גליון 749 מתאריך 6 במרץ 1952

השבועון המצויר
לאינפורמציה

שגה / 15

אדר

ת שי׳׳ ב

מחיר חירום רג ריון וה

200

פרוטה

במו עיני

מכתבים

מנת הבשר

אח כי כמארכסיסט עקבי איני יכול גהודות
בקיומה שי אוביי,סיביות מוחיטח, עיי?׳ ציי:
שהרפורטאניה שיכפ עי התפינות קבוצת י־ב שיץ
התקרבה יכך. ידעתי.היתה זאת יצירת מופת עתו־נאית
שיא ראיתי כדוגמתה בשום עתון אחר.
הבי רק שדיינתם עי פרט אחד, שהוא וישוב :
כשדרש רוסטום בססוני במרכז המפיוה יהעניק
מעמד שווה יההזרת הפריטים הערביים ויעייית
יהודים, דרש יחד עם זאת את שימות הארץ. מוי
השוביניזם שי יי ב שיץ, ימח ושות׳ החוזרים
ימטרה זו בכוח הזרוע, שמה מפ״ם את א-חוד
הארץ בכח התהייד המהפכני. י

אחר מאמצים רבים הצליח אזרח יש־אלי
לקבל את מנת בשרו. מאחר שלא
היה עמו באותו רגע
נייר עטיפה החליט
לעטוף את מנתו בשל
כרטיס
נסיעה
אש״ד.
בבואו לביתו גי לה
כי הבשר נעלם.
הוא נפל דרך נקב
הביקורת שבכרטיס

חרר משק

השתמטות בע״מ
חוצפתו שי יצחק ארדי (תעורס הזה 48 דומה
רק יבורו תו השחצנית. האם הוא חושב שרוח ה אחיות,
המביות יייו ת ארוכים יי ד מיטות החויים,
מביאות יהם בקבוקים, מזריקות יהם זריקות ומ נסות
בהקרבה עצמית ימופת יהקי עי סבים, נו פי
מן הפטריוטיזם שי איזו בובה צבועה, ענודה
סרטים וסמרים, היושבת יה במשרד והויכת דבי־תה
אחר בינה שעות עבודה צבאית?

לפני כמד שבועות,
הימאים, פגשתי באחד
עתון זה, קצין גבוה.
הטיף לי מוסר. אמר
הזה בסכסוך הימאים
לא היתד, אוביקטיבית.

מייד עם תום שביתת
מידידיו הנאמנים של
הלה ניענע באצבעו,
הוא: עמדת העול-ם
היתד, יפה, אבל היא

אולם בימים האחרונים ארעה שורה של
מקרים, שהיו צריכים לחולל מהפכה בהער כת
העובדות של פרשת הימאים. הם מוכי חים,
בין השאר, כי הדברים שצויינו בעתון
זה כעובדות ברזל היו באמת עובדות, לא
תכסיסים תעמולתיים של העולם הזה.

והחוקי. מובן מאליו שלא הצליח בזאת. אולם
הוא הצליח להוכיח שכדאי לממונים עליו
לו כמד, שעורים ביחס לזכותו של לתת העתונאי ולחובתו של השוטר — ששניהם
שליחי הציבור.

חוששני כי פורים 1952 לא יהיה פורים
שמח. אם כי פה ושם נעשות הכנות לנשפים,
והנערות מתרוצצות בין חבריהן כדי לבקש
צלב נוצרי מאחד וכפייה ערבית מרעהו, שו ב
אין באויר אותו ריח שהיה רגיל לבשר, לפני
17 שנה, שמתקרב חג אקדחי־הפקקים. אולי
על אקרחי־מפני
שהממשלה הטילה חרם
הפקקים.
כדי להציל את הניתן להציל ולתרום את
תרומתו לשעשוע ציבורי שלא־על־פי־פקודה,
מגיש לכם דוש ה שבוע
את משחקו.
הוא מיועד לילדים
גדולים, כולל יל לות
גדולות. אני
מקווה שמישחק זה
לא ישמש כחומר־נפץ
פוליטי, כפי
שקרה לכמה מן ה־קאריקטורות
האח רונות
של דוש,
וביחזד לקאריקטו־רה
על התכנית ה החדשה
כלכלית
(העולם
הזה ) 747
אשר פרץ ברנש טיין,
נשיא הציונים
הכלליים, השתמש
בה במסיבת עתו־נאים
להסברת תכ
המקרה
הראשון: המוסד הבלתי־תלוי ה יחידי
במדינה, בית־המשפט, הוציא פסק־דין
שלא זכה לתשומת־הלב הראויה במדינה. לפי
פסק־דין זה הוברר
עד אין ספק ש משטרת
הנמל הופ עלה
באופן בלתי־חוקי
למטרות מ ביותר, פוקפקות לפי
דרישת חברת
« ו ר,ם, וכי הימאיק, התנגדות שגילו למשטרה פעילה
מילאו את חובתם
בלבד. מוז ר שאיש
לא מצא לנכון, אחר
מתן פסק־דין זה,
לחקור על מי רוב צת
האחריות האי שית
למעשה בלתי־חוקי

המקרה השני היה
משמח עוד יו תר —
משמח לכל אשר כ צבא
ההגנה בוד יקר בעיניו. צעדו
של הצבא שגייס, נמרוד בשעתו, את דו ב רי
הימאים בעצם ימי
השביתה הטיל צער וכאב בלב הכלל. אולם
השבוע הסתובב ברחובות תל־אביב בבגדים
אזרחיים בחור גבה־קומה, שקוראי העולם
הזה הכירוהו מרחוק — נמרוד אשל, לשעבר
טוראי מגוים־חובה. ל שעבר — כי השבוע
הסיק צה״ל את המסקנה מפרשת העובדות
שהונחו לפניו ולפני הציבור, שי חרר את
נמרוד משרות, מסר לו פנקס מילואים.
אף כי הדבר נוגע רק לאדם בו דו, ודוקא
אדם צנוע יתר על המידה, הרי היה זה מאו רע.
הוא הוכיח של שון העובדות ו ל שון ה צדק,
כשהן משתלבות, עודן כוח במדינה זו.
והוא הוכיח, דרך אגב, כי שלושה העמודים
שהוקדשו בג ליון העולם הזה 745 לנושא
ששמו נמרוד אשל, היו השקעה כדאית.

סיפרתי במקום זה סיפורים כה רבים על
הרפתקותיהם של צלמי העתון הזר* עד כי
שוב אין בהם מן החידוש. אולם בכל זאת
מעניינים סיפורים אלה — לפחות את הצל מים
שהדברים נוגעים להם.
השבוע היתר. הרפתקה נוספת לפאול גולד־מן,
הממלא כעת את תפקיד הצלם הראשי,
עם יציאת דוד רובינגר ל שרו תו בעתודות.
אלא שהפעם לא היה המכשול אספסוף נסער,
אלא דוקא קצין משטרה גבוה. כשיצא הצלם
לחקור ולצלם סכסוך שנגע לזכותם של כמה
חיילים משוחררים להקים תחנת מוניות ב־תל־אביב,
הופיע סגן־מפקח מחוזי וניסה למ נוע
בעד הצלם מלמלא את תפקידו הציבורי

ניתו שלו.
אומרים שפותרי
התשבצים הם ייצו־ריס
של שיגרה. אשל השבוע מנסה יצחק
לבני, עורך מדור
התשבצים של העולם הזה, להוציאם משיגרה
זו, לשים לפניהם משהו חדש. חדש בהעולם
הזה — באירופה נהוגה שיטה זו של צטבץ
(תשבץ־ציטטות) בכמה עתונים, ואחד השבו עונים
גם ניסה פעם להעתיקה בארץ.
השיטה מבוססת על שני תשבצים. הפותר
יטפל לראשונה בתשבץ המלבני, ימלא בו
את התשובות הדרושות. השורה הראשונה
במאונך (כלומר, צירוף האותיות הראשונות
של התשובות בתשבץ זה) ,תתן שם של
סופר או מ שורר עברי ידוע.
אחר יש לפנות לתשבץ השני. בכל משב צת
מצויינת ספרה, וי ש להעתיק לתוכה את
האות המופיעה בתשבץ המלבני במשבצת
המצויינת באותו מספר. מילוי כל המשבצות
בתשבץ הריבועי לתן לפותר ציטטה מתוך
יצירה של אותו סופר או משורר.
הפותרים מתבקשים לשלוח למערכת לא
רק את הפתרונות (שם האיש והציטטד).
שיזכו אותם להשתתף בהגרלה על טיסה (או
נסיעה) לאילת, אלא להודיע גם באותה מע טפה
(עם ציון: צטבץ) אם כדאי, לדעתם,
להחליף בכלל את שיטת התשבצים הרגילה
בשיטה חדשה זו. המערכת תיכנע לדעת ה קוראים.

למשתתפים
בתחרות האופנועים על גביע שועלי שמשון

על כל המשתתפים שנרשמו לתחרות להיות במ שרד מערכת העולם הזה ביום ד׳
12.3.52 בשעה 18.00 לקבלת הוראותיהם ל מירוץ ולקביעת הסידורים האחרונים.

אסתר כהן. א זז ת
...אני מאחית י ו ייצחק אדרי שיהיה מנור
משד 8שעות בחדר אחד עם חבורה של ירדים
עיראקיים, תורכיים ומארוקאיים. זה ירפא אותו מ שנעת
הנדיות שיו.

דליה מלכי, מורה

שיר לאיש עברונה
ראוי האיש יוסף נטר (העולם הזר) 747 ,
לזה הכתר.
אמנם ירד לנגב, ממקום שבתו בהר,
אבל, דומני, לאחר שהובטח לו שכר...
...שאלה אשאל, תשנבה איני יודע —
את שיבתך לנגב מי מונע?
צ. א ,.גבעתיים

עם או אספסוף i
מתוך שיגרה כותב (העולם הזה) על ״עם״ .אולם
אני קובע שאין אנו עם, אלא אספסוף ..אם חסו־גלים
אנשים אלה, הקוראים לעצמם עם, לשמוע,
לראות וגם לחיות את אותן שחיתות, גניבות ומ עילות
בכספי אחיהם (על אף העובדה שכסף זה
איננו שלהם, אלא של הדוד מאמריקה שנתן נדבה)
בשאננות כזו, באדישות פושעת שכזו ובשתיקה
אוילית כזו. ולראות כדבר מובן מאליו את פיטורי
המבקר, ולמחרת הממשלה עוד לא נפלה, הרי זה
אספסוף. זה הגורם העיקרי לניווננו ולירי׳־ת המו סר
שלנו (אם עוד ישנו כזה).

ישעיהו שמי, כרם התעזנים

הקורא יהושע ס,.
פתח תקווה, זוכה
בפרס של לירה אחת (בלי נקב).
המכונה, תכונה החשובה
חיסר חלקי חילוף.

במצב הנתון

אמריקניזם אני סונה אליכם בקריאה להקדיש סדי שבועיים
מאמר לבעיות הנוער ...אמנם יש בישראל תנועות
נוער. אולם ערכן אפסי. חלק מהנוער יצר לעצמו
חברות סלוניות. נזוז מהתרבות האמריקאית שעי־קרה
חיי הוללות. ריקודים סלוניים והפקרות. החלק
השני מבלה את זמנו בבתי קולנוע, על שפת הים
א! בבתי קפה, בכל מקום שם הוא יכול ,.לחרוג
את הזמן״ .הפתרון למצב: יסוד מועדוני נוער
אל־מפלנתיים, מנרשי ספורט ומשחקים.

קלונימוס הלנגלם, תל־אביב

העולם הזה מתווך
בהתחלת הסמסטר על כל הסטודנטים לעמוד
בתור. לשלם את שכר הלימוד. כיוון שבתור זח,
כמו בכל תור אחר. מבלים לפחות שעתיים ללא
מעשה, החלטתי בפעם האחרונה לקחת את העולם
הזה, שאני מקבלת בקביעות מן הארץ. ולנצל את
התור לקריאה. הנה אני עומדת וקוראת ופתאום
אני שומעת קול בעברית אומר :״העתון הזה מאד
מוכר לי.״ כיון שידעתי שאין כל ישראלים כאן.
הייתי בטוחה שאני שומעת ״קולות״ ,כמו ז׳אן
ד׳ארק. הרמתי את ראשי והנה בחור המספר לי
בעברית צחה שהוא ישראלי והגיע רק עתה. וכ אשר
ראה בחורה קוראת עתון עברי גנש אליה.
שמחתי היתה ללא גבול. וכל זה כתוצאה מהעולם
הזה.

שולמית בדאון,
אוניבריסיטת מיאמי, אוהיו
העולם הזה מקנא.

פתרון לבלגן

דם, גלגלים ושועלות
אני מוכנה בהחלט להשתתף במרוץ על הכסא
האחורי. אבל אין לי בחור שיש לו מספיק דם
להשתתף. מה לעשות?

דבורה קרן, תל־אביב
אם תופיע הקוראה דבורה למרוץ, מן חס־תם
תמצא במקום שידוך אופנועי מתאים.
ועוד איך ישנן בנות שיש להן דם, אד הצרה
היא שבתחרות לא ישתתפו טבריינים. כך שאנו
יכולנו להראות להם שיש לבנות קצת דם ועוד
איד.

מ. פ .מ ,.פבוי ה
ומה רע במשתתפים התל־אביביים?

בעניין מאמרכם על הערבים נחעולם הזח :) 747
לא כל כד קל לשכנע את העם הערבי בכי חט, חב
בצדקת ישראל או בזה שימררו. לא מספיק לניות
את האמת. צריך נם לפעול משך שנים ענו אלפי
כוכנים בשביל להביאם לפעולה או להכרח האמת. .
חב יכולים להתלהב רק לפרעות או למלחמת קודש
כשמובטח להם שברם בצדם.

יורם שחורי, תל־אביב
כשופרו של הנוער שזנח אחריו את כל זקני
המפלגות הרקובות, חייב העולם הזח לצאת למסע
הכברה נרחב. ולשכנע את הציבור, ובפרט את
הציבור הצעיר, ששחרורה של ישראל מחלות בנור־סי־חוץ
מותנה ומשולב בתחייתה הלאומית ובשח-
רורה של חטיבת ארץ זו כולה — זו דמטרח וזה
רפתרון לכל הבלנן במרחב השמי.

אליהו שמיר, תל־אביב

גרגרי חצץ אלמוגים
זה לא מכבר נתקלתי בידיעה קצרה: עירית רמת-
גן החליטה להציב מצבת זכרון לרב נרונר. עובדה
זו הביאה אותי להרהורים נוגים. האם ניסה מיש הו
לחשוב ברצינות על אותם נרגרי החצץ האלמו נים
שיצרו את השביל המוביל למדינה של היום?
אם נתבונן בעמים אחרים. נראה דאנה מתמדת ל הנצחת
גבוריהם. לא כן אצלנו. ממשלה זו אינה
עושה דבר להרים את קרנם. כי היא שיתפה פעו לה
עם המשעבד הבריטי. אך לעומת זה הריני
יכול לבקש את העולם הזה לעורר את העניין ולתת
לו פרסום מתאים שיתקבל באהדה ע״י מוקירי
האמת ושוחרי החרות האמיתיים במדינה.

ש. ארקין, ר א שון־לציון

עובדות עקודות
תהילתה של פלונת שועלי שמשון מקורה ו שי־לוב
המוצלח של עוז רוח ושליטה מלאה ברכב
ממונע. אנו שואלים: מה עניין התלאה ־*עוז רוח׳/
במרוץ הקודם הדגשתם את ״דם״ המשתתפים.
אולם עתה הנכם חורגים מהאופי של מרוץ ומתכננים
״תלאה״ אשר בגלל העדר הקורטוב של הס כנה
לא תרתק את הקהל ולא תדבר ללב הנוער
הבריא בארץ.

כבנו של הד״ר וולפה המוזכר ברשימתכם על
מרפאות השיניים (העולם הזח ) 747 עלי?•*יין
שאת הדחיפה ליסוד מרפאות השיניים לילדים בתל-
אביב נתן מנהל מחלקת החינוך של עירית תל-
אביב לשעבר, אביו המנוח של המשורר נתן אל-
תרמו, ולא ד״ר אליהו מירוז. הלה לא עבד אז שם
בכלל. יצחק אלתרמן הזמין את אבי המנוח, שנענה
להצעה והקים מרפאת שיניים ראשונה. אייר מות
אלתרמן בא לעזרה זלמן ליבוביץ (אריאל הו דות
למרצו הרב של הד״ר וולפה הונהגו כל השי טוח
החדשות.

יעקב רוט, אהרון גרינברג, יו סף בילליג,
משד, לודר, שאולוב בן־ ציון, תל־אביב

ש מעון וולפה, תל •אגיב

התלאה אינה נעדרת סכנה, ומי שרוצה ל התהפך
בה, רשאי לעשות זאת. היא נבחרה,
ב ן השאר, מפני שמעטים בה הסיכויים להרס

סופר העולם הזה לא רצה, כנראה, לשהות
ימן רב מדי על כסא רופא־השינייס, חקר
נמה עובדות.

השער
לאחר עשר שנים בדירת הרווק שלו ב מלון וולדורף אסטוריה, ניו־יורק, תמורתה שילם
500 דולר לחודש, הגיע הקומיקאי וכוכב הטלביזיה ג׳ואי אדמס (העולם הזה ) 748 למסקנה :
אם לא ישא את סינדי הלר ,21 ,אחריה חיזר שנתיים, לאשה, יתרחשו שגי דברים: סינדי
בעלת תואר ״הנערה המצולמת ביו תר״ (בתוספת 56 תוארי לווי ליו פי כולל גוף ורגליים)
תתחמק מבין צפורניו, הוא יישאר רווק זקן. לאחר שהסכימה סינהי להנשא לכוכב — בעל
ההכנסה של 200.000 דולר לשנה, הציגה שני תנאים: דירה מפוארת בפיפת אבניו, רובע
המיליונרים של מנהטן, וש״תקח אותי מכל הדברים האלה״ .הדברים: צלמי השבועונים,
והירחונים בארצות־הברית, להם שמשה דוגמנית לתצלומי שער, תמורת עשרים דולר השעה.,
מאז מלאו לה 15 שנה, ג׳ואי שקנה לסינדי, בין השאר, מעיל פרווה תמורתו שילם 10.000
דולר, הציג תנאי משלו, לו נכנעה סינדי ללא תנאי. התנאי: ירח דבש, בן עשרה ימים,,
בישראל. הסיבה הגיאוגרפית: ישראל היא המקום בו השקיע ג׳ואי שני מיליון דולר מכ שרונו,
שנוצל ע״י המגבית היהודית המאוחדת. לאתר יום בישראל הסיקו בני הזוג :״האנשים פה,
עצובים מדי, כדאי לעשות להם שמח (שער אחורי

העולם הזה 749

מאת

אהרן דולב

ולקה הקרבית הטובה ביותר בגדוד היה
| סעדיה ביניהם. הפקודה שניתנה הדגישה:
״״ל כ בו ש את המשלט בכל מחיר.״ אוושת
שיחים וצרצרים מבוהלים ליוותה את ! 5
האנשים, עמוסי חומר־הנסץ, חמושי הסטנים,
המקלעים והסיאטים, בצעידתה
שלא היה לה סוף. כשהגיעו למרחק של
שלוש מאות מטר מן המשלט, תפשו כמה
אנשים עמדות וחיפו על סעדיה וארבעת
חבריו, שזחלו על מרפקי ידיהם במשעול
העולה אל המשלט מתחת לשכבות סבו כות
של תיל דוקרני, בגוררם אחריהם
את חומרי הנפץ. אבן גדולה שהחלה מי דרדרת
במדרון, החרידה את הליגיונרים,
שהחלו צולפים אש מכונות־יריה.

