גליון 751 מתאריך 20 במרץ 1952

7ן ר בי 0ל קי ט־ ץ

הש 05

ה־ר ה

הידד לקבוץ שער־העסקים, שיזם ntoobמהפ כני
כה נו סז כ ארנון נרסין סרבי (הסולם הזה .) 750
והידד להסולט הזה שנתן למס שה זהאת הפר סו ם
ש הו א ראוי לו.

העורך :
אורי אבנרי
עורך משנה :
פ לו ס כ הן

עורך כיתוב :

שמואל רודן, חדרה

עורך תבנית ן
דוז«

רב אי תן

צלם ראשי נ

ה שבו עון המצ 1יר לאינפורמציה המערכת

והמנהלה :

רחוב נוי ק סון
» י ד מי א ט דון
ת.ד 36 .ג, ט?.
ס ען למברקים:

. 8תי־ א בי ב

(זמני) 68785
״ עו למפרם״

מ ו ״ ר: חעלרם חזה ב ע ״ ס ;

כתב ראשי :

דוד רוביננר

עורכי מדורים :

אהרן דולב

המ שים מע שי םכמע שה שער־העמקים י שנו א ת
פני הדברים במזרח ה תי כון.

אליקים מרדן, זזיפה

למה לא יגיים צ ה״לאת האזרחים הערבים
לנח״ל. יקים מהם גרעיני הכ שרה? ז ה יפ תור נם
את בעיית הבנות.

דן סגל, ירושלים

מי כ אל אל טז. יחיאל ב שן. נירה נבי, אי תטר עילם.

משתתפים קבועים :

יעקב ביתן, רפאל חייט. פילי ם
אוסקר טאו בר.

טי ארי. י 1חק

לבני.

סופרי חוץ :
דניאל גילן.

גבריאל

דפו ס ישראל ב ע ״ ם.

דנון.

ש מו א ל

מי רון.

הסעת: סלם ב ע ״ ם.

נא לקבל ר״פ סד לירה י שראלי ת אחת. סבור 5
נליונות שאבק ש לשלחם ל ה״ה: דוד בן־נוריוץ.
מ שה שרת, לוי א ש כו ל, מ שה שפי ר א ואליסזר
קפלן.
יהודית פלמן, ת ל -א בי ב
סרבי נ ש אר סרבי. מ קו מו בבית־קפה בד משק או
בבנד אד, לא בקיבוץ י שראלי.

יצחק איזקסון, ירושלים

התסרבתי סם 10 אנ שי ם שלא יכי רו א ת הס-יבי
בין חיהודי םבת מונ ת הקוצרים. רק במקרה א חד
הפטרתי. האם יש הוכחה טוב ח יותר ל טי מ טו ם שבכל
הד סות ה מו ק ד מו ת ש לנו?

רחל פלטי, חיפה

זה ספורט של גברים עם דם. אם נבהלים
כאשר התכנסה לראשונה ועדת מרוץ ההם
מבוץ אל להם לרכב על אופנועים ! ״
אופנועים על גביע שועלי־שם שון כדי לקבוע
לדעה זאת הצטרפו כל המתחרים, רשמו
מועד לתחרות השנייה ריחפו נגד עיניה אולעצמם
להביא בגדים חמים במיוחד. אך
תן שעות האימים שעברו עליה לפני התחלמחרת
הוברר כי לא היה שום צורך בבגדים
רות הקודמת, כאשר עיקר דאגתה היה: האם
מיוחדים — השמש זרחה והמסלול התיבש.
ייפסק הגשם בזמן כדי לקיים את התחרות?
בזאת לא נסתיימו צרותיה של הועדה המארמשום
מה נראה לנו אז כי יד זדונית פתחה
גנת. למזלה בחרה בהר
מדי יום את סכרי השנפוליון
לערוך עליו את
מיים בשעה שתיים ב־התחרות.
ומכיון שהובדי:ק,
השעה בה היה
רר (שעות ספורות לפני
צריך המרוץ להתחיל.
התחרות) כי הר נפוליון
עד ליום האחרון לפני
הוא שטח עירוני פנו אל
המיוץ היינו בט־ח־ת כי
חיים אלפרין, ראש מחלנ<לץ
לדחות אותו מאחר
קת הפיקוח של עירית
שהגשמים המשיב־ לרר.׳.־אביב
לקבלת רשיון
דת. אולם משבא יום הלעריכת
התחרות על הר
תחרות חיכתה לנו הפנפוליון.
תעה
גדולה: השמיים
״זהו נכס היסטורי(בו
־ינה רו לפתע ילא נראה
נערכות חפירות לגילוי
שום ענן באופק. ופלא
שרידים מההתישבות הטלאים:
גם כאשר הגיעה
כנענית),״ הודיע אלפרין
דשדה שתיים לא פסקה
וסירב להרשות לאופנודי,פ
גה — השמש המעים
לעלות על ההר. גם
ש רה לזרוח. ואז נשבעההבטחה
כי הסדרנים
נו רי בשנה הבאה נקבע
ואישי הצבא ישמרו על
האריך מתאים יימי וכי
הסדר וידאגו שהקהל לא
גשום מחיר לא ועמיד
יגע בחפירות לא סיפקה
את עצבינו באות־ מבחן
אוחו. רק אם יהיו שם
מורט.
שוטרים לשמור על הסוכך
הוחלט השנד. כי
דר יסכים לעריכת התה־התחרות
תתקיים במרץ,
•־ ת. אחרת יעמיד פקחים
אותו חודש של שמים
עיריניים למנוע את הבהירים
כשהאביב מרחף
תחרות.
על הארץ. ואמנם יכולנו
וכך, דקות ספורות
לישון בשקט. אחרי שטלפני
התחלת התחרות
פונות החורף באו ימים
הרשמית נערך מרוץ מיויפים
והשמש זרחה בחד
במינו בין שוטרים
חום שגבר מדי יום. אך
ופקחי העיריה, לראות
מצב זה לא נמשך. נראה
מי יגיע ראשון, הפקחים
כי התעללות הטבע בעצשימנעו
את התחרות או
בי המארגנים היא חלק
הש־טרים שיקחוה תחת
בלמי נפרד מארגון החכיתם.
תחיות.
חמשה ימים לפ־כמה
דקות לפני הש:מועד
התחרות הופיעו
עה שתיים נראו כובעי
העננים הראשונים.
השוטרים הראשונים ממשך
אותם ארבעה כעבור לרכס. עבר ימיר עבדו המארגנים
סרן שלמה אדיר
שניות מספר כבר דהר
כשעיין אחת נעוצה
האופנוע הראשון בדרך
בשמיים. במקום להיטיב,
התלאות שהיוותה את מסלול התחרות.
הלך מזג האויר ורע. בערב התחרות התקשרהקהל
עבר ממסלול למסלול, עודד, צעק או
נו עם השרות המטראולוגי .״מחר יהיה יום
ביקר, ירד מזמן לזמן להגיש עזרה לאהד
גשום, כמו היום,״ היתד תשובתו. ואז הה־המתחרים
שנתקע באמצע עלייה תלולה במלטנו
כי אין טעם לקיים תחרות במזג אויר
יוחד• אולם בכול בלט סדר למופת. בשעת
כזה — האופנועים יתחלקו בבוץ, ויסכנו את
חלוקת הפרסים לא צבאו אלפי צופים על
חיי המשתתפים.
שולחן הנשיאות כפי שעשו לפני שנה. הפעם
אולם איש אחד לא הסכים — היה זה
עמדו חייליו של ״סלומון״ מסביב, הקפידו
״סלומון״ ,סרן שלמה אדיר, מעמודי. התווך
על סדר למופת. והרי בסופו של דבר היה
של מארגני התחרות הקודמת והתחרות הנוכחית
.״ספורט,״ הוא הכריז ,״הוא ספורט ! זה נאה ביותר שחיילי צה״ל אשר מתוכם עלו
שועלי־שנזשון יטלו חלק נכבד במפעל הייג־לא
דוחים תחרות בשום אופן. אם יש בוץ יתלכלכו
האנשים, אבל אין זה נשף ריקודים — ציח את שמם.

האם ידע העורך, ש שם על אחד הקטעים ברפור־ ׳
טנ׳ה את הכותרת ״ ציונו תוחש מל״ ,כי לנין אמר
פעם כי קו מוניז ם הו א ״ סובייטי םוחש מל״ ?

אברהם ביאלסקי, טבריה
בזן הראוי שהקורא ביאלסקי ירחוש אמון
רב יותר לעורכי העולם הזה.

המלים ה אחרונות של הרפו ר טנ׳ה הסבירו בי חל חלה.
האם רוצה כתב הסולם חזה לו מר שי שנ ם
ילדים סרבים הפורצי ם בצווחת־אימי ם מ רוב פחד
כשהם רואי ם אדם סברי ן

דינה גרדין, תל־אביב
נן. המקרה קרה פעמיים לכתב העולם הזד.
בבקרו בכפר ערבי.

נכרת העולם הזה
...אנב. האם שמתם לב לכד שהנערים והנערות
לא ה תחפ שו רק ב צוענים, שודדי ם, ערבים וקוזא־קים,
אלא נם כמערכ ת העולם הזה 7

ראובן גל־און, תל־אביב
דוגמה שתמצא חן בעיני הקורא גל־און :

בגוו עינ*
עיתוגי הצגע
עובר־אורח שראה בחלזן ראווה תל־אביבי
נ רות צבעוניים, תמת, שאל :
״מוז זה 7״
״אינך יודע?״ הוסבר
לו ,״זה הכסף
החדש, שטרות מאה
והמשיט הפרוטות ו״
״באמת?״ תמה *
עובר־ האורח ,״חשב־ I
תי שאלה עיתוני ה־|

צנע.״

הקוראת יהודית אורנשטיין, תל־אביב,
זוכה בפרס של לירה (בלי מחשבות).
התרשים שלפני בו א ם היה כ אן בארץ הרבה יורר
טוב, מכל הבחינו ת, ובי חוד הצד ה מו ס רי -ה מיני.
את רחוב ם טנ טון בחיפה ונ׳בליה בי פו י ס דו עולי ם
חדשים מ רו מני ה, מ רו קו ועיראק.

עובד גושן, עתלית
אך אין הם יבולים להתפאר שהם עולים
על רחוב הירקון, תל־אביב ורחוב המלכים,
חיפה, בימי מלחמת העולם השנייה — בלי
עולים חדשים.

מי כ תור ז
בזמן ה מל ח מה, עת קיבל החייל חופ ש ה קצרה
מהתזית, לא יכול כ מו בן לבזבז את ז מנו היקר
בתורים ל מיניהם, וכל אנ שי העורף הבינו זאת.
(אבל) כיו ם אין מל ח מה, וכל אתר מ א תנו היה או
יהיה חייל אם יצליחו ל הכניס סדר לתור נהיה
יותר בני אדם.

ד. הבלר, י .מינצברג, יפו
העולם הזה מסכים, כשהמדובר בחיילי
שרותים המשרתים בערים. אינו מסכים לגבי
חיילים הנמצאים בבסיסים מרוחקים, הבאים
לחופשה קצרה.

מוות לגגגסטרים
ברצוני לפנו ת מ על ע מו די העולם הזה להתאחדות
בעלי בתי ה קולנוע בי שראל לא להציג סרטים נננם־
טריים בפני הנוער. לדעתי י שנו חלק מ הנו ערש הו א
מו שחתכ תו צאהמההשפעה ההרסנית של ם רטי רצח
ו שוד. ישנם (די) סרטים חינוכיי ם ומוסיקליים.

פנחס שוארץ, טבריה
וכיצד תלמד המשמרת השניה של פושעים
ישראליים את מקצועה?
משקפיים אתם מ תיימרים להיו ת ש בו עון ל אינ פו ר מ צי ה.
צריכים להרכיב מ שקפיים כדי ל מ סור אינ פו ר מ צי ה
נכונה. בעצרת העם של ברית אי תני״ ם ליד המקוח
בו נרצח יאיר השת תפו למעלה ם־סססז אי ש, ולא
, 1000 כפי שמסרתם.

אליעזר ראובני, ירושלים
הקורא ראובני לא התכוון למשקפיים, כי
אם לזכוכית מגדלת.

לעיסה ותנועה

גילה לופסמן נערת העולם הזה.

ה תקפה על התוקפים
אני פונ ה לכל אזרחי ישראל שי ש להם מ צ פון
ב מ שפ ט הי מ אי ם קבע ה שו פ ט שה שוטרים תקפו א ת
הימאי ם של ה אניה תל-אביב ב או פו בלתי־חוקי. ו ממ
שפ ט שטיין־ שייב אנו למדים שכל אזרח יכול
להניש תביעה פלילית ננד מ פי רי חוק.
מי מו כן לתת יד ו וכסף) כדי ל שבור ענרד־דין
טוב ולהגיש תביעה פלילית ננד מפ קד משטרת
נמל חיפה ז

אריה קרן, חיפה

בלי מפלגה באדיר

אין פ תרון ל מ צב ע ״י ל עי סה בלתי פוס קת שר
ה מ שבר העובר על הנו ער. לעיסה ש אינ ה מ בי א ה
לשום פתרון ושחלק נדול מ מנ ה נזקף על ח שבון
העולם הזה ...הפ תרון הו א אירגול מחד ש של תנועו
ת הנוער. כי ברור ש־ 90%מ הנו ע ר היו אי־פעם
ב תנו עו ת נוער, והם עזבוה כי היא לא מ שכ ה את
לבם. היה בה מ ש הו שהם לא י כלו לסבלו.

יחזקאל וילמן, תל־אביב
בלי לעיסה אין עיכול. בלי עיכול אין דם.

השלייה עצמית
דעתי הי א שאל לכם לה שלות אתע צמכ ם ש העולם
הזה נקרא כה הרבה בגלל היו תו או בי ק טי בי
ושהקוראים צ מ אי ם ב מדינ ה ביורוקרטי תזאת לדף
שהקוראי ם מ תענייני ם ב־ע
צ מ אי. דעתי פ שו ט
העולם תזה ו מ פני ש) מכל ה בחינו ת של עניין הו א
עולה על ע תוני ם אחרים. א מנ ם נ כון שהעול ם הזה
הו א בלתי-מפלנתי. ורוב הע תוני ם המפלנתיים הם
משעמ מי ם, אך אין להסיק מ כ אן כלום.

יוחנן רוזנברג, תל־אביב

אני יודע ל ספו ר (בעזרת הרנליים אני ע עד ) 10
אך טרם חילקתי את הנוער ל שני חלקים כ קלוני מו ס
הלננלם (העולם חזה 749 האחד שיצר ברות
סלוניו ת וה שני ההורג את ז מנו בבתי־קפה.
אני מיע ץ לו לבקר ב מו ע דון קלוב ה תעופה. בו
מכיני ם את עצמ ם ע שרות בני נוער לתפקידים
חלוציים והתנדבות ספור טיבי ת( .זהו) סמל לאל־מפלג
תיות ועל־מפלגתיות.

נפתלי קדמון, תל-אביב
אל נפתח פת לשטן: המפתח, טלול להגיע
השמימה.

זכות וותק לפושעים
איני מ סכי ם עם משה בלו מנפ לד ו מערכ ת העולם
הזח 746כ אי לו מוכי חהה סט טי ס טי קה ש הפ ש עי ם
לא התרבו עם העלייה החדשה. יד עו כל העולי ם

דם טברייני
איפה ו היו במרוץ) קבוצ ת הטבריינים ה מ שויצי ם
ברחבי טבריה ( 70ק ס ״ ש בעיר) על או פנו עי ה ם
המצוחצחים 7

ילוז עמרם, טבריה
י לא היתה זאת תחרות של שרץ.

סבלנו ת לדוש
דוש הציע ״ ששהצ עו ת * ע שיי ה לחיסול המ שבר
ה כלכלי״ (העולם הזה .) 748 רבותי 1ה מדינה ; דיי;
כל כר צעירה. רק 3שני ם לקיו מה. וכבר שי היו
דברים כ אלה? התאזרו יותר בס בלנו ת. וגם לזה
נגיע. כי א צלנו הכל יכול להיו ת.

טוביה צפרי, פתח־תקוה
דוש פשוט מרחיק ראות.

השער
מכתבים צטבץ נגד ת שכץ

אני מצ בי ס :

אני חו שבת כי צטב ץ כזה ( ה סיו ט הזה ) 749
אפ שר ותת נם סם ת שבץ, ז .א. ש בי ס צטב ץוש בי ס
תשבץ. ויסתי זה לא י שסמ ם ולא י היה חד־נוני.

יהודית ברינר, תל-אביב

צטבץ.

דוד כוגן, באר־שבע
צטבץ — צטבץ. אבל ל מסן ה שם, לא סם חיים
נחמו ביאליק. מ ח רס בחיים חפר ז

התשבצים ח רניוי ם מוצלחי ם מן הצטבץ מבחינ ת
סימול מו חו של הפו תר.

משה עשת, חיפה

רותי מלקמן תל־אביב
באמת איננו יודעים.

כאשר פנתה מערכת העולם הזה ליהודה ענן שישתתף גם השנה בארגון תחרות האופנועים
נתקלה בסירוב מוחלט .״לא מפני שאני רוצה להשתמט. אבל הפעם יש לי חשק להיות
אלוף.״ המערכת הבינה את תשוקתו של יהודה, הניחה לו לנסות את מזלו יחד עם 13
המשתתפים האחרים.
ואמנם, לאחר שהשופטים סיכמו את נקודות המתחרים, יצא מם׳ ,3מספרו של יהודה
ענן (העומד בצילום השער) ,מנצח.
בהתרגשות רבה עמד יהודה וקיבל את מטר הברכות שניתך עליו מכל צד. בין המברכים
בלט מתחרה אחר, מרדכי קריצ׳מן החיפאי, אשר גביע שועלי־שמשון קישט את דירתו מאז
זכה בו במרוץ הקודם.
״קשה לד,פרד ממנו (הגביע),״ אמר מרדכי (מימין) .אולם היתד, לו נחמה לא קטנה :
מאז המרוץ האחרון התווסף קישוט אחר לביתו — בן בכור.

