גליון 748 מתאריך 28 בפברואר 1952

! it fe v

אינפורמציה

מם• / 7* 6שנה / 15ב׳ שבט תשי״ב 28.2.52 /

מחיר חירום לעליון וה 200

פרו

מכתב־ס

העורר :
אורי אפנדי

עורך משנה :
ש ו וס

ג ה1

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

ד ו r

איתן

כתב ראשי :

צלם •אשי :
דוד רובענו־

ה שבועון המצויר
לאיום ורמציה
המערכת

והמנהלד: ,

רחוב נלי־קסון
(ליד תיאטרון
ת.ד . 136 .טל.
מען למברקים:

.8תל־אביב

(זמני) >*667
״עולמסרם״

מו״ל: העולם הזה ב ע״ מ;

אהד! דולב

עורכי מדורים :
מיכאל

אלמו. יחיאל בשל, ניצה נבי. איתמר עילם.

משתתפים קבועים :
יעקב

:יתו,

רפאל חייט. פילים
אוסקר טאובד.

טיארי. יצחק

לבני.

דוד

בן -יד.

נבריאל

דפוס י׳ ראל בע״ם.

שמואל

מירון.

הפצה: סלם בעיים.

אף כי העולם הזה לא הזדקן עדיין, וטו 1
צמחו לו שערות לבנות (מלבד בין השורוו ! ,
נוטים אנשיו ה,,ותיקים״ לעטור את התל ־
טויות ימי הראשית שלו בזוהר כמעט רוג ־
טי — המאבקים הגדולים והקטנים להב ה
במוסדות השונים, המלחמה באנשים ש א
היו מוכנים (אז) לעכל את הסגנון החי ש
(שחדל בינתיים להיות חדש, חדר כמעט ל:ל
הבטאונים שגינוהו או בשצף קצף) .בין ד ; ־
לבטויות רומנטיות אלה תופשת התחרות ז־ראשונה
על גביע שועלי־שמשון מקום נב ד.
מדוע בחר העולם הזה דוקא באופנועי?
המגרעה גלוייה לעין: האופנוענים הם וי־עוט,
אינם מרתקים את התלהבות הה ;ון
כאנשי הכדורגל. הנימוקים בעד היו שניי : 1
הקשר הציורי בין שם שועלי־שמשון : 1ין
גלגלים דוהרים בדרכים משובשות, והו נון
ליזום פעולה בענף ספורטאי מוזנח לחלו ין.
ונדמה היה לנו כי דוקא בספורט האופנו:ים
יכולים אנחנו לכבוש דרכים חדשות לחל l ׳t
בארץ.
ככל מעשה בראשית (כמעט מעשה 1ראשית:
נתברר שכבר היו תחרויות אופנ עים
בארץ לפני 15 שנה) נתקל גם נסיון זה ! תק לות
המקובלות של חוסר נסיון יוזמיו. נ 1עט
מתוך בושה יש להודות שהיינו אז טיו -נים
גמורים בהליכות (ובדהירות) הספורט תזה
בעולם, לא הבחנו בין מרוץ, בו קובעו רק
המהירות, ובין תלאה (טרייאל בלעז) ב קו בע
טיב הנסיעה. המירוץ הראשון סבל נ ניר־רוב
תחומים זה.
תקלה שנייה היתה נעוצה בחוסר ה ימון
של עצמנו. לא העלינו על דעתנו ש״ וצאו
אנשים רבים העלולים למצוא עניין בר זרות
אופנועים שאין הם משתתפים בה. עד ־,יום
איני יודע מה משך המונים אלה למ רש :
הדם הספורטאי, התקוה הסתומה ש! ישהו
ייהרג, הרצון לקבל פרוטקציה אצל ה משטרה
(שקיבל את התחרות תחת ד וותו)
או הבטחת מלכת היופי של אז לנש iאת
המנצח.
על כל פנים, הקהל בא. ולא זה בלבד
שבא, אלא שסתם את המסלול, גילד רצון
עז לשכב מתחת לגלגלי המתחרים. ולי תקרב
קרבת־יתר אל השר ופמלייתו, שמצ 1ו ב קושי
אויר לנשימה. כשקמה לבסוף מלכת
היופי (שעברה בעצמה את המסלול ן 1כסא
אחורי של אופנוע) כדי למסור את הגביע
בצירוף הנשיקה המובטחת, צר הקו ל על
שולחן הנשיאות ומנע כל אפשרות ל;מ שיך וכרגיל בטקס, ולנשק את הנשיקה, דבר
אינו מצריך מקום רב. היה צורך לג ים את
כל המתחרים שיצרו עם אופנועיהם חומה
חייה מסביב לשולחן. אפשר היה לומ: מעולם
לא עמלו מכונות כה רבות וו: ש כה
גדול כדי לאפשר נשיקה אחת. ליתו דיוק,
היו כמה נשיקות: מרים ירון חזרה על ה מעשה
כמה פעמים, י לפי בקשת 1צלמים,
ואחר שסיימה במלאכתה הופיעה א? זו הי-
פד,פיה של המנצח, מרדכי קרצ׳מו, ותבעה
את שלה. אף כי היתד, לה הזדמנו. להת נקם
ולנשק את בעלה של מלכת היוו, עטור
הזקן האדמדם, שנכח גם הוא, הסר וקה ב נשיקת
בעלה שלה, המקושט רק בש ם.

מכל הפרשה, התוצאה היפה ביוו ־ היתר,
שהכרנו כמד, טיפוסים מעניינים ביו זר.
הטיפוס הראשון היה, כמובן, שלן ־ ,אדיר,
סרן בצר,״ל (״קיראו לי סלומון ההכרה
היתד, מקרית, אך לא קלה: כשי׳ בו המ ארגנים
בקפה נעתי וטכסו עצה כ׳ :ד להת גבר
על המכשולים הרבים שעמדו לפניהם
(בעיקר, חוסר ציוד) הופיע איש רו:־מידות,

הפקיד השעיר

השתמטות בע״מ_
מצהיר, לראות כיצד הע(לם הזה שופך דמעות
שליש על גורלז המר של המורות (העולם הזה ) 746
דחילכום. אתם שהנכם נציגי חיילי החזית ! מי הן
המורות האלה, אם לא אגודה של משתמטות
בע״מ? בשביל מה הלכו 99 אחוז מהן לסמינר יון,
אם לא כדי להשתמט מן המדים שחברותיהן
לבשו אותם בר צון? ואותו הדבר אני מוכן להגיד
על האחיות, שנם הן מתחילות לבכות לנו על
מר נורלן.

יצחק ארדי, פתח־תקוה

סופרי חוץ :
דנון.

במו עיני

טיפח בידידות על גבו של עורך הספורט
שלנו. אחר שהלה החלים מן הטפיחה הקלה,
ונשימתו חזרה אליו, נוכח לדעת שד,מטפח
העדין הוא אופנוען ותיק, אדם כל־יכול המ סוגל
לסלק את כל המכשולים.
לא בדקנו כיצד הוא עשה את זה, אך
עובדה שעשה. בשעתו ריחפו בחלל הרבה
סיפורים על שיטותיו המקוריות. סיפור ל דוגמה(
,אך בדוי בהחלט) :מישהו הבטיח
לסלק כמה עצים שהפריעו לראיית המסלול.
בבוקר התחרות הופיע טנק גדול שעלה ב רעש
והמולה רבה על המסלול בכיוון אל
העצים. אולם לפתע הופיעה מאי־שם מכו נית
מטה, ובה קצין צד,״ל גבוה, שהתעניין
לסיבת הופעתו של הטנק הכבד במקום נידח
זה. כששמע שזוהי נסיעת נסיון רגילה, לב דיקת
המנוע, היתר, לו הברירה להאמין או
לא להאמין. אחר שיקול בדבר, החליט להאמין.
אולם העצים נשארו (ואיש לא גילה
עקבות של טנק כבד על המסלול).
טיפוס מעניין שני היה פרנק קארידג׳ ,צנ חן
בריטי שזכה בכמה פרסי אופנועים בינ לאומיים
ונשא אשד, יהודיה שלקחה אותו
לאחת הקבוצות בנגב. לקארידג׳ היו כל הסי כויים
לנצח במירוץ אך קרה לו מה שלא
היה צריך לקרות: הוא ירד מן המסלול שלא
היה מסומן כראוי, עשה סיבוב גדול. היה
זה אופייני לאיש (שלצערנו חזר בינתיים ל מולדתו)
שלא הרבה בתלונות, ובמקום לתת
הרצאה תיאורטית הלך וארגן לבדו ובמו
ידיו תחרות שנייה, בקבוצת נירעם מול עזה,
שהוכיחה לנו מה פרצופה של תחרות אמי תית.
לא היה זה מירוץ, אלא תלאה, דבר
שיש לו יתרונות רבים: הוא מבליט נסיעה
טובה, לא משוגעת, מונע אסונות, אפשר
לקהל לחזות ביתר סדר במחזות המרתקים.
ובאמת, הקהל בנירעם בא על שכרו כשהו פיע
מתחרה אחרי מתחרה ליד נחל מלא כותי
מלא בוץ, ושקע בו.
לפחות מבחינה אחת בא העולם הזה על
שכרו: ספורט האופנועים לא נרדם מאז
שנית. מלבד תחרות השועלים והתחרות ב־נירעם
נתקיימו השנה שתי תחרויות נוס פות.
האחת בשיך מואניס, שאורגנה על־ידי
יהודה ענן, והשניה בחיפה, שאורגנה על־ידי
האופנוענים המקומיים, שמקומם בולט
מאד בענף זה.
אם להאמין לשמועות, הרי מנוי וגמור עם
התל״אביבים לנקום את חרפתם, להחזיר את
הגביע תל־אביבה. אולם יש להאמין לחי־פאים
שלא יוותרו על הגביע בנקל. בין כה
וכה, יש לקוות׳ שהתחרות שתתקיים ביום
,13.3.1952 במקום הנשמר עדיין בסוד (כדי
למנוע תרגול מוקדם) תהיה בריאה למדי.
כאחד שראה את המסלול, אני מיעץ למת חרים
לשמן היטב את אופנועיהם ואת כושרם
האישי. על כל פנים, מבלי לגלות סוד מותר
לומר שהמסלול כולל כמה עליות וירידות
הזולות ביותר, אי אלה סיבובים משעשעים
ותקלות דומות, אך לא קטעים של מים וחול.
המתחרה יוכל לעבור את המסלול בנחה
אולם בקטעים המסומנים, שהם הקשים, אסור
יהיה לו לעצור או להוריד רגל.
כתוספת לתכנית, שלא תחייב את הגביע,
תיערך מן הסתם תחרות שנייה, שתאפשר
אח מבדק אומץ לבו של המין השני. התכ נית:
לעבור שנית על אותו מסלול בזוגות,
כשהבחורה רוכבת על הכסא האחורי, מבלי
שתוריד גם היא את רגליה על הקרקע. ה שאלה
היא רק אם המתחרים ימצאו להם
מספר מתאים של בחורות המצויירות בדם
הדרוש.

איזה מין מאבק?
בתמיהה רבה קראתי את מאמרו של סגן עורך
העתון מר שלום כהן על ה״מאבק״ של מצרים
ננד אנגליה. איני יכול להבין כי אחרי יום השבת
השחור. בו שרפו ובזזו בניינים זרים, ובעיקר של
יהודים. האם לזה אתם קוראים ״מאבק״? מילא.
על משה סנה איני מתפלא מפני שהוא כסוף
לקומאינפורם. אבל עתון בלתי־תלוי כמוכם?

פנחס שוארץ, טבריה
תלוי, בכל זאת, בעובדות. שנאת הזרים
אינה יכולה לגרוע מאופיו היסודי של המאבק
המצרי לעצמאות, כשם שהפרזות אנשי
המחתרת העברית לא גרעו מאופיר! של מל חמת
השחרור העברית.

בעבור בעל בית־מסחי גדול ברחוב
ראה את מנהל החשבונות שלו יושבי
במספרה. בעל בית־המסחר
נכנס למספרה,
שאל את פקי ״מה
מעשין

כאן?״
הסביר ונהל ה חשבונות
:״אני מחכה
לתורי להסתפר!

״דווקא עכשיו, בז־
1 ! 11
__ Jמן העבודה?״ שאל
בעל בית־המסחר.
״ומה בכן?״ סיכס הפקיד השעיר., ,כלום
אין שערות, גדלות בזמן העבודה?״
הקורא מנחם שפירא, תל־אביב, סירקין
,1זוכה בפרס של לירה אחת (בלי שע רות). ישראלית והכרות
מלחמה בהן. והקמת ממלכה
אשר תושתת על עקרונות התנ״ך. מובטחני כי אי״
תם הצעירים המתאוים להיות בלתי מפלגתיים ימ צאו
בה את סוד חלומם הנכסף.

אברהם הלוי, תל־אביב

כלכלה וכאב ראש
במשך 17 וחצי שנות חיי לא קראתי אף פעם אתד
מאמר על כלכלה, מפני שזה שיעמם אותי. לזכית
העולם הזה אני צריך לציין שקראתי את רשימתכם
על המדיניות החדשה של הממשלה, והבנתי את
הכל בלי כאב ראש. בוז לממשלה.

שמעון גליצקי, תל־אביב

מטרה למרץ
לא קיימת כל הידרדרות מוסרית בקרב הנוער
שלנו. הוא נשאר אותו הנוער שלחם במשלטים
ב־ , 1948 ציי ד אד לתת לו מטרה להפנות אליה את
מרצו ואונו ...לדעתי קיימת אד הידרדרות אחת:

הכלכלית.

שמואל לירן, תל־אביב

כאב הראש נשאר אצל עורן מדור הכלכלה.

״ילד השעשועים״

שחקנים כלי ראש
התמונה שלפני האחרונה ברפורטניה והמצויי־נת<
על המחזה הסיני בתיאטרון הקאמרי לא נתנה
לי לישון בלילה. נתעוררו בלבי שלוש שאלות
שלא מצאתי להן תשובה. והן — :
ואו מי השוזקז שהסכים לוותר על הראש שלו
כדי להופיע על הבמהו
וב) האם יכול שחקו להתקיים ולהצליח במק צוע
בלי ראשו
וגו האם יכול שתקן צעיר להיכנס בארי( למק
אינני
יכול להסכים נדעה שהובעה במדור וה
שמהוה שאינו מקורי אינו יכול לענין נוער מקומי.
נוכחתי בהצנה בתיאטרון זירה וראיתי קהל מנוון
מאד (כולל צברים) מקבל את הקומדיה האירית
בהנאה רבה. כמו כן נדמה לי שיש דמיון מסוים
בינינו לבין האירים, במזג. על כל פנים.

יעל ניר, פתח־תקוה

כעקבות הפוגרום
חליפת המכתבים על הפוגרום הספרותי שע שיתם
לד״ר סמבטיון הביאוני לחקירה אודות אי שיותו
ויצירתו של ד״ר סמבטיון. לאחר חקירה
מעמיקה בשני ספריו חיים במלקחיים ושמון עברי
הנעתי למסקנה כי אישיותו של הדוקטור אפופה
מיסתורין, וכי אין כל ספק בדבר כי כשרונו ה ספרותי
יוצא מנדר הרגיל. אלמלא היה הדוקטור
כה מוזר וגלוי לב, היה מתפרסם כאחד מסופרינו
הגדולים והמקוריים ביותר.

א. שרוני, נתניה

עולם תחתון ותיק
בתור עולה חדש וקורא העולם תזה אני מתפלא
מאד איך שאתם, אנשי הצדק, מעלים בעתונכם
מכתב חוצפני של צבר בלתי מחונך המאשים אח
העולים החדשים שהם שהביאו לארץ את כל העולם
התחתון ואת בתי־הבושת, כאילו היו הותיקים צדי קים
נמורים. מי היו הבנות הנחמדות שהסתובבו
בזמן מלחמת העולם בשפת הים בתל־אביב ובשאר
המקומות? האם היה זה לשם שמיים?

צוע בלי שיהיה לו צורך לוותר על כמה מאבריו
והחיוניים או הפחות חיוניים) !

דויד למדן, תל־אביב
שחקנים בלי ראש הצליחו ושגשגו במרו צת
הדורות. אין כל סיבה מדוע תפלה הבמה
העברית לרעה חברים מסוג זה.

משה בלומנפלד, מושב יבנה
הסטטיסטיקה מזניחה שגם בשטח זה לא
נתן הישוב הותיק לעולים החדשים זנות בכו רה,
הקפיד על נציגות המקבילה כמעט לתרכב
הישוב.

גילוח זקנים
עורך העולם הזה אוהב זקנים. ואין בכך כל רע
כל זמן שהוא מגדל זקן לעצמו. אבל למען השם,
אל יכפה עלינו בדיחות מזוקנות!

אסתר ברבן, תל־אביב

פלמ״ח כלי דם
אני כותב לכם לא כאיש חרות, אלא כאזרח
ישראלי החרד לגורל הדיקטטורה במסווה של די-
מוקרטיה השלטת כיום בארץ בחסותו של המ שיח,
האב והבן־נוריון לבית מסא״י. האם אנשי
הפלמ״ח לשעבר חסרי דם? או חסרי אמביציות?
מדוע אינכם מתעוררים ומעוררים את שאר הנוער
הישראלי שלמענה עתידה לחיות המדינה?

חיים טסה, ש כ׳ התק וה

אויבים רצויים
אורי אבנרי כתב ב מדורו,לפני שבועיים אודות
של הנייר המסופק לכם ע״י
הקיצוצים החמורים
הממשלה ואמר שהקיצוצים נעשו למען השתקת
העתונות האופוזיציונית (בערד כר) .הייתי -רצת
לומר שאין עתונכם מצדיק את הקצבת הנייר ה וותיק
ממשלתי.
ואני אומר זאת דוקא כקורא
וקבוע של העולם הזה.

א. קגר, תל־אביב
אשרי לעתון שגס אויביו הם קוראיו הקבועים.

המפלגה לחיסול המפלגות
כתשובה לכל אלה שכתבו במדור המכתבים על
יצירת חוג בלתי מפלגתי, הריני לנלות להם אולי
סוד כם.ם עבורם אך שאינו עוד סוד. כרית
א י תני ״ם (שמה לה למטרה) חיסול כל המפלגות

האם המדור במו עיני
הבדיחות בעלות הזקנים
זה כדי לנלחם, ועבור זה
תספרו נם אותי — אני
רק בן 18 וחצי!

משמש כמספרה? את כל
הארוכים שולחים למדור
עוד משלמים כסף! אולי
בדיחה לא כל כך זקנה.

מאיר שכנר, תל־אביב
אם המערכת במצב כספי כה קשה, מוטב ש תשלול
את הפרס עבור הבדיחה על הגולש התורכי
(העולם הזה ) 746 שהועתקה מעתון אחר. גם את
הפרס שלי. עבור הברוגז הצבאי (העולם הזה ,) 731
אני מוכן להוסיף לקיום העתון ולחופש הביטוי.

משה גלסטל, ירושלים
יספק העולם הזה יחד עם כל גליון מגרפה כדי
לדקדק את הקוראים.

דן קלטנר, תל־אביב
והדביזים מניין?

תרומה לטוב דם
קראתי על דבר הטרגדיה של גרשון פאר יכי
משפחתו נשארה ללא מפרנס. אני רואה בגרשול
פאר, מתחת למעטה שגעונו, אדם טוב־לב ובעי-
רצון להיטיב לאחרים, והנני מנדב חצי לירה לטובת
משפחתו. לצערי מצבי הכלכלי דחוק ואיני יכול
לתת יותר, אך אני מקווה שגם אחרים ילכו בדרכי.

אלמוני, תל־אביב

באוגוסט ע ,194 כאשר אל־על היהה עדיין בחיתוליה, התייצבה לפני מנהל החברה
נערה. שחרחורת וחיננית שאמרה :״אני רוצה להיות מארחת.״ שלש תכונות שכנעו את
המנהל ביעילותה של לביאה אייזן: הופעה נאה, קסם אישי וקצת אנגלית מגומגמת. לאחר
שנתיים וחצי בשחקים נעלם הגמגום האנגלי, פינה מקומו למבטא אמריקאי מובהק, הגורם
ללביאה ויכוחים שמימיים עם אורחיה !־משוכנעים שלביאה אייזן התל־אביבית נולדה
ב״רוקלין הניו־יורקית.
כשצ׳לם דוד רובינגר את לביאה, איימה עליו באצבעה :״אתה לא רואה שאני עכוקה?״
העיסוק: שלושה תיירים אמריקאים שירדו מן המטוס בשדה התעופה לוד, הודיעו ללביאה
ש״הם משתגעים אחריה.״

.העולם הזה״ ,מס׳ 748

מאת אורי אבנרי
חדר־האוכל של קיבוץ אילון, על
גבול הלבנון, בשק״ם של אילת,
בבית־קפה תל־אביבי, במסדרון
האוניברסיטה בירושלים, התקבצו
צעירים וצעירות, התווכחו בלחש
ובקולי קולות על הידיעה המהדהדת: פילוג
במפ״ם.