בשנת 1934 גילתה משפ־חת
כוחלני, שעלתה מתימן
חמש שנים לפני כן, מרתף
זעיר ליד כרם התימנים, הר סה
אותו והקימה על י סודותיו קומת
בית, בן חדר וחצי, ששימש את המשפ חה
כמפלט מפרעות הערבים, שאיימו
עליהם במקום מגוריהם הקודם על רצו עת
חוף מנשייה. סעדיה גדל בחדר הוריו,
שהיה מאוכלס משפחה רבות־נפשות,
למד בתלמוד תורה לתימנים׳ ולכשסיימו,
נאלץ להמיר (מחוסר אמצעים) את שאי בזוג
אופניים
פתו להשכלה תיכונית,
מוחלד, אותו רכש אצל רוכל גרוטאות,
לעבודה בויצו כנער שליח.
סעדיה נרשם לנוער העובד, עבר בו
בדיקה פסיכוטכנית שהשיגה לו מקום
עבודה בבית־החרושת לקופות ברזל מנן
וספסל לימודים בכיתת מסגרות מכנית
בבית־הספר מכס פיין. בתוספת למקצוע
יעיל דאג הנוער העובד גם לעתיד צבאי
עבור סעדיה, אשר צורף להגנה בשנת
, 1944 אומן בהי״ש פרברים, להגנת גבו לות
העיר בפני מעשי אונם ותקיפות
של ערבים. באחד הלילות נתקעה סכין

e Ss
בגבו, בהגיגו על נערה אחת אותה ניסה
ערבי לאנוס. פצעו של סעדיה הגליד
תוך כדי הורדת מעפילים בחוף תל־אביב
וכשנקרא ב־ 29 לנובמבר , 1947 עם הרא שונים,
לגיוס מלא, השכיחו מלבו המ אורעות
שמיהרו להתרחש, את כל שקדם
להם.
תחת נעליו המסומרות של סעדיה חל פו
ברציפות מסחררת עשרוח קרבות־הבתולין
של מלחמת השיחרור בהם הש תתף:
הגנת תל־אביב, כיבו שי כלמה,
אבו־כביר, יפו וכפריה. הקרבות הפכו ל לחם
חוקו של סעדיה. הוא נסוג והתק דם,
כבש ולחם עם חטיבתו, חלף עם
אלפי חייליה על פני משלטי הדרום, החל
מיזור, בית דג׳ן, ועד לנגבה, חזית לט רון
והרי ירושלים.
ככל משפחה נורמלית. כיום עו לה
בזכרונו של סעדיה פעולת חבלה
אחת, בה השתתף בבהירות רבד, מן ה יתר:
עם השתרר אפלולית הערב עטף
את חזית ל טרון מעטה אבל חרישי. ידי עה
שעברה בין גדודי החזית סיפרה ש קבוצת
אנשי פלמ״ח הושמדה כולה באש
צלפים, כשניסתה להתקדם במעלה אחד
המשלטים, אשר חלש על־פני מרחב הח זית
ומנע את ההתקדמות.
באותו לילה, כאשר הורכבה כתה מוג ברת,
אליה נבחרו אנשים מתוך המח־

סעדיה וחבריו מיהרו אל העמדה בראש
המשלט, הניחו את חומר־הנפץ וזינקו,
על ארבע, לעבר חבריהם. לאחר הפיצוץ
ירתה כתת הפיאטים אל המשלט, הברי חה
ממנו את הליגיונרים הנותרים והס תערה
על שרידי העמדה. מפקד הכתה
נשאר במשלט עם אנשי החיפוי וסעדיה
בראש קבוצתו בת הארבעה, יצא בדרכו
חדרה אל קו הגדוד. משהגיעו למרחק
כמאה מטר מעמדותיו פתחו עליהם אנשי
מחלקתם באש, מאחר שחשבום לאויב,
אילצום להתחפר ולהכות לשחר, לאורו
יוכלו לזהות את עצמם.
תוך ציפיה לשחר ראה סעדיה לנגד
עיניו את דמותה של מרים, אחת משש
הבחורות בגדוד שהשתתפה בפריצת הדרך
לנגב, אותה פגש בנוסעם בטרמפ
בחופשתו האחרונה. סעדיה הירהר ב־חופשתו
האחרונה, כבעבר הרחוק, אותה
בילה בחברת מרים, גמר אומר: אם
יצא מזה בשלום, יבקש את ידה, יישאנה
לאחר השיחרור, ייכנס עמה לדירה, ככל
משפחה נורמלית.
זלזול והתחמקות. סעדיה שיחרר
ביולי , 1949 לאחר שנפצע בירכו בשעה
שהמשוריין, עליו שוטט בין משלטים
עלה על מוקש. באותו חודש שוחררה
גם מרים. משבאו, ז מן קצר לאחר השח רור׳
בברית הנשואין, היו שתי בקשו תיהם
ל שיכון צמודות יחדיו, וגנוזו ת ב הצטופף, והזוג תיקיית
אגף השיקום,
דחוס על פני שטח של ארבעה מטרים
מרובעים בחצי חדרם של הורי סעדיה.
בשנה השלישית ליום הגשת הבקשה עד יין
גרו סעדיה ומרים בחצי חדרם. כאשר
הרתה מרים לא היה זה דבר משמח ביו תר:
לתינוק לא יהיה מקום בחדר. סעדיה
הציע לא פעם שכר דירה גבוה תמורת
חדר, ובמקום דמי־מפתח (אותם לא יכול
לשלם) הציע ערבות לעזיבת החדר ״ברגע
שמשרד הבטחון י תן לי את השיכון״.
״אך,״ מוסיף סעדיה :״האנשים אינם
מסכימים, כנראה שהם סומכים על הב טחות
הממשלה פחות
ממני״.
אולם סעדיה כוח-
לני, היווה רק את

oi׳vtD׳N fin jcnw ,

1מתוך ; 627

ראובן הר שכוביץ

הצחנה הבוקעת מחדר ה 1מתוך
: 627
מדרגות של הבית הערבי ה י
שן ברחוב ,2יפו, מלווה
א ב שלו ם חנוכה
את הנכנס לאורך המסדרון
חדרי נוחיות מוזנחים,
המשמש שש משפחות והמכיל
אשר לא נשטפו מזה חדשים. הסיבה ; זרם המים הופסק. אשתו
של משוחרר צה״ל אבשלום חנוכה, רמה בת ה־ ,20 אם לשתי
בנות, ובחודש החמישי להריונה, נושאת שני דליי מיס. בחדר
מוצעות שתי מיטות, שני מזרונים ושלוש עריסות. כאן גרים
אבשלום ושלושה אחיו אשר הוא אימץ אותם אחר מות הוריו.

ראובן הרשקוביץ ,42 ,עלה ל ארץ
מרומניה לפני שמונה שנים
עס אשתו שרה ובנו דוד, קיבל אצל שתי מיטות ללינת לילה
קרוב־רחוק בשכונת מונטיפיורי.
משפרצה מלחמת השחרור הצט רף
לחיל־האויר למרות שהיה מעל
לגיל הגיוס, זנח את עבודתו
(ספרות) ואת משפחתו ויצא ל מחנה.
לאחר השחרור קיבל מה.
אפוטרופוס על הרכוש הנטוש,
חדר זעיר ביפו, בו פתח מספרה
קטנה, ממנה החל מתפרנס. אך
הרשקוביץ קיבל גם הבטחה ל שיכון
ממשרד הבטחון, לכן הע ביר
את אשתו ובנו ״זמנית׳ ,אל
חלק המספרה שהוקצב לתספורת
גברות, אשר היה סגור לכניסת
אויר מכל עבריו. הלחות שבחדר
למשכבש את
ר אובן הפילה תוצאתו: מתלת ריאות כרונית.
הרשקוביץ קבל צו־פינוי מנומק :
החדר אינם מתאימים ל תנאי
מגורי
אדם. אולם על אף הצו,

ממשיך ראובן ל־

M bf

גור שם, מחכה
ל שיכון המובטח.

1מתוך : 627

אברהם בן־ משה
לפני כחודשיים התעוררה מזל
בן־משה ,23 ,ליטפה את בתה
לבנה בת ששת השבועות, הפ ליטה
זעקה: הגוף הזעיר היה קר.
לבנה הקטנה נחנקה במיטת אמה.
בחדר היחיד המצופף במיטותיהם
של מזל, בעלה אברהם ושלושת
ילדיהם, לא היה מקום לעריסת־תינוק
נוספת. אברהם בן ה־, 26
פקיד מזכירות ראש עירית תל
אביב, שהיה שש שנים מ״כ ב הגנה,
ולאחר מכן סמל תותחנים
בצה״ל, הרגיע את אשתו שמאנה
הנחם וטענה: אני אשמה, הייתי
צריכה להזהר. אך הוא לא חשב
כמוה, נמלא זעם נגד סשרד הב־טחון,
האשים רק אותו במותה
של ילדתו הקטנה, טען שאילו
היה אגף השיקום מקיים את הב טחתו
לאלה שאו שרו על ידו ובו נה
להם את השיכונים המגיעים
להם במועדם היתה עדיין לבנה
בחיים. טענה נוספת: כפקיד עי רית
תל־אביב וחבד ותיק בהס תדרות
הציונים הכלליים, יכול
היהימזמו להצטרף לאחד השיכו נים,
אן משרד הבטחון גבה ממנו
כספים, חייב או־תו
לחכות לתו־ולא
בנה.

בבניין pקומה, בלתי מוג•,מ
תון : 627
מר בין קירות פתוחים ובלתי
מטוייחים, המהווים אולם קטן
האחים ב ד 1ר־דרות
שבט נפשות אשר ה־ועיר
בהן הוא בן תשעה חושים והזקן בן 75 שנים. כאשר
וזר בנימין ברזלי פצוע בזז, ת הגליל שכבה אשתו בבית־זחולים,
ילדה את בנו הבכור. כשהעביר את שניהם אל ההדר ביר־
:חי שכונת התקוה, חזר גם אחיו משה, פצוע חזית רמלה שדר
:פינה הקיצונית של החדר חסר־הסימטריה, בין דוד הכביסה
מכונות הבישול. עד אשר יוקם השיכון, יהיה זה מקומו.

1מ תון : 627

צ בי \ננ־

בשוב שלמה בן־י שי מ 1מ
תון : 627
חזית ל טרון לבית הוריו ה האחים
בן־י ש־זקנים
(כשרגל עץ במקום
רגלו השמאלית) היה חדר מגוריו מאוכלס שמונה אנשים,
מהם ניסן אחיו, נכה קרבות ירושלים. אשת אחיו השלישי
,היתה אחר לידה וכשהביאה אחיו אל החדר הצפוף השלימה עם
תינוקה את המניין הראשון, עד כי אי־אפשר אף לזוז בחדר.

מששב צבי גנני ,40 ,מן הצבא
הבריטי, והתחתן, בא אחיו (חייל
משוחרר גס הוא) לעזרתו, הציע:
״אתן לן ולאשתך את החדר (על
גג הבית ברחוב המלך ג׳ורג׳) עד
שתקבל את השיכון ממשרד הבס־חון.״
במקום החדר הקים לעצמו
האח, עזריאל, סככת קורות־עץ
בפתח החדר, העמיד תחתה מי טת
ברזל. בקיץ לא היה הדבר
נורא, אולם משהתקרב החורף,
ורוחות עזות השתוללו על הגג
הפתוח, הזמין עזריאל את פקיד
משרד הבטון, שסקר את החדר,
אליו נתוסף בינתים תינוקו של
צבי, העיף מבט בסככה הדולפת,
ולדברי עזריאל אמר :״אין לן
צו רן בצו־החרסה, הסככה מתאי מה
למגורי אדם.״ בינתים חלף
החורף השלישי, צבי גנני, אשתו
וילדו עודם דיי ם בחדרו של עזרי-
אל, שהסתגל בינתים ללילות חו רף
רטובים, לסככה הדולפת ול רוחות
המנשבות. מחיר ההסתג־בריאו

לות :
של האח הנדבן.
J tiP

כדי לפתוח את ארון הבגדים בחדרון בן המטר וחצי על
1מתוך : 627
שני המטר, צ רין להוציא את עריסת התינוק מן החדר אל
מטבח בעלת חזירה, המסרבת להרשות זאת. וכדי ששני
אוד לובני
אדם בעלי ממדים נורמליים (אורי לוי ,25 ,ואשתו צפו רה
) 24 ,יוכלו להמצא בחדר בעת ובעונה אחת יש לסגור את דלת הארון. כאשר צפורה
מכינה את ארוחת הצהרים באותו החזר, חייב אויי להוציא את חצי גופו ד רן יהח לון החוצה
(השכנה אינה מרשה לחכות במטבח ולהחזיק בזרו עו תיו את התינוק מעל לאדן החלון — עשן
מכונת־הפתילים מזיק לבריאותו) .כאשר חוסמת בעלת הבית את הכניסה בעומדה
במטבחה נאלצת צפורה להשאר סגורה בחדרה: אין לה כוח לדחוף את הדלת.

כשחזר מאיר גול ,30 ,בזן השבי וזגר מד ביוון, לאחר
ו מתוך : 627
ששרת שבע שנים עם הצבא הבריטי בחזיתות הים־
התיכון, היתה מצוקת הדירות בתל־אביב בעיצומה׳ .הוא
מאיר גול
השיג חדר קטן על גבול שכונת שפירא ושכונת התקוה,
העלה את אמו מאירופה. כשהכיר את אסתר, ביקש לשאתה לאשה. המניעה: מקום
מגורים הגון, אותו החלו שניהם מחפשים. בינתים פרצה מלחמת השחירור ומאיר גויס.
משחזר, נשא את אסתר לאשה, על סמן השכון שהובטח לו, העבירה ״זמנית״ לחדרו.
משנולד להם בן, נאלצו להסתפק עבורו בעגלה. לעריסה לא היה מקום.
חלומם• ימים בהירים שאפשר להוציא את השולחן המתקפל החוצה לארוחות.

בז מן השטפונות הציפו המיס את ה ז
מ תון : 627
בית הקט[ בע? הקירות המבוקעים,
חדרו דרך פרצות בתחתיתו אל חד־מרקו
א ל חד ף
רו של מרקו אלחדף, גאו וסיכנו את
חיי שש הנפשות הגרות בו: אמו הזקנה, אשתו וארבעת ילדיו.
לחליצתס נדרשה פעולת־הצלה מזורזת, וכשהוצאו מן החדר הדל והובאו
ע״י שליחי העירייה למקום מפלט, נשבעו שיותר לא יזחרו אליו. מרקו החל
מתרוצץ בין לשכות משרד הבסחון וסניף אירגון החיילים המשוחררים, תבע
את קיום ההבטחה שניתנה לו, את תמורת כספו שנלקח ממנו כמפרעה
להבטחה. אולם כל זה לא הואיל: חזור חזרה משפחת מרקו אלחדף לחדרה.

חלק ה־ 627 של המקרים הסוציאליים החמורים, בקרב
תכנים בלבד, בכל רחבי הארץ, במסגרת משתכני
שלב א׳ ,מהם 400ב איזור תל־אביב 627 .הנותרים
משפחות יוצאי צה״ל ב אזור תל־אביב אותם הוא
והזכאים לכך ב איזור תל־אביב, קיבלו מכתבי אי שור
מאפיין וסבלו כסבל 626 הנותרים נראה שנבע מהז בהם
צוינו אזורי הבניה (קרית־שלום, גבעת רמב״ם
נחת משרד ר,בטחון שדמתה למועמדי השיכון המוב ויד־אליהו)
וכן הוטעם במכתבים שמועמדים אשר
טח למשוחרר, צה״ל כזילזול והתחמקות מקיום ה לא
יכניסו 15 ,יום מקבלת האישור 300 ,לירו ת
הבטחה שניתנה להם.
על חשבון הבנייה לבנק הפועלים עלולים לאבד
הוחלט

4 8 בסוף
ונקודות.
שני שטחים
את זכותם לשיכון.
במשרד הבטחון על הקמתן של יחידות דיור לחיילים
אולם חודשים רבים עברו והמועמדים עוד היו
משוחררים, נכי־מלחמה ומשפחות שכולות. אולם
מועמדים. איש מהם לא נכנס ל שיכון. כאשר נתמלאה
במחצית 1949 הסתבר שיהיה צורך בקביעת מפתח
בועת המרירות ונתנפצה מבלי שתשאיר אחריה הד
מסויים, לפיו ייבנו השיכונים למועמדים. גרמו לכך :
רב, נמצא מועמד בין ה־ ,627 ישראל מדברי, אשר
15.000 הבקשות ל שיכון שנשלחו לאגף השיקום
תפקידו בצבא ( שלו ש שנים) כקצין סעד היה השגת
שהציג תנאי ראשוני: על כל מגיש בקשה להיות
דירות לחיילים וקצינים, ולאחר מכן טפול בפצועים
נשוי.
ונכים, כקצין סעד ארצי לבתי מפתח
העדיפות קבע שהמוע ה
ולים.
מדים הראשונים להם תאופשר
ביולי שעבר, משאמר לו
כניסה ליחידות הידור י.היו אלה
ידיד, לו היו נהירים פעליו בעבר
שהצליחו לצבור את מספר הנקו (פושי״ם,
חי״ש, עליה ב׳) ,לאחר
דות הגבוה ביותר. את הזכייה
שנודע לו שמדברי עצמו עודנו
בנקודות קבעו שני שטחים בחייו
דר עם אשתו בדירת אביו :״אתה
של המועמד: שרו תו לעמו ותנ לא
הסתדרת. אתה טיפש !״ החליג
איו הסוציאליים. שני שטחים אלה
לגבש גו ף מאורגן של 627 מועמדי
זיכו אותו בנקודות לפי הסדר
השיכון (משתכני שלב ב להו הבא:
עבור כל שנת שרו ת ב כיח
למוסדות שלא כל מי שלא
צבא הבריטי — נקודה אחת ;
נהנה מרכוש ציבורי, ולא הפיק
בנוטרות — נקודה אחת ; ב־טובת
הנאה פרטית מתפקיד רש פלמ״ח
— נקודה אחת ; בעלייה
מי, ייחשב לטיפש נצחי״.
ב׳ — נקודה אחת ; בצד,״ל —
לאחר סירובים ממושכים של
שלוש נקודות ; נישואין — שלו ש
משרד הבטחון לגלות לו את
לזה של הגבר, ע בוי שרותה של
רשימת המועמדים ואת כתובותי האשה
; אשה הרה — נקודה
הם, הצליח להשיגם, ריכז את
אחת ונקודה אחת נוספת עבור
626 חבריו לצרה ולהבטחה ל יושב־ראש
ישראל מדברי
כל ילד ; נקודה אחת עבור הו אסיפה,
אליה הם הופיעו, על
רים מעל לגיל 50 הדרים עם
משפחותיהם מטופלות הילדים.
המועמד ומחסור מוחלט בדיור הקנה לבעליו חמש
בינתיים ירד כח הקניה של חצי מיליון הלירות
נקודות.
שנצטברו במשרד הבטחון כמפרעות לשיכונים, והאנ שים,
שרובם ויתיקי הסתדרות, הפסידו את תורם
לפי מפתח זה נשלחה ועדת מיון מטעם משרד
לשיכוו הסתדרותי, או איגודי־מקצועי, בהסתמכם על
הבטחון לעריכת בדיקה מדוקדקת במקומות מגוריהם
הבטחות שניתנו להם כחיילים משוחררים, נכי־מלח־של
15.000 מגישי הבקשות, ותוצאתה, רבת־השיקו־מה
ומשפחות חללים שזכויותיהם רבות משל אחרים.
לים, היתה: קביעת מספר מקסימלי ל־ 3.500 יחידות
דיור בלבד, אשר בהתחשב עם מספר הנקודות של מו עמדיהן
ומצבם הסוציאלי. שהיה ברוב המקרים בלתי
אנושי, נמצאו מחוייבות המציאות.
כי. ג׳י. לא הבטיח מתי. כיום, שלו ש שנים
לאחר תחילת השחרורים ההמוניים מצד,״ל, נכנסו

נ ליחידות הדיור שנבנו ע״י משרד הבטחון

800
מש עתה
נתעורר חשד נוסף אצל המועמדים: הממ שלה
תעלה את מחיר השיכון בהתאם לשער החדש
לחומרי הבניין. הרגיע מנהל משרד הבטחון את
משתכני שלב ב׳ :שר הבטחון הבטיח לקיים את
השער הישן לגבי שיכונם של החיילים המשוחררים.
לא הבטיח: תאריך משוער של התחלת הבנייה.

