גליון 745 מתאריך 7 בפברואר 1952

מכתבים

העורך :

העולם

אורי אבנרי

ה־לה

עורך משנה :
של ום כח ן

עורך כיתוב :

עורך תבנית :

רב איתן

דו ש

צלם ראשי :
דוד רוביננר

ה ש בו ע ון ה מ צוי ר
ל אינ פו ר מ צי ה
המערכת והמנהלה :
רחוב
(ליד

מען

נגי ק סוו
הי א ט רון
, 136 טל.
למברקיס:

, 8תל־אביב

(זמני) 66185
״ עול מפרם״

מו״ ל: העולם הזח ב ע ״ מ ;

>t,tj

מיכ אל

עורכי מדורים :

אהרן דולב

ב שן, ניצה נ בי, איתמר עילם.

משתתפים קבועים :

יעקב ביתן,

רפאל חייט, פילי ם
אוסקר טאו בר.

טי ארי, יצחק לבני,

סופרי חוץ :
דוד

בן־דוד.

נבריאל

ד פו ס ישראל ב ע ״ ם.

שעות מעטות אחר שהתחוללו מהומות־הימאים
ביום הששי האדום בחיפה נאם משה
סנה בתל־אביב. במיטב הפאתוס והמסעיר
פיתח לשומעיו תיאוריה מפחידה: כי המשטר
בארץ יהיה מעתה יותר ויותר חזק, פחות
ופחות דימוקרטי.
אודה שבאותו רגע חשבתי את דבריו לסיסמה
תעמולתית טובה, ותו לא. אולם מאז
ארעו כמה דברים בארץ הנראים כאילו רצה
השלטון לספק נדבכים לבניינו ההגיוני של
משה סנה. ואין איש בארץ זו יכול לנתח
מאורעות אלה. ללא דאגה גוברת והולכת.
כבר למחרת יום הנאום של סנה שמעתי
נאום נגדי של מאיר ארגוב, מזכיר מפא״י.
באותו מעמד השמיע ארגוב לראשונה סיסמה
שמאז חזרו עליה כמה מחבריו ברחוב,
בעתון ובכנסת :״לא גהיה כסוציאל־דימו־קראטים
הגרמנים כוונת סיסמה זו מסוכנת
ומוטעית כאחת: היא באה לטעון כי
הדימוקרטים הגרמנים לא נכשלו מפני שמנהיגיהם
הוכיחו עצמם כאפסים מוחלטים,
לא מפני שנכשלו בצורה האומללה ביותר
בכל אשר נגעו, לא מפני שיצרו צבא מזה־רעב
של שלושה מיליונים מחוסרי עבודה —
אלא מפני שהיו ״רכים״ מדי במלחמתם בתוצאות
פשיטת־הרגל שלהם — הכנופיות
הנאציות והחזית האדומה. המסקנה: לוא
היו הדימוקראטים הגרמנים מוותרים על די־מוקראטיותם
והיו משתמשים באמצעי־דיכוי
פאשיסטיים, היו מסוגלים לשמור על הדימו־קרטיה
מפני הפאשיזם.
דימוקרטיה אין פירושה רק שלטון הרוב.
שלטון־רוב יכול להיות גם פאשיסטי. המיוחד
לדמוקרטיה הוא: חופש גמור של המיעוט
וזכותו להגיע בכל עת למעמד של רוב
באמצעות של שיכנוע. אפשר לומר: הדי־מוקרטיה
פירושה הגבלת השלטון של הרוב.
שלושת עמודי התווך שלה׳ ששבירת כל אחד
מהם ימוטט את הבנין כולו הם: כנסת עצמאית,
משפט ריבוני, עתונות חופשית.
משך החודש האחרון ארעו מעשים שעיר־ערו
את כל שלושת העמודים האלה.
התחיל הדבר בפרשת הוצאתו של מנחם
בגין מן הכנסת. ייתכן ובגין עשה מעשה
מזיק, אולי אף פלילי. העיקר הוא: בגין
ישב בכנסת לא ברשות הרוב, אלא ברשות
בוחריו. הוא סולק משם לא ע״י בוחריו, אלא
ע״י הרמת ידיהם של כמה ח״כים שהיו —
במקרה לגמרי — ברוב.
אחרי הכנסת בא תור המשפט.
בית־המשפט הישראלי הוא גאוות המדינה
כולה. אך תפקידו של השופט מוגבל ממילא׳
כי חסרה במדינה (ולא במקרה, חלילה)
חוקה כתובה. בית־משפט אמריקאי יכול לבטל
חוק של הממשלה או הכנסת, המפרה
את החוקה. בארץ אין אפשרות כזאת. דבר
זה, כשלעצמו, מפקיר את אחת הערובות
לחופש הפרם.
אולם לא די בזאת. חוק ברזל הוא כי השופט
מתמנה לכל ימי חייו, שאי־אפשר לפטרו׳
שאין עליו לחץ כל שהוא מצד מי
שהוא — ובעיקר לא מצד הממשלה. בחודש
האחרון קרה משהו ששבר חוק זה. האיש
הממנה ומעלה בדרגה את השופטים קיבל
על עצמו לחוות דעה על פסקי־הדין שעליהם
להוציאם. עד כה נחשב דבר זה לתכונה מובהקת
של משטר טוטאליטרי.
ומסוכן מכל :־ חופש העתונות.
העתון הוא כלב־השמירה של הציבור. אין
הוא מלאך מן השמים, הצודק תמיד, ואין
הוא גם תמיד סמל המוסר. אולם עצם קיומו
מגביל את השלטון הגבלה חמורה. במקום
שקיימת עתונות חפשית לא ייעשו בפרהסיה
מעשים של שחיתות והפקרות׳ לא תעשה
הממשלה מעשים רבים שהיתר, עושה אותם
לוא היתר, בטוחה שלא יגיעו לאזני ההמו

כתב
ראשי :

אל מז, יחיאל

דנון.

במו עיני

ש מו א ל

מי רון.

הפצה: פלס ב ע ״ ם.

נים.
בארץ היתד, העתונות מוגבלת מאז, כי
כמעט כולה היתר, שייכת למפלגות, עובדה
המבטלת כמעט לחלוטין את חופש־המצפון
שלה. בכל זאת עלה בידי הציבור להקים
ולקיים בחיים קומץ של עתונים בלתי־תלויים
(חלקית או החלטית).
בזמן האחרון השמיעו שר הבטחון ושר
המסחר וד,תעשיר, בפומבי כמה הערזת על
העתונות, שהיו מעוררות בכל מדינה אחרת
שערוריה שהיתר, קוברת את הממשלה תח־תה.
לא היו אלה הלצות סתמיות — שר
הבטחון הוא שליט הצנזורה, ואילו שר המסחר
והתעשיה ממונה על יבוא הנייר וחלוקתו.

איש
מאתנו אינו אוהב צנזורה, ולא תמיד
הצנזורה צודקת במעשיה. בכל זאת אין הצנזורה
מסכנת, כיום, את חופש העתונות• אין
בה גם צורך. כי בארץ בה תלוי קיום העתון
בהקצבת נייר ממשלתית קיימים אמצעים
יעילים יותר לסתום את פיו.
משך החודש האחרון צומצמה אספקת
הנייר לעתונים היומיים במידה שחיסלה כמעט
את תפקידם הציבורי הביקורתי, ואילו
השבועונים לא קיבלו נייר בכלל. אם הופיעו
בכלל, הרי היה זה הודות לסידורים מסובכים
שהטילו עליהם מעמסה כבדה מנשוא׳ ושאינם
יכולים להימשך ימים רבים. איני רוצה
לחלק כאן האשמות — ייתכן והשר הנוכחי
ופקידיו, שהם חדשים בתפקידם זה, אינם
אשמים, וכי קודמיהם גידלו את הבוסר המקהה
עתה את שינינו. אולם העובדה בעינה
עומדת: מאיימת עתה על כולנו סכנת־כלייה
גמורה, סכנה שלא היה עוד בחריפותה מאז
קום המדינה.

מצב אפל זה הושחר השבוע עוד יותר
כשקם שר המסחר והתעשיה בכנסת ואמר,
בתשובה לשאילתה לא חכמה ביותר של ח״כ
אופוזיוני (דוקא !) כי הממשלה עומדת למנוע
בעתיד גם הבאת נייר בצורה שאינה עולה
דביזים למדינה, כלומר בדרך של יבוא ללא
תשלום. דברים אלה נאמרו, כאילו, כתגובה
על פרסומה של ספרות ״פורנוגרפית״ .מסקנתם
ברורה: האפשרות האחרונה של אי־תלות
בקבלת נייר, ולוא גם במחיר מופרז,
תחוסל.
נוח לעשות דבר זה בחסות מלחמת־קודש
נגד פורנוגרפיה. עד כה לא חשש איש כי
הפורנוגרפיה, דוקא, מאיימת על עתיד המדינה
(אלא אם כן צודק דוש באמרו, במקום
אחר בגליון זה, כי הכוונה לאמת הערומה).
אולם ברגע שמישהו, ויהיה שר השרים בכבודו
ובעצמו, יקבל על עצמו להחליט מה
רצוי לפרסם ומה לא, מה מוסרי ומה לא,
מה מועיל ומה מזיק — ברגע זה הגיע סופו
של חופש העתונות, סופה של הדמוקרטיה
במדינה זו..

אם יקרה כדבר הזה, יהיה זה, כדברו של
טאליראנד ,״לא רק פשע, אלא גם טפשות ! ״
והרהור רציני עוד יותר: הדור הצעיר
בארץ זו חונך עוד בנעוריו, ע״י מנהיגי
המדינה דהיום, כי חוק־המצפון עומד מעל
לחוק־המדינה, כשהשניים מתנגשים. כשהשתכנע
כי השלטון הבריטי הוא שלטון עריץ,
הלך בשמחה ובסיפוק נפשי לבתי־הסוהר —
בשם מנהיגי המדינה דהיום לא פחות מאשר
בשם מנהיגי האופוזיציה דהיום.
ייתכן מאד כי מהומות הדמים בחיפה ובירושלים
לא היו מתחוללות לולא ירד ערך
החוק בעיני הנוער כתוצאה מפרשת ג׳למי
ודומיה. ייתכן וההמון המוסת לא היה מטיל
מצור על הכנסת, לולא ירד ערך הכנסת
בעיניו אחר כפיית־המצפון של חבריה. חופש־הביטוי
החוקי יכול להטריד ולהרגיז —
אולם תוצאות סתימתו עלולות להיות מטרידות
ומרגמות יותר.

המאפייה הקולנועית

לא שר, בי אם בד

על הידיעה שנתפרסמה בזזעוגם זזודל 743 שלפיה
נשלחה מ כוני תו של מר ד. צ .פנקס, שר התחבורה,
כדי להעביר את מר ע מנו א ל בן־נו ריה לכית־ההולים
בשבת, העיר שר־התחבורה :״ל א היה ולא וברא,
אלא מ של הי ה״.

א. שפטיין, ל שנ ת שר התחבורה
המהדורה הסופית של הידיעה: דבורה
בר טונו ת טלפנה למיכאל בר, המפקח על
התעבורה בדרכים, שנסע בעצ מו לבית־החולים
והביא רופא לביתו של הסופר החולה.

קפה עם קאוקג׳י
על או תו צמד־חמד יהודית-תמר (העולם הזה ) 743
לדעת ש שכונת־התעוה, שה פכ ה מ שו ם מה מקום
אימים, ובניה, הנקראים מ שו ם מה בכל מקום הגיעם
פרחחים. הם ש הגנו על תל־אביב מ פני פורעי קאוק־נ׳י,
שהתעתד ל שבת בקפה שלגית עם נערות תל־אביב
ופינג׳ א( קפה ביד.

חיים טסה,

שכונת התקוה

פרצוף

תמונת ה ספור ט ביטער העולם הזה 744 היתה
הטובה ביותר שראיתי מי מי. איזה פרצוף ! רק
ב שבילו היו צריכים לזכות את קבוצ תו ב־ 10 נקודו ת.

דב ראלף, תל־אביב
בינתיים זוכ ה ב שבילו צלם העולם הז ה ב־חיפה,
אוסקר מאובר, בפרס ה שבועי של
המערכת.

גרעין עמית

רעיונה של ע מי ת הו אמש הו מ צויין, ולולא גילי
הצעיר ודאי הייתי מ צי ע את הצטרפו תי לגרעיו בל־תי-מפלגתי
כזה. אני חו שב שעניין זה יכה נלים

בארץ ויוכתר בהצלחת.

צבי שפרלינג, חיפ ה
אל יחכה הקורא צבי עד שיצמח לו זקן.
עמית מוכנה לקבלו בלעדיו.

חופש המחשבה

אני ב א אליכ ם בהצעה להקים מו ע דון ש חבריו
יהיו צעירים הצמאי ם להשכלה, תרבות, חברה וחופ ש
המח שבה. אח לא אחת מכל תנו עו ת הנוער הרבות
תוכל לתת לחבריה את כל הי תרונו ת הנ״ ל. מו ע דון
זה יהיה על־מפלגתי (כהעולם הזה נו פו יינתנו
בו הרצאות, ויכוחים על נו ש אי ם שוני ם ללא כל
קו מפלגתי. אולי אפ שר למזג מו ע דון זה עם קבוצ ת
הצעירים ה שו אפי ם לגרעין ה תי שבו תי בלתי־מפלנתי.

מיכאל חאן, ר מת־ גן

סביבכם קיים דוונ בעל אי כו תוכ מו ת ע צו מ ה.
מדוע לא יאורגן חוג זה בחברה אחת מנו בשת, אף
אם יהיו בעלי ה שקפות שונו ת?
...אני מ א מין שביכולתכ ם לארגן שני ת נוער בריא
מכל שורות העם, כולל חברי פלמ״ ח, א צ״ל ול ח״י
לשעבר, במסגרת אחת, הן ע ״י ארגון הרצאות כל ליות,
ע ״י החלפת דעות שונו ת בפו מ בי. ע ״י טיו לים
ארציים ו א פילו ע ״י מ סי בו ת מ שו ת פו ת...
...כבן העיר איני חו שב כיו ם לצאת לנגב. או
להתישבות. מחר יתכן וא ח שוב אחרת.

משה תודר,

רמת־גן

לירה לגילוח

עטרתי בתור לקולנוע אלנבי, לסרט
מחלקת הלחם. התור
היה ארוך והתפתל
עז־ לרחוב אלנבי ל
פתע נחפז אלי זקן,
שנראה אובד עצות י
שאל :״האם יש עוד
חלות?״
הקוראת לאה. אשגו־אלו,
תל־אביב, רייננ
] ,25 זוכה בפרס של — 1.ל״י(בלי חלה).

שחור ולכן
מ אז צאת נליונכ ם הר א שון וער היום עוד לא
העליתם א ת הבעיה הכ או ב ה המתהלכת באר צנו,
והיא ההפלייה בין שחור ולבן. כתבתם על נו ש א
זה בארצות־חוץ, אך לא באר צנו.
...יצא לי להיות א שכנזי ה ירידה בין סז משפ חו ת
תי מניו ת. רואה אני באיזה או פן מתדיד קיימת
המחיצה הבלתי־צודקת הזאת. ב טו חני שי בו א יום.
והו א לנמרי לא רחוק, והעדה ה תי מני ת תכפה או תנו
הא שכנזים. כי בו בז מז ש איזו אינ טליגנ טי תמש לנו
מחליטה ללדת בז לבן מ פונ ק, הרי ש מזל או סעודה
מ ס פי קו ת ללדת חצי תריסר נסים ו סעדיה בריאים
ועובדי-אד מה טובים. כ ד אי שתט פלו בבעיה זו
ות שפרו את יחם ה א שכנזי ם היהירים כלפי עדה
טובה ו מעולה זו.

חנה כספי, הרצליה

הקוראת חנה תמצא מאמר מק ף על נו שא

זה בגליון העולם הזה (.)671

המדד באמריקה
איני יודע א ת קירבת הדם המדוייקת (אם י שנה)
בין הצידוני ם והי שראלים של היום, אולם בחופי
ישראל נ בנו אניו ת ו אניו ת אלה ה בי או את כל הסחורות
(ונם רעיונו ת) למרחקים לפני ש ה מדינו ת
הי מ איו ת של היום אף ר או את סיר ת המפר שהר
א שונה קל לראות ש טב עי לישראל לבנות צי
מסחרי א מ תי.
התחלתם בקטנו ת. אניו תיכ ם קטנו ת ו מע טו ת. או לם
אנו מ צפי ם מכ ם לגדולות, כי קיו מכ ס תלוי
בכך. אז מ ה קורה? י מאיכ ם יו צ אי ם ל שביתה. הם
עזבו, או נ אל צו לעזוב. את אניו תיה ם לא רק בארצם,
אלא נם בנמלי ם זרים. הדבר היה מצחיק לול א
היה כה טראני.
איני מ סוגל ו איני מ עיז ל ש פו ט מי צודק. ז הו
ענינכ ם שלכם. לדעתי אין זח־ א פי לו ח שוב. מנקודת
ראותי כ אן, אני רואה מ ש הו הרבה יותר י סודי
בליכלוד זה: אני חו שב על הקללה של המפ מו ת
הבלתי־ספורות שלכם, העיוורות והקנ איות.
ל מע שה אין אלה א פי לו מפלגו ת ״ פו לי טיו ת ״ .לי
נראה ש אין אלה אלא כנו פיו ת קנאיו ת שה אינ ט רסים
שלהן ( או של מנהיגיהן) .הקוים המפלגתיים העלובים
שלהן ו תפי סו תיהן ה מ סו ל פו ת על עבודת
האלוהים ו ה אי די או לוגיו ת ה רו טנו ת — כל אלה
עו מדי ם מ על לאינטרס מולד תם.
זכרו נא: ישראל העתיקה לא נהרסה מבחוץ, על
אף כל ה תעניו ת. ישראל העתיקה נהרסה מבפני ם.

זונדאר שקולניק, ניו־יורק

איני רואה סיבה מספק ת לקיפוחו של הקורא
הנכבד י שעי הו אלקלעי מ חיפה שקיבל מכם לירה
י שראלית אחת בלבד עבור גילוח זקן כה ארוך
מבריחתו של ם ב־ם בי (העולם הזה .) 741 הייתי
משלם לו בצ׳י ק לסקרים שי ספי ק לקנית חפיס ת
סכיני גלוח ( 2,400ל״י ב שוק ה ש חו ר).

א. ש מ עון, קריית בו רו כו ב
גם זקן לבן אינו מצדיק שוק שחור.

שחורות -למי?
לאחר שעיינתי בחוברות ה אחרונו ת של העולם הזה
ראיתי שהנכם עוסקים יתר על ה מידה ב ש חורו ת,
כגון מלחמת עולם שלי שית, ש אינכ ם מרפים מ מנ ה.
האם לא ת שאירו זה למדינאי ם?

יוסף שמואלי, רחובו ת
רק אם הקורא שנזואלי יב טיח שהמדינאים,
ולא אנחנו, ירבצו ב שו חו ת ה מופגזו ת.

קוניאק או שאח־מת

מ אז ומת מיד מצמד קה המערכון כי חוסר־סקום
מונ ע בעדה הו ספ ת מדורים חדשים. האם לא היה
הוגן יותר להוסיף מ דו ר שאח־מת שי עניין בו ד אי
רבים לא פחו ת מתגלחת קוני אקי ת של רישארד
אינגר בלב הערבה (העולם הזה .) 742

קורא ותיק,

תל־אביב

דוגמה קלאסית של טעם וריח.

