גליון 756 מתאריך 24 באפריל 1952

העולם

אין כלום, מלבד פרצוף נאה
עוד אפ שר לדרו ש מבחורה?

העורך הראשי:

יצחק ארדי, חיפה

אורי א ב נרי

דו ב

אי־אלה דברים.

ראש המערכת:
ש ל ום כה ן

עורך הכיתוב:

כלי גן עדן
עורך התבנית
דו ש
הצלם הראשי:

א י תז

הכתב הראשי:

ה שבו עון ה מצויר
ל אינ פו ר מ צי ה
רחוב נליקסוז , 8תד־אביב
וליד תיא טרון ״ אהל ״ <
ת.ד , 136 .טל( .זמני) 66785
מען למבדקים :״ עול מפ ר ם״
משרי המערכת בירו שלי ם :
רחוב דוד המלד (יו לי א ס,
הסעד.
משרה
מו ל
המערכת בחיפה : משרה רחוב החלוץ , 45 תדר , 11
טלפון 4—6 ( 4661אהה״ צ)

אהרון דולב

...סיפ ר שייע על העברתו לקבוצה התורכית
פנרבחצ׳השש מה נן עדן מ עיד על עצמה...״
(העולם הזה .) 747 פנרבחצ׳ה בפי רו שה ה מילולי
היא ״נן המגדלור״ אולם יש לה נם פי רו ש
גיאוגרפי: זוהי אחת מ ש כונו תי ה של אי ס טנ בול,
ה שוכנת על חצי אי קטן. ב די ד כלל נו ש או ת
הקבוצות בתורכיה ש מו ת של שכונו ת.

פ אול נולד מן

עורכי מדורים:

מיכ אל אל מו,

יחיאל ב שן. ני צ ה נבי.

איתמר עילם.

חיים אשבל, פתח־תקזה
תודה לקורא אשבל על התפוח מעץ הדעת,
המוציא את התורנים מגן־העדן.

משתתפים קבועים:
פרנצה

נרובנר.

רפאל חייט, אוסקר ט או בר.
יצחק לבני, צבי ש ש.

ראש־משרה ירושלים:
דוד רוביגגר

פילי ם

טי א רי

לעיסת המשכר

ראש משרה חיפה:

אני הו שב שמרבית הנו ער הי שראלי קורא את
העולם הזה, ומאחר שאתם לועסים כבר ז מן רב
את המ שבר העובר עליו, נ סו לארננו. אף אגי
הייתי חבר בתנועת נוער, במחנו ת העולים. אך
עזבתי או תה. אם תארגנו את הנוער, בו ד אי
אצטרף.

נתן ריבון

סופרי־חוץ:

דניאל נילן, גבריאל דנון, ש מו א ל מירון.
ה מו״ ל :

העול ם

הזה

ד פו ס

וגוף

חינני.

י שראל,

תל־אביב

יחיאל בן־שלום, תל־אביב

ככור ראשונים

פרסמתם (העולם הזח )750 שבארץ עו מ ד לקום
בית החרושת הר א שון למרי־חום. יש לי הכבוד
להודיעכם שבית מסחרנו מ פי ץ קרוב ל שלוש שני ם
מדי־חום מתוצרת הארץ.

אליהו והלל שולמן, תל־אביב
לקוראים שולמן, התנצלות חמה.

לפני כמה שבועות פרעתי חוב כבוד ישן.
כשנוסדה המערכת הנוכחית, הושפעה במידה רבה על־ידי סגנונו של עתון אחד: טייס
האמריקאי. אף כי לא קיבלה את כל השיטות של טייס, נסתר, לבחון מה מתאים לתנאי הארץ
ומה לאו, הרי חייבת המערכת
חוב גדול לעתון זה.
מצאתי לנכון לכתוב לעורך
טייס• ולספר לו על קורות
העולם הזה. למסור לו באיזו
מידה נעזרנו על־ידי נסיונו.
השבוע קיבלתי תשובה מידי
ג׳יימס א. לינן, העורך
האחראי של טייס :
״שמחתי מאד לשמוע ממך
וקראתי.בעניין רב כיצד נפל
טייס לחיקך ממש בימי המלחמה
הערבית־ישראלית,
דבר שפתח בשרשרת־תגו־בות
שהובילה להצלחתו העצומה
של העולם הזה. איני
קורא עברית, אולם ברור
מן׳התמונות והתבנית שהת־אמתם
לצרכיכם בכשרון רב
במול ׳מתכונות טייס והעתון־
האחות שלו, לייף.
חברי המערכת שלנו הקוראים
עברית מסרו לי שהכתוב
משהה את אותו סוג
של ריפורטז׳ה עובדתית
אשר עורכי טייס מנסים לתת
אותו,..
איחולים לבביים להצלחת־כם\
אותי
שבוע קיבלנו מחמאה
שנייה מחוץ־לארץ, הפעם
מצרפת. הגיע לארץ גל־יון
השבועון הצרפתי לה
טריבון דה־נסיון, אחד השבועונים
המשכילים ביותר
בצרפת, בעל נטייה שמאלית.
בעמוד ארבע של העתון, המוקדש
לשיקוף בעיות העולם,
נוהג העתון לצטט קטעים
חשובים במיוחד של עיתוני
העולם המפורסמים. והנה בגליון זה, ליד קטע מתוך פרבדה המוסקבאי (על ארצות
סקנדינביה) ושל הטיימס הניו־יורקי (על יפאן) מופיע גם קטע אחד על ישראל. הקטע הוא
תרגום הרשימה ״פרשת הדרכים: ניו־דלהי, קארצ׳י, רומא״ של העולם הזה 750 רשימה
פרשנית שניתחה אח שלושה הכוונים הישירים של מדיניות החוץ הישראלית.
דומה שהעולם הזה עבר כברת דרך כלשהי מאז כינו אותו מתנגדיו, לפני שנתיים, כעתון
זול ובלתי רציני.

גורלה של רותי
לא יכולתי לי שון בלילה מרוב דאנה. מה קרה
לרותין האם נהרנה חם ושלום. ע ״י ההתפוצצות?
האם רק נפצעה? אני מחכה בכליון עיניים לגליו!
הבא.

אליהו קגר, רותיסט וותיק
לקורא יקנר המודאג התנצלות נבוכה של
המערכת: גם היא לא הצליחה לברר, עד לסגירת
הגליון, טה בדיוק קרה לרוחי, תוסיף
במאמציה לוודא את האמת ולהודיעה סיד
לקוראים.

כזיון הכנסת
העתונו ת פתחה ביללה רבתית כ ש פנ ע ד״ ר יו סף
ב שו פ טי ם והעליבם בכנ ס ת. מ ה יאמר אי פו א ה אזרח
הקורא בהעולה הזה 754ש א חד מ שו פ טי
בית־ה מ שפ ט העליון התבטא במשפט יע קובו בי ץ :
״תדבר לעניין, אתה לא ב כנ ס ת 1״ אינני יוד ע

העולם הזה רואה במרכז העברים הצעירים
המשך ישיר של הועד לגיבוש הנוער העברי,
מאחר שרעיונותיהם ומנהיגיהם מזדהים לחלו
טין.

אור כחוץ לארץ
...בהזרמנות זו הייתי רוצה להביע לכם את
רחשי התודה והחיבה על האור שע תונכ ם מ אי ר
לנו בחוץ־לארץ מ די ש בו ע. לרבים ז הו הקשר
היחידי שי ש להם עם הארץ, וקשר יפה ומשמח...

חיים נגן,
סטודנט למוסיקה, וינה

אברהם יונס, הר הכרמל
זוהי ארץ חופשית, וכל אדם רשאו לבזות
את הכנסת שלו.

פרסום ה סנ ט ציו ת שלכם עובר לפע מי ם את
מ צ פונ כםה אנו כי. למה לזרות מלה על פ צ עי ה
של הצעירה בקשר ל מ שפ ט יעקובוביץ ן האם
לא עבר עליה מ מפי ק ן

י. מירון, תל־אביב
העולם הזה שותף לצערו של הקורא מירון,
אן אינו יבול להשתמט מתיאור מאורע משפטי
ראשון במעלה.

לא כלום, חוץ מ...
ב שמחה רבה ראיתי שאחרי שתיקה ארוכה מ די
הופי ע ה אסתר לוינפקי שו ב. אני זוכר שבפע ם
האחרונה לחמה באומץ־לב כה רב ברגליה של
סילבאנה מ אני אני. עתה מתברר שלברידנ׳ ט קאר

מלחמת הדגים
לוא רצה העולם הזה לתת באמת לקוראיו להחליט
מי מ שני הצדדים צודק ב סי כ סו ך החולה
(העולם הזה .) 755 מו ט ב היה לספק יחד עם
כל נליון שני דגים טריים — א חד של הולתא
ואתר של יסוד-המעלה. אחרי הארוחה אפ שר יהיה
להחליט ביתר קלות מי מו כשר יותר.

דוד פלטי, רחובות

לדעתי היה העולם הזח צריך ל שנו ת את ה שיר
ה מופי ע בראש הר שימה. הנו ס ח הנ כון, ל אור
הסיכ סוך :

״אל החולה נעפילה
את ביצותיה נבייש...״
יוסף קלמן, תל־אביב

אני עם הקיבוץ. אם יו סי פו ה מו ס דו ת בקו
מחפיר זה של ה תעל מו ת מז כויו ת העבר, לא
ימצ או עוד מעט אנ שי ם כדי לצבור ז כויו ת בעתיד.

אחד שהיה טיפש וצבר זכויות
בפלמ״ח ונמאס לו

לדעתי הפתרון הו א הכי פ שו ט: צריכים לע רוד
מ ש אל עם בין הדנים ולברר אם הם מ עדיפי ם

המופתי ושות׳
אליעזר גרו, תל־אביב
אם חאג׳ אמין רוצה להטיף לשיתוף עב־רי־ערבי,
פתוחים לפניו עמודי העולם הזה.
...מפעל כביר. אני
מפנה בהעולם הזוז...

מקווה

שמשאל זד,

יהיה

דוד הלמן, חיפה

מעול ם לא קראתי דברים
תיחות כה רבה. ת מ שי כו.

משעמ מי ם

רות
ארליך, ירושלים

לשעמם או למתוח?
התערבות י שראלית ל טוב ת הערבים ב או״ ם תביא
לירי שינוי מהפ כני בע מדת םכל פינו, שי בי א,
ב סו פו של דבר, אף לכריתת ברית שלום בין
ישראל ו שכנו תיה.
בכור אלעל, עפולה
...תופעה מ עו דד ת היא לנו. הקשישים. שדוקא
העולם הזה, עתונם של צעירים. פו ת ח בוי כו ח
צלול על בעיית הערבים מ תו ך ה תעל מו ת כה
נמורה מן הפ טפו טי ם ה שוביני ס טיי ם והמיליטרים־
טיים המציינים כיו ם את הנוער ברוב ארצות
העולם.

ד״ר ישראל לוין, תל-אביב

...אם ת שעה אנ שים אלה מו ס מ כי ם להביע דעה
על ענייני הערבים, הריני מצרף לטרסט־ה מוחות
גם את נר שון פאר ומ שה צפ תי.

אליהו מצרי, תל־אביב

ותק לפושעים
מזלנו הו א ש אין אנ שי ם רבים מ ביננו, הותיקים
בילידי הארץ, חו שבים כ מר עו בד גו שן מעתלית
הקובל (העולם הזה )751 על העולים החדשים
(כאילו ה שחיתו את המוס ר בארץ) .גם בין ה עולים
החדשים נצטברה מרירות רבה. ויש ביניהם
החושדים שכל ותיק מרמה אותם ו מנ סה לקפחם.

יצחק פרולוב, תל־אביב

יוסף פרנקל, תל־אביב
בזיון

האשה שנכנסה לחנות הנעליים בשעה
תשע בבוקר ביקשה חג נעליים חומות.
שלוש שעות לאחר
מכן, אחר
שכבר הספיקה
לעבור על מלאי
הנעליים (כולל
נעלי גברים ויבחנות,
לדים)
טרם
החליטה באיזה
זוג עליה
לבחור.
לבסוף פקעה סבלנותו של המוכר שגילה
משך כל השעות הארוכות נימוסיות ״
יוצאת מגדר הרגיל. בעדינות רבה הניח ן
את קופסת הנעליים האלף על רצפת ה־
.חנות, פנה ללקוחה. בנחת ואמר :״גב־ I
רת, אין דבר, זה בסדר. את, השארי ן

פה ! אני הולך לעזאזל ־״
הקורא ד״ר אבידור זוכה בפרס של !
— 1.ל״י (זה בסדר).

אחר שפתחתם את דפי העולם הזה לנימר א פנ די
אל־הווארי. שיי סד את ה תנועה ה טרורי סטי ת נג׳דה
ולחם במלחמה נג דנו, אני מחכה עתה מ תי ת תנו
את זכו ת הדיבור להאג׳ א מין אל־חוסייני.

עו בד נו שן יכול לספר לסבתא שלו שהמצב
המוסרי היה הרבה יותר טוב ל פני ש ב או העולים
החדשים. לי לא יספר מה היה ה מ צב לפני כן.
אז היתה י פו עם בתי־הבושת שלה, והבחורים
יכלו ללכת לשם. ו אילו הבנות שלנו ברחוב הירקון
לא רצו להסתכל על בחור יהודי. אלא אם כן
היה מתחפ ש לאנגלי או לאמ ריק אי, .והאוטובוסי ם
ש ב או מתל־לטוינסקי בחצות היו מלאי ם בנו ת.
ולאו דוקא מרו ק איו ת, רו מניו ת ועירקיות.

מכתבים
אם קיים חוק בזיון הכנסת, בדו מ ה לחוק
בתי המשפט...

א״ב עכרי

העולם הזה 754 ראה ל הצינני ל פני קוראי
המ שאל כ מי שהיה מרא שוני ה מצטרפי ם לו עד
לניכו ש הנוער העברי, ונ שאר מנ היגו הרו חני.
הואיל והועד הנזכר אינו קיים זה כח מ ש שנים,
קשה להבין אי ד יכול אני להיו ת מנ היגו הרוחני.
לעומ ת זאת הריני מו כן להודו ת ב כד ש אני עו רכו
של הירחון אלף ומזכי רו של מרכז העברים
אהרון אמיר, ירושלים
הצעירים.

בגגו ע־נ
מי הולך לעזאזל?

להיכנס לרשת א דו ס ה -מונו פו לי ס טי ת
נצלנית.

או בורננית־

יחיאל בדר, חיפה
הדנים נוקטים בקו של אי־הזדהות חמורה.

דמיון למפ״ם

מ א מרכם ״ או ר על פני א פי ה״ (העולם הזה )750
הוא ב די ד כלל טו במאד, ו אפילו מ צויין, אבל
אני לא מו ריד אףדמ עה אחת על סבל הצרפתים.
מ פני שב מלחמה (העולמי ת) הם התנהגו ביהודי ם
כ מו הנא צי ם. ונם אינני מ חבב את הו צי -מין.
מ פני ש הו א דו מ ה הרבה למפ״ ם שלנו, שהם
דואי ם רק א ת מו ס קבה ולא יותר ובגלל זה הם
יבולים להחריב עו ל מו ת.

יוסף קורנמן, תל-אביב

נייר, נייר ואין נייר
אתם מרבים לה תלונן על חוסר הנייר הפוג ע
בעיקר בכם בהיו תכם ע תון בלתי תלוי. בננה זה
אין כנר אה ל ע שו ת מ או מ ה, אולם אם בכל זאת
רצונכם ל ש מור על ומתהע תון ו תו כנו הרי יש
ב אפ שרו תכ ם לצמצם את מ ספ ר ונוהל ה ת מונו ת
הני תנו תבע תון כל שבו ע.

רות שושני, תל־אביב

הכותרת שפרסמתם על ע מוד ה שער (העולם הזה
,) 752כ אי לו באשמתהממ שלה נאלצתם ל הופי ע
ב מהדורה ללא צבע עלולה ליצור רושם כ אי לו
מ תכוונ תבאמת ובתמים ממשל תנו למחוק א ת זכר
ה ע תונו ת מתתת ל ש מי ה מדינה או לפחו ת את
ה שבועונים. ו אני או מ ר שהדבר אינו איו ם כפי
שתארתם או תו. י סגן/מ נוח קופרמן, צ ה ״ ל

השע ר
התמונה מוכרת לקוראי הרומנים הבלשיים: אדם נדקר בקרן רחוב, אולי מת. מיד
יוצא מפקד המשטרה בעקבות הפושעים, נתקל ביפהפיה החשודה (המתגלית לבסוף כתמימה,
טהורה וכשרה לנשואין) ,רודף אחרי חבורה שטנית של פושעים, נופל בפח, ניצל ברגע
האחרון ממש. ואז מנצח הצדק.
המציאות אפורה, כמובן, הרבה יותר. חלק גדול מאד מעבודת האגף הפלילי נעשה
בחדרים פשוטים של משרד. והחלק המכריע, במקרים רבים, של מלאכה אפורה זו נעשה
באותו חלק הנושא את שם המדור לטביעת אצבעות.
בצורה בלתי רומנטית ביותר, מתוך תיקים אינסופיים, נמצא כאן הפתרון לחידות
רבות — לאו דוקא ע״י שיתוף פעולה בין בלש רווק והשוחה יפהפיה, אלא ע״י שיתוד
הפעולה הפרוזאי יותר בין הפקידה המתייקת והקצין המומחה• צורת עבודה זו אינה רק
מעניינת כשלעצמה, אינה רק חומר לסיפוק סקרנותם של רבבות חובבי בלשים. היא מעוררת
גם בעיה ציבורית• ממדרגה ראשונה: הדרישה להטיל חובה על כל אזרח במדינה להפקיד
את טביעת אצבעותיו בידי המדור.