ב העם מכוניות מבריקות. צנ ע אכזר־מה
זה י אסיפה של אגודת בעלי המכו ניות
ז״ שאל בתמיהה אמיתית או מדומה
תושב רחוב בילינסון, תל־אביב.
לאורך ארבעה רחובות, טו מבון אל טונד
בון, עמדו מכוניות מכל המינים — קאדילא־קים
מצוחצחים, פורדים צנועים יותר, פה
ושם מכונית חומה של קצין צבא, וכמובן
מכוניות המשטרה.
בקומה השנייה, בתוך האולם, ישב קהל,
מורכב בעיקרו מאנשים רציניים בעלי שע רות
המתחילות להכסיף, האזין לדברו של
ראש הממשלה שדיבר על ההכרח האכזרי ב צנע.
כי האסיפה היתה אסיפת המועצה של
מפלגת פועלי ארץ־ישראל, שבאה לתת תוקף
מוסרי למדיניות הכלכלית החדשה.
ראש הממשלה חזר על הדברים שהפכו
כמעט שיגרתיים. אי־שם בנגב חבויים בחיק
האדמה אוצרות גנוזים ופלאיים, שיצילו בבוא
העת את המדינה. חזית הכלכלה תפסה את
מקומה של חזית הצבא. הקהל הקשיב, פה
ושם ניענע מישהו בראשו.
״הוא צודק בהחלט !״ אמר ב פרוזדור עסקן
בא בימים לחברו, הצעיר יותר.
״אז מה ז״ השיב הלה, ללא התלהבות.
״אוי ואבוי היה לנו לוא היה צורך ב־1948
לערוך אסיפות עם כוי לשכנע אנשים?הגן
על עצמם. אז עשו כולם בלי נאומים מד,
שהיה צריך לעשות. עכשיו מוחאים כפיים
קטר ללא קיטור. האמת היתד, שב שבוע
השני של מכח לא היה זה לרבים מובן
מאליו מה עליהם לעשות.
20 שעות לפני נאומו של ראש הממשלה
התקיימה אסיפה אחרת, בבית אחר בתל־אביב.
גם שם לא חסרו המכוניות, אם כי
היו מעטות יותר, ברו בן גם יותר צנועות.
היתד, זאת אסיפת התאחדות בעלי התעשייה.
באולם ש קירותיו היו מכוסים בצנורות האינ סטלציה
וכובעי־הרחיצה של התצוגה התע שייתית
המתמדת, שפכו תעשיינים בגיל הע מידה
את לבם, הבטיחו איש לרעהו כי הממ שלה
רוצה להרוס את התעשייה הפרטית
כדי להשליט את סולל־בונה, קיבלו לבסוף
את ההחלטות המתונות שעובדו בחדר אחר
ע׳׳י מנהיגיהם (ראה להלן).
14 שעות אחר נאומו של ראש הממשלה
התקיימה אסיפה שלישית בבית־העם. הפעם
חסרו המכוניות בכלל, פרט לכמה מכוניות־משא
של משקים. הנואמים התקיפו את הממ שלה
במלוא הנשימה, כי זו היתד, אסיפה
של מפ׳׳ם. אולם תכונה אחת היתד, משותפת
לכל שלו ש האסיפות: הקהל היה מורכב
ברובו המכריע מאנשים בגיל העמידה, חסר
לחלוטין כל התלהבות בעד התכנית או נגדה.
ובלי התלהבות — לעבוד יותר, לייצר יותר,
׳ 1הקריב יו תר — אין מכח אלא קטר חורקני
ללא קיטור.
כאולם תת־קרקעי, צד חדש. בין
כל האסיפות נשכחה כמעט אסיפה אחרת,
שהתקיימה באולם התת״קרקעי של קולנוע
תמר בתל־אביב. היה זה מקום מתאים לאסי פה
שהיתר, כמעט אסיפה מחתרתית מובהקת.
אף מכונה אחת לא עמדה לפני הבית, אנשים
לא הצטופפו לפני הדלתות. הם באו בשקט,

מדינ

בודדים או בזוגו ת, עברו בשקט על פני
הסדרן שהכיר כל אחד בפניו, ניענע בראשו
לאנשים שרבים מהם לבשו את הבאטל־דרסים
האפורים המאפיינים חברי משקים.
לעתונאים וסתם אנשים הודיע הסדרן שאין
אסיפה זו נוגעת להם.
כי באולם התת־קרקעי התכנסו חברי חטי בת
לאחדות־העבודה בקרב מפ״ם, לדון בפר שת
חבריהם, אנשי ליבשיץ, שפר שו מן המפ לגה.
אולם צלו של הפורש נדחק לפינה ע״י
צלה של מכח. איש לא העלה על דעתו
שאפשר דוקא עתה לפרו ש ממפ׳׳ם, להרוס
את כוח המפלגה. כי מכח איימה על קיומה
של קודש־הקדשים של חטיבת לאחדות־העבו־דה:
על ההתיישבות העובדת. ומול סכנה
זו של עירעור היסודות הכלכליים של הקי בוץ
(שרבים ראו בה תוצאה של כוונה זדו נית
מצד ברום מק־דניאל) התחזקה מחדש
השותפות בין ציזלינג וחזן, נשכחו הגורמים
המפלגים. קרוב המרחק בין אלונים למרחב יה
מן המרחק בין אלונים לאיסמעיליה או
מוסקבה.

ב־ 7:30 בערב נשמע הגונג שבי שר הפסקה.
הנאספים לא התפזרו, כוונו את צעדיהם למז נון
הארעי, בלעו בחטיפה כריכים מספר
ועיבדו תכנית להתקפת נגד.
ב־ 8:30 החל הסיבוב השני. על במת הנוא מים
הופיעו ג׳נטלמנים מגוהצים. בצורה פרל מנטרית
למופת ובהומור יהודי עסיסי הטיחו
מהלומות כבדות על ראשי צמרת ״הבית״
(מרכז התאחדות בעלי תעשייה) .נפלה המלה :
אם לא נסתדר עם הקויסלינגים שלנו לא נצליח.
״הוציאו את הסוס הטרוייני מכאן״ ,סינן ה שני
.״הגיע הזמן להעלות על הסוס משמרת
יותר צעירה״ ,העיר השלישי. והנאומים נתקב לו
בתשואות סוערות של הנאספים.
פניו החוזרים של ״הזקן״ הפכו סיד. אילו
קבעו בחירות לאותה האסיפה, לא ידוע מה

המשק
״היתר, זאת ההצגה הכי עשירה שהיתה אי
פעם בהבימה,״ פסקה בהחלטיות אחת השח קניות
שבאה לחזות מתוך סקרנות בועידת
המיליונרים, באסיפה השנתית הכללית של
חברי התאחדות בעלי תעשייה.
היתר. ז ו הצגה לא מוצלחת בתכנה ובבי־מויה.
הצופים היו מיליונרים, לתפארות שמ שו
כמה עשרות פקידים גבוהים של הממשלה,
אולם המחזה נכתב ברגע האחרון ולא היה
ז מן לחזרות. גבור העלילה י שי ש, נשיא הת אחדות
בעלי ד,תעשיה, אריה (״הזקן״) שנקר
ניסה עד הרגע האחרון להשפיע על השרים
הכלכליים לוותר לתעשיינים בנוגע לתשלומי
ההפרשים לקופת הממשלה מהמחירים הישנים
ותוכן ההצגה עלול היה להשתנות אך ״הזקן״
לא הצליח.
בצורה החיצונית לא נשתנה דבר לגבי
השנים הקודמות. מחצית הממשלה באה לא סיפה
השנתית, ד״ר יוסף הוכיח פעם נוספת
את אומץ־לבו ונכנס לגוב האריות. הוא אפילו
העיז לנאום שלושת רבעי שעה למרות 10
הדקות שהוקצו לכל נואם. הוא לא פחד
להרים על נס את פעולתה של סולל בונה
לקריאות הגנאי של הנאספים, והפעם אף העיז
לא להבטיח דבר.
שר התיאום, פריץ נפתלי, ניסה לבסס במב טאו
הייקי ב אופן מדעי את המדיניות הכל כלית
החדשה. הרב הראשי הרצוג בירך, ראש
העיר ישראל רוקח, ניסה לבדר את הקהל,
אבל באולם שררה דממה. הנאספים בלמו את
רגשותיהם וחסכו את כוחותיהם לקראת ההת מודדות
באסיפה הכללית הפנימית. שהוחלט
לנהלה בדלתיים סגורות. אך היא נפתחה ל רוו חה
לכל דכפין .״אין סודות״ ,צעקה האופו זיציה
.״אדרבא, יראה העולם וישפוט.״
הפכים הפכו סיד. באסיפה הכללית
היה שמח. המאבק התנהל כמו בזירה. בסיבוב
הראשון זכה ״הזקן״ בהפרש של כמה נקודות.
על במת הנואמים הופיעו המתונים, ואם נמ תחה
בקורת חריפה על מכח, הוסף גם למתי נות
ולהמשכת המו״מ בראשותו של ״הזקן״.

נשיא התאחדות בעלי התעשייה אריה (״הזקן״) שנקר
הסוס הסרוייני התמוסס
היה מתרחש. לדעת מומחים היתה המשמרת
הזקנה, העומדת בראש ״הבית״ 27 שנים,
מתחלפת, אולם המזכיר הנאמן א. ז .קריסטל
ישב שקט. אף גיד אחד לא רעד בפניו, הוא
שמע את הנאומים אבל היטיב לדעת מי נמצא
בוועדה המתמדת, המנסחת את ההחלטות וידע
שטרם הגיעה העת למד,פיכה.
אולם ״הזקן״ התמוטט :״אני מוכן להתפטר
עם כל הנשיאות. אני אעשה זאת מיד״ ,הודיע
בקול רועד. באולם הושלך הס, כש״הזקן״
החל מגולל את קורות חייו ופרשת ז כויו תיו
בעבר ״הבית״ .הלבבות של ד,אופוזיציונרים
התרככו, הם טענו, שאין להם ולא כלום
כלפי ״הזקן׳׳ אלא נגד הפמליה שלו.
אולם לא נפל שער גם מראשי הפמליה.
ההחלטות נוסחו לפי רוח הזמן. הן הכילו
גם הוקרה ותודה ל״הזקן״ וגם מחאה נגד
הממשלה. ד,אוירה המלחמתית סולקה הצדה
ובפעם הראשונה בהיסטוריה של ״הבית״,
הגיעו ההחלטות מייד לעתונות מבלי שיעברו
שבועיים של ליטוש וניסוח על־ידי ״הזקן״
ומזכירו הכללי.

״•שלךסבתא t״
השבוע פשטו שוטרים אזרחיים וצבאיים
בחוצות יי שו בי הארץ, ערכו מצוד על בנות
שלא היו בידיהן תעודות המעידות כי שוח ררו
מגיוס. הבנות הועמסו על מכוניות משא
רו בן היו עליזות למדי,
והוסעו לבירור.
פלירטטו בדרך עם השוטרים. אולם בכמה
מקומות התעקשו הבנות :״מה אתם רוצים
ממני? אני דתית !״ ענו השוטרים בזלזול :
״יש לך סבתא? ספרי לה את זה. בשבת אח
מעשנת ! ״
טריפה דתית בהחלט. אולם למעשה
היתד, זאת שאלה שלא היתד, לעניין. שופט
אחד, שהובאה לפניו בחורה שהצהירה שהיא
דתית ושנתפסה כשהיא נוסעת בשבת, החלים
כי יכולה הבת להיות דתית ולנסוע בשבת.
שופט אחר החליט שיכולה בחורה לאכול
טריפה ולהיות דתית. התוצאה: אחוז ה״ד־תיות״
,שלא היו צריכות אלא להצהיר הצ הרה
בבית־המשפט כדי להיפטר משרות של
710 יממות, הגיע תחילה ל־ 2 5 %מן הקרו אות
להתיצב, עלה מאז ל־ .4 0 %
מובן שיש רק תרופה אחת למצב: גיוס
בלתי־צבאי,
הבנות הדתיות לשרות לאומי
שלא יפול בחובותיו משרות צבאי — כגון

דוברי האופוזיציה הבינו מיד את האופי
האבסורדי שבהצעה, עטו ע ד טרפם. קרא
אידוב כהן, הפרוגרסיבי: איך תוכיח בחו רה
שהיא דתית אם לא ע״י הצגת כרטיס־

הזקן ופמלייתו נשארו

הכנסת

שרות במעברות מרוחקות, עבודה חקלאית
בנגב. אולם גם תיקון זה אינו קל־ביצוע ב ממשלה
התלויה בהסכמת הדתיים (הסבורים
כי כל שרו ת יקלקל את מוסר הבנות) .לפי כך
קם שר־ד,בטחון בכנסת והציע, תוך כדי
הבטחה להביא במועד מאוחר יותר הצעה
לגיוס הדתיות ל שרות כזה, לקבל בינתיים
חוק שלא יסתפק בהצהרה דתית, ידרו ש מן
הבנות החפצות להשתחרר ״להוכיח באופן
שייקבע בתקנות (כי) טעמים שב מצפון או
טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת
שירות בטחון.״

בס״ה הצהירו 8000 בנות שהן דתיות.
אברהם דתית י חשש מפלגה חבר של
דויטש׳ איש אגודת ישראל: האם תשאלנה
הבנות כיצד מברכים על מליחת ב שר (ברכה
שאינה קיימת) י ליגלג אלימלך רימלט, ה מורה
הצ״כי: מה יקרה אם בחורה בלתי־דתית
בעבר תגיד :״שמעתי את נאומו של
הרב דויטש, למשל, שוכנעתי והפכתי ל־דתית?״
נאנח
חיים בן־אשר, המפא״יי :״זה מחיר
של קואליציה...״
3הרצאות הספיקו. כמו בכל ויכוח
בכנסת על נושא צבאי, בלטה גם בויכוח
זה אפסות ידיעתם של כל חברי הכנסת, המ שוחררים
מגיוס עתודות, בעניינים המעשיים
והעיוניים של הצבא. בבה אידלסון, הח״כית
הממושקפת של מפא״י, הכריזה על עצמה
בגאווה שהיא מבינה בעניינים אלה, מאחר
שביקרה ביקור רשמי של כמה שעות במחנה
ח״ן שמעה 3הרצאות שארכו 15 דקה. ואי לו
שלום זיסמן, ד,ח״כ הצ״כי שניהל בשעתו
את מיבצע־מרדכי (נגד תאונות דרכים צב איות)
קבע פסקנית כי התשובה הבטחונית
לכל הסכנות האורבות למדינה היא ״גיוס
מקסימלי של הפוטנציאל האנושי״ — פסל
בנשימה אחת את דעותיהם של כל הוגי־הדעות
הצבאיים החדישים הסבורים כי טיב
הציוד והאמונים, לא מספר החיילים שעל
גבי הנייר, הוא הגורם העיקרי המכריע.
רק אחד מבין הקולות שנשמעו העלה את
הבעייה האמתית (מלבד מאיר וילנ ה הקומו ניסט,
שקרא תוך ניפנוף ידיו כי כל גיוס
הבנות מיותר, אינו אלא אמצעי להנהגת רוח
מיליטריסטית במדינה) .היה זה קולה של
אסתר רזיאל־נאור :״דר שנו לבדוק את טיב
השירות ואת מידת יעילותו, וכן את האוירה
שנוצרה סביב לבעייה זו ...שאלתי ואשאל
ב איזו מידה הוכח שבאמת הכרחי כי נערה
תשרת שנתיים בצבא, ב איזו מידה הוכח ש באמת
הכרחי כי נערה תצא לעבודה חקלאית
או לא תצא לעבודה כזאת?״
דרשה אחותו של מפקד אצ״ל הראשון :
״יש להקים ועדה מיוחדת שתחקור את כל
בעיית גיוס האשד.,״ אחר נאנחה, אמרה ב קול
עייף :״ידו ע לי מה גורל ההצעות
בבית זה, גם אם הן צודקות והגיוניות ב יותר...״
כשניגשה
הכנסת להצבעה, נשארו זוגו ת
ידיים רבים שלובים. אולם 30 הידיים, ש הורמו
לקבלת ההצעה של שר־ו־,בטחון, הס פיקו
בהחלט לשים עוד טלאי על גבו של
חוק רב־טלאים.

העולם הזה 749

במדינה
כ בו ד האשה
לרבים שלא היו בטוחים עד כה מד. מצעם
של הציונים־הכלליים ניתנה תשובה ברירה
בפי שמחה בבה, נציגם* .אמר בבה•, :צריך
ללמד את האשד, להגן על כבודה.״
חייך שר הפנים, משה שפירא :״האם כ זאת
היתד, הפרוגרמה שלכם ז״
הבטיח לו בבה ברצינות רבה :״כן, זוהי
הפרוגרמה של ר,ציונים־ר,כלליים.״
מחנות אתת או שת״ י
באדיבות רבה ניגש המלצר הערבי, לבוש
המעיל הלבן, של מלון הגליל, נצרת, אל של חן
האורח התל־אביבי ובקול שקט ומנומס
שאל :״ביצה אחת או שתיים, אדוני?״
״שלוש היתד, תשובתו הקצרה של התל
אביבי מוכר,־הקיצוב.

גדץ x 3

הים

כשראה היינץ רודולף גרץ שאנייתו א/ק
מאיר דיזנגוף נכנסת בוערת לתוך נמל בר מודה
ושימאיו נאבקים בחירוף נפש עם ה להבות,
נשבע לעצמו: לא אשכח מסירות זו
לעולם. כאשר ישב כעבור כמה חודשים ב מלון
ניו־יורקי וקרא בעתון בוקר אמריקאי
שימאי ישראל, שהם כולם קומוניסטים מתו עבים,
הכריזו שביתה כללית, לא שכח נדר
אלם זה. הוא שלח ב אוירון את בנו הבכור
לישראל, כשהוראה אחת בידיו: למנוע בכל
מחיר שביתה באניות חברתו. בנו בא לארץ,
ניסה לתווך בין השובתים והממשלה, וכש־נתקל
בסירוב הממשלה עשה מעשה נועז :
הוא חתם הסכם נפרד עם השובתים, העלה
אותם על שתי אניותיו, יצא אתם לעבודה,
השבוע עמד אדן גרץ רב־החובל בן ד,־,23
בעל זקן שהדמה אותו לאורסון וולס בתפקיד
מקבת, על הגשר של האנייה השלישית, החד שה,
של חברת מאיר דיזנגוף ושות׳ ,לחץ
את ידי עורכי העתונים העבריים שבאו ל בקרו.

רוהצלוי. הים היה חלק כראי. בחדר
האוכל של 15 קציני האניה (העומדים בראש
צוות של 40 איש) י שבו האורחים, כשלפני הם
ארוחה שלא ראו כמותה זה כמה שנים.
כשגמרו את ארבע המנות הראשונות, כולל
בשר צלוי, נכנעו רובם, לא יכלו להתגבר על
ארבע המנות הבאות, כולל ברווז צלוי, אנ נס
ואגסים. הם הדליקו את הסיגרים העצו־

עם החברה הצרפתית היהודית של דרייפום,
שתשקיע הון רב במטבע ז ר לבניין חברת
ספנות עברית, ביקש הבטחה מטעם שר ה תחבורה
שהממשלה לא תפלה את החברה ל רעה
לעומת חברות ממשלתיות או הסתדרות־יות.
השיב לו רמז רשמית: אין הממשלה
מבטיחה דבר כזה. התוצאה: הצרפתים הסתל קו
מן העניין.
אולם גרץ לא התיאש, פנה לחברת איסטמי־אן
האמריקאית, חברה בת של גדולת חברות
התעשייה בעולם: יונייטד סטייטס סטיל. הוא
לא העלים ממנה את תוכן המכתב, אולם אמר
שהוא משוכנע שהממשלה תיסוג לפני העוב דות.
ראשי החברה, אירים שעקבו באהדה אחר
מלחמת הישוב נגד האנגלים, קיבלו את ההצ עה,
מכרו לו שתי אניות, נתנו לו עזרה כס פית
רבה. כעבור שנים נתברר שגרץ צדק :
הממשלה הבטיחה שחברתו לא תופלה לרעה
לעומת שוהם. אולם הבטחה זו, בניגוד להב טחה
הקודמת, לא קויימה. הממשלה מסרה
לש ותם את אניות המעפילים הטובות, אמד
שרה לה להוציא דיביזים על אניות שעלו פי
ארבע יו תר מאניות גרץ, אף כי משמשות הן
לאותו תפקיד.
אמר גרץ כשחתך עוגת ענק שנשאה את
המלים ״אברהם גרץ, הפלגת בכורה״ :״אני
רוצה ליצור מסורת, שתעבור יחד עם אניותי
מאב לבן ומבן לנכד. הים הוא חופשי, ואופ קיו
רחבים. הימאים שלנו טובים, והם שות פינו
למפעל. אולם הספנות העברית חולה...״

אורסון וולס...

עוגתענק. לפני שלו ש שנים התקשר
גרץ עם דוד רמז המנוח, ידידו האישי, הו דיע
לו שהוא עומד לחתום הסכם שותפות
* בויכוח על שרות הנשים בצבא.

