גליון 750 מתאריך 14 במרץ 1952

השבועון המצויר
לאינפורמציה ם*

הנז חיו

* 9ד /שנה ! 15י״ז אדרתשי״ג14352/

מחיר חירום לעליון 1ה 2 0 0

מ רז ע ה

העורך :
אודי אבניי
עורך משנה :

D51M

ה׳דה

שיום

כחן

עורך כיתוב :

עורך תבנית :

דב איתן

כתב ראשי :

צלם ראשי :

השבועון המצויר
לאיגפ ורמציה
המערכ ת

והמנהלי: .

רחוב נויקסוו
(}י ד תיאטרון
ת.ד , 136 .פי.
סעו גסברקים:

. 8תר־אביב

»ם ני) 89785
,עוימפר ם״

סו ״י: הזן וים חזה בע״ם ;

דוד רובינגר

עורכי מדורים :
מיכ אי

משתתפים קבועים :
יעקב ביתן, ר ס אי תייט, סייים
אוסקר טאובר.
דניאי נייו,
דטום י שראי ב ע״ם.

בטבורו של עולם חדש זה, במקום שם
מתחבר מרחב אפריקה הצפונית עם מרחב
אסיה הדרומית, שוכנת מדינת ישראל. אין
כוח בעולם, מלבד שואה קוסמית, המסוגלת
לשנות מציאות גיאוגרפית זו. זהו מרחבה
הכלכלי הטבעי, זהו מרחבה הצבאי, וכאן
נעוצים כל סיכוייה להיות אי־פעם למדינה
בריאה, מבוססת על המציאות, לא על חזיו נות
ונדבות.
אולם רוב רובם של אזרחי מדינת ישראל,
וכמעט כל מנהיגיה הרוחניים והמדיניים, באו
לארץ זו מארצות אירופה. בפתחם את האט לס,
משתהה מבטם על מפות אירופה ואמרי קה,
לא על מפות אסיה ואפריקה. המאורעות
של בלגראד ופאריס מעניינים את העתונים,
לא המאורעות בבאנקוק וסייגון. ההיסטוריה
של איטליה וספרד נלמדות בבית־הספר, לא
ההיסטוריה של סין והודו. ואווירה תרבו תית
זו, מן הטבע שנתנה כיוון מיוחד למדי ניות:
מדיניות אשר רגליה כבולות ומרוח קות
למרחב בלתי־רצוי, וזרועותיה פרוסות
בתחנונים אל מעבר לימים.
משך ארבע שנים חיתה המדינה בגן־עדן
של כסילים, השלתה את עצמה שהיא שוכנת
על אי בודד, או על חצי־אי המחובר באמצ עות
המגבית היהודית ליבשת האמריקאית.
היתד, דרושה התמוטטות כלכלית ותבוסה
פוליטית כדי להעמידה על טעותה.

נב רי אי

בימים האחרונים נסתבר כי הבדידות ה
דנון,

טיארי,
י 1חק י בני.

ש מו אי

ם ירון.

הסג ה: סיסבע ״ ם.

מוחלטת של ישראל במושב האחרון של או״ם
והמצב הכלכלי הנואש שמקורו בחוסר השוו קים
ומצרכי־המזון של המרחב זיעזעו סוף־
סוף את השקפת־העולם הזאת. אותה שעה
גרס לקח הכשלונות של המהפכה הלאומית
הערבית במצריים לתזוזה דומה מעבר לגבול.
שרים ומנהלי מחלקות החלו מטיילים ב מרחב,
שפע של נאומים ומאמרים החלו מטי פים
לפתרונות חדשים, ליד הידיעה כי פקיד
בעל עמרת־מפתח חזר מהודו מופיעה ידיעה
שנייה על שנוי מהפכני של יחס הממשלה ל מעוט
הערבי שלה, ידיעה. שלישית כי אי שם
בחו״ל נערכים גישושי שלום. הקורא,
הנתקל בידיעות אלה בשורות ספורות של
עתון יומי (מקוצץ) ,נבוך, אינו יכול להבין
את התהליכים העמוקים יותר המתחבאים מא חוריהן.
אולם
תפקידו להבין. אם אמנם עומדים אנו
על סף פרק מהפכני חדש בהתפתחות ישראל,
אסור שיופקד בידי שליחי־ציבור בלבד, מנו תק
מן הרוח החיה של המוני האזרחים. לפיכך
מטיל המצב תפקיד קשה על השבועון האינ פורמטיבי
שמחובתו להסביר את התמונה ה כללית,
המורכבת מאלפי הפרטים, לצייר את
הרקע הנעלם מן העין.

העולם הזה ימלא תפקיד זד, ברצון. הוא
היה תמיד, בהכרה וללא הסתייגות, עתון
אסיאתי. לא רק מפני שהוא מודפס, במקרה,
באחת מארצות אסיה, וגם לא רק מפני שרוב
עורכיו נולדו וכל עורכיו גדלו בארץ אסי אתית.
אלא מפני שמזה שנתיים הצביע מדי
שבוע על הרקע האסיאתי המובהק של בעיות
המדינה. הוא נתן מקום בולט למדור במרחב,
המדור הראשון במינו בארץ (אף כי בינתיים
מצא לו מחקים רבים) .ובמדורו הבינלאומי
(מכל העולע) הבליט מאז את בעיות אסיר,
הדרומית והמזרחית, שם הוא מחזיק, כעתון
עברי יחיד, סופר קבוע.
עתה, עם התפתחות העניינים האחרונה,
ירכז העולם הזה כוחות נוספים להסברת
בעיות המרחב השמי ובעיות המרחב־הרבתי
האסיאתי־אפריקאי, שתשמשנה רקע למאור עות
העלולים להתרחש. אור על פני אסיח
חד,יד, סידרה חדשה, מבוססת על מחקר מקיף
ביותר, מוקדשת למדינות אסיה הדרומית. יחסי
ישראל־ערב, ונקודת־המוקד הפנימית שלהם —
יחס המדינה למעוט הערבי שלה — יזכו לטי פול
יסודי.
מדינת ישראל נמצאת על פרשת דרכים.
החל מן הפילוג במפ״ם וכלה בתקציב הבט־חון
משקפות כמעט כל הידיעות את התהייה
על הגדרת מדינה זו — כמדינת עולי־אירופר.
או כמדינת בני־אסיה. אין זה מתפקידו של
עתון אינפורמטיבי לכפות במדוריו דעות על
הקורא. אולם תפקידו לתת בידו את האפש רות
להחליט, תוך ידיעה יסודית׳ של כל
הבעיות הכרוכות בכך, את ההחלטה שתיתן
כיוון חדש לחיינו.

מכתבים
הח״ב והבנות
בשל יחסי המיוהד לציבור הצעיר והתוסס של
נן תונכם אני רואה להובתי להניב על כתבת סופר
הכנסת (העולם הזה 749 סופרכם כתב :״כמו
בכל ויכוח בכנסת על נושא צבאי, בלטה נם בויכוח
זה אפסות ידיעתם של הברי־הכנסת בעניינים המעש יים
והעיוניים של הצבא ...ואילו שלום ן יסמן. הח״כ
הצ״ב שניהל בשעתו את מבצע מרדכי ...קבע ספק־נית
כי התשובה הבטחונית לכל הסכנות האורבות
למדינה היא גיוס מכסימלי של הפוטנציאל האנושי.
פסל בנשימה אחת את דעותיהם של כל הוני הדעות
הצבאיים החדישים הסבורים כי טיב הציוד והאי

תחרות אופנועים

הגביע הנודד

שועליישנושו!

שלום זיסמן, ן זבו־ הכנסת

סופרי חוץ :

לוא נחתה הבוקר בשדה־התעופה של לוד
ראקיטה מן המאדים, ולוא יצא מתוכה עתונאי
מאדימי בעל כושר ניתוח (למשל, סופר המא דים
הזך ,).מה היתד, דמות העולם בעיניו י
הוא היה רואה שתי מפלצות־ענק — נשר
אמריקאי ודוב רוסי — מזויינות ומוקפות
׳חיות קטנות יותר מבני משפחותיהן, מוכנות
לטרוף זו את זו בכל רגע. אולם הוא היה
רואה עוד משהו: גוש שלישי, שאינו שייך
מטבעו לא למחנה האחד ולא למחנה השני,
מתגבש והולך.
מאינדונזיה ועד מארוקו משתרעת חגורה
של ארצות ועמים, למעלה מרבע האנושות,
שגורל אחד ומרחב אחד איחד אותם. עמים
אלה היו עוד לפני דור משועבדים בגלוי או
בנסתר לאדונים הלבנים, אך השתחררו בשורה
מפוארת של מלחמות שיחרור או לוחמות כיום
על שיחרורן. בכולם פועמת ההרגשה הגאה
של התחלה חדשה, של עלייה והתקדמות.
רבים מנסים לרכב על גליה של מהפכה זו.
אך איש אינו יכול אף לחלום למנעה.
רוסים ואמריקאים שולטים בכותרות העתו־נים
בכל רחבי העולם. אולם מאחורי הכותרות,
המשקפות את היום, מתגבשים התהליכים
האמיתיים היוצרים את המחר. והמחר׳ הדור
הבא, יעמוד בסימן של ים אנושי גדול זה,
על שלל דמויותיו, אשר התעוררותו תהיה
המהפכה האמיתית של המאה העשרים.

איזרן דוי ב

אי מז. יחיאי בשן, ניצה נבי, איתמר עיים.

להעמיד לרשות צבאה את המכשירים החדישים
בשדה הטכניקה והמכונאות ואת כוח האדם המוכשר
והמסונל להשתמש בהם כראוי ולנצלם ביעילות —
יתרונה נלוי בכל מאבק מזוייז.״
אשר למומחיות הצבאית של הח״כ הצ״ב שניהל
בשעתו את מבצע מרדכי >ננד תאונות דרכים צבא יות!
אבקש להעיר לסופרכם הנכבד. כי תפקיד זה
בא לי בשנת שירותי הצבאית העשירית (ואני
שייך לחברי־הכנסת הצעירים ביותר) מהו שרתי
כשש שנים בחיל רנלים, באמונים. בהדרכה ונם
בפעולות קרביות.
אני מברר בהחלט את נישתכם הביקורתית לענייני
המדינה. אך למען השם, אל נא תרביצו ללא
אבחנה בעינים מנורות.

מונים, לא מספר חיילים שעל נבי הנייר. הוא
הנורם העיקרי המכריע״ .על מה מבסס סופרכם כי
זוהי דעתי 7
הויכוח היה על ניום בנות דתיות. חיינו על
אחר המקורות של כוח האדם של המדינה (יותר מ-
, ) 5 0 %ולא דנו בו על טיב הציוד ורמת האימו נים.
משום כד לא ננעתי בשאלה זו. לאחר שטופה־כס
ייחם לי דעה משונה כזו. הרשו לי לצטט דב רים
שכתבתי בשנת 1949 בספר השנת של אנודת
העתונאים :״הצלחת הצבא מותנית ברמתו ומסי רותו
של צבא הקבע ...מלחמה מודרנית היא נם
בלי ספק מלחמת טכנאים ומכונאים. מדינה היכולה

תשובת הדם הצעיר
מר משה עצמן מעמיד במכתבו (העול* דזזזז
) 747 פני *תם בסיפורו על אשר קרה בבלנראד. ומ נסה
לספר כי רק מזכירות איגוד החיילים הנ־;שוח־רריט
(ורק היא) צריכה לקבוע את מועמד ישי־אל
לועד הפועל של הפדרציה. אולם האמת שונה לח לוטין.
ברוב דעות קבעו צירי ישראל במשלחת כי
ד״ר א. זיו יהיה הנציג לועד הפועל. ומר משה
עציון הסר החלטה זו ע״י כך שקם והודיע במפ תיע
כי הוא הנציג.
הייתי ציר בועידה בדיוק כמו מר עציון, ולא
פחות בזכויות אף במלוא הנימה, וגם י״לא זכו יות
יתר של ״דם צעיר״ .כדברי מר עציון. אין
כל מקום להיתממותו של מר עציון מה י שות
היתה לח״מ להתערב בעניין המועמדות. היתה זאת
לא רק רשות, אלא גם חובה.

משה רשקס, טבויה

לקח מכח
יש להעולם הזה תענוג מיוחד להמציא מלים
חדשות. יבושם לכם אבל לפחות תכתבו איד
אתם מבטאים ח״כ, או מכח.

יצחק פזי, זזיט!

ח״כ חורז עם רק, מנח טם לקח.

בוז לדמוקרטיה
בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תיפול.
לא במפלנות תיבנה ישראל. בזה הנני מציע להקים
חוג מתנגדי הדימוקראטייה בישראל.

רמי, תל־אביב
אם יעשה זאת למען הצלת הדימוקראסיה,
ימצא תומנים רבים בכמה מן המפלגות
הידועות.

׳שיחדור ימאים
ברצוני להציע כי העולם הזה יפתח במלחמה
ציבורית להעברת חוק בכנסת שיקבע כי ימאים
אשר שרתו תחת דנל ישראלי במלחמת השיחרור.
ייחשב להם שרותם זה כשרות צבאי. חוק זה מקו בל
באנגליה ובארצות־הברית. הן נם שרות באצ״ל
או לח״י באותה תקופה נחשב לשרות צבאי.

אריד, ענבר (נויבאואר) ,חיפה
העולם הזה בעד.

ג׳יגג׳י הפוף
אם נ׳יננ׳י קאלווסה (העולם הזה ) 749 היה באמת
חייל קרבי עם כובע גרב, ולא סתם איזה קצין
תרבות מחורבן, אז לא היה נותן שיסדרו אותו
מכל הצדדים. הוא היה מקבל נ׳וב ממשלתי, שותה
•תה ונותן לאחרים לחכות.

דויד בולמן, ירושלים

התחרות תתקיים ביום חמשי
52־3־ ,13 על הר נפוליאון, על
הפגיש הישן להרצליה (שרות
דן, קוים 22ו־ ,42 אשד קו הרצליה).
הזינוק
הראשון יהיה כשעה
2.00 אחר הצהרים כדיוק ועל
הקהל הרוצה לחזות כתחרות
להיות כמקום לפני כן.
המנצח יקכל את הפרס מידי
מיכל הראל, מלכת היופי של
ישראל.
בל חברי שועלי־שמשון אשר
מאיזו סיבה לא קיבלו הזמנות
אישיות _ מוזמנים כזה.
הצעירות, ואלה מהן שטרם שרתו יודעות שחיי
חיילת כיום הם בית־מרנוע לעומת עבודת הפרד
של האחות.
דבריו של הקורא ארדי (העולם הזה ) 748 מעי דים
על נילו הצעיר (מבחינה שכלית) וראוי לו
לאותו קורא שימחט את אפו לפני שיתעטת ב־איצטלא
של בר־סמכא כזה בענייני השתמטות.
שלמה מאירי, חיפה
ליצחק ארדי הייתי מציעה להיות בכתלי בית־החולים
רק 24 שעות, ואז היה נוכח אם לא טוב
יותר לאחות לבלות שנתיים בשורות הצבא.

ש. ע״ טבריה

מחיר החרות
...הייתי רוצה לדעת אם עתונכם עולה יותר
בטח (מעתונים אחרים) מפני שהוא נלחם לחרות
הנוער והוא בלתי־מפלנתי ן

רות וולף, תל־אביב
בדרך כלל אני מבסוט מהעתון עד הגג וגם
חברי כמוני. המשיכו בדרככם זו בכל המובנים,
חוץ ממובן הכסף (המחיר).

הרצל פרנקל, רמת־גן
לצערנו ולצער הקוראים, צודקת הקוראת
רות — וכל שאר המובנים תלויים במובן
הכסף.

ה״מישחק״ של דוש הסביר את המצב במדינה
יותר מאשר המשים אלה מלים בעתון. אבל יש
לי פתרון טוב יותר מאשר לדוש. אם נמאס
לנו לשחק במישחק העכור של פרוטקציה, פקידים-
טאז ופיטפוטולוגיה, אל נברח לאילת. אלא ניתן
בעיטה טובה לאלה שהמציאו את המשחק הזה
במציאות.

אברהם קדרון, תל־אביב

משתמטות כע״מ
אינה לי הנורל להינשא לאחות. שהיא חיילת
משוחררת מצה״ל (נהנת קרבית בפלמ״ח) ואוכל
להעיד שזהו מצבן הניוסי של מרבית האחיות

בעניין רב קראתי את מאמרו של אורי אבנרי
על מפ״ם. יש בו כדי להבהיר את הבעיות הכרו כות
במפלנה זו. עצתי להעולם הזה: שים רסם מדי
שבוע מאמו על אהת המפלגות ביישוב, ובבד
יעזור לקוראים להתמצא באנדרלמוסיה זו. הדבר
היחידי החסר במאמר על מפ״ם: הסבר ההבדל
העקרוני בין מפ״ם למק״י.

נתן גרינבאום, תל־אביב
מפ״ס היא מפלגה ציונית המחייבת את
העליה.
האין זה מנוחד שמר סנה וחבריו למפלנה תומ כים
במלחמת המחתרת המצרית, בו בזמן שהם
קראו ללוחמי המחתרת העברית (אצ״ל ולח״י)
פורשים פשיסטים ן

ג. א״ תל־אביב

השער
בדרך לארץ, על סיפון קדמה. עברה האהמגטית השוייצית (״דור שלישי בקרקס״).
ליאונה קרמו ,18 ,ליד תאם המסורג של טרזן מלך היער ,5 1/2 ,ומיס המלכה , 10 ,העיפה
מבט ונרתעה: טרזן ניער את רעמתו, נעץ בה זוג עינים חומרניות והשמיע נעימה חשקנית.
ליאונה שחשבה שהוא לא שונה מכל הגברים שהכירה אלא ש״הוא יותר מתוק״ ,דרשה
מקפיטן(לגיון הזרים) ג׳ים רוז, שלכד את טרזן בזריקת לסו על הרי האטלס (טוניסיה) לערוך
ביניהם היכרות. נימוקה: אהבה ממבט ראשון.
בהיכרות חייכה ליאונה• חיוך מקסים, אמרר, במתק־שפתיים: שמי ליאונה. טרזן שאג
שאגה אדירה שטלטלה את קדמה, החרידה את נוסעיה שסברו שסערה באה. טרזן פער את
מלתעותיו שחשפו שחי שיני ענה שנראו כתמי אניה, חייך, הושיט לשון והעניק לליאונה
לטיפה שדמתה לצליפת שוט.
אחר שהגיעו לזירהטרון הפכו ליאונה ומרזן לידידים גדולים. הבטיחה ליאונה היפה
ליתר משתתפי התכנית שהתקנאו במרזן :״זו סתם אהבה אפלטונית.״
לבסוף, משהוברר לליאונה שפורים הוא מין יום משוגע, דומה לקרניבל בשווייץ,
לבשה את תלבושתה ״המשגעת ביותר״ ,נעצה עגילי צוענייה בבולי אזניה, ואמלד, לטרזן
(שהסמיק למראה) :״בוא, נלד לנשף מסכות הציעה :״התחפש לבן־אדם אך טרזן
לא התלהב לרעיון. סיבתו: מיס. אשתו• קלקלה את קיבתה, רבצה מנומנמת ליד 20ק״ג
הבשר (מנת יומה ,).סרבה לטרפם. הדבר נגע ללב ליאונה והיא הוכיחה מסירות למופת : :
ויתרה על נשפי פורים, נשארה מקושטת ליד טרזן ומים.

״העולם הזה״ 750

שעה שמטום י־ *0דון צורח׳
בש ה׳ קוריאה גוע שת &׳ונ־ג
לשל הודו־ם ין מלחמה גו רלית
הרבה יותר:

הו צי־־מין, איש ה ביו לשל
הקומוניזם. שהתייצב בר א ש
מחנה לוחמי החובש הלאומי,
הטיל את שלטונו על מרבית
הארץ שביד ה קמ 9תח לאסיה

הדרומית. שעה ש ב או ־ דאי .
הקיסר שהתפנ ר. מנסה ל ק בץ
סביבו את בני הארץ האנטי־קומוניסט״
במדינה בעל ת
עצמאות מפוקפקת. אך נאש
ב בו ב ת המשעבד׳ הצרפתי

אשד גנ רלדה־ לאטר דה־טאסיג
המנוח אירגג להגנה
מיואשת בפני אויב המתבונן
למהלומת המוות המברעת.