הקימה מפלגה חדשה: התנועה לאחדות העבודה.

גשרי
מפוצצים ושרובי
התנועה החדשה קנתה לה אחיזה רבה
בהמונים, בעיקר בנוער. חבריה שלטו בהגנה׳
נתנו לה את אלילי הנוער, שהפכו בר בות
הימים לאלופי צה״ל. הם הטיפו למאבק
רצוף, למלחמה בבריטים, להגדלת הפלמח,
לקיצוניות פועלית. כששלטון בן־גוריון נראה
פשרני, נטול אומץ־לב והססני, היתד, זאת
התנועה לאחדות העבודה שכבשה את הנוער,
הכריחה את ההנהגה להקים את תנועת המרי.
אולם במרוצת הימים עלה רעיון בלב
המנהיגים: מדוע לא להקים, יח־ עם השו מר
הצעיר, מפלגת פועלים קיצונית, גדולה,
מאוחדת? אחד המטיפים לרעיון זה היה דוד
ליבשיץ. אחד שהתלהב פחות: ראש מפקדת
ההגנה, איש קיבוץ נען, ישראל גלילי.
המשא ומתן לאיתור התחיל, האיחוד הפך
כמעט לודאי. אולם ברגע האחרון קרה משהו:
כיתות ההגנה יצאו לפוצץ את הגשרים בגבו לות
ארץ־ישראל. יעקב ריפטין, מאנשי השו מר
הצעיר, כתב מאמר חריף נגד הפעולה
ונגד המאבק הרצוף, הטיף לקו חרש: מאבק
״צמוד״ ,הלוחם בשטח העלייה וההתישבות
בלבד. דוד ליבשיץ החל מפקפק באיחוד
המוצע, פרש מפעילות פוליטית. אולם חלק
אחר של ״המרתף״ ,בראשות פנחס טובים,
כבר התאחד עם השומר הצעיר.
האיחוד קם, שתי המפלגות יצרו מפלגה
חדשה: מפלגת הפועלים המאוחדת. היה
ברור שהמפלגה החדשה היא מאוחדת, אך
לא אחידה, שקיים בה ניגור רב בין שתי
המפלגות המתאחדות (והמפלגה השלישית,
פועלי ׳ציון שמאל) .אך סיעת לאחדות העבו דה׳
שנשארה מפולגת גם בתוך עצמה, היתד,
בטוחה שבהיותה אהודה יותר על ההמונים,
תטביע את חותמה על המפלגה החדשה, תב טל
את השפעת השומר הצעיר. הם שרפו
אחריהם את הגשרים.

איש מהם לא ידע בדיוק במה העניין.
אחדים קיוו שישראל גלילי ויגאל אלון קמו
והחליטו להקים מפלגה חדשה, מפלגת הנו ער
העברי. אחרים האמינו שדוד בן־גוריון
הציע לאחדים ממנהיגי מפ״ם הימניים לה־כנס
לממשלה. סברה שלישית היתר, כי משה
סנה. איחד את מפ״ם ומק״י, העמיד את עצמו
בראש.
רק במקום אחד לא היתה כמעט כל התרגשות:
בין מנהיגי מפ״ם עצמם. חייך
יצחק שדה, במשכו בזקנו האפרפר :״מה
יש ; ברוסית ישנו פתגם — כשהאשה יו רדת
מן העגלה, קל יותר לסוסים למשוך!״

נאום ב תולין ור עיד ת אדמה
האות הראשון של רעידת האדמה היה
חלוש מאד, נענע בקושי את מחט המכשיר
המבשר רעידות. בכנסת קם מספסלו אדם
בעל פנים תקיפות, עינים כחלחלות וקומה
בינונית׳ הניח מידו את מקטרתו הנצחית,
ניגש אל דוכן הנואמים. העתונאים ידעו
עליו מעט מאר. הם ירעו שלפני עשרה חדשים
תפס את מקומו של יצחק טבנקין,
שישב שם שנתיים ולא פתח את פיו כמעג
אף פעם אחת. הם ידעו שמשך עשרה חדשיג
אלה שתק גם דוד ליבשיץ שתיקה מוחלטת
כחברו לסיעה בכנסת הראשונה ישראל גלי
לי. אבל הם לא ידעו מה בלם את פיהם ש;
כל השלושה: העובדה ששלושתם התנגדו
לקו הרשמי של מפלגתם, כפי שניטח על
הכנסת ברעמי פיו של משה סנה.
נאום הבתולין של ליבשיץ נרשם באורח
שיגרה, הועבר לדפוס מבלי שעורך הלילה
יניע את עפעפיו העייפים, אולם למחרת
היום עבר רחש בשורות מפ״ם. במלים פשו טות
ומתונות העלה דוד ליבשיץ את נם המ רד
והפילוג על ראש התורן האדום.

כו כבש בי ט עודה ב ש גי ס
אולם במפלגה החדשה לא היו רק שלוש
הסיעות המאורגנות. נכנם בה גורם רביעי :
ששמו ד״ר משה סנה.

מרד בצוו תא

המנהיגים הותיקים טעו תחילה בהערכת
כוחו של האיש. קודם לכן היה ציוני״כללי
מתון, ראש מפקדת ההגנה. כשהחל מפליט
פסוקים מארכסיסטיים חייכו לעצמם, חשבום
לפליטות פה. אולם חיש מהר נוכחו לדעת
שטעו טעות גדולה ומכרעת: ד״ר סנה עלה
בשמי מפ״ם ככוכב שביט מבריק, שהעמיד
בצל גובר והולך את הכוכבים שקדמו לו.
לעומת המנהיגים המפורסמים המזדקנים של
שלושה פלגים שקדו על שמריהם, דמה האיש
החדש לשמו: סנה הבוער באש מבלי שיאו־כל.
בקהל של מארכסיסיטים למחצה ולרביע,
נתגלה הוא כמארכסיסט בה״א הידיעה, ש העביר
את מפלגתו למחנה הסובייטי ללא
הסתיגות כלשהי. בכוח
קיצוניותו ושיעור קומ תו
האישי השתלט תחי לה
על אנשי השונזר הצעיר,
כבש את הנוער ד,מ־

מחוץ לשורות מפ״ם הכירו אך מעטים
את האיש בעל הגבות העבותות והקול הש קט.
אולם הוא היה ידוע היטב בבית ברנר
בתל־אביב. כי ליבשיץ היה מנהיג ״המרתף״,
אותה קבוצה של עסקני מועצת פועלי תל־אביב
שמרדה לפני 15 שנה במפא״י. לא
מצאה חן בעיניהם: מגמתם של מנהיגי
מפא״י לטשטש את המלחמה המעמדית, לרסן
את דרישות הפועלים.
כשהופיע ״המרתף״ בועידת מפא״י ברחו בות
נפגש בקבוצה אחרת: מנהיגי הקיבוץ
המאוחה שאף הם התכוננו למרוד במפא״י.
סיבת מרדם: התנגדות להשתלטות דוד בן־
גוריון על המפלגה, ונטייתו של ברל כצ־נלסון
להתפשר עמו. שתי קבוצות המורדים
החליטו למרוד בצוותא, הקימו חזית משו תפת
שנודעה כ״סיעה ב פרשה ממפא״י.

הדים

כאשד

דוד

ליב שי׳ן נלמעלהו את
דגר הפירוד במפם
במלחמתו נגד משה
סנה וימין[ ,היה על
י שר אל ג לי ל־ ושמאל[
וחבריו

לה חליט £א

יהיה 1ה סדק ב בנין
או מפול תכללית .
אול פילוג זה אינו
פרי ניגודים פתאומיים:
הוא היה קי ב שורו ת
מפי,

מיו

היווסד

המפלג ה לפני ש לו ש
שני. וקדמו לו הני־גודים
בקרב התנועה
לאחדות

העבודה.

מ tמ
אורגן במפלגה, חדר גם לתוך
מבצרי העוז של הקיבוץ המאוחד.

״לבדו ש או להיכנע!״
לעומת חזית סנה — השומר-
הצעיר היו ונשארו לאחדות העבודה
מפולגים ומפורדים. מצד
אחד עמדו אנשי הקיבוץ, מצד
שני הפועלים העירונים, שגם
הם היו מפולגים לשלוש קבוצות:
קבוצת ליבשיץ, קבוצת טובים
וקבוצת מישר. אדלברג, מנהיג
הפקידים. שתי הקבוצות האחרו נות
כבר היו שייכות, למעשה,
למחנה סנה.
במאי 1951 עשו אנשי הקיבוץ
המאוחד וליבשיץ נסיון אחרון
לשמור על עמדותיהם בקרב ה מפלגה.
הם הגישו מצע לועידת
המפלגה בחיפה, זכו ל־ ,36%ומצע
ארם, איש פועלי ציון שמאל,
בארבעה האחוזים הנותרים. סנה
ניצח לאורך כל החזית, העמיד
את מתנגדיו לפני הברירה: לפ רוש
או להיכנע.

!״ד־וקדין מול ד » ש ק
התנגשו כאן שתי תפישות־יסוד — האחת הרואה
את המפלגה צמודה לאומה, השנייה. הרואה אותה
צמודה לארץ.
בידי ליבשיץ, וכל אנשי לאחדות העבודה, היתד,
התפישה הישנה, המקובלת, של תנועה ציונית• אמ

ר לין וערב

המחלוקתא ׳ :כרזה זו ש מפ״ם קוראת לתמיכה במלחמת השיחרור הערבית פלע נגד אנגליה וצרפת. אנשי ליבשיץ (וגלילי: טוענים שלעת עתה הערבים הם אויבינו, וכי אין
לשעבד את מדיניות ישראל למדיניות הטוב טית. לעומתם טוענים אנטי סנה: ליבשיץ שוביניסט.

ראשים: אהרון ציד? נג ויצחק בן־אהרון. ממנהיגי הקיבוץ המאוחד, מתנגדים
ארכ?ן ד!
בחריפות לדעותיהם של יעקב ריפטן 1מ ;יר יערי, מנהיגי השומר־הצעיר, אולם מסרבים להצטרף
לפורשים, מכיון שהם שואפים לאחד את שתי התנועות הקיבוציות. אנשי השומר־הצעיר טוענים

הניגוד לא היה אישי בלבד.
עמד מאחוריו ניגוד רעיוני מכריע.
סנה
הצטרף למחנה הסובייטי
ללא תנאי. בהגיון קר וחותך, ה אופייני
לו, הסיק את כל המס קנות:
תבע לשגר בא־כוח לו עידה
בברלין הגרמנית, להכניס
את ערביי מפ״ם למפלגה כחברים
שווי־־כויות, לתמוך במלחמת ה שחרור
של עמי ערב, אחר שזכ תה
בתמיכת הסובייטים. לעומת
זאת ראו ליבשיץ וגלילי את
מפ״ם אמנם כבת־ברית למחנה
הסובייטי׳ אך כבת ברית הרש אית
וחייבת לעמוד על המקח,
לשאת ולתת — בעיקר כדי לה שיג
ויתורים בשטח העלייה מ־ברית־המועצות
ומתן חופש לצ יונות
בארצות הדימוקרטיה הע ממית.
בשטח הערבי לא נבדלו
בהרבה מעמדת בן־גוריון: ראו
בערבים, וגם בערבים הלאומיים
והמתקדמים, אויבים של ישראל.
לפיכך התנגדו להכנסת הערבים
לשורות מפ״ם׳ דרשו להשאירם
בחטיבה נפרדת.

אהדת אלפי צעירים נתונה
האלופיפ:
למפ״ם בשל אלופיה, גיבורי המלחמה. אולם
האלופים מפולגים ל יצחק טדה, בלת ־מפלגתי ער
לייסוד מפ״ם, הצטרף לקו הפרו־ם ובייטי הקיצוני,
היה הראשון שהטיף לתמיכה במאבק הערבים.
יגאל אלון הוא, לעומת זאת, לאומני ׳ואנטי־

רו הם :״מפלגתנו שייכת לעם היהודי, ועיקר תפקידה
— הגשמת קיבוץ הגלויות. אנו קשורים בלבנו
ליהודי ברוקלין, בוקרשט, קאזאבלאנקה, כיצד יכול
רוסטום אל־בסטוני, חבר הכנסת הערבי של מפ״ם,
להבין לנפשנו? האם משהו מקשר אותו עם לוי

שדויד ליבשיץ ואנשיו מנסים לחרחר ריב וליצור ניגודים בין הפועלים העירוניים ובין חברי
הקיבוצים. ליבשיץ טוען, לעומת זאת, כי הוא דוגל בשותפות בין עיר וכפר, אך לא לשיעבוד
העיר לכפר( .משמאל ):מאיר וילנר, מנהיג המפלגה הקומוניסטית, העוקב בעני! אחר מהלך הפילוג.

בניו־יורק, עם כהן בורשה? אולם הוא, רוסטום,
קשור עם ערביי דמשק, עמאן, באגדאד. אתם הוא
חייב לשמור על הקשר. והשתייכותו למפלגה שכולה
ציונית רק תפריע לו בתפקידו זה.״
מכאן הגיע ליבשיץ לתפישה משלו — ברית בין
שתי מפלגות, האחת יהודית, השנייה. ערבית. כש־

שונה לחלוטין, הרבה יותר מו דרנית.
אמרו הם: המפלגה היא
ישראלית. היא קשורה לשטח.
אין אנחנו, מאמיני האינטרנציונל,
יכולים להבדיל בין יהודי לערבי,
כששניהם גרים בחיפה. אין אנח נו
יכולים לדגול באחוות־עמים,
ושכנותיה,
וברית בין ישראל
ובאותה שעה להפוך את הערבים
בארץ ובמפלגה לאזרחים ממד רגה
שנייה.
אותו ניגוד, בצורה זו או אח רת,
היה קיים במפ״ם מאז יום
היווסדה. הוא נתגלה, בלי ידיעת
הציבור, בעצם ימי המלחמה, כ־שהיתר,
לחברי מפ״ם השפעה
רבה מאד על ניהול העניינים.
הניגודים היו אופייניים: התנהגות
המדינה כלפי הפלחים הער ביים
בימי הקרב, היחס לגבולות
ולשלמות הארץ. בכל הפרשות
האלה האשימו אנשי השומר הצעיר
את יריביהם־שותפיהם מח טיבת
לאחדות־העבודה בשובי ניזם
ולאומנות.

ujituלפילוג מתוד דעה שעל
הקיבוץ המאוחד (שהוא חבי בו) להתאחד עפ
קיבוץ השומר־הצעיר. אחד מסלעי המחלוקת
העיקריים במפ״ם עוד בימי מלחמת העצמאות
היתה התנגדות השוה״צ לפעולות מסוימות של
צה״ל, ודרישת לאחדייי־העבודה שלמות הארץ

קם רוסטום במרכז המפלגה ודרש כי תינתן זכות
שווה לעליית עולים יהודים ולהחזרת פליטים ערביים,
התנגד לכך בתוקף. ולא פחות התנגד לדון על
ענייני בטחון, כולל המשטר הצבאי, באוני הערבים.
משה סנה ואנשי השומר הצעיר דגלו בתפישה

אותו ניגוד בלט כשניר,לה ה מפלגה
מו״מ על כניסתה לקואליציה.
ליבשיץ וגלילי היו בעד
כניסה, בתנאים שנתקבלו על
דעתם, בעוד שהסיעה השנייה הר.
נגדה לכניסה כמעט בכל מחיר.
הזהיר גלילי: האופוזיציה שלנו
לממשלה עלולה להפוך, בהיסח
הדעת, לאופוזיציה למשימה ה היסטורית
של קיבוץ גלויות. או לם
דעתו לא נתקבלה על הרוב,
ששמר על התנגדותו העקרונית
לממשלה. לדעת ליבשיץ הפכה
עמדה זו את מפ״ם לבלתי־פו־פולרית,
גומה לכך שמפא״י מי מין
ומק״י משמאל תמשוכנה את
חבריה, כשתי משאבות ענק.

ל רי צ ת עין ללא סוד
בכל הנקודות האלה לא היה
שום הבדל בין ישראל גלילי וח בריו
בקיבוץ המאוחד ובין ליב־שיץ
העירוני. אולם כשסגר ליב־שיץ
את הדלת מאחוריו בדפיקה,
נתברר שישראל גלילי נשאר בפ נים.
ולא זה בלבד, אלא שמשה
סנה התעטף בשתיקה, ואפילו
הניח לאנשי סיעת לאחדות־

ג: רוסטום אל־בסטוני,חבר הכנסת הערבי של מפ״ס, תובע שהערבים
מ ח לו ק ת

כנסו <מפ״ם כחברים שווי־זכויות. אנשי סנה תומכים בכן, אולם ליבשיץ (וגלילי) התנגדו, בטענם
כי ערבי אינו יכול להיות שלם עם דרישת מפ״ם לעלייה רבתית. ותמיכתה בתוכנית קיבוץ גלויות.
העבודה לנהל את המאבק נגד חברם הפורש, שדעותיו
היו דעותיהם.
מה גרם למצב מוזר זה? אנשי הקיבוץ המאוחד ניסו
לטעון שעודם מאמינים ביכולתם להשפיע על אנשי
השומר הצעיר, אף קרצו בעין ורמזו רמיזות רב־משמעיות
(אך חסרות כל יסוד) שיעלה בידם אי־פעם לאחד את
קיבוץ השומר הצעיר ואת הקיבוץ המאוחד נגד משה
סנה ואנשיו.
האמת היתר, הרבה יותר פרוזאית: אחר פרישת מפא״י
מן י הקיבוץ המאוחד נשאר זה חלוש, כשהוא מקווה
להתחזק על־ידי איחוד עם קיבוצי השומר הצעיר (שהם
עתה חזקים יותר) .סיבה חשובה עוד יותר: קו סנה
כבש לו אוהדים רבים גם בקרב הקיבוץ המאוחד, ואנשי
גלילי חוששים עתה כי אם יפרשו ממפ״ם יתפלג קיבוצם
בשנית, ייהרס לחלוטין.

