גליון 755 מתאריך 15 באפריל 1952

!s lx--rt

ע _ 11ועון11

ris u n

לאינפורמצי

מכתבים

העורך הראשי:
אורי א ב נרי

ראש המערכת:
שלום

כהז

עורך התבנית

עורך הכיתוב:
דוב

דוש

א יתז

הצלם הראשי:

הכתב הראשי:

ה שבו עון ה מצויר
לאינם ורמציה
רחוב נליק סון , 8תל־אביב
(?יד חי א טרוז ״ אהל ״ <
ת.ד . 136 .ט?> .זם ני) 60785
מעז למברקים :״ עו למפרם״
משרי• המערכת בירו שלי ם :
רחוב דוד ה סי ד (יו לי אן).
הסעד.
משרד
מו ל
המערכת בחיפה :
מ שרד
רחוב החלוץ , 45 חדר p i
טל פוו 6 ( 4061־ 4אתה״*)

פ אול נולד מז

אהרוז דולב
מיכ אל

עורכי מדורים:

אלמו. יחיאל

ב שז, ני צ ה נבי.

איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
פרנצה

גרובנר,

רפאל חייט. אופל,ר טאו בר.
יצחק לבני, צבי ש ש.

ראש־משרד, ירושלים:
דוד רוביננר

פילי ם

טי א רי

ראש משרד, חיפה:
סופרי־חוץ:

נתל ריבוז

דניאל נילל, נבריאל דנול. ש מו א ל מי רון.
ה מו״ ל :

העולם

הזה

ד פו ס

י שראל,

תל־אביב

עולים ויורדים

קראתי את ר שימתכם על יוסף הייטוז ה עול ה
מהונגריה שהזר לארצו (העולם הזה .) 753 יוסח
הייטון בא לרא שודל ציו! ושם הכירו בכש רונו תיו
כ שחמ ת אי. הציעו לו ע בו דו ת שונו ת קלות אבל
הו א סירב לעבוד, ררש מ שבו ר ת בתור שהמת אי.
הפועל וקלוב שחמת של רא שון־לציוז ה שתדלו
ל מענו אך היי טון אדם עצלן. פרזיט ה שונ א ע בודה.

אליהן בן־משה, ראשון־לציון
אך אוהב בשר, כנראה.

אני ב טו ח שרבים מבין העולים החדשים היו
עו שים בהיי טון אל א שתנאים טכניי ם מונ עי ם בעדם.
כוונתי בעיקר לעולי עיראק ושאר ארצות ערב
הבוכים יומ ם ולילה על סיר הבשר שה שאי רו
מאחוריהם. אילו נתנה להם הממ שלה לדחזור היה
מן ד,סתם נ שאר לנו מעט בשר לעצ מנו.

.תי קו
לקוח נרגז פרץ לביתר של חייט השוק ז השחור.
״לכל הרוחות, איזה
מעיל תפרת לי 7
הלא רק לפני חודש

שילמתי לך שבעים

. 1לירות תמורתו, והנה
הוא כבר הלן לגמI

״אז מה אתה רו־צה,״
הרגיעו החייט,

״גם שבעים הלירות כבר הלכו.״

יהודה פוקס, תל־אביב ך!קוד«

פרס של — 1.ל״י (בתקווה שלא ילך).

ומה יעשה אז דב יוסף ז
הרשימה שלכ ם על ההודים שהוחזרו לארץ
מוצ א ם על ח שבון ה סו כנו ת (העולם הזה ) 753
העלתה ב מו חי רעיון ש טני: נם אני עולה (לפני
17 שנה מצרפת) והתנאים בארץ קשים. מ דו ע לא
אפנה ל סוכנו ת ואזכה. בטיסה חינם לפא רי ס! כך
נם אזכה לצילום בהעול ם הזה.

היחסים בין העתונות העברית ובין המדיניות־הכלכלית־החדשה לא היו בגדר אהבה־במבט־ראשון.
רוב העתונות קידם את פני הכלה באנחה, כדבר הנתון ע״י הטבע. אך שאינו
זכאי לתרועות גיל. אולם הנשואין היו בכל זאת מכאיבים: מכח העלתה פי שלושה את רוב
ההוצאות של העתונות, הכריחה את העתונים היומיים להעלות את מחירה בשנה האחרונה
ב־ 180%בעוד שהעולם הזה העלה את מחירו, בשנה האחרונה, ב־ .)100%כתוצאה מכך
עומדת העתונות הישראלית כולה בסימן של צמצום, וכמה מערכות אף ניגשו לצמצום חבר
עובדיהם.
כמעט כל קוראי העולם הזיה התיחסו אל המחיר החדש בהבנה, הבינו שהוא זול יותר,
ביחס להיקף השירותים, מאע־ד מחירו של כל עתון אחר (להוציא את עתונו של הצבא, המופיע
בשוק במחיר מגוחך, על חשבון משלם המסים הישראלי) .אולם הקורא זכאי, לדעתנו, לדיוש
כי יינתן לו המקסימום האפשרי תמורת 200 הפרוטות שהוא משלשל אותן מדי שבוע לתוך
ידו של המוכר בקיוסק.
תכניות ההתרחבות של העולם הזה לא תופסקנה גם לנוכח מנח. להיפך, דוקא החודש
נכנסה לתוקפה ריאורגניזציה כללית של המערכת, המצרפת שורה נכבדה של כוחות חדשים
לחבר העורכים ומבטיחה הרחבה ניכרת למדי של שרותיו.
הצעד החשוב ביותר באירגוו־חדש זה הוא הקמת שני משרדי־ידיעות אזוריים בחיפה
ובירושלים. בני ירושלים וחיפה, שרצו בהתערבות העולם הזה במאורע כל שהוא היו
נאלצים, עד כה, לפנות למערכת המרכזית, בתל־אביב, וזו היתה מעבירה את הפרטים
לסופריה העירוניים. מעתה יוכלו לפנות במישרין למשרדים המקומיים, יזכו שם לתשומת
הלב הראויה.
את מנהלו החדש של המשרד הירושלמי אין להציג לבני
העיר: דוד רובינגר, הצלם הראשון, חוזר לעיר שעזר להגן
עליה, בימי המצור, כמפקד מחלקה קרבית. ואילו_ חיפה
תצטרך להסתפק! בטוראי פשוט אך לא חסר־עבר: נתן ריבון,
מצעירי החברים במערכת, היה בן .16 כשהתגייס (על סמך
תאריד לידה מזויף) לצה״ל, עבר את המלחמה כטוראי,
ניסה אחר־כך להיהפך טייס קרבי ובהיכשל נסיון זה עבר לים,
הפך מלח כשיר על סיפון אניית משא. בני חיפה ראו את
תוצאות עבודתו בשעת המרד
הגדול על הים. כשנתן עזר למערכת
להיכנס לעובי הקורה,
לעלות על כל עתון אחר בגילוי
הגורמים הנסתרים שגרמו
לסערה הגדולה.
את תפקידו של דוד רובע־נר
כצלם ראשי תופש אדם שגם אותו איו צורך להציג
לקוראי העולם הזה: פאול גוילדמן, צלם העתונות הראשון
בישראל, צלם צבאי בצבא הבריטי, שנפצע קשה בקרב על
טוברוק, כשניסה לצלם התקפה אוירית ונפגע ע״י פצצה),
נציג השבועון האמריקאי לייף בארץ־ישראל משך שנים רבות.
תעלוליו של גולדמן, שהיה מופיע בדייקנות של שעון שעה
קלה אחרי כל פעולה של אצ״ל או לח״י בימי המחתרת,
מסתנן גם במקומות החמים ביותר דרך קווי הצבא הבייטי
(לעתים קרובות בלוית יעקב גל המנוח) היו זה מכבר לאגדה
בחוגי וותיקי המקצוע. כדי לאפיין את האיש, די לאמר
שעל אף היותו הראשון בין צלמי־העתונות בישראל, לא
השכיר את אמנותו מעולם לצרכי תעמולה. לא של הקרנות
ולא של מפלגות, ראה מאז את תפקידו להביא אח האמת
לעיני הקהל.
חבר חדש אחר של המערכת גם הוא אינו נמנה עם
הצעירים ביותר. צבי שש. שיתפוס מעתה מקום בולט במדור
במרחב, גדל במצריים. עבד 25 שנה בעתונות המצרית,
היה עורך משנה של עתון הוואפד ״לה פאטרי״ ועורך הע־תון
המצויר ״אימאג׳״ ראיין את גאנדי, ברנרד שו, אנדרה
מורואה וששה מלכים ומלכים־לשעבר. משך זמן מה היה
מדביר פרטי(,,אירופי״) של שר מצרי. כחבר פעיל של מפלגת
הלופד הביר אישית כמעט את כל המדינאים המצריים, אולם
דבר זה לא מנע ממנו. בשעתו, מלהצטרף לבריגדה, להיחשד
כחבר אצ״ל ולבלות שלוש שנים בסרפנד, לטרון רמלה* ,ארית־ריאה
וקניה.
בזמן הזה. אין איש יכול להרשות לעצמו לוותר על אינפורמציה
מדויקת, כוללת ואוביקטיבית. בהשתדלו לספק צורך
אמתי זה, ישכלל וירחיב העולם. הזה את שרותיו גם בשעת
החמרתו של המצב הכלכלי במדינה. ערך הכסף עולה במדינה,
אנו מקוים שערך שרותינו יעלה יותר.

ב מו ווינ*

שמחה לוין, חיפה
ולפי חוק השבות ימל הקורא לוין לחזור
לארץ בכל שעה שירצה כעולה חדש — ואם
הוא מוכשר: על חשבון הסוכנות ועם. זכות
לשיכון.

ציוגות חשופה
אילו כל ה ציוניו ת היו יפות-נזרה כב רידנ׳ ט קאר
היה קיבו ץ הנלויו ת עסק מו ש ך יותר.

ירוחם ארז, כתניה

מושך — לאן 7
...כ שראיתי את שער ב רידנ׳ ט קאר. נע שה לי

יהודה חסון, תל־אביב

מ ספי ק לקרוא את תולדו ת ברידניט לראו ת ש הי א
בחורה ריקנית ש איו לה כלום. חוץ מפ ר צו ף חתולי
ונוף ״ םנרה״.

אסתר לוינסקי, תל־אביב

גם זה משהו.

סטודנטים כחוץ־לארץ .
בעניין רב ובה שתתפו ת כנה קראתי את מכ תבה
של רות הלפרין הלו מד ת רפו א ה בוינ ה (העולם
הזה .) 752 כי מב שרי חזיתי מ צו קתס טו דנ ט עברי
בארץ נכר מהי. כ סיו ט עוב רו ת לננד עיני או תו
לילות נדודי־ שינה, העבודה ה מפרכ ת כפועל־בנייז.
מלצר, שמש מנקה חלונו תומ שפ ץ רצפו ת וזב:
בחנות לבנדי נברים. אך מה לדעתכם היה ה ״ שיו ם .
עליכם!״ א שר פנ שני ב שובי ארצה? ״טם ש אתהו
מדוע ב אתז הבמ ק צוע כ שלד לא יכול היית להם
תדר שם?״
עצתי לו רותי יקרה, להחזיק מעמד בכל מ חיי,
אם אד תאלצי. חלילה, לחזור מבלי סיים חוק לי־ .
מו ריו אזי זכרי הי טב כי לפחו ת עליך לל מוד או פני
בצוע הסמבה האחרונים. זה הפך א צלנו לדבר ח שוב
מ אד מ אד. העדיין מ תנ ענ ע ת הנד לאמ רה ש לנו.
לג׳מאעה? — נם אני:

גרשון ו ,.תל־אביב

חוץ מהא חיו תהמשתמ טו ת קיים עו ד פו ג של
משת מטי ם — ה ס טודנ טי ם. י דו ע הדבר ש־ 95 אחוז
מהם לא שרתו בצבא ו עוד הצליחו להסתדר,
ולעזוב את הארץ זמן קצר לפני חובת גיום. לא
בצדק מ ע מיד אותם העולם הזח 751כ אנ שי ם
הזקוקים לרחמנות הציבור. ימל או הם קודם א ת
חובתם למדינה ואחר כדי בו או אלינו בד רי שו ת.

נתן גרינבאום, תל־אביב
הקורא גרינבאום צודק לגבי הסטודנטים
שלא חזרו ארצה בימי המלחמה, ואשר אחדים
מהם אף אוכלים כיום את לחמו של משלם
המסיס הישראלי במשרות קונסולריות. אולם
אין הוא צודק לגבי למעלה ממחצית הסטודנטים
ששרתו בצבא.

עם בורגני

אנב ר שימתכם על ריבוי התנים ה מופ רז בארץ
הגורמים ל״ אי בו ד עצו ם של ש עו ת ע בו ד ה״ (העולם
הזה ,) 753 ברצוני. להוסיף לכם במה פרטי ם מ עניי נים

מפ איי י פנתה אל מ פ״ ם להשתתף במשמ רו ת ננ ד
הפננת ה שילו מי ם של חירות. ה שיבה מ פ״ ם כי
תשתתף ב תנ אי שמפא ״י תשתתף ב שב תון ה מל א
באחר ל מ אי. כך הוצלה ה סוליד ריו ת ה פו ע לי ת:
מ פ״ ם שלחה משמ רו ת ל שמירה על בניין ההסתדרות
ו מפ א ״י התפנתה להננה על ה מדינה והדמו קר טיה.
בינתיים אבדו בנלל מי עו ח מפלג תי זה מ או ת אלפי

ימי־עכודח.

מנחם בן־ישר, תל-אביב
באם. תשתתפנה כל המפלגות במיקוח,
ייהפכו החיים כמדינה שבת אחת גדולה.

מ ש אלכ ם על ענייני המרחב (העולם הזח ) 754
מדגים בצורה הבול ט ת ביותר א ת ערכה של במה
בלתי תלוייה אשר מעליה י כו לו ת ל הופי ע דעות
דוברי כל ה מפלנו ת והז ר מי ט הפוליטיים ב מדינ ה.

יחיאל כהן, תל־אביב

...בזבוז מו חל ט של נייר (נ רו ע) .כו חו ת עבוד ה
(»ובים) וז מן (יקרן של הקוראים...

אליהו בן־יהודה, ירושלים

זה הכל 7
האם חתומים ה אדוני ם הילאלי, שי ש א קלי ובור־נייבד
.,על העולם הזה 1

יורם קנטור, ירושלים
-..אף כי ההנהלה אינה מוצאת את שמותיהם
ברשימת •הנזנו״ם, הרי.העתקת קטעים בעתוני
המרחב מוכיחה שהעתון מגיע.
לריפורטז׳ה הנדולה
לא שאלת ם אף תימני
אני שו אל אתכם מ ה
קורלניק, סנה, א מי ר

שלכם היה חסרון אחד :
אהד א ת דעתו על הערבים.
יכולי ם לדעת א שכנזי ם כ מו
׳ וכו׳ על דברים כאלה?,

דוד שרעבי, תל־אביב

׳,..כ שנטל תי א ת העולם הזה ליד וראיתי ארבעה
ע מודי ם רצופים של. חומר קריאה נפלה רוחי :
הייתי בטוחה שאירדם באמצע. אבל כנר א ה שי ש
לעתון זה קסם מיו ח ד או מ ש הו. קראתי את המאמר

עד הסוף בנ שי מ ה אחת.

רחל אדלר, נתניה
לקוראת רחל נשימה ארוכה, כנראה.

אסיאתים ומרחב

הגנרל אייזנה או רמב טי ח (העולם הזח ) 752כ׳
ה רו סי ם•׳ ה פ סו לצ אתל מלחמה ב כוונ ה תחילה מ אי ם
״ ה מי ליוני ם המקבלים א ת של טון ה סובייטי ם
בדו מייה עויינ תוממ תיני ם להזד מנו ת הר א שונ ה להת נפל
בי או ש ם על ה של טון הזר ו תו מ כיו. בעזרת נשק
ו מנהיני ם מו צנהי ם, י היו מ סוגלי ם ונלהבים לטהר
אח ארצם מכל דבר. רוסי.
ידע הננירל כי נם בני מצרים ו אינ דונ סי ה, טוני
סי ה ויוון יתלהבד וי היו מ סוגלי םלט הו א ת * ר
צותיהמ מכל ש ל טון זר ו מ מנ היני ם ר שמיים זרים
המתערבים במדיניות -ה פני מי ת של ארץ המקבלת

ליאונה קרמו, האקרובטית היפהפיה בת ה־ 18 של הזירהטרון, לקחה לידה את גליון
ה עו ל ם חז ה , 750 התבוננה בצילום השער ונתחלחלה. החיורון שכיסה את פניה, התפשט מטה
מטה, עיניה היפות כמעט ויצאו מחוריהן. בתחילה סרבה להאמין למראיהן, נועצה בחבר.
ליצנים ואקרובטים, אותם כינסה לחדר־הלבשתה. ליאונה ספקה כף בעצבנות נרעשת,
משהושמעה ההחלטה הכללית: נערת השער חשופת הרגלים, הנשענת ידידותית במרפקה על
שכמה של לביאת ענק זועמת, היא בשר ודם ושמה השוויצי: ליאונה קרמו. לבסוף נרגעה

ליאונה, אחר־שקבעה בודאות שהיא עודנה.בין החיים, תמהה :״אני מוכנה להלך יחפה על
חוט תפירה דקיק, מעל -המונטבלנק האלפי, ובלבד שלא להקלע לממלכת היע־ ,הייתכן?״
היחידי, לו היה הסוד הפלאי גלוי וברור: פאול גולדמן, צלם העולם הדה, שביצע תרכיב-
צילומי מושלם, הפתיע אף את חבריו למקצוע, מהם היו מוכנים להשבע שהיפהפיה והלביאה
הן ידידות מלידה.

.העולם הזה״ 755

איש יסודה מעלה
]ימין[ ואיש הודתא
נשמאל[ היו עו ד את מול
ש כני טובים.
אולם לפתע פרצה
״סעדה בביצה״ .הא שמות
מרות ו איו מי
ב ש פי כתד מי ם מ מל אי
את חלל האויר
על פני הא\ם השחט
פ קידי המ מ שלה ו ה-
קדו-הק״מ ת לו ח מי
נה בנה בשצף קצף
ורו ב מפלאות היי שו ב
החעקו ל מ אבק ־ המ אבק
על ה ד \י אשר
העיד רעבה לה
והמתר כו׳ עתה ב שפע
ב אג ההו
וקט ןעקבהייבוש

אל החולה נעפילוז,
את ביצותיה נייבש...

פני 70 שנה, שנים רבות
^ ^ לפני שבני העליה השנייה
באו לארץ והביאו עמהם

רעיונות מוזרים על קבוW
צות
וקיבוצים, עלתה קבוצה של
אברים אל חופו המערבי של אגם
החולה. הקימה את המושבה יסוד־המעלה.
האברים לחמו מלחמת גיבורים
בקדחת שרבצה על הארץ, רבים
מהם ניספו. אולם בעקשנות איכרית
נאחזו בצפורניהם באומה, הקימו
עליה משקים פורחים.
עברו שנים, פני המושבה לא השתנו
גם במרוצת הדורות. בנים תפשו
את מקום האבות, חרשו את האדמה,
אחדים גם עברו לערים, שם
היו החיים תוססים יותר. הבתים נשארו
בלתי צבועים ברובם, הריהוט
דל ומיושן. הצעירים, בני איכרים
טיפוסיים, ישבו בערבים על חוף האגם
היפהפה• רק דבר אחד לא עלה
על דעתם: לדוג בו. והיתד, לכך
סיבה: עיקר הדייג היה בידי הער־בים,
מחיר הדגים היד זול ביותר,
הדייג לא היה כדאי ליהודים.
אנשים הרוצים לדוג באגם, זקוקים לזכיון. התורכים היו מוסרים זכיון זה כל כמה שנים
לקבלנים ששילמו עבורו כדין. כשבאו האנגלים׳,מסרוהו קבועות למשפחה ערבית־סורית, משפחת
חורי, שהיא מצדה מכרה אותו לחברת הכשרת הישוב. החברה חיפשה גוף חלוצי שיפתח את
הענף החדש.
לפני 15 שנה נמצא המועמד שחולל את המהפכה. גרעין של הנוער העובד, שעבר הכשרה
בגליל העליון, התלהב לנוף המיוחד במינו של האגם (שהוא כ־ 80 מטר מעל לפני הים),
החליט: אנו נהיה דייגים. הצעירים התנחלו אף הם בחוף המערבי של האגם אך מחוסר אדמה
משלהם התארחו תחילה אצל איכרי יסוד־הנזעלה, הקימו אחר כך מהנה משלהם שהפך אח צעיר
למושבה, בלתי נפרד ממנה. הם התחבטו כיצד לקרוא למקום החדש, בחרו לבסוף בשם ארמי
תלמודי: חולתא.
קרפיונים וטיפוסים חדשים. הקיבוץ החדש (השייך לקיבוץ המאוחד, והנהו כיום
דו־מפלגתי) הטיל את עצמו לים במלוא המרץ, מחוסר אדמות משלו, לא היה דבר שיסיחו מן
האגם. מדי שנה עלתה התפוקה, מכמה טונות בודדות בשנים הראשונות ל־ 170 טונות בשנת
.1951 היה זה יבול הגדול פי שתיים מן היבול בשטח דומה ( 14 אלף דונם) בים כנרת, ולדברי
המומחים של חולתא, יבול הגדול פי עשר מן המקובל באגמים דומים בארצות אירופה.
אנשי המשק הכניסו לים קרפיונים, ששגשגו בו, בנו מזח, שלחו אנשים לחוץ־לארץ להשתלמות
בדייג, ניסו שיטות חדשות. אולם עיקר הצלחתם היתד : ,גיבוש טיפוסים חדשים של דייגים

עברים, אנשים שלא ראו בדייג מלאכה
ככל שאר ־מלאכות המשק, אלא
יעוד הנותן להם סיפוק. אנשי
זזולתא הגיעו לחופי הים התיכון
ואילת, הפכו כמעט שם נרדף לדייג
עברי.

כיתת רובאים התקיפה.

ייתכן כמעט ניגוד פסיכולוגי גדול
יותר מאשר הניגוד בין אנשי יסוד־המעלח
ואנשי זזולתא אנשי יסוד
היי ונשארו איכרים, כבדי הליכות
במקצת. שוקדים על שמריהם. שמרניים
כאיברים אמיתיים בעולם כולו,
צברים ואבות לצברים. ואילו אנשי
המשק היו קיבוצניקים אמיתיים,
תוססים אף למעלה מן הרגיל, כולם
צעירים, בני תריסר גלויות (עם ייצוג
ניכר של בני דמשק, עיראק ופרס),
בולטים בין מארגני עלייה בי ומארגני
התנועה החלוצית מחוץ־לארץ
(בעיקר במרחב) ,כשם שבלט חלקם
של אנשי יסוד במשטרת היישובים
,־בהגנה המקומית. בכל זאת חיו.
שוכני החולה בשלום. אי־אפשר להגיע
לחולתא מבלי לעבור את יסוד,
כי הגבול בין שני המקומות מטושטש.

שקרה לפני עשר שנים מקרה ראשון שהפר את האחווה: כמה מבני הדור השלישי של
אנשי יסוד רכשו סירת דייג, הורידוה לחולה. מספרים הם: חולתא שלחה כתת אש, מזויינת
ברובים, החרימה את הסירה. אולם אנשי יסוד לא רצו בסכסוך, מסרו את העניין לבוררות ועד
הגוש׳ שהיה שמאלי, פסק לטובת זזולתא. אנשי יסוד נכנעו, לדבריהם מפני שהבינו כי לחולתא
היתד, אז זכות מיוחדת על הדייג, כיוון שלא היו לה אדמות ביבשה.
למעשה ביצבץ הסכסוך כמה פעמים• לדברי אנשי חולתא ניסו בני האיכרים לדוג באגם
מדי פעם, כשעקומת מחירי הדגים עלתה בשוק. אולם מדי פעם פסקו מוסדות היישוב לטובת
חולתא ואנשי יסוד חדלו לדוג — או שדגו בסתר.
על כל פנים: הסכסוך הקטן חוסל, הרוחות שקטו. השלום ירד על החולה.
דגים ככוכע. עד שנסתיימה מלחמת העצמאות. הערבים סולקו מחופי האגם, דייגיהם
נעלמו כליל (האגם כולו הוא שטח ישראלי, היה קודם לכן שטח פלשתינאי; רשום כגוש מס׳
13033 חלקה מס׳ .4גבול המדינה עובר 200 מטר מן החוף המזרחי) .ולפתע התעורר בכל
חמתו סכסוך על חיים ומוות בין חולתא ויסוד־הנועלה.
הסיבות לכך היו רבות, החלו ברוח, נסתיימו בחומר. המלחמה השפיעה
על אנשי יסוד: הם היו בצבא, אחדים מהם הפכו מפקדי מחלקות ופלוגות,
עברו על פני הארץ עד לנגב. הם חזרו כשנפשם תוססת, מבקשת לפרוץ
את המחנק השמרני של המושבה העתיקה, יוצאת לקראת תפקידים חדשים

שישנו את האוירה.

