גליון 747 מתאריך 21 בפברואר 1952

מכתבים

העורר :
אורי אבנר׳

עו רן משנה :
שלום כה ן
עורך תבנית :

עורך כיתוב :

דוש

דב איתן

צלם ראשי :
דוד רוביננר

השבועון המצזיר המערכת רחוב נליקסון
(ליד תיאטרון
ת.ד . 136 .טל.
מען למברקים:

מיכאי

אימז,

בשן, ניצה נבי, איתמר עיים.

משתתפים קבועים :

והמנהלה :

מו״ל: העולם הזה בע״ם ;

אהרז דולב

עורכי מדורים :

לאינפורמציה
. 8תל־אביב

(זמני) 66785
״עולמפרם״

כתב ראשי :

יחיאי

יעקב

ביתו,

רפאי הייט, פילים
אוסקר טאובר.

טיארי, יצחק

יבני.

סופרי חוץ :
דוד

בז־דוד.

נבריאי

דפוס ישראל בע״ם.

דנון.

שמואי

מירוז.

הפצה: פיס בע״ם.

״השבוע מתיצב העולם הזה לפני קוראיו־בוחריו
לצורך הצבעת־אמון בלתי־רגילה...״
במלים אלה פניתי ביום החמשי האחרון אליך,
בנמקי את מחיר־החירום שנכפה על עתון
זה עקב כ שלון הממשלה להבטיח לו את
מיכסת־הנייר המגיעה לו.
אין להכחיש שהמערכת המתינה לתוצאות
הצבעת־אמון זו בצפייה רבה. איש מחבריה
לא יכול היה לנחש אם אמנם יעמדו הקוראים
במבחן זה, אם אמנם י ש בלבם האמון הד רו
ש כדי להשתתף בפרוטותיהם במאבק בל־תי־רגיל
זה על חופש הביטוי ועל קיום אי־תלותו
של העתון.
אולם כעבור 24 שעות הגיעו מכל חזיתות
הארץ התוצאות ה ראשונות,
שלא הש אירו
עוד ספק ביחס
ההצבעה. לתוצאות הקוראים שילמו את
התוספת ללא היסוס
וללא תלונה. החל
מן השעות שלפני
צהרי יום הששי הו דיעו
עשרות קיוס קים
בארץ, ביניהם
הקיוסקים העיקריים
במרכז תל־אביב וב תחנת
האוטובוסים,
כי אזלו אצלם ג לי ד
נות העולם הזה.
בשם כל חברי ה מערכת
אני מודה
לקוראים על הצבעה
זו. יש בה לא רק
משום עידוד אישי.
יש בה משום הפגנה
חד־משמעית של ר צון
ציבורי בקיום
עתון בלתי־תלוי

הזמנתי את פרנצה להשתתף קבועות בעתון
זה, לספק לו תמונות־שער. כבר השער השני
שלה, תמונת הצעירה החלוצית (העולם הזה
)742 עורר התרגשות לא מעטה שמצאה את
ביטויה בעשרות מכתבי־הערבה למערכת,
ופנייה של חברת קולנוע שרצתה להציע לה
תפקיד ראשי בסרט חלוצי. שער ׳השבוע —
השלישי של פרנצה גרובנר בעתון זה —
עורך גם הוא הגבה מוזרה אצל האנשים
המעטים שראו את התמונה המקורית —
אמונה נחושה שהתמונה צולמה בחוץ־לארץ,
אולי בהוליבוד.

איני יכול להימנע מלצטט במקום זה את
תאורה של אחת ה צעירות
שהוזמנה ל הצטלם
אצל פרנצה
גרובנר לצורך תמו־נת־שער
בעתון זה.
כותבת לי הצעירה :
״אחזתי בידי תיק
גדול, שהכיל את כל
הבגדים המגוונים ש־פרנצה
גרובנר ביק־שתני
להביא עמי, ו עליתי
בשביל המטו רף
המוביל אל הבית
הנמוך והארוך, בעל
הצבועים, החלונות בצבעים בהירים. מבעד
לדלת נכנסתי
י שר לסטודיה, והר גשתי
עצמי בבית —
על הרצפה י שנו ש טיח
צמר בהיר, ות נור
הדומה לסוג ה תנורים
העומדים ב צריפי
הצבא בלט ב מרכז
החדר.
ראיתי את מנורות
הצילום הרגילות. ה לפני
כמה חדשים
מזכירות לי תמיד
הכריז העולם הזה
את מכשירי רופא־על
תחרות של פור השיניים.
אולם זהו
טרטים מצולמים. ה צלמת
פרנצה נרובנר
גם הדבר היחיד בעל
עצמה לא תחרות הצביון הרפואי בחדר. כל השאר — הספה
סוימה, בשל מעוט היצירות שיכלו להיחשב
הנמוכה ליד התנור, הצילומים המפוזרים על
ליצירות־מופת אמיתיות. אולם היתד. לו תו השולחן,
המסכות הפרימיטיביות העשויות
צאה אחת אשר למענה היה כדאי להשקיע
עץ על הקיר, יוצרו ת אוירה של אי־סדר נוח.
בה את המאמצים: העולם הזה גילה את
חדר־חושך קטן, המזכיר חדר־הלבשה של
פרנצה גרובנר.
שחקן, בעל מיראה גדולה וצילומים במסגרות,
הגילוי נעשה באמצעות תמונה שנשלחה
גובל עם הסטודיה. שם שומרת פרנצה גרוב״
לתחרות. כשאך פתחנו את המעטפה וראינו
נר על ה״צעצועם״ שלה, המשמשים לה לצר־את
תמונתה של הילדה (שער העולם הזה
כי התצלומים. ראיתי דו בון נחמד במיוחד.
) 729 עבר רחש בינינו — היה בתמונה זו
כאן היא מפתחת את התצלומים, וכאן היא
אותו משהו סתום ההופך תמונה רגילה למי
מחביאה גם את בגדיהם של קרבנותיה. המח עשה־אמנות.
ליפים
לבוש בקלות דעתם.
לא היה קל לגלות את הסטודיה של פרנצה
מלאכת׳ ההצטלמות היא באמת מלאכה מר גרובנר
— הוא נמצא מחוץ למרכז ירושלים,
תקת. יושבים, עומדים, שוכבים, נשענים —
ליד בית־הכרם. בדיוק במקום שם נדמה לו
היא מנסה את ׳ הכל, כדי למצוא את הפוזה
לאדם שהגיע לקצה אזור המגורים של בני־האופיינית
ביותר. הוא הדין לגבי המלבוש
אדם, נתקלה העין בבניין מוארך, שהיה פעם
— לבשתי בזה אחר זה שמלה, חצאית, סוודר,
לול. עתה צבועים חלונותיו ודלתותיו בצבע
לפעמים׳ עם צעיף, לעתים בלעדיו. אחזתי
אדום וכחול. בפנים מצאתי אשר, כבת ,50
ריקמה לבנה, ענדתי צמיד, לבשתי פרווה.
שלא דיברה כמעט עברית.
איני יודעת מי נהנה מכל העניין יו תר —
אני חושב שפרנצה גרובנר היא כיום, או הצלמת
או ה״קרבן״ .בכל אופן, כשהוא נס לי,
צלמת־הפורטרטים הטובה בארץ. כתר זה
תיים הופתעתי כשהסתכלתי ב שעון — לא
לא נפל לחיקה במקרה — היא היתה מפור הייתי
מאמינה שהייתי בסטודיה למעלה מש־סמת
ברלזבי צ׳כוסלובקיה לפני פלישת היט־לר,
זכתה לכמה פרסים בינלאומיים.
עתיים.״

למשתתפי תחרות האופנועים השנתית של ״העולם הזה״
פרטים במדור המודעות (עמוד .)10

m 3ו1יני
הוותק הקובע
באוטובוס המקשר, קו , 1ישבו
שני ילדים, כבני
— 10ז ז, כשלפניהם
עומד אדס זקן. אמר
ילד אחד לרעהו :
״גדעון. אולי יקום
אחד משנינו ויתן ל1
לשבתי״
״עזוב !״ ענה הילד
השני ,״הזקנים ישבו
כבר מספיק כשהיו
צעירים, עכשיו תן
לנו לשבת.״

דרכים סגורות
כל הדרכים סגורות בפני הנוער, אין משתפים
את הנוער במערכת החיים הפוליטיים של המדינה,
כל טענותיו של הנוער נסתמות במספר !.מלים
״עודך צעיר עדיין״ .כל תפקיד שמתפנה או נוצר,
אשר לו אופי רציני, סנור בפני הנוער ...בגלל
החשש של מהפכה רוחנית במרינה, של פתיהת
אופקים חדשים, פיתוח ערכים חדשים ומחשבה מרי
חיקת־לכת.
אם לא יחול השינוי היסודי, הרי סופו של הנוער
לניוון ולחלומות על עזיבת המדינה. אין להכחיש
שרבים מן הנוער עזבו את המרמה באיצטלה של
לימודים, כשמטרתם בכך לא היתה אלא חיים
נוחים יותר של שובע ובילוי טוב.

זאב ברוטפלד, תל־אביב

עכרונה לא הכזיבה
הייתי בין אלה אשר ארגנו את הקבוצה ויזמו
את הירידה לאילת, ואינני יכול שלא להגיב על
רשימתכם (העולם הזח ) 744 ולוא נם נתבססה על
עובדות אשר שמעתם מפי אחד מחברי עברונה.
...כל אחד מאתנו יכול היה לעזוב בכל רגע.
נשארנו לא בנלל ״התנאים הטובים״ .נשארנו למ רות
כל קשיי התחבורה, למרות קשיי האספקה,
למרות קשיי הדיור. נשארנו באשר רצינו בשנת
שרותנו בערבה ליצור משהו, להוכיח שגם נוער
עירוני יכול להקים דבר מה.
...היה זה אחד ההישגים לוא יכולנו לניים, לא
בצורת צו אלא על בסיס של התנדבות, את כל
הנוער לעוד שנת נוספת (נוסף על שנתיים בצבא),
כי מבצע עברונה לא הכזיב, אלא להיפך, עורר
תקוות רבות. לדעתי חייב העולם הזה, עתון המחפש
פתרונים למשבר הנוער הישראלי. לקחת דברים אלה
לתשומת לבו. עליכם להתחיל לחתור בכוון זה. כי
ייתכן וזוהי הדרך לעורר את הנוער העירוני מחדלון
מעשיו.

יוסף נטר, גב-עתיים

דס צעיר בבלגראד
לא אפסוק הלכה בדיני ״דם צעיר״ ו״דם ותי*
קים״ .כל המכיר את דרכו של אגוד החיילים
המשוחררים ושליחותו מאז יסודו ידע לשפוט מה
היא האמת בכל דיבוריכם אלה ברשימתכם על
ועידת בלגראד של החיילים המשוחררים (העולם
הזה .) 743 על כל פנים ברור כי להחרפת היחסים
בין האגוד לבין אנף נכי מלחמת־השחרור יש סיבות
אחרות לגמרי וללא קשר עם הבדלים בין דם לדם.
אשר לסיפור המעשה הדרמתי על מה שנתרחש
בועידת בלנראד מסביב למועמדות ישראל בועד
הפועל של הפדרציה. הרי לא נכון כלל כי ״המש לחת
הוכתה בתדהמה חלוקי הדעות האישיים
בעניין זה היו ידועים יפה מראש והם אף הועלו
בכתב ע״י חברי המשלחת. עצם הויכוח מי יהיה
הנציג — הד״ר זיו או אני — הוא עניין להכ רעת
מזכירות האיגוד והמרכז( .אולם) מר רשקם
לא נבחר לועידה מטעם מזכירות האיגוד, אלא
נשלח ע״י אגף נכי מלחמת־השחרור, גוף שנמנע
עד כה מלהצטרף לפדרציה העולמית ושלא העז
לגלות זאת לפדרציה. עד עתה לא הוסבר לי מה
היתה זכותו להתערב בשאלת המועמדות. האם זו
זכות המגיעה רק ל״דם צעיר״ ?

מ. ע ציון תל־אביב

חברים לעמיו!

לעמית ולחבריא — חזקו ואמצו. אנחנו אתכם.

אברהם שדה, משה אושרו־ביץ,
יוסף זינגר, חנן לבל,
עמירה אופיר, טולוז, צרפת.

נרעין עירוני

האמנם לא יהיה נרעיז עמית דונמה לתנועה עי רונית
מקבילה י האמנם איו כל אפשרות לארנן
את כל החותרים לייסוד נרעין עירוני של נוער
בריא בגופו וברוחו ן נוער המחפש את עתידו,
קומו ונפעל.

אבישי בן־טובים, חיפה

שני הצדדים למטבע
איני רוצה להתערב אם הכתוב במאמרכם על
החיים בברית־המועצות (העולם הזה ) 744 הוא אמת
או לאו, אולם הנני מתפלא על מה שלא היה
כתוב בו. כמו לכל ארץ אחרת, יש גם לברית*
המועצות צד חיובי וצד שלילי, וע״י הצגת צד
אחד בלבד אינכם עושים שרות טוב לציבור היש ראלי
הרגיל לקרוא מאמרים אוביקטיביים יותר ב־העולם
הזה.

יהונתן בלומנטל, תל־אביב
לא היה זה מאמר של המערכת, אלא פרי
חקירה אמריקאית שפורסם עם ציון מקורו.
אין המערכת סבורה שחקירה זו משקפת את
כל האמת על ברית״המועצות.

אנטי-כום :
מבקר הספרים של העולפ הזח פוסל את לילה
במחתרת מפגי השימוש באפקטים קולניים כגון
״צינג ! סינג ! בום ג״ (העולם הזה .) 746 לא אש אל
את המבקר היקר כיצד הוא היה מתאר קול
פגז. אני רק רוצה לומר, בהתנצלות למחבר, שהיה
לו על מה לסמוך: ספר המלחמה הנפוץ ביותר
בשפה העברית משמשת כמה עשרות פעמים באו תם
״אפקטים קולניים״ .כוונתי לכשרות פלשת
, 1948 שמחברו הוא, במקרה, עורך העולם הזה.

אסתר דרורית, ירושלים
הבום של העורך לא ימצא חן בעיני המבקר
יותר מאשר הבום של ספרית המרד.

טוראי נמרוד אשד
תמה אני מאד כיצד לא נשאר זכר רשמי לש־רוחו
של נמרוד אשל בצד,״ל (העולם הזה .) 745
אכז, היתה זאה ״חטיבה ביל״ו״ (״בלנז יהיה

הקורא אליהו גבאי, ירושלים,
שכונת ז כ רון טוביה, זכה בפרס של
— 1.ל״י (בלי ישיבה).
לעולם ועד״) .והנדוד הנדה היה ״הנדוד בגוש״
נם מבחינה זו. בכל זאת קשה להאמין שהבלגז
תניע לשיא כזה.
אם הצטרף נמרוד ׳לחטיבה באפריל . 1948נ־ודאי
נרשם כשחתמו על שבועת האמונים. בסוף
אוגוסט, כשהוטסנו צפונה צויידנו כולנו בפנקסי
שרות וקבלנו משכורת.
לפי התעודה שפורסמה בעהוז הניע נמרוד לדר-
נת ר. ט .ייתבו שמנוי זה לא הופיע בפקודות ב׳.
על כל פנים, שמו היה רשום במצבת הגדוד. אחרת
לא היה מקבל את התעודה. כיצד נעלמו מארכיח
הצבא הניירות המוכיחים את שרותו (והרי נמרוד
נם קיבל משכורת? ) 1
מה דעה כלש המערכת.

מ. ב .תל אביב
בלש המערכת נבוך אף הוא.

פשעים ומצב רוח
העולם הזה דן בזמן האחרון יותר מדי בפשעים.
זה עושה לי מצב רוח, כאילו ארצנו מלאה שוד דים
ורוצחים.

אברהם ברוך, קבוץ פלמחים
המדורים פשעים ומשפט תפסו בגליו! 744
— 2,2%של המקום, בגליון ,2,2% 745
בגליון .0% — 746

שחור ולכן
אם עוררה כבר הקוראה חנה כספי את אותה
בעייה כאובה של ההפלייה העדתית (העולם הזה
,) 745 רצוני להצטרף אליה. מדברים כאן על הצורך
בהתערותם של העולים הקדשים בבני היישוב ה וותיק.
שינסו העדות (הוותיקות) להתערות קודם-
כל בינן לבין עצמן. גשו נא לבית־הספר העממי
המקומי, ונוכחתם כהפלייה הגלויה כאן קבל עם
ועדה — כתות ספרדיות ואשכנזיות.

רפאל שלום, טבריה

אנטי־שאח־מט
אני ננד הקורא
מם אפשר למצוא
אפשר למצוא את
מט, לא שאח־מת,

הוותיק (העולם הזה .) 745 שאח בכל
עתה, אד בכל שביעח אי־העולם
הזה. אנב, כותבים שאח-
כפי שכתבתם.

עזי ויזנפלד, בני־ברק
אין העולם הזד, מסכים עם הקורא ויזנפלז,
שם המשחק פירושו ״השאח מת״ ,והכתיב המקובל
מתעלם מן המוצא השמי של המלים.
המשחק, שמקורו בהודו, עבר משם לפרס,
בא לאירופה באמצעות הערבים.

ראשונים לתלויים
בקשר לחילוקי הדעות בשאלה מי הקדים להניע
לגופות הבריטים שנתלו על-ידי אצ״ל, הרשה לי
להעיר שלא היה זה יעקב גל ז״ל ואף לא שגי
העתונאים מנתניה, אלא קרטר דוידסון וג׳ים פרינגל.
העתונאי והצלם של סוכנות א.פי. בארץ-ישראל.
דוידסון קיבל מאצ״ל את הידיעה על מקום המצא
הסרג׳נטים יום לפני המצאם (כמעין פרם על שתווך
בשעתו בארנון הפגישה הסודית בין בנין ונשיא
ועדת החקירה של א ו ״ם) ,ומסר על כך למשטרה.
אולם בגלל החלפת שתי חורשות בסביבת נתניה.
לא נמצאו הנוטות אותו יום. למחרת תוקנה הטעות
ע״י אצ״ל שמסר את המקום המדוייק. הגופות
נמצאו. פריגגל הגיע לחורשה רגעים לאחר מציאת
הגופות והספיק לצלם אותן בטרם הוסרו מעל העץ
(התמונה היחידה בעולם) .אחר כך התרסקה מצל מתו
בהתפוצצות שאירעה כשהכוסות הורדו, אבל
התמונה ניצלה.

א. גולן, תל־אביב

כמה חופשית

לאחר ששכועונכם כבש את מקומו והצליח ליצור
לו את שביל הזהב בין המשטר שהוא עוקצו לא
פעם וביו הנוער שלמענו הוא לוחם, מציע אנכי
לפתוח במדור שיוסיף להישג זה לא במעט. כוונתי
למדור שייקרא ״ישראל הצעירה כותבת״ ,בו תו באנה
יצירות ספרותיות זעירות. חסברים של אנש-ם
מכל שכבות הנוער. בימה ספרותית זו. שתהיה
אוביקטיבית ביותר. תשתלב עם מפעל גרעין עמית.

אליעזר יזראלסון, תל־אייב

דקדוק משובש

בקיא ותכם בדקדוק עברי אינה מן המשובחת
תחת התמונה של מוסקבה (העולם חזה ) 744 כתב תם
״אופניים חסרות״ ,ובמקום זה צריך להיות
״אופניים חסרים״ .ואתכם סליחה.

פלונית, תל־אביב
להיפך, הסליחה עם פלונית.

כשחנה החיפאית באה. להצטלם אצל פרנצה גרובנר היתר, לה משאלה שיש לאנשים
רבים: היא רוצה להיות ״משהו מיוחד״.
איך עושים את זה? הרי חנה דומה לרוב שאר הנשים הצעירות?
מבטה של הצלמת ריחף על פני הסטודיה, נתקל לבסוף באובייקט מוזר. היה זה צרור
של נוצות בנות־יענד״ שירשה מסבתה. הסבתה זרקה את הצרור לפני שלושים שנה, אמרה
לנכדתה: עשי בו מר, שתרצי.
פרנצה לקחה. את הצרור, הלבישה אותו על ראשה של חנה, כוונה את האור בזווית.
מעניינת. התוצאה: תמונה שהפכה את חנה באמת למשהו מיוחד לגמרי.

