גליון 753 מתאריך 3 באפריל 1952

לפני שנתיים בדיוק, ביום החמשי הראשון של חודש אפריל ,1950 ,עמדה קבוצה של
בחותם צעירים ליד מוכר העתונים אשר על מדרגות קולנוע מוגרבי, תל־אביב, עקבה בעיניים
תוהות אחר האנשים — נער לבוש חאקי, פועל מזדקן בבגדי עבודה, אשד, מפורכסת —
שניגשו אל המוכר, שילשלו לידיו 70 פרוסה ונטלו לידיהם גליון של העולם הזה.
מה הרגשנו אנו, חברי המערכת החדשה, כאשר ראינו את הגליון הראשון שהיה פדי
ידינו עובר לידי קוראיו י קשה לאמר. לא אכחיש שהיה בלבנו רגש של גאתה רבה, הגענו•
הקמנו את המערכת, שהיתר, אולי המערכת הצעירה ביותר בעולם, אם נוציא מן הכלל
עתוני נוער.
אולם היה בלבנו גם רגש של ענתה גדולה — ענתה מול התפקיד. אלפים ורבבות נוטלים
לידם את העתון, מעיפים בו מבט, קוראים את השורות — השורות שאנן כתבנו אותם. דענו
שזה מחייב. קוינו שלא נאכזב.
אך בעיקר, היתד, זאת אותה הרגשה יפה שהיינו מרגישים אותה בימים ההם, לא לפני
הקרב (ההרגשה שלפני הקרב אינה שמחה, לרוב) אלא ברגע שמתחיל הקרב, כשהפחד נושר
מכך, מפנה את מקומו לשכרון המפוכח של שמחת ההתמודדות. ידענו: נשרף מאחורינו
הגשר, ואנו יוצאים למאבק, כשאנו לבדנו, ללא כוח בערפנו, או כשהמרחב הגדול לפנינו.
ובנו תלוי אם נגיע אליו ואם לא.
בכל זאת, אם אישאל היום מתי נולדה, בעצם, המערכת החדשה של העולם הזה, לא
אקבע את תאריך לידתה לאותו יום אפריל. מחשבתי תנדוד חזרה, כמעט שנתיים נוספות,
עד הגיעה ליום מסויים ביולי .1948
והסיפור יהיה כך * :העולם הזה נולד בין שיחי צבר לידי הכפר הערבי סואפיר, בדרך
בואכה נגבה. אביו היה מטוס מצרי, מטיפוס ספיטפייר. אמו היתל, שוחה קטנה, שיחפ-ה
בחפזון וללא חשק רב, כמה שעות לפני כן...״
ליד אותה שוחה ישבו שני בחורים לבושים
בגדי חאקי מלוכלכים, בלתי מגולחים זה
למעלה משבוע, מכוסים אבק ושאר צורות
טינוף. שני בחורים אלה, שעתידים היו להיות
עורך ועורך־המשנה של העולם הזה, נשאו
אז תואר חשוב יותר: טוראים בחיל רגלים
הזמן עבר לאיטו. בערב היתד, צריכה להיכנס
לתוקפה הפוגה (מספר ,)2אך איש לא
האמין בכך ברצינות. לפנינו היה עתון עברי,
שהתגלגל איך שהוא למקום זה. והעתון לא
מצא חן בעינינו.
מדוע י את זאת קשה להגדיר. לוא השתמשנו
אז בז׳רגון המקצועי (שלמזלנו לא
ידענו אוחו) היינו מוצאים בו, מן הסתם, ליקויים
של עימוד, אי־התאמות גראפיות, פגמים
של כיתוב. אולם כאמור לא ידענו, למזלנו,
את הז׳רגון הזה. במקומו שמנו י1ב למשהו
אחר: ד,עמון לא דיבר אל לבנו. סגנונו,
גישתו, מבעו, היו רחוקים מאתנו, כאילו
תורגמו משסה אחרת. סגנון זה של מליצות,
של פראזות מסתלסלות, של פאתום נבוב,
לא התאים לרוחו של שתי המחלקות ששכבו
אותה שעד, ליד שיחי הצברים.
דומני שהיה זה או שהרגשנו לראשונה את
התהום שהחלה נפערת בין המחנה הגדול,
שיצר לו בהיסח הדעת סגנון־חיים חדש, משותף
לרבבות שלא הכירו זה את זה, מפרדס
חורי ליד חולתא ועד לבונקר הבודד של
בית־אשל ; ובין המחנה השני, הישןm ,־
סכה גדולה זו של מדינת ישראל עברה עי1
פניו כמטר אביבי שאינו משאיר אחריו עקבות.
ואז
נולד רעיון: מדוע לא ייעשה איזה
נס׳יון לקיים סגנון זה בעתון שלא יהיר
תלוי באיש, שלא יהיה חייב תודה אף למוסד
אחד, שלא יכרע ברך לפני שום מפלגה?

עברו חדשים. הרעיון היה שמור אי־שם
בלב׳ אולם היה עליו לתחר עם רעיונות אחרים.
כמו כל הצעירים שחזרו בחופשתם ל־תל־אביב
ראינו בעין עדינת מאד את התפתחות
הרוח במדינה החדשה, את לידתו של
משטר שלא היה יליד המהפכה הגדולה של
החזית, אלא המשך של כל הישן והמעובש
שהיה צריך למות, בכבוד, ביום ד,־ 14 במאי
. 1948 ראינו את ראשית ההתנוונות של וח
ההתנדבות, של רוח היצירה.
ההגבה הראשונה, כהגבתם של כה רבים אחרים, היתד : ,להתרחק לזמן מה, ולוא נם
לכמה חדשים, לעכל את לקח המלחמה. המנוחה. נוצרה תכנית לנדוד מעט בעולם. ידידי היה
מלח בעל דרגה בצי הבריטי, ושנינו היינו בריאים. מדוע לא נהפוך ימאים בצי המסחרי,
נחליף מדי פעם אניות, נגיע לחופים רחוקים י
ייתכן ושאיפה זו היתה מתקיימת, לולא רצה המקרה העיוור (וצלף פקוח־עין) שאעבור
ממדי החאקי אל המדים הלבנים של בית־ד,חולים. התוצאה היתד, שהשתחררתי כמה חדשים
לפני חברי, הצטרפתי למערכת עתון, התחלת עובד. חכיתי לשיחרור חברי, כדי להגשים את
התכנית הימית.
אולם במרוצת החדשים התחלפה האדרה הימית באוירה יבשתית בהחלט. ראיתי את
ראשוני החברים, רובם פצועים, חוזרים, והאכזבה הגדולה חרותה על פניהם. לא היתד, זאת
אכזבה ממשהו מסויים, מחוטר־דאגה חמרית מצד המדינה. היתד, זאת אכזבה רוחנית — האבזרה
מנפש המדינה. ועם האכזבה באה ההכרה שהתפקיד לא נגמר, שהתפקיד רק התחיל. ורק
המדים, רק כלי־הנשק, השתנו.
מאבק זה לא יכול היה להתנהל בעמדות הקיימות. העתונים הישנים, אף כי אחדים מהם
היו מכובדים בעיני (ובעיקר העתון בו השתתפתי אותה שעה) היו זרים לחוויה שהיתר״
זרים לרצון החדש שהתגבש. היה צורך בעמדה חדשה. והתגבשו הקדם הראשונים של העמדה
בה רצינו.
ואז התערב המקרה. כמעט באותו יום בו הופיע ידידי והודיע :״השתחררתי ! בוא
ונפליג פגשתי את אורי קיסרי, אחד האנשים שכבדתים מאז, הודיע לי שיהיה מוכן למסור
לידנו את עתונו, השבועון הוותיק ביותר בארץ.
במהירות הבזק ״גרדנו״ את ההון הדרוש. העניין כולו ארך פחות משבועיים. בראשון
לאפריל ידענו: אנו מפליגים אל חופים חדשים. אך לא יהיו אלה חופים של אדמה זרה.

היתה זאת הפלגה סוערת, מן היום הראשון ממש.
כבר בשבוע הראשון נתקלנו בסערה — סערה אמתית. אניד, עברית טבעה. יצאנו, שלושה
איש, לראיין את הניצולים. צרפנו פרט אל פרט, השווינו עובדה אל עובדה — עד שנצטיירה
לנגד עינינו האמת. והאמת לא היתד. נוחה לאותם שנגעו בדבר. נעשה נסיון למנוע את
חקירתנו. הצלם הותקף ברחוב שעה שניסה לצלם את אחד מקציני האנייה שניצלו. פרצה

תיגרה, אולם הרפורטג׳ר, הופיעה. וכעבור שנתיים בדיוק, במשפט שנערך החודש בחיפה,
הוכח שהעולם הזה צדק.
היתד, זאת התחלה נאה. מעשיהם של אותם הצעירים שהעזו להוציא עתון משלהם,
והחלו מפרסמים עובדות שלא היו נוחות לרבים, לא מצאו חן בעיני אנשים רבים. ביניהם
אנשים בעלי השפע ה רבה. ואנשים אלה לא ישבו בחיבוק ידיים. הם ניסו להפריע, להטיל
חרם, לנעול שערים.
בעברנו עתה על כרכי העתון מאז, עוברת על פנינו שורה של רפורטג׳ות שנולדה תוך
כדי מאבק. הנה הרפורטג׳ה על משפחות החללים, ששינתה תוך שבוע את היחס אליהן. הנה
הסיפור על משותקי ביתן , 19 שלא הופיע מעולם על עמודי העתון, ובכל זאת עשה את שלו.
הנה הדו״ח על בתי־הסוהר, על מוסדות חולי־הרוח ועל בית־החולים לחולי הצרעת ; המערכה
על תכנית הלימודים שחוללה תנועת תלמידים. המאבק על האמת בפרשת הימאים, שנראתה
בעיני כה רבים כעמדה בלתי־אובייקטיבית, עד שנתברר, כעבור שבועות, כי האמת היתד,
חמורה עוד יותר.
ותוך כדי מאבקים, גדולים וקטנים, במבחנים של שוחד ציבורי לא פחות מאשר במבחנים
של איומים וענשים, התגבשה מערכת. חבריה נבחרו לפי מתכונת ברורה: אנשים לוחמים,
אנשים מסורים, אנשים קנאים לאמת — אך לא עתונאים מקצועיים. לא חדרה לעתון זה
הציניות של איש המקצוע, גם לא גישתו של בעל המלאכה המתיחס אל העתון כאל מקום
עבודה. במקומה באה גישתם של אנשים הרואים בעתון תפקיד, וחובה, ושליחות.

לעתים נוצר הרושם בין ידידינו שאנו מרוצים יתר על המידה מפרי עמלנו. רושם זה
אינו נוצר בין אנשים שהיתר, להם הזדמנות להיות נוכחים בישיבת המערכת.
עתון זה אינו דורך במקום. איש הסבור כי הגענו לשיא, שהושגה המתכונת הסופית,
הקבועה, לא ימצא את מקומו במערכת זו. שולט בה משהו שהייתי קורא לו ״אי־שביעת־הרצון
הקדושה״ .דומה שאין עתון אחר בארץ בו קיימת ביקורת עצמית קיבוצית כה חזקה. התוצאה:
אם יקח מישהו כל גליון עשירי של העיולם הזה, ימצא שינויים ניכרים מגליון לגליון.
אם יקח מישהו כל גליון עשרים וחמשי של
העתון, יהיה קשה לו להאמין שאלה גליונות
של אותו עתון.
אולם יש דברים שהפכו קבע, אחר תקופה
ארוכה של נסיון וגיבוש, והם נשארו אופייניים
לעתון זה (אף כי פרטים כה רבים ממנו,
החל מרשימת־המערקת בראש וכותרות־ד,משנה
שמתחת לתמונות ועד לשימוש בצבעים
ולהרכב המשפטים ״הושאלו״ ע״י חב־ים במקצוע,
שעוד לפני שנתיים עיקמו את האף
בפומבי ובקול גדול בראותם את העזלס הזה).
בין הדברים הקבועים האלה, שנשארו גם
היום יחידים במינם בעתונות העברית, מגיע
מקום הכבוד לרפורטג׳ה הגדולה הפותחת בכל
שבוע את גליון העתון (בעמוד .)3
רפורטג׳ות אלה אינן נופלות מן השמים.
הן תוצאה של תהליך עבודה כה מסובך ש־קילקול
של בורג קטן עלול להפוך עשרות
שעות עבודה למבוזבזות. פעם נאמר בעתון
זה :״שום עתון אחר בארץ אינו משקיע
כמות כה גדולה של עבודה בכל טור של
חומר מודפס.״ על כך יכולים להעיד אנשים
שהוצאו בחצות לילה ממיטתם ע״י צילצול
טלפוני של עורך־הכיתוב, נתבקשו למסור
פרט זעיר, כמו גילם או בית־הססר בו למדו.
וקורא, אשר עינו מרחפת על פני תמונה בלתי
חשובה באחד המדורים, לא יעלה על
דעתו שלמען תמונה זו ביזבז הצלם שמונה
שעות עבודה.
יהיה זה מאמר על הודרסין, או על ,.דייג
בחולתא, או על סיכסוך בכפר ערבי נידח —
מושקעות בו שעות רבות ומייגעות, ולעתים
קרובות ימים אחדים של מחקר, עיון כמסמכים,
שיחות עם עשיות אנשים או פישפוש
בעשרות ספרים וכתבי־עת. ייתכן שעתון זה
היה יכול לחסוך הרבה כסף, לוא העתיק מאמרים
מעתונים זרים, או לוא הסתפק במסירת
דעתו של אדם אחד על שאלה השנויה ימח־לוקת
ציבורית. אך אין זו דרכו של עתון זה.

זהו עתון בלתי״תלוי.
לא כל קורא מחוויר לעצמו בדיוק מה פירוש
הדבר.
פירוש הדבר: שום מפלגה אינה משלמת
למחלל זה, אינה יכולה לקבוע את המנגינה.
אך ישנם עוד עתונים כאלה בארץ. אי־תלותו
של עתון זה מרחיקה לכת יותר: שום קאפי־טליסט׳
שום בעל־הון, שום איל־בספים לא
סיפק לנו את האמצעים להוציא עתון זה, אינו יכול למנות עצמו עורך או לכפות את
דעתו על חברי המערכת. וזוהי תכונה שהיא נדירה ביותר. היא יחידה במינה בארץ.
וכאשר הושג הישג זה, היו הכל בטוחים כי המשבר הראשון יפיל׳את הבניין כבית קלפים.
אולם הם לא התחשבו בדבר אחד, בו היינו בטוחים מן היום הראשון. אחרי עתון זה
עומד מישהו. מישהו זה הוא ציבור קוראיו. העתון הגיע, בעזרתו, למצב בו כיסה את
הוצאותיו, אף איפשר הרחבה גדולה של חבר העורכים, שיפור השירותים. וכאשר באו
המשברים, עשה העיתון את אשר לא העז לעשות כל עתון אחר לפניו: הוא הניח את
בעיותיו לפני קוראיו, הגיש להם את החשבון, תבע מהם לכסותו. והקוראים כיסוד־,ו.
עתון זה אינו עסק. אין הוא מחלק רווחים. כל פרוטה מהכנסותיו מושקעת בו בחזרה.
ועמדה זו, ששמה אי־תלות של ען זון, מחירה יקר. יקר שבעתיים כשישנו מי שמקווה כי
אפשר לשבור את חוט־השדרה שלנו ע״י התנקתה של אספקת הנייר, אחר שנוכח לדעת כי
אי־אפשר לשברו בקרב גלוי, פנים אל פנים. אך דומה לי, אחר הקרב של השבועות האחרונים
שאיום על קיים העתון, כי חשבון זה נערך בלי בעל הבית. ובעל הבית הוא, אחרי ככלות
הכל, אתה, הקורא. כי כלב־שמירה זה, ששמו עיתון בלתי־ תלוי, שומר על ביתך שלך.
כשהופיע גליון ,651 הראשון של מערכת זו, התנחמו אויבי עתון זה בנחמה אחת.
אמרו להם: היום הם צעירים וסוערים, יש להם רעיונות. אבל נחכה כמה חדשים. הרעיונות
יאזלו, ההצלחה תעביר אותם על דעתם, הם ״יתברגנו״ ,ישקטו על שמריהם, יקנו לעצמם
קרייזלרים ודירות בצפון תל־אביב. ואז יהיה עתון ככל עתון אחר. ושלום על ישראל.
אולם אדם שיבקר במערכת היום, לא ימצא בה בורגנים רבים. הוא לא ימצא בה אנשים
הנוסעים בקרייזלרים, גם לא בעלי דירות לוקסוס. הוא ימצא בה קבוצה של בחורים צעירים,
רציניים למדי אך מבינים בדיחה, הסבורים שהוטל עליהם תפקיד, והמשתדלים למלא תפקיד
זה כמיטב יכולתם. ואם ילביש בחורים אלה, בדמיונו, בחולצות־חאקי קרועות ומלוכלכות
ויחבוש אותם בכובעי־גרב, יווכח לדעת שלא השתנו בהרבה מאז הימים ההם.

העולם הזה״ 753

אלפי שוטרי חמו שי
ה ת כוננו לדכאאתהט הו־מו
ת; ה א־ו מו תשתכע רנ ה
אתהמ דינ ה.
ג דו די ואלי וחכר מ ש־קי
נו ע סן ל בנייני ההסת
ד רו ת, ל הגו ע ד טי פ ת
הדםהאח רונ העלהד מוקר
טי ההעב רי ת.
ב ד קי ורעמי שלהסתה
ה ד די תכמעטחסדת ־ ת ק ־
די הסעירו גאחהח נו
קו תשב גני הי ל די ם -
אך כ שי צאמנחבגין
והב קי ע לו דדדבר חו ב
החסו ב אנ שי ! ת מונ ה
למטה! נו לדהההפגנה
השקטה ביותר שהת קיימה
א י -פעל או ד ר
ר חו ב א לנ ב׳ ,ת לי א בי ב.

קהל העצום שמילא את רחוב
אלנבי, תל־אביב, בשעה 17.00
ביום ההפגנה, ושהגיע לפי
אומדנות שונים ל־ 50 עד 70
אלף איש, היה מורכב בעיקרו משלושה
סוגים :
המפגינים: קהל שלא היה פחות
מ־ 7.000 ולא יותר מ־ 15.000 איש האזין
ברגשות נסערים לדברי מנחם בגין ולי־ווהו
בהפגנה הגדולה• מלבד תומכיו המושבעים
של בגין, וותיקי אצ״ל ותנועת
החרות, היו אלה אלפי יהודים שזכר
התועבות הנאציות עיד חי בלבם, ושראו
במו״מ בהולנד מסחר מחפיר בדם הקר־בנות(.״כמה
עולה כל הרוג יהודי ז כמה
עולה כל חתיכת סבון מיוצרת משומן
אדם אנשים אלה לא יכלו לשבת
בשקט בבית ביום זה, האמינו כי מנחם
בגין הוא האדם היחיד שהשמיע את קול
המצפון הלאומי.
הסקרנים: מ־ 30 עד 50 אלף איש,
אשד, וילד נטשו את בתיהם בשעות המוקדמות
של אחר־הצהרים, מילאו את
המדרכות של רחוב אלנבי בקטע שהתחיל
במנגרבי ונסתיים ליד בית הכנסת
הגדול, מתוך שאיפה חזקה לראות את
אשר יש לראות ולהיות נוכחים במקרה
שיישפך באמת דם, כמובטח. אחדים מאלה
אף עמדו מול בגין בשעת הנאום,
הושפעו על־ידי דבריו הלוהטים והרימו
את ידיהם לאות הסכמה כשסיים את
דבריו. את נוכחותם של האנשים האלה
יש לזקוף במישרין על חשבון תעמולת־הזוועה
ההדדית, ובעיקר על חשבון תע־מולת־ההסתה
של בטאוני מפא״י וכרוזיה
הנראית כיום כדוגמה קלאסית של קוצר-

ראייה טכסיסי.
האויכים: מספר שאין להעריכו של
נאמני ההסתדרות, חברי משקים ופועלים
עירוניים, הסתובבו ברחוב אלנבי כדי
לתרום את תרומתו אס תפרוצנה מהומות•
חלק הארי של האנשים המאורגנים
רוכז בכמה נקודות מוקד, בעיקר כבנ־ייני
ההסתדרות וחברותיה, קיבל הוראות
לא להראות את פניו פן ייחשב
הדבר לפרובוקציה. אולם אויבי בגין
הבלתי־מאורגנים נשארו
ברחוב, מתוך
תקווה שיקרה משהו
שיאפשר התערבותם.