//העולם הזה״ 756

אהדהאמצ עי ל ע צי ר ת
עבריין הוא זיהויו ל פי טבע
תאצב עו תיו שה שאיר במי
קו בי צו עהעבירה. בכר
עוס קי ם אנשי מדור ט בי עו ת

האצב עו תבמשטרתי שר אל
13 וו טר אלי הו בן־נ חו נלמטה!
המ שווה ט בי עו תבכר טי סיי ה
ה ענ קבתמ או תאל פי הטפס׳
להם שיפת מיון לפי.צורת קד הרכסים
ערבי הוציא קופסה קטנה משל
עור האצבע. לשני סוגי הרכסים
תיקו, פנה לפקיד איפה לאשר
לפיהם מיינו הסינים את הטביעות
Iחתום, אדוני ׳״
הפקיד הורה לו על המקום המתאים — .רכסי לולאה ורכסי מערבולת — הוא
הוסיף סוג שלישי — רכסי קשת.
הערבי פתח את הקופסה, הידק את אגובשנת
1895 ביקר ריצ׳רד הגרי, מפקח
דל יד ימינו לכרית ספוגה צבע סגול
משטרת קלקוטה (הודו) אצל גאלטון,
שהיתר, בתוך הקופסה, העביר את האגוהפך
חסיד גדול של שיטתו, הנהיגה בדל
אל הטופס — השאיר טביעה ברורה
משטרת הודו. במרוצת השנים הוא
על הנייר הלבן. זאת היתד, חתימתו.
שיכלל את שיטת המיון, הוסיף שלושה
מדוע אינך נושא חותמת?״ שאל הפסוגי
סידור רכסים בטביעה, הקל בכך
קיד ,״זה לא מלכלך.״
במידה ניכרת את שיטת המיון. וכאשר,
הערבי שלא למד קרוא וכתוב מימיו
נתמנה בשנת ;1901 ראש סקוטלנד יארד
חייך :״חותמת אפשר לזייף, יא סידי,
הנהיג את השימוש בטביעות אצבעות
אבל טביעת אצבע — אף פעם.״
כאמצעי משטרתי ממדרגה ראשונה. כעאילו
נתבקש אותו ערבי להסביר מניין
בור שלוש שנים חדרה השיטה גם למשלו
בטחונו המוחלט /לא היה מן הסתם
טרת ארצות־הברית, התפשטה מאז לכל
יורע מה לומר. בכל זאת מבוססת אמוהעולם,
הפכה נשק בעל חשיבות מכרנתו
על עובדה מדעית, אשר זה זמן רב
עת במלחמה בפושעים.
הפכה אמת שאינה ניתנת לערעור.
פגזים. לארץ־ישראל חורה השיטה
DS3יקר־ערך. הראשונים שהגיעו
למסקנה זו היו הסינים ; קיימים מסמרק
בשנת , 1918 עם כיבוש הארץ בידי
האנגלים. כיום תופס מדור טביעת הכים
המעידים כי כבר בשנת 650 השתמאצבעות
(השייך למז״ח — המחלקה
שו הסינים בטביעת אצבע לצורך זיהוי.
לזיהוי וחקר פלילי של משטרת ישראל)
מסין עברה שיטה זו ליפאן, בה קיבלה
תוקף חוקי.
את אחד האולמות הגדולים ביותר בבנהראשון
שהחדיר את השיטה לשימוש
ייני המטה הארצי של המשטרה. שם,
בעולם המערבי היה סיר ויליאם הרשל,
בשמלות ארוכות של ארונות עץ וברזל,
מושל מחוז בבנגל,
מתוייקים מאות אלהודו.
פועלים וקבלפי
טפסים, עליהם
כאשר משטרת ירושלים מצאה
נים הודים רבים נהטבועות
אצבעותיו
פצצת תבערה וסרחון שהכילה נחו־גו
לקבל כסף — ושל
כל אשר חוייב
נן ר מבעיר סרטי קולנוע משומשים
כעבור זמן מה להכבעברה
על החוק מפרק
חבלן המשטרה את הפצצה.
חיש את הדבר. הר־אז
יצאו התורכים
מומחה מביעות האצבעות בדק את
של הכריח אותם לאת
הארץ.
הסרט (שהיה ארוך 70 ממר) ,מצא
אשר בטביעת אצבע
עליו מספר טביעות אצבעות. אותו
כל קפלת כסף או
לפני ארבע שנים
יוס עצרה משטרת ירושלים כמה
התחייבות.
עמדו ארונות אלה
עשרות חשודים בהשתייכות ל״ברית
אף כי שיטה זו
(מלבד האחרונים שהקנאים״
שעמד להטיל פצצה זאת
הוכיחה את יעילותה
נתווספו בינתיים) בבבניין
הכנסת. שניים מהעצורים
מטה המשטרה המנוחסכה
לאנגלים סכו זוהו כבעלי טביעות האצבעות, ונמדטורית,
במגרש הרומים
רבים, הצליחו צאו אשמים, על־ממן זאת בחקירה
כמה מן ההודים ל המוקדמת שסופה היה חיובם בדין .,סים בירושלים. כמה
ימים לפני סיום ההתגבר
עליה• כאשר בבית המשפט המחוזי.
סיים עובד ממשלה
מנדט, בצאת המשטשלא
ידע קרוא וב־רה
הבריטית מן התוב,
את שרותו ויצא לפנסיה, נהג לד,ת־עיר,
סגר הקצין האחראי את החדר שהיצב
מדי שבוע לקבל את הענקתו וחתם כיל את הארונות בקפדנות, מסר את העל־ידי
טביעת אצבע. התשלומים נמשכו
מפתח ללויטננט של הצבא, אחראי לשמירה.
בקביעות,
עד אשר התעורר חשד בלב
אח־ הפקידים הגבוהים• הוא פתח בחקיב־
14 למאי עזב האנגלי האחרון את
רה וגילה כי העובד מקבל־ההענקה נפטר
ירושלים ומגרש הרוסים היה למטרה
לפני למעלה מארבעים שנה. אך ברשות
צבאית מספר .1בשורת הכובשים הראבני
משפחתו עמד נכס יקר־ערך: אגושונים
נכנסו שני קציני משטרה ישראדל
משומר וראוי לשימוש שהוטבע מדי
ליים (אריה נפתלי וצבי זנדברג) .מטרשבוע
על קבלת ההענקה.
תם: החדר שהכיל את הטביעות. אולם
בשנת 1877 פירסם אנגלי אחר, הד״ר
משרצו להוציא את הארונות מן הבירה
ד,נרי פולדם, מאמר על טביעות אצבעות
המופגזת נתברר כי אין כל קשר עם
שגילה באורח מקרי על קדרות עתיקות
החוץ. הם חיפשו מקלט ארעי מפני הפבשעת
עבודה כרופא ביפאן. הרשל קרא
גזים הערביים׳ הוציאו את הארכיון מן
את המאמר ובין שני המלומדים התפתחה
הבית מכוסה הרעפים למרתף עמוק כש־נהגי
השיירה האחרונה שנשארו תקועים 1
התקשרות הדוקה סביב המדע הישן־חדש.
חיש מהר נוכחו לדעת כי במדע זה טמוביך
ושלים משמשים סבלים• בהפוגה הראשונה
הועברו הארונות לתל־אביב
נות אפשרויות רבות — בעיקר בשטח
כשבתוכם תיקים של מאות אלפי עברייהקרימינולוגי
(מדע הפשעים) .אולם הצעותיהם
לסקוטלנד יארד לא עשו רושם נים — לרבות ערבים אשר הדאגה לטיפול
בהם נמצאת עתה בידי משטרות
רב, בעיקר בגלל הקשיים הרבים שהיו
הארצות השכנות.
כרוכים במיון ותיוק הטביעות.
נשק. אולם מכשול זה לא נשאר ומן
תוך רכע שעה. במדור טביעות
האצבעות מתנהלות
רב. בין אלה שהתעניינו בהתכתבות הר־שתי
פעולות: הש־ m 1־1׳1
של ופולדס היד, גם איש מדע, האנתרווואת
טביעת
פולוג פרנציס גאלטון. הוא חקר את ידיעות
הסינים בשטח זה, גילה כי היתד,

האכקההא פו ר ה. על חלון במקום הפשע נמצאו טביעות שלוש אצבעות. מומחה משטרתי, תפקח ראשון. צבי?יבר, כיסה אותך,
בעזרת מברשת מ־וחדת, באבקה אפורה שמבליטה את רכסי הטביעה על הזכוכית. על הטביעה המובלטת ע״י האבקה מדביק הקצין נייר
דבק (מעתיק) שיעביר את האבקה כפי שהיא מגובבת על הזכוכית. מנייר זה הוא מעביר את האבקה על חומו מיוחד — והרי טביעה,

עות אצבעות הנלקחות במקום הפשע עם טביעות
אצבעות אנשים חשודים ועם הטביעות ה־מתויקות
של עבריינים מועדים וחקירת עברו
הפלילי של מועמד לדין כפי שנרשם בתיק ההרשעות
שלו. הרשעות אלה מובאות בפני השופט
_ אם הוא מצא את הנאשם חייב בדין —
כדי שיביאן בחשבון בזמן מתן פסק־הדין. לעיתים
קרובות למדי מחליף עבריין את שמו אולם
שיטת תיוק הטביעות מאפשרת מציאת תיקו
הקודם, המתקבלת על־ידי החוק כהוכחה מוסמכת
של זהותו•
אולם שימוש זה במדע טביעות האצבעות הנו,
למעשה, צימצום גדול של אפשרויותיו. במצב
הנוכחי יכולה המשטרה לגלות את האשם רק
אם כבר חויב לפני כן בעברה. לעומת זאת,
אילו היה למשטרה ארכיון הכולל טביעות אצבעות
כל תושבי המדינה היה נוצר המצב האידיאלי
אשר עליו חולמים החוקרים: קביעת
זהות העבריין תוך רבע שעה מזמן לקיחת טביעות
האצבעות במקום הפשע והבאתו למדור.
אילו הובאה היום בפני אזרחי המדינה הצעה
לערוך רישום של טביעת אצבעות כל התושבים
היתר, מן הסתם קמה תרעומת אדירה .״מה אנחנו,״
היו צועקים רבים ,״פושעים י מה לנו ולטביעת
אצבעותינו ז״ אחדים היו אף מנמקים את
התנגדותם ברעיונות מדיניים, מצביעים על הסכנה
לחופש הסרט הטמונה במסירת כוח עצום
זה (זיהוי כל אדם, בכל מקרה — אף אם הוא
משנה את שמו) לידי השלטון .״תארו לעצמכם
שרישום כזה היה בידי ממשלת המנדט,״ הם
אומרים .״כיצד יכלה להיות מחתרת? שהרי
שום שינויי פנים או זיופי תעודות לא היו
עוזרים. ומעל לכל, זוהי פגיעה חמורה בכבוד
האדם !״
בכל זאת, כאשר מגיש אחד האזרחים הללו
בקשה ל״שרת כניסה לארצות־הברית, למשל,
נעלמת כל התנגדותו ותרעמתו: הוא נותן טביעת
אצבעותיו — 12 פעמים.
כמו צילום פנים. בכל זאת, אין מדע טביעות
האצבעות קשור לפלילים בלבד. לא פעם
נמצא לו גם שימוש חיוני אחר — שליו וקונס־טרוקטיבי.
מקרה אחד אופייני היה כאשר פנה
עולה חדש לשלטונות הגרמניים כי יחזירו לו
את רכושו שהיה לו לפני המלחמה. הגרמנים
הכירו בזכות אדם מסויים לרכוש זה, תבעו
מן העולה כי יוכיח כי הוא אמנם אותו אדם.
העולה סיפר כי בימי המלחמה שינה את שמו
היהודי לשם נוצרי על מנת להנצל, השמיד את
כל אשר היה קשור עם שמו הישן, הוציא תעודות
ומסמכים חדשים על פי זהותו החדשה.
תביעותיו עמדו להפסל. הוא פנה למשטרה בחיפה
והיא לקחה את טביעת אצבעותיו, שיגרה
אותה לגרמנים. כעבור זמן קצר נתקבלה הסכמת
הגרמנים: הטביעה התאימה לטביעת אצבעות
בעל הרכוש שנלקחה לפני המלחמה.
בקבלם הוכחה זו ידעו הגרמנים כי אין למעשה
כל אפשרות של זיוף הטביעה, כי אין שתי
טביעות דומות. גם פרק הזמן הארוך שעבר בין
לקיחת שתי הטביעות לא היה בכוחו להביא שי
ת$גמ
tmisn

איזe־ג•fv

יד **דן •

«>* j aזדאדכזז*1

אניז־ל

תרמילי כדורים .׳מדור טביעת האצבעות הוא חלק
מן המחלקה לזיהוי וחקר פלילי במטה הארצי (המחלקה
המדעית) אשר תפקידה לזהות את העבריין באמצעים
טכניים־מדעיים הנלקחים מעקבות מקום הפשע. למעלה :
בודק סגן מפקח מחוזי אריה נפתלי, העומד בראש המחלקה,
צילומים של תרמילי כדורים הקשורים במקרה עברת.

מלאכה פשוטה. בכל תחנת משטרה עומדים בפינה המכשירים
הפשוטים הדרושים להטבעת אצבעות: צבע שחור וטפס טביעות,
מחולק ל־סו חלקים לעשר האצבעות. המלאכה פשוטה למדי:
מהדקים את האצבע על הצבע, מעבירים את האצבע הצבועה על
הנייר ומגלגלים אותה — בסיבוב מכיוון הגוף חוצה. הטביעה
הנוצרת מראה בבירור כל רכס עור או כל סימן אחר על האצבע.

נוסחת המיון. על שולחנות אלה נמצאים טפסי טביעת
אצבעות של מקרים העומדים ותלויים — אשר נלקחו
מנאשמים ע״י המשטרה ואשר מושווים עם טפסי טביעת
אצבעות של עבריינים שכבר נשפטו, אשר בארונות,
מדי התקבל טופס טביעות מאחת התחנות נערכת בדיקה
של הטביעות, ניתן לה נוסחת המיון לפיה מחפשים בתיקיה.

רבבות שמות בארגזים
בטיפולן של שוטרות אלה ננזצאת הכרטי־הואשמו
והועמדו לדין על־ידי המשטרה מאז
סיה השמית — מאות אלפים של כרטיסים עזבו התורכים את הארץ. למרות שרבים
קטנים הנושאים שם, גיל ופרטים אישיים אח מאנשים אלה מתו בינתיים, נשמרים כרטירים,
כגון תאריך לידה, סימון הטביעות
סיהם במטה המשטרה — רק כאשר עברו 60
ומספר תיק ההרשעות בארכיון הכללי. כל שנה מיום לקיחתם יושמדו. חלק גדול אחר
טופס המגיע למדור עובר מיון ומשם הוא של הכרטיסיה הוא של ערבים, שחלקם בנשלח
לפקידות אלה (שוטרות בלי מדים)
עברות ובפשעים בימי המנדט היה ניכר. רוב
המחפשות בכרטיסיה לפי השם הרשום על
רובם של ערבים אלת נמנה עתה על רבבות
הטופס. אולם אין הכרטיסיה השמית, למעהפליטים
שברחו לארצות ערב השכנות. אילו
שה, אלא אמצעי עזר, להקלת העבודה. המיון שררו יחסי שלום ושיתוף פעולה תקינים
הנרשם על הטופס מספיק בהחלט למציאת בין ישראל והערבים היו כרטיסיות אלה
התיק (אם יש הרמביאות
תועלת רבה
שעות קודמות) בארלמשטרות
רערביות
כיון הכללי. לפעמים
אשר בתחום השגח־בין
אנשי המשטרה העוסקים במוסר
העבריין שם
טביעות אצבעות רווחות בדיחות
תן פועלים עתה ה־בדוי
.-,אך טביעות: הפלסטינאים רבות על מקצועם. בעיקר אוהבים
אצבעותיך מאפשרות
הם לספר על קצין משטרה וותיק, שאולם
לא כל כרטיגילוי
תיקו הרשום
הקדיש לעבודתו שנים רבות, היוצא
סי הערבים הם חסרי למשטרת תועלת
לפי השם הישן. לפפעם
לנשף. שם מכירים לו אדם אשר
עמים גם קשה למישראל:
מדי פעם,
במקרה היה דרוש למשטרה מזמן.
צוא את התיק הנבהתפם
מסתנן בגהשוטר
לוחץ את יד מכרו החדש,
כון מפאת דמיונם
בולות, הוא נלקח
מתבונן באצבעותיו ומפליט :״ם לח
של שמות. השם אבלתחנת
משטרה, אצלי
אם איני זוכר את השם, אבל הבעותיו
מוטבעות על
רהם מזרחי, למשל,
אצבעות שלך מוכרות לי מאיזה
טופס הנשלח למזור
מופיע למעלה משמקום

הטביעות במטה המונים
פעם בכרטיארצי
— ושם מתברר
סיה ומבין אלה דומים
גם שמות האבות, כרחמים, במספר רב כי הנו תושב הארץ לשעבר בעל עבר פלילי
של מקרים. במקרה זה מוצאים השוטרים את הרשום בפרטי פרטים על כרטיס קטן, באחת
ממאת המגרות של !!כרטיסיה במסה הארצי
התיק לפי מיון הטביעזת בלבד..
כרטיסיה זו מכילה שמותיהם של בל אשר של משטרת־ישראל.

