גליון 746 מתאריך 14 בפברואר 1952

העורר :

העולם

אורי אבנרי

דוש

כתב ראשי :
אהרן רילב

עורכי מדורים :

ל אינ פו ר מ צי ה
המערכת והמנהלה :

העולם הזה ב ע ״ ם ;

עורך תבדת :

רב איתן
צלם ראשי :
דוד רו ביננ ר

ה ש בו ע ון ה מ צוי ר
רחוב גליקסון
(ליד תי א ט רון
ת.ד . 136 .טל.
מען למברקים:

עורך משנה :
של ום כה ן

עורך כיתוב :

. 8תי־ א בי ב

וז מני) 66785
״ עול מ סר ם ״

מכתבים

מי כאל
יעקב

אל מז.
ביתן,

יחיאל

ב שן.

ני צה

נ בי.

משתתפים קבועים :

ר פ אל חייט, פילי ם
או סקרט או ב ר.

טי א רי,

אי תמר

עילם.

יצחק

ל בני.

סופרי חוץ :
דוד

בן־דוד,

נברי אל

ד פו ס י שראל ב ע ״ ם.

דנון,

ש מו א ל
הפצה:

מי רון.
סלםבע ״ ם.

העתון הוא המוסד הדימוקרטי ביותר בעולם.
המפלגה
הפוליטית מתייצבת לפני העם
פעם בארבע שנים, בעת הבחירות הכלליות.
אחר שהבוחר שילשל את פתקתו לתוך ארגז
הקלפי, שוב אין דעתו קובעת לגבי צירי
המפלגה בכנסת — עד לבחירות הבאות.
הממשלה גם היא מזדקקת לאמון הציבור
בעת הבחירות הכלליות בלבד. כל שאר ד,צ־בעות־האימון
אשר הממשלה מזדקקת להן,
מפעם לפעם, הן בגדר מעשה הפגנתי בלבד.
הרכב הכנסת, לא דעת הקהל, קובע את תוצאותיהן.
ד,עת
1ן השבועי זקוק להצבעה כל שבוע.
בוחריו־קוראיו מביעים לו את אימונם או
את אי־אימונם בכל ה׳ בכל שבוע, ליד מאות
הקיוסקים הפזורים בארץ. הם מצביעים
בפרוטותיהם. אם נמצא העתון בלתי ראוי
בעיניהם, נמנע הוא מהצבעה. ואם העתון
בלתי־תלוי, מבלי שיעמוד מאחוריו גוף
מפלגתי המכסה את גרעונותיו, ברי שתימנע.ת
זאת חורצת עליו את הדין.
השבוע מתיצב העולם הזה לפני קוראיו־בוהריו
לצורך הצבעת־אמון בלתי־רגילה.
כשרכשנו את העתון הזה, לפני 22 חודש,
ניבאו הכל כי תכניתנו אינה אפשרית. מטרתה
היתה ליצור עתון אינפורמטיבי, הזקוק
לתקציב גדול, מבלי לקבל תמיכה חומרית
מכל גוף מפלגתי. הנחת היסוד היתר : ,יווצר
לעתון מסוג זה עורף ציבורי, שיהיה חזק
יותר מכל עורף מפלגתי. הציבור הוא שיקיים
עתון זה בכספו, שיעזור לו להתגבר על משבריו
— מתוך הכרה שעתונו הוא, לא עתון
המוכר סחורה מפלגתית.
העובדות הוכיחו שלא היתד, זאת אוטופיה.
התפוצה גדלה בחדשים הראשונים בממדים
חסרי־תקדים. וכשהקפיאה הממשלה את התפוצה,
מנעה את חלוקת העול למספר קונים
גדול יותר, שילמו הקוראים את אשר נדרש
מהם כדי לקיים את העתון. היתר, זאת הבעת
אמון בלתי־רגילה, כי גם בשעה שהעתון
היה נאלץ מדי פעם להעלות את מחירו, לא
ירדה התפוצה אף באחוז אחד.
לפני ששה שבועות קרה משהו שעירער
את יסודות קיום העתון. הממשלה הפסיקה
לחלק את המיכסה המצומצמת בה תלויה
ההופעה. משך ששה שבועות חי העתון על
נייר מושאל. ובשעה שנתברר כי אין כמעט
כל סיכוי להחזיר נייר זה, היה פרוש הדבר
כי תקציב ההוצאות של העתון גדל בצורה
המטילה עליו הפסדים כבדים.
משך ששה שבועות שתק העתון, נמנע מלשתף
את קוראיו במשבר זה. היתה תקוה
כל שהיא שהממשלה תחזיר את החוב. אולם
עתה הגיע המשבר לממדים כאלה שקיומו
של המחיר הנוכחי גם להבא יטיל בספק את
עצם קיומו של העתון.
התוספת במחיר גליון זה היא זמנית —
אין היא אלא חלוקת ההוצאות הנוספות׳ הנגרמות
ע״י כשלון הממשלה לעמוד בהתחייבותה,
בין הקוראים. אנו נגבה תוספת
זו בכל שבוע, עד שיחזור המצב לקדמותו,
ומדי שבוע תיחשב התוספת בהתאם להוצאות
אותו גליון. לא המערכת תהנה ממנה,
והיא גם לא תאפשר להגדיל את ההשקעה
לצורך שיפור העתון. אין זו אלא תוספת-
חירום להבטחת קיומו של העתון בכלל.
הקוראים שקנו מדי שבוע עתון זה הביעו,
בכך, את רצונם בעתון חופשי, לוחם לאמת,
בלתי־תלוי. הם הביעו את השתתפותם במל

עתון
זה היה נוהג, מאז, לשתף את הקוראים
בבעיותיו. ייתכן שכדאי הפעם לשתף את
הקוראים גם בבעיות התקציב של עתון, כשם
שהממשלה משתפת את משלמי־המסים בבעיות
תקציבה.
תקציבו של עתון מורכב מחמשה סעיפים
עיקריים: המערכת, ההנהלה, הדפום, הנייר
והגלופות. מחיר העתון חייב לכסות את חמשת
הסעיפים האלה, אחר ניכוי דמי העמילות
של מוכרי העתונים, הקיוסקים ומנגנון ההפצה.
בשנה
האחרונה עלה מחיר העתון ב־50%
(מ־ססז ל־ 150 פרוטה) ,עלייה הנופלת בהרבה
מעלייתם של מחיר רוב שאר המצרכים שאינם
נתמכים במיוחד ע״י הממשלה.
באותה תקופה עלו הוצאות המערכת וההנהלה,
בעיקר עקב י המאמץ המתמיד לשפר
את ־שרוחה ולהרחיב את תחומה. אולם בשאר
שלושת הסעיפים׳ שהם הסעיפים הקובעים
את גורל העתון, חלה משך השנה, וביחוד
משך השבועות האחרונים, עלייה הגובלת
כמעט עם הפקרות. עלייה זו הכריחה גם את
שאר השבועונים, כולל השבועון המוצא על
חשבון הצבא, להעלות את מחיריהם.
לפני שנה עלה גליון נייר אשר הממשלה
הקציבה לנו, שמונה פרוטות. כיום עמה כל
גליון ממשלתי, מן הסוג שאינו בנמצא בחד־שיים
האחרונים, במחיר 17 פרוטה — תוספת
של .125%אותה שעה עלו מחירי הדפוס
לעתון ב־ 100%בדיוק, ואילו מחירי הגלופות
עלו מ־ 24 פרוטה ל־ 40 פרוטה לסמ״מ, עלייה
של .68%אולם בעוד שמחיר הנייר הממשלתי
היה תלוי במצב הבינלאומי (וגם בכשרונם
של הפקידים להזמין נייר בלתי־מתאים, שחלק
ממנו נזרק בשיירים) ,הרי מחירי הדפום
וההגלפה נקבעו באופן שרירותי ביותר׳ ללא
פיקוח כל שהוא וללא מו״מ, ובניגוד לצו
ממשלתי מפורש, ע״י גורמים שיש להם, למעשה,
מונופולין בשוק — כארגון בעלי
תעשיית הדפום וארגון הצינקוגרפיות.
כל עוד נמשך המשבר הנוכחי של אי״
הקצבת הנייר, אין כל טעם לגשת לחשבון
מסחרי רגיל, לקבוע את מחירו האמתי של
העתון בנתונים העכשויים. לפיכך תהיה התוספת
הנוכחית אך תוספת זמנית, מחושבת
לכל גליון בנפרד, וגובהה יהיה תלוי בכמות
הנייר אשר הממשלה תהיה מוכנה להקציבה
לנו במחיר הרשמי (הגבוה למדי, כפי שראינו)
,והיא תעלה ותרד בהתאם לכך. רק
אחרי שיחלוף משבר זה׳ ויחזור מצב שאפשר
יהיה לחשבו, פחות או יותר, לנורמלי, אפשר
יהיה לחשב מחדש את מחירו האמתי של
הגליון.
עד אז יהיה קיום העתון נתון בידי הקוראים,
באמון אשר הם רוחשים אותו לעתון
ולהנהלתו, בנכונותם לקחת חלק במאמץ המלחמתי
למען חופש הביטוי. אם יעמדו במבחן
זה, תסוכל אחת ולתמיד תקוותם של
אותם המקוים בסתר, כי ע״י יצירת משברים
מסוג זה אפשר לשים מחסום לפי העתונות,
להפוך את כלב־השמירה הציבורי לכלב־בית
של שלטון השעה.

גולש תורכי
לקוח נכנס למסעדה יפואית וביקש לאכול
.״ שחור או לבן?״ שאלו המלצר.
״ שחור 1״ ענה הלקוח
,״מה אפשר לקבל?״

ריח
מהפכני
י,שה?ראות במעש הו החד־פעמי של יצתק דוידי־ביי!
(העולם הזה ) 744 דבר ב?תי רני? ו מיו ח ד...
אך ק שה?קרוא ולהחרי ש?אחר קריאת ד עו תיו.
האם את ה ה תי שבות ב מ קו ם בו ד ד ומרוחק בננ ב א פי
אין נודן ז מ מנו ריח
שר?ראות כנ׳ובש שוב
ש? העזה מהפ כני ת 1דוקא אלה ש אין שו מעי ם
עליהם והעו שים את מלאכתם בצינ עה הם המייצבים
את מי ט ב הדו ר הצעיר ולהם יאה הפרם.

ורדית זהבי,

תל־אביב

הנו ע ר הי שראלי מ סונ ל ב רו בו רק למע שה גבורה
חד־פעמי, מל א זוהר והדר, ו אילו גבורה מתמדת
ויו מיו מי ת אינה ל רו חו.

משד, שלו,

תל־אביב

נדהמתי ב קו ר אי את ד עו תיו (של יצחק) על הע לייה.
כ אזרח הנ מצא באר ץ 18 שנה ו שגמר זה
עתה את ש רו תו ב צב א. הייתי ב מג ע עם חיילים
עולים חדשים ו מצ אתי בהם חו מרמ צויין, העולה
לפע מי םעל עו.

חיים בן־משה,

חמתו של עתון זה למען חופש הביטוי. החל
מן השבוע, ועד לסיום המשבר הנוכחי,
ייקראו קוראים אלה להשתתף במאבק זה
השתתפות פעילה, לקבל על עצמם חלק מן
הנטל הכרוך בו. יתיחסו נא אל תוספת זו
כאל תרומתם לחופש הביטוי, דומה לתרומת
קוראי העתונים היומיים המקבלים במחיר
של 4עמודים עתון של 2עמודים בלבד. או
יתיחסו אליה כאל קנם אשר הממשלה מטילה
אותו על כל הרוצה בעתון בלתי־תלוי.

במו ע*נ

תל־אניב

יצחק דוידובי ץ לא עבר את קורם הסיירים של
נ דנ״ ע בקיץ דא שתקר. הו א הו פי ע א מנ ם ל קו ר ס,
אך עזב או תו לאחר שלא סיים א פי לו את המסע
הר א שון ...בקורם ע ב רנו 650ק ״ מ מ שך 8מ ס עו ת,
לא 770ק״ מ ב־ 13מ ס עו ת.

ארנון שני,

נס־ציתה

כל הכ בו ד ליצחק על מ ע שה ג בו ר תו בימי ה שט־פונו
ת. אך אם הו אמתמצא בי מ או ת וב טייס. י עסו ק
נא באלה, ואל ידבר על מ פ לגו ת, עליה, תנו עו ת־נוער
ו א פי לו על חברות ס לוניו ת.

עמי רז,

ירושלים

במה נבדל יצחק זה מי תר הצעירים ל מיני הם
החול מים להגיע אי־פעם ל חו״ל. אם בדרך הצי
המסחרי או בדרך ה אוירי ח ה מס חרית? תלך המ ע רכת
ליי שובי הספר ותראה את מ או ת הבתים. רי קים
מ חו ס ר מו ע מ די ם, ב עו ד של צי ה מ סחרי היו
מ תנדבים ל מ או ת.

צבי טרביטש
מגיעה ליצחק תודה על שאמרב או מ ץ־לב מ ה
שרבים מ א תנו חו שבים ואינם מעיזים לנל 1ת...
דרו שה מ סג ר ת להג שמה ב ש ביל צעירים כ אל ה, שה מ
פלגו ת הזקנות שוב אינן מו ש כו ת או ת ם, ו ש אינ ם
רוצים ל קנו ת חיי חלו ציו תבמ חי ר שי ע בו דנפ שי
וויתור על מ ח שב העצמ אי ת.

יואל מרקם, תל־אביב

הקוסם והמפקד
ה פ רו פ סו ר מרי אן ארדי טי הו א לדברי ע צ מו בעל
יפר.
די פלו מהלפ סי כו לוגי ה ( העולם הזה ) 744
מאד. אך האם יש לו די פלו מהלפ סי כונ ר פו לוני ה אד
לכי רו מנ טי ה? ״הוא מ א מין שבאמצ עו ת קווי י דיו
של האדם הו א י כול לגלו ת את כל מה שניתן לו מ ר
על או פיו אני או מ ר שלא הו אמא מין, אלא
אחרים מ א מיני ם בז ה.

״יש לנו עוף מ טוגן,
גולש תורכי וסטק!״
הלקוח הז מין גולש
תורכי וכ שגמר לאכול
פנה למלצר :
״אמור נא, שמעתי
כבר על גולש וינאי, שמעתי כבר
על גולש הונגרי. אן מה זה גולש
תורכי?״
״זהפ שוט,״ הסביר המלצר ,״שם
הכלב היה שולטן.״

הקורא יעקב שטרן, חיפה, קרית־חיים
זכה בפרס של — 1.לירה (ישראלית).

...ברגע
ש מ או ת הבחורים ׳ ה מח מ מים את הכס או ת
ב מ שרדים ה שונים י חלי פו את הע טבאת, ו ה סנו בי ם
מבתי־ ה שע שועים יל מ דו ל הו ציא לחם מן האר״י.
תי פסק הידרדרות ה מדינה ב מד רון. ע מי ת וחבריה
הו כי חו כי הנו ער שלנו אינו חסר י סו דו ת ב רי אי ם.
הוא רק שקוע בתרד מה. אם גרעין ע מי ת יצליח.
תינתן ל או תו נו ע ר הדחיפה לקו ם וללכ ת בדרכי
הרא שונים. ש סללו ל פניו את הדרך.

יעקב ספורטה,

תל־אכיב

לול א הייתי חבר קבו צה זה שנתיים הייתי מ צ טרף
בר צון לגרעין ע מי ת. בינתיים מלוו ת או תו ב ר כו תי
הלב ביו ת להצלחת הר עיון ב ה תג ש מו תו.

בצלאל אימן, קב׳ מעד

חינוך ליופי
מה רב הכי עו ר ו חוסר הנזעם בחברה שלנו. אין
ספק שא חתה סי בו ת ה עיקריות לכך הו א חוש היו פי
ה מנוון א צ לנו להחריד. הרי כל רג שות היו פי והעדון
מו מ תי ם בקרב הנו ע ר על־ידי ה אוי רההמ עו פשת,
על־ידי חינו ך שדוף ועקר. בי די כם הנ תוני ם ל חנ ך
את הקהל ליו סי. וסידרה כ מו ״ ה אלו פהב קו ר ובג
שם״ ( העולם הזה ) 743 תוכי ח.

אריה שרון,

צה״ל
אדכיקטיכיות אני ס בו רשה עורך צדק באמ רו שעל ה עתון וע תו־נ
אי ל היו ת אוביק טיביי ם לחלו טין, ולוא רק מ סי ב ה
ז את שנם לו א רצו ל היו תכך לא היו יכולי ם
ל היו תכאלה. עוב דה היא של עול ם אין ה ע תון י כו ל
ל הבי ע ל פני קו ר איו את כל ה עו ב דו ת, ונם ב עו ב דו ת
ה מו ב או ת אי־ אפ שר ל האיר את כל הצדדים. מ פני
שהע תונ אי קול ט ( ל או דוקא מ תו ך כוונ ה) רק מי־שמזרקר
ל עיניו, רק מה שמזדהה עם א מ תו ש לו.

דן מי רון, תל־אביב
מקצועיו תו של העתונאי מתבטאית בנש*
דונו לקלוט את הכל, בלי התח שבות בו עו תיו
הפרטיות.

ספורט כזוגות
ב ש כבי על ער ש דוי בבית־ החולי ם הו פתע תי לראו
ת בגליון ה עולם הזה 741ר שימה על ידידתי
ה טו ב ה שו שי ( צו לו ף) .בר צוני ל הו סי ף פר ט ח שוב
המס בי ר את כ ש לונ ה היחיד ב סי דרת הי שגיה ה מ פתיעים
ב ר בנ או ת 1951 בבת־גלים. הסי ב ה: שו שי
זנקה בעת שנ עדר חברה, יצחק. א שר רק בנו כ חו תו
הי א ״זזה״ ב מים כ שם ש הו א מ כני ם סלים רק בנוכ
חו ת ה.

אורי ארגוון,
בבולגריה עס קהפ רו פ סו ר מרי אן ב הו פ עו ת קס מים.
כאשר הני ע ז מנו לל כתלצבא, הו א ה תי צ ב
וב שיחתו עם אחד ה מפקדים הסת כל ל תוך עיניו
וביקש דחייה של שירו תו. המפקדה שיב לו :״ מ עו לם
לא נתתי דחייה לאי ש, אך איני י כול ל ע מו ד
ב פני מבט עי ניו ו אני דוחה את גיו ס ך .״ מ או ת ר
רנע ע מר ה פ רו פ סו ר על הכו חשב עיניו ו ה חלי ם
לנ צלו.

חוזה בכוכבים,

חו ב ב

מלקקי דבש כג׳נבה
ה פו ל מו ס ס בי בהס טו דנ טי ם הי שראליים ב חו ״ ל
לוקה ב מי דה הדיפה ב חו ס ר ידיעה מו חל ט של ה עו ב־דית.
דונ מ ה: מכת בו של מר א ה רוני. ב תו ד טטו־דנטים
ל ר פו א ה בנ׳נבה, אנו מר שים לעצ מנו להעיר :
בקשר ל עריכת ב חינו ת וקונקו רםו שליחת ס טו ״
דנטים רק למק צו עו ת חיוניים, אנו תמימי-דעים עמו
בהחלט. בנונ עלסמסטרה שלי שי ב שנ ה ש הו א מ צי ע
לנו ל ע בו ר ..צר לנו מאדש איו אנו יכולי םלכפות
זאת על הנ הלת ה אוני ב ר סי ט ה ...השפע תנו ב סנ א ט
ה שוייצי אינה מספקת כדי ל שנו תאת החוקה ה או ־
סרת אי סו ר ה מו ר עבו ד ת זרים ב מדינ ה.
נעיר עו ד ל מר אהרוני ש איו אנו מלקקים דבש!
בוזו״ל. הלי מודים נוזלים מ א תנו 11ש עו ת ביום..
ו הס טו דנ טי ם מ חכי ם להק צבת ה מ טב ע הזר למעלה;
מ־ 4חר שים, מ בלי לדעת מ ה ילד יום.

מקסים שינפלד, טובה גולדברג
יואל ידלובקר, ג׳נבה

את נגד עט

עמיקם אוסטרי, חיפ ה
נזכיון שאין תחרויו ת בין הפועל ומכבי, אי
אפ שר לקבוע מי עולה על מי כ מו בלום.
העולם הזה לא יימנע מלכתוב על אלופו ת
הפועל.