אור על פני אסיה ()1

שקט היה פרוש מעל לשדות האורז והג׳ונגלים של טונקין,
המדינה הצפונית של ויאט־נאם. אולם השקט היה מטעה :
דברים רבים התרחשו בדממה זו. בין עצי הג׳ונגל הסתננה
מחלקה של חיילים, מצוידים
כראוי בנשק אמריקאי שנפל בידי
הסינים בחזית קוריאה. הרחוקה.
היו אלה׳ חייליו של צבא הויאט־מין,
המדינה הקומוניסטית־הלאו־מנית
הקיימת ברוב הארץ ביום
ובכל הארץ בלילה. במרחק כמה
עשרות קילומטרים שכן מבצר
צרפתי. גם שם שררה הדממה.
אך החיילים לא ישנו. מנותקים
לחלוטין על משמרת בודדה חיכו
החיילים להתקפה שיכלה לבוא
מכל כיוון, בלילה זה כבבל לילה
אחר.
במקום השלישי עמדו על ה משמר
כמה אזרחים צרפתיים, גם
הם מזויינים מכף רגל עד קדקד,
גם הם עייפים מחוסר שינה. היו
אלה בעלי מטע גומי, צרפתים
שבאו להשתקע בארץ ולקצור את
עושרה תחת חסות הממשל הקו לוניאלי,
שנשארו תלויים בכוח
עצמם, מנותקים כמעט לגמרי,
כשחייהם מותנים בשיירות האספקה
החותרות אליהם מפעם
לפעם, לאורך הכבישים החוצים
את הג׳ונגל אשר כל סיבוב בו
עלול להסתיר מארב.
לא פחות היה מעיק השקט
בעיר האנוי, בירת האיזור. שם
עוד היה הממשל הצרפתי איתן.
חיילים צרפתים בתפקיד ובחופשה
שוטטו ברחובות. אולם גם
הם לא עלזו. הם ידעו שמאחורי
תריסים מוגפים עוקבות אחריהם
עיניים — עיני שונאים, עיני בני
הארץ הרואים בהם משעבדים
זרים.
המרפסת המקסימה. עוד
לפני 13 שנה לא חלם אף צרפתי
שארצו עלולה להסתבך במלחמה
מלוכלכת בארץ רחוקה זו, לס בול
בה מפלות מזעזעות. כי
אותה שעה ידע כל צרפתי
שהודו־סין היא ארץ עשירה וש בעה,
המכירה טובה לצרפתים
שעמלו למענה במסירות אידיאליסטית,
אך ורק לטובת בני־הארץ
עצמה. האם לא הביאו לה
הצרפתים את תרבותם הנאורה,
לימדו דת ומוסר לאסיאתים הצרפתים ועלובים? פראיים קראו לארץ ״המרפסת המקסימה
שלנו ליד האוקינוס השקט.״ וה צרפתי
הרגיל, שעתיד היה לשלוח
את בנו ללחום ולמות בה, ידע
אך בקושי.למצוא את הודו־סין
במפה.
אולם אותה שעה התרחשו דב רים
הרי־סכנה מתחת לפני החיים
העליזים בסייגון הססגונית וב־האנוי
השלווה. בחורים צעירים
למדו צרפתית ואנגלית, החלו
הוגים במושגים המסוכנים של
חופש ועצמאות לאומית. בהודו
התהלך אדם קטן ורזה, מאהטאמה
גנדי, הטיף למליוניסיכי השעבוד
לזרים פוגע במוסר האדם, לימד
אותם להפר את חוק הזר ולסבול
למען השחרור. קרוב יותר, לא
רחוק מגבולה הצפוני של הודו־סין׳
בעיר הסינית קנטון הטיף דוקטור סיני עקשן, בשם
סון יאט־סן, למהפכה שתשחרר אח סין. תמגר את המשטר
העתיק הקופא על שמריו, תהפוך את סין למעצמה עולמית
חדישה. והיתד, לו לדוקטור סון יאט־סן, בשנות העשרים,
עוד תכונה שעשתה רושם עמוק על תלמידיו בהודו־סין :
הוא אהב את שליחי הסובייטים הרוסיים, ראה בהם בני ברית
טבעיים במלחמה נגד האימפריאליסטים הזרים.
בין התלמידים שלקחו אל לבם תורה זו היה בחור רזה
ונמוך־קומה שקרא לעצמו בשמות רבים, אשר אחד מהם היד,
הו צ׳י־מין. היתד, לו סיבה רבה להרהר היטב על נושאים
הנוגעים למלחמה בצרפתים. כי אביו ואחיו נשלחו למאסר
עולם על־ידי הצרפתים מפני שניהלו תעמולה לאומית, אחותו

נשלחה לעבודת פרך של תשע שנים. כמה עשרות שנים לפני
כן ראה צעיר רוסי ־כיצד מוצא להורג אחיו בשל התנקשות
בחיי הקיסר, נשבע לנקום את נקמתו. הוא הגשים את שבועתו.
שמו היה ולדימיר איליץ׳ אולי-
נוב, שנודע לעולם בשם לנין.
הצעיר ההודו־סיני הו נשבע לעצמו
להיות לנין של מולדתו.
השליטים הצרפתיים עזרו לחנך
את הצעיר. הם שלחוהו לגלות
פוליטית. הו בחר במקום מתאים:
פאריס. הוא קרא לעצמו נגויאן
אי קואוק, הפך שולייה בחנותו
של צלם. בפאריס הכיר את
הקומוניסטים שהטיפו נגד שעבוד
העמים, גם נגד שעבוד הר,ודו־סינים.
הוא הפך קומוניסט, כתב
מאמרים לוהטים. כשניצחה המה פכה
ברוסיה ולנין קרא לשחרר
את עמי אסיה המדוכאים, שלחו
הקומוניסטים הצרפתים את ה צעיר
בעל עיני הפלדה למוסקבה׳
לקבל חינוך נוסף. כאשר שליחי
רוסיה עזרו להקים מדינה קומו ניסטית
למחצה בעיר קנטון, הו פיע
במקום גם הו צ׳י־מין (התרגום
המילולי :״אחד המזהיר״).
הוא יסד את המפלגה הקומוניס טית
ההודו־סינית, ארגן כמה
מאות חברים קנאים, הקים ארגוני
אברים שהשתלטו על מאה אלף
בני כפר. אנשי מוסקבה ראו את
הצעיר, העריכו כראוי את כוח
התמדתו העצום. הם מינוהו ל ראש
המשרד האסיאתי־ר,דרומי
של האינטרנציונל הקומוניסטי.
משך זמן מה ניסו הקומוניס טים
לעורר מריבות נגד הצר פתים,
תחרו במפלגה אחרת, ה מפלגה
הלאומנית של ויאט־נאם,
שלא היתה קומוניסטית ושמצאה
את השראתה בדמותו של צ׳אנג
קי־שאק, תלמידו של הדוקטור
סון שנפרד מן הקומוניסטים.
אולם הצרפתים השתלטו על ״ה ב־
,1930 ענו
טרור האדום״
ב־ 1931ב״טרור לבן״ .באותה
שנה נאסר הו בהונג־קונג הברי טית,
שוחרר ונעלם כליל. כעבור
זמן מה נודע שמת.
חלל ריק. עד מלחמת העולם
השנייה שרר שקט בהודו־סין.
אולם ב־ 1940 קרו מאורעות ש זעזעו
את העולם, הדהדו גם בפנה
הרחוקה. צרפת נפלה לפני הגר מנים.
כבודה בעיני בני אסיה הת נפץ.
עם אסיאתי אחר, היפאנים,
הכריז מלחמה על בני הגזע הלבן.
הגיע לגבולות הודו־סין.
המושלים הצרפתים, שנשארו
נאמנים למרשל פטן הזקן, יכלו
לבחור בין שתי רעות. הם יכלו
לשתף פעולה עם יפאן, להוסיף
ולדכא את בני הארץ. והם יכלו
לעורר את בני הארץ, להבטיח
להם חופש רב ביותר, לכרות
אתם ברית נגד היפאנים. הם הלכו
בדרך הראשונה. אולם היפאנים
היו אדונים לא נוחים. כל כמה
חודשים דרשו ויתורים נוספים.
כל עוד שרתו אותם הצרפתים,
נמנעו מלבטל את השלטון הצר פתי
להלכה. הם גם לא טיפחו
את הלאומיות המקומית ואת ה סיסמה
״אסיה לבני אסיה״ ,כפי
שעשו בשאר ארצות כיבושם.
אולם ב־ 1945 נפלה גרמניה, וגם היפאנים הבינו שסוף
שלטונם קרב. לפני מפלתם עשו מעשה שנתן כיוון חדש
לגורל האת: הם חיסלו את הממשלה הצרפתית, נתנו
עצמאות כלשהי לויאט־נאמים. בחודש מארס הודיע באו־דאי
על עצמאות מדינת ויאט־נאם, הכריז על עצמו כעל מלך
בן משפחת הקיסרים של אנאם (אחד מאיזורי ויאט־נאם)
המדינה החדשה.
כשיפאן התמוטטה, נוצח חלל ריק. ה מדינות
הגדולות הסכימו ביניהן שהצר פתים
יחזרו לארץ. אולם מכיוון שלא היו
לצרפתים חיילים להכנס מיד להודו־סין

חו מהומגדל: הארץ בידי לוחמי הו צ׳י־מין. רק פה ושם התבצר בעל־אחוזה צרפתי עם משפחתו ועובדיו במטע של גומי,
מצפה בכל רגע להתקפה, מחכה בכליון־עינים לשיירה צרפתית, שתצליח לחדור אליו. במקרים רבים מושמדות השיירות בדרכן.

הרקע

חיים במצור: משפחה של נוטעים צרפתיים, החיה של אבנדים שרידים מתמדת, בכוננות במבצרה
אימפריה הכורעת תחת מהלומות המהפכה הלאומית.
מטעים רבים נעזבו ע״י בעליהם הצרפתיים ששבו לארצם.

מוות בכבישים: משני הצדדים: חג׳ונגל• בג׳ונגל :
אנשי הו צ׳י־מין. שי רה צרפתית עוברת לאחד המטעים.

למלחמה

הארץ: על גבי המפה דומה הודדסין דמיון רב לקוריאה.
היא משתרבבת מיבשת סין כשם שקוריאה משתרבבת
מיבשת מאנצ׳וריה• וכמו קוריאה, היא היתה חזית חמה במלחמה
הקרה מאז תום מלחמת העולם השנייה. היא משתרעת על שטח
הגדול בשליש משטחה של צרפת (ופי 35 משטחה של ישראל),
קאוכלסת ב־ 25 מיליון איש.
^ העם: כמו ארצם, מתחלקים בני הודו־סין לשלוש חטיבות
נפרדות בטבען. שתי הממלכות המערביות, התופסות למע לה
ממחצית שטחה של הארץ, מאוכלסות באופן קלוש 3 .מיליון
בני קאמבודיה ומיליון בני לאום קרובים קירבה גזעית לבני תאי
(סיאם) ,הושפעו מן התרבות ההודית. אולם 21 מיליון בני ויאט״
נאם קרובים קירבה רבה לסינים.
JMLהאוצרות: הודו־סין היא אחת הארצות העשירות בעו לם.
היא היצואנית השלישית בעולם לאורז (הגדל בה
פעמיים בשנה) ,מייצאת כמויות גדולות של גומי ותירס. האורי
גדל בידי בני הארץ, ואילו הגומי מרוכז בידי בעלי אחוזות צר פתיים,
השולטים גם במחצבים הרבים של הארץ.
! JMLהעבר: רק במאה ה־ 19 איחד קיסר מקומי את האזורים
העיקריים — טונקין, אנאם וקושין־סין — בקיסרות אחת,
נתן לה את השם ״ויאט־נאם״ ,היא ״ארץ הדרום״ .אף כי האמרי קאים
לא מצאו אז עניין רב בארץ הנידחת (בעיניהם) ,שלחו נציג
לקיסר מינג מאנג, לערוך אתו חוזה ידידות. המו״מ נכשל אחר
שהקיסר דרש כי הנציג האמריקאי (א) ישתחווה חמש פעמים
לפניו (ב) יבקש כי הקיסר ״ישפיל את עצמו״ כדי לדבר עמו,
(ג) ישנה את מכתב הנשיא האמריקאי ג׳אקסון, יחליף את המלים
״אני מתפלל לאלוהים״ במלים ״אני מתפלל לאלים שבשמים״.
אולם תקופות העצמאות של ויאט־נאם היו קצרות ומעטות.
הסינים כבשו את הארץ בשנת 213 לפני ישו, החזיקו בה משך
1200 שנה. בני הארץ לחמו בהם משך מאות שנים, השתחררו
או נכבשו שנית בידי הסינים. במאה ה־ 19 נפלה הארץ שלל
בידי הצרפתים. הם השקיעו בה השקעות העולות ל־ 2000 מיליון
דולאר, בנו כבישים, גשרים וסכרים, מוסדות מחקר רפואיים
ואוניברסיטה, השקו שטחי אדמה ניכרים.

גיכוריםכע 1רן ז: במלון קונטיננטל בסייגון, בירת
הארץ המוחזקת בידי הצבא הצרפתי, מתנהלים החייט
כרגיל, שופעת הרכילות — כמו בזמנים שלפני המלחמה,

ארוחה וסריגים: גם במרכז סייגון אין בטחון —
סריגים על החלונות מגינים על האוכלים הצרפתיים מפני
רימוני־יד אשר כל תושב עלול להטיל מן החוץ.

לוחמים מפוקפקים: רוב הצעירים בארץ אינם יודעים בדיוק עם מי ללחום. לוחמי גרילה אלה לחמו בשורות הו צ׳י־מין
עד שנכחו לדעת שהוא קומוניסט מוחלט, עברו למחנה באו־דיי. אחרים התיאשו ממנו, ראו בו בובה זרה, עברו למחנהו של הו,

כדי לקבל את כניעת היפאנים, הוסכם שלפי שעה
ייכנסו האנגלים בדרום והסינים בצפון.
האנגלים והסינים הגיעו כמה שבועות אחר
הכניעה. משך שבועות אלה קרה משהו גדול.
בפעם הראשונה מזה מאה שנה היתד, ויאט־נאם
ארץ חופשית לחלוטין. היא בחרה בממשלה עצ מאית
שאחדה את כל המפלגות. מכיוון שבאו־דאי
לא היה פופולרי, עקב העובדה ששיתף פעולה עם
הצרפתים והיפאנים, הוכרח להתפטר, נתמנה
כאזרח פשוט ליועץ הממשלה, שפרסמה את מגילת
עצמאותה (אשר מילותיה הראשונות הועתקו
ממגילת העצמאות האמריקאית :״כל בני האדם
נבראו שווים. הבורא חנן אותם בזכויות מסוימות
שאין לקחת מהם, ביניהן החיים, החרות ובקשת
האושר״ ).באו־דאי (התרגום המילולי :״שומר
הגדולה״) היה אחד הנתינים של נשיא הממשלה
החדשה: הו צ׳י־מין שעלה מן המחתרת אליה
ירד לפני 14 שנים.
מטבעות מאה לירות. שני האנשים שנפ גשו
בצורה זו, בפעם הראשונה בחייהם, היו
ניגודים מוחלטים. שניהם היו חניכי צרפת —
אולם וענוכם היה שונה מאד. הצלם־לשעבר היה
בן ,55 בעל זקנקן, נמוך ( 1.50מ׳) ,לבוש מעיל
חאקי ישן וגעלי־ארג. הקיסר־לשעבר היה צעיר
( )32 עליז, מגולח למשעי, בעל פנים עגלגלים
של אדם האוהב חיים טובים, לבוש בגדים פא־ריסאיים
לפי האופנה האחרונה.
משך זמן מה חיו השניים בשלום. מספר באו־דאי:
קראתי לו בשם ״אחי הבכיר״ ,והוא קרא
לי ״אחי הצעיר״ .אולם הניגוד העצום בין השניים
דיה גדול מדי. ולא היה ספק רב מי יתגבר על מי.
כי באו־דאי, ילד השעשועים שחי בטוב עם כל
שליטי השעה, לא נראה בעיני עמו כמנהיג לאומי.
ואילו הו כבר היה אותה שעה גיבור לאומי
ראשי: שעה שבאו־דאי התענג בארמונו וצד
נמרים׳ אירגן הוא את צבא־הגרילה שלחם קודם
בצרפתים ואחר־כך ביפאנים (כבני ברית לשותפות
האמריקאית־הרוסית, שזכו להספקה של נשק
אמריקאי) ,הקים את ויאט־נאם־דוק־לאפ־דונג־מין־הוי
(״הליגה לעצמאות ויאט־נאם״) שנקראה
בפי כל, לשם הקיצור ,״ויאט־מין.״ היתד, זאת
ברית של כמה מפלגות לאומניות, כשעמדות
המפתח בידי המפלגה הקומוניסטית.
באו־דאי התיאש. הוא עבר לצרפת, החל בחיי
הוללות שהעמידו בצל גם את נסיונותיו האמיצים
של המלך פארוק. הוא קנה ארמון של רבע מליון
דולאר בריביירה הצרפתית, כתריסר מכוניות
ואופנועים, אירח את אורחיו בשמפנייה וקאביאר,
שיחק רולאט במטבעות־מישחק של מאה לירות
כל אחד.
המוצא: מלחמה. שעה שהקיסר־לשעבר
שיחק רולאט בקאזינו של מונטה־קארלו והפסיד
מליוני.פראנקים ללילה, לחמו נתיניו־לשעבר על
חמתם, איבדו חללים לרוב.
האנגלים בדרום עזרו לצרפתים לחזור, הש תמשו
בחיילים יפאנים שבויים כדי ללחום בויאט־נאמים.
אולם בצפון היה המצב שונה: הסינים
לא היו מעונינים בשיבתם של הצרפתים, זיינו את
אנשי הו. שעה שבדתה כבר נשפך ים בקרבות
בין צרפתים וחיילי ויאט־מין, באו נציגים צרפת יים
צפונה. הם כרתו חוזה זמני עם הו, לפיו ניתן
להם לרדת בשלום בחוף טונקין, תמורת הבטחה
מעורפלת להכיר בעצמאות ויאט־נאם במסגרת
הקיסרות הצרפתית. הו כרת הסכם זה כדי להי פטר
מן הסינים של צ׳יאנג קיי שק, שכוונותיהם
לא נראו לו ביותר.
הצרפתים חזרו צפונה, קנו להם אחיזה בהאגוי,
בירת הדלתה של הנהר האדום. אולם שביתת
הנשק לא יכלה להימשך זמן רב. הצדדים פתחו
במו״מ, הו צ׳י־מין אף נסע לצרפת לשם דיונים
רשמיים. לבסוף הושגה פשרה, מעורפלת גם היא:
הצרפתים הכירו בעצמאות הרפובליקה של ויאט-
נאם, תחת שלטונו של הו, במסגרת פדרציה
הודו־סינית, שהיא שוב תהיה שייכת למסגרת
האיחוד הצרפתי.
אולם גם הסכם זה לא מצא חן רב — לא
בעיני הימין בצרפת, ולא בעיני אנשיו הקיצוניים
של הו. כשנפלה הממשלה הצרפתית, כדרך הממ שלות
בצרפת, היה ברור שישנו רק מוצא אחד :
המלחמה. הו חיסל את יריביו הפנימיים, חיזק
את השפעת המפלגה הקומוניסטית בקרב הויאט־מין,
ליכד את צבאו, שמנה כ־ 70.000 חיילים
סדירים.
חשבון לא מוצלח. כשפרצו הקרבות,
הבינו גם הצרפתים שאין בכוחם לנצח עם שלם
באמצעים צבאיים. הם חיפשו נשק פוליטי. והם
בחרו בבאו־דאי.
הקיסר־לשעבר הוחזר במהירות ממועדוני-
הלילה הצרפתיים, הועמד בראש ממשלת ויאט-
נאמית בחסות הצרפתים. חשבון הצרפתים :
הלאומנים שלא רצו להצטרף להו ולקומוניסטים
שלו, יתמכו בבאו־דאי, יקימו גורם שלישי שאתו
יהיה קל יותר לצרפתים להשיג פשרה נוחה להם.
אולם החשבון לא היה מוצלח ביותר — בעיקר
באשמת הצרפתים עצמם. לוא היו נותנים עצמאות
של אמת לבאו־דאי, ייתכן והיו מצליחים. אולם
גם לבאו־דאי לא נתנו זכויות של ממש־ דבר
שהפך אותו בעיני בני ארצו לבובה ולקויסלינג.
(המשך בעמוד )6
כין שני שדים: עתונאיס אמריקאיים באו
לכפר. בני הכפר, באזור הכיבוש הצרפתי, מקב לים
את פניהם בדגלונים אמריקאיים ובדגל צרפ תי
בודד( .משמאל) .אולם חשובה מכל הסיסמה
המגלה את מבוכת בני הארץ :״קומוניזם —
לא, קולוניאליזם — לעולם לא 1״ גס אוי הצרפתים את שונאים
הקומוניסטים

חייל
אפריקאי שהובא מחוף־חזהב

ן־זייל ויאט-נאמי שעבר לקומוניסטים

W m m s
C O LO N !Q L

הדוחמ־ם :

חייל גרמני שהתגייס ללגיון הזרים

החייל הצרפתי למעלה
איבד את זרועו. אולם
חללי האימפריה ברובם
אינם צרפתים, אלא שכירים
— כושים, גרמנים,
מארוקאים (שמאל) ,בעוד
שבני המקום תומכים
ברובם בהו. בכל
זאת סובלת צרפת קשות
מן המלחמה, המרתקת
את מרבית קציניה וכלי־לזירה
רחוקה, נשקה משאירה את צרפת עצמה
חלשה לעומת הגרמנים
ביבשת אירופה• ה צרפתים
מתלוננים כי ה אמריקאים
אינם מבינים
את גודל קרבנם ואת
חשיבות המלחמה על
ארץ־המוקד האיסטראט־גית,
תובעים עזרה אמריקאית
מוגברת והתער בות
צבאית אמריקאית
ישירה באנשים ונשק.