חגדלז »V*r־& cל מבי>*ז

סוד הז-הו*;

שקטה

תחת כל טביעת אצבע, רושם השוטר הממיין
סימן מיוחד, לפי מבנה רכסי העור, בהתאם
לסוגים השונים — מערבולת, לולאה,
קשת, לולאה שלובה וכיוצא באלה. תפקידו
של מיון זה הוא לפצל את הטביעות לקבוצות
(ישנן 1024 קבוצות ראשיות) .אחר
מיון ראשון זה לקבוצות הראשיות עובר
הטופס מיון משנה, לפי תכונות הרכסים.
לעשר המשבצות בטופס ושעליהן טבועות
עשר האצבעות ימייחסים ערך מספרי. כך
שבתום המיון מתנוססות
בראש הטופס
שתי שורות של
אותיות (לטיניות) ומספרים
— זהותו
(בלשון הסתר של
טביעת האצבעות)
של אדם. משמאל,
עובר עוזר מפקח.
מחוזי צבי זנדברג,
ראש המדור, על טופס
לבדיקה מדוקדקת
של הטביעות והמיון
אשר ניתן להן.
כי עבודת המשטרה
אינה רדיפה דרמטית
ברחובות בלבד, היא
גס עבודה משרדית
שקטה, עניינית ומדעית.

זו בלבד, אלא
שבמקרים רבים רחוקה
עבודתה של ה#משטרה
גואותס טפסים של שוטר־גנב שהקהל
הורגל אליהם בסרטי הוליווד. במיוחד

>»a׳siVייי )

14...נקודות
במקרה זה הצליחה המשטרה למצוא
טביעה כמעט מושלמת, דבר שהקל בהרבה
על ההשואה. אולם לעתים קרובות
מאד מגלה המשטרה רק טביעה חלקית
ובלתי ברורה אשר אינה נותנת נקודות
כת רבות לזיהוי. בכל זאת מאפשרת
שיטת המיון זיהוי מוחלט בהרבה ממקרים
אלה, כי לכל טביעה צורות אופייניות
משלה שאינן משתנות גם לאחר
המוות, כל עוד לא נרקב הגוף.
שוטרים רבים העוסקים בדבר אף
יכולים לזכור אופי של טביעה כפי שאדם
זוכר אופי ותווים של פנים.

צילום זה מראה השוואה של טביעת
אצבע ימנית שנמצאה על מעטפה הקשורה
לעברה פלילית עם טביעה שנלקחת
מחשוד בתחנת משטרה. על הטביעה מימין
(אשר עליה מופיעים שני פסים השייכים
למעטפה, לא לאצבע) מופיעים הרכסים
הפנימיים של עור האצבע בלבן, ואילו
בטביעה שנלקחה בתחנה (משמאל)
מופיעים אותם רכסים בשחור. ההסבר
נעוץ בעובדה כי הטביעה הימנית כוסתה
באבקה אפורה שמילאה את החריצים בין
הרכסים בתהליך העתקתה מן המעטפה.
בהשואה זו מסומנות 14 נקודות זהות
המוכיחות כי שתי הטביעות הן של אצבע
אחת.

עבודה

מני ח

ועניינית

אשר עליו מוטלים תפקידים החורגים מתחום
גילוי פושעים ותפיסתם. כי מדע טביעות ה־אצבעים
אינו דבר המוגבל לשטח הפשעים
בלבד.
במקרי תאונות רבים, נשארת טביעת האצ־ ,
ב5ות אמצעי יחיד לקביעת זהות. בצבא ארצות
הברית למשל, נותן כל אזרח המתגייס
דוגמה של טביעת אצבעותיו ודוגמה זו היא
המהווה בסיס להודעת הצבא על מות חייל.
אולם לא רק בשטח
זה עומדות ארצות־הברית
בשלב התפתחות
גבוה: לפי
החוק חייבים כל
עובדי המדינה למסור
טביעת אצבעות,
וכן כל העוסקים ב־תעשיה
המלחמתית,
הנתינים הזרים, כל
היוצאים והנכנסים
למדינה. כך שמתוך
157 מיליון תושבי
ארצות־הברית כוללת
תיקיית הטביעות
למעלה גז־ 120 מיליון
מפסים, ורק
תשעה מיליון מאלה
הם של עבריינים ש־חוייבו
בדין. שאר
הטביעות מוחזקות
למקרה שהמדינה או
הפרט יזדקק לעזרתן שהרי אין זה אלא
ענף מדע ככל שאר הענפים אשר אפשר

y*?n/{y ri-yph
בחמשה חלקי תבל, בחמשים שפות, מעורר
השם נצרת געגועים לשלום ולאחוות־אחים
בלב אנשים לבנים, שחורים, צהובים
ואדומים. כי כאן גדל נביא־האהבה שייסד
את הדת השלטת בעולם, אולם בשבוע זה,
ביום מותו״ של ישו הנצרתי, לא דמתה עירו
לסמל השלום, האחווה והאהבה. במקום זה
הפכה שדה־קרב ליצרים אפלים של שנאה
ונקמה.

התיאור^מוסלמי:
יוצא מן הכלל, תמימים דעה כי העתונות היכשהופיעו
למעלה מ־ 300 צופים נוצריים
הודית שיקרה, מסרה ידיעות כוזבות, ניפחה
(קאטולים־יוונים) ברחובות נצרת, כשתופיהם
עניין שהוא פעוט, שאינו קיים כלל.
אומר בעל המסעדה, בעל השפם השחור: מטרטרים וחצוצרותיהם מריעות, נמשך אח
תולית־כישוי
של ״העולם הזה״,
שהגיעה לעיר למחרת יום המהומה
וגבתה עדויות מפי עשרות
תושבים, עדי-ראיה ומנהיגי העדות
מגישה אח הדו״ ח הבא :
הבעה שד הו סרהבעה

כתם גדול של דם חום ברחוב הראשי,
המוביל לכביש טבריה, הטביע את חותמו
על העיר כולה.
למלומדי נסיון המנדט, הזכירה האוירה
כולה זכרונות נוגים. ברחובות שקטה כל
תנועה. היה הרושם כאילו כוח משטרתי
עצום ממלא את העיר — רושם המבוסס
על אשליה מסוימת, כי הכוח מופגן רק
ברחובות הראשיים המעטים, אינו חודר כמעט
לסבך הטימטות המהווה את מרבית
העיר היפהפיה.
אולם כאן, ברחובות הראשיים, הרושם
עז. כל כמה מטרים ניצב שוטר אחד או
שניים, חבוש קובע־פלדה, נושא אלה ומזוין
ברובה (בלתי־מכודן) או אקדח. רוב

פינת המוות בנצרת •
מי פצע את מי 7
״זה הכל?עטויות. לא קרה שום דבר...״
חוזר אחריו אחד ממנהיגי העדה המוסלמית:
״העתונאים המציאו את הכל.״
עונה גם קצין גבוה של הממשל, לשאלות:
״לא, איני סבור שיש ריב בין העדות. לא,
איני סבור שזהו עניין קומוניסטי. לא, איני
סבור שמישהו מעוניין בתיגרה.״ וסוקר אותה
שעה בעיניו ריכוז של כוח משטרתי שלא
היה עוד כדוגמתו בנצרת מאז נכבשה על־ידי
צה״ל.
רק כעבור זמן מה מבין המבקר מה גורם
להכחשה קיבוצית זו, לפחות מצד הערבים:
רגש של בושה. כי כמו היהודים בארצות הגלות׳
צורך נפשי הוא להם להראות לגוי
(במקרה זה: ליהודי) .שהם עם מאוחד. המהומה
גילתה בקיעים באחדות זו, לכן יש להפחית
בחשיבותה. גאווה לאומית טבעית וו
היא מניע חשוב, לפחות אצל הצעירים.
אומר ערבי צעיר, לבוש יפה, בעברית צחה:
״אנחנו כולנו אחים. אין ריב בין נוצרים
ומושלמים. אלה ואלה הם ערבים.״

מ ק לו ת. פג־ונות a ׳in v i
מתייר נוצרי מוטראן חבים
מה קרה באנות?

מה קרה באמת?
שליחי העולם הזה חקרו כתריסר צעירים
מוסלמים, שטענו כי היו עדי ראייה למעשים.

ריהם הנוער המקומי, כנוצרי כמוסלמי. יית־ושלושה
צופים אחריו. הבורח ניסה למצוא
מקלט במסגד, אולם משראה שדולקים אחריו,
יצא מן הכניסה השנייה של הבית, רץ בכל
כוחו לעבר השכונה המוסלמית. הרדיפה נמשכה
בסימטות ובמדרגות ״לפחות שני קילומטרים,״
ועשרות ערבים טוענים שראו את
הילד בורח כששלושה צופים, מזוינים בסכינים,
דולקים אחריו.
אחד הצעירים המוסלמים, הטוען שנכח
בפינת המוות, מתאר את אשר קרה להלן:
כן שבדוחק הגדול דחף אחד הצופים נער
מוסלמי׳ ,כבן שמונה, והלה המטיר עליו מטר
של קללות ערביות מסורתיות. הנער ברח,
״ראיתי ילד בן שמונה או תשע רץ במדרגות
היורדות אל הפנה, ממשיך לברוח ברחוב לעבר
בית אביו. אחריו רצו שלושה צופים, האחד
כבן 20 והשניים כבני .16 השלושה היו
מכפר שפר־עם, ואחד מהם החזיק בידו סכין
שלופה.
הילד הגיע אל אביו שהתיצב מול הצופים,
הוציא מידם את השברייה, פקד עליהם להסתלק.
הם נעלמו. כעבור רגעים מספר התפרצה
באותה דרך חבורה של כ־ 150 עד 200 צופים,
מזויינת במקלות, אבנים, פגיונות וגרזנים.
כשירדו במדרגות והגיעו לרחוב ראו אדם

בין אותם ששמעו את הצעקות היה גם
נעמה קאסם אבו־אחמד, בעל חנות ירקות בן
.45 אותה שעה שקל בננות, אך לשמע הצווחות
הנוראות נטש את חנותו, רץ לעבר הפנה,
לראות מה קרה. הצופים התנפלו עליו, הנחיתו
על ראשו מכה איומה בגרזן. המכה
חתכה לשניים את העקאל אשר לראשו, פצעה
אותו קשה (למחרת מת בבית־החולים).
הצופים הוסיפו להתנפל על כל מי שראו,
ללא הבחנה של גיל ומין. כמה צעירים ערבים
בלתי מזויינים ראו את מעשיהם, אך לא יכלו
לצאת לקרב נגד הצופים המזויינים.
כעבור רבע שעה הופיעה המשטרה, שמה
קץ לפרעות. בעזרתה הובלו הפצועים לבית־החולים,
כשסולימאן נישא בידי משפחתו.
מדוע התנפלו הנוצרים על המוסלמים, לדעת
אלה האחרונים? ״אין כל ספק שהעניין
הוכן מראש,״ טוענים הם .״ההוכחה היא שהנוצרים
הביאו עמם מספר רב של גרזנים, דבר
שאינו רגיל. העניין הוא פשוט שהמוטראן
(הארכיבישוף חכים) היה מעוניין להפגין את
כוחו נגד הקומוניסטים, שכוחם רב בנוער
הנצרתי בין כל העדות, אולם במקום לפרוע

מתוון• מושלמי שייף סארח סלים
מי לקח את הסכין?

אהדה צו פי םנפלבפח

«אנח1ו כולנו אחים!״

אותה שעה פרצו צופים אחרים אל תוך
החנות, הציגו אותה שאלה לבנו של הזקן,
סלמן סולימאן. הם הכו אותו במקלות ובגר־זנים,
וגם הוא נפצע קשה. הנשים של המשפחה,
ביניהן אשת הזקן, התפרצו לרחוב, ראו
את כל המעשה.

בקומוניסטים פרעו במוסלמים שקטים ואוהבי
שלום.״

השוטרים יהודיים (ביניהם חניכי בסיס המשטרה
בשפר־עם, שגוייסו לפני 25 ימים
להגן על תל־אביב מפני הפגנת חרות) ,אולם
בולטים גם שוטרים ערביים.
בכניסות הבתים ועל הגזוזטראות עומדים
ערבים דוממים. קשה לתפוס את הבעת
עיניהם, כי בהדגישם שמבט יהודי מרחף
עליהם עולה על פניהם אותה הבעה־של־חוסר־הבעה
האופיינית לבני עם מעוט. באדישות
מעושה הם מאזינים להודעות על העוצר
ועל ההפסקות בו.
בחצר הגדולה של בניין הממשל הצבאי,
הבנוי אבני גזית, צפופות מכוניות המשטרה,
גם כמה ג׳יפים קרביים. על גזוזטרת הקומה
השנייה עומד נעמן סתוי, לשעבר מפקד המשטרה
הפלילית וכיום מושל (צבאי) של נצרת,
גבר בלונדי וממעט דיבור, משוחח עם
ראש העיר שבא להתיעץ עמו על המצב. מאחר
שהממשל הצבאי אינו צד ישיר בסיכסוך,
אלא מופיע כצד שלישי התובע מתינות (אך
מראה יד חזקה) ,אין האוירה בבית המושל
מתוחה כל כך.
כשחלה הפסקה בעוצר יוצאים האנשים מבתיהם,
נפתחות המסעדות ובתי־הקפה, מתקהלים
צעירים וקשישים בקבוצות־קבוצות.
הם משוחחים ביניהם על המאורעות, מי בהתרגשות
ומי בקול מרגיע. אולם בהתקרב זר
נפסקות השיחות מיד.
תחילה משתררת בלב ההרגשה כאילו קיים
בעיר כולה קשר של שתיקה, כאילו זוממים
כל האנשים — מושלמים, נוצרים ויהודים —
להסתיר איזה סוד גדול ומשותף. כולם, בלי

הנרצח אל-קאסם וישיבת האכל של כני משפחתו ••
האס אנחנו קומוניספים?
לא היו שום סתירות ביניהם, דבריהם הצטרפו
לתמונה אחת שלמה.
* מסומן בחץ מימין — חנותו של סולימאן
מוסטפה. מסומן בחץ משמאל — המדרגות
מהס ירדו הפורעים.
** עומדים מימין — בני הנרצח המבוגרים.

זקן יושב לפני חנותו, חנות ירקות. היה זה
סולימאן מוסטפה, בן ה־ .70״מי לקח את
הסכין?״ תבעו ממנו. אמר הזקן שאינו יודע.
הם איימו עליו שיכו אותו אם לא יגלה להם
את הדבר, ושוב חזר על כך שאינו יודע. אז
התנפלו עליו, הכו אותו קשה בגרזנים, עד
שצנח ארצה שותת דם.

כמעט הפוך לחלוטין היה סיפור המאורעות
של הנוצרים.
בבית־הספר הקאטולי, אשר בקרבת תחנת
המשטרה האנגלית, ישב גיאורגי חכים, המוט-
ראן וראש העדה היוונית הקאטולית (הכפופה
לאפיפיור הרומי) .לבוש בגלימה סגולה
ישב האיש רחב־הכתפיים ובעל הזקן המלבין
בכורסה, מישש בידו מדליון קדוש התלוי
בשרשרת זהב בחזהו, כשעיניו מגלות את
הפקחות הרבה שקנתה לה שם במדינה.
מספר המוטראן, בקול שקט ומתון :
״בסך הכל באו העירה כ־ 50 צופים בוגרים,
ועמהם כ־ 150 צופים ילדים. לוא היינו
מכינים פרעות, כפי שמעלילים עלינו, האם
היינו מביאים את הילדים?
האמת היא שכל העניין הוכן על־ידי הקומוניסטים.
לפני שנה ורבע פרצה תגרה בנצרת
ביניהם ובין הצופים שלי, ואז מוגרו
הקומוניסטים בבושת פנים. עכשיו החליטו
להתנקם.
בשעת התהלוכה זרק נער ערבי אבן בצופים
שלי. היה זה תכסיס כדי למשוך את הצופים
למארב שהוכן להם על־ידי הקומוניסטים.
אחד הצופים נפל לפח, הוכה ונעלם.
אז פשטה השמועה שהצופה נהרג. חבריו
הבוגרים יצאו לחפש אותו, הגיעו עד לשכונה
המוסלמית. הם הגיעו לאותו בית הפנה,
הידוע לנו כבית קומוניסטי. התנפלו עליהם
באבנים שבלי ספק הוכנו מראש על הגזוזטראות,
שלושה או ארבעה צופים נפצעו.