לא כימי כחירות
אני שמח על ה שינוי הרציני שחל ב ע תון. אתם
!מעוררים דברים שאחרים חו שבים שה שתיקה יפה
להם. בר צוני להציע ב פני כ ם להקדי ש מ קו םבע תונ כ 6
•למפלגות בי שראל לא בי מי בחירות. מה עו שו ת
המפ לגו ת כיו ם בדרך של יצירה, כזה עו שים כיו ם
או תםה מזכירים הכלליים ה שולטים למע שה ב עניינים
.בימי הבחירות, מה ה טי פו ל ב עולי ם ומה עם ההב ט
חו ת שלי המצעים ׳• ה ציבור נזכיר את ה מנ היגו ת
ה מזדקנת, אבל מי הם המת כונני ם לקפו ץ על ה סו ס
ה מפ לג תי ׳•

עמוס בן־אהרון,

תל־אביב

דחדילים עובדים
העולם הזה 742כתב על ב אר־ אור ה ועל הגדנעים
חד הלילים. כאהדא שר ע שה שבועיים שם, אני
או מ ר שהדחלילים יכולי ם ל עבו ד נם עבו דהק שה
ם כל נדנ עי אחר, ולא נ בוז שהם משמ שים ב תו ר
ד חלילי ם מ פני ש אינם יכולי םלע בו ד.

משה בוטל, פתח־תקות

איז ב כוונ תי לחלוק על דבריו של ב. ר .מפתה-
תקוה (העולם הזה ,) 745א ד בר צוני לעורר א ת
הבעייה: מ ה זאת או מרת להילחם ל ה טב ת המ שטרj

חי פ ה

מדו ע אינ כ ם כו תבי ם אל א לו פו ת ה פו ע ל? נם
שם לא חסר ה חו מ ר. ואף י שנן שם שחייניות העו לו
ת על שו שנ ה כ מו כ לו ם.

העולם הזה מבקש את סליחת הדחליליס,
•לא רצה לזלזל בתפקידם החשוב.

נמר אינו נמר כלל. הוא חתול פשוט, כמעט ביתי. עיסוקו הרגיל, בעיסוקם של רבים
מתושבי המדינה: הוא מרבד, לחשוב כיצד להשיג מנת בשר לארוחת־הצהרים.
הצלם זאב בדט תפס הבעת־פנים בלתי־רגילה. כן, נמר רואה משהו. משהז המעורר
בו את מיטב יצרי הציד. מה? עכבר, כמובן. או כך, לפחות, נדמה לו. רק כעבור כמ 1ז
רגעים, כשקפץ על העכבי ותפס אותו בין צפרניו, נוכח לדעת שרומה ע״י הטכניקה.
המודרנית — העכבר היה עשוי פח וקפיצים, כשתוית קטנה מעידה על מוצאו — ״תוצרת.
ארצות־הברית של אמריקה״.
סיפור סמלי, אולי?

הען לם הזרד, מס׳׳ 746

סביב לכדור העולם,
המסומן על המפה בצבע הא-
ן דמדם של האימפריה הבריטית,
ישבו מיליונים ליד מקלטי הרדיו•
הודעה בלתי־רגילה עמדה להימסר:
מלכם הצעיר והחביב נאלץ לוותר
על כסאו, מאחר ששרי ממשלתו לא הסכימו
כי יינשא לאשר, אמריקאית, שהתגרשה
זה עתה מבעלה.
קול עמוק הודיע :״זהו ארמון וינד־זור.
הוד מעלתו המלכותית, הנסיך אד־וארד.״
בדומיה
נשמע רעש מוזר, כאילו נסגרה
דלת בכוח. כעבור רגע נשמע קול
צעיר :״לפני כמה שעות מלאתי את
תפקידי האחרון כמלך וכקיסר, ועתה בא
במקומי אחי, דוכס יורק. מלי הראשונות
תהיינה הכרזת נאמנות לו. אני עושה
זאת בכל לבי...
יש לאחי יתרון אחד שאין דומה לו,
יתרון שיש לכה רבים מכם, ושלא ניתן
לי — בית מאושר, אשה וילדים,..
יברככם האל ! אל, מלך נצור !״
מפיית הלפיד כמה שעות לפני
כן נפרד אדוארד השמיני, המלך שהת־פוטר,
מידידיו האחרונים, ביניהם וינס־טון
צ׳רציל׳ ראש המורדים בקרב המפלגה
השמרנית, שכתב קטעים מתוך ד,נ
אום. אדוארד, חזר לחדריו הפרטיים׳
החל לארוז את חפציו האישיים כדי
לצאת לגלותו. אחיו, הצעיר ממנו בשנה
אחת בלבד, נכנם לחדר. הוא היה עתה
ג׳ורג׳ הששי, מלך בריטניה ואירלנד, קיסר
הודו ומגן האמונה, אולם בחוג משפחתו
היה ונשאר ״ברטי״ .דויד סילק
ערמה של בגדים תחתונים כדי לפנות לו
מקום על הספה. בזכרונותיו הוא מספר:
״ביישן ומסוגר בתוך עצמו מטבעו,
נסוג ברטי באופן אינסטינקטיבי מחיי
החברה שחייתי אותם במרץ רב. אולם
היו לו תכונות ראויות להערצה — תכונות
שלא היו כה בולטות בי. הוא יהיה
מלך מצוין, בזאת הייתי בטוח,
משך הימים האחרונים שוחחנו זה עם
זה בגלוי־לב שהזכיר את החברות חסרת־הטרדות
של ימי ילדותנו. הרגע דרש,

שיצלת׳״ד׳יום סמלית מסיית י
לפ׳דלומאליח
״לא תמצא זאת ג׳וב קשה ביותר,״

S״ 5־ 5־יאי 2י 7 ל

המלךג׳ו ד ג׳ ה שי שי, מלכההאח רון שלאדץ ־ישדאל,
שעלהלשל טו ןשלאמר צונו הי ה י דו עבחוגמשכח תו
בשברט׳ ,א ד ביי שן ו מ סו גרבתורעצ מו. שלמד
מ א ביו לדאותבתפקידומל אי חו ד ח 3דהע מי ה ב רי טי.

בנו השני של אב נוקשה וחמור ברט הליבות, גדל כרטי;שמאל) יחד
עם אחיו הבכור דויד, הוא אד-
וארד השמיני, תחת ידם של מורים פרטיים,
רחוק מחברת ילדים בני גילו ומשחקיהם.

אחר שהפך דוכס למד ברטי בבתי-הספר
של הצי הבריטי ובאוניברסיטה של קמי ודק כרידג׳ ,היה חביב על הכריות ולא הת-
בונן בלל למלא את תפקידו של המלך, שנועד לאחיו
הבכור. הוא שוחרר מן הצי בשל מצב בריאותו.

ברבורך שהיה מקשה כל כך על הופעתך
בפומבי.״
המלים אינן באות בנקל לברטי ברגעים
של התרגשות רבה ; מבלי שיאמר
לי זאת הרגשתי שהוא חש בעמקי לבו׳
את התפטרותי. אולם באותה שעה יכול
ברטי להיות מעשי בתכלית המעשיות...
בסברו שיהיה זה מן הצדק כי יהיה ליי
תואר שלא יפול מתארם של שני אחי״
הארי׳ דוכס גלוסטר וג׳ורג ,,דוכס קנט״
אמר :״אני אתן לך תואר של דוכס״
מה דעתך על שם המשפחה שלנו, וינדי
זור?״
תפקיד דא מבוטל. מעשה זה, ג׳ס־טה
יפה זו, כלפי אחיו הבכור שזרק לחיקו
באופן כה מפתיע את תפקיד המלוכה׳
היה מעשהו הראשון של המלך
החדש. הוא ציין את כל דרכו, עד יומו
האחרון לפני שבוע.
הציבור הרחב ידע אך מעט על אופיו
ומעשיו של ברטי. בעתונות הבריטית
קיים חוק אילם, לבל להזכיר דבר על
חייו הפרטיים של המלך. ואילו לעתונות
הזרה לא ניתנת כל הזדמנות להכניס את
אפה למעגל סגור זה.
בעיני קוראי העתונות וצופי יומני הקולנוע׳
שראו את המלך החדש מסתובב
בין נתיניו בלונדון בשיא הבליץ׳ מבקר
במפעלי תעשיה ועובד משך שני ערבים
בשבוע ליד מחרטה, כדי לשמש מופת
אישי, היה ג׳ורג׳ הששי העתקה נאמנה
של ג׳ורג׳ החמשי, אביו. אולם היה
זה רושם חיצוני בלבד. אמנם, כאביו המנוח
(שגם הוא הפך יורש־עצר באופן
מפתיע, עש מות אחיו הבכור, קלארנס)
היה בעל הכרה עמוקה בתפקיד המלוכה,
הסמל המאחד את הממלכה והעומד מעל
לכל פוליטיקה, מאפשר בעצם קיומו לרכך
כל מהפכה בחיי המדינה ומבטיח
רציפות גם בתקופות הסוערות ביותר.
כאביו ראה את עצמו משרת האומה, הנכנע
בכל מעשיו ל״עצות״ המיניסטרים,
משתדל לעזור להם במעשים אישיים וכמופת
האישי בניהול ענייני המדינה.
אולם אופיו של ברטי היה שונה מאופי
אביו. האב, ג׳ורג׳ החמשי, נמלט
בנעוריו מן האוירה הדחוסה והמבודדת
של משפחת המלוכה לשרות בצי. כשהפך
יורש־עצר נאלץ לותר על קאריירה בצי,
אולם הוא ניסה לשעבד את כל חייו לנוהג
הצי, ראה את עצמו בדמות רב־חובל
קשה־עורף. אל
בניו התיחס כקברניט
אל נערי הסיפון,
החייבים לשמור על

אחר התפטרותו של אחיו, ש

העדיך לשאת את האשה הגרו
שה שאהב, הפך הדובס יורק ל

,מלך ג׳ורג׳ הששי, ממלא כנאמנות את תפ
יקידו בתקופה הקשה ביותר לבריטניה

ביוני !215 התקוממו האצילים נגד ג׳ון, המלך
הצ׳רטד
השביעי, לקחוהו כשבי והכריחוהו לחתום על
הצ׳רטר הגדול. אך כי ג׳ון ביטל אותו מיד
אחר ששוחרר מן השבי, נכנס הצ׳רטר לתוקפו אחר מותו.
אף בי היה מיסודו מסמך ריאקציוני שכא לבסס את עמדת האצילים
נגד המלך, היתה תוצאתו מתקדמת, כאשר ק 3ע את
הכלל המהפכני בי שלטונו של המלך מוגבל וכפוף לחוקים.

הנרי השמיני,
הנואר המלך ה ,20-כעל
הנשים הרכות,
זכה לתואר ״מגן האמונה״
מידי האפיפיור, אך אחר שהלה
סרב לגרש את אשתו
יסד הנרי כנסיה עצמאית.

צ׳ארלס הראשון, המלך ה ,25-היה זקוק לכסף, אולם הפרלמנט
המודח סרב להקציב לו כסף זה מבלי שיקבל תחילה את דרישותיו. אחר
שפיזר כמה פרלמנטים הם הפרלמנט הארור שסירב להתפזר. כש-
ניסה המלך לאסור במה מחברי הפרלמנט, פרצה מלחמת אזרחים כה נוצח
המלך ע״י בוהות הפרלמנט, שבראשו עמדו סוחרים ובעלי אחוזות. הוא נידון
למוות כבוגד, נערף. אויבו, אוליכר קרומוול, קיבל את רסן השלטון לידיו.

אחר •טה רפובההו

ליקה נמאסה על
כולם, הוחזר היורש
ההוקי והומלך כצ׳רלס
השני. אולם הי חיי שחיתות
ומעל בכספי האומה.

ויליאם הממזר, כן בלתי־הכוב

חוקי של דוכס נורמנדיה וכת
פועל, הכובש, פלש לאנגליה
וכבשה ב־ ,1066 חילק את הארץ בין
מלוויו אך הנהיג כי הנאמנות למלך קודמת
לנאמנות לכל אציל. וויליאם הוא הזר
האחרון שהצליח לכבוש את אנגליה ככוח.

--וכתם של המלך ה-הבתולה £נ*אף ואשתו ש:
״ --ערפה, הפכה אלי־זבט את אנגליה למעצמה עולמית׳
שכרה את שלטון ספרד
והשלימה את הרפורמאציה.

כשנתברר בי בנו של צ׳ארלס השני זומם להחזיר
המורדים
את הקאטוליות לארצו וכופר כשלטון הפרלמנט,
נקשר קשר להביא לארץ את בתו וכעלה, מלר
הולנד. ה״מהפכה המפוארת״ בוצעה ללא שפיכת דמים, וויליאם
ומרי הומלכו במושלים שווי-זבויות, אחר שוויליאם חתם על הצ-
הרת-זכויות שהשליטה את הפרלמנט הריכוני על המדינה
המלכה האחרונה של כריטניה הגדולה היתה ויקהסבתא
טוריה,
שמלכה משך 64 שנה, תחזירה את הפופולריות
של הבתר הכריטי, שנתערער כימי המלכים
שקדמו לה והיו חלשי אופי. כימי ויקטוריה עלתה בריטניה לשיא
זוהרה, הפכה המעצמה התעשיתית והמסחרית העיקרית כעולם,
הקימה אימפריה בכל רחבי העולם. עליה מתמדת זו נמשכה כימי
שלטונם של בנה אדוארד >שמאל) ונכדה ג׳ורג׳ החמשי נימין).

הנסיכה: מאז ויתר דודה של אליזבנו, אדוארד ה שמיני, על כס המלכות חונכ ה אליזבט
לתפקידה בחיים — להיות המלכה ה ש שית, ונו שא ת הכתר ה־ 41 מאז ויליאם הכובש.

המלכה: אליזבט השניה, בת , 26 ובעלה פיליפ, בן למ שפחת באמנברג (מאונטבאמן)
הגרמנית, שישא עתה את התואר ״הנסיך המלווה״ ,ולא יהיה שותף, לפי החוק הבריטי, לתואר
המלכות. בנס, הנסיך צ׳ארלס פיליפ ארתור ג׳ורג׳ בן ה־ , 4הינוקא, הוא הוא יורש העצר.

משמעת קפדנית׳ לרעוד בהיכנסם לחדר
אל הבריות, והוא השאיר רושם עז בלב
המפקד.
אלה שבאו עמו אז במגע ויכלו לכתוב על
כך בגלוי — בעיקר הגנרלים האמריקאיים.
ברמי היה, לעומת זאת, מחונן בחוש הודעתם
האחידה: ג׳ורג׳ הששי היה אדם מקמור
רב. אף כי היה ביישן במקצת וצנוע
סים בהליכותיו, בעל חוש הומור דק, הסובל
בהליכותיו, שמח לקראת ההזדמנויות הנקשות
מן הבדידות האופפת אותו.
דירות לברוח מן המחנק הנורא של חיי
המלך, לשוחח עם הבריות ולהתלוצץ עמהן.
במקרה אחד תר המלך את החזית עם קצין
אמריקאי, בלוית כמה ג׳יפים. האמריקאי חש
הזדמנויות מסוג זה נדירות מאד בחיי
שהגיעה השעה לעצור לרגע קט, לתת לנהגים
המלך הבריטי. בניגוד לרוב המלכים ששרדו
לעשות את צרכיהם, אך לא ידע כיצד להסביבשת
אירופה, ביהוד במדינות הסקנדינביר
זאת למלך .״נעצור עתה,״ מילמל ,״לשם
ביות, המסתובבים על אופניהם בחוצות בי־מטרה
סניטרית.״ המלך שתק, אולם אחר
מתיהם, חי המלך הבריטי חיים מסוגרים לחשהמשיכו
לנסוע הסתובב לפתע אל שלישו.
לוטין. אסור לו לדבר אל בני עמו אלא במקחייך
ואמר :״אל תשכח לרשום זאת ביומן.
רים חגיגיים, באישור הממשלה, ובמקרים
זה היה הסבר מעניין מאד...״
אלה היה ברטי מגמגם מעט. אסור לו גם
לעשות כל מעשה פוליטי שהוא, אלא כששריו
מפקד חיל התעופה האמריקאי לשעבר,
יועצים לו זאת .״עצתו״
״האפ״ ארנולד, שביקר אף
של ראש הממשלה היא
הוא אצל המלך בימי הפקודה
למלך, ואין הוא
בליץ הקשים ביותר, מתיכול
להתעלם ממנה. לוא
אר את הביקור כך :״אחר
היה עושה. זאת, היה
שעברתי מסדרונות אינראש־הממשלה
מתפטר,
סופיים נכנסתי לחדהיבו
והמלך לא היה מוצא
ישב המלך. לחצנו ידיים,
אדם אחר שירכיב ממשישבנו
ליד אש פתוחה,
לה ויזכה לרוב בפרלושוחחנו
...המלך הוא
מנט.
איש־שיחה נפלא. דיברנו
על כל דבר ...התרשמתי
אולם יחד עם זאת,
מאד מאישיותו המקסימה
אין תפקידו של המלך
הוא היה אדם כפי שתהבריטי
מבוטל כל עיקר.
מיד תארתי לעצמי שמלך
הוא הקשר היחיד בין
בריטניה יהיה...״
הדומיניונים הבריטיים,
תפקיד שנעשה חשוב
אולם גם להאם ארנולד
שבעתיים מאז נכנסו ל־לא
היה מזל. כעבור שלוחבר־העמים
הבריטי 3
שת רבעי שעה של שיחה
מדינות של גזעים בלתי־ המלבה האלמנה: סבתה של המל־ עלה על דעתו שהמלך מן
בריטיים — הודו, פא־ כה, מארי הזקנה, בת הדוכס מק ודודנית הסתם עסוק, ושעליו לקיסטאן
וסיילון. הרגשות המלך ג׳ורג׳ ,אשר לו נישאה, היתה הסתלק. אולם הוא לא
הסתומים, אשר כמעט המופת האישי לשלושה מלכים — שני ידע כיצד עושים זאת —
בניה ונכדתה.
כל הבריטים, שמרנים
האם המלך הוא הנותן
וסוציאליסטיים כאחד, באת
הסימן לפרידה, או
בריטניה, בקנדה ובאוסטרליה, רוחשים אוהאורח?
לבסוף התיאש, קם ממקומו ואמר :
תם למלכם, ושנראים לעתים בלתי־מובנים ב״אדוני,
אני יודע שאתה איש עסוק מאד
עיני כל אדם אחר, הם אחד הגורמים העיקויש
לך המון דברים לעשות, לכן אני מסריים
בחיי חבר־העמים — איחוד של מדינות
תלק.״ המלך חייך ולחץ את ידיו, והאס
אשר שום דבר אינו מאחד אותן, מלבד הרצון
עבר שוב את כל המסדרונות הארוכים לבדו.
הטוב.
כשהגיע למזכיר, נבהל הלה, קרא :״אלוהים,
ארנולד. אדם אינו נפרד מן המלך. לעולם לא.
הסכר מעניין מאד. בימי שלום לא
המלך הוא הנפרד ממך.״
היה ביכולתו של ברטי לפרוץ את הסייגים
שהגבילוהו. בהיותו נסיך היה חפשי יותר,
ר צון ח פ שי וכן. כשנפרד המלך השבוע
שרת בצי הבריטי ובחיל־האויר, השתתף בקמן
החיים, השאיר את משפחתו העשירה ברב
המפורסם ליד יוטלאנד במלחמת העולם
נשים ואת ממלכתו, שהצטמקה בתקופת
הראשונה. הוא נשא לאשר, אצילה בריטית,
כהונתו (אירלנד, אח־ישראל ובורמה פרשו
הוליד שתי בנות, חי לו חיים שקטים —
מחבר־העמים, הודו ופאקיסטן הפכו דומיג־עד
שאחיו האימפולסיבי יותר רב עם ראש
יונים עצמאיים) ,אולם יציבה בכל זאת יותר
ממשלתו, באלדווין הערמומי, שהכריח אותו
מאשר היתה עם עליתו לשלטון לפני 15 שנה
להתפטר. ברטי לא השתוקק לתפקיד החדש,
וחודשיים — חבר־העמים היחיד בהיסטוריה
ידע שיטיל עליו בידוד חמור עוד יותר, אך
שאינו בנוי של שלטונו של חלק אחד על שאר
קיבל על עצמו את הגזרה בשקט.
החלקים, אלא על רצון חפשי כן המסתמל
בכתר המלוכה.
רק בימי המלחמה ניתן לו להתקרב יותר