העולם הזה 749
חינוך בני פ ר אנייה טרופה
מתוך 1700 סטודנטים ישראליים הלומדים
במכללות ז רו ת בחוץ־לארץ, נמנים 1300 על
מקבלי מטבע זר, שנסיעתם אושרה ע״י ועדה
בינמשרדית (חינוך, אוצר ואגף המדע) לפי
הכלל שכל סטודנט שיגיש בקשה להשתלמות
בחוץ־לארץ, ב צירוף פרטים אישיים ומכתב־אישור
מהאוניברסיטה בה נתקבל כתלמיד מן
המניין, יאו שר לנסיעה רק לאחר שלימודיו
ייקבעו או כחיוניים, כרפואה, הנדסה, חינוך
(בשלביו הגבוהים) טקסטיל או כלמודים ב שלב
גבוה ( בוג רי האוניברסיטה והטכניון

לאחר שאסף לביתו 15 הורים נוסד גרעין
לארגון הורי הססודננוים הישראליים הלומדים
בחוץ לארץ, שהקיף את כל ההורים, להם י ש
״טענות נגד משרד האוצר והחנוך״ .למחרת
הקמת הגרעין, נוכח דוברובסקי לדעת שועדי
הורים ספונטניים כשלו צצו לרוב, כפטריות
אחר הגשם, ומאחר שמטרת כולם היתד, אחי דה:
קיום השער הקודם, הוצע לגבשם לגוף
אחד שיהווה כח לחץ מוסרי על מוסדות הממשלה.
נקראה אסיפה לבית־ספר תל־אביבי אליה
הופיעו למעלה מחמש מאות אבות ואמהות
מהם נבחרה מועצה בת 19 איש, שהסיקה
מסקנה :״מעניים תצא תורה״ ,הסתמכה על

מה אני י t u x i u n
במרתף הבירה של הדר הכרמל חיפה,
ישבה קבוצת ימאים, כפופה על ג ליון נייר
מכוסה הישובים. המלחים דיברו על בעייה
שגרעה בהרבה את שמחתם על זי כויו של
אייק (אהרונוביץ) ו שי חרורו של נ מרוד
(אשל) .היתד, זאת בעייה פרוזאית שהעסיקה
מוחות רבים במדינה, אך לא העסיקה איש
בחרדה רבה כזו כאת הימאים: השער החדש
של הדולאר.
אף כי בחוזה העבודה החדש לא הוזכר
במפורש מהו חלק המשכורת אשר ד,ימאי
מקבל אותו בדולארים, היה ב רור שחלק זה
יישאר, כפי שהיה עד כה, שליש. כל עוד
נתנה המדינה לימאים 2,80 דולארים לכל
לירה של משכורת, הספיק סכום זה להבטיח
לימאים רמה מתאימה של קיום בנמלי חוץ-
לארץ, דבר שהוא הסרט היחיד החשוב ביו תר
בתנאי־ר,עבודה של ד,ימאי (שביתות רבו ת
פרצו בשנים האחרונות בשל עיכוב התשלום,
שמנע ירידת ימאים בנמלים זרים).
אולם עתה, עם הנהגת השער החדש,

רכ-חוכל אדן גרץ
מים, האזינו לדבריו של הגבר בהיר הפנים
ובעל השערות ד,מכסיפות, בנו של האדם
אשר האניה נקראת על שמו ואביו של רב מדי
משסעת
ד,חובל,
כשחריקת המנופים
פעם את דבריו.
היינץ גרץ בן ה־ 49 הוא טיפוס שהפך
נדיר בישראל: יוז ם חופשי, הסומך על כו חות
עצמו, שדנה מאד מן הקפיטליסטים ה רגילים
בארץ, המזעיקים מדי פעם את הביו רוקרטיה
הממשלתית להגנתם. שותפו לשע בר
של מאיר דיזנגוף, שהוא כיום בעל יחיד
של החברה על שלו ש אניותיה, סיפר סיפור
נוגה למדי.

תמורת 1800 דולר, המקבילים לסכום מש כורתו
השנתית כמורה בעל־ותק ומשפחה.

תשלם הממשלה לימאי רק דולאר אחד לכל
לירה של משכורת, דבר ש פי רו שו למעשה
הורדת ס 20»/מן המשכורת. התוצאה תהיה
שהימאי לא יוכל עוד לבלות את זמנו בנמלי
חוץ, יהיה קשור לאנייתו בנמל מבלי שיוכל
לרדת ממנה אלא לטיול חטוף.
אמר אחד הימאים :״מה אני, משוגע?
באמריקה מחפשים עכשיו ימאים בנרות. אחר
הנסיעה הראשונה אקפוץ מן ד,אניד, שלי
לאניה אמריקאית, ארוויח כמן בן־אדם ! ״
וכאשר חברו הזכיר לו שהדבר הוא בלתי
חוקי * ,משך בכת&יו, בז לזו ל :״כשאחזור
אחר שנתיים, לא איכפת לי שיתנו לי חמש
לירות קנס!״
* לא לפי חוקי אמריקה, אלא לפי חוקי
ישראל. דין מלח העוזב אנייה ישראלית כדין
אזרח העוזב את אדמת הארץ — הוא זקוק
להיתר יציאה.

אברהם

גרץ

כנמל

תל-אביב

...עשה מעשה נועז
מיוחדים

במקצועות

המצטיינים בכשרונות
פחות חיוניים).
עם טענת האוצר שמאז הרכבת הועדה
במאי 1951 לא יצא אף ישראלי אחד להשתל מות
בחוץ־לארץ מחוץ למסגרת הנ״ל (פרט
לבודדים שהצליחו להוכיח את אי־תלותם
בהקצבת האוצר) הוא הכביד על הלומדים
בחוץ־לארץ בחפשו דרכים לכיסוי הגרעון
בקופת הדיביזים שלו, ממנה הקציב מיליון
וחצי דולר לשנה לסטודנטים.
לאחר שלפני שלושה חודשים הופסקו מש לוחי
הכסף בחלקם, שעה שהאוצר חיפש דר כים
חדשות להתגבר על קשייו וגרם בכך
להתמרמרות הסטודנטים שטענו שהם רעבו
ללחם, קבע סדר תשלומים חדש 1300 :הסטו דנטים
(מהם 592 בארצות־הברית 248 ,בשוויץ,
137 באנגליה 63 ,בצרפת ויתרם בשאר ארצות
אירופה) יקבלו 100 דולר למחייה ( 30 לירות
באירופה) בראשית כל חודש (עד כה, פעמיים
בשנה) ושכר־לימוד (לפי דרישת האוניברסי טות)
בראשית כל סימסטר. טענו הסטודנטים :
הסידור מתקבל על הדעת אך הכספים לא
מגיעים בזמן.
לאחר שגם סידור זה לא פתר את בעיית
הגרעון שגדל מחודש לחודש, עשה צעד נוסף:
הפסקה מוחלטת של אי שורי מטבע ז ר לסטו דנטים
עד לסימסטר הסתיו , 1952 שמנעה
יציאה להשתלמות, חסמה את היציאה גם בפני
אלה מבין המועמדים שניירותיהם היו מוכנים
יה מכבר. הסיבה לצעד הנוסף: בעקבות נאו מו
של שר־האוצר בכנסת, בו הציע סטיפנדיות
ממשלתיות למצטיינים שיעברו בחינות ממשל תיות
מדוקדקות, תקבע הממשלה עמדה חדשה
לגבי השתלמות בחוץ־לארץ.
העניין כדיון. מפנה חדש, שפגע במע מדם
של הסטודנטים עם כניסת המכח לתקפו,
היה כאשר האוצר קבע את שער־החליפין ל סטודנטים
שהיה עד כה 2.80 דולר תמורת
לירה אחת, ללילה הדולר.
הורי הסטודנטים ברחבי המדינה, ובעיקר
בתל־אביב, התעוררו ספונטנית למאבק נגד
מה שכינו בשם ״גזירה חדשה״ ,קראו מעל
דפי העתונות לאסיפות הורים.
בבית־הספר מורה דוברובסקי, מרדכי גאולה, תל־אביב, אשר בנו נתן, תלמיד רפואה
(סימסטר אחרון) באוניברסיטת סירקיוז, אר־צות־הברית,
הסיק גם הוא שמשכורתו כמורה
עירוני תאלצו להחזיר את בנו הביתה חצי
שנה לפני קבלתו תואר דוקטור, באם יוכרח
לשלם 1800 לירות לשנה (במקום 600 עד כה)

הפתגם לשכנועו של האוצר בעובדה שרובם
המוחלט של שולחי הבנים להשתלמות בחוץ־
לארץ, הם מורים, רופאים, פקידים ופועלים
שאינם בעלי אמצעים מיוחדים.
משלחת שכללה בין חבריה את ראש הטכס,
ד״ר מיכאל סימון, מרדכי דוברובסקי, פר ופסור
אדלר מהאוניברסיטה בירושלים, הסופר
עבר הדני, הופיעה בלשכתו של שר החינוך.
לאחר ששמע פרופסור דינבורג את הטענה
היסודית, שער־החליפין, הודיע :״בדעתנו ל החזיר
לארץ את הסוג שמקצועו אינו חיוני
למדינה, ולהשאיר בחוץ־לארץ רק את המצ טיינים
והמוכשרים שבהם.״ ענה פרופסור
אדלר :״מצטיינים ישנם רק מעטים בעולם.״
אמר דוברובסקי :״רק 75 איש נקלטים במכ ללת
הרפואה בירושלים, מה יעשו 400 היש ראליים
הלומדים רפואה בחוץ־לארץ?״
לאחר שהוסבר לשר כי בשום מדינה בעולם,
אין תקדים לכך, ציין אחד מחברי הועד :
״הממשלה תצטרך במילא לשלוח 1800 דולר
(המינימום לשנה, לכל סטודנט, שאושר על־ידה)
מכאן נובע ש־ 1200 הלירות הנוספות
ל־ 600 ששולמו עד כה, הנתבעות מההורים
תמורתם, אינן אלא בבחינת מס מותרות.״
בינתיים נכנם החוק החדש לתקפו, החל
מהראשון למרץ. ההורים חסרי האמצעים,
ששלחו עצומות לראש־הממשלה וליתר הש רים,
תבעו: הבטחת סיום שנת הלימודים
הנוכחית לבניהם. הממשלה הקימה ועדה בת
שלושה שרים לטיפול בענין. משלא נענו,
שאל ד״ר סימון את משה שרת (חבר ועדת
השלושה) :״מה חדש?״ תשובת שר־החוץ :
״אין חדש — העניין בדיון.״ אמר דוברובס קי:
״הענין יחלה בסחבת ובנינו נמצאים על אניד.
טרופה.״

דואר
מה א פ שר ל ע שו ת?
כמה רבבות תושבים של תל־אביב חיכו
למכתבים מדודים ודודו ת באמריקד״ מבנים
סטודנטים או מידידי מסחר. הם לא ידעו
שמכתבים אלה נמצאים במרחק של כמה
מאות מטרים מבתיהם — אך שיגיעו אליהם
רק בעוד שבועיים.
ארבעת אלפים וחמש מאות שקי דואר
לבנים רבצו במחסני־הענק של א/ק אברהם
גרץ, בין חביות שמן־מכוניות וצינורו ת המ יועדים
לנגב. אולם בעוד שהחביות והצינו רות
פורקו מול נמל תל־אביב, נשארו השקים
(המשך בעמוד ) 10

בפורים 1952 מותר לחייך לצרות השעה כסחבת ,׳
לעוברה זאת, שילח את אחד מידידיו, ג׳ינג׳י קאלווסה (קר
וטוב־סוליות למסע כעולם שבדרכו הוא נתקל במכשוליב
החליף, לבסוף, את דעתו והחליט לכוון את עצמו ,׳כראוי
החלוציות.
ג׳ינג׳י קאלווסה הוא איש חברה, בנאה לצבר לובש תאקי, מנוג
וחובש כובע
גרב. לבן מוזמנים קוראי ״העולם הזה״ לקחת חלק, יחד עם iw r lnכמ: פורים .1952
;ושה, ארגעה
כל שעל הקוראים לעשות: להתאסף בחוג המשפחה או הי דיי ם,
׳וניס כמספר
ויו תר (כל המרבה משובח) ,להבטיח לעצמם כפתורים ב » י
המשתתפים כמשחק, קובייה אחת ולצאת למסע.
סדר המשחק: אחר שהמשתתפים קבעו את סדר *צואת&^ לפת ^ ^י ז דו ב ״ ה ) ו
הם מתקדמים במסלול (שכיוונו מסומן כתמרורי הכיוון^ בהתאם ק א מו ת הטלור
קוכיותיהם. אולם הם נתקלים במכשולים כדרכם, כפקיד ממשלתי העסוק כישיג
חשובה. התוצאה, במקרה זה: המשחק שנתקל כפקיד חייב לחבות כמה סיכובים עז]
ששוב יטיל את הקובייה להמשיך כדרכו. לעתים ההצלחה היא המאירה את פניהן
באשר מוצאים, למשל, את בהורת החלומות ורצים 3נקודות קדימה.
!מכשולים לחליפין, יגיעו המשחקים, יחד עם ג׳ינג׳י קאלווסה!,
המשהקים>-המגיע אילתה ז « במשה ^ הפרס המתבקש מאליו!,
.A laדוש הסכים
רותי) ,צבר עז־לב
עמיניהם. הג׳ינג׳י
ץ, לאילת, פנינת

גגנ ס *

ל \ לרא ^ יגל > וליגתמ׳ ס ל *,

עס *ן איילאק * p >0 .׳n>s

IAג ס אד

ריאד•* ,ן
חדר־.

0מ י » ן -נ > 0ט3

ל *יבון

***אי. נדרי ה לן יי1י אהז

יהמ׳יי סי ־ המודידהאראך

חנה p

ייייג לחוך. חלוד?נ קי דו א

11*0 3

ה־׳ג inי ה

מל״יוהץ,

גג י ע• .י י ׳ ן

3גר.ודוא•

קז־־ מ ה

X nan
סי ג׳ ג׳ ס

ל ח פי ס. א •1ואבו*•/י ברוד• דיוק

•׳*ילד ־דוד ׳נארייי
והיא ״«ל|) לדמ גי ל וי. רו ץ * ה ר 3
י 1ןייו * ל ג ׳ ייז הדאר.,אח>* y*• a <0ל ד
ר. ח צי.

כ׳>ונ״ 0הזייקה, הרא׳ויונה ק דיח ה,ה*\ג י * -
׳ אוווי ה!

במד
(המשך מעמוד ) 7
רדומים במחסן, אף כי למעלה משלושה
רבעים של תוכנם היה מיועד ל אזור תל־אביב.
אותה שעה היו מונחים למעלה מ־
10.000 שקי דו אר נוספים באניה אמריקאית,
א/ק ארמונט, שכנתה של א/ק אברהם גרץ
בנמל.
אמר יצחק צ׳יזיק, מנהל נמל תל־אביב:
משרד התחבורה מפלה לרעה את נמל תל־אבים,
גורם עיכוב לדואר חיוני ו מבזבז דבי־זים,
כי אלפי השקים יצטרכו לנוע מחיפה
לתל־אביב על צמיגים יקרים, בעזרת בנזין
יקר. אולם פקיד הדואר בנמל משך בכתפיו,
אמר :״בתל־אביב אין לנו מנגנון ואין לנו
מחסן שיעכל אלפי שקים. כאן אפשר לפרוק
ר ק אלף שקים, לכל היותר. מה אפשר
לעשות?״

פגיון כמוצג, הביא בכך את מהלך החקירה
לנקודת קפאון,
אך לייבו ש מסרי הפתיע את בית־המשפט
בגלוי חדש, ש כיון את מהלך החקירה לאופ קים
ברורים יותר. הגלוי: סכין מטבח בעלת
ידית עץ אותה מצא מסרי רטובה בין ששה
ככינים יבשים במגרת ארון מטבחה של מש־פהת
קרובלניק, כשעלה לביתה, בבוקר הרצח,
לשם חקירה.
הסביר מסרי לבית המשפט: רחוץ מונח
אדם הרוג. השעה 6:00 בבוקר. ע• 1השולחן
במטבח לא נראו סמני אוכל והסכין היתד,
רטובה. חיברתי שניים לשניים, החרמתי את
הסכין.״ נוסף לסכין הציג מסרי לפני השו פט
סינור אשה, אותו מצא תלוי על חבל
בחצר קרובלניק שנשא כתמי דם חיורים ש

ביניהם משטרתית שכללה ארבעה אנשים,
עברה הסכין מיד ליד: מסרי שמצאה ומסיר,
בתחנת הנפה לסמל סגל, שהעבירה לסמל
אהינקרנץ לרישום ביו מן המשטרה בנוכחותו
של הקצין מוזס.

דרכי חיים
לאד אהד ל א היה איכפ ת
לאחר 31 שנה בארץ, בעשרים וחמש מהן
עבד כפועל־בניין, נזדמנה לבסוף, ליהודה
אדם ,49 ,אב לשני בנים, חווית־חייו. ספורו :
בשבת בבוקר יצא רגלי, דרך יפו, לביקור
בבית דודתו שעלתה מרומניה ז מן קצר לפני
כן. משפגש, בקרבת בת־ים, קבלן בניין מ־מיודעיו,
נענע בראשו לשלום, המשיך ללכת.

עה ימים בכלא יפו, בו פגש ״טיפוס שעורר
בי התענינות״ כששאל את השוטרים מי הוא,
סיפרו לו שהאיש היה שמואל ג׳רסי שרצח
את לונה סליק על חוף ים יפו בדקירות פגיון
(העולם הזה .)748 משהוכנס לתא שלו, שוחח
ג׳רסי תורכית עם אסירים אחרים, עד שעייף
ושכב לי שון. מספר יהודה :״הוא י שן כל
הלילה בלי להתעורר, בז מן שאני הסתובבתי
על רגלי, גרדתי את גופי עליו רחשו כינים.״
משאחר חלוקת הלחם, נשאר אדם ללא
מנה, לקח את מנתו של אסיר אחר, גרם בכך
להתרגשותו של ג׳ירסי שאמר לו :״אתה לא
בן־אדם, אי־אפשר לחיות אתך.״ ת שובתו :
״אני לקחתי לחם מפני שהייתי רעב ואתה
שחטת אשה כמו עז.״ כששמע אחד האסירים,
יוצא תורכיה, שעלבו בבן־ארצו (ג׳רסי) ,הת
משפט

עם או בר ל־מון
בין 100 הציונים שנכלאו במחנה ריבו!
בקיבת אלכסנדריה, מצרים, אחר ה־ 15 במאי
1948׳ נמצא צעיר יהודי, לייבו ש מסרי. ש תכנן
בתקופת מעצרו ( 15 חודש) ,יחד עם
שקושר, מחברי המערכת העכשוית של אקו
דישראל העתון הצרפתי התל־אביבי) בריחה
לישראל. מששוחרר ב־ 14 לאוגוסט 1949ל אחר
שבדרכונו הוטבעה החותמת :״יציאה
ללא שיבה״ ,עלה ארצה, הצטרף לגי עין דת־ישבותי,
שעלה להכשרה בקבוץ ייו ם (ליד
תל־מונד) .לאחר חמשה חדשים, משקץ הגר עין
בחיי הקבוץ שכללו בין השאר לינה ב מקלחת
(מחוסר דיור) ,עבר מסרי לתל־אב־ב,
התגייס למשטרת ישראל, החל מסייר ב לי א ת
בניידת תחנת הנפה הדרומית (עג׳מי) ב אזורי
הפשע של יפו. להשיג בספטמבר שעבר, לאחר שהצליח
לעצמו שי כון ברמלה, ביקש מסרי מהקצין
הממונה עליו החלפת סיורו היומי בתורנות
לילה. סיבתו: עליו להעביר את אשתו, בתו
ואת רהיטיהם ממחנה המעבר בבאר־יעקב אל
ביתו החדש. אותו לילה זי מן המקרה למסרי
את ההרפתקה המרתקת ביו תר בדברי י מיו
כשוטר משטרת ישראל: לאחר שנתקבלה במ כונית
השיטור הודעה אלחוטית על מציאתו
של פצוע ברחוב , 199 יפו, הגיעה המכונית למ קום
בשעה 5.40 לפנות בוקר. על גבעה, מול
בית קרובלניק, בין שלושים נאספים, נמצאה
גוויתו של נסים לוי שנפח את נשמתו בטרם
הגיעו השוטרים. מסרי שהודיע למוקד שהפ צוע
הפך מת, גילה סימני דקירות סכין ונ שיכות
כלב, החל בחקירת הנאספים, ביניהם

פועל-גניין
נשארו בו למרות הנסיון שנעשה לשטפם.
תיאטרון קאמרי )׳ משנדמה היה שה מוצגים
היו משכנעים די צרכם, טען גור לי :
מסרי אינו אלא שו טר שעדותו פסולה, מאחר
שעל פ* החוק חייב קצין להעיד. הוא לא
שכנע בכך את השופט, נשיא בית־הדין ה מחוזי
ד״ר נתן בר־זכאי, אשר הסכים לקבלת
עדותו של מסרי. אולם גור לי המשיך לחקור
את מסרי חקירת שתי וערב שנמשכה כשלוש
שעות :
גורלי (אל מסרי) :למה החרמת את הסכין?
ד״ר בר־זכאי (אל גורלי) :מה אתה שואל
שאלות, החקירה הובילה אותו אל הבית.
אדם מת מונח בחוץ וסכין רטובה במגרה.
גורלי (אל מסרי) :ראית סמני דם על הס כין

מסרי: לא.
מומחה משטרתי הסביר שהמעבדה המש־נורתית
גילתה על הסכין סמני דם, עו רר בכך
>ת גור לי לבטוי, שגרם להתרגשית באילם
בית הדין: זוהי העלילה של המשטרה, היא
ששמה את הדם.