אנשי חולתא זכו לאדמות נרחבות, חלקן
יהודיות, חלקן נטושות. דבר זה השפיע גם
הוא על אנשי יסוד, שתבעו התרחבות.
ובעיקר: הדג החל להיות עסק מכניס.
הישוב רעב למזון, מחיר הדגים הטריים עלה
ועלה. הקרן הקיימת, שקיבלה את הזכיון
לפני שנה מידי חברת הכשרת הישוב, החלה
הוגה בתכניות נרחבות לייבוש האגם על־ידי
העמקת נתיב הירדן מדרום לו, אשר
סתימתו על־ידי סלע ענק בתקופה קדומה
גרמה, כנראה, להתהוות האגם.
כתוצאה מהתחלת היבוש החלו פני האגם
יורדים, צפוייה לו הקטנה הדרגתית, שתגרום
למשך שנה־שנתיים להגדלה רבתית של
הדייג בשטח מצומצם, בו אפשר יהיה ״לדוג
דגים בכובע״• אולם אחרי פרוספריטי זמני.
זה יבוא דלדול הדרגתי של הדגה, בגלל
העלם מקומות ההטלה בשטח הביצות אשר
הדגים רגילים להם. יחד עם מקומות ההטלה
ייעלמו גם צמחי הביצה המהווים מזון עיקרי
לדגים.
ערכים וכני איברים. אנשי יסוד דרשו
את חלקם באגם. הם הלכו לממשלה,
המוציאה את רשיונות הדייג, קיבלו רשיון
לדוג ב״מים העליונים״ .אלה הן הביצות,
אשר משך תקופה מסויימת בשנה, עם עלות
המים, מתחברות עם האגם — ואז עוברים
הדגים אליהן, מתמעטים באגם עצמו.
אך כשבאו אנשי יסוד לחדש את הרשיונות
נתקלו בסרוב מוחלט מצד יהודה רותם,
ראש מחלקת ׳ הדייג של משרד החקלאות,
איש קבוץ קיסריה, שטען כי הרשיונות הוצאו
בהעדרו ונגד רצונו. טען רותם: האנגלים
היו מוציאים רשיונות כאלה לערבים
כדי להצר את צעדי היהודים, אולם למעשה
שייך שטח הביצות לאגם ועל מחלקת הדייג
לדאוג בראש וראשונה לאנשי חולתא, שפרנסתם
על האגם.
תשובה זו הרגיזה את אנשי יסוד, שנפגעו
במיוחד ע״י ההשואה לערבים. אמרו הם :
עתה נילחם על הכל, נדרוש לעצמנו חלק
שווה בכל זכיון החולה.
גינה בבית־הסוהר. מאז החל מאבק
כללי. כ־ 20 מאנשי יסוד הצעירים, ביניהם

v w v u u w w w v w v w j v s j v v w w w w t f wן ולים חדשים שנקלטו במושבה, הקימו קו־
•!אופיטיב בשם רשת, רכשו סירות פח ורש־
?תות יקרות, דגו בלי רשיון.
> פעולה בלתי חוקית זו לא נעלמה מעיני
:י השלטון, ששלח שוטרים ואסר אותם. השד
.ן פט הטיל עליהם קנס, דרש מהם לחתום
5על ערבות להתנהגות טובה• בני האיכרים
?סרבו לחתום, בידעם שיפרו את החוק שנית,
•!הלכו לבית־הסוהר בבית־שאן (שם נטעו גי־
!•נר .),כשיצאו, הלכו שוב לדוג, הגישו ביד
5תיים לקרו הקיימת בקשה לרשיון.
? דסוקדחת. המניעים שהניעו את בני
<! האיכרים לפנות אל הים נראו באור שונה
? למסתכלים השונים.
,־ קרא גדולטר, ברוגז :״הורינו והורי הו!
רינו מתו בקדחת כדי לכבוש את החולה.
J־ האגם שייך לנו, ועליו לא נוותר. יש באגם
fמקום למכביר לכולנו, ויהיה זה עוול כלפי
המדינה הרעבה למזון אם ייסגר כדי לספק
ל את התאוות המונופוליסטיוה של הקיבוצים
? השמאליים. כל זמן שלחולתא לא היו אדמות,
ל ישבנו ושתקנו. אבל ־עכשיו יש להם אדמה
בשפע, יטפלו הם בה ויתנו גם לנו מקום

!י במים ״ 1
? אולם מולקה, מנהיג הדייגים של חולתא,
.רואה את הדברים בצורה אחרת לגמרי. אומר
|י הוא :״אנו דגנו בחולה כשהיתה זאת מלא׳
•,כה קשה ולא מכניסה• אנו דגנו ביום ובלילה,
בשרב ובגשם. חברינו נהרגו במלח מה על הדייג. עתידנו לוטה בערפל, כי עם
ייבוש החולה מאיימת כלייה על כל הענף
הזה. אולם בני האיכרים, שלעולם לא קשרו
!] את גורלם עם האגם /רוצים עתה לספסר,
כשד,דייג הפך פתאום לעסק מכניס למשך
כמה חודשים, בגלל צמצום הדגה בשטח קטן.
•! אין מקום בחולה לשתי קבוצות דייגים.
£הדבר אינו אפשרי, כי האגם הקטן הוא
5יחידה אחת, הזקוקה לתכנון אחיד, לניצול
|! אחיד. עובדים נוספים לא יגדילו את התפוקה.
!| אפשר להגדיל אותה רק על־ידי שכלול הי!
שיטות. ואם נשכלל את השיטות, האם לא
? מגיע לנו להיהנות מזה, במקום לתת זכות
5זו לאנשים שמשך שלושה דורות לא עשו ולא
י״ כלום למען הדייג בחולה, אך שיש לכל אחד
מהם 300 דונם אדמה סוריה על חוף האגם?״

כמו בסרט קולנוע רומנטי יוצאים בני יסוד־הממלה למלאכתם
ד ״ \יםבמחתרת :
הבלתי־חוקית, בין קני הסוף הגבוהים, שקועים עד למתניהם
במים, לבושים בחליפות גומי מיוחדות המגיעות עד לצואר.
אין כמעט אפשרות לגלות איש במקום זה. בכל זאת תפסו השוטרים (שהובאו. ע״י אנשי
זזולתא, כפי שטוענים בני האכרים) כמה מן הדייגים לפני זמן מה, הביאום למשפט.

אנשי חולתא שלחו את פטר, חברם, לאירופה, ללמוד שיטות
ד ״\יםבחשמל
דייג חדשות. אחת השיטות שהביא עמו היתה שיטה זו של
דייג באמצעות החשמל, במים רדודים: גנרטור המורכב על
הסירה מחשמל את המים בקוטר של שני מטרים. כל הדגים בקוטר זה מחוממים, נכנסים
בעצמם לרשת. עבודת הדייגים, העומדים במים עד ברכיהם, קשה. התפוקה היומית 100 :ק״ג,

רשת במים עליונים: בתקופה מסויימת בשנה גואים מי האגם, מתחברים עם מי
הביצות המנותקות בשאר טונות השנה. בתקופה זו חמים המים בביצות אלה יותר ממי
האגם, והדגים הרגישים לקור — בעיקר אמנונים ושפמונים — נוטשים את האגם ומתגוררים
בביצות. בתמונה פורשת קבוצה של בני יסודיהמעלה, ביניהם שני עולים חדשים ׳,את רשתה.
הנקודה השלישית כשהגיעה המלחמה
לפני המוסדות, ביצבצה נקודת
השקפה שלישית, שבאה לעזרתם של אנשי
יסוד: הישוב זקוק למזון. אמרו פקידים
בקרן הקיימת ובמשרד ראש הממשלה:
מה שהיה היה. עכשיו יש מצב
חדש, והקרן הקיימת לא תפשפש בעברה
של חברת הכשרת הישוב.
אך הדעות נתחלקו. כיוון שראש
מחלקת הדייג, יעקב רותם, הוא בעצמו
איש הקיבוץ המאוחד ואיש מפ״ם, לא
יתחשבו ביותר בוו״ח שלו, אולם גם
מומחה אחר, יעקב כץ, מסר חוות דעת
לטובת חולתא. נתמנתה מעין ועדת בוררות,
מורכבת מאיש הסוכנות, איש קיבוץ
כנרת ואיש המועצה החקיאית (של
האזרחים) ,שמסרה פסק־דין של רוב
לטובת יסוד מסקנתה: יש ליצור רשות
דייג אחידה, בה ישותפו אנשי חולתא,
אנשי יסוד, ואנשי הקרן הקיימת. הרשות
לא תקפח את חולתא, אך תתן זכות
שתה ליסוד אולם אם תרד התפוקה בעתיד
עקב יבוש החולה, למטה מתפוקת
חולתא משנה שעברה, יבטלו את הזכויות
שניתנו לטובת יסוד.
לא ניכנע לסחטנות. הסיבוב האחרון,
המכריע, אינו נערך על חופיו
הירוקים של החולה, אלא במשרדים
אפורים. כי עתה נטוש הקרב בין פקידי
הקהק״ל, ובין מחלקת הדייג הממשלתית.
הלוחם העיקרי הוא יהודה רותם, המנהל
גבר,־הקומה והצעיר ( )32 של מחלקת
הדייג, התומך תמיכה בלתי מוגבלת
בחולתא. טוען הוא :״פקידי הקרן הקיימת
נכנעו ללחץ פוליטי מפלגתי, אינם
מבינים כלל את הצד המקצועי. מחלקת
הדייג אינה בער מונופולים. להיפך, בים
כנרת לחמה נגד הקיבוצים שדרשו זכות
יחידה לעצמם. אולם החולה הוא אגם
קטן, ואסור להכניס בו דייגים רבים
מדי, כשם שאסור לזרוע זרעים רבים מדי
בשטח קטן. לוא אפשר היה לדוג יותר,
היו אנשי חולתא עצמם דגים יותר.
להגדיל עתה את מספר הדייגים, שעה
שהאגם הולך וקטן, זהו מעשה מגוחך.
אנחנו לא ניתן את ידנו לזה. אנחנו לא
ניכנע גם לסחטנות, לתעמולה ולתכסי־סים
מפלגתיים.״
אנשי האגם עצמם מחכים להחלטה הסופית
בקוצר רוחל כשאנשי יסוד ממשיכים
בינתיים לדוג בלי רשיון, בטוחים
שיזכו, ואילו אנשי חולתא משמיעים
איומים קודרים, מבטיחים שהעניין לא
יעבור בשקט גם אם השלטונות יאשרו
את פסק־הדין נגדם .״ידענו להתגונן בפני
הממשלה הבריטית, ידענו להתגונן
בפני הערבים, נדע גם להתגונן בפני
אנשי יסוד. הדייג הוא חיינו, ועל חיינו
לא נוותר בלי קרב !״
מבטיחים אנשי יסוד :״הם (אנשי
חולתא) מאיימים בשפיכת דמים כדי להפחיד
את המוסדות אך כשהתפזרו
ענני החורף מעל לאגם החולה השקט,
ירדו עליו עננים מבשרים רעות.

רשת כחשבת הלילה: הלילה קר למדי, אולם בני חולתא יוצאים לדוג, אף בי
תסיכוייס אינם טובים. טוענים הם: עלינו להשתמש בכוחות העבודה שלנו בכל התנאים,
ביום ובלילה, בגשם ובשרב, ני התקציב של הקיבוץ בנוי על כך. אין אנחנו רודפי קוניוקטורה
המחפשים רווחים כשהמחיר בשוק עולה. אנו דייגים שקשרנו את גורלנו לאגם בטוב וברע.

הצד די ם
הלו ח מי ם
מוסה, איש חולתא,
עולה חדש מפרס
(ימין) מוביל בסיר-
תו את הדיינים למקומותיהם,
שעה שאליעזר
גדולסר (שמאל)
,יליד הארץ,
מנהיג קבוצת הדייגים
של יהודיהמע־לוץ,
מסביר בחדרו
את טענות אנשיו.
נדולטר, לשעבר איש
משטרת היישובים,
היה מם־מם בהגנה
לפני המלחמה ומפי
קד־פלוגה בחיל הי
שי־יון של צה׳־ל,
נמנה עם חמשה ביני
יסח־ המעלה שישבו
10 ימים בבית הסוהר
של בית־שאן.

העם
ל שו א הוריקו ה די ם:׳!:

כל בעלי המכוניות בערים החליטו לחוג
את ליל הסדר בבתי זולתם. או כך, לפחות׳
היה נדמה לאדם שיצא לרחובות בשעה 11
לפני חצות, ראה את אלפי המכוניות, ביניהן
כל המוניות הראויות לשימוש מצטופפות
כנף אל כנף.
במדינה, בה פוחתת השפעת הדת, ,נשאר
טכס הסדר איתן וחזק. למאות האלפים מעלה
הוא חזיונות ילדות, הנראים משום מה
בדמיון מאושרים משהיו במציאות. אפילו
הכופרים הקיצוניים ביותר לא יכלו לסתום
את החלל, נאלצו להמציא טכס־תחליף. הדוגמה
הבולטת: הגדת הפסח של הקיבוץ הארצי
(השומר־הצעיר) ,מצוידת לפי מיטב
הכללים של הציור החדשני ויונת השלום המפורסמת
של פאבלו פיקאסו (,,היונה העושה
בום המתאמת את מסורת הדורות לתעמולה
הפוליטית המודרנית, מסתכמת בפסוק
:״שים שלום ופרוש סוכת שלום על
ישראל ועל העולם כולו.״
ואילו מסורת אחרת מתגוונת. ביום הראשון
של פסח, היום המסורתי של הטיולים,
שקטו כבישי הארץ, מעסה התנועה גם בכבישי
עמק יזרעאל. רוחות השמיים, שהביאו
עמהם עננים אפורים אשר הסתירו את השמש
כל כמד, דקות, עשו יד אחת עם ממשלת
ישראל, אשר בייקרה את מחיר הבנזין
הפכה גם. טיול קטן להוצאה רבתית. וייתכן
שפעלה גם סיבה נפשית עמוקה יותר: לא
הוותיקים ולא העולים החדשים, שהפכו לפני
חודש רוב במדינה, לא גילו עוד עניין
בהרים המוריקים ובגאיות שופעי הפרחים
של ישראל, שהם יפים בחודש ניסן יותר
מאשר בכל עונה אחרת בשנה.

מדיניות
ההקקך הנור א
כשנסתיימה מלחמת העולם השנייה, גברה
בבריטניה הגדולה אסכולה צבאית שטענה :
לא כדאי להחזיק במזרח התיכון. נימוקי האסכולה,
אשר בראשה עמד הפרשן הצבאי המהולל
קפטן לידל־הארט: הנפט של המזרח
התיכון יהיה בטווח הראקיטות הסובייטיות,
תעלת סואץ תנותק בנקל ע״י מפציצים סובייטיים.
מוטב להפקיר את המרחב, להתרכז
על הגנת אפריקה המרכזית (קניד,־קונגו).
אחת התוצאות הבולטות של קו זה: דעת
הבריטים שלא כדאי ללחום מלחמה טוטאלית
ביישוב. העברי ע״י הפצצת עריו הגדולות,
החלטתם לשים קץ למנדט.
אולם מאז גברה השפעת האמריקאים על
האנגלים, חוסל קו זה, נתן מקום לקו הפוך :
הנפט של המרחב חיוני, יש להגן על המרחב
בכל מחיר. התוצאה: הכנסת תורכיה ויוון
לאמנה האטלנטית, הבטחה אוסטראלית להשתתף
בהגנה על המרחב, התעקשות הבריטים
במצריים.
החודש, אחרי התמרון הימי הגדול ביותר
שקויים אי־פעם בימי שלום בים התיכון, סיכם
אדמירל רוברט ב. קארניי, מפקד כוחות
האמנה האטלנטת באירופה הדרומית, את דע

במועדון התעופה של גינואה.
אמר הגנרל כל עוד שולטות בנות הברית
בים התיכון, אין עניינו אבוד, גם אם
תנחולנה תבוסות בשאר חלקי העולם. אולם
אם ים אדיר־חשיבות זד, יאבד, שום דבר לא
ימנע את התמוטטות ארצות הים התיכון ואבדן
חלק גדול מאפריקה !
אם תיפול איטליה לידי האויב, יצליח זה
לבתר את הים התיכון, בני־בריתנו במזרח
(תורכיה ויוון) יבודדו, כל ארצות המזרח התיכון,
בעלות העושר הטבעי (נפט) תאבדנה
לנו בלי כל ספק, ואפריקה תהיה נתונה בסכנה.
שום
נצחון במקום אחר בעולם לא יפצה
אותנו על הפסד נורא זה.״

אך מלבד יו״ר אהוד במיוחד ומעשן סי־גארים
ללא הפסק (אמר מסגנן דברי הכנסת,
אביגדור המאירי :״שפרינצק הוא ״איש יריחו״
— סוגר ומסוגר בסיגארים!״ סיפר חבר
הוועד הפועל הציוני: אני מוכן לד,שבע שכבר
ראיתי בחיי סיגאר בלי שפרינצק, אבל

לחוף מהפכני חדש. פתרונם: מאחר שתכנית
המכסימום (אי־תלות אמיתית של המדינה)
אינה אפשרית אלא אחר שינוי פני הדברים
בעולם, יש לקחת בינתיים את הכסף האמריקאי,
אולם להשתמש בו כך שאפשר יהיה
באחד הימיני להינתק מאמריקה. פתרון מאב־

הכנסת
א קו ס טי ק ה בינ ל או מי ת
במסיבת רעים אחת גילה מזכיר הכנסת,
משה רוזטי, יכולת סיכום מהירה. הסביר
המזכיר יליד לונדון: סגני, אשר צידון, מגלה
כוח יצירה גדול. בזמן עבודתו בכנסת
נולדו לו שני ספרים וילד אחד.
אחר שספרו הראשון של צידון, הכנסת,
בו תאר את סדר פעולתה, אזל מן השוק,
יש להניח שגם השני, בין הפטיש והדוכן *,
ילך בעקבותיו. כי לא.לחינם אמר זלמן ארן
(מפא״י) על אולם הכנסת :״אולם זה יש לו
אקוסטיקה בינלאומית!״
דברי הבדיחות, החידוד, אמרות הכנף והד,ברקות
של 120 חב״י הכנסת הראשונה
עזרו, בשעתו, להפיג במקצת את חומרת ההתנצחויות
המפלגתיות להעלות חיוך קל
על פני הנוקשה שביריבים הכנסתיים.
כי צידון סבור ששער, שהפטיש של היו״ר
שוב אינו עוזר והח״כ שעל הדוכן שוב אינו
מציית, מן הראוי להשתמש בנשק יעיל
(וקטלני) הרבה יותר: ההומור. עובדה המוכחת,
ללא ספק, ב־ 407 קטעי הלקט הצידוני.
״איש יריחו.״ בכנסת הראשונה בלטו
משה סנה, מנחם ביגין, דוד צבי פנקס וד״ד
יוחנן באדר ביודעים להשיב דבר, יוסף
שפרינצק כיותר מרבה לעשן סיגארים ומבין
עניין ואברהם אלמליח כמתקן שגיאות דקדוק
לכל (וגם לנאומיו הערביים של תופיק
טובי) .שאר הח״כים הצטיינו, במיוחד, בהרמת
ידיים לפי הוראת מרכז סיעתם.
עם גמר הדיון על אחד התקציבים השנתיים
התחיל היו״ר בהצבעות. כשגמר את
צד ההוצאות ועבר לעניין ההכנסות .,שאל:
״מי נגדי״ ענה ד״ר באדר (חירות) :״משלם
המסים!״
וכשב. ג׳י. הרבה להפסיק את מנחם ביגין
באחד מנאומיו, לא טמן זד, ידו בצלחת, ידע
מה להשיב: יזדיין נא אדוני במעט סבלנות,
סוף סוף הוא צריך לסבול רק מנאומי, ואילו
אני חייב לסבול גם ממעשיו!״
כשסיפר דוד צבי פנקס, כיו״ר ועדת הכספים
של הכנסת הראשונה שמשאל אחד
גילה ששר הקיצוב והאספקה (דוב יוסף)
הוא אהוב השרים לא התאפק משה סנה,
העיר :״נו, האפשר לסמוך על משאל עם?״
י בין הפטיש והדוכן ( 195ע אשר
צידון — הוצאת אחיאסף.

יצחק זיו-אב ונספחת העתונות א. כרקאי, בפאריס
בן־גוריון דיבר אתי מל העבודה
מעולם לא ראיתי שפרינצק בלי סיגאר יש
בכנסת דבר מה נוסף, נסעת של חבריה. אחד
מהם היה הפרוגרסיבי ד״ר ישעיהו פרדר,
שהרבה בנסיעות עקב תפקידו כמנהל רסקו
(חברה לבניין ושיכון) .בישיבת הסיעה ציטט
אותו אחד הח״כים, הזכיר :״הנד״ ד״ר פרדר,
בביקורו האחרון בארץ, אמר״...
לפי הסכמת כל המבקרים, המעשה הנאה
ביותר המובא בבין הפטיש והדוכן הוא מעשה
בח״כ מפא״י אריה שפטל שהפך ראש
עיריית ראשון־לציון: בהתיישב שפטל על
כסאו בישיבת ועדת הכספים ניתקל במסמר
וקרע את מכנסיו. מייד שלח פתק למזכיר
הכנסת: היכול אדוני המזכיר להראות לי
סעיף בתקנון הכנסת שחבר כנסת הרוצה
לשבת על מקומו חייב לבדוק (אותו) קודם.
אם אין סעיף כזה, נא להחזיר לי את הנזק!
תשובת רוזטי: היכול אדוני להראות לי סעיף
בתקנון שחבר כנסת חייב לבוא לישיבת
הועדה במכנסיים?

מפלחת
השבעה ממ שיכי ל מ דו ד
כששבעת החברים של חוג הסטודנטים ה־מפ״מי
באוניברסיטה העברית החליטו למרוד
במפלגתם, נכנסו לנישואי־נוחיות עם דוד
ליבשיץ, מתוך אמונה כי ליבשיץ יקח עמו
חלק חשוב של אנשי ״לאחדות העבודה״
(העולם הזה .)751 אולם כשנתברר כי נסיון
הפילוג של ליבשיץ נכשל, כיוון, שלא עלה
בידו לחתוך חתיכה גדולה מן העופר, ה־מפמ״ית,
הגיעו השבעה לידי מסקנה כי ני־שואי־הנוחיות
שוב אינם נוחים. הם התפלגו
מן הפלג המפלג.
מאחר שאין החוג מעז לגשת מיד למטרתו
האמתית — להקים מפלגה חדשה — הסתפק
בתכנית צנועה יותר: להוציא לאור ירחון
רעיוני, שיטיף לאידיאולוגיה חדשה. כשלב
ראשון הוציא השבוע חוברת קטנה, המכילה
20 עמודים מודפסים במכונת הכפלה, ללא
ציון מוצא, אך תוך כדי הערה ש״החוב־ת
משקפת אמנם את הדעות הכלליות שגובשו
בחוג, אולם האחריות הישירה נופלת על מחברי
החוברת.״ המחברים: מרדכי נסיר,ו, לשעבר
חבר המפלגה הקומוניסטית העברית,
חגי אשר, לשעבר חבר לח״י.
״אכזבה, מבוכה, תהייה, אלה הם סימני
מציאותנו בשעה זו,״ קובעים שני הצעירים,
מוסיפים :״הרגשת התלות בז־ים ...היא המונחת
ביסוד האדישות, הציוניות והשחיתות
השוררים בקרב חלקים רבים של העם והנוער.״
התרופה, לדעתם: אי־תלות בגוש האמריקאי
הקאפיטליסטי ובגוש הסובייטי, שבגד
בסוציאליזם והקים משטר של עריצות.
יש לחתור לקראת הקמת גוף שלישי בעולם,
שיתגבש סביב לסוציאליסטים האירופיים מסוגו
של אניורין בוואן הבריטי.
אולם אחר ששרפו מאחוריהם את הגשרים
המפ״מיים והמפא״יים, אין השבעה מגיעים

זב במקצת, כשהוא בא מפי קבוצת צעירים
שגילם הממוצע מתחת. ל־ ,25 ושיצאו לפתוח
דף חדש בתולדות המדינה.