חייל מארוקאי המשרת כחיל התותחנים

פרשת הדרכים: נירדלהי, קאוצ׳י, רומא
רוחות חדשות נשבו החודש במרחב, הגיעו למרחבי אסיה
הדרומית ולירכתי ים־התיכון — רוחות של שלום. הם נשבו
כשני הכיוונים.
אזרחי ישראל, ומן הסתם גם בני מדינות ערב, קראו שלל של
ידיעות מוזרות בעתוניהם. לא היה קשר בין ידיעות אלה, וקשה
היה להבין את ההגיונות הסותרים העומדים מאחוריהם.

אמריקה, בו תקף את התנועה הלאומית הערבית וטען שאסור
לישראל להשתלב מבחינה תרבותית ורוחנית במרחב הערבי.
האנשים הקרובים לשגריר בטוחים שאין הוא מבטא דעות
אישיות בלבד, אלא מבסס אוריינטציה חדשה של משרד
החוץ הישראלי וראשו, משה שרת.
מאחורי גישות סותרות אלה עומדת ההכרה הגוברת והו לכת
מצדיישיראלים וערבים כאחד כי המצב הנוכחי גורם
נוק לכל חלקי המרחב, ונסיון מצד חוגים רחבים למצוא
בסיס חדש למעמדה של ישראל במרחב כולו. הן מבטאות
שלוש אפשרויות שונות לחלוטין :

זו רואה את הגוש החדש כחלק הגוש המערבי בעולם,
שפקיסטאן שייכת אליו כמעט ללא הסתייגות (בניגוד להודו),
ובמקרה זה יהווה גוש איזורי נוסף על הגוש האטלנטי.
בעיני המצרים מצא הרעיון חן מפני שהוא עשוי לאפשר
פתרון של כבוד לסכסוך סואץ. האנגלים יעזבו את האיזור,
ובמקומם יבואו חיילים פקיסטאניים (השייכים לחבר העמים

ציר תל־אכיכ — ניו־דלהי. הרעיון להתקשרות אמיצה
יותר בין מדינת ישראל והודו אינו חדש. שתי המדינות
נמצאות במצב מלחמה מעשי עם מדינות מוסלמיות• כשם
שישראל מנותקת לאור(־ קווי שביתת הנשק מן המרחב הער בי,
כן מנותקת הודו משני חלקי פקיסטאן המוסלמית, וצבאה
עומד בקו שביתת הנשק בקשמיר מול צבא פקיסטאן. בזירה
הבינלאומית מופיעה הודו כמנהיגת גוש מדינות אסיה הדרו־מית־מזרחית
(בורמה, ציילון, אינדונזיה) וכמועמדת להנהגת
גוש שלישי עולמי, הרואה במלחמה בין אמריקה ורוסיה
מלחמה בין שתי רעות.
אף כי גישה זו הגיונית למדי, אין לה סיכויים רבים בחיים,
כל עוד לא קיים שלום של אמת בין ישראל והערבים. הודו
הכירה אמנם בישראל, אך לא החליפה עמה נציגים דיפלומטיים,
נמנעה מג׳סטות של ידידות פומביות, אף כי העתונות
ההודית עוקבת בעניין אחר דרכה של ישראל. הסיבה: הודו
עודה מקווה לזכות בקשמיר, שהיא מדינה מוסלמית, ואין
היא רוצה להרגיז את המוסלמים. יתר־על־כן, בספריו הביע
שרי נהרו בשעתו אהדה למלחמת ערביי ארץ־ישראל (בימי
מאורעות ,) 1936 ראה בציונות את אחד מגילויי האימפריא ליזם
הקולוניאלי המערבי.

מנהל מ שרד החוץ וולטר איתן

שגריר אכא אבן

הכחיש שמועה

הסביר רעיון

שלוש הידיעות העיקריות, המבטאות שלוש גישות מנוגדות
כתכליתן, היו :
נסיעת וולטר איתן. המנהל החייכני ושחור השער של
משרד החוץ הישראלי, בעל המקטרת הנצחית, הודיע לפתע
:י הוא נוסע בשליחות פוליטית להודו, טס מיד לניו־דלהי, ביקר
אצל נשיא המדינה, התראה עם שורה של מנהיגים הודיים רבי
השפעה. הוא הכחיש את השמיעה שבא לבקש את שרי ג׳ואהר־לאל
נהרו לתווך בין ישראל ומדינות ערב * .נסתבר שלא הוזמן
על־ידי ההודים, אלא שהיוזמה לביקור באה במכתבו של ראש
ממשלת ישראל לממשלה ההודית.
נאום סיר זפרוללה חאן. שר החוץ הפקיסטאני, הש מיע
בשעת ביקורו בקהיר, דברים שיש להם משמעות מהפ כנית
בציבור הערבי. אמר הפקיסטאני: על מדינות ערב
להגיע לכלל שלום עם מדינת ישראל, להקים עמה גוש
הגנה מרחבי, לעמוד במשותף נגד הסכנה הסוביטית. נאום
זה היה פתח לשורה ארוכה של דברי שלום בעתונות הערבית.
הנסיך עבאס חלים, בן משפחת המלכות, נינו של
מייסד מצרים החדשה מחמד עלי, מסר לעתון מצרי הודעה
מהפכנית לא פחות על הצורך בשלום עם ישראל, חזר בזאת
על הנימוקים שהושמעו בשעת המלחמה הישראלית־המצרית
מפי ראש הממשלה המצרי לשעבר, צידקי באשא.
נאומו של אצא אסן. שגריר ישראל בוואשינגטון ונ ציגה
העיקרי באו״ם, הנחשב בעיני רבים ככוכב העולה הב היר
ביותר בשמי המדיניות הישראלית ושהנהו חבר מפא״י,
השמיע בסמינר התיאולוגי באמריקה דברים העלולים ליסד
אסכולה חדשה. לדבריו של אבן אין מדינת ישראל שייכת
בלל למרחב הגיאוגרפי של אסיה הקדמית, אלא לאיזור מדינות
הים־התיכון. נאום זה היתד, מעין הסבר לנאום קודם
של אבא אבן, שחזר עליו כמה פעמים בישראל, בצרפת וב־
* סברה שנרמזה לראשונה בהעילם הזה 747 שבוע לפני
שאיתן הודיע על נסיעתו, הובאה אחר כך ללא הוכחה נוספת
בכותרת ראשית של עתון ערב ישראלי.

אור ער פני אסיה;
(סוף נזעמוד )5
מיטב הכוחות המתונים סרבו לשתף אתו
פעולה. הוא הוסיף למשול להלכה באזורי
הכיבוש הצרפתיים, ניסה להקים צבא משלו.
אולם לא היה ספק רב לויאט־נאמים כי רק
מנהיג אחד לוחם באמת לגירוש הצרפתים :
הו צ׳י־מין. והם עמדו לפני הבחירה הקשה:
האם עדיפה ממשלה קומוניסטית שתהיה בת־ברית
למאו טסה־טונג ולסטאלין על כיבוש
צרפתי, או לאו י
כמו בסין הצליחו הקומוניסטים בהודו־סין
מפני שהיו באמת הלוחמים העקביים ביותר

הבריטי) במסגרת הצבא המרחבי. יתר־על־כן, הוא יאפשר
שלום עם ישראל אך סותם בפני ישראל אפשרות של הת פשטות
צבאית נוספת, מכיוון שהגוש המוסלמי הגדול יהתה
גורם מונע. כי הפחד בפני כיבושים ישראליים נוספים עודנו
חזק בלב הערבים.

נסיך עכאס חדים (מסומן כחץ)
חזר על נעזוקים
רעיון זה נולד
משולש?ארצ׳י־קהיר־הקרייה.
במוחות המנהיגים הפקיטטאניים, ונראה שמצא אוזן קשבת
לפחות בקהיר• הרעיון הפקיסטאני: כמשקל נגדי לגוש ההו די
באסיה המזרחית תקים פקיסטאן גוש משלה באסיה המע רבית.
גוש זה יכלול את ארצות ערב (כולל מצרים האפריק אית)
,מדינת ישראל, פרס, אפגניסטאן ופקיסטאן, ויהיה כולו
מוסלמי (פרט לישראל) .מכיון שפקיסטן תהיה המדינה הח זקה
ביותר בגוש, מקווה היא, כמובן, לקבוע את הקו. גישה

לגירוש הכובש הזר ולסילוק השפעתו, ניצלו
בזאת את כל הרגשות הלאומיים הנסערים.
לא היה כל ספק שלוא יצאו הצרפתים את
הארץ, היה שלטונו של באו־דאי גם במקומות
בו הוא קיים כיום נמחק מבלי להשאיר אח ריו
שריד וזכר.
המפתח כסכנה. כשהחריפה המלחמה
הקרה בעולם, הפכה הודו־סין אחת מחזיתו-
תיה העיקריות. המלחמה הקודמת, בין לאו מניים
בני־הארץ לבין כובש זר, נדחקה
לפינה. במקומה באה המלחמה בין המחנה
הקומוניסטי ובין המחנה האמריקאי. בה ב שעה
ש־ 6מליונים קומוניסטים בצרפת גינו
את ״המלחמה המטונפת״ ,שינו האמריקאים,

משולש ירושלים־אנרן רה־רומא. רעיונם של אבן,
שרת וכנראה גם בן־גוריון הוא מופרך מיסודו מבחינה כל כלית,
צבאית וגיאוגרפית, אך עלול להיות הגיוני מבחינה
פוליטית. הוא נובע מאי־האמונה ביכולתם להגיע לשלום
עם הערבים, ומן האמונה שבעזרת האמריקאים אפשר לקיים
את המדינה גם כשהיא מנותקת ניתוק מוחלט מכל שכנותיה.
הרעיון: מאחר שצרפת ואיטליה הן חברות האמנה האט לנטית,
יוון ותורכיה נתקבלו אליה וספרד תתקבל אליה מן
הסתם, תבקש גם ישראל לצרפה לגוש זה כמדינה ים־תיכונית
נוספת. ההנמקה: ישראל היא מדינה אירופאית, לא אסיא תית.
החשבון: כרגע מעוניינים האמריקאים להקים גוש
מזרח־תיכוני, רואים בעין רעה את מעמדה של ישראל, המפ ריע
לתכנית זו. אם תשכנע ישראל את האמריקאים שאין
היא שייכת למרחב בו היא שוכנת במקרה, אלא למרחב
שהוא כבר מאורגן תחת כנסי אמריקה, תוסיף ותהנה מן
ההנאות הכרוכות בהצטרפות לגוש האמריקאי, מבלי לשלם את המחיר של שלום עם הערבים, בו תצטרך לוותר ויתורים
בשטח החזרת הפליטים ותשלום פיצויים עבור הרכוש הנטוש.
אף כי רעיון זה עלול לקסום לרבים שאינם רוצים בשלום
עם הערבים, או שאינם מאמינים בו, ובייחוד לאותם המקווים
לשמור על האופי האירופאי של המדינה כנגד האופי השמי
של שכנותיה, אין בו ממש לאורך ימים, מכיון שאין הוא
פותר את בעיות היסוד של המדינה: הצורך בשווקים,
בחומרי גלם ובמצרכי המזון הערביים, המעמסה הכספית
הגדולה הכרוכה בהחזקת צבא המוכן למלחמה נגד הערבים,
הסכנה שתחמיר ותלך מפני מלחמת נקם ערבית אחר שמדי נות
ערב תשלמנה את מהפכותיהן החברתיות, תקמנה מש טרים
חזקים יותר ותתאחדנה.

שהתיחסו תחילה בחוסר־אהדה ל״קולוניא־ליזם״
הצרפתי, את עמדתם, החלו מתערבים
יותר ויותר במלחמה.
לפני שנה נראתה המלחמה כאבודה לצר פתים.
אולם אז שלחו לארץ את מצביאם
החזק ביותר, הגנרל דה-לאטר דה־טאסיני.
תוך כמה שבועות הרים את המוראל, ערך
את הצרפתים להתקפת־נגד. הוא השיג נצחו־נות
רבים, אך לא יכול היה לשנות את
המצב בעיקרו, בלי התערבות אמריקאית רב־תית.
כשמת, לפני כמה שבועות, השאיר
אחריו מחנה צרפתי חסר־התלהבות, שכלל,
את מחצית הצבא של צרפת ואת רוב קציניו
המנוסים. המלחמה עלתה לצרפת יותר מאשר

הכספית

שקיבלה

לפי

תכנית

כל העזרה
מרשל.
גם האמריקאים הבינו כי הצרפתים לא יכלו
להחזיק מעמד לבדם. הם ידעו כי הודו־סין
היא המפתח לאסיה הדרומית, שאם תיפול
לידי הקומוניסטים תפולנה גם תאי (סיאם),
בורמה ומאלאיה, תעמודנה בסכנה הודו, פא־קיסטאן,
אינדונזיה. גדל בלבם החשש שאם
תקום שביתודנשק אמיתית בקוריאה, יקדיש
מאו טסה־טונג את תשומת לבו העיקרית
לשכנתו הדרומית, יגניר את עזרתו להו.
והם ידעו שיש רק אפשרות אחת למניעת
הדבר: התערבות ישירה של צבא אמריקאי
גדול, קוריאה מספר שתיים.

״העולם הזה״ 750

במדינה העם האקדח׳ לא רו
בשנים עברו טירטרו סוללות של אקדחי־פקקים
כמכונות ירייה, קרעו גרבי ניילון או
שמלת משי, לא הניחו לאזרחים שלווים לי שון
במנוחה בלילה זה .״איזה נוער פראי וחסר־חינוך
נאנחו הקשישים, והלכו הביתה,
מרוצים.
השנה לא ירו האקדחים. מישהו, במעבדה,
קבע שהם מסוכנים לבריאות. הנוער, ממוש מע
ומנומס, ציית. והיום, שסימל פעם את
התגברות חדוות־החיים של ילדים קטנים וגדו לים,
צעירים וזקנים, התרוקן מתוכנו — עוד
זכרון אחד של עבר רומנטי, שחלף ללא שוב.
אך האקדח שנעלם לא גרם לכך לבדו. במ דינה
של 1952 דרושה פקודה מלמעלה, חתו מה
ומאושרת כחוק, בתוספת מצעד צבאי, כדי
ליצור זכר למצב־רוח מרומם. חדוות־החיים
הספונטנית, הבלתי־כבולה, הפורצת גבולות
וגדרה? ,שוב אינה מצוייר. בה. פה ושם קנו
אותה בכסף, במחיר כרטיס כניסה ותחפושת
יקרה (ראה להלן) ,אולם לגבי הכלל הגדול
היה זה יום ככל הימים. יום זכרון לקשישים,
שזכרו את העדלידע האחרונה לפני 17 שנה.
יום ריק לרוב רובם של אזרחי ישראל. שנול דו
או באו לארץ אחרי תאריך זר״
״לא כל יום פורים אמר פעם הפתגם.
השנה מוטב היה להשלים :״גם היום אינו
פורים.״
המשק במקו צרפתית. זכוכית

חדשים מעטים לפני שפרצה מלחמת העולם
השנייה יצא יוסף מזרחי לפאריס על־מנת
להשתלם בשפה הצרפתית. כאשר נוכח לדעת
שללימודים אקדמיים דרוש מלבד רצון טוב,
גם קצת כסף, בחר, לאחר שבועות קצרים
של התחבטויות ארוכות, במקצוע שהיה שונה
בתכלית מבלשנות: ניפוח־זכוכית. הסיבות
לבחירה: המקצוע היה בלתי־ידוע בארץ-
ישראל, נטיותיו האמנויות של מזרחי והצעתו
של בעל בית־מלאכה זעיר בפאריס, שהסכים
ללמדו את סודות ייצורם של חפצי אמנות
זעירים מזכוכית ללא תשלום שכר לימוד,
אותו דרשו באוניברסיטת סורבון.
אחר ששמונה חדשים שבהם נשף יוסף
לתוך שפופרות זכוכית מלובות באש, שמה
המלחמה קץ להמשך ההשתלמות, ומזרחי
חזר לארץ ויסד ביחד עם ידיד, מיכאל נוימן,
בית־מלאכה קטן לניפוח זכוכית בתל־אביב.
עד מהרה גילו שני הידידים שבסיפוק יצרי הם
האמנותיים (ייצור חפצי אומנות קישו טיים)
אי־אפשר לספק את יצרי מחייתם והם
פתחו מעבדה לייצור מכשירי רפואה מזכוכית.
שכללו את כל צרכי הזכוכית של קופות-
החולים, המעבדות הרפואיות ובתי־המרקחת
בארץ.
שנישיכוריםזכק כו ק. משנפגע בית־המלאכה,
שהיה על גבול תל־אביב —יפו, ב ראשית
מלחמת השיחרור מפגזי מרגמות,

נתגייסו מזרחי ונוימן לצה״ל. יוסף מזרחי
הוקצה לשרות הרפואי והוטל עליו להדריך
נכי־מלחמה בקורסים מיוחדים שהיקנו להם
את מקצוע ניפוח הזכוכית. אגב הדרכה יזם
לייסד מפעל שיעסיק את רוב הנכים שאומנו
על ידו, יספק עבודה לאנשים שאיבדו את
כושר עבודתם במלחמה. משנשתחרר מהצבא
הוברר לו שרוב תלמידיו פנו לו עורף, הע דיפו
לקבל מוניות מאגף השיקום.
מזרחי ונוימן לא אמרו נואש, מצאו ביפו
חנות שנראתה להם מתאימה לפתיחת בית־מלאכה
חדש. אחר שתלו עליה שלט ״כאן
ייפתח בית־חרושת לניפוח זכוכית של חיילים
מגבעתי״ ראו שהשלט לא הבריח מן החנות
הריקה את יתר מבקשי השיקום. משרצו להע ביר
לחנות את שארית ציודם, מצאו כי השלט
הוחלף בשלט אחר :״בית חרושת לבירה״.
לבסוף בא אגף השיקום לעזרתם, העניק
להם בית־מלאכה ביפו והלוואה כספית ליבוא
ציוד וזכוכית לייצור מנורות ניאון ומכשירי
רפואה, אך מזרחי ונוימן לא הסתפקו בכך,
לימדו ארבעה צעירים לייצר חפצי אמנות מש יירי
זכוכית בתזמורת של בובות, שני שי כורים
אוחזי בקבוק, אשר לדעת מוצריהם
הגיעו לאיכות כה גבוהה עד אשר רק צ׳כיה,
(המפורסמת בתעשיית הזכוכית שלה) יכולה
לעמוד עמם בתחרות.