העם אהדה לאוקופכט ה 1ר
היה זה כאילו רצו שבעה ימים אלה להזכיר
לבן הארץ את דרכו בשבע השנים האחרונות.
למחצית
אוכלוסי המדינה לא אמרה הידיעה
על מותו של המלך ג׳ורג׳ ולא כלום.
בעיני העולים החדשים׳ בני אסיה, אפריקה
ואירופה, היה מושל של מדינה זרה׳ דומה
לתריסר מושלים אחרים. אולם בעיני האנשים
שגדלו בארץ היה, בכל זאת, יותר — אדם
שביום הולדתו שבתו הלימודים בבתי־הספר,
שהימנונו הושמע בכל הזדמנות חגיגית, שבצבאו
שירתו כמה רבבות צעירים ישראליים.
ההגבה האינסטינקטיבית הראשונה על מותו
הוכיחה מה רבה הדרך הנפשית שעבר
אזרח המדינה בארבע שנים אלה: האדם שסימל
פעם את ״האוקופנט הזר״ זכה עתה
לאהדה אנושית פשוטה, חסרת תסביכים..
אם הזכיר מותו של המלך את העבר, הנראה
כה רחוק, הרי בא סוף השבוע להזכיר.
את המציאות. הודעת הממשלה על מדיניותה
הכלכלית החושה, שנועדה לשים קץ
לבהלה שנמשכה שלושה שבועות, באה להזכיר
לאזרח המדינה את המחיר ששילם
עבור הזכות לאבל על המלך הבריטי כעל
מלך זר, במקום לאבל עליו כעל מלך ארץ־
ישראל.
תעלומות ניחוש a x s u
הצלילים סביב לתעלומת היעלמו של מרדכי
אורן, שליח מפ״ם לקונגרס האיגודים המקצועיים
בברלין שנסע לפראג, התייצב שם בצירות
ישראל ונעלם מאז מבלי להשאיר אדריו
עקבות, גברו. לא נשאר כמעט ספק כי מרדכי
אורן נאסר ע״י שלטונות הדימוקרטיה העממית.
הוכחה לכך כי דעה זו שררה גם בקרב
מפ״ם התבטאה בהתנהגותה: היא ניסתה בכל
צורה לצמצם את העניין הציבורי בגורלו
של חברה• אף סירבה למסור את תי״־תו ל־פירסוס
בהעדר
כל ידיעה ג״ ״מכת פתחו כמעט כל
העתונים במירוץ של ניחושים דמיוניים. על
כולם עלה ג׳רוסלם פוסט האנטי־מפ״מי וה־אנטי־סובייטי,
שפיתח במאמר ראשי השערה
ארוכה והגיונית, שהיה בה רק פגם אחד :
לא היה לה אף עובדה אחת להסתמך עליה.
סבר ג׳רוסלם פוסט: אורן נאסר לפי פקודה
סובייטית, כדי להפכו לעד הקסיגוריה במשפט
נגד רודולף סלנסקי, המנהיג הקומוניסטי
הצ׳כוסלובקי שנאסר לא מכבר. כידוע
מכרה צ׳כוסלובקיה נשק למדינת ישראל בימי
מלחמת העצמאות, שעה שסלנסקי היה הדמות
המרכזית בממשלתה. אמנם נמכר נשק
זה ת>.ורת דולארים אמריקאיים טובים, ומ-לא
תפקיד חשוב בהרחקת ההשפעה הבריטית על
המזרח התיכון. אולם כיום לא יקשה לקטיגור
קומוניסטי להאשים את סלנסקי בהשתהכות
במזימה ציונית־אימפריאליסטי״-ריאקצונ-־ת,
ביחוד בעזרת וידויים של אזרחים ישראליים.
מכשול כדרך מק״י. אף כי אנשי

מפ״ם טענו, בצדק, שעדיין אין כל הוכחה
להשערה מסוג זה, הרי לא יכלו גם הם להתעלם,
בנסתר, מן העובדה כי הדבר איני מן
הנמנע. אף כי מפ״ם היא המפלגה העיקרית
המגייסת אהדה לברית־המועצות במדינה, הרי
היא מפלגה ציונית, ובתור שכזאת חשודה מראש
בטיטואיזם בעיני כל קומוניסט אדוק.
יתר־על־כן, עצם קיומה של מפ״ם, כתנועה
ציונית־קומוניסטית, מהווה מכשול רציני בדרכה
של מק״י, המפלגה הקומוניסטית הרשמית,
שותפתה. של המפלגה הקומוניסטית הצ׳כוס־לובקית
בקומאינפורם.
דבר אחד ברור לחלוטין, והוא המסביר את
עמדתה הנבוכה של מפ״ם בעניין זה: אם
אמנם יתברר כי מרדכי אורן נאסר ויועמד
לדין ע״י ממשלה דימוקרטית־עממית, יהיה
פרוש הדבר מכת־מוות למפ״ם בארץ. פירושו
יהיה הודעה סובייטית שכל אוהדיה חייבים
להצטרף לשורות המפלגה המוכרת על ידה,
הזמנה לפירוד בין שני פלגי מפ״ם המנוגדים
ביחסם לברית־המועצות. קשה להניח שאחרי
מכה כזאת יהיה עוד מצע משותף לאנשים
כישראל גלילי ויגאל אלון מצד אחד ומשה
סנה »צד שני. איומי הפירוד הגלויים כמעט
שהושמעו השבוע מצד חלק אחד של הסיעה
לאחדות העבודה עשויים לשמש מבוא למהפכה
פנימית כזאת.

המעמד השד
דק ע בו ד ה...

בי ת סוהר ק־ 3וצ

משך דורות ידע כל ילד יהודי בהודו כי
עבודה גופנית היא דבר בזוי, היאה רק לבני
הכתות הנחותות. כאשר עלו יהודי הודו לישראל
לא היה שום דבר שיבדיל אותם בהשקפותיהם
משאר תושבי הודו בשטח זה.
עד אז עסקו בעיקר במסחר או בפקידות
ממשלתית. המעבר למציאות הישראלית היה
קשה ביותר — פשוט לא הבינו כיצד יכול
מישהו לדרוש מהם כי ישפילו את עצמם
בעבודה גופנית.
המוסדות ראו בהודים עדה מיוחדת אשר
יש להשקיע בה טיפול ומאמץ־יתר. כך למשל
ביקשו ממחלקת העבודות הציבוריות ב־באר־שבע
כי תשתדל למצוא עבודות מיוח
משך
עשרה ימים אפפה דומיה כבדה את
כפרי ערב אל־רשמי בגבול הלבנון, שעה
שכוחות משטרה ומכם הטילו עליהם מצור
כדי להחרים כמויות של טבק שגוללו על
אדמתם. כשהוסר המצור פרצה קריאה גדולה
בקרב הערבים ומעל עמודי על המ שמר :
אנשי המכס התעללו, כביכול, בגברים ובנשים,
היו נסיונות של אונם, עינויים ומכות.
צלילים אלה שימשו מוסיקת־רקע לדיונים
בחוגי הממשלה על עתיד המיעוט הערבי.
יותר ויותר נתגבשה הדעה שיש לצמצם את
אזור המימשל הצבאי, לקיימו רק בכמה מן
השטחים המאוכלסים ע״י הערבים.
במלחמת הבחירות לכנסת השנייה, כאשר
המשק ההובי שד iio a n r in
אוסטרליה, מרכז ייצור הצמר העולמי, נאלצת
לייבא אריגי צמר מחו״ל. הסיבה: חוסר
חרושת טכסטיל באוסטרליה. ישראל, בעלת
תעשיית טכסטיל מפותחת, ענייה במוצרי
צמר. הסיבה : .חוסר חומרי גלם. אפשר היה
להביא צמר מאוסטרליה ולשלוח תמורתו מוצרים
מוכנים, אולם המרחק הרב מייקר את
הוצאות ההובלה במידה כזאת שסחר־חליפין
זה לא היה משתלם.
פתרונו של הפרופסור האוסטרלי א. גולדברג:
גידול כבשים בישראל, הדומה בתנאיה
האקיי־זי rלאוסטרליה• .לרשותו av
הפרופסור הועמדו 4000 דונם לפיתוח שדות
מרעה עבור כבשיו, שיביאם ארצה בדרך האדר
מאיטליה. לפי תכניתו של הפרופסור
יהיה אפשר לספק צמר מתוצרת הארץ לכל
התעשיה תוך תקופה קצרה ולהבטיח שליש
ק״ג בשר כבש לנפש לשבוע.
ההובי. של הפרופסור עורר לא רק את
התעניינות משרד החקלאות אלא חישמל גם
את תעשייני הצמר. מכונות משוכללות וחרישות
ביותר הובאו ארצה במסגרת המלווה
האמריקאי והן עמדו משותקות כיוון שהממשלה
סברה כי מוצרי צמר עבור האוכלוסיה
המקומית הן בגדר מותרות, הורתה ליצרנים
לייצר לשם יצוא בלבד. היצרנים קבעו כי
יצוא ללא מכירה בשוק המקומי אינו משתלם
והתוצאה (עד למימוש תכניות הפרופסור)
:ארבע חמישיות מהמכונות משותקות
ומאות פועלים מובטלים.
* ב־ 1948 היו בארץ כ מיליון וחצי כבשים.
עם יציאת הערבים נותרו בה 100 אלף כבשים
בלבד (מהם 30 :אלף בידי יהודים).

דות להודים שבמקום, להקל עליהם את קליטתם.
אנשי המחלקה עשו את מיטב יכולתם
— לעתים גם מפנים משורת הדין — אולם
לא היה כאן עניין של מאמץ בלבד: עולי
הודו לא רצו לעבוד עבודה גופנית.
אחרי תלאות רבות החליטו ההודים כי
אין מקומם בעדה אירופית זו הרחוקה כל
כך מהשקפותיהם: הם פנו בכתב לשרי
ג׳וארלאל נהרו, ראש ממשלת הודו׳ ביקשו
ממנו כי יעזור להם לחזור לארץ מוצאם.
הדבר עורר התענינות רבה בארץ י, נופח
על״ידי עתונים בחוץ־לארץ.
הסוכנות ביקשה מהעולים ההודים להמתין
מעט, לעשות מאמץ אחרון להסתדר. אולם
למרות שעתונים פזיזים כבר הודיעו כי ההודים
חזרו בהם מהחלטתם, נגמרה השהות בת
החדשיים, והעולים ההודיים עוד עמדו על
תביעתם לחזור. הסוכנות נאותה, קיבלה על
עצמה את הטסתם לבומביי.
היתה זאת התבוסה הראשונה למבצע קיבוץ
הגלויות, הפעם הראשונה שקהילה מאורגנת
דרשה לחזור לגולה. השבוע כינסה
קרן היסוד מסיבת עתונאים בתל־אביב לשם
גינוי החוזרים על־ידי 128 נציגי 3000 עולי
הודו, הצליחה בכך. לא הצליחה להוכיח שהעלייה
מהודו הוכשרה כדרוש לתנאי הארץ,
שוברי מסורתם.
נציגי העולים סיפרו לעתונאים הנוכחים
על הקשיים שנתקלו בהם, על הרגעים הרבים
אשר בהם חשקה נפשם לנוחיות מולדתם.
אולם בפי כל אחד מהם היה סוף אחד: עם
רצון טוב ולאחר מאמצים, הצליח להשתבץ
בחיי הארץ.
״גילי הוא נגדי,״ אמר אברהם ששון׳ אחד
העולים אשר על אף 47 שנותיו נראה צעיר
לימים וחסון .״רציתי לחזור להודו בגלל
העבודה הקשה במכבסת כפר־גלעדי,״ הוא
התוודה. למרות זאת החלים, יחד עם אשתו
קייטי בת ה־ ,37 לעבור לתל־אביב, לנסות
את מזלם במקצועו הישן של אברהם: מומחה
לעירוב טבק סיגריות.
הוסיף אברהם :״אנחנו אוהבים אח הארץ,
האנשים בקיבוץ אהודים עלינו מאד וגם
האוכל מצויין. רק עבודה...״
* בין השאר — בויכוח מעל עמודי העו לם
הזה ( 737ו־.)739

המעמד השלישי

ערביי מפא״י עמדו באש הצולבת של ערביי
כל שאר המפלגות, נוכחו לדעת כי מבחינה
נפשית אין להם אפשרות לעמוד בתחרות
אם לא יצטרפו למקהלה הדורשת את ביטול
הממשל. כשהפכו ערבים מפא״יים אלה-לשון
מאזניים בכנסת, שררה לזמן מה הדעה שישיגו,
תמורת תמיכתם החיונית בממשלה,
את ביטול הממשל. אולם חיש מהר נתברר
כי ח״כים ערביים אלה אינם אישים תקיפים
ביותר, מסתפקים ביש — כסאותיהם בכנסת
בתוספת ההשפעה הכרוכה בכך ברחוב הערבי.
רכש,
לא רק חומר. מצדדי המימשל
הצבאי מסתמכים בעיקר על שתי טענות —
הטענה כי המימשל דרוש מבחינה בטחונית
והטענה כי המימשלידרוש להגן על הערבים
עצמם מפני ניצול היהודים. מאחר שהטענה
הראשונה נוגעת רק לכמה מן השטחים, הרי
יש משקל רב לשנייה — אין בכוחם של הערבים
להתרוצץ בין משרדי הממשלה השונים,
כמנהגם של היהודים בערים, ובהיעדר
טיפול מרוכז בעניניהם יפלו קרבן קל לביו־רוקרטיה,
לסחבת ולכנופיה של ספסרים מנצלים
העושים גם כיום כמיטב יכולתם כדי
לנצל את מצבם.
אולם נימוק זה אינו שקול, בעיני הערבים
עצמם, כנגד העובדה שהמימשל הצבאי שולל
מהם את חופש התנועה, הופכם לאזרחים
ממדרגה שניה, תושבים של בית־סוהר קיבוצי.
התביעה לחיסולו היא, לגביהם, תביעה
יסודית, רגשית, שאינה תלויה בגורמים חומריים.
בתיאוריה
יכול היה להיות, כמובן, מוצא
פשוט מן המיצר הזה: ביטול המימשל הצבאי
בתור שכזה, הקמת מנגנון אזרחי של
מושלי־מחוז שירכזו בידיהם את תפקידיהם
וסמכויותיהם של המשרדים הממשלתיים השונים
באזורים הערביים, כפי שהיה קיים
בימי המנדט בכל רחבי הארץ. אולם מכיון
שמגילת העצמאות מונעת הקמת משטר נפרד
לאזרחים הערביים, אין אפשרות זו קיימת —
אלא אם כן יוקם מחדש מנגנון המימשל המחוזי
גם לגבי היהודים — דבר שאינו אפשרי
שעה ששרי ממשלה בני מפלגות שונות
נאבקים על כל קורטוב של סמכות.
התוצאה: נוכח הלחץ הפוליטי הגובר תצטרך
הממשלה להגביל יותר ויותר את ה־מימשל
הצבאי, מגלי ליצור במקומו כל מנגנון
הגיוני אחר.

.העולם. הזה״ ,נזם׳ 746

ביבשת ה־שכוונתו
המזיין
לאילת, שאר־
mV.לספק את כל
תבואות, מספוא, בעלי־שמנים,
שלחי־עור, בקר,
התמורה, במקום דיביזים,
שרוע במוצרים תעשייתיים ומינאי
המושך במיוחד לסחר חליפין
^זרה זולת.שפתרונה היחיד הוא ים־
.״ל אילת.
1רלו של צ׳יז׳יק עלה הדבר שהוא רואה
עוד היום את ״שירת הברבור של חזון
הנגב שלו ...ואולי הדבר העצום ביותר שעשיתי
עד כה״ :פחות משנה לאחר שובו
ממסעו עגנה אניד, יוונית, איס ג׳ורנ/יאס,
נושאת אלפיים טונות חומרי בניין באילת,
הטילה את המדינה כולה לתוך סנסציה חגיגית,
שברה בכך את ההסגר הימי של המצרים.
כשפורק המטען בקצב של 160 טונות
ליום, במחיר ארבע וחצי לירות הטונה, היה
זה אחד ההישגים הגדולים של המדינה שרמזו
על עתיד כלכלי משגשג.
חזון לאיש חזון. בסוף נובמבר 1951
היה צ׳יזיק האדם היחיד שלא הופתע ממעשה
עצמו כאשר הודיע על פרישתו מתפקידו כ־יו״ר
ועדת הנגב, וסרב לספק בהנמקות את
סקרנותם של הציבור והעתונות אשר הניחו,
משום כך, ש״שוב נתקל איש־החזון בחומה
הביורוקרטית״.
יומים לאחר התפטרותו ממשרד ראש־הממ־שלה
גילה איש־החזון, חזון חדש־ישן, מאחורי
שולחן המנהלה של נמל תל־אביב המוזנח, אשר
אחרון מנהליו עזבו חצי שנה לפני־כן: הפיכתו
של נמל תל־אביב לנמל עמוק־מים, יעיל
ועסוק.
השבוע. חודשיים לאחר כניסתו לתפקידו
החדש, הצליח להתגבר על סערה ששטפה את
הנמל והכריחה אניות טעונות מטען תל־אבי־בי
לסגת לחיפה. הסערה השביתה את הנמל,
בדומה למקרי ההשבתות ושביתות־הפועלים
שקדמו לה ואשר הנן שכיחות בנמל שעליו
נאמר בי הוא :״הנמל הפרובלימתי ביותר
בעולם״ .האניה יפו שברה את ההשבתה, פרקה
מטען כללי המיועד לתל־אביב.
מאחורי שולחן משרדו, ישב יצחק צ׳יזיק
נהנה מפעולת יפו, אך כשהזכיר מישהו את
השם אילת, ניתר ממקומו, אמר בהתרגשות :
״אני עדיין מאמין באילת, מדוע לא מסיעים
אליה אניות בים־סוף, הרי הוכחתי שאפשר
לעשות את זה?״ לא כן סברה ממשלת ישראל
שהמשיכה להסיע אניות טעונות צנורות
ברזל המיועדים לנגב, ושנרכשו במזרח־אפרי־קה,
במסע יקר׳ ארוך וממושך, שהקיף את
כל יבשת אפריקה.

>׳^7שים) רק .55
\ <\זר מעוניינת בשיווק הנד
t,pAללירות הישראליות( .תמו־
>.שהיא מכניסה ממכירת מכו־
5,ד1ו״ל, נותנת לד, הממשלה לירות
!,ת בשער החליפין הרשמי).
ג׳תים נתפרסם מפעל המכוניות הישראלי
צעיר בכל ארצות אירופה, כבעל איכות
גבוהה העולה בהרבה על האמריקאית. ג׳ורג׳
איזקסון וכריסטיאן וסטמן, מהנדסים ראשיים
בחברת הנס אוסטרמן, הגדולה בסוכנויות
המכוניות בשבדיה אישרו עובדה זו, השבוע,
בחיפה. הם נשלחו ע״י חברתם לבדוק את
איכותו של המשלוח הגדול שהוזמן על ידה,
ולאחר שהפכו כל בורג במנוע, בדקו את
הארגז, הזרימו בצינור מים עבה זרם עז על
חלונות המכונית, שלא דלפו, היתה מסקנתם :

העבודה בכורנוב.
לרגע קט עמדו השניים בדומייה כשהם
חוסמים את המעבר בדרך העפר הקצרה. מאחורי
הג׳יפ האדום עמדה מכונית משא עמוסה
אשר נהגה נחפז להגיע למחנה. אך למרות
חפזונו לא הפעיל את צופרו: בפני נוסעי ה־ג׳יפים
נאלץ להאזר בסבלנות, חיכה עד אשר
יואילו לפנות לו דרך.
כי בג׳יפים ישבו שני האנשים החשובים
ביותר היכולים לעבור באותה דרך עפר ,״שני
הגדולים״ של כביש כורנוב־סדום: אפרים לוטן
,39 ,גבוה, בעל שער אדום לוהט, מהנדס
ראשי של מחלקת העבודות הציבוריות במחוז
הנגב. בג׳יפ הירוק, לבוש מעיל ירוק
מאובק, ישב זאב גוטרמן, מנהל חברת חריש
בנגב ,51 ,אשר מרצו יכול לעורר קנאה בלב
נער, והידוע רק בכינויו ״וולף״.