מ צ 3הכן ..אחרי שעברו אימונים מרוכזים בדכוי
מהומות, כונסו למעלה מאלפיים שוטרים מכל קצוות
הארץ. הודיע מפקדם: תפקידנו לשמור על המפגינים.

מצברוחמרומם. במחנה יונח, תל־אביב, רובצת פלוגה של חניכי
בסיס האימונים של המשטרה בשפרעם. מצב הרוח מרומם, רוב השוטרים
מבסוטים מיום המנוחה, קוראים עתונים מצויירים שרים, רוקדים וצוהלים.

הפצועים לא נפצעו. הסגל הרפואי התכונן לקבלת
כמה עשרות פצועים, לפחות. אולם מכוניות מגן דוד,
שרוכזו בקרבת מסלול ההפגנה, נשארו בטלות מעבודה.

המנהיגים: שעה שמנחם
בגין נאם מגג בית ליד מוג-
רבי, המתינו מנהיגי חרות
בפינת רחוב יונה הנביא,
מוכנים להתיצב בראש ההפגנה(
.בתמונה משמאל: חברי
הכנסת החרותיים ד״ר
יוחנן בדר, בעל המשקפיים,
אריה אלטמן ואסתר רזיאל־נאור,
אחותו של מפקד
אצ״ל, הראשונה משמאל).
המנהיגים הסתכלו בערימה
של לבנים שנראתה על אחד
הגגות• במקום נפוצו שמועות
כאילו הובאו הלבנים
לשם כדי להמטירם על ראשי
המפגינים כשההפגנה תזוז
הרחוב. במצעד ותתקדם

נ, כיוון שצולמו מאחור)
צלמי העולם הזה שעה
וחברתי מגוון למדי.

רקע המ אבק

כשקם קונרד אדנהואר, הקנצלר (-אש הממשלה)
של. הריפובליקה הגרמנית הפדרטיבית (המערבית) בפרלמנט
שלו והציע לשלם פיצויים לעם היהודי עבור
הנזקים שנגרמו לו עקב פשעי הנאצים, התכוון לפעולה
דיפלומטית־מסחרית בה ירוויחו שני הצדדים.
הרווח לעם היהודי: קבלת כסף או סחורות שתקל
על המצוקה הכלכלית של מדינת ישראל.
הרווח לעם הגרמני: על־ידי הסכמתם להפנט במשא
ומתן עם הגרמנים יתנו היהודים, העם שנפגע
ביותר על־ידי הנאצים, הכשר למשטר הדימוקראטי
הגרמני, יעזרו לחסל את שרידי הטענות והשנאות
בעולם, יפלסו את הדרך לקבלת גרמניה כשותפה
שוות־זכויות בגוש המערבי.
כמו בכל משא ומתן דיפלומטי התכוונו, גימגים
לעמוד על המקח, לשלם עד כמה שאפשר פחות בעד
יתרונות גדולים ככל האפשר. לצורך זה התכוונו להסתמך
על מצבם הכלכלי הלקוי, כביכול, ועל הפיצויים
הרבים שעליהם לשלם לשאר העמים הנפגע־ם.
ההצעה הגרמנית עוררה וויכוח חסר־תקדים בציבור
היהודי בעולם ובציבור הישראלי בפרט.
ממשלת ישראל יכלה להגיב על הצעת הגרמנים
באחת משלוש הצורות הבאות :
יש גרמנים טוכים. שפע העדויות שפורפמי
בשנים האחרונות בגרמניה הוכיח כי מעשי התועבה
עצמם לא בוצעו על־ידי הצבא הגרמני, אלא על־ידי
שירותים מיוחדים של ה־ם.ס. שפעלו בהסתר, העלימי
את קיומם של מחנות ההשמדה גם מעיני החיילים
והאזרחים הגרמניים. אפשר היה לטעון כי העם היהודי
דוחה אפשרות של אשמה קולקטיבית, אינו מוכן
להאשים את העם הגרמני בתור כלל, מוכן להאמין
שהשליטים הגרמנים הנוכחיים מייצגים תכונות גרמניות
טובות יותר. מעטים מאד במדינת ישראל דוגלים
בהשקפה זו. נציגה העיקרי: פרופסור מרטין
בובר.
כל הגרמנים פושעים. נוכח עוצמת הפשעים
הנאציים אין טעם לברר מי אשם במישרין ומי
לא. הממשלה הגרמנית, שביצעה את הפשעים, נכח ה
באורח דימוקרטי על־ידי העם הגרמני, ששמר לה
כל משא
אימונים בחזית ובעורף עד יומה האחרון.
ומתן הבא לתת הכשר לממשלה הגרמנית הנוכחית,
הוא חילול הכבוד היהודי ובגידה בזכר החללים! .עת
זו נפוצה מאד במדינה, ולוא נעיך משאל־עם ייתכן
מאד שהיתר, זוכה לרוב. נציגה הבולט ביותר: מנחם
בגין.
הגרמנים רעים, כספם טוב. גישה יד יכולה
להופיע בצורות שונות. נוסח אחד: לא ייתכן
״ברוגז״ בין מדינות. עם ישראל יכול להשאר אויב
בנפש לגרמנים, אך ממשלת ישראל חייבת לנהל משא
ומתן ככל מדינה אחרת. נוסח שני: הגרמנים הם
פושעים, ודווקא לכן יש לקחת מהם את הכסף, כי
מעשה בלתי מוסרי הוא להשאיר את הגזלה בידי
השודד. ביסודה מתחמקת גישה זו מן העובדה היסודית
שהגרמנים ישלמו פיצויים (אם ישלמו) תמורת
דבר מוחשי: ההכרה המעשית באופיו החיוני של
המשטר הגרמני הנוכחי. נציגיה הבולטים: ממשלת
ישראל והגורמים התומכים בה בפרשה זו.
שעה שבמדינת ישראל התנהל המאבק הגדול בקשר
לשילומים, התנהל מאבק דומה גם בגרמניה,
אם כי בצורה פחות רועשת. חלק גדול של
הציבור הגרמני, ואולי הרוב המכריע, אינו
מגלה רצון רב לשלם את הפיצויים. הסיבות: רוב
הגרמנים עודם מאמינים שהסיפורים על השמדת היהודים
מוגזמים. אחרים, המאמינים שאמנם נעשה עייל
ליהודים, סבורים שעוול זה הוא כאין וכאפס לעומת
העוול שנגרם לגרמנים עצמם, כאשר נקרעו מהם
חלקים גדולים של מולדתם (שהועברו לפולין מורת
חלקי פולין שסופחו לברית־המועצות) ,וכאשר נכפו,״
גרמנים רבים (לטענת הגרמנים: כחמשה מיליון איש)
ברעב ובקור עם גירושם לאזורי המזרח. כיוון
שהקנצלר, שהוא לדעת רוב המשקיפים אדם
ישר ומתקדם, נתון ללחץ קשה של ,1קצינים
המשוחררים ושאר החוגים הלאומניים (בכללם ה־סוציאל־דימוקרטים)
לא יוכל להסכים בנקל לתשלום
ניכר ומהיר של פיצויים, יצטרך לעמוד על המקח
בעקשנות. לפיכך נראים סיכוייה של ועידת וואסינא־קלושים
למדי, ובמקרה הטוב ביותר יש להניח כי
אחרי משא ומתן ממושך ומייגע יסכימו הגרמנים
ל».לם חללו מו הדרישות היהודיות בצורת סחורות

על גדרות זע*
צי ם. שעה שמגויסי
חרות ניסו לשיא
לפלס דרך למנהיגם
בעד ההמון שהצטופף
בדרכו (למטה)
עלו עשרות סקרנים
על העצים, הגדרות
ועמוד׳ החשמל שבצדי
הרחוב, לחטוף
מבט אחד של בגין.
נוף מרהיב ביותר למשקיפים נתגלה
שהצליחו להבטיח לעצמם
מקומות אסטרטגיים
על מרפסות
הבתים ומעבר מעקה
הגגות, משם חזו ,־
המון היב והמגוון.

במדינה העם מטדייה וחמד רעל
לאזרחי ישראל, שפונקו משך שבועיים על־ידי
מחול מטורף (אך מעניין) של הסתה, תכונות
למהפכה ולמהפכה־נגדית, היה זה שבוע
של ירידת־המתח. יחד עם שמש האביב חזר
השיעמום, השתררה דממה במדינה, בה התהלכו
רוחות העבר הנשכח בדמות משפט יע־קובוביץ.
אולם
וממה זו שבתוך המדינה מילאה תפקיד
חשוב: היא איפשרה להדים הרחוקים
של רעמי הסערה המרחבית להגיע לאזנו
של האזרח. המקום בראש בעמודים הראשונים
של העתונים התפנה לידיעות שהן חשובות
לחיי האזרח הישראלי, בחשבון הסופי, ותר
מאשר הפגנה תל־אביבית או משפט ירושלמי:
זעזועי האדמה מתחת לרגלי המהפכה־הנגדית
במצרים, ההתפוצצות העממית בטוניסיה,
הנאומים האחרונים של שישאקלי הסורי.
היו
אלה רעמים רחוקים. אולם כשיורדים
גשמי זעם בסוריה, מוטב לאזרח ישראלי
להכין את מטרייתו. וכאשר מכרסם האיבה
את עלי העצים בסעודיה, מכין החקלאי העברי
את המרי הרעל לשדותיו. הלהבות המאדימות
עתה את האופק מצפון, מדרום וממזרח
למדינת ישראל, מן הראוי שתנענד, גם
הן את האזרח למחשבה.

המעמדה שני
3מ ק 1רגל ״ ס m u m p
בסוף המאה שעברה היו קציני הגיוס של
צבא הצאר פרוסיה עוברים מבית לבית,
מאלצים את בני גיל הגיוס להתייצב בקסרקטינים.
בבתים יהודיים רבים נכונו להם הפתעות
מזעזעות: יוצאי הצבא גילו לגייסים
רגל קטועת־אצבע או יד חסרת־בוהן, אילצו
אותם בכך לכלול את שמותיהם בין הפטורים
מגיוס. בארצות המזרח קנו יהודים את ה־שיחדור
משרות צבאי במחיר דינרי זהב,
אותם שילשלו לקופות שליטי ארצותיהם.
השנה נסתבר, שמחיר השיחרור משרות
חובה בצה״ל, הוא זול יותר.
100ל״יומ סו ר ת, לאחר שהושלמה
העלייה מעיראק בשנה שעברה סובב אלמוני,
שהציג את עצמו ״כמומחה לכל מיני דברים״
בין העולים העיראקים במעברת כפר־אונו,
הציע שחרור משרות בצה״ל, תמורת מאה
לירות. הסברו הפשוט: כל מה שעליך לעשות
הוא להצהיר שתאריך הלידה שנמסר
על ידך לפקיד המרשם בשדה התעופה, איננו
מדוייק, לתבוע את שינויו לתאריך שמעבר
לגיל הגיוס. העדים המספיקים: קרוב המשפחה.
את היתר הבטיח האלמוני לסדר בעצמו,
לכלול את הסידורים במחיר. לאחר שהתקשר
עם עורך־דין תל־אביבי, שהגיש עבורו תביעה
לשינוי תאריך לידה לבית־המשפט, נמצאו
קופצים, בעיקר פרסים, עיראקים ורומנים,
שנזכרו: דורות רבים של משפחותינו עשו
את אותו הדבר בחוץ לארץ, כדי להשתחרר
משרות חובה צבאי, למה לא נמשיך במסורת?
והעניין החל להתארגן כעסק מכניס למנגנון
שלם של סוכני־שיחרורים במחנות העולים

ועורכי דין תל־אביבייים.
כאשר, כשלושה חודשים לאחר הגשת התיק
הראשון לבית־המשפט המחוזי בתל-
אביב׳ נצטברו במזכירותו 310 תיקים דומים,
הפך הדבר לבעייה משותפת למחלקת רישום
התושבים, לצה״ל ולשופטי בית־המשפט, אשר
פקידיו ראו בה בדיחה עוקצנית, אותה סיפרו
לעורכי־דין נכבדים :״איך הפרנסה? נשלח
לכם תיקי תאריכים — תעשו כסף.״
פחות מבדח היה מצבו של השופט המחוזי
כאשר ניצב לעומתו תימני, עולה חדש׳ תבע
שינוי תאריך לידתו מ־( 1928״אותו רשם
הפקיד בטעות, מפני שהוא לא הבין את
השפה שלי״) ל־ .1922 ההוכחה: ספר תנ״ך,
במקום תעודת לידה, בו רשומה שושלת המשפחה,
ארוכת המסורת, על תאריכי הלידה
של בניה.

הכפר.
השנה החל המו״מ מחדש. הערבים דרשו
1840ל״י עבור טון שמן, הממשלה הציעה
290ל״י — אותו מחיר שהציעה לפני שנה
וחצי, אף כי בינתיים העלתה את מחירי רוב
המצרכים. הערבים הלכו לעורך־הדין הערבי
נקאר, שהגיש צו־על־תנאי נגד הממשלה
בבית־המשפט העליון, הודיעו על כך לממשלה.

פיו,
אמר: הממשלה הכריחה אותנו לבחור
בעדו. היא רצתה בחברי כנסת ערביים כדי
שתוכל לצחוק מהם. הוסיף .״לממשלה יש
כוונה אחת — להכריח אותנו לעזוב את
ארצנו. אבל אנחנו לא נזוז מכאן לעולם...
שמענו את הפעולה באל־רמא ברדיו מוסקבה,
לונדון ובתחנות הארצות הערביות. האם
זה טוב למדינת ישראל? נכון, אנחנו
ערבים. אבל עכשיו אנחנו ישראליים. האם

שנתון משותף ומקור מפוקפק.
במשרדי פרקליט המחוז החלו להופיע אנשים
שונים, בני גיל הגיוס על פי תאריך לידתם
המקורי (אותו מסרו בעצמם, עם כניסתם
לארץ) תבעו לשנותו• עולה מרומניה הביא
עמו קבוצה של אנשים (אותם שיחד, לפי
טענת התביעה) שנשבעו שידידם, אתו בילו
שנים אחדות במחנה ריכוז אירופי, מסר
לגרמנים תאריך לידה מזוייף, כדי להתחמק
מעבודות כפייה.
הדבר המשותף לרוב רובם של התיקים,
המבליט את אופיים ומחריף את הבעייה, הוא
השנתון המשותף׳ לגברים התובעים: שנת
.1922 המשותף לנשים .1925 :הסיבה: שנתונים
אלה הם מעבר לגיל הגיוס.
לידתה של הבעייה נעוץ בתחוקת מרשם
התושבים של משרד הפנים, אשר לא הביא
בחשבון אפשרות של התחמקות המונית משרות
חובה לצה״ל, קבע בכך את זכותו של
כל אזרח לשנות את תאריך לידתו, בדרך משפטית,
מולה עומד גם השופט חסר־אונים :
עליו להסתפק, במקום בהוכחות מבוססות
על־ידי רשת של חוקרים מטעם מחלקת רישום
התושבים, בשבועות משפחתיות של צדדים
מעוניינים: הורים, קרובי־משפחה ומסמכים
שמקורם מפוקפק.

המעמדה שלי שי
מסחר מכודן
״כל הכוחות המזויינים של מדינת ישראל
באו לערוך מלחמה על אל־רמא!״ אמר ג׳מיל
עבדאללה נחלי, בן ה־ ,72 בעל זקן שיבה
ועיניים חומות לוהטות, הצביע על הדלת הפרוצה
והמעקה השבור של מדרגות ביתו,
הבית הגדול והיפה ביותר בכפר אל־רמא,
שהוא אחד הכפרים הגדולים ( 2500 נפש,
18.000 דונם) והיפים ביותר בגליל המרכזי.
צרותיו של ג׳מיל עבדאללה החלו לפני
שנה, כשהממשלה פקדה עליו למכור את
יבול הזית שלו במחיר שנראה לו כאפסי.
ג׳מיל הלך אל חברת שתן (השייכת לסולל־בונה)
,הציע לה את הסחורה. החברה הסכימה
לשלם מחיר שעלה פי שתיים על המחיר
שנקבע ע״י הממשלה. אולם מאחר שלא
יכלו להסכים על דרך קביעת הכמות, לא
בוצעה המכירה. הממשלה הפקיעה את השמן,
אך השמן נשאר מונח בחביותיו בבתי-