״המטרה האחרת״

תזמר בהצעת אבי שי בן־היים מ הי פ ה (וזעזלס הזה
)744 על ארגון חברה שבה איז או תה המטרה
האחרת מטרה.
יצחק גולדברג, ת ל ־ א בי ב
איני יכול לעצור בצהוקי כאשר אני קורא א ת
מכתבי הקוראים על הבחורים הטובים והבחורות
הגרועות וההיפך ( מ פי ה מין ה שני) .הצע תי: די.

גד פייס,
המערכת מסכימה עם הקורא גד.

צה״ל

סוהר אסיר
העולם הזה הנהיג לע שו ת. הו א הוריד אותי בדר גה:
במקום רב־טוהר ע שה או תי אסיר.

מנחם חיים, בית־סווזר יפו
העולם הזה מצטער על הטעות, אינו מתכוון
לחולל מהפכה מע מדית בבית־הסומר.

פתירת הפתרון

בהקדמה לתשבץ ענק 100 אתם כו תבים תש בץ
ענק העוס ק כולו בנו ש א אחר — ׳ב תנ׳׳ ך.״
לא דק הכותב. פה ושם בולטים פסוקי ם ש אינ ם
לקוחים מן ה תג״ך ואחד מחם :״השמש זרחה.
ה שטה פרחה וה שוח טשחט״ ש הו א מתו ך כעיר
ההריגה של ח. נ .ביאליק.
בהמ שך ההקדמה אנו קוראים :״על כל סותר..
לפני שינ ש לעבוד ת הס תירה.״ מניין לק-ט הכותב
את המלה ״ פ תי ר ה? ״ מסתבר שהכו תב התכוון ל״פ־תרון״
.כ שם שלא נ א מר חשיבה במקום ח שבון
ושבירה במקום שכרון. כך לא נסבור פתירה במ קום
פתרון.

רפאל אבי־מ שה, פתח־תקוה
לפתרון התשבץ אפשר להגיע בדרך אחת
בלבד: על־ידי פתירתו.

לה׳ פתרונים

ת מונ תי בע תונכם מוצלחת — הריפורטז׳ה מתחת
לכל בקורת.
האם לא מצ א הרפורטר שו ם מלה עדינה אחרת
מאשר ״נ בזו ת״ ככותרת?
אם הו א נוהג להתבטא כך — אנ א לא לש*ם

מלים אלה בפי.
ואשר לחלום ה מ תו אר — לה׳ פתרונים.

אהרן עפרי, ירושלים
הפתרונים לכתב העולם הזה, שמסר את
דברי חוקר מקרי המוות עופרי, ב חפ שיות
יתירה.
השער רוב אזרחי המדינה, וביהוד אלה הגרים באהלים ובצריפונים, לא יצטערו על כך, כי
עונת הנשמים מתקרבת לקצה. אולם ישנו מעוט החושב אחרת (א) מפני שהוא שונא את
העונה החמה ו־(ב) מפני שהוא אוהב את העונה בה אפשר ללבוש בגדים ומעילים יפים
(אם ישנם).
תמר רפפורט, התל־אביבית בת ה־ ,19 שייכת למעוט זה. יכול הקורא גם בנקל לעמוד
על סיבת הדבר: המעיל הצהבהב והמטריד, האדומה הולמות יפה את שערותיה הילונדיות
של הצברית שנחשבה ע״י ההמון בטעות למלכת־היופי של ישראל כשנזדמנה, במקרה, במסיבה.
אחת עם מלכת־היופי הרשמית.
יש דבר אחד שתמר אוהבת אותו יותר מאשר בגדים יפים: בליינים יפים. אהבה זו
נובעת מעובדה שנייה (ואולי גם גרמה לה) :תמר עובדת אצל אחד מטובי האדריכלים בארץ,
דב כרמי, האיש הבונה את הבניין המודרניסטי היפה של הועד־הפוע החדש (ברחוב ארלוזורוב,
תל־אביב) ואת המלון הגדול החדש בשפת ימה של תל־אביב.

״העולס הזה״ ,מס׳ 745

223381/n

טוראי
א של
נטריד
ב ע תון מ צוי ר, הסי פו רהטוב הו א
זהאשר מו סרההשבדש דו בדוד
בתמונות, שאיו צו ררדהוסיך
ודפר שאךמדהאתתבבתב.
סי פו רוה 1וא אתרמאדה.
סי פו ר ת ״ושדאדםאחד, ש עו ד
ר פני ש דו שהחד שי ס יד עו ד ק
מ ע טי א ת שמו, ושהפרב ינ תי י ם
במעטדשדבר.
׳ פו רשדנער, שדא שונ הממ
או תנע רי א ח רי, ש חונ ר ע״׳
הוריו ] ק רו בהשד יוצר ההגנה
ושרשד ־ ה תו ץ הנו ב ה׳ [ ד ש רו ת
ע מו, שהצטרךבגיד 13ד שו רו ת
הפדמ ״ חודא שו חררמש רו תעד
היו הז ה, אךכ׳ פשטמ די
ודבשמ די דאפע .
סי פו רו שדה ״ דשמעט׳ ה ח ־
״ די ם הי כו די םדהשת וו ת דו ב וו
תקובמע שי ה ט, אךשש מו
ד א הו פי ע, עדד פנ י חו ד ש. ב שו
ב ר טי סי הצבאית.
׳ פו דו ש ד ימאי שני שאבמעט
בערבד חו מער דגר ה מ רי רו ת
שרחב ריו, הפר מנ הי ג ו דו ב ר
ביו מאבקהגדוד, נשא
ונ תן ע מנ הי גי המדינהוההסת
דרות -ע ד שגוי סבאמצעהש
ביתה עי״ צבא ־ ההגנהשדא
ה בי רבש רו תו ה קו ד, מ פני ש־ד
א הי ה ר שו ס ב הו ק.
סי פו רו שדק צין־ סי פון, מ טו ב׳
ה מו מ ת׳ הי מ ״ המעט׳ ש;
ה מ דינ ה. ש תוי רבאח רון ה טי רו נים,
הפד טור אי.
אין מערכתה עו ד ה 1ה״ בו ד ה
כ ׳ מן הצוררו מן התבונה
ר הו סי ךאףמרה
אחתרסי פו דזה .

אחר שנה כפלוגה ג׳ של פלמ״ח, כפקודת אורי יפה,
חוזר נמרוד אשל לכתה ג׳ כגכעת־השלושה כדי
לסיים את השנה -הפוגה לזמן קצר כשירותו.

הלילה תניע ספינת מעפילים לחוף קיסריה .״ועדת
קכלה״ של פלמ״ח מכינה הכלים (״לייף־ליין״) להצלת
האנשים. כאמצע, כין מותחי החכל: נמרוד אשל.
^v w j

w w ^v w

כ ר טי ס
i d e n t i f y card

No A
GOVERNMENT OF PALESTINE

* *idem״ of׳Plax

N<»me of holder

/iked

לפלמ״ח לא היו כרטיסי
חבר. ב מקו ם זה היתה
בידיהם תעודה שהוכיחה
את הכל: תעודת ז הו ת
מזוי פ ת. של ממ שלת פלשתינה
(א״י) .בכרטיס
זה, הנו שא את החתימה
ה מזוייפת של יצחק צ׳י־זיק,
אז קצין מחוז תל׳
אביב, מופיע נמרוד כאמנון
אורן, פועל יהודי
מ שכונת מונ טיפיו רי בן
, 20 בעל מבנה גוף גבוה
( t .87 מטר) ,שערות בהירות
ועינים תכולות.

^ P lace o! b u s tfje

CXvi.pahbn

*Rik
feci־ ׳י

5ndies f

IDENTITY CARD

y e s־C olour of t

Special
\ , AVIV

, X,;somg oi iseer

ק נ.ן פחו,K_t.r ,1 a r״««At,:
Signature c׳f
; Date M X M l

g mg

l/ iw

hojdt r

נתפסה ליד חוף שפיים. קכוצת ההורדה
של פלמ״ח נכלאה. נמרוד
אשל ויוסף הוכר יושכים חצי שנה
כמחנה למרוד, מגדלים שפמים.

חבר

ריס אנשי הפלמ׳׳ח זמנית
לספינת דייג, לתת אפשרות B
לאנגלים לשכוח את שמס1 .

|VS/i 7

ספינת המעפילים ״ 29 כנוכמכר״
נעצרת כמימי הארץ. מפקדה מרדכי
לימון וסגנו נמרוד מועכרים
לקפריסין. לפני הכריחה דרך המנדה
מגלח נמרוד אשל את שפמו.

נמרוד חזר מקפריסין באפריל, פגש הכרים לשעבר מן הפלט ״ח כתל־אכיב,
סם של הנגב. הוא עולה לדרגת רב-טוראי, מגיע עד לקורס קצינים, מקבל
ו״השתתף כבל הקרבות של הגדוד בתפקידי פיקוד שונים.״ כאשר שמע
לשחרדו מקורס הקצינים, לעכור לצי המסחרי הצעיר שהוקם בינתיים. הוא

מנויים על־ידם ליחידתם: חיל הפשיטה המפוראישור
מידי מפקד הגדוד ששירת משך שנה
שנחתם הסכם שביתת הנשק ברודוס ביקש
שוחרר אחר שירות של שנה וחמשה ימים.

כ ר טי ס
1ז 3ד

מאחר שגויס ב אופן פרטיזני,
לא נרשם נמרוד
כחוק בכ רטיסיי ה צה״ל.
במקום זה יש בידיו אישור
אחר: המדליה של
חטיבת הנגב הפלמ״חאית
ומכתב ברכה של מפקד
הגדוד לרב־טוראי אשל
נמרוד ״ שיעלה בזכ רונך
אותם ימים בהם לחמנו
ויכולנו ל אוי ב׳ /ב שעה
שנשלחה תעודה זו לביתו
של נמרוד, בראש השנה
ת שי״א, נבר הפליג
נמרוד בלב ים. אביו שם
אותה בין ת מונו תיו של
נמרוד׳ ,שגילה אותה רק
דרך אגב בפ שפ שו בהן.

ד 2עלוני

? ם ס רו ק

ה ח סי בהול מו כרה

בינדוד

:שליא לי ךביי נדדליון זג מ ע שי ע לי. בובי־ננד
אויש • מיסברשלד, גי נוויכולנולאויב

בברבהחב די 2נאמ׳ג ה

^י׳רד

גדוד

--ד ־ jר, 5--ב מהעם
דרו ש ה: קרן בדול
בה בשעה ששר המסחר והתעשיה החליט,
כדבריו בכנסת, לשים קץ לספרות הפורנוגרפית
(שרוב תושבי ישראל שמעו אודות קיומה
לראשונה מפי השר) היתד, הממשלה עסוקה
בצעירה בלתי מכוסה אחרת. היתר, זאת
הלירה הישראלית.
האיש הפשוט ברחוב התגבר על הפניקה הראשונה,
התרגל לרעיון שהממשלה עלולה
להחליף את לירותיו ואולי גם להפקיע חלק
מהן. הוא הוסיף לקנות את כל אשר בא ליד,
לא חשוב כל כך מה. בעוד שסחורות רבות
נשארו יציבות, מפני שלא עלה על דעת איש
לנגוע בהן (מפני שגם שכנו לא עשה זאת)
התנפלו בעלי החסכונות הקטנים על כמה
סחורות, כגון זהב, שמחירו קפץ מעלה מעלה.
הקונים התמימים לא העלו על דעתם,
כמובן, שלמחרת יום הדיבלואציה יתמוטטו
גם המחירים הספסריים האלה, וכי עלולים הם
לגלות שהפסידו יותר בסחורות מא־סר היו
מפסידים בכסף.
ריצה מבוהלת זו לא נגעה לספסרים המקצועיים,
שעמדו מן הצד כשחיוך על פיהם,
או אף השתדלו כמיטב יכולתם להגביר את
השמועות כדי להרויח מן המבוכה.
אין ייצוב כלי כיסוי. גרועה מן המבוכה
החולפת ברחוב היתד, המבוכה הגדולה
והולכת בממשלה עצמה. מצב הדולארים
(ליתר דיוק: מצב חוסר הדולארים) נראה קודר
יותר משנראה אי־פעם. גם התכנית לצמצום
מחזור הלירות לא יכלה לזרוע צורי על הפצע:
בהעדר כיסוי אמיתי, לא ייתכן ייצוב
המטבע. כיסוי רציני, פירושו: קרן ברזל של
דולארים. קרן כזאת לא תיתכן כשזרם ההענקה
מוגבל (ראה להלן) וכשחסרים דולארים
אף להוצאות השוטפות הדחופות ביותר.
בהעדר כיסוי חומרי, החלו תוהים על האפשרות
של כיסוי נפשי. השמועות על תכניות
הממשלה להרחיב את עצמה, לפנות מעט
מקום על כסאות הממשלה המרופדים ירוק
לפרץ ברנשטיין ולמשה סנה, או לשיתפיהם
למפלגות, התגברו שוב׳ אושרו בחצי פה בשורות
האופוזיציה, הוכחשו בפה מלא על־ידי
עקיבא גוברין, המצליף הענק של מפא״י
בכנסת.
איש לא חשד במפא״י שתוותר בנקל על
חלק משלטונה. עצם הופעתן של שמועות
מסוג זה בא להוכיח את העוצמה הבלתי
רגילה של המשבר הכלכלי הנוכחי. אולם צי-
ניקאים גילו הסבר אחר: גם במשבר הנוכחי
לא תוותר מפא״י על שלטונה אלא להיפך,
תשתדל להפיק ממנו תועלת. כל השמועות
על הרחבת הקואליציה לא באו אלא להטיל
אימה על השותפים הדתיים, להניע איתם לוותר
כמד, ויתורים נוספים למפא״י.

עלי ה
איש דאק טדג
כאשר שמעו פקידי הסוכנות על ההתפוצצות
בטוניסיה׳,עלתה בלבם, כמעט באופן
אוטומטי, המסקנה שיש להביא לארץ במהירות
האפשרית את 100 אלף יהודי המדינה.

יהודים אלה, הצפופים ברובם בגיטאות אפלים
בערים הגדולות, נמקים ברמת מחיה תת־אנושית,
יהיו בלי כל ספק הקורבנות הראשונים
של הנחשול הלאומני החדש שהציף
את הארץ (ראה במרחב) וכל פשרה אפשרית
בין הצרפתים והטוניסאים עלולה להיכתב על
עורם.

ישנם תקדימים רבים המלמדים מה יש לעשות
במקרה כזה. יהודי לוב הובהלו לארץ
בימים האחרונים לפני שהמדינה זכתה לעצמאותה
(האמתית או המדומה) .רבים מיהודי
עיראק הובאו לארץ במהירות שהיתר, ראויה
לעלי־בבה, כשארעו הפרעות הגדולות במדינה.
בכל מקום במרחב (מלבד,במצרים) הוצאו
היהודים והועלו לארץ כשאיים עליהם הנחשול
הלאומני הערבי, והם השאירו אחריהם,
להנאת בני המקום, רכוש עצום שאי־אפשר
היד, לטלטלו או למכרו, ברגעי הבהלה, במחירו
ד,אמתי.
בכל המקרים האלה לא העז איש במדינת
ישראל לפקפק בחובה האנושית והלאומיו
להציל את היהודים הנתונים בסכנה. אף כ׳
ישנם ביישוב אנשים רבים הסבורים בסתר
שיש להפסיק (או בהגדרה עדינה יותר :״לתכנן״)
את ר,עליה, הרי גם הם לא מצאו עוז
בנפשם לומר זאת בגלוי בשעה שהמדובר בקיבוצים
יהודיים אשר סכנת כלייה גופנית
מרחפת מעל לראשם. אפילו הממשלה, כאשר
נאלצה לא מכבר להודיע שהיא שמה קץ לעקרון
העלייה הבלתי מוגבלת על חשבון המדינה
או הסוכנות, הוציאה במפורש מכלל
זה את עלייתם של יהודים הנתונים בסכנה.
פרם תמורת פרעות. השבוע נשמע
הקול הגלוי הראשון שערער על עקרון זה.
הוא נשמע במקום החשוב ביותר בעתון
חשוב למדי: מאמר ראשי של האיץ. המאמר,
שנכתב כנראה על ידי ד״ר שלמה ולטר
(״פולס״) גרום, היסטוריון מקצועי חניך גרמניה
ומחבר רוב המאמרים הראשיים של
הארץ׳ משקף בלי ספק את דעתו של גרשום
שוקן, בעל העתון ועורכו. אומר הארץ: ישראל
הרגילה את הערבים שהם זוכים בפרס,
בצורת רכוש יהודי נטוש, תמורת פרעות ביהודיהם.
אם נביא לארץ את המוני היהודים
של טוניסיה, שאולי אין סכנה כה חמורה
נשקפת להם, יסכן תקדים נוסף זה את חיי
היהודים בשאר ארצות האיסלאם.
אולם הטענה האמתית של הארץ טמונה
בטענה אחרת: אין ביכולתה הכלכלית של
המדינה לכלכל את היהודים הנוספים, יהודי
אמריקה לא ישלמו עבור קליטתם של יהודים
שיפקירו את רכושם בטוניסיה.
למחרת יום פרסום המאמר ציפו קוראים
רבים לגל של הגבות רועשות, התקפות סוערות,
קיטרוג זועם, בדומה להגבות על מאמרים
יוצאי דופן קודמים של הארץ* .היה זד,
אחד מאותות הזמן שבינואר 1952 לא קרה
שום דבר מעין זה. העתונים האחרים ציינו
את דעת הארץ, נמנעו במעט לחלוטין מהגבר.,

מנגנון
א ב מפרנס את ס ו
«מה לעשות?״ התלונן פקיד ממשלתי גבוה
לפני חברו ,״משכורתי איבדה את כל עיכה
עקב האינפלציה הדוהרת ומציעים לי עבודה
פרטית בתשלום כפול מזה שאני מקבל עכשיו.
כיצד אני יכול לצאת מהמשרד, הממשלתית?״
השיב
חברו קצרות :״התפטר וקח את העבודה
הפרטית !״ אולם פקידים אחיים ר,ת־

מנהל ההענקה כדוס מק־דניאל

פטרו משירות הממשלה בלי שנאלצו לקחת,
לאחר מכן, עבודה פרטית. אחד מהם היה
סטניצקי עליו סיפר השבוע דו״ח מבקר המדינה
אשר קטעים ממנו החלו מתפרסמים
בעתונות.
סטניצקי, לשעבר מנהל אגף התעשיות הקלות,
התפטר אמנם, אך קודם לכן הוציא מספר
רשיונות יבוא על שם אביו * שמכר את
הסחורות ברבבות לירות, הבטיח בכך פרנסה
מספקת לבנו מחוסר־ו־,עבודה.

פ קיד מרו ש״ן
מנהל מחלקת האופנה שליד משרד המסחר
וד,תעשיה, לוין, עזב את תפקידו, פתח לו
עסק פרטי. לפי השמועות היתד, סיבת התפטרותו
נעוצה בחילוקי דעות בינו י׳בין שר
משרדו, דב יוסף, עלי רקע ניהול המחלקה.
אולם ליודעי דבר נראה היה שהיחסים לא
היו חריפים כל כך למרות הכל. ההוכחה :
לוין עזב את המחלקה כשבידיו רשיון לפתיחת
חנות למוצרי הלבשה׳ רשיון לרכישת בדים
וגם. רשיון לאשראי לנקודות הלבשה.

