גליון 754 מתאריך 8 באפריל 1952

השוס

מכתבים

העורר :
אורי *גנרי
עורך משנה :
על ום כחן

עורך תבנית :

עורך כיתוב :

דוע

דב איתן

כתב ראשי :

צלם ראשי :

ה ש בו עון הםצ 1יר
לאינס ור סניה
המערכת והמנהלה :
רוזיב נליקמון .1תל-אביב
(}יד תיאטרון ״אהי״<
60T
ת.ר .156 .טל. ספני) 85
טען לפברקים :״עולמפרם״

דוד רוביננר

אהרן דולב

עורכי מדורים:

שנתיים למערכת
עלי להודות כי נם אני נמניתי ביז אלה שאמרו
כי עתון אינו יכול להתקיים כארץ אם אין
לו תמיכה. קניתי את העולם הזה מתוך סקרנות,
לראות באיזו מידה תאלצו להכנע למציאות. להפתעתי
הנמורה הפכתי קורא קבוע — ועדיין
מחכה לראות אם תאלצו בכל זאת להכנע.

מיכאל אלסז, יחיאל בשן, ניבה נבי, איתמר עילם.

שמואל בלום, תל־אב-ב

יעכב ביתן, רטאל חייט, טילים טיארי. יצזזק לבני,
אוסקר טאובר.

בעמוד ״אני מאשים׳׳ (העולם הזה )753 דילג
דוש עי האשמה רצינית: נטייתכם יפרסם נערות
במידות שונות שי התפשטות — כעשתורת המופיעה
ערומה ינמרי. באותו עמוד שי דוש.

משתתפים קבועים :
סופרי הוץ :

דניאל נילן.

ם ו״ר: העולם חזח ב 0

נבריאל

דנון.

שמואל

פירוז.

דפוס ישראל בע״ם.

ישראל חזן, נתניה
הקורא חזן פשטני סדי. עשתורת עונדת
רביד וצמידים. .

תודה רבה עבור 103 נליונות של אמת. שעשוע,
אינפורמציה וזעזועים. המשיכו ועלו — בכל. חוץ
מהמחיר.

אילנה געמן, חיפה
בגאוות־מה מגיש היום העולם הזה לקור״
איו מחקר שהוא ראשון מסוגו בעתון זה —
לא רק מפני שהושקעה בו יותר עבודה
מאשר הוקדשה אי פעם לרפורטג׳ה בגליונות
אלה, אלא גם מפני שניתן לנו בזאת למלא
תפקיד חינוכי שאין שני לו.
עתון זה רגיל לספל בעובדות, למסור אינפורמציה.
אולם יש ותפקיד זה׳ לבדו, שוב
אינו יכול להשיג את מטרתו — מבלי לתת
במי הקורא את הכלים לעיכול העובדות.
בשום שטה אין דבר זה בולט יותר מאשר
ביחסי המדינה (וכל אחד מאזרחיה) אל
המאורעות המתרחשים כיום במרחב הסובב
אותה.
אולם אין גם בעייה המצריכה גישה ברורה
יותר מצד האדם הישראלי, בכל שעה משעות
יומו, בכל צעד מצעדיו, נתקל הוא — מבלי
יודעין — בבעייה זו. הוא משלם מסים
גבוהים, כי עליו להחזיק את הצבא השומר
על גבולותיו מפגי צבאות ערב. הוא אוכל
בצנע, כי מצרכי המזון נמצאים מעבר לגבול,
בשטח הערבי. הוא מוותר על רמת מחייה
גבוהה יותר, כי חמרי הגלם והשווקים הדרושים
לכלכלה ישראלית בריאה מנותקים מן
המדינה. הוא חושש מפני הסתבכות ישראלית
במלחמת־עולם שלישית, העלולה לסתום את
הגולל על כל מפעל הדור, אך אינו יכול למנוע
הסתבכות זו כל עוד קיימים בסיסים זרים
בשכנותו.
כמו תמיד, אין העולם הזה מטיף לדעות.
תפקידו ומטרתו, במחקר זה כבכל מחקר
אחר הוא, להניח לפני הקורא את הדעות
והפרטים הדרושים לו כ ד לגבש דעה לעצמו.

5Jc
עבודות ההכנה למשאל זה נמשכו כמה
חדשים. התכנית הראשונה עובדה עוד עם
פרוץ המהפכה הראשונה, באיראן. מאז נקבעה
סופית, לפני ארבעה חדשים, פנו כתבי
העולם הזה אל קרוב למאה אישים — מיטב
המוחות של מדיניות החוץ, המפלגות השונות,
הכנסת ומנגנון הממשלה והוגי־דעות
בלתי־תלויים, נתקלו כמעט בכל המקומות
ביחס אוהד ביותר. רק מעטים מבין האישים
שפנו אליהם התיחסו בשלילה אל עצם
רעיון המשאל, מתוך דעה שאין זה מתפקידו
של האזרח לדעת יותר מדי. כך, למשל, אמר
פקיד גבוה: יש לנו אהדה טבעית להשתחררות
העמים, אך אנו חייבים לפעול נגר מלחמת
השיחרוד של טוניסיה ומארוקו, כי
ידדות הצרפתים חשובה למדינה יותר, אך
למה לספר זאת לעולם?
אחוז גדול של הנשאלים ענו ברצון לשאלות
כתבי העולם הזה, לא התנגדו גם לפרסום
דבריהם, אולם סירבו לתת רשות להזכיר את
שמותיהם, מתוך דעה (נכונה לרוב) שהדבר
עלול להזיק למדינה. בין אלה היה שר אחד
מ שד הממשלה (שמסר כמה דעות שעלולות
היו ליצור סנסציה) ,וכמה נציגים רשמיים
של ממשלת ישראל. מאחר שלא ראינו טעם
רב בפרסום דבדם שלא על אחריותו המלאה
של אומרם, נאלצנו לוותר על הכללת דעות
אלה.
בין עשרות הדעות הנותרות בחר העולם
הזה• במספר מצומצם של דעות, שנראו לו
המעניינות ביותר — הן מפני תוכנן והן בשל
ייצגם את הניגודים והגיוונים הקיימים באמת
בשטח זה•
רק אל אדם אחד מבין הנזכרים במסגרת
משאל זה לא פנה העולם הזה אישית: מר
אבא אבן. הסיבה נעוצה בריחוקו של שגריר
ישראל מכאן. בכל זאת לא רצה העולם הזה

לוותר על הכללת דעתו, שהיא חשובה כשלעצמה
וחשובה שבעתיים כמייצגת את הממשלה,
ציסטה לפיכך את דעות השגריר
כסי שהשמיעם בנאום שנשא לא מכבר. אין
ספק בידינו כי אמנם משקפות ציטטות אלה
נאמנה את דעתו של השגריר, אחד המעצבים
העיקריים את הופעת ישראל בזירת או״ם.
כל שאר הנשאלים ענו אישית, אם בכתב
ואם בעל־פה. אחדים טרחו ופירטו את דעותיהם
בכתב (כאהרון אמיר ועודד קורלניק),
אחרים מ סד את הדעות בראיונות אישיים
כחברי הכנסת סנה, אלטמן וששון) .בכמה
מקרים לא היו התשובות צמודות לשאלות,
והיינו נאלצים ״לנתחן״ .אנו מקווים שלא
גרמנו בכך עוול לבעלי־דעות, לא סרסנו את
קו מחשבתם.
* * ומתוך
גאווה מיוחדת יש לציין את העובדה
שבמסגרת שאלון זה מופיעים זו הפעם הראשונה
הוגי־דעות ערביים מעל עמודי עתון
עברי. פרט לחוגים השמאליים ביותר לא
השמיעו ערביי ישראל את דעותיהם (שהן בעלות
חשיבות חיונית, כיוון שהן קרובות במידה
רבה להלך הרוח הערבי בכל רחבי המרחב)
,בפני הציבור העברי, דבר שגרם לתופעה
המזיקה והמסוכנת שרוב רובם של אזרחי
ישראל אינם תופסים כלל מה הם הגורמים
הנפשיים הקובעים את יחס הערבים (בפנים
ובחוץ) למדינה.
שני המנהיגים הערביים המשתתפים במשאל
זה מייצגים הלכי־רוח הנפוצים בכל
ארצות ערב. אחד מהם — נ־מר אלהווארי —
היה נציגם הרשמי של מאות אלפי פליטי
פלשתין בפני שליטי ערב ואו״ם. אולם בכל
זאת יש להזהיר את הקורא העברי, במידה
שאינו בקי במתרחש בציבור הערבי, כי שום
ערבי אינו מייצג את כלל הערבים, כשם
ששום עברי אינו מייצג את כלל העברים.
הציבור הערבי מפולג בדעותיו, ממש כמו
הציבור העברי.

כשהחליטה המערכת, בשעתו, לגשת לביצוע
המעשי של תכנית זו, הושמעה גם
הדעה שהקדשת חמשה עמודים בעתון המצומצם
לנושא כה עיוני, עלולה להיות ״משעממת״
,ביחוד את הקוראים הצעירים. המערכת
לא קיבלה את מסקנות הדעה הזאת.
היא משתדלת, בדרך כלל, להלביש את תפקידה
הרציני בלבוש משעשע ככל האפשר.
אולם אין היא חוששת לשעמם — כשהדבר
נוגע לבעיה כה גורלית.
אולם הדעה שהדור הצעיר שונא בעיות
עיוניות, לא הוכחה מעולם. דומה שדוקא
בקרב הצעירים רב העניין לבעיות המרחב —
כי הדור הצעיר נתקל בבעיית זו, בצורת מטר
עופרת, בנבי־יושע, נגבה ולטרון. ותהיה ההחלטה
ביחס לגישת המדינה אל המרחב
כאשר תהיה: הדור הצעיר יצטרך לאכול את
פריה, יהיה מתוק או מר, עדין או קשה.
התענינותו המכרעת של הדור הצעיר, חניך
המאבק והמלחמה משני הצדדים, בעתיד המרחב
בולטת גם בעובדה אחרת: העובדה
שרוב המתחבטים בשאלה זו בעמודים הבאים
הם דוקא צעירים, או ׳לפחות בני המשמרת
השניה במדיניות הישראלית. מי שהיה מפקד
ההגנה ומי שהיה מפקד הנג׳אדה, חניכים של
לח״י, אצ״ל וה״כנענים״ מנסים לצייר את
דמות המרחב והמדינה כפי שהיא מצטיירת
לעיניהם. המרחב והמדינה אשר כולנו עדרך
לחיות בהם.

יפעמים עובד פרכומכם העצמי כי נבוי. אין
יי כי התננדות שתעניקו יעצמכם טפיחה עי
השכם יאחר שהציהתם יהופיע משך שנתיים בתנאים
קשים, אבי אי יכ ם יהתפאר במעשים י א
יכם. כוונתי יתמונת האיש השקוע בבוץ. אני
בטוח שזח כבאי או תובש, ויא מערכתכם, כי
אז י א הייתם מפרסמים צייום מו הנב.

יעקב הירש, תל־אביב
• אין הקורא הירש צודק. הנה אותה תמונה,
ולא מן הנב. מסומן בחץ: עורך־גושנה: שלום
כהן.

מרד הסקרנים

ביהירות ובחוצפה מדהימים אתם קובעים כי
רבבות מבין הקהי שהיה ברחוב בזמן הפננת הרות
(העזים הזה )753י א היו אלא מקרנים. אם כן
הרי אתם בעצמכם הייתם שם. ומה תכנן את הדבר
אם יא בשם סקרנות?

אליהו לוי, תל־אביב

שעה שעמדתי ברחוב אלנבי וציפיתי יהתקר־בות
תהיוכת חרות, קמה הסויה גדויה :״הנה הם
באים!״ אוים איש מבין מנהיני חרות י א צעד
בראש אותה תהלוכה — .כי אם כמה מחברי המע־רבת
והצימים שיבם, .זאת הפננה פרטית שי
חעוים הזח,״ העיר אהד הצופים.

ברוריה קליין, פתזדתקוה

עצם העובדת כי בעתון עברי יכוי יהתפרפם
מאמר המוכן יחשוב עי הנרמנים כטובים הוא
עיבון יוכר 6.000.000 אחינו ההרוגים. רצח יהודי
אירופה מחייב אותנו יהטיי חרם נצח עי הרוצחים

ישעיה וייס, ירושלים
העולם הזה מסכים עם הקורא וייס כי השמדת
יהדות אירופה היתה לא רק פשע משווע
אלא לקחה ממדינת.ישראל את מיטב העתודות
האנושיות. אן אין פרוש הדבר כי לא
נפרסם את כל הדעות על נושא זה.

גלגוליו של יהלום

מקריאת הרשימה שיבם עי המשפט שהתוהי
בחיפה בנונע ייהיום הדיפלומט ההוננרי (העולם
הזה )750 ם ת!קבי הרושם שהיא נכתבה בזהירות.
אבי דוקא משום כך פוגעים הדברים האמורים בה
יותר מאשר יוא נכתבו בצורה הנראית מיד בתור
שקר. עד כמה שהדבר נונע למרשנו. מר נתן צוקר.
הרי איו בעיקר אמת בדברים המיוחסים, באילו
הבטיח ישמור את היהלום בכספת הבנק.
כמו כן איו אתם מציינים במאמרכם שהתביעה
הונשה כתביעה פלילית פרטית יאחר שהמשטרה
והתביעה הכללית י א מצאו ינכוו לעשות זאת
אחרי שחקרו בענייו.

קיזרמן את דורון
עורכי־דין, חיפה
העולם הזה מצטער כי סופרו לא חקר אף
הוא את העניין כראוי, מביא בזאת את פ.זק־דין
השופט יצחק כהן: ביחס לאשמה הרא־

m 3עיג•
כרי כוונה
כאשר תפשתי את בני אורי בועט בבטנה
של בת־השכן, אראלה, שאלתי!
כועסת :
״למה בעטת בבטנה
של אראלה, פרא
אדם 7״
ענה אורי בתמי. ,
מות ; ״לא התכוונתי
אמא׳לה ...היא פשוט
הסתובבה יותר מד־ I
מהר 1״

הקוראת חנה לנדוי, רחובות, זוכה ב־ | ן פרס של — 1.ל״י (בכל הכוונה).

שונה (גניבה) לא הוכח לכאורה שהמעשה המיוחס
לנאשם נעשה על־ידו במרמה וללא
תביעת זכות בתום לב. ביחס לאשמה השניה
(קבלת רכוש על יסוד טיענות שוא) ,הואיל
ולא הובאו כל הוכחות ביחס לאשמה זן, אני
משחרר ממנה את הנאשם.״

הכלי קליטה

אני בהוד צעיר 25 נבה קומה ( 1.80 מטר)
ושחור-שער. יייד ברוקייו, ניו־יורק. יאחר שסייס-

תי את חוק ייסודי באוניברסיטאות ברוקיין וניו־יורק
החלטתי יעלות לישראל, יעבוד בה כסיזיקאי.
יפני חודש ימים הגעתי תי־אביבה^זשנתי לעצמי
חדר ואף הובטחה יי משרה מתאימה במשרד סס־שיתי.
אד. למרות שחודש ימים הוא זמן קצר
מכדי ידון, אני מרניש עתה שהקליטה תהיה קשת
עיי מסיבה פשוטה: י א הצלחתי ירכוש לעצמי
חברה ישראלית. אני מתרועע עם הברים אמריקאיים
ביבר, למרות שכאלה היו יי מספיק נם בניו־יורק.
נוסח לכד. אני משתוקק להכיר נערה יש ראלית
נאת־מראה ומשום־מח גם זח י א עולה בירי.
ידידים יעצו יי לפנות למערכת העולם חזה, מה
דעתכם?

סטנלי פורמן, תל-אביב

אסיאתים ומרחם .

ידעתי נטי העולם ה?ה תפקיד הסברתי היוני בשטח
מוזנח זה. אולם מסקנותיבם אינן נכונות, מראות
כי נם ינביכם איו הבעייה הערבית אלא נושא
יפראזות והתנצחויות. אילו באמת דאגתם לטובת
הערבים והנמצאים בארץ) הייתם רואים כי הם-
הרוו היחידי הוא שיעזבו את הארץ ויפעו לא-
מנשה כהן, טבריה
היהם מעבר ינ ביי.

קולנוע

בנינוד לדברי מבקר הקולנוע שלכם (העולם
הזה <752 לא יישלח פרטנו יום העצמאות לפסטיבל
קאן ומעולם י א עלה עי דעתנו להציגו שם.
ישנה אפשרות שנשנר יפסטיבאל אהד מן היומנים
שלנו.

יוסף נבון, קולון־גבע, ת״א
כאשר חזרתי אמש מן הקולנוע בו ראיתי סרט
משעשע עד מאד. לילה מתוך מאה. פנימי מיד
למדור הקוינועוהעולם הזה <752 ובו מצאתי הנבה
על הסרט הזה. אמנם ״בקצרה״ .אד בנועם ולעניין.

גאונים

תמרה פרוינד, חיפה

יש לי הדעה הגאונית וכמעט) לפתרון הבעיה
הכאובה שי חומר מקום בעתון. הפסיקו לכתוב
שטויות ורכילות כתולדות שני מאבים יוונים ,״ם ו-
פה של אהבת״ והעולם הזה ,) 752 והשאירו ואת
להוצאות הרומאנים הזעירים. את מי זה מעניין
איד התחתנו והתגרשו טאפולה פאטרקוניאגורני
מריון פורום, חיפה
וקוסטה קפאלוינים?

את טאסולה פאטרקוגיאגורגי וקוסטה קפא־

לויניס.

השעף
ברידג׳ט קאר, הכוכבונית החדשה של מטרו, שהופיעה עם קלארק גייבל בסרט מפתחות
העיר לאשה, היא אחת השחקניות ההוליבודיות הרבות שגילו במאוחר, את יהדותן. סיפי־ד,
ברידג׳ם (לסופר העולם הזה באמריקה) :״הסבא שלי בא מאודיסה. שמו היה, כמדומה לי,
קרמרסקי. אבל האבא שלי כבר היה אמריקאי אמתי. לא הרגשתי הרבה דברים יהודיים בבית
אבל אני יודעת מה זה פסח.״
ייתכן שזו הסיבה שברידג׳ט בחרה דוקא בפסח כדי לבקר בישראל. הטיול יהיה, כמובן,
״בלתי־רשמי״ בהחלט — או כך, לפחות, היא טוענת .״אני לא רוצה פרסומת,״ אמרה.

