראק לנדור לעצמם
למול את בניהם רק תחת סנדקותם של
ראשי שלטון ישראליים, הופיע משה שרת,
שר החוץ, במגדל־אשקלון. משימתו: סנדק
ילדו השלישי של עולו-,-עיראק, צדוק כדו

שעה
שחמשים לירות ישראליות היו בדרכן
לישראל, תרומת אחד מצירי ישראל בחו״ל
לנפגעי השטפונות, נשלחו ארבע מכוניות קיי
זר־פרייזר (הרכבת חיפה) ל ד ״ ר שמואל
אלישים, ציר ישראל במוסקבה ; שמואל
טולקובסקי, ציר ישראל בברן ; אליהו
אילת, ציר ישראל בלונדון • ואלוף דוד
שאלתיאל, ציר ישראל בריו־דוז־ז׳ניירו.
בקבל ז׳אן והשם המלא: ז׳אן יוג׳ין סיל־וזיין)
די״בואה, שליחה המיוחד וצירה
המוסמך של בלגיה בישראל, לרשותו מכונית
לינקולן ירקרקה וחדשה, ניאות לבקשת שירות
הנסיעות הממשלתי, מכר לו את מכוניתו
הקודמת: קאדילק צבועה כחול־כהה.
אחר שאפ רי םצור, ראש עיריית מגדל־

ייתכן והיה גם האוכל משובח יותר.״ אמר
בגין :״אם כך, מוטב לאכול צנע באגף
המלון שנשאר על עומדו ! ״
ח״כ צ״כ, כנימין סיילס ששון, התקשה
בלשון העברית. כשפתח בעברית־האוקס־פורדית
שלו (כפי שהגדירה כתב כנסת אחד),
לדון בהצעת חוק מסויימת, אמר :״ועכשיו,
אעבור על החוק.״ (במקום: אעבור
לחוק ).העיר לו ח״כ שכן :״אל תנצל את
חסינותו ! ״
במשפטם של שני שותפים שלא יכלו להתפשר
על חלוקת רכושם שאלם השופט מיכאל
הרפזי לגודל הכנסותיהם החדשיות.
התשובה 250 :לירות לחודש. אמר פקיד מם
הכנסה, שנכח באולם בית המשפט בדרך מקרה
:״ד,ם כבר יצטערו על זה !״
כהרגלו פעם לשנים מספר שב יוסף מ*
קובר, איש מפ״ם, למשקו, רמת־הכובש,
לשהייה ממושכת. הסיבה: כאיש אחדות
העבודה התפטר מתפקידו כמזכיר מפ״ם. תפקידו
החדש במשק: ארגונה מהדש של עבודת
המטבח תוך חצי שנה.

שרגא פרידמן• ,טושנה רביד

זוגו ת

ישראל, הרם אייזיק הלוי הרצוג,
בסמינר של איחוד הקבוצות והקיבוצים
(המפא״יי) הופיע ראש הממשלה, דוד כן*
גוריון, שיבח את יעילותם של האנשים הצעירים.
אחר שבחו את אלופי צד,״ל הצעירים,
הציע הצעה של ממש :״לוא הצעתם לי
נער צעיר או נערה צעירה לתפקיד ראש הממשלה,
הייתי מודה לכם ! ״
חברת התעופה ההולנדית ק,ל,מ. לא ד,מתפקד,
באיחולי החלמה מילוליים לנשיא המ
דינה, הי״ר חיים וייצמן, שיגרה לו בר כה
מוחשית יותר: סל פירות השוקל 20
ק״ג, שהכיל אגסים, תפוחים וענבים.
כשראש תנועת החירות, מנחם כגין, התלונן
על צנע ארוחות מלון המלך דוד, היתד,
בפי חברו לשולחן, ח״כ צ״כ שלום זיסמן
תשובה ניאותה :״לוא היה המלון גדול יותר
ולא היה חסר אגף שלם (שפוצץ ע״י האצ״ל),

