גליון 752 מתאריך 27 במרץ 1952

באשמת הונחה ממשלתית 3 m׳ uגל [!,זה בתבנית rmf׳30־ j

בשבוע בו הודיעו העתוגים היומייס כתרועת שמחה כי חזרו
לתכגיתם המלאה של 4עמודים ליום, גרם יחס מחפיר של זילזול
והזנחה מצד הממשלה כמעט לאי־הופעת העתונים השבועיים
בכלל. ההודעה על כך שאין הממשלה הושבת לספק את המיכפה
השבועית -אחרי שהפסיקה ככלל את האספקה זה למעלה
מהדשיים -נמסרה רק ברגע האחרון, אחרי שכל העתון היה
מוכן להדפסה. ההפסד שהיה עלול להיגרס לשבועון זה כלבד
מגיע לכמה אלפי לירות.
כרגע שמישחק הפרובוקציה חייב אותנו לשגר כל כתב וכל
צלם של המערכת לעמוד על המשמר כקשר למאורעות תל־אביב,
היתה המערכת נאלצת להפנות את כל מרצה למאמץ כמעט אל-
אנושי לסדר ככל זאת אפשרות להופעת העתון. אם אמנם הוכתר
מאמץ עליון זה כהצלחה, הרי גרם ככל זאת לליקויים בהדפסה,
בעיקר הופר הצבע׳ האדום במקומות הרגילים כעמודים.
המערבת בוטחת כקוראיה־שותפיה בי יתיחסו כהכנה
לליקיים אלה, שהם מחיר המאבק על חופש הביטוי.

מכו/ב־ס

n oעיני
מחיר לשוטרים

נשיקה מלכותית
האם זהו ה״דם״ המפורסם של שועלי-שמשון?
״אך יהודה שהושיט את לחייו. אוכזב — המלכה
אינה מתנשמת בפומבי העולם הזה .) 751 נביע
שועלי-שמשוז אינו מניע לבחור שאינו יכול להכ ריח
את מלכת־היופי לנשקו.

דוד הר־און, ירושלים
אם איו מלכת־היופי מתנשקת בפומבי. נא לה ביא
לתחרות הבאה מחיצה קלה, שתאפשר את
המשך הטכם ללא השתתפות המונית.

שמואל ירימי, תל־אביב
לדעתי פחדה המלכה פשוט להתחרות עם אשתו
של האלוף.

יהודית גורן, חיפה
כאמור: קנאת מלכות תמעט נשיקות.

ימאים שחורים

לאוספי הבולים במערכת היד, זה שבוע
טוב: עשרות מכתבים הגיעו מתריסר אר צות
בהן לומדים סטודנטים ישראליים. הנה
מכתב אישי של רות הלפרין, הלומדת בוינה:
״אתה ! איני יודעת איך לפנות אליך —
״ארוני ה עורך׳ מו שג ז ר מדי, וסתם ״ אורי״
מצלצל כאן בחוץ־לארץ כחלום רחוק.
אל תתפלא לפנייתי אליך. בייחוד כאן, ב־גולה,
עלה עוד יו תר ערכו של העולם הזה
בעיני — על מרצם הרב של עורכיו־סופריו־צלמיו,
על חדושיהם ושגיאותיהם. מדי שבוע
אני נרתקת לג ליון המגיע, ושותה בצמאון
את תכנו מאלף ועד תיו. אולי אינך יודע,
אבל הסטודנטים הישראלים בחו״ל ברובם
קוראים בעתונים המקומיים רק את הדברים
הנוגעים לנו י שירו ת או לפחות בעקיפין. וכ שמגיע
עתון המלא אינפורמציה על הארץ
מתוך אספקלריה דומה לשלי, רפור טז׳ותה כתובות
לא רק בשפתי שלי — בעברית,
אלא אף בסגנון לפי רוחי — כל זה משביע
לשעה קלה את הסקרנות לנעשה במולדת
ומגביר את הגעגועים ביתר שאת.
ראה, אני כותבת לך דוגרי — נדמה לי
שאני יו שבת מולך בכסיה או בתמר ומ שו חחת
לתוך פניך ממש, לכן סלח אם הסגנון
אינו קלסי — הוא פשוט דרך מחשבתי כרגע.
אני בטוחה שדברי ימצאו הד בלבבך וכן
גם מעל דפי עתונך — וייזר קן במשקל רב
ככל האפשר לחלל המדינה — הבעייה כאו בה
לנו — היושבים בחו״ל. אך נוגעת גם
ליושבים בציון. אם כי אני כותבת בשם
כולנו כאן, אביא לך כדוגמה את עצמי :
אני קצינת מלואים בצה״ל, יצאתי בדצמ בר
1951 לוינה ללמוד רפואה, מתוך חישוב
כי אוסטריה היא הארץ הזולה ביותר לסטו דנט
נכרי, וכי 20ל׳׳י תספקנה לקיומי כשם
שהספיקו לשאר הסטודנטים הישראלים ב וינה
עד אז. משך שני חדשי שהותי כאן,
שעברו בלמוד מפרך כדי להשיג את שחסר תי
ע״י אחורי שנגרם עקב עכובי משרדי
ממשלתנו, כדי להציל את סמסטר החורף,
עלו כאן המחירים ב־ , 100— 65«/0ואילו ה הקצבה
מהארץ חדלה להגיע הנה. ואני שו אלת,
לאחר שהובטח לנו כי ההקצבה תחו דש
— ,אמנם אך לפי השער החדש של
דולר ללירה, שער המשווה אותנו הסטודנטים
לתיירים ונוסעים סתם — כיצד יכול אב־רופא
ממשלתי המקבל משכורת חדשית של
97ל״י, לשלוח לי 84ל״י מהן, כדי לאפש־את
המשך למורי? זאת דוגמתי האישית
והיא דומה לגבי רוב הסטודנטים כאן.
איך כאן כל אפשרות ללמוד ולעבוד באותו
ז מן — היהודים בוינה מתכחשים ליהדותם
ושונאים כל מה ש ק שור ליהדות, ובמיוחד
אותנו, הישראלים. והגויים — על אחת כמה
וכמה ׳ ,השאלה הדרסטית העומדת לפנינו :
איך להמשיך, על אף הכל, בלימודים המענ יינים
אותנו והחיוניים לארץ, שהרי נסענו
לפי המלצת משרד התנוך ולפי אשור משרד
האוצר.
באם לא ישונה שער ההקצבה יתהווה בק רוב
מצב שרק בני ספסרים ועשירים מופל גים
יוכלו לצאת ללמוד (ואני מרשה לעצמי
להטיל ספק בכוונתם הכנה ללמוד !) ואילו
כל מי שמתאים ושואף ור אוי ללמוד —
באם הוא רק בן לאדם הגון׳ העובד. בזיעת
אפיו — תשלל ממנו הזכות ללמוד מקצוע
חיוני למדינה. איני רוצה לראות בחוק החדש
כתנות פוליטיות — אך שום מפלגה לא תו דה
בפומבי בתמיכתה בספסרים מרחוב לילינ־בלום
ותדכא כך את בני העם כולו•
באנו הנה ללמוד ואנו עושים זאת בנאמ נות.
חיי — איננו מכייפים כאן, צריכים
ללמד בשפה זרה, בין גויים שוטמים ושטו־מים
! חיינו חיי כלב, קור ורטיבות, חוסר
חברה — ועל הכל הגעגועים הביתה, ג׳מ־אעה,
לאוירה שלנו. הושוונו לתיירים מבחי נת
שער המטבע. לעג הגורל — בחיי. לוק

סוס
זה של חיי סטודנט נכרי, שאין לו במה
לשלם דמי הגוויה שעליו לנתח, שכר המעב דות
והספרים וכל פרוטה שהנו לוקח לפה —
יודע שהנו גוזל לחם מאביו ואמו.
אני משוכנעת כי אתה, באופן אישי, תקום
ממחשבתך ופרי
לעזרתנו ותקדיש לבעיה
עטך, וכעורך העולם הזה תצא קבל עם וממ שלה
בהצגת טענותינו הצודקות ודרי שתנו
לשער הגיוני להקצבת המטבע.״

האסון בבעיית הסטודנטים הוא שהיא
מעוררת סבך של יצרים, המקשה מאד על
גישה אוביקטיבית מצד הקהל. קודם כל יצר
הקנאה: כמעט כל צעיר היה רוצה להיות
בחו״ל משך כמה שנים וקנאתו באותם שיצ או
מהולה עוזה בשמחה לאידם. יתר־על־כן,
כמעט כל אחד מאתנו מכיר בנים ובנות של
הורים עשירים, שקשה היה להגדירם כחלוצי
החכמה והמדע, שיצאו לחוץ־לארץ לשם
כיוף ממושך תחת מסווה של לימודים. קשה
מאד להרגיש עער ורחמים לגבי אלה.
אולם מעבר לקנאה ולשנאה מזדקרת בע־ייה
שהיא נוגעת לכולנו, והיא המונחת עתה
על כפות המאזניים. דורנו אינו עשיר בכוחות
רוחניים ועיוניים. צעירים שגדלו בארץ וה־תופסים
כיום עמדה רצינית כל־שהיא בכל
מקצוע עיוני, כמנהיגים הקובעים את הקו
במדיניות, בספרות, במדע, אפשר למנותם
כמעט באצבעות של שתי הידיים. כמה סופ רים,
כארטור קסטלר, אף הסיקו מכך את
המסקנה שדורנו דו ר מטומטם מטבעו, חסר־יכולת
תרבותית ושכלית• אך דומה שאחת
הסיבות, לפחות, היא החוסר בחינוך מתאים
לכולנו, הן בגלל המצב הכלכלי הקשה ש קרר
בארץ בימי נעורינו (שהוציא כה רבים מאת נו
מבית־הספר בגיל , 14 ושלח אותנו לעבו דה)
והן בגלל חוסר האפשרויות החינוכיות
בשפה העברית בכללן.
אם יסגרו עתה את השער בפני צעירים
ישראליים להגיע לכלל רמה בכל המקצועות
הרוחניים, שמהם מתגייסת מנהיגות המדינה,
הרי קל לשער מה תהיה דמות המדינה הזאת
בעוד 20 שנה. בני הארץ יהיו גבעונים מו דרניים,
חוטבי עצים ו שו אבי מים, טובים
להיות מנהלי־עבודה בבתי־חרושת וחולבי־פרות
בקבוצים, ואילו את המומחים נביא
מאמריקה, גוואטמלה או אלבניה. את מנהיגי
האומה נוכל לקבל בהשאלה מן ההסתדרות
הציונית בארגנטינה ובאקוואדור.

אין דברים אלה באים, כמובן, להגן על
אותם המנצלים לרעה •את סבלנות המדינה
(ואת קשרי הוריהם במשרדי המפלגה וה ממשלה)
.הלימודים אינם מותרות. הם מיצרך
חיוני ביו תר של העם, יו תר מאשר בשר
ודגים, לא פחות מאשר נייר לעתונים ולספ רים.
דוקא לכן יש להקציבם לאותם אשר
האומה תפיק מהם את התועלת הרבה ביותר.
דומה שעתון זה היה הראשון שהציע את
ההצעה שהושמעה בינתיים גם מפי דוברי
הממשלה: לאפשר יציאה ללמודים בחוץ-
לארץ רק לצעירים המוכיחים את כושרם
ואת רצונם בתחרות בחינות ארצית. אולם
לזוכים בתחרות כזאת יש לאפשר את היצי אה
ללא כל התחשבות במצבם הכלכלי —
אם יש צורך, חינם על חשבון המדינה.
גם אם תתקבל הצעה זו, נשארת בעייתם
של אותם אשר כבר נמצאים בחו״ל. טרגדיה
אישית היא להפסיק את הלימודים אחרי
חמשה, ששה סימסטרים, מפני שדעת הממ שלה
השתנתה. שום חשבון של לירות ודו״
לארים אינו מצדיק יחס קטנוני ואכזרי מצד
הכלל כלפי בודדים. אך תביעה של צדק וגי שה
אנושית היא, שתינתן אפשרות הוגנת
לאותם אשר יצאו לחו״ל, בהתאם לסדרים
ולכללים שהיו נהוגים אז, לסיים את לימודי״
הם באותם התנאים בהם התחילו בהם.

אתם נינשים לבעיית הימאים נישה הד-צדדית.
אתם אומרים ששער הדולאר ללירה אינו מספיק
לימאים. צאו וחקרו מה עושים רוב הימאים בשלו שים
האחוזים הקשים של משכורתם: לא פעם
הציעו לי פטיפון. מצלמת ודברים דומים.

יעקב כהן, אילת
פריצת גדר של יחידים אינה מצדיקה את
הרשעת הכלל.

עינויי אחכה
כתב התיאטרון של העולם הזה 751 התרנש
יותר מדי, והחליף את התמונות. ליד תמונתו של

ליד הקולנוע הזדנב תור ארוך. לקהל!
הנדחק סביבו הציע נער קטן כרטיסים 1
במחיר מופרז.
אחד הצופים לא
היסס, מהר להביא
שוטר לבוש מזים.
לשאלת השוטר לס־חיר
הכרטיסים, לא
נרתע הנער, נקב במחיר
המופרז.
השוטר לא היסס,
שלף את ארנקו וקנה שני כרטיסים, לעצ מו
ולחברתו.
הקורא משה שיטרית, טבריה, רחוב
נצרת, בית עובד זוכה בפרס של לירה
(בלי שוטר).

10 מול 10
העולם הזה 749 יודע לספר על 10 משפחות
מתור 627 של חיילים משוחררים שטרם זכו לשי כון.
הצעתי לכם: לערוד רעורטנ׳ה על הצד השני
של המטבע: על 10 משפחות מחוך Xשמשך
השגה שעברה קנו במחיר 15 עד 20 אלף לירות
דירה בת ארבעה חדרים והצי באחד הבתים החדשים
שברחובות פרישמן. שלמה המלד. וכד. על כתבכם
יהיה לציין בהקפדה את הנקודות של כל אחת מה משפחות
הנ״ל (שרות בצה״ל. פלמ״ה, עלייה ב׳ —
מספר הילדים, הורים ז קני ם)* א ת קורות חייהם,
רכישת דירה וכמובן
מקור ההכנסה המאפשרת
שעור מם ההכנסה שהן משלמות.

משה בן־ חורין, מגדיאל

ריטון לזקנים
אני עוקב בהתעניינות אחרי העולם הזה. הוא
מלא תסיסה. בטוי חי ורענן. ועד כמה שהסקתי.
יש לו השפעה רבה על רוח הנוער. אלא, נצלו
השפעה זו להבראת הנוער ...היו הראשונים להת וות
לנוער את הדרך, ולהוליכו לקראת חיים מלאי
תוכן ואושר. לא די להבליט את הרע. הנהיגו אותו
נם בדרך הטובה. כי — ריטון הוא נשק הזקנים
והחלשים. נוער — משיג את מטרותיו בכוחו ו».ו־נו.
במעשים.

יהושע ברוידא, תל־אביב

טעות תחת פגי המים רצוני המקצוע
ואיו לו
לם שמי

להודות לכם על שאתם ססרסמים את
של שחייה מתחת לפני המים, שכמעט
מהלכים לעת עתה (העולם הזה 750 או אליצור,
ולא אלכסנדר.

אליצור ריבון, האוניברסיטה העברית
הכתב לא צלל לעומק מספיק

מזרח מתעורר

פינקל. רנע לפני נשקו את עדה טל, כתוב• ״או לם
פטרוקיו ...מענה אותה ומתעלל בה.״
מה דעתכם על עינויים כאלה ז

דבורה גראניץ, תל־אביב
חיובית.

האדם הרביעי
לפי העולם הזה 751 פנע ננע אי־הזהירות רק
בשלושה אנשים המטפלים בסרט על הזהירות
בדרכים (אחד הרוג. אהד פצוע, אחד נעצר) .האם
לא יודע העולם הזה את אשר כתבו שאר העתונים:
כי נם כותב התסריט עצמו נקנס לא מכבר בקנם
גדול בעד נהינה רשלנית על אופנוע, או שהשמטה
זו מקורה בעובדה שכותב־התסריט הוא במקרה
עורך העולם הזה?

יפר, לבני, גבעתיים
העורך ניצל, כנראה, את הכלל האוסר על
חברי מערכת העולם הזה להיזכר בגוף הידי עות.

אויכים־ידידים
יתברך
העתון בתשובתו לא. קנר (העולם הזה
.) 745 בו אמר ש(נם) אויביו הם קוראיו. נם אני
כקורא וותיק, תוהה ושואל למה ירק זה חי.
איו בכל העתוז במה שנוגע למדינה שלנו שמיו
מן החום והיחס הנפשי המותש אצל שלום כהן
במאמרו על המאבק של המצרים (דזעולם וזזה .) 747
נם עליכם אפשר ליחס דברי ליבשיץ :״יחס בטל ני.
ניהיליסטי. עוקצני ולנלנני למדינה״.
אני ממשיך לקרוא את עתונכם כדי לדעת מה
ילד יום.

י. יששכרי, רגזת־גן
אנא /המשך.

הפרזות המחתרת
״כשם שההפרזות של אנשי המחתרת העברית לא
נרעו מאופייה של מלחמת השיחרור העברית״
(העולם חזה .) 748 אינני מביו איד יכול עתון
הטוען לניטרליות לכנות את מלחמת השחרור שי
אצ״ל ולת״י (בלי הגנה, שהשתתפה רק בימי
תנועת המרי במרד) בשם ״הפרזות״ ? האם כוונת כם
שאנשי המחתרת הפריזו באופו יחסי לנכי
ההבלגה, או שלא הניבו על פעולות ה״סיזון״
והחטיפות של אנשי ההננה 1

מ. הושע, תל־אביב
כוונת העולם הזה היתה לפעולות מסוימות,
כגון הנחת המוקשים ליד מקום תליית
הסרג׳נטים.

אני מבסוט מאד מהנליון האחרון (העולם חוה
. ) 750 היות והפעם,הוא מרובו בעיקר בנקודה
אחת — יחסנו אל ׳המורח המתעורר, הקרוב וה רחוק
— ובמגמה הנכונה.

בנשמני, בן־ ש מן

מבעד לזכוכית
תודה על הביצוע הנאה של מאמרכם על מפ עלנו
...אד התמונה היא תמונתו של מיכאל נוימן,
לא של יוסף מורחי. כפי שכתבתם.

למנפדז־זכוכית
השקופה.

הנהלת טכנוגלם, תל־אביב
נוימן, סליחה על הטעות

חוסר חכרה
אוי לו לאדם שאיו לו חברה, ושבעתיים קשה
לבחור משלנו בנידון זה. תקופות חלפו ועברו.
אנשים שהיו יחד במלחמה נפרדו. וכתוצאה מכך
ישנם כיום מאות בחורים. ואני סובר שכמספר הזה
נם בחורות, שבשאלך אותם למצב רוחם התשובה
היא ״זיפת״ .הסיבה היא פשוטה מאד: אין לאנ שים
האלה מספיק חברים וחברות. אין להם כעת
למעשה חברה. והעניין מעלה אותם לפעמים נם על
פסים די היואשים, בנון עזיבת הארץ וכל דדרכים
וגרוע מזה. צריכים להקים מסגרת עבור המאות
ואולי האלפים (שאינני מונה עצמי בכללם) הפזורים
בארץ, למען יוכל מי שזקוק לכך לבוא בקשר עם
חברה בריאה דו־מינית ולהקלט בה.

האם היה כדאי ץ

פ. בן־חיים, חיפה

בהעולם הוח 741 ננרף נם אורי אבנר׳ באופנה
של ״בכייה על ירידת המתח החלוצי״ שהוא מרבה
כל כך להתריע עליה כמעט בכל נליון.
...נולדנו וחונכנו למען אידיאל מסוים. אפנו נשם
את אויר ההקרבה מרנע שנשמנו את אויר הארץ
לראשונה. כל אות שקראנו וכל מת שלמדנו היה
מכוון לטיפוח רנשות הסטירות וההקרבה. עד שע־לינו
על פפנת ההר והקימונו את המדינה. וכסי
שאומר אורי אבנרי, מנינו מנהלים מומהים לדאוג
לענייני המדינה. והם החלו דואנים לחומר ווונחים
את הנפש, שכהו להראות לעם אותה פטנה חדשה
אליה ישאף להניע.
כפרט מן העם מאשים אני את מנהיני העם. את
אנשי הרוח. הסופרים והמורים וייתכן אף אתכם
העתונאים. כי תמורת אותו אידיאל לא נתתם לנו
אידיאלים חרשים, אלא החלותם להראות לנו את
הסכנות האורבות לנו בעומדנו על אותה פפנה
אליה הנענו לפני ארבע שנים. ובמקנס שנמשיך
להעפיל אל פסנה חדשה, החילונו לפשפש במעשינו
ולחטט בסצעינו. רצינו להידמות לגויים, להיות
ככל העמים שלווים ושאננים, תוך שיבחת יעודיו
הנדולים של עמנו — קבוץ הנלויות ויעודיו המוס ריים
והפוליטיים — במרחב.

סמל משד, שפיי א, צה״ל

במוצאי השבת האחרונה, בחצות בדיוק, נסתיים החורף, בא האביב.
אזרחי המדינה לא שמו כמעט לב לכך. יום לפני כן עבר החמסין על פני הארץ. האזרח
העייף נשם במלוא הריאות את האויר המיובש, הרים אצבע רטובה כדי לוודא את כוון הרוח,
העיר בטוחות :״אד״ הקיץ בא.״ למחרת היום, כשהציץ מבעד לחלון, ראה רחוב רטוב.
הגשם בא. השרות המיטיאורולוגי הבטיח כי ירדו מטרות קלים. בכל זאת ירדו מטרות קלים.
אך הטבע ילך בדרכו, והגיעה העת להיפרד מן העונה הקרה. חורף 1951/52 לא היה
חורף שמח. הוא ייזכר ע׳:י הילדים בחורף בו תקף שגעון הגדלות את ואדי מוסרארה העלוב,
גרם לשטפונות הגדולים ביו תר במדינה מזה שנים רבות. עתה יבוא תורו של מזג אויר נאה
יותר, לפחות משך חודשיים. שפת הים תקרא לנערות, והנערות תקראנה לנערים. האביב בא.