״הועלנז הזה״ 751

״ל מר חקי ם זז פ דיגו תהס־
.פינות ־ אלד דיים עו ב דו ת
ו פו ר קו ת -תכלתמלמטה.
ותכלתמעל ־ אנו בוני
כ אן נ מל. כ אן נמל!״ ל צ לי לי
םאלה. שבי ט או אתהה
תלהבותהע צו מהשאחנ
האת הי שוב. הקימו פו ע לי
ת ל ־ אביבב ־ .1936ב־מ
ה מ או ר עו תאתהנמלהע־בד
הראשון. לי דהגהסמ לי
התיצבמשהשר תו ק
בשםה סו כנו ת היהודית. הי כר..
:כל נוסע. כלא רגז

מטען ב אני ההעב רי ת ־ א בן
לבניין!״ או לםכעבור 6י
שנה. ב הן כילכלנמלתל ־
א בי באחמאבק הי שו ב
ו ה ציל אתצה ״ לבימי
המצור שלרא שי תמלחמת
העצמ או ת. הפד הנ מ ל בן־
חורג ל מ דינ ה. מוזנח וחסר
ת ע סו קהמלאה, כאשדח לוצי
ה פ רי קההעבריים
מ ע שני םסיגריותבא 3ס
מעשה או יו שבים ע ל שו ב ד
הג לי םהא רו ך כד• ל דו ג
דגי םולה רוג א ת הזמן

111

mms

כאשר התנוססו היהודים הראשונים בדמם על מדרכות
יפו, ב־ 19 לאפריל ,1936 נדמה היה שסכנת רעב
תאיים על הישוב העברי. סוחרים ופועלי־נמל יהודיים
שוב לא העיזו כמעט להראות את פניהם בנמלי חיפה
ויפו, שהיו חסומים ע״י שכונות ערביות טהורות.
ביו המשתתפים בהלוויה הגדולה של חללי יפו צעד
גבר ממושקף, נמוך קומה, איש ראשון־לציון, בן למשפחת
בילויים. רק לפני 5חדשים הועמד בר־כוכבא מאי-
רוביץ בראש המחלקה הימית של הסוכנות היהודית,
שנפתחה זה עתה. משך 5חדשים אלה השתדל בהצלחת־מה
לקנות דריסת רגל בנמל יפו, לרכוש כמה סירות,
להקים לפחות חברה עברית־ערבית.
עתה התנפצו חומות אלה. סוחרי תל־אביב דרשו
משמר מזויין כדי לרדת ליפו ולקבל את סחורותיהם.
אותו רגע, תוך כדי הליכה בלווייה, צץ רעיון מהפכני
במוחו של מאירוביץ. האם לא זו השעה לגשת אל
האנגלים, לומר להם :״תנו לנו לפרוק את סחורותינו
בתל־אביב?״
שלוש מלים גורליות. מספר מאירוביץ: הראשון
שנכבש ע״י הרעיון היה יצחק רוקח, אחיו של
ראש העיר. שנינו פנינו אל לשכת המסחר, נסינו לשכנעה
להציג את הדרישה. כאשר התערב גם משה שרתוק
(כיום: משה שרת) לטובת הרעיון, הסכימה הלשכה.
כעבור שלושה ימים התיצב משה שרתוק לפני אר־תור
ווקום, הנציב העליון אוהד היהודים. אותו ערב ציל־צל
למאירוביץ, פתח את השיחה בשלוש מלים גורליות :
״בר־כוכבא, ווקום הסכים!״
אולם לנציב היה תנאי אחד: על מנהל המכס הבריטי,
סטיד, להסכים לרעיון. רוקח ומאירוביץ חיללו את השבת,
נסעו אל סטיד. אחרי ששמע את הרעיון, ביקש
את רוקח לצאת אתו לחדר השני, אמר לו :״מר רוקח,
אני מכיר את הבחור הזה מאירוביץ, יש לו תמיד רעיונות
משוגעים. אבל אתה, אדם בעל שם, כיצד אתה מסכים
להפסיד בעניין מפוקפק זה?״ אולם כאשר נוכח
לדעת שרוקח אינו נסוג, הסכים אף הוא.
בדיוק חודש אחרי פרוץ המאורעות, ב־ 19 למאי
,1936 נפרק שק המלט הראשון מא-
נית־הקיטור היוגוסלבית ד׳טוורט
על חוף ימה של תל־אביב. מעולם
לא עורר שק מלט התלהבות כה
רבה: חבורות נוער שוטטו ברחובות

71 ^ 11־ u 11 1 m

T IE T

.U׳U/M II— W

— j i.u iiו־ק־״י־י

יייי ־

מניות המפעל החדש. האזרח, שרכש מנייה של לירה
אחת, והממריץ את הפועלים לעבוד במרץ רב יותר במפעל
״שלו״ ,הפך נושא לקאריקטורות נמל תל־אביב
הפך נכס לאומי, כבש לו את מקומו בלב הציבור.
משלוח הנשל, הראשון. משך 12 שנה נשאר
נמל תל־אביב חביב הקהל. סוחרים תל־אביביים הקפידו
לרשום בשטרי־המטען כי מקום הפריקה הוא ״נמל תל־אביב״
.פועליו התגייסו בסיטונות לצבא הבריטי, הקימו
את ״פלוגת הנמל״ המפורסמת שרשמה דף מזהיר בקרב
על טוברוק. בימי המאבק, ובראשית המלחמה, כאשר יפו
וחיפה היו חסומות בפני הישוב הלוחם, מילא נמל תל־אביב
את תפקידו, כילכל את הישוב, את ההגנה ואת
חזיתות המלחמה. ליד שעריו התאספו, בראשון לאפריל
,1941 גדודי ההגנה שעתידים היו לבצע את מיבצע נחשון.
חיכו עד כי יפורק משלוח הנשק הראשון.
אולם בשבועות המעטים שבין מיבצע נחשון להקמת
המדינה קרו כמה מאורעות ששינו את גורל הנמל. גדודי
ההגנה ואצ״ל כבשו את יפו וחיפה, שני נמלים נוספים
נפתחו למדינה החדשה. ובעוד שנמל תל־אביב אינו שייך
למדינה אלא לחברה ציבורית (אוצר מפעלי ים) ,שחלק
ניכר מהונה מרוכז בידי גופים אזרחיים שאינם אהודים
על השלטון, הרי עברו שני הנמלים החדשים לבעלות
הממשלה.
ומאותו רגע החלו הצרות של נמל־תל־אביב.

ה פו ע די ק:
פועלי נמל תל־אביב
הם וותיקי מקצועם,
עובדים ברובם
מאז היווסד הגמל.
חלק מהם בא
מסלוניקי, יוון, חלק
אחר גויים בשעתו
מאגודות הנוער. כל
רבי־החובלים מסכימים
כי פריון העבודה
בתל־אביב עולה
כיום במידה ניכרת
על פריון עבודתם
של פועלי נמל
חיפה, שאינם עובדים
לפי נורמות.
הס מאשימים את הממשלה,
שלא נתנה
להם מזון נוסף, הדרוש
לעובדים עבודה
כה קשה, גם לא
תוספת נקודות לקניית
בגדים נוספים,
אף כי בגדיהם מתקלקלים
במהירות בעבודה׳
הרטובה. הם
דוחים בתוקף את
האשמות ועדת־הח־הממשלתית, קירה שמענה
כי התיחסו
לעבודתם באדישות.
המכשיר הקטן
הרודן. מ 1ג האוו־דו המודד את מזג
האוויר ואת
כיוון הרוח, קובע למעשה את גורל נמל תל-
אביב. כ־ססו ימים בשנה אין העבודה בו אפשרית,
עקב סערות ימיות המונעות את הפריקה.

מלבד המעגן הקטן לסירות הפריקה, אין בנמל
תל־אביב הגנה כל שהיא לאניות, הנאלצות בימי
טעה להרים את העוגן ולהתרחק מן החוף. אולם
בהשתדלם לצמצם, עד כמה שאפשר, את נזקי
מזג־האוויר, עובדים הפועלים גם בימים של התגברות
הגלים (תמונה משמאל) .מסירות זו התבטאה
באסון שאירע לא מכבר, בו קיפח אחד
הפועלים את חייו: הפועלים נטשו את הפריקה
רק ברגע האחרון, אחרי התחלת הסערה, ושניים
מהם הופלו ע״י הגלים הימה שעה שחזרו לחוף.
מלח הסירה, אריה הוכמן, קפץ לים הסוער, הצליח
בגבורתו להציל אחד, אולם השני טבע וגווי־תו
לא נמצאה עד היום למרות חיפושים רבים.

1אופיני לפועלי הנמל הוא סבא דוד
סבא קאפיטניו:
(״קאפיטניו״) אשכנזי. מפעיל מנוף,
1בן סאלוניקי שעבד בנמל מיומו
הראשון, שרת בפלוגת־הנמל הא״יית בצבא הבריטי, נפל
בשבי הגרמני, ברח וחזר לנמל. בנו נפל בקרב על הקסטל.

אין למדינה
ה מנ ה ל נז חדש דביזים לבנזין
ולצמיגים, חסרות
לה מכוניות. מה יש לעשות? נשאר רק
פתרון אחד: לזרוק את עצמנו לים.״ אומד
יצחק צ׳יזיק( שמאל) ,המנהל החדש שגרם
למהפכה בנמל .״עלינו לפנות אל הים, לנצל
כל אפשרות לפרוק סחורות בקרבת
מקום חפצן. אולם מה עושה הממשלה?
עליה להפנות לתל־אביב את הסחורות המיועדות
לח.ע״י הכנסת השם תל־אביב
לשמרי המטענים ולחוזי השכירות של האניות,
במקום לאפשר לסוחרים להכניס את
הוצאות ההובלה היבשתית המיותרת מחיפה
לתל־אביב לקלקולציה ולמחירים הרשמיים.״
צ׳יזיק, בן לאחת המשפחות
המפורסמות ביותר בארץ, סבור כי ״אלוהים
(והממשלה) עוזרים לזה העוזר לעצמו.״
המריץ את הפועלים למאמץ־יתר,
הבטיח תנאים מיוחדים לסוחרים המביאים
את סחורתם לנמל תל־אביב. אחד מהישגיו
הבולטים ביותר: שלום בית עם פועלי
הנמל, שבחרו ברובם בנציגים
מפ״מיים, ועם סוכני האניות ושאר לקוחות
הנמל. עקב המוראל הגבוה של הפועלים
ושיפור הסדרים, אין מספר הגניבות בתל־אביב
אלא אחוז ממספר הגניבות בחיפה.

עמום נזוסינזון
דו ברה פו ע די ס (למטה) איש ועד
הפועלים (המור־כב
לפי מפתח אישי מ־ 5אנשי ם פ״ם ושני
אחרים) הוא אב לשני לדים, בא לא־רץ
ב־ 1938 עם עליית הנוער. אומר עמוס,
איש מפ״ם. פעיל :״משרד התחבורה הוא
בעל נמל חיפה, לכן מפרקים שם. בחיפה
כל העבודה בידי סולל־בונה, המשלמת
לפועלים תוספות מוסעת למשכורתם,
בצורת תשלום עבור שעות שלא עבדו
בהן. ואילו י בתל־אביב מתנגדת ההסתדרות
לעליית שכר של .25%״ בהצביעו
על פריון העבודה הגבוה של פועלי נמל
תל־אביב, מכחיש עמוס את טענות ועדת
החקירה הממשלתית כאילו סרבו הפועלים
לעבוד שעות נוספות או להנהיג
משמרת נוספת, או כאילו הפריזו במלחמתם
על תנאי עבודתם. טוען עמוס: בשם
פועלי הנמל מצטרף ועד הפועלים לתביעתה
של הנהלת הנמל כי הממשלה תכריח
את האניות לפרוק בנמל תל־אביב
את סחורותיה המיועדות לתל־אביב. מאז
קיבל צ׳יזיק את הנהלת הנמל לידיו מנסים
פועלי תל־אביב להוכיח את יעילותם
ואת השירות הטוב שהם יכולים לתת
המסוגל להתחרות עם זה של נמל חיפה.
בר־כוכבא
נצי\ ה שדה מאירוביץ (מימין)
ששרת
עד לפני חודש כמנהל כללי של שרו־תי
הנמלים, הים והאויר במשרד התחבורה,
מכחיש את האשמות הנהלת
הנמל והפועלים כאילו מקפחת הממשלה
את הנמל, מצביע על חלקו הרב
בהקמתו .״לוא היה מישהו מקפח
בזדון את נמל תל־אביב שעה שהצפיפות
בנמל חיפה מדריכה את שנתנו
בלילה, היו צריכים להעמיד אותו
לדין!״ מכריז מאירוביץ, רואה
את האשם האמיתי במצב בתפוקה
הירודה ובסדרים הלקויים ששררו
בעבר בנמל. עקב המחסור באניות
בעולם (מאז מלחמת קוריאה) אין איש
יכול להכריח את בעלי האניות לעגון
בתל־אביב כשאינם רוצים בכך,
והצורה היחידה למשכם היא לשפר
את השרותים. אומר מאירוביץ: כניסתו
של צ׳יזיק לתפקיד מנהל הנמל
עלולה לחולל מהפכה, כי צ׳יזיק הוא
איש מעשים שאינו בא רק בתביעות

אלן! דולארים ליום. למעלה משני שלישים של
הסחורה המגיעה לארץ מיועדת למרחב תל־אביב והדרום.
התחבורה הימית, שהיא הזולה בעולם, יכולה להביא
סחורות אלה לנמל תל־אביב או לנמל יפו(השייך לממשלה,
אך המנוהל ע״י נמל תל־אביב) ,כמעט עד לדלתות
בתי־ד,חרושת או המחסנים. אולם רוב רובה של סחורה
זו מגיע׳ י כיום לנמל חיפה, על מחסניו הגדושים, מועבר
תל־אביבה בעזרת הצמיגים והבנזין העולים למדינה בד־ביזים
רבים. מדוע?
יתרון גדול אחד לנמל חיפה. הוא נמל סגור. אפשר
לעבוד בו ביום ובלילה, בימי סערה כבימים טובים.
שום דבר אינו מפריע בו את המהלך התקין של העבודה.
נמל תל־אביב, לעומת זאת, פתוח. האניה, העוגנת
מוי 1החוף, מופקרת לקפריסות הטבע. עם התגבר רוח
סערה עליה להרים עוגן, להתרחק מן החוף, פן תתנפץ על
סלעיו או תעלה על חולו. רב־החובל והצוות אינם יכולים
לעזוב את אנייתם גם בשעת הפריקה, נשארים דרוכים
על משמרתם.
אולם מול יתרון טבעי זה, יש צדדים פחות אהודים
לנמל חיפה. אין כמעט נמל בעולם שיש לו שם כה רע
בעולם. סך האבידות והגניבות בו מגיע למיליונים, עולה
בהרבה על סך הגניבות בתל־אביב ויפו, שם ההזדמנויות
רבות הרבה יותר (בגלל הדרך הארוכה מן האנייה
עד למחסן) .עקב ריבוי האניות בחיפה, נאלצת האניה
לרוב לחכות זמן רב עד שמגיע בכלל תורה להיכנס
לנמל, מפסידה ימים רבים (שכל אחד מהם עולה לבעלי
אניד, בינונית למעלה מאלף דולארים).
כמות העבודה בנמל ירדה, הלכה מדחי אל דחי.
לעומת 360 אלף הטון שנפרקו ונטענו ב־ ,1950 עברו בו
ב־ 1951 רק 300 אלף. מאחר שרוב רובם של 1200 עובדיו
(מהם 700 סווארים, ספנים והגאים 300 ,סבלים ו־200
מנהלים ופקידים) עובדים בשכר מובטח( ,לפחות 16 יום
לחודש) גרמה האבטלה הפסדים גדולים.
כל שק של דואר. כשהגיע המצב לשיא השפל
הופיע, לפני 3חדשים, איש חדש על הבמה: יצחק צ׳יזיק,
מי שהיה מנהל ענייני הנגב במשרד ראש הממשלה והנחשב
לאחד המארגנים הטובים ביותר במדינה, קיבל על
עצמו את תפקיד מנהל הנמל.
תוך ימים ספורים קרו מעשים גדולים. פועלי הנמל,
שרוב נציגיהם אנשי מפ״ם, התיצבו לימין המפעל, הסכימו
לעבוד לפי נורמות ולהגביר את התפוקה, בהבינם
שגורלם האישי קשור לגורל המפעל.
אמר יצחק צ׳יזיק: אין אנו מבקשים טובות. שתתני
טוב יותר, נוח יותר, לעתים גם זול יותר. אנו חוסכיב
למדינה את הדיביזם להובלה יבשתית (מחיפה לתל־אביב)
עתה אנו דורשים כי הממשלה תעשה את שלה, תביא
לתל־אביב כל שק של דואר וכל ארגז של מטען אשר
פוטלי ״ל־ ״ריב יכולים לפרקו!״

במד ־ jר,
העם
ס פו רטע תי ק מיס
המדינה כולה ישבה בזירת־ענק, חזתה
בהצגה הגדולה הראשונה של י מלחמת־פרים.
הספורט העתיק, שהובא לספרד יחד עם
תרבות האיסלאם ע״י המארוקאים, זכה בה־צגת־הבכורה
הישראלית שלו לביום מדויק,
לפי כל כללי המקצוע. הפר החירותי, שרזה
בשנים האחרונות, התפרץ לזירה, כשהוא
זועם וזועף, מוכן לקרוע לגזרים כל
הסכם לשילומים עם גרמניה, לזכות, תוך
כדי כך׳ ,לתשואות מצד קהל הצופים.
אולם כשנעצר לרגע והתבונן מסביבו, החל
מהרהר. כי בזירה עמד מחנה גדול של לוח־מי־פרים
מוכנים לזכות לתהילה בספורט זה.
אולם הפר לא יכול היה להיסוג. בהתאם
לכללי הספורט, נפתח המאבק בתהלוכה
ססגונית של כל לוחמי־הפרים הפוטנציאליים:
מזכירי הסתדרות, שרי ממשלה, מפקדי משטרה
עברו מסביב לזירה, מנופפים בדגלים
מילוליים ומחייכים לעבר מעריצות יפות.
אחר החלה ההתגרות המסורתית: באנדרי־לרום
ירו בו חיצים מילוליים, פיקאדורים,
רכובים על סוסים עתונאיים, הרגיזו אותו
בחניתות מאמריות, סוראדוס הפיחו את
זעמו בעזרת דגלים אדומים. הכל היה מוכן
לשלב הסופי, האמתי: הופעתו של הנוא־טאדור
עצמו, דוד בן־גוריון, שעליו היה
להרוג את הפר המעדיף בתנועה זריזה אחת.
הפר עצמו, פיקח מבני גזעו, הבין היטב
את הנעשה. אולם הנזאטאדור המומחה קא
השאיר לו ברירה. אם ייסוג, יהפוך מטרה
לבוז וללעג של קהל הצופים. אם יסתער
קדימה, ייכנס ישר למלכודת.
ליל מנוחה. היה זה הסיבוב השלישי
של הדו־קרב בין דוד בן־גוריון ומנחם בגין.
כמו בשני המקרים הקודמים — עניין אלט־לנח
ופרעות הכנסת — התקיף בי. ג׳י. את
יריבו שעה שזה נמצא באמצע התנופה, ללא
יכולת לעצור.
אחד הביוגראפים שם בפי יוסף סטאלין
את האימרה ששיא תענוגותיו הוא להטמין
מלכודת לאויב וללכת לישון בשלווה, בידעו
שאין. לאויב ברירה אלא להיכנס לתוכה. אם
טעמו של ראש הממשלה דומה, יכול היה
ללכת, השבוע, לישון במנוחה.
המשק אחד סיגריו ת. סו כ ר
משני צדי כביש תל־אביב—חיפה, בין רמת־גן
ובני־ברק מתנשאת שורה ארוכה של בניינים
גדולים — מפעלי התעשיה הקלה הידועים
ביותר בארץ* .השבוע נוסף להם
מפעל חדש, בית חרושת להפקת סוכר מסלק.
המפעל, ראשון מסוג זה בארץ והתוספת
האחרונה למפעלי האחים בז׳רנו בעלי מפעלי
מיצים, שימורים וסיגריות, עשוי לייצר, בהגיעו
לתפוקתו המלאה ( 2700 טון) 10%
מתצרוכת הארץ בסוכר המיובא עתה ברובו
מאמריקה הדרומית ומארצות־הברית( .לפני
* בין היתר: עלית, עסיס, צה־דה, פרינזן,
משי־זקס׳ ,ארגמן.

המלחמה נצרך בעיקר סוכר לבן מקני־סוכר
מצרי).
במסיבה שנערכה לכבוד ביקור ראש הממשלה
במפעל החדש הוסבר לו כי עד
אשר יובאו כל המכונות מצרפת, יועסקו
40 פועלים בייצור מהל, מוצר־לווי שאפשר
להפיקו מסלק־סוכר ואילו הפסולת תנוצל
כמספוא לבהמות.
עם השלמת התקנת הציוד המלא יגיעו גם
מומחים ממפעלי האחים נידיץ׳ (בני מהגר
רוסי יהודי, שעסק בענף זה לפני המהפכה
הסובייטית, קיבל עזרה ממשלתית להקמת
מפעליו בצרפת) להדריך טכנאים מקומיים
בהנהלת המפעל.
מפקדי שיכנוזים. אולם ביקורו של
ראש הממשלה (שארך למעלה משלוש שעות)
לא היה מוקדש לעניינים משקיים גרידא.
פה ושם פנה אליו אחד הפועלים בשאלה,

המעמד השלישי
עסק נשי ל ח לו טין
הגיעו צעקות המון גועש. המושל
בקעה אל־גרביה, במשולש
ממשרדו מלא הפתעה — מה
זו? מדוע צועקים אנשי הכפר

מן החוץ
של הצבאי
הקטן, יצא
פשר הפגנה
ברחוב.
אולם משיצא למרפסת בית־הממשל נוכח
כי טעה במקצת. לא ד,יה בין המפגינים כמעט
אף גבר אחד — ההפגנה היתה עסק
נשי לחלוטין. תביעת המפגינות :״החזירו
לנו את הגברים ! אין מי שיעבוד בשדות !״
נתברר כי בגלל שכר העבודה הגבוה אשר
בעלי המחצבות היהודיים בסביבה משלמים,
ערקו מאות ערבים משדות הכפר, הסתננו
אל מחוץ לאזור הממשל להשתכר במחצבות.