עריקrum ,־ ופנים אדומות
במצב זה נשארו סיכויי המפלגה החדשה קלושים למדי.
בידה רק חלק קטן מכוחה של מפ״ם׳ מבין 15 חבריה
בכנסת (דוד ליבשיץ ומי שהיתר, סגנית יו״ר הכנסת, חנה
למדן) .אולם היא מקווה כי תצליח לרכז סביבה את אוהדי
מפ״ם המתנגדים לתלות בקומינפורם ולקו הערבי —
תקוה שאיבדה הרבה ממשקלה אחר שנתברר כי אלופי
מפ״ם וגיבוריה הצעירים לא הלכו עמה. אולם ייתכן מאד
שאם ירצה דוד בן־גוריון להרחיב את הקואליציה ולהכניס
בה את הציונים־ד,כלליים, ימצא במפלגת ליבשיץ־למדן
משקל נגדי שמאלי הרצוי לו, יציע לה. מקום בממשלה.
אנשי מפ״ם עצמם מתייחסים לתופעה כולה בבוז
מסויים׳ ואנשי סנה אף שמחים לה. המפלגה החדשה לא
תסכן את עמדותיה, והפכה את אנשי לאחדות העבודה
הנותרים במפ״ם למיעוט חסר־סיכויים. טוענים הם: המפלגה
החדשה היא ״אנארכו־סינדיקליסטית״ ושוביניס־טית,
מפלגה קיצונית מבחינה מקצועית, שתצוד בקיצוניותה
י את נפשות הפועלים כדי להרחיק אותם מברית־המועצות.
אומר
משה סנה :״אין זה ריב אידיאולוגי. ליבשיץ
הוא עריק ובוגד, שיש להוקיעו. אין אנו נותנים אימון
בכנות מצעו.״ עונה דוד ליבשיץ :״סנה צריך לדעת,
כי הוא דוקטור לאופורטוניזם. אין אנו צריכים לצבוט
את לחיינו כדי להוכיח שפנינו אדומות ! ״

העם ניתוח ב ס כין גילוח

נהג
המונית נהג וקילל, נהג וגידף .״הג
סרים הרסו את המדינה,״ מלמל יותר לע1
מאשר לנוסעיו .״ד,ם הרסו את המדינה וז
שיו הממשלה שוברת את הפועלים. תו
כשרע להם, הם הולכים נגד הפועלים ! ״
מבלי לדעת חזר הנהג על המלים שהו! לו
יומיים לפני כן באולם הכנסת על־ידי מ זה.
סנה, כשזה ניתח את המדיניות הכלכלית ו ד
דשה בסכין גילוח, אמר את אשר יוד׳ ים
כולם אך אינם רוצים לגלות. הפרט ד,מ ור
היה שדוקא נהג המונית, בן מעמד שנח זב
אך לפני ימים מעטים לנהנה ביותר זן
הגאות הכלכלית המזוייפת, אמר את הדם ים
לראשונה.
משום מה היו דוקא נהגי המוניות הו א־שונים
אשר פטיש המדיניות ירד על עו !ם
במלוא המחץ, על־ידי העלאת מחירי ד,בנ ין,
חלקי החילוף והתקונים. בן־לילה הפכו פ־מעמד
נהנה למעמד סובל, הכנסותיהם (ומנ !ר
הקילומטרים שנסעו) ירדו בדיוק לחצי: .נ שים
רבים, לא אמידים ביותר, שהיו רגי ־ם
לנסוע במונית מפני שהכסף דיה מצוי בי יי־הם
בשפע ולא היה על מה להוציאו, ה לו
עתה הולכים ברגל ומצטרפים לתורים א רוכים
בתחנות האוטובוסים.
מדוע הם עשו זאת? עוד היה הכסף 1ם
כי לא המצלצלים) בידם, בטרם התחילה, ל־יית
המחירים הגדולה. אולם הם הריחו מש ;ו,
הריח המוזר של משבר מתקרב.
הותיקים, מלומדי הנסיון, לא היו צרי ים
לקרוא את הדברים בעתון, משהו הזכיר ל זם
את , 1936 את המשבר הגדול שירד לפתע לל
הארץ אחר הגאות היקית, התפשט בגוף ה יישוב
כסרטן איטי, חנקני, ממאיר. הוא וו־ציא
את הילדים מבית־הספר שלח אותם ע בודה
בשחר נעוריהם, יצר רמת מחייה א 1ר
לעומתה חייו של פועל בינוני בפבר! 1ר
1952 נראים כחלום.
.ענני המשבר התקבצו באופק, התק נו
במהירות. המעטים הנהנים ממשברים, ב ;י־הם
עסקני מפלגות, הסתכלו בהם ללא יר ה. בי אולם כל האחרים שלחו בהם מבטים
חרדה, ציפו ללא התלהבות לגורלם.
מכח הפחד מפני האמת
המצב היה כמעט מיואש. האויב ה
מצור על הפלוגה מכל עבריה. מלאי הנ
והתחמושת התקרב לקצו. שום תגבורת
נראתה באופק.
המפקד פסע בעצבנות לפני אנשיו, לא
כיצד לנהוג. יכול היה לספר להם על 1
צב, לקרוא להם למאמץ עליון, לקרבן
יון, להציל את עצמם ולהיחלץ מן הכיר
ויכול היה ׳לגמגם, לבקשם לעשות m
כל שהוא, מבלי לדרוש יותר מדי, פן יר
בשיטה הראשונה נקטו בימי הקרבות מ1
מפקדי כיתות, מחלקות ופלוגות של צר
שהאמינו לאנשיהם וזכו לאמונם.

בשיטה השנייה נקטה הממשלה השב ע,

כשהמכונה הכבדה של המדיניות הכלכלית
החדשה (מכח) החלה זזה, תוך כדי חריקות
ואנחות שוברות לבבות.
כולד עניבות ומכוניות. לכל אורך
החזית התנהל הויכוח אם מכח יצליח לעצור
את הידרדרות המדינה תהומה, או לאו. אולם
מעטים בצמרת השלטון הבינו כי העובדה
הקובעת אינה אם מכח טובה או רעה, אלא
אם בכלל נוצרו התנאים בהם יכולה היא
להצליח.
היתר, דרך אחת: להבריז על מצב־חירום
עליון, לוותר על כל חשבון מפלגתי, לקרוא
את כל המפלגות והארגונים לממשלת־חירום,
לומר את האמת המרה ביותר להמונים, לד רוש
מהם קרבן עליון וכללי, ליצור שוב
את מצב־הרוח העליז כמעט שאפף את הישוב
והצבא בימי הקרבות ושנבע מן הידיעה ש אין
ברירה וכי הכל שותפים למאמץ. התנאי
המוקדם היה: מופת אישי בולט של אנשי
השלטון, הנהגת צנע חמור בהופעתם האישית
של חברי הממשלה ופקידיה הראשיים, הור דה
בולטת של רמת מחייתם (כולל עניבות
ומכוניות).
הממשלה לא נקטה בקו זה. היא לא עש תה
כל מאמץ רציני להקים ממשלה חדשה,
כל־לאומית, ניסחה לבסס מדיניות חדשה של
כרבנות כלליים על הרכב ממשלתי שיש לו
אף בכנסת רוב זעיר.
התוצאה מחויבת המציאות היתה שגם דוב רי
הממשלה עצמה נאלצו לזרוע אשליות ב יחס
לגודל הקרבן החדש. אמר פריץ נפת לי,
שנתמנה בינתיים כמ״מ שר האוצר וה נחשב
לאביה. האמיתי של מכח :״איני יכול
לתאר לעצמי שמישהו רוצה להוריד את רמת
המחיה וכששלמה לביא, איש עין־חרוד,
וותיק מפא״י, שיסע את דבריו שאמרו שהוא
רוצה בכך, מיהר נפתלי לתקן, תוך כדי פזי לה
לעבר. ההמונים :״אני חושב ש(לביא)
מסביר את עצמו בנוסח לא נכון...״
מין חיה משונה. התוצאות היו בול טות
לעין .״ההר לא הוליד עכבר. הוא הו ליד
מין חיה משונה ליגלג פרץ ברנ שטיין
הצ״ב, שבלי עזרת סוחריו ויצרניו
לא תתגשם מכח.
״מכח תפגע בראש וראשונה בפועלים ! ״
רעם משה סנה, בנסותו לעורר את התנג דות
הפועלים שבלעדיהם לא תוכל הממשלה
לזוז. ותומכי הממשלה, במקום להודות ב אמת
זו בפה מלא ולהוכיח את נחיצותה,
השיבו בליגלוג :״תשאיר משהו גם לויל־נר...״
התוצאה
נתגלתה למחרת היום: כל שיכבד,
שמכח פגעה בה פרצה מייד בצווחה רבתית,
בהיותה בטוחה שהיא מופלית לרעה, סובלת
יותר מאחרים. ואם זו היתד, ההתחלה, קל
היה לנחש מה רבה תהי הצעקה כשהמאכלת
החדה של מכח תחתוך בבשר — צעקה ש הממשלה
הצרה הנוכחית, חסרת ההתלהבות,
לא תעמוד מולה איתנה.
אמר דוליק הורביץ, המתחלק עם נפתלי
בכבוד האבהות של מכח :״כל עם וכל מדי-
נה נבחנים בזה אם הם יכולים לשמוע ול־דעת
את האמת. כל ממשלה — אם היא מעיזה
להגיד את האמת, אם כי היא מרה וקשה.״
בתום השבוע הראשון של מכח היה ״אם״

זה מוסתר ע״י סימן שאלה גדול, ואתו מכח
כולה.

המשק
הח 1ק חדק מ ע מד
המזל לא האיר פנים לנשיא התאחדות בע לי
התעשייה, אריה (״הזקן״) שנקר. בדיוק
שבוע ימים לפני האספה השנתית של התע שיינים
יצאו מאות פקחים ופקידי ממשלה
דחופים לרישום המלאי בתעשייה הכבדה
והקלה כאחת. נאומו של ״הזקן״ שהוכן בקפ דנות
רבה על־ידי המזכיר הכללי, אברהם
זלמן קריסטל, טעון עיבוד יסודי בהתאם
לשינויים.
צעקו התעשיינים באספה שלא מן המניין
לאחר פרסום הצו על רישום הקפאת המלאי :
אנחנו לא רחוב לילינבלום, לא ניתן לערוך

חיפושים אצלנו ! אך לא החיפושים עוררו
את הסערה. הפחד בפני המחר ליכד את
חזית היצרנים. ההכרח לשלם לממשלה את
ההפרשים בין המחירים הישנים והחדשים,
שנקבעו לאור השער החדש לדולר, הפחית,
למעשה, את מלאי היצרן והסוחר לשליש.
פשיטות רגל נראות באופק והיצרן והסוחר
הבינוני מתעתד לצאת מהזירה. הכלכלית שעה
שהחזק יותר יחזיק מעמד לפרק זמן נוסף.
בפי ״הזקן״ לא היה הרבה מה לומר.
הפגישה הראשונה (וגם השנייה) עם דוב יוסף
לא הביאו לתוצאות ממשיות. הותרה רק
רצועת החיפושים וזה לא שינה בהרבה.
באין מה לומר ובאין במה לאיים (״הש בתה?״
צחק אחד התעשיינים ,״בין כך נו שבת
הושמעה תביעה להתפטרותם של
התעשיינים קליר (ארגמן) וליכטנשטיין (יצהר,
ברזלית) מתפקידיהם במשרד המסחר
והתעשייה. ייתכן ואברהם קליר, מנהל חטיבת
התעשייה, יתפטר, אך התפטרותו לא
תבוא בגלל מדיניותה הכלכלית החדשה של
הממשלה. קליר מתמרמר כבר מזמן על כך
שסמכותו אינה סמכות של ממש ושהוא
משמש רק שלט במשרד המסחר והתעשייה.
את המדיניות של חנזיבתו מנהל למעשה אחד
מפקידיו הגבוהים, מרבך, שהושאל מהמש ׳
כיר
המרכזי.
בינתיים מתמרמר ״הזקן״ לאין סוף. בעד
שרותו המצויין לממשלה לא ניתן לו כל
סיפוק לעת זקנה. התעשיינים מתמרדים כבר
בגלוי וגם תומכיו הנלהבים הם אובדי עצות
נוכח המציאות החדשה. מציל את כסאו :
רק רגש הכבוד לשיבתו.

ב לי חיטה א׳ן סובין
מאות בעלי לולים ורפתות שמו מצור על
טחנות הקמח בארץ כשבפיהם משאלה אחת :
הבו •קצת סובין ! העופות והפרות רעבים.
בעלי הטחנות משכו בכתפיהם, הסבירו :
באין חיטה לטחינה אין סובין.
בכספי ההענקה האמריקאית הוזמנו 30
אלף טון קמח מוכן. שהבאתם גרמה להפסד
של 30 אלף ימי עבודה בטחנות ולהפסד של
13 אלף טון סובין, מוצר לווי של טחינת
חיטים, להזנת הלול והרפת. אך גם איכות
הלחם ירדה פלאים. באקלים הישראלי אי־אפשר
לאחסן קמח לזמן ממושך. הקמח
הרב שהובא החל מתקלקל ובהגיעו לכלל
אפייה פגם באיכות הלחם.

נעד׳ מותרות. בן
שעה שתעשיית הנעלים בארץ עובדת בח מישית
כושר הייצור שלה בלבד מובאים רב בות
זוגות נעליים מוכנות עבור מוסדות
ממשלתיים מחוץ־לארץ. חשבונם הפשוט של
המוסדות: הנעליים הסטנדרטיות המובאות
עולות באנגליה 18 שילינג הזוג לעומת 30
שילינג הדרוש לחומר הגלם לייצור זוג נע ליים
בארץ. תקציב המוסדות מחושב ומדוקדק
במידה כזאת שאין להם מקום לחישובים כל־כליים־פסיכולוגיים,
שיניעו אותם לרכוש נע לי
תוצרת הארץ במחירים יקרים יותר.
התעשייה טרם הסתגלה לרמת המחירים
שנועדה לה בהתאם למדיניות הכלכלית הח דשה.
של הממשלה ושעה שאין היא יכולה
לתחר בנעליים הסטנדרטיות המובאות מחוץ־

לארץ מתחרים ישראליים בהצלחה בהפצת
נעלי מותרות בשוק האמריקאי.
מנגנון המפקח ה 7ך מתאם
מעטים הם האנשים במשרד המסחר והתעשייה
ובמשק הישראלי היודעים כי פריץ
נפתלי הוא שר התאום הכלכלי. כי אם שוא לים
למתאם הכלכלי של הממשלה מתקבלת,
דרך כלל, תשובה מיידית: צבי ליובושיץ.
ליובושיץ, רזה, ממושקף ובעל עיניים חודרות
עשה קריירה רב־גוונית בשנתיים האח רונות:
ממשרת מורה עלה לתפקיד מפקח
על המחירים במשרד האספקה והקיצוב, לא חר
המשבר הממשלתי שנסתכם בהדחתו של
דוב יוסף עזב את המשרד, יצא לארצות־הברית.
כשחזר
ליובושיץ ארצה נתמנה. מנהל מח לקת
היבוא והיצוא במשרד החקלאות, עבר
בינתיים בחינות של רואה חשבון מוסמך,
התכונן לעבור לעיסוק פרטי. אולם בינתיים
שב דוב יוסף לתפקיד שר המסחר והתעשייה,
זכר את עוזרו הנאמן ליובושיץ, הטיל עליו
תפקיד של מתאם כלכלי בין המחלקות השו נות
של משרד המסחר והתעשייה. התוצאה: .
למרות שסמכויותיו של ליובושיץ מוגבלות
בהרבה מאלה של פרץ נפתלי, פעילותו ידועה
בהרבה.

קיצוב
\ם הבהמות ר ע בו ת
כשכתב המשורר דוד שמעוני בראשית
שנות העשרים את הפואמה יובל העגלונים
שמספרם הגיע לחמישים׳ היו חייהם של העג לונים
משועבדים לשתי צרות־יסוד: דרכים
משובשות והתנפלויות שודדים.
העגלונות התפתחה עם גידול התחבורה
בארץ, למרות שענף העגלונים נמצא בירידה
מתמדת מאז שהוחל בייצור המוני של המת חרה
הגדול — המכונית. בינתיים קם ארגון
עגלונים בן 800 חברים, בעלי 800 עגלות
ו־ 1200 בעלי חיים (חמורים, סוסים ופרדות)
הדואגים לכך שהעגלות תנענה, בעליהן ימצאו
פרנסה (בדרך כלל, בסבלות, הובלת קרח
ונפט).
כאשר הפסיק המפקח על המזון לבעלי
חיים להקציב מספוא לבהמות לפני כחדשיים

״העולם הזה׳ /מם׳ 743

עבר,
זחדש
רק). ים המכתב :

עיכוב זה ירחיב את התהום ויאפשר למחפשי הנאה עצ מית
להתבסס בה. לכן אין מצבנו הנוכחי דומה למה שהיה עד
כה. אנשים התחילו לחשוב במושגים של כוח והרגשות

״!יסט. זאת היא
עשית. גם אני
השתנתה בזמן
זקוקים לכל מיליוני
אנו לא נוכל להכחיש
לכליות שלהם, מבלי
להבינן היטב. יש להשתדל
בינינו. אילו דאגה ישראל לדבר
הערבי היתד, בודאי מגיעה כבר לתו־שהיו
מבטיחות עתיד גדול לאיזור
הסכנה המתמדת לשלום. כדאי לזכור את
אינני יודע מה נשיג מאורוגווי, ליבריה או צ׳ילי,
תהיינה לצדנו או נגדנו. גם איני יודע מה נקבל
הגדולות הנלחמות למען ענייניהן הפרטיים. מדוע
אנחנו והיהודים יד אחת ועדה אחת לטובתנו, ורק
לולא הזרים היינו בודאי מסדרים את ענייננו עם היהודים
בשלום מזמן — לדעתי עוד לפני שנה וחצי, ובארצות אלה,
לא בחוץ. אבל יש גורם זר ששם את כל הנסיונות לאל
והכשיל אותם לגמרי. אני יודע מה שאני כותב. אבל איני
יכול לכתוב כל מה שאני יודע.
מאידך אני רואה שרוב האחראים כאן כופים את דעתם
בכוח, מטילים מונופולין על מנהיגות העם ועל השלטון. הם
הכניסו פחד אל לב העם, הוליכוהו בדרכים המנוגדות לטובתו
האמיתית. לכן קרה אשר קרה.
הדברים הולכים ורעים. דחיית יישוב הסכסוך עם ישראל
על בסיס הבנה אמיתית והתפשרות הדדית אינה לטובת
היהודים. גם לא לטובת הערבים.

ראו העגלונים שכל השידולים אינם מועילים,
פנו לאמצעי האחרון השמור בידיהם למשיכת
עין הציבור: הפגנה רבת־משתתפים שעברה
בתהלוכה צבאית דרך רחובותיה הראשיים של
תל־אביב עד הגיעה לבית הדר, מקום מושבו
של המפקח מטעם משרד החקלאות.
דרישות העגלונים: הספקה סדירה של
מספוא לבהמותיהם במנת מינימום של 150
ק״ג שעורה לחודש שמחירה הרשמי הוא
שמונה גרושים הק״ג בהשוואה למחיר השחור
של חצי לירה ויותר כאשר אפשר להשיג
את השעורה בשוק השחור.
אומרים העגלונים: אם המדינה יודעת
לקעקע את גפיה של כל בהמה לשרות מי לואים,
מן הראוי שתדאג לה גם למזונות
סדירים.

הים
דא תפ קיד משטרת
לפני 74 ימים גויסו שוטרי נמל חיפה,
בתוספת תגבורת מתריסר תחנות אחרות,
כדי לגרש בכוח הזרוע את ימאי א/ק תל־אביב
מאנייתם. הימאים התנגדו בכוח ובחי־מה
שפוכה, עוררו בהתנגדותם המוני אוה דים
על החוף להפר את הסדר ולתקוף את
שומריו. השבוע קם בית־המשפט הבלתי־תלוי,
הכריז: פעולת השוטרים היתד, בלתי־חוקית,
התנגדות הימאים היתה מוצדקת.
עשר דקות לפני התחלת הקראת פסק־דינם
של 16 ימאי תל־אביב, שטרם זוכו עמ דו
אלד, מחוץ לבית־המשפט המחוזי, חיפה,
כשחלק מהם מקבל את ד,קצבתו החדשית
מכנס הימאים וחלק מקבל תמיכות של חב ריהם
בחו״ל.
״הנה עברו עשר הדקות האחרונות של
החופש !״ התלוצץ אחד הימאים רחבי־הגרם
שעה שנכנס עם חבריו שתפשו את מקומו תיהם
על ספסל הנאשמים בתוך הסוגר.
קהל המאזינים היה מגוון ביותר, מורכב
משוטרים (ביניהם הקצין בודינגר ואחד ה שוטרים
העדים) ,ימאים מאניות אחרות וידי־דותיהן
של הנאשמים. על הספסל האחרון
מול שולחנו של השופט, ישבו בנחת חמשת
עורכי־הדין והתובע הכללי.
השופט ד״ר א. שאל, בגלימתו השחורה
גבה קומה, ממושקף ובעל שערות חומות
התיישב ליד שולחנו, סמך את ידיו על ה דוכן
שארבעה ספרי חוק עבים נחו עליו
והחל מקריא בשקט ובמהירות את פסק־הדין,
בו זיכה ראשית־כל ארבעה נאשמים,
ולפני שהמשיך בקריאת סקירתו שהיתר,
מסוגננת במיטב השפה העברית ומתובלת
בדוגמות בשפה האנגלית ביקש מהקהל לא
לנסות לעזוב את האולם באמצע קריאתו,

,העולם הזה״ ,מם׳ 746

עורך־דין מוחמד נימר אל-הוארי אולי הלאומיים הקיצוניים מתרחבים והתרופה שהרופאים היו
נותנים מקודם לחולה מעוררת בו עכשיו בחילה — נודף
ממנה ריח לא טוב.