.העולם הזה״ ,מס׳ .747

להבות ב מר חב ()11

מאת שלום כהן
כאשר החליט המג׳ליס האיראני לבטל את ז כיון
הנפט של האנגלים, היו שקבעו: תכסיס לאומני של
מנהיגות פיאודלית רקובה.
כאשר קרע מוסטפא אל1נחאם את חוזה מצרים עם
האנגלים ידעו אותם אנשים לקבוע: תכסיס ערמומי
של מנהיג פוליטי להרים את קרנו בעיני המוני עמו.
כאשר התייצבה משלחת בת שני שרים טוניסאים
לפני מזכיר או״ם בפאריס ותבעה דיון בבעיות טו ניסיה
שוב נשמע: נסיון חביב בורגיבה השאפתני
להשתלם על ארצו.
ואמנם צדקו אותם אנשים. היו אלה מעשי מנהי גים
פיאודלים השולטים במרחב. אולם היתד, גם
טעות בפיהם: כי לא היו אלה רק מעשי המנהיגים
הפיאודלים. הפעולות אשר נעשו, לא מרצונם ה חופשי
נעשו — העם תבע אותן, העם תמך בהן.
מאורעות הדמים של
קהיר לא הובאו בחשבון
הממשלה כאשר קבעה כי
תעמוד במאבקה לעצמ אות
— מאבק אשר היא
קיוותה כי יהיה סמלי
בלבד, בעל תוצאות סמ ליות
לא פחות. וכאשר
הגיע יום ההפגנות לא
היה ברור מיהו אויבם ה גדול
של ההמונים, אשר
נגדו הפגינו, נגד השנים
כאחד — האויב שמבחוץ
והמדכא שבפנים.
ואילו בטוניסיה, לא
השמיעו המורדים את
תביעותיו המתונות של
בורגיבה — ביטל הפ ליית
הערבים לרעה על ידי המתיישבים הצרפתיים.
תביעותיהם היו פשוטות יותר, נוקשות יותר —
הסתלקות השלטון הזר מארצם, עצמאות ערבית
מוחלטת,
בפעם הראשונה החל גורם חדש. בזירת המרחב
משחק תפקיד: שכבות העם הרחבות חדלו להסתפק
בפעולות מנהיגיהם, נקטו צעדים משלהם. ובהתנע־רות
זו השתתף כמעט כל העם. ההפגנות ופעולות
הגרילה בעבדאן ובאיסמאעיליה, בטוניס ובתל אל־כביר
לא היו יותר מונופולין של חוג זה או אחר,
של תנועה מתקדמת או של כת דתית ריאקציונית:
במרד נגד עול השלטון הזר הפכו כל שכבות העם
שותפות.

בישראל נתקבל כל העניין תמיהה חשדנית וקצרת־רוח.
שהרי הערבים הם ערבים, אויביה הגלויים של
המדינה, מאבקם לעצמאות יתן בידיהם נשק אדיר —
ובכלל, אין זה מאבק לעצמאות של אמת אלא גל
ריאקציה של דתיים ופאשיסטים המנוגד לאינטרסים
של ישראל.
אם רואים את המדינה כמובלעת זרה ומבודדת
במרחב — צודקות טענות אלה. אולם למובלעת כזאת
לא יהיה מקום בלאו הכי — הערבים יעלו עליה
גם אם י שיגו את עצמאותם בעוד עשרים שנה. כי
הרי עצם טענת ישראל כי אין עצמאות המרחב עניין
שהיא אוהדת אותו, יזין את קו התעמולה הערבי
כי ישראל היא אויבתם המושבעת.
דור שלם יקום — ניער, בורגנים׳ סטודנטים ופו עלים
— אשר יסוד חינוכם יהיה אותו קו תעמולה,
אותה פינת יסוד הקוב עת
כי ישראל היא אויבת
שאיפות הערבים. כל ה התפתחויות,
כל החישו בים
לעתיד יתוכננו בצל
הנחה זו, והמיתרס שיש ראל
עצמה תקים יחוזק
ויוצק עוד יותר על־ידי
הערבים.
אולם לאדם הרואה
כתנאי ר א שון לקיום המ דינה
את התמזגות י שר אל
והשתלבותה במרחב,
התקוממות ההמונים ה תובעים
את עצמאותם — האספסוף מרד אותו אשר כה בזו לו — היא
הזדמנות נדירה לסתור
את טענות השליטים כי אנו אויבים לנצח. כי

9ה ושט נשמט הרסן
מיד• שליטי המדתב ה פיאודלים
-אות כי ה־מ&בק
הגועש מאיראן
ועד מארוקו הורג מגד ר
ההפגנות נג ד ודים ב ל־פד.
מ ב שר את הפניית
הנעגפנימה .
נגד המנהיגות הרקובה.

קשה יהיה לטעון שישראל רוצה רק ברע לערבים
אילו הביעה ממשלתה את מלוא תמיכתה במאבקם
לעצמאות — מאבק אשר היא עצמה התעקשה בו
שנים לא מעטות.
ואין העובדה כי לאחים הטוסלנזים חלק בפלוגות
הגרילה בסואץ צריכה להיות גורם מונע שהרי לא
תתמוך ישראל כי אם בעם המצרי, אותם באחים פלחים ופועלים אשר מאסו ב שלטון הזר מיליוני ואשר בשורה הראשונה של אויביהם ניצבים מנהי גיהם
הפיאודלים — אויביה המושבעים לא פחות של
מדינת ישראל היכולה למוטט את שלטונם.

אסירים והרוגים. שתי ההתפוצצויות שתפסו את הכותרות
הראשיות של עתוני העולם — בטוניסיה ובמצרים —
השאירו אחריהן סימנים אכזרים. למעלה: איש דסתור
באזיקים; מימין 46 :שוטרים מצרים, הרוגי קרב איסמעיליה.

KIS7H3T

זהתקפה מתחילה. ל

מצרים

הפגנות רחוב אינן דבר חדש במצרים. בכל הזדמנות
נהגו הסטודנטים ותלמידי בתי־הספר התיכוניים לנטוש את
ספסליהם. לצייר סיסמה כלשהי, מותאמת לצרכי השעה, ולע רוך
הפגנה. חיש מהר היו שורו ת המפגינים מתנפחות, חלי פות
הסטודנטים נבלעות בתוך ים רבגוני של קפטנים —
האספסוף הצטרף להפגנה.
מוכרי־עתונים,
מצחצחי־נעלים, אוספי זנבות־סיגי־יות,
פועלים ומובטלים — כל אותן רבבות בני העוני, ערב רב
של אנושות דחוסה ברובעי העיר המזוהמים היו פורצים אל
רובעי הפאר, משמיעים את התמרמרותם השאננית.
גם הפגנות השבת השחורה לא היו שונות בהתהייתן מכל
שאר ההפגנות שקדמו להן. הניצות הראשון הוצת בחצר
האוניברסיטה פואד, המתחרה העיקרית של אל־אזהר הדתית.
החצר המתה מרחש מאות סטודנטים שהצטופפו קבוצות
קבוצות, התווכחו והתלהבו סביב אחד מהם שנשא נאום.
אולם הפעם היה חידוש: בין הסטודנטים הסתובב מספר
ניכר של שוטרים. לא היו אלה שוטרים שהופקדו, כרגיל,
לבלום את התפרצות הסטודנטים. גם מדיהם לא היו מדי
המשטרה הרגילה. היו אלה שוטרים מיספים ,״בולוק אל־ניזאם״
שגויסו במספר רב לשירות ב אזור התעלה.
והם היו הקולניים שבחבורה. רק יום לפני כן נלחמו
כאלף מחבריהם בחטיבה בריטית שלמה שנעזרה בטנקים
ותותחים באיסמעיליה. הקרב העיקש שרכש להם את הער־ ,
צתם הגלויה של האנגלים עלה להם ב־ 46 הרוגים ׳ולמעלה
ממאתים פצועים. עתה הם תבעו נקמה.
״נצא לרחובות ונכריח את הממשלה לפעול ! נכריח את
המלך להפעיל את הצבא הם צעקו.

״פינו! פנו־!״
כעבור כמה דקות כבר החלו זזים המפגינים, שורו ת
שורות, חוזרים בחדגוניות מהממת על סיסמותיהם. כעבור
כמה מאות מטרים היתד, התהלוכה נחל גועש ומדי רגע
הצטרפו אליה עוד מפגינים. בכיכרות ובהצטלבויות הרא שיות
הצטרפו תהלוכות אחרות שהתארגני בנפרד בקצוות
שונים של העיר.
היו תהלוכות שאורגנו על־ידי המפלגה הסוציאליסטית
של אחמד חוסיין, מי שהיה מנהיגה של תנועת מיסר אל־נדתאת
הפשיסטית, היו תהלוכות אחרות שנשאו ברא שן דגל
ירוק נושא חרב ערבית עקומה — סמל האחים המוסלמים,
היו גם תהלוכות של סתם תנועות נוער ואגודות ספורטאיות.
כי ביום זה רצה כל העם, ללא כל הבדלי מעמד, להביע
את מחאתו. לתבוע כי יוחש המאבק לעצמאות.
ולכל קבוצה נלוו אותם לו ב שי הקפטנים אשר לגביהם
איו הפגנה אלא פור קן יצרים, פיצוי על חיים אפורים ומפר כים
— אספסוף רחובות קהיר.
היו אלה שרק תבעו נקמה באנגלים, אחרים חורו על
הקריאה הישנה נושנה ״אל־גלא ! אל־גלא פינוי ! פי נוי
אולם ביום זה הושמעו גם קריאות חדשות שחרגו
מתחום הנוהג שהיה קיים עי כה בהפגנות רחוב: העם
העז לגנות את המלך ואת הבאשאים יושבי־המרום.
כאשר הגיעה השעה כי תתפזרנה ההפגנות וכי י חזור
הקהל איש איש לביתי נתגלתה הפתעה נוספת: המפגינים
לא התפזרו. להיפך — ההפגנות גברו והלכו. תימרות עשן
התאבכו מעל לבניינים ובתי עסק של זרים ומצרים. האספסוף
התמרד בכל אשר היה מקובל עד אז.
רק לאחר שהטנקים רעמי ברחובות ומכונות היריד, טרטרו
נשבר המרד והאספסוף התפזר לביתו. עד למרד הבא.

אחר שמושל איסמאעיליח
דחה את האולטימטום של
הגנרל ארסקין לצוות על ה שוטרים
המוספים להגיח את
נשקם, הגשים הגנרל הבריטי
את איומו להשתמש בכוח.
חיל רגלים בסיוע
טנקים כבדים ותותחים הוט לו
נגד הבניין הגדול בו התבצרו
המצרים. בתמונה מימין
נראית מחלקה בריטית
האוגפת את המבצר תחת חי פוי
טנקים של מחלקת אחרת.

כליאת השוטרים ככלא. ל־
—אחר קרב שנמשך חמש שעות הצליחו
האנגלים להתגבר על התנגדות המצרים,
חדרו אל תוך הבניין ההרוס.
לאחי שהפגזת התותחים ואש מקל עים
ומכונות יריה לא הצליחו להכניע
את המצרים נאלצו האנגלים ל
הפעיל מרגמות כבדות שמוטטו את
תקרות הבניין. כצעד ראשון (משמאל)
הם כלאו את השוטרים המצרים
בתוך תאי הכלא הגדול במקום.
לא היה כמעט אחד מבין השוטרים
שלא היה פצוע ואילו בפנים הבניי!
החרב בלט הצבע האדום — דם הרוגים
ופצועים ״שזרם כמו מים,״ לדברי
אחד הקצינים, לאחר הכניעה
בבכי כמעט היסטרי חזר וטען בפג
האנגלים, כי הם האשמים בכל ההו.
והסבל: בשעת הקרב ביקש מהב
להרשות כי הפצועים שבאנשיו יפונו,
אך האנגלים דחו את הבקשה הזו.

למרות כניעתם, גיבו
רים.
תחת משמר חזק הוצי או
האנגלים את השוטרים ה שבויים
למחנה מעצר זמני
ומשם שילחום — קבוצות
קבוצות — מאזור התעלה.
למרות כניעתם נתקבלו ה שוטרים
כגיבויים עם הגיעם
לקהיי־ והמלך פאיוק אף חי לק
להם אותות הצטיינות במעמד
חגיגי ביותר (למטה).
בהפגנות שנערכו בקהיר ל מחרת
יום הקרב הגדול של
איסמעיליה היוו שוטרים מו ספים
חלק בולט — וסוער
ביותר — של התהלוכות, היו
בראש הדורשים פעולות־תג־מול
של הצבא נגד האנגלים.

חורבות ותימרות עשן. כך נראה מלון שפהרדם,
(מימין) ,המפורסם במלוד המרחב למחרת יום השבת
השחורה. מסביב הזדקרו שורות ארוכות של חורבות —
לשעבר מרכז המסחר וחיי החברה המפואר. אף כי ממש לת
עלי מאהר פירממה רשימות ארוכות של סחורות
גנובות ומעצרים הצמייני התפרצויות ההמון בפורענות
כנה. רהיטים וסחורות הוערמו באמצע הרחובות והועלו
באש ואילו שטרות הכסף — הנאמדים במיליונים —
שהוצאו מקופות בנק ברקליים הבריטי הוטלו אף הם
למדורות, שעה שקהל המציתים, שהתאסף מכל פינות
הכרך, רקד מסביב במחול פראי מלווה צווחות צהלה.
הנזק שנגרם ביום אחד של התפרעות נאמד בל מעלה
משלוש מאות מיליון לירות ורק חלק לא גדול
ממנו נגרם לרכושם של נתינים או עסקים בריטיים. בין
אלה שנפגעו בצורה חמורה ביותר היו בעלי־הון יהודיים
אשר חלק ניכר מבתי העסק במרכז העיר היה רכושם.
כפיצוי על הנזקים, הקציבה ממשלת מצרים סכום של
חמשה מיליון לירות כמפרעה, הודיעה לשגרירויות הזרות
כי כל נפגע ונפגע יצטרך לתבוע את הפיצויים המלאים
בדרך המקובלת — דרך בתי המשפט המצריים הרגילים.

משך ימים מספר השתוללו אנשי הדסתור. פה ושם הותקפה
תחנת משטרה, הוצתה חוות מתיישבים צרפתים, נדקר חנווני
יהודי. אולם בצרפת עצמה לא הוקדשה לדברים תשומת לב
מיוחדת — ידיעות על התפרצויות של אספסוף ערבי לא היו
יו תר דבר חדש.
והרי גם ידוע כי הטוניסאים שקטים ושלווים מטבעם, תמיד
חיו ותמיד יחיו בשלום עם הצרפתים. הצרפתים חזרו כמה
פעמים על המימרה הצבאית המקובלת בין תושבי אפריקה :
״המארוקאים הם אריות, בני אלג׳ריה הם גברים והטוניסאים
הם נשים״ והשקיטו את דאגותיהם.
עד אשר נדקר, ליד שער באב אל־ג׳דיד, קולונל צרפתי
למוות. היה זה הקולונל נורברט דוראן, מוותיקי החיילים הצר פתים
בצפון אפריקה, דמות ידועה ומכובדת בעיר סוס אשר בה
בחר כעיר מושבו. כאשר הגיעוהו שמועות על אי־שקט מאחורי
החומות בעיר הערבית התיישב הקולונל על ג׳יפ ודהר אל מקום
המהומות, בטוח בכוח השפעתו על הילידים.
כעבור דקות ספורות, נפח הקולונל הזקן את נשמתו כש־אנחת־תמהון
על שפתיו: קשה היה לו להאמין כי אמנם מסוגל
ההמון הערבי ל אזור את העוז להורגו. תמהון זה התפשט, עד כי
גם הממשלה לא ידעה כיצד קרו הדברים, כיצד הפכו ״הנשים״
הטוניסאים ללוחמים מתמרדים.
הסברה הרשמית הראשונה היתד : ,זהו נגע מסוכן אך
מוגבל לקומץ תועמלנים זעיר מחסידי אל־דסתור אל־ג׳דיד של
בורגיבה. נקבע כי מספר המפגינים בעיר טונים בת 365.000
התושבים לא עלה אף פעם על 15.000 ולכן אין המרד יכול
להקרא תנועה עממית המונית.

מ קו םהרצח. ליד שער זה, באב אל־ג׳דיד, בעיר סוס, נדקר למוות הקולונל דוראן. רצח זה זעזע
את דעת הקהל הצרפתית, הביא אחריו פעולות־גמול חריפות. מיד לאחר המעשה הקים הצבא מחסום.

״גמות! 1מו ת!״
לעומת זאת קבעו הצרפתים כי מנהיגי המרד מאורגנים
היטב, מושבעים להגשמת שאיפותיהם בכל מחיר. בפעולות
טיהור נרחבות בדרום טוניסיה גילו הצרפתים מחסן נשק ענק
עם אלפי רובים, תת־מקלעים, רימונים וכדורים — ״אחד מרבים
הנמצאים, ללא ספק בידי הלאומניים״.
הם ניסו בכל האמצעים למנוע התקהלויות בערים, הטילו
הגבלות על התנועה. אולם ההמונים הצליחו בכל זאת להפגין —
הלוויות אחר ארונות מתים ריקים הפכו כהרף עין הפגנות
סוערות כשמפי המפגינים פורץ המנון הדסתור :״נמות ! נמות !״
לאחר שלושה שבועות של פעולות צבאיות נמרצות הצליחו
הצרפתים לחסל למעשה את המרד בערים הגדולות. רק התפרצו יות
נקמה קצרות או מעשי חבלה חטופים עוד נשארו להעיד על
שינוי היחסים בארץ שנתנה עד כה דוגמה של אושר קולוניאלי.
אולם לא בכל הארץ הצליחו הצרפתים ״להשכין שלום״.
26.000 חיילים צרפתים סיירו ברחבי הארץ, לגיונר מזוין בחת־מקלע
ניצב כל 300 מטר על כביש סולימן — קורבא ב צפון
טוניסיה. אך למרות כל זה היה הגנרל גרביי, המפקד העליון
הצרפתי, נאלץ להודיע לפאריס :״קיימים ארבעה רי כוזי מחתרת.
שניים בהרי כף בון (בצפון הארץ) אחד מדרום לסוס (על חוף
הים התיכון) ואחד בשטח ההררי סביב קאירואן (במרכז הארץ).
כדי לחסל אותם דרו שו ת שש דיביזיות סדירות. לעת עתה אני
נאלץ להסתפק בכיתורם.״
ייתכן שהערכתו הצבאית של הגנרל הצרפתי.היתר, נכונה.
בכל אופן נמנעה ממשלת פאריס מלשגר את שש הדיביזיות כי
מנסיונה המר (בעיקר בהודו־סין) למדה כי אין להבות השאיפות
לעצמאות ניתנות לכיבוי אם אי־פעם הוצתו בקרב העם. היא בחרה לרדת להבליג, המורדים בדרך השנייה: היא הכריחה את
למחתרת ולחכות עד למרד הבא.

עוצר במלון. מיד עם פרוץ המאורעות הוטל על חביב
בורגיבה עוצר בית. בתמונה למעלה: חדרו במלון דה״פרנס.

סיור יומי. יחידת משטרה צרפתית יוצאת לסיורה היומי על גגות הבתים הערביים. נקודת
המוצא: תחנת המשטרה בעיר מוקנין, אחת הנקודות אשר ננבשג בידי המורדים בפרוץ המהומות.

פרס לילד. ילד זה, בן , 10 נעצר וברשותו אקדח.
הוא סיפר שעבור רצח כל צרפתי הובטח לו פרם.

פלדה צרפתית. טור טנקים זה הוא חלק מן התגבורת הרבה אשר הוזעקה לטוניסיה מכל
הבסיסים הצרפתיים בצפוו אפריקה וצרפת עצמה. בין היתר נשלחו גם יחידות נחיתה של קומנדו.

במד
העם
הלב בו ת לא התחממו
בצפייה מתוחה, שד,ופסקה רק מפעם לפעם
ע״י צעקת הכותרת של עתון הערב, חיכה
העם לדברי התורה של דוד בן־גו ריון, שהת כונן
לרדת מהר סיני ולהציג לכנסת את
לוחות־הברית הכלכליים החדשים. הפרטים
היו אמנם ידועים כבר, אולם כל אחד חשב
שבפי בן־גו ריון ילב שו משמעות חדשה, מהפ כנית.
בדממה
של השעות האחרונות שלפני הנ אום
נשמע קולו של לא־יהודי, שקלט את
רחשי הלב הקיבוציים יותר מכל יהודי. דויד
קורטניי, הוא רוי אלססון, אנגלי נוצרי בעל
נטיות שמאליות שהגלה את עצמו לישראל
וכותב את הטור הראשון של ג׳רוסלם פוסט,
כתב כמה משפטים שהיו עלולים לשנות את
הופעתו של ראש הממשלה, לוא היה קורא
אותם. אמר אלסטון :
,,החזרת האמונה חשובה מן הסתם יו ת ר
מהחזרת ערכה של הל״י. אדם מחשב היום
את הכנסתו הפרטית והמשפחתית, ולפיכך
את חלקו במדינה, לפי המושגים של הבורסה
של ציריך, במקום לפי המושגים של עתיד
האומה ואוצרותיה. הוא נתמך בכך ע״י...
שרים שדעתם נחלשה בקרבם מרוב דאגה,
והמוכיחים לציבור רק זה — שדעתם נחלשה
בקרבם מרוב דאגה,,דוד
בן־גו ריון יכול לשנות היום אחר הצ הרים
את כל זה. הוא יכול לתת הדרכה של
מנהיג לרגליים המיובלות של הכלכלה. הוא
יכול להלביש את הצלעות הערומות של האו צר
בבשר וגידים של מטרה עליונה, ולחמם
בכך במקצת את לבנו. כי אנו זקוקים לאמו נה,
יותר מאשר למנות טובות יותר ולדירות
מרווחות יותר, ואמונה יכולה לבוא רק מממ שלה
המאמינה בעצמה...״
הרגליים המיובלות צעדו. למחרת
היום הופיע נאום ראש הממשלה בעתונים
היומיים, מלווה בשבחים או בהאשמות השיג־רתיים.
גם צלילי הנאום היו שיגרתיים, על
אף תוכנן המהפכני של כמה מן ההצעות.
היה ברור: הותוותה דרך כלכלית חדשה. לא
נוצרה אמונה חדשה.
גיבור היום היה אותו אדם שרצה, שבוע
לפני כן, לקנות מעיל. אמרה לו אשתו: אל
תהיה טפש. חכה לנאום ראש הממשלה, ו אז
ירדו המחירים למחציתם. כך כתוב בעתו־נים.
כרגיל, ניצחה האשה. האדם חיכה, חזר
לחנות למחרת יום הנאום של בן־גו ריון.
אמר לו החנווני: מצטער, אבל המחיר עלה
ב־ 10ל״י.
אותו חנווני היה, כמובן׳ יוצא דופן. כי
רוב החנוונים סרבו בכלל למכור את סחו רתם,
חיכו שהמצב יתבהר. הם לא ידעו מה
פירושה של התכנית הממשלתית החדשה.
נבוכים לא פחות היו אלפי האזרחים שה חלו
פתאום, בלי כל סיבה הנראית לעין.,
לאגור מטבעות. נראה לאוגרים דוקא אחר
נאום ראש הממשלה שאמר אתה היפר! כי
הממשלה רוצה להפקיע את שטרות הכסף• .