״העולם הזה״ 754

אכאאגן, הנציג הבולט ביותר של מדיניות החוץ
הישראלית בעולס ויוו־ש־העצז־של
שר־החוץ, המבטא את המדיניות
הרשמית של מדינת־ישראל,
הוא חנין קמברידז׳ שהתמחה
במדעי המזרח, שרת כמייג׳ור בצבא
הבריטי (צנזור ראשי ליד
מפקדת המזרח התיכון) ,נתגלה
ע״י ברל כצנלסון שהעבירו לשירות
המדיני של הסוכנות היהודית.
הציטטות במשאל •זה הן מנאומו
שנשא לאחרונה ב״בית״
ברל״ ,כאשר ביקר בארץ.
ני»ו* אל־הוארי, בלי ספק האישיות הבולטת ביותר
בין ערביי ישראל, הקים לפני
10 שנים, כעוך ך־דין צעיר, את
תנועת הנג׳אדה, שהתנגדה לשלטון
המופתי. אחרי שעזב את
ישראל הפך מנהיגם ודוברס
של פליטי פלשתין, ניהל טו״ס
בשמם עם הנסיכים הערביים, נוכח
לדעת שכולם כאחד מתיחסים
אל הפליטים כאל כלי־משחק.
לפני שנתיים חזר, קיווה להקים
ברית בין מדינת ישראל וערביי
פלשתין. אך תכניתו נכשלה.
ד״ר אריה אלטמן, חבר־הכנסת מטעם תנועת הח־רות,
בן .50 בימי המהפכה, נאסר
כמה פעמים ע״י הקומוניסטים,
גורש בשנת 1924 מברית־הסוע־צות.
בהשלימו את לימודיו ב־ארצות־הברית,
הצטרף לתנועתו
של זאב ז׳בוסינסקי, בה תפס
מאז מקום מרכזי. אלטמן ראה
מאז בתנועתו ״טריז נגד הקומוניזם
׳,בת־ברית טבעית לגוש
המערבי. ניסה תחילה לקיים מסגרת
רביזיוניסטית עצמאית, אן
הצטרף אחר־כן לתנועת החרות.
משהפנה, רופא בן 45 היה חבר התאחדות הציונים
הכלליים בפולין ותלמידו
של יצחק גרינבוים, אולם בעוד
שגרינבוים דגל בברית בין יהודי
פולין ובין עמי המעוטים במדינה,
התקרב סנה לרעיון של
ברית בין היהודים ותנועת השמאל.
כראש מפקדת ההגנה דגל
בקו אקטיביסטי, דבר שעורר עליו
את חמתו של ד״ר וייצמן, שפיטר
אותו מתפקידו. הצטרף
למפ״ם עם ייסודה, הפן בה נציג
הקו הפרוסובייטי המובהק ביותר
עודד קורלניק, בן ,25 היה חבר לוחמי חרות ישראל,
שהטילו עליו בשעתו להדריך את
אנשיהם בבעיות גיאו־פוליטיות.
בתוקף הפקודה שקע בעצמו) בתורה
זו, החל מפתח תורה משלו
שדרשה השתלטות ישראלית
על ארצות הסהרון הפורה והפיכתו
כוח שלישי בין המזרח והמערב.
אחר שסיים את חוק למוריו
בבית־הספר למשפט וכלכלה
בתל־אביב, סיכם את דעותיו בספר
הקצר עקרונות הגיאו־פולי־מיקה
(הוצאת טברסקי).
אליאם ג. קופא, עורן־הדין הערבי החיפאי בן ה־,55
נולד בעיר טריפולי בלבנון, התחנן
באוניברסיטה האמריקאית
הנוצרית בבירות. מאז היה נציג
המנדט ברבת־עמון, מזכיר ראשי
במשרד חתובע־הכללי וסגן פרקליט
ממשלת א״י. ב־ 1931 התפטר
משרות ממשלתי, כיהן מאז
כעורך־דין בחיפה. התפרסם לפני
מלחמת העצמאות, כששלח למערכת
פלשתיין פוסט מכתב תקיף,
בו הטיף לשלום עברי־ערבי, עורר
עליו את חמתו. של המופתי.
בנימין ם אלד 1ששון, חבר הכנסת מטעם הסיעה
הספרדית של הציונים הכליים, בן
,49 נולד בבגדאד, בן 15 עבר
להודו, ומשם לאנגליה, התחנן
באוניברסיטה המפורסמת של
אוקספורד, שם התידד עם כמה
מבני המשפחות המלכותיות הערביות.
ב־ 1931 התישב כעורן־
דין בתל־אביב, היה מראשי מועדון
רוטארי, המקום היחיד בו
התכנסו יחד בימי המנדט, אישים
בריטיים, ערביים ויהודיים.
אהרון אמיר התופס מקום בולט מאוד בקרב המשוררים
הצעירים בארץ, הוא כיוס בן .28 לפני 10 שנים
היה אחד מראשוני המצטרפים ל״ועד לגיבוש הנוער
העברי קבוצת הכנענים׳) נשאר מנהיגו הרוחני.
אורי אבנרי, עורן העולם
הזה, בן ,28 המצרף את דעתו
למשאל זה, פרסם כמה שבועות
לפני מלחמת העצמאות את
החוברת מלחמה או שלום במרחב
השמי, בה הטיף להקמת תנועה
מהפכנית כל־שמית לשיחרור המרחב
ואיחודו. התגייס עם פרוץ
המלחמה, כתב עם היפצעו, את
הספר הצד השני של המטבע, בו
הוסיף לדון במהפכה המרחבית.

3ך ייו ח פר צי םמכהג לי םבמרחב -
Hרוח המהפכההל או מי ת שד
העמיס. מהדי איראן ועד ד חו ם׳
מארוקו. ממדב ריו ת ה סוד אן ועד
לעדבת ודיה,סוערים ג לי םאלה,
ה 1ל מי 0ב ע מו די ה תוו ךשלהשל ־
טון הוד, מבי ג ב חו מו תי השל
מ דינ ת י שר אל הצעירה.
איו אד בי שו ב הי בו ל ל היו ת
אדי שבל פי מהפבה ,11ב׳ היא
תקבעאת גו ר לנו ל דו רו ת הב אי .
אין ב עי המב עיו תהמ דינ ה א שר
אינה ק שור הבשאלת ׳ ודת: יח
ה מ דינ האלהמרחבהסובב או ת ה.
אול מעטי ה או ר ח׳ ב מ די נ
ה שיש ל ה גי שהב רו רהלמ
אור
עו תאלה. מן האהדההטב עי ת
למלחמת ־ שיחדור ועד ל אי מ ה
תומה מפני ה ש תו ל לו תהמדבר
ה ע רבי, מיוצג במעטבלהרג
שו תבדעתהקהל. חו ת ב׳
מעבר לקוי מפל גו תוהשק פו ת.
ה ש בו ע מגי שה המערבתל קו ראיה
תו צאתמשאל. ח 0ד־ ת קדי ם.
דעו תיה שלש מונ ההוג -דעוח
קשישי וצעירי !ועורך ״העול
הוה׳׳ו, שיש להד עו ת מ גו ב שו ת
לגב • ת פ קי דהמ דינ הבמהפבה
המרח בי ת, וא שד בלאחד מה
מייצג צבעאחרשלקשתהמחש
ב ה, יע!דו ל קור אי ל ח דו רלב
עי ה, לגבשדעהמ של העל
׳ שאלתהשא לו תשלהמ דינ ה.

aהא ה מ אורעו תהמ תר ח ש׳ כיו במרחבה מע־שי
ידיה ש ל תנו עהל אומית אמיתית, או פרי מזימותיהם
של נסיכי, פיאודלים וסוכני ש ל מדינות זרו ת?
אבא אבן:
השחרור הלאומי של (זלערביה הוא בניין
מפואר ללא יסודות ובלי שרשים בכלכלה
ובחברה.

נ־מר אל־הוו אד•:
היום לוחמים במרחב רגשות לאומיים מדר
באים בנסיונות דיכוי של זרים מבחוץ ונסיון
מבפנים לנצל את השעבוד לזר להתעשרות
אישית. המשעבד הזר הוא האימפריאליזם ואילו
שותפיו המקומיים הם ייצור האימפריאליזם
מתוך השכבה השלטת. הגורם העיקרי
למאורעות המתרחשים כיום במרחב הוא
שאיפתו של החופש הכבול להתפרץ לאור
העולם.
רוח השתחררות זו מתנגשת באימפריאליזם
ואנשיו מבין השולטים המפנים תנועות לאד
מיות אלה לכיוון עקר כדי להרוס אותן טרם
גיבושן.

סו ףמתקרבהמאבקה מצר•
ל שי א. לו ח מי מחתרתהת קי פו
אתה אנ * ל־ ם ב אזו רהתעלה.
אלד שוגודיגו עמדו
חמשש עו ת מו ל מג קי ס 1
חים. אךבד * עהמפ רי ע ועו ב
דהה תגו פ ה. הוע מד! *לאל•
מאבקהה מונים. בתמ רון פו ל ט• מ פ תי עלקחפא דו ק בידיו
אתהר סן שעמדלהשמט ממגו.

אלט מן :

בכל ההתרוצצות במרחב אין לראות שום
דבר המזכיר אף מרחוק מלחמה אמתית לעצמאות.
מאחורי המהפכה הלאומית, כביכול,
עומדים אלמנטים פרו־רוסיים. האיסטראטגיה
הרוסית היא לעזור למהפכה הלאומית, כדי
לגרש את הכוחות המערביים ולהשתלט במרחב.
אם יסתלק השלטון הזר מן הארצות האלה,
הן תלכנה בדרך שתפתיע לא רק את
שליטיהן הנוכחיים, אלא גם את מעצמות
המערב.

אהרן אמיד :
את המאורעות השונים בארצות השונות ה
אלה
אין למדוד בקנה־מידה אחד, גם אין
להוציא משפט אחד על כל אלה. אין טעם
לדבר בנשימה אחת על ההפיכה השנייה או
השלישית של שישקלי בדמשק, עץ הפרעות
בקהיר, ועל מלחמת איראן לשליטה על אוצרותיה
הטבעיים ולשחרור מתלות בהון אימפריאליסטי
זר. מאורעות אלה שונים הס זה
מזה מבחינת התוכן הלאומי־הפטריוטי היצוק
בהם ; ועל כל פנים, במידה שיש כאן לפנינו
מלחמה לעצמאות לאומית הרי זו הלק
ממלחמת כלל העמים הקולוניאליים בדורנו
לעצמאותם. מרהב המלחמה הזאת איננו מוסלמי
דוקא. הוא כולל, למשל, את הודו ואת
סין, את סודאן ואת מלאיה.

ד״דסגה
המאורעות המתרחשים כעת בארצות המזרח
התיכון וצפון אפריקה הם לפי מהותם
תנועת שחרור לאומית, ההולכת ומקיפה את
כל העמים הקולוניאלית והתלויים באסיה
ובאפריקה. מובן מאליו, כי בצד התנועה ה־אנטי־אימפריאליססית
העממית האמיתית פועלים
כאן גם ניגודים בין המעצמות האימפריאליסטיות,
המתחרות ביניהן על אזורי השפעה,
שליטה וניצול, והמשתמשות לצרכיהן
הן בגורמים מקומיים, העלולים בשלבים מסו־יימים
לחבל במאבק העממי, לעוות ולקעקע
אותו. אבל התנועה העממית עצמה היא בהחלט
לאומית־משחררת,

אלי א ם קו פ א :
אני מאמין שהם נובעים מהתעוררות לאומית
אמיתית, דבר זה מוכח במידה רבה על-

ידי המאורעות. ראשית, ישנה התנגדות למנהיגים
מקומיים אשר שלטונם תלוי במדינות
הקולוניאליות, למשל בלוב ובטוניסיה.
שנית, סוריה מתנגדת לאיחוד עם עיראק
מפני שאינה רוצה לההפך למשרתת בריטית־האשמית.
במצרים ובאיראן, ההתקוממות נגד
הבריטים היתד, תוצאת הלחץ העממי, והנסיכים
והמנהיגים אינם מעיזים לסטות מן הדרישה
הלאומית.

עו ד ד

קורלניק :

נעלה מכל ספק כי זוהי תנועה לאומית
שרשית, עם כל הסיממפטומים המעידים על
כך. העם הערבי יוצא מהר מתוך מצבו ההיולי
ועובר לסטאדיה הרציונלית — כלומר
לאומיותו הופכת לתעודה בהירה. כל המתעלם
מהתפתחות זו מתעלם מן המציאות.

בנימין ששון:
זהו תהליך מעורב: יש בו גם הסממנים
של תנועה לאומית אמיתית וגם מזימות של
פיאודלים הרוצים לנצל אותה למטרותיהם
הפרטיות.

אוד אבנר;
מן החוף הפאציפי של אינדונזיה ועד לחיף
האטלנטי של מארוקו גועשת כיום מהפכה
רבתית — מהפכה שתקים בעולם גוש שלישי
של עמי אפראסיה. מלחמת השיחרור הערבית
היא חלק ממנה — תנועה הפורצת
מלב ההמונים. נסיכים, פיאודלים וסוכנים
זרים מנסים לרכב על גלים סוערים אלה, ב־ידעם
שאחרת תיטרף ספינתם.

.2הא מאורעות אלה מבטאי שאיבה לשח רו ר לאו־מ׳
ש ל ממ ש או שאיפה ל ס מלי ודצוניי שלעצמ או ת?
אבאא בן:
הלאומיות הערבית מרכזת את בל מאמציה
ועיקר דאגתה להשגת עצמאות מדינית ...היא
רודפת אחרי סמלי החופש ומתעלמת מתוכנו.

נימד אל־ הוו א ד : ,
תנועת השחרור היא תוצאה של רגשות
אמיתיים ולא׳ כפי שאנשים אחדים טוענים,
הפגנת־סרק ודיבורי־סתם על עצמאות וחופש.

ל ט מן :

כל השליטים במרחב שייכים למעמד הפיאודלי
המצומצם. במידה שאלה יצאו למלחמה
בשלטון הזר, הרי עשו זאת רק כדי להפנות
את זעם ההמונים החוצה, ולהסיח את
דעתם מן המצב הפנימי הירוד. משך עשרות
שנים עזרו להם האנגלים להפנות את
הזעם נגד הציונות, עתה משתמשים השליטים
באותם האמצעים נגד האנגלים עצמם.

באשדנס תיי מהמלחמתה עו-
ל ם גופ תו הצרפ תי סלדעת
3־ למאס קו חדרךi nחדשה:
ה תו ש בי סשוגלאהסתפקו
ל חיו ת ת חו ן שלטון קולוני אלי.
:וה ה שול טן ל תוו ך
ת חי ל ה גי ס ה
בין אגש׳ י ׳ איסת ׳ קלאל ״
והצדפ תי סאךלבסוך בפגע,
הז דההעסהל או מני ם -א ם *3
לז מן קצדבלבד ־ ברגעשה־צ
ר פ תי ס הר או נ בונו תלהשתמ
ש ב 1 3ח. לאהתעקש
ה שול טן א שר בגו נלמעל הו
ה מ שיר לבקראצל עני* העם
בנ סיון ל ש מו רעלגא מנו ת ס
ומס*רותט לביתהמלוכה .

אהרן אמיר :
תנועות שחרור קולוניאליות אפשר לראותן
חותרות לקראת שחרור לאומי של ממש רק
במידה שהן משוחררות מקנאות עדתית (במקרר״
זה, מוסלמית) ,ובמידה שהן מגלמות

תוכן לאומי־טריטוריאלי חילוני, כדוגמת תנועות
השחרור בהודו ובסין.

ד״דסגה !
בתנועת השחרור הלאומית משתתפים
מעמדות שונים, בעלי אינטרסים שונים וכתנות
שונות ( :א) השכבות הפיאודליות הן הנאמנות
ביותר לאימפריאליזם הזר, כי רק ב־השענותן
על כוחו הן יכולות לשמור על
שלטונן ועל זכויות היתר שלהן p ( .הבורגנות
הלאומית מעמיינת לכבוש לעצמה עמדות
כלכליות מידי ההון הזר, ולכן היא משתתפת
בתחלה במאבק האנסי־אימפריאליסטי,
אולם כאשר מאבק זה עולה לשלב גבוה
יותר, בוגדה כרגיל הבורגנות בתנועה הלאומית,
מתפשרת עם האימפריאליזם הזר, משיגה
ממנו אי־אלה תיתורים כלכליים וכן אי־אלה
סמלים חיצוניים של עצמאות פורמאלית,
ומתייצבת לעזרת האימפריאליזם הזר
נגד השכבות העממיות הלוחמות לעצמאות
אמת( .ג) האיכרים חסרי הקרקע ודלי הקרקע
מעוניינים בעיקר בריפורמה אגרארית
דימוקראטית, אשר האימפריאליזם הזר, הפי־אודאלים
והבורגנות הפנימית אינם מוכנים
להוללה. לכן ממשיכים המוני האברים במאבק
השחרור אף אחרי עריקת הבורגנות הגדולה
מחזית התנועה הלאומית.

אליאס : MDIP
סבורני שזו שאיפה לחרות לאומית אמיתית.
בכמה מן הארצות ישנם די סימפטומים
חיצונים של עצמאות, אולם העצמאות הגמורה
מוגבלת על־ידי כבלים ותקלות. מצרים,
למשל, עצמאית, אולם החוזה האנגלי־מצרי
משנת 1936 מגביל את חרות הפעולה שלה
בכמה שטחים לאומיים. גם בטוניסיה ובמרוקו
מונעת הממשלה הצרפתית כל רפורמה חברתית
וכל שיפור כלכלי לטובת בני הארץ.

בנימין ששון:
אין ספק שבלב ההמונים פועמת שאיפה
לשחרור לאומי של ממש. אולם הם לא מצאו
מנהיגים כנים הראויים לשמם. לכן הם מונהגים
בחלקם על־ידי מנהיגים אשר שאיפותיהם
מפוקפקות.

אודי

א כנ די:

בשלב הראשון של המהפכה יימצאו מנהיגים
ומעמדות שיסתפקו בסממנים החיצוניים
של עצמאות — אולם התהליך המשחרר טאטא
אותם מן הבמה, כשם שקרה לצ׳יאנג קיי־שק
בסין ולעלי ראזמארא בפרס. ככל תנועה
לאומית בריאה, שואפת תנועה זו לשיחרור
המלא.

.3האם עו ל תנו ע ה הל או מי תהער כי ת תוכן חכרתי ׳
מתקדם או אופי ריאל,ציורי
אבאא בן:

נ ימד אד־הוו ארי:

(הלאומיות הערבית) מסיחה דעתה לחלר־טין
מכל חזיון חברתי וכלכלי. אדרבה, יש
שהמעבר משעבוד לעצמאות מחריף עוד יותר
את הליקויים החברתיים והכלכליים,

הנני משוכנע כי מאחורי תנועות השחרור
הללו עומדת קבוצה מתקדמת קטנה הדוגלת
בהערת עמי המרחב מתרדמתם ושיחרורם
מעול האימפריאליזם. אין זה פרי השלטון

הריאקציוני, המשתדל מדי פעם לחזק את
מעמדו בביום מחזות והפגנות. אולם ייתכן
גם כי קיימים גורמים ריאקציוניים המעמידים
פנים כאילו דגלו בטובת הכלל, ואשר הולכים
עם הזרם רק על מנת לנצל את ההזדמנות
ובנות העת להכות את הזרם לטובתם הפרטית.

״העולם הזה״ 754

אך לוא גם הצליחו קבוצות או אישים ריאקציוניים
אלה ברוב נסיונותיהם, מוכרחה הרוח
הטמונה בקרב עמי המרחב שוחרי־העצמאות
להתגבר על מכשולים אלה לבסוף.

אהדו אמיד :
הכוחות המתבלטים ביותר במאורעות המנויים
כאן הם בעיקר אלמנטים מוסלמיים קנאים
(דוגמת פאדיאן אסלאם של אלקשני באיראן
והאחים המוסלמים במצרים. ובמידת־מה
גם בסוריה) ,שהם ריאקציוניים גם מבחינה
חברתית וגם מבחינה לאומית.

תלוי, בהתאם לאמור לעיל, בכך איזה נוענדו
מחזיק את ההגמוניה בתנועה הלאומית בשלב
המסויים. אחר הוא התוכן ההברתי של
התנועה הלאומית בשלב הראשון, כאשר הבורגנות
עדיין עומדת בראשה ; שונה מזה
הוא התוכן החברתי בשלב השני, כאשר הבורגנות
נוטשת את החזית הלאומית המאוחדת,
וההגמוניה עוברת לשכבות העממיות,
ובעיקר לאיכרות, ולמלוא התוכן החברתי
המשחרר מגיעה התנועה הלאומית בשלב
השלישי והאחרון, עת ההגמוניה עוברת לידי
הפרוליטריון. בזמננו אנו יכול השחרור הלאומי
להיות׳מוכתר בנצחון מלא רק עם
הקמת משטר דימוקראטי־עממי, בהגמוניה של
מעמד־הפועלים.

ד״דסנה :
י מעמד הפועלים, שקם והתארגן במפעלים
הגדולים של בעלי הקונצסיות הזרים וכן במפעלים
של בעלי ההון המקומיים, הוא המעמד
העקבי ביותר במלחמה נגד האימפריאליזם
הזר עד גירושו המלא ועד ביטול כל
בסיסיו וזכויותיו, לכן הוא המעמד החותר
לעצמאות לאומית מלאה ואמיתית ; מעמד הפועלים
מעוניין גם בהפלת שלטונם הפנימי
של הפיאודאלים ושל הבורגנות גם יחד, ולכן
רק הוא יכול בנצחונו להבטיח גם למעמד
האיכרים הבינוניים והדלים את הריפורמה ה־אגרארית
הדימוקראסית.