הוא לא ירשה זאת.
ואכן היתד, סיבה לכך: סקירתו שהש תרעה
על 25 עמודים היוותה רק חלק מפסק־הדין
שהמשכו נדחה למחרת היום. הקראתה
נמשכה שעתיים תמימות, בשעה הראשונה
התעכב השופט על פרטי הפעולה, וההאשמות
( 11 במספרן 9 :מהן אשמות תקיפה, אחת
קשירת קשר, ועוד אחת: הכשלת שוטר
בזדון במילוי תפקידו).
כעבור שעה זאת החלו הנוכחים בקהל,
להראות סימני עצבנות שהתבטאו בכך שכל
דקות מספר קם מישהו מעל אחד הספסלים
והציץ לעבר דוכן השופט לראות כמה עוד
נותר לשופט להקריא. אך האכזבה היתד,
מרה, כי כל מה שאפשר היה לברר בודאות
היה: ליד השופט מונחת עוד ערימת ניירות
בעובי של ספר.
כשעברה מחציתה של השעה השנייה הגיע
השופט לנימוקיו לזיכויים של מספר נאש מים,
שאחד מהם היה רב החובל אייק. הכ ריז
ד״ר שאל, שופט המחוז :״אנשי צוות
האנייה היו רשאים להתנגד למשטרה שעלתה
על האנייה כדי להוריד את הימאים ...לא היה
תפקיד משטרתי לעלות על האנייה כדי להו ריד
את הצוות.״
שעה שהשופט הקריא את נימוקיו לא ניכ רו
כל הבעות הפתעה, כעס, או שביעת רצון
על פניהם של הימאים ששמותיהם הוקראו
ב,זה אחר זה, פרט לחיוכים דקים וקלושים
לעבר ידידיהם מבין הקהל, שחלק מהם עסק
בקילוף תפוזים ואכילת כריכים בסתר.
כעבור שעתיים פגה המתיחות כשנתברר
לכל שששה ימאים זוכו ועשרה אחרים חיי בים
לחכות לגזר־דינם למחרת היום.

חלק גדול מהערבים רואה עתה שאין כל טעם לתבוע
את שיבת הפליטים לבתיהם וגם משא ומתן נראה להם
מיותר — יהיה זה ישיר או בלחי־ישיר. הם אינם רואים כל
תועלת בשיחות עם או״ם, וכל הנאומים שהם שומעים מאוסים
עליהם — יש לנו, הם אומרים, דרך אחרת להסדרת העניין:
כוח הזרוע.
אך ישנם גם מעטים שאין דרך זו דרכם — הם דורשים
פשרה, רואים את הצורך בהסכם עם ישראל הרצוי על
הבסיס הבא: א) שחלק מהפליטים יחזור( .החלק שיישאר
יהיה קל יותר לתת לו פיצויים ולסדר אותו) .ב) שחרור
הרכוש והכסף המוקפא וכו׳.
אני חושב שהצעד הראשון לקירוב הדעות והסדרת
הסכסוך תלוי עתה בישראל. אם יהיה לה האומץ הדרוש והיא
תטפל במהירות במחלה זאת, על יסוד אמיתי ומשכנע זה,
יהיה זה בסופו של דבר לטובתה היא. אחר כך יראה העולם —
ואפילו הערבים המהססים — את זה בעין טובה ויזקוף את
הדבר לזכות ישראל.
זה הדבר אשר עלול לבטל את רגשי השנאה ושאיפות
הנקמה. ואז ישובו המים לזרום באפיקם הטבעי. לולא הייתי
בטוח במה שאני אומר לא הייתי כותב דעתי זאת. אין
האנשים רוצים לסבול יותר הכרזות ריקות ותמרונים אינ סופיים
והיום אנחנו, וישראל אתנו, זקוקים לפעולה ממשית
וניהול כלכלתנו על יסודותיה הטבעיים הנכונים.
נמאסה לנו מדיניות הנשק, ההתפרצויות וההריגות ובז בוז
רוב הכסף בדרכים שאינן מקובלות לא על אללה ולא
על אדם. אנחנו רוצים לחיות למטרה שברא אותנו אלוהינו,
אין אנו רוצים למות בשביל מדיניותם הקלוקלת של סוכני
האינטרסים הזרים.
זה כל מה שאני יכול לכתוב לך במכתב פתוח זה •.
רצוני לשלום הוא הדוחף אותי לכתוב לך והעתיד יעיד ויוכיח
כי השקפתי היא הנכונה. עוד תבואנה הפתעות רבות, כפי
שכותב המשורר הערבי :
והביאו לך היימיס דברים שאינך צופה,
וידיעות תובאנה לך מאנשים אשר לא פנית אליהם...
אבי ...ו ...שולחים לך דרישת שלום ומבקשים מאללה
הצדדים.

שתצליח במסעך לשלום בין שני
• המכתב עבר צנזורה ירדנית וישראלית.

הצטופפו סביבו בצל ירוק ומעובש קצת,
תמורתו קיבל לדרישתו שתי לירות עבור
הק״ג•
ליבוביץ׳ הפליט ״צער בעלי חיים״ ,נכנס
למשרדו, ישב על שולחנו והגה רעיון: יסוד
אגודה שתקרא מגן דוד ירוק (על המשקל
סגן דוד אדום) שתעזור לאזרח לעזור לעצמו
להשיג את מינימום הירקות הדרושים למח ייתו.

יחליף
בגדיו בבגדי עבודה ויקדיש לערוגתו
שעה ליום.
העזר התלהב. ליבוביץ, שסבר שההש ראה
נחה עליו שוב (מאז הפך בעל בעמיו,
חדל ליסד מפעלים) ,הרים את שפורפרת
הטלפון וביקש לדבר עם לוי אשכול, שר
החקלאות, החל את שיחת בשלוש מלים :
״צער בעלי חיים״ ,ואחר שסיימה הבין שהשר
התלהב לתכנית, תבע דרבונם של שני גור מים׳
אשר מבלעדיהם לא תתכן ביצועה של
המשימה: הנוער והעתונות.

אופן הביצוע, כדוגמת איטליה, אנגליה
ושוויץ בתקופת מלחמת העולם: כל שעל
אדמה בעיר ובכפר, בחצרות ועל הגגות,
ינוצל לזריעה אינטנסיבית של שלושת סוגי
היסוד של הירקות: בצל, תפוחי־אדמה ועגבניות.
האמצעי: אגודת מגן דוד ירוק, אשר
מרכזה יהיה בתל־אביב וסניפיה בכל נקודות

אשר לנוער ביקש ליבוביץ׳ משר החק לאות
להפגישו עם שר החינוך, אותו רצה
לשכנע בצורך להחדיר את רעיון מגן. דוד
ירוק ללב התלמידים בדברי הסברה קבועים
במסגרת תכנית הלימודים. כמו כן הציע

אולם עובדה זאת לא העכירה את רוחם
של העשרה ומיד בצאתם החוצה נטלו לידיהם
זכוכיות מפויחות והשקיפו בליקוי החמה
שהיה באמצעיתו אותו זמן.
ארגונים מגן דו ד רוק
משמישמש ובא יובל החמשים לעלייתו לא רץ
מרוסיה ישב חיים לייבוביץ׳ ,61 ,בעל
בית החרושת לשמנים עץ־הזית, בדירתו התל
אביבית׳ עילעל בדפי האלבומים האישיים
שלו. לאחר שחמשים השנה חלפו לפניו ב צילומים
בשקפם את פעליו הרבים (ביניהם :
נתין תורכי מלידה בצבא התורכי, יסוד מב־בי־אש,
תזמורת המשטרה, אגודה ימית זבו לון
ומגן דוד אדום) ,הניע ראשו ואמר בכו בד
ראש :״היו זמנים אחר יצא למשרד
בית־החרושת, בהנהלתו הוא לוקח חלק פעיל
יחד עם חמשת בניו ובנותיו. ליד דלת המש רד
נעצר: רוכל זקן מכר לעקמודבית ש
חקלאי
חיים כילסקי ויוזם חיים ליבוביץ נסיון המדינה. האגודה תסייע לאזרח בהשגת זרעים,
כלי עבודה (ואף טרקטור לחרישת שטחים
נרחבים) ,תקיים קורסים מרוכזים למדריכים,
שבוגריהם יכשירו קבוצות אזרחים וילמדום
כיצד לעבד ערוגות ירק.
מלבד זאת תקצבנה הרשויות המקומיות
שטחי אדמה לאזרחיהן, ערוגה לאיש, יחד
עם תא הלבשה, אליו ייכנס האזרח (ממוכר
העחונים ועד מנהל בנק) בגמר יום עבודתו,

קיום מסיבות עתונאים שתעזורנה להפוך את
הישראלים לאזרחים מחוקלאים.
לאחר שהרכיב את נשיאות האגודה. פרסם
מודעה בעתוני הבוקר, קרא לבוגרי מקווה
ישראל מכל הארץ להתכנס לאספה במלון
פארק, ת״א. המודעה הצנועה נסתכמה בשתי
הפתעות שהפיחו עידוד בנשיאות האגודה.
הפתעה ראשונה: בוגרי מקווה המפוזרים ב־
(המשך בעמוד סו)

יליוני אנשים מבלים מיליוני שעות מדי שבוע
באולמות חשוכים, עוקבים בהתעניינות אחר צל־לים
הנעים על־גבי בד לבן. כדי להביא אל בתי־הקולנוע
את מנת השעשוע שהפכה, לחלק ניכר
מו האנושות, כעין אופיום, קמה תעשיה גדולה
ומסועפת, מנוהלת בידי מומחים. מעל לכולם עומד המפיק,
האיש היודע לא רק לגייס את הכספים המרובים הדרושים

לבצועו של סרט, אלא המסוגל גם לארגן צוות המגיע לעתים
לאלפים רבים (שיא: קוו וואדיס — 30.000 נצבים בלבד),
לבנות אולפנים, שרות הפצה יעיל, פרסומת רחבה. אופיני
למפיקי הוליבוד הוא סמואל (סם) גולדבין( ,משמאל) זבן־
כסיות יהודי לשעבר, חסר השכלה (פליטות הפה שלו הן
קלאסיות) .גולדבין רגיש מאד לרעת הקהל האמריקאית, יודע
לספק לצרכניו את הסחורה הדרושה להם לפי רוח הזמן.

בית־החרושת לצללים הוא מבנה מוחשי ביותר המשתרע
על־פני שטח גדול, כולל אוקפגים, משרדים, בנייג׳ ״ו! ת
וגם תפאורות חוץ: רחובות, כפרים, גנים, אגמים, בתים
שרק חלקם הקדמי בנוי, חלק זה קרוי, באחד האולפנים
הגדולים ביותר בעולם, של מטרו־גולדבין־מאייר בקאלבר
סיטי ליד לום אנג׳לס ,״החצר האחורית״ .מן האויר הרי

זה מחזה רב רושם ומוזר ביותר, ערב רב של סגנונות,
מרחוב של משכנות־עוני במזרח נידיורק ועד עיר־חומה
במזרח־הרחוק העתיק. כתפאורות אלו צולמו סרטים רבים,
ביניהם, בשנים האחרונות ) 1( :נשמות נבוכות 2בין
החובה והרגש 3אבא משיא את בתו 4תחת קורת גג
אחת 5מאדאם בובארי 6וי׳לושת המוסקיטרים.

הצייר אחראי לתפאורת הסרט, אולם מחוץ
לתפאורות צריך רהיטים, כלים, מטלטלים,
וחפצים אחרים. מספרים של אלה בכל סרט
הוא גדול מאד ; החל מוילונות ושטיחים,
רהיטים ונברשות ועד מברשת השניים הת קועה
בפינת חדר הרחצה הנראה שנייה אחת
על הבד. מחסן המטלטלים של האולפן
דומה למחסן כל־בו ענקי שבו מצויים רהי טים,
פסלים, כרכרות, מכוניות, כלי־אוכל,
כלי נשק ומלבושים מכל התקופות והארצות.
בגלל האופי הריאליסטי של מרבית הסרטים,
אוהבים האחראים למטלטלים להקפיד על ה דיוק
ההיסטורי, מזמינים מומחים בעלי שם
לפקח על הכנת כלים היסטוריים או מובאי
ארצות זרות. אם כי חלק ניכר מן הריהוט
והציוד הנדרש בסרטים רגילים מצוי בקביעות
במחסני האולפנים הגדולים, עסוק הנד
טלטלן יומיום בהכנת חפצים חדשים, כמו,
למשל, פסל של הכוכב־החתול רהברב, ה משחק
את התפקיד הראשי בסרט הנושא את
שמו, ואשר בו עומד להופיע,
ומלבד החתול המפורסם ופסלו,
-גם ׳ידיי מילאנד וג׳אן סטרלינג.

/סדק

הקהל מצפה מכל שחקנית שתהא יפה
על הבד. זוהי סברה מקובלת בכל מקום,
אפילו בברית־ר,מועצות, בה החלו במאים ל אכלס
את סרטיהם (כמו, למשל, היה זה בזמן
שלום) נערים ונערות יפי־מראה. כיון ששח קניות,
בחיים, אינן תמיד יפות, נודעת ל מחלקת
האיפור של האולפן, בה היופי הוא
מדע שלם, חשיבות רבה. כאן מתאימים פוך
לצבע פנים, משנים גזרות לפי הצורך, מתאימים
תסרקות לפרצופים, או, לעתים, פר־אופים
לתסרקות. כאשר עברה השחקנית״
המתחילה מארילין מונרו לחברת פוקס, ש החליטה
להופכה לכוכב בזמן הקצר ביותר.
החלה מחלקת האיפור לעבוד עליה ברצינות.
היא עברה את כל מדורי הפרכוס, הכולל
טפול מדוקדק ורב־תהליכים (ויסורים) לא ר י
הפנים, בצוואר ובכתפים, אלא אף בכל חלקי
הגוף שייחשפו בפני המצלמה. כיון שהשח־
־נית מונרו מתמחה בתפקידים מסוג מסויה.
חלקים אלה נרחבים למדי. לאחר טפול כללי
ראשון היו מדות גופה: חזה — 0 94״מ !
מתנים — 58ם״מ ; ירכים — 86ט״מ !
גובה (ברגלים יחפות) — 1.63מ׳ ! מש קל
— 60 קילוגרם. אלה היו
מדותיה של העלמה לפני הטפול.
זאת אין האולפן מגלה לקהל.

if ir

ך, זחילתו על הנייר, וכיון שנייר זול
ו ״ה מסרט גולמי, וזמנו של מחבר אחד
• אפילו שניים, שלושה) מזמנם של מאות
זקנים ועובדים באולפן, נוהגים מפיקים
קדיש הרבה זמן (ונייר) לשלב כתיבת ה ורים.
כאשר מגיע התסריט לידיו של הב־
;י באולפן, הריהו ספר עב־כרס שמתוארת
בדיקנות כל תמונה, כל מצב־מצלמה וכ בן
כל שורת שיח. לצורך כתיבה טכנית
rמחזיקים האולפנים גדודים של כתבנים
מחים אולם העלילות, ספורי המעשה נש ים
ממקורות שונים: מחזות, ספורים,
:יאנים, אפילו מן התנ״ך. לעתים נכתבות
ולנוע עלילות מקוריות, כמו, למשל, ה דדים
והמלאכים מאת הכומר הישועי גריי־
(ימין) ,אודות קבוצת כדורבסיס (השודדים)
נצחת בתחרות־גמר הודות להתערבותם
מלאכי־מרום ותפילותיהם של כומר פול ולי, כוהן פרוטסטנתי, רב יהודי.
:לס (שמאל) משחק את ראש הקבוצה.
:ומר גריידי, לשעבר דיקן הפאקולטה לתי־רון,
רדיו, עתונאות וקולנוע במכללת
ורדהם״ הקתולית בניו־יורק עטט מספר
זות, אולם זה לו התסריט
אשון אשר זכה להיות מופק

| אחת החברות ההוליבודיית.

inעלז 3

לאחר שנגמרה הכנת הנוסח הסופי של
התסריט הוא נשלח אל ״הרצפה״ ,כלומר אל
רצפת האולפן, מקום בו הבמאי הוא הכל־יכול.
בתנאי שידע לעמוד בפני התערבותו
המתמדת של המפיק. במאים מספר הצליחו
לפתור ;!ת בעיית ההתנגשות בין גישתו ה־חמרית
של המפיק לבין הגישה האמנותית
של הבמאי על־ידי שנטלו על עצמם את שתי
המלאכות גם יחד. אחרים הוציאו מתחת
ידיהם מספר הצלחות קופה חשובות, קנו
את עולמם ואת חרותם על־ידי כך. כמו למ של
יוסף מנקיביץ, שהחל כמחבר תסריטים,
היה לבמאי של סרטים שהצטיינו בכוח משיכתם
לא רק את ההמונים, אלא אף את
המשכילים והסנובים. מנקיביץ הוציא מתחת
ידיו סרטים מכל הסוגים. אחד מסרטיו ה אחרונים
הוא ללא מוצא׳ תרומתו לסידרת
סרטי בעיות הגזע, בו ביים מנקיביץ (שמאל)
את לינדה דארנל ואת השחקן הכושי סידני
אולם מנקיביץ הוא בר־מזל במיוחד.
בתולדות הקצרים של הקולנוע קמו במאים
גדולים שלא נשאו חן מלפני הקהל הרחב,
נאלצו לנטוש את מקצועם (אריך פון שטרד
היים) ; אחרים מותרים על כל

מאמץ אמנותי, מוצאים לאור
2 9 L
במקום זה סרטי קופה קלוקלים•

מכל האמנויות, אין ריאליסטית כאמנות
הסרט. על כן, חייבת התפאורה בקולנוע
להיות בהרבה יותר מפורטת ומדוייקת מ אשר
בתיאטרון. אם כי האיטלקים גילו ש־התפאורה
הטבעית ביותר היא הטבע עצמו,
יצאו לצלם את סרטיהם ברחובותיה וחורבו־תיה
של ארצם, ברור שלא בכל סרט פתרון
פשוט כזה הוא אפשרי או נוח. בתים ורחו בות
המשמשים למגורים ולחיי יומיום לא
נבנו בהתחשב עם צרכיו של צוות־צלום כבד-
ציוד. גם מבנים היסטוריים רבים לא נשתמרו
בפארם המקורי כדי לשמש את מפיק
הסרטים. על כן שמורה בשביל הצייר עבו דה
רבה באולפן, ויותר מתפאורן אחד קנה
את עולמו כתוצאה מהצלחה בסרטים. אחד
מן הידועים ביותר הוא הבריטי רוג׳ר פרס,
שצייר את התפאורה המוצלחת לסרטו של
לורנם אוליבייה, האמלט. התפאורן עובד ב קשר
הדוק עם הבמאי וציוריו משמשים אחר
כך בסיס למלאכת הבימוי, כמו שאפשר ל-
הוכח מן ההשוואה בין התרשים של פרס
(למעלה) לבין התמונה מתוך הסרט.
כיון שבמרבית הסרטים מספר התפאורות
השונות הוא גדול, הרי שתפאורן הקולנוע

הוא אדם תמיד עמום עבודה
רבה. לעתים יייא נא לץ לצ יי ר
אלפי תרשמים כאלה לסרט יחיד.

f t M

תמונות הפרסומת ד,מגיעו! /לקהל, הצלם
ה לרוב כשהוא יושב ליד מצלמת ענק,
קורת האולפן מפקח על צוות שלם של
דים זריזים, המבצעים את כל המלאכות
זורות. לאמיתו של דבר, עבודתו של
וריט, העובד הטכני הראשון במעלה ב־נוע
ושני רק לבמאי עצמו, היא הקשה,
:רכת, האחראית ביותר והמצריכה כושר
ועי רב. המסריט אינו אחראי רק על
מתו המסובכת והעדינה, אלא אף על
ורה. אולם מלבד העבודה באולפן, בעת
ומים עם השחקנים, שומה על הצלם לד־לעתים
קרובות, לחומר צלומי חשוב,
בתמונה הזאת, בה הוא נראה תלוי
:לימה בראשו של בניין, מצלם את הת־ברחוב.
צלומים אלה יושלכו על גבי
שקוף באולפן, בעוד שלפני הבד, על
ורה שגובהה מטר או שניים, ישחקו הנים.
הצופה שישב מכוסה זעה קרה
»ו באולם הקולנוע יקבל את הרושם
שכוכביו האהובים מסכנים את
! I f Vחייהם היקרים — למען שעשע
אותו — בגובה מסחרר ממש.

P P H

jy ir

n n jh f M

אורות האולפן כבו, התפאורות, הצלומים נסתימו, ה צלם
החל בעבודה אחרת, מחבר התסריט כבר סיים שני
כתבי־יד חדשים מעת שהטביע את המלה ״סוף״ בעמודו
האחרון של ספר הבמאי. אולם המלאכה על הסרט לא
נסתיימה ! עתה מתחיל התהליך, הנחשב על־ידי רבים
(ביניהם במאי רוסי גדול פודובקין) עיקי העיקרים ב קולנוע:
העריכה. סרט ממוצע מכיל 600— 300 תמונות,
שכל אחת מהן יש לצלם בנפרד. כיון שנוח יותר לצלם
בבת אחת את כל התמונות המתרחשות באותה תפאורה,
אפילו הן מפוזרות לכל ארכו של הסרט, הוא מגיע
אל המעבדה במה שנראה לאדם מן החוץ אי־סדר שאין
לו תקנה. על העורך לבור את התמונות המוצלחות (מכל
תמונה נעשים לרוב צלומים אחדים) ,לערכן לפי סדרן
ההגיוני. ברם, לעריכה גם צד אמנותי: כיון שהעורך
הוא המחליט מה יהא ארכה של כל תמונה ותמונה ב סרט,
הרי שהוא קובע את המקצב הסופי, כלומר את
המתח והעניין שהסרט יעורר אצל הצופה.
עריכה טובה יוצרת לא רקן מתח ! לעתים היא בוראת
יש מאין והרבה מן המעט. בסערה מעל אסיה, סרטו של
פודובקין היתד. דוגמה מאלפת לעריכה משובחת: בעזרת
קמץ שחקנים ותמונות שהופיעו, במקצב מהיר, בזר אחר
! •y gזו על הבד, הצליח הבמאי להראות קרב עז
J M Sומרובה משתתפים שעצר בעד נשימתם של
מיליוני צופים במיליוני אולמות חשוכים.
f t .״ודי.