,/ /העולם הזה״ 752

העולם

פשר להניח כי עוד לפני אלף שנים היה הכפר
קלנסוה, במבואות הרי אפרים, מיושב פלחים
ערבים. תושבי המקום מצביעים היום על לוח
אבן אשר עליו חרותות שורו ת של אותיות
ערביות מסולסלות המודיעות כי ״בחודש האחרון של
הרבע הראשון לשנת ( 737 אחר הגירת הנביא ממכה׳ 1358
לפי ספירת הנוצרים) הקים אדוננו השולטן קאוסר אל־נאסרי,
משען האומה, מגן האיסלאם, אהוב העם, ירום
הודו, בריכת שיש להרוות את צמאון המאמינים. מן
הבריכה ועד הבאר מערבה תהיה אדמה זו וכל
אשר תתן קודש לאלוהים. ובל ייגע בה איש.״

ובהמות. תושבי הכפר אף אספו סכום של 3600 לירות
לקדיחת באר למי־שתייה והשקאה.
יום אחד הופיעו לוחמים חגורים וחמושים. לא היתד,
זאת הופעתם הראשונה של אנשי פאוזי ביי (אל־קאוקג׳י)
באזור, אולם הפעם קראו לעצמם צבא ההצלה והכריזו
כי באו סוף סוף לגרש את היהודים. אנשי קלנסוה קיבלום
בגילויי שמחה ובברכות, כיאה למסורת הערבית העתיקה.
כמה מבני הכפר אף התקשטו ברובים ובחבורות כדורים
והצטרפו לאנשי קאוקג׳י.
כעבור ז מן מה נעלמו האנגלים ובמקומם באו חיילים
אחרים, דוברי ערבית — הצבא העיראקי. עם יציאת

בחלוף הימים נאסף השולטן הרם אל אבותיו בגך
העדן. הבאר של קלנסוה המשיכה לתת את מימיה אף
כי מהבריכה עצמה לא שרד אלא אותו לוח גלמוד.
שדות הכפר הוריקו עם אביב ועלי העצים נ שרו עם
בוא הסתיו. דור אחר דור המשיכו הפלחים, בן אחר
אב, בעיסוקיהם, חרשו, זרעו, עבדו•,אד,בו, הולידו ומתו.
התורכים באו ועמהם באו סדרי הברזל אשר רק
הבקשיש והשוחד התגברו עליהם. הג׳אוויש (השוטר)
עבר מדי פעם בלווית גובה המסים, ובכל הזדמנות חגיגית
נסעו נכבדי הכפר למושל המחוז בטולכרם, הביעו את
הערצתם ונאמנותם לשלטון.
ימים רדפו ימים והתורכים עזבו את הארץ כשצבא
אנגלי דולק אחריהם. עם האנגלים באו גם סדרים חדשים,
מכונות מרעישות וקציני מחוז מנומסים וברצועת החוף
החלו יי שו בי היהודים מתרבים.
בקלנסוה המשיכו החיים במסלולם הרגיל. הרועה יצא
אחרי עדרו, האפנדי המשיך למלוך והאריס שלשל לכיסו
של ד,אפנדי את רוב פרי עמלו. לפלחים חסרי אדמה נמצא
כ קור תעסוקה חדש — האנגלים הקימו מחנות צבא רבים
בסביבה והערבים עבדו בהם. בעולם פרצה מלחמה.
כאשר חלפה המלחמה שוב לא היו החיים בקלנסוה
אותם החיים. הצעירים התווכחו וצעקו ומדי פעם הופיע
מישהו מקלקליה או טולכרם השכנות שדיבר על פשעי
היהודים ועל הנקמות אשר, לנקום בהם העם הערבי.
בינתיים החל הכפר מתעשר, פועלים פשוטים הקימו
בחי־מגורים מלבני חימר אפויות, אחרים קנו אדמות

האנגלים הפכו גם תושבים רבים מחוסרי עבודה — אך
לא לזמן רב. הצבא העיראקי גייס פועלים לעבודות ביצור
ולשירותים כתרומת קלנסוה למאמץ המלחמתי. המוכתר
נאלץ להוציא 1300 לירות מהבנק, מהסכום. אשר יוחד
לבאר החדשה, על מנת לקנות מזון למחוסרי העבודה
ולרכוש נשק.
במאי 1949 נצנם הצבא הישראלי לקלנסוה. האויב
אשר כל המנהיגים הבטיחו לחסלו קיבל לידיו את הכפר
יחד עם כפרי המשולש הקטן לפי הסכם עם אותם
המנהיגים. תושבי קלנסוה הפכו אזרחי המדינה היהודית.
מתוך 2123 התושבים אשר חיו בכפר עם פרוץ
המלחמה מצא צבא ההגנה לישראל עם כניסתו 1875
בלבד — השאר העדיפו עתיד בלתי ב רור במחנות
הפליטים על פני השלטון החדש. ככל קודמיו הביא גם
המשטר החדש סדרים חדשים משלו, קרא להם ״ממשל
צבאי״ .מונה קצין שקיבל תואר מושל צבאי ובידיו רו כזו
כל סמכויות הממשלה — בטחון, מסחר, בריאות, חינוך.
אך הכפר המשיך בניהול חייו. אמנם היה קשה
להסתגל למצב החדש — שוב לא יכול היה הפועל
לצאת לבית־ליד ולנתניד. לחפש עבודה, לא הורשה הפלח
למכור את תוצרתו לישובים היהודיים, כי לכל דבר היה
דרוש עתה ר שיון מאת המושל. אולם אט אט הפך
הממשל לחלק מן ההווי. אם לטוב
או לרע, אין תושבי קלנסוה תמימי
דעים. הוויכוח נטוש בין אלה שנהנו
ובין אלה שחסרו מן המשטר החדש.

כצדקדנ סו ה,
אשר בו ב ח רו
כתבי ״ ה עו ל
הזה ״ כ אופ״נ׳
הפל ח
ל»צב
הער בי בארץ .
דו מהבכללעש
רו תהכפ רי
הערב״ הקטנים
שנ שארו בתחום
ישראל. הוא לא
נפגע במלחמה,
הועבר לי שר א ל
לפי הסבם שבי ת
ת־ הנ שחע
ע בד הירדן. עתה
ח״ תו ש ביו
בשלב מעבר ־
תחנת ביני׳ בין
האיבה של את מו
לוהשלו
של מחד, א שד
בו תלוי המשר
קיומו ש ל הכפר.

ia H

עבד אל־חמיד פארם אל־נטור .41 המוכתר רוא מוכתר הכפר קלנסוה מינו
אר . 1949 לפניו מילא אביו אוז
התפקיד, משך 18 שנים. אחד השינויים לטובה
שבאו מאז עבר השטח לישראל היה חלוקת
אדמות נטושות על־ידי הממשל הצבאי בין } 5
אריסים חסרי קרקעות, ש שיועו לחקלאות.

מרכזיהרכילות. לכפר קלנסוה יש ארבע בארות — מרכזי /הרכילות הנשית — המספקות את צרכי התושבים במי־שתייה
והשקאה. לאחר שאנשי המקום אספו סכום כסף לקדיחת באר חדשה פרצה המלחמה וכספם נשאר בבנק הערבי בטולכרם.
עתה, תחת השגחת המושל הצבאי׳ אוסף הכפר כסף מחדש ; 3 %ממחיר הירקות שלו המשווקות על־ידי שפי׳ החברה המרכזת
בידיה את שיווק התוצרת החקלאית הערבית, יצטברו לסכום׳ בו אפשר יהיה לבצע את השאיפה הישנה — קדיחת באר חדשה.

פעמיים לשבוע מבקרת אחות של האחות משרד הבריאות לטיפול בחולי
הכפר. מקרים מיוחדים נשלחים
למרפאה הקבועה בכפר טייבה, מרחק ארבעה1
קילומטרים, שם נמצא גם רופא ממשלתי,
עולה חדשה מעיראק, הקימה את
האחות,
המרפאה בבית נאה, שהוחרם למטרה זו.

1זימי הצלכנים. באר זו ( מי מין) החצובה בסלע ומצאת בחצר של מבצר עתיק מימי הצלבנים. המבצר. עודנו משמש מקום
זגורים והפלחים ממשיכים לשאוב את מימי הבאר כפי שעשו אבותיהם, בדלי ובחבל. על פי הבאר נראים החריצים שנתהוו
:סלע על־ידי חיכוך החבל משך דורות. משמאל — מראה האופייני עדיין לכל כפר ערבי — נשים נושאות מים מן הבאר.

העולה החדש. ישיש
עטור זקן כסוף זה, עלה
לפני שלושים שנה מ ב־להשתקע טוניסיה קלנסוה.

עובדה זו לא
נשכחה והוא עדיין נחשב
לתושב חדש, זר. ל פקידים
ממשלתיים שבי קרו
בכפר תואר האיש
כעולה חדש, היחידי בין
תושבי קלנסוה אשר לא
נולד בארץ הוא חי בח דר.
עלוב יחד עם בנו
הנשוי׳ אב לשני ילדים.
רהוט החדר: עריסת עץ
בה מונח פרימיטיבית תינוק בן שנה, כד חרס
צהבהב המכיל מי שתיה
ושלוש שמיכות צמר גס
צבעוניות הממלאות תפ מזרונים,
מימות, קיד שמיכות
וסדינים לשאר
ארבעת בני המשפחה.
מלבדם גרים בכפר עוד
שמונח אנשים אשר מו צאם
לא מקלנסוה: פלי טים
ממגדל־גד שעברו ל כפר
ומנסים למצוא פר נסה
בתעסוקתם הקודמת
— אריגה, אשר תעזור שורשים לשלוח להם לקראת

חיי

מרוד ה

חוסיין מוחמד אל־נטור ,28 ,עו הנהנה

ו רווק, נחשב על־ידי שאר ה תושבים
כאחד הנהנים מן המש טר
החדש. בחלוקת האדמות האחרונה הוקצו
לו 19 דונם לזריעת זן יטה ודורה, תוספת ל או
פעוטה להכנסותיו, שעודדה אותו בעבודתו.
אדמות אלה, השייכות לנפקדים, מוחכרות &
לתושבים מחוסרי־אדמה לעונה אחת בלבד.

׳לעומת אלה אשר פיהם
התמרמרו ת מלא שבחים למשטר ה־נוכחי,
לא מוצא בחור
זה. אלא התמרמרות. לפני המלחמה עבד במחנות
הבריטיים — עתה הוא מחוסר עבודה.
גם אדמה לא ניתנה לו. רק מדי פעם זונ ח הוא
לעבודה ציבורית. והעיקר — לא נותנים לו ר שיון
לצאת את האזור לחפש עבודה בישובי ם היהודים.
במיוחד מושכת העבודה במחצבות הסביבה, בהן יכול
הוא להרוויח ביום עבודה אחד כסף שיספיק לו שבוע
ימים. אולם ככל חבר טוב, כרוך גם זה בר שיון.

ל מ דו!

מחלה

ה ר וו ז וו ז ל

ל ר די מרח

הפתרון: כביש. הבעייה הקשה ביו תר העומדת^פני קלנסוה היא חוסר התעסוקה. הכפר מוגבל באדמותיו ואינו יכול להעסיק
את כל התושבים בחקלאות. למעלה נראה המושל הצבאי מסביר את התוכניות להקלת המצב ומבשר לתושבים הצמאים
מכוניתו, על סלילת כביש חדש, אשר ביצועו יפתור את בעית־תעסוקתם של רבים.
לחדשות, והמצטופפים סביב
הצעיר והזקן. נעים חסן
אל־נטור (משמאל) •15 ,בן מתקשה המוכתר משפחת למצוא הסבר הגיוני להתנה גות
היהודים. הוא בחור מוכ שר,
מהיר־מחשבה, ז ריז (על
כן מעידים כל תושבי,הכפר)
שהיה רוצה להמשיך בלימו דיו.
כיום הוא תלמיד בית־הספר
העממי, דובר עברית
שוטפת, זו כר עדיין קטעי אנ גלית
אשר למדם בימי המנדט.
הוא היה רוצה להכיר
את המדינה. אן למרות ש משפחתו
אן הדת את המשטר
החדש לא מראה הלה כל סי מן
שהוא מעוניין באהדה זו,
לאפשר לסוליימן להיות יש ראלי
טוב.
לא פעם, הושמעה הדעה
כי קומץ של צעירים כזה,
אשר יקבל חינוך והכשרה
מיוחדת, יכול להיות גרעין
מהפכני ממש, י עזור לישראל
לחדור אל תוך המרחב, לעו מת
זאת מהווים אותם צעי רים
גס סכנה רצינית: אס
ישראל לא תטפל בהם, ייגר רו
אחרי רעיונות אחרים.
למטה, קיצוני מימין, יו שב
בן הדור הזקן, שייך ג׳יו־סי,
דודו של התובע הכללי
של ממשלת הירדן, תושב
נכבד של קלנסוה, לשעבר.

שום טיפול, הדביקה את בנה. הם מאשימים
את הממשלה באדישות לבריאות המיעוט הערבי.
אחת מחלונותיהם העיקריות היא שהטיפול הרפואי
כפוי עליהם, ואין באפשרותם לבחור ברופא שהם
רוצים בו כי במשולש אין רופאים פרטיים וכדי
לבקר מחוץ למשלוש, שוב כרוך הדבר בקבלת ר שיון.

תלונה נוספת היא הפק הבקעה

אדמות על־ידי המו של.
בידי חסן אחסד, ל
משל, ישנם קושאנים המוכיחים את בעלותו

על קרקעות הגובלות עם הכפר ואשר נלקחו
ממנו ״מטעמי בטחון״ .והוא רק אחד מ תון עשרות
נפגעו כמוהו משלילת בעלותם על אדמותיהם.

בשבתם בבית־הקפה שבמרכז הכפר מעלים
התושבים הזקנים זכרונו ת של ימים עברו,
מנתחים כל התפתחות חדשה במצבם הנוכחי
במדינה. ומדי שבתם בצוותא, שעות על גבי
שעות, מעלים הם — בר צון או שלא בר צון
— נושא אחד, שאין טוף לפרטיו: המשטר
החדש. ומדי פעם נזכר מישהו בפרט נוסף,
מתווכחים הנאספים על עוד מעשה עוול
שנגרם לאחד מהם (כי טבעו של אדם רוגז
הוא לז כור רק את העוול שנעשה לו, ולדלג
על הטוב ע״י הזולת) .בכל זאת אין דבריהם
אלא גישושי ם באפלה, חיפוש אחרי קרן אור
שתבהיר להם את מעמדם. כי לגביהם העתיד
הוא סוד כמוס ואינם יודעים מה יהיה הסוף.
אמרו להם כי הממשלה עצמה טרם החליטה
מה תהיה עמלתד, לגביהם. בינתיים חיים הם
בשטח הפקר, תחנת ביניים בין האיבה של
אתמול וברית השלום אשר הובטח להם כי
מחר תחול. אולם מצב זה הרה סכנות וקשיים
— שהרי בני אדם הנם יי צו רי יומם ואין
מצבם ניתן להקפאה ובעיותיהם ל שי מור עד
אשר תבוא עת נוחה לפתרונם וז מן מתאים
לטיפול בהם.

העם

המעמד השני

הר״ כסט אג דאבער

עיר ששמה דו ד

גבורת השבוע היתד, ההפגנה.
היתד, זאת חיה משונה: פרצופה השתנה
לפי אופי המסתכל. בעיני אחת היתד, כולה
אצילה: בי טוי לזעם העם, הצלת כבודו.
בעיני אחרים היתד, מפלצת איומה: הדרקון
המכוער של ההשתוללות הפאשיסטית,
תחילה היתד, חיה קטנה למדי, רגילה למרי•
מנחם בגין, שמלחמתו נגד השילומים הגר מניים
(שסיכוייהם נראו השבוע רחוקים למ די)
החזירה משהו מזוהר המאבק העממי
לתנועתו, החליט לערוך עצרת גדולה של
מחאה. במיטב הסגנון החרותי קרא להמונים
״לקום נגד התועבה שכמותה לא היתד, בדב רי
ימי ישראל,״ למחות נגד ״הסוחרים בדם
אחינו.״
עתוני הממשלה התיחסו לדבר ברצינות
עצומה, קראו להמונים ״לגדוע את היד ה זדונית״
של ״מפלגת הפאשיזם היהודי.״
אט אט התחממו שני הצדדים ותחת מטר
של מהלומות ומהלומות־נגד מילוליות, הפ כה
ההפגנה במרוצת הימים למעשה לאומי
גדול, נקודת ׳ מפנה היסטורית. אחדים ראו
בחלום בלהות את ״המיצעד לרומא״ של מו־סוליני,
האחרים ראו בדמיונם את שריפת
הרייכסטאג המפורסמת, הפרובוקציה הגדו לה
של היטלר אשר בעזרתה השמיד את
אויביו החפים מפשע.
ביום הגדול בערו הלבבות
התוצאה :
מכאן ומכאן, היתד, אבן אחת מספיקה כדי
לפוצץ את חבית אבק השריפה של שנאת
האחים.
אולם שום דבר לא קרה.
לא היתה זאת הניגן ה חסרת־תקדים מאד
כשלעצמה: כ־׳ 15.000 איש עמדו מ ו * מנחם
בגין. כשהשמיע את דבריו מעל הגג ליד
מוגרבי. אולם מישחק הפרובוקציות הוציא
מן הבתים רבבות אחרים, סקרנים, נייטרא־לים
ואויבים, שהוסיפו בעצם נוכחותם רקע
מונומטנלי להפגנה, הפכוה למעשה כביר.
נדחקו: מ־ 50 עד 70 אלף איש•
שום רייכסטאג לא בער. שום יד אלמונית
לא המטירה אבנים, לא הפכה את רחוב א לד
בי לשדה קרב רווי־דמים. ה״סכינאים של
מפא״י״ לא יצאו מבניניהם, להגן על רומא
אשר שום מוסוליני לא התקרב אליה.
ודוקא לכן נראית כל הפרשה כחידה
סתומה * לשם מה נערך מירוץ ההסתה?
לשם מה סיכן אריה נבון את שמו הטוב
בשורת קאריקטורות בלתי״נעימות, שפארו
את הקירות יחד עם כרוזי ם לוהטים
ההסבר היחידי המתקבל על הדעת, למחרת
המאורע: מנהיגי מפא״י החליטו לעזור ל מנחם
בגין, לפלס את הדרך למסע נצחונו
ע״י מיבצע פרסומת עצום שהוציא רבבות
אזרחים מבתיהם, עלה למדינה כמה אלפי
לירות.

שנה לפני שפסח לב ,45 ,עולה מפולניה,
לשעבר מנהל בית־ספר תיכון עברי, תרבות,
בלבוב, נתמנה לראש עיריית לוד, גרו בעיר
השדה הערבית הטיפוסית 22.000 תושבים
ערביים. ז מן קצר לאחר מכן צעד אלוף משה
דיין בראש צבא־כיבוש על רחובה הראשי
הרחב והארוך של העיר 1200 .הערבים, ש העדיפו
לד,שאר בבתיהם מאשר לברוח לעבר־

* ניתוח הפרשה, בתוספת רפורטג׳ה מקי פה
של 3חוליות הכיסוי של העולם הזה
יופיע בנ ליון הבא
** בהס הופיעה גס התמונה המפורסמת
של העולם הזה מיום הקרב בשערי הכנסת,
בלי רשות המערכת.

מלאה של 6000 ראשי המשפחות בעיר. או לם
בערבים שוקקים רחובות העיר מתנועת
מטיילים ושלושה בתי־ד,קולנוע הציבוריים
גדושים קהל. רוב הידיים העובדות נקלט!
בשדה התעופה לוד, אשר בשנים קודמות
פי תס את לוד הערבית, בתחנת הרכבת הג דולה,
בה צומת מסילת הברזל המלכדת את
כל קוי הארץ ובשלושת איזורי התעשייה
המכילים בין השאר בית־חרושת לזיקוק שמ נים,
בית־חרושת לסיגריות ו איזור תעשיה
כבדה.
אולם

הבעייה

העיקרית

ראש

העיר,

נמל בתל־אביב לא פקפק כלל י שאם יוקם
נמל עמוק מים שני (מלבד חיפה) יוקם בעיר
הגדולה ביותר בארץ.
אולם כשראו מתכנני הממשלה את התכ נית
פרצו בקריאת תדהמה. מה, לצופף עוד
יותר את אוכלוסית הארץ? להקים נמל
גדול במקום הצפוף ביו תר, במקום להקימו
במקום. שאין בו איש, ושאפשר להקים בו
עיר חדשה?
המתכננים נטלו את מפות הארץ בידיהם,
החלו ממששים את קו החוף מדרום צפונה.
תחילה נתקלה אצבעם באשקלון, אחד החד

תכנית הנמל עמוק־המים מול רחוב אלנגי, תל־אביב
מאז שחר ההיסטוריה, קריאות תדהמה
הירדן, שיוו לעיר צורת עזובה לעומת המולת פסח לב, היא בעיית ה״מסתננים״ היהודיים,
השוק ששררה בה ברוב ימות השבוז;.
300 משפחות עולים חדשים, שעזבו את צרי-
פיהם במעברות, הסתננו ללוד ונתישבו בין
פלוגות פלמח הנחיתו מהלומות ׳כבדו ת
על הלגיון הערבי בקרבות שנמשכו 48 שעות
חורובת העיר העתיקה (שנהרסה• ברעש של
ושבהם נפלו ששה פלמחאים, פינו בכך עיר
שנת ,) 1927 יחד עם 700 הערבים שדרי
שבדיני ה המוצקים והמרווחים, התאימו לק בהן
עד כה, בתנאי־מגורים בלתי־אנושיים
ליטת קבע המונית של יהודים *.
כמעט, המהווים ״כתם שחור על העיר״ ,עליו
אומר פסח לב :״(הכתם) היחידי על עירנו,
שלוש שנים לאחר מכן היוו 1200 הערבים
(אף לא
המצטיינת ברמה מוסרית גבוהה
הנשארים מיעוט בתוך 15.000 היהודים, בני
גניבה אחת) וברמה תרבותית״ ,שהניעה את
העלייה החדשה׳ דוברת־האידיש ברובה וב־ההסתדרות
להקמת אולם תיאטרון בעיר
מיעוטה יוצאת עיראק, צפון־אפריקה, בולגר (שלושת
אולמות הקולנוע חסרים במה).
יה ותורכיה. עיריית לוד, שהחלה בתקציב
צנוע של 4000 לירות לשנה, הפכה לרשות
מקומית עצמאית בעלת תקציב של חצי מיל יון
לירות לשנה, ראש עיר וחבר־עובדים בן
שבעים איש ותכניות פיתוח מרחיקות לכת.
הדבר המציין
מסתננים יהודיים.
כיום את לוד, המתעתדת להפוך עיר של
50.000 תושבים, הוא השקט הכפרי השורר
בה משך היום ואשר מקורו בתעסוקתם ה *
עוררו בכך וויכוח סוער ב שורו ת מפ״ם,
בה רבו המתנגדים לגירוש הערבים.