דוד בן־גוריון, שמעון בז׳רנו, יחיאל עופרי
לשיכנחיס, מפקדים תימנים
הביע תלונה על קשיי החיים או על תזונה
לקויה.
בין השאר פגש ראש הממשלה חבר לנשק
מימי שרותו בגדוד העברי במלחמת העולם
הראשונה, יחיאל עופרי, כיום פועל סניטרי
בבית חרושת עטיס,, .מה עם בניך?״ שאל
בי. ג׳י.
״הם בצבא, אדוני,״ השיב הפועל התימני.
״טוב מאד. שלח אותם לקורס קצינים והם
יהיו מפקדים של שיכנוזים !״
לאחר הביקור השמיע דברי שבח לבעלי
המפעל, פנה אל.יוסח בז׳רנו בהלצה :״ובכן
אתה עוסק בתעשיה ואחיך (שמעון, ח״כ
ציוני כללי) עוסק בפוליטיקה !״
״נו,״ היתר, תשובתו החייכנית של אחד
המלווים ,״גם מדינאים צריכים לחיות ! ״

המושל לקח עמו חיילים, יצא לסריקה במחצבות,
מהן אסף את הפועלים חסרי הרשיונות
והחזירם לכפר.
מקרה זה היה אופייג* למצב ששרר בכפרים
הערביים לפני הכרזת הממשלה על שוויון
שכר העבודה של פועלים יהודים וערביים
כאשר נהגו הערבים להסתנן מאזורי
הממשל להשתכר אצל יהודים שביכרום
(בשל תפוקתם הגבוהה) על פועלים יהודים.
רינה וצהלה. הכרזת הממשלה על השוואת
השכר שנתקבלה כנצחון גדול על־ידי
כל ערביי הארץ כללה גם סעיף אחר שהיה
אף הוא נושא לרינה ולצהלה: ביטול קרן
ההפרשים אשר אליה הכניסה הממשלה עד
כה את הפרשי המחירים שנוצרו ממכירת
תוצרת ערבית זולה לשוק העברי במחיר
מלא.
.קרן זו, אשר נועד לה תפקיד חשוב ביותר
לפיתוח הכפר הערבי המפגר בקידוח
בארות להשקאה ולמי־שתייה, רכישת ציוד
חדיש והכנסת שיטות עיבוד מתקדמות, נראתה
לערבים כאמצעי לגזילת כספם. החקלאי
הערבי שהיה נאלץ להשאיר בקופה זו
חלק ניכר מהכנסותיו ראה בכך פעולת כפייה
ממשלתית ואילו באותו זמן לא נראו
לו השיכלולים שבוצעו מכספי אותה קרן
אלא כמילוי חובותיה של הממשלה.
כשולנה האמיתי של הקרן היה נעוץ בעובדה
כי מנהליה לא הצליחו לשכנע את
הערבים כי אמנם מנוהלת היא לטובתם,
עשוייה למלא את תפקידי הארגונים הציבוריים
האחראים לעבודות הפיתוח בכפר העברי
אך החסרים לחלוטין ביישוב הערבי
המפגר. אילו השתמשה הממשלה בקרן כמכשיר
לפיתוח היתד, יכולה אותה תכונה של
ביצוע עבודה ציבורית מאורגנת, תוך שיתוף
פעולה הדוק עם הערבים בתפקידים מבצעים,
להצעיד צעד חשוב לקראת העלאת רמת המיעוט
הערבי, מקלה את קליטתם במדינה.
מפלגות טרד השבעה
בתקופה האחרונה של מלחמת המחתרת ה־
״פורשת״ נגד המשטר הבריטי בארץ נפוצו
שמועות על נשואין מוזרים בין שני גופים

שהיו לכאורה׳ רחוקים איש מרעהו: לוחמי
חרות ישראל והמפלגה הקומוניסטית העברית,
קבוצה שהתפלגה מן המפלגה הקומוניסטית
הפלשתינאית של אז ודגלה בקומוניזם לאומי.
לא היו אלה שמועות שוא. שני הגופים מצאו
מכנה משותף: מלחמה באימפריאליזם הבריטי
והשפעה אידיאולוגית שמאלית על חלק
מצעירי לדדי.
בין צעירי שני הפלגים, שהכירו אז איש
את רעהו, היו חגי אשד, איש לח״י (כיום בן
)23 ומרדכי נסיר,ו, קומוניסט־עברי (כיום בן
.)22 שניהם נזדמנו יחד כעבור זמן מה, יחד
עם רבים מחבריהם, בשורות מפ״ם, נגשו
במשותף להקים תא של סטודנטים מפ״מיים
באוניברסיטה העברית, בה לומדים שניהם.
כשקם התא ונתגבשה בו קבוצה של 7
צעירים (ביניהם אליהו חסין, ממפקדי גבעתי,
שמואל אלמוג, קריין קול־ישראל ודן הורוביץ,
בנו (ומסגננו) של מנהל האוצר) ,נתבררו
שתי עובדות: בחוג החדש מעטים ״אנשי
מפ״ם גזעיים״ (וותיקי השומר הצעיר או
אנשי סיעה ב׳) ,ודעותיו חורגות במידת מה
מן הקו המפ״מי האדוק. כשהגיש מרדכי נפי־הו,
הוגה־הדעות של הקבוצה, כתב־יד לספ־רית
הפועלים, חשבה זו שהוא אפיקורסי מדי,
שלחה אותו לאישור לפרופסור האנגלי היימן
לוי, התיאוריטיקן של המחנה הקומוניסטי
המערבי. הפרופסור אישר שכתב־היד אינו
אפיקורסי מדי, המליץ על פרסומו.
אולם במרוצת הימים קנתה לה האפיקורסות
אחיזה מסוכנת יותר בין אנשי החוג. הם
החלו מסתכלים פחות ופחות בגנרליסימו
סטאלין, יותר ויותר באנשים שחלמו על הקמת
כוח שלישי בעולם: ניד,רו בהודו, טיטו
ביוגוסלביה וביוואן בבריטניה. התנגדות
מפ״ם להענקה האמריקאית לא מצאה חן בעיניהם.
סברו הם: השתעבדות מפ״ם לגיש
הסובייטי היא ״אוריינטציה על מלחמת העולם
השלישית״.
החדר לא קלט. משך חדשים רכים
ישבו השבעה, החלו חולמים בסתר על הקמת
מפלגה חדשה. בינתיים נוצר סביבם חוג גדול
יותר, שלא בא דוקא משורות מפ״ם. קשה
היה להם לבדוק את מספר אוד,דיר,ם בקרב
הסטודנטים, מסיבה פשוטה: החדר בו נתאספו
לא יכול היה לקלוט יותר מ־ 35 איש. .
אולם לפני שהתבשלו הלבבות להחלטה סופית,
קרה משהו: דוד ליבשיץ, איש לאחדות
העבודה, התפלג ממפ״ם (העולם הזה
, )748 התווה קו שדמה במידת־מה לקו הקבוצה.
הם החליטו להצטרף אליו, הודיעו במכתב
למזכירות מפ״ם ש״אין אנו מוצאים
עוד מקום במפ״ם״ .אף כי לא בכל הדעות
הם תמימי־דעים עם ליבשיץ, ומבחינה אישית
רב המרחק בגיל ובמסורת, קיוו השבעה :
משקלם הרעיוני יגבר במפלגה החדשה, יצליח
להפכה לבסיס להתפתחות חדשה.
למחרת הודיע על המשמר: אנשי הקבוצה
סולקו משורות מפ״ם.

הים
שע שועים בדידחס
כשיצא השבוע רב־החובל יצחק (״אייק״)
אהרונוביץ את ישראל כדי לקבל לידיו את
הפיקוד על אנית שוהם א/ק צפונית בנמל t
רוטרדם, השאיר מאחוריו ציבור ימאים מר־נפש
לא פחות מאשר זה שעה שאייק נכנס
לנמל חיפה, על גשר א/ק תל-אביב, בשיא
המרד הגדול. הסיבה: על אף כל ההבטחות
של הועדה המארגנת, הממונה מטעם ההסתדרות,
לא צורף אליה אף ימאי אחד המייצג
את הציבור, ולמעלה מ־ 200 ימאים, שליש
ממספר השובתים, נשארו על החוף מחוסרי־עבודה.
כשניסתה
הועדה לארגן אסיפה של ימאים,
נתקלה בחומה אטומה של שנאה, לא חזרה
על נסיון זה שנית. התוצאה: משך 3חדשים
לא באה הועדה אף פעם אחת נוספת במגע
עם הימאים שאותה היא מתימרת לייצג. בתחליף
אירגנה מסיבות של עונג־שבת (שאליה
לא הופיעו כמעט ימאים, אלא רק פקידי הסתדרות
שהתאהבו במזון הימאי שאין משלמים
עבורו מכס) .טוענים הימאים: הועדה
למדה מן הרומאים שיש לתת להמונים לחם
ושעשועים, אולם נותנים לנו שעשועים בלי
לחם (עבודה).
עכבר יבשה ממונה. הנקודה הכאובה
ביותר היתד, ירושת ימי המרד. אחרי שיח־רורו
מן הצבא של נמרוד אשל (העולם הזה
)749 עוד נשארו 15 קצינים ו־ 21 ימאים אחרים
מגוייסים בצד,״ל, מפוזרים בין יחידות
לא ימיות. אותה שעה תפוס מקומם על־ידי
ימאים זרים, המקבלים משכורת אגדית. דוגמה:
באניה אילת תפוס מקומו של המכונאי
הראשי העברי, איש פלמ״ח פצוע־קרב שגויים

.הועלם הזה״ 751

A V W

tfW

tfW

סטודנטים בוזוץ־לארץ: לפני שער נעול
עם החלטת האוצר לחשב את שער הקצבות
המטב/ג הזר לסטודנטים בחו״ל לפי
דולר־לירה (העולם הזה )749 הורתה מערכת
העולם הזה לשניים מכתביה בריכוזי סטודנטים
ישראליים, בארצות־הברית ובצרפת,
למסור דו״ח על מצב הסטודנטים הישראליים.
מארצות־הברית
בה יושב כל סטודנט ישראלי
שני בחו״ל, מוסר כתב העולם הזה,
בניו־יורק :

צאים בחוץ־לארץ למען עתיד המדינה״ ,דרשה
החזרת שער הדולר ליושנו.
מפאריס, בה לומדים כמה עשרות ישראלים
(ר 63 מקבלי הקצבת מטבע זר) מוסר
כתב העולם הזה, אליהו שפייזר, דו״ח ססגוני
ביותר :
משך שלושת החדשים האחרונים היה
״כסף, כסף, כסף מד־החום של מושבת
הסטודנטים הישראלים בפריס .״רציתם מדי
דים
על רגליהם, הזמנה שנייה אינה לפי כי־סם.
מתלחשים, כי עמוס אשר נסע לפני
חדשים מספר ארצה באופן פתאומי, לנתח
את שקדיו, קבל את הקצבתו בדולרים ובמזומנים
ומאחר שמכרם בפלצל, רובע היהודים
והשוק השחור הנודע לשמצה בפריס —
הרויח 30%נוספים על קצבתו הרגילה. מהו
לומד? אין איש יודע, ובפריס אפשר ללמוד
הרבה.
רשווייץ, דרך ספרד. ראובן, אלחנן,

לאחר תביעות בלתי פוסקות מצד ריכוז
הסטודנטים הישראליים הגדול ביותר באר־צות־הברית,
באוניברסיטת ברקליי שליד סן־
פרנציסקו, נענתה בלה הויזמן, מנהלת משרד
הקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס והופיעה
באוניברסיטה, שהתה בקרב הסטודנטים
ארבעה ימים כדי לעמוד על מעט מן
הבעיות, העומדות כיום בפניהם.
בחמש ישיבות הופיעו לפני בלה הויזמן
הסטודנטים כגוף מאורגן שלוכד מ,,כל הגורמים
הישראליים בעלי זעם משותף״ ,כשעיקר
טענתם: קיומה של הפלייה בינם לבין
שליחי הממשלה וצר,״ל הנשלחים לארצות־הברית
להשתלמות על חשבון המדינה.
טענת ההפליה: בעוד שלאחר קיצוצים
בהקצבתם, להם הסכימו הסטודנטים, בהת־חשבם
במצב המטבע במדינה, נקבע שהסכום
המספיק למחייתם הוא 100 דולר לחודש,
מקבלים סטודנטים־שליחים משכורות בנות
225 דולר לחודש לרווק 342^ ,דולר לנשואים
ותוספת של 50 דולר לחודש עבור כל ילד,
עפ״י חישובים המותאמים למשכורתיהם של
העובדים בשרות המדינה.
טענו הסטודנטים: מה ההבדל בתצרוכת
המחייה של ״סתם סטודנט״ וסטודנט־שליח 1
אם יכול האחד להתקיים (עובדה המוכחשת
ע״י הסטודנטים) ב־ 100 דולר לחודש, יוכל
גם השני. טענתם הנוספת: אין תשלום משכורות
לעובדי המדינה בלירות ישראליות
כתשלום בדולרים ומשרד האוצר העונב, בידו
האחת, עניבת חנק סביב צוארם, תובע
מהם צימצומים אכזריים, מפזר, בידו השניה,
מטבע זר ברוחב־לב.
נ& זו לטובה. בתום ארבעת ימי שהותה
של בלה הויזמן בברקליי, רווחה בקרב
הסטודנטים הרגשת הקלה: מנהלת משרד
הקונסוליה הבטיחה להמליץ לפני לשכת הקשר
לסטודנטים שליד משרד החינוך ולפני
המחלקה למטבע זר, לקיים את שיגורם של
100 הדולר לחודש במועדם, בתוספת של
100 דולר לשנה עבור הלבשה( .לסטודנטים
הנמצאים בחוץ־לארץ למעלה משנתיים) ותשלום
בעד טיפול רפואי לפי חשבונות שיאושרו
ע״י הקונסוליה. אמרה בלה הויזמן,
שנתחבבה על הסטודנטים :״מצבכם קשה.
נעשה הכל.״ תגובת הסטודנטים :״כבר התחלנו
להרגיש כבנים חורגים למולדת. גם זו
לטובה.״
זמן קצר לאחר מכן הגיע הד קביעת השער
החדש לסטודנטים אל החוף המזרחי של
ארצות־הברית 250 .הסטודנטים הישראליים
במחוז ניו־יורק, החיים על הקצבת מטבע
זר, מילאו את אולם בית־המדרש היהודי
למורים, במעלה ברודוס ניו־יורק, ונולד גוף
מחאתי נוסף: ארגון הסטודנטים הישראלים
בניו־יורק, אשר נציגיו הסבירו כי קביעת
השער החדש שהוא ברוב המקרים מעל
לאמצעי הוריהם, יביא לידי נטישה המונית
של משתלמים, שתצמצם את העתודות של
כוחות המדע העתידים למדינה. אחר הוחלט
על שליחת עצומה אל נשיא המדינה, ראש
הממשלה והשרים הנוגעים בדבר, בה הודגשה
בעייתם של חיילי צה״ל לשעבר ,״הנמ

והרי לכם׳׳ ,נאנח בני, לוחם ושבוי גוש־עציון
שעה שישב בחברת מספר ישראלים
בקפה קפולד. הוא חניך גימנסיה בירושלים,
מלחמת השחרור ובלהות גוש־עציון, האוניברסיטה
העברית ועכשיו — פרים בפקולטה
לרפואה. הוא לומד יחד עם אחמד שוקרי,
הקצין הערבי הצעיר, אשר פקח על מחנה
השבויים בעבר הירדן.
בויכוח הישן השתתפה חבורה רועשת המתנהגת
כבביתה .״רוז׳ר גרסון קורא
עמוס למלצר בשמו הפרטי ומזמין קפה.
האחרים מצטמצמים קמעה או קמים ועומ־

ז׳ינז׳ה ורפי לומדים רפואה והוכיחו באוניברסיטה
של פרים, כי הישראלים אינם נופלים
מהצרפתים ולעתים אף עולים עליהם
בשקדנותם ובכשרונם למרות קשיי השפה
והחומר .״אטרופיה, קרדיוגרפיה״ ומלים
מפוצצות אחרות, מוטלות מצד זה של השולחן
ונבלעות ברעש בעיות הגיאוגרפיה
והפוליטיקה העולות מהצד השני: פיותיהם
של משה, ראובן ומני יורקים את כל מטען
הידיעות הנרכש בבית־הספר הגבוה לפוליטיקה.
משה משתתק לפתע, קם ונעלם, ז׳קלין
חברתו הצרפתית קורצת לו מהחוץ.

בימי המרד, על־ידי מכונאי זר המשתכר 700
דולאר לחודש (פי 20 יותר מהקצבת הדולא־רים
הרגילה של מלח).
כשניגשה הועדה המארגנת לנסח את ה־צעת־חוזה
העבודה החדש עם שוהם, התחדדו
היחסים שבעתיים. הועדה מסרה את עיבוד
הצעתה לאדם הממלא תפקיד של ״סופר״ בחברת
שוהם (תפקיד לא ימי, שכל תוכנו לשמור
על האינטרסים של החברה) ,לא הזמינה
כלל את הימאים אלא לתפקיד פאסיבי, כמא־זינים
חסרי־דעה. הסיבה נתבהרה במהרה :
בחוזה החדש צומצמה סמכותו של ועד־האניות,
מוסד דימוקרטי הנבחר ע״י הימאים
(בדומה לועד־פועלים ביבשה) ,ניתנה סמכות

רחבה לבא־כח רשמי של הועדה המארגנת.
הודיעו הימאים, ברוגזה: לא נשלים עם
קיומו של ״עכבר יבשה ממונה״ באגייה. וב־עלונם,
המגיע לכל הצוותות, הזהירו :
״...וכאשר ירצח, מי שעושה זאת באיוולתו,
את רוח החופש (של הימאים) ,ימית יחד אתה
במיתת־נשיקה את הימאות העברית כולה ! ״
שני זנבות. בדרך כלל ניסתה הועדה
המארגנת לתקוע טריז בין הימאים הפשוטים
ורבי־החובלים, המהווים כת בפני עצמם.
נסיון זה נכשל, כשנתעוררה נקודה שהרגיזה
את רבי־החובלים לא פחות מאשר את הימאים
הפשוטים: בעיית הקצבת הדולארים. כי
רבי־החובלים מקבלים יותר דולארים מפקד

דיהם, מעוניינים בנקודה זו אף יותר מהם.
הימאי מבלה חלק ניכר מזמנו החופשי
בנמלים זרים. אחר שבילה שניים, שלושה
שבועך ת בשיעמום הימי, בעבודה מפרכת
ובתא ׳מחניק, יש בו הרצון הטבעי לבלות
את ערב חופשתו במרסייל או בליסבון ברווחה
כל שהיא. לצורך זה דרוש לו מטבע זר.
אולם גם עד כה סופק לו המטבע הזר בצינד
צום: שליש ממשכורתו, לפי השער הישן.
משמע שימאי כשיר* רגיל, שהרויח 40ל״י
לחודש, היה מקבל 34 דולארים, סכום קטן

״העולם הזה״ 751

הפגנ ת סטודנטים לפני קונסולית ישראל בפריז
בנים חורגים..