200 כדורים באויר. אולם לממשלה
לא היתד, סבלנות לחכות לפסק־הדין. ביום
השני לפני שבועיים הופיעו בכפר 12 פקחים
ו־ 3שוטרים, התפרצו לבית ג׳מיל עבדאללה,
נטלו מן הקיר את רובד, הציד (עליו יש לו
לתוך הכלביםדאגב הו
רשיון) ,החלו שופכים את השמן שלו
החביות שהביאו עמד,ם. אנשי הכפר התקה״ישנו
פתגם ערבי עתיק — אוי לכלבים
לו לפני הבית.
שאינם יודעים לנבוח אמר מוכתר של
על מה שקרה אחרי כן יש ויכוח. מספר כפר ערבי. הוא התכוון לחמשה חברי הכנג׳מיל
:״כשראו השוטרים את ההתקהלות, סת הערביים התומכים במפא״י והנאלצים
קראו לתגבורת. בא קצין ו־ 4שוטרים נוס להצביע בעד חוקים המכוונים במישרין נגד
פים. הקצין פקד לפזר את האנשים בכוח. בוחריהם. כשעלתה בשבוע האחרון הצעת
השוטרים הכו את האנשים והנשים בלי רח חוק האזרחות על שולחן הכנסת, לקריאה
מנות, גם נשים הרות. אשד, זקנה הוכתה, שנייד, ושלישית, נראה שהפתגם העתיק צדק.
שוכבת עד היום בבית־החולים בנצרת. גם מגביר־קול חזק לא יכול היה לדמות
בחור שראה כיצד מכים השוטרים את אחו את לחש הערבים לקול חייה המגינה על
תו, ניסה להגן עליה, הוכה עד שהתעלף. גוריה.
השוטרים ירו למעלה מ־ 200 כדורים באויר.
כל חברי הכנסת הבינו שהחוק מתכוון
אולם הקהל לא התפזר. יצאתי עם נכבדי ה לערבים בלבד. כי האזרחות היהודית מסודכפר,
השקטתי את הנשים. בינתיים בא עו־ רת ע״י חוק השבות, המקנה למעשה אזררך־הדין
שלנו, הראה לשוטרים צו (על־תנאי) חות אוטומטית לכל יהודי העולה לארץ. השל
בית־המשפט נגד הממשלה. בשעה 9שאלה היחידה היתד, אם יש לדרוש מיהודי
בערב הסתלקו השוטרים, אסרו 25 תושבים, עולה, ההופך מיד אזרח ישראל (אם לא הורצו
לאסור גם 3נשים, אך ביקשתי אותם דיע במפורש שאינו רוצה בכך) ,לוותר על
שלא יקחו אותן. הם אסרו גם את עורך־ אזרחותו הקודמת או לאו.
אמר הרוב: לא, אחרת יפגע הדבר בעלהדין
(מפני שבא לאזור הנמצא בתחום הממשל
הצבאי, בלי רשיון לכך).״
ייה האנגלו־סאכסית. אמר מאיר וילנר, ד,ח״כ
אויח־ן מעל לכפר. למחרת היום, עם הקומוניסטי :״מה מונע בעד גנרלים (אמעלות
השחר, נפוצה בכפר שמועה מאיימת: ריקאיים) להיות בעת ובעונה אחת אזרחים
״הכפר מוקף !״ ואמנם, בגשם השוטף ש ישראליים? ייתכן שיבואו לכאן אלפי חייירד
נראה הכפר מוקף ע״י כ־ 500 שוטרים לים אמריקאיים ויהיו אזרחים ישראליים ! ״
מזויינים ברובים מכודנים וחבושים כובעי הוא התעלם רק מדבר אחד: אם אמנם תרפלדה
כשעשרה קצינים מפקדים עליהם. טו צה אמריקה (או רוסיה) לשלוח כמה רבבות
ענים אנשי הכפר: אפילו אוירון חג מעל חיילים לישראל, שיוכלו לשרת בצבאה ולבלכפר.
חור
לכנסת שלה( ,יהודי הוא יהודי — אם
ג׳מיל עבדאללה, שיצא לקראת הקצינים, יהיה גנרל אמריקאי או פוליטרוק סובייטי)
הזמינם לבוא לביתו, למען לא יירטבו יתר קשה להניח שהצורך הטכני בהודעה של
על המידה בגשם. הוא הראה לקצין אהרון ויתור על האזרחות הקודמת תמנע אפשרות
סלע, מפקד משטרת חיפה, את צו בית־ד,מש כזאת.
אלף לילה ולילה. אך הקרב האמיתי
פט. הקצין התקשר כמד, פעמים באלחוט עם
משרד המסחר והתעשייה בחיפה, אך לא פרץ כשדובר על הקניית האזרחות הישראהצליח
לשכנעו להפסיק את הפעולה. פקד לית ל־ 170.000 הערבים במדינה היושבים בה
סלע: להמשיך בהחרמת השמן, העיר לער באופן חוקי. צעק אמיל חביבי, הח״כ ה־בים
(לדבריהם) :אם לא תמסרו את השמן מק״יסטי השחרחר :״חוק זה מניח על דרמרצונכם,
איני אחראי מה שיקרה לכפר. ה כם של בני הארץ הזאת הערביים ארבע
ערבים הסכימו לא להתנגד, אך דרשו אישור חידות, דוגמת החידות באלף לילה ולילה,
בכתב שהשמן נלקח מהם שלא ברשותם.
ועל כל ערבי לפתור אותן לפני שירכוש
בשעה ארבע וחצי הגיע לכפר טופס רשמי אזרחות ישראלית. ואם לא יוכל לפתור חידה
של צו בית־המשפט העליון, הקובע כי פעו אחת, ימצא עצמו תלוי באויר ללא מולדת...״
לת הממשלה היא בלתי־חוקית, וכי אין העמשמעות
החוק, שהטיל על כל ערבי להורבים
חייבים למסור את השמן לממשלה. כיח ארבעה פרטים שקשה מאד להוכיחם*
אולם השוטרים המשיכו להעמיס את השמן
•ארבעה התנאים: על הערבי להוכיח שעל
מכוניותיהם, ובאותה שעה עבר אחד הקצינים
ברחובות הכפר, אסר את האנשים היה נתין פלשתינאי, עליו להיות רשום בשהשתתפו,
לדעתו, בהתקהלות של יום את הירש ם האוכלוסיה לפני שנה, עליו להוכיח
מול. לבסוף באו לאסור גם את ג׳מיל עב־ שהוא תושב ישראלי, ועליו להוכיח שישב
דאללה עצמו, אך לא ביצעו פעולה זו.
בתחום ישראל סיום הקמת הנודינה עד היום,
״לא נזוז לעולם כשנשאל ג׳מיל (או, בכפרים שסופחו למדינה לפי הסכם רומדוע
אינו פונה אל חבר־הכנסת הערבי דוס, שלא עזב את כפרו מיום הקמת המדי(מתומכי
מפא״י) שבחר עבורו, משך בכת נה שעה שהכפר היה עדיין שטח ירדני.
ההיסטוריה היהודית אומרת שכך צריכים
לנהוג באזרחים מבני ד,מעוט?״

הכנס ת

.העולם הזה״ 753

במד
(אחרת יצטרך לבקש אזרחות ששר הפנים
יכול לסרבה בלי לתת כל נימוק) היתד, ברורה
לחלוטין: להחזיק מעין שוט של הממשלה
(או של המפלגה השלטת) על ראשו
של הערבי, לתת אפשרות לשר הפנים להכריז
על ישיבתם של רבבות ערבים במדינה
כבלתי־חוקית. מסביב למשמעות זו נערך
מעין ריקוד היתולי, כשחברי כנסת מפא״יים
ואף שר־הפנים תיארו בצבעי־שמן לוהטים
תמונה של אידיליה ערבית בישראל שהיה
לה ליקוי אחד בלבד: היא לא התאימה למציאות.
כי כמעט כל הערבים במדינה, אף
כי מצבם הכלכלי טוב יותר מאשר היה בעבר,
ובודאי טוב יותר ממצב הפליטים במדינות
השכנות, רואים עצמם כמיעוט מדוכא
עקב קיומם של חוקים ההופכים את עצם
מציאותם במדינה למעשה חסד של פקיד
ממשלתי נמוך.
סיפר אמיל חביבי, בהתרגשות :״אנו
יודעים על עשרות מקרים בהם הושלכו התושבים
הערביים פעם מישראל לעבר־הירדן
ופעם מעבר־הירדן לישראל וחוזר חלילה,
עד שאבדו עקבותיהם ורווחו שמועות מעציבות
על גורלם התרגש לעומתו שר־הפנים
:״זהו נאום הסתה !״
מלחמת־צללים. אולם מעבר לויכוח
על סעיפי־משנה, שהיו מעטי־ערך כשלעצמם,
הזדקרה השאלה הגדולה, שאף חבר־כנסת
אחד לא העז להעלותה בבירור: מהי מדינת
ישראל י האם היא מדינה יהודית, השייכת
לעם היהודי ואשר כל שאר תושביה
אינם אלא נסבלים? או שהיא מדינה ישראלית,
השייכת לתושביה, בני שני העמים?
בהעדר תשובה ברורה על שאלה זו, היה
הויכוח מלחמת־צללים בלבד.
הים ימיט טובי ה&יעו
אחר שקצין הסיפון השני נימרוד אשל שוחרר
מן הצבא מדד את רחובות חיפה, חיכה
להודאה מטעם חברת שוהם על תפקידו החדש.
אולם ההודעה לא באה: בישיבה מיוחדת החליטה
הנהלת שוהם לא להעסיק מהדש את
האיש שסימל יותר מכל אדם אחר את רוח
המרד של הימאים.
השבוע יצא נימרוד את הארץ, בדרכו לרו-
טרדם ההולנדית, כדי לעלות על סיפון א/ק
ריכרד בורכרד, אניה השייכת לחברת עתיד.
אמר אחד הימאים, בהיפרדו מנימרוד :
״הגיעו ימים טובים, שעלינו לסמוך על חברה
פרטית שתציל אותנו מידי תאוות הנקמות
של חברה הסתדרותית.״

מספר 2נאד מסבר i
רחוב כיאט הוא רחוב קטן בחיפה, מול
שערי הנמל. מעטים מבני העיר יודעים על
קיומו של רחוב זה, אולם בשבוע שעבר היו
כמעט כולם שותפים למאבק איתנים שהתנהל
בין שני בתים שכנים ברחוב: חברת דיזנגוף

גרץ, בעל חברת דיזנגוף, בשביתת הימאים,
כשחתמו על הסכם נפרד עם המורדים.
הסערה פרצה כבר למחרת היום. לשכת
הרישום לספנים, שהיא מוסד של משרד
התחבורה, סירבה לאשר את רשימת הצוות
של האניה, בה הופיע אדן כרב־חובל. הנימוק:
אדן גרץ נושא בתעודת רב־חובל זרה,
שאין הממשלה מכירה בה, והוא צעיר מדי
( )23 כדי לשאת בתעודת רב־חובל ישראלית*.

ההצעהה שנייה מתממשת
כשעזב אחרון האנגלים את הארץ בקיץ
,1948 השאיר אחריו את נמל חיפה על רצי :
פיו ומחסניו שקט, ריק מסחורות. פרט לאנית
הצבא הבריטית שעזבה את הנמל, כמעט לא
נראו אניות אחרות.

אורחים
ב ט עו ת. שיר \ ר מנ•
כאשר החליטו הסטודנטים של טכניון הלסינקי,
פינלנד, להקים לעצמם שכון, בקשי

...השאיר את נמל חיפה

המלחמה האמיתית לא היתד, נטושה בין
חברת דיזנגוף ובין הממשלה, אלא בין אדן
גרץ ובין רבי־החובלים הישראלים, שהם בעלי
הכרה מעמדית מודגשת ביותר. כי ראש
הלשכה לרישום הימאים הוא רב־חובל זאב־הים,
אחד מותיקי רבי־החובלים, יליד רוסיה.
אמר זאב־הים: לא נוכל להרשות שצעיר,
אפילו יהיה צעיר מוכשר ביותר, יהיה רב־חובל
באניה ישראלית מבלי שיעבור את
הדרך הארוכה אשר חוק המדינה קובע אותה
לקבלת תעודת רב־החובלים.
אולם גרץ האב וגרץ הבן לא וויתרו. הודיע
האב: רב־החובל הוא האדם האחראי על
האניה כלפי בעל האניה, ורק בעל האניה
רשאי להחליט בידי מי להפקיד אחריות זו.
שום מוסד ממשלתי אינו רשאי לתת לנו הוראות
בעניין זה.
בינתיים גמרה האניה את עבודת הפריקה
התעכבה באפס מעשה בנמל חיפה. ההוצאות
היומיות של אניד, עולות 1200 דולר, ומחיר
המאבק החל מגיע לסכומים ניכרים.
לבסוף נמצאה פשרה שהשביעה את זאב
(הים) מבלי לפגוע בכבש האניה. אדן גרץ
הפליג כמפקד האניה, אחר שהוכיח שיש

האיש שסימל את רוח המרד...

.העולם הזה״ 753

נמלים

לרשות מנהלת נמל חיפה לפריקה וטעינה של
סחורות בעלות נפח גדול (עצים, ברזל) וליצוא
פרי הדר.

המחפר הצ!ז * בחפירת תעלת נמל הקישון

רודודף גרץ (שמאל) ואדן גרץ (עומד) בשיחה עם הצוות
ושות׳ שדגלה הכחול־לבן מתנופף מעל בית
ברחוב כיאט ,1והלשכה הממשלתית לרישום
הספנים, שמשרדיה ברחוב כיאט .2
כשעמד אדן גרץ על סיפון אנייתו, א/ק
אברהמי גרץ, כשזו נכנסה למפרץ חיפה בחצות
ליל שבת, לפני שלושה שבועות, ידע
שהוא מתקרב אל סערה יבשתית. כי רוב
המוסדות בחיפה עודם זוכרים היטב את
עמדתו של אדן ג ח ואביו, היינץ רודולף

בידי חבר צוות נוסף (הקצין הראשון האיטלקי)
תעודה של רב־חובל.
*) תעודת רב־חובל ניתנת בישראל רק לאדם
שהחזיק קודם לכן תעודה של חובל ראשון
משך תקופה מסויימת, ולפני כן תעודה
של חובל שלי, הניתנת רק לאדם שהפליג ארבע
שנים בים. רב־החובל הישראלי הצעיר
ביותר הוא יצחק (אייק) אהרונוביץ, בן .28

אולם עם תום תקופה זו, כשהחלה העל־ה
ההמונית, גבר יבוא הסחורות לארץ בקצב
מסחרר: מחסני הנמל צרו מד,כיל את עומס
הסחורה הגדול שהוטל עליהם. הדבו־ גרם
להתפתחות אי־סדרים ותופעה של התגוללות
סחורות ללא אפשרות איחסון יעיל. היה צורך
מידי בשטח נמל נוסף. צפו שתי הצעות :
להאריך את שובר הגלים הנוכחי, להרחיב
את הרציפים והמחסנים של הנמל, או לבנות
נמל נוסף בעל שטח המאפשר כמו־כן פתוח
מפעלים תעשייתיים בצדו. הפור נפל על ההצעה
השנייה.
מחפר צן? .באמצע יוני 1951 השתרכה
שורה של מכוניות משא גדולות כשסמל
מ.ע.צ( .מחלקת עבודות צבוריות) מוטבע עליהן,
עמוסות ציוד כבד, כמה קילומטרים מזרחה
לחיפה בכיוון זרימתו של נחל הקישון
בעמק זבולון. השיירה נעצרה מול מיכלי הנפט
הענקיים של חברת אסו, במקביל למפעלי
החשמל של רוטנברג, פרקה את ציודה. מאז
הפך מחזה זד, לתדיר ביותר: משך חדשים
רבים זורמות מכונות משא עמוסות אבנים
ענקיות (אחדות עד 15 טון) שהובאו ממחצבות
!—4ו־ 5ק״מ ליד חיפה לשם בניית
שובר גלים באורך של 600מ׳ לנמל הקישון.
שלט מרובע בעל אותיות צבועות ירוק־בהיר
אשר במרכזו סמל עגלגל מודיע ״שטח
פתוח הקישון ע״י חברה הולנדית לעבודות
נמלים בשיתוף עם סולל־בונה, מקיף 3800
דונם ששייכו בעבר לבעלי קרקעות פרטיים.
שני מתכננים הולנדים, ואן המסקרק וואן
ביסט, עשו את עבודת התיכנון, מסרו אותה
למשרד התחבורה שהעמיד לצורך כך משרד
הנקרא בשם ״רשות פתוח הקישוף.
לפי תכנון זה, התחלק בצוע הפתוח לשלש
עבודות יסודיות :
א) בניין סכר בין הקישון הקיים והתעלה
החדשה !
ב) חפירת תעלה באו־ך של 2700 מטרים
מהסכר עד המוצא לים (אשר היא בעצם המעבר
לאניות) ברוחב של 80מ׳ — עד 180מ׳
במקום סיבוב לאניות,
ג) בניין שובר גלים באורך 600 מטרים
שיגן על התעלה בפני הים.
את הפיקוח על העבודות קיבלה מ.ע.צ. בהדרכתו
של מהנדס יהודי מלונדון. העבודה
הקבלנית נמסרה לחברה ההולנדית נדרלנדס
הרבור וורקרסאשר הביאה 16 ממומחיה לשם־
כך מהולנד, התחייבה בחוזה לסיים את רעבו־דה
עד נובמבר .1952
מומחיה של החברה הובאו למטרת עבידה
מיוחדת במינה: חפירת התעלה במחפר צף
(ראה תמונה) אשל תגיע ליד מוצאה לים,
לעומק של 8מטרים( .במקומות אחרים —61

העבודה שהתקדמה במהירות איפשרה, השבוע,
השמעת הבטחה מכי מהנדסי התיכנון!
״בסוף נובמבר נגמור את בנייתם של שלושה
מנגשים (רציפים) המיועדים לאניות בעלות
נפח של 3000 טון מנגשים אלה יועמדו
* תפקידו: זזפירת מיליון מסר מעוקב אדמה,
לאורך 2700 מטרים.

דרך לאסוף את הכספים הדרושים, מצאו מוצא:
שגור לסבוב בחוץ־לארץ של חלק (כמחצית
50 :איש) מקהלת בית־הספר, בנצוחי של
המלחין הידוע (בפינלנד) אוס אלוקס.
כך יצאה מן הצפון הרחוק קבוצת הצעירים,
רובם סטודנטים מן המניין, חלקם מגרי
המכללה שנאותו לעזור (ולזכות מן הסתם
בטיול חנם בעולם) .ברם, בקורם בישראל הצנועה
היה בעל אופי יותר תרבותי מאשר
מסחרי. פינלנד היא אחת הארצות הפחות
ידועות בישראל, למרות שהקשרים הכלכליים
בין שתי האיצות הדוקים ביותר.
כאשר השמיעו, איפוא, חמשים גרונות, ב־סידרה
של קונצרטים מיוחדים שירי־עם פינים
ושירים מן הרפרטואר הפיני הקלאסי,
היה בעובדה זו משום היכרות תרבותית
שנייה (הראשונה: יצירות המלחין הפיני סי־בליוס)
ובלתי אמצעית.
אולם המקהלה אינה מצמצמת את פעולותיה
בתוך ארבעת כתלי אולם הקונצ-טים
בלבד .״אנו יודעים להתמצא בכל מצב״׳ הכריז
הזמר מאטי קאנקאנפא כאשר כבה לפתע
החשמל באמצע ׳מסיבת הקוקטייל שערכה לכבוד
המקהלה הקונסוליה הסינית בגנת מלון
רנות־אביב. אותו רגע החלה המקהלה לזמר,
כאילו בספונטניות מוחלטת, שיר פיני עממי:
אל כוכבי הנורוס לשביעת רצונן של נשי הסגל
הדיפלומטי שערכו באותה הזדמנות תצוגת
פרוות יקרות, ולהנאתו של רב אלוף יעקב
דורי, שייצג באותו מעמד את השכבה האקדמאית
בישראל.
בסיום הקונצרט לחיילים שנערך בתל־אביב,
פצחה המקהלה, כדי לד,עתר לבקשות הבלתי
פוסקות, בשיר עממי גרמני. נתחלחל מנהל
המקהלה :״לא היינו צריכים לשיר שיר זה
בישראל״ ,צפה לתגובה חריפה מצד המאז נים.
בסופו נשם לרווחה, הקהל במדים לא
נזדעזע, הודה לזמרים בתשואות סוערות

התיי שבות
למהלאב אויד ע
כשהחל גרעין הצופים התל־אביבי להתגבש
להתישבות ממשית (שלד,כשרה אליה נמצא
הוא בכפר־בלום) ,החלו בו הויכוחים הסוערים
הנהוגים בכל גרעין, הנשירה הרגילה בתקופה
זו. רוב העוזבים: תלמידי גמנסיה, שראו
את ענין התנועה כמתאים לרוחם יותר
.זחברה סלונית אך שאינם ששים להסיק מכך
את המסקנות המעשיות — הצטרפות לג זין.
לא התפנה זמנם ליון בהצעה, שאמרה להפוך
גרעין זה לדבר, שכמוהו טרם היה ארץ,
להוסיף ענף חדש להתישבות הישראלית
עמוס מלמד, בוגר גמנסיד, הרצליה, כיום
פרח־טים בצד,״ל, בסם את יד,הצעד״ אמד :
בשעתו, כשדברו על הקמת משקים התלויים
בים, עורר הדבר ויכוחים סוערים, הוכיח את
עצמו בכל־זאת מבחינה מעשית. אם יתכן הדבר
בים, מדוע לא ייתכן אותו הדבר באיירז
גרעין תעופתי, מורכב מטייסים, מכונאים
בעלי־מקצוע מסוגל לקיים את עצמו בכביי,
להוסיף לשורות החלוציות רבים שהסתייגו
(המשך בעמוד ) 10

לכאורה אין
קו לנו ע
.תפקידו של
עורך מדור
קולנוע תפקיד קשה במיוחד :
כל אשר עליו לעשות זה לש־בת
בקולנוע, לההנות מההצ־גה
חינם אין כסף. תמורת התענוג
חייב הוא רק לשבת כמה
דקות ליד מכונת־כתיבה ולתקתק
את רשמיו מהסרט. כך על
כל פנים מתארים לעצמם אנשים
לא מעטים. אולם המציאות
שונה במקצת: עריכת המדור
הנה עבודה מקצועית ביותר הדורשת
מן העורך ידיעה מושלמת
של כל הנוגע לקולנוע. את
התפקיד, ממלא מיכאל אלמז (מעשן
המקטרת) שלמד בימוי והם־׳
רטה בארצות־הברית. בתמונה
מימין הוא נראה עוקב אחר הס־רטת
אחד הסרטים,
שהוא ביים לצה״ל.