ב!ענ 71
״ל אין סבלנותל חכו ת!״

* V.iכאשר החליטה האסיפה הכללית של מתיישבי
מגדיאל לפני כעשרים שנה לבחור
בועד המושבה, הוכרחה להודות בחיוניותו
של יצחק זיו־אב .,בן המתיישב הצעיר, שינתה
את התקנון האוסר. בחירתם של מועמדים
למטה מגיל ,25 בחרה. בו לועד. אך זמן קצר
אחרי כן התחרטו. המגדיאלים (טענתם: הועדה
בטלה, כל ההחלטות מבוצעות, אוטו־קרטית
על־ידי זיו־אב) ,החזירו את התקנון
על כנו.
כניסה לרגע. משקפיו עבי־ר,מסגרת,
אותם הוא מסיר לעתים בתנועה מחושבת, פניו
המנומשות ומבטאו הרוסי המהדהד למרחוק,
אינם הפרטים יוצאי הדופן היחידים בהו־פעו
של יצחק זיו-אב בן ה־ 45 ואב שני הבנים,
ד,מסכימה העיקרית להנחה זו היא אשתו
דבורה (יושבת־ראש המועצה האזרחית
לתעופה) ,המעידה על כושר עבודתו הבלתי־רגיל
של בעלה, לו היא נפלה קרבן ראשי.
הסברה :״האיש הזה עובד כמו פרא־אדם.״
קם בשש והולך לישון כמה שעות לפני־כן.
נזכרת דבורה זידאב: בשעה 9.30 של אחד
הערבים, בתקופת הבתולים של הבוקר בו
עבד זיו־אב שנים רבות כמזכיר מערכת, חזרנו
יחדו• מקולנוע, כשעברנו ליד מערכת הבוקר,
אמר זיו־אב :״אני נכנם רגע לראות מה נשמע?״
הוא יצא בשלוש לפנות בוקר ומצא
אותי ישנה על המדרגות. שיצחק למרות
מצפון. כגלל זיו־אב היה חבר הגנה ותיק, הואשם ערב
מלחמת העצמאות ב״כתיבת מאמרים טרוריסטים.״
הסב־ו :״אהדתי את אצ״ל — ראיתי
בו תנועה עממית נרחבה ״.משהחלו הגיוסים
לצה״ל, הרכיב דוד בן־גוריון את משרד ד,בטחון,
לא שכח לכלול את זיו־אב כחבר בית־הדין
העליון לענייני גיוס, שכלל בי 1השאר
טיפול במשתמטים. נזכר זיו־אב :״פעם לא
ישנתי בגלל מצפון.״ הוא שלח תל־אביבי שהבריח
את בנו חייב־הגיוס לחוץ־לארץ לשני
חודשי מאסר.
בסתיו 1948 שיגר ראש הממשלה מנשר
אל אגודת העתונאים, תבע. ממנה אדם שיתאים
לקשר בין משרד הבטחון ונציגי ד,עתו־נות.
יצחק זיו־אב ששימש אז דברה של
מפלגת הציונים הכלליים וראה בפוליטיקה
מקצוע, נבחר ברוב גדול, אותו הוא מסביר:
״זו היתד, תוצאה של המלחמה הפוליטית
שלי, בה הטפתי תמידית להמנעות משנאת
הזולת בפוליטיקה מפלגתית.״
כאשר נקרא אל בי. ג׳י. נכנס לאוירת מסתורין
:״בחדר האפל דלק נר דועך, אנשים
דיברו טלפונית עם פריס ובן־גוריון דיבר
אתי על העבודה.״
.העולם הזה״ 755

אכזכה אגפית. החודש לאחר 40 חודשי
עבודה בהם זכה לאהדת העתונאים, פרש
יצחק זיו־אב מתפקידו כראש האגף ליחסי־ציבור
במשרד הבטחון. פרישתו של זיו־אב אינה
מחדשת בנימוקיה דברים רבים. כרוב תופעות
הפרישה המרובות ממשרות מפתח ממשלתיות,
נעוצות סיבותיה ברוח הזמן שנשתלמה
בישראל המפלגתית. הסיבה העקירית: התנזרות
זיו־אב משך ארבעים חודש מפעילות
פוליטית, אותה ראה מחוייבת המציאות כעובד
המדינה, היתר, חייבת להישבר לבסוף.
נוספו לכך שתי סיבות, לא חסרות משקל:
משכורתו של זיו־אב כעובד המדינה בדרגה
י״ב, היתד, עד ליום פרישתו 106 לירות,
אליהן נתוספו 15 ליריות דמי־ייצוג (״גם אותן
שילשלתי לכף אשתי, עד הפרוטה האחרונה״)
ולעומתה משכורתו החודשית של
מזכיר מערכת עתון יומי היא לפחות 180
לירות.
גם ״אכזבה אגפית״ קלה לא חסרה, קירבה
את הפרישה: מן ההתחלה חתר זיו־אב
לקראת פירוק האגף ליחסי־ציבור כיחידת
משרד הבטחון בלבד, תבע הקמת אגף ביני
משרדי במקומו. בכך גילה מעוף שחויב
תיאורטית על־ידי בי. ג׳י ,.שהגיב: עתה אין
אפשרות, זה יקח עוד הרבה חודשים. מתנצל
זיו־אב :״לי אין סבלנות לחכות!״
אך, הוא גם לא חיכה זמן רב. כאשר איש
התאחדות האיכרים (בה עבד כשנה טרם
ייסודו של הבוקר) פגשו ברחוב, ברכו להוצאה
לאור של ספרו השלישי והאחרון (ראה
העולס הזה ,754 מדור ספרים) ,נתחלפו עיסוקים:
ראש האגף ליחסי ציבור הפך מנהל
התאחדות האיכרים.

התיי שבות
הברון ל א הי ה 9ילנ ט רו 9
״נמאס לנו לשמוע הערות עוקצניות מפי
אנשים, כגון מה קרה לפיקא? או פיקא
מתה? החלטנו לחולל מהפכה קטנה ושקטה,״
אמר השבוע אחד הפקידים הגבוהים
של החברה להתישבות היהודית בארץ־ישר־אל.
הבית הגדול והעתיק ,׳במרכז הכרמל
החיפאי, המה מעשרות פקידים ויועצים׳שדאגו,
יותר מתמיד, להמשך מסורת התישבו־תית,
בת 70 שנה במשימה מוגברת: הקמתם
של שני ישובים חדשים מדי שנה (מלבד 46
הקיימים)• כי דרכה הארוכה של פיקא מימי
יסוד המעלה 1897 כפר גלעדי, איילת־השחר
ומטולה, נשארה מואפלת בצל מכוון,
אשר בהמשך השנים גרם לדעיכת ההתענינות
הציבורית בחברה הותיקה.
בעת ביקורו הראשון של הברוך אדמונד
(״הנדיב הידוע״) דה־רוטשליד בזכרון־יעקב,
בשנת ,1888 הונח היסוד לפיקא. הברון הושיט
תמיכה למתישבים נואשים שנאבקו בחד
סר־כל, על אדמה צחיחה, בטבע אכזרי. וכאשר
החל הון התועפות הרוטשילדי מגלה אותות
בולטים על פני,מסת הארץ, נוכח הברון׳

אמיל ס־טג׳י
100 אלף לירות שטרלינג
לדעת, שעקב הפרסום ד,יתיר יתנגש המפעל
בקיר אטום. כי השלטון התורכי התנכל לתנועה
התישבותית יהודית. ואז נקבע נוהג
מחתרתי כמעט לדרך מבצעיה של פיקא. אולם,
מודים העומדים בראשה של פיקא, כיום:
מאז היו הזדמנויות רבות בהן אפשר היה
״העולם הזה״ 755

לחסל את חוק ההסוואה שהפך בינתיים למנהג
מסורתי.
עתה החל מנגנון התעמולה של פיקא בפעולה
חושכת־ארכיונים גנוזים שמשימתה העיקרית
ביטול הדעה שנשתרשה בציבור ש־פיקא
אינה אלא חברה פילנטרופית. כ־ הברון
רוטשליד לא היה מעולם אישיות פילנטרו־פית,
ראה בפעולתו אידיאל: לעזור ליהודים
לעזור לעצמם (ההענקות לאכרים לא נחשבו
כאלה. כונו, במיוחד, הלוואות) .מבטיחים אנשי
פיקא: המסמכים שיפורסמו בקרוב, יוכיחו
זאת. מלבד זאת היה הברון הראשון
שיצק את היסודות לשיטה הקואופרטיבית
בישראל, יסד את אגודת ׳ פרדס ואת אגודת
היוקביס (ראשוך־לציון וזכרון־יעקב) .פעולה
ברונית אחרת: השקעת כספים במפעלים,
כחברת המלח בעטלית וחברת בירה נשר,׳
אשר הכנסתם מוצאת כולה לצרכי התיישבות.
אחרון מבצועיה של פיקא, המוסיפה לינוק
ממקורה הכספי היחיד (מעולם לא נתמכה
על־ידי הסוכנות היהודית או ממשלת ישראל)
ושהוא הונו של ״הנדיב״ ,אשר הממונה עליו
עתה, הוא הברון הצרפתי דיימס דד,־רוט־שילד
(החי באנגליה, שלא הכירה בתוארו) :
הקמתו של המושב שדה־אליעזר (על שם אחד
מצאצאי הנדיב) ,בו תוקמנה 65 יחידות דיור
על שטח 2200 דונם לקליטת 65 משפחות
חקלאיות־מקצועיות, שעלו עם טפן מרומניה,
יוגוסלביה וצ׳כוסלובקיה.

אלף לירות (שטרלינג) אשר ישולמו לו באנגליה,
אם תרשה לו ממשלת ישראל להוציא
את רכושו בצורה זו, סבור בוטג׳י, ייראה
צעד זה בעין יפה על־ידי תושבי אנגליה,
יביא אהדה לישראל.
״אם מיליון פליטים איבדו את כל אשר
היה להם מפני שעזבו את ארצם, יוכח לפחות
כי אלה אשר נשארו הצליחו לא רק
לשמור על רכושם אלא אף יכולים לזכות

היהודים והגרמנים הם באיבה גדולה, אני רוצה
ליצור אווירה ידידותית בין שני העמים.
מלבד זאת, אני מעריך את העם היהודי בגלל
נכסי התרבות החשובים שהעניק לעולם !״.
השיב אריה :״אמנם אני רואה בידידות
אישית ערובה לתיקון היחסים, אך, כמובן,
אל לנו לשכוח את אשר עוללו הגרמנים לעמי...״
על מכתב זה לא נתקבלה תשובה ומאז
נטשו שני חברי־העט את הפסים הפוליטיים,

המע מד ה שלי שי
תקו 9תיה לו םללא מוצא
מספיק שנוסע יאמר לנהג מונית בחיפה
״בוטג׳י!״ והלה ידע בדיוק מה מטרת חפצו.
כי אין כמעט חיפאי — אם אינו עולה חדש
— שלא ראה מאה פעמים את השם, בוטג׳י
מתנוסס על בניין בן קומותיים בכניסה לחיפה
מדרום.
ראשית השם בארץ היה בימי הכיבוש הצרפתי
של נפוליאון (מאי <1799 שהביא עמו
אביר מלטי, ושמו בוטג׳י. מאז עברו על ה־.
ארץ שלטון התורכים •והאנגלים, קמה מדינת
ישראל ושם האביר המלטי נישא עתה על
שלטי חברה מסחרית, אחת הגדולות בארץ,
והגדולה בין החברות הלא־יהודיות.
בראשה עומד אמיל בוטג׳י, דור רביעי
לצאצאי האביר, יליד חיפה בן ( 57״כמו הדוכס
מוינדזור״) ,המרכיב מכשיר שמיעה
לאזנו הימנית, חניך האוניברסיטה האמריקאית
׳1של ביירות והמדבר אנגלית צחה, בניב
משתרק.
״תמיד גיליתי אהדה ליהודים,״ הוא מספר
.״בתי וונדה • אף השתתפה בצליחת תעלת,לדרמנש
בשנת ( 1950 העולם הזה )679
והיתד, היחידה שייצגה את דגל ישראל במאורע

הידידים צדקו .״בראש וראשונה הריני
איש עסקים,״ אוהב אמיל בוטג׳י לומר על
עצמו ,״למוד נסיון שלושה משטרים: בזמן
התורכים — תקופת הברונזה — הצלחתי
ביותר; בזמן האנגלים — תקופת הזהב —
הרחבתי את עסקי. אשר לתקופת היהלום (אולי
מתאים יותר לומר תקופת הנייר) של
מדינת ישראל —-לא הביאה לי כל מוצא
לכישרונותי המסחריים ולמרצי הרב.״
רוב בני־ משפחת בוטג׳י (ששמרה בקנאות
על נתינותה הבריטית) היגר מן הארץ עם
קום מדינת ישראל: אחיו הצעיר של אמיל,
שארל, שהיה מנהל מלון וינדזוו־ המפואר
בחיפה, הגר לאוסטרליה, שידל את אחיו הבכור
לעשות כמוהו. גם ידידים ואנשי מסחר
רבים — בין השאר מנהלי ספינס — יעצו
לו לעזוב. אך איש העסקים התעקש :״אני
אשאר כאן עם ידידי היהודים ואוכיח לעולם
שיהודים וגויים עשויים לחיות יחדיו במדינת
היהודים!״
עתה, כעבור ארבע שנים, מוכן בוטג׳י להודות
כי טעה וכי ידידיו הם אשר צדקו.
מסחרו העיקרי, יבוא (למעלה מ־ 100 אלף
לירות לשנה בזמן האנגלים) ,בטל כמעט
לחלוטין. אולם כאיש עסקים יודע גם בטוג׳י
לנסח את מצבו בצורה נאותה: מאחר שנוכח
שאין לו כל אפשרות לנצל את ידיעותיו׳
לטובת המדינה החדשה או לטובת משפחתו,
החליט לתרום תרומה אחרונה, לפנות מקומו
לקיבוץ הגלויות — הוא רוצה לעזוב את
ישראל, להשתקע באנגליה או במושבות.
הכשרון הנעדר. הוא החליט לפרסם
מודעות בעיתוני אנגליה, בהן מציע הוא את
כל רכושו ועסקיו בישראל; היכולים לפרנס
עשרים משפחות של עולים — תמורת 100
י תנדה בומג׳י, היא עתה סטודנטית באוניברסיטה
סורבון, פאריס. אחותה׳ גלדים השתקמה
בלונדון. אחיה בבייך ות״שם הוא מנהל
את עסקי חברת בוטג׳יי.

סריקת חג. ערב חג הפסח ומשך חול המועד פרשה משטרת תל־אביב רשת סמיכה על
מבואות תל־אביב, סרקה את התנועה הנכנסת, חיפשה אחר מצרכים מוברחים להספקת החג.
באותה התחשבות הניתנת לעולים — לצאת
את הארץ עם רכושם.״
״תושבי ארץ־ישראל (הערבים)״ אומר בוט־ג׳י
,״חיו 700 שנה תחת שלטון התורכים
ושלושים שנה. תחת האנגלים. לרובם לא
איכפת מי האדון — כל עוד הנו אדון טוב.
כיבושים ונצחונות אמנם יפים מאד; קל גם
לעורר שנאה ולעשות אויבים. אולם הכשרון
האמיתי מתבטא ברכישת ידידים ובכיבוש
השלום.״
וכשרון זה, סבור איש העסקים, כנראה,
נעדר מרשימת כשרונות ישראל.

דרכי־אדם
״ידיד הי שר אלי היקר!׳׳
בעוד הכנסת, המפלגות והעתונות מתווכחים
בעניין השילומים והמגע הישיר עם
הגרמנים מתנהל זה כמעט שנה מגע —
אמנם לא מדיני, כספי או מסחרי — בין נציג
ישראל וגרמניה. הישראלי הוא תלמיד בית
ספר חיפאי והגרמני הוא תלמיד גימנסיה
מערב־גרמנית.
10 סיגריות. לפני שנה, כאשר תלמידי
המחלקה השביעית של בית־הספר הריאלי,
חיפה, ישבו קשובים בשיעור היסטוריה,
נכנס מנהל בית־הספר, יוסף בנטוויץ׳ ,כשבידו
מעטפת דואר מרובעת נושאת בול־דואר
מערב־גרמני. כתובת המעטפה, באותיות
לטיניות מרובעות :״המחלקה הראשונה של
הגימנסיה בחיפה, ישראל״ *,
הודיע בנטוויץ׳ :מזכירות בית־הספר קיבלה
את המכתב מתלמיד גימנסיה גרמני ר,מ־עוניין
להתכתב עם תלמיד ישראל. אריה
אברהמזון , 17 ,גבה־קומה ושחור־בלורית
קם, הודיע על רצונו להתכתב עם התלמיד
הגרמני.
מאז התפתחה חליפת מכתבים סדירה, אחת
לחודש. המגע הכתוב לא נשאר בגדר מכתבים
בלבד. הוא לווה מתנות לימי ההולדת :
אריה שיגר תנ״ך גדוש תמונות, קיבל 10
סיגריות גרמניות ארוכות־תבנית.
לימים נתקבל מכתב נושא כתובת באותיות
עבריות עקומות ובלתי־יציבות (באחד ממכתביו
הראשונים צייר אריה את צורתן של
האותיות העבריות) .גדולה יותר היתד, הפתעתו
של אריה למראה קטלוג הכנסיות הגרמני
שצורף למכתב. הסביר המתכתב הגרמני:
רציתי שתדע שאני קטולי אדוק, חבר
תנועת הצופים הקטולית. לולא אהבתי את
חברתי, הייתי נוטשה והופך כומר.
איכה גדולה. מדוע בחר התלמיד הגרמני
בן ד,־^ 17 דווקא בחבר־עט ישראלי?
הסביר :״ידידי הישראלי היקר ! כיוון ש*
בגרמניה מקבילה המחלקה הראשונה
בגמנסיה לשביעית בישראל.

עברו לנושאים פילוסופיים, ספרותיים ואישיים.

בו תלא מוליטיות
אחת הבעיות העומדות ברומו של עולם
המשטרה במחוז תל־אביב היא בעיית הציר
של מדינה מסויימת.
אותו ציר גר בבית נאה, שיש לו גן יפה.
גן זה, כדרך הגנים, מושך נאהבים צעירים,
העוברים את הגדר ומסתודדים בו.
תחילה חשש הציר שכוונת הנאהבים לאשתו
היפהפיה. הוא הודיע למשטרה, המשטרה
חקרה, העמידה אותו על טעותו. היו אלה ענייני
אהבה בלתי דיפלומטיים בהחלט.
הפנייה הבאה של הציר באה כשדרש מן
המשטרה להבטיח את גנו מפני הנאהבים.
אולם מחום־ כוחות מבטיחים לא יכלה המשטרה
לדאוג להבטחה מתאימה.
עם זאת לא תמה דרך הימורים של הדיפלומט.
אלמונים חיבלו מדי פעם במכוניתו, שברו
לבסוף את פנסיה. הציר היה משוכנע שאלה
הם מעשי ידיהם של מתנכלים זדוניים, המתנגדים
למשטר מדינתו, מאיימים בצורה זו על
קיומו. המשטרה חקרה, הגיעה למסקנה שהסיבה
פחות פוליטית: בקרבת בית הצירות
ישנו מועדון לילה, וצעירים מבוסמים מצאו
צורה זו כמתאימה לפורקן עודף מ־צם.
עד שבאה הפרשה, שהביאה את האינצית־טים
הדיפלומטיים לידי שיא: אלמונים הסירו
בחשכת ליל את שלם הנחושת הגדול עליו
הופיע שם המדינה הזרה באותיות רבתי.
קשה היה לקבוע אם היה זה מעשה ידי אנשי
השוק השחור, שנפשם תאבה בנחושת היקרה,
או מעשי קונדס ממולא אלכוהול.
אולם לגבי משטרת תל־אביב לא היה בכך
הבדל. העיקר הוא שהציר שלח ברקים ורעמים
דיפלומטיים, העמיד את המשטרה על
ראשה. נאנח שוטר מוטרד :״עוד מעט נצטרך
להקים אגף מיוחד לדיפלומטיה במחוז...״

אס1נ 1ת
הכל היה 9ה וישר
היתד, זאת כמעט אהבה ממבט ראשון. מן
היום אשר חנה פיזדל, העולה השחרחורת
מבולגריה, התיישבה בעכו תרו עיני חוסיין
עטר אחריה. אולם חוסיין היה ביישני, לא
אזר את העוז לפנות אליה. ומלבד זאת, הרי
ערבי הנהו והיא יהודיה.
יום אחד ביקש חוסיין (בן ,20 יליד עכו,
דובר עברית שוטפת) את שותפו היהודי
לשאול את הנערה אם היא חפצה לעבוד בחנותם
למסחר בלאים. חנה הסכימה להצעה,
החלה עובדת, יחד עם עוד נערה מחברותיה.
לא ארכו ימים והשניים ראו כי מאוהבים
הנם. קיובי הנערה סירבו להרשות לה להנשא
(המשן בעמוד )10

קפיצת שיניים. בהגיע הנצי׳ב העליון הצר 9תי החדש, ז׳אן דה־הוטקלוק (קיצוני מימין)
לסוניסיה בחודש ינואר, נערך מכס חגיגי למסירת כתב האמנתו לביי. לעומת בנו הבכור של
הביי (קיצוני משמאל) המחייך, קפץ מוחמז שאניק (שני מימין) את שיניו ואגרופיו מרוב כעס,
טוניסיה שמירה ע ל כס:ר־.מלכ 1ת

המבקרים שחזרו לבתיהם לאחר הצגת האוד,
ובתי הקולנוע, לא שמו לב לאורות שדלקו
:ניין הנציבות הצרפתית בטוניס. בפנים ישבו
נוחים 15 צרפתים, מצמרת המנגנון, עוזריו
; הנציב ז׳אן דה־הוטקלוק׳ עיניהם מרותקות
;חוגי השעון הגדול. הנציב עצמו לא היה
.£הוא הלן לישון מוקדם — לאחר שנתן הו־וות
אחרונות וקבע את כל הסידורים.
מחצות בדיוק, נכנסו אותם סדרים לתוקפם :
:נרל גרביי, המפקד העליון בטוניסיה, קיבל
דיו את סמכויות המשטרה. ברחבי טוניסיה
ר מצב צבאי. שלוש שעות לאחר מכן היו1ש ממשלת טוניסיה ושלושה משריו עצורים,
רכס לגולה בדרום הארץ, תחת משמר צרפתי.
מוחמד שאניק (בן ,)63 ראש הממשלה, הופיע
!יג׳מה בפני הקצינים שבאו לאסרו, כשעיניו
ידן עטופות שינה• הוא קיבל את הודעתם
•ומיה, אך פרץ מיד במחאות. כסוחר לשעבר
ונדחק לשדה המדיניות לאחר שתי פשיטות־רגל)
;יל שאניק למחאות וויכוחים: נגד בורגיבה
•גודיהם בקרב התנועה הלאומנית ידועים) ונגד
יפת. בהכנסו למכונית המשטרה, ראה כי אחד
טרי ממשלתו ישב במושב הימני, ביקש כי
!ונד, לו :״זה מגיע לי לפי מעמדי,״ הוא קבע.
כ כ לו גםאותי Iמעצר שני השרים האח־ם
עבר ללא תקלה: בשעה שהצרפתים התייצבו
:ית אל־מטרי, שר הפנים, נטל הלה אות לגיון
:בוד שהוענק לו בזמנו על־ידי הצרפתים והש־כו
ארצה בבוז. בשבילו, כבשביל רוב תושבי
ניסיה היה מעצרו מפתיע ביותר, שהרי היה
וע כידיד הצרפתים.