.העולם הזח״ 756

גינות ג׳אז.
מבמת האמנות הזעירה עברו האחות והאח אל
במת ברודביי, הופיעו במספר הצגות שזכו בהצלחה
גדולה, בעקר בעטיים, רקדו גם בלונדון,
בה הכירה אדל אציל בריטי, נישאה לו ופרשה מן
הבמה כאשר נשאר פרד לבדו חשש פן העולם,
שהכירו כבן זוג לאדל, לא ירצה בו כאשר יופיע
בלעדיה. החשש לא היו לו רגליים: הופעתו הראשונה,
לבדו, היתר, כה מוצלחת, עד שנקרא
להוליבוד, להופיע בסרט אנו טסים לריו ()1933
בצדה של נערה בלתי מוכרת בשם ג׳ינג׳ר
רוג׳רם.
לאחר שנסתיימו צילומי הסרט נטש אסטייר
את הוליבוד במפח נפש, כי סבר שהופעתו בפני
המצלמה לא היתד. ,מוצלחת. אולם משיצא הסרט
לאור, כבש הזוג אסטייר־רוג׳רם את לב הקהל,
אשר בקש לראותם שוב ושוב. התוצאה היתה
סדרה של סרטי־זמר משובחים כמו הגרושה
העליזה, בעקבות הצי, הבה נרקודה.
אסטייר חש שוב שאבד עליו הכלח כאשר החליטה
ג׳ינג׳ר רוג׳רס לעבור לתפקידים דרמתיים.
האם ירצה בו הקהל מבלי ג׳ינג׳ר? שאל את עצמו•
התשובה היתד, חיובית ללא סייגים. אסטייר
אינו זקוק לעזרה מן הצד כדי להצליח באמנותו.
הוא אמן רציני ביותר, בעל כשרון לא למחול
בלבד (הוא גם כוריאוגרף של עצמו) אלא אף
למשחק, זמרה וחיבור מוסיקה. כותב העתונאי
ג׳ון ווינג׳ על דרך עבודתו באולפן :״בראשית
קובע אסטייר, בראשו, את מהלכו של ר,רקוד.
לאחר מכן הוא מנסה לקבוע את שווי המשקל
בין רעיון הריקוד והמנגינה בה ישתמש. אם ה־

כימי ילדות. הגמלים, שכורי הכפך יס הערביים, החנו
במיוחד את מקסים שהרבה לרכב על גמלים בימי ילדותו.

כעזרת משרוקית. הבמאי ויליאס די טולה, חובש הכומתה, ניהל את
העבודה בקצב אמריקאי מזורז, ניצח על המלאכה בעזרת משרוקית.
נוסעי אקספרס פקינג כוללים, בין היתר, רו יפהפיה. כאשר החל סובב אתה בין מועדוני
פא איש או״ם (ג׳וזף קוטן) הנוסע לנתח מנהיג הלילה של בירת הסרטים, היו יושבי השולחנות
לאומני סיני: כומר קאטולי מחליפים ביניהם התלחשויות. הסיבה: ברברה
(אדמונד גוון) ששפתיו נוט היפה, הופיעה בערבים אחרים, באותם המקומות
פות דבש: סוחר שוק שחור בלווית טום ניל, שחקן קולנוע שני במעלה ובעל
סיני הנוטה לקומוניסטים גוף אטלטי. הסבירה ברברה :״אני משתגעת
(ארוזין מילר) ואשר שפתיו אחרי שניהם. אינני יכולה להחליט עם מי להת,י;

נוטפות חומץ; הרפתקנית צר חתן?״
באחד הערבים, החליט הזוג פייטון — טון,
פתית (מיז דארסל).

סדרה של רציחות, עינויים, לסטות ממנהגו, להשאר בדירת פרנשוט טון לבישימות
אידיולוגיות, קרבות לוי אינטימי. לפתע נפתחה הדלת וטום ניל נכנס

והקרבות חולפת במקצת לחדר. השלישיה הוצאה מן המבוכה כאשר נאסף
מהיר על הבד. הגדולה שב טון לבית החולים כשפרצופו כולו מעוך, כתו!
,קרבות: דניז דארסל מוכנה צאה מאגרופו של ניל (מתאגרף לשעבר).
ברברה גילתה מסירות למופת מיד לאחר החלוותר
על יתרת צניעותה
ותמורת חייו של האיש אותו למתו של טון באה אתו בברית הנשואין, זנחה
היא אוהבת. אצבע אלוהים, את ניל.
השבוע הודיעה ברברה :״כל הענין היה
אצבע הלוחצת על הדק של
אקדח ואצבעו של מחבר ה טעות פטלית. אינני יכולה לחיות אתו.״ הוסיפה
תסריט מצילים אותה מגירל בסיפוק :״ 1500 דולר דמי מזונות, יספיקו לי
איום זה.
הבמאי דיטרלה ביים את
הסרט האידיולוגווייתי הזה
ביד של מומחה, אולם לא
יכול לתסריט חסר־ערך.
חלומות יבואו. כאשר
•נולדה לאופה הפריזאי פול
בילקאר בת שקורא לה בשם
•דניז, מספר הביוגרפיה הרש־
!מית, לא חלמו ההורים המאושרים
אן הצנועים, שהתינוקת
תהיה פעם דניז דארסל
המפורסמת. יש לשער שאפילו
התינוקת עצמה לא העלתה
אפשרות זו בחלומותיה,
מהיותה פעוטה מדי. אולם
לא חלפו שנים רבות והיא
•החלה חולמת על קאריירה
קולנועית. לאחר שחרור פאריס
(היא שרתה במחתרת
בעת הכבוש הנאצי) השתת-
(צלמו הראשון של העולם הזה) ,תמר רפפורט (נערת השער,
;פה בתחרות פיגמאליון שה)
,לא הסתפקו בהיסטורית הורדום ושלומית, נהנו בשעת הפסקת
זוכה בה, נערה חסרת נסיון
ו לגמו בצימאון שהוגבר על־ידי החמסין והעבודה המפרכת.
תיאטראי, תעוצב על־ידי מודים
מומחים לכוכב, תופיע
מנגינה אינה הולמת את המחול, מחבר אסטייר
במחזה הנושא שם זה, מאת ברנארד שו. מיז
מנגינת־ביניים ארעית עליה הוא בונה את הריקוד,
עד שתימצא מנגינה סופית מתאימה. אז מפתח זכתה בפרס, התפרסמה עד מהרה כ״נערה היפה
אסטייר את המחול, צעד צעד, צליל צליל, לפני ביותר בצרפו ד־ ,ו״הנערה המצולמת ביותר״.
מראה גדולה. חזרות אלה נערכות יום יום, גם
לאחר סיור ברחבי צרפת שרה במועדון לילה,
בחגים ושבתות, נמשכות חמש שש שעות ללא זכתה להצלחה, אולם סרבה להופיע בסרטים
הפוגה. הן נערכות בלי בת הזוג, כיון שאין רק צרפתים מהמתה משוכנעת שמקומה בהוליבוד
דנית שתוכל לעמוד על רגליה אף חלק מזמן דווקא. עקשנותה עמדה לה, היא הוטסה לקליממושך
כל כן. כל בת זוג שרקדה אי־פעם עם פורניה, זכחדי בתפקיד זעיר בסרט בשדה הקרב.
אסטייר הגיעה למסקנה שהוא אמן שאין שני לו: כאשר ראה והבמאי וולמאן את הצילומים הראשוגאון
ערירי המשוגע לשלמות. כיון שהוא איש נים, התפעל, צווה על התסרטאי לשבת לכתוב
השלמות, הריהו דואג ת. הוא אכול דאגות
תמונות נוספות, להגדיל את תפקידה של השחקנית
הצרפהיה.
מראשיתו של סרט ועד לאחר שיצא לאור. כל
חלום אתר של מיז נתגשם כאשר נישאה בניו-
זמן ההסרטה הוא נראה מסתובב באולפן במכיורק
לפיסר קרוסבי; קרוסבי הוא מיליונר מופנסיים
פשוטים, גרבי צמר, נעליים ללא שרוכים,
כובע קטן על ראשו הקרח ועל פניו הבעה של לג.
דאגה קודרת ביותר.״

,.פקינג אקספרס״
סרטו האחרון של וויליאם דיטרלה לפני שלומית
(ראה למעלה) הוא פגז נוסף במלחמת־הסר־טים
הקרה בין מערב ומזרח. פגז, אבל לא פצצה:
לכל היותר פצצת־צחנה. סרטה הראשון של הוליבוד
על סין הקומוניסטית הוא עלילה פלילית
שמרובות בה הגוויות והיא מהולה בתעמולה מן
הסוג היותר זול והפחות משכנע.

עד שיאושרו גרושי מפרנשוט טון.״ חיווה טום
ניל את דעתו :״שטויות, ידעתי שזה יהיה
הסוף.״

בקצרה

״כלכדיר האופטימיסט״ מהדורה קולנועית
של המחזה חליל הכשפים (שהוצג בהבי־מה)
.הרעיון הוא טוב, אבל בלבדיר מתחיל לשעמם.
קליפטון ווב, ג׳ון דרו.
״נשואים סועריס״ קומדיה משעשעת אודות
זוג גרוש ד,מתפייס. וואן ג׳ונסון, קאתארין
גרייסון.
״חכלנים כמצולות״ סרט רב־מתח וכמעט־עובדתי
אודות ה״צפרדעים״ האנושיים ומבצעיהם
במלחמה נגד יפאן. ריצ׳ארד ווידמארק, דאנה אנ־דרוז,
גרי מריל.
״החץ הוא החוק״ סרט פרו־אינדיאני נוסף.
יריות ושיגרות. מורין אוהארה, מקדונאלד קיירי.
״נץ המדכר״ רובין הוד של המזרח, בצבעים
רועשים. איבון דה־קארלו, ריצ׳ארד גרין.

הזליבוד

סערה פ ס פל־ ת ה
לפני כשבעה חודשים נעצו בעלי מדורי הרכילות
ההוליבודיים את צפיותיהם בתעלולו האחרון
של פרנשוט (״ד,ם נתנו לו רובה״) טון,
הידוע כ״מחליף נשים כמו שינים תותבות״ ,חוללו
סערה בספל־תה. פרנשוט המזדקן חמד את
ברברה פייטון, שחקנית הקולנוע השחורד, וזד

כפילתה של ריטה. תמר רפפורם, כפילתה הבלונדית של ריטה הייווך ת בתפקיד שלומית,
נטשה משרד האדריכלות התל־אביבי לימי ההסרטה, נהנתה במיוחד משמי הגליל ומלבושי שלומית.

NJliSr Wm

J K y m
f lif t,
l M 1

EiiaBSSI

fN j r

נערות הפועל עורכות תצוגת צורות כעזרת דגלים אדומים עד רקע הדשא הירוק והשמים הכחולים.

שוער ״הפועל״ חודורוכ נושא דגל
(המשך מעמוד )7
אולם־ההמתנה בשדה התעופה לוד המה
מנוסעים שעה ששמואל לנדאו נכנם בו. כמת
מבין התיירים שבאו ביחד אתו והתכוונו אף
הם לצאת את הארץ הכירו את התייר הצעיר
אדום הזקן. זרם היוצאים כוון אל אולמות
המכס ולאחר הבקורת הקפדנית כוונו כולם
ע״י המארחות האדיבות אל המטוס שחנה על
המסלול. רוב הנוסעים הסתדרו בנחת על

כורסותיהם כשלפתע הופיעה בשדה התעופה
קבוצת אנשים שהציגה את עצמה כשוטרים,
ולהפתעת כל הנוסעים (וגם של אנשי המכס)
הורד שמואל לנדאו מהמטוס, דקות ספורות
לפני ההמראה. כמה נוסעים רטנו על העוול
שנעשה לתלמיד חכמים זה.
שמואל לנדאו אחז במזוודותיו והלך אחדי
אנשי המשטרה, כשחיוך שלוו משתויך על
פניו. הוא הוכנס למכונית שחכתה בחו^ן והועבר
למטה המשטרה בתל־אביב. באחד מחירי
המטה נעשתה בקורת קפדנית שנייה בחפציו
של לנדאו ואף על גופו חיפשו. אחר; נלקח
אל רופא המשטרה, נתבקש להתפשט כביום
הוולדו ולהיות מוכן לבדיקה. ואז החליט
שמואל לנדאו להודות על חטאו.
בתנועות ידיים זריזות וללא התאמצות

בנות ובגי ״הפועל״ צופים ב״פועלייה״ בהתלהבות באיצטד רמת־גן

יתרה הניח על שולחן המרפאה שקית נומי
באורך תשעה ם״מ. השקית נפתחה ומתוכה
הוצאה חבילונת עטופת נייר שממנה הציצו
יהלומים. האוצר שהיה בלום במעיו של לנדאו
הכיל 600 קאראט יהלומים.

זים להוראה׳ שהתנהלו ביפו וכללו אנשים
אשר כל ידיעתם בשטח ההוראה נסתכמה
בקריאה וכתיבה( .״אתה יודע לקרוא 1בוא
תהיה מורה כך הוגדל מספר המורים,
הגיע ל־ 750 משך השנתיים האחרונות, גרם
לעובדה קיימת ששמונים אחוז ממורים אלה

ל מ די לקר
׳׳ ״אני רופא קופת־חולים ואני קובע שמצבו
של החולה אינו מעורר כל דאגה, ואל תתערב
!״ צעק רופא קופת־חולים בחולון לרופא
הפרטי ד״ר חיימוף, לפני ציבור נדהם של
עשרות חולונים שהתאסף ברחבה שלפני מרפאת
קופת־חולים.
״אני אלמד אותך לקח,״ המשיך הרופא העצבני
בצעקותיו, ציווה לחיים ביגלמן לשוב
לביתו. ביגלמן, פקיד האוצר, הרגיש אותו
יום בכאבים איומים בקיבתו אחר שירד מהאוטובוס
בחוזרו מעבודתו. רופא קופת־החד
לים קבע כי הכאב יחלוף בניגוד לדעתו של
ד״ר חיימוף שנזדמן למקום וסבר כי מוטב
להעביר את ביגלמן לבית־החולים מחשש
שטף דם פנימי.
אשתו של ביגלמן לא התרשמה, למזלה מצעקות
הרופא, העבירה את בעלה, בעזרת
טנדר צבאי לבית־החולים הממשלתי בג׳בליה.
הרופאים הממשלתיים לא סברו כרופא קופת־חולים,
ניתחו את ביגלמן ללא כל עיכוב נוסף,
הודיעו שלוא אחרו בהבאת החולה בשעות
מספר, לא היו יכולים לעזור יותר. כי
פצע האולקוס שבקיבת פקיד האוצר היה
מפוצץ שעה שרופא עצבני סבר שמצב החולה
אינו מעורר דאגה.
חי מ ך

״אתה ודע לקרוא״
כשנמלטו רוב ערביי ישראל לפני בוא
צה״ל, לקחו עמהם את מוריהם — מעמד
שכ־ 70%מבניו הוא מוסלימים ושהיה לאו־מני־ערבי
לא פחות משהיו המורים היהודים
ציונים. המורים הערביים שנשארו היו ברובם
זקנים, מוכשרים יותר לתפקידי הנהלה
מאשר לתפקידים חינוכיים.
אולם המורים הבורחים השאירו אחריהם
כמה מאות ספרי לימוד מימי המנדט, בצירוף
בעייה. הבעייה: איזה חינוך לתת לילדים
ערביים במדינת ישראל י האם חינוך ערבי•
לאומי, בעל כיוון ישראלי חדש או כיוון
ישראלי־מבולל?
כמו רוב בעיות היסוד במדינה, לא נהתרד,
גם בעייה זו. משרד החינוך ניסה לעבד ספרי
למוד חדשים למקצועות הכלליים, אולם בשיעורי
הספרות והשפה הערבית _ שני
שטחי־יסוד בחינוך הילד — נאלצו המורים
להוסיף ולהשתמש בספרי־הלימוד הלאומניים
והאנטי־ישראליים של המנדט• וגם ספרים
אלה כעמט ואינם בנמצא — הם אזלו
מן השוק, שוב לא הודפסו מחדש.
״ בו אתהיה מו ר ה כשעלתה הצעת
חוק חינוך חובה חינם על במת הכנסת,
(אשר כללה גם את המיעוט הערבי) עמד
משרד החינוך בפני בעיית חוסר מורים ערבים•
בסך הכל היו אז בנמצא כ־ 400 מורים
בכל הארץ.
הפתרון לבעייה: הוקמו קורסים מזור
הקהל
הרב מצטופף באיצטד
המלמדים 25 אלף תלמידים ברחבי הארץ,
הנם בלתי מוסמכים *.
בינואר 1951 החליטו המורים הערבים להתארגן.
הם בחרו 30 צירים (בעיקר מנהלי
בתי־טפר) שהתכנסו לועידת יסוד, הצטרפו
להסתדרות המורים. לפני חדשיים עמד הארגון
להכריז על שביתה, עקב אי־השויון
בשכר המורים הערביים לזה של המורים
העבריים. השביתה נתבטלה לפני שפרצה״
מאחר שנציגי הועד הפועל הבטיחו הסדר
מניח את הדעת.
הבטחה זו לא נתממשה, הביאה לתוצאה
שהתבטאה בשבוע שעבר בכינוס ועידתם הארצית
השניה שנפתחה באולם ההסתדרות
ביתנו בחיפה, על־ידי דנא מיכאל, איש מפ״ם
בן ,40 מטעם מרכז המורים• 50 צירים ש־
• הוא הדין לגבי רוב הנזוריס היהודיים
העיראקיים, שהוכנסו בכוונה במזופר גובר
זיזן לך למערכת החינוך הערבי•

פאול נשאר בדד, רכוב על סוסו, כשזרועו
המינית זבה דם (העולם הזה).
אורי פרשקובסקי, ראשל״צ
לא לחשוב מה שאני חושב שאתם חושבים.
מאבדים
נוסחת פשרה בקוריאה (הצופה).
רון הורביץ, חיפה
היכן המוצא הישרז
מעשה שהיה כך היה• בשנת 1982 התמוטטו
החוק והסדר במצרים (הבוקר).
יחזקאל דוים, רמת־גן
האם נספתה אשתו העשירית של פארוק?