* סברה אחרת למחסור המטבעות: אנשים
פרטיים החלו לאסוף מטבעות של גרוש, לצר־

האמת הפשוטה היתה שמלבד הכלכלנים
המקצועיים, שתחרו בעתוניהם בניתוחים
מופשטים אשר שום אדם נורמלי לא הבינם,
לא ידעו האזרחים באיזו צורה וב איזו מידה.
תשפיע המדיניות הכלכלית החדשה על עתי דם
האישי. האם תגרום לחוסר עבודה? האם
תשפיע לטובה או לרעה על סיכוייו לרכוש
לעצמו אי־פעם דירה? האם ישתכר בעוד
חודש משכורת כפולה או חצי משכורת, ב השוואה.
לכוח הקנייה שלו כיום?
הרגליים המיובלות של הכלכלה החלו
צועדות קדימה, בדרכן החדשה, שאיש לא
היה בטוח לאן בדיוק תובלנה. אולם הלב בות
נשארו בלתי־מחוממים. והמושגים של
הבורסה של ציריך נשארו מרחפים בחלל
הריק שנשאר ריק.

הכנסת
״מה ונם הדולרים *״
שיעמום כבד רבץ על האולם. פחות מ תריסר
ח״כים, מנומנמים למחצה, הבליטו ב־
:כחותם את הערר 110 חבריהם, שחלקם לגם
קפה ב מזנון, חלקם חזר הביתה. ארבעה
הצעת־חוק על עורכי־דין התוכחו ביניהם
משעממת במיוחד: בתי־דין למשפטים ימיים.
חבר הכנסת דוד בר־רב־האי, מפא״יניק עטור
שערות־שלג, הרצה ארוכות, לא שיכנע איש
שהוא מתכוון לדברים ברצינות. חשד עתונאי
מפהק, שתפס לו מקום בתא העתונאים לפני
בוא חבריו: גייסו אותו במיוחד כדי שימלא
את חצי השעה האחרון, כדי שבי. ג׳י. יוכל בשתים להתחיל בדיון בשעה המובטחת,
וחצי.
ראש הממשלה עצמו ישב בחליפתו הכחו לה
הכהה ליד שולחן הממשלה הארוך, כמעט
מוסתר מאחורי המשענת הגבוהה של הכור סה
הירוקה, מעלעל בנאום שהוכן לו, בו דד
במערכה מלבד בכור שיטרית, שר המש טרה.
שאינו. מחסיר י שיבו ת כנסת.
כמה דקות לפני שעת־האפס החלו הח״כים
מסתננים חזרה לאולם, ותא העתונאים הצר,
בפינת האולם מאחורי ספסלי מפא״י, החל
קפלן, נכנס,
מתמלא. שר־האוצר, אליעזר
התישב ליד בי. ג׳י ,.התלחש עמו לפני שהצ טרף
למתחרהו, דוב יוסף, בצד השני של
השולחן, אולם גם כשקם ראש הממשלה ופ הנואמים

את הפסיעות המעטות לדוכן
(בו הנמיך בינתיים הסדרן את המיקרופון,
למען יגיע לגובה פיו) היה האולם ריק ל מחצה.
הנאום, שהיה צריך להלהיב את ההמו נים
לצאת למערכה חדשה, רבת קרבנות, לא
הלהיב אפילו את חברי הכנסת.
אמר חבר־כנסת
קלה לפני התחלת
חבריו בני־עמו):
גם בעתון־הבוקר
הודי, תיקן :״אתה
אתמול״...

ערבי, ש חזר הביתה שעה
הנאום ונעדר (ככל שאר
אפשר לקרוא את הנאום
של מחר. חייך חברו הי מתכוון
לעיתון־הבוקר של

היהודיה! גם בן־גו ריון
עזוב את
עצמו לא ניסה להפוך את נאומו זה למע־

פס, לייצר מהם מנורות. בשוק השחור עולה
מחיר הנחושת במטבע של גרוש על ערך
המטבע עצמו.

שה. הוא הניח לפניו את הדפים הלבנים, הר כיב
את משקפיו, החל קורא את המלים ללא
פאתוס, בהרימו רק מפעם לפעם את עיניו
מן הניירות. היה ברור כי הוא קורא דברים
שהושמו בפיו ע״י מישהו אחר.
רבים חשבו שיהיה זה נאום צ׳רצ׳ילי, ש ראש
הממשלה יצייר את המצב בצבעים ה קודרים
האמיתיים; במקום התאור השחור בא
תאור מלבין: רשימה ארוכה של הישגים,
הידועים לכל, כולל ״החזרת כבוד האדם
לאשר, היהודיה מארצות האיסלאם״ .כשהגיע
בנקודה ז ו למחצית הנאום, התבטאה הגבת
המאזינים בהערתו הצינית של עתונאי, שהפ ליט
בקול־רם :״עזוב את האשה היהודיה,
מה עם הדולארים?״
כשאמר לבסוף כי ״כל זה (מעשי־בראשית
האדירים) לא ניתן לנו בלי מחיר ועבר
לחלק השני של נאומו, בשורת המדיניות ה כלכלית
החדשה, היה ברור כי החמיץ הז דמנות
גדולה לחדור אל לב העם, הסתפק
במקום זה במניין יבש של פעולות כלכליות.
הסוד היחידי. אף כי פעולות חדשות
אלה הופכות על פיה את קערת המדיניות ה ממשלתית,
עוררו בכנסת עצמה עניין מועט.
הסיבה: לא היה בהן אף פרט אחד שלא
פורסם קודם לכן בעתונות. כיצד הגיעו הד ברים
לשם יומיים־שלושה בטרם נמסרו רש מית,
דבר שאיפשר פעולה נרחבת של ספס רים
ואנשי־עסק אחרים, נשאר הסוד היחידי
בכל הפרשה.
בכל זאת היה תא העתונאים מלא עד אפס
מקום, וגם חדר העתונאים בקומה השנייה,
אליו מועברים דברי הנואמים ברמקול, היה
תפוס. מעריב, שהתכונן להוציא באותו ערב
הוצאה מיוחדת (שלא הכילה דבר שלא פורסם
במהדורות קודמות יותר, לפני הנאום מלבד
מסירת התוכן המילולי) גייס שלושה אנשים,
העביר בטלפון את הנאום קטע אחרי קטע,
מיד עם היפלטו מפי ראש הממשלה. במרחק
כמה צעדים מהם ישב העורך הכלכלי של
עתון יו מי, שכבר הכין מראש את מאמר־המערכת
ו מדור כלכלי שלם, מוקדש לדברי
ראש הממשלה, לפירסום למחרת היום. הוא
בא רק כדי להיווכח אם לא חל שינוי כל
שהוא המצריך את תיקון מאמריו.
אם לדון לפי הבעת פניהם של חברי־הב־נסת,
ששוחחו ביניהם גלויות או אף קראו
עתונים, נהנו רק שני אנשים מן הנאום הנאה
אמתית. האחד היה גבר ממושקף, בעל פנים
רחבים, שישב בתא העתונאים — גרשום שו קן,
עורך הארץ, שהטיף משך שנתיים רצו פות
למדיניות חדשה זו בעשרות מאמרים.
השני היה גבר בעל פני נשר טוב־לב, שישב
בספסל האורחים לרגלי אחד העמודים הלב נים
העבים המסתירים את הראווה לחברי-
הכנסת המסכנים היושבים מאחוריהם. היה
זה דוד הורוביץ ,״דוליק״ בפי ידידיו ו אוי ביו,
מנהל האוצר ויועצה הכלכלי של הממ שלה,
שחיבר את המדיניות החדשה ולדעת
יודעי־דבר גם את נאומו של ראש הממשלה
(שאחרים ייחסום לפריץ נפתלי, שר התיאום
הכלכלי הייקי).

הרמת •ד״ם ב דו ל רי ם
חבר הכנסת בני מין סאלח ש שון, עורך־דין
יליד באגדאד וחניך אוקספורד שהצטרף לסי עת
הציונים הכלליים, שמע שמועה שהדריכה
את מנוחתו. האם זה נכון, שאל את שר
האוצר, כי דוד הכהן, ח״כ מפא״י שהשתתף
במשלחת ישראל לאו״ם בפאריס, הוחזר
פעמיים במטוס ארצה, על חשבון המדינה,
כדי להשתתף בהצבעות הכנסת בעניין ג׳למי
ובעניין השילומים?
כשנמסרה לו תשובת האוצר בכתב, הרכיב
את משקפיו, הגביה את גבות עיניו השחו רות,
לא האמין למראה עיניו. הודיע לו
האוצר: כמובן, זה נכון בהחלט. עלה בידי
דוד הכהן להשיג את הסכמת סיעתו לנסיעה
הפאריסאית רק בתנאי שיו חזר על חשבון
המדינה באם יידר ש להצבעה מכרעת.
אולם, הוסיף האוצר בקריצת־עין ערמומית
(בכתב) :אותו הסדר הוצע גם לחבר כנסת
אחר, נציג הצ״כ יעקב קליבנוב (שלא נסע).
התרעם ש שון בעברית המיוחדת לו, בה
נלחמים זה בזה מבטא באגדאדי גרוני ומבטא
אוקספורדי חתוך :״מה זה איכפת לי 1
אם הציע לציוני כללי, אז מה י אני לא רו צה
שיסעו בדולארים שלי ושל העולים הח דשים.״
ניגש והגיש שאילתא שניה: כמה
שילם משלם המסים הישראלי עבור כל הר מת
יד של חבר הכנסת דוד הכהן?
נזכר שר האוצר וענה :״מפא״י שילמה
את ההוצאות.״
קם בנימין ש שון, שאל בשלישית :״אבל
מי נתן את הדיביזים?״

קנונ״ה ל מופ ת
כשהופיע השבוע הכרך של דברי המסת,
בו מפורש הדיון על בעיית השילומים (שנס תיים
בהוצאתו של מנחם בגין מן הכנסת),
נתקלו מבטיהם של הח״כים בפיסקה המשע שעת
הבאה :
פנחס לבון ( מפא ״י) :״אם לרב נורוק (מז רחי)
מצטרף מבחינה פרלמנטרית חבר הכנסת
וילנר (מק״י) ולשניהם מצטרף חבר הכנסת
רו בין (מפ״ם) ולשלשתם מצטרף חבר הכנסת
ברנשטיין (צ״כ) ,הרי אני מרשה לעצמי לה גיד
ש צירוף זה הוא כוזב ביסודו.״
מנחם בגין (,חרו ת) :״גם הצירוף שלך עם
הקלריקלים הוא כוזב.״
אליעזר שוסטק (חרות) :״מה מקשר אותך
עם הרב פלדמן? ״
פנחס לבון (מפא״י) :״אם מדברים על
קנוניות, הרי נדמה לי שמבחינה מוסרית
ומצפונית זוהי קנוניה למופת.״

יצוא
זד הפרחים המוטסים
הליידי הבריטית שבחרה בגלדיולות הורו דות
בחנות הלונדונית לא ידעה ש־ 14 שעות
לפני־כן זו מרו הגבעולים הארוכים של הפר־

פרחן משה קליין וזרו
פעמיים לשבוע, בצניעות
הים שקנתה במזמרה מיוחדת, ע״י גנן יש ראלי
באחד ממטעי הפרחים ב שרון. מהשרון
הועברו הפרחים לתל־אביב, אל ריכוז הפר חים
של תנובה, מויינו בקפדנות (הבריטים
מואסים בפרחים בעלי צבעים כהים) ,נארזו
בזהירות ונשלחו, בו ביום, ע״י מטוס בי.
או. איי. סי. אל שוק הפרחים הסיטוני הג דול
ביותר באירופה, קובנט גרדן של לונדון,
וממנו אל חנות האופנה במערב לונדון.
הדבר החל לפני שנתיים כאשר נציג מגדלי
הפרחים בהסתדרות, ש מעון פרידמן, יצא
בלווית ד״ר יצחק ברוך, נציג מגדלי הפרחים
הפרטיים, לארצות אירופה, כדי ללמוד (בעי קר
מהולנד) את דרכי האריזה והשיווק של
פרחי־היצוא. לאחר שני חודשי סיורים נס תבר
לשני הנציגים שאנגליה בלבד מוציאה
פרחים,
שני מיליון לירות לשנה על יבוא
ושפרחי ישראל יוכלו לעמוד בתחרות עם
יצואנים אירופיים (בהולנד והריביירה האי טלקית)
.כהוכחה הבריקו מאנגליה, הזמינו
משלוחי פרחים עבור סיטונאים לודוניים מהם
למדו את השגיאות שיש לתקן בטיפוח פרחי־יצוא,
אריזתם ושיווקם.
בדיקה אחר בינמת. לאחר שפרידמן
וברוך חזרו התייצבו לפני הועדה המייעצת
של משרד החקלאות, הביאו את מסקנותיהם.
״סיכויים טובים ועתיד גדול.״ משך הש נתיים
הבאות טופחו קשרים עם אנגליה
(גלדיולות) ושוויץ (כלניות־בר האהובות על
השוייצים) ,שוגרו שני משלוחים צנועים ל בדרך
האויר, שהכניסו עד כה
שבוע,
כ־ 5000 לירות.
למרות קיצוצי הצנע החמורים נשארה אנ גליה
היבואנית העיקרית, מאחר שחוקי הצנע
לא פגעו ביבוא הפרחים. התקלה היחידה בש מירה
על איכות הפרחים ורמת נויים: ה משלוחים
חייבים בהיתר־כניסה לארצות ה יבוא,
הניתן להם רק על סמך תעודה מידי
מפקח המחלקה להגנת הצומח במשרד החק לאות,
הבודק את פרחי היצוא לפני השלחם,
קובע אם אינם נגועים במחלות פרחים למי ניהן
(המסוכנת בהן: כינמת שחורה).
לאחר ההפסקה שחלה במשלוח הפרחים,
אשר מטעיהם הושמדו ע״י השטפונות, נשלח
המשלוח הראשון, במחזור המחודש של שני
משלוחים לשבוע, שכלל 800 גלדיולו ת במ חיר
שני שילינג בריטיים האחת. אמר ש מעון
פרידמן :״לענף הפרחים עתיד יצואני גדול,

.העולם הזה״ ,מס׳ 747

מכה
\נלכלת המדינה בחממה, מוגנת
Vבתקופה זו רפו שריריה, הסתיידו
>-.כושר לקום ולהתמודד, נעשתה תלויה
1,של דולארים של חסד.

n Wאת גרעונה הדפיסו, המייגה שטרות, שהיו
vלרוב בידי האזרח, מבלי שיוכל לקנות בהם דבר.
&וצאה מכך איבד את ר צון העבודה, השרנתי, במרו /מ״ט 1״
של מחירי־ספסרות לסחורות ולשכר־עבודה. אותה שעה חסמה
הממשלה את הדרך מפני משקיעי הון זרים, בדר
שה מהם שיפסידו מיד שני שלישים מכספם ע״י
החלפת דולאריהם בלירות לפי שער דמיוני.
מדיניותו החדשה של דוד הורוביץ נועדה
ל שבור את החממה, לעורר את גוף הכלכלה דד
מתנתן לחיים חדשים ע״י מכה על הראש.
אם תתגשם מדיניות זו בהתאם לתכנית, צפו״
יים לאזרח המדינה שורה של משברים קשים,
שיכריחו אותו לעבוד יותר, להסתפק בפחות.
השלבים :

הראש

כתוצאה ממצב זה תהיה לבעל המפעל הברירה בין שלו ש
אפשרויות ( :א) למכור את הסחורה שאגר, להוציא את
כספו מן הבנק, למכור מגרשים ורכו ש אחר המונח ללא
תועלת, או (ב) לפטר חלק מפועליו ולצמצם את פעולתו,
א ו ( ג ) לסגור את העסק.
תהליך זה יגרום לבך שהמפעלים שאין להם זכות קיום
כלכלית ייסגרו, ואילו שאר המפעלים ישתדלו להגביר את
הייצור תוך כדי צמצום ההוצאות.

לפועל בחלק גדול יותר של משכורתו׳ לא יוכל עוד להקדיש
אמצעים כה רבים למיצרכים בלתי חיוניים, ולמיצרכים אלה
יפחת הביקוש. התוצאה תהיה שרמת המחירים תרד יחד עם
רמת המחיה.
התוצאה של סיבוב זה, תהיה, איפוא, ירידה כללית של
רמת־־המחייה, רמת המחירים ורמת השכר, בתוספת אבטלה
ניכרת. כל זה יחד יסובב את גלגל האינפלציה אחורה.
הסכנה האמתית הטמונה בתהליך זה היא פוליטית: אין
כל ספק שמפלגות האופוזיציה מימין ומשמאל תנצלנוז את
המשבר ואת סבל האזרחים כדי לנגח את השלטון.
במקרה זה יעמוד השלטון לפני מבחן חמור :
הוא יכול להמשיך בקו הבלתי־אהוד אך המבריא,
ויכול הוא לסגת נסיגה לכל אורך החזית ע״י
אמצעי פשוט: הדפסת שטרות כסף נוספים
שימלאו את החור. במקרה זה לא גרמה כל
התכנית החושה אלא לסיבוב נוסף של גלגל ה אינפלציה
— קדימה.

כעבור ומן פה .״ צוב
משך החדשים הקרובים יהיה, איפוא, פירוש
המדיניות החדשה כלפי האזרח הפשוט :
אם הוא פועל: שכרו יעלה תחילה בקפיצה
גדולה, ובאותה שעה יעלו מחירי כל המצרכים
שהוא *.קוק להם. משכורתו החדשה תספיק לו
לרכוש את המצרכים החיוניים (מותרות, שעשו עים,
בגדים) .כדי לקיים את רמת־מחייתו הנוכ חית,
או רמה קרובה לה, יצטרך לעבוד יותר
(לפי שיטה של קבלנות ופרסים, שתגדיל את
משכורתו בהתאם לתפוקתו) .אנשים שאינם חפ צים
כיום לעבוד שעות נוספות מפני ש״זה לא
כדאי להם״ ,י שנו את טעמם. כעבור ז מן מה
יתיצב המצב החדש, כשרמת המחירים והשכר
אך תהיה
תעלה בהרבה על הרמה הנוכחית,
פחותה מן השיא שיו שג בשבועות הקרובים.

ער״ ה \וררדו ע ל ״ ה
הנקודה העיקרית בתכנית היא קביעת השע רים
החדשים. פירושה המעשי הוא כי רוב ה סחורות
וחומרי הגלם אשר הממשלה קונה אותם
בדולאריה ומוכרת אותם לאזרח (בשר, דגים)
או למפעלי כלכלה (ברזל, עץ, נייר) יעלו מיד
במחירם פי שתיים או פי שלוש.
מכיוון שהשכר המעשי של הפועלים מרותק
לאינדכס יוקר החיים, שהוא כיום מציאותי ביו תר,
תגרום עלייה ראשונה זו של המחירים לעל ייה
גדולה של השכר, ועליית־שכר זו מצדה תגרום
לעלייה נוספת של מחירי הסחורות המיוצ רות
בארץ. יתר־על־כן: תוספת היוקר ניתנת
כך שפיצוי להתיקרות
פעם לשלושה חדשים,
ינואר יתקבל באפריל. יש לצפות שסיבוב ר א שון
זה יסתיים בעלייה כללית של המחירים והשכר
ב־ 80 %למשל, משמע שפועל המשתכר כיום
100ל״י ישתכר בתום סיבוב זה 180ל״י, מבלי
שכוח הקנייה שלו יגדל. להיפך, לגבי מצרכי־מותרות (כגון
דירות, מכוניות) יפחת ערך שכרו בהרבה.

״צור תור צגונצוס
מכיון שהממשלה
תגרום עליית־מחירים
לו עד כה 1000ל״י
פועלים יזדקק לפתע
נוסף זה.

לא תדפיס שטרות נוספים כהבטחתה,
ז ו למשבר מיידי. מפעל שהיו דרושים
כדי לקנות חומרי־גלם ולשלם את שכר
ל־ 1800ל״י. מבלי שיוכל להשיג כסף

בתנאי שהממשלה תסייע בהשגת חומרי רי סוס,
צינורות השקאה וזנים מובחרים.״ ה צעתו:
הקצבת חלק מן המטבע הזר, המוכ נס
לאוצר באמצעות הפרחים, למטרת טיפוח
הענף.