למחרת התחילו המעצרים ההמוניים והחיפושים.
למרות שהוכרז עוצר לילה בלבד (מ־9
בערב עד 5בבוקר) היו רחובות טוניס שוממים
כמעט מאדם. בצורה זו קיוו הצרפתים לחסל
את תנועת ההתמרדות שהחלה ב־ 14 לינואר
ואשר סיכומה הוא 55 :התקפות על מכוניות
פרטיות 13 ,התקפות על רכבות 122 ,מעשי חבלה
ברכוש פרטי, גשרים, מכוני חשמל ומחנות
צבא, עקירת 646 עמודי טלגרף, הריגת 12 אזרחים
ותשעה חיילים (צרפתים).
כאשר למחרת הכרזת המצב הצבאי התיצב
מזכירו הראשי של הוטקלוק בארמונו של ד,ביי,
קיבל את פניו הנסיך שדלי, בנו הבכור של
ד,ביי. בתנועה מפוארת הוא ניצב מולו, הושיט
לו את ידיו הצמודות כאומר: הנה, כבלו גם
אותי.
המזכיר הצרפתי העמיד פני תם, החוד, קידה :
״באתי לבקש ראיון עם הוד מלכותו (הביי)
להוד מעלתו (הנציב),״ הוא הודיע לשדלי בחיוך.
הנסיך היה מסופק אם ד,ביי יוכל להתפנות
והמזכיר חזר לעומת שבא.
הידיד היקר. כעבור יומיים חיק אוירון
של הממשלה הצרפתית בשדה התעופה אל־עווינה,
ליד טוניס. ממנו יצאו פורז׳ו וקוצ׳יוקו, שליחיו
האישיים של הנשיא וינסנט אוריול נושאים
מכתב לביי של טוניס. אולם חשוב משני הדיפלומטים
הנכבדים היה נוטעו השלישי של האוי־רון:
צעיר גבוה ובלונדי, לבוש אירופית —
הנסיך סוליימן.
לפי הנוסחה הדיפלומטית, הזדמן הנסיך במקרה
משדה התעופה אורלי (פאריס) ,ביקש טרמפ
באויריז הריק שנסע לארץ מוצאו. חשלבות
הנסיך היתד, בזהות אביו, זקן הנסיכים ממשפחת
אל־אמין ביי, ראשון בשורת יורשי המלוכה.

לא היה צורך בדמיון רב לראות בנוכחותו המקרית
של הטרמפיסט המלכותי איום הצרפתים
לפסד את ר,ביי (כפי שפיטרו את קודמו מונסף
ביי ב־ )1943 אם לא יגלה הבנה נכונה לאינטרסים
האמתיים שלו ושל הצרפתים.
למחרת, שעה קלה לפני תפילת הצהרים של
יום ששה התייצבו הנציב ופמלייתו בארמונו
של הביי. הפעם לא חיכה להם הנסיך שדלי,
ד,ם הובילו לחדר הקבלות, שם חיכה להם ר,ביי
בלבוש מסורתי מהודר. השליחים המיוחדים
מסרו את מכתב הנשיא אוריול ל״ידידו היקר״,
הביי של טוניס.
המכתב, שתורגם לערבית על־ידי אחד המזכירים,
הציע שינוי במוסדות השלטון הטוניסיים :
תוקמנה שתי מועצות, אחת מייעצת שתחווה את
דעתה על הצעות חוק ותהיה מורכבת מחברים
מוניסיים. המועצה השנייה, שתחליט על העניינים
הכפסיים, תמנה חברים טוניסיים וצרפתים.
ואז באה השאלה המכרעת: ד,יסכים הביי
למנות ראש ממשלה אוהד לצרפתים במקום מו־חמד
שאניק י הביי
ענה בלחש: אני
מסכים. החלפתי למנות
את ידידי בקוש.״
כעבור כמה דקות
התנשא קול המואזן
הקורא למאמינים לתפילת
הצהרים. הצרפתים
נכנסו למכוניתם,
נסעו חזרה
לטוניס. אחריהם, בארמון,
נשאר סידי
אל־אמין ביי, ששמר
על כס מלוכתו.

די, אך החושבים לא התמרמרו באותה מידה כשל
היום. רתחים היו למכביר, כסף לא חסר. התושבים
הבינו את נימוקי הממשלה כי מסים אלו
כוונו רק כדי לספוג את עודפי הכספים שבמחזור.
אולם
כאשר המשיכו המצרים באותה שיטת
מסים גבוהים קמה זעקה גדולה :״מסים אלה
אינם מוצדקים יותר,״ טענו התושבים׳ ״עכשיו
אין לנו כספים עודפים• עכשיו אין לנו בכלל
כספים
מצב זה הוליד בעיות רבות: בעוד, למשלם
עולה 64 גרוש ברפיח, בה נמצאים תושבים מצריים,
מגיע מחיר הפח ל־ 116 גרוש בעזה. ההפרש
הולך לכיס ממשלת קהיר.
דוגמה נוספת אשר תושבי עזה מביאים לאדישות
המצרים כלפיהם: בזמן האנגלים הוטלו
דמי מכס גבוהים על מלט להגן על התעשייה
המקומית מפני התחרות המלט המצרי הזול בהרבה.
והתושבים ראו במכס הזה אמצעי שמירת
האינטרסים של מפעלי נשר היהודיים.

עזה
3לאאחד * רו ל
בין מצרים ואמור
ברצועת־כיבושה,
עזה
הורד לפני שנה
מסך ברזל. כך, בכל
אופן, קוראים עתו־נאי
מצרים לסעיפי
חוק מיוחדים שהועברו
אז על־ידי בית
הנבחרים על פי דרישות
שר המלחמה,
מוסטפא נצרת בא־שא,
ואשר לפיהם
הוגבלה התנועה בין
רצועת־עזה למצרים,
הועמדה תחת פיקוח
צבאי חמור•
מבין העתונאים
הרבים שניסו, בכל
זאת, לבקר באיזור
הכיבוש ואשר פנו,
כדרישת החוק החדש,
לשלטונות הצבא,
מעט־ם מאד
אשר זכו ברשיון.
בין אלה אשר לא זכו
אך ביקרו ברצועה —
בדרכים שאינם מעם
הכרזת המצב הצכאי דטוגיסיה. החלו בוהות משטרה וצב
פרסמים — היה מועצרו
חשודים. למעלה, כרחוב טוניסאי אשר כל דלתות ותרינ
חמר חסניין היכל,
הראשון של המצב הצבאי נעצרו למעלה משש מאות איש, ג
ראש מערכת השבועון
אכבאר אל-ינם
הקהירי. או^ם בעוד
ביקש רשיון לעצמו ולצלם הסתפק הע־אולם
משעבר האיזור לשלטון המצרים לא
הונאי הזריז, במסעו הבלתי רשמי, בבי־בא
שום שינוי• הם המשיכו לגבות אותו מכם
על יבוא מלט — מתוצרת מצרית — הנמכר במצקור־יחיד,
התנצל על כי אין כתבתו מלווה ברים
בארבע לירות הטונה ואשר מחירו ברצועת
תצלומים ״הסנציוניים״ אשר יכול היה צלם
עזה מגיע ל־ 14 לירות.
לצלמם..
פרוטזות. פגיעות שרירותיות אלה לא הצ״על
עניינים צבאיים, לא אכתוב,״ הוא פותח
טמצמו לענייני מסחר בלבד: גם רגשות התואת
רשימתה הסיבה , :הצנזורה תדאג שלא
יפורסמו. אולם על אשר ראה בשטחי החיים
שבים סבלו מהן. כאשר נוכחו ראשי הציבור
המקומי כי בין הפליטים נמצאים גם נכי הקרבות
האזרחיים בעזה ובסביבתה גילה מוחמד היכל
נגד ישראל הוקמה ועדה שארגנה אוסף כספים,
נכונות רבה לכתוב.
״בשיחה שהיתר, לי עם ראש העיריד, של עזה
אספה את הסכום הדרוש לקניית פרוטזות לאותם
הנכים. שליח מיוחד נסע לקהיר, הזמין 68
התלונן אותו נכבד כי איזור הכיבוש אינו אלא
כלא אחד גדול: מצפון יושבים היהודים, ממעפרוטזות
מבית־החרושת המספק גם את צרכי
הצבא המצרי. אולם כאשר באה העת לקבל את
רב הים, ממזרח שוב היהודים ואילו מדרום —
האברים המלאכותיים התברר כי הובר טעון קבהמצרים.״

אישור מקהיר. מאז עברו תשעה חודשים,
הפלשתינאים תבעו כי תוקם ועדה מיעצת
הנכים המשיכו לצלוע ולהתרעם :״שנתיים סבלליד
השלטון הצבאי המצרי — אך איש לא לקח
את תביעותיהם ברצינות. במקום זאת נשלחו
נו בגלל היהודים, ועכשיו נסבול בודאי עוד שנתיים
בגלל המצרים.״
אליהם פקידי משמר הגבולות המצרי, אשר אחד
מתפקידים העיקריים עד עתה היה מלחמה בהברחות,
הועמדו בראש כל מנגנון השלטון המקומי,
כולל טיפול בחינוך, סעד ובריאות. רופאים ומוה
שו ע ל אדום הוקן
רים ותיקים שהספיקו לקנות נסיון רב משך
משך למעלה מעשרים שנה מתפתל חוט מזישנות
שרותם בממשלת המנדט נעלבו ממינויים;
אלה, איימו להתפטר. אולם איש מהם לא הת(!ט11
* כאשר החליטה הממשלה המצרית להחליף
— כי לא היה לאן ללכת.
^ת שטרות הכסף הפלשתינאים בשטרות הבנק
הנפט והמלט. אולם מעשי המצרים לא
הלאומי המצרי, פורסם גם אומדן רשמי על
תמו בכך :״הם הטילו מסים כבדים על התוהסכום
שיוחלף 3J :מיליון לירות. אולם עם
שבים, כאילו רצו למצוץ את טיפת דמנו האחשיום
פעולת ההחלפה נכונה הפתעה: כל הון
רונה.״ בזמן האנגלים הונהגו מסים גבוהים לנד
עזה תושבי אזור עזה שהוחלף הגיע ל־} 1מי

ב עד מסך החול

ישי&ד! כמסגד. צילום זה צולם לפני חצי שנה, במסגד אל־זיתונה, נזרכוה הרוחני והדתי
של התנועה הלאומנית בטוניסיה. במרכז יושב-מוחמר שאניק, אשר למרות אי־השתייכותו
הרשמית למפלגת אל־דסתור אל־ג׳דיד, תמך בה. מימינו: חביב בורגיבה, מנהיג אל־דסתור אל־ג׳דיד.

חב לפואד סבא, מזכיר הועד הערבי העליון. אני
מות במרחב, צבעו כצבע הדם או צבע זקנו של
גם אטלפן לגיסו שיש לו חנות ספרים כאן
נושאו: חג׳ אמין אל־חוסייני, מופתי ירושלים
בעיר. אני לא אזכיר שאתה יהודי.״
לשעבר. כצל־מוות, דמותו מרחפת מבירה לבירה,
שנית, אתה יהודי. בהגיעי לתל-אביב
קושרת קשרים, זוממת, משלהבת ומחרחרת.
פניתי לאלפרד לב־הר, אז מנהל הדואר של העיר
אולם בעקביות של שנים, התערב החג׳ גם
ולאחר מכן קצין מחוז טבריה וחיפה. אמרתי
בענייניה הפנימיים של מצרים, מולדתו־המאומ־לו
כי ברצוני לנטוע למחרת לירושלים לנסות
צת. אז נתברר כי הערצת מנהיגי מצרים אינה
לראות את המופתי — לב־הר הביט עלי כאילו
מגיעה עד כדי סבילות זו. כאשר יצא המופחשב
אותי למטורף.
תי לקרצ׳י, נאמר לו כי שובו למצרים לא יהיה
״אתה רוצה לראות את המופתי? הרי זה
רצוי. הוא החל מחפש מולדת חדשה.
בלתי אפשרי מכמה סיבות. ראשית, הוא במחבוא
אולם לא נמצאה מדינה ערבית שתשוש לקבלת
ואין איש יודע את מקום ד,מצאו. שנית, אתה
השועל הזקן: די להן בצרותיהן הנוכחיות. לביהודי.
שלישית, נניח שתצליח לפגוש אותו ולכסוף
נאלץ המופתי ליפול על חסוי דמצרים :
תוב מאמר, הרי ירדפו אחריך הבריטים לגלות
אם ירשו לו לחזור לא יתערב נשום עניין פנימי.
את מקום הימצאו.
השבוע חזר אל־מופתי לקהיר, הסתגר בחוילתו
לבסוף נכנע לב־הר :״בסדר, עשה כרצונך.
המפוארת בפרברי העיר ׳,מוקף שומרי־ראש
פרטיים.
אולם אם לא תחזור תוך 48 עזעות אודיע למשטרה.״

הסתגרות קודמת של המופתי, כששומרים
סובבוהו מכל עבר, כותב צבי שש, סופר העולם
מיד בהגיעי ירושלימה פניתי למשרדו של
הזה :
פואד סבא שהיה אז מנהל משרד רואה חשבונות
מלבד היותו גם סופר
סוכנות הידיעות
הצרפתית בירושלים.
הראיתי לו את מכב
טוניסיה
תב ההמלצה של גיסו
ד,קהירי(שלא ידע
על יהדותי) והוא
שאל אותי כמה שאלות
על מה שנעשה
מאחורי קלעי הוופד.
לבסוף שאל למטרת
פנייתי אליו.
״פואד ביי,״ פניתי
אליו (התואר היה
רק לשם רושם) נשלחתי
לכאן על־ידי
נעמת אלא גאנס
(אמרתי את השם המלא
להגדיש את
נוצריותו) לכתוב רי־פורטז׳ה
על המצב
בארץ. אתה בודאי
יודע את החשיבות
הרבה המיוחסת לע־תמים
על־ידי המדינאים
במצרים לכן אם
אכתוב דבר טוב עליכם
יהיה זה לטובתכם
הרבה. לדעתי הדבר
הטוב ביותר שאפגוש
את המופתי.״
סבא קפץ כנשוך
״המופתי !
נחש :
אבל הוא במחבוא.
איך אתה הושב שאתקשר
אתו?״
״שמע נא, פואד
ביי. הרי אתה המזכיר
הכללי של הועד
הערבי העליון. בכל
העולם ידוע כי הנך
יועצו הקרוב של המופתי
— כך מאר
לי נהאט באשא עצמו
לפני כמה ימים. לכן
בחיפושי־ פתע ;רחבים, הטילו עוצר על רובעים שלשים,
אם אתה אינך יכול
חנויותיו מוגפים, נערכת סריקת־פתע בין העוברים. ביום
להתקשר עם המופתי
,יהם רוב המנהיגים והשרים שתמכו כתנועת המרד הלאומי,
מי יכול ז״
סבא לא נראה מ—

שוכנע
ביותר. הוא
למרות שזה היה בקיץ 1937 עודני זוכר את
בקש שאחזור למחרת לקבל תשובה סופית.
דבר כאילו קרה אתמול. ישבתי ליד שולחני
בואי נתבשרתי :״אנו הולכים לטיול.״
מערכת להפט רי, בטאון הוו פ ד.הרשמי בקהיר
שתי חתיכות פלסטר. נכנסנו למכונית
אשר נכנס נעמת אללה גאנם, ערבי נוצרי שהיה
צהובה ועברנו את מרכז העיר. סבא פנה אלי
ורך ובעל העתון.
והודיע :״אני מצטער מאד אולם עלי לעשות
״בפלשתין,״ הוא אמר לי ,״רוצחים טרוריס־דבר
בלתי נעים״ אלד, הן הוראותי.״ הוא הוציא
ים ערביים את בני עמך. הייתי רוצה. תסע
שתי חתיכות פלסטר, הדביקו מעל לעיני, והרכיב
שם ותכתוב מאמר על הדבר.״
לי משקפים שחורות. ואז החל נוטע סחור סחור.
אותה שעה ישב אצלי אורח נכבד, איסמעיל
לכשהוריד לי את המשקפיים ידעתי כי אנחנו
ל־אזהרי,׳ אחד המנהיגים הגדולים (גם כיום)
במסגד עומר. כעבור כמה דקות ישבנו בחדר ריק
!ל מפלגת עשיגה הסודנית( ,הדוגלת באוטונומיה
מכל ריהוט בלתי חיוני. מישהו נכנס והושיט ידו:
,חת דגל מצרי) ותומך נלהב של הוופד. הוא
היה זה המופתי המפורסם.
ייך ואמר :״אני מתנגד למעשי הערבים בפלש־
״הסכמתי לראיון, כי אני מכבד את נסל באשא,
:ין כי ידוע לי היטב מי עומד מאחוריהם.״
למרות שהוא אינו אויבם המושבע של היהודים.
למחרת פניתי לידידי מאז, חמד אל־בסל באשא,
בכל זאת מסור לו את ברכותי ואמור לנחאם 3א׳
שעבר סגן יושב־ראש בית־הנבחרים וסגן יושב-
שא שהוופד חייב להיות יותר אוהד למאבקנו
אש הוופד, ראש אחד משני שבטי הבדואים הוד
נגד הטפילים הציוניים. אמור לו גם שלא יתחשב
זובים ביותר. במצרים• למרות שאחיו, עבד אל-
בנאשאשיבים כי אלה אנשים בלי דם בעורקיהם.
הר אל־בסל, היה אנטי ציוני מושבע היה חמד
כל אשר יודעים הם לעשות הוא להתחנף היום
אשא אוהד (לפחות באותו ימן) לשאיפות ד,צ־ליהודים,
מחר לאנגלים ומחרתיים לשניהם גם
ונות — בעיקר בגלל היותו נגד הבריטים במר־יחד.״
אמר המופתי.

הראיון נמשך למעלה משעתיים וכשיצאתי
אמרתי
״גאנס רוצה שאסע לפלשתין,״
ידעתי כי בידי סקופ גדול. סוכנות הידיעות האיו
בכנות .״אני רוצה לעשות את הדבר במיטב
טלקית סטפאני הבריקה את המאמר לכל רחבי
:ולתי, שם אראה את המנהיגים הציוניים ורצוני
העולם והוא הופיע בעתונות האנגלית, הצרפתית,
ראות את המנהיגים הערביים גם כן. אולי
האיטלקית והאמריקאית. למעשה לא עשיתי דבר
:ואיל לתת לי מכתבי המלצה לכך?״
יוצא מן הכלל. שיחק לי רק המזל והייתי הע־הבאשא
הרהר מעט ואמר :״אתן לך פתק
תונאי היחידי בעולם שהצליח לראיין את המופתי
במחבואו. מלבד זאת הייתי גם יהודי, יהודי
יון לירות בלבד.
שהצליח להערים על הועד ך,ערבי העליון.

מ ח סן נשק. באחד החיפושים שנערכו ברובע העך בי של העיר טוניס, נתגלה מחסן סודי של
נשק בבית פרטי. דייר היבת, שגילה התנגדנת, נגרר מביתו בכוח, הועמס על מכונית משטרה
והועבר למקומות הריכוז המיוחדי, בסהם מוינו העצורים לקביעת זהותם וחקירה של עברם.

שביתת רעפ כמחאה על פעולות הדיכוי הצרפתיות התכנסו קרוב ל־ 5000 טוניסאיס צעירים
במסגד אל־זיתונה, הכריזו שביתת רעב. למרות שחלק גדול מהם חונך בבתי־ספר ממשלתיים
(אשר רוב לימיודיהם ניתן בשפה הצרפתית) נענו בהתלהבות רבה לקריאות המנהיגים הלאומנים.

קרב נו תהתעל לו ת. לדברי הלאומנים הטוניסיים אין אלה אלא קרבנות התעללות הצרפתים,
תושבים שלנויבו, חפים מכל פשע. אך הצרפתים סבורים אחרת: אלה הם אנשי המחתרת
ה.טו,נים ית אשך פעילותם באזור כף בון גרמה אי־נוחיות ואבדות רבות לשלטון הצרפתי.

במדינה
(המשך מעמוד )7
לערבי אך חנה איימה לברוח אל אהובה גם
בלי הסכמתם. בפורים נערך נשף במועדון
סניף מפא״י וחוסיין שידע כי חנה*יתהיה
שם נוכח גם כן.
בחצות נפרדו. חוסיין הלך לביתו, חנה
נשארה בנשף. כעבור שעתיים, התדפקה הבחורה
על דלת חוסיין :״החלטתי לעזוב את
הבית ולהשאר אתך,״ הודיעתו. חוסיין פנה
מיד למשטרה, בתחנה הגדולה שהוקמה על־ידי
האנגלים על שפת הים, לא רחוק מן הכלא
המפורסם .״הנערה חנה פיזדל נמצאת
אצלי,״ הוא הודיע, למנוע הסתבכויות.
החתונה לא התממשה. הם נסעו לחיפה,
לרופא משרד הבריאות, לערוך בדיקה
לקביעת גילה. כי בתעודת זהותה נרשמה חנה
כבת 16 ובגיל כזה אין אשר, יכולה להנשא
בישראל. כעבור שבוע ביקר פקיד משרד הסעד
בביתו של חוסיין, הודיעו כי לא יוכלו
להתחתן, כי חנה צעירה מדי. אך חוסיין
הראה לו את תעודת הרופא שקבעה כי חנה
היא בת ,18 הודיע כי מיד לאחר שתתקבל
תעודת זהות מתוקנת יתייצבו השניים בפני
הקאדי להינשא כדת וכדין.
אך חתונתם לא התממשה לעולם. בצהרי
יום הששי, בהכנסו הביתה לארוחת הצהרים,
נאמר לחוסיין כי חנה (לבושה ערבית ור־עולת
פנים) יצאה את הבית לפני שעה. חו־סיין
חזר לחנותו, חיפשה בשוק — אך לשוא.
הוא חזר הביתה מודאג פן תארע לחנה אי־נעימות
בעוברה ברובע הערבי.
משחזרה חנה וסיפרה כי ירדה לערוך
קניות בשוק, ביקשה חוסיין לבל תרד לבדה
שנית, מבלי שילווה מישהו מבני משפחתו.
לאחר ארוחת הצהרים, נח חוסיין על מיטתו.
אותה שעה היו בבית גם אמו, אחותו ואמה
של חנה שעזבה את בית־החולים לחולי־רוח
של עכו זמן קצר לפני כן.
״הם ר את התכשיטים!״ חנה נכנסה
לחדר והחלה מסובבת את כפתורי הרדיו.
חוסיין שרצה לישון, הוציא את התקע מן
הקיר, קשר את החוט סביב פרק ידו .״תוכלי
לבוא ולשמוע אחרי שארדם,״ הוא אמר

כעבור חצי שעה העירה אותו חנה :״הסר
מעלי את התכשיטים,״ היא ביקשה ,״אני רוצה
ללכת להתרחץ.״ הוא עזר לה להסיר את
צמידי־הזהב והרביד ורק שרשרת דקה עם
מגן־דוד (שהוא קנה לה כמתנה) נשארה סביב
צוארה.
אך טרם הספיק להרדם שנית, חש בחנה
המהדקת את השרשרת עם המגן־דוד סביב
צוארו. הוא הוריד אותה, תחב אותה תחת
הכר, שלא תעירו שנית לכשתרצה אותה
חזרה. חנה יצאה את החדר הסתגרה במטבח.
אמה דפקה על הדלת אך היא לא נתנה לה־כנס.
כעבור כמה דקות, יצאה מן המטבח
כשהיא שופכת (לדברי אמה) מים על עצמה
מספל. אך האם לא ידעה, כנראה, להבחין:
הנוזל לא היה מים כי אם נפט.

