גליון 764 מתאריך 12 ביוני 1952

בגדיון זה:

חוזר ל ב תי המלאכה

׳עקבוביץ

w ip

רוצ ח? הורג? אנס?[

הננו הגוסס

הסוכנו ת מגר ש ת » 1שב!

א* I K

מיוון

111111

׳imam־

השבועון המצויר

וותוררוו \ ו ד

0 9׳ / 764

שנה ! 15כ״ו סיון תשי״ב 19.6.1952 /

2 0 0

מכתב׳ס

העורך הראשי:

השוס

אור,

אבנר,

ראש המערכת:
• לום ins
עורך הכיתוב:
דוג mי תז

הכתב הראשי:

ה שבועון הטצדר לאינפורמציה רחוב גליקסון . Sתל־אביב
(ליד תי א ט רון ״ אחי ״ )
ת.ד . 136 .טל( .ז מני) 66785
מען למבדקים :״ עול מסרס״
מ שרד המערכת בירו שלי ם .
רחוב דו ד המלך (יו לי א ס.
הסעד.
משרד
מו ל
המערכת בחי סה :
מ שרד
רחוב החלוץ . 45 חדר , 11
טלפון 4—6 ( 4661אחח״ צ)

מיכ אל

ס אול נולר מן

עורכי מדורים ן
יחיאל ב שן, ניצת נ בי, אי תפ ר עילם.

משתתפים קבועים:
סרנצת

גרובנר.

רפאל חייט. אוסקר טאו בר,
יצחק ל בני. צבי ש ש.

ראש־משרו, ירושלים:
דו ד רוביגגר

פילי ם טי א רי.

ראש־משרד, היפה :
סופרי״חוץ:

נתן רי בון

מוג טי ג׳ייקובם. נבריאל דנון. ש מו א ל מי רון.
ה מו״ ל :

העולם

אחרי שנים מספר במקצוע נדמה לי שהעולם
הוא הרבה פחות מסובך מאשר הפילוסופים
סבורים. למעשה ישנם רק שני סוגי
בני־אדם. בני הסוג הראשון הם אלה הפורצים
בצעקות ״דוש, אתה חייב לצייר קריקטורה
שלי מייד אחרי שנודעת להם זהותי. בני
הסוג השני רק חושבים על זאת ; גם הם
היו רוצים בקריקטורה אך מתוך נימוסיות
יתירה או בגלל ביישנותם הרבה יותר אינם
מגלים את מחשבותיהם הכמוסות.
ברור מאליו שאני מסמפט הרבה יותר את
בני הסוג השני ויתר־על־כן אני מבקש מהם
להמשיך בדרכם זאת. אפילו היו עוברים
לסוג הראשון ומבקשים ממני קריקטורה לא
הייתי עושה זאת. כי אני אינני מצייר קריק־טורות.
הסיבה היא פשוטה: איני קריקטו־ריסטן.
לפחות לא במובנה המלא של המלה.
זאת היא אחת
הנקודות שהייתי
רוצה להבהיר. נקודה
שנייה היא דעה
הנשמעת לעתים
קרובות למדי :״בחיי
שדוש מצויין
השבוע, יש רק
דבר אחד — אין
ממה לצחוק!״ למה
יפריע דבר זה י
לא התכוונתי כלל
לעשות את הקריקטורה
למצחיקה.
אני בכלל לא מבין
מה, למשל,
מצחיק כאשר אני
מצייר את ^האינפלציה כמפלצת־ים ענקית
(לדייק: לוויתן) כשאחד משרינו עומד בלועה
ומכריז בקול רם ככל האפשר שהוא יחסל את
האינפלציה? אין זאת בדיחה׳ אני התכוונתי
לכך ברצינות גמורה ולא רציתי רק לדגדג את
בתי השחי שלך.
אולם בכל זאת קורה שאנשים צוחקים. ללא
ספק יש כאן מקרה של מקריות מוחלטת. כי
אני גם אינני הומוריסטן. וזאת היא הנקודה
השנייה שרציתי שתדעו עליה.
ועכשיו אתה רשאי לשאול שאלה :״אם
אתה אינן קריקטוריסטן ואם אתה אינך הו־מוריסטן׳
לשם מה אתה שם את הציורים הקטנים
האלה בהעולם הזה מדי שבוע? אגלה
לך את הסוד. קודם כל כיוון שתמורת ציורים
קטנים אלה אני מקיים את עצמי. סוף, סוף
יש לכל אדם הזכות לקיים את עצמו. דבר
נוסף, בעזרת הציורים הקטנים האלה אני
יכול להביע את דעתי על דברים שונים.
וסוף, סוף אוהב כל אדם להביע את דעתו
על דברים שונים. וזה הכל.

המקצוע שלי הוא מקצוע קשה. בעליו
תלויים בחסדם של אלה הקובעים אם מדפיסים
את הקריקטורה ואם משלמים עבורה.
הכוונה, כמובן, לעורכים.
ישנו סיפור סיני עתיק־ימים המלמד את מו־סר־ההשכל
הבא: אם משך שבועות לא שתית
משקה בפרוטה ולפתע בא מישהו ואומר
לך שאתה שיכור, שכח עליו. הוא פשוט
שקרן. אם בא אדם שני ואומר לך אותו הדבר,
אל תשים לב. הוא בודאי שוטה. אבל אם בא
אום שלישי ואומר לך שאתה שיכור, הובר
הטוב ביותר שאתה יכול לעשות הוא, ללכת
הביתה ולחכות ששיכרונך ישוך, עד שתתפכח.
כי, מסיים הסיפור הסיני, במקרה זה קיים
סיכוי רציני למדי שאתה באמת שיכור.
לעתים קרובות ארע לי שהצלחתי לצייר
קריקטורה עצומה והורגת, ממש סנסציונית.
הייתי מאושר וגאה ביצירתי, רצתי לעורך
הראשון שנזדמן לי והוא דחה אותה. פשוט
דחה אותה. המשכתי לעורך השני והוא סבר

העלם הראשי:

אי סז.

הזח

ב כיי ת

מבצע חכרה
עורך התבנית :

אחרו! דולב

ד פו ס

י שראל.

תל־אביב

שחבל על הנייר ועל הדיו. רצתי לשלישי רק
כדי לשמוע שהקריקטורד, לא שווה. במקרים
כאלה הייתי נכנס, בדרך כלל, לדכאון נפשי
עמוק ובהתאם למוסר־ההשכל הסיני הייתי
מחליט לנטוש את המקצוע ולחפש פרנסה
כנהג טקסי פשוט ועני.
אולם אחר מלחמה נפשית קצרה ניסיתי
מחדש. הלכתי לעורך רביעי, שהיה כנראה
שיכור במקצת, והוא קנה אותה.
והילכך אני עדיין במקצוע.

אני אגלה לך סוד כמוס ביותר, למרות
שבכך אעלה על עצמי את חמתם הודאית והבטוחה
של חברי למקצוע. לגמרי לא קשה
לייצר קריקטורות. כל אחד יכול לעשות זאת.
הדבר העיקרי הוא לא לסמוך על השראה
פתאומית. עליך לעבוד בשיטתיות. כל העסק
דומה לפתרון בעייה מתמטית פשוטה.
אתה מתחיל בנתונים. קיים נושא, למשל האינפלציה.
קיימת זוית־ראייה, אתה בשביל
או נגד האינפלציה. כל שעליך לעשות עכשיו
הוא לחפש את הנעלם, אותו סיבוך קל נוסף,
היוצר קריקטורה מהנושא וזוית־הראייה
שלך. זה הכל. אני מבטיח לך בודאות הגמורה
ביותר שכל אחד יכול לייצר קריקטורות
לפי שיטה זאת אחר תקופת אימון קצרה.
כן. שכחתי משהו: עליך גם לדעת לצייר
קצת. לא הרבה. גם קצת כשרון איננו מזיק,
אחרי הבל.
לבסוף הייתי רוצה לומר משהו אודות רו־תי.
ודאי שמתם לב שעד עכשיו רק היה
המבוא — ההרפתקות האמיתיות תתחלנה
רק מעכשיו. ציירתי את הרקע, בניתי את
התפאורות הדרושות. עד השבוע היתה רותי
עסוקה באיסוף רשמים באותה ארץ רחוקה־קרובה
ששמה לארשי והמאוכלסת יצורים
בעלי ראשי רמקולים.
החל מהשבוע הבא תקבלנה התמונות, הצורות
וההופעות שנראו לא־ברורות את צורתן
הסופית, ואת מקומן הנכון במשטר של
לארשי. אני מקווה שאין צורך לחזור על כך
שקורות מסעותיה של רותי בעולם ההוא
אינן אלא סאטירה חברתית. רוב המקרים,
האנשים והמצבים הם בעלי מובן מיוחד ואני
סומך על חוש האינטליגנציה שלך שתבינם
בכל זאת הייתי
מבקש ממך לא
להפוך קיצוני מדי
ולקחת ברצינות
יתירה את הרפת־קותיה
של אותה
צברית קטנה עונדת
העגילים ובעלת
הכוונות הטובות.