שוטר-עד לייבוש מסרי
סינור אשה...
מצא את יהודה קרובלניק, הצעיר בין שני
האחים (השני: ירוחם) שהואשמו, לאחר מכן,
ברצח לוי, שקפא מקור הבוקר בגופיי תו וב־תחתוניו,
עליהם בלטו כתמי דם. משנשאל
יהודה לפשרם, אמר למסרי :״הכלב שלי
נשך אותו. הוא גנב.״
״ מנין לך?״
״אמי ראתה אותו בחצר.״
שניים לשניים. האחים קרובלניק) הגי עו
לבית המשפט, ו עוז ר מפקח מחוזי שמיל־גובסקי
הביא פגיון ערבי אותו מצא ליד
גופת הנרצח, כמוצג בית־הדין. כאשר העיד
מומחה משטרתי שהשערה שנמצאה דבוקה
ללהב הפגיון מזדהה עם שערו ת ׳ א שו של
יהודה קרובלניק, טען לעומתו ע־״ד גור לי
המגן על הנאשמים: האם אתה חושב שאין
עיד אדם בעולם עם שערות זהות קאלה של
יהודה קרובלניק. גורלי הצליח לבטל את ה

בר־זכאי
(אל גורלי) :אתה הרעלת את ח־אוירה
(בבית־המשפט).
אל סגן פרקליט המחוז, נתן קנת־ :יש
לברר את אמיתות ההאשמה, ולמקרה שאינה
נכונה לתבוע את מר גורלי.
א? גורלי: אתה אחראי עבור מה שאמרת.
גורלי: כן, המשטרה שמה את הדם, ייתכן
שרק מתוך רשלנות ולא בכוונה.
אחר ניסה גור לי להוכיח שמסרי מצא את
הסכין לאחר שטפל במת, השאיר בה סמני
דם בידיו המגואלות. אך מסרי הדגים לשופט
תפישת סכין בקצות האצבעות שהונחו על
קצות הידית והלהב שלאחריה עטפה בנייר.
גורלי לא נכנע, הסתמך על העובדה שה שוטר
מסרי שתה באותו בוקר הה בבית
קריבלניק אותו הגישה לו אם האחים, שאל
את מסרי: אתה שותה תה עם או בלי לי מון?
ניסה לשכנע בהנחתו, המתקבלת על
הדעת, שאגב פילוח הלימון השתמש מישהו
בסכין, חתך לעצמו את היד, השאיר על ה סכין
כתמי דם.
תשובת מסרי :״ אין שמתחשק לי.״
התערבות השופט בר־זכאי :״מה זה כאן,
תיאטרון קאמרי?״
אחר ירד המסד על אולם בית־המשפם רוב
צופיו יצאו להנפש ב מזנון. אמר גורלי במז נון
; מסרי זה מסר את העדות הטובה ביו תר
ששמעתי.
התוצאה מקבלת הסכין כמוצג ע״י בית־הדין:
להמשך המשפט נקראה חוליית עדים

יהודה

אדם

ופסל נאשם ברצח שמואל ג׳רסי

אך הקבלן עצרו, הציע :״אם אין לך מה
לעשות, גש לבניין הקרוב, בו יש לפרק מש קופים
מקירותיו הבנויים, תמורת ׳15 לירות.״
יהודה שהסכים לבצע את העבודה, ניגש אל
הבניין, לאחר שנפרד מהקבלן, החל בהו צאתה
לפועל.
זמן קצר לאחר מכן, התיצב לפניו דו בר
סרבית שאמר לו :״אני השומר !״ דרש אי שור
מבעל־הבית. לאחר דין ודברים הציע יהודה :
״הבא שו טר במקום שוטר הביא האיש
שטען שהוא שו מר הבניין, שומר עירוני של
בת־ים, שלקח את יהודה למשטרת עג׳מי ביפי.
משהעיד השומר שאדם עסק בשבת, ברכו ש
זר, ללא ר שיון, גרם בכך להכנסתו לכלא,
עליו מספר יהודה :״חור נאלח, בו ישנים על
הרצפה, עם אלפי כינים.״ לאחר 48 שעות
שמע שו טר קורא בשמו (״בדיוק כשלבשתי
את המכנסים״) .תשובת יהודה :״אני עוד לא
מוכן.״ השוטר הלביש לו אזיקים ודרש ממנו
ללכת למשפט. משסרב לעלות על המכונית
(מספר אדם — מכחישה המשטרה) ״הכה אותי
השוטר והפילני על הארץ.״
אשה כמו עז. כשעמד לפני השופט דרש
יהודה :״אני תובע עונש לשוטר שהכה אותי.״
תשובת השופט שהסעירה את רוחו :״קרא
אותו למשפט בדרך לבית־הכלא הצטבר
זעמו במידה כזאת שמיד לאחר שהוכנס לתאו,
החריב את הקיר המבדיל בין בית־השמוש
והתא (טוען אדם :״יש לי מספיק כח להפיל
חמשה קירות כאלה״).
התוצאה המשוערת מן ההתאמצות שנס תכמה
בגל חורבות, נתנה אותותיה בבטנו של
אדם שהחל להרגיש בה כאבים איומים (טענ תו:
בעיטות השוטר גרמו לכך) .לאחר שלד בריו
לא הוגשה לו עזרה ראשונה, אותה תבע
בצעקות, הציע :״קיראו לרופא על חשבוני.״
כשלא נתמלאה דרי שתו זו, נתן לקצין אול טימטום
:״אם עד שעה אחת בלילה לא תוגש
עזרת רופא, אהרוס את התא״ .לאחר שהוסיף
להתפתל במכאובים (״ולאף אחד לא היה
איכפת״) ,שמע לפתע את צילצול פעמוני
הכנסיה הקתולית (״סימן שהשעה אחת״) ,הס תכל
על 13 חבריו לתא (״כולם היו ישנים״),
ניגש לבית השימוש, קרע ממנו את הברז,
אחר תלש ברז שני (של קערת רחצה) והמים
החלו להציף את תא־הכלא, זר מו על פני האסי רים
שהתעוררו בצווחות.
מספר יהודה :״למחרת כבר הביאו לי
רופא שקבע שאני חולה.״ למרות זה, הוא מו סיף,
העבירו אותו מן המעצר במשטרה לשב
נפל
על יהודה אדם. פרצה תגרה, בה השתתף
התא כולו, וכתוצאה הועבר יי-יבו של אדם
לתא אחר.
למחרת, משנחה על יהודה השראה אמנותית
(חובבותו: פיסול) ,התפייס עם ג׳רסי שהס כים
לעיצוב דמותו בחומר פלסטלינה (המצויה
בכיסו של יהודה תמידית).
אזיק למזכרת. עם תום השבוע בכלא
יפו הוחזר יהודה אדם למשטרת עג׳מי, רתוק
באזיקים אל אסיר שני. משהופרד מן האסיר,
נשאר אזיק אחד תלוי בר פיון על ידו השמא לית,
בלי שיו סר על־ידי השוטר ששחרר אותו.
אדם יצא לחפשי לאחר שהטמין את האזיק
מתחת לשרוול מעילו (המפתח נשאר במש טרה).
שבוע
ימים לאחר מכן עוד הסתובב יהודה
בשרוול. מוסתר אדם והאזיק נתון בידו,
כשהגיע לירושלים בעניין עבודתו, חיטט בין
חפציו, אותם השאיר בירושלים שלשה שבו עות
לפני מאסרו, מצא: מכשירי רופא־שניים
שקנה בחנות גרוטאות, בהן השתמש לעבו דות
פיסול. הוא ניסה אחד מהם, ניסה את
השני ובעזר ת השלישי הצליח לפרק את ה״
אזיק, טמן אותו בין חפציו. אמר יהודה :״הם
(המשטרה) לא יראו אותו יותר, אשמור אותו
למזכרת.״
האדץ ארון בגדים בעל 3דתות (הארץ)
מרים גץ, קריית מטלון
ארון זהיר. שלוש תעודות כניסה לגן־עזן
טובות מאחת.
היה זה נצחונו ה־ 38 של מרציאנו, בן
ד,־ ,27 הנחשב בעיני רבים כאלוף העולם
הבא (ספורט ישראל)
יעקב הרנשטט, נתניה
ומתי תיערך ההתחרות המכרעת בין שני
העולמות?
דרושה תופרת מושלמת לוילונות, במכונה
חשמלית או מתלמדת (מעריב)
אילה י שרון, חיפה
כמה שניס עוד צריכה המכונה המסכנה
ללמוד 7

השבוע עמדו על חלון שמונה קומות
הבניין הגדול ביו תר בארץ (העולם הזה).
שולמית לוריא, תל־אביב
הסקרנות החזיקה אותו.

העולם הזה 749

הופיעו למקום במועד המדוייק, למרות עיי פותם
משפע משחקי השבוע, נדהמו למצוא
מגרש מלא חמורים וסוסים (מכשירי התעמ לות
עשויי עץ ועור) כשלידם מזרונים ועלי הם
רוכבים נערי הפיעל המתעמלים. הדבר
הרגיז את החיילים הקפדנים וכאשר עלתה
מכבי בן־עטר, קבוצת נערי ירושלים הממשי כים
בהצלחה את מסורת הקבוצה הירושל מית
החזקה, לא גילו את כל יכולתם.
בדקות הראשונות שיחקו הנערים כשדים
והאורחים הצבאיים לא יכלו להדביק את
קצב משחקם. שיפוטו של ארינקה, שנכח
במקום במקרה, היה בלתי מדוייק, כיוון שב־כדורסל
י ש צורך בשני שופטים. לאחר רבע
שעה, בה סבלו החיילים ממכות בידיים ונד
פגיעות־סתם, הבין מאמן הצבא, יעקב שאל-
תיאל, כי הנערים אינם יודעים לשחק אחרת,
פקד לפתוח בהפגזה צפופה של סלים. התו צאה:
הרישום על לוח הנקודות עלה, עם
אופנועים מקודו ש ד טר טור
כאשר רק התפזרו ענני הגשם הכבדים
הוחרדו תו שבי רמת יצחק שליד רמת־גן,
משנת השבת שלהם על־ידי טרטור גובר והו לך.
כעבור דקות מספר הוברר להם מה
מקורו של הטרטור: שיירה ארוכה של אופ נועים
התקרבה למקום בשורה עורפית, זה
אחר זר״
היו אלה כמה מרוכבי האופנועים שנרשמו
לתחרות השנתית של העולם הזה על גביע
שועלי־שמשון שבאו להתאמן לפני המירוץ
העומד להערך ב־ . 13.3.1952 לאחר שקראו
בגליון האחרון של העולם הזה כי מסלול
התלאה יהיה בעיקרו עליות וירידו ת קשות
בחרו ברמת יצחק ב של׳ הגבעות התלולות
הרבות הנמצאות בה. לאחר כמה שעות של
אימונים (כולל התהפכויות מספר) חזרו ה־אופנענים
העירה כשכל אחד מהם בטוח בלבו
כי הוא המאושר שיזכה בפרס הראשון.

התקבלותה של ישראל למשפחת האולימ פית
החרידה את העסקנים של שתי האגודות
והם החליטו שאי־אפשר לשאת במשרות ולא
לעשות שום דבר ממשי, מחוץ לשליחת מכת בים
והכרזות מפוצצות על קיום ועד אולימ פי
בישראל, עם כתובת קבועה ומזכיר.
בישיבה הראשונה הופיע רק נשיא אחד,
הוד׳ב נחום חת( ,מכבי) ,כי ראש עירה של
חיפה, אבא חושי, המשמש בתפקיד הנשיא
השני (הפועל) ,יצא לטבריה. כאשר התחיל
הנשיא המכביי להזכיר את הענפים שבהם
מתכוננים, אם כי לא באופן סופי, לשגר
ספורטאים ישראליים נבהלו הנוכחים. המק צועות
שנכללו (כדורסל׳ אתלטיקה־קלה, הת אגרפות,
שחיה, התעמלות, התאבקות, סיוף,
כדורגל וקליעה למטרה) היו רבים כל־כך עד
שעתונאי קשיש נאנח וקרא :״מד, אתם מת כוננים
לעשות פה, עוד מעט תצטרכו לשלוח

כדורסל
״רוצים מאה! רוצים מאה!׳׳
ללא הכנות מרובות הוחלט להפגיש בערב
אחד את נבחרת צה״ל החזקה עם הפ 1על
וחכבי חיפה כשנתעוררו ספקות באם נבח רת
הצבא תוכל לתחר פעמיים רצופות בע רב
אחד, הסביר אחד המארגנים - :בגוש
הנבחרת הצבאית יש מספיק שחקנים גם בש ביל
ארבעה משחקים רצופים, ומלבד זאת,
מי אומר כי עליהם לנצח תמיד בהפרשים
כל כך גדולים?״
יותר מדי כסורמה 700 .הצופים שיד עו
על קיום המשחק (לא פורסמו מודעות),
חיכו בשעה שנקבעה להתחלת המשחק במג רש
המכבי שהוכן כהלכה. אולם שחקני צה״ל
לא הופיעו והיו שחשבו שלא תהיה ברירה
אלא להפגיש את הפועי עם המכבי שהתאמנו
אותה שעה בקליעה לסלים.

אימונים. למעלה נראה אחד המשתתפים מתאמן לקראת החלק הבלתי רשמי של
התחרות — מעבר מכשולים כשמאחוריו רכובה בחורה. למטח: המתאמן לא העריך
נכון את המסלול, התהפך. מסביבו התקהלו ילדי המקום שעמדו ונהנו ביו תר מכל העניין.

החיילים הופיעו באיחור של 50 דקות,
התנצלו: ארע להם פנצ׳ר בדרך. הם עלו
מייד למגרש, למשחק הראשון נגד הפועל,
שגילתה יכולת מעטה, הן בגלל חולשתה
הכללית והן בגלל חסרונו של שחקנה העיק רי,
יוסף אבו־רשיד, הנמצא בנבחרת הצבא.
לאחר המחצית הראשונה שנסתיימה ב־
20:43 לטובת הצבא יצאו שלושת טובי השח קנים
הצבאיים (פרדי כהן, זכריה עפרי ואב רהם
שניאור) מהמשחק, י שבו בצד, כדי לא גו
ר כוח למשחק השני. אך על אף חסרונם
היתד, התוצאה עם שריקת הסיום של השופ טים
.34:79

צנע או שעמום
יהושע (שייע) גלזר, פרוע השער ובעל
הריצה הסוסית שוב לא הגיב על ההצעות
הקוסמות לשחק בקבוצות כדורגל תורכיות,
אך הוא גם לא פסק לרטון :״מה הם צריכים
אותי כאן? הרי אני יכול בז מן הזה לעשות
חיים בחוץ לארץ עקצו חברו הבלונדי
והחסון, יצחק (איציק) שניאור :״אתה יכול
לצוד דגים בתורכיה, ולא יותר.״
הצבעה חשאית. אחר שלפני חדשים
מספר עוד סיפר שייע על העברתו לקבוצה
התורכית פנרבאחצ׳ה, ששמה (גן־עדן) מעיד
על עצמה, החל רו מז לאחרונה כי קבוצות
מספר באיסטנבול ובראשן אלופת תורכיה,
בשיקטאש, מעוניינות לרכוש אותו.
אחיו, חיים (חיימלה) גלזר, שפר ש מהפועל
תל־אביב לאחר שנרתם לחיי משפחה ידע
לספר שבעת דיוני עצרת או״ם בפאריס פנה
דיפלומט תורכי לחבר המשלחת הישראלית,
התריע לפניו על חוסר הדמוקרטיה בישראל,
ממנה אין מתירים ליהושע גלזר לצאת לתור כיה.
ואכן, בהגיע טוביה ארזי, יו עץ צירות
ישראל בתורכיה, לישראל לביקור קצר, ידע
לספר כיצד נציגי קבוצות כדורגל תורכיות
מדריכות את מנוחת הצירות בבקשן להעביר
את גלזר לתורכיה.
בינתיים הכריז רדיו איסטנבול, המקדיש
מקום רב לספורט הישראלי והמודיע בקביעות
(בהקדימו בכך את קול ישראל) על מאורעות
הספורט הבינלאומיים בישראל, כי בהצבעה
חשאית בוועדת אגודת המכבי התל־אביבית
הוסכם להתיר את יציאתו של שייע לתורכיה,
בה יופיע בפנרבאחצ׳ה.
עניינם המיוחד של התורכים בשחקן היש ראלי:
משיכת הקהל היהודי העשיר והמת־בולל
לפינות היקרות של איצטד אינונו.
שייע התופש בהגה של אוטובוס אשד טרם
החליט באם יחליף את הצנע הישראלי בשע מום
התורכי וחבריו מאיצים בו להשאר.
אחרת לא יהיה אדם שיספר בדיחות ויצחק
מכל כדורג לן, א חר בארץ.

משחק יתום

אמר אברהם ויינשיק, מנהל הכדורסל של
מכבי חיפה, בחוששו מפני תוצאות המשחק
השני :״הם (החיילים) יותר מדי בפורמה
היום אולם חששו לא היה מוצדק. המכבים
הציגו משחק משובח, פתחו בתוקפנות רבה
כששלישיית החלוצים שלה, יצחק בן־חיים,
זיזי מחרז ויצחק רובינ שטיין, מצליחה לק בוע
את מאזן הסלים של הדקות הראשונות
ל ,8:11-להפתעתם הרבה של הקהל והשחק נים.
המכבים־הנערים
לא הצליחו להתמיד בק צב
המהיר, אפשרו לצה״ל לסיים את המח צית
,31 : 46 הפעם לא הוחלפו שחקני הצבא
ורוב הזמן שיחקו חמשה מתוך ששת הטו בים,
כשמדי פעם מתחלף אחד מהם.
מספר הסלים לזכות צה״ל גדל, אך יצחק
רובינ שטיין (שער העולם הזה ,)744 ששיחק
הפעם את המשחק האחרון לפני התגייסו
לצה״ל, המעיט את ההפרש בהתפרצויות־יחיד
רבות. קרוב לסיום הורגשה עדיפותם
הגופנית של החיילים שקלעו סל אחר סל,
עברו את 90 הנקודות כשהקהל צועק :״רו צים
מאה ! רוצים מאה אולם לבסוף חס רו
לחיילים שלוש נקודות כדי להשלים את
המאה והם הסתפקו בתוצאה של .67:97
אולם הקבוצות האזרחיות הסתפקו בהרבה
פחות: כיוון שקוני הכרטיסים מבין הצופים
היו מעסים נשארו בקופה, לאחר ניכוי ההו צאות׳
שש לירות בלבד, שחולקו שווה בשווה
בין מכבי והפועל.

סיום המשחק, ל־ ,64:132 אחר שהחיילים הר בו
בקליעותיהם בלי להקפיד על משחק נאה.
בכך נזקף לזכות הנבחרת הצבאית נצחונה
הרביעי בשבוע הפרידה, ערב נסיעתה לפא ריס,
להתמודדות עם נבחרת הצבא הצרפתי.
אולימפיאדה לקלעים. נצי\ת מ טכל
המלה החביבה ביו תר על אנשים העוסקים
בעבודה צבורית הוא: מגבית. כאשר הזמינו
חברי הועד האולימפי המאוחד והגדול ( 6חב רי
מכבי ו־ 6חברי הפועל) את העסקנים וה־עתונאים
לארוחת־ערב חגיגית ב מלון יר קון
התל־אביבי לא פיללו אלה שהמסקנה מכל ה הכנות
לקראת שיגור נבחרת ישראלית לאו־לימפידת
הלסינקי הקרובה תהיה שנור לא סוף
סכום של 40.000 לירות, קריאה לנדבנים
למיניהם השוכנים בארצות־הברית ש שמעו על
הקבוצות הישראליות בכדורגל מתוך מסע
הפועל והנבחרת הישראלית לפני שנים מס קר.