משבן סטודנטים בעליית-גג פריסאית
..בקן צפוריס

*מלח כשיר (א׳ .ב תואר של מלח מקצועי
שעמד בבחינה אחדי שנתיים עבודה.

הדום המפורסם, אשר אך מעם נשאר מזה־רו
הקדום מהווה מקום מפגש לסטודנטים
מסוג אחר, קבוצת אמנים ישראלים, הלומדים
ציור, בימוי ופיסול. רק מעוטם מקבל
הקצבה ורובם סובלים יסורי־רעב ושטופים
בדאגות הקיום תוך התאמצות לחיות בבוהמיה
מפוקפקת אשר לעתים קרובות אינה
אלא פרי התחפשות וסנוביזם. אחדים מחוג
האומנים מתיחסים ברצינות ליעודם, עובדים
ימים תמימים בסבלנות ובלילות כניצבים
בהצגות על מנת לאפשר לעצמם שעתיים
לימוד ביום בגלריה מפורסמת או בבמת
חובבים.
איתן, המשתלם במשחק ובבימוי, מציג בערבים
לפני ילדים ובשעות היום משמש משגיח
במוסד יהודי לנערים צעירים. מרים הציירת
מתלבטת בהשגת פרוטות מספר לארוחת
הצהרים ודוחה הצעת הלואר, של חמשת
אלפים פרנק( ,כ־ 15 לירות) מאחר שהיא יודעת
שאין באפשרותה להחזיר את הכסף.
וההיפך — רותי, בתו של חרשתן עשיר
בארץ, שהופיעה בפריס לפני שבועות מספר
ללא הקצבת דביזים. היא באה ללמוד פסיכולוגיה.
אך לפני ימים מספר החליטה לנסוע
לז׳נבה השווייצית להאזין להרצאות בספרות
וכיצד נוסעים לשוייץ? דרך לונדון וספרד.
החברה הישראלית מתמרמרת בשקט. רותי
באה בשעה רעה, בשעת עיכובים במשלוח
הדיביזים כשכולם דשים בנושא זה.
שלושים אלף הפרנק, הסכום המוקצב לסטודנט
לחודש ימים, מספיק אמנם לקיום
הוגן גם היום — עשרים מיליון אזרחים צרפתים,
בעלי משפחות מרויחים סכום דומה—
אך ההקצבה לא הוגדלה מזה שלוש שנים
ויותר ויוקר החיים בצרפת עלה לפחות בחמישים
אחוז.
הקלת הלחץ ן$ל הקופה. מרבית הישראלים
בכדים אינם בני עשירים ותשלום
שלושים הלירות הישראליות היווה מעמסה
לא קלה להוריהם בארץ. אך יש המוצאים
דרכים להעברות דביזים בלתי חוקיות ובנידון
זה לא הועילו חוקי המדינה ולא כלום.
יוחנן מקבל דולרים מאמריקה והקצבה מהארץ
; אמנון, בנו של עסקן צבורי, אינו
מקבל הקצבה, אביו הנוסע לעתים מזומנות
לחוץ־לארץ מפרנסו בשפע. הם ודומיהם
יכולים להרשות לעצמם חדר לוקסוס ואי-
כבילות למסעדות הסטודנטים הזולות. האחרים,
הרוב, גרים בקני. צפרים (ראה תמונה)
כי השכון יקר מאד בצרפת.
השמועות על פיחות קרוב של הלירה גרמו
לפניקה גדולה ומתמדת בציבור הסטודנטים.
העתונים אשר הגיעו מהארץ נחטפו
ודכאו בכותורתיהם על המצוקה הכלכלית.
והם גם בשרו על מכח. ואף הביאו את הידיעה
הקצרה הקובעת כי הורי הסטודנטים
יצטרכו לשלם מעתה לירה עבור כל דולר
המוקצב לבניהם.
עוד לפני חדשים מספר התלחשו בפריס
כי משרד האוצר מחפש תואנה להמעיט את
מספר המתלמדים הישראלים בחוץ־לארץ להקל
בכך במקצת את הלחץ על קופת המטבע
הזר. ציבור הסטודנטים התארגן במהירות,
שלח טלגרמה לראש הממשלה ומחאות לכל
המשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר. האם
יש להגביל את מספר המתלמדים על־ידי
היכולת הכספית של הוריהם?
הסטודנטים לא הסתפקו בכך, יצאו בהפגנה
לפני משרדי הקונסוליה הישראלית בפריס
(ראח תמונה); כי בדומה לכל אחד משאר
1300 הסטודנטים הישראלים בארצות
חוץ, הם עומדים נדהמים לפני שער הלירה־דולר
להקצבותיהם, שער הנועל בפני רובם
את האפשרות לסיום לימודיהם.

לאדם שיש לו לבלות כמה ימים בנמל ניו־יורק.
כשירדה
מכח על המדינה, הודיעו לימאים
כי מעתה יקבלו את הדולארים לפי השער
החדש (לירה לדולאר) ,תרד הקצבתם במטבע
זר לשליש. מיד קמה צעקה גדולה (העולם
הזה ,)749 וגם אנשים מן הצד הבינו כי אם
תתגשם תקנה זו לא יימצא עוד ימאי עברי.
הודיע האוצר: הוא יקציב גם להבא את אותו
סכום הדולארים לימאי שהקציב עד כה, השאיר
לחברת שוהם להחליט כמה לירות לנכות
תמורתם ממשכורת הימאי.
החברה העמידה פני תם, גילתה שתנכה
(המשך בעמוד )10

שועד׳ שמשון *

שועד׳ שמשון *

שועד• .שמשון

* שועד׳ ש»שון

* שועד׳ 1

אילו בא נפוליון בונפרט לערוך מרוץ־תלאה של אופנועים, ספק אם היה מוצא לו מקום אידיאי 1׳
ותר מאשר הר־נפוליון שליד רמת־גן, נקיקים נסתרים, שבילים מפותלים ומורדות תלולים הגדילו את
!יכוייו של כל אחד מ־ 14 משתתפי התחרות השנתית על גביע שועלי־שמשון, לשבר את מפרקתו (ראה
(קוראים).
חיים כמזל. לאחר שעה של אימונים על מסלול מיוחד, נשתתק טרטור המנועים ורעש ניסויי
ה־ 41 של התחרות כינס את המשתתפים לעריכת היכרות
־,בלמים ושלמה בסברודה,
מעלה הזנבות הבוערים, גיא הסביבון
:ינם לבין מסלול־המרוץ.
נוכח מורד הבלהות, מסיים המרוץ. אל
זפתלתל וקיר המוות, עיקמו
עליה. אמר אחד המשתתפים :״זה
־.מורד הובילה מדרגת־הר צרה
גם נשיקה ממלכת היופי (מיכל הראל)״,
תלוי במזל אם נישאר בחיים.״
הנשיאות, שלחה מבטים אל נקודת־שישבה
אותה שעה חבושת
רשמים נעים במרחב המטרטר.
המוקד של עדשת מצלמת
פצע כזרוע. שבע
המשי שנמתח לאורך ריכוז
נבול״) ,וזלמן רוטר, מכונאי
דקות שאר המשתתפים.

לזינוק, גזר עורך העולם הזה את סרט
הנוכחים שטענו ש״הדיקנות עוברת כל
ולאחריו יצאו בהבדלי זמן של שלוש

הוכיח בכך ליתר, שהמסלול כולו הוא
זלמן שהגיע אל קצה
בר־ביצוע. כאשר מישהו חיוה את זעתויישמה שחסר להשלמת תמונת המרוץ, הוא אדם פצוע, נשמעה
לפתע צעקה נרגשת של אשה, אשר קודם לכך סיפרר. לכולם שעוד לפני עשרים שנה נסעה רכובה על־גבי
אופנוע מפרים לריביירה הצרפתית. היא צעקה ד ״מגן־דוד, איש אחד כמעט נהרג.״ ההרוג (כמעט) :
המארגן הטכני שלמה בם־ברודה, שהצליח להגיע עם אופנועו עד פסגת מעלה לחי החמור, התרומם מעל
מושבו כדי לעבור את הפיסגה, איבד את השליטה על האופנוע ופצע את זרועו בנסיון למנוע התנגשות
בצופים הרבים. פצעו: חתך עמוק מתחת לעורק המרפק, שגרם לשטף־דם. משנעצר השטף, הודיע
שלמה חגיגית :״אמשיך בתחרות ויהי מד,״ ,נתמלא חימר, כאשר נשלח לתל־אביב׳ לקבלת עזרה ראשונה.

מספר כי ש׳ מזל. אברהם קוריכסן שהשתתף
במרוץ האופנועים על גביע שועלי־שמשון אשתקד,
לא פסח על התחרות גס השנה, הביא את
אופנועו הישן שגרם לו בתחילה תקלות. תלה
את מספרו הסידורי .13 ,הישגו הניכר של אברהם
קוריכמן בתחרות: הוא זכה במקום ה־ 13 במרוץ.

מלכה על עקכים. מיכל הראל, מ
מארגניו שהובילוה (בנעליים בעלות על
היא סירבה להאמין שהמתחרים יגלו s
ומורדות מסוכנים מבלי להסתייע בהוו
עוררו חששות בלב מלכת היופי: מה
אל בין השיחים?״ התשובה שהרגיעה

נשיל) ה כפומכי. בינתים נודעו תוצאות המרוץ: מדלית זהב נענדה על אפודתו הלבנה של
יהודה ענן, אופנוען בעל־ותק גלגלי בן עשר שנים, ומחברו של ספר האופנוע, אשר לא שכח לתבוע את
גביע שועלי־שמשון מידה של מיכל הראל. הסיבה העיקרית: אשתו מרים, שנכחה בתחרות, הסכימה
(לאחר שידולים) להרשות לו ״לחטוף נשיקה קלה״ ממלכת היופי. אך, יהודה שהושיט את לחייו, אוכזב :
המלכה אינה מתנשקת פומבית.

ייסורים כחלק התחתון. מעלה הגמדים, שהיה קטם קצר, לא דרש ממשתתפי המרוץ הת
ניסו להשיג את שיווי המשקל באמצעות התרוממויות רצופות מעל מושב האופנוע1 .
פזורים לאורך הדרך, גרמו לרוכבים ייסורים בחלק התחתון של גופם. בתמונה, מתרומם ה

הנחלצים לחלץ. האופנוע (מימין) נשאר תקוע. הסיבה: ייצור האופנועים
לא הותאם לתנאיו הפראיים של קר טבעי ותלול. אך, עזרת הדדית היתה אחד
הדברים השכיחים שציינו את המרוץ. וכאשר ארעה תקלה לאחד האופנועים,
נחלצו חבריו לחלץ אותו ממנה. זלמן רוטר, אופנוע מספר ( 1למעלה) ,שהשיג
את המקום הרביעי בתחרות, הגיע הראשון אל מורד הבלהות, מוצל העצים.

הדוחן?
זיכה או
סלע חד
ישראל,
כדי לדח

נומשוו *

שועד׳ שמשוו

שועד׳ שמשון *

שעדי שמשון

:ה היופי, רצתה להיווכח בתלאותיו של המרוץ, הודרכה על־ידי
ים גבוהים) בין נפתולי 11 קטעי המסלול, אותם חשבה לאכזריים.
מץ לב רב עד כדי ביצוע דהירת־חתחתים על מעלות תלולי־זוית
זת רגליהם אל הקרקע. גם שיחי הצבר בעלי הקוצים הדוקרניים
זיה אם אחד הרוכבים יצליח להגיע אל הפסגה ויפול עם האופנוע
!ת המלכה: דקירות קוצים ספורטיביות, עדיין לא הזיקו לאיש.
למצלמה. כאשר הצליח
מרדכי קריצ׳מן (מימין)
,לעבור את מעלה
לחי החמור מבלי לגעת
ברגליו על הקרקע, קיבל
אותו המון הצופים שהצטופף
מעבר לשני גבולות
הקטע, המסומנים בחבלים,
בתשואות. אותה
שעה ציפו שלושה אופנועים
להתקדמותו של
אופנען רביעי שנתקע במעלה
ההר (למעלה) ויהודה
ענן (שמאל) הגיע
למורד הסביבון, נתקל
במבטיהם הקפדניים של
השופטים. ולאחר שקיבל
את גביע שויעלי־שמשון
(למטה) .מיד מיכל הראל,
בלי שיקבל את נשיקתה,
התנחם יהודה בנשיקת
אשתו מרים, הקפיד להסב
את פניו למצלמה.

?4**pas

ז ממושכת, אך מבנהו המחוספס תבע שיווי משקל למופת. המתחרים
ר הקל עליהם את הרכיבה גם משנס שחלוקי האבנים שהיו
:ב מעל מושבו, כאשר בליטת־קרקע גורמת להתרוממותו של הגלגל

טלות. ישראל זוננברג ,27 ,שהשיג את המקום השני בתחרות, אשר
במדליית כסף, רוכב במורד הבלהות. האופנוע נעצר בתחילתו של
:לט במרכז הקטע, כאשר התנגש בו הצמיג של הגלגל הקדמי. אך
וא מכונאי אופנועים ותיק, לא נואש, ירד מעל מושב האופנוע,
אותו מעל לסלע, אחר עלה עליו והמשיך לדהור במדרון הגלהות.

^ flP

שועד׳ שמשון

במדינה
(המשך נזענזוז־ )7
לירה עבור כל דולאר. ישבו הימאים וערכו
חשבון: לפי החוזה החדש, המוצע ע״י ועדתם
המארגנת, ישתכר מלח כשיר 20ל״י
יותר מאשר קודם. אולם לפי חשבון השער
החדש תרד משכורתו בשתי לירות אף מן
המשכורת הקודמת, שהיתר. אחת הסיבות
לשביתה: כי מלח המשתכר 60ל״י יקבל
רק 34 דולאר ו־ 26ל״י, בעוד שעד כה, שעה
שהרויח רק 40ל״י, קיבל 34 דולאר ו־28

״זוהי העלאה לצורך הורדה התרעם
ימאי מבין השובתים־לשעבר. נאנח חברו :
״מה אתה רוצה? הועדה המארגנת וחברת
שוהם הם שני זנבות של אותו עכבר״.

לעתים מרובות שואלים עצמם שאלה זו
1500 עוכרי הנמל כ תל־ אכיב ויפו. שהרי
בימים אלה נפ ר קו ת ה אניו ת כקצב מהיר
ונמנעות הוצאות דמי השהיה כ מטבע זר.
גם ההובלה מן הנמל לתל־אכיב, לאזור
השפלה, לירושלים ולדרום זולה יותר.
מחסני הנמל מוכנים לקלוט סחורה, הסירות
הריקו ת מרצדות במעגן באפס מעשה,
והידים נכס פו ת לפרוק ולטפל כמטען
בזריזות ובמסירות.

תודת האומה

שלח מטעניו־ דרך
נמל תל־אביב־יפו

ש בי תהבמעט סו די ת

מפע צי י ם 13j!a
גרעין עמית
כ שב ת 22552 במרכז החקלאי,
אלנבי ,126י שיבת מזכירות
בשעה .5.00 כשעה

b51S<SbS1S!b5«>!bi^d!bx1Sbx1>:<S<«SS!b3!5bSd5sS!SRjS<fl

> 0 X lX 0 :0 X 0 :0 X lX 0 :0 X 0 :0 X 0 :0 :0 X q X jV v £ X 1 5 :0 X lX 0 X 0 :0 X 0 :0 X 0 :0 :< 0 :0 X 0 :0 :0

6.00א ספ ת חברים. דיון על

^XO.׳OXOiOXiXOIOXOSOXiXOSOXC

—SbibPixbfbxbibxixbxixjii^^l
<- ftp I b w8,^^96fc^l>ioR!>ibKi>toi<ixo!y>:)5i

xo:oxo:oxo:oxo:oxן

b:<ixbfbxo:bf<*l

מחנה העבודה בפסח.

wmmC
0 X iX 0 :0 X r

Ji76
7 M /6 3 . T J o h j l

1X0:
•,0X1

Jas

rb!b?.i51

!:ixbibxb

»&ExbioR!>:׳b
r .-X0:<1X0:0X1X
:0סצמסצ*צ?^ 1
. :<1X0:0

^1x0!bxqx!x0ib
pxo:oxo:o:<o:o>.
£ixo:oxb:b:<i>:ox
txo;o>:o:oxo:oxo:C^f

?•xb:0xb:bP.b:d?.b:b£u
_]oxo:oxo:oxo:oxo:oxt.

,.j:o>:o:oxo:oxo:o:oxo:o
fe5^S

.w״?<>RiSbS«bRb?bib5iSp8bib5ibJox
.>.w.w.w.-v>:bXixo:oxo:oxo:oxixo:oxo:o:<ix

ה תגל ח

זמנך

במשחת

נר ב סוד:

P mאת פניך

. 2סגרתברבסוד על פניך הרסובים
טבלילשפשף. נמעט סן הם!עט יס פיק!)
. 3ה ת \ ל 11בהדטיבך את טכזנת הגילוח
לפי הצ 1ר ך.
זהו האופן ה ח די ששל גי לו ח: פשוט ומהיר.
שלהצר כני בארה־־ב
לכן. למע להה -ס«.0/
גילו חללאמברשת במשחת משתמשי

דרזש שליח
לפנות :

משחת

הגילוח

הנבוצה

ביותר

בעולם

״דפוס ישראל״ כע״מ, ת״א

זוגות זוגות הלכו, צלעו או טיפסו 20
נכים ברחובות הקרייה בתל־אביב, חילקו בין
הפקידים חוזרים קטנים וצנועים שהודיעו כי
״נכי מלחמת השחרור הכריזו היום שביתת
אזהרה נגד הצמצומים בשטח שיקום הנכים״.
אותה שעה התיצבו בכניסות משרדי השיקום
בתל־אביב׳ יפו, חיפה וירושלים קרוב ל־
300 נכים אחרים שמנעו את הכניסה ולא
נתנו לפקידים לנהל את עבודתם השיגרתית.
למעשה לא היתר. פעולתם של הנכים מכוונת
נגד אגף השיקום המטפל בענייניהם השוטפים
כי אם נגד הממשלה בכללה וגם
נגד אדישות הכנסת שלא טרחה להתעמק
בבעיותיהם.
לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תש״ט
זכאי כל נכה מלחמת העצמאות בעל אחוזי
נכות לקבל תגמול כספי חד־פעמי בשיעור
של חמש לירות עבור כל אחוז עד 40 אחוז
ושבע לירות עד 50 אחוז( .טבלת האחוזים
קובעת למשל: עבור עקירת עין — 35
אחוז, קטיעת רגל מתחת לברך — 50 אחוז).
לנכים בעלי 50 אחוז ומעלת -הובטחה לפי
אותו חוק פנסיה חודשית.
הפשרה: כ לי רע ש. אולם חוק זה
לא היה לשביעות רצונם של הנכים וגם הממשלה
הסכימה כעבור זמן מה, לדעה זו,
הבטיחה להגיש לכנסת הצעה לתיקון החוק.
היה זה עוד בזמן כהונת הכנסת הראשונה.
הכנסת פוזרה, נבחרה כנסת שנייה ותיקון
החוק טרם אושר. נתגלה גם מכשול אחר :
שר האוצר הטיל וטו על ההצעות כי היו
כרוכות בהוצאות גדולות. רק לאחר התערבותו
של דוד בן־גוריון הובטחה העברת
הצעת התיקון לכנסת.
אולם בינתיים השתנו הדברים. מה שנחשב
להישג גדול לפני שנה הפך משולל־המצי־אות.
כל שכן כאשר נודע כי בהצעת התקציב
הכללי של הממשלה לא נתקבלו הצעות
אגף השיקום, קוצצו הסכומים שנקבעו על-
ידי האגף לפעולותיו.
יחד עם זאת החלו הנכים תובעים מהממשלה
גישה אחרת לבעיותיהם. על המוסדות,
תבעו הנכים, לראות בנכים גורם קיים שאין
לקבוע תאריך שרירותי לחיסולו. גם העובדה
כי מספר ניכר של פצועי צה״ל (שלאחר
מלחמת העצמאות) מתווסף מדי שנה לרשימת
הנכים* מחייבת שאגף שיקום הנכים
יגובש למוסד ממלכתי קבוע עם תכנית פעולה
לטווח ארוך, ייזם פעולת הכשרה נרחבת
להחזיר לנכה אמצעי קיום פרודוקטיבי ולא
רק יעניק לו רשיון למונית או לחנות מן
הרכוש הנטוש.
למרות שהתביעה לשביתה היתד, כמעט
משותפת לכל חברי איגוד הנכים נתקבלה
ההחלטה רק לאחר ויכוח ארוך. החשש שעמד
לפני הנכים היה כי פעולתם תקבל —
כפי שקרה לא פעם לתנועות או פעולות
בלתי־תלויות — חותם של מפלגה שתמצא
בפעולתם הזדמנות טובה להשמיע את סיס־מותיר
..לבסוף נמצאה הפשרה: כדי למנוע
היאחזות מפלגתית בהם, החליטו הנכים לערוך
את שביתתם בעוררם רעש קטן ככל
האפשר.כמובן, היתד, זאת החלטה משונה במקצת,
שהנכים אשר תקוותיהם תלויות במידה רבה
בתמיכת הציבור הרחב נאלצו לערוך את
שביתתם כמעט בסוד. אולם נחמתם היתה
כי אל תהיה השביתה אלא אזהרה, תביא
להפגנה רצינית יותר (שביתה בכנסת) אם
לא תובא בחשבון. ואז׳ החליטו הנכים, כאשר
יגיעו מים עד נפש, ינקטו בצעדים נמרצים
ונרחבים — תנהגנה המפלגות כאשר
תנהגנה.
* מספר הנכים הבלתי־נזשוקמים כיום :
.400

על־יד גשר רידינג — ,טל 67204 .