תל־אביב
אחד מאלד
בוקר תמוז יוקד אחד ירדו עשרות אלפי
אזרחי תל־אביב אל חוף הים, כשלעיניהם
נזדקר שלט עירוני: הרחיצה אסורה, עבריינים
ייענשו. מחקר עירוני גילה שהזנחה וחו סר
תיכנון הביוב גרמו לזרימת מי־השופכין
אל הים, זיהמו אותו ואיימו על המתרחצים
במחלות שמקורן בזוהמה. היה זה בקיץ
. 1949
העירייה הואשמה ע״י הציבור בשלילת
נחמת־הים, היחידה בקיץ התל־אביבי הבלתי
נסבל, נתנה לקייצים לחלוף על פני הים
המזוהם, לא פרעה לאזרחיה חוב־בריאות רא שוני
במעלה ע״י תכנון מחודש של רשת
ביוב וטיהורם של מי־הים. ההסבר השגרתי :
חוסר תקציב. בכך גרמה העירייה להעמסת

הזמן הנכון הגיע. יומיים לאחר קבלת
המכתב שלחו המפוטרים מכתב תשובה ל הנהלת
הארץ, הודיעו שאין הם מכירים ב פיטורים,
העבירו את הטיפול בדבר לועד
עובדי הארץ ולאגודת העתונאים. טענו המפוטרים
:״אם נצליח, נמנע בכך פיטורים
נוספים בעתונים נוספים״.
אך, דעתם של גורמים אובייקטיביים במע רכת
הארץ היתד, פסימית ביותר: אין לכ פות
על מעביד פרטי, ולא כל שכן על עורך
עתון, העסקתם של אנשים בניגוד לרצונו,
ויהיה נימוקו כאשר יהיה. לעומתם טענו
מצדדי תכנית הפיטורים, שהיה מעם לצמצם

משמלאו אנשי טכנוגלס את חלונות הראווה
של החנויות לחפצי אמנות בארץ, פנו לשוקי־חוץ,
שלחו דוגמות לדרום־אפריקה, קפרי סין
וארצות־הברית, מהן קיבלו תשובות
מעודדות, ששימשו בסים לפנייה למשרד
המסחר והתעשייה. הצעתם: טיפוחו של
מקור הכנסה חדש של דיביזים, אשר הוצאתו
קטנה והכנסתו יפה. הבטיח משרד המסחר :
אם תוכיחו ייצוא, נקציב מטבע זר לחומרי
גלם. טענו בעלי טכנונלס: אין ייצוא מפ סולת
ובלי מטבע זר אין חומרי גלם.
היה לו מזל. בינתיים הפכו דמויות הז כוכית
פופולריות בארץ. אנשים שונים ששמ עו
על קיומה של טננוגלס, הזמינו אצלה
מוצגים מיוחדים לציון מאורעות משפחתיים.
מזרחי ונוימן גילו שדה פעולה נוסף: לא חר
שהשבוע עבר ליד חלונם המקושט בדמו יות
הזכוכית ובמכשירי הרפואה בעל בית־חרושת
לסרטי משי״ המושבת מזה שבועות,
מאחר שלא קיבל הקצבת מטבע לקניית לו לאות
זכוכית זעירות, דרך סדקיהן המקרוס־קופיים
מושחלים חוטי המשי העדינים, נכנס
לבית המלאכה (״אולי יהיה לו מזל,״) וסב־נוגלס
החלה לספק לו את הלולאות. בית־החרושת
לחוטי משי הופעל מחדש ללא מטבע

מלבד זאת גילה יוסף מזרחי שתושבי המ דינה
צורכים 200.000 מדי־חום לשנה, העו לים
לאוצר כ־ 70.000 לירות בדיביזים, וידא
אפשרות לייצורם של מדי־החום בארץ׳ על־ידי
שהתקשר עם יצרנים בלגיים ואיטלקיים
שהבטיחו את הספקת הציוד הדרוש.
הטענה היחידה של טכנוגלס: מם
רות הגבוה הופך את חפצי האמנות
קישוט עממיים, שנתחבבו על הקהל
לחפצי מותרות שמעל להשגתם של

המות מדברי
הרחב,
הרבים.

מנפח־זכוכית
יוסף מזרחי
לולאות עם חורים מקרוסקופיים
עול הוצאות והתשת כוחות תושבי העיר,
אשר רובם המכריע׳ שהיה רגיל לרדת לים
בבקרי שבתות, פנה, מחוסר ברירה, לחו פים
מרוחקים כבת־ים ן הרצליה, נעזר בכך
בתחבורת־שבת בלתי יעילה ורבת־הוצאות
וב^סעות־רגל מעייפים.
ניחושים ושמועות לקראת הקיץ הבא שגילו
שהעיריה החליטה לתקן את המצב, הפיחו
תקוות בלבות תושבי העיר, אשר זה מכבר
החלו צופים אל הקייצים התל־אביביים בח רדה.
כרזה
של העירייה גילתה השבוע כי לעת
עתה היא מסתפקת בהצעה אל כל המעונין
בשטח של 20 דונם בקטע החוף שבין רחוב
גורדון לנמל, תמורת תכנית שתכלול בריכת
שחיה של 100 מטר על ,30 וכל השרותים
הכרוכים בה. לפי ההצעה תיבנה הבריכה ב חלקה
בים ובחלקה ביבשה, ואליה יוזרמו
מי־הים לאחר מיהורם וסינונם מהזוהמה.
ההצעה ד,מחכירה חלק מן החוף התל־אביב
לבעל הון פרטי, שיפיק ממנה תועלת מסח רית,
הופכת את השימוש החופשי בחוף הים
לרחצה ברת־הוצאות, אשר לא תפתור את
הבעייה אלא לכמה מתושבי העיר.׳ הסיבה :
בבריכה יוכלו להתרחץ, בעת ובעונה אחת
300 איש בלבד, שייצגו את תושבי הכרך בן
300 אלף התושבים, בשיעור של אחד מאלף.

עיתונות
רע בי! בהירן
בבית הארץ התפוצצה פצצה, פגעה בח משה
מעובדי מערכת קבועים: שולמית לב אר
,,עורכת מדור לאשה, נתן דונביץ ומרדכי
ארציאלי, כתבים תל־אביבים, יצחק וייט ו שלמה
גרבר, כתבים ירושלמיים. חמשתם
קיבלו מכתבים זהי־תוכן: מפאת הקימוצים
הדרושים ועקב השינויים הכלכליים שחלו
באחרונה, נאלץ לצערנו לוזן ןר על שרותך.
הנהלת הארץ.
תגובתם של המפוטרים, בהם הלמו המכתבים
כרעם ביום בהיר, היתד, התקשרות
מיידית עם ועד עובדי הארץ ואגודת העתו־נאים,
והחלטה משותפת שהפיטורים אינם
חוקיים. הנימוק להחלטה: מתוך מכתבי ה פיטורים
אין להסיק שאיש מהמפוטרים גרם
לאי־שביעות רצונה של הנהלת הארץ.
המפוטרים שגינו את הנהלתם על שנזדרזה

״העולם הזרד 750

לפטר עובדים, ביניהם ותיקים, בטרם החל
המשבר הכלכלי לתת אותות ברורים, הסיקו:
התעלמות מוחלטת מן הפיטורים בשימוש
באמצעי לחץ (השבתת עבודת העתון) היא
לטובת העניין, תביא להשבת המצב לקדמותו.

במערכת הארץ, שמנגנונה הוא המנופח ש־במנגנוני
עתוני הבוקר. ועתה, הוסיפו, הגיע
הזמן הנכון.
לכך נתווספו המחסור בנייר העיתון, אשר
שני עמודיו היומיים קצרו מכלכל את רשת
כתבי העתון, ומכח, שתאלץ את מוציאי הע־תונים
להעלות את מחיר גליון יום החול
מ־ 40 פרוטות ל־ 70 ואת מחיר גליון השבת
מ־ 70ל־ 100 ותותר בכך את תפוצת העתונים.

פורים
״? רו בי עוד יושבי!״
היום פורים
היום פורים
שמח ו מבדח
הלא רק פעם בשנה
יבוא להתארח
לה לה לה לללה.,.
רחובות תל־אביב, ערם חגיגות פורים של
שנות העדלידע, אפורי מזג אויר עכור, שימ שו
רקע קלוש לחדוות־השמחה של ילדי גנים
ותלמידי בתי־הספר עממיים, אשר יצאו מחו פשים
בתלבשות צבעוניות, מסכות ומגבעות
ליצנים. גם בתחפושת האפש, המרקיז ואסתר
המלכה, ך״אהודות על הילדים, ניכרה השנה
ידו של הצנע. רוב הילדים הסתפקו בתלבשות
מאובקות, דהות שהוצאו מגניזה לבשון בתי קונים
קלים.
למהלומה שניחתה על מצב רוחם של היל דים
עם איסור המשטרה על הקמת רעש ושי מוש
באקדוחים יורי־פקקים, נתווסף יוקרם
של מסכות נייר פשוטות ורעשנים זעירים,
שדממו על דוכנם של רוכלי.רחוב. הילדים
שהצטופפו סביב הרוכלים הסתפקו במבטים
חושקים ששלחו אל עבר המסכות והרעשנים.
מחירה של מסכת נייר חיורת־גוונים עלה לח צי
לירה, תמורת רעשן פעוט תבעו הרוכלים
250 פרוטה.
ממדי גופם של הילדים שוב לא הלמו את
תלבושת־המסכד, של השנה שעברה, והם הס תפקו
במריחת פניהם בפיח ובפוך• ילדות
משופמות ונערים צבועי סומק השאירו רושם
דל למדי על עוברים ושבים, אשר לא חשו
בשמחת הילדים והעיפו בהם מבטים חסרי־עידוד.
גם המנהג החברתי־מסורתי של מש לוח
מנות חוסל כמעט באופן מוחלט. אזני־
(המשך בעמוד ) 10

נסייI
מהפכני:

ערב

ל איו ס

01 x 010

בן , 17 חניך
בית ספר עמודי
דו לרזווזד!־

חה חקלאית, אף הוא מכפר עליה. את הכשרתו 1
בקיבוץ הוא מקבל בשני ענפים: מטעי פרי 1
ומכוורת. הוא הבן השלישי במשפחה בת
חמשה בנים, יצא להכשרה ישר מבית־הספר.
בהתחלה היו חיי הקיבוץ קשים — כרבבות
בחורים אחרים לא היה רגיל לעבודה גופנית
מתוכננת, אולם כעבור זמן התרגל גם לזה.

מחמוד ׳וניס

יליד כפר ערה
(במשולש הק רו

הוא אשר נתן למעשה את הדחיפה להקמת
הגרעין הערבי בפנותו לאברהם בן־צוד, איש
שער העמקים ומכר ותיק. לפני המלחמה למד
בטולכרם, כדורי בבית־הספר החקלאי
הקים לול מודרני בן סססו תרנגולות, אף
רכש מדנרה. לאחר מלחמת העצמאות הפסיק
את הלמודים, הגה רעיון הכשרה בקיבוץ.

נוצרי, בן , 19 בן למשפחה חקלאית מכפר עליה, ליד תרשיחח*

בצפון, אשר לה 220 דונם אדמה, טרקטור וקומביין. הוא שמע
על רעיון יסוד גרעין ההכשרה הערבי, נרשם בו על מנת ללמוד
את שיטות ייעול החקלאות. עס בואו לשער העמקים, מותיקי קיבוצי השומר הצעיר, הוכנס
לסידור העבודה של הקיבוץ ככל שאר חבריו בגרעין, נשלח לעבוד בגני הירק של המשק.
לאחר שלושה חודשים הוכנס לעבודה קבועה במוסך בו ילמד כיצד להשתמש
כראוי בטרקטור ובקומביין לכשיחזור לכפרו עם תום ההכשרה. בעומדו ליד השלט הנושא
את שם הקיבוץ בכניסה למשק על הכביש הראשי, אין הוא נבדל במאומה מאלפי בחורים
עבריים בבגדי העבודה ובכובע הטמבל. גם ההבדל העיקרי — שפה — נעלם לאט, לאט
ובורג׳ יכול היום, פחות מארבעה חודשים לאחר הגיעו לשער העמקים, לשוחח בעברית
מקוטעת עם חבריו לעבודה במוסך או ליד השולחן בחדר האוכל של המשק. כי נוסף
להכשרה המקצועית מקבל ג׳ורג׳ גם הכשרה רעיונית ורוחנית, לומד להכיר מקרוב את
היהודים אשר בעיני זקני כפרו נחשבים כגוף זר וחסר זכות קיום במרחב הערבי. הכשרתו
במשק עברי מוכיחה לו את ההיפך, משכנעת כי יש מקום לשני העמים זה לצד זה:

מיהו הערכי ץ אין תמונה זו שונה מאלפי אחרות המראות חברי קיבוץ ב״פוזה״ .היא
צולמה בכרם של קיבוץ שער העמקים בהפסקה קצרה שחלה בשעת קציר העשבים שעלו
בין שורות הגפנים. הדבר היחידי המיוחד לתמונה זו לגבי אלפי האחרות הוא ני טמון; .בר
גרעין של מהפכה. שני מימין עומד לאיום מוטאנם, חבר הגרעין הערבי המקבל הכשרה
שתהפכו לא רק חקלאי מודרני ני אם גם תוכיח כי יהודים וערבים יכולים לחיות יחד.

אשר כל עקאל וכפייה היו מטרה לנשק
העברי ונערות יהודיות קישטו את חלו מות
הנצחון של הערבים, בא אדם אל
קיבוץ עין־שמר וביקש לדבר עם אבר הם.
היה זה מוחמר רשיד יונים, מורה ערבי
מכפר ערה. במקום לירות בו, נענו אנשי המשק
למבוקשו, לקחוהו אל ידידו אברהם בן־צור,
,הערבי״ של הקיבוץ.
״באתי בשליחות שלום,״ אמר מוחמר .״אני
שכנעתי את קאוקג׳י להפגש עם איש ההגנה
כוי להשכין שלום*.
לא היו אלה דיבורי סרק. זה מכבר היה מוח מר
ידוע כמטיף לשיתוף פעולה עברי־ערבי, הי דוק
היחסים בין שני העמים אשר בכוחם לעזור
זה לזה, להשלים זה את חסרונות רעהו. עוד
לפני חודשים לא רבים, כאשר רצח גן־הוואי
איים להבעיר את חבית אבק השרפה, היה מוח־מד
בין מארגני הסכם השלום בין יישובי הסבי בה.
ואמנם
לא ארך הזמן ואיש ההגנה נפגש עם
קאוקג׳י במפקדתו. אולם פגישתם לא הביאה
כל תוצאה — מלבד מעצרו של מוחמד המתווך.
כעבור זמן מה שוחרר. אך ימיו בחופש היו
ספורים. הוא נעצר שנית׳ ,הואשם בריגול לטובת
היהודים, הוצא להורג.
האח הצעיר. ארבע שנים לאחר מכן הת ייצב
בחור שחום ומוצק, בעל שיער בלונדי

מסולסל, בשערי קיבוץ שער העמקים, ביקש את
אותו אברהם בן־צור. היה זה מחמוד רשיד יוניס,
אחיו הצעיר 18 של מוחמד.
״באתי להמשיך את התפקיד של אחי,״ הוא
אמר. גם הוא האמין כי אין עברים וערבים
חייבים לחיות חיי איבה נצחית. הוא ניסה להו כיח
זאת. אולם אין זו משימה קלה לבחור ערבי
הגר תחת שלטון מימשל צבאי חמור.
הצעתו לאברהם בן־צור היתד פשוטה ומהפ כנית:
לארגן צעירים ערביים בגרעיני הכשרה,
שיצאו למשקים עבריים ללמוד מקצוע מועיל,
יתערו בחיי עבודה משותפים, יהפכו מפיצים
משוכנעים של רעיון האחווה.
הזקנים התנגדו. למעשה לא היתד הצעה
זו אלא הלבשת רעיונותיו המופשטים של אברהם
ואלפים אחרים כמוהו — במפלגות ומחוצה
להן — בצורה ממשית ותכליתית. היתה זאת
הזדמנות להוכיח במעשים את האמונה כי בני
שני העמים מסוגלים לחיות יחדיו ולהדגים את
התפקיד החשוב אשר ישראל יכולה למלא במתן
כיוון חדש, מתקדם ושוחר־שלום, למהפכה הלאו מית
הערבית.
ככל רעיון מהפכני נתקל גם רעיון זה בחשדות
והיסוסים רבים. לבסוף הוחלט להקים את הגר עין
כגרעין להכשרה מקצועית, דוגמת אלה שהונ הגו
לאחרונה על ידי המרכז החקלאי לאנשים
אשר מטרתם הסופית אינהי יציאה להתיישבות

ההשלמה: כהורות. גס ליד שולחן מארחיהם העבריים מצאו הבחורים הערביים מקום. אין חייהוז
נשער העמקים מוקדשים לעבודה בלבד, חסרי מגע עם אנשי המשק. להיפך. אנשי הקיבוץ שהחלו ברעיון ,
בספקות רבים נוכחו חיש לדעת כי אין הערבים שונים מכל גרעין אחר ואילו חברי הגרעין למדו כי אין
תיהודים אנשי ממשל צבאי או משטר כובש בלבד. את החסר לאוירח החברותית עומדות להוסיף ארבע
בחורות מנצרת שביקשו להצטרף לגרעין, בואן יהיה מהפכה בערכים המקובלים של החברה הערבית.

האיש שמאחו רי
הנסיון המאברהם
בן־אור
הפכני, מדריך
הגרעין, יליד גרמניה שהפך מומחה לעניינים
ערביים במפ״ם. מגעו הראשון עם הערבים
היה בעין שמר, שם עבד במחנות הצבא הבריטי
בימי המלחמה. המגע: אירגון שביתה
משותפת של הפועלים הערביים והיהודים.
את השפה הערבית למד מספרי לימוד.

יליד כפר ערה,
האני ׳וניס של קרובו
מחמוד יוניס,
בן ,20 היה מורה בבית־הספר של ערה עז
הצטרפו לגרעין. הוא למד במכללה הערבית
של עזה אשר דודו היה מנהלה. למשפחתו
יש 600 דונם אדמה וכוונתו להפוך חקלאי
(לפי המתכונת העברית החדישה) ,לעזוב את
מקצוע ההוראה. הוא איני שייך לשום מפלגה.

שלישי בקבוצת
משפ׳
באוד יונים
ניס מכפר ערה
שיצאה להכשרה, בכור בין 6בנים, בן 7ו.
לאביו יש 4000 דונם והוא נהג להתעסק
בגן הירק שליד הבית אחר גמר לימודיו.
היות ובין השאר יש למשפחתו מטעים רבים,
בחר בענף זה להכשרתו, מתכונן להכניס
שיפורים } מטעי אביו עם שובו לערה.

הענף אשר בו מתלמד הוא
סאדק דאל*
הוא מסגריית
הקיבוץ. הוא שמע על רעיון הקמת הגרעין
בכפרו — כפר יסיף שבגליל — עזב את
לימודיו והצסרף. הוא הצעיר שבחברי הגר עין
16 אינו בן למשפחה חקלאית אד
בעלת אחוזן ת. את הכשרתו הוא חושב לנצל
לשם הקמת מסגריה על יסוד קואופרטיבי
להחדיר את רעיון הקואופרציה בכפרו.

;יבוצית. ייתכן כי אפשר היה להקים גרעין סדיר
יסוד קיבוץ ערבי. אולם חשוב מזה היה הרעיון
זל חזרת האנשים לכפריהם אחר״גמר הכשרתם,
;די שיפיצו את ידיעותיהם הטכניות ורעיון אח־ת־העמים.
אולם
קשה שבעתיים מן ההתנגדות מצד היהו־ים
היתד, התנגדות הערבים. ההורים והזקנים
או בדבר סימן לפשרה עם אויב כובש, השפלה
פני עם שלא הראה כל רצון לידידות. אך לבסוף
עלמו גם מכשולים אלה ושער העמקים קיבלה
רעין ערבי בן 9חברים להכשרה של שנה
חצי .
כעליאותו עו ר. תחילה היתד, זו פגישה
זל שני עולמות זרים. לא מעטים מאנשי הקיבוץ
יפו לחבורת פראים מרופשת, ואילו הבחורים
ערביים ציפו בחרדה לפגישתם עם היאהוד.
הפתעת שני הצדדים נוכחו לדעת כי היו שניהם
עלי אותו עור וכי גם חוסר־שפד, משותפת לא
פריע כל כך.
לאנשי המשק היה מה ללמד, ואילו הערבים
יו להוטים ללמוד. לא היה זה דבר קל. רוב
בחורים לא עבדו עבודה גופנית מימיהם, וחיים
היו חיי חלוציות לפי מיטב הנוסח הציוני.
לימודיהם לא היו מקצועיים בלבד. כאשר ישבו
ערבים במסיבה עם חברת נוער מקומית, הפך
מאורע לשיעור במחול וזמרה — הערבים למדו
-קוד את ריקודי הקיבוצים עם בנות זוג ואילו

היהודים השתדלו לחקות את מיקצב הדבקה ה־שגעוני.
ציונות
וחשמל. הגרעין קיבל מועדון משלו,
ומדי ערב התכנס לשיעורי עברית, היסטוריה
או חשמל. בפעם הראשונה שמעו יהודי מספר
להם (בערבית צחה) את תולדות הציונות והת פתחות
הקיבוץ. במקומות העבודה החלו נקש רים
קשרי ידידות וכעבור זמן־מה לא היה כמעט
הבדל בין הגרעין ואנשי המשק, אלא תחת הסעיף
״לאום״ בתעודת הזיהוי הממשלתית.
כל העניין התנהל בשקט, כמעט בסודיות. מע טים
היו היהודים אשר שמעו עליו. אולם בקרב
הערבים היתה זאת פצצה ממש. אפילו מעבר
לגבול החלו התושבים להתעניין: האומנם ייתכן
כי צעירים ערביים חיים בקיבוץ יהודי, לומדים
מקצוע ועובדים לצד יהודים י
סקרנות תושבי ערה, כפרו של המורה שכה
רצה בשלום, אף הגיעה לשיא מיוחד: ביום
השבת בבוקר הופתעו יוקזבי שער העמקים לראות
שני אוטובוסים נעצרים בחצר. מהאוטובו סים
ירדו להקות של ילדים צועקים ורועשים.
היו אלה ילדי בית־הספר העממי של כפר ערה,
שבאו לראות קיבוץ יהודי מהו. וכאשר ניגשו
אליהם אנשי המשק לא נשמעה שום צווחת־אימים,
לא הסתתר אף ילד מאחורי גב מורו. ילדים ערביים
אלה חדלו לראות ביהודים מפלצות מאיימות.