חמורים
וסוסים. החיילים יצאו את
חיפה החליטו להתרגל לאוירה הקר של צר פת׳
אליה הם נוסעים בשבוע הבא, המשיכו
ירושלימה, על־מנת לתחר עם הקבוצות המ קומיות.
בערב
הראשון לבואם נפגשו החיילים עם
הקבוצה החזקה של הפועל ירושלים, הראו
את כוחם הרב: כל מאמציהם של שני הק לעים
הזריזים והנמוכים של ירושלים, יהודה
(יודקה) לוי ואריה (ארינקד ).נהרי לא הועי לו.
אנשי הצבא יצאו בנצחון (.)45:85
החיילים הוזמנו לשחק נגד מכבי יומסלינן,

העולם הזה 749

כדורגל

את בל המדינה להלסינקי הפינלנדית.״ מרדכי
ז׳וליסט, שמילא אחר חת, ניחם את העתונאי,
הודיע שנקבע גם מספר מלווים שישגיחו על
משלוח קבוצה הולמת.
עתונאי אחד שאל מה יהיה באם הקבוצה
הישראלית תצטרך להופיע בתחרות נגד גר מניה.
התשובה: שום דבר, הישראלים לא
יופיעו. כאשר נסו הסקרנים לחקור ב ד בי
מקורות הכספים לתחרויות הסביר אחד מ חברי
הועד האולימפי שהכסף יו שג ע״י מג בית
עממית שתיקרא מגבית־אולימפית וכן
יודפסו בולים ותויו ת מיוחדים. אנשי הפועל
לא חששו מתחרות הועד האולימפי היות וגם
הם מתכוננים להפיץ בולים ו תויו ת לקראת
כינוס הענק החמישי שלהם שיתקיים בפסח.
אפילו נציגת המטכל גילתה את הרצון ל עזור
לנבחרת האולימפית והבטיחה אף לאמן
קלעים לתחרויות. בינתיים מתכנסות הועדות
המשותפות של הפועל ומכבי כדי לקבוע מי
יסע להלסינקי, כיוון שבין הספורטאים עדיין
לא נמצא אחד שיוותר על מקומו המכובד ב־אולימפידה.

רדיו
אנקרה התקנא ברדיו איסטנבול אחר
שידורו על גלזר, הזדרז להודיע על ביקורה
בתורכיה.
של הקבוצה התל־אביבית מכבי
התורכים לא החמיצו את ההזדמנות להגדיר
את המכבים כשחקנים הטובים כיותר ביש ראל
ולא הסתפקו בהבטחות סתמיות. והקריין
אף הדגיש את מועד המשחקים בתאריכים :
27 ,26 ,23 באפריל ומשחק ב־ 1במאי.
אחת הקבוצות שנגדן ישחקו המכבים תה יה
נבחרת הצבא התורכי, אותה קבוצה ש הנבחרת
של צה״ל התכוננה למשחקיה נגדה,
אך זכתה לסירובה החד־משמעי ביג ע האח רון.
תיקו
בסיטונות. בינתיים עמדו משחקי
הליגה במזל של תיקו עד שחובב מושבע
אחד סיכם: תיקו בסיטונות. התיקו הראשון
נפל על מגרש הפועל ביפו, שהתמלא בוץ ו דמה
לאגם מים, אלא שהשופט ד,נהניתי יוסף
איטטר לא רצה לשוב ריקם הביתה, החליט
לערוך משחק ולחזות בהתלקות האמנותיות
של השחקנים על הדשא הרטוב, רה גם ש־שיפוטו
לא שוכנע את קהל הצופים התל״
אביב שנדד ליפו והגיע במספרו לכמה אל פים.
כאשר נשמעה שריקת הסיום בתום 90
דקות המשחק החוקיות ומאזן השערים הר אה
על 1:1׳ התרגזו הנוכחים, לאחר שגם הכרעה הפגישה הראשונה נסתיימה ללא

במקום אחר, בפתח־תקוה, חלה הפתעה כ אשר
1000 הצופים שבאו למגרש טכבי המ קומי
כדי לראות כיצד קבוצתם, הנמצאת במ קום
מכובד בטבלת הליגה (ראה טבלה) ,מכ ריעה
את קבוצת הפועל הרמת־גנית. אולם
המצור ששמו חלוצי מלבם לא עזר ואפילו
הפגזותיו של החלוץ המרכזי התוקפני, אלי גם
בקבוצת
עזר (ליזר) שפיגל, המופיע
א טז, לא הועילו. שריקתו של השופט שר,
שבא במיוחד מחיפה כתוצאה משלום ד,בית
הארצי באיגוד השופטים, הביאה לרמת־גן
נקודה יקרה. היה זה משחק ליגה יתום ש הביא
להפתעה יחידה.

טבלת הריגה הראשונה לכדורגל קבוצות מכבי הפועל מכבי בית״ר מכבי הפועל

רחובות

חיפה
יחס משח קים
שערים

נקו דות

6:41
7:20
12:19
14:22
2:17
10:19

במ רחב מצרים הדייר האיל את עורו
איש לא חשב כי עלי מאהר נכנם למשרד
ראש הממשלה כדייר קבוע. אם היה ויכוח
כלשהו על כהונתו בתפקידו החדש היה זה
על אורכה או על הצורה בה תיגמר. לרוב
ניבאו לו סוף פתאומי, בדומה לזה של אחיו
אחמד שנרצח לפני שבע שנים במלאו אותו
תפקיד של ראש ממשלה.
נבואות אלה התאמתו, אף כי רק בחלקן.
סוף הכהונה אמנם בא באופן פתאומי אך
היה זה מרצונו של מאהר ולא כלל גם קץ
לחייו.
מיום מינויו למלא מקום מוסטפא אל־נחאם
היה ב רור כי לא יהיה תפקידו של
עלי מאהר קל ביותר. כל עוד ישב בבית־הנבחרים
רו ב מוצק של צירי הוופד (225
מתוך ) 314 ידע עלי מאהר כי לא יצליח לבוא
לידי פשרה עם האנגלים בדבר תביעת ה המונים
לפינוי אזור התעלה. פארוק הציע
להקל עליו, הביע נכונות לפזר את בית־הנבחרים.
אולם
מאד,ר ידע כי לא יהיה בכך משום
פתרון. להיפך, כל עוד שריר כוחו של ה־הפד
יכול היה לנסות להתפייס עמו, להציל
את עורו מחמת ההמון אשר קרן ה וו פד על תה
בעיניו לאחר המאבק באנגלים. הוא ניסה
להקים חזית לאומית בינמפלגתית, פתח בשי-
חות־גישוש עם האנגלים.
כל עוד נראו סיכויי הצלחה לנסיונות מאהר
גילו האנגלים ר צון ל שי תוף פעולה אולם כא שר
לא התגשמה כל חזית לאומית והמלך הח ליט
לשלוח את בית־הנבחרים לפגרה, הצטנן
שגריר בריטניה בקהיר והשיחות שעמדו להת חיל
נדחו. עלי מאהר לא אהד ביו תר את הרע יון
להפוך אויב מספר אחד של הוופד (ואלפי
הצעירים המזויינים המצייתים לו) ,ביקש מפא־רוק
למצוא מישהו אחר המוכן למלא את ה תפקיד.
לפארוק
לא היה זה דבר קשה ביותר. הוא
בחר באחמד נגיב אל־הילאלי, לשעבר חבר
ממשלת אל־וופד, אויבו המושבע של פואד
סראג אל־דין, האיש החזק של הוופד אשר
בהשפעתו הוצא אל־הילאלי מן המפלגה.

עדיין צעיר ורוצה לשרת את ארצי בכל אפי
שרויו תי. זה הדבר אשר יכריע בבל מעשי.
רק זה.״
שחור על גבי לכן. נגיב אל-הילאלי
באשא הוא קטן קומה מן הרגיל, רזה ובעל
שפם צ׳רלי־צ׳אפלינאי. הוא מדבר אנגלית
וצרפתית באופן שוטף, בחר בהיסטוריה ב עיסוקו
החביב, לו הוא מתפנה מדי היות לו
שעת פנאי.
פעם שאלתי לדעת אל־הילאלי על הציונות
ואס אין הציונות עלולה, לדעתו, לשנות את
פני המרחב. הזהרתיו כי עומד אני לכרסם
את תשובתו.
״חן, חן,״ השיב .״הרי בין כה וכה אני
שונא שיחות שלא לשם פירסום. אה אשר
אני אומר לא אפחד מפני הופעתו שחור על
גבי לבן. הציונות הנה חלום מהפכני אשר,
אב יתגשם, ישנה, ללא ספק, את המצב ה קיים
בחלק תבל זה. אני אף אומר לך יותר
מזה. פעם היה לי ויכוח על נושא זד, עם
רנה קטאווי ביי (ציר יהודי בבית־הנבחיים
המצרי) והוא אמר לי כי אין הוא מאמין
בציונות וכי אף התנגד לה.״
״ומה היתה תשובתך?״ שאלתי.
״שאני, הלא־יהודי, מאמין כי יבוא יום —

לונדון וושינגטון
בין ישראל וארצו, ואם
התנה לו את האות ירצה ראש הממשלה ה מצרי
החדש להכנס להיסטוריה של מצרים
החדשה כאדם שהצליח לשים קץ לריב בין
העם המצרי והיהודי.
הבעייה: האם יתמוך הוופד בנגיב אל־הי־לאלי?
הדבר מפוקפק ביו תר: המזכיר ה כללי
של המפלגה, פואד סראג אל־דין בא־שא,
שנא כל אינטליגנט במפלגה ובמיוחד
את נגיב אל־הילאלי. וכל אשר פואד באשא,
יועצו הראשי של נחאם באשא, אומר נתמך
במלואו על־ידי נחאס. לעומת זאת נהנה
נגיב באשא מסיכויים גדולים אחרים: כי
יירצח באחד הימים, כדינם של ראשי ממשלות
מצריים שאינם קנאים במידה המניחה את
דעת האספסוף.
תימן יותר טו במא לר אמרים
תחילה לא שמו התושבים לב לכי 1העניין.
הרי אין מותו הפתאומי של אדם בריא ׳־בר
היוצא מגדר הרגיל בכאולאן, האזור המדברי
שעל הגבול הצפוני עם סעודיה. גם באשר
עלתה תדירות התמותה למעלה מן הסקיבל

״והתחלת קריירה פוליטית,״ הערתי לו ב פרידה.
״אני
עדיין צעיר.״ ואמנם לא עבר
ז מן רב ואחמד נגיב אל־הילאלי נדרש להגיש
את התפטרותו או לעמוד בפני בית־דין מש מעתי
של משרד החינוך. הוא התפטר. כאשר
נודע לסטודנטים על כך פנו במאותיהם אל
ביתו בקריאה :״יחי מגן הסטודנטים והצדק!״ והקריירה היתה זאת התחלת הפופולריות
המדינית של אל־הילאלי.
ב , 1937 בהיותי עורך־משנה של העתון ה־צרפתי־הקהירי
לה־פטרי, הורה המלך לראש
מפלגת אל־וופד, מוסטפא אל־נחאם, להרכיב
ממשלה. למחרת צלצל הטלפון במשרדי. היה
זה נגיב אל־הילאלי אשר נתמנה שר החינוך
בממשלה החדשה.
״הואיל להכנס אלי,״ אמר מי שהפך ל״ה.ד
מעלתו״.
במשרדו קיבלני בחיוך .״אתמול, כאשר
חתם המלך על הפקודה הממנה אותי שר,
נזכרתי בדבריך ביום בו נאלצתי להגיש את
התפטרותי מתפקיד מנהל אותו משרד כנראה
שצדקת. הריני מתחיל בדבר שאין לי כל
נסיון בו. לו מר לך את האמת אין לי כל חי בה
מיוחדת למדיניות אולם אם הצטרפתי
לוופד אחר התפטרותי הרי זה מפני שאני

תוך חודשיים השלימו הרופאים את עבוד תם,
ארזו את מכשיריהם ו חזרו רלעומת ש באו,
בהשאירם אחריהם את איזו ר כאולאן
נקי וטהור מן המחלה הממארת. היתד, ז ו
רטובה הישירה שהצמיחה עבודתם של ה רופאים.
נוסף לכך נשאר גם החידוש הגדול :
מסלול ההמראה. תו שבי סעדה היו דתאספים
נ די פעם ליד פס הזפת ומספרים איש לרעהו
ולמבקרים שבאו מן המקומות הנידחים על
ציפורי הפלא שחגו שם לא מזמן. עתה ידעו
כ־ ציפורים אלה שמם אוירונים ויכלו לדבר
על הנושא בבינה ובדעת שלא נפלו מאלה
של תושבי הכרכים במרחב.
קוראן ודיקלומים. התעניינות זו בפל אי
המדע החדישים לא הצטמצמה לבדואי המד בר
; גם בערים החלה התעופה תופסה מקום
מכובד בשיחות הבריות. עד אשר הגיעה ה האימאם
אהמד,
שבוע ההתעניינות לשיא :
נלך תימן, הודיע ברבים כי יעלה, לראשונה
בחייו, באחד הייצורים הללו, יטוס מעל ל ממלכתו
לעיני כול.
עם בוא היום הגדול המה ארמון האימאם
בצנעא מרוב אורחים ונכבדים. באחד האול מות
ישבה קבוצה של מלומדים ואו•סי דת
שדיקלמו ל סירוגין פרקי קוראן ושירים ש חוברו
במיוחד לרגל המאורע הגדול. מדי
פעם קם אחד המשוררים ובהברות גרוניו ת
השמיע את תהילת האימאם אבי עמי, הדר
האיסלאם, מבשר ד,קידמה אשר צעדו זה
מסמל את הרוח החדשה שתצעיד אר. תימן
בדרכי ד,קידמה וההתפתחות.
משך שעתיים חג אוירונו של האימאם על
פני ארצו. לכשירד משדה התעופה קינו פניו
מרוב התלהבות, הנכבדים עטו עליו מכל צד,
ברכוהו על מעשהו ושאלו מה דעתו על ה המצאה
.״״כביר הוא ענה להם .״זה יתר
סוב מאלף גמלים.״

האדם מאחור־ הכותרו ת
על האיש החדש אשר אליו פנה המלך פא־בי

רוק להיות ראש ממשלה כותב
סופר העולם הזה, שהיה בז מנו עורכו הו־אשי
של אימאז׳ ,השבועון המצרי המפורסם ותנהל
האגף ליחסי ציבור של מפלגת אל־וומד :
זו הפעם הראשונה מופיע שמו של ראש
הממשלה המצרי החדש בעתונות הבינלאו מית.
גם במצרים עצמה אין שמו ידוע ביו תר,
למרות הקריירה המזהירה שלו כפקיד
היא ענוותו
גבוה וכמדינאי. הסיבה לכך
וביי שנותו הרבה של הבאשא.
בראשית שנות השלושים נזדמן לי להיית חוץ נוכח במשרד החינוך בקהיר כאשר
געשו הסטודנטים באחת משביתותיהם הש כיחות
בהשמיעם סיסמות זעם נגד הממ שלה.
פתאום צלצל הטלפון. אל־הילאלי נטל
את השפופרת ואחר כמה שניות של היסום
השיב :״לא, הוד מעלתך. לא אעשה זאת !״
ובפנותו אלי הוסיף :״השר רוצה שאתי הו ראה
למשטרה להשתמש בכוח נגד הסטו דנטים.
סירבתי.״
״אתה בודאי יודע למה יגרום הדבר?״
שאלתי את מנהל המשרד.
״כן,״ הוא ענה .״סוף הקריירה שלי במנ גנון
הממשלתי.״

שהמגפה המשיכה להכות. ואז החליטה הממ שלה
לכבוש שני מסלולי נחיתה לאוירונים
קלים, אחד בסעדה והשני בכאולאן. בסעדה
דוקמה גם תחנת שי דו ר מיוחדת לשמירת ה־ל
שר בין בסיס המשלחת והרופאים המפוז רים
בכל האיזור. כך, במחי יד, חדרה הראה
העשרים אל מדבריות תימן השוממים.

לוב
גם הרוג־ פול־טי־ם
משך כמה ימים ציפו הבריות להתפוצצות
הגדולה, לטבח העומד לד,ערך כאשר יגיעו
לטריפולי אלפי הבדואים הפראים ד,דור,תם
העירה מן המדבר. אולם חיש מהר נתברר כי
לא דהרו בני־המדבר אלא מעל דפי העתונות
וגלי האתר בלבד. התקוממות השבטים הנד
זויינים היתד, פנטזיה עתונאית במיטב נוסח
סיפורי אלף לילה ולילה.
מקור כל הסיפורים היו הסיכסוכים והק טטות
שליוו את הבחירות לפרלמנט הראשון
של הממלכה החדשה. לפי סיכומי המשטרה
השתתפו בבחירות 200.000 אזרחים, ובחרו
55 צירים. תוך כדי כך נהרגו 12 איש,

לוויתו שד אחמד מאחר באשא ( 25 לפברואר )1945
לעלי

היה _יותר

אולי בעוד 20 או 50 שנה — בו תתגשם
הציונות, שהרי אין זה צודק כי לעם היהודי
לא תהיה מדינה משלו.״
בהזדמנות אחרת
סיכויים גדולים.
פגשתי את נגיב אל־הילאלי ב מועדון הוופד.
ישב עמנו אחמד אל־תבעי, עתונאי אשר פרש
השיחה התגלגלה לאנ בינתיים
מן הוופד.
גלים.
״אני שנא את האנגלים,״ אמר הילאלי .״אני
שנא אותם כי בהיותי מנהל משרד החינוך
נזדמנו לידי תיקים ישנים מאד שהוכיחו נמה
התנגדו הפקידים הגבוהים של המשרד ;שהיו
אז אנגלים) להפצת החינוך בין התושבים,
הפריעו תמיד לפתיחת כל בית־ספר חדש,
סרבו להעלות את רמת הלימודים. הם רצו
שנשאר בערפל הבורות כדי להקל עליהם את
ניצולנו ללא גבול.״
מלבד היות אל־הילאלי ענו ו ביי שן הנהו
גם מתון. לכן לא הצליח מעודו לתפוס מקום
חשוב בקרב מפלגתו. לפני ששה חדשים
אף הודח מהוופד — כפי שהודחו גם אחמד
מאהר באשא ומחמוד פהמי אל־נוקרשי בא־סט־דנטים

שנרצחו לאחר מכן על־ידי
קיצוניים.
עתה התגשמו שאיפותיו החשאיות _ ני תנה
לו ההזדמנות להפוך דמות בזירה הבינ לאומית.
עברו, נסיונו וידיעו תיו י ד עו הו ללא
ספק לחפש גם פ תרון לבעיית היחסים הכאובים

שכל

לא ראו האנשים בזה דבר מוזר. הן תמיד היו
מגפות רעות מכת אללה ב אזור העני.
הסתננו חוצה,
אולם הידיעות על המצב
הגיעו גם לצנעא הבירה, ולערי החוף. הממ שלה
שיגרה למקום משלחת רפואית שהגיעה
במהרה למסקנה המחרידה: ב אזור כאילאן
משתוללת מגפת אבעבועות ההולכת ו י תם־
שטת. הרופאים המקומיים ידעו להעריך היטב
את אימת המגפה וגם העובדה כי אין ביכול תם
לטפל בה כראוי היתד, נהירה להם. הם
החליטו לפנות לארגון הבריאות של או״ם
אשר מרכזו למרחב הוא בקהיר.
כתשובה שיגר ארגון הבריאות את אחד
מרופאיו, ד״ר חאפז אמין ביי המצרי, מומחה
למגפות ולמחלות מתפשטות. עמו נשלחו גם
מטענים גדולים של רפואות, זריקות, רעל
ערברים, חומר חיטוי — ובעיקר די.די.טי.
ציפורי הפלא. הטיסה עד צנעא לא
היתד, קשורה בשום קשיים מיוחדים, אולם
מעם היה על המומחה המצרי וחברי המש לחת
המקומיים להסתפק בכביש קלוקל עד
לסעדה, העיר הקרובה ביותר ל אזור המוכה.
מסעדה צפונה ע שו את דרכם ב שבילי מדבר
כי הכביש פנה מזרחה אל מעבר לגבול׳ משם
הוא מתמשך צפונה עד עמאן, ביר ת הירדן,
מרחק למעלה מ־ 2000ק״מ.
את מטעניהם הרבים היה על הרופאים לה עביר
על גבי גמלים תוך איבוד ז מן רב, שעה

למעשה לא היה בידיעה זו כל דבר סנס ציוני
או חורג מגדר המצופה. אולם העובדה
כי היריבים הפוליטיים התחלקו במידה כתות
או יו תר ברורה — תומכי אל־סנוסי, בעי קרם
יו ש בי ערים ורצועת החוף ו רו מ כי ה־ק־נ^רס
הלאומי האופוזיציוני של ב שיר ביי
סעדאווי׳ אשר רובם בני השבטים הבדואים
בפנים הארץ — נתנה לכתבי העתונים הז רים
הזדמנות לחבר מאמרים מלאי צבע מקו מי
אקזוטי. הם ניבאו כי אנשי הקונגרס ה לאומי
יחליטו לצאת לערים ולתקן את תוצ אות
הבחירות, בהן ז כו אנשי המלך. כעבור
ז מן קצר חדלו הנבואות ובמקומן באו ידי עות
החלטיות על מחנה הבדואים המתקומם.
רגיל וטכעי. מייד יצאה הממשלה בהכ חשה
נמרצת, הודיעה כי אין להאמין לידיעות
המופצות על־ידי ״תחנות רדיו ז רו ת הרעו־ניינות
בדבר״ .בכל זאת שיגרה 400 שו טיי ם
להגביר את כוח שו מרי החוק בבירה טרי פולי,
הטילה עוצר לילה חמור.
אולם כעבור שבוע לא התממשו כל סימ נים
של הבדואים תובעי־הנקמה. הממשלה
ביטלה את העוצר, רי כוזי השוטרים פוז רו
למקומותיהם הקודמים, העניין תפס את ניקו־מו
הנכון בתמונה הלובית הכללית .״לא היה
ור״ בסופו של דבר,״ סיכם דובר הם״,שלה,
״אלא מאורע רגיל וטבעי, ככל המאורעות
הקורים בחבל ארץ זה. והרי אנו חלק מיסטח

אכן, מבחינה זו, הוכיחה לוב כי הנד, בדי נה
ערבית עצמאית, עם בחירות משלה, ממ שלה
משלה, והרוגים פוליטיים משלה.