ה 1\ 3ו ת

הנמלים הדרוש
לפרסום. כאשר
חרות. זזה מכיב
בית־הכנסת הגד
)5—3נוכחו צ׳
לפניהם עבודה1
להמתין לצועד׳
הולכים בראש
מלוא רוחב הכ1
בחון הדוחק ה:
השורה הראשונ
להתקרב לבנין.
תר, בכל זאת1 ,
העורך, אורי אג
חת מחוליות 1
מול הצועדים
ההפגנה עד אע
יגמור הצלם א
מלאכתו ביעיל

ריצות

צילום של כל1
לנחש כי בגל?
משלושים צילו
כלבים. כי הצל
צילוס כלשהו
צילום מסוייס, ן
יימת. את הקש!
בר זה יכול לו!
ניסח אותו. מז
עבר הצלם פא|
לכלב של יחידו
משטרה, רץ, צי
׳כלבים כשהוא
את ההבעה ש
שהיתה נחוצה
קלה, רדיפה נו
חסרי זיקה׳עת1
יודע הצלם־העו
להפיק מצילומו
משביע את רצונו
המקצועי.
מכל יותר אחר דבר
ב מ דינ ה
פירושה של
--עבודת׳העתונאי הוא לראות ככל
האפשר הרבה, לשמוע כל דבר
ולנסות כל דבר לפחות פעם
אחת. עקרון זה הוביל בשנה
החולפת. את כתבי העולם הזה
וצלמיו למקומות המשונים ביותר.
כאשר נודע, למשל, על לידת
נכד לראש הממשלה והוחלט לצלמו,
הוציאה ההחלטה את אהרן
דולב אל בית בי. ג׳י, לשיחה
ארוכה עם רעייתו׳ פולה (למעלה
משמאל) ולקביעת סדרים לתצלומים,
.ואילו בחלקו של דוד רו־בינגר
(למטה משמאל) ,יצא לעלצלם

לות. עוד יותר גבוה — u tie את פיזור כרוזי משטרת,
התנועה הישראלית,
מהליקופטר.

כאשר קיבלה המע רכ ת הנזכחית. לפני שנתיים. את -השלם הזו
שני צ ד די ם
כאשר מקשיב מישהו
לסיפור משתכנע
הוא מיד כי המספר
צודק במאה אחוז.
לכן חוק ראשון בעבודת
המערכת הוא
לבדוק את שני צדדיו
של כל מטבע.
כאשר יצא העולם הזה
בסדרת המאמרים
על מרד הימאים
הטילו מיד אנשים
רבים האשמות כי
הפך שופר תעמולה
של חוג אחד בלבד.
אולם בפרשה זו כבכל
שאר הפרשות
חיפשו כתבי העולם
הזה את אשר בפי
שני הצדדים. מימין
נראה שלום כהן עם
אבא חושי, בז ראו
הימאים אויב עיקרי,
ולעומתו מנהיג ההסתדרות
(למטה מימין)
משוחח עם נער סיפון
על אניה שלנו.
פון על
אניה יש ראלית.

כנה
כאשר יצאו אנשי
העולם הזה לערוך
רפורטז׳ת על נמל
תל־אביב, טיפס הצלם
דוד רובינגר על
מנוף הענק 5מטר
גובה) כדי לצלם את
הנמל. פירפר בין החיים
והמות כאשר
לחץ, במקרה, על
דוושת־ההנעה.

ככל חבילה של צילומים המוב*
הנדחקים הצדה. אלה הם צילומים פרפ
המתווספות לאום!? התמונות של הכת
בתום שנתה השנייה של המען
הזה. להעלות בעזרתו את אשר מ
כתביה צילמו והצטלמו להנאתם הם

לעומת עבודוש
בצד
דת הכתב ו־
״צלמים הנעשית
בחלקה המכריע מחוץ
למשרדי המערכת, נקבעת צורת
ההופעה הסופית בחדרי המערכת.
כל אחת ממאות התמונות המצולמות
מדי חודש על־ידי צלמי
המערכת או המגיעות מסוכנויות
חוץ עוברת, בין שאר גילגוליה
הרבים, דרך שולחנו של דוש,
עורך התבנית. לאחר שחם עברו
מיון קפדני, תוך שיקיליס, החלטות
אינסופיות וויכוחים של
טעם ומקצוע, בין חברי המערכת,
בידו ההחלטה הסופית בבחירת
הצילומים, שותפיהם לשולחן של
רותי׳והקריקטורות
ויחדו הם מהווים
עומס חומר מגוון,
מכל חלקי תבל.
זו תמונה
היא דוגמה
של עבודת
iלהשיג חומר
החלה הפגנת
־ מוגרבי לכיוון
ל (ראה עמודים
מי העתונות כי
!:שה. תוכניתם
ולצלם את ה־
:שהם מתקדמים
ש היתה לשוא.
יום שגבר סביב
iאי־אפשר היה
1ל מנת לא לון־
ו הצילום, נאלץ
:די, שנלווה לא־
:יסוי, להתייצב
לעצור את כל

בעמוד השני
גליון של מופיע זה למראהו קשה
צולמו למעלה
ם אחרים של
לא התכוון ל
ל כלב, אלא ל־ובעת־פנים
מסוס
הכרוכים בדין
רק מי שפעם
־ שלוש שעלת
גולדמן מכלב
הכלבים של הס,
הרגיז את המשתדל
להשיג
עזות ודריכות
.ואין זו מלאכה
שת אחר כלבים
וית. אך בלעדיה,
נאי, שלא יצליח
!ת השלמות, ש־

האחראי לצורת
החצי
מחקר של השני
--הגליון — החומר הכתוב — הוא
דב איתן, עורך הכיתוב, אל תוך
התיבות הרבות המקשטות את
שולחנו זורם בלי הפסק חומר
מכל כתבי העתון בארץ ובחוץ-
לארץ, אשר עליו למיין, ולערוך
סופית לדפוס. תפקיד נוסף לא
קטן: לבדוק אם לכל סיפור
הוכנסו כל הפרטים הנוגעים לו,
המרוכזים בתיקים מיוחדים ובספרי
מחקר. מכשיר הטלפון שלו
הוא העסוק ביותר בין מכשירי
המערכת ושיחותיו משתרעות על
פני הארץ לשם איסוף אינפורמציה,
בירור נקודה מסופקת או .
קבלת חומר דחוף מכתב־חוץ, אותם
עליו להבטיח ולודא לשעה
קבועה, היא שעת־האפס !שליחת
החומר לבית הדפום
להדפסת
הגליון השבועי.

לידיה, אמרו:

עת1ן בלתי תלוי אינו ״י כו ל להתקיים

ם למערכת על־ידי הצלם ישנם תמיד פמה
ים, תוספת לריפורטז׳ה שאינה לפירסום,
או לאלכום הכללי של המערכת.
.ת הנוכחית, החליטה לדלות מתוך האופה
זה כשולי 52 הגליונות האחרונים, כאשר
כשעת מילוי תפקידם, שלא כתפקיד.

המב 1ד
כאשר ירד המבול הגדול לפני
כשלושה חדשים התעטפו
רוב האזרחים במעילי־גשם
או סגרו את חלונותיהם והתכסו
מתחת לשמיכות חמות.
לעומתם הסתובבו אלפי אחרים,
תושבי המעברות והפרברים,
במים ובבוץ, סחבו
את מטלטליהם או ניסו לברוח
מבתים שטופים. אולם
לא רק חם הסתובבו שם.
יחד עם מאות שוטרים, חיילים,
כבאים ומתנדבים שקעו
גם כתבי העולם הזה וצלמיו
בשטפון הצונן, שאלו, צלמו
ורשמו, מלאו את התפקיד
הגדול שהוטל עליהם על־ידי
זעם הטבע — להחדיר אל
תוך הדירות החמות שלא
נפגעו, את הסבל והקור שרחוקים היו מעיני
דייריהם.

ר 13א ה
לפעמים מופיעה רשימה קצרה
על מאורע זה או אחר
בשדה הרפואה או המדע.
יכול להיות כי מישהו קרא
על הדבר בפרסום מקצועי
או שנודע לו עליו מתוך
שיחה עם אנשי מקצוע. אולם
לא קל לאדם שאינו רופא
להתמצא בדברים אלה, במידה
שיוכל להסבירם לחוג
קוראים בן רבבות. ואילו
הסבריו של רופא הנס בדרך
כלל קשים להבנה. לכן יוצא
הכתב למעבדות ולחדרי הניתוח,
לאסוף שם את הרשמים
וההסברים החיים אשר
הקורא הממוצע מסוגל לקרוא
ולהבין

במדינה
(המשך מעמוד )7
משום שלא יכלו לשמור תוך כדי כך על מקצועם.
אחר
שלא הצליח לשכנע לענין את הגרעין,
>זב אותו, ניסה (והצליח) לשכנע את הנוגעים
בדבר בצבא, בין השאר את הרמטכ״ל,
את מפקד חיל־האויר ואת מפקדו הישיר.
כפי שמציע עמוס, עתיד הגרעין לצאה ל־התישבות
ליד אחד משדות־התעופה (הרבים)
הנטושים עוד מימי הבריטים, כגרעין־
משנה לגרעין חקלאי רגיל. אך דבר
זה יתכן רק אם כל חברי הגרעין הגדול (החקלאי)
יתיחסו לענין בהבנה וברצון, משום
שטייס חייב להיות בתנאים טובים הרבה יותר
מחקלאי, לאכול, לישון כמעט כפליים.
אחר שגרעין הצופים דחה, בשנית, למשך
שנה ולאחר אסיפה סוערת׳ את ההצעה לספח
אליו את הטייסים החלו עמוס וחברו אריה
מרקוס, אף הוא בוגר הרצליה ואיש נח״ל
מחפשים שותפים לרעיון, בעיקר בין העוסקים
בסיום לפני גיל הגיוס (כלומר — בקלוב
לתעופה או בגדנ״ע/אויר) .נענו 12 :חביי
קלוב התעופה החיפאי ומספר משוחררי חיל־אויר,
שחזרו למשקיהם שבקרבם הפנימי• בין
המחרשה לספיטפייר, נצחה המחרשה, רעיון
שלא רצו להסכים לו בלי נסיון לזיווג שתי
אהבותיהם, החקלאות והטייס.
ירידה היורד ב אר ץהבשר
יוסף הייטון היה שחקן שח־מת ידוע־שם
בהונגריה של ,1946 אולם הוא החליט לנטוש
את הארץ המדייארית, לעלות לישראל. ררע־פיל
נתפש לקפריסין, הגיע, אחר עיכוב במחנה
המעפילים משך עשרה חדשים, לארץ־
ישראל. הייטון התיישב בראשון־לציון, פרנס
את עצמו מעבודת בניין בקיץ, מכירת עיתונים
בחורף.
כעבור שלוש שנים החליט יוסף הייטוז כי
בחירתו לא היתד, מוצלחת.
בשובו לבודפשט זכה הייטון בדירה מרוהטת
ובמקום עבודה, כחרט, בבית־חרושת
ענק לאופנועים על־שם ראקושי (לשעבר :
בית־חרושת מנפרדיוייס) .אך כאן שיחק מזלו
של הייטון, שוב יצא שמעו כשח־מתאי, ואחר
נצחונו הראשון החל בית־החרושת משחררו
לתקופות חופש הולכות וגדולות, מעניק לו
סכומי כסף הולכים ורבים.
לבסוף נפגש הייטון עם רבן השח הבינלאומי
לסלו סאבו(ראה תמונה) ,הצליח לסיים
את המשחק בתוצאת תיקו. שכרו של הייטון :
מלבד בילוי חודש בבית הבראה הדוד, לפני
המפגש, פרם כסף והענקת התואר ספורטאי
האומה, אחר המפגש.
סיפר יוסף הייטון לכתב בעיתון הונגארי
שראיינו אחר. המפגש עם סאבו :״אני שמה
שעזבתי את ישראל, בה לא יכולתי למצוא

אולם, במראה שנתגלה אותה שעה ברחוב
נחלת בנימין פנת רחוב לילינבלום, לא דיה
חידוש רב, אלא המשך טבעי של תופעה שהחלה
לפני שלושה חודשים כאשר קבוצת
הודים ראשונה, בת 103 אנשים, נתארגנה,
תבעה את החזרתה להודו בפתח מחלקת הקליטה
של הסוכנות (העולם הזח ,)737 הרעש
שעוררה אז, התופעה שלא היה לה תקדים
בתולדות העליה, גרם להפחתת ערכה של
הסכנה החדשה: לאחר שנקבע תאריך הטסתה
של הקבוצה הראשונה, נתארגנה קבוצה
נוספת בת 121 אנשים שתבעה אף היא את
החזרתה להודו. זו היתר, תוצאה ראשונה
של תנועה תעמולתית מאורגנת הנערכת מזה
שבועות על־ידי צעירים הודים, העוברים מריכוז
הודי אחד אל משנהו, מעוררים •את יו־צאי
ארצם לתנועת ״ירידה׳׳.
הודים רבים, על משפחותיהם מרובות הילדים,
השתלטו על המדרכה הצמודה לבניין הסוכנות,
סככו על גופם בשמיכות צמר־גפן,
אותן תלו על קירות הבניין, ישבו על מטלטליהם
והודיעו :״לא נזוז מכאן עד שנקבל
הבטחה שיחזירו אותנו למולדת שלנו.״
״ מו כרחהל הי ותיהודיה מתוך
הוויכוחים הקולניים, שנשמעו גם בשעות הלילה
המאוחרות, בקע קול גברי של אשה
שחומת עור, בעלת תווי פנים סיניים. רחל
סלומון ,34 ,לחמה כלביאה בוויכוחי הרחוב,
כשסביבה הצטופפו רבים, שמעו ממנה שורת
טענות אכזריות :״בארץ הזאת צריך להילחם
על פרוסת לחם, הקיבה שלי מצטמקת, אד
רעבה ! ״
זמן קצר לאחר שרחל (שמה אותם יסדם :
גלדיס) היגרה עם אביה מסין לכלכותה, הודו,
התאהבה בחיים סלומון. כאשר החליטו להד
שא, הגיעו לידי הסכם: גלדיס תשמור על
דתה (הנוצרית) וחיים על שלו (היהודית) ,לא
יפריעו זד. לזו. כאשר נולד משה לפני חמש
שנים, לא התנגדה גלדיס לקיים ברית מילה.
חיים עבד כמפקח בבית־חרושת לתה, השתכר מאושרת למחיית המשפחה. גלדים היתד,
מאד״ ,כי היתד, מקובלת על חוגה, הודות
לשש השפות ההודיות והלשון האנגלית שהיו
שגורות בפיה, עד אשר, יום אחד, קיבלנו
הזמנה למסיבה וזה היה הסוף.״
בני פורת, חבר קיבוץ לביא, הגיע לכלכותה
בשליחות הסוכנות, ערך ערב ציוני של
חלוצים .״עליכם לעזוב את הודו ולבוא לישראל,״
נזכרת גלדים בדברים ששמעה באותה
מסיבה. היא שוכנעה כאשר שמעה שישראל
היא ארץ זבת חלב ודבש, הסכימה להחליף
את שמה מגלדים לרחל, להיות יהודיה,
מפני ש״בני אמר לנו ששם אני מוכרחה
להיות יהודיה.״
יממה אחת לאחר שהשאירו את דירתם, בת
שני החדרים, ואת רוב חפציהם הם הירשי
לעלות לאוירון(עם 30ק״ג בלבד) מאחוריהם,
נמצאו רחל, חיים ובנם משה בכפר בלום,

בית־תינוקות של ויצו בירושלים, חיים נשלח
לקרית מוצקין לקורס לעברית בסיומו הובטחה
לו משרה בעיריה, רחל נהנתה מתמיכה
חודשית בת 15 לירות, בה היה עליה לכלכל
את עצמה ואת משה בן החמש.
אומרת רחל :״ 15 לירות, זה לא מספ״ק
בשביל הסיגריות שלי.״ מתנצלת :״לא היתר,
לי ברירה, מכרתי את המנות שקיבלתי בשוק
שחור, התחלתי בעסק.״ אך כאשר החלה ה
שח־מתאים
יוסן ז הייטון ולאסלו סאכו
...בבית־הבראה הדור

הרשמה הראשונה לשיבה להודו היו רחל
וחיים בין הנרשמים. סיבתם העיקרית :״אם
תראה את הודו פעם אחת, לא תרצה לחזור
הנה.״ ומלבד זה :״לא נכון שבהודו יש רעב.
שם מתים אנשים מעקיצות יתושי קדחת.״
אך לא הועיל להם דבר. תעודת הלידה של
חיים, לפיה היו צריכים לקבל את ויזת הכניסה
להודו, נגנבה מהם במחנה המעבר, יחד
עם בגדיו של חיים. רחל נאלצה לוותר, הב־תקר,
לאביה, שישלח לה העתק מתעודת הלידה.
בינתיים עלתה מבאד־שבע לתל־אב־ב לתבוע
מהסוכנות את ההענקה החודשית של 15
לירות אותה לא קיבלה עדיין, מצאה את
חבריה שובתים, הצטרפה אליהם, שימשה
שופרם בוויכוחי הרחוב. אמר לה זקן הודי
שידע שסיכוייה לשוב להודו קלושים, כל עוד
לא יהיו בידיה תעודות הלידה :״רחל, לכי
לסינימה ענתה רחל :״לא, לא אוכל כש.
חברי
בצרה.״
מכוניות מול טוריות. פקידי מחלקת
הקליטה של הסוכנות, שירדו מישיבתם, בה
החליטו להעביר את החלטת התגובה לברל
לוקר׳ יו״ר הנהלת הסוכנות, העיפו מבט.
מוטרד על מראה המדרכה העלוב, התעלמו
מהבעייה. אמר אחד הפקידים, שנכנס למכוניתו
הפרטית, שעמדה צמודה למדרכה שממול
מחנה השובתים :״גמרנו את תפקידנו כשנתנו
להם דירות, פרות וטוריות, הם, ן לטו.״
העובדה שההודים רבצו אותה שעד, על מדרכות
האבן של הרחוב התל־אביבי לא הוכיהה
להם את ההיפך.