ימץ ערכי כקיבוץ. תדר זה הוא מיוחד במינו בתולדות הקיבוץ. על הקיר תלויה תמונה בצבעים
ו האני יונים, המורה הערבי לשעבר הלומד חקלאות משך היום ועברית בלילה. את התמונה צילם
ויפה, שעה שביקר בה בחופשתו האחרונה. מתחתה תולה תמונתו של יוסף סטלין ועל הקיר לידה —
וי חליפות מהודרות ,״בורגניות״ ככל האפשר, בהן מתהדר האני אחר העבודה. משמאל: תמונה
מתקתקות. מנגינות ומפזמים זרוע שלובי מטיילים הערבי — נערים לתווי פיינית

במדי n j
עיר, מתחת לסככה ליד כרם־התימנים, ערכה
להקת ערביות רעולות־פנים ועונדות־נזמי־אף,
פנטזיה של ריקודי־בטן .״בדואים״ עוטי עב יות
הניחו כובעים לרגליהן, תבעו מעוברים
ושבים לשלשל לתוכם מטבעות. לבסוף עייפו,
אמרו :״אנשים לא נותנים כסף, אולי זה
הגשם?״ הטילו בזאת את האשמה על מט רות
הזעם הבלתי־פורימיים שניתכו באופן
בלתי־צפוי.
לעת־ערב חזרו תלמידי חמשיות וששיות
של בתי־ספר תיכוניים ממסיבות כתתיות.
בתחנה של מס׳ ,5ליד ככר דיזנגוף, נכנסו
לאוטובוס שלושה נערים מטורזנים ומשו פמים,
חובשי צילינדרים לראשם, לבושים
פראקים מרופטים, החזיקו בידיד,ם מקלות״
הידור בעלי גולת־כסף בקציהם, תפסו מקו מות
ישיבה באוטובוס הבלתי מלא. משנכנסו
שלוש נשים, קפצו ממקומותיהם בקצב אחיד,
פינו אותם לנשים המשתאות. שאלה אחת :
״מד, זה קרה לכם, ילדים?״ תשובתם המשו תפת
:״התחפשנו לג׳נטלמנים.״ אחר, הוציא
אחד אקדח, ירה פקק דרך החלון אל הרחוב.
הנשים נזדעזעו ואחת אמרה :״פראים שכ אלה.״
עודה
מרץ. אפס, בקרב השכבה הקשי שה
של העיר השאיר החג הד עמום. התנועה
בבתי־הקפה מעסיקי התזמורות, היתד, כמעט
רגילה, ללא שינוי ניכר ומנהלי עסקי השע שועים,
ששכרו אולמות לעריכת נשפים צי בוריים
במחיר כרטיס־כניסה, לא הצליחו, ב רוב
המקרים, להפטר מחלקם הגדול של
הכרטיסים.

מעי עם בטן. הגננת עליזה התחפשה לאשתו של תורכי, לגמה כוסיות מספר, החליטה
לעשות שמח וצעקה :״הצילו, המעי העיוור !״ מיד נמצא מנתח מושלם כמעט (החסרון :
דיפלומה) ,בסל סכין שחיטה שבא לעזרתה, התגוננה :״הוא יוציא לי את המעי עם הבטן ו״
(המשך מעמוד ) 7
המן אפויות בדבש ומולאות גרגירי פרג מתקתק,
אשר נאכלו כמצווה בשנים קודמות,
נעלמו כמעט מחלונות הראווה, מסירי המאפה
של עקרות הבית.
אך פה ושם בלטו
מותר להשתגע.
נקודות־אור באוירת החג העגומה. ברחוב
אלנבי, ליד כיכר מגן־דוד, צעדו שני זוגות
תלמידי בתי־ספר, לבושים בגדי אברים, פני הם
מרוחים רגבי עפר רטובים, נשאו בזרועו תיהם
טנאים גדושי ביצים וירקות טריים.
מאחוריהם אילצו ארבעה ״שודדים״ מזויינים
את העוברים ושבים ״לקנות את תנובת אד מתם.״
המחיר: חצי לירה הביצה .״מה תע שו
עם הכסף?״ שאל את השודדים זקן מ מושקף
.״נקנה מסכות לילדי המעברות,״
היתד, התשובה. האיש הוציא שלוש לירות,
קיבל שש ביצים. אחר התחרט, החזיר שלוש
ביצים לטנא, סירב לקבל עודף.
אכזבה מרה לילדים היו תכניות בתי־הקול־נוע
העירוניים. בכולם הוצגו סרטים שיגר•
תיים, מנהליהם התעלמו מן החג לחלוטין.
היחידי שציין אותו, בכותרת בולטת על מ די
דעתו, היד, קולנוע תמר :״לכבוד פורים
שבוע שביעי המוצג: סרט עצוב על
משותקים• למרות זה הזדנבו תורים ארוכים
ליד קופות בתי־הקולנוע, בהצגות של אחר־

הצהרים. כבכל חופש מלימודים, ביקשו הורי
ילדי הגנים ותלמידי בתי־הספר שעשוע חג
מתאים לבניהם.
ברוב בתי־הקולנוע רוסנה התפרצות הצה לה
הספונטנית של הילדים על־ידי שוטרים
שמילאו את דרישות מנהלי הקולנוע: הוציאו
מן האולם ״נסיכים״ ,״שודדים״ ,״ליצנים״
ו״אחיות־רחמניות״ .בקולנוע אופיר טען אחד
ממנהליו שהשימוש בקפצונים, מקלות זיקו קין
ופקקים, מסכן את שלום מבקריו, הוא
הביא שוטר להוציא ילד חבוש מגבעת שחו רה,
ענוב עניבה אדומה מושחלת בקופסת גפ רורים,
מאולם הקולנוע. טען הילד :״היום
פורים, מותר להשתגע.״ אך השוטר, שמילא
את חובתו, הריק את כיסי הילד מצעצועי

החג, גער בו.
אבל למרות כל זה הופז האולם האפל בר־קיטות־זיקוקין
שחלפו בו מדי פעם, בפקקים
שנמעכו בסוליות הנעלים, השמיעו קולות
נפץ, הזכירו לרבים שלא יום רגיל היום,
הביאו אחרים להתרגשות: דוברת אידיש
קשישה, מכורבלת במעיל פרווה, דילגה בין
כסאות האולם אחר תופם־אקדח, זריז־הדק.
נער בתלבושת תליין דלק אחריה, הניף עליה
גרזן גדול מצופה נייר כסף מבהיק. צעקה
האשד ווילדע חייעס, סבר״ם.״
פראים שכאלה. בפינה אחרת של ה
חוגי
נוער קשיש ומבוגרים־צעירים, ברו בם
ילידי ה א ^ בחרו לנצל את פורים לערי כת
נשפים סגורים לחוגיהם המצומצמים. כזה
היה הנשף, שחל באישון לילה, כאשר
עשרות זוגות צעירים, בעלי עמדות מפתח ב צמרת
הצבא׳ המשטרה ומוסדות המדינה, מיל או
את אולם עדן־בר, רמת־גן (ראה תמונות).
עורכתו, אלה שאג, אשת מהנדס, נתונה ב תחפושת
כחול־שחורה, חידשה בכך מסורת
משפחתית, בה החלה אמה, אהובה פוחובסקי,
ממייסדות תל־אביב.
כאשר ערכה לראשונה לפני כ־ 25 שנים,
נשפיית פורים במרתף תל־אביבי, הזמינה
אליה קבוצה בת ארבעים ידידים מייסדי־עיר,
׳קראה לה בשם ״עודף מרץ״ .משך 18 שנה
הפן ״עודף מרץ״ לפופולרי בנשפי פורים
של החברה התל־אביבית הותיקה. ומשנת־וספו,
מדי שנה, חוגגים חדשים ל־ 40 הרא שונים,
נדד ״עודף מרץ״ ,מבית־קפה קטן
לגדול יותר, עד אשר לבסוף הגיע אל אולמות
מלון ריץ, שהובנו לקליטת 400 מוזמנים.
בשנות מלחמת העולם ניצלה אד,ובד, פוחוב־סקי
את נשפיה למטרה: אילצה את אורחיה
לתרום כספים וספרים לאנשי החטיבה היהו דית
הלוחמת. אך, לאחר שנפל בנה תיאודור *,
בקרבות מלחמת העצמאות, הפסיקה את
עריכתם.
כעיטה כפרצוף. בשנה שעברה הגיעה
בתה אלה למסקנה ש״החיים חייבים להמשך״,
נתקלה בהתנגדות אמה (להמשך מסורת הנש פים)
שאסרה עליה את השימוש בשם ״עודף
מרץ״ .אלה, שחשבה שקצת ריסון לא יזיק,
שלחה הזמנות צבעוניות, הדפיסה עליהן שם
חדש :״מרץ בלי עודף״ ופזמון היתולי בן
28 חרוזים :

...כי שם נחוגה כמסורת
עד שכרון ועד סחרחורת
בכל פרצוף משתעמם
בעוט נבעט עד ייעלם...
לאחר לגימות אחדות (על חשבון האורחים)
ליד הבר, הסכימו הכל שפרצוף משתעמם
היה היחידי שחסר בנשף. כי מלבדו,
התהוללו בו, החל מ״סטאלין״ שסטה ממנהגו,
לגם וודקה ליד הבר, עגב על ״יפיפיה מער בית״
,ועד ל״יצאנית מהווסט־אנד הלונדוני״,
ש״נאפופיה״ ,הביאו את האורחות לביטוי
״מעליב״ :״אוף, כמה פרוצות יש כאן
נזירה בשחור, עונדת צלביענק, התעלסה ב אהבים
עם כומר תמים :״אם לא היום, אז
מתי?״ שלט תחי הפלג׳ה היה מודבק
על גבו של צעיר בבגד־ים, שניסה קפיצות
זינוק למים, שנסתכמו בנפילה לתוך כורסות
תפוסות על־ידי צועניות יפהפיות, ומלחים
שחיפשו ״אשד, בכל נמל״ ,יצרו מצב רוח חם,
שקירב את המתחפשים שהריקו בקבוקי משק אות,
זה לזה.
היו גם כאלה שהסתפקו בתלבושת חלקית :
רב־סרן עקיבא סער, רחב־גרם ומשופם, ל שעבר
סגן מפקד גדוד קרבי, נעץ בדש מעילו
מדליונים ערביים וחבש לראשו תרבוש ישן,
אותם מצא בכפר ערבי, לאחר קרב־כיבוש.
אך, היה גם מי שלא נלהב לנשפים עשירי־תלבשות
בבארים מפוארים: עם שחר, מש נתפזרו
האורחים, שתויים וצוהלים, נדה נערת
המלתחה, דוברת ההונגרית בראשה, אמרה :
״קרובי עוד יושבים במעברות ! ״
חינוך שלוש מדינות נוער
כשכינם משרד החינוך והתרבות את ה סימפוזיון
על החינוך התיכוני במדינה לא
האמין אדם כי יצמח מכינוס זה פתרון מו חשי
לאחת הבעיות הגוערות של המדינה:
מתן כיוון רצוי למוסד שצריך להיות החשוב
במדינה.
בית־הספר התיכוני הישראלי, שאותו מ סיימים
שני אתה מכל הנוער בלבד, היה
נתון בשנים מאז קום המדינה במצב קשה
שטרם הצליח להתגבר עליו. כל הצדדים ה נוגעים
בדבר חשו כי בית־הספר הופך ב הדרגה
ממוסד מחנך למוסד מלמד בלבד.
מהכ לי ללערכה. כשעמדו הוויכוחים
בכינוס לפני סיומם קם אלוף־משנה עקיבא
עצמון, מפקד הגדנע, לומר מלים מספר. הוא
הצביע על זמן הלימודים הקצר (כ־ 160 יום
מתוך 365 ימות השנה) ,על הבזבוז הנובע
מחוסר התוכן של החופשות הארוכות. הצ עת
פתרונו של עצמון: הקמת ערי נוער,
במובנן הרחב ביותר.
הממשלה תמסור לגדנע שלושה אזורים
בלתי מיושבים בגליל, בנגב הצפוני ובערבה
ואליהם יבואו מדי שנה, משך חודשיים, כל
תלמידי בתי־הספר התיכוניים (מלבד תלמידי
המחלקה השמינית) לפי שיטה שתוודא את
איכלוסם של כל אזור ואזור באלפיים תל מיד
מדי חודש.
החופש הגדול ייקבע במועד שונה לכל
בית־ספר וכל החופשות האחרות תצומצמנה
לחגים בלבד. התלמידים שיצאו מתוך התנד בות
לאיזורים, יחיו בהם כבמדינד, נפרדת,
ידאגו בעצמם לכל הסידורים, החל מסלילת
* אבי הילדה בשער העולם הזה .672

חזי ר ה. המהנדס מוניה שאג חשק במנהל נמל
תל־אביב יצחק צ׳יז׳יק, התישב טל ברכיו וגילה
לו את אהבתו. אחי שהתעלסו, הסמיק יצחק, עלב
במונית ל ״יפתי שלי, הלא את שמנה כחזירה
כבישים וכלה בבחירת מועצות מקומיות.
מציע אלוף־משנה עצמון בתכניתו, שב־כיוונה
הכללי אינה שונה משנת השרות ה־טרומדינתי:
מדי שנה יעברו התלמידים ל־איזור
אחר, דרומי יותר, וכך, כשיגיעו עם
סוף השביעית לערבה יהיו מנוסים בעיגזד
סוגי הקרקע השונים, יכירו את הארץ הכ רה
ראשונית.
תועלתם של התלמידים: יצירת הווי ע (מלבד
שיר
ומחנך. תועלתה של המדינה
שיפור רמת־חינור התלמידים) :חסכון סכומי
כסף עצומים שהיו צריכים להשתלם כשכר
העובדים במפעלי הפיתוח באזורים השוממים.

דרכי חיים
את, אחות ושת׳ הגיסות
שנים רבות התגוררי מרדכי אנגל ורחל
קורצמן בביתם התל־אביבי תוך הבנה הדדית
חסרת מריבות משפחתיות, כיאה לאח ואחות.
הם חיו בשלום ומסירות בדירות שונות שב אותו
הבניין, כל אחד עם משפחתו הוא, עד
אשר ביום בהיר אחד עברה חתול שחורה בין
האח והאחות. הסיבה לריב: אמם הזקנה
נפטרה, הורישה לשניהם עיזבון משותף ב צורת
מגרש אשר חלקו של מרדכי בו היה
ששים מטרים מרובעים שערכם עלה 7־3ap-
לירות.
מרדכי גילה לאחותו את כוונותיו ה עצמאיות
לשימוש בחלקו בחלקה, אשר לשם
כך היה עליה לחתום על הסכמה בכתב ב משרד
רישום־הקרקעות. בנקודה זו נגררו
האח והאחות למערבולת ממושכת של מרי בות,
תיגרות וסיכסוכים שנבעו מכך שרחל
סירבה לחתום על ההסכמה לבתר את החלקה
המשפחתית האחידה.
באחד הימים קיבל הסיכסוך אופי של תקי פה
מזוינת, לאחר שרחל סירבה בפעם המ אה
ואחת לה,ענות לדרישת אחיה.
היא עמדה כמנהגה במטבח, בישלה
את ארוחת הצהרים, וכשניכנס אליה מרדכי
הפנתה אליו את גבה, המשיכה בעיסוקה.
אחיה תפס סכין מטבח שהיתר, מונחת על השולחן,
הניפה על אחותו ודקרה בשכמה ה שמאלית
דקירה עמוקה שנקבה בבשר והגיעה
עד לעצם המגינה על הריאה השמאלית.
אני סולחת לאחי. בתחנת המשטרה
הצטער מרדכי, הודיע :״לא רציתי להרוג את
אחותי, רק להפחידה!״ רחל נכנסה לרוח ה־התפיסות,
הודיעה לשופט שקנס את מרדכי
ב־ 150 לירות :״אדוני השופט, אני סולחת
לאחי על הכל.״
פחות פייסני היה מצב הרוח בין האחים
דוד ומיכאל חריף שנשאו נשים והחליטו
שלנוכח מצוקת הדירות תגורנה שתי המש פחות
הצעירות בדירה אחת ברחוב הירדן
,5תל־אביב. בשבועות הראשונים חיו שתי
המשפחות בשלום, אך חיש מהר נתאבזבו
אחת מרעותה והחיבה ההדדית הפכה לשנאה.
דוד ומיכאל לא סבלו במיוחד מהרעת ה יחסים
כי כל היום נמצאו במקום •עבודתם.
אך נשותיהם, מרים אשת מיכאל ודבורה
אשת דוד, השניאו עצמן אחת על השנייה
במידה כזאת עד כי נמנעו להפגש בפרוזדור
הדירה.
באחד הימים השיגה דרורה, שהיתר, הרה,
דג חי ונשאה אותו בשמחה רבה לביתה. היא
הטילה את הדג לתוך דלי מים, אותו תלתה

לאיבן־סעוד, התעשיין שהפך לפארוק
מישמיש. הסוכן התל־אביבי שהפך
והקבלן שהפך למהרג׳ה עלי חאן בישבו *ל השולחן העגול, חתכו את מפת מדינת
ישראל לשלושה חלקים, התחלקו בנתחים (תוך כדי מריבות אינסופיות) ,אמר
מדריך צופים ישראלי, בהכותו במקלו על השולחן :״בוקרה פיל סישמיש !״

על ברז חדר האמבטיה. גיסתה מרים החלי טה
אותו רגע שעליה לכבס, העמידה גיגית
על כיור האמבטיה והורידה את הדלי שהפ ריע
למלאכתה.
מרים לא הספיקה להכנם לחדרה לקחת את
כבסיה כשדרורה אצה לחדר־ד,אמבטיה, הח זירה
את הדלי לברז. מרים שבה, הורידה,
כמובן, את הדלי ארצה. טיפול זה בדלי חזר
פעמים מספר עד שלבסוף נפגשו שתי הגי סות
בחדר־האמבטיה, התחילו מכות אחת
את רעותה.
דרורה נלחמה כלביאה, אך מרים לא הת חשבה
במצבה, בעטה בבטנה. היה זה סוף
המאבק. דרורה צנחה על־הרצפה קרובה להת עלפות.
אותה
הכתוכת. התכתשות הגיסוון
הגיעה לבית־המשפט כשמרים ודרורה יוש בות,
זו אחר זו, על ספסל הנאשמים, בשני
משפטים נפרדים, מואשמות בתקיפת אדם.
השופט קנם את מרים ב־ 25 לירות, חייבה
להתנהגות טובה.
הגיסות הופיעו בלוויית בעליהן, חתמו על
כתב הערבות. לאחר פעולה זאת עזבו שני
הזוגות את בית־המשפט בנפרד כשכל זוג
מכוון את צעדיו, בדרך אחרת, אל אותה
הכתובת: רחוב הירדן .5

וו דקה. יוסף סטאלין סטה הפעם מהתנזרותו
משתייה, הריק בקבוק וורקה, הוריע בקול
קומינפורמי :״הנשים המערביות הן רזות מרי !״

רב־פאר בן 11 קאראט.
לפתע נזדקק גרוס לכמה אלפי לירות ב מזומנים
כדי לסדר עניינים פרטיים דחופים.
גרוס הביא את היהלום למתווך קליין שהב טיח
למצוא בנק שילווה כסף תמורת היה לום
וגם ישמור עליו. קליין פנה למנהל מח לקת
ניירות הערך של בנק״אלרן בחיפה, נתן
צוקר, שהסכים לקבל את היהלום לפקדון
משך שלושה שבועות, תמורת 4000 לירות,
הבטיח לשומרו בכספת הבנק.
גרוס שב להונגריה וקליין התחיל סובל
מנדודי שינה, כי בידיו לא היו אלפי הלי רות
לפדיית היהלום. לאחר התראות מספר
הודיע צוקר כי הוא ימכור את היהלום אם
בעליו לא יפדהו. קליין חשב זאת להלצה
רעה, כי בינתיים נודע לו שגרוס נעצר עם
הגיעו לבודפסט, נשפט ל־ 12 שנות מאסר
בגלל אי־נאמנות פוליטית.
אולם ארג׳י גרוס, רעייתו של האסיר ה פוליטי
גרוס, ארזה את חפציה, נמלטה מעבר
לגבול ושמה את פעמיה לאוסטרליה. בדרכה
היא סרה לישראל, מסרה למתווך קליין 5000
לירות (ההלוואה בתוספת הרבית) ,ביקשה
ממנו לפדות את היהלום. אך בינתיים נמכר
היהלום וגברת גרוס תבעה מקליין לפצותה

אחר משפט בוררות נאלץ המתווך הנתנייתי
לדין, כיוון שסבר כי מנהל מחלקת ניירות
הערך החיפאי פעל בידיעתם של הממונים
עליו. למרבית אכזבתו הובא עוד בישיבה
הראשונה של בית־משפט צוו להפסקת הפעו לות
המשפטיות נגד המנהלים, וכל שנשאר
לעשות לשופט השלום, יצחק כהן, היה להח ליט
באם נתן צוקר, פקיד הבנק ׳,אשם או
אינו אשם בגניבת החפץ שהופקד לשמירתו.
הארץ המרשל גרציאנו נחר עתה, אמנם, כראש
איגוד החיילים המשוחררים (ידיעות אחרונות).
מאיר סגל, עזרה ובצרון.
ליל מנוחה !