כדיקת מכונית קייזרר־פרייזר ע״י המהנדסים השבדים
הוכחה נוספ ת
תחבורה טעות אופטית
צעיר תל־אביבי שעמד בקרן רחוב והתבונן
במכונית צבועה ארגמן, שעברה ביעף, בה־סיעה
בנוחיות את בעלה הממושקף, כבד-
הצורה וחבוש מגבעת גיל־העמידה, הפליט :
.הייתי רוצה לדעת מי, לכל הרוחות, זוכה
ברשיונות לקייזר־פרייזרים האלה.״
הוא ביטא במחשבתו הקולנית את רחשי
לבם של רבים מהולכי־הרגל וממעוני תחבורת
האוטובוסים, רמז על קנאתם באלה
שזכו ברשיונות רשמיים למכוניות פרטיות,
ששיווקן יוחד ליצוא צמוד־הדולרים.
נוכח התרבותם של המכוניות בכבישי הארץ
גברו הפקפוקים בדבר אופן חלוקתם,
אך השבוע נסתבר, שמקורם של הפקפוקים
בטעות אופטית בלבד: מספרן של המכוניות,
שהחלו רוחשות בכבישים, אינו עולה
על 55׳ שנמכרו בהמלצת משרד הבטחון
לנכי־מלחמה ורופאים, תמורת 2200 לירות
ישראליות כל אחת.
סניפה החיפאי של קייזר־פרייזר, הרכיב
מאז יוני 1492 1951 מכוניות, ע״י 350 פועלים,
והיה צריך למסור 60 מכוניות (מתוך
תפוקת־הרכבה חדשית של ,)450 לשוק המקומי,
מדי חודש. במקומן שחקו ב א ^ עד

״העולם הזה״ ,מס׳ 746

נציג ״מאק״ ונציג ״קייזר־פרייזי״ הישראלי אפרים אילון כנידיורק
הסכם רא שון

״הגשם החזק ביותר בשבויה לא ידלוף פנימה.״
יצרני
קייזר פרייזר, בחיפה, הסבירו שאי-
כותר, הגבוהה של המכונית הישראלית טמונה
בעובדה שהיא מותקנת ומותאמת לדרישותיו
של הצרכן האירופי׳ שאינו מחליף,
כאמריקאי, מכוניות כדפי לוח־יומי, רוכש
מכונית פרטית, אחת לתקופת חיים.
לאחרונה נסתבר, שהצלחת קייזר פ רייזו
בארץ, קסמה ליצרני מכוניות רבים באמריקה,
הלק מהם אף החל במשא־ומתן להקמת מפעלים
דומים. ההסכם הראשון נחתם השבוע
בארוחת ערב חגיגית, במלון וואלדורף אס־מוריה,
ניו־יורק, לפיו תקים חברת מאק המפורסמת
מפעל להרכבת מכוניות־משא בישראל.
הנגב לגרשון
חסך , uinx
שני הג׳יפים נעצרו זה ליד זה. אחד ירוק,
פניו מועדות לבאר־שבע, השני אדום, פניו
לכיחן ההפוך ממנו בא הג׳ים האדום: מחנה

משך שדות רבות הביט איש ברעהו ללא
ברכה, ללא הגה .״שמע חלף,״ הפליט לבסוף
לוטן .״אתה רוצה לחיות אתי בשלום?״
״נו? מה יש?״ שאל חלף בתשובה.
״אני רוצה שתפטר את שני האנשים מיד ! ״
״איזה שני אנשים?״
״קודם כל סאם...״
״לא ! את סאם לא אפטר !״
״לטובתך, אני מיעץ לך שתפטר אותו מיד.
אחרת אפסיק את כל העבודה בכביש וכולם
ילכו הביתה...״
״את סאם לא אפטר. בכל אופן. לא מיד ! ״
״אני אפסיק את העבודה !״

בתנועה. עצבנית וחדה החליפו השניים את
מהלכי מכוניותיהם, התרחקו זה מזה במהירות.
במחנה כורנוב ישבו אותה שעה כמה
אנשים והתווכחו ביניהם: יפטרו, או לא
יפטרו י
סאם, ענק בלונדי דובר אנגלית במבטא
דרום־אפריקאי, נושא הוויכוח, הסתובב ערום
עד למתניו. כל אנשי המחנה ידעו כי הוא
היה אחד מאלה שהתנפלו על ״צ׳אנג קאי־צ׳ק״

במטבח המחנה. אולם איש לא האשים אותו :
במקרה מצא סאם את עצמו בראש המתפרצים
למטבח, היה אחד מהראשונים שהגשימו
את שאיפתם להכות.
פחות מכלכים. התחלת כל העניין היתד.
מינויו של גרשון אוסטרובסקי, לשעבר חבר
קיבוץ עין־חרוד, קיבוצניק טיפוסי בן ,51 בעל
פנים קמוטות ושתי שיניים בולטות, כמרכז
מחנות העבודה של מחלקת העבודות הציבוריות
בכביש כורנוב־סדום.
עד למינויו של גרשון רחחו שמועות רבות
על מעילות וגניבת ציוד ומצרכים בכביש
זה. גרשון( ,״אם ישנם חמשה יהודים ישרים
בארץ הרי גרשון אחד מהם״) נשלח למקום
לחסל את כל השחיתות. בתפקיד בלתי אהוד
זה רכש גרשון לעצמו חיש מהר את איבת
מאות הפועלים העובדים בכביש שהדביקו לו
את הכינוי צ׳אנג־קיי־צ׳ק (״מפני שרוצים להגלותו
לפורמוזה״).
יחד עם החומרה שהכניס גרשון לביצוע
תפקידו גילה טבע נוקשה, מחוסר כל גמישות,
לא מתאים לניהול יחסים עם אנשים.
זלזולו בדעותיהם ורגשותיהם של הפועלים
עוררו נגדו התמרמרות בלתי פוסקת .״הדבר
היחיד המעניין אותו,״ סיפר אחד הפועלים,
״הוא כיצד להסוך גרוש. אם בגלל זה נגווע
ברעב, לא איכפת לו. בעיניו אנחנו פחות
מכלבים ! ״
״פעם היו במחנה כל המים שרצינו. היה
טנקר שהוביל 12 קוב ליום. גרשון הפסיק את
זה ועכשיו מביאים לנו רק כמה קובים עלובים
שלא מספיקים בשביל מקלחת אחרי העבודה
!״ התמרמר פועל שני.
המרכז החדש הנהיג כי כל פועל שאינו
עובד מאיזו סיבה שהיא, לא יקבל אוכל. דבר
זה הוא חוקי בהחלט מאחר שהארוחות ניתנות
כתוספת לשכר העבודה הרגיל של עובדי
מחלקת העבודות הציבוריות לכל מי שעובד
בערבה. אם אינו עובד — לא מגיעה לו שום
תוספת. אולם בעיני הפועלים אשר עבודתם
המפרכת מאלצת אותם לשכב מדי פעם במיטה,
זוהי התעללות באנשים חולים.
הפוגה קצרה. במקום עובדים גם 20
איש המפעילים את מכונות הענק של חברת
חריש, שקיבלה לידיה את הכנת הדרך לסלילה
בקבלנות. בגלל עבודתם הקשה וסידור עבודה
העשוי לנצל את המכונות בכל שעות
היום ביקשו אנשי חריש כי תינתן להם האפשרות
לאכול בחדר־אוכל נפרד, לקבל את מנותיהם
מבלי שיעמדו בתור המזדנב מדי ארוחה
ליד פתח ההגשה של המטבח. הם הסכימו
לשלם שכר עבודה למגיש מיוחד, הוקצה להם
חדר קטן עם שני שולחנות וספסלים.
כאשר, לפני שבוע, נכנסו אנשי המשמרת
השנייה לחדר־האוכל עם גמר עבודתם פנו
למגיש שיביא להם את האוכל. הלה יצא, חזר
כעבור זמן קצר עם ההודעה כי צ׳אנג־קיי־צ׳ק
לא מרשה לו לקבל את האוכל ישר מן המטבח
.״הוא רוצה שאני אעמוד בתור,״ הוא
סיפר.
הדבר היה כנראה פרי חשדנותו של גרשון
שלא הרשה לאדם זר להכנס למטבה, מקום
בו נמצאות כמויות של מצרכי מזון. אולם
באותו רגע לא חשבו אנשי חריש המרוגזים
על כך. גם העובדה כי בברזי המקלחת לא
היו מים הוסיפה לחמתם. הם קמו כאיש
אחד, פנו לעבר המטבח.
בקטטה שפרצה הוכה מרכז המחנה. בבאר
שבע נתקבלה. הידיעה על כך בחומרה רבה :
אם אנשי חר־ש, המחונכים והותיקים שבאנשי
המקום הרימו יד נגד המנהל, מה יעשו
שאר הפועלים י למנהל חריש הוגשה. מיד
התביעה: לפטר את האנשים שהשתתפו בהכאת.
יומיים
סערו הרוחות. ביום השלישי נמצא
הפתרון: סאם והבחור השני יוצאו מן העבודה,
יחזרו לאחר הרגעה. בינתיים יתרמו
חבריהם לעבודה שכר משמרת אחת שהרי
לא היו השניים אלא מעין שעירים לעזאזל.
24 שעות לאחר האולטימטום שהושלך מן
הג׳יפ האדום כבר ישבו השניים, וולף ולוטן,
סעדו את לבם במסעדה אשל בבאר־שבע.
לגבי דידם היה כל העניין דבר מחוסל.
אולם במהנות לא היתד, זאת אלא הפוגה
קצרה, מעין סיום של סיבוב ראשון. שהרי
פיטורי שני האנשים לא חיסלו את גורם
הסיכסוכים: האנשים עוד דרשו את הגליית
צ׳אנג־קיי־צ׳ק .״הוא אינו מתאים למקום כזה.
קחו אותו חזרה למשרד (גרשון עסק קודם
לכן בחישובי תפוקת עבודה במינהלת מע״צ,
באר־שבע) .הוא לא מתאים לכאן ! ״
בבאר־שבע הביטו אנשי מע״צ על התביעה
בעין אחרת .״ייתכן מאוד שהוא אינו מתאים
לעבודה הזאת, שהוא לא יודע להתנהג עם
אנשים החיים בתנאי המחנה הקשים, אבל
(המשך בעמוד ) 10

* iu n iw
תייר מערבי הנקלע במקרה לאולם תיאטרון בעיר סינית פוקח
עינים תמהות, מדמה שבא הק׳ז לעולם בתוהו ובוהו מוזר ביותר :
תימרות־עשו מתאבכות ומתפתלות סביב פניהם של 2000 צופים, סדרנים
פזיזים מנתרים בין המונים דחוסים ומעלים צחנה, משליכים מגבות
רטובות כאמצעי נגד החום והזיעה המתברים משך שש שעות ההצגה.
נקישות ספלי תה מהביל מתמזגות עם קריאות נלהבות של האו
האו( 1ברבו, ברבו!ז. אליהו מצטרף השחקן על הבמה חסרת־המסך,
הלוגם מספל התה לעיני הקהל. מיד לאחר שסיים את המונולוג שלו.
התאווה השלישית. ראשיתו של התיאטרון הסיני באלף
הששי לפני ספירת הנוצרים. בטרם החלה יוון לצקת את דפוסי התרבות
המערבית הונחו היסודות לתיאטרון בסין בצורת פולחנים דתיים מלווי
מוסיקה, שהפכו מחזות עממיים, חדרו אל שכבות המוני העם.
משלושת תאוותיו הלאומיות של הסיני, משחקי־המזל, נשפי המשתאות
והתיאטרון, נפוצה התאוה השלישית יותר משתי האחרות, הפכה
למעין סם־משכר שבלעדיו נראים היו היומיום קשים שבעתים.
אם באנגליה חיים עוד היום מילונים אשר מעולם לא חזו במחזה
שיקספירי, ומיליונים רבים בצרפת אשר שמו של מולייר מעולם
לא הגיע אל אוזניהם, הרי מצויים בסין אנשים מעטים בלבד שאינם
מבלים יום בשבוע בתיאטרון עירם. שלא כתיאטרון המערבי, יסודו
של התיאטרון הסיני באופי המוני העם, והוא ניזון מדמיונו המזרחי
העשיר, אינו מתעלה מעל לפרימיטיביות ההמונים, בניגוד לתיאטרון
המערבי שהוא פרי יצירת סופרים והוגי־דעות.
ן ןק 3 3צד אגודל. השחקן הראשי במחזה סיני איננו שחקן
כלל, אף לא אדם, הוא דמיונו של הצופה, היושב מול במה שאינה
אלא משטח ריק מתפאורה, שבירכתיה ערימת עצמים המשמשים את
השחקן בשעת הצורר ובשני צדדיה הקדמיים יושבים שני שמשים

גלויים לקהל, המשרתים את השחקן משך כל ההצגה.

במאי התיאטרון הקאמרי יוסף (״פפו״) מילוא
כל השאר עומד לרשות דמיונו של הצופה המסתייע בסמלים שהם מונחים
קבועים בתיאטרון: כאשר שחקן מתכופף אגב הליכה, הרי זה סימן שהוא יורד
במדרגות, כשהוא עולה על שולחן, המוגש לו ע״י אחד השמשים, רואה הצופה
בדמיוני גבעה תחתיו, וגמקום פתיחת דלת ברזל משמיע אחי השמשים רישרוש
ברעשן קולני.
דרגתו של השחקן נמדדת לפי תלבושתו הססגונית אשר שלל צבעיה ורקמות
הפאר המכסות אותה הפכו לנושאי מחקר לחוקרי מסורת המזרח, והיא נשמרת

הגיוס, קץ לאושר. שר־השרים וונג (זלמן לביו ש) רוגז מאד, מביא ב כן את
יובל אור לידי נדר: היא לא תוסיף לפקוד את בי ת אביה עד אשר יהיה בעלה
עשיר ונכבד. הגיוס מפריד את הזוג כשסייה יוצא למלחמה בארצות מבוא־השמש.

מאשתו, ברווז כר. למרות שווי, חרב נמרים (יוסף ידין) ,מתנכל להרוג
את סייה, מצסיין סייה ב מלח מה, כובש את ארצות מבוא־חשמ ש ו חו פן
מ לן הממלכה האדירה. בעו מדו לשאת מלכה, מניעי ברווז נושא מכתב מיובל־אור.

לגנן, כדור רקום. יובל-אור גאו
ויובל־נסף, ני שאו כל אחת לגנרל,
ועל נבחרי האצילים המבק שים אח

מהשומר, אות ידידות. סייח י!
ה שומרת לו אימוני ם במערה. על גבול
של ה שומר, המסכים להעבירו את חג

אסרון מתנסים שחקני הקאמרי בנ סיון חדש :
זול שפמות ארוכות ו מזדנבו ת ו תלבו שות הדר.

החצר המכורית. חצר שר־השרים ונג, בכל פארה,
בעיטור מצוייר שהודפס ב הוצא תו ה מקורית של המחזה.

גכות כעזרת מכחול. אורה עידו המ שחקת בתפקיד הגברת ונג, אשת
שר־השריס, מנסה לשוות לפניה מראה סיני ע״י גבו ת סיניות — קו צבע דקיק.

בקפדנות ע״י לובשה הנהנה מנוחיות ותנאים מיוחדים :
אין הוא כורע ברך על קרשי הבמה בטרם הניח אחד
השמשים כר נוצות תחתיו, אותו הוא ממהר לקחת, מיד
לאחר שהשחקן מתרומם.
אך למרוח המולת השוק ויריקות הקהל על רצפת
האולם, ידועים המחזות הסיניים כיצירות של מוסר
ומנהגים אסתטיים. הפסיעות הארוכות ביותר המותרות
לשחקן הסיני הן עקב בצד אגודל, ואילו מחזות אהבה
בין גבר לאשר, אסורים בהחלט. אומר גיבור מחזה לאהובתו: אנו נשמור אהבתנו זה לזו ולא נשעשע בה
את הקהל.
מזוודות מלאות מחזות. כשיצא יוסף מילוא,
במאי התיאטרון הקא מיי, לפני שנה למסע־סיור באירופה,
השאיר מאחוריי תיאטרון צעיר שהוכיח בשגשוגו דבר
אחד: בארץ היה מקום לתיאטרון צעירים רציני וטוב.
הדבר שנשאר עדיין ללא הוכחה ברורה: האם מילא
התיאטרון הקאמרי את יעודו כלפי הקהל הישראלי? ספק
זה ניקר במוחו של מילוא כשנפרד מחבריו שהרהרו בכך
כמוהו. הסיבה: חובתו של תיאטרון ישראלי היא להשתתף
ביצירת תרבות חדשה אשר לא תתכן מבלעדי
חקירת אמנות המזרח ותרבותו.
כשהגיע מילוא לפרים, לונדון, רומא וציריך, חילק
את 24 שעות יומו לשני חלקים שווים, שאחד מהם בילה
בתיאטרונים, והשני בספריות, בהן אסף מזוודות מלאות
מחזות מזרחיים. לכשחזר לארץ, החל למיינם, בחר במחזה
הסיני אהבתו של יובל־אור׳ מעטי של ם. י .שיונג, פרופ׳
מאוניברסיטת פייפינג שהפך מרצה לסינולוגיה בקמבריג׳.

פורת) היא ה שלי שית, והרווקה היחידה, ב בנו תיו של הוד רו מ מו תו, ראש הממ שלה וון־יון. שתי אחיותיה, יובל־פז
חפץ אביה להשיאה לנבחר האצילים העשירים של סין. באסיפת הכלולו ת המ שפחתית, מערימה יובל־אור על מ שפחתה
יה, מ שליכה את הכדור הרקום לידי גנן החצר היפהפה, סייה פנג קואיי (אברהם בן־יוסף) ,ההופך להיות בעלה.

4יי1$
אחר שמונה שנים, בחזרה אל א שתו,
כת מבוא־השמש נתקל סייה בה תנגדו תו
נ או ת ידידות שנקשרה בימי המלחמה.

לרשע, הצל״ מתלייה. לאחר שם ייה חוזי למולדתו, מכירה אותו אשתו בקו שי
רב, וכ שמגיעים שניהם לחצר אביה, מעוררים את שמ שי השחקנים, תובעים
אתעריפת ראשו של ויי הרשע. אולם ברגע האחרון מוטה הרע, הכל שמחים.

תחרות
אופנועים
(תלאת שדה)

על הגביע הנודד של

( ה מ שן מ

הוא איש ישר ולעת עתה
לנו.״
אך בכל זאת לא יכלו להסוות את דאגתם.
גרשון החסכני עלול להרגיז יותר מדי אנשים
ברדיפתו אחרי פרוטות המדינה.
חינוך משכורת הטורה הנשואה

ש 1עלי ־ שמש 1ן
תנובה נוסדה לפני 25 שנה, מאגדת על
בסיס שתופי 400 ישובים חקלאיים
ומאות משקים בודדים בכל אזורי
הארץ לשווק תוצרתם החקלאית.

אנגל ית

היטב

כבית הספר לשפות י׳ קדימה ׳ י רח׳ כן־יהודה ,74 תל-אביב
שיטה מיוחדת

קבוצות קטנות

מורים מדופלמים מאנגליה

ב־ 17 לפברואר אנו פותחים קורסים חדשים כדלהלן :
)1למתחילים משעה 11 עד 12 בצהרים ( x 3בשבוע)
)2למתחילים משעה 8עד 9בערב ( x 3בשבוע)

0לתלמיד• כתות 1׳ .ה׳

של בתי ספר עממיים משעה 3עד 4אחה״צ
(פעמים ושלוש פעמים בשבוע).

פרטים והר שמה :

התחרות
,העולם
ה חמשי,
לפנה״צ,

השנתית מטעם
הזה״ תתקיים ביום
,13.3.52 כשעה 11
בסביבות תל-אכים.

תחרות השנה לא תהיה מרוץ, בו זוכה
המתחרה שעובר את המסלול במהירות
הרבה ביותר, אלא תלאת־שדה. המתחרים
יעברו שורה של קטעים מסומנים (כגון
עליות תלולות, ירידות, סיבובים חדים)
מבלי להוריד את רגליהם או לשגות
שגיאה אחרת. כל שגיאה תחייב את
המתחרה בנקודה. יזכה בתחרות המתחרה
שיש לו מספר הנקודות הקטן ביותר.
אין כל הגבלה ביחס לסוג או לכוח

האופנועים.

החפצים להשתתף בתחרות חייבים להירשם
תוך שבוע עד יום ,20.2.1952
במערכת העולם הזה, רחוב גליקסון ,8
ת. ד ,136 .תל־אביב ולצרף סך 2.500ל״י
(לירה אחת דמי השתתפות, חצי לירה
עבור סמל המשתתפים, לירה אחת פיקדון
שיוחזר לנרשם עם הזינוק).

משעה 9עד 12 בצהרים, מ־ 4עד 7בערב (פרט ליום ששי),

\ לקורסי הקיימים לעב רי ת ואנגלית
למתחילים !למתקדמים
גרעין עמית
יום העיון הכללי של כל חברי
הגרעין בארץ יתקיים
במשק נאות־מרדככי בגליל
העליץ, ביום .23-2-52

החברים ייפגשו בתל־אביב ובחיפה
ביום ו׳ ,22.2.52 ,בשעה 11.45 בתחנת
האוטובוסים ליד רציף נאות מרדכי,
ויסעו יחד למקום. יום העיון
ייערך בליל שבת ובשבת. החברים
יחזרו הביתה במוצאי שבת.
תכנית היום: דיון כללי על בעיות
הגרעין, בירור בעיות חברתיות, הרצאות
מטעם באי־כח המרכז החקלאי
והנח״ל.

החברים שבבר הצטרפו לגרעין,
ובן חברים החפצים
להצטרף, יירשמו• ליום העיון
עד יום א׳ זה מהיום כמכתב
למזכירות, ע״י מערכת
העולם הזה, רה׳ גליקסון ,8
ת. ד ,136 .תל אביב.