במדינ

(המשך מעמוד ) 7
רחבי המדינה׳ שלחו 60 נציגים לאספה, מהם
נבחרה ועדה בת 11 חברים, אשר מטרתה
גיוסם של 3000 בוגרי מקווה לרעיון.
ההפתעה השנייה נתקיימה במשרדו של
חיים ליבוביץ׳ ,אליו נכנס איש ארוך זקן,
חיים בילסקי, שעלה מגרמניה בשנת , 1925
טיפח משך 18 שנה משק חקלאי בן 15 דונם
בכפר אברהם ליד פתח־תקוה. הציע לליבו־ביץ׳
שיתוף פעולה שמטרתו חינוך האוכלו־סיד,
לחקלאות פרודוקטיבית. ההצעה: הפי כת
15 הדונמים לחווה לדוגמה, אליה ית קבלו
נערים עירוניים שיחתכו בה להפקת
מקסימום של ירקות ליחידת אדמה.

אורחים
עם נקבה ב חוץ ל א רץ
בעבור פיורילו לה־גוורדיה, ראש העיר ה מנוח
של ניו־יורק, באחד מסיוריו ברובעי
העוני של מנהטן, עצר מול קבוצת ילדים,
שישבו במעגל סביב ילד בן שש, שסיפר
להם בדיחות מלוות תנועות פנים הומוריס־טיות,
להן הריעו הנערים בתשואות צעק ניות.
לכשסיים הילד טפח ראש העיר על
שכמו, שאלו למוצאו. הילד הסביר ששמו
ג׳ואי, וכי הוא בן חייט יהודי.
מאז נקשרה ידידות אמיצה בין לה־גוורדיה
וג׳ואי אדמם. וכשהציע ראש העיר
לאמץ את הילד (״משום שהוא מביא לו
מזל״) ,הסכימו ההורים לפשרה .״שבוע
אצלנו ושבוע אצל הדוד פיורילו.״ ראש־העיר
שדבק בנער סיפר לכולם שמצא בו
קמיע, לקח אותו עמו למסעות תעמולת הב חירות
שלו.
אדמס סיים את האוניברסיטה העירונית
בניו־יורק, פנה לבמה משום שלה־גוורדיה
אמר שנולד קומיקן ותוך שנים ספורות הפך
לאחד משחקני הוודביל (כולל הופעות במו־עדוני־לילה,
טלביזיה, תיאטרונים וסרטים),
המבוקשים ביותר בארצות־הברית, עם הכ נסה
קבועה של 200.000 דולר לשנה, וממ חטות
ועניבות הנושאות את המלים ״נגנב
מאת ג׳ואי אדמם״ ,אותן הוא מחלק לעש רות
מעריציו.
יחד עם הצלחתו על הבמה, הפך ג׳ואי אחד
מאוספי הכספים הגדולים ביותר של המגבית
היהודית. כאשר נשא בשבוע שעבר בניו־יורק,
לאחר חיזור של שנתיים, את סינדי הלר,21 ,
לאשר( ,בעלת 57 תוארי מלכות יופי, ביניהם
״מיס בייגל״ (כעך) ו״מים ברוקלין דוג׳רס״,
קבוצת הכדורגל המפורסמת) ,אמרה לו סיג־יי
מתחת לחופה :״אם לא נצא לירח־דבש,
אני עוזבת אותך מיד לפני שתספיק לענוד
את הטבעת לאצבעי.״ השיב ג׳ואי :״לעזאזל
ההופעות, ניסע לעשרה ימים לישראל.״
ווננבה נוסדה לפני 25 שנה, מאגדת על
בסיס שתופי 400 ישובים חקלאיים
ומאות משקים בודדים בכל אזורי
הארץ לשווק תוצרתם החקלאית.
ספרי

אנו מחפשים לקנות בעד חנותנו הח דשה
בירושלים בשם ״מרכז הספר״,
ירושלים, רח׳ בן יהודה , 17 הכניסה
בסמטה, ואנו מוכנים לשלם עבור ספרים
במצב טוב כדלקמן :

r.Sf5
׳1X0:

,40X0:
OjXOJv׳
/jx o :o :o

!Fdxbxixb

•aXbibRiSbfb
_Fo:o:oxo:oxo:
1j 0:0x0j0x>>:0:0
_ 71xb:dxb:bxixb:d
!j:oi?i>ib:<i>!oi<ixi5io.Ri5

70X0:0:0X0:0X0:0X1X0:0
7»o:0y0jpx0:0:0x0:0j\0|0x>5
^o:dxixd:dxd:dxb:dxixd:oxb:dxix
»iQb^4j^0^P^ b ^ b?^4<!>^X0:0X X ^ XtXpX{^0X»X0:0Xt^X0:0X;^0;5

קונקורדנציה מנדלקרן — ,23.קאסל. ספר
המהנדס — ,3.מלון בן־־יהודה 12 ,כרד —.30.
מלון נדול של נור ,7.500 מלוז קאפומז,
אננלית־עברית — .4.מלון טורצ׳ינר, נרמנית־עברית
— ,3.מלון תלמודי של לוי 4 ,כרד,
— ,30.כל כתבי דובנוב — ,20.-- 15.גרץ,
— .25.-- 10.תנ״ד גורדון 75.קלאוזנר
יהושע הנצרי ,2.500 לכובר. ספרות וקלאוזנר,
ספרות מ־ — 2.עד 15.טריטן. החוק
הישראלי 3 .כרד ,35.— ,אחד־העם 4 ,כרך
— ,5.אורי אבנר׳ ,הצד השני של המטבע
,1.500 ספר חזק ,2.500 החוגר , 2.500 פרויד,
פתולוגיה, טוטם וטאבו, מ־ — 1.עד?. 500
לנקה, מאטריאליזם ,2.500 אהרנבורג, הסערה
,2.500 ספרי־כים מ 100 עד , 0.200
אנו מחפשים ספרי קריאה במחירים טובים
מ־מאן. פאסט, אראנון, ויקי באום, מיילר,,
ספרי שטיבל, ספרי ילדים (הוצאת אמנור).
ובו ,,הוצאות ישנות של ספרים שנדפסו
בווארשא, הגדות, משניות, גמרות, פירושים,
ספרי שאלות ותשובות, אנציקלופדיות וב׳.
מלונים.
אנו גם קונים במחירים גבוהים ספרים לועזיים
בשפות אנגלית. גרמנית, צרפתית, פולנית וכר.

״מרכז
להמן,
להמן,

הספר״ ,ירושלים, בן יהודה 17
תל־אביב, אלנבי 74
חיפה, הרצל 31

נאלשיםלב: מנהלנו, מר
להמן, יסע כקרוב לגרמניה, ויש
לו רשות מטעם הרשות המוסמכת
להעכיר ספרים מדעיים
לפי הזמנה, והוא יהיה גם
מוכן לקכל לידיו הזמנות כענ-
יני רסטיטוציה.

אידיש כקול רם. לאחר ארבעה ימי
סיורים, שוחח ג׳ואי טלפונית עם אם אשתו
בניו־יורק, הודיע לה :״זה עצום. יש כאן
יהודים שאינם מתביישים לקרוא עתונים
יהודיים בפומבי, ולדבר אידיש בקול רם.״
הוסיפה סינדי :״זה חלום, אמא, אבל אין להם
הוש הומור בסנט, הם אפילו לא יודעים מתי
צריך לצחוק ומתי לבכות, ומנתחים כל בדי חה
לחתיכות.״
סינדי השתזפה בשמש, עלעלה בכתב
היד של ספרו השלישי של ג׳ואי עם נקבה
בחוץ לארץ, אותו הקדיש ל״סינדי שהבטחתי
לאהבה, לכבדה ולמחוא לה כף״ ,האזינה
לשיחת בעלה עם פרדסן ישראלי שסיפר
לו על שיטת ההרכבות במטעים המקובלת
בארץ. ג׳ואי שהודיע לפרדסן שיש לו רעיון
הרכבה מקורי, הסביר: להבראת המשק ה ישראלי
דרושה בהמה שתורכב מפרה וג׳י־ראף,
אותה יפטמו בארצות־הברית, יחלבו
ב־שראל.
עיתונים עיתון ש ד הנועד החיוניים משנותק גוש עציון וצרכיו
הוצנחו אל לוחמיו מפרימוסים שחגו מעליו,
הורד במעלה אל לוחמי הגוש ביחד עם ככ רות
הלחם. עם נפילת הגוש נלקחה שארית
אנשיו בשבי הירדנים ואוריאל אופק, משו רר
צעיר מבוגרי הנוער העובד שהיה בין
השבויים, חיבר שני שירים שביטאו את הווי
השבי. הוא שאף להעבירם אל היישוב, הצ ליח
להבריחם עם אחת מתושבות עטרות,
ששוחררה מן השבי, בהטמינו את השירים
בסוליית נעלה. כשהגיעו שיריו של אוריאל להתרגשות אופק למערכת במעלה גרמו
רבה בין חבריה, הניחו בכך את היסוד ל מדור
קבע: יד במעלה לנופלים( ,רשימה
על ותמונתו של כל חבר הנוער העובד ש נפל
במלחמה).

,העולם הזה״ ,מס׳ 748

השבוע ישב משה
איחוי הקרעים
מוסינזון עורך במעלה בן ה־ 42 וחבר
משק נען, בחדר שברחוב צדדי בתל־אביב,
חגג עם המערכת הקטנה ביותר בארץ
(פקידה, עובד מנהלה, וחדר זעיר) ,את הו פעת
הגליון ה־ 500 של במעלה, עתון הנוער
העובד, אותו הוא עורך בשש השנים האח רונות
ל־ 21 שנות קיומו.
כאשר דוד כהן, חבר מזכירות הנוער ה עובד,
המכונה ״ם בא של התנועה״ ,והשומר
על גילו בסוד( ,מחשש שיערכו לו חגיגות
יובל) יסד את העתון היתד, משימתו ברורה:
עיתון הנוער העובד, ההסתדרותי, אך בלתי
מפלגתי, שתפקידיו חינוכיים: מציאת נקו דות
מגע משותפות לחברי התנועה בעלי
רקע חברתי שונה, לילד מנהלל ומגבת ולילד
העירוני העובד ביום ולומד בשיעורי הערב
של הנוער העובד. מטרה נוספת: איחויים
של הקרעים המפלגתיים בין מפלגות ההס תדרות,
שאמצעיה העתונאיים היו הדפסת
דברי דוד בן־גוריון ונאומיו של יצחק טבנ־קין
זה בצד זה.

תנועה להקמת מוזיאון לח״י. מאז לא שמע
דבר על כך, אם כי הסכים להצעה. הסיבה
העיקרית להסכמה: ישראל ואשתו סוברים
שאין מתנכרים למופתים נצחיים, ככתמי-
הדם הגדולים הבולטים בפינה השמאלית של
החדר, דמו של יאיר, עליו הם מצביעים,
בהבטיחם :״שיפשפנו את הכתמים מספיק,
משך עשר השנים וזה לא עזר.״
כאשר נשא ד״ר שייב את נאום האזכרה
ז&לו ברם־קול, אל הקהל ברחוב, שנשא את

יפו. לרגלי מדרגות הקזינו, מרחק חמשה
מטרים מקצף הגלים, נתגלה גוף אשה שרו־כה
לאורכה, שפניה טמונים בחול אדמדם,
ספוג דם. שמלתה המופשלת גילתה שמונה
דקירות פגיון בצווארה, ארבע דקירות בשו קיה
ושלוש בעורפה. בראי הגדול שהיה מו נח
לצד ראשה, נשתקפו פניה הצעירים וה נאים
בעוית קלה, שגילתה מעט מן הסבל
שעבר על לונה סליק־ג׳רסי עד לקצה האכ זרי.

מיסדי
העתון נוכחו לדעת עד מהרה, שה־עתון
לא ישא את עצמו בהוצאותיו, זכו
לתמיכת הועד הפועל של ההסתדרות, הק רנות
הלאומיות ומחלקת הנוער של הסוכ נות,
שהבינו כי במעלה הפך לגוף חינוכי
בעל משקל.
במעלה הצליח לחדור אל לב קוראיו המ גוונים,
לקשור עמהם קשר אמיץ, בהתוותו
לעצמו מסלול קבע: עתון של הנוער, ולא
עתון עבור הנוער.
ה כ עי יההעיקרית: נייר. הבעיות
שנתעוררו עם הופעת גליון ה־ : 500 התבג רותם
של רוב משתתפי העתון, שהמירו את
במעלה בבמות קשישות יותר ושילובם של
משתתפים צעירים במתכונתו ארוכת־המסו־רת.
הבעיה העיקרית של העתון (תפוצה :
: )8000 נייר. אומר משה מוסנזון, אשר גו רלו
של גליון ה־ 501 עודנו בלתי ברור לו :
״אילו היינו עיתון מפלגתי היה המצב אחר.״
המחתרת כתמי דם גדו לי ם
בדירה בת החדר, בעליית הגג שברחוב
מזרחי ב׳ ,תל־אביב, המתינו שני אנשים לש־רברב;
ברז המים בחדר האמבטיה נזל, וכש־נשמעו
הנקישות בדלת הכניסה, פסעה האשד,
בצעדים איטיים לקראתה והגבר פתח
את דלתות הארון שבחדר המגורים על מנת
להסתתר בו.
כשפתחה האשד, את הדלת כדי להכניס
את השרברב, התפרצה למסדרון קבוצת
שוטרים בריטיים :״איפה הוא?״ שאלו את
האשד״ ״איפה אברהם שטרן?״ מאחר שלא
נענו, פרצו לחדר, נתקלו בארון, פתחוהו
ותקעו במסתתר בו מנת עופרת. לאחר שנ הרג,
עטפוהו בשמיכות וגררו אותו על פני
מדרגות ארבע קומות הבית, אל הטנדר ה משטרתי
שהמתין בחוץ *.
אך לפני ד,רצחו הצליח אברהם (״יאיר״)
שטרן ללבות גרעין למחתרת צבאית, שהיתר,
הקיצונית והמסוכנת במחתרות שלחמו נגד
הבריטים,
בכ״ה בשבט, ביום העשור לרצח, הצטופפו
1000 איש ברחבת הפינה שלפני הבית ברחוב
מזרחי ב׳ ,באו להשתתף באזכרה ליאיר, אליה
נקראו ע״י תנועת ברית איתנים בראשותו
של ד״ר ישראל שייב, שתי אבוקות בוערות,
האירו את מעקה הגג, שפכו אור על יריעת
בד לבנה נושאת תמונת־ענק של הצעיר () 34
השחרחר, ארוך הפנים ובעל העינים החול מניות.
כאשר קרא הקהל שעמד למטה, את
הכתובת משירי יאיר שהותוותה באותיות
כחולות :״ועל מרבד זד. מוחותינו כשושנים
הלבנות בקעו מן החדר הקטן שבעליית
הגג, קולות גברים נמוכי־טון, ששרו בקול
גדול ובניצנוץ עיניים :״בלילות אדומים
העבירו בשירתם רטט בעומדים ברחבה.
ישראל פינסקי ,35 ,מנגן קלרינט בתזמורת
צה״ל, אשר נכנס לדירת הגג חודשיים לאחר
הרצחו של אברהם שטרן, סובב עם אשתו
בין עורכי האזכרה, סיפר לאחד מהם שלפני
כשנה פנה אליו אחיו של יאיר, הציע לו
דירה אחרת, תמורת דירת־הגג הדרושה ל *
סברה אחרת: השוטרים עצרו את שטרן,
כבלוהו, ירו בגבו. אך עד היום לא ידוע
כיצד נתגלה מפקד לח״י ולא ילוע אס מישהו
גבה את הפרס ( 1000 לירות) שהוקצב על
ראשו. סברה מתקבלת על הדעת: המשטרה
עקבה אחר אשתו של אחד ממפקדי לתי״י
שהיתה מביאה לו את מזונותיו עד שגילתה
את מקום מחבואו.

,העולם הזה״ ,מם׳ 746

רוצח שלמה ג׳רסי כמכונית הכלא
המשסרה...

את בלה בתה משך 13 שנה במשכורתה כ פועלת
ובשנה ד,־ ,14 לפני שלוש שנים, על תה
עמה לישראל. כשהכירה זמן קצר אחר
עלותה את שלמה ג׳רסי, יוצא תורכיה, בן
,45 הצליח הלה לשכנעה שיקל עליה לשאת
בעול חינוך בתה ולהסתדר, אחר שתנשא לו
לאשה.
לונה היתר, אהודה בין בולגרי יפו בגלל
יופיה וגופה התמיר למרות גילה ,40 ,ודאג תה
לבתה בת ד 16 למענה עבדה במשק־בית
בתל־אביב, סיפקה לה בכך דמי לימוד
בבית־הספר לאחיות. מכריה התנגדו לנישו איה
לג׳רסי, בטענם שהוא לא־יוצלח העוסק
במלאכות מפוקפקות: שכיר בית־קפה בלתי־ידוע
ברמלה, שחקן קלפים ושותה לשכרה. אך
לונה נישאה לג׳רסי.
״אני אוהב אותך!״ זמן קצר לאחר
נישואיה נוכחה לונה לדעת שנבואת חברותיה
הטובות התקיימה: למרות גילויי האהבה ה סוערים
ושערוריות קנאת־השווא, אותן ערך
ג׳רסי לאשתו, היה שב הביתה בשעות הק טנות
של הלילה, שיכור ובמצבי־רוח תוק פניים
להם נתן פורקן בהכאת אשתו, שטענה
שמלבד היותו שיכור ומכה אותה, לא
סיפק לה את צרכי משק־הבית, הפסיד את
הכספים שהשתכר במשחקי קלפים וקוביה,
אילץ אותה לצאת לעבודות־חוץ, לשאת בעצ מה
בעול ההוצאות.
כאשר פקעה סבלנותה של לונה הציעה
לג׳רסי גירושין כפתרון לנישואין בלתי מוצ לחים.
כתשובה כיבד אותה במכות נאמנות,
טען :״אני אוהב אותך, לא אתן לך גט.״
לפני כחודשיים הצליחה לונה לשכנע את
בעלה ואת בית־משפט השלום בצדקת תביע תה
לגירושין, הגיעה להסכם עם בעלה: ג׳ר־סי
קיבל 800 לירות דמי מפתח תמורת חד רם
המשותף, שכר לעצמו חדר תמורת 400
לירות, שמאה מהן נתן ללונה בתנאי שלא
תנתק את יחסיה עמו.
״יש יי מישהו אחר!״ יום לפני הרצח
הביא ג׳רסי ללונה תמונה גדולה של עצמה,
אותה הבטיח לה, הביע לפניה שוב את
אהבתו ודרש ממנה לחזור אליו. משסרבה
החל מכה אותה, אסף בכך עשרות נשים בול־גריות,
שכנותיה של לונה, שינסו לפרוץ אל
החדר, נרתעו כאשר לונה הכריזה שתסתדר
אתו בעצמה. ג׳רסי טען שלונה רימתה אותו,
לקחה ממנו את מאה הלירות האחרונות
(לאחר שאת 300 הלירות שנשארו לו ממכי רת
החדר הפסיד במשחק קלפים) ומסרבת
לקיים אתו יחסים מיניים, איים להורגה אם
לא תיאות לו. לאחר שהוכתה הרגיעה לונה
את ג׳רסי, הסכימה להפגש אתו למחרת במו רד
לחוף הים, אך הוסיפה שזו תהיה הפעם
האחרונה, כיוון ש״יש לי מישהו אחר״.
למחרת בערב, למועד הפגישה, עמדה לו נה
ליד מדרגות הקאזינו, חיכתה לג׳רסי אחר
שהצטיירה בסל ירקות אצל הירקן הסמוך,
אותו חשבה להביא אל ביתה בתום פגישתה.
אותר, שעה היה ג׳רסי עסוק בתיכנון מזימה:
הוא סחב מבית אחיו פגיון ערבי, השתכר
שלגם בבית־המרזח
בסידרת כוסיות ערק
הקבוע שלו וירד לפגוש את קרבנו.
לכשנמצאה הגופה למחרת ע״י משטרת
האמור, הפכה גבעת־עלייה לזירת התרגשו יות.
חברותיה של לונה יללו בבכי ליד
בית־החולים הממשלתי.
אחיה של לונה, מאיר בכר, נהג במשרד ה משטרה
ניסה להרגיע את עדת הנשים בהב טחת
נקמה, צעק :״אני יוצא לגמור אתו,״
הורד מהטנדר הממשלתי, עליו רצה לצאת
לרמלה לחפש את הרוצח, ע״י שוטר שהר גיעו
:״המשטרה כבר תגמור אתו.״ כעבור
24 שעות נוספות התייצב שלמה ג׳רסי, בלתי
מגולח, צנום, גבוה וקרח, בתחנת משטרה
ירושלמית אליה בא אחר מסע בריחה מיפו
ירושלימה, הודה ברצח והסגיר עצמו לידי
השוטרים.
הארץ גופת לונה סליק-ג׳רסי כמקום הפשע•
..,גמרה אתו
ראשו אל על, שאל מישהו .״האם ניסיתם
להסיר את הכתמים באמצעים הימיים?״ אמר
חבר ברית־איתנים :״איננו מתעניינים בחימיה,
אנחנו מיסטיים,״

פשעים

כשנפטר עליה בעלה בסופיה, בולגריה, הי־תה
כרסה של לונה בין שיניה. לאחר הלידה
גילתה שהוצאות ביודד־,הולים אכלו את עזבונו
הדל של בעלה. היא השאירה את בתה
הפעוטה בבית קרובי משפחתה, החלה עו בדת
בבית־חרושת לסיגריות. היא גידלה

הרצח על ש 9ת הי
קרני השמש הראשונות הבקיעו את ענני
הבוקר המתפזרים, הפיצו אור לאורך קו חוף

* התמונה הראשונה שצולמה בחוף יפו
מיד עם גילוי הגופה.