משה קליין ,35 ,בוגר מקוה־ישראל, עמד
שעבר בחנותו (עליה הוא מעיד :
בשבוע
״חנות הפרחים המודרנית ביותר בארץ״)
בפסג׳ הגדול בכיכר מוגרבי, תל־אופרה,
אביב,
הרים את שפופרת הטלפון ושמע את
קולו הרך של יגאל קמחי, מזכירו של נשיא
המדינה, שהזמין ז ר פרחים גדול לארונו
של המלך ג׳ורג׳ השישי, לכנסית ווסט־מינסטר,
לונדון.
למחרת ביקרו באופרה נציגי שלושה מש רדים
ממשלתיים (החוץ, הטקס ולשכת נשיא
המדינה) ,מיינו בקפדנות ויחד עם קליין,
30 פרחי קאלות ו־ 20 גלדיולות, שמשקלם
עלה לחמשה ק״ג, ביקשו לעורכם בטוב סרטים קישוט הזר בענפידפנה,
טעם !
שחורים ולבנים, נושאי כתובת עברית ואנגלית
״מאת נשיא מדינת ישראל״ ,סרט
כחול־לבן, נושא סמל המדינה.
משה קליין הרגיל בלקוחות דיפלומטיים
(ביניהם: צירי צרפת, בריטניה, אוסטרליה,
בלגיה ודניה, סבור שהזר המלכותי הזריק
לו עידוד נוסף למימוש תכניתו: הקמת
סניפי אופרה, בכרכי ארצות־הברית ואירופה,
מהם יוכלו לקוחות זרים להזמין טלגרפית,
תמורת מטבע זר, זרי־ שי לעצמם ולידידיהם.

צנזורה
או ש מר שיס

שד א

בחורף 1951 הבריק משרד יובל, מפעלי
אמנות בישראל, חוזה אל גדול השחקנים
הגרמניים אלברט בסרמן בן ה־ 80 ששהה אז
ב שוויץ. לאחר שנתקבלה תשובתו החיובית
פנו אנשי יובל אל צנזור הסרטים והמחזות,
ביקשו ר שיון להופעתו. ענה הצנזור :״לא
נרשה לאמן להופיע בארץ בשפה הגרמנית.״
טען יובל :״למה הרשית לאליזבט ברגנרי״
״עשיתי שגיאה, לא אחזור עליה.״
אנשי יובל סברו שהעניין אבוד, התנחמו
בהבאת אמנים היודעים מלבד גרמנית גם
שפות אחרות, עד אשר תומם מן, הסופר
הגרמני האנטי־נאצי, עורר סערת דעת קהל
באמריקה במאמר שפירסם בעתון ניו־יורקי,

.העולם

הזה״ ,מס׳ 747

מנהל האוצר דוד (״דוליק״) הורוביץ
מיפעלים ייסגרו, פועלים יתחרו, מחירים ירדו

סי בו בגלגל האינפלציה
פיטוריהם של חלק מן הפועלים העסוקים כיום במפעלים
בלתי־כדאיים (כולל 1000 פקידי הממשלה ש בן־גו ריון הבטיח
בנאומו לפטרם) י שברו את עקרון התעסוקה המלאה ששלט
עד כה, יגרמו לחוסר־עבודה מסויים. מחוסרי־העבודה יתחרו
על מקומות העבודה, יו רי דו בכך את שכר העבודה, דבר
שיוזיל את הוצאות הייצור.
עקב העובדה שהמיצרכים החיוניים יעלו
אותה שעה,

בו שלל את גישתה של ממשלת ישראל אל
השחקן הדגול, שעזב את גרמניה בשנת , 1933
לאחר שהיטלר הציע לו תואר גדול השחקנים
וביקש לקשטו במדליה( .בסרמן יצא את גר מניה
בלווית אשתו היהודיה אלזה, ומאז לא
שב אליה).
אל תומס מן נצטרפה מקהלת עתונים גר מניים
שהשמיצה את השיטות הישראליות
הפוגעות ברגשותיהם של אנשים כבסרמן
ושהביאה בכך את הכנסת לדיון בבעייה,
שתוצאתו היתה סטיית הצנזור מן החוק
לגבי בסרמן בלבד, בתנאי מפורש: הופעו תיו
של בסרמן, תערכנה במסגרת של הופ עות
למעריצים, ואליהן לא יימכרו כרטיסים
בפומבי, כנהוג בהופעות אמנים אחרים, אלא
״בצורה סגורה״ ,שתהיה פתוחה, למעריציו
של האמן בלבד.
פנחס רוזן, שר המשפטים לשעבר, ידידו
של בסרמן מימי שבתו בגרמניה, התערב
לטובת יובל, אירגן את ההרשמה והפצת
הכרטיסים באמצעות המפעל לעזרה הדדית
(עולי גרמניה) ,להם התיר הצנזור שימו ש
במודעת פירסומת שניסוחה היה ״הרשמה
לקבלות הפנים של אלברט בסרמן״ .אמרו
אנשי יובל שניסו לנחש כיצד יצליח הקהל
להגיע אל האולם הנכון, אם לא יותר פיר־סומה
של מודעה שתודיע על המקום :״או
שמרשים או שלא מרשים.״

אס הוא יצרן: לא יהיה לו די כסף כדי
לממן את מפעלו, אם השקיע את כספו ברכו ש
דומם (קרקע, זהב, דולארים) יצטרך למכרו כדי עוד מזומן. הוא לא יקבל כסף להשיג
אשראי מן הבנקים, פרט למפעלים חיוניים ביותר. כתוצאה
מכך יצטרך להיכנס ל מרוץ ההתחרות הרגיל, לייצר בזול,
למכור בזול, לוותר על יי צור סחורות שהן יקרות מדי.
מאבק זה יקבע אם יש בכלל אפשרות קיום למפעלו או לאו.
הרבה מאד נקודות נשארו פתוחות, והן תקבענה במידה
ניכרת את אופיה של המדיניות החדשה למעשה. דוגמה :
אם מס ההכנסה לא ישונה שינוי רבתי, לא תדביק עליית
השכר את עליית המחירים, מכיון שהאוצר ינכה חלק ניכר
מן העלייה לפני שתגיע לידי הפועל.

מתו על כל בתי־ההארחה במרחב, מלון ש יציע
ללקוחותיו שרות ותנאי דיור שיעלו
בעדכאניותם על זאת של רוב בתי־המלון
המפוארים בעולם. תמורת התכנית שקסמה
לשרי הממשלה הובטחה לליאון גריידל תמי כה
מלאה, זכויו ת של משקיע הון ומניעת
קשיים אדמיניסטרטיביים. ז מן קצר לאחר מכן
גייסה משפחת גריידל את ההון הדרוש :
ארבעה מיליון דולר, שהושגו ממכירת שות פויות
בבתי־מלון בריטיים, השגת שותפותה
של חברה יהודית בבריסל, בלגיה.
באוקטובר , 1950 לאחר שמשפחת גריידל
העתיקה לתל־אביב, הונחה אבן־הפינה לבית־המלון,
ששטחו הוקצה בקצהו של מגרש
ענק בן מאה דונם, בשדרות נורדאו (ואשר
משום כך ייקרא לנורדאו פלדה) עליו אומרת
עירית תל־אביב להקים גן עירוני גדול ש יכלול,
בין היתר, תיאטרון־שעשועים גדול
וקייצי.
״האיש המאושר ביותר בטקס הנחת אבן־
הפינה היה אבינו״ ,סיפר ג׳ק גריידל. אך
ליאון שהרבה להתרגש ולזלוג דמעות, זכה
רק בטקס. כאשר נפטר, שבועיים לאחריו,
ראו בכך, בניו ג׳ק ,33 ,ומריס׳ ,25 מופת

לעצמם, החלו בזי רוז הבנייה.
לאישים, קומת הרקיע. השבוע עמ דו
על חלון שמונה קומות הבניין הגדול ב יותר
בארץ, שהכילו 250חדך לוקסוס, לכל
אחד מהם חדר־כניסה משלו, חדרי נוחיות
פרטיים, מרפסת הנשקפת אל הים ואל הגן
העירוני העתיד. הודיעו הגריידלים הצעירים :
״אבינו שאף לפתוח את דלתות המלון ל קהל
בראש השנה הבא. הודות לעידוד הממ שלה
רבים הסיכויים לכך.״
גולת הכותרת של המלון, תהיה ״קומת
הרקיע״ (השמינית) שתפואר בפאר־יתר, בדו מה
לקומות העליונות של מגרדי השחקים
בניו־יורק, תשקיף על פני קו הרקיע של הכרך,
תיוחד לדיפלומטים ואישים זרים ומקו מיים.
בין
תופעות־הפאר ב מלון המוקם: חמש
מעליות מודרניות, שתהיינה נתונות בתוך
ארגז ענק, כולו זכוכית ! מועדון־לילה גדול
שיעסיק אומני־שעשוע מקומיים וזרים: שי טת
אור־אילם. שתופעל ע״י האורח מחדרו
אל המסדרונים, ושבאמצעותה יוכל להזעיק
אל חדרו את כל אחד מאנשי השרותים.
חדר־האוכל של המלון יותאם לקליטת 600
המשק חמש מ ערי ודו באר גז ז 13 כי ת
לפני 15 שנה הושיב ליאון גריידל את שני
בניו, ג׳ק ומורים, לצידו ואמר להם :״ילדים,
מעבר לים ישנה ארץ קטנה שיש בה מלבד
בריטים, כמו אצלנו באנגליה, גם יהודים
רבים. יש בה גם עיר תל־אביב, שהיא כולה
יהודית. מה דעתכם על הקמת מלון־חוף מפו אר
בה?״ ג׳ק ומורים היו צעירים מכדי לה בין
שהדרך היחידה לבצע את תכנית אביהם
היא למכור את חלקם ברשת בתי־המלון ב שהמפואר
ביניהם המרגייט על
בריטניה,
חוף קנט, שימש מקום מפגש לדיפלומטים
רבים (ביניהם: משה שרת ודוד בן־גוריון).
למעלה מעשר שנים עסק ליאון גריידל ב חישובים
לקראת מימוש תכניתו, עד אשר
בראשית 1949 פנה לממשלת ישראל. הבטיח
לד, מלון שיעלה בגודלו, פארו והוצאות הק
תבנית
מלון ״נורדאו פדאז׳ה
אומרים שישנה ארץ

במד׳

איש, יחולק, למקרה ד,צורך, לשני אולמות,
ע״י קיר אוטומטי שיועלה אל ד,תיקרה מן
הקרקע ע״י חשמל (לראשונה בעולם) ; בית״
קפה ענקי שיוקם על רציף המלון, בצד גן־
העיר, ישקיף על־פני בריכת שחייה גדולה,
אליה יוכלו האורחים המתרחצים לקבל את
ארוחותיהם, לפי דרישתם, ושלאחריהן יוכלו
לפסוע בגן בית־המלון בין מורקות־המים ה צבעוניות.
נוסף
לכך יוקם בתוך המלון אולם תי אטרון
גדול אשר אל במתו יוכלו בעליו
להומין גם את התומורת הפילהרמונית. על
מדרגות בית־המלון, שתרוצפנה אבני־נצרת
ושיש, ו בין קירו תיו שיהיו משוישי ם או
מלווחים עץ יקר־ערך, יצעדו 400 אנשי השרו־תים,
שיאומנו לקראת תפקידם בקורם מיו חד
בן שלושה חודשים וי שר תו 3000 עד
5000 אורחים (כולל את אורחי המסעדות
והאולמות שיהיו פתוחים לקהל הרחב).
מספרייה עד חופה. בדומה לבתי־מלון
צרפתיים מפורסמי־מסורת, המגדלים ל עצמם
את פרותיהם, הנקראות, משום כך,
על שם המלון, רכ שו שותפי הנורדאו פלז׳ה,
חוות גידול בקר, עופות וירקות, בה יטפחו
סוגי עופות מיוחדים וזנים מובחרים של
ירקות, שייוחדו למלונם.
מלבד כל אלה יכלול המלון ספריה ובית־כנסת
קבוע. במת אולם הנשפים תתאים לע ריכת
חופה מאחר שגגה האוטומטי יתקפל
בלחיצת כפתור־חשמלי, יחשוף בכך את כי פת
השמים.
אומר ג׳ק גריידל, המתעתד לייבא את חל קם
הגדול של 20 בעלי תפקידי המפתח ב מלון
מחו״ל :״אנחנו רוצים שאורחינו ירגי שו
את עצמם כמו על אנית־טיולים מפוארת,
בלב־ים.״ מסייע לר צון: ים־התיכון, אשר
גליו נגלים למתבונן בעד כל אחד מאלפי
חלונות המלון ופתחיו בהתאם לתיכנון ה מהנדסים
המדוקדק לפיו נבנו החלונות.

הכיתור המוחלט:

תמונה זו מבטאה מאין כמוה את הב
בועדה הפוליטית אד־הוק, היושב (לפ
יושבים שליחי גרמניה המערבית שהוזמו

מדיניות
בצדה שמ ש העולה
״פנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה...״
דורות של תלמידי בתי־הספר העממיים
העבריים ש רו את המלים האלה. לא חשבו
הרבה מה נמצא ממזרח לארצם. אולם מעולם
לא הופנו עיני המדינאים הישראליים אל אר צות
השמש העולה בדאגה כה חמורה כמו
עתה.
כי זה היה הלקח הגדול של ישיבת או״ם,
שנסתיימה לפני שבועיים בארמון שאיו הפא־ריסאי,
אך שכמעט לא נשמע בויכוח החטוף
בכנסת 9 :מדינות אסיה הדרומית, חברות
או״ם, התקרבו יו תר ויו תר אל 6מדינות ערב,
יצרו חזית מלוכדת למדי למלחמה בגילויי
השיעבוד הקולוניאלי האירופי־אמריקאי. הקו
המדאיג של תהליך קימת גו ש עולמי חדש
זה, הוא: מדינותיו תמימות דעה, כנראה,
שמדינת ישראל היא אחת מגילויי השיעבוד
הקולוניאלי הזה, שי ש ללחום בו לא פחות
מאשר בשעבוד הצרפתי ב הודד טין, טוניסיה
ומארוקו, או ב שיעבוד הבריטי בפרט וב מצרים.
מרחב־רכתי
אפראסי. עצם ד,תלכ־דותו
של גו ש עולמי שלישי במרחב־הרבוד
האפראסי (אפריקאי־אסיאתי) אינו גילוי חדש
כשלעצמו, מאחר שנבטיו ניכרו עוד במוש בים
קודמים של או״ס. בכל זאת ניסו כמעט
כל הפלגים ביי שוב להתעלם מייצור זה, הסו תר
את דעותיהם המוקדמות. כשהצביע בכנ סת
על עובדה זו דויד ליב שיץ, המורד ה״ימ־ני״
בקרב מפ״ם׳ רעם נגדו משה סנה :״כל
התפיסה הזאת, של גושים אזוריים־טריטוריא־ליים
...מבחינה מדעית (היא) מזויפת, מבחינה
עיונית היא מנוגדת ניגוד מוחלט למטריא ליזם
ההיסטורי, ,״

כוחם הגדול של הערבים באו״ם
הכוח הערכי:
נובע ממספרם — 6קולות, שהם
עשירית הקולות בעצרת האחרונה.
הערבים ניצלו עמדתם זאת. ואת האהדה הטבעית שרוב
המשלחות רוחשות לפליטים הערביים, כדי להנחיל מפלה מכרעת
לישראל. למעלה: ראשיד פרעון מסעודיה וחסן איברהים, מתימן.
העניין הגובי־ והולך של עמי
אסיה המשוחררים באו״ס והש הרקע
האסיאתי:
פעתם על יחסי הכוחות באו״ם
מסתמל בתמונה זו, המראה סטודנטים אינדונזיים הלומדים בהולנד
שבאו לבקר באו״ס, מבורכים ע״י נציג פאקיסטאן, חאטארי. פא־קיסטאן,
אויבת מושבעת של ישראל, דוגלת בליכוד ברחב מוסלמי.

ש לו ש האפשרויות:

המישחק הדיפלומטי של ישראל מצטייו
בשיחה עם אלינור רוזבלט (ימין) ועם
נראית בתמונה למטה בה משוחחת זינה

אולם מכיוון שהמדובר בעובדה שאין לער ער
עליה, הרי השאלה אם היא נוגדת ז;ת
תפיסתו של משה סנה או לאו לא היתד, מכ רעת.
העובדה המכרעת היתה, לעומת זאת,
שמצבה של מדינת ישראל בזירה הדיפלומטית
הבינלאומית הלך ורע.
הסיבות להרעה זו היו שונות. הסיבה הרא שונה
היתד, רגשית: בימי נצחונותיה באו״ם
סמכה המשלחת היהודית על גודל מצוקת
היהודים בעולם, השתמשה באהדה האנושית
הרבה לפליטים כמנוף לשיכנוע המשלחות
האחרות ב צורך המדינה. אולם עתה הסתובב
הגלגל ב־ 180 מעלות: האהדה האנושית
לפליטים הערבים ממלאה עתה מפרשיהן של
המשלחות הערביות, ואילו ישראל מופיעה
בעיני העולם בדמות המדינה האכזרית וה צינית
שגירשה מאות אלפי איכרים עניים
מאדמתם ומסרבת להחזירם. .

. V v v ,־ I W W W V V i l V W V W r t W I W V / W W V W V W W W 5 1 V W W W V W U V J W W W 5 . W W V W .

3ב ידות המזהירה

במדינה
הסיבה השנייה היא פרוזאית יו תר: הגוש
האסיאתי החדש רואה בערבים בן־ברית טבעי,
הן מבחינה גזעית וסוציאלית והן מבחינת
מספר הקולות, בעוד שישראל זרה להם.
הגוש הסובייטי מנסה להתקרב אל הערבים
הלוחמים נגד המערב ואל הודו, בעוד שה מערב
מנסה לפייס את הערבים, בעיני מז רח
ומערב כאחד אין מדינת ישראל שקולה
כנגד 6קולות המדינות הערביות ולמליוני
אזרחיהן.
במצב זה יש להתפלא כי משלחת ישראל
יצאה מן המאבק הזה ב שן ועין, וכי ההח לטות
הערביות נדחו. אולם תוצאה זו לא
יכלה לטשטש את החשד כי גרמו לה לא
תבונתה הרבה של מדינת ישראל, אלא אי-
כושרם הדיפלומטי של הערבים, ובעיקר ה מצרים,
שהפריזו בקיצוניותם במידה שהרחיקה
מהם גם את ידידיהם. מאחר שהערבים
נסוגו מעמדתם בעוד מועד, לא היתר אפש רות
לבחון את הסולידריות של הגוש האנד
ראסי בהצבעה מכרעת.
החלון לא נפתח. כשאמר שר החוץ
כי משלחתו ״יצאה בשלום״ מן המבחן, לא
יכול היה להתלעלם מן העובדה שתוצאה ז ו
היתד, מקרית למדי, וכי סכנת הבדידות המז הירה
של ישראל באו״ם תהפוך את המדינה
תלויה יו תר ויו תר בחסדם של האמריקאים.
אולם שר החוץ לא הצביע על כל דרך אפש רית
ל פרוץ מן הכיתור.
דבר אחד היה ברור: פריצה החוצה, אל
המרחב, יכולה לבוא רק ע״י מעשה מדינאי
גדול, רב־תנופה, שיג שור ג שר ר א שון בין
מדינת ישראל ו בין מדינות אסיה. לא יהיה
זה מעשה קל, כי מדינות אסיה אינן רוצו ת
כיום בשותפות עם ישראל, המפריעה להן
להתקשר עם הערבים. לפיכך חייב מעשה
מדינאי גדול זה להיות מלווה בהצעה מהפכ נית
להסדר חדש של יחסי י שר אל־ערב*.

וות המוחלטת כמעט של המשלחת הישראלית באו״ם, נציג ישראל
סדר אלף־ביתי) בין שני אויבים, נציגי עיראק והלבנון, כשלפניו
לטעון את טענותיהם ביחס לאיחוד ארצם ועריכת בחירות כלליות בה.

הגורם העיקרי שיקבע את יחסו
הגור המפוקפק:
׳!.ל הגורם האסיאתי־האפריקאי
המתגבש והולך לגבי ישראל היא
הודו (שראש משלחתה סארדאר מאליק מדריך את בנו בתמונה
למעלה, ואחד ממדינאיה, סר חיזאר חאיאני חאן, לשעבר ראש
ממשלת פונג׳אב, מקבל אינפורמציה (בתמונה למטה) .הודו גילתה
בעבר אהדה מוסווית לישראל מאוזר שגם היא נאבקת עם מדינה
מוסלמית, פאקיסטאן. אולם בנסותה לגבש חזית אחידה של כל
מדינות אסיה הדרומית ואפריקה הצפונית, שתוכל למעשה לשלוט
באו״ם אם תתחבר •עם חזית אחידה שנייה של ארצות אמריקה
הדרומית נאלצת הודו להקריב את ישראל על מזבח יחסיה עם
הערבים, משלימה בזאת ניתוק ישראל במרחב־הרבתי בו היא חיה.

זה בשתי התמונות למעלה, המראות את נציג ישראל, אמיל נג׳אר,
פבלוב (שמאל) .האפשרות השלישית: הצטרפות לגוש אסיאתי —
מן הישראלית עם ארטארי סודירדיו האינדונסית, בועדה התרבותית.

