גליון 763 מתאריך 12 ביוני 1952

מםי / 763 שנה / 15י״ט סיוד תשי״ב 12.6.1952 /

העורך הראשי:
אורי א בנר י
ראש המערכת:
שלום כה ן

השלס

השבועון המצדד לאינפורמציה רחוב נליקטון , 8תד־אביב
(ליד תיאטרון ״ אתל ״ )
ו.1ד , 136 .טל( .זמני) 6*5785
מען למברקים :״עולמפרם״
משרד המערכת בירושלים
רחוב דוד המלד (יוליאל).
הסעד .
משרד
מו ל
המערכת בחיפה : משרד רחוב החלוץ . 45 חדר ,11
טלפון 4—6( 4661 אחה״*)

עורך התבנית :

עורך הכיתוב:
רו ב א ית ן
הכתב הראשי:

דוש

הצלם הראשי:
פאול נולדסן

אהרון דולב

עורכי מדורים:
מיכאל אלמו, יחיאל בשן. ניצה

נבי, איתמר עילם.

מבצע חכרה
בהתעניינות רבה, אנחנו מספר רב של חיילים
המבזבזים את ערבי חופשתנו בתל-אביב בהליכה
לקולנוע או מדידת רחובותיה, עוקבים אחרי הת פתחות
מיכצע חברה של העולם חזה. אנחנו מוכ נים
להפריש ממשכורתנו לפתיחת מועדון בתל-
אביב בו נוכל לבוא בחברה של בני נוער משני
המינים שאין מטרתם היחידה בתי־קפה וקרייזלרים.

חזירים יהפוד לענה חקלאי מקובל לא ייהנו הדתיים
מחופש בהירה המרשה להם לתבוע דוקא בשר כשר
המיובא בדיביזים יקרים. האם הם עכשיו נותנים
לנו להביא בשר לא כשר 1
אליהו לוי, חיפה
צילומי החזירים שלכם הינם שיא החזירות...
נועל נפש ! וחוץ מזה לא אמרתם גם כמה עולה
קילו...

יצחק י ,.צה״ל

מרים י ,.תל־אביב

משתתפים קבועים:
פרנצה

נרובנר.

רפאל חייט, אוסקר טאובר.
יצחק לבני, צבי שש.

ראש־משרד, ירושלים:

פיליפ טיארי,

ראש־משרד, חיפה :
נתן ריבון

דוד רוביננר

סופרי־חוץ:
מונטי ג׳ייקובם, נלריאל דנון, שמואל מירון.
המו״ל :

העולם

מאז פרסמתי במדור זה את מכתבו של
יוסף שליט, הוצפה המערכת מאות מכתביו׳.
הם מעידים לפחות על דבר אחד: המוני צעי רים
וצעירות, בעיקר בערים, מרגיש בחלל
הגדול שבחייהם.
לא כולם תמימים דעה איפה החלל הזה.
יש הרואים אותו בחוסר תוכן רעיוני ורו חני,
בחוסר אידיאלים ודרך למעשים; ויש
הרואים אותו בחוסר מגע חברתי בין בניב
ובנות וקיום חברה אל־מפלגתית.
את שתי הדעות הקיצוניות מבטאים שני
מכתבים, שהייתי רוצה לארח אותם במדור
זה. כותב חבר הקורא לעצמו בשם פרץ (וה טוען
שבגלל ״סיבה״ אינו מוסר כתובתו) :
״כקורא ותיק המבין היטב את מטרתכם,
אני יכול לומר לכם כי למרות שאתם דוגלים
בסיסמת אי־המפלגתיות, אץ דבר כזה קיים
במאה ה־ 20 ואתם יודעים זאת יפה. לצערי
אתם מכורים וממלאים תפקיד כשופר הריאקציה
בישראל.
אתם יודעים ואני יודע שלא קיים נוער
בלתי־מפלגתי (חוץ מבריונים, פרוצות, אנסיח
וכל הדומים להם) .כל נער ונערה בישראל
ובעולם כולו החושב על עתידו, משתייך ל איזו
שהיא מפלגה או תנועת נוער. הריאקציה
בישראל ובכל העולם, רוצה שהנוער לא יהיה
מאורגן כדי שתוכל להשתמש בו למטרותיה,
כבשר תותחים לכיבוש ארצות זרות ולתפיסת
השלטון בתוך ארצותיה.
כל אלה המבקשים מכם להקים קשר בין
שני המינים אינם אלא בריונים או פרוצות.
כל תנועות הנוער זרקו אותם ואינם רוצים
(בהם) .אז הם רוצים במשהו חדש כדי לספק
את תענוגותיהם הגסים ומלאי החולי.״
כנגד דעה מעניינת זו מתיצב אריה אוס־טרליץ
מכפר חסידים, הכותב:
״כקורא קבוע של שבועונכם מצאתי עניין
רב בבעיה שעוררו קוראים רבים במדור
מנתבים בקשר לבעיות הנוער, או, בלשונכם.
״מבצע חברה״ .אני מרשה לעצמי לנתח את
הבעייה ולהביא לפניכם את דעתי:
בעוד שמעוט הנוער, המאורגן בתנועות
הנוער מוצא לו עניין בפולמוס המפלגתי, או
בארגון גרעין (המתפורר לרוב כעבור זמ\
מה) — הרי רוב רובו של הנוער אין לו עניין
בדרך זו. ואז נוצרות שתי דרכים עיקריות
ל״פתרון הבעייה :
האחת: החברה המצומצמת, המהברגנת, ה מארגנת
מסיבות מוצאי־שבת, יום הולדת ומסיבות
ללא סיבה, והטבלה את הערבים ברי קודים
סלונים ובשיחות סנוביות. חברה זו
שוקעת בניוון ובטמטום מוחלט, המתבטא
בעניין ברכילות הקולנועית, בצעדי הריקו דים,
בהתחרות העניבות הצעקניות ובקינאה
באלה ש״הצליחו״ לקבל חבילות מאמריקה
או לגרוף הון. אופייני לחברה זו אבדן כל
שמץ של מוסריות חברתית.
השנייה (שאינה טובה מהראשונה) :חברה
המטיילת לרוחב המדרכות. אנשיה לובשים
מכנסים צרים וחולצות משובצות באדום או
בצהוב. שריקה אחרי קבוצות של בנות ה סובלות
מאותן הבעיות, והשמעת הלצות וע קיצות
מפוקפקות מאחורי גבן של הנערות,
הנהנות בסתר ומתרעמות בגלוי כבר אי-
אפשר לעבור בשקט ברחוב או הפרחחים

כידוע התארגן באמצעות העולם הזה גר עין
עמית. מספר כותבים הזכירוהו במכתבי הם,
תוך נסיונזת של לימוד גזירה שווה. או לם
קבוצה זו של נערים ונערות אינה דומה
ליתר הנוער בארץ. היא מצאה לה עניין משו תף
שסביבו התארגן הגרעין והוא :״הגשמה
חלוצית מחוץ לכל מסגרת מפלתית״ ,והרי•
לך גורם החסר אצל יתר הנוער.
מכל האמור לעיל יש להסיק :
ארגון הנוער חייב להעשות על כסיס של
ארגון רעיוני, כלומר יצירת מתח בנוער,

חזה

בע״ם,

דפוס

ישראל,

תל־אביב

הבאת הנוער לידי עניין במשהו. אין לעשות
דבר זה בדרכים של משרד שידוכים או
על־ידי פרסום מודעות בשבועון בנוסח :״מי
שאין לו מה לעשות במוצאי שבת יבוא לפ גוש
בנות במערכת העולם הזה בשעה שמונה
בערב בדיוק...״
אפשר לנצל את העולם הזה כגורם המ קרב
את הנוער׳ לארגן בערים (בהן קיימת
הבעייה העיקרית) ״ערבי קוראים,״ להביא
לפני הקוראים את בעיות העיתון ולעורר
וכוחים ובקורת. דבר זה יביא בהכרח לשתי
תופעות לוואי: להתגבשות חברה של נוער
בעלת עניין משותף, ולשפורים בעיתון.״
הייתי רוצה להוסיף בכמה מלים, את דעתי:
כשבני גילי היו בני ,15 היו בנים ובנות
נפגשים בצורה טבעית מאד. לא היה להם

באשר לקורא זאב פרוידנטל משבדיה הטוען
כי הבנות שם יותר מנומסות ואינן מתננדות
לבחור המזמינן לתיאטרון אפילו אם הוא זר
(העולם הזח ) 761 הרי אוכל לומר לו שיכול
להיות ונם הבחורים מנומסים ובאמת מזמינים
את הבנות לשיחת רעים ולתיאטרון ולא כמו כאן
שיש לבחורים מטרה אחרת לנמרי בהזמינם את
הבנות.

יצחק קוקיא, ירושלים
מיבצע הברה הוא לדעתנו לא פחות חשוב מגר עין
עמית לו סייעתם גם כן. אנו היינו זמן מה
חברי תנועת נוער אד היות והתישבות רחוקה
עדיין מאתנו נאלצנו לעזוב את התנועה ועתה
מבלים את זמננו במדידת רחובות תל־אביב או
הליכה לקולנוע על־מנת להרוג את הזמן.

חיים גולדברג,
מרדכי דרור, תל־אביב
לדעתי אין בעיית הנוער בישראל כה חמורה כפי
שמתארים אותה מרבית הקוראים. עם קצת רצון
והרבה דם אפשר לפתור, אם לא את כל הבעייה,
הרי חלק ממנה. בקשרלהודעתכם שתפגישו את
המעוניינים בכך לטיכוס עצה על ההצבעות השו נות,
מה דעתכם לערוך פנישה כזו גם בחיפה?

אורי טיגר, חיפה
הפעולה, לכשתתחיל, תהיה ארצית.
אני חייל ועומד להשתחרר בעוד ימים ספורים.
כיוון שעיסוקי בצבא הוא הדרכה, ורכשתי נסיון
י ב עם אנשים הריני מציע את עצמי לשרות
הרעיון של מועדון על־מפלנתי.

ישראל רביש, צה״ל

במו עיני

צריף או סלון ץ
התביישתי לקרוא בהעולם הזה 761 את רשימת־כם
ה״אובייקטיבית״ על בחירת מלכת היופי. רבו־תי,
יש גבול לאובייקטיביות ! אינכם יכולים להיות
אובייקטיביים במאבק בין אלוהים והשטן, ואינכם
יכולים להיות אובייקטיביים לגבי פעולה בלתי־חנוכית
המשחיתה את אופי הנוער ומכניסה ללב
בנותינו אידיאלים הוליבודיים. מלכת היופי של
ארץ־ישראל, של הנוער העברי ושל העולם הזה
צריכה להיות הבחורה בעלת הצמות בצריח נידח
בננב הדרומי — לא בובה שנוצרה בסלון ליופי
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.

דוד נוימן, באר־שבע
העולם הזה מסר עובדות לא העריך הער כות.

אין
ספק
מאמרכם על מאיר יערי (העולם הזה ) 762 היא
הרשימה הטובה ביותר שהופיעה אי־פעם בהעולם
הזה, ודומני נם הרשימה הטובה ביותר שנכתבה
אי-פעם על השומר הצעיד. אין ספק שנכתבה על־ידי
אדם שנדל בהשומר הצעיר.

י. ג ,.חבר משק
יש ספק רב. היא נכתבה על-ידי עורך
העולם הזה, שלא היח חבר השומר הצעיר.
...זה לא היה מחקר על השומר הצעיר. זה הית
מצע של מפלגה חדשה.

יצחק גלילי, שמוכן להצטרף אליה

גזרת הגזירה
בתור מוכר עתונים ותיק וקורא של העולם הזה
אני מודה לכם מאוד בעד צעדכם זה של צד אחד
בלתי נזור בעתון כי אצלנו בחנות באים וקוראים
את כל העתונים ומדפדפים בהם כל היום —
וזה בכל חנות וחנות. רק דבר אחד מדאיג אותי :
כיצד אוכל אני לקרוא את העתון !

מוכר עתונים, טבריה

חשבון פשוט
״אפרים קישון, בהגיעו לארץ לפני שנתיים, לא
ידע לקרוא את השלטים וכעבור ששה חודשים של
לימוד 16 שעות ביום תחת ידו הנאמנה של
המדקדק יצחק לבני רכש לעצמו 200 מלים עבריות
ליום העולם הזה ) 761״
כידוע, ששה חודשים — 180 יום. לפי חשבונו
של אחד שאינו עוסק במיוחד במתימטיקה, אוצר
המלים של קישון עתה מגיע ליותר מ־.35.000
הבאמתן

ומה בדבר
לויות?

יוחנן הטוני, צה״ל
שבתות, חגים ושאר התבט־

ישר אל הלב

זה היה כיוס העצמאות, שעה קלה לפני שהתהיוכה הצבאית
היתה צריכה לעכור כרחובות. יחד עם עוד במה אלפי אנשים,
תפשתי עמדה אסטרטגית מול קולנוע מוגרכי. השוטרים שמרו
על הסדר.
כשהתקרבה שעת התהלוכה, הגיעה המתיחות לשיאה. כולנו
עמדנו על כהונות הרגליים כדי לראות את הוד התהלוכה. לפתע
עכר רעם צחוק כין האלפים. מן הכיוון בו היתה התהלוכה צריכה
להופיע באו שני כלכים •טצעדו חגיגית כמרכז הכביש, כאילו כאו
לערוך תהלוכת עצמאות פרטית. הקהל פרץ במחיאות כפיים
סוערות, אפילו השוטרים צחקו.
לצלם בנו רונונברג פרס השבוע בסך — 5.ל״י.

ברצוני להודות לכם על מאמרכם הנאה והיפה
״אל לב המדבר״ (העולם הזה 759 היום נסעתי
למנצ׳סטר, שם התכנסה הוועדה הממליצה למתן
מטבע זר שהזמינה אותנו לבוא אליה, ושמה,
כשהוצאתי את העתון עם שאר הגליונות שקיבלתי.
לקחו אותו שאר הישראלים שהיו בחדר וישבו
וקראו אותו בסקרנות עצומה. לא הבנתי מה
העניינים עד שבאוטובום חזרה התחלתי לקרוא
את העתון ופשוט לא יכולתי להפסיק עד שגמרתי
את המאמר היפה והמוצלח — יותר יפה ומרתק
מאשר רומן בלשי.

ישראל אבנר, ברדפורד, אנגליה

דם -למה?
אריה ליבנה (העולם הזה ) 760 בטא בדיוק את
מה שאני מרניש. למה לא נשנה את הדרד !
מדוע לא נהיה אנו הצעירים בעלי הרם, החלוציטז
הרי אנו עומדים על עברי פי פחת, ואיננו רואים
את התהום הפעורה. אנא, אל תתכחשו ליעודכם,
די לנו במלחמה ארורה אחת. אל נזדרז לחזור
על זה !

אברהם טמיר, תל־אביב

צורך במשרד שידוכים• הם נזדמנו יחד באר גוני
המחתרת השונים ובשאר מאות החוגים
שביקשו ישועה בדרכים אחרות. הם לא הרגישו
בבדידות, כי היה להם מה לעשות. לעי ניהם
היתד, מטרה ברורה ופשוטה. המטרה
קשרה אותם לחברה.
כל המחלות המכרסמות בגוף הנוער כיוס
נובעות ממקור אחד: עם הקמת המדינה נעלמו
כל המטרות. נעלמו למראית עין. למעשה קיי מות
מטרות חדשות, הרבה יותר חשובות מ־
״גירוש האוקופנט הזר.״ הן מצריכות גבורה
רבה יותר מאשר המטרות של אז, גבורה בל־תי־רומנטית
ואפורה.
גם השדכן הגאוני ביותר לא יעזור כאן.
יכולה רק לעזור מסגרת חדשה, שתעורר
מחדש את כל הטוב והיפה והנאצל אשר חבוי,
בלא־יודעים, בסתר לבם של הבנים והבנות
של היום, בדיוק כשם שהיה קיים בלב הבנים
והבנות של אז.
אם יימצאו צעירים וצעירות המוכנים לי טול
את היזמה לידיהם, יוכלו לקבוע סימן־
דרך חדש בנתיב דורם. הם ימצאו בעורכי
העולם הזה ידידים נאמנים ועוזרים בלתי־נר־תעים,
בדיוק כמו יוצרי גרעין עמית.

כדאי שקוראיכם ידעו כי לפגי כשלושה חודשים
הוקם בארץ מועדון התכתבות בינלאומי. שתי לחברים מחלקות נפדות פועלות בארנון זה :
המעוניינים להתכתב בארץ ולחברים המעוניינים
להתכתב עם אנשי חו׳׳ל. כתובת המועדון היא :
ת. ד , 1 .בת־ים.

מרדכי סוקניק, ירושלים
על התחלת מבצע חברה ראה דברי העורך
ושאלון, עמוד .13

הזירות !
הסיפור שלכם על נידול חזירים בארץ (העולם
הזה ) 762 הוא נילוי מעניין. עד עכשיו ידעתי
שאפשר להשיג בשר־הזיר מקופסות בפינת רחוב
לילינבלום, תל־אביב.

יוסף קאופמן, תל־אביב
לדעתי הראיתם מידת ליברליות מיותרת. אם
פעם יעלו לשלטון אנשים החושבים ככ!וני וגידול

כל הכבוד לאריה ליבנה על זה שהוא נכח
מלחמת־העצמאות. אבל לא נוכל להחביא את רא שינו
בחול כבת־יענה, ולהתעלם מהסכנה הקיימת.
מי מאתנו רוצה במלחמה ! אבל עלינו לזכור
שהכלב אינו יודע את הפסוק ״ולבני ישראל לא
יחרץ כלב ל שונו״.

אולית בתעם, פלמחאית משוחררת

(של אורי אבנרי.
הייתי מבין את התשובה
העולם הזה ) 760 לוא ניתנה לי על ידי בן־גוריון.
שהואיל לבשרנו על מלחמת כיבוש עתידה, על
קרב שיתנהל על אדמת האויב. אורי אבנרי הוא
האחרון שממנו הייתי מצפה לתשובה כזאת. מצד
שני יש להודות שעתונכם הוא על כל פנים העתון
הנפוץ היחיד שהואיל לפרסם את מכתבי. מובט חני
שאח עתון בעל תפוצה לא היה מסתכן את
בפרסומו.

אריה ליבנה,רמת־גן

כאשר פנה קורנל וויילד, המלח ההוליבודי הרק־ני, אל בת־זוגו במודעה, לא תיאר לו,
מן הסתם, שבעיר רחוקה ששמה תל־אביב תצבוט נערה חמודה, בת 16 ותכולת־עיניים, את
אפו. אך הדבר קרה.
השאלה היא: איו הגיעה זיוה בכר אל המודעה? זוהי שאלה חשובה. היא עניינה לא
רק את זיוה ואת קולנוע תמר. היא עניינה גם את כתבי העולם הזה שעמדו בשער הקולנוע,
ראיינו מאות אנשים בנסותם לברי — (א) למד, הם הלכו לקולנוע? (ב) מדוע הלכו דווקא
לקולנוע זה ולסרט זה? מתי החליטו ללכת? וכיצד החליטו ז
התוצאה: דו״ח חוליית הכיסוי בשלושת העמודים הבאים• המטיל אור על כמה
פרשות סתומות ביחס לכלי־השפעה ציבורי השולט כיום ברחוב הישראלי, לא פחות מאשר
ברחוב ד,מקסיקאי וההונולולואי.

.העולם הזה״ 763

חוליית הפיסו של ״העוד ה1ה״ ,ב שי תו ך פעולה ע
הנהלת קולנוע ״תמד״ ,תל־ אביב, מגישה לר, איש
הקהל. העומד ב תור לקנות פרטיס, עומד ב תור
להפנס אל הקולנוע. ויוצא על מנת ל חווד על פע 1ל! ת
אלה ב בי ת קולנוע אחר. את התשובות ל 10-ה שאלו ת
המעניינות אותר במיוחד ב־חס־ם בינך; ובין הקולנוע.