.הועלם הזה״ 751

במדינה
ב ת -סז ה ר
ל בנ ה אחר ל בנ ה
״הפעם זה הסוף״ ,הודיע רם (״רודי״)
סלומון ,35 ,נציב בתי־הסוהר, כאשר, לאחר
דחיות ממושכות, נתקבלה לבסוף התפטרותו
משלושת תפקידיו במשרד המשטרה, שהשניים
האחרים הם: ממונה על משרד המשטרה
ויועצו המשפטי.)*.
הסיבות להתפטרות, אותן לא שמר סלומון
בסוד: מאחר שמעולם לא ראה עצמו כפקיד
שמקומו מאחורי שולחן עמוס ניירות לחתימה,
לא יכול להסתגל משך ארבע שנותיו
במשרד המשטרה לנימוק השלילה הנפוץ :
״ישנן בעיות חשובות משלך תגובתו התמידית
:״הממשלה משלמת לי משכורת
כדי שאראה במה שאני עוסק בעייה ראשונית
!״ סיבות פחות מקוריות לפרישה :
״איני מוכן לעמוד בראש שרות שזחל עד
כה ועל פי כל הסימנים ימשיך לזחול גם
בעתיד.״
שיגרה ואכזבה. ארבע שנות המשטרה
של רם סלומון, אשר כיום אופפת אותן
השיגרה והאכזבה, גדושות במעשים שהוקדשו
לשרות שהיה המפגר והמוזנח בכל שרותי
ממשלת המנדט, ואשר נסתכמו בתוצאות חיוניות
רבות.
שוללי התפטרותו של סלומון מבטיחים
שבאופן יחסי למשרדי ממשלה רבים, נעשה
המכסימום לקידומו של שרות זה שלא היה
קיים כלל בממשלת המנדט והונח היסוד להשקפתו
של סלומון המעדיפה את שיטות
תיקון העבריין בין כתלי בתי־הסוהר על הענשתו.
להתפטרותו
קדמה נסיעה בת חודשיים לארצות
מערב אירופה, בהן סקר סלומון את
השיטות הנהוגות בבתי־הסוהר. משחזר הכין
דו״ח מפורט, לפי מסקנותיו היתה צריכה
להתחולל מהפכה בסדרי בתי־הסוהר במדינה.
המסקנות תבעו, בין השאר: טיפול אינדיבידואלי
באסיר, הקמת בתי־מלאכה ותעשיית
זעירות בבתי־הסוהר, שינוי המשטר החברתי
בהם (בין האסירים לסוהרים) ויצירת חיי
חברה בין האסירים והקמת מוסד לטיפול בעבריינים
צעירים.
בצעדי צב. רם סלומון הצליח, אם כי
בצעדי צב, לחולל שינויים ניכרים בשירות :
היחס לאסיר שונה ; הוא חדל להיות מספר,
כיום יש לו שם ! בזמן המנדט לבש האסיר
כותונת אסירים מובהקת, כיום אין תלבושתו
שונה בהרבה מבגד־פועלים רגיל (אפודה
ובטל־דרס חום־בהירים) והסוחרים, חדלו

הונח היסוד להקמת מושבת־מעצר, עם בית־סוהר
מרכזי בעל כושר קליטה של 450 איש,
באיזור רמלה, ראה סלומון בכך את השלב
המהפכני ביותר בתכניתו, שיסייע, ראשית,
לפתרונה של בעיית הצפיפות בבתי־הסוהר
הישנים של המדינה, אשר מצב קליטתם, עומד
ביחס מגוחך לריבוי האוכלוסיה (העולם
הזה ,)742 וגורם לתנאי כליאה בלתי אנושיים
של אסירים בעלי רקע חברתי ודרגות
פשע שונים במכלאות משותפות.
במושבת־הסוהר יעברו כל השפוטים תה־ליך
מיון מדוקדק, רובם יחולק לארבעה
מוסדות נוספים שייבנו בשטח, האחרים יפוזרו
בין בתי־הסוהר האחרים. שטח המושבה
שיהיה מגודר ונתון תחת משמר קל בלבד,
יכיל שיכון בלוקונים, לאסירים שנכשלו בעבירות
קלות, מתוך הנחה מקובלת (בעיקר
בדנמרק) שסוג זה של אסירים, שנאסרו לראשונה
ואשר מוצאם הגון, מעדיפים ריצוי
עוונם על בריחה מבית־הסוהר. במדינות בהן
הונהגו שיטות אלה מועסקים האסירים בעבודות
החקלאות על כל ענפיה, נושאים את
עצמם מבחינה כלכלית ומסתגלים לחיי עבודה
בריאים.
תהליך הבנייה שהתנהל בעצלתים משך
שנתיים (ועודנו ממשיך בקצב של לבנה אחר
לבנה) ,החמיר את בעיית היחס בין ריבוי
העבריינים במדינה לבין כושר קליטתם.
טען סלומון לעומת שוללי התכנית שניסו
לבטלה בקטנוניות חוקית, בהביעם חשש ביטחוני
לכליאה חופשית ומתקדמת של אסירים:
״מדינות אחרות הצליחו, אין כל סיבה שאנחנו
ניכשל.״ נוסף לכך הרחיק סלומון לכת,
עד כדי הצדקת בריחתם של אסירים מעטים,
לעומת תכנית שתוציא את המדינה מיחס ימי-
ביניימי לבתי־סוהרה שמעטים דוגמתו ארצות
מתקדמות.
אך הוא לא הצליח לזרז את תהליך הבנייה
בנימוקיו, כשם שניכשל במאמציו לשנות
חוקים מנדטוריים מיושנים ובלתי הולמים :
אסיר העובד שמונה שעות ליום בין כותלי
בית־הסוהר, או מחוץ להם, אינו זוכה בתשלום.
הממשלה זוכה בתפוקת עבודתו
חינם, לא משום שאינה מודה בזכותו של האסיר
לתשלום, אלא משום שלא קיים חוק
(מנדטורי) לפיו רשאי אסיר להשתכר מעבודתו.

לא הצליח סלומון, בין היתר, לבטל את
ההענשה בצינוק, שאינה קיימת יותר בארצות
מערב אירופה.
לוא היה האסיר מקבל שכר והיה משלם
עבור החזקתו אפשר היה לבנות שיטה מושלמת
של פריבילגיות שעליה בנויה שיטה

בורה בחיפה ובפרבריה בימי שבת וחגים.
הסיבה: חוסר חלקי חילוף וצמיגים, והצורך
להשתמש באוטובוסים רק באמצע השבוע
ולמקרים חיוניים יותר .״הנסיעה בשבתות
היא בבחינת מותרות לאזרחים״ ,פסקה
הנהלת אשד.
ספסליס פרימיטיביים. עירית חיפה
בשיתוף עם מועצת פועלי חיפה וארגוני
ההובלה השונים בעיר, החליטו לא להשאיר
את הקהל ללא תחבורה בשבת. והודות להי־ענותם
של ארגוני ההובלה והמוניות, קויי־מד,
התחבורה בשבת בחיפה.
בשבת בבוקר עמדו במקומם של האוטובוסים
בתחנות הריקות 21 ,מכוניות משא
( 17 לפי סדור עם מועצת הפועלים ו־ 4מתנדבות)
נהוגות בידי נהגים ותיקים — מכוסות
בברזנט ומצויירות בספסלים פרימיטיביים,
מורכבים מלוחות עץ ומכוסים שמיכות
אשר נלקחו מחצר העיריה.
עם סיום העבודה ב־ 6לפנות ערב, עשו
מארגני המבצע סכום ראשון 6200 :נוסעים.
חכר, זכור ושמור 1בעוד עתוני הבוקר
של יום א׳ מציינים בסיפוק את קיום
התחבורה באה התגובה השלילית הראשונה
מהחוגים הדתיים בחיפה :״מצב זה של
ניהול תחבורה בשבת — אמרו — הוא פגיעה
וזלזול ברגשותיהם של האזרחים הדתיים
בחיפה, אנו מבקשים מהעירייה למשוך ידה
מן העסק.״
אזרחי חיפה הלא דתיים, קראו וחייכו.
בשבת השנייה שופר המצב: מכונות המשא
קבלו תעריפי נסיעות מאשד וגבו את אותו
המחיר( ,נהג אחד שלקח 5פרוטות יותר
מהדרוש, נדון לקנס של 5לירות) ,נוספו
שני קוים ו־ 15 מכוניות. התוצאה 9600 :
נוסעים.
בעוד שבמועצת העיריה התנהל ויכוח בין
הנציגים הדתיים ללא־דתיים, נעשו שיפורים
נוספים לקראת השבת השלישית: חולקו
הוראות (בדפוס) לנהגים מטעם אגודת פועלי
ההובלה בהם הודגש :״חבר זכור ושמור !
אתה מסיע אנשים, דאג לנוחיותם סודרו
פלקטים נושאי כווני הנסיעה שמחיריהם שהודבקו
על זגוגיות המכוניות. הודיע שמחה
אביטוב נמוך־הקומה ובעל פנים שחומים,
מזכיר אגודת פועלי ההובלה המטפל במבצע
:״בסוף החודש ייעשו מאמצים כדי
להבטיח תחבורת קבע מסודרת לקראת ההסתערות
על חופי הרחצה.״ אחר הוסיף :
״סיסמתנו: לנסוע לאם ולהגיע לתחנה
מהר ! ״

דרכי חיים
מלכה 3־ <6אלףמ לי ם

תחבורת־ שכת בחיפה ע״י מכוניות-משא
הסיסמה: נסיעת איטית־מהירה
לראות באסירים חיות, רואים בהם אנשים.
התזונה שופרה ואסיר מקבל את מנות המזון
ככל אזרח רגיל, בכל בית־סוהר הוקמו מרפאות,
כתות ללימוד השפה העברית, נערכות
הרצאות שבועיות והצגות קולנוע.
בבית־הסוהר המרכזי, תל־מונד (בו נמצאים
השפוטים לזמן ארוך) ,למשל, מטפחים,
כל המסוגלים לעבוד, גן ירק גדול המספק
את צרכי בית־הסוהר לכל העונה והיתר עובדים
בנגריה ובסנדלריה, במכבסה, בכריכייה
ובמסגרייה.
כעיקר בדנמרק. כאשר לפני כשנתים
*) יצחק צ׳יזיק, הממונה על משרד המשטרה
לפניו, פרש גם הוא. מהמשרה הממשלתית
הגבוהה במשרד ראש הממשלה כיו״ר
ועדת הנגב, עבר לתפקיד האזרחי של מנהל
נמל תל־אביב (ראה עמוד .)3

.העולם הזה״ 751

של עדוד ושל הענשה באירופה המערבית.
תוספת נוחיות (כמקלט רדיו, ספרים) תמורת
התנהגות טובה, שלילתה כעונש.
אומר רם סלומון, החוזר למקצועו הראשוני,
עורך־דין, והרואה במשרד משטרה
מיוחד, תקדים חטר־טעם ומיותר (ברוב ארצות
העולם משולבת המשטרה כאגף לאחד
המיניסטריונים) :״עשרות דברים יסודיים לא
קויימו, וגרוע מזה: איש אינו מבטיח שי-
קויימו.״

תחבורה
לנ סו עלאט. ל ה\ יעמהד
תושבי חיפה ושכונותיה הופתעו לקרוא
את מודעות אשד שהתנוססו מעל ביתני הקופות
הירוקות לכרטיסי נסיעה. תוכן המודעות
היה חד־משמעתי ; א»ד לא ינהל תח
חיים
נחמן ביאליק שהדפיס את ספריו
בעברית, רוסית וגרמנית, בבית־ההוצאה ה־ברליני
של קרל אולשטיין היהודי, הגדול
ביותר באירופה (בין השאר 30 :עתונים),
נהג לבקר בימי שהותו בברלין בבית־ההוצאה
לעתים תכופות, כדי לוודא את התקדמות
ההדפסה של ספריו. משנכנס באחד
מימי 1922 למחלקת ההדפסה העברית של
בית־ההוצאה, ניגש אליו מנהלה, מרדכי
פלוק, סיפר לביאליק שהוא חובב ציור מלבד
היותו מומחה למכונות־סידור (דפוס),
הראה לו שני ציורים, עליהם בלטו מרדכי
היהודי רכוב על־גבי סוס המובל על־ידי
המן, וקבוצת יהודים המגורשים מספרד בתקופת
האנוסים. המיוחד והשונה בציורים :
תמונת מרדכי והמן צויירה ב־ 16 אלף מלות
מגילת אסתר שבאו במקום קווי הציור הרגילים,
תמונת המגורשים צויירה על ידי המלים
מהן הורכבה עלילת האנוסים.
ביאליק, שלקח את שני הציורים, לאחר
שהתלהב מהם, כדי להראותם לידידיו, החזירם
לפלוק בצירוף מכתב בו הביע תקוה,
ש״ספרי היוצאים לאור במחלקתך (של
פלוק) ,ייראו לא פחות נאים מציורי המחשבת
של ראש המחלקה.״
הסוף בסוליית הנעל. שנים אחדות
לאחר מכן, סרב פלוק לצאת למדריד הספרדית,
לנהל בה סניף אולשטייני, ביכר להש־אר
בברלין בה רכש לעצמו חמש מכונות
דפוס, ייסד בית־דפוס עצמאי.
אך זמן קצר לאחר ייסודו עלה היטלר
לשלטון, ופלוק פנה לשגריר הבריטי, ביקש
רשיון לייסוד בית דפוס בתל-אביב. פלוק
הגיע לתל־אביב, סיפק לרוב העתונים היומיים
שורות דפוס מוכנות, אותן הפיק
ממכונות הסידור, שהיו הראשונות מסוגן בארץ•
משך
שמונה שנותיו כמדפים, שאף פלוק
לחזור אל חובבותו האמיתית: ציור דמויות
מדברי ימי ישראל במלותיהם של פרקי
תנ״ך ומגילות. אך הוא לא יכול לבצע את

ציור אסתר-המלבה
השיטה 13 :חודש X 8שעות
שאיפתו, כי רוב עיתוני ישראל בתחילת
שנות השלושים לא היו מבוססים במידה
שיכלו לשאת בהוצאות הספקת שורות הדפוס
המוכנות, והמפעל של פלוק פשט את
הרגל.
פלוק מכר את מכונותיו, פתח בית־משכון
בתל־אביב, ביסס לעצמו פרנסה ורעיון מגילת
אסתר החל מנקר בראשו מחדש. הוא
הקדיש את כל זמנו לתמונת אסתר המלכה,
אשר כללה מלבד כתרה וגופה גם את כל
16 אלף מלות המגילה.
13 חודשים עסק מרדכי בתמונה, שמונה
שעות ליום. הסיכום: ציור מפואר (13X40
ם״מ) ,עליו בלטה דמות המלכה (ראה תמונה)
שנכתבה במלות המגילה, אשר תחילתן בצדו
הימני של הכתר, והמשכן אברי המלכה.
המגילה ניתנת לקריאה ברורה, תוך הטייד,
בלתי פוסקת של התמונה, הלוך וחזור, עד
לסופה, בסולית נעלה הימנית של המלכה.
כזכוכיתמגדלת. את ההעתק הראשון
של ציורו שלח מרדכי פלוק לנשיא המדינה,
אשר תשובתו עודדה במיוחד :״המתנה שהגיעה
אלי בערב פורים, שימחה את לבי,
עוררה בי זכרונות מימי הילדות בהם ראיתי
עבודות אמנות בדומה לשלך.״ העתק שני
הועבר למונט ב. דייוים, שגריר ארצות־הברית,
שהבטיח להעבירה לנשיא טרומן.
אלינור רוזבלט שזכתה בשלישי, הודתה ל-
פלוק שהגישה לה :״הודו ופקיסטאן מוזכרות
במגילת אסתר, זה יעזור לי בסיורי...
כשאתפנה אסתכל בציור בזכוכית מגדלת.״
כאשר ידידיו סברו שצריך להיות איינש־מיין
כדי לעשות את החשבון המסובך לתיאום
היחס בין ממדי אברי המלכה ומספר
המלים המדוייק הדרוש לכיסוים, נפתרה בעיית
ההעתק הרביעי: כדופסור אלברט אייג־שטיין
זכה בו בצירוף ההערה ״לאיינשטיין
מאיינשטיין.״
בינתיים דחה פלוק את הטענה שעליו למסור
את הציור המקורי לגניזה במוזיאון
תל־אביב. הצעתו של פלוק: הוא יסע לאמריקה
עם הציור׳ ימכור אותו במכירה
פומבית, יפיץ את העתקיו בכל הקהילות ה-
היהודיות והלא יהודיות (המעוניינות) ,ואת
ההכנסה (ממנה בכוונתו לזכות באחוזים),
יקדיש למוסד ציבורי הזקוק לה, כאיגוד הנכים.

האד־ץ
״בקבוץ
יש כיום כ־ 200 יחידות דיון ובניני
מוסדות מעריב).
אליזער בוכני, חיפה.
ונתפלגו רק לשניים?