חוסיין את חנה בזרועותיו — ועזב אותה
מיד, בהפליטו אנחת כאב. מן המגע עם גופה
הבוער נכוותה ידו. נוכח הזעקה נמלטה חנה
מן החדר, רצה בכיוון למטבח. אותו רגע
הופיעה אחותו של חוסיין כשסמיכה בידה.
תוך שניות שכבה חנה על הרצפה, עטופה
בשמיכות שהובאו על־ידי חוסיין ואחותו
כשהאש כבויה.
כמטורף, רץ חוסיין אל הרחוב, קפץ על
אופנוע שעמד ליד הבית ודהר לכיוון מרפאת
מגן־דוד־אדום! לשמחתו עמד בתחנה אמבולנס
עם נהג, מוכן לנסיעה; כעבור רבע שעה
היתד, חנה בבית־החולים בנהריה. אך לשוא.
למחרת כבר נפחה את נשמתה, ועל אף היותה
בהכרה סרבה לומר מה הניעה למעשה.
בעיני תושבי עכו היהודיים היתד, זאת
תוצאת מגעה ההדוק יתר על המידה של הנערה
היהודית, חניכת אירופה, עם ההווי הערבי,
על כל הגבלותיו על חופש האשה, ומושגיו
המפגרים. אולם איש לא ידע לקבוע לבטח
את סיבת ההתאבדות. אפילו חוסיין עמד
נבוך — הרי הכל היה כה יפה וישר ביניהם.
הוא טיפל בסדרים האחרונים דאג לקבורת
הנערה שעמדה להיות אשתו ואילו את תפילת
ההשכבה ביקש מרב ספרדי לומר —
שכן לעדה זו השתייכה חנה.

פ שעי ם
״תודה לאל. ש!״
שלוש שנים היה תושב תרשיחא עלי מד
סא חלאל ,47 ,נמוך־קומה רחב־גרם ובעל
פנים עגולים ומשופמים, מוכר דברי מתיקה
לאנשי הכפר מעל עגלת־יד. שעמדה במרכזו.
עם כיבוש הכפר על־ידי כחות צה״ל, נמלט
ללבנון, רכש לו מקצוע חדש בעל תואר
כפול: מסתנן־מבריח.
העסקים לא התנהלו כשורה כשעלי החליט
לפני שמונה חדשים להוסיף עוד תואר
למקצועו הכפול: רוצח. בכך גרם לגזר־דין
מוות שקיבל השבוע בבית־המשפט המחוזי
בחיפה (עבור גרימת מוות בזדון בשעת
ביצוע עבירה).
באוגוסט אשתקד עבר עלי את הגבול בחברת
שניים מחבריו, הגיעו בשעה אחת אחר
חצות לבית מכר נושן, בוסטרוס כליל שהיין,
אשר עמד להשיא את בנו בכורו בזמן הקרוב,
הכין לשם כך מוהר כסף טבין ותקילין.
הם נכנסו דרך הדלת הפתוחה, קראו לבעל
הבית לצאת אליהם. אחר שנענה לבקשתם,
הודיעו לו כי הם רעבים ורוצים לסעוד את
לבם. בעל הבית אסף את בני משפחתו.וכיאות
למיטב דיני הכנסת אורחים, כיבד את
אורחיו במושבים הנוחים: כסאות קש נמוכים.
הוא עצמו, בניו ואשתו ישבו על מזרונים
פרוסים על הרצפה.
כעבור שעה וחצי קינחו המסתננים את
ארוחתם בספל קהווה מהביל, עמדו לעזוב.
לפתע שאל אחד השותפים מתי עומד הבן
להתחתן, ואם יש מספיק מוהר. ענה האב:

אחות דוד הולמם בהצגת האסירים
המנהל הדפיס הזמנות

כשראה זאת ׳הבן החל צועק, אולם עלי לם 15 המשתתפים החליטו: היא תתקיים.
כשבא מנהל בית־הכלא, דבורה שווילי,54 ,
שלף את סכינו המתקפלת ודקרו בחזהו ובידו
השמאלית. הוא לא הסתפק בכך, קרא לשו בעל עינים חומות ופנים עגולים חרושי קמתפו
לחסל את כליל. השותף ניגש כשבידו טים, לראות את החזרה הכללית, חייך מתחת
כידון של רובה, דקרו מספר פעמים בבני לשפמו הקצר שמספר שערות לבנות מבצבצות
בו, אמר :״אומנם אין אתם אמנים מקמעיו
שרוטשו חוצה מבטנו. בזאת הגביר
צועיים, אך ההצגה טובה מספיק,״ אחר החאת
צעקותיו.
הבן ראה כיצד ניגש אותו שותף־אורח בעל ליט, יחד עם המשתתפים, להציגה בפני
אורחים ומשפחות הסוהרים, הדפים כרטיסי
הכידון אל אביו שניסה למנעו מבצע את ההזמנה
שנשלחו לשופטים ראשי מדורים ב־שוד,
ודקרו בבטנו.
כשנגש עלי.לבלום את צעקותיו של הבן, בתי־סוהר ואורחים נכבדים אחרים.
באולם הצר של בית־הסוהר בעל התקרה
תפס זה־ את זרת ידו בפיו והחל מושכה. ה־N
המקומרת שתי־וערב, התאספו שתי עשרות
שניים התגלגלו על הרצפה המרופשת עד
אשר קם עלי בתנופה, השאיר חצי מאצבעו. המוזמנים, התישבו מול במה קטנה מורכבת
בפי הנדקר. הבן הוציא את הזרת מפיו, הני שולחנות חדר־האוכל מכוסים שטיחים (שהביא
אחד האסירים) ומסך עשוי משתי שמיחה
לצדו ואבד את הכרתו.
מגג אל גג. כשיצא ממקום הפשע, אחז כות בעלית צבע שונה. ממעל, על התקרה,
את ידו קטועת הזרת, זבת הדם, קפץ עלי נמתחו מקצה האחד אל השני סרטי נייר
מגג אל גג ניסה להמלט, אולם נתקל בהמון צבעוניים. ובצדי האולם כיסו שמיכות מחושידע
כבר על המקרה. בראש ההמון היה ברות בסיכות את התאים המסורגים ששמשו
כאחורי הקלעים.
מוכתר הכפר כשבידו רובה ציד דו־קני.
על הבמה עלה דוד הולמס, לבוש חליפה
ההמון תפסו, כפת את ידיו וסחבו לבית
המוכתר כשבגדיו ופניו מוכתמים בדם רב. ירקרקת מגוהצת, מגולח למשעי וענוד עניההמון
הסוער צעק :״הרגוהו! הרגוהו!״ או בה ירוקה, פתח את התכנית: ספר לקהל
לם אשת המוכתר התנגדה לביצוע המעשה כיצד קמה הלהקה, הודה לאלה שעזרו בהקבביתה,
שלחה אותם ביחד עם בעלה לרחוב. מתה (לקול מחיאות כפיים) ומהי מטרתה
כשהצליח המוכתר להשתלט על ההמון. הכפולה. ללמד את האסירים שישנם חיים
הובילו את עלי למשטרה המקומית, ממנה יפים מאלה שהם חיים בכלא ופנייה אל החבנשלח
השוטר התורן לגבות עדות, הוא לקח רה בחוץ, לקבל את אלה שיוצאים מהכלא
את הזרת הקטועה שם אותה בבקבוק דיו ולעזור להם.
המכיל ספירט, הביא אותה כמוצג לבית׳
משך כל ההצגה הציצו השחקנים מבעד להמשפט
בו נחרץ פסק־הדין: לתלות את ה שמיכות שכיסו את הקלעים המסורגים, נרנאשם
בצווארו עד שתצא נשמתו.
גשים לחוות דעתו של הקהל. אולם כבר בהפסקה
כשנגשו האורחים אל המזנון שעמד
תחת תקרה מרושתת וסוהר סובב הלוך וחזור
במסדרון ליד התאים, נסתמנה שביעת״
לאדח 1ור ותר
רצון בפניהם.
שיגר־העברה בוצעה לפני
חדשים מספר
מסמר הערב בשביל האסירים. והסוד,חים
תית של מספר אסירים מבית־הסוהר בתל־ כאחד: מערכון מהווי בית־הכלא, שתכנו אסיר
מונד לבתי־סוהר שונים בארץ. אסיר־שחקן
שנשבע לא לחזור יותר לכלא, כי בכל־זאת
הועבר ליפו, ובחור יפה־תואר, בן ,26 דוד לא קשה להיות הגון.
הולמם, לחיפה.
עם תום ההצגה שארכה למעלה משעתיים,
כשבא דוד הולמס בעל שערות שחורות
מתולתלות ושפם דק מטופל היטב, הזכור עברו קצינים מספר אל מאחורי הקלעים, לחמפרשת
שוד המכונית לבית־הכלא חיפה, צו את ידי השחקנים הנרגשים שהתנצלו:
היה מלא התלהבות לרעיון בעל תקדים שזכה ״זה לא היה כל־כך, הערב.״׳
להצלחה רבה ביפו: הצגה של אסירים. בשיהדבר
לא שינה את העובדה שהקצינים פנו
תוף עם הסוהרים. שאל :״אם ביפו הצליח
אל מנהל בית־הכלא בהצעה לאפשר לאנשים
הדבר! ,מדוע לא יצליח גם פה?״
להציג מחוץ לכתלי הכלא. ענה שבילי בתהוא
פנה למנהל בית־הכלא דבורה שווילי שובה חייכנית: בזאת יחליט שר המשטרה.
ולסגנו יעקב מזרחי, ביקש את הסכמתם ל בינתיים במקום שאנו נצא אל הקהל, נביא
הצעתו, אותה קיבל בצירוף הצעה להביא אותו אלינו: נקיים הצגה כל יומיים.
אומנים מיפו. אמר הולמס: אנו רוצים להראות
מה שבכחונו לעשות. משך שלושה שבועות
עבד ללא תקדים יחד עם אסירים וסוההממשלה
היתד, חזקה למדי. נקודות החולרים
אשר לחלק מהם אין השפה העברית נהי שה שבה היו: התנגדות עדות אחדות, אי
רה. הוא כתב את המערכונים והמחזות, ביים תאום בין המיניסטרים הותיקים והמיניסטרים
אותם והשתתף עצמו בחזרות שנערכו באולם החדשים, וחוסר משענה חזקה בבית הנבהמעבר
הקטנטן של בית־הכלא. את התלבו חרים( .הארץ
שות יצרו מקרטונים של קופסות צבועים בצבי
אלימלך, רמלה
צבעים שונים ומחוברים אחד לשני בסיכות
וחוץ מזה הכל.בסדר?
חיבור ממכונה אוטומטית מיוחדת. התפאורות

נעשו מארגזי עץ וגליונות נייר מצויירים שהודבקו
אחד למשנהו. עובדות אלה גרמו
ניתנה הוראה לא להתערב כל עוד ייעשה
לכך שהחליטו לקרוא-להצגה :״כאן יש מאין.״ נסיון של התפרעות מצד המפגינים (על
כל יומיים, הצגה. שלושה ימים לפני המשמר).
.אליעזר בוכנה חיפה
הפתיחה עדיין פקפקו מספר מפקחים של
ואם לא?
שרות בתי־הסוהר בהצלחתה של ההצגה. או
בתי־סוהר

האדץ

»יזר 7ויחוסיין עטר
הערבי רץ כמטורף

צווחת־אימים העירה את חוסיין מתרדמתו•
הוא קפץ בבהלה מעל מטתו — ונמשך
לאחור על־ידי חוט החשמל הקשור לידו.
אותו רגע נכנסה חנה לחדרו — ערומה וכולה
בוערת וצווחת. חוסיין, הבא לי רופא!״
הרג אמר תפלה Iבתנועת־חטף אסף

״תודה לאל, יש!״ נכשל בלשונו וגילה היכן
טמון הכסף: בארון. לזאת חכו האורחים.
במהירות הבזק תפס עלי את הבן הבכור,
בעוד אחד מחבריו פורץ את הארון בכוח,
מפזר את החפצים המונחים בו לכל עבר,
מחפש את הכסף.

,//העולם הזה״ 755

קולנוע
ישר אל
שפתהאפסד ־ 4 :5 5
ידיהם של הבמאי אריה (יעיר האהלים)
לאהולה, עוזרו דן בן־אמוץ והמסריט יוני־לוביץ
(חתונה בעיירה) היו מלאות עבודה.
עשרה ילדים, שש צעירות ושני בחורים (מהם
חובבים ומקצתם אנשי הבינוה, תיאטרון זירה,
בית הספר של הקאמרי) המועמדים הרציניים
ביותר לסרט ארבע חמ שים וחמש (העולם
הדס )751 הובאו במכונית דן (המממנת, ביחד

החי מנודה ־עם אהובתו שחומת העוד. תחת
להרגו, מחליט לינגא־ד להניח לווילמס שיימק
בבדידותו הנוראה.
ריד אינו מצטמצם בגיבוריו בלבד. הוא
מנטה להסיק מסקנות חברתיות מן העלילה :
הערבים בוגדים בידידיהם הילידים, מנצלום
אותם עוד יותר מאשר ההולנדים. .הילידים
הם הסובלים תמיד, יהא׳אדונם אשר-יהיה.
אולם נקודה זאת עוד מקשה על ריד את
פתרון הבעייה העקרית: איך להכניס לסרט
את הסבך־ הענף של העלילה, הדמויות, השאלות
החברתיות. אם כי בעייה יזו לא באה

״קאדוזו הג דול״
קארודו הגדול, המבוסם, כך אומרים, על
חייו של אנ־יקו הגדול והמכיל סדרה ארוכה
של שירים מושרים בהצלחה בפיו של הזמר
לאנצה (ושיר אחד, מבוצע בלי הצלחה על־ידי
מי׳שאינה זמרת, אן בליית) הוא תאווה לאד
ניים ובמדת מה — למי שאוהב צבעים טבעיים
— לעיניים. מחוץ לזה אין הסרט יותר
מאשר סדרה של אפיזודות רוויות רגשנות.
למשל: אהובתו של קארוזו אינה באה לפגישה
והוא שר אריה מתוך הליצנים, הכוללת

קצף אף הוא על שהממשלה הדנית אינה רוחשת
אמון לטעמו הטוב, מותחת בקורת על
הסרט בטרם ראתה אותו. אמר גולדבין :
״אשמח מאד לארח אצלי בהוליבוד בא כוח
של ממש של ממשלת דניה, את שר החוץ
למשל, כדי שיווכח, לכשיראה את הסרט המוגמר,
שאנו מכבדים את רוחו, זכרו וערכו
הנצחי של האנס כריסטיאן אנדרסן.״

בקצרה
״ויוה וילה״.

פרק עקוב דם מן ה׳היס־

הבמאי להולה (בחולצה לבנה) ומנהל אולפן ההסרטה בדנדשטטר (חובש בארט) במסדר, ילדים־כוכבים לסרט ״ארבע המשים וחמש״
י הילד-יס המאו שרים י שו תפו בסרט

עם חברת קייזר־פריזר ומשטרת התנועה את
הסרט) אל אולפני ההסרטה בהרצליה למבחני
קול ותמונה.
כיוון שהאולפנים טרם מוכנים לחלוטין,
נערכה הקלטת הקול בחוץ, כשמטוסי למוד
החגים מעל לשטח מספקים מוסיקת רקע.
מאד ברקע היתד, גם שמש הצהרים והמועמדים
נאלצו לעמוד שעה ארוכה מול המצלמה
כשמחזירי־אור גדולים שופכים אור
מחמם ומסנוור על פניהם ועיניהם, החלה
להסתנן למוחות העובדה הלא־ידועה־ברבים
שלהיות שחקן קולנוע אינו מן הדברים הקלים
או הנעימים ביותר בעולם.
בסופו של המבחן הודיע הבמאי לאהולה
לילדים המאושרים שכולם כאחד ישותפו
בסרט. על בחירת השחקנים האחרים יודיע
לאחר שיראה את תמונות המבחן-המפותחות.

י סרטים
,.המנודה מהאי״
סרטו הראשון של קארול ריד מאז
השלישי מלא וגדוש רגעים נפלאים׳ אך סיכומם
הוא כשלון. כשלון של כבוד, אבל בכל
זאת כשלון. המנודה מהאי, המבוסס על רומאן
מאת הסופר האנגלי־פולני ג׳וזף קונראד
( )1924—1857 מכיל מספר רב מדי של תמונות
ן השיח, הנאמן מאד למקור, נאמן מדי
למקור, שופך, ברוב כמותו, חול על גלגלי
העלילה! משחקם של מרבית המשתתפים
תיאטראי מדי.
סיפור המעשה הוא מצויין: ווילמס (טר־בור
האווארד) ,שכיר חברת־סחר באחד מנמלי
המזרח הרחוק — התקופה היא אמצע הקודמת
— מפוטר עקב מעשה הונאה. הכל
מנדים אותו פרט לרב־חובל לינגארד הזקן
(ראלף ריצ׳ארדסון) שעזר לו לפני שנים,
כאשר ווילמס הילד ברח מן הבית להיות
לאיש־ים. לינגארד לוקח את בן חסותו אל
נמל־סחר סודי, באחד האיים ה־חוקים, מקום
אליו אפשר להגיע רק בנתיב העובר בין
צוקי סלעים מסוכנים, ואשר שום ספן, פרט
ללינגארד, עצמו טרם הצליח לעבור דרכו.
בנמל יושב אלמאייר (רוברט מורליי),
שותפו של לינגארד הנשוי לבתו המאומצת
(וונדי הילר) של רב־החובל. לינגארד מפליג
מן הנמל, משאיר אחריו את ווילמס לחדשים
מספר, עד שעניין ההונאה יישכח. אלמאייר
ווילמם שונאים זה את זה ובאבאלטצ׳י(ג׳ורג׳
קולורים) ,אחד הילידים, רואה בכך הזדמנות
לנשל את רגלי הראשון מן המקום, להביא
לשם את ידידיו הסוחרים הערבים. הוא משתמש
בעיישה (קרימה) ,בתו של מנהיג מקומי,
כפתיון. ווילמם, המאוהב עד לשגעון
בנערה הפראית, מסכים לגלות את סוד הנתיב.
עם בוא הערבים, לפי הדרכתו של
ווילמס, תוקפים הילידים את אלמאייר, נוהגים
בו באכזריות. משנודע לווילמס שלינגארד
קרב, הוא נמלט עם עיישה אל מעלה הנהר.
כאשר מדביק אותו שם רב־החובל שואף
הנקם, הוא נתקל בווילמס מטורף למחצה,
האדם

.העולם הזה״ 755

על פתרונה, מצליח ריד ללכוד את אוירת
המקום והתקופה. התמונות, שצולמו במא־לאיה
וציילון, הן מצוינות ומשחקם הטבעי
של הילידים (החובבים) וכן של השחקנים
האווארד וקרימה הוא משובח. חסידיו הותיקים
של ריד ישמחו לראות (זאטוט מלאיי
ערום ומעורטל) ממלא תפקיד גורלי בעלילה,
בדומה לילדים שהופיעיו באליל שנפל והאדם
השלישי.

,.שליחות דיפלו מ טי ת״
בעיית הטיפול בגרמניה ובגרמנים אינה
דיפלומטית ומדינית בלבד ! הוליבוד מתלבטת
זה שנים איך לנהוג (בסרטים) בגרמנים
המנוצחים, שליחות דיפלו מטית, שהום־
רט בגרמניה, פותר את הבעייה בהתחמקות !
האמריקאי יליד גרמניה בילי (שזירת סאנסט)
וואילדר פותר את הבעייה בסרטו הלא־חדש־ביותר
( )1947 על־ידי שהוא מטפל בה כאילו
כל עניין הכבוש, הטהורים, שלטון בנות
הברית בגרמניה, הרעב, הפליטים, השוק השחור,
הלצה אחת גדולה, מהולה באי׳אלו
בעיות מיניות הניתנות לטשטוש בלי קושי.
שליחות דיפלו מטי ת היא קומדיה קלילה
הבועטת באחורי האומה הגרמנית, אך המרמזת,
אגב הבעיטה, שאין זה כלל הגיוני
להחרים לצמיתות עם שלם.
כאשר חברת הקונגרס פיבי פרוסט (ג׳ין
ארתור) מגיעה לגרמניה כחברת ועדת־חקירה
הבודקת את מוראל החיילים האמריקאיים
בברלין, היא מגלה, לתדהמתה, שמרבית החיילים
האמריקאים (המסים, בריטים .,צרפתים,
אינם מענינים אותה) מתרועעים עם
נשים גרמניות. בין אלה אשר מצאו לעצמם
אהובות אריות נמצא גם בן עיירתה של
חברת הקונגרס פרוסט, סרן ג׳ון פרינגל (ג׳ון
לאנד) .אלא שבמקרה שלו אין האהובה אשה
גרמניה רגילה אלא אישיות נאצית לשעבר,
ידידתם של היטלי, גבלם, גרינג וכוכבים
אחרים מן העבר הקרוב, אריקה פון שליטאו
(מרלנה דיטריך) .פיבי רוצה לדעת מדוע מניחים
לאריקה להלך בחפשי, ג׳ון מנסה לחפות
על אריקה, השלטונות הצבאיים מנסים ללכוד
באמצעות ג׳ון ואריקה את אהובה הנאצי לשעבר
ואריקה מקווה. לזכות. מן הסתם״באהבתו
של ג׳ון שפרושה גרבי ניילון,״ סוכריות,
סיגריות וכן הלאה. אין להשתומם שבסבך
הזה מחליף איש הצבא ג׳ון את טעמו, מפנה
את רחשי אהבתו לחברת הקונגרס, זונח את
אהובתו.הגרמניה ואף. רואה אזתה נלקחת
למאסר בלב שקט.
הבמאי ווילדר בונה א׳ת סרטו על שורה
של מצבים מבדחים, אותם מנצלים השחקנים
המנוסים ובמיוחד ג׳ין (הן -לא תקזזווו עמן)
ארתור, קומיקאית ממדרגה ראשונה שחדלה
כמעט לחלוטין להופיע על הבד. כולם מדגימים
משחק מוגזם, שחסרה בו דקות-,אבל
שאינו נעדר עליצות-.הגרמנים המעטים המופיעים
בסרט אינם יותר מאשר קאריקטורות,
אבל גישה זו מתאימה לרוחו הכללית של
הסרט,

את היבבה הקארוזאית המפורסמת; קארוזו
נוטה למות על הבמה, והאריה האחרונה שלו
היא שו שנת הקיץ האחרונה מתוך האופירה
נורמה. חייו של קארוזו היו, כפי שמראה
הסרט, אפורים וחדגוניים.
אולם, כאמור, כל חובב אופרה (איטלקית)
ובר קאנטו (איטלקי) יבוא על סיפוקו. הטנור
לאנצה משמיע, מעל פסקול שהוא הישג
טכני נכר, סדרה איוכה של אריות מן הידועות
והעממיות ביותר.
סיפור הפתעות. הביוגרפיה. הרשמית
(כל אולפן מפרסם משהו מעין זה על כל
שחקן שלו) ,קובעת שמאריו לאנצה אוהב,
מלבד, כמובן, שירה, גם ספורט, את אשתו
בטי ואת שתי בנותיו קולין ועליסה. לרשימה
זו יש להוסיף שנאריו אוהב מעל לכל את
מאריו לאנצה.
אכן, יש לו, לאיטלקי יליד משכן העוני
הניו־יורקי, יסוד להיות מבסוט מעצמו.
עלייתו לגדולה הוא סיפור מלא הפתעות
(אשר שמש בסיס לס־ט חסר הפתעות :
נשיקה של ח צו ת) ,לאנצה שהיה בעל שרירים
בתוצאה מהתעסקותו הספורטאית (כדורבסיס,
כדורגל, התאגרפות, הרמת משקלות) ,קיבל
עבודה׳ אצל חברת הובלה שהתמתחה בהעברת
פסנתרים. אחד הפסנתרים הראשונים
שנפלו על שריריו היה מיועד לאקדמיה למוסיקה
של פילדלפיה• אותו בוק־ שהה בבניין
המנצח סרגיי קוסביצקי, שמע את מאריו מזמר
אגב עבודה, מהר לברר מיהו הזמר בעל
הקול הנפלא.
מאותו יום היה לאנצה בן חסותו של
קוסביצקי״ והצעיר העני, שמעולם לא יכול
להרשות לעצמו שעורי זמרה בגלל מחסור
בכסף, מצא עצמו בידיהם של מורים משובחים.
לאחר שרות בצבא האמריקאי בעת
המלחמה חזר אל הלמודים, הופיע לראשונה
על במת ־האופירד, ביצירתו של פוצ׳יני
.מאדאם באטרפליי, נחטף עד מהרה לך,וליבוה
ונלקח, אל עיר הסרטים׳ בה הוא עכשיו
אחת.הדמויות הבולטות והבלתי־חביבות,
הוליבוד דניה נגד גו ל ד פין
כאשר נודע לממשלה הדנית שהמפיק ה־הוליבודי־,סמואל
גולדבין מכין סרט אודות
מחבר האגדות, הדני הנודע האנס כריסטיאן
אנדרסן (1805־ )1875 קצפה מאד. הסבה :
את תפקיד הסופר המהולל ממלא בסרט אחד
דני, כלומר- ,ששמו דני: דני. קיי. כריסטיאן
אנדרסן רוקד ושר! זה, חשבה הממשלה
הדנית, הוא׳גבול החוצפה״ ,צוותהעל מזכיר
העתונות של משרד החוץ להכריז שהסרט
מהווה ״עלבון לסופרנו האהוב״ ,לארגן
תנועת מחאה עולמית.
כאשר שמע המפיק גולדבין על הקצף,
•אנדרסן, שהיה ב נו. של סנדלר עני, נסה
להתקבל -ל תי א טרון המלכנו!י ב קופנ ה אגן,
נדתה נזש״זם שלא יז ע לשיר

טוריה המקסיקאית. הסרט הישן ( )1934 נראה
חדש ומעניין יותר ממאות סרטים שנעשו
אך אתמול.
״לוא בעיניך חן מצאתי״ .תמונות
ממסלול מרוצי המכוניות בצרוף תמונות
אהבהבים בין קלארק גייבל, ברברה סטאנוויק.
״הנסיעה הפנטסטית״ .מה שקורה
כאשר איש מדע המתנבא שמטוס מסוג מסוים
יתפורר באויר לאחר שיטוס 1400 שעה,
עולה מבלי משים על מטוס מאותו סוג ה־המגיע
תוך אותה טיסה לשעתו ה־.1400
ג׳יימס סטוארט, מרלנה דיטריך, גליניס ג׳ונס.