ULLLLL1 LUU

החברים יצטרכו לקחת עמהם 4שמיכות
ואוכל לחמש ארוחות. כן עליהם
לצרף למכתביי,ם את דמי הנסיעה
בסך 1.500ל״י. הוראות מפורטות
יבואו בחוזר שיישלח לחברים שייר־טמו.

ועידת
מורי הארץ שהתקיימה ב־ 1949 הסיקה
כי למרות שעתיד החינוך בידי המורים,
אין הם תופסים עמדה בולטת בבניין הארץ.
המורים תבעו הצטרפות חבריהם להסתדרות
העובדים הכללית, חיסול השתייכותם המנהלתית
לרשויות המקומיות ושיבוצם כעובדי
המדינה בדרגות השכר הבינוניות. הם סברו
שמצבם הכלכלי, אשר מעולם לא היד, מזהיר,
ישתפר בכך, והם יוכלו לחדול מעבודות לילה
נוספות אחר ימים מייגעים בבתי־מספר העממיים,
כדי לכלכל את משפחותיהם. אולם הם
נוכחו עד מהרה לדעת שטעו, לפחות בחישוביהם
הכלכליים.
מספרם של 6000 המורים שלימדו לפני ארבע
שנים בבתי־הספר העממיים, הוכפל עם
העלייה הגדולה והגיע לשיאו העכשוי של
.12000 מורים, המלמדים 30 שעות בשבוע,
המשיכו לקבל משכורת יסוד של 36 לין ות.
מורות המלמדות 24 שעות בשבוע 29 ,לירות.
תוספת היוקר למשכורת שינתה את המצב
רק במעט, מאחר שהמשיכה להיות בלתי מציאותית
לגבי האמרת יוקר החיים, ואילו תוספת
הותק, אשר היתד, משך שנים רבות לירה
אחת לשנה, גדלה רק בחצי לירה, לא היטיבה
את תנאי השכר הזעומים.
גרוע שבעתיים. מצב 7800 המורות,
שהיוו 65 אחוזים ממספר המורים הכללי,
היה כאמור גרוע מזה של המורים. לעומתן
היה מצבן של 5800 המורות הנשואות גרוע
שבעתיים. כדי לעבוד במקצועה, שהפך לאחד
החיוניים במדינה, נאלצה המורה הנשואה לשכור
עוזרת למשק ביתה בתשלום שעלה ברוב
המקרים על המשכורת שהיא השתכרה בבית־הספר.
משרד מס ההכנסה צירף את משכורת
המורה הנשואה לזו של בעלה, ניכה את מס
ההכנסה מסכום המשכורות. ,זכה בכך ברוב
הכנסת המורות הנשואות אשר שכרן יצא
.בהפסדן. התוצאה: רבות נטשו את המקצוע.
טענו המורות :״אנחנו אוהבות את מקצוענו
ומכירות בחיוניותו, אך לא נסכים להיות
עשוקות.״
כשגבר המחסור החמור במורים לחץ משרד
החינוך על מרהז המורים להכריח את המורות
הנשואות לעבוד 30 שעות לשבוע במקום ,24
אך מרכז המורים (והמורות) סבר אחרת :
אשד, נשואה, יכולה להקדיש שש שעות נוספות
למקצועה אך ורק על חשבון משק ביתה
ומשפחתה. לפיכך סירב לדרישת משרד החינוך.
אולם, בהגיע הראשון לדצמבר , 1951
קיבלו רוב המורות הנשואות, שבאו לקבל את
משכורת חודש נובמבר, זעזוע חדש. משרד
החינוך קיצץ שש לירות (תוספת היוקר) מ־משכורתן,
הוסיף לכך את קיצוץ תוספת
המשפחה, שיוה למעשה צורת פעולת עונשין,
מבלי להודיע על כך למורות מראש.
״ א נו נשבות ״ Iבאסיפת התגובה של
המורות הוחלט על הקמת ועדת פעולה בת
שש נציגות, שההתימו 800 חברות תל־אבי־ביות
על עצומה שהתרתה על הפסקת עבודה
באם יימשך הקיצוץ. משרד החינוך חזר בו,
הבטיה להחזיר את הסכומים שקוצצו ולהמשיך
בתשלום רגיל. מרכז המורים הסביר לנציגות
כי נפלה. טעות. כאשר הטעות נמשכה,
הושבתו כל בתי־הספר בתל־אביב והסביבה
למשך יומיים, שלאחריהם חידשו המורות את
המשך הלימודים תמורת הבטחות נוספות.
לאחר הבטחות מרכז המורים, שלא קוימו,
תבעו נציגות המורות להשבית את בתי־הספר.
אמר להן אביעזר ילין, מזכיר המרכז :״רימו
אותכן, שביתתבן היה מוצדקת, אני תומך
בה, אך איני יכול לפעול, ידי כבולות.״ תשובתן
הבלתי־משתמעת לשתי פנים :״ידיך
כבולות, אנו נשבות ! ״
לפני שבועיים, לאחר שמשרד החינוך הסביר
כי החזרת הסכומים נתקלת באי־סדרים
שבהנהלת החשבונות, החליטו המורות להם־
.תדר עם מרכז המורים, לחצו עליו בפעם
המאה להשבית את בתי־הספר, הביאו אותו
לידי החלטה חיובית לבצע שביתה בראשון
לפברואר. ביצוע ההחלטה נדחה אחר שהמרכז
נסוג במשא ומתן עם משרד החינוך, הביא
בכך את המורות לידי סערת יאוש. אמרו
המורות :״הפעם נלך עד הסוף.״ הבטיח מרכז
המורים :״הפעם נעמוד על כך שהשביתה
תפרוץ ב־ 13 לפברואר.״

.העולם הזה״ ,מס׳ 746

ב מ די n j
הגיגזת
ת עיר. ב רוד הש
מי התחתן 1״ שאלו כמה סקרנים שהציצו
מבעד לחלונות המוארים .״מה כל השמחה
הזאת?״
היו אלה זרים שנקלעו במקרה למקום.
כי כל שאר תושבי באר־שבע ידעו שהמאורע
הגדול לא היה חתונה או סתם שמחה, כי
אם פתיחתו החגיגית של בית־קפה אשל.
בפנים האולם הגדול אשר צבעו התכול
זרוע פרחי־הזהב עוד הבהיק מרוב טריות
ניגנה התזמורת בת ארבעה החברים, שהובאה
במיוחד מתל־אביב׳ במלוא מרצה.
ליד שולחנות עמוסים הצטופפו האורחים
באוירה שהזכירה יותר נשף אינטימי מוצלח
מאשר חגיגה ציבורית בבית־קפה. כל אדם
הראוי לשמו דרומה מקו מגדל־גד — חברון
היה שם: קציני צבא, מושלים, קהנדסים
וסתם ג׳מאעה. בליל הסגנונים והתלבושות
העיד על רב־גווניות הקהל: חליפות מגו־הצות
של רופאים ואנשי ציבור, צווארונים
פתוחים של פקידים ועובדי העיריה, שמלת־ערב
שהעידה על מוצא זר, אלגנטיות לא־איכפתית
המיוחדת לעובדי ערבה בחופשה.
לא אחו מבין אורחי הקפה בליל הפתיחה
בילה בו שעות רבות כאשר עוד נקרא נ סי ת
בפי כל, למרות שגם אז היה שמו אשל־כסית.
כאשר הנסיעה לאילת עוד היתד, בגדר הרפתקה
ובאר־שבע נחשבה לגבול העולם התרבותי
היה בית הקפה שבפינת הרחוב — מסעדת
ספיניס בימי האנגלים — נקודת ההיערכות
ליציאה או מקום מנוחה לאחר נסיעה
מייגעת.
שם הרוו החברה את צמאונם או שמעו
את החדשות האחרונות על משקי הסביבה.
במרוצת הזמן עלה נלע&רו של כסית באר־שבע
בקנה אחד עם זה של נ סי ת תל־אביב
המפורסם.
,,לא הייתי מאמץ:״ אך ככל דבר
טוב, חלפה גם תקופה רומנטית זו. נוסעים
עברו את באר־שבע בלי לעצור, מסעדות וב־תי־קפה
רבים נפתחו, משכו אליהם את הק
בשביל
זה^ ,בל עכשיו יש לי את זה כאן.
באר־שבע חדלה להיות עיר הנגב, עיר העתיד,
או עיר הדרום. עכשיו היא סתם עיר,
ברוך השם.״

מעשים
״לא יכולת אחו־ת׳־
בארצות־הברית טרם שככה סנסצית־הגבו־רה
של רב־החובל הדני הנריק קרלסן, שהלהיב
את דמיון העולם כולו, כשנצמד בעקשנות
אל דפנות אנייתו הטובעת. כותרות העיתונים
עודן מרעישות אודותיו ותולדות חיי
הקפיטן האמיץ נעשו שגורות בפי כל ולאחרונה
אף נוסד באחת מערי האוניברסיטה מועדון
מעריצים שסיסמתו :״קרלסן לנשיאות!״
אלה מקוראי עתוני הבוקר הישראליים, שהצליחו
לגלות השבוע ידיעה קטנה במסגרת
צנועה, חבויה בין דפי העיתונים :״נהג אמיץ
השליך נפשו מנגד, הציל חיי עשרות אנשים
באילת״ ,עברו עליה בתמיהה ששיקפה את
שפלות־הרוח של ההווי הישראלי בו נראה
מעשה גבורה מעין זה יוצא־דופן, ורבים הפליטו
:״נהג משוגע.״ 96 חיילים משוחררים,
חבריו של הנהג יהודה דרטלר בקואופרטיב
להובלה יעל, שלאוזניהם הגיעו פרטי מעשהו,
ערכו השוואה בינו ובין פרשת אומץ־לבו של
רב־החובל קרלסן, חישבו כי חברם ראוי לשבח
יתיר: יהודה השליך את גופו אל מתחת
לצמיגי מכונית בת שמונה טון, על־מנת להציל
במחיר חייו חיי אנשים.
החוליות כשרשרת. יהודה דרטלר,
,26 הספיק משך שש שנותיו בארץ, מאז העפילו
מטרנסילבניה, רומניה, לעבור את רוב
החוליית בשרשרת ההתאקלמות הישראלי.?.
לאחר שנתיים בהגנה, נלחם בצה״ל על הדרך
לירושלים, היה בין סוללי מסילת־הברזל החדשה
בין חדרה לתל־אביב, כשכיר משרד
העבודה, וכשבנה יעל את מוסכו באילת (אחד
המפעלים הגדולים במקום) הצטרף יהודה כחבר
לקואופרטיב (נהג ומכונאי) מסיבה פשוטה:
מאז כיבושה של אילת חלם להיות אחד
מתושביה הקבועים, ראה במוסכו של יעל הזדמנות
מתאימה. ובמרץ 1951 השאיר את

נהג־מציל יהודה דרטלר (כמרכז)
בינם ו בין המוות...

הל. אולמו העצום של כסית החל מתרקן,
נראה עצוב ושומם מאדם. לשלושת בעליו
(יחזקאל איש־כסית׳ יצחק יהודה, אפרים פיגג־באום)
שוב לא השתלם להחזיק את המקום
פתוח.
בכל זאת היו אנשים בבאר־שבע שהאמינו
כי בית־קפה טוב יכול להצליח. אחד מהם
קיבל את האולם בחכירה, מסרו לשני מנהלים
שהאמינו אף הם בהצלחה: יעקב יהודה
ויעקב זילברינג — ״קובא״ בסי מכריו,
מנהל השק״ם של אילת לשעבר, מנהל מטבח
מחנות העבודה בערבה ובעל וותק כבעל
בתי-קפה בתל־אביב.
״העיקר לתת משהו לאורחינו,״ הוא הכריז
והזמין שני מלצרים לבושי חליפות שחורות
מתל־אביב להדגים שירות טוב ואדיב. אף
החידוש שזכה להערצה הרבה ביותר (״מלבד
המפות הלבנות הסתמכה ההערצה
בקרוב למאתיים לירות אל קופתו של יצחק
שהתפעלותו לא ידעה גבול .״לא הייתי מאמין,״
הוא מלמל בהגישו כוסית אחרי כוסית.
״גם אני,״ ענה אחד האורחים ,״אבל זוהי
קידמה ! פעם הייתי צריך לנסוע לתל־אביב

.העולם הזה״ ,מס׳ 746

אשתו ללה ,22 ,ואת דליה בתו בת החודש
בחדרם בחיפה וירד אילתה כנהג בקו תל־אביב—אילת
וכמכונאי במוסך.
כשירד לאילת החל יהודה מחכה להשלמת
בניין שיכון קבע בן שני חדרים אליו שאף
להעביר את אשתו וילדתו. גורלו של השיכון
של יהודה דמה בכל לגורלם של שיכונים
פחות חלוציים. הוא לקה בסחבת. ומחודש
לחודש הסתפק יהודה בנסיעה חד־פעמית לביתו
בחיפה, עד אשר השבוע עמד שיכונו
על תלו, בצורת בית בלוקים קטן ונאה ש־השלמתו
הביאה עמה אכזבה ליהודה: רופא
המקום אסר עליו העברת ילדתו הרכה לאילת.
הסיבה: תנאיה עדיין מסכנים התפתחותם
של תינוקות.
השנייה הבי קצרה. יהודה לא נואש
גם מן האכזבה האחרונה :״חיכיתי שנה,
אחכה עוד כמה חודשים לאישפוז ומים.״
הוא המשיך בעבודתו הרגילה במוסך יעל, עד
אשר ביום חול אחד, בשעה 11 בבוקר, דקות
מעטות לאחר שמטוס ארקיע דו־מנועי נחת
בשדה התעופה של אילת, פרק מטען מצרכים
לאנשי המקום והוריד עשרות תיירים, הורה
יהודה לאחד מאנשי המוסך להוציא את

מוסיקה
הדודג׳ בן 8הטונות, להעמידו בשער שדה
התעופה, להטענת המצרכים ולהעלאת הנוסעים
על ספסליו.
שאל יהודה את חברו לנוכח המכונית החונה
מול עשרות התיירים :״בלמת אותה?״
לאחר שקיבל תשובה חיובית לכך, עמד בין
התיירים שוחח עמהם, כשהרגיש לפתע ש־
״משהו זז״ .הוא הפנה את ראשו ימינה וראה
כיצד המכונית מתחילה לגלוש בתזוזות קטנות,
הביט לעבר התיירים (״דמי לחץ בעורקי״)
:אנשים רבים עמדו צפופים ושוחחו בהיסח
הדעת, מבלי לחוש באסון המתחולל,
כשמעליהם סככה אחת מכנפי האוירון, ש־לשלמותה
נשקפה סכנה דומה מפגיעת המכונית
הגולשת. כל זה נמשך שנייה אחת
(״השנייה הכי קצרה בחיי״) ,ויהודה זינק לעומת
המכונית הגולשת, שמט את שתי גליו
אל מתחת לגלגלה הקדמי, שעלה על רגלו
הימנית, גרר את גופו כן זצי מטר ימינה, נעצר
על רגלו השמאלית.
כל אותה עת נשאר יהודה בהכרה מלאה,
למרות ש״הייתי בטוח ששתי >גלי נקטעו״,
נשם לרווחה כששמע צעקות אנשים(״סימן שהם ניצלו פקח את אחת מעיניו, ראה מעליו
את כנף האוירון(״סימן שהיא שלמה!״).
אחר עצם את עיניו, מחשבה הבריקה במוחו:
״מה עשיתי, ללה ודלינ׳קה, מה יהיה?״ אחר
שמע שוב את קולות האנשים שהציל, הבין
סופית :״לא יכולתי לעשות אחרת.״
כדי למשות את יהודה היה צריך להדוף
מעליו את מכונית המשא. לאחר שנעשה הדבר,
הובא אל המרפאה אשר עדיין אינה מצויירת
במכשיר־שיקוף, בה קבע הרופא חשש
לשברים בשתי הרגליים. יהודה קבע חשש
אחד בלבד :״הכל יהיה מאה אחוז, רק אל
תודיעו לאשתי.״ אמריקאי ממושקף, בחליפת־פשתה
קיצית, פרץ למ> ,ואת כשהוא מישך
אחריו את אחד מאנשי המקום. כשנוכח ש
עיני יהודה פקוחות, צהל, ביקש מאיש המקום
לתרגם מאנגלית ש״עוד לא פסו גבורים מישראל
יהודה דרטלר שהציל את חיי,
נמנה ודאי על צאצאיו של יהודה המכבי.״
״נפלת על הראש?״ כשהגיעו שני
חברי יעל בטנדר לשדה התעופה לוד, כדי
לאסוף את חברם הפצוע, להעבירו לבית־החו־לים
ביילינסון, היתד, השעה 12:30 אחר־הצ־הורים.
מסלול הנחיתה הראשי המה מרוב
עתונאים, צלמי עתונות ומשלחות נשים וגידים,
שצופפו את רחבת קונסטליישן הענק
של אל־על, שעמד לפלוט מתוכו עשרות נוסעים,
הסיבה: לפי ידיעה שהוברקה מלונדון,
חזרה בו מיכל הראל, מלכת היופי הישראלית.
עיני עשרות סקרנים ננעצו בפתח המטוס
כשקהל הנוסעים החל יורד ממנו. אך
עד מהרה הופנו כל הפנים באכזבה לאחור,
ומישהו שאל :״ואיפה המלכה?״ ההסבר
שקיבל: המלכה נשארה בלונדון, טיסת החינם
שאושרה לה בוטלה, ברגע האחרון, מחוסר
מקום במטוס.
צעדים מעטים מן המסלול ההומה לקראת
מלכת היופי, נחת המטוס הדו־מנועי שחזר
מאילת, נשא על סיפונו את יהודה דרטלר
שבור שתי רגליו, חנה על מסלול צדדי ושומם.
מלבד אמבולנס ושני חברי יעל, לא נראתה
עליו נפש חיה. כתבים וצלמי עתונות
התפזרו באכזבה, לא ידעו על הצעיר הבלתי
ידוע, שהציל חיי רבים בסיכון חיי עצמו.
באמבולנס שדהר לכיוון בית־החולים, שכב
יהודה, רגליו מתוחות על האלונקה, נעולית
בנעליים שעקביהן נקרעו מעוצמת לחץ גלגל
המכונית. אמר חברו שישב לצדו :״נפלת על
הראש יהודה? הלא היית יכול למות.״ יהודה
שחייך חיוך רפה, ענה :״נראה אותך במקומי...״
הארץ מאורעות
,1929 שנשכו שלושה שבועות...
(העולם הזה).

שושנה רוטנברג,

ירושלים

כלב מי שאינו זוכר.

כה שנה לביתר בארץ, מסיבת אבל בהשתתפות
ותיקי בית״ר (חירות).
י. סגל, רא שון־לציון
אם אלה אבלים, מה יגידו ותיקי מפא״י?

אם גובר,ך 162ס״מ, המשקל המתאים לך
הוא 160—158 קילוגרם (לאש ח)
דבורה מלמן, תהלה שיף
מילא, לפחו תבש טח אחד אנחנו מתקרבים לטעם
הערבי.

התיירים ...ייהנו בדרך זו או זו מהסובסידיות
שהאוצר נותן לבגין׳ המוכשר לתפמשד,
ארוסי, ירושלים
קיד זה (הארץ)
רק כך נקבל דביזיס.