באשד הו עמדההשאלהה לו ב
יתלהצבעהב או״םנתבדד
ב* חסד קו לאחדלקבלת
ן 1mההצעהלע שו תהמ דינ ה עצ מ
אי ת. קו ל זה. שניתן ב ת רו ע ה
? t >3וצנועה[ .היה קו לו שלאבא
? s sאבן. נ ציג י שר אל, שתמכה
בהקמתהמ דינ ההערביתה fi
11 שמינית. תחתא־דריס א ל -
1סנוסי .,מי שז בהבבד לבינוי
* עבדאללה השני״ בשד נא מנו
ת! ל אנ ג לי ם ו אי ב תו למצי
ד־ ט, ה ש 31 ניס בגבולוה מור תי.

אלה הם, בקווים כלליים, התפקידים של
המעמדות השונים בתנועת השחרור הלאומית
הכללית.
התוכן החברתי של

?S 2 K
1 ;V S

אב א אבן:
(ישנה) התקוממות מחושבת נגד כל מוסד
של שלטון בינלאומי, שבמידה מסויימת חייבות
כל הנטיות הלאומיות להשתעבד לו.
דבר זה בלט ביותר בסכסוך מצרים. אם (השאיפה
לניתוק הכבלים) מלווה התקוממות נגד
חוזים והתחייבויות בינלאומיות, הרי התקלה
שבאמצעים שקולה כעד המאבק למען המטרה.
מדינה היכולה לבטל באופן חד־צדדי
התחייבויות אין ערך לחוזים הנחתמים עמה.

נימד אר־הוואד:

התנועות הן מתקדמות מבחינה סוציאלית.
בסוריה הנהיג המשטר הקיים זכות בחירה
לנשים, רפורמות קרקעיות, מם הכנסה מתקדם.
מסרת המשטר לחסל את הפאודליות ולסלק
מן השלטון את הפיאודלים והסוכנים
הזרים. סימני מעמדות חוסלו כגון תואר
הביי והבאשא. במצרים ישנה השיבות מכרעת
לסכסוך האנגלי־מצדי והוא שמנע, או
דהה, רפורמות סוציאליות רבות. גם הממשלה
וגם העם יודעים היטב שיש צורך ברפורמות
קיצוניות, ביניהן העלאת רמת המחייה
של הפועלים והאברים אף כי הרגה
נשאר לעשות עשתה ועושה הממשלה המצרית
עבודה ניכרת לשיפור תנאי המחייה. בדרך
כלל מאמינים שמיד עם חיסול הסכסוך,

תבצע מצרים תכנית עצומה של רפורמה
סוציאלית.

ונודד

קו ר דני ק :

מלחמה אנטי־אימסריאליסטית היא בת־לווי
טבעית למעברו המהיר של המשק הפיאודלי
בארצות ערב לצורה קפיטליסטית מודרנית.
מעבר זה מלווה מצד אחד בהתגבשות לאומית
מזורזת ומצד שני בפיתוח מכשיר טבני־תע־שייתי
בידי לאומיות זו. המאבק האנסי־איט־פריאליסטי
בארצות ערב הוא למעשה תהליך
מורכב שמובנו האחד הוא יצירה מהירה של
לאומיות ערבית מודרנית השולטת במכשיר
תעשייתי־טכני חדיש.

בגימין ששון:
אמנם דוגלים ההמונים הערבים גם בשחרור
חברתי, אולם תנועתם מעורבת עם אלמנטים
ריאקציונים, המדברים עי ריפורמות
אך שוקדים למעשה לקיים את המשטר הקיים.

אוד•

אבנר• :

אין שיחרור לאומי במרחב ללא שיחדור
חברתי. הבסיס לחרות המרחב הוא פיתוח
אוצרותיו והעלאת רמת המחייה של האדם.
מיטב הנוער הערבי, וביחוד לוחמי החזית
הארצישראלית, החיאשו מן המשטרים הקיימים,
שואפים לקראת משטר חדש שישגה את
פגי המרחב.

4הא נפעמות מטרותיה של ה תנו ע ה הל או מי תעקב
הפרת הוזים בינלאומי* קיימי *

w״ .י סוז ד אן

התנועה

הלאומית

אר״אס קו ס א :

~ZTVK

ס ר סאייד ע ב דו ל דחמאן
אל -מהד• הוא בנו שלה מנ היג
ה ד תי הסוד אני ש ה צלי חלב *
ב 1שאת האר ץ ונוצח לאחד
מבן על-יד* קי צנ ר. במער בו ל ת
הנו כ חי ת בסוד אן. מ ד בז סי ד
סאייד ס בי בו תו מ כי ס הר 1צי 0
בו כמלך. מ תנג די ם ל תו כ ני ת
ה מו צהרת שר הברי טים ל מ סו ר
ה שלטון ל סו ד אני םבהדרגה.
א ס שי חור פ עו ר ה עם המצ רי ס
עשו• לקדםאת תו כני תו ל א
• ה סם ל ע שו תואת. וא שד לרצון
ההמוגיט הטודאגים ״ אין ז ה
ח שוב כ ל כר. הדי הוא. סיד
מאייד ע ב דו ל דחמא! אל״מהדי
יודע מה טו בבשבילס .

הגישה של תנועות השחרור הלאומיות במרחב
לבטל חוזים בינלאומיים הקיימים בין
המזרח ובין ארצות מערביות אינה פוגמת
בערך התנועות עצמן או מורידה מחשיבותן,
כי אם להיפך. כי כיוון תנועות אלה לביטול
חוזים בלתי צודקים, הנתמכים על־ידי הכוח
ושארית ההשפעה האימפריאליסטית במרחב,
ישחיז את כוח תנועת השחרור, ילבה את
אשה ויגביר את כוחה. כאשר תגבר רות זו

יקום נגדה כוח שחור נסתר ללחום ברוח
הלאומית ולהפנות אותה מכיוונה. אולם הוא
לא יוכל אלא להרדים את התנועה הלאומית
לזמן קצר בלבד — האש תשאר מתחת לאפר
הפתרונות המרגיעים וההסכמים הבינלאומיים.

סנה :
חוזים בינלאומיים, שנחתמו ע״י ממשלות-
בובות בתכתיב של מעצמה זרה והוטלו בכפייה
על העמים הקולוניאליים והתלויים
בניגוד משווע לאינטרס הלאומי שלהם —
אין להם כל תוקף מוסרי. לסוג זה שייך,
למשל, החוזה האננלו־מצרי משנת ,1936 או
הזכיון הבריטי על הנפט הפרסי. ואם הדי־פלומאטיה
הישראלית, בפי השר שרת והשגריר
אבן, מגינה על כך, על התוקף של
״חוזים בינלאומיים״ אלה, הרי יש להזכיר
להם, כי הבריטים הסתמצו להגנת משטר
״הספר הלבן״ בארצנו על. החוזה הבינלאומי״
של המנדט.

אדי א ס בו ס א:
בדרך כ^ל מזיק הביטול החד־צדדי של חד
זים בינלאומיים. במקרה של מצרים לא השאיר
לחץ דעת הקהל כל ברירה לממשלה אלא לבטל
הסכם זד. אחרי שנכשלה השגת הדרישות
הלאומיות בדרך של משא־ומתן לא
נשארה זדך לתקן את המעוות על־ידי ההוזה
אלא על-ידי ביטולו. ישנו גבול לסבלנות
אנוש, וכאשר מגיעים לגבול זה אין עוד
תוקף וערך לקדושתו של חוזה בינלאומי.

בני»ין ששון:
אסור בשום פנים להפר חודם בינלאומיים,
יש לשנותם באופן חוקי.

אוד• אבנו־ :
לחוזה האנגלי־פצרי או האנגלי־פרמי ישנו
אותו תוקף כמו לחוזה בין האריה והכבש,
לפיו מסכים הכבש ,,מרצונו החפשי״ לשמש
ארוחה לצד השני. הסתמכות על חוזה כזד,
היא מגוחכת.

.5היכול ה מדינ ת י שראל להשאר אדי שה כ ל פי מאו ר
עו ת אלה, או שמוטל עלי ה לנקו טבעמדהכל שהיא י

גימד אד־הוו ארי:

ד״דסנה :

ישראל הנה כיום חלק מהמרחב ואין היא
יכולה להיות אדישה או עויינת. שהרי ענייני
המרחב הם חלק מענייניה, וענייני ישראל
הם חלק מענייני המרחב. לכן על ישראל להשתדל
לתפוס במרחב מקום חשוב בהתאם
לתסיסה השוררת במרחב. אולם הדבר אפשרי
רק אם תהפוך גורם פעיל בשחרור המרחב
מעול האימפריאליזם ומן הגורמים הריאקציוניים
השולטים ברוב הארצות הללו, המובילים
את המרחב בניגוד לרעיונות השחרור
האמיתי.

מדינת ישראל אינה יכולה בשום פנים
ואופן להשאר אדישה כלפי המאורעות ההיסטוריים
המתרחשים בשכנותה הקרובה
ביותר.

אדי אס בו ס א:
אני מאמין שלא יהיה זד, מן התבונה אס
ישראל השאר אדישה. עליה לנהוג בדרך של

הבנה איהדת ועידוד. המרחב הערבי מתיהם
אל ישראל בחשדנות ובהתנגדות. לו* נקטה
ישראל במדיניות אדישה או עדיינה, היד. הדבר
מרחיק עוד יז^ר את הערבים ומרהיב
את הקרע הנוכחי. בסופו של דבד תהיה ישראל
המפסידה, לא המרויהד״ יתר־על־כן, ישראל
היא חלק בלתי נפרד של המזרח התיכון. אין
היא יכולה לנתק את עצמה מן המרחב לו
היא שייכת מבחינה גיאוגרפית, היסטורית
וכלכלית. האינטרס שלה דורש שהמרחב ייהנה
מעצמאות, יציבות ושלום.

MmmIMMBv׳Bhif msmzm

עודד

בנימין ש שון:

קורלניק:

תשובתי לבעיית מרכזית זו מיוסדת על
גישתי הגיאופוליטית הכללית ואפשר לסכמה
בקיצור בשתי נקודות ( :א) צבירת כוח (ישראלית)
בדרגת כוח חוסם (בין הגוש המערבי
והסובייטי) ו(ב) אחדות הסהרון הפורה (ישראל,
ירדן, סוריה, עיראק) תחת שלטון ישראל.

לאשמתם עול א סי די ס
ריטיים ל בנוניי םאלה הי ת
כ׳ הבישאת הרעיון
?nל א מנ די מ ול מדינ אי ם ז ״..
להחליטב *ודלהעם. השל
טוגו ת הראו להם חומונים טיס
וו ההספיקלהעמידם
למשפט -כוקשמצא או ת ם
י••• י־י י׳ כ עוון הנו ראמכל
הקיים כמרחב
ן בעיניהם.

ל מג׳ ?3ח ד שי םקםבמג׳ ל׳ ק
האיראני זקן עי ק ש וחלוש־י
גו ד ש הצי עלכטלאת זכ*»ן
הנ פטשלהחכדההא * 1ל 1־
אי ר אני ת. צחקה עו לםמ מגו:
זקן מתעלד ״־ קכעוה היה מן
מטורדלה תג רו ת הסתם באד הברי טי. או לםכע בו ר
שנ הלאחשב אי שאת ,
מוחמרמוסאדקלמ טו ר ד.
ואילו ה ת על מויו ת•! ח ד לו ל ה צחיק.
כ• בינ תיי םהצ לי ח
ב מ שי מ תו ה ג דו ל ה: הוציא
האנגלים מארצו.

לעת עתה יש לנו דאגות משלנו.

אורי

אבנר :

מדינת ישראל היא חלק בלתי נ׳פרד של המרחב
השמי הגדול, קשורה אליו באלפי חו
אלטמן:

אבא
א בן:

לדעתי צריכה עמדתנו להיות מעורבת. מבחינה
עקרונית אסור לנו כאומה צעירה להתנכר
למאבק לאומי המתעורר והתוסס בעולם
השכן. היינו חוטאים כלפי עצמנו, כלפי מצפוננו
הלאומי וכלפי ההיסטוריה, אילו לאחר
שהשגנו את עצמאותנו היינו סוברים שאנו
רשאים לשלול את זכויות החרות מן העמים
השכנים רק משום שהם עויינים אותנו. אך
ניתוח יותר מעמיק מוכיח כי המתיחות אינה
נובעת מעצם קיומה של הלאומיות הערבית,
כי אם מתוך פגמים שדבקו בה. הלאומיות
הערבית התובענית לעצמה שוללת את
אותן הזכויות מעמים אחרים, וביחוד מישראל.

משך
כל השנים לפני קום המדינה ואחריה
גילו כל ארצות ערב יחס של איבה כלפינו,
ולא נתגלה בארצות אלה שום כוח ושום
אדם שיחלוק על גישה זו. כל עוד יראו בנו
מדינה חלשה שאפשר לחסלה, ינסו להשמיד
אותנו. יחסי שלום ייתכנו רק אם הערבים
יראו אותנו חזקים יותר, בעלי ארץ גדולה
יותר מגבולות ישראל היום. השתלטותם של
יסודות פרו־רוסיים במרחב תהיה נגדנו, כי
לרוסיה יש קו אנטי־ישראלי ופרו־ערבי. היא
תומכת בעמי אסיה, אנו הגנו גורם איררפי.

ד״רסוה :

לדעתי נמצא מאבק השחרור הלאומי של
עמי המזרח התיכון וצפון אפריקה בקו הוימד
אר־הווארי:
אינטרס הלאומי שלנו, של מדינת ישראל. אנו
מעוניינים עניין חיוני ביותר בשלום־אמת עם
ייתכן כי תנועת השחרור במרחב תהיה
העמים הללו, לשיתוף וליחסי גומלין תרבוגורם
מזיק לישראל ולעתידה, אולם יכולה
תיים. במידה רבה תלוי בכך כל עתידנו, כעם
היא גם להיות גורם לטובה ולברכה. ההכוונה
החוזר למולדתו בשכנות עם העמים האלה.
לברכה או לקללה תלוייה בעמדת ישראל עצהשלום
בין היהודים והערבים הופר ע״י המה
בלפי תנועת השחרור. אם ישראל תושיט אימפריאליסטים הזרים, שהפיחו גם את רוח
יד ותעזור במידה רבה של עזרה וכנות ל האיבה וליבו את אש המלחמה בינינו. סילושחרור
המרחב ונצחונו, ותיישב את בעיו קם של הבסיסים והזכיונות האימפריאליסטתיה
הפרטיות עם העולם הערבי והמוסלמי, יים מהארצות השכנות פירושו בשבילנו סיתתייבשנה
הדמעות ויגלידו הפצעים שנתהוו לוק המכשול העיקרי, סילוק אבן הנגף הבגוף
המרחב והעולם המוסלמי כתוצאה מ עיקרית מן הדרך לשלום, לאחווה ולשיתוף
קום מדינת ישראל, בצורה שתחזיר לערבים ישראלי־ערבי הדרוש לנו כאוויר לנשימה.
את כבודם העצמי הנפגם ותמחוק את החרפה
שנפלה על המוסלמים. ואז יפקח הדור החדש
בעולם הערבי־המוסלמי את עיניו ויראה את
ישראל כחבר המרפא את פצעיו ועושה למען אדיאס קוסא:
קידומו. והרי חייב המרחב לפקוח את עימן
הראוי שישראל תתמוך באופן פעיל בניו
— אם במוקדם או במאוחר. ואוי לישרתנועה
זו מפני שהיא מתאימה לחייה הדמואל
אם יפקח עיניים מלאות נקמה, שנאה
קרטיים. אם ייעשה הדבר בתבונה ובטאקם,
ואיבה.
תקל עמדה כזאת על התקרבות שני העמים
על ישראל לפעול בחיזוק המרחב עד אשר השמיים בידידות ובהבנה הדדית.
ירגיש המרחב בעצמו כי ישראל אינה מהווה
סכנה לו וכי (המרחב) הנו חזק במדד, שאין
לו מה לפחד מישראל. על ישראל לדאוג פן
תנתן הזדמנות לאויבי המרחב לנצל את פחד
עודד סוהורויק:
הערבים מפני ישראל. היא יכולה לעשות
זאת רק ע״י עזרה לשחרור המרחב וחיזוקו,
הסהרון כיחידה גיאופוליטית אורגנית מקים
ולא על־ידי הסתמכות על גורמים פנימיים מגמה בשוכנים בו לאחדות ריבונית אחת,
בתוך ארצות המרחב המניעות את ארצותיהם וזוהי לכן מגמה סבעית של המדינות הערנגד
ישראל.
ביות השוכנות בו וצריך שתהא המגמה ה
טים
היסטוריים, תרבותיים, כלכליים וצבאיים.
כל מאורע במרחב משפיע על גורל מדינה
ויושביה. קיום בסים בריטי רכואץ, למשל,
יכריח את הרוסים לעבור את ישראל במלחמה
הבאה, כדי לחסלו. המרי הגלם, מצרכי
המזון, והשווקים של המרחב הם צורך חיוני
למשק הישראלי ולקליטת העלייה. הגורל האומלל
של מדינת־הצלבנים בארץ ישראל מוכיח
כי לא תיתכן מדינת־גטו בארץ זו.

ישראלית העיקרית. לפיכך שרויים אנו
בניגוד סבעי למדינות ערביות אלה — ופתרונו
חורבן אחד הצדדים.
מתוך עובדה בלתי מעורערת זו מקבל המאבק
האנטי-אימפריאליסטי של מדינות הסהרון
מובן מיוחד על רקע זד״ גישתנו אליו
חייבת לפיכך להיות גישה של אהדה פסיבית
אשר משמעותה לגבינו — צפייה לקראת
צאתם של הגורמים האימפריאליסטיים מן הסהרון
והשארתי כשדה פתוח למאבק ישרא*
לי-ערבי.
הבעיה העומדת בפנינו היא: האם תשרור
בסהרון אומד. ישראלית נושאת שליחות תרבותית
חדשה או אומה ערבית נושאת תרבות
ניאואיסלמית ז והמסקנה: אהדה פסיבית למאבק
האנטי־אימפריאליסטי בסהרין תוך הברה
שהוא מפנה את הדרך למאבק הבא שיכריע
בעצוב אופיו הלאומי והתרבותי של הסהרון.
(אולם)
מתעוררת השאלה בדבר הסיכון
שבהתפתחויות הנובעות מן המאבק האנטי־אימפריאליססי.
קיים רתח קריטי בין הרמה
התרבותית־התעשיתית שלנו ובי• הרמד ה־חרבותית־תעשיתית
בארצות ערב. רתח אשר
המאבק האנטי-אימפריאליסטי (הערבי) עלול
לצמצמו באם יארך זמן רב מדי( .ואילו אנו
מעוניינים) שהרתח בינינו ובין הערבים יהיה
גדול ככל האפשר, למען תיפול ההכרעה
ביתר קלות לטובתנו. לפיכך רצוי הדבר מבחינת
האינטרס הצרוף של מדינת ישראל כי
המאבק (הערבי לעצמאות) יהיה קצר כבל
האפשר.

בנימין ששון:
איני רואה מד, יכולה פניית ישראל לעשות
לטובת הערבים, כשהיא כל כך עמוסה בבעיותיה
שלה.

אורי אבנר:
שום כוח בעולם לא הצליח עדיין לעצור
בעד תנועה לאומית בריאה — והמאבק העברי
לעצמאות יוכיח. הברירה בפני מדינת
ישראל: להיטרף ע״י גלי המהפכה המרחבית,
או להעמיד את עצמה בראשה. מדינת ישראל
היא המנהיגה ההגיונית של מאבק העצמאות
המרחבי, בהיותה המדינה השמית המפותחת
ביותר.

^ ד די ה

.7אתלד עוזוך ע ל המדינה לתר 5וךבמאבק הערבי, הא
ווו לתתתמ כה זו לכל העמי ם. ה?*ע מ רו תוה תו עלת
המשתת פי םבמאבק, או ל ת לו ; מהם ! lלבדי

i l״ *5

מ כוני תתע מו ל ה ! 1ה מ סיי ד ת
ב ר חו בותדמשקמכמלתאת
ה שי טההב דו קהשל !זסהת
זעםהקהל מענייני פני ם לאו•׳*
בי ם ־ כביכולה או ד ב׳ ם מחוץ.
תוכן ה כ רוז; ״האויב בחרת?
ה בו עזרתכםל חיי ל ה לו ת ם!׳•

sa w M B jH

אבא א בן:

נימד אל־הווארי:

המגמה — ביטול המחיצות בינינו לבין
העולם הערבי. חבלי ההשתלבות יהיו קשים
וממושכים, ולעולם לא יהיו שלמים. אך בינתיים
שומה עלינו להשלים עם מעמדנו העצמאי
והנפת, ולפצות את עצמנו בקשרים עם
גורמים אחרים ...בלי הסתייעות מן החוץ
לא נוכל לקיים את משקנו הלאומי ברמה
הרצוייה.