העובדה המקשה על מעשה זה ועל הכנ תו
היא חוסר כל מגע דיפלומטי תקין בין
הקריה ו בין המרחב שבין טול כרם ומאנילה
באיי־הפיליפינים. אף כי כמה מדינות אסי-
אטיות הכירו בישראל, לא קיים שגריר י שר אל
באסיה, או שגריר אסיאתי בישראל. המ דינה
העיקרית במרחב־הרבתי, הודו, לא גיל תה
כל נכונות להחליף נציגים דיפלומטיים,
לא נתנה הסבר. הנימוק הגלוי לעין: הודו
רוצה לזכות בקשמיר, המאוכלסת מושלמים,
אינה רוצה להרגיזם במעשה ידידו תי כלפי
מדינת ישראל. ואילו ההצעה להקים צירויו ת
י שראליות בראנגון שבבורמה או בבאנגקוק
שבתאי לא נתקבלה, משום מה, ע״י משרד
החוץ. משרד החוץ היה סבור כי ההוצאות
הכרוכות בהקמת צירויו ת במדינות כה מע־טות־חשיבות
אינן מוצדקות, התעלם מן ה־תקוה
כי צירויות אלה ע שויו ת לשמש חלון
ר א שון למרחב זה.
חשוב לא פחות
אין כמה להופיע.
מחוסר הנציגות הרשמית הוא חוסר הנצי גות
הבלתי־רשמית. אף כי נציגי ישראל הש תתפו
בכמה כינוסי מלומדים באסיה, לא הו פיעה
משלחת ישראל בשום הזדמנות רבתית
וחגיגית במרחב מאז קונגרס ניו־דלהי, לפני
הקמתה של מדינת ישראל. הסיבה: אין ל ישראל
במה להופיע.
כשהוזמנה ישראל להשתתף בפסטיבל סר טים
בהודו, הסתכל הפקיד המוסמך בתוצרת
הסרטים הישראלית, החליט כי מוטב לא
להופיע כלל מאשר להציג סרטים נחותים,
שיעוררו בוז לישראל. שיקולים דומים מנעו
הופעת משלחות י שר אליו ת בתחרויות של
טניס, או ארגון סיורים של כדורגל. בהעדר
ג׳יסטות כאלה נשארה פעולת הנציג הלא־שהוא
למעשה
רשמי של ישראל בהודו,
קצין־הסברה המספק חומר ישראלי לעתונות
ההודית המעונינת ב ו כמעט מעשה י שר אלי
יחיד במרחב־רבתי זה.
פקידים גבוהים של משרד החוץ מקווים
כי מצבה של ישראל בשטח זה ישתפר ל־אטו,
במרוצת השנים, אולם אינם יכולים
להצביע על נימוק משכנע שיגרו ם לכך.
בינתיים יש מקום רב יו תר לחשש ההפוך :
כי המהפכה העיקרית של מחצית־המאה ה קרובה,
התלכדותו של גו ש אפראסי שיהפוך
יותר ויו תר גו ש שלי שי בעולם, יטיל צל
כבד על מדינת ישראל, במקום לשמש לה
רקע פוליטי וכלכלי טבעי.

* אחת ההצעות הרבות שהושנזמו: פניית
נשיא ישראל לשרי ג׳והארלאל ניהרו, כנציג
המדינה האסיאתית הניטראלית החזקה ביו תר,
לתווך אישית בין ישראל וארצות ערב.
הנציג פולאק .
** אחת הפעולות של
הופעה בועידת הקואופרטיבים ההודיים, בה
הוזמן בא־כח ישראלי להיות נוכח.

במדינה

5ן<(0י<ן ! 0^0!0 0גן ע *
>:oxi5:b:To:b:<1>:o jng

ltto;:bYd::i$:ox
» ^ Jibxoxixbמףי:

זאת אמד
דו ק טור
חדד:

דווזבזרה הגה ! ש תי פנ 3״ ם

. J t ixoi

1WSlOp.i

!WbrbP.lS
Fj:<1y.o:o
0:0x

a:O.O

oxoibxt

KiXoibSKbfb״

rabxffibscix&a
xo:oxo:oibxb:b׳ o:o:<o:o M M«fjrr oxo:or
lX0:<»X0:q>:0:<»:0:^g • M i
y ׳lLII Wl׳1jLflf*rnt|J. «J^0:0:<1>:0:<1>:0:0:<1>:
ixb:<ixS:<ixb:<jx0:<jX!^^^M <6uC f

i P ^byivbyivHyiybjbPiO

!0S t5!bS I5!bS!5!bS i!5!bR iflbR !x;-^^h^^J^ Jrf^5^oS !>!Q f?i5}0fbS {5!bS i5ibfbSbib

<lX0:< l> :0:< lX0:< l> :0:0> :0:< lX0:0X0yj.X«-.w ..J...0:0:

צ1:צ!5ן2צ{5.,ממצ!5ן מצ 12 מו^2מ^!צ^ד1צ2ג5צ2צ5!2צ!צ2צ!עמצ!צמ2:צ2צן צ?.צן צ?.צ1צמו2

נסיעה

מרתקת

סביב העולם

קלייר כ הדרו

הפרודיסטית

מכירת כרטיסים :

ראה

המפורסמת
29.2 חולון ארמון
8.30

28.2
חי פד.
מאי
9.00

25.2
תל־אביב
אהל־שם
8.30

נגעויר בוי \ 7מ י1

מודעות

תחר1

מקופנהאגן

רמת־גן
רמה
8.30

בית־יצחק
8.30

אימפרסריו :

רחוב

א 1פ נ 1עים

6.3 ירושלים אימקא
8.30

(תדאת שדה)

על הגביע הנודד של

שו עלי־ ש מ שו;

ו. ה .רוברב

השנתית מטעם
התחרות
,.העולם הזה״ תתקיים כיום
החמשי ,13.3.52 ,כשעה 11
לפנה״צ, כסכיבות תל־אביב,

הישראלית

הוצאת הספריה

מגישה לקורא

עדות האנשים שעליהם הוטלה
הפצצה

האטומית

הראשונה

מאת ג׳ והןהרסיי

תחרות השנה לא תהיה מרוץ׳ בו זוכה
המתחרה שעובר את המסלול במהירות
הרבה ביותר, אלא תלאת־שדה. המתחרים
יעברו שורה של קטעים מסומנים (כגון
עליות תלולות, ירידות, סיבובים חדים)
מבלי להוריד את רגליהם או לשגות
שגיאה אחרת. כל שגיאה תחייב את
המתחרה בנקודה. יזכה בתחרות המתחרה
שיש לו מספר הנקודות הקטן ביותר.
אין כל הגבלה ביחס לסוג או לכוח
האופנועים.

המסלול עובר על אדמה קשה וסלעית,
אך לא על חול.
החפצים להשתתף בתחרות חייבים ל הירשם
עד יום ,25.2.52 במערכת העולם
הזה, רחוב גליקסון ,8ת. ד , 136 .תל-
אביב ולצרף סך 2.500ל״י (לירה אחת
דמי השתתפות, חצי לירה עבור סמל
המשתתפים, לירה אחת פיקדון שיו חזר
לנרשם עם הזינוק).

לפי תרכיב מקורי של שרק מיוצר בישראל

המפיצים היחידים נורית בע״מ.

המייג׳ור הבריטי הסתובב בין שורו ת המ כוניות
שחנו במגרש החנייה שבמחנה צב אות
בנות־הברית בניאפולי, הסיר בידו שכ בת
אבק מאחת מהן, הפליט לפתע :״לכל
השדים והרוחות, מה יש כאן?״ בצעדים
נחפזים מיהר למפקדת המחנה, קרא אליו
את הדב־סמל.
״סרג׳נט־מייג׳ור, מה פשר הסמלים הללו
על המכוניות?״
״היהודים מפלשתינה, אדוני ! ״
״צווה להסיר אותם מייד, אתה יודע שה־מטכל
מתנגד להתארגנות מיעוטים תחת דגל
לאומי בתוך הצבא.״
״כן אדוני, אבל הם אומרים שגם אנחנו
*וגם האמריקאים עושים את זה. נו אתה יו דע,
מציירים על המכוניות בחורות וקוראים
להן׳ בייבי, מותק...״
כך נולד בשנת 1943 קואופרטיב המוניות
יעל, הגדול ביותר בארץ, כיום.
שבע יחידות הובלה של הצבא הבריטי
בארצות הים־התיכון, שמנו 2250 ארצישרא־לים,
סברו שהגיע הזמן להחלץ מתוך מסגרת
האלמוניות בין יחידות הצבא הבריטי, כדי
להבליט את חלקו של הישוב היהודי בחזית
וחבר
36 בן כהן,
וילי
ים־התיכון.
הקואופרטיב, הביא בפני מעמד היסוד סמל
שצוייר על ידו בצורת הגה, שתי כנפיים
ובאמצעיתם שלוש האותיות י. ע .ל. ש פרו שן
יחידה עברית להובלה. בין ההחלטות הנו ספות
שנתקבלו באסיפתם של נציגי שבע
היחידות היתד, אחת על יסוד קרן שיתופית
אליה נרשמו 300 תורמים, שבחרו בנהמת
כמקצועם האחר־מלחמתי ואשר ממשכורתם
הצבאית נוכו מדי חודש 50 ,לירטות (כעשרים
וחמשה גרו ש) לקרן השיתופית.
משוגעים לשם שימים. כשהחלו ה־שיחרורים
בראשית 1946 נסתכמה הקרן ב־
2500 לירות וכאשר עשרים המשוחררים ה ראשונים
חזרו תל־אביבה קיבלו שמונה מכו ניות
משא מעודפי הצבא הבריטי. הם פתחו
מ שרדון באורך של שלושה מטר, שכרו פקי דה
והכריזו על רצונם להשתקם ולקדם בע בודתם
את התחבורה הארצישראלית. חו דש
לאחר הפתיחה גילתה הנהלת החשבונות
(הפקידה האחת) שהוצאות הקואופרטיב עלו
על ההכנסות ובינתים הגיעו משוחרים נוספים בסוף שתבעו זכו ת חברות שהגיעה להם.
: 1946 כשאחרוני המשוחררים הצטופפו בח דר
הקטן ותבעו את זכותם, נקראה אסיפה
שהחליטה שאין טעם לשתף את כל החברים
בהפסדים, קבעה קליטת מקסימום של ארבעים
חברים, מהם התחמקו, לאחר ז מן קצר, עש רה
שטענו ש״משוגעים עובדים לשם שמים״,
ואילו יתר השלושים התעקשו להמשיך, למ רות
ויתורים רצופים על משכורתם והס תפקות
בתקוה להגשמת הרעיון.
לאחר מאבק של שנתיים נראה סיכויים
למפנה לטובה, כאשר יעל פנתה. בקריאה נו אשת
אל מרכז הקואופרציה, ש שיגר את חב רו
נחמן לוין, לשעבר מייג׳ור בצבא הבריטי,
ואשר מיד עם כניסתו לקואופרטיב החל תו בע
את ז כויו תיו מהמוסדות, השיג מוניות
לשרות נוסעים ועבודה למכוניות המשא ה מושבתות.
אך המזל פנה עורף גם למאמ ציו,
וכשפרצו קרבות מלחמת־העצמאות גויי־סו
18 מתוך 30 החברים ויתרם רותק לשיי רות
שיצאו לירושלים, גו ש עציון.
מתוך 6מכוניות המשא של הקואופרטיב,
נשארו שלו ש תקועות בירושלים, אחת נש רפה
בדרכה לכפר־עציון, שתי האחרות המ שיכו
להוביל מצרכי מזון בשיירות שרוב
מכוניותיה,ן היו משוריינות, מלבד אלה של
יעל׳ כיוון שלא היה לה כסף ל שריין אותן.
לאילת, תחבורה פנימית. עם הת חלת
השיחרורים מצה״ל, הוכח לחברי יעל
המשתחררים שמלחמת״העצמאות הביאה להם
יותר זכויו ת ממלחמת־העולם. אגף השיקום
הקציב להם 25 מוניות, איפשר קליטה נרחבת
של חברים ופתיחת ארבעה משרדים גדולים
ומוסך בתל־אביב, תיטעה סניפים בכל רחבי
הארץ, לרבות מקומות מרוחקים וחסרי־תוד
בורה כבאר־שבע, מגדל־אשקלון ולאחרונה
גם אילת. תו ך׳ז מן קצר הפכה יעל לגדולת
חברות תחבורת הנוסעים בארץ, הובילה 1050
איש ליום במוניות, טענה ופרקה 300 טונות
מטענים שונים ליום, מנתה 96 חברים והע סיק
44 שכירים, כולם חיילים משוחרתם.
כאשר הפכה באר־שבע ״מקום י שו ב -עברי
סבלה בעיקר מחוסר קשרי הובלה, שנבע
מחששות מסחריות של חברות הובלה. חברי
יעל נענו לקריאת הממשלה, אמרו :״האופי
החלוצי של מפעלנו הקנה לנו זכות קיום״,
פתחו סניף באר־שבע. שבתחיה הכניס להם

״העולס הזה״ ,מס׳ 747

במדי
הפסדים ניכרים, עד אשר הפך למקור הכ נסה
וקיום משפחות עובדים.
בתחילת , 1951 שוב גילו חלוציות, שלחו
מוניות ומכוניות משא מתל־אביב לאילת,
פתחו בכך עורק חדש של תחבורת קבע, שה ניס
את כל יתר החברות בגלל תנאי הדרך.
באוגוסט גילתה הנהלת יעל שקו תל-אביב —
אילת הוא אבן־הנגף היחידה ביעילות הקו אופרטיב.
הטיבה: כל מכונית הנשלחת
מתל־אביב לאילת מגיעה אליה כשהיא פגומה
וטעונה טיפול. במקום נסיגה הקימה יעל מו סך
ענק, היחידי בערבה, שלחה אליו ששד,
מחבריה כנהגים־מכונאים היושבים קבע במ קום׳
נהנים מן המוסך המצוייד בכלי תחבורה
פנימי המשרת את כל תושבי אילת וסביבתה,

ר פ 1א ה

לי־רוח) כחוק, למשך תקופה ששר המשפטים
ימצא לנכון (בלתי־מוגבלת)״
הפתרון: חניקה. אולם נראה כי לא
רק נשים לא שפויות בדעתן רוצחות את
תינוקותיהן. השבוע נתווסף סיפורה של רחל
נג׳ר בת ה־ 19 שהיתר, מאורשת לבחור ש נבחר
עבורה ע״י משפחתה׳ אך בחרה לזנחו

לאלד תלמיד. שת עקירות
בשנת 1919 עמד הפרופסור היהודי קנט־רייץ׳
ראש הפקולטה לרפואת השיניים באו ניברסיטת
בון הגרמנית. באותה שנה הגיע
הפרופסור למסקנה ש שיניו המוזנחות של
האדם הנן מקור רעל וסיבוכים פיסיים ליתר
חלקי גופו ו שיש להלאים לפחות ענף זה

הזדמנות להחזיר למדינה. כאשר
הממשלה פנתה, לפני ז מן קצר, אל חברות
התובלה, בהצעה להוביל כמויות גדולות של
מחצבים מן הערבה אל בית־החרושת דשנים,
חיפה, לקדם בכך את תפוקת המפעל ופיתוחו,
קפצו רוב החברות על ההצעה, כי קסמו להן
הקבע היומי שבהובלת המחצבים והכמויות
העצומות (מאה טון ליום) .החברות ראו בכך
מקור הכנסה קבוע, ביקשו מהממשלה סכו מים
שנראו לה דמיוניים (מ־ 14 עד 22 לירות
עבור הובלת טון מחצבים) .ההצעה היחידה
שנתקבלה, היתד, זאת של יעל, אשר 25מ־מכוניותיה
החלו מייד בהובלת מאה טונות
המחצבים ליום, תמורת שמונה וחצי לירות
הטונה. אמרו היעלים :״במחירים בלתי-
מציאותיים לא משיגים שום דבר.״ מלבד זה :
״המדינה ביססה את הקואופרטיב שלנו על־ידי
שלא התעלמה מזכויותינו, זוהי הזדמנות
להחזיר לה משהו.״ אך הודו :״גם במחיר
של שמונה לירות הטונה, אין אנו מפסידים.״
פשעים השפו״ה ו הבל תי שפו״ ה
לפני שש שנים עלתה לאה גרוסמן בת
ה־ 23 לארץ, עברה לקיבוץ אייל, קיבלה חדר
לשיכונד, ועסקה במלאכות משקיות שונות,
באופן רגיל ביותר, עד אשר לפני כשנתיים
וחצי ילדה ילד׳ שגדל בקיבוץ מבלי שחבר
מחבריו ידע מיהו אביו ומאחר שלאה עצמה
לא גילתה את זהותו, פסקו החברים להת עניין,
הסתפקו בחשדות.
חודשים מעטים לאחר לידתה הראשונה
הרתה לאה בשנית. הפעם הסתירה את הר יונה
ואף הכחישה אותו, וכשהחלה לגלות
סימנים מובהקים וברורי ם, טענה :״אינני
הרה. זה לא נכון.״ באחד הימים עברה שכנ תה
למגורים ליד דלת חדרה, שמעה בכי
צווחני של תינוק, נכנסה פנימה, ראתה את
לאה שרוכה על מיטתה מדולדלת כוחות
כשסביבה כתמי־דם. לאה ניסתה להתרומם,
ביקשה סיגריה מחברתה, אשר מיהרה למש רד
הקיבוץ, הזעיקה את המשטרה ושלחה
את החובשת לחדר היולדת.

״ אי ט מי םכרצח: האחים ירוחם ויהודה קרובלניק, הנאשמים ברצח הפועל נסים לוי, טענו
בהפתח משפטם לפני בית המשפט המחחי :״אנחנו לא אשמים!״ אחר הקשיבו רב־קשב לנאום
פרקליט המחוז שהטעים כי לדי היה; אדם שקט, שהלך לעבודתו ונרצח בדם קר ובכוונה תחילה
והתרועעה עם בן שכונתה, מנחם יהושע.28 ,
על־סמך העדויות שנגבו במשטרה נראה
שלאחר שרחל הרתה הוחלט ע״י שתי המש פחות
שאילו היה התינוק נולד מת, היה
פותר להן את כל הבעיות. מאחר שהוא הר אה
סימני חיים מובהקים, החליטו המשפ חות,
במשותף, לפתור לעצמן את הבעיות
בדרך מתוכננת: חניקת התינוק הבלתי חו קי•
לאחר
שבוצע הצעד הראשון, עטפו את
התינוק החנוק בסמרטוטים, שלשלוהו לתוך
שק, טמנו את השק בארגז, גררו את הארגז
לפרדס עזוב במרחק 100 מטרים מן הכביש,
קברו אותו בבור בעומק של חצי מטר׳ בין
שני עצי־הדר מיובשים, שסומנו בצלבונים
חרוטים, לשמש סימן היכר למקום הקבורה.
כאשר נתגלעו חילוקי דעות בקרב המשפחות
חודשיים לאחר המעשה, תבע החוק את שלו.
אחיותיהם הצעירות של שני גיבורי המעשה

בדיקת שיניים בביתת כית־־ספר

של הרפואה בכדי להרים את רמת בריאות
העם. הוא הציע תכנית להקמתן של מרפאות
שיניים עירוניות בבתי־הספר שברחבי גרמנ יה.
בשנת 1935 פנתה אליו הסתדרות רופאי
השיניים בארץ־ישראל, הזמינה אותו לסיד-
רת הרצאות לפני חבריה, שנים מספר לאחר
בקורו הגיע הפרופסור קנטרוביץ׳ למחזור
הרצאות שני שהיה רב־הארות. וחבריו ה־ארצישראלים
למקצוע הפצירו בו להשאר
בארץ ולייסד מכללת רפואת שיניים באוני ברסיטה
העברית. תוצאות ההפצרה הכפולה
היו שליליות כי הפרופסור היהודי התנצר
על־מנת לשאת נוצריה ומלבד זאת סברו
חוגי הרפואה בארץ שאין להקים מכללה
לרפואת־שיניים בטרם מייסדים מכללה לר פואה,
כין
השאר, בקבול, דיו. אילו היה
פרופסור קנטת בי ץ׳ בוחר להשאר בירושלים,
במקום לשוב לאיסטנבול ומשם, עם תום

ד״ר טקס לאוסר

ד״ר מקס לאופר גבה־הקומה והממושקף
הפך מרופא בעל שמונה שנות ותק בקופת־חולים
לשכיר עירית תל־אביב, מילא את
מקום ד״ר וולפה.
ד״ר לאופר חיפש דרכים להקמת רשת
מרפאות ליד רו ב הרשויות המקומיות, ערך
סיורים ברחבי הארץ, הכשיר את הקרקע ל הקמת
המרפאות, שהחלו צצות באופן פר טיזני
לגמרי, ללא תמיכת ממשלת המנדט
ולאחריה ממשלת ישראל. מספר ד״ר לאופר:
,,בין השאר נאלצתי להשאיל לרופא באחת
המושבות בקבוק דיו אדומה לכתיבה.״ לפ־תח־תקוה
אירע נס, כאשר רופאת השיניים
ד״ר קלרה לבקו הורישה לעיריה את ביתה
על מכון הריפון שבו, סיפקה בכך מרכז
בריאות לילדי פתח־תקוה,
תקלה אחרת: בחדרה אכלו האבות בוסר
ושיני בניהם קהו. שני זר מי החינוך במו שבה
(בית־החינוך ההסתדרותי והזרם הכל לי)
שיקפו את הניגודים בין ההורים, וועד
ההורים של בית החינוך אסר על ילדיהם
קבלת טיפול במרפאת השיניים העירונית,
בטענה שקופת־חולים דואגת לילדיהם. ה תוצאה:
במקום המועצה יסד ועד ההורים את
השרות רק לבית־ספר הכללי, שיניהם של
תלמידים רבים מוזנחות. ברמת־גן ונתניה,
המפגרות אחר כל הארץ בשירותים הסוצ יאליים,
לא קיימות עדיין מרפאות.
הרופא לא טעה. הורכבה תערוכת
ההיגיינה
ל שרותי
לנו ולבנינו שהוקדשה
בבתי־הפר מטעם ועד־ההורים המרכזי ו שי רות ריפוי השיניים שמלאו בדיאגרמות, תמו נות
ומוצגים. בתערוכה ביקר ראש הממשלה,
דוד בן־גוריון, שסקר בהילוכו הנחפז את
הקירות המכוסים. וכאשר סיפר לו ד״ר לאו פה
העומד בקשר מתמיד עם מוסדות מק בילים
באנגליה, אגב הסברת הדיאגרמות, על
חוסר תיכנון בשיטת רי פוי השינים באנגליה,
כשהעדפה בריפוי המבוגרים פוגעת בברי אות
הפה של הילדים עצר בי. ג׳י. בהילוכו,
הניע ראשו, אמר בעקשנות, מתוך אהדתו
לשרותי הבריאות הלאומית באנגליה :״לא
ייתכן, אתה טועה!״ אך נאלץ להודות בכך
כשהוציא ד״ר לאופר סימוכין עובדתיים לכך
והציע: שיטות אנגליה מצוינות, אך י ש לל מוד
משגיאותיהן.
כיום מבוסס השרות בארץ על רשת של
17 מרפאות ברוב הרשויות המקומיות, מהן
שמונה בתל־אביב ואחת ביפו, המקום היחידי
במרחב בו מקבלים תלמידי בית־ספר ערביים
טיפול רפואי חינם. .המרפאה המרכזית בתל־אביב
מנהלת כרטיסיה מדוייקת הכוללת את
שמותיהם ומצב פיותיהם של 40 אלף מתל מידי
תל־אביב, הנבדקים בתוך כיתותיהם,
עוברים בתור, ליד הרופא המציץ לתוך פיו תיהם
הפעורים.
ציודו של השרות, מלבד ציוד הקבע של
המרפאות האיזוריו ת: מרפאה ניידת, ג׳יפ
בודד המשמש לצפיפת עשרה תלמידים וה־

נהגת־אחות אורה ש טרן ונוסעי הג׳יס

בן־גוריון אמר :״לא ייתכן ! אתה טועה !״
כשטיפלה בה החובשת אחזה לאה בז רו עותיה,
אמרה לה בקול רועד מהתרגשות :
״ילדתי בבית־השימוש, התינוק נפל לקערה
וירד עם זרם המים.״ החובשת שסברה ש דעתה
של לאה נטרפה עליה׳ המשיכה בטי פולה
עד אשר הגיעו השוטרים למקום, ערכו
חיפוש מדוקדק בחדר, גילו ב ארון החדר דלי
לשטיפת רצפות, מכוסה שטיח י שן שעטף
שק שהכיל בתוכו תינוק בן־יומו, רך וחנוק.
כשהובאה לאה לפני בית־הדין אישר רופא
בית־החולים הממשלתי בבאר־יעקב כי רוצחת
ילדה אינה שפוייה בדעתה. סייע בכך לשופט
קאסן לקבוע ש״הנאשמת תעצר במוסד (לחו־

.העולם. הזה״ ,מס׳ 747

חיברו זאת לזאת, מסרו את פרשת החניקה
למשטרה.
הארץ אנו צועדים לקראת ביטול תלותנו בחו״ל
בשטח אספקת המזון — אמר שר החקלאות.