ארצות הברית
ה תז מו רתו קו קהד אי ש
בימים עברו, לפני שהמדע החדיש המציא
את הרדיו כדי שיוכל להסית את הבוחרים
;איש נגד יריבו, ואת הטלביזיה כדי שה־בוחר
יוכל להיהנות מיפי אשתו (או בתו),
היתד, מלאכת ההיבחרות באמריקה קלה יותר.
המועמד היה שוכר לו תזמורת, בעלת
תופים וחצוצרות גדולות, מעמיס אותה (ואת
עצמו) על עגלה, נעצר בכל פינת רחוב, מחכה
שהמוסיקה תמשוך קהל מאזינים, ומטיף
לקהל זה את תורתו.
הקהל שהאזין לתזמורת ולמועמד, היה
חושב במהרה: האם יש לו סיכויים לנצח?
היה זה חשבון חשוב אז (כמו עתה) ,כי
המועמד המנצח יכול לחלק משרות טובות,
הנושאות משכורות טובות, בתוספת אפשרויות
רבות להרויח משהו מן הצד. לפיכך,
אם החליט מישהו בקהל כי המועמד הוא
מועמד טוב, היה מטפס על העגלה, להוכיח :
אני אתך, וכשתנצח אל נא תשכח אותי.
מאז נוצר בפוליטיקה האמריקאית מונח
מיוחד במינו :״עגלת התזמורת״ .כשיוצא
המועמד למסע התעמולה, הריהו רוכש לו
קהל של תומכים מבין הפוליטיקאים המקצועיים
,״המטפסים על עגלת התזמורת״ שלו.
מנ עו להה גי נות. משך החודשים האחרונים
עמדה לפני הפוליטיקאים האמריקאיים
בעייה חדשה: האם יש ערך לעגלה כשיש
עליה תזמורת, אולם המועמד עצמו נעדר?
היתד, זאת בעיקר בעייתם של שני סנטורים
חרוצים, דאף וקייבוט, שקיבלו על עצמם
להכניס את הגנרל אייזנהואר לבית הלבן,
ואת עצמם למשרות ממשלתיות מתיאמות.
כי הגנרל הודיע שאמנם הוא מסכים שינהלו
תעמולה לבחירתו, אולם הוא עצמו לא ישתתף
בתעמולה זו, אלא יוסיף למלא את
תפקידו כמצביא האמנה האטלנטית — מצביא
שפיו סגור במנעול ההגינות.
תחילה היה הכל בסדר — תומכיו של
אייק היו כל כך משוכנעים בכוחו של מר
עמדם להמם את הבוחר, שלא עקבו אחרי
מעשי מתחרהו, הסנטור ״בוב״ .טאפט. כי
טאפט היה חסר צבע, בלתי מושך לחלוטין.
אולם כשעברו השבועות, ו״בוב״ החרוץ הופיע
בעיר אחרי עיר, נאם נאום אחרי נאום,
אכל ארוחה חגיגית אחרי ארוחה חגיגית —
ומצא בכל מקום אנשים שקפצו על עגלת־התזמורת
שלו, החלו אנשי אייק חוששים.
ב אי ז ה רו ב Yההכרעה הראשונה באה
לפני שבוע, כשיצאו אזרחי ניו־המפשייר,
חברי שתי המפלגות הגדולות, והצביעו בעד
האיש שלדעתם ראוי שישמש מועמד רשמי
של מפלגותיהם. לבחירות ״ראשוניות״ אלה
אין כל ערך מעשי, אולם הן חשובות כדי
לקבוע את מידת האהדה של המועמדים היריבים.
ניו־המפשייר
הבלתי־חשובה (שגודלה כגודל
ישראל, אוכלוסייתה היא שליש מאוכלוסיית
ישראל, אולם מספר חברי בית־הנבחרים
שלה גדול פי ארבע מזה של הכנסת) לא
חלמה מעולם כי הנעשה בה יעניין את העולם.
אף כי היתר, אחת מ־ 13 המושבות הבריטיות
המקוריות שמרדו בכתר ויצרו את
ארצות־הברית, יצא מתוכה רק נשיא אחד,
גם הוא בלתי־חשוב.
אולם בשבוע זה חיכו ליד המקלטים בכל
רחבי העולם מיליוני אנשים, לדעת כיצד הצביעו
חצי מיליון בני ניו־המפשייר, אחר שירד
עליה מטר של כרוזים, מודעות, שידורים
ואישים, כמעט חסר־תקדים.
מכיוון שמנגנון המפלגה הרפובליקאית
היה במדינה זו בידי אנשי אייק, היה ברור
כי הגנרל ינצח. השאלה היתר : ,באיזה רוב ך
כשנתקבלו התוצאות, לא גרמו לבהלה. אייק
אמנם ניצח ברוב ניכר, אך בכל זאת לא נחל
נצחון מכריע. גם ״בוב״ טאפט הוכיח את
כוחו.
המסקנה: אי־אפשר עוד לוותר על אייק
על עגלת־ד,תזמורת שלו. מברקים עברו את
האוקיינוס. התוצאה: אנשי אייק הודיעו ב־בטחון
שאייק יתפטר מתפקידו תוך חודש,
יחזור לאמריקה לכל המאוחר בראשית מאי.
התכנית: אייק יחזור לתפקידו הקודם כראש
אוניברסיטת קולומביה החשובה, יוכל לדבר
גלויות על דעותיו, יפטור את אוהדיו מן
הצורך להצביע בעדו מבלי לדעת מה הן דעותיו
על בעיותיהם החיוניות ביותר.
אשהיפהרגיתהל בן. ההפתעה האמיתית
של הבחירות בניו־האמפשייר היתה
דוקא במחנה המפלגה הדימוקרטית, שאינה

חשובה במדינה זו. קרה דבר שכמעט איש
לא ציפה לו: הסנטור קיפובר, האביר מגלה־הפשעים
(העולם הזה )749 הנחיל תבוסה׳
מוחצת להארי טרומן, נשיא ארצות־הברית,
הוכיח שני דברים ( :א) שהארי טרומן נמאס
על בוחריו( ,ב) שד,סנטור קיפובר עלול למשוך
קולות.
אף כי גם היום בטוח טרומן כי יוכל להשיג
את המועמדות של מפלגתו אם יחליט
הונגריה לוידה. בקיבה רי ק ה
כאשר אריות מפורסמות מתוך האופרה
אאידוז לורדי מושמעות על־ידי קול טנור
נעים השייך לאלוף התאבקות אולימפי ברור
לכל הונגרי שבעל הקול אינו אלא גיולה
בוביש, אלוף ההתאבקות האולימפי במשקל

ה מת אבק גיולה כוכי ש באימוניו
תואר אולימפי..

תיים, המשימה למחר היא האולימפיאדה בהלסינקי,
בה יצטרך בוביש להגן על אליפותו
נגד יריבים רציניים.
מספר שרות התעמולה ההונגרי בתיאור
חייו של בוביש: האלוף האולימפי ההונגרי
לא הרשה לעצמו מעולם להשתכר מהצלחתו.
במקום זה הכפיל את מאמציו ובשנה שעברה
אף נבחר לייצג את עמלי הונגריה בפרלמנט
יחד עם עמלים, אכרים ומשכילים אחרים החולקים
בתפקיד הנכבד של מחוקקי הרי־פובליקה
ההונגרית העממית.
האלוף בן ד,־ 42 עמל קשות להרויח את
לחם יומו בהונגריה הטרומלחמתית ולעתים
נכנס לזירה כשקיבתו ריקה. למרות שכבר
היה בעלם של תוארי אליפות רבים עדיין
חי בתנאים ירודים כי באותם ימים לא דאגו
במיוחד לספורטאים בעלי נטיות קומוניסטיות.
ואז הגיעה שנת ,1945 שנת השחרור של
הונגריה. כאשר האופקים החדשים נפתחו
בפני הספורטאים ההונגרים היה פירוש הדבר,
לבוביש, פיתוחם המלא של כשרונותיו. הוא
זכה במשרה שקטה ומבוטחת כעובד שרות
הרכבות, ניהל חיים שקטים שוידאו את חינוכם
של חמשת ילדיו.
אולם השנה, שנת האולימפיאדה, מתאמן
בוביש ללא הפסק: יומיים בשבוע מוהר־שים
להתאבקות ושאר הימים הוא עוסק
בריצה, כדורסל וכדורגל. הוא מתאמן יחד
עם חברי הנבחרת ההונגרית בארמון הספורט
הלאומי הנהדר בבודפשט, לפי תכנית המוכנה
מראש לכל פרטי פרטיה, בה הוא מצטיין
במרצו היוצא מגדר הרגיל• אומר בוביש
הבולט ביכולת הלחימה המצויינת שלו, בנס־יונו
הרב ובעצביו היציבים :״אני רוצה
לד,כנס לקריירה החדשה שלי, כזמר אופרה,
כשבכיסי תואר נוסף של אלוף אולימפי.״
אוסטרליה בגאוות ה אד הלבן

האב גיולה כוכי ש עם בנותיו
..לזמר אופרה..

חכר הפרלמנט גיולה כוביש וחבריו
..בי! עמלי הונגריה
להציג את עצמו שוב (מאחר שבתור נשיא
יכול הוא לחלק ביד רחבה משרות לתומכיו)
הרי גברו סיכוייו של קיפובר להעביר את אשתו
היפה לבית הלבן׳ במקרה שטרומן לא
יציג את מועמדותו — ובמקרה שמועמד
רפובליקאי חזק, כמו אייק, לא יסלק את
המפלגה הדימוקרטית מן השלטון אחרי ששהתה
בו 20 שנים רצופות.

כבד המתאמן בדירתו הבודפשטית. החודש
החל אלוף המפגשים הבינלאומיים הגדולים
מתכונן להגן על תארו האולימפי. ההתכוננות:
משטר אימונים חמור.
אך אותה שעה פתח בוביש גם את קולו
כי לספורטאי בשיא הקרירה שלו נפתחת
הדרך למימוש חלום ילדותו: הזמרה. אולם
תפקידי גיבורי אופרה הם משימות למחר־

מיסטר הולט הוא מיניסטר ההגירה של
אוסטרליה החשוד על־ידי יהודי אוסטרליה
באנטישמיות כיוון שהוא חסיד מושבע של
ההגירה הגרמנית לאוסטרליה ,־שקלטה משך
שש השנים האחרונות רבבות מהגרים.
השבוע הודיע הולט, בפרלמנט, מרוגש
ומזיל דמעה, כי המהגר ד,־ 600 אלף מאז
תום מלחמת העולם השנייה הגיע לאוסטרליה
ששטחה כשטח אירופה ושאוכלוסיתה
מונה שמונה וחצי מיליון תושבים בלבד
(מהם ארבעה מיליון שחורי־עור).
הארץ ברוכת האוצרות ועתירת האפשרויות
אינה אלא שממה אחת גדולה בגלל המחסור
בכוח אדם, יליד סגירת שערי הכניסה
למהגרים צבעוניים והדגשה קפדנית על מוצאם
האירופי של המהגרים המותרים בכניסה.
כי בין 600 אלף המהגרים האחר־מלחמ־תיים
אין אף אסיאתי אחד. למרות לחצם
העצום של אלפי יפאנים, סינים, מלאיים
ופיליפינים על שערי אוסטרליה אין השערים
נפתחים, כמלוא הנימה, מחשש שנחשול
צהוב־חום יציף את היבשת וידחק את רגלו
של האדם הלבן.
קורפורל לורנצו גמבואה, גיבור מלחמה
פליפיני שנשא לאשר, בחורה אוסטרלית
שילדה לו שלושה ילדים, לא הורשה אפילו
לראות את אשתו כיוון שתדבר היה כרוך
בהקצבת אשרה לאסיאתי. דוגמה אחרת :
למעלה מ־ 70 בעלים אוסטרלים לנשים יפא־ניות
לא הצליחו במערכתם הממושכת להכניס
ליבשת את נשותיהם הצבעוניות.
אמר הולט בנאום הסיכום שלו בפרלמנט :
״אנו נקים כאן גזע לבן שיהיה בר־התנגדות
לכל איום מצד העמים האסיאתים״ ואכן :
מרבית המהגרים הם ברי־התנגדות למדי.
גרמנים, בלטים, פולנים ואוקראינים אשר
גוייסו ממחנות העצורים מגרמניה. מתוך כל
חמשה מהגרים גרמניים שרתו ארבעה בצבא
הנאצי, מתוך 150 המהגרים האלבניים שרתו
141 בפלוגות־המחץ הפשיסטיות.
אך תושביה הותיקים של אוסטרליה מתעבים
את המהגרים החדשים. לא בגלל היותם
מתחרים כלכליים׳ דבר שאין חשש מפניו
בארץ עשירה כל כך, אלא בגלל היותם פגע
חברתי. למרות צבע עורם הלבן. ב־,1951
למשל, היה כל נידון למוות רביעי, באוסטרליה,
ממוצא פולני, למרות שהפולנים אינם
אלא אחוז אחד מאוכלוסיתה של היבשת.
בכל זאת אובד קולו של המנהיג היפאני,
נומורה אאוקי, ואין נשמע לו בתובעו לפתוח
את שערי היבשת למהגרי ארצו. הזהיר
אאוקי: גם אם תטביעו את ספינותינו ותס־גרו
את שעריכם בשבעה מנעולים נוספים,
נעלה לבסוף ליבשת אוסטרליה וניישב את
שממותיה. זכרו, האוסטרלים לבני־העור, האלוהים
ברא את העולם לכל ברואיו !

״ הו עלם הז ה״

751

I IJ

-L I I

מצרים
המלר הק טן לאעמדבמבחן
עוסמן אל־מהדי הוא איש צבא מובהק.
כשהוא לובש את מדיו המגוהצים — עם
סמל חיל הפרשים המלכותי מהודק לכובע
המצהיר — ,הוא כליל ביטוי הגנדרנות הצבאית.
גם הקריירה שלו היתד, קריירה לדוגמה.
בגיל 40 כבר היה בריגדיר (אלוף) ,מפקד
המשמר המלכותי, בעל תואר ביי ואהוד המלך
פואד. גאוותו הגדולה היתד, בדמיונו המפליא
למלך והוא נהג להקפיד על סלסול
שפמו בנוסח שפם המלך, ואף זכה בפי מקורביו
בכינוי ״המלך הקטן״.
כאשר מת המלך פואד לא פסקה שמשו של
עוסמן אל־מהדי לזרוח. תחת שלטון פארוק
נמשכה עלייתו, הוא מונה ביי דרגה א׳ ואחר
כך גם באשא. עם פרוץ מלחמת ישראל־ערב
כבר היה אל־מהדי ראש המטה הכללי של
הצבא המצרי.
עם תום המלחמה נפתחה חקירה לברר את
סיבת מפלתו של הצבא המצרי ונמצא כי
למעשה לא היה כל אשם בחיילים האמיצים !
הסיבה האמיתית היתר, כי כמויות גדולות
של תחמושת ונשק שהגיעו לחזית לא היו
ראויות לשימוש. האשמים: אישים רמי־מעלה
וקצינים גבוהים שדאגו יותר לרווחיהם
בשעת רכישת הנשק מאשר לטיב הנשק שרכשו.
בין
האישים אשר שמותיהם הוזכרו בקשר
לנשק המקולקל: הרמטכל עוסמן באשא אלמד,די.
הוא הופיע בפני בית־הדין העליון,
הסביר כי היה ידוע לו כי נשק לא ראוי לשימוש
הגיע לחזית .״קיבלתי דו״חות על כך.
אולם לא היתד, לי כל אפשרות למנוע את
הדבר. זה כאילו אומר מישהו לעני שהמעיל
שלו קרוע. העני יודע זאת היטב, אבל חייב
להמשיך ללבוש את המעיל כי אין לו אחר״.
קריקטורות עולכניות. יחד עמו הופיע
בבית־המשפט גם פריק (פילדמרשל)
מוחמד חידר באשא, מפקדו העליון של הצבא.
גם הוא הצהיר שלא היה לו כל חלק ברכישת
הנשק. אולם הצהרותיהם של המפקדים
המכובדים לא הספיקו לחסל את כל העניין
ושמותיהם המשיכו להתנוסס בראש מאמרים
וגילויים על מעילות והזנחה והם נאלצו להגיש
את התפטרותם.
אז מינה פארוק איש אחר מאנשי אמוניו
למלא את מקום אל־מהדי: חוסיין פריד ביי,
סי שתפס את מקומו הישן של אל־מהדי
כמפקד המשמר המלכותי. ואילו לתפקיד
מפקד עליון של הצבא (התפקיד החשוב באמת,
מאחר שהצבא הוא הזרוע הממשית בין
שלושת החילות) נשאר ריק, מאחר שהוופד
שאך חזר לשלטון, תבע את מרותו (באמצעות
שר הגנה מפלגתי) על הכוחות המזו־יינים.
משך
שבועות אחדים התנהל המאבק בין
המלך והוופד על עמדה המפתח עד אשר לבסוף
נכנע הוופד, בתקווה לפייס את המלך.
עניין הנשק טושטש, חידר ואל־מהדי חזרו
לתפקידיהם, עתוני האופוזיציה ניצלו את ההזדמנות,
הופיעו עם שלל קריקטורות עולמיות
על כניעתו של הוופד. ואילו רמטכל-
הביניים, חוסיין פריד, ירד בשקט ממקומו,
חזר לשכחה עד אשר יזדקק פארוק אליו
מחדש.
הקלף היחיד. השבוע חזר פריד. מאז
הרגיש פארוק בזעזוע בטאו על־ידי מהומות
השבת השחורה והחליט לערוך את חש

בונו
עם הוופד, בחן מחדש את כל הסובבים
אותו. והיות והקלף החזק ביותר — ואולי
גם היחיד — הנמצא בידו הוא הצבא, החל
את המיבחן במפקדיו הגבוהים.
במבחן זה, לא עמד ״המלך הקטן״ .פארוק
חשד בו כי נמכר לוופד והחשד הספיק לפיטוריו
והחלפתו בחוסיין פריד. אולם הפעם
לא ניבאו העתונים כי תהיה זאת החלפה
זמנית, נסיגה מן הזירה הציבורית עד אשר
יחליט פארוק להחזירו. הפעם היה ברור כי
״המלך הקטן״ ירד לחלוטין מן הבמה כי שוב
לא היה בה מספיק מקום אלא למלך אחד.