נ\־נה בהבדד? טן
כשפנינה זלצמן ישבה, בפברואר שעבר,
ליד הפסנתר באחת מערי השדה של שבדיה
וסיימה לפני אולם מלא חובבי מוסיקה צפוניים,
רסיטל יחיד, בסקרצו מתוך חלום ליל
קיץ למנדלסון, התחוללה, מחוץ לאולם, סופת
שלג ורוחות שכמוה לא פקדה את ארצות
הצפון מזה שנים. אורות האולם כבו ונדלקו
לסירוגין, עורקי התחבורה לעיר נותקי ורוחות
עזות שרקו, מוטטו עמודי טלגראף.
בין הקהל המכורבל במעילי פרווה רחב,-־
שוליים נטעה הסערה דאגה בלבות שתי נשים
בלבד: פנינה התל־אביבית, שעיני כל ננעצו
בה בהערצה, למראה כתפיה החשופות

קלייר פדדרן
...הבדל קטן

בשמלת־ערב רקה ומשיית וקלייר פלדרן, ה־קומיקאית
היהודיה, תושבת שבדיה שנולדה
באוסטריה והתאזרחה בדניה. הסיבה המשותפת
לדאגה: פנינה וקלייר (שלא הכירו זו
את זו, למרות האימפרסריו השבדי המשותף
לשתיהן) ,נועדו לצאת באותה רכבת, מיד לאחר
הקונצרט להופעות בשטוקהולם, נוכחו
לדעת שהנן תקועות בעיר השדה. מסילת
הברזל נותקה, כוסתה שכבת שלג בת שני
מטרים.
מתי כפעם האחרונה iלאחר הקונצרט
ירדה פנינה מעל הבמה, עטה על כתפיה
את מעיל הפרווה, הציצה החוצה: השלג התגבר,
הרוחות המשיכו לנשב. היא ניגשה אל
פינת המסדרון, התישבה על מזוודותיה אוב־דת־עצה
ומיואשת. מפינתה העיפה מבט אל
הפינה שמעברו השני של המסדרון .״הללו
שם !״ נופפה לעומתה ידה של אשה, שישבה
כמוה, אובדת־עצות, על מזוודות ארוזות ״זה
לקח לנו בדיוק 15 שניות להיות החברות
הכי טובות,״ אומרת פנינה .״לקלייר יש חוש
הומור עצום.״ וכשנתעוררה הבעייה כיצד להרוג
את הלילה, הציעה קלייר ש״כל אחת

תראה לשנייה מה שהיא יודעת״.
פנינה חזרה אל הפסנתר, ניגנה את הרפסודיה
השנייה של ליסט. כשסיימה, אמרה
קלייר :״נהדר יקירתי, אבל חכי עד שתשמעי
אותי.״ היא הוציאה ממלתחתה שפם צ׳רלי־צ׳פליני,
הדביקה אותו מעל לשפתה העליונה,
לבשה סמוקינג מרופט, חבשה מגבעת גבר
ישנה לראשה ובעזרת מטה־דרכים מעוקם ניגשה
אל הפסנתר, השמיעה לפנינה את הרפסודיה
השניה של ליסט. אומרת פנינה :״ד,יא
ניגנה כמעט כמוני, בהבדל קטן.״ ההכדל :
פנינה ניגנה את הרפסודיה ב־ 13 רגעים, קלייר
ב־ .60 הסיבה: בהיותה שעירה היתה קלייי
פסנתרנית קונצרטית, אך כשבגרה הגיעה י1־
מסקנה ש״יש בעולם מספיק פסנתרנים מנופחים
בלעדי, ואילו פחות מדי אנשים המסוגלים
להצחיק את העולם העצוב״ .היא המירה
את האמנות הקלטית בבורלסקה קלה ששיתפה
בה את מנענעי הפסנר, בליווי-קומדיה
(פריטה במרפקים, חיפושים ממושכים אחר
צלילים אבודים) ופרודיות על אנשי שם.
מאחר שסיימה, אמרה פנינה :״אני כבר
לא זוכרת מתי שצחקתי ככה.״ כשהפציע השחר
מבעד לרגבי השלג, ושתי האמניות יצאו
לחפש חדר בבית־מלון, אמרה פנינה לקלייד :
״את מוכרחה לבוא אלינו. האנשים שלנו כל
כך עצובים, המסכנים.״ כחודש ימים אחריכן
ערכה פנינה זלצמן ביקור אצל הא מפר־סריו
ו. ה .רוברט בתל־אביב, שהבריק אל
קלייר פלדרן, החתימה טלגרפית על חוזה הופעות
בישראל, שלראשונה בהן הדפים מודעת
בזו הלשון :״מתי צחקת כפעם האחרונה?״׳
נוסף למודעה, הזמין את שרי הממשלה.
טעמו :״צריך לברר אחת ולתמיד אם דב
יוסף מסוגל לצחוק.״

קולנוע
סרטים
״*ורדה של אשד.״
גורלה של אי שה משביע רצון רק מבחינה
אחת: הטכניקה עומדת על רמה גבוהה למדי.
מצער שבעתיים, על כן, שתכנו מעורר רק
חיוכים של גיחוך. סיפור המעשה על מהנדס
הונגרי (טבי מורבאת) המתעתד למכור המצאה
חשובה שלו למדינה זרה, חוזר בו לפתע
משהוא נוכח שהעם ההונגרי זקוק לו, מלא
וגדוש תעמולה מן הסוג הגס והזול ביותר.
בצד העלילה המרכזית מראה הסרט את
שחיתות כל אנשי המפלגות בהונגריה (הוא
מתרחש בשנים שמיד לאחר תום המלחמה
כאשר משלה שם קואליציה רחבה למדי) פרט
לקומוניסטית ; כיצד הופכת אשת המהנדס
(קארי טולנאי) מעקרת בית אמידה לפועלת
בית־חרושת מיובלת (לאחר הודאה פומבית
בהשגותיה המסולפות, הודאה המתקבלת בתשואות)
,אינה מהססת אף להלשין על בעלה;
איך נעשית אחותה (סחה באנקי) שאופייה
אינו מוצק ביותר, יצאנית לאחר שמאהבה
(שאינו קומוניסט) נוטש אותה
כדי להקל על הצופה להבדיל בין קומוניסטים
לאנשים מושחתים, ציווה הבמאי אירה
יניי על השחקנים המגלמים דמויות של אנטי־קומוניסטים
לנשק את ידי הנשים, להזמין
אותן מניה וביה למיטה, בעוד שאנשי השמאל
הקיצוני מסתפקים בלחיצת־ידים נחושה אבל
נזירית ביותר.

,,יום העצמאות״
חדשים רבים לאחר שיצא לאור סרטה של
חברת קולון־גבע על יום העצמאות תש״א,
הגיע אפום נוסף על אותו נושא. אם אין לכנות
את הסרט הראשון אלא בתואר ״רע״,
השני גרוע ממנו לאין ערוך.
ברצותו ליצור קשר כלשהי ביי התמונית,
אשר צולמו בידי גדוד שלם של מסריטים,
שהיו צריכות להראות את המתרחש ברחבי

נער התימזה היא אגדה המבוססת על מאורעות
אלה. ילד־רחוב יתום (אנדרו ריי) המשוטט
על חופי נהר תימזה, מוצא בכיסו של
איש מת מדאליון שטבוע עליו דיוקנה של
המלכה ויקטוריה (אירין דאן) .״זו אמנו המלכד״״
מסביר לו שומר־לילה זקן. אדווארד
ריגבי) ,והילד, שמעולם לא היתה לו אם,
יוצא למצוא את ״אמו״ ,חודר אל ארמון
ווינדזור, נתפס ונשלח אל בית־הסוהר. ברם,
ראש־ממשלה דיש^אלי (אלק גיניס) רואה בו
מכשיר שבעזרתו יוכל להשפיע על חברי ביתי
הנבחרים להצביע בעד חוקי הריפוימה החברתית
שלו, מציג אותו בפני המלכה. בנאום
מזהיר הוא מלהיב את חברי הפרלמנט וההוק
מקבל רוב.
הוליבוד נזהרה שלא לפגוע בכבודם של האנגלים,
על ידי שהראתה את המלכד, ויקטוריה
כאשד, שכולה רוך וטוב־לב. האנגלים
נפגעו בין כה וכה ״למראה חברה אמריקאית
המבצעת סרט בבריטניה עם שחקנית אמריקאית
בתפקיד ויקטוריה ובביומו של הבמאי
האמריקאי־ממני ז׳אן נגולסקו, ודמות המלכה
יצאה׳ בעטיה של זהירות מופרזת זו,
לחלוטין לא אנושית. ברם, שאר הדמויות,
וביחוד אלה המגולמות על ידי השחקן הילד
ריי, גיניס ופינלי קארי (בתפקיד שומר־ראשה
הסקוטי של המלכה) מוצלחות ביותר.
צרפת אין פסף
זועק עתון־קולנוע פריסאי, שונא־הוליבוד,
אקרא! פראנסיי, בכותרות מרעישות :״הקול
נוע הצרפתי גוסס מבקר־הקולנוע הותיק
ז׳ורז׳ שארנסול מתון יותר, מסביר את המצב

״משבר הקולנוע הצרפתי משול למפלצת־ים
החוזרת ומופיעה שנה אחר שנה. הסבה
לכך היא סיומה של תקופת הימים הנאים
(בקיץ) המאפשרים למסריטים לסובב תחת
כפת השמים ...השנה, המשבר המסורתי נראה

; המלבה ויקטוריה וד׳ישראדי (״נער התימזה״)
מצא מדליון
הארץ אותו יום גדול וארוך, המיס הבמאי
ויקטור ( 24 שעות ביממה) ויקאס באחדות מהן
עולה חדש מעיראק בשם דוד ומדריכת כפר-
נוער רינה. אולם התוצאה שקיבל היא הפוכה
ממה שהתכוון לה: דוד ורינה מופיעים במפתיע
במקומות שאינם מתקבלים על הדעת,
פשוט משום שאין כל קשר, הגיוני או קולנועי,
בין התמונות השונות, שרבות מהן אינן
רעות כשלעצמן, מבחינה צילומית.
כדי למותת את הסרט הגוסס, הדביק לו
המפיק שווייג הסבר מילולי(מאת יוסף קויב)
הנשמע כאילו היה לקט של הקטעים הפאת־תיים
ביותר של הנאומים בקונגרסים הציוניים
בעשרים השנים שקדמו ליסוד המדינה.
אף־על־פי שעל יומן קצר (כ־ 15 דקה) זה
הוצאו (מכספי הצבור) סכומים העלולים להדהים
את מבקר המדינה, אין הוא יכול להוד
שב אפילו תעמולה יעילה, מה כל שכן סרט
טוב.

״נער הת־מנה״
לאחר מות בעלה, הנסיך אלברט, ב־,1861
התבודדה המלכה ויקטוריה בארמונה רחב־הידיים
בוינדזור, שרויה באבל כבד שנמשך
15 שנה. אותו זמן היה חלק ניכר מן העם
הבריטי שרוי בדלות ועוני מנוולים כל כך,
עד שממשלות אחדות השתדלו להנהיג הוקים
להטבת מצבה הכללי של.דלת העם.

מסוכן יותר, כיון שהאופנה מאלצת את
המפיקים לחקות את מתחריהם האיטלקיים,
להרבות בהסרטות־חוץ, עובדה הגורמת לסגירת
אולפנים רבים.״
שארנסול מונה גם סבות אחרות למשבר :
הטלביזיה והתכניות הרעות בבתי־הקולנוע
בצרפת: שלושה סרטים קצרים וסרט אחד
גדול, פחות משעתים של קולנוע שאינן מרוות
את צמאונם של הצופים הצרפתיים.
בינתיים נתקלו במאים חשובים בצרפת
בהפרעות רציניות בעבודה. מקור מרבית
ההפרעות: חוסר כסף. סבת האחרות: חוסר
מזל.
במאי מאקס (מכתב לאלמונית) אופולס, שסרטו
הצרפתי (לפי סידרת דו־שיחים מאת
המחזאי האוסטרי ארתור שניצלר) במעגל,
זכה להצלחה בלתי רגילה בעולם המערבי
כולו, נאלץ להפסיק את הצילומים על נושאו
האחרון׳ תענוגו ת, סרט אפיזודי (כמו במעגל)
המבוסס על שלושה סיפורים מאת מופאסאן,
בגלל שמפיקו נשאר ללא כספים.
צרות כספיות אינן נדירות בצרפת, מקום
בו מרובים המפיקים העצמאיים ..הם אינם
קשורים, אמנם, לחברת הפקה גדולה, דוגמת
הוליבוד, אך רחוקים מלהיות עצמאיים מבחינה
כספית, חיים מן היד לפה.

אגרוף אלוף בד ת 1מורת
״שיחליטו פעם, מה הם רוצים להראות
לי: התאגרפות חוקית על הזירה או מכות
בנוסח שפת־הים, בין הספסלים,״ התאונן
המציל אמיל אבנרי בעומדו מבוייש בפינת
הזירה המתנודדת של אולם הפועל תל־אביב,
בו התערב פיצוח הגרעינים וצלצולו החד של
הגונג באנחות הקהל וצריחותיו. אולם הקהל
התאנח עוד לפני שהחלו המהלומות. כאשר
ניגשו הצופים, משוכים על ידי מודעות ענק
למפגש אלופי הפועל, לבית הפועל, נתקלו
בדלת ברזל צרה וחורקת, עליה שמרו סדרנים
שטרם יכלו להרשות את כניסתו של
הקהל.
למרות שהשעה היתד, שמונה לא היו המארגנים
מוכנים ואפילו מספר מתחרים לא
יכלו להכנס. צעק אחד מהם בקול גדול :
״הביאו הנה את בועז רסטר, מרכז האגרוף,
ואני אראה לו כיצד להתאגרף הסדרנים
ניסו לעצור בעד הקהל, אך מאמציהם עלו
בתוהו כיון שחלק מהצופים היה חובב מכות,
לא חשש לנסות את אגרופיו. התוצאה: סדרן
אחד נלקח למרפאת מגן־דוד־אדום הסמוכה
כשממצחו ניגר הדם בשפע.
לאחר חצי שעה החליטו המארגנים להתחיל
בתחרויות והאולם הצר של הפועל תל־אביב
נתמלא עד אפס מקום (כולל: מושבי
החלונות) .התרנגולים והזבובים לא ריתקו
את הקהל ואפילו הכבדים, כיפתח זייד, לא
הלהיבו את הצופים, למרות שזייד הוכרז,
בטעות, כמנצח. המתאגרף הבולט ביותר היה
אברהם בן־חיים, משקל קל, איש הפועל
חיפה.
כוח סכל נדיר. מהלומותיו החזקות,
כוח הסבל הרב שלו, המרץ הרב שהוא משקיע
בקרבות והמספר הגדול של נצחונותיו
הפכו את בן־חיים לאחד המתאגרפים המעולים
במדינה. בן ,22 משופם, נמוך־קומה, בעל
גוף שרירי וקל ( 61ק״ג) ושער מתולתל,
החל בן־חיים את הקריירה הספורטאית שלו
עוד בהיותו נער במרוקו.
בביתו גרה משפחת בן־עטר, בעלת שלושה
בנים צעירים, מתאגרפים מעולים. באחד הימים
עצר אברהם בן ה־ 14 את ג׳ק בן־עטר
שיצא מביתו נושא מזוודה. אברהם שלא ידע
על עיסוקם הספורטאי של שכניו שאל את
ג׳ק למקום יעודו, נתלווה אליו למועדון
האגרוף כדי לראות ״מה עושים שם״.
מאותה שעה ביקר אברהם במועדון בקבי
עות כשהוא עוקב בזהירות אחר תנועות
המתאגרפים שהיו מכים בשקים התלויים
מווים בתקרה. אברהם חגר עוז, הכה בשקים
שחשבם ממולאים אבנים ומשנוכח לדעת
שאין הדבר כן החל מתאגרף בקביעות. כשראה
זאת בן־עטר אימן את אברהם, גילה בבעל
הגוף החטוב היטב כוח סבל נדיר.
לאחר שנתיים של אימונים עם ג׳ק בעיר
רבאת חזר בן־חיים למרקש עיר מולדתו, בה
השתלם בנגרות והצטרף למועדון הספורט
היהודי שרנטר. אברהם צד את עינו של מנהל
האגודה, שטיפל בו במסירות, הכיר את
מי שהפך ידידו הטוב, יעקב אבטן. אברהם בן
ה־ 19 ויעקב בן ה־ 19 הופיעו בתחרויות ראווה,
הקדישו את הכנסותיהן לכיסוי הוצאות
העלאת חסרי־אמצעים לישראל.
שני המתאגרפים צורפו לליגה המרוקאית
ובן־חיים הרבה להיפגש עם ערבים, צרפתים
ואיטלקים. תחרות הליגה הראשונה שלו הי־תה
נגד מתאגרף כושי מפורסם שהיה מבוגר
ממנו בשלוש שנים, כבד ממנו בארבעה
ק״ג. אברהם התרגש, הרבה להביט בקהל
הקזבלנקאי, הפסיד לפי נקודות. חודש לאחר
מכן נערכה תחרות־גומלין בעיר מולדתו,
במרקש, ובן־חיים חיסל את הכושי בנוקאוט
ומאז זכה לשורת נצחונות ארוכה. סיכומו
המרוקאי 23 :נצחונות. שמונה נוקאוטים,
שלושה הפסדים, תיקו אחד.
בגיל 18 וחצי נסע לאלג׳יר, בה זכה לאליפות
משקל קל, לאחר שניצח בקרב המכריע
מתאגרף איטלקי אורח ובה חי במחנה
עולים כמדריך הראשי של שומרי המחנה,
אותם אימן בשימוש במקל קפאפ.
נצחונות מפוארים. באלג׳יר נפגש בן-חיים עם מתאגרפים מעולים, הרחיב את נס־יונו.
לפני כל קרב עבר ברחובות העיר, צפה
במודעות שתיארו את יריבו, חזר לזירה וחקר
את מאמנו לטיב המתאגרף שהוא עתיד
להופיע נגדו. תשובת הקבע של מאמנו :
״סתם אחד שכבר מעשן ובכלל לא יודע להת־בוכסס
הדבר המריץ את בן־חיים, שחיכה
בכליון עינים לפתיחת הקרב. בו הפגין את

כוחו בעשותו שמות ביריבו. רק לאחר הקרב
היתד, נודעת לו זהותו האמיתית של היריב :
אלוף מקומי או אורח.
לאחר שבעה חדשים באלג׳יר עבר בן־חיים
לצרפת, לא קיבל את ההצעות המושכות של
האגודות המקומיות, כיון שמשפחתו חיכתה
לו בישראל. הוא נשא אשה במרסיל והפליג
לחיפה. יומיים לאחר שהגיע ארצה הפגישו
אחיו אליהו, מתאגרף גם הוא, עם מנהל מחלקת
האגרוף של מכבי חיפה, סאשה סגל.
אך בארץ לא נמצאו לבן־חיים מתחרים רציניים
במשקל קל וברוב הופעותיו זכה לנצ־חונות
מפוארים.
בינתיים נולדו לו שני ילדים, הוא החל
עובד כמסגר בבית־החרושת וולקן. עבר לה־פועל
חיפה, זכה באליפות הארצית של הפועל
במשקל קל.
בן־חיים אינו שבע־רצון מענף האגרוף בא־

מתאגרף אברהם כן־חיים
לא צריך ברזל

רץ, אומר :״בחוץ־לארץ היתד, תזמורת
מנגנת לפני כל קרב, היו מכריזים בקול רם
את שם המתחרה ומספרים על כל נצחונותיו
בעבר, בעתונים היו כותבים כמו שצריך.
אבל כאן זה זיפט, לא מתעניינים בבוכס ומכל
הנצחונות לא יוצא שום דבר ! ״
מלבד זה מתאונן בן־חיים גם על חוסר
אימונים רציניים ואף חברו יעקב אבטן,
שעלה גם הוא ארצה, אינו מרוצה מהאגרוף
בארץ, התמסר להרמת־משקלות לשם פיתוח
גופו, הצטרף למכון שמ שון. אמר בן חיים:
״בשביל לפתח את הגוף יש לי מספיק ברזלים
שאני יכול לכופף אותם בוולקן. אני לא צריך
לשלם בשביל זה כסף למכון שמ שון״.

כדורו״ל
מקרחת ל שוער
גדר תייל בלבד מפרידה בין מגרשי ד,כ־דורגל
של הפועל ומכבי חיפה לבין ביתי
החולים הסמוך שבקרית אליהו. מבריאי בית
החולים מנצלים הזדמנו זאת כדי לחזות במשחקים
מעבר לגדר או מעל לגג בית החולים.
במשחק
הליגה האחרון שנערך במזג־אויר
גשום בין מכבי חיפה למכבי נתניה עמדו כמה
מבריאים וחיילים מעבר לגדר, מרחק מטרים
ספורים משער הקבוצה החיפאית. במחצית
השנייה כשברוך רדרמן, שוער מכבי חיפה,
היה דרוך כולו בגלל שויון הכוחות של המשחק
עלה רעיון במוחו של אחד המבריאים :
למה יהיה רק לנו קר שעה שהשוער מתחמם?
חבריו הסכימו עמו, נטלו דלי מים
וזיכו את השוער במקלחת קרה בשעת המשחק.
התחרות הופסקה לדקות מעטות ושעה
שרדרמן יבש את עצמו, עלו שני שוטרים
על המגרש, עמדו מאחורי שערו, מנעו בכך
מקלחות נוספות מהשוער החיפאי.

טבליחרהליגה־ הראשונה לכדורגל קבוצות
מכבי ת״א
מכבי רחובות
ביתר ת״אהפועל חיפה
מכבי פ״ת
הפועל פ״ת

משח יחס נקוקים
שערים דות

6:41

12 12:19

12 14:22

8:18

2:17

8:18

העולס הזה׳ /מס׳ 746

j nש

סעףי 0

ג:ב־ם ומרגלת

ח״כים והיסטוריה

מזכיר מועצת פועלי חיפה, יוסף אלמוגי׳
שהואשם ע״י הימאים השובתים כי הוא
מנגח ארגונם הראשי, שוב הצליח להתגבר
על קבוצה מאורגנת, הפעם פחות מכובדת.
כאשר כנופיית גנבים חיפאית שדדה את מכוניתו
הצליח להתחקות על עקבותיה. התוצאה:
הכנופייה נטשה את מכונית מזכיר מועצת
הפועלים ליד מעברת טירה.