הוא בא במו״מ עם אנשי־עסק אמריקנים
עשירים והקים את החברה (ידיעות אחרונות).
אשר שולמן, חיפה
כנוה שנות מאסר?

בפרדס־חנה עליתיהשבוע לאוטובוס שכ תוב
היה עליו ״חיפה״ ,בעוד שבאמת נסעה
המכונית לחדרה (הארץ).
מרים גל, קריית ממלון
נדבק באינפלציה הכללית, מה?

עזרא דלאל, בן ,2חייל צד,״ל (על המשמר).
שהינו גבריאל, משמר הירדן אקצין
הגיוס היה מצוייד בזכוכית מגדלת.

התאמ־פח!
יופיע או ד א ופיו!*
שיירת מכוניות אמריקאיות העוצרת את
כל התנועה ברחוב אלנבי, תל־אביב, כשבתו כה
יושבים כושים מבהיקי שיניים, כולל
אלוף העולם במשקל בינוני שוגר ריי רובינ־סון
ודוגמנית חמודה המחייכת כיאה לאשת
אלוף עולמי, צריכה היתד, לסמן את בואו של
האלוף לישראל.
המועדון הפך כריכייה, שוגר בן
ה־ 31 לא היה חושב לבוא לישראל לולא היה
ידידו הטוב של היהודי ברני רום, אלוף
העולם לשעבר במשקל חצי־בינוני ובמשקל
קל. באחד הערבים סיפר שוגר את תולדות
חייו לרום, פרט כיצד החל בקריירת ההתאג רפות
שלו כששכרו הראשון הוא 15 דולאר
עבור נצחון ועשרה דולאר אחר הפסד. רום
התלהב למשמע נדבנותו של האלוף הכושי
שתרומותיו לארגוני צדקה ועזרה (בעיקר ל קרן
למלחמה בסרטן על־שם דאמון מיון)
מסתכמות ברבבות דולארים, הציע לו לקחת
על עצמו את הצלת ענף ההתאגרפות בישראל.
שוגר הסכים, הודיע שיופיע בישראל עם
שלושה מתאגרפים ישראליים באיצטד הענק
של רמת־גן ואולי אף יביא עמו מתאגרף בעל
שיעור קומה.
אגודות הספורט נדהמו מהסנסציה שהב טיחה
הכנסה של אלפי לירות למועדון המת אגרפים
התל־אביבי בני־ליאונרד ושכר של
דולאר אחד לשוגר ריי רובינסון מידיו של
דוד בן־גוריון. אמר המתאגרף הירושלמי
אשר בירנבלום :״לא בכל יום זוכים למת אגרף
כזה בישראל ! ״
אולם בינתיים איבדו בני־ליאונרד את מוע־דונם
שהפך כריכייה עירונית ועמלו של רוס,
המשמש מזכיר הכבוד שלו (נשיא הכבוד :
שחקן הקולנוע אדוארד ג׳ .רובינסון) עלול
לעלות בתוהו, כיון ש(א) שוב אין מוסד
למענו יש לארגן את הופעת שוגר ו(ב) מי
יהיו שלושת הישראלים המסוגלים לעמוד,
ואפילו בתחרות ראווה נגד אלוף העולם ב משקל
בינוני, אשר כוחו בידיו, למרות שהפ סיד
את תוארו זמנית כאשר נוצח בסתיו
שעבר על־ידי רנדולף טורפין, אותו הכה
קשות חודשים מספר לאחר מכן.
אמר יוסקה וייסמן, המציל שהדריך יחד
עם חברו למקצוע אמיל אבינרי את חניכי
המועדון: הופעתו של רובינסון בארץ היתה
נותנת דחיפה לעשרות מתאגרפים צעירים.
ושעה שיוסקה ואמיל התכוננו לפתוח אולם
התעמלות לתרבות הגוף במקום המועדון
שהפך כריכייה המשיכו כתבי הספורט של
העתונות להמר ביניהם על הופעתו או אי־הופעתו
של שוגר בישראל.

אך חלומם של האחים הנוצרים הוא להשיג
את ג׳בר זרקה, בן ,25 ששחק כחלוץ המר כזי
של שבאב אל־ערב והיה הטוב שבחברי
הקבוצה. ג׳בר זרקה שעבד כפקיד במחלקת
החשמלאות של של בחיפה, ברח ללבנון,
משם עבר לדמשק בה הוא משתתף בנבחרת
סוריה. טוען סוידן :״זרקה הוא כמו גלזר,
כשהכדור בין הרגליים שלו, זה גול.״
סוידן מנסה להשיג רשיון להבאת שני ה שחקנים
ארצה, מוכן לערוב עבורם, לדאוג
לשיכונם ולכלכלתם.

אולימפיאדה
מ •הפ 1ר יותר מהר
כאשר הגיע הלפיד האולימפי שהועבר ב ידי
19 רצים, השתתקו 35000 הצופים במע מד
החגיגי באוסלו והאיצטד המקושט דמה
לבית משפט. קולה הדק של בת המלך הנור

נצחון
לאמריקאית אנדיאה לורנס. במדלית
זהב אחרת זכה הנורבגי הפופולרי סטין
אריקסן שהשיג את כל 84 המתחרים האחרים
בסלאלום לגברים. בהחלקה במזחלות לא שי חק
המזל לינקים והם מיהרו להגיש התנג דות
חריפה שהמסלול מסוכן ביותר. הדבר
לא הבהיל את המארגנים שהמשיכו בתחרות
והיפנו את הקהל לראות במבצעי הקבוצה
הקנדית, אדמונטון מרקיוריס, שניצחה את
כל הארצות בתוצאות גבוהות.

אתלטיקה קלה
נקמתו ש ל זול־אביב
מדי שנה מזכירה מחלקת האתלטיקה הקלה
של מכבי חיפה לתושבי הר הכרמל את קיומה
במרוץ רחובות מסורתי למרחקים שונים
(לגילים השונים) בין הר־הכרמל ואחוזת־סמואל.

הראשון
הוא תאודור ברמקי ,27 ,רץ מר כזי,
שעבד בתחנת הרכבת בזכרון־יעקב
(אביו, אבו־תאודור, היה מנהל התחנה) ,ש ברח
למצרים ומשחק בקהיר בקבוצה היוונית,

סלמה רצה להתפצות על הפסדו להקר ועד
500 מטרים לפני הסיום היה הקרב בין שני
הרצים עקשני ביותר כשמדי פעם השיג האחד
את השני וכשד,מרחק בין סלמד, לד,קר (או
הקר לסלמה) אינו עולה על מטר אחד. אולם
500 מטר לפני המטרה נשבר סלמה והקר
השיג אותו ביתרון ניכר.
כדורגל האיפון בבי ת־ ה קפ ה

הכדור פין הו־אל״ם

אך סעיד סוידן, יושב ראש האגודה, בעל
צרכניה גדולה בעיר התחתית, המממן חלק
ניכר של הוצאות הקבוצה, מקווה שבעתיד הלא
רחוק ישחקו האחים הנוצרים בליגה הרא שונה.
חברי הקבוצה מאמינים שהדבר יתג שם
באם יצליחו לצרף אליהם שניים משחקני
שבאב אל־ננרב שברחו בעת כבוש חיפה
(כרוב חברי שבאב אל־ערב) אל ארצות ערב.

לפני שנה הפתיע סלמה בן ה־ 18 בהשיגו
במירוץ הרחובות הרמתגני על־שם אידלסון
את הקר, האלוף הישראלי למרחק 5000 מט רים.
לפי הוראות מאמנו, קורט מרכס, רץ
סלמד, משך כל המרוץ במרחק שני מטרים
מהקר ולסיום השקיע את כל כוחותיו, השיג
את הקר במטרים ספורים. השנה נקם בו
הקר, כשהשיגו, במרוץ הרמתגני, סמוך ל סיום.

אמר
קורט מרכס, מאמנו של סלמה, שעה
ששני המתחרים עברו לידו עקב בצד אגודל:
״לסלמה יש הזדמנות לשבור את הקר בעליה
האחרונה לפני קולנוע מוריה, אם לא ישבור
אותו בעליה זאת, יפסיד את המרוץ !״ כשסיימו
שני הרצים את העליה יחדיו נחרץ גורל
המרוץ לטובת התל־אביבי.
העיקר:פחות נקודות. על מנת לה-
כנס לניקוד היתד, כל אגודה חייבת לשתף
במירוץ לפחות שלושה מתחרים ושלושת ה ראשונים
של כל אגודה קיבלו נקודות בהת אם
למקומותיהם (הראשון — נקודה אחת,
השני — שתיים, השלישי — שלוש) .הקבוצה
בעלת מספר הנקודות הקטן ביותר ניצחה.
במסגרת בנות עד גיל 14 הצליח בית־הספר
הריאלי לצבור שש נקודות בלבד, זכה
בכך בגביע, וכאשר במסגרת בנות עד גיל
16 המעיט לשמונה נקודות׳ קיבל גביע ש:י.
הגביע השלישי בו זכה בית־ספר הריאלי
היה גביע הנערים ( 40 נקודות) ,מכבי חיפה
זכה ב־ 11 נקודות בריצת הבוגרים וקיבל גביע
(תרומת בית־ד,חרושת שמן) כשאברהם הקר
נוטל עבור נצחונו אח הגביע הנאה ביותר
שעמד על ר,שלחן.
אגודות לפני מלחמת העצמאות קיימה אגודת הס פורט
החיפאית שבאב אל־ערב (הצעירים
הערבים) פעולות ספורט סדירות וקבוצת
הכדורגל שלה כללה מספר שחקנים מעולים.
בשנתיים האחרונות לפני המלחמה הטילר
האגודה חרם על הקבוצות היהודיות ולכן
לא נפגשה אתן וקשה היה לעמוד על רמת
משחקה. אף־על־פי־כן היא היתר, מסוגלת
להוות יריב רציני לרוב קבוצות הליגה ה ראשונה.
עתה
תופסת את מקומה בחיים הספורט־איים
של ערביי חיפה אגודת האחים הנוצרים.
לאגודה מועדון בואדי ניסנאס ומדי יום רביעי
נפגשים חברי האגודה במועדון, עורכים
ישיבות, משחקים ביליארד וטנים־השולחן,
אוכלים ושותים במזנון הקטן. ביום חמישי
מתקיים אימון הקבוצה בכדורגל על מגרש
המכבי וביום שבת היא משתתפת במשחקי
ליגה ג׳ .היא צורפה לליגה השלישית כיוון
שזו לה השנה הראשונה שהיא רשומה ב התאחדות,
אך לאחר חמשת משחקיה הרא שונים
היא צועדת בראש הטבלה בצפון והיא
תעלה, כנראה, לליגה השנייה.

בריצת 3000 מטרים הוכיח אבל כהן מ מכבי
חיפה, תלמיד בית־הספר המקצועי, יכו לת
נאה, אך למוקד התחרות הפכה ריצת
הבוגרים למרחק 5000 מטרים בה נפגשו
אברהם הקר( ,מכבי הצפון תל־אביב) ויוסף
סלמה (מכבי חיפה).

אשת שוגר ריי רובינסון, אלוף העולם במשקל בינוני
בסיבוב השביעי, שבץ.
(מימין) ואחותו צופות במפלתו מידי המתאגרף הכושי רנדולף טורפין בזירת ״אירלס
קורט״ ,לונדון. תדהמתן רבתה במיוחד לנוכח תוצאות הסיבוב השביעי (למעלה) בו
נחתך שוגר חתך עמוק במצחו על־ידי מהלומת אגרוף יריבו והיה ברור כ־ איבד את:
תואר האלוף. אך לא נדהמו אשת ואחות האלוף בלבד: את אחד הצופים אחז השבץ,.
בגי, שמלאו לה זה עתה ,20 נשמע מבין
30 הדגלים המייצגים את 30 הארצות המת חרות
באולימפיאדת החורף ד,ששית, והגדולה
ביותר בהיסטוריה של האולימפיאדות ר,חורפיות.

1187 הספורטאים השתתקו שנית עת
עמד הקהל דום, משך שתי דקות, לזכר מלך
אנגליה ואחר ברך א. סימונסן, נשיא התאח דות
ספורט החורף הנורבגית את הספורט אים
שהתפזרו למתקני השלג העצומים מפחד
שהשלג יתפזר כתוצאה מהשמש החמה
לפני שהם יתחילו לתחר.
גלידה Yהמקצועות המסובכים במשחקי
החורף נשמעו מוזרים מאד לאזני הצברים
הישראליים עד שילד שהאזין לרדיו שאל את
אביו :״מד, זה סלאלום, מאכל מגלידה?״
התחרות הראשונה בגלישת סלאלום * הביאה
* גלישה במורד הר בעקלתון, דרך מוטות
ברזל שאין לגעת בהס.

מרוץ הכרמל הרביעי התקיים השבוע ב השתתפות
120 רצים ורצות, בעיקר נערים
ונערות ובנוכחות קהל לא רב של חובבי
האתלטיקה הקלה. מלבד רצי מכבי חיפה הש תתפו
במרוץ רצים ממכבי מצקין, מכבי ה־צפון
תל־אביב, בית־הספר הריאלי, חיפה,
ולראשונה גם רצי הפועל חיפה. אך עיקר
הקרב לא־־צבירת הנקודות (ראה להלן) ניטש
בין בית־הספר הריאלי לבין מכבי חיפה.
המוקד 5000:מטרים. לאחר שתנועת
הנוסעים נפסקה, נפתח המרוץ בריצת 600
מטר לנערות בגיל 15— 13 ובגיל .17— 15
בשני הגילים ניצחו נערות בית־הספר הרי אלי
(רנה לוי, נעמי קסלר) שזיכו את בית־ספרן
בשני הגביעים לנערות. גם שתי הריצות
לנערים בגיל הצעיר הסתיימו בנצחון בית־הספר
הריאלי לאחר שמשה רשקובסקי,14 ,
ואורי רוזמינסקי( 16 ,שהתעלף מיד אחר
שסיים את הריצה) ,גברו על שאר מתנגדיהם.

כאשר שמעו השחקנים על התכנית הדמ יונית
צחקו. יוקף (יוסל׳ד ).מרימוביץ׳ אף
הוסיף ברצינות :״מד, אין לכם כבר מה
לעשות, כנראה אין מספיק תחרויות ואין
עבודה.״ אך רעיונו של עתונאי ספורט ממוש קף
קנה לו הד בקרב חלק מהעתונאים ה ספורטאים
שלא גדלו כרס ולא עישנו בסטר
ישראלי אלא כרכבת אמריקאית חשמלית.
התכנית קסמה לכולם: תחרות ידידותית ש הכנסתה
מוקדשת לטובת נפגעי השטפונות.
הקבוצות המתחרות, לפי מתכונת עולם הפוך:
פרשני ספורט ושופטים. אלה שיושבים תמיד
בצד וכותבים בעט, או אלה שנמצאים על
המגרש ושורקים כאשר מתחשק להם.
מזכיר הכבוד של השופטים, אליעזר לרנר,
פקיד הבנק־ המיושב, לא חסך בשאלות :״מתי
נשחק?״ לעתונאים נמאס הדבר והם דחו
ודחו. אולם כאשר נתקיימה הפגישה המשו תפת
ואף צד לא העלה את הבעייה נשתתק
הענין. עד שערב אחד פגש יו״ר אגוד ה שופטים,
יולד, בראון, חלק מהעתונאים בקפה
גינתי התל־אביבי ושאל :״היכן נעלמה קבו צת
העתונאים? לכתוב בקורת אתם ממהרים
אך לערוך משחק בעצמכם אתם פוחדים כ שפנים
!״ העתונאים לא נעלבו, השיבו כ בטחון,
אם כי באותו רגע לא ידעו מי ישחק :
״מתי שתודיעו לנו אנו מוכנים לשחק.״
השופטים החלו מתאמנים בשקט ומכיון
שכל שופט היה שחקן בעבר לא דאגו כל־כך.
העתונאים דאגו כן ופנו למאמנה נמוך־הקומה
ואלוף הדמקה של מכבי תל־אביב, משה (ג׳רי)
בית־הלוי, בבקשה לקבוע אימון. השיב ג׳רי :
״האימון הבא יתקיים ביום ר,ששי בשעה
שבע בערב בהפך, עתי.״ אך לסוף נאות ג׳רי
וקבע אימון ליום הרביעי, בהסבירו :״באותו
זמן מתאמנת קבוצת מכבי תל־אבציב ומוטב
שתראו כיצד מזיעים הבחורים לפני שהם
באים למשחק.״
לאמון הראשון הופיעו רק ששה עתונאים
אך ההתחלה היתד, משמחת. צלמי עתונות
ועתונאים כלליים החלו פונים בבקשות לועד
אגודת עתונאי הספורט :״צרפו אותנו לנב חרת
!״ בינתיים נקבע כבר תאריך למשחק :
15 למרץ .1952

.העולם הזה״ ,מם׳ 748

ארצות הברית
כו ב ע פרווה למכירה
מדינת טנסי בארצות־הברית נתנה לעולם
שתי יצירות מופת: את רשות עמק טנסי
ואת הסנטור אסטס קיפובר. היצירה הראשונה
ידועה היטב בעולם, ונמצאו לה מחקים
רבים — גם בצורת תכנית לאודרמילק היש ראלית.
אולם היא הועמדה בצל על ידי ה יצירה
השנייה: אדם גבה־קומה, רזה, ממו שקף,
עדין ושטוח־רגליים.
לפני שנה לא ידע איש מי זה אסטם קי־פובר.
חברי הסינט הכירוהו כאחד האנשים
הפחות חשובים, התומך בדרך כלל בקו הליברלי
של הנשיא. ולפתע הפך קיפובר לגי בור
לאומי מספר אחד, מק־ארתור שני.
הכל התחיל כשהחליט הסינט למנות ווע דת
חקירה פרלמנטארית לבדיקת מכונת ה פשעים
ברחבי המדינה. ועדר, כזאת שונה
מועדת חקירה ישראלית בשלושה מובנים :
(א) היא פועלת בפומבי( ,ב) היא מגיעה לכלל
מסקנות וץ ג) אין היא באה לטשטש, אלא
לגלות.