האוצר קבע את שער החליפין ...ללילה
הדולר (העולם הזה).
אמנון מרגלית, חיפה
זהירווד! פרצה קוראת לגנב!

ד״ר גורלי הדגים לפני השופטים נשיות
של כלב (דבר).
עליזה הולץ, ירושלים
של כלבה, כמובן.

תיירות
דא דוגמות שיגרתיות
אניית תיירים מפוארת נכנסה עם דמדומי
בוקר לנמל חיפה, עגנה ליד שובר הגלים עם
צפירתה האחרונה של ספינת הגרר. התיירים
חובשי כובעי הקש האמריקאים ירדו בכבש
האניה אל הסירה שהביאתם אל החוף, במהרם
לצלם כל דבר שנראה להם מעניין וראוי
לתפוס מקום באוסף צילומיהם הבינלאומי.
התיירים החליטו לקנות מזכרות מארץ
הקודש, נרתעו מהמחירים הגבוהים. התוצאה:
שוק התיירים שאורגן על ידי ויצ״ו נחל
כשלון.
כל זה אירע לפני שנה. השבוע נפתח מפעל
דומה, אך רב־שינויים. בפלוט אניית המליו־נרים
אינדפנדנם בת 30 אלף הטונות עשרות
תיירים שמיהרו לחוף מצאו בכניסה לאולם
הנוסעים שולחן גדוש מזכרות זולי מחיר.
השינוי בא אחר שחברי הקואופרטיב של
35 נכי מלחמת השחרור, צידה, המנהל מזנו נים
וקיוסקים בכל מרכזי התחבורה בארץ,
החליט לקחת את העניין לידיו, דאג לכך שי קבל
את השטח שלפני הכניסה לאולם הנוס עים
כדי שאנשיו יעמדו בפתח הכניסה גלויים
לזרם התיירים תאבי־ד,מזכרות.
אולם הצלחתה הגדולה של צידה נבעה
מכך, שהשכילה להתקשר עם תעשייני יצוא,
לרכוש חפצי נוי רבי איכות, המושכים את
עין התיירים, לא מילא אותן בדוגמות שיג-
רתיות.
משפט גילגולו שד יהלום
זה חדשים שיעקב קליין, איש נתניה, נמנע
באורח קנאי מבוא במגע עם דוברי הונגרית.
כי צרותיו החלו כאשר נפגש לפני שנה עם
דובר הונגרית אחד, אדלברט גרום, שליח
מסחרי של ממשלת הרפובליקה ההונגרית
העממית שהיה גם בדרך אגב בעלו של יהלום

אוירהקובויית. שרונה אהרון הטתה את מגבעתה, פרטה על גיטרה, נוסח המערב הפרוע.

ס פ 1ר ס אופנועים העיקר שזה טשהו טוב
כאשר הוחל השנה בארגון תחרות האופ נועים
על גביע שועלי־שמשון התעוררה בע יי
ת: יהודה ענן, איש האופנועים הותיק
שהיה אחראי לארגון הטכני של התחרות
הקודמת החליט כי השנה לא ימלא תפקיד
זה — הוא רצה להשתתף בתחרות כמתחרה.
אז הופיע במקומו אחר, איש אופנועים
לא פחות ותיק והודיע :״אני מוכן לקבל
את העניין על עצמי היה זה שלמה בם־
ברודה, בעל מוסך לאופנועים וותיק ברכיבה
עוד בהיותו נער בפולין מולדתו. את אופ נועו
הראשון קיבל כמתנה מהוריו בהגיעו
לגיל בר־מצוה. מאז עברו עליו גלגולים רבים:
הוא השתתף בתחרויות רבות, נסע אלפי
קילומטרים על אופנועים. בשנת 1944 עלה
ארצה והקים את מוסכו. עם פרוץ המלחמה
התגייס, שירת כמכונאי ביחידה צבאית.
לאחר התסיסה שהוכנסה לספורט האופ נועים
על־ידי מרוץ שועלי־שמשון הראשון,
היה אחד ממארגני מועדון האופנועים היש ראלי,
השיג מקום שני בתלאה שנערכה ב חיפה
לפני שלושה חודשים .״אצלי,״ הוא
אומר ,״לא קובע איזה מקום אני תופס. העיקר
שזה משהו טוב הקשור עם אופנועים.
זה נותן לי סיפוק מלא — אם אני מארגן,
מתחרה או זוכה ! ״

אוניברסיטה
ה״ם בקרקעית הבריכה
הראשונים שהכירו בשבוע ספורט היו מר צי
האוניברסיטה :״מה קרה?״ שאל המר צה
לרפואה משפטית שעה שאולם רטיסבון
התרוקן. אותה שאלה נשאלה גם בעשרות
אולמות טרה־סנטה. התשובה: טניס שולחן.
בית־הספר ברחביה המה מסטודנטים שעה
שהמשפטן דניאל אהרון הוכיח לחימאי יאיר
רוטמן כי מוסב לו לעסוק במבחנות ובחי־מיקלים
וניצחו במשחק הגמר.
למחרת פתחו הסטודנטים בשחייה, הופיעו
בבריכת ימקא בבגדי־ים שקל היה להכיר
בהם שכבר זמן רב לא באו לידי שימוש.
גם במים הוכיחו המשפטנים את יכולתם, אם
כי לא עליונות, והמשפטן קלמן גרובנר עבר

קולנוע

בניגוד לשנה שעברה תחרו הפעם 15 סטו דנטים
במקום ששה ועם הזינוק התבלט איש
מדעי־המזרח עמרם טוב ,22 ,גבה־קומה ומ מושקף
שהגיע חצי שנייה בלבד אחר מאמנו־חברו
רב־סרן עדין טיילהבר.
שבוע ספורט
סיכומם של הסטודנטים :
היה נאה וכדאי לחזור עליו. החזרה הרא שונה:
ד,ששי למאי, בו תערכנה תחרויות
נגד הטכניון החיפאי באתלטיקה, כדורסל,
כדורעף, כדורגל, שחייה, ריקודי־עם המוניים
וקליעה. אך המקצוע האחרון קשור ברעיון
חדש שצץ בראש של ועדת הספורט האוני ברסיטאית:
מלחמת שלוש מודרנית —
מרוץ מכשולים למרחק 3000 מטר על מגרש
ינוקא חתוך תעלות מים׳ קליעה למטרה ושת יית
300 מטר.

״סנולה״
יותר מכל גזע אחר בעולם, מסוגלים האג־גלו־סאכסים
לראות את הצד המגוחך שבמוות,
ביחוד במוות של אלמות. כמו, למשל, בסרטו

המשלוח שהגיע למרכז הפועל כלל המון
דברים: נעלי התעמלות אמריקאים גבוהים,
תלבושות רב־גווניות, מגיני ברך לכדורסל-
נים. היה זה פרי הענקתו של הבוס היהודי
המחייך של הכושים מהרלם גלוב סרוסרס,
רובי ספירשטיין, שהתפעל משחקני הכדור סל
הישראלים.
קבוצות הפועל ששמעו על המשלוח קפצו
על המציאה במהירות רבה אך הסכימו להע ביר
את התלבושות לאנשי הכשרת מעיין־
ברוך, כיוון שהיה בפיהם נימוק מכריע :
בכך ימצאו יותר חן בעיני חברותיהם.
המשלוח האמריקאי להפועל עורר את קנ את
המכבי שרצתה גם כן משהו בנוסח אמ ריקה.
אך מאמצי!? להשיג משלוח דומה לא
הוכתרו בהצלחה מרובה, אולם אז באה שגרירות
ארצות־הברית בישראל לעזרה בצורה
מקורית: היא הגישה שי למכבי — סרטי
קולנוע המדגימים על הבד כיצד יש להתאמן
ומה על השחקנים לעשות בכדורסל החדיש.

אלן לד (״מעבר התהילה״)

כדורגל

ספקות

מכות לכל
״החיפאים או התל־אביבים?״ שאלו אלפי
הצופים שבאו לאיצטד המכביד, התל־אביבי
על מנת לחזות בהתמודדות השלישית של
הפועל וזל־אביב והפועל חיפה במשחק רבע-
הגמר לגביע. אחר ששני המפגשים הקודמים
נסתיימו בתיקו 1:1 ,0:0הפך המפגש נקו דת
המוקד הזמנית של הכדורגל.

השופט ישמסקי ביש־המזל, שגורלו לשפוט
תמיד במשחקים המועדים לפורענות, ראה
רק את בעיטת רסקין, פקד עליו לעזוב את
המגרש. התל־אביבי התנגד ואז פרצו הסדר נים
למגרש והתחילו לעשות בו שמות.

ראשון 100 מטר חתירה ( 1:21 דקות) ו־60
מטר חזה ( 53 שניות)• אחר המציאו הסטו דנטים
ענף חדש: שחייה מתחת לפני המים
ואלכסנדר דיבון הצליח לחיות בקרקעית ה בריכה
משך 51 מטרי שחייה.
רעיון חדש. אחר שתחרות הכדורגל לא
עניינה במיוחד ונבחרות פקולטות המשפטים
והרוח נפרדו בתיקו 1:1התיצבו האתלטים
למערכה והמשפטן מנשרוב השיג את שתי
התוצאות הראשונות בריצת 100 מטר (12:2
שניות) ובקפיצה לרוחב ( 5:69 מטר) .מלבד
אתלטיקה תחרו הסטודנטים בכדור־עף וב־התאגרפות
(עם מתאגרפי ימקא והפועל) ,הו פיעי
בריקודי־עם ואגרו את כוחם למרוץ
המסורתי, מירוץ הבירה.

מעבר התהילה הוא סרט על רקע האקדמ בארצות־יה

הצבאית הראשונה במעלה
הברית, תסס פוינט במדינת ניו־יורק, ועל
חוקי הכבוד הנהוגים בה, האוסרים על ה תלמידים
לשקר, לעבור על חוקי המשמעת,
לרמות בעת הבחינות ומחייבים כל תלמיד
היודע על סטייה של תלמיד אחר, להודיע
על כך לועדת הכבוד*.
כאשר פרח־הקצונה רוקי גילמן (אלן לד),
תלמיד למופת, מי שהיה סרן במלחמת העו לם
השנייה, גורם לגרושיו של תלמיד אחר,

כדורסל

נחושו של הצופה התאמת: השחקנים ד,מ־חוממים
לא עמדו בפני יצר המכות וכאשר
הקהל התחיל רוגז הראו שהם אינם נבהלים.
שני השערים של משה רסקין וחיים גלזר
התל־אביביים העלו את חמת החיפאים ובדקה
השלושים למחצית השנייה שכבו רסקין ה־תל־אביבי
ונוימן החיפאי על הארץ והחלו
בועטים איש ברעהו.

סיפוק

,.מעבר התהילה ״

במקו נעל״ס. סרט

אולם המשחק שיעמם את קהל הצופים ורמת
המאבק על המגרש לא התאימה לשתי
קבוצות הליגה הראשונה. ניחם אחד הצופים,
עם שריקתו של השופט לסיום המחצית המ אופסת
:״חכו, עוד יהיה שמח במחצית
השנייה ! ״

שלמה כס-ברודה

סרטים

בפניני הצאר הכוכב ד,אמתי הוא רק אחד
האחים, הארפו(שגם חיבר את עלילת הסרט),
בעוד שגראוצ׳ו, המשופם ומהיר־הלשון וצ׳י־קו,
קל האצבעות, מופיעים רק בסופו. האר־פו
לבדו, למרות כשרונו הניכר אינו מסוגל
לשאת את מעמסת הסרט על כתפיו בלבד,
והוא נופל, איפוא, מן הקומדיות הקודמות
של האחים, למרות תמונת רדיפה ארוכה
ומוצלחת בין אורות הניאון על גג התיאטרון.

לאחר
דקות מספר של מכות בשפע, מה לומות
בסיטונות וקללות למכביר ניסה ישנד
סקי לחדש את המשחק בלי שהחיפאים יסכי־
.ז ו לכך. התוצאה: המגרש הפך זירת התאג רפות
וכל בעל אגרופים ראה חובה לעצמו
להרביץ ולהכות• השחקן התל־אביבי הבלונ די
אדמונד.שמואלביץ נפצע ואפילו מאמנה
השקט של הפועל תל־אביב, צבי (דוקטור)
ארליך, ספג מהלומות. תוצאת המשנה: השופט
נואש. ,פסק 0 :3לזכות הפועל תל-
אביב.

טבלת הליגה הראשונה לכדורגל קבוצות
מכבי ת״א
ביתר ת״א
הפועל פ״ת
מכבי רחובות
מכבי פ״ת
הפועל חיפה

משח יחס נקו קים
שערים דות

6:41
15:23
7:20
12:19
2:17
10:19

מתברר בועדת החקירה עברו של רוקי, עמד תו
השלילית בתחילה לגבי האקדמיה וכיצד
הפך להיות תומך נלהב בה ובשיטות הנהו גות
בה. מעבר התהילה הוא, איפוא, סרט
פרו־ווסט פוינט. אכן, האמונים, המסדרים,
התלבשות הססגוניות, הרקע שצולם במקום
כל אלה יש בהם עניין דוקומנטארי. ברם,
הצד הדרמתי בסרט: תסביך אשמה הרובץ
על מצפונו של פרח־ד,קצונה לד גורם לו
שנים של סבל, אך העובדה שהוא משתחרר
ממנו בקלות מפתיעה במטרים האחרונים של
הסרט, מפחיתה מן ההתעניינות. האשמה בכך
נעוצה פחות בסרט, שאינו, אמנם מן המזהי רים,
אך אינו משעמם, יותר במשחקו של
אלן לד בעל תסביך האשמה הסבור כפי ה נראה,
שאת שיא ההבעה הדרמטית אפשר לה שיג
אך ורק בעזרת פנים קפואים ומחוסרי
הבעה לחלוטין.

של הבמאי־התסריטאי האמריקאי קלוד בי־ניון,
סטלה.
כאשר קארל גריינג׳ר (דוד ווייס גורם
בשוגג למותו של הדוד השנוא ג׳ו, בעת
פיקניק משפחתי, מחליטים כל הנוכחים, בני
המשפחה הכבודה והסנובית, להמנע משערו־ריות,
לקבור בצנעה את גוויתו של הקרבן.
ברם, לאחר זמן נודע שהדוד ג׳ו היה מבו טח
בסכום כסף גדול ומתחיל ציד רבתי אחר
גויות, בו מעורבים ברי־מינן מגוונים, שאין
ביניהם ובין הדור כל קשר•
כוכבו של הסרט הוא השחקן דוד (בצלע
אדם נבראה) וזיין, המספק את מרבית הקטעים
המבדחים. אולם חברת ההפקה פוקם־הטאח
העשרים סברה אחרת, הכניסה לסרט עלילת
אהבה, משולש נצחי משעמם שצלעותיו הן
אן שרידן, ויקטור מיצ׳ור, ליף אריקסון.
מהילה זו של המבדח והרומנטי, עולה בהר בה
פחות יפה מאשר מהילתו של המבדח
ועולם הרפאים.

קבוצה של שחקנים רעבים ללחם מכינים
הצגת־במה בברודביי של ניו־יורק. את תא בונם
שובר הרפו מארקס האילם, הגונב
בשבילם מזונות מחנויות מכולת. באחת מ־קופסות
הסרדינים הגנובות מצויים יהלומי־רומאנוף
המפורסמים שהפושעת הבינלאומית
מאדם אגיליצ׳י (אילונה מאסיי) וכנופייתה
הבריחו לאמריקה• היא חוטפת את הרפו,
מענה אותו, אולם, הוא, כמובן, אינו מדבר.
כאשר מגלה אגיליצ׳י שהיהלומים נמצאים
אי־שם בתיאטרון, היא נאותה להשקיע כסף
בהצגה, על מנת שתהא לה עילה להמצא
מאחורי הקלעים. כאן מסתבכים בחפוש היהלומים
גם הבלש הפרטי סם גרוניון (גראו־צ׳ו
מארקס) ,מגי (ורה אלן) הנערה שהרפו
מעורב עמה וענק יהלומים מזויף שהוא הע תק
מדוייק מן האמתי.
האחים מארקם הם, ללא ספק, מן הקו מיקאים
הגדולים של הסרט, אולם חלק ניכר
מהצלחתם נעוץ בעצם היותם שלישיה•*.

״ישנה ארץ ושירתה אהבה״

״פניני הצאר׳•

* בשנה שעברה גילה ברבים פרזדקצונה
בווסט־פוינט שחוקי הכבוד היו נרמסים בשי טתיות
על־ידי עשרות אחדות של תלמידים.
חברי קבוצת הכדורגל של בית־הספר, שלא
נותר להם זמן רב ללימודים, היו מרמים
גרושים המוניים מן
בבחינות. התוצאה :
האקדמיה.
** מחמשת האחים מארקם רק שלושה
עודם מופיעים על הבמה, הבד והטלביזיה.
גאמו, שנטש את החמישיה (שהיתר, מופיעה
בצוותא על במת מיוזיק הול) בעת מלחמת
העולם הראשונה, הוא עתה סוכנם של אחיו;

ישנה ארץ ושירתה אהבה כולל את כל
הסממנים הבדוקים, המנוסים והשיגרתיים של
סרטי אסתר וויליאמם, בצרוף תמונת־חלום
מעניינת אחת, בה חוצה עלמת־המים ווילי־אמס
את השמים בשחייה. העלילה הממלאר,
את החללים בין המספרים המוסיקליים וה־מימיים,
מספרת על הרפתקאותיהם של המו רה
לשעבר האוורד (אני אוקליי) קיל, המגיע
מארצות־הברית לאי טאהיטי כדי לרשת רכוש
שהותיר לו דודו בצוואה, ונערה מקומית
בעלת גוף (וויליאמס, כמובן) .הזמר קיל הוא
נעים קול, שר ומשחק בטבעיות ראוייה לש בח,
והסרט בכללו, שצולם בצבעים נאים,
אף־על־פי שהוא משרך את דרכו על הבד
באיטיות ניכרת, הוא פשוט ונעים למדי,
ביחוד בעיני אלה האוהבים שעשועים מעין
אלה.

בקצרה
.עולמות מתנגשים״.

סוף העולם ב
שלל
צבעים.
״אבא הפך סכא״ .המשך ישר והגיו ני
(בייחוד מבחינה ביולוגית) לאבא משיא
את בתו. ספנסר טרייסי.
״נערת החלומות״ .מה קורה כאשר
נערה מתחייבת להגיד ״לא״ לכל דבר, עשרים
וארבע שעות רצופות י סרט מוסיקאלי. דו דים
דיי. ג׳ין נלסון.
זפו, פרש לחלוטין מן הבמה, הפך תעשיין,
מייצר חלקי מטוסים.