ב נז ד י jר,
נבחרו באופן דימוקרטי בקלפיות ייצגו 500
מורים משלמי מסים. שלא כבועידת היסוד
היה הפעם רובם המכריע של הצירים מורים
צעירים בעלי נטיות שמאליות, ביניהם מיעוט
של אנשי מק״י שדרשו (ללא הצלחה) להינתק
מהסתדרות העובדים העברית.
טענו המורים: למורה הערבי דרגות
נמוכות שאינן קיימות אצל המורה העברי.
אחר יצאו בדרישה שנייר : ,הטבח תנאי
משכורתן של 150 המורות הערביות;

מכבי-אש
ל ר חו ב. שנ /חתח ״ ם
מגן־מאיר התל־אביבי בקעו צלילי תזמורת
צבאית, החרישו את שאון אחר הצהרים והתפשטו
על פני שטח הגן ומעבר לגדר 200 .
הכבאים במדי מכבי־אש כחולים, שייצגו
תזמורת מכבי־אש מכל חלקי הארץ לקחו
חלק בתחרות בין־תזמורתית•
גיבור התחרות היה אבא כהן ,78 ,שישב
בשורת המוזמנים הראשונה, עטור זקן־הדר
מלבין וענוד סידרת מדליות, העיף מבטי
גאוה בילדי טיפוחיו. בשנת , 1925 כאשר
יסד את גדוד הכבאים הראשון בתל־אביב,
הגיעו יחד עם הציוד הכבאי הראשון עשרה
חלילים. ההחלטה על הקמתה של תזמורת

תרגילי הרווחים במגרש

שקעה לתוך שכחה יחד עם החלילים שהעלו
חלודה במרתף התחנה. עתה ישבו על הבמה
שבע תזמרות מנוסות ומצוידות בכלי נגינה
חדישים ומצוחצחים.
משה ליפניק ,46 ,מנצחה הראשי של תזמורת
תל־אביב, העלה זכרונות: כאשר עלה
לפני 23 שנים ממחוז יערות פולני לארץ,
הביא אתו נסיון תזמורתי. אך מצא רקע דל
ביותר ליצירת תזמורת צבאית ראויה לשמה
בתל־אביב 15 .האנשים שהיוו את תזמורת
מכבי־אש ״פשוט לא ידעו לנגן.״ הוא גילה

תרופה :״לתימנים נטייה חזקה לכלי נשיפה•״
ליפניק אסף 15 תימנים, ,ביניהם הד״ר
יוסף מיגורי (שופט השלום זמכשוי) ,קבע
שמיגורי שלא ידע עברית, אך היה היחידי
שידע לנגן, ילמד מן הקבוצה את השפר,
העברית, ילמד אותה נגינה. ר,עליה מארצות
אירופה המזרחית סיפקה, לאחר מכן, כליזמרים
מנוסים נוספים.
שעה שחבר שופטי התחרות החליף מבטים
שהעידו על שביעת רצון, ניגנה תזמורת
תל־אביב מחרוזת נעימות ישראליות, עלתה
על קודמותיה בנפח צלילה ובקצביה המדויקים•
אמר משה ליפניק, שלפת בידיו את
גביע הכסף (הפרם הראשון צריך להוציא
אח התזמורת אל הרחוב העירוני, לעורר
שמחת חיים באזרחי תל־אביב.״

דרכי וזיים
ה דו ד היה רשע
משה בן השש, עורר את תשומת לב הפקידים
עוד בשעה שירד מן המטוס שהביא
אותו מעיראק. לא זה בלבד שהיה לבוש
יפה, שלא כרבים משאר בני העולים העיראקיים,
אלא שעשה גם רושם ער במיוחד.
״הוא סקרן גדול,״ התנצלה אמו בפני הפקידים
שמשה התעניין בעיסוקיהם. אחר לקחה
את משה ואת בנה השני, חיים׳ נסעה
לתל־אביב. שם לא התרוצצה, כשאר העולים,
אלא הלכה ישר לבית יפה ברחוב ז׳בוטינסקי,
הושיטה את אצבעה ענודת טבעת היהלומים,
צילצלה בדלת אחת הדירות. היתה זאת דירתה
שלה•
כי חנה שרעפי לא היתד, עולה רגילה.
היא לא עברה חבלי קליטה קשים. הוריה,
שהגיעו לארץ קודם לכן בלווית אהותם וגי־סה,
הכינו לה דירה נאה.
באחד הבקרים, כשנה לאחר שחיים בן ה־
15 החל מבקר בבית־הספר, וחמש דקות לאחר
שמשה בן השש, סיים את ארוחת הבוקר,
התכוננה חנה לשטוף את הרצפות בדירתה.
היא נכנסה למטבח, הסירה את טבעתה והניחה
אותה על המקרר, מילאה את הדלי מים
ויצאה לחדר האוכל, כאשר נשמע צלצול
פעמון הדלת. שלמה, גיסה, נכנס, התישב
באחת הפינות, שוחח עם חנה שיחה משפחתית
שהופרעה פתאומית על־ידי משה :
״אמא, אני עוד רעב, תני לי אוכל.״
הציעה חנה :״לך עם הדוד למטבח, הוא
יוזן לך אוכל.״
הדוד שלמה ביצע מן הלחם שמצא במטבח,
מרחו בחמאת והשמיע פקודה שעוררה את
סקרנותו של משה הקטן :״צא מהמטבח,
משה משה יצא אך הסתתר מאחורי המשקוף
(״רציתי לראות מה הוא עושה״) ,ראה
כיצד ״הדוד שלמה לוקח את הטבעת של אמא
ושם אותה בכיס.״
שלמה לא הרבה להתמהמה, אחר שיצא
מהמטבח, נפרד מחנה ויצא את הבית. משה
לא שיווה חשיבות רבה ( 2000 לירות) למה

מתעמל-אורח משוייץ מדגים תרגילי התעמלות מרתקים על סו־פ-העץ
את השופט, כשאמר :״,הדוד רשע. הוא גירש
אותי מהמטבח.״ רק במאוחר גילה הדוד הרשע
כי לא היה טעם רב לגרש נער שהוא
סקרן מטבעו.

שראה, לא נחפז לגלות את הדבר לאמו, נזכר
לבסוף כאשר סיימה חנה את שטיפת הרצפות,
הניחה את היד על המקרר והעלתה קש.
בבית־משפט השלום בתל־אביב נתגלו כמה
דברים נוספים: כאשר
חנה, לאחות נודע
שבעלה ״שאל״ מאחותה

טבעת יהלומים, ניסן•*

תה לשלוח יד בנפשה,

ההליטה לד,שאר בחיים
כאשר הבטיח ש״הוא
לא יעשה את זה יותר.״
כי הוא כבר עשה
זאת לפני כן, נידון
על כך למאסר. למרות
הכחשתו הנמרצת של
בבית־המשפט, שלמה זכה בשני חדשי מאסר.
יר ך של האמתי המנצח היום היה משה בן
השש, שהופעתו התמימה
והבטוחה שיכנעה

ץ ן jש י 0
*ודרים. שדים ו מוסיק ה

שרק מיסטיקום קרם מיפה את עורך
והוא הבסיס האידיאלי לפוררה.
זאת השיטההפשוטה ביותר
לשמור על יופי עורך ולהאדירו.

קורק מיסעיקזס קרס
לפי תרכיב מקורי שרק מיוצר בישראל.
המפיצים היחידים: זזברת נורית בע״מ.

מודיע על פ תי ח ת ההר שמה
לקורס

המרוכו

לתורת

המשחק

שיפתח בם!ץ ז חודש מאי .1952
המעונינים יפנו בכתב או אישית ל :

משרד תיאטרוני ״כמה״
רח׳ בוגרשוב פנת בן־יהודה, תל־אביב.

סכתשיגוח
>3י[11

ווו_וו!ranrimii 111111111

ספת
פ ד דייו
» 11ל

ע\ 1ת 1950

.רינזונ ס קי
צינקוגרפיה

עם י ת
עין

ביום שבת ,26 4 ,במרכז ה־חקלאי,
אלנבי ,126ב שעה
7.30 המשך יום העיון. האם־
פה וההחלטות ת הינ ה הו־קיות
בכל מספר הממ שתת-
פים.

גלופות קו
גלופות ר שת

רח׳ הקישון ,6תל־אכיב

״כל פאריס הגיעה לתל־אביב אמרו
יושבי כסית כשנכנסו לבית־הקפה בעת ובעונה
אחת שני שוכני־פאריס וותיקים: שחקן
הקאמרי יצחק שילה והצייר כן־ציון
ענג, שהביאו עמם דרישות־שלום של וותי־קי־פאריס
אחרים, ביניהם ישעיה ו (״שיי-
קה״) אופיר, גבור הצ׳יזבטרון, הלומד את
אמנות המימיקה, ואשתו אוהלה, בת לאה
דגנית, פצועת הצ׳יזבטרון העובדת בצירות
הישראלית.
אולם לסיפור השבוע בכסית גרם שוכן־
חוץ־לארץ אחר: יגאל אלון, תלמיד
אוכספורד, שהודיע לשלישו משכבר הימים,
ירוחם (״הג׳ינג׳י״) כהן, כי עליו לקבל
בארץ את פני נשיא של הקולדג׳ שלו,
הפרופסור ג׳יימס ג׳ול, שעמד להגיע לביקור.
כהן חיכה בשדה־התעופה בלוד שעה
שהמטוס נחת, חיפש לשוא אדם הדומה
לפרופסור. כשניגש אליו עלם צעיר וניסה
לדבר אתו, דחה אותו ירוחם קצרות בחור
צעיר, אינך רואה שאני עסוק?״ רק כשנעלמו
כל שאר יורדי המטוס, הוברר לו
שהצעיר ( )34 הוא הפרופסור המהולל.
ליושבי בתי־הכלא הישראליים נודע השבוע
כי זכו לבוס חדש, במקומו של הנציב
רם סלומץ, שהתפטר. הנציב החדש :
ידין פרומקין, בנו של השופט, עד כה
אחד הקצינים הגבוהים ראש אגף האפסנאות
של מטה המשטרה.
בצאת השבועון האמריקאי ניוסוייק במאמר
סוקר ורב־תשבחות על הטכניון החיפאי
שיבח במיוחד את מנהלו, רמטכ״ל מלחמת
העצמאות רכ-אלוף (בנוסח האנגלי :
מיג׳ור־ג׳נרל) יעקב דורי. סיפר השבועון:
לא לחינם מצליח דורי בתפקידו, כי רבים
סבורים שהוא האייזנהאור של ישראל. רמז
בכך על תפקידו האזרחי של אייק כנשיא
מכללת קולומביה.
לויטננט ג׳גרל וויליאם ריילי, ראש
מטה משקיפי או״ם, גילה, שלא בכוונה, בורות
בדרכי המעבר מישראל לירדן. ברצותו
לעבור לעיר העתיקה לרגל חג הפסחא,
הישיר לנסוע לשער יפו, נבוך לשמוע כי
עליו לחזור במכוניתו למעבר מנדלבום,
כיוון שחפירה אנטי־טנקית אינה מאפשרת
תנועת כלי רכב דרך שער יפו.
יותר משעשעת היתד, נסיעתו של שר
התעשיה והמסחר ד״ר דוב יוסף, ערב
המראתו לקניות חירום בארצות־הברית, דרך
וואדי עארה מעמק יזרעאל לשומרון. ליד
הכפר הערבי מוסמוס עצרו נער־רועים ערבי,
הציע ביצים טריות במחיר עשרה גרוש הביצה.
שר הקיצוב נאלץ לחייך, סירב להיות
שותף לעסקי שוק שחור.
שר ישראלי אחר, פרופסור בן־ציון
דינבורג, עסק בשליחת אגרת לסטודנטים
בחוץ־לארץ, בה הסביר להם את מסקנות
מכח כלפיהם. אחר נתפנה שר־החינוך לרישום
סטטיסטי של מקצועות הישראלים להם
אושרו הקצבות מטבע זר. בין המאושרים :
27 נערות המשתלמות בריקוד\ .
אמר פרופסור ג׳יימם מקדונרד, מי
שהיה שגריר הראשון של ארצות־הברית
בישראל, במסיבת פרידה לפני שובו לארצות־הברית
:״חבל שלא הוקמו אולפנים ללימוד
הלשון העברית בעת היותי בארץ לראשונה!״
מיז• לאחר מכן קבל מברק בלשון העברית,
כתוב בידי חתנו, שבישר לפרופסור על הולדת
נכדו. תוכן המברק,, :שלום, מזל טוב!״
רודן סוריה, אדיב שישקלי, גילה צניעות
למופת, הדגיש את חוסר אמצעיו הכספיים.
כאשר רכש לעצמו השבוע בית, דאג
לכך שהידיעה תעבור בעתונות העולם כי
רכישת הבית תבוצע בתשלומים לשיעורין.
בין אורחי האביב שהציפו את ישראל
בלט במיוחד הכנר יהודי מנוחין והבמאי
ויליאם דיטרלה (ראה קולנוע) ששהו
בארץ לא כאורחים בלבד אלא גם לרגל
עבודתם. אולם לחג הפסח נתפנו מעיסוקיהם,
הואילו להיות אורחי כבוד. דיטרלה התארח
אצל חבר הכנסת יוסן 5כרץ בדגניה, נהנה
מהחרוסת שהוגשה לו, יהודי מנוחין
התארח אצל נשיא המדינה, הביע את תמהונו
על מידת חריפות החזרת שהוגשה לשולחן.
אחר שנתפרסם כשרונו המוסיקאי של מזכירה
הכללי של הסתדרות העובדים וחבר-
הכנסת מרדכינ מי ר (העולם הזה )755
שהסתכסך באי־נימוסיות עם שגריר ישראל
בארצות־הברית, אבא אבן כשביקר את הנשיא
הרי טרומן מבלי להודיע על כך
לשגריר, נתגלה חבר כנסת מוסיקאי שני :
רכ-ם רן שלום זיסמן, איש הציונים הכלליים,
לשעבר ראש מבצע מרדכי, שנתפרסם
במסיבה פרטית כפסנתרן מיטיב
פריטה.

ראש שירותי המודיעין, יין איווי
משה פרלמן, נפגש עם מו״לי העתונות
היומית, שהודיעו לו על המחסור החמור
בנייר עתונים במקומות אחרים. סיפר משה
פרלמן על הניו־יודק טיימס המופיע ביום
הראשון של השבוע בכמה מאות עמודים:
כאשר באתי לארצות־הברית באחד מביקורי,
רכשתי גליון יום ראשון ובעוזבי את ארצות
הברית רק הגעתי לעמוד 73 של אותו עתון.