לפתרון בעיית ה״מסתננים״ התקשר לב עם
גולדה מאירסון, שרת־העבודה, שהבטיחה
הקמתם של 300 צריפים, בהם תיושבנה 300
המשפחות, שהבטיחו לפנות את שרידי ה חורבות
בתוכם נשתכנו ואת בתי־הכנסת ה עירוניים
אליהם פלשו.
בעיית־משנה המחבלת ביעילות עבודתם
של תושבי העיר: למרות משא ומתן ממו שך
עם אשד, לא קבע עד כה קואופרטיב
התחבורה קו־נסיעה יציב וקבוע, שיקיף את
העיר כולה, אשר מרחביה הגדולים עושים
את פועליה תלויים ב אופן מוחלט בתחבורה
אל מקומות עבודתם.
ששח רחובות. כאשר, לפני כשנה,
הוקצו 18 דונמים ממרכזה של העיר להקמת
גן־עירוני, יזם ראש העיר ר עיון, אותו החל
מבצע מיד: הקמת יד במרכז הגן העירוני
לששת אנשי הפלמח (חמשה מהם אנשי קי בוצים)
,שנפלו בכיבוש העיר. לאחר שתכ למספר
מהנדסים,
נית ראש־העיר הוגשה
הוברר שחנוכת היד לנופלים לא תערך במו עדה
12 :ליוני, יום השנה לכיבוש. כפיצוי
לדחייה החליטה מועצת העיר השבוע, כי
ששה רחובות מרכזיים בעיר לוד ייקראו
בשמות ששת הנופלים, החל מה־ 12 ליוני
. 1952
נמלים טיוליה שדהאצבע

״לא. לא. ביק ש תי את האדום ! ״

wAa

באחד התיקים של מינהלת נמל תל־אביב
מונח ציור יפהפה: מזח מבריק יוצא הרחק
לתוך הים, ליד רציף ארוך מתנוססים מחס נים
נרחבים, אניות גדולות נכנסות ויוצאות.
איש לא ינחש את האמת הכתובה -מתחת
לציור: נמל עמוק־מים, תל־אביב• והרחוב
המוביל י שר אל כניסת הנמל הוא לא אחר
מאשר רחוב אלנבי. הציור, בתוספת תכנית
של כמה מאות עמודים, הוזמן בשעתן, בימי
התקוות הגדולות, אצל חברת הנדסה ני ד
יורקית, קנפן־טיפטס־אבט. איש ממנהלי ה
פיס
היפים ביו תר במדינה כולה, ועיר נמל
מאז שחר ההיסטוריה* .אולם הרעיון נפסל
מיד: אשקלון קרובה מדי (כ־ 3ז ק״מ) ל האצבע
זזה
גבול איזור הכיבוש המצרי.
צפונה, נעצרה בשפך ואדי סוכריר ( מול גן-
יבנה) .שם הקימו הגרמנים בימי מלחמת ה עולם
הראשונה בסיס סודי לצוללות, ובמל חמת
העולם השנייה הקימו שם הבריטים
בסים משלהם.
הפשרד ! :באצו כשהגיע התכנון
לשלב זה פרץ סכסוך גדול בין מצדדי תל-
אביב_ למצדדי סוכריר. הטענה בעד סוכריר :
היא ״קרובה יו תר למחצבי העתיד בנגב ול-
תוצרת חברת האשלג, תאפשר פיזו ר האוב־לוסיה.
הנימוק בעד תל־אביב: כמעט כל
הסחורות לדרום הארץ מיועדות לה, הובלתם
מסוכריר הרחוקה 28ק״מ, תעלה בצמיגים
ובנזין.
בחפשה פשרה, טיילה אצבע המתכנן צפו נה׳
מצאה מקום שהוא כמעט בדיוק באמצע,
בין סוכריר לתל־אביב. המקום: שפך ואדי
רובין, מול נס ציונה. ושם נשארה האצבע.
אמר בר־כוכבא מאירוביץ, מי שהיה מנהל
שרותי הנמלים במשרד התחבורה, שהוא אחד
הדוגלים בנחל רו בין (אותו הוא מכיר היטב
כיליד ר א שון־לציון) :התנגדתי לסוכריר, כי
הצורך בנמל ליצוא המחצבים עודנו חזון
לעתיד, והפעם אני נגד החזון ובעד המציאות.
אם יהיה צורך, יבנו בסוכריר נמל עמוק־מים
שלישי. אולם אני מתנגד גם לנמל בתל-
הגישה לנמל תהיה בלתי אפשרית
אביב.
כמעט בעיר אשר בה הצפיפות היא איומה
גם כיום. אם יבנו מנהרה מתחת לעיר או
יפוצצו בתים כדי להרחיב כביש־גישה תהיי נה
ההוצאות גבוהות יו תר מן ההוצאות הע לולות
להיגרם על־ידי ההובלה מנחל רו בין
לתל־אביב (כ־ 14ק״מ) .ואם. יבנו רכבת מן
הנמל לתל־אביב תהיינה הוצאות אלה מעטות
ביותר. אולם אנשי תל־אביב טרם התיאשו.
תקוותם: הנימוקים בעד הקמת הנמל בעיר
הצורכת את מרבית הסחורות המובאות
ישכנעו בסופו של דבר, והציור היפה יהפוך
מציאות.

* אשקלון היתה אחת מחנזש ערי הפלש תים
שלא נלכדו בידי שבטי ישראל (על אף
ספר שופטים א׳ י״ח) ,היה בה מקדש לעש תורת.
במסע הצלב הראשון נחל בה גודפריי
דוכס בויון נצחון מכריע 1099 ורישארד
לב־ארי כבשה שנית ב־ . 1191 כבר אז שימ שה
אשקלון נמל נחיתה לצבא המצרי המו סלמי.

״העולם
הזה״ 752

מפליות
״לא מכיר אד אחד״
כשערכו הציונים הכלליים לפני שנתיים
וחצי את ועידתם הארצית, התחננו המנהי גים
בפני עסקני המפלגה, הפצירו בהם כי
יסכימו להיות צירים בועידה. כשנגשו החו דש
להכנת ועידתם הארצית החדשה, שוב
לא היה צורך לבקש איש. להיפן, העסקנים
תזזרו ביניהם במרץ רב, הקימו למעלה מ־20
סיעות, כדי לרכוש השפעה בועידה בת 400
הצירים שתנהל את המפלגה בעלת 35,800
החברים הרשומים, המשלמים מסים, והמ חלקת
שורה ארוכה של מושבים בכנסת.
ב־ 90 סניפים של המפלגה (ביניהם: בית
עריף, כרכור, עין אילה, טירה) הגיעו העס קנים
להסכם פנימי על חלוקת המנדטים.
תל־אביב
אולם בשני הסניפים הגדולים,
( 14,000 חברים) וחיפה ( 4,000 חברים) ,לא
הושג הסכם, הוכנו בחירות. רבים חששו
שבחירות אלה תהיינה קריקטורה, בגלל מי עוט
המשתתפים, ביקשו את מנהיגי המפ לגה
ל תווך להשגת הסכם פנימי. אולם מש סירבו
המנהיגים, נתבדו גס החששות: קרוב
ל־ 8000 איש עמדו בתור לפני בית המפלגה
ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,33 תל־אביב, כדי לזרוק
את פתקיהם לתוך ארבע הקלפיות, נתנו ב זאת
בפעם הראשונה הזדמנות למנהיגי ה מפלגה
להיווכח מי הם חבריהם. אמר אחד
המנהיגים :״אני לא מכיר אף אחד מהם!*
גם ספרדים ונשים. הרכב הרשימות
(שהוקמו לצורך הבחירות בלבד, מאחר ש קבועות)
אין
המפלגה מרשה קיום סיעות
הוכיח מה רב השינוי שחל במפלגה זו ב שנים
האחרונות. לפנים היו הצ״ב מורכבים
משלושה גופים: חוגי האינטרסנטים הכל אידיאולוגי
כליים
(״קבוצת רוקח״) ,חוג
הגליצאית״) ,וחוג
מחוץ־לארץ (״הקבוצה
שלישי, מתווך בין השניים, בהנהגת הנשיא
בן הולנד, פרץ ברנשטיין. אולם עתה נעלמו
כל התחומים האלה, פינו את מקומם לחי
גים חדשים, הצמודים להרכב החדש של ה־אוכלוסיה.
ארבע
סיעות עדתיות ז כו ב־ 25 %של ה לספרדים,
שקיוו ל־קולות
(ביניהם 10%
,)70%שתי רשימות כלכליות של סוחרים
ובעלי מלאכה זכו ל־ 20 אחוז, רש׳ימת העוב דים
יצאה במקום הראשון 25 %ורשימה
מרכזית, המייצגת את רוח ההנהגה, זכתה
ל־ 25 %גם היא• שאר המתחרים: סיעה או כ
שלון שנחלה פוזיציונית ,״ליברלית״,
חרוץ, רשימה של נשים 8 %רשימה דתית

מביקוריה השכיחים בארץ ישראל. המשפחה,
משפחת מולר, בעלת מפעלים ענקיים לטכס טיל
באירופה היתר, ידועה כציונית ובהגיעה
ארצה התלהב הבן הנס טולר׳ החליט להש תקע
בארץ, לבנות בית־חרושת לטכסטיל ש יספק
מלבושים, חוטים ואריגים לתושבי ה ארץ
המעטים. הוא בחר בכפר קטן חסר קש רי
תחבורה ומעוט צריפים ליד חיפה, הקים
את בית החרושת בכפר עטה.
כשעמד בית־החרושת על תלו קרא לו
הנס מולר אריגי תוצרת ארצנו, לשם קצור

אתא• חברי מועצת הכפר החליטו לשנות את
שם כפרם מעטה לאתא.
משך 16 שנה גדל והתפתח המפעל עד
אשר בשנת 1950 הגיע למחזור של מי ליון
וחצי לירות במוצרי הלבשה (מלבד מי ליון
בחוטים, וכמעט שני מיליון באריגים)1000 ,
פועל, ושטח המשתרע על כמה מאות מטרים
מרובעים• בפברואר 1950 החליטה הנהלת
בית־החרושת על תכניות רציונליזציה אשר
הגשימה אותן עם שוב שליחיה שהשתתפו
במשלחת ההסתדרות לאמריקה. באותה תקו פה
כבר החל לעלות הקצף הדקיק על פני

למרות אי־ההספקה של חמרי־גלם ו עז ר
על תכנית
לעבודה, החליטה הנהלת אתא
מהפכנית בלתי־מקובלת: הגברת פ ריון ה עבודה
לשם הוזלת מחירי המוצרים ע״י הפ לייה
בין הפועל היעיל לבלתי־יעיל: מתן
פרסים בצורת פרמיות לפועלים.
אולם השבוע התנפצו תכניות מרחיקות־לכת
אלה ותכניות אחרות ש>נ אתא כאשר
מחוסר דביזים לשחרור הכותנה הנמצאת
כבר בארץ, נאלץ בית־החרושת לסגור 6
ממחלקותיו המעסיקות 600 עד 700 פועל

(ביניהן מפעל
לצביעת בדים).

כרדאנה,

מהמודרנים

בעולם

יצוא
\םבק בו ק חוד
336ק״ג סחורות־יצוא, מיטב הדוגמות של
תעשיית ישראל, הוטענו, ארוזות להפליא,
במטוס המשא המכסיף של אל־על. אולם בכך
רק החלה פרשת חלקי החילוף, התכשיטים,
כלי החשמל, דוגמות המחצבים ושאר מוצ רים
(ביניהם: בקבוקי חול נגב רבגווני)
שהתעתדו לעבור ימים ולאחר מכן יבשת.
היבשת היתד״ כמובן, אמריקה. כי מלווה
העצמאות החליט לא להסתפק יו תר בתעמו לה
מילולית, רצה לצאת בתערוכת מוצרים
ישראליים, שיוכיחו את יכולתה של התע שייה
ההופכת אחת מנהגות מיליוני הדול רים
המושקעים במלווה. לעזרת החלטת מנה לת
המלווה באה אל־על שהתחייבה להעביר
את הדוגמות לארצות־הברית חינם, הנהלת
המכס שלא עיכבה את המשלוח בטיפולים
יתירים וצייר־אמן ירו שלמי, איתמר דוד, ש נלווה
לדוגמות כדי לערכן אמגותית בתצוגה
האמריקאית.
אולם מנהלת מלווה העצמאות לא הסתפקה
בכל אלה, נקטה בשיטה אמריקאית מקובלת,
הצריכה לוודא את הצלחת התערוכה הממו נעת:
דוגמות המוצרים הישראליים ייערכו
על שני קרונות רכבת, שיעברו לרוחב (ול אורך)
היבשת. בת חמשה וחצי מיליון היהו דים.

דרכי־אדם

שרו
ש ה אוחזי במ חזה

הטענת משלוח

דוגמות למטוס ״אל-על״

תעמולה מילולית...
( ,)2 %רשימה של צעירים, שגילם הממוצע
היה כ־ .)7 40 המסקנה: אין שום חילוק׳־
דעות ביחס לקו המפלגה, המאבק האמיתי
היא על ההשפעה האישית. מסקנת לווי, חשו בה
גם היא: הדור הצעיר בלט בהעדרו.

המשק
כ קצף ע ד פני \לי
לפני 18 שנה ארזה משפחה אחת בצ׳כו־סלבוקיה
את חפציה, התכוננה לנסוע לאחד

,העולם הזה״ 752

הגלים שלפני הסערה הגדולה — תנודות בל תי
יציבות במצב ההספקה של חמרי גלם
וחמרי עזר לשם ייצור, אולם התוצאה עדיין
לא התבטאה בהפסדים.
שנה לאחר מכן, בפברואר , 1951 השתבר
הגל הראשון אל החוף: המטוויה הושבתה
למשך 12 משמרות בגלל חוסר כותנה. ה עובדים
החדשיים הובטלו מעבודה, קבלו את
משכורתם המלאה, היומיים קיבלו רק .50%
התוצאה: הוצאות השכר במחלקה עלו ב־

לפני חדשיים ישב המשורר השחרחר וה־ממושקף
משה אלימלך (שם העט: מ .גיו במשרדי
הועד־רא)
במחלקתו (הספרדית)
הפועל של ההסתדרות, עלעל בבטאון מק״י
במערכה הראשונה
תמורות• כאשר נתקל
מתוך המחזה כולם כאחד שהופיעה מעל לח תימתם
של המשורר אלכסנדר פן ושחקן־
הבימה צבי בן־חיים זרם, לפי עדותו ״הדם
אל לחיי״ .הסברו הנרגש של מ. גיורא :
״זהיתי בעלילה את המחזה חבלנים שחיברתי

בשנת . 1949״
תוכן המחזה: גדעון, חבלן־צבר ב איזור
שכונת־התקוה מבריח מכונת־ירייה שברצ־לוזה
(שחורה) מתחת עיני בריטים מחפשי־נשק
הפוצעים אותו בידו שיש לקטעה. לאחר
החלמתו מגלה גדעון הגידם כיסופים לשדות
הקרב, אינו מוצא מרגוע לנפשו עד אשר הוא
זוכה לקחת חלק במבצע פריצת הדרך לירו שלים
נחשון. תוך בצעו, בהצלחה, פעולת
חבלה בגשר בדרך לירושלים נהרג גדעון
בשעת הפיצוץ.
מ. גיור א סיים את קריאת המערכה הרא
שונה,
פנה למזכירות אגודת הסופרים, תבע
לסייע לו בעמידה על זכויו תיו. כי לדעתו
של גיור א הגיעו בן־חיים ופן אל מחזהו
בדרך פשוטה למדי: בן־חיים, ידידו של
גיורא, התלהב מהמחזה, הציע להעלותו על
קרשי הבימה. אחר קריאה ראשונה דחתה
ההנהלה את המחזה ושני הידידים החליטו
לשפרו. כיוון שנתן (הטור השביעי) אלתו^זן
סירב לבצע את השיפורים, הועבר המחזה
למשורר הקומוניסטי אלכסנדר פן (הידוע
מהופעותיו בציבור כשהוא ממוגף ולובש

חולצה רוסית שחורה) .אולם גם אחר שי־פוריו
של פן נדחה המחזה .״ומאז,״ אומר
גיורא ״לא שמעתי דבר על המחזה עד אשר
ראיתי אותו בתמורות.״
למשורר, ניידת. גיור א פנה באמצעות
עורך־דין אל פן ובן־חיים, איים בהגשת
משפט, התפשר עמהם לבוררות. אולם תוך
כדי המשא והמתן יצאה לאור חוברת בעטיפה
תכלת, כולם כאחד, כשעל כריכתה מופיעים
שמותיהם של פן ובן־חיים זה תחת זה.
הספר הובא כמוצג לפני שופט השלום
הראשי אליעזר מלחי שהוציא פקודת חיפוש
ותפישה של כל ההעתקים הקיימים. לשכת
הפרסום קדם, מפיצת כולם כאחד מסרה כמה
מאות טפסים, אולם אלכסנדר פן עצמו היה
פחות מתלהב, התנגד לשוטר שבא להחרים
את טפסי הספר בביתו, נכנע רק כאשר הו פיעה
ניידת המשטרה.
בן־חיים,
תמה מ• גיורא :״כיצד יכול
שהוא ידידי, לעולל לי כזאת?״ הוסיף :״הם
עשו בחומר שלי כבשלהם, צרפו פרושים
לאחר שלוש
פוליטיים שונים.״ דוגמה :
הסמלי :
מערכות מציאותיות, בא הסיום
דגל כחול־לבן מופיע על הבמה ועליו נדלקות
באותיות אור המלים ״מדינת י שר אל״ .לצדו
מתגלה דגל אדום, עליו מתנוססות המלים
דה־יורה (דגל ארצות־הברית פסול לפי הגיון
זה, משום שההכרה האמריקאית במדינת יש ראל
היתר, בראשיתה זה־פקטו בלבד).
חומר בן ןל־פה, אותו ז מן ישב צבי
בן־חיים בדירתו שבשכונת הבימה, עיין בכו לם
כאחד, הטופס היחיד שנשאר בר שותו
אחר ההחרמה המשטרתית. היה זה הטופס
אותו קיבל בחתימת ידו של שותפו הספרותי,
אלכסנדר פן.
אמר בן־חיים, הקורא למ. גיור א מלבד ידיד
גם תלמיד :״כל העניין הוא בדותה בלתי
מוצלחת.״ נוסחו של בן־חלם: הרעיון של
המחזר, הוא בן־חיימי מקורי והוא השקיע
בו הרבה מאות שעות עבודה יחד עם מ.
גיורא• יתר־על כן: הטיותות של תמונות
המחזה צריכות להימצא, לפי סברת בן־חיים,
אצל גיורא.
מסביר בן־חיים, המייחם את ר עיון המחזה
ואת עיצוב דמויו ת גי בו ריו לדברים ששמע
מפי חיילי מלחמת העצמאות וליו מן המלחמה
שדות פלשת : 1948״אלכסנדר פן אפילו
לא ראה את החבלנים. לאחר שהמחזה נדחה
על־ידי הבימה קיבל ( פן) ממני את החומר
לכתיבת כולם כאחד בעל־פה.״

דרכי חיים .
ב ב לי עהאחת; 93 6י 1ת
החולים במחלקה החירורגית של בית־החו־לים
הממשלתי ביפו הופתעו בבוקר בהיר
(המשך בעמוד ) 10

לשלטון, ססנה רצינית. אחד מאנשי הדת הקנאים, איש אירגוך פדאיאן איסלאם של המולה איאת אללה
אל־קשאני, מתחרהו של מוסאדק בתוך החזית הלאומית שזכתה בנצחון מכריע בבחירות והמהווה־סכנה רצינית!
לשלטון מוסאדק בקרב ההמונים. א»לם גם בזה מסתמן נצחון מוסאדק, אשר משיכתו עולה על ז ו של הדת.