המומחה ה־125
* כמאמר למחרת! כליאת ראשי ה סוכנות
היהודית ב־ 29 ליוני , 1946 בו גונו וכסדרות
המאמרים על העולים החדשים ואי־קליטתם
במדינה.

עם שוך הקרבות פשט רב־אלוף יעקב
דורי את מדי הרמטכ״ל, מונה ראש אגף
המדע במשרד ראש הממשלה. זמן קצר לאחר
מכן הגיע למסקנה ההגיונית שמוסדות המדינה
הצעירה אינם יכולים לממוך על מומחים
ישראליים בלבד. היה צורך, לדעתו,
בגיוסם של מומחים בעלי־שם מכל ארצות
העולם כדי לשפר את יעילותם של משרדי
הממשלה השונים.
רב־אלוף דורי המליץ לפני ראש הממשלה
על הקמתו של מדור לגיוס מומחים׳ שהחל
מתארגן לפני כשנה, כאחת משלוחותיו של
אגף המדע. המדור הוא עודנו הצנוע וקטן-
ההוצאות שבמדורי משרד ראש־הממשלה,
מסתפק בשלושה משרדים מצומצמים בקת־סוליות
ישראל בניו־יורק, לונדון ופרים, בהם
עובדים שבעה אנשים בלבד המסתייעיס בשלושה
חברים בקרייה.
משך חצי השנה האחרונה הצליח המדור,
שעיקר מטרתו לשפר את יעילות פעולותיהם
של משרדי הממשלה לקשור קשרים ראשונים
עם 348 אנשי מדע ומומחים שהבטיחו
לבוא לעזרת המדינה (תמורת תנאי חיים ושיכון
הגונים, אותם מוודא המדור).
השבוע חגג המדור יובל קטן, בהגיע ארצה
המומחה ה־ , 125 שנכנס מיד לתפקידו
במשרדי התחבורה.

ה מ שק
אינטליגנציה אוהבת1וגשג;*( 1ת
מתישבי אפריקה המזרחית הבריטית (קניה,
* עובדה שפורסמה לראשונה בד,עולם הזה.

אוגנדה, טנגנאיקד ).בזו למדינה־האם כאשר
התחננה (בסתיו )1951 על הקצבת בשר מארגנטינה.
המתישבים סברו כי בעידוד.קטן ובשיפור
קשרי התחבורה היו יכולים להציף
את אנגליה בבשר, ביצים וחמאה.
אנגליה לא הגיבה במיוחד• מי שהיד, ראש
מטה אצ״ל וחבר הכנסת הראשונה מטעם
חרות, יעקב מרידור, סבר אחרת, הסכים עם
המזרח־אפריקאים. הוא בחר בחבש, הקרובה
יותר לישראל ( 2000ק״מ לאילת) כעורף כלכלי
היכול לספק רבים ממזונות ישראל תמורת
רכישת מוצריה התעשייתיים. י

בחבש נשחטים מדי שנה מיליוני ראשי
בקר כדי שחיות הג׳ונגל תאכלנה את בשרם,
תשארנה את עורותיהם לחבשים. ההסבר :
אין החבשי יכול להעביר את בקרו לערים
הרחוקות לעתים כדי 1000ק״מ מביתו, על
מנת למכרם לסוחרים הארמנים והיוונים. הוא
מסתפק בהובלת העורות ומכירתם.
פתרונו של מרידוד: הקמת חברה יש־ראלית־חבשית
שתפתח בית־חרושת לשימו־רי־בשר
בחבש 200 .עד 300 ראשי בקר
יישחטו ליום, בשרם ישומר ויזין את אובלו־סית
ישראל. דמם ירוכז, ייובש, ישמש זבל
לפרדסי ישראל. עורותיהם יעובדו במפעל
בורסקאות שיוקת על־ידי החברה: בחבש,
יישלחו לישראל לייצור נעליים שבגלל מחיר
עורותיהם הנמוך יוכלו לתחר גם בשוקי־חוץ.
המעגל ייסגר כאשר תמורת הנעליים עשויות
עור הבקר החבשי תרכש ישראל, פחים
לשימורי הבשר, תפריש את עודף המטבע
הזר לתשלום הבקר החבשי.
דוגמה אחרת: עיבוד הצמר הגולמי החבשי׳
בישראל, מכירתו כמוצרים מוגמרים בחבש,
כשעודף האריגים ילביש את אוכלוסיית
ישראל. לפי אותה שיטה הציע מרידור לעבור
מסוכר חבשי לשוקולדה ישראלית.
כותנה, חיטה, גרעיני שמן, קפה, דבש וביצים
הם חומרי גלם חבשיים שראש מסה
אצ״ל לשעבר היה רוצה להחליף באריגים
ישראליים, ריבות, מיצים, מוצרי מותרות
ויינות (אומר מרידור :״האינטליגנציה החבשית
אוהבת משקאות !״)
אולם מרידור בעל המעוף לא הסתפק בכך,
רואה אפשרות רחבה נוספת: ניגום חבש,
ד,יילד, סלסה, הושיב בארצו, לאחר שהוחזרה
לו על־ידי האנגלים שכבשוה מהאיטלקים,
1000 מומחים שבדיים המשקמים את ארצו.
ההסבר ללאום המומחים: הם חסרים שאיפות
כיבוש מדיניות. אומר מרידור: גם
ישראל יכולה להציע אותו דבר לחבש, שיקום
ללא שיעבוד.

הממ שלה
ל ח בי ת דרו ש ה תחתית
כמאכלים טעימים, המגיעים מצלחות שונית
אל אותה ד,קיבר״ כן היו מגיעים הדו־לאדים
של מדינת ישראל ממגשים שונים אל
אותו כים — כיסו הגדול של האוצר שהיה
מחליט מה לעשות (ובעיקר מה לא לעשות)
בהם. אם באו מן המגבית או מאגרות העצמאית׳
מן הבנק (האמריקאי) ליצוא או מהארי
טרומן עצמו — לא היה הבדל בין דולאר
ודולאר. או כך, לפחות׳ היה נדמה.
כשהחליט הקונגרס להעניק למדינת ישראל
את ההענקה האחרונה, נשמו אליעזר קפלן
ודוד הורוביץ לרווחה. אמנם לא היהיוה מספיק
— והרי מספיק אין בכלל — אבל היה

,העולם הזה״ ,מס׳ 745

ההזד^ת לחדור אל
,ניאות שנית את ארץ

> vבאופן בלתי אמצעי את הת־

f׳tfiTפעל הסוציאליסטי הגדול בארצות
^*טיה העממי,ת. השבוע הפכה קנאה זו
I k ,חמורה.

%עקבותיו של מרדכי אורן נעלמו. אחדים

ל > יילי׳י י׳ מבני מפלגתו התנחמו בתקוה שאולי שכח

רין־יייר

..יי7 .י
אורן, כמו במקרים דומים, לשלוח הודעה אר״
צה. אולם היתה זאת תקוה קלושה. אורן אי־גנו
נציג דיפלומטי, הנושא חסינות בינלאו־מי
ת, אלא יכול לכל היותר לההנות מהגנת
המדינה ככל אזרח ישראלי אחר. אין זאוז
>5ן ל k ,ק,׳5 נכסים של המ־הגנה
רבה במדינות שמושגיהם על חוק ומשי׳*
י * 7ז£בו להגנתו.
פט שונות מאד מאלה הנהוגות בישראל.
ל רו ש לי ס שמועות מפה
הדבר שהפך את התעלומה ממקרה רגיל
,; 77ס^פא״י, ודוקא אנשי מפא״י
לידיעה רבתי, היה נעוץ בעובדה שאורן שייך
׳ .כלל ועיקר מהמנהל החדש.
מלבד חיוכיו הלבביים לתוך למפלגה המעריצה את ברית־המועצות ואת
ארצות הדימוקרטיה העממית, מבלי להנות
היומנים הישראליים (הגרועים) ,התמהערצה
מקבילה מצדן. אויבי מפ״ם רגילים
ל הענין ברצינות. הוא החליט להקים
להרגיז את מנהיגי המפלגה, ובעיקר את משה
רד שיעסיק לפחות 200 פקידים, לבדוק
סנה, דובר האגף הבעד־סובייטי הקיצוני, וניבעצמו
כל בקשה ובקשה לשימוש בכספי
חושים קודרים ביחס למה שעלול לקרות להם
ההענקה.
הסיבה: הוא לא בא כדי לעזור לממשלה במקרה שהסוביטים יגיעו לארץ, בהסתמכם
להתגבר על קשיי הרגע על חשבון העתיד, על מה שקרה למנהיגים שמאליים אחרים שת״
אלא כדי לשים קץ לאינפלציה ולהתמוטטות חרו במנהיגים קומוניסטיים רשמיים. גורלו
המשק הישראלי. אם נראה המשק עד כה של מרדכי אורן, יהיה כאשר יהיה, מאיר
הלצה זו באור בלתי הומוריסטי בהחלט.
כחבית שאין לה תחתית, ושאפשר לשפוך
לתוכה זרם בלתי־נלאה של דולארים ירוקים
נוצצים מבלי שתתמלא, הרי החליט מק־דני־אל
שיש להכין תחתית — או שלא יהיו פתרון נו־ולא
דולארים.
כשאדם צעיר במדינת ישראל עורך את
התוצאה: אף כי הדולארים ישנם בתיחשבונו
ביחס לכניסתו למקצוע, הרי עליו
אוריה, הרי בפראקטיקה הם חסרים מאד
לפתור תחילה שאלה אחת: שרותו בצבא.
מאד.
אותו כלל חל גם על המקצוע ששמו: חלוץ.
מפער למסד עגה. לפי אותן הידיעות
תחילה חששו אנשי גרעין עמית לגורלם
המגיעות מבעד למסך עבה, מאיים משבר
לכשיתגייסו. האם יכיר הצבא בגרעין שאינו
חמור ביותר דוקא על אותו הגוף הנראה
שייך לתנועת־נוער, ישמור על שלמותו בכמחוסן
במציאות של מדינת ישראל — סולל־שעת
השרות י ואם יסכים לגייסו־ כגרעין
בונה־ושות׳.
לנח״ל, כנהוג כלפי מגויסי תנועות הנוער,
המשק ההסתדרותי קיבל בשנים האחרונות
האם לא יישלחו למשק מפלגתי שיקשה על
כספים רבים מאמריקה, בעיקר באמצעות
קיומם העצמאי?
חברת אנופל, תמורת רבית גבוהה באופן
יחסי. כסף זה ניתן כהלואה, ולא היה ספק
בפגישה עם הגרעין הבלתי־מוגדר של בובידי
מקבליו כי יהיה לאל ידם להחזיר את
גרי הצופים החיפאיים בנאות־מרדכי הורגעו
הדולארים המולווים בעת הצורך — שהרי
החששות: גרעין זה נשלח ע״י הגח״ל, לפי
הממשלה היא המכוונת את הדולארים.
בקשתו, למשק בלתי־מוגדר.
תמונה זו השתנתה מן הרגע שנסתבר כי
השבוע נפגש עמרי סרלין, בנו הבלונדי
לא הממשלה, אלא מק־דניאל הוא שיכוון מ של סגן נשיא הכנסת, חבר מזכירות הגרעין,
עתה את הדולארים של ההענקה. כי האמרי עם האחראי לנח״ל במשרד הבטחון, שמע
קאים׳ לא זה בלבד שאינם מתלהבים למפמפיו
פרטים מפורשים יותר. המסקנה: ה־עלים
כלכליים הכפופים ליוזמה ממשלתית
נח״ל לא יפלה לרעה גרעין בלתי־מפלגתי,
ופוליטית, אלא שהם דורשים גם להיווכח
יתן לו דרך משלו להתגבר על הקשיים ה־כי
הקאלקולציה של כל מפעל היא בריאה.
חמריים של גרעין החסר עורף מפלגתי מאוראמר
כלכלן אנטי־מפא״יי, השמח לאידם גן ועשיר. הדרך: נקודת היאחזות צבאית
של קפלן והורוביץ :״אין דבר, לפחות יכ של נח״ל, באחד הגבולות. גרעין נחלאי במניסו
200 הפקידים דולארים לארץ.״ אולם
קום שנתיים כיחידת נח״ל, יכול להמשיך

אלא פקיד נמוך שישב ליד הפרצה בגדר, לא
התאפק, החליט לעבור דרכה.״

מאוכזב, לא קיבל כל הסבר מניח את הדעת׳
לעובדה שלראשונה בתולדות ממשלת ישראל,
נסגר מדור ממשלתי, הושבת מנגנונו, החל
ממנהלו ועד לנער השליח. לעומת זד, קראו
אותם אנשים ידיעה קטנה שנתפרסמה בעתוני
הבוקר תחת כותרת צנועה :״פקיד משרד
ד,בטחון נתפס במעילה.״

פ ש עי ם
ת״ם עם אשה חר ש ת
פרקליט המחוז, אוריאל גורניצקי, נטל את

גרעין עמית

מנהל האוצר דודיק הורוביץ ומזכיר מפא״י מאיר ארגוב
חיכו לגשם

גם נחמה זו היתד, חלקית — הוצאות הפקידים
האמריקאיים תנוכינה מן החשבון של
ההענקה.

תעלומות

אחר כך בהתנהלותו באותו מקום בקבוץ עצמאי.
מעילות הפקיד
5י ד מה צת הגדר

אורה ש ל הרצה
כשנפרד מרדכי אורן, איש קיבוץ
הצעיר מזרע, שיצא לקונגרס האיגודים המק-
צועיים (הפרו־קומוניסטים) בברלין המזרחית,
מיייייי, ברכוהו אלה בקנאת־מה. לא לכי,

השונזר

קהל הלקוחות שעבר במסדרון המרווח של
בניין המשרדים נעצר ליד דלת משרד אגף
הקניות של משרד הביטחון, הופתע כשלנגד
עיניו נזדקר שלט :״המשרד סגור לקהל, עד
להודעה חדשה.״ הקהל, שחזר על עקבותיו

חכרי מזכירות עמית
ציפו לקשיים

טנדר למטרות שונות. מאחורי הדלתות
הנעולות התלחשו הפקידים על המקרה
שהביא לידי סגירת משרדם לקהל. מפה לאוזן
עברו שמועות על מעילות שנתגלו. פקידים
ותיקים סיפרו, בניד ראש, על מגרש החנייה
ליד צריפין, בו חונות מכוניות מעודפי הצבא,
הנמכרות אחר כך לאזרחים ע״י אגף המכירות
במשרד הבטחון. כל ביקורת לא נערכה על
המכוניות שנמצאו על המגרש, גם לא יכלה
להערך. נרשם רק מספר המכוניות המוכנסות
,למגרש ומספרן של אלה המוצאות ממנו. איש
לא דאג לטיבן או מוצאן. מלבד, מספרים הפקידים,
מחסנאי ושומר המגרש דוד פירמן.
לפני חודשים מספר הודיע פורמן 36 ,ואב
לשני ילדים, למנהל מדורו שכמחסנא• עליו
לקבל טנדר, על־מנת לפתור את בעיית התחבורה
לצריפין וחזרה שפגמה לדבריו, ביעילות
עבודתו. לאחר שאושרה בקשתו, נסתבר
עד מהרה שלמרות החוק האוסר עבודות
צדדיות לעובדי המדינה, העסיק פורמן
את הטנדר בעבודה שהכניסה לו סכומים ניכרים.
כשנקרא לברור, טען שהוא אב לשני
ילדים ובעל לאשר, ושמשכורתו כפקיד בדרגה
ה׳ ,אינה מספקת לכלכלתם.
עוד בטרם הוחלט מה יעלה בגירלו של
פורמן.או הטנדר הילכו שמועות, שהמחסנאי,
אשר כעולה חדש (חמש שנים בארץ) זכה בדירה
מוזהר ,,יפו, שהוקצבה לו על־ידי הסוכנות,
מנהל אורח חיים שחורג מאפשרויותיו
הכספיות של פקיד ממשלתי. מנהל המדור
הפעיל את רשת הבילוש הפנימי של
משרד הבטחון, נוכח עד מהרה לדעת שאחר
את המועד: בחקירה החשאית שנערכה נגד
המחסנאי הנחשד, נתגלה כי משך חודשים
נהג פורמן להפשיט מן המכוניות שקיבל לרשותו
את מרבית חלקיהן היקרים, שיווקם ל׳
שוק השחור ומלבד זאת נתן ללקוחות המאושרים,
שזכו לאחר תלאות רבות ברשיין
לרכישת מכונית מעודפי הצבא, זכות בחירד,
ועדיפות לגבי מכוניות שנראו להם יותר מאלה
שהוקצו להם׳ תמורת סכומי כסף ש־שילשלם
לכיסו.
הבלש שעקב אחר המחסנאי בחר בדרך
הבדוקה: הוא נסע למגרש המכוניות, הציג
עצמו כלקוח ורמז לפורמן שהוא חומד מכונית
אחרת מזו שנקבעה לו ברשיון־הקנייה,
מסר לו 300 לירות שסומנו על״ידי מנהלי
׳ משרד הבטחון בסימני הכר.
לאחר שפורמן נעצר ונפתח נגדו תיק שלפיו
יובא לדין באשמת מעילה .,נסגר מדור
המכירות זמנית ומנגנונו נחקר. גילויי החקירה
הובילו כולם אל המחסנאי, ניהו את
יתר אנשי המנגנון מחשד. יצחק זיו־אב, ראש
האגף ליחסי ציבור במשרד הבטחון, ראה בפרשת
המעילה צד ציבורי חיובי, החליט לפרסמה.
הנימוק :״רק הודות ליעילותו של
מנהל המדור ואנשיו נתפס המחסנאי, שאינו

תיקו של דוד בן־דוד ,48 ,איש הרצליה, לנאשם
ברציחתה של אשתו על־ידי הצחה מתוכננת.
ראה במקרהו׳ אחר שורת מקרי פשע
ורציחות שנאשמיהם נכלאו בבתי־חולים לחולי
רוח ,״רצח שבוצע בצלילות הדעת של
אדם שאשתו, אתל, החרשת והגדולה ממנו
בחמש שנים, נמאסה עליו״.
חודש תמים התפתלה אתל בן־דוד ביסורי
כוויה, אך בטרם שנפטרה הצליחה המשטרה
לגבות ממנה עדות׳ באמצעות פתקים רשו־
8י ם :

באחד מלילות דצמבר, לאחר שסיימה אלג
עבודת ביתם הפרטי, נתכנסה, כרגיל, לחדר
השינה, כמשותף לה ולבעלה החקלאי, נרדמה•
לאחר זמן קצר נתעוררה משנתה ביללות
נואשות. היא היחד, מוטלת בתוך להבה שהתלקחה
וגברה, שאחזה בין היתר, במיטה,
בשמיכה ובה עצמה. אתל זינקה ממיטתה תיך
התגברות על האש ולעיניה נגלה בעלה, שהביט
בה בשיוויון נפש, וכאשר ניסתה לה,מ״
לט מן החדר אחוז־הלהבות, תפשה, לפי עדותה,
וניסה להשכיבה בחזרה על המיטה הבוערת.
כשפתח
לבסוף את הדלת, היה זה מאוחר
מדי: שכנים מצאוה בחצר, מיללת במצב
אנוש ולאחר שמרחו אותה בשמן העבירוה
לבית־החולים. בתוספת לסיפורה של את
גילתה המשטרה שני מוצגים אחרים, ששם
אור חדש על הפרשה: בתוך הבית גילו
שוטרים בקבוקי בנזין ריקים, אשר לדע
של התביעה, הורקו ע״י הבעל על מיטת
תו׳ ואילו ליד חלון החדר, מנופץ הזג
נמצא תנור נפט לחימום. לגבי תנור ח
מייצג, לדברי הנאשם, את צדקתו, מא
לדבריו נגרמה הדלקה על־ידי התנור
ניסה לכבות את האש, ניפץ אפילו את
החלון, סבורה התביעה: התנור והח
בור הוכנו על־ידי הנאשם מראש להצ

במשפט העומד להערך יסתמך ה
ניצקי על תבנית מדוקדקת של
לכל פרטיו, אשר נבנה ע״י מסק
שיקמוני, שהפתיע בדיוקו המו
שכניהם של הזוג בן־דוד, שאחד
״איך אפשר להיות כל כך אב1
ענה חברו :״כי
ממך וחד־

״מה u
בשעה ש;
, 16 אל
,16 שה:
?׳ספיר״•V A. F P .