ספר־ 0
״ישפה 3ית?״
עמום מוסינזון, איש קיבוץ משאבים שבנגב
ובן למשפחה ספרותית״ רכש את נסיון
עטו ככתב במעלה בו הרבה ברשימות על
הווי הפלמ״ח והקיבוץ. בספר הבכורה די־הקדורני
ומסורבל־השפה שלו, גבעה אחת,
הוא מספר על גבעת־הבור, אחת מעמדות
הקיפוד שהצבא המצרי שפלש לארץ ישראל
באביב 1948 נתקל בהן ולא יכול להן למרות
עדיפותו הרבה בכוח אש, אדם ורכב.
חברת הכשרה, בתיה, החוזרת לגרעינה
שבנגב אחר ביקור חופשה בתל־אביב מגלה
שחברה, דודו, נפל בקרב על גבעת־הבור,
המשלט השכן להכשרה, שעה שהשתתף בכיבושה
(דודו יצא לפעולה כיוון שבאחד מ־טיוליו
תעה במדבר, מתעלף בצמא, והשיב
את נפשו במימי הבור שעל הגבעה) .מאותו
יום הופכת הגבעה, בה טמון דודו, כור־מבחן
ומקור־סיוטים כאחת לחברי ההכשרה.
מופגזים ורעבים, מנותקים וחסרי־שינה
מגינים חברי הגרעין על הגבעה עד היום
בו מגורשים המצרים מהנגב. ולאחר מכך הם
מחליטים לא לנטשה עולמית. הם מקימים
עליה את משקם. אליהם מצטרף מתנדב עירוני,
צבי, אחי אחד החברים, שאיבד שלוש
אצבעות בשעת הפגזה מצרית על גבעת־הבור
דהבורח משממון העיר הגדולה. למרות
שצבי-אינו מוצא על הגבעה את קטעי שלוש
אצבעותיו-שאיבד, הוא מוצא בית.׳ הוא פוגש
את בתיה שעלתה לקבר חברה :״יש פה
בית?״ אמר ותקוה עמומה בקולו .״כן,״
אמרה בתיה ,״יש פך, צריפים ..,יש פה
ישוב ...אנחנו העברנו את הנקודה לכאן...
אנחנו התישבנו פה. זה המשק שלנו.״
(גבעה אחת ( 183ע ענזוס מו סנזון —

הקיבוץ הנזאוחד (850

* בן ישראל, הבכור בין שלי שיית האחים,
שאינו אוחז בעט סופר. הצעיר: ייגאל (בער־בות
הנגב) מו סנזון, השני: משה סו סנזון,
עורך ע תון הנוער העובד במעלה-.

מכל טריאסט תמרון. ר ק תמרון
כשראו החיילים הניו־זילנדיים הראשונים
מרחוק את טריאסט היפהפיה, לא היה להם
זמן לשקוע בהירהורים אסתטיים. הם נחפזו
מאד — כי מן הצד השני של הים התקרבו
לעיר חיילים אחרים, מאנשיו של המרשל טי־טו.
ואף כי היתד, הערצה רבה בין הגנרל
קלארק, מפקד בנות הברית, ובין המרשל
טיטו, לא רצה איש מהם שהשני יתפוס את
העיר.
למעשה הגיעו שני הצדדים למרכז העיר
בעת ובעונה אחת. העיר מלאה חיילים. מספר
קלארק :״העיר היתד, שקטה, אולם שררה
אוירה של חוסר בטחון וחוסר שקט. הרחובות
מלאו חיילים שלבשו את כל המדים
שהדמיון יכול לתארם, וגם מדים שעבדו
גבול זה ...פרטיזנים רבים נדדו רגלית, או
על אופניים, מנופפים דגל זה או אחר...״
היה ברור כי יש לעשות משהו. היוגוסלבים
תפסו קו חזית, לא נתנו לחיילי המערב
לעבור. אולם קלארק החליט לפרוץ את
הקו — אפילו במחיר שמעשה זה יפתח את
מלחמת העולם השלישית. הוא עצמו התישב
בג׳יפ הראשון, התקרב אל מחסום־דרכים
יוגוסלבי .״עצרתי את נשימתי משך כמה
דקות; פחדתי שמישהו יירה כדור. כולנו
הרגשנו אותו דבר — איש לא רצה בכבוד
להיות האיש האחרון שמת במלחמת העולם
השנייה...״
לבסוף נתקל קלא־ק בגנרל יוגוסלבי .״מדוע
נעים אנשיך מזרחה?״ שאל הלה .״או,
זה כלום,״ חייך לעומתו קלארק .״זהו תמרון,
רק תמרון...״
הכפר והעיר. בסופו של דבר נשארו
במקום אנגלים, אמריקאים ויוגוסלבים, והיה
צורך להגיע לאיזה הסדר. האיטלקים טענו׳
בצדק, שרוב אוכלוסי העיר (כמספר
אזרחי תל־אביב) הם איטלקיים * .היוגוסלבים
קבעו שהמיעוט הסלובני הוא חזק, ושמגיע
לו פיצוי אחרי שהפאשיסטים האיטלקיים דיכ
תחילה,
אך כשכובדו באבנים קראו לשוטרים
מזויינים, שהפילו כ־ 200 פצועים.
למחרת היום התלקח העם האיטלקי כולו,
שהוא נוח להתלקחות מטבעו. ברומא, נאפולי
ומילאנו הפגינו רבבות סטודנטים. בעזרת
קומוניסטים וניאו־פאשיסטים ׳התחממה
האוירה חיש מהר, עפו אבנים. שוטרים
־כובים על הג׳יפים האדומים המפורסמים
נכנסו לפעולה. מכבי־אש התיזו מים צבעוניים.
במקום אחד גרמו בכך להתפרצות ההומור
האיטלקי, שאינו נעלם כליל גם ביום
חם כזה: הכבאים התיזו׳ בטעות, את מימיהם
על השוטרים.
גדר תייל. אך המצב לא היה מצחיק.
אמריקאים ואנגלים לא ידעו, בדיוק, מה
לעשות. הם לא יכלו להרגיז את טיטו. הם
לא יכלו גם להרגיז את האיטלקים. בתב ה־ניו־יורק
היראלד טריביון: אנו במצב של אדם
שהסתבך בגדר־תיל, משתדל בזהירות להשתחרר,
אך יודע כי כל תנועה נחפזת עלולה
לגרום לתוצאות מכאיבות. בתום חודש
של הפגנות, התנגשויות וצעקות נקרעו הרבה
בגדים דיפלומטיים, אך ההסתבכות נשארה
כאשר היתר״

קובה
סי בו ב נו סךסגשחק
טאנק אחד דהר עד לרחבת ארמון הנשיא
בהאבאנה, ירה צרור בודד למען הרושם. שני
השומרים של הארמון צנחו ארצה, הרוגים.
היה זה סימן כי המשחק החברתי הנקרא בקובה
(כבשאר ארצות אמריקה הלאטיניתן
בשם מהפכה עבר סיבוב נוסף.
הבשורה השמחה עברה במהרה בעיר. אלפי
תושבים, שרצו לחזות במחזה, נהרו אל
רחבת הארמון, הסתכלו בשתי שורות החיילים׳
בעלי הרובים המכודנים, שהקיפו את
הבניין. לא עלה על דעתו של איש מבין
האזרחים להתערב בעניין. הם ידעו את כללי
המשחק, והם ידעו שהדבר אינו, לכאורה, נוגע
להם.
וותיק כמקצוע. ואכן, המפכה התנהלה

העולם
המתאימות הובטחו לקצינים המתאימים) היה
ברור לגמרי שהעם קרא את קריאתו. כמקובל
נשלחה הודעה מוקדמת לנשיא, שהסתלק
בחשכת לילה, השאיר רק את שומריו
להריגה.
״הצבא חולל את המהפכה,״ הודיע מפקד
המשטרה החדש, רפאל סאלאס .״באנו אל הגנרל
באטיסטה וביקשנוהו להציל את הרפובליקה.״
הפנייה לא היתד, לשוא :״הגנרל,
שהיה תמיד ער לשעת האחריות, נטל אז את
הפיקוד לידיו.״
עתיד בטוח. אותה שעה כבר ישב ד,נ־שיא־לשעבר
באחוזתו, הצטייד בסכום כסף
מספיק, עבר ממדינת־האי (הגדולה פי חמשה
וחצי משטח ישראל) לעיר מקסיקו. אולם שם
לא היה לו מנוח: כשהופיעו בבית המלון
המפואר, בו גר, כמה אנשים מזוינים, הבין
את הרמז, עבר לפלורידה שטופת־השמש
אשר בארצות־הברית. שם השתקע, הקדיש
את חלומותיו לשיחרור מולדתו מעול העריץ,
את זמנו למנוחה יסודית. לא היו לו
כל דאגות לעתיד: שתי אחוזותיו בקובה
מבטיחות את פרנסתו ברווחה. כי בקובה
אין מהפכן מפקיע את רכוש קודמו — פן
יטע רעיון מסוכן מדי בראש המהפכן העלול
לבוא אחריו.

העיר היתה שקטה
או את הסלובנים משך שנות המלחמה.
לבסוף נמצא הסדר: האזור הכפרי נמסר
ליוגוסלביה, העיר טריאסט הוכרזה, אזור־חפשי,
אך הובטח כי ברבות הימים תחזור
לאיטליה.
האויכ הפך ידיד. בחודש האחרון מלאו
ארבע שנים להבטחה.זו, והיא היתר, רחוקה
מהגשמה בדיוק כמו ביום הינתנה. כי
בינתיים קרה משהו: המרשל טיטו חדל לה־יום
אויב מסוכן, הפך ידיד יקר, צבאו חשוב
להגנת המערב לא פחות מצבאות איטליה,
שאיש אינו מתיחס אליהם באמון רב.
וטיטו תובע את העיר לעצמו.
ביום השנה נקבעה הפגנה, נתקבל רשיון
גם לתזמורת. רבבות תלמידי בתי־הספר ויתרו
על הלימודים, יצאו לרחוב, שרו שיר פא-
שיסטי ישן ,״הסתלקו, הזרים, מאיטליה ! ״
חייכו

הזרים, שהזמנה זו הופנתה אליהם,
* טריאסט פרחיה בימי הרומאים, הפכה
עיר חפשית במאה ה־ , 12 התחרתה בוונציה.
אולם בשנת 1382 העמידה עצמה תחת חסות
דוכס אוסטריה, נשארה תחת שלטון אוסטרי
משך 536 שנה, עד שחזרה לחיק איטליה
בתום מלחמת העולם •הראשונה.

כסידרה, בהתאם לתכנית. לפי הכללים מותר
להרוג שומר אחד או שניים, אך אסור לפגוע
בנשיא שסולק. זהו כלל בדוק של שמירה
עצמית — מעין ״אל תהרוג אותי, ולא
אהרוג אותך.״ שהרי איש אינו יכול לתפיס
את. השלטון בקובה ולדעת בבטחון כמה זמן
יחזיק בו.
האדם שניצח על המלאכה ידע, כמובן, את
כל הכללים בעל־פה. כי הוא לא היה חובב,
ירוק במקצוע. להיפך, הגנרל פולגנציו בא־טיסטה
אי זאלדיבאר, בן ה־ ,51 הוא וותיק
מאד במקצוע. הוא השתתף במהפכתו הראשונה,
ב־ ,1933 כשהיה עוד סרג׳נט פשוט
(ונתמנה מיד ראש המטה הכללי) .משך השנים
סילק שלושה נשיאים, מינה שני נשיאים,
גם היה נשיא בעצמו. בימי כהונתו
הרגיש את עצמו בטוח יתר על המידה, החל
משחק ברעיונות דימוקרטיים, חוקק כמה חוקים
מתקדמים. אולם סופו היה דימוקרטי
מדי: הוא נוצח בבחירות שנת . 1944
הצלת הרפובליקה. אך באטיססה לא
נואש. הוא ידע שקריאת העם בוא תבוא.
כדי להיות בטוח לגמ-י, ניהל תעמולה בין
קציני הצבא והמשטרה, שהנשיא פריאו לא
מצא חן בעיניהם. לבסוף (אחת שהמשרות

ברית־המועצות
המלכה היא ס ט אדין
משנודע לאינקווירר הפילדלפי שאלופי ה־שחמת
הסובייטי הגיעו למסקנה גורלית, חר־

ארצות־הברית
השקעה צנוע ה
כשפתחו חיילי ברית־המועצות וחיילי
בנות־הברית במרוץ האחרון של כיבוש גרמניה,
נערך בהסתר מירוץ שני בין שני הצדדים:
המרוץ לכיבוש אנשי המדע הגרמניים.
כי כמה אלפי מומחים למטוסי־סילון,
צוללות, אדי־רעל ופצצות אטום נשארו פתאום
מחוסרי עבודה, הירהרו למי להציע
את שרותם.
מאחר שגם הרוסים וגם האמריקאים ידעו
כי במלחמת העולם השלישית חשוב יל
איש מדע רציני יותר מכמה דיביזיות של
חיל־רגלים, וכי המלחמה עלולה להיות מוכרעת
במעבדה שקטה בהרי האוראל או במישור
קאליפורניה, לא היססו. הם הציעו פרסים,
משכורות, תנאי־חיים, ואם הדבר לא
עזר, לא נמנעו גם מחטיפות,
בכל זאת נמצא כי הצד האמריקאי ידו על
התחתונה. כי המשטר הרוסי יכול להציע
משרות שמנות יותר, בעוד שהאמריקאים
יכלו להציע רק משרה ממשלתית במשכורת
נמוכה, או משרה כל שהיא בתעשיה הפרטית.
עתה ירה הקונגרס האמריקאי פגז גדול
במלחמה על אנשי המדע: הוא קבע תקציב
מיוחד של 4.300.000 דולאר כדי לשלם שוחד
לאנשי מדע המוכנים להימלט מאיזורי
השלטון הסובייטיים, לעבור לשטח אמריקאי.
אמר עתון אמריקאי :״השקעה צנועה ...העלולה
לשלם דיבידנדה עשירה בימי שלום
ומלחמה...״

לדה 3־ 5 0 0דו ל ד

הפגנת סטודנטים נושאי דגל איטלקי כטרייאסט

שיהיה לה (לבתו) בית הגון, המכונית היתה
דרושה לי ליציאה מהוסטון ו־ 500 הדולר
כדי להתחיל בחיים חדשים.״ ואכן נזקק ל־500
הדולר להתחיל את חייו החדשים, היה זה
הסכום שנאלץ לשלשל לקופת המשטרה
כערבות עצמית.

אשתו של הקצב נכנסה לבית־המרזח. היא
היתה נרגשת והחזיקה בידה את בתה, בת
השלוש. סטיב ריבנקר, בעלה, לגם מכוס
בירה, עיקם את חוטמו כאשר אשתו תקפה
אותו פומבית :״אני לא רוצה שום חלק בך
ובבתך האשה השאירה את הילדה ליד הדלפק,
סובבה על עקביה ויצאה מבית־ המרזח,
כשהקצב המהומם שולח אחריה מבטים
נכלמים.
לאחר ימים אחדים הצליחה האשה להשיג
גט מבעלה, השאירה אותו נבוך למדי, כאשר
נסתבר לו שמעתה והלאה ייאלץ לטפל בעצמו
ובבתו הקטנה. סטיב ריבנקר, שלא היה אלא
קצב העיירה הטקססית הוסטון, הגיע חיש
מהר לידי יאוש :״תינוקות הם עסק לנשים״,
חשב כשלפתע נזדקרה לעיניו מודעה בעתון :
״מעוניינת לאמץ ילדה, גברת שלטון.״
ריבנקר מיהר אל תא הטלפונים, צלצל
לגברת שלטון והציע את ילדתו תמורת 500
דולר ומכונית. גב־ת שלטון נזכרה בחוק
האוסר מסחר בילדים וטילפנה למשטרה.
למועד הפגישה הופיעו גבר ואשד, שהציגו
את עצמם כאדון והגברת שלטון, בחנו את
בתו של הקצב־הגרוש בקפדנות, הניעו את
ראשיהם לאות חיוב :״טוב, ניקח אותה.״
שלטון חתם על צ׳ק׳ בסכום של 500 דולר,
גילה לריבנקר מכונית הדורה שנראתה בעד
החלון.
ריבנקר נכנס למכונית, החל דוהר בכיוון
לבנק העירוני, אליו נחפז לפדות את הצ׳ק,
לא חש במכונית משטרתית שעקבה אחריו.
הוא הספיק למסור את הצ׳ק לקופאי, כשסוכן
המשטרה עצר אותו.
הסביר ריבנקר בתחנת המשטרה :״רציתי

פולגנציו כאטיסטה
המהפכה התנהלה כסדרה
צו את דינו של לוח המשחק לטמיעה פוליטית,
גילה העתון את מזימתם: ביטול השמות
הקפיטליסטים של ״המלך״ ,ו״המל־כה״
,החלפתם בשמות סוציאליסטים אחריהם
החלו השחמתאיים הסובייטיים בחיפושים
בלשניים. העתון האמריקאי החליט לגלות
יוזמה שיתופית מערב־מזרחית, הציע
שמות תחליף ליתר הכלים.
הוסיף עורך העתון, במאמר ראשי: כדי
לבטא את משטר המשחקים הפוליטיים של
ברית־המועצות יש לכנות את ״החיילים״
״עבדים״ ,את ״הפרש־האביר״ ,״טברישץ״׳
ואילו הצריח ייקרא ״הקרמלין״ .ל״המלך״
הציע העתון האמריקאי שם ״אידיאלי״ :
״הקומיסאר״.
לבסוף תהה העיתון: כיצד תיקרא המלכה
אשר תפקידה בקרב המתנהל בין משבצות
הלוח הוא החזק ורב־ההשפעה ביותר?
והסיק העתון: אין. ברירה ,״המלכה״ הנשית
תאלץ לוותר על מינה. כי השם היחיד ההולם
את מעמדה הוא ״סטאלין״.

גרמניה
ח שד הוד•
בחודשי החורף של 1944 מצא זוג ליטאים
באחד הכבישים של ליטא ילדה קטנה, בודדה,
נודדת על רגליים קפואות מקור. רחמי
הזוג נכמרו, הוא לקח אותה לביתו, נתן לה
את השם טרזה סטרשיצקייטה. כשהתקרבו
הרוסים, הסתלק הזוג מביתו, עבר לגרמניה
המערבית. שם מתה האם החורגת כיון שהאב
החורג לא ידע מה עושים בילדה קטנה,
בת ,13 מסר אותה לארגון הפליטים של
או״ם, שמצא לה בית בשיקאגו.
אולם פתאום הפכה טרזה הקטנה בעייה
בינלאומית• בנובמבר הופיעה במינכן משלחת
סובייטית, מורכבת מקצינים גבוהים, ודרשה
את מרזה. הנימוק: כמו כמה ילדים
אחרים אין טרזה אלא אזרחית סובייטית.
ושמה האמיתי תמרה שרקובה.
שתי המדינות השולטות בעולם החלו מתדיינות
בבית־המשפט של מינכן, כשהשופט
האמריקאי ליאו גודמן בא להחליט למי למסור
את הילדה. כשסרב השופט לתת לקצינים
הסובייטיים את האפשרות לקרוא באולם
בית־המשפט הצהרה ארוכה השוללת את סמכות
בית־הדין, קמו הקצינים בזעם, יצאו מן
האולם.
פסק השופט: ברית־המועצות לא הצליחה
להוכיח שטחה שייכת לה. היא נמצאה בליטא,
וליטא אינה שייכת לברית־המועצות,
מפני שארצות־הברית לא הכירו בסיפוחה.
הילדה, הנחשבת ליהודיה, נמסרה על־ידי השופט
היהודי למשפחה השיקאגואית שגם
היא חשודה ביהדות.
.העולם הזה״ 755

ת י nט ר1 1
40 פק מ א כז ב
בתיאטרון בובות מגיבים גיבורי המחזה
בתנועות מכניות כאשר מנהל התיאטרון מושך
בחוטים, משמיעים קולות הבוקעים מג״
רונות לא להם, שבעליהם נחבאים מאחורי
הקלעים. משך שעתיים וחצי התנועעו בובות
המטאטא לאורך מחזה אוילי, אימפורט־תפל
מרומניה הטרום־קומוניסטית, העלו פיהוקים
קולניים מבדיחות קרתניות וארוכות־זקן,
אותן השמיעו יורשים עליזים, בכבדם את
הקהל במנה הגונה של שיעמום.
ספיראקה ניקולסקי (מ. חורגל) ,פקיד נמוך
במשרד המחוז(הרומני) הוא בעלה של דאצ׳ה
(ב. זלצמן) ,אשתו השניה ש״קוראת בנפשו
כמו בעתון״ ,חתנה של קיריאקיציה (ח. רוז־בשקה)
הזקנה (״אצלי הקלפים הם כמו תנך״),
אביהם של שתי בנות, מיזה (מ. אורית) המי
דמית וג׳נה (פ. פלד) הציירת בעלת המום
ושני בנים, טראיון (י. צור) הבכור, מאשתו
הראשונה, וראצ׳יבאלי השובב (י. חייבי).
כאשר הדוד טאקו ש״יש לו מינימום חצי
ממאה מיליון ליי״ יוצא למסע לעיר הקודש
(ירושלים) ,מגלה קיריאקיציה הזקנה בקלפים
10 פיק — סימן שהדוד יטבע בים. מיזה
עורכת תכניות לחדר־שינה ואמבט גדול.
אמבט? כדי לרחוץ בו את פוצי, הכלב
שתקנה לעצמה. דאצ׳ה רוצה פחות מן היתר:
חדר לעצמה מפני ש״היא לא יכולה
לסבול את ספיראקה שחובש כובעים של
אנשים מתים.״
הדוד קאטו אינו מאבד זמן לז־יק, חש
כנראה בשיעמום שנסכו דמויות משפחתו
המשעממת על הקהל, ירד למצולות הים השחור
וחיסל בכך את השליש הראשון של
המחזה.
תינוק זה לא מחט. המסך העולה על
המערכה השניה• מגלה את אותה המשפחה
בחילופי תפאורה, ילידי הירושה של הדוד
קאטו. אך כשהכל <כולל קהל הצופים)
משתעשעים באשלית הפי אנד, מסתבר שהתבשיל
רק מתחיל לקדוח. מיזה שנסתבכה בעסק
ביש עם בנו של ראש העיר (״תינוק
אי־אפשר להסתיר, זה לא מחט״) רוצה ל״
הנשא לדינו (ש. ורניק) ,פקיד דואר ביישני,
כדי.להציל את שמה הטוב :״ילדים נולדים
אחר שבעה חודשים במשפחות הכי הגונות.״
ג׳נה אחותה מקריבה את עצמה על מזבח
אהבתה את דינו, נוסעת עם אחותה לפריז
(״שם מותר ללדת ילדים בלתי״חוקיים״) ,מאמצת
את ילד אחותה.
מה שקורה אחר כך הוא בערך זה: ספי-
ראקה מזייף צוואה לפיה הוריש אחיו את כל
הונו לנכד הראשון, היינו התינוק הבלתי
חוקי. הבשורה נופלת בבית כרעם ביום
בהיר, הורסת את תכניות הנשים אשר החליטו
לעבור לבוקרשט ,״שם יש חיים״ ,ולשם
כך קנו מקום בפרלמנט תמורת חצי מיליון
ליי, עליו אומר ספיראקה :״אני פרצוף בשביל
פרלמנט, אני אתלה את עצמי קודם
על המנורה שבמועצת העיר.״ ג׳נה המנודה
מוחזרת הביתה, עם בנה של מיזה.
ספיראקה שאומר לבוחרים שלא יבחרו
בו, גורם בכך לבחירתו לפרלמנט, תרמית
הצוואה המזוייפת מתגלית, והכסף מושב
למשפחה :״ 10 פיק אף פעם לא מאכזב.״
אך זה עוד לא הכל: ג׳יג׳י, בנו של ראש־העיר
מתחתן עם מיזה, דינו עם ג׳נה ודאצ׳ה
רוצה ״לעשות מספיראקה (עתה ספירידון)
קציצות.״ אחרי שהזקנה אומרת ש״עכשיו כל
העיירה אצלי בכיס״ ,מתכוננת המשפחה להעתיק
לבוקרשט הבירה, והקהל המבולבל אל
מחוץ לאולם.