אליעזר לכנה, חבר הכנסת המפא״יי
שיצא לארצות־הברית בשליחותו של בי. ג׳י.
לפיוס מנהיגי ציוני אמריקה ולתעמולת מלווה
העצמאות נתקל ביחס מיוחד בשדה התעופה
לוד: המלצר שהגיש לו את ארוחתו פנה
אליו בלשון הגרמנית. לתלונתו של לבנה
הוחלף מלצרו באחר שהלשון השגורה בפיו
היתד, העברית.
לתביעתו להגדיל את רשת בתי־הספר התיכוניים
העירוניים הביא ראש עיריית תל־אביב,
ישראל רוקח, אסמכתא מספקת :
את עצמו. כאדם החי על משכורתו של חבר
כנסת לא יכול היה להרשות לעצמו לשלוח
את בתו הבכורה, ליויה, לבית״ספר תיכוני
פרטי, שיגרה לבית־הספר העירוני, דבר הצפוי
גם לבתו השנייה, עירי.
בשמוע שר־החוץ, משה שרת, את נאומו
של דוד ליבשיץ, ח״כ מפ״מי, איש

הגנבים שנטפלו לצירותו הארגנטינית של
ד״ר פאבלו מנגואל בתל-אביב לא הרפו
ממנה. אחר שלא הצליחו בהתפרצות ם הראשונה
(העולם הזה )745ו הסתפקו ב שלו ש מז וודות
עור ריקות, הסתפקו בביקור נוסף בפחות
מכך: ב שלט הצירות.
בהגיע דן פינ ם. מעורכי דבר, לפאריס,

פתח בסדרת הרצאות על ישראל בצורה מקורית
ביותר: פרסום מודעה בגליונו הפריסאי
של הניו־יורק הראלד טריביון, המבקשת
את כל המעוניינים בהרצאות האורח־העורך
הישראלי להתקשר עמו טלפונית במלונו הפריסאי.
טעותו של פינס: רובם המכריע
של קוראי המהדורה הפריסאית של הניו־יורק
הראלד סריביוז אינם צרפתים, אלא תיירים
אמריקאיים באירופה, המגלים עניין מועט
בישראל.
המשורר זלמן שניאור רצה לשוחח בטלפון
שבבית־מלונו הרמת־גני אורה, מצאו
תפוש על־ידי אורח אחר. פתרונו של בעל
הלומות הגנוזים ; דחיפת המשוחח ממכשיר
הטלפון, סגירתו וחיוג המספר הדרוש לו.
אמר מנהל אורה :״הוא אדם גדול, אבל
נוח להתרגש, יש לסלוח לו !׳׳
המספר האנגלי סומרסט מויהם ארח לשולחנם
של מכרים המעסיקים בביתם כמגיש
הארוחות סטודנט אוניברסיטה. אמר המגיש־הסטודנט
למספר :״אדוני, ספרך האחרון,
מפנקסו של מספר, אינו מוצא חן בעיני ! ״
כשנעלם מוהם לאחר מכן, לא ידעו מארחיו
היכן לאתר אותו, נדהמו למוצאו יושב במטבח,
מנסה לשכנע את המגיש במעלותיו
הטובות של כפרו.
אחר יחם לא עדין במיוחד כלפיו מצד ה־תזמורת
הפילהרמונית הישראלית, לה הוציא
מוניטין, נטש המנצח הצרפתי פאוד פאריי
את כל תכניותיו הישראליות, השתקע באר־צות־הברית.
פאריי בן ה־ 65 הפך מנצח הקבע
של תזמורת דטרויט, עיר המכוניות, לה
שימש יועץ מוסיקאי משך שנת קיומה הראשונה.
השבועון
המצרי אכבאר אל־יוס פרסם בעמ דו
הראשון תמונת ענק של מלכת היופי הישראלית
מי כלהראל, חייכנית ולבושת
שמלת רקמה תימנית. כותרת התמונה :״הראיתם
פנים אלה במצרים?״ ההסבר. מסקנתו
של אכבאר אל־יום כי מיכל הראל היתר,
מרגלת ציונית. המקור למסקנה: עדותה של
מלכת היופי לפני עתונאי לונדון כי שרתה
בגדנע בימי מלחמת העצמאות.

אחר שהבולשת הבריטית הצליחה לאסור
מדי חודשים מספר את מפקד המחוז האצילי
של חיפה הטילה מפקדת הארגון הצבאי־הל־אומי
את התפקיד על קצין צעיר בעל כשרונות,
אריה מליץ 24 ,׳ גבה־קומה ורזה. אך
גם מזלו לא שיחק לו. גם הוא נאסר כעבור
חודשים מספר מיום שקיבל עליו את תפקידו׳
אך לא בעיר מחוזו כי אם מחוצה לה.
מליץ היה בין 31 אנשי אצ״ל שהוקפו על־ידי
כוחות צבא בריטי ליד חולות בת־ים
בשובם מפיצוץ גשרי רכבת ליד אשדוד.
מפקד המחוז שנידון לשבע שנות מאסר
לא אהד את כלא עכו במיוחד, נמלט ממנו
ביום הפריצה הגדולה, אולם שוב היה. ביש
מזל, נורה ונתפש. הפעם הועבר לכלא ירושלים,
ממנו הצליח להימלט סופית, יחד עם
11 חברים, בראשית , 1948 דבר שאיפשר לו

מקום ההפקעה נקבע ליד חדרה, רכבת הכסף
נעצרה כמתוכנן ו־ 35 אלף לירות עברו
לקופת האצ״ל. אולם העברת הכסף לקופה היתד,
פחות קלה מאשר הפקעתו. יחידות צבא
בריטיות שמו מצור על אזור חדרה, חיפשו
אחר אלפי הלירות בכל מקום. אין כל פלא
שלא הצליחו בכך: האוצר היה טמון ב־קרחת־יער
עליה הקימו הבריטים את מטה
החיפושים ובו, דרך הטבע, לא חיפשו כלל.
את השלב האחרון, ממחבואן לקופה, עברו
הלירות בדרך מקורית למדי: בגרבי נערות
ובכרים עמוסי לירות שדימו צורת נשים
הרות למובילותיהן, נערות אצ״ל רוכבות אמבולנס.
אולם
לא רק נערות אצ״ל הצטיינו בעזרתן
בפעולה. גם מפקד מחוז נתניה, שרוב המבצעים
היו פיקודיו, לא נרתע מעבודה שחורה
בשעת הצורך: כשגילה כי נעלי פיקודיו
מרופשות בוץ, העלול להעיד על השתתפותם
בפעולה בפני המחפשים הבריטיים, נטל כלי
ניקוי, צחצחש למופת] .התקפת רכבת הכסף
( 110ע אריה מליץ — שלח ( 400 פרוטות)[.

פינ\!
ציבנ! בוס!

מספר סוסרסט מוהם
נסיון ב מט בח

P& SBfiS
לאחדות העבודה וחבר משלחת ישראל לאו״ם
ב־ , 1948 שבע מנימתו משבחת־פעולות־שרת
כל כך, שמיהר ליצחק לוי הירושלמי.
כתב הכנסת של יומן מפא״י, הדור, הורד,
לו להדגיש במיוחד ולפרט את נאומו של
הח״כ האופוזיציוני.
כאשר נשאל פארם אל־חמדאן, נציג
החקלאים הערביים בכנסת ובעל קרקעות
עשיר מבקעה אל־גרבייה לחוות דעתו על
פרשת ביגין, הסביר :״אינני מבין מדוע נבהלו
כל כך מפניו, הלא הביא שלוש מכוניות
משא מלאות אוהדיו בלבד לשם הפגנה ...אוהדי
היו ממלאים עשר מכוניות, לפחות ! ״

השבץ 104
(ערוך עפ״י מתכונת הכתיב העברי המלא)
מאוזן )1 :ענף דק )4 :יופי עדין; )6מרכבה
)10 :שאינו חד; )11 אסור בעשון; )13 תקופת
25 שנה בחיי אדם; )14 מלת זרוז; )15 אנרכיה;
)17 כמות מספקת! ) 18 נהר ברומי; )20
שלשלת לצואר האסיר; )23 שלשלת הרים באירופה;
)25 כנף הבגד; )27 אינו שפל; )29 מסולם
הקולות; )30 סוס היאור; )32 לפתן; )35 אויבו;
)36 בטאון פציפיסטי ישראלי בעריכת הסופר
ר׳ בנימין; )37 מבני נח; )38 צורה גיאומטרית;
)41 פרי מאורך שצבעו חום; )43 נודניק; )45
לא ...הלחם לבדו יחיה האדם; )46 גבור עלילה
ידועה שהעלילו אויבי ישראל על עמנו; )49
שמונה־עשרה; )51 כסא אורגים; )53 בזוי; )54
בכמות בלתי מספקת )55 :פרצוף; )56 יקוב
הדין את ה )57 נשיא האוניברסיטה העברית
במשך שנים רבות.
מאונך )1 :והדרת פני )2 משתוקק;
)3מלת רמז; )4תשוקה; )5שדמה; )7משבטי
ישראל; )8מתגושש בקרקס; )9הלואי; )11 עכבר
גדול שדרכו לחפור חפירות באדמה; )12
חלק הרגל; )15 שטות; )16 רגש הכרת טובה;
)19 מלת קריאה בפי בני דודנו; )21 אבן טובה;
)22 מפקד הקרבות בצפון הארץ בימי מלחמת
השחרור; )24 אלוהים; )26 מחסום בקרבות
רחוב; )28 טעם רע; )30 רוצחו של יוליוס קיסר
)31 סוף כל מדון; )33 חבור בין שני דברים;
)34 נאה; )35 בהיר; )39 אליל מלחמה; )40 רוח

,העולם הזה״ ,מס׳ 746

במעטפות 50.000 ,דירות

פריאציה (הפקעת רכוש) המותרת ללוחמי
חרות. כדוגמת יוסף סטאלין שהתקיף קרון
דואר ממשלתי כדי להפקיע את הכסף שהוביל,
החליטה מפקדת האצ״ל לשים את ידה
על קרון הרכבת הפלשתינאי שהעביר מרי
חודש, בעשירי בו, כ־ 50 אלף לירות במעטפות
תשלום למועסקי הרכבת לתחנותיהם
בין חיפה הצפונית לקנטרה אשר על גבול
מצרים.

להיות בין ראשי המתכננים של כיבוש יפו.
ב־ 1952 אין מליץ עוסק בענייני מחתרת,
מסתפק בתפקיד מו״ל ספרים לו הוסיף תפקיד
מו״ל ספר עצמו. ב התקפת רכבת הכסף
מתאר מליץ את אחת הפעולות עליה פיקד,
החרמת 35 אלף לירות לקופת הארגון הצבאי
הלאומי.
ממ״ז מצחצח נעליים. הארגון הצבאי
הלאומי ידע את חשיבותו של הכסף כמניע
גלגלי מלחמתו בכובש הבריטי, למד מן ההיסטוריה
כי שוד לשם סיפוק צרכיו הכספיים
של ארגון מחתרת אינה אלא אקספרו־

לעומת ספרו המפוכח של אריה מליץ,
מפקד מרח חיפה, צורם הספר הבא ב־סידרה,
לילה בסחתרת, ד,־ 11 לספריית המרד,
קצת את האוזן. למרות שהוא מביא בהופעתו
לסיום הרבבה הרביעית של טופסי ספרי ספריית
המרד (שהחלו מופיעים לאחרונה גם
בתרגום אנגלי בארצות־הברית ובדרום־אפ־ריקד
).נראה כי מחברו, איש האצ״ל אליעזר
פדהצור, הגזים בתיאורי הלואי הדמיוניים
(כמחשבותיו של שמש בית־ספר המוצא באחת
הכיתות גווית גיבור אצ״ל חלל) ,שאינם
מוסיפים ולא כלום לעצם מבצעיהם רבי־האו־מץ
של יחידות אצ״ל ולח״י שיצאו אותו לילה
( )27.12.1945 לפוצץ את בניני הסי. אי. די.
בירושלים וביפו ולפרוץ למחסן נשק (שנמצא
ריק, מלבד שלושה טומיגאנים) במגרשי
תערוכת תל־אביב.
עלילות הגבורה של אצ״ל זכאיות להרבה
יותר מאשר אפקטים קולניים כ״פינג ־ שרקו
הקלעים צינג ! שרה הצבת חותכת הפח״;
״בום ! השמיעה הפיטרדה״] .לילה במחתרת
( )44ע אליעזר פדהוצר — שלח
( 400 פרוטזת)[.

רעה; )41 אשנב; )42 אולם; )44 חודש האביב;
45 בד; )47 נאה; )48 גורל; )50 חומר שרוף
באש; )52 אישיות בין־לאומית ידועה; )54 יום־
טוב.

סתרון תשבץ 103

מאוזן )1 :בית הכרם; )6אפום; )9נבל;
)10 חציר; )12 רפאל; )14 סוף; )15 חתן; )17
נוי; )18 אילון; )20 לם; )21 אן; )22 ערל; )23
נשקי; )25 ודי; )27 נוב; )29 פרא; )31 קרח;
)33 נוח; )35 ברם; )38 חמה; )40 ריק; )41 גר;
742 גל; )44 סיסמה; )46 עוג; )47 רצח; )49
מכה; )50 יובל; )51 גרני; )53 הגר; )54 פריה;
)55 נקבובית.
מאונך ; )1בורנאו; )2תניא; )3הבל;
)4כל; )5מחול; )6אי; )7פרח; )8ספנסר;
)11 צפון; )13 פונדק; )14 סילון; )16 תל; )18
ארן; )19 נשף; )24 קרב; )26 ירח; )28 בורמה;
)30 ארגוב; )32 חמס; )34 חיה; )36 מרגלית;
)37 אגרוף; )39 הימן; )43 לץ; )45 סכין; )46
עורב; )48 חגי; )50 יגו; )52 רה; )53 הב.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 101

צבי ברדך, רעננה, רחוב אחוזה, קפה פינתי;
מרדכי דן, תל־אביב. מיכל ; 20 מרגלית כהן,
ירושלים, מחנה יהודה, יוסף שוורץ .6

פרסי ספרים לפותרי תשבץ צ10

יצחק אייזנברג, ירושלים, בית ישראל הישנה,
זוננפלד ; 17 רבקה וינמן, חיפה, אחוזה, קרית
ספר ; 7דוד מקבת, קבוצת ארז.

במרחב

מפשלת א ל־״ פד־ ם קדי ק טודו ת

בסידרת קריקטורות זו, שהופיעו על עמוד השער מדי שבוע,
מתאר השבועון רוז אל־יוסוה שד קהיר את התפתחות מדיניות
אל-נחאם מיום עלותו לשלטון עד לפני הדחתו.

הצל והדחליל. כאשר עלה אל־נחאס ל שלטון היה כבר ז קן, חדל
מזמן להיות מנהיגה האמיתי של מפלגתו. שוב לא היה אלא דחליל שהונף מזי
פעם לפני ה ה מון כדי להרגיעו. הכוח האמיתי, זה שנקרא ״צלו של נחאס״ היה
פואד סראג אל־דין, שר הפנים ה שמן. החלטתם הראשונה, לאחר עלות ה דו פ ד
ל שלטון היתה להכנם למשא ו מתן עם האנגלים — תהום פעורה שאין לה סוף.

מבעד למסך החזל
מעט מדי. מאוחר מד
בבתי־הסוהר ומאחורי גדרי תיל של מי׳נ,ר.
עצורים יושבים עתה 3000 איש, חשודים בהשתתפות
בפרעות קהיר. בבניין ראש הממשלה
בקהיר יושב. עלי מאהר, איש המלך׳
ברחובות העיר מסתובבים משמרות מזוי־נים
וכמעט כל פרשן מדיני מנבא סוף קרוב לסכסוך
עם האנגלים. י
לעומה כל אלה יושבים המוני מצרים במבוכה,
בדיוק כאשר הרגישו כי עומדים הם
על סף ההכרעה הוצאה הרוח ממפרשיהם ובטלה
מוחלטת נכפתה עליהם. והם, בסופו של
דבר, הגורם אשר בו תלוי אופי היחסים עם
אנגליה.
״התערבותו של פארוק אינה אלא הפוגה
זמנית,״ כתב השבועון הלונדוני סטייטמן
אנד ניי שון .״אף ממשלה מצרית — יבחר
פארוק את חבריה כאשר יבחר — לא תעז
להסכים שבריטניה תמשיך להחזיק באיזור התעלה.״

גם לאנגלים ברור שאין מאורעות הסו־אץ
פרי בריונות בלתי־אחראית אשר אפשר
לחסלה על־ידי החלפת המשטר כי אם חלק
מההפיכה העממית הגועשת בכל רחבי המרחב,
מאיראן ועד מארוקו. לאחר לקח א־ראן
תובעים מדינאים אנגלים משר החוץ אידן
שלא יחזור על אותה טעות של ״מעט מדי,
מאוחר מדי.״ לדעתם על ממשלת בריטניה
להכריז כי אין כוונתה להחזיק בכוח בתעקת
סואץ, לתבוע פיקוח בינלאומי על כל דרכי
התובלה הימית הבינלאומיות בעילם. כי הרי
בעוד 4שנים יפוג תוקפו של החוזה עם מצרים
ואז תיעלם גם הצדקתם האחרונה של האנגלים
להשאר שם.
בין יתר העצות לשר החוץ: חיפוש ארץ
קרובה אשר תסכים לקבל על אדמתה את
רבבות החיילים הבריטים שיפונו מאזור ה־סואץ.
הרמז כאן לשתי ארצות הבאות בחשבון.
הראשונה: לוב, הממלכה הערבית החדשה
הנתונה להשפעתה המוחלטת של בריטניה.
אולם לא תהיה זו בחירה רצויה ביותר
— שוב עלולה בריטניה להידרש לעזוב.
האפשרות השניה: ישראל, היושבת קרוב
לתעלת סואץ ואשר ערכה עולה מדי יום בעיני
הבריטים כבת־ברית אפשרית.
מצרים הקופט־ם !ועקים

החוקוהפיתוי. כאשר החל הה מון מתמרמר על אי־פעילוחו של הוופד,
נקט אל־נחאס בצעדים חמורים לדיכוי העם. בין היתר הוציא חוק נגד ההתקהלויות,
נתן חו מר לקריקטורה מי מין המראה מסרי אפנדי נאסר ע״י ה שוטר סראג
אל־דין בעד התקהלות. משמאל: פיתוי האנגלים לנחאם — הצטרפות לברית הגנה
מרחבית. בצורת מרכבה נו שאת הכתובת ״הגנה מ שו תפ ת״ ,רכובה האביר מוריסון.

המתנה וכשלון. למרות שהיה ברור כי מעולם לא יסכי מו האנגלים לויתורים,
העמיד אל נחאס פנים כאילו ה שיג נצ חונו ת מדיניים מזהירים ע ל־י די כן כבל
את העם המצרי, לא נ תן לו ללחום בעד עצ מאו תו (מימין) .אילו ני תן לו היה
נחאס מחכה לת שובת האנגלים עד השנה — 2.000 וגם אז היתה הת שובה שלילית.

