גליון 760 מתאריך 22 במאי 1952

בגליון זה:
התחרת הרפתקותיה שד

משפט הורוביץ: מ־ הר!צהי
מהומה באוניברסיטה

האופנה האחרונה ליצוא

השבועון המצויר
לאינפורמציה

מס׳ 60ד /שנה / 15כ״ז אייר תשי״ב 22.5.1952 /

מכתבים

העורך הראשי:
אורי

אבנר׳

ראש המערכת:
שלום כה ן

עורך התבנית

עורך הכיתוב:
דו ב

דו ש

איתן

הצלם הראשי:

הכתב הראשי:

ה ש בו עון ה מ צוי ר לאינפורמציה רחוב נ?יקם ון . 8תד־אביב
( 5י ד תי א ט רון, אגלי )
ת.ד , 136 .טל( .זמני) 66785
מען?מברקים :״ עו למפרס״
מ שרד המערכ ת בירו שלים
רחוב דו ד המלד (יו לי א(),
הסעד.
משדד
מו ל
ה מערכ ה ב חי פ ה :
מ שרד
רחוב החלוץ . 45 חדר . 11
טלפון 4—6 ( 4661אחה״ צ)

מי כ אל

עורכי מדורים:

אל מז. יחיאל ב שן. ני צ ה נבי, איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
פרנצה

נרובנר.

רפאל חייט, אוסקר טאו בר.
יצחק לבני, צבי ש ש.

ראש־משרה ירושלים:

פילי ם

טי א רי

ראש משרה היפה:
נתן ריכוז

דוד רוביננר

סופרי־חוץ:
דני אל נילן, נבריאל דנון. ש מו א ל מי רון.
ה מו״ ל :

העולם

״כשקיבלתם לידכם את עריכת העולם
הזה, היה הדבר האחד שריתק אותי לעתון
זד״ אחר שחדלתי — מתוך בחילה — לקרוא
את העתונים המופיעים בארץ, גישתכם ה־חפשית
לכל הבעיות, בעיות לאומיות וצבאיות
בכלל זה.
נדמה היה שהנה חברו יחד צעירים אחדים
בני הארץ, שידעו לפרוק את עול הטימטום
והרשע. גישתכם לציונות ולשוביניזם היתרי
כשל אנשים החושבים באופן חופשי, אנשים
שהארס התעמולתי לא הרסם. את הערבים
ראיתם כראות בני־אדם, ולא אובייקט לשנאה
עוזרת, מה שהשתדלו ״מנהיגינו״ לעשות
מהם משך 30 שנה. ונדרה היה לי,
וזה חשוב מכל, שגישתכם לצבא בכלל, ולצבא
ישראל בפרט, היתד, גישה של — אם
לא שלילה מוחלטת — הרי על כל פנים של
קבלת רע בלתי־נמנע. נדמה דדה שלמדתם
לקח מהמלחמה ביננו לבין הערבים. ואולי
מטעה אותי זכרוני?
והנה לאט לאט, אבל בהתמדה, חדלתם
להילחם במשטר הקיים (פרט לשטח הנוגע
לבשרכם במישרין: היחס לעתונות החפ־שית)
,מצאתם לכם תחליף לא אכזב: טענות
אל הכלל, תחליף אשר בו אפשר להוליך
שולל עוזרים, וכן בכל השטחים או ברבים
״הזדקנתם״ משך שנתיים בעשרים שנה
לפחות ובגליון האחרון, שבח לאל, אנו מוצאים
ריפורטז׳ה בעלת רמה מקצועית ראויה
לשבח, המרימה את הצבא, בתור שכזה,
על נס.
רבונו של עולם: התמונה ״רצח בעיניים״!
כיצד מרשה לכם המצפון לפרסם —
ומתוך התפעלות — זוועה כזאת? הרי מבשרכם
חזיתם את התוצאות ! הכבר שכחתם
י כל כך מהר י חמש הספרות על
הטנקים, האמנם הן נוטעות הרגשת בטחון?
ומדוע מלאו את לבי פחד נורא, שהפעם ה
קודמת נעשיתי נכה, ובפעם הבאה אהרגי
האין זה תפקידכם לעשות כל אשר בידכם
על מנת למנוע ״סיבוב שני״ זה?״
כך כותב לי הקורא אריה לבנה, נכה מלחמת
העצמאות, מרמת־גן. הוא היה צודק
בהחלט לוא באמת היינו מהללים את ה״רצח
בעיניים״ כדבר יפה. אולם הדבר לא היה
כך. להיפך, ה עו ל ם הז ה היה העתון היחיד
שהרים את קולו נגד הפיכת יום העצמאות
ליום הצבא גרידא, נגד האשליה שהעצמאות
תלויה ברובים ובטאנקים, במקום בעמל וביצירה.
הוא כתב :״יום העצמאות היה יומו
הגדול של צה״ל. בצדק ...אולם יום העצמאות
היה פגום מפני שהיה רק יום הצבא...
העצמאות כרוכה לא רק ברגלו הצועדת של
החייל...״
העולם הזה לא נדבק מעולם בתסביך המיליטריסטי,
המתכוון ליצור בארץ פולחן
צבאי בנוסח אירופי, פולחן הזר למסורות
הטובות של ההגנה וצבא־ההגנה ולרוחם של
מיטב החיילים הקרביים של אז. הוא לא
יכרות שלום עם השוביניזם בכל צורה שהיא.
אולם העולם הזה לא יידבק גם בתסביך
ההפוך, האנטי צבאי בכל מחיר. היחס לצבא
צריך להיות נורמלי: יחס של ציבור בעל
חוש ביקורת מפותח אל כוח מזויין מקצועי,
שתפקידו מוגדר ויחיד: להגן על גבולות
הארץ מפני התקפה pהחוץ.
לצורך זה אין צה״ל זקוק ל״רצח בעיניים״
,הוא זקוק לאהבה בלב.
פתגם אירופי0 ,פוג*חכמת הדורות, אומר:
״יכול אתה להכריח את הסום לגשת אל הנהר׳
אך אינך יכול להכריח אותו לשתות ! ״
פתגם זה מוכיח עתה שוב את תבונתו —
ודוקא על פני המים.
כאשר החלה. מערכת הדיכוי הגדולה נגד
הימאים, מלאו העתונים ניחושים על סיכויי

פ או ל נו לד מן

אהרון דול ב

הזה

ד פו ס
בגוו נהגים סבלניים

י שראל.

תל-אביב

הנצחון של ההסתדרות ושל הימאים. אולם
אלה מאתנו שידעו עוד ביום הראשון של
השביתה שתהיה זאת מערכה אבודה, בגלל
יחס הכוחות הבלתי שווה והנכונות הצינית
מצד אויבי הימאים לגייס במאבק זה את
״כל אנשי המלך״ ,שאלו את עצמם שאלה
אחרת: מה יקרה אחרי נצחון ההסתדרות?
עתה הופכים חששותינו החמורים ביותר
מציאות טראגית. ההסתדרות לא הסתפקה
בנצחון. היא סחטה מן הימאים כניעה בצורה
משפילה ובתנאים דורסניים ביותר. היא
שברה את חוט השדרה שלהם. היא הפרה
גם את תנאי הכניעה עוד לפני שנחתמו.
דוברי הימאים, פרט לאחד, נשארו עד היום
טוראים בצה״ל. חברת שוהם סרבה להעסיק
את נימרוד אשל. ואלה שהועסקו, נאלצו
לעבוד באנייה אחת עם אנשים שנראו בעיניהם
(בצדק או שלא בצדק) כמפירי שביתה
וכדוקרי סכין בגבם.
התוצאות היו בלתי־נמנעות. כשמכריחים
אדם לחיות על ברכיו ולזחול על בטנו, נשבר
גבול אשר חוש הגאווה שלו מציב אותו
למעשיו. מגיעות אלינו ידיעה אחרי ידיעה
על עריקת מיטב הימאים העבריים, מהם מני־חי
היסוד לספנות העברית בכללה, הנוטשים
את הדגל הכחול־לבן והמתקבלים בזרועות
פתוחות בצי האמריקאי, שהוא כיום
המשוכלל בעולם.
נראה כאילו תכונה לאומית יהודית היא
חוסר הכשרון לנצח בשלום אחרי הנצחון
במלחמה. עמים נבונים, בבריטים, למדו שלמחרת
יום הנצחון מוטב להושיט את היד
למנוצח כדי לרכשו לידיד, להימנע מכל
צעד הפוגע בגאוותו והשותל בלבו רגשות
של נקמה. חוסר כשרון זה אצלנו בולט לא
רק בפרשת הימאים. הוא בולט גם לאורך
1205 הק״מ של גבולות ישראל.
כשהתפוצצה רותי בידי דוש לפני חודש,
לא קרה הדבר במקרה. דוש החליט שהגיעה
שעתה של רותי לחדול ממעשיה הקטנים,
המרחפים על פני השטח של חיינו, לצאת
למסע ארוך יותר שיאפשר לה לחדור אל
לב הדברים.
החל מן השבוע תצא רותי למסע גדול זה,
ואני מקווה שאלפי ידידיה וידידותיה ילוו
אותה בדרכה בנאמנות. אל יצטערו שרותי
מתרחקת מהם, תרה. כוכבים נידחים. אם
יעקבו אחריה בעיון, ישימו לב לכך שרותי
רואה דברים שאינם רחוקים כל כך מן הקורא
הישראלי.
העולם ההוא הנהו העולם הזה.

זה כמה שבועות שהעתונות העברית עומדת
בסימן של צמצום, כתוצאה מהתיקרות
מחירה. בשבוע שעבר הוכיח העולם הזה
שאין זו תופעה. הכרחית.
עוד ביום השלישי והרביעי הודיעו בעלי
קיוסקים רבים שקוראים הזמינו אצלם גליו־נות
מראש, דרשו תוספות של גליונות. ביום
ששי בבוקר אזלו הגליונות בעשרות קיוסקים,
אף כי חוסר הנייר, מעיק, החליטה
המערכת לעשות מאמץ עליון כדי לספק את
דרישת הקוראים, הוציאה לשוק מהדורה
שניה של הגליון. גם הוא אזל במקומות
רבים.
אך המחמאה העליונה באה מצד...
בשבוע שעבר, מיד עם הופעת הגליון
שהכיל את הרפורטג׳ה הגדולה על המסע
בנגב, ביקר במערכת עמוס, מפקד המסע. הוא
נטל לידו את הגליון, ישב מרותק לכסא משך
שעה וחצי. כשסיים את הקריאה נאנח אנחה
של הקלה, אמר :״אהה, זה היה טיול ! ״

חיבוק אויבן
...היה לי ענייו רב בקריאת המש אל על ב עיו ת
המזרח ה תי כון.

אבא אבן, ושינגסון
למען האמת, אתם לפ ע מי ם מרהימי ם או תי —
פ שו ט איני י כול להביו אתכם. עמדתכ ם בבעיית
הסב סוד האננלי־מצרי אינ ה מתקבלת ב שום פני ם
על הדעת. המר א ה של אדם ה מנ סה לחבק אוי ב
ה שונ א או תו אינו מו ש ר ביו תרא פי לו אם מדוב ר
בא סיאתי ם — או אף כאפריקאים.
אולם מהשבאמת פנ ע בי היה דבר שכמעט
הרם את א מוני בחו ש ה הו מו ר שלכם (וזה, י א
חבוב. כאב לי!< טיפולכ ם הרציני ב ה על מו של
אחד הבוסי ם ה שמאליים שלכם באח תהא רצו ת
שאתם כה אוהבי ם לכנו ת כ״ רפובלי קהעמ מי ת״ .מ ה
שדו ש שלכם היה יכול לע שו ת מזה I 1

זונדר סקולניק, ניו־יורק
יש לי הערה אחת להעיר בקשר לדברי או תו
פקיד מ מ של תי נכוה שאמר כי ח שוב יותר לרכו ש
את ידידו תה של צרפת מאשר לעזור לערביי
טוני סי ה במאבק םלעצמ או ת (העולם הזח .) 751 זו הי.
לדעתי. ע מ דה קצרת־רואי. כי ב מוקד ם או ב מ או ח ר
תיי שב צרפת את בעיו תיה עם העולם הערבי. ו אז
לא תהמם להקריב את אינ ט רסי ישראל תמורת
ידידות הערבים. ישראל תהיה. ב סו פו של דבר.
ה מופ סד ת.

לא מיץ עגבניות

אליאס קוסא, חיפה

זה כמהש בו עו ת החלטתי לקצץ ב תקציבי —
ויתרתי בכ א ב על העולם הזה. אד שו ב נ תפ תיתי
לקרוא את הרפורטז׳ה על המסע לננב (העולם הזה
<759 ועתה הו ספ תי 200פ רו טה לתקציבי ה ש בו עי.

ישעיהו נבון, תל־אביב
...סיפור

אנו שי

פ שו ט, בלי התרברבות...

אסתר לוי, ימת־גן

...נונע ללב. סיפור
בן עשרים...

שציע ר

או תי

ש איני

עו ד

אליהו שפירא, תל-אביב
״ניתנה הפ קודה לזוז — אחורה 1הנ מלי ם אינ ם
יכולים לעבור ואתם עו ד מ עיזי ם לו מ ר שז ה
מסע עם דם 1א צלנו בלניוו הזרים חונ כנו אחרת
— בקטעים קשים העמ סנו א ת הנ מל על הנב
והמ שכנו קדימה. אבל שם, חבוב. היו נברים...

לגיונר (לשעבר) תל־אביב
וגס גמלים.
...מה תע שו אם חבר מערכ ת יצ אלמסע של
1000ק ״ מ 1

שמואל אלטשטיין, חדרה
נפרסם סיפור בהמשכים.

tjj

באחת הסימטות הצרות של מאה שע־רים,
ירושלים, זנקו שתי מוניות אחת
לקראת השנייה. הנהגים
שלא רצו ל־ותר
אחד לרעהו ולתת
לו לעבור נקטו
השחייה׳. בתכסיסי אחד מהם הוציא סיגריה,
החל לעשן.
גם השני הוציא סיגריה,
החל לעשן אף
הוא.
הנהג הראשון התישב במוניתו בנחת,
התחיל לקרוא עתון. גם השני לא סמן
ידו בצלחת, הוציא ספר עבה ושקע בו.
לפתע צפרה הסונית הראשונה. נהג
המונית השנייה הרים את עיניו ופנה
בשאלה לחברו למקצוע ולסמטה :״מח
קרה לך? החלמת לוותר?״
״חס ושלום ׳ 1השיב הנהג קורא הע-
תון ,״רק רציתי לבקש סמ 1את הספר
אחרי שתסיים לקרוא אותו ו״
הקורא שמואל ברשביצקי, ירושלים,
,מאה שערים, חברת ש״ץ ,78 זוכה בפרס
של —« 1ל״י (בלי וויתור).
חוו. וה שנייה מנו ע ר הזהב ו סה מ תי מריפ לחיות
אינטלק טו אלים, סנובי ם ושוויצרים. א ך רוב הנו ע ר
הבינוני ה סו לד מ ש תי החברות נם יחד ו א שר
איננו שם את הדנ ש על רקודים ועל ״חברה
עליזה״ .א ד נם לא על קרייזלרים וכל הכרוך
בחומריות, רוצה לנבש חברה ש איננ ה צריכה לחיות
מו שתתת על עקרונות ופיינים קבועים אלא על ר צון
הדדי, היכרות, חוויו ת ובעיו ת מ שו תפו ת.

ש. גוטשטיין, פתח־תקזה
...בעיה זו לא מ היו ם היא. כל או תו ה מפלגו ת
יצירות הנלות שו ב אינן מ ת אי מו ת לנו. והיו כ אל ה
שני סו לתת פ תרוני םלש אלה זו. כל אחד לפי
דרכו. אלא שרובן יצורי נפל היו. מהם של
עסקנים ש ח שבו להבנות על־ידי הנוער ומחם שנו צ-
רו על־ידי הנו ער ול מ ען הנוער. אלא שלא הצליחו
לחרוג ממצעם ולההסד ל תנועת נוער (כנענים
תנו ע תו של שייב. לפיד. לכד — ו עו ד רבים) ׳

אורי ארגוון, תל־אביב

רכיבה על רופאים
ברור בהחלט ש אי אפ ש ר לתת לרוסא צעיר
לעבוד לבדו מבלי שי עבו ר תחילה ה שתלמות. אד
מה לע שו ת אם ה רופאי ם ה עובדי ם 15—10 שני ם
בי שובי ם בנליל ובעמק. מבק שי ם העברה העירה.
ב טענ ה ש הני ע תור הצעירים לס בול קצת זאפשר
היה לשחרר חלק לא קטן של רופ אי ם צעירים כדי
לאפ שר להם להשתלם. לולא ה רופאי ם המנוייסי ם
לא היו משתמ טי םמהש רו תבמעב רו ת ובפשזי־פ-.
אד ל רופאי ם אלה חבל ל הפ סיד כמה לירות עלו־בות.
הפתרון ל שאלת הרפו אה בארץ הו א: קבלת
כמהע שרות רופאי ם ו מו מ חי ם מ חו ץ לארץ
ולכם. עו רכי העולפ הז ה: אל ת תנו שהזקנים
ירכבו על הצעירים 1

בת הגליל
אס לא תהיה הרכיבה נוחה, יבקשו סן
הסתם כלי רכב אחר.

יקה מרוגז
...זו הת שובה הניצחת לכל אלה ה טו עני ם שלנו ע ר
אין עוד דם 1

דויד הראל, ירושלים
כשנפצעו שני משתתפי הטיול, נזל נוזל
אדמדם. הוא לא היה מיץ עגבניות.

החכרה השלישית
בשם כמה חברה אני רוצת להביע ד עה בקשר
לבעיית מ צי א ת חברה שעורר העורך (העולם חזה
) 758 והיא ש איו העולם הזה י כול לעזור לבני
ה־ . 18—17 היו ת ו אין בנו ת בתל־אביב מ ס כי מו ת
לצאת ולבלות עם חכרה ש אין ה פ רו טהמ צויי ה
בכיסם. אלא רק עם בנים כ מו נו ע ר הזהב שאפשר
לנצלם.

משה כהן, תל־אביב
מ או ת הם הצעירים והצעירו תשפ שו ט אין להם
חיי חברה, ואם י שנה ״חברה״ .הרי מ סו פ קני אם
אפ שר לקרוא כ ך לשלשה־ארבעה צעירים. כ אל ה
ישנם ל מ או ת. צעירים וצעירות אלה יש להפני ש ם
ב מו ע דון אל־מפלנתי. ביז מ ת העולם הזח.

חיים יעקובי, יפו
צודקת המערכת ש איו ברצונה לההפד מ ש רד
שידוכים, א ד כחלוצי יוז מ ה. בכל הבעיו ת שנ תעוררו
לאחר קום מדינ ה, שו מ ה עליכם לגלות נם
ב שטח זה ע מ דה מקורית.
נוצרו כעין שתי חברות — החברה האחת מו רכבת
בעיקר מנו ע ר הרחוב והקפה ומהעול ם התח-

מדורכ ם ב מו עיני הו א פ שו טכאב לעיניי ם.
ה שבו ע עברתם א ת הנבול. סיפורכ ם על הי קה
ה מנצל אתה תאבדו ת א רו ס תו כדי לחסוד מנת
גלידה (העולם הזח ) 759 הו א חם ר-טעם, בל תי-
עובד תי. מ שולל בסים. אין בארץ — ובכל ה עו לם
— אנ שי ם בעלי רמה מו ס רי ת, נבוהה. חריצות.
תרבות, סדר ו א די בו ת כילידי נר מניה 1

הנס רוטמן, חיפה
ומה עם מעם חוש הומור ך

לא בסדר, כגרל...ז
קראתי ברפור טז׳ ח של יום העצמ או ת שהאוירח
בירו שלי ם לא היתה בסדר בנלל הרכב חקהל אשר
השתנח מ אז י מי תש ״ח ה מפו ר ס מי ם. כנר אה יש
צוי ד דחוח להחזיר כמהמ או ת אלפי עולי ם חדשים
לארץ מו צאם (ו אני תקוה ש א הי ה ביניהם. לאחר
קריאת דברים כגון. אלה) .נו ס ף לכך אני מקווח
ש או תהה אוי ר ה תחזור לקדמו תה כ מו שהי תה לפני
בו א ם של העולי ם החדשים ארצה.
עלי לציין ש אינני מ בין העולי ם הטריים ביותר
( שלוש שני ם בארץ. מז ה שנתיים ר צו פו ת ב שרות
צה״ל) אול ם נפגע תי ע מו ק ב רנ שו תי. אני י כול
להודיעכ ם שלצערי הרב אחדול לקנות אתטפ סי
העולם הזה באם ת מ שי כו ב כיוון זה.

מ. ש ,.תל-אביב
הקורא ס, ש• מצא בדברים כוונה שלא הי־תה
בחם. הכתבה ציינה עובדה. לא זזילקה
ציונים לטובה או לרמה.

ר. שעף
רותי ישבה בטקסי. היא מיהרה. זה עתה גמרה את עבודתה במשרד. הבוקר קרה משהו
גדול: מוטקה, ידידה מימי הצבא, רמז לה סוף טוף שהוא עומד להגיש לה היום את טבעת
האירוסין. הפגישה היא בחמש — בחמש בדיוק.
אולם רותי תחכה לשוא. מוטקה לא יגיע בחמש. הוא לא יגיע בכלל. כי כדרו נדרם
על־ידי מכונית משא, אשר נהגה, אליעזר, מהר אף הוא לפגישה חשובה — ליום הולדת בנו.
אך את כל זאת אין רותי עדיין יודעת״
מקרה זה בדיוק אינו קורה, כמובן, במציאות. זוהי עלילה של סרט — סרט עלילתי
של 17 דקות בשם ארבע חמישים וחמש שצולם בשבועיים האחרונים ביוזמת משטרת התנועה.
שמה האמיתי של רותי הוא יהודית הדני, סמלת צה״ל אשר הופעתה משכה את עיני הבמאי
כשהוצעה על־ידי אגודת חולבי ההסרטה לתפקיד. הקושי היחידי היה להשיג את החופשות
שהיו דרושות לסמלת כדי להופיע בימים הנכונים בפני המצלמה.
יהודית־רותי היא בת ,22 חיפאית ילידת תל־אביב, שלמדה להיות אחות אך שינתה את
דעתה כעבור שנתיים, טיפלה בנכי המלחמה העיוורים עד שהתגייסה לצה״ל.

.העולם הזה״ 760

אור ע ל פני אסיה ()11

הסוחר הם־נ־ך הזקן.
בש י נ * אפור: דו צ ה
ש הרגלי בריתנו דו
לסחור באופו חפשי
ע אמריקה ושחט־רוריסטיס
יניחו לו
הגנרל סד א׳דאלד
טמפלרנשמאל[ רוצה
שהטדודיסטיס ימותו
במהירות האפשרית
ושהמאלאיס יספקו
לו את הגומי והבדיל
הדרוש׳ לבריטניה
כדי להרוויח דולרים,
הלוח הקומוניסט׳
נלמטה! רוצה שהאנ־גלי
יסתלקו רשאי־רו
מאחוריה מאלא־יה
עצמאית וקומו־ניסטית
.־ שני מיליוני
המאלאים אינ יוד עי
בדיוק את רצונם•

;p sc r

י ם עלות השחר הקיפו כוחות ה־
^ צבא והמשטרה את הכפר. מכוV
ניות
בעלות רמקול עברו בסמ־
Iטות, הכריזו על עוצר חמור.
^ לתושבים לא ניתן לצאת מפתח
סוכותיהם, אף לא לקנות את האורז למחייתם.
אולם הפעם היה חידוש. אחרי יום־יומיים
של עוצר ורעב, עברו זוגות חיילים ומתיר־גמנים
מבית לבית, כשבידיהם שאלונים ארוכים.
פועלי המטעים הוזמנו באדיבות לרשום
בשאלונים את כל הטירוריסטים הידועים להם,
מבלי לרשום את שמם. הרמז העדין: אם יתגלו
די טירוריסטים, יואיל המפקד להסיר את
העוצר ולתת לתושבים לאכול.
היה זה יום רגיל במלחמה העקשנית ביותר
העולם — מלחמתה של האימפריה הבריטית
ב־ 5000 לוחמי הגרילה של המפלגה הקומוניסטית
המאלאית.
פנים מוכרות. לוא היה אדם נקלע
מפלשתינה־א״י בשנת 1946 ישר למאלאיה
של , 1952 היה מרגיש את עצמו בבית. הוא
היה פוגש הרבה פנים מוכרות — הנציב
העליון מק-מייקל שקנה לעצמו שם שם חדש,
שר המושבות לשעבר מלקולם מקדונלד, בעל
הספר הלבן של .1939
את מקומם של הערבים במאלאיה ממלאים
המאלאים עצמם, בעוד שאת תפקיד היהודים
משחקים העולים החדשים הסינים. אלה נמשכו
למאלאיה לפני דור אחד או שניים,
כשהיו מזי־רעב במולדתם. מאלאיה היתה אז
ארץ עשירה וקוסמת. הסינים באו בהמוניהם,
עד אשר הגיע מספרם כמעט לשני
מיליונים. הם השתלטו במהרה על המסחר
במדינה, הפכו רוב בסינגפור.
המאלאים לא השלימו עם העובדה שהפכו
מיעוט ועם נחות דרגה במולדתם שלהם. הם
התנגדו בכל תוקף לתת לסינים אורחות במדינה,
להכיר בהם כבשותפים שווי־זכויות.
לאלה ניתן עידוד רבתי כאשר התחוללה
המהפכה הגדולה בארץ מולדתם הסינית. מאו
טסה־טונג הקים מדינה חדשה, הפכה מעצמה
עולמית, הנחיל תבוסות לצבאות לבנים, נטע

הסיניים בכל ארצות אסיה הדרומית המזרחית.
הצעירים הסיניים במאלאיה שוב לא
רצו להסתפק במעמד שפל. הם בקשו תנועה
לאומית שתרים על נם את שאיפותיהם. והם
מצאו רק תנועה אחת: הקומוניסטית.
הכשרת הקרקע. הקומוניסטים לא היו
היחידים שהפיצו סיסמות לאומיות. גם בקרב
המאלאים קמו כמה מפלגות שחתרו להשגה
הדרגתית של עצמאות המדינה. אולם אף אחת
מהן לא העיזה לדרוש דרישות קיצוניות
לסלוק מידי של האנגלים, ואף אחת מהן לא
היתד, מוכנה לבשר את העקרון המהפכני
שמאלאים וסיניים הם בני מולדת אחת, שווי־מעמד
ושווי־זכויות. ואילו המפלגה הקומוניסטית
אמרה את שני הדברים יחד. היא
בישרה: גירוש הכובש הזר, אחוות הגזעים
ומהפכה חברתית.
בשלוש השנים הראשונות אחרי מפלת
היפאנים הסתפקו הקומוניסטים בהכשרת הקרקע.
הם השתלטו על רוב האגודות המקצועיות
של עובדי מטעי הגומי ומכרות הבדיל,
אולם בראשית 1948 עברו להתקוממות
גלויה. ומאז לא שכך המרד אף ליום אחד.
איש חדש. כאשר נרצח סר ד,נרי גרני,
גברה בין הבריטים במאלאיה הדרישה לאיש
חדש שיהיה מסוגל להשכין שלום, לא רק
לנצח במלחמה.
הם קבלו במקומו את הגנרל סר גראלד טנר
פלר, שהנהיג גם הוא מדיניות של יד חזקה,
אך ניסה בכל זאת להגיע להסכם כל שהוא
עם היסודות המתונים בשתי העדות.
אולם האיש אשר בעיני רבים עתיד המדינה
בידיו, איננו בריטי, אלא פקיד מאלאי. זהו
דאטו און בן ג׳עפר פקיד גבוה לשעבר בממשלה
הבריטית והיפאנית, שהקים לפני כמה
שבועות תנועה לאומית מאלאית חדשה (העו־הזה
,)729 דרש את שחרור המדינה תוך שבע
שנים. הוא חידש חדוש חשוב: במאלאיה
החדשה תינתן לסינים אזרחות מלאה. אולם
ספק גדול הוא אם עוד קיימת אפשרות של
השקטת הרוחות ופיוס
של פשרה בארץ הג׳ונג־

לים, המטעים והמכרות.

sg׳£T3

הקרב

הפדרציה של מאלאיה גדולה
פי שש מישראל, מונה לפי הספירה
האחרונה 678י 4.902 תושבים.
היא מורכבת משני יישובים
בריטים (פנאנג ומלגד ).ותשע
מדינות הקשורות בבריטניה על־ידי
חוזים ההופכים את הפדרציה
למושבה בריטית למעשה. עיר
הנמל סינגפור (ראה תמונה למעלה)
,אחד מגדולי המרכזים
המסחריים בעולם והבסיס העיקרי
של הצי הבריטי במזרח הרחוק
שוכנת על אי קטן, מול
החוף אליו הוא מחובר באופן
מלאכותי

ם*נג 3ור,

ההסט 1ריה

JO J׳YA

חצי האי המאלאי, אשר חוט
השדרה שלו הוא רכס הרים אשר
פסגותיו מגיעים עד לאלפיים
מטר, הוא הגשר ההיסטורי בין
יבשת אסיה לבין איי אינדונסיה
העשירים. תושביו המקוריים היו
כנראה גזעים כושיים, אולם הם
פינו את מקומם למאלאים, גזע
מונגולי שבא, כנראה, מדרום סין
אך התערב עם גזעים אחרים.
בסוף 1941 כבשו היפאנים את
מאלאיה כולה במלחמת בזק שארכה
רק חודשיים, הדהימה ב־מהירותה
וביעילותה את העולם
כולו. גם סינגפור, המבצר הימי
החזק ביותר בעולם (״גיברלטאר
של אסיה״) נפלה אחרי קרב קצר,
מפני שהאנגלים ביצרו אותה נגד
הים, שכחו לבצר אותה נגד התקפה
יבשתית מן העורף. אבדנה
של סינגפור נחשב למפלה האיומה
ביותר בהיסטוריה הבריטית
מאז המהפכה האמריקאית.

| ה א 1כ ד 1סיה
האוכלוסיה מורכבת כמעט
שווה בשווה ממאלאיים, בני המקום•
וממהגרים סינים. חוץ מאלה
מיעוט הודי, המונה .14%

הכלבלה

מטרת המלחמה

מאלאיה היתד, מאז אחת הארצות
העשירות באסיה המזרחית.
היא עומדת בראש מייצרי הבדיל
והגומי הטבעי בעולם, והיא מכניסה
כיום לגוש השטרלינג יותר
דולארים מכל ארץ אחרת באימפריה
הבריטית. מקור ההכנסה
הגדול השלישי, אחרי הבדיל והגומי׳
הוא מסחר המעבר העצום
של נמל סינגפור.
על אף עושח 7הטבעי- ,אין
מאלאיה מייצרת אלא חלק קטן
מן המזון, ובעיקר מן האורז,
הדרוש לכלכלת בניה, והיא נאלצת
להביאו מן החוץ, כך שמאזן
המסתי שלה הוא שלילי.

חשיבותה המכרעת של מזר
לאיה לגבי העולם המערבי אינה
נעוצה רק בעושרה של הארץ
בחמרי גלם חיוניים למלחמה,
אלא בעיקר בעמדת המפתח ה־איסטרטגית
שלה. שלטון קומוניסטי
במאלאיה פירושו ניתוק
הקשר בין בריטניה הגדולה לבין
הונג־קונג, אוסטרליה וניו־זילגד,
טריז בין עמדות המערב באוקי־נוס
השקט לבין עמדותיו באו-
קינוס ההודי. נפילתה של מאי
לאיה היתד, עלולה לגרור אחריה
את נפילתן של טאי (סיאם) והו־דו־סין,
להוות איום על הודו,
וסיילון.
פאקיסטאן, בורמה

כשנסתיים המנדט הפלשמותו
שד סר הנר׳ תינאי ופקידיה המשוחררים
של ממשלת פלשתינה־א״י
(המנוחה) ביקשו לעצמם התעסקות חדשה, ננעץ מבטם במא־לאיה.
הפלשתינאי שהתפרסם ביותר במאלאיה היה סיר הנרי
גרני, המזכיר העליון האחרון של ממשלת המנדט. בהיותו
בארץ נודע ברבים כפקיד קולוניאלי שחצני, שהתיחס בבוז
וזלזול גלוי לנכבדים מבין היהודים, בם נהג בביטול מוחלט.

מפת ״העולם הזה״

בשעה שגרני נסע במכונית הרולס־י־ויס הבלתי משורינת
שלו (למעלה) באחד מכבישי הג׳ונגל של מאלאיה, בלווית
אשתו ובניגוד לאזהרות המשטרה, היכן לו מארב (המקום
המסומן בחץ בתמונה משמאל) כשניטחה האש על מכוניתו
נפגע גרני• אולם במקום להשאר במקום זחל מתוך המכונית
אל צ ד הכביש כדי להסיח את אש המתקיפים הקומוניסטיים
מן המכונית ומאשתו שישבה בה. הוא נוקב כדורים ומת
עוד לפני שהגיע אל העצים. כדורי המתקיפים לא פגעו באשתו.

הפסקתנופש. שמו של סיר מלקולם מקדונלד זכו ר היטב לבני ארץ־ישראל. היה זה שר ה מו שבות הבריטי
שיצר את הספר הלבן המפורסם של 1939ו ה פן סמל ל מדיניות ה שעבוד בארץ. מאז ה פן סיר מלקולם נציב ע ליון
באסיה הדרומית המזרחית, האחראי ב מי ש רין למערכת מאלאיה. ב ת מונ ה הוא נראה (מימין) מתרחץ ב מי מי סינגפוי־

שני ואי כדורי
לא מכבר ה שמיע הגנרל
טמפלר, מפקד הכוחות הבריטים,
מלים כדורבנות ל־פקידיו
בקואלה־לוספור. אמר
.הוא: האסון שלנו הוא שאנו
מיטיבים לשחק בכדורי
גולף ולערוך מסיבו ת של
קוקטייליס. הקו מוני סטי ם אינם
משחקים גולף ואינם שותים
קוקטייליס. אולם הם
דואגים לכדורי העופר ת הנו
שאים את מלחמתם.
דבריו של הגנרל באו להתריע
גם על ההבדל בין
מנהלי המטעים הבריטים ברחבי
הארץ. ו בין פקידי ה ממשל,
שאינם חיי ט במ שטר
מלחמתי, אין מנהלי המטעים
מופיעים אפילו ליד הבר, מבלי
לשאת על גופם את
נשקם האישי (תמונה מימין).

המח־דים והמנהיגי ם

משך דורות רבים הורגלו בני מאלאיה ני, בהתאם להוראות מוסקבה. את הנשק
להיות נתונים לשלטון זר במישרין או סיפקו להם האנגלים והאמריקאים על־ידי
בעקיפין. בה בשעה שבהודו התחוללה
הצנחה מן האויר. חלק מהנשק אמנם
מהפכת הענק הנפשית של מהטמה גנדי, שימש לפעולות נגד היפאנים. אולם הובסין
חולל ד״ר טון יאט־סן את מהפכתו
נותנים הנדיבים לא ידעו שחלק אחר
המזויינת, שקדו המאלאים על שמריהם, הוטמן בקפדנות במקומות מחבוא ב־נהנו
מן המחירים הגבוהים׳שהשיגו עביר ג׳ונגל, נוער למטרה אחרת: גירוש ההגומי
ובדיל שסיפקו לתעשיות העולם אנגלים אחרי שיחזרו.
כולו.
בראשית 1948
גם כשדגל ההגיעה
השעה. ב־שמש
העולה עלה
חבי המדינה הו־במקום
היוניון
ניעו קבוצות קטג׳אק
הבריטי על
נות של לוחמי
ראש התורן בנרילה,
מורכבות
סינגפור וקואלה־בעיקרן
מבני הלומפור
לא הת-
מהגרים הסיניים
רגשו המאלאים
המשוללים זכוביותר.
שלטון איות,
התנפלו על
חד בא במקום
המתישבים הזשלטון
שני. וגם
רים, העלו באש
היפאנים, שטיפאת
בתיהם וחיבחו
בכל שאר ארלו
במטעי הגומי
צות כיבושיהם
שהם חיוניים לתורה
של עצממאמץ
המלחמה
אות אסיאתית והאמריקאי.
רוב לפחות הקימו
בני מאלאיה הת־יחסו
באדישות
ממשלות בובות
נייטרלית למלחעצמאיות
למרמה,
נהנו בסתר
אות עין ברחבי
לבם שרבבות ח״איזור
העושר היילים
ושוטרים
משותף של אסיה
בריט־יס לא יבלו
המזרחית הרב־להתגבר
על 5
צ׳יין־
תית״ שלהם, לא
אלפים לוחמים
טרחו לגמר. את
קומוניסטים, שהנם חזקים כיום ביותר.
תיאבון העצמאות של בני מאלאיה. בה
בשעה שבהודו סין ובאינדונסיה מצא
החודש הודיע הגנרל טמפלר מיהו
השלטון הקולוניאלי החוזר אחרי המל האיש העומד בראש המרד: מנהיג המפחמה
ממשלות עצמאיות שהוקמו בידי לגה הקומוניסטית צ׳יין פנג, ממוצא סיני,
היפאנים, לא השתנה דבר במאלאיה.
אדם שזכה לאות אביר האימפריה
השינוי היחידי היה קיומה של מפלגה כגבור מלחמת הגרילה האנטי־יפאנית. הקומוניסטית
קטנה אך מאורגנת היטב. אנגלים ביטלו את אות ההצטיינות, שמו
הקומוניסטים היו היחידים שביצעו פעו על ראשו פרס 15 :אלף לירות שטרלינג
לות התנגדות מזויינות נגד הכובש היפא לכל המביאו מת 30 ,אלף למביאו חי.

הפסל ! תאכל. בעלי מטעים בריטיים אלה נועדו למפגש איזורי, לטכס
עצה על אמצעי ההגנה מפני המורדים. ברא שית הפגישה הם עומדים דום
לוכר חבריהם שנהרגו, השאירו אותם כ שסכנת מות מרחפת מעל ראשם.

ה עם
עס מי היה:הצדק*
המונים הצטופפו ליד השער, לראות את
האישים (והאישות) המוזמנים נכנסים. בפנים
שררה אוירה רצינית, כנאה לטכס הפתיחה
של היכל תרבות. האנשים, לבושים הדר בחליפות
מבריקות עמדו יחד עם הנשים, הלבושות
שמלות ערב וענודות תכשיטים, שוחחו
בקול נמוך. כי היתד, זאת, באמת, הזדמנות
חגיגית ביותר: בית־קולנוע חדש נפתח בתל־אביב.
לוא
היה זר מזדמן למקום, היה קשה לו
להאמין שקהל מבריק־לבוש זה הוא הקהל
של מדינה אשר — לפי דברי אחד משריה —
אינה פושטת את הרגל מפני שהיא יודעת
לפשוט את היד, מדינה שזה עתה סירבו לתת
לה אשראי לקניית דלק מפני שאיש לא האמין
עוד שיהיה ביכולתה להחזיר את ההלוואה.
אולם טכס קולנועי זה לא היה יוצא דופן,
אותה שעה הצטופפו המונים ליד שאר 110
בתי־הקולנוע של המדינה •.
קשה היה להחלים עם מי יהיה הצדק :
עם הכלכלנים המקצועיים, שניבאו סוף מר
ומהיר לכלכלת המדינה, בישרו בהנאה כי
תושביה יגוועו ברעב, או הקהל הפשוט (וה־בלתי־פשוט)
של מבקרי הקולנוע שכבר שכחו
את מכח, הפגינו אופטימיות בלתי־מעור־ערת
המזיזה הרים. רק דבר אחד היה ברור :
אזרחי המדינה, שמאסו בנבואות הוורודות
וחדלו להאמין שהכל יהיה טוב, מואסים עתה
גם בנבואות השחורות, מסרבים להאמין שהכל
יהיה רע.
מנגנון שינו* ש ומשרה
מנהל מכון סחר החוץ במשרד המסחר והי־תעשיה,
אלכסנדר מנור, הסתבך עם לשכת
המסחר בארץ. לשכת המסחר פירסמה הודעה
כאילו אמר מנור בשיחה עם נציגיה שיפתח
שוק חפשי לתוצרת מבתי־החרושת העוסקים
בייצוא כפיצוי להפסדי היצוא. ואילו למחרת
פורסמה הכחשה רשמית לכך.
אולם צורת ההכחשות בעתונים נתנה מקום
להניח, שהמכחיש היה דובר משרד המסחר
והתעשיה ולא מנור עצמו. הייצרנים לא שמו
לב לזהותו של מנור. אולי היו מתייחסים
אחרת אילו היה ברור להם, שמנור הוא מכרם
הוותיק אלכסנדר מורגנשטן, מי שהיה מנהל
מחלקת הטקסטיל בזמנו ויוזם צוו ההלבשה
וההנעלה, שהתפוטר לאחר מכן, שינה את
שמו ואת משרתו ונראה גם את גישתו לתעשיינים.

בעל בית־החרושת ארגמן, אברהם קליר,
שהתנדב לתפקיד מנהל מחלקת הטקסטיל והעורות
במשרד המסחר והתעשיה, עזב את
תפקידו. הסביר קליד: לא יכולתי למלא את
* זזקירת־בזק של כתבי העולם הז הנש־לוש
הערים הגדולו ת העלתה מסקנה אחידה :
מאז הוכרז על מכח לא ירד מספר הביקורים
בבתי־הקולנוע.

תפקידי כפי שאני מבין אותו ועזבתי. הסבירו
היצרנים: מחאה נגד המדיניות הכלכלית
החדשה ואילו יודעי סוד קבעו: סגנו של
קליר, י .מרבך, מהמשכיר המרכזי, לא רצה
לציית להוראות הבוס ונקט תמיד באמצעים
הפוכים.
אולם יחד עם קליר עזב את משרד המסחר
והתעשיה גם מרבך. לא הוגשמה שאיפתו
לתפוס את מקומו של אברהם קליר לאחר
שדוב יוסף מינה לתפקיד זה את ישראל
למדן, מנהל מחלקת הקניות במשרד הבטחון.
מרבך קלקל לקליר. ולמדן, בהתאם לחד גדיא
הפפחי, קלקל למרבך.

המשתלם בשיעורי ערב, יהיה אי־פעם שופט־שלום.
פקידי העזר בעלי ותק של שנים רבות
נשארו במצב מתנוון, חסר סיכוי של
התקדמות.
אך כאשר ריקלין, המשמש בדרגה ז׳(המקסימום
למזכיר שופט ראשי) ,הודיע למנהל
משרד המשפטים ויועצה המשפטי של הממשלה,
ד״ר חיים כהן, על ההחלטה של שביתת
האזהרה שאושרה אף על־ידי מועצת פועלי
תל־אביב המפא״יית, ענה ד״ר כהן :״אם כי
עמדתו של אלוף לא היתד, תמיד לקורת
רוחם של העובדים, היא נבעה מתוך הכרתו

של הפקולטה לרפואה בתהלוכה אקדמית לבנייני
האונזה הבלתי גמורים, התישבו בשתי
קבוצות על מדרגות האולם מכוסות השטי־הים
44 .הבחורים ו־ 19 הבנות, רופאים ראשונים
מתוצרת הארץ, היוו חוליה אחרונה
בשרשרת שנפתחה בל״ג בעומר לפני שנתיים
עם פתיחת הפקולטה בגן העיר, ממש מתחת
עיניו של הלגיון הערבי.
האולם הגדול, הבלתי גמור גם הוא, של
בנייני האומה, ערום מקישוטים שהולבש בזמן
הקונגרס, המה מרוב אדם שבאו לחזות,
אם ישבו למטה, לנאום, אם הושבו על הבמה.

למדינה. שדות דו ב
הצוות הממושמע ביותר בצי המדינה, עובדי
בתי-המשפט, בו לא סרח עד כה אף פקיד
אחד, ישתק השבוע את אנייתו. מלאך השביתות
הרחיב את תחום שיפוטו, פרש את
כנפיו על בתי־משפט השלום ובית־המשפט
המחוזי בתל־אביב 125 ,עובדיהם הכריזו על
שביתת אזהרה בת שעתיים, בה יובטלו 20
שופטים ותדחה שמיעתם של מאות תיקים.
לראשונה בתולדות עובדי המדינה חודדו כל
חצי השביתה לפגיעה ישירה באדם אחד׳ לא
במשרד או בחוק.
ציון אלוף, יליד הארץ בן 45 שהיה שופט־שלום
פתח־תקואי בזמן המנדט, הפך מנהל
אגף בתי־המשפט במשרד המשפטים הישראלי,
הוא גבעול חיטה בים של שבולת
שועל, כמעט יחיד במינו בקרב עובדי המדינה.
יום עבודתו משתרע על פני 12 שעות.
כשרונו הארגוני והאנרגיה שהוא משקיע
בעבודתו, הפכו אותו לנאמן על שר המשפטים.
אם כי לדעת הפקידים אין אלוף מתיחס
אליהם כאל עובדים, אלא כאל מכונה אשר
מנופיה מוקדשים למדינה בלבד.
כאשר ביוני 1950 כונסו דרגות התשלום
הממשלתיות לתוך ספר התיפקוד, ראו בו
עובדי בתי־המשפט, כיתר מחלקות הממשלה,
חוזה כבוד בינם לבין מחלקת המנגנון. ציון
אלוף, מנהל אגף בתי־המשפט, שבידו קביעת
הדרגות, הפך את הקערה על פיה, בחש
בקדרת הדרגות.
דרגת מזכיר שופט שלום נקבעה לה׳—ו׳,
מזכיר שופט מחוזי ל־ו׳—ז׳ .ועוד בסוף 1950
כאשר משרות רבות נתפנו על־ידי עובדי
בתי-משפט (שסיימו את חוק לימודיהם ועברו
לפרקטיקה משפטית פרטית) ,החל אלוף בהפעלת
שיטה שהניחה את דעת משרד המשפטים
ותקציב האוצר: שליחת אנשים, אותם
קיבץ בלשכות העבודה ובמשרדי ממשלה,
למילוי המקומות המפונים, מבלי להעניק
להם דרגות הולמות, כפי שנקבעו בספר
התיפקוד.
עובדי בת״־המשפט ראו בכך הפרת חוזה:
המתקבלים לתפקידים בעלי דרגות ז׳ ,זכו
בדרגות ג׳ בלבד, זלזלו בתפקידם האחראי.
ועד עובדי בית-המשפט נפגע קשות. על פי
חוזה מחלקת המנגנון על מנהל אגף בתי-
המשפט לבוא במגע ישיר עם ועד העובדים,
לקבוע בהסכמה משותפת מינויו של עובד
חדש. טען יוסף ריקלין ,38 ,מזכיר שופט־השלום
בתל־אביב, וחבר הנציגות הארצית
של עובדי בתי-המשפט: בכך נסתם הגולל
על האפשרות הליברלית ששמש בית־משפט,

בי. ג׳י. מוחא-כף בעת מסירת תעודה לרופאה ע״י פרוס׳ משה שווכה
למשרד ממ שלתי, ביורוקרטי ה אלוהי ת

בתום לב, בצרכי המדינה בכלל.״ השיב ריק-
לין, אליו מופנות עיני עובדי בתי-המשפט :
״עמדתו (של אלוף) היא שרות דוב למדינה.
עובדים מקופחים פירושו ירידת פריון העבודה,
חוסר־יעילות והתפטרויות.״

המ שק
סילוקו של הקמעונאי
מרדכי שפייזמן רחב־הכתפים והפנים, נמוך־
הקומה וטוב־החיוך, הוא תעשיין מנוסה הרואה
את הנולד. מלבד היותו יושב ראש הסקציה
לנעליים בהתאחדות בעלי התעשייה
הוא גם בעל בית־חרושת לנעליים. הוא החליט
לא לחכות להתגשמות נוכח, לפיה ייהנו
רק המפעלים שהוכיחו את יעילותם מהקצי
בות חומרי־גלם ואילו האחרים ייסגרו.
שפייזמן בחר בשופט מעולה יותר ליעילות
בית־החרשות שלו — הוד מעלתו הצרכן.
בקרן הרחובות אלנבי, שיינקין וקינג ג׳ורג׳
בתל־אביב, מול ככר מגן רדוד אדום, פתח
חנות מפוארת, ריהטה ברהיטים שעלו 15 אלף
לירות. אף כי מחיר החנות עצמה לא נודע
יש הסבורים כי בעל הבית הוא גם שותף
בה. את החנות קרא שפייזמן שי על שמו
המפורסם המייצר נעלי גברות וילדים ועל שם
שותפו יונה שימבורסקי, מייצר נעלי הגברים.
ערבו שד המילווה. לפני 20 שנה
בלבד הסתפק מרדכי שפייזמן בבית־מלאכה
קטן לייצור נעליים. היום הוא בעל בית־חרושת
ממוכן המעסיק 40 עובדים. האספקה
לצבא הבריטי והיצוא רחב־הממדים לשוייץ
בשנתיים שלפני מלחמת העצמאות העלו אותו
לדרגה הראשונה בין יצרני הנעליים.
שפייזמן גם ידע את ערכו של המילווה
האמריקאי ושכלל את מפעלו במכונות החדישות
ביותר. אך שפייזמן הוא גם בעל דעה
שאינה חדישה ביותר : -מחירי הנעליים, אפילו
לפי המחירון הממשלתי, הם גבוהים כל
כך שהגיעה השעה לתחר בטיב הייצור. למרות
שמחירי הגלמים בשוק העולמי ירדו
בחודשים האחרונים בארבעים אחוז הוכפל
מחיר הנעליים בארבעה החודשים האחרונים.
פתרונו של שפייזמן: סילוקו של הקינד
עונאי המתווך על־ידי פתיחת חנות חרשתן
שישווק ישר לקונה. מבטיח החרשתן שהוסיף
לעצמו את מקצוע הסוחר. לא רק שאוריד
את מחיר הנעליים המוגזם, אלא גם אשפר
את טיב הנעליים הנקרעים אחרי חודש־ חודשיים.
רפואה הרוכא
צד־ר לל מו ד
לבושים חגיגית וצועדים בצעדים אומרי
חשיבות נכנסו 63 בוגרי המחזור הראשון

אמר בי. ג׳י ,.שמצא זו פעם ראשונה
הזדמנות להציג את ידיעותיו הרחבות בהלניזם
ושליטתו בשפה היוונית (הדבר היחידי שהביא
עמו בחזרו מחופשתו באנגליה לפני
שנה היו ספרים יווניים) :״עם הרוח נהיה
באם נחזק את כוחותינו הגופניים. אין ערך
לרוח הנפרדת מגוף בריא — אך כוח בלי
רוח משולל יסוד ארצי.״ הוא הביא לדוגמה
ולביסוס השקפתו את אתונה ומספר משפטים
יווניים בשפה המקורית.
אחריו זעזע פרופסור בנציון דינבורג, שר
החינוך, את הרב הראשי הרצוג חבוש הצ־לינדר,
בהזכירו כמה פעמים את שם האלוהים
בגלוי ראש. סיפר דינבורג אוהב האגדות,
בהשוותו את השמיים למשרד ממשלתי מסודר:
אלוהים הוא הרופא הראשי, ממונה על
ענייני הרפואה בעולם הוא המלאך רפאל.
לכל רופא מצרפים מטעם הלשכה הראשית
מלאך קטן. אך בכדי שכל הביורוקרטיה תהא
גם יעילה, צריך הרופא גם קצת ללמוד.
עם קריאת שמותיהם, שעורר את החשד
שהתאמת, כי אין ביניהם אף יליד הארץ,
נגשו ה־ 63 לבמה, קיבלו מהרקטור את תעודתם
ולחיצת ידיים לבבית, עברו לידי בי. ג׳י,
שליווה כל אחד מהם במחיאת כפיים וחיוך
רחב. הם גם עמדו דום וענו אמן עת הוקראה
בפניהם שבועתם עתיקת הנוסח, המטילה
עליהם את כל אותם החובות שעל זלזול בהן
נשמעו האשמות נגד חלק מהרופאים בישראל
לפני זמן לא רב.
אחרי שירת התקוה, כשהכל נגמר, עיני
אמהות הפסיקו להזיל דמעות אושר, ולא היה
עוד את מי לברך במזל טוב, היה ברור דבר
אחד: היה זה אחד הטכסים שהעשיר את הארץ
בצורה ממשית, נתן לישוב סובל 63
רופאים צעירים שיצאו בחלקם לצבא ובחלקם
למעברות, מקום שם מלוי שבועתם נחוץ
מאד.

עת1נ 1ת
ח״ת הטרף החוקית
עתוני ישראל דמו השבוע לגיבור סיפורי
הילדים הבורח מלוע תנין ישר לתוך פי
האריה, נמלט ונופל לתוך מאורת נחשים.
לצדה הימני של העתונות הישראלית רובצת
התהום הפעורה תמיד של חוסר נייר.
לשמאלה נפתח האיום בסתימת מקורות האינפורמציה
בטענה של גילוי סודות ממשלתיים
(ראה להלן) .מאחוריה עליית המחירים
הגדולה, תוצאת מכח, שגרמה לירידה כללית
בתפוצה. ואילו לפניה התיצבה השבוע חיית־כרף
חדשה, מכוערת אך חוקית בהחלט.
שמחה מוקדמת. כשהסתלקו האנגלים
מן הארץ, השאירו מאחוריהם חוק עתונות

״העולם הזה״ 760

^V A V W

V V V W

V V V A V W

V V W

משפטד״ רהורוביץ: מיהרוצח?
ל תל מי דוח:הכניסה אסורה
זמזום המאוורר הלבן הענקי התלוי מהתקרה
היה הרעש היחיד באולם בית־המשפט בחיפה׳
המלא קהל מאזינים, נשים וגברים,
שהקשיבו במתיחות למהלך החקירות והעדויות׳
נאנקו תחת החמסין הרובץ כמועקה כבדה
על כתפיהם, גופם ופניהם המיוזעים.
היתה זאת אחת מישיבות אחרי־הצהרים
שהחלה כרגיל בשעה שתים, נסתיימה בשמונה
לפנות ערב. על ספסל הנאשמים ישב ד״ר
משה הורוביץ, לבוש מעיל אפור, חולצה לבנה
ועניבה כהה, הנאשם ברצח חברת קבוצת
חניתא, אחרי שביצע לה הפלה מלאכותית.
מאז משפט הימאים, מורדי א /ק תל־אביב,
לא משך משפט חיפאי קהל כה רב לאולם
בית־המשפט. לתלמידות בנות 16 ומטה נאסרה
הכניסה לאולם הישיבות.
כשחלק מאברי המנוחה נתונים כמוצגים
בתוך קופסה ירוקה על גבי השולחן לפני
שלושת השופטים, ותרשים של אברי אגן הא-
שה תלוי על הקיר מול מושבם, קם היועץ
המשפטי בעל הקרחת, הפה הקמוץ והפנים
הצרים, חיים כהן, דרש להרשיע את הנאשם
ברצח, כשידיו משתעשעות בשרשרת מפתחות
וקולו החד חותך את האויר.
משך ימים ארוכים נערכה המלחמה המשפטית
על חייו וחרותו של אדם, כשנקודת התורפה
היא נסיונו של התובע להוכיח שהנאשם
גרם למות חברת הקיבוץ כדי לחפות
על פשע קודם, בעוד שהסניגור, עו״ד יעקב
דורון, ניסה לערער הנחה זו. העוקץ: לפי
החוק הפלילי מקרה זה (של גרימת מוות
כדי לחפות על פשע קודם) הוא המקרה היחיד
בו אין לתובע צורך להוכיח כוונה מוקדמת
של הרוצח.
שני זוגות עיניים עקבו אחרי כל תנועה
של הקטיגור והסניגור. היו אלה עיניו של
הנאשם, שעולמו חרב עליו ושאיש לא יכל
היה לדעת אם הרגיש את עצמו אשם או
שהיה מפגר בהרבה בחינות, נועד בעיקר
למנוע בעד עתוני הנייטיבס לפתוח את פיהם
יתר על המידה, בלי רשות מטעם הרב־סמל
הבריטי הקרוב. הוא קבע, בין השאר, שאפשר
לסגור עתון כעונש על פרסום דברי
הסתה (נגד האנגלים).
כשקמה מדינת ישראל, נשמו העתונאים
לרווחה, זרקו לסל המערכת את הטכסיסים
השונים שבאו, עד כה, להערים על הצנזורה.
היה ברור כי במדינה הדמוקרטית החדשה
יקום, ברבות הימים, חוק עתונות חדש שיהיה
כולו לובן וטוהר.
ברם, כשפורסמה השבוע הצעת־החוק, נוכחו
העתונאים לדעת ששמחתם היתה מוקדמת
במקצת. ההצעה באה, אמנם, לשים קץ לחוק
הבריטי, אולם היא שמד, במקומו חוק דורסני
פי אלף.
הסכנה האמתית. עוקץ החוק: כל
עתון, אשר יחוייב בדין במשפט של עלילה
או הוצאת דיבה, ייסגר אוטומטית — גם בלי
צו של שופט — לשלושה חדשים. סגירה
זו לא תהיה תלויה ברצונו של איש. החוק
חל על כל המקרים, בכל הנסיבות.
איש אינו בא להגן על שימוש לרעה בדפי
העתונות להשמצת־שוא של אנשים או
מוסדות חפים מפשע. אולם עתון, המפרסם
אלפי עובדות, אינו יכול להמנע, באחוז מ־סויים
של מקרים, מטעויות. יתר על כן, מספיקה
השמטת אות אחת (למשל בכותרת :
״ד״ר יוסף דורש מזונות״) כדי שהעתון יתחייב
בעלילה. במקרים אלה נוהג בית־המשפט
לתת קנס סמלי של כמה פרוטות. אולם, אם
יתקבל החוק החדש, תתווסף על הקנס הסמלי
סגירה אוטומטית. סגירה כזו פירושה, כמעט
בכל מקרה, פשיטת רגל של העתון, פיזור
המערכת שהיא גוף חי ומלוכד, בתזמורת
פילהרמונית.
הסכנה האמיתית חבוייה במקום אחר. אם
יתקבל החוק, לא ירצה עוד עתון להסתכן
במשפט של עלילה, אפילו כשהוא משוכנע
בצדקתו. ייפתח פתח לשורה אינסופית של
מעשי־סחיטה מצד אנשים שמשפט זה או
אחר בעתון לא ימצא חן בעיניהם. העתון
יעבוד במתח של פחד מתמיד, לא יוכל
עוד להעיז להוקיע תופעות של שחיתות, גניבות
ציבוריות ושערוריות ממשלתיות. ד,עתו־נאי
השותק יהיה העתונאי החכם.
למחרת פרסום ההצעה כבר היה ברור כי
ההצעה תיפול קרבן להפלה מלאכותית. גם
העתונים הממשלתיים הצייתניים ביותר —
ביניהם ג׳רוזלם פוסט — הרימו קול זעקה.
אולם עצם העובדה כי הצעת־חוק כזאת יכו
.העולם
הזה״ 760

לא, ועיני אשתו, שישבה באולם. אחרי גמר
הישיבה כשקהל הסקרנים התפזר, נשאר הנאשם
בחברת השוטרים, ואשתו הגישה לו
כריכים עטופים בנייר קלף, תפוז ומלפפון
אשר טמן בכיס מכנסיו. כשניסה צלם לצלמו,

ה חו קיו ת הקט׳נזת הזדקרה שאלה חו קי ת
מכרעת — האם החוק האוסר הפלות מלאכו
תיו ת מתאים למציאות החברתית של יש ראל
או לאו? כתב מיוחד של העולם הזה,
שהתיעץ עם שורה של מומחים, כו תב :

ר״ד הורוביץ ואשתז לפני בית-המשפט כחיפה

ב חו סר חוק, הפלה מלאכו תי ת

התנפלה עליו האשה, איימה להשמיד את
המצלמה.

״הרווק הוא הרוצח!״
מ שפטו של ד״ר הורוביץ הכה גלים בין
אנשי החוק והרפואה יו ת ר מכל מ שפט אחר
בשנים האחרונות. הסיבה: מעבר לנ קודות

לה היתד, בכלל להתפרסם במדינת ישראל
בשנת 1952 זרעה בלב העתונים חששות קודרים
לגבי מצב חופש הדיבור בישראל של
שנת .1962

העתונא׳ שהיה אובה
לפני תשעה חדשים פרסם כתב
ירמיהו שמואלי, חליפת מכתבים בין שר התחבורה
(דאז) למנהל הרכבות שדנה בחילוקי
דעות אישיים.
החודש חקרה המשטרה את שמואלי ושני
על הוזשנזר,

החוק, שהשתמר מימי המנדט, נובע מן
ההכרה הדתית הבריטית, והוא מקביל לחוק
הקיים כמעט בכל רחבי העולם. הוא מבוסם
על ההנחה שהעובר הוא אדם חי, אשר השמדתו
היא רצח. אולם ככל שהחברה המודרנית
התקדמה, כן העבירה רביזיה אילמת על
הנחה זו. אף כי החוק, המרשה הפלה רק
קפיצה לרכבת. לפני 11 שנים התקרבה
לחוף הארץ באחד הלילות המעורפלים
ספינה שכונתה לשם היכר ד רו ך 2כשהיא
נושאת על גב סיפונה מעפילים אשר ד,טלטלו
משך ארבעה חדשים מרגע צאתם את נמל
קונסטנצה הרומנית. בין המעפילים היה בחור
צעיר בן ,18 בעל עיניים חומות חודרות ושערות
בהירות, ירמיהו שמואלי, שנשלח עם
שאר המעפילים, לכשנתפסו, למחנה עתלית,
בו בילה את השנה וחצי הראשונה לשהותו
בארץ.

יורדי הודו כשביתת הרעב על מדרכת בניין הסוכנות בת״א
בחוסר ברירה, ע שיית צרכים

עתונאים חיפאיים אחרים למקור שעור להם
בהשגת המכתבים (העולם הזה ,)759 עמדה
להביאם לדין, חזרה בעצמה ברגע האחרון.
יום לפני כן הודיעו שמואלי בן ר,־ 29 וחבריוכי לא יגלו את מקורותיהם, דבר שהיה עומד
בניגוד למצפונם העתונאי. לשמואלי היתד,
הודעה נוספת: תוך שלושה חדשים יפרוש
ממקצועו, ישוב לקיבוצו, עברון, אותו
הורשה לצאת לשלוש שנות עבודה עתוג־אית
אותן ניצל, כפי שמוכיחות קורותיו
היטב.

כשיצא לאחר תקופה זו הצטרף כחניך
ה שומר הצעיר לגרעין בקבוצים אילון ומעבדות.
עם סיום תקופת ההכשרה נתקבל הגרעין
לקבוץ עברון השוכן ליד נהריה. משך
שנים עבד שמואלי בענפי המשק השונים
והתמחה בהם. עד אשר בשנת 1944 איתרע
לו הגורל לעסוק במקצוע אחר, רחוק מכל
ענף משקי בקבוץ, מקצוע העתונאות.
באותם הימים עברה בתוך מרכזו של הקבוץ
רכבת משא בקו חיפד,־ביירות אשר
הובילה בתוך קרונותיה מטען חי: מעפילים

מטעמים רפואיים (כשההריון או הלידה עלולים
לסכן את חיי האם) ,לא השתנה, עקב
התנגדות הכנסיות ואי־העזתם של הרופאים
לדבר בגלוי על נושא זה, קיימת הסכמה אילמת
בחברה התרבותית ברוב הארצות שההפלה
מותרת ומוצדקת גם כשהלידה נראית
כבלתי מוצדקת מטעמים חברתיים וכלכליים.
בארצות רבות הצליחה המשטרה להטיל את
חתתה על הרופאים, גרמה בכך שאלה אינם
מבצעים הפלות בלתי־חוקיות. התוצאה היחידה
היתד, שהנשים ההרות פנו למילדות ואנשים
מפוקפקים אחרים, מבצעות הפלות
במחירים מופרזים ובתנאים המסכנים את הבריאות
והחיים. בישראל עצמה המשטרה למעשה
את העין, ולפי אומדנה זהירה מבוצעים
כל שנה לפחות אלפיים הפלות (העולם
הזה .)659 הפלות אלה מבוצעות כמעט בפרהסיה,
לרוב בבתיהם של רופאים פרטיים,
במחיר של כ־ 20ל״י להפלה. הרופאים, שהיו
תמימי דעים שהדבר מוצדק ומוסרי, היו
נוהגים לחפות איש על רעהו וכפי שמתברר
מתוך עדויות משפט הורוביץ לא היו גם
בתי־החולים מודיעים על מקרים של הפרות
חוק שהובאו לתשומת לבם.
אם כי המשטרה לא עשתה עד כה דבר כדי
להפר הסכמה אילמת זו של הרופאים, הרי
עצם מעמדו הבלתי חוקי של הניתוח מטיל
על הרופא מגבלות העלולות לסכן את בריאות
האם, הן מפני שאין בביתו של הרופא
האפשרויות של חדר (ניתוח בבית־חולים,
והן מפני שבמקרה של משגה עלולה להתעורר
נטייה מצד הרופא להחשיב את בטחונו
האישי ועתידו הרפואי יותר מאשר את בטחון
החולה.
בית־המשפט יצטרך להחליט אם ד״ר הורוביץ
נהג בצורה זו, או שבאמת לא הרגיש
במשגהו בשעת הניתוח. אולם דעתם הפרטית
של רופאים רבים, הסבורים שיש לבטל בכלל
את החוק, מתבטאת בדבריו של רופא
שאמר :״אינני יודע אם הורוביץ אשם או
לא. אבל אני יודע שהחוק הוא הרוצח !״.
מרומניה למחנה ההסגר בעתלית.
פעילי ה שומר הצעיר היו מעונינים בפרטים
מדוייקים על הנעשה בתנועה בחוץ־
לארץ ועל המעפילים הנשלחים ארצה. הדרך
היחידה להתקשר אתם היתד, להגיע אליהם
לפני שהם יגיעו למחנה ההסגר. בדרך זו
היתד, רק ברירה אחת ויחידה: לקפוץ לאחד
מקרונות הרכבת ולהתערב בין המעפילים
בזמן שתעבור בתוך הקבוץ.
פעולה זו, אשר היה בה יותר סיכון אישי
מאשר אופי עתונאי, הוטלה על שמואלי
שקיבלה ללא כל נסיון קודם. באחד הלילות
נתלה ירמיהו על הרכבת והגיע עם המעפילים
למחנה ההסגר וכאחד מהם. אחר שקיבל את
הפרטים הדרושים, ניגש לשער, הציג את
תעודת הזהות המנדטורית ויצא.
ידיים בבצק. חוץ מאשר לשולחיו מסר
שמואלי את הפרטים המעניינים גם לעתון
המשמר (כיום על המשמר) ,סיים בכך בהצלחה
פעולה עתונאית ראשונה. כעבור התקופה
הבוערת במשק, שלח אותו הקבוץ שסבל
מחוסר ידיים עובדות לעבודה חלקית בעל
המשמר. היה ברור אז, שתפקידו זה לא
יפטור אותו מעבודתו בקבוץ כאופה.
בעבודותיו המעשיות •הראשונות בעתון,
אותן עשה במשמר הירדן, מקום שם נערכו
שיחות שביתת הנשק עם הסורים, נאלץ היה,
אחר שחזר בשעות המאוחרות של הערב,
מחוסר תחבורה מסודרת, להעביר את הידיעות
בשיחה טלפונית, כשהוא אוחז את השפופרת
בידיים דביקות מבצק, ופולט את
רשמיו בעל־פה מבלי להכינם קודם לכן בכתב
על הנייר.
באוגוסט 1949 איפשר לו הקבוץ לצאת לעבודה
מלאה בעתונו למשך שלוש שנים.
שמואלי רכש לו מעמד של אחד מטובי ה־עתונאים
בארץ (פרשת אדירי) וכעתונאי בדם.
השיג לעתונו ידיעות חשובות ולפעמים
יחידות מבין כל העתונים( .בפתיחת בתי-
הזקוק בחיפה, למשל, במעמד הנציגים האנגלים,
היה הוא העתונאי היחידי במקום).

ירידה
צו וסירחון חריר
הרעב בהודו בא באופן טבעי בהחלט. זוהי
מגפה מסורתית המכלה עשרות אלפי אנשים
מדי שנה, פותרת את בעיית הצפיפות בארץ
חסרת מזון. אך זה מאתיים שנה מאז הומצא,
בעזרת הרעב, נשק קטלני ומסוכן — שביתת
הרעב. כת הברהמינים היתד, הראשונה
(סוף בעמוד ) 10

M ftW A W U W y W W V W A V
וראי העולם הזה זועזעו לפני חודשים אחדי?
מן •-הדו״ת הגדול והאכזרי של ת אונות הדרכים׳
(העולם הזה .) 733 נהגים והולכי רגל רבים נענו

לקריאת מ שטרת ה תנועה, החלו מדקדקים ב שמי~

על עק רונות התנועה. הם גילו סוד פ שוט :

במעט רצון טוב אפשר לכרות את ראש מפלצת
התאונות.
מאז. גילתה מ שטרת־התנועה גולגולת• שניה למפלצת.
חוסר האדיבות וג סו ת׳ הי ח סי ם בין אזרח למ שנהו ה שתלטו
על הכביש הי שראלי הצר, והצפוף, גרמי לתוהה ן בו הו מוחלט.
ככל ישראלי אחר לא הצטיינו גם נהגים. בני מוסי חברה,
זילזלו בחיי־אדם, בע ק רונו ת מקצועם על הכביש ה מופקר
לחסדם. נהגי או טובו סי ם ראו בנוסעיהס אויבים מרדניים ;
נהגי מוניו ת לא דאגו לנזחיות נוסעים ישישים וחולים ;
בעלי מכוניו ת משא ליגלגו לאזעקות ה עז ר ה של חבריהם
למקצוע, בהם נתקלו בדרכם .,ע ב רו על פניהם מבלי להניע
עפעף; ילדות קטנו ת שחצו כבי שים בדרכן לבית־הספר,
•הופקרו ל שרירות לבם של נהגים פזיזים. ואפילו הנהג הפצוע
המוטל בצד־ הכבי ש, מפרפר ונאנק זכה במבטים קרירים
אותם שלחו הסוברים על פניו בדהירה.
..ה חי ה גם הוא נו הג כ מותם אילו ה ס תו בב הג לג ל? אולי.
אן, האם תכונו ת בלתי אנו שיו ת אלה מ שו תפו ת לכל הנהגים 7
האס חסרות תקנה הן? אלה הן ה שאלות שהציגה לעצמה
משטרת התנועה, שהחלה החודש במבצע ארצי של נימוסי
דרכים, בו יפוזרו כו(ות שוטרי תנועה על פניכבי שי המדינה,
יסת מו לאוטובוסים, יעקבו אחר נהגים ויבחרו את אביר
הדרכים 10 .נהגים מכל אחד מארבעה מ חוזו ת המדינה, נ שלחו
למטה הארצי של המ שטרה, כשגרירי הני מו סין של מחוזס,
יזכו ב תעודות כבוד וסיכות־התנועה שיו ענוו על דש מעילם.
חיפה אגנזר הקדימה להדליק את לפיד הני מו סין בכל שטחי
חייה, לא הסתפקה בחלקן של תל־אביב וירו שלים במבצע,
גילתה יוז מ ה מעבר לגבול החובה ; עוזר מפקח מחוזי משה
שלסקי, ראש ענף התנוע הבמ חוז חיפ ה ואברהם שביתק,
גייקו את ׳ pצבאם הממונע.
קצין הפקוח בדרכים,
את 400 האזרחים החברים באגודת הזהירות בדרכים, בחיפו ש
אחר 30 נהגים חיפאים, שיתבלטו באדיבותם 30 .הנבחרים
יעברו בדיקה קפדנית בה תתחקה מ שטרת התנועה על עברם
מאז קום המדינה. לעשרה שעברם ימצא ללא דופי, חסר־מלבד
כבוד, גם פרסים שי מומנו
עבירות תנועה, יו ענ קו
על־ידי אגודת הזהי רו ת, כגון שרות חופ שי ב מוסך וצמיגיס.
היימצאו 10 נהגים ב מדינה כולה הראויים לכך? משטרת
הגאה בעירה לא פחות מאשר כל״.
התנועה של העיר חיפה
מוכנה לערוב ליתר חלקי המדינה, ,
אזרח חיפאי אחר, אינה
הקדימה ה שבוע להציב את חמ ש חו ליו ת מבחן האדיבות שלה
ברחובותי ה הראשיים של העיר ובכבי ש הראשי חיפ ה
תל־אביב. דעת החיפאים ; אביר הדרכים חייב ־להיות חיפאי.

סמל פיקוח הדרכים מיכאל
פרשת החי הוות
עבאדי ,26 ,הוא ארטיסט מושלם.
כאשר שאל עוזר מפקח מחוזי
שלסקי, מי יתאים לשחק את הגורם המזעזע והאכזרי ביותר: נהג
פצוע מוטל על כביש חלק. הוליכו כל התשובות אל עבאדי.
כמאתים מטר לפני הכניסה לעתלית, הפך עבאדי את האופנוע שלו
על הראש, קרע בחוסר רחמנות את מעיל הקרב הכחול
בעפי וכדי להשלים אה התמונה,
שלו, ליכלך אח כביו
פרע את רעמת שערותיו וסרט את פניו בחודי קוצים. אחר השליך
את חצי גופו העליון אל התעלה, טמן את פניו בחול וברגליו
שכפותיהן הגיעו אל שולי הכביש, פירפר פירפורי גסיסה. מהירים.
כמאה מטר מהפצוע הגונח, לרגלי הר, תפסו שוטרי התנועה מחסה.
אין לי ז מן ! מכונית פרטית, גדולה, אדומה והדודה שמהירות
דהירתה הוכיחה את קוצר רוחו של נהגה, חלפה על פני הפצוע.
בתוכה היה גבר בגיל העמידה, לבוש חגיגית. הוא הפנה את ראשו
לשולי הכביש. משה עבאדי התפתל, השמיע צעקת גסיסה, פירפר
ברגליו. הנהג יישר את מבטו לעומק הדרך. הוא אף לא הסתקרן
כלל לברר לעצמו אם הפצוע חי או מת. במקום זה דרך בחוזקה
על דוושת הדלק. כשנעצר לא ידע שוטר התנועה אם לגנות אותו
על הפקרת פצוע או לכבד אותו ברפורט על מהירות מופרזת שאל
השוטר, מבלי לגלות את זהותו :
״ראית פצוע, למה לא עצרת?״
״אני ממהר לישיבה !׳־
״פיקוח נפש דוחה ישיבות !״
״לא אצלי !״
״מה שמך?״
״אין לי זמן. שלום !״
בינתים נעצר סטיישון־ווגון כחול ומבריק, עליו בלט מספר צהוב :
מדינת ניו־יורק, ארצות־הברית. זקן וצעיר ירדו ממנו. הבעת דאגה
אמיתית נסתמנה בפניהם כשהתכופפו אל הפצוע שנאנק וגנח. פתאום
קרה דבר מצחיק: צלם העולם הזה התרומם מאחורי הסלע, הדק על
כפתור המצלמה .״לכל הרוחות, מה מתרחש כאן,״ שאג האמריקאי
הצעיר .״משהו מסריח״ ,אמר הזקן. משה עבאדי התבלבל, התרומם,
התבונן בשני האמריקאים במבט טפשי .״שודדי ן רכים״ ,הסכימו
ביניהם האמריקאים .״מהר למכונית עבאדי נעזר על ידי תפאורת
קוצים כשחזר לתפקידו: כאשר השליר את עצמו בשנית. נתקע
קוץ עמוק לתוך פיו. הוא החל לירוק דם. האמריקאים ברחו על נפשם.
אני מתבייש, כחיי. דקה קלה לאחר מכן, עברה ליד הפצוע
מכונית משא רעועה ומיושנת. עבאדי השתמש בדקה להזדהות מלאה
עם תפקידו הטראגי. הנהג לא יכול היה שלא להבחין בו. הוא שמע

ה מוני ת׳ ו הי שי ש ה
גרטרוד גולדברג ,82 ,הגיעה לשיבה
טובה עוד בגרמניה, וכאשר דרכה על
אדמת ישראל, גילתה שאין דבר שימנע
ממנה חיים יפים עד סוף הימים.
בני משפחתה דאגו להבטיח לה
מקום בבית ההורים (מושב זקנים
מפואר) בלב הכרמל ׳,ממנו היא יוצאת
לפעמים לביקור אצל רופאה.
אז נתקלת גרטרוד בחוסר הנימוסין
של העומדים בתור, ביחסו העויין
של נהג האוטובוס.
כאשר פנה אליה מפקח ראשון
אברהם שביינק וביקש ממנה לסייע
למשטרת התנועה בחיפוש אחר נהג
מונית אדיב, לא חשבה זמן רב, היא
פישפשה בארונה, הוציאה ממנו מזוודה
קטנה. ומקל. דרכים מעוקם, כופפה
את גווה ויצאה אל הרחוב.
הראשון שבא לסראתה היה נהג
המונית אליהו גייינבאנם ,27 ,חיפאי,
שכיר של חברת המוניות טקטי כרמל.
אנשי התנועה ציפו במתיחות בחדר
המדרגות של כיח רופאה של יעשה גרטרוד. גוליכרג . ,מה
בישישה. גשתעצר ..גמוגית? .אליהו
פתח לפניזל את׳ הדלת, בשמאלו החזיק
את המזוודה וביכילנו לפת את
זרועה של הזקנה (משמאל) .ליווה
אותה בזהירות במדרגות. עוזר מפקח
מחוזי שלסקי וחוליית המארב קיימו
את פניו בברכה.

״אני מתבייש, בחיי.״
את צעקותיו, האיט את מהלכו׳ אך הבחין שהפצוע המוטל בפניי
זה מסוכן מאד. יאוטובום של אגד נעצר לבסו
אל התעלה אינו רואה אותר הנהג הביט כה וכה. איש לא ראה אותו
בקלקלתו. הוא הזרים בנזין אל המנוע ומיהר להגיע אל שוטר התנועה — .ראשון, אחריו זינקו רוב הנוסעים. נרגשים (ת מונה נ
הפצוע הרגיש בתכונה, השמיע גניחות קצרות. שתי זו
שומר התנועה, חיפאי מושבע, שהיה בטוח שחסר־לב כנהג זה
פרקי ידיהן בעצבנות. חייל צה״ל הכריז :״אני חוג
אינו אלא תלך אביבי רגיל, אוכזב קשות כאשר גילה הנהג את זהותו :
אל הפצוע, נגע בו בקצה אצבעו כשהלה השמיע צעק
שמואל לקריץ ,40 ,חיפאי (ת מונ ה רא שונה למעלה) .״למה לא עצרת?״
אמר החובש לעומת האנשים שהאיצו בו.״לעשות מי
לקריץ שיווה לפניו מראה מטופש, גימגם :״לא הייתי בטוח שהוא
להעלות אותו. אני מפחד. עמוד השדרה ודאי שבור. זה
במאה אחוז פצוע.״
אמבולנס של מגן דוד אדום שעבר במקרה, כמעט v
הערת השוטר :״האם היית נעצר אילו היתד, רגלו השמאלית על
העסק, גרם להתמרמרות כללית, כשנשלח לדרכו על ידי
הכביש וראשו על ההר?״
צעק שוטר שהיה בין הנוסעים :״רשמתי את המו

אדפוק אותו!״
״מה כן?״

^ V V V W

^ V V W

v״rvw%*j

הטנדר המצוחצח
הטנדר בצד הדרך שחנה בצדו הימיי
של כביש חיפה—
ת״א, לא עורר חשד. איש מהנהגים שחלפו על פניו
לא ניחש שמאחוריו מסתתרת מזימה אפלה של משטרת
התנועה, שנציגיה הסתתרו מאחורי שיח קוצים סבוך
הפח שנטמן על־ידי משטרת התנועה היה מושלם.
הוא היה כה מושלם עד אשר לאחר מחצית השעה,
בה חלפו על פני הנהג המיואש שנופף בידיו לעזרל״
עשרות מכוניות, מבלי שאף לא אחד טרח לברי לעצמו
אם אין הנהג האומלל יכול להעזר על ידו, התערב סמל
התנועה, שזינק מן המארב. ר,קרבו הראשון היתד, מכונית
סופר וניט כבדה וחדישה של חברת המניע, נהגה יעקב
הוכמן (למטה משמאל) יליד הארץ בן ,25 לא נכלם כלל
כאשר נשאל למה לא עצר. תשובתי האדישה :״בין כה
וכה לא הייתי יכול לעזור לו.״
נהג אחר, יוסף כץ ,44 ,גבר רחב ושזוף פנים, חלף
ביעף על פני הטנדר. בד,עצר מכוניתו, הטרנספורט,
ניסה להצדיק את עצמו: אני אף פעם לא עוצר, אין
לי אפילו ג׳ק (מנוף הרמה להחלפת צמיגים) ,יש לי
שתי בנות קטנות וג׳ק עולה היום 70 לירות.״ אך משטרת
התנועה הערימה עליו הרימה את מושבו ומתחתיו
נתגלה ג׳ק חדש ומבריק.

הנהג קפץ
iלמעלה).

1פרכו את
״ התכופף
!יומה.
״ :״אסור
זוב! מאד.״
קל את כל
טר תנועה.
שלו. אני

לבסוף הבין משה עבאדי שלעניין לא יהיה סוף, הנמיך את גניחותיו,
הירשה להעלותו לאוטובוס (תמונה שלישית).
כשצעיר׳שסיפר שהוא נוסע לחיפה לקנות אופנוע, חטף סטירת לחי
מצלצלת מאמו הנרגשת, דיבר רוב הנוסעים בשבחי של הנהג
שהבחין ראשון בפצוע, עצר מיד. הנהג לא שמע דבר. לא עצר כל
הדרך. אף לא ליד בת־גלים, שם משכה בחורה צעירה בחוט הפעמון.
בבית-ד,חולים הממשלתי זכה אריה בילסקי ,29 ,חבר אגד ואב
לילדה, לשעבר סמל מחלקת החקירות במשטרת חיפה. בתשבחות
אינסופיות מפי מחלקת התנועה ואגודת הזהירות. הוא הוכרז כמועמד
רציני לתוצאות המבחן הסופיות. כאשר נתגלה משה עבאדי בפתח
בית־ר,חולים כשהוא מחייך בשביעות רצון מול הנוסעים שהציצו
דרך חלונות האוטובוס, חרדים לשלומו׳ ניצל בקושי ממשפט לינץ׳.
)A/WW׳AVVVWV

הוצאת ספרים אחיאסך כע״כז, ירושלים

ב נדד י jה

הופיע

היומן

המנחז הרוזן ב רנ אחת
לירושלים

הספר הזה הוא דין וחשבון יום־יומי מפעולותיו של המתווך משעה שנטל עליו
שליחות זו ועד לערב יום מותו הטרגי. כמו כן ניתן בספר תיאור מפורט
מפרשת הרצח, מסופר על־ידי עד ראיה, הגנראל לונדסטרום, שישב על ידו
במכונית בשעת ההתקפה•
מחיר הספר — 2100 פרוטות. מספר הטפסים מצומצם.
להשיג בהוצאה ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.
הסוכן בתל־אביב: אבינועם, אלנבי .32

אנגלית
בבית הספר לשפות ״ pדימה ״ ,רח׳ בן יהודה ,74 תל־אביב.
משעה 9עד 12 בצהרים 4 ,עד 8בערב מתקיימת
לקורסים למתקדמים, משתלמים ולתלמידי כתות ז׳ ,ח׳ של בתי ספר עממיים׳

הרשמה נוספת

שיטה מיוחדת
קפוצות קטנטנות *
מורים מדופלמים מאנגליה.
דירתך היא קרירה
מרפסתך היא שימושית

למה לך לחשוש?

ב־שוש!

השתמשי
״ שוש ׳ מונה נ עה.
״ש 1ש״ דוההריהה.
עם סוכך

להשיג בבתי מרקחת ופרפומריות

מתוצרת

.הסורי׳

hech

נת די ס —

קניה-מבירה-תקונים
ב ו ונ ים

רחוב הרצל ,89 תל־אביב
טל 5473 .

א. וםטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

קורא :

א) בשגרך מכתב, נא רשום עליו את כתובתך, אחרת לא תוכל להענות.
ב) יהא כתב ידך ברור למען תמנענה אי המותג)
אם מנוי הנך — נא ציין את מספרך, וחסכת עמל, טרחה וזמן יקר.

מנוינו מתבקשים לשלוח אלינו את תשלומיהם בהקדם האפשרי לפי הפרוט הבא :
2.300ל״י
לתקופה ינואר—מרץ 1952
2600״
אפריל—יוני 1952

רבים הקוראים הפונים אלינו בענין כריכת גליונות עתוננו.
א) אשר מסרו את גליונותיהם לחנויות ״פלס״ מתבקשים לפנות אליהם
ולקבל את הכריכות.
ב) אשר אחרו את המועד, יוחזרו להם גליונותיהם בלתי מכורכים.
ג) בקרוב תופיע בגליוננו הודעה בענין כריכה חדשה.
נעשים הסידורים למשלוח הכרכים מיד עם קבלת הגליונות.
בברכה.

ההנהלה

צינקוגרפיה

רינדזזנסקי

ר ח 1בהקישון .6ת ל ־ אביב

גלופות רשת
ההפצה בתל־אביב והסביבה בידי א• קונפורטם
״מרכז ההפצה של העולםהזה ״ בע״מ
רה׳ לילינבלום ,9תל־אביב

(סוף מעמוד )7
שהעריכה כראוי את טווח הירייה של נשק
הרעב, שקלעו פגע פגיעה ישירה לתוך לבו
של לתה כספים שבושש להחזיר את חובו.
משפחה ברהמינית היתד, מקיימת שביתת
רעב על סף בית ד,לתה, לא היתד, משה ממנו
עד אשר היה הלווה נכנע, פורע את חובו.
כי גרימת מתת ישירה או עקיפה לבן כת
הברהמינים נחשבה לחטא לא יכופר.
מאוחר יותר נוצלה השיטה על־ידי הקונגרס
ההודי שהיה מתרומם פעמיים בשבוע
כגוף אחד, מכריז על שביתות רעב נגד סנקציות
בריטיות. בכל המקרים היו הבריטים
נכנעים לפני האיום שעורר מתיחות לאומנית.
אולם משיצאו הבריטים מהודו לא לקחו
אתם את שביתת הרעב. גופים הודים מאורגנים
החלו לכתנה נגד ממשלתם העצמאית,
להשיג בה שאיפות פוליטיות. הממשלה
רבת־ הנסיון לא נכנעה בפני השיטות בהם
זכתה היא עצמה בהישגים רבים, התעלמה
מהן והחלישה את עצמת הפגיעה של נשק
הרעב.
רק גזוז וסיגריות. כאשר נערך בשבוע
שעבר ההמשך למחזה המקורי של תנועת
הירידה ההודית נקטה מחלקת העלייה
התל־אביבית של הסוכנות בשיטת ההתעלמות
של ממשלת הודו.
ארבע משפחות עולי הודו השתרעו בחדר
הכניסה וסביב הבית בו נתון משרד הסוכנות
פתחו בצום מחאה שהתיר שתיית גזוז ועישון
סיגריות בלבד. תביעתם: החזרה מידית
לארץ מוצאם (הודו) נתקלה בקיר אטום.
סיפרו פקידי הסוכנות 12 :הצמים לרגלי
המדרגות אינם אלא עיראקים שנדדו מבגדאד
לבומביי, עם הנדידה הגדולה של תחילת
שנות השלושים. ושום סעיף בהחלטו-ת הקונגרס
הציוני לא מעלה כלל אפשרות הט-
סת-ירידה של עולים שאינם הודיים על חשבון
משלמי המסים והנדבות.
ביום החמישי לצומם צנחו גברי המשפחות
מדולדלי אברים בשמש הלוהטת על מדרכת
הרחוב. החייט מנחם מלמד, דייר הקומה השנייה,
גילה בעייה סניטרית בזוהמה שנצטברה
סביב הבית כאשר ההודים עשו את
צרכיהם במקום, מחוסר ברירה. הוא אילץ
אותם לנטוש את המחסה מפני השמש, הרחיקם
אל הרחוב. טענה אשת החייט: פקידי
הסוכנות הנהנים מרוחבם של שמונה חדרי
משרד מחלקת העלייה לא העלו כלל על
דעתם אפשרות אכסונם הזמני של הצמים
באחד משמונה החדרים. אך היא לא הצליחה
להמים את לבם של פקידי הסוכנות, שטענו:
הקמנו להם מחנות ומושבים, ילכו לשם.
הציל את המצב מיכאל פוס, ארצישראלי
בן ,50 שנקלע במקרה אל הרחוב (ביום הצום
החמישי) ,חודשיים לאחר שובו עם משפחתו
מהודו, בה שהה 13 שנה כסוחר. פוס
שארגן את תנועת החלוץ בבומביי, העמים
על עצמו תפקיד מתווך בלתי רשמי בין הצמים
והסוכנות. תוצאת התיווך: הסוכנות,
שבתחילה אטמה את נחיריה בפני הסרחון
החריף שהתפשט למרחקים, נאלצה לשאוף
אותו לתוכן עד הסוף. היא פרעה לברהמינים
הצמים חוב שלא לוותה: מזות־רעב, הועברו
ארבע המשפחות למשכן זמני עד לתאריך
שיבתם המוטסת להודו.

תודת האומה
שטר בדי 3רעו1
מיואשים ומרים שמעו חיילים משוחררים
ונכי ירושלים את אשר נאמר להם :״אנו
נמצאים במצב של מישהו שחתם על שטר
ופשוט אינו יכול לפרעו.״ החתום על השטר :
משרד ד,בטחון. השטר: הבטחת שיכון ל־
374 חיילי ירושלים כולל חיילים משוחררים
בעלי נכדים ממלחמת העולם הראשונה ופל״
מחאים קטועי רגל.
מ־ 20 אלף החיילים הירושלמיים לא נכנם
עדיין אחד לשיכון משוחררים, כששיכון שלב
א׳ שנגמר ביתר ערי הארץ, עומד בלתי גמור
בבירה ומשתכני שלב ב׳ מתדפקים על דלתות
משרדים. מלחמתם, שהתנהלה קודם על
שלוש חזיתות (רשות הפיתוח, קק״ל, משרד
הבטחון) צומצמה אחר הפגנתם האחרונה
(העולם הזה )735 למלחמה דו־חזיתית, כש־רשות
הפיתוח מסרה סוף סוף את הקרקעות
הדרושים לקק״ל, יצאה בזאת מהמערכה.
כך אבדה גם טענה למשרד ד,בטחון, שיכול
היה עד אז להיות הטוב, להתבונן במלחמה
בין רשות הפיתוח והקק״ל ולהזיל דמעה על
שאין קרקע להתחיל בבנייה. עם שחרור קרקע
ל־ 45 יחידות דיור — החלק החמישי מהדרוש
— על־ידי הקק״ל בבקעה, נאלץ משרד
ד,בטחון לגלות את קלפיו, להודות כי לא
יוכל עמוד בהבטחתו שהיתר, כלולה במכתבו

של זאב שינד, מנהל משרד הבטחון אל ה־קק״ל
:״תנו קרקע, אנו מבטיחים 250 יחידות
דיור״.
כראשון יש הפגנה. המגוחך בטענה
כי אי אפשר למצוא ל־ 374 מכובשי שטח
הבירה 20 דונם, לא חדר את קירותיו העבים
של הקק״ל, שטוענת כי שטח ליפתה, שהחיילים
המשוחררים הצביעו עליו כעל מתאים
נמצא עדיין בתכנון גוזל זמן.
השבוע, אחר שעברה התחלת החודש בה
הבטיח משרד הבטחון תשובה סופית על מועד
התחלת הבנייה, ונתן במקום זה משל של
שטר ללא כיסוי, התעורר איגוד החיילים המשוחררים
ונכי מלחמת העצמאות לפעולה
מחודשת.
קודם יצאו נגד האשמות שונות שהטיחו
בפניהם. משום מה מסתכלים על איגודם כעל
איגוד בעלי מוניות. תשובתם: בין 374 מש־תכני
שלב ב׳ ארבעה בעלי מוניות. אחר ענו
לא. ברכיהו, איש הקק״ל, שטען, כי רובם
גרים בדירות נטושות 64 :חברים גרים בדירות
נטושות, אך בתנאים אל-אנושיים .״אנו
נוציא במו ידינו כל אחד מרשימת המשתכנים
שתיאור זה לא מתאים למצבו״.
האיגוד תמה על משה ברעם, מזכיר מועצת
פועלי ירושלים שהודיע אחר הפגנתם האחרונה
בחודש נובמבר כי יעמוד אחריהם איתן,
הבטיח דרך אגב, כי ״בשני במאי תצאו לבנות
— בראשון יש הפגנה.״
באספת חברים קמו חברי הועד אחד אחרי
השני, הודיעו על כשלונותיהם מול קיר אטום
של ביורוקרטיה, אך נשבעו כי קום יקום
השיכון — ויהיו האמצעים להשגתו הקיצוניים
ביותר. אמר אריה גלעדי, חבר ועד האיגוד
:״לא איכפת לנו להאסר או לשבות שביתת
רעב, צדקת דרישתנו ברורה לנו יותר
מדי בהתבוננו בשיכוני מותרות פרטיים וקו־

ד׳נט כרמן, זוכה
אצבע אלוהים

לקטיביים המוקמים יום יום בארץ. נשב ונשב
עד שנשיג את שלנו ! ״
קרא קול מתוך -האולם הגדוש קריאות
ביניים הרת־משמעות :״או שניסע להודו ! ״

ד רכי חיים
לא 3דיוזד 1 .ול ה
בשעה ארבע אחר הצהריים התכנסו כמה
עשרות סקרנים במקום, כמעט אבדו באולם
הגדול. הם באו לחזות בהגרלת חמש טיסות
חינם לפאריס, שהוגדלו בין בעלי מניות
בניני האומה בע״נז שתאפשר להם שהייה
של שבוע ימים בבירת צרפת בזמן הפאסטי־בל
האמנותי.
אופטימיסטים בטוחים בעצמם עוד סיפרו
לחבריהם כי הביאו מזוודותיהם לפרוזדור
הבנין, כשהנער טוביה בן־חורין, בנו של
הסופר הירושלמי בעל הזקנזקן החד ורעיונות
הרפורמה הדתית, הוציא את חמשת המספרים,
אכזב את הנוכחים שאיש מביניהם לא
היה בין הזוכים.
אותה שעה הקשיבה ז׳נט ברמן, בת משפחת
האופים ששמך אומר לחם לכל ילד ירושלמי,
לשידור תוצאות הגרלת המלווה העממי
בחיפה, למדה שלא זכתה ב־ 25.000 לירות.
לכן .,כשצלצל מספר• רגעים אחר כך הטלפון
ומכיר דרש ממנה להזמינו לשתיית

,העולם הזה״ 760

שמפנייה, חשבה זאת לבדיחה זולה. כי היא
שכחה לחלוטין את מנית בנייני ה אומ ה שקנתה
חמישה ימים לפני כן ברחוב, ושגרמה
לה צרות כיוון שלא היה לה מספיק כסף
אתה.
תגובתה של ז׳נט ברמן, שלא תהיה זאת
נסיעתה הראשונה לחוץ־לארץ, כשנודע לה
במה זכתה: א) שמחה, בטחון כי אין זו
אלא אצבע אלוהים, שמראה כי יש שכר ללילות
הפגזה שבילתה בקו החזית כאחות,
ב) אכזבה על שהנסיעה היא לא לאמריקה
שם נמצאת בתה ו־ג) ויכוח משפחתי עם
בעלה אריה, שטען כי מגיע לו לנסוע.
זוכה שנייה לחופשת פאריס: מרים אר־נוני,
שלא היתה בחוץ־לארץ מאז עלתה מגרמניה
ב־ 1933 ושאף היא שכחה כי באותו
יום יוגרלו בעלי המניות המאושרים. שכנה
שהיה נוכח בהגרלה, עמל רגעים מספר כדי
להוכיח לה כי אכן זכתה באמת. הגדילה את
שמחתה העובדה, שבבנק פויכטוונגר, שם
עובדת היא במחלקת החוץ, טפלה בעשרות
נוסעים לחוץ־לארץ, קנאה בהם קצת תמיד.
מלבד הזוכים שמחו גם נותני הפרסים,
בניני האומה בע״נז, שמכרו מאז הוולד רעיון
ההגרלה 5000 מניות בנות 10ל״י כל אחת,
בהשוואה ל־ 7,500 שמכרו מאז יסוד החברה.
מעודדים מהצלחתם, הודיעו על התכניות הבאות:
באוגוסט לוונציה, באוקטובר לארצות־הברית,
בינואר לאמסטרדם.
אופנה דואמן מ־ןוכד
״ככל שהצנע גובר, כן נעשות השמלות
רחבות יותר!״ אמרה אחת הנשים, שמילאו
את גינת הדשא של מלון רמת אביב, כדי
לחזות בתצוגת האופנה ״לתיירים״.
בזו אחר זו טיילו על הגשר היפה, שעל
פני בריכת השחייה, הבחורות והנשים שהפגינו
את מיטב השמלות, הפרוות והארנקים
של התוצרת הישראלית. הנשים שלחו מבטי
תאווה בשמלות היקרות (רק בדולארים) ,ואילי
הגברים לא הסתכלו בקנקן אלא במה
שיש בו.
אולם הסנסציה של היום לא היתר, דוגמנית
יפה, אלא דוקא דוגמן ממין זכר —
הראשון שהופיע אי־פעם בתצוגת אופנה ישראלית.
כשבעל
חנות מדים החליט שהגיעה השעה
להציג גם אופנת גברים, שאינה מתאימה ל

מכוונים
ליצוא ולהכנסת דולארים, לא שוכנע.
הוא אמר :״מספיק שמאה איש בארץ
יראו את המודה האחרונה וירכשו אותה,
כדי שאלף אחרים יחקו את המאה, ורבבה
את האלף. מי יתן את הדוגמה האישית, אם
לא אלה שיש בידם האפשרות והכסף כדי
להתלבש כאוות נפשם?״
סטודנטים אבשר לל מוד הרבה
באותו שבוע בו היתד, צריכה, לפי נבואתו
הזולה אך המסוכנת של השבועון האמריקאי
קולירס לפרוץ מלחמת העולם השלישית שתדרוש
מיליוני קרבנות ותזעזע את העולם
בשורה של בומים אטומיים, נפלה באוניברסיטה
העברית בירושלים פצצה אחרת, קשורה
במישרין לזו של קולירס אך קטנה בהרבה.
פרופסור אחד, שהוזמן על־ידי האוניברסיטה
להרצות על היסטוריה אמריקאית חדישה,
הופסק באחד משיעוריו על ידי ז׳אק שפירא,
סטודנט וחבר ועד השלום האקדמאי, שקם
והודיע לו בקור רוח, כי אין הסטודנטים רר
צים לשמוע אותו וכי יגנו על האוניברסיטה
העברית בפני מחרחרי מלחמה.
ז׳אק התכוון לחלקו של המרצה באותו
גליון קוליירס שזעזע בגסות רוחו מספר לא
קטן של אנשים אף בצד הזה של מסך הברזל.
פרופסור אלן ניבנם, מחבר המאמר מחש בו
ת חופ שיו ת, דברים חופ שיים שבא להראות
דרך פשוטה לחינוך חדש של העם הרוסי
אחרי שחרורו בך 130 עמודים, נתעצבן נוכח
התקפה זו, שלא ציפה לה עם בואו ירושלימה
במסגרת החלפת מרצים בין ארצות־הברית
וארצות דמוקרטיות אחרות. קודם הכחיש
את השתתפותו, נזכר אחר־כך כי חיבר דבר
מה, אולם טען כי הוטעה ורומה על־ידי עורכי
קוליירם שהשתמשו בחומר שלו לא לפי
רוחו. שאלו הסטודנטים המתנגדים להמשכת
הרצאותיו את השאלה התמימה בהתחשב עם
הווי ארצות־הברית :״האם פרסמת את גילוי
דעתך זה בעתונות האמריקאית?״
הוא אורחי. למחרת ניגשו הסטודנטים
להכנת כרוז מטר על מטר, הדביקו את עמודי
קולירם המראים את התפוצצות הפצצה האטומית
מעל מוסקבה, את רשימתו של ניבנס
וחלקים מגרים אחרים, הוסיפו כתובות עבריות
שונות ואחת באנגלית :״ניבנס, לך הביתה

בכרוז קראו אף לפרופסורים לעמוד לימי
דוד
פאליק, אמו ועו״ד גדעון מרגלית

(משמאל)

לאחר מתן פסק-הדין

לא אנס או רוצת

גופה של דוגמנית, ניגש למכון נסמסון. ביקש
את 50 האתלטים שנכחו להתהלך לפניו.
האיש שהליכתו מצאה חן בעיניו היה אברהם
מיכאלוביץ, רמתגני בן ,23 ואיש מכבי ותיק,
נהג בשגרירות האמריקאית. אף כי לא ידע
בדיוק מה הוא לובש, זכה לתשואות הרבות
ביותר מצד הקהל (שהיה מורכב בעיקרו
מנשים).
התצוגה כולה היתד, ערוכה בטעם בלתי
רגיל (פרט לשפע הדגלים הלאומניים שלא
חסרו, משום מה, גם הפעם) .אולם לא כל
המבקרים האמריקאיים הושפעו לטובה. רטן
תייר ממושקף ועבד, כרם, בעל עניבה וגרביים
צבעוניות :״אתם עושים לא רע בכסף
שלנו.״״ ואף כי הוסבר לו שהמלכושים

,העולם הזה״ 760

נם, מצאו מעט נחמה כשאחד הפרופסורים
הודיע שהזדעזע לשמע הפרשה והמזכירות
האקדמית גילתה, כי אינה נמנית על קוראי
קוליירס ולא ידעה על מאמרו של ניבנס
בשעת ההזמנה.
לא הרגיש נוח ביותר במשך כל הסערה
רקטור האוניברסיטה העברית פרופסור משה
שוובה, האיש החביב נמוך־הקומה שמכנה
את כל הסטודנטים ללא הבדל השקפות פוליטיות
״הילדים שלי״ .הוא יצא מחדרו וגזר
במו ידיו את הכותרת האנגלית שביקשה
מניבנס לעזוב. אמר שוובה :״לא קראתי את
גליון קוליירס שמדובר עליו, אך תהא השקפתו
של ניבנם אשר תהא, הוא אורחי ומרצה
על היסטוריה אמריקאית שצריכה לעניין או

תנו.
אפשר ללמוד הרבה, אם כי לא את הכל
מד,אמריקאים.״
פרופסור שוובה שכח נקודה אחת, שהד
כירה סטודנט שעמד אדיש כלפי ההתמרדות:
״האם שכחו כי האוניברסיטה נוסעת על
דולרים?״ התפלל פרופסור ניבנס: הלואי
ולא תגיע פרשה זו לאזני עתונות הורסט
האמריקאית, בראותו את הכותרת בדמיונו :
״ישראליים אדומים מגרשים פרופ׳ מארד,״ב״.

שרפו ת
ב ש ביל מה ה כבא?
הדמעות נצטברו בעינים, גאו ושטפו את
הלחיים. הקהל שעמד על המדרכה מול המת
מחוסר
הוכחות (הודיע פסק הדין :״אין
לבנו שלם כדי להרשיע את הנאשם.״)
בהתפזר הקהל שליווה את הנאשם שיצא
לחפשי, אחר תהליך משפטי שנמשך שנה
וחצי, שהשתרע על פני 30 ישיבות בית-
משפט, חשבו הכל שנסתם הגולל על אחת
מפרשות המשפט הממתחות ביותר. כך חשב
גם דוד פאליק שהודה במלים נרגשות לסני־גורו
גדעון מרגלית, גבר גבהך קומה ויפה-
תואר הנשען על מקל תמידית, יליד הארץ
בן .38
אך הם טעו. תיק פאליק נהפך על ראשו.
הפעם הואשם הסניגור, שזיכה בכשרונו את
שולחו מהאשמות חמורות ברצח ואונס. הסניגור
לא הואשם כרוצח או אנסי הוא נאשם

סטודנטים מפגינים נגד ניכנס*
לא מחרחר או בו מים אתו מיי ם

פרה התל־אביבית לבגדי ילדים, גרפיקו, לא
זז, החל מתרגש :״הכבאים האלה נמצאים
כאן כבר חצי שעה ולא עושים כלום, למה
הם לא שופכים מים?״
עשן כבד וסמיך כדיסת קוואקר דביקה פרץ
דרך חלונות המתפרה, כיסה את השמים והטיל
על הרחוב חשכה מוחלטת. מחדר המדרגות
זינק החוצה עמוד־עשן שאילץ את העומדים
בקרבתו להסוג לאחור, תוך שיפשוף
עיניים ושיעול מחניק. באותו רגע הגיחו
ארבעה גברים לובשי מסכות־גז אל דלת הכניסה
לחדר המלאכה הגדול, כשהם ממשמשים
בידיהם את הכתלים הבלתי נראים.
הדלת נפרצה, גלי־עשן מתגברים גלשו מן
האולם בן 15 מכונות התפירה, ליטפו את
מסכות הגז על פני הכבאים וחמקו לעבר
חמצן הרחוב. הכבאים ניפצו את חלונות
הזכוכית הפונים אל הרחוב, צעקו אל הכבאי
שעמד ליד המכונית והחזיק בקצהו של צינור
המים, מוכן להתזה :״אל תתיז מים עד
שנודיע לך ! ״
רוב רובו של הקהל הנרגש, בעל בתי־עסק
ומלאכה צמודים לבניין העולה בעשן, המשיך
להתעצבן :״בשביל מה הם קיימים, אם לא
בשביל לשפוך מים?״ כמה אנשים צעקו
ברוגז לעבר החלונות :״כבו את האש,
כבאים !״
ארבעה הכבאים לא גילו אש. אף סימן של
להבה לא נתגלה מבעד לתמרות העשן. לפתע
שאג אחד הכבאים :״מצאתי חבילה גדולה
של ביטנה חליפות, חרוכה בחלקה הגדול,
היתה מונחה באחת הפינות, ממנה המשיך
להסתלסל עשן אפור־כחלחל.
שני דליי מים הספיקו להחניק את האש
בשארית הביטנה. אט אט זוקק ד,אויר, העשן
פוזר ולאורך הקירות נתגלו לכבאים איצטבות
גדושות גלילי בדים יקרים לחליפות. לאחר
שחיפושים קצרים אחר שיירי בדל סיגריה לא
העלו דבר, ירדו הכבאים אל הרח׳ המתרוקן.
אחד מהם פנה לקהל המתפזר, השמיע מוסר־השכל
בקול רם :״אילו היינו שוטפים את
בית־ר,מלאכה בזרם מים, היינו גורמים נזק
של עשרות אלפי לירות.״ הוסיף שני :״להבה
קודמת למים, וכשהיא איננה, המים מיותרים.״

מ שפ ט
התיק שנהפך על ראשו
דוד פאליק שנאשם ברצח ואונס פטמה
דהיבי, נערה בידואית בת 12 בקרבת בית
אשל (העולם הזה ,)708 התרומם, האזין ברטט
למקרא פסק־הדין מפי נשיא בית־המש־פט
המחוזי, ד״ר נתן בר־זכאי: פאליק זוכה

בכך שניסה לקבל משני מקורות.
כאשר הובא פאליק בפני כס הנאשמים,
היתד, אשמתו כה כבדה, שהוא נזקק לעורך־
דין מוכשר ביותר. משנתברר שהנאשם חסר-
אמצעים, הפעיל נשיא בית־המשפט המחוזי
חוק המתיר לו מינוי של סניגור להגנת
הנאשם על חשבון משרד המשפטים. על פי
החוק היה על מרגלית להמתין עד סוף התהליך
המשפטי, להגיש מיד עם סיומו חשבון
הוצאות לבית־המשפט. אולם אסור לו לפנות
אל הנאשם בדרישת תשלום.
כאשר נראה שלמשפט פאליק לא יהיה
קץ, והוצאות ההגנה רבו במידה בלתי רגילה
(גיוס מומחים־פסיכיאטרים, מומחים לנשק
ולזרע האדם) ,עשה מרגלית משגה חמור :
הוא פנה אל דודו של דוד פאליק, הסביר
לו את המצב הכספי של משפט קרובו, התובע
מימון מידי, תבע ממנו תשלום.
דודו של פאליק לא שוכנע על נקלה,
מרגלית העלה חרם בדרישתו. מהיותו בקי
בסעיפי החוק, ויתר מתוך זהירות על הגשת
חשבון הוצאות לבית־המשפט, עם תום המשפט,
הוא לא השיג בכך דבר. האוצר נהנה
אמנם מחסכון של סכום העולה לעתים ל־500
לירות (עשר לירות תמורת ישיבה ושכר
מומחים) ,אך המועצה המשפטית (הממונה
על ההכשרה המקצועית של עורכי־הדין)
ד,תישבר, בכל כובד גופה על סעיף התקנות
האוסר נטיון קבלת תשלום מנאשם עני והפעילה
אותו.
התוצאה: גדעון מרגלית, הנמצא מאז
ינואר השנה בארצות־הברית, הודח מתפקידו
לתקופה של תשעה חודשים. חיווה שותפו
התל־אביבי והאופטימי את דעתו: ההדחה
תדחה את קץ הפגרה האמריקאית.
* הכרזה מורכבת מקטעי גליון קוליירם
המפורסם לשמצה.
הארץ פרקי נגינה לשני צ׳לי מפי שר החינוך
ושר החקלאות (דבר)
אהרן תרזי, חיפה
ניגן על העצבים מן הסתם

פרט קטן המלמ*על דרכי ההסברה של
המוסדות הציוניים נתגלה בביקורת קב־רית
(הארץ)
מיכאל פסקל, פתח תקוה
כששותקיס בני תמותה, מתים ידברו.

מכל
ארצ 1ו 1הבריח
ההפסקת ל הכו ת את אשחר?
שני הסוסים — הסוס האפור של הסנטור
טאפט והסוס המבריק של הגנרל אייזנהאור
סיימו את הסיבוב הראשון, כשהם דוהרים
ראש אל ראש. קשה היה לקבוע מי יזכה
בסיבוב האחרון, בחודש יולי. אולם בינתיים
החלו ברחבי ארצות־הברית מכונות ההשמצה
פועלות במלוא הקיטור.
המטרה הכדאית ביותר היתד״ כמובן,
מעילו הלבן של אייק. אלמונים ופחות אלמונים
האשימוהו כקומוניסט, כפאשיסט,
כיהודי וכקאתולי. וגם אנשים פחות מורעלים
החלו לתהות מה תהיה עמדתו של הגנרל
החייכני בעניינים ביתיים. האם יכביד
או יקל את נטל המסים? האם יוסיף לשלם

1ל 0

מצטער על העניין כולו. אם מישהו מעוניין
לנהוג לפי הפתגם האנגלי העתיק האומר
שכדאי להניח לכלבים ישנים להמשיך לישון,
הרי זה הסנטור טאפט ממדינת אוהייאו.

צרפ ת
התנצלות והוצאה להורג
תפקידו של ראש ממשלה בצרפת דומה לתפקידו
של אדם הרוקד על חבל. החבל הוא
הפרלמנט הצרפתי, המורכב מחתיכות קטנות
הקרויות מפלגות, הקשורות יחד בקשרים
מפוקפקים הקרויים קואליציות. מפעם לפעם
נפתחים הקשרים וראש הממשלה נופל מטה.
אנטואן פיניי, ראש הממשלה הנוכחי, יצרן
עור בן ,60 נתגלה כרקדן חבלים מדופלם.
לפני כמה חודשים היה לא כלום, אדם בלתי״
ידוע כמעט לחלוטין. אולם תוך שבועות מע
אריסטוקרט
שצריך היה לדעת את המוטל
עליו.
פטן הוא ישו. כשהובא העניין לדיון
בפרלמנט, היה מי שהשווה את סבלו הקדוש
של המרשל פטן לזה של ישו הנוצרי, ופה
ושם גם נשמעו קריאות של ״יחי 9טן!״ קומוניסטים,
מליסטים, סוציאליסטים וקאטו־לים,
שותפי תנועת ההתנגדות מאתמול, השונאים
כיום זה את זה שנאת מוות, התלכדו
לשעה קלה לחזית מאוחדת׳ דרשו ללמד ב־בית־הספר
את ההיסטוריה של תנועת ההתנגדות.
בין השאר גילו שמספר האנשים שנהרגו
ללא משפט על־ידי אנשי החאקי לא
הגיע למאה אלף, אלא לרבבה אחת בלבד.
שר המשפטים הודיע שאמנם ילמדו את
תולדות החאקי לילדים, ואותה שעה ישחררו
את אלפיים פושעי המלחמה הפטניסטיים הנותרים.
אולם איש לא פקפק שהתעמולה
האנטי־מאקיסטית תגבר. ייתכן מאד שתנועת
ההתנגדות המהוללת תופיע לעיני ההיסטוריה
לא בדמות יפהפיה טהורת לב ובהירת עיניים,
אלא בדמות רוצח בעל שאיפות מפוקפקות.
מונאקו אדו
ל בן כפול 2

צ׳ארלם מורה אחרי שחרורו

בנזקום יפהפיה בהירת־עין, רוצחת שפלה 7
הענקות למיליוני האיכרים, שמשקלם כה רב
בבחירות? האם הוא בעד או נגד ביטוח
סוציאלי? עד כה הצליח הגנרל לשתוק
שתיקה מוחלטת בכל העניינים האלה, כך
שכל אחד יכול היה להיות מאושר באמונה
שדעותיו של הגנרל זהות בדיוק עם דעותיו
הפרטיות שלו.
אולם כמה מאנשי טאפט החליטו לגרות
את האריה, פירסמו שאלון של 21 שאלות
לגנרל, דרשו תשובה רשמית. רוב השאלות
דומות לשאלה המפורסמת אשר כל תשובה
עליה מרשיעה את הנשאל :״האם כבר הפסקת
להכות את אשתך?״
אולם כמה מן השאלות נוגעות לעניין,
מטילות אור על כמה מפעולות הגנרל בעבר.
לדוגמה :״האם היתד, זאת החלטתך שלך
או החלטתו של הנשיא רוזבלט המנוח, שאסרה
על הגנרל פאטון לכבוש את פראג,
ועל הגנרל סימפסון (מפקד המחנה התשיעי)
לכבוש את ברלין?״
ידוע שהגנרל אייזנהאואר, יחד עס רוזבלט
והגנרל בראדליי, דרשו בשעתו לנהל את
המלחמה לפי שיקולים צבאיים גרידא, בניגוד
לגנרל מונטגומרי, שדרש לקחת בחשבון
את המציאות הפוליטית ואת הצורך למנוע
את כיבוש גרמניה המזרחית בידי הסובייטים.
מונטי דרש אז לרכז את כל הכוחות
בחזית צרה אחת — חזיתו שלו — כדי
לכבוש את ברלין לפני שהרוסים יגיעו
אליה.
כלבים ישנים. אולם התכסיס של טאפט
היה חרב פיפיות. כי כעבור שבוע קמו
אנשי אייק, הציגו שאלון ארוך לסנטיר טאפט
עצמו, כל שאלה משאלותיו היתר דקירת
פגיון בגופו של הסנטור, שאינו משוריין
כמתחרהו בשריון של נצחונות צבאיים. השאלות

״האם עודך מאמין שצדקת בשנת , 1940
כאשר אמרת שהכרזת מלחמה על גרמניה
גרועה מנצחון גרמני?״
״האם גילית תבונה רבה כשאמרת, בפברואר
, 1941 פחות מעשרה חוושים לפני
ההתקפה על פדל הארבור, שדבר פנטסטי
הוא להניח שקיימת סכנה כל שהיא של
התקפה יאפאנית על ארצות־הבדית?״
״האם עתה חושב שצדקת ביולי , 1949
כשהצבעת נגד האמנה האטלנטית?״
״האם עודך דוגל בדעתך משנת ,1949 שנה
לפני מלחמת קוריאה האיום הרוסי פוחת
והולך?״
לא היה ספק רב כי הסנטור המכובד החל

טים חולל פלא, איחד פחות או יתר את מפלגות
המרכז ונשאר בתפקיד די זמן כדי
לחמם, לפחות, את הכסא — דבר שהוא
הישג גדול בצרפת.
אולם כשם שנדירות הנשים היפות אשר
אין בהן אף ליקוי חן אחד, כן יש ליקוי אחד
גם למוסייה פיניי. הליקוי הוא שפיניי היה
אחד מאנשי המרשל פטן בימי וישי. אמנם
לא התבלט ביותר בימי שלטונו של המרשל
הזקן, אך עצם העובדה תספיק כדי להעלות
כמה גבות עיניים כשעלה לשלטון. עתה נתגלה
שגבות עיניים אלה לא הועלו לשוא.
אקדחים בשעות הפנאי. למרבית
תושבי העולם ידועה תנועת ההתנגדות הצרפתית
במלחמת העולם השנייה בעיקר מסרטי
הוליבוד, שם היתד, מורכבת מצעירים אמיצים
כאריות ובחורות יפהפיות, הנמלטות ברגע
האחרון מידי מפקד הגסטפו הרשע. הבחורה
המנקה את האקדחים בשעות הפנאי
נישאת לבסוף לטייס האמריקאי הנאה שהופל
מעל למרתף המאקי.
אולם לצרפתים עצמם אין מקומו של החאקי
בהיסטוריה כה בלתי מפוקפק. קודם
כל, רוב הצרפתים שיתפו פעולה עם וישי,
ואם החאקי צדק, משמע שהם היו בוגדים
ופחדנים. שנית, מדברי המפקדים הגרמניים,
שנתגלו בינתיים, מתברר שהחאקי לא היה
מעולם איום יעיל לגרמנים, מלבד בימים האחרונים
לפני הכיבוש האנגלוסאכסי׳ כש־חיבלו
בהצלחה בדרכי האספקה של הגרמנים
הלוחמים. רבים הצרפתים המאמינים גם היום
שהמאקי הזיק יותר מאשר הועיל: רציחת
חיילים גרמניים, לא הועילה במאומה, גרמה
למעשי תגמול גרמניים ולמותם של אלפי
למשרה החשובה ביותר במדינה, שוב אין
צרפתים חפים מפשע.
עד כה לא העיזו שוללי החאקי לומר
זאת בגלוי. אולם עתה, אחרי שאיש וישי הגיע
טעם בשתיקה. לפני חודש שוחרר מבית־הסוהר
מנהיגה של אחת התנועות הפאשים־
טיות, צ׳ארלס מורה, מטעמים של בריאות
לקוייר, וזקנה. אלא שהזקן הוכיח, מיד עם
צאתו מבית־הסוהר, שעוד כוחו עמו. הוא
פירסם קול קורא, בו דרש פיצויים והתנצלות
פומבית ליחס הרע אליו. כן דרש להוציא
להורג בגילוטינה את מוסייה דה־מנטון, אחד
מראשי תנועת ההתנגדות, כדוגמה לאחרים
וכהצדקה סמלית לוישי. הוא בחר בדה־מנטון
דוקא מפני שאינו יהודי ואינו קומוניסט, אלא

מאז ירדו הספנים מבני צידון בחוף מו־נאקו,
בדרום צרפת, הצטיינו בני המקום
בגאווה לאומית. הם ידעו להעריך אל נכון
את העובדה שאין מדינה בעולם הדומה לארצם.
דוגמה: במונאקו אין מם הכנסה. הארץ
כולה, על 20.000 תושביה, חייה למעשה
על אולמות המשחק * .ומאז 1861 זכתה
מונאקו לעצמאות מלאה ורבתית — עצמאות
הסובלת רק מליקוי אחד בלבד: הנסיך של
מונאקו זקוק לאשור צרפתי לפני עלותו
לכסאו.
אולם עתה צפוי איום גדול לריבונותה
של הארץ, וכל מונאקאי טוב קם להגן עליה.
האיום בא ממרחק כמה רבבות קילומטרים :
הרפובליקה האינדונסית, הצעירה בין מדינות
האו״ם, החליטה לקבוע לעצמה דגל אדום
ולבן הדומה לדגל המונאקאי כביצת תרנגולת
אחת לשנייה.
כל עוד נשארה מונאקו באירופה ואינדו־נסיה
באסיה, לא חרגה מלחמת הדגלים מתחום
של חליפת מחאות דיפלומטיות. אולם
עתה החליטה מונאקו לארח קונגרס בינלאומי
להידרוגרפיה (מפוי ימי) ,וכמה אזרחים
אינדונסים, הסבורים שהם מומחים בשטח
זה (מאחר שמדינתם מורכבת כולה מאיים)
ושנפשם חשקה בשמש הד •,מה ואולי גם
באולמות הרולטה, החליטו להשתתף בקונגרס.
לפי
הנוהג הבינלאומי מוטל על מונאקו
להניף מעל לבית הקונגרס את דגלי כל האומות
המשתתפות בו. אולם כאן התעוררה
במרחב איראן
לפי דוגמה נאצית
״מנהיגנו הגדול, דאוד מנשי זאדה קרא
מישהו אל תוך האולם הרועש וקהל המאות
פרץ בתרועה אדירה .״יחי ! יחי צווחו
מאות גרונות, מאות ידיים, בשרוולים שחורים,
ענודים סמלים, התרוממו באויר.
אל דוכן הנואמים עלה אדם שחור• בעל
קומה בינונית, ראש המתחיל להקריח ושפם
קטן. תלבושתו דמתה לזו של הנאספים —
מכנסים בהירים, חולצה שחורה ועניבה
שחורה. על הזרוע השמאלית ענד סמל :
נשר שחור אשר כנפיו הפרושים הישוו לו
צורת צלב מאורך, על רקע לבן.
לפי דונמה נאצית. לפני עשר שנים
עיצ׳וד אותו דאוד מנשי זאדה באולם רחב בברלין,
באותה פוזה, ידו הימנית מורמת
מעל לראשו. אלא שאז עמד בין הקהל והריע
לכבוד אחר שעמד על דוכן הנואמים.
יחד עם אלפי נאספים צווח מנשי זאדה את
סיסמות גרמניה הנאצית בהתלהבות עמוקה.
תורת הנאצים נראתה בעיניו השלמה שבחורות
דרכי אנוש. הוא השווה את שנאת
העם הגרמני לכל זר עם התרפסותם השפלה
של בני פרם מולדתו בפני הזרים היושבים
בה. יחסם של הנאצים ליהודים מלא אותו
הערצה: בטהרן שלטו סוחרים יהודים בהון
הארץ.
עם מפלת גרמניה מצא מנשי זאדה מקלט
במצרים. שם הוא חיכה עד שנת 1951 כש־המאורעות
המהפכניים שהתחוללו באיראן
קראו לו חזרה הביתה. הוא בא לשם ובמוחו
מנקרת הדוגמה הנאצית. ההתנערות הפוליטית
הגדולה שבאה לאחר רצח עלי רז־מארה
ועליית מוסאדק לשלטון נתנו לו את
ההזדמנות: הוא הודיע כי יקדיש את חייו
למלחמה עד חרמה בזרים וביהודים, אסף
סביבו כמה אנשים בלתי ידועים והכריז על
מפלגה חדשה, המפלגה הפאן־איראנית.
ביום הראשון של הרכבת המפלגה כבר
היו לה סמל ותלבושת, סיסמות ומטרות
מגובשות. לא היה זה דבר קשה — מנשי
זאדה פשוט העתיק את כל אשר ראה משן*
שנות שהותו בגרמניה הנאצית.
״זה לא הכל.״ תחילה לא זכתה המפלגה
החדשה לכל תשומת לב מצד השלטונות.
כמה מאות אנשים הצטרפו אליה, מדיהם
החלו נראים ברחובות. מדי פעם גם הכריזו
על הפגנות נגד הזרים, השמיעו סיסמות כל
דאוד
מנשי זאדה נואם על רקע צלב תנועתו
במקום צלב הקרם, מלחמת חרמה ביהודים

גאוות המונאקים. הם החליטו שלא יניפו
את הדגל המתחרה, דרשו מן האינדונסאים
לשנות את דגלם. ואילו אלה התעקשו: הדגל
קבוע בחוקת המדינה, ואי אפשר לשנותו
ללא מהפכה. הציעו האינדונסאים.
כפתרון: להניף דגל מולדתם במרחק גדול
ככל האפשר מן הדגל המונאקאי, כדי למנוע
כל אי־הבנה.
* אולם 2000 האזרחים הנושאים דרכונים
של סונאקו אינם רשאים להמס לאולמות
ולהשתתף במשחק.

ליות שדמו בכל לסיסמות פדאין איסלאם או
מפלגת סודה. רק כעבור כמה חודשים החלו
מדגישים את אופיים: סיסמותיהם כללו גם
כרזות פאשיסטיות טיפוסיות נגר ״הקומוניזם,
כלי האימפריאליזם המשעבד״.
כאשר לפני זמן מה החליטה סודה לערוך
הפגנת ענק שתבעה איסור השימוש בפצצת
האטום והפסקת המלחמה בקוריאה החליטה
המפלגה הפאן־איראנית למלא תפקיד פעיל :
באחת הככרות הראשיות של טהרן הופיעו
חבריה בתלבושתם השחורה בהפגנת נגד,
שעה דתהלוכת סודה עברה במקום. התנג־

,aהעולם הוה״ 760

שות ראשונה זאת היתה קצרה ביותר: הקומוניסטים׳מנו
למעלה משלוש רבבות איש
ואילו הפאן־איראנים מנו פחות מאלף.
אולם למערכה נכנס גורם אחר ; יחידות
חזקות של משטרה וצבא הופיעו במקום,
פיזרו את הפגנת מודה, רדפו אחרי חבריה
עד למועדונם. לאחר קרב אבנים קצר התפרצו
שוטרים וחיילים אל תוך המועדון,
שברו את הרהיטים, פצעו עשרות והרגו
שניים מן המתבצרים בו.
למחרת הופיע מנשי זאדה בתרועה :״אנו
הוכחנו לעולם את פרצופם האמיתי של הקומוניסטים.
די לנו בשכר של פעולת המשטרה
והצבא נגדם. אולם זה לא הכל,׳׳ הוא
הבטיח ,״אנו עוד נמשיך מחיל אל חיל עד
שמולדתנו הפרסית האצילה תהיה משוחררת
מכל עבדי הזרים השפלים והפלוטוקרט־ם
היהודים !״

תורכיה

בשני שמות שונים. רק בשטח אחד הוסר
האיסור על שימוש במלים זרות: בשטח
הטכניקה וההמצאות החדישות כרדיו וטלגרף.

J nי 0

חרפה דעס. החלק היחיד של הריפור־ 1־תים ושאר ׳דקות
מה הלשונית אשר אין כמעט מתווכחים עליו
הוא השימוש באותיות לטיניות במקום האותיות
הערביות הישנות. אולם גם פה נמצאים
זקנים רבים אשר לעומתם לובשות האותיות
הערביות קדושה מיוחדת — קדושת
הקוראן בהן נכתב, עתה שהועלתה בעיית
שינוי שפת התחוקה התעוררו בהם תקוות
כי ישונה הכתיב הלטיני גם כן.
אך האיש העומד בראש התנועה להחזרת
השפה הישנה, פרופסור פואד קופרולו, שר
החוץ התורכי, רחוק ממגמות ריאקציוניות
אלה. תביעתו העיקרית בשינוי בנוסח הת־חוקה
באה מאחר שמלים רבות השגורות בשפה
הרשמית לא נקלטו בשפת יום יום של

בהחליט ראובן אלוני. המנהל הבלונדי
של המדור לאדמות מוברות במשרד החקלאות
לחוג את נשואיו עם המורה שולמית
אדלר מצא דרך מקורית להעשרת התפריט:
לכל הזמנה (כתובה בדיו על פתק) צירח
פסוק :״נא להביא אתך עגבניות כבושות,
זיתים, מלפפונים ושאר ירקות.״
מנהל מחלקת הלימודים התורנסיי בסוכנות
היהודית, הרב זאב נולד, הטיף כאיש
מזרחי מוסר לאפיקורסים. שאל הרב האמריקאי
במסיבת הסברה :״כלום ידוע לכם שכל
דולר אמריקאי נושא את הכתובת על
אלוהים ב ט חוננו ! מה היו אומרים תושבי
ישראל לוא היתה סיסמה זאת מופיעה על
שטרות הכסף הישראלים י הגיב אפיקורס

פ\יעה סכר המנה׳*
״יחליפו או לא יחליפו?״
זוהי שאלה חשובה מאד בתורכיה היום.
הכוונה היא לשפה בה כתובים תחוקת הרי־פובליקה
וחוקיה הרשמיים. האם יישארו בנוסחם
הנוכחי, כתובים לפי סגנון השפה החדשה
או שיוחלף הנוסח בהתאם לשפה הישנה

לזרים עלולה הבעייה להראות אקדמית
בלבד. אך בתורכיה תופס הפולמוס סביבה
את הכותרות הראשיות בעתונים וחברי האספה
הלאומית יצטרכו לדון בה בישיבתם
השנתית.
פרשנים מדיניים מנבאים ויכוחים סוערים,
ביחוד מאחר שדעות הצירים באספה מחולקות
לפי קוים מפלגתיים. בדרך כלל תומכים
אנשי המפלגה הדימוקרטית (מפלגת השלטון)
בשינוי ואילו התנגדות צירי המפלגה
הריפובליקאית העממית מגיעה לשיאים פא־נאטיים.

מות שוני ם. הנוסחה הנוכחית של
התחוקה נכתבה ב־ ,1944 בשפה תורכית
מטוהרת, ממנה נמחקה כל מלה שאינה ממוצא
תורכי טהור, ביחוד אלה שנלקחו מערבית
ופרסית ; במקומן הומצאו מלים חדשות
משורש תורכי. מאז חדרה התורכית
המטוהרת לא רק לתחוקה אלא לכל המסמכים
הרשמיים ולכל ספרי הלימוד של בתי־הספר
והאוניברסיטות.
השמוש המהפכני ביותר בשפה החדשה
הוא בבתי־הספר. צעיר המסיים את לימודיו
במשפטים, למשל, באוניברסיטת אנקרה, אינו
יכול לקרוא ספרים שנכתבו לפני הרי־פורמה.
לכך הוא נזקק לעזרת אביו או סבו,
חניך האסכולה הישנה.
אולם לא רק בני תורכיה נתקלים בקשיי
לשון: זר המבקר בארץ עלול להתבלבל
לחלוטין — בעוד העם מדבר תורכית בלתי
מטוהרת כתובים כל המודעות הציבוריות,
העתונים והספרים תורכית חדשה. התוצאה
היא עצם או מוסד נקרא בפי אנשים שונים

לחי ושאר אנשי

ראובן ושולמית אלוני
לתפריט ני שואין, עגבניו ת ו מלפפוני ם

העם ועל כן יש להחליפן. כוונתו למנוע
בסך בילבול לשוני ברחוב התורכי, לו תגרום
אי קליטת מלים מסוימות בשפה הרשמית,
על־ידי העם. ובו תומכים 204 צירי
המפלגה הדימוקרטית באספה הלאומית.
אנשי האופוזיציה חושבים אחרת :״עתה
הוא רק דורש להחליף כמה מלים,״ הם מתרעמים
,״מחר ירצו לבטל את כל השפה החדשה.״
ואילו עתונם א ולום .,המופיע באנקרה,
רואה בכל העניין קשר הרסני הרוצה
להחזיר את תורכיה אחורה לתקופה שלפני
מהפכת כמאל אתאתורק .״זאת לא רק פגיעה
בזכר המנהיג,״ הוא כותב ,״זוהי גם
חרפה לעם התורכי השואף לקידמה.״

מן הקהל :״שהאלוהים הוא הכסוי היחיד
למטבע הישראלי ! ״

כספי ושאר עב״נים

אריק מרייה

דאגותיו הכספיות של
רימרק היו מעטות. אחר שמכר את הטופס
השמונה מיליון של במערב אין כל חדש
(שהוחרם פומבית שלוש פעמים — איטליה:
, 1929 גרמניה 1933 ברית־המועצות וה־דימוקרטיות
העממיות )1949 :הפך גם ספרו
האחרון, ניצוץ החיים, תולדות אסירי
מחנה ריכוז גרמני בשלהי מלחמת העולם
השנייה הצלחה רבתית שאיפשרה לו להמשיך
בחייו המרווחים בפאריס.
מי ר ד ( שמעון צהמרא) שי ף יצא במטוס

גלוייד, שנשאה את בול הוף השנהב האפ ריקאי עוררה את תשומת לב פקידי הדואר
בחיפה. השולח — ר ב חו כ ל (״אייק״)
א ה רו נו בי ,*,עכת מפקד צפונית, המביא
מטען עצים מן הקונגו הבלגית.
כשנשאל ני מרוד (המרד על הים) אשל
שאנייתו, ריכרד בורכרר, השייכת לחברת
עתיד, חזרה השבוע לארץ, אם הוא מתגעגע
חזרה לחברת שהם (שסירבה להחזירו לעבודה)
ענה בשלילה, אך ניחם את שואליו :
״שמעתי שגם חברת שוהם אינה מתגעגעת
כל כך אלי.״
בהשפעת הפועל ה מז ר ח׳ ואגוד ת ישראל
זכה ראש עירית חיפה המפא״יי, אבא חו שי,
לסעודה כשרה למהדרין בקבלת הפנים
המהודרת שנערכה לו מטעם עירית ניו־יורק
במלון הפאר ואלדורף אסטוריה. אחר של־מפלגות
הדתיות נודע על קבלת הפנים פנו
למקבל הפנים הרשמי מטעם העיריה שנענה
להסברתם, ציווה להכין את הארוחה במסעדה
כשרה, להביאה משם למלון שמטבחו
טרף.
המנצח אי גו רמרק בי ץ זכר את חברי
התזמורת הישראלית, שיגר להם חבילות
מזון משוייץ בשיעור של חבילה אחת לאיש
אחד. הסברו: קשה לנגן על קיבה ריקה.
מנהלם הראשי של בניני האומה אלכסנד
ר עז ר הודיע השבוע :״אינני בטוח אם
הבניינים יהיו גמורים במועד או אם לאו,
אך דבר אחד אני יודע, ב־ 16 לאפריל , 1953
בשעה ארבע אחר הצהרים בדיוק, תפתח
אישיות בינלאומית את תערוכת כיבו ש השממה
במקום זה !״ האישיות: ט רי גוו ה
לי, מזכיר או״ם.

K ft ia AltflBJO

כשה׳זרה הכרתה אל רוחי מצאה את עצמה ב מצב
משונה. היא ריחפה בחלל הריק, מחוץ לאוירו של כדור
הארץ. עוצ מ ת הה תפוצצות דחפה אותה קדימה היא הרגישה
את עצמה אומללה נורא. היה לה קר, והיא ראתה
מרחוק את מולדתה ככוכב זעיר הנעלם ב מהי רו ת. אולם
התקוה להרפתקות חד שות ניחמה אותה;
רותי לא ידעה כסה ז מן טסה כך בחלל. א ן לפתע
בא שינוי — עוצמת הה תפוצצות פגה, והיא נשארה

.העולם הזה״ 760

למיאמי ביטש, פלורידה, ארצות־הברית אחר
שזכה בהיתר יציאה ואשרת כניסה אמריקאית
תוך שלוש שעות. סיבת יציאתו: הבאת
גווית רעו פ או ל גי ל ר ,31 ,ותיק מח״ל
ומהנדס אזרחי שנהרג בהתנגשות בין מכונית
לרכבת בצפון תל־אביב. מלבד זאת יטפל
הסופר־הכלכלן שיף בעזבונו הספרותי
של הסופר־המהנום גילר שבמכונת הכתיבה
שלו נמצאו דפים של רומן הדן בבעיות הגזעים
והמתאר את חייה של בת־תערובת
פיליפינית. גילר ששירת בפיליפינים ועבר
בקובה התעניין במיוחד בבעיות של חכוכים
עדתיים שנוצרו בישראל עם קיבוץ הגלויות.
לסיפורי התאונות של המשתתפים בסרט
ארבע חמ שים וחמש, המוקדש למניעת תאונות
(ראה השער) נוסף סיפור חדש • בשעת
צילום בתחנת משטרת הצפון, תל־אביב נפלה
מצלמת הענק, כמעט והרגה את הבמאי
א רי הלא הו ל ה, פגעה ברגלו של הצלם.
בקונצרט הפרידה של לנ ה הו רן, סיפר
הקונפרנסייד, ש טו א ל פי ש ר על שיחה
(,מיונית) שהיתר, לו עם אמריקאי. התלונן
האמריקאי: בישראל מדברים רק על בשר,
ביצים ושמנת. בעוד שאצלנו באמריקה מרב
רים על ענייני תרבות, נפש ולב.״ השיב ל;.
פישר :״מד, אפשר לעשות, כל אחד מדבר
על מה שאין לו.״

קדימה

מרחפת בין הכוכבי ם מבלי שתוכל לנוע
אחורנית. היא נבהלה מאד. מה תעשה?
מח שבות קדחתניו ת ניקרו במוחה. היא נזכרה בכל
מיני סיפורים — אין עלי אנשים לגובה. ופתאו ם צץ
הרעיון הנכון — האס לא עלה מוטקה הג׳ינג׳י כ מו
כלום מנער שלידו לפקיד ממ שלתי סוג יג׳ כשקיבל פתקת
המלצה מדודו ה מפ א״יניק?
בכיסה של רוחי היי פתקה ועפרון. לרגע קט היססה.

אחרי הכל, זיוף זה זיוף. אולם ההחלטה לא היתה קשה.
כל דבר טוב מדחיפה נצחית ביו הכוכבים. היא כתבה
את מכתב ההמלצה, הו שיט ה או תו מעל לראשה.
מיד שמעה שריקה אדירה — מ שק רוח. ב מ הירות
עצומה טסה קדימה, עד שראתה מרחוק עצם מוזר.
לא היה זה כוכב ככל הכוכבים. הוא לא היה עגול.
הוא נראה מי־ובע, כ מו קוביה. קץ המסע התקרב. הכוכב
המרובע גדל והלן-..

מוסיקה

תיץ 1ט ר 1 1

מלבד ודדי. חמות

ל בוג ד. תהילת וצח
בקולנוע מצליח לרוב הסרט הראשון מתוך
סידרה. הבאים אחריו נראים דרך כלל
מיותרים וחסרי טעם. סדרת מחזית בתיאטרון
היא דבר נדיר. עיקרון חוסר טעם ה־המשכים
הוא משותף. בני ערובה היה מחזה
כה טוב שהפך ציון דרך בדרכה של הבימה.
המחזה השני בסדרת הטרילוגיה של עמנואל
רובלס (השלישי: ז כו ת מקלט) ,הלקוחה מדברי
ימי מלחמות הממלכה הספרדית, המצודה*
אינו מחזה חלש. הוא גם לא די חזק
כדי לעורר בצופה המודרני קו מחשבה זהה,
או סותר׳ עם דמויות היסטוריות מתחילת
המאה ה־.19
בבני ערובה משמש המאבק הונזואלי נגד
הספרדים לעצמאות לאומית, בראשותו של
סימון בוליבר, רקע לדרמה נפשית בין מצביא
סדיסטי ופטריוט אנושי. בה מצודה, מתנועעות
שתי דמויות מרכזיות בלבוש דומה,
אך מאורעות מלחמת הספרדים (תחת פרדי-
ננד השביעי) בצבאות נפוליון, מרחיקים את
הצופה מהתלבטות הדמויות ומקטינים את
העניין במחזה. אינו מוסיף (לעניין) :בימויו
המסורבל של צבי פרידלנד.
שעיר לעזאזל. אופליה דה־סאנטו היפה
(פנינה פרח) ממתינה בבית דון דיאגו,
אציל ספרדי (יהושע ברטונוב) ,לבואו של
הגנרל (אהרן מסקין) שבידו לחרוץ את גורלה
לחיים או למוות. כי בית־דין צבאי ציווה
להוציאה להורג בעוון בלתי נסלח באוי־רת
השנאה העזה לצרפתים שהרבו במעשי
אכזריות בלתי-אנושיים על אדמת ספרד. העוון
:״לבה של אופליה הרכה בשנים נמלא
שושנים״ למראה קצין צרפתי יפה תואר.
היא הלכה שבי אחר לבה, נישאה לו לאשה.
בהופיע מנואלה (חנה רובינא) ,אשת מפקד
המצודה החולשת על העיר, הקולונל הוארז
(נחום בוכמן) ,מתרפקת עליה אופליה, מפצירה
בה להפיל תחנוניה לפני הגנרל שיחון
אותה. מנואלה, הרואה באופליה את קרבן
הרגש, מצליחה להצילה ממוות, מבקשת חסד
נוסף מן הגנרל: רשיון מעבר למצודה, כדי
להתיחד לשעה קלה עם בעלה, אותו לא ראתה
זמן רב. אך הגנרל מודיעה בצער שזר,
יהיה מיותר, כי הוא נתן לקולונל חוארז פקודה
לסגת מן המצודה, להפקירה (בחוסר ברירה)
לצבאות הצרפתים ולהופיע בבית דיאגו.
מנואלה שמחה לקראת בעלה שיופיע תוך
שעה קלה בבית דון דיאגו, שוכחת בשמחתה
את הסכנה שתרבוץ על העיר עם כיבוש המצודה
על־ידי הצרפתים.
היחיד המגלה בדבריו של הגנרל מזימה
נסתרת נגד הקולונל חוארז, הוא דון דיאגו.
* המצודה — מאת: עמנואל רובלס
— עברית: מנשה לוין — ההצגה: צבי
פרידלנד — הצייר: ג׳ניה ברגר.

אחר שתי הצגות פרידה, שהשלימו את
רבבת המעריצים שנוספה ללנה הורן בעשר
הופעותיה הישראליות, סבר הקהל שהשתפך
מאולם רמה הרמתגני, שזה היה הסוף.
אך כשנעלם אחרון שואגי הבראוו, נערכה להקה
משונה על הבמה הערומה. שר המשקאות
רולף האריס, סוכנה של לנה הורן, חילק
שלושה בקבוקי סקוטש בין המשתתפים.
לני הייטון, בעלה של לנה ומנהלה המוסיקאי
של מ. ג• מ. בהוליבוד הודיע חגיגית, אגב
דגדוג אשתו בזקן סנטרו המכסיף, שכיהודי
התאכזב כשנוכח לדעת שטנורים בישראל
שרים יותר ורדי מפרקי חזנות מסולסלים.
הכריז שמואל פישר, הקונפרסייה על פרס
הניחומים וצימוק ההופעה: לכבוד לייבלה
הייטון ״אבינו מלכנו מפי וילקומירסקי.

מים. כינור ופסנתר

הזמרת לנה הורן ומלווה
מלבד בקבוק סקוט ש ,״ אבינו מלכנו״

כי לו ידועים ניגודי ההשקפה בין השניים.
הקולונל חוארז חדור רעיונות חדשים, ילידי
המהפכה הצרפתית, בעוד שהגנרל הוא קנאי
מלוכני. עד מהרה מתגלה מזימתו של הגנרל.
כאשר העם החרד לגורל העיר עורך
הפגנות בהן הוא מוקיע את הצבא בחשדות
על נסיגת בגידה מן המצודה, לא נוקף הגנרל
אצבע כדי לנקות את שמו של חוארז
וגדודו, למרות שלחמו נגד הצרפתים כאריות.
הוא מכין אותו כשעיר׳ לעזאזל.
וידוי מזוייף. זעם ההמונים גובר על־ידי
מעשה שני: כריסטובל פלורז (שמואל
רודנסקי) ,אכר פרטיזן אמיץ לב, מוצא על-
ידי הגנרל להורג בעוון עריקת בנו מהצבא.
ההמונים מאשימים את הגנרל בהריגת אכר
פשוט בעוד שאופליה האצילה והקולונל חו־ארז
מוצאים מחסה רשמי מן העונש המגיע
להם כבוגדים.
הגנרל מגלה לחוארז בסוד שאף בי הבטיח
למנואלה לחון את אופליה, ציווה להוציאה

פתרון צלבץה כו כ בי ם
תשעת הכוכבים שעברו בטיפול מכחולו של
דוש הם, לפי הסדר )1 :בינג קרוסבי )2אליזבט
טיילור )3דורותי לאמור )4קארי גראנט )5בוב
הום )6ססיל אוברי )7גלורייה סוואד־ון )8
וואן ג׳ונסון )9ארול פלין.
ועשרת הפותרים שעלו בגורל וזכו בכרטיס
קולנוע זוגי הם )1 :שמואל בן־צבי, תל־אביב,
כורש )2 8חסיד, גולדין, ירושלים, בית וגן )3
רות גרין, רעננה, רחוב הרצל )4אהרון דוד,
ירושלים, מאה שערים )5 14 טוראית , 188591
צה״ל, בסים תרבות )6 475 חווה מנבר, קריית
חיים, רחוב ״ס״ )7 32 זהבה סטרומזה, חולון,
רחוב המעפילים, בית אקמן )8שרה צברי, חוות
1511,1.חברה ב׳) )9אסתר רוזנ־
uu׳41
בלום, ראשון לציון, שיכון הוותיקים )10 494
חולדה שוורץ, חיפה, דרך העצמאות 126

תשבץ U 7
(ערוך על

נו תנונ ת

הכתיב

העברי

המלא)

מאוזן )1 :סגן שר החוץ הסובייטי ; )6צבע
קרוב לשחור; )9שטף מים; )10 קפדן; )12 משמש
לקישוט; )14 מקום ישוב גדול; )15 צנחנית
מחברת ״אשרי הגפרור״; )17 שאינו מעוקם; )18
מבוא; )20 בסולם הקולות; )21 מלת תנאי; )22

להורג. הוא מנסה לשכנע את הקולונל שגורלו
חייב להיות כשל אופליה כדי שלא
לסכן את איחוד העם והצבא, חוארז בוחל
במחשבה שנגזר עליו למות כבוגד, מאשים
את הגנרל שהוא ציווה עליו לסגת מן המצודה
במזיד כדי לעשותו שעיר לעזאזל.
חוארז שולח את אשתו מנואלה להזעיק
את גדודו הנאמן לו והמלא זעם נגד האשמות
העם. עד אשר משלים שלישו של הקולונל
(מיכאל אשרוב) את תכנון הבריחה,
מתאכזר הגנרל אל רגשותיו הפטריוטיים של
חוארז. הוא מסביר לו שהקרבת עצמו תרגיע
את העם, תמנע שפך דם בין יחידות
הצבא הספרדי לבין עצמן.
כאשר מופיע לבסוף שלישו, לא נעתר
חוארז לתחנוני דון דיאגו ומנואלה האוהבים
אותו והמאמינים בנקיונו, והוא מכריז וידוי
מזוייף הגוזר עליו את הדין, אך המקנה לו
תהילת נצח :״בגדתי במולדתי, מסרתי את
המצודה לידי הצרפתים ! ״

בהערך הקונצרט הראשון של סילביה ובנו
רבינוף, היה זה רק כדי להוכיח שתושבי
ישראל בולעים מפתחות סול ותווי נגינה
בכמויות העולות על אלה של כל מדינה
אחרת. לגבי זוג האמנים, מהם נראתה סילו
ביה הפסנתרנית כאילו ירדה מבמת תחרות
יופי, היה זה אכזרי, שדוקא בקונצרט הראשון
שלהם (שנערך, מרוב קונצרטים, ביום
ששי אחר הצהרים) גילו חובבי המוסיקה
התל־אביבים סימנים של כאב בטן מוסיקלי.
קומץ מוסיקאים ועורכי לילה של עתונים,
שקפצו על יום ששי אחר הצהרים כעל מציאה
שיוו לאולם הדליל מראה עזוב. בלתי מעודד
ביותר היה ברז מים בקומה השלישית של
הבניין השכן לחלונות האולם אשר התיז
לתוך החלק הראשון של הרסיטל קילוח מים
שהתמזגו עם הקונצרט ליצירה מקורית ביותר:
טריו לזרם מים, כינור ופסנתר מאת ברהמם
בעיבוד השכנה בקומה השלישית.
בנו וסילביה שמאז נישאו זה לזו לפני
שבע שנים, הסתגלו לנגן זה עם זו נגינת
דואט בלבד ולשתות מים בנפרד, הצליחו
לבסוף, בעזרת השכנה בקומה השלישית, להחניק
את צרימת המים הניתזים. כשהדהד
באולם צליל כינורו יקר־המציאות של בנו
רבינוף (גרניירי — 40.000 דולר) וצליל
הפסנתר המנוסה של סילביה רבינוף נתמזגו
בפנטסיה הסקוטית למקם ברוך, הסכים הקהל
הדל, שיום ששי אחר הצהרים עדיף לפעמים
על מוצאי שבתות.
אשד! ומחשוף• אחר הקונצרט התקהלו,
כרגיל, מספר טרדניות בחדר ההלבשה
ושאלו, כרגיל, מספר שאלות שהוכיחו שהן
מתמצאות במוסיקה כבמבנה האנטומי של
גולגולת האדם. אחת מהן השתיקה את קרקורי
האחרות במחמאה לסילביה רבינוף.
המחמאה: שמלתה השחורה בעלת המחשוף
הגדול היא היפה מכל השמלות שנראו העונה
על במות המדינה. אך, בכך לא היה כל פלא:
השנה זכתה סילביה בתואר מפואר :״האשד,
הלבושה יפה ביותר על במות הקונצרטים
בארצות־הברית״.

מנביאי תרי־עשר; )23 אמת מידה הנהוגה באנגליה
; )25 שמו הפרטי של אמן המפוחית ן )27
ידוע בתלמוד כבר פלוגתא של אביי; )29 משמש
לרכיבה; )31 שטות 33 גזר עץ עומם; )35 צבע
נפוץ; )38 אציל; )40 שאין בו מאום; )41 משפחת
קומפוזיטורים; )42 זקן; )44 קבוצה בעמק בית
שאן; )46 סוג! )47 שליט אבסולוטי; )49 משקה
משכר; )50 ממיסדי האוניברסיטה העברית; )51
אינו בעל אשה, אינו רווק ואינו גרוש; )53 מוט;
)54 בכמות גדולה; )55 מקום התופת.
מאונך )1 :ממלאכי השרת; )2מיניסטר תורכי;
)3מרי; )4מקוה מים; )5צינור דם; )6
בימים ההם! )7משמש לתאורה; )8בא תחילה;
)11 שרירי; )13 הודעה משמחת; )14 תנא ממארגני
מרד בר כוכבא; )16 עמוד נוזלים! )18 אם
הערבים; )19 פרץ; )24 דין וחשבון; )26 שאין
בו לחלוחית; )28 קבוצה בנגב; )30 מאכל הבהמה;
)32 קרש חלק; )34 עוף טורף; )36 מלבוש
לגבר; )37 הריגה; )39 אבי משה; )43 אליל
בבלי; )45 שעווה; )46 תייר ידוע; )48 גורם יסו־רים;
)50 מפלגה בישראל; )52 בסולם הקולות;
)53 מלת שאלה.

טיסה לאילת לפותרי תשבץ ענק 113
גדליה כהני, ירושלים, נחלת אחים, בית האחים
כהן.

.העולם הזה״ 760

ק 1ל
ישר אל
הבה ה מהלל
אין מקצוע — מלבד, אולי, המדיניות,
שמידת הבלוף והנפוח מרובה בו כמו בתעשיית
הסרטים, ביהוד בולט הדבר בענף הממכר.
מפיצי הסרטים ומציגיהם אינם חוסכים
במחמאות לגבי היצירות המוצעות על־ידם
למכירה. ללא היסוס הם מדביקים תארים
מפוצצים ומיחסים תכונות עילאיות לסרטיהם.
הקהל, שהתרגל מכבר לדרך זו של
רמאות מסחרית, כבר אינו שם לבו למה
שכתוב במודעה מעל ומתחת לשמו של הסרט,
אולם קריאה יותר עיונית בפרסומים עלולה
לבדר, אך גם להדאיב, את כל מי שאמנות
הסרט — והלשון העברית — יקרה לו.
צחוק ועוד צחוק. סקירה רופפת על
פרסומי השבוע שעבר מראה לנו שבארץ
הוצג לפחות ״סרט אלמותי״ אחד, והוא
קטיה (״מגדלור״ ,תל אביב) ,בעוד שבאולם
״חן״ יכול כל מי ששלם בעד הכרטיס לראות
את ״גולת הכותרת לאמנות הקולנוע״,
ספורי הו פמך בתי הקולנוע ״אלנבי״ ו״מוגר־בי״
(תל־אביב) זוכים מן התאור שנתן לסרט
כך או הב ת מקסיקנית (״אלנבי רבולוציה
הולכת, רבולוציה באה והאהבה לעולם עומדת״
.אותו עט נקט בעברית סלאנגית יותר
בתארו את פניני הצאר (,מוגרבי״) במלים
אלה :״צחוק, מוסיקה ועוד הפעם צחוק...
בריטמוס מפעים של רקוד ושירה״ .יותר
צנוע, אך לא פחות קולע אל המטרה, היה
קולנוע ״עדן״ (תל־אביב) אשר הסביר במלים
פשוטות את הסרט המוצג בו, הקבצנים העליזים
— די פרעהליכע קבצנים :״דזיגן
ושומכר בקומדיה היהודית בשפה אידיש״.
השמש הלשוני הוא מאת בעל המודעה.
מחוץ לסרט ״אלמותי״ ולסרט שהוא ״גולת
הכותרת״ זוכה תל־אביב (באותו שבוע —
עיר בת־בזל !) גם ל״סרט אמנותי נשגב״,
התואר המגיע, לדעת קולנוע ״אופיר״ לקא־
־ רוזו הגזול. אין ספק באמיתות דעה זו, כיוון
שהוא מוצג שם זה השבוע הששי במחירים
גבוהים מן הרגיל.
מי יזכה? אולם לא בתל־אביב בלבד
׳מוצגים השבוע סרטים עצומים. ב״אדיסוך
(ירושלים) מוגשת ״ההצלחה הקולנועית הגדולה
ביותר בתולדות הסרט הדרמטי״ .היצירה
הזאת, המעמידה בצל את יצירותיהם
של אייזנשטיין, פודובקין, רוסליני, דה־סיקה
ואחרים היא עצם מעצמינו. מקולנוע ״מקסים״

ספורט

נו ע
הנפלאה, יצירת ב.ג.מ. רדיפה עליזה של בחורים
אחרי המיליונרי ת המדומה. מי יזכה י
אתה הזוכה?״ סימן השאלה האחרון הוא,
כפי הנראה, שגיאתו של הסדר בדפוס אבל
למי אכפת?
תמורה לכסף המבקר. ביפו, המודד
לסרט טוב שונה במקצת. כותב ״נוגה״ על
״אנשים אמיצים״ :״הסרט הרוסי האדיר בצבעי
אגפה-קולור״ ,בעוד ״יפאור״ ,בהתאפקות
של גבורה מכנה את הבוקניר הא חרון
פשוט כ״אפום הגבורה״.
אולם לשיא השיאים מגיע איש הפרסומת
של שותפות בתי־הקולנוע ברמת גן וגבעתיים,
אף־על־פי שמרוב התלהבות הוא שוכח
לעתים את הדקדוק שלו ומשמיט סימני הפסק
לרוב. לתכנית סרטים מוסיקליים קצרים ש־הוצגה
בקולנוע ״רמה״ צורף הסבר זה:
״קונצרט סימפוני קולנועי על הבד תכנית
מוסיקלית זו המוצגת מיועדת להקהל הישראלי
המפורסם ביחסו הנלבב למוסיקה ואין
כל ספק בהצלחת הקינו־קונצרט״ .קצת פחות
בהיר ומובן היה ההסבר שלו לסרט שקני
האהבה, אשר נכתב, ייתכן, בהשפעת פראנץ
קאפקה וג׳יימס ג׳ויס :״סרט מפורסם ובלתי
נשכח אשר זכרו לא ימוש מלב כל רואיו.

מזזוטאת אהבה, סבל לג׳יג׳י

(תל־עמל) מגיעה ידיעה חשובה: מוצג שם
״הפילם הרוסי, שירים ורקודים עם טובי
השחקנים הרוסים״ — מלגה וולגה. קולנוע
״כ ר מל״ (חיפה) מבשר ללקוחותיו שבסרט בגבעת
ה מולדת משתתף ״הכלב הגבור לאסי״•
״עדן״ (ירושלים) מכריז על עת ת חוג האומה
בסגנון פיוטי :״חלום ומציאות בסימפוניה
נפלאה של מראה עינים ומהלך נפש עשירה
וקסם בסגנון מטרו״ ,בעוד בן עירו ״ציון״
מסתפק בפרוזה פשוטה לגבי מסע המורדים,
בהשתתפות ארול פלין :״עלילת הגבורה
הרוויה הרפתקאות ומתיחות״ .לא הרחק
משם, בקולנוע ״ימק״א״ מוצגת ״הקומדיה
* לאסי נקבה לפי מינה.

,העולם הזה״ 760

לאן הולד הבסד r
לשורת המונחים המביעים סודיות נוסף
מושג חדש: סוד אולימפי, כי חברי הועד
האולימפי מתכנסים בשקט ובצנעה כשהחל-
טותיהם נרשמות בדו״חות מהם מסתננים
לצבור רמזוזי עובדות בלבד. ככל שמתקרב
מועד האולימפיידה הולך ומתעבה מעטה
הסודיות.
הסוד האולימפי אינו מקיף את ענפי הספורט
בהן תתחר ישראל בלבד אלא גם את
שמות הספורטאים שייצג את ישראל בזירה
הבין־לאומית. רוגז נוסף עוררו השמועות
אודות שיגור מלווים לא מקצועיים שהודות
לעסקנותם וקשריהם יתפסו את מקומותיהם
של ספורטאים מבטיחי הצלחה.
מלבד יואב (״קיקו״) רענן, קפצו המים
(ואלחטאי אל־על שחזר מסיור בארצות־הב־רית,
אנגליה ודרום אפריקה) שמקומו כבר
הובטח, קיימת תכונה של ממש בשני ענפים
בלבד: כדורגל ואתלטיקה קלה, בהם עברו

כנראה שאין הדברים הטובים באמת באים
פחות משלוש יחד: השבוע נתקבלה הזמנה
נוספת למסע חוץ־לארצי: תחרויות בין-
לאומיות פתוחות בתורכיה. התוצאה: ד,כ־דורסלנים
החלו מתפטרים לעבודותיהם הקבועות
כדי למצוא זמן פנוי לצאת למסעות.

15 מטר לפני המטרה
בהוודע לאתלטים שישראל הוזמנה להשתתף
באליפות תורכיה הגבירו את קצב אמו־ניהם,
ערכו תחרויות מבחן לאתלטי מכבי
והפועל לפיהם עתידים היו לד,קבע המועמדים
לנסיעה.
האתלטים שהשקיעו את מיטב כוחותיהם
כדי לזכות בכרטיס הטיסה לתורכיה הציבו

סרטיט
׳יהד כה שו\ה״
למרות ביומו של מארק
רובסון, הלב ה שוגה אינו אלא סוחט״דמעות
רגיל אודות נערה בעלת עבר. ככל סרטיו
של המפיק סאם גולדבין יש בו ליטוש טכני
רב ושחקנים מעולים משתתפים בו. גולדבין
יודע לדבר אל לב המעמד הבינוני האמיד
באמריקה וסרטיו הדרמתיים משקפים, כביכול,
חיי מעמד זה. למעשה, זוהי רק סקירה
שטחית של כמה מן השקרים המוסכמים של
החברה הזעיר־בורגנית, אשר, בהשפעת נוסחותיה
הקבועות של הצנזורה ההוליבודית
הפנימית, נותנת לעולם תמונה מתקתקה —
אפילו בסרטים ״טרגיים״ — ומסולפת של
המציאות האמריקאית.
הלב ה שוגה, המתחיל, כמו סרטים רבים
מדי, מסופו, מספר על נערה בשם אלואיז
ווינטרס (סוזן הייוורד) המתאהבת בחייל
וואלט דרייזר (דאנה אנדרוז) ,הורה לו, אולם
הוא נוסע לחוץ־לארץ, נהרג בטרם יהיה
בידם הסיפק להתחתן. כדי למצוא אב לתינו־קה,
גוזלת אלואיז את ארוש חברתה מרי
ג׳יין (לואי ווילס ונישאת לו.
העונש אינו מאחר לבוא: חיי התרמית
(הבעל אינו יודע שהילדה אשר אלואיז הביאה
לעולם אינה שלו) של הזוג הופכים מרים
מאד. אלואיז סובלת, הבעל (קנט סמית)
סובל, הבת (ג׳יגי פרו) סובלת, מרי ג׳יין גם
היא סובלת. סיומו של המעשה מתוכנן לפי
מיטב המסורת ההוליבודית: החפים מפשע
זוכים באושר, החוטאת (באי-זהירות) משלמת
בעד חטאיה. המציאות אינה כה פשוטה.
(בית הגבוריס)

,.בוד בני למולדת״

סוזן הייכורד (״הלב השוגה״)

אולי מפי אד ה

זאת וחדלו לפזול בקנאה לעבר הכדורגלנים
היוצאים פעמיים בשנה לחוץ־לארץ הגיעה
בשורה משמחת נוספת: נציג ישראל בהל-
לינקי, ד״ר ליבסון, נפגש עם הנציג הסובייטי
קלינין, ביקש לשתף את הקבוצה הישראלית
במשחקי אליפות אירופה שיתקיימו במוסקבה.

כולם
בניס למולדת הוא סרט הוליבודי
ציוני אודות חטיבת הניזיי (או אמריקאים
ממוצא יפאני) ופעליה במלחמת העולם האחרונה.
שני חלקים לעלילה.אחד מתאר את
אמונם של החיילים, טבילת האש שלהם,
היהפכם ללוחמים משובחים הצטיינותם בשדות
הקרב. החלק השני, הציוני, חוזר פעמים
אין מספר על ההנחה ש״הם אמריקאים
טובים ונאמנים״ למרות העובדה שארץ מוצאם
יפאן נמצאת במצב מלחמה עם ארצות־הברית
נקודה זו המודגשת יתר על המדד,
גורמת לטעם מריר ולא נעים.
תמונות הקרב עשויות באמנות בידי ה־במאי־המחבר
רוברט (בשדה הקרב) פירוש
ומשחקם של הניזיי (ליין נאקנו, ג׳ורג׳ מיקי
ואחרים) מצויין.

.,תרועת ראשוני״
הרקע לסרטו האחרון(אותו הפיק עצמאית)
של ג׳ון (סופו של מל שין) פורד הוא, כמו
זה של רבים מסרטיו האחרים, המערב הפרוע
בשנות השמונים של המאה הקודמת. סגן־
אלוף קירבי יורק (ג׳ון ווייס, איש חיל הפרשים
של ארצות־הברית, מנהל מלחמה במס־תננים
אינדיאנים החודרים בהמונים מן הצד
המקסיקאי של הגבול, הורגים ושודדים. אל
נקודת־ספר עליה מפקד יורק מגיע בנו ג׳ף
(קלוד ג׳רמאן) שנכשל בבחינות האקדמיה
לפרחי קצונה בווסט פוינט, התגייס לצבא
כטוראי־פרש. בעקבותיו באה גם אמו (מוריו
אוהרה) .גברת יורק נפרדה מבעלה, אבל
עדיין היא אוהבת אותו. לאחר שהאב והבן
מוכיחים את גבורתם, מתאחדת המשפחה.

שלושה ספורטאים את המינימום הדרוש להשתתפות
באולימפיידה (דוד טבק — ריצת
100 מטר, לאה הורוביץ — ריצת 80 מטר
משוכות ואולגה ויטנברג — הדיפות).
בשטח הקליעה למטרה, הסייף, ההתאגרפות
והחתירה לא נודע דבר. אולם בכדורגל הודיע
הועד על דבר מקורי׳למדי, הוא הטיל
על התאחדות הכדורגל לגייס כספים ולממן
בהם משלחת ישראלית להלסינקי.
ייתכן והכדורגלנים יתממנו על־ידי שורת
משחקים, אולם הועד האולימפי יצטרך לגייס
כספים למטרתיו בצורה ישירה יותר, מכיסי
חובבי ספורט לקרן האולימפית. אלא שהנתבעים
לתרום הלחו שואלים שאלות: האם
אפשר לראות קצת מספרים לאן הולך הכסף י
אולם לכך שוב לא היתה תשובה כי התקציב
של הועד האולימפי נעלם מעיני הצבור, למרות
שהוא כולל הקצבה ממשלתית רצינית
למדי ( 15 אלף לירות).

כדו ר סל
שלו ש בשורות טובות
״כל אחד משתדל לשלוח יותר מועמדים,
אך מורים (״טובי״) רסקין אינו מתחשב באף
אחד הסביר מועמד הנבחרת האולימפית
בכדורסל שהורחק ברגע האחרון על-ידי המאמן
הינגי שעצבנותו על המגרש היתד, תוצאת
אי־שיתוף פעולתם של מכבי והפועל
מהיום הראשון לבואו ארצה.
כאשר רסקין התחיל להתאזרח והתרגל אף
לפילה ולחמסין התלאביבי החליט שבעיר אין
הבחרים יכולים להתאמן בגלל המגרשים הקטנים,
הבחורות הרבות והאקלים המחניק.
הוא החליט להעבירם לבית ההבראה בכפר־גלעדי,
מקום שהמגרש רחב־מידות, המזון
משופר והאקלים מתקרב יותר לאקלים הצפוני
של הלסינקי ואפילו מספר הבחורות קטן
למדי.
פנאי למסעות. רסקין לא הסתפק בנסיעה
לאולימפיידה, הבטיח למועמדים 12 ,במספר,
שאם ינצחו באחד המשחקים החשובים
בפינלנד יארגן להם שורת משחקים בארצות־הברית.
לפני
שהכדורסלנים עכלו בשורה משמחת

שיאים חדשים, תוצאות נאות והציגו גם
רגעים דרמטיים כמקרהו של יעקב (יענקלה)
בורנשטין ,23 ,הפועל מ שמרות, שהוביל ראשון
בריצת 1500 מטר עד 15 מטר לפני המטרה,
אך הפנה את ראשו לאחור כדי לאתר
את יריבו אריך פוייר ,33 ,ברית־מכבים־עתיד,
איבד את שווי משקלו, השתטח מלוא. קומתו
על המסלול והשאיר את הבכורה בידי פוייר
שקבע שיא ישראלי ( 4:11,5דקות) .הפליט
בורנשטין לצחוק חבריו על שרץ קשיש ממנו
בעשר שנים השיגו :״אין דבר, אני עוד
אחזיר לו כגמולו ! ״
אף ריצת 5000 מטר הכינה הפתעה לצופים.
בסבוב האחרון השיג שלמה עממי,
הפועל מנרה, את החייל ישראל אסולין,
אלוף ישראל, שאיבד בכך את נסיעתו, התמרמר
אסולין, שעזב את האיצטד מיואש כשדמעות
נקוות, בעיניו :״היכן כאן הצדק?
האם תחרות אחת קובעת?״ לפני שלושה
שבועות בלבד הוא הציב את שיאו הישראלי
בריצת 5000 מטר.

חרב
כ מו סרט ט דון
מקצוע החרב בארץ נשאר נחלתם של אלה
שעסקו בכך בחוץ־לארץ ואלה שעוד מתפעלים
מסרטי טרזן. רק אגודות מכבי בארץ
משתדלות לשמור על הגחלת, לתחר בינן
לבין עצמן. מפבי חיפה יוזמת מדי פעם תחרויות
בחרב כדוגמת המבחנים בסיוף המתקיימים
פעמים מספר משך השנה•
משך שבע שעות תחרו 18 נושאי חרב באולם
מכבי־חיפה הריק למחצה, עד שעם
רדת החשכה ניצח איש חיל ההנדסה, מיכאל
הראל (שאינו קרוב של מלכת היופי) ,את
מתחריו בסיכום כולל של שמונה נצחונות
ללא הפסד שהוא.
סיכם חובב חרב אחר שנודע לו כי הועד
האולימפי החליט לא לכלול את המקצוע בתכנית
לקראת אולימפיידת הלסינקי: מצויים
בארץ נושאי חרב בעלי שעור קומה גבוה
יותר מאשר זה של חברי ענפים רבים שנציגיהם
יוצאים לפינלנד!

שמלת ״מדריד״ שחורה עם תכלת
הדוגמנית: רוז אברהמוף

היצרן: ס .נידר, תל-אביב

נאט שדשה חלקים, צמר כצכע אפור עם פס אדום
הדוגמנית: חנה קליין

היצרן :״אלד״ ,בני־בכק

פאט עם רקמה תימנית וימנית (פנימיתן

הדוגמנית: שטאפי פרידמן

היצרן: פרידמו, רמת־אביב

שמדת ערב נזטאפט זהוב עם שחור
הדוגמנית: חנה קליין

היצרן :״רחל״ ,תל־אביב

שמדות בוקר בכפתורים מפשתן תכלת עם אדום

הדוגמנית: אווה ארנהפט

היצרן: א .בר תל־אביב

חליפת גברדין כצכע כאז׳
הדוגמנית: שולמית

היצרן: פלספורט ורוזנבלום, חיפה

אפודת משבצות באז׳־חומה ומכנסיים חומים
הדוגמן: אברהם מיכאלוביץ היצרנים :״צדק״ ,ראשון־לציון
ו״מדים״ ,תל־אביב