לצריף ~ .1
$אותנו ו

״העולם הזה״ ,סם׳ 745

לי ש

י ־• ם יי זך t .

חקירה באילת
ב בי ת הממשלה שעלגבעה •ל־דת ד חפור ס איר ת
נקודתה הדרומי תשל המדינה, התנהלה חק־רתו ש ל
רו ברט הרסון. הנ א שנד ברצ ח אהובתו מאגי לסר׳ ,ב מערה
הרחוקה שני קי־מ מי שו ב אילת. בי ת הדין ע ל
שופטו. תובעו. סניגורו. הנאש ומשמרו, הוטס לש
כ ד במיו חד לאילת. בה ערכו אח החקירה המ שפטי ת
הראשונה ב תו ל דו ת אילת. היא עוניו! גבר התנ׳׳כיח.

שופט אליעזר מלחי
מאת

דוד רובינגר

״פעם היו הפושעים בורחים מפני המשפט לפינה הנידחת הזאת —
אילת — כיום זכינו לראות את בית־המשפט רודף צדק פה״ ,אמר דוד
זקס, מושלה המשופם׳ והמחייך של העיר הדרומית, הקיימת בעיקר על גבי
מפות סגורות במגירות שתות, בברכו את בית־המשפט שירד אותו יום
אילתה.
במטוס הובלה, על ספסלים ארעיים ובחברת מיטות, מזרונים,
ארגזים וחביות הגיע בית־המשפט לאילת. הרכב הפמלייה: שופט
הראשי אליעזר מלחי, פרקליטיו, סניגוריה מזכיריו. השלום המטרה: ניהול החקירה בדבר רצח מגי לסיי. אליהם הצטרף הנאשם,
רוברט הרסון׳ יחד עם משמרות.
בשדה התעופה לוד התנצל אחד ממנהלי ארקיע בפני כבוד בית־המשפט
על שנאלץ לשלחו במטוס הובלה ובתנאים לא מתאימים, גרם בכך
להערך, מפי חייל חוזר מחופש באותו מיזוס :״בפני אין מתנצלים אף
פעם!״ י
את 65 רגעי הטיסה ניצל הנאשם בנסיון להוכיח כי יש להימנע

נאשם רובוט הרסון

מלצלם אותו (אחר שלא הצליח להוכיח זאת באיום כי ישבור את המצלמה).
הרסון גם שפך את לבו לפני עוזר מפקח מחוזי יוסף זינגר, קצין
המשטרה שניהל את החקירה מאז העצרו, קבל בעברית, אידית ואנגלית
על גורלו המר שלא פסק מלרדוף אחריו מאז ילדותו.
פעמים מספר החל הרסון בעל הגוף החסון פורץ בבכי בספרו, כי
היכו את ילדו בבית הורי הנרצחת ופצעוהו בראשו. הרסון האשים את
מגי לסרי כי ירדה לחייו, התחנן בפני נוסעי המטוס כי יאמינו לו, כי
פעמים מספר, כשרצה להיפרד ממנה. היתד, מתפשטת ערומה׳ אוחזת
בסכין ומאיימת לחבל בגופה ולטעון כי הוא אנסה.
ס ני גו ר רו כ ב על ה תו ב ע. באילת ישב בית־המשפט על טנדר
פתוח יצא בו למקום הפשע. שופט השלום הראשי אליעזר מלחי,
ארוין שאול שומרון, פרקליט המדינה( ,מלווים נשותיהם, ששמות
שתיהן רחל) אברהם דינרי, סגן פרקליט המחוז, עורך
הדין הצעיר ראובו ייטרמן, סניגורו של הרסון, ע .מ. מ .יוסף
זינגר, רוברט הרסוז ומשמרו נדחקו כולם יחד. התוצאה: עורך-
הדין ריטרמן, הסניגור, התיישב על ברכיו של התובע דינרי,
גרם לכך לזעקת מחאה מצד התביעה אל כבוד
השופט: הסניגורית רוכבת על התביעה בצורה

,אליעזר מ?7זי טיעס

דוד זקס ששימש נהג לב־ת־הדין המאובק,
( הביאו עד לכניסה לאותו ואדי דרומית לא־לת
׳> שם נראה הרסון בפעם האחרונה בחברת מגי
לסרי. השופט מלחי טיפס בין סלעי היאדי הקטן,
המסתעף מתוך ואדי רחב יותר. בואדי מערה
בגודל איש שבין קירותיה הצרים נתגלתה גוויי־תה
של מגי לסרי. בע;רת מפות תוארה כל הפרשה
בפני השופט, ולשם ביסוס אשמת הרצח
בכוונה תחילה טרחה התביעה להוכיח כי הואדי
אינו מוביל לשום מקום, ביימה נסיון יריות
על־מנת להוכיח כי אי־אפשר היה לשומען ליד
המחסן באילת, המקום הקרוב ביותר בו נמצאו
אנשים בשעת הרצח המשוערת.
ה תנ ״ ףלאנשכח. בצריף המותאם במיוחד
לאקלים הערבה, ספק תריסים עשויים צורת בית,
ספק בית עשוי צורת תריסים, בית הממשלה באילת,
נשמעה שעה קלה לאחר מכן (בפעם הראשונה
בהיסטוריה הישראלית) הקריאה ״בית
המשפט ! ״
בחדר. מלא ארגזי אלמוגים ותגליות משונות
מעמקי הים, בין תמונותיהם של הד״ר חיים
וייצמן ובי. ג׳י״ פתח השופט מלחי את מושבו
הראשון של בית־המשפט באילת, התקשה, לפי
דבריו, להשתמש בהזדמנות זו בפרזה ״לאחר
2000 שנה״ .הסיבה: הוא לא הצליח למצוא הוכחה
כי היישוב העברי הקדום בעציון־גבר היה
די מקולקל בכדי להזדקק לבית־משפט במקום.
מבוכה קלה השתררה באולם. כשהתעורר החשד
כי שכחו את ספר התנ״ך להשבעת העדים
ונראה היה כי הטיסה היתד, לחינם. רווח לכולם
כשהוברר כי יוסף ריקלי, מזכיר שופט השלום
הראשי, היה יעיל כרגיל, לא שכח להביא את
ספר התנ״ך, נוסף לתפקידיו כשר המשקה ושר
האוצר לקבוצה המוטסת.
האדרה החופשית ששררה בצריף הרענן המשקיף
על מפרץ אילת מגבעתו ילידת הדחפורים
לא הלמה ביותר את המתנהל בתוך כתליו, את
השבעת העדים, את שאלות השתי והערב של
הזובע, את השוטרים המזויינים השומרים על
הרסון הצפוי לפסק־רין המור ביותר.

נץ הס7עיט,

;0 3י?סדm2 VW? : mm .,

; p2N ^7׳JU m i l { j a /2ז ,?/

רצי -ל! W g r
בדבר רצח
מושל אילת,
למרות שהוא ר1

•יג v.״

אסון אישי. מיד עם
מציאת גוויית מגי לסרי
ובנוכחות רוברם הרמון,
נגשו הרופאים־הפתלוגים
הממשלתיים לבדיקת הגווייה.
קבעו את צורח
פצעי המוות. ליזם ישבה
מזכירה, רשמה את
הפרטים שהרופאים גילו
(כיסוי האלונקה נושאת
שיירי הגווייה׳ בשחור
הוא מעשה העולם הזה,
בגלל אופייה המזעזע
של התמונה) .הרסון לא
התרגש במיוחד, היה
שקוע כולו באסונו האישי,
משוכנע כי נעשה
לו עוול כיון שאין רוצים
להכיר בסבלו. לדעתו
נשכחה העובדת
כי אסונו בא עליו כיון
שדאג ליל־־ו. אחרת, הוא
טוען, היה נוטש את מגי
מזמן.

הדגים 1
הרבצת׳
ה יי תי מ!

!וקורת !מפי גי

ire.

; vfr*t3sSגייז י8כיי׳* *f £׳

יימקעל l*1*K

v&t* {•avjj:

ילת, עשוי לוחות העץ הבהירים, חקר בית־המ שפט עדים
סון. דוד זקס, נציג ועדת־הנגב שתוארו הלא־רשמי הוא
1י, סיפר כי הרסו! אמר שאין ברצונו לשאת את מגי,
ילדז. את זאת יז ע מזמן, היו ת הרסון באילת כפועל.

W W V V /L% V V W V W JV .T^V V V W V V W W JV V .

יחס הוגן.

מקום קברה
של מגי לסרי היה
כה נסתר עד בי אי־אפ־שי־
היה למוצאו בלי עז רת
הנאשם. המשטרה
התעתדה לחר.וש שטח
גדול כדי לגלות את הגוויה.
תיכננה לע שות
זאת, כפי שהתברר לאחר
מכן, במקדם הלון
נכון. לדעת עוזר מפקח
מחוזי יוסף זינגר, שניהל
את החקירה מראשיתה,
גילה חרמון את הקבר
בזכו ת היחס ההוגן
אייו. גס בטיסה לאילת
היה הרסון חופ שי מכבלים,
עי שן, ה סתובב בין
נוסעי ה מטוס ו שו חח עם
כל מי שהוא רצה, על
כל מה שרצה.
פעם 1שו,

לא איכפת.

סיים הרסון :״ ל א׳ אי כפת לי אסוני !
אני מוכן לסבול. אני מוכן גס למות. אבל התינוק,
נזה יהיה על התינזק? הם גזלו ממני את התינוק...״

zwשליט

נוסח שיגרתי.

נוסח פ קוז ת המעצר הרא שונה
שהוצאה אי־פעם באילת היה שיגרתי ביותר :
״בית-מ שפט השלום, תליאביב, ב מו שבו המיוחד
באילת, הורה בזאת ליכבוד פקיד ביתיהאסוריס
באילת (שאינו קיים) לאסור את רוברט ר״רסון.״

מי יו צי אאתמיז אחר עבודת הבוקר
הרת האחריות בא אחר־הצהרים מוקדש לטיול,
בו שמע בית־המשפט הרצאות על פיתוחה העתיד
לבוא של אילת, יצא לסייר את הסביבה, נתלווה
לסירת דייגים שיצאה לאסוף שללה מתוך מלכודות
הקבועות בלב ים ושנעלם מיסתורית בלילה.
בערב התמסר בית־הדין לזרועות הרומנטיקה,
ישב בסבכה המשקיפה על פני ים סוף, כרסם
אפיפיות יקרי המציאות בצפון הארץ, האזין
לצ׳יזבאתיהם של המקומיים מגודלי הבלוריות
והזקנים.
כנאה לאנשי חוק ודין לא יכלה אפילו אוירה
רומנטית זו למנוע מהם וויכוח משפטי. אחר דין
ודברים קצר נגעו בשיחת היום, הוצאת מנחם
בגין מהכנסת, קבעו כי מבחינה משפטית לא
יהיה לכל חוק שיועבר עתה לכנסת תוקף, לפי
ההנחה התיאורטית שאילו היה נוכח בגין היה
משפיע על חברי־הכנסת לחוקק בצורה אחרת.
לאחר שאסיפת אנשי משפט על שפת ים סוף
צמצמה, תיאורטית, את מספר חברי הכנסת עד
שלושה (לאחר שהיתר הוציאו משך הזמן איש
את רעהו) לא יכלו להגיע לידי פתרון מי משלושת
האחרונים יוציא את מי כי אחד מהשלושה
הוא יושב הראש. אנשי המשפט התיאשו, לבסוף,
הלכו לישון בבית המלון המקומי, סיימו היריה לא נשמעה. הסמל צבי נוסנבלט ירה בקרבת מקום הפ שע שתי יריות מתוך
אקדח. בית־הדין עמד אותו רגע ליד ה מחסן המרוחק באילת, אך לא שמע מאומה.
יום של עשיית היסטוריה משפטית.

הנציבהשרוה ביי. הנציב הצרפתי החדש ז׳אן דה־הוטקלוק (מימין) בטכס החגיגי אשר
בו מסר את נתב האמנתו לסידי אל־אמין ביי (משמאל) .ביניהם נראה סאלח בן־יוסיף, שר
המ שפטים, חבר מפלגת אל־דסתור אל־ג׳דיד, המ שמש שופר הלאומנים הטוניסאית באוני הביי.
טוניסיה קול ממו! וקול המ!ן
בין טוניסיה ולוב מפריד רק קו גבול המתפתל
משפת הים התיכון דרומה דרך המדבר.
אולם בין תושבי שתי הארצות מפרידה
תהום הרבה יותר גדולה: בעיני תושבי
טוניס או ספאקס, צאצאי תערובת גזעית
אשר בעורקיהם זורם דם פיניקי, ברברי,
ערבי ואירופי ואשר הליכות התרבות הצרפתית
נהירות להם, אין ערביי לוב אלא נוד־די
מדבר פראיים.
אולם מזה ששה שבועות עלה ערכם של
הלובים גם בעיני הטוניסאים: לוב חיסלה
כל שלטון זר בתוך גבולותיה, הפכה מדינה
ערבית עצמאית בזמן שטוניסיה המשיכה
תחת שלטון צרפתי.
שלטון זה הוטל לראשונה על הארץ בשנת
1881 לאחר כיבוש הצבא הצרפתי שבא, כביכול׳
כתגובה על התקפות שבטים טוניסאים-

מעבר לגבול לשטח אלג׳יויה הצרפתית. בחוזה
שנחתם בשנה זו הוכרזה טוניסיה כשטח
חסות צרפתי, הביי (שליט טוניסיה העצמאי
ששלט בה בשם האימפריה העותומנית)
המשיך למלוך — אף כי חדל לשלוט.
לכאורה נשארו בידיו כל סמכויות השלטון
מלבד אלה שנגעו בענייני הגנה וקשרי־חוץ
אולם למעשה היתד, כל ההשפעה בידי הצרפתים
וכל הוראה של הביי נכנסה לתוקפה
רק לאחר אישור בכתב של הנציב הצרפתי.
ארץ ללא היסטוריה. הכובשים הצרפתים
לא נתקלו בקשיים והארץ התפתחה
במהירות, במידה כזו שכעבור 50 שנה רכשה
לה טוניסיה את הכינוי של ״ארץ ללא
היסטוריה״ — מאושרת, בלי מאורעות או
הפיכות. הצרפתים פיתחו את ערי החוף אשר
בפרציו הרבים שימשו נמלים מצויינים * ,הפ

את ביזרטה לנמל חשוב ומשוכלל של
ציים המלחמתי.
התמורות שחלו אחר מלחמת־העולם הרא־שונה
שינו את המצב האידילי בטוניסיה.
תחת השפעת תכניותיו החזוניות של וודרו
ווילסון, נשיא ארצות־הברית, קמה תנועה
לאומנית בטוניסיה שדרשה עצמאות מצרפת.
שם המפלגה שהתגבשה מתנועה זו: דסתור
(חוקר .),יחד עם זאת החלו אלפי מתישבים
ופקידים צרפתיים נוך,רים לארץ, כחלק מנ־סיון
הממשלה ללחום בחדירת מתישבים איטלקיים
וגיבוש מעמדה. ההגירה ההמונית
עוררה גלי התנערות לאומנית נוספים וכעבור
זמן קצר קמה מפלגה חדשה — אל־דסתור
אל-גידיד — אשר דגלה גם בתיקונים
חברותיים וכלכליים.
בשנת 1936 חדלה טוניסיה להיות ארץ
ללא היסטוריה. הפגנות והתנפלויות ארעו
לעתים קרובות כשאנשי אל־לסתור , r f sליד
צועדים בראש. משך שלוש שנים נמשכו המאורעות
ורק עם פרוץ מלחמת העולם חזרה
טוניסיה לשכחה.
ה סו סהלא-נ כון. לאחר כיבוש צרפת
בידי הגרמנים החליט הביי השולט, מונסף,
לתמוך בשלטון וישי בתקוה כי לאחר המלחמה
יכירו הצרפתים בנאמנותו, יפסיקו את
השתלטותם הצבאית. המוחלטת שבאה בעקבות
המאורעות. הוא היה אישיות ממדרגה
ראשונה, מכובד על־ידי הצרפתים ואהוב על־ידי
נתיניו שראו בו התגלמות פאר שושלת
החוסינים, שליטי טוניסיה משנת .1705
אולם תקוותיו של מונסף נתבדו. הוא המר
על הסוס הלא־נכון ועל אף העובדה כי הכרעת
ענייני טוניסיה נשארה בידי צרפת היתד,
זו צרפת אחרת מזו אשר מונסף תמך בה.
ב־ 13 למאי 1943 הודיעו הכוחות הגרמניים
בטוניסיה על כניעתם לבנות־הברית והגנרל
הנרי ג׳ירו, מפקד צבא צרפת החפשית של
הגנרל דר,־גול, קיבל לידיו את הממשל הצבאי
על טוניסיה. כעבור 48 שעות בלבד, סילק
ג׳ירו את מונסף ביי ״בעוון שיתוף פעולה
עם האויב״.
במקומו מונה סידי אל-אמין באשה, קרוב
זקן (אז היה בן )65 של מונסף כביי ,״בעל
הממלכה של טוניס״ .מונסף הורחק מטוניסיה,
תחילה ליבשת אפריקה ואחר כך לאי
באוקינוס ההודי, שם מת כעבור חמש שנות
גלות.
עד אז נחשב סידי אל־אמין לשודד כס־המלכות
ורק צבאות צרפת מנעו התמרדות
התושבים נגדו. משך חמש שנים לא יכול
היה הביי החדש לעבור ברחובות העיר מבלי
שהחנוונים ינעלו את חנויותיהם כאות
מחאה ובוז לביי מלווה השוטרים הצרפתיים.