פ שעי ם
אדמוני. גי דםו מו שחת

יורדי־הודו ליד כנין הסוכנות, תל־אכיב
גלדיס היתח מאושרת...
לחם, ושבתי למולדתי, הונגריה, בה ש גם אותו עזבו לאחר חודשים מעטים. מודה רחל
בשר 1״
באשמתה :״לא איכפת לי האוכל, מספיק לי
לחם הודי אפוי עם מרגרינה, אבל מקבלים
יתושי הקדחת עדיפי ם
שם רק שלוש קופסות סיגריות לשבוע ואין
עולה מפולניה בגיל העמידה הבליט את כרמספיק
תה.״ ורחל אינה יכולה להתקיים בפסי׳
חשף שני טורי שיני זהב מבהיקות, חיווה
חות משלוש קופסות דפנה ( 90 סיגריות) ו 25
את דעתו כשמכים מעילו מבצבצות עטיפות
כוסות תה ליום.
הכסף של חפיסות שוקולדה צרפתית .״כואב
״לכי לסינימה!״ בבאר־שבע הובטחה
הלב לראות את ההודים עוזבים את הארץ.״ להם חנות, אך נסתבר שלשכת הסעד לא
ספסר שני, עולה צעיר מעיראק, חשב שהם תקיים את הבטחתה, לאחר שחיים, שעבד כצודקים
:״יום אחד בהודו יותר טוב מאשר פועל בניין, חלה בשחפת. נמצא פתרון :
חיים שלמים במדינה הזאת.״
יוסף, התינוק שנולד בבאד־שבע, ,ועבר ל־׳

עה :״הוא מושחת״ .פארין היה מתעלל בבנו,
ועל פי עדות שכנים היד, עושה בגופו
מעשים מגונים.
הנה האיש הרשע! בבוקר שבת
אחד, לאחר שנטשה אותו אמו, טייל פארין
בחוצות באר־שבע. לפתע ראה שתי ילדות
צועדות לקראתו שלובות זרוע. רחל בת העשר
הובילה את אחותה הקטנה לבית־הכנ־סת,
מקום שאמן ואביהן, עולה ממרוקו ופו
בקרב
העולים החדשים בבאר־שבע היה דוד
פארין ידוע בשם אדמוני, בשל עור פניו
הנוטה להאדים וגם בכינוי ״הגידם״ .אך פא־רין
בן ה־ 35 לא איבד את ידו במלחמה. זמן
קצר לפני שעלה לארץ עם בנו מתורכיה,
נפל קרבן לתאונת דרכים קטלנית שנסתכמה
בשלושה דברים: קטיעת ידו, שינוי לרעה
באופיו, וגירושיו מאשתו שמצאה אותו בלתי
נסבל לחיים משותפים. חודשים מעטים
לאחר שנשתכן (בעזרת הסוכנות) בבאר־שבע,
קיבל חנות לירקות מלשכת הסעד,
החל לפרנס את בנו ואת אמו הזקנה. בינתיים
הילכו עליו סיפורי השמצה, שהיו לא
בלתי־אמיתיים. כי דוד פארין היה משתכר
בכל הזדמנות, מתפרע בחוצות העיר ומקים
שערוריות, שהיו לפעמים דורשות את התערבות
המשטרה. קוניו הרשומים הבטיחו לעתים
קרובות, שהיו מחליפים אותו בירקן
אחר, אילו היתה בידם הברירה כי פארין
,,היה שנוא עלינו״.
סיבתם, אותה הביעו בלויית סיפורי זוו

בחברת מקורות, התפללו.
רחל השאירה את אחותה בבית־הכגסת,
שמעה מאביה פקודה מפורשת :״לכי ישר
הביתה אך בדרך עשתה רחל חשבון־נפש:
בבית נמצאת רק אחותה הגדולה, אבא ואמא
יתפללו עוד הרבה זמן, ובפנת הרחוב משחקות
חברותיה. היא שחקה אתן זמן קצר,
עד אשר החליטו כולן להתפזר ורחל נשארה
בודדה ברחוב. כאשר פנתה בכתן הביתה,
ראתה אדם גידם ואדמוני מתקרב אליה .״מה
שמך ילדה י את רוצה סוכריות?״ רחל
אמרה שהיא צריכה ללכת הביתה ש״אוי ואבוי
יהיה לה.״ אך היא גם רצתה סוכריות,
ולכן, כאשר לפף פארין את ידה בכף ידו
השמאלית ומשך אותה, לא גילתה רחל התנגדות
עיקשת.
כעבור רגעים מעטים נמצאה בחדרו של
הגידם, לעסה טופי מתקתק. דוד פארין לא
איבד זמן רב, ביצע את זממו בגופה של
הילדה בת העשר, השאירה שעות אחדות
בחדרו לשם טשטוש סימני מעשהו, אחר
שלחה הביתה. בינתיים חזרו הורי רחל מ־בית־הכנסת,
הקימו רעש גדול משלא מצאוה
וכאשר הגיעה השעה שתיים החלו דואגים
לשלומה, יצאו לחפש אותה.
בשתים ושלושים נפתחה הדלת, רחל נכנסה,
ספגה מאחותה הבכירה סטירת־לחי
מצלצלת, שהפילה אותה על אחת המטות
באובדן כוחות. רחל, שהבינה שעוללו לה
מעשה מחפיר, לא הצליחה להסתיר את מה
שאירע, והוריה הודיעו למשטרה ודוד פארין
נעצר. במשטרה, אמר פארין :״נכון עשיתי,״
הוסיף :״הייתי שכור, מה ידעתי.״
ארבעה ימים לאחר מכן הובלה רחל בידי
אמה לתחנת המשטרה למסירת עדות נוספת.
כאשר נכנסו אל הקצין החוקר, הוצא גם
דוד פארין מתאו, הוכנס שלא במתכוון לחדר
הקריאות ועורר בכניסתו את התרגשותה
המידית של רחל שהחלה לבכות בקול ולרעוד
בגופה .״הנה הרשע. אני מפחדת.״
ייתכן שכל רע לא היה נגרם לרחל, קטנה,
אילו היה דוד נעצר זמן רב לפני כן בהסתמך
על השמועות שהלכי עליו בין שכניו ד
באר־שבע, איך שמועבר משפטו לתליאביב,
ניתנה לתובע בנימין קורנגולד הזדמנות בלתי
חוזרת לצייר לפני בית־המשפט את אופיו
המושחת של הנאשם. כאשר הוכרז פסק הדין,
היה זה שיא חדש שהושג בבתי המשפט של
מדינת ישראל. שבע שנות מאסר עבור תעשה
מגונה.
הארץ שלושה שדים לחקלאות כבר היו לנו —
ציזלינג, דוב יוסף ולבון (מעריב).
זוהר פלדנוי, תל־אביב
אך הדיבוק עוד לא יצא.
.uהעולם הזה״ 753

קולנוע
סרטים
״שעד הג״לה׳י
תל־אביב הוכיחה שוב באיזו מידה אינה
יודעת להעריך סרטים משובחים, גרשה מן
הבד את שערי הלילה, סרט צרפתי ישן ()1946
שלעולם לא יתישן, פרי אמנותם של זוג מסיקי
ילדי גן־יהעדן, ז׳אק פרבר, ומארסל קארנה,
לאחר שבוע של הצגות בפני אולמות ריקים.
התסריט מבוסם על באלט מאת התסריטאי
פרבר, עצמו (המוסיקה: ז׳וזף קוזמה) שבע־לילתו
ממלא הגורל תפקיד מרכזי. בעוד שב־באלם
היתד, לגורל דמות של צללית אפילה
וחמקנית, הלביש אותו, בסרט, הבמאי קארנה
(טזח הערפלים, השחר עולה, הופל די־נור)

בגדי הלך־נודד המשוטט ברחובות מונמארטר,
קובע גורלותיהם של אנשים. בליל החורף
הקר והחשוך של שלהי המלחמה מפגיש הגורל
(ז׳אן וילאר) פועל צעיר בשם ז׳אן
ואשד, בלונדית ,״האשד, היפה ביותר בעולם״.
ז׳אן ומאלו — זה שמה של האשד — ,מתאהבים
זה בזו עוד אותו לילה, מבלים למרות
הזהרתו החמורה של הגורל, שעות אחדות
של אושר בחצר מוזרה בין בתים שהורי-
כתלים. לפנות בוקר מדביק את הזוג בעלה
של מאלו, ז׳ורז׳ (פייר ברסאור) ,מפיל ביריות
את מאלו.
הבמאי קארנה מגולל את הפרשה המאד־רומנטית
על רקע תפאורה מוחשית ביותר

סים אליו בהערצה, הנוער, שידע את רינגו
רק מן השמועה אינו מתפעל. לא צעיר שחצן
אחד מבקש להתגרות בו, לזכות בתואר ״האיש
שהרג את ג׳ימי רינגו״.
לשווא מנסה רינגו להתרחק מקטטות. כדודו
של עלם צעיר ורודף־כבוד (סקים הומייר)
פוגע בגבו. עתה יהיה רוצחו של רינגו נערץ
אך נרדף ומבוקש כמוהו על־ידי שחצנים אחרים
שירצו לזכות בתואר ״האיש שהרג את
האיש שהרג את מנגו״.

הוליבוד
או סקר 52
מדי שנה עורכת האקדמיה. לאמנויות ה
קולנוע
בהוליבוד משאל בין חבריה, כולם
אנשי הסרטה. לתוצאות המשאל הזה מצפים
בקוצר רוח, כיוון שהפרסים הנתנים כתוצאה
ממנו נחשבים לכבוד הגדול ביותר בקולנוע
האמריקאי. הפרסים הללו צורתם פסל קטן
והם קרויים אוסקר. בשבוע שעבר חולקו
פסלי האוסקר בפעם ד,־ .23 זה מכבר לא
הביאה חלוקה הפתעות כה רבות כמו השנה.
אחת ההפתעות הגדולות: סרטזמר,
אפריקאי בפריס, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר,
מאורע נדיר כיוון שאך לעתים רחוקות
זוכה סרט מוסיקלי בפרס מעין זה (יצאו
מן הכלל: מנגינת ברודביי , 1929 זיגפלד
הגדול 1936

בפרס ר,ביום זכה ג׳ורג׳ סטיבנם שסרטו

ס פ 1ר ט
א תלטיקה קל ה
תשעה שיאי חד שי
בהסתמן נסיעה לחוץ־לארץ באופק נשכחים
חילוקי הדעות בין עסקני הפועל ומכבי, משתררת
הפוגה. כאשר המדובר הוא בנסיעה
לאולימפידה מתישרים כל ההדורים על אחת
כמה וכמה. אחד הענפים שסבל מחיכוכי
הפועל־מכבי היתד, האתלטיקה הקלה, גולת
הכותרת במשחקים האולימפיים. גם עבודתו
של המאמן האמריקאי מונדשיין עם אתלטי
שתי הקבוצות ונסיונות תיווכו עלו בתוהו.
כשהוקם הועד האולימפי הישראלי והפועל
הצטרף להתאחדות הספורט הישראלית לחובבים
חיכו האתלטים למפגש והעסקנים רצו
לראות מה הם סיכויי משלחת ישראליה ל־אולימפידה.
כתנאי ראשון לשיגור משלהת
נקבעה השגת תוצאות מינימום. עתוני הספורט
יצאו נגד האתלטים, ציינו כי הישגיהם
הירודים לא יביאו כבוד בזירה בינלאומית.
מונדשיין האמין כי עבודתו תישא פרי.
במפגש אתלטי הפועל־מכבי, ששימש גם
מבחן ראשון להקמת נבחרת אולימפית, הוכיחו
האתלטים כי כוחם עמהם. פרי המפגש:
תשעה שיאים חדשים. דוד טבק (הפועל) שרץ
100 מטר ב־ 10.7שניות, הציב שיא א־צי
חדש, הבטיח לעצמו נסיעה לאולימפידה כמון
שהישגו עבר את המינימום האולימפי של
10.8שניות. חברתו לאגודה, לאה הורביץ,
הבטיחה אף היא לעצמה כרטיס להלסינקי
בעוברה 80 מטר ריצת משוכות תוך 12.4
שניות (המינימום 12.5 :שניות).
ברלה זילברברג מקיבוץ הראל שבפרוזדור
ירושלים קבע שיא בקפיצה משולשת (13.52
מטר) ,לא האמין למפסע רגליו׳ אחז בשערותיו
מרוב התרגשות כאשר השופטים הודיעוהו
על התוצאה. דוד טבק לא. הסתפק
בשיא אחד, השלים את שרשרת השיאים ברוצו
200 מטר ב־ 22.5שניות. הפטיר מונד־שיין
חייכני ושבע־רצון :״חכו, זאת רק התחלה

שייט

נאתלי;אטייה ואיב מונטאן(״שערי הלילה״)
שעות אחדות של אושר...

(ומדהימה בפוטוגניות שלה) של הצייר טראו־נר.
בעזרת השית של פרבה, הצילומים היוצאים
מגדר הרגיל של פילים אגוסטיני, משחקם
המשובח של מרבית המשתתפים, הצליח
להוציא סרט שאינו קל בראייה, שמקצבו איטי
והדורש מאמץ וריכוז ניכרים, אך שאינו
נתן לד,שכח על נקלה. בעצם, זהו סרט שיש
לראותו פעמים מספר כדי למצות ממנו הנאה
שלמה.
שערי הלילה נכתב במקורו למארלן דיטריך
וז׳אן גאבין שהיו צריכים לשחק את מאלי
וז׳אן. משלא יצאה התכנית אל הפועל (בעיני
דיטריך לא נשא התפקיד חן: גאבין היה
עסוקימסרט אחר) החליט קארנה לשתף שחקנים
טירונים ולא ידועים כלל, אלא שר,מפיק
התנגד והושגה פשרה: הזמר העממי איב
מונטאן והשחקנית ממוצא רוסי, נאתלי נא־טייר״
נבחרו לשחק את התפקידים המרכזיים.
הם ממלאים אותם בנאמנות והתאפקות משחקית
ראויים לשבח, אולם אין להשתחרר מן
ההרגשה שהסרט, שהוא מצויין בלאו הבי.
היה נעשה טוב יותר אילו היה נעזר בכשרונם
הגדול של דיטריך־גאבין.

״ החדמת קן הדומנט״י
ההרפתקן הרומנטי הוא סרט אנסי־רומנטי
אודות אקדחן בעל מוניטין, ג׳ימי רינגו (גרגורי
פק) ,שהפיל תריסר אויבים בנדודיו על
פני המערב הפרוע ועתה, עם הגיעו לשנתו
ד,־ ,35 הוא משתוקק לבוא אל המנוחה ואל
הנחלה, לחיות ביחד עם אשתו(הלן ווסטקוט)
ובנם הקטן.
ברם, על רוצח מן הסוג של רינגו נגזר
למות בדרך בו נתחסלו מתנגדיו: בירייה.
בכל עיירה בה נוטה רינגו ללון, בכל מסבאה
אליה הוא נכנם ללגום את כוסית הוויסקי
המסורתית, מצפה לו אותה קבלת הפנים :
המבוגרים המכירים אותו ואת מעלליו מהיח,העולם
הז ה׳ 753

מקום תחת השמש (לפי רומאן מאת תאודור
דרייזר) קצר פרסים גם עבור התסריט, מוסיקה,
תצלום, תלבשות, עריכה.
שלושה מתוך ארבעת השחקנים שזכו בפרסים
עבור משחקם, באו מן הסרט קרונית
ושמה תשוקה. ויויאן לי קבלה את פרם השחקנית
הראשית הטובה ביותר * ,בעוד קים
האנטר וקארל מאלדן, שהופיעו בקרונית גם
בהצגת הכפר של המחזה על במת ברודביי
וכמעט שלא חדלו מהופיע בו מאז, קבלו
את פרסי שחקני המשנה.
אולם הגדולה בהפתעות היתד1,מתן אוסקר
להאמפריי בוגארט בעד משחקו בהמלכה האפריקאית.

שראל
ס ר טי סבסרטנע
חודש ניסן הביא לארץ לא רק את האביב
אלא אף פעילות קולנועית ללא תקדים. מ־ארצות־הברית
הגיעה לכאן יחידת הסרטה לצילומי
רקע לסרט גדול (מבחינת ההשקעה
הכספית) .שבדיה שלחה להקה שלמה המסובבת
סרט תנכי. כל זה, מלבד עבודות ההסרטה
הרגילות הנעשות בארץ על־ידי אנשי
הסרטה מקומיים גרם לשפע גדול במקצוע.
עומדת עוד להגיע לארץ בעתיד הלא רחוק:
יחידת הסרטה מצרפת, בראשותו של הבמאי
ז׳אן דרביל, אשר תצלם פה חלק ניכר מתמונות
סרט דתי, הדרן לדמשק, אודות רדיפת
הנוצרים הקדמונים על־ידי היהודים. ישתתפו
בו מישל סימון וגבי מורליי ובין התפאורות:
פנים אולם הסנהדרין, בית־המקדש, בית־הכנסת
בדמשק.
•היא זוכה באוסקר זו הפעם השנייה. ב׳
ראשונה קבלה את הפרס ב־ 1939 עבור משי
חקה בחלף עם הרוח.

לשופט והודיע :״עכשיו אתה יכול להמשיך
ולשחק בעצמך פסק השופט :״אתה בכל
אופן לא תמשיך לשחק !״
ישראלי סירב לרדת מהמגרש, כשחברי
המכבי תומכים בסירובו. לאחר וויכוחים

השקו! ״אליהו גולומב״
...בסערת משתוללת

סוערים הסכים הפועל שישראלי ימשיך לשחק,
אך השופט לא שינה את דעתו ולאחר
25 דקות הפסקה שרק שריקת סיום. שתי
הקבוצות החליטו לא להפסיק, ביקשו את
בן־זאב, חבר הנהלת הפועל, שחקן כדורגל
לשעבר, שנכח במגרש׳ לקבל לידיו את השיפוט.
שוטר טוב־לב נדב למשימה זאת את
משרוקיתו.
אך ההפסקה הארוכה פגמה במשחק, נטלה ׳
ממנו את מתחו, על אף שני השערים הניס־פים
של מכבי, שסיים את המשחק .2:4

אגודות

יציאת ה ב תו לין ב »וו 1ד

\ תו ףער בי

כאשד התכנסו חברי הפלוגה הימית של
הפועל בנד,ריר, עם אורחיהם בערב שבת, היו
רבים שסברו כי התאספו לשוא וכי השקת
שלוש הסירות החדשות שנקבעה ליום המחרת
לא תתקיים. כי זה למעלה מיום שלם שגשם
ירד בלי הרף וגלי הים השתוללו בסערה.
למחרת
גברו החששות עוד יותר. גם כאשר,
בהתאסף 140 חברי הפועל במקום והאורחים
הרבים שבאו מכל הארץ, התבהרו
לפתע השמים והשמש זרחה, לא נחה דעת
הכל, כי הים המשיך לסעור. בעיקר. תנגדו
להפלגה המבוגרים שבנוכחים .״בים כזה
תלכנה הסירות לאיבוד התריע אברשה
ארגמן, ג׳ינג׳י כבן ,40 מותיקי הפועל בה־פה.
לעומתו תבעו הצעירים להוריד את הסירות
כי ״כך יאה לימאים״ .לבסוף ניצחו הצעירים.
ראשונה הורדה הסירה על שם אליהו גולומב,
ותיקת הסירות של הפועל נהריה, להדגים
יציאה בים סוער. הסירה שיצאה אחריה התמלאה
מים ונאלצה לחזור מיד לחוף.
ואילו שלוש הסירות החדשות, שד,ימאים
לא הספיקו עדיין להכירן, ירידתן הראשונה
למים היתר, קצרה ביותר — רק כדי׳שייאמר
כי יציאת הבתולין שלהן נתקיימה במועד הקבוע.