אדוגו שדהעמק
בבתי־הקפה הדחוסים השתררה דממה, שח קני
השש־בש הפסיקו את משחקם, המלצרים
חדלו לרוץ עם מגשים מורמים מעל לרא שיהם.
הרמקול המחובר לרדיו הודיע :״נאו מו
של הוד מעלתו ראש הממשלה לעם המצרי
לכבוד חג החוקה״.
היתד, זאת פנייתו האישית הראשונה של
אחמד נגיב אל־חילאלי באשא, האיש שנבחר
על־ידי פארוק למנוע מהפכה עממית במצרים.
קולו, עמוק ומעושה, כקול מורה המ־דקלם
קטעי שירה, איכזב. לעומת נאומיו של
מוסטפא אל־נחאם, בעל הקול המדרבן, נשמע
נאומו של אל־הילאלי תפל וחסר מתיחות.
אולם אשר חסר לנאום בברק חיצוני ובד,גשתו
מילא הילאלי בתוכן מפוצץ — הודעה
ברורה וחד־משמעית שהוא (בשם המלך),
יעשה את הכל להחזיק בשלטון. הכרזתו שהספד
חותר תחת הממשלה החדשה לא גיל תה
שום תגלית ואילו ההודעה כי הוא מעיין
בבעיית בית־הנבחרים היתד, דוגמה של מי עוט
דמות. גורלו של בית־הנבחרים הנוכחי
אינו ניתן עוד לשום עיון — הוא יפוזר ללא
כל ספק.
פעו או מוות ! ״לפני 29 שנים אישר

הוד מלכותו פואד הראשון, ירחם אללה על
נשמתו, את החוקה הראשונה של מצרים החדישה.
כעבור שנה התכנס הפרלמנט הראשון,
ומאז הפך יום מאושר זה חג לאומי,״
הכריז אל־הילאלי בהתחלת נאומו.
על מנת לא לפגום בחגיגיות היום המאושר
לא המשיך אל־הילאלי בסקירתו ההיסטורית
— פיזור בית־הנבחרים על־ידי המלך פואד
מחמת שליטתו המוחלטת של הוופד עליו.
גם העובדה שהחוקה הראשונה של מצרים
החדישה קבעה בחירות חדשות תוך חודשיים
מפיזור בית־ד,נבחרים לא עשתה רושם
עז ביותר על המלך — משך שנתיים היתד,
מצרים ללא אסיפת נבחרים.
אף כי לא רמז הילאלי על כל העניין, היה
ברור כי גם פארוק עלול ללכת בצעדי אביו.
אותם הגורמים שהניעו את פואד לפזר את
בית־הנבחרים קיימים במצרים גם היום וקריאות
ההידד לכבוד אל־נחאס צורמות את אוזני
פארוק לא פחות מאשר צרמה קריאת
״סעד (זגלול) או מוות !״ את אזני אביו
בשנת .1924
״הנה כבר חצי יובל שנים שהוופד עומד
בראש המאבק לשיחרור לאומי והגשמת שאיפות
האומה,״ אמר הילאלי .״אולם קשה
לומר שהשיג דבר ממשי. להיפך, מתקבל
הרושם כי מאבקו של ד!,ופד היה על דבר
שונה לגמרי — המשכת שליטתו ! ״
עתה, הבטיח הילאלי, עומדות שאיפות
העם להתגשם — צריך רק להתאזר בסבלנות
ולתמוך בו. אכן תהיה דרושה מידה רבה של
סבלנות עד אשר יגש הילאלי להגשמת אותן
השאיפות הלאומיות: פינוי הבריטים מאזור
התעלה וטיפוח הסודאן. כי בעיניו חשוב לא
פחות ממטרות אלה טיהור המנגנון הממשלתי,
אותו טיהור מסורתי המבוצע בקפדנות
מדי התחלף הממשלה.
כאיש צמרת הוופד לשעבר מתמצא היל-
אלי בכל סבכי המנגנון המפלגתי, יודע מי

הם אנשי הוופד אשר מוטב לו להרחיקם מתפקידיהם
בשרות המדינה. כאשר הודיע לראשונה
כי לא יסתפק הפעם בפיטורים סמליים
בלבד או רק של פקידים גבוהים הביטו
אנשים רבים על כל העניין כעל תכסיס השהייה
של המלך הרוצה להסיח את דעת הקהל
מתביעותיו למאבק.
אולם כאשר חזר והצהיר הילאלי כי טיהור
זה יהווה יסוד מדיניות הממשלה החדשה הבינו
כי הדבר גדול יותר, חורג מגדר פעולת
הסתה קטנה. היה ברור כי עד להודעה חדשה
אין מדיניותה של הממשלה אלא תוכנית המלך
פארוק לחסל את השפעת הוופד, להוכיח
אחת. ולתמיד מיהו אדונו האמיתי של עמק
הנילוס — מלבד האנגלים.
איראן רצון הפר סי
אחד משני עתוני• יהודי פרם, בנייאדם,
(השני: העולם היהודי) יצא במאמר ראשי
בו ברר את מצבה הכלכלי והכספי של איראן
בשעת מלחמתה באימפריליזם הבריטי.
כותב העתון היהודי השמאלי: על ממשלת
איראן לקשור קשרים הדוקים עם ישראל כדי
לזכות בעזרתה הטכנית.
לדעת העתון חייבת איראן לחדש את העבודה
במפעלי הנפט ועלולה לד,עזר בכך במומחים
ישראליים שיהיו מוכנים לבוא ל־עבדאן
באם איראן תכיר רשמית בישראל
(הכרה שנתבטלה לפני חודשים מספר בלחץ
הליגה הערבית ובהנמקה תקציבית).
בני־אדם אינו מסתפק בכך, ומסביר: העניין
כדאי גם לישראל, הזקוקה ליבול החקלאי
האיראני כשם שאיראן זקוקה למוצרים
התעשיתיים של ישראל. מסיים העתון !
חידוש הקשרים עם ישראל הוא רצוי ביותר
וחיוני ביותר. הוא ללא ספק רצון הפרסים,
ובמיוחד היהודים שבהם. .

אגוזים ופ סנ ת ר!־ ת

ג פ רו רי ם ו » ד 3ו ת

המרצה לאידיש באוניברסיטה העברית, דו ב
סדן, שהתפרסם באחרונה כמאסף בדיחות
ש־ 1001 מהן כינס בקערת הצינזוקים, התכונן
לחזור על אוסף בדיחות לקערת־פרי חדשה.
הפעם 1001 ,בדיחות נוספות בקערת אגחיס.
אולם לפני כך נאלץ לגלות, במלאות לו 50
שנה, מניין רכש את נימתו הבדיחתית. המקור:
יום הולדתו, שחל בפורים.
על שלושה אנשים שעסקו בהסרטת הסרט
העלילתי למען הזהירות בדרכים (ראה קולנוע)
רבצה קללה: עוזר מפקח מחוזי שלום
שכטר שחתם על חוזה ההפצה מטעם המשטרה
נהרג בתאונת דרכים ; מפקח ראשון
שלמה הררי גבה־הקומה המטפל בהסרטה
בתוקף תפקידו כקצין ההדרכה של משטרת
התנועה התהפך על אופנועו, נפצע קל, אריה
(מארבע כנפות הארץ) לאהולה, במאי הסרט,
נעצר על־ידי שוטר תנועה ונרשם לו דו״ח על
שהגזים במהירות מכוניתו כשנסע לבחינת
המועמדות לתפקיד השחקנית הראשית.
בהגיע צירה הראשון של ישראל לבראזיל,
מפקד ירושלים אלוף! דוד שאלתיאל,
גילו לו יהודי ריו דה־ז׳ניירו את רוחב לבם
(וכיסם) :כבמקרהו של ציר ישראל לארץ
השכנה, ארגנטינה, ד״ר י?$קכ צור, החליטה
גם הקהילה היהודית המקומית לערוך מגבית
פנימית, לשם רכישת ארמון־הדר למשכן הצירות.

מי כאלל,ומיי, מנהל מחלקת חבר העמים
הבריטי ומחלקת המוסדות הבינלאומיים
במשרד החוץ היתד. תלונה: מיום עלותו ארצה
(לפני חמש שנים) לא הצליח להתעסק
בחובבותו המיוחדת, דייג.
אחר שעתון הערב ידיעות אחרונות הודיע
כי צבי פריהר, מי שהיה המנהל הכללי של
הדואר הפך מנהל בית־החרושת למלט שמשון,
נאלץ לחזור בו, להכחיש את הידיעה. אולם
העתון לא היה יכול להתאפק מדבר שבח,
הוסיף :״כל שאר הפרטים באותה ידיעה —
ביחוד הפרטים על כשרונותיו הארגוניים המזהירים
של מר פריהר, הם נכונים, לשמחתנו.״
שעה שממשלת יוגוסלביה החליטה למסור
פסל משה רבנו מתנה למדינת ישראל, מצא
בית־החרושת הרמתגני אורלוגין שימוש נוסף
לשיש: שעון־שולחן עשוי אבן שהם שחורה
ושיש חום. מלבך ממשלת ישראל, שאל חדר
ישיבותיה נשלח השעון החדש, זכה לו גם
נשיא המדינה ד״ר חיים וייצמן.
בצאת הפסנתרנית פנינה זלצמן למסע
קונצרטים בצרפת, אנגליה וסקנדינביה, גילתה
שאמה נפלה קרבן לשער החדש למטבע
חוץ. תחילה קיוותה הפסנתרנית שתלווה במסעה
על־ידי אמה, אולם מששונה השער
לרכישת כרטיסי־נסיעה ונקבע תעריף של 500
לירה הכרטיס לסקנדינביה דרך אירופה המערבית,
במקום ,180 נאלצה פנינה לשנות את
תכניותיה, לצאת למסעה בגפה.

שעה שפארול! ,מלך מצרים, עסק בהרכבת
מפקד חדש לצבאו(ראה בנורחב) ,לא שכח גם
את אוספו הפרטי של מכסות קופסות גפרורים
בן 150 אלף המכסות. השבוע רכש תמורת
100 לירות מכסה נדיר־המציאות במיוחד :
מכסה של קופסת גפרורים אמריקאית, תוצרת
הוד מלכותו הילה סילאסי הראשון,
את עצמו כצאצא המלך שלמה ומלכת שבא,
זכה לראות השבוע בכסו המלכותי, לאחר
שנפרד ממנו לפני 15 שנה. למרות שמלך
חבש חזר לארצו ב־ , 1941 לא חזר כסו עמו.
הכס היה באיטליה, אליו נלקח על־ידי חיילי
מוסוליני הכובשים. אולם משחודשו, בראשית
החודש, יחסי איטליה—חבש רמז המלך לשגריר
האיטלקי על החסר ולמחרת יצאה שיירת״

בישלה מזונות במטבח המחנה ומדדה חומם
של חולים במרפאה (ראה תמונה) .אמרה מזל .
״אני אוהבת לעזור לזולת.״
מלכת אנגליה החדשה, אליזבט, זכתה
בהכרה הרשמית מצדם של דייגי התעלה.
בהתאם לחוקת המלכות זכתה לדג ענק, ששקל
25ק״ג, שנדוג במימי התעלה האנגלית. תושבי
לונדון זכו, בינתיים, בהטרדה מסוג מיוחד :
תיירים מארצות חוץ המתעתדים לבוא להכתרת
המלכה החדשה (שלא תיערך לפני
חורף )1953 החלו מציפים את אנשי לונדון
בהזמנות למקומות ראווה, בהציעם עד 70
לירות המקום.
ראש הממשלה הבריטי, וויכסטץ צ׳ר־צ׳יל,
היה שותף לשבירת מסורת מלכותית :
שעת הקבלה הרגילה לראש הממשלה על־ידי
מלכתו, חמש וחצי אחר הצהרים, שונתה.

מזל אורשנסקי קוראת מד-חום כמרפאה
נזיפיפיה, עזרה לזולת
משא מאיטליה שהכילה מלבד כס המלכות
15 ארגזים מלאי חפצי מלכות. ביניהם: שרביט
המלך, גלימה רקומה בצבע ארגמן, שני
ציורי שמן, פסל אחד, שני רובי צייד ומיטת
נחושת.
מלך מלבי חבש, גור אריה יהודה, המייחס
שעה שמיכל הראל, מלכת היופי של
ישראל, יצאה לארצות־הברית כדי להשתתף
בהפצת אגרות החוב של מלווה העצמאות,
יצאה מזל אולשנסקי, סגניתה ומלכת היופי
החיפאית, לשרותה במילואי צה״ל באחת
המעברות בגליל המערבי. היפהפיה החיפאית
לא הסתפקה ביופיה, סיפרה נערות עולות,

פ ת רון חידון שו־אל״ם
בין מאות הפותרים עלה רק בידיהם של מעטים
לעקוב אחר דמיונו הפורה של דוש ולפענח
את זהותם של 14 בעלי השמות הציוריים :
.1אבא אבן ; 2דוב סדן ; .3ישראל רוקח ;
.4עובד בן־עמי ; .5צבי פנקס ; 6לוי אשכול ;
.7מרדכי מקלף ; .8דבורה נצר ; .9יצחק
שדה ; .10 אריה שנקר ; .11 ראובן ראובן ;
.12 אידוב כהן ; .13 אליהו אילת ; .14 שושנה
רביד.
בטיסה לאילת זכתה תמר בן־יהודה, ירושלים,
ת. ד ,120 .אולם בחיוך הטוב זכה הצייר והדיפלומט
ראובן ראובן. כשהופיע העולם הזה
746 בילה ראובן בטבריה וגילה, בקלות מפתעה,
את זהויותיהם של 13 ישראליים. זהות שלא
יכול היה לעמוד עליה: ישראלי מספר .11 עד
שבאה לעזרתו אשתו אסתר, סייעה לו בפתרון :
ראובן ראובן.

תשבץ 109
מאוזן ) 1 .מבצר; )5בירת דרום־קוריאה;
בירת פרס העתיקה; ) 12 ברשות; ) 14 כנוי לחזן
מתנדב בבית הכנסת (ראשי תבות 16 ממשפחת
משה; ) 18 גם; ) 19 חוצב; )21 ירק מאכל; )22
שוטר חרש; )23 עיר בישראל; )24 אך; )25
פגיעה בכבוד; )27 שאינו רעב; )30 יופי; )31
עיר ישראלית לא הרחק מת״א; )33 מתנה; )35

$נ י 1ר

הסיבה: המלכה משתעשעת אותה שעה, דרך
קבע, עם בכורה צ׳ארלס ובתה הצעירה אן.
אמר דוד כן־גוריץ שהחל מבקר לאחרונה
בתיאטראות, ליגאל מוסינזון, מחבר
תמר אשת ער :״הפעם אין לי טענות אליך ! ״
רמז בכך להרצאה בת שעתיים בה מתח ביקורת
קטלנית על בערבות הנגב שלא מצא חן
בעיני בי. ג׳י.
רעייתו של ראש הממשלה, פולה כן־גור-
יון, היתד, גלויית־לב אף היא. במסיבה לראש
מינהל ההענקה האמריקאית לישראל, כרום
מק־דניאל, הודיעה לו באהדה: לפנים שלך
תווים יהודיים טיפוסיים !

ל פני הקהל, אשתחדשה
בקיץ 1925 עמדה ילדה בת שמונה על חוף
יפו, שהיה מופז באור אדום־כהה, התבוננה
בעיניים נפחדות באניית משא בריטית שעגנה
במרחק מה מן החוף ועלתה בלהבות.
הילדה ניתקה ממקומה, רצה הביתה, העלתה
את רשמי הדליקה על גבי נייר ציור בצבעי
עיפרון. חתמה תחתם: צפורה ברנר.1925 ,
באותה שנה זכתה צפורה בפרס הראשון
לציור של הכתה השלישית של בית־הספר
העממי.
27 שנים לאחר מכן פגשה צפורה את מורה
הציור של הכתה השלישית בפתח מקרא
סטודיו, תל־אביב, בו עמדה להפתח תערוכתה,
בת 30 הציורים בצבעי מים. בפי המורה
היתד, שאלה: האם יש על קירות התערוכה
מקום לתליית תמונה נוספת? התמונה :
ציור האנייה הבריטית אחוזת הלהבות שעודנו
שמור בבית־המורה, כיון שהוא משקף,
לדעתו, כשרון־עתיד. צפורה העדיפה להסתפק
בתליית עבודותיה המאוחרות יותר, המשקפות
כשרון־הווה.
צריף לצלם אותה. לאחר חמש שנות
השתלמות אצל הצייר אבני, ראשון פותחי
הסטודיות לאמנות בארץ, חשה צפורה שמשהו
נתרחש בציור המודרני, וכיוון שאבני
נשאר ביסודו אקדמאי, החלה צפורה מחפשת
את דרכה בציור באופן עצמאי.
במהרה נוכחה לדעת שהדבר לא יעלה בידה
בקלות־יתר, כיוון שהוריה לא יכלו לאפשר
לצפורה, בגלל מצבם הדחוק, התמסרות
חסרת־דאגות לאמנות הציור. הציירת הצעירה
הוכרחה לחפש עבודות למחייה שתאפשרנה
לה להקדיש את החלק השני של יומה
לאמנותה. במאורעות ,1936—39 הפכה חובשת
של יחידת הגנה, ולאחר מכן היתר, אורזת
תפוזים בפרדסי השפלה והשרון, מזכירת
אגודת הפועל ומורה לציור בבית־הספר
העממי ברחובות.
אך צפורה הסיקה שהפסדה בזמן יצא בשכרה
האמנותי. כי האמנות בכלל, והציור בפרט,
אינה יכולה להיות תלושה מן החיים
והתערותה של צפורה בחיי העבודה וההגנה
בארץ, העמיקו את כושר ביטויה.
תכונה מיוחדת אחרת נתגלתה על־ידי אחד
ממבקרי התערוכה שהודיע :״צפורה ברנר
היא ציירת שצריך לצלם אותה!״ ההסבר: למרות
שלאחר תערוכתה הראשונה בשנת 1945
כתב עליה מבקר אמנות ״אשר, חדשה מופיעה
לפני הקהל.״ עדיין לא רואה צפורה, בניגוד
לרוב ציירי ישראל, את פריס כביתה האמנות
.,היא עדיין נשארה בין הבודדים אשר
אף לא ביקרו בפרים.
אומרת צפורה, אשר עדיין אינה מתפרנסת
מאומנותה (כיום היא משמשת כמזכירת מוזיאון
תל־אביב) :״לפריס צילצול קוסם לצייר,
אך הישראלי חייב, בראש וראשונה, לחפש
את היסודות המקוריים בארץ !״

שטח מוקף הרים; )36 חרפה; )38 חוזה בכוכבים;
)39 שטיח; )40 בן; )41 נהר ברומי; )43
חמש־עשרה; )44 שלית דגים; )46 מלת הודיה;
)48 מספרי ״כתובים״; )49 חברה בחבר העמים
הבריטי.
מאונך )2 :מין ארג לבן ! )3חריץ ; )4
ניתן בחלוקה לעתים רחוקות ; )6מלת קריאה
ערבית ; )7פרי עץ המחט ; )8נהר בדרום־אפרי־קה
; )9מטה ; )11 אור חשמל הדומה לאור יום ;
)13 פעולת המפסיק ; )15 הולך על משענתו ;
)17 יסוד ; )18 נהרה ; )20 שאינו מקפיד על
חיצוניותו ; )23 משבטי ישראל ; )26 ממדינות
הדמוקרטיה העממית ; )27 כך נקרא בטעות
החלק העליון של הרגל ; )28 תינוק במעי אמו ;
)29 מכונה לשאיבה ; )31 פרח צהוב שמפיקים
ממנו גרעינים לפצוח ; )32 מתחיל לצמוח ; )34
תאור )35 ; ,עוף טורף ; )37 רשע ; )39 שאינו
ממושמע ; )42 סופרת אמריקנית שכתבה על חיי
הסינים ; )44 זוג ; )45 ערמה ; )47 קול חוזר.
פרסי ספרים לפותרי ת שבץ 105
עפרה אביר, תל־אביב, גאולה 2א, בכור אלעל,
כפר נורית, דואר עפולה, חנה פלאוט, חיפה,
יוסף .35
פרסי ספרים לפותרי ת שכץ 106
ישראל וין, קיבוץ שריד, יחיאל זליקוביץ,
קיבוץ כברי, דואר נד,ריר״ כוכבה מזרחי, תל-

אביב, ת .ד.48 .

,הועלם הזה״ 751

כדזרסל אגו! קשהל פי צו ח
לפני המראתו־ ,של נבחרת כדורסלני צה״ל
לפרים להתמודד עם הצרפתים עמדו הספורטאים
במדים מול מטוס הקונסטלישון בן
ארבעת המנועים ורובם, ערב טיסתם הראשונה,
החוירו והאדימו חליפות, אך הבטיחו
לגלות אומץ רב יותר במגרש הצרפתי.
באולם הפריסאי נאספו 4000 צופים שחזו
בקבוצה הישראלית, כשצבא צרפת מיוצג
על־ידי גנרל עוטר מדים מפוארים ולימינו
יושבים הציר הישראלי משה פישר, נספחים
צבאיים זרים ונציגי היהדות המקומית. התזמורת
ניגנה את ההמנונים הלאומיים ונערך
טקס קצר של החלפת דגלים וסמלים.
עם שריקת השופט התחיל המשחק בו
הפתיעה זריזותם של חיילי צר,״ל את קהל
הנוכחים׳ שלא צפה לכדורסלנים מעולים מארץ
הצנע. שניאור, עופרי ושמוקלר גילו
משחק טכני וקליעותיהם זכו למחיאות
כפיים. גם הייבלום וכהן לא טמנו ידם בצלחת
ועם שריקת השופט לסיום המחצית שמרו
הישראלים על יתרונם בש׳יעור של .21:31
עד לשלבי הסיום הובילו כדורסלני צה״ל
בהפרש נקודות אך כשהוצאו שניאור ועופרי
בשל עבירות אישיות אזרו הצרפתים עוז,
הצליחו לקלוע את הסל הקובע שהביא להם
נצחון על חודה של נקודה .47:48
״לכדורסל הצרפתי נגרמה הפתעה נעימה״,
ציינו פרשני הספורט בעתוניהם ושבחיו את
השלישיה שניאור ( 14 נקודות) שמוקלר ()12
ועופרי 9כדורסלני צה״ל לא הכזיבו וב־משחקם
השני בעיר טור הם הדבירו את
הקבוצה המקומית בתוצאה .57:61 מבצע שחזרו
עליו בשנייה, בלה־רושל.

כדורגל
כ מ קו ם כ דו ד, ר \ ל ״ ם

מפגשן של מכבי ת״א, הצועדת בראש
הליגה, ואחותה הפתח־התקוואית הבלתי מנוצחת,
על המגרש היה המאורע המרכזי בענף
הכדורגל, השבוע. למעלה מ־ 4000 צופים הצטופפו
על היציעים הרעועים של האיצטד
התל־אביבים ורגליו של. הסטופר שני־בדקות
הראשונות הלך הכל למישרין והכדור
נע משער אחד למשנהו. אך כשמקשרם
הבלונדי של התל־אביבים, יוסף גולדשטיין,
הבקיע את השער הראשון לזכות קבוצתו
החלה האדרה מתחממת.
הכדורגלנים הפתח־תקואים לחצו על שער
התל־אביבים ורגליו של הסטופר מפ״ת שני־אור
מלאו עבודה. האדרה התחממה שנית
כאשר שניידמסר מפ״ת בעט ברגליו של ישראלי.
ראשי הקבוצות רצו אל השופט שנידר,
שהרגיעם והזהיר את המתפרעים. שנידמסר
המשיך בתעלוליו והקהל מלא חימר כיצד

עים״ היה נרעד, מתאר לעצמו את פניהם
המעוותים של הרוגי ופצועי המרוץ. אך זד,
היה לפני עשרות שנים כאשר עוד התקיימו
מרוצים מסכני־תיים. ב־ 20 השנים האחרונות
הונהגה שיטח• חדשה של מרוצי־שדה לאופנועים
באנגליה, משם עברה לכל ארצות אירופה
ונתגלגלה לארץ על־ידי האנגלי פרנק קריז׳,
אשר ארגן תחרות ממין זה במשק נירעם ב־17
לפברואר .1951
שיטה זאת של מרוץ שדה, התלאה, חיסלה
לחלוטין את סיכון החיים, בעוד שבסוג התחרויות
הקודם היה זה כמעט מן הנמנע שלא
ייהרג או ייפצע אחד הרוכבים כי התחרויות
הקודמות היו בנויות בעיקר על הישגי מהירות
גבוהים ככל האפשר. המשתתפים שיצאו מקצה
אחד של העיר דהרו לעברה השני, בו חיכו
שופטים שקבעו בעזרת מודד־זמן (סטופר) את
המהיר בין רוכבי האופנוע. כך הגיעה המהירות
לעתים קרובות למדי ל־ 200—180ק״מ
לשעה. פנצ׳ר בצמיג היה מספיק כדי לחבל
אנושות אף במעולה שברוכבי האופנוע.
לא כן השיטה החדשה בה מתקינים 10 עד
20 מסלולים בשטח הררי זרוע בקעות, סלעים
ומורדות תלולים. לארכו של כל מסלול, המתמשך
ברוחב של מטר אחד בערך והנתחם בחבלים,
עובר הרוכב מבלי שיוריד את רגליו
מדוושות האופנוע, יצא מתחום המסלול, או
ייעצר בתוכו.
ליד כל מסלול צופה שופט נושא־טבלה
במסעם של המתחרים ורושם לפניו את שגיאותיהם
של כל רוכב בשטת מסלולו. אחר
שכל הרוכבים (שרק אחד מהם רשאי להכנס
בזמן אחד למסלול אחד) עברו את כל המסלולים
מסכמים את נקודות החובה שלהם והרוכב
שצבר את מספר הנקודות הקטן ביותר, עבור
שגיאותיו, זוכה באליפות. כי בתלאה אין הזמן
הקובע (המתחרה יכול לעבור את מסלוליו
בשעה אחת או ברבע שעה) כי אם אופן הביצוע.

אתלטיקה
קלה
שתי ע שיריות פרוות
עבודתו של המאמן הממושקף מארצות־הברית
ארוינג מונדשיין, מתבטאת בתחרויות
האתלטיקה הקלה הנערכות מדי שבת על מגרשים
שונים בארץ. אולימפיאדת 1952 ההולכת
ומתקרבת בצעדי ענק מכריחה את הספורטאים
הקלים למתוח את שריריהם ולהגיע לרמה
נאותה. בינתיים עורכות שתי האגודות הגדולות,
מכבי והפועל, שבת לעצמן ומשחק ה־ברוגז
עדיין נמשך ביניהן, אך כנראה מרגישים
העסקנים כי השלום קרוב לבוא והאתלטים
מחכים ליום המבחן.
אותו זמן שאתלטי מכבי הצעירים התמודדו
באיצטד התל־אביבי על תואר האליפות של
אגודתס, נפגשו חבריהם הבוגרים למקצוע
מהפועל על המגרש הבלתי מתאים בפתח־

תוצאות ת ח רו ת האופנועים לשנת 1952 על נביע ״שועלי שמשון״
המתחרה

יהודה ענן
ישראל זוננברג
טדי שוורצמן
ברוך פוקס
מרדכי קריצ׳מן
יעקב רוט
רוטר זלמן
גדליהו אקרמן
משה לודר
בני יעקב
הלל הורוביץ
אברהם חיון
אברהם קוריכמן
חסידוף רפאל

נקודות לחובת
4 3 2 1
0 0 0 0
0 0 3 0
0 0 0 0
0 16 0 13
3 8 3 3
0 13 8 3
0 16 3 0
3 8 0 8
0 8 3 11
0 16 0 16
5 16 3 8
0 8 16 5
8 16 8 3
5 0 0 8

נותנים לו לעלות על מגרש?״ כתשובה התנגש
שנידמסר עם מרימוביץ אלא שהפעם הוא
נפגע ויצא מהמגרש.
בינתים מלא צוהר, המגן הימני, את מקומו
בהצלחה ושנידר נאלץ להוציאו מהמגרש. השחקנים
התרגשו והתכחשות נסתמנה באופק,
אך השופט הרגיע את הרוחות. יהושע גלזר
מבקיע־השערים נזכר פתאום שטרם מלא את
חובתו, דהר לעבר שער הפתח־תקוואים וב־הטעייה
יפה כבש שער שני שהביא לנצחונם
של התל־אביבים.

אופנועים
ה קו ב ע: בי צו ע
אדם ששמע פעם את המלים ״מרוץ אופנו
,העולם
הזה״ 751

המתחרה לפי מספרי המסלולים

11 10 9 8 7 6 5הנקודות

0 0 0 0 16 0 8

8 0 8 0 8 0 8

3 8 8 13 16 3 0

16 0 3 0 16 0 0

3 0 11 16 16 0 8

8 8 8 5 16 3 0

8 3 16 8 16 3 0
3 0 11 8 16 0 16

8 8 16 3 16 8 0

3 16 16 0 16 0 0

3 8 3 16 16 3 8

8 8 8 0 16 16 8
113
8 8 16 11 16 3 16
8הפסיק בגלל קילקול באופנוע
תקוה. התאומים דוד ומשה איזן המגיעים
לעמק השווה בכל הנוגע לענייני משפחה נאבקו
חריפות על הבכורה בריצת 1000 מטר. לבסוף
נאלץ משה לוותר לדוד שהגיע ראשון
בזמן של 2:42,7דקות.
להשג מעולה ביותר זכה יעקב קובלנץ
שהשווה בקפיצתו לגובה ( 1.81 מטר) את
שיאו הארצי מלפני שנתיים. אותה שעה ניסה
אריך פוייר מברית מכבים־עתיד לשבור באיצטד
יה,מכביר, את השיא הישראלי בריצה למרחק
1500 מטר. אולם הפתעה גדולה נגרמה תוך
כדי עריכת הנסיון ואברהם הקר ממכבי־צפון
הקדים את אריך ועבר את המרחק תוך 4:16.4
דקות, השג הנופל בשתי עשיריות השנייה
מהשיא הישראלי. פוייר היה רחוק משבירת
השיא והסתפק ב־ 4:17,4דקות.

קולנוע סרטים סוד מדיני
כאשר הוזמן הרופא־המנתח ג׳ון מארלו
(דאגלס פירבנקס) למדינת ווסניה כדי להדגים
ניתוח מסוכן בפני מועצה של רופאים
מקומיים, נתברר לו שהחולה אינו אלא
גנראל ניבה (וואלטר רילה) ,רומה של אותה
מדינה. הניתוח מצליח, אמנם, אבל החולה
מת, וד״ר מארלו מוצא את עצמו במצב
לא נעים לחלוטין: הוא יודע יותר מדי, וא

דרכו של זולה הצעיר אל ההצלחה, ואיך
סיכן את כל עתידו, נאלץ לגלות מארצו משהחליט
לעמוד בראש הלוחמים לטובתו של
קצין צבא יהודי־צרפתי, דרייפוס, שהורשע
על לא עוון בכפו, ותכונה זו היא כנות של
אמת, פשטות והמנעות משמוש בפעלולים
זולים.

הן ד א תקדוהו עמך
הן לא תקחהו עמן הוא סרט של פראנק
קפרה מן התקופה הזוהרת בה היה במאי
זה עוד מסוגל להוציא מתחת ידיו סרטים

נלינס ג׳ונס ודאגלם פיירבנקם (״סוד מדיני״)
בניתוח מוצלח, חולה מת
חת דתו למות, כיוון שבגלל סבות מדיניות
אין זה רצוי למפלגת השלטון, שיוודע ברבים
דבר מותו של הרודן.
אולם המנתח מארלו הוא גם גבר כהלכה,
אינו מניח למארחיו־שוביו לחסל אותו, מנסה
להמלט מן המדינה בעזרתה של הרקדנית
הווסנית־בריטית (גליניס ג׳ונס) ,המסתבכת,
למרות רצונה, בכל העניין.
סוד מדיני הוא מין תערובת של סבך
מדיני והרפתקות פשוטות. ההרפתקות מעניינות
; המדיניות היא אוסף פטפוטי הבל. אולם
הבמאי־המחבר סידני ג׳יליאט יודע לאכלס
את סרטיו דמויות מעניינות, החל מג׳ק
הוקינס בתפקיד שר חלק לשון, ערמומי
ואכזר, ועד האנס מוזר, בתפקיד של טפסן
הרים ומורה דרך (מקצועו האמתי של מוזר
כאשר אינו עובד בסרטים) .כל זה, ביחד עם
ההומור האנגלי הדק וידו הבמאית הבטוחה
של ג׳יליאט, עושים את הסרט נעים וממתח.
לשון חדשה. כאשר ברא המחבר־הבמאי
ג׳יליאט, בסוד מדיני, מדינה דמיונית ושמה
ווסניה, החליט לשים לשון מתאימה בפי תושביה,
לא רצה ללכת בדרך ההוליבודית (והבריטית)
הבדוקה: ה״ילידים״ מדברים אנגלית
רצוצה החליט להשתמש בשפה חדשה
לחלוטין.
ג׳יליאט פנה אל הבלשנית ג׳ורג׳ינה שילד,
מורה בבית־ספר לשפות בלונדון, הזמין
אצלה את הלשון ה־ 91 בעולם. לאחר עבודה
מאומצת היתד, השפה מוכנה 1000 :מלה,
תערובת מוצלחת של אסטונית, הונגרית, פינית,
צ׳כית, בצרוף כמה המצאות שילדיות
מקוריות. באמצעות המילון הווסני הזה,
תורגמו 5000 מלות השיח שבאותה לשון
אשר בתסריט. אשר לשחקנים, הם למדו עד
מהרה את השפה, משתמשים בה בסרט בהצלחה,
עובדה המוסיפה, ביחד עם הרקע
הנאה של הסרט (שצולם בעיקר באיטליה),
לאוירה המציאותית של כל העלילה.

ה״ א מי ל זול ה
חיי אמיל זולה שהופק ב־ 1936 הוא ביוגרפיה
קולנועית מן הסוג שעתה אין מרבים
לייצר. סרט חינוכי ממדרגה ראשונה, עם פול
מוני בתפקיד הסופר הצרפתי שוחר הצדק,
והריהו מהווה את אחד ההישגים החשובים
של אמנות הבד האמריקאית.
תכונה אחת חשובה, החסרה ביצירות־קולנוע
כה רבות, יש בו בסרט זה, המראה
* במקרה אחד, בשמחת הכסיל, מדברים
בניה של מדינה אירופית דמיונית אספרנטו.

טובים. מבוסס על הקומדיה הנודעת מאת
קאופמן והארס, הסרט הולך בעקביות אחרי
המחזה, חושף את החיים היומיומיים בביתה
של משפחה ״מטורפת״ אמריקאית, הכוללת
בין היתר, את פנלופי האם, הכותבת רומאנים
שאין להם קץ, פול, האב, המתעניין כזיקוקין
די־נור, הבת הרקדנית ועוד ספיחים
מוזרים.
מוסר ההשכל של הסרט נראה עתה עוד
יותר מיושן מאשר בעת שהוצא לאור לראשונה
1937 אולם משחקם של ג׳יימם
סטיוארט, ג׳ין ארתור, ליאונל בארימור, מישר,
אאואר, אדווארד ארנולד, הוא משעשע
ומבדר, לא נתישן עם הזמן החולף.

קפיטן הוראא־ו הו רנ ב דו א ד
קפיטן הורנבלואר הוא יציר דמיוני של המספר
האנגלי ק .-ס. פורסטר: הרפתקן רומנטי
בן לתקופה רומנטית (תחילת המאה ה־
.)19 הסרט משתדל להכיל את המספר הגדול
ביותר של הרפתקות, מצליח להראות קרבות
ימיים בין הורנבלואר הבריטי לבין הציים של
ספרד וצרפת. התוצאה היא שהסרט חסר
אחידות עלילתית, מתיחות של ממש נוצרת
רק בעת תמונות הקרבות, הימבויימים (על־ידי
ראול וואלש) בכשרון ובהשתתפותם של
המונים רבים.
גרגורי פק, בתפקיד החובל בעל הגבורה
העל־אנושית, הוא טוב מאד, אולם השחקניג!
האחרים, ובתוכם וירג׳יניה מאיו (בשמלה
שונה בכל תמונה) אינם משחקים כלל.

ישראל
מ ב חן סרט
בפרוזדור מערכת לאשה הצטופפו באחד
הימים בסוף השבוע שעבר עשרות צעירות.
אחת אחת נקראו אל אחד החדרים, רואיינו
על־ידי הבמאי אריה (עיר האהלים) לאהולה.
המטרה: מציאת שתי שחקניות לשניים מתוך
15 תפקידי הסרט ארבע חמשיס וחמש, אשר
יופק על־ידי חברת קולון בממונם של אגף
התנועה של משטרת ישראל, חברת קייזר־פרייזר
ודן. יהיה זה סרט עלילתי שתאונת
דרכים משמשת בו ציר מרכזי. אולם פרט
לנקודה זו אין התסריט (שנכתב על-ידי עורך
העולם הזה אורי אבנרי ועורך מדור הקולנוע
של העולם הזה מיכאל אלמז) מכיל כל
תעמולה ישירה.

תמציח .

מדוד

כמו לפני 350 שנה, נאשר הוצג
אילוף הסוררת לראשונה כן הגיב גס
עתה הקהל (הישראלי) בתרועות
צחוק ובמחיאות כפיים למשחקם של
25 שחקני הבימה שחילקו ביניהם את
27 תפקידי ההצגה השקספירית בה
מוצג מחזה בתוך מחזה, שעשעו את
באי בית הבימה בחזיון תעלולים
עליז.
ציידים אצילים, בני ווינקוט האנגלית,
נושאים את הפחח השיכור
כריסטופר סלאי (אהרן

מסקין) אל גזוזטרת ה־ארמון
של הלורד האפל־ ~
תי (שמואל רודנסקי) ,מלבישים אותו
בגדי לורד וקוראים לשחקנים לשעשע
את השיכור במחזה — אילוף
הסוררת — על מנת להשתעשע מתגובותיו
של השיכור.
לסוחר העשיר באפטיסטה (חיים
אמתי) מפדואה שתי בנות, הצעירה
ב׳ אנקה (לאה קנוט) ,יזם־
J g j sדה ונחת, וקאתרינה (עדה
טל) ,הסוררת, אותה הה־ליט
באפטיסטה להשיא לפני ביאנקה.
פטרוקיו איש ורונה (שמעון פינקל)
רוצה לשאת את קאתרינה בגלל ממונה
ומקבל עידוד לכך ממחזרי באנקה
הצעירה חסרי־הסבלנות.
ראשית מעשהו של פטרוקיו הוא
אילופה של הסוררת קאתרינה הממאנת
להכנס בעול תנשו־ mmfjm.
אין. היא רואה בפטרוק־ו X . J
יריב שווה־כוחות ומש־ ׳
חמשת נגדו באלימות, אך מחזרה
משיב לה מכה תחת מכה וקובע את
מועד הנשואין.
הורטנסיו (ישראל בקר) וגרמיו
(ארי קוטאי) ,מחזרי ביאנקה המחופ־
? 1Aשים במוריה, מלעיטים
אותה בשעורי זמרת
ופייט מהולים בגילויי־אהבה.
אולם לבה של ביאנקה הולך
אחרי לוצ׳נציו (ליאו פילר) ,הצעיר
והיפהפה. יורש ממון אביו העשיר,
אותו הבטיח לחלוק עם בחירת לבבו.
פטרוקיו מופיע לחתונה באיחור
רב כשהוא לבוש בשודד־ים.
ודד־ים. קאתרי־נה
ממאנת להנשא לו ־־
היא נחטפת על־ידי מש תו
גרומיו (רפאל קלצ׳־
קין) המוביל אותה לחופה בכוח הזרוע,
ומשם היא נחטפת תוך גידופים
לבית פטרוקיו בוורונה, שם
מכינים לה משרתיו ״קבלת־פנים״
מתוכננת.
בוורונה מתחילה פרשת האילוף :
משרתי פטרוקיו מכבדים את הכלה
בהילולת־רפאים. הכלה
הרצוצה והשבורה שתל־אות
הדרך (אותן הכין
החתן) רעבה ומנסה להשיג את צלי־הבשר
שריחו עולה בנחיריה. אולם
פטרוקיו מונע את הצלי מכלתו, מענה
אותה ומתעלל בה עד שהיא נכנעת.

משחזר הזוג לפדואה על־מנת להשתתף
בנשואי ביאנקה מוכיח פטרוקיו
לקרואים שהכושי עשוי r
להחליף את עורו בב-זז
הזרוע. הוא מצווה על
קאתרינה לנשק לווינצ׳נציו (אברהם
ברץ) הזקן, אבי לוצ׳נציו, חתן ביאנ־קה
וקאתרינה נשמעת להוראתו. להפתעתם
הרבה של הנוכחים.
פטרוקיו נושק לקאתרינה ימהתל
בה הן לך קוראים סתם קאת,
עתים קאת חביבה, עתים
קאת ארורה, אך קאת הנחמדה
מכל קאתות עולם
זו קאת קטטנית, מכת הליצנים, קאת
קטינה וקטנטינה ענוגה !״

שלושת הליצנים, גרומיו, טראניו
(שלמה בר־שביט) וביונדלו (שמואל
סגל) ,אשר משכו בחוט־ w i f
המזימות משך כל המח 3 9 1
זה, קורצים בעיניהם לקהל
בשובבות רבת־סיפוק אחר שהעלילה
הסתיימה באושר, אהבה וש־לום־בית
וקאתרמה הסוררת אולפה
ונכנעה. מכריזים הליצנים להנאת
הצופים :״סידרנו אותם, הא, הא !״