בוועדת קונגרס אין הזכות להופיע עם עור־כי־דין
ולהשתמש בערובות החוקיות המב טיחות
הגנה מתאימה לנאשם. אולם הרהורים
חוקיים אלה לא עניינו את ההמונים. בעיני הם
הופיע קיפובר כגיבור האגדה טהור ה לבב,
היוצא לבדו, רכוב על סוסו הלבן, כדי
לקטול את המפלצת האיומה.
האשה תוכל להסתדר. החקירה נגמרה,
הדו״ח נכתב, והסנטורים שקנאו בחב רם
המצליח היו בטוחים שיחזור לפינה ר,נ־דחת
ממנה הגיע בצורה כה מפתיעה, אולם
קיפובר עצמו סבר אחרת.
בשבועות האחרונים בצבצה השאלה מי
יהיה מועמד המפלגה. הדמוקרטית בבחירות
הקרובות לנשיאות. בקרב הרפובליקאים כבר
געש הקרב בין טאפט ואייזנהאור, וגם שני
מועמדים קטנים יותר — הארולד סטסן ו־אירל
ווארן — הופיעו על הבמה. אולם ה־דימוקרטים
נשארו נבוכים. השאלה הגדולה
הית היציג הארי טרומן את מועמדותו
שנית?

לכובע הגרב הישראלי״ ,הודיע בצניעות ש הוא
חושב את עצמו למועמד טוב מאד ל נשיאות.
אשתו הופיעה מול מצלמת הטל וויזיה,
הודתה גם היא שהיא חושבת כי תו כל
להסתדר בבית הלבן, וכי בניה כבר חיל קו
ביניהם את גינת ארמון הנשיא. ובעיקר:
בכל רחבי המדינה קמו מועדונים של ״קיפו־בר
לנשיאות״.
מבחינה אחת דומה קיפובר לאייק: הפו ליטיקאים
של מפלגתו שונאים אותו שנאתי
מוות, ואילו המוני הבוחרים רואים בו גיבור
הראוי להערצה. שנאת הפוליטיקאים נובעת
מן העובדה שקיפובר גילה בחקירתו את
שחיתות השלטון הדימוקרטי ברוב הערים
הגדולות, פתח בשורה של שערוריות שהטי לה
צל על עמודי התווך של הממשלה וה מפלגה
ותעלה לה בלי ספק במיליוני קולות.
אולם אותה סיבה בדיוק עלולה להיות ית רונו
הגדול של קיפובר בועידה הדימוקרטית
שתתכנס בעוד חצי שנה כדי לבחור סופית
במועמד המפלגה: קיפובר עלול להיות ה מועמד
היחיד שיחלוץ את המפלגה ממבול

אמנם, קיפובר יכול היה רק לגלות את
?אמריקה. כל ילד בארצות־הברית יודע שקיימת
מכונת פשעים אדירה, מאורגנת היטב,
המקיימת רשת ארצית של הימורי מירוץ
ומכונות מזל, בתי־משחקים ובתי־בושת. ס
ילד יודע גם שמכונה זו עובדת ברוב הע
רים הגדולות בשיתוף פעולה עם השלטו!
המקומי ושתי המפלגות הגדולות, תורמי•
סכומי ענק לתעמולת הבחירות של ראש
הציבור השומרים לה חסד — כגון שופטי-
נבחרים, תובעים כלליים נבחרים ומפקדי משטרה
נבחרים. כל עתונאי בינוני יכול היה
לחבר מראש את דו״ח ועדת החקירה.

אולם קיפובר זכה לתהילה בשל תגלית
גדולה, שהיא היתד, באמת מקורית. הוא גילה
את הטלוויזיה. כל שאר מאות וועדות החקי רה
שקדמו לו היו נאלצות להסתפק בפרסו מת
עתונאית, שהיא צמודה לגליונות נייר
משעממים. ואילו קיפובר חולל מהפכה :
מאות הפושעים והפרוצות שהוזמנו על ידו
הופיעו בפני המצלמות. משך שבועות שבתה
כמעט העבודה בערים, כשעקרות הבית ב״
דירותיהן, הפקידים במשרדיהם והפועלים ב מפעליהם
ישבו מרותקים לפני זכוכית מכ שירי
הטלוויזיה, חזו במחזה שלא היה לו
מתחרה לא בספרי הבלשים ולא בסרטי ה גנגסטרים.
אמנם,
כמה שופטים ועורכי־דין התמרמרו
בסתר, גינו את קיפובר כרודף פרסומת שפל,
המערער את יסודות המשפט, מכיוון שלעדים
איטליה השוטרים נבנסו ל בו ץ
ברחובות איטליה מסתובבים אנשים במ דים
מוזרים: כובעים לפי האופנה של שנת
, 1800 בדומה לכובעו המפורסם של נפוליון,
מדים צבעוניים. אלה הם הקדבינירי (שזכו
לשמם הודות לקרבינים, הרובים הקצרים
שבידיהם) ,השוטרים האחראים בעיקר לאי־זורים
הכפריים. הם חביבים על הקהל, וכמ עט
גם על הפושעים, מפני שהם שייכים
למסורת, העדיפו תמיד את המלך על מוסד
ליני, ושייכים לנוף.
שונים מהם לחלוטין אנשים אחרים, הרוכ בים
על ג׳יפים דוהרים, חמושים כובעי התנגשות
עשויי־פלדה, מצויידים בתת־מקלעי
ט ו מי מן התוצרת האמריקאית האחרונה. אלה
הם אנשי הפובליקה סיקורצה (ד,בטחון הציבורי)
,המשטרה של הערים הגדולות. הקהל
הרחב שונא אותם כמעט כמו הפושעים, וה פושעים
שונאים אותם לא פחות מן הקומו ניסטים.
כי חפובליקה סיקורצה הנוכחית
מורכבת במידה רבה מאנשי המשטרה האפ ריקאית
של מוסוליני, ותפקידה העיקרי לל חום
בקומוניסטים. לכן שמחו כמעט הכל
כשנתברר ששוטרים אלה נכנסו לבוץ הגון.
תרועת גיל. העניין התחיל כשרומאי
עלוב, מדרי שכונות־העוני, נאשם בבית־ה־משפט
ברצח מיני ועמד לזכות במאסר עולם.
האיש נאסר לפני שנתיים, שוחרר, נאסר מ חדש
וחתם על הודאה. פתאום הכחיש את
הודאתו, ניסה להציג אליבי (להוכיח שבשעת
הפשע היה במקום אחר) .נתברר שאת האליבי
סידר בבית־הסוהר, בעזרת אשתו שהור־שתה
לבקר אצלו. ההוכחות בעד ונגד נראו
כמתאזנות, וכל כובד העניין היה תלוי בהו דאה
שמסר בשעתו.

אולם לועדת חקירה של הסינט יש שיטות
משלה. תפקידה הרשמי: לאסוף חומר אינפורמטיבי
שיאפשר לסינטורים הנכבדים לעבד
חוקים טובים. תפקידה הפחות רשמי :
לתת פרסומת לחבריה, הזקוקים לכך תמי!
מתוך צפייה לבחירתם מחדש.
מבחינה זו היה מזל לקיפובר: נושא
ועדתו היה מצויין לפרסומת. הוא יכול היה
להזמין כעדים את גדולי הפושעים, הפרוצות,
מפקדי המשטרה המושחתים, ששמותיהם היו
ידועים היטב גם לפני כן. ואיש מן העדים
האלה לא יכול היה לסרב לתת עדות, כי
אחרת היה נאשם בב״יון הקונגרס, עבירה
חמורה מאד בארצות־הברית.

פופולריותו של קיפובר בקרב ההמונים היא
באמת עצומה, החליטו לגשת להתקפה נגדית,
להפעיל את תותחם הכבד ביותר. הם הכניסו
את שמו של הארי ס. טרומן כמועמד שני
בבחירות הראשוניות.

סנטור אסטס קיפוכר (במרכז) וועדתו ב שידור טלוויזיה
גיבור רכוב על סוס לבן
טרומן עצמו חייך כספינקס, שתק. והיתד,
לו סיבה לשתוק: אם יודיע שלא יופיע
תפוג מיד השפעתו העצומה בקרב מפלגתו.
פוליטיקאים מקצועיים אינם יראים א,־ם ש ימיו
בבית הלבן ספורים. ואם יחליט להופיע
בכל זאת, מדוע יודיע על כך מראש לאוי ביו?
יתר על כן, החלטתו תהיה תלוייה
בהחלטת הריפובליקאים: אם יעמידו אלה
את טאפט, השנוא על טרומן והמתנגד למ דיניות
החוץ שלו, מן הסתם יקום טרומן
כדי להילחם בו. אולם אם יעמידו הריפוב־ליקאים
את אייק, שטרומן מחבב אותו וה מסכים
למדיניות החוץ שלו, ייתכן מאד ש־טרומן
יימנע מלהכנס לקרב אבוד למחצה
נגד הגנרל הפופולרי.
בהעדר החלטה טרומנית, אין שאר הדימו־קרטים
מעיזים להודיע על מועמדותם. אולם
בדיוק לרגע כזה. חיכה קיפובר: הוא חבש
את כובע הפרווה האופייני של אנשי ההרים
במדינת טנסי, משהו הדומה באופיו הנפשי

השערוריות. כי מועמד שהוכיח רצון כה
רב לגלות את שחיתות מפלגתו ישמיט מידי
המפלגה היריבה את הסיסמה :״טאטאו מן
השלטון את הדימוקרטים הרקובים !״
כשקיפובר יכניס החודש את שמו באופן
רשמי לבחירות הראשוניות (בהן מודיעים
חברי כל מפלגה איזה מועמד הם מעדיפים
למפלגתם) נפלה מבוכה על ראשי מפלגתו.
תחילה חשבו שכדאי להתעלם בכלל מקיומו
של האיש המרגיז. אולם כשנוכחו לדעת ש *
ראש המפלגה הדימוקרטית בטנסי,
קראמפ, שנא את קיפובר במידה כזאת ש פרסם
מודעה בגוזל עמוד תחת הנותרת :
״קיפובר מקבל על עצמו תפקיד של חפרפו־רת
!״ באסיפה שנערכה זמן־מה לאחר מכן
שלף קיפובר כובע עשוי פרוות חפרפורת
והצהיר :״ייתכן ואני חפרפורת ...אך לא
זאת העומדת לרשותו של קראמפ.״ ומאז
החל חובש את כובע הפרווה דרך קבע.

ואז נתגלה לבית־המשפט סיפור מוזר. שני
חבריו של הנאשם בתא בית־הסוהר כתבו
מכתב לבית־הדין והכו על חטא. הם הודו
שהיו סוכני המשטרה, שאחד מהם הוצא ב אמצע
הלילה וחזר מכוסה חבורות צבועות
בצבע אדום כצבע הרם, סיפר לנאשם כי
עבר ׳עינויים נוראים בידי השוטרים. הצמד
הנחמד סיפר לנאשם כי השוטרים בבית־הסוהר
רגילים לענות את האסירים, קישט
את דבריו בפרטים מסמרי שערות, יעץ לו
להודות בפשע, פן ייענה גם הוא בעינויים
איומים. כשהוצא הנאשם מתאו היה מוכן
להודות בכל.
ידידי המשטרה פרצו בצעקה גדולה, טענו
ששני סוכניהם מכרו את עצמם לקומוניס טים,
המשתדלים להביא קלון על המשטרה.
אולם בית־המשפט זיכה את הנאשם מחוסר
הוכחות.
הבשורה המשמחת הציפה מיד את השוו קים,
גרמה לתרועת גיל ציבורית ספונטנית.
ההמונים היו מרוצים שהמשטרה, המונה 80 .
אלף איש, ספגה תבוסה. אולם שני הצדדים
הודיעו שיגישו ערעור: הקטיגור כרי לה שיג
חיוב בדין, הסניגור ישתדל להשיג זיכוי
מוחלט, שאינו מבוסס על חוסר הוכחות
בלבד.

חסרה מצלצלים

,העולם הזה״ ,מס׳ 748

קולנוע
טכניקה

סרטים

המהפכה הצגועה

״אודט ׳
אודט (אנה ניגל) אשד, צרפתיה, נשואה
לבעל אנגלי, שהתגוררה בבריטניה, נתבקשה
על־ידי שרות הרגול הבריטי להסתנן למולד תה,
לפעול בשיתוף עם סוכנים אנגלים אח רים.
למרות היותה אם לשלושה ילדים, היא
נאותה, נסעה לעיר קאן, בה היא פגשה
בסרן פיטר צ׳רצ׳יל (טרבור האווארד) מפקד
רשת הרגול הבריטית במקום ומי שעתיד
להיות בעלה (השני).
בינתים מתעורר חשדו של ״מר אנרי״
(מאריוס גורינג) ,ראשו המסתורי של הריגול
הנגדי הגרמני, הוא מצליח לאסור את אודט,
המכריזה בפני בית־דין גרמני שהיא אשתו
של סרן צ׳רצ׳יל ו״קרובתו של ראש הממ שלה
הבריטית״ .הגרמנים חוקרים אותה,
מענים אותה, אך. ללא הועיל: היא אינה
מדברת, נידונה למוות.
משום מה לא מוצא פסק־הדין אל הפועל,
אודט מועברת למחנה רכוז, מבלה שם זמן
ממושך באי־ידיעה רבת־יסורים. אולם כאשר
סוגרים האמריקאים על המחנה, מביא אותה
המפקד הנאצי (אלפרד שיסקה) במכוניתו אל
הכובשים, בתקוה שהיחס המיוחד לקרובתו
של ווינסטון צ׳רצ׳יל ייזקף לזכותו במשפטו.
למותר להוסיף שהקרבה לראש הממשלה הי תד,
צ׳יזבאת מוצלח.
אודט היד, יכול להצליח במרה רבה אלמלא
היד, דומה, במקומות רבים לרומאן־זעיר זול,
וזה למרות כל המאמצים לשוות לרקע אוירה
של אמת. מקצוע הריגול אפוף בסרט הזה
שכבה רומנטית שהיא לא רק בלתי־מדויקת
אלא גם לא־מתקבלת־על־הדעת.
אנה ניגל, אחת המצוינות שבשחקניות ה אנגליות,
משתדלת בכל כוחה להתגבר על
התסריט והבימוי (של בעלה הרברט וילקוקס)
הלקויים, על הגזמות המשחק של אחדים
משותפיה לסרט, בעיקר השחקן־במאי־מחבר
הצעיר פיטר אוסטינוב.

״יוווקאל ביד ח הד ב ש״
כאשר הגיע לישראל מאמריקה סרט דובר
יהודית ואנגלית קטסקיל הונימון, נשלחו אצבעותיהם
של המפיצים המקומיים אל קר־קפותיהם
בתמהון. את פשר המלה ״הונימון״
ידעו היטב: ירח־דבש בעברית, אבל מה
פרוש ״קטסקיל״ ?
כמובן שכל גימנזיסט ישראלי שקרא ב שעורי
אנגלית את הספור ריפ וואן ווינקל
היד, יכול לגלות להם שהבונה לרכס הרי
קטסקיל במדינת ניו־יורק, שעל פסגות הריו
מצויים בתי הבראה ומרגוע יהודים לרוב. או לם
הסוכנים סברו אחרת, ראו במלה זו סרוס
של המלה היהודית ״חצקל״ שאינה אלא סרוס

עתיד הקולנוע נחרץ בעצם הימים האלה
לא באולפני הטלביזיה בארצות־הברית, ברי טניה
וצרפת, המפיקים תכניות (ברובן רעות
מאד) המרחיקות את הקהל מאולמות הקול נוע,
מפתות אותו לשבת בטרקלין, בכורסה
נוחה ! אף לא בבתי־ד,חרושת של ווארנרס,
מטרו ואחרים בהוליבוד, בהם מיצרים, ב שיטות
תעשיתיות מובהקות, אופיום־קולנועי
צבעוני למיליונים שאין להם עדיין מקלטי
טלביזיה ; אף לא באיזה אולפן קטן באי טליה
או בצרפת בו קורע במאי חלונות אל
מרחבים אסתטיים חדשים באמנות הסרט. ה מהפכה
נעשית במעברות, אשר, אם כי אין
לקרוא להן שקטות כיון שעוסקים בהן, בין
היתר, גם במחקר הקול, התואר ״צנועות״
הולם אותן בתכלית.
המהפכה החלד, כאשר, לפני שנים אחדות,
הומצאה שיטה להקלטת־קול מגנטית על גבי
סרט־ניר פלאסטי. באמצעות מקלט מגנטי
אפשר לקלוט ולחזור ולשמוע מיד לאחר מכן
את מה שהוקלט. כן נגרם באמצעות המקלט
חסכון ניכר, כיון שאפשר בנקל לבטל את
מגנטיות הסרט, כלומר למחוק את מה ש הוקלט
עליו, לחזור ולהקליט עליו קול חדש.
כיון שמחיקד, ושמוש מחדש באותו חומד
לא היו אפשריים במצלמת־הקול הרגילה, אין
פלא שעד מהרה תפש המקלט המגנטי את
מקומו בתעשית הסרט.
הצעד ההגיוני הבא היה: קליטה מגנטית׳
על גבי סרט נייר, של תמונות. היה ברור
שאל שלב זד, מוכרחים יהיו להגיע. השאלה
היתד״ מתי? את התשובה לכך נתנו שני
מהנדסים הוליבודיים, ג׳ונסון ומאלין: עכ שיו

המסרטה שלהם דומה למצלמת טלביזיה.
התמונה מועברת, באמצעות גלים ׳ אלקטרו ניים,
לתא בקורת, מופיעה שם, לעיני הבמאי
או הצלם, על גבי מסך של זכוכית. כך אפ שר
לדעת מהי בדיוק איכות התמונות בזמן
הצלום, שלא כבמצלמת הסרט העכשוית בה
אין התוצאות ידועות אלא לאחר פיתוח והד פסת
הסרט.
מקלטת התמונות המגנטית (הראשונה תו צא
לשוק בשנה הבאה) תגרום לא רק לחס כון
גדול כל כך שחלק ניכר, לפחות, מן
הבעיות הכספיות של האולפנים עלול לה־פתר,
אלא גם לזד, שמפיקים קטני־אמצעים
ואף חובבים יוכלו ליצור סרטים באמצעים
דלים ביחס.

בקצרה
״ ה ש ני ם כ הן ר ק דו ״ .אופירטה מתוקה
נוסח אנגליה, על וינה של פראנץ־יוזף.
״עמל! ה או ש ר ״ .קבוצת צעירים מקימה

אנה ני;ל, טרבור האווארד(״אודנז״)
״אני קרובתו של ראש הממשלה !״
השם ״יחזקאל״ .כך נולד שמו העברי של
הסרט: יחזקאל בירח הדבש.
הכרט עצמו הוא סדרה של פרקי אמנות
זעירה, שאחדים מהם מבוצעים בכשרון רב
על ירי בדחנים בעלי נסיון ניכר. אין זה,
בעצם, יותר מאשר תיאטרון וואריטה מצולם.
כסרט אין הוא יכול לעמוד בבקורת.

תיאטרון. כיון שביניהם ג׳ין קלי, הרי שהם
מכינים רביו עליז. ג׳ודי גרלאנד.
״לילה במטרופולים״ .המשך לעיר
במערומיה, אלא שהפעם העיר היא לונדון
ולא ניו־יורק. אותה מנה של פשע, כמו ב מהדורה
הקודמת, אבל פחות מתח. ריצ׳ארד
ווידמארק, ג׳ין טירני, הרברט לום.

זיו ט ר 1 1

במאי בעל סודיות
״מר וולף היקר: שירך גרם לי עונג רב...
שמחתי מאד להיווכח שעוד יש בארצנו אנ שים
בעלי שאיפות טהורות כשלך. בברכות
גרמניות, שלך, גנראל לודנדורף״.
מקבל המכתב, תגובה על שירו על טוהר
המידות שנתפרסם בעתון גרמני, היה נער
בן שבע עשרה, תלמיד גימנסיה בנירנברג,
אלף ארי וולף, שעתיד היה לנסוע ארצה
״לזמן קצר״ ,להתאהב בה, לד,שאר בה ל צמיתות,
להיות אחד הבמאים הפעילים ביו תר
שלה.

(חיות הנגב באות העירה) ואת כשלונו הח רוץ
ביותר (שטר השטרות אשר לשלמה.
״הצגה נסיונית מדי לגבי הקהל שלנו״ מת נצל
וולף).
וולף רחב הכתפיים, חום השער והעין, ש־מקטרת
תקועה תמיד בין שפתיו החייכניות
עובד ללא לאות. בענווה האופינית לו פסח
על מאורע שאנשים רבים בישראל, הראויים
לציון פחות ממנו, חוגגים אותו ברוב רעש :
מלאת 25 שנה לתחילת עבודתו הבמתית.

הודה מאחד את הג מ ל
ער, בנו של יהודה, אוהב את אשתו תמר.