כשהוקם
ב־ 1923 סניף הפועל בחיפה ישבו
מזכיריו ומדריכיו, טיכסו עצה כיצד להביא
לפני הקהל החיפאי את עובדת קיומו של הסניף.
הם החליטו על נשף ספורטאי מסורתי
אשר יקויים כל שנה שבועות מספר לפני
פסח, ישקף את פעולתם של הספורטאים מכל
הגילים והמקצועות.
משך שנים רבות התקיימו נשפים £ם י.ר־תיים
אלה עד אשר עם תום מלחמת העולם
השנייה נכנס הסניף למשבר יליד חוסר תקציב
שהתבטא בחילופי המזכירים שנכשלו
במילוי תפקידם או שלא יכלו להמשיך במצב
הקיים (ב־ 1950—1951 התחלפו ארבעה מזכירים).
באוגוסט
אשתקד קיבל לידיו יצחק פוקס,
,21 בינוני קומה, בהיר פנים ושיער את מזכירות
הסניף. יחד אתו נכנסו למזכירות עוד
מספר ״משוגעים לעניין״ ,ארגנוהו מחדש.
ייצבוהו מבחינה כספית (על־ידי אוסף תרומות)
,הכינו את הנשף הספורטאי ,1952הראשון
מזה שלוש שנים.
כשד,וסט השבוע מסך הקטיפה האדום של
במת אורה החיפאית נתגלו בחצי גורן 158
ספורטאים (הצעיר — בן תשע, הקשיש,
מאמן המכשירים מקס גלזל, בן ,)36 הדגימו
12 הופעות התעמלותיות להערכה מיוחדת
זכו: ריקודי־העם שבוצעו לקצב אקורדיון
ודורבקה (תוף ערבי).

כד 1רג ל
ל עו ר ה. מ שרו קי ת שוטר
לאחר נצחונו הגבוה של מכבי תל־אביב על
הפועל פתח־תקוה 1:7החליטה הנהלת
הפועל׳ זויפה שמשחק נגד מכבי תל־אביב
ימלא את קופתה, הזמינה אותו למשחק ידידותי
מאחר ששתי הקבוצות היו חופשיות
ממשחקי ליגה וגביע. החישובים לא היו מוטעים
והמשחק משך קהל 4000 צופים שרובו
שילם את מחירי הכרטיסים הגבוהים (590
פרוטה ביציע—270 ,בעמידה).
בתחילת המשחק הציגו המכבים האורחים
משחק נהדר ומסירותיהם המדויקות של חלוציהם
הפכו את הגנת הפועל אין־אונים, הסתמכו
בשני שערים. אולם גם הפועל לא טמן
ידו בצלחת, ומקשרו הימני, שמואל אוורבוך,
קבע שער ראשון לטובת קבוצתו בבע־טת
פצצה מ־ 15 מטר.
שחקכעצמך Iחמש דקות לפני סיום
המחצית פרצה שערוריה כאשר הפועל התקיף
והצליח להבקיע שער נוסף. שחקני
המכבי טענו שהשער פסול מאחר שמגינם,
אייזמן, הופל, והקיצוני הימני של מכבי. ישראלי,
לא התאפק, נטל את הכדור לידיו, ניגש

התעמ לו ת
לתל מי די ם. מחוץ ד ת תו ס
הקו המשותף לתחרויות המאורגנות על־ידי
המחלקה לתרבות הגוף: קיומן בשעות הלימודים,
כך שלקהל התלמידים אין מעולם
אפשרות לחזות בהם.
גם השנה, כשארגנו מורי ההתעמלות את
מפעל. מרט, לזכר מורה ההתעמלות החיפאי
מאיר מרט, שכחו שישנם גם תלמידים המעונינים
לחזות בו, ערכו את התחרות ביום לימודים,
סיימוה בשעות הצהרים.
בעלת הצמות בלטה. בנות דגניה
התכוננו י למפעל כהלכה, לא נתקלו ביריבות
רציניות בגיל העממי, זכו במקום הראשון
על־ידי צבירת 268.9נקודות. בגיל התיכוני
ניצחו בנות הריאלי, בהן בלטה בנן יוחד עליזה
מסטיון ,15! ,ובעלת הצמות הארוכות.
בתחרויות בין הבנים ניצח בית־הספר אפיקים
בגלל. העממי בעוד שבגיל התיכוני הצליח
בית־הספר חוגים להדביר את הריאלי,
לאחר שבכל התחרויות הקודמות היה הסדר
הפוך: ראשון — הריאלי, שני — חוגים.

מכל

ארצות הברית
א״ קהש אר ב מ קו מ ך!
כמעט מדי יום הגיעו מברקים אל מפקדתו
של אייק ליד פאריס, שנסתיימו כולם במילים
״אייק, חזור הביתה !״ ידידיו ותומכיו,
שאירגנו את התנועה שמטרתה להכניסו לבית
הלבן שמעו את החצוצרות הגדולות
אשר על עגלת־המוסיקה של בוב טאפט ו־התיאשו.
כיצד אפשר ללחום למען מועמד
שאיננו, ושאיש אינו מכיר את דעותיו, נש־המועמד
השני עובר מעיירה לעיירה, נואם
ארבע או חמש פעמים ביום לפני קהל של
כמה עשרות זקנות וילדים?
אולם אייק נשאר איתן. השיב הוא אם
העם האמריקאי רוצה בי, יוכל לבחור בי
גם מרחוק. לא אטוש את תפקידי, בו תלוי
גורל אירופה, כדי לעסוק במקצוע המפוקפק
של ציד נפשות.
ופתאום, ביום בהיר אחד, פסקו המברקים.
במקומם קמה קריאה גדולה :״אייק, הישאר
במקום שהנך נמצא בו.״
גנ רלנגד גנ רל. הדבר התחיל למחרת
הבחירות בניו־האמפשייר (העולם הזה ,)751
בו ניצח הגנרל הנעדר את הסנטור. הפוליטיקאים
המקצועיים ישבו וניתחו את התוצאות,
הגיעו למסקנה שטעו: העדרו של
אייק לא היתד, מגרעת, אלא להיפך, יתרון.
כי הבוחרים* מאסו בפוליטיקאים המקצועיים
ובציידי הנפשות, שרדיפתם אחר מפתח
הכניסה לבית הלבן היה בולט מדי. לעומת
זאת מצאה חן בעיניהם גישתו של אייק,
שמילא את תפקידו ביושר, לא הרים אצבע
כדי להיבחר.
העגלה של אייק החלה זזה, וכעבור ימים
מספר דהרה בכביש כמכונית קרייזלר, מודל
.1952 אחר הנצחון בניו־האמפשייר בא ד,נ־צחון
המדהים, חסר־התקדים, במינסוטה. במדינה
זו נפסלה הבקשה למועמדותו של
אייק בגלל סיבה פורמלית. אולם ברגע האחרון
הודיע התובע הכללי כי אם הבוחרים
יכניסו את שמו של אייק בכתב ידם לפתק
הבחירות, ויספרו גם פתקים אלה, אף כי
לא יהיה להם, כנראה, תוקף חוקי. התוצאה:
למעלה מ־ 100 אלף איש, כ־ס/י־ 40 מכלל מספר
הבוחרים, רשמו את שמו של אייק, גרמו
בכך לרעידת־אדמה שזיעזעה את כל הארץ.
פרט אופייני: אלפי בוחרים לא ידעו גם
כיצד לכתוב את שמו המסובך של אייק,
סילפוהו בעשרות צורות שונות.
התוצאה היתד, מיידית. כמה מיאשי תנועתו
של טאפט פנו אליו בפומבי, תבעו ממני
להסתלק ממועמדותו, מאחר שהפכה חסרת-

חשובה ביותר בעולם.
דם חדש. איש אחד הסיק מסקנה הגיונית
מעובדה זו — האדם התופס את המשרה
הזאת כרגע. הארי טרומן קם במסיבת מפלגה
גדולה, חייך את חיוכו הרגיל, הודיע
כאילו בדרך אגב: הוא לא ״ירוץ״ השנה.
נימוק מספר : 1טרומן בטוח שאייק ימשיך
במדיניותו שלו (התערבות אמריקאית בכל
רחבי העולם, סעד כלכלי וצבאי) .נימוק מספר
: 2נתברר כי אויבי טרומן מתכוננים
לפלג את המפלגה שלו, ונצחונו המפתיע של
האביר־הלוחם־בפשעים אסטס קיפובר (העולם
הזה )751 בניו־האמפשיר הוכיח שהארי
נמאס במקצת על הבוחרים.
״הארץ מאסה בפוליטיקאים הוותיקים. הארץ
רוצה בדם חדש הודיעו הפרשנים המקצועיים,
חייכו לאייק הרפובליקאי ולקיפו־בר
הדימוקראטי, שניהם חובבים במקצוע.
אולם טרומן, בהסתלקו, ידאג לפחות לדבר
אחד: שהדם החדש יהיה דם שימצא חן
בעיניו. המועמד המקובל על טרומן: אדליי
סטיבנסון, מושל המדינה אילינוים׳ שהיתר,
לפנים המדינה המושחתת ביותר בארצות־הברית,
טוהרה במידה רבד, הודות למושלה.
אולם שני גורמים מעכבים בחירה זו. הראשונה:
סטיבנסון בטוח כי ייבחר שנית במדינתו,
אינו מתלהב לזרוק משרה פחותה
אך בטוחה מן היד כדי לצוד משרה חשובה
אך בלתי־בטוחה. השנייה: סטיבנסון הוא
אדם גרוש, והאמריקאים אינם אוהבים אנשים
גרושים בבית הלבן.

העולם

דרום אפריקה
מלאן נגד מלאן
באחד הלילות בחודש מאי, לפני שנה, עברו
עשרת אלפים חיילים משוחררים ברחובות
קייפטאון, מקום מושבו של הפרלמנט
הדרום־אפריקאי. היו אלה אנשי קומנדו הפלדה
« ,ובראשם צעדו שני גברים: האחד
צעיר ונמרץ, השני כפוף ועטור זקן־שיבה.
הצעיר היה ראש־הטייסת אדולף גיסברט
קוריאה טוראי אחדנחר
כאשר הטוראי ווארן מקמל ,20 ,הוצב למשמרת
לילה בעמדת תצפית של האו״ם בקוריאה,
לא עלה בידו לפזר את התנומה שהשתלטה
על עפעפיו. גם ד.,־שריש שעוררה
כתה צפון־קוריאית שחמקה ועברה את הק־וים
האמריקאים, לא הצליחה לעורר את מקובל
משנתו העמוקה לאחר שהתכנס לתוך שק
השינה שלו ורכס את הרוכסנית על פניו.
כשנתפשה הכתה הקומוניסטית, עם שחר,
על־ידי משמר ממונע, נתגלה שהעקבות עברו
על־פני עמדת התצפית, ממנה בקעה נחירה
שעוררה את חמת אחד הקצינים. הוא דקר
את שק השינה בכידון רובהו וג־ם בכך
להתרוממותו של השק, מתוכו הציצו פניו
המנומנמות של ווארן מקונל.
ימים אחדים לאחר מכן הגיע לעיירתו הקטנה
של מקנול במדינת ניו־ג׳רסי, ארצות־הברית,
פסק־הדין במשפט השדה שנערך לטו־ראי
מקונל: עשר שנות מאסר 600 .תושבי

״מלח״ אדולף גיסכרט מלאן

מלאן, ד,״מלח״ ,טייס קרבי שהצטיין בקרב
על לונדון, שירת לפני כן כימאי בצי המסחרי.
הזקן היה הגנראל דולף דה־לה״ריי, ממנהיגי
מלחמת הבורים, האדם שלקח בשעתו
את ווינסטון צ׳רצ׳יל בשבי.
השניים עברו על פני המשטרה המזויינת,
ביקשו להתקבל לראיון אצל דניאל מלאן,
ראש הממשלה. אולם ראש הממשלה, קרוב
רחוק של ראש המפגינים, סירב לקבלם. השניים
נתקבלו על־ידי ראשי מפלגות האופוזיציה,
מסרו להם החלטה המוחה נגד הוצאת
התושבים הצבעוניים מרשימת הבוחרים
הכללית של מחוז הכף.
בצורה דרמטית זו נולדה תנועה שהיא
יחידה במינה בעולם: תנועה פוליטית של
חיילים משוחררים, הלוחמת נגד השוביניזם.
השם הרשמי: קומנדו הלפידים של החיילים
המשוחררים הדרום־אפריקאים.
ארבע שכבות הפירמידה. המאבק
בין שני המלאנים התחיל כשמלאן הקשיש
הכנים את הצעת החוק הסותרת את חוקת
המדינה. כיוון שלא היו לו סיכויים לזכות
ברוב הדרוש לשינוי החוקה, העביר את החוק
ברוב רגיל. מטרתו: צעד נוסף לנישול
התושבים הבלתי אירופיים, להגשמת ה־אפארטהייד
(״ההפרדה״) בין הגזעים.
אוכלוסית המדינה מורכבת כפירמידה
בעלת ארבע שכבות. היסוד מורכב משמונה
מיליונים כושים, בעלי עור שחור, עבודה
שחורה ותנאי חיים שחורים. עליהם רובצים
כמיליון ״צבעוניים״ ,מהם כשליש הודים, המדוכאים
כמעט כמו הכושים •*.
השכבה השלישית מורכבת מן המהגרים
האנגלים, שהם שותפים לשלטון הלבן אך
פוחדים מן הלאומנים ה״אפריקנדרים״ ,בני
המהגרים ההולנדים שהם מהווים את ראש
הפירמידה. אנגלים ואפריקנדים יחד מהווים
רק שני מיליון, מתוך 11 מיליון התושבים.
לוא היה מלאן הקשיש, שהוא מנהיג המפלגה
הלאומנית של האפריקנדרים, מסתפק
בניצול הצבעונים, ייתכן ולא היתד, תנועת

התנגדות נצחית...

אייק, דובר להעגנרל

סיכויים.
אחרים, שונאים מושבעים של
פנו נניאושם אל הגנרל מאק־ארתור,
הריאקציה השחורה ביותר, ביקשוהו
מיד את מועמדותו, מתוך הנחה שרק
יכול להכות גנרל.
אולם כששכך המאבק היה ברור דבר אחד :
אייק הוא המועמד החזק ביותר למשרה ה*
חברי מפלגה רשומים, הבוחרים בתחום
מפלגתם (הרפובליקאית או הדמוקראטית)
בלבד, באדם הראוי, לדעתם, להיות מועמד
לבחירות הנשיא.

המחאה מגיעה למימדים כאלה. אולם מלאן
הקשיש, בעל מרה שחורה (גם מבחינה רפואית.
הוא נותח רק השנה) עשה צעד נוסף :
הוא זרק מן הצבא את כל הקצינים הדרום־
אפריקאיים שהשתתפו במלחמה האנטי־נא־צית
(בעיקר בחזית המצרית) ,כיוון שמלאן,
שהיה אז באופוזיציה, התנגד למלחמה בכלל.
לעומת זאת העלה בדרגה את המשתמטים
שלא יצאו אז לחזית.
רבבות לפידים. צעד כפול זה גרם
לכך שמיטב החיילים שהשתחררו או שד,ת
העיירה
הניו־ג׳רסית שכרו עורך־דין כדי שיגיש
ערעור על פסק הדין שנראה לדם כבלתי-
אנושי. הנימוק: ווארן מקונל ד,וצכ בעמדה
אחר 72 שעות של חוסר שינה, אותן בילה
בפטרול לאורך קווי החזית.
אך שכניו הטובים של מקונל הופתעו מש־נסתבר
להם שהוא קיבל את הדין על עצמו,
סירב לשתף פעולה עם פרקליטו השביר, להעיד
לטובת עצמו. נימוקו: כאשר נשלח לעמדת
התצפית, נאמר לו שעליו להשאר ער
כל הלילה, אף אם יצטרך לשם כד ״לשבת
על חודו של כידון.״

* קונזנדו היה שם יחידת הגרילה הקטנה
של הבורים שעשתה שמות בצבא הסדיר הבריטי
במלחמת הבורים. המלה (שתרגומה
המילול ד הוא פיקוד) נתקבלה אחר־כך בצבא
הבריטי כמציינת לוחמים מובחרים, בעלי
כושר ויוזמה אישית מובהקת, הפועלים ביחידות
ניידות קטנות.
•* מהטמה גנדי התחיל את הקריירה שלו
בארגון תנועת המחאה של ההודים בדרום־
אפריקה, ובנו ממשיך עתה בדרכו, סיים השבוע
צום־מחאה של 21 יום. ממשלת הודו
הפסיקה ב־ 1946 את יחסיה הדיפלומטיים עם

דרום־אפריקה.

פטרו הפכו מנהיגים טבעיים למלחמת ההגנה
על זכויות הכושים. צעקו הם :״כושים
ולבנים מתו יחד בשלוחות החזית. לא נפקיר
את אחינו ביום שלום ! ״
תחילה צעקה הממשלה, אולם חיש מהר
שינתה את דעתה. מלאן ד,״מלח״ הצטרף לתנועה
ומיד הפך מנהיג טבעי. היא היה
חייל קרבי שלא התערב מעודו בפוליטיקה,
אדם שגדל בכפר בודד, אפריקנדר בעל דם
טהור. במקום שהופיע התלכדו סביבו החיילים
המשוחררים, נטשו את כפריהם, את
משרדיהם ואת סדנאותיהם, מוכנים לצאת
מחדש למלחמה. אלפים קמו בן לילה, ארגנו
שיירות עצומות של ג׳יפים, ביקרו בהמוניהם
במחוזות שכנים. אולם נשקם העיקרי
היה ארגון תהלוכות־ענק של רבבות נושאי
לפידים, שהפכו את, הערים הגדולות לים של
להבות.
צעקו אנשי הממשלה :״זהו ניצול
מחפיר של זכרונות המלחמה והאידיאליזם
של החיילים למען מטרות מפלגתיות ! ״
השיבו החיילים :״נשבענו התנגדות נצחית
לאלה הבאים לכבול את הרוח החופשית של
האדם ..,נקדיש את מרצנו, את כשרוננו, את
כוח לבנו, מוחנו וגופנו לעקרונות הממשלה
החפשית, לכבוד עמנו ולבטחון ירושתנו ה־דימוקראטית

החודש הובא כל העניין בפני בית־הדין
העליון של המדינה, שהחליט כי החוק הגזעי
של מלאן הקשיש סותר את החוקה.
אולם הדבר לא הפריע לראש הממשלה, ש־אוהדיו
בסינט אישרו את החוק הבלחי־חוקי
מחדש. אולם המאבק׳ טרם נסתיים. נגד
מלאן הזקן התיצב מלאן הצעיר, החייל שזכה
לתמיכתם של הגנראלים;

צרפ ת
לרא שי תיקון ם וד
בשבוע שעבר לקה יו״ר בית־הנבחרים הצרפתי,
אדווארד הריו, בתמהון. הוא קיבל
הצעה רשמית שניסוחה המחוצף היה :״על
כל מנהיגי סיעות בית־הנבחרים לעבור מיד
תהליך מדוקדק של בדיקת מוחותיהם, באמצעים
רפואייש״ .המציע: היפוליטום מרטל,
נשיא התאחדות האנשים הישרים בצרפת,
וחבר מועצת העיריה הפריסאית. מרטל ששלח
את הצעתו לפרלמנט הצרפתי, האיץ
ביו״ר לגייס מיד קבוצה גדולה של אנשי
רפואה, שתהיה מורכבת מטובי הפסיכיאטו־רים
הצרפתיים, אשר יבדקו את נציגי העם
הצרפתי בדיקות פסיכיות. הסביר מרטל :
לדעתי, טעונים ראשיהם של המדינאים תיקון
יסודי. הגיב הריו, יו״ר בית־הנבחרים
וחברו זה 40 שנה :״אין לי מה להעיר.״.