שח־מת
״עוד ד א *מרגו אתו!״
משה צ׳רניאק ,42 ,אליף השח־מת הממושקף
והכרסתן, ניצב בפתח אולם ההתעמלות
הגדול של בית־הספר פיקא החזש בפתח-
תקוה, פקח עיניים תמהות 50 :תלמידי
בתי־ספר פתח־תקואיים (הגיל ,)17—11 :
נערכו לקרב הנוער הסימולטאני הגדול ביו תר
עד כה בארץ (ראה עמוד .)16
25 שולחנות הכתיבה הזוגיים, שנשתרעו
לאורך קירות האולם כמעט וכרעו תחתם
מכובד מעמסת הלוחות המשובצים ומרפקי
התלמידים שנשענו עליהם בהבעת ריכוז ומתיחות.
העיר יגאל ברייטמן, יליד פתח־תקוה
ומנהלה, בן ה־ ,24 של לשכת הנוער של
מחלקת החינוך הפתח־תקואית :״המשחק
של היום הוא המאורע הגדול ביותר בחיי
המלבסים הצעירים.״
חודש לפני תאריך התחרות הפך החוג לשח־מת
גיבורם של יתר חוגי הנוער שליד בתי־הספר
(בולאות, מוסיקה, דרמה, תעופה,
ספורט, עתונות) .מאז הגיעה הסכמת האלוף
לשחק נגדם, חושמלו מוחות חברי החוג, בחלו
בכל עיסוקיהם הבלתי משובצים (כולל לימודים)
.הם עמלו קשות בנגריית בית־הספר,
הכינו לוחות שח וכלי עץ מהודרים בעבודת
יד עצמית.
משה צ׳רניאק (שזיכה את ישראל בנצחונות
בינלאומיים בשנה שעברה, כאשר ניצח את
אלוף ארצות־הברית בוינה ואת אלוף שבדיה
ברומא) ,לא גילה סימני רתיעה גם כששמע
שמשך שבועות שקדו יריביו על ספרי שחמת,
הפכו את כל שבילי הטקטיקה הקרבית
לנהירים להם. סיפר האלוף ו השיא העולמי
למשחק סימולטאני הושג בשנת , 1.430 בסן־
פאולו (ברזיל) ,כאשר היהודי הורשאי ואלוף
ארגנטינה, משה ניידורף, התמודד עם 250
חובבים במשחק שנמשך 18 שעות.
״הוא יסדר אותי״! 50 זוגות עיניים
נעצו ביראת כבוד בצ׳רניאק המחייך, שהציג
תנאי :״איש אינו עושה מהלך עד שאני
מגיע לשולחנו,״ שלח מבט עידוד אל שלישיית
הזקונים (יורם, מיכאל ונדב, בני ה־) 11
של המשחק, שאיבדה קצת את השליטה על
עצביה, כיוון ששולחנם פתח במשחק. לאחר
שמונה מהלכים הפסידה השלישייה את אחד
הפרשים ושניים מחייליה, התנחמה :״אנחנו
עוד מחזיקים מעמד.״ אולם בהיכנס השעה
השנייה של המשחק, היו הם הראשונים לעזיבתו,
הכריזו :״עוד לא גמרנו (אתו) !
נראה בפעם הבאה !״
צ׳רניאק העיף מבט בנוף האולם הקולני,
שמלא ויכוחי המתחרים, חייך :״הם לוקחים
את זה כל כך ברצינות שנדמה לי שאני
משחק עם מבוגרים.״ היחידי ש־צא דופן
בנוף האחיד היה שמעון, כתב העתון היומי
המוצא בבית־הספר ב־ 21 גליונות (המתחלקים
בין הכיתות) בעריכת אחד המורים (חברי
המערכת: כתב אחד לכל כתה) וחבר החוג
לעתונות שהתרוצץ משולחן לשולחן׳ רשם
בפנקסו חומר גלמי לרפורטג׳ה. אמר שמעון
(הרוצה להיות עתונאי לכשיגדל) :״זה לא
סתם חדשות, זה מאורע חשוב שילך לעתון ! ״
אחר גילה ״סקופ״ :שמואל בן ה־ , 14 תלמיד
כתה ח׳ ,הטיל חשד בכונותיו הישרות
של האלוף• שמואל הזהיר ״מלכה !״ ותגובת
האלוף (שעוררה את החשד) היתד ,״קח אותה
!״ אמר שמואל :״אני מפחד לקחת (את
המלכה) הוא יסדר אותי אחר כך.״
בתשע בערב, ארבע שעות לאחר התחלת
המשחק, חילק משה צ׳רניאק את המת האחרון,
אך לא הצליח להחניק תרועת ניצחון
זוגית שבקעה מאחד השולחנות: נחמן ויינ־שטין
ויהודה שפירא, בני ה־ ,17 שהחלו לשחק
בשח לפני שנתיים ״מפני שזכינו בלוח
בהגרלת פורים,״ השיגו תוצאות שען ררו
קנאה כללית: תיקו. ניחם יהודה את האלוף,
יגע־ההתרוצצויות הבין־שולחניות :״אין
דבר, אתה היית עייף.״

.העולנז הזה״ 756

מ וסיקה
״אנחנו מארץ שראד !״
המודעה הכריזה: קונצרט של כנר יליד
הארץ׳ והקהל שמילא את חציו של אולם
אהל, הרהר בקול רם :״בטח איזה ילד־פלא
חדש, מילא נשמע,״ אך כאשר צעיר
בלונדי צעד על הבמה, נעצר ליד הפסנתר
וציפה בכינור דרוך תחת סנטרו לצלילי הפסנתר
הראשונים של סונטת קרויצר לבט־הובן,
ריחף לחש בין השורות הראשונות :
״הוא עומד כמו חפץ ויש לו פרופיל של
מנוחין.״ אולם בהפסקה נשמעו במסדרונות
האולם דעות יותר מוסיקאיות• טענו מבקרי
קונצרטים, שנתאכזבו מן הקונצרט האחרון
של יהודי מנוחין :״הוא ניגן יותר טוב.״
הפליטה מבקרת המוסיקה של על המשמר,
אוליד, זילברמן, אחר שהאזינה לסונטה של
בלה ברטוק (אותה הקדיש המחבר ההונגרי
ליהודי מנוחין) :״איזו הפתעה, פתאום צבר
וכנר בחסד.״
הקהל אשר לרובו היה יליד חיפה בן
ה־ 28 זר לחלוטין, הופתע לא פחות ממנה.
רבים הרגילים לשלוח אל המבקרת זילברמן
מבטים חסרי ביטחון, בשעת הקונצרטים,
לודא את תגובתה בטרם יגיבו הם בתשואות
או באדישות לנגינת האמן, לא נזדקקו לכך
הפעם וערכו לכנר תשואות סוערות.
אמה של פנינה זלצמן היתד, בין המעטינד
.הם היה סיפורו של עברי גיטליס ידוע מתחילתו.
היא נזכרה בתקופה הפריסאית של
פנינה, בה התרועעה עם עברי, כאשר למדו
שניהם בקונסרבטוריון הפריסאי. אמרה הגברת
זלצמן בתחילת הקונצרט :״אני מתפללת
שהוא יצליח, הוא סבל כל כך הרבה !״
אך בסיומו זלגו עיניה דמעות, הוסיפה :
״זה מזכיר לי כל כך הרבה.״
מכלי להרהר פעמיים. בשנת , 1934
היה ברוניסלב הוברמן שבע־פעלים מוסיקא־יים
ואכזבות פוליטיות (רעיון ארצות־הברית
של אירופה) .הוא מצא מפלט ברעיון חדש :
ציונות, הקים את התזמורת הארצישראלית,
הקדיש את מיתריו ליישוב, בו חיפש כוחות
מ־סיקאיים צעירים. כאשר ביום בו התאכסן
במלון המלך דוד, ירושלים, הובא לפניו
חיפאי בן עשר ובישני, בשם יצחק גיטליס,
כדי שיאזין לנגינתו ויעזור להוריו חסרי־האמצעים
להשלים את השתלמותו המוסיק־אית,
הטביע במוחו של יצחק הקטן רושם
בלתי־נשכח. הרושם :״איש מכוער כמפלצת
ויפה כמלאך.״ כשסיים יצחק את נגינת
הסונטה לבאך, שתק הוברמן, העלה את רשמיו
על ״מכתב לעתונות״ ,שפורסם באותו
שבוע :״צריכים לד,מצא מספיק אנשים ש־יתענינו
בעתיד המוסיקאי של הארץ הזאת
ויאפשרו לילד המבטיח השתלמות בחו״ל.
התוצאה היתה קונצרט מיוחד שהכנסותיו
הספיקו בדיוק לקניית כרטיס למחלקה הרביעית
של אניה שעגנה אותו זמן בנמל
יפו.
אמו של יצחק, חדוה, זמרת חיפאית מצ
ליחה
של שנות העשרים, השאירה את אביו,
אשר, פועל טחנות הקמח הגדולות בחיפה,
עלתה עם יצחק על האניה ,״מבלי להרהר
בכך פעמיים.״ אולם כאשר הגיעו למרסייל,
וקנו כרטיסי רכבת לפריס, גילו כי כספם
הנותר אינו אלא 30 פראנקים• ואז התערב
הברון אדוארד דה־רוטשילד, שהעניק לזוג
גיטליס סטיפנדיה אחת ללימוד בקונסרבטוריון
הפריסאי, עליה חיו שניהם.
הצימצום הוכח כידיד האמנות. כשסיים
יצחק בן ד,־( 13 צעיר המחזור) את הקונסרבטוריון,
נקרא אל דוכן שופטי תחרות הבוגרים
:״ג׳יטלי במבטא הצרפתי) ,נזכר
יצחק :״לא הבנתי שהם קוראים לי.״
אך לא היה מקום רב לאי־הבנה, כי הוא
זכה בפרס הראשון של מחלקת הכינור.
כוחו של הפרס והמלצות ג׳ול בושרי

חק היה שם יפה בחיפה אבל אייזיק בפאריס...״
אחר, תוך כדי בריחה, ראה עם אמו
יהודים נרדפים. אמרו להם רבים :״אתם
יכולים בקלות לעבור כנוצרים׳ למה לכם
לברוח?״ המסקנה המשותפת של האם והבן:
במקום אייזיק, שם חדש שידגיש ש״אנחנו
יהודים מארץ־ישראל.״ השם: עברי. המסייעת
לקביעתו: תחנת מטרו בפריס ,״תחנת
עברי״ ,דרכה נסעו האם והבן פעמים
אין ספור משך היום.
400 קונצרטיפ. האניה שהפליגה מהנמל
הקטן על רצועת חוף הגבול צרפת־ספרד,
שינתה את מסלול הפלגתה המקורי. במקום
לנסוע לליסבון, ממנה רצו הגיטליסים להפליג
לארצות־הברית השלווה, הפליגו לאנגליה.
כפליטי מלחמה סבלו עברי ואמו לא רק
מן הבליצים הכבדים שניתכו על כל הלונ
הכנר
עברי גיטדים
עתוני פאריס עשו מטעמים
הגדול, מורו של יצחק, פשקו את
זרועות הפדגוגיה לפניו. בין השמחים
לקבלו כתלמיד: ג׳ורג׳ (רפסודיה רומנית)
אנסקו, מורו של מנוחין וקרל (אטיודים
לכינור) פלש המפורסם.
לבסוף, משמלאו ליצחק 15 שנה, סברו
שניהם, שהגיע תור הדביוט. אימפרסריו
זריז הפך אותו לדביוט משולש: פרים,
לונדון, ניו־יורק. אך לאדולף היטלר היה
אימפרסריו זריז ממנו, קבע לעצמו תאריך
הופעה בפריס, סמוך לזה של יצחק.־ נזכר
יצחק :״הבריחה מפריס היתה משוגה, כל
מה שהרווחתי ממנה, כתחליף לדחיית קאר־יירה,
היה החלפת שמי הראשון.״ כאשר
יהודים בכרים קראו לו אייזיק ,״הרגיש גועל״
,חיפש תחליף מתקבל על הדעת :״יצ
דונים,
אלא גם מחוק אנגלי־אמנותי מיוחד :
כלא־אנגלי, לא יכול היה עברי להופיע על
במות לונדון. במקומן, עבד בבית־חרושת למטוסים,
ממנו הועבר לבסוף לאנסה, שרות
התרבות הצבאי וזכה לביטול החוק לגביו
אחר המלחמה.
הזכות 400 :קונצרטים במחנות הצבא.
חדור, גיטליס, שחלתה ערב הניצחון בצהבת
קשה (אליה נוספו גם התקפות עצבים,
תוצאת התקפות האויר) לא זכתה להיות נוכחת
במטרתה המתגשמת. כאשר הוכי־ע עברי
באלברט הול המלכותי של לונדון (8000
מקומות) בלווית התזמורת הפילהרמונית הלונדונית
(קונצ׳רטו לכנור למנדלסון) ,הורדה
היא חולה אנושה, על אלונקה, מהאניה
שהביאה אותה לנמל חיפה, הוכנסה לבית־

החולים, בו נפטרה אחר ארבעה חודשים.
הבריטית־פלשתינאית המסע תעודת
אשר פתחה לפניו את שערי בריטניה
לפני כן, החלה גורמת לו תקלות. הוא
התייצב במשרד הקונסוליה הישראלית, הסביר
:״מציעים לי דרכון בריטי, אמרתי
להם שלא נולדתי באנגליה, שאני ישראלי.״
הגיבו פקידי הקונסוליה הישראלית :״מה,
לא קבלת דרכון בריטי? עשית שטות.״ אך
עברי העדיף דרכון ישראלי, בהסבירו :״נולדתי
בחיפה.״
בקיץ 1951 נרשם עברי לתחרות הבינלאומית
השנתית על שם ג׳ק טיבו (הכנר) ומר־גרית
לונג (הפסנתרנית) ,בפריס, הופיע לפני
חבר שופטים שכלל בין השאר כמה זנבות
של התקופה הנאצית־פריסאית. רמז אחד
מהם בשעת קביעת הפרם הסופית :״גימלים
זה שם יהודי, הה?״ אך הקהל שהיד,
נוכח באולם גילה כעס ובוז לשופטים כאשר
הפרס הראשון לא הוענק לעברי. י
למחרת גילו עתוני פרים את הקנוניה,
עשו ממנה מטעמים, אשר בסופו של עניין
לא הזיקו. ז׳ק טיבו לחץ על ועד התחרות,
שדאג לפיצוי לעברי. הפיצוי: הכנר גיטלים
היה היחידי ממשתתפי התחרות (כולל מקבל
הפרס הראשון) שזכה לרסיטל באולם גאבו
המפורסם, אליו זרם קהל רב בערב הקונצרט.
מבקרי המוסיקה הפריסאית, לא שכחו ללעוג
בביקורתם ל״תחרות בינלאומית שיוצגה על־ידי
אנטישמים״.
הדרן בעקשנות. בינתיים נזכרה הצירות
הישראלית שהכנר בן הארץ, הנושא
תעודת־מסע ישראלית, לא שרת עדיין בצבא
ההגנה. אמנם היה ערך תעמולתי להופעתו
של הכנר, שעל מודעתו בלטה המלה ״ישראלי״
,אך הצירות הגיעה למסקנה: זה הכל
יפה מאד, אבל עכשיו צריך לשרת בצבא !״
השיב עברי בחיוך :״אין לי כל התנגדות,
אני מוכן אפילו לנגן בדו־יורק למען המגבית.״
הוא זכה באורכה עד חודש ספטמבר
1952 והפתיע את קרוביו הישראליים בביקו
ר בלתי צפוי. שני המופתעים העיקריים :
אביו, אותו לא ראה 17 שנה, שהוסיף התרגשות
משהוצג לפני אשת בנו, ברונטית
שוייצית גבוהת קומה, יפהפיה ונציגת שרות
השידור השוייצי בלונדון.
לא פחות הופתע מיכאל טאובה,
שנאלץ לעזוב את הבמה בסוף הקונצרט,
אל מרתף אהל, כדי להעלות ממנו צרור נוסף
של תוי נגינה. הסיבה: הקהל דרש קטעי
הדרן בעקשנות צעקנית•
ההפתעה הגדולה נגרמה למחרת הקונצרט,
על־ידי ״מוסד שמרני״ .התזמורת הפילהרצוו־נית,
המדקדקת ביותר בבחירת הסוליסטים
המופיעים על במתה (היא לא הזמינה את
מנוחין) ,התקשרה טלפונית עם חברת
פרנסדס (מנהלתו של עברי גימלים) הזמינה
את עברי כסוליסט להופעה עם התזמורת
ביום העצמאות.