כמאי אלף אדי וולף מאפר תלמידה
״אתה רוצה לרצוח אותה?״
עד מהרה נכה הצעיר שמקצועו ר,אמתי
הוא התיאטרון, עבר לברלין, נכנס למחלקה
ד,תיאטרונית במכללה.
בכרכרה לתיאטרון. כיון שהיתר, זו
הצגת הבכורה העולמית של המחזה נכחו
שראו את
באולם אנשי תיאטרון ידועים
מלאכתו של וולף, הגישו לו הצעות מספר,
שד,רציניות בהן היו: סגנות לבמאי של
תיאטרון רביו או עבודת במאות בעיר שדה
באזור הריין. הוא בחר בעצמאות, הציג, בין
היתר, את החייל האמיץ שווייק (הצגת בכו רה
עולמית, יום אחד לפני שאותו מחזה
הועלה על הבמה בברלין).
ב־ 1931 קבל וולף הזמנה לבוא לארץ־יש־ראל
לביים מחזות בתיאטרון אוהל. ביאתו
ארצה היתד, אפופה אוירה רומנטית־אכזוטית.
על אחד הסלעים בנמל יפו עמדו כל חברי
אוהל׳ נפנפו לו בממחטותיהם, בעוד סבלים
בעלי גוף משיטים אותו אל החוף. אל התי אטרון
נסע בכרכרה ערבית. כאשר הגיע אל
דירתו בתל־אביב, צנח מידו שעונו, שקע
בחול הרחוב ולא נמצא עוד.
אולם האידיליה לא נמשכה זמן רב. לאחר
שהעלה על במת אוהל את אחת ההצלחות
הגדולות ביותר של התיאטרון, אופירה בגרוש,
ניתק אתם את הקשרים. עמו פרשו
שחקנים אחרים שיסדו את הת אטרון החדש,
ואחר מכן להקה בשם תיאטרון עברי. מש־נסתימו
שני נסיונות אלד, בכשלון קופתי,
קכל על עצמו עבודת בימוי בתיאטרון אחד,
שנקרא קומדיה ארצ שראלית, העלה שם מח זה
מאת מי שהיה עתיד להקרא יצחק שדה :
חנה גיטל מחפשת עבודה.
המחזה זכה להצלחה וההסתדרות הזמינה
את הלהקה לסובב בהתישבות העובדת. ה ולא
אחת
ימים היו ימי מאורעות 1936
כוונה אש כנופיות אל המכונית הקטנה שהכילה,
מלבד השחקנים, גם את כל התפ אורות,
החשמל והתלבשות של הלהקה.
אחת מחברות הלהקה היתה רחל מרכ ס,
ובעלה, נתן אלתרמן, שחרד לחייה, פנה אל
וולף ושאל אותו :״אתה רוצה לרצוח א,ז
אשתי 1״
אחר פיזור הלהקה חשב :״על חיי שלי הן
רק אני אחראי. מדוע לא אסע מקבוץ אל
קבוץ, אביים שם מחזות, תחליף להצגות
התיאטרונים שחששו לצאת לסבוכים?״ ה רעיון,
נתקבל על דעת ועדת התרבות של ה הסתדרות,
וולף הפך ״במאי עם סוליות״,
נדד ממקום אל מקום, ביים, תוך 15 שנה,
עשרות רבות של הצגות בכל חלקי הארץ,
התמחה במיוחד בעריכת חגיגות רבות מש תתפים,
כמו. חג הטנא בחיפה, חג היובל
של מקוד,־ישראל.
כעבור שנים אחדות הוזמן וולף ע״י המטא טא
לביים מכפר מחזות, העלה על במת התי אטרון
הסאטירי את הצלחתו הגדולה ביותר

אולם בלילה, כשהוא מתעלס אתה באהבים,
היא מפליטה את שמו של יהודה, אביו. ער
מחליט לאבד את עצמו לדעת, חולה, מת.
יהודה, האוהב אף הוא את הנערה, נאלץ
להתאכזר לה. כשהוא מחליט, סוף סוף, ל קחתה
לו לאשה, מתברר שהוא איחר את
האוטובוס, או, לפחות את הגמל.
המאורעות יפתיעו מעטים שקראו, אי־פעם,
את התנ״ך, וידיעה זו את סופו של
הסיפור פוגעת קצת במתח. אולם במקום זה
באה הפתעה אחרת, משמחת לא פחות: אחר
שורד, של מחזות, שלא הוסיפו לו תהילה
רבה, הראה אוהל שעוד כוחו במתניו, וכי
עוד מסוגל הוא להוליד הצגה בריאה למדי.
יגאל מוסינזון גבר,־ד,קומה ונמוך־הקול,
כתב את המחזה לפני למעלה משש שנים,
לפני כל שאר המחזות בהם הציף כמעט את
הבמות בשנים האחרונות. היה זה האחרון
בשורה ארוכה של מחזות שכתב ושלא הוצגו
— עד שפנה באכזבתו עורף למחזאות,
החל כותב ספרים (אפורים כשק).
כשהחלו הבמות להבריא מבחינה חומרית
אחר מלחמת־העצמאות, עקב התבגרותו של
דור חדש שהעברית היא שפת אמו, פנה
יגאל (ג׳ קמוצה, א׳ צרויה) ,עתה איכר ב מושב
עוברים, שוב למה,אות, כתב שורד,
של מחזות שעוררו בחלקם וויכוחים סוערים
שעורר את חמת חיילי
(כבערבות הנגב,
גבעת־) ,אך הוכיחו יחד עם זאת שכתיבת
מחזות מוצלחים כדאית. אולם תמר אשת
ער, פרי נעוריו, עולה על כולם.
ברגעים הראשונים קשה לו לצופה להתרגל
לקצב האיטי, לשפה העברית הקלסית. אולם
מן הרגע בו מגלה הבן את אהבת אשתו
לאביו, מתרגל הצופר, לסגנון ולתקופה, נהנה
מן השפה העתיקה שהיא, הפעם, במקומה.
מאד : מוצלחות הדמויות כל כמעט
אברהם חלפי, כדבריה העבד, ממלא תפקיד
כמעט שקספירי בעוררו צחוק ברגעים הטר גיים
ביותר ; יעקב כנעני, כיהודה, ושלמה
בסן, כאונן, ממלאים את תפקידיהם ביכולת
מאופקת ; לא פחות מאשר יוסף זרובבל,
הרופא המזדמן במקרה לכל ארוחה ולכל
משתה, ויעקב איינשטיין, המגלם, כשמעון,
טיפוס של מנחם בגין קדום.
פחות משכנעת לאד, דגנית׳ בתפקיד תמר,
שכל יכולתה (הרבה) אינה יכולה ליצ,ר את
אותה רעננות של נעורים אשר בלעדיה קשה
להבין את התלקחות אהבתו של יהודה. ואי־לו
דבורה קסטלנץ, בתפקיד האידישע מאמע
מלפני 5000 שנה מוכיחה, לעומת זאת, ש טבע
הנשים לא השתנה בהרבה מאז, אם
להאמין לייגאל מוסינזון.
* תמר אשת ער — מאת יגאל מוסינזון
— ההצגה: משה תלוי — הציירת: ו׳ניה
ברגר — השירים: אברהם חלפי — המוסיקה:
ע .עמירן־פוגצ׳וב.

.העולם הזה״ ,מם׳ 748

תנשים

הבטוחה ביותר לעושת זאת היא להתאמן
קשות.

סיבו ת מוות
רעייתו של מנהל רשות ההענקה האמריקאית
לישראל, כרום מק־דניאל, התאק־למה
בישראל במידה המניחה את הדעת. ההוכחה:
שעה שהדפיסה כמה מאות כרטיסי
ביקור הנושאים את שמה ואת כתובתה דאגה
גם להדפסת סוג כרטיסים מיוחד, אך חיוני.
תוכן הכרטיס :״בבקשה, אל תהיה נודניק.״
הזמן והשחקן יוסף גולנד שיתף עצמו,
לפני שובו לישראל, במלחמה מילולית בשוק
השחור. כאשר ישב בבית קפה פריסאי בחב רת
רקדנים כושיים, אנשי טרופיקנה, שביקרו
לפני שנה בישראל, העיר לו ישראלי שכן:
״כיצד אינך מתבייש לשבת עם כושים בפונד
בי?״ השיב גולנד :״אני מבכר לשבת עם כו שים
שחורים מאשר עם יהודים לבנים׳ אנשי
השוק השחור.״
אמר דוד הכהן הח״כ המפא״יי שטיסו־תיו
בין האו״ם לכנסת עוררו את סקרנותו
של ח״כ בנימין ששון סאלח (העילס
הזה :) 747״ראינו בימינו מהפכנים שמתו
למען החופש, אולם אנשי מפ״ם הם המתים
מפחד (הקומאינפורם).״

חברתה לצמד, ימימה, שאינה רוקדת אלא
כשנתיים, מיום ששוחררה מן הצבא בו שר תה
כנהגת ביחידה קרבית (משימה שהיא
זוכרת בהנאה מיוחדת: נהיגת הג׳ים הראשון
שעבר את כביש הנגב אחר שטוהר מן
המצרים) ,למדה את לקח תורת העבודה חיש
מהר אף היא. כי חנה וימימה טיפוסיות ל מאות
הנערות המשתלמות באולפנים מספר
בירושלים ובתל־אביב ובבתי־תרבות במש קים
חקלאיים כדי ליצור ריקוד ישראלי
חדיש ועצמאי.
הרמת יד ורגל. בערוך הבלט הישראלי
תחרות רקודים ארצית מלא אולם אוהל מ פה
אל פה רוקדים וחובבי ריקוד צמאי לי מוד
שעקבו משך חמש שעות אחר עשרות
הופעות מקוריות, שבאחת מהן זכה הצמד
חנה־ימימה בפרס עבור ריקודן, כניסה ל בגרות,
המבוסס על טקסי בגרות בשבטים
פרימיטיביים שלווה בקצב חד־גוני פראי של
שני תופים (המתופף: מאיר הרניק, פסנתרן
המנגן את מנגינות הלווי להתעמלות הבוקר
של קול ישראל ושעקב משך חמשה שבועות
אחר מוזס מואן, מתופפה יליד יערות העד
של פרל פרימוס, כדי לחבר את מקצב ה תופים
הנכון לריקוד).

הכלכלן היקי ד״ר ישעיהו (הרברט)
פורדר, סיכם את עמדת הסיעה הפרוגרסיבית
בכנסת לתכנית הממשלתית החדשה, נכ של
בלשונו :״סיעתי מקבלת בברכה את הח לטת
הממשלה להצמיד את השכר לתקופה,״
בהרגישו בפליטת הפה, חייך הח״כ רחב־הגרם
להגדרה המציאותית, תיקן ״להצמיד
את השכר לתפוקה.״

משך עשר דקות הדגימו שתי הרקדניות
את המאבק שבין שני הכוחות ערב ההת בגרות,
הילדות והבגרות, כשבסיומן נפלה
חנה (הילדות) שנכנעה לימימה (בגרות) ש עצרה
בעמידה סמלית של נצחון הבגרות על
הילדות: הרמת יד ורגל.

בכינוס מפא״י בירושלים קבל שר התע שייה
והמסחר, דוב יוסף, על כך שנמצאים
פועלים המשלמים שלוש לירות עבור ק״ג
בשר קנוי בשוק השחור. מייד שוסע בקרי אות
ביניים שבאו להעמידו על האמת, הסבי רו
כי מחיר ק״ג בשר בשוק השחור הוא
כפול, שש לירות. הצטדקותו של שר הצנע:
איני בקי במחירי השוק השחור.
בנטוש יצחק הוז, מוותיקי אנשי הבטחון
(חבר השומר, מתנדב לצבא התורכי, מארגן
משטרת תל־אביב) ואחיו של דוב הוז׳ מי
שהיה מראשי ההגנה, את עיסוקיו הפרטיים
על־מנת להצטרף למנגנון הממשלה כסגנו של
אהוד אבריאד, מנהל משרד ראש הממ שלה׳
נקט בצעד סמלי, שינה את שם מש פחתו
והפך יצחק עוז.

לעיתונאים מראיינים גילה הכנר יהודי
מגוהץ את דעתו על עתיד המוסיקה ביש ראל.
דרושים בעיקר, בדומה לפתרון המצב
הכלכלי, ריבוי ושיפור התוצרת המקומית.
אחר הגיב על הגבת המאזינים הישראליים
להופעות. מוסיקאיות, תמה :״קורה שמאזין
אחד מוחא כפיים בהתלהבות, שעה ששכנו
למושב אינו נע ממקומו, משגר מבט קפוא
לעבר הבמה, בהשארו יושב שלוב זרועות.״
בשוב שר החוץ, משהשרת, מהל וויית
ג׳ורג׳ הששי בלונדון נתקבל בשדה
התעופה לוד על־ידי יועצו המדיני, יהודה

רקדניות ימימה כן־גל וחנה יורים במחול ״ככיסיה לבגרות״
המתופף למד אצל
פנחס בהן שלווה על־ידי נכדו של שר
החוץ, יורם בן הארבע. בקשתו המיוחדת
של הנכד :״אני רוצה לראות את האוירון.״
משך עשר דקות נאלץ שר החוץ הישראלי
להתפנות מענייני המדינה, לגלות את מס תורי
מטוס אל־על לנכדו שלא התעניין במיו חד
בתפוח העץ אדום־הלחיים שסבו הביא לו
מבירת אנגליה.
עם ביקורו של
(סניה) סירקין, נספחה הצבאי של ישראל
בפאריס בביתו שבשיכון הקצינים, ת״א, הח ליטו
דרי הרחוב לקוראו רחוב הנספחים הצב איים,
ההסבר: מלבד אלוף־משנה סירקין
נמנים שני קציני צה״ל, לשעבר נספחים צב אים,
על דרי הרחוב. הנספחים לשעבר :
אלוף אפרים כ״ארצי, מי שהיה נספחה
הצבאי של ישראל בוושינגטון ואלוף־משנה
ישראל בר״נע, מי שהיה נספחה הצבאי
של ישראל במוסקבה.

תשבץ 106
(ערוך לפי מתכונת הכתיב העברי המלא)
מאוזן ) 1 :טעות! )4האחראי האמריקני על
ההענקה לישראל 10״האדמה הצהובה 11
עמוד נוזלים; ) 13 משתה! ) 14 ראש המשפחה!
) 15 מקור מים; ) 17 ראשי תיבות הנהוגים אצל
הדתיים לפני ציון של עיר שתושביה יהודים !
) 19 מלת תנאי; )20 כלימה; )22 מצב האיש
המחכה; )25 מלת זרוז! )26 שוד; )27 רודן
אכזר; ) 30 רחמים; )32 מטבע צרפתי קטן; )33
גם ...לטובה; ) 34 עוף טורף; )36 ישן; ) 37 כלי ה משמש
לבישול; )39 מנהיג ה,די שזכה בבחירות
שנתקיימו זה לא כבר בארצו ברוב מוחלט ;
)41 ציר ישראל בארגנטינה; )42 רש! )44 הסופר
האמריקני דאמון ראניון רגיל לכנותה ״מוללה״;
)46 מן המתנבאים במחנה; )48 אילן; ) 50 מלת
הסכמה! )51 עדוד; ) 53 פרח עדין ריח; )55 בר־מצוה;
)57 תושב שאינו אזרח; ) 58 תאנה. טרם
הבשלתה; ) 59 אמן גדול שהצטיין גם ברוב ענפי
המדע של זמנו; )60 כברה ראשונית בויכוח;
מאונך ) 1 :ציר! )2בעל בשר! )3הזזה!
) 5ששית הסאה; )6מחלה מלווה בחום; )7מלת
קריאה בפי בני דורנו; )8רגשות צער על מת
יקר; )9מושג הנקרא בקע״ז שובניסטיות; ) 12
מספיק; ) 15 מכלי הנפח; ) 16 שאגה; ) 18 שחקן
הוליבודי שעתה מלאו לו 60 שנה; )21 שר ;
)23 תשלום לרשות; )24 בכי; )26 עיר מפורסמת

.״העולם הזה׳ /מס׳ 746

ארוף־משנה שמעון

נושי אנזית׳

שתי רב!דניות שגי תופי
לפני שפרל פרימוס, שובת לבבות חובבי
הריקוד, יצאה את הארץ, ביקרה באולפן
ריקודים תל־אביבי, בו התאמנו שתי רקדנ יות,
ירושלמיות. לאחר שצפתה בשורת רי קודים
שביצעו, אמרה :״הן (הרקדניות)
מאומנות להפליא אחר ניגשה אל שתי
הצברות הצעירות, לחצה את ידיהן, יעצה :
״אבל, המשכנה לעבוד ! ״
לא היתד. זו עצת־סרק לחנה יורים,23 ,
ולימימה בן־גל .21 ,כי כבר לפני 18 שנה
כאשר חנה ביקרה עם אמה בגרמניה גיל תה
את הריקוד: אם חנה יצאה לערוך
קניות, התפלאה לראות שבתה נעלמה. אחר
חקירה ודרישה גילתה את הצברית הפעוטה
מרקדת לקצב תיבת מוסיקה כשקהל סקרנים
גדול מקובץ סביבה וחולק לה תשואות. מאז
החליטה חנה להפוך רקדנית, ידעה כי הדרך

תיאוריה והרמוניה. חנה וימימה הן
חניכותיה של אלזה דובלון הירושלמית, מנ הלת
סטודיית הריקודים ומגלת הכשרונות.
ימימה למדה בגימנסיה, השתלמה ברפתנות
בבית הספר החקלאי במקוה־ישראל, החלה
מגלה התעניינות רבה בתרבות ובפיתוח ה גיף׳
בפריטה על הפסנתר. כאשר נישאה, מיד
אחר שחרורה מן הצבא, ידעה גם במה רו צי׳
היא לבחור במקצוע חייה: הריקוד. הו דיעה
ימימה לעצמה (ולאחר הצטינות ילידת
אימון בן שנתיים לעתים קרובות גם לאח רים)
״אני רוצה להיות רקדנית טובה ומפורסמת

ימימה נכנסה לאקדמיית הריקוד המסונ פת
לקונסרבטוריון הישן בירושלים, השתל מה
בתיאוריה, הרמוניה ופיתוח השמיעה מלבד
מקצועה העיקרי ריקוד (למרות שהיא
מצטערת כי התכנית ללימוד ציור, כלי נשיפה,
פסיכולוגיה ופדגוגיה לא יצאה לפועל).
ימימה וחנה ניצלו כל הזדמנות להשתלם,
בילו בקיץ שבועות מספר בתל־אביב כאשר
הרקדן הכושי טאלי ביטי ערך את קורם
ההשתלמות שלו, נסתייעו בו להכנת ריקודן,
הכניסה לבגרות.

בפולקלור היהודי! )28 מפה לאוזן! )29 שליט
חצי האי הגדול ביותר בעולם! )31 בריחה; )32
תואר כבוד אנגלי! )35 מלת רמז! )37 העוסק
בעבודת קודש; )38 המולה; )40 נישא; )41 צלע!
)43 כלי קבול; )45 תשומת לב; )46 מסרב
לציית! )47 חרדה! )49 מצוקה; )52 מועד! ) 54
כפול! ) 56 שביב אש! ) 58 מלכודת.

בתרון תשבץ 105
מאוזן ) 1 :שמאי; )4שנקר; )8מורג ;
) 10 חריץ! ) 12 נע! ) 13 סמואל; ) 16 בו; ) 17 ירח!
) 19 צה״ל! )20 מהר; )21 וי! )23 רע; )24 אט מוספירה!
)26 יה; ) 27 בך! )29 רעם! )31 צום;
)33 תרד; )35 נר! )36 סוריה! )38 צר; ) 39 קוסם;
)41 מריה! )43 מסכן! )44 קנין.
מאונך ) 1 :שוער! )2מר! )3אגם; )5
נח״ל; )6קר; )7ריבה! )8מניע; )9יוהנסבורג;
) 11 צורה! ) 14 מץ! ) 15 אל; ) 18 חוטים; )20
מערכת! )22 ימה! )23 ריב; )25 ארנק! )28 חדרה!
)30 ערום! )31 צו! )32 מי; )34 רצון! ) 36 סמך;
)37 המן! )42 ! 00 )40 רי.

פרסי ספריב לפותרי ת שבץ 103
אריה בן־עמוס, ירושלים, רחוב הנסיכה מרי,
רבקה זמיר, חיפה ת. ד ,412 .צבי שומרוני,
תל־אביב, רחוב ירושלים.

טיסה לאילת דפותרת ת שבץ ענק 100
נחמה קרנישין, חיפה, בר־גיורא .51

אחרי שהשגת שיא של שלושה הרוגיו
ופצוע אחד בשבוע

2ע דו ד פדיון
ה ע בו ד ה ^

׳ י? עזוז אבא את
,,ואחותך ת ת פו תי!

ןהע בר ת המדינה לאמריקה

מגו גר שון
פ אר

בשר האוצו