לשם המשך שלטונו במרחב ם ומך המערב
על המעמד השולט מבין בעלי האחוזות ודומיהם,
שהועלו לשלטון על־מנת לשמור על
האינטרסים של האימפריאליזם. שכבה זו היא
אויב מושבע לתנועות השחרור, ואין ישראל
צריכה להגיש לה עזרה או אהדה, פן תחשב
גם היא למכשול בדרך תחיית המרחב ושחרורו.

ישראל לעשות למען עיצוב שכבה עממית
חדשה השואפת לחופש אמיתי. שכבה זו
קיימת כבר היום בכל ארץ, אלא שהיא חלשה
במספר וכוחה קטן — אך חזקה באמונתה
ומטרותיה. על ישראל למצוא את הדרך ל׳
מנהיגים
אלה.

אהרן אמיד :
מדינת־ישראל חייבת לתמוך תמיכה פעילה
באותם יסודות הדוגלים בתחייד, לאומית־

,העולם הזה״ 754

טריסוריאלית וחילונית בארצותיהם השונות,
ואף לחזקם במלחמתם נגד כוחות הריאקציה
העדתית המוסלמית. וזאת גם מבחינת האינט״
רם העצמי שלה, לפי שזו הדרך היעילה ביד
תר שלפניה לפרוץ את חומת ההסגר והבידור
המקיפתה כיום בסביבתה הגיאופוליטית הטבעית.
חדינת־ישראל תוכל לנקוט קו זה רק
fבמידה שתשתחרר היא עצמה מן התפיסה
Iהעדתית (היהודית) ותקבל עליה, הלכה למן
־:שה, תפיסה לאומית (עברית).

דייר סנה :

iiliil

כא שד ערה טראר ער 03
א 3יו. המלדעכדאררה. משה
.הי הלנחשמהי היו מעשיו.
ראומגיםערכים 3 •3 11*55
ה מ שו עכדת
מ דיניו תו
קו ם
ת 3ו א
א *3ו

ל אנ * לי ם
אתרת. מ כוו נתלליגההעד ־
3י ת. ואילוהאנגליםקיוו •3
ו א מנ ם.
« t w 3דדרא *3ו.
שני הםראהתאכזכו: טלאד
הוכיתאתעצמומרךעד *3
נ א מן ר רי ג ה -כ ר עו דאין ! ת
ה אגו רי ם.
ל מ דיניו ת
מ כ רי ע

יש לתמוך בתנועה הלאומית של כל עם
fקולוניאלי או תלוי, אם רק זוהי תנועה
משחררת באמת ואנטי אימפריאליסטית באמת.
למשל, אנו מתייחסים בחיוב גמור למאבקם
הצודק של העם הפרסי, של העם המצרי
ובו׳ .מובן, כי בהתאם לניתוח דלעיל,
• נתונה אהדתנו לתנועות המתקדמות ביותר
בעמים אלה, ליסודות המשחררים באמת ווד
אנטי־אימפריאליסטיים באמה, הלוחמים בעת
ובעונה אחת גם נגד האימפריאליסטים הזרים
וגם נגד השליטים הריאקציוניים בפנים. עם
היסודות המתקמדים האלה אנו נפגשים במסגרת
תנועת השלום העולמית, שביוזמתה
התקיימו כבר — בהשתתפותנו — שתי פגישות
של נציגי תנועת השלום מכל ארצות

יריאס קוסא;
על ישראל לתמוך בתנועות ובכל העמים
השואפים לחרותם. העם היהודי דרש ולחם
למען בית עצמאי משלו. לוא היו היהודים,
אחרי שהשיגו בית עצמאי לעצמם, מתנגדים
עתה למלחמתם של עמים אחרים לעצמאות
שלהם, היה הדבר מטיל אור שלילי על היהדות
העולמית.
לדעתי תתכן אהדה אקטיבית למאבק ד,אנ־טי־אימפריאליסטי
במצרים באם המחשבה המדינית
של שני העמים תקבע בדפוס זה.
באם תנועת השחרור המצרית תכיר בזכויות
ישראל להגמוניה בסהרון הפורה תביר ישראל
בזכויות מצרים להגמוניה בעמק הנילוס.
כלומר, באם המחשב המדיני במצרים ספה

באמצעים פוליטיים ומוסריים, ועל הכל —
במתן דוגמה חייה של השתחררות ישראל
עצמה מהמשטר העדתי הסתגרני ושל פיתוח
לאומיות עברית טריטוריאלית, חילונית, מודרנית
ומתקדמת.

השולט בארצותיהם — על שני יסודות אלה
אפשר היה לפתוח בדיון ישיר ישראלי־ערבי
על שלום בינינו, ללא התערבות זרה, ללא
״וועדות פיוס״ ד,מחבלות רק בסיכויי השלום.
לעומת זאת בל נסיון להגיע ל״שלום״ עם
מדינות ערב תחת כיפה אטלאנטית ״מאחדת״,
לשם ברית מלחמה אנטי־סובייטית, נושא בכנפיו
הרס לארצנו והרג לעמנו. אין לקנות
שלום אזורי על יסוד של כוננות להפרת השלום
העולמי.

ד״רסנה :
כל עוד המדינה אינה מקבלת את הקת־העקרוני
שלנו, אין טעם להיכנס בפרטים,
,,באיזו צורה חייבת תמיכתנו להינתן.״ אעמוד
רד! על עניין אחד, המרכזי ביותר והמכריע
ביותר. התנגדות ישראלית רשמית להקמת
״הפיקוד המזרח־תיכוני״ כסניף לברית האטלנטית,
ותמיכה ישראלית רשמית בעמי המזרח
התיכון הנאבקים נגד האימפריאליזם

ל פני פ חו ת מ־ 15 שנים ה*תה
הממלכההער כי תהס עו די ת
ש ל אי !3א ל־ ס עו דn m o ,
3פנ ה עו ל ם הח׳ צוג .,המלך
הפר א• ה ת קיי ם 3עני»תמגד
דדת 3 .עי קדמת שלו מי צליי נים
ו ה ענ קהכ רי ס• ת זעומה.
עד א שר גילו האמ די ק איס
נפט 3מ ד 3ריותהלוהטים .
עתההפכהס עו די ה ל כוו ר ת
ד 1חשת. כשכמה שייכים כ רואים
ה פ כו לעשיר* ה עול ם.
ואשד להת עניינו ת 3 3ע*ות
ה עו לםהער כי ־ מ פ לי ט איכן
א ל ־ ס עו ד מד• פעם אימדה
א 3הי ת מ עו דנ ת ו מל אהחכמת
קוראן. וחוזר ל אר מונו ב של!ו ה
נפ שית. לח־ שוכי הרווחים ה ע נקיים
הזורמים מחכ דו ת הנ פ ט

3נימין ששון;
קודם כל על מדינת ישראל לחזק את עצמה.
במידה שהדבר אינו מפריע לעצמה, יכולה
היא לעזור לתנועות הערביות המתקדמות הקרובות
לנו: כל הערבים שיבינו כי אין אנו
אויביה* אלא שמטרתנו, כעם שמי, לחיות
בארצנו כמוהם מבלי להזיק להם, וכי אנו
יכולים רק להועיל להם.

אוד א 3נדי:
להלכה על ישראל לתמוך בכל גורם הלוחם
בכנות לחרות המרחב. אולם את פעולתה המעשית
יש לכוון כך שתגבש במיוצת השנים
גופים ערביים חדשים, מהפכניים ומתקדמים.
הקושרים את שאיפתם לשיחרור לאומי וסוציאלי
ברעיון האיחוד השמי — ממארוקו עד
עיראק.

באיזו צורה חייב ת ת מי כ ה זו להינהן |
א הרן אווי ר:

׳ סעודיה

המזרח התיכון וצפון אפריקה, ובקרוב עומד
להתקיים כינוס שלישי. מכל מקום, תנועת
השלום נתנה עד כה את הבסיס הראשון והיחיד,
אשר עליו נפגשו ביחד נציגים ישראליים
וערביים ברוח של ידידות ואחווה. אנו
רואים בזה רק התחלה, אך התחלה חשובה
למדי. כך אנו נוהגים בהיותנו אופוזיציה לשלטון
במדינה ולמדיניות החוץ שלה ן אילו
היינו אנחנו מגיעים לשלטון, היינו מתרגמים
את עמדתנו העקרונית לשפת המדיניות הרשמית
ביחסינו הבינלאומיים.

מן הכיוון האסיאתי שלו ויעלה על כיוון אפ
ריקאני מוחלט תתכן אז זהות בין האינסר
סים המצריים והישראליים. זהות הנובעת מן
העובדה כי הסהרון הפורה ועמק הנילוס הן
שתי יחידות גיאופוליטיות אורגניות נפרדוו
ואין התרחבות ישראלית פוגעת לכן במגמה
המצרית ובן להיפך.

א די א ם כו ס א:
עליה להינתן בכל צורה אפשרית ובכל
הזדמנות מתאימה. לפני עצרת האו״ם וועדותיה,
במועצת הבטחון. על־ידי פעולות דיפלומטיות
ובכל דרך אחרת של שכנוע• ג׳סטות
ידידותיות כאלה היו מסלקות את פחד הערבים
(מפני ישראל) וסוללות את הדרך ליצירת
שלום ויציבות בין ישראל ומדינות ערב.

3נימין ששון:
קודם כל, על־ידי מתן דוגמה חייה. עלינו
להראות שחיינו מבוססים למען יראו וילמדו
מחייו של עם מתקדם p .עלינו לתמוך בתנועות
הערביות במוסדות או״ם, במידה שהדבר
אינו פוגע בנו במישרין ובעקיפין.

אוד א 3נד:
בכל צורה אפשרית. ע״י ג׳יסטות דיפלומטיות
באו״ם ובבירות העולם ; ע״י מתן הדרכה,
נשק וכסף לגורמים המהפכניים ז ע״י
העמדת מיתקני השידור והדפום במדינה לרשות
תנועה ערבית חפשית הלוחמת לחיסול
המשטרים הערביים הריאקציוניים הקיימים.
ובעיקר: ע״י הפיכת החיים במרינה לדוגמה
של שותפות שמית, שיתוף ערביי ישראל
בחייה התרבותיים, הפוליטיים והחברתיים,
גיבוש מנהיגות ערבית־שמית בקרב מיעוט
הערבי בישראל.

.9א יש, לדעתךלל חו ם ב תנו ע ה הל או מית הער בי ת,
כי צד יש ל ע שו תזאתב אילו אמצעים 1מ תו ךהתקש רו
תעם אילו גורמים *

ד׳יר

אלטמן:

כל מרצנו חייב להיות מופנה לחיזוקנו,
להרחבת גבולותינו ולהגדלת העלייה. עלינולשכנע את אמריקה שרק ישראל חזקה, ששטחה
ישתרע מעיראק עד סואץ ואוכלוסיתה
תמנה מיליונים רבים, תוכל להבטיח יציבות
במרחב ותמנע השתלטות קומוניסטית בו. אם
אמריקה תשקיע כסף בארצות ערב, יקרה
לה מה שקרה לה בסין של צ׳יאנג קיי־שק.
חיזוקה של ישראל דימוקראטית היא, איפוא,
תפקיד מם׳ 1של מעצמות המערב. כשנהיה
חזקים, נוכל לנהל פוליטיקה בתוך ארצות
ערב עצמן. באים בחשבון גורמים מסויימים
— למשל הסכם עם הלבנון. אד גם הלבנונים
לא יעיזו (לעשות זאת) כל יעוד לא גד,יד,
גורם איתן שאפשר להישען עליו.

גורלנו ההיסטורי הוא לשכון יחד עם עמי
ערב לעולמים בחבל זה של העולם. הבסיסים
והזכיונות ה״מערביים״ במזרח הקרוב יחלפו
עם הרוח, כשם שחלפו כבר עם הרוח כמעט
כולם במזרח הרחוק. דרכנו ההיסטורית היא
עם עמי ערב נגד המשעבדים ממערב. לא
לבדד ישכון ישראל במולדתו המתחדשת,
וכדי שישכון לבטח, חלילה לו להשאר בדד.
אנו חותרים ונוסיף לחתור לקראת ברית
ישראלית־ערבית על יסוד של נאמנות לשלום
העולם, של עצמאות לאומית מלאה לכל עם
בארצו, של שיתוף בינלאומי למען פיתוח
אוצרות הטבע לטובת העמים, למען העלאת
רמת החיים הכלכלית והחברתית של ההמונים,
למען ד,קידמה והדימוקראטיה. קו זד,
ינחה אותנו הן במדיניות החיצונית שלנו
כלפי ארצות ערב, הן במדיניות הפנימית
כלפי המיעוט הערבי השוכן בארצנו.

ד״ד סנה :
מובן מאליו, כי אני מתנגד להתקשרות
ישראלית עם מעצמות־המערב נגד עמי־ערב.

א רי א ס כו ס א:
תשובתי היא שלילית.

!,w a sששון:

אני נגד כל התערבות ישירה בחיים הפנימיים
של הערבים.

אוד א 3 3די:
התקווה הנפסדת להיעזר בגודמים זרים כדי
לפגוע בערבים, במקום לעזור לערבים לסלק
את הגורמים הזרים, הוכחד, עשרות פעמים
בהיסטוריה של הישוב כאשליה מסוכנת, והיא
אחד הגורמים לניתוק המדינה מן המרחב. אי־אפשר
לעצור תנועה לאומית, כשם שאי־אהשר
להחזיר אחורה את סיבוב העולם או להסיג
את זרם הנהר. אחד האסונות של הציונות
היה שמייצגיד, באירופה, לפני חמשים שנד״
לא ידעו כי קמה תנועה לאומית ערבית,
בעלת כל הסממנים של תנועה לאומית בריאה,
כך שנוצרה האשליה שהבית הלאומי
היהודי עומד להווצר בחלל ריק. רק במרחב
עצמאי, מאוחד ומתפתח תיתכן פריחתה
של ישראל עצמאית, עשירה — ובטוחה.

W*fffc•i iff
Mif n

מ כ הן? פדני. כל רגע אשר בו נמצא הרוכב על מגרש
יות היתה הופעתו נתונה למיבחן הקפדני של השופטיס
אותו בנקודות עבור הופעתו האישית, הופעת סוסו, מיז
פו, קחפיצות. למטה מדגימים שני רוכבים. קפיצת מ

תחת שמי תבלת קי-
ציים התאס פו למעלה
מאל פי׳ מוז מני ם ־
אנ שי צבא. מ ש טר ה.
נציגי דיפלומט ״
ואנשי צי בו ר ־ ל חו ו ת
ביו ה ס פו רטל רו ב ־
בי שלמשטרת יש־ד
א ל. ה גי מ ב אנ ההר
א שונ הבתולדותה־

1 1ן

מ דינ ה. ל חו ב בי ו ׳
ולסת אנ שי
הי תהואת הז ד מנו ת
ל הנו ת מן השינוי ב ־
דדים ה מ קו ב ל׳ ־
כ ש שו טר׳ דוהר ׳
ו מ תרו צ צי ס ואילו ה.
הצופי. ה עו ק ב׳ א הד
ה רו ב בי ס ב עניו
מבק רי ורושמי

יהודים אינם אוהבים חיות. כך בכל אופן אומרת
דעה רווחת ובך גם קובע פתגם יהודי. אולם אדם המאמין
בזה היה, מן הסתם, מקבל הפתעה גדולה אילו ראה את
אלפיים האנשים שהתאספו סביב מגרש ההופעות של
משטרת בית־דגון. כי אנשים אלה באו לשם במיוחד לחזות
בחיות — סוסים וכלבים (עם שוטרים) ביום הספורט
לרוכבים של משטרת ישראל.
בשעה שתיים אחר הצהרים, בדיוק, הפסיקה התזמורת
את מנגינותיה והקריין הכריז :״השעה 14:00בדיוק.
ההופעות מתחילות.״ תחילה עברו כ־ 50 שוטרים
חמושים, רכובים על סוסים, כשהקצינים הצועדים בראשם
מצדיעים בחרבות שלופות.
אחר המצעד החלו התחרויות. מכל הבחינות דמתה
ההופעה לגימכאנות המפורסמות של האנגלים: הסדר היה
למופת, המגרש היה נקי ויפה, המשתתפים נאים בהופעתם
— רק הדגלים שקישטו את המגרש היו שונים.
לאנשים שידעו את גודל המאמצים שהושקעו בהכנת יום

ל ה טו טי ם. אחר תחרות הקפיצות הופיעו שוטרים שייצגו את מחוזות
המשטרה השונים, הדגימו להטוטים וסוגי רכיבה שונים. למעלה נראה
אחד משוטרי מחוז תל־אביב בביצוע קפיצה מצד אחד של הסום לשני,
תון כדי רכיבה־דהירה בשטח המחנה של מגרש התחרות.

ה מוז מן. מלבד רוכבים של המשטרה, הוזמנו
תתף ביום הספורט גם רוכבים מן החוץ ומאי
הספורט. אולם איש אחד בלבד נענה להזמנה: אב
גורדו! ,בעל בית הספר הותיק לרכיבה בתל־א

^ tfW W W W W
תחרו שזיכו
אילו־פולים.

קו מו ת ת פו סי ם. למעלה משעה לפני התחלת התחרויות החל
הקהל נוהר למגרש ההופעות של משטרת בית־דגון. בהתקרב
שעת האפס ( )14:00 כבי היו כל 200י מקומות הישיבה תפוסים
ואורחים רבים הצטופפו בעמידה לחזות ברוכבים שצעדו סביב.
הקריין הודיע מל התרגיל:
שוטר רכוב יעבור
מכשול, יגיע לשוטר בל־תי־רכוב,
הנתון בקרב,
יעלהו על סוסו וכך יצילהו.
בבת אחת זינקו
ששת הרוכבים, בהשתדלם
להגיע ראשונים.
שניים העלו את חבריהם
במהירות הבזק ודהרו
חזרה אל המכשול ונקודת
הסיום. אולם שעה
שקפצו מעל למכשול (למעלה,
מימין) איבד הרוכב
האחורי את מושבו
נפל תחת הסום שבא אחריו.
גם הסוס הראשון

זה׳ היה המראה מרהיב
עוד יותר.
כי עדיין זכרו באיזה
מצב קיבלה משטרת ישראל
את אגף בעלי החי
משוטרי המנדט אשר. בימים
האחרונים לפני צאתם,
הרעילו את הסוסים
והכלבים, לבל יעברו לידי
יהודים. בכל זאת שרדו
כמה פליטי־רעל ומי-
רושה עלובה זו, בתוספת
כמה שוטרים בעל•
עבר ביחידות הרוכבים,
הונחו היסודות שאיפש־רו
את הדהירות, הקפיצות,
התרגילים וההצגות
של יום הספורט.
רק שני דברים סטו מסדרי
ההופעה כפי שנקבעו
בתכניות מודפסות
שחולקו לאורחים. בהתקרב
היום לסיומו, נפל
אחד הרוכבים מעל סוסו,
נפצע בראשו, ואילו
הופעת פרשת בדואים
שנרשמה כמאורע מס׳ 8
בתכנית, נדחתה לאח־ שנודע
כי בנגב משתוללת
מחלת סוסים מידבקת שהיתר
מסכנת את סוסי המשטרה.
בכל זאת יכלו
המארגנים לברך את עצמם:
בנימת סיפוק מוצדקת
:״הכל היה מאה אחוז•׳׳
נוסף לכך: השמים
הבהירים, השמש• הקיי-
צית והקהל המגוון, בן
האלפים איש, שמילא את
שטח המגרש, עקב אחר
התחרות בדריכות ומתיחות
רבת ענין.