(ידיעות אחרונות)
שלום חכם, ירושלים
כן — אבל באיזה צעדים ף

מלחמת העולם השניה, בחזרה לבון, היתה
ישראל זוכה במומחה עולמי שהיה מפתח
בה את ריפוי השיניים. אולם כבר שנה אחר
ביקורו של פרופסור קנטרוביץ׳ יסדה מחל קת
החינוך של עיריית תל־אביב מרפאת שי ניים
לבתי־הספר בבית שטראוס וד״ר מ.
וולפה הניח את היסוד למפעל הבריאות ליל די
תל־אביב. בציודו הפרטי הקים מרפאה
שנייה בבית־הספר ביאליק, כדי לשרת בה
את ילדי השכונות של דרום תל־אביב. עודדו
הרב של מנהל מחלקת החינוך העירונית,
ד״ר אליהו מרוז, זרזה את התבססות המרפ אות,
שמייסדן נקטף בתאונת דרכים ב־.1949

סעתם למרפאות המרכז ואשר נהגתו, אורה
שטרן, היא גם אחות העוזרת לרופא השי ניים.
תוצאות השיטה: מספר עקרות השיניים
הקבועות (לא שיני החלב) מאז קיום המפ על
ירד מ־ 27 עקירות לאלף תלמיד לשתי
עקירות לאלף תלמיד.
תביעתו של ד״ר ל אופר :״אם אין ביכול תה
של הממשלה (אשר עד היום אין במשרד
הבריאות שלה רופא קבוע לטיפול במצב
ההיגיינה בבת־הספר) להעבר את השרות מן
הרשויות המקומיות אל תחת חסותה, תס פק
לפחות ציוד להקמת מרפאות נוספות
בנקודות חדשות (כמו רמלה, לוד)״.

מכל קוריאה התותחים ד א מצחיקים
בפאנמונג׳ום נמשכו הוויכוחים בלי סוף,
החליפו קציני שני הצדדים לפעמים חיוכים,
לפעמים גידופים. בקווי החזית המושלגים רב צו
חיילי שני הצדדים בשוחותיהם הקרות,
שמחו כי הקרבות חדלו למעשה. מכיון שאיש
מהם לא רצה למות ביום האחרון של המל חמה,
ואיש לא היה בטוח אם המלחמה לא
תיגמר למחרת. לא היה להם חשק רב לצאת
לפטרולים, ולא כל שכן להסתערות.
אולם בחזית אחת נמשכה המלחמה ללא
הפוגה: החזית שבאויר. בחודש ינואר איבד
גייס האויר החמשי 52 מטוסים בקרב, אשר
44 מהם הופלו על־ידי תותחים אנטי אוירים.
היתד, זאת רשימת האבדות החודשית הח מורה
ביותר מאז פרוץ המלחמה.
בחלקה נובעת מפלה זו מהופעת מספרים
גדלים והולכים של מטוסי סילון סובייטיים
מטיפוס נזיג, שהם הטובים בעולם, בחיל הא־ויר
הסיני. מפציץ רגיל, בעל מנועי מדחף,
דומה למטרה דוממת כשעט עליו מטוס כזה,
העולה עליו פי כמה במהירותו.
אולם גרועים ממטוסי הסילון היו התות חים
האנטי־אויריים. עד כה היו תותחים אלה
צעצועים, שאך העלו צחוק על שפתי הטיי סים
שעברו על פניהם. אולם עתה חדלו התו תחים
להיות מצחיקים. לא זה בלבד שהופיעו
תותחים המצוידים במכשירי רדאר, המכוו נים
אותם באופן אוטומטי אל המטוס המת קרב,
אלא שגם התותחים הקטנים יותר הח£י
להיות מסוכנים בידי תותחנים שאומנו כה לכה
ורכ שו להם נסיון במקצוע.
מפקדי חיל האויר האמריקאי לא יכלו עוד
לטשטש את העובדות, להסתיר כי חיל ד,אויר
האמריקאי המפואר סופג תבוסות חמורות
מידי חיל האויר וחיל התותחנים הצעירים
בעולם. הם הסבירו כי אין למנוע מצב זה
כל עוד מחכים מטוסי הצייד והתותחנים של
האויב למטוסים האמריקאים בכמה שטחים
צפופים. התחפר, היחידה היא להרחיב את
הלחימה האוירית, לאיים על אלף מטרוף. חד שות
בעורף האוייב במנצ׳וריה ביבשת סין,
להשמיד את שדות התעופה מהם ממריאים
מטוסי המיג, להכריח את האויב לפזר את
כוחותיו, במקום לרכזם.
לא היה עוד כל ספק שאם ייכשל המשא
ומתן באוהל של פאנמונג׳ום תתקבל הצעה
זאת, תיפתח מלחמת־אויר בלתי מוגבלת נגד
סין העממית. מה שלא היה ב רו ר: אם גם
במלחמה זו תהיה עליונות לחיל האויר הא מריקאי
אשר מטוסי הסילון שלו נופלים מי ריביהם
הסוביטיים הן באיכות והן בכמות,
ואשר עיקר כוחו במפציצים מסוג בי־,36
אשר התישנו כמעט עד כדי חוסר תקווה בת נאי
הלחימה החדשים.

העולם

עלה בית־חרושת ענק בריטי לייבו ש גו מי גול מי,
ג׳ו־סאנג, באש ונגרם נזק של מי ליון
לירות שטרלינג. באותו רחוב בו קיבל הג נרל
יאמשיטה היפאני את כניעתו של פרסי-
בל הבריטי פרצו כשעה וחצי אחר שאחרוני
הפועלים עזבו את בית־החרושת להבות
מכל פינות הבניין, ענן עשן שחור וסמיך
התאבך מאלפיים טון הגומי הגולמי והעיב
על שמי סינגפור. משך שעתיים לא הצליחו
הכבאים לגשת למקום מחמת החום העצום.
אוסטרליה המסכן אינו מסכן
סוסי המירוץ באוסטרליה חיים חיי מלכים,
בהשוואה לחייו של האוסטרלי הממוצע שהם
כשלעצמם אינם רעים כלל, כותב סופר העולם
הזה, ב מל בורן: אורוותיהם משוכללות בכל
ההמצאות החדשות: מאווררים, תנורים, מט בחים,
בתי־מרחץ (עם חרסינה) ,שדרות־טיול

ליקוי החמה שלה ־ 25לפב רו אר 1952־

בז ד ע
אסור להסתכל 3ש » ש

עיקרון הליקוי: כאשר שלישיית השמש, הירח וכדור הארץ גזזדמנת כן שהירח
במסלולו מופיע בין השמש לכדור הארץ (כבציור למעלה) מתהתה ליקוי חמה. על פני
חלק כדור הארץ בו נופל צל הירח חל ליקוי, משתררת חשכה והכוכבים נראים בשמים.
כיוון שצל הירח מורכב משני חלקים, כהה ובהיר יותר, על פני חלק כדור הארץ בו נופל
הצל המלא חל ליקוי מלא (כל השמש מכוסה) וסביב לאיזור הצל המלא אזורים בהם
מתארע ליקוי חלקי כזה שיחול בישראל ב־.25.2.1952
פרשת הליקוי: ב־ 10.22 יתחיל הליקוי בצדה הימני התחתון של החמה, יגיע למכסימום
ב־ 11.42 ומחצית השנייה, כאשר כשבעים אחוזים של פני החמה יהיו מכוסים ויסתיים
ב־ 13:01 בצדה השמאלי העליון. תשעת מצבי השמש משמונה דקות אחר התחלת הליקוי
( ) 10.30 עד 11 דקות לפני סיומו 12:50 נראים בציור (למטה) כשהחלק המוסתר של
החמה הולך וגדל עד למכסימום ואחר הולך וקטן.
מאלאייה נקמת האת התאו
ב־ 24 לדצמבר 17 , 1941 יום לאחר ההתק פה
על פרל הרבור, הגיש הלייטננט־גנרל טיו־קי
ימאשיטה, מפקד חיל הפלישה היפאני
למאלאייה, שהתפרסם ב כינויו ״נמר מאלא־ייה״
,הצעת כניעה ללויטננט הגנרל הבריטי
א. א .פרסיבל. העולם עקב אחר מאבקם הנו אש
של 30 אלף החיילים (אנגלים, אוסטרלים
וגורקה) שניסו לעכב ללא הצלחה 200 אלף
יפאנים תוקפניים ביערות העד של מאלאייה,
כשהילידים המאלאיים בוגדים באימפריה :
חיילים בריטיים נו רו בגב וחיילי מרקה הו דיים
נשחטו. ההצעה היפאנית נוסחה ברוח
פשרה וכללה הנחות רבות והגנרל הבריטי
עצמו שוכנע בחוסר הטעם שבהמשכת המא בק.
שש שעות לאחר קבלת האולטימטום הב ריק
הגנרל פרסיבל לצ׳רצ׳יל ושאל לדעתו.
מברק תשובתו של צ׳רצ׳יל: ניתנת לך ההר שאה
לנהוג לפי הבנתך, כפי שיכתיבו זאת
השיקולים המקומיים. ברם, הרשיני להביא
לתשומת לבך את תקוותו של הוד מלכותו
ג׳ורג׳ הששי כי תדע להחזיק בסינגפור, היה לום
אשר בכתר האימפריה. אך כעבור חודש יים,
ב־ 24 לפברואר , 1942 קרסה סינגפור
תחתיה ונפלה לידי היפאנים.
תושבי העיר שהיו 70 אחוז סינים ו־15
אחוז הודים נשארו נאמנים ל שלטון הבריטים
גם בימים הקשים של הכיבוש היפאני. באו גוסט
1945 משנכנסו הגייסות הבריטיים העי רה
נתקבלו בשמחה והממשלה הבריטית חש בה
לחדש ימיה כקדם בסינגפור. הכל נראה
טוב ויפה עד , 1947 שעה שהתחיל המרד ה־מאלאיי
שנוהל בידי יו ש בי הספר והג׳ונגל.
הסינים התחילו מתמרדים נגד בעלי המטעים,
בריטיים ומשגיחים הודיים נשחטו ונורו.
השבוע נחתה מהלומה נוספת, תוך 4דקות

העיקרית של תו שבי מלבורן היא סוסים ואוי
לאדם שלא יוכל להביע דעה כל שהיא על
סיכוייו של הסוס חיידרוג׳ן (מימן) לזכות
ב מירוץ. התוצאה השנייה: באוסטרליה נהו גים
שני חגים לאומיים בלבד: יום הולדתה
של המלכה וחג הסוסים, יום המירוץ השנתי.
טובי סוסי המירוץ האוסטרליים, שנבחרו
בין מנצחי התחרויות השבועיות של כל י מו ת
השנה, מופיעים לפני ציבור של מיליון איש
המתערבים ביניהם על התוצאות. הזוכים העיקריים
הם בעלי הסוסים הנהנים מארבע
חמישיות של הפרסים. אולם מלבד ההתערבו יות
הרשמיות בשדה המירוץ נערכת גם הג רלה
שסכום פרסיה הוא 200 אלף לירו ת וה זוכה
הוא בעל מספר הסום המנצח (שאת
מספרו רכש בחצי לירה) .החודש נקבע ל הגרלה
זאת סידור מיוחד: פרס ניחומים של
15001 לירות, הבא בין הפרס הגדול של 25
אלף לשני בן ה־ 15 אלף, והניתן למסכן אשר
מספרו כמעט וזכה, כלומר: בעל המספר
הסידורי הבא אחר המספר הזוכר״

עי עו די * ג4
* גסיג׳ נו נן ב עי עזז 11

סיעה

nyv

שכונה הודית סמוכה נשרפה כולה ו־300
איש נשארו ללא קורת גג ורק בחצות לילה
כובתה השריפה.
סופר העולם הזה, דוד בן־דוד, חזה ממכו־נית־משא
צבאית ששימשה במת־חזיון לרא שי
הצבא והמשטרה יחד עם סינים נעדרי
הבעה בע שן שעלה לגובה 700 מטר. שעתיים
לאחר מכן הוברר רקע ההצתה כאשר נעצר
מנהל העבודה הסיני בי ד,־ 23 קיי־וו שהודה
בהצתה והסתייע בהסבר מקורי: אותו יום
קיבל הודעה כי אחיו התאום, חייל הצבא הסי ני
העממי, נפל בקוריאה.

שעה

וחיי חברה עשירים. מלבד זאת זוכים הסו־סים
לפרסומת רבה בעתונות וחייהם האי שיים
של בחירי 1500 סוסי המירוץ של מל בו
רן נידונים בפרו טרוט בעמודם האחרון של
עתוני אוסטרליה בני 24 העמודים, המוקדש
כולו לסוסים.
אולם אין הסוסים מסתפקים בעמוד אחורי
בלבד וקורה שמעל לעמוד הראשון, המוקדש
כולו לקרבות קוריאה, מופיעה כותרת ענק
אדומה השואלת באותיות קידוש לבנה: חביב
הקהל דייני דיי (יום גשום) לקה ב של שול !
האם ישתתף ב מירוץ? התוצאה: שיחת היום

מרדכי הקה ,43 ,שלמד מדעי הפיסיקה
והמתימטיקה באוניברסיטת קראקוב, פו לין,
גילה השבוע לתו שבי המדינה סוד שהיה ידוע
לו מזה שנים מספר: ב־ 25 לחודש פברואר
יוכלו ישראלים לחזות במחזה נדיר. ביום
השני יתגלה ברחבי המדינה לי קוי חמה חל קי,
שיכסה שלושת רבעי קוטרה של הש מש.
הקה,
אשר נוסף להיותו מורה לפיסיקה
ולמתימטיקה, הנו אסטרונום, חישב את ה תופעה
לפני שנתיים ע״י חישובים מתימ־טיים
שערך בעזרת אלמנק לספנות ואסטרו נומיה
המצוי בידו והמוצא ע״י האדמירליות
הבריטית בלונדון. לפי חישובים המסתייעים
בנתונים שבספר הקה קבע את מקום הת גלות
תופעות הליקוי, גוד לן וז מן הופעתן,
אולם קשרו עם המכונים האסטרונומיים ש סיפקו
לו עד כה חומר על ההתפתחות האח רונות
במקצוע, הופסק חלקית אחר שמ שרד
האוצר סירב להקציב לו שמונה דולר לשנה
לתשלום דמי חברותו במכונים.
לאחר שקבע ב בי רו ר שליקוי־חמה מלא לא
ייראה בישראל עד שנת ,2163 התנחם
מרדכי הקה בליקוי החלקי הגדול, שית גלה
על פני שלושת רבעי קוטר השמש, שעה
שהירח י ע בור במסלול תנועתו החודשי סביב
הארץ, בין כדור הארץ ו בין השמש. בגלל
היותו בלתי שקוף ובלתי מאיר יטיל הירח
צל על אזורים שונים של הארץ, אשר תוש ביהם
כתו שבי ישראל יראו את השמש כש היא
מוסתרת כולה או בחלקה על־ידי הירח.
הי והו עלו לגרדום. תאריכים היסטו ריים
רבים, שלא ניתנו לקביעה מדוייקת,
בטרם שוכללה האסטרונומיה המודרנית, נק בעו
בודאות לתקופה של 3370 שנה (משנת
1207 לפני ספירת הנוצרים עד 2163 לאח ריה)
.לדוגמה: במאה השביעית לפני ספירת
הנוצרים נערך קרב גדול בין המדים והלו־דים
על גדות נהר היליס שבאסיה הקטנה.
באמצע הקרב, שעה שהצדדים נלחמו בזעם
רב, החל לי קוי חמה. אור היום הלך ונחלש
עד אשר השמש כבתה לגמרי. החשכה שנש תררה
הטילה אימה גדולה על הצבאות הלו חמים
ולאחר שנפסק הקרב נחתמה, בו ביום,
ברית שלום בין הצדדים האויבים. תאריך
הקרב ההיסטורי היה בלתי מדויק, אך החוק רים
קבעו באמצעות האסטרונומיה בודאות
את תאריכו ליום הליקוי ב־ 30 לספטמבר 610
לפני ספירת הנוצרים.
הליקוי שנקבע ע״י החוקרים כקודם ביו תר
אירע בסין 2137 ,שנה לפני הספירה, וב גללו
הועלו לגרדום שני האסטרונומים של
המלך הסיני, הי והו, לאחר שהואשמו על
אי־מסירת התופעה למלך, אשר חפץ לדעת
עליה מראש.
מרדכי הקה, השמח לקראת תופעת הלי קוי,
אשר עפ״י חישוביו תסתיים בשעה 1.01
אחה״צ, הזהיר את המתכוננים להזין את
עיניהם בחמה הלקויה לא לעשות זאת בעין
גלויה. על המתבונן להצטייד בז כו כי ת מפו־ייחת,
אותה יוכל לפייח מעל נר דולק, אפשר
להשתמש גם בנגטיב צילום משומש וכהה
מאד (משקפי שמש אינם מספיקים) .ההסבר:
הסתכלות ישירה בשמש עלולה לפגום בר אייה
ללא תקנה. מסוכנת מן ההסתכלות בעין
הגלויה היא ההתבוננות בחמה הלקויה דרך
משקפת או זכוכית מגדלת ממנה צפוי למת בונן
עוורון מוחלט.