י בנמלים אלה נחגו להסתתר אניו ת שודדי־ים
ערביים ששלטו שליטה מוחלטת על ספי נות
הים ה תיכון, שדדו את מטענם, שבו

נ ע Dבראש. כאשר ה שתררה בפאריס אנדרלמוסיה פוליטי ת בעקבו ת נפילת הממ שלה,
המצב, פתחה ב הפגנו ת ומאורעו ת מרוכזים נגד הצרפתים בכל רתבי טוניסיה. תמונה זו מראה
שהצעידו בראש ת הלוכותי ה ם נשים רעולות פנים וילדים, אילצו בכך את הכוחות הצרפתיים
בעי״דות הקטנו ת ובנ קודו ת ה תיי שבו ת מרוחקו ת היה מאבק הטוניסאים גליי יותר בא שר יצאו

גם שאר 284 הנסיכים, בני משפחת החוסינים,
הטילו עליו חרם, נמנעו מלבקר בנשפיו.
אולם מאז מות מונסף נשחקה אט, אט התנגדות
זו עד כי הגיע אל־אמין למקום אשר
תפס קודמו בלב נתיניו.
צלצול 100 השעונים. אולם אל־אמין
לא היה עשוי להתאים לתנאים השוררים בארצו.
אדם משכיל, מרכיב־משקפיים, מזוקן
ובעל שער מכסיף, נטר, מטבעו לחיים שקטים
ולהנאות קטנות. פרט אופייני ביותי
היא העובדה כי נשא אשד, אתת בלבד,
הנסיכה ג׳נינה (גינה) לפני 50 שנה בהיותו
בן 25 והיא בת .16 מאז חי אתה בשלווה, דבי
נדיר במשפחות המלוכה המוסלמיות.
הוא אב לתשע בנות ושלושה בנים. מקיים
כ־ 300 איש בארמונותיו ותקציבו האישי מגיע
כדי 2%מתקציב המדינה. את עיסוקו החביב.
ציור, ירש מאביו, חביב ביי, שצייר בזמנו
את נשיא צרפת והנציב העליון, זכה להערכה
רבה כצייר. מלבד זאת הוא אוהב להתעסק
ברפואה, שלמדה בצרפת, ובאוסף שעונים
מכל הסוגים. אחת ההפתעות שהוא שומר
למבקריו הוא צלצול 100 השעונים של אוספו
ביחד, כל רבע שעה.
למרות שאין לטוני^יה כל צבא משלה, מתייצבים
מדי בוקר 17 גנרלים (מפקדי חיל
המשמר המלכותי הזעיר) בפני הביי בחדר
הקבלות, מוסרים לו דו״ח על הנעשה במדינה.
גם שיטת קבלת תושבים לראיונות אישיים
נהוגה אצלו, לפי מיטב המסורת הערבית.
אולם אל־אמין ביי אינו הדמות המכרעת
או היחידה על הבמה הציבורית בטוניסיה.
לצדו מזדקרת דמות שנייה, חזקה יותר :
חביב בן עלי בורגיבה, ראש מפלגת אל־דסתור
אל־ג׳דיד. בורגיבה מגלם את טיפוס
המהפכן הלאומני כפי שהוא מצטייר בדמיון
העממי, עורך־דין טוניסאי שלמד משפט בצרפת
ואשר לא הכיר מארצו אלא כמעט צד
אחד בלבד — זה שמאחורי סורגי הסוהר.
גניכת 100 האלף. כאשר מפלגתו התחילה
בפעילותה נגד המתישבים הצרפתיים,
הושלך בורגיבה לכלא לשנתיים (.)1936—1934
יחד עמו נעצרו למעלה מ־ 1000 לאומנים, אולם
רובם שוחררו כעבור זמן י קצר מאחר
שהוברר כי השתתפותם בהפגנה ובתנועה
הלאומנית היתד, קולית בלבד. לעומתם היה
בורגיבד, בין המארגנים והצרפתים החמירו
בפסק־דינו.

את נוסעי הן הנוצרים, העבידום בפרך ליד
מ שוטי אניותיהם. שליטה זו הגיעה לנז־ימדיס
כאלה שארצות אירופה וגס ארצות־הברית
נאלצו לשלם ימם, כופר לשליטי צפון אפריקה
הערביים — מפקדי שודרי־הים — על
מנת ש אניותיהן תפלגנה ללא הפרעה. ה7ן ץ
בא לאחר קרבות מ מו שכים בין ארצות אירו פה
וארצות־הברית לבין הערבים וכיבו ש
אלג׳יריה בידי הצרפתים ב שנת . 1830

ניצלה מפלגת אל״דסתור אל״ג׳דיד את
אחד התכסיסים העיקי״יים של הלאומנים
להמנע מ שימו ש מופרז בנ שק חם. אולם
ברבבודניהם להתלן יף נ קודות צרפתיות,

בצרן ןז. ס טו דנ טי ת טוניסאית נואמת באסיפת
עם בעיר ח מאס ליף מו שבו ה חורפי
של הביי. כבשאר ארצות ערב מהוים התלמידי
ם והסטודנטים, מבצר עז לתנועה הלאומנית.

״הרם ידים!״

בת מונ ה נראה חייל צרפתי ב שעת חיפו ש שנערך
סמוך לארמון הנציב העליון הצרפתי בעיר טוניס. תחת איום הרובה
מריס האיש משמאל, המכיר את עצבנות החיילים הצרפתים, את ידו.

הפגנות והקירות.

״חורייה ! חורייה עצ מ או ת!) זו הי צעקת ה ה מון הנסער ה מ פגין ליד אר מון
הביי של טוניסיה. בערים הסתפקו רבבות לאומנים בהפגנות־ענק, ה תנפלויו ת ע.ל בתי עסק זרים, זקירתו
צרפתים בודדים או חנוונים יהודים. אולם בערי השדה קיבל המרד הטוניסאי ממדים של מלחמה ממש>

מאות תושבים מקומיים.
תביעותיהם של הטוניסאים פשוטות: הם
דורשים עצמאות מוחלטת, זכות לקביע בעצמם
את גורל ארצם. הם תבעו את ביטול המצב
הקיים אשר בו מחזיקים הצרפתים (אשר
מספרם בטוניסיה מגיע ל־ )150.000 במחצית
המקומות בממשלה בזמן ששאר התושבים
(למעלה משלושה מיליון) זכאים לחצי השני
בלבד.
מתיישבים צרפתיים אלה — ועמם כמאה
אלף יהודים — מתנגדים לתביעה זו וגם לתביעה
להפוך את טוניסיה חלק מצרפת (כאל־ג׳יריה)
עם זכות לשגר נציגים נבחרים לפרלמנט
בפאריס. כי אז תונהגנה בחירות חופשיות
שתחסלנה את עדיפותם הנוכחית של
הצרפתים. כסיבה המשכנעת ביותר לעמדתם
מביאים המתיישבים הצרפתיים׳לממשלת פאריס
את העובדה כי בטוניסיה השקיעו למעלה
מששים מיליארד פרנק, נכס גדול שילך לאיבוד
אם יד הערבים תעלה. ובשנת ,1952 שנת
משברים כלכליים ומחסור בחומרי־גלם, עולה
שיקול כספי זה על כל שאיפות הערבים לצדק
או לחופש. באזני פאריס חזק קול הממון
הצפון־אפריקאי מקול ההמון.

לאחר ששוחרר ממעצרו לא נהנה בורגיבה
מחופש ארוך: ב־ 1938 נעצר שנית, נשלח
לבית־הסוהר של מרסייל בעוון ״מרד והסתה
למרד״ .משם שוחרר כעבור ארבע שנים על־ידי
כיבוש העיר בידי הגרמנים שסייעו בידו
לחזור לטונים, דרך רומא.
משך תקופה קצרה הוא תפס מקום חשוב
בחיים הציבוריים של מולדתו, אולם חיש מהר
נוכח לדעת, כי האדרה אינה נוחה לשאיפות
לאומניות. הוא הסתלק לקהיר, הפך מזכיר
הועד למען שחרור אפריקה הצפונית, אשר
בראשו עמד עבדל כרים, מי שהיה ראש מלחמת
הריף נגד הצרפתים והספרדים בצפוי
אפריקה בשנות .1926—1920 כעבור זמן מה
הוצא מן הועד לאחר שהושמעו נגדו תלונות
על מעילה בכספים שנתרמו על־ידי צפון־
אפריקאים, תושבי ערב, לטובת מולדתם.
אותה האשמה הוטחה בפניו שנית בסוף
1948 בהיותו בטריפולי שם אסף כסף לטובת
ערביי ארץ־ישראל. מתנגדיו, אשר לדברי רבים
קיבלו שוחד מן הצרפתים, האשימו אותו כי
גנב 100 אלף פרנקים מן התרומות. כתוצאה
מזה נאלץ לעזוב גם את טריפולי, ביקש
לחזור לטוניס. הצרפתים נאותו לבקשתו, ב־תקוך,
כי מצוקתו הכספית תרכך את התנגדותו
להם, תהפכו משקל נגדי להשפעת עב־דל
כרים היושב בקהיר. הם קיוו גם, כי היותו
נשוי לאשה צרפתיה, מתילד לוריין, וה ההר הוליד עכ 3ד
עובדה שבנו חביב כאמל, יליד צרפת הלומד
״בחוצות עוד מעשנות החורבות. אך לא
עתה בפאריס, ישפיעו עליו אף הם.
עליהן אנו בוכים. דמעותינו זולגות על חוראולם
בארץ בה הבקשיש מוסד מכובד
בות אחרות — חורבות תקוות העם המצרי!״
וקבוע, ונשואי תערובת בשכבות האינכך
כתב השבוע אל־אנואן אל־מוסלמין,
טליגנציה והמעמד השולט תדירים׳ לא עשו
בטאון ארגון האחים המוסלמים המוגילויי
הצרפתים שום רושם על הטונים־
פיע בקהיר. בעיניו לא היתד, החלפת ממשלת
אים — אם בורגיבה אמנם עשה את אל־נחאם בממשלת עלי מאהר אלא תקיעת
אשר ייחסו לו היה זה מתוך הכרח למא סכין בגב האומה, בגידה בשאיפות מצרים
בק הלאומי, לא לשם הנאה עצמית. בורגיבה
לעצמאות.
חזר למקומו הקודם, החזיר עמו דם חדש
הדחת אל־נחאס לפני שבועיים נראתה בלמפלגתו.
רגע
הראשון אך צעד נוסף בריב הישן בין החשובים אוהדיו בין ירשה. לא אללה
בית־המלכות המצרי לבין מפלגת הוופד, ריב
ביותר נמנו עתה שדלי, בנו של אל־אמין ביי אשר מקורו בין פואד, אבי פארוק וסעד זג־וסאלח
בן־יוסוף, שר המשפטים של טוניסיה. לול, קודמו של נחאס. משך יממה תמימה לדרכם
הגיע אל ד,ביי עצמו, העביר אליו את אחר ״השבת השחורה״ אשר בה השתוללו
כל הצעות ודרישות אל־דסתור אל-ג׳דיד. סיסרבבות
ב ר חו בו ת הבירה (העולם הזה )744
מתו, שהפכה במרוצת הזמן סיסמת רוב הח חיכו המצרים ועמים אחרים ברחבי העולם
צר ורחובות העיר היתה :״אללה מעולם לא
בנשימה עצורה להתפתחות חדשה.
הרשה כי זרים ישלטו על מוסלמים והוא מעולפי
כל הסימנים ומסורת הבמה הפוליטית
לם לא ירשה !״
המצרית היתד, צריכה לבוא תקופה של השכאשר
לפני חודש מצאה צרפת את עצמה
תוללות בה ינהג כל איש כטוב בעיניו. לא
חסרו אף ניחושים על מעשה זה או אחר, על
באחד ממשבריה הממשלתיים התדירים ניצל
בורגיבה את ההזדמנות, נתן פקודה ליחידות תוכניות תנועות וגופים מסויימים — רצח
המלך על־ידי הוופל, רצח אל־נחאס על־ידי הלוחמים־
מבין אוהדיו להתקיף את השלטון
הצרפתי ב־ 70 מקומות בבת אחת בכל רחבי אחים המוסלמים, נסיון הפיכה של הסוציא־טוניסיה.
הנציב הצרפתי שמונה לתפקידו לא ליסטים־פאשיסטים לובשי החולצות הירוקות
מכבר, ז׳אן דה־הוטקלוק, שיגר מברק לפא של מיסד אל־פתאת בראשות אחמד חוסיין,
ריס׳ ביקש הוראות כיצד לפעול, נטל בינ כיבוש אלכסנדריה וקהיר על־ידי כוחות יבתיים
את כל הסמכויות לידיו.
שה וים של הבריטים.
יומיים לאחר הגיעו לטונים היה צריך למאולם
מכל הניחושים לא התאמת אחד. היה
סור את כתב האמנתו לביי, בנוכחות כל חבזה
כאותו הר אגדי שהוליד עכבר. שעות מערי
הממשלה ונכבדי העיר. סאלח בן יוסוף ,טות לאחר שמאד,ר הרכיב את ממשלתו הוהשר
אוהד אל־דסתור אל־ג׳דיד ביקש לקבל
פיע בפני בית הנבחרים המצרי אשר בו יושב
מידי הנציב את המכתב ולשמש תורגמן. הוט־רוב
עצום של צירי אל־וופד, מפלגת מוסטפא
קלוק הסביר,כי אין הוא מעוניין במתווך אל־נחאס המודח. והצירים קמו בהתרגשות
עויין, ביקש כי דבריו יועברו, כמקובל, דרך עמוקה על רגליהם — לא ליידות כסאות
ראש הטקס.
וקסתות־דיו על ראש הממשלה החדש, לא
היתר, זאת סטירת־לחי ראשונה ללאומנים.
להטביעו בסערת בוז וקיטרוגים — כי אם
אחריה באה סטירה שנייד, שהדהדה ברחבי להריע לכבודו.
העולם: גדודי חיל רגלים, מטוסים ויחידות
טרם הספיק עלי מאהר להבהיר בפני הפרקומנדו
צרפתיים נכנסו לפעולה, חיסלו באכ למנט את קווי מדיניותו קם פואד סראג אל־זריותם
המסורתית את המרד. בראשם עמד דין, שר הפנים לשעבר, מכוון הוופד ומום־
הגנרל גרביי, האדם אשר ״השכין שלום״ באי טפא אל־נחאס מאחורי פרגוד חיוכו השמנמן
מדאגסקר לפגי שנים מעטות, במחיר חיי והצהיר :״בשם מפלגתי אני מבטיח את

מלוא התמיכה לעלי מאה,ר ולממשלתו.״ התנאי
שהעמיד: שהממשלה החדשה תמשיך
במאבק על העצמאות. עד לאוסף זנבות הסיגריות
האחרון הבין העם המצרי כי היו
אלה רק מלים חסרות־תכלית להציל את כבוד
הוופד, לחפות על כניעה ללא תנאי.
רצון הפלאח והפועל. מה הביא למפנה
פתאומי זה י מדוע לא התקומם הפרלמנט
המצרי — ומאחוריו כל העם — נגד
האיש שהועלה על־ידי פארוק י
הסיבה היתד, פשוטה. לא היה זה איש אשר
פארוק בלבד העלה אותו לשלטון. עלי מאהר
קיבל את תפקיד אל־נחאם רק מפני שאל־נחאס
רצה בזאת. הקרב הגדול בין האנגלים
והמשטרה המצרית באימעיליה ומהומות המחרת
בקהיר הבהילו את אל־נחאם הזקן,
עוררו בלבו את החשש שהרחיק לכת. מעולם
לא חשב כי הכרזתו לפני כשלושה חדשים
על ביטול החוזה האנגלו־מצרי תגרור אחריה
מאורעות כאלה .״אם יש דבר שאל־נחאס לא
יסלח לעולם לאנגלים,״ נוהגים לספר בחוגים
הגבוהים של קהיר ,״היא העובדה שאיכזבו

אותו ולא נכנעו כפי. שעשו בפרס. שהרי כל
כך רצה לדמות למוסאדק ! ״
ואז באה הצעתו של פארוק. הוא יפטר את
אל־נחאס שיצא בצורה נאה זו מן הזירה ויישאר
בזכרון העם כאדם אשר הכריז את מלחמת
העצמאות באנגלים. יורשו ינקוט בצעדי
הפיוס הדרושים כלפי האנגלים, ינסה לאחות
את הקרע העמוק.
ואמנם עם הרמז הראשון פתחו הבריטים—
בהמרצת ארצות־הברית — את זרועותיהם.
ההצעה על הקמת ברית הגנה מרחבית עדיין
עומדת, מצרים יכולה לתפוס בד, מקום מכובד.
דרושה רק הסכמה מצדה שחילות הברית
ישארו באזור התעלה. בריטניה תכיר בעקרון
הפינוי ממצרים וצבאותיה ישארו בה רק כחלק
מכוחות הברית.
כסף אמריקאי יזרום למצרים, צבאה יאומן
היטב, תעשיותיה תפותחנה — ואולי גם יוכר
פארוק כמלך הסודאן. הכל יסתדר בכי טוב,
וכל צד יגשים את שאיפותיו. רק דבר פעוט
לא יוגשם — רצון הפלאח והפועל כי מצרים
תהיה למצרים בלבד.

מצרים

סמל המאבק.

ח ביב בן עלי בורגיבה, ראש
חניך פאריס, הוא האיש המסמל בעיני מיליוני
שילם כמה שנים מחייו בבתי־סוהר צרפתיים
אסרו עליו הצרפתים להופיע בפומבי, מחשש

מפלגת אל־דסתור אל־ג׳דיד, עורך־דין טוניסאי
טוני סאי ס את המאבק לעצמאות, אשר עבורה
ובגלות. נ א שר פרצו המאורעו ת האחרונים
פן ילהיב את ה ה מון למע שי־אלימות נוספים.

במדינה
(המשך מעמוד )7

לאחר ליל שימורים, הכתיף את רובהו׳ ניגש
אל הצריף הקרוב, פתח את הדלת ובטרם
ניסה להעיר את השומרים נרתע בפחד לאחור.
מתוך החדר החשוך נתגלתה לעיניו
דמות שחבשה מצנפת לבנה שדמתה בכל
לכפייה ערבית. הדמות שתקה והתקרבה
אליו, וכשמשה נמלא פחד שאל בלחש :״מי
שם?״ לדבריו לא נענה וכששאל שנית, גם
הפעם בלחש, ענתה הדמות :״אני משה
המבוהל לא הסתפק בכך, חזר על שאלתו,
קיבל כתשובה חוזרת ״אני בידיים רועדות
טען כדור בבית הבליעה של הרובה,
לחץ על ההדק. הדמות המתקרבת צנחה לקרקע•
קול
הנפץ העיר את חברי הקורס שגילו
לאור הפנסים את חברם אברהם דנגור מת׳יי
בוסס
בדמו.
בטרם הספיקו הנוכחים להתאושש מן המראה
זועזעו ע״י מחזה היסטרי שערך משה,
אשר לאחר שתיקת־זעזוע ממושכת שמט בכוח
את רובהו, פרץ בצעקות ובכי היסטרי :
״מה עשיתי? הרגתי אותו. מה עשיתי?״
במחנה אחר שבאותו איזור, מחנה עבודה
של קודחי בארות מקורות, נשנה האסון כעבור
ימים מספר בדייקנות מופתית. הגיבורים:
שלמה גולדנר ,21 ,עולה חדש מהונגריה וחברו
הטוב יוסף פלורס.40 ,
שלמה היה עצבני, סבל מנידודי־שינה ומ־הזיות.
באחד הלילות, שעה שחברו הסתובב
בחוץ, חמוש רובה׳ נטר את שטח המחנה,
חלם חלום בלהות, דימה שמסתננים תקפו
את המחנה, החלו רוצחים את יושביו. שלמה
קפץ ממיטתו, נטל את רובהו שהיה מונח
ליד המיטה, ניגש עד פתח אוהלו, צעק, לדבריו׳
לעבר הדמות שנתקרבה לאוהל, ביקש
שתזהה את עצמה.
אחר שלוש התראות חסרות־תשובה ״מי
שם?״ ירה שלמה בדמות. אך במקום מסתנן
גילה את חברו הטוב, יוסף, מתבוסס בדמו.