פסל כושית ובן־תערובת והפסל יצחק רוזנבדום
קרן תאור הראשונה פגעה בעין השמאלית

«ח,ית ל מ ען הדמ דו ת של!״
יצחק רוזנבלום ,35 ,הוא גבר צנום, בהיר־שער
וממושקף תמידית במשקפי שמש כהי־זכוכית.
ייתכן, שהוא היה מצליח להעלים
את זהותו עד סוף הימים, אילמלא התרחש
משהו ששינה את תוכן חייו מן הקצה, אילץ
אותו לחדול להחבא אל הכלים, לשתף זרים
בחוויותיו.
סיפורו של יצחק מתחיל, למעשה, זמן
רב לפני , 1930 כאשר נולד למש?חת סוחרים
בעיר מציג שעל שפת הים הבלטי. אך
באותה שנה, שבוע ימים לאחר חגיגת הבר־מצווה
שלו, נתארגנה קבוצה בת תשעה
דנציגאים, שבן זקוניה היה יצחק בן ה־, 13
והגדול בה היה בן 18 ויצאה למסע ממושך,
בדרך היבשה לארץ־ישראל.
בסתיו של אותה שנה, לאחר שעברו בדרכם
לרחבה של רומניה ותורכיה, עמדו תשעה
הצעירים ממוגפים כהלכה וחמושי אקדחים
על הגבול הלבנוני־ארצישראלי.
לאחר חציית גבול רגלית הגיע יצחק לפרדסו
הרמתגני בן עשרת הדונמים של דודו. את
שש שנותיו בפרדם מכנה יצחק בשם תקופת
הזהב, משום שאכל אז רק תפוח־זהב.
חו ש ק. משהתגייס יצחק למשטרת היישובים
בשנת , 1936 נשתכחה תקופת הזהב
חיש מהר בשטף מאורעות הדמים, אותם
בילה בנקודות הגליל. שלוש שנים לאחר
מכן הפך חוקר במשטרת ארץ־ישראל ממנה
התפטר ב־ , 1945 כדי לסייע לאחיו הצעיר
לבסס לעצמו פרנסה, בית־קפד, ברמת־גן.
בית־הקפה שבק חיים גם הוא, משהחלה
מלחמת השחרור. יצחק, פעיל בהגנה, קפץ
לתוך מדי סמל צלפים של גדוד קרבי בחטיבה
גלילית. אולם זכרונות המלחמה של יצחק
דלים למדי .״לא הספקתי הרבה,״ הוא
אומר ומסביר :״כל מה שאני זוכר זה
שמפקד מחלקה צעיר ובעל בלורית מקורזלת
שואג בצעקות כדאיות: להסתער על הגבעה
(בין יחיעם ותרשיחה) ומחסה באחד מ־נקיקי
מעלה תלול. ופתאום ...היה נדמה לי
שהעין (הימנית) יצאה לי מהראש.״
כאשר נתעורר יצחק בבית־החולים ו^יבאי

בחיפה שלט חושך סביב. לפחות כך נדמה
לו. למעשה היה זה בצהרי יום בהיר. עיניו
היו חבושות וחבר סיפר לו כי פגע בו צלף
ערבי, שעה שניסה לפגוע בו.
התפעלות. האוירה בביתן בו שכב,
יצחק, היתד, מדכאת• ששה חיילי צה״ל שנתעוורו
בקרבות שכבו סביבו וכאשר הוסרה
התחבושת מעיניו וקרן האור הראשונה פגעה
רק בעינו השמאלית והשאירה את הימנית
אדישה, הבין שגורלו אכזרי פחות מהיתר.
13 חודש שכב יצחק, שראה בעינו האחת,
גילה משימה חדשה: תעסוקה נושאת סיפוק
לחבריו העיוורים. נזכר יצחק: נשי
ויצו היו מופיעות יום, יום בביתן, מקריאות
לרתוקים למיטותיהם המשתעממים שירים
וסיפורים על אנשים בריאים ומאושרים. יצחק
הציע פתרון מעולה יותר: הוא הזמין
אצל נשי ויצי חומר־פלסטלינה, במקום ספרים,
וכאשר הובא החומר, הפך לרב־עידוד
לעיוורים. הם החלו לעצב בו צורות אותן
יכלו למשש באצבעותיהם.
הדמויות של צל עוררו התפעלות בקרב
מנגנון הביתן, עוררו התענינות מוגברת בין
העיוורים שהשתוקקו למששן• מאז, כפי שהוא
מודה כיום ,״חייתי למען הדמויות
שלי הן הפכו למשהו יותר מסתם עיסוק
לשעות הפנאי.
שיטה יפאנית. לעוברים ושבים, החוצים
את כבישה הראשי של רמלה ופוסעים
בין שבילי מאה בנייני שיכון העולים בצדו
הימני של הכביש, יתגלה כיום מחזה בלתי
רגיל: בחצר אחד הבניינים הלבנים עומד
צעיר מרכיב משקפי שמש כהי־זכוכית רכון
על ספסל עץ, מעצב דמות של זקן יהודי
מחומרה רטובה, אותה הוא גורף מערוגות
גינתו. כלב זאב מטופח וגזעי נשען בכפותיו
על ספסל העץ, מתבונן ביצירת אדוניו. במרחק
פסיעות מעטות כפופה צעירה חמודה
על ערוגת אפונה ירוקה, גורפת את העשבים
שנצטברו בין השיחים. זוהי משפחת רוזנ־בלום.
יצחק,
המוכן לוותר על ״הכל בעולם״,
רק לא על פסליו, אותם הוא מצפה בגבם
מבהיק, שבע־רצון יותר מאשר אי־פעם

משום שהצליח ליצור לעצמו רקע חסר דאגות
פרנסה להתמסרות לפיסול. הוא נצטרף
כחבר לארגון נכים, שפתח את בית הקולנוע
ברמלה ואת בית־הקפה הגדול שלצדו.
שש שעותיו כסדרן תולש כרטיסים ליד דלת
הכניסה לקולנוע (הוא היחידי בקבוצה המסוגל
לעשות זאת, יתר החברים הם חסרי־יד
או רגל) ,משאירות לו את יתר שעות היום
להתמסרות לפיסול, אותה הוא חושש לכנות
בשם אומנות, כי מימיו לא ידע יצחק ״איך
אוכלים את זה״ .הוא גם נמנע מלבקש חוות
דעת מומחים, מסיבה פשוטה :״אני מפחד
שהם יגידו שזה לא אומנות.״ הוא מסתפק
לפי שעה בהתפעלויות שכנים ומכרים, המוצאים
עניין רב באצבע חאלוהים החטובה
בגבס, בשני הראשים, של אם כושית בעלת
אברים פרימיטיביים וילדה pהתערובת
בעל מבנה אברים מעורב ובפסלים האחרים,
שהם פרי שיטה יפאנית לפיה מבצע יצחק
את עבודתו. השיטה: פיתוח רעיון מכתם
התחלתי, הנמרח במכחול, ותוצאות אמנות־יות
ללא תכנית מוסכמת מראש.
חיוך הכלב שאינו סר מעל אדוניו הוא
בסמי בן תשעה החודשים׳ אשר תפקידו העיקרי
להעיר מדי שחר בשש את יצחק,
להזכיר לו שעליו לצאת ״אל האמנות״.
חנה, אשת יצחק, המנקה את הלכלוך המצטבר
מחומריו הבלתי אמנותיים (אדמה
רטובה, גבס לבן) ,של בעלה, שומרת על
השפנים מזעמו. של הכלב ומטפלת בגינה
היא המלצרית החיננית, שעלתה זה מקרוב
ממרוקו, שעבדה במסעדתם של קבוצת הנכים,
וממנה העבירה יצחק, דרך החופה, אל
משק ביתו. אומר יצחק על חנה, בעלת החיוך
המלבב, אחר שנת נשואים :״מי שרושיבוא
המרוקאים על לשמוע צה אלי.״
עתת,
נתווסף לרכושה של משפחת רוזנ־בלום
חדר גדוש מוצגים אשר משאירים בהבעה
המקורית הטבועה בקווי מבניהם רושם
רב על המתבונן בהם. אומר יצחק, המבטל
בחיוך את טענת ידידיו שעליו להציגם לראווה
בתערוכה :״לא אעשה זאת עד שאהיה
בטוח שמה שאני עושה זה אומנות.״

ספורט
_»xb:bxLvo:oxb:o

OiOAW1\>X5j

ixbibxixbibi
10:<1X0:0X£

IpX
IXOiX
IOC

״iSbic

ixb:oxb;Ow
KbTbxbrb^j
*oxixoxixo/S
^iXbxixbXiP.bfb.
Ixo:oxo:oxo.

:O;<l>j׳O;<1Xp|pXp;v־jXOXlXOX0

lxbx:i>:b:0xbxixbib?/5ibxb!bxb:o]^7
,ITAVA
t^pioxojp^pjo^pjpXjxpxixoxjXoxjXpxojpXjT^xp^px^pXjXOiPXOibX
׳QIQb^Qi

ה צגו ת

gj 3פ ל

ק 1ל נ 1ע

מבחר גדול של

סרטים 11

IS1U
-1W I
§ .1חל ש טין. טל5 4085 .

אתלטיקה קלה
תלש בענייני נ שי קו ת
כשהועד האולימפי הישראלי קבע מינימום
של הישגים לאתלטי ישראל כדי להבטיח
את השתתפותם -באולימפיאדת הלסינקי לא
האמינו אף האופטימיסטים בין עסקני האתלטיקה
הקלה שמישהו מהספורטאים יגיע למינימום
זה. היחיד שהאמין היה המאמן
אירוינג מונדשיין.
הקרח נשבר בתחרויות, הפועל כשלאה
הורביץ רצה מעל למשוכות ( 80 מטר) וגמאה
את המרחק ב־ 12,4שניות (המינימום 12,5 :
שניות) .תגובתו של מונדשיין להישגה של
חניכתו היתד, נשיקה מצלצלת על לחייה
של הספורטאית הצעירה העושה חיל גם בריצות
הקצרות וגם בקפיצות לרוחק ולגובה.
דוד טבק, שהחל עוסק בריצה כשהצליח
להשיג את׳פרותיו ׳שברחו ממנו במרעה
ביח־הספר החקלאי מקור,־ישראל, השיג אף
הוא את המינימום בריצת 100 מטר (10,7
שניות) ,אך לא זכה למלה טובה מפיו של
מונדשיין. לדעת המאמן האמריקאי היה יכול
טבק לקבוע זמן טוב יותר בריצת 200 מטר
מן השיא שקבע ( 22.5שניות).
בתחרויות המכבי רצו אף אתלטי המכבים
להשיג כרטיס להלסינקי והרמתגדם אולגה
ויטנברג ׳,שמה׳ כנראה, את עינה בנשיקתו
של המאמן. למרות מזג ד,אויר היבש והחמ־סיני
לא בוששה אולגה, לפתח את הדיסקוס
החדש והטילה אותו למרחק 39.10 מטר (המינימום
• נקבע ל־ 38 מטר) .״אני מקור, שהפעם
לא -תמצאו שהדיסקוס שקל פחות ממשקלו
החוקי הפליטה אולגה הבלונדית.
כשנשקל הדיסקוס נמצא שהוא שוקל ב־15
גרס יותר ממשקלו החוקי.
אולם מונדשיין לא הספיק להחטיף נשיקה
לאולגה כי אותו רגע נקרא לבור הקפיצה
מקום שם קבעה האתלטית הרב־צדדית תמר
מטל (מכבי תל־אביב) .שיא ארצי חדש בקפיצה
למדחק ( 5.34 מטר) .גם כאן התחמק
מונדשיין בטענה כי השיא אינו מהווה מינימום
אולימפי ואינו מחייבו בנשיקה. אמר
אחד הצופים :״אירוי מבין באתלטיקה קלה,
אבל בענייני נשיקות הוא חלש.״

כדו ריד
השדי ה א דו מי ם
V N n

ספת ־ שיגז ח

דרו ש שליח
לפנות :

״דפוס ישראל״ גי;״מ, ת״א

על־יד גשר רידינג — .טל 67204 .

״רפא״ ,<0 3רח׳ שלמההמלך <0 3תל־־אביב

בריכת מים חמים /חבישות אדמת־מרפא (בוץ)

כמוב־ טגריה< ,נפו ־ נןאמבטיותערבול
w h ir lpo o l bathחדר זיעה טורכי /מחלקך,
מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות -רפואית, מסד רפואי וריהביליטציה.
המוסד היחידי מסוג זה בארץ — פתוח במשך כל עונות השנה —
עומד תחת הנהלה ופקוח רפואי.

״מוכרחים להופיע כ׳ם ק אברהם קנטי,
השוער הותיק והנועז במשחקי ההוקי והי־כדוריד,
כשהועלתה ההצעה שקבוצת בוגרים
רחובותית תופיע -במפעל הכדוריד הראשון
השנה, אשר אורגן ע-ל־ידי מכבי ר חו בו ת.
ההצעה התקבלה בהתלהבות על־ידי אורי כהן
(ראה הוקי) ,וחיש הורכבה קבוצת כדוריד
רחובותית למפעל על־שם גונוליב ואליאב.
הנימוק :״רק כדי שלא יאמרו׳ .שדוקא הקבוצה
־המארגנת אינה מופיעה למשחקים !״
כשהופיעו למגרש קבוצות מעולות מכל
אגודות הספורט, הציעו כמה רחובותים בע־לי־הגיון
לשחקנים: :״אל תעלו למגרש!
תוכלו •לקבל תריסר ׳גם באולם יענקלה
פינשטיין, החלוץ המפציץ של הקבוצה, חייך,
קרץ לאורי ׳כהן ׳,התחלק עמו במטר השערים
בו הפציצו את הקבוצות האחרות. .התוצאה:
הרחובותים זכו בגביע.
״נצחון מקרי פסקו כולם, אך חיים
כהן השחרחר הבטיח :״תראו, נמשיך לנצח
גם להבא!״ וקבוצת הכדוריד לא אכזבה.
השחקנים זכו בכל משחקיהם, גברו על כל
הקבוצות בארץ, בקרו בכל הערים בהן קיימות
קבוצות כדוריד, גרמו להתעוררות הפעילות
בענף זה והקמת התאחדות מיוחדת
לו, לא טעמו עדיין טעם הפסד. המפעל השני
היה בראשון־לציון. כשהתחילה ר,אוירה להתחמם,
הצהיר נוחקה הבלם החסון :״חבריא,
סמכו עלי הוא מלא את כל התקוות, עמד
כחומה מול החיפאים הנודעים לתהילה, אפשר
לחבריו לזכות בנצחון גם במפעל זה.
״אם אין יריבים בדרום, נסע לצפון ! ״
החליטו חברי הקבוצה, יזמו משחק בחיפה.
כשהגיע הטנדר של יענ׳קלה לפחח־תקווה
•התעקש, השתעל, נעצר. הכדורידנים לא
הססו, אמרו :״הודענו שנופיע, תופיע ! ״
כל אחד שלשל בכאב לב ארבע לירות מכיסו,
שכ1ו בכספם הפרטי מונית מיוחדת לחיפה
וחזרה, הפתיעו את החיפאים במשחק נמרץ
ונצחון הוגן, שהנחיל להם את כנויים החדש:
״השדים האדומים!״

הוקי
ג בי עבביס
״כשהרחובותים מקדישים גביע, סימן שיש
להם סכויים לזכות בו חייכו שחקני ההוקי

הצעירים מבת־גלים, יריביהם הותיקים של
הדרומיים, בבואם לתחרויות ההוקי לנוער
מל שם בצלאל לינדה. התופעה הרגילה של
הופעת שתיים, שלוש קבוצות למפעלי הוקי
חזרה גם הפעם. למפעל הופיעו נציגי שלושה
סניפים (בת־גלים, ראשון־לציון ורחובות)
.שאר הסניפים שכחו על קיומו של
ענף ההוקי בארץ, לא שעו להזנמת הרחובו־תים,
שהמשיכו במסורת של קיום מפעלים
לענפי ספורט נשכחים.
מגרש העשב של מכבי רחובו ת אינו מגרש
אידיאלי להוקי. לעתים נעלם הכדור
בתוך העשב והשחקנים הופכים לבלשים
וכלבי־גישוש, מחפשים אחר הכדור האבוד.
שלוש הקבוצות שהופיעו למשחקי הגביע
עד גיל ,14 העידו עד כמה מסוגלים צברים
בני 14 להיות גבוהים ובריאים, הוציאו ב־משחק־עם־ר,מקלות
את כל מרצם. קבוצת
בת־גלים קבלה פצוי על המרחק הרב שנסעה,
זכתה בגביע לבני , 14 נהגו מדד, כנגד מדה :
״כשהרחובותים באו אלינו למשחקים אלה—
נתנו להם את הגביע !״
בין הנערים עד גיל 18 לא ביישה ״קבוצתו
של אורי״ (כהן, העולם הזה )754 את הפירמה
של החלוץ המרכזי בנבחרת ישראל. השכנים
מראשון התעקשו, סיימו את המשחק
הראשון בתיקו ( )1:1עם הרחובותים, אולם
נקמו בבני בת־גלים בנצחון קל .0:1 ,הפעם
לא הצליחו הצפוניים לחזור על הצלחת חבריהם
הצעירים, ויתרו על הגביע לרחובותים
אחרי שקבלו שני שערים. מארגן המפעל,
אורי כהן, לא התבלבל בחשבון, מצא ששלשה
שערי זכות רבים משני שערים כאלה,
חייך בסיפוק כשקבוצתו זכתה בגביע.

כדורגל
גהפעם. תיקו
במשחקם האחרון ניסו כדורגלני
להזרים דם חדש לשורת החלוצים, וייס
(מגינה הקבוע של הנבחרת הישראלית) ריכז
את משחק הפועל, התייצב כחלוץ מרכזי.
אך על אף כוח הבעיטה החזק שלו •לא התברג
וייס בין חבריו וגם המשחק עם הפועל
רמת־גן נסתיים בתיקו (.)1:1
הפועל

מו ל ר חו בו ת׳
״השופט הזה, מרגישי משהיה חבר ב־הפועל
תל־אביוב ־״ רתח אחד מחובביו המושבעים
של מכבי רחובות, עם תום המשחק
בינו לבין הפועל, שנסתיים בתיקו מאופס.־״מה
אתה צועק?״ לא שוכנע מוסיק
ליטבק. הבלם שהדגים שעור בכדורגל ל״21
השחקנים האחרים ,״מי אשם שהחבריא לא
באים לאמונים?״
מרגע פתיחת הליגה השנה, היו עיני. חובבי
הכדורגל בררום נשואות לפגישת המכבי
הרחובותי עם הפועל התל־אביבי. שתי.הפגישות
הקודמות של שתי הקבוצות, שנערכו
ברחובות בשנים האחרונות, נסתיימו בנצחון
מפתיע של הדרומיים• נוצרה בדרום מסורת,
לפיה אסור למכבי־רחובו ת להפסיד להפועל
תל־אביב במגרש הרחוביתי. היה חשש גדול
שבמסגרת ליגה זו תשבר המסורת, אך שריקת
השופט ההססני הפסיקה את המשחק
בתוצאה מביאת כבוד לכל אחד משני הצדדים

המשחק היה חם ושתי הקבוצות לחמו לחיים
ולמוות. ההתקפות היו חודרות לגמרי,
ורק שתי ההגנות נראו על המגרש. כדי לגוון
את המשחק שכחו מלמד ושויצר לפעמים
שהמשחק נקרא\כדורגל, השתמשו יותר בידיהם•
הרחובותים לחמו והזיעו, התקיפו
פעמים רבות יותר את שערו של חודורוב,
ספרו את החטאות חלוציהם הרבות .״תמיד
יש לרחובותים מזל־ביש״ ,פסקו הצופים הדרומיים,
כ שהפועל ר א שו ך ל ציון עמד בסוף
הליגה, שחקו עם כל הקבוצות, חוץ מרחובות
והפסידו, אבל כשהגיעו למשחק עם ה־רחובותים
— כבר קבלו תגבורת והתחזקו.
גם בשעה שהפועל תל־אביב ירד, חודורוב
שכח לשחק ומלמד סייר מקבוצה לקבוצה,
לא שחקה הקבוצה עם־הרחובותים. אך רק
הוטב מצבם — הגיע תור המכבים לשחק
עמם ! ״

טבלת־הליגה־ה^ שונה לכדורגל קבוצות
מכבי ת״א
מכבי פ״ת
הפועל ת״א
הפועל חיפה
מכבי רחובות
בית״ר ת״א

משח יחס
קים שערים
7:46 11
6:22 10
6:16

10:25 10
12:19 10
19:24 11

נקודות

.העולם
הזה״ 755

ח jש י 0
מג מו תספ רו תיו ת
חברת הפרסומים הפילוסופיים בניו־יורק
עומדת להוציא כרך מאמרים חדש, מתורגם
מעברית. המחבר: דוד כן־גוריון. המאמרים:
מבחר נאומים שנישאו על־ידי ראש
ממשלת ישראל מאז הקמתה.
ספר אחר שיופיע בחורש הבא בניו־יורק
הוא ספרו של יועצה הכלכלי של הממשלה,
דוד (״דולק״) הורוכיץ, בשליחות מדינה
נולדת. סיבת העיכוב להופעת הספר בתרגומו
האנגלי אחר ששתי מהדורותיו העבריות
אזלו: הצפת השוק האמריקאי בספרים אודות
ישראל.
ספר לימוד לתורת הדיפלומטיה שהופיע
השבוע בהוצאת בית־הספר הלונדוני לכלכלה
הביא דוגמה משכנעת להצלחת הדיפלומטיה
האישית, המנוהלת בעיקרה על־ידי ראיונות,
שיחות ומכתבים. הדוגמה: ד״ר חיים
וייצמן, שגילה למחבר ספר הלימוד שערך
לפחות 2000 מפגשים עם אנשי מדינה רמי־מעלה
לפני שאושרה הצהרת בלפור סופית
בצאת מרדכי נמיר, מי שהיה ציר ישראל
במוסקבה והפך מזכירה.הכללי של הסתדרות
העובדים לשליחות לארצות־הברית,
גילו העיתונים שנטל עמו שלושה ו!פ׳—
יסוד: את דרכונו, כמובן, שהוא הדרכון
הדיפלומטי הישראלי הראשון (בו יצא לשליחות
מיוחדת לרומניה למחרת הכרזת המדינה)
:אלבום תמונות בתו היחידה, יעל,
וקלארינט, כלי הנגינה החביב עליו.