תשבץ <11
מאוזן )1 :זכוכית מגדלת או מקטנת; )4זוג;
)8מרים משאות; )10 שביל הזהב; )12 בתוכו;
)13 הפוכה של הגבהה; )16 שלוש עשרה; )17
חברת אניות; )19 עשוי מחימר; )20 צורר ליהודים;
)21 בא בימים; )23 לוהט; )24 נקודה
מדרום לבאר טוביה; )26 נציג העם (ר״ת); )27
בדחן; )29 לחם עוני; )31 ואם יש ...יופע מיד
(ביאליק); )33 טפשות; )35 משאבת הגוף; )36
כפרה; )38 בירת הולנד; )39 מדינה באמריקה
הלטינית; )41 תיאטרון ישראלי; )43 שאין לה
פרי בטן; )44 מקום הקרב.
מאונך )1 :סגוף; )2בסולם הקולות; )3
לשון! )5מחוז; )6קיים; )7האשד, הראשונה
הנקראת בתנ״ך נביאה; )8משגב; )9מדרום
לחדרה; )11 מלחמה פסיבית; )14 מלך פרסי;
)15 אדמה פוריה; )18 תא חברתי ראשוני; )20
עידוד; )22 חלק הרגל; )23 עפר; )25 עם בו
נלחם ישראל במדבר; )28 עיר ספרדית שעל שמה
נקרא סוג של יין; )30 שאין פיו ולבו שווים;
)31 נקי; )32 שמשקלו אינו מרובה; )34 כתם
על העור; )36 בזריזות; )37 סופר שכתב מחיי
התימנים! )40 תואר תורכי; )42 מצורות כתיבת
שם ה׳.

מאוזן )1 :חביב; )4חן; )6מאמר; )10 מתג;
)11 אלוף; )13 מסך; )14 רי; )15 אפשרות; )17
מס; )18 מסחר; )20 לובר; )23 מזכרת; )25 רע;
)27 שם; )29 יב; )30 אהרון; )32 קרציה; )35
גל; )36 יי; )37 דוב; )38 הרכבה; )41 נפות; )43
סרבן; )45 לח; )46 אופיום; )49 כל; )51 חלק!
)53 לשון; )54 דום; )55 צהלה; )56 רם;
)57 מענה.
,מאונך )1 :חמר; )2בת־ים; )3י״ג; )4
חלש; )5נור; )7אם; )8מסמר; )9רכס; )11
אפרכיה; )12 פול; )15 אחז; )16 תורה; )19 סם;
)21 בער; )22 משקה; )24 רב; )26 פנים; )28 מר;
)30 אלכסון; )31 וי; )33 צדף; )34 יבוא; )35
גר; )39 ברם; )40 הב; )41 נחלה; )42 חול;
)44 נכון; )45 לחץ; )47 פשר; )48 יום; )50
למה; )52 קל; )54 דע.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ ! 11
)1רנה ברינר, צד,״ל•
)2יצחק וינר, ירושלים, שב׳ כרם, מול שנלר,
)3נח נימרי, חיפה, החלוץ .42

העולם הזה״ 756

ספורט
כנ1ס ••הפועל״
נ ערו ת. נ שי מו ת וצאצאי
חברי מאות סניפי אגודת הפועל שהתכנסו
בשנת הקיום ה־ 26 של האגודה לכינוסה החמישי
בתל־אביב ממאות סניפי הפועל מדן
ועד אילת (ראה במדינה) הדגימו את יכולתם
במצעד רב רושם ובעשרות מפגני ספורט
לכל ענפיו על מגרשי ואולמות הספורט של
מחוז דן, בתל־אביב וברמת־גן.

מוסרים כתבי הספורט של ״העולם
הזה״ את רשמיהם על הצלחת
הכינוס :
כדורגל. התכונה לקראת המשחק בין
נבחרות מכבי והפועל הוציאה את הקהל. המשועמם
משיגרתו ויותר מ־ 12 אלף איש
נהרו למגרש היפואי כדי לחזות, לאחר הפסקה
ממושכת, במשחק מקומי טוב. אולם
לפני שהוגשה המנה העיקרית חזו הצופים
בתחרות מוקדמת שהיתר. יותר סמל מאשר
מאבק, בין קבוצות הפועל מדן וער אילת.
אנשי דן הראו בקיאות־יתר, זכו בגביע.
במיוחד סייע להם שטטנר מגודל הזקן.
שחקני אילת, לעומת זאת, לא הסתגלו בקלות
לדשא וחששו לבעוט יותר מדי חזק, כנראה
מחשש שמא יתגלגל הכדור לים־סוף. יגאל
בנטוב, מקשרה השמאלי של דן, לא חשש
לבעוט וכבש שני שערי נצחון. הקהל נהנה
מהמשחק, אך ציפה במתיחות למפגש
הנבחרות.
כאשר חלפה חצי שעה והקבוצות לא עלו
למגרש נתגלה שהמחלוקת נעוצה בבחורות.
לנערות שחקני מכבי לא הוכנו מקומות
ישיבה ובלעדיהן סירבו המכבים לעלות
למגרש. כשסודר עניין זה הופיעו הנבחרות
כשבקבוצה המכבית משתתפים רוב תל־אביבי
ומיעוט פתח־תקואי וקבוצת הפועל
מורכבת מהגנה תל־אביבית ומחלוצים בני
רחובות, רמת־גן ופתח־תקוה.
משך המשחק המותח עצר הקהל את נשימתו
לפחות שלוש פעמים שעה שהחלוץ
הבלונדי הצעיר של מכבי, יוסקה גולדשטיין,
פגע שלוש פעמים במשקוף השוער חודורוב.
אולם המשחק עצמו נסתיים בנשימה איטית
ומתוייקת 1:1לשמחת אנשי הפועל ולצער
אוהדי מכבי.
אך למשחקים הבינעירוניים על גביע ירושלים
ויום העצמאות בין קבוצות הפועל לא
היתה כל נשימה מיוחדת מלבד נצחונה של
ירושלים על חיפה ( )4 :3ונצחון פתח־תקוה
על רמת־גן (.)1 : 3
אופניים .״מה אתה חושב, שזה אוטו
משא?״ רגז נהג אשד חיפאי בראותו את
משה וישוגרודסקי מטפס עם אופניו על גג
האוטובוס. הסביר משה :״אני מחוייב להגיע
לכינוס הפועל ! ״
קשה יותר היתד, דרכם של שני נערי
קרית־מוצקין, הרברט שכטר ושמואל בלנקי,
שהחליטו גם הם להשתתף במירוץ האופניים.
שעה שמשה נסע למירוץ באשד התאמצו ה־

המיושנים מנעו בעדם רכיבה מהירה נאלצו
להסתפק במקום השמיני (שכטר) ובמקום
העשירי (בלנקי).
ילדים. חבריו של מורה ההתעמלות הותיק
יצחק נשר תמהו לתכניתו לארגן יום
ילד במסגרת הכינוס. אולם נשר החיפאי לא
נרתע, כינס על המגרש בגבעתיים 1000 ילדים
לבושים מדי התעמלות חדשים כשקהל
הצופים מורכב מהוריהם שבאו לראות את
יכולת צאצאיהם.
ילדי כפר־מלל ניצחו (בנים ובנות) בהתעמלות
ובמחניים, אולם במרוצי השליחים
השתדלו ילדי גבעתיים המארחים במיוחד,
שמרו על עמדתם וניצחו את אורחיהם.
טנים־שולחן 52 .שחקנים, מהם 20 נערים,
התכנסו באולם הפועל תל־אביב כדי
לזכות בגביע הכינוס בפינג־פונג. מארגן
התחרויות, אברהם גוטליב, לא נבהל משפע
המתחרים, בניגוד לאלוף היפואי אברהם
שטרנהרץ שרגז למציאותם של מתחרים כה
רבים ״הגוזלים רק את הזמן״!.
52 המתחרים יוצאי 12 הסניפים שיחקו
לפי שיטת בזק ובהגיע תורם של השחקנים
החזקים התבלטו ארבעה שטיפסו למשחקי
חצי הגמר — החיפאים אקסלרוד ולוציאנו,
הירושלמי שוורץ וכמובן, שטרנהרץ היפואי.

הצופים הצעירים...
נערים מחוסר כספים והגיעו לתל־אביב רכובים
על אופניהם הישנים.
בין 13 הרוכבים שפרצו במהירות הבזק
ברחובות לכיוון ראשון־לציון הגיע הראשון
משה וישוגרודסקי שעבר מסלול בן 50ק״מ
תוך 76 דקות ו־ 22 שניות. גורלם של שני
הנערים לא היה נעים כיותר. כיון שאופניהם

כדורסל. פרדי כהן השחקן גבה־הקומה
ויפה־המראה של הפועל־חולון שהתכונן למשחקי
הכדורסל על גביע הכינוס סבר כי
הודעתה של קבוצת הכדורסל התורכית
פנרבחצ׳ה על אי־בואה למפגש ברגע האחרון
קלקלה את השורה. כי הפועל ירושליס שתפס
את מקום הקבוצה התורכית ערער במידה
רבה את אמונם העצמי של החולונים שסברו
שהגביע כבר מונח בכיסם.
ארבע הקבוצות שבאו למשחקים באמפיתיאטרון
הכדורסל הרמתגני לא התלהבו
ביותר. נבחרת ההתישבות העובדת שהורכבה
בעיקר משחקני העמק הרגישה את עצמה
חזק מאד אך הפסידה לפועל תל־אביב.
הירושלמים, בניגוד למה שחששו, הפסידו
לחולונים ולגמר עלו תל־אביב וחולון.
החולונים שעלו בתלבושותיהם הססגוניות,
שהגיעו כמתנה מארצות־הברית, הצטיינו
בצריחות צרפתיות והתל־אביבים הצעירים
השתדלו לסמוך יותר על קליעותיהם לסל.
אולם תוצאת המחצית ( 16:18 לטובת חולון)
לא היתד, מקרה והסיום בתוצאה שווה
כמעט ( )37 : 38 גילה את יתרונה, שאמנם
אינו רב במיוחד, של הקבוצה החולונית
על התל־אביבית, שזיכה אותה בגביע.

כן־חיים נגד ראסון
...טיפות דם
על מנת לחזות בתחרויות התאגרפות שגילו
חוסר יכולת מדהים מצד האורחים הצרפתיים.
כאשר בקרב הראשון ניצח הצרפתי
דה־סוסה את לוי נדמה היה לקהל שבזאת
נפתחת סדרת נצחונות צרפתית, במיוחד לאחר
ששמעו את כינויי הכבוד של האורחים,
אלופ* פריס.
אך הקרב השני (היפה ביותר בערב המפגשים)
העמיד את הקהל על טעותו והוכיח
לו כי גם הישראלים יודעים להכות בשעת
הצורך. בן־חיים הישווה את התוצאה לתיקו
ויריבו ראמון עזב את הזירה כשטיפות דם
צצות על שפתיו• כל זה היה כאין וכאפס
לעומת הקרב השלישי כאשר גבי חלד לימד
את ויליו פרק בהלכות התאגרפות. לשאגת
הקהל ״תן לו בשן החולה נפל ויליו על
הקרשים והמגבת שנזרקה לזירה כאות כניעה
הביאה נצחון נוסף, בנוק־אאוט.
מבוקשם המיוחד של הצופים הצעירים
(״רוצים לראות דם ניתן להם בקרב האחרון
שעה שיפתח זייד ויריבו סאלברו עזבו
את הזירה כששניהם זבים דם. את אפשל
יפתח כיסה כתם אדום ואילו את עינו
של האורח קישט פנס כחול.
לאחר הנצחונות של המתאגרפים התחילו
הללו מרגישים את עצמם רוכבים. הגדיל
לעשות בן־חיים שהעלה את אשתו ואת ילדו
לפינת הזירה למרות מחאות הסדרנים. הסביר
בן־חיים :״אלה הם הקמיע שלי ! אם
הם לא ישבו על ייד אני יכול להפסיד ! ״

המתאפק הפיני ואאקדין מריס א ת כונפדד מ״הפועל״
...רצו לראות...
האלוף היפואי לא טרח הרבה, ניצח בגמר
את לוציאנו בשלוש מערכות (, 19121
.)16 ! 21 ,21 1 16
קלה יותר היתד, מלאכתה של עליזה (אלי-
זבט) לייפניק נציגת באר־יעקב, ששמה את
כל יריבותיה לצחוק, גברה בגמר על גולדמן,
חברתה לסניף, בתוצאות גבוהות ( ,4:21
.)8:21 קרבות מרתקים יותר נתקיימו בין
20 הנערים ובמיוחד הפתיע שוורץ שהורשה
להשתתף גם במשחקי הבוגרים ושניצח את
אקסלרוד החיפאי בגמר.

זייד נגד סלכארו

נקודות הרב יותר שאספה כתוצאה של נצ־חונות
חזקים יותר מבחינה יחסית.

אביב לא מנע את אזרחיה הצעירים מלבוא
ולמלא את יציעי הזירהטרון עד אפס מקום
יחד עם דגלי פינלנד, צרפת ישראל והפועל,

כדורעף. את הגביע נטלה בקלות ׳ובמפתיע
נבחרת השומרון, תל־אביב וגבעת
עליה * שניצחה את כל יריבותיה. על המקום
השני התנצחו נבחרות הנגב והעמק שצברו
מספר נצחונות והפסדים שווה. כאשר הפצירה
יהודית, אשתו של מרכז הפועל
לכדורעף, מיכה שמבן, בבעלה לסיים את
טקס החלוקה כדי שיספיקו לארוחת הערב
הצטדק מיכה :״איני יודע למי לתת את
התעודה הוא נאלץ לחזור ולסכם, החליט
לזכות את נבחרת העמק בזכ(ת מספר ה*
מגן־שמואל: שלמה מולנ}ו, דוד פרל-
מוטר, דניאל קרומפלד, דניאל שחור.
מתל־אביב :
עדי מלוסונוף.

דן קלמר ;

התעמלות המתאמנים השויציים הנס
בישלין וראב שיידגר עשו רושם רב על
הצופים במפגן הפתיחה הרמתגני וקהל רב
בא לחזות בהם שנית בתצוגת התעמלות
המכישירים באולם הפועל תל־אביב. השוויי־צום
התמירים והחסמים שיגעו את הקהל
בהסתובבם סביב למתח, הסוס והחמור
(עשויי העץ והברזל) כסביובונים, כשידיהם
משמשות להם צירים.
שני האורחים הדגימו את יכולתם הרבה
וזכו למחיאות כפיים סוערות. אולם להנס
בישלין גבה־הקומה היתה שאלת תמיהה :
״יש לי הרושם שאצלכם בארץ מתעמלים
לפי שיטות ישנות. האם אין האנשים שלכם
נוסעים כל שנה לאירופה כדי לראות מה
התחדש?״
תעופה. חובבי התעופה שהתכנסו בשדה
דוב שליד תחנת החשמל התל־אביבית נבהלו
לראות מטוס מנמיך טוס כשטייסו מרים מכתב
מהארץ מבלי לחנות. צופים שמוטי ראשיהם
לאחור התבוננו בלהטוטי המטוסים
שהשתתפו במפגן תעופה ונהנו הנאה רבה.
במיוחד נהנו מהדגמות חניכי הקלוב הצעירים
בדאייה מרהיבת עין. נהנה במיוחד :
אלוף חיים לסקוב, מפקד חיל האויר לישראל•

מגבעודעליה

התאגרפות.

ריחוק הדרהסתן מחל-

התאבקות. חשש הקהל שרמת המתאבקים
הפיניים דומה לזאת של המתאגרפים
הצרפתיים נתבדה. הפינים הבלונדיים, בעלי
הגוף השרירי, צדו את העין והלבבות לפני
צאתם לזירה. בעת ההיכרות מסרו מתנות
למתאבקי הפועל שהודו להם בלחיצות יד
בלבד, כיון שלא ידעו, כנראה, על ניהג מסירת
המתנות המקובל בזירות העולם• אולם
מיד אחר זה פסקה העדינות היתרה והמת־אבקים
האורחים הטילו את יריביהם המארחים
על המזרון הרך בזה אחר זה. גם בהופעתם
השנייה גברו הפינים על כל יריביהם
וכל אחד מהם ניצח שני יריבים בערב אחד.
״צריכים להחליף את הסדר !״ התאונן המתאבק
החיפאי משה ארצי שעה שעלה על
הטנדר שהביאו לחיפה .״במקום מהאגרפים
מצרפת ומתאבקים מפינלנד היו צריכים להביא
מתאבקים מצרפת ומתאגרפים מפינלנד !״
אתלטיקה קלה. גם האופטימיסטים
הגדולים לא ציפו לכך ש־ 5000 איש יבואו
לחזות בהתמודדות אתלטי הפועל עם האורחים
מפנרבחצ׳ה. אך התחרויות הבטיחו עניין
רב. לרבים מהמתחרים היה זה מבחן אש
ערב יציאתם לאולימפיאדת הלסינקי.
נתברר כי יד אתלטי הפועל על העליונה
בטווח הקצר ( 100 מטר ו־ 200 מטר) אך
ככל שגדל המרחק רחקו אתלטי הפועל מהמטרה.
בכל זאת קבעו שמונה שיאים חדשים
(חמשה ישראליים ושלושה של הפועל) כש־התורכים,
שנטלו את רוב המקומות הראשונים,
מציבים שני שיאים ישראליים בינלאומיים
( 5000 מסר — 15:23 דקות: קפיצה
לרוחק — 6.93 מטר).