היתה לי כל כוונה להקים רעש גדול
כמבקר החברה, גוליבר רחוק למדי אחרי
הכל, והוא רק דוד רחוק ומכובד של רותי
הענווה, בת השכונה.
כמו כן אין אני יודע מר, יקרה לה בסופה.
למרות שאני אביה, ביכרתי לא להגביל את
חרותה גם כשחיה בינינו, בעולם הזה. ושם,
במקומות המשונים שעל הכוכב המרובע היא
ללא ספק חופשית ועצמאית יותר. אולם אני
סומך על טעמה הטוב, אופייה הטהור וגידולה
המשובח שלא תמיט קלון עלי. אם תעשה
זאת, וכמה שלא יכאב לי הדבר, אצטרך
להריחה. ואז היא תוכל ללכת ולצייר את
עצמה.

...בעיית חוסר החברה בחוגים ההולכים ומתרזז•
בים של הנוער הלא־חלוצי והבלתי־מפלגתי ב מדינ ה
הנה אחת ה תו צ או ת הח מורות של או תו החינוך
של תקופת־הברזל ש לנו. חינוך א שר ני ס ה בכל
הא מצעי ם להטביע חו תמת של חלוציו ת על כל
הנוער וללמדו ל שלול את כל אות ם ה אינ טרסי ם
השטחיים ודרכי־החיים ה״בו רנניי ם״ ה מ הווי םאת
הבסיס של כל חברה לא־מרכסיסטית ב חו״ ל.
המסקנה היא כי על כל או תו הנוער הרוצה
לחיות ככל העמי ם להשתחרר מן הארס ה תע מול תי
שהצליח >ם חם ת אי־הפעילות של ה מ סלנו ת הימ־מניות)
לחדור לכל זרמי החיים של הדור הצעיר

באר?•

מיכאל קיווה, ז׳נבה

לאחר תקופה קצרה של אדי שו ת אפ ש ר כבר
להבחין בתסיסה בקרב הנוער: קיים חוג נוער
ההולך ומתרחב, המרני ש ב חו שו הבריא א ת הצורך
ב שינוי ערכים. צורך זה בול ם בעיקר על רקע
פירור הלבבות וצרות העיז המפלגתית. נוער מ תעורר
זה רוצה במש הו הד ש — תנועה שתקרב א ת
הלבבות. תתבסס על המ שו תף לעם כו לו. ותהיה
סבלנית ביחם ל שנוי מחלוקת.

יוסף אלון, פתח־תיקוה

...ההברה שלי אינ ם היים בבתי־קפה או ב קולנו ע
אלא נ א ספי ם מדי שבת אצל א הד ההברה ל ש מו ע
.תקליטים. לרקוד. לשיר ולשחק. א ך הם רוצים
לטייל. להכיר את אריז. ל שוחח על עניינים. שוני ם.
ואת זאת אנו לא יכולי ם לע שו ת ב כו חו תעצ מנו.
אלא דרוש עוד נוער בנילנו.

משד, סייג, חיפה

נוער זה, ש אין לו מ ה לע שו ת מל בד לטייל על
שפת ימה של תל־אביב. למלא בתי־קולנוע ובהי קפה
— ע תידו בקיבוץ. ו מ מי ל א. ל פני זא ת. ב תנוע ת
נוער א שר מ שו ם מה אתם מו צ אי ם או ת ה ריקנית
והסרת חיים.

מ. כהן, ירושלים

לפי דעתי. א פי לו אם תמצ או איזו ש הי א הצעה.
לא תצא לפועל. מ סי ב ה זו שרבים הם הבנים
והבנות המתביי שי ם לצאת ולהיפג ש. וזוהי אף
הסיבה העיקרית לחוסר חברה. ייתכן ש תנו עהכ מו
נרעיז עמיר, תפתור את הבעייה, א ף כי לא ב מ לו א ה.

הזירות, הזירות!

י. ו ,.חיפה

מידת חוצפתכ ם מד הי מ ה. היא ך ת עיזו לפרסם
דברי־טומאה כמ אמרכ ם על החזירים (העולם חזה
) 762 ואתם עיתו! היו צ א בארץ הקוד ש וב שפת
הקודש?

זלמן לוין, ניו־יורק

הויכוח הזה של בני-אדם שביב חזירים
ל איזו רמה ירד ה מין ה אנו שי. יש לי הצעה
טה לחסל את הוי כו ח: נקים זירה נדולה
לשם חזיר אהד ו שור א הד שיכ רי עו בקרב

מ ר אה
פ שו ונז
מין
פנים

בז ק

תייר שכר נהג
מונית לסיור בתל
1 1 1אביב. בעוברם על
פני הגימנסיה הרצ6

ליה מודיע הנהג בג*1Cי
41 אווה :״את הבנין
בנו משך שנה !״ הי •

תייר לא טמן ידו

בצלחת, הרגיע את

הנהג :״צריף כזה

׳1 6 1
בונים אצלנו תוך

חדשיים !״

* ס 66 כסה דקות לאחר
מכן שוב לא התאפק
הנהג, וכשעברו ליד
מוגרבי הריע ביהי•
רות :״אבל את זה בנו חשך חצי שנה !״
אך התייר הניד את ידו בביטול :״גם
כן משהו, אצלנו זה לא היה לוקח יותר
מחודש !״
הפעם החליט הנהג ללמד את התייר
לקח. בעוברם ליד הבימה שותק הנהג,
אינו פוצה פה הפעם אין התייר מתאפק,
חוקרו לזהות הבניין. הנהג מניע את כתפיו
בתמהון :״מצטער מאד, אינני מכיר
את הבנ״ן הזה, כשעברתי כאן אתמול
עוד היה המגרש ריק !״
הקורא יאיר גלוברמן תל־אביב, רחוב
ליברמן 9זוכה בפרס של — 1.ל״י (על
מגרש ריק).

IIIII

יופי ! א פי לו הארצות ה מ תקד מו ת ביותר דור שות
רישום ר שמי כל ש הו וכ אז מ ספי ק לה שיג מי ט ה
ו שני עדים.

חוה ק ,.תל־אביב

כאדם עם נ פיוו ח ״ ס. אני י כול להבטיח דבר
אחד: הרבנות ת מצ אאת הסעי ף הדרו ש לחסל
את ה ש טויו ת האלה ה מ אי מו ת להרוס אתי סו ד
אברהם כהן, ירושלים
המוסר היהודי•

מוסד יתומים

אנו מבי עי ם בזה אתהע רכ תנו ב עד הרפורטז־ה
על מ עוננו בתל-אביב (העולם הזה <762 אול םמצ טערים
על הידיעה ה מו ט עי ת שנ מ ס רה לכם בענייו
סידור הבוגרים.
בסוף שנת ת שי״ א הצל חנו לסדר ש שה בונרי
מו ס רנו בי שיבת כפר אברהם על־יד סתח-תקוה, בה
הם מקבלים ה שכלה נבוהה בתורה וב מל אכה. עלינו
להדגיש שה סידור הזה יצא לפועל רק בעזרת
המחלקה לעבודה סו צי אלי ת של עיריית תל־אביב.
ש ה סכי מ ה לשלם א ת החזקת הילדים.

הנהלת אגודת בתי־יתומים ויתומות
חל־אביב

טמטום מפלגתי?

העורר ויתר חברי המערכ ת הצהי רו ב הזד מנויו ת
שונו ת וחגיגיו ת שהעולם הזה אינו ש בו ע ה מפלג תי...
העיתון מו שפעממפ לנ ה אחת — אני חו שב ש כ בוד
העורך בו ד אי יוד ע ל איזו מ פ לנ ה אני מ תכוון.

ד. ל ,.תל־אביב
אולי העורך מטומטם מכרגיל, אך שמא
בכל זאת יעזור לו הקורא ד.ל. ויגלה לו
לאיזו מפלגה הוא מכור.

הכירה לא נשכחה
אל פנים למי מה שניי ם מניע ה הזכות להאכל על־ידי
העם היהודי.
אנא ה מ שי כו בגידול החזירים זבמערכתכם) אך
אל־נא ת שכחו לכ תוב על דלת המערכ ת ״ שי א
הליכלוד ו ה טו מאה״.

חסיד זזסידוף, חיפה
שמואל פינברג, רמת־גן
במקום להתעסק בהקמת הברות ונרעיני־התיי שבות
נ שו למש הו יותר ג שמי — ארגנו חוו ת לגידול
חזירים.
אליהו רון, ת ל -א בי ב
אני ב טוח שרוב קוראיפם יתחלק לשתיים —
אלה שי שלחו אותכם לעזאזל ואלה שי הללו אותכם,
בהתאם לגישתם לעניינים דתיים. כ של ע צ מי. ב רצוני
ל שלוח לכם ברכה אובייקטיבי ת, על כתבה או ב ייקטיבית
על נו ש א כת עדין.