רמחים ביתדות.
תחרות זו, נעיצת רמחים
ביתדות, סיפקת את המתח
הגבוה ביותר ליום
הספורט, כאשר שני רוכבים
— סמל משולם מ־בית־דגון
והשוטר טלי
יוסף — השיגו מספר
נקודות שווה. לבסוף הכריעה
הגרלה ועלי יצא
ראשון. משמאל, מפקח
.מרדכי מדליה מצליח בג־מספריים.
בתרגיל זה ,״המספריים׳ /מסתובב הרוכב על אוכפו תוך
כדי דהירה, פונה לזנב הסוס וחוזר חלילה. הרוכב: אברהם רביבו, חניך
בית־הספר לרכיבה בבית־דגון, שהתחיל לרכב רק לפני חודשיים וגילה
התקדמות מהירה ומפתיעה בתרגילים המסובכים שהודגמו על ידו,

נבהל, הנחית בעיטה חזקה
בראש הנופל, הטילו
מחוסר־הכרה בתוך תימרות
אבק (למעלה, משמאל)
.תוך דקות ספורות
הגיעו למקום רופא ונו־שאי־אלונקה,
הובילו את
הפצוע לאוהל המרפאה
ומשם לבית החולים. גרמו
בכך להתרגשות בקרב
אלפי הצופים שציפו
בקוצר רוח לידיעות על
מצב הפצוע. לבסוף הוחלפה
התרגשות הדאגה,
בהתרגשות ספורטיבית,
משהכריזו. :מצבו של הפצוע
משביע רצון.״

במד
חעם
גם החג ה תבר\ן
מדינת ישראל נואמת משך עשרה חדשים
בשנה על הצורך בהגברת פריון העבודה
כדי להציל את הארץ מכלייה, מהתמוטטות,
מתהום איומה. משך חדשיים בשנה שובתים
הנואמים, כמו כל שאר בני המדינה. אלה
החדשים המוקדשים כזבח לאל הבטלנות :
חודש של בטלנות מאורגנת בחודש ראש
השנה, חודש שני בו מצטופפים חג הפסח,
יום העצמאות והראשון למאי. ימי העבודה
המעטים, ומטרתם העיקרית לתת לעובדים
מכל הסוגים לנוח ממאמצי ימי המנוחה.
תקופת הפסח היא התקופה בו בוער חלק
מסויים בגוף האזרח הישראלי, ומשתלטת
עליו התאווה לנדוד. האזרח התל־אביבי מבקר
את דודו הירושלמי, שעה שאותו דוד מוצא
לנכון לכבד בביקורו את בן אחיו בתל״
אביב. הקרבנות העיקריים הם אנשי המשקים,
אשר בני העיר יורדים עליהם כארבה גם
בשנים כתיקונם, וכארבה רעב בימי הצנע
חסרי־השמנת. אך רוב המשקים, למוזי־נסיון,
דואגים מראש שמספר אורחיהם יוגבל,
יכלול רק את אותם הקרובים והקרובות שאין
דרך מנומסת להשאירם מחוץ לגדר המחנה.
הקשישים שגדלו בארץ נאנחים, אבלים
על הימים כשהנוער עוד היה נוער, נדד בא p
על רגליו ואופניו, ישן תחת כל עץ גבוה.
אולם מספר הצעירים שסוג זה של בילוי
הפסח היה קרוב ללבם התמעט במרוצת השנים,
הדלדל כמעט לגמרי.
חג הפסח, כמו כמעט כל שאר אזרחי ישראל,
התברגן.

חינוך
לא דק עד ניר קלר
״לא היתד, לי כל שפה משותפת עם הפועלים
בקבוצתי, או עם מנהל העבודה, אך
במהרה למדתי מספר מלים שוודיות שאפשרו
לי להבין את ההוראות לעבודתי,״ כתב חניך
הטכניון רפאל ברגמן בדו״ח שמסר לאיגוד
הבינלאומי לחילופי. סטודנטים להכשרה טב
נית.
הסטודנט ברגמן הוא אחד מ־ 21 הישראליים
שיצאו את הארץ לשם אימונים טכניים
במקצועם, לפי סידור מיוחד במינו. עם
הקצבת 10 לירות במטבע זר ומשכורת מלאה
במקום עבודתו השתלם ברגמן, משך חדשיים
בקיץ , 1951 בהרכבת קרונות רכבת בבית־חרושת
לקרונות במלמו השוודית. הוא הוציא
לפועל תכניות שבזמן לימודיו בטכניון כאן
משורטטות על־גבי נייר קלף בלבד.
הדו״ח של ברגמן הוא רק צד אחד של
המטבע החינוכי. מצדו השני מופיע דו״ח של
סטודנט שוודי, גוסטה לגסטורם שנשלח לביתר,חרושת
למלט נשר, חיפה, תמורת ברגמן.
העיד לגסטורם :״עלי להודות שההכשרה
בעבודה שקיבלתי בארצכם היא הטובה
ביותר שקיבלתי מעודי ! ״
לטכניון, זבות קדימה. גוסטה לגס-
טורם ורפאל ברגמן הם שניים מתוך 2400
הסטודנטים שהועברו מקצהו האחד של העולם
לקצהו השני כדי להתמחות בהכשרה
טכנית־מעשית כתוספת לידיעות התיאוטיות
שרכשו בכתות הגבוהות של בתי־הספר המקצועיים
בארצות־מוצאם.
לפני ארבע שנים נתכנסו בלונדון באיכותן
האקדמיים של עשר ארצות, יסדו את
איסטא (האיגוד הבינלאומי לחילופי סטודנטים
להכשרה טכנית) .מאז הוחל בפיקוח על
החלופים שנערכו מדי קיץ כל שנה.
ב־ 1950 נתקבלה ישראל כמועמדת לחברות
ואשתקד, בועידה הרביעית של איסטא, בה
ייצגה ישראל על־ידי בא־כוח הטכניון, הפכה
חברה מלאה.
השנה שואפת ישראל להכפיל את מנתה
הזעומה, לשגר 40 סטודנטים, לפחות, שייבחרו
על־ידי וועדה כל־ארצית של המוסדות
הנוגעים בדבר, כשזכות הקדימה לחניכי הטכניון
מיוצאי הקורם השלישי והרביעי בגלל
הכשרתם הטכנית.

נוער
״למדת לקח!״
אלי שחורי ,21 ,הוכה באכזבת״חיים עמוקה
אחר שנכשל בבחינות לטייס, בגלל ליקוי
קטן בראייה שגילה רופא חיל־האויר המדקדק.
עם דחייה זאת אבדה מטרת חייו של
אלי גבר,־הקומה, השנון והפיקח. הוא פשט
את מדי צה״ל, שב לחיים האזרחיים ולמקצו־עו,
ר,חשמלאות•
אלי בחד לעצמו מטרת ״במקום״ .אם לא
יכול היה להפוך טייס, יצא, לפחות, את הא

יתור את העולם לאורכו ולרוחבו.
שעות עבודה נוספות רבות נרשמו בפנקסו,
כי לבצוע המטרה החדשה היה זקוק
לכספים רבים, לא היד, יכול להסתפק בעזרת
אמו האלמנה ואחיו הנשוי.
לאחר מתחן הממושך של שעות העבודה
חיפש אלי חברים לבילוי זמן, כי חבריו מימים
עברו נראים לו צעירם בהרבה ממנו,
בעלי שאיפות ילדותיות. חיצוניותו הגברית
לא הקשתה עליו לחבור אל אנשים מבוגרים
ממנו, שהיו גם מנוסי־חיים יותר ולא הקפידו
במיוחד, לעתים קרובות למדי, בזכות
הרכוש הפרטי.
אהדה למכוניות. בליל סגריר אחד
של חודש מארס נתפתה אלי, חמק יחד עם
חבר מבוגר לתוך מכונית הדורה שחנתה
בשדרות רוטשילד, תל־אביב. הטיול הקצר
נסתיים, כפי שאפשר היה לצפות מראש, בתחנת
המשטרה. עברו חסר־הדופי של אלי
עמד לו והוא נפטר בקנס סמלי בלבד.
מי־שרצה־להיות סייס החליט לה,זהר להבא,
בהבינו כי הופעה נוספת בפני ביתד,משפט
עלולה להכשיל את ביצוע נסיעתו.
אולם אהדתו של אלי למכוניות, מנועים
והגה, הכניסה אותו במהרה, בלוויית אותו
חבר, למכונית זרה (והדורה) נוספת.
אלי שהפך פנים מוכרות במחלקת התביעות
של המשטרה לא יצא הפעם בקלות,
נידון לשלוש שנות פיקוח תחת קצין המבחן.
ד״ר דויד אנגלברג, קצין המבחן, הרגיע
את אלי, קשר עמו ידידות חמה ובמרוצת
הימים שפך לפניו הצעיר המאוכזב את כל
לבו. אולם אלי הקפיד לשמור על סודו האחד,
הכנות הנסיעה לחוץ־לארץ. כי מתוך שיחה
עם ד״ר אנגלברג נתברר לו שיציאת ד,א p
אסורה עליו משך שלוש שנות הפיקוח.
אלי הכין דרכון, היתר־יציאה ואשרת־כני־סר,
לאיטליה, הפתיע את קצין־המבחן במכתב
ששיגר אליו בראשית השבוע. כתב אלי :
״...היה לי כל הרצון לעזוב את הארץ כאדם
שעבר על החוק, נשפט וריצה את עוונו. אך
הדבר לא ניתן לי.
ברגע שתקרא את מכתבי, אשקיף על הים
מעל סיפון אנייה המביאה אותי לאיטליה.
היתד, לי מלחמה נפשית קשה ולבסוף הגעתי
להחלטה: חלמתי ועבדתי קשה למען
נסיעה זו, לאחר המשבר הקשה שעבר עלי,
והיא היתד. כל תקוותי...
אינני מתחמק מעונש. למדתי לקח. אך
לוא הייתי נשאר לא הייתי יוצא מהבוץ
שנכנסתי אליו ...לא העלמתי ממך דבר, פרט
לנסיעתי. ואם אתה יכול לסלוח לי, אנא
עשה זאת ! ״
סיים הצעיר המאוכזב שהחליט לקחת את
חייו בידיו ולתקנם ביום מן הימים
אחזור ארצה כאדם הגון, והבריות לא יעלו
בפני את העבר שאני מנסה כעת להשכיחו
מלבי, ושאני כל כך מתחרט עליו.״

נאשם: גרימת מותו של דניאל פקטורי
בכדי להקל על אונס נ. ש.״
ואלה הנקודות המשפטיות עליהן הסתמך
לויצקי: אין כל עדות לכך כי יעקובוביץ
הרג את פקטורי. כי נ. ש .מתחילה את עדותה
באותו רגע בו הותקפה ע״י דמות במקל,

שאין מסתמכים בהלכה המשפטית בעבירות
מיניות על עדותו של הקרבן כשאין הוכחות
נוספות.
למה נשאר שעה וחצי? אך את
עיקר התקפתו כיוון לויצקי נגד השטח העובדתי,
הצביע על מספר רב של עובדות שבהן

לפני שנתים הורעש הישוב בולו מפשע שהוגדר בדו-זויתי, גרף
את המדינה בולה לסערת סנסציה ופולמוסים, בהם הדהדה, משך
חודשים רבים, פרשת טענתה של נערה צעירה שנמצאה כאישון
לילה, פצועה כגן־תל־אכיבי ציבורי. דוד יעקובוכיץ שנתפס כזירת-
הפשע, נאשם באונם הנערה וברצח כן־לויתה, דני פקטורי. הוא נבלא
בבלא תל-מונד והפרשה בולה שבבה זמנית.
עתה לאחר שפשעים הפבו למעשי יוס-יום במדינה, חדלו לרתק
אזרחים רגילים, הועלתה פרשת יעקוכוביץ מן הנשייה, הובאה
לאולמות בית־,המשפט, כשלימינו של הנאשם התייצב עורד־הדין
הנודע, אשר לויצקי, אשר גילה דעה נחושה: ההאשמה אינה
מבוססת.
אך, למרות התישנותה של פרשת האונס -רצח, רותקו השבוע
אלפי עינים אל כותרות העתונים אשר העלו מחדש את אחת
מפרשות הפשע המפורסמות ביותר בתולדות הישוב.

השלושה שיכריעו. שופטי בית־המשפס העליון, הפרופסור שמחה אסף, שמעון
אגרנט ומשה זילברג, ממושקפים ולובשי מדי־שרד, שיחליטו אס דוד יעקונוביץ רצח
את דני פקטורי לפני שנתיים וחצי, יחייבוהו בדין, או יזכוהו באם תתאמת טענת סניגורו.

מ שפ ט
השאלה השו־לוק הולמ־ת
לפני שנתיים הודיע נשיא בית המשפט
המחוזי בתל־אביב, נתן בר־זכאי, לדוד יעקו־בוביץ
כי נמצא אשם ונדון למתת.
צתחותיה של אשת יעקובוביץ זעזעו את
עשרות הסקרנים שבאו לשמוע את פסק־הדין.
יעקובוביץ כיסה פניו בשתי ידיו ופרץ
בבכי מר. הוא הועבר לתא המתת בתל־מונד,
ושם נשכח מעין ואוזן הציבור.
בשבוע שעבר הגיע הערעור על אותו
פסק־דין בפני בית־המשפט העליון, ועורך־
הדין אשר לויצקי יצא בהתקפה נמרצת על
מסקנות בית־המשפט המחוזי בתל־אביב, גינה
את פסק־הדין כעומד על כרעי תרנגולת
הן מבחינה משפטית והן מבחינה עובדתית.
״התפוצצויות ורשפי אש״ .מבניו
סנסור, טירת עורכי־הדין בירושלים, בו נשאר
אשר לויצקי מולך אחר יציאת עורך־הדיו
הנודע ביותר ברנרד (דב) יוסף, לשמי הפוליטיקה,
גויים כל חבר העובדים לשעות
רבות. לויצקי הכין התקפה כללית במטרה
לזכות את מרשו דוד יעקובוביץ.
בדבר לויצקי על לב שלושת השופטים
העליונים (פרופסור שמחה אסף, שמעון אג־רנט
ומשה זילברג) לא חסך לא בזמנו ולא
בזמן השופטים (העיר אחד השופטים :״תדבר
לעניין, אתה לא בכנסת אמר לויצקי :
״אין בכל הנמקת פסק־הדין פסוק אחד שיספיק
לחייב את דוד יעקובוביץ במה שהוא

השניים שהתדיינו. אשר לויצקי, סניגורם של אנשי מחתרת לפני בתי־משפט
צבאיים בריטיים, ביקש לזנות את דוד יעקובוביץ, שעה שפרקליט המדינה ארוין שאול
שמרון (עומד) ,תבע לקיים את החלטת בית־המשפט המחוזי (פסק־דין מוות לנאשם).
ולפי דבריה הרגישה ״התפוצצות ורשפי אש״.
אין עדותה קובעת כי ראתה איך ועל ידי מי
הוכה פקטורי, ואפילו אם אותה דמות גם
הכתה את פקטורי, אין הוכחה שעשתה זאת
כדי להרוג.
המסקנה של עורך־הדין המערער: פסק־הדין
בעניין ההריגה מתבסס על העדות של
האונס, תבע לויצקי: יש לקחת בחשבון

טעה, לפי דעתו, בית־המשפט המחוזי, בה־ערכתן
ובאמון שנתן בעדותה של נ. ש.
שאתה עומד ונופל פסק״הדין.
כיצד ייתכן, שאל, כי פושע, שזה עתה
הנחית מכות איומות על דניאל פקטורי ועל
נ. ש״ ושראה את פקטורי בורח, יישאר
במקום, יתאבק עם הבחורה, יאנסה לבסוף
אחר שעד, וחצי, ילך אחר כך לקרוא לעזרה

.העולם הזה״ 754

במד
ויביא לה חלוק בכדי לכסותה? הלא ברור היא כוזבת.
פי פקטורי הסתלק, כי לא הרג אותו וכי הוא
לפני בית־המשפט המחוזי הוכח האונס,
עלול להביא עזרה כל רגע. האונס לא היה מלבד על־סמך עדותה של נ. ש .גם על־ידי
יכול לדעת כי פקטורי יברח ולא יזעיק איש קביעת העובדה כי נמצא זרע גבר על מכלעזרת
הבחורה. למה נשאר שעה וחצי?
נסיה וגופה של נ. ש .לויצקי התעמק בשיחה
לחכות שיאמרוהו ז ואם אפילו נשאר, למה האחווית שהתנהלה אותו לילה על דשא גן־
W t f A W W W W W W W W W W W V W V W W W W W W W V W tf

זדגידון ל מוו ת. דוד יעקובוביץ (בין שני השוטרים) הובא מתא המו!ת בתל־מונד,
בוא הוא סבלה זה שנתיים בצפייה להחלמה סופית על גורלו, מקב במתיחות אחר מהלך
הערעור, הטיל את גורלו, לחובה או לזכות, על כף מאזני המשפט וכשרון סניגורו,.

׳נ^״י >יני

IfW

li l ׳M

זי י יי**

יזיזו• »

סייגי

גגג• ik׳ דיי \ז*י ייוי ויג VX 11

ויי

יי ׳׳ היי P>v

».ץ בגן •׳i־.׳ייז

vUji fe* k

u1ג

ו w ,גיייי

V f ׳w

• vיי•

c-י ק

ו4Jgr

^ייו \

ין״4 .1 4

לאכ לו ם: ה בוזוד הלר

העדותהרא שונ ה. המוצג נ 4 .בערעור דוד יעקובוביץ הוא גליון העדות הראשונה
של נ. ש .לפני סמל המשטרה קצנלבוגן שקטנדו המחוקיס שימשו קרשי קפיצה להנמקות
סניגורו של הנאשם אשר לויצקי, שהסתמך עליהם בהתקפות הנמרצות להגנת מורשו.
לא הסתלק אחר כך? למה חזר עם השומר
גולדהאבר וקרא למשטרה י הלא היה צריך
להיות בטוח בלבו כי הנערה תצביע עליו
ותצעק :״תפסוהו ! רוצח ! אנס !״
סוג הדם וטיב הזרע. התקפת לויצקי
היתד, מכוונת להוכיח שלא בוצע אונם כלל.
ואם לא בוצע אונם אז א) אין הוכחות להריגה
על־ידי יעקובוביץ וב) עדותה של נ. ש.