״העולם הזה״ 753

וו j 111י 0
מספד• מחב־מיש
הציירת אלי מיתמר רבת־הכשרונות
(מלבד ציור היא עוסקת בשירה ובספורט)
גילתה כשרון נוסף — קליעה למטרה. בצאתה
לציד ברווזי־בר הפילה שני ברווזים בשלושה
כדורי רובה צייד דו־קני.
כוכבת הקולנוע השבדית והביישנית גרמה
גרבו גילתה את מאכליה החביבים,
׳בעזרתם היא שומרת על גזרתה הדקה להפליא.
המאכלים: אורז בלתי קלוף, זרוע
אגוזים טחונים ולבניה גדושת חות־שדה.
לד״ר שמואל אלישיב, ציר ישראל במוסקבה,
שוגר מכתב תודה מאת סגן שר־החוץ
הסוביטי, אנדרי גרומיקו. תוכן
המכתב: ברכת תודה עבור תיבות התפוזים,
מתנת הצירות לראשי משרד החוץ הסוביטי.
עתון טרוצקיסטי המופיע בארצות־הברית,
שחקר בעברו של אנדרי וישינסקי, שר־החוץ
הסוביטי, גילה מדוע נעלם וישינסקי
זמנית מעין הציבור ב־ ,1927 בהיותו מרצה
למשפט פלילי באוניברסיטת מוסקבה. וי־שינסקי
נאם לפני ציבור הסטודנטים, שינה
את נוסחתו המפורסמת של ולדימיר אי*
ליץ לנין — ״קומוניזם הוא חשמל וסו־ביטים״
— ל״קומוניזם הוא חתיכת צלי וזוג
נעליים טובות״.
אחד ממקורבי ווינפטון צ׳רצ׳יל, סט־מיסטיקאי
לפי מקצועו, סיכם השבוע את
כמות השמפניה, משקו החביב של ראש־ממ־שלת
בריטניה, ששתה משך חייו: עומסם
של 5קרונות רכבת משא. מספר שני: תצרוכתו
הממוצעת של ראש הממשלה בן ה־77
ליום בסיגרים — .15
למרות הודעתו של הרי מרומן כי הוא
לא יהיה מועמד לבחירות הנשיאות (ראה
מכל העולם) קיווה בי בכל זאת יחזור לבית
הלבן ששיפוצו הולך ונגמר (תמורת ששה
מיליון דולר) משך שבעת חדשי משרתו האחרונים.
החידוש המיוחד: אל 54 חדרי הבית
הלבן המחודש (הוא נבנה כולו מחדש מלבד
קירותיו החיצוניים שנשארו על עומדם) נתווספו
25 חדרי שינה 17 ,חדרי אמבטיה ו־15
חדרי מקלחת.
עתונאי אנגלי מצא הסבר לאחת מנטיותיו
של המרשאל יוסף טיטו, שליט יוגוסלביה.
לדעת העתונאי מאמין טיטו במזלה המיוחד
של האות טי״ט. ההוכחה: שינוי שמו
מברוז לטיטו, כינויים של שני כלביו —
טיגאר וטרף (ראה תמונה) .הוכחה שנתווספה
השבוע: רצון טיטו בטריאסט.
בהיתפס כובש איטליה, הגנרל מרק
קלרק (תפקידו הנוכחי: מפקד כוחות השדה
של צבא ארצות־הברית, תוך ציפיה לאישור,
המוטל בספק, של מינויו כשגריר ארצו
ליד הווטיקן) ע״י שוטר תנועה באשמת עבירת
תנועה (נסיעה במהירות רבה מן המותרת
בשטח בנוי) מצאו שלטונות צבא ארצות-
הברית נימוק שלא שיכנע את מערבות ד,ע־תוניס
להימנע מפרסום החדשה. נימוק שלטונות
הצבא: החדשה היא בגדר סוד צבאי.
ד״ר יצחק כזנר, מנהל האגף לאשראי
וסחר־חוץ באוצר שהיה צריך להיות יועצה
הכספי של משלחת ישראל לועידת השילומים
בוואסינר ושנהרג באסון מטוס ק.7.מ ,.נתגלה
כזהיר למדי. יום לפני טיסתו להולנד,
אליה לא הגיע, ביטח עצמו ב־ 20 אלף לירות.
מנחם בגין שיחזור לכנסת תוך חודש
ימים מצא עיסוק חשוב למדי בעת העד־ו
הכפוי עליו מהכנסת. מדי יומיים הוא מוביל
את שני ילדיו ואת שלושת ילדי השכן, בהתאם
להסדר תורנות, לגן הילדים.
ר הענווה היא מיו תרת
אירנה גטרי היא רקדנית קטנת־קומה (1.58
מ׳) ובעלת משקל־נוצה ( 47ק״ג) ,האידיאלי
לרקדנית ( 100 גראם נוספים מהווים בעיה
לרקדן, עליו ניטל לשאתה על קרשי־הבמה).
מלבד זאת היא גם נוטה אחר אמונה אחת
טפלה מאד, אליה דבקה מאז נולדה ביום
ה־ 13 לחודש (מאי .)1924 ההסבר, אשר בעיני
אירנה אינו טפל כלל :״מאז רידף אחרי
המספר 13׳ יש לי מזל!״ (כרטיסי אוטובוסים:
הספרות האמצעיות תמיד : 13 כרטיסי קולנוע:
שורה — 13 כסא 13 ונודניקים: שואלים
אותה תמיד 13 שאלות).
אולם אין זה הכל: צבע עיניה של אירנה
שהוא כרגיל אפור, הופך שחור כפחם, כאשר
אחת מ־ 200 תלמידות המחול של בית ספרה
התל־אביבי, מוציאה אותה מהכלים. אומרת
אירנה, אשר עיניה הופכות אפור־בהיר כש

החייבים לשלוח אותה להשתלמות בחוץ־
לארץ.״ יותר מזה לא היה דרוש לאמא נטרי,
שחיפשה תירוץ להגיע לאחד ממרכזי האמנות
האירופית דאז, דרזדן הגרמנית.
לאחר שנה של מחול קלאסי אצל מנהלת
הבלט של האופרה הדרזדנית, שהחליטה, בהמלצתו
של המנצח המפורסם אדולף בוש,
לתת לאירנה שיעורים פרטיים, התייצבה הרקדנית
בת השבע בפני גדולת מבצעות המחול
המודרני: מרי וויגמן. אומרת אירנה
גטרי המורה הרואה במרי וויגמן אלילה: משך
שנתיים למדתי ממנה דבר עיקרי: אמהות הבאות
עם ילדות בנות חמש וארבע ומתפעלות
מיכולתן לעמוד על קצות האצבעות הן טיפ־שות.״
ההסבר: לריקוד דרוש שכל, ולשם
כך צריך ללמוד קודם בבית־ספר רגיל.

בוכה ששמה צאריגה.

אחר קונצרטים בברלין הגיעה אירנה בת
ה־ 12 לוורשה, הצטרפה לקבוצת הילדים ב
לושים,
שהיתר, בין חבר השופטים כאשר
אימה עמדה בבחינות הכניסה לאקדמיד הוינאית
לאמנות. אמרה הרקדנית ודיוויזר,
״יהודיה ששנאה פולניות״ לאימה :״אל תרקדי
(לפני השופטים) את הריקוד שהכינות,
עשי אימפרוביזציות!״ שמחה אימה: אימפרוביזציות
היו אהובות עליה תמיד. אך כאשר
ביצעה אותן לצלילי הפסנתרן (שניגן מזורקה
של שופן) טפחה בודנוויזר בידיה:
״די, את מרמה אותנו, תרגלת את ־.מזורקה.״
פנתה אל הפסנתרן :״נגן גם אתה אימפרוביזציות.״
הפעם הפסיק נשיא האקדמיה את
אימה, אמר :״יקירתי, את נכנסת ישר למחלקה
השישית (אחת לפני האחרונה
אחר סיום מצטיין של האקדמיה הוינאית,
באה התקופה ההולנדית, תחילה בחוזה, לפיו
שימשה רקדנית ראשית וכוריאוגרפית של רביו
אמסטרדמי מפואר, ולאחר. מכו יגלל המלחמה,
שהשאירה אותה תקועה בהולנד משך
שש שנים. אחר ר,שיחדור נתפרסמה אימה
בהולנד, כרקדנית המוכרת את כל הכרטיסים
שבוע לפני הקונצרט. מלבד הסיבות דממנו־תיות
קיימה אחת פחות אמנותית: הרקדנית
היתר, חברת המחתרת ההולנדית, כה מילאה,
כ״בלתי־יהודיה״ ,תפקיד של מרגלת בטרקליני
הולנדים שאירחו אישים נאציים.

10ק״ג כרחוב

מרשל יוסף טיטו ובלכיו טיגאר וטרף
באות טי״ט, מזל מיוחד

היא נזכרת בתלמידותיה :״הן מתיקית, אחת
אחת, כשהן מופיעות מכל חלקי הארץ, רטו־בות־שיער
בגשם, ומזיעות בחמסין, אבל הייתי
הורגת אותן, אחת אחת, כשהן מתעצלות
לבצע את התרגילים.״
אירנה (גטרי: סבה ממוצא אנגלי) אינה זוכרת
מתי לא רקדה, מאמינה משום כך, שהיא
נולדה בגיל חמש, בו שלחה אותה אמה, אשת
החברה הקרקובית, לקונסרבטוריה ללמוד
לרקוד, מפני שרגלי הקש של הבובה סוניה
נתעקמו מרוב ולסים עם בתה, אימה.
שנה לאחר מכן כתב מבקר קרקובי בעתון:
״ילדת הפלא אירנה גטרי, בת השש, שהופיעה
ברסיטל יחיד, מטילה אחריות רבה על הוריה

תחרות הבינלאומית למחול של שנת .1935
היא זכתה בפרס השני (בובה גדולה, אותה
קראה בשם צאמנה) בלבד. בפרס הראשון
זכתה ילדה בת חמש, שרקדה ״חתול״ וקנתה
את לב השופטים כאשר השמיעה באמצע הריקוד
מיאו!
התחרות היתד, האכזבה היחיד־ בחייה של
הרקדנית (״עד כה״) צארינה היתה אילמת
(הבובה בה זכתה הילדה בת החמש ידעה
לדבר, אמרה: ב—ל—ט, ב—ל—ט !).
אימה הסוברת שענווה מיותרת כשיש לאמן
מה לספר על עצמו, חושבת שנצחונה המקצועי
הגדול ביותר היה על הרקדנית
גרטרוד בודנוויזר, אלילת וינה של שנות הש
אחר
אחת ההצגות הביא שליח מברק לחדר
ההלבשה של אימה :״ראיתי את ׳ שמך
על המודעות, כמעט שהתעלפתי, חשבתי שאת
מתה. דודך״ (דוד ארצישראלי שנמצא בהאג,
עם החטיבה היהודית הלוחמת) .לאחר שד,תראו׳
שוכנעו האחות והאחיינית, שעליהן
לעלות ארצה. הדוד שנסע לארגן אה הדבר,
העביר לחברת פרנסוס התל־אביבית שלי 1של
ביקורות אירופיות על מחולותיה של אימה
גטרי. אך החוזה שנשלח בחזרה כלל בתנאיו
רק את אימה והאם נשארה מחוצה לו.
אימה, אשת־המחתרת, מצאה ידך ניאותה:
הלבישה על עצמה ועל אמה בגדי קצינות
(החטיבה היהודית) ,והגיעו כך ארעה.
ברחובות תל־אביב השאירה אימה, משך
שלושת חדשי חיפושיה אחר סטודיה מתאימה,
10ק״ג. לבסוף מצאה מרתף מעופש, הניחה
יסוד לבית־ספר למחול. כן הביאה לחובבי
המחול הישראליים משהו חדש: ריקודים שנוצרו
בדממה, אותם ביצעה בלי ליוו ימו־סיקאי.
כשנתקבלו הריקודים בתשיאות הקהל,
אמרה אימה :״ד,ם מחאו כף, מפני שחשבו
שכך צריך לקבל משהו חדש אך לא
הבינו בזה שום דבר.״
כיום, לאחר שש שנים תל־אביכיות, יש לאימה
בית־ספר בן 200 תלמידים ותלמידות,
להקה בת 12 רקדניות ושלושה יקדנים וע־רימת
מכתבים מן האימפרסריו הך־לנדי שלה,
הטוען שהגיע הזמן למסע הופע־ת מחודש
באירופה. תשובתה המתמידה :״ע־ד שוקיים,
כשהלהקה הישראלית שלי תהיה עצמאית.״
עתה הפכה אימה לאחת האמניות העסוקות
ביותר בעיר: סידרת הופעות לד,קרה, שנפתחו
השבוע בתל־אביב, בהן יש לאימה תפקיד
סוליסטי בכל אחד מהמחולות. תגליתו
של ג׳ורג׳ שנייידד, במאי הסרט־ם השוהה
בארץ (״אימה גטרי היא האשד, הראשונה
שפגשתי כאן היודעת להתנועע לפני מצלמת
קולנוע.״) התוצאה: שתי חברות מקומיות
מתחרות ביניהן על החתמתה של אירנה גט־רי
להופעות בשני סרטי מחול, כיצד נולד
הבלט וסרט ארכיאולוגי, בו תרקוד ריקודים
היסטוריים על רקע של תגליות א־כיאולוגיות.

ל1מדח עם מי יש לה עסק

״העולם הזה״ 753

מכתבים

עזילזח

ברצינות 7
ב ני י ת העולם חזח 748 תחת הכותר ת ״המקצוע:
צ חוק״ ,הדפסת ם ת מונה של מ ר שנו שסתחתה מו־סי
עו ת ה סיי ס דלקמן :״יטעןה שם, אדוני ה סי עו.
רק י א אווז צלוי׳ ,
הדפסתם אתת מונ תמד שנו בי יהסכמ תו או
ר שותו ו או פז הפ ר סו מ ת הז א ת ובי הוד בצירוף ה סיי
סהנ ״ י ה עיי בו את מ ר שנו ועיויות ינ רו םיו
עי בונו ת בציבור הקוראים «ו. יכי הפ חות, י ע שו ת
צחוק מ מנו.

ספת
פ ד דייז

ד״ר ע. הופמן עוי־ד, תל־אביב
אנו יכולים להרגיע את הקורא הופמן ואת
מרטו הנכבד. המערכת לא התכוונה בכתבת
זו לומר ני באמת יט אווז צלוי, לעטות
צחוק או לגרום עלבונות.

» 1ד ל
מ\נ ת 1950

תודה רבה עבו ר שיו ש ה נייו נו ת ע תונכ ם ש הני עו
אי י נו א ת מוי. וגרמו ינו הנ א ה רבה ובעיקר מ ש תעשעים
אנו בשע שו ע מיו ח ד: יהר או ת את הנליו־נות
יכי מיני אנ שי ם שינ ה שו מ ה כתבתם תחת
ה ת מונו ת. עד כה יאה ציי ח אי שיפענחיכועיינו
י ס מו ך עיי כ ם כי כתבתם רק דברים טובי ם.

סינדי וג׳ואי אדמם, ניו־יורק

1xo:oxo:ox1>:o:ox1y:ox1xo;<1x5^aB^aB^i^^^55ן

אסיאטים ומרחב

K S S g S S a ׳gSiSigijgSgig S a iP Wm En 10L

/W0:0X0X3X1

פוף סוף התחיתם במסע הסברה. ברכתי שיו ה ה
יכם. ה מ שי כו 1הו קי עו אתה שחי תו ת. ההסתגרות
הדתית והעדתית במרחב אד ד תייקו ם, מ דו ע הת־חיתם
עם הודו־ סין. ידע תי היה מהוייב ה מ צי או ת
הני או פויי טי תוה חניון ה מדיני יהת חיי עם ישר אי
— הי בנוז — הר הדרוזים.

eo:<1x o :o x o :o x o :o x ca j r^ 0 9

--ffi W rrfajr

b:dxiXQ--dBnTFTnl

^JJ|W׳[o:<ixo:oxo:ox

ISfdgSrd

אליהו שמיר, תל־אביב
כפי טחייבו המציאות הגיאופוליטית 1ח־הגיון
המדיני התחיל העולם הזה ( )750 עוד
יותר קרוב: הגרעין הערבי של טער העמקים.

לקרוביו השב תמורח החבילזת שקבלח
. .ש י ישראל י פ ה
ב ח רת
ש nצ ד11

;[pXiXOXixd

?Xuxi>:d:<!xd:dxb:dxb:dxixd:dxb:0i

xix^oxoioxoioxixoioxoiq^dioxixt

Jp:<o:oxo:oxixd^E
bibVdlbxbidxblbxo
^pe<>!oSp!^iSo£^5{p^5^S^5siS!<iSi5

ר מ פו ר n 1
א ! ן (,דאג
ונ ח סוך ממךטרדההא ריז ה
ו סדור• ה דו א ר.

פד 1ינ 7
דתעלנבי 41

ת ל -א ב ־ ב ׳ בזול קולנעאלנב

אונן!

r is

כל ה רוכ ש מניה ב־ 10ל׳ י על 3במאי ש 0.ז.
•ailיכלל ב הג רלו ת הנ׳׳ל
מניות

בכל

בסוכנויותהנסיע 1ת
ב מקו מות ההפצה המיוחדים
במשרד בניני האומה
ת ל ־ אביי - :שדרותרוטשילד צא
ירושלים — :רחובאלחריזי 11
העצמאות 41
חיפה :־ דרך

רכוש מניה עוז היומי
וווו ifiuinTiin 11

W 1בניני

לביקורת החיובית על הערבים בקיבוץ רצוני רק
כ שלי מו ת
שודרה כמעט
להוסיף שהריסורטז׳ה
(כ מובן בלי ה ת מונו ת ה מו צל חו ת ומבלי להזכיר את
המקור) בקול ציון ל גוי הבשטחה אנגלי ת ביו ם
רביעי 19 למרץ בהתחלת ה תכני ת.

לבני יהודה, תל־אביב

סטודנטים כחוץ־לארץ

קראתי בהש תו מ מו ת רבה א ת פר שת ה ס טו דנ טי ם
הלו מדי ם בחוץ־לארץ. מ ה הרעש שהוק ם סביבם !
לפי עניו ת דעתי מצב ם טו ב יותר ממצבהס טודנטים
בארץ א שר אינ ם נוזלים מ ה מדינ ה דיביזי ם
יקרים. י דו ע בכל העולם שהיי ס טו דנ טי ם קשים ואם
הם מ עונייני ם ב מד ע הרי לשם מ ט רה זו עליהם
לסבול קצת. ומח בענייו ש רו ת ה מי לו אי ם לו נקראים
ה ס טו דנ טי םבאמצע שנ ת הלי מודי ם ללא כל
התחשבות, האם קיימת בעייה זו אצל ה ס טודנ טי ם
הלו מדי ם בחוץ־לארץ ו

אשת סטודנט בטכניון, חיפה

5מחברי אגוד בניני האומה הוזמנו למשך 7ימים לפסטיבל האביב כפריז
וחזור) ,שהייה בפריז ובקור בפסטיבל.
(הלוך וחזו
.1952 ההזמנה כוללת טיסה ייד
סידורי היציאה והנסיעה יעשו ע״י האגוד. כפסטיבל יופיעו אמנים כיך
לאומיים, התזמורת הסימפונית מבוסטון, האופירה הוינאית, תזמורת
הלה ועוד.
5ההזמנות יוגרלו כין חברי אגוד בניני האומה ב-א במאי ש.ז. כירושלים.
באותו מעמד יוגרלו גם כרטיסי כניסה לתערוכת ״בכוש השממה״
וחגיגות ״המלך דוד״ שתתקיימנה כבניני האומה כ־.1953

תשיג:

מ. מרבם, בנימינה

אני מתריע בתוקף ננד ההערות ה עו ק צניו ת על
ס טו דנ ט ע מו ם שנ תפ ר ס מו בחעולם הזת . 751ע מו ם
הו א חברי מי מי הילדות. הריני מכי ר או תו בתור
בחור רציני ו אני יוד ע אל-נכון שו א חי בפ א רי ס
בחסכוז ובצ מצו ם. הו א לו מ ד בבית־הפפר הו כו ה
למדעים מדיניי ם ועבר את הבחינות בהצלחה ו אני
דוחה ב שאט־נס ש את ההערות עליו שנ כ ת בו מ תו ך
כוונו ת לא ברורות. סופ ר של העולם הזח .־וטעה
על־ידי מי שהי ה חברו, אף הו א ס טו דנ טבפא רי ס,
מ תוך ח שבונו ת אי שיים וזדוניים.