״העולם הזה״ 756

במרחב
מצרים
הג כ די ס עשו חיל
הפגנה של צעירי הוופד הגיעה לבית בעל
חזית מעוגלת, עשוייה ממלט וזכוכית בקהיר.
יחד עם האבנים המסורתיות הומטרו
על הבית, המודרני ביותר בעיר, הסיסמות
והקללות המסורתיות אף הן. ביניהן עלו
וגברו שתי סיסמות :״יחי זכרו של סעד זג־לול!׳׳
ו״מוות לעלי ומוסטפה אמין!׳׳
ליד אחד החלונות, חבויים מאחורי וילון,
עמדו שני גברים. זר יכול היה לחשוב, ברגע
הראשון, שהוא רואה רק גבר אחד בראי:
כי עלי ומוסטפה אמין לא זה בלבד שהם
אחים, אלא שהם גם תאומים. ברגע זה
הובלט הדמיון ביניהם על־ידי הבעת פנים
תאומה: חיוך של בוז. כי שני האחים ידעו
להעריך את האירוניה שבסיסמות: סעד זג־לול
אינו רק אבי מצרים החדשה ומיסד
הוופד, אלא גם סבם של עלי ומוסטפה.

אמנם אין קירבה של דם בין הסב ונכדיו.
מלבד העם המצרי לא היה לזגלול בא־שא
ולאשתו ילדים. לכן אימצו כבת את בת
אחותו של זגלול, שנישאה לעורך הדין הצעיר
אמין יוסף, וילדה בפברואר 1914 את
שני האחים. ברווח של חמש דקות. כיום
בני ,38 הם מגיעים כמעט לגובה של שני
מטרים ורק מכריהם הטובים ביותר יודעים
להבחין ביניהם• אך, גם הם טוענים שהדבר
עולה להם בקושי רב ורק לאחר מאמצים
רבים עולה בידם להצביע על אחד מהם בודאות.
לפני
שמונה שנים פתחו השניים שבועון
בשם אכבאר אל יום, כשבידיהם הון של 900
לירות מצריות וחבר עובדים של עשרה איש.
כיום העתון הוא השבועון הנפוץ ביותר
במרחב, ערכו נאמד במיליון לירות וחבר העובדים
מגיע ל־ 500 איש. הצלחתם העצומה
של התאומים אינה נובעת רק מכשרונם. סיבה
שניה, לא פחות חשובה, היא שהשניים יודעים

לנקוט בקו שאינו תמיד אהוד, אך הוא תמיד
מעניין. קו זה הוביל אותם למלחמה עתונאית
ביורשו של סבם, מנהיגו של הוופד: נחאם
באשא.
כשסילק המלך פארוק את אל־נחאס אחרי
פרעות ה־ 26 בינואר, עשה אכבאר אל יום מעשה
גדול: הוא הודיע שימסור שמונה פרסים
בסך 2300 לירות מצריות ( 6240ל״י) לאנשים
שימסרו עדות בת־סמכא על מקרים של
קבלת שוחד ושחיתות ממשלתית בתקופה שבין
שני תאריכים נקובים. העתון לא אמר מה
פרושם של שני התאריכים, אך הקוראים
חייכו. התאריך הראשון היה יום כניסתו של
אל־נחאס לתפקידו כראש הממשלה, אחרי שזכה
לנצחון מכריע בבחירות .1950 התאריך
השני היה יום סילוקו על־ידי המלך.
זה היה יום רב־פעילות בלתי רגילה.
ממחנה הוופד עלתה צעקה גדולה• בבתי־הקפה
ובשווקים צעקו התועמלנים שהאחים
הם בוגדים במולדת. אולם מי ששמע האש
מות
אלה היה מעוניין להיווכח על מה הן
מבוססות. הוא עשה את הדבר הטבעי: ניגש
אל מוכרי העתונים וקנה את העתון.
השבוע נוכחו המוני הקוראים לדעת שהמלחמה
בוופד השתלמה. שני האחים לא
נמנעו מלהגיב למצב. אספו את עתונאי
קהיר לאולם ענק שקושט חגיגית,
ערכו בו מסיבת־עתונאים. הם הודיעו
למוזמנים. שהם עומדים ליסד עתון
יומי חדש. אמר עלי אמין, בהסיבת את הקו
שלו :״נשואים הם חדשות. גירושין אינם
חדשות. פירושם שואה חברתית, ואין אנו
מעונינים בשואות ...לא נגביל את טורינו
לאנשים מפורסמים. עלינו לגלות פנים חדשות
ושמות חדשים, אנו רוצים באופטימיות,
לא בפסימיות!״
האופטימיות של התאומים היתד, בנוייה,
כמובן, על ההנחה שאל־נחאס לא יחזור לשלטון.
אם תתבטל הנחה זו, עלול אל־נחאס
לתת להם סיבה להיות פסימיים ביותר.

דמויות במרחב: הנסיך הלוחם בתרבוש
לפני ימים מעטים מסר הנסיך עבאס חלים הודעה שעוררה
סערה במצרים. אמר הנסיך: עתידה של מצרים. הוא
בסודאן, לא ב^סיה. האינטרסים של מצרים וישראל אינם
מתנגשים אלא-להיפך, משלימים זה א£$ה, ויש לגשת לבניין
שלום בין המדינות.
היתה זו הפעם השנייה שהנסיך הודיע הודעה זו תוך
זמן קצר. אולם עתה, יותר מבכל שעה אחרת, דרוש אומץ
לב מיוחד כדי לומר דברים אלה, עת המדינה כולה נסערת
מסיסמות לאומניות קיצוניות. י

מיהו הנסיך עבאס חלים? מהו מייצג כזי

הפוליטית והחברתית של מצרים? צבי שש,

בתם ״העולם הזה״ ,כותב על הנסיך, אחת הדמויות
הססגוניות ביותר כמרחב כולו: ג
יד ימנית משותקת. כשפרצה מלחמת העולם הרא
לנסיך
חסרו כספים כדי להשיג אותם, נשא אשה. אשתו, אשה
יפהפיה, היתד, בתו של מדחת יגחה באשא• ,יושב ראש
מועצת המנהלים של בנק מצייר, אחד מעשירי המדינה, שמשפחתו
היתד, קשורה למשפחת מחמד, עלי הגדול, היא
הספר וד!כאשא. אחר שהפך לאחד.האישים האהודים
ביותר בנוער, סבר הנסיך שהגיעה השעה לתכניתו הגדולה:
יסודה של מפלגת פועלים. ב־ 1930 פרסם קול קורא
לאומה המצרית, הודיע על יסודה של מפלגת העבודה המצרית
(חיזב אל־עמל).
מספר צבי׳ שש: כשהלכתי לבקרו במפקדתו, חוילתו
האריסטוקרטית בעיר הגנים, היה מוקף על־ידי כל עוזריו,
שבראשם עמד אנוור. אנוור היה ספד בסאלון אשר ברחוב
.פואד אל־אוול.
הכל התפלאו כיצד יכלו נסיך וספר להתחבר בצורה כה
ידידותית. באחד הימים שכחתי את כל הנימוסים׳ הצגתי את

שונה, היה הנסיך הצעיר תלמיד באקדמיה הצבאית בברלין.
אותה שעה נשא מושל מצרים את התואר
כדיב (משנה למלך) ,והוא היה כפוף להלכה
לשולטן באיסטנבול. נושא הכתר היה הכדיב
עבאס חילמי השני, דודו של הנסיך עבאס
חלים.
הכדיב היה ידיד מושבע של הקיסר וילהלם
הגרמני, ובקיץ, כמנהגו, יצא לתורכיה לבלות
את חופשתו. כשפרצה המלחמה החליטה
לונדון שמסוכן מדי הוא להחזיק על כסא
המלכות כדיב בעד־גדמני, ולכן, בלי עדינות
מיותרת, סילקה אותו מן השלטון ואסרה
עליו את השיבה למצרים.
הנסיך עבאס חלים החליט בברלין שעליו
להיות נאמן לראש משפחתו, לא ללונדון.
הוא הצטרף לחיל האויר הגרמני כטייס קרבי,
הופל פעמיים בפעולה ויצא מן המלחמה
כשידו הימנית משותקת.
״הנסיך המקסים״ .כשחזר הנסיך
למצרים בראשית שנות העשרים, החליט
שארצו מפגרת מאד בשטחים רבים, וביחוד
בשטח הספורט. הוא ניגש לעבודה. מדי
חודש יסד אגודות ספורט חדשות, וביתו
הפך מקום מפגש לכל הצעירים המצריים
שהיה להם קשר כל שהוא לספורט. הנסיך
פתח לא רק את ביתו, אלא גם את כיסו.
לא היה זה כיס גדול, כי אביו עוד היה
בחיים ולא נתן לו סכומים גדולים. אולם
עבאס חלים הצליח לשים את ידו על כספים ניכרים ועודד
את כל סוגי הספורט. הוא ארגן אפילו את האליפות העולמית
של ביליארד בקהיר — דבר שעלה לו בכמה אלפי לירות.
הוא שלח מתאגרפים בעלי כשרון על חשבונו הפרטי לאירופה,
השקיע סכומים עצומים כדי לטפח את ענף האתלטיקה
בארצו.
אחר שנים של עבודה סבלנית נשא המאמץ פרי. הנסיך
שוב לא נקרא בשמו, אלא בשני הכינויים שזכה בהם :״אני
הספורט״ ו״הנסיך המקסים״•
מוות לתרכוש. אחר שהפך דמות ידועה בארצו,
החל הנסיך חושב על קריירה פוליטית. מובן מאליו שחלם
על ריפורמה בממדי־ענק, אולם הוא היה די נבון כדי להתחיל
בצורה צנועה. כך הודיע, באחד הימים, שהתרבוש האדום
אינו קשור לא במסורת המצרית ולא בדת. וכדי להפגין
נגד התרבוש האדום, המציא כיסוי ראש חדש. אמנם, הוא
דמה לתרבוש, אולם הוא היה ירוק, ירוק־חיוור, שנראה
למרחק רב מאד.
המערכה נגד התרבוש האדום ליכדה מסביב לנסיך צעירים
מצריים אחדים, שחלמו אף הם על ריפורמות* .אולם
משפחת המלכות.

השאלה במישרין לנסיך, שהייתי נוהג לפגשו בכמה קלובים,
וששחקתי אתו לפעמים בברי־ג׳.
״אני מעדיף ספר פיקח על באשא טיפש,״ ענה הנסיך.
אחר הוסיף :״יחד עם אנוור אני בדרך לכיבוש ההמונים
המצריים.״
המלך מרוגז. כדי להוכיח לאומה שדעותיו הסוציאליסטיות
רציניות, הקים׳ הנסיך בית־חרושת לסיגריות בו
זכו הפועלים לתנאי עבודה שלא היו עוד כדוגמתם במרחב
כולו. מפעל חדש זה הביא תהילה רבה לנסיך, אולם הכסף
אזל במהירות ולבסוף היה עליו לסוגרו.
אולם לפני שסגר את המפעל, ארגן כמה הפגנות רחוב
ודאג לפרסומם בעתונות של כמה מאמרים מוקדשים לאישיותו
ולרעיונותיו. הפעם הרחיק, מן הסתם, לכת. המלך
פואד, אבי פארוק, שהיתר, לו נשמה של רודן ושרצה להיות
מעין מהדורה מודרנית של לואי ה־( 14״המרינה זה אני !״)
פקד על המשטרה לאסור את הנסיך עבאס חלים.
מובן מאליו שבוימה אשמה כלשהי. אולם כשהתובע
הכללי חקר את הנסיך במשרדו והציג כמה שאלות חצופות,

* נם בארצות אחרות במרחב היתה המערכה נגד
התרבוש האדום סמל למהפכה: בתורכיה אסר כמאל באשא

אתאתורק את התרבוש, ובעיראק הומצא כובע הטירה שנקרא
על שס המלך פייצליה.

.העולם הזה״ 756

הנסיך עבאם חלים >שני משמאל) וידידים
לעורן עתון, צליפות שוט

קם עצאס חלים על רגליו, תפש את התובע הכללי בצוארו
וניסה להטילו מבעד לחלון. כשנודע הדבר לקהל הרחב זנקה
הפרסטיז׳ה של הנסיך השמימה. המלך היה נאלץ לשחררו.
סודות המשפחה. כשיצא עבאם חלים מבית־הסוהר
לא היה עוד נסיך. המלך מחק את שמו מרשימת המשפחה
המלכותית, ביטל את קצבת הכסף שקיבל, ככל שאר הנסיכים,
מתוך תקציב המדינה. והפעם קרה מקרה חדש, שלא
הוסיף לתהילת הנסיך.
שבועון סטירי ערבי, אל קשקול, פרסם מאמר שרמז כי
עתה, אחרי שלא היתד, עוד הכנסה רשמית לעבאם חלים,
יהיה עליו לחיות רק על כספי אשתו. ואם כי היה עב!זס חלים
אדם מתון וסובלני׳,כלפי התקפות, לא יכול היה לסבול
עלבון זה. הוא ניגש למשרד העתון, נכנם לחדר העורך,
סולימאן פאוזי, הכה אותו בשוט עד שזב דם.
שוב פקד המלך פואד לאסור את חלים• אולם הפעם איים
זה האחרון שיגלה את סודות המשפחה המלכותית.
המלך ידע שעבאם מקיים את כל
הבטחותיו, שחרר אותו.
שונא הכריטים. עבאס חלים לא הסתיר
מעולם את שנאתו לבריטים. לכן, עם
פרוץ מלחמת העולם השנייה, הושם שמו
ברשימה השחורה, יחד עם הגנרל עזיז אל־מצרי
ומחמוד טהר באשא, גם הוא בן המשפחה
המלכותית.
חיש מהר נאסר עבאם חלים, אולם שוחרר
במהירות רבה עוד יותר. הבריטים לא רצו
להפכו קדוש. עבאס חלים עצמו גילה לי
סיבה שנייה, כשראיתיו לאחרונה: מפלגת
העבודה הבריטית דרשה לשחרר את מנהיג
מפלגת העבודה המצרית.
ב־ 1944 אמר לי עבאס חלים, בחייכו את
חיוכו המפורסם :״היו לי שני אויבים גדו
לים — המלך פואד ולונדון. המלך הלך
(לעולמו) ,הבריטים ילכו גם הם !״
אחר הוסיף :״כן ילכו הבאשאים, והפיאו־דליזם.
אין עוד להעלות על הדעת כי במאה
העשרים ינוצל העם בצורה כה מחפירה כמו
אצלנו. על הבאשים שלנו יהיה לשים צבע
אדום לתוך השמפיין שלהם, אם רוצים הם
להיות די חזקים כדי לשמור על חלק
מרכושם. מלחמתי בהם עלולה להימשך שנים.
אולי אפילו מאה שנה. אולם אני קבעתי
את הקצב, ואלה שיבואו אחרי ימשיכו בעבודה.״
הוא פנה לאנוור, כלב השמירה הנאמן שלו, שאלו אב
נכונים דבריו. אנוור׳ חסר־עניבה ומרכיב משקפיים עבי..
על אפו העצום, נענע לאות הסכמה, הוסיף :
״אתה לא תהיה כמאל אתאתורך של מצרים, לא מפי
שחסר לך הכשרון הדרוש, אלא מפני שעמנו אינו כה תוסג
כעם התורכי. אולם מן הסתם תהיה המנהיג החשוב ביותר
של האופוזיציה, ועל פארוק והבאשאים להתחשב בכך, א.
ירצו בכך ואם לאו.״
הערצה נסתרת. אף כי עבאס חלים הוא בעד־גרמני
מובהק, לא היה מעולם שונא יהודים. להיפך. הודעתו ש׳.
הנסיך עבאם חלים (התואר הוחזר לו על־ידי המלך פארוק)
על עתיד היחסים בין מצרים וישראל מבליטה את הערצה
הנסתרת להישגים העברים.
אני משוכנע שלוא היו שליחי הסוכנות היהודית באי::
במגע עם עבאס חלים לפני שנים, היו מוצאים בו ידי,
נאמן ער היום הזה• אולם השליחים התרחקו ממנו עקם
רגשותיו הבעד־גרמניים (אך האנטי־נאציים בפירוש) ,ז;.
פשוט מפני שלא הבינו מה עצומה החשיבות הנודעת לרב
שת ידידים בכל חלקי הזירה המדינית המצרית. אולם העול :
טרם שמע את מלתו האחרונה של הנסיך, ואם תצא מוינו.
ישראל למסע חדש לשינוי פני הדברים במרחב, עלול עבאס
חלים להיות אחד מעמודי התווך של סדר חדש.

ראיון; ה ע תונ א׳ ה ס טן מראיין אתהא לו פי םרע תי ך.

צהלה: ה א לו ךהמ סי ר 3ל

ה ר הו ר

אנחגו א מו די ס לג מ דיזי׳

ת ח בו ל ה: הירי ב קטן וק שה

קרב: העיני ם ג עו צו ת בי ד האומן

,אל תעשהאתהמהלר הזה• .ש ל* דמיון!״

w״ rT