ד רכי חיים
סבנה: ע ב רי ת!
״תסלחי לי גברת, הואילי להראות לי את
תוכן תיקך אמר שוטר בתלבושת אזרחית
בטפחו על שבמה של רחל פרנק, בבקשו לדעת
את מקור דולאריה. חודש ימים לפני כן
ירדה רחל פרנק ממטוס ט.וו.א. שהביאר, מ־ארצות־הברית
לביקורה הראשון בישראל. כ־ילידת
ארצות־הברית אך בת למשפחה ליטאית,
שנתנה אף בגן־עדן ההתבוללות האמריקאית
חינוך עברי לילדיה, מדברת רחל עברית צחה
מילדותה במבטא שאינו נופל מזה של כל
צבר.
אותו יום נכנסה לבנק תל־אביבי, ביקשה
לקנות תעודות סקרים תמורת דולאר־ם, לא
הצליחה בכך, כיוון ששכחה את דרכונה במלון.
היא הבטיחה לפקיד לחזור תוך שעה,
יצאה לרחוב על מנת לקיים פגישה. תוך 15

תיירת רחר פרנק
באיחור של 60 דקה

דקות עצרה שוטר אדיב, שהטיל ספק בקיום
דרכונה והובילה למטה המשטרה הכלכלית.
לבסוף הושגה פשרה: הבלש ליווה את דוברת
העברית בעלת הדולארים למלונה יאחר שקיום
הדרכון הוכח. הובילה במונית למקום
פגישתה, אליו אחרה בשעה שלמה בגלל
יכולתה לדבר עברית במבטא צברי, למרות
היותה ילידת ארצות־הברית.

״שלחתי ל ע שו ת אשדה!״
הרבי־הגאון מבלז עורר בשעתו סערת רגשות
חסידיים כשעלה לארץ ונשתכן קבע
בביתו הפרטי בתל־אביב, בו פתח ישיבה
פרטית ומקום מפגש לחסידיו שחורי־החלו־קים,
ובעלי־המגבעות הפרווניות.
לאחרונה הוכיח הרבי שהמוניטין שיצאו
לגדולתו עודם במלוא עוצמת השפעתם למרות
חיסולה של הגולה והעתקת מרכז חכמתו
מבלז לתל־אביב. ההוכחה: מרדכי ובר,
,21 שמנמן, עגול לחיים סומקות, זנח את
ישיבתו באנטוורפן, בלגיה, ארז ספרי קודש
מלוא מלתחות״יו, בא לתל־אביב, להשתלמות
חסידית בת שלושה חודשים (תקופת האשרה
הישראלית שהוענקה לו) אצל הרבי מבלז.
כתמורה הפך אחד משני שמשיו האישיים
של הרבי (אשר לא נעזב על ידיהם אף לדקה
אחת משך 24 שעות היממה, המתחלקות בין
שני השמשים).
שלושה הימים שקבעו. שלושה החודשים
חלפו ביעף, וכשחפץ מרדכי לחזור
לביתו שבבלגיה, נוכח לדעת שתוקפה של
האשרה הישראלית בדרכונו פקע. לאחר שהתברר
לו שכדי לקבל אשרת כניסה חזרה
לבלגיה, עליו להשיג הארכה לרשיון השהייה
בישראל׳ התברר לו גם שדעתה של ממשלת
ישראל אינה נוחה מכך. הסיבה: אין
כל סיבה לשחררו משרות בצבא.
מרדכי ובר שמר על קור רוחו, הטיס את
דרכונו אל קרוב־משפחתו שבאנטורפן, קיבלו
בחזרה במכתב רשום. התוספת: אשרת־מעבר
לצרפת, חתומה כביכול, ע״י ונטייה,
איש מהקונסוליה הצרפתית בתל־אביב. הוא
ניגש עם הדרכון אל משרד הנסיעות גלוב,
ביקש כרטיס אניה לצרפת, בלי שייענה. העיכוב:
הסכם עם חברת אייר פרנס שעל
פיו טסים כל בעלי אשרות מעבר לצרפת
באוירוניה. משרד הנסיעות העביר את הדרכון
לאייר פרנס, שהעבירה אותו אל הקונסול
הצרפתי שקבע שהאשרה שהוחתמה ב־ששי
לדצמבר, הנה זיוף, שלא היה מתגלה
אלמלא עזב •ונטייה את הארץ בשלישי לדצמבר.
הקונסול
העביר את הדרכון למשטרת ישראל
שעצרה את הנאשם, הביאה אותו לפני
השופט צבי עלי בקר, בבית הדין המחוזי,
הזמינה כעדים את הקונסול הצרפתי, מנהל
חברת גלוב, מנהל חברת אייר פרנס ומומחה
משטרתי לזיופי־חתימות. אמר המומחה :
״האשרה היא כליל הזיופים, לביצועה יתאימו
רק מומחים מחוץ לארץ.״
אמר מרדכי ובר שחיוכו הרחב לא סר
ממנו גם בבית־המשפט :״שלחתי לעשות
אשרה.״ אך התובע גילה שהגירסה של המשפט
בתרגומו מאידית היא אחרת :״שלחתי
לזייף אשרה.״

החי
\םבעלהשדבעדתהכלב
ארנה ויניגר הרבתה לטייל על המדרכה
ברחוב הירקון, תל־אביב׳ מלווה על־ידי כלבה
פוצי, שהיה עוצר מדי פעם לעשיית צרכיו.
אולם פוצי גילה זכרון טופוגרפי מצויין,
היה מכוון את עשיית צרכיו, מדי יום, לפני
הבית מספר ,54 עובדה שלא נשאה חן יתיר
בעיני חיים רוזנטל, ישיש בן 75 דייר אותו
בית, ששנא במיוחד את ההוכחות המוחשיות
של ביקורי פוצי מתחת לחלונו.
מדי יום ראה רוזנטל, בחרדה רבה, את
הגברת וכלבה הגזעי מתקרבים לביתו, עוצרים
על־מנת לאפשר לפוצי לעשות את צרכיו,
לפי מנהג כלבי מקובל, המבכר תחנות־קבע
לצרכים אלה. רוזנטל החליט לא לעבור
על כך בשתיקה, לא רצה להמשיך לנשום
את האויר שפוצי מזהם בדייקנות מתימטית
כל כך.
משך יומיים ארב רוזנטל לגברת ולכלבה
שלא הופיעו. הישיש המרוגז שמח, חשב כי
הכלב שינה את מהלך טיולו. אולם ביום
השלישי לצפייתו נתאכזב רוזנטל: הגברת
וכלבה הופיעו בקצה הרחוב, כיוונו את צעדיהם
ישר לביתו.
רוזנטל לא התאפק, התלונן לפני בעלת
הכלב, שהגיבה במלמול לא־מובן בהמשיכה
בדרכה. אך למחרת הופיע גבר חסון, אד־וארד
ויניגר, בעלה של בעלת הכלב, טען
כי רוזנטל העליב את אשתו. אחר דין ודברים
קצר הנחית מכות מספר לישיש, שאף
הוא, מצדו, לא טמן את ידו בצלחת.
אולם צרותיו של חיים רוזנטל טרם הגיעו
לקצן: בהתברר המשפט שהגיש נגד
תוקפו יהיה עליו לפתור בעייה ראשונית,

כיצד ידובב את פי עדו המסייע העיקרי,
הכלב פוצי.
הים אור היה הכרי ש חדש י
כשטבעה אניית הלימודים של ב־ת־הספר
הימי של ביתר באיטליה (שרה -א׳) ,עמד על
סיפונה איש ים שהתנגד לנוטשה ולהינצל עד
שהורידוהו בכוח. איש הים, מנהל ב־ה־הספר,
היה ירמיהו הלפרין בן לאב לא פחוה גיבור,
מיכאל, ממיסדי ה שומר שהרבה להניף את ה
וקצין
המשטרה שפקד על פעולת הורדת
מלחי תל־אביב מאנייתם סיפר כי הזהיר את
שוטריו כי מצפים להם סילוני מים וייתכן
אף שמן רותח, אך לא ציידם בגרזנים כפי
שטען אחד מששת סניגורי הימאים, יוסף
קושניר.
להגנתו של רב־החובל של תל־אביב, אייק,
הוציא קושניר הממושקף וצר הפנים תרשים
האנייה, שבעזרתו ניסה להוכיח כי ממקום
עלייתו של בודינגר לאנייה אי אפשר היה
לשמוע כאילו הורה אייק למלחיו לזרוק את
השוטרים למים.

דגל הלאומי, בראשית המאה, בחגיגות עם
ערביות ביפו, יזם לכבוש את הארץ בעזרת
עשרת אלפי מתנדבים.
עקשנותו בשעת טביעת האניה ושאר הר״
פתקותיו כקצין שלטון ביתר העולמית וראש
מחלקתה להכשרה הצבאית הפכו את ירמיהו
מלהיב הצעירים הרודף מטרות נשגבות לנושא
התואר ״דון קישוט הישראלי״.
כיום, בהיותו בן ,49 לא אבדה לירמיהו
רוחו הצעירה, בהתאמו את חייו לשגיאתו של
פקיד משרד הפנים שקבע את שנת הולדתו
בתעודת הזהות לשנת .1921 לבוש בגדי צמר
רבים וכובע־פלדה בעל חלונות עגולים, כיאה
לאמודאי, הוא יורד לעתים קרובות לעומקי
ים־סוף, חוזר עם שלל דגים צבעוניים,,כ-כבי
ים אדומים ואלמוגים בני מיליון שנה. על היבשה
הוא מבכר לחבוש כובע ימאי הנושא
את סמל בית־ספרו כולל מנורת הביתר.
הלפרין לא רצה במשרה ממשלתית בה יצטרך
לשבת מאחורי שולחן־כתיבה, נתמנה
מנהל בית־הנכות האילתי לחקר עומק הים,
שהחל להקימו לפני חצי שנה. בינתיים כבר
מילא חדר בבית הממשלה באלמוגי מניפה
ודגי שריון מאובנים.
אולם חלומותיו של ירמיהו הלפיין לא
מוגבלים לעמקי ים־סוף בלבד, הוא גם דואג
למימיהם העליונים. חלומו העיקרי: נמל אי־לתי
שישמש פתח לשווקיו העשירים של המזרח
(כולל אפריקה המזרחית).
לתיירים המבקרים באילת, שטרם הפכה נמל
והמשמשת עדיין מוקד־ביקורים בלבד, מרצה
הלפרין על סכנת פעילותו, מתעכב במיוחד
על הנושא האהוב עליו: כרישים.
סיפורו האחרון: פגישה בלתי נעירה עם
כריש באורך עשרה מטר, בעומק של 35 מטר
מתחת לפני המים. תפילתו על חייו היתד, מיותרת,
כיון שהכריש לא נגע בו כלל. לדעת
הלפרין היה חסר תיאבון אותו יום.
כאשר הסביר לאחד הנוכחים כי אין הדבר
נכון שכרישים בורחים מפני רעש, וסיפר
מעשה בכריש שירה אליו, צעק אליו והשמיע
באזניו תזמורת־פחים ובכל׳ זאת המשיך הכריש
ללוות את הסירה הקטנה יהרעועה שהובילה
את הלפרין, העירה תיירת אחת בתום-
לב :״אולי היה הכריש חרש?״

אופי ל פי תמונות

מחוזי יצחק בודינגר, עד התביעה הראשי
אולם עורך־הדין קושניר לא הסתפק בכך,
התעכב על עברו של הקצין בודינגר, שאישר
את העובדה כי עבד משך שבע שנים
במחלקת החקירות הפליליות (סי. איי. די).
של משטרת א״י, טיפל בענייני מעפילים.
חקירת עורכי־הדין האחרים את בודינגר
לא הביאה מפיו אלא הכחשות, הוא לא אמר
לאייק :״כל זמן שאני שוטר, לים אתה לא
תחזור לא הרבה לחשוב על העובדה, עת
שציווה להוריד את המלחים מאנייתם, כי לרבים
מביניהם אין בית מחוץ לאנייה.
עד אחר׳ קצין המשטרה. חיים זקס, רחב־כתפיים
ואטי־דיבור, הרחיב על ׳מסדרי זיהויים
של הנאשמים שנערכו על־ידיו לפני השוטרים
המזהים.
לפני הפסקת ההמשך העדכאני של המשפט,
המתעתד להיות רב־המשכים, ריכזו עורכי־הדין
את שאלותיהם בגווניהם השונים של
שערות ושפמי המלחים, בסיבת הכללת תמונות
מלחים מסויימים בין התמונות שנמסרו
למזהה.
אמר זקס :״בחושי של קצין משטרה ראיתי
לפי התמונה של האדם את אופי מעשיו ! ״
הארץ ראש ממשלת מצרים החדש ימשיך במאמציו
להוצאת הצבא המצרי מאיזור תעלת
סואץ (קול ישראל).
כוכבי אליקים, תל־אביב
...וכמעט הצליח.

הופעת הבחורה של כדורגלני צה״ל שנועדה
להיום נדחתה בגלל קדושת השבת
(ספורט ישראל).

ס/מ יצחק כרמל, ירושלים
וטוב כך. אל נערבב קודש בגול• .

100 דולאר יושקעו בבית חרושת לתריסי
פלדה, שיוקם בקרוב על שטח של 1200 ממ״ר
באיזור התעשייה בבת־ים (הצופה).
שמשון פוקס, הרצליה
כן. אבל כמה זה יוצא בל״י?

הודעתו הראשונה, שמסר עוד בשדה התעופה׳
בדרכו לרבת־עמון, היתד, שימשיך
במדיניות אביב( .מעריב).
מרדכי גולדרייך, תל־אביב

אולם בית־המשפט המחוזי, חיפה, בעל הקירות
צבועי השחור והצהוב היה צר מהביל
את הקהל שבא להמשך משפטם של
ימאי תל־אביב (העולם הזה .)744 עוזר מפקח

* סמל בינלאו מי, שהוכר על־ידי האז מי־רליות
הבריטית כסמלס של תלמידי בית־הספר
הביתרי בצ׳יביטבקיה.

המלך טלאל שהוכרז היום למלכה של עבר
הירדן נולד במכה ב־( 909 מעריב).
מרדכי גולדרייך, תל־אביב
עד 200ו שנה.

בעזרת מלקו ש של לי״ש.

הזה״ ,מס׳ 745

סער ־ 0
1 aם־פור המהנדס
בין מהנדסי חברת החשמל ברידינג, תל־אביב,
ישנו אחד המפקח משך 12 שעות
ביום על בניין התחנה החדשה, אך איננו
מסתפק בכך. בשובו לדירתו בת שלושת החדרים
אחר יום עבודתו הגדוש הוא עוסק
בעיסוק נוסף משך שעתיים, שלוש. העיסוק :
כתיבה. המהנדס המסיים, בממוצע, סיפור
אחד לחודש על נושא צבאי או ארצישראלי
הוא רב סרן ארקדי ספרות, גבה־קומה ורחב־גרם,
חום־עין ושער, ממושקף ועדין־הליכות,
לשעבר מהנדס דיביזית טנקים בצבא האדום.
פרי עטו הספרותי הראשון בעברית (המק־

מהנדס ארקדי ספרות
דו״ח נרגש...

צועי הקדים בשנתיים,
קפה) הוא קובץ של 18 ספורים שעיקר נושאיהם
הקרבתם ואומץ לבם של חיילים ואזרחים
יהודיים בעמידת הגבורה של ברית־המועצות
נגד הפולש הנאצי.
טיבם המיוחד של סיפורי ספרות בחייהם
ובמותם הם צמידותם למציאות, דו״ח נרגש,
אך עובדתי, על גבורה אישית. בולט הספ־־־
רחל׳ה, הנערה היהודית הנמלטת מהעיירה
שבכיבוש הגרמני. מטרתה: להחיש עזרה
לבני עירה המוצאים להשמדה בעזרת טור
טנקים מתקרב. היהודים ניצולים אך רחל׳ה
נופלת מכדור צלף גרמני שעה שהיא מציצה
מצריח טנק סוביטי לו היא מראה את מחבואי
הגרמנים.
אולם ספרות לא מסתפק בהישגיו, רב־תכניות
לעתיד: כתיבה על נושאים ישראליים,
סיפורי נוער ומחזות, השלמת מחקרו
החשוב על הטנקים( .בחייהם וב מותם (163
הטנק — נשק ההת

— ס. ארקדי — עם עובד ( 800 פרוטה)[.