ירמיהו אבשלום, טבריה

לדעתי הראיתם טעם מפוקפ ק בפירסו ם צי לו מו
של הרב יעקב לוי. ליד צילום של חזיר. הרב לוי
הו א מ מי ס די המזרחי וראש אנף הפיקו ה של
הרבנות הרא שית, וכל ה מכיר או תו יוד ע להעריכו.

י. ל ,.ירושלים
לא היתה בכוונת המערכת לפגוע ברב לוי.

לא נחוץ רב

כתבתכם בדבר מעמ דו האמ תי של הרב בנ שו אין
(העולם הזה ) 763 היתה תגלית סנ ס ציוני ת. עוד כמה
תנליות כ אל ה וא פ שר יהיה להקים מ מ שלה בלי
קו אליציה.

רן שמואלי, חיפה

בנ סו תי לפתור אתהש אלה ה 183-ב מ אוזן של
תשבץ הענק (העולם הזה ) 762 יו צ א כי בירת
דרום־אפריקה היא יוהנסבורג. עד כמהש אני זוכר
מספסל בית-הספר מ ל פני 17 שנה הרי בירת דרום•
אפריקה הי אפר טו ריה.

שמעון פינקלשטין, תל־אביב
העולם הזד, מסמיק. ביחוד שטרם עברו 17
שנה מאז לסד עורך התשבצים כי פרטוריה
ולא יוהנסבורג היא בירת דרום־אפריקת.

הגאונים הצליחו
נם אני כנר אה אינני יכול ל ה מנ עמכ תו ב מכתבים
למערכתכם ...ב ע מו ד 12 של העול ם הזח () 769
אתם כו תבים על מכ רו ת הפ ח בבוליביה. סח הו א
שכבת מ תכת פ חו ת או יותר דקה. שמייצרים או תה
על-ידי כד ש מעבירים נו ש מ תכ ת בין נלילי ענק
תחת לחץ נבוה. נם נ אוני העולם חזה ל א יצליחו
להפיק פה מ מכ רו ת.

מיקי פלשקס, יפו

...המבדיל בין פח לבדיל.

הם הספיקו לשכוח

ברצוני לה סב אתת שו מ ת לבכם ל מצבה שהו ק מה
בכפר מלחה בירו שלים, ביוז מ ת חברי הנופלי םשה
שקיעו מרץ. ע בו דה וכסף ולבסו ף הצליחו להקים
מצבה לתפארת. לפי דע תי י ש צורף להבליט א ת
המקרה כדי לתת ד חיפ ה לחברי שאר הנופלי ם בכל
רחבי הארץ, ל מ ען יקהו מה םאת הדבר לידיים
וינ צי חו א ת זכר חבריהם ויו כי חו להורי הנופלי ם
ש עוד לא נ שכ חו יקיריהם.
בל נ ש אי ראת ענייו הקמת ה מ צבו ת ל מו ס רו ת.
ש הספי קו ל שכוח 1אביחי יהודיוף, חל־אביב

השער
משך ששה חודשים בשנה הים הוא סתם מישטוז של מים זועפים המתמשך לאורך כל
הארץ. אולם בחצי השני, כשהשמש צולה את הגוף, הופכת שפת-הים מקום הבילוי העממי
היחיד בארץ. שם אפשר לשחות, לרוץ, להציג אופנות חדשות, להסתכל בבחורות יפות. וזה
גם בילוי שאינו עולה ביוקר.
במרוצת הזמן נשתנה רה פרט אחד מכל זה — הים הפך בילוי לא כל כך זול. כי יום
הפנאי היחיד שיש למאות אלפי תושבים בארץ הוא יום השבת. וביום השבת אין קשר
לשפת־הים ; צריכים להסתדר עם בעל מכונית פרטית או להזיע בתור למונית. השבוע נפגע
הבילוי פגיעה נוספת — גם לאלה שיש מכונית פרטית אסור לנסוע בשבת, מותר להם לשבת
בבית.
ותמונות, כזו של השער, שצולמו לא מזמן על שפת־ימה של הרצליה, תהפוכנה מזכרות
של בילוי נעים שאי־פעם הכירו אותו תושבי הארץ.
.uהעולם הזה״ 764

לפני שש שני בדיוק צאו 45
בחורי ובחורות ל פ עו ל ה המדודה
ביותר שבוצעה אי-פע ע ל ירי
לח פיצוץ ב תי המלאכה שד
רכבתפלש תינ ה (א״׳[ ב מפ ר ץ
חיפה. ה שבוע ה ת כנ סו הוריה.
חבריה וידידיה לי ד uה קבר׳ •
הנ שכח׳ של ח ל לי ה פ עו ל ה ־
אשר שו כ בו דלא ניתן לו כ ר
ושו ת&מול ל א ניתן ל מ שפ חו־תיה
על־יד מ די נתישראל.

V Qרב אחו ביוני 1946 הרגישה אשד. בקרית־חרושת, ליד חיפה, בתנועה
חשודה. קבוצה גדולה של צעירים וצעירות התכנסה באחד הבתים.
Iכשיצאו מהבית דחפה הסקרנות את האשד. להיכנס פנימה. היא
? B H Bמצאה שיירי אוכל ובקבוק יין מלא. היא לקחה את הבקבוק.
למחרת היום קראה בעיתינים כי בלילה החולף התקיפה קבוצה של אנשי
לח״י את בתי המלאכה הגדולים של רכבת פלשתינה (א״י) במפ pחיפה. האשד.
הבינה שאלה היו הבחורים החשודים שהשאירו את הבקבוק מאחוריהם. היא
שמה את הבקבוק בצד, נדרה לעצמה שאם אי־פעם תמצא מישהו ממשתתפי

חלל• ב ת -המלאכה:

צכי (״משה״) ארטל
אברהם (״אלחנן״) יהודאי
בן־עמי (״בועז״) ילוביץ
יוסף (״חיים״) יפת
אריה (״עוזי״) לנדברג
דוד (״שלמה״) עדני
אשר (״גדליה״) פלדמן
ישעיהו(״יוסף״) פרחי
שמואל (״אריה״) צוקרמן משה אורי״) רדומיסלסקי
חיים (״פתחיה״) ריבנבך
משתתפי הבעולה שנבלו בבריאת בלא :1311

חיים (״אלימלך״) אפלפוים, שמשון >״שמש״) וילנר

הפעולה תמסור לו את היין. כעבור שנים מצאה את אחד המשתתפים. מסרה
לו את הבקבוק•
סיפור קצר זה, שקרה במציאות, מוכיח שפה ושם עוד יש אנשים בעלי
זכרון. ייתכן שהאשה היתד• מאוהדות לח״י, וייתכן שנמנתד עם מתנגדיו.
הדבר אינו חשוב. היתר, לה גישה אנושית בריאה לגבי בחורים שיצאו
לשרת את עמם כפי שלימד אותם מצפונם והגיונם, אם היתד, דרכם נכונה
ו^ום לאו.
אולם האשד, היתד, יוצאת דופן, כשמלאו השבוע שש שנים *!התקפה
ההיסטורית על בתי־ד,מלאכה נתברר כי המדינה והעם שכחו לחלוטין אותה
ואת מבצעיה.

ארבעה ישבו בחדר
11 קברים מכוסים ירק חפורים זה בצי זה בבית־הקברות אשר בכניסה
לחיפה. קבוצה קטנה מאד של אנשים עמדה סביבם. היו אלה צעירים וצעירות
פשוטים, שלא נבדלו במאומה מצעירים אחרים שעברו אותה שעה בכביש.
לידם עמדו כמה גברים ונשים, אף הם אנשים רגילים. איש לא דיה מעלה
על דעתו שאלה הם הבחורים ששמעו פעם את גזר־דין המוות מפי שופט
בריטי, וכי אלה הוריהם של אחד־עשר חללי הפעולה הגדולה ביותר שבוצעו
אי־פעם על ידי לח׳׳י.
הרב, בגלימתו השחורה, פתח בתפילה. הבחורים כיסו את ראשיהם
במגבעות, כיפות ומטפחות. הנשים פרצו בבכי זועק, השתטחו על הקברים.
הרב המשיך בתפילתו, מבלי להפנות את עיניו אל הזועקות. גם הבחורים
עמדו כקפואים. כשעיניהם מורכנות אל הקברים.
ביו האנשים עמד גבר בן ,39 שהרכיב משקפי שמש וחבש כיפה לראשו.
לפני שש שנים היה שמו מפורסם בעולם, המנהיג המקולל והנערץ של
״כנופית־שטרן״ רבת־האימים.
על מה חשב נתן פרידמן־ילין באותו רגע? ייתכן ומחשבתו תרה
אחורה, אל בית בפינת רחובות ארלוזורוב ובן־יהודה בתל-אביב, ביתו של
יו (הוא ינובסקי, איש ההגנה, שהפך יעקב ינאי, סגן מנהל משרד הבטחון).
בחדר ישבו ארבעה אנשים: ד״ר משה סנה וישראל גלילי. נציגי ההגנה,
מנחם בגין, נציג אצ״ל, והוא, פרידמן־ילין, כנציג לח״י.
הארבעה היוו למעשה את המפקדה של תנועת המרי העברית, ארגון־הגג
שאיחד אותה שעה את שלוש המחתרות. עליהם היה לאשר את התכנית
שהובאה על־ידי איש הלח״י.
התכנית הוכנה, ככל תכניות לח׳׳י, על־ידי קצין המיבצעים של הארגון,
יעקב בנאי, המכונה מזל, גבר בלונדי שדמה דמיה רב לאנגלי. היא אושרה
השערהבורדי: משתתפי הפעולה שנידונו למוות מסיירים אחרי
האזכרה ב שטח ההתקפה, שומעים מפי הפועל יוסף אלוף, זו הפעם
הראשונה, על הנזק שגרמו( .נזשמאל) ה מ שתתפים ליד שער מגרש בתי״
המלאכה בו נקבע, למע שה, גורל הפעולה. הנוטרי ם הער 1ים ב סוכ ה
הקטנה משמאל סרבו לפתוח את השער, אילצו את המתקיפים לפתוח באש.