העולס הזה 749

מכל סין דרו שי ם: צייד נמרים
שעה שחברי הכנסת הישראלית החליפו
נאומים אדיבים ופחות אדיבים על הצורך
להילחם נגד השחיתות והשוחד במנגנון הממ שלה
והסוכנות וכמה מן הפקידים עצמם
ערכו צייד רבתי על הד״ר אמיל שמוראק
שגילה טיפה מן הים, נ ע רן בסין העממית
ציוד בקנה־מידה אחר: העם כולו נקרא להש תתף
בציד נמרים, ספורט לאומי חדש שדחק
לפינה אפילו את המלחמה בקוריאה ואת
שבוע הידידות עם ברית־המועצות.
אותם, לפי לצוד הנמרים שהיה צריך
פקודת הממשלה העממית, התהלכו, בינתיים,
על שתיים. היו אלה פקידי הממשלה העממית.
בדורי ברזל וכדורי זהב. בימי מל חמת
האזרחים הגדולה התעניינו מאות מיל יוני
הסינים אך מעט בהבדלים האידיאולוגיים
בין מאו טסה־טונג וצ׳יאנג קיי־שק. עניינה
אותם הרבה יותר נקודה אחרת, קרובה להם
בעוד שצ׳יאנג ואנשיו חיו חיים
יותר :
של מותרות, צברו הון פרטי של מיליונים
והשקיעו אותו באמריקה, שימשו מאו ופ קידיו
מופת אישי בחיי צנע ובהליכות של
צניעות. מאו עצמו פיקח על מוסר פקידיו,
הלהיב אותם להקריב את חייהם הפרטיים על
מזבח האומה. התוצאה היתד, שמינים רבים,
ביניהם גם עשירים ואמידים, העדיפו את הקו מוניסטים
הצנועים והישרים על המגינים הרקובים
של היזמה הפרטית.

150.000 מכתבים בעיר פקינג״ .אולם אם
היה זה מעשה פטריוטי להאשים אחרים,
היה זה מעשה יפה עוד יותר לאום להאשים
את עצמו. הובטח יחס של חסד לכל אדם
״המתחרט על פשעיו ועובר לצד העם״ .נערך
מעין מרוץ כללי של האשמה־עצמית רבת
חרטה. באסיפת עם של פועלי הרכבת בהאנג־שו
הודו 1500 איש בפשעיהם, בצ׳ונק־קינג
האשימו 20.000 איש את עצמם.
התמונה הכללית שנתקבלה היא שלא היה
קיים כמעט מפעל פרטי בסין שלא השתמט
מתשלום מסים׳ וכי רבים מאד מבין הפקידים הפושעים עסקו במעילות ובקבלת שוחד.
נחלקו ל״נמרים גדולים״ ,ששחיתותם נוגעת
לסכומים העולים על 100 מיליון יואן, ונמ רים
קטנים שאינם מגיעים לרמה זו. בהאנג־שו
הודו בפשעיהם 48 נמרים גדולים.
הדבר שציער ביו תר את השלטון היה כי
מקרים אלה לא נגעו רק לפקידים הוותיקים,
שהתחנכו במשטר הרקוב של צ׳יאנג, אלא
גם ברבים מבין חברי המפלגה הקומוניסטים,

העולם
״אפילו באנגליה יש חוקים, וכמה חשובים
יו תר החוקים של ממלכת השמש ! בהירים
כשלהבת חוקים אלה, וי ש לירוא אותם י תר
מאשר את הברק הנורא !״,
אולם האנגלים, ושאר האירופים, לא יראו,
ביטלו את החוקים הסיניים והתערבו במשפ טיהם.
ורק עתה נוכחו לדעת שהיה זה לקח
בלתי כדאי. כי הסינים למדו משהו.
העליון של
בית־המשפט
כשדן השבוע
גרמניה המערבית בקרלסרוהה בבקשה להכ ריז
על המפלגה הקומוניסטית והניאונאצית
כבלתי חוקיות לאור חוקת המדינה, הופתע
לקבל מברק חתום בידי שן שון־יו, נשיא
אגוד עובדי המשפט בסין העממית. אמר
הנשיא: אסור להכריז על המפלגה הקומו־נ־סטית
כעל מפלגה בלתי חוקית, כ א שי היא
מייצגת את ״שאיפות העם הגרמני״ .היה זד,
מקרה ר א שון ששופט סיני התערב בעבודת
בתי־המשפט האירופים.
כתב איקונומיסט הלונדוני :״כמה טוב
היה לולא התערבנו אנחנו במשפטים שלהם.

כשהציף המבול הצבאי של מאו את ערי
סין הגדולות, עודד את הפקידים הוותיקים
של צ׳יאנג להישאר בתפקידם, להמשיך בע בודתם
כרגיל, הבטיח שרק חבלנים מושבעים
ייענשו. בצורה זו נמנעה מהפכה בחיי יומיום,
והחיים הסדירים נמשכו כתיקונם. הקומוניס טים
קיוו כי רוח הצנע של מנגנונם ישתרש
גם בקרב הפקידות הוותיקה.
אולם קרה ההפך הגמור. פקידים קומו ניסטים
רבים, ששימ שו עד כה מופת אישי
ובזו לכדורי הברזל של האויב, החלו נופלים
עתה במטר כדורי הזהב. המתח החלוצי ירד.
סברו קומוניסטים וותיקים רבים: סבלנו
מספיק משך עשרות בשנים, הגיעה השעה
שנשבע מעט נחת, ניתן לצעירים מאתנו להמ שיך
במפעל.
»לכד כעלים, כ;ים. אולם מאו טסה-
טונג, שהבין כי המשטר העממי כולו עומד
במבחן, לא נשאר אדיש להתפתחות זו. הוא
החליט לפתוח במיבצע־ענק ״נגד השחיתות,
הריזבוז והביורוקראטיה״ ,נתן בזאת דוגמה
בלתי־רגילה כיצד לטהר מנגנון של מדינה,
כשהדבר נעשה בלב שלם.
פקד ליאו לאן־טאו, ראש ״ועד הפיקוח על
הצנע״ בסין הצפונית :״בכל אזור יש להקים
מפקדה חזקה, טהורה ונקייה, עם פלוגת־מפתח
של ציידי־נמרים מנוסים.״ ציידי־נמ־ריס
אלה זקוקים לשיתוף פעולה מצד הקהל
הרחב. הפועלים והפקידים בכל מפעל חייבים
לחקור את מעשי מנהליהם, להאשים אותם
בפומבי ולגלות את דרכיהם המושחתות. אר גוני
הנשים הוכנסו למיבצע, דר שו מחברו תיהם
להאשים לא רק את בעליהן, אלא גם
את בניהן.
נמרים גדודים וקטנים. התגובה ה ציבורית
היתר. עצומה. לפי דברי ליאו נת קבלו
160.000 מכתבי־האשמה בעיר טיאנסין,

אנשי־המופת לשעבר. אולם עיקר המחץ הופ נה
נגד משלמי השוחד — בעלי המפעלים
הפרטיים, הקיימים עדיין לרוב בסין העמ מית
(בה נוהג משטר הדומה לנא״פ׳ המדי־ניות־הכלכלית־החדשה
של לנין).
אויבי הקומוניסטים התיחסו רק בחצי אמו נה
לכל המיבצע, טענו שתפקידו העיקרי לא
היה רק לטהר את האוירה בסין, אלא גם למ צוא
שעירים־לעזעזאל, שאפשר להאשימם ב מצבה
הכלכלי של סין שהורע עקב המערכה
הקשה בקוראיה והמאמץ להפוך את סין הע ממית
למעצמה צבאית עולמית.

הברק החוור
לפני 120 שנה ניסה הלורד האנגלי נאפיר
להתערב בחוקים הסיניים שפגעו במסחר
האנגלי. אמר לו אז משנה־המלך בקנטון :
• פ־קינג ,״בירת הצפון״ ,היה שמה ה היסטורי
של העיר בל עוד היתה בירת מנו־לכת־השמש.
כשהעביר צ׳יאנג קיי־שק את
הבירה לננקינג ,״בירת הדרום״ ,נקראה עיר
הצפון בשס פיי־פינג, עד שמאו שוב הפכה
לבירה והחזיר לה את שמה הקודם.

כי עתה חזר הברק הנורא של כעס ממלכת
השמש לקרלסרוהה, ומי יודע במי יפגע הב רק
מחר?״
רודסיה תלמיד כתה א׳
לפני 64 שנים נפגש לובנגולה, מלך המט בילים,
שבט כו שי שהפיל את חיתתו על כל
הארצות הסמוכות, עם ססיל רודס, הרפתקן
אנגלי שהתעשר במכרות היהלומים של
דרום־אפריקה, הפך שם רו דן וחלם על אימ פריה
בריטית שתקיף את העולם כולו. כתו צאה
מכך מסר המלך לרודס זכיונו ת על אוצ רות
הטבע הרבים בארצו לחברה בריטית,
בהנהגת רודס, אך במרוצת הימים נוכח לד עת
שקל יו תר להכניס את הבריטים מאשר
להוציאם. כשהגיעו בני שבטו השחורים ל אותה
מסקנה כבר היה קצת מאוחר: ארצם
הפכה מושבה בריטית, נקראה בשם רודסיה,
חולקה לשני חלקים לאורך נהר זמבזי.
הלבנים בשתי הרודסיות לא יכלו להת אונן
על גורלם. בהיותם מיעוט קטן בקרב
ים של שחורים, העובדים למענם, ריכזו ב
ידיהם
את כל השלטון. בידיהם התעשיות
הקלות של רודסיה הדרומית, מכרות הנחו שת
ברודסיה הצפונית ומטעי התה והטבק
של ארץ הניאסה, האיזור השלישי של אותו
שטח. מדוע, חשבו לעצמם, י מ שיכו להיות
שלישייה של מו שבות בריטיות, במקום לה יות
ארץ גדולה אחת, מאוחדת בפדרציה,
שתהיה דו מיניון נוסף ועצמאי במסגרת חב רת
העמים הבריטיים? הם פנו למיניסטרים
בלונדון, ביקשו לכנס ועידה.
השחורים לא שתקו. בוועידה הופיעו
שלושה גורמים: באי־כוח הממשלה הלונ דונית,
באי־כוח הלבנים של שלו ש הארצות
ובאי־כוח השחורים. אלה האחרונים הוזמנו
מטעמי נימוס, מבלי שמישהו יניח שיהיה
ערך כלשהו לדבריהם. כי ברודסיה הדרומית
קיים נוהג ותיק: כשהלבן מדבר, מוטב לו
לשחור לשתוק.
וכאן באה ההפתעה: השחורים לא שתקו.
אמרו הם: אין אנו רוצים בפדרציה, בה
ישלטו הלבנים. רוצים אנו להשאר בידי הב ריטים
מבריטניה, שי ש מרו עלינו מידי הב ריטים
מרודסיה, עד אשר נקים, אנו השחו רים,
ממשלה משלנו. אולם אנו, השחורים,
נהיה נדיבי־לב. ניתן ללבנים, אף כי הם מי עוט
קטן, לקחת חלק כלשהו בשלטון.
הלבנים של רודסיה עצרו לרגע את נשי מתם,
מוכי־תדהמה. הם לא האמינו למשמע
אוזניהם. כשהחליטו ביטאו את רגשותיהם
בצורה חד־משמעית. אמר ג׳ו הן מופט, אנגלי
שקיבל על עצמו לייצג את השחורים במוע צה
המחוקקת (שרק שניים מבין 22 חבריה
״האפריקאים
מייצגים את הרוב השחור):
(שקיבלו את ההחלטה) הם בדרך כלל פקחים
למדי. ההסבר היחידי שאני יכול לחשוב
עליו הוא שיצאו לרגע קט מדעתם.״ ואילו
אחד העתונים האנגליים במקום העיר :
וטפשים... ילדותיים נשארים
״הבנטואים
דרישתם של האפריקאים ל שוויון פוליטי ב שלב
זה דומה לדרישתו של תלמיד בכתה
א׳ ל שוויון זכויו ת עם מנהל בית־הספר.״
אולם מצב הרוח הקיצוני של השחורים
לא עלה בלב ההמונים הנבערים, העובדים
במכרות במשכורות מגוחכות (כ שלו ש לירות
לחודש) .הוא עלה בלב המעמד הקטן של
המשכילים, המתרבה בהתמדה, והמוצא את
כל הדלתות סגורות בפניו. אין מרשים ל־אפריקאים
לעסוק במקצועות המעולים, אף
אין מעסיקים אותם כפועלים מקצועיים. או לם
גרוע ביו תר מצבם של השחורים שכבר
הגיעו למשרות גבוהות למדי. שני השחורים
במועצה המחוקקת, ממש במיליוני חבריהם,
אינם רשאים להכנס לחנות לבנה, מקבלים
את מצרכיהם מבעד חור בקיר הפונה ל רחוב.
המצב
הכלכלי והמצב האנושי הפוך ב שלו
ש הארצות. בארץ הניאסה השחורים
מזי־רעב, אולם אין הם מושפלים כברודסיה
הדרומית, שם מצבם הכלכלי טוב יו תר או לם
כבודם האנושי נרמס. התוצאה היא ש מספר
גובר והולך של כושים נוטש את
העוני ואי־הכבוד האנושי, נוהר דרומה.
הרעיון המהפכני שהחל מבצבץ בלב הש מדוע
לא יהיו
חורים המשכילים יו תר :
להם כבוד אנושי ורווחה חומרית גם יחד י
על כך לא מצאו תשובה. הרודסים הלבנים
הוסיפו לדבר על הגמוניה לבנה כעל תורה
מסיני, השחורים החלו מדברים על שלטון
שחור, ואילו הפקידים הבריטיים, בדודים
טובי־לב, הפיצו את תורתם שלהם: שות פות
לבנה־שחורה, צודקת והוגנת. ועד ש תושג
שותפות זו היה ברור להם כי הם
יצטרכו להוסיף, לצערם, לשלוט לבדם.

משנה את פני הטבע

העולם הזה 749

תח ר זת

St76

או פ נו עי ם
(תלאת שדה)

תרופה בטוחה נגד :

על הגביע הנודד ש ל
הצטננות ריבמאטיום
לוסב אנו
א יש יא ם
גריםה כאב• ראש
כאב• פרקים 1אבר ים
טונל -תרופה עולמית, פרי
חקירה

המדע

שועל יי שטשו!
השנתית מטעם
התחרות
,העולם הזה״ תתקיים גיום
החמשי ,13,3,52 ,כשעה צ
אחה״צ, כפכיכות תל-אביב.
הודעה על המקום המדויק אשר
בו תיערך התחרות תכוא בגל-
יון הכא של ״העולם הזה״.

השויצרי

נסיק אחד משכנע

המנצח יקבל את הפרם מידי
מיכל הראל, מלפת היופי של
ישראל.

5 5 5 2 ES
g1ll!lllllllllllllllllllllll!r1!!lii!ll!IIIIIIIIIIIIIM

שאלות :

המלה פיס?
היא מלה
לועזית?
פיס ביי־

מה פירוש
האם פיס
עברית או
איך עולה
מטריה?
מה הוא הנוטריקון של
פיס?

•u ,,a Qcu«.a

i, l lu u w v

CRQCU UCiX|CU^KU.

SCUU la c m

Li m

סרטים
״עולמות מתנגשים׳,
עולמות מתנגשים הוא סרט נוסף בסדרה
ה״מדעית״ שהחל בה מפיק ג׳ורג׳ (נסיעה אל
הירח) פאל. הפעם נסובה העלילה לא על כי בוש
הלבנה אלא על קצו של כדור הארץ.
את סוף העולם כי קרב מגלה איש המדע
דוקטור ברונסון (היידן רורק) הנוכח, מתוך
הסתכלות בשמים במצפה הכוכבים שלו ב קניה
שבאפריקה: שני כוכבים, המתקרבים
אל כדור האדמה במהירות עצומה, יגרמו
לחורבנו המוחלט.
כאשר מובאת התגלית בפני עצרת האומות
המאוחדות, מתנכרים הדיפלומטים, שאינם
מסוגלים לפתור את בעיית קוריאה, לעובדה,
מתיהסים אליה בזלזול. כן מלגלגת על אנשי
המדע, העתונות. ברם, עד מהרה יתהוללו
בעולם אסונות גדולים שישכנעו אף את ה מוצק
שבלגלגנים כמו, למשל, הצפת הכרך
ניו־יורק בגלים עצומים, בעבור ליד כדור
הארץ אחד משני הכוכבים ,״זירה״ .בינתים
בנו אנשי מדע רקיטה שתטיס קבוצה נבחרת
של בני־אדם לכוכב זה, הדומה לכדור הארץ
ואשר עליו יקימו גזע בריא יו תר ונ בון
יותר.
כיצד נבחרת קבוצת המאושרים הללו, כיצד
מוותרים אנשים זה לזה באדיבות נפלאה על
מקומותיהם ברקיטה, כיצד מסתבכות נשמות
באהבות טהורות, כל אלה מהווים את הקט עים
המבדחים (שלאי במתכוון) של הסרט.
בהרבה יו תר מעניינות הן התמונות המראות,
בשלל צבעי סכניקאלר, הרי געש מתפרצים,
רעידות אדמה, דלקות עצומות, רקיטה טסה
מכוכב אל כוכב.

״אבא הבך סבא״

השב

קולנוע

לקרוביו

תמורת החבילות שקבלה
״ ש• ישראלי ״ •פה
בח ר ת
שאצלוו למשלוח אנו. נדאג
ונחסוך ממך טרדה האריזה
וסדור• הדואר.

פ ד ני נ ־ ד

אלנגי 41

ו /ל -א בי ב • מו ל ק 1לנע איי

אבא משיא את בתו היה, ללא ספק, סרט
שבו שולבו, בצורה מוצלחת, סאטירה דקה
על המעמד הבינוני בארצות־הברית ורג שנו ת
באותו סרט נראה
אופינית לאותו מעמד.
ספנסר טרייסי משיא את בתו (אליזבת טיי מ
ר) לדון טיילור הצעיר. אולם צרו תיו של
האב לא נסתיימו עם הסתלק אחרון האורחים
מנשף הכלולות, כפי שמתברר מתוך אבא
הופך סבא, המשכו של הסרט.
כאשר מודיעה הבת למשפחות הנוגעות ב דבר,
שהיא עומדת להיות אם, מתחוללת סע רה
שקטה, מלחמה בין משפחת טרייסי למש פחת
החתן (ביל ׳ ברק, מורוני אולם!) בדבר
השלטון על הילד שטרם נולד. זהו, בעצם,
עיקרו של הסרט והחלק המבדח ביותר שבו.
מרופא לשחקן. לספנסר טרייסי () 52
שהוא אחד מעמודי התווך של הוליבוד, מן
השחקנים המוכשרים ביו תר בעיר הסרטים,
מי שזכה פעמיים בפרס האוסקר (עבור מש חקו
בעיר הנוער, קפיסניס אמיצים) ,צלצלו
הפעמונים מראשית דרכו.
טרייסי, בן למשפחה קאתולית היושבת
בארצות־הברית זה מאתיים שנה, היה בשנ תו
השנייה במכללה כאשר פרצה מלהמת ה עולם
הראשונה. ספנסר הצעיר וידידו לבית־הספר,
פט אוברייאן, החליטו להתגייס, נדחו
עקב גילם הצעיר, פנו ללשכת גיוס אחרת
ונתקבלו לצי. המשיך לאחר שחזר ולבש בגדי אזרח,
טרייסי ללמוד במכללה, במחלקת הרפואה.
באהד הערבים, עת השתתף בוויכוח ב מועדון
הסטודנטים, שמע אותו נואם, המדריך הדרמ תי
של המכללה, גייס אותו, כמעט בכוח,
להצגת הסטודנטים.
טרייסי הצטיין באותה הצגה, אבל לא הע לה
כלל בדעתו את האפשרות שי עזוב את
מקצוע הרפואה. רק לאחר שהופיע במספר
מחזות נוספים, שובח על־ידי כל מי שראה
אותו, החליט לבקש את עתידו על הבמה,
נסע לניו־יורק, למד באקדמיה לאמנות הב מה,
יצא אל ערי השדה להופיע שם במחזות
שונים, נקרא בחזרה לניו־יורק, להופיע ל ציה
של אתל בארימור. לאחר מכן, כאשר
שחק טרייסי בתפקיד הראשי בהקילומסר ה אחרון,
מחזה על שעותיו האחרונות של ני דון
למות, משך את תשומת לבה של הולי בוד.
זה היה ב־ .1930 מאז הופיע טרייסי ב־53
פרטים, מהם מפורסמים ביותר כד״ר ג׳ייקיל
ומר הייד, בצלע אדם נבראת.