שרים ואחי מיליון כרטיסים נמכרו בשנה שעב רה
בקופות מאת בתי־ר,קולנוע הפזורים על פני
מדינת ישראל. כ־ 200 סרטים חדשים מגיעים ארצה
מדי שנה, מהם אתה רואה בממוצע — לפי
סטטיסטיקה שהוכנה על־ידי אונסק״ו — לא
פחות מ־ .28 זהו הממוצע הגבוה ביותר בעולם.
עם הספר הפך לעם הקולנוע. אולם האזרח הישראלי, זולל הסר טים
הרעבתן ביותר בעולם, לא רק שיש לו מושג קרוש מאד
על טיב המאכל המוגש לו במנות גדושות כל כד, הוא אינו
יודע דבר על המסעדה בה נמכר לו מזונו: על בית הקולנוע
וסדריו. חוליית הכיסוי של העולם הזה שאלה 10 שאלות הנוג עות
לעניין זה והעלולות לעניין גם אותך. והן, ביחד עם התשו בות,
מוגשות לך.

urrnאתה הולך ל קולנו ע?
היו אלה מוצאי יום חול רגיל, בקולנוע תל־אב־בי. הקהל
נהר אל האולם בצעדים פזיזים, כמעט במרוצה, חרר פן
יחמיץ את תחילת ההצגה. שמו של הסרט היה הוא רץ
כל הדרך, אולם לא כל הקהל ידע זאת. סמלת נינה
מזרחי, למשל, נמשכה פנימה על־ידי התמונות אשר בפתחו של
בית־ד,קולנוע. היא גרה בקרבת מקום וקל לה יותר לגשת לבית־הקולנוע
הקרוב מאשר להטריח את עצמה׳ ואת בת לווייתה, למ קום
רחוק.
אחרים לא ידעו הרבה על טיבו של הסרט, אבל שמעו על
ג׳ון גארפילד. העובדה שהשחקן נפטר לפני זמן קצר עזרה
גם כן. הם באו לראות את רוחו מרחפת על מסך הכסף.
בלה שאוטאני, עולה חדשה, שבאה לקולנוע לבושה כמו להצ גת
בכורה בתיאטרון או לקונצרט חשוב, הסבירה שמשכה לסרט
את בן לוייתה משום ששמעה שהסרט הוא פל־לי, והיא אוהבת
סרטים מן הסוג הזה. טעם דומה דחף גם את נסים הטון וחיים
מזרחי, שניהם נהגים בני •22״נהגים אוהבים אלימות״ .הסבירו.
״ואנחנו איננו יוצאי דופן.״
מאידך, אסתר פרנקל 23 פקידה. ירבנד, את אבי זכאי () 30
שיתלווה אליה אל הסרט משום שקראה על־ו משהו בעיתון
ששמו פרח מזכרונה. ליאי קובאץ 26 זבן שהעברית אינה
שגורה בפיו למרות שעלה לארץ לפני שלוש שנים, בא לראות
את הסרט משום ששמע שהוא טוב•
מסקנת חוליית הכיסוי של העולם הזה, שחקרה עשרות צופים :
אתה הולך לקולנוע בעיקר משום שהסרט מצא חן בעיני ידידיך.

איזה ו\ ש ד סרטי אתה מ 3כ ד?
בדיקת הטבלה הסטטיסטית של הסרטים הפופולא־ריים
ביותר שהוצגו בקולנוע תמר מוכיחה שגרוי
ארוטי מושך קהל רב, האורז המר הוצג 13 שבועות
ג רצופים ורבים הלכו לראות את הסרט פעמים מספר.
ברם, האורז המר משך קהל גם בשל טיבו כסרט, כיוון שטיל־באנה
מנגאנו, בסרט אחר, הזאב מסילה. החזיקה מעמד על הבו
רק ארבעה שבועות.
סרט רגשני, בייחוד אם הוא מראה באור רומנטי מעשי ניאוף
מנומסים של זוגות נשואים עשוי גם כן לדבר אל לב הקהל
הרחב: היה זה בספטמבר הוצג 9שבועות. האלט השלינסי
הוצג 8שבועות אולם כיוון שהיה זה הסרט הראשון שהוצג
בקולנוע תמר, יש לשער שחלק מן הקהל בא לראות את פנים
האולם החדש ולאו דווקא את יצירתו של קארול ייו. ארגעה
בג׳יפ והנדונים לחיים זכו כל אחי ב־ 7שבועות. גנבי האופניים,
שלרת סאנסם, סול מליני, האלט על מגדל-
איפל 7 ,ימי חודה — ל־ 5שבועות כל אחד.
ספור לואיזיאנה השיג שיא הפוך: הוא הו־

•*!sisM hHWי-ויי-יי -י־ייי׳ **י^־י* *-י ״־

*Sהשתיפיעשרד ! משתעמם. השעה עשר בבוקר, ההצגה הראשונה זה החלה עתה.
הקהל מורכב בעיקר מאזרחים מחוץ לעיר שיש להם שעה פנויה ביי ביקור במשרד
אחד למשנהו, מילדים שהסתלקו מבתי ספריהם, מאנשי העולם התחתון שעיסוקם בלילה
והם פנויים ביום. הסרט פותח בתמונות ממתחות של שוד נועז. הכל ותוקים אל הבד.
לאחר מכן, המתח יורד קמעא, הסרט מקבל אופי יותר רומנטי, שקט: הגבור הראשי
נכנם לבריכת שחייה, פוגש שם באקראי, כנהוג בסרטים, נערה יפה. הוא מלמד אותה
לשחות. זה הרגע הטוב להוצאת כרין מן התיק, לנגוס אותו במנוחה, להשען בנחת על
הכסא, להתכונן לשיא הבא. הרומאן מתפתח לאטו, יימשך, בלי ספק, לארכו של הסרט,
כי הנערה בבגד ים היא הכוכב. הילד בן השתים עשרה משועמם, עיניו נעצמות. הוא
מצפה לחדוש הפעולה, ליריות, כי ראה את התמונות אשר בשער בית־הקולנוט

זועם בהצגתו השנייה.
משיכה חזקה נודעת גם לסרטים מוסיקאליים צבעוניים. אני
אוקליי אשת לפיזות, יום אחד בניי־יורק, קארוזו הגזול — כל
אלה היו הצלחות גדולות.

מ מהדיט כמה זמן !צג ס ר טי
אתה עצמך. לפי ההסכם בין בעלי בתי־הקולנוע
וחברות ההפצה קובע מספר המבקרים בארבעת הי־מים
הראשונים של השבוע את גורל השבוע שלאח־
fig g V
ריו. אם מספר המבקרים בארבעת ימים אלה קטן
מ־ 75%ממספר המקימות באגלם, מוסר הסרט בסוף אותו שבוע
מן מבד.

מ בו חר את הסרטים שאתה רואה?
בתי־קולנוע המונים על סרטים אירופיים ואנגליים
יכולים לבחוי־ את הסרטים שהם מעוניינים בהם,
כלומר שהם סבורים שאתה תרצה לראותם, לדחות
סרטים חלשים. המלה ״חלשים״ פרושה, בלשון מנהל
בית־הקולנוע סרטים שלא ימשכו את המספר הגדול ביותר של
לקוחות. בעיניו סרט כמו• סיפור לואיזיאנה הוא ״סרט חלש״,
אף־על־פי שהבקורת גמרה עליו את ההלל.
ברם, חברות הסרטים ההוליבודיות נוקטות בשיטה אחרת :
הן מאלצות את בעל בית־הקולנוע לשבוי סידרה שלמה של
סרטים, ביניהם אחדים מסוג אלף, האחרים סרטים מסוגים אח רים.
מנהל הקולנוע הרוצה להציג סרט אמריקאי ממדרגה ראשונה
חייב, איפוא, להגיש לך גם סרטים אחדים חלשים.

מדוע אינך מרב הלר או ת ומנים
וסרטים קצרים שדאר״ם?
מפיץ סרט שארכו פחות משבעים דקה, קייב לספק
לבעל הקולנוע גם סרט קצר. בעל הקולנוע איננו

נוהג, איפוא, לשכור על דעת עצמו סרטים קצרים כדי להשלים
את זמן ההצגה. ביחד עם הסרט הוא רץ כל הדרך, למשל, מוצג
סרט ישראלי קצר, החלוצים החדשים, או ורק משום שמפיץ הסרט
האמריקאי קבל על עצמו גם את הפצת הסרטון הישראלי, והוא
מסר אותו להצגה ללא תשלום מיוחד, כדי להשלים אה התכנית.
אשר ליומנים, מבכרים בעלי בתי הקולנוע לקבל בקביעות,
שבוע שבוע. יומו אמריקאי דובר עברית, ביוון שמפיקי שני
היומנים הישראליים הקיימים, כרמל וקולון־גבע, אינם יכולים
לספק יומנים אלא אחת לשלושה שבועות וגם זאת לא בקביעות.

מדוע אתה עו מדב תו ר?
טוען בעל הקולנוע: הקופאי מסיגל בהחלט למ כור
את כל מלאי הכרטיסים תוך זמן קצר. אלא שה קהל
אינו ממושמע, אינו מסוגל לשמור על תור
מסודר. גם החיילים הניגשים לקופה מחוץ לתור
גורמים לאזרח סבל רב. כדי לתקו את המצב הוסכם למכור כר טיסים
גם בסוכנויות בחלקים שונים של הערים, בהם מחיר
הכרטיס גבוה קצת יותר, אבל אין צורך בטלטול לבית־הקולנוע
ובעמידה בתור מיגע. כן דנים עתה על פתיחת קופה מרכזית
מיוחדת לכרטיסי חיילים, דבר שימנע את התור הכפיל.
אולם למטבע גם צד שני. קופאים רבים אינם מוכרים את כל
הכרטיסים בקופות, מעבירים חלק ניכר מהם, ביחוד במוצאי
שבתות, לידידים, מכרים ובעלי פרוטקציה. חלק מכרטיסים אלה
מסתנן, בלי ספק, גם לשוק השחור בכרטיסים, שעודנו פורח.

מדוע אתה יו שבב אול מו ת

העמי דהכתור. מנת חלקו של הצופה: עמידה בתור
לכרטיס ולכניסה. הסבכה נועדה למנוע התפרצויות אל השער.

מדו כ ד כי ם !עשבים?
הקהל טרם הורגל, טוענים בעלי בתי־הקולנוע, לש מור
על הנקיון באולמות. לאחר הצגה או שתיים
מצטברים עיי רצפת בית־הקולנוע קרעי ניירות, קופסות סיגריות
ריקות, קליפות גרעינים וכדומה בכמויות ניכרות. בן ממשיך
הקהל, שלא יעשן לעולם באולם קונצרטים או תיאטרון, להרבות
בעישון בקולנוע.
אולם לא בבל בתי־הקולנוע האשם בקהל. ישנם אולמות בהם
בתי־השימוש יצאי מכבר מכלל שימוש, מהם נידף ריח רע אל
תוך האולם. הקפדה בשטח זה חייבת לבוא מצד הקהל ובעלי
האולמות גם יחד.

מדוע אתה ר « 1ה סרטים מדוצצי ם?

ראל, לקצץ בסרטים, להוציא מהם חייקים שאינם הול־מים•
לדעת המועצה לביקורת, את הימה המוסרית
של הצופים, נעשים בסרטים רבים קיצוצים גם על־ידי

בעלי בתי־הקולנוע• הסיבה לכך נעוצה בהסכם העבודה בין בעלי
בתי־הקולנוע והסדרנים, מכונאים וכד, לפיו הצגה נורמלית
אסור לה להמשך יותר משעתיים, כולל יומנים והפסקה. אם

גנוה בעד כל יגע נוסף למשל: אם ההצגה נמשכת שעתיים
ורגע׳ מקבל העובד תשלום בעי שעתיים וחמשה עשר רגע.
בעלי בתי־הקולניע מסרבים לשלם מכיסם אח ההפרשים ונמ נעים
ככל האפשר מהעלאת מחירים שתגרום בודאי לירידה
במספר המבתרים. דוגמה לנוהג זר: הסרט סיפורי הופמאן
שקוצר בשבעה עשר רגעים כדי למנוע הוצאות יוצאות מן הכלל
לבעלי בית־הקולנוע.

nwהשפחות מכ ״חעד
הכקוד

כג דוי־ ה קו דנ ווו

המחסור בכסף החל סוף־סוף לתת את אותותיו
על הביקור בבת־-הקולנוע. אולמות שאינם מלאים עד
לשפתותיהם, מחזה נדיר לפני חדשים לא רבים, אפשר לראות
כיום אפילו בימים הראשונים של השבוע. אין ספק שאתה, הנאלץ
לקצץ במספר הסרטים שאתה רואה, תבחר מעתה את סרטיו
ביתר זהירות. עובדה זו תמריץ את חברות הסרטים ואת בעלי
בתי־ד,קולנוע ביניהם, להפיק ולהציג סרטים משובחים.

כי צדמשל מים ע כור הסרט
שא ת ה רו א ה?

סרט אסרט. מה יציגו בקרוב? זאת שאלה המעסיקה כל חילביסרט רציני. היה טרט על המחתרת הצרפתית ...צריך
להיות מעניין. הרפתקאות. ומת זה? סוף העולם, הרי זה סרט על סוף העולם, ובצבעים. הפרסומת יודעת לעשות נפשות.
קהל הוא קהל. מה
רוצה הקהל ליאות ומתי?
זאת השאלה המעסיקה
תדיר את מנהל הקולנוע.
בטרם יימכר הסרט
לקהל יש לשכנע את
בעל בית־הקולנוע שיציע
אותו באולמו למכירה.
התמונות פזורות על ה שולחן.
הוא רוצה לה ציג
את הסרט ...אבל
לא תמיד הברירה בידו.
.ובינתיים, באולם למטה,
ההצגות היומיות
נסתיימו, הקהל פינה את
הקולנוע. אבל, השאיר מאחוריו
ערימה גדולה של
כרטיסי בקור: ניירות.,
קופסאות, בדלי סיגר יות,
קליפות וגרעינים
ושאר מיני ליכלון המצטברים
לאוסף רב־גווני
של מיני אשפה ופסולת.

הממשלה אינה מקציבה כל מטבע זר
לסרטים. חברות הסרטים האמריקאיות מקב לות
את חלקן במחיר הכרטיס שלך בלירות ישראליות המוקפאות
בבנקים מקומיים. ההקצבה הזאת הנעשית על־ידי הממשלה היא
למטרת רכישת חלקי חילוף למכונות הקולנוע.
500 הפרוטה שאתה משלם בקופת הקולנוע עבור כרטיסך
מתחלקות כך :
251 פס׳ — מסי שעשועים לעיריה, ממשלה, קק״ל
100 פר׳ — דמי שכירות הסרט
70 פר׳ — משכורת לעובדים
25 פר׳ — חלקי חילוף
30 פר׳ — חשמל, קירור, שכר דירה
12 פר׳ — מס הכנסה
12 פר׳ — רונח נקי
500 פר׳ — סך הכל

בקיעים כ חומ ת האדישו ת
אלד, הן הבעיות, בעיות פשוטות, לא של אסטתיקה קולניעית,
לא שאלות אמנותיות, אלא הבעיות המטרידות יומיום את הנזקק
למוסד הצבורי החשוב ביותר — מבחינת עממיותו — בארץ.
קיימות גם בעיות אחרות, שלא נכללו למעלה, בגלל היותן פחות
נכבדות. למשל, בעיית מועדוני הסרטים. מועדון סרט הוא מוסד
מקובל בכל מדינה תרבותית. הוא עורך הצגות בפני קהל חברים,
מגיש להם סרטים שאינם זוכים להצגה פומבית מסיבות שונות.
בארץ, היום האידיאלי למפגש של מועדון כזה הוא ערב שבת.
ברם, העיריות מסרבות להרשות לערוך אף הצגות פרטיות סגו רות
בבתי־הקולנוע לאחר רדת השבת. קיימת בעיית התחבורה.
עם הנהגת הקיצוצים בשעות נסיעת המכוניות הצבוריות תתחלנה
ההצגות מוקדם יותר. עובדה שתפגע בהצגה הראשונה, כיוון
שהיא תתחיל בשעה מאד לא נוחה בערב.

ישנה בעיית ההפרעות הבלת־פוסקות, כמעט בכל
הצגה. מצד פרחחים ואנשי העולם התחתון שהקולנוע
הוא מקום מפגשס הקבוע. אין בארץ סדרן שיעז, או
ינסה, להשתלט על כנופיות אלה העושות באולמות
כבתוך שלהן. המשטרה אינה נקראת להתערב כיוון
שיעלי בתי־הקולנוע רוצים למנוע קטטות, מבכרים
להניח לקהל הרחב לסבול את ההתפרעויות וההפרעות.
ישנה בעיית הצנזורה, הפועלת ללא קו הגיוני,
מרבה לאסור לחלוטין הצגת סרטים, בעוד שבסרטים
רבים אחרים היא מקצצת מבלי התחשבות ברציפות
העלילה. מצד שני. מרשה הצנזור, היכול לקבוע
שסרטים מסויימים מיועדים למבוגרים בלבד, לילדים
לבקר בסרטים שאסור בהחלט להראותם להם. אין
כל ספק שאנשי הצנזורה אינם אותם מומחים שהם
מתימרים להיות.
אולם התוצאה היא תוהו ובוהו בי נהרסת עלילת
רסט בגלל קיצוץ בלתי יעיל, סרטים מעולים רבים
נעלמים מעיני הצופה המבוגר ואילי סרטים בלתי
מתאימים וגרועי השפעה מוצגים בפני תלמידים.
המסקנה הכללית שהגיעה אליה חוליית הכסוי
של העולם הזה היא, ללא ספק, שיגרתית, אבל
אמתית: אם שורר תוהו ובוהו בשטח הקולנוע, אשמים
:כך כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל הקהל, הסובל,
כמובן, יותר מן האחרים. יותר נכון להגיד שאשם

במד ־
העם
ב. ת המשוגע׳ ש ל הזוד ת
במדינה המשתרעת לאורכו של הגבול ד.
מזרתי של מדינת ישראל קרו דברים מוזרים.
הוד מלכותו, המלך טלאל אבן עבדאללה,
השתגע. שרים ודיפלומטים תהו מה לעשות.
בשום ספר של נוהג שלטוני לא כתוב מהו
הנוהל במקרה כזה.
אולם לאזרח ישראל לא היה השבוע פנאי
להתעניין בבתי־המשוגעים של הזולת. הוא
היה עסוק די והותר בבית־המשוגעים הפרטי
שלו.
השעיר לעזאזל הנצחי. בזו אחר זו
ירדו עליו המהלומות. הסעיף הראשון נגע
באותם פתקי נייר המשמשים כתחליף למטבע
ישראלי. כל אדם שהחזיק כסף בארנקו או
בבנק הפסיד אוטומטית . 10%מרכושו. ליתר
דיוק, הוא נתבקש בצורה אדיבה, אך משכ נעת
להלוות את הכסף לממשלת ישראל נראה
המשק).
הנפגעים האמיתיים לא היו ספסרי השוק
השחור ואילי הכלכלה למיניהם. אלה נגמלו
זה מכבר מן הנוהג •הפסול להחזיק כסף ב כיס
או בבנק, רכשו ברזל, יהלומים או זהב.
לא נפגעו גם אותם המאושרים שאין להם
כסף כלל, שיכלו השבוע לשמוח בלב שלם
לאידם של האחרים. הנפגע האמיתי היה ה שעיר
לעזאזל הנצחי של כל פשיטות הרגל
הלאומיות במאה ה — 20-הבורגנות הזעירה,
הפקידים, הפועלים, החנוונים ובעלי המלאכה
שחסכו להם כמה מאות לירות, לא שעו ל שכנים
שיעצו להם להמיר את כספם בזהב.
נ׳יסטה אחרונה במחזה. איש במדי נת
ישראל לא היה יכול לומר שהצו האכזרי
לא היה דרוש. פשיטת הרגל של המדינה
גלוייה למדי. אולם איש לא האמין גם שה דבר
יועיל למישהו, שהכסף המולאם ישמש
לסתימת החור בחבית, במקום להישפך ול היעלם
ככל שאר הכספים שנשפכו עד כה
לתוך חבית זו.
בעיני האיש הקטן תר,יה המסקנה של כל׳
העניין פשוטה למדי: אל תחסוך כסף. אם
החרימו פעם, מן הסתם יחרימו פעמיים. אם
רצה שר האוצר היוצא, כג׳סטה אחרונה לפ ני
סיום המחזה, להשאיר ליורשיו מטבע ה נהנה
מאימון האזרח, הרי לא היתד, לגישתו
האפקט הדרמטי המבוקש.

הממשלה
ד ת ופ שיט תדגל
אם התיחסו האזרחים בהבנה אל רוב המהלומות
של השבוע, הרי עורר לפחות
סעיף אחד את חמתם הבוערת של כמעט
כולם. היה זה הסעיף הכופה על מאות אלפי
אזרחים בלתי דתיים וגם אנטי דתיים את
מנוחת השבת, בהסוואה פחדנית של קימוץ
בדלק.
כשנפוצה השמועה הראשונה שכל המכו ניות
תושבתנד, ליומיים, קיבלו נהגיהן את
הדבר בהבנה, אם גם לא בשמחה. היה ברור
שהחסכון יהיה זעיר בהשוואה לכמויות הד לק
הנצרכות בתעשייה ובחקלאות, אולם גם
חסכון קטן הוא חסכון.