המארב ! tב ת מונ ה למטה נראה המקוס בו נתקלח ה מכונית במארב
הבריטי ונהרגו תשעה מבין יו שביה. המספרים ב ת מונ ה ובמפה ) 1( :
מכונית הלוחמים )2( ,מוקש ימי ח תו ך שהובא על־ידי הבריטים כ שריון,
( )3הטנקים הבריטיים שחסמו את הדרן )4( ,הכוח הבריטי שפתח באש.

על־ידי שני החברים שהית אותה שעה את מרכז לח״י — גרא, הוא פרידמן־
ילין, המדינאי של המחתרת, ומיכאל, הוא יצחק יזרניצקי, המפקד על המיב־צעים.
השלישי, האידיאולוג, ד״ר ישראל שייב, עוד ישב אותה שעד, בבית־הסוהר.

התכנית
שנפסלה
התכנית היתד, חלק של תכנית כוללת יותר של תנועת המרי• מטרתה :
לשתק את רשת התנועה של הארץ. לא מכבר יצאי כל ארגוני המחתרת
לפגוע בגשרים ובשדות תעופה. לח״י הציע לחבל בבחי־ד,מלאכה, בצורה
שתשתק למעשה את כל מהלך הרכבות בארץ. תנועת המרי אישרה את
התכנית, כפי שאישרה את תכנית פיצוץ גשר אכזיב ושאר הגשרים בירי
ההגנה, שביצועה נקבע לילה אחד לפני המועד בו יצאו לפיצוץ בתי־המלאכה.
היו
שתי דרכים לגשת לפעולה. הדרך האחת היתר, הדרך המסורתית של
לח״י. היא היתד, בנוייה על אפשרויותיו המיוחדות של ארגון מחתרת קטן,
המורכב מאנשים מובחרים. עיקרו: להגניב לתוך שטח בתי־ר,מלאכה כמות
של חמרי נפץ, להניח פצצות־זמן, להוציא את כל הלוחמים משטח המיפעל
לפני ההתפוצצות.
תכנית זו היתד, פשוטה וסכנותיה מעטות. היא נפסלה מתוך טעם פשוט :
תנועת המרי רצתה לא רק בתוצאות יעילות, אלא גם בהפגנות. היא רצתה
להוציא לפעולות יחידות מאורגנות של לוחמים, לערוך פעולות־שדה סדירות.
לפיכך נקבעה תכנית שריכזה 45 לוחמי לח״י מכל קצוות הארץ, הפעילה
אותם כיחידה צבאית מאורגנת נגד בית״ד,מלאכה. את תוצאותיה של הפעולה
יש לזקוף, במידת מה, על חשבון שינוי תכניות זה.

נקישת מת *ורדית
בערב ד,־ 11 ביוני התכנסו 45 הבחורים והבחורות בחדר קטן בקריית־חרושת.
הם לא ידעו עדין לשם מה הוזמנו, אף כי ידעו שתהיה זאת פעולה

בלחי רגילה• הם היו כולם מומחים, שמעו את ההסברה.
האדם שהכין את הפעולה היה ז׳ק אלקלעי, איש לח״י
שעבד חמש שנים בבתי־המלאכה. הוא החדיר למפעל אר.
אחד ממומחי המחתרת, בעזרת תעודות מזויפות. הלה
בדק את אפשרויות ההתקפה והנסיגה, את המיתקני
העיקריים שכדאי היה לחבל בהם כדי לשתק את המפעל.
עם רדת החשכה עלו ה־ 45 על מכונית משא מ ס.
ברזנט. בידיהם היו תת־מקלעים בריטיים ואקדחים.
בהתקרבם לבתי-המלאכה הורידו ארבעה זוגות בדרן
על אלה הוטל התפקיד לחסום את הכבישים דמובילי.
לבתי־המלאכה במוקשים מסומנים, כדי לעכב את בוא
של הצבא הבריטי כשיקבל את אות האזעקה.
המכונית שנשאה את 37 הנותרים המשיכה סרס
עברה על פני בתי־הזיקוק, התקרבה לשערי בת־־המלאכ
:קרבת השער נמצאה סככת פח. שם עצרה המס.
גולם לפני שעצרה, נגעה בפח, השמיעה קול נקיש
מהדהד. פרט קטן זה ייתכן וקבע את גורל הפעו,/
כולה ואת גורל משתתפיה.
הלוחמים תפסו עמדה בשקט. שניים מהם, במדי שוט
רים בריטיים התקרבו לשער, כשתת־מקלעים בידיה־ב
תפקידם היה להניע את הנוטרים הערביים לפתוח א!
השער, מבלי שיהיה צורך לפתוח באש• אולם הערבי.
שמעו את נקישת הפח, חשדו. הם לא פתחו את השעו
השניים נאלצו לפתוח באש כדי להוריד את ראשי הד
בים, לחבר מוקש לשער. הערבים ברחו, השער נפרץ.
בשמוע האנגלים בסביבה את קול היריות, יצאו ממחנותיהם•

דיות מתוך קרון

הכנות והפצוע: חנ ה שטרן
(מימין) ושרה ערמוני הן נסתי הבנות,
להן האיר המזל בפעולה( .למטה)
נחזם מזרחי, טומא עין שמאלית מילדות,
איבד את רנלו הימני ת בפעולה.

בינתים התפזרו הלוחמים בכל השטח הנרחב של
בתי־ד,מלאכה. בדרך ניטחה עליהם אש מתוך אחד הקרונות•
נוטרים ערבים ירו, הרגו שני לוחמים, ברחו.
האחרים ניגשו לפעולת החבלה, שמו מטעני חומר נפץ
בבוכנות הקטרים, פוצצו את הגשר, אשר עליו נכנסים
הקטרים לתוך אולמי התיקון, טיפסו על המנוף המתנשא.
כל הפעולה היתד, צריכה להסתיים תוך 15 דקה.
אולם המפקד, שנתן את אות הנסיגה וחיכה לאנשיו ליד
החור, שפוצץ בינתיים בגדר, חיכה לשוא. בגלל רעש
הפיצוצים לא הגיע אות הנסיגה לכמה חוליות. כשהתאספו
כולם עברו 45 דקה 30 ,למעלה מן התכנית. היו
אלה דקות גורליות.
כי בינתיים יצאו אלפי חיילים ושוטרים, חסמו את
כל הכבישים, הטילו עוצר חמור. כשיצאו הלוחמים לדרך
הנסיגה הרגישו בכך מייד• התכנית קבעה שעליהם לעבור
את החולות ברגל, לעלות על המכונית במקום מסויים,
לנסוע בה עד למבואות כפר חסידים ולהמשיך ברגל בין
ההרים עד אלונים. שם היה עליהם לשהות, לפי שעה,
כאורחי ההגנה.

הטעות הטאטאלית

המנהיג והמתכנן :״גרא״ ו״ מזל״
בפי פקודיהם־לשעבר הם נתן פרידמן־
ילין, חבר מרכז לח״י, ויעקב בנאי,
קצין המבצעים שעיבד את התכנית.

על קכרו של אלימלך: שעה שנערכה
(זאזכרה הכללית על קברם של ה־ 11 שנפלו
?:פעולה עצמה, כרעה אמו של אלימלך, הוא
חיים אפלבוים, על קברו. אלימלך נקבר ב־שורה
אחרת מפני שנהרג ב שעת פריצת כלא עבו. א מו של אלימלך ה שתרעה על
האדמה הצחיחת, ליפפה ביד אחת את המצבה האפורה וב שניה הסתירה את עיניה
שזלגו ד מעו ת רבות. כ שהרגי שו החברים בבדידו ת ה ערכי אזכרה מיוחדת נוספ ת
ליד קברו של אלימלך, הצטרפו אליה באבלם המ שותף על חללי הפעולה.