״העולם הזה״ 750

מכל אירופה נוסח ב ש בי ד 1א 3י
״השחר עולה!״ אמר דין אצ׳יסון בהתלהבות,
כשיצא מועידת ארגון האמנה האט לנטית
בליסבון שטופת השמש (שקבצניה
נאסרו לפני כן כדי להבהיר את האווירה).
אולם לאנשים פחות אופטימיים נראה שחר
זה כלילה צונן למדי. ובלילה זה התהלך השד
האפור של מחנה הריכוז הנאצי.
גרמנים וצרפתים שקולים בדעתם סברו ש מול
הסיוט של פלישה סובייטית מוטב לשכוח
את הסיוט של צלב הקרם. הם האמינו שיש לחדש
את הצבא הגרמני, ליצור שותפות צר־פתית־גרמנית
לקראת הבאות. אולם קשה היה
לגרש את הסיוט שהשאיר אחריו שרידים

אין צורך בדמיון רב כדי להזכר בדמגוג גר מני
אחר, בעל שערות הנופלות על המצח
ושפמפם צ׳פליני.
כשהודיע ראש הממשלה אדינאור שהסכים
להקמת דיביזיות גרמניות שתהווינה חלק
מצבא אירופי מיוחד, הקים שומאכר צעקה
עצומה. אנשיו הפגינו ברחובות, ערכו הת נגשויות
עם המשטרה. אמר שומאכר: בוגד
כל גרמני המסכים להצטרף לצבא זה כל עוד
אין ריבונות לגרמניה, כל עוד קציניו המפורסמים
ביותר חבושים בבית־הסוהר וייצור
כלי נשק כבדים אסור למדינה. הגנתו הקלו שה
של אדינאור לא הועילה לו: ברוב דעות
הכריח אותו הפרלמנט לקבל את תנאיו של
שומאכר, השוכב חולה וזקוק לניתוח, להת נות
את חידוש הצבא הגרמני בקבלת התנ אים.

א ני עומדל מו ת! ״ אותה שעה נערך
מחזה דומה מאד בפרלמנט הצרפתי. שר ה חוץ
רוברט שומאן (בממשלה הקודמת, וגס
בממשלה החדשה שהוקמה בינתיים) קם להצ דיק
א! .הקמת הצבא הגרמני. מיד קמה צע קה
גדולה כמעט מכל הצדדים. צעקה זו פינ תה
את מקומה לדממה דקה כשהובל לדוכן
הנואמים אדם מכוסה צלקות ונכה, בעל מכ שירי
עזר לקשי שמיעה על שני אוזניו, ש צלע
על שני מקלות. האיש בלע כמה סלול־יות,
החזיק את עצמו בדוכן ואמר כמה משפ טים
שהעלו דמעות גם בעיני הפוליטיקאים
הציניים. כי ג׳ורג׳ הייארד היה אסיר במחנה
ריכוז נאצי, הפך בעל מום בידי מעניו
הגרמניים.
אמר הייארד :״במחנה ׳הריכוז ראיתי את
מיטב אנשי המחתרת מתים. נשבענו שאלה
שיישארו בחיים לא ירשו לעולם שעוצמתה
הצבאית של גרמניה תקום מחדש. שאלו את
אלה שגורשו, את משפחותיהם של אותם
אשר לא חזרו ! שאלו את הצעירים שעזרו
לנצח את גרמניה, גרמניה הנצחית ! אני,
אדוני השר, עומד למות. אני מת באשמת ה צבא
הגרמני. איני רוצה שבני ובני בני ישר תו
לצדם של אלה אשר הוציאו להורג את
אביהם ! ״

קורט שומאכר ומזכירתו
דמגוגיה...
כה רבים, ביחוד כששרידים אלה כוללים
נואמים כה מוכשרים כדוקטור קורט שומא-
כר בגרמניה וג׳ורג׳ הייארד בצרפת.
הנגינה על המיתר. קורט שומאכר
איבד יד ורגל במחנה ריכוז נאצי. כשנעלם
שלטונו של היטלר הוא עמד בראש המפלגה
הכוציאל־דימוקרטית, מפלגת האופוזיציה ה עיקרית.
מכיוון שהממשלה מאמינה במתינות
לאומית ובברית עם הצרפתים, מאמין הדוק טור
שומאכר בקיצוניות לאומית ובהתגרות
בצרפתים. הוא מצא שהנגינה על המיתר הל אומי
היא עסק כדאי בגרמניה בדור זה כבכל
שאר הדורות: אחר שבע שנים במקצוע זה
הגיעה מפלגתו לרוב בלתי מפוקפק ברחוב,
אף כי בפרלמנט עוד נשארה במיעוט. כשה־דוקטור
נמצא ליד דוכן הנואמים ומנפנף
בזרועו האחת באויר, כשפניו מעוותות בהת רגשות
היסטרית וקולו מצטרד מרוב צעקה,

בדממה המעיקה ירד האיש מדוכן הנואמים.
כל הצירים מאנשי דה־גול ועד לקו מוניסטים,
קמו על רגליהם וערכו לו תשו אות
סוערות. אפילו שומאן עצמו לחץ את ידי
הנואם, כשעיניו זולגות דמעות. התוצאה :
הפרלמנט התנה את הסכמתו לזיונה מחדש
של גרמניה בשורה של תנאים שהיו בדיוק
הפוכים מאלה של הפרלמנט הגרמני.
מאחורי הסערה בפרלמנט עמד אדם שאינו
חבר בו: הגנרל ארוך הקומה, שארל דה־גול.
כמו שומאכר הגרמני מייצג הוא את
הקיצוניות הלאומית, את מסורת השנאה ש נוצרה
באלף שנים של מלחמה גרמנית־צרס־תית
בלתי פוסקת. בקיצוניותו הלאומנית
דוגל שארל דה־גול אף בהתנגדות להשתלטות
אמריקאית, לשיעבוד ארצו לאינטרסים לא
לה המשפילים את כבודה.
סיכויי הנו סחה. בליסבון נפגשו שומאן
ואדינאור, ניסו תחת לחץ האמריקאים למצוא
איזו נוסחה שתשביע את הזאבים דה־גול
ושומאכר מבלי לפגוע בכבש התמים של צבא
גרמני חדש. הנוסחה נמצאה. אולם הנוסחה
אינה משנה את המציאות, והיא ו?צטרך ל זכות
לאישור האסיפה הלאומית הפאריסאית
ומועצת הברית של בון. הסיכויים היו קלו שים.

עולם
או״ם
שובע נ\ד גגין
טומאס רוברט מלטום ניבא בשנת 1798
סוף שחור לאנושות: האוכלוסיה העולמית
תלך ותגדל בקצב גיאומטרי, ואילו סל המזון
העולמי יגדל בקצב אטי הרבה יותר. התו צאה,
לפי מלטום: העולם כולו יגווע באחד
הימים ברעב. ההצלה היחידה: מלחמות, מח לות
ורעב, שיקטינו מדי פעם את מספר
הפיות.
החודש קם יו״ר הנהלת ארגון המזון וה גילה
תגלית חדשה :
חקלאות הבינלאומי,
לא הריבוי הטבעי יוצר את הרעב, אלא לד,י-
פך, הרעב יוצר את הריבוי הטבעי. הרעב,
ובעיקר ה״רעב החלקי״ של תזונה בלתי־מספקת
מתמדת, הורם את הכוח והרצון
של האדם, אולם באותה שעה הוא מגביר את
התאווה המינית והריבוי־ הטבעי שלו * .קיים
איפוא מעגל קסמים: רעב, בריאות לקויה,
ייצור ירוד, דלות, ריבוי בקצב מטורף ושוב
רעב.
אומר חוזואה דה־קאסטרו: יש לשבור את
האחוזות הפיאודליות בעולם, לעודד שיתו פיות
חקלאית. כתוצאה מכך יהיה לאנשים
מזון די צרכם׳ ושוב לא יהיה עוד צורך
לפתח מיבצעי הסברה מלאכותיים לצימצום
הילודה (דוגמת המיבצע המתנהל זה כמה
שוים ביאפאן) .הכבד האנושי השבע יתיצב
במערכה נגד התאווה המינית, יצמצם את
הילודה המסוכנת.

454 איש. אותה שנה ניהלה בריטניה מלחמה
נגד שבטי זולו הדרום־אפריקאים ובירקנהד
נשלחה לאפריקה כשהיא נושאת 700 חיילים
כתגבורת. אחר שהורדו חיילים מספר לאחת
מתחנות החוף, ביכר הקברניט לנווט את ה ספינה
במקביל לחוף על מנת להרוויח זמן
אך העלה אותה לרוע מזלו ומזל אנשי האר
יה על שרטון.
עם שבר האניד, הריעו החצוצרות את תרו עת
האזעקה ושעה שהספנים חשו להפעיל
את המשאבות והורידו את סירת ההצלה ה יחידה
נסתדרו החיילים ברביעיות, פלוגה,
פלוגה, על הסיפון לקול תיפוף הקרב של
המתופפים בני ה־.14
שבע נשים ושלושה עשר ילדים הושמו
בסירה הקטנה ואך הרחיקה הסירה כמה

ניו־זילנד
טקס האנייה הטובעת
בעיירה הניו־זילנדית בירקנהד בת 261ה תושבים
נערך מדי שנה טקס-האניה הטובעת.
בנוכחותם של עשרות אלפי צופים שהתכנסו
על גדות אגם טרואהקה גם ב־ 25 לפב רואר
1952 עלו אנשי הכפר על סיפון אניה
אמיתית (אך מיושנת) ,הסתדרו עליו בסדר
צבאי ובשורות מיושרות כשהם לבושים במדי
חיילי הוד מלכותה המלכה ויקטוריה.
מוסר כתב העולם הזה מניו־זילנד: כשם
שהעיירה האוסטרית אובראמרגאו מעלה
מדי שנד, את מחזה צליבת ישו בהשתתפות
כל תושבי הכפר כן העלו אנשי בירקנהד
את פרשת אניית הצבא הבריטית בירקנהד
שטבעה לפני 100 שנים: לקול תופים של
מתופפים־ילדים התחילה האנייה טובעת מבלי
שהעומרים על סיפונה יניעו עפעף. הם עמדו
חוורים ורועדים כשהמים הולכים וגואים
סביבם. מתוך האניד, הורדה סירת־הצלה עליה
רוכזו שבע נשים ושלושה־עשר ילדים. הסי רה
התרחקה לעבר החוף הבטוח שעה שה מים
החלו מגיעים לצווארי הגברים על סיפון
האניה שראשיהם בלבד עוד נראו. לקול הח צוצרות
המותרעות בנשימתם האחרונה של
המחצרצים הועלה היוניון ג׳אק (דגל הממל כה
הבריטית) לראש התורן והנידונים לטבי עה
הריעו לקראתו בנשימתם האחרונה. המים
גאו והאניה טבעה.
אחר 87 שנים, בשנית. כי לפני מאה
שנים, ב־ 25 לפברואר ,1852 בוצע מעשה
גבורה עילאי כאשר טבעה אניית הצבא הב ריטית
בירקנהד כשיחד עמה ירדו למצולות
» מתוך סיבה גופנית: כבד שאינו ניזון
די־צרכו חדל מהחליש את הפעילות המינית
בתוך הגוף.

גנרל שארד דה־גול
...מן הצד
מאות מטרים נשברה בירקנהד לשתיים כש החיילים
עומדים במסדרם כיוון שקציניהם
פקדו עליהם לא לקפוץ למים ולנסות להגיע
לסירת ההצלה היחידה שהיתר, עלולה להתהפך
ולהביא בלייה על הנשים והילדים.
כשהגיעו המים עד צואר ניתנה פקודת
״פזר 184 .חיילים הצליחו להגיע לחוף
לעומת 454 שטבעו. ואותה שנה נוסד יישוב
חדש בניו־1ילנד שנקרא על שם אניית הגבר
רים ושקיבל על עצמו להעלות מדי שנה
את זכרה של פרשת הגבורה 87 .שנים לאחר
מכן חזר אחד מילידי בירקנהד, הקברניט
פרש, מפקד נושאת המטוסים קורייג׳וס, על
מעשה הגבורה של נותני השם לעיירתו :
כשהוטבעה אנייתו על־ידי צוללת גרמנית
באוקטובר 1939 נתאספו הקברניט ומלחיו
על סיפון האניה ובראותם כי אבדה תקוותם
ירדו למצולות יחד עם אנייתם בהריעם ל-
יוניו! ג׳אק המתנופף ברמה•

לא מגיעה לנשף

.העולם הזה״ 750

ספרים

<JR1?bR!Rbx!X{>!bx!X0X1XC%X0:0XiX

<k « 1x o :o x o :o x 1>:o:<1x p :o x o :o x 1x o :o0:0:

9 Is
iSt>!oxi5;bxi>:!5:o:li5ioxiyjii^^^L-1• w

lX0׳iOA>AOAiXClOX n^a ׳ffiJ
.ילד ixb:bxixb:0xb:bj5^g»3BLS^^-7
r״^ H H RfiP׳<co:<1xo;oxo:o:

jXOlOjsi/iOIOAjy

; ^HHn::H:sP״*x«oxojJiL75fr:s:

\;flPLXOWXO:0::g;0X»X0
^BBr^1^,3
׳x1y£jxix£x!xcx׳
•QXiXOXiXCXiXbX
^ o:<ixo:oxo:oxp
^teSi5!b*x!yi5!<ixo
<jK x»xb:oxo:o:
I^^WOXjXOXiXO
l a jWxiybxiXQ
<W׳s65to:a>:c:a:

מתוץ לתהום התיק והדו״ח
״מזל בת ד,־ 18 גדלה בשכונת התקווה...
מימיה לא היתד, בפאריס, בודפשט או ניו־יורק.
אך לאהוב היא יודעת לא פחות מרי טה
היתרה, ג׳ון פונטיין או הדי לאמר, ואולי
אף יותר מהן ...מזל אוהבת בכל לבד, וס ערת
נשמתה הרוטטת. היא אוהבת את שמעון,
בנו של הקצב•

inraNl

יום אחד גילתה מזל כתובת קעקע על
גופו של אהובה ...אשד, מגושמת, ערומה
למחצה וריסי עיניה ארוכים ופרובוקטיביים.
(שמעון) הסביר כי מסורת היא בצי ואצל
יורדי־ים והרי הוא שירת בצי .״היא לא היתד,
מעולם, לא הכרתיה כלל,״ הצטדק. אך ולדבר
לא נתן למזל מנוה. בלילות ראתה סיוטים :
אותה אשת בעלת הריסים הארוכים מחייכת,
קורצת עין, בזד, לה, רומזת ״הוא שלי, הייתי
אתו לפניך ! ״

^ o:bm

|R!5i<1W

x o io x w
SiSibStJ
ox ix o x o
28£$te
ib ib x b ib jP v :

!oRiSoibSoxi^Ej f

!^rdiby!5

f O % pxo:oxrx
j ^ ixbibxix

:oxtx־»1\m k w.c>:vX

I^ B ^ i>:o:pxo ;cxo:
^ ^ js s s s s t e a s
j#5 x p :oxixoxixo :o

ערב אחד ...הפסד, מזל סכין קצבים וניסתה
להשמיד את ״המתחרה״ ובטרם עמד על ה מתרחש
התבוסס שמעון בדמו ...אמר שמ עון
:״עזבוה (את מזל) כמנוחה, היא אוהבת
אותי, היא מקנאה וזד, מוצא חן בעיני.״
מזל הסתפקה ...נתבעת פני היריבה — צל קת
עמוקה עוברת עתה על פניה.״

«0!ny0!0Kivfl«1>!0Ki

:&:oxo:o:.:o:ox1xo:oxo:axixo:«x1

^ p r:o^o;gxp:pxo;pxpjpx1:

אין זד, אלא אחת מ־ 123 הרשימות בנות
200 עד 400 מלה כל אחת, מעזבונו של יעקב
גל, מי שהיה כתבו הפלילי (והמוסיקאי) של
מעריב והעולס הזה^ 183 הרשימות הן פסיפס
הווי ישראלי כפי שהוא עובר לפני כס
המשפט: סוחר המספר לאשתו כי מתנהל
נגדו משפט בגלל עסקי שוק שחור ותאשר,
המחפשת אחר בעלה בבית־הדין לספסרות
ואינה מוצאת אותו, מגלה לבסוף כי רקע
המשפט הוא שונה במקצת: מעשר, מגונה
בגופה של נערה ! ד,נהג יוספיקו המובא לדין
באשמת התנגשות במכונית ושבפניו התנצ לות
ראוייה לשמה :״שמעתי (ברדיו של
המונית) את המוסיקה המשוגעת (ריקוד החרבות
של חצ׳טוריאן) ,אז התחלתי לרוץ.
בחיי, יש לזה ספיד גדול חייל המובא
לדין באשמת קטטה ליד תור קולנוע נידון
לחמשה ימות מאסר המסתיימים במוצאי־שבת,
בו יש לו פגישה עם בחורה וסמל ה משטרה
מתחשב בכך, משחררו בשבת אחר
הצהרים במקום ביום הראשון בבוקר.
גרעין עמי ת

בשבת 3־15
במרבז החקלאי, אלגבי 6צ1
פגישת

חברים

בשעה 6.00 בערב.

נושא השיחה: הנגב

מיתר ומכונת בתיבה. מדי יום בל עו
רבבות קוראי מעריב את רשימותיו הק צרות
של אבנר ירון (שם העט של יעקב
גל ככתב פלילי*) במסגרת ״שורת הדין״,
בהם הכנים גל את אשר לא נכלל בתיק עור־כי־הדין
ובדו״חות המשטרה, עובדות חס רות
סעיפי־משנד, בחוק ותקדימים בפסקי-
הדין, פרשיות אשר לא ד,תיתלו על ספסל
הנאשמים ולא נסתיימו בד,חרץ המשפט.

השב

גל גילה את הבית ואת ד,ד,וי, ארץ המו צא
ואוירה השכונה, חלומותיה הרומנטיים
של נערת כפר הבאר, לכרך ומתגלגלת לבית־הסוהר,
ערנותו של קצין משטרה המגלה
בצופה קולנוע המתלהב יתר על המידה מס רס
בלשי פושע מועד המבוקש על־ידי המש־טרה.

רקרוביך

שקבלת

מו רתהח בי לו ת
יפה
ישראלי •

שאצלנו

בתרח

למשרות
אנו 1,דאנ
ונחסוך מ מר טרדתה אדיז ה
וסדור• הדו אר.

י־יי
בכית הספר לשפות

אנג לי ת
״ ק די מ ה ״

שיטה מיוחדת

היטב

דה׳ כן־יהודה ,74 תל אביב

קבוצות קטגות

מורים מדופלמים מאנגליה
ב־ 17 לפברואר אנו פותחים קורסים חדשים כדלהלן :

למתחילים משעה 11 עד 12 בצהרים ( x 3בשבוע)

למתחילים משעה

לתלמידי בתות ז׳ ,ת׳

בערב

( x 3בשבוע)

של בתי ספר עממיים משעה 3עד 4אחה״צ
(פעמים ושלוש פעמים בשבוע).

פרטים והרשמה: משעה 9עד 12 בצהרים, ט־ 4יעד 7בערב (פרט ליום ספזיג

כי יעקב גל, שנפטר לפני ששה שבועות
בגיל צעיר ( )37 לא היה דוור עובדות בלבד,
ולא לחנם החליף גל, בשל הנטיות המוסיקאיות,
את המיתר במכונת הכתיבה. הוא
ידע לפרוט עליה את כל צלילי חיי האיש
הקטן ובסיירו מדי בוקר בבית־המשפט, מק שיב
לדברי השופט והפרקליט, הנאשם וסני גורו.
לא הכיר בשורת הדין החלקה והה דר״
הנעלה והיבשה. גל לא ראה את הנאש מים
והחפים, הפושעים והתמימים, הנפח דים
והחצופים, כאילו שורה מתוחה של הוק
ועבירה חוצה ביניהם. גל היטיב לראות מכך.
הוא ראה לפנים משורת הדין( .שורת הדין
( 173ע יעקב ג( 7אבנר ירון) — מודי עין
( 1.300ל״י)).

אין תשש ל ע תיד
צברה זהובת־צמות המחללת על חליל רו עים,
רביעיית תינוקות ילידי קיבוץ המשת זפת
בשמש על המדשאה שלפני חדר־האוכל
ושורת המיטות דומות־הכלובים של מחלקת
היולדות בבית־חולים עירוני אינם אלא שלו שה
צילומים טיפוסיים מתוך המאתיים המו פיעים
בילדי ישראל. באלבום התמונות ה הדור,
השביעי בסידרת אלבומי ישראל בתמו־

* שם העט של יעקב גל בעורן מדור ה מחזיקה
בד,עולם הזה ; יעקב צליל.