ההוראה שיצאה השבוע אינה הוראה של
חסכון. כרוב ההוראות במדינה זו, זוהי הו ראה
מפלגתית טהורה, שנתקבלה כתוצאה
של מקח וממכר סודי ליד שולחנות קואליצ יוניים.
תוכנה: יבחור בעל המכונית בימי
המנוחה שיבחור, כל המכוניות תושבתנה ביום
המיועד למנוחה על־יד־ הרבנות הראשית
לישראל.
קואליציה זו של דת ופשיטת־רגל גרמה
לניחושים ציניים, שלא העלו את כבוד התו רה
בעיני האזרח. אמר אחד :״כל פשיטת־רגל
נוספת תגרום לביצוע תקנה דתית נוס פת.
הורוביץ חזר בלי כסף, באה מנוחת
השבת• יוסף יחזור בלי כסת, יבוא חוק כש רות.
בן־גוריון יחזור בלי כסף, ילכו אזרהי
ישראל בארבע כנפות.״

מסים הישראלי גם את מי שהיה פעם נציב
הלורד גורט
עליון בריטי בארץ־ישראל :
שרכב על אופניים בימי היותו פילדמרשל
ומפקד האי מלטה, ובלבד רחסוך דלק חיוני
ויקר־מציאות.

מפלזות
מ רק למי בפר צו ף

במלחמת העולם השנייה סטר הגנרל ה אמריקאי
פאטון על לחיו של אחד מטוראיו.
הגנרל ברדלי אמר אז שהיתה זאת סטירת
לחי שהכריעה את המלחמה. כי פאטון קי בל
מנה הגונה על הראש, שינה לחלוטין
את אופיו, הפך הגנרל הטוב ביותר של מל
עוד
טרם אמר שלום לאשתו, שהיא בהריון,
מהר לבית־החולים, ביקש אשור על הופעת
סימני המכות. הצטער הדוקטור מושקא כן,
אני רואה סימנים, אך פתקה צריך לתת רופא
ממשלתי.״ קירשנבלט לא התעצל, רץ לרופא
פרטי, יצא עם אישור על מצב גבו בכים,
הביאו מיד למזכירות מפ״ם לשם פעולה
נוספת.
המשק הופ״ן היה מבסוט
אליעזר זיגפריד הופיין, יו״ר מועצת המנהלים
של בל״ל (בנק לאומי לישראל) היה
מבסוט מעצמו. מבצע החלפת שטרות הכסף

מענו?
דוליק והאלמנה ההודית
האם חייבת אלמנה הודית לשרוף את עצ מה
אחרי מות בעלה? בעייה נכבדה זו
גרמה השבוע לשמועות אינסופיות בבניין
מצפה אשר במרכז ירושלים, מישכן משרד
האוצר.
האלמנה היתר, דוד (״דוליק״) הורוביץ.
תפקיד הבעל נועד לאליעזר קפלן. הלה התפטר.
האם חייבים להתפטר גם מנהלי מחלקותיו
י ובעיקר: האם חייב להתפטר בן־
זוגו הוותיק עוד מימי הסוכנות, דוליק בעל
העיניים הפיקחיות והאף הדומה למקור
נשר?
אנשים רבים, המכירים את דוליק מאז היה
ממנהיגי תנועת השומר הצעיר בחוץ־לארץ
(ממנה פרש כשחדלה להיות תנועה חלוצית
בלתי־מפלגתית, קיבלה גוון שמאלי קיצוני)
הניעו את ראשם בחיוך של ספק אמרו הם :
ירידה צורך עלייה היא. שהרי אי־אפשר להי הפך
שר־אוצר, מבלי להתפטר תחילה מתפ קיד
מנהל האוצר.

ה פי לד מרשל נתן דוג מ ה
הצצה בין שורות הזמנה תמימה להצעות
ביטוח למכוניות ממשלתיות שהופיעה במו דעת
עתונות גילתה עובדה מעניינת 400 :
פקידים במנגנון הם כה חיוניים שצריך להע מיד
לרשותם מכוניות לשמוש אישי.
משלם המסים התקשה להבין שמנגנון ש־פיטורי
אלף מפקידיו נחשבו בעיניו. מעשה
מהפכני יגלה מצד שני יד רחבה כל כך.
משרד האוצר השתדל להפחית את ערך ה עובדה.
הסביר שחצי הפקידים הנדרשים
(מושג מנדטורי לפקיד הזקוק עקב עבודתו
לאמצעי תחבורה משלו) קיבלו את מכוניו תיהם
עוד בימי ממשלת המנדט וכעת אין
מחלקים מכוניות נוספות, מגבילים את מס פר
הקילומטרים שעבודם משלמים את ההו צאות
(מ־ 800ק״מ עד לבלתי מוגבל, בהת אם
לתפקיד)•
טען האוצר: ההוצאות ( 36 עד 41 פרוטה
׳הקילומטר) הן אפסיות. אך משלם המסים
סבר אחרת. הוא זכר כי רבים הרופאים ב ארץ
שאינם יכולים להגיע לחוליהם באין
להם מכונית. מלבד כמה בעלי מקצוע חיו־ניים
אחרים שהיו זקוקים למכוניות הרבה
יותר מאשר פקידי הממשלה זכר משלם ה־

״זה מקרה מ טובך ב מיו חד; הוא באמת מדד!,״

החשוד מיטה קירשככדט כתא משטרת רמלה
על פניה של חברת כנסת, סטירת לחי פלאית
חמת העולם השנייה.
סטירת הלחי שירדה על פניה של חברת־הכנסת
חנה למדן חוללה כמעט פלא דומה.
רבים מאזרחי המדינה היו משוכנעים שמנד
לגתם החדשה דוד ליבשיץ וחנה למדן, ירדה
פחות או יותר, מן הפרק, אחרי שמרבית
אנשי לאחדות העבודה סירבו לנטוש את
מפ״ם. אולם כתוצאה מן הסטירה שוב עלו
מניות המפלגה, כותרות גדולות הוקדשו לה
בכל העתונים. הכנסת הקדישה -לה שערוריה
מיוחדת. המפלגה עצמה התעוררה בתנופה
גדולה לחיים חדשים, פרסמה מודעות־ענק
בלוחות המודעות. קול ישראל עזר לה בכל
כוחו.
לא היה ספק שעוד כמה מפלגות במדינת
ישראל היו שמחות מאד לקבל סטירה כזאת.
כין השאר, בשטח הגדול. האדם
שחולל את הפלא הזה שוחרר בינתיים מ מעצרו
על פי המלצת הרופא, חזר לפי שעה
לדירתו ברמלה. היה לו מר, לומר בקשר
לשאלה ; מי ירק למי בפרצוף י משה קירשנ־בלט
טען כי חנה למדן היתד, היורקת, הוסיף
כי כתגובה הסביר לה שלדעתו יש רק סוג
אחד של נשים היורקות לאנשים בפרצוף,
והן הנמצאות בין השאר בשטח הגדול של
יפו. מהמאה זו לא ריככה, כמובן, את ח לו קי
הדעות בין השניים.
משך שבוע לא הגישה חנה למדן כל תלו נה.
יש להניח: שאופייה השוקט וחינוכה
הפועלי לא הרשו לה בנקל להפיק הון פוליטי
מסטירת לחי, אולם כשהדבר נופח ממי לא,
הוגשה לבסוף התלונה, והמשטרה יצאה
בשמחה רבה לעצור את האיש.
המשך הסיפור שוב נתון לחילוקי דעות.
מספר יוסף כינרי, קצין המשטרה הרמלאי :
קירשנבלט התחיל להשתולל, בעט בו ברגליו
ולחץ אותו לדלת ברזל שהשאירה סימן על
גבו מספר ימים. אחר שהצליחו שוטרים ל הכניסו
לחדר, יצא משם בהחזיקו כסא כנשק
אישי, עשה שמות בתחנת המשטרה, צבע את
יומן המשטרה אדום ואת רצפת התחנה כחול,
בקסתות דיו שונות.
מכות יבשות איכזכו. שונה במקצת
היה תיאור הקרב בפי משה קירשנבלט. הוא
טען כי הוכה על־ידי השוטרים בצורה שיט תית
ובאופן שאינו משאיר סימנים, הוכנס
לתא בלי מזרון והואכל אוכל בלתי אנושי.
אלא שהמכות היבשות איכזבו את המכים.
כשיצא משה מהמעצר יצאו גם סימנים כחו לים
על גבו.

הוכן בסודיות מוחלטת וההודעה על ניכוי
עשרה אחוזים מהשטרות המוחלפים ירדה
על הצבור כרעם משמים בהירים (ראה העם).
הופיין היה חייב להיות מבם וט> כי בגלל
אי־זהירותו לפני שמונה חדשים פרצה בהלה
בשוק הכספים. הוא הודיע לקבוצת עתונאים
על הזמנת השטרות החדשים ואנשי הבורסה
השחורה הורידו, כתגובה מיידית, את ערך
הלירה בחמשים אחוז•
לא סוד מוחלט. משך שבועות הרגיע
האוצר את הקהל במתן הצהרות מוסמכות,
בהן הודיע שלירה תוחלף בלירה בלא הפח תה
כל שהיא, הרדים אותו במידה כזאת
שלא ציפד, לבאות.
אולם במקום אחד לפחות לא היד, הדבר
בגדר סוד מוחלט. עוד בשעות הבוקר שקדם
לערב הצהרת ההחלפה הורגשה תנועה מיו חדת
בשוק הכספים של ירושלים ויודעי דבר
הרבו להחליף שטרות בני עשר וחמש לירות
בשטרות כסף בעלי ערכים נמוכים יותר
(שאינם טעונים ניכוי של עשרה אחוזים).
ההוצאה המשוערת: החשת ההודעה על ה החלפה
מבלי סיום כל ההכנות הטכניות ובל בד
למנוע בהלת־צבור.
כי הפעם לא רצתה הממשלה להכשל. היא
מצפה לתוצאות יותר ממשיות מהחלפת ה שטרות
הישנים בחדשים מאשר ממכ״ח. ה שטרות
במחזור והפקדונות בבנקים מבטי חים
לממשלה ״מלווה״ של 25 מיליון לירות.
אולם זה לא יהיה הכל. האוצר ירוויח כמד,
מיליונים לירות נוספים מתוך ביטול תוקפן
של הלירות שהוברחו לחוץ־לארץ ואשר לא
תספקנה לחזור במועד הקצר, בן השבועיים,
שנקבע לסיום החליפין.

1x1

שלדב יוסף

אברהם (ארגמן) קליר נפגש שוב עם שר
המסחר והתעשייה דב יוסף. הפעם לא בא
קליר במדי מנהל מחלקת הטקסטיל והעורות
של המשרד אלא כחבר משלחת תעשיינים
שבאה למחות נגד שיטת המכרזים הפומביים
שהממשלה החליטה לנהוג לפיה, בהתאט ל־מכ״ח•
קליר
התנגד למכרזים עוד בהיותו איש
משרד המסחר והתעשייה וכשמאמציו להכ שיל
את ההצעה עלו בתוהו יצא את המשרד
והחל לוחם במכרזים מהצד השני של המתרס.
דוב
יוסף שמע את טענות התעשיינים,
הודיע באדיבות אבל בהחלטיות, ששיטת ה־

.הסולם הזה״ 763

במד ־ n j
מכרזים בעינה עומדת. למרות דעתם הנוגדת
של התעשיינים מלאו משרדי הממשלה למח רת
פירסום המכרז הראשון מעטפות סגורות
שהכילו הצעות. ורק כאשר תפתחנה המע טפות
יוודע אם חברי התאחדות בעלי התע שייה
משתתפים במכרז או מחרימים אותו.
אך עמדתו של דב יוסף היתד, ברורה.
במסיבת עתונאים מוגדשת למכרזים נסתייע
במשל לשם הבהרת עמדתו :״ישנם אנשים,״
אמר ,״שאם מתנפלים עליהם בסמטה צרה
ודורשים את כספם תוך איום בנשק, הם
מחליטים שבגלל כמה מאות דולארים לא
כדאי לסכן את החיים ומושיטים את ארנק
הכסף לשודדים, אולם *שנם אנשים שאינם
סובלים איום (רמז להחרמה אפשרית של
התעשיינים) וייהרגו ובלבד לא להכנע לו ! ״
לעתונאים המסובים לא היה קשה לנחש
לאיזה סוג אנשים שייך דב יוסף.

רפואה
»טוב ברופא׳

*יהינוס!״

מאות עולים חדשים, חושבי עין־כרם
שסופחה השבוע לירושלים, עמדו לצדי הדרך
הראשית העוברת בכפר, צפו בתמהון בעש רות
המכוניות המפוארות שעברו בכיוון מע רבה•
היו אלה נשות צמרת הדסה, כמעט
כל שרי הממשלה וסגל האורחים המוזמנים
דרך קבע למסבות רשמי־ת, שדהרו ליריית
אבן הפינה למרכז רפואי חדש במערב ירו שלים,
על רקע נוף מרהיב־עין.
הנואמים שעלו זה אחר זה על הבמה הדו־דגלית
(ישראל וארצות־הברית) הודיעו על
חמשה מליון דולר שכבר נאספו על־ידי
הדסה מתוך עשרה הדרושים, הצהירו בפעם
המאה כי אין המפעל החדש בא במקום ה
מרכז׳ הנטוש שעל הר הצופים, אלא כהש למתה
האוניברסיטה
העברית, שגם היא תיתה
כלה בשמחד״ לא החמיצה את ההזדמנות,
דרשה באותו מעמד קרקע ממשלתית בתוך
הבירה ליתר הפקולטות שאין לה רצון מיוחד
להוציאן, כדרישת ראש הממשלה דוד בן־
גוריון, לצובא, שמול קריית ענבים, במרחק
שמונה ק״מ מככר ציון.
חברה טו ב ה. את הגביע על נאימים
יוצאים מגדר השעמום הרגיל חלקו ביניהם
הרב הראשי יצחק איזיק הלוי הרצוג חבוש
הצילינדר, ונשיאת הדסה בארצות־הברית,
אטה, ל .רוזנסון עונדת העגילים.
הרב הראשי ציטט את דברי חז״ל על
ייעודם הסופי של רופאים (״טוב ברופאים
לגיהנום אך ניחם מיד את בוגרי בית-
הספר העתידים כי זאת מליצה בלבד המראה
כמה קשה לצאת ידי חובה במקצוע הרפואה.
* אחר הבטיח להם הרב הראשי פולט־ר,פסוקים
חברה טובה בגיהינום, באשר פסוק אחר
אומר :״שלושה יורדי גיהינום הם: מלמד
תינוקות, רופא ודיין בעירו ! ״
אטה רוזנסון לא התביישה, הסבירה
שכאשר קבלה מידי הקק״ל את איגרת הב
עלות על הקרקע לא ידעה לפענח את הכתובת
העברית, הביעה את תקוותה שלא

צות־הברית. בי. ג׳י. לא הוסיף הפעם אף
מלה אחת לגירסד, המוכנה, מלבד הפנייה
״כבוד הרבנים הראשיים בפתיחה, שלא
נרשמה בטופס הנאום המוכן.
בריאות לציונה. קו אדו
רחוב 245 ביפו הוא רחוב עלוב למדי.
בתיו הרעועים, הבנויים על רצועת חול מאו בקת,
נמנים על משכנות העוני היפואים,
בהם דרו ערבים חסרי אמצעים. יושבי הב תים
החדשים הם עולים מבולגריה שהגיעו
לארץ מאוחר מדי, לא זכו בתנאי דיור יפו־איים
נוחים.
כאשר הם נאלצים לצאת את הבית, הם
עוברים את קטע החול המפריד בינם לבין
שדרות ירושלים בריצת־זוועה, אוטמים אגב
מקומצות,
כך את נחירי אפם בממחטות
טבולות בבושם חריף. כי הצחנה הבוקעת
מן הרחוב. הטבול תמידית במי־צואה הזור מים
מבורות הביוב, מרחיקים את העוברים
והשכים מן האיזור כולו.
עתה ירדה על המשפחות מטופלות היל דים,
אימת מוות לקראת חום הקיץ המת קרב•
לאחר שאחד הילדים (המתפלשים באין
ברירה בנחלי הזוהמה הזורמים סביב בתי הם)
,חלה במחלה מידבקת, התגברה החרדה.
תושבי הרחוב פנו אל האפוטרופוס על הר
כוש הנטוש, בעל הבתים, ואל מחלקת התב רואה
;.הסניטרית) של העיריה, אך העלו

חמשה מתיד עשרה. השבוע הודה
מנהל המחלקה הסניטרית בחומרת המצב,
שהוא איננו
ניחם את רחוב ,245 הבטיח
מופלה לרעה. חמשה מתוך עשרת האיזורים
להם מחולקת העיר יפו, טבולים בזוהמה ש אינה
מעלה צחנה קטנה מזו של רחוב .245
מנהל המחלקה גילה את אוזלת ידו לתיקון
המצב, הטיל את האשמה על האפוטרופוס
על הרכוש הנטוש, האחראי לתיעול ולחפירת
הבורות לפי חוזה הבלתי כתוב שבינו לבין
דיירי בתיו, אזרחי יפו.
הסביר המנהל: מפקחי המחלקה הסניט רית
עורכים בדיקות עונתיות בעשרת אזורי
המגורים, מגישים דוח״ות דחופים על מצב
הביוב, העוברים אל האפוטרופוס לביצוע.
מאז אוגוסט 1951 נצטברו 548 תיקי ביוב
ביפו, מהם רבים המסומנים בקו אדום, ה מסמן
את הדחיפות -.הקו האדום נשאר מתוח
תחת התיקים ואזרחים החלו להסתגל לצח:
נה, הריהו בה חלק בלתי נפרד מנוף אייזורם.
לעצם הצפת הביוב ידעו תושבי יפו הוו תיקים
הסבר פשוט. עת היתר, יפו ערבית,
לא היתד, מאוכלסת בצפיפות כה רבה ואוכ לוסייתה
הערבית, שגרה במה שהיה עתיד
להיות רחוב ,245 היתד, מרווחת יותר, אפ שרה
הרקה מתמדת של הביוב.

ציונות
הם דטבו כ ל הדרך
ככל שהחור בכיס המדינה

מתרחב,

שם מפורסם עם הופעת
כוכב טלביזיה שונה.

אלוף

אגרוף או

שום משיכות ממין זה לא רוכזו לכינוס בן
היומיים שכינסה השבוע המגבית היהודית
המאוחדת במלון צ׳יקאגואי גדול לגיוס מזומ נים.
מארגני הכינוס הזמינו את ראשי המגבית
מ־ 48 המדינות שיופיעו ויביאו עמד,ם צ׳קים
רבי־דולארים. הצ׳קים הופיעו — 12 מיליון
במקום העשרה מיליון שציפו להם — אבל
במקרים מספר לא הובאו על־ידי נציגים כי
אם על־ידי הדוור.