בימי שקספיר היו מציבים שלטים על ה במה
לאמור :״כאן בית״ ,״כאן ירח״ ,״כאן
עץ״ .בתיאטרון הישראלי משתמשים באמצעים
עדינים יותר, אך לא פחות יעילים. אם
הופיע על הבמה צעיר המדבר והמתנהג כ־אידיוט,
סימן שהוא צבר. אם הוא מקלל באיטלקית,
סימן שהוא שרת בבריגדה. אם
הוא שייך לעוד כמה צעירים וצעירות מאותו
הסוג השרים ורוקדים בכל שעות היום והלילה,
סימן שזה קיבוץ.
גבעת־רעים הוא קיבוץ כזה. אליו באה
אילנה (בתיה אוסטרובסקי) ,עירונית. השתייכותה
לנוער העירוני הרקוב מסתבר מיד,
כי היא לובשת שמלה אדומה וצובעת את
שפתיה. אילנה מיואשת מפני שלנוער אין
אידיאלים והוא מושחת. היא לא רואה, מה
שהצופה התמים רואה מיד, שהנה בקיבוץ
ישנו נוער לא מושחת שיש לו אידיאלים.
המחזאית מקבלת על עצמה לפקוח את עיניה
בשלוש מערכות ממושכות •.
המכשיר של המחזאית לצורך זד, היא
חנה׳לה (אינה כרמל) .חנה,׳לה היא ג׳נג׳ית
הדואגת לכלל האנושות. בערימת המכנסים
במכבסה היא מוצאת פתק של צעיר המודיע
שיאבד את עצמו לדעת, אך שכח לחתום.
על לבו של הצופה מתגנב מיד החשד שה־פתקה
היא חלק משירו של גבריאל, המשורר
המזוקן (יעקב בן־משה).
אולם חנה׳לה אינה פקחית כזאת — שהרי
אחרת היה המחזה בא לסיומו המהיר. במקום
זה מחפשת חנה׳לה את המתאבד הצעיר׳
מפשפשת בעסקי זולתה, אמנם אינה
מוצאת את המתאבד אך מתנחמת במצאה
במקומו חתן.
גם חיי האהבה של אילנה מסתדרים בהתאם
לניחושים של הצופה הפיקח. עוד במערכה
הראשונה הוא מוכן להתערב עשרה
כנגד אחד שגבריאל המשורר ואילנה יזדקקו
חיש מהר לחדר משפחה. אם המחזאית דוחה
את הטקס עד לסוף המערכה השלישית, הרי
זה רק מטוב לב — אין היא רוצה שהצופה
ילך מוקדם מדי. על כל פנים, אין הסבר
אחר. לא קורה במערכה השלישית שום דבר
שלא היה יכול לקרות בנוחיות (ובלי עזרת
הירח) במערכה הראשונה. בין* השתיים עוסקת
אילנה בספורט ששמו סיקול, שאינו
מעייף אותה יתר על המידה ושבו היא, העירונית
המפונקת, שוברת מיד את כל השיאים
של החקלאות העברית בתקופה ה־טרום־אילנית.
כמו כן היא מתרועעת עם שני
עולים חדשים, האחד פרטיזן והשני לוחם
אחר( ,שמואל עצמון ויעקב בן־סירא) שאפשר
להכיר בהם מיד לפי מבטאם (הדומה בדיוק
לזה של :4מה תריסרים של עולים חדשים
אחרים על הבמה הישראלית, אך לא
לשום ייצורים חיים אחרים) .להשלמת התמונה
ישנו איש הבריגדה (גדעון זינגר) והמזכיר
הסקס־אפילי (ראובן אדיב).
כאשר חנה׳לה משכנעת לבסוף את המשורר
שלא כל כך פשוט לכתוב מחזה על
הקיבוץ, היא נותנת לצופים תזונה למחשבה.
וכשד,משורר מבטיח לנסות ולכתוב מחזה
חדש, הוא נוטע בלב הצופים תקוה. ייתכן

טוב.
שמחזהו יהיה יותר
• צריפים וירח — מאת: שולמית בתדורי
— ההצגה: זאב ברמן — הצייר: יהודה
וינהבר.