,העולם הזה״ 754

של נ.ש. היה מסוג ,0אותו סוג אליו השתייך
דמו של פקטורי וגם של יעקובוביץ אך לא
של נ. ש .כיוון שהנאשם לא היה פצוע יכול<
הדם להיות רק דמו של פקטורי. מניין,
אם כך, בא הדם שלו על נ. ש .אם לא שכבו
אחד על השני בזמן ההתקפה אלא ישבו זה
מול זה כמו שג. ש .תיארה זאת אחר כך?
יתר־על־כן: הפצעים בראשיהם הראו כי באו
מכיוון ובעת ובעונה אחת — כלומר בשכבם
יחד.
נקודה שלישית: הזרע שנמצא על נ. ש.
היה עקר. כך היה זרעו של יעקובוביץ
שמונה ימים אחר מאסרו, זמן שעשו את
הבדיקה הראשונה אצלו. אולם בבדיקה שנייה,
בזמן המשפט, היה זרעו פורה. כשם שהשתנה
מיום הבדיקה הראשונה עד לשנייה יכול
היה להשתנות מיום הפשע עד שבוע אחר המאסר.
וביחוד כאשר ההנחה הרפואית היא כי
חוסר פוריות זרע הגבר יכול לבוא מהתרגשות
גדולה — והרי הנאשם היה נרגש מאד
מספר ימים לאחר מאסרו— .
נקודה נוספת בה נאחז לויצקי: זרעו של
דני פקטורי לא נבדק כלל. הנחת סניגורו
של יעקובוביץ: האונס לא התקיים וכל
העובדות המוכיחות זאת הן בעצם עובדות
של יחסים מיניים בין הנרצח מ. ש.
מניין שחלוק דווקא? בין יתר הנקודות
שבעזרתן ניסה לויצקי לכרסם בפסק־הדין:
אחר שעה וחצי של מאבק (לפי תיאור
נ. ש ).הופיע יעקובוביץ בבית החלוצות,
בחדר מואר בשלוש מנורות ניאון, צלצל
למשטרה, והשומר שעמד על ידו, לא ראה
בו כל סימנים של אי־סדר בתלבשתו, שערותיו
והופעתו הכללית.
גם פרשת הזהוי היתד, צולעת ביותר: לאחר
שנ. ש .הודיעה בהודעתה הראשונה כי
אלמוני תקפה, שינתה דעתה בהדרגה, הודיעה
שאינה חושבת שתוכל לזהותו, אחר, כי נדמה
לה שיעקובוביץ הוא האיש ורק בבית־המשפט
קבעה בודאות כי הנאשם הוא הוא
שאנסה.
בעדותה למחרת הפשע העירה נ. ש :.״הוא
האנוס הלך ואמר שיביא לי חלוק״ .מניין,
יורה לוויצקי את השאלה השרלוק הולמית,
ידע שיביא לה דווקא חלוק? מניין לו כי
יזומן לו לגנוב חלוק מהמרפסת הקרובה
של הגברת ארנסט?
לדעתו של עורך־הדין לויצקי ״שאל״ פק־טורי
את החלוק ממרפסת הגברת ארנסט
על־מנת לפרוש אותו על הדשא, כדי לשכב
עליו עם נ ש. וההתקפה בוצעה על־ידי נוקמים
שרצו לשלם לדניאל פקטורי כגמולו על
שנטש את אשתו, שושנה, בקיבוץ גן שמואל.
אם דניאל פקטורי סיפרה בעדותה כי בשא־לה
את בנה הפצוע ״שושנה?״ נענע בראשו
לחיוב. אך עדות זאת נפסלה מטעמים טכניים).
שלושת
השופטים העליונים, נשואי הפנים,
שמעו את דברי הסניגור, את תביעת פרקליט
המדינה, ארוץ שאול שמרון, לדחות את
הערעור, דחו את מושבם לשם עיון.

דרכי־אדם

׳•w־ ייי : r-vl ywl

,, jjt* . uן ו ׳ <יו הי

מאיר בין דניאל פקטורי וג. ש ,.סיפר כי
מהודעותיה הראשונות בפני הסמל קצנלבוגן
הודתה נ. ש .כי התעלסה באהבים עם דני,
תארה פרטים (כהורדת החזייה ושכיבה צמודה)
,אך ביקשה למחוק זאת בקריאה שנייה.
גליון העדות, עם המחיקה, נמצא בפני בית
המשפט — מוצג נ.4 .
המשיך לויצקי: הדם שנמצא על חולצתה

״הלו ניר שלוש! בחורה מודיעה על מקרר,
אונם ברציף הרברט סמואל פנת אלנבי !
עבור!״
השעה היתד, חצות והעתונאים שנילוו אל
סגן מפקד מחוז תל־אביב, רמ״ח (ראש מחלקה)
אליהו דקל, כדי לעמוד על העבודה
השיגרתית של מכוניות השיטור, חידדו את
אזניהם. הם לא היו היחידים. מקצות העיר
תל־אביב עטו שלוש מכוניות שיטור אל המקום,
לבדוק את המקרה שהבטיח להיות מעניין.
הם לא התאכזבו.
נערה בת , 16 כולה שופעת תמימות, התפרצה
לאוטובוס בו ישבו אנשים, בישרה לנהג
המופתע :״אנסו אותי!״ ולקצין משטרה
בעל שלושה כוכבים סיפרה את הסיפור הנורא:
״הלכתי
עם עוד בחורה ושני בחורים.
טיילנו על שפת הים. ישבנו בחול, כולם התנהגו
בנימוס. פתאום אמרה הבחורה השנייה:
למה נשב יחד, בואו ונתפזר. התפזרנו. אהד
הבחורים נשאר על ידי. הוא התחיל לעשות
דברים לא יפים. אמרתי לו: למה שלא תת:־
נהג כמו ברחוב אלנבי. שם היית בסדר. אמר
הבחור: זה כואב לך? אמרתי את האמת: זה
לא כואב לי. אז הוא המשיך לנגוע בי. אז
אמרתי לו: אני לא רוצה. אז הוא התרגז וס

לי שתי סטירות לחי.״
שאל הקצין :״ומה היה הלאה?״
התשובה, שהדהימה את השוטרים הנאספים
:״לא כלום: הבחור הלך.״

שילו מי ם
ת־ ק תו ק מ תור ח ב ־ ד ה
פקיד הדואר בבון החויר, האזין שנית. לא
היה כל ספק: מן החבילה בקע תיקתוק של
שעון. על החבילה היה כתוב :״לכבוד הוד
רוממותו, ד״ר קונרד אדנואר״ .הפקיד קרא
למשטרה.
חשדו של הפקיד היה מבוסס למדי, כי
בהלת־טירור אחזה את גרמניה המערבית בולה
ואת בון בירתה בפרט. יום לפני כן ניגש
אלמוני, גבר רזה ותיור, כבן ,30 לשני ילדים
בני מינכן — ברונו בייארסדורף ו) 13
וורנר ברייטשופ 14 ביקשם למסור לרואי
חבילה שהיתר, מיועדת לד״ר אדנואר. שני
הילדים היו פיקחים. הם זכרו כי בנובמבר
שעבר נהרג עורך עתון וששה פועלים ע״י
חבילת־פצצה שנשלחה לנשיא המדינה. הילדים
מסרו את החבילה למשטרה. קארל ריי־כרם,
מומחה לחמרי נפץ, פתח את החבילה,
שהכילה מילון של קנאור. המילון התפוצץ,
הרג את המומחה, פצע שני שוטרים ושני
עתונאים.
גם הפעם הוזעקה המשטרה למקום. הפעם
לא ניתן לאיש לגשת. מומחה המשטרד״ חיור
ומוכן לכל, פתח את החבילה. שום דבר לא
התפוצץ. בחבילה היה שעון עתיק, שנשלח
במתנה לקאנצלר, שמלבד היותו קאטולי אדוק
הוא גם אוסף עתיקות.
מירוץ בינלאומי. ברחבי גרמניה כולה
נערך מישחק הניחושים. מי התנקש בחיי הקאנצלר?
נאצי שהתנגד למו״מ עם היהדות הבינלאומית?
יהודי שהתנגד למו״מ עם הנאצים?
או סתם קומוניסט שרצה לחסל את
האדם המתעתד לזיין את גרמניה ולצרפה לברית
המערבי
האנס אגידי, ראש המשטרה במשרד הפנים
הגרמני, כינס אסיפת עתונאים, גילה שנסיון
הרצח לא היה רק מתועב, אלא גם טפשי. מאז
נעשה הנסיון לרצוח את הנשיא, לא פתח הקאנצלר
שום הבילה או מכתב. משמר הראש
הקבוע שלו, המורכב מכוח משטרתי חזק,
פותח כל חבילה המגיעה אליו. במקרה הקיצוני
היה נהרג אחד השומרים. לשאלת ד,עתו־נאים,
גילה מפקד המשטרה שאין הוא חושד

בכל חוג פוליטי מסוים.
לא כן המשטרה הצרפתית, שמלאה מרץ,
השתתפה במרוץ הבינלאומי (בה השתתפו
משטרות גרמניה, הולנד, בלגיה, וכפי שנמסר
בסוד, גם ישראל) לגלות את הפושעים. עוד
מימי המחתרת של לח״י בפאריס, ששלחה
פצצות לאנגליה, מוכנה משטרת צרפת להאמין
על הישראלים את הכל. שוטרים רבי־תנופה
עברו בכל בתי־המלון בפאריס, חיפשו
בספרי־האורחים שמות ישראליים. לא היה
להם הרבה לחפש: חבר כנסת ישראלי, ודוקא
מתנועת חרות, בלט לעיניה.
כך קרה שלמחרת היום הופתע אליעזר שוס״
טק, הח״כ החרותי החייכני, כשד,וזמן למשטרה.
שוסטק, שאויביו במפלגה קוראים לו
״המפא״יניק בין הרביזיוניסטים״ (מפני שעסק
בהסתדרות העובדים הלאומית, ייחס חשיבות
רבה יותר למפעלים כלכליים מאשר לנאומים
פוליטיים) ,נחקר, שוחרר. ציר ישראל
בפאריס, מורים פישר, לא התערב לטובת
חבר הכנסת של מדינתו.
בסוף השבוע נשאר העניין כולו לוטה
בערפל. רבים היו מוכנים להניח כי חרות
תבצע מעשה כזה, אחרי שהבטיחה לשים לאל
את המו״מ, אולם העבר הוכיח, כי התנועה
היתד, תמיד מוכנה להודות, במישרין או לפחות
בעקיפין, במעשיה. הפעם לא הודה במעשה
איש: מלבד קבוצת פרטיזנים שאינה קיימת.

ההדים*
כשעמד מנחם בגין על גג הבית ברחוב
אלנבי, והסעיר את דם מאזיניו נגד השילומים
מגרמניה, פתח את דבריו בתאור היסטורי:
הספרדים, שטיפולם ביהודים היה אנושי
בהשוואה לטיפול הנאצים, הוחרמו ע״י
היהודים במשך מאות בשנים, ורגל יהודית
לא דרכה על אדמת ארצם.
גם אויבי השילומים לא יכלו להתעלם
מנימוק זה. הסביר דבר: יש הבדל עקרוני
בין החרם שהוכרז על ספרד ובין המצב
אשר בו אנו נתונים.
(המשך בעמוד )12

ב nיjה
(המשך מעמוד )11
עד שבא יהודע התלמי (ר׳ בנימין) ,עורך
נר, כתב־העת של איחוד, פסק: לא היו דסד
רים מעולם. כל עניין החרם על ספרד לא
היה ולא נברא. עורבא פרח, לא היהודים גזרו
חרם על ספרד, אלא ספרד המשיכה מאות
בשנים באיסור הכניסה ליהודים *.

מחנות
a sאחוז חלב עכו״ם
אחר שסל המזונות שעמד בסימן הבטחות
של קיצוצים נוספים למרות מנות הבשר
שחולקו משק החודש מצא את תושבי המדינה
אדישים והולכים, עלה גל מחאה מאחת
הפינות המרוחקות במדינה: נטורי קרתא.
למרות ש,1נוטרים הודיעו שאינם מכירים
בשלטונות המדינה, נאלצו להכיר בה כמספקת
מזונותיהם הקצובים, פרסמו כרוז נגד מצב
התזונה, הפוגע, לדעתם, בראש וראשונה בציבור
החרדי(קרי: נטורי קרתא).
אומרים הנוטרים בכרוז תלת־לשוני(עברית,
אידיש ואנגלית) בינות ראשי־התיבות המשבצים
את דבריהם :״היישמע כזאת ש)בשעת
חלוקת הבשר השחוט במדינה, המזדמן פעם
או פעמיים בשנה ...שלשוחטים המנויים מאת
העדה החרדית ורבניה לא יורשה לד,כנס לבית
המטבחיים, לשלול (בכך) אפשרות של בשר
אפילו מחולים?״
אולם לא על הבשר לבדו יחיה נטור קרתא :
ממשיך הכרוז :״באחרונה הגיעו משתלטים
עריצים אלה (שלטונות המדינה) למדרגה שפלה
בעריצות ואכזריות שלא נשמע עוד דוגמתה,
לגזור גזירה (ד),שוללת את מצרך החלב
מאת החרדים בגזרם שלא יימצא ביישוב שום
חלב שאינו מעורב 25%אבקה בחלב שחלקו
עכו״ם ...בזה גזלו את טיפת החלב שעוד
נשארה ליהודים חרדים — בתוכם נשים,
זקנים, מעוברות ומיניקות.״

זור עוד מעט.״
אולם כעבור שעה, עוד היה יעקב נעדר.
הוריו יצאו לחפשו, שאלו את השכנים, קראו
בקול רם — אך לשוא: הילד נעלם מבלי
להשאיר עקבות. אז רץ יצחק למשטרת רמת
גן, במרחק ק״מ מן המעברה .״חכה עוד
שעה,״ יעצו לו שם ,״הוא בודאי יחזור
לבדו.״
״יעקב, יעקב״׳ כעבור שעה חזר יצחק
למשטרה: יעקב לא חזר. השעה כבר היתר,
10.30 בלילה ועל פני האם ניכרו סימני חרדה
עמוקה. המשטרה שיגרה עמו שני ג׳יפים
ושוטרים. הודיעה למגן־דוד ולמטה המחוז
כי ילד, בשם יעקב ויגלרצ׳יק, נעדר ממעברת
בני־ברק.
החל חיפוש דרמטי כשהשוטרים סורקים
את השטח בחוליות פזורות, לאור פנסי הג׳י־

מכל
ארצות הברית

א ״ ק ב וא ! א ״ קלך !

משך חדשים, כשמערכת הבחירות של אייק
נכנסה באיטיות למסלולה שמחו אויביו ודאגו
ידידיו. הסיבה: אייק עמד על דעתו כי עליו
להישאר בתפקידו החיוני באירופה. חשש
הסנטור קאבוט לודג׳ ״הצעיר״ ,שאירגן את
מערכתו (והרדים בנאומיו המשעממים במיוחד
את אוהדיו שבאו לאסיפות) :איך יכול
אדם להצביע בעד מועמד כשאין הוא יודע
את דעתיו?
אולם משך הזמן הוכח ההיפך: לבוחרים
היה קל מאד להצביע בעד אייק שלא ידעו
את דעותיו, כי כל אחד יכול היה להשתעשע
באשלייה שדעותיו של אייק הן בדיוק בדעותיו
הפרטיות שלו. ואילו טאפט, מתחרהו,

דרכי חיים
הכן יעקב ויגלרצ׳יק

הידד ח־ ובדיא
זה למעלה משנה וחצי חיים יצחק ויג־לרצ׳יק
ומשפחתו במעברת בני־ברק, לשם
נשלחו בעלותם מפולין. במרוצת הזמן הסתדר
יצחק, הקים, עם שותף, בית־יציקה
בעיר. גם בנו יעקב, בן החמש, התאקלם

האב יצחק ויגלרצ׳יק
יצחק ר׳ן כמטורף
חיש מהר, התרועע עם ילדי המעברה והחל
מדבר עברית וערבית.
לפני שבוע, בחוזרו מעבודתו לעת ערב,
מצא יצחק את משפחתו בעיסוקיה הרגילים:
אשתו אסתר טיפלה בתינוקה בן השבוע, יעקב
שיחק בחוץ עם ילדי השכנים. אולם
משיצאה אסתר לקרוא ליעקב לארוחת הערב׳
לא מצאה אותו .״הוא היה כאן לפני
עשר דקות,״ אמרו לו השכנים ,״בודאי יוד
*הספרדים פקדו לא לגעת ביהודים המגו־רשים,
לא הרגום ולא העבידום בפרך.

יעקב נמצא על־ידי בחורה
פיסי. אליהם נלוו עשרות תושבים שמילאו
את הלילה בקריאותיהם :״יעקב! יעקב!״
לבסוף החלטו כולם כי אין עוד טעם לחפש
בחושך. השוטרים חזרו לבסיסם, בהבטיחם
לחדש את החיפושים עם בוקר, בכוח מוגבר
והשכנים נכנסו לצריפיהם. רק יצחק ואחיו
המשיכו להתרוצץ, לאור פנס־כים, צורחים
ביאוש :״יעקב! יעקב!״
לבסוף הפסיקו גם הם., .אולי מישהו לקח
אותו לישון,״ התנחם האב.
״הילד נמצא!״ עם בוקר חזרו השוטרים,
הפעם במספר רב יותר, והחיפושים
נתחדשו: פרדסים נטושים, שדות, ואדיות,
גדות הירקון — המשטרה עברה עליהם
כבמסרק דק. אולם בשעה עשר טרם נמצא
סימן .״רק כלבים יכולים לעזור,״ החליטו
האחראים לחיפוש, שיגרו הודעה למשטרת
בית דגון, שהתכוננה אותה שעד, להופעו־תיה
ביום הספורט (ראה עמודים .)9—8
יצחק נשלח לצריף להביא כמה מלבני
בנו הבלתי־מכובסים, אשר לפי ריחם יצאו
כלבי הגישוש לחפש את עקבות הילד. מיואש
לחלוטין, כשעיניו נפוחות מחוסר שינה, ניגש
יצחק אל הצריף. פתאום פרצה קריאה:
״הוא ישנו, הילד נמצא!״.
יצחק רץ קדימה כמטורף .״מת או חי? מת
או חי?״ הוא שאל. השכנים הרגיעוהו: הילד
חי ובריא. ואז נתגלה הסוד• משך כל הזמן
שהמשטרה והמעבדה עמדו על רגליהן, ישן
יעקב על מכסה בית־השימוש הציבורי, בחלק
עזוב של המחנה — 50 מטר מצריף
הוריו.
״מישהו סגר אותי שם אתמול, כששיחקנו
״,הוא הודיע. שם הוא נמצא על־ידי בחורה
שעברה במקרה ורצתה להכנס.
״דבר אחד למדתי מכל זה,״ הודיע יצחק
לכל אשר נפגש עמו משך השבוע .״המשטרה
שלנו היא מאה אחוז. יותר טובה אפילו מן
המשטרה הפולנית!״.
הארץ כאשר האימפרסריו היחפני דיזו קאטי
הגיש ערעור על פסק הדין ידיעות אחרונות).
אמנון
שטרנברג, חיפה
והדרך עוד כל כך רבהו __

אד משתתפי מדור ״הארץ״ :לא
יתקבלו קטעים למדור, אלא אם
כן יישלחו למערכת כשהם גזורים
מהעיתונים בהם הופיעו.

שנאם 10 פעמים ביום, נאלץ לקבוע את דעתו
המדוייקת על אלף נושאים, להרחיק בצורה
זו בוחרים שלא הסכימו לדעות אלה.
עתה התהפך הגלגל מן הקצה אל הקצה.
דוקא תומכיו של אייק אינם מעוניינים שיחזור
בהקדם, ואילו אוביו דורשים את החזרתו
המיידית. טוענים הם, בצדק: אי־אפשר לנהל
תעמולה נגד הגנרל כל עוד זה ממלא תפקיד
עולמי חשוב, שמא יפגע הדבר בעמדת אמריקה
בעול •9כתב גם ווטלר ליפמן, הפרשן
המפורסם של ניו־יורק היראלד טריביוך,
אחד מגדולי העתונים בעולם (התימך באיי־זנהואר
בגלוי) :אחר שהגנרל זכה לרוב
בבחירות ניו־האמפשייר, הרי הפך מועמד
רשמי, אום המבקש בגלוי משרה נבחרת.
בתור שכזה אין הוא יכול למלא בהגינות
משרה מבצעת בצבא, ועליו להסיק את המסקנה:
להתפטר.
אחר שנודעו התוצאות האחרונות בשורה
של בחירות ראשוניות נוספות, לא נותר כל
ספק ! אייק יתפטר מתפקידו בשבועות הקרובים,
יחזור לשורה של הרצאות ונאומים
פוליטיים. את תפקידו ימלא, כנראה, ראש
המטה הנוכחי שלו, אל גרינטר, אדם חסר־צבע
הידוע אך מעט בעולם, אך נחשב לכוח
מקצועי גדול.

ח 1ף הזהב
ראש ההמשלה השחור
״האם אתה חושב שכדאי לי להיות עתו־נאי?״
שאל כושי צעיר, בן פקיד בחוף
הזהב, עתונאי בריטי שבא לסייר במדינה.
העתונאי הירהר לרגע, תמה :״אבל הרי
אין כאן בכלל עתון.״
הכושי צחק, עשה ג׳סטה של ביטול .״זה
לא חשוב,״ אמר .״אני עובר עכשיו קורס
קורספונדנציה של בית־ספר לונדוני לעתוג־אות.״
אחרי
ישו הנוצרי. שיחה זו הביעה,
במידת מה, את הרוח החדשה שנכנסה למושבה
הבריטית שעל חופה המערבי של אפריקה
המרכזית *.כשירדו הפורטוגיזים לראשונה
בחופה, ב־ , 1482 מצאו ארץ רדומה,
אדישה. אדישות זו לא השתנתה כשהפור־טוגיזים
הוציאו מן הארץ זהב ועבדים, גם
• ששטחה גדול פי 10 משטח ישראל,
ואוכלוסיתה גדולה פי 2וחצי.