במצרים חיים קרוב לשלושה מיליון קופטים,
ילידי הארץ הנוצרים אשר לדבריהם
הפכו לזרים בארצם. בחוברת זעק ת הקופטים
שפורסמה לפני זמן קצר בקהיר הם מביעים
את התמרמרותם נגד שאר תישבי מצרים
( 17 מיליון) המוסלמים.
אומרת ההקדמה לחוברת :״זהו ס־פור
טראגי של ירידת הסובלנות והאחווה בגדולה
ובמפותחת שבארצות ערב.״
״בשנות השלושים של המאה העשרים הותקף
הגוף הבריא של החברה המצרית על־ידי
מגפה דתית קנאית ששמה האחים המוסלמים.
בעשר השנים הבאות נוספה מגפה שנייה :
נסיונם המיואש של האנגלים לטפח שאיפות
כלל־ערביות במצרים על מנת להסיח את
דעתה ממטרותיה הלאומיות האמיתיות. התוצאות
היו טרגיות. מצרים סבלה בכל השטחים
והקרבנות הראשונים היו הקופטים. סבד ה־קופטים
הגיע לדרגה כזו שאי אפשר יותר להשתיקו
ואף הצנזורה הכבדה הקיימת במצרים
לא הצליחה למנוע את פרסום החי־ברת.״
אחד
המשתתפים בהוצאה, סלמה מוסא׳ הידוע
כסופר ערבי, כותב כי סטודנטים טופ־טיים
מזהירים אינם מורשים לשרת ביעדות
האוניברסיטות, מקופחים בקבלת משרות
ממשלתיות וכי תחנת השידור אינה מזכירה
את חגי הקופטים .״מצב זה אין לו דוגמה
בשום ארץ נאורה. אפילו בישראל טוב מצבם
של הנוצרים ממצבנו אנו כאן.״
עו ד ל פני מו חמד. סופר שני, מסעד
סאדק, עורך העתון היומי הקופטי מיסף
מתאר כיצד מקשים השלטונות על הקמת
כנסיות ובתי־מקדש קופטיים .״כנסיות נבנו
מאז ומתמיד בעמק זה — לפני ואחרי בוא
האיסלאם. אולם עתה׳ במאה העשרים, שוללים
מאתנו זכות עתיקה זאת, מתנהגים עמנו
כאל רדופי ימי־הביניים. אם מרשים לני בכל
זאת להקים כנסייה, מגבילים את גובה המגדל:
אסור שיעלה בגובהו על צריח המסגד
הקרוב. ואשר לפעמונים — אין להתקינם.
אם בכל זאת מרשים לנו להתקין פעמון, הריהו
צעצוע היאה יותר למשחק ילדים. הם, כ
נראה,
לא רוצים שצלצול פעמוננו יפריע לתפילתם.
כאילו אין גם אנו מתפללים לאלוהים.״
מסכם לביב אל־מנקבאדי, עורך־דין ובעל
עתון :״עד עתה היינו סובלנים ביותר בתקווה
כי יבוא היום ואחינו ישנו את דיכיהם
הרעות של קיפוח, ההופכות אחים לאויבים.
משך שנים סבלנו ושתקנו אולם נראה עתה
כי שתיקתנו פורשה כחולשה, וזה הגביר את
תאוות אחינו. הגיעה השעה שהכונס מועצה
נוצרית בינלאומית שתדון במצבנו.״
״אמ מועצה זאת לא תתכנס,״ כתב אל־מנאראת
אל־מסריאת, שבועון העדה הקופטית
המופיע בקהיר ,״נארגן אותה בעצמנו. גפגין
ונערוך תהלוכות לפני כל שגרירות — נוצרית
ומוסלמית.־ אם יהיה צורך נסע גם לאמריקה,
להראות לעולם מה מצב הנוצרים במצרים.
ובל יבואו אלינו השלטונות בהאשמה
כי בוגדים אנחנו, כי אין אנו בנים נאמנים
למולדת. ההפך הוא: הם הבוגדים במילדת,
הם האשמים. כי מצרים היא מולדתנו, היינו
בה עוד לפני ששמע העולם על מוחמד. אל
להם, לאחינו המוסלמים, לכלותנו מארצנו ״

תורכיה
״צעד כדר ר הנכונה!״
שווקת מוקן, חבר האספה הלאומית של
תורכיה, הוא אויב מושבע של הקומוניסטים.
בכל מאורע קטן, בכל הפרעה קטנה ב! ,יי
תורכיה הוא רואה את יד הקומוניסטים .״זהו
ארם הרואה אדום בכל דבר,״ רגילים מכריו
לומר עליו.
העובדה שבתו היחידה המרתה את פיו ונישאה
לסטודנט קומוניסטי רק הגבירה את
שנאתו, הוסיפה לפעילותו תנופה אישית. אף
כי הדבר הנחית מהלומה כבדה לגאוותו לא
היסס שווקת לגנות את הזוג בפני המשטרה
כסכנה ציבורית, חברים מושבעים של המפלגה
הקומוניסטית הבלתי־חוקית•.
בנובמבר 1950 הוא הצליח לגייס תמיכת
כמה מחבריו באסיפה הלאומית, הגיש הצעת־ח!
ק אשר לפיה יידון כל קומוניסט למוות.
אולם ההצעה לא נתקבלה. כי למרות העובדה
שהשלטונות נהגו בחומרה רבה בקומוניסטים
נראתה הצעתו של שווקת פרי שנאה
חולנית מוגזמת, שאינה מוצדקת על־ידי העובדות.
השבוע
הובאה אותה הצעה של ״מוות לאדומים״
לפני האסיפה בשנייה. הפעם היה
גורלה שונה: בישיבה מאחורי דלתיים סגורות,
אשר בה השתתפו קציני הבולשת התורכית׳
העבירה האסיפה חוק פסק־דין מוות
לכל אדם אשר יימצא אשם בארגון או ניהול
פעולות קומוניסטיות.
לדעת משקיפים מדיניים באנקרה מסרו
קציני הבולשת ידיעות מפתיעות ביותר על
התבססות התנועה הקומוניסטית בקרב האברים,
המהווים חלק ניכר מאוכלוסיית תורכיה.
למרות שרבים מבין מנהיגיה נאסרו הודיעה
המשטרה, שהמפלגה הקומוניסטית הצליחה
להחזיק מעמד ואף להתרחב.
״ כעט, דאכחרב משך חודשים
רבים נתפרסמו בעיתונים המקומיים ידיעות
על פעילות קומוניסטית גוברת והולכת. אולם
רוב הציבור לא רצה לראות בכך שום
דבר יוצא מן הכלל. במאמרים ראשיים הזהירו
העיתונים הגדולים את הממשלה מפני סכנת
פגיעה — שלא במתכוון — בחופש הפרט,
הכרוכה בהעברת חוקים נגד הקומוניזם.
״בעט, לא בחרב !״ היתר, סיסמתו של נדיר
נאדי, עורך ג׳מהוריית, העתון הבלתי־תלוי
הנפוץ ביותר בתורכיה.
אולם כאשר החלה המשטרה מגלה קשרים
ועוצרת מנהיגים קומוניסטיים הוברר כי שוב
אין המפלגה הקומוניסטית בתורכיה אותה
מפלגה שהיתה עד לפני זמן קצר. היא חדלה
להיות רק נושא לפולמוסים של סטודנטים
ואנשי רוח באיסטנבול ואנקרה, ללא כל אחיזה
במעמד הפועלים או בין האכרים,
״לא ייתכן המצב הקיים אשר בו משקיעים
אנו את כל כוחנו לחזק את הגבולות נגד אויב
מן החוץ, על מנת לתת יד חופשית לאויב
מבפנים,״ הכריז שווקת מוקן .״ייתכן והקומוניסטים
חושבים אותנו לאידיוטים, אבל אנו
נוכיח להם את ההיפך. חוק זה הוא הצעד ה*
הנכונה.״
ראשון
בדרך
* בשל שאיפתם לחלק את תורכיה למס־פר
ריפובליקו ת עצמאיות, אשר אתת מהן
תהיה ריפובליקה כורדיסטנית, הוכרזו הקומוניסטים
כבלתי חוקיי ם לפי חו ק ת המדינה
משנת 1924 האוסרת על הקמת מפלגה הקשורה
למדינה זרה או הרוצה בפיצול הארץ.

העולם הזה״ ,מם׳ 746

מכל
בריטניה
צ׳רצ׳יל שינה את דעתו
לפני עשר שנים בדיוק׳ ב־ 15 לפברואר
, 1942 נפל מבצר סינגפור, החזק במבצרי ה־עולם,
לידי היפאנים. עד היום נמשך הוויכוח
אם צ׳רצ׳יל היה אשם ב״התבוטה האיומה
ביותר בתולדות האימפריה הבריטית״ ,או שהיתר,
זאת אשמת הממשל־ שקדמה לו ששכחה
לבצר את העיר מצד היבשה. אותה שעד
התבשלה סערה בבית־ר,נבחרים הבריטי ונתגבשה
הורישה התקיפה כי ראש הממשלה
יוותר על תיק שר ד,בטחון, מתוך הנחה בי
בשל היותו עסוק מדי אין לו פנאי לטפל כראוי
בענייני המלחמה. אותה שעה קם צ׳ר־צ׳יל
והודיע: לא אסכים לעולם להיות ראש
ממשלה מבלי להיות שר בטחון, כי אין תוכן
לתפקיד ראש הממשלה בלי שליטה מיוחדת
על ענייני ד,בטחון.
לפני שבוע נסתבר שדעתו של וינסטון
צ׳רצ׳יל השתנתה בינתיים: הוא מסר את
תיק שר ד,בטחון לידי אדם אחר. זהותו של
אדם אחר זה גם מרמזת לפי בקשתו של מי׳
נקט צעד זה.
אהוב האמריקאים. המרשל הרולד,
רופרט ליאופריק ג׳ורג׳ אלכסנדר׳ רוזן טו־
1ים, יליד אירלנד בן ,51 היה ונשאר החייל
;הבריטי האהוב ביותר בעני האמריקאים. אם
:אייזנהאואר נחשד על־ידי האמריקאים שהוא
,נוטה חסד רב מדי לבריטים, הרי נחשד אלכסנדר
על־ידי הבריטים שהוא נוטה חסד רב
מדי לאמריקאים. בעיני אנשי המקצוע הוא
נחשב לטוב שבמצביאים הבריטים, אדם העולה
בהרבה על מונטי המפורסם, אם כי בשל
צניעותו לא נודע כל כך מחוץ לחוגי המקצוע.
הוא גם הגנרל היחידי כמעט שטרם כתב
ספר זכרונות. אמר אחד הגנרלים :״אם יכתוב
ספר זכרונות, לא תופיע בו המלה
אני.״ היה זה רמז למתחרהו, מונטי, שכבר
כתב שני ספרי זכרונות בהם מופיעה המלה
״אנכי״ כמה אלפי פעמים.
הגנרל עומר בראדלי האמריקאי, שונא מושבע
של מונטי, כתב על אלכסנדר :״בהיותי
מטבעו חייל מאופק, מצניע־לכת ודייקני,
;הניח אלכסנדר־ את מחיאות הכפיים לפיקודיו
וכתוצאה מכך הועמד חיש מהר בצל על־ייי
;דמותו חבושת הברט של ברנרד מונטגומרי.
!בעוד שזה האחרון הפך סמל לעלייתה הצבאית
של בריטניה, היה זה אלכסנדר שקיבל
את השבחים הרבים יותר בין אנשי המקצוע.״
כשנתמנה מונטי כסגנו של אייק בצבא האטלנטי,
חששו רבים שהדבר יפגע בשיתוף
הפעולה בין קציני אמריקה ובריטניה, מאחר
שהפצעים הרבים שנוצרו במלחמה האחרונה
עקב התנהגותו הגסה לעתים של מונטי טרם
הגלידו. מינויו של אלכסנדר כשר הבטחון
בא לחזק את הקשרים מעל לאוקינוס. ואילו
למונטי לא האיר המזל פנים מבחינה אחרת :
שאיפתו להתמנות מפקד ראשי במאלאיה ולקבל
לידיו שוב פיקוד קרבי של ממש הוכשלה
על־ידי בני מאלאיה עצמם, שלא רצו לקבל
על עצמם את מרותו של אדם כה בלתי
עדין וכה משוכנע בגאוניות עצמו.

ארצות הברית
קומב־נזון אטומי
כשפירסם קוליירס את הגליון המפורסם
אודות המלחמה האטומית הבאה (העולם הזה

.העולם הזה״ ,מם׳ 746

,)738 עורר סערה של מחאה ברחבי העולם.
הרוסים האשימו אותו בחירחור מלחמה, כמעט
כל העתונים בארצות הכפופות למערב
החוששות מפני המלחמה דנו אותו לכף חובה,
מזכירות או״ס הגישה מחאה. רשמית
לממשלת ארצות־הברית על השימוש בדגל
או״ם בגוף הגליון. ההצלחה או אי־ההצלחה
המסחרית של הגליון, שהיה צריך להימכר
בחצי מיליון טפסים למעלה מן הרגיל, נשמרה
בסוד.
אולם רמז אחד לדעתו של קוליירס את כוח
המשיכה של הפצצה האטומית לצרכי התפוצה
העתונאית ניתן השבוע, כשהעתון פיר־סם
מודעה בהוצאה האירופית של ניו־יורק
הרלד ט ריביון (המופיע בפאריס) ,בזו הלשון:
״למד ..כיצד משפיעים היצרים על האופנה!
מתי לבשו גברים חזיות מדומות? מה גרם
לאופנה של כותנות־לילה שחורות ורקומות?
אם רצונך לקרוא את ההערות הגלויות והחמודות
על קומבינזונים וצניעות, על תחתונים
ומין, קרא את ההיסטוריה החיונית,
המצחיקה, המצויירת של בגדים תחתונים ב־

העולם
לא היתד, זאת האכזבה היחידה של קו-
ליירס. תכניתו לפרסם את גליון המלחמה
בצורת ספר נתבטלה. הסיבה: שלושה מן
הכותבים העיקריים ביטלו את הסכמתם לפרסום
הספר, נוכח ההגבה הבינלאומית השלילית.
גרמניה חזרה
למקצוע מסורתי
שבועות מעטים אחר המהומית ליד בניין
הכנסת נגד משא ומתן עם ממשלה בון, ראו
רחובות בון ׳ השקטה (שאוכלוסייתה נופלת
ממספר תושבי ירושלים, ודמאכסנת אוניברסיטה
בת 168 שנה) מחזות דומים מאד. גם
שם הקיפו שוטרים חמושים את בניין הכנסת
(מועצת־הברית) ,גם שם הושמעו קריאות גנאי
ובוז לממשלה. אלא שהפעם היתד, הסיבה שונה:
המפגינים, בעיקרם קומוניסטים, מחו
נגד זיונה מחדש של גרמניה המערבית, שראו
בו התחלה של מלחמת אזרחים בין שתי

הגרמניות.

התנגד למרד וישב בבית־הדין שהסגיר אה
המורדים לידי הגיסטאפו.
כל הניגודים האלה עלו מחדש החודש, כש־אזרחי
גרמניה המערבית הופתעי לשמוע ברדיו
כי ממשלתם החליטה להנהיג חובה של
שרות צבאי ולהקים צבא חדש של כ־ 400 אלף
חיילים. כי הרעיונות היסודיים של הצבא
החדש הם מהפכניים בגרמניה, ומגדים את
מיטב המסורת הפרוסית.
האבות הרוחניים של הצבא החדש הם קבוצה
של צעירים שהסתובבו מסביב למושל
רומל בשעה שזה היה מפקד בצרפת: ראש
המטה שלו שפיידל ושלישו ווסטפאל והמרי1
בלומנטריט, מי שהיה ראש מטהו של המרשל
רונדשטט באותה תקופה ובאותה חזיה.
אנשים אלה הוציאו זד, עתה מפר משותף,
צבא בלי התרג שות, בו תניחו יסוד למשטר
צבאי חדש לחלוטין: משטר בלי בולשיט,
עם יחסי חברות בין קצין לטוראי, חיסול ה־תירגול
המטמטם את החייל ודחלפתו בהדרכה
השמה את הדגש על פיתוח ־.יוזמה של הפרטי,
איסור הופעת החיילים במדים בחופש, השוואת
תנאי חייהם של החיילים לדפוסים אזרחיים.
לצבא החדש יהיה רק גרעין קטן של
צבא סדיר מקצועי, ויהיה בעיקרו צבא אזרחי
— דבר שיציל את הריפובליקה הנוכחית
מגורל הריפובליקה הוויימארית בה שלט צבא
סדיר קטן על גורל המדינה.
קץ המונופולין. קבוצה זו הרגיזה את
הגנרלים השמרניים יותר לא רק בשל הצעוה
אלה. נקודת המחלוקת חמורה יותר. הגנרלים
שקנו להם עמדה בימי תיטלר קיוו לשמור
על מונופולין במקצועם, להעמיד תנאים לממשלה
תחת איום שאחרת לא תצליח לגייס מספר
מספיק של חיילים וקצינים ותיקים בעלי
מקצוע. התנאים: הודעה מטעם בנות הברית
שכבוד הצבא הגרמני לא ופגע במלחמה האחרונה,
שחרורם וזיכויים של המרשלים שנשפטו
כפושעי מלחמה על אף טענתם שאך מילאו
את פקודות הממשלה הנאצית, תשלום פנסיות
והענקת שאר הזכויות לחיילי ד,״ם.ס.
המזוייך, יחידה שבנות הברית התיחסו אליה
לא כאל חיילים, בעוד מהגנרלים טוענים
שהיו חלק טוב של צבאם*.

גליון השבוע של קוליירס. ובאותו גליון תפגוש
את האמריקאים שישאו את פצצת האטום

מעיר ניו סטיי טס מן אנד ניישן, השבועון
השמאלי הבריטי המחונן בחוש הומור בולט
:״הבטחון המתגלה במשפט האחרון
קצת הבהיל אותי, אולם הקטע כולו הרגיע
אותי. אמנם ישאו את הפצצה האטומית, אולם
הדבר לא יגרום, כנראה, לתוצאות שתהיינה
די חשובות כדי לשמש חומר לסיפור
העיקרי בגליון של קוליירס. השלום עודנו
חי בשעה שהקומבינזון קודם למצנח. או
שמא סבור קו ל״ ר ס כי המין הוא הנשק הסודי
של אמריקה? אם כן עומדת לפנינו
ברירה מדהימה. כיצד נתפורר? בקול־נפץ
או בקול־לחש? אם תינתן לי האפשרות להיכנע
לחיק אטומי ולהימלט מן הפצצה, אני
אנצל אותה. אולם בכל זאת איני קונה את
קוליירס.״

אולם בה בשעה שמאורעות אלה מילאו את
כותרות העתונות, התנהלה מאחירי הקלעים
מלחמת אזרחים זעירה נוספת: המלחמה בין
שתי קבוצות של גנרלים שהסרה זו הפעם
הראשונה את האחדות האגדית כמעט של
הקצונה הגרמנית.
מלחמת החי והמת. על מלחמה זי
מנצחים שני החיילים המפורסמים ביותר של
היטלר, האחד חי והשני מת. היתד, קיימת
אהדה רבה בין המרשל ארוין רומל, איש חיל
רגלים שהפך אומן הטנקים, ובין הגנרל היינץ
גודריאן, הטנקיסט שהפך רמטכל. אולם היי
בין השניים ניגודים עקרוניים: רומל היד.
מפקד המערב וגודריאן היה, למעשה, מפקד
המזרח. רומל העריץ את ראנגלו־סכסים ורצה
להגיע אתם לידי שלום, ואילו גודריאן היה
אדיש מבחינה פוליטית. ובעיקר: רומל תמך
בקצינים שהתנקשו בחיי היטלר ו־סכים להיות
ראש המדינה אחר הירצחו, בעוד שגודריאן

המאבק בין שתי קבוצות הגנרלים מתנהל
על נפשם של רבבות הקצינים והסמלים של
הצבא הגרמני, המתכנסים מדי פעם בכינוסים
ומעלים את זכר יחידותיהם הקרביות. בכי נוסים
אלה, ביניהם כינוס חיילי הקורפוס האפריקאי
של רומל שאיים בשעתו על ארץ-
ישראל, הוברר כי הגנרלים הותיקים טעו בהערכת
שליטתם הנפשית על החיילים המשוחררים.
אם תיגש הממשלה לביצוע תכניותיה—
אחר עמידה על המקח ביחס לתנאים פוליטיים,
כגון הכנסת גרמניה לאמנה האטלנטית
וויתור הצרפתים על שלטונם בחבל הסאר —
אין ספק שקצינים וסמלים רבים, המתפרנסים
כיום בדוחק, יחזרו למקצוע המסורתי
הגרמנים.

* הדרישה לבטל את פסקי הזין נגד מנהיגי
הצבא הגרמני בעוון פשעי מלחמה הו שמעו
לאחרונה ב מ קו מו ת רבים, ביחוד בקרב
הקצונה הבריטית. הטענה של מונ טגו מרי וחבריו:
מ שפטי נירנברג ושאר המ שפטים
נגד הגנרלים יהוו תקדים להבא, ומעתה כל
מדינה מנצחת תדון למוות או למאסר את
קציני הצבא ה מנוצח שמילאו את פקודות
ממשלתם החוקית.

חידון

ישראלים

מאז עלה כוכבו של אבא אבן היה דוש
נתון במאבק קשה עם עצמו, כיצד ומתי יו־הר
להצית את תבונותיו הציוררת של שם
השגריר. השבוע ניתנה לו הזדמנות ניאותה
ובחידון קשה במיוזרד מוצג אבא א»״ן, לפי
מ״טב כללי דוש, במספר : 1אכן גדולה המדגימה
את תפקידה כאבא אל אבא אבן
צרף דוש 13 ישראלים אחרים (ביניהם שתי
ישראליות) ידועי-ישם שאת שמותיהם יגלו
הקוראים לפי הציורים מספר ,12 למשל,
הוא הבר־הכנפת אלדוב כהן. כל ציור מתאר
את שמו הפרטי ואת שם משפחתו של אדם,
אם לפי ציור מילויע^אם לפי ציוד צלילי.
את הפתרונות יש לשלוח עד 1.3,52 למערכת,
ת ד ,136 .ת״א. כין הפותרים נכונה
תוגרל טיס,ה לא י לת ^