״נערת החלומות״

|p:o:<i>:bi^oj<ix)5ioxoioxbio5:b!axr!w?!T!^S!w^:b:<j>:o:o>:o:o:<1>:o:<1>:qx{Xtxo:<ix

השנה היא . 1929 משבר כלכלי מאיים על
וול סטריט ועל אמריקה כולה, אולם נן
(דוריס דיי) ,נערה בעלת־הון, מחליטה על אף
הכל להשקיע סכום כסף ניכר בהצגת־תיא־טדון
בה תשחק את התפקיד הראשי. לבו של
דודה (ס ז. סאקאל) ,המנהל את ענייניה ה כספיים,
אינו מניח לו לספר לנן את האמת
המרה: במשבר וול סטריט היא אבדה את
כל הונה, אולם הוא מוכן לתת לה את הס כום
מכספו שלו, בתנאי שתשיב ״לא״ לכל

שאלה שתוצג לה משך יממה שלמה. למרות
סיבוכים מרים ומרגיזים, היא מצליחה לעמוד
בדבורה ולהוציא את ההצגה אל הפועל.
אם כי העלילה אינה מן המזהירות, השיח
של הנרי קלארק שנון ומשעשע. אולם מעלו תיו
העיקריות של הסרט הנעים הזד. הן :
שיריהם של ( בין השאר) איירה וג׳ורג׳ גרש־ודו,
וינסנט יור מ אן ! שירתה של דודים דייו
ריקודיו של המחולל קל־הרגלים ג׳ין נלסון.
בריטניה יום הולד תדש עון הצריח
תולדותיו של הסרט האנגלי ארוכות. הוא
נולד עם המצאת הראינוע, ב שנות התשעים
של המאה הקודמת. אולם, שלא כסרט האמ ריקאי,
שהיה לו תמיד בסיס כלכלי איתן, או
הסיט הצרפתי שתרם אף ב שנות המשבר ה קשות
ביו תר יצירו ת מופת, או הסובייטי ש נהנה
מתמיכתה של הממשלה, היתד, פרשת
חייו של הקולנוע הבריטי סידרה של משב תקופות־ביניים
רים
כספיים ואמנותיים עם
קצרות של זוהר.
בשנות העשרים של המאה, עברה על הסרט
האנגלי תקופת השפל הקשה ביו תר: הוא
לא היה חביב על הקהל אפילו באנגליה גופה,
מה כל שכן בארצות־חוץ. הכנסות האולפנים
היו בסביבות האפס והמחסור בכספים הביא
לירידה אמנותית. כוחות רציניים פשוט סרבו
להרתם לעגלה טובעת בבוץ. קרן אור יחי דה
אותן שנים קודרות היו סרטי הבתולים
(במת האימיס)
של הבמאי האירי אלפרד
היצ׳קוק והאנגלי אנתוני (פיגמאליון) אסק־וזית.
אולם
היה זה דווקא יהודי־הונגרי, אשר,
לפני עשרים שנה, נתן את זריקת העידוד
הגדולה ביו תר שקבל הקולנוע הבריטי אי־פעם:
אלכסנדר קורדה.
קורדה עסק, בטרם פנה אל מקצוע ההסר טה,
בהוראה, עתונאות ועריכת־עתון בבוד פסט.
את סרטיו הראשונים כתב, ביים, צלם
וערך בצריף־עץ רעוע באחד מפרבריה של
הבירה ההונגרית. לאחר תקופת הנסיון ה ראשונה
הזאת הוזמן לוינה, עקר משם ל־בי
לין׳ אחר נסע להוליבוד, בה בילה ז מן
קצר בביום סרטים שהביאו לו תהילת־מה אך
הרבה עגמת נפש וחיכוכים עם מסיקייו הא מריקאיים.
משם חזר לאירופה, אמר להשתקע
לצמיתות בפאריס. אולם שהייתו בצרפת לא
היתר, ממושכת, כיוון ש הוז מן לבריטניה ל ביים
סרט אחד, שרות לגבירות, אשר עשה
רישם טוב ביו תר על הביקורת. קורדה, מופ תע
מן היחס החיובי של מארחיו האנגלים,
רחלים לייסד בלונדון חברת־הפקה. כך נוסדה,
לפני עשרים שנה בדיוק, חברת לונדון פילס,
שסמלה, שעון־הצריח (ביג בן) הפועם התפר סם
חיש בעולם כולו משצלצלו פעמוניו במ בוא
לסרטו המפורסם ביו תר של קורדה :
חייו הפרטיים של הנרי השמיני.
קורדה שהניח את כל קלפיו (וממונם של
שו תפיו) על הסרט, לא טעה בחישוב. הנרי
השמיני היה להצלחה קופתית גדולה, הקים
את לונדון פילם על רגליה הכלכליות, החב רה
היתד, לאחת החשובות בין מפעלי התפו קה
בעולם, הוציאה לאור סרסים כמו
רמבראנדט, לותרינה הגדולה, פימפרנל האדום,
התוף, ארבע נוצות, בוז סבו, אליל שנפל,
האדם השלישי, סוס העץ, שאחדים מהם ביים
קורדה עצמו. אין ספק שקורדה 59 הוא גם
במאי בעל כ שרון ניכר, אלא, לצערם של
רבים, מעמסת עבודתו כמסיק ומארגן אייה
מניחה לו יו תר פנאי להתקדם בכוון זה.

צרפת
ח תיר ת הסוד
סרטיו האחרונים של מורים שבאלייה (בהם
אחד בביום רנה קלייר: שתיקה תסולא בפז)
לא הגיעו לארץ. אולם השחקן־הזמר בן ד,־60
לא חדל מלהיות חדשה משני עברי האוקינוס.
בפעם האחרונה הסעיר שבאלייה את אמרי קה
כאשר סרבו להרשות לו לד,כנס לארצות־הכרית
משום שחתם על עצומת השלום. קודם
לבן התבררו בצרפת האשמות חמורות נגדו :
שבאלייה, טענו, שיתף פעולה עם הנאצים
בעת המלחמה.
עתה, לאחר ששתי הסערות שככו מכבר,
מתכונן השחקן הותיק למסעו האחרון. היא
יופיע בסדרת קונצרטים, יגי ש לקהל ש״לו
אני חב הכל ואשר אותו אני אוהב״ את סך
הכל של ״המשים שנות עבודת־במה״ .ארב עים
וחמש, ליתר דיוק, כיון שהיה זה ב־
1907 כאשר זי מר שבאלייה הצעיר את שי רו
הראשון מעל במת מיוזיק הול במארסייל.
לאחר מכן יחדל שבאלייה מהופיע, על ה במה
או בסרט, יקדיש את ז מנו להתעסקות
החביבה עליו ביו תר עתה: כתיבת ספרים.
ס פיו החמישי, היה חיתה אהבה אחת, מוכן
לדפוס.

העולם הזה 749

צבר. כינור ו שופר
אכא חושי,

בצאת ראש עיריית חיפה,
לחופשה קצרה לטבריה, הקפיד שלא להשת מש
במכונית המשרד שלו, ביכר לנסוע במ כוניתו
הפרטית של חבר. ההנמקה: למנוע
ד,לעזה בדבר שימו ש מכונית ציבורית לצורך
אישי.
בין מאות שמות רחובות חדשים עליהם
החליטה ועדת השמות העירונית לתל־אביב —
יפו בראשותו של ישראל רוקח בלטו במ יוחד
הרחובות שנשאו שמות עצים ופרחים
(רחוב תפוח הזהב, הצבר, דם המכבים) והר חובות
שנשאו שמות כלי־נגינה (רחוב הכי נור,
החליל, השופר).
אלוף יצחק שדה שם לעצמו כמטרה
בעיריית תל־אביב לייצג את יפו, יצא לצורך
זר, להכיר את חיי התושבים הערבים. כשנוכח
לדעת שהערבית שלו אינה׳מספיקה, נזכר ב צער
:״לוא ישבתי עוד ז מן מה בבית־הסוהר
הייתי יודע ערבית כראוי ההסבר: שדה
למר ערבית כשישב ב־ 1926 ארבעה חדשים
בבית־הסוהר, אחר שהכה בקת של אקדח אר בעה
שוטרים ערביים שהתנפלו עליו בעת
טייל לילה ירושלמי.
כאשר חולקו תלושי הלבשה לבדואי: ינגב
נתבקשו המקבלים למסור את גילם. המפור סם
בבדואי הדרום, שייך סוליימאן אל־הוזיילי,
מסר את גילו כ־( 50 הגיל המשו ער
.)75 :לאחריו נרשם אחד מבניו כבן .62
לתמיהתו של פקיד משרד המסחר והתעשייה
(״הייתכן שאב יהיה צעיר מבנו?״) הסביר
השייך :״ייתכן שהחסרתי שנים מספר מגילי
...אולם בני שיקר כנראה, בהוסיפו לגילו.״
ראש עיריית רמת־גן אברהם קריניצי,
פיפר לעיתונאי מכר בחזותו את תצוגת המ כוניות
לפני כנס התעשיינים (ראה במדינה)
כי הוא מחפש מכונית־אשפה נוספת לעירו.
הדחיפות המיוחדת בדבר: אין הוא רוצה
להיות ראש עיר מזוהמת.
בשוב מסגנן דברי הכנסת שהוא מ שורר
למעונו הרמת־גני סיכם אביגדור (במוקד
הרן: המאירי את כמות הנייר הדרושה כדי
להוציא את מבחר כתביו ב־ 25 כרכים בני
שני גליונות דפוס (כ־ 330 עמודים) כל אחד.
בהנחה שמהדורת כל כרך תוגבל ל־ 5000 טפ סים
יזדקק ד,מאירי ל־ 42 טונות נייר, הממל אות
שני קרונות גדולים של רכבת משא.
לאחר הצגת הבכורה התל־אביבית של תמר
אשת ער עלה במאי האוהל, משה חליי
הודיע, תוך תשואות הקהל הסוערות :״הסו פי ייגאל מופנזדן מתבקש לעלות על ה במה
!״ אחר שהסופר שהפך מחזאי לא נמצא,
העיר מבקר תיאטראי אחד :״הוא וודאי כותב
מחזה חדש רמז בכך על הצגתו הקרובה
בהבימה של מחזה מוסנזוני נוסף: אדם בליש

״הוא 9שו ט מותק!״
ספרו של היינץ גז־דריאן, מי שהיה
נביא הטאנקים ולאחר מכן רמטכל צבא היט־לר,
זכה לפופולריו ת רבה שעה שהופיע ב־אצטבות
ספרייה תל־אביבית. אחר שהושאל

העולם הזה 749

ספרים

לזמר אברהם ווילקומירסקי, באה דרי שה
דחופה להמציאו לקורא אחר. הקורא :

מנחם ביגין.

בראיין כתבת לאשה את רעיית
גארסיה גראנאח־ס, נציג אורוגווי ש תמך
בהקמת ישראל, קיבלה הסבר קצר על
בי. ג׳י :״מה דעתי על דוד בן־נוריון
הוא פשוט מותק ! ״
בהשיב בי. ג׳י. לח״כ המפמ״י ישראל
בר־יהודה שגה, קרא לו בשמו הלא־מעו־ברת,
אידלסון, חזר בו מייד, התנצל :״סלי חה,
זו טעות שלי חייך בר־יהודה :״הי׳־
וואי והיתד, זאת הטעות הקלד, ביותר שלך !״
ד״ר דום יוסף, שר התעשייה והמסחר,
הצטער על המחסור ברהיטי לכל לפני משל־

שרובי ם ו שו ת ת׳ דם
גל שמחה עבר בארצות־הברית כאשר הוט לה
הפצצה האטומית הראשונה על הירושי מה.
אולם עת שהתקרבה מלחמת העולם הש לישית
עבר גל פחד איום בין תושבי ארצות
הברית מחשש הפצצות אטומיות. .
מגע מקרוב זה עם הפצצה האטומית בא
לאמריקאים דרך משובח השבועונים ההר
מוריסטיים האמריקאיים, ניו־יורקר, שהקדיש,
חושים מספר אחר הטלת הפצצה הראשונה
על הירושימה היפאנית, ג ליון שלם לדו״ח
של כתב מלחמה מפורסם וצעיר, ג׳ו הן הד סיי.
ג ליון הדו־יור קר שחסר אותו שבוע כל
ציור או מודעה מסחרית ורק מסר במליו

הערים העלולות לשמש טרף לפצצה אטומית
רבת־רצח. עד היום הם טרם נרפאו מפגיעו־תיהם
הגופניות, טרם החלימו מאבדן קרו ביהם.
כותב הילד טו שין נקמורה, שהיד, בן
עשר ביום ההפצצה :״בבוקר אכלתי בוט נים.
ראיתי אור ! הופלתי על אחותי הצעי רה
שושנה. כשהצילו אותנו יכולתי לראות
רק עד הטראם. אמי ואני התחלנו לארוז
דברים. השכנים הסתובבו שרופי ם ושותתי
דם ...רוח עזה באה. בלילה נדלק טאנק גז
ואני ראיתי את האור בנהר ...למחרת הלכתי
את חברותי קיקוקי
לג שר טיקו ופגשתי
ומורקומי. הן חיפשו את אמותיהן. אבל אמה
של קיקוקי היתר, פצועה. ואמה של מורקומי
היתד, לצערי, מתה.״ ]הירושימה ( 111ע׳) —
ג׳והן הדסיי — הטפרייה הישראלית (1.100

אי ש אי מונ םשלכולם

נפגעות הירושימה בהמשך טיפולן 1952 ,
גם קיקוקי ומורקומי
חת יצרנים שביקשה חומרי־גלם, פיצה אותה
בפרט אישי: בצעירותו רצה להיות נגר,
התחיל לעבוד במקצוע החדש, אך אכזב את
הנגרים מוריו.

הפשוטות של הרסיי את כל אימת ההרס
והרצח ילידות פצצה אטומית נחטף מדוכני
מוכרי העיתונים, אזל מן הרחוב תוך שעות
ספורות.

הברת הכנסת עדה מימון החלה תובעת
תביעת צנע חדשה: קיצוב הנאומים בכנסת.
ההסבר: עם מיעוט הנאומים ימעט הצורך
בנייר קנוי־הדיביזים להדפסת הנאומים ב דברי
חננסת.
הח״כ הד״ר שמחה בבה לא התעצל,
ייסר, לברר אצל שר התחבורה, דוד צבי
פנקס, בעיית יסוד :״מתי תהיה אצלנו טל ביזיה
השיב מנהל הבנק שהפך שר תח בורה
:״על כך ירצה כבר שר התחבורה
היא !״

בששה באוגוסט 1945
ראיתי אור I
הוטלה פצצת האטום הראשונה על בני אדם.
העיר היפאנית הירושימה שימשה שפן הני סוי
לאמצעי מלחמה חדיש זה ומיעוטם של
שלא נשרפו
300 אלף תושבי הירושימה
חיים, ידעו לספר לעיתונאי האמריקאי את
סיפורם האיום, כיצד נמחקה עירם מעל פני
האדמה וכיצד נמחו חייהם של רבבות תוש בי
העיר.
אלה שנשארו בחיים היו פצועים, חבולי
גוף, אובדי תושייה, בי שרו אימים לכל אזרחי

ג׳ון רוי קארלסון אינו אלא שמו הבדוי
של עיתונא• אמריקאי רב־יכולת, ארמני יליד
יוון, שהיגר עם הוריו לארצות־הברית בגיל
צעיר, קנה את עולמו העיתונאי בחדרו, במס ווה
של נאצי, למחתרת הנאצית, הבונד, שאיג דה
את האמריקאים ממוצא גרמני.
אחר שהצליח לחשוף את סוד הבונד הח ליט
להתחקות על עקבותיהם של מחרחרי נכנס המלחמות ושפיכות הדמים במרחב,
לסודם של פסיכס הנבלים: פאשימטים ברי טיים,
פיאודלים ערביים, קנאים מוסלמים,
הרפתקנים נאציים וקרואטיים, טר 1ריסטים
ארמניים, מלכים שטופי זימה, שייכים צמאי־דם,
סטודנטים תוססים, כמרים זו מ מי מזי מות.

הניו־יורק
מבקרו הספרותי כתב טיינוס :״אילו חיבר את ספר ההרפתקות
המופלא הזה אדם אחר, כי אז וודאי היו
מאשימים אותו בקרבה משפחתית לבארון
מינכהאוזן ...אולם קארלסון גילה מידה כה
רבה של מהימנות ודיוק עד שאין כל יסוד
לפקפק באמתות ...הספר המרתק הזד.,״
מלבד הצליחו להגיע מדי פעם לבירה ער בית
(עמאן, דמשק) באותו ערב בו היא
זוכה בהפצצת בתולין ישראלית, עולה בידיו
של האמריקאי־הארמני להפוך בעת ובעונה
אחת גם איש אמונם של האחים המוסלמים
ומתחריהם, החולצות הירוקות. הוא עובר
בכל ארצות ערב (וגם בין עמדות היהודים
והערבים) ללא אשרות כניסה, מצליח תמיד
להמלט במונית האחרונה מפני ידם הזועמת
של אלה שהעמיד פנים שהוא תומכם שעה
שריגל אחר סודותיהם.
בצאת קארלסון סוף סוף לאמריקה (אחר
שהחליט ברגע האחרון לנטוש את מטוסו
בקפריסין ולבקר בישראל) רווי מסמכים, צי לומים,
רשמים ושיחות, שבע חשיש ( שעי שן
במאורה בירותית) וכנים (אותם צבר בקסר־קט
מתנדבים ערבים באבו־תור הירושלמית)
היה מובטח דבר אחד: לכשייכתב ספרו, לא
יוכל קוראו להניחו עד אשר יסיים את קרי אתו.
ההבטחה קדימה במלואה] .מקהיר עד
דמשק ( 336ע דוןרד קארלסון —
אחיאסף ( 1.800ל״י))

איזה קולנוע? בוא• רקדנו. אב• הבוס כ אן!

כהגיע זוג אנשי השעשועים
סינרי וג׳ואי אדמם למלון
הגנים רמת-אביב, המיועד
לתיירים, הכיע משאלה:
״על כל האנשים כמלון להרגיש
שאנחנו נמצאים כי־״ח-
הרכש.״ לשם כך זימר הצמד
שירים קאוכויים כקולות כתיפסת שיחק
צרודים,
סכיכ כריכת המלון וכיכד
זה את זאת כמהלומות
פומכיות. כמקום תשומת לכ
של ירח-דכש זיכו אותם ה אורחים
כמכטים מוזרים.
אמרו סינדי וג׳ואי :״כנראה
שיש להם דאגות אחרות.״
אחר החליט הזוג שהרמזים
אינם די כדורים, טיכס עצה
והחליט: מעתה והלאה ים־
תוככו שניהם כין אורחי ה מלון
חכוקום, יחנכו כל ארד
הה כנשיקה קצרה, יסיימוה
כנשיקה ממושכת.
אותו ערכ, משנכנסו הבו־קים
למסעדת המלון, ננעצו
כהם עינים זועמות. לאחר
שנעצרו ליד שולחנם וכיצעו
את נשיקת חנוכת הארוחה,
הופכו כל הראשים לאחור.
אמרה סינדי :״י ש לנו המון
אויכים כאן, כוא נגמור לא כול
מהר :״ כשגמרו, לא וי תר
ג׳ואי על נשיקת הנעילה,
עשה אותה ממושכת. צע קה
אחת האורחות :״אולי אמר תעשו זאת כחדר.״
ג׳ו אי :״כחדר אין מספיק
מקום.״ לכסוף הגיעו שניהם
למסקנה שהאנשים כאן עצו־כים
מדי, תמהו :״אולי ישראל
איננה המקום המתאים
לכילוי ירח־דכ ש?״ אולם
סינדי וג׳ואי לא התיאשו,
לקחו את צלם העולם הזה
אל הכר התל-אכיכי קזינו,
הודי עו :״שכ פה ותראה
כיצד עושים שמח:״

למען השם. אדוני המלצר. רק לא אווז צלו !

נהג כמו לפג• הנישואין! ה תקדב קצ ת!

או! שו ב אידי שע מאמע! דעת• ש הסוד היה ע צו ב!