ע תיד עלת1א־בספר
ד,־ 12 בהוצאת אחיאסף ירושלים,
בסידרה הדנה במלחמת מדינת ישראל לעצמאותה
(הספר הראשון בסידרה: גנבים
בלילה לארטור קסטלר) מוסר מי שהיה שגרירה
הראשון של ארצות־הברית לישראל
(השגריר הנוכחי, מונט ב. דיויס, הוא השני)
דו״ח על הנעשה מאחורי הקלעים, רקום חוויותיו
האישיות של מי שאינו דיפלומט מקצועי.
תוך
חודשיים מיום הגיעו ארצה מזועזעים
יחסי ארצות־הברית — ישראל ומקדונלד
מרצח מתווך או״ם, פולקה ברנדוט (,,לא
מוכשר ביותר ולא מחונן באדיבות רבה ובתפישה
מהירה״) .תוך שלושה חודשים נוספים
מגיע משבר היחסים לשיא נוסף: אולטימטום,
בשם הנשיא עצמו, מנוסח בלשון
חריפה ותובענית ביותר דורשת נסיגתו ה־מידית
של צה״ל מאדמת מצרים. משה שרת,
חיוור מרוב התרגשות, אומר :״אני מבין
את חומרתה של ההתראה מקדונלד אינו
מסתפק בכך, יוצא לנסיעה לילית לטבריה,
בה שוהה בי. ג׳י. התוצאה :״בשני בינואר
לא נותרה רגל ישראלית על אדמת מצרים.״
כאשר סיים מקדונלד את שרותו כעבור
31 חודש, בראשית ,1951 היו מסקנותיו ברורות:
הוא אינו מאמין בסכנת סיבוב שני,
רואה את עתידה של ישראל מובטח בתנאי
מסויים. התנאי: שלא תפרוץ מלחמת עולם
שלישית.
אמריקאית או צרפתית? ספרו של
מקדונלד גדוש הערכה לראשי השלטון הישראליים

בי. ג׳י : .איש קטן קומה אך כביר ברוחו,
המרחיב את ידיעותיו בכל שעת פנאי (״אני
ממעט בשינה, אני קורא בלילה קוו ה־אופיני:
פשטות. אינו מגלה עניין רב בשטחים
תרבותיים או אומנותיים גרידא. בטרקלינו
תמונה כל כך ענקית של עצמו עד
שהיא נדמית לקריקטורה עויינת שלו. אין
לו אוזן למוסיקה. אינו מוצא עניין בשיחה
בטלה ובדברי רכילות אישיים.
חיים זייצטן: אדם בלתי שכיח. אחד האישים
המענינים ביותר של התקופה, חסיד
השיטה האמריקאית של הנשיא כשליט כביר,
שעה שבי. ג׳י הוא חסיד השיטה הצרפתית
המגבילה את הנשיא לתפקיד ראשה הרשמי
של המדינה. החכוכים החריפים במסגרת זו
בין וייצמן לבי. ג׳י. בשנה הראשונה למדינה
הלכו וקהו וכבר בפברואר 1950 החל
וייצמן מוקיר את הישגיו של בי. ג׳י. בתור
ראש ממשלה.
כל שאר המנהיגים הם, לדעת מקדונלד,
מנהיגים טבעיים: גולדה מאירסון מזכירה
לו את דבורה הנביאה, משה שרת הוא ביעל
תפיסה מהירה וחודרת במידה בלתי שכיחה,
וולכור אי תן מוח צלול והגיוני, גלוי לב.
] שליחותי לישראל ( 269ע ג׳יימם ג.
מקדונלד — אחיאסף ( 1.800ל

תשבץ 103
מאוזן )1 :שכונה ליד ירושלים! )6שירה
הירואית; )9כלי נגינה; )10 מאכל הבהמה;
)12 צייר ידוע; )14 קץ; )15 ארוס; )17 חן;
) 18 עמק ששמש זירת קרב בתקופת התנ״ך ובימי
מלחמת השחרור; )20 אדמת הנגב; )21 להיכן;
)22 כנוי לנוצרי; )23 כלי זין; )25 נחל אכזב;
)27 עיר כהנים; )29 שאינו בן־תרבות; )31 מים
במצב צבירה מוצק; )33 דור עשירי לאדם הראשון
)35 .אך; )38 שמש; )40 אפם; )41ו זאב
עם כבש; )42 חבר מערכת ״העולם הזה״
שנפטר זה לא כבר; )44 משפט המבטא רחשי לב
של הכלל; )46 מלך הבשן; )47 הרג; )49 עיר
קדושה לערבים; )50 מספר שנים כמספרה של
הגדרה זו; )51 מזכיר ממשלת המנדט בארץ
שנרצח זה לא כבר במאלאיה; )53 אם ״בני־דודנו״;
)54 רביה; )55 חור קטן.
מאונך )1 :מאיי הודו ההולנדית; )2ממחברי
המשנה; )3ראשון למתים; )4ללא יוצא מן
הכלל; )5רקוד; )6יבשה מוקפת ים; )7ציץ;
)8זמר כושי שבקר בארץ בזמן האחרון;
)11 מרוחות השמים; )13 בית־מלון פרימיטיבי;
)14 זרם חזק; )16 גבעה עשויה בידי אדם;
)18 ממנהיגי מפא״י; )19 חגיגה; )24 מערכה;
)26 סהר; )28 המדינה הששים באו״ם; )30״מצליף״
מפא״י בכנסת; )32 שוד; )34 בעל־חי;
)36 שחקן גדול של תיאטרון ״אהל״; )37 יד

,העולם הזה״ ,מס׳ 745

יו Jשים
עירו לרכישת אגרות החוב של המלווה העירוני
הציבורי הראשון (מיליון לירות להקמת
בנייני בתי־ספר) .אמר ראש העיר במסי,-
בת עיתונאים :״כדאי לרכוש את האגרות
האלה ...עד שהעירייה תסלק את החוב, ישווה
הכסף הישראלי הרבה יותר מאשר הוא
שווה כיום ! ״
העיר •הלורד הרכרט סמואל, מי שהיה
הנציב העליון הבריטי הראשון בארץ־
ישראל, לעיתונאי אנגלי, שברכו על הופעתו
הרעננה בגיל : 82״תודה ...אך אני מרגיש
בעשר שנים זקן יותר מאשר הרגשתי לפני
עשרים שנה!״
התעשיינים המאוגדים בהתאחדות בעלי

מספר ישראל
אלוף יגאל אלץ זכה בשיא נוסף :
הוא בעל מכונית הנוסעים היחידה בבריטניה
הגדולה הנושאת מספר ישראלי. מקורה של
מכונית האלוף־הסטודנט: מתנת צה״ל למי
שהיה מפקד הפלמ״ח.
הבמאי ליאופולד לינדכיג שהרבה
לביים, כאורח הבימה, בישראל, שלח מתנה
רבת־תועלת לנשואי שניים מחניכיו־חבריו

שושנה רכיד ושרגא פרידמן

( ה עו ל ם

מכונית

הזה .)744 המתנה החוצלארצית :
נוסעים בעלת ארבעה מושבים.
בהזמין מלך ערב, אכן פעור, מכונית
בארצות־הברית, לא היתד, זאת מכונית פשוטה.
תמורת 7000 לירות רכש קרון־מסע המכיל
חדר שינה, רחצה וכם־המלכות. תוספת
מיוחדת: מעלית להעלאת כורסת הנכים המלכותית.
מלבד זאת ירופד הקרון כבד־ה׳
משקל (חמשה טון) בבדים ירוקים, צבעו החביב
של המלך הזקן.
כרום מק־דניאל, המפקח על ההענקה
האמריקאית לישראל (ראה במדינה) טרם מצא
למשפחתו מגורי־קבע. למרות שלמעלה ממיליון
לירות (חמשה אחוזים מהענקת 65
מיליון הדולר) עומדים לרשות מטהו להוצאות
אישיות, לא הסכים לרכוש חווילה תל-
אביבית בת שמונה חדרים. הסיבה: מחירה
המופרז ( 50 אלף לירות).
עיריית ניו־יורק לא הסתפקה במסיבה המפוארת
שערכה הנהלת מלווה העצמאות
לשחקן אדיקנטור אוסף הכספים ליום
הולדתו ה־ ,60 בה נוכחו 1700 איש שרכשו
אגרות חוב במיליון לירות. התוספת העירונית:
קריאת הרחוב ברובע היהודי של
העיר, בו נולד השחקן, על שמו.
אמר הזמר רישרד אינגל, ערב צאתו
למסע הופעות בארצות־הברית :״בדעתי לשוב
לישראל במהרה ...מוטב לאכול לחם
יבש בבית (ישראל) מאשר תרנגולת צלוייה
בחוץ.״ את לחמו היבש מתעתד הזמר להרוויח
בישראל, לאחר שובו אליה, מהכנסות
מועדון לילה מפואר שיקים.
אחר שהמחסור בספרי לימוד הלך וגבר
נמצא מושיע לשני פרופסורי האוניברסיטה
העברית: דוד כן־גוריון. על סמך התערבותו
האישית נהג משרד האוצר כיוצא מן
הכלל, הקציב מטבע זר לרכישת ספרי היסטוריה
וחימיה שהיו דרושים לפרופסורים.

שגריר ג׳יימס מקדונלד
...רקום חוויות

התעשייה החליטו לערוך נשף יום־הולדת
לנשיאם, אדיה שנקר, לא יכלו לוודא את
גילו המדוייק. אחר שרוב התעשיינים העמידו
את גילו על ,80 מיעוטם על ,70 התפשרו
ביניהם, קבעו לחוג השנה את יובלו
ה־( 75 הגיל המשוער האמיתי.)78 :
משה ליכרמן, לשעבר נספח מסחרי בצירות
הרפובליקה ההונגרית העממית בתל־אביב,
שסרב לחזור למולדתו, התיישב בישראל,
פתח בעיסוק חדש: ייצור סירופ תירם.
אחר שהות של שנתיים בבוינוס־איירס הגיע
ארצה שמואל >מוליק)צור, בן ציר
ישראל בארגנטינה, מלווה אמו. גילה עיתון
הערב מעריב: למרות תנאי הצנע הישראליים,
הפיק הנער בן ה־ 14 תועלת רבה מביקורו
בישראל: הוא הוסיף למשקלו 2ק״ג.
לגנבים שחדרו למרתף צירותו של ד״ ד
פאבלו מנגואל, ציר ארגנטינה בישראל,
לא האיר המזל פנים. שללם: שלוש מזוודות
עור ריקות.

סיסמה הגיונית
אסתר וילנסקה, ח״כית מק״י, נכשלה
בנאום התגובה שלה לדברי לוי אשכול
על ההתיישבות. היא קראה מן הנייר נאום
שהוכן לוויכוח על התקציב לפני שבועות
מספר. ההוכחה: היאי קטרגה נגד שר החקלאות
על מצב הפרדסנות, נושא בו טיפל בוויכוח
התקציבי, לא הזכירו כלל בוויכוח ה־התישבותי.
ראש
עיריית תל־אביב, ישראל רוקח,
טבע סיסמה הגיונית כדי לעורר את אזרחי

קמוצה; )39 צירה החדש של ישראל לדרום־
אפריקה; )43 שדרכו להתבדח בכל עת; )45 כלי
חד; )46 עוף שצבעו שחור וקריאתו צרודה;
)48 מנביאי תרי־עשר 50 מגמרי ״אותלו״
לשכספיר; )52 בסולם הקולות; )53 תן.

בתרון תשבץ 102
מאוזן )1 :שקרן; )4ער; )6שרמן; )10 ריש
)11 אלון; )13 קרע! )14 צן; )15 בני ברק
)17 ול; )18 בונד; )20 דלעת; 23 ישראל; 25 ון
)27 מח; )29 טל; )30 חסידה; )32 משטרה
35 גם; 36 מד; )37 נס; )38 סריקה; )41 גטון;
)43 שריר; )45 שן; )46 סירקין; )49 קש; )51 לוע;
)53 מקבת; )54 אוי; )55 מנין; )56 עב;
)57 רכבת.
מאונך )1 :שרץ; )2קיוב; )3רש; )4עלי;
)5רוב; )7רק; )8מרות; )9נעל; )11 אנדרטה;
)12 נרד; )15 בנש; )16 קלום; )19 וי; )21 עני;
)22 חממה; )24 אל; )26 מהדי; )28 חש; )30 חמישית;
)31 דם; <33 טנא; )34 רסוס; )35 גר;
)39 קרן 40 הי; )41 גנון; )42 נים; )44 רקוב;
)45 שלם; )47 רקע; <48 קבב; <50 שית; )52 עי;
)54 אך.

פתרון צדכץ האישים

01( utaaU

>xu-qU u^q

*Gal

(9( CC4L GidQi! L( U <4LXtQi 8
•׳ u a u L ix u l
(L G8u d ! s׳( uc4׳ז ׳
1 ( £LQL׳ ift.CL׳ z( LICQ XUCCUJC* E( KU41

J tr
ת רו פהבטוחה נג ד:
nniDin
ריבם אטיום
ל וסב א ג1
א*שיאם
גריפה כאב* ראש
כאב• פרקי ם 1אברי
סוגר -תרופה עולמית, פרי
חקירה של

גרעין
ע מי ת
יום העיון הכללי של בל חררי
הגרעין כארץ יתקיים
כמשק נאות־מרדבבי כגליל
העליץ, כיום 52־2־.23

המדע ה שויצרי

01י1ן אהד ם שכ 1ע

logal
הדבור

אמנות

זכרון טוב, כושר רכוז, הופעה, כח
שפוט עצמי, רצון הוק, מרץ לעבודה,
רגשי בישנות, קומפלכסים סכסואליים
על כל הבעיות האלה תתיעץ עם

פרוס׳ מריאן
ת״א, רח׳ אלנבי

1U-1

ה ״ פםכ 1ק 1פ ״

פרוס מריאן
המכשיר אשר עונה באופן אוטומטי
על כל השאלות הנוגעות לנפש האדם.
חשוב בעת בחירת מקצוע, קביעת
הפרעות פסיכיות וכר וכר.
הרשמה לבדיקה :
בכל יום 4—7 ,10—1
רח׳ אלנבי ,11ת״א

החברים ייפגשו בתל־אביב ובחיפה
ביום ר ,22.2.52 ,אחרי־הצהרים ויס־עו
יחד למקום. יום העיון ייערך בליל
שבת ובשבת. החברים יחזרו הביתה
במוצאי שבת.
תכנית היום: דיון כללי על בעיות
הגרעין, בירור בעיות חברתיות, הרצאות
מטעם באי־כח המרכז החקלאי
והנח״ל.

החכרים שככר הצטרפו לגרעין,
וכן הכרים החפצים
להצטרף, יירשמו ליום העיון
תוך שכוע ימים מהיום כמכתב
למזכירות, ע״י מערכת
העולם הזה, רה׳ גליקסון ,8
ת. ד ,136 .תל אכיב.

החברים יצטרכו לקחת עמהם שמיכות
ואוכל. כן עליהם לצרף למכתב־יהם
את דמי הנסיעה בסך 1.500ל״י.
הוראות מפורטות יבואו בחוזר שיישלח
לחברים שיירשמו.

פנ מהזל צנזן
יום ל

13.2אולם י.מ.ק.א ירושלים
שעה 4אח״צ לנוער

יום ר 15.2אולם ״אהל

ת ל ־ א כי ם

4אח״צ.

מוצאי שבת 16.2אולם י. מ .ק. א.
ירושלים שעה 9בערב
כרטיסים: לנוער בתנועות הנוער ובתי
הספר -ירושלים
תל־אביב, בי״מ מוסיקה, רח׳ עליה 1
וקופת ה״אהל״
ירושלים, ע״י קולנוע ארנון טל 4450 .
למכירה צלמניה 30x24 סמ׳ עם אדפטנר 24x18
מציידת באוביקטור צייזסטר 0 36מ׳.
מתאימה במיוחד לאטליה ורפרודוקציות.
בדבר פרטים לפנות ת. ד 136 .עבור
״צלמוניה״.
llllllllllinilllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllM

לא רק סקם־אפיל
רעמים ושטפונות עברו על פני מערב אר״
צות־הברית, עצרו כמעט את כל התנועה.
אולם גם הם לא יכלו לעצור את הפוליטיקאים
הריפובליקאים, שמיהרו לסן־פרנציס־קו
כדי להעמיד את אנשיהם בקרב הראשון
על המועמדות הריפובליקאית.
ראשון קם בן דודו של ״בוב״ טאפט, המועמד
הריאקציוני, כשמנוי וגמור אתו להנחית
מהלומה מוחצת על ראשו של המתחרה
הגדול, אייק. דוד אינגלס ניגש ישר
לעניין. הוא חיבק את המיקרופון, שלח מבט
תוקפני בפוליטיקאים הנאספים, אמר :״אין
לנו צורך בהערצת גיבורים( ,במועמד שיש
לו) ברק חיצוני וסקס־אפיל. אם מפלגה זו
רוצה להמיר את עתידה הפוליטי בתכונות
אלה, הרי שהיא מתה ואין לנו אלא לבחור
בקברן בעל מראה נאה שיפקח על הטקס
האחרון.״
באולם המרווח של בית־המלון השתררה
דומיה נבוכה. איש לא מחא כף. הכל הבינו
שכאן נערכה התקפה בלתי הוגנת על הגנרל
הנערץ, ושמהלומה זו תפגע באחדות בין
כל פלגי המפלגה שיצטרכו לעבוד יחדיו אחרי
שייבחר המועמד. מנהל המערכה של
אייק, הסינטור הצעיר הנרי קאבוט לודג׳,
תפס מיד את ההזדמנות, השיב בשקט :״איני
רוצה להתקיף אף מועמד אחד. לאייק יש
השפעה עצומה על הציבור האמריקאי לא
מפני שיש לו ברק חיצוני בלבד. אין מספיק
ריפובליקאים בארצות־הברית כדי לבחור במועמד
המקובל על אנשי המפלגה בלבד.
אייק יכול לזכות גם בקולות הבוחרים הבלתי
מפלגתיים, שיכריעו את הכף.״
כשננעל הכינוס, היה ברור שבדו־קרב הגדול
בין הסינטור שניצח את הפועלים ובין
הגנרל שניצח את הנאצים, נחל הגנרל ניצחון.

מ לד• מי*

תחרות אופנועים
עלהג בי ע הנו דדשל

«נ בי ט״

ארצ 1ת הברית

בורמה

(תלאת שדה)

רסיטלים פרידה

מכל

שו ע לי־ ש מ שון
התחרות
״העולם
החמשי,
לפנה״צ,

השנתית מטעם
הזה״ תתקיים כיום
,13.3.52 כשעה 11
בסכיכות תל-אכיב,

תחרות השנה. לא תהיה מרוץ, בו זוכה
המתחרה שעובר את המסלול במהירות
הרבה ביותר, אלא תלאת־שדה. המתחרים
•עברו שורה של קטעים מסומנים (כגון
עליות תלולות, ירידות, סיבובים חדים)
מבלי להוריד את רגליהם או לשגות
שגיאה אחרת. כל שגיאה תחייב את
המתחרה בנקודה. יזכה בתחרות המתחרה
שיש לו מספר הנקודות הקטן ביותר.
אין כל הגבלה ביחס לסוג או לכוח
האופנועים.
החפצים להשתתף בתחרות חייבים להירשם
תוך שבועיים, עד יום ,20.2.52
במערכת העולם הזה, רחוב גליקסון ,8
ת. ד , 136 .תל־אביב ולצרף סך 2.500ל״י
(לירה אחת דמי השתתפות, חצי לירה
עבור סמל המשתתפים, לירה אחת פיקדון
שיוחזר לנרשם עם הזינוק).

כאשר גנרל לי מי, מפקד אחד הגייסות
של צ׳יאנג קאי־צ׳ק בדרום סין, הבין שהמערכה
על עתידה של סין אבודה לגנראלי־סימו,
היתה לו הברירה בין שלוש אפשרויות
( :א) להיכנע( ,ב) להסתלק ולהצטרף
לגנראליסימו (ולאשתו היפה) באי פורמוזה,
או (ג) לפלוש לטריטוריה של בורמה ולהמשיך
שם במלחמה פרטית נגד מאו.
לי מי הוא גנראל תוקפני, וברור היה לו
מה עליו לעשות. הוא פלש לבורמה, תפס
איזור הדרי בשם קנג־טונג, שהגישה קשה
אליו מכל העברים כאחד, החל להגיח משם
מדי פעם בפעם לתוך סין העממית, להרוג
בחייליו של מאו ולהפוך את חיי הקומוניסטים
בפינה נידחת זו לגיהנום.
הדבר לא מצא חן בעיני מאו. אך עוד
פחות מצא הדבר חן בעיני ממשלת בורמה.
לפי החוק הבינלאומי עליה לפרק את הנשק
מן הסינים ולעצרם, אילם אין היא יכולה
לעשות מאומה למלא את התחייבותה,
בהיותה עסוקה עד מעל לראש במלחמת האזרחים
הרב־צדדית הנטושה בבורמה מאז
זכתה לעצמאותה.
פרעון לחשבון ישן. משך זמן מה
תהו כל הצדדים מניין מקבל לי מי את האספקה
הדרושה גם לצבא סדיר למחצה. אולם
חיש מהר נפתרה גם חידה זו. האזור
התפוס בידי לי מי גובל עם תאי (סיאם),
מדינה שיש לה חשבון ישן עם בורמה מאחר
שאחרי מלחמת העולם השנייה נאלצה
להחזיר לה שני מחוזות (שהיו שייכים קודם
לכן לבורמה ונמסרו על ידי היפאנים לסיאם
תמורת שיתוף הפעולה שלה עם הפולשים
היפאניים) .דרך סיאם עברה האספקה הדרושה
ללי מי׳ וכן יחידה סינית שלמה שהגיעה
מפורמוזה כתגבורת.
כל זמן שהדבר נשאר בגדר ריב משפחתי
בין שתי המדינות, לא היה הדבר גורם למבוכה
כה רבה. אולם בינתיים הסתננו ידיעות
סנסציוניות שגרמו מהומה בעולם: כמה
מאות קצינים אמריקאים משרתים במטהו
של לי מי, מדריכים את חייליו בפעולתו ה־בלתי־חוקית.
יתר על כן, הציוד האנושי והטכני
העובר דרך סיאם לבורמה מאורגן על־ידי
ארגון אמריקאי חשאי, התומך בצ׳יאנג
קאי־צ׳ק נגד מאו.
בוואשינגטון הרים שר החוץ דין אצ׳יסון
את שתי ידיו, בג׳סטה של אדם חף מפשע
הנחשד לשוא, הכחיש נמרצות שיש לממשלתו
כל עניין עם הצבא המסתורי. אולם בינתיים
נודע שהשגריר האמריקאי בראנגון (בירת
בורמה) האשים בסתר את חברו, השגריר
העולם האמריקאי בבאנקוק (בירת סיאם) ,שידו ב״
מעל. ואילו הבורמאים, המקיימים יחסים
דיפלומטיים עם מאו (בעוד שסיאם מכירה ב־צ׳יאנג)
,טוענים שכל העניין הפנים־אמ־ריקאי
אינו נוגע להם. הם איימו שאם האמריקאים
לא יסלקו את צבא המריבה, יזמינו
הם את צבאו של מאו, שייכנס לבורמה
ויסלק את לי מי וכל פמלייתו.