העולם
לא כשבאו הבריטים במקומם וכוננו בה מושבה.

זה התשנה כשהופיע על הבמה כושי
בעל שערות מסולסלות: ד״ר קואמה נק־רומה.
נקרומה, שנולד בג׳ונגל וגדל בערבה,
זכה !;סטיפנדיה באחד מבתי־הספר המעטים
של המושבה, למד דת באמריקה, הפך עורך־
דין. כשחזר לארצו נד 1950 הפיץ דעות סוציאליסטיות
לאומניות, הטיף להקמת ״ברית
מועצות אפריקאית מערבית״ ,השתלט חיש
מהר על מפלגת הועידה העממית.
האנגלים ראו כי הלאומיות במקום מתעוררת,
נקטו שיטה בריטית אופיינית: הם
שמו את ד״ר נקרומה בבית־הסוהר בעוון
הסתה ואירגון מהומות, והכריזו על בחירות
חפשיות, הראשונות בארץ, לפי חוקה חדשה.
הכושים, שרובם לא ידעו קרוא וכתוב, הלכו
לקלפי, בחרו בד״ר נקרומה, שתומכיו תיארו
כגדול בני־האדם, אחרי ישו הנוצרי. הדוקטור
יצא מבית־הסוהר, הפך מנהל ענייני
הממשלה.
הפקידים השמרניים יותר הרימו את ידיהם
השמימה, ניבאו מהפכה רווית־דמים. אולם
שום מהפכה לא ארעה. הד״ר נקרומה
בשלטון נתגלה כאדם מתון, המוכן לשתף
פעולה עם האנגלים כדי לחנך את ארצו,
בהדרגה, לעצמאות. ואילו האנגלים, שלמדו
לקח בהודו ובארץ־ישראל, הבינו את אשר
אין מבינים הצרפתים: כי כדאי לשתף פעולה
עם תנועה לאומית, להפיח בה רוח מתונה,
כדי שהארץ תישאר בתחום חבר־העמים
הבריטי גם אחרי השתחררותה הסופית, בבוא
העת•
החודש, אחרי שנה בשלטון, זכה נקרומה
לכבודו הגדול: הבריטים הכריזו עליו כעל
ראש הממשלה הראשון של חוף־הזהב. בד־רום־אפריקה
וברודסיה זעקו שונאי־הכושים
מרה, הודיעו כי האנגלים שומטים את הקרקע
מתחת לעליונותו של האדם הלבן, נוטעים
רעיונות מסוכנים בלב הכושים ביבשת כולה.
אולם אנשי חוף־הזהב עצמם, שנתעוררו
מאדישותם, ניגשו לבעייתם העיקרית: כיצד
להשקיע את הכסף הרב הזורם לארץ עקב
עליית המחירים של הקקאו, מיצרך־הייצוא
העקרי, בשוק העולמי.
שאל אחד הכושים :״מה זה בנק לאומי?
שמא כדאי שיהיה לנו בנק לאומי?״

ברית־המועצזת
הא אנו בטוחיס>־
בהגיע קבוצה בת 20 רוסים אנטי־קומו־ניסטיים
לאחר מסע בריחה בן 20 אלף ק״מ,
להמבורג שבגרמניה המערבית הוכתר 1
על־ידי איגוד הפליטים הבינלאומי כ״מבצע
המפואר והאמיץ ביותר של המאה הנוכחית״.
לפני
שלוש שנים החל מסע הרגל כאשר
קבוצה בת 300 מתנגדי המשטר הסובייטי
התארגנה בכפר קטן על גבול רוסיה וסין
הקומוניסטית. המטרה היתד, ארצות־הברית.
משנסתבר לקבוצה שבמקום לחצות את ה־אוקינוס
השקט ולהגיע כך בדרך הקצרה ביותר
לחוף המערבי של ארצות־הברית, תצטרך
לעבור את מרבית שטחו של כדור הארץ
רדי להתחמק מרודפיה הקומוניסטים, לא
נתיאשה, אך לשם זהירות, נצטיידה בציוד־מגן
צבאי. ואמנם, בטרם הגיעו הפליטים לחוף
מבטחים (הודו) ,היתד, מנת חלקם של
280 מהם מוות ושבי, בקרבות שהתלקחו במדבריות
טיבט ועל מורדות הרי ההימלא־ייה.

כתבים וצלמי־עתונות עטו על 20 שרידי
הקבוצה בהגיעם לשדה־התעופה של המבורג,
גרמו לבהלה בין הפליטים, שביקשו
את העתונאים לא לפרסם את שמותיהם ולוותר
על הצילומים. כי רבים מקרוביהם נמצאים
עדיין במחנות עבודה קומוניסטיים ברחבי
סין, עלולים ליפול קרבן לנקמה קומוניסטית.
אחת
הישישות שבחבורה סיפרה לעתוד
אים שהיא לחמה נגד הקומוניזם כל חייה,
החל מ־ 1917 כאשר ברחה ממרכז רוסיה
וד,תישבר. בהרי האוראל המזרחיים. בתה של
האשד״ בת ה־ , 15 היתד, הצעירה שבחבורה
ועליה נכרו במיוחד תלאות הדרך רבת־המכ־שולים.
אמרה הצעירה בפקפוק, כאשר עלתה
על סיפון האנייה האמריקאית, בדרכה
לניו־יורק :״האם אנו בטוחים, לפחות, שאנו
מתרחקים מהקומוניזם לעולם?״ הסבירה
אמה, שחשבה שחששות בתה מבוססים
על נסיון חיים :״משך 15 שנות חייה נעה
בתי על פני מרחב ההתפשטות הקומוניסטית,
היא חדלה להאמין במפלס מפניו.״

.העולם הזה״ 754

סרטים

בכל תולדותיה הססגוניים של מקסיקו
לא היתר. דמות ססגונית מדורותאו דוראנגו,
הוא השודד הידוע וחביב־ההמונים פרנצ׳יסקו
פאנצ׳ו וייא (הוא שינה את שמו המקורי
לשמו של שודד־קדם שהיה חביב עליו).
בתקופת האנדרלמוסיה הגדולה, במקסיקו
של ראשית המאה ה־ ,20 היה וייא כוח צבאי
חשוב, וכוח צבאי אותם זמנים היה פרושו
כוח מדיני.
ויוא וייא עוקב אחרי השודד וייא בדרך
חייו הסוערת, החל מן היום, בדוראנגו מולדתו,
בו ראה את אביו מולקה עד מוות בידי
שכירו של אציל ספרדי, ועד ד,־ 20 ביולי
, 1923 כאשר נרצח ביריות מן המארב בעיר
פאראל. אכן, תסריטו של בן הכס מיפה את
דמותו של השודד הפרוע, האכזר והסדיסט,
מראה אותו כמין פאטריוט בעל כרחו שלחם
לצדם של הפאטריוטים מתוך הכרה למען החופש
והצדק. אם אמנם לחם למען הצדק
פעמים מספר הרי שעשה זאת, לאמיתו של
דבר, למען בצע כסף.
אולם סרט זה אינו מתימר להיות מסמך
היסטורי, רק סרט, וכסרט הריהו מן המשובחים
שנתן הקולנוע האמריקאי. לאחר 18
שנה שחלפו מאז הופק הריהו שומר, למרות
התמורות שחלו מאז, בעיקר בסגנון המשחק,
על טריותו.
שניים הם הגורמים, פרט לעלילה עצמה,
התורמים להצלחת ויוא וייא: משחקו הפשוט
והבלתי תיאטראי של וואלאס בירי בתפקיד
הראשי ותמונותיו ההמוניות של הבמאי
ג׳ק קונביי. הבמאי קונביי השכיל לראות
את הציוריות הרבה שבתלבשות ובנוף המק־סיקאים
והוא קולטם בסדרה של תמונות
רבות־רושם, ערוכות במקצב תוסס ודינאמי
המרמזים על השפעת הבמאים הרוסים פו־דובקין
ואייזנשטיץ. הבמאי קרנביי גם יודע
להלביש את הסרט אוירה מרכדאמריקאית
באמצעים פשוטים ביותר: חבורה של קצינים
מתמרדים צועדת בפרוזדור השיש של
ארמון הנשיא, אקדוחים שלופים בידיהם. הם
נראים מן הגב, מהלכים בקצב אחיד, בזקיפות
צבאית שחצנית, בתלבושת הפרשים הצמודה
לגופותיהם הרזות. תמונה כזאת כשהיא
מובאת בניגוד לצבא השודדים העממי
וססגוני־המדים של וייא, מסבירה יותר ממיליון
מלה את רקע מלחמתו של העם המק־סיקאי
בשליטיו.
פרט לבירי ולליאו קארילו, שמשחקם בסרט
אינו נראה מגוחך בעיני הצופה של היום,
מוזר ולא טבעי משחקם של שחקני־המשנה
פיי ריי, יוסף שילדקראוט ודונאלד קוק, ועין
חדה עלולה להצליח להבחין במישה אואר
הצעיר בתפקיד פעוט ואלם של קצין מקסיקאי
מתמרד.

«לוא בעיניך תן מצאת*!״
אחד מענפי הספורט המרתקים, המסוכנים
והפוטוגניים ביותר הוא מרוץ־מכוניות, וה־מפיק־הבמאי
קלארנס בראון ניצל בהצלחה
עובדה זו לצורך סרטו לוא בעיניך חן מצאתי,
הכניס לתוכו לפחות ארבעה קטעי
מרוצי־מכוניות ממתחים ביותר.
גיבור לוא בעיניך חן מצאתי הוא נהג
מכוניות־מרוץ מייק בראנן (קלארק גייבל) !
אכזר, תכליתי׳ אנוכי. כאשר גורם בראנן
למותם של שני נהגים מתחרים בשני מרו
.העולם
הזה״ 754

צים, משום שלא רצה להאיט במהירות, להניח
להם לעבור על פניו, להנצל כך מתאונה,
מפרסמת העתונאית החשובה רג׳ינה פורבם
(ברבארה סטאנוויק) כתבה על מייק, מוקיעה
אותו כרוצח. המאמר מכה גלים ומייק מוצא
מן המסלולים, חוזר אליהם רק לאחר שהסערה
שוככת. לאחר שמייק מוכיח את אדיבותו
המוחלטת על המסלול, מסתיים הכל בנשיקה
המצמידה אלו אל אלו את שפתי(וחיי)
רגינה ומייק.
כל עוד משתהה המצלמה על המסלול או
קולטת חלק מהצגת קרקס מכוניות מרתקת,
הסרט הוא רב־מתח ועלול להלהיב במיוחד
חובבי ספורט. כאשר היא עובדה אל טרקליני
ובתי־קפה מהודרים, כדי ללכוד את
הכוכבים גייבל וסטאנוויק בדושיחים של
אוהבים, העניין פג במידה נכרת למרות משחקה
המצויין של סטאנוויק ואישיותו הקולנועית
של גייבל.
באדיבות״ באחד מתפקידי המשנה מופיע
השחקן הוותיק וויל (ענבי הזעם) גיר.
אין זה תפקיד גדול ואף לא מעניין. אולם
זהו כנראה תפקידו האחרון בהוליבוד: בש

שעברה׳ מיד לאחר שסיים את עבודתו
בסרט הזה, ושאל על־ידי ועדת חקירה אם
היה מימיו חבר המפלגה הקומוניסטית. גיר
השיב, באדיבות, שאיננו מחויב לתת דו״ח
לאיש על פעולותיו הפוליטיות, סרב לתת
מענה על השאלה. באדיבות רבה הודיעו לו
שהחוזה שלו בטל ומבוטל.

בקצרה
״בשדרה השביעית״ .קומדיה על
רקע תעשיית הבגדים המוכנים בניו־יורק.
סוזן הייבורד, ג׳ורג׳ סנדרס.
״בכתיב היסורים״ .עלייתו ומפלתו
של מתאגרף ממוצא מקסיקאי. דיק פאואל,
ריקרדו מונטלבן.
״המלא!* עם החצוצרה״ .חייה ואהבותיה
של אוסטרית יפה בחמשים השנה האחרונות.
אילין הדלי, בזיל סידני.

״כה צעירות וכה מושחתות״.

השעטנז הרגיל אודות בית־סוהר לנערות
פושעות. פול הנריד.

אולי מפי אדה
התקליט כבר נשלח
4מחברי הועד האולימפי פנו לראש הממשלה,
נתקבלו אצלו לראיון, פרטו לפניו את
הכנות המשלחת הישראלית לאולימפיידה.
בי. ג׳י. הביא את בקשתם לעזרה כספית לפני
הממשלה שאישרה הקצבה של 15 אלף לירות
בתנאי שהמארגנים ירבו במאמצים כדי להבטיח
הופעה נאה, ככל האפשר, של המשלחת
הישראלית בהלסינקי.
כשלושים איש (במחיר ששה דולר לאיש.
ליום) ייצגו את ישראל באולימפיידה, יתחרי
באתליטיקה קלה, התאבקות, התאגרפות,
כדורסל, שחייה וקליעה למטרה. בינתיים נזדרז
הועד, שיגר דגל ישראלי ותקליט ההמנון
הלאומי, התקווה, לבירת פינלנד, מארחת ה־אולימפיידה.
הכנות
יותר מעשיות (מלבד אימונים מאומצים)
:החתמת בול אולימפי על כל כרטיס
כניסה לכל מאורע ספורטאי שהכנסותיו, יחד
עם פרי קרן אולימפית, שעליה יוכרז השביע,

תוקדשנה לשיפור רמתה והופעתה של המשלחת.
בגלל
המחסור החמור בכספים לא נכללה
קבוצת כדורגל במשלחת. אולם אם התאחדות
הכדורגל תצליח לבצע מספר מפגשים בינלאומיים
בארצות חוץ תוכל לממן שיגור
משלחת להלסינקי.
בינתיים נמצא עוזר רב־השפעה, ציר ישראל
בארצות סקנדינביה, ד״ר אברהם ניסן.
מלבד הכנת תלבושות ומקומות שיכון למשלחת
האולימפית הישראלית מנסה הציר להבטיח
פגישות מספר י עם קבוצות כדורגל
סקנדינביות, כך שתובטח גם השתתפות קבוצת
כדורגל ישראלית באולימפיידת הלסינקי.
בינתיים מתעתד מכבי תל־אביב (שמשורו־תיו
יילקחו מרבית חברי הנבחרת) לצאת למשחקים
בתורכיה ויוון. הקונסול האוסטרי
בתל־אביב פנה בהזמנה רשמית למכבי, לצאת
לשורת משחקים לאוסטריה (דבר הטעון אישור
משרד החוץ) וסוכנויות מודיעין אמרי*
1.67 מטר.

קאיות אף נזדרזו להודיע על בואה של קבוצת
קורנטיאנס הברזילאית לישראל.
כדורגל בעיטות טשתדמות
ההתאחדות לכדורגל ישבה על מדוכת הפגיעות
הגופניות הרבות הנופלות בחלקם של
הכדורגלנים במשחקי הליגה, מצאה פיתרון :
ביטוח הכדורגלנים בפני תאונות בשעת משחקים
ואימונים.
הכדורגלנים יבוטחו בחברה הבריטית
אמפלויירס לייאבליטי ובמקרה של ביטול
מלאכה יליד־פציעה שנגרמה במפגש או אימון
כדורגל תפצה החברה את הנפגע בסכום
שבועי.
לעג חובב כדורגל אחד, אחר ששמע על
התכנית (לפיה ייקבע גודל הפיצוי בהתאם
לתעודת רופא) :״זאת אומרת שלהבא ישתלם
לכדורגלנים לבעוט איש ברעהו.״

אתלטיקה קלה
כי צ ד ארע הדבר*
בין אלפי המתרחצים, באחת משבתות הק-ץ
האחרון, בחוף הים ליד נבי־רובין, בלטו
3ספורטאים ששחקו כדורגל במשחק ״כל
גול — בשער השלושה היו יעקב חודרוב,
מוסיק ליטבק ואורי (״אולר,״) כהן. יעקב,
השוער הראשוני המתולתל, ניסה להבקיע את
שערו של אורי, אך ללא הצלחה. לבסוף
הודה :״אולר, השתגע! הוא מתחיל להצטיין
גם בכדורגל!״ חייך אורי כהן ,24 ,אל.יף
ישראל לשעבר בקפיצות וקרב־עשר׳ שחקן
נבחרת ישראל בכדוריד ובהוקי, שחקן מצטיין
בכדורסל, כדורעף, טניס שולחן וטניס
ומורה ספורט בגמנסיות רחובות וראשון־
לציון :״עוד מעט יצטרכו להמציא ענפי
ספורט חדשים כדי שיהיה מקצוע ספורטאי בו
לא עסקתי!״
27מתוך . 30 כשקפץ אורי בן ה־12
1.55מ׳ לגובה, ידע מורו מירון אברמסון
(שגידל אלופים רחובותיים רבים) כי כשרון
חדש לפניו.
גם לאורי המתבגר המשיכו תעודות האליפויות
לזרום, ביניהן: שיא ארצי לנוער בקפיצה
לגובה ובקפיצה משולשת 27 ,מקומות
ראשונים מתוך 30 תחרויות אתלטיקה קלה
בהן השתתף, אורי לא הסתפק בכך, ניסה את
כוחו בקרב־עשר, זכה באליפות ישראל. הרבן
הצעיר לא איכזב גם באולימפיידה הימתיכו־נית
באתונה, זכה במקום נכבד בקפיצה משולשת
ובקפיצה לגובה.
אחר שובו מהמלחמה, בה שרת כמקלען
ונפצע בידו הקדיש את עיקר מרצו לספורט
האתלטיקה הקלה ולכדוריד. הוא
הופיע בנבחרת הלאומית, הפציץ את שערי
היריבים ללא בושה.
אולם אין זה הכל: מלבד הצטיינותו בטניס־שולחן
הגיע אורי גם פעמיים לגמר אליפות
ישראל בטניס, נוצח בקושי בגמר על־ידי
אריה וייס השחרחר. וכשניסה כוחו בכדורגל,
כחלוץ מכבי רחובות ,״חוסלה״ הפועל חיפה
במסגרת משחקי הגביע, תודות לבעיטותיו.
אולם אולר, אינו מחבב את משחק הכדורגל,
הוא מבכר להרבות בכדורסל ובכדורעף.
״המקצוע היחיד בו לא עסקתי,״ מורה
אורי ,״הוא התאגרפות. אולם כשנפגשתי לראשונה
עם יריבי בזירה, הצמדתיו לקרשים
מייד, בנאוק־אוט, למרות שגם אני עצמי איני
יודע כיצד ארע הדבר ! ״

גרעין

מוסיקה

עמית

לפסנתרן. חמש אצבעות

ביום ששי 11.4בשעה 8.30בבוקר
נפגשים כמרכז החקלאי
ליציאה למחנה העבודה.
יום העיון יתקיים בשבת 12.4
במחנה. על החברים היוצאים
להביא את הציוד הדרוש
למחנה וכמו כן לירה
אהת דמי השתתפות.

ל ש די םהמדידה

הצגו ת

קולנוע !3

כו ס פני ה
לחץ; שי א ה

בכל

סרטים !15

כו ספליפית

כוסלא שו ^ דז

בית

מבחר גדול של

• אור -נ 1ע•

ל^אמה האגדית

פוס jv $ ׳2n
ר ^זזג ^ תךהבלטית

א חי ם בזונו בנ ר מ

״רפא״ ,<03

דה׳ שלמה המלך

ת ל־ א בי ב

בריכת מים חמים /חבישות אדמת־מרפא (בוץ)

כמוב־ טנריה; ,כמדכןאמבטיותערבול
WHIRLPOOL bathחדר זיעה טורבי /מחלקה
מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסז׳ רפואי וריהביליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ — פתוח במשך כל עונות השנה —
עומד תחת הנהלה ופקוח רפואי.