העולס הזה /מס׳ ל74

קולנוע
סרטים
״הקלד הגורלי״
מהו הקלף שרים מאקול (דוד בריאן) ,מי ליונר
איש קאליפורניה של תקופת בהלת
הזהב, מהזיק בידו י בקלף הזה תלוי סיפור
המעשה.
כאשר הבנקאית עדה ס טריץ׳( מר סד ס מקמ־ברידג׳)
באה אל מאקול וביקשה ממנו הל וואה
של שלושה מיליון דולאר, הציע לה
בעל ההון משחק קלפים. הזכיות: הבנק שלה
כנגד כל כספו שלו. אך בטרם מתגלה הקלף
הגורלי שהוא מחזיק בידו, חוזר הסרט לא חור
פעמים אחדות, מגולל את פרשת אה בותיו
האומללות של מאקול לשתי נ שיו (אר־לן
דאהל ופולה ריימונד) ,אחר את ילדותו :
כיצד איבד את הוריו במגיפת החולירע בעת
הנדידה מערבה. חייו, מראה במאי ג׳ראלד
מאייר, היו מלאי עו שר ומעוטי אושר. וכא שר
מגלה מאקול לבסוף את הקלף אשר בי דו
...אולם לא יהא זה הוגן לגלות את סופו
של מעשה, אף־על־פי שחלק ניכר מן הצו פים
עלול בנקל לנחשו, בערך במחצית דר כו
של הסרט.
הרקע הריאליסטי עושה סרט זה שונה מן
האחרים מאותו דפוס, אלא שהתסריט הכתוב
בסגנון של רו מן זעיר ומשחקם החלש של
הגיבורים מוריד אותו מן הדרגה אליה י כו ל
היה להגיע בידיו של אותו במאי: מעניין
וחורג מן השיגרה.
סדרן לכוככ. דוד ברייאן החל את דרכו
אל פסגת הוליבוד מקצה הסולם, כלומר מן
הקצה הנמוך: הוא היה ז מן ממושך למדי
סדרן פשוט בקולנוע־הפאר רוקם׳ בעיר מו לדתו
ניו־יורק. אלא שבאחד הימים, כאשר
נתפנה לחצי שעה מעבודתו כדי לאכול ב מסעדה
סמוכה לאולם.הקולנוע, נתקל בהת קהלות
של אנשים לפני פתחו של אחד ה תיאטרונים.
היו אלה מועמדים למבחני תפ קידים
במחזמר. ברייאן, אשר מימיו לא שר
אלא באמבט, החליט, לשם הספורט, להכנס
פנימה. קולו נשא חן מלפני הבמאי (כמובן,
אחרת לא היה ספור זה מגיע לכתיבתו) ש שכר
אותו ל שיר במקהלה. לימים מלא בריי אן
מקומו של שחקן ראשי שיצא לחופשה, הו פיע
במחזות רבים ובמועדוני לילה, אולם,
לאחר 15 שנה של הופעות רבו ת עדיין לא
היה אפילו צלו של כוכב. משחזר מן השרות
בצבא אל הבמה, זכה לכשלון, נתיאש, פתח,
עם חבר, עסק של קבלנות בנין.
אולם הגורל, בדמות ג׳ון קרופורד, צווה
אחרת. השחקנית חפשה בן זו ג שיבצע את
התפקיד הראשי לצדה בסרט רחוב פלאמינגו,
פגשה את ברייאן גבה־הקומה 1.83( ,מטר)
צהב השער וכחל העין בנשפיה, בחנה אותו
ומסרה לו את התפקיד, הראשון בסידרה של
הופעות חשובות בסרטים.

״ל־לה ב מ טדו פודץ״
לאחר שהבמאי ז׳ול (עיר במערומיר ).דא־סין
ערטל את ניו־יורק ועולמה התחתון,
חצה את האוקינוס לעשות שרו ת דומה ל לונדון.
התוצאה היא סרט המיתמר להיות
לא רק יצירה קולנועית טובה אלא אף תמו ה
מדויקת מן המתרחש בבירה הבריטית
עת הערפל מתפזר ויורד הלילה. האמת היא
שלילה ב מטרופולין אינו לא זה ולא זה.
אף על פי שהצלומים נעשו בחוצות לונדון
עצמה אין להם אותו כוח שכנוע שהיה ל תמונות
גורדי השחקים של ניו־יורק. גם

העלילה (המבוססת על ספרו של המחבר ה אנגלי
ג׳ראלד קרש) היא כה מסובכת עד
שהצופה, מרוב מאמץ לקשור את כל החו טים
יחדיו, מאבד את קצותיהם.
הבמאי דאסין החליט שכדאי לתת גוון של
אמת לכל העניין. יש להביא בשביל תפקיד
של פושע של מה־בכך, יליד לונדון, שחקן
אמריקאי מהוליבוד. הפושע השני בלונדון,
והגדול שבכולם, הוא יווני (הרברט לום). האמיתיים האנגלים
כך נדחקו השחקנים
אשר בסרט (גוגי ויתרם, יו מארלו, פראג־סיס
ל. סאליבן, אדווארד צ׳פמן) לקרן זוי ת.
פרט למגרעות אלה, הסרט, לפיו משתף
הפושעון ווידמארק אלוף זקן (תפקיד המשו תק
בהצלחה רבה על־ידי אלוף העולם לש עבר
סטאניסלאב זביסקו) בהכנת תחרויות
התאבקות, מונע על־ידי כך סכסוך עם הגנג סטר
לום, בנו של האלוף ובעל ה מונופולין
הרשמי (של העולם התחתון) על כל התחרו
יות מסוג זה. משנהרג הזקן, פתוחה הדרך

בבתי־ספר דרמטיים.
בפרוץ המלחמה נקרא לום אל שרות ה תעמולה
של הבי.בי.סי. שדר בקביעות ל־אופן
צ׳כוסלובקיה,
היה נאלץ לותר על
ד בורו השקט, הרך הרגיל, לצעוק במלוא ה ג
רון כדי להתגבר על הפרעות הרדיו הגרמני.
כאשר
קיבל, באותם הימים, בעצומה של
פשעי,
עבודתו ברדיו, תפקיד קטן בסרט
היתר. עיפות כבדה כל כך נסוכה על לום
שלא אחת היה נרדם באמצע הצלומים. לי מים,
כשנתפנה מן הבי.בי.סי. זכה בתפקיד
נפוליון בסרט פיט הצעיר (במאי קארול ריד),
שהביא לו פרסום רב שנתחזק עם הופעתו
בהצעיף השביעי.

«ע1וגק האושר״
מדי שנה, בין חודש מאי לאוקטובר, יוצ אים
אלפי שחקנים צעירים אל הכפרים ב־ארצות־הברית,
מקימים להם באהלים או

״השנים ב ם רקדו״
היה היה בעיר לונדון מחבר־מלחיך במאי־נובלו איבור שחקן־זמר־רקדן
ידוע ו שמו
( .)1951— 1893 הוא היה בעיקר מומחה ל-
חבור־הלחנת־ביום־משחק באופירטות מן ה סוג
הישן, שמרוחה עליהן שכבה עבה של
רגשנות ואשר הרקע שלהן הוא וינה של
טרום־ .1914 אחת מאלו נקראה השנים בם

רקדו.
(דניס קלבר מלחין וינאי ידוע, רודי אך מפורסמת,
פריים) ,מאוהב בשחקנית
מאבד אותה עת ז ו שומעת אותו מבקש
(דרך הלצה) את ידה של מכרה צעירה. ה שחקנית
נשאת לנסיך האוהב אותה, אולם ה ילד
שתלד לו יהיה ילדו של המלחין.
הבמאי הבריטי הארולד פרנץ׳ ,ברצו תו ל ש
מור על רוח המקור, שכח לעתים קרובות
רפואה לבמה היא סם־מוות לבד ! בתהליך
התסרוט נשארו בסרט כל המגרעות של ה תיאטרון,
לא נוספו כל מעלות קולנועיות,
למרות (ואולי בגלל) ססגוניות (בעזרת צבעי
טכניקולור) הרקע.

בריטניה
ש ע שו ע דנוגבוגר׳
אחד הטורים המשעשעים ביו תר ברבעון־
הקולנוע הבריטי אור וקול נקרא האמנות

השביעית.
מספר הטור :״הצנזורה בהוליבוד אישרה
תסריט שבו מגלמת ברבארה סטאנוויק אשה
,בלתי מוסרית״ ,אולם לא התיר תמונה בה
נראית השחקנית מעשנת במיטה. הסבה: ע שון
במיטה עלול לגרום לתאונות מסוכנות.״
כותב עתון אנגלי אחר :
״הסרט (הצרפתי) קלושמרל מתאר עיירה
קטנה הרוצה להקים מציבה בעלת אופי מת קדם,
מחליטה לבנות משתנה צבורית. דבר
זה נחשב למקורי, אולם ברצוננו להעיר שה כפר
האנגלי תורפ הקים מוסד דומה לרגל
פסטיבאל בריטניה. ברם, בניגוד לכפר האנ גלי׳
בו לא אירע שום דבר מיוחד לאחר
ההחלטה, נגרמת בכפר הצרפתי שערוריה
גדולה עד שי ש צור ך בעזרת הצבא להשלטת
הסדר. הסרט הוא שעשוע טוב, אבל רק
למבוגרים.״

ג׳ין קלי, גלוריה דה־הייבן(״ן ןמק האושר״)
בין השאר...
בידי הבן לרצוח את ווידמארק. הוא עושה
זאת, בהשפעת הבמאי דאסין, רק לאחר רדי פה
דרמתית ברחובות חשוכים למחצה.
דאסין אוהב אלימות, וביצאו מן ההנחה
שטעמו של הקהל דומה לשלו, הוא מגיש
מנה גדושה של צפיחית ההמונים הזאת.
קרב עז, מחוץ לזירה, נטוש בין שני מת אבקים,
פנים מתעוותות בכאבים, אלה הם
סממניו של במאי זה. כיון שהוא נעזר במק משובח
משחק

מהיר, צלומים נאים,
הסרט אינו
(ביהוד מצדו של ווידמארק),
נעדר ענין.
צעקה כמלוא הגרון. כאשר הגיע,
בשנת , 1939 הנתין הצ׳כי הרברט לום, גבה־קומה,
חום שער ועינים, ללונדון, בירת אנ
גליה לא היתה מלה אחת של אנגלית שגורה
בפיו. אולם היה לו עבר בתיאטרון־קולנוע :
הוא יסד במכללת פראג להקה של סטודנטים,
שמש סגן במאי מאד צעיר באולפני הסרטה,
וידידים אנגלים השיגו ע בורו סטיפנדיות

באסמים פנויים תיאטרוני־קיץ, מצפים ללקו חות
של קייטנים מן הכרך. עמק האושר הוא
סרטזמר צבעוני על להקה המנסה — ומצלי חה
בסופו של דבר — לארגן תיאטרון מעין

העלילה — אשר, כמרבית הסרטים מסוג
זה, אינה חשובה כל עיקר — מסחררת ב מחול
של רגליים (ולבבות) את ג׳ין קלי,
הרוקד, בין השאר, בלוית קרע של עתון,
קרש במה חורק והבדחן פיל סילברם ; ג׳ודי
גארלנד, המשחקת נערת כפר שאינה רואה
בעין יפה את עניין התיאטרון, אך משנה את
דעתה, מצילה את ההצגה ; גלוריה דה־הייבן,
בתפקיד אחותה החולה במחלת־הבמה של
העלמה גארלנד.
כאוסף נעים של שירים ומנגינות ומחו לות
עמק האושר הוא סרט מוצלח. ג׳ודי
רב ובהרבה
גארלנד שרה ורוקדת ב מרץ
כ שרון בעוד שקלי, כרגיל, קל — אך ממו שמע
— רגליים ברקודים מזהירים.
בקצרה סרט תעמולה
״גורלה של אשד!״.
הונגרי בו כל השחורים שחורים וכל הא דומים
לבנים. קארי טולנאי, סוזה באנקי.
המלכה ויקטוריה
״נ?ן ר התימזה״.
קוברת את עצמה בארמון וינדזו ר עד שנער
קטן ו אי ש גדול — דישראלי, מוציאים אותה
משם. אירין דאן, אלק גיניס.

״אי התשוקות״.

ספנים, שלי ווינטרס,
וונדל קורי בסרט הרפתקות צולע.
״הנידונים לחיים״ .מלחמתם של נכי
מלחמה משותקים ממתניהם ומטה ל חזור ל חיים
נורמליים, ככל האפשר. מארלון ב ת ־
דו, תרזה רייט.
״שטן הכשרים״ .אהבתו של תלמיד
גימנסיה לאשה נשואה שבעלה בחזית. סרט
גדול. מישלין פרל, פיליפ ז׳ראר.

מחפשת הסבר

.העולם

הזה״ ,מם׳ 747

0 1 11( J n
כ ש לון 3־ 5אח,זים
יום אחר שנשיא המדינה שיגר ז ר פרחים
מחנות תל־אביבית להלוויתו של המלך
ג׳ורג׳ הששי (ראה במדינה) הוזמן באו־תה
חנות ז ר פרחים שני מטעם הנשיא. הפעם
היה המען קרוב יו תר: שגרירו ת ארצות־הברית
בישראל, אליה נשלח ז ר שושנים
אדומות לקבלת פניה של אלינור רוזכלט,
אלמנתו של נשיא ארצות־הברית לשעבר
וחברת משלחת ארצה לאו״ם.

רופאה. האישי של הגברת רוזבלט,
דודגורכיץ גבה הקומה והממושקף, שה יה
פעם תושב ישראל ורופא בית־החולים
הדסה, ירושלים, שיבח את מצב בריאותה
של אלמנת הנשיא בת ה־ ,67 הסביר שאינה
זקוקה ל מזונות מיוחדים. אמר נציג משרד
הבריאות, שהיה בין מקבלי פניה של הגברת
רוזבלט :״דוקטור, אין לך מה לחשוש, הגברת
רוזבלט לא תסבול מן הצנע.״

מברק בלתי צפוי הטיל מבוכה במשרד
האימפרסריו יובל כאשר דני לןיי, הנמצא
בלונדון, הודיע על בואו לישראל למשך שבו עיים.
סיבת המבוכה: דני ל ! י י שרצה לב לות
את השבועיים הראשונים של אבל המלך
האנגלי בישראל לא היה יכול להופיע בה
מחוסר אולם ליובל הנגן לארי אדלר
(ראה להלן) ,הרקדנית פדל פרימוס והזמר
מריו כדיני תפסו את כל התאריכים וה־אולמות.
כאשר
קיי לא השיב על מברק הדחייה
של יובל, הונח כי יבוא ללוד במטוס שהיה
צריך להגיע בשלוש לפנות בוקר, אולם במ קומו
הופיעה נערה אמריקאית בת , 14 קרול
פרנצם אסנין, צירת הנוער האמריקאי
לישראל שזכתה להיות נציגה מתוך 1000
מועמדים שכתבו חיבור על הנושא ״מתנת
קרול היא
יום ההולדת״ .מטרתה של
לחלק בשם שולחיה, ילדי ארצות־הברית,
מתנות יום הולדת לילדי העולים הנזקקים
על מנת לפתח בכך יחסי אחווה בינלאומיים
בין בני הנוער.
ד״ר חוזה גראסיה גרנדוס, מי ש היה
חבר ועדת החקירה לעניני ארץ־ישראל
מטעם או״ם (אונסקופ) הגיע לישראל מגוא״
טמלה ארצו, על מנת לבקר בה אחר שלא
היה בה ארבע וחצי שנים, מיום שהמליץ
על הקמת מדינה יהודית לפני מליאת או״ם.
ד״ר גרנדוס מצא פנאי לביקור אחר שנכשל
בבחירות לנשיאות גואטמלה בהן זכה בח משה
אחוז של הקולות בלבד. אחת הסיס מות
נגדו, ילידת המיעוט הערבי בגואטמלה
היתד גרנדום הוא משיח היהודים.״ אולם
מי שהיה שגריר גואטמלה בוואשינגטון וב־או״ם
כבר מצא לו תעסוקה: כתיבת ספר
זכרונו תיו בה הגיע כבר לשנת חייו ה־ 20 וכ תיבת
תולדות מולדתו.
הנסיך עלי ריזא פחלווי, מיג׳ ו ר הצ בא
האירני ואחי שאח איראן, לווה על ידי
שלישו מסעוד מוכסיי והקולונל הנרי
דאן, הנספח הצבאי הבריטי בטהרך בדרכו
להלווית המלך הבריטי. אמר הנסיך האירני
בשדה התעופה לוד, בו חיכה, כתחנת מע בר,
למטוס היוצא ללונדון :״אני מכיר את
ישראל יפה, עוד משנת 1945 כאשר ליוויתי

את אמי לקהיר. אחר מה שראיתי דרך המ טוס
אני חושב כי התקדמתם במידה עצומה,
בתים ויי שוביב חדשים צצו אצלכם כמו פט ריות
אחר הגשם אולם הנסיך בן ה־,30
שהוא אחד משבעת אחי השאח, לא רצה לה ביע
כל דעה פוליטית, הסביר לחיוכו מ בי ך
פרסית בלבד :
הדבר של שלי שו השומע
״באם יש שאלות פוליטיות, אני מוכן להע בירן
ל ד ״ ר מו חי מדמוסאדק, ראש ממ שלתנו,
הוא מקבל משכורת עבור כך והוא
יודע הרבה יותר ממני ! ״
כאשר אמן מפוחית־הפה לאריאדלר ,
ביקר עם אשתו ובנו פיטר בכנסת, סיפר
על פגישה בינו ל שגריר הלבנון בשבדיה.
כאשר השגריר הלבנוני התלהב מיכולתו של
אדלר על מפוחית־הפה ועמד להזמינו לארצו
הסביר לו אדלר כי הוא יהודי. הגיב ה שגריר:
״זה יהיה קשה (להזמינך
אמר שר המשטרה ככורשיטריתב מוסרו
את רשמיו על התנהגות התיירים ה ישראליים
בחוץ־לארץ, המשחירים את פני
המדינה באזני יהודי הגולה : .האויבים הגדולים
ביותר של היהודים הם היהודים. אני
חושב שהגויים למדו את האנטישמיות מ אתנו.
שכנו
למצעד ההלוויה של המלך הבריטי
של משהשרת, שר החוץ של ישראל היה
אדוארדחומסי, ציר סוריה בלונדון. למ רות
הצעידה המשותפת משך חמש שעות
לא מצאו מדינאי המרחב ל שון משותפת, לא

פרץ ברנשטיין וד״ר פנחס רוזן( כ כנ ס ת)
״אץ לי מה לומר...״

תשלום 3־ 65 מיליון
מיכל הראל,

מלכת היופי של ישראל,
שיצאה לסיור במדינה יחד עם מלכת היופי
של יהדות בריטניה, פטריציה שאו׳ זכ תה
לקבלות פנים נלהבות מתריסר ראשי עיר
שידעו לקשר את יופיין של המלכות ליופ יין
של עריהם, אך לא יכלו לתחר בפעוטה
מזכרון־יעקב שהסתערה על מכונית המלכות
וקראה :״מיכל מותק !

נמצאה תשובה מתאימה. אמר פריץ נפתלי,
כאשר נשאל מדוע מסר ראש הממשלה
את ההודעה הכלכלית :״מפני שזה ראש
הממשלה !״
בצאת פרץ כרנשטיין, מנהיג הציונים־
הכלליים מאולם י שיבו ת הכנסת, אחר נאומו
של ראש הממשלה ניגש אליו מנהיג הפרוג־רסיבים
ומי שהיה שר המשפטים, ד״ ר פנחס
רוזן, ניסה להעמיד פנים רציניים, אמר
במבטאו היקה :״אני עתונאי אמריקאי, מה
דעת אדוני על הודעת ראש הממשלה?״ ענה
ברנשטיין, במיטב הסגנון של תשובה לעתו־נאי
סקרן :״אין לי מה לומר, אין לי מה
לומר.״
לשר החקלאות והפיתוח, לוי אשכול, לא
עמדו זכויותיהם של החברים הדתיים לקו אליציה
הממשלתית וכאשר עבר במכוניתו
את העיר בני־ברק ביום השבת נרגמה המ כונית
באבנים. אמר רוגם אחד, כאשר לא
פגע במכונית. השר: עמדה לו זכו תו של
אשבול, שהוא שר בישראל.

גולדה יו
אשת
שר המסחר והתעשיה,
סף, קיבלה סקריפים מידיוים בארצות־הב־רית,
לא רצתה להשתמש בהם להפרת משטר
הצנע בביתה מסרה אותם למשפחות העולים
העיראקיים ששני בניהן הועלו לגרדום בבג דאד.
מוסר הסקריפים למשפחות, בשם אשת
ד1יכ יוסף, היה חבר־הכנסת הציוני־הכללי
כנימין סאלח ששון, הנחשב נציג יהודי
עיראק בכנסת.

שלייט מוכסיי, נסיך עלי פחלווי, קולונל ד אן( ב לוד)
״...פנה לראש הממשלה...״
החליפו ביניהם אף מלה אחת, דבר שזכו,
לציון מיוחד בעתונות הלונדונית.
ד״ר משה כהני, נציגה הקבוע של יש ראל
ליד המשרד האירופי של או״ם וליד
הועד הבינלאומי של הצלב האדום, בילה
את ארבעת חודשי חופשתו בישראל במבצע
מיוחד: רכישת הלשון העברית. אחר שע מי
בבחינת מוריו, שבע ר צון מעצמו, חזר
למשרדו הנמצא בג׳ינבה, שוייץ.