סין
דדך התהילה
מחופי קליפורניה לחופי אוסטרליה נזדעקו
העתוניה על הסחטנות של ממשלת סין העממית.
מודיע כתב העולס הזה דוד בן־דוד :
הסינים בתפוצותיהם (ארצות־הברית, אוסטרליה,
הודו, מלאייה, אינדונזיה) מקבלים
מכתבי־איום מהונג־קונג בהם הם מוזהרים
שאם לא ישלמו מייד סכומי כסף ניב״
ך־ים בידיהם של נציגי סין העממית יומתו
קרוביהם בסין.
לפי אומדן ממעיט הוברחו בדרך זאת
להונג־קונג הבריטית, הגובלת ביבשת סין
והמשמשת תחנת מעבר אליה, לפחות 40
מיליון דולאר.
השבוע הואר העניין: בהודעה מיוחדת,
קצרה ומנומקת שמה ממשלת מאו־טסה־טונג
לקלס את השמצת המערב על הסחטנות הקומוניסטית.
אותה שעה הועמדו 12 סוחרים,
שלושה סטודנטים ורב־חובל אחד, כולק ממוצא
סיני, לדין בגני בתי־משפט בהונג־קונג,
סינגפור וסידני.
רב־המלמנר וואנג־פה־הו, נציב המסחר של
הונג־קונג, הואשם בהעברות בלתי חוקיות
של מטבע זר למעצמה שכנה (סין) ושני סוחרים
בסינגפור הואשמו בסחטנות ורצח בשיתוף
עם רב־חובל סיני. הם דאגו להיתרי
יציאה מסין לקרוביהם של סינים עשירים
שחיו מחוץ לסין, העבירו אותם באניית המותרות
מה־חיו־וה (דרך התהילה) ,כלאו
אותם בתחתית האניה והטביעו אותם כשאב־נים
קשורות לרגליהם אחר שקיבלו את דמי
הפדיון.
הפצצה האמיתית התפוצצה בסידני האוסטרלית
כאשר סוחר הפירות הישיש פנג־וו
הכריז בשקט ובגאווה :״הם; (שלושת הסטודנטים)
מכרו לי אגרות־נצחון של ממשלת
העם. קניתי אגרות ב־ 14 אלף לירות, שהן
רוב כספי. כסף זה נחוץ למולדתי אשר אתם
הרסתם. לא יכולתי לד״וציא את הכסף בדרך
אחרת מאשר תחת מסווה הסחטנות.״
וועדת חקירה בראשותו של קונסול סין
הלאומית (ממשלת פורמוזה) אישרה כי לפחות
בשניים מתוך כל שלושה מקרים שנבדקו
היתד, הסחטנות אך מסווה להעברת כספים׳
מרצונם הטוב של המעבירים, לסין.
הכריז הו־וואנג, סטודנט ממושקף בן ,27
אחר שמיעת פסק־הדין (גירוש מאוסטרליה):
״אין דבר ! שלושה סטודנטים סיניים הם
מתנה יותר טובה לסץ מאשר כמה רבבות
לירות נוספות שהיינו יכוליה להוציא מאוסטרליה

יוגוסלביה זאב־ם צעירים בזו ד
אויבם החדש של היוגוסלבים הוא הזאב.
משך ימות המלחמה התרבו הזאבים במידה
רבה עד שמנו כ־ 5000 ראש. למרות שכמעט
כל שני ביניהם הומת בשנה שעברה, חזרו
ושבו הזאבים לאיזורים בהם לא נראו משך
100 השנים האחרונות, הגיעו אפילו לקרבת
הבירה בלגרד, איזור בו הומת הזאב האחרון
ב־.1870
מגפת הזאבים הפכה רצינית במידה כואת
שהממשלה נאלצה להרכיב ועדות נגד־זאביות
ברוב מחוזות המדינה 250 .הציידים שהתמסרו
למלחמה בזאבים לא הצליחו במיוחד
וכאשר הופעלו כולם למצוד קיבוצי לא הרגו
יותר משלושה זאבים. מסקנת הוועדות,
המתנהלות על־ידי פקידי ממשלה והמסתי-
עות ביערנים, ציידים מקצועיים ושוטרים
מזמינים: הדרך הטובה ביותר לטפל בזאבים
היא הקשתם במלכודות. תגובת הממשלה:
הוראה לייצר אלפי יחידות של מלכודות
תקן.
לשם הצלחת־יתר של המסע נגד הזאבים
הוכרז על סרס של 5000 דינר (כ־ 6לירות)
לכל זאב הרוג הניצוד ומובא בפני הוועדה.
אולם לזאבים הצעירים נקבע פרס נמוך יותר:
3000 דינר (כ־ 4לירות) .הסיבה: הזאבים
הצעירים אינם מצטיינים ביכולת בריחה כי
הם אינם קלי רגליים ביותר, דבר המקל על
צידם.

העולם הזה״ ,מס׳ 745

קולנוע
סרטים
..שטן תבשר׳״
צרפת תרמה. יצירות־מופת לא מעטות לאמנות
הבד ; ביניהן ראוי שטן הבשרים
לתפוס מקום נכבד ביותר. הסרט, המבוסס
על רומאן מפורסם מאת ריימון ראדיגה, עובד
לקולנוע בידי ז׳אן אורונש ופייר בוסט.
זהו אחד התסריטים המשובחים ביותר שנכתבו
אי פעם לפילם הקולני ; שיח כמו בשטן
הבשרים אין מרבים לשמוע בקולנוע.
על השלד המוצק הזה הצליח הבמאי קלוד
אוטון־לארה להקרים בשר וגידים. היצירה
שנבראה היא ממדרגה ראשונה.
בין הבמאי לשחקניו שררה הבנה מלאה
בכל הנוגע לבצוע: הוא ללא פגם. כל השחקנים
במקומם, כל אחד דמות חיה. את
הרושם הרב ביותר עושים, וזה מובן וברור
יען כי הם ממלאים את הבד כמעט מחצית
הזמן, מישלין פרל וז׳ראר פילים. השני, בתפקיד
פרנסואה, תלמיד המחלקה שלפני אחרונה
בגימנסיה בעיר קטנה הסמוכה לפאריס.
כמו כל חבריו, חושש פרנסואה מן היום בו
יסיים את בית־הספר, יגויס אל הצבא לה־רקב
בחפירות החזית המערבית (התקופה :
.)1917 העובדה שאחד מאגפי בית־הספר נלקח
על״ידי הצבא, משמש בית־חולים לפצו־

לה היא, איך לגלות את הדבר לבעל. פרנסו־אה
אינו אלא ילד בן שבע עשרה ; האהבה
הזאת גדולה מדי בשבילו, הוא איננו מסוגל
כלל להפגש עם ז׳אק, לשוחח אתו כדבר
גבר אל גבר.
כאשר עומדת מארט ללדת את ילדו של
פרנסואה, היא מודיעה לבעלה שהילד שלו
הוא, של ז׳אק. בלידתה אותו, היא מתה,
פרנסואה מאבד בעת ובעונה אחת גם את
אהובתו, גם את בנו. בעת ולהלויה מצלצלים
פעמוני תרועה, תותחים יורים, העם — אפילו
הקברנים — מלאי שמחה 11 :בנובמבר
.1918
אהבתם של פרנסואה ומארט אינה מוגשת
בצורה רומנטית או אידילית. הבמאי אינו
משתדל, על ידי מתקתקות הוליבודית, להצדיק
את מעשיהם, כשם שאינו רוצה להרשיע.
ז׳ראר (האידיוט) פילים מוכיח שוב איזה שחקן
גדול הנהו: הנער שהוא מגלם הוא אמתי,
אמתי בריצתו הילדותית מבית־הספר
אל דירת אהובתו, אמתי בהתפרצויות הקנאה
שלו, במריבותיו ושקריו בבית הוריו.
מישלין פרל אינה נופלת ממנו. מארט שלה^
היא נערה בורגנית חושנית, קצת משועממת,
אבל לא המונית. המעבר ההדרגתי, מנערה
מאד מחונכת ושמרנית העסוקה בפלירט של
קצת יותר ממה בכך, למאהבת מלאת חוצפה
ואהבה הוא אחד ההישגים המזהירים של
הבד. יש להצטער על כך כי לפחות בשני
מקומות חשובים קוצץ הסרט בידי הצנזורה.

ספו רט
אתלטיקה קלה
הדרכה בשד 1ש שבו ת
אירוינג (ארוי) מונדשטיין, הממושקף והגבוה,
עמל חודשים מספר במרץ רב באצטדי
הספורט שברחבי הארץ כשהוא מלווה אשתו
שבאה אחריו מארצות־הברית. הינקי לא הת־עיף,
עסק בהדרכת הנבחרת הישראלית לאתלטיקה
בכל המרץ ובשלוש שפות (עברית,
אידית ואנגלית) למרות שאותה שעה הטילה
עליו המחלקה לתרבות הגוף משימות נוספות:
אימון מזורז של קורס מורי־ההתעמ־

יציאת נבחרת מצומצמת של אתלטים ישראליים
לארצות־הברית על מנת להתאמן כראוי
לקראת האולימפיאדה. מטרת הנסיעה :
לא טיול לארצות־הברית, כי אם אכילה שלא
לפי מתכונת הצנע ואימון תחת השגחתם
של טובי המאמנים האמריקאים.
כדורגל השח;7ני ל א חייכו
כאשר נחת המטוס הצבאי בלוד חיכו רק
שני קציני צה״ל לקבוצה החוזרת מאי קפ
״הרגע
לב הרוגש״

דוריס דיי
טיול באולפן

עים המובאים משדה הקרב, בוראי שאינה
מועילה לגרש מלבו את הפחד. בחצר בית-
החולים פוגש פרנסואה את מארט (מישלין
פרל) ,אשר, צעירה, מבוגרת ממנו בשנים,
המאורשת לחייל הנמצא בחזית.
עד מהרה מתרקמת בין השניים אהבה, שראשיתה
בפלירט של שובבות, הופכת להיות
קצת רצינית מדי בגלל התפרצויות הקנאה
הילדותיות של פרנסואה, אבל, לאחר הפוגת
קיץ בה נישאת מארט לארושה החייל, נעשית
סוערת וחצופה. שוב אין השניים משתדלים
להסתיר את היחסים שביניהם. השא
מעלה
אחת גדולה להוליבוד: היא יודעת,
לעתים, להתבדח גם על חשבונה עצמה. לפעמים
הבדיחה מוצלחת, לפעמים אחרות, מוצלחת
פחות. הרגע, לבי הרוגש שייך יותר
לסוג השני מאשר למוצלח, אף־על־פי שכמה
מן ההלצות בסרטזמר סאטירי זה על החיים
בהוליבוד טובות (למשל: במשרד הפרסומת
של חברת וו ת ר מוסר המנהל ״פרטים
ביוגרפיים״ על שחקנית ״צרפתית״ שעד לפני
חמש דקות לא הכיר כלל את שמה. הוא
בודה מלבו אב אפגאני, אם רוסיה ועוד נקודות
אקזוטיות, אחר מוסיף :״אלו הן העובדות,
את כל השאר אתם יכולים לצ׳זבט״).
התסריט (מאת ג׳ק רוז ומל שייבלסון)
מכפר אודות השחקן ג׳ק קארסון (ג׳ק קאר־סון)
,ששום במאי אינו מוכן לביימו במדנזו־אזל
פיפי, היצירה שהמפיק ארתור טרנט
(ביל גודבין) עומד להוציאה אל הפועל. בלית
ברירה נאלץ טרנט למסור לקארלסון עצמו
את ביום הסרט, ואז כמובן, מסרבים השחקנים
להיות מודרכים על ידו. קארסון אינו
אומר נואש, נעזר במלצרית המנומשת וצהו־בת־השער
ג׳וד אדמם (דוריס דיי) כדי להחתים
את ידידדיריבו דנים מורגן(דניס מורגן)
על חוזה. לאחר מכן משתדלים השניים: א.
לחזר אחרי דוריס דיי ב. לעשות אותה כוכב.
הסרט אינו יותר מאשר טיול (לא נרחב)
באולפני חברת וורנר ופגישות רגעיות עם
כוכבים כגארי קופר, ג׳ון קרופורד, ארול
פלין, דני קיי, אדווארד ג .,רובינסון, ג׳יין
ווימאן, המשחקים, כקארסון ומורגאן, את
עצמם. קארטון הוא בדחן מוצלח למדי המסוגל
לעורר צחוק בעיקר על־ידי עקיצות
עצמיות, אלא שהחומר אשר בידו הפעם אינו
משובח והוא משתדל לדגדג בעזרת אמצעים
זולים. אישיותה של דוריס דיי נאה ויש לה
בסרט מעלה אחת: אין היא הופכת כוכב
קולנוע, אלא חוזרת לכפר מולדתה, להנשא
לבחור שלה מימי הילדות.

נבחרת צה״ל ומלוויה במטוס הצבאי
תבוסה בקפ ריסין

לות והדרכה במקומות שונים. מונדשטיין שאף
התנדב לאמן את גושי הנבחרות הצבאיות
לא הזניח את ההכנות להופעת הבכורה של
אימוניו, מיטב אתלטי הפועל ומכבי.
התחרות היתר, צריכה להתקיים באיצטד
התל־אביבי, אולם היא נדחתה בגלל סיבה
רשמית חסרת־יסוד: שיבוש המסלולים עקב
הירטבם בגשם קל שירד ימים מספר קודם
לכן•
האתלטים התאכיבו, קבלו על מרכזיהם
צרי־המוחין :״למה אני יכול לדבר בשקט
ולהתאמן יחד עם ברוך חבס וכאשר זה מגיע
לתחרות ידידותיות הדבר אסור לי?״ התאונן
דב (ברלה) זילברברג, איש קיבוץ צרעה.
הסיבה
האמיתית היתה פסילתם של שלושת
אתלטי מכבי בנימין נוסבאום, יעקב קוב־לנץ
ומשה באום שעברו להפועל. מזכירות
מכבי פנתה להתאחדות הבינלאומית לאתל־טיקה־קלה
היושבת בלונדון, ביקשה לפסול
את האתלטים מהשתתפות בתחרויות בינלאומיות
(כזו ביוגוסלביה, אליה יצאה נבחרת
הפועל לפני שנה) כיון ששלושת נוטשי־מכבי
הם חברים לאיגוד ספורטאי (הפועל) שאינו
חבר בהתאחדות.
אך אתלטי הפועל לא נרתעו, החליטו לתחר
בירושלים, בה זכו בתוצאות נהדרות, אספו
שלל שיאים. אמר מונדשטיין :״הם רצו להתקדם,
והם התקדמו ! ״
בעלי השיאים הרגישו עצמם בטוב, התחילו
מרחיבים את הדיבור על הצעה חדשה :

ריסין. מספר סקרנים שהתאסף במרפסת מסעדת
שדה־התעופה ראה כיצד יורדים 25 איש
כשפניהם לקרקע ואיש מהם אינו מנסה לחייך.
למרות בקשתו של הצלם :״חייכו
קצת!״ לא הרחיבו השחקנים את פיהם כדי
קמצוץ של רוח טובה.
המסע הסודי של נבחרת צה״ל לקפריסין
עורר דרישה לביקורת יסודית מפי כל כתבי
הספורט (העולם הזה .)744
לאחר המשחק הראשון של נבחרת צה״ל
נגד אלופת קפריסין, צ׳טינקה, שמחו אוהדי
הנבחרת הצבאית על הנצחון הגבוה שהושג
( )0:6אך היו גם שסברו אחרת :״מד, החכמה
לנסוע לקפריסין ולשחק נגד קבוצות חלשות,
אפשר היה לשחק נגד קבוצת הפועל
בית־גוברין ולנצח אותה ! 0:11״ כאשר נודע
ההפסד נגד קבוצת אפ ואל 1:3גבר
רוגזם וצערם של אנשי הכדורגל בשיעור
נוסף.

ללכלויו

לכדורגל
קבוצות מכבי ת״א
הפועל חיפה
ביתר ת״א
מכבי רחובות
הפועל פ״ת
הפועל ת״א

משח יחס נקוקים
שערים דות

5:35

8:18

8:21

11 11:18 8

8:16

9 2:14 5

א 1כלחבשר

,העולם הזה״ ,מס׳ 745

גרטה כרבו
אסתר וילנסקת

אנה פאוקר
מרגרט מרו מן

שתי אחיות פארוק
שתי בנות בי. ג /

משה דיין
יצחק שדה

מרלן דיטריך ובתה
-אשת ואחות שאח פרס

— המלך פארוק
— קלרק גייבל

MMBM— a VafTT

י שי

עשרה. אישים, מדינאים, ספורטאים,
כוכבי קולנוע, אמניפ^מופיעים כתמונות
שבעמוד י זה. כיוון שתמונותיהם נלקחו
בתקופות דיים וכמצכי פעו?ה שונים קשה
לעתים, לזהותס, במבט ראשון. הנחת המערכת:
כל קורא יזהה את רוב האישים כמבט
שני, לאלה שלא יזהה מייד, מוטב להקדיש
מספר מבטים נוספים.
הזיהוי הסופי ייעשה בעזרת הפתרון,
במסגרת התשבץ שבענו-ד 13 של כליון זה.

גורגי מלנקוב
מאו טסה־טונג

ולאדימיר לנין
א. ד .גורדון

מקס בר
ז׳ק דמפסיי

ג׳ו לואיס
שוגר ריי רו בינ סון

ארתור טו סקניני
ברטרנד ראסל

אריך פון שטרנהיים
פבלו פיקסו

— אלברט איינ ש מיין
— רו מן רולן

— משה סמילנסקי
— המרשל פטן

ג׳והרלאל נהרו
לורנט אוליבייה

— שולטן מארוקו
— או רסון וולס

הארולד מאק־מייכל
וינ ס טון צ׳רצ׳יל

— אניירן בוואן
— דוכס וינדזו ר