מה ל ע שו ת ב עור ה דו בז

למעשה נוכחו רק נציגי 35 מדינות מבין
ד,־ 48 שעה ששר החוץ משה שרת קם על

דוב גדול התהלך במלוא בריאותו בגר מניה
המערבית. הוא היד, מלא מארקים מצל-

מלמד תינוקות +דיין בעירו = חברה סובה
רגליו כדי למסור דו״ח עדכאני על המצב ב ישראל.
מתוך רגש חובה שמעו תנציגים את
משה לויט, יו״ר משלחת יהודי התפוצות
בואסינאר, מתוך אדיבות הקשיבו לדברי
אדוארד מ. מ .וורבורג, המיליונר שהוא יו״ר
המגבית, שסיפר להם כי המגבית הרימה 300
מיליון דולאר לישראל מאז הקמתה.
אבל 400 הנוכחים קמו על רגליהם כשהוצג
משה שרת. אחר שהודיע כי אין הוא רואה
ניגוד בעובדה ששר חוץ של מדינה ריבונית
מבקר מדינה אחרת כדי לפנות אל קבוצה
של אזרחי אותה מדינה הדגיש שרת את צרכה
המידי של ישראל במזומנים. משך שעה
ריכז שרת את תשומת לב הקהל בשטף אנג לית
צחה, מבצע שתארו כ״מאבק על הגבלו תיה
של לשון זרה״ .הערה זו זכתה, כפי
שאפשר היה לצפות, לגל צחוק.
בהזכירו את מצב רוחם של הישראלי כיום
השווה שרת את זאת ליציאת מצרים ול־40
ד;,תנים של נדידת ישראל במדבר .״משה נתן
להם לרטון משך 40 שנד, ואחר הכניסם ל ארץ,״
סיפר שר החוץ כשדבריו מלחים
צחוק־מה ,״אבל אנחנו השתמשנו בעיטות
חדשות. קיבצנו את הנודדים בתרבד קסמיס
ובאמצעים אחרים ולא היה להם זמן לרטון
כל הדרך.״ למשמע הערה זו שוב נשמע פה
ושם צחוק אך ליד שולחנות רבים נדו מנהי גים
ציוניים רציניים ומרבי״טרחד, בראשיהם
ולא חייכו. הם לא היו מאושר־ם במיוחד ששר
החוץ מצא דווקא הפעם הזדמנות להקל בצרות
בני עמו.
נסיעות במטוס אייר־פרנס שהגיע מפריס ללוד
באיחור של שש דקות והמריא מדנה באיחור
של שמונים, יצאו השבוע חמישה ישראלים
מאושרים לפריס כדי לבלות בה ששד, ימים
של חוסר דאגה על חשבון בניני-האומה
שזיכו אותם בגורל. תמורת רכישת מניותיו
(העולם הזה .)760

תור א וון xכלב צרפתי = תנומה קלה
רומתה ובאמת קבלה את הקרקע.
הפתעה אחרונה נכונה לעיתונאים שקבלו
את כל הנאומים מודפסים מראש, נוסח אר־
* שני משמאל, עוזר מפקח כללי י שורון
שיף, ראש אגף החקירות.

.העולם הזוד׳ 763

שילומים

הרב הראשי הרצוג כיריית אכן הפינה לטרכז הרפואי

מחיר פרטי ם אופירה

מפקח המשטרה יחזקאל סחר (אזרחית) כד וד״

הפינה במרכז הרפואי בירושלים ;ראה
רפואה) ומפקחה הכללי של משטרת ישראל,
יחזקאל סחר, שלווה על-ידי פמלייתו ד,מ־כוכבת
וו־,מכותרת עם צאתו לכינוס משטרה
בשטוקהולם. נוסע נוסף: כלב פודל צרפתי
מסוגר בתוך כלוב, שהפריע בנביחותיו את
נסיון הטסים לחטוף תנומה קלה עוד לפני
הגיעם ליבשת אירופה.

שמחתם של היוצאים הופחתה במקצת
על־ידי התור הארוך ליד שולחן המכס, שם
עמלו שני פקידים מיוזעים עם 40 הנוסעים
וחבילותיהם ומנו שטרות הכסף הצרפתיים
שנדחפו לידיהם 2000 :פרנקים (שתי ל״י),
מחיר כרטיס אופרה.

גוברת הדאגה בה מופנות עיני המדינה אל
כיסו של התורם האמריקאי. מונטי ג׳יקובס,
לא היו אלה הנוסעים היחידים שהמריאו
סופר העולם הזד, בארצות הברית, מודיע :
בשתיים וחצי אותו בוקר. מלבדם מלאו את
שמות גדולים בישראל או בתנועה הציו המטוס
נשות צמרת הסתדרות הדסה שחזרו
נית שוב אינם מספיקים כיום למשוך קהל
לכינוסי תרומות בארצות־הברית. אולם זווג לארצות־הברית לאחר שחזו ביריית אבן

־־לים. בירושלים ובלונדון כיוונו ציידים חרו צים
את רוביהם אל ד,חייה. אולם השבוע עוד
היה הרוב בריא ושלם, ולא חלם כלל להיות
שלל קל.
בכל זאת ישבו הציידים בחדרי חדרים וחילקו
את עור הדוב שטרם ניצוד, טיכסו
עצה כיצד להשתמש בשילומים שטרם הגי עו
לקופת המדינה. נפוצו שמועות שסכומים
מסויימים מתוך השילומים (המשוערים) כבר
שועבדו למטרות מסויימות.
בין המשתתפים בספורט זה היד, גם יהו די
בן ,54 יליד חבל הסאר, מרחוב הירקון
בתל־אביב. חיים מיכלס הוא אגרונום לפי
מקצועו, עוסק בהפקת כבול בואדי פאליק.
אולם בשעות הפנאי שלו הירד,ר מה לעשות
בכספי השילומים, פ־תח תכנית מעדנת
ביותר.
? J I T S -פד,ידי .8אומר מיכלס: אם יש פכו
גם את כספי השילומים לתוך החבית
הסרת־ד,תחתית של צרכי השעה, לא תצרח
מהם תועלת. כי מקור המחלה של הכלכלה
הישראלית הוא חדסר־האמון במטבע הישרא לי,
שאין לו כיסוי. יש להשתמש בשילומים
כדי ליצור כיסוי הדש למטבע.
כיצד עושים זאת? די פשוט, אומר מיכלס.
את כל הכסף שישולם ע״י הגרמנים יש למסור
למוסד בינלאימי, כגון הבנק העולמי.
הבנק העולמי יקח את הדולארים וישמור
עליהם בקופתו, יוציא תמורתם מטבע ישראלי
הדש. כפי שנהוג בעולם ביחס לכיסוי המטרע
יוציא, למשל, שתי לירות ישראליות חדשות
תמורת כל לירה של כיסוי. לממשלת ישראל
לא תהיה כל שליטה על הדולארים המופקדים
בבנלן, ועל הוצאת המטבע החדש. היא לא
תוכל בשום פנים להשתמש בכיסוי לצרכיה.
הלירה החדשה תבוא במקום הלירה ה נוכחית,
שאינה אלא תלוש־תשלום פנימי חסר
כל מעמד בשוק הבינלאומי. הלירה החדשה
תזכה לאמון בכל העולם וגם בישראל, כי
יהיה לה כיסוי מובטח. ממשלת ישראל תוכל
להשתמש בה בשוק הבינלאומי לתשלום
צרכיה. בחלק מן הלירות הישראליות החדשות
תש׳תמש כדי לשלם פיצויים לערבים עבור
הרכוש הנטוש. הערבים, שיקבלו מטבע יש ראלי
טוב, יהיו אז מעונייניס בקיום המדינה.
שני מכשולים לתכנית זיו. הראשון: ייתכן
והגרמנים יסרבו ׳,שלם בדולארים, ירצו לש לם
רק בסחורות. השני: שום מוסד ישראלי
רשמי לא נאות לקבל, או אף לעיין, בתכ ניתו של חיים מיכלס. כי עריכת תכניות היא
עדן לפקידים, המקבלים משכורת מקופת
המדינה.

במדינה
״ד1דה, הגידי לנו כן, כן,
אנו רוצים להתחתן״...
בחוקק משה את דת ישראל, להעניקה
לסוגדים סביב עגל הזהב, זכר בתורה חיק־גירושין:
אם לא רצה בה ״ונתן לה ספר
כריתות״.
אולם, ברדתו מהר סייי, נסתבר שחוק
נישואין חסר בתחוקה. האם שכח את הנשו־אין
על ההר? בימים ההם לקח איש אשה
כראות עיניו, חי אתה ללא טכסים, הוסיף
אליה אשר, שנייה ושלישית, לפי רוחו —
פוליגמיה היתד, חזון נפרץ, מותרת על־פי
דיני ישראל. לפיכך לא חייכ היה משה לפסוק
בדיני נשואין. הם היו מיותרים.
גדול רבני כל הדורות משה בן עמרם,
לא הרחיק ראות בנבואתו אל מעמקי הדורות
הבאים אחריו. ככל שנעשה יו ור המדבר תר בותי
יותר, ירד מוסרו המיני. בעיני חכמי
התלמוד היה פרדס הנשואין נטוש, סירותיו
מתוקים מדי לגבר, באושים מדי לאשה• הם
מתחו גדר סביב הפרדס• תחוקת אמוראי
התלמוד, בגלות בבל, השלימה את תורת
משה בחוק נשואין שהסר בה• ג בי שהגיע
אל פרקו וחשק באשה, יכול היד, לרוכשה
בשלוש דרכים :
(א) ״ביאה״ :לפיה, די היה לגבר המאו שר
לומר בנוכחות שני עדים ״הנה אני מת־יחד
עמך,״ להוסיף בהסכמת האשד ,״הרי
את מקודשת לי בביאה זו״.
(ב) ״שטר״ :הפסקה ״הריני מקדש אותך
בשטר זה״ ,שהיתר, כתובי, על קלף או נייר
כלשהו, הפכה את ד,אשר, לקניינו של הגבר.
(ג) ״כסף״ :הרי אני מקדש אותך בפרו טה
זו״ (או חפץ שווה פרוטה) ,דיה להפוך
אשה לאשת איש.
הכסך מחייב פחדת. ע,־ מהרה ר,ככד,
דרך הכסף לשימושיה מכל השלוש. רוב בני
ישראל מצאו שר,ושמת פרוטה לאשר, נוחה
מכתיבת אותיות על גבי קלף, או שכיבה
עם אשר, לצורך תוקף הנשואין, ומחייבת
פחות. ברבות השנים הפכי, הפרוטה לחפץ
שימושי מקובל על הכל: טבעת הנשיאין,
אוהד, היה הגבר רוכש, עונד על אצבע ה־אשה,
הופכה( ,בהסכמתה) ,לאשתו ד,היקית.
אך ככל שרבו השנים, נתחכמו החכמים.
דרך זו, לדעתם, היתד, רופכת למדי, פתחה
דרכים בלתי מוסריות לסוגים שונים של
גברים שהוליכו שולל נשים תמימות. נישואי
סתר, ביגמיה, נשואי בוסר עם ילדות בנות
גדולי הדור
שש, הפכו למעשי יום יום•
(מנהלי הישיבות) טיכסו עצה ותיקנו תיקו נים
שחייבו את מעמד הקידושין בשני עדים,
מאוחר יותר בעשרה. לפתע נוכחו לרעת,
שפקחותם לא גברה על כוח המצאתו של
״הרע באדם״.
עשרה יהודים אשר חיזקו כעדים את תוקף
הקידושין, נתפזרו, משך הזמן, לכל רוח.
הגבר זנח את אשתו, נסע לעיר אחרת, נשא
אשד, אחרת. עד נכבד נתוסף לטכס הנשיאין.
היה זה רב הקהילה שהוסמך להורות תורה
בישראל על־ידי גדול דורו. אך הרב לא היה
אלא עד שנכפה על עורכי הטכס על־ידי
תקנה מאוחרת של החוק הדתי. הוא היה
משילל תוקף חוקי, כשם שיתר התקנות ש באו
אחר ״ביאה, שטר וכסף״ .היי תקנות
בלבד, לא חוק.
כי בחוק הדתי, בניגוד לחוק האזרחי, זכות
ההכרעה בידי התקנה העתיקה ביותר: משה
היה גדול מכל הבאים אחריו ,״ביאה, שטר
וכסף״ השלימו את החסר בתורתו. התורה
קדושה מיתר הספרים, שבאו אחריה• על
פי סדר הקדושה באים אחר התורה ספרי
נביאים וכתובים והתורה שבעל פה. לפיכך,
בחילוקי דעות בין שתי הלכות מקבילות
המופיעות בתורה ובכתוב מאוחר יותר, מכ ריעה
ההלכה המופיעה בתורה, באם לא ני תן
לישב את הסתירות ביניהם.
המסורת היא ילידת הדת והנשואין הפכו
פולחן׳ אליו נתווספו הלכות רבות, שונות
ומשונות. לרבות השנים, לא חלם איש שחשב
את עצמו במשהו ליהודי, לחרוג מן המנהג
המקובל, שהיה מושתת כולו (פרט להושטת
הטבעת — כסף) על תקנות בלתי מחייבות
וחסרות תוקף חוקי.
ואת היתד, המסקנה המהפכנית אליה הגיע
עורך־הדין דוד גנור, במשפט, העלול ל חולל
מהפכה ביחסים בין האזרח והדת ב מדינת
ישראל.

הודית־כיסוי שד ״העולם הזה׳׳.
מודרכת על־ידי הכתב הראשי.
אהרון דולב, עקבה משך 3ימים
רצופים אחר התפתחות משפטו של
הזוג אביגיל ומיכאל יובל. מוסר
אהרון דולב את הדו״ח הבא :
עיגיה נתנה כאחר. אביגיל (ביגי)
קלינגר ,25 ,מזכירת התזמורת הפילהרמונית,
שחרחורת, ממושקפת ונעימת הליכות, לא

ביו״י ומיכאל רצו לו

חיוך של שעשוע. תפקירו של השופט המחוזי
בנימין כהן. בן מגן ראש עיריח הל־אביב,
הד״ר משה כהן, תבע ריכוז וכה הכרעה בלתי-
רגילים בדיון המפולפל בבעיית חוק הנישואין,
אשר עליל היה לחולל סערה ולגרור את הכנסת
לדיון בחוק האישות. ברגעים מעטים, ביניהם,
בעת הופעתו של שליח הרבנות, הרב מנחם
ציוני, בעל הזקן השחור (למטה) נסתמן חיוך של
שעשוע בפניו מעוררי הכבוד טל השופט כהן.

צליפה מפולפלת. עורך הדין הצעיר והממושקף, ראובן ויינברג,
המשפטי של ממשלת יטראל, בבית המשפט המחוזי,
נציגו ש? ,1
התסזץ, הניח אן ז רגלו השמאלית בנוחיות על כסא, והצליף, בפילפול
גדול, התקפה עזה על סמכותו של הרב הדסאי כרב, על כשרות
נשואי מיכאל ואביגיל וסמכותו של השופט, המחיזי להכריע בבעיה,

תיאוריה אנטי־ר
דוד גנור, שסיים את 1
ב־7ו׳ 19 והתפרסם השב
ומיכאל יובל. מדגיש L
האנטי־רבנית שלו1 ,

זתח תן

הרב ני ם

אמח

חלמה כלל על ניצול אי־תקפן החוקי של
תקנות הנשואין, כאשר נתקלה בבעיות ש נוצרו
על־ידן.

S K tS S

ש לי ח ת, חי צי ם ח די ם. בהופיעו על דוכן העדים, הסתמך הרב יהודה
מאיר הדסאי( ,למטה) על ספר יחוס רבני, בו סטר את טענות משר,
הדתות והרבנות הראשית, שהחליטו, לדעתו, למגרו. הרב הישיש
שזכה הודות לשיבתו בכסא מיוחד, הפן מעד לנאשם, שעה שהיועצים
המשפטיים של הממשלה ומשרד הדתות, שלחו אליו חיצים חדים.

ד ת. נוורך־הדין הצעיר וגבה הקומה,
ז־הספר למשפטים של ממשלת פלשתינה
,בין לילה, כאשר התייצב לימין אביגיל
נועת יד, מול פני השופט, את התיאוריה
:ולה לחולל מהפכה בנוהג הנשואים.

ז ע׳ וחיור תזמורט־עצבים, הופיע מיכאל
:ר ע״י המדינה והרבנות, יחידי לאולס
ביניל נשארה בביתם, מדוכדכת, נפלה
הקרח וחובש הכיפה, של משרד הדתות,
ר (ישכר) דוב בר( ,ימין) ,הופיע לבית
רכי־דין שחורה, אך חסר יפוי כוח להופ־ליגלוג,
אותן שלח אל הרב הדסאי ודיר־את
היועץ המשפטי של ממשלת ישראל,

בשנה שעברה, בהגיע נשואיה לשמואל
לוריא לשלב של כשלון, הופיעה אביגיל
במשרד הרבנות, ביקשה גט. היא נדחתה.
הסיבה: חוסר סיבה לכפות את הגירושין
על הבעל.
שבועות מספר סובבה אביגיל על פתחי
ידי,־ים, ביקשה עצות. מישהו, הבקי בהלכי
שולחן ערוך, המליץ על דרך פשוטה: אבי גיל
הופיעה שנית במשרד הרבנות, הפעם
הודיעה תוך בקיאות בחוק הדתי, שיש. לה
חבר חדש אתו היא נפגשת קבועות. הרב נות
הרא/זית כינסה את בית־דינה, פסקה גט
לאביגיל. תך היא לא שכהה לציין בתעודת
הגירושין הערה גורלית, בהסתמכה על סעיף
בהלכות שולחן ערוך, לפ־ו אסור על האשד,
להינשא לגבר שהיה מאהבה בהיותה נשואה
לאהר וגרם לגירושין.
הניסוח הרבני :״משום עיניה נתנה באחר.״
אילו
היתר, אביגיל מתיחסת ברצינות אל
ההערה, ייתכן שלא היתד, מוצאת טעם רב
בגירושין. אך היא עמדה במהרה על טעותה.
שבועות מספר אחר מתן 1־,גירושין הופיעה
אביגיל שנית במשרד הרבנות הראשית, ב־לווית
בחור אדמוני, ממושקף. היה זד, מיכאל
יובל, יליד הארץ, תלמיד הנדסה בטכניון
החיפאי.
שום יחסי מין. הזוג הצעיר ביקש דבר
ששום חוק בעולם, פרט לתקנה יהודית־דתית,
לא יכול לשלול אותו ממנו. הוא
ביקש להתחתן. תשובת הרבנות לא היתה
מפולפלת מעיקרה, היתד, פשוטה מן הבקשה.
בספרים הופיע שמו של מ כאל כמאהב שגדש
לפירוד נשואיה הקודמים של האשה.
רפיכך גזרה הרבנות על אביגיל לחפש לעצמה
בעל שיתאים לתקנות אמוראי התלמוד.
לא עזרה טענתה העיקשת של אביגיל שלא
קיימה שום יחסי מין עם מיכאל בזמן נשו־איה,
השתמשה בכך רק כאמתלה להשגת גט.
זו היתר. מהלומה ראשונה. הזוג המסכן
התרוצץ בין משרדים, דפק באגרופים על
שולחנות• דבר לא הועיל. הרבנות הראשית
שליד ועד הקהילה היא ממלכה אדירה וחו קית,
שלוחותיה רבות השפעה. מאז זכתה
בתוקף של סמכות בלעדית (המוגבלת לה
בלבד) מידי ממשלת המנדט בענייני נשואין,
גירושין, אישור צוואות ומזונות, ר,קפידה, ל־כוף
את רצונה על ׳חברי העדה היהודית
(הבאור החוקי: כל מי שרשום בפנקס כנ סת
ישראל) .יחידי סגולה, אשר שמם לא
הופיע מטעמים שונים בפנקסי כנסת ישראל,
יכלו, לאושרם, לפנות אל בית־המשפט המ חוזי
כוי להחליט במחלוקות שנגעו לחוק
האישות.
על סף היאוש נצנצה תקוה. ביגי ומיכאל
שמעו על הרב התל־אביבי יהודה מאיר הד־סאי(
,75 ,אחד מעשרות הרבנים שהוסמכו
בחוץ־לארץ אך שלא מונו על־ידי הרבנות
הראשית) .ביניהם לבין ועד הקהילה מתנהל
זה שנים מאבק בלתי־נעים שמקורו בסכסוכים
ממושכים בין הרבנות הראשית ואגודת יש ראל.
הנשואין
אי;פ תופסים. בנוכחות
הורי הזוג, כדת וכדין. ר,ישיט מיכאל את
טבעת הקידושין תחת החופה אותה ערך
הרב הדסאי• למחרת נכנס הזוג לדירתו בר חוב
או׳ר־העם, תל־אביב, ההל מקיים חיי
משפחה, להציג זה את זו כבעל ואשד.,
כשנתפנה, פנה לקיום חובותיו האזרחיות
המשותפות. התחנה הראשינד, היה משרד ה מחוז
שלא חייך באמירת מזל־טוב לזוג שבא
לתבוע את שינוי מעמדו דאזרחי בתעודות
הרישום והזהות• במקום זה, הרצין את פניו
והודיע פשוטות שבעיניו, כמו בעיני משרד
הדתות׳ אביגיל אינה אביגיל יובל כל עיקר.
במלים רבניות :״נשואיהס אינם תופסים״ .י
במשרד האספקה, אליו הופיעו לקבלת פנ קסי
מזון ותלושי מצרכים מיוחדים, זכו ל תגובה
שאילצה אותם לוותר על פנייתם ל משרד
הפנים בראשו עומד שר דתי, כדי
לקבל דרכון משותף ליציאה למסע השתל־מית.
זכויותיהם האזרחיות המשותפות והפשוטות
ביותר בטלו.
אולם חוסר תלושי מזון, תעודות זהות
ודרכון, לא הצליחו להסיר את טבעות הנ־שואין
מאצבעות הזוג. מה להם ולכל זה ך
למי הזכות למנוע בעדם קיום חיי משפחה
אם כל אחד מהם רוצה בכך? הם נפלו
קרבן לתקנות חסרות־תוקף חוקי אשר איל מלא
היו קיימות, לא היה כל צורך במנגנון
עצום של רבנים וכיוצא בהם, לשמירה עלי־

תפוקה יומית
בשנת תעוי ב

הן. אולם, אם לא יכיר בהם המשטר עליו
מושחתת החברה בארצם, יטבלו הם• יטבלו ילדיהם בוזפשם אחר עורך־דין נוכחו ל, עת שרבים
מרי טבורים שבהתמודדות ג׳ ן הדת והמדינה,
גדולים סיכוייה של הדת לנצח. עורכי־הדין,
אליהם פנו, סרבו לרתום את עצמם לעגלה
ב:.ד.י סימפטית. הם לא רצו לתקוע יתד בגל גלי
העגלה הרתיח, אפילו כשהיא רומסת את
חופש האזרח.
אוי ם מזויין וחזק. או נודע לביגי
ומיכאל ש, :יועץ המשפטי של ממשלת יש ראל
הג ש תביעה• מאחוריה הטילה הרבנות
הראשית את כל כובד משקלה, כוי למגר
את הרב הדסאי, שערך את חופתם. התניעה:
הוצאת כסף*במרמה מאנשים שונים על־ידי
ר,עמ ת פ־ים שהוא רב מוסמך. כשהיאוש
כבר גבר עליהם גילו עורך־דין צעיר, דוד
גנור ,32 ,יליד תל־אביב, שהסכים להופיע
בשם הרב הדסאי נגד היועץ הדתי, הרבנות
ומשרד הדתות.
גנור לא התחשב בשיקולים אישיים וב־תבוסה
שעלול היה לנחלה במלחמה ד;.,־
אמצעים נגד אויב מזויין וחזק. היא ואה
מיד מפתח ציבורי בגורל ביגי ומיכאל, הח ליט
לפתוח בו את הדלת הנעולה לרווחה,
דרכה יעברו אלפי זוגות צעירים. בסיבוב
הראשון של המפתח, נפלה תגלית מן השמים:
מיכאל וביגי אינם רשומים בפנקסי כנסת
ישראל. הסיבה המקרית: כאשר חדלו לנהל
את רישום התושבים היהודים בפנקסים,
בגלל שריפה שפרצה במשרד הסוכנות ב ירושלים
ושהשמידה חלק מן הפנקסים, היו
ביגי ומיכאל צעירים, שמם לא היה רשום.

Q0QQ9QQQ00
n !L S J1 n n n n n n

השגינו :
• הגדלת הייצור במו.־ .ניכרת;
כעת אנו מייצרים תשעים
מקררים ליום.
• דיוק במסירת המקרר למקבל
תוך חודש מיום ההזמנה.
• מקרר דה־לוקס מודל , 1952
בעל היתרונות הגדולים :
. 1בית קבול 7.2רגל מעוקב
.2תא הקפאה לכל רוחב
המקרר מותאם במיוחד
לתנאי הארץ
.3חלקי חלוף במדד, מספקת
לכל תקון.

3BS3SBSSSS
0DBBQ83SBD

קר ובי ם ! ידידים בחו־־ל
יכולים לשלם את המחיר
לפילקו אינטרנאציונל
קורפ. גיו־יורק
וכאן תקבל מקדד דה־לוקס

אמק 11־
הברה לתעשית מקררים חשמליים

;מיסודם של ״הארגז״ ו״אמפא״)
רחוב גבורי ישראל ליד יד־אליהו,
ה. ד ,2850 .טלפון ,68260 תל־אביב
!!ווו

בדבר פרטים על קבלת מקררים נא לפנות:

אמנפא
המפיצים

היחידים

המקדדים

החשמליים

תק וניפ

שרות
כתובת

תלאביכ

ירושל לי פ

לטרות:

אמפא, דרך פתח־תקוה 16

— טלפון 3228

רדיו אקשמיין, רהוב הרצל 44

— טלפון 2023

רדיו אפשטיין, רחוב יפו ליד ״אגד״

— טלפון 2171

צינקוגרפיה

רינדזונסקי
ר חו בהקישון .6ת ל ־ אביב

להשיג בבתי מרקחת ופרפומריות

— aםנתדי — 0

ג ל 1פ 1ת ק1
גל ופ ות רשת

מן הצבור אל תפרוש,
ריח זיעה תמנע על ידי
״ שוש קרם ״שוש״
.מונע זיעה, קרם ״ שוש ״
דוחה ריחה.

קניה -מבירה -מקונים
בוונים

א. וסטרמן ,

ת״א, רחוב ו ש״י

אהר שהבטיח לעצמו את זכותו של בית־המשפט
המחוזי להכריע בגורלם של ״יהודים
שאינם חברי העדה״ (אינם רשומים בפנקס
כנסת ישראל) ישב גנור על הגמרא, שינן
אלפי שורות שנכתבו על נשואין והגיש ל־בית־המשפם
המחוזי בקשה לפסק־דין הצה רתי,
לאמר: יצהיר השופט המחוזי שאבי גיל
ומיכאל יובל נשואים כדת משה וישראל.
העסק הוא עסק. התיק שנפתח בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, היה מוזר :
לכאורה לא היו בו שני צדדים — תובע
ונתבע. היה רק צד אחד — זוג צעיר שתבע
הנרד, חוקית בחייו המשותפים בחברך, ה ישראלית.
אולם נקל היה להניח שמשרד ה דתות
והרבנות הראשית לא יתיחסו באדישות
לפסק־דין הצהרתי, שעלול היה להינתן על־ידי
בית־משפט אזרחי, שהוא מוסד מדינה,
לא מוסד דתי.
אם יצהיר שופט מחוזי הכרה חוקית בנשו אי
אביגיל ומיכאל יובל, יתמוטטו עמודי
הבניין המתנוסס לתפארת. הרב הדטאי יוכר
כמשיא כשר ונאמן, ועשרות האחרים המשי אים
זוגות, ללא הסכמת הרבנות ימשיכו ל־תחר
במנגנון החופות של הרבנות הראשית
שהוא׳ עסק טוב ככל עסק אחר. אך יותר
מזה, פסק־דין הצהרתי כזה, שיסתמך על
חוקי דת ישראל המקוריים, ברי־התוקף,
עלול לסכן את המעמד הרבני בכללו, לפחות
בשדה הנשואין.
במשפטים בלתי רגילים, בהם גובר העניין
הציבורי במשפט מסויים על האינטרס האישי
של הצדדים, מזעיק השופט את היועץ המש פטי
של ממשלת ישראל אל אולם בית־המש־פט.
מור לא חיכה הפעם להחלטת השופט,
הקדים תרופה למכה, הזמין בעצמו את היו עץ
המשפטי, חסך בכך זמן ונחשב להוגן.
חתול ועכבר. ראש גדול, עטור זקן
לבן, על גוף קטן עטוף חלוק שחור, נשען
על גבי מקל, ניגש הרב הדסאי אל דוכן
העדים, זכה בגילוי כבוד מצד השופט המחוזי
הצעיר בנימין כהן, בעל הדמות והדיבור
הג׳נטלמני (בן סגן ראש העיר ד״ר משה
כהן) שהציע לרב הישיש כסא. הרמאי הודיע
חגיגית, כשעה לפני כן, שהרבנות משחקת
אתו בחתול ועכבר — אלא שהוא העכבר —
רודפת אותו משום שהיא רוצה שישלח את
הקונים המתדפקים על חנותו, אל בית המס חר
הסיטוני ברחוב יבנה. הוא סיפר לשופט
כהן שמשך 40 שנותיו כרב ערך 2000 חו פות.
אולם
משהתרומם עורך־הדין ראובן וייג־ברג,
נציגו הממושקף של היועץ המשפטי
של ממשלת ישראל, כשהוא נעזר בד״ר ישש כר
דוב בר, היועץ המשפטי המגושם וחובש
הכיפה של משרד הדתות, כמעט שנהפכה
ישיבת בית־המשפט על ראשה. במקום דיון
בבקשת הזוג מיכאל־אביגיל (מהם היה נוכח
באולם בית המשפט מיכאל בלבה אחר ש אביגיל
נפלה למשכב כתוצאה מדכדוך נפשי),
הפך הדסאי הישיש לנאשם, אליו ירה ראובן
ויינברג חצים חדים. כשהזכיר השופט לוייג־ברג
את מטרת הישיבה, לא מנע המשך חרי שי
של התקלפות בכבוד הרב הישיש.

״העולם הזה״ 763

במדינה
ד״ר בר, שראה במורת רוח גלוייה את
עצם הופעתו של הדסאי, הכבש השחור, של
עדת הרבנים, דירבן את ויינברג בלחישות
ייעוץ, בהן ניסו השניים להוכיח את אי־כשרות
נשואי הזוג תוך הסתמכות על בו רותו
של הדסאי בעניני נשואץ. שאל ויינ־ברג
:״הנכון שאין לך רשיון מטעם הרב נות?״
הדסאי :״אין לי צורך ברשיון, אני
יותר גדול ממנה.״ אחר גולל לפני השופט,
תוך הסתמכות על ספר רבני ישראל, אותו
החזיק בידיו, את פרשת לימודיו בישיבת
לומדה והסמכתו על־ידי גאוני דורו.
אולם בהשמיע
״אין צורך ברב ! ״
הדסאי את דבריו, עורר את יצרו ההיתולי
של ד״ר בר, שעיוור, את פניו מיל הרב,
כאילו אמר: זה בא ללמדני תורה. אמר
הרב הדסאי, שתחילה גילה מידה רבה של
התאפקות מול העויותיו של יועץ משרד
הדתות: אם מוכיחה האשה שוידויה על
בגידתה בבעלה עם האדם לו רוצה היא לה־נשא
לא היה אלא אמתלה — מותרים נשו־איה.
הוא סיבך בכך את התקנה, זכה להע־וויית
לעג נוספת מד״ר בר והתפרץ. צעק
הרב הישיש אל השופט :״הוא מבזה או תי
!״ שאל ויינברג שאלה בטוחה :״הנכון
הוא שמה שרב אחד אוסר השני לא יתיר?״
תשובת הדסאי: רק אם איננו גדול ממנו.
אחר הודה הרב שלא שאל את הזוג אם
היה נשוי אי־פעם, אלא רק אם הוא פנוי
עתה, גרם סיפוק רב לזוג היועצים שסברו
שהוכיחו בכך שהדסאי איננו בר־סמכא, ול פיכך
נשואין הנערכים על ידו אינם כשרים.
הדבר עורר אף את השופט כהן, ששאל את
הדסאי :״הנכון שתפקידו של הרב לפקח
על הנשואין?״
קם גנור, מתח את גלימתו השחורה, הודיע
בקולו בעל הרי״ש הלשוג־ת :״לא לפקח,
לרב בכלל אין כל תפקיד רנשואין, הוא מוז מן
להיות נוכח בטכס. זה רק מנהג, ללא
כל תוקף חוקי מחייב.״ אי־תגובתם של היוע צים
שיכנעה יותר מדבריו של גנור. אמר
צעיר שספג נחת בשורה השנייה של ספסלי
האולם :״טוב לדעת, לחתונה שלי אפילו
לא אזמין אותו.״
״חיית עם מישהו אחר?״ אל היו עצים
נתווספה עתה דמות שחורה, החל ממג־בעתה
חסרת השוליים ועד לשרוך נעליה,
כולל זקן פחם ארוך ומסולסל. אחר שהדסאי
ובר הודיעו זה לזה, בקולי קולות, ש״הם
מכירים זה את זה,״ נתפס דוכן העדים על־ידי
הדמות השחורה שהודיעה ששמה הרב
מנחם ציוני, שהוסטו על־ידי הרב הרצוג
ונתמנה על־ידי הרבנות הראשית ל 1מז כיר
קבוע של בית־הדין הרבני )2( .חבר
בית־הדין הרבני (שגזר על אביגיל לא להג־שא
לגבר בו רצתה) )3( ,רב ממונה על

שהתלקח, סולק על־ידי השופט מן האולם
״כדי שילמד מן השעור.״
בהסתמכו על חוקי ישראל טען גנור :
״כדי להיות רב בישראל, צריך רק סמיכות
מרב גדול בדורו — אין צורך ברשיון ממשל תי
או כל רשיון אחר.״ כאשר לא זרה לתגו בה
נוגדת, המשיך לחקור את ציוני, אשר
עורר רושם שהוא חושש שמא לא יצליח
בשליחותו, יסתבך בדינים שונים ומפולפ לים.
אמר חבר בית־הדין הרבני, הגוזר לשבט
או לחסד את אושרם של אלפי זוגות: לא
אוכל לענות לחקירות, אינני מומחה, אני
זקוק להכנה.

f i gאין פירוש הדבר שעורכי קולנוע ינופפו
א ת הדגל הלבן מעל למבצר היופי. גם הם
? 2יבחרו במלכת מים. מאחר שקנאת שבועונים
מה ל ע שו ת עם 5000 דו ל א רי מרבה יפהפיות, תהיה מדינת ישראל עתה
בהתהלך פרופסור הרברט וקסלר, מוותיקי ^ ה מ די נ ה היחידה בעולם שלא זה בלבד שתהיה
לה מלכת מים אחת, אלא אפילו שתיים. וכל
ונאמני שוחרי האוניברסיטה העברית באר-
זה נוסף על מלכת יופי ארצית ושתי מלכות
צות־הברית, בחוצות ניו־יורק, פגש בידיד
עשיר (שביקש לשמור על אלמוניותו) ,שהיה
יופי מחוזיות.

האוניברסיטה

אחר הפעיל גנור את התיאוריה החוקית,
אליה הגיע אחר דגירה על עשרות כרכים
שנכתבו ע״י חכמי ישראל בכל הדורות, וזכה
בשתיקה גמורה של שני היועצים וציוני :
לפי חוקי דת ישראל מספיק לצורך נישואין,
״קניין כסף״ ושני עדים (טבעת נישואין ב מקרה
של אביגיל ומיכאל) .הרבנים בכלל
אינם אלא תוצאת תקנות קבועות חסרות
תוקף חוקי — נישואין תופסים גם בלא רב.
הרבנות תסכים, בתנאי ...ויינברג
התרומם, הודיע שץ א) היה לו חום בליל
אתמול 39,5ב) כדי להגן על החוק הדתי
המחייב קהילה, עליו להביא מומחה, הודה
בכך בכשלונו של שליח הרבנות ציוני. הכ ריז
גנור :״השאלה החשובה היא — האם
הזוג הזה נשוי כדת וכדין ! השיקולים שלא
לעניין (של ויינברג) נוגעים רק לרבנות לא
לזוג, שגורלו, העומד להחרץ, מסמל גורל
אלפי זוגות אחרים.
אחר הוסיף, בפאתום שחישמל את מניין
הנוכחים באולם :״הזוג רוצה לחיות יחד,
להוליד ילדים ולהקים בית בישראל — החייב
החוק לעזור לו?״
למחרת גבר פחדה של הרבנות, נוכח התוצאות
העלולות לנבוע מהצהרת השופט.
אל גנור הגיעה בקשה תבוסנית: הרבנות
תסכים להשיא את הזוג מחדש תמורת דחיית
המשפט. אולם גנור לא ויתר, הבטיח ללכת
עד הסוף.
הכריז השופט כהן, אחר שלא קיבל את
טענת היועץ המשפטי על חוסר סמכותו של
בית־המשפט המחוזי להכריע בבעייה :״אינני
נכנס לשאלה אם הרב הדסאי מוסמך
או לא ...לפי הדין היהודי אין כל? צורך
בנוכחותו של רב בשעת עריכת טכס הקי דושין
...מחריד הדבר כי בחברה מתקדמת
יבוצעו נישואין ללא פיקוח וללא טכס פור מאלי,
אך נישואין אלה יהיו כשרים, כיוון
שהדין היהודי אינו רואה בנישואין כאלה
פגיעה בסדר הציבורי. לפיכך מהובתי לבצע
את החוק הקיים ולהוציא צו המכיר בנישו־אי
הזוג הצעיר.״

מיסדה מלבות המים 1a51 שד השבועון ״קולנוע״
המציאו שורת יפהפיות
נתון בצרה. לאותו ידיד היו 5000 דולאר מיו תרים
והוא התלבט למי לתתם. אך הוא ידע
כי מוטב לו למוסרם לגוף ציבורי הזקוק
להם. פרופסור וקסלר קפץ על המציאה, שיב־נע
את הידיה־העשיר כי האוניברסיטה העברית
בירושלים סובלת מחוסר כספים בצורה כרו נית
ותהיה אסירת תודה על תרומת 5000ה־דולארים.
יחד
עם הצ׳ק מסר השבוע פרופסור וקסלר
לידי הד״ר ורנר סינטור, האדמיניסטרטור של
האוניברסיטה, גם ציור של מגלה תורת היח סות,
של הפרופסור אלברט איינשטיין, שדיוק נו
יקשט את אחד מקירות אולמות האוניבר סיטה.
סיפר הפרופסור הניו-יורקי את תול דות
הציור: מזמן חלם לתת מתנה זאת לאו
ניברסיטה, נכשל בגלל סירובו של איינשטיין.
אולם לפני חודשים מספר הצליח לשכנע את
גדול הפיסיקאים לשבת לפני צייר ניו־יורקי
עד סיום הציור. נאנח איינשטיין בשעת ה ציור
:״הציירים והצלמים נמאסו עלי עד
מוות ! ״

החי
מלכת המים כפול שתיים
לפני שנתיים ביצבץ רעיון גאוני בלבם של
בעלי השבועון לאשת. מדוע לא יקבלו הם
תחת כנפיהם את בחירתה של מלכודיופי
ישראלית? כבר כעבור כמה ימים היה ברור
להם — ולכל חבריהם למקצוע — כי פתחו
מכרה של זהב. כמה אלפי סרטים הוליבודיים,
בתוספת שאר השינויים הנפשיים שחלו בלב
בנות הארץ מאז המלחמה, הכשירו את הקרקע
למפעל כזה. העיתון, שתפוצתו עד אז לא
היתד, מזהירה כל כך, עלה בהרבה. עניין
הבחירה השנתית של המלכה הפך נושא עי קרי
בו, האפיל על כל נושא אחר.
ישבו עורכי השבועון קולנוע, תהו מה
יכולים הם לעשות כדי לפתוח מכרה זהב
דומה. מצאו הם המצאה משלהם: מלכת מים.
בטקס נאה הופיעה שורה של יפהפיות בבגדי־ים,
נבחרה מלכת המים של ישראל.

ד״ר סנ טור(י מין) מקבל את תמונת איינ ש טץ מפרופסור ובסיר
נמאסו עד מות
שכונה באיזור תל־אביב —יפו.
אחר הצדיק ציוני את גזירת הרבנות :
״אצלנו שואלים כמה פעמים: חיית עם מי שהו
אחר י״ והבטיח שמתוך דברי אביגיל
הסיקה הרבנות שהיא קיימה יחסים מיניים
עם מיכאל יובל. אישר ציוני בקור מרותי :
אחר שבית־הדין הרבני גוזר גזירות, לא יוכל
איש להתירן, העלה בכך שחוק מריר על
שפתי מספר צעירים ועורר את חמת הדסאי

״העולם הזה״ 763

אביגיל, מיכאל וגנור יצאו מנצחים. בית־המשפט
הצהיר שנישואיהם קיימים.
בשהתפזר הקהל, הושלך איום אל חלל
מסדרון בית־המשפט: שני צדדים השמיעו
אותו ברטט. תקוותיהם היו שונות. אמרה
צעירה ברדתה במדרגות :״אולי אוכל להת חתן
מחר, בלי כל הטכסים !״ גבר בחלוק
שחור הצמיד את הכיפה (ראשו, שאל בוא־גד
ומה יהיה עלינו?״

עורכי לאשת לא ראו את הדבר בעין יפה.
בחירת מלכות היא, אחרי ככלות הכל, עניין
השייך לשבועונם. השנה יצאו להתקפה נגדית:
שבועון לאשה בחר גם הוא במלכת
מים, בנשף של עולי עיראק. יפהפיה בבגד ים
ענדה את סרט לאש ה, זכתה לנשיקה מצלצלת
מפי צלאח בנימין ששון, חבר הכנסת הספרדי
הציוני-כללי.
האדץ תביעות
(הארץ)

המוניות

בימה

בת־ים

יחזקאל אגמן, תל־אביב
חיידקים או סזוות 1

ת י nט ףI 1
פ\מים אפשרלת קן
בשוב מאיר ינאי, שחקן אוהל בן ה־24
המשמש עוזר במאי, מסיבוב אוהל באירופה
נכונה לו הפתעה חינוכית. המועצה הבריטית
בתל־אביב (לתרבות וחינוך) העניקה לו
סטיפנדיה נדיבה לששה חודשי השתלמות ב תורת
התיאטרון באוניברסיטת לונדון. ינאי
השתלם בתוך אולמות התיאטרון הלונדוני
המפורסם, חזה ב־ 80 מחזות ונצל את שארית
זמנו לבחירת במאי, שיסכים לביים באוהל
לפחות מחזה אחד.
משנוכח לדעת שרוב הבמאים בעלי השם
לא יחליפו את נידיורק (אליה הם נוסעים
בעונה הבוערת) בתל־אביב, כמעט ונאלץ לותר
על התכנית. אך בהקלעו לכנסיית סנט תומאס
הלונדונית התלהב מהצגת תרדסת אסירים,
מאת המשורר הבריטי קריסטופר פריי שהסך
מחזאי, גילה שם את הבמאי מיכאל מק־קואן.
ההצגה, בה הוזים את עצמם חמשה חיילים
בריטיים האפורים בכנסיה גרמנית בזמן מל חמת
העולם כדמויות תנכיות — הפכה אחת
מגולות הכותרת בפסטיבל הבריטי של 1951
וינאי שיכנע את הבמאו מיכאל מק־קואן, לבוא
לישראל לביקור־עבודה של ששה שבועות,
בהם יביים את אגדת החורף לשקספיר.
בהחל מק־קואן, יליד לונדון בן 46 בה כנת
המחזה בתל-אביב, דיבר גלויות בגנות
נקודות התורפה של התיאטרון הישראלי.
ההסבר המקצועי, אותו לא נמנע מהביע ל אנשי
אוהל: חוסר מנהל במד, מומחה, שהוא
דמות מרכזית בכל תיאטרון טוב, והמרכז
בידיו את כל העצמים החיים והדוממים מהם
נוצרת הצגה שלמה. נוסף לכך נזף בחוסר
משמעת בימתית, היוצרת תוהו ובור,ו גמור
בסדרי החזרות.
התוצאה: עבודה על מחזר, המושלם כרגיל,
בלונדון ובניו־יורק, תוך שלושה עד ששה
שבועות, נמשכת בארץ שלושה חודשים, גו ררת
הוצאות מיותרות ותשלומי־ענק לבמאים.
תוצאה נוספת: השחקנים נמצאים תמידית
במתח עבודה — תוך מחזור בלתי נגמר של
חזרה ביום ומשחק בלילה. הבטיח מק־קואן :
החומר האנושי טוב פגמים אפשר לתקן.
מק־קואן שהפיק ב־ 25 שנותיו בתיאטרון
עשרות מחזות נהנה מיחסם החם של אנשי
אוהל, אותם הוא מעריך כאנשי במה רגישים
ביותר, הסכים עקרונית לביקור נוסף בעונת
החורף הבאה. המועמד הרציני: תרדמת אסי רים
אשר נושאה המודרני־תנ״כי מתאים לדעת
מק־קואן להצגה בישראל. אך תרדמת אסירים
שהוצג בלונדון ובניו־יורק בכנסייה של ממש,
לא יוכל להיות מוצג בבית-כנסת תל־אביבי,
מטעמי דת. הפתרון: בניית תפאורות ביתי
כנסת שתועלה על במת אוהל.

דמויות
במרחב:

שוו הדן₪צית את פאחיי1ה

המחלה תקפה באמצע הליר ה
שעה שלמה לפני התחלת המשפט צבאו הסכינים על
דלתות בית־המשפט העליון בקהיר, בו נערך המשפט
הצבאי נגד מארגני פרעות השבת השחורה. כמה דקות
לפני תשע נפתחו הדלתות והקהל נדחק לאולט. אותה
שעה הוכנסו אל תא הנאשמים המסורג כמה גברים
לבושים חליפות אלגנטיות ומלווים שוטרי משמר.

השופטים קמו על רגליהם, הקהל עזב את האולם,
התפזר לבתיו• לכאורה נסתימה פרשת אחמד חוסיין• אך
יותר מאשר
למעשה היה הסיום עדיין רחוק מאד.
בזמן המשפט, הפך אחמד חוסיין נושא כל ש־חות היום
בערי מצרים ובספריה העניים.

מדוע ז מה היה באותו אדם בד ה־,42
בעל הקומה הבינונית, השיער השחור וה

שיניו הצהובות .״מדבור באשא ביקש ממני לקבל
אותך, למרות היותך יהודי,״ הוא פתח .״ואהה בודאי
יודע שאינני מחבב יהודים. להיפך — אני שונא אותם !״
והוא המשיך לצטט פרק שלם ממיין קמפף על ״הבחילה
הנפשית אשר יהודים מעוררים בי, למרות שאני עצמי שמי.״
״כאן במצרים יש ליהודים השפעה עצומה ברוב השט־ח־ם
— גם בעיתונים המופיעים בשפות זרות המתארים
אותי כמפלצת. הדיפלומטים הזרים קוראים את זה וזה
מגבש את דעתם נגדי. אבל חכה עד שאגיע לשלטון ! ״
לא יכולתי להתאפק מלשאול :״אבל כיצר אתה חושב
להגיע לשלטון ! ״
״כיצד? האמצעים לא חשובים. אני אגיע לשם ויהי
מה ! אני אכניס מעט דם לעורקי בני הארץ הזאת,
חכרי־הדם. לא יעצרני דבר. הפיהרר והדוצ׳ה הראו מה
יכול לעשות כוח הרצון — אני כמותם. נולדתי למש פחה
ענייה, הנוער נמשך אלי, אני אטהר את הארץ
מההינדנבורגים והוויטוריו עמנואלים שלנו. נמאס לי
לראות בוגדים מנצלים את הפלאח ומוכרים את הארץ
ליהודים ולזרים. אני אשמיד אותם — אתה עוד תראה !
אני גם אשמיד אותך — לא מפני שאתה איש רע.
אלא מפני שאתה שייך לגזע שאני שונא.״
משום מה לא יכולתי להעריך את כונתו .״שמע נא,
אחמד חוסיין ! אני חושב שאתה בלופר גדול. אתה
יודע טוב מאד שלא תעיז להרים אצבע נגד בית המלוכה
כי א־ ישמיד אותך תוך דקה אחת — למרות שהוא
עכשיו עוזר לך.״
יכולתי לראות שעכשיו התחיל חוסיין שונא אותי גם
בזכות עצמי ולא רק מפני היותי יהוו־ .הוא לא אהב,
כנראה, לראות שסוד קשרו עם בית המלוכה אינו כלל
סוד .״מה זה אומר?״ הוא התרעם ,״עזיז אל־מסרי
באשא (אפיטרופסו של פארוק טרם התבגרותו) הוא
ידידי האישי. עלי מאהר גם כן ידידי. מה בכך אם הם
עוזרים לו י הרי אני נלחם נגד הוופך, האויב הגדול
ביותר של האומה המצרית. זוהי מלחמה עד הסוף.
אני לא אסבול את זה, אעשה את מצרים מעצמה גדולה,
עשירה, חזקה. אני אמחוק את הדימוקרטיה המדומה
ה.את. כש־ 92%מהתושבים אינם יודעים קרוא וכתוב
אין לנ-ו כל צורך בדמוקרטיה — דרושה יד חזקה.״

תומר מנהיג. נ שמ ת ננשרת
המשה חברי המפלגה הסוציאליסטית המצרית גתא הנאשמים
קהיר עולה באש —
השופטים נכנסו: שני קציני צבא גבוהים, שלושה
שופטים אזרחיים. אב בית־הדין העיף מבט אל תא הנאשמים
והתחיל בסקירה כללית של מהלך המשפט עד כה :
ביום 26 לינואר נראה אחמד חוסייו, ראש המפלגה
הסוציאליסטית, נוסע במכונית סיטרויאן שחורה מס׳
16441 במרכז קהיר, שם התפרע המון מאורגן, הצית
ושוד.
על ספסל העדים ישבו שוטרים, פקידים, כתריסר עוב רי
אורח ושני שרי ממשלה לשעבר שהובאו ׳1העיד כי
ראו את חוסיין וחמישה מראשי מפלגתו משתתפים באו פן
פעיל בארגון הפרעות. בין השאר נתברר כי חוסיין
הסית את הקהל על־ידי צפירות ארוכות ו״צוהלות״
בצופר מכוניתו, עודד אותו להצית, בין השאר, את
המסעדה המפורסמת, פאריזיינה, אשר ברובע העשירים.
ביום הראשון של המשפט, אשר בו הושמע לראשונה
כתב ההאשמה ותביעת הממשלה לפסק־דין מוות, נקט
אחמד חוסיין בעמוד, תמוהה: כיצד יכול להיות שהס תובב
ברחובות העיר כאשר כל אחד יודע שהיה חולה
אותו זמן? הרי אפילו העתונים פרסמו, משך שלושה
ימים רצופים, הודעות על מחלתו המאלצת אותו לשכב
במיטה.
״זה ניתן לבירור,״ הודיע השופט ואחמד חוסיין שתק.
למחרת הופיע סניגורו והודיע: אחמד חוסיין לא יוכל
להופיע בפני בית־המשפט ! באמצע הלילה תקפה אותו
שוב אותה מחלה ורופא שנקרא אליו בבית־הסוהר הורה
לו לנוח במיטה• נוסף לזאת אין הוא הושב בכלל כי
בית־המשפט מוסמך לדון אותו. הוא דורש העברה, לבית־משפט
אחר. וכדי להראות כי התכוון לדבריו בכל הרצי נות.
הודיע כי החל בשביתת רעב עד אשר דבריו ית קבלו.
מאותו
יום נמשך -המשפט בהעדרו של הנאשם הראשי.

מה היה בסק הדין?
בהגיע יום המשפט האחרון נראה כ־ הוכחה ללא כל
ספק אשמתו של חוסיין וחבריו. קהל הסקרנים היה
מעוניין רק לדעת מה יהיה פסק־הדין. בהגיע שעת הצה רים,
ובית־המשפט אחוז במתיחות שלפני הסוף, קם
אחד הנאשמים והשמיע כמה פרקי קוראן. אחר כך הוא
ניגש לקירות ולהשתחויות של תפילת הצהרים. היה
זה סולימן זכארי, אחד מסגני חוסיין, שעזב את עבודתו
כעורך־דין וקיבל על עצמו את עריכת אל־אשתראכיה,
שבועון המפלגה — תמורת משכורת של 30 לירות
מצריות לחודש.
עשר דקות אחרי כן גמר בית־המשפט: בשל העוונות
אשר נמצא אשם בהם, נידון אחמד חוסיין לשמונה עשר
חודשי מאסר. חבריו לאשמה כובדו כל אחד בכמה
חודשים אף הם•

עיניים הבוערות, שריתק תשומת י ב כזו ץ
מה היה עברו של ראש המפלגה הסוציא־ליסטית
שנשלה ל־ 18 חודשי מאסר׳ .על
זאת כותב צבי שש, סופר ״העולם הזה״ :
יום אחד בשנת 1936 הופתעו המצרים לקרוא בעתו־ניהם
כי המרשל באלבו האיטלקי, מושל לוב שעשה במצ רים,
קיבל לראיון של ארבע שעות עורך־דין מצרי בשם
אחמד חוסיין. כעבור כמה חודשים שוב הופתעו קוראי
העתונות המצרית. הפעם היה זה שר התעמולה הנאצי,
ד״ר יוסף גבלס, שביקר במצרים והקדיש כמה שעות
לאותו אחמד חוסיין.
מי היה איש זה, אשר ללא כל תואר או מעמד רשמי,
אשר רוב בני ארצו לא שמעו אפילו את שמו, שזכה לכבוד
כפול וכה רב?
השאלה הטרידתני וחיפשתי תשובה מדוייקת• אמנם
ידעתי כי אחמד הוסיין, לאחר כשלונו כעורך־ד־ו (למרות
היותו צעיר ביותר) ,פנה לפוליטיקה, יסד מפלגה בשם
מיסר אל־פתאת (מצרים הצעירה) .י, עתי גם על שבועון
באותו שם שהוא ערך וגם היותו פאשיסט לא היה סודי
נסיתי להתקשר עם חוסיין בצורה הפשוטה ור,ק־,ת
ביותר: הטלפון. אך מיד הוברר לי כי איו המנהיג
עונה לאניטים שאינו מכיר אותם. היה עלי למצוא ״קשר״.
חיפשתי ומצאתי. הקשר: באשא !קן עבד אל־כאוק.
מדכור, בעל כל־בו עצום ברובע מומקי המסחרי של
קהיר, כולו אכול שאיפות פוליטיות. הכרתי את הבאשזג
מקודם ועתה גיליתי כי הוא אשר תמך תמיכה כספית.
באחמד חוסיין.
יום אחד, אחר הצהרים, הוכנסתי יארמון קסר אל-
דובארה (ארמון אמיתי, אם כי מיושן במקצת) ; מתנת
מדכור באשא ששימש מרכז מיסד אל־פתאת. ה־תה זאת
פעם ראשונה בקריירה העתונאית שלי שנזדמן לי להיות
מלווה שני בני־ענק שחורים שבחנו אותי כאילו• הייתי
הבריון הגדול ביותר בעולם.
לפני שיכולתי לקבל את זכות הכניסה לשמי־האושר
של המנהיג, היה עלי לעבור גיהנום קטן, בראשו עמד
פתחי רדואן, סגן־מנהיג והדמות העומדת מאחורי אחמד
חוסיין. הוא רצה לדעת כל דבר אודותי ואודות ביקורי.
עוד אני מדברים צלצל פעמוו הטלפון על שולחנר
של רדואו• הוא הרים את השפופרת ובמקום ה״האללו״־
המקובל. השמיע :״הוד למצרים !״ מאותה רגע לא יכול
היה להשאר כל ספק — הייתי במערת הקבוצה הפאנאטית
ביותר במצרים. נותר רק לעמוד על טיב מנהיגם ולברר
עד היכן הם מוכנים ללכת בהגשמת מטרותיהם.

״אנ אכניס דם לעורקי!״
כעבור עשר דקות של חקירה הוכנסתי לחדר המנהיג..
מבלי להושיט יד, חייך אחמד חוסיין חיוך רחב שחשף.

התיאור הטוב ביותר של אחמד חוסיין ניתן על־ידי
אישיות פוליטית מצרית, שהגדירה אותו כ״איש העשוי
מחומר של מנהיג ובעל נשמת משרת״ הזקוק תמידית
לכסף. לשתיה, משחקי פוקר ושש־בש. אתמול היה
משרת עזיז אל־מסרי, למחרת עשה את מלאכת איגוד
המוסלמים הצעירים. כוחו שפעם היה רב הלך ונדלדל.
אחרי פשיטת רגל היטלר ומוסוליני הפך את עורו
(ד,חיצוני) ,קרא למפלגתו סוציאליסטית — אך איש לא
האמין לו. רק גורם אחד מציל אותו מטמיון — פארוק.
כי לפארוק נוח להחזיק משרת כמו אחמד חוסיין.
כשנתבקש שעיר לעזאזל בשל פורענויות השבת השחורה,
נמצא חוסיין.
גם בעד האשמות הכבדות ביותר, בהן נמצא חייב,
לא נידון המנהיג למוות — הוא רק קיבל שנה וחצי
מאסר. כי מחר נכונו לו ׳תפקידים אחרים בשרות מלך

המנהיג אהמד חוסיין

— אך נרו שיחק שש־בש

.מצרים וד,סודאן. לא תהיה גם שום הפתעה אם, בעתיד
הקרוב, יוודע על חנינה לאסירים לכבוד יום הולדת
הוד מלכותו או לכבוד מאורע חשוב אחר — ובין
הניחונים יהיה גם אחמד חוסיין, המנהיג בעל נשמת
המשרת•

,העולם הזה״ 763

קולנוע
סרטיט
,קד״ ה נאמנה,,
קרייה נאמנה איננו, למרות הפרסומת ה טוענת
זאת, סרט ישראלי, נשם שפר גינט,
דרך משל, בבימויו של שבדי ובביצוע שח קנים
מקומיים, איננו מחזה מקורי. בעצם,
הסרט בהרבה פחות ישראלי מן המחזה,
כיוון שלא בלבד שיוצריו — כולל מספר
שחקנים — אינם עברים כ־ אם זרים, אף
לשונו זרה: אנגלית, היוצאת מפי השחק־דם
המקומיים רצוצה וחסרת גוונים. קרייה
נאמנה הוא, איפוא, ישראלי בדיוק כמו
שאמריקאי בפריס הוא צרפתי, או חרב במדבר
ישראלי. הרקע ישראלי, הסרט צולם
בארץ, אבל ליוצריו לא דיה כל יחם אל
התרבות העברית החדשה ואף לא קשר אתה.
ברם, אם קרייה נאמנה אינו סרט ישראלי,
לפחות הריהו סרנו, וזאת אי־אפשר היה לה גיד
על כל שאר הסרטים שהופקו ומ, מנו
על ידי הקרנות למיניהן *• ההם לא היו פר טים
כלל, בעוד שבקרייה נאמנה ישנה עלילה
המתפתחת בהגיון (מסוים) מן התמונה ה ראשונה
והמגיעה לשיא בוק־ג׳ונסי בסוף
רווי יריות, פצצות, רדיפות ומעשים של
גבורה.
כלי פטפוט ציוני. סם (ג׳יימי סמית)
הוא סטודנט אמריקאי במכללת ירושלים ה נקלע,
כמדריך, לחוות נוער בקרבת העיר,
אליה מגיעה קבוצת ילדים עולים, ביניהם
מאקס (ישראל חנין) ,ז׳אן ממרוקו (יהודה
לוי) ,ווילי הארי למחצה (אמנון ליפשיץ),
אנה (דינה פסקין) .אלה הם ילדים קשים,
חסרי־חנוך, מושחתים, שהקופת אחר־המל־חמה
באירופה שטופת השחיתות והזימה חר שה
באופיים ערוצים עמוקים, המסרבים לק בל
על עצמם עולה של משמעת ועבודה.
קרייה נאמנה מנטה. להראית כיצד הופכים
ילדים אלה לא רק בעלי חנוך, אלא אף, עם
פרוץ מלחמת העצמאות, פטריוטים ישראל יים
טובים. הודות לעבודת אומנות (המראה
רק לעתים נדירות סימני אמנות) של הבמאי־המפיק
יוסף לייטס, יש בסרט •״ עניין המו־פג
רק לעתים רחוקות על־יזי פטפוט ציוני.
על קטעים שמופיעים בהם הילדים וכן ה שחקן
האמריקאי סמית והשחקן האנגלי ג׳ון
סלייטר (בתפקיד מנהל החווה טוב־הלב) נסוך
חן, אולם הדמויות כולן מאד שטחיות וחס רות
עמקות פסיכולוגית. קרייה נאמנה הוא
סרט בינוני טוב, אבל, מאין בו הברקות
של ממש, איננו משובח במיוחד, ומה כל
שכן שאיננו גדול.
אף־על־פי שבעולם, ובאמנות בפרט, נודע
ערך רק לתוצאות, לא לכוונות טובות, מן
הראוי לציין שהמפיק לייטס השכיל להת גבר
בהצלחה על הקשיים הטכניים — והם
מרובים מן החול שעל שפת הים — העונד
• גם קרייה נאמנה מזמן בחלקו על־ידי
הקק״ל, אולם כמפיק יחיד מופיע שמו של
יונה פרידמן.
** שמו של מחבר החסרים אינו מופיע
בכתובות הסרט או בפרסומיו.

דים על דרכו של כל סרט בארץ. ללא אולפנים,
ללא חבר שחקנים מנוסה הצליח להו ציא
מתחת ידיו מלאכה נקייה.

״הוא רץכל הדרך״
סרטו האחרון של ג׳ון. יארפילד אינו הטוב
ביותר שלו, אבל הוא מוכיח, אם היה צורך
בראיה נוספת, איזה אמן גדול אב־ עם מותו.
הסרט מוכיח גם ששלי ווינטרס שחקנית
משובחת.
מחוץ לשני שחקנים־בחסד אלה מכיל הס רט
עוד דברים אחדים טובים: פתיחה מר תקת
המראה, בסגנון עובדתי, שוד בתחנת
רכבת: סיום דרמתי בו נראה גארפילד,
בתפקיד אחד השודדים, יושב גוסס לאיטו
על מדרכה שטופת גשם־קיץ.
לאחר השוד המבוצע על־ידי בחור ריק
ובטלן, ניק רובי (גארפילד) וגנגסטר שחצן,

מאידך, הולם מאד את שלי ווינטרם תפקיד
הנערה טובת הלב והטפשונת.
הצנזורה הישראלית התירה את הוא רץ
כל הדרך לכל הקהל. זהו משגה חנוכי רציני.
הסרט בהחלט אינו מתאים לילדים( .ראה
תמונות

״נשים בד ש,,
הבמאי ההונגרי גזה (אי שם באירופה)
ראדבאני מגיש שוב סרט על מוראות המל חמה
והתקופה שלאחריה. הפעם הוא חודר
אל תוך מחנה מעצר לנשים פליטות בדרומה
של איטליה, מיד לאחר תום הקרבות. תחת
פיקוחו של איש צבא טוב־לב (למברטו
מג׳יוראני) יושבות מאות אחדות של נשים,
בנות לאומים שונים שלכולן מכנה.משותף :
חוסר תעודת־כושר, מאחורי התיל הדוקרני.
ביניהן: צרפתיה (סימון סימון) שנמלטה

התמונה שנפסלה ע״י הצנזורה בסרט ״נשים בלי שם״*
בלידה חשאית, ילד מוסתר
אל מאלין (נורמן לויד) ,בו נפצע האחרון
ונלכד על־ידי השוטרים, מוצא ניק מחסה
בביתה של נערה, פגי (שלי ווינטרס) שפגש
אותה באקראי בבריכת שחייה.
לא פגי ולא בני משפחתה מגלים את זהו תו
של ניק, אולם השודד, ברוב עצבנותו,
שולף את אקדחו, מתבצר בדירה ומאלץ את
אביה (וואלס פורד) ,אמה (סלנה רויל) ואחיה
הקטן (בובי הייט) של פגי להמשיך בעבודתם
היומיומית, בעוד הוא מחזיק כל העת אחד
מהם תחת איום האקדח, כבן תערובת.
מצב־מצור זה נמשך שלושה ימים,,במרו צתם
נמשכת פגי אל השודד גס־הרוח, מס כימה
לברוח אתו מן העיר. ברם, כאשר
היא מגלה, לבסוף, את פרצופו האמיתי, היא
ניחמת על התכנית, מחסלת אותו במו ידיה.
גארפילד אינו מתאים ב־ותר לתפקיד של
רוצח חסר־לב ; עיניו טובות מדי ואין האכ זריות
העוורת, החיונית לדמות, שופעת מהן.

מארצה בגלל ״פשע אהבה״ בעת הכיבוש
הנאצי, שחקנית בלגית (פרנסואז רוזיי) ש־היתה
נשואה לנאצי, פולניה (אירזמה דיליאן)
שנשלחה לבית־בושת של הס. ם ,.האשד, ה גרמנית
ששלחה אותה לשם (גינה פלקמברג),
גרמניה אנטי־נאצית מבאבר־ה (וזיווי ג׳יואי),
יוגוסלבית (ולנטינה קורטוה) שארושה הו מת
על־ידי המשטרה בגלל פעילות פוליטית.
האחרונה נמצאת במצב שד הריון וחוששת
להביא את התינוק לעולם בתוך המחנה כיון
שיילקח ממנה, יושם בבית־יתומים של המ דינה•
היא מסתירה את דבר הריונה מן השל טונות,
מולידה את ילדה בחשאי, אבל נפט רת
בלידתה. שומר־טוהר (ג׳ינו צ׳רבי) טוב־לב
מקבל עליו את האקהות על התינוק.
ראדבאני נטל בעייה חשובה והלביש אותה
עלילה שהיא, במקומות רבים, רועשת יתר

משמאל, סימון סימון.

יל המידה ומאפילה על הנתונים האנושיים
של הנושא. לעתים נדמה שכוונותיו של הב מאי
(שאף השתתף בכתיבת התסריט) הן
מסחריות לא פחות מאש -אנוש־ית. הוא
משתמש בריאליזם המשיג, לעתים, מטרה
הפוכה מאשר הקצת מצפונו של הצופה.
אולם הודות למשחק משיבח של מרבית
הנשים, והן רבות מאד, הרושם הכללי חזק
ואף מזעזע.
הצנזורה הישראלית קיצצה לפחות שני
קטעים חשובים מן הסרט (ו אה תמונה) ,ואת
היתר התירה בראייה לכל הקהל, כולל ילדים.
על־ידי כך עשה הצנזור משגה כפיל: פגם
בשלמות היצירה והתיר להציג בפני ילדים
סרט שכולו (אף לאחר הקיצוצים) עשוי ל השפיע
עליהם רק לרעה.

״נשפי בריס״
נשפי פריס הוא הסרט שהפיק רנה קלייר
בפריס מיד לאחר שובו מהוליבוד בה שהה
בשנות המלחמה. הסרט הזה קדם, איפוא,
לפאוסנו שלו, אך משום מד, הוא מגיע לארץ
רק עתה. אולם מוטב מאוחר מאשר לעולם
לא, כיון שנשפי פריס אשר קבל את הפרס
הראשון בפסטיבאל הסרטים בבריסל ב־, 1948
היא אחת: היצירות הגדולות של הקולנוע
הצרפתי.
קלייר לא רק ביים את הסרט, הוא גם
כתכו, בשאלו את הרעיון המרכזי ממחזהו
הנודע של מולייר, בית־ספר משיט. קלייר
נטל את העלילה, אודות אהבת שני גברים,
האחד בגיל העמידה, השני צעיר, לנערה
אחת, הלביש אותה בגדי ראשית המאה, הע ביר
את מקום העלילה לאולפני הסרטה פרי סאים
של אותם הימים, בהם היו מכינים
סרט (בן 5דקות) ביום אחד.
אמיל קלמון (מורים שבאלייד ).הוא במאי
סרטים בשנות העמידה, דון חואן בעל ותק,
המתאהב בנערה צעירה (מארסל דריאן) ,בתה
של אהובה משכבר הימים, עושה אותה שח־קנית־סרט.
ברם, הכוכב הצעיר של האולפ נים
(פרנסואה פרייר ),מתאהב אף הוא בעל מה,
מגלה את דבר אהבתו לקלמון, והלה,
מבלי דעת את זהותה מלמד את בן־חסותו
פרקים מועילים בהלכות פיתוי, גורם על־ידי
כך להתקרבות רצינית בין השניים. כאשר
הוא נוכח — מאוחר מדי — במה שעשה,
הוא מוותר לטובת הצעיר, מתנחם, לפי ה־עקרון
שאין לשכוח אשד, אלא באשה אחרת,
בזרועותיה של בלונדית חמודה.
אם אפשר למסור את העלילה במלים ספו רות,
בהרבה יותר קשה, לתת מושג מכל
הנקודות הקטנות, הגוונים והפרטים הדקים,
הבדיחות הנחמדות והמוצלחות בהן הלביש
הבמאי קלייר את השלד. הומור דק, סטירה
טובת־לב, ציניות דקיקה, אך לא מרירה. כל
אלה שופעים מן הסרט בשפע מבורך.

ב סצר ה
״סיפורי הופמן״ .צבעים, מחול, מו סיקה,
בשעטנז שלא עלה יפה. מוירד, שירר.
״בתשבע״ .או אהבה במדבר, במצודה
של לגיון הזרים הצרפתי. דניאל דארייה.
״בערכות נחושת״ .סרט מערב פרוע
שיגרתי. הדי לאמאר, ריי מילאנד.

אחר שהתפוצצה וריחפה כהלל הריק,
הניעה רותי לבובב מרובע מוזר ונחתה כא רץ
ששמה ״לארשי״ .שם ראתה שמש מ׳-ד
לשת, שמשיות הצומחות כמקום עצים, ולכ סוף
ילד בעל משפך במקום ראש.
אחרי שהיצור־הילד ברח, היתה לרותי הרגשה מוזרה
בקיבה. מה קרה לה? לפתע נזכרה — מאז התפוצצה
(מתי זה היה?) לא אכלה דבר געגועים נוראים למנה
של דג פילה ולכוס גזוז תקפוה,

פתאום נתקל מבטה בילד־היצור שחזר, כשיצור גדול,
משונה עוד יותר, מוביל אותו בידו. היה זה יצור שדמה
קצת לבן־אדם בעולם הזה. אולם ראשו היה דומה לרמקול
של פטיפון, על חזהו נשא סמל ועל בטנו היה אותו פתח,
כמו לילד.
״ס —ס —סלח לי גימגמה רותי .״אולי א —א אפשר
להשיג כאן מ —משהו לאכול?״.
״בוז לממשלה צעק הרמקול בקול אדיר, שהידהד
בנוף. בוז למנהיגים שאינם נותנים לנו פיטאמין 1בוז
למדכאי ההמונים

״ב —ב —קשה, אתה לא מבין. א —אני רוצה ל —לא כול
!״ חזרה רותי. אולם היצור לא שם לב. הוא הוסיף
לצעוק סיסמות שלא לעניין, עד שהילד הפנה את תשומת
לבו לעגיל שלאזני רותי.
״ בוז־ בוז ! בוז למפלגת אנטי־אנטי! לכי ישר,
שם המפקדה שלה. בוז! בוז!״ צעק היצור.
מבולבלת לגמרי צעדה רותי בכוון שהיצור הצביע
עליו, בעוד שהיצור המשיך לצעוק, והילד הוריד את
ראשו־משפכו ושיחק בו. שמא תקבל סוף־סוף הסבר לכל
המעשים המוזרים?.,.

תנים ירדה ממשקלה. מסקנה יותר משמחת:
כמלכת יופי החליטה להשתמש, לראשונה
בחייה, בקוסמטיקה. התכשיר: שפתון בעל
גוון ארגמני.
•הרץ המרכזי הבולם של בית״ר תל-אביב,
יעקב גמכש המשופם והנמרץ (כדורגלן
שני במשפחה: אחיו יצחק גמבש) נטש את
קבוצתו, עבר מסיבות משפחתיות למכבי
רמת־גן. הסיבות המשפחתיות: נישואיו שחיי בוהו
למצוא חדר, שסופק על ידי מכבי רמת־גן
תמורת הצטרפותו לקבוצה.
בקבל קלרל! גייבל את עתונאי פרים,
בה הוא שוהה זה שבועות מספר לרגל הסר טת
סרט חדש, לא היה במצב־רוח מרימם. סי בת
רוגזו: כותרות עתונות שהידיעו על
גירושיו מאשתו הרביעית והוסיפו בשמו של
השחקן בן ה־ : 51״אני הופך זקן מדי לאה בה.״
הודיע גייבל :״מעולם לא אמרתי זאת.
אנשא בחמישית, אם תופיע הנערה הנכונה!״
מלבד זאת גילה כוכב הקולנוע שמעולם לא
קרא אפילו אחד מרבבות מכתבי ההערכה
המגיעים אליו, גילוי נוסף: החלטתו לפרוש
בעוד שנה וחצי, עת יתום חוזהו בן שבע ה שנים
עם מ. ג .מ. ולגשת להפקת סרטים
עצמאית אחר 24 שנות עבודה בהוליבוד בהן
הופיע ב־ 50 סרטים.
חודש אחר שמלאו לו 80 שנה הסכים ה פילוסוף
הבריטי כרטרנד רסל לתת גט
לאשתו השלישית, פטרישיה. מלבד זה
הביע הפילוסוף בעל פרס הנובל דעה עגומה
למדי על עתיד האנושות, אך הצטדק כי דעתו
על עתיד העולם תלוייה, בסופו של דבר, בצ בע
המשקפיים אותם הוא לובש. דעתו טובה
שעה שצבע המשקפיים (לדייק: מסגרותיהם)
בהיר ולהיפך.

נפט. מתי ותנור שמש
המאמינים בנקמות היסטוריות גילו השבוע
הוכחה נוספת לאמונתם. מנהל האוצר דוד
הורוביץ שהתפטר ממשרתו אחר כשלונו
בקבלת אשראי לדלק בבריטניה, קשור בדלק
משחר ילדותו כבנו של זיגמונד הורוביץ,
בעל מעיינות נפט בדרוהוביץ׳ שבמזרח פולין.
בברך אברהם שמואל יורים, עתונאי,
איש דבר׳ את אחד מידידיו איחל לו ״מאה
עשרים שנה וחודשיים.״ לשאלת המבורך ל סיבת
החודשיים הנוספים הסביר יורים :״מה
אתה חושב? אני לא רוצה שתמות מוות
פתאומי ! ״
בארצות־הברית

שראש

ברשמי ביקורו
עירית ירושלים
פרסם בוזצופה הזכיר בין שאר שאלות התם
שנשאל בימי מסעו שאלת אמריקאי אחד.
שאל האמריקאי התמים: באם יקום י שו
מנצרת לתחייה, האם לא יהרגו אותו הי הודים
שנית מתוך נקמה על מה שעוללו
להם הנוצרים משך קרוב לאלפיים שנה? תשו בת
שרגאי: הרוב בישראל הוא נגד עונש
מוות.
ראש ממשלת הודו, ג׳וואהרלל נהרו,
סעד את סעודתו הראשונה שבושלה על־ידי
חום השמש בתנור הליותרמי. התנור: רא*
קמור הגבוה מטר ורבע׳ והעשוי אלומיניום,
המרכז את קרני השמש על זכוכית מאחורי
הסיר שצריך להיחם.

שלמה זלמן שרגאי,

ג׳יפסי רוז לי, נערת שעשועים
השרת בגדים עד למינימום

j nשים
גשי. גברי ם ו» ש ק 3״

כדורגל מדוע לאבא אליל
אוהדי מכבי תל־אביב, בין 8000 הצופים
במשחק הגמר על גביע ישראל במגרש היפואי
של הפועל נרעדו בראותם כיצד מעניק חיים
גלובינסקי, הנשיא התורני של ההתאחדות
לכדורגל, את גביע הענק שלא צוחצח זה זמן
רב למכבי פתח־תקוה.
התל־אביבים לא רצו להאמין צד הרגע
האחרון ששייע גלזר לא יצליח לפרוץ את
שער המלבסים בו עמד נחום בוך שגילה
יכולת איתור מפליאה וקלט את כל הכדורים
שנשתלחו אליו.
היו שתלו את הקולר בשיפוט הפגום, אם
כי האובייקטיבי, של שופט הארץ מספר , 1
סרן מקס שניידר, והיו שתלו את הקולר
בתל־אביבי יוסלה מרימוביץ שהחטיא שער
בטוח בעומדו לפני השער הפתח־הקואי.
אולם במנה הגדושה ביותר של רוגז זכה
שחקן שלא היה על המגרש כלל, הרץ הש מאלי
של מכבי תל־אביב אלי פוקס• אי־הופעתו
החלישה את קבוצתו מאד וההסברים
להעדרו נדנדו בין פציעה לריב פנימי עם
חבריו לקבוצה. גירסה שלישית: אלי מת עתד
להפוך אבא, יפסיק לשחק כדורגל.
לאחר 17 שנה. בני פתח־תקוה התגאו
בתוצאת הנצחון ( 0:1השער היחיד הובקע
על־ידי הקיצוני הימני אמנון כרמלי) ,קיוו
שהגביע החוזר לאם המושבית לאחר 17 שנה
יישאר בה זמן ממושך הודות למלאי שחקני
הנוער שקם לקבוצה המפורסמת בחריפות
משחקה וביזמתה הקרבית.
התוצאה 0:1לא היתד, חדשה לקבוצות
המתחרות. רק לפני שבועיים ניצחו הפתח־תקואים
את הפועל פתח־תקוה 0:1ובאותו
יום ניצח מכבי תל־אביב את הפועל תל־אביב
ב־ 0:1אף הוא.
חושבי חשבונות גילו תוצאה אחרת שנש נתה
אף היא שלוש פעמים משך השבועיים
האחרונים. לאורו של נצחון 1:2ג ביו הפועל
חיפה על הפועל תל־אביב, מכבי תל־אביב
על מכבי רחובות והפועל רמת־גן על מכבי

חיפה.

,,הכתובת 1ה אני! ״
״מצויץ, מצויין מלמל המיליונר הא מריקאי
השחרחר ונמוך־הקומה דוד סטון,
שהוזמן ארצה לטקס פתיחת מכון וייצמן
למדע ברחובות, בחזותו מבעד לעדשות מש קפיו
במפגן התעמלות של תלמידי בתי-
הספר הרחובותיים .״צריך לעשות משהו למ ען
נערים אלה !״ לחש המיליונר לשכנו, יהו שע
חרלפ, נהגו המסור של נשיא המדינה.
יהושע לא החמיץ את ההזדמנות, פנה מיד
למנהלי קבוצת הכדורגל הרחובותית אשר
בחרה. בקבוצת הנוער שהחלה בקריירה הס פורטאית
שלה ברדיפה אחר גרב ממולאת
סמרטוטים בתחרויות בינשכונתיות. התוצאה:
תריסר חברי הקבוצה הצעירים הוכאו בקא־דילק
המפואר של הנשיא לחווילה שליד אר

מונו,
שם לחץ סטון את ידי כולם, הכריז
בשמחה ובאנגלית :״קבוצתכם הקרא על
שמי, אם תצטרכו מה — הכתובת, זה אני ! ״
מנהלי הקבוצה קפצו על ההצעה, רקמו
על תריסר החולצות החושות שהגיעו מיד
את שם האבא החדש, ד .סטון, בצירוף תוספת
ידידותית בסוגריים, עיבור שמו לעברית, ד.
אבן.
התלבושת החדשה המריצה את הנערים
אימונים ולמשחקים, דחפה את הקבוצה
להישג מפואר: מקום ראשון בליגה כבר
בשנתה הראשונה 1950 וחלל ריק בעמידית
ההפסדים בטבלת הסיכום לליגה. הפרס 18 :
זוגות נעלי כדורגל חדשות שהגיעו בחנ״לת
דואר מארצות־הברית על שם קבוצת מכבי־אבן
רחובות.
למרות הצטיינותה הרבה של מכבי־אבן
רחובות במשחקי הליגה לקתה הקבוצה גם
השנה, כבקודמות, בחוסר מזל במשחקי גביע.
אחר הפסו 1:0קבוצת הנוער של מכבי
פתח־תקוה במפעל לוי חששו בני מכבי־אבן
רחובות להפסדים נוספים. כי למרות שהם
סומכים על שני עמודי התווך של קבוצתם :
יעקב קאופמן ומנחם ליבוב, בני אופים העוב דים
במאפיות אבותיהם ומצעידים בזכות הל חם
שהם אוכלים ואופים את הקבוצה להי שגים
מצויינים, אין בני מכבי־אבן יכולים
להתעלם מן העובדה שטובי שחקני הקבוצה
גויסו השנה לצבא, גרמו בכך להחלשה רבה
של קבוצתם.

שחיה
מכתב nn13 עיניים
השחיינים לא ראו סיכויים לעצמם לנסיעה
להלסינקי. אך הם קיוו שלכל הפחות יפיקו
מאמניהם תועלת מן האולימפיידה, ירכשו את
שיטות האמון החדישות• בישיבת המליאה
של התאחדות השחייה, שמחצית חבריה שייכת
למכבי ומחציתה השניה להפועל הוחלט
על שיגור ארבעה מאמנים לפי שיטת הפיפטי־פיפטי
הנודעת: שני מאמנים מכביים ושני
מאמנים פועליים.
נראה היה שהכל יהיה בסדר וההתאחדות
תמליץ לפני הועד האולימפי על האנשים
המתאימים והועד האולימפי מצדו יאשר את
שיגור המאמנים במקום עסקנים כמקובל. בה־ערך
ישיבת מזכירות התאחדות השחייה הומ לץ
על צבי כתבי (הפועל) ועל ד״ר אביגדור
קורן (מכבי) .הפועל לא התנגד למועמדו,
שהוא מרכז ענף השחייה שלו ומאמן בעל
ותק. אך במכבי נמצא מתנגד לבחירת ד״ר
קורן: מאמן השחייה של ברית־מכבים עתיד,
אלכסנדר (אייקס) וייס, שסבר שמוטב לשגר
מאמן מאשר עסקן.
השבוע באו שלושה שחיינים מעולים,
ישעיהו אלבאום, נחום בוך ואיתן פרויד לעז רת
וייס, שיגרו מכתב תלונה על אי שליחת
מאמן להלסינקי למרכז אגודתם• אמרו השלו שה
:״המכתב הקטן הזד, יפתח להם את
העיניים !״

ג׳יפפי לוז לי, נערת השעשועים בעלת
הגיל הבלתי־ברור (ההשערה המתקבלת על
הדעת ביותר )40 :חזרה להוליבוד אחר סדרת
הופעות בגדול תיאטראות ניו־יורק (2.500
מקומות) תמורת 10 אלפים דולר לשבוע.
ג׳יפסי שמקצועה הוא הפשטנות — השרת
בגדים עד למינימום ולהשאר לבושה בכל
|iajsjafajajHjarara₪afBrajafa1Hram₪aj5₪g₪a₪afafgrBfgjafSfEf5jajgjgiH1gf?r,ycLi5
זאת — לא תמהה במיוחד על הערת־העט
שנוספה לכרטיס ההזמנה לנשפייתה הרא שונה
בהוליבוד. הערת־העט :״הלבוש. כר צונך
— אבל חובה.״
בין פותרי ת שבץ : 114
שחקנית הבימה עדה טל חדלה מאחד
יונתן גולדפרב. תל־אביב, רחוב
(ראה עמוד ) 16
מעיסוקיה החביבים: אכילת עוגות. הסברה:
ארלוזורוב .״מגורים״ ,בלוק ; 3
מרדכי דן, ט ,231913 .צה״ל, ד.
כששמע דוש על המחסור בד היא
הגיעה למסקנה כי עליה להתפטר ממעי s
העיוור, אך רופאה סבר אחרת, הודיעה כי
צ ! 444 .יצחק יגר, חיפה, ת .ד.
לק, החל מוחו הגאוני לעבוד ב סילוק
המעי העיוור שוב אינו מודרני. הפש *
1070
מלוא הקיטור. הוא המציא ששה
רה: אי־אכילת עוגות.
פתרונות העשויים לפתור את כל
כין פותרי ת שבץ : 115

שעה שגיבור הבימה ופר גינט שמעון
הבעייה במחי-יד. אולם הוא הת דליה
אריאל, חיפה, ת .ד; 1409 .
פינקל (העולם הזה )762 שכב חולה במי ru
קשה
לתת להם את הכיתרות ה שרה
לבנאי. תל־אביב. הס ,6
טתו כתוצאה ממאמץ־יתר על רגל נקועה בע 1
אהרן קדוש, ירושלים, יוסף בן־
מתאימות•

רב הצגת הבכורה התנחם בזר פרחים שהגיע
מתתיהו .8
אליו. כתובת הזר המעודדת :״תודה רבה בעד SI
כין פותרי ת שבץ : 116
ידידיו של דוש מוזמנים להמפר
פינט — מאת נערה.״
רבקה בלסקי, תל־אביב, ישראל
ציא את שש הכותרות, כיד ה־בהופיע
זמרת העם נעמי כת-רחל, בת
נג׳ארה ; 5עליזה יצחקי, פתח־הומוי
הטובה עליהם. בעלי שש
החזן הבלונדית ותכולת העיניים המקפידה
תקתה, בר־כוכבא ; 23 יהודה
הכותרות הטובות ביו תי (בעיני
לענוד עגילים, במושב עולים השמיעה צרור
שפירא, פתח־תקווה, מוסד עלייה.
דוש) יזכו בפרסי ספרים. את ה שירים
באידיש. אחר הופעתה הוקפה קבוצת
כין פותרי ת שבץ : 117
כותרות יש להמציא למערכת
מאזינים שהתערבו ביניהם על ארץ מוצאה
אריה לנצמן, חיפה, ת• ד; 304 .
העולם הזה (ת. ד ,136 .תל־אביב)
של בת״רחל, ביקשו לברר את האמת. יוצאי
תלמה פוגל, תל״אביב, בן־יהודה
עד יו ם׳ .25.6.12 נא לציין על ה רומניה
שסיפחו את הזמרת לארצם נתאכזבו
; 114 דינה רובין, צה״ל.
מעטפה :״תחרות הכותרות״.
במידה שווה לזאת של יוצאי ליטא ופולין.
ארץ מוצאה של בת־רחל היא ארגנטינה ממנה
עלתה ארצה בגיל אחת (ואליה היא מתעתדת
תר את הפתרון המלא, אשר אותו יש להמציא
השבוע מגיש העולם הזה לקוראיו תשבץ מסוג
לצאת החודש למסע הופעות אחר סיורי־זמר
למערכת כרגיל (עם ציון על המעטפה: ערבץ .) 120
חדש: ערבץ (תשבץ ערבוביה) .כלליו יעניינו כל
בארצות־הברית).
אלה שיש להם חולשה לפיענוח כתבות סתר. הכל יפתור
הקורא את הערבץ לפי הדוגמאות הבאות :
אורה ורד, מלכת היופי השלישית ובת
לים: כל אות לאטינית בתשבץ זה שווה לאות
מספר ,1מאוזן: שכטר, מספר ,4מאוזן: עד,
שמש בית־הספר שהתעתדה לפני המלכתה
מספר ,6מאוזן: מסגר; מספר ,4מאונך: ענק.
עברית מסויימת, ד,חלפת כל 22 האותיות תיתן לפו-
להפוך זמרת עם תחת הדרכתם של אברהם
מינדלין ונחום נרדי, הגיעה למסקנה
מעציבה: מרוב התרגשות בשבועיים האח־ jzjsja₪ aram Bjajarajgreja₪ Hr515JZjaja^1a^ra15₪ zjEJBrefa1sraja₪ a₪ g₪ HJ5fgjf3 1

פרסי ספר

תתרות הכותרות

ערכץ

i2 O

״העולם הזה״ 763

מכל
המלחמה הקדה
אלד -ת שו! -חמש ־ א ר בו!
אלפי הגרמנים שברחו השבוע מן האזור
הסובייטי לאזור האמריקאי של מולדתם לא
היו אלא ביטוי אחד לפאניקה שפשטה ברחבי
העולם: הפאניקה של ערב מלחמה. אירופה,
היבשת הגוססת, היתד, אחוזד, בהלה. סימנים
קלושים לאותה בהלה הופיעו גם בעשרות
ארצות אחרות, ביניהן מדינת ישראל.
אולם בארצות־הברית הופיעה הדמות הצב אית
החשובה ביותר בעולם לפני הציבור,
קבעה תאריך אחר לפרוץ המלחמה. עומר
בראדליי, הקרוי ,,בראה״ יו״ר ועדת ראשי־המטות
האמריקאיים הדומה יותר לבעל חנות
כל־בו, קבע: המלחמה תפרוץ, מן הסתם, ב־
.1954
היסודות לניתוח צבאי זה:
ב־ 1954 יהיה לברית־ד,מועצות מלאי די
גדול של פצצות אטומיות ומספר די גדול של
מפציצים ארוכי־טווח כדי להשיב מלחמה אטו מית
שערה.
עד אז על סטאלין להחליט אם לנצל או לפ סו;
את הכמויות העצומות של נשק שיוצר
ע״י בתי־ד,חרושת בברית־המועצות ב־1946
ו־ .1947 אחרי מועד זד, יהיה נשק זה מיושן.
שיקום ר,תעשיה המלחמתית הסובייטית
ופיזורה באזורים מרוחקים, שקשה להפצי־צם,
יושלם עד .1954
הציוד הקרבי של הצבא הסובייטי וצבא
ארצות הדימוקרטיה העממית יובא עד אז
לרמה חדישה יותר.
עקב הגברת כוח הייצור של תעשייתה תו כל
ברית־ד,מועצות לרכוש עד אז בשוק הבינלאומי
את מלאי חומרי הגלם הדרושים
כדי לקיים את צבאה משך מלחמה ארוכה.
מסקנת הגנרל: עד אז על ארצות־הברית
להיות מוכנה למלחמה, למען לא תיפיל בנוק־אום
בסיבוב הראשון.

רומניה
ם ו 9ה שד מם׳

תחילה נפוצה שמועה: בנה של חברת
הפוליט־ביורו אנה פאוקר, קצין בצבא הרו מני,
נתפס בקלקלתו. הוא מכר מגפיים ומעי לים
צבאיים, שהוחסנו למקרה מלחמה. אך
בגלל מצבו המשפחתי לא נשלח למאסר עו לם
או לתא המוות.
אחר כך בא סימן שני: אשד, בעלת שערות
קצרות כשערות גבר וסנטר בולט נראתה
במכונית שחורה גדולה ברחובות בודפשט,
ללא משמר וליווי ״אנה פאוקר מילמלו
העוברים ושבים בתמהון.
לבסוף בא האישור הרשמי: שרת־החוץ
אנה פאוקר לא נבחרה מחדש למזכירות המפ לגה
הקומוניסטית ולפוליטביורו. שני. שרים
אחרים, קרובים לה, פוטרו אף הם עקב ״סט ייה
ימניות.״
גם הדג האחרון. קיראי העתונים ב רומניה
לא שאלו הרבה שאלות על גורלה
העתידי של המנהיגה שהיתר, האשה מס׳ 1
של העולם הקומוניסטי• הם תארו לעצמם
את ההמשך: הרחקה הדרגתית מכל המשרות,
מתן אפשרות אחרונה לחרטה ותשובה, סילוק
סופי במשפט פומבי או בשקט.
השלב הראשון: מחיקת שמה של אנה
פאוקר מספר הביוגראפיות של האישים הרו מניים.
אתו נעלם סעיף מעניין:
אנה פאוקר, ילידת , 1894 חברת המפלגה ה קומוניסטית
משנת ! 1921
הצטרפה למחתרת, נאסרה כמה פעמים
והוגלתה ;
הועסקה ע״י סוכנות מסחרית כובייטית,
שהתה כמה שנים בארצות־הברית ואחר־כך
בברית־המועצות :
חזרה לרומניה ב־ ,1935 נאסרה אך שוח ררה
בחליפת־אסירים עם ברית־המועצות ב־
. 1941 התגייסה לצבא האדום והגיעה לדרגת
אלופת־משנה ;
חתמה על הכרזת הפירוק של הקומאינטרן
ב־.1944
חזרה שוב לרומניה ב־ ,1944 מזכירת ה מפלגה
הקומוניסטית וחברת ד,פרלמנט, שרת־חוץ
מאז . 1947
פרט אחד לא הוזכר. אנה פאוקר היתד,
יהודיה, בעלת השפעה עצומה על הקהילה
היהודית ברומניה, הגדולה בעולם הקומוניס טי
(פרט לברית־המועצות) .מאחר שגם הדג
הקומוניסטי הגדול האחרון שטבע במצולות,
רודולף סלאנסקי הצ׳כי, היה במקדה יהודי,
נתעוררה שוב השמועה כי האנטישמיות
גוברת בגוש הסובייטי. אולם יודעי־דבר משכו
בכתפיים, היו בטוחים שגורלה של אנה פאו־

העולם הזה״ 763

העולם

שאלו?

קר לא היה שונה גם לולא היה אביה המנוח
רב בתל־אביב, אלא שולד,־פנינים בקאלקוטה.
צרפת מקום א חד ב עוד ם
אחרי מאסרו של ז׳אק דיקלו, מנהיג הקו מוניסטים
הצרפתיים, הציף גל של הפגנות
קומוניסטיות את המדינה. הנסיון (שנכשל)
לערוך שביתה כללית היה רציני למדי. אולם
בכל זאת עבר גל של צחוק ממרסיי בדרום
עד קאליי בצפון. הסיבה היתה מישחק של
סיסמות שיכול היה להישחק רק במקום אח־בעולם
— צרפת.
הדבר התחיל כשאלפי צעירים קומוניסטיים
יצאו בחשכת לילה, כיסו רבבות קירות ב סיסמה
אחת .״אמריקאים, חזרו הביתה!״ ב לילה
השני יצאו שליחי־מחתרת (בשכר) של
חברת התעופה האמריקאית פאן־אמריקך
איירווייס, הוסיפו למאות הסיסמות בפאריס
פסוק שני :״באמצעות פאן־אטריקן.״
בבוקר השלישי קמו מיליוני הפאריסאים,
יצאו מתוחים לרחוב. הם היו בטוחים שהענ יין
לא נגמר• הם לא נתאכזבו. תחת הסיסמה
הכפולה הופיע על הקירות בלילה פסוק שלי שי,
מצויר בידי שליחיה של חברת התעופה
הצרפתית. הסיסמה המלאה, שבלטה לעיניים:
״אנוריקאים, חזרו הביתה — באנוצעות פאן־
אטריקן — וחזרו בבקשה במטוס אייר־פרנס!״

ארצות הברית
המלחמה ע ד התחתונים
בעוד שעמים אחרים דאגו לסכנת המלחמה
(ראה לעיל) היתד ,״ארץ האפשרויזת הבלתי־מוגבלות״
עסוקה: תנועה מהפכנית פשטה מן
החוף האטלנטי עד לחוף הפאציפי, הסעירה את
הנוער יותר מאשר המאורעות בברלין או ה מוות
המשתולל בקוריאה.
בעשרות אוניברסיטות פרצו אלפי סטודנטים
צעירים בלילה מבתי־מגוריהם, עלו ב המוניהם
על בתי־ד,מגורים של הסטודנטיות.
החלטתם היתד, נחושה: לכבוש בכל מחיר
תחתונים של סטודנטיטות.
תחילה התיחסו הבנות לכל העניין באהדה
נסתרת. הם פתחו בעצמן את הדלתות, הצי גו
את תחתוניהן במקום הבולט לעין. אולם
כשהשתוללות הפכה פראית יותר ויותר,
מלווה בהרס רהיטים וניפוץ שמשות, התאר גנו
הבנות להגנה היקפית. בקבוקים ואבנים
יימחו על ראשי תלמידי־ד,חכמים המלחמ תיים.
גט המשטרה התערבה, אסרה מאות
רבות של סטודנטים, הפעילה צינורות כיבוי
כדי לצנן את להט הקרב של אנשי־המדע
העתידיים.
בעיר אמהרסט יצאו הבנות להתקפת נגד
אחרי שהסטודנטים כבשו את תחתוניהן ויר דו
העירה לחוג את המאורע, התנפלו התלמיי
דות על בתי־ד,מגורים העזובים של הבנים,
כבשו שלל גדול של תחתוני־גברים. הסטו דנטיות
של סנט־לואיס, לעומת זאת, מצאו
פתרון תרבותי יותר, הזמינו את הסטודנטים
ל״נשף תחתונים״ מקושט בתחתוני־נייר. ה רקדנים
הטובים ביותר זכו בפרסים: תחתונים
רקומים.
רוב תושבי ארצות־הברית נהנו מכל ה עניין׳
שמילא את העמודים הראשונים בע־תוניהם.
אולם איש אחד סבר אחרת. היה זה
איכר ממדינת ארקאנזאז, אב ששיכל בן אחד
במלחמת קוריאה ובן שני במלחמת העולם.
הוא כתב מכתב לסנאטור שהוקרא בסנאט.
הצעת האיכר: לשלוח את כל הסטודנטים
שהשתתפו בהתקפות התחתונים * לחזית קו ריאה׳
למען יוכלו להוציא את עודף המרץ
הקרבי שלהם בתנאים נוחים יותר.

או״ם
הצדה ושטה אטו
ב־ 300 השנים האחרונות גדלה אוכלוסית
העולם פי חמש. מאז ראשית המאה היא
גדלה ב־ .50%היא מונה כיום 2.400.000.000
נפש. בשלושים השנים הקרובות היא עלולה
לגדול ב־ 50%נוספים, להגיע ל־,3.600.000.000
כשפירסמד, מזכירות או״ם מספרים אלה,
שררה פסימיות רבה בין המומחים. מניין
יימצא המזון הדרוש להאכיל רבוי טבעי
זה, כשגם היום אין מחצית האוכלוסיה ב עולם
אוכלת די צרכה?
אולם האופטימיסטים ידעו שאין כל חשש:
בעזרת מלחמת העולם השלישית וכמה
מאות פצצות אטומיות אפשר למנוע את ה ריבוי
הנורא.

(ראה דברי העורך, עמוד ) 2

מאות צעירים -וצעירות פנו אל המערכת, ביקשוה ליטול לידיה את היזמה
ולארגן ״חוגי רעים של העולם הזה״ .משאלותיהם, שאיפותיהם, הרקע האישי והגיל
של הפונים היו שונים ומשונים. בקרוב תכנס המערכת התיעצית ראשונה של
יוזמים, כדי להניח יסודות לפעולה. כדי לשים לפני התיעצות זו חומר עובדתי ברור,
מתבקשים בזה כל החברים המתעניינים בהקמת חוגי הרעים להמציא למערכת
תשובות מפורטות לשאלות הבאות, לפי סדרן, בתוספת הערותיהם והצעותיהם, אם
ישנן כאלה.

ctoj

:י)21

י )25

292
)30J

השם המלא, הכתובת, הגיל, מקום הלידה, תאריך העלייה
לארץ.
מקצוע ההורים.
השכלה ומקצוע.
האם אתה ממשיך ללמוד, ומה?
האם היית כתנועת נוער?
האם שרת כצכא? האם היית חייל קרכי? צי ץ פרטים.
אם לא שרת עריץ, מתי עליך להתגייס?
האם היית חבר ארגון מחתרת, ואיזה?
איזה תפקידים הנהגתיים מלאת כתנועת נוער, כמחתרת
ובצכא?
מה אתה שואף להיות כחיים מכהינה הכרתית ומקצועית?
האם אתה חי עם ההורים?
במה אחים ואחיות יש לך ץ
איזו שפה מדברים ב בי ת ך?
כאלה שפות אתה שולט (דיבור, קריאה וכתיבה)?
האם אתה עוסק כ ספורט?
כאיזה ענף? כאיזו אגוד ה?
איזה ענף ספורט אתה מחכב כ מיו חד?
האם אתה שייך להכרה קבועה שאתה מכלה כקרבה?
על איזה כסיס מאורגנת חכרה ז ו? האס היא מעורכ ת?
האם יש לך חבר קבוע (או חכרה קבועה)?
האם אתה מתידד בנקל עם כני המין ה שני?
האם אתה מסוגל להנהיג חכרה?
האם אתה אוהב לדבר כ צי בו ר?
האם אתה מנגן באיזה כלי?
כמה פעמים כשנה אתה מבקר כקולנוע? עם מי?
כמה פעמים כשנה אתה מכקר כתיאטרון?
האם אתה מבקר בקונצרטים?
האם אתה מבקר קכועות ככתי־קפה?
האם אתה רוקד ריקודים סלוניים, ריקודי עם, ומה אתה
מעדיף?
האם יש לך הובי לשעות הפנאי, כגון אוסף בולים, ובדומה?
האם אתה משחק שח־מת?
האם אתה נוטה למשחק קלפים?
האם אתה מכיר את הארץ הי ט ב? _
האם אתה מוכן להשתתף קבועות כמסעות וכמהנות?
האם אתה מוכן להשתתף בטיולים המצריכים מאמץ גופני?
האם יש לך כלי־רכב?
האם אתה רוכב על אופניים?
האם אתה מתעניין כמיוחד כאחד הנושאים הכאים :
פוליטיקה, עתונות, התישכות, ספרות, מוסיקה, תיאטרון,
קולנוע, ציור?
האם יש נושא מיוחד שאתה אוהב לשוחח עליו?
איזה עתונים אתה קורא קבועו ת?
האם אתה שייך לאיזו מפלגה? ו ל איזו?
האם אתה נוטה לאיזו מפלגה, לאיזו?
האם אתה מבקר באספות פוליטיות?
מה יחסך להתישכות העובדת?
האם היית פעם חכר כהכשרה?
האם אתה אוהב את החיים העירוניים?
מה יחסך לעולים החדשים?
האם אתה נוטה להתידד עם כני עדה אחרת?
מה יחסך לערבים?
מה יחסך ל צב א?
מה יחסך למלחמה?
האם אתה נוטה לאחד הגושים הבינלאומיים?
האם אתה בלתי־מפלגתי כאופן עקרוני, ואם כן -האם מפני
שאינך מוצא את מקומך במפלגות הקיימות?
האם אתה חושב שיש תוכן לחייך?
האם אתה חושב שנסיעה לחו״ל היא פתרון לבעיי תך?
האם אתה מובן להתנדב כאופן קבוע לשרות למטרות לאומיות
וחברתיות?
האם אתה מובן להתנדב לשרות בזה בשעות הרום מיוהדות?
האם אתה יבול לשלם מם חבר של 1.-ל״י ל חוד ש?

כשאתה רושם את התשובות, אין צורך לחזור עליהן. אולם הקפד על סימון
׳המספרים. את התשובות שלח תוך שבוע למערכת העולם הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב.
ציין נא על המעטפה בבירור :״חוגי רעים״.

• הסטודנטים בארצות־הברית זוכיס לדי
חיית מועד גיוסם עד תום לימודיהם.