,העולם הזה״ מס׳ 744

קולנוע
סרטים
״הנידונים לח־ים י׳
המפיק סטאנלי קריילזר מגיש בסרט זה
יצירה קולנועית אופיינית לו: תסריט משובח,
פשטות בבצוע, חסכונות באמצעים
הטכניים, משחק ממדרגה ראשונה, נושא לא־שיגרתי,
התרחקות (בכל האפשר בהוליבוד)
מרגשנות.
הנידונים לחיים דן בחיילים׳ שנפצעו בחוט
שדרתם׳ נצלו ממוות, אבל נידונו לחיים בב־סא־גלגלים
של נכים. הם לעולם לא יוכלו

צויות אלו מתקבלות באהבה על־ידי החולים
המבינים לרוחו של רופאם. הכעס מכוון
בראש ובראשונה כלפי עצמו, כלפי מדע
הרפואה שאינו יכול להושיע את האנשים
שחייהם ניצלו אבל שגופם נשאר מת.
ומעל לכל — מארלון בראנדו, שחקן־
במה שזהו סרטו הראשון. בראנדו אינו
משחק, הוא חי את תפקידו בכל אבריו,
כולל המשותקים. הוא מגלם את דמות המשותק
בכח שכנוע שאין למצוא דוגמתו בהרבה
סרטים. ניכר שהוא שחקן יוצא מגדר
הרגיל, המתיחס אל אמנותו ברצינות ודבקות
נדירים ביותר. הוא מעלה את הסרט

השתקע בדירתו הצפופה של זה, בה הוא
ישן על הספה בטרקלין, לעתים בפיג׳מה, אבל
לרוב בבגדי היום שלו. בראנדו נוסע במכוניתה
בת העשר של דודתו, או, כאשר אינו
יכול לקבלה ממנה בהשאלה, במונית. הוא
סרב בהחלטיות לבקר בבתי־קפה של אופנה
או להראות בחברת שחקניות בעלות תסרוקת
אך חסרות שכל, המשעממות אותו, ביכר
את חברתן של סטודנטיות או פקידות. האישיות
המפורסמת האחת שמצאה חן בעיניו
בהוליבוד היתד, שלי ווינטרס, משום שהסכימה
לצאת אתו כשהיא לבושה כמוהו מכ־נסי־עבודה
כחולים, גופית פסים ומבלי אפור
על פניה.
בראנדו מעביר את כל משכורתו לאביו.
המשקיע את הכסף בעסק של בשר־בקר,
מחזיר לבנו 150 דולאר לשבוע להוצאותיו
האישיות. אף הסכום הזה מבזבז בראנדו
על ידידיו ומכריו תוך יומיים ובחמשת הימים
הנותרים הוא מסתובב ללא פרוטה
בכיסו, לווה ומשנורר כסף, סיגריות, משקאות
וארוחות מן העובדים באולפן.
בראנדו מקדיש זמן רב והרבה מרץ לש־נון
תפקידיו, משתדל — ומצליח — לחדור
אל תוך תוכן של הדמויות אותן הוא מגלם.
כאשר ראה את עצמו בפעם הראשונה על
הבד, בא במבוכה, בקש להקרין בשבילו את
הסרט פעמיים נוספות. בסופה של ההצגה
הארוכה, כאשר נשאל לדעתו על עצמו, ענה :
״אני די מבטיח.״

״היה !ה ! 3מן שלום״

מארלון בראנדו, טרזה רייט (״הנידונים לחיים״)
הרבה סבל...
לצעוד: יהיו נזקקים לטפול תמידי עד יום
מותם; לא יוכלו — במרבית המקרים —
לקיים חיי משפחה תקינים או להוליד ילדים.
נכים אלה מקבלים באמריקה, טפול ממושך
בבית־חולים למשוחררים, עד שהם מוצאים
לעצמם בית, עבודה מתאימה, השגחה מיוחדת.
הסרט
מתרכז במקרה אופייני: סגן קן
וילוצ׳ק (מרלון בראנדו) ,בחור צעיר וגבר־תן,
שהצטיין בספורט במכללה, נפגע בקרב
בחום השדרה שלו מכדור של צלף. הוא נלקח
לבית־החולים, הפצע מגליד, אבל חצי
גופו התחתון משותק כליל. בתחילה הריהו
אכול יאוש שחור: מסרב לגור בצוותא, בביתן
הגדול, עם המשותקים האחרים, מבכר
להתבודד בחדר מיוחד. אולם בהשפעתו של
דוקטור ברוק (אברט סלואן) ,רופאו המסור
ישל הביתן, ומתוך הדוגמה שמראים לו חבריו
לנכות, המסוגלים אפילו להתלוצץ על
!מומם, הוא מתחיל אט אט להתגבר על אסונו:
מחזק את שריריו הפועלים עדיין, על־ידי
התעמלות, ספורט, שחייה ; לומד להסיע
את עצמו בכסא־גלגלים, לנהוג במכונית.
שנוי זה במצבו הנפשי והגופני של קן יש
לזקוף במידה רבה גם לזכות ארושתו מלפני
המלחמה, אלן (טרזד, רייט) ,העומדת. על
דעתה — מול סרובו הנשבר והולך — שעליהם
לבוא בברית הנשואים. בליל הכלולות
מתערער בטחונה של אלן וקו נמלט בחרי־אן׳-
מביתם החדש, חוזר אל בית־החולים. עתה
יאושו הוא מוחלט, הוא מתמלא מרירות
המשניאה אותו על יתר חבריו. רק לאחר
שדוקטור ברוק מחזיר לו את האמונה בעצמו
חוזר קן אל אשתו, לנסות לחיות חיים נורמאליים,
ככל האפשר.
התסריט המקורי של קארל (בית הגבוריס)
פורמאן, זכה לבימוי מוצלח ביותר של פרד
(איה בני ז) זינמאן, המוציא מן השחקנים —
ביניהם 45 משותקים באמת — משחק מצוין.
ג׳ק ווב בתפקיד נכה בעל השכלה ולשון
לגלגנית: ריצ׳ארד ארדמן כמשותק המנצל
את מצבו המיוחד כדי לגרוף הון בהימורי
מרוצי־סוסים על־ידי הטלפון ; ארתור חו־ארדו
בתפקיד של חולה החולם על בית שיבנה
למשפחתו מכספי ההקצבה המשפחתית;
טרזה רייט כאלן — כל אלה הם מצויינים.
ומצוין במיוחד הוא אברט סלואן ; דמות
הרופא שהוא מגלם עשויה בשר ודם, אינה
מלאך בסינר לבן, כמתואר בסרטים כה רבים;
הוא מקבל התקפות של זעם למראה יאושם
של החולים שאינם מעריכים׳ לדעתו, את
המאמצים הנעשים בשבילם. אולם גם התפר
.העולם
הזה״ מס׳ 744

הזה,
גבוהה.