איראן
״הם בידו ל* טובה״
על הפקידים שנשלחו לפקח על הבחירות בזהידאן,
הכפר שב אזור הגבול המזרחי עם אפגניסטאן, רבצה מו עקה
כבדה. זה למעלה מיממה שתו שבי האזור הפגינו
והתפרעו, דקרו זה -את זה, שרפו בתי יריבים ורג מו
עוברים ושבים באבנים.
העניין שהתחיל בחשד אחד משני המועמדים למג׳ליס,
ראש שבט עשיר מן הסביבה, כי ועדת הבחירות היתר.
משוחדת לטובת יריבו, ראש שבט שכן, התפתח לקרב
ממש בין שני השבטים. בתום יום של תגרות דמים
שהסתכמו ב־ 50 הרוגים ולמעלה מ־ 200 פצועים) ,החליטו
אנשי השבט החשדני לרדת העירה, ליטול את הפיקוח
על הבחירות לידיהם, להבטיח בכך את נצחון מנהיגם.
הם התאספו ברחבה שלפני בית המועצה המקומית,
בו התאכסנה ועדת הבחירות. בהגיע מספרם לכמה מאות,
הסתערו אנשי ההרים בצווחות ויללות, התפרצו אל תוך
הבית בנופפם בסכינים, אקדחים וחרבות.
בפנים עמדו מושל העיר ושלושת חברי הועדה מול

משטרה, נתן בידיהם את אקדחו שנשא את הסיסמה ״שחררי את נאוואב
ספאווי מודבקת לקת. מוסאדק לא הגיב. הוא רק הורה לבנו הרופא לטפל
אישית בפאטמי. אולם הסכסוך עם קשאני החריף עד כי החלו מנבאים כי
לא יאריך ימים באיראן, יצטרך לברוח או יפול תחת כדור.
קופה ריקה. למרות חריפותם המיוחדת, אין מאורעות הבחירות באיראן
ושפיכות הדמים הכרוכות בהם מיוחדים בארצות המרחב, בהן נחשבות
ההתפרעויות לתופעות־לווי בלתי־נמנעות של עריכת בחירות. אולם בחירות
איראן שונו ת תכלית שינוי מבחירות שאר ארצות המרחב בשל הרקע המיוחד
שלהן והמצב שנתהווה באיראן מאז הוצאו האנגלים מעבדאן ומפעלי הנפט

שותקו.
זה למעלה מששה חודשים שאיראן היתד, צריכה לגווע ברעב. כך לכל
הפחות קבעו המומחים המערביים. ואם אין מצב זה•מתממש, אין האשם
באותם מומחים המנבאים בקביעות להתמוטטות הכלכלה האיראנית וכשיטת
רגלה של מדיניות מוסאדק שחיסל את מקור ההכנסה השני ב ח שיבו תו*
של המדינה מבלי למצוא לו תחליף.
אמנם יש למומחים המערביים הצדקה לא מעטה, לפי מיטה־ כללי ההגיון
הכלכלה המודרנית: זה חודשים רבים שקופות המדינה עימדות ריקות
ומקורות ההכנסה כמעט אפסו. שוטרים ופקידים ממשלתיים מתקשים לז כור
מתי קיבלו לאחרונה את משכורתם, נאלצו לפתח מקור הכנסה אשר עד
כה נחשב למקור צדדי — השוחד — למקור פרנסתם היחיד. אשר לאנשי
הצבא, תופעה תדירה היא שיחידות שלמות מתפזרות, איש איש לכפרו
לעבד את חלקתו ולהרויח מעט כסף — ול חזור למחנה לאחר מכן.
מכירה פומכית. המצב הכלכלי הורע במידה כזאת שהממשלה הציעה
חלק ניכר ממכוניותיה ומן השטיחים המקשטים את משרדיה למכירה פומבית.
כמקור הכנסה, לא היה בצעד זה שום חשיבות. אולם כצעד תעמולי׳י, היה

ההמון הנסער, פקדו עליו לצאת את המקום .״הבית
הזה מעל למריבות פוליטיות,״ אמר להם המושל .״אסור
לכם להכנם בכוח !״
אולם אנשי השבט לא הבינו דברי הגיון אלה .״באנו
לראות שלא יתערב מישהו במהלך הבחירות. לא נלך
מכאן.״ הם ענו.

מום אדק ס ו

לבסוף נאלץ המושל לאיים להשתמש בכוח, לבקש
רגבורת צבא מקרמנשאה, עיר הבירה של האזור, אם
לא יעזבו המתפרצים את הבית. מול האיום לא עמדו
הלוחמים על דעתם, הם עזבו את הבית — כשעל חרבו תיהם׳
מתנוססים ארבעה ראשים כרותים, אשר דקות
מעטות בלבד לפני כן היו שייכים למושל זהידאן ו שלו שת
עוזריו.
על הקת, סיסמה. לא היה זה אלא אחד ממאורעות
דומים רבים — בניצנים המבשרים את בוא האביב —
שהודיעו כי איראן עסוקה בבחירות. אלא שניצני הבחי רות
באיראן היו פרחי דם שצצו על תלי אדמה טרייה
של קברות ההרוגים משני המחנות העיקריים — שוללי
מוסאדק וחסידיו.
חללי־הבחירות
וכאילו על מנת להוסיח לרשימת באיראן הבחירות אורכות למעלה משלושה חדשים. בעוד

שהפתקים הראשונים נזרקו לקל פיות
בתחלת השנה, מחכים עדיין
פקידי הממשלה בטהראן לקל פיות
האחרונות לסיכום התוצ אות.
אולם
אין, למעשה, כל ספק
מה תהיינה תוצאות הבחירות :
בסיכום הקולות בטהראן השיגה
החזית הלאומית של מוסאדק U
מקומות במג׳ליס מתוך 12 שעמ דו׳
בבחירות. אך בתוך החזית שליט הלאומית אין מוסאדק
יהיה. לצדו מזדקרת דמות שנייה,
זו של איאת אללה אל־קשאני,
המולה הקנאי, הגבוה והגאותן,
בעל הזקן הארוך, אשר שנאתו
לזרים הכופרים עילה אף על
שנאת מוסאדק עצמו לאנגלים.
למרות השתייכות שניהם ל אותה
חזית לאומית והעובדה כי
מיסאדק חייב את מקומו במידה
רבה לעזרת אל־קשאני וארגונו
פראיאן איסלאם בתקופת המהו מות
שבאה אחר רצח עלי רזמא־רא
לפני שנה, אין שני השות פים
תמימי דעים בדרך כלל. ל עומת
המצע המשותף של התנג דות
לאנגלים מפרידים ביניהם חי לוקי
דעות רבים, בעיקר על המ קום
אשר פדאיאן איסלאם צרי כים
לתפוס במדינה.
מוסאדק, שאינו זקוק יו תר

הטרוריסטי של פדאיאן
מאחר שהוא נהנה־ עתה מתמיכת

המשטרה והצבא, משתדל לחסל
איתו, רואה בו כוח העלול לער -ער
את שליטתו. .וא עצר את
מפקד הארגון הטרוריסטי, נאוואב
ככאווי, יד־ימינו הצעיר של אל-
ל,שאני, לפני 10 חודשים ועדיין
מסרב לשחררו.

לפחד, קלף ־ מיקוח. נקודת מ ש מר׳ ע ל הגבול האיראני עס רוסיה המתמשך
על מאות קילמנורים של שטח הריי נוקשה אשר אין כל אפשרות לאיראנים לפקח
עליו. בתחנות נודדות ועזובו ת כזאת בתנזזנה טמון קלף־מיקוח! חזק של מוסאדק
המנגן על פחד המערב כפני פלישה סובייטית לאיראן, שתסכן את כל המרחב.

חומרתו של העניין נתגלתה
ברבים כאשר שלף נער בן 16
אקדח וירה בחוסיין פאטמי, עוז רו
הראשי של מוסאדק, שעה ש הלה
נשא נאום הספד ליד קברו
של מוחמד מסעוד, קודמו בתפ קיד
עורך העתון בכתאר, שנהרג
לפני 5שנים. המתנקש חבר פדא־יאן
איסלאם •,מסר את עצמו ל־

ך מתארי האיראני דוגצט
את המצב ששרדב ארצ ם עד
עלו ת מושאדק דשל טון: האריה
הבריטי ישבבכתעל אוצרות
הנפט וחיכה ל פ תי ל שי ב עיו ,

עד א שד הופיע |
הי* ש הבטי ח לה!
שי ש חרר את עמ
דחוק אח ד,גל
ול ת מיד מ שדו ת ו

לדבר חשיבות עצומה, נטע בלב ההמון את ההכרה כי ארצו עומדת במצב
קשה וכי מנהיגו — מוחמד מוסאדק — הוא הראשון המוותר על נוחיותו
לטובת המדינה .
אולם ההסבר האמיתי לעובדה כי לא הגיעו שום ידיעות של רעב וכי
בעבדאן ובכפרי כוזיסטאן עשירת־הנפט לא הפגינו התושבים למען החזרת
האנגלים ורווחי הנפט, נעוץ בעובדה כי מעטים מאד האנשים אשר סגירת
מפעלי הנפט פגעה בהם פגיעה שאין לעמוד בה. הפרשנים והכלכלנים
המערביים שניבאו שואה כלכלית וירידה לרמת־מחייה נמוכה ביו תר לא
ייחסו את מלוא החשיבות לעובדה כי אין כלכלתה של איראן מפותחת או
בשלב של תכנון דומה לזה של המערב אשר חיסול מקור הכנסה כה חשוב
היה הופך על פיו את משק המדינה.
איראן היתד, מאז ומתמיד ארץ חקלאית המספקת את כל צרכיה ב מזון
(מלבד תה וסוכר אשר היא מייבאה בעיקר מברית־המועצות) ותעשייתה לא
היתה למעשה — לגבי רוב רובם של התושבים — אלא מעין מותרות, תוספת
נעימה להכנסות המדינה.
לדורות הכאים, נפט. עוד דבר אופייני למצב באיראן: ראש
ממשלתה, אשר לכאורה חייב לדאוג לפתרונות בעיות ארצו ולהגיש לתושבים
פצע והצעות, להתוות לפניהם את קו הפעולה אשר ברצונו לנקוט בו אינו
עושה כל דבר בכיוון! זה. מוסאדק אינו מציע לעמו שום דרך לצאת מן
הסבך הנוכחי.
לא פעם הכריז כי יעדיף להשאיר את הנפט טמון באדמה מאשר להסכים
לחזרת האנגלים לאיראן .״אני אשמור אותי לדורו ת הבאים של איראנים
* תשלומי חברת הנפט האנגלראיראנית עבור זכיונה. המקור חראשון
במעלה: מסי־עקיפין המהווים 55%מהכנסות המדינה.

שיהיו מסוגלים להוציאו בעצמם ולהפיק את כל התועלת לבדם,״ הוא הכריז.
״הם יכירו לי טובה !״
אולם קיימים גורמים להם אין הדורות האיראניים הבאים בעלי חשיבות
כה רבה. מעצמות המערב מעוניינות בנפט האיראני עתה — או לכל הפחות
מעוניינות, להבטיח כי לא יפול לידי הרוסים. וזהו הקלף החזק של מוסאדק
נגד המערב — סכנת פלישה סובייטית אשר מוסאדק נתן להבין כי יבכרה
על שוב האנגלים.
ועל קלף זה סומך מוסאדק שיוכל להמשיך בשלטון, לנהוג כלפי ארצו
כנהוג אב טוב־לב, אך עיקש, כלפי בניו. ואילו העובדה כי עם 17 מיליון
נפשות קשה לנהוג כעם משפחה קטנה, ובסופו של דבר חייבות שאיפות
המיליונים לפוצץ את המסגרת הפטריארכאלית, אינה כלל חשובה בעיניו.
רק הוא, מוסאדק, יודע מה טוב לאיראן ורק הוא יחליט מה׳עליה לעשות.
כך לפחות החליט מוסאדק.

חפ ש את האשה !

מצרים

מעצר הבית שהוטל השבוע על פואד סרג אל־דין באשא, שר הפנים בממשלת
נחאס לשעבר, אינו סתם מאורע אלא תמרור העלול להפוך נקודת המפנה
לא רק של ענייני מצרים כי אם גס בסבך. המרחבי. על המתרחש מאחורי
המסך המצרי ואשר הביא להתפתחויות האחרונות מוסר צבי ש ש, סופר
העולם הזה :
לפני 18 שנה נשא מוסטפה אל נחאס באשא, שכבר אז הספיק להיות ראש
ממשלה, לאשר, עלמה, עגלגלה וחייכנית בשם זינאב אשר היתר, ידועה בפי
חבריה כז הו. איחוד זה לא הוליד שום ילד, הוא הוליד לעומת זאת כוכב
בשמי המדיניות המצרית. פואד סרג אל־דין. פואד, בניגוד למה שנכתב

ראה וניצח

וסאדק. המנ־ת
את הם ח־ל
מע 1ד הזרים,
*נגלים אתת
פט ש ל איראן

וכן־ מציידים
ריה הבריטי
נום מוסאדק.
ראני המיטה
דו שו המחפיר

האיראנים את הא לא
חד ה תנג שו תו
ש די ד ת הנפט הא—
עליו רזון ואילו גי־זיבה
אותו בצל קו ת

יתונות הישראלית, אינו אחיה של מרת נחאם אלא ידידה הטוב, במין
רות אשר איו מושגי. האתיקה המשפחתית במצרים רואים בעין יפה,
ידות שהפכה מרכז הרכילות של ההברה המצרית.
״אני לא פוחד כאשר, כעבור ז מן קצר אחר נשואיו, הרכיב אל־
!אס ממשלה חדשה, נתמנה פואד סרג אל־דין כשר החקלאות, הודות להשפעת
:ברת זינאב. בלעדי השפעה זו אין כל ספק כי פואד לא היה מגיע לשלבי
גן יניו ת הגבוהה במהירות כה רבה, באותה תקופה לא הכירו כמעט איש
:ין אנשי המפלגה וכל שכן מנהיגי המפלגה.
זוכרני היטב כי כאשר נתמנה פואד לשר השתמשו רוב עתוני מצרים
לימרה הצרפתית הידועה: שרשה לה פאם (חפש את האשה
כעורך־משנה של עתון הספד בשפה הצרפתית. לה־פאטרי, וכמנהל יחסי
׳יבור של מפלגה זי היה עלי לפגוש את הכוכב החדש. פגישתנו הראשונה
קיימה בבית אל־אונזה, ביתה של אלמנת סעד זגלול באשא, מיסד הוואפד,
־,יתר, דמות אגדית במצרים.
מוצק, בוטח בעצמו, בקול נמוך ורך, שח לי סרג אל־דין: עתונך הוא
וד השופרות החשובים ביו תר של המפלגה. ידוע לי כי מדינאים זרים
ראים אותו על מנת לגלות בו את הנעשה מאחורי מסך המפלגה, כדי
,בין את מדיניותה. לכן אשוחח אתך בכנות :
״היום הריני חדש ו שר ממדרגה שנייה בלבד. אבל אני צעיר, שאפתני
׳ונא את האנגלים. שלושה גורמים אלה י עזרו לי בעלייתי לשורה הראשונה
ן המפלגה. אני יודע כי לפני מלחמה אכזרית במשמרת הזקנה. אני לא
חד ! אלחם בה עד חרמה כי עבר זמנה. שים לב, לפניך עומד אדונה
יתיד של התפר ולכן גם של ארץ זו.״
תדבר נשמע כמתרברב וחסר כל צניעות. ואכן, נכון הוא, כי רחוק פואד
ג אל־דין מלהיות איש צנוע, הוא מאמין בכוכבו ואינו נבהל ממכשולים.

נשק המיעוט ל מצור. מרכז כל האינטריגות המדיניות באיראן — המג׳לים, בית הנבחרים בן 136 הצירים.
תמונה זו צולמהילפני קרוב לארביעה חודשים. מאז לא נתכנס המג׳ליס מחמת הימנעות אנשי מוסאדק — המהווים
בו מעוט — והמצור שהיטלו עליו למנוע את כניסת אנשי האופוזיציה עתה יחוסל המצור: למוסאדק־יש רוב.
מלבד זאת הוא סומך על אחד הגורמים החזקים
ביותר במצרים: ידידתו הטובה, זוזו אל־נחאס.
אמונה נצחית. מלחמתו במשמרת הזקנה הביאה
לפואד נצחון מוחלט. הוא הצליח לשכנע את נחאם להדיח
מן המפלגה את מקרם עביד באשא, קופטי שהפך לאיש
החזק ביו תר בוואפד, הגיע לתפקיד החשוב ביו תר של
מזכיר כללי של המפלגה והיה יועצו הנאמן ביותר של
נחאם.
כאשר הודח (בשנת ,) 1945 חיפש עביד באשא נקמד״
הוציא לאור את הספר השחור המפורסם אשר בו גינה
את השחיתות שהוכנסה למנגנון הוואפד והממשל!־ ,על־ידי
משפחת הגברת נחאס, ובראש וראשונה על־ידי סרג
׳׳אל־דין.
בספר זה האשים עביד את מנהיגי הוואפד בצבירת
הון עצום על חשבון המדינה. בין השאר האשים את
סרג אל־דין במתן ר שיונו ת יצוא סוכר לאנשי משפחתו
בכמויות שגרמו למחסור חמור במצרך זה. אולם כאשר
קרא פואד את הספר היתרי תגובתו אופינית :״האומה
מעולם לא תאמין להאשמות של נוצרי ! אמונתה בוואפד
היא נצחית !״
ובזאת צדק.
בפחות מעשר שנים הגשים פו־אד
באשא את חלומו: להיות
אדון מפלגתו. למעשה אין נחאס
בידו ! זקן
באשא אלא בובה
76 חולה ועייף, סומך יור שו
על פואד
של זגלול לחלוטין
סרג אל־דין עד כי דבריו הפכו
חוק בקרב המפלגה.
כן השייך. מעברה השני של
המחיצה ניצבים היום מול שליט ולידו פארוק,
הוואפד: המלך
חאפז עפיפי באשא, ראש הלש כה
המלכותית שהיה שגריר מצ רים
בלונדון, והשונא שנאה עיו־רת
כל הקשור עם הוואפד. אולם
האיש הקובע במחנה המלך הוא
למעשה אחמד מורטדה אל־מרא־גי,
מי שתפס את מקומו של
פואד סרג אל־דין כשר הפנים
בממשלתו של נגיב אל־הילאלי.
מורטדה הוא בנו של שייך
מוסטפה אל־מראגי המנוח, מי
שהיה ראש האוניברסיטה הדתית
אל־אזתר ואשר בז מנו היה בעל
השפעה כה גדול שכונה: שייך
רספוטין* .
בין שניים אלה — ידידה של
זוזו ובנו של שייך רספוטין —
מתנהלת המלחמה על השלטון
במצרים.
• נזיר רוסי בעל השפעה בלתי
מוגבלת על אלכסנדרה פיאודו־רובנה,
אשת ניקוליי, הצאר ה רוסי
האחרון, שהורעל, נורה
והוצסלך לנהר ע״י משנאיו.
** אחמד חוסיין היה מפקד
החולצות הירוקות, ארגון פא־שיסטי
שנלחם בזרים וביהודים,
שיגר יחידות לוחמים לחזית ה נגב
עם פרוץ מלחמת . 1948 הוא
פגש בהזדמנויות רבות את היט־לר
ומוסוליני, אולם לאחר מלח מת
העולם השנייה הכריז על
עצמו כסוציאליסט, הצליח לא .סוף
סביבו כמה אלפי צעירים
שנטלו חלק גזו ל במאורעות
השבת השחורה של קהיר. לפני
מלחמת העצמאות נפגש, בכל
זאת, עם יהודים בארצות־הברית
שקיוו לשיתוף פעולה מצדו.

לעומת פואד באשא אשר, למרות כל אנוכיותו, הנו
קרוב ביו תר לרעיונות הדימוקרטיה ואשר עלול לגבש
סביבו את הגורמים המתקדמים של מצרים, שואף מור־טדה
לעמוד באחד הימים בראש המוסלמים הצעירים
ובריוני אחמד חוסיין שנאסר השבוע בעוון פגיעה
בכבוד המלך.
אין כל בטחון. על אף הרחקת הוופד מן השלטון
לא חדל להיות הגורם המכריע בזירה המצרית• אין כל
ספק כי האנגלים יבכרו וויתורים רציניים במשא ומתן
עם הוופד על הישגים נוחים במשא ומתן עם פארוק,
הנהנה מתמיכת׳ הסטייט דיפרטמנט האמריקאי. כי ידוע
היטב לאנגלים שכל סידור אשר ייעשה עם הילאלי באשא
יבוטל על־ידי העם המצרי אשר אמונתו נתונה לוופד
בלבד, ואשר יסרב להכיר בכל חוזה שאין חתימת אל-
נחאם עליו.
בפני -כוח זה של הספד אין ם 9ק כי פארוק יהסס.
כי למרות שהספד עלול לחשוב פעמיים לפני הכרזתו
על מהפכה וריפובליקה אין כל בטחון כי יעצור ידו
של מתנקש בחיי המלך.

הלק המחיר: עזובה. אלפי ילדים עזובים שקיבלו טיפול ממשלתי במוסדות
מיוחדים התפזרו לכל קצוות איראן מאז נאלצה הממשלה לסגור מוסדות אליז
מחוסר תקציב. אולם אין איש מתחרט על גורלם: הם חלק ממחיר מדיניותו של
מוסאדק למאבק באנגלים. והרי אינם, בסופו של דבר, אלא ילדים עזובים.

גרעין עמית בשבת 29.3יתקיים ערב חב רתי
במרכז החקלאי אלנבי . 126
כל החברים הרוצים להצטרף
וכמו כן החברים החדשים מוז מנים.
כל שבת בשעה 6.00 וב יום
שני בשעה 7.00 פגישת
חברי הגרעין בלבד. חברים חד שים
המעונינים להצטרף יפנו
למזכירות הגרעין במקום הנ״ל
בשבת בשעה 5.00 וביום שגי
בשעה 6.00 דאר הגרעין! גר עין
״עמית״ שטנד 15ת״א.