עתונאי-אמריקאי שחקר את משק מכוניו תיה
של שרת החוץ הרומנית, אנא פאו־קר,
גילה תגלית מ ספרי ת: שלו ש מארבע
מכוניות מנהיגת המפלגה הקומוניסטית ה רומנית
הן מתוצרת ארצות־הברית (שתיים
מסוג זודג /אחת אולדסמוביל) .המכונית ה רביעית
היא תוצרת סובייטית (צים) ש שימו שה
יוחד לקבלות פנים לנציגי ברית־המוע־צות
ברומניה.
כאשר חברות האלחוט האמריקאיות נסיינו
בשיטות קשר חדישות ביותר, השיגו שיא
מיוחד במינו לספר רב־שיאים: הם העבירו
את כל תוכנו של חלף עט הרוח, ספרה המו פץ
במיליונים ויו צר הסרט הכביר של מ ר ־
משך שתי דקות, מסאן־
גרט מינדטל,
פרנציסקו שבחופן המערבי של ארצות־הב־רית
לניו־יורק שבחופן המזרחי.
.ימים קכפר לאחר שג׳רוסלם פוסט גילה
כי תמונתה של רננה כן־נוריון לא פור סמה
מעולם בעתונות הישראלית, למרות ש היא
מתפרסמת עתה, בעת בי קור ה׳ב ארצו ת־הברית,
ברוב עתוני אמריקה, נאלץ העתון
לחזור בו, להסביר כי תמונת בת בי. ג׳י.
הופיעה בהזדמנות אחת בעתון ישראלי אחד.
העתון: ג׳רוסלם פוסט. .ההזדמנות: טכס
חלוקת תעודות מוסמכי האוניברסיטה העב רית,
בו י.זכתה רננה כן־גוריון בתואר
מוסמכת למדעי הטבע.
לשאלתם של כתבי הכנסת מדוע לא הק ריא
שר האוצר, אליעזר קפלן, או שר
התיאום הכלכלי, פריץ נפתלי, את ההו דעה
על מדיניותה הכלכלית החדשה של יש־ראל
והשאיר תפקיד ז הי לדוד כן־ גורית

ידיעות אחרונות סיפר כי כאשר כרום
מ ק ־ דניאל, המפקח על ההענקה האמריק אית
בישראל, ביקש ארוחה ב מלון חיפאי
מפואר, שאלו המלצר :״האם אדוני משלם
במטבע חוץ?״ ותשובת אשתו היתד ו עוד
איך — ב־ 65 מיליון דולאר (של ההענקה
האמריקאית אך עתון הערב המתחרה,
מעריב, סבר אחרת, העביר את מקום המעשה
למלון הנזלן דוד, ירושלים, שינה את שאלת
המלצר ל״האם אדוני משלם בדולארים?״ ואת
תשובת מק־דניאל עצמו ל״בודאי שאני מש לם
בדולארים 65 ,מיליון דולר !״
המהנדס מאיר רובין, סגן ראש עירית
ירושלים מטעם סיעת חירות קיבל על עצמו
תפקיד חדש: בינוי אגפו הדרומי של מלון
המלך־זוד שנהרס בהתקפת הארגון־הצבאי״
הלאומי, אבי תנועת החרות•
אחר שהללקוץ, איש אצ״ל, חבר הכנ סת
הראשונה ופ:ר ש סיעת חירות, לא הצליח
להקים תנועה אנטי־קומוניסטית יהודית ב־אדצות־הברית
פנה כדוגמת חברו לסיעה ב כנסת
הראשונה, יעקב מרידוד, לעסקי
תעשיה. אולם שלא כדוגמת מרידור לא החל
מתעניין בייצור מזונות (בשר) ,פנה להקמת
בית־חרושת לעטים נובעים.

ראש עירית תל-אביב, ישראל רוקח.
ניתח את הצעת התקציב לשנת הכספים
, 1953/1952 גילה כי שכרם של פועלי הנק־יון
גבוה יותר מאשר זה של עובדי המנהלה
בגלל שהם בעלי משפחות המטופלות ביל דים,
מה שראש העיר שכח להוסיף הוא כי
מספר הילדים הרב במשפחות העוברים אינו
קשור למקצועם, אלא מנוהג רי בוי הילדים
בקרב עדות המזרח עליהן משתייכים רו ב
העובדים.

״הסולם הזה״ ,מם׳ 747

התארפ ות
ר1.יר ה הופכ ת לקרקס
לפני שנה היתד, אגודת ההתאגרפות של
מכבי חיפה אחת החזקות בארץ. יכולת מת־אגרפיה
באה לידי בטוי בעיקר במבחן ההת אגרפות
ערב המכביה. אך לאחר המכביד, חל
שתוק בפעולותיה ובגלל חוסר אמונים ב מכבי
החלו אחדים ממתאגרפיה להתאמן ב־הפועל
חיפה ושלושה מהם אף תחרו באלי פות
הארצית של הפועל וזכו בתוארי הא ליפות.
שניים מהשלושה, אברהם בן־חיים
שזכה באליפות משקל קל, ופיליפ פינקל-
שטין שזכה במשקל תרנגול המשיכו להו פיע
בתחרויות הפועל גם לאחר האליפות.
לשלישי, דוד עובד, אלוף משקל נייר היתד,
וו הופעה חד פעמית בהפועל.
לפני ז מן מועט התארגנה מחלקת האגרוף
של מכבי חיפה מחדש ולפני שבוע הביעו
שני המתאגרפים, בן־חיים ופינקלשטין, את
רצונם ל חזור לאגודתם, הם התאמנו במשך
השבוע, רצו להופיע בליל שבת בתחרות ה־בינאגודתית
של סניפי המכבי שנערכה בחי פה•
מלבדם בקש להשתתף בתחרות הלפרין

הוא מתפתל מכאבים הוכרז כמנצח, בעוד
שג׳אוני נתקל בקריאות בוז ממושכות של
הקהל.
השני שנפסל ע״י שופט הזירה היה פתיה
מיפו. פתיה הפיל את רפליביץ׳ מתל־אביב,
בסיבוב השני, אך במקום לסגת לפינתו כ חוק,
הכה את ר פלוביץ׳ שנית. לאחר שרפי
לוביץ׳ ענה שאינו יכול להמשיך לאחר ה הכאה
הבלתי־חוקית הוכרז כמנצח, שעה ש פתיה
זכה גם הוא בשריקות הקהל.
אמר אלכסנדר (סאשה) סגל, שופט הזירה
שהצליח בתפקידו :״הזירה הופכת לקרקס!״
לעומת הקרבות במשקל בינוני עמדו שני
קרבות אחרים על רמה נאה, רתקו את הקהל
מבחינה ספורטאית• במשקל תרנגול התמודדו
פילים פינקלשטין בן ר,־ 20 מחיפה וד,מרוק

היו באים?״
לא תוצאות כדורגל. ארבע הקבו צות
המכביות שהשתתפו במפעל לחמו בי ניהן
על הגביע הנאה והחדש (הקודם לא
הוחזר ע״י האגודה שזכתה בו לאחרונה),
נהנו מעובדה אחת: העדרן של בנות קרית־מוצקין.
הידועות בין השאר גם בשחקניות
כדרוסל טובות.
הבנים היו מופתעים: לראשונה ראו את
הבנות משחקות כדורסל באמת, ולא לשם
בילוי בקורסים השונים. הבנות לא ביי שו את
המין החלש, שחקו במרץ ובכוח, התמסרו
וקלעו יפה. המסורת של ״תוצאות כדורגל״
במשחקי כדורסל של בנות נשברה — כל
המשחקים נסתיימו בתוצאה גבוהה, ביניהן
נצחון התל־אביביות על הרמת־גניות .18:30
הקבוצה התל־אביבית נצלה את העדר ה צפוניות,
זכתה בכל שלושת משחקיה, בני צוחה
של עליזה השחרחורת. הרמת־גניות
לחמו במרץ, אך לא הצליחו לזכות בגביע.
העיר צופה בפגישת שתי הקבוצות הראשו נות
:״נדמה שכאן עשר ערביות רבות בשוק
על ביצה אחת!״ בנות הצפון תל־אביב שכחו
שהמפעל נועד לבנות עד גיל , 17 אך כבר
במשחק הראשון נתקלו ברחובותיות הצעי רות,
נוצחו במחצית הראשונה. אך כשנצבו
במחצית השניה אביבה התל־אביבית הארוכה
ואביבה הרחובותית הקטנה זו מול זו הוכרע
המשחק. הרחובותיות מלכה, אהובה והדסה
התאמצו והזיעו ללא תוצאות ממשיות. אבי בה
נפרסטק התל־אכיבית הוכיחה שהיא יודעת
לא רק לקפוץ לגובה במגרש, אלא גם באולם
הכדורסל. חייכו חברי קבוצת ענזוס הרחו־בותים,
ש הורגלו עד כה לראות את הבנות
מתבוננות במשחקיהם, למראה תלמידותיהם־
ח_רותיהם :״אין דבר, גם אנחנו התחלנו
ככה!״
הקהל רותק למשחק. הבנות, נהנה ממש חקן
ומלחמותיהן, השתתף בעידוד קולני. רק
צופה אחד לא הושפע מהעובדה שמכבי רחו בות
ממשיכה במסורת של עידוד מפעלים
מוזנחים, וערכה מפעל כדורסל ר א שון לב נות׳
אחרי תרומת גביעים לכדוריד וכדורמים.
אותו צופה אלמוני ויתר על הכדורסל, עזב
את האולם, גנב את אופניו של כתבו הרחו בותי
של העולם הזה דן אלון, נעלם בלי
להשאיר את תמונתו וכתובתו במקום האופ ניים
הגנובים.

התערב מאמן יפו, דרש תיקו וכשדרישתו
הושבה ריקם, נסה להתפרץ לזירה כדי לה כות
את שופט הזירה ורק לאחר התערבות
המשטרה נתאפשר להמשיך בקרבות.
בסיכום הקרבות נצחו החיפאים בכל ששת
הקרבות שהופיעו בהם, צברו בכך 12 נקו דות
(כל נצחון — שתי נקודות) ,לעומת 2 והנקודה ותל־אביב
הנקודות של בית־ליד
האחת של פתח־תקוה.
כדורסל הבנים היו im am
״לא ידעתי שגם הבנות יודעות לשחק
כדורסל!״ חייך מאיר מגן, המארגן הצעיר
של מרבית מפעלי הכדורסל של המכבי. מאיר

מהפועל חיפה.
כששמע על כך הפועל חיפה שלח מכתב
מחאה למכבי, דרש לאסור על שלושת ה מתאגרפים
ליטול חלק בתחרות. מכבי הס כים
לא לשתף את הלפרין אך טען שבן־חיים
ופינקלשטין הם חברי אגודתו שהורשו להת אמן
ז מן קצר בהפועל. הוכחה משכנעת לכך:
כרטיסי החבר של אגודת המכבי הנמצאים
ברשותם של השניים.
הויכוח נמשך עד שעות מעטות לפני התח רות
ולבסוף החליט בן־חיים להתחיל את
הופעותיו במכבי החל מהתחרות הבאה (ה הסבר
:״כדי לא ל שפוך רם בין מכבי ו הפועל״)
בעוד שפינקלשטין עלה לזירה. ה חיפאים
ניצחו בקרבות. בניגוד למקובל ה חלו
התחרויות שנערכו באולם מכבי חיפה,
בשעה המדוייקת ולאחר שדוד עובד בן ו1־16
נצח בנוק־אוט טכני בסיבוב השלישי, עלו
לזירה מתאגרפי משקל נוצה. אורי בנשק,
מתאגרף טירון, ופיטוסי מבית ליד. כבר ב סיבוב
הראשון הנחית אורי מהלומה כבדה
בפניו של פיטוסי שנפל לקרשים כבול עץ
ולא קם עד ספירת העשר של השופט. לסערות הקרבות במשקל בינוני גרמו עד רבות בקרב הקהל שמלא את האולם
אפס מקום. התחרות בין ג׳אוני מבית־ליד
לבין בנימין אדניה מחיפה, שני מתאגרפים
שמנים בעלי קומה בינונית, שמשה הוכחה
לכך שיש לבדוק היטב מי הם המתאגרפים
לפני שמעלים אותם לזירה. נראה שג׳אוני
חשב שזירת ההתאגרפות היא מקום לקרב
חפשי ללא חוקים: לאחר סיבוב ראשון שווה
כוחות החליט לבסס את נצחונו על־ידי הח לשת
היריב, הכה בירכו את אדניה מתחת לח גורה•
בנימין אדניה שהתגלגל בזירה כש
פיטוסי
(בית ליד) אחר נוק־אוט שד אורי בנשיק (חיפה)
הקהל שרק
אוז׳ן מבית־ליד. בסיבוב הרא אי
השמנמן
שון החליפו השניים מהלומות כבדות. בסי בובים
הבאים הכה פינקלשטין את או דן ה שוקל
58ק״ג 6 ,יותר מפילים) מכות נאמנות,
ניצח ללא קושי.
הקרב המרתק השני היה במשקל חצי בי נוני.
חיים ויספיש, מתאגרף ותיק בן ,23
עשה שמות ביריבו היפואי גרינברג. בסי בוב
השני נצל גרינברג בנס מנוק־אוט. אך
בסוף הסיבוב נפצע ויספיש בעינו, נחלש ב סיבוב
השלישי שהיה שווה כוחות.
אם כי נצחונו של חיים ויספיש היה ב רור

לא היה הצופה היחידי המופתע במפעל גביע
לרר שנתקיים ברחובות. הקהל הרב שנלהב
למקרא המודעה על ״כדורסל לבנות״ ובא
לראת את הבנות, ראה כדורסל.

טבלת הליגה הראשונה לכדורגל קבוצות

לרבקה לרר, הספורטאית מכפר־אהרון ש נרצחה
ע״י הערבים היה חלום גדול: איחוד
כל אגודות הספורט בארץ, הסרת כל חיץ
וצרות־עין מבין האגודות. מקיימי המפעל
לזכרה לא הגשימו את חלומה. משפנו למרכז
מכבי בבקשת אי שור להזמנת הפועל, נתקלו
בסירוב חד־משמעי: נימק מאיר מגן :״ואם
היינו מזמינים אותם, כמו שעשינו בירושלים,

מכבי ת״א
הפועל פ״ת
מכבי רחובות
ביתר ת״א
הפועל חיפה
מכבי פ״ת

משח יחס
קים
שערים

נקו דות

6:41
7:20
12:19
14:22
10:19
2:17

HBH־
B H I

תשבץ <05

פתרון תשבץ <04

מאוזן )1 :חכם ארץ־ישראלי, בן זו גו של
הלל 4איש תעשיה ישראלי בעל שם! ) 8כלי
די ש! ) 10 חתך! ) 12 תכונת השוא בראש המלה!
) 13 מדינאי אנגלי ידוע לנו שעתה מלאו לו 82
שנה! ) 16ב תוכו! ) 17 סהר! ) 19 צבא רב חשי בות
במזרח התיכון )20 :בז ריזו ת! ) 21 קריאת
צער ) 23 :יצר לב האדם ...מנעוריו ) 24 :מעטה
) 26י הו ה!
האדר העוטף את כדור הארץ!
)27 קו מפוזיטור ידוע! ) 29 רעש חזק! ) 31 תענית:
) 33 מתנובת גן הירק; ) 35 בטאון פציפיסטי
היוצא לאור בארץ; )36 מרינה רבת מהפכות:
) 38 אויב; ) 39 עושה להטים; )41 קדושה לנוצ רים;
) 43 דך; ) 44 רכוש.

מאוזן ) 1 :זלזל; ) 4חן; ) 6עגלה; ) 10 קהה;
) 11 חשיש; ) 13 דור; ) 14 נו; ) 15 הפקרות;
) 17 די; ) 18 טיבר; ) 20 קולר; ) 23 אלפים ;
)25 דש; )27 רם; ) 29 רה; ) 30 בהמות; ) 32 מר קחת;
) 35 צר; ) 36 נר; ) 37 שם; ) 38 מחומש;
) 41 חרוב; )43 טרדן; ) 45 עלי; ) 46 דריפו ס;
) 49 יח; ) 51 נול; ; 53 מאוס; ) 54 חסר; ) 55 פנים;
) 56 הר; ) 57 מגנם.
מאונך 1 :ז קן; ) 2להוט; ) 3זה; ) 4חשק;
) 5ניר; ) 7גד; ) 8לודר; ) 9הרי; ) 11 חפרפרת;
) 12 שוק; ) 15 הבל; ) 16 תודה; ) 19 יא; ) 21 לשם;
) 22 כרמל; ) 24 יה; )26 מתרס; ) 28 מר; ) 30 ברו־טוס;
) 31 ון; ) 33 קשר; ) 34 חמוד; ) 35 צח;
)39 מרס; ) 40 שד; )41 חלון; ) 42 ברם; ) 44 ניסן;
) 45 ענף; ) 47 יאה; ) 48 פור; ) 50 חרס; ) 52 לי;
) 54 חג.

(ערון לפי מתכונת הכתיב העברי המלא)

מאונך ) 1 :שמש הבית; ) 2אכן סר ...המות;
) 3מפרי העץ! ) 5מחטיבות צה״ל; ) 6צונן;
) 7נערה! ) 8עילה; ) 9עיר בדרום אפריקה ;
) 11 אופן! 14 חמסן; ) 15 אלוה; ) 18 מאחים את
הקרע! ) 20 בית היוצר לעתון; ) 22 גדול מאגם
וקטן מים; )23 מצה; ) 25 תיק; ) 28 עיירה ב ש רון;
) 30 פיקח; ) 31 פקודה; ) 32 מלת שאלה; ) 34 מלך
ארם; 36 מאותיות האלפא ביתא העברית; ) 37 צו רר
ליהודים; )40 תולעת המכלה את הצמר ;
) 42 לחות.

.העולם. הזה״ ,נזם׳ 747

פתרון תעלומת הניירות הפזורים
אברהם מרקוס היה השותף שגנב את החוזה
כי הוא טען ״הגעתי כרגע י שר מחיפה במכוניתי״
שעה שחלקת הכביש תחת מכוניתו היתה יבשה
למרות שפקידתו סיפרה שנאלצה לחכות כשעה
מחמת הגשם השוטף.
הקורא אריה אולמר, חיכה, השלום , 12 זכה
בין הפותרים נכונה את החידון הבלשי ,5בטי סה
לאילת.

מאת: פילים טיאדי
מבוצע ע״י שחקני תיאטרון זירה

מיה זיו, שולמית אלקנה, טלילה בן־זנאי
״אני מוכרח להודות כי במבט ר א שון לא יכולתי להבין שום
דבר,״ סיפר ידידי החוקר כאשר שאלתי אותי כיצד הצליח לפתור
את תעלומת שלו ש המאהבות.
״תאר לעצמך חדר רחב אשר ב מרכזו עומד שולחן־עבודה מכוסה
מפה משובצת, שטיח פרסי על הרצפה ועליו מוטלת גוייה של בחורה
כשלידה אקדח תופי קטן. על השולחן היו פזורים כל מיני דברים —
בקבוק ליקר צרפתי, צנצנת פרחים׳ תיק עור של אשר — ,והכל
באי־סדר מוחלט. כנראה שהאשה המתה משכה, בצניחתה ארצה,
את המפה והפכה את כל מה שהיה על השולחן. גם על הרצפה
היו כמה דברים שנפלו מעל השולחן כאשר נשמטה המפה.
״מייד עם בואי׳ טרם הספקתי לבדוק היטב את אשר סביבי, הת ״אני
אומרת לך — זהו
פרצה בחורה תמירה בצעקה גדולה:
הרוצח ! הוא ירה בד
״הרגעי גברתי,״ ביקשתיה .״קודם כל אמרי לי בבקשה מה
שמך, ומה מעשיך כאן י י
״שמי יעל הרפז,״ היא ענתה ביהירות .״אני בת־דודתה (בתנודת
ראש קלה לעבר הגוייה) של שו ש. וזהו יעקב צור שרצח אותה ! ״
היא התפרצה שנית, בהצביעה על הגבר הצעיר שעמד לידה במבוכה.
״מניין לך שהוא רצח אותה?״ אני שאלתי.
״מצאתי אותו בחור כששמעתי את הירייה. ובכלל הוא רצה
להתפטר ממנה מזמן. היא נמאסה עליו. היא עצמה אמרה לי שהוא
מתחמק מלבקר אצלה כשי שבנו אתמול בבית־הקפה ( תמונ ה).״
״ומה יש לך לו מר?״ שאלתי את הבחור.
״אדוני החוקר, אני נשבע לך בהן צו קי שזה ׳הכל שקר. היא
רק מדברת מתוך קנאה. היא כל הזמן הטרידה אותי בהצעות ודרישות,
אבל אני הייתי מסור ל שו ש.״
לרגע קט נדם קולו, פחדתי שהוא י פרוץ בבכי. אולם לבסוף,
לאחר מאמץ הנראה לעין, התגבר על רג שו תיו והוסיף :״אם אתה
לא מאמין לי, שאל את ירדנה, היא אחותה של שוש. גם היא רצתה
שאעזוב את שו ש. היא אפילו שלחה לה מכתב שאם לא תחדל ללכת
אתי היא תרצח אותה.״

באחד הארונות מצאתי את מכתב האיום. קראתי לירדנה ושאלתי אותה אם היא באמת כתבה
אותו .״כן, כן,״ היא התיפחה .״כתבתי את זה מפני שהוא אמי• לי שנמאסה עליו והיא לא רוצה להניח
לו, אבל אני לא רצחתי אותה.״
״כל זה שקר גדול התפרץ יעקב. הן רוצות להתנקם בי. אני רק יודע ששמעתי ירייה כשהייתי
מחוץ לדלת. פתחתי אותה ומצאתי את שו ש מונחת על הרצפה. מייד אחרי נכנסה יעל. לא נגענו בשום
דבר. כנראה ש שו ש איבדה את עצמה לדעת בגלל הצרות שעשו לה בבית.״
״פתאום,״ אמר ידידי ,״נתקל מבטי בטבעת זהב שהיתר, מונחת על השולחן .״של מי היא ז״
שאלתי. ואז שמתי לב לעוד דבר מוזר .״אין צורך בתשובה,״ אמרתי להם .״אני כבר יודע מה הי ה!״

אם אתה נם בן יודע מה היה -רצח ככוונה תחילה או איבוד לדעת, ומי
היה אשם -כתוב את הפתרון ושלח אותו למערכת ״העולם הזה״ תל־אכיב,
ת. ד ,136 .עבור ״פתרון חידון כלשי״ ,עד .10.3.1952
כין שולחי הפתרונות הנבונים תוגדל טיסה, או נסיעה באוטובוס לאילת.
כרצץ הזוכה.