הקטע הראשון, הקשר, ביותר, בוצע בהצלחה. האנשים
הגיעו למכונית, עלו עליה, כשהמפקד יושב ליד
הנהג. הם עברו את כביש עכו, פנו לכביש עיר־גנים.
בדרך נדרשו לעצור על־ידי זקיף בריטי, אך ענו באש
והמשיכו בנסיעה. היתד, זאת טעות פאטאלית• לוא ירדו
מן המכונה וניסו להסתנן בקבוצות קטנות ברגל אל
מחוץ לאזור הסכנה, ייתכן והיו ניצולים.
וכך קרה אשר צריך היה לקרות: המכונית, שנסעה
בלי אורות, התנגשה בטנק בריטי שחסם את הדרך. משני
עברי הכביש שכבו חיילים בריטיים בתעלות, פתחו
באש צולבת רוצחנית. במטח הראשון נהרגו תשעה איש,
נפצעו כמה מהנותרים.
כל אלה ששרדו בחיים, כולל הפצועים, הובאו לבית־סוהר
עכו. נערך להם המשפט הצבאי הרגיל, כשהנאש־מים
יושבים ושרים ומסרבים להשתתף. הבחורים נידונו
למוות, הבנות למאסר עולם. אולם מאחר שהממשלה
חששה מתוצאות הוצאתם להורג של 18 איש, המירה
את עונשם במאסר עולם•
המאסר לא האריך ימים. אלימלך הספיק בקושי לנצל
את זמנו הפנוי כדי לכתוב חוברת על מהלך הפעולה
על גבי נייר טואלט, להגניבד, החוצה בעזרת שוטר ערבי.
כשיצאה המחתרת לפרוץ את חומות כלא עכו פרצו
אלימלך ומרבית חבריו, משתתפי הפעולה, החוצה. בדרך
נהרגו שניים. אלימלך הי^ אחד מהם. השני היה גם
הוא מאנשי בתי־המלאכה — שמש, הוא שמשון וילנר.

תודת האומה
ייתכן וכל הזכרונות האלה עברו בלבם של הבחורים
שעמדו ליד הקבר — נהג של תנובה, חבר אשד, פקיד
עירייה. אך ייתכן וזעקותיהם של ההורים הפנה את לבם
לצד אחר: סבל ההורים.
לא כל ההורים ידעו שבניהם חברים בלח״י. אחדים
שמעו על כך בפעם הראשונה כשנודע להם שבנם נהרג
או נאסר. הוריו של פתחיה, הוא חיים ריבנבך, אינם
מאמינים גם כיום שבנם נהרג, לא הופיעו לאזכרה.
רוב אנשי המחתרת באו מבין העם הפשוט, והם
השאירו אחריהם הורים שהיו זקוקים לשכר בניהם.
אין חוק במדינה הנותן תגמולים לחללי המחתרת
שנפלו במלחמה נגד השלטון הבריטי. הממשלה נמנעה
מלחוקק חוק כזה, מתוך חשש שמא תודה בצורה זו
שהיתר, תועלת לעם ישראל מפעולות אצ״ל ולח״י. לכן
פגעה גם במשפחות חללי ההגנה.
קשה לחדור אל מאחות השיקולים המפלגתיים האפלים
הקובעים את חוקיה של מדינת ישראל. הצד האנושי
ברור למדי. היה הבדל פוליטי גדול בין אנשי ההגנה,
האצ״ל ולח״י. עד היום נמשך הויכוח על דרכיהן השונות.
אולם לא ייתכן כל ויכוח על דבר אחד: גם אלה וגם
אלה נפלו מתוך אמונה אידיאליסטית שהם משרתים את
עמם, לא מפלגה זו או אחרת, לא קואליציה ממשלתית
בת־חלוף. רובם נפלו בתקופה שתנוע ת המרי העברית
נתנה גושפנקה רשמית גם לפעולות הפורשים. אי־מתן
תגמול למשפחותיהם — בסך הכל 100 משפחות של
ההגנה, האצ״ל והלח״י — והפלייתן לרעה לגבי משפחות
החללים של מלחמת העצמאות, אינה אלא עוול הזועק
לשמים המכוסים עננים מפלגתיים.

על קברו שד אלחנן: אביו של אברהם
יהודאי בה באחור. אחרי סיום האזכרה.
חבריו חזרו אל הקבר, שם התפלל האב לבדו.
כניגוד לשאר ההורים, שחררו בבכי והש תטחו
על הקברים, שמר יהודאי התימני על שקט מוחלט באבלו על בנו שאיבד
את עינו בפעולה קודמתי! נפל בבתי־המלאכת. ב שו מ רי על הדומיה ששררה ליד קבר
בנו, הוציא יהודאי האב את ספר התפילות, ע רן לבנו אזכרה שלווה.

נ סוי jה העם עסקי ]מפלגת ) כד\יד
בחוץ ניגנו העיתונים הבריטיים מארש אבל
עצוב, התכוננו להלוויה. הם הודיעו כי מדינת
ישראל עומדת לרדת סופית אל הקבר הכלכלי.
אולם בפנים, במדינה עצמה, התנהלו
העסקים כרגיל. והעסקים היחידים שעודם
פורחים במדינת ישראל הם עסקי מפלגות.
מדן עד באר־שבע התנהל הקרב האכזרי
על הילדים בין המפלצות• חוק המדינה, שהוא
חוק המפלצות, מאפשר למפלגות, לתת־מפלגות
ולפלגי־תת־מפלגות להאריך את קיומן
עד עולם על־ידי חטיפת ילדים בגיל רך.
הדבר מאפשר לרבות מהן להסתיר את העובדה
שהן מתו מזמן מוות טבעי ומעלות צחנה.
בעזרת טירור ושכנוע, לחץ ותגרות
דמים השתמשו המפלגות השבוע בחוק זה,
במערכה הגדולה על רישום התלמידים ב־בתי־הספר.
אולם
המאבק בין המפלצות לא התנהל
רק בארץ־האם. גם במושבות האימפריה היהודית,
הכפופות למדינה, הוא נמשך במלוא
תוקפו. במושבה העיקרית של המדינה, יהדות
אמריקה, נערך קרב־הכרעה בין קבוצתו של
הראביי אירווינג מילר, המשתדל לחבר את
קרון ציוני אמריקה לקטר הציוני־כללי בארץ,
ובין כמה ראביים אחרים שביקשו לנסר את
החיבור. בשדה־הקרב על מטרות נעלות אלה
נמצא גם תפקיד חדש למדיניות החוץ הישראלית׳
שאינה קיימת בשדות קרובים יותר.
החל מראש הממשלה ועד לשגריר ישראל
הופעלו מדינאי המדינה במערכה זו. אולם
מדיניות־החוץ נכשלה. התוצאה: בסיבוב הראשון
ניצחו הצ״ב את מפא״י.

הממשלה

אפילו דבר, עיתון מפא״י, ראה צורך לתקוף
את ההחלטה. כותב הוא :״אילו הגענו להכרח
לצמצם, למשל, את צריכת הטבק ...האם היינו
מרשים לשר המעוניין לאסור את העישון
ביום השבת?״ מה שאין דבר התמים מסביר :
כיצד יכול שר התחבורה הדתי להוציא את
ההוראה בלי הסכמת ראש הממשלה המפא״יי
— ומה המחיר ששילם עבור ההסכמה.