מדוד ליתר מקיימים אנו את
המסורת המפוארת של הג הפסח.
מכל פינות הארץ מתקבעים בני
המשפהה ־ מסובין אל שולחן
הסדר במנהג אבות אבותינו
מימים עברו.
גם בעולם הבנקאות משמשר־נ
המסורת בערובה ליזניבות
ולהתמדה. מסורר־נ זו היא
הנכס היקר ביותר של הבנק. י

בתחילת שנות השלושים, כאשר העולם המוסיקאי
שוב לא היה מזוזע יותר ממהלומות
ההפתעה, שהוענקו לו ביד רחבה מן
המחבר המהפכני מורים (בולרו) ראוול,
גדול הקומפוזיטורים הצרפתיים מאז קלאוד
(אור ירח) דיבוסי, ירדה עליו סנסציה חדשה:
לאחר התבודדות חודשים רבים של ראוול בחמלתו
הכפרית בצרפת, בישרה העתונות
על לידתה של יצירה מוזרה: קונצרטו לפסנתר
ולתזמורת בפרק אחד, ליד שמאל בלבד.
ראוול,
שהתבלט אז בחיפוש אחר צורות
מוסיקאיות חדשות, מצא בחיבור הקונצ׳דטו
פורקן ליצריו המהפכניים: הוא השתעשע בקשיי
הקימפוז הבלתי שיגרתי של הנושא
(המנוגן כרגיל ביד ימין) והליווי (כרגיל ביד
שמאל) שיבוצעו במשולב ביד שמאלו של
פסנתרן גידם יד ימינו. הנימה הטראגית שעלתה
מתוך הלכי רוח־הנכאים גילתה את
הרגשות שנכפו על הקומפוזיטור על־ידי מסיבות
כתיבת היצירה. לתזמור העשיר, בעל
הצלילים הכהים, נתווספו תוף צבאי גדול
וטמבורן קטן, שבלטו בהמולה הצלילית הכללית,
כשעסות סוסי פרשים דוהרים בקיב
בקצב צבאי.
אך ראוול טעה בדבר אחד יסודי: הקוני
צ׳רטו, שהוקדש לפסנתרן הגידם פאול ויט־גנשטיין,
המופיע עתה עם התזמורת הפיל־הרמונית
הישראלית, לא ייצג באוירתו הטראגית
את מצב רוחו של בעל ההקדשה, אשר
ראה בגורלו משימה חדשה, תחת סראגדיה
נואשת.
הגורל רצה אחרת. פאול ויסגנשטיין
נולד בוינה בשנת 1887 להורים קטוליים. בטרקלין
החברה הוינאית, בבית אביו החרשתן
העשיר, ניתנה לו לראשונה הזדמנות להתערות
בחיי המוסיקה הוינאיים. אך למרות
השאיפה להפוק מוסיקאי היה על פאול
הצעיר להשלים עם כשרון מוסיקאי רגיל ביותר.
אולם משפדיאו לו 18 שנה חל מסנה,
כאשר גדול כנרי הדור, יוסף יואכים שהיה
אחי סבו (היהודי) של פאול, הופיע בטרקלין
הויטגנשטייני, נעתר לבקשת אביו של
פאול: השמעת סונטות (עם פאול ליד הפסנתר)
.התוצאה: התערבותו של פדגוג הפסנתר
הנודע תיאודור שטיצקי (בין תלמידיו:
שנבל, פדרבסקי, בריילובסקי) ,שהבטיח לעזור
לפסנתרן הצעיר לממש את מטרתו: קריירה
מוסיקאית.
תוצאת חמש שנותיו של פאול ויטגנשטיין
עם שטיצקי היתד, תחילתה של קריירה מצליחה
ופאול בן ה־ 23 זכה לתשומת לב המבקרים
הוינאיים, אחר הקונצרט הראשון שלו.
אך הגורל רצה אחרת. בעולם פרצה מלחמה.
סגן מילואים פאול ויטגנשטיין הורד מעל במת
הקונצרטים, נקרא אל הדגל האוסטרי. הוא
יצא עם צבאות הפלישה לגליציה הדרומית
(פולניה הרוסית דאז).
הגידם נשאר שלוו. באחד הלילות של
חורף הפלישה, נשלח כמפקדה של כתת פר־שים־סיירים
לפטרול במרחב החזית. באותו
לילה נולד (כמעט) תקדים בדברי ימי המוסיקה•
:עם שחר הותקפה כתת הסיירים ביריות
רובים ממארב רוסי. פאול נשאר בדד,
רכוב על סוסו, כשזרועו המינית זבה דם.
לבסוף נפל חסר הכרה. למחרת מצא עצמו
שכוב במיטת בית־חולים שדה, כשרופא רוסי
רכון מעל מיטתו וימתנצל סתמית :״נאלצנו
לקטוע את ידך הימנית כדי להציל את חייך.״
הרופא שלא ידע שויטגנשטיין הוא פסנתרן
הופתע מתגובתו הבלתי רגילה: הוא נשאר
שלוו, הודה לרופא על שהציל את חייו.
נזכר הפסנתרן: באותה תקופה רווחו ויכוהים
סוערים בין שירותי הרפואה הרוסים והאוסט־דיים.
הרוסים האשימו את המנתחים האוסטרים
באיחורים בקטיעת אברים שנסתכמו במקרים
רבים במותם של השבויים הפצועים, זכו בתגובה
אוסטרית שהאשימה אותם בפזיזות
שהגדילה את אחוז הנכות בין שבויי המלחמה
האוסטריים .״אך,״ מספר ויטגנשסיין,
״שמחתי שנשארתי בחיים.״
כאשר הועבר עם התקדמות הצבא האוסטרי
לבית־חולים סיבירי בעיר אומסק חזר הפסנתר
לנקר במוחו. הוא החליט מייד׳ להמשיך
בקריירה המוסיקאיות משהצליח (בעז•
הפסנתרן גידם יד ימינו היחידי לפני
ויסגנשסיין היה הרוזן ההונגרי גיזה סיצ׳י,
שאיבד את ידו בתאונת צייד׳ המשין במת,־
קונצרטים, לאחר שקיבל טידוד לבן ממורו,
פרנץ ליסט.

״העולם הזה״ 754

j nש • ם

רת הקונסול הדני באומסק) להבריח מכתב אל
אמו, בו ביקש מאת מכרו, קומפוזיטור וינאי,
להכין עבורו קונצ׳רטו לפסנתר ליד שמאל,
זכה בתשובה מפתיעה: הקונצרטו הושלם
זמן קצר לאחר שנודע למחבר על קטיעת
ידו של ויטגנשטיין.
הבוהן זהאצכן ן המראה. ויטגנשטיי!
חזר לוינה במסגרת חילופי שבויי המלחמה.
והשנה הקשה ביותר בימי חייו היתד, שנת
השיבה. הסיבה: סיגול מפרך של יד שמאל
אשר מעתה היה עליה למלא את החסר (חמש
אצבעות יד ימין) על לוח המנענעים.
אך ויטגנשטיין גילה נקודת עידוד במצבו.
הבוהן והאצבע המראה, שתי האצבעות החזקות
של היד, תתאמנה למלא את תפקיד יד
ימין ביעילות שתושג על־ידי אימון ממושך.
ההסבר: מקומן ביד הוא בצד הסולמות הגבוהים
(עליהם מנוגנים הנושאים) על לוח המנענעים
של הפסנתר. ואילו שאר האצבעות
תספקנה את נגינת הליווי.
״אינני יבולה לראות!״ תגובתו של
רוב הקהל בקונצרט הבכורה של פאול ויט־גנשטיין
עם התזמורת הפילהרמונית בו גינן
את הקונצרט שחובר למענו על־ידי מורים
ראוול, התבטאה בפיה של נערה צעירה שלא
עצרה בעד רגשותיה למראה הפסנתרן המוזר
שצעד, כסוף־שער וממושקף, בין שורות המנגנים
אל הפסנתר, כשהשרוול הימני של
מעילו מדולדל, חסר־זרוע. היא אמרה :״אני
רוצה רק לשמוע, אינני יכולה לראות את

ח״כים ושחקני ל;וד 1וע
שמואל פץ, מראשי אצ״ל וח״כ חירות
בכנסת הראשונה מצא עיסוק לא אנטי־בריטי
במיוחד: פרסום ספר זכרדנותיו של
הדופס מוינדזור (סיפורו של נילך) בעברית.
תנאי האוצר: חשבון חסום בבנק
ישראלי על שם הדוכס. תנאי הדוכס שהיה
מלך: קבלת חמשה טפסים של ההוצאה
העברית.
אחד משלושת נציגי הדמוקרטים הערבייס
בכנסת, סייף אלדין אלזועבי, גילד״
השבוע, לראשונה, את ידיעותיו בלשון העברית.
צעק אלזועבי לעבר מאיר וילנר,
ח״כ שק״י, בעת חילופי דברים על מצב
ערביי ישראל :״שקר ! שקר ! ״

תגובתו של הקהל הוינאי במגעו הראשון
עם הפסנתרן שחזר נכה מן השבי היתד, שונה.
עליה אומר ויטגנשטיין :״זו היתד, סנסציה
סנטימנטלית!״ אך מששמעו הקומפוזיטור
הגרמני תושב וינה, ריכרד (אביר השוט
נה) שטראום, התרשם מן הרצינות המו־סיקאית
של הצעיר הגידם, חיבר לו קונצ׳רטו
ליד שמאל. הקהל החל להכיר כמוסיקאי החדש,
אשר לדידם של רבים לא היתה הופעתו
שונה מזו של רקדן קיטע או צייר עיוור.
בהבדל קטן: אסונו של ויטגנשטיין הניע מחברי
מוסיקה לחיפוש צורות חדשות באמצעותן
ניתן להשלים את המום הפיסי.
״יצא רני מנצח!״ פאול ויטגנשטיין החל
מסובב את העולם (אירופה ואמריקה) ,כש־באמתחתו
הקונצ׳רטות שנכתבו ליד שמאלו
על־ידי שטראוס וראוול. בכל אחת מהארצות
בהם הופיע בליווי תזמורות וברסיטלים, עורר
מחברים מקומיים להוסיף מיצירותיהם לרפרטואר
המוזר שלו. מעיר הפסנתרן :״עובדה
זו הצילה אותי. אני מתעב עיבודי יצירות שנכתבו
לשתי ידיים וסירוסן לצרכי מומי.״
פעם אמר לו ראוול :״אני חב לך תודה, כיוונת
אותי למסלול מחשבה חדש.״

ספרים

בית הסוהר חיפה, דבורה שבילי, לסיומה
( 24 מהן בשירות בתי־הסוהר) עשה המפקח
בן ד,־ 54 את חשבון פגיעותיו בשירות 27 :
דקירות, ממוצע של אחת לכל שתי שנות
בויים .־יי*

עינו שד עתזגא

הופעת הבכורה של זוג הפסנתרנים (זה

!5שנה) פייר לוכושיץ וגניה נמנוף,
היתד, תחת חסותו של החבר הדיפלומטי
בתל־אביב כשבין 13 נציגי ארצות־חוץ וששה
ראשי משרד החוץ שנוכחו בקונצרט ישב
אדם שאינו דיפלומט לפי מקצועו: רמטכ״ל
צה״ל, ייגאל ידין.
בין עשרות המועמדים לתפקידי ניצבים
בסרט שלומית שהבמאי וויליאם דיט-
רלה מכין בארץ צילומי רקע עבורו, שהצ
פקיד
ממשלתי יצא למסע השתלמות באנגליה,
ראה הרבה ולמד הרבה. בעיקר למד
שעורים באזרחות טובה. הגינות ביחסים בין
איש לרעהו, הגינות ביחסים בין פקיד ממשלתי
למשלם המסים הנזקק לו. כאשר ארנסט
שינוול, בן שר הבטחון הליבוריסטי (עמנואל
שינחל) עובר על תקנות הפיקוח בקשר ל־הקצבת
חומרי בניין, אין אליו כל יחס מיוחד,
הוא נענש בכל חומר הדין.
הפקיד הוא יצחק זיו־אב, מנהל האגף ליחסי
ציבור במשרד הבטחון (העובר לתפקיד
מפתח בהתאחדות האברים) ,יליד רוסיה בן
,45 בנו של חרשתן (קתות רובים) שהפך
חקלאי במגדיאל ד,שרונית. זיו־אב לא הסתפק
בעבודתו במשק המשפחד״ הפך עתונאי,
מזכיר מערכת הבוקר, נצטרף למנגנון הממשלתי
בהקמת המדינה. בין תפקיד לתפקיד
הספיק לפרסם שלושה ספרים. ספרו הרביעי,
מגבול מבול, הוא אוסף רשמי מסע באנגליה,
צרפת, עדן ופרם.מעינו העתונאית של
זיו־אב לא נעלם דבר: ריבם הפנימי של אסירים
יהודים בכלא אנגלי (סיבת הריב: זכות
קדימה בעלייה לתורה) ,פקידים ישראלים בפאריס
האכולים נגע המפלגתיות לעומת שלי־חים־נערים
מצניעי־לכת ההופכים צעירים משכונות
צפונאמריקאיות לחלוצים.
בעדן סייר הפקיד־העתונאי במחנה המעבר
חאשד ערב חיסולו (עם סיום מרבד הקסנדס),
התלהב מהתישראלותם של עולי תימן, נדחה
מהווי חייהם חסרי התוכן והטעם של יהודי
עדן הנשארים בגלותם. בטהרן, ערב מבצע
נורש, גילה זיו־אב את עוניים המנוול של
יהודי פרס (בה המליונרים היהודים אינם
באים לעזרת אחיהם) ,את פרשת ד,העפלה
אפופת־ר,מסתורין מעירק הערבית, בה שיתפו
פעולה ערבים עשירים ואוהדי ציונות
עם שליחים יהודים ילידי ארץ־ישראל (מגבול
מבול 172( ,פ׳ — יצחק זיו־אב — טברטקי
( 1.200ל״י))

״שמד על עצמך! ,׳
הארי ס. טרומן, נשיא ארצות־הברית
שהחליט להסתפק בשבע שנות נשיאות, לא
אמר די בכך. בספרו־יומנו שיצא החודש
(מיסטר פרזידנט) הוא מציע, בין שאר גילוייו
מאחורי הקלעים, הצעה מיוחדת לתשומת
לבם של אנשי הקונגרס והסנט האמריקאיים:
להגביל את תקופת כהונתם
בבתי־המחוקקים ל־ 12 שנים לכל היותר.
זאב שרף, מזכיר הממשלה ונציב המנגנון,
חזר ארצה אחר סיור לימוד בארצות
אירופה. הוא התפעל במיוחד מדניה, המעסיקה
8פקידים בלבד במחלקת המנגנון.
סיבת ההתפעלות: מספר אנשי מחלקתו של
שרף הוא .123
בהתקרב שנת השירות ד,־ 30 של מפקח

מתוודה ויטגנשטיין, הנראה בשנתו ר,־65
רב־מרץ מוסיקאי, אם כי על פי עדות מוסיקאים
ששמעוהו קודם לכן, רפתה הטכניקה
הפסנתרנית שלו עם גילו הקשיש* :מעולם
לא הייתי נכד,־רוח. השלמתי עם גורלי, אך
יצאתי מנצח!״

טופפו בפרוזדור סרטי גבע היו גם צלם

העיתונות מקסים סלומון, הסופר דו
בן־אמוץ ושחקנית תקאטרי עליזה
עולש. שלושתם זכו בתפקידים, אולם החשוב
בהם, תפקיד הנביא, נפל בחלקו של
הצלם סלומון, בגלל דמיונו לישו הנוצרי.
ככפילתה (בצילומי רקע ותמונות. רחוקות)
של ריטה חיוורת בשלומית נבחרה
תמר רפפורט, נערת השער של העולם
הזה .745
שחקן הקולנוע ארול פלין חזר לחד
שות: הוא זכה ב־ 14 אלף לירות פיצויים
על סטירות לחי מספר שזכה מידי מיליונר
קנאדי בבית־מרזח. אמר ד,קנאדי :״לא היתה
לי כוונה רעה, זה רק היה בצחוק ! ״

יוסף מלמד נטש את בית־הספר שבועות
מספר לפני קבלת תעודת הגמר ובלבד שיספיק
לקחת חלק בקורם מ״כים של וזוזגנה.
בן 15 התנדב לשירות כשוטר רוכב (וכמדריך
גדנע נפתי) במשטרת היישובים העבריים.
שש שנים לאחר מכן הפך הבחור יפה־התואר
וגבר,־הקומה למפקד מחלקת גח״ל
בפלוגתו של אריה קוצר, מ״פ גבעתי האגדי.
מפקד המחלקה יוסף מלמד (שפיקודיו
אמרו עליו ״אחר יוסקה הולכים בעיניים
עצומות שתולדותיו וכמה ממכתביו מכונסים
ביוסקוז, היה מוכשר, מסור וטוב־לב
כאלפי צעירים אחרים שהתנדבו לשורות
העם אהב את ביתו ואת נערתו — אך יומיים
לפני שמפקד הפלוגה שלו נפל חלל במלחמת
העם לעצמאותו, נפל גם הוא. כשנהרג יוסף
מלמד מגבה היה צעיר מאד ! 22 שנים
ו־ 22 יום ]יוסקה ( 30פ׳)[

|p-lra1a₪cJBjajHja₪EJ5jarajg^r5fBigJEfajEfgja₪H₪a₪H^ja^JHfa₪arajgiHjg.rara; ₪?JHJET£1aj1JHJHjB^j?j5r£₪gjajafE₪giHfEJH1a₪EjE ja

א( .שתי מלים) סם! שר בישראל.

6 r -7

צטבץ n o

ב. מחוקק קדום.

הוראות ד,פתירה: הפותר יטפל לראשונה בתשבץ המלבני, ימלא
בו את התשובות הדרושות. השורה הראשונה במאונך (כלומר, צירוף
האותיות הראשונות של התשובות בתשבץ זה) ,תתן שם של משוררת.
אחד יש לפנות לתשבץ השני. בכל משבצת מצויינת ספרה ויש להעתיק
לתוכה את האות המופיעה בתשבץ המלבני במשבצת המצויינת בכל
מספר. מילוי כל המשבצות בתשבץ הריבועי תתן לפותר ציטטה משיר

ג( .שתי מלים) מלת שלילד״ חרק עוקצני.

A# ׳ 14

ד( .שתי מלים) רפש! מלת הכללה.
ד״ (שתי מלים) בדיחה! קיסר רוסי שהפך
את רוסיה למעצמה.

ז( .שתי מלים) משכן! מרפד את גב הצת
צאן.

ז( .שתי מלים( משכן! מרפד את גב הסום
בשעת הרכיבה.

ח( .שתי מלים) הקנטינה של צה״ל! מחברת
״האדמה הטובה״.
ט( .שתי מלים) בו מתעטף היהודי בעת
התפילה! פוחד
י( ,שתי מלים) שם פרטי של שניים מ־מכונני
צה״ל! אינו קל.
יא( .שתי מלים) לבוש לרגל! מצירות
כתיבת שם ה׳.

^ ₪a₪H1a₪a₪aja₪gjaja₪Hra1aja1a1a₪a₪a₪51£fciSafE₪gigjgraja₪zfE1a₪a15ja₪2₪H 1H ₪arH
״העולם הזה״ 754

מורא רגיל של! ״העול 2הזה״ מכר ר לפמ־
108 כתי־הקולנוע
חות פעם לשכוע כאחד מכארץ,
מתרכז משך שעתיים בתמונות המושלכות
על ן זבד וכגיכורי הסרט.
גם דוש, כאיש אשר רוח (הקולנוע) בו,
נוהג בך, מבקר, כממוצע, פעם לשכוע כקולנוע.
פעם נוספת הוא גם חושב על ענייני
קולנוע. השבוע קרה דכר מא׳?ום ך -הוא
קרב את מכחולו לתמונות כוכבי קולנוע.
התוצאה: הצלבץ הבא, המורכב מתשעה
כוכבי קולנוע שזהויותיהם שונו -עקב מפגש
כלתי צפוי עם מכחול* של דוש.
אם בן, קורא: זהה־שם כל כוכב ושלח
את הפתרון הנבון למערכת ״העולם הזה״
עד 25 לאפריל 952ב. ציין על המעטפה :״צל־כץ
הקולנוע״ .כין הפותרים נבונה יוגרלו
10 כרטיסי קולנוע זוגיים. אגב, הגברת כתמונה
8איננה ריטה (״גילדה״) חיוורת.