העובדתי

למחצה,

לרמה

אמנותית

״אני די מבטיח.״ זה שנים לא הצליח
איש — למרות מאמציהם של רבים — להדהים
את הוליבוד כשם שעלה — בלי כל
השתדלות — בידי מארלון בראנדו (,)27
גבה קומה ( 1.75 מטר) ,חום שער, אפרורי
עינים, בהגיעו לעיר הסרטים כשחוזה שמן
בכיסו בעוד שמזודתו הישנה מכילה: שני
זוגות מכנסי עבודה, גופיות צבעוניות, זוג
גרבים.
את הנטייה למשחק ירשו מארלון ואחותו
הצעירה ממנו (המופיעה בהצגות ברודביי)
מאמם, שחקנית בלהקה מקומית בעיר אומהה
שבמערב התיכון של ארצות־הברית. כאשר
סיים בראנדו את הגימנסיה, ניסה להחדיר
למוחו קצת השכלה גבוהה, נכשל במשימה
זו, עקר לניו־יורק ונכנס למדרשתו של ארבין
פיסקאטור, במאי־מחנך נודע. שם למד תקו־פת־מה
כשהוא מכלכל את עצמו בקושי מעבודות
אקראי שונות, עזב את המדרשה בחו־רי־אף
לאחר סכסוכים ארוכים עם מוריו,
החליט לנסות את מזלו בתיאטרון המקצועי
של ברודביי.
תפקידו הראשון היה במחזה כזאת היתה
אמא, בו ביצע את תפקיד נילס, הבן. אחר
שחק לצדה של שחקנית הבמה המפורסמת
קאתארין קורנל בקנדידר, מאת ברנרד שו,
השתתף במחזהו(היהודי) הנודע של בן הכם,
דגל נולד, זכה לבסוף בתפקיד הראשי בקרונית
ושמח תשוקה לטנסי (ביבר הזכוכית)
וויליאמס הצלחתו, הגדולה ביותר עד היום
הזה.
המבקרים וכל הקהל נוכחו עד מהרה שלפניהם
שחקן בעל שיעור קומה בלתי רגיל.
הוליבוד לא אחרה להודות בעובדה החלה לרציף
את בראנדו בהזמנות, אולם הוא לא
נחפז לקפוץ אל תוך הקלחת, ביכר לחכות
להצעה מעניינת באמת. כאשר דבר המפיק
סטאנלי קריימר על לבו לככוב בהנדונים
לחיים, נעתר, בא להוליבוד בלבוש של הלך
מרוד.
שחקן צעיר המגיע להוליבוד עושה כמה
פעולות מסורתיות: רוכש מכונית הדורה,
לרוב קאדילאק מבריק ; קונה לעצמו סידרה
של חליפות פאר; שוכר דירה הדורה ברובע
מתאים; מתחיל להראות את עצמו במועדו-
ני־לילה מתאימים בחברת שחקניות צעירות
ויפות (מאולפנו) כשצלמים עטים עליו לצלם
אותו מכל עבר.
בראנדו הסתפק בלבוש שהביא אתו ב מד
ודתו המרופטת, שאל מאת דודו המתגורר
בהוליבוד חליפה ישנה ל״מקרים מיוחדים״,

היה זה בזמן שלום הוא התשובה — או
אחת התשובות — מן העבר השני של מסך
הברזל, לסרטי המלחמה הקרה המופקים בעברו
המערבי של המסך. כמו הסרטים ההד
ליבודיים והבריטיים המטיפים למלחמה (שבעה
ימי חרדה) ,עשוי גם המוצר הסובייטי
הזה להשרות דכאון בלב הצופה, ביחוד משום
שאין בו ולא כלום מן האופיני לסרט הסובייטי
כפי שיצרוהו פודובקין( איזנשטין, דוב־צ׳נקו.
אין בינו לבין סרט הוליבודי דומה
אלא הבדלים שבלשון.
אין פשר הדבר שהסרט אינו עשוי כהלכה.
אדרבה, יש בו עניין רב, משחק טוב באמת,
כמה צילומים נאים, אחדות מן התמונות
ערוכות באמנות ניכרת, ולמרות הנאיביות
האופינית לקולנוע הסובייטי בשנים האחרונות
(הזכרת שמו של סטאלין בצורה הצורמת
את אזנו של הצופה המקומי) הוא עשוי
לעניין את הקהל הישראלי הרחב ביותר.
אדמירל ״זר״ (אף על פי שאין הסרט
מזהה את לאומיותו, מתברר שהוא אמריקאי)
שולח, בצוללת, סוכן גרמני אל המים

המראים את תלאותיה של הצוללת המרוסקת,
את מלחמתם של אנשיה במעמקי
הים. גם הצבעים — אגפהקולור — נעימים
ושקטים.