מוז מן
ל פ ריז

יעו לי דעה יותר מדי טוב ה על הערבים כדי שאא
מין שפ עולה מ סיוג רי ת כ מו הכעורתם בקיבוץ תהפוך
א ת עורם והם י היו — ב של כך לי דידינו.
אשלייה ילדותית ו מ סו כנ תכא חד. הם ילמדו כל
הניתן להיל מד ויי ש ארו בדעו תיה ם וכי אנו ל א
היינו עו שי ם — ונם ע שינו כ מו ת ם? שמא בחו רים
ש היו בהכ שרה בצבא הבריטי ב מל חמת העול ם
ה שנייה לא רכ שו להם כל הני תן לרכו ש בלי לדי־הפך
למעריצי או א פי לו ידידי הבריטי ם (כמה אנשי
מחתרת היו יו צ אי הצבא ה ב רי טי?) האם מ שה
רבנו שנדל בחצרו של פרעה לא ה סב צרות צרורות
לפרעה ולמצרים? ולכן יש לעת עתה לראות בהם
(הערבים) נייס ח מי שי בכו ח לעת צרה, ולפי זה
עלינו לנ הוג.

ה או מ ה

חבר טוב, תל־ אבי ב
מבלי להכנס לחשבונות איטיים מצטער
העולם הזה על הפגיעה שנעשתה בסטודנט
עמוס, סודה — לפי תעודות שהובאו לפניו—
בי הוא לומד בבית־הספר הגבוה למדעים
מדיניים ועבר את הבחינות בהצלחה.

שועל ודגים

ת שוב תו של מר אברהם לוי (העולם הזה ) 748
על ההצעו ת להקמת סו ע דוז כל תי מפלג תי, מזכירה
לי אתהמ של הידוע על ה שועל ה מז מיו את הדנים
לעלות ליב שה, כיון שבים או רבו ת להם ס כנו ת.
ב מו עדה אי תני״ ם (סולם) י ש נוער המחתרת לש עבר.
ולו מדי ם שם רק אתה תנ ״ ד מ פי א.צ.נ. ו את
א.צ.נ. מ פי ה ד״ ר שייב.

מיכאל האן, רן זת־גן

השער
כא שר נערה בהירת מראה ו שער. בעלת היוד
הדבוק ת מידי ת על פי ה, ה מ תפ ש ט על 177ם״ מ
ענק
של גו פ ה והמדליק נ צנו ץ עלי צו ת ב עיני
ה תכולו ת שלה. פו רצתלעצ מה דרד ביו שול חנו ת
כ פי ת אל חבורת צעירים מלנכולי ת, ברור לכולם :
ל אולי שו קן יש מצב רוח רגיל. אד כ א שר מצליח
מי ש הו. ל הו צי א מלה מהפה״ ( מ תודה אולי: אני
שו אוהב
ת לדבר ) 1ו אולי נ ש אל ת: אתמ בינ ה?
בת!! הרנילה . :לא. אני מברלין ! כי ש ם נולדה
לפני 21 שנ ה. אול ם מברלין זוכר ת אולי רק דבר
אהד :״ אמא (יו ס פה שוקן) שרה אריה מ טו סקה״
אולי הניעה לארץ בת שנתיים ו מ אז כל מה ש הי א
זוכרת מצ טמצם לדבר א הד: דו א טי ם מוסיקליים
עם אמא. או מרת או לי :״ז ה איו ם לל מוד אצל
אמא שלך, אני א פי לו לא שו מעת בקולה כ א שר
היא אומר ת לי לסדר אתה בי ת.״ אד אולי ה מ שי כ ה
ב לי מוד ה מ שפ ח תי מ פני ש ״ אמא הי א הזמרת ה כי
טובה ש אני מכי ר ה.״
לאחר שנתיים צו הלו ת בלהקת הכרמל בצח״ ל,
הוצבה אולי בטחה הלוו שקספירי על במתה בי מ ה.
(״ אי לו ף ה סו ררת״) ,הסיקה בקול סו פ רנו דקיק
רומנס עצוב -שמ ח ו שבתה את לב מבקרי ה תי א ט רון
שלא שכ חו להזכירה ל שבה בביקורו תי הם. א מ רה
אולי :״הם ע שו מ מני עניין שלם, אבל זה די
נעי ם.״

״העולם הזה״ 753

במרחב
מצרים

טוניסיה
בנתיבהמ סו ר ת הג א ה
אין כמעט ספר לימוד צרפתי אשר בו לא
מופיעים סיפורי גבורה והרפתקות של חיילים
ומתישבים צרפתים בצפון־אפריקה ואילו
הגיבור המודרני של צרפת הוא המרשאל
ליאוטי, שהצליח לדכא בשנות העשרים את
התמרדויות הערבים בשלטון הצרפתי במרוקו.
במרוצת הזמן אף גובשו הסיפורים, נוצרה
רוח מיוחדת, נמצא לה שם מתאים :
המסורת הגאה.
ללא יוצא מן הכלל, הצטמצמה מסורת זו
להסתערויות מכודנות של לגיון הזרים או
של סניגלים שחורי־עור. אם העיזו ערביי
קאזאבלנקה לגלות איבה כל שהיא לצרפתים
—הוטל מצור על הקסבה (הרובע הערבי בעיר)
והלגיונרים הדגימו פרקים של המסורת
הגאה. אם חשקה נפשם של תושבי דמשק
או בירות בממשלה משלהם — רעמו טנקים
צרפתים ברחובות, שכנעו אותם כי אין חשקם
בריא.
רק ארץ אחת כמעט ואינה מוזכרת בסיפורי
המסורת הגאה: טוניסיה. כי בטוניסיה
רצו הצרפתים לנהוג בדרכי שלום, עד כמה
שהדבר היה אפשרי, לפייס את התושבים הערביים.
אך התושבים לא הראו כל התעניינות
לשאיפות הצרפתים ולשקט: במאורעות
דמים, בשנת ,1933 בהם התקיפו כל
אשר היה קשור עם השלטון הצרפתי, נתנו
הזדמנות לצרפתים להפעיל את חייליהם בטוניסיה,
להוסיפה לרשימת מבצעי המסורת
הגאה.
הנציג הוא השר. השבוע שוב הדגימו
הצרפתים את אותה מסורת ברחבי טוניסיה.
יחידות צבא שהוזעקו מצרפת וממרו־קו
עם פרוץ המאורעות לפני חודשיים תפסו
עמדות בערים ובנקודות האסטרטגיות, חוליות
משטרה וצבא ערכו חיפושים ומעצרים
לפי רשימה ערוכה מראש.
כעבור 24 שעות הודיעו הצרפתים: המבצע
הצליח במלואו. הביי פיטר את ממשלת
מוחמד שאנייק, כל חבריה נעצרו, פרט לשניים•
שהצליחו להימלט לקהיר. בראש הממשלה
החדשה הועמד סלאח אל־דין בא*
קוש, אחד מ־ 184 הנסיכים, בני משפחת ביי.
וכדי למנוע את בזבוז הזמן שנהג עד כה
בהתיעצויות בין הטוניסאים והצרפתים, החליט
הביי למנות את הנציב העליון הצרפתי
ז׳אן דה־הוטקלוק, לשר החוץ של הממשלה
החדשה. בצורה זו יוכלו הצרפתים לפעול
במהירות וללא כל תקלות למען טובת עני-
ניה של טוניסיה — אשר הם כה חרדים
להם.
•סלח בן־יוסף, שר הנזשפטיס ונזוחמד
בדרה, שר הסעד, שניהם חברי אלדוסתור
אל־ג׳דיד של חביב בורגיבה.

הפסד היום ה סו ד ם
ידיעה בלתי רגילה עברה בין באי הבורסה
באלכסנדריה, בישרה מהפכה בחיי הכלכלה
המצרית: הממשלה מוכנה לקנות כל כמות
של כותנה אשר תוצע לה.
כאשר הגיעה ממשלת עלי מאהר לשלטון
שרר בשוק הכותנה במצרים מצב קשה ביותר.
ממשלת החפר קבעה, בדאגתה ׳חקלאי,
בהתחלת העונה מחירים מינימליים למתנה
לסוחרים־יצואנים. אולם השוק העולמי לא
התחשב במחיריה של ממשלת אל־נחאס. אר־צות־הברית
החלו מיצאות כותנה במחירים

רים השגעונית.
מוחמד פרגאלי באשא, אחד העשירים המופלגים
של מצרים שבנה את הונו בסהר הכותנה
ושהופתע על־ידי המשבר כשבמרסניו
רבבות חבילות כותנה אף המציא נוהג חדש
לפרסומת: מדי בוקר היה מוסר לעתונאים
את הפסדיו של היום הקודם, סכום שהגיע
לרבבות לירות.
אולם פרגאלי באשא היה יוצא מן הכלל.
לא כל הסוחרים יכלו לחייך מול הפסדיהם.
מספר רב של מתווכים וסוחרים אשר עסקיהם
מנוהלים על בסיס קניות כותנה שאין ביכולתם
לשלם עבורן את מלוא הכסף אלא לאחר
מכירתן לחוץ־לארץ עמדו לפתע בפני פשיטת
רגל, כשמוכרי הכותנה תובעים את כספם.

איל־הון מוחמר פרגאלי כאשא כאחד מגשפיו
לעלי מאהר לא היה פנאי

זולים ממחירי הכותנה המצרית.
הביקוש ירד פלאים וסוחרים רבים מצאו
את עצמם כשבמחסניהם כמויות כותנה עצומות
והתחייבויות לכמויות נוספות. אולם לממשלת
עלי מאהר לא היה הפנאי לדאוג לעניינים
כה בלתי־רעשניים ככותנה: כל תשומת
לבה היה נתון למשא ומתן עם המפלגות
הגדולות והאנגלים.
נוהג חדש. עם עלות נגיב אל־הילאלי
לשלטון נכנם גורם חדש לשוק הכותנה. הוא
ביטל את המחירים המינימליים שנקבעו על־ידי
קודמיו, קיווה כי התחרות החופשית תיי״
צב מחיר נמוך, יותר לכדתנה. ואכן החלו המחירים
יורדים בהתמדה. אולם גם אז לא
הופיעו קונים. הסוחרים נמנעו מלקנות, חיכו
לירידה נוספת. בן לילה ראו בעלי עסק מצריים
את הונם העצום נעלם בהדרדרות המחי
ואז
באה הודעתה של הממשלה. תחילה
הודיעה רק על קביעת מחירי מינימום חדשים,
נמוכים בהרבה מהמחירים המינימליים הקיד־מים.
אולם גם בזאת לא תוקן המצב: הקונים
המשיכו להסס, נרתעו מפני המחירים שהיו
גם אז גבוהים ממחירי השוק העולמי.
רק אז החליטה הממשלה על צעדה המכריע
קניית כותנה במחיר המינימלי.
תוך שעות הוצפו סוכני הממשלה הצעות
של סוחרים שמהרו להיפטר ממלאי הכותנה
שהצטבר אצלם, למרות שפירוש הדבר היה
הפסדים ניכרים, שנתהוו כהבדל בין מהירי
המינימום הקודמים והחדשים. ובכל בהלת
המכירה הזאת לא היה כמעט אף קונה אחד,
מלבד הממשלה. כי סוחרי אלכסנדריה הפקחים
ידעו היטב: הממשלה לא תוכל להדזיק
את כל הכותנה. היא תמכור אותה במח־רים

״העולם הזה״ 753

תורכיה
ה טנ קי סהס תו ספת
אפילו המפגרים שבאיכרי אנאטוליה מודים
עתה כי גלגל המהפכה של מוסטפא כמאל
(״אתאתורך״) עשה סיבוב שלם עם קבלת
תורכיה לברית ההגנה הצפון־אטלנטית.
״עתה,״ מברכים תושבי הערים איש את
רעהו ,״אנו שייכים לעולם המערבי ! ״
אולם הצטרפות תורכיה לברית אינה נושא
לשמחת התורכים בלבד — גם אמריקה שמחה
מן המאורע שהכניס באופן הדוק צבא
חזק ומאומן לשורות המערב. הרושם העז
אשר עשתה החטיבה התורכית בקוריאה מילא
את המערב הערצה וזיכה את תורכיה
בתשומת לב מרובה — בעיקר בכל הנוגע
לענייני צבאה.
בין אלה נמנה בית־הספר קוללי, לפרחי
קצינים, על הגדה האסיאתית של הבוספורוס,
קרוב לאיסטנבול. בבית־ספר זה לומדים 1250
נערים בני 15 עד 18 המקבלים חינוך רחב
המשתרע על שטחים רבים שאינם על טהרת
הצבאיות.
14 מגרשי ספורט. למרות היותם לבושים
מדים והעובדה כי כמה ממוריהם הנם
קציני הצבא הסדיר אין הילדים נחשבים כשייכים
למסגרת צבאית. ההכנה הממשית ביותר
לקריירה הצבאית העתידה שלהם היא
אימון גופני מסועף: לרשות התלמידים עומדים
14 מגרשי ספורט שם הם מתאמנים
בכדורגל, אתלטיקה וטניס.
מגמה זו, לא לשעבד את חינוכו הכללי
של הנוער לחינוך צבאי מקצועי, בולטת בעיקר
בשטח האמנות. התלמיד חופשי לבחור
לו כל נושא שהוא רוצה׳ לצייר את אשר
נוטה הוא לצייר — מבלי שמורהו ינצל את
כשרונותיו ללמדו ציור מפות צבאיות.
700 לירות קנם. קבלת התלמידים ל־בית־הספר
כרוכה במיבחן רציני אשר מעטים
מן המועמדים מצליחים לעוברו (במבחן ״אחרון
נכשלו 500 מתוך 650 מועמדים) .תמורת
ויתור המדינה על שכר הלימוד וההחזקה,
חייב התלמיד לעבן ר את בחינות־הגמר
ואחר כך להכנס למכללה צבאית. משם הוא
יוצא בדרגת קצין. אם נכשל התלמיד באחת
משתי ההתחייבויות, משלמים הוריו קנס של
700 לירות תורכיות ( 350ל״י לפי השער החופשי)
עבור כל שנת לימודים.
״המטרה הראשונה שבית־הספר מעמיד לעצמו׳״
קובע המנהל, קולונל מוחידין איקי־איום
,״היא לחנך בני־אדם מושלמים ככל האפשר.
כי ארצנו ענייה, לא כמו אנגליה או
אמריקה שהכל נעשה אצלם על־ידי מכונות.
האדם קודם. הטנקים הם רק תוספת ! ״

)52 שמשקלו אינו גדול 54 מאיו אתה כא
ולאן אתה הולך.

תשבץ 111
(ערוך לפי מתכונת הכתיב העברי המלא)
מאוזן )1 :שהאנשים מחבבים אותו )4 :יופי;

)6רשימה בעתון; )10 בולם את הבהמי; )11 דרגה
בצבאנו; )13 וילון; )14 לחות r15 :יכולת;
)17 תשלום לממשלה; )18 תיווך בין יצרן וצרכן;
120 מוזיאון ידוע; )23 מעורר זכרונות; )25 אליל
השמש במצרים הקדומה; )27 מבני נוח; )29 מקדש
יהודי במצרים הקדומה; )30״פיו״ של משה
רבנו; )32 שרץ המוצא לו משכן בעורם של כלבים;
)35 ערמה; )36 אחת מצורות כתיבת שם
ה׳; )37 חי מגושם; )38 היפוכה של הפרדה*
)41 ממולא אויר; )43 עקשן; )45 רטוב; )46
סם משכר; )49 מושג כולל; )51 שאיני מחוספס; 32
)53 חיים ומות ביד ה )54 עמידה צבאית;
)55 שמחה; )56 גבוה; )57 תשובה.
מאונך )1 :נוהג חמורים; )2ישיב השוכן
לחוף הים בסביבות תל־אביב; )3גיל בר־מצוה;
)4רפה; )5אש; )7מלת תנאי; )8מחבר שני
לוחות; )9שלשלת הרים; )11 מחוז 1ירק 45 ממשפחת הקטניות )15 ממלכי יהודה; )16 מדע;
)19 רעל; )21 טיפש; )22 מרווה צמאון; )24 מורה;
)26 פרצוף; )28 טעם רע; )30 קו שאינו 51
מאוזן ואינו מאונך; )31 קריאת כאב; )33 קונכיה;
׳ 34 אימפורט; )35 נכרי; )39 אך; )40 תן!; )41 55 חלקת אדמה; )42 עפר! )44 מלת אישור; )45
מצוקה; )47 מובן; )48 חלק היממה; )50 מדוע;

נמוכים מאלה בהם קנתה.
ובמדורי הכלכלה של העתונות המצרית
החלו מתפרסמים סיפורים מלאי הערצה ־או
גנאי על סוחרים שמכרו את סחורתם לממשלה
והמתעתדים לקנות אותה סחורה בחזרה
— כאשר ירדו המחירים.

סתרון תשבץ 109

181

201

361
34 371
39 431

561

50 4 9

מאוזן )1 :משגב ; )5סיאול ; )10 שושן;
)12 אצל ; )14 שייץ ; )16 מרים ! )18 אף ;
)19 כורה ; )21 אספרגוס ; )22 בלש ; )23
לוד ; )24 רק ; )25 עלבון ; )27 שבע ; )30
נוי ; )31 חולון ; )33 שי; )35 עמק; )36 בוז;
)38 אצטגנין ; )39 מרבד ; )40 בר ; )41 טיבר;
)43ט״ו ; )44 דיג ; )46 תודה ; )48 קוהלת ;
)49 קנדה.
מאונך )2 :שש ; )3גומה )4 :בשר ;
)6יא ; )7אצטרובל ; )8ול ; )9משכב :
)11 ניאון ; )13 הפסקה ; )15 צולע ; )17 מסד;
)18 אור ; )20 רשלן ; )23 לוי ; )26 בולגריה ;
)27 שוק ; )28 עובר ; )29 משאבה ; )31 חמנית
; )32 נובט ; )34 יצר ! )35 עיט ; )37
זדון ; )39 מרדן )42 :בוק ; )44 דו ; )45
גל ; )47 הד.

פרסי ספרים לפותרי תשכין 108
חיים אהרליך, פרדם־חנה, ת .ד ,14 .שמריה
בנדלר, תל־אביב, דיזנגוף ,94 שולמית כגן,
נתניה.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 109
דוד גולדמן, כפר־סבא, צבי הלר, ירושלים,
שכונת אחווה, טובה מיכאלי, צה״ל, ד .צ.600 .

לא עבר במעט שבוע אחד
משד השנתיים האחרונות שלא
הוטחה כפני ״העולם הזה״
האשמה כלשהי. בי מי שנפגע
ממשהו, מצא בינוי חדש. גילה
את הסוד הגדול על פרצופו האמיתי
של. העולם הזה ,-אשר
לפיו היה ברור מדוע רצתה המערבת
לפגוע בו.
השבוע הצטרף גס דוש למקהלה,
נשם נשימה עמוקה והפליט
שורת האשמות נוראות, האמת
הערומה בפי שרק מקורב
המערכת יבול להכירה ולדעתה.