מוסיקה

כרמו רוסליני היו מוצלחים ללא ספק.
הודיע הזוג: תוך חדשיים אנו נהיה הורים
לתאומים ועדיין אין זה הסוף !
בהעדרה מן הארץ זכה בעלה של
שושנה דמארי בשי־הערצה ששיגר יהודי
ברזילאי לזמרת. כתב המעריץ הדרום־
אמריקאי :״שמעתי בתקליט את שירתך
והתאהבתי בקולך השי: חמשה ק״ג קפה
ברזילאי.
אחת היחידות של מגן־דוד ירוק, מגדלי
הירקות, הניבה תנובה.ראשונה, שלחה דורון
לשר החקלאות לוי אשכול, הדורון: בצל

מ סי ב ה ריקה. ר סי ט ל מו צלח
מלך יוון דפק שלוש נקישות על דלת חדר
ההלבשה, באולם הקונצרטים המלכותי של
אתונה, עשה אוזנו כאפרכסת. כאשר לא נענה
דפק שנית. לבסוף נפתחה הדלת חלקית,
ראש כסוף ומוטרד הציץ, שאל :״מה יש?״
המלך נבוך, גימגם :״באתי להודות לכם
על הקונצרט, אולי אני מפריע?״ אחר הציג
את עצמו. פייר לובושיץ לא בא במבוכה.
התנצל :״אשתי מרגישה לא בטוב.״
כי כאשר זוג הפסנתרנים טייל בין חורבות
האקרופוליס, עורר פסלו של אפולו

חו־ות אי שיות
מפורסם שייכי הנגב הישראלי, סוליימאן
אל־הוזייל, החליט לקשט את הנודייפה
(בית־האורחים) שלו, תלה על כותלו הדרומי
ארבע תמונות גדולות, נתונות במסגרות
זכוכית. בעלי התמונות: ד״ר זאב

הרצל, ד״ר חיים וייצמן, דוד כן־
גוריון וסדליימאן אל־הוזייל.
>ור אריה יהודה, מלך. המלכים חיילי
פילסה, גילה נטויה לחזור למקורו, כצאצא

מלכת שבא והמלך שלמה. בהביא רופא החצר
היהודי מבחר תקליטים עבריים לחצר
המלך החבשי החל הנגוס מאזין להב בהתלהבות
ודרך קבע.
אחר שבעל המלכה, פילים, נפיך אדינ־כורג,
טס לראשונה בחייו במטוס סילון
(במהירות של 800ק״מ לשעה) חיכה לו
תפקיד נכבד ביבשה. התפקיד .:יו״ר הועדה
לענייני מטבעות, חותמות ואותות. פעולתו
הראשונה: בחירת התמונה הניאותה של
המלכה אליזכט להטבעת המטבעות החדשים.
בצאתה
לחופשה למקסיקו נשתהתה רימה
הייוורת, ערב גירושיה השלישיים,
בעיירת גבול לתיקון מכוניתה, בילתה את
הזמן בקריאת ספר. עובר ושב סקרני גילה
את שמו כיצד לבנות נישואין מוצלחים.
נישואיהם של אינגריד ברגמן ורו•

דואו־פסנתרגים ג׳ניה גמנוף ופייר לוכושיץ
מלך יוון שאל :״אולי אני מפריע?״
ירוק ותות־שדה.

אחד מקודמיו לתפקיד של לוי אשכול,
מנהיג מפ״ם אהרן ציזלינג, היה עסוק

בעניינים פחות חקלאיים. בהתקיפו באסיפת
פועלים את שיטת היבוא ללא תשלום, ציין
כי משך השנה האחרונה הובאו ארצה 988
פסנתרים. תרעומת מי שהיה שר־החקלאות
הראשון :״אלף פסנתרים כדי לנגן על נפש
רעבה?״
תוך שבועיים יופיעו על במות המדינה
הכנר כנו רבינוביץ ואשתו הפסנתרנית
סילכיה, יציגו את יכולתם המיוחדת :
נגינת סונטות בעל־פה, בלי להסתייע בתווים.
אפיון מיוחד לכנר רבינוביץ בלבד: הוא
הכנר היהודי־אמריקאי היחיד בעל שם שנולד
בארצות־הברית.

jgjgja₪s₪H ra1B1gj51H 15rere1E₪5ja₪zrargjajsjH JH 1B E f

תשבץ ענ ק 113
מאיזו ) 1 :בן ) 4 :מיו; )6מ שפ ח ת קו מפוזי טו רי ם
ידועה )9 :סלע; ) 11 מקום דריכת הענבים; ) 14
סופר גרמני בו תקופתנו; ) 16 עיד בצרפת; ) 19
הריסה )21 :נאמרת לאחר קריאת התורה; )24
התקוממות; )26י שוב בגליל )30 זז; )32 פרסת
הבהמה; )33 רמש העוק־ן ומנתר; )35 פעולת
המנהץ בעבר ופעל); )36 ניר עבה וקשה; 138
בוץ; ) 39 לפנים; )40מ ספר הפרקים ב שמות;
) 42 הברת בנזיו; ) 43 רמת נו (ר״ת); )45 צונן;
) 46 ירד. בל שון פיוטית; ) 48 בכור יהודה; )4
מקום פורה ו מיו ש ב בארץ; <50 מנ צ ח ידוע של
התזמורת בפילאדלפיה; )51נ שי א ישראל; ) 52
מנעול פ טנ טי; ) 53 מלת קריאה; ) 55 תואר הולנדי•
) 56 סמן; )58 מכ שף; )59 מחצית הורה; ) 60 זמו;
) 61 מדינה; )63 סרוב; )66 מנפה; ) 68 מלן; ) 71
נכד הבו; ) T3בעל התבה שנחה על אררט; ) 75
נבובה; ) 78ד מיון דבר לדבר; ) 79 צורה הנדסית;
) 81 נוזל לכתיבה; ) 82 פלונ ה צבאית; ) 84א מ רו
רבותינו 1ר־ ת 85 רן; ) 87 שוכן; ) 88 שליח;
)90 בו א הנה; )91 רטוב; ) 93 מנן; ) 94 נמל
במזרח התיכה; ) 95 מר א שי ציוני ארה״ב; ) 96
בת יעקב שנאנסה; )97 קריאת הפרה; )99 מו שב;
uooתשע-עשרה; <102 נר; ) 103 אינו אוכל;
) 105 מלת אשור; ) 107ש שכרו או תה (נפעל);
) 110 בעל שני ממרים; ) 112 הצלה; ) 114ה ס תכלות;
) 116 רמאות; ) 120 צבור של נקודות; ) 122
טיול; ) 123 מוכ שר; ) 125 ערב פסה; ) 126 נצה;
) 128 הרג; )129 בוסתן; ) 130ממשסהת הצאן;
) 132 תשורה; ) 133 אחד ה שואים; ) 135 לא פה;
) 136 תחילת מ שה; )138 אבנר בן ) 139 מד־נרה;
040נ שי א צ׳ כי שהודה; ) 141 בו נבוכדנאצר;
042 לא עבה; ) 143 סו פו של מדרש; ) 145 מרכז
של ר״ת; 049
מוסר; 046 אילו; ) 148ר״ ת
חמשה־עשר ) 150 :מלת שאלה 051 :שפת נהר;
) 153 כתב־עת; 056נ טע ע ״י אברהם; 068ש ט סו ה
(נפעל 161 מי ס ד מקוה-ישראל; ) 163 בר-מינן;
פאה; 068
יצירה לירית 067 שכחה,
) 165
אבי נהור; 071
צמח ה צו מחב מע מ קי הים; 070
בתחתית הנעל; 073מ ספר הצדיקים; 074מ חצית
שעון; 076 כנוי לזהב; ) 177 אונקל; ) 179 חבר
בממ שלה; 080 זיק; ) 182 שארי ת של מדורה;

קירקורים בקיבתה של הפסנתרנית. משום
כך חטפה חופן שבלולי־ים מרוכל רחוב,
מצצה את בשרם וקילקלה את קיבתה.
24 שעות לאחר הקונצרט היווני האחרון
שנוגן בבטן ריקה, ישב הזוג על במת אהל־שם
בתל־אביב, עורר את התלהבות הקהל
בתכנית ארוכה של יצירות לשני פסנתרים.
בסיומה החלה ג׳ניה נמנוף לחוש בתיאבונה
החוזר אליה, הביעה את שביעות רצונה לבעלה
:״מקיבה ריקה, רסיטל מוצלח.״ לא
אחרת חשב אחד המאזינים שהביע את התפעלותו
מן הריקנות המופתית ותיאום־הזמן
שבנגינת הזוג :״שני הפסנתרים הופכים
אחד.״
כאשר בשנת 1922 הכריז לנין במוסקבה,
על התכנית הכלכלית החדשה, שאחת ממט־

טרותיה היתד, לשוות לחיי הבירה הסובייטית
אוירת תרבות קוסמופוליטית, נכלל
פייר לובושיץ, בוגר הקונסרבטוריון המוסקבאי
וידידו של סרגיי קוסביצקי, ברשימת
חילופי האמנים, אותה ערך משרד התרבות.
המשרד ששלח את לובושיץ להופעות בברלין,
לא ניחש את תוכנה של המזימה שנרקמה
בו זה מכבר, הופתע כאשר בדרך נתחלפו
הכיווינם והבירות. במקום ברלין, הגיע
לובושיץ לפרים, החל מופיע על במותיה
ומורה נגינה בקונסרבטוריון הפריסאי.
״נולדנו לנגן יחד״ .שנים אחדות לאחר
מכן הופיעו בדירתו שתי נשים: ג׳ניה ננד
נוף ואמה, שביקשה ממנו לתת לבתה שיעורי
השתלמות (ג׳ניה היתה כבר אז פסנתרנית
קונצרטית) .נזכר פייר לובושיץ :״הייתי
עסוק מאד, אבל שמתי עליה עין.״
כשהיה עליה להפרד מלובושיץ, שעמד לצאת.
לסיבוב קונצרטים בארצות־הברית, נרגעה
רק לאחר ש״פייר אמר שהוא עוד לא
גמר אתי״ .אחר שפייר שיכנע את האימפר־סריו
האמריקאי שלו שעליו לשלוח לג׳ניה
נמנוף חוזה להופעות בארצות־הברית, החל
לתכנן נישואין. העיכוב היחידי היו זכרונות
הילדות שלו: שתי אחיותיו, שאחת מהן
היתה כנרית, השניה צ׳ליסטית רצו להתאמן
דוקא כאשר השני רצה בכך. התוצאה :
״מכות וסקנדלים.״ אך במקרה זה נ־צח הרגש
והשד המוסיקלי שבתחילה לא היה כל
כך נורא, הפך את הזוג למשפחה מוזרה :
משך שלוש השנים הראשונות של נישואיהם
התראו בני הזוג ״אחת לכמה שנים״.
הסיבה :״כשאני הייתי חוזר מסיבוב קונצרטים,
ג׳ניה היתד, יוצאת.״
בין סיבוב לסיבוב היו גם משעשעים ידידים
בדירתם המנהטנית הגדולה בניו־יורק.
פעם חמד אחד המשתעשעים לצון, הצביע
על שני ד,פסנתרים, אמר :״אולי תנגנו לנו
משהו יחד.״ ״פר, קרה משהו,״ מספר לובו־שיץ,
המסביר שלא כיתר הזוגות הטוסיק־איים,
העמלים שנים רבות כדי להשיג את
המיזוג המדוייק והמושלם הדרוש לנגינה
״משותפת ,״הרגשנו מן האקורד הראשון שנולדנו
לנגן יחד״.
מסביר לובושיץ, הרגיל לשלוח מבטים
אל אשתו על הבמה, המשאירים אותה
אדישה :״פשוט אין לי לאן להסתכל.״ מוסיפה
ג׳ניה נמנוף, המטילה ספק בכנות וידויו
של בעלה :״לי פשוט אין זמן על הבמה.״
המשותף לשניהם: טוסקניני וקום־
ביצקי הם המנצחים האהודים עליהם ביותר,
בניצוחם הופיעו עם תזמורות. אומר לובושיץ
״ד,ם שנאו זה את זה, המסכנים.״ (כינוי
החיבה של טוסקניני לקוסביצקי: שרלטן
חובב, תגובת קוסביצקי לטוסקניני ו עיקום
החוטם לשמע השם בעל הצילצול האיטלקי).
מבטיחים השניים, אשר ביחד עם הזוג
ורונסקי ובבין, הם מהווים את שני דואו־הפסנתרנים
המקובלים ביותר על במות העולם
:״אנחנו והבבינים החברים הכי טובים.״

fgpH fBra₪gjgjarafBJH JH fajaf5ja₪gfafajH JSJH JH Jpja₪g1azfajaja1gfa1afE₪E₪af5JE^ ar

083 עמק הנ מצא בין היפה לעמק־יזרעאל; ) 184
085 קבוץ ב צ פון
מ מלכי א שור הרא שונים;
(מקורם מנרה 186 מלת שאלה; ) 188 הי זוחל;
089 אחו; ) 191מ ספ ר הפרקים בי ש עי הו (הסוד);
092 נהר באיטליה; ) 194 סו פו של רמון; 096
שריקה תזקה; 099 נשם קפוא; ) 201 כסת
רוסי (כתיב מלא) ) 203 .:קרן ש כון לו ח מי
״המ שרד של ידוע
מנהל
) 205
אצ״ל;
)212

) 211
בתוכה;
)209

פרח נפוץ; )214 שו שן; ) 215 קטל; )217 ברור;
) 218 תשלום לממ שלה; ) 219 ענף; )221 טעם
הלענה; )222 סו פו של מחו ש; )224 מפ קד פלו גה;
)225 הופיע; ) 227 על ח שבון (ר״ת); )228
ציר י הודי צרפתי; )229 סופר נורבני בעל הרומן
״רעב 230ה מע טה ה אוי רי של כדור הארץ;
) 231 תחילתה של שכונה; ) 232 מן העדר; )234
תחילת טעינה; <235 סובב; ) 237 פוחד; )238 מין
הי א
מ שקה נפוץ; ) 240
לבן; ) 239 ארג עירק כיום; )242 לא בכונה; )245 זוג; ) 247 נטירה;
)250 מי ס ד הצופי ם >שם פרטי); )252 הטה 254
סופר רוסי בעל ״ האם״; )256 שסע; )257 חיץ
ע שוי מארג; ) 259 נו ש א מכתבים; )260 מע שה
תשבץ; ) 262 מיניסטר; )263 ארבעים ושבע; ) 265
ה״כ מ סי עתמפא״י; ) 266 הזר; ) 268א חו; ) 269
אות עברית )271 :כ סוי העין; ) 272 קבצת איים
במזרח הרחוק; ) 273 קו מ פוזי טו ר רוסי; ) 274 מלד
מו אב; ) 275 נרו יאיר; 6277 מראה טבע; ) 278 תן; 1
) 280 תחילת אזור; ) 281 הדוד הטוב; )283 נע;
) 285 שייד לנגינה; )288 נודד; )290 מהפכה; )293
הניח יסוד; ) 295 צטהרה; )299ת מצית החי; )301
אשד; ) 302 פלד; )804 קריאת שמחה; ) 305ע שוי
סריגים; )307 שסח; )308ב סול ם הקולות; )309
הצי תריסר; ) 311 סופר אידי בעל ״קדו שהשם״;
)312 הסתלק; ) 314מ חצית שוחט; )315 ראש
חודש (ר״ת); )317 כלי קבול; )318מ מ צי א הדי־נאמיט;
) 319נ סי כו ת באירופה; )320 בירה ב א מריקה
הדרומית; ) 321 חבר כנ ס ת ור״ת); )322 עו ף
טורף; ) 324 שור; )325 יב שה מו קפת ים; )327
נשף; )328 מתת; )329 מקום דריכת הענבים; )330
חדר קטן בלי חלון; ) 332 שינה; )335 מכ שיר
ננרים; )337 ענול; ) 340 שפתה 342 כהו;
) 344 חוש; )346 כרד; )347 מקום הבראה בצרפת;
)349 אריה בדבור מליצי; )350פ עול ת המה 1352 :

לאן; ) 353 ענף ה ספו ר ט (ר״ת); )354 נזרה ברוח;
)355מטבע סינית; )356 נקי; )357מ טב ע צרפתית.
מ אונד ) 2 :מורה; )3מנ היג ה סו כנו ת שנרצה;
) 4זאת; ) 5אחד הבניני ם בדקדוק; )7כד; ) 8
מד אה מדברי מדו מ ה; )9בן הכבשה; ) 10 מזל
תמוז; ) 12 הבו; ) 13 שגריר ישראל באנגליה; ) 14
ממלא-מקו ם (ר״תן; 0 5או מה; )17 יחידה ח ש מלית;
0 8עמודיים; ) 19 טעם רע; )20 פקודה; ) 22
תאנה טרם הבשלתה; ) 23 מכלי השחמט; )24 לא
מתוק; ) 25 שניים; )27 שן פיל; ) 28 יטה; ) 29
עוף טורף; ) 31ל ט אה קטנה; )33 גיסים; ) 34ע ליו
עולות אניו ת ב שע ת סערה; )36 קול הצפרדע;
) 37אשת פארוק; )39 פלטין; )41 מוט )42 :יחידת
זמן; )44 צבע )45 :בית הדיו; )47ש מל אכ תו לדוג
דנים; )48 חו שיה; ) 54 משחרר ארה״ ב מי די הבריטים;
)57מ בוני ר א של״צ, נפט ר בה השנה;
)60 למעלה; )61 אלהים; ) 62 רודף אחדיר; ) 64
מקיף יבשת; ) 65 נהר באפריקה; )66 מל ת זרוז:
)67 שפלה באיטליה; )69 משתחווה; ) 70 מסמר;
) 71 אחד ה שואים; ) 72 תחילת נקיון; ) 74 בן זוג
לקשת; ) 75 ההר בנבול ישראל וסוריה; ) 76 זרי קה;
)79 כנוי למ צב ק שה בל ע״ז; ) 80 מו סי ק ת
לילה; ) 82 תפקיד; ) 83פ עול ת המהלך; ) 84 מו ס ד
הדואג לשלום; ) 86 שור ת הרים סמוכי ם; ) 87
שר המסחר והתע שיה בממ שלה הקודמת; ) 89
ש מל אכ תו ציור; ) 90 גדול ההי ס טו ריוני ם היהו דים;
)92 נתן חנינה; ) 98 מנ היג ציוני ידו ע (שם
מלא 101 מחבר ״במדב ר״ (שם מל א 104
רנשני; ) 106מ טו ס קרב רוסי 008 :תואר; 009
אליל מצרי; ) 110ש שה סדרים; ) 111 יום טוב;
112א) 30 תריסר; 013 לא ישן; 014 מוהל;
015 יום רה״ ש לאילנות; 017 סו פו של שוק;
018מ צו רו ת כתיבת שם ה 119 מלת הסכמה;
)121 אספה; 023ש אינו פזיז; ) 124 סופ ר אנגלי;
)126 אחי תמר; ) 127 דבר הב א במקום רבר; ) 129
אליו מועלי ם הנדוני ם למות; ) 131 נתר; 032כ תב
התחיבות; 134 רחפו; 035 שולי שמלה; 037 מין
קוץ הגדל בשדה; 038 נוהג האניה; ) 144מעצב
את ד מו ת טרזן לאחרונה; 047 בירה; 050 בגד
שרד; 051 נוף; ) 152 מל ת הגוף לנסתרים; 054
רסיסי בקר; 055 מגלה כח הקטור; ) 156 מל ת
שלילה; ) 157 קריקטוריסט! אנגלי; 059שמחת
תורה (ר״ת); 060 מלכדת; 061 מלת זרוז; 062

לחות; ) 164 נבעה; 165 עיר (ביוונית); 066
נדוף; 068 אתעט ש; .)169 סופ ר רוסי; 071 מתוד;
072 דרגה בד ת הקטולית; ) 173 פת; 075 חלק
כף הרנל; ) 176 איזור; <178מ חוז באננליה; ) 179
רצה; 081 סמן 187 בעל ״ ה סי מ פוני ה, בלת•
נ מו ר ה 190 היסטוריה; ) 193 כפר ליד חיפה;
095 נוזל; 097 מקוה מים; 098ח מי שי ם וחמשי.
099 תבואה; )200 מספיק; 201א< מ ס מר כפוף;
)202 קטור; )203 מנ עי ם זמר; ) 204 סובב; ) 206
סוף רחוב; )207 אל; ) 208 בי ח״ ר לנקניקים; ) 210
העלאת בא שה 212 שתי מלים) מ או ר קטן;
חבב; ) 213 חלק מקונצרט; )215 הפסקת קרב;
) 216 נתינת תקוה; ) 218 מכלי האכר; ) 220 נתיב;
)221 מכלי המלצר; ) 223ע שי ר מאד; )224 טיול:
) 226ה פו כו של שקר; )227 קבוצ ת כוכבים;
<233 מבצ ר באתונה; ) 236 חצי האי היוני; ) 239
סימן; )240ב תוכו; ) 241 תחילת לקט; )243מ כונ ה
א מריקאי ת (דיזל); )244 הבר; ) 245 אויב; )246
הבן; ) 248 רות; ) 249 טעם הלענה; ) 250 קול נכרי
בשירה; ) 251 מראה טבע )253 .הקטנים שבבית:
לבן שב ט בני מיו;
)254 זרע; ) 255 כנוי מ לי צי
) 257פ עול ת היו שב; )258 שלי חו ת ממרום; ) 260
ביח״ר ל שי מו רי ירקות; )261 אני ה קטנה; )262
חי קטן ופחדן; )264 הזה; )265 הקים בית; ) 267
חרפה; ) 268 נרתיק; ) 270 מפל; ) 276 מחבר ״ מ עין
הכב שי ם״ (הוצג ב״ ה בי מ ה 279 הנדסה; ) 282
קבוצה בהרי יהודה; ) 284 נוכח; ) 286 מלת הכללה;
)287 נזכר לעיל (ר״ת 288 קול חוזר; ) 289 בסי ם;
) 291 כאן; )292 און; ) 293 רא שית יסוד; 1294
)297 בדחן; ) 298
שוכן; )296 נן עדן (ר״ ת);
בבקשה; )300 מלאכו ת; ) 302 מרכיבה את התשבץ;
)303ע תון יו מי דתי; )305 ציר ישראל בצרפת
ושם פרטי 306 הרקדנית הכוכ בתב״ שדר ת
ה שע שועי ם״; )308 קדחת; )310 יצק; )311 כח;
)313 עו בד אדמה; )314 צורת נקוד; )316 לא
קדוש; )317 צנחנית מ שוררת; )323 מו לד ת יתרו;
)326 החלק ה שלי שי; )329.עבר; ) 330 מו סי ף
נוחיות ב שע ת ה שכיבה; )331כ בוד ש ם (ר״ת);
)333 משחת; ) 334 טעם רע; )335 זקן; )336 צדף
המרגלית; )338 ערימה; )339 נזרה שווה (ר״ת);
מ ספ ר יורדי המירה;
)340 תנור; )341 תן ו;)343
)344 מל ת הגוף לנסתרות; )345 מל ת קריאה; )347
שליח; )348 נהי; )350 עיר מצרית; )351 שקט.

sjHJH₪afHjaj,a ₪ H iE ₪ a ra ₪ a ₪ 5 ja ₪ a ₪ E ₪ H ₪ 5 ₪ s j5 J 5 J 5 ₪ g jg j5 ja ₪ fd l׳HJ־ ₪BJ2re₪z₪ EJH₪ zfej5₪g]ZJ2rajE15ia1Bre1Bjajara₪Hrg1aj515₪ 5₪
,העולם הזה״ 755

ת לו ש
תשבץ שנק מ ס113 ,

הב אור׳ ב ע מו ד 15
אם פתרת את התשכץ, שלח את הפתרון יחד עם התלוש למערכת העתון,
דה׳ גליר!ם ון ,8ת״א, ת.ד 136 .עד .1.5.52 כין הפותרים תוגדל טיסה לאילת.
^ { ii^ y g i5 1 E ra j^ ja rg Ia riu a rg j3 I5 g n ^ H 1 ^ n # a

^ »/ararereja₪ Bf5icagJ?JW