נות מבארים העורכים בשלוש לשונות (עב רית,
אנגלית וצרפתית) באר היטב כי גורלה
של אומה תלוי בהמשך הדורות (קרי: בהצ לחת
ילדיה).
בהתחשב עם המתגלה מעל 144 עמודי הת מונות
המראים את חינוכו, טיפוחו והכש רתו
של הדור הצעיר (יליד הארץ והעולה)
אין לאומה הישראלית חשש רב לעתידה. גו רלה
עומד במבחן וד,צברים וילדי העולים
בעלי זיו הנעורים הנתפס בעדשת המצלמה
מוודאים את קיום פסוק התהילים, סיסמת
האלבום: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.
נאות במיוחד הן תמונות פסיפס מתעמלים
צחורי־בגד באיצטד תל־אביב ; התינוק ה יונק
ברעבתנות משד אמו התימניה, עולה
מרבד הקסמים, היושבת על מסלול שדה ה תעופה
לוד, אליו הגיעה דקות מספר קודם
לכן ; קרב כדורי״שלג, היורד לעתים כה
נדירות, בין נערים ירושלמים וטור העולים
למסדר, המתפתל בין רכסי מדבר יהודה.
(ילדי ישראל ( 144ע לעם ( 5.250ל״י))

ת־ nטףון
ל שע ש ע את המשעשע
רוח היתולית קלה נשבה על במת הבימה
בהצגת הבכורה שלאילוף הסוררת לשכספיר*,
פיזרה במטה קסמים׳ את שכבות האבק שרב צו
על שנות הכשלונות הרצופים של התיאט רון.
הקוסם היד, הבמאי האנגלי יוליום
(זזלום ליל קיץ) גלנר שניצח על להקה בת
25 שחקנים והוכיח שמד, שחסר להבימה הוא
איש במד, לו נהירים פינותיה.
27 תפקידי המחזה זימנו לרוב צעיריו
ושחקניו הותיקים של התיאטרון תפקידים
אשר הותאמו לבשרם במידה שאיפשרה ל במאי
הפקת מכסימום של יכולת, ולעתים
שלמות, שהדהימה את צופי הצגת הבכורה
של המחזה אשר זה מכבר הורגלו לבחירת
שחקנים שהיתר, חסרת התאמה למציאות
תפקידים, אלא נבעה מזכויות של וותק ב קואופרטיב
התיאטרון.
מחזה בתוך מחזה. בהשתכר כריס־טופר
סלאי (אהרון מסקין) ,פחח איש פדואה
(איטליה) ,ונמצא רדום על־ידי ציידים אצי לים
החוזרים מן הצייד בפתח בית־המרזח,
נוצר שעשוע עבור הציידים: הלורד (שמואל
רודנסקי) מלביש את הפחח המבוסם בגדי
לורד, משכנע אותו שהזה משך 15 שנה
סיוטי עוני, ושלמעשה אינו אלא לורד אציל,
מושיב אותו על מרפסת ארמונו ושובר לה קת
שחקנים לשעשע בה את משעשעו, וכך
מוצג מחזר, בתוך מחזה.
לסוחר העשיר בפטיסטה (חיים אמיתי)
שתי בנות, ביאנקד( ,לאד, קנוט) ,זכה כחמה,
״חמדה ונחת״ ,וקתרינד( ,עדה טל) מרשעת,
סוררת ופורקת עול. בפטיסטד, מוכן לתת
מחצית הונו לאיש שיצליח לאלף את קתרינה
הסוררת ולהביאה למצב בו תסכים לשאת
איש אך הוא משיב את פני מחזרי ביאנקה
הצעירה ריקם. הסברו שעל הבת הבכירה
לד,נשא ראשונה, מביא את מחזריה העשירים
של הבת הצעירה ומשרתיהם לטיכוס עצה
למציאת חתן לקתרניה. אציל פינקל)
כאשר פטרוקיו (שמעון
וורונה המבקש לשאת אשה בעלת רכוש
ותהיה סוררת כאוות נפשה מגיע לעיר, מת בשל
התבשיל. פטרוקיו מתעלם מזעם לשונה
של קתרינה, קובע את יום החופה לשמחת
המחזרים, משרתיהם, האבות וכל הצדדים
המעוניינים. ובהגיעו ביום החופה באיחור
רב לבוש־קרעים, הוא חוטף את כלתו הסו ררת
נגד רצונה לביתו בוורונה בו מתחילה
פרשת אילופה של הסוררת.
פטרוקיו המעמיד פנים כאילו הוא מתאכזר
לקתרינה מאהבה, מרעיבה ללחם, מונע את
שנתה בלילות, קורע את השמלות שהוזמנו
עבורה לגזרים. לבסוף מוכנה קתרינה, מושם-
לת, עייפה ורעבה למלא אחר רצונו ללא
פשרות. לאחר שהוא מחזירה לפדואה, מו כיח
פטרוקיו כי אשתו הסוררת היא הטובה,
השקטה והצייתנית בכלות ונואם נאום מלי צי
שתמציתו מוסר השכל על חובתה של ה אשת
לבעלה: השתעבדות מוחלטת לרצונו.
•אילוף הסוררת — מאת: ויליאם שכספיר
— עברית: רפאל אליעז — הבמאי :
יוליוס גלנר — הצייר ; יוסף קארל — המו סיקה:
פורדהאוז בן ציסי.

גם לקודם־ט הקיימים לעב רי ת ואנגלית
למתחילים ולמתקדמים
.העולם הזה״ 750

נא להדק את החגורות!
ועדת הכספים של הכנסת קיבלה החלטה
פה אחד, שיגרה זר פרחים לשר האוצר ה חולה,
אליעזר קפלן. אל הזר צורף כר טיס:
ברכת החלמה מידידים ויריבים, ועדת
הכספים. בינתיים נתבקש זר נוסף. החולה :
ממלא מקום שר האוצר, פריץ נפתלי, שר
התיאום הכלכלי שנפל למשכב אחר התקפת.
מכרת.
אחר ששר החוץ משהשרת חתם את
שמו בעברית בספר האורחים של עיריית
גלסגו הסקוטית, זכה למתנה מיוחדת מאת
ראש העיר המארחת: זוג כפתורי שרווליות
עשויים זהב והנושאים את סמל העיר.
מי שהיה נהגו של שגרירן הראשון של
ארצות־הברית בישראל, ג׳ימס מקדונלד,
ושזכה לספרו, שליחותי בישראל, כשהוא
מוקדש ל,,נהגי הנאמן ולידידי״ לא איכזב גם
את מעסיקו החדש, מונט כ. דיוויס, שג־רירן
השני של ארצות־הברית בישראל. בהיות
דיווים אורחו של המועדון המסחרי והתעש ייתי,
גילה את יכולתו, חתם את שמו בספר
האורחים בעברית. מורהו: נהגו.
הקומיקאי האמריקאי ג׳ואי אדמם (שער
העולם הזה ) 749 סיפר, בהגיעו לפאריס אחר
!מסע נשואין בישראל, בדיחה נאה שייחסה
לדוד כן־גוריון. הבדיחה: כאשר מטוס חו נה
בישראל, מודיעה המארחת לנוסעים (כב כל
פעם ערב כל חנייה, אולם הפעם במשמ עות
של ממש) :״אנו עומדים לחנות בישר אל.
נא להדק את החגורות ! ״
האורח הדרום־אמריקאי השני, אחר הגוא־ממאלי
גרסיה גראנדוס, חברו לועדת
או״ם המיוחדת לעניני ארץ־ישראל שהמליצה
על החלוקה, פרופפור אנדיקו פאברי-
גאט, איש אורוגאי, נהנה במיוחד מביקורו
בשראל. היתד, בידו אפשרות לחבר את שני
עיסוקיו החביבים עליו: כאוהב ילדים וב צלם
חובב הרבה לשוטט בארץ, לצלם ילדים.
מלבד זאת אסף חומר לספר על ישראל שהוא
מתעתד לכתוב. כשנשאל למתח התקופה ש הספר
יקיף, הסביר קצרות: מימי משה רבנו.

רוש ש ד בחור טוב
אוגום־

נציבה העליון של צרפת במרוקו,
טין גיוס, נקט באמצעים המתאימים לבט־חונו:
הוא שילש את מספר שומרי ראשו
אחר שלאומנים מארוקיים ירו דרך חלונות
ארמונו בשעות הלילה. אולם אחר עיון נו־
!סף לא הסתפק הנציב בכך, הזמין מלבוש
׳שיגן עליו מפני קלעים. המלבוש: חזיית
׳שריון.
,נחמתם הגדולה של אנשי הבולשת ב־זודאשינגטון,
בירת ארצות־הברית: באם ייב חר
הרפובליקאי רוכרט טאפט לנשיא
לא ייאלצו להשכים מדי בוקר. ההסבר: ה נשיא
הנוכחי, הארי טרומן, עורך מדי
יום טיול בוקר על־מנת לשמור בכך על
בריאותו ואנשי השרות החשאי חייבים להש כים
קום כדי להילוות אליו. אולם לטאפט אמ

צעי אחר לשם שמירה על בריאותו: תרגילי
התעמלות על רצפת חדרו, שאינם מצריכים

ליווי של משמר מזויין.

עמנואל צור,

מנהל שדה התעופה לוד,
ומנהל מחלקת שירותי התעופה האזרחית,
אורי מיכאלי, מצאו דרך מקורית לה גיע
למסיבת הפרידה שנערכה בחיפה לכר•
כוככא מאירוכיץ, מי שהיה המנהל ה כללי
של שתתי הנמלים, הים והאויר במש רד
התחבורה. אמצעי התחבורה בו בחרו
אנשי התעופה, התאים למקצועם: מטוסו ה פרטי
של צור, ותיק הטייסים העבריים.
אחר שמפקחה החדש של משטרת רמת גן,

כאשר סבו של מריו בריני, קרלו, הפסיק
את הקריירה האופראית שלו בלסקלה, מילן,
איטליה, בהגיעו לגיל בו מנורים מפסיקים
לשיר, שכנה משפחת בריני באחד מפרבת
לום־אנג׳לוס, ארצות־הברית, כיוון שאלכסנדר
אבי מריו, טנור שנפצע במלחמת העולם
הראשונה, היגר לשם מאיטליה. מריו שהיה
אז בן שבעה חושים גדל בשכונות עוני,
בתנאי חיים שנעשו קשים משנה לשנה, עד
אשר במלואת לו עשר שנים, יצא אל הרחוב
כשהוא נושא תחת זרועו חבילת עתונים.

אחר שלוש שנות השתלמות, משסברו מריו
ואביו שהגיעה השעה להתחיל בקריירה, גילו
שהדרך אינה שוגה ^שושנים. הקוצים במקרה
זה היו הטלוויזיה הרדיו, הבמות הזעירות
ומועדוני הלילה, שהחלו מציפים אותו בה צעות.
אך מריו העדיף לרעוב מלהכתים את
מסורת המשפחה, הוסיף לחתור אל המטרה :
המטרופוליטן.

מאז השלים בריני באופרה הגדולה בעולם
את מניין היהודים בין זמריה (המפורסמים :
ז׳אן פירס, רג׳ינה רזניק, רוברט מריל) ,מניין
המעורר לעתים את קנאת הלא־יהודים( :״אפשר
לפתוח בית־כנסת בין חדרי ההלבשה
של רמטרופוליטן).

זמר מריו כדיני
אפשר לפתוח בית־כנסת

יצחק

אבנר מוזס, ביקר בעירו, הציע
גרשנקורן, ראש עירית בני־ברק, להכ ניסו
לאחת הישיבות המעולות בעיר. ההסבר
של ראש העיר הדתית: מפקח המשטרה
עושה רושם של בחור טוב !

בהכנס א/ק אברהם גרץ, האניה ה־25
של צי המסחר הישראלי, בפעם הראשונה
לנמל הבית שלה, חיפה, בשעה שתיים אחר
חצות, הרים היינץ רודולף גרץ, בעל
האניה, כום וויסקי אמריקאית לחיי בנו אדן
רב־חובל האניה :״אני עדיין זוכר כיצד בא תי
לקבל אותו (את אדן) בליברפול כשהיה
נער סיפון בן 15 וכבר אז אמרתי — הוא
עוד יהיה רב־חובל!״ השיב הבן־רב־החובל:
״מעטים האבות שגילו עניין כה רב בבניהם!״
סיכם האב וזכו לסיפוק כה רב !״

ת שבץ ספורט *08

.העולם הזה״ 750

בקול ניחר וצרוד

לבסוף לניו־יורק ונוכח לדעת שאינו אלא
טירון •בלתי מאומן בהשוואה למאות זמרים
מקצועיים חסרי־התעסוקה• מסקנתו: הדרך
היחידה להשגת שאיפת חייו היא השתלמות
נוספת. היות ולשם כך היה צריך כספים, בי קש
מריו להתקבל למכון קרסים למוסיקת
(בית־ספרו של ליאונרד ברנשטיין) בפילדל־פיה,
בו קובע הכשרון בלבד (אחר שהתקציב
נקבע על־ידי עזבון של 35 מיליון דולאר).

ההצגה מתחילה כשמוגה. באחד
מימות חורף 1946 ישב מריו בחוג משפחתו,
בדירתו הקטנה בניו־יורק שלפתע צלצל הט לפון.
שאל אדוארד ג׳ונסון (מנהל המטרופו־ליטן
אופרה אותו זמן) :״היש לך תלבושת
של פאוסט?״ (נזכר מריו :״כמעט שהת עלפתי,
אך עוד לא הבנתי בדיוק למה שהתכוון.״)
התנצל מריו :״במרתף מונחת תלבו שת
של פאוסט ישנה ומאובקת.״ אמר ג׳ונ־סון
:״גם לנו יש תלבושת פאוסם ישנה
ומאובקת במרתף, קרוזו לבש אוחד, פעם...
העיקר שכחתי, אתה שר את פאוסט הערב
אצלנו. ההצגה מתחילה בשמונה.״

מאת הקורא דוד טפר, תל־אביב.
) 1 :קבוצה תורכית, שהתמודדה עם
״הפועל״ )4 :אלוף העולם בקפיצה משולשת:
) 10 תפקיד בכדורגל; ) 11 מלת הגבלה; ) 13 מסולם
הקולות; ) 14 מכריע במשחק כדורגל (מונח לו עזי);
) 15 מעמודי התור של ״הפועל״ ירושלים
בכדורסל; ) 17 עני; ) 19 כסא; )20 הקצתי המהולל
של שודיה; )22 מטובי החלוצים באנגליה בכ דורגל;
)25 קיטור; )26 שחקן כדורגל של ״מכבי״
נתניה שעבר ל״מכבי״ ת״א, ערב נסעה לתורכיה,
וחזר לקבוצתו ; )27 דרוש לכל ספורטאי :
)31 פעולת מטיל הכידון )32 :מספיק; )33 מטוס
קרב רוסי; )34 נהר בדרום־אפריקה; )36 מסולם
הקולות )37 :מעמודי התוך של ״א.ג.פ״ הדנית
שבקרה בארץ אשתקד; )39 רץ דרום־אפריקני
למרחקים קצרם י, אלוף המכביד, ל־ 200מ׳ (שם
פרטי); )41 מעיר שודית זו יצאה קבוצה שבקרה
אשתקד בארץ, ושיחקה בין השאר נגד ״ביתר״
תל־אביב; 42 תאר הולנדי; )44 מחזיקי הגביע
האנגלי לכדורגל לשנת )46 : 1950 פקיד; )48 נישא;
)50 מחצית טנור ) 51 :שוערה החדש של אנ גליה;
) 53 ארץ המשתתפת באליפות איי בריטניה
בכדורגל; )55 חברת אוטובוסים; )57 משבטי יש ראל;
) 58 לעולם; ) 59 אלוף בריטניה למרחקים
בינוניים, בעל התוצאה הטובה ביותר בעולם

מאוזן

מוסיקה

יום אחד עמד בפתח אולם תיאטרון במרכז
השעשועים של לום־אנג׳לוס, הציע עתונים
לעוברים ושבים במלוא גרונו, מתח את
מיתרי קולו בסופרנו דקיק, לו שיווה נעימת
ארייה של פוצ׳יני, אותה שמע מאביו. עד
מהרה נוכח לדעת שעתוניו אוזלים, הבין את
הסיבה לכך, כאשר אחד הקונים אמר לו :
״איפה למדת לשיר. ילד ! יש לך קול נה דר
!״ מאז החליט מריו לקיים את מסורת
האופרה המפוארת של משפחת בריני בכל
מחיר, אך בשינוי קל: הפעם תהיה המטרה
אופירת המסרופוליטן שבניו־יורק במקום
המילנית.
קוצים בשושנים. אחר שנים של אימוני
קול ביתיים, עבודות שחורות למיניהן
בהן אסף מריו כספים להוצאות הדרך, הגיע

זיעה קרה וחמה. משך שש השנים
הבאות נתווספה לתלבושת פואסט־קרוזו, מע רכת
תלבושת פאר של תפקידים ראשיים ב מרבית
האופרות של פונצ׳יני, ורדי ואחרים.
השבוע מצא מריו, בקונצרט הראשון שלו
בתל־אביב, שמצב קולו של זמר הוא הקובע
את מידת הצלחתו. אחר שישב במפרסת קטה
דן׳ הצטנן וחומו עלה ל־ 39 מעלות. במקום
לדחות את הקונצרט הראשון, רחץ במרחצי
זיעה, שהורידו את חומו זמנית, החלים כאיש
במה ותיק :״ההצגה חייבת להמשך.״
אך משפתח בקונצרט בארייה של הנדל
אותה הצליח להפיק מגרונו הניחר, הרגיש
בהמשך התכנית שצרידותו מתפשטת וזיעה
קרה וחמה מכסה אותו לסירוגין. התוצאה :
אחד הכשלונות המזהירים ביותר של העונה
המוסיקאלית. מאחר שאיש לא טרח להודיע
לקהל באי אהל־שם, שהזמר צרוד ומקורר,
ניחשו זאת המאזינים כאשר גרגר מריו גר גורים
ממושכים בגרונו, השתמש במטפחת־אף
למניעת שיעול וסיים את תכניתו בקול
אטום, צרוד וחוסר גתנו הרגיל.

בריצת המיל לשנת )60 : 1951 מקשרה השמאלי
של סקוטלנד, בקר עם ״דאנדי״ בארץ.

מאונך

) 1 :שחקן ״מכבי״ צפון בטנים שלחן:
)2ממהר )3 :שוער תורכיה לשעבר, עתונאי של
מועדון.פנרבחצ׳ה )5 ׳:חבר ״הכח״ וינה לשעבר,
מאמז ״ביתי״ ח״א כיום )6 :מקשרה הימני של
ישראל השוהה בארה״ב 7בעומר )8 :אלוף
ישראל למרחקים קצרים בשחיה; )9מקום הת כנסות
האולימפיאדה ה־ ) 12 : 15 לא חם ) 15 :הו צאת
ספרים ידועה ) 10 :לך אל ...עדל ) 18 :מת אגרף
במשקל כבד, אשר החזיק כתר אליפות
כ־ 12־שנה )21 :מלת נמוס )23 :מבקר )24 :רעל:
)26 ממנה מורכב המשפט ) 28 :מלת כאב )29 :שו ער
נבחרת ישראל )31 :מטובי טניסאי ארה״ב
(ניצח בגביע דיויס השנה את רוז מאוסטרליה):
)32 זה שאנו מדברים עליו (ארמית) )35 :מזכיר
או״ם ) 43 :נזכר למעלה )45 :אלוף הקוסרוון
כדורסל כושית מהוללת )38 :הונגריה אלופת
עולם במשחקים ארוכים )40 :מלת קריאה ערבית:
)41 בר )43:נזכר למעלה )45 :אלוף הקוסרוון
הבריטית במשקל בינוני )46 :נבחרת עיר זו
התמודדה עם ״הפועל״ בסיורי באנגליה ) 47 :הח־לוץ
המרכזי של שודיה; )49 לא חסר )52 :רמת
גן (ר״ת); )54 מחצית ניסן )56 :מאמן בכדורסל
ש?קר בארצנו בימי המכביד( ,שם פרטי) :
)58 מקום הרוסות.

תלאותיו ש ד מסלול
באשר הוחלט כי תחרות השנה תהיה תלאה, נקבעו כינויים
מתאימים לקטעי המסלול. אולם הרשימה הגיעה לידי דוש
והוא החליט לעבור את המסלול כעצמו -רכוב על גבי קריק טורה
של אופנוע. כעבור במה ימים הניח לפני המארגנים את
העמוד הזה בתביעה בי ישנו במה מן הכינויים :״בחרתי לכם
שמות יותר מתאימים,״ הוא הכריז ״אפשר לצייר אותם:״