תודפ• צעיר עולה
יחד עם הנבואות השחורות על התמוטטות
המדינה (ראח לעיל) הביאו עיתוני אנגליה
גם נבואה אחרת: עתידה לקום בישראל דיקטטורה
כלכלית.
העיתונים לא פרשו את אופייה של הדיקטטורה
העתידה. אולם יודעי דבר •ידעו מה
מקור הידיעות: התמנותו של איש בי. ג׳י,.
אהוד אבריאל, מי שהיה ציר ישראל בצ׳כו־סלובקיה,
הונגריה, רומניה ובולגריה והפך
מנהל משרד ראש הממשלה, כמנהל האוצר,
במקומו של דוליק הורוביץ.
שמו הקודם של אהוד אבריאל הוא איבראל,
מושג גרמני שתרגומו העברי הוא ״בכל
מקום״ או ״מעל לכל״ .אהוד אבריאל שייך
לקבוצה קטנה של ״תורכים צעירים״ ,אנשים
צעירים (יחסית) שהתחנכו על ברכי בי. ג׳י,
והסבורים שמקומו מעל לכל. לא פעם ניתנו
לתורכים צעירים אלה עמדות מפתח, בהם
שלטו במידה רבה על גורל התנועה והמדינה,
חבויים מעיני הציבור מאחורי גבו הרחב של
ראש הממשלה. ולא תמיד הם הוכיחו כשרון
בולט.
אולם אהוד אבריאל, יליד אוסטריה, חניך
ה שוטר הצעיר, חביב, חייכני, רחב־כתפיים
ודליל־שער, מבטיח יותר מאשר תורכים אחרים
שכוכבם דעך כמעט באותה מהירות
שדרך. איש קיבוץ נען, מפקד הפלוגה המק
המועמר
לקונה חרקו!
אחר שאליעזר קפלן הודיע על התפטרותו ממשרת שר האוצר הועלו חמשה
שמות כמועמדים ליורשיו: לוי אשכול, דוב יוסף, גיורא יוסף־טל, פרץ נפתלי
ודוד צבי פנקס. השבוע עלו מניותיו של אשכול על אלה של שלשה השרים ואיש
הנהלת הסוכנות ומינויו כשר האוצר השני הפך וודאי כמעט•
נולד: לוי שקולניק נולד ב־ ,25.10.1895 בכפר אורטובו ליד קיוב שבאוקראינה
(רוסיה) .אביו, יוסף, היה סוחר וחוכר יערות וטחנות׳ בעל משק חקלאי קטן•
חימך: תנ״ך וגמרא מפי מלמדים, לימודי חול מפי סטודנט שנתגלגל לכפר.
השלים את השכלתו בגמנסיה עברית בוילנה.
עלייה לארץ־ישראל: עלה עם אחרוני העלייה •השנייה ערב מלחמת
העולם הראשונה (לפי המלצתו של יוסף שפרינצאק) שמר ועבד בפתח-תקווה, השתתף
בעליות קרקע לעטרות וקריית ענבים שבהרי ירושלים, חלה בקדחת.
תפקידים ביישוב: חבר המרכז החקלאי של פועלי יהודה, כבר אז אחד
משלושת הגדולים בהתיישבות (השניים האחרים: אברהם הרצפלד ונטע הרפז).
מתנדב לגדוד העברי, סבר דגניה שהפך ציר אספות הנבחרים והקונגרסים הציוניים.
שליח ההסתדרות במוסקבה 1927 מנהל מחלקת ההתיישבות בברלין הנאצית
( ,)1933—1936 ממארגני ההעברה (העברת הון יהודי גרמניה בסחורות) .חבר הנהלת
הסוכנות, מראשי ההמה, האיש החזק של ההסתדרות בסכסוכי עבודה.
תפקידים במדינה: המנהל הראשון של משרד הבטחון, שעה שישראל
גלילי המפמ״י היה תת־שר הבטחון. פרש עם תום המלחמה לגזברות הסוכנות
ונשא בתפקיד זה באחריות הרשמית למצב הדברים שנתגלה בדו״ח שמורק. עם
פרסומו התנצל בתשובה המפורסמת ״לא. תחסום שור בדישו״ .בלי לוותר על
עמדתו בסוכנות, הפך שר החקלאות בממשלה האחרונה, כיורשו של פנחס לבון.
הצטיין בתפקיד זה.
אישיות: רחב־גרם ומוצק־קומה, בעל עיניים חודרות. משופם ומקריח,
בעל גרעין קשה אך הליכות עדינות. מחונן בכשרון להיות חביב הגיוני וגמיש ליד
שולחן המו״מ מבלי לוותר שום וויתור ליריביו.
חיים פרטיים: נשוי בשנייה, אב לארבע בנות. מאשתו הראשונה, רבקה,
הבת נועה, מורה למחול בבית־הספר הדרמטי של ה תיא טרון הקאמרי ואחראית למחול
בהצגותיו. מאשתו השנייה, אלישבע, הבנות דבורה, תמה ועופרה.
רקע: מינויו של לוי אשכול כשר האוצר יהווה נצחוו לאגף ההתיישבותי
במפא״י, הרואה בו את נציגו.
למוד האכזבות מכוכבים צעירים, אלא גם
את הערכתם של חבריו בפקידות הממשלה.
אולם הצלחתו או אי־הצלחתו בתפקיד החדש

המסווה •דד
שבוע ימים אחר שהממשלה הודיעה על
הוראותיה החדשות לחסכון במשק התחבורה,
הורד בגלוי המסווה ממטרתה האמיתית. כשניגשו
רופאים, עיתונאים ומשרתי צבור חיוניים
אחרים למשרד התחבורה כדי לקבל
הקלות, הודו הפקידים בגלוי: אפשר לתת
הקלות בכל ימות השבוע. אי־אפשר לתת
שום הקלות בשבת. כי תפקידו האמיתי של
ההסדר החדש הוא לספק את הגוש
הדתי, אשר שר התחבורה הוא נציגו העיקרי
בממשלה.
ככל שהתעמקו הכלכלנים יותר בהגבלות
החדשות, כן נראו מפוקפקות יותר. במקום
להגביר את פריון העבודה ואת הניצול המכסימלי
של משק המכונות, תהיה השפעת ההגבלות
הפוכה בדיוק: להוריד את תפוקת
מכוניות המשא ב־ 28%ולהעלות באותו אחוז
את מחיר תחבורת המשא והנוסעים.
אפשר היה להמשיך בשיטה זו עד אין
סוף. כדי לחסוך את הדלק הדרוש לייצור
חשמל אפשר, למשל, להשבית את כל מכונות
התעשייה והחקלאות ליומיים בשבוע. ובאותה
הזדמנות אפשר, כמובן, לנתק את כל אספקת
החשמל לבתים פרטיים מרדת השבת עד צאת
הכוכב הראשון.
הים פנקס מאי 0231

פקידונים באו לחנוק

צועית של הפלמ״ח, איש• הרכש ועליה ב׳,
הצליח לרכוש לא רק את חיבתו של בי. ג׳י,

יהיו תלויים בעובדה קטנה: אם יימצא מישהו
שיתן לממשלה מדיניות כלכלית כל שהיא.
כי דיקטטורה בלי מטרה אינה דיקטטורה
מצליחה.

מענו!
לפני ואחד חצות
למרות שמקצוע הצלמות איננו ת;אי התקבלות
לשרות החוץ הישראלי, הרי אינו
מזיק. נחום אסתר, צלם־חובב, לשעבר איש
מחלקת ארצות־הברית של משרד החוץ ב־קרייה,
גילה השבוע שמלאי תמונות עוזר
בהרבה לקשט קונסוליה חדשה בנכר. הקונסוליה
היא קונסולית ישראל בשיקאגו של
ארצות-הברית, מקום שאסתר משמש סגן לקונסול
רם ירון, ראש המחלקה הפלילית של
המשטרה שהפך דיפלומט, מקצוע בו גילה
כשרון רב כבר בכהונתו הראשונה, בניקוסיה
בירת קפריסין.
מוסר כתב העולם הזה בארצות הברית,
מונטי ג׳ייקובס: מתוך כוונה לחסוך בהוצאות
של תקציבם המצומצם רכשו ירון ואסתר
רהיטי צנע וסייעו בתליית הוילונות ואז
הסתכל אסתר, בייאוש, בקירות דערומים.
אולם הוא מצא מוצא: הוא ברר רין תמונותיו
ובחר בתריסר מהן, מראות הנגב, הגליל,
תל־אביב, חיפה וירושלים.
על אחת מהתמונות הצביע אסתר בגאווה
מיוחדת, הודיע :״זה הוא הבוס !״ התמונה
מראה שלושה אנשים ליו הכותל המערבי בשעת
ביקור ועדת או״ם לענייני ארץ־ישראל
בעיר העתיקה ב־ .1947 הבוס: אבא אבן.

לפני פתיחתה הרשמית של הקונסוליה הזמין
ירון את העיתונאים לביקור בקונסוליה
הנמצא באחת השכונות המפוארות של שי־קאגו.
דירת הקונסוליה בשדרות מישיגאן
המפוארות קושטה לראשונה בצבעי הכחול
והלבן הישראליים כשאנשי העיתונות מאזינים
באדיבות להסברו של ירון על הצורך
בקונסוליה זאת, השלישית של ישראל באר־צות־הברית
(שתיים אחרות: בניו-יורק וב־לוס־אנג׳לוס).
עיתונאי
אחד או שניים שאלו שאלה חס-
רת־חשיבות או שתיים, אולם האספה נסתיימה
בצליל מקצועי מוחלט.
״שאלות נוספות כל שהן?״ שאל רם
ירון.
״כן,״ נחפז אחד העיתונאים היוצאים לשאול
,״מה מספר הטלפון שלך, לפני ואחרי
חצות?״.

כשנכנסה א/ק אברהם גרץ לנמל ניו־יורק
ציפה אדן גרץ במתיחות לקראת פגישתו עם
נציגי הקונסוליה הישראלית. לפי החוק חייבת
הקונסוליה לאשר את פנקס הימאי של רב־החובל.
אולם היה ספק אם הקונסוליה תעשה
זאת אחרי שהפלגתו של אדן מנמל חיפה
עוכבה בשעתו על־ידי משרד התחבורה, שסירב
להכיר בדרגתו של אדן, בעל תעודת
רב־החובל זרה (העולם הזה .)753
אולם לתמהונו (ולשמחתו) של גרץ עבר
הכל חלק. בא־כוח הקונסוליה נטל לידו את
פנקס הימאי מס׳ ,0231 עליו מופיע גם
שרותו של אדן כרב־חובל אניית העולים
שאר ישוב ב־ ,1948 הטביע את חותמתו על
ההפלגה האחרונה. ממשלת ישראל הכירה
לפיכך בדרגתו של אדן גרץ כרב־חובל.
כתב אדן במכתב לארץ :״עד עתה נכשלו
האנשים שרצו להעביר את הפיקוח על אניות
ישראליות מידי בעליהן לידי פקידונים שמטרתם
לחנוק כל גילוי של כוח יצירה ...אין
אני מזדקק לתעודות סמיכות מאת פקידים
אלה על מנת להוכיח את יכולתי המקצועית
כרב־חובל...״
המשק ברקי נד\-וזמן 0:1
אפרים גוזמן, המזכיר הכללי של התאחדות
הסוחרים, שמנמן ובעל עיניים פיקחיות,
מגולח למשעי ובעל שער חלק, ניהל שתי מערכות
נגד משרד האספקה. אחר פרסום צו
הקיצוב להלבשה והנעלה ארגן את שביתת
הסוחרים וכשדוב יוסף רצה לבטל את רשיונותיהם
של חנווני המכולת מעוטי הלקוחות
יצא לקרב עז נגד ההחלטה עד שהורדה מסדר
היום.
פעמיים היו תוצאות מערכותיו של גחמן
במשרד האספקה, אותו ייצג המפקח על
המזונות במחוז תל־אביב, אריה בלקינד שחור
(המשך בעמוד ) 10

,העולם הזה״ 764

T i ׳V p t l :

אליקים: כפר גוסס
מ1י*־לדו אסתר: מ־בצע המן
חריקת בלמים הנהרה על פני הסלעים• מכונית שימור
מצויירת באלחוס נעצרה על כביש השומרון. מהמכונית
קפצו מספר שוטרים, צעדו במשעול המוביל אל
שורת בתים לבנים, בני קומה. בראש השוטרים צעדו
אנשים לבושי אזרחית שכיוונו את השומרים, בהצביעם
אל מחסן המושב אליקים. כל זה נעשה בפתאומיות,
בשקם רב. המנצחים על המבצע לא היו קציני משטרה
לבושי אזרחית אלא פקידי הסוכנות היהודית.
לפתע פרצו צעקות. פנים שחומי עור הציצו דרך
חלונות הבתים. חיש מהר התקדם סור שני אל מחסן
המושב. היו אלה תושבי אליקים, יוצאי עדן ועיראק.
הם ניסו למחות על ההחרמה הפתאומית של ציוד חקלאי
על-ידי מחלקת ההתישבות של הסוכנות, שלוש
שנים אחר ששוכנעו על־ידי אותה הסוכנות, שעליהם לקבל
את הציוד ולהשתמש בו. לא היה טעם רב להתנגד לפעולה•
החוק היה לצד הסוכנות. כיתת שוטרים ביצעה את
הוראותיה באדישות קרה.
ההחרמה בוצעה לפני שלושה חדשים. שלושים המשפחות
העתיות שומרות המסורת ראו אצבע אלוהים
בהחרמת הציוד, שבוצעה ביום בו היו רובם שרויים בצום
תענית אסתר .״מבצע המן ישר ממגילת אסתר,״ צעקו
רבים. כי מעבר לכביש השתרעו כ־ 200 דונמים של פלחה
זרועה שנידונה לכליון בחוסר פרדות, מגובים, ומקצרות.
פרשת מושב אליקים, על 72 בתיו, היתד, סודה הגדול
של הסוכנות. בהינתן• מבול העליה הגדול, מיד אחר
קום המדינה, כוון אל השטחים הענקיים והשוממים שחיכו
לו. אולם לא רבים דאגו למפרע שהמתיישבים החדשים
ייקלטו, יפרו את האדמה.
כאשר החלו הסדקים הראשונים לפורר אח חומת

;ן שר

מודך

מאש עדתית דשנאה גזעית
יום אחד הגיע שליח מחלקת הקליטה למושב אלי־קים.
המראה שנתגלה לו השאיר אותו בפה פעור, שלח
אותו בריצה אל מטכל ההתישבות בסוכנות. עשרה מ־72
הבתים נעזבו, משפחותיהם עקרו לערים, נתישבו בבקתות
עלובות בין חורבות מופצצות בואדי רושמיה החיפאי
ובכרם התימנים התל־אביבי. למושב הגיעו סיפורים
מבשרים סוב לנשארים, רע לסוכנות. הבקתות היו עלובות
אך המשפחות התקיימו ממכירת מסרקות וסכיני
גילוח, גם מצחצוח נעלים.

72 המשפחות שהתישכו כאליל,ים, החליטו להשאר כמושג בכד מחיר...

ההתיישבות החדשה בנקודות דרומיות ונהרות של עולים
בלתי נקלטים הציפו את רחובות לילינבלום ונחלת בנימין
בתל-אביב, כוסה הבקע הגדול בהרי השומרון באיפול
כבד. ברחובות העיר דברו על עזיבות מאורגנת של
עולים בישובי הדרום והנגב. המערכה האכזרית שהיתה
נטושה על כביש ואדי מיליד, בין מחלקת ההתיישבות
של הסוכנות וקומץ מתיישבים, לא עוררה הד רב.

אין הנאה תתפיתת יבלות
בשנת ,1947 מיד אחר שסכינאים טבחו ביהודי מושבת
הכתר הבריטי עדן מיהרו שליחי הסוכנות להעלות
את שרידי הטבח*.
כשהצסרפו עולי עדן אל אחיהם המעטים בארץ, אזר
הארגון העמי כוח, הפך למיעוט בולט. אולם בעוד
שהעדה הקרובה לו ביותר, התימנית, שלחה שורשים
עמוקים בהווי הישוב, יסדה מושבים וכפרים, המשיכו
העתים באורח חייהם הישן. הם הרגישו נוח מאד בשכונות
העוני התל־אביביות, בהן המשיכו לצרוף תכשיטים,
לרכול ברחובות ולעסוק במסחר קמעוני.
עם קום המדינה, עיקמו נכבדי העדה העמית את
אפם• הם לא הרגישו בנוח בהפגשם עם נכבדי התימנים.
בראשם ניקרה תכנית להקמת כפר על טהרת עולי עדן.
כאשר הופיעו במשרד הסוכנות נולד הסכם הדדי שנראה
בעין יפה על ידי מחלקת ההתיישבות. הסוכנות
הסכימה לספק את כל הדרוש להקמת מושב חקלאי
תמורת גוף עדני מלוכד, בן 70 משפחות.
בקיץ 1949 עלו העמים על הקרקע, קראו למושבם
השומרוני, אליקים. הסוכנות שהיתר, למודת נסיונות
מרים של מיזוג בלתי מתוכנן של עדות שונות ליחידה
התיישבותית אחת, שמחה על טוהר המושב.
משך השנה הבאה השתכרו 72 גברי המשפחות מש-
כורות חודש יות אותן קיבלו מסולל בונ ה והחברה המר *
לתימנים ני תו הזנות קדימה לעלייה לארץ, נ י הם
היו חסרי דרכונים. ה ע מי ם נ שאו דרכונים בריטיים.

.העולם הזה״ 764

כזית לבניין תמורת הקמת בתי מגורים לעצמם• באביב
1950 הועברו המשפחות אל הבתים, לידם קרקרו 50
תרנגולות בלולים משפחתיים. מ דיי ״ המושב, שליחי
ישובים ותיקים, דרבנו את הער, ם הנלהבים לעבודה חצי
חקלאית 20 .הדונמים ההרריים, בהם זכתה כל משפחה,
היו מסולעים וצחיחים.
הסוכנות האמינה בלב תמים, אך בלתי מציאותי,
שאנשים שבעורקיהם זורם דם דורות של צורפי זהב,
סוחרים ומלווים ברבית, יהפכו סלעים מיובשים להררי
זהב. אך היא לא עשתה רבות לרכך את תהליך ההתחקלאות
הקשה. מלבד חוסר המים, החשמל, המרפאה ובית־הספר
לא נהנו המתיישבים החדשים מתפיחת היבלות בידיהם.
החקלאות לא עלתה יפה. כמה עשרות משפחות עוד
ניסו להעלות משהו משטח כלשהו. היתר משכו כתף.
תחילה הועסקו בעבודת יעור על־ידי הקרן הקיימת, נטעו
אורנים ירוקים מול שדותיהם השוממים. אחרים השתכרו
במתיחת צנורות מי מקורות. אולם ב־ 1951 לא היו 1.400
ל׳׳י ליום, סכום מספיק למשפחה בת חמשה ילדים, גם
לוא שמרה על התסריט הרזה עליו חיתה בגטו העתי.

בלי נקמה: בעזבם את המושב, לא שכחו המשפחות
לטעון על חפציהם חלונות, דלתות, ברזים וצינורות,
הציגו את הבתים ערומים ומפורקים.
נצחון הסוכנות לא היה שלם. עשר משפחות לא
ויתרו על שלוש שנות חיים בבתים אותם הקימו במו
ידיהם, על שדות בהם התנועעו גבעולי חיסר, גבוהים
ובשלים, ששיבוליהם הכבדות התכופפו ברוח. אותן המשפחות
יצאו ב״לא נזוז מכאן צרחני, מול מלחמת
החרמה אותה הכריזה הסוכנות.
בפנות מתיישבי אליקים לישובי הסביבה (בה
משגשגים ישובים כדליה, עין־השופט, רמח־השופס
ובת שלמה) ,שבקשה חקלאית טהורה, השאלת ציוו
קציר ליבול מבורך, זכו במשיכת כתפיים והשתתפות
בצער. הסיבה שנתגלתה למתישבי אליקים: ישובי הסביבה
נתבעו על־ידי הסוכנות לא לסייע למתישבי אל-
יקים לקצור את יבול שדותיהם.
שרידי אליקים עמדו בקמה הקומלת מול שדות קצורים
של ישובים שכנים, הזילו דמעות חינם וחזרו על
שבועתם המרה :״לעולם לא נזוז מכאן בינתיים
הגיעו מי מקורות לסביבה. רוחה של הסוכנות קצרה.
פקידיה האשימו את בני אליקים בעריכת מחזות בכייגיים
לראווה כשלאמיתו של דבר כוונתם לסחיטה מכוערת
של דירות לוקסוס בככר דיזנגוף התל־אביבית.
למחרת נסגרה הצרכניה. הנשים הספורות שנשארו

הסוכנות לא חיכתה עד אשר יחליטו הנותרים מה
עדיף על מה, קיבצה שמונה משפחות עדניית ותיקות
( 25 שנד, בארץ) ,שלחה אותם על־מנת להעלות קרום
על שלד מתפורר. לאחר ששרפו את הגשרים מאחוריהם
לקו שמונה המשפחות בחרטה כבדה על המציאות ההררית,
הצטרפו בחלקן אל תנועת העזיבה.
עתה עמדו 35 בתים ריקים, השקיפו על פני חלקות
אדמה חרבות. מחלקת ההתישבות שלא למדה מנסיונותיה
הרבים, נחלה תבוסה נוספת בשלחה קבוצת עיראקים
לאליקים העמית. העיראקים פלשו לתוך הבתים הגדולים
דוקא, עוררו את חמת העמים שתבעו לעצמם זכות
ותק. ביום בחירת ועד משותף למושב, התלקחה האש
העדתית לשנאה גזעית. העיראקים נמלטו על נפשם בעזרת
הסוכנות שפזרה אותם מחדש במעברות.
מרבית הנותרים אכלי את עשרות המטילות שחדלו
לקרקר בלולים. בהנהלת הסוכנות הוחלט לשים קץ לעניין.
כדי להפוך את אליקים למושב יציב, חד־עדתי
וחסר־סכסוכים, היה צריך להריק בראשונה את 35 הבתים
המלאים. היתה זאת מלאכה קלה, היה רק צורך
בערמה תכסיסית. כי באופן חוקי לא יכלה הסוכנות
לנשל יושבי בתים, עליהם מגן חוק הדיירים. בחוסר
חוק התישבות (בו תדון הכנסת רק השנה) שיקבע כי
מתישב המקבל חלקת אדמה מהסוכנות ונכשל בעיבודה
חייב לעזוב את הקרקע, הופעלו אמצעים אחרים.

חלונות. דלתות. ברזים וצינורות
בסוף חודש מארס חזרו הגברים מעבודות יעור, מעבודות
שכירות בקיבוץ דליה ובמקורות, הודיעו במצח־מקומט
על, פיטוריהם. הסוכנות דאגה לחיסול פרנסתם.
מעתה לא היתד, ברירה אלא לחזור למעברה. למחרת
הופסק גם תקציב ההתישבות• רבים שהעדיפו חיי מעברה
על תנאי המושב שנעשו בלתי נסבלים בהדק הסוכנות
את חגורת הלחץ, ניסו תחילה לסחוט העברה למע־ברות-עיר,
נאלצו לבסוף להכנע ללא תנאי, אולם לא

..שעה שמתיישבת מככה יכול שלא ;אסף
בכפר ליד בעליהן דפקו לשוא על הדלת, דרשו את
המנות הזעומות, להן חיכו הילדים בבתים• תשובת מנהל
הצרכניה, שכיר המשכיר :״אמרו לי לפתוח, פתחתי.
אומרים לי ללכת, אני הולך. מה אני יודע 1״
מתיישבת בת ,40 אם לחמשה, ליבתה את אש השנאה
בספרה לנשארים במושב על דו־שיח בינה לבין פקיד
מחלקת הקליטה :״אמרתי לו: אין מה לאכול בשביל
הילדים. ענה לי :״לא צריך ילדים באר׳י — בין כה וכה
יקחו אותם לצבא. אם לא תלכי למעברה, נזרוק אותך ! ״
בהגיע דברי הסוכנות המאשימה אותם באי־הגנה על
רכוש המושב, כסעיף נוסף לתיק הגלות, דחו הנשארים
את ההאשמה, סיפרו: כאשר ניסתה לאחרונה אחת המשפחות
העוזבות לעזוב ביחד עם כל הציוד המתפרק
של הבית, פרצה תגרה בה הוכה אחד הנשארים קשות,
שכב 12 יום עם פצע ראש פתוח, מחוסר טיפול רפואי.
בהסגר הצרכניה, אכלו הנשים והילדים לחם אותו
הביאו הגברים מתל-אביב וחיפה. אולם לאחר חודשים
רבים של מאבק מר ואכזרי, עדיין נמצאו באליקים עשר
משפחות שהמשיכו לרעוב, לסבול ולצעוק ״לא נזוז
מכאן״ .הן לא הצליחו לה,מיס את החשבון הקר של
הסוכנות: עקירת עשר משפחות מאדמה בה העמיקו
שרשים, תפנה מקום לקליטת 70 משפחות במושב מלא.
בחוגי הסוכנות ראו בפרשת אליקים גם תועלת מעשית,
שהיתר. חלק מן החשבון הקר. חומרת הפרשה
תניע את הכנסת להקדים את הדיון על חוק ההתישבות,
להעניק לסוכנות סמכויות חוקיות שתמנענה בעתיד הישנות
פרשת אליקים•

להבות במרחב (ווו)

פינוי ואיחוד. כמעט מן היום הרא שון לבוא הצבא הבריטי למצרים
היו תביעות הפינוי של המצרים שלובות בתביעה נוספ ת: איחוד
הסודאן למצרים. גם פרעות אזור הסואץ של השנה, שנסתיי מו בקרב
הגדול על תחנת מ שטרת איסמעיליה (למעלה) התנהלו בסי סמ ה זאת.

אסיפה מחוקקת. כדי ללחום ב תביעו ת המצרים הקימו האנגלים
אסיפה מחוקקת בחרטום, שתעבד חוקה ותקבל לידיה מימשל על
סודאן עצמאי מן הבריטים. ב ת מונ ה: סיר ג׳מס רוברט סון, מזכיר
הממ שלה, בי שיבת האסיפה המחוקקת שהוקמה למורת רוח המצרים.

יה זה יומיים אחר שמוסטפא אל־נחאס הכריז בבית-
הנבחרים כי החוזה הקושר את מצרים ואנגליה כשותפות
בסודאן בטל ומבוטל, יומיים אחר שההכרזה
על פארוק כמלך מצרים וד,סודאן נתקבלה כחוק.
אותו ערב התכנסו באולם המועדון הסעדי בקהיר
למעלה מ־סססן סודאנים תושבי קהיר — סטודנטים,
פקידים ואנשי רוח. על במת הנשיאות ישב מוחמד סלאח אל־דין,
שר־החוץ המצרי, ולידו מחמוד נור אל־דין ביי, מנהיג מפלגת החזית
הלאומית הסודאניח התומכת בהסדר עם מצרים, בו משמור סודאן
על מידה רבה של עצמאות.

לפתע נכנם גבר שחור שני, חבוש טרבוש
ומרכיב משקפיים, סודאני אף הוא, מדלת צדדית,
היד, זד, איסמעיל אל־אזהרי ביי. ראש מפלגת
עשיגה, הדוגלת באיחוד הדוק של ד,סודאן עם
מצרים. הנאספים עצרו את נשימתם. כי האיבה
בין שני המנהיגים הסודאניים היתד, סוד גלוי
ואיש לא זכר מקרה שהשניים נועדו במקום אחד
מבלי שתארע התפוצצות.
למראה אויבו החמירו פני נור אל־דין. אך
אל־אזהרי חייך חיוך רחב, כאילו נהנה מבדיחה
מוצלחת. גם סלאח אל־וין המצרי חייך, כבמאי
שהכין מחזה ועתה ציפה בהