גליון 761 מתאריך 28 במאי 1952

העולם הזה השבועון המצויר
לאינפ 1רמציה
רחוב נליקסון , 8תד־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל ״ )
ת.ד , 136 .טל( .זמני) 6*5785
מען למברר!ים :״עולמפרם״
משרד המערכת בירושלים .
רחוב דוד המלך (יוליאן),
הסעד.
משרד
מו ל
המערכת בחיפה : משרד רחוב החלוץ , 45 הדר . 11
טלפון 4—6 ( 4661 אחה״צ)

העורך הראשי:
ראש המערכת:
כהז

עורך התבנית

עורך הכיתוב:
דו באיתז

דוש

הכתב הראשי:

הצלם הראשי:
פ אול נולדמן

אהדו: דולב

עורכי מדורים:

מיכאל אלמז, יחיאל בשן, ניצה נבי, איתמר עילם.

משתתפים קבועים:
פרנצה

גרובנר.

רפאל חייט, אוסקר טאובר,
יצחק לבני, צבי שש.

ראש־משרד, ירושלים:
דוד רוביננר

פילים

טיארי

ראש משרד, חיפה:
סופרי־חוץ:

נתן ריבון

דניאל נילן, נבריאל דנון, שמואל מירון.
המו״ל :

העולם

כשאתה מסיים את קריאת הגליון של
העולם הזה, אתה שואל את עצמך לא פעם
— מניין הגיע שפע זה של אינפורמציה,
ממקומות ומשטחים כה רחוקים זה מזה;
לתוך 16 עמודים צפופים אלה? האם נופלות
הידיעות מעצמן על שולחן המערכת,
כתרנגולת צלויה לתוך קומזיץ פלמחאי, או
שיש צורך לרדוף אחריהן רדיפה דראמתית,
נוסח הוליבוד? האם מצטבר החומר במקרה,
או שהוא פרי תיכנון סבלני?
האמת היא תערובת של כל הדרכים גם
יחד. ניטול נא לידינו את הגליון האחרון
(העלם הזה .)760 אם נתחיל מן ההתחלה
ייתקל מבטנו ביהודית הדני, הסמל החמודה,
המופיעה בסרט .4:55 סיפור זה בא (כמעט)
מעצמו, ודוקא למערכת
העולם הזה —
שניים מעורכי הע־תון
הם בעלי התסריט.
יהודית החמודה
לא יכלה איפוא,
להימלט מידי הע־תון.
פחות
קל היה הסיפור
המרכזי של
הגלידן — גומי מול
דם במאלאיה. גם היום,
אחרי למעלה
משנתיים, יש בירי
העולם הזה מונופול
מוחלט לסיפור מסוג
זה בארץ. בעוד
שכמעט כל העתונים
מסתפקים בהעתקת
סיפורים מעתוני חוץ
(בעיקר מנויים האמריקאי)
נטש העולם
הזה דרך זו כמעט
מן ההתחלה. הסיבה:
נקודת ההשקפה
של הקורא הישראלי
שונה לחלוטין
מזו של הקורא
האמריקאי, הוא מתעניין
בצד אחר של
הבעיה.
דוקא בסיפור מא־לאיה
בולטת עובדה
זו. כתבי העולם הזה הבליטו את הנקודה
הישראלית — הדמיון הרב בין המצב בארץ־
ישראל לפני מלחמת־העצמאות לבין המצב
הנוכחי של מאלאיה והשתלטותם של פקידי
המנדט הא״יי בארץ הג׳ונגל. חשוב מכן :
השפעת המאבק במאלאיה על עתידו של גוש
אסיאתי עצמאי, שהקמתו היא (לדעתי) שאלת
גורל גם לעתיד ישראל.
הסיפור של מאלאיה תוכנן מראש כסיפור
שני בסידרה אור על פני אסיה, ושלושה
כתבים של העולם הזה (בתוספת עורך התכנית
והעורך הראשי) עמלו עליו קרוב לחו־־
שיים. הם עברו על כעשרים ספרי יסוד וכ מה מאות מאמרים. שני פרטים חשובים סופקו
רק ברגע האחרון — תאורו של צ׳ין פנג
(ע״י טיים האמריקאי) ותאור העוצר (ע״י
ניו סטייטסמן הלונדוני).
הטיפול ברשימות המופיעות במדור מכל
העולם דומה. גם כאן מסננים הכתבים עשרת
מאמרים על כל נושא, משווים אותם
עם הרקע של ספרי־יסוד ופרטי־מלואים המסופקים
ע״י כתבי חו״ל של העולם הזה,
מתמצתים רבבות מלים לתוך רשימה קצרה
של טור או חצי טור המבליטה, שוב, את
הנקודה המעניינת ברגע זה את הקורא הישראלי
(לדוגמה — הרשימה של טאפט ו־אייזנהואר,
בה מובלט הפרט המעניין אותנו:
יחסו של טאפט למלחמה בנאצים, יחסו של

מכתבים

אורי א בנרי
שלום

הזה

ב ע״ם.

דפוס

ישראל,

תל־אביב

אייק למלחמה בברית־המועצות) .הסיפור השלישי,
על מונאקו, הוא הוספת משעשעת.
הטיפול במדור במרחב שונה במקצת —
מקור האינפורמציה דל יותר, מצריך עיבוד
יסודי בידי חברי המערכת המתמצאים בשטח.
הספור הסנסציוני של הפיהרר האיראני החדש
בא מידי כתב מיוחד, יהודי פרסי שביקר
לא מכבר בארץ והתקשר אתנו. הוא שלח
גם את התמונות. כמקור לסיפור התורכי
שימשה רשימה של סוכנות רויטרס, שנמסרה
לנו באמצעות עתי״ס, עברה כמה מהדורות
עד לצורתה הסופית.
הסיפור הבולט ביותר במדור במדינה היה,
כמובן, סיפורו של הד״ר הורוביץ. המשפט
תואר באריכות בעתונים היומיים, ולא היה
טעם רב לחזור על פרטיו. אולם כאשך החל
המשפט קיבל אחד הכתבים הוראה דחופה :
״ברר כמה הפלות מלאכותיות יש בארץ,
היכן מבצעים אותן, מדוע ובאיזה מחיר ;
מה דעת הרופאים?״
הכתב יצא לדרך,
ראיין משך שבוע כתריסר
רופאים. התוצאה:
העולם הזה
היה גם בפרשה סנסציונית
זי העתון
היחידי שסיפק את
הרקע, שרק הוא
נותן משמעות ציבורית
רצינית לסנסציה.

מין תכונה
משונה לעתון זה —
כל ה״מושפלים והנעלבים״
,לפי נוסח
דוסטויבסקי, פונים
אליו. אלמוני טילפן
למערכת, סיפר כי
קבוצת הודים פתחה
בשביתת רעב ברחוב
טיומקין• גרם
לכך שכתבי עתון
זה היו הראשונים
במקום, עקבו אחרי
השביתה משך כמה
ימים. משך ימים
אלה היתול לד,ם שהית
לברר את מקורה
של שביתת־הר־עב
כנשק חברתי בהודו.
החיילים הירושלמיים,
הלוחמים
על שיכונם, ופקידי בית־המשפט בתל־אביב
פנו גם הם בעצמם למערכת. אך לא תמיד
מכירים הפונים טובה למערכת: כנראה תחת
לחץ הממונים עליו נסוג מנהיג פקידי בית־המשפט,
ביקש למחרת יום הפרסום את המערכת
להכחיש כי אמר את הדברים שאמר.
את מקור הידיעות על התרוצצות בקרב
מנגנון הממשלה איני יודע בעצמי. זוהי אינפורמציה
סודית, הבאה מבפנים, קשורה ב־מלת־כבוד
של הכתב לבל ימסור את המקור,
גם לא למערכת עצמה.
הסיפור המשעשע והמאלף כאחד על חזירי
הדרכים בעמודים 9—8הוא תוצרת עצמית :
משטרת התנועה ערכה פעולה מיוחדת לצלם
העולם הזה וכתבו. היתד, לפעולה זו תוצאת
לואי מבדרת: אחד השוטרים מסד, כנראה,
כמה מפרטי הפעולה לסופר אחד מעתוני הבוקר,
המכבד את עצמו. סופר זה לא התבייש
לספר פרטים אלה בעתונו בגוף ראשון,
כאילו היה עד ראייה — עשרה ימים אחרי
שקרה (כמובן בהעדרו).

במו וויו׳

תרבות במנות

מיכצע חכרה
בהתעניינות רבה קראתי את מאמר העורך הרא שי
(העולם הזה ) 757 הדן בבעייה הכאובה שב יחסים
בין שני המינים.
לפי דעתי האשמה תלויה אך ורק בבנות ארצ נו.
הן מרגישות את עצמן יותר מדי חזק, ומנצ־לות
את העובדה שמספרן רב מן הבחורים...
עלי לציין שכאן בשבדיה אמנם היחם בין המי נים
הוא , 1—4אך הבנות הן הרבה יותר סי מפטיות
ומנומסות, ואף פעם לא תתנגדנה שבחור
לתיאטרון או לשיחת
בלתי־מוכר יזמין אותן
רעים...

זאב פרוידנטל, לוקסה, שבדיה

...על העולם הזה לקחת את העניין לידיים ולי זום
הקמת מועדון או מועדונים בערים השונות,
שהראשון מהם יהיה בתל־אביב לשם נסיון.

מ. הושע, תל־אביב

...תפקיד העולם הזה, כמו שהיה במקרה של
גרעין עמית, לקבוע מיפגש של יוזמים...

י. רבינוביץ, תל־אביב

בין המעוניינים. חברות נוער
...ליצור קשר
רבות תעזורנה בלי כל ספק לגיבוש הרוח החברתית
ולפיתוח ההבנה והידידות בין כל חוגי
הנוער...

א. עצמון, תל-אביב

אנו מקוים שהקוראים של העולם הזה יבינו את
המטרה הנעלה של פיתוח יחסי הריעות בנוער
ויתרמו להקמת מו עד ת. בתור התחלה אנו תורמים
50ל״י.

שמעון שווארץ, ברוך מנדלסון

הקמת מו עדת עלולה לעורר את הנוער״ צעירים
מסוג אנשי גרעין עמית. שאת פניהם להתישבות.
המחפשים מקום להחליף דעות ולנער קצת את
האבק המצטבר היום על הנוער העירוני המ שכיל.

משה שפירא, תל־אביב
כשם שחברי המערכת הצליחו להקים עתון בלתי
תלוי וכה אהוד על הנוער. כך מאמין אני כי
יצליחו להקים בדרך דומה את תנועת הנוער הראשונה
הבלתי תלויה בארץ, דבר אשר רוב
רובו של הנוער מצפה לו בלי כל ספק.

נרגל רב־מג, נתניה

חסרה לי ולעוד רבים שכמותי חברה המכילה
נם בנות. אני מסתובב לפעמים עם חברי ברחוב
אלנבי ובטיילת ורואה שמולי מסתובבות גם בנות
כמותי, ובקשתי שטוחה לפניכם — קשרו בין
הבנים ובנות ...אתם הייתם הגורם לייסודו של
גדין עמית, מדוע לא תפגישו בעזרת עתונכם את
כל הנערים והנערות?

יחיאל בן־שלום, תל־אביב
מה דעתכם על פתיחת תאי־קוראים כפי שנהוגים
תאי־מאזינים, שבהם ייערכו ויכוחים על דרכו של
בתוכנו או
העתון ומידת השתתפות הקוראים
עריכת עתונים חפשיים בהשתתפות חברי המער כת.
סבורני שזה יעזור בהרבה לפתרון בעייה זו
של (הקמת) חברה דו־מינית.

ירחמיאל ירקוני, זכרון־יעקב

אני בהחלט מצדיק את אלה האומרים שהעתון

זקנה אחת נכנסה לחנ 1ת, ביקשה מהJז
בן ספר לנכדה. שאלה הזבן;
״את רוצה ספר

עם נקודות או בלי
T jQ 1
נקדות?״

££ 1 לא הזקנה שוב

יכלה להתאפק, פר־

צה בצווחה :
״מה, גם ספרים
כבר מוכרים בנקודות?״
הקורא
טוביה בעל־שם. רמת יצחק,
זוכה בפרס של — 1.ל״י (עם נקודות
ובלי צווחות).
עדיין קיימים נ׳מאעה העובדים ופועלים בנוסח
הימים ההם במדינה שבה, לכאורה, הדפה הביו־רוקראטיה
את מקום החזון...

מרים גרוטו, פתח־תקוה

לפני כחודש ימים השתחררתי מן הצבא. רוב
חברותי משרתות עדיין וכשאני יוצאת לבילויים
אין לי קשר עם בני המ?ום כי, החברה שלי נת־פוררו,
מי התחתן ומי התברנן ובתור נערה המכבדת
את עצמה לא אעשה כל צעד להתקרב לבהעולם
חור
אף שהייתי מסכימה לצאת עמו...
חזה שבמשך שנים הראה דונמה למופת והוכיח
את האמת המרה ביותר וכפר בכללים מקובלים
יוכל למצוא דרך שתשמור על רמתו של העתון
ותנשור בין שתי חבורות הנוער, בחורים ובחורות.

חנה ק ,.פתח־תקווז

העולם הזה יכול לחולל מהפכה בחיי הנוער.
לחיי חברה
בתנאי שתקשור את שאיפת הנוער
בריאים עם רעיון חינוכי אל-מפלנתי. קשר גומלין
בין תנועה כזאת ובין גרעין עמית יכול לתת עורף
ציבורי מוצק לגרעין, ובאותה שעה תרים הרמה
המוסרית הגבוהה של הגרעין את המוראל של
התנועה כולה.

אביעזר שיש, תל־אביב
המערכת תזמן יחד את בעלי המכתבים,
וכן כל שאר הקוראים שיודיעו על רצונם
לכך תוך שבוע, כדי לטכס אתם עצה טל
ההצעות השונות.

סוד הטבחים

אוכזבתי מאד מהרפורטז׳ה שעוד לא היתה דוגמתה
בעתונות העברית (העולם הזה .) 759 רפור־טז׳ה
זאת רבת־חכמות (על חשבון האיכות) ,היא
תעודת עניות למערכת העולם חזה וזלזול ברמתו
התרבותית של צבור הקוראים.

א. שרוני, נתניה

מעולם לא טומ ט מו כה הרבה אנשים על־ידי
שטויות כה נדולות, על־ידי -קומץ אנשים בה קטן.

יע>;ב שטרן, קרית חיים

צדקתם בהערכתכם את הרפורטדה אל לב המדבר.
זהו סיפור מצויין אשר קראתי אותו מתחילתו
ועד סו פו בנשימה אחת.

יצחק קוקיא, ירושלים

לטיולכם ל...
לאחר הפרסום הרב שעשיתם
(סוד צ ב אי!) בא עתונכם ושכנעני כי הוא מקל
בחומרות ומחמיר בקלות. בראש וראשונה —
התפארותכם כי טיולכם היה הראשון לאזור זה,
ריקה היא. שליחי הקיבוץ המאוחד הקדימוכם בטיול
מראם־רמאן לאילת, אשר ארד עשרה ימים.
כל פרשת טיולכם אפופ ה מין סודיות מוזרה. לא
הזכרתם כל שם מקום, אשר עברתם בו — על
מה ולמה לאלוהים ולכם פתרונים 1

והמערכת אינם משרד שידוכים ואף לא מועדון
מפלגתי. אבל לעומת זאת דעתי היא שאתם יכו לים
לעזור לרבים כ מוני ע״י שתקשרו בינינו,
לאו דוקא מעל עמודי העתון. תקבלו בקשות מצד
קוראים בודדים, תמיינו אותם לפי הניל וארגנו
אותם...

איזי דומיניץ, תל־אביב
...אני מכיר רבים מן הנוער ללא חברה, החי
את החיים החברתיים שלו בקולנוע, ואחר הקול נוע
הוא הולד הביתה, אוכל וישן, וחוזר חלילה.
הרא על
העולם הזה להקים מועדונים בערים
שיות בהם ימצא הנוער את חברתו ובילויו.

אלי לוי, חיפה
בכל לבם לנבש
...אם ישנם כאלה המוכנים
את החברה הארצישראלית, יש לקבל את פעילותם.
נעה קפלן, חי פ ה
תרומה לאומית נדולה יהרוס העתון אם יקדיש
מדור מיוחד לחקר בעיות הנוער הישראלי ופתרונן
...אחת הסיבות לבעייה זו היא חוטר מפנרת
אל־מפלגתית — בעיקר לנוער בונר — היכולת
לשמש קרקע טבעית להתגבשות חברתית.

יוסף אלון, פתח-תיקזה
האם הניל הצעיר של חברי המערכת אינו מחייב
אותם למשהו? רמת העולם הזה לא תונמך אם שונות יאפשרו לצעירים ולצעירות בהזדמנויות
להיפגש, לשבור את מחיצות אי־ההיכרות ביניהם
ולבלות יחדיו. אני אחד מאלה המתלבטים ומוכנים
לעזור.

יאיר בן־דב, מחנות עולים
משה שלו, התנועה המאודודת
אילו יכולנו לפרסם את דרך המסע היו
הקוראים בן־דב ושלו יותר שלוים כי אמנם
היה המסע הראשון באזורים מסויימים (כולל
מסע הקיבוץ המאוחד) .באשר לסיבת הסודיות
(הצבאים!) הרי אמר טבח מפורסם;
״אילו רציתי שכל אחד ידע מה שיש בסיר
לא הייתי מכסה אותו.״
אותו חבר שייצג את המערכת בייש קשות את
כולכם — שטיפת רגליים בתוך נב מספיקה לסלקו
מן המסע.

גדעון רביב (סייר) ,תל-אביב

קש וגמדים בחו״ל
...אנו מאוד מבסוטים מעתונכם כעתון חופשי
של נוער עברי. אולם ברצוננו להביא לתשומת
עתוז חינוכי לנוער
מנרעת אחת, שבתור לבכם אינה צריכה להימצא בעתונכם: המלים הזרות החוו רות
ומופיעות בעתון. המרגיז בדבר הוא שלמלים
אלה, בהרבה מקרים, ישנן מלים עבריות, ואם אין,
עשו אתם מאמץ ויצרו מלים חדשות.

בנימין בירמן,
אברהם הלפרין, ניו-יזרק

אוקיי !

רקיעה תימנית?
לכושר הרקיעה של
לי כל ספק ביחס אין הבחורים המופיעים מעל לכותרת ״הרוקעים ברגליים״
(העולם הזה )758 אולם מה בדבר הרובים?
האם תוכלו להראות לי לפחות שניים המוכתפים
עליכם להקפיד יותר
אחידה? לפי דעתי בצורה בבחירת התמונות, כי סוף סוף העתון מוצא דרכו
נם מחוץ לגבולות הארץ ואנשים תמימים עלולים
לחשוב כי אלה הם חיילים אשר נרשו את המשלחת
הארכיאולוגית האמריקאית, מעיר הבירה של מלכת
שבא, או משהו דומה לזה.

עמוס יהלומי, חיפה

אריה סטרוד, תל־אביב

היא מוצאת חן בעיניכם?
גם בעינינו.
אתם רוצים לדעת מי היא?
גם אנחנו.
היא צולמה על שפת ימה של תל־אביב. אחר כך אבדה לנו. המוצא הישר מתבקש
להודיע על המציאה למערכת.

.//העולם הזה״ 761

ייתי ארבע שנים בפלמ״ח. אחר כך
שנתיים בצה׳׳ל. תמיד עשיתי משהו.
לא חשבתי הרבה על עצמי, על מה
שיהיה ממני. חשבתי שוד, יסתדר
איך שהוא, שנגיע למדינה, ואז הכל

יהיה בסדר.
ואז, יום אחד, שמו בידי פנקס מילואים, אמרו
לי שלום. ואז הסתכלתי על עצמי, ונבהלתי. נבהלתי
ממש. חברי, שלא היו בשרות, הקדישו
את שנותיהם הטובות ביותר ללימודים, השתלמו
באיזה מקצוע, הסתדרו. ואילו אני לא למדתי
כלום, מלבד לירות בבני־אדם.
ואז החלטתי ללמוד...״
זהו סיפורו של סטודנט אלמוני. האופייני לכמה
מאות מחבריו. הוא מסב״ר כיצזן יושבים
כיום על ספסלי הלימודים אלופים־לשעבר כמשה
כרמל, משורר בעל־שם כחיים גורי, מנהיגי תנו-
עות־נוער, פקידי ממשלה בעלי עמדות מכובדות
וחברי כנסת — בצדם של נערים ונערות שלא
הגיעו עדיין לגיל הגיוס.
לכולם היתר, הרגשה כי הלימודים הם המעשה
החלוצי החוש. שהרי בינתיים קמה מדינה, הזקוקה
לאלפי מומחים בכל שטחי החיים, מדינה
שתהיה תלויה, באחד הימים, בנוער שלה — נוער
שמצטיין עתה בחוסר כוחות עיוניים בכל
השטחים.
כך עלה וגאה מספר הסטודנטים במשולש הירושלמי
הגדול — המשולש של בנייני טרה־סנטה,
ממילא ורטיסבון, המאכסנים את האוניברסיטה
העברית הגולה. אם היד, שיא מספר
התלמידים לפני המלחמה פחות מ־ 600 איש, הרי
הגיע עתה ל־ — 2200 מהם 1000 אנשי רוח 250 ,
אנשי טבע 600 ,אנשי משפטים 200 ,אנשי רפואה
ו־ 150 אנשי חקלאות, המקשיבים לדברי תורה
מפי 350 מורים.
אולם אם קיוו הסטודנטים, בתמימותם, כי המדינה
ומוסדותיה תשמח לקראת הכוחות הצעירים
המתכוננים למלא בה את הפרצות הרוחניות,
הרי חיכתה להם אכזבה מרה. קבלת הפנים
הראשונה נערכה להם על־ידי בעל־בית שביקש,
בצניעות 40 ,ל״י שכר דירה חדשי עבור
חדר קטן, בעל מיטה, שולחן וארון, והיא נמשכה
בכל שאר השטחים — חוסר אפשרויות פרנסה
מתאימות, חוסר מועדון מתאים — ומעל לכל,
חוסר עתיד ברור לכשיסיימו את חוק לימודיהם.
אדישות המדינה כלפי הסטודנטים מוצאת את
תשובתה באדישות הסטודנטים כלפי המדינה.
אמנם בולטות על לוחות המודעות של טרה־סנטה
מודעותיהן של כל המפלגות ולפני שבוע
ערכו הסטודנטים בחירות כלליות שהיו מושתתות
על מיטב הפראזיאולוגיה של המפלגות ה־מעובשות.
קולו של הסטודנט עצמו, הצעיר המשכיל
הרוצה לבנות חיי רוח חדשים, אינו נשמע
במדינה כלל. אין הוא מנסה לכפות קו על
הממשלה, כחברו בקאהיר ; אין הוא מגבש צמרת
מנהיגים, כחברו באוקספורד. אין הוא מהווה,
אפילו, סמל מסירות לאומית, כפי שעשו אחיו
המבוגרים, מנהיגי ההגנה, אצ״ל ולח״י בירושלים
שלפני המלחמה, שהיו בני ציבור הסטודנטים•
כי הסטודנט הישראלי הממוצע בירושלים
של 1952 עסוק עד מעל לראש בבעיות הרבה
יותר פרוזאיות: כיצד למצוא חדר — וכיצד
לשלם את שכר הדירה, אחרי שנמצא.

n r s tj

א ח< 2$

לפני שבוע ערכו נכבדי המרינה
תשואות::אדיבוח ; 2ל ־ 6 5הכטודנט a
הישראליים הראשונים[ שזכו להואד
דוקטור לרפואה באוניברסיטה העב ר ת. אולם איש מן:הנכבדים לא שאל
את עצמו איר הגיעו הסטודנטים לרגע
גדול ורב משמעות זה בחייהם.

כשעלתה חולית .,העולם הוד.״ נ ־
מדרגות האינסופיות של בנין ״טרה־סנטה״
כד• לחקיר את ח״ הסטודנטים.
החליטה לא לחפש תלמידים המת בלטים
במיוחד. היא מצאה. ליד שול חן
אחר באולם הסבריה. את ורדה
צב־ליחובסק׳ ,תלמידת ארכיאולוגיה
בת פררס־חנה. ואת
מאיר ל ב בי, ת מיד
משפטים בן חיפה.

פשיטת

עור -ל־ 9חדשים

בחדר שגודלו כחדר אמבטיה בינוני חי מאיר לבבי לבדו — כי שני אנשים
לא יכלו לנוע באותו תא זעיר. אותה שעה ישבה ורדה בחדרה בשדרות בך
מיימון אכלה את ארוחת הערב, הציצה בספר היווני שלפניה. מאז חזרה מסיור
ביוון נתחבבה עליה שפה זו, כשם שנתחבבה על שכנה, ממול, דוד בן־גוריון.
באופן יחסי, מאיר וורדה מאושרים, כי מלבד 400 הסטודנטים הגרים
בשיכונים המיוחדים שהוקמו להם במנזרים מופצצים ומקומות אחרים, ארבעה
או חמישה איש•בחדר, משלמים שאר 1800 הסטודנטים מחירים אגדיים ממש
עבור פינות וחצאי חדרים. בעלי הבתים הירושלמיים, אשר הסטודנטים הגנו על
בתיהם בימי המלחמה. מצאו כי צעירים אלה הס אובייקטים אידיאליים לניצול
המחפיר ביותר. שכר דירה של 40ל״י לחודש עבור חדר בינוני ופחות־מבינוני
הוא רגיל ביותר — תשעה חדשים בשנה. בחודש העשירי מתבקש הסטודנט
לארוז את חפציו בשקט ולהסתלק — כי אז מתחילה עונת התיירים בירושלים,
ומבקשי־נופש תל־אביבייס תופסים את מקומם של הסטודנטים המתחילים בנדידה
השנתית הרגילה, כך הפכה בעית השיכון שיחת סטודנטים יומיומית מלווה קללות
וגיד£1ים על חשבון בעלי־הבתים, העידיה והממשלה.

הגנבה

והפקידה:
במשך שלושה חדשי
הקיץ, שעה שרוב בני הארץ
חולמים על חופש על הכרמל
או בנד,ריר ,,עובד מאיר
לבבי כפועל שחור בבניין.
הוא מנסה להרויח די כסף
כדי לחיות, בצימצום, בשאר
תשעה חדשי השנה. אולם
מאחר שאין זה מספיק, הוא
עובד גם בחדשי הלימודים —
עובר בבתים כגובה מטעם
ד,ברית־העברית־ד,עולמית (ש־יושב־ראשד,
הוא בעל ביתו).
וורדד, מצאה לעומת זאת,
ג׳וב קרוב יותר ללימודיה.
כמה שעות ביום היא גוחנת
על כלי חרסינה עתיקים שנמצאו
לא מכבר באחת החפירות,
רושמת אותם בפנק־סי־רישום
ממשלתיים במוזיאון
של מחלקת העתיקות.
פרט למעטים, שדאגת קיומם
מוטלת על הוריהם• הרי
כ־ 1500 סטודנטים נאבקים על
קיומם כדי לעמוד במלחמת
4השנים של האוניברסטיה,
עד הגיעם לתואר של כמר,
אותיות לאטיניות. הסיסמה
היא :״אין בודקין ואין בור־רין״
.מתחילים במלצרות באחת
המסעדות, מטפסים עד
למעמד של קופאי בקולנוע,
פונים לקריינות ברדיו, מרביצים
תורה לנוער עולה בשעורי
ערב ויוצאים לעבודת
קבלנות מטורפת של 12שעות
ביום משך חדשי הקיץ.
ישנם סטודנטים, מעטים במספר,
מממלכת מדעי הרוח
והאמנות, היורדים לשמור
באילת שבועיים תמימים, יום
ולילה, ועולים ירושלימה
לשבועיים האחרים של החודש,
מכינים אספקה ושאר
הצרכים ומסתגרים בחדר
קטן בקומה הששית של בית
ירושלמי, כדי ללמוד בשקט
ובשלוה.

חיי חברה? אין!
״מועדון״ הסטודננוים (ימין) הוא אולם
עלוב, ריק ושומם. אין למצוא בו סטודנטים.
לעומת זאת אפשר למצוא אותם בבתי הקפה
— את אנשי ה״רוח״ בעטרה, את אנשי
ה,,טבע״ בקורסו ותלמידי המשפטים בניצן
(שמאל).
האמת הפשוטה היא שאין כלל חיי חברה
של צבור הסטודנטים. ככל דבר אחר בארץ,
נפל קרבן למפלגות. ישנו תא מפא״י ותא
מפ״מי (שפרש) ,תא דתי ודתי ציוני־כללי.
אין: הסתדרות׳ סטודנטים אמיתית, שתארגן
חיי חברה אמתיים. בטאון לציבור הסטודנטים
ומועדון. בהעדר כל אלה, מבלים
הסטודנטים את זמנם בדיוק כמו בני גילם
הפחות (או היותר) מאושרים. הם מתכנסים
ב,,חברות״ קטנות, מנגנים. תקליטים ורוקדים,
הולכים לסרטים המטופשים הרגילים
בבתי הקולנוע, מרכלים בבתי הקפה. רק לפעמים,
במסיבות פרטיות קטנות, קייס משהו
הדומה לרוח סטודנטית: כשמנגנים תלמידי
הקונסרבטוריון, מפטפטים עם חניכי ״בצלאל״
המציירים, מקשיבים לשיר האחרון של משו־רר־סטודנט.
אולם לרוב יושבים הסטודנטים
בבית ומעלעלים בלי חשק רב בספרי לימודים׳
אומרת ורדה: לפחות 3ערבים בשבוע.

ורדה מחפשת את הכדור!
לפעמים לובשת ורדה מכנסי התעמלות, הולכת לבנין הנהדר של הימקא, מתעמלת או
משחקת כדורסל. גאותה הספורטיבית נתעוררה כמעט במקרה — בשבוע הספורט של האוניברסיטה,
שנתקיים לפני כמה חדשים, זכתה ורדה במקום שני בכל ענפי האתלטיקה.
יום ספורט אחר, שאורגן ע״י ועדות הספורט של האוניברסיטה והטכניון, נראה
כפתיחת דף חדש בתיי הסטודנטים. ואמנם, הגיעו בו להצלחות ניכרות — החל מכדורסל
וכלה בענף ספורטאי חדש — שחית מרחקים מתחת לפני המיס.
אולם נקודת השיא של יזם הספורט היתה בשטח אחר: ריקודי העם. מימי, המורה
החביב למחול, איש חיפה, הרקיד את חניכיו באולם ימקא. להנאת ציבור הסטודנטים, שנוכחו
לתמהונם לדעת שבכל זאת אפשר לעשות משהו.

111

מאיר הולד לעתודות:
כאדם ממושמע ניגש לחדר חברו, שם מונח הקיט־בג הלבן שלו (הנושא משוס מה
את ראשי התיבות של חיל האויר המלכותי הבריטי) ,ובו ציודו לימי שרות. אולם כשהחזיר
את ספר הלימודים למקומו, על הארון, עברו במוחו רעיונות נוגים למדי. שנה שלמה עמל
התכונן — והנה, על אף בקשותיו המרובות, לא נמצאה אפשרות לדחות את שרותו ג ^ חו ד ש
אחד, עד אחרי הבחיסת. נאנח מאיר (ונאנחים עמו אלפי חבריו שגורל
פוגע בהם מפעם לפעם) :הלא האוניברסיטה נתנה לצה״ל את הרמטכ״ל ( ה שנ
שלו. אם יפריעו לנו ללמוד, כיצד יימצא כאן רמטכ״ל השלישי, בעתיד לבוא 1

במד ־ n j העם פדט אחד קטן
השבוע הגיע לידי גמר פרק בהיסטוריה
היהודית.
כשהודיע יברדיו, בראשון לספטמבר , 1939
כי צבא הרייך הגרמני השלישי פלש לפולין,
הצטופפו בני ארץ־ישראל מסביב למכשירים,
כשהחרדה חרותה על פניהם. הם ידעו שתהיה
זאת מלחמה איומה. הם חששו לגורל
הארץ, חששו עוד יותר לגורל קיבוצי היהדות
בעולם.
המלחמה פסחה על ארץ־ישראל. הקורא היום
את ספרי הזכרונות של הגנרלים הגרמניים
יודע שהיה זה כמעט נם — שגעונו
של איש אחד, הדיקטטור הגרמני, שסירב
למסור למרשל רומל את קומץ האוירונים
והטנקים שהיו דרושים לו• אולם המלחמה
לא פסחה על העם היהודי. למעלה משליש
יהודי העולם נספו — מספר העולה על אבי־דותיו
של כל עם אחר, מלבד ברית־המוע־צות.
השבוע
נסתיימה מלחמת העולם השנייה
רשמית. אם איש לא נאנח אנחת הקלה הרי
זה רק בגלל פרט קטן אחד: מלחמת העולם
השלישית כבר החלה.

הכלכלית של הממשלה, לבטל את הפיקוח,
לפתוח את השערים בפני הון פרטי, לדרבן
את בואו בפיתויים ובהקלות.
ותיקי המפלגה שישבו באולם חידד! את
האזניים. לא הדעות בלבד הדהימו אותם.
הדבר שעורר את תשומת לבם היה האיש
שהשמיע אותם. כי בתריסר השנים האחרונות
היה קשר מוזר בין אליעזר ליבנה (לפנים
ליבנשטיין) עורך בטרם, חניך גרמניה,
ובין דוד בן־גוריון. איש לא ידע בדיוק מה
היתד, צורת הקשר. אולם איש גם לא יכול
להתעלם מן העובדה שהיתר. תכונה מוזרה
לליבנשטיין: הוא אמר כמעט תמיד את
אשר עשה דוד בף גוריון כעבור כמה שבועות.
חודשים או שנים.
ימים מעטים בלבד אחרי דברי ליבנה קרה
דבר שני, שיכול היה לחזק את ההשערה
שעומד לקרות משה למדיניות הכלכלית של

חוגי ההתישבות העובדת, שעודם תופסים
מקום חשוב (אם כי קטן והולך) במפא״י,
ביקשו להרכיב על הסוס הצולע את שר החקלאות
לוי אשכול, גם הוא איש חזק. על
הנקודה המרכזית — איזו מהפכה דרושה
כדי לחדש את נעוריו של הסוס עצמו —
דובר אך מעט.

ראש הממשלה
כוח הרצון am iהגון י
ענוד עניבה קיבל בי. ג׳י. את תואר הכבוד
דוקטור לספרות עברית, הועלה בזאת לדרגה
שמחזיקים בה מלבדו פרופסור חיים וייצמן,
משה שרת, יצחק בן־צבי וגנרל דוויט אייזג־הואר.
מעניק התואר, הפרופסור אליעזר לו־איס
פינקלשטיין, נגיד וראש הג׳ויש תיאולו־ניקל
סמינרי, איש שער הטייס האמריקאי
הממשלה למום הצודע. כרש חדש
לפני שבועיים קם חבר הכנסת אליעזר
ליבנה באספה מפא״יית והשמיע דעה אפיקורסית:
יש לשנות לחלוטין את המדיניות

גרוע מן האפיקורס־לפני
קצין גבוה במטה הארצי של משטרת
ישראל התיצב ר ב ארוך־זקן, התלונן
על הופעתם בפומבי של שוטרי תנועה
בשבת. טען הרב: על־ידי זה שהשוטרים מכוונים
את התנועה בשבת נותנת המדינה גושפנקה
רשמית לתחבורה מחללת־קודש.
הקצין העמיד פנים רציניות, קימט את
מצחו, הסתמך על הפסוק המתיר חילול שבת
במקרה של פיקוח־נפש. הרי השוטר בא
למנוע תאונות, להציל חיי אדם. הרב, שלא
חשב על כך לפני כן, שוכנע במקצת, הציע
לבסוף פשרה: אם השוטרים כבר צריכים
להופיע אולי יעשו את זה כך שלא יראו
אותם כל כך הרבה?
כדי לסיים את הויכוח הפנו השוטרים את
הרב המכובד לכתובת הנכונה: שר התחבורה
בממשלת ישראל, שהוא במקרה גם שליח
הדתי אולם הרם נאנח אנחה עמוקה, השיב :
״מאז שהוא הצטרף לממשלה, הוא ותר גרוע
מן הא!יקורסים !״
חקלאות הדי ב ר האהד־עשר

חצי דו ל ר מכל כים
כשאזרח ישראלי אוכל את ארוחת הבוקר
ומעלעל בעיתונו היומי, הריהו נוטה, ככל
אזרח אחר בעולם, להתעכב על מעשי השוד
והאסונות האחרונים הקורים בארץ. על הידיעות
הזרות מרחפות עיניו בעניין מועט.
אולם בין הידיעות הזרות היתד, השבוע
ידיעה אחת שהיתר, חשובה לאזרח הישראלי
הרבה יותר מכל ידיעה מקומית — ידיעה
שתקבע מה יאכל ומה ילכש בחודשים הקרובים.
היתר, זאת הידיעה על מהלך הדיונים
בסינט של ארצות־הברית, בהם הוחלט להקציב
למדינת ישראל 76 מיליון דולארים, יותר
מאשר לכל מדינה קטנה או בינונית אחרת
בעולם•
הממשלה האמריקאית הוציאה סכום אגדי
זה מתוך כיס של משלם המסים האמריקאי
— חצי דולאר מכיסו של כל גבר אשד, ותינוק
באמריקה וחמשים דולאר לתיך כיסו
של כל גבר, אשד, ותינוק בישראל — כדי
לקנות את הסחורה החשובה ביותר שיש
למדינת ישראל. סחורה זו שווה יותר מאו־רניום•
נפט וברזל. אין עם אחר בעולם שיוכל
להציעה בשוק הבינלאומי. הסחורה :
קולותיהם של חמשה מיליון יהודי אמריקה
בבחירות הקרובות לנשיאות ארצות־הברית.
אולם מאחר שלא בכל שנה יש לנו בחי״
רות בארץ רחבת הכיסים, מוטב לציבור דר
ישראלי לחשוב על סחורת יצוא בטוחה יותר.

הלן
קלר מלמדת את שפת הידיים לתלמיד
בקצה האצבעות, חוש שמיעה
ממשלו, ישראל. אליעזר שני, מפורסם יותר,
גילה שאחרי שנים של מחלה שוב אין ביכולתו
להמשיך בתפקידו. היה זה אליעזר
קפלן, האדם התופס את המשרה החשובה
ביותר במדינה מלבד משרת ראש הממשלה.
אליעזר קפלן נמנה עם אותם האנשים שנראה
היה כי המלה התפטרות אינה קיימת
במילונם, הדוגלים בסיסמה הלחיסטית,
משורה ישחרר רק המוות ! אם החליט בכל
זאת לדאוג הפעם לבריאותו האישית, היתד,
׳קרובה ההנחה שגרמה לכך לא רק מחלתו
שלו אלא גם מחלת הקופה הישראלית.
קשה היה לשער כי יימצאו שני מועמדים
שהיו מוכנים לריב על הקופה הריקה. אולם
בכל זאת נמצאו: דוד בן־גוריון ומפלגתו
ביקשו להמליך כשר האוצר את שר־הצנע
דב יוסף, האום בעל היד החדשה, בעוד ש
שהעריך
אותו ליהודי החשוב ביותר בארצות-
הברית, ממושקף וגבר,־קומה השיב לשאלת
החיבור הרבני שחיבר בי. ג׳י. כי גם אייזנ־הואר
לא עסק דווקא בחיבורים דתיים.
בחצר מעונה הארעי של האוניברסיטה העברית,
בצל הצלב שעל גג טרה־סנטה התאספו
כ־ 2000 איש לחזות בטקס כששפע של
דגלים ישראליים ואמריקאיים ודגליו של הסמינר
התיאולוגי, הסנה שלא אוכל, מקשטים
את החצר, השרים הדתיים שינו ברגע האחרון
את דעתם, מתוך חשש לשלמות הקואליציה
החליטו לותר על התנגדותם לסימינר
שלפי דעתם אינו דתי מספיק למרות שנחשב
באמריקה לשמרני ביותר, והם באו לטקס על
אף הודעתם הקודמת כי יחרימו אותו. בי. ג׳י
שילם את המחיר עבור תואר הכבוד, אמר
בנאום התשובה שלו: ארץ־ישראל שייכת גם
לאלה שאין בדעתם להתישב בה, הרגיע בזאת
את רוחות היהדות האמריקאית שאינה תאבת
עלייה במיוחד.
אץ אנו אומללים. בראשית השבוע
ארח בי. ג׳י. אורחת אחרת. את הלן קלר
לתה במעונו בירושלים. האשד, בת ר,־,72
יפת־התואר ובעלת העיניים התכולות שאינן
רואות, נחשבת לדוגמה מושלמת להשתלטות
כוח הרצון על מום הגוף.
מגיל ארבע, עת הפכה עיוורת, אילמת
וחרשה עקב מחלת ילדים פיתחה בעזרת התמדה
ורצון חיים עז כוחות פנימיים שמעלים
אותה על אנשים רבים בעלי חושים בריאים.
היא הצליחה בעזרת מורתה המסורה לפתח
דיבור מכני המוצא בקול גבוה ומונוטוני אך
מובן לכל. היא פיתחה חוש שמיעה בקצה
אצבעותיה בהם היא נוגעת בשפחות המדברים,
קוראת בצורה זו את הנאמר.
בתכנית גדושה של שבועיים ביקור בארץ,
אליה הוזמנה על ידי גולדה מאירסון ״ראתה״
לפ יעדותה, דברים רבים, התרגשה עד לידי
דמעות כשקיבלה בבית חינוך לעיוורים מתנת
תנ״ך במעטפת כסף מידי הילדים שהמבוגר
ביניהם אמר בהפנותו את עיניו העיוורים
אליה :״ד״ר קלר אנו מסתכלים אליך כעל
מנהיגת כל האומללים כמונו בעולם.״ ענתה
הלן קלר :״אין אנו אומללים. שאיפתנו למלא
את מקומנו בעולם ככל הפיכחים ! ״

בלונדון שלאחר הבליץ חדלו האנשים לפחוד
מפני פצצות ווי־ 2הגרמניות, לא התפנו
בכל זאת לשים לב לספר קטן, כחול עטיפה,
שיצא בעירם ב־.1944
מחבר ארץ ישראל, ארץ הייעוד היה האמריקאי
וולטר קליי לאודרמילק, לשעבר סגן
מנהל מחלקת שימור הקרקעות שליד ממשלת
ארצות־הברית שפיתח בספרו את תכנית עמק
הירדן להשקאת הנגב.
בשנת 1939 יצא לאודרמילק בשליחות ממשלתו
למרחב על מנת לחקור את תנאי שימור
הקרקע באיזור ולהשוותם לאלה של
ארצות־הברית. בארץ־ישראל ראה לאודרמילק
ייעוד מיוחד, החליט להקדיש לה את תשומת
לבו המיוחדת. התוצאה היתה תכניתי ששמי
הפך לה שם נרדף ושביצועה היה מאפשר
׳יישובם על הקרקע של שלושה מיליונים חקלאים
בנגב.
בחודש יוני של אותה שנה הופיע המתכנן
ה״מריקאי לפני המקרופון של קול ירושלים,
הביע את התפעלותו מן הארץ בצורה מקורית.
הוא הקריא מספר משפטים בלשון המקרא,
ביטא בהם את עיקר השקפותיו, סיכמן
בדיבר האחד־עשר.
אמר לאודרמילק :״רש (החלקאי) את האדמה
הקדושה כמשרת נאמן, תוך שימור אוצרותיה
וכושר יצירתה מדור לדור. שמור על
שדותיך מסחף, מימיך החיים מייבוש, ויע־רותיך
מעקירה ; הגן על גבעותיך ממרעה־יתר
על־ידי עדריך, למען יחיו צאצאיך בשפע.
אך אם תמאן ...יהיו שדותיו שממה וילדיך
ימעטו ויחיו בעוני ויעלמו מעל פני האדמה
אשר אתה חי עליה ! ״
כם ג׳יפים אדומיים. למפה שהופיעה
בגוף הספר היה חסרון אחד. היא לא הראתה
את השטח הגדול ביותר בו אפשרית השקאה
מלאכותית בלבד: הערבה. לפי המפה ארץ־
ישראל נתחמת בין דן לבאר־שבע.
אולם בינתיים עברו שמונה שנים גורליות.
ואחרי ששכבו היריות ותמרות העשן החלו
שלביה הראשונים של תכנית לאודרמילק מתן
ממשים.
לפני
חצי שנה שב קליי לאודרמילק כיועץ
מיטרד החקלאות, הביא עמו את אשתו
אינז מרקס, לה הקדיש את ספרו ויחידת
ג׳יפים אדומי־צנע לסיור בדרכי הערבה רנד
שובשים.
הסיק לאודרמילק בסיום סיור בן שבוע
במרחבי הערבה בה שותפה אשתו, שאינה
נפרדת ממנו בכל מסעותיו, בשמלת קיץ
זרועת פרחים ובמגבעת קש שחורה: יש
כאן שטחי אדמה טובה לעיבוד בכמויות בלתי
מוגבלות.
אם תתאמתנה השערות המומחה האמרי־קאי
תצטרך תכנית המלואים שלו לקחת בחשבון
גורמים שונים מאלה אשר בתכנית
היסוד. שעה שבראשונה יש מקום להובלת
מים בצינורות תפסול התכנית השניה הנחת
קו ארוך, תתבסס בעיקר על בריכות אגירה
שהקמתן קשה מאד נערכה, בה כמות הגשמים
היא כמעט אפסית ואינה מבטיחה כמויות
משקעים גדולות לאגירה.

בתי־סוהר
אנחנו לא ארטיסטים
סוף סוף זכו עתונאים לראות כיצד נראה
תא בבית־סוהר ישראלי. העתונאים היו שבעי
רצון ממה שראו ואפילו הביעו את שביעות
רצונם במחיאות כפיים. זה היה על במת

״׳ העולם הזה״ 761

במדי jר,

אליעזר (לואיס) פינקרשטיץ
בי. ג׳י. קיבל...
אולמון בית־סוהר יפו, עליה הועלתה תכניתה
השניה של להקת גיל־רון. בין קירות
אפורים, אך צבועים יפה הנושאים כתובות
כ״יחי החופש חנינה״ ו״אהובתי המתו־יקה״
(בהונגרית) ,ישב אסיר בודד, כתב מכתב
מלא געגועים בתאו הפרטי. אן, לתיאט
רון
ישנה תמיד נטייה טבעית ליפות את החיים.
כי במרחק צעדים מעטים מבמת בית-
הסוהר, במקום שאליו הגיעו צלילי האקורדיון
שליווה את תכנית הריביו החדשה, סייר
הנשיא התורני של בית המשפט המחוזי, צבי
עלי בקר, בלווית שמואל. יונג מנהלו החסון
של בית־הסוהר, בתאים אמיתיים והמראה שנתגלה
להם בתוכם, לא היה זוכה למחיאות
כפיים על־ידי עתונאים.
בין 500 האסירים שהצטופפו בחדרי בית־הסוהר,
עלה מספר הבלתי שפוטים על .80
תריסר אסירים הצטופפו בחדרון המתאים
לחמשה, יצרו תנאים סניטריים בלתי אנושיים.
סוף סוף זכתה שיטת ״כשיש מקום לחמשה,
יש גם לששי״ ,בה נוקטים בתי-
המשפט, השולחים נאשמים חסיר דמי־ערבות
למאסר ממושך עד לתאריך משפטם הנדחה
מחוסר שופטים, לסקירה מחודשת.
כאשר חזר מנשה ורשבסקי לביים את תכניתה
השנייה של להקת בית־הסוהר, עשה
זאת כבן־חורין ומתוך אהבה. כי מרים רוט־נר,
החובשת הבלונדית בת ה־ 22 של אגף
הנשים בבית־הסוהר, אותה גילה ורשבסקי
כאשר ערך את ציד הכוכבים לתכנית הראשונה׳
שעה שעבד כאסיר בחדר האוכל של
הסוהרים, היתד, אחת הסיבות העיקריות להופעתו.

עוד היה ורשבסקי אסיר, נשמר, משום
מה, הסוד הרומנטי. עתה כאשר עמדו שניהם
חבוקים ופיזמו דואט על במת אותו בית־סוהר,
שניהם בני־חורין, שוב לא היה טעם
רב לשמור על אירוסיהם בסוד. גילתה מרים
את מזימתה: מאסר עולם לורשבסקי, חתום
על־ידי הרבנות הראשית.

בהפסקה הושקה הקהל במים קר־כ בלבד,
במקום תה מתקתק ועוגות קרם שחולקו ברווחה
בהפסקות התכנית הראשונה, וקופסת
פח גדולה עליה בלטה המלה ״תרומות״ ,רמזה
לקהל רמזים פיננסיים. הוברר שלחיי התרבות
בבית־הסוהר נשקפת סכנת שקיעה.
בסוף התכנית גילו שני אנשים את דעותיהם•
ורשבסקי שזהר מאושר וכבוד כש־צויינה
רמת ההצגה שעלתה על הראשונה
לאין ערוך, הבטיח שתמיד יעזוב את החופש,
יחזור אל בין הכתלים לביים הצגות נוספות.
פחות זוהר נראה שמואל יוגב, שלא הבטיח
שאחר תכנית ב׳ יהיה עוד המשך שלישי
־ למאבק למען שיקום האסיר ושיקום
תנאיו (העולם הזה .)751 סיבתו האדישה
של יוגב: עם פרישתו של רם סלומון,
נציב בתי־הסוהר (העולם הזה )754 בא ביטול
תקציב ההצגות, אשר אילץ את יוגב למשוך
הלואר( ,על שמו) בת 150 לירות, בבנק .
יפואי.
יוגב הזיל דמעה על אבדן מפעל שקירב
ציבור אדיש אל תוך כתלי״ נשכחים. אחר
מחה את ז מעתו, הספיד: אולי גם זה לטובה,
בית־סוהר אינו תיאטרין ואנחנו לא אר־טיסטים.
סטודנטים הדגל
לא קופל
מספר אותיות מאושרות מתוך אלה שמם־
לגותיהן השתתפו בבחירות לכנסת זכו השבוע
לתחיית מתים קצרה בבחירות להסתדרות הסטודנטים
הירושלמית. שש רשימות ניגשו
להתמודדות פוליטית בקרב 2400 הסטות־

מנשה ורשכסקי וארוסתו
...מאסר עולם
טים, קיוו כל אחת להשתלט על הסתדרותם
(ראה נוער מחפש את המחר).
מלחמת הסיסמות והטלת הפתקות לתוך פחים
שהועמדו בפרוזדורי טרר,־סנטה ומקומות
הלימודים האחרים בעיר התנהלו בשקט.
היה זה שלב שני ופחות חשוב אחר האבקות
קודמת ומכרעת יותר: משאל בין הסטודנטים
על אופן הבחירות — אישיות או מפלגתיות.
טענה
רשימה ל׳ למען הסטודנט שנולדה
(המשך בעמוד ) 10

מדועמזוהםח 1ףהים?
אין לכם כסר? ג לנו אין!
בד,כנס סעדיה שושני לעיריה, לפני 32 שנה, לא הצטיינו
רבים מחבריו בחזון שראה את תל־אביב כיותר
מעיר־שדה בעלת פינות נוי סביב בתים בני קומה. כעשר
שנים לאחר מכן שאפו לתוכם חסרי־החזון, ביחד עם
100 אלף תושבי תל־אביב, סרחון שעשה את חוסר־החזון
לעניין של מה בכך. מי שופכין הציפו את חצרות העיר,
השתפכו לרחובות וזרמו באין מפריע. בורות השופבץ
שנחפרו ליד כל בית תל־אביבי הגיעו לנקודת רוויה,
חדלו לספוג, חזרו להתמלא ימים מעטים לאחר שהורקו.
מחלקת הביוב של העיריה בחרה בדרך בלתי מהפכנית
שתוצאותיה היו ברורות מראש: היא סמכה ידיה
על חפירת בורות חדשים בצד הישנים שגורלם היה דומה
כשתי טיפות מי שופכין. העולם התחתון של תל־אביב
הפך חיש מהר לעולם חלול. בשטחי רוב חצרות הבתים
הישנים שוב לא היה מקום לחפירת בור נוסף בעוד
שהישנים פלטו זוהמה מסריחה.
סעדיה׳ שושני שהתמנה בינתיים לראש מחלקת הביוב
של העיריה. פנה למזכיר הכספים של ממשלת המנדט,
אריק ג׳ונסון, צייר לפניו תמונה בצבעים שחורים: אם
לא יהיה תקציב מיידי להקמת רשת ביוב נטבע כולנו,
כולל משרדי הממשלה.
ג׳ונסון ראה את התמונה בצבעים הומים בלבד. לכל
היותר יטבעו היהודים, משרדי הממשלה יעברו ירושלי-
מה. הוא פתח בויכוח אנגלי טיפוסי שנמשך עשר שנים,
בהן שיחק עם עירית תל־אביב בחתול ועכבר. כשהסכימה
העיריה לבסוף לתנאי האחרון, הגשת תכנית הביוב
על־ידי מומחה אנגלי, אמר-ג׳ונסון: אין לכם כסף י
גם לנו אין ! ואו כבר התעופפו אלפי יתושים מעל
ביצה ירוקה שכיסתה את שטח חוף תל־אביב.

מפלט !ונוזמסין או n״ ארוכי
״כשאתה בצרה, עשה דבר מה — משהו אומר פתגם
צבאי עתיק. סעדיה שושני לא היה בצבא. אך הוא
היה בצרה: כראש מחלקת הביוב ספג מלבד מנת זוהמה
שנפלה בחלקו כאזרח, גם את מרירות התושבים שראו
את עצמם בדמיונם צונחים ברחובות מוכי מגפה שחורה.
משנת 1936 עד 1943 הפכה מחלקת הביוב ליחידה ריבונית
יחידה ברשות בלתי עצמאית כעירית תל־אביב
(בה מונה גם ראשה על־ידי הבריטים).
שושני שהחליט להקים רשת ביוב תת־קרקעית, החתים
קבלנים פרטיים על הסכמים שנחתמו על ידו (לא
על־ידי עירית תל־אביב) .הוא ניצל את איום הזוהמה,
מפניו חששו הקבלנים לא פחות מבעלי הבתים, הפך
אותם לשותפים במפעל, בו פרעו בעלי הבתים לקבלנים
את המגיע להם תוך עשר שנים.
ממרכז האינסטלציה של בנייני העיר נמתחו צינורות
מתחת למדרכות הרחוב, התרכזו אל צינור כללי בעל

,העולס הזה״ 761

קוטר של מטר (שהכיל בתוכו צינור קטן למי גשמים)
שנמתח לאורך טיילת שפת הים, התפלג לשני מוצאים
גדולים (רחובות טרומפלדור וז׳בוטינסקי) .שכוונו אל
הים, ניתלו על מבני בטון והטילו אל גלי הים את
זוהמת העיר.
התכנית, שביצועה נמשך שנים, ושעלתה מיליונים
רבים, אספה את הזוהמה ביד אחת וחילקה אותה בשנייה.
חוף תל־אביב, בלעדיו אבודים בני העיר בחודשי
הקיץ, הפך מזבלה ראשית, הרת־תחלואה. להצלחתה המלאה
של התכנית, חסרו חמשה מיליון לירות ישראליות,
בהן היה אפשר לפרוץ סלעים, למתוח דרכם צינורות
למרחק של 800 מטר לתוך הים, מעבר לגלים ולעומק
בו שוקעת הזוהמה, בלי שתהיה נתונה להשפעת הגלים
המגיעים אל החוף.
הצינורות בני 140 המטר להם הספיק תקציב העיריה
שלחו את זוהמתם על פני המים. הזוהמה שהציפה את
החוף היתר, מסוכנת יותר מבורות השופכין שעלו על
גדותיהן בעבר. משרד הבריאות אסר את הרחצה. אך לא
הצליח להשתלט על תל־אביבים אמיצים שהעדיפו מפלט
מחמסין על חיים ארוכים. שכר הלימוד ששולם על־ידי
העיריה על חשבון אזרחיה, עבור תכניית כושלות, היה
יקר למדי.

בו בו! לאומי בקנה מידה בינלאומי
בהזעק הפירמה קרשו את קאופמן מלונדון, כדי לחלץ
חצי מיליון אזרחים ממצב מסריח, התפוצצה בדיחה גסה
ששמה לקלס את העיריה, את הממשלה ואת המדינה
כולה. הסיק המהנדס קאופמן בדו״ח ענק שהשתרע על
פני עשרות עמודים: צרפת שופכת שמפניה לאוקינוס
האטלנטי היתד, יותר מתקבלת על הדעת מאשר ישראל
חרבה המעשירה את הים התיכון במי שופכין ראויים
לשימוש חקלאי.
בורות נוספת: ממומחי הביוב הישראלי נעלם ערכה
החקלאי של הזוהמה להפריית שדות, העולה לאין ערוך
על זבל בקר. תגלית נוספת: באנרגיה העצומה השופעת
מן הגזים המופקים בכל מקום בעולם ממי השופכין
ניתן להעתיק הרים, לחסוך כמויות עצומות של דלק.
קאופמן דגר על תכניתו חודשים ארוכים• חזר והוקיע
בזבוז לאומי בקנה מידה בינלאומי ( 50 אלף מטרים
מעוקבים של מים ביממה) ,בארץ ענייה במים ומפגרת
בחקלאות. אולם משהוגשה התכנית המוצעת (שעיקרה
התבסס על עקרון החזרת המים שמקורם באדמה אל
האדמה, למנוע בכך התדלדלות המקורות) ,לא בלבד שנמצא
מי שצחק לרעיון השקעת שבעה מיליון לירות
נוספים בבעיית־מפלצת שכילתה תקציבים כה רבים, אלא
שמשרד האוצר אף סירב לשאת בהוצאות התשלום למגישה.
ההצעה
כפי שנסתכמה סופית: חיסול המוצאים לים,
כיוונם אל צינורות שקצותיהם יגיעו אל מעבר לירקון,

בגבול פתח־תקוה — תל-אביב. בו יוקם מכון לזיקוק
המים, הצטברות משקעי הזוהמה שייהפכו לרפש מיובש
בעל ערך כלכלי גדול והפקת אנרגית גזים העלולה
לחסוך כמות עצומה של דלק למרינה. ומכאן לשטחי
הנגב המשוועים למים ולזבל המזהמים את חוף תל־אביב,
דרך צינורות, הדרך קצרה ביותר.

אחד כל חודר בא קיץ
לתולדות הביוב התל־אביבי המזכירות את כביש חיפה
— תל־אביב, בתיקונו הושקעו סכומים בהם אפשר. היה
לסלול עשרה כבישים תחתיו, נוסף פרק חדש, בעל השם
הישן־נושן :״אין ברירה״.
יום אחד בשנה שעברה, כשהחלה העיריה לחשוש לפעולות
תגמול של משלמי מסים חפים מפשע, בפניהם
נחסם חוף הרחצה. הזמינה שתי מכונות כלוריפציה. העירית
החלה בהזרמת הכלור לפי שני המוצאים הגדולים,
כדי להמית בו את חיידקי המגפות הרוחשים במוצאים,
בטרם ייקלטו על־ידי גלי הים, יעברו עמד,ם אל החוף.
נוסף לכך הציבה העיריה פועלים שאספו את גללי
הצואה שדבקו (בימים סוערים בעיקר) אל רגליהם היחפות
של המטיילים על החוף. בסוף העונה, לאחר ציפיית
יסורים ממושכת, טבלו אזרחי העיר במי ים תל־אביב,
השתרעו על החוף הנקי יחסית, ללא חשש. העקומה,
הנמתחת שנתית על־ידי משרד הבריאות לא גילתה עלייה
בתחלואה לגבי השנה שעברה, בד. לא קוימה רחצה.
הכלור ופועלי החוף ניצחו.
עירית תל־אביב שיצאה זמנית מן ד,מיצר, שאפה אויר
לרווחה. אך היא שכחה שאחר כל חורף חוזר ובא קיץ.
החמסין הראשון הזכיר לעיריה שגללי הצואה תפסו את
מקומם הרגיל לאורך החוף. מיד נקראה ישיבה דחופה,
בה לשו נציגי משרד הבריאות ונציגי העיריה בבצק
הרחצה, אפו עוגת צנע: ההחלטה על כמות הכלור
הצטמצמה במאה טון בלבד העולים 5000 ילידות שטרלינג,
כמות שתספיק להמתת החידקים המסכנים את בריאות
המתרחצים בימים בהם הים שקט. בימי ם ערד״ בהם
מתווספים חיידקי הפסולת המגיעה אל החוף מן האניות
תאסר הרחצה.
מסקנת הנציגים: אי-טיהור לא יעצור מתרחצים רבים,
יגביר את התחלואה ויסכן נפשות, שעה שהחוף יהיה
מופקר בחוסר מצילים. אמהות וילדים יפסידו כוחות
בתורים ונסיעות רחוקות לחופים טהורים.
אולם בתשובת ד״ר חיים שיבא, מנהלו הכללי של
משרד הבריאות לועדה העירונית, בה הסביר שפנייה
למשרד האוצר ( 5000 לירות השטרלינג) אינה עדיין קבלת
הכסף, נחרץ גורל הקיץ התל־אביבי ד,רביעי, חסר־הים.
משרד האוצר תלש את ד,ניצרה, השליך את רימון
התקציב שפוצץ לרסיסים-קטנים תקווה אזרחית נוספת.

כדרך כלל קוכע כל אדם לעצמו אם הגיע הקיץ או לא
המרגיש חם עוד טרם נסתיים החורף רשמית, אחר מתעטף
כחודש יוני. אך לרום מחכים אנשים להכרזות רשמיות א
רשמיות כי אמנם הגיעה עונת החום. לפני שכוע ניתנה ד
המסורתית: עונת הרחצה כים נפתחה. אלפים הצטופפו
למוניות, חיפשו טרמפים או הלכו כשמש לוהטת אל מאות

מהאפשרלע שו ת Yלשפת הים לא חסר כמעט כלום — חול. מים, שמש, הטבע דאג לכל זה. חסר
רק פרי דאגתם של בני־אדס: מקלחות, מסעדות, תחבורה נוחה, תאי הלבשה. מצב זה אמנם לא נוח ביותר,
אן מה אפשר לעשות? מסתובבים קצת, מסתתרים קצת — ובגד הים מתחלף בשמלה או מכנסיים או כותנת.

:מעיל
פחות
;כרזה
כתור
:קילו

מטרים
של חוח־ים לאורך הארץ. ליד הערים הגדולות הצטופפו
רככות מתרחצים כנמלים, כמקומות מרוחקים הכתימו נקודות
כודדות את קצך הגלים או החול הזהוכ.
יחד עם רככות המתרחצים, פותח העולש הזה את עונת הקיץ,
מגיש לקוראיו רפורטז׳ה ראשונה על החוח, ההול, גלי־הים
והמתרחצים כהם.

המלחמהכשמש. חם לך? מוכר הגלידה, עם
ארגזו הקטן על השכם עומד לרשותן תמורת כמה
פרוטות. בגלידה אפשר להלחם בשמש הלוהטת.

כבכל מקום ששני המינים נפגשים בו, קיימים על שפת הים חיי חברה מפותחים ביותר. השכיבה
ז של בגרי־ים אופנות קיציות, זוגות צוהלים, מוינה את הסקרנות ומפתחת רכילות לא מעטה.
למים נזכרים שביס טמונות גם אפשרויות של מעט ספורט, תנועה, ושחיה לכל צורותיה.

במדי
(המשך מעמוד )7
לפני 15 חודש בתא הציונים הכלליים, אספה
סביבה מספר רב של סטודנטים פעילים, נקראת
רשימה בלתי מפלגתית וצולעת מאז
הוסדר, עקב חבר שנזדווג אליה ושמו חרות :
מקומן של המפלגות בכנסת, אך מלחמה יעילה
להטבת תנאי הסטודנטים, שיכון, אוכל
ושכר לימוד הוגן מותנית בבחירות אישים
מתאימים.
הודות לתמיכת גושי הסטודנטים ביתר חלקי
הארץ (הטכניון בחיפה ובית־הספר לכלכלה
ומשפט, תל־אביב) שם נהוגות בחירות אישיות
מתמיד, ביקשה למען הסטודנט להעביר
החלטה בועידה הארצית של הסטודנטים, שהמליצה
על שיטה דומה בירושלים. משה גלבוע,
יושב ראש ההסתדרות המפא״י נכנע מתוך

שמיות ברומניה ביקשו אנשי בני־ברית מנשיא
ארצות־הברית, הגנרל גראנט, לשלוח
את האח בנימין פיצ׳וטי כציר ארצות־הברית
לבוקרשט, נענו וזכו לראות ב־ 1878 את מתן
העצמאות לרומניה כשד,א מותנה במתן חופש
ושיוויון ליד,ודיה. בשנת 1905 השיגו
בני־ברית דחיית מתן הלואר, לצאר הרסי,
עד שהבטיח, אם כי בחריקת שיניים, את
הפסקת הפוגרומים ביהודי רוסיה.
ארגעה היו אחים. עם קום המדינה
הטילו בני־ברית, למרות שרוב חבריהם לא
היו ציונים. את כל כובד השפעתם למערכה
למען ישראל. השבוע גילה הפרופסור אברהם
ד,לוי פרנקל, המטימטיקאי שסיים את
תקופת כהונתו כנשיאה הגדול של לשכת
בני־ברית הישראלית, המונה 3,500 חברים,

בקרב 20 המועמדות עצמן היתה ההתרגשות
רבה, אף כי רובן ניחשו מראש מי תהיה
המלכה הארצית, שתזכה בפרס המושך לבבות
(טיסה לקליפורניה) הרי היתד, התחרות רבה
לתוארי המשנה — מלכות חיפה וירושלים
ושלוש משרות הסגנות.
קשה היה לקהל לעקוב בדיוק אחר שיקולי
השופטים (ביניהם המשורר יעקב כהן ובת
המנהיג הציוני, מקסה נורדאו) מאחר שהמארגנים
התפשרו עם רוח הארץ, הצעידו את
היפהפיות בשמלות החושפות את הכתפים
אך מסתירות את כל שאר חלקי הגוף. רק
הקרובם לבמה ניצלו את ההזדמנות וניסו
להציץ מפעם לפעם מתחת לשמלות הארוכות.
לא היה ויכוח רב על המלכה שזכתה. אורה
ג׳מילי מצאה חן גם בעיני מתחרותיה —
הישג לא קטן בחברת נשים. היפהפיה המזרחית,
שאביה ואחיה נכחו בטקס, מתאימה
ליצוג הארץ בודאי יותר מאשר צעירה מבריקה
בזוהר הוליבודי. המלכד, החיפאית,
סמלת צד,״ל, מלכה עזריאלי, שנתקבלה להתחרות
כמעט נגד רצונה ביום האחרון ממש,
זכתה גם היא להסכמה כללית. הדעות התחלקו
בעיקר על המלכה השלישית, ברוריה
יעקבי, ירוקת העינים. אולם גם המערערים
הסכימו שבין שלוש המלכות חייבת להיות
לפחות בלונדית אחת.

שריפות
ב!ב ה אלפי אמבטיות

מלבת ת״א, יפה שפיצר, מכתירה את מלבת ישראל, אורה ג׳מילי
אלף נשים יפהפיות...
חשש להפסד קולות, ביקש רק פשרה קטנה: סודות מהחדר: כשחתם הרי ם. טרומן על
ההכרה דה־יורה במדינת ישראל, חסרו בחדציון
מפלגת המועמד (אחרי שמו).
כניעה זו לדרישה למען הסטודנט עוררה רו יועציו ואנשי הסטייט דיפרטמנט. נוכחו
על משה גלבוע את חמת מרכז מפא״י שלא במקומם: ארבעה אחי בני־ברית, ואחד מהם
קיבל את סברתו כי ד,או יודע יותר טוב, וכי ידיד קרוב וותיק של הנשיא.
מאז הזרימו שבע הלשכות של המסדר ב־זו
הדרך לשמור על השלטון. משה גלבוע
הזדרז לתקן את עצמו, להכנם לתלם. הוא ארצות־הברית, שהעליונה בהן יושבת בווהריץ
מכתב אל.מזכיר מפא״י מאיר ארגוב, שינגטון. מיליונים רבים של דולארים לסעד
בו הסכים אתו כי ,,כוונתי — ככוונתך״ והוא לישראל, השתדלו לד,שאר נאמנות לסיסמו־בעד
הופעה בלי קיפול הדגל. לרוע מזלו של תיהן בנות־המאה: לעזור בלי להראות.
הסביר סגן־הנשיא של בני־ברית בישראל
גלבוע (שהיה מועמד מפא״י בבחירות לכנסת)
נפל המכתב לידי אנשי ל׳ שהפכוהו למחרת בהכריזו על פעולת סעד חדשה: אין אנו
לכרוז בעל אותיות ענק, הכניסו בזאת את גל רוצים להתערב בפעולותיו של משרד הסעד,
בוע, כלכלן בשנת לימודיו האחרונה, לסיבוך לא מגיעים אליהם. עזרתנו היא אינדיבידואלית.
אחת התכניות החדשות: הקמת מו־עוד
יותר רציני עם מזכירות מפלגתו.
נם מוניות. כשד,תקיים המשאל נתנו רק כוונתנו לעזור לאלה שהעוזרים המקצועיים
622 סטודנטים את תשובתם, הכשילו בזאת עדונים בישובי העולם עבור הזקנים, שאין
באופן אוטומטי את ההצעה לבחירות אישיות להם מה לעשות ב־ 16 השעות בהם אינם
שהזדקקה ל־ 50 אחוז של 2,400 הסטודנטים ישנים.
בירושלים. כן עשה המשאל הבלתי מוצלח
אך מלבד זאת היתה בשורה נוספת בפיו
למיותר את בירור השאלה אם צדקו אנשי של סגן־נשיא בני־ברית: צעירים ישראליים
מק״י ומפ״ם שטענו שבחירות אישיות הן רבים פנו למסדרו, ביקשו לפתוח בארץ לשבלתי
דימוקרטיות בהחלט.
כות לנוער בדומה לקיימות בארצות־הברית.
בחצות הלילה, אחרי יום הבחירות, התבר הנמקת המבקשים: הם משוכנעים כי רק
רו עובדות אלה: הבחירות להסתדרות הסטו הרוח האל־מפלגתית של אחווה ואחדות השדנטים
היו בחירות לכנסת בזעיר אנפין. מתוך לטת בנבי־ברית יכולה להציל את המדינה.
כמחצית הסטודנטים שהשתתפו בבחירות
עלו הקומוניסטים בששה אחוז, מפא״י הפסידה
קולות, מפ״ם נכשלה ו־ל׳ חזקה. דמיון לפתות בלונדיני ת אחת
נוסף לבחירות הכנסת: בוחרים רבים הובאו
עוד שלושה קילומטר, מעלש, יה חבלן !
לקלפיות במוניות.
__ ואזי ידבר דינמיט!
שיר החבלנים העתיק התנשא מעל לגינת
רמת־אביב, שעה ש 20-היפהפיות (והכמעט־חריקת
שיניים צאדית
יפהפיות) פתחו במצעדן מבעד לאלף הגברים
והנשים (ובעיקר הנשים) ששילמו שבע לירות
11 יהודים יוצאי גרמניה התאספו ב־13
לאוקטובר 1843 בבית־קפה קטן ברחוב ניו־ כדי לחזות בהן. ואם כי לא התפוצצו שום
מטעני דינמיט, הרי ניטחו הערות לרוב —
יורקי, שוחחו על שאיפתם המשותפת ליסוד
ארגון יהודי חדש, מושתת על שלושה עקרו מצד הגברים בעיקר קריאות של התפעלות,
נות: צדקה, אחווה אחדות. היה זה יום מצד הנשים קריאות של בוז, כי כל גברת
נוכחת משוכנעת לחלוטין שהיתר, זוכה בלי
ההולדת למסדר בני־ברית שהפך במרוצת הקושי
בתואר, לוא אך רצתה.
שנים לארגון המקיף 400 אלף יהודים וקורא
לחבריו אחים.
אם להאמין לחמדה נופך־מוזס, עורכת השבועון
לאשה שיזם את התחרות, הרי מלבני־בריוז
הצליח במדה רבה להשמר ממחכות
היופי היא מוסד עתיק בהיסטוריה העבלת
ארגונים אחרים: הופעת סדקים מפלגתיים
קטנים שהופכים תהומות.
רית. הדוגמה הראשונה: המלך שלמה שבחר
בשולמית אחרי שיפהפיות הארץ עברו על
מפעולות צדקה אישיות וקטנות שנעשו
פניו, שנאמר: כשושנה בין החוחים, הנך
בסתר• צעד המסדר קדימה, החל אחרי כמד,
עשרות שנות קיום מטיל משקלו גם בעניירעיתי...״
העורכת פסחה על הפרס שאינו
נים פוליטיים שנגעו ליהודים. כשגברה בבלתי
חשוב, שהמלך החכם מצא ככל זאת
סוף שנות ה־ 60 של המאה שעברה האנטי-
צורך להנשא לאלף נשים.

גצי אש התעופפו באויר. אנשים יצאו בבהלה
מפתחי בתיהם. מכבי־אש פתח־תקוה,
שצריפם הדל והרעוע נמצא צעדים אחדים
ממקום הדליקה, הופיעו הפעם ללא אזעקה.
למסתכלים המבוהלים נתגלה מראה רגיל,
יום־יומי: עקרת בית לבושה מצנפת וטי-
נור פרכה את ידיה בעצבנות מול דוד. כביסה
מהביל. מתחתיו בערה מדורת עצים, אותם
קוששה האשה זמן קצר לפני כן. רוח החמסין
שנשבה לכיוון שדה הקוצים הקרוב פ־ז־רה
את גצי האש על־פני השדה שהפך במהירות
מסחררת שטיח להבות.
זו היתה השריפה הראשונה באותו יום
בשבוע שעבר. החמסין הראשון שהדליק את
אויר השפלה, העלה בלהבות 400 אלף דונם
משטח המדינה. ברוב רובם היו אלד, שדות
קוצים מוזנחים, פרדסים מיובשים ומקשות
אבטיחים. בחלק מן המקרים סיכנו הלהבות

למראה שיחי הקוצים הבוערים באין־אונים
בלהבות שלשונותיהן חדרו בעד פתחי האוהלים.
ההשתלטות
על המהומה שאחזה ביושבי
המעברה קשתה על הכבאים מכיבוי האש.
פקידי הסוכנות במעברה נוכחו לדעת שביטול
התקציב הכספי הזעום, שבעזרתו עקרו
בשנה שעברה את הקוצים סביב האוהלים,
היה הסיבה העיקרית, לשריפה.
שריפה אחרת אירעה בד,זרק בדל סיגריה
לתוך ערמת זבל בשטח העירוני של לוד והחמסין
הבעיר את הערמה בעצמה מתגברת.
בהלה אחזה את איכרי הסביבה כאשר הרוח
החמסינית עודדה שיירי זבל בוערים• שהחלו
להצית שדות תבואה יבול של עונה תמימה.
גם כאן נחלצו הכבאים לעזרה.
נביחה גרועה מנשיבה. מ־ 400 מפעלי
התעשיה הנמצאים בתחום כיבויים של
מכבי־אש פתח־תקוה, הנלחמים עתה על תקציב
זעום שיאפשר להם הרחבת פעילותם
המקצועית המצומצמת ושיפור אגף ההתנדבות,
מרוכזים רוב רובם של החשובים בהם
בקרית־אריה.
בבוקר החמסין הגדול חזר פתח־תקואי
ותיק, שבנה לעצמו בית בשיכון הציונים הכלליים
בקרית אריה, על מעשה שהוא נוהג
בו בימים בם מזג האויר תקין. הוא יצא
לחצר ביתו, הצית גפרור והבעיר שטח קוצים
שכיער את חזית הבית עטור גינת הירק.

מהרה סוכן איזור השיכון כולו. רוב
הגברים נמצאו אז מחוץ לתחום המגורים,
בעבודתם ואת הנשים אחזה היסטריה. כשהגיעו
שלוש מכוניות כבאי פתח־תקוה לאזעקת
רץ שהודיע שהלהבות פורצות לעבר
חלונות הבתים, נסתבר שככלות הכל, נביחת
קוצים בוערים גרועה מנשיכתם•
בינתיים התפשטה האש לעבר פרדס חברון
ועשרות מפעלים כותרו בלהבות. חוסר חוק
כיבוי, הקיים בכל מדינה חרושתית, בה מצוייר
כל מפעל תעשייתי בציוד כבאים משוכלל,
פועליו מאומנים תמידית למלחמה באש, הפך
את המפעלים לצאן המובל לטבח. פועלים
עמדו אין־אונים מול לשונות האש שאיימו
על חייהם ומקומות*עבודתם.
לבסוף גברה יעילותם של הכבאים על הנחשים
האדומים שהתפתלו ונכרכו סביב עצי
ההדר וד,אקליפטוסים העתיקים המקיפים את
אזור התעשייה. האש השמידה באכזריות
אנרגית חום עצומה ; אלפי אמבטיות חמות

יופי

ארגונים

...התלקחו באש להבות
את מרכזי החרושת והתעשיה החשובים ביותר
בארץ.
מבית הקברות לתחנה. כאשר טרטר
הטלפון במכבי־אש פתח־תקוה והודיע בזה
אחר זה על שריפות שפרצו בתחום כיבויים
השתתף רוב כוח האדם הפתח־תקואי בלווי-
תו של חברם התל־אביבי, מרדכי לייכנברג,
,49 שנפטר יום לפני כן על משמרתו, אחרי
12 שנות שרות כנהג־כבאי.
משה תבורי• ,62 כבאי מקצועי פתח־תק־ואי
ב־ 35 השנים האחרונות (מהן 28 בארץ),
הוזעק לתחנתו מבית־הקברות. כשהגיע לתחנה
התבלבל, לא ידע במה להתחיל. הרשימה
היתד, ארוכה.
בראש־העין הבעיר עולה תימני אלומת
זרדים. תוך דקה קלה פשטה האש סביב האוהלים,
שמה מצור על יושביהם התימנים
חסרי החינוך הכבאי, שעמדו נבוכים ואחוזי
פחדים, נעצו את עיניהם שיצאו מחוריהן

בוזבזו בהתיז הכבאים אלפי גלונים מים צוננים
על עצי האקליפטוס החרוכים.
וכאשר נשבר החמסין לפנות ערב לבשו
400 אלף דונמים מראה עגום: כתמי ענק
חרוכים ומעלים עשן חריף.
האדץ סלון עדין• כלות, שמלות חופה וצעיפים
להשאלה לפי הזמנה, מודלים חדישים,
מחירים מוזלים (הארץ).
פתח־תקוואית
השפעת המדיניות הכלכלית החדשה.
בתחרויות המבחן ביוהניסבורג הרים
איזי בלומברג(משקל חצי כבד) 395ק״מ
בשלוש ההרמות (ספורט ישראל).
שמואל שנהרדט, תל־אביב
גבור שירחיק לכת.

.העולם הזה״ 761

ספףי Q
הצד המבדח בדברי ם
יותר מ־ 20 שנה אחר שיצחק דוב ברקוביץ
יצא עם מנחם נזנדל בארץ ישראל וכמעט 40
שנה אחר פטירתו של חותנו, שלום עליכם,
חזרה הזדמנות של ממש לפרוץ בצחוק עברי
בריא. הגורם היה בחור צעיר 27 גבוה
( 1.80 מטר) ,צנום, בלונדי ועולה חדש שהחליט
כי עליו לדעת עברית, להשתלם באולפן
ולכתוב ספר (שבעיבורו העברי נסתייע באח
במרחב מצרים
דוגמה שד^כשרון מסחרי

בבניין ה״בורסה״ באלכסנדריה, באולם הגדול
בקומת הקרקע נמצא ה״סל״ ,עיגול קטן
מוקף תרים ברזל מעובד. זהו לב הסהר המצר
(ובעיקר לב סחר הכותנה) המרתק אליו את
מבטי אנשי הכלכלה והמדיניות המצריים זה
.למעלה מחודשיים ואשר חשיבותו עלתה בזמן
האחרון גם על חשיבות בית ראש הממשלה
בקהיר. כי בבורסה של אלכסנדריה תלוי מצבו
של הבאשא ושל הפלח העלוב המעבד
את שדותיו.
חשיבות זו החלה אף מבצבצת בכותרות הראשיות
בעתונות. פה ושם נדחקו הידיעות
על הסכסוך עם אנגליה ובמקומן הופיעו סיפורים
על מצבה הכלכלי של מצרים ההולך
ורע — בעיקר בגלל אי-הצלחתה לשווק את
יבול הכותנה, המהווה 80 אחוז מכלל היצוא
המצרי. אכן, עונת השיווק נגמרה כמעט ובמחסני
אלכסנדריה נשארה למעלה ממחצית
היבול. אשר היתד, מיועדת להכניס לאוצר את
סכומי המטבע הזר הדרושים לקניית מזון ותוצרת
תעשייתית.
שו אהכ שו ק. כאשר לפני חודשיים עשתה
ממשלת אל־הילאלי נסיון לחסל את משבר
הכותנה בצורה מלאכותית והציעה לקנות
כל כמות במחיר קבוע שהיה גבוה ממחיר
השוק (העולם הזה )753 הוצעו לה מיליון
ורבע קנטר * אשר עבורם ינאלצה לשלם 35
מיליון לירות. אך כעבור זמן מה נאלצה הממשלה
להפסיק את קניותיה לאחר שנוכחה לדעת
כי כמות העודפים במחסנים המקומיים
שנשארו מחוסר קונים זרים עולה על יכולת
הקנייה שלה. במקרים מסוימים אף הציעה
הממשלה כמויות גדולות של אותה כותנה
שרכשה — במחירי השוק, כלומר בהפסד
הגון בשבילה, אם תמשיך הממשלה בכיוון
זה ותמכור חזרה את כל הכותנה אשר קנתה
אפרים קישון, הומוריסטן
יגיעו הפסדיה כדי 12 מיליון לירות.
דיויי, דיווי, דיואי, דיוני
מה גרם לשואה זו בשוק הכותנה. מדוע
נשארה השנה כמות כה גדולה ללא קונים?
למוצא, הסופר ומסגנן דברי הכנסח אביגדור
הסיבות רבות. אנגליה, הקונה העיקרית של
המאירי).
כותנה מצרית אשר העסיקה את מטוויות לני
לא ת מי ד מבדד! ,העולה היורד לחיינו קישר המפורסמות בעולם כולו, עוברת עתה
הוא עולה הונגרי הבא צדרך הבריחה המרכז־ משבר קשה בתעשיית הטקסטילים שלה. האירופית
עד לשליטה המוחלטת במילון גור, תעשייה היאפנית שנעלמה מחישובי הכלכלהמאפשרת
לו לבקש בלשן זקן (״ששמו נים מאז תחילת מלחמת העולם השנייה חזרה
מפורסם בין־כך ובין־כך ומיותר לגלותו״) שוב וכובשת עתה את שווקיה הישנים ואף
איך הכינוי ״דיו שלי״ במלה אחת (האפשרו־ דוחקת את רגליה האנגלים משווקים שהיו
יותר: דיויי דיווי• דיואי ודיוני) .מלבד
זאת שלה עד כה. ויפאן קונה כותנה אמריקאית,
הוא מתנהג, ביוצרו, בדרך בודפשטית מובה
כמובן שמצרים רבים רואים את הדבר
קת (״לראות בדברים החמורים את המבדח״).
בעינים אחרות .״זוהי מלחמה שפלה בעם ההעטוף

תמיד היה הכל מבדח לקישון
מצרי !״ התמרמר אחד העתונים .״על־ידי חרם
מעיל עור דרך קבע (בו הופיע כשהוא רכוב נגד הכותנה שלנו רוצה אנגליה להרעיב את
על אופנוע לכל אחת מהצגות הבכורה של
מצרים.״
30 מחזותיו ההיתוליים בבירה ההונגרית).
גורם נוסף לשואה היא העובדה כי אר־אחר
ששימש כעורך משנה לעתון ההיתולי צות־הברית הפסיקו לאגור כותנה זרה. בלודאש
מאטי (חושם, בעברית טובה או טומ שנים האחרונות — ובעיקר לאחר פרוץ מלטום,
בלי השפעת אולפן) בעל תפוצת ענק חמת קוריאה — קנתה ארצות־הברית כל כמות
של שליש מיליון החליט בן פקיד הבנק של חומרי גלם חיוניים שהוצעו לה מכל חלקי
שהשתלם בצריפה ובציור מאז גיל 15 כי תבל. בין השאר אגרה גם מיליוני קנטרים של
מוטב לו לצאת מהונגריה של 1949 מחשש כותנה מצרית. יחד עם זאת הגבירה גם את
לעתידו כיהודי.
היצזר העצמי של כותנה, מצאה השנה כי יש
צחוק על חמור. אין קורות חייו של לה עודפים גדולים במחסניה.
קישון חסרים הומור בכל זאת. בערב בו
רמז כדאי יחד עם גילוי זה החלה אמגנב
את הגבול לוינה שידר הרדיו ההונגרי
את תסכיתו מדוע אין הילד אוכל את התרד 7ריקה מגלה גילויים מעניינים נוספים בקשר
גילויים שאינם על טהרת
בהגיעו לארץ לפני שנתיים לא ידע לקרוא את לכותנה המצרית
השלטים וכעבור ששה חודשים של לימוד 16 המסחר או, ליתר דיוק, על המסחר הטהור.
שעות ביום תחת ידו האמונה של המדקדק בפני ועדת חקירה של הסינט האמריקאי היצחק
ליבני רכש לעצמו 200 מלים עבריות עיד השבוע הרולד מסיבוף, פקיד גבוה של
משרד החקלאות האמריקאי, על קשרים מליממה
.״הדרך היחידה ללמוד את השפה.״
כשהחל קישון כותב עברית, נידחה על־ידי יוחדים בין האחראי לקניית כותנה וסוחר מצהמערכות
בהנמקה מקורית למדי. ההומור לא רי בשם לוטפי מנסור, נציג חברת האחים
מובן. קישון לא התבייש, הביע את דעתו: חורי אלכסנדריה בניו־יורק.
תמורת רמז מוקדם על כוונת ארצות־הברית
״למעטים בארץ יש הומור ...צוחקים על דברים
שאין בהם הומור. רק לצברים חוש לאגור כותנה מצרית הועברו סכומים לא מעהומור
..,הם צוחקים על מלים סתם, כמו טים מהנציג המצרי לאותו פקיד גבוה. העברה
היתד, כנראה כדאית ביותר למצרים: הם מכרו
חמור.״
בינתיים החל קישון העולה המוותק עולה כותנה בשווי של 37 מיליון דולר.
לכשנודע העניין במצרים זכו האחים חורי
בחיים, נכנס לשיכון, קנה לעצמו אופנוע
חדש (כוורנקס) והחל עובד בעתון, אומר, בו להערכה רבה .״זוהי דוגמה של כשרון המספרסם
מדור הומור ואני אומר. תוך שבועות חר המצרי :״ כתב עתון אל־מוקטם במדור
רבו עליו הקופצים, ביקשוהו לערוך מדורים המשק .״רק פרט אחד בו מצער אותנו — הבעתוניהם.
הזוכה: ד״ר עזריאל קרליבך, עורך עובדה כי לא ארע ב־ 1952 במקום ב־.1951״
מעריב שהציב את קישון למדור חד גדיא.
״כלב כל אגודל, קוד
דוגמה גדיית :״אם (אני) כותב למשל
לפני חודשיים הרכיב ראש הממשלה אח-
ים לבן״ חזקה עלי שהכוונה או לחבר הכנסת
ליבנה או להמשביר המרכזי או לכלב ים לבן מד נגיב אל־הילאלי ועדה חדשה: ועדת
או לנגב.״ מסקנה נוספת: אם כותבים על ארגון׳ הבחירות. השיטות שהיו נהוגות עד
הומוריסטן ישראלי, זה כנראה אפרים קישון, כה, הוא הכריז, אינן משביעות את רצונו,
אינן הולמות את הזמן. יש לעבד תבנית בחי־תל־אביב,
לשעבר פאראנץ קישהונט, בודפשט.
דות חדשה.
(העולה היורד לחיינו ( 264ע אפריח
קישון — הוצאת אלכסנדר ( 1.900ל״י)[
י קנטר אחד שווה ל־ 43ק״ג.

״העולם הזה״ 761

ומכיוון שראש הממשלה הכריז ברבים על
רצונו להקדים בבחירות, מיהרה הועדה להודיע
שהחלק הראשון של עבודתה — סקירת
הבעיות הקשורות בעצם עריכת הבחירות —
נגמר. לא היו אלה בעיות חדשות: עוד
בבחירות הראשונות, לפני 30 שנה, עמדו
אותן השאלות לפני המארגנים.
בראש וראשונה ניצבה שאלת האחוז הגדול
של בוחרים אשר אינם יודעים קרוא
וכתוב. לפי אומדנת הועדה נהנים 4,5מיליון
גברים מזכות בחירה והיבחרות (זכות
שאינה ניתנת לנשים) ומהם 750 אלף בלבד
היודעים קרוא וכתוב.
הכלב והחמור. הבעייה היא כיצד להבטיח
בחירות סודיות ולודא שאיש לא יצביע
יותר מפעם אחת.
לפתרון הבעיה הראשונה הזמינה הועדה
החדשה מומחי בחירות מהודו וממדינות
דרום אמריקאיות שהמציאו כרטיסי בחירה
מיוחדים המסומנים בציורים פשוטים בשביל
המפלגות השונות. בצורה זו ידע כל פלאח
כי ציורו של כלב, למשל, מסמל את הוופד
וציורו של חמור את הסעדיים. כל אשר יהיה
עליו לעשות הוא להתוות סימן קטן מול
הציור שבחר בו.
אולם בעיית מספר ההצבעות קשה יותר.
אחד הסיפורים המופיעים בקביעות בעתונות
מדי התקרב בחירות הוא סיפורו של אחמד,
המשרת אשר נעדר ממקום עבודתו ביום
הבחירות. למחרת שואלו מעבידו לפשר
העדרו.
״הייתי בדרכי לעבודה,״ השיב אחמד ,״כאשר
עצר אותי שוטר ואמר לי ללכת להצביע.״
״אבל
לא ייתכן שזה לקח לך יום שלם !״
התפעל המעביד.
״דוקא כן,״ היתד, תשובתו התמימה של
אחמד ״שמונה שוטרים שונים עצרו אותי
ואמרו לי להצביע!״
כדי למנוע מקרים דומים — דבר תדיר
במצרים, בה בוחרים ללא תעודות — הגישה
הועדה הצעה מהפכנית בפשטותה: כל בוחר
אשר יצא מקלפי יקבל חותמת בדיו בל־תי־נמחקת
על אגודל יד שמאלו. כדי לבחור
פעמיים יצטרך לחתוך את האגודל וזה לדעת

מעדן לערוך חקירה בדבר רצח שני בני־דו־דו
של השולטן.
לפי השמועות רצח השולטן את בני דודו
מתוך קנאה — הוא היה בטוח כי עמדו יחד
עם עוד כמה בני המשפחה המלכותית, לסלקו.
אותה קנאה דחפה אותו לחטוף, לפני שנה,
צעירה אשר אחיו עמד לשאתה לאשה. הוא
פחד פן תוליד האשד, בן לאחיו בעוד הוא
עצמו חסר־בנים.
אולם בנימוסם הרב, לא דאגו הלורדים האנגליים
לענייני מדיניות או צבא—הנשים הן
שהטרידו את מנוחתם .״לדעתי, יש לשגר אדם
אחראי, רצוי שיהיה חבר בית זה, לראות כי
לא יאונה כל רע לגבירות הללו,״ הציע לורד
ג׳וניט, אחת הדמויות הידועות באנגליה.
״אם הלורד המכובד מוכן להתנדב לשליחות
זו,״ ענה לו לורד סווינטון, דובר הממשלה׳
״אביא את ההצעה ליי,ץ הממשלה.״
תורכיה אסור להיות רגיש
הקריקטורה היתד, ככל שאר הקריקטורות
המוצלחות של חברי הממשלה התורכית —
קווי הגוף האופייניים, הלבוש המיוחד• הפוזות
המיוחדות לכל שר ושר. רק הפנים היו
חסרים. במקומם נראו עיגולים לבנים. הכותרת
מתחת לציווי, שהזכירה את ״סעיף 159״,
הסבירה לקוראים כי היה זה צעד במערכה
המאחדת כמעט את כל העתונות נגד הממשלה.
המערכה מתנהלת סביב הצעת הממשלה
לתקן את סעיף 159 של החוק הפלילי התורכי
אשר לפיו יהיה עתונאי צפוי לעונש של שנה
עד שש שנים עבור מאמר או קריקטורה עולמי
ת על חבר הממשלה.
במדורו ההומוריסטי ״אני מצפצף עליך״
כותב דוגאן נאדי, בעל העט החד :״ירחם
השם עלינו אם יתקבל החוק. לא יהיו יותר
בדיחות או קריקטורות, לא נראה יותר
את ראש הממשלה בלבוש אשד, או שר החוץ
כצ׳רלי צ׳פלין ...אבל ישנו אחד (שאני לא
אגלה את שמו) אשר לא נוכל אפילו לפרסם
צילום שלו — הוא עלול לחשוב את הדבר
לעלבון!״
צעד להגנת השרים. שר המשפטים

ה״סל״ של הכורסה באלכסנדריה
סהר, סחר, סוחר, סחרחר
הועדה, לא יקרה לעתים קרובות, כי חוסר רוכנטין נאסוחיוגלו, רואה, כמובן, את הענ-
אגודל שמאלית עלול בכל זאת לעורר חש ין אחרת .״תיקון החוק,״ הוא הכריז ״אינו
מהווה שום לחץ על חופש העתונות ור,בקודות
בלב פקידי הקלפי.
רת. זהו רק צעד להגן על השרים וכבודם.
בכבודם.
חופש העתונות לפרסם בקורת על כל בעייה
לורד דואג לנשים
ולהעיר את תשומת לב השלטונות לכל עוול
בדרך כלל אין הרמונו של נסיך ערבי עניין הנם אחד מיסודות הדימוקרטיה החיוניים,״
אשר כל אדם יכול לדון בו כרצונו. השבוע הוסיף השר .״אך מה דעת העתונות על פרהופר
הכלל. באוירה שקטה ומנומסת של בית סומים העוברים את תחום הביקורת והופכים
הלורדים הבריטי קם הלורד אוגמור והציג
עלבונות וחרוף?״
שאלה :״מה המצב בהרמון הסולטן של לחג׳?״
דעת העתונות לא אחרה לבוא: אם שר
הוא שאל .״כפי שאני מבין, רב מספר נשו מרגיש את עצמו נעלב, הרי לפניו הדרך הפתיו.
האם יש מישהו הדואג להן?״
תוחה לכל אזרח — הוא יכול לתבוע את
בזמנים כתיקונם, לא היו הלורדים האנגלים העתונאי למשפט. אם, לעומת זאת, הוא אדם
המנומסים והשוקדים לשמור יחסים טובים רגיש במידה שאינו מסוגל לסבול מלים חריעם
הערבים, מעלים על דעתם לשאול שאלה פות — אין מקומו על במה צבורית.
כזו בפומבי. אך במדינה הקטנה של לחג׳ ,בין
מסכם סימאווי, במאמר ראשי אחר :״הדבר
ממלכת תימן ועדן, המושבה הבריטית, אין הראשון שדיקטטורים מתקיפים. הוא חופש
אלה זמנים כתיקונם. זה למעלה מחודש שההעתונות,
יסוד כל שאר החררות. הנני משוכסולטן,
פאדל עבד אל-כרים, סתום־עין ואדון נע כי האסיפה הלאומית לא תאשר את התיל־
42 דיירות הרמונו, ברח מארצו, שעות ספו קון, כי אין להעלותו בד בבד עם רוח הרות
לפני פלישת יחידה צבאית אנגלית שבאה דמוקרטיה.״

לחו.

מכל
הקוטב הצפוני
מלחמה סל העודם
בעולם כולו נטושה מלחמה קרה. אך
בשום מקום אין היא קרה כבקוטב הצפוני.
עד לפני כמה שנים לאי יחס איש חשיבות
רבה לגג העולם. האנשים היו רגילים להסתכל
במפות המרובעות אשר בספרי האטלס,
והקוטב נראה להם כמקום נידח וחסר
ערך מעשי. אולם מאז החלו הטייסים של כל
העמים להתכופף על מפות חדשות, המבליטות
את עיגולו של כדור הארץ, שמו לב לפרט
קטן: הדרך הקצרה ביותר בין יבשת אמריקה
ובין לב ברית־המועצות מובילה מעבר
לגג. יתר על כן, מזגי האויר המשפיעים השפעה
מכרעת על תנאי הטייס, מקורם אף הם
בשטח זה. המרוץ על הקוטב החל.
הויסקי הפך קרח. הנחיתה האוירית
הראשונה בקוטב הצפוני נערכה ב־ 22 למאי
,1947 על־ידי ארבעה מטוסים סובייטיים בפי׳
קוד התייר הארקטי אוטו שמיט. הם השאירו
ארבעה אנשים, בפקודת איבן פאפאנין, על
אי־קרוז שט, כדי שיחקרו את מזג האויר
והאוקיאנוס. הארבעה צפו למעלה מי1,500
ק״מ, עד שניצולו כעבור 258 יום על־ידי
שובר קרח סובייטי ליד חופי גרינלנד.
הדבר הרגיז מאד את טייסי אמריקה, שלא
יכלו להשאיר את היתרון-במלחמה הקפואה
לסובייטים. לפני שבוע הודיעו על נצחון
גדול: מטוס מסוג ם י־ ,47 שהוביל צוות רגיל
וסגל של אנשי מדע, נחת על הקוטב, ערך
מדידות משך שלוש שעות וחזר לבסיס צף,
אי־קרח נייד במרחק 200ק״מ מן הקוטב.
משם הודיעו על הנחיתה ברדיו.
המטוס, שצוייד במיתקן־נחיתה עשוי מגל״
שי־שלג, הקים תחנת מדידות על אי־הקרח
וקרא לו על שם הטייס — אי פלטשר. שם
אפשר לעקוב אחרי לידתו של מזג האויר העו
ב ר מן הקוטב לאלסקה• קנדה וארה״ב•
מזג האויר באי עצמו הוא 75 מעלות מתחת
לאפם. כשהזרימו הטייסים את הבנזין לתוך
מטוסיהם נשפכו כמה טיפות, שהפכו קרח
עוד לפני הגיעם לארץ. האכזבה האיומה ביותר:
בקבוק של ויסקי סקוטי קפא, הפך קרח.

^ __גרמניה
ר^מנון ץנ\ד הממשלה
כשהודיע במאי 1945 רדיו פלסנבורג, תחנת השדור האחרונה שנשארה בלתי כבושה,
על כניעתו של האדמירל דניץ ועל סוף הרייך
השלישי, סיים את השידור בצליליו של שיר
המרעיד נימות נסתרות בלב כל גרמני טוב :
׳,,גרמניה, גרמניה מעל לכל, לכל בעולם.״
היה נדמה לרבים שעם זאת נסתיימה ה־קאריירה
של ההימנון הזה. הוא חובר לפני
כמאה שנים על־ידי מהפכן גרמני, הופמן פון-
פאלרסלבן, והוא היה המנון של מרד. אותה
שעה היתד, גרמניה מפורדת לשורה ארוכה
של נסיכויות וממלכות, שלחמו זו בזו. ה־הימנון
בא לבטא את הרצון הלאומי החדש,
שנושאיו היו דוקא הליברלים והסוציאליסטים,
שביקשו לאחד אה המדינה ולהשליט בה
משטר של חוק.
גבור ורועה זונות. כשאיחד ביסמרק
את גרמניה, נזכר בשיר המרדני, הפך אותו
הימנון לאומי של גרמניה• הוא איבד את
משמעותו המתקדמת המקורית, הפך סמל

ללאומנות הגרמנית, ששמה את גרמניה מעל
לכל העולם. הוא השתרש בלב הגרמנים
במידה כזאת שהריפובליקה הויימארית, שביטלה
את דגל הקיסר, לא העיזה לבטל את
ההימנון. וגם אלודף היטלר, שקבע גם הוא
דגל לאומי חדש, לא העיז לפגוע בשיר. הוא
הוסיף לו רק הימנון שני, שיר פלוגות הסער
הנאציות, שחובר (כביכול) על־ידי הורסט
ווסל, רועה זונות נאצי שנהרג בתגרת־רחוב
בנסיבות בלתי־כשרות והפך גיבור לאומי במשטר
החדש. אולם שירו של רועה הזונות
נעלם יחד עם המשטר שאותו בא לסמל.
גרמניה החדשה רצתה לשים קץ לכל שרידי
העבר, גם להימנון. מחוסר הימנון אחר,
נוגן בטקסים רשמיים קטע מתוך הסימפוניה
התשיעית של בטהובן. בינתיים הכריז נשיא
המדינה, ד״ר הויס, המוסמך לפי החוקה
לקבוע את ההימנון, על התחרות לחיבור שיר
חדש. בראש השנה האחרון ניסה להכניס
לשוק הימנו,ן חדש, בשם ״שיר לגרמניה״.
אולם הנסיון נכשל לחלוטין. הגרמנים נשארו
נאמנים להימנונם הישן. בכל מסיבה
פרטית קמו על רגליהם, שרו אותו בהתלה
בקשה
על נושא שונה לחלוטין: זכותו של
האדם למות.
כ־ 2500 אישים בריטיים ואמריקאים נודעים,
ביניהם הסופר ג׳וליאן הקסלי, לשעבר
מנהל הארגון לחינוך, מדע ותרבות של
או״ם, הגישו לטריגווה לי בקשה לאשר על־ידי
הצהרה בינלאומית את זכותם של אנשים
חולים חשוכי־מרפא ל״הריגה מתוך
רחמים״ .הנושא התעורר לפני שנתיים באמריקה
בשורה של משפטים סנסציוניים,
בהם הואשמו רופאים ברצח חוליהם, אחרי
שהחולים בקשו אותם לשים קץ לסבלותיהם*
.אולם למרות שרעיון ההריגה הרחומה
מצא הד ניכר בין אנשי המדע בדומה
לרעיון כי כל אשד, רשאית לבצע הפלה
מלאכותית, אף כי הדבר הוא בלתי חוקי
כמעט ברוב הארצות, כולל ישראל, גויים
נגדו כל כוחה העצום של הכנסיה הקאטולית.
טענה הכנסיה: רק אלוהים רשאי ליטול
את חייו של בן אדם. אם מרשה החברה
הריגה בתנאים כל שהם, אין גבול. שהרי
אותו עקרון אפשר להפעילו למען רצח פו
הזמר
אברהם (״ניקו״) פלדמן מול מצלמת הטלביזיה
המאזינים שכחו את מתיהם
בות• אולם חל שינוי אחד: מלפנים היו ליטי, כשהמדינה טוענת שחייו של אדם מזי
שרים את הבית הראשון ,״גרמניה מעל לכל.״ קים לשלום המדינה.
ואילו עתה, אחרי חלוקת מדינתם, עברו באואולם
גם המבקשים הבינו שאין סיכויים
פן ספונטאני לבית השלישי:
רבים להצהרתם: האו״ם, בו מהוות האומות
הקאטוליות גורם מכריע׳ יהרוג את
״אחדות וחוק וחופש למולדת הגרמנית,
ההצעה בלי רחמים. אולם כוונתם היתד,
הבה ונשאף לאלה באחוות אחים בלב ויד,
אחדות וחוק חופש הס הערובה לאושר, יותר תעמולתית: להרגיל את הציבור העופרחי
נא בזוהר אושר זה, פרחי מולדת למי לרעיון.
גרמנית !״
* אותה הבעייה נתעוררה לפני שנתיים
החודש הודיע נשיא המדינה שההימנון ניגם
בישראל שעה שד״ר קדיש הרג את בתו.
צח את הממשלה. מעתה יושר הבית השליאותם
ימים ערך העולם הזה ( )654 משאל
שי של השיר הישן כהימנון לאומי רשמי.
בין אנשי מזע, בו התנגדו הרופאים ד״ר
אברמוביץ, פרופסור צונדק ופרופסור מר-
קום, וכן השופט בר־זכאי, התנגדות נמרצת
לרעיון ההריגה מתוך רחמים, בעוד שעורך־
הריגה מתור רחמים
הדין זליגמן חייב את הרעיון ואילו הרב
הראשי סולידנו הודיע שהדבר אסור לפי
כמעט כל עבודתה של או״ם מוקדשת לנושא
אחד: זכותו של האדם לחיות. אולם חוקי ישראל, אן הרבנים היו מקילים בעונשו
של ההורג ולעתים פוטרים אותו מעונש.
החודש הוגשה למוסד הבינלאומי העליון

או״ם

j a j i M

אהרי שהתפוצצה, מצאה רותי את עצמה
מרחפת בחלד הריק. בעזרת פתקת-
המלצה מזויפת עלתה מעדה-מעדה, דאתה
מרחוק סובב מרובע מתקרב.
סקרנות גדולה אחזה את רותי. מי ראה מעולם
כוכב מרובע? האס חיים עליו ייצוריס חיים? ככל שהתקרבה
נראה הדבר מוזר יותר. סימנים של חיים נראו

nע 1ל 0

מוסיקה

תלויים בחלל— שלטי־ענק שנשאו כתובות משונות. היה
ברור לרותי שהמושגים בעולם ההוא שונים ממושגים
שהתרגלה להם בעולם הזה.
אולם לרותי לא היה זמן לשקוע בהרהורים. פחד
גדול אחז בה. היא התקרבה במהירות עצומה לכוכב המרובע.
נזה יקרה אם תיתקל באחת הפינות החדות? האם
לא תיח^ו לשניים? אולם גס כאן האיר לה המזל פנים.

הוד האי נ תכבדו
בהגיע הזמר אברהם (״ניקו״) פלדמן, כוכב
הלנה היפה לאופנבאך של האופרה העממית
לשעבר למרסייל בשלהי , 1948 נגרר
על־ידי רב-החובל אל סיפון אנייה מעבירת
עולים (כיום גלילה) ,כדי להנעים ל־2500
עולים את שעתם הגלותית האחרונה. מעשה
זה היה פרסומת טובה יותר מכל מידעה בע־תון.
כשהגיע ניקו לפרים, הלך שמו לפניו
בקרב הקהילה היהודית. הוא הוזמן לשיר
באזכרה שערכו פליטי העיר ביאליסטוק לחללי
עירם. נזכר ניקו: כאשר שרתי להם
בערבות הנגב, שכחו את מתיהם, הזילו דמעות
לזכר חללי הנגב.
עסקני האזכרה בכו כה הרבה עד שהחליטו
לנקום בזמר שהתאכזר להם בשיריו.
הם מימנו בשבילו קונצרט באולם פלאייל
המפורסם. מבקרי המוסיקה המחמירים ביותר
מבקרים באולם זה, קוטלים אמנים בסיטונות.
ניקו הערים עליהם, הרכיב את רוב
תכניתו משירים ישראליים שנשאו חן בעיני
הקהל והמבקרים. תוצאת הקונצרט: חברת
התקליטים פרלופון הפיצה שלושה שירים
ישראליים מושרים על־ידי אברהם פלדמן.
אידיש ארצישראלית. לאחד חודשים
מעטים, אחד הופעה בטלויזיה בלונדון (ראה
תמונה) ,בה האזינו מיליוני אנשים לבערבות
הנגב, הוזמן פלדמן על־ידי הסתדרות ציוני
בריטניה ׳להופעה במסיבתם. זמן קצר לפני
הופעתו הרעיש רעם ישראלי את הציבור הבריטי:
צה״ל הפיל מטוסים בריטיים בנגב.
היהודים שהופיעו למסבה היו מאובנים, הרגישו
עצמם בין הפטיש והסדן. כשעלה אברהם
פלדמן, הכריז :״עכשיו אני רוצה לשיר
לפניכם את שיר ההגנה (שיר הפלמח).״
תגובת הקהל: קימת גוף אחד על רגליהם,
עמידת דום מתוחה עד סוף השיר.
בדובלין, בירת אירלנד, התאספו 2500 איר־לנדים
שוטמי בריטים, יהודים ובלתי־יהודים,
לנשף שערכה ויצו ״לטובת ההגנה.״ כאשר
שר פלדמן שיר אנגלי צרחו האירלנדים :״אי־דיש•
אידיש!״ כשפצה בשיר עברי, ניגעו. הסבירה
מארגנת הנשף :״זוהי אידיש מהארץ.״
עלילת המסע המעניינת ביותר נתרחשה
בצפון אפריקה, אליה הגיע פלדמן לסיבוב
קונצרטים, בהגיעו לאי ג׳רבה (ליד חוף טונים)
בו יושבים כ 1000-יהודים (הנחשבים
לאטרקצית התיירות העיקרית של האי) הנראים,
לובשים, ומתנהגים כבידואים ומדברים
עברית תנ״כית רהוטה, קידמו מכתב בזו
הלשון :״למנצח הראשי מהאופרה בת״א :
אין לנו כסף לשלם לו, אם ירצה לבוא ולשיר
לפנינו, נשמח לכבד את כבודו.״
טיפוס קלאסי. בשוב פלדמן לביתו ה־תל־אביבי,
מקום -שציפו שתי בנותיו לבואו
משך ארבע שנים, הביא עמו אלבום ביקורות,
בו בלטו, בין השאר אלה של המבקרים ה־אלג׳ירים
והטוניסאים שכינוהו ״טיפוס קלאסי
של טנור בינלאומי״.
פלדמן, המשתוקק לשוב אל קרשי האופרה
בארץ, נוכח לדעת שהגיע לתחנה שעה
קלה אחר צאת הרכבת. התשבחות ששפעו
מן הביקורות להן זכה בחוץ לארץ לא עזרו.
חברת פרנסום, המחדשת עתה את הצגת הלנה
היפה בתיאטרון המוסיקלי המחודש, החתימה
טרם שובו של פלדמן מחוץ לארץ את
הטנור אפרים לוי, עולה חדש מבולגריה,
לתפקיד פאריס, בו קנה פלדמן את עולמו.

הכוכב המרובע הסתובב ברגע הנכון, ורוחי נפלה על
ראשה באחד מששת המשטחים המרובעים של הקוביה.
המכה היתר, איומה. לרגע ראתה כוכבים עגולים ניתזים
לכל עבר. כשרוחה שבה אליה מצאה את עצמה
יושבת לרגלי שלט גדול שנשא את הכתובת ״לארשי״.
היא לא ידעה מה זה, אך האותיות נראו לה מוכרות.
האם לא ראתה אותן פעם בסדר אחר, אולי הפוך?.,.

המלחמה על הקלפים
רבים הם האנשים שאינם מחבבים קלפים. אולם
לפחות במקרה אחד מוטב להם לשנות את דעתם. המקרה:
משחק הברידג׳ .כי ברידג׳ אינו משחק־מזל סתם,
הוא אומנות בעלת כללים מסובכים, סטרטגיה, טקטיקה
ופסיכולוגיה משלו.
חובבי הברידג׳ הישראליים מאוגדים באיגוד הברידג׳
הישראלי המקיף אלפים רבים מבין עשרות אלפי חובבים
בארץ.
מיליוני חובבי ברידג׳ מתאספים מדי פעם סביב
שולחנות הקלפים ואין ישראל יוצאת דופן בשטח זה.
לאחרונה החליט האיגוד לערוך תחרויות אליפות,
יחלק את השחקנים לבני הליגה הראשונה והשנייה. משך
חמשה שבועות מתחרים הברידגיאים ביניהם, יזדקקו
לפחות לשלושה שבועות נוספים כדי לוודא את חלוקתם
של הברידג׳אים לשתי הליגות.
בתחרות משחקים זוגות כנגד זוגות, כשכל זוג
(מזרח־מערב או צפון־דרום) פותר במשחקו את אותן הבעיות
המשתחקות בשאר השולחנות ואחרי כל משחק
נרשמות נקודות הזיכוי לזכות המשחקים. ההתחרות דומה
יותר למפגש חברותי כשעתונאים, רופאים• עורכי־דין,
מורים, פקידי ממשלה ותעשיינים בולטים בהשתתפותם
הערה. אך בינתיים לא מצליח אלוף הארץ, ד״ר (לפילוסופיה
ולמתימטיקה) פאול לוקץ׳ במיוחד. אומרת שותפתו
למשחק: הוא עשה כמה שגיאות אופטימיות.

עולים מעיראק. הסלאנג המדובר בנזשחק הוא בינלאומי,

משחק הבד־דגי:
לאלפי אנשים, ביניהם חובבי הברידג׳ גילה
רק האמריקאי אלי קולברטסון את משחק הבריזג׳.
אי 1זה נכון. משך סאות בשנים שיחקו ברידג׳
בצורה שקטה ומתונה יותר. עד שהופיע אלי
קולברטסון ואשתו וגרמו למהפכה במשחק.
תורת קולברטסון: ארבעה אנשים יושבים
למשחק. שניים לעומת שניים. בידי כל משחק 13
קלפים וכדי לנצח במשחק יש לחשוב מהר והרבה
ולצבור מאה נקודות. הנקודות נקבעות בעזרת
סולם נקודות מיוחד המיחס, למשל 30 ,נקודות
לצבע לב. כדי להוציא את מקסימום הנקודות
מקלפיו צריך כל שחקן לדעת את הקלפים שבידי
חברו למשחק ולשם כך נקבעו הכללים המפורטים
והמסובכים ביותר שנקבעו למשחק קלפים.
לכשתסתיימנה. תחרויות הליגה הישראליות
תתחיל האליפות הארצית ואלופיה ישתתפו בתחרויות
הבינלאומית עם אלופי העולם, בעזרת 52
קלפים לפי תורתו של אלי קולברטסון.

111

אלוף ממושקף. ד״ר פאול לוקץ׳ ,האלוף הישראלי •I
לברידד. לבש מסכת ריכוז, מתיחות, ובטחון עצמי בולט.

החלטה שנונה. הגב׳ ברנדייס, בת־זוגו האהודה והשנונה
של האלוף, הגיעה לידי החלטה מרחיקת לכת...

תיחטרון
אשה חיה ל אד מת
וולפונה היה קמצן. התיאטרון הקאמרי
היה פזרן. בערבוביה של קריקטורות ווונצניות
מתקופת הרנסנס הציג את אחד הבזבוזים
הגדולים ביותר שהוצגו אי־פעם: לשווא ניסה
נתן אלתרמן לפזר את האבק שנצטבר על
מחזה בן 350 שנה, שהעניק פעם מנה צפופה
של מוסר־השכל. לשווא נרתמו 13 שחקני
הקאמרי לעגלה כבדה, שאופניה לא הצליחו
משך שעתיים אף לעבור אל הקצה השני של
הבמה. ואילו ארבע התפארורות העשירות
והמתחלפות. דרכן בקע משק מי וונציה,
הצליחו רק, להגדיל את געגועי הקהל הישראלי
לטיול גונדולה רומנטי בליל ירח וונצאי.
הבמאי נורמן מארשל, שהוזעק מלונדון לנצח
על התבשיל הצבעוני אך חסר־הטעם, נהג
בחכמה, שב לונדונה בטרם אולץ להחוות
קידה לקהל מאוכזב, בהצגת בכורה קיצית.
כסוף דרור לקהל. מה עושה וולפונה
(יוסף ידין) ,סוחר עשיר בונציה, המשוגע
לדבר אחד — הכסף, לו הוא סוגד? מכפיל
את עושרו, ככל סוחר תל-אביבי רגיל העוסק
בשוק שחור? נכון. אך, כיצד עושים
זאת בונציה הרומנטית של המאה ה־ ?15 זה
פשוט. הוא טומן פח לידידיו המקורבים, ש״העולם
הזה״ 760

מומחיותז ריז ה. מר נגלר, המקורח, מצטיין במשחק
רציני. תוצאת מומחיותו היא תכונה חשובה — הזריזות.

אינם אלא רודפי בצע כמותו.
מוסקה (נחמיה פרסוב) משרתו, מבטיח
לידידי אדונו, וולטורה, קורנאצ׳יו וקורבינו
שוולפונה, המתחפש לחולה אנוש, ימות במהרה
גא ישכח לכלול אותם בירושתו אם הם
יתחבבו עליו בעודו בחייו.
הכל ממהרים לרכוש את חיבתו של וול־פונה,
מעניקים לו מיטב עשרם. קורבינו, המקנא
לקולומבה (לאה קנוט) ,אשתו הצעירה
והיפהפיה, מערים על היתר, מקריב אף אותה
על מזבח הירושה• מביאה אל וולפונה החושק

וולפונה, השובע נחת מתעלוליה אינו מסתפק
בכך, ועד שהקהל הבולע בסובלנות
את כל מעשי־הנבלה מתחיל להשתעמם, ממציא
וולפונה את התעלול המסיים. הוא רושם
את שמו של מוסקה על קלף הצוואה, כיורש
יחידי לרכושו, שולח אותו להודיע לרעיו
הנאמנים שהוא שבק חיים. הללו נזעקים
לבית וולפונה, בתקווה לזכות בירושה.
אולם משקורא השופט את שמו של מוסקה׳
מתמוגג וולפונה (המתחפש למת) ,למראה
מרעיו המורטים איש את נוצות רעהו,
משמיצים אותו ואת עצמם. משנשאר מוסקה
ביחידות עם וולפונה, המחזיק בבטנו מרוב
צחוק מול קהל שלא מניע עפעף, הוא מפתיע
אותו ואת הקהל בעורמתו. מוסקה, הנחשב
בעיני החוק ליורש החוקי של רכוש
אדוניו ,״המת,״ מגרש את וולפונה מביתו,
קורא דרור לכספו ולקהל.

חן ו ת כו נ ה. הגב׳ גולדשמיט המפקפקת רגע קט? ,
בטרם תחליט סופית, משחקת בתבונה רבה ובחןjj .

מה 1ה אלף שנה י
למראית עין נראה כאילו נבואה של עתיד
האנושות במיליון השנים הקרובות היא פזיזה
יותר מאשר נבואה על מאה שנה או עשר
שנים. אך לא כן חושב איש המדע הבריטי
סיר צ׳ארלס גלטון דארווין. נבואה של עשר
שנים יכולה להיות בלתי נכונה, אולם בתקופה
של מיליון שנה יקבע חוק המספרים
הגדולים. פרשן, שיש בידו כמה פרטים בני־סמכא,
יכול להסיק מסקנות שתהיינה לא
פחות בטוחות ממסקנותיו של פיסיקאי.
מסקנותיו של דארווין עצמו הן מדכאות
למדי. במיליון השנים הבאות ינצח תומס
מלטוס (הכלכלן הבריטי מלפני 150 שנה
שניבא כי האנושות תגווע ברעב אם לא
ישימו קץ לריבוי הטבעי) .האמצעים הנוכחיים
למניעת ההריון אינם מספיקים. תוצאתם
היחידה תהיה למנוע את ריבוי הגזעים
המשתמשים בהם, בה בשעה שהגזעים שאינם
משתמשים בהם יכסו את פני הארץ.
מקורות הכלכלה של האנושות יתדלדלו
וילכו. בעוד מיליון שנה יהיה פחות כוח

ופחות מזון משישנם כיום. באלף השנים
הקרובות יאזלו כל אוצרות הפחם, הנפט
והאוראניום, ואז יצטרך האדם לחיות על
הכנסתו השוטפת — הרוח, כוח המים וקרני
השמש.
המסקנה: העולם כולו יחיה במצב הדומה
לזה שהתרגלו לו בסין. הכל יחיו על גבול
הרעב, ומפעם לפעם ישרור רעב חמור. ערך
החיים ירד, הריגת ילדים ועבדות תהיינה
תופעות כלליות. ממשלות רודניות תשלוט־נה
במחוזות, שיתאחדו לפעמים לתקופות
קצרות. מעת לעת תהיה ״תקופת זהב״ ,בה
ישתנה זמנית מאזן האוכלוסיה ומקורות הכלכלה
לטובה. תקופת זהב כזאת קיימת
כיום.
ספרו של דרווין גרם למהומה בין אנשי
המדע. טענו האופטימיסטים: אין כל סיבה
מדוע לא ישתפרו האמצעים למניעת ההריון
ויהפכו נכס כללי. מדוע לא תחדל האנושות
מלהתרבות לפני שתגיע לגבול הרעב? אמנם,
גם האופטימיסטים מודים שתיתכן, ואפילו
קרובה לודאי, תקופת רעב של 1000
שנה מפעם לפעם. אבל מה הן אלף שנה
כשמדובר על אלף אלפים?

קולנוע
סרטיט
״פ־פור הופמן׳׳

THE FAMOUS N A I L P O L IS H MADE UP BY

תלא

1בה

נוסדה לפני 25 שנה, מאגדת על
בסים שתופי 400 ישובים חקלאיים
ומאות משקים בודדים בכל אזורי
הארץ לשווק תוצרתם החקלאית.
י משטרת

ישראל

נמום•

דרכים...

חציו הראשון של סיפורי הופמן (המוצג לא
בשלמותו ! 17 דקה, הבלט האחרון, הושמטו
ממנו) .כולל המצאות ופעלולים רבים המוכיחים
שוב שהמחברים־במאים מייקל פאואל
ואמריק פרסבורגר (נעליים אדומות) נחונים
בכשרונות של ממש. ברם, חלקו השני של
הסרט בתיאטרוניות מופרזת ואינו יותר מאשר
אופירה במתית מצולמת כתפאורות פאר
עשויות לא במיטב הטעם.
פאואל ופרסבורגר היו מאד נאמנים ליצירתו
של ג׳ק אופנבך, העבירו אותה במלואה
על הבד. האופירה המבוססת על ספוריו של
הסופר הרומנטי הגרמני ארנסט אמדאום הופמן
1822 — 1776 מספרת על אהבותיו ה־נכזבות
של המחבר לארבע נשים: סטלה
(מוירה שירר) ,רקדנית הבלט, המחוללת בפתיחה
(ובסיום הסרט, בחלק שהושמט ממנו)
את מחול הילק ! אולימפיה (מורירה שירר),
הבובה המכנית שהופמן (רוברט ראונסביל)
רואה אותה, באמצעות משקפי קסמים, כאילו
היתד, חיה ; ג׳ולייטה (לודמילה צ׳רינה) פרוצה
יפהפיה בונציה ; אנטוניה (אן איארם) ,זמרת
שהשירה אסורה עליה מטעמי בריאות. הופמן
מדמה לראות בכל אחת מאהובותיו את האשד,
האידאלית, אולם אויב מסתורי, המופיע בכל
אחד מן הסיפורים בדמות אחרת (ומשוחק בידי
המחולל רוברט הלפמאן) ,מרחיק אותן ממנו.
רק הפתיחה והסיפור הראשון עלו יפה,
אולי משום שבהם משחק המחול תפקיד מרכזי,
בעוד ששני הסיפורים האחרונים, בהם
הדגש מושם בזמרה, משעממים ובלתי מוצלחים•
מוזר היה גם לתת ללודמילה צ׳רינה,
רקדנית מצויינת, תפקיד בו איננה רוקדת.
בתפארות הושקע עמל רב וגם ממון לא
מעט, אולם שפע הצבעים הצעקניים (אולי
משום שמצלמת הטכניקאלר עדיין איננה מסוגלת
לקלוט צבע שקט) ,יותר משהו מרהיב
את העין הוא מרגיז אותה.
אבל אין לפטור סרט זה, למרות מגרעותיו
העצומות, ככשלון רגיל. יש בו רעיונות
רבים יפים ומוצלחים. העריכה, כמו בכל סרטיהם
של פאואל פרסבורגר, מלאת הפתעות,
ריקודיה של מוירה שירר, ביחוד מחול או-
לימפיה, הם מן המצוינים שנראו על הבד.
אולם מעל לכל עומדת לסרט המוסיקה, המבוצעת
בהצלחה בלתי רגילה על־ידי התזמורת
הפילהמונית המלכותית בניצוחו של תו־מאס
ביצ׳ם.
שניים בשק אחד. מייקל פאואל היה
מביים סרט באולפני אלכסנדר קורדה בלונדון
כאשר פגש באמריק פרסבורגר, תסרטאי
הונגרי. למרות, ואולי בגלל, היותם כה שונים
זה מזה: פאואל הוא בעל מרץ חיצוני רב,
שופע עליזות וחדווה ! פרסבורגר מכונס בתוך
עצמו, אכול דאגה תמיד, החליטו לעבוד
בצוותא ולאחר הצלחת סרטם הראשון, הפולשים,
החליטו להקים חברת הסרטה משלהם,
שסמלה, חץ נתקע במטרה, מופיע בראש כל
אחד מסרטיהם.
הם הפיקו, כתבו וביימו ביחד את במעלות
לשמים, חייו ומותו של קולונל בלימפ, הנרקיס
השחור, נעליים אדומות. הם כותבים את
תסריטיהם יחדיו, פאואל בעצמו מביים ועבודת
ההפקה, כלומר ארגון ההסרטה, חלוקת
התפקידים לשחקנים וכן הלאה נעשים על ידם
בצוותא,
את סיפורי הופמן הפיקו בצורה בלתי שיג-
רתית. בדרך כלל נהוג שאת ההקלטה (בעיקר
המוסיקה, פעלולים) מצרפים לסרט אחרי צילומי
התמונות (והשיח) .בסרטים מוסיקליים
זהו כמעט חוק בל יעבור. פאואל ופרסבורגר
הקליטו קודם את המוסיקה והאריות, אחר בנר
את התמונה לפי הצלילים, כמו שעשה וואלס׳
דיסני.בפנטזיה.

,.ח״לי שדושה״

החש עזרה -לחברך בצרה --
המשטרה מחפשת את אביר הדרכיס
יתכן וזד — ,אתה, כל אוחז בהגה יכול
לזכות באות הכבוד אם ישמור על כללי
האדיבות והזהירות בדרכים.

מוגש

! p ׳f f d o M j w - p o o i o

J # 3 1 1

חכרה לתעשית
מקררים חשמליים

פי ר קו

רודיארד קיפלינג ( )1936—1865 היה משורר
הטומי, החייל הבריטי, אשר כבש, בדמו וב־זעתו,
והחזיק בשטחים הנרחבים שטופי־השמש
אשר היוו את הקיסרות הבריטית של יום
אתמול. במיוחד אהב קיפלינג את הודו, פנינת
הכתר הבריטי. על ארץ זו, תושביה וכובשיה.,
כתב את שיריו וסיפוריו המפורסמים ביותר
אשר שמשו בסיס ליותר מסרט אחד (גאנגה.
דין, קים) ,בהם היו חיילי המלכה נושאי צלב;
הצדק והקידמה. את הילדים חלק קיפלינג לשני
מינים: אלה שכרעו ברך למלכה והיו טו בים׳
ואלה שדרשו עצמאות וחרות והיו רעים,
מאד.
בחיילי שלושה, המבוסס על אחדים מסיפו ריו
של קיפלינג החלוקה, בהשפעת הוליבוד״
קצת שונה: הכל שואפים לעצמאות, אלא ש
הטובים
בילידים מקווים להשיג אותה בדרך
של שלום, ועל כן הם נושאים חן מלפני
השליטים, בעוד שהאוחזים בנשק זוכים לחוש
בנחת הזרוע הבריטית, שהיתה, בימים ההם,
עדיין זרוע של ממש.
אולם זוהי הנקודה הפחות חשובה בסרט,
השם את הדגש בצד הקומי של השלטון הבריטי
בהודו, מרכיב מאסף של בדיחות לא
מוצלחות ביותר. גבורי העלילה הם שלושה
מוסקטרים (סטואראט גריינג׳ר, רוברט ניוטון,
סיריל קוסאק) ,חיילים מקצועיים הששים
אלי קרב, קטטה, כוס בירה ושמלה.
כאשר מפריד המפקד הזקן (וולטר פיג׳ן)
בין הדבקים, ממנה את טוראי גריינג׳ר לסמל,
הוא גורם בכך לסידרה של משברים ולעריקתו
של גריינג׳ר על מנת להצטרף אל שני חבריו
הנצורים במצודה נידחת שלאומנים הודים
מסתערים עליה בכוח גדול. המפקד הזקן רואה
צורך לרדוף, ביחד עם גדודו, אחרי העריק,
להציל על־ידי כך את המבצר מבל־ לקבל
פקודה מפורשת מגבוה, דבר שלא היה

לודמילה צ׳רינה, רקדנית
כאילו היתה פרוצה
רצוי כלל וכלל, מנקודת מבט דיפלומטית.
אלה שכל העניין בלתי מתקבל על הדעת
וגם הבדיחות מיושנות ביותר, כמו הקיסרות
הבריטית עצמה.

ישראל
לא דק וז׳טוב ר\ל׳ם
זה מכבר מרגישים חסידי הסרטוב בישראל
בחסרון בעיתון רציני שיטפל בקולנוע כאמנות.
שבועוני הקולנוע הקיימים מיועדים לאלה
אשר התעניינותם באסתיטיקה של הבד
מצטמצמת בחטוב רגלי השחקניות או במבנה
השפם של הכוכבים הידועים, ואשר לגבם
החשיבות החברתית העיקרית של הקולנוע
נעוצה בנשואיהם וגרושיהם של מפורסמי הוליבוד.
בארצות
רבות נוסדו כתבי עת שמספר קוראיהם
מצומצב, אמנם, אבל אשר השפעתם
עמדה תמיד מעל לכל יחס לתפוצתם, יען כי
הדריכו קהל משובח ועודדו סרטאים אשר השתדלו
לחדש משהו באמנות הסרט.
הסרט, הבטאון בן שמונת העמודים הקטנים
אשר החלה להוציא לאור אגודת אוהדי הסרט
הטוב בישראל, איננו עדיין כתב עת מן
הסוג הזה, ואף איננו מתימר להיות כזה.
אולם יש בו, ייתכן מאד, משום התחלה מעניינת,
כיוון שהוא מכיל שני מאמרים טובים
על שני הסרטים המוצגים עתה על־ידי האגודה:
יום הדין (אשר העולם הזה כלל בין ארבעת
הסרטים הטובים ביותר שהוצגו בארץ
ב־ )150 ואורחי הערב. הסרט עלול, במרוצת
הזמן, באם ירחיב את אפקו, יפרסם מאמרים
מקוריים, ולא ייתפש לסנוביום להיות מכשיר
בטוי רב ערך ומשקל.

בקצרה
״מם ע המורדים״ — סרט מערב-פרוע,
שבוים ומשוחק כהלכה. תסריט בעל רמה
.גבוהה מן הרגיל. ארול פלין, פאטריס ווימור.
״משפט ווינסאד״ -עיבוד של מחזה
הנושא אותו השם אודות ילד שגורש מבית־ספר
צבאי בגלל אשמת־שווא שפלו עליו
ומלחמת משפחתו לטהור שמר תיאטרון מצולם,
משחק מעולה. סדריק הארדוויק, רוברט
הונאט, מרגרט לייטון.

״העולם הזה״ 761
מרחב תל־אביב

Q 1 )II J ft

קורא קול העם?
בדיחת השבוע בלונדון: עיריית לונדון החליטה
לעקור את העצים שבגן הציבורי הקטן
שבככר מנצ׳סטר, בו נמצאת צירות ישראל
בראשותו של אליהו אילת. ההסבר: כדי
להקים עליו מגרש חנייה למכוניות הצירות,
14 במספר, המעמידות את ישראל בצירות הממונעת
ביותר בבירה הבריטית.
אחר שראש מטה אצ״ל, יעקב מרידוד.
פרש מן הכנסת והחל עוסק ביבוא בשר,
הלך גם מי שהיה חברו לסיעה, הלל קוק,

האיש מן השכונה
ד׳ול מרפינקל נולד למי שלושים ותשע
שנה באחד משכונות המגורים העצומות אשר
בברוקלין. הוא גדל ברחובות הפרבר והיה
לבחור בעל שרירים וכוח רצון. רצונו העז
ביותר היה לעלות על הבמה. לאחר שנות
למודים, סבל וסבלנות נתקלב, בשנות השלושים,
ל״גרופ תיאסר״ להקה (שמתים שבקה
חיים) צעירה שחוללה מהפכה בתיאטרון׳ האמריקאי.
נתנו לו תפקידים חשובים בכמה
מחזות והוא משך את עיניה של הוליבוד.
תפקידו הראשון, בסרט ארבע בנות, היה פעוט,
אבל רב רושם. ועד מהרה היה הנער מברוק־לין
לאחד הכוכבים החשובים ביותר של הבד
האמריקאי.
היה בו בג׳ול גורפינקל, משהו מן הכח
הפרימיטיבי אשר ציין את ספנסר טרייסי
הצעיר, בתוספת משהו שהיה מיוחד לו עצמו.
הוא -הצטיין בתפקידים של אדם אשר החברה
לא רצתה בו. הוא היה המנודה שסרב להשלים
עם גורלו. כאשר נפל, באגרופים קמוצים
נפל, כשהוא משיב מלחמה שערה. הוא
היה אהוב גם כשחקן, גם כאדם. בחיי החברה
של הוליבוד לא נתערה: את אשתו לא גרש,
במועדוני הלילה לא בקר. פרסומו בא לו אך
ורק עקב משחקו.
חלק ניכר מזמנו הפנוי מעבודת הסרט בילה
בניו,־יורק מולדתו, בה הוסיף מפעם לפעם
לשחק על קרשי הבמה. לפני כשנתיים הופיע
שם בתפקיד הראשי בפר גינט לאיבסן. פעם
פעם אחת, בנסעו ברכבת התחתית לבית הוריו
בברוקלין כשהוא מרכיב משקפי שמש
וכובעו שמוט על פניו כדי שלא יכירוהו
ציידי־חתימות, נגש אליו יהודי קטן־קומה ושאל
אותו :״אתה ג׳ול גורפינקל מן השכונה
שלנו, לא כן י זה שנים שלא ראיתיך
מה מעשיך כל הזמן הזה?״ וג׳ול אהב
לחזור ולספר מעשייה זו.
בשבוע שעבר, בעת ששהה בניו־יורק, תקף
את ג׳ול גורפינקל שבץ הלב• הוא מת
בשנתו. פרט קטן: שמו המקצועי היה

קליעה למטרה
בל צלחות תרם
הצבא לא שבע נחת מההכנות לאולימפיידה,
החליט לחפש ענף להתגנדר בו. ענף כזה
נמצא, היתה זאת קליעה למטרה, השייכת
באופן טבעי למטכ״ל שגם לקח את היוזמה
לידיו, נטל על עצמו לארגן את הענף לקראת
אולימפיידת הלסינקי.

הספורט. אלא שראש הועדה הוא רב סרן
צה״ל ששמו אלירז.
שכיכה, כריעה ועמידה. עוד בטרם
עברו עשרות הקלעים את סינונם האחרון
בילו את מרבית יומם ליד רובים ואקדחים
חדשים שנתקבלו בהמלצתו המיוחדת של
הרמטכ״ל מבית החרושת הצ׳כי לנשק, סקו־דה.
משעה שש בבוקר הסתדרו הקלעים,
ביניהם אזרחים המוצבים ליחידת המלואים
של הצלפים, בצריף הקליעה, כשהם מתאמנים
בירייה משלושת מצבי היסוד: שכיבה,
כריעה ועמידה.
אולם בכך לא נסתיים אמונם של הקלעים,
ככל ספורטאים טובים עברו גם שפשוף גופני
חמור, הפעם בגלל סיבה מיוחדת: להיות
לתחרות מבחן ולאחר שמאות רבות של
חזקים מספיק כדי לעמוד במתח של שש וחצי
שעות הנדרשות מכל קלע בתחרות אולימפית.
המאמצים היו כדאים במיוחד כשבאה ההז-
מנה מאוסלו הנורבגית להשתתף בתחרו־ות
הקליעה הבינלאומית הפתוחות המשמשות מב־חן
מוקדם לאולימפיידה לטובי קלעי העולם.
בינתיים הוחלט לא לשגר משלחת מלאה
(בעיקר מטעמי תקציב) ,להסתפק בקלעי רו-
בה החייבים לירות מרובה בקליבר 7.5מ״מ
ובקליבר זעיר ( 2.2מ״מ) ממרחקים של 100
מטר ו־ 50 מטר ובקלעי אקדח היורים איטית
ממרחק 50 מטר והמבצעים יריות חתף ממרחק
25 מטר. הפסדם של הקלעים הישראלים: אי־השתתפות
בירייה בצבי רץ ובצלחות חרם
מעופפות.
כדורגל עניינים ספונטניים

נ׳ון גארפידד (שמאל) וידידים*
פרט קטן: נסבץ לב

ג׳ון גרפילד.

השלושה מ ן המחתרת

כתב הארץ בארה״ב, אריה גלכלום,
לא גילה בכתבותיו אהבת ישראל מיוחדת.
באחרונה שוב לא התאפק, החליט לתאר דמותו
של רב היה זה צעיר לא נקי ביותר
בהופעתו החיצונית, ובעל פרצוף מטומטם
למדי, במלים אחרות, רב אורתודוכסי.״
ריקטור האוניברסיטה העברית פח־פ׳
משהשמכה, מסר על רשמיו מביקורו ב־ארצות־הברית,
הצטער להודיע לע התרשמות
רעה אחת: כשנסע ברכבת התחתית הוציא
שכנו את היומן הקומוניסטי, דיילי וורקר,
החל קורא בו. כשגילו זאת שכניו לספסל
סטו מהקורא כאילו היה מוכה צרעת. שאל
ריקטור האוניברסיטה: כלום היה זה קורה ל
בדרכיו
יצא לארה״ב לגייס כספים לחברת
השקעות. השבוע הצטרף אליהם ראש מחתרת
וחבר הכנסת הראשונה שלישי: ראש לח״י
נתן ילידמור שיצא לפאריס כדי להניח
את היסוד להקמת מפעל חימיקליסבארץ.
השבוע ביטל משרד הבטחון התורכי הוראה
מיושנת במקצת: את איסור הכניסה לכל נמלי
תורכיה לפועל היפואי דוד יוסף( גדין
שגורש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה
לאכסנדריה סל מצרים. זהותו של הפועל גדין,
שהעתק תמונתו הנוכחית נממסרו לכל יחידות
משטרת הנמל התורכיות לפני 37 שנים :

סגן אלוף אלכם אלירז, נמוך־קומה וחזקי
גוף, נהג זרום יהודה שעזב את חברתו כדי
לפתח את ענף הקליעה כאחראי על מקצוע
זה במחלקת ההדרכה הצבאית, התחיל לחפש
את הקלעים הטובים ביותר בארץ על־ידי
מודעה קטנה בעתון ובעזרת ג׳יפ צבאי (שב־ארגזו
מונח ספר הלימוד על הקליעה למטרה
מעשה ידי אלכם) ששוטט בו בכל פנה בה
מצויים קלעים.
מי שהיה מפקד בית־הספר לצלפים הראשון
של צה״ל בחר בכמה עשרות קלעים, העמידם
כדורים נורו אל המטרות במטווח צבאי. ידע
אלכס באילו עשרה עליו לבחור.

* זוג הזמרים הלל ואביבה וחבר מערכת
העולם הזה אהרון דולב (ימין) ,בתיאטרון
ניו־יורקי.

כמה קלעים לא מוצלחים ביותר סרבו
לקבל עליה סאת הדין, שיגרו מכתבי תלונה
לראש ועדת הקליעה למטרה שליד התאחדות

דוד כן גוריון ...

לפני שלושה שבועות התפרסם שחקן נוער
של הפועל חיפה, אברהם נסטנפובר, כגיבור
משחק הליגה של קבוצתו נגד הפועל תל־אביב.
במשחק שנסתיים ב 0:3-לטובת החיפאים׳
הבקיע אברהם נמוך הקומה שני שערים
כקיצוני ימני.
חובבי הספורט שקיוו לראות את המשך
הצלחותיו של אברהם, התאכזבו, לא ראוהו
משך השבועיים האחרונים אפילו על המגרש.
כי הצלחתו של אברהם עלתה לראשו ובמשחק
אימון של קבוצת הנוער שיחק בפראות,
לא נשמע להוראות מאמנו, פוקס, לעזוב
את המגרש. יתר־על־כן, הכדורגלן הצעיר
התחצף המאמן לא התאפק, סטר על לחיו.
תגובתו הספונטנית של אברהם: מכת אגרוף
ישירה בסנטרו של פוקס, שהשכיבה אותו
לזמן ממושך על האדמה.
גם הנהלת הפועל ידעה עניין, נהגה בספונטניות:
היא החליטה לאסור על אברהם לשחק
כדורגל למשך זמן בלתי מוגבל (הכוונה :
עד שישקטו הרוחות).

p jja jg fa ₪ B ^ fa fB H fa j5 ja fa ja ja ₪ a ₪ a ja ja ja i5 jB JS ja jg ^ ja ₪ a ra jH fa ₪ 5 ja fa ₪ a jE fa jH JH J5 J 5 ₪ 5 J a ₪ 5 ja ja ra ₪ 5 ₪ sja fa j5 ₪ 5 ja j5 ja fB JS ₪ a ₪ p j

צט ב ץ

i a 1

הוראות הפתירה ראה למטה

t ~ 76

? ד ss

s־ i~ 7־S

!inn

J7־ ~ 33

~ 1־24

א( .שתי מלים) בא אחרי הברק ; ראש המשפחה.

.שתי מלים) כלאיים של סוסה וחמור ;
!:בי האנושות.
ג( .שתי מלים) בעל ; בירת הולנד.
ד( .שתי מלים) לשון עם זר (ר״ת) ; עליו
מתרחש המשחק בתיאטרון.
ה( .שתי מלים) המאמינים באמונות הבל נושאים
אותו כסגולה ; קריאת כאב.
ו. נקבת האריה.
ז( .שתי מלים) יושר ; קיים.
ח( .שתי מלים) צונן ; עם.
ט( .שתי מלים) יש באפשרותו ; מלת שאלה.

י( .שתי מלים) הרצאה: תן !

הפותר ימלא תחילה את התשובות הדרושות בתשבץ המלבני. השורה הראשונה במאונך (כלומר צרוף האותיות הראשונות של התשובות בתשבץ זה) תתן שם של
משורר שהוא גם שחקן ״הבימה״ .אחר יש לפנות לתשבץ השני. בכל משבצת מצוינת ספרה ויש להעתיק לתוכה את האות המופיעה בתשבץ המלבני במשבצת המצוינת באותו
מספר. מלוי כל המשבצות בתשבץ הרבועי יתן ציטטה מתוך שיר שהושר רבות במלחמת השחרור.

&11H₪H₪E1H₪gfa₪a₪HJH₪a₪EJB₪H1ajara₪aEfaj;j1
.העולם הזה״ 761

* 3א-יקו i f j

העולם הזה צוחק

הבקר הידוע• לי אי־המוסריות באופי התושבים מעיקד. עליו.
״תאר לעצמך שאי אפשר לאסוף מניין לתפילה.״ הוא אומר.
״אפילו אם יבוא מלאך מן השמים לא ימצא עשרה צדיקים
בתוך העיר.״
אותו רגע חשבתי את הדבר להגזמה• אך עתה הריני
משכנע כי הסוחר צדק. כי בסדום הכיך אי־המוסר לסדר
מקובל. אנשים אינם עובדים, הרחובות מלוכלכים. מפעל
ר,אשלג הגדול עומד שומם, שערי הכלא פתוחים לרווחה —
רק תעשיית העראק עודנה עובדת, כשכל גבר חייב לשרת
בעבודת־כפייה במפעל הענק. ואשר לגידול מצרכי מזון הרי
זה תפקידם של נערים עד גיל . 12 ואילו הנשים — תפקידן
אחד: שירה, ריקוד וכד.
מצב זה אינו מדאיג את התושבים בלל וכלל .״האשד,
היחידה שהיא שונה מבחינה זו בכל העיר,״ הם אומרים ,״היא
אשת הסוחר לוט. המסכנה !״ וכפיצוי לטוהרה — מצב נורא
בעיני תושבי סדום — החליטו להקים לה פסל במבואות
העיר .״זה יהיה פסל כזה שאנשים ידברו עליו לדורי דורות.״
הם מתפעלים. עדיין מתנהל וויכוח חריף במחלקת ההנדסה
העירונית על סוג החומר אשר ממנו יוקם הפסל — אך יש
להניח כי הפסל ייעשה ממלח טהור, תפארת האזור.
שימוש חופשי כצלם. ברחוב הראשי הקימה העירייה
מרכז שעשועים גדול — שורה ארוכה על בניינים מפוארים,
דוכנים מוארים בשלל צבעים ומכוסים מודעות מגרות
המציעות שרות זה או אחר לעוברים .״מרחץ גפרית — 200
פר מציעה אחת המודעות.
בפנה עמד גבר שמנמן שהכריז בקול רם :״מעשים !
מעשים ־ רק אצל ממיקו אפשר לבצע מעשים כהלכה ! אל
תהססו רבותי — ד,כנסו לבצע מעשים ! ״
קנינו כרטיסים ונכנסנו לאולם גדול, מחולק תאים תאים.
לעינינו נתגלה המחזה האיום והמכוער ביותר שראינו עד כה.
ברחנו כמו עכברים לפני חתול, עלינו על הגיס ודהרנו
חזרה בכביש צפונה לבאר־שבע.
״איזו עיר הפליט הנהג .״עד היכן יגיעו הדברים
מה יהיה בסופה?״
אכן קשה להשלים עם דברים כאלה. אך קשה שבעתיים

]להשלים עם אדישות המוסדות האחראים. כי ברור ללא ספק
׳ כי ללא התערבות מגבוה לא יבוא קץ למצב מחם־ר זה•

לפני כמה שבועות הגיעו למערכת שמועות מוזרות על
הנעשה בסדום. תחילה לא עוררו השמועות כל תשומת לב
מיוחדת אולם משהלכו ונישנו הטילה המערכת על ירוחם
נגבה, ראש משרד באר־שבע, לשגר חוליית כיסוי שתערוך
חקירה מקיפה ותברר את אמיתות השמועות. לאחר סיור של
למעלה משבוע מוסר עתה ירוחם נגבה :
באר שבע, יום ד .
הסימן הראשון שהתקרבנו לעולם אחר היה השוטר
שניצב ליד מחסום על הכביש. תחילה חשבנו אותו למ. צ.
רגיל — אכן תלבושתו בתלבושת מ. צ ,.רק הסמל על זרועו
היה שונה. באותיות גדולות הוא הכריז :״מ. פ.״ נהג הגיס
הסביר לי בלחש :״זר, ממ״פושע• אתה מבין ...במקום ממי
צדיק.״
בהגיענו העירה חיפשתי את כתובת האדם אשר הומלץ
עליו כאדם ישר .״אולי אתה יודע איפוא גר מר לוט?״
שאלתי את אחד העוברים.
״לוט? לוט? אתה בודאי מתכוון לעולה החדש שבא
מעיראק !״ ענה האיש והמשיך: אבל למה לך אותו? זה
אדם נורא משעמם עם כל מיני דעות משונות. אם אתה רוצה
לבקר בעיר, בוא אתי, יש לי כתובות יותר טובות.
הודיתי לו אך הרגשתי כי רצוני רק להגיע לבית לוט.
״טוב, זה עניינך,״ הסכים האיש .״הוא גר ברחוב המלך מם׳
.3יש לו שם חנות לרהיטים.״

מטוס ר. א .פ. בדרכו ממלטה לאיטליה
חנה חניית אונם, נוסעיו הועברו כמטוס ימי
אשר גם הוא נאלץ אחר כך לחנות מאונם.
לבטוח הם הועלו על אניה שנסעה לאיטליה.
הנוסעים: חברי הועדה לשיפור בטחון
האויר.
קבצן הולך ברחוב,
עיניו מורמות לשמים
״יה אללה !״ הוא
מתפלל, תן לי מאה
אלף לירות.״
..אללה לא עונה.
״ 50 אלף. לירות,״
ממשיך הקבצן .״20
אלף 5,000 ,אלף...״

7 /5 1

פתאום נתקלת רגלו
של הקבצן באבן
והוא משתטח על
האדמה ״טוב — אל
תתן כסף,״ הוא מתרעם
בהביטו למעלה
,״אבל אל !נדחוף!״
כאשר
נקרא הזמר אברהם וילקומירסקי גם למלא
תפקיד קונפרנציה בקנצרט סיפר את הבדיחה הבאה לקהל
שהתמוגג מנחת:
״מספרים על דיאגונס שבחיפושיו אחר האמת יצא
עם פנס ביד, למסע סביב העולם.
הוא הגיע לאיטליה — האמת איננה!
הוא הגיע לגרמניה — האמת איננה!
הוא הגיע לצרפת — האמת איננה!
הוא הגיע לרומניה — הפנס איננו!״

״אמא!״ קרא ילד ניו-יורקי כחוסר נשימה.
״היום ראיתי המצאה עצומה כבית־הספר.
יש שם פטיפון שלא צריף אפילו חשמל -
רק מסובבים משהו ביד והוא מנגן!״
נהג לחברו: בודאי מתקרבים אנו לאיזו עיר גדולה.
אנו דורסים יותר ויותר אנשים.

סרח ד; המבקד

עלצו יהודים, צחקו עד היסטריה
לנשים, תפקיד אחר. של למעשה לא היתר, חנותו
כי הפכה מדינת ישראל לאימפריה
לוט ושות׳ חנות רהיטים
ואין זה גילוי גאוני ודרמטי
רגילה — הוא מכר רק מקררים
חשמליים. פעם היה לו
זה שכל ישר וחישוב מתימטי :
מסחר סיטונאי במיטות אך
לפני עשרות בשנים, עת נתפס
מאז רכשו מיטות סדום שם
רע בעולם הוא נאלץ לעבור
החם. סוחב ארנקים או בלע״ז כיס
לענף אחר .״באקלים
הכריז חיים נחמן: הגיע וקס
של המקום, יש דרישה רבה
למקררים,״ מספר מר לוט,
היום הגדול בו היינו לעם!
.לשעבר מפקד מחלקה קרבית
במלחמה נגר שבעת
חלפו הימים והנה בא הפלא;
מלכי ערב, אדם גבוה, רזה,
רוצח עברי השתכן בבית כלא
בעל פנים חרושי דאגה ושופצחו
אזרחים הגונים ברננה:
ערות שיבה למרות היותו בן
40 בלבד. כי על אף הצלחתו
איננו עוד עם! אנו כבר מדינה!
המסחרית אין מר לוט שבע נחת בעירו והוא חשב לא פעם
ועתה, עת פושעים משריצים כזבובים
לעבור לגור לבאר שבע, אצל דודו, אברהם בן תרח, סוחר
עת צצים בכל עיר רובעי גנבים,
עת חונק האדם את אמו ושכנים
מביטים מן הצד, שוחקים, נהנים,
עת האונס היה למנהג מקובל
ונובלות? אל תזכירו! זה נגע הכלל!
נסייק מסקנה הגיונית וברורת:
אימפריה אנחנו! מלכות אדירה!
הבו גודל לעוז, לגאון העברי!
נפוליון למולנו מיסב כדורי !

אך אפילו תינוק כבר יוכל לחזות
מה יהי בסופה של אימפריה כזאת.

ישעיהו לוט

״המחלקה תעבור_לד
״סלח לי

״יש לי המפקד שיצא לקראתו
לו בקורם. החיילי
צתו. היה זה אדם
בעוד שנה הוא בוה
הוא אמר ,״תעודה
המפקד נטל
זמן המשיכה
פניה. המצב ל;
לסדר הר. ס.
פני התעודה :״אישוול.
המפקד הפסיק את
בחייל .״מסכן,״ הוא נין
כאילו...״

המפקד חזר לתעודה
עתה נדמה לו כי כל
המתועב הזה, מה הוא
כלבים בני כלבים? ״חז
אותי!״
״אבל יש לי עוד
תעודה החדשה בידי המפקד,
גשים באדום: הפלה ר;
״אל אלוהים!״ הו;
סוסה שלך הפילה?״
פני החייל התעוותו
סוסה. זאת אשתי!׳
הפעם לא היה ספק,
הריאות .״לך לעזאזל!״
לך למפקד הפלוגה.״ ו,
תעבור — חזור. כל אלה׳
מחלקה ...דום!״
לא נשמעה אף נקישה

יט בתמיהה בטוראי
ים כאלה לא סיפרו
מחטטות בכים חול־
׳שערות שיבה דלילות;
משרות מילואים .״הנה,״
וסר סבלנות. כל אותו
טיה מרוכזים בזוג של—
דברים כאלה צריך
וחות! עיניו ריחפו על
סירסתי א ת...״
בבהלה והביט שוב
״אתה באמת נראה
;ירסתי את חמורו של...״
יודע את חרפתו והחייל
,ו עם חמורים, סוסים,
החמור שלך לא מעניין
המפקד וכבר היתה הו
נמשך לתאריכים מוד־יה
שניה, הפלה..
״מה איכפת לי אם ה־
״אבל מפקדי, זאת לא
עמדה וצחקה במלוא
:פקד לחייל :״לא, לא!
!נה למחלקה :״המחלקה
תעודות יעברו לדום.