״ מכרו תהמלך של מ ה״
ספרו הנודע (יצא לאור ב־ ) 1886 של המחבר
האנגלי הפופולארי ריידר האגארד מגיע
בשנית אל הבד. הפעם, בשינויים ניכרים
בעלילה, העשויים רק לאכזב את קוראי ספור
ההרפתקות המפורסם. העיוות הבולט ביותר
הוא הכנסתה של אשד( ,דבורה קאר) לעלילה.
דבורה,
גברת אנגליה אדומת שער, יוצאת
— בלווית אחיה (ריצ׳ארד קארלסון) — לאפריקה
השחורה בעקבותיו הנעלמים של בעלה,
שנטש אותה, נמלט למקום היחיד שנראה
לו בטוח ממנה. מורה דרך למטרוניתה קאר
משמש הצייד אלן קווארטרמיין (סטוארט
גריינג׳ר) הפותח אתה בריב ממבט ראשון.
הריב מסתיים בנשיקה של אהבה, משמתברר
שרגשות דומים לא היו קיימים בין הבעל
והאשה. דחיפה נוספת לאהבת גרינג׳ר לקאר
נותנות עצמות שלדו של הבעל המתגלות
על קרקע מכרה המלך שלמה שאינו אלא
מערה ר,צופנת בתוכה ארגזים מלאי זכוכיות
צבעוניות.
מכרות המלך שלמה, על כל הגיחוך
והילדותיות שבעלילה, אינו נעדר ערך גי־אוגרפי־זואולוגי־בוטאני-אתנולוגי.
צילומי ה־ג׳ונגל
(מעשה ידי ד,מסריט רוברט סארטיס)
הם מצויינים: חיות־בר מכל הסוגים ממלאות
את הבד במספרים שאין להם תקדים
אפילו בסרט של מטרו. גם מספרם של שחורי
העור בסרט רב מן הרגיל. חבל רק שלאלפי
המשתתפים הטבעיים והמשכנעים כל כך, המבצעים
את תפקידי הניצבים בכשרון ראוי
לשבח, נוסף קומץ של כוכבים, שמקומם, לכל
היותר, באולפן מלא תפאורות־בד, לא ב־ג׳ונגל
אמיתי.
סקוטית אופיינית, דבורה קאר ()30
משחקת את עצמה במכרות המלך שלמה,
כלומר, את מה שהיתר, עלולה להיות, אלמלא
החליטה לפנות אל הבמה. כיון שנולדה למשפחה
סקוטית אופיינית של המעמד הבינוני
הגבוה. אביה היה מהנדס אזרחי בסקו־טיה,
אולם כאשר מת בהיות דבורה בת , 14
העתיקה המשפחה את מושבה לדרום אנגליה.
אחת מדודותיה של דבורה היתד. מנהלת
בית־ספר דרמתי בעיר השדה בריסטול ודבורה,
שהראתה כשרון משחקי עוד בגימנסיה,
החלה ללמוד אצלה את תורת המשחק
והריקוד, עברה לאחר זמן לבית־ספר למחול
בלונדון והופיעה במספר מחזות שיקספיריים.

גורזו ודרנוכסקייה (״היה זה כזמן שלום״)

...וקצת מזל

הטריטוריאליים של ברית־ד,מועצות כדי להביא
ידיעות על הצי האדום, לפזר מוקשים
בנתיבן של אניות הקרב הרוסיות. צוללת
רוסית נתקלת במוקש, יורדת למצולות,
אבל הודות למסירותם של הקצינים והמלחים,
למשמעת הברזל הנהוגה בצי, לאהבתם
את העם הרוסי ואת החבר סטאלין, וקצת
גם הודות למזל, הם מצליחים להעלות את
הצוללת אל פני הים מבלי להזקק לעזרה
מן החוץ. אשר לצוללת האמריקאית, היא
מושמדת בלי רחמים על־ידי פצצות־עומק
סובייטיות. הצוות, כולל גרמנים, אמריקאים,
יפני אחד, מוכחדים.
הקטעים הטובים ביותר בסרט הם אלה

באחד הימים ראה אותו המפיק גבריאל
פסקל, בחן אותה לתפקיד בסרט רב-סרן
ברבארה, לפי מחזהו הידוע של ברנרד שאו.
התפקיד היה זעיר, אבל דבורה עשתה בו
רושם רציני, קבלה עבודות נוספות והגיעה
לתפקיד הראשי בחייו ומותו של קולונל
בליספ, סרטם הנודע של פאואל ופרסבורגר.
בשלהי המלחמה תרה עם סטיוארט גרינג׳ר
במחנות הצבא באירופה, פגשה בבלגיה טייס
צעיר, נישאה לו ומיד לאחר מכן הוזמנה,
כמו כוכבים בריטיים רבים שהצטיינו בסרטים
אנגלים טובים, לבזבז את כשרונה על תפקידים
של מה בכך בסרטים הוליבודיים חסרי
ערך•

התח ^1

״ ,״ימאמי׳ •

הכירי

p fW 9

יגד ,״

״ * כייי.י ״

Vsכזדיס

כ פי

דיינז ר רבזרז