למדו

בהדרכת

אנגלית

מורים

בכית הספר לשפות

היטב ־

מדופלמים

״קדימה״

מא נ גל יה

רדו׳ בן־יהודה ,74 תל-אס־ב

ביום א׳ ,ב׳ ( 31 ,30 למרץ) תסתיים ההרשמה לקורסים החדשים
למתחילים,

מתקדמים

פרטים והרשמה :

ולמשתהמים

שיפתחו

> סיי ינ t a n o 040־a1p1

לאפריל.

משעה 9עד 12 בצהרים, מ־ 4שד 7בערב

במדינה
( המ שן מעמוד ) 7
אחד כשליד דלת המחלקה הועמדה משמרת
שוטרים קבועה. שולשה שוטרים התחלפו
במשמרות משך כל היממה. אם כי המשמרת
הבלתי רגילה עוררה את סקרנות 160 החולים
הנמצאים במחלקה, התרכזה תשומת לב ה שומרים
רק בחולה אחד בלבד, בחור תמיר
ונאה, בעל שערות בהירות ועיניים כחולות
ששמו מקסים טרויט.
הבחור בעל ההופעה הנאה כבר גרם כאב
ראש רב למפקדת המשטרה. לפני שנתיים
בערך סחב מבעל עסקים אמריקאי את 3
מזוודותיו והשאירו רק בחליפה אחת ועם
דרכונו האמריקאי. במזוודות נמצאו 35 אלף
דולאר במזומנים וחפצים יקרי־ערך ב שווי של
25 אלף דולר, המשטרה הועמדה על רגליה
ומקסים טרויט הידוע כ״מקס״ נעצר. מקס
לא הספיק לכייף על חשבון שללו. כל השלל
הוחזר לבעליו פרט למזכרות אחדות, שמקס
הספיק להקפיאם.
אחר משפט ומאסר עזב מקס את בית־הסוהר.
אולם החופש לא ארך ז מן רב. משטרת
רמת־גן, שהתאגד, מריבוי הגניבות וההתפר־צויות
בעיר הגנים אסרה את מקס באשמת
בצוע גניבות והבחור המקסים נמצא שוב
מאחורי כתלי בית־הסוהר.
אן לם מקם החליט לא להופיע יו תר לפני
כס המשפט ויהי מה. פעם אחת שרט את
עצמו בזכוכית והמשפט נדחה. בפעם השנייה,
ערב משפטו, בלע את כל הכפיות, שמונה
במספר, שהוגשו לאסירים עם ארוחת הבוקר,
בתוספת של חצי לירה בכסף קטן ושני תר מילי
כדורים. מקס הועבר לבית־החולים, ה קיבה
נפתחה באזמלו של המנתח הראשי,
שמונה הכפיות וכמה מטבעות הוצאו מהקיבה.
כשהפצע הגליד, הוחזר החולה לבית־הסוהר,
יפו.
מועד המשפט החדש התקרב ומקס חיפש
כפיות לשוא. כבר השגיחו עליו בשבע עיניים.
אולם במוחו נקרה ההחלטה העקשנית — לא
להופיע לפני השופטים. בבית השימוש נדבק
מבטו בשר שרת המזוהמת של מיכל המים.
זינוק אחד ותלישה חזקה והשרשרת עם כף
הברזל המחוברת לה נמצאה בקיבתו של
מקם ששב לבית החולים. הרופאים ספקו
כפיים :״ שוב האומלל הזה נ״ שעה שאלפי
חולים מחכים לאישפוז צריכים להפריש מטה
בשביל המתאבד המקורי הזה. אולם המצפון
הרפואי גבר ומקם נותח שנית. השרשרת
הוצאה מקיבתו של המסכן שהצטמקה בינתיים
לממדים שימנעו ממנו, כנראה, אפשרות לח זו
ר על נסיונו.
פשעים עינו ש ד נה\

יו חמישי 3אפריל ״אהל־שם״ ת״א 8.30 בערב
לכבוד הסגל הדיפלומטי

קונצרט פתיחה יגלה
של זוג הפסנתרנים הנודע

לובושוץו־נמנוף

אימפרסריו :

ה. רוברט

כרטיסים :״רדיו אוניזך, רחוב דיזנגון! ; 176״בנן ז״ ,רחוב
אלנבי s 83״ארמון״ ,רחוב הס .4

צליליו האחרונים של טנגו מתקתק הדהדו
בחלל האולם ברגע שנהג המונית דן שטיפלר
הציץ באטום ב ר הזערער שבצפון תל־אביב.
קריאה טלפונית הביאה אותו ואת ־.מכוניתו לבר
ומזמינו האלמוני ביקשו לחכות דקות מספר.
דן יצא לרחוב, להיות ליד מוניתו• אותו
רגע הבחין בחבורה עליזה שהסתערה על
מכוניתו ועשתה בה שמות. דן התקרב חפו זות,
גילה שחבר בריונים הסתדר ב מוניתו
ואינו מגלה כל סימנים שברצונו לעזוב את
המושבים המרופדים.
כ ק כו לן זכוכית״ תחילת ביקש דן שי ניחו
למוניתו אך מתוכח השיב לו צחוק היס טרי
בלבד, שלווה קללות עסיסיות. הנהג בעל
הגוף היה אובד עצות, כי לא רצה להסתבך
בקטטה עם בריונים שיכורים.
לאחר שחזר על בקשתו בשנייה, נזדקרה;
יד מתוך המכונית, אחזה במעילו של דן״
משכה את ראשו לתוכה כשיד חרוצה שנייה;
סוגרת את הדלת על צווארו. דן החל מכה;
על י מין ועל שמאל כשגניחות בוקעות מ תוך
המכונית. אולם בעיטה בחזהו הטילה אותו׳
על המדרכה׳ ומיד קפצו פולשי המכונית מתו כה
,׳התנפלו עליו בטרם התאושש והכוהו
מכות נמרצות.
בעוד המתקיפים מתפזרים מפחד אורחי
אטוס בר שהחלו מתאספים סביבם הזדיין
אחד הבריונים בבקבוק זכוכית, ניפצו על
ראשו של דן שעיניו חשכו כשדם ניגר על
פניו ועל בגדיו.
עין זכוכית. דן שטיפלר התעוור בבית־חולים
כשבראשו עין אחת בלבד. עינו השנייה
נעקרה באותה מכה איומה שהנחית לו אחרון
הבריונים. מאותו לילה היו ניתוחים רבים
וטיפולי רפואה שונים מנת חלקו של דן עד
הגיעו לשלב האחרון — עין זכוכית תאומת
צבע לעינו הבריאה.
אולם יד המשטרה השיגה שניים מהבריונים
שזוהו על־ידי דן למרות עינו האחת, ובהגיע
זל מן סנקביץ ואליהו דהן (הנאשם בני פוץ
הבקבוק) ,לפני שופט השלום ד״ר יצחק אבי
.העולם
הזה״ 752

במדינה
גל לא לקח זה ז מן רב להעביר את משפטם
של הנאשמים בגרימת חבלה גופנית חמורה
לנהג, שעמד בעשרות קרבות מלחמת העצמ אות׳
אך הפך בעל־מום על־ידי בריונים אזר חיים׳
לבית המשפט המחוזי, שיחמיר בדינם,
לכשימצאם אשמים.

בתי־סוהר
תקווה מאחור הסורג,
.בין הכתלים הדהים בני 150 השנים של
בית־הסוהר יפו הדהדו השבוע קולו ת, אסי רים
וסוהרים משולבים בשאון פטישים וז מ זום
משורים, כי נפתח פרק חדש בדברי־ימי
בתי־סוהר בארץ 200 :מתוך 400 אסירי
יפו התערו בחיי עבודה.
על מרפסת משרדו עמד מנהל בית־הסוהר,

מרצעים במזרונים רחבי־ממדים. בראש הק בוצה
שעסקה בתעשיית המזרונים שסיפקו
נוחיות לילה לכל שוכני בית־הסוהר, עמד
צעיר שחרחר שמקצועיותו לא העידה על
מעשיו בעבר: התפרצויות לדירות וגניבות
רבות, שהאחרונה בהן זיכתה אותו בשנה
וחצי מאסר.
האסיר האחר, בן ,39 בעל לאשר, ואב לשני
ילדים, שנשפט לשנת מאסר כאשר נתפס
בהובלת בשר שחור, לאחר שהחליט שמק צועו
המקורי (ספר) אינו מכנים דיו, חזר
בין כתלי בית־הסוהר למקצוע הספרות.
הועסק ספר
לפני שבועות מספר עוד
קבוע בן־חורין, ארבעה ימים בשבוע, בשכר
80 לירות לחודש, כדי לספר את האסירים.
היום מגלח ומספר הספר־האסיר 140 רא שים
(ולחיים) ליום עבודה. אומר הספר :

חובל אברמסקי ורב־חובל זאב־הים) שי ש
מקום להעמיד את אנוש שטמפפר לדין בעוון
״רשלנות במילוי תפקיד שגרמה למותם של
ששה אנשים״ (שלושת הישראלים ושלושה
אנשי צוות זרים).
רושם מצויץ. שטמפפר ששרת כרב־חובל
בחיל־הים וקצין ר א שון של א/ק עתיד
טרם עלותה על שר טון ב־ , 1949 התייצב
חדשים מספר לפני טביעת מסדה לפני שלמה
הדרי ביקש להתקבל כחבר באגודה הימית
אופיר שהיתר, הקואופרטיב הימי הראשון
מתנצל הדרי :״הוא עשה עלי רושם מצויין...
וד,מכונאי השלישי של עתיד שסיפר לי, לאחר
מכן, כי עתיד עלתה על ד,שרטון שעה ש־שטמפפר
היה על משמרתו, טרם היה חבר
האגודה.״
^שטמפפר היתד. תעודה פנאמית של קצין

התערותם של אסירי בית-הסוהר, יפו, כחיי עבודה : 140 שמואל יוגב, השקיף על־פני המסדרונות ה צרים
שדמו לכוורות דבורים עסוקות, ספק
ידיו בקורת רוח. אותה שעה התרוצץ בחדר
האסירים צעיר צנום ומשופם, עוזר־הכלאי
חיים צחר, דירבן את האסירים והסוהרים ב עבודתם.
משהחל
חיים צחר משמש סגנו של יוגב,
לפני ששח שבועות, הוכיח שמה שחסר ל־יוגב,
שותפו הרעיוני של רם סלומון, ראש
שירו תי בתי־הסוהר המתפטר, במאבקו לשי נוי
תנאי בתי־הסוהר (העולם הזה ,) 751 הוא
אדם שיבצע את ההשקפות החדשות.
ליווי מוסיקאי. אחר הצגת הבכורה
של להקת• בית־הסוהר (העולם הזה ,) 742
ניצב לפני יוגב בעל בית־חרושת ל שרשרות
ומסגרות לכבלים חשמליים, שהושפע ע״י
ההצגה, הציע לספק חומרי גלם לאסירים
ולהעסיקם תמורת התשלום המשתלם לפוע לים
בני־חורין.
התוצאה היתד : ,תחרות תפוקה בין 22
נשים־אסירות לאסירים הצעירים (מגיל 18
ומטה) ,בה ניצחו הצעירים. הנסיון הפיח
תקוה בלב האסירים שציפו לעבודה בריאה
ויצרנית במקום ניוון הכלא.
הצעה שנייה, הקמת בית־מלאכה לשקיקי
נייר מפסולת עתונים, נתקבלה בהתלהבות.
לביצוע ההצעה הורכבה חוליית אסירות ש קבעה
את מקום עבודתה בתוך מרתף מ שופץ
ומאוורר כשהנהלת בית־הסוהר באה לעזרתה
בר,עבירה רמקולים למרתף, בעזרתם נהנו בשעת האסירות־העובדות מליווי מוסיקאי
עבודתן.
צילה צביקלר ,32 ,נתמנתה לאחראית ל חרושת
השקיקים. היא יצאה בכך, כפי שמ עידות
חברותיה, מדכאון אישי כבד בו היתד,
נתונה. צילה נתגרשה מבעלה, כיוון שנשאה המיתה מבלי שיתגרש מאשתו הראשונה,
את ילדה בשפיכת מי־ליזול, אחר שלא הצ ליחה
לקבל את האפוטרופסות עליו.
משהבריאה צילה מתוצאת הרעלה, ילידת
נסיון התאבדות אחר רצח בנה, הובאה לדין,
נשפטה לעשר שנות מאסר עבור רצח ילדה
בן השנתיים.
משך שלו ש השנים הבאות הפכה צילה
שלד עצמות ורק החודש, בקבלה את תפקיד
האחראית לעבודת האסירות (בזכות התנה גותה
המופתית) ,החלה מתעודדת. התוצאה
הראשונה: יחד עם עוז ר הכלאי חיים צחר
חיברה כתב בקשת חנינת לנשיא המדינה.

140 ראשים ליום. בפינה אחרת של
בית־הסוהר נתקבצו ששה אסירים תחת סכ כת
בד, ליד ערמת עשבי־ים ירקרקים, נעצו

.העולם הזה״ 752

ראשים 300

״לוא היתד, לי כל כך הרבה עבודה כשהייתי
בחוץ, לא הייתי מגיע הנה ! ״
קודם חדר־בחדר
נמוך־קומה ששימש
מקלחת עסקו שלושה זוגו ת אסירים בתיקון
נעליים ישנות ובתפירת חדשות, תחת הדר סיסמתם

כתו של סוהר־סנדלר מקצועי.
מכל שלושה זוגו ת נעליים ישנות, זו ג חדש
אחד. בכמות אחרות עסקו אסירים וסוהרים
בהקמתה של נגריה, בשכלולה של מכבסה,
פשרה זמנית. כך הפך בית־הסוהר ל משק
הנושא את עצמו והמכניס לקופת האו צר
כס9ים תמורת עבודת הקבלנות של אסי ריו,
המבוצעות לפי הזמנות ספקים בני-
חורין.
אולם תקנה מנדטורית מיושנת מטילה צל
על קיומו של המפעל. התקנה אוסרת תשלום
כסף לאסיריפ תמורת עבודתם ומתירה הע נקה
חד־פעמית של לירה אחת בלבד לאסיר
המשתחרר (בתנאי שהתנהגותו היתה טובה).
בינתיים מצא מנהל בית־הסוהר, שמואל
יוגב׳ פשרה זמנית: מלבד תשלומי השכר
המועברים על־ידי הספקים במלואם לאוצר
מספקים הספקים הענקות קבועות, כממת קים,
פירות וספרים, לאסירים.
משנוכח יוג ב לדעת שהענקות במצרכים
אינן מספקות את טעמם השונה של האסי רים
השונים, השיג את הסכמתו של האוצר
לקבלת תוספת של כסף מזו מן בו הוא רוכ ש
מצרכים לפי טעמם ורצונם של האסירים.
בינתיים הצטברו סכומים ניכרים בקופת
האוצר לזכו תו של בית־הסוהר ויוגב שואף
לשחררם ל שיפור תנאי החיים בממלכתו. אך
מטרתו העיקרית נשארה ביטול התקנה ה אוסרת
קבלת שכר לאסיר תמורת עבודתו.
אמר יוגב :״תקנה איננה חוק, אותה יכול
גם שר (המשטרה) לשנות.״

הים
מ• נותן קודות
״זו היתד, אהבה ממבט ראשון, אך הנישו אין
לא הצליחו,״ פסק שלמה הדרי, מזכיר
האגודה הימית אופיר. החתן, קצין ר א שון
אנוש שטמפר ,27 ,בהיר שער ותכול־עיניים,
בעל מבנה בינוני והופעה ביישנית במקצת,
איבד את שלוותו הרגילה, העיף מבט על־פני
אולם בית־הדין, פגש במבטי הוריהם של
שלושת אנשי צוות מסדה עליהם היה אחראי
שעה שניספו באסון טביעת מסדה לפני שנ תיים
(העולם הזה * )551 הסיבה לאי־השקט :
לפי עדות הניצולים ודו״ח רב־חובל האנייה
לאדמירליות האיטלקית הסיקה ועדת חקירה
מטעם משרד התחבורה (בראשותם של רב־

שנעץ את סיבת אסונה של ״אופיר״ בעברו
המקצועי של שטמפפר :״אילו שטמפפר לא
היה מתקבל כקצין ר א שון על עתיד ייתכן
וחברינו עוד היו חיים היום ! ״
אולם מאחורי המשפט עומדת בעייה עמוקה
יותר: אפשרות קיומו של קואופרטיב ימי
בו עלול לראות עצמו כל חבר צוות, למעשה,
רשאי לתת פקודות לרב־חובל שכיר, אף כי
לפי התקנון רב־החובל הוא האחראי היחיד
לשלום האנייה וצוותה בים.
הארץ בימי מלחמת העולים הראשונה ...י שבו
וחייל צרפתי
בחפירה אחת חייל בריטי
(הארץ).
אריה סורקים, תל־אביב
קיבוץ גלויות, שלב א׳.

תעשית-מזרונים, שקיקי-ניר ותגלחת

Xימי עבודה

ראשון (אמר יורד־ים אחד :״תעודה פנאמית
קונים בשתי לירות או בשלושה דולר
והוא יצא לאיטליה על־מנת להצטרף לצוות
מסדה.
למרות התנגדותו ההתחלתית של קברניט שטמפפר הורה
דני),
(שכיר האנייה מטען־
הקברניט) להעמיס
עדות
(עפ״י
יתר של עצים על מסדה׳ אף הורה לרכז
כמות עצים על סיפון האנייה. אך התרחקה
מסדה מהחוף ( 12 מילין) החלה טובעת. כאשר
הוריד שטמפפר סירה שנייה, סירת עבודה,
לרכז בה את טרופי הספינה שלא מצאו מקום
בסירת ההצלה v nוידה לא חיכה להבאת ה משוטים,
התרחק עם שבעת נוסעיה לעבר
החוף. מהשמונה ניצלו שניים בלבד, שטמפפר
והדרום־אפריקאי צ׳רלי ברנמן.
ברנמן, ש חזר לדרום אפריקה, הודיע ב מכתב:
נפלתי למים עקב תנודות הסירה.
נוסחו של שטמפפר: קפצתי למים (הרא שון)
משום שרציתי להקל על הסירה הטוב עת.
בעייה
עמוקה. השבוע׳ שנתיים לאחר
מכן, ניסה שטמפפר בעזרת עורך־הדין אהרן
חוטר־ישי (מי שהיה ראש השירות המשפטי
של צד,״ל) לנקות את שמו מההאשמות העלו לות(
מלבד הריסת קריירתו הימית, להושיבו
בכלא. מטרה נוספת: קבלת תעודת הקצינות
שלו שנשללה משטמפפר על־ידי משרד התח בורה
אחר מסקנות ועדת החקירה.
מזכיר אופיר, שלמה הדרי, עד התביעה
הראשון, דחה את סברת הסניגור כאילו מנהל
המשק של מסדה (שנספה באסון) היה צריך
להיות אחראי לכמות וצורת הטענת המטען.
אחר יצא ב״אתה משקר קטלני נגד טענת
חוטר־ישי כאלו מעל מנהל משק אחר של
מסדה בכספי האגודה, למרות היותו חבר
בקואופרטיב, הכחיש כל רמז לשחיתות בקו אופרטיב
הימי.
משנדחה המשפט ונקבע שהעד הבא יהיה
המכונאי השני אורי פרוסקואר שמצא את
גופתו של אחד הנספים לאחר שהגלים סחפוה
אל החוף, יצאו הימאים שבאו לחזות במשפט
למסדרון, הקשיבו ל״אילו״ מפיו של הדרי
* פרשת סביעתה של ״מסדה״ היתה הסיפור
העתונאי הראשון שבוצע ע״י המערכת הנוכ חית
של העולם הזה (ופורסם בגליון .)651
חקירת העולם הזה, שעוררה בשעתה תגרות-
רחוב בחיפה, שעה שאנשי הצוות התנגדו
לה משנסתבר להם שהיא העלתה פרטיס אשר
רמזו על העובדות שנתגלו לאחר־מכן בחקי רה:
ההטענה הבלתי־נכונה של האניה ש גרסה,
בנראה, לתאונה.

מוסיקה
התאהבות nun־!נ־עאל
המחבר הרוסי הגדול פיוטר איליץ׳ צ׳יי־קובסקי
שימש משך 11 שנים כפקיד משרד
המשפטים הרוסי׳ סיבר אותו ז מן את טובות
יצירותיו. דוגמה זאת מצאה חן גם בעיני
המחבר (והצ׳ליסט) הישראלי משה רפפורט
שסבר כי מד, שטוב לגדולים טוב גם לו,
הוכיח זאת כאשר הצליח, הודות לפרנסתו
הבטוחה כפקיד האוצר משך שלו ש השנים
האחרונות, לסיים את הקונצ׳רטו לצ׳לו עם
תזמורת שנוגן לראשונה על־ידי קול ישראל.
רפפורט נמוך־הקומה והממושקף, המת קרב
לגיל ה־ 50 ושהפך לפני שנה אחת סבא
(לדן, בן קצין צה״ל) התחיל עוסק במוסיקה
בגיל ,8ערך את קונצרט הבכורה שלו בן
( 9כצ׳ליס ט) יצא כעבור חמש שנים לוינה,
בירת אוסטריה, השתלם באקדמית המוסיקה
שלה משך שלו ש שנים.
המנגן (כינור וצ׳לו) והמחבר, לא הסתפק,
כראוי לבן משפחה מוסיקאית (בן־דודו, מי כאל
טאובה המנצח ; אחד מדודיו — הכנר
שלמה טאובה) בהישגיו הלימודיים, הופיע
לפני 25 בתחנת השידור של העיר הפולנית
קאטוביץ (שבאופירד, שלה שימש כצ׳ליסט
ר א שון) עם חיבור רביעיית מיתרים רב־הצ־לחה.
השבוע
יתאספו ידידיו, י חוגו עמו את
יובל ה־ 25 ליצירתו המוסיקאית, שאינה מוג בלת
לקונצ׳רטו של צ׳לו ומוסיקה קאמרית
בלבד. כי כאשר עלה משה רפפורט ארצה
לפני 19 שנה והפך חבר תזמורת האיחוד
בינתיים,
(ששבקה,
סימפוניה־פילהרמוניה
חיים) ,התאהב בעמק יזרעאל אהבה שהולי דה
שתי מנגינות, אדס כי ימות בעמק יזרע אל
ומפורסמת ביו תר, העמק הוא חלום, שה עמידו
את המחבר הצ׳ליסט בשורה הראשו נה
של מחברי שירי העם הארצישראליים.
אחר שהעמק הוא חלום זכה בפרס אמרי קאי
והמלחין עצמו שהיה חבר משק רמת־הכובש
הפך איש תרבות כחבר רביעיית ה קיבוץ
ו תזמור תו בגבעת־ברנר, מצא גם את
מקומו כצ׳ליסט הראשון באופירה.
אולם בכך אין מחבר מנגינת ירושלים
(המשמשת כאות השידור של קול ישראל)
מסתפק ביובלו ה־ ,25 ועוד רבות התכניות
לפניו, ואפשר לסכמן בשתי מלים: חיבור
ויצירה.

מכל

מלחמת 1שלזם
הא תסכנו את ע תידכ ם י
בה בשעה שהעדרו של אייק מארצות*
הברית מדאיג כל כך את ידידיו הרוצים
להובילו אל הבית הלבן׳ מפני שאיש אינו
מתלהב להצביע בעד מועמד שאין הוא מכיר
את דעותיו, נג שו כמה מקרובי הגנרל לפרסם
ספר על ד בריו ואמרותיו הבלתי־רשמיים ב הזדמנויות
שונות, כדי לספק מעיין אוסף
בלתי־רשמי של השקפותיו. הקטע המעניין
ביו תר בספר זה, שטרם פורסם, הוא זה
בו הביע הגנרל את דעותיו לכמה אנשים
שביקרוהו במפקדתו, על סיכויי השלום בעו לם.

מאתיו
רידג׳ווי. התוכן: רדיו פקינג הודיע
שצבא או״ם פתח במלחמת חיידקים.
תחילה התיחסו קציני או״ם ל שידור בזל זול,
חשבוהו ל שידור תעמולה רגיל. אולם
כעבור כמה ימים קם יעקב מליק, הנציג
הסובייטי, בועדה לפירוק הנשק של או״ם
וחזר על ההאשמה הרשמית: מטוסים אמ ריקאים
השליכו עכברים נגועים לא רק מעל
לקווי הצבא הקומוניסטי, אלא גם מעל לערי
סין הצפונית.
ההגבה האמריקאית היתד, מהירה .״האש מה
פנטסטית ומחפירה ז״ צעקו פקידים
אמריקאים, ואילו דין אצ׳יסון הזמין את ה

עולם
לאויב, לתקוע יתד נוסף בגלגלי העגלה של
רוב קציני או״ם מאמינים
שביתת הנשק.
עתה שהסינים לא התכוונו מעולם לכרות
שביתת נשק אמיתית (ראה קריקטורה) ,רצו
רק בהפוגה ממושכת שתאפשר להם לקבץ
מאחורי חזיתם כוח תוקפני עצום.
אולם נשמעו גם דעות ציניות יותר. ידוע
שכל הצבאות הגדולים בעולם מחזיקים מעב דות
למלחמת חיידקים, וגם של מלחמת גזים,
כדי להיות מוכנים במקרה הצורך למעשי
תגמול. טענו הסינים: האמריקאים רוצים
פשוט לעשות נסיון, לבדוק את כו שר הפגי עה
של נשק זה.

׳בדומייה עויינת. אמר מצביא צבאות
תארו לעצמכם שאתם ותריסר
אירופה :
ידידיכם מהווים את הפוליטביורו בקרמלין.
בידיכם כל ההחלטות של מלחמה ושלום ל עמי
הסובייטים. שלטונכם בבית מובטח, בת חומי
רוסיה איז איום שעליכם לחשוש מפניו,
אין קבוצה היכולה לגזול מכם את כבודכם,
את דירו ת הלוקסוס שלכם, את מכוניותיכם
ומטוסיכם, את צבא משרתיכם• משך השנים
האחרונות כבשתם, מחוץ לגבולות רוסיה,
אימפריה תעשייתית וחקלאית אשר קליטתה
המוחלטת תחזק אתכן! בבית ובחוץ ותגדיל
עוד יו תר את עושרכם. אולם אחיזתכם שם
אינה בטוחה: מיליונים בפולין, בגרמניה
המזרחית ובשאר הארצות מקבלים את של טונכם
בדומייה עדינת. ממתינים להזדמנות
הראשונה שיוכלו להתנפל ביאושם עלי״כם
ועל תומכיכם.

בופה ש ל אהבה
מהיום שפארים איש טרוייד, חטף את הלנה
היפה ורו מיאו ביקש את ידה של יוליד״ לא
גרמה עוד פרשת אהבים למאורעות כה סו ערים
כאהבתו של קוסטה קפאלויניס, איש
כרתים. היא גרמה כמעט למלחמת אזרחים,
הובילה את החתן ׳לבית־הסוהר ואת הכלה
לכנסייה. היא הוכיחה לעולם שגם כיום אין
דבר העומד בפני האהבה.

כי מובן מאליו שבמצב כזה תהססו לקבל
את החלטת המלחמה הגורלית. אתם תוכלו
לקוות שצבאותיכם יחצו את האלבה ויגיעו
עד לרהיין. אולם התעלה (הבריטית) ומפרץ
ביסקיי יהיו מעבר למגע ידיכם.

ביערות ובביצות של פולין יתקבצו הפט יקבלו
מן ה אדר נשק ומנהיגים
ריוטים,
מוצנחים, יהיו מסוגלים ונלהבים לטהר את
ארצם מכל דבר רוסי. הבלטים, הצ׳כים, ה הונגרים
יקימו כוחות גרילה להטרידכם, אי־השקט
בבית יגדל, ובכל יום יקטן כוחכם
והפרסטיג׳ה שלכם• באור זה, כשעומד מול כם
קו נוקשה של בנות־הברית, לפניכם וב־אגפיכם,
אתס, או הרוסים במקומכם, תהססו
לצאת למלחמה בכוונה תחילה.
קוריאה סגלגל העגלה• .תד
קבוצה של קציני מודיעין שי שבו במפקדה
האמריקאית בטוקיו, רכונים על מכשירי רדיו
ומאזינים לשידורים סיניים, כדי לסחוט מהם
עובדות צבאיות, החלו פתאום רושמים בק דחתנות,
מעבירים את דבריהם ב חפזון ל־

לא עלה על דעתו של איש שאייק פעל
במקרה. הממשלה, קואליציה אשר בראשה
עומד הגנרל פלסטיראם, חדלה מזמן למצוא
חן בעיני האמריקאים, שהזרימו למדינה ב שבע
השנים האחרונות סכום של שני מיל יארד
דולארים. טענתם: הממשלה חלשה,
אינה מעיזה להעלות את המסים ולשלם בעצ מה
בעד הגנת הארץ, מעמיסה במקום זה,
עול זה על גבו של משלם המסים האמריקאי.
פאפגוס, לעומת זאת, מוצאי חן בעיני הא מריקאים
הרבה יותר. מפלגתו היא אנטי־קומוניסטית
קיצונית, מבטיחה ממשלה יצי בה.
בעוד שפלסטיראס זכה רק ב־ 74 צירים
בפרלמנט בבחירות בחודש ספטמבר, זכה
פאפגום ב־ •174 שנאתו למלך החלה רק לפני
שנה, כשחוגי החצר הפיצו שמועות שפא 9־
גוס מתיימר להוסיף את עצמו לרשימה הא רוכה
של דיקטטורים צבאיים בהיסטוריה
היוונית.
כשיצא המרשל המזדקן מחדריו של אייק
אחרי שלושים דקה. חייך, הודיע שאם תהיי נה
בחירות חדשות יספק הוא ממשלה חזקה.
היתד, זאת הפעם הראשונה שמנהיג אמרי קאי
רשמי התערב גלויות, קבל עם ועדה,
במדיניות הפנימית של ארץ המקבלת הענקה
אמריקאית.

במצב זה, האם תסכנו את עמדתכם ואת
עתידכם נגד הצבאות, הציים וחילות ה אדר
של בנות־הברית, אשר גודלם הנוכחי אינו
אלא רמז דק לעוצמה העצומה שיוכלו לגיי־סר,
אם יותקפו על ידכם? דומני שאוכל
לענות על השאלה במקומכם.

ממשיך הגנרל מחומש הכוכבים בתיאורו :
צבאותיכם ייעצרו לפני חומת בנות־הברית,
יחידות מארצות הגירודים תתמרדנה ותע־רקנה,
דרכי האספקה והקשר יו ש מדו על־ידי
התקפות אויר, עריכם תנופצנה והים השחור
עלול להיות אגם של בנות־הברית.

נית,
.) 736

החזקה

ביותר

במדינה

*(העולם הזה

טאסולה פאטרקוגיאורגי וקוסטה קפאלוינים
רוחיאו ויוליח בהרים נידחים
צלב האדום הבינלאומי לערוך חקירה.
הביצים נעלמו. אולם אותה שעה
הגיעו ידיעות לשרות המודיעין האמריקאי
שמגפה גדולה מתפשטת באמת בצפון קורי אה,
חודרת לאורך מסילות־הבך זל לתוך סין.
אף כי לא הצליחו לברר בדיוק מהי המחלה,
הניחו שהמדובר בטיפוס המעיים, מחלה ה מתפשטת
בנקל, באמצעות כנים, במקום בו
מרוכזים אנשים רבים, כמו בצבא קוריאה
הצפונית וסין העממית. אותו מקור הודיע
גם שבשווקים של פקינג נעלמו לפתע הבי הנסיוב
לחיסון מפני המחלה מיוצר
צים.
מביצים.
סברת הצבא האמריקאי: קיימת באמת
מגפה של טיפוס בסין הצפונית, דבר העלול
להוריד במידה ניכרת את הכושר הקרבי של
צבא הצפון. כדי לגולל מעצמם את האשמה,
מטילה המפקדה הצפונית את כל העניין על
האמריקאים כדי להגביר את שנאת חייליהם
יוון שיחת רע. ג רי ד א
מה היה קורה לוא היה מגיע לארץ #י ג
אמריקאי רשמי, ובמקום להקדיש את ביקו רו
הראשון לחיים וייצמן ולדוד בן־גו ריון
היה מקבל לר איון תחילה את מנחם בגין?
מקרה דומה קרה, ובלי ספק לא במקרה,
כשביקר החודש הגנרל אייזנהואר ביתן. יוון
שייכת לאמנה האטלנטית, וצבאה כפוף לפ קודתו
של המצביא האטלנטי הראשי: אייק.
אולם כשירד אייק בבית־מלון מהודר באתונה
והוזמן לארוחת ערב חגיגית בארמונו של
המלך פאול, גרם לסנסציה עצומה כאשר
קיבל לר איון את המרשאל אלכסנדר פאפגוס,
מצביא הצבא היווני במלחמה האנטי־קומו־ניסטית
שהפך אויב בנפש למלך, התפטר
מתפקידו הצבאי והקים מפלגה ימנית קיצו
העוקץ
של הפרשה׳ שהחלה לפני שנתיים,
היה פוליטי בהחלט. קוסטה היה בן למשפחה
ימנית קיצונית. מלבד זאת היו לו שפם אדיר
וקומה יפה. ואילו אהובתו טאסולה היתת
בתו של חבר פרלמנט ליברלי, גיאורג פאט-
רקוגיאורגי. משנתיאשו השניים מלהשיג את
הסכמת משפחותיהם, חטף רומיאו היפה את
יוליד, שלו בעזרת אקדח, באמצע הרחוב ה הומה
מאדם, הוביל אותה להרים נידחים,
שם נישאו בכנסייה קטנה, כל כריתים נת עוררה
מתרדמתה, בניה הורידו את הרובים
וד,אקדחים מן הקירות, יצאו לתרום את תרו מתם
לסיפוח האהבה — מי כדי להציל את
טאסולה מידי קוסטה, ומי כדי להציל את
קוסטה מידי אויביו.
כשנתפס קוסטה לבסוף הובא ליבשת יוון״
הואשם בהחזקת נשק בלי ר שיון בשעת הח טיפה
ונידון למאסר. אולם טאסולה נשארה:
נאמנה לו, חיכתה עד כי יצא מאהבה מ בין
החומות, הצטרפה אליו בצאתו. העולם כולו׳
נשם לרווחה. היה זה הסוף הטוב הנאה לס רט
הוליבודי.
׳ אולם שלא כמו בסרט היה לפרשה המשך,
החודש הופיעו טאסולה ואביה באולם בי ת־הדין׳
דר שו גט. הטענה הפורמלית: אין
תוקף חוקי לנשואים, מפני שהאב״לא נתן
להם את הסכמתו אך ברור כי הסיבה היתד,
פרוזאית יותר. ההוכחה: קוסטה היפה, ש סיכן
את חייו כדי לחטוף את אהובתו לפג״־
שנתיים גם לא טרח עתה להופיע בבית-
המשפט.

ם חכ1ננת לבא 1ת

״העולם הזה״ 752

מכל
התנריה אשתו ש ד הלוחם
כשהופיעה ברחוב סטאלין (לשעבר רחוב
אנדרשי) מספר 60 בבודפשט, במפקדת ה משטרה,
אשה זקנה וכפופה, לא שם איש
לב אליה. אולם כשמסרה את שמה לפקיד,
עבר רחש בבית כולו. השם: קון *
אף כי מעטים זוכרים כיום בעולם את בלה
קון, הרי פעם עורר סערה של הערצה ושנ אה
בעולם כולו׳ — לא פחות מאשר השמות
טיטו ומאו כיום• כי בלה קון, שבוי מלחמה

העולם

מין איש שהדבר אמנם יכול לקרות באמרי קה.
אולם מאז שינו רבים את דעתם. הסיבה :
ג׳ו מק־קארטי.
עד לפני שנתיים היה יוסף ריימונד מק־סינטור
קארטי
אדם בלתי ידוע לחלוטין,
צעיר 41 שאיש לא שם אליו לב• אולם הוא
החליט לעשות משהו. באחד מנאומיו הכריז :
״אני מחזיק כאן בידי רשימה של 205 איש.
אנשים אשר שר־החוץ יודע שהם קומוניס טים,
ושהם בכל זאת עובדים במשרד החוץ
וקובעים את מדיניותו ! ״
הטענה עוררה הד עצום, הסינט הקים ועדת
חקירה. בחקירה זו לא המציא מק־קארטי

הסינאטור: כל הנותן מודעות לשני עתונים
אלה, הרי הוא סוכן קומוניסטי. התוצאה :
אשר בלעדיהן אין
ביטול מודעות רבות,
קיום לעתון אמריקאי. המחאה הפומבית של
אגודת העתונים, שכינתה פעולה זו בשם
סחיטה, לא הועילה בהרבה. עוד פחות הו עילה
פעולה בסינאט שמטרתה היתד, לגרש
את מק־קארטי ולבטל את חברותו, מאחר
ש״הסינאטור מק־קארטי העיד במזיד ובתכי פות
עדות שקר, ביצע רמאות מחושבת כלפי
העם והסינאט של ארצות־הברית.״ אף סינא־טור
לא רצה להסתכן ולהצביע בעד החלטה

בעתון ברלינאי־מערבי הופיע מאמר חתום
ע״י הארכידוכס וולדימיר קרילוביץ, בן ,34
הטוען שאחרי השמדת משפחת הצארים *,
נשאר הוא היורש החוקי לכס ״הצאר של
כל הרוסים״.
אמר הדוכס: משך 30 שנה התעלמו מעצ מות
המערב ממצבם המיואש של נתיני, ה סובלים
תחת הטרור הקומוניסטי. מדינאים
שלא היה איכפת להם בשעתו ללחוץ את
ידו י המגואלת בדם של סטאלין, מגנים עתה
את* הסובייטים בפומבי. אולם לוא היו מעצ מות
המערב משמידות את הקומוניזם בעוד
לא היה צורך בתכניות הנוכחיות
מועד,

עכברים נגועים...
הונגרי ברוסיה ב־ , 1915 עבר למחנה הקומו ניסטים,
חזר להונגריה אחרי המר,פכר, האוק־טוברית.
ב־ 1919 הקים דיקטטורה של הפרו לטריון,
ד,לאים בנקים, אחוזות ומפעלים וכל
רכוש פרטי מעל למינימום מסויים, דיכא
באכזריות כל התנגדות. כחלוץ המהפכה העולמית
הקים צבא אדום, פלש לסלובקיה,
אך סולק משם על־ידי בנות הברית. שלטונו
כ ש מוגר על־ידי
הגיע לידי גמר שטוף־דם
צבא התערבות רומני. בלה קון ברח לוינה,
אולם אלפים מאנשיו נרצחו ב טירור הלבן.
במדינה השתלט סטיפן הורסי, האדמירל ה יחידי
של מדינה שלא היה לה לא צי, לא
אניות ולא חוף־ים״״.
עקבותיו של. בלה קון נעלמו. ז מן מה
הוחזק בבית־משוגעים אוסטרי, אחר עבר ל־ברית־המועצות,
חזר לאוסטריה ונאסר שם,
אך לא הוסגר להונגריה.
אולם ב־ 1938 נפוצו לפתע שמועות בעולם
שהזכירו מחדש את שמו של המנהיג היהו די:
נמסר שבלה קון נפל קרבן לטיהור
הגדול של סטאלין, נהרג בסיביר.
מסמכים סודיים. אלמנתו של קון חז רה
להונגריה כאשר שלט בה מתיאם ראקושי.;,
(רוטשטיין) ,הדיקטטור הקומוניסטי היהודי
החדש, שהיה הקומיסאר הצעיר ביותר בממ שלתו
של בלה קון. היא חייתה בדירה מרוו חת,
יחד עם אחותה, בלתה את ימיה בשקט,
אף כי סבלה מאד מרבמטיזם. אולם עתה
החליט רקושי לסלק מעיר הבירה אלמנטים
בלתי יצרניים. גברת קון היתד, אחת האל מנטים
האלה•
אולם אשתו של הלוחם נתגלתה אף היא
כלוחמת. הזקנה בת ד,־ 70 נכנסה לחדרו של
מפקד המשטרה, ביקשה אותו לייעץ למת־יאם
ראקושי לבטל את צו הגירוש. הנימוק :
כשהגיע ראקושי לשלטון העבירה היא ל ידידים
בניו־יורק, בלגראד ופאריס מסמכים
סודיים שיוכיחו, כביכול, שסטאלין הוא אשר
פקד לרצוח את בעלה בסיביר. אם תאבד את
עצמה לדעת במפקדת המשטרה, יפרסמו ידי דיה
את המסמכים.
התוצאה, לפי דברי עתון אוסטרי (אנטי־קומוניסטי)
:ראקושי הרשה לאלמנה לד,ש אר
בפנסיון בוידפשטי, אולם הפקיע את הדי רה
המרווחת.

ארצות־הברית
״הצילו את עצי התמד ! ״
ז מן מד, אחרי שאדולף היטלו־ הגיע לשל טון
בגרמניה כתב הסופר האמריקאי סינקלר
לואיס (שמת לפני כמה חודשים) ספר בשם
הדבר א־נו יכול לקרות כאן. המטרה: להוכיח
שבדיוק אותה תופעה כמו היטלר בגר אלא
מניה
יכולה לקרות בארצות־הברית.
שהדיקטטור האמריקאי יקים דיקטטורה כדי
•׳הציל את הדימוקרטיה, ירצח את קרבנותיו
למען החופש, יתקיף את המדינות השכנות
בשם אחוות העמים. עד לפני שנתיים לא הא *
שיבוש של השם היהודי כהן, הנפוץ
בין יהודי הונגריה, אוסטריה וגרמניה.
** .הורסי, שנקרא בלעג ״האדמירל הר כוב״
מפני שהיה נוהג לרכב על מום, זכה
לתוארו שעה ששרת בצי המלכותי האוסטרי־הונגרי
שהיה לו כוח גזו ל למדי בים־התיכון.

״העולם הזה״ 752

גם שם אחד של קומוניסט במשרד החוץ.
במקום זה העמיס י עלילות על אחדים מן
הפקידים הגבוהים ביו תר במדינה, בלי שמץ
של הוכחה. ומכיוון שבאמריקה היה קיים
רוגז רב על משרד החוץ אחרי התבוסה הג דולה
בסין, מצא מק־קארטי אוזן ק׳עבת.
אולם בסינט לא היה לג׳ו מזל. יו ש ב ראש
ועדת־ר,חקירה, הסינטור טיידינגם, הכריז ש האשמות
מק־קארטי אינן אלא ״מעשה רמ אות
כלפי העם האמריקאי״ .תשובתו של
מק־קארטי: כשהגיע מועד הבחירות במדי נתו
של טיידינגם עזר ג׳ו לאויבו, הפיץ תמו נה
מזוייפת של טיירינגם משוחח עם מנהיג
קומוניטסי מפורסם, הנחית תבוסה לטיי-
דינגם.
אין כדירה. מאז הפך מק־קארטי כוח

מכה מתחת לחבורה
למיג׳ור ג׳נרל רוברט ו. גרו, בן ד,־,56
היו דעות ברורות. את הדעות האלה רשם
ביומן, שניהל אותו בקפדנות• בין השאר :
״עלינו להבין שמלחמה ז ו (בברית־המועצות)
היא מלחמה טוטאלית, וי ש להשתמש בה בכל
כלי־הנשק. במלחמה זו מעשה הוגן הוא לה כות
מתחת לחגורה ...מלחמה ־ בהקדם האפ שרי
! עכשיו ! ״
אולם ג רו שכח שגם האויב יכול להסכים
עמו להאמין שמכה מתחת לחגורה הוגנת
בהחלט. את זאת למד בדרך בלתי נעימה.
כאשר נערכה בפרנקפותזי־ הגרמנית ועידה
סודית של הנספחים הצבאיים האמריקאים
בארצות הגוש הסוביטי, שגרו, ב תור נספח

למלחמת עולם שלישית.
אולם עתה הדוכס אופטימי, מאמין שהעו לם
המערבי ישתף פעולה עם הרוסים ובני
הארצות הכבושות כדי למגר את הקומוניזם
בכוח הנשק. עד אז מוכן הדוכס, שהוצא
מרוסיה בעודו תינוק, חונך בצרפת ובאנג ליה
ונשא אשה אמריקאית, לחכות בביתו
הנוח בברלין.

צרפת
על הריבה. נ ״ד סוד•
משך כמה שבועות עמדה המשטרה הצר פתית
על רגליה. כמה מעטפות גדולות וניי רות
סודיים ביו תר נעלמו ממיניסטריון המל חמה.
לא היה כל ספק שכנופייה מאורגנת
היטב של מרגלים סובייטיים קנתה לה דרי סת
רגל במרכז העצבים של מערכת הבטחון
הצרפתית.
הימים עברו ושום דבר לא נתגלה• מפק חים
מיואשים טכסו עצה, נזפו איש בפיקו־דיו.
סוכנים מיוחדים הוכנסו כפקידים וכמנ־קים
במשרד המלחמה. עד שסוף סוף ראה
אחד הסוכנים האלה דבר שמשך את תשומת
לבו, גילה את סוד הריגול הגדול.
הוא ראה: מנקה זקנה, אלמנה בשם לוסי
קאנון, שנטלה לידה מעטפה »ודית ביותר,
עטפה בה את הכריכים של ארוחתה. חיפוש
מיידי בביתה גילה את כל הניירות הסודיים
ביותר שנעלמו, כשהם מכסים צנצנות של
ריבה מתוצרת בית.
כשהגיע מועד המשפט לא הופיעה הנא שמת
באולם בית הדין. אולם הדבר לא הציל
אותה מידי החוק. לוסי קאנון זכתה למאסר
של שנתיים ולקנס של 60 אלף פרנקים (כ־
170 לירות).

גרמניה

סיבה מ ש כנ ע ת
סנטור נ׳ו מק־קארטי ותמונת קרבן
..בעצי תמרים
במדינה ואיש לא העיז לריב עמו. אנשים
מכובדים, כמו המועמד לנשיאות הסינאטור
טאפט, אמרו שהוא ״אמריקאי מ צויץ״ .אולם
גם אויביו לא י שבו בחיבוק ידיים.
ביהוד הותקף ג׳ו על־ידי כמה עתונים גדו לים.
כתוצאה מגילוייהם נאלץ להופיע בבית־הדין,
להסביר מדוע אין הוא משלם מס הכ נסה.
צעק ג׳ו :״אין זה עסקכם המטונף
מניין אני לווה כסף עתון אחר החל חוקר
בעברו של הסינאטור, גילה שאמנם יצא לכ מה
חודשים ל שירות קרבי כקצין מודיעין
של להק מפציצים, אך עורר את חיוך חב ריו
במנהגו לירות בכל עץ תמר, מתוך הנחה
שיכול להתחבא בו יפאני. החברים תלו על
אהלו שלט :״הצילו את עצי התמר — הח זי
רו את מק־קארטי הביתה

צבאי במוסקבה, הוזמן אליה, נכנס אלמוני
לחדרו הפרטי, צילם את יו מנו והסתלק.
כעבור ז מן מה הופיע בגרמניה המזרחית
ספר שבא להוכיח שקציני צבא ארצות־הב־רית
הם מרגלים, מחרחרי מלחמה ומשרתי
הוולסטריט. בין השאר הופיעו בהדגשה דב ריו
גלויי־הלב של הגנרל רוברט גרו.
באמריקה השתררה תדהמה. לא מכבר הכ ריז
הנשיא טרו מן בקונגרס ש״שום עם די־מוקראטי
הירא את אלוהיו יכול אף לחשוב
לרגע על מלחמה מונעת.״ בקונגרס קמה צע קה.
צעק הציר סאטון :״אל נסתפק בנזיפה.
יש להעמיד את הגנראל בפני בית־דין צבאי.״
סופו של הגנרל המאמין במכות מתחת
לחגורה: הוא הוחזר לוושינגטון, משמש נו שא
לחקירה משמעתית.

אולם מק־קארטי לא היה האיש לשתוק.
כשד,ותקף על־ידי פר שן הרדיו המפורסם דרו
פירסון הודיע מק־קארטי שכל המשלם עבור
תכניתו של פירסון הוא קומוניסט. בעל ה תכנית
נבהל, ביטל את ההקצבה.
לא יו תר טוב היד, גורלם של שני עתונים
גדולים — היומן מילוואקי ג׳ורנל ו ה שבועון
טייס. שניהם התקיפו את הסינאטור. הכריז

ברית־המועצות

לדוכ ס יש סבלנו ת

רבים הם האפוטרופסים לעמי ברית־ד,מו עצות
— החל מיוסף סטאלין ועד לנשיא
טרומן. השבוע נמצא להם אפוטרופוס נוסף,
שהוא הפעם, בניגוד לגנרליסימו הקוקזי ול נשיא
ממדינת מיסורי, רוסי טהור.

מה הם חיי נשואין י מאז ראשית העולם
התחבטו המחוקקים בבעייה זו, מצאו כמה
מאות תשובות. תשובה נוספת, אקטואלית
יותר, נמצאה עתה ע״י בית־משפט בפוטס־דאם,
עיר המלכים הפרוסיים. קבע השופט :
במשטר החיים האנטי־פאשיסטי אין הנשו־אין
מתבטאים רק ביחסים הגופניים של אדם
היושב בנעלי־בית נוחים לפני התנור, אלא
גם בכוננות פוליטית.
עיקרון אנושי זה הושמע כשהופיע פריץ
ינקה, דרש גט מאשתו. היה זה צעד מפתיע
למדי, כי כל מכריו של פריץ האמינו שתהיה
זאת אשתו אשר תדרוש את הגט. כי לא
מכבר נתגלה שפריץ מקיים יחסים בלתי-
חוקיים עם אשד, מעובדות משרדו.
אולם היתד, לו לפריץ סיבה משכנעת ביו תר
להתנהגותו. כי אשתו לא היתד.,מרק סיסטית
אמיתית, והסתירות הפוליטיות וה אידיאולוגיות
לא איפשרו חיי נ שו אין תקי נים.
דבר זה הכריח את פריץ להכנס ביחסים
עם אשד, בעלת רמה אידיאולוגית גבוהה יו תר,
כדי לקדם את התפתחותו הרוחנית.
בית־המשפט מצא שפריץ צדק בהחלט.
האשמה האמיתית: האשד, שחולשתה הפו ליטית
הכשילה את הנשואין.
* שהוצאה להורג על־ידי ניתת־אש בול־שביסטית
בחורף . 1918

j nש ים
אריה בן־אליעזר,

ראש עיריות
אליהו

ראש עירייתה בפועל של ירושלים,
אלישר, ידע לנצל כראוי את שהותו של
ראש העיר שלמה זלמן שרגאי, באר־צות־הברית.
לראש העיר שיצא למסע תע מולה
שיגר סגנו הממלא את מקומו מברק.
תוכן המברק: בקשה לרכישת פחי אשפה
ורשתות נגד זבובים שאין להשיגם בישראל.
ערב צאתו לארצות־הברית שלח המשורר
זלמן שליאור מכתב קצר לראש עירית
נתניה, עובד בן־עמי :״לא תדרוך עוד
כף רגלי בעיירה שלך לאחר כל מה שקרה.״
המקרה (לפי נוסחת המשורר) :תמורת הר צאת
שניאור בנתניה הובטחו לו 50ל״י,
שולמו 45 בלבד, באיחור של שבועות מספר.
אל 14 עורכי הדין שבין 120 חברי הכנסת
עומדים להצטרף שניים נוספים. שני הח״כים
בעלי ההשכלה המשפטית החוצלארצית ( רו מניה
וגרמניה) ,הניגשים לבחינות עורכי דין

זרים: ראובן

שרי ( מפ א״י) ו ח נן

מח״כ
בצרפת *.

שיצא להחלמה

ה תי שבו ת תחת מטריה

פקיד ט ט שד ה

אולם בטחונו הגדול י של יעקב אורי (ש עשרות
מחבריו בני גילו מדריכים את אנשי
המושבים החדשים, תפקיד המספקם סיפוק
נפשי רב) בעתיד המושבים הם ילדי העו לים,
המתערים בארץ באמצעי היסוד, הלשון
העברית. כאשר אם מרוקאית ב מו שב הנגבי
גילת, מורה לביתה הקטנה להודות לאורח
במרסי ! צרפתי, אין הקטנה נטמעת לה, היא
תודה !
אומרת : היא התאזרחה.
כבר
(שרשים במולדת ( 178ע יעקב אורי —
ראובן מס ומחלקת הנוער והחלוץ של ה הסתדרות
הציונית)

אורי, ממיסדי נהלל, מותיקי 63 תנועת
המושבים וח״כ מפא״י פוגש במסעו למו שבי
העולים החדשים במתישבים שגאוותם על

רובין

(מפ״ם) .אולם בינתיים מצפה שרי לראשות
עיריית ירושלים, רו בין לסגנות נשיאות ה כנסת.

מספרים
לא משעממג ם
במיליון ק״ג מי ים נמצאים חמשה גרם
זהב ומספר הביצים שדג משה רבנו מטיל
הוא 100 אלף (זה עוד כלום בהשוואה ללקר־דה
המפורסמת: כל הטלה — תשעה מיליון
ביצים) .כי יואכים אנדרמן גילה, ואין הוא
הראשון שגילה זאת, שמספרים בפני עצמם
הם משעממים עד מוות, אך כשמביאים או תם
בכפיפה אחת עם החיים הם הופכים
מלאי עניין. ואת זאת עשה אנדרמן בחמס־פר
וקסמיו, בו דחם אלפי עובדות הניתנות
לביטוי מספרי.

איש השמאל משה סנה החליף מלים
ידידותיות ביו תר (ו לו עזיו ת) עם איש הימין
פרץ ברנ שטיין בשעת הויכוח על התק ציב.
הודיע סנה שעלה לדוכן מיד אחר
ברנשטיין :״הנואם הנכבד שקדם לי, יסלח
לי אם אצרף לנאומו עוד פסוק אחד, פסוק
משלו שהוא כתב לפני ימים אחדים במאמר
שפרסם ...וחבל שלא חזר על המלים שלו.״
הפסיקו ברנ שטיין :״מדוע צריך אני לעשות
פלגיאט לעצמי?״ הרגיעו סנה :״אני מוכן
לעשות לך רקלמה!״ ״הפסוק המדוקלם :״אני
(ברנ שטיין מעריך את סכום מם ההכנסה הנג בה
עכשיו בלא הרבה יו תר מאשר שליש ממה
שהיה צריך לשלם לפי ההכנסה האמיתית
ולפי הדירוג הרשמי.״
שמעון גריידי, נציג הרשימה התימנית
שהפך ציוני־כללי, תבע את עלבונם של המת־ישבים
התימנים המקופחים, לדבריו, בחלוקת
חומרי גלם וציוד ראשוני. צעק גריידי לעבר
אברהם הרצפלד איש המרכז החקלאי,
שהכחיש זאת :״הראה לי טרקטור אחד של
התימנים ! ״

אריה אלטמן,

בהמשך הויכוח התריע
לשעבר יו עץ ראש הממשלה לעניני תיירות
שהפך ח״כ חירותי, על מצב התזונה הירוד.
דוב יוסף זועם ועצבני לא יכול להתאפק,
הפסיקו :״העם לא נראה י רעב !״ הוסיף
להוכחת־יתר בפנותו לאלטמן בריא־הגוף :
״...הוא נראה בריא למדי, וכן גם אתה ! ״
שבוע לפני הפגנת חרות נגד שיחות שילו מי
גרמניה נפגש מארגנה הראשי של ההפ גנה,
מנחם בגין, עם האיש האחראי לשמי רתה,
סגן מפקח המשטרה (ו בן ראש הממ שלה)
עמוס כן־גוריון. מקום המפגש ה מקרי:
שדה התעופה לוד, בו נפרד בגין

מו שבי העולים להווי החדש ויש כאלה (ו אין
הבדל בכך אם הן יוצאות רומניה או מרו קו)
אשר ״הצבע על השפתיים עוד מעין
הכרח להן ובלי המיטריה לא תלכנה לצר-
כניה ...פה ושם תראה אשה צעירה ...מסיידת
את ביתה החדש ובאודם ציפורניה מתנמר
בטיפות הלובן של הסיד״

לפני שנים רבות מכרו ערבים מספר את
קרקעותיהם ואומלבס הפכה פתח־תקוה, עיון
קרא — ר א שון־לציון, מחלול — נהלל. במל חמת
העצמאות נטשו רבבות ערבים את כפ ריהם
שיו ש בו על־ידי עולי המדינה תוך שנה,
שנתיים מסיום המלחמה ותרשיחה שבצפון
היתד, למעונה׳ אומזריע שבמרכז למזרע־הר.
כל זה בא לעולים בהסח הדעה ויודעי התי רה
המעטים שביניהם מצטטים לאורחם עקב
אורי, איש תנועת המושבים :״(והיו לך)
בורו ת חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזי תים
אשר לא נטעת.״

בעבור יצחק זיו־אב, מנהל אגף ליחסי
הציבור במשרד הבטחון, לעמדת מפתח ב התאחדות
האכרים חלף מעולם הקרייה מו שג
מיוחד במינו. המושג. מכון זיו־אב (משחק
מלים עם מכון זיו למדע ברחובות) ,כינויו
של האגף בפי העתונאים.
עם חיסול משרד העלייה (שחולק בין
משרדי הפנים, הבריאות והחוץ) ,מסר מנהלו
הכללי, יהושע שי, כמה עשרות מספרים
מאלפים על עליית המדינה. יחד עם רבבות
עולי עיראק, פולין, רומניה ותימן באו ליש ראל
משתי ארצות גולה ארבעה יהודים בל בד.
הארצות: ברית־המועצות וסיאם.

למרות שאנדרמן הרבה להשתמש במו נחים
לא נכונים ובמספרים מיושנים למדי
(כמספר מבקרי הקולנוע בשנת ,) 1939 הרי
יכול המעיין בספרו לגלות כי הנילוס הארוך
5920ק״מ הוא הנהר השני בארכו בעולם
(הארוך: המיסיסיפי־מיסורי 6970 ,ק״מ) ו מי
שאינו יודע זאת, יכול למצוא שהר אברסט
( 8840 מטרים) הוא גבה ההרים בעולם.

משה סנה ופרץ ברנ שטיין
למנהיג ימני, רקלמה שמאלית
כתב ש בו עון צה״ל, במחנה, ביקר בכפר
הערבי בקעה א^גרבייה, נכח ביום הראיו־נות
השיגרתי של מושלו הצבאי של הכפר,
הרב־סרן צבי אלפלג, גילה שימו ש מיו חד
במינו בתעודת זהות. לפני המושל הופיע
נער ערבי בן 14 שביקש ר שיון יציאה משטח
הממשל הצבאי. אולם הנער היה חשוד: כאשר
הגיש את תעודת הזהות שלו נתגלה כי הד ביק
ארבע מתמונותיו, תמונה לדף, בתעודת
הזהות. הסברו המקורי של הנער :״חשבתי
שתעודת הזהות יכולה לשמש גם אלבום
ת מונו ת!״

מלבד זאת היה מספר תושבי ניו־יורק
בשנת 60 1800 אלף בלבד ואדם יכול להת קיים
בלי אוכל 12 עד 40 יום לכל היותר,
דבר שאינו נחשב כלל בעיני החגב קצר
הראי, היכול להתקיים בלי מזון 1200 יום.

יבולי השדות והגנים עמל כפיהם, מבקי־באימארות
הנגביות אליהן הונחו קווי צינו רות
רחבי קוטר, אך המים טרם זורמי ם בהם.
(התוצאה: זקנה שזכתה למלא סירה מים
חיים, ממיכל נייד, אינה ממהרת להרוות צבד
און נפשות אוהלה, חשה קודם כל לשתילי
העגבניות, להחיותם מעילפון צמאונם).

מתגלות גם תכונותיהם של המספרים 2 :
מסמל את ברית הנשואין (הנאמנות והאהבה)
וגם את האדם המורכב משניים — גוף ונש מה
13 .הפך ביש־מזל בעיני הנוצרים בגלל
סעודתו האחרונה של י שו אליה הסבו 13
איש (הנוצרי ו־ 12 שליחיו) .הבעייה היארק: מי היה ה־ 13י י שו או מסגירו לצלב,
יהודה איש קריות. וכ מובן: הספר הנפוץ
ביותר בעולם הוא התנ״ך — 100 אלף מיל וקסמיו
יון
טפסים, בסך הכל( .המספר
( 203ע יואכים אנדרמן — ר או בן מס)

גם המגוחך אינו נעדר: שני המושב־ב
השוכנים זה לצד זה׳ מעברו של כביש יפו —
ירושלים (ספיריה) ,אחד של הפועל המזרחי
ואחד של חס;די חב״ד, לכל.אחד צרכניה מש לו,
אם כי שתיהן מיסודו של המשביר המר כזי
גם גני הילדים ובתי־הספר הנפרדים,
התפילות נערכות בשני בתי־כנסת שונים וב שתי
נוסחות שונות.
ולא תמיד מסתגלות נשות המתישבים ב

ח״ב חירותי שני שיצא לצרפת (בשלי חות)
ערב ההפגנה: אליעזר שוסטאק.
ח״כ ח״־רות שלישי, בנימין אכניאלי, יצא
לדרום־אפריקה.

^ Fira1a₪EjgfBJ5jafarajzrejEreja1-ara1a1aja1H 1Er5fajgj5jajz₪ gm ₪ a₪ g1aja₪ 51a1E₪ a₪ H ja₪ BJH ja₪

צטבץ ״הפול הזה׳׳
פתרון הצטבץ :״מי יצילנו מרעב,
מי יאכילנו לחם רב ומי ישקנו כוס חלב?
למי תודה, למי ברכה י לעבודה ולמלא כה
חיים נחמן ביאליק).
זוכה הפרם, טיסה לאילת: מרדכי
סטרליץ, נתניה.
מתוך למעלה מ־ 2500 פתרונות צטבץ
, 107 הראשון במינו בהעולס הזה, שה גיעו
למערכת נתברר כי 66 אחוז של
הפותרים סבור כי מוטב להחליף את
הצטבץ, לסירוגין, עם התשבץ. דעת רוב
הקוראים נתקבלה על-ידי העולם הזה.
אולם שאר 34 %פותרי הצטבץ לא
היו תמימי דעים כלל. כל פותרי רביעי
הוציא פסק דין־מוות על התשבץ, רצה
שהצטבץ ייר ש את מקומו כמוסד קבוע.
הנהנה העיקרי מהשנוי הוא עורך מדור
התשבצים של העולם הזה, יצחק לבני :
כתשבצן־חובב מיום ידעו קרוא וכתוב
(יום לא רחוק ביותר, לפני 13 שנה
בסך הכל) תמה על רי בוי הפתרונות ה בודדים
בתשבץ הרגיל, קיווה לסוג ה תשבץ
שיהווה יחידה מושלמת בפני עצ מה.
אחר נסיונות מספר בתשבצים
תנ״כיים, ספורטאיים וגיאוגרפיים החליט
כי הצטבץ הוא הפתרון הטוב, ניגש ל מלאכה
בצורה צטבצית מובהקת (הלל
הזקן :״אם אין אני לי, מי לי עיבד
לעברית ומגיש
את השיטה האירופית
בזה את צטבצו השני.

(שתי מלים) מצבת

הפוכו של כזב.

מחסור.

צ טבץ n o
הוראות הפתירה: הפותר יטפל לראשונה בתשבץ
המלבני, ימלא בו את התשובות הדרושות. השורה
הראשונה במאונך (כלומר, צירוף האותיות הראשונות
של התשובות בתשבץ זה) ,תתן שם של מנהיג יהודי.
אחר יש לפנות לתשבץ השני. בכל משבצת מצויינת
ספרה ויש להעתיק לתוכה את האות המופיעה בתשבץ
המלבני במשבצת המצויינת באותו מספר. מילוי כל
המשבצות בתשבץ הריבועג״י תן לפותר ציטטות מספר
מתוך דברי המנהיג.

בירה במרחב.
(שתי מלים)
אספקלריה.

נוזלי ם!

ז כ רון!

(שתי מלים) מזור
פתוח! בר־מינן.
(שתי

מלים)

(שתי מלים)
קריאה ערבית.

(שתי

(שתי מלים)
שיח בשם.

עמוד

הפרזה

מלים)

בבקשה!
זו הר:
בן־אדם;
אחות

לפצע

סוג.
מלת
נש הבן!

בתאור.

.שתי מלים) ממנה יצא דוד
המלך: יבשה מוקפת מים.

בעלי־

פקיד או״ם :

יב( .שתי מלים) לכידת
חיים: קול חוזר.
יג( .שתי מלים)
חלק היממה.

^^1iflfH₪ajarajajEfafiL₪5₪a1a₪EjajgiiL₪HJEfajajzrB₪5n₪g₪gjH1a₪E₪H₪gjgj5ja1a

.העולם הזה״ 752

ס פ 1ר ט

קולנוע
סרטיס

״וותוגה בעיירה״
בישראל טרם הופק סרט אחד בעל ערך
של ממש ! אולם אין פשר הדבר שאין כאן
תעשיית סרטים. יומנים, סרטים עובדתיים,
סרטי תעמולה ופרסומת מצולמים כאן במס־פרים
לא גדולים, אך לא אפסיים. חתונה
בעיירה לא היה מחוייב, איפוא, לעשות רו שם
מיוחד ! זהו ריקוד מצולם, שכמותו
היה נתן (כרמל פילם) אכסלרוד נוהג לכלול
ביומנים שלו לפני שנים, כאשר מאורעות
יותר מעניינים לא היו בנמצא. לא כן סבר
המפיק אוטו זוננפלד שראה בסרטו הקצרצר
(כשבע דקות) הזה יצירה מעולה, הכריז
שהסרט עו מד להיות מוצג (ביחד עם 2סר טים
ישראליים אחרים) בפסטיבאל הבינלאומי
בקאן, צרפת ׳ הראה את חתונה בעיירה ב־
״הצגת בכורה עולמית״ באחד הבקרים בש בוע
שעבר.
מה שנגול על הבד בפני העתונאים וה אורחים
היה סרט פרימיטיבי ועלוב, מבויים
בחוסר טעם וד מיון מדהימים ונול־ידי השחקן
הותיק יהושע ברטונוב, כפי שטוענת כתובת
בראש הסרט) ,שצולם תחת שמי ישראל הת כולים,
על במה קטנה, בפני תפאורה דו־ממדית
המייצגת עיירה גלותית. כל הצילו מים
נעשו מזוית אחת, מלפנים, כשהמצלמה
מקפצת מפעם לפעם לתמונה קרובה כדי
לקלוט את העויותיה של הרקדנית י ברטונוב.
באחדים מן הצילומים נראה, ב שולי תפאו רות
העיירה, גם הנוף הישראלי: פרדסים,
שדות׳ שיכונים מלבינים באופק. אולם עוב דה
זו אינה מטרידה את מנוחתה של הרק דנית,
המבצעת בהתלהבות רבה פנטומימה
של בטלן שהיה, כפי הנראה, דמות מצוייה
בעיירות הגולה. הפנטומימה כשלעצמה אי נה
נעדרת נקודות טובות מסויימות, אבל
מקומה על דגמה, לא על הבד.
מתכוננת ישראל
מחוץ לחתונה בעיירה
לשלוח לפסטיבל עוד שני סרטים גרועים מן
היבול של השנה: יום העצמאות תשי״א
(תפוקת קולון־גבע) ויום העצמאות (תפוקת

על־ידי קוראי העתון במשאל מיוחד. החודש
הוענק הגביע בפעם העשרים. הזוכים :
ג׳יין ווימאן עבור משחקה בהצעיף הכחול,
שקבלה 1 4 %ממספר הקולות הכללי, בעוד
שג׳ודי הולידיי (רק אתמול נולדה) שצעדה
אחריה זכתה ב־ס/ס , 10 בין הגברים היתד,
התחרות קשה יותר, הצריכה ספירה מחדש
של הקולות. התוצאות: קירק דגלאס (סי פור
בלשי 1 8 %מאריו לאנצה (קארוח
הגזול 1 7 %
עבור ג׳יין ווימאן אין בזכייה ז ו משום
חידוש• היא זכתה באותו גביע פעם אחת
לפני כן, בעד משחקה בג׳וני בלינרה.

ל מ בוגרי םבלבד
כאשר התבונן הצנזור הבריטי בסרט מטרו
גולדבין־מאייר קוו וואדיס (מלאכה קשה :
אורך הסרט שלו ש שעות) עקם את חטמו
באי־שביעת רצון. הסיבה: תמונות הקרקס,
בהן נראים אריות כוססים עצמותיהם של
נוצרים שהובלו לטבח לא נראו בעיניו של
הצנזור מתאימות לילדים. גם הפסקול, המל ווה
את התמונות בחריקות כרסומן של ה עצמות
בפי חיות הטרף, לא נשא חן מלפני
הצנזור. כאשר פנה אל מטרו בדרישה לקצץ
את התמונות, נתקל בסירוב החברה, הרואה
בסרט את פאר יצירתה. עד לפני כשלוש
שנים לא היתד, בידי הצנזור ברירה אלא
לפסול את הסרט לחלוטין. עתה יש בידו
להדביק לו את האות
אפשרות אחרת :
״איקס״ ,כלומר לעשותו מותר בראייה למ בוגרים
בלבד.

בחרגל
הס תערו ת החמיש־ה
הפועל פתח־תקוה ומכ׳בי תל־אביב שלא
נפגשו מאז שובה של הפועל מסיורה באי רופה
נפגשו במגרש הדשא של הפועל יפו
במשחק חצי־הגמר על הגביע, ריכזו 5000
צופים. בדקה ד,־ 12 כבש החלוץ המרכזי
הפתח־תקואי, עמיחי שוהם, את השער הרא שון
והאחרון לקבוצתו. מיד לאחר מכן פתחה
חמישיית החלוצים של מכבי (גולד שטיין,
גלזר, ישראלי, מרי מוביץ וסטודינסקי) בהס תערות
על שער הפועל כשהצופים עומדים
על רגליהם ומוחאים כף לנצחון המכבי בית רון
שערים מדהים של . 1:7
פחות סוער ומעניין היה מפגשם של עתו־נאי
הספורט עם שופטי הספורט (העולם הזה
) 748 בו גברו העתונאים .2:4
התאבקות 6דקות 35 .שגיות
שבועיים לפני הכינוס הגדול של הפועל
שנועד לפסח נפגשו בחיפה מתאבקי הפועל
משלוש הערים הגדולות לתחרות המבחן ה ראשונה.
אולם טובי מתאבקי הפועל, אנשי
קרית־חיים החיפאית, לא הופיעו לתחרות
מאחר שהסתכסכו עם מרכז הפועל. הם הח־

עד שעלה לשלטון הצנזור הנוכחי, ארתור
ווטקינס, היתד, הצנזורה הבריטית על סרטים
מן המטומטמות בעולם. הסיבה: הצנזור
יכול לחלק את הסרטים לשניים: המותרים
בראייה לכל הקהל (הרשאה ״יו״) והמותרים
למבוגרים ולילדים מלווים על־ידי מבוגרים
(הרשאה ״איי״) .על־ידי כך ירד המכנה המ שותף
של הסרטים לרמתו השכלית של ילד
בן שתים־עשרה, כיון שמפיקי הסרטים הת אימו
את יצירותיהם לדרישות הצנזור.
הסידור החדש גרם לכף שסרטים רבים
שהוצגו עד כה מקוצצים בבריטניה, קבלו
הרשאה ״איקס״ ,מוצגים עתה בפני קהל של

מתאגרף חיים ויספיש
.,.ביום המבחן.

״ניפג ש במיאמי״ פחות עלילת ניפגש במיאנוי היא קצת הרקודים בסרטזמר,
שיגרתית מן הרגיל
(מבויימים בידי המחולל ג׳ק קול) מצויינים,
ובטי גרייבל, טובה מאד בתלבשות מקוצרות
ככל האפשר, החושפות ומגלות את מעלו תיה
העיקריות. הרקדנית גרייבל משחקת
בתפקיד דלילה לי, רקדנית תיאטרון ידועה,
העומדת להופיע בהצגה אותה. מפיק בעלה
ג׳ף (מקדונאלד קיירי) ,ממונה של היפהפיה
האדמונית גלוריה קארסטיירס (לואי אנדרה).
כאשר מגלה דלילה את בעלה בזרועו ת גלוריה
היא מחליטה להחזיר אליה את בעלה בתכסי סים
מחוכמים, שהמחוכם בהם הוא העמדת התכסיס זברונה.
פנים שהיא אבדה את
מצליח וג׳ף ממהר בעקבות אשתו למועדון
הלילה בפלורידה בו התחילה בקארירה שלה,
אלא ששם הוא מאבד את כח זכרונו, הפעם
ברצינות. לאחר שהגיבורים מסכימים להשכיח
פרקים מסויימים מזכרונותיהם, היכל נגמר ב כי
טוב. אם הצופה מסכים גם קשכוח את
שכלו בבית, לראות את הסרט בלי דרי שות
רוחניות, הוא עלול לההנות ממנו.

מתאפקים פישר וכנקוכיץ
...לא בא על סיפוקו...

״הרפתקה במערב ״
הרפתקה במערב הוא תערובת של סרט ה מערב
הפרוע וסרט גנגסטרי. טום אוונם (טיי־רון
פאואר) עובד בתחנת־ביניים על דרך ה העגלונים
כרכרות
המובילה מערבה. אחד
העוברים במקום מודיע לאואנס ולחברו העו בד
אתו (אדגר ביוקנן) שהפושע המסוכן צי-
מרמן (יו מארלס נמלט מבית־הסוהר ואתו
שלושה מאנשיו. כאשר מופיע צימרמן בתח נה
נמצאת שם גם צעירה, וויני הולט ( סוזן
הייוורד) ובת אחיה הקטנה.
השודדים כולאים את אוואנם ואת וויני,
אולם לאחר קרב עז ואכזרי מתגבר טום־ י פאואר על השודדים, משמיד אותם.
הבמאי הנרי ( ש לו ש ת פרשי בנגל) האתאוויי
והתסריטאי דאדלי (זו מולדתי) ניקולם הצלי חו
למצות מן הסרט עד תומן את כל האפש רויות.
למרות הנושא הנדוש, הרפתקה במע רב,
הוא ממתח מאד ומלא עניין.
בריטניה הגביע העשרים
באנגליה, הפרם החשוב ביותר הניתן לשח קן
קולנוע הוא גביע השבועון פיקצ׳רגואר,
הנמסר מדי שנה לשחקן ולשחקנית שנבחרו

.העולם הזה״ 752

ב. גרייבד ושות׳(״ניפגש במיאמי״)
בעלה של הרקדנית״.
מבוגרים. בין היצירות שזכו באות החדשה
(שהפכה גורם משיכה עצום) :אמוק, ספור
בלשי ,״מ* ,נזאנון (שהוצג בישראל בקצוצים
נכרים) ,קרונית ושמה תשוקה.

ב קצר ה
״אי ושירתו אהבה״ .אסתר וויליאמם
שוחה, האווארד קיל מזמר בגן־עדן שנופו
מכניקולור ססגוני.
N״קפיטן הורציו הורנבלואר״ .איש
ים רומנטי הנלחם בספרדים, בצרפתים וב־הולנדים.
גרגו רי פק.
״לילה מתיר מאה״ .אודות פרופסור
המאבד בתאונה את אשתו וילדו, ממאן ל התנחם,
עד לפני סוף הסרט. ריי מילאנד,
ג׳ון הודיאק, ננסי דיביס.

תשואות ולפני חודש קצר את נצחונו ה־)25
על קרשי הזירה
כי יכולתו התכסיסית הרבה כמתאגרף,
זריזו תו בזירה ובעיקר התנהגותו הספורט אית
חסרת־הפגמים הפכו את חיים וייספיש
בן ד,־ ,23 משקל חצי בינוני ( 65ק״ג) ,בינוני-
קומה ( 1.66מ׳) ומשופם לאהוב קהל חובבי
ההתאגרפות בחיפה.
לפי נקודות. בשנת 1942 הצטרף חיים
בן ה־ , 13 תלמיד בית־הספר העממי, למחלקת
ההתאגרפות של מכבי חיפה• מטרת הצטר־

ליטו לחזור לתחרויות הפועל רק אחר ה כינוס.
התוצאה:
אולם המכבי, בו נערכו התחרו יות,
היה ריק מקהל ורק השורות הראשונות
היו תפוסות על־ידי סדרנים, מתאבקים וקרו בי
המתאבקים. אך גם הקהל המועט לא בא
על סיפוקו ואחד מקוני הכרטיסים הבודדים
אף צעק ״רוצים את הכסף חזרה ! ״
רמת ההתאבקות לא היתר, גבוהה ונוצר
ספק רב אם מתאבקי הפועל יוכלו להתמודד
בהצלחה עם מתאבקי הטול ר,פיניים, יריביהם

המשוערים בכינוס.
כסוף, הפתעה. במרכז הקרבות עמד
הקרב בין פלאם (חיפה) לגרוסי (ירושלים).
פלאם השכיב את ירי בו אחר 8דקות ו־35
שניות, הוכיח יכולת נאה על אף 50 שנותיו
שהגיעו לסיומן ביום המפגש.
הקרב הקצר ביו תר ( 35 שניות) היה בין
בקר לבלבה. גם הקרב בין פישר (ירושלים)
לבנקוביץ (חיפה) ,בו ניצח הירושלמי (ראה
תמונה) היה מעניין למדי.
אולם הפתעתם הגדולה של 11 המנצחים
(ששה חיפאים, שלושה ירושלמים ו שני תל-
אביבים) באד, רק בסוף. למרות נצחונותיהם
לא זכו בתעודות הנצחון.

התאגרפות
אר ב ע 3עמי ע ד הקרש׳
כשמכריזים בתחרויות להתאגרפות בחיפה
על שמות המתאגרפים העולים לזירה, מזכה
אותם הקהל בתשואות קלות, אולם כאשר
מכריזים על קרב בו משתתף החיפאי חיים
ויספיש, מגיעות התשואות לשיאן ומיד עם
התחלת הקרב פותחים מאות הצופים במק תן

״חיים ! חיים !
הלת קריאות :
חיים !״
השבוע מלאו עשר שנים מאז החל חיים
וייספיש עוסק בהתאגרפות המזכה אותו ב־

פותו למחלקה לא היתר, ספורטאית ביותר :
על־ידי התעסקות בענף ספורטאי רצה חיים
להסוות את פעילותו המחתרתית ב ארגון הצבאי
הלאומי.
אותו ז מן החלו להתגלות בחיים גם כש רונות
אומנותיים (בעיקר ציור) ואת ז מנו
לאחר שעות הלימודים היה מחלק בין אימו ני
התאגרפות, ציור ועסקי מחתרת•
חיים השביע את ר צון מאמניו וכעבור
ששה חודשי אימון בלבד החליטו לנסותו
בתחרות פומבית. במפגש התאגרפות במחנה
צבאי נפגש חיים בן ה־ 13±עם חייל פולני
בן 18iבמשקל קל, זכה בקרב, הראשון
בחייו, לפי נקודות.
גם חכלה. כשסיים חיים את בית־הספר
העממי החל עובד כמתלמד בבית־חרושת,
לומד ב שיעורי ערב בבית־ספר מקצועי, אך
המשיך לפתח את כ שרונו תיו הציוריים, ה־פסליים
והאגרופניים.
בן ^ 16 התפרסם בנצחו את המתאגרף ה ידוע
בגדד (מכבי תל־אביב) ,אלוף רומניה
ואלוף ארץ־ישראל במשקל קל• תחרות זאת
היתד, מאורע רב־רושם בחיי הספורט כיוון
שבגדד ניצח עד לאותה תחרות בכל הקרבות
שהופיע בהן בארץ (ולדברי בגדד עצמו היה
זה גם הפסדו הראשון בחייו).
.,אני מרחם עליו:״ ש מ תו בצה״ל
נתן לחיים את האפשרות להופיע לראשונה,
אחר הפסקה ממושכת, נגד מתאגרף יריב.
כשנפגש עם שיינהאוז מחיל־הים הוכיח שלא
שכח מאומה וניצחו בקלות. גם היריב הבא,
לבקוביץ (הכוח חיפה) ,מי שהיה אלוף הנוער
בלונדון, לא יכול היה לעמוד בפניו. חיים
בן ד,־ 20 השכיב את לבקוביץ בן ה־ 24 ארבע
פעמים על הקרשים והיה יכול לסיים את ה קרב
בנוקאוט בקלות יתירה.
אולם חיים מעולם לא חילק נוקאוט כיוון
שהוא טוען שכשר,יריב שלו נעשה גרוני
(מסוחרר) במקצת, אין לו דם להרביץ לו
״כשהוא בין כך
יותר. ההסבר הפרטי :
גמור, אני מרחם עליו ! ״
במבחן ערב המכביד, קצר חיים נצחונות
מספר ובמכביה עצמה הגיע לחצי־הגמר בו
הפסיד למתאגרף הקנאדי סידני, בעל הדרגה
הבינלאומית, שהפך אלוף המכביד .,כי במכ־ביה
לא היה חיים בשיא יכולתו מאחר שעבר
אותם ימים קורס קציני הדרכה בצבא, אחר
שסיים קריירה מסוכנת למדי של מפרק מוק שים.
אומר
חיים, בהביעו את דעתו על מצב
ההתאגרפות בארץ :״אין מתלהבים להת־אגרפות
כיוון שרוב העוסקים בה מטרתם
היא לחסל את היריב ולא חשוב באיזו צורה
ובאיזה אופן ...לוא היו מקדישים יותר תשו מת
לב לטכניקה ולתכסיסים ...היו מתרבים
מספר המתאגרפים והצופים במפגשיהם.״

אך האויב העיקרי של חייל החזית הוא
מצוחצחים ומבריקים,
השוטר הצבאי. אלה
ואילו אנשי הקרב, אחרי שנים בחזית, כפו פים,
מלוכלכים, מוזנחים, עייפים ורצוצים.

ביל מולדין היה חייל קרבי פשוט. בשעות השעמום, בדלית
איטליה, היה מצייר קריקטורות על חבריו, על בעיות החייל הקרבי,
אהבותיו ושנאותיו. הקריקטורות משכו אליו את העין׳ הוא הוצא
מיחידתו, צורף לעתון הצבא האמריקאי סטארס אנד• סטרייפם. שם
צייר מדי שבוע קריקטורה אחת על שני ג בו ריו הנצחיים, ווילי וג׳ו,
חיילים קרביים מרופשים, מגודלי זקנים, השונאים את קציניהם •את
השוטרים הצבאיים, את המלחמה ואת חיילי העורף, ממלאים את
חובתם ונאמנים זה לזה עד למוות. כשנגמרה המלחמה היה ביל
מולדין הצעיר אישיות. כסרג׳נט הוטס מיד חזרה לארצות־הברית,
במשלוח של גנרלים, שהסתכלו בעין רעה בחייל החוצפני. אולם ספרו
של ביל, אפ פרונט (בדרך לחזית) ,נמכר במיליוני טפסים, נחשב לבי טוי
הנאמן ביו תר לרוח החזית במלחמת העולם השנייה. הדבר משך, כמובן, את תשומת-
לב הוליבוד. ביל הוזמן לשם, קיבל דירה. מהודרת ומשכורת שמנה. כשפרצה
שיגיע בקרוב לארץ,
מלחמת קוריאה, הסריטה אוניברסל את אפ פרונט. הסרט,
נחשב לסרט מוצלח, אף כי רחוק הוא מרוחו של מולדין עצמו. בעמוד זה מופיעות שבע
תמונות מסרט זה, כשלצידן מופיעות הקריקטורות של מולדין ש שימ שו להן יסוד.
ותלי וג׳-ו, שני הרובאים בשוחה בודדה בח זית
איטליה, נתקלים בבעיית המין. הבחורות
האיטלקיות היפות נשארו בעורף. אנשי ה קרב
יכולים רק לראות אותן בחלום הלילה.

׳ גס את הקצין אין החייל אוהב. אחרי כל נזי־
|פה, אחרי כל מעשה עוול, הוא דזולם )על הימים
|שאחרי המלחמה, אחרי השחרור, כשיוכל לג־למול
לקצין כגמולו, לדבר אתו כשוה לשוה.

״או, אני אוהב קצינים. בגללב אני
רוצה לחיות עד לגמר המלחמה;״

״לבל הרוחות, למה לא יכולת להי וולד
בחורה יפה? למה, הה?״

־החייל בנכר מנותק מן הבית. העתון מן העיי רה
שלו מגיע אליו פעם ביובל, וגם זה רק
במקרה. אולם הוא חולם יעל ביתו, על מש פחתו
— ועל השלום לו הוא מייחל.

ותלי וג׳ו כובשים כפר אחרי כפר, רואים רק
חורבות עשנות ועזובות. אולם בעיני עכברי
העורף אלה הם חיים רומנטיים ביותר.

״פך בדיוק הוא אמר לי: אני מקנא
בכם חברים, מפני שלכם ההז דמנות
הראשונה להתעלם באהבים
עם הבנות היפות בערים שאתם
כובשים ! ואילו אנחנו המסכנים...״

״מריה השמיעה צעקת אימים;
מה שהוא נורא התרחש לנגד עי ניה.
הדלת נפתחה ...דמות אימים
התקרבה ...המשך כשבוע הבא.״
3 אולם מעל לכל עומדת הרעות הגדולה של
אנשי הקרב — זו המשותפת לחיילי החזית
של כל התקופות, של כל העמים, של ׳כל
החזיתות. היא הנושא העיקרי של ביל מולדין.

אין אהבה רבה בין נמלי,החזית, אנשי חיל
רגלים הרובצים ברפש, ובין התותחנים. ש חייהם
נוחים יותר. התותחים יורים, אן הרו באי
חייב להשתער ולכבוש ברגליו וגופו.

״שטויות ; התותחנים הודיעו ככר
לפני שעות שמכונת הירייה ההיא
הושמדה. הפסק לנענע את אצבעו תיך
לפני הפרצוף שלי אתה מבין!״

״ג׳ו, אתמול הצלת את היי ונשבע תי
להחזיר לך את החוב. הנה, קח
את הזוג האחרון של גרביים יב שות
שי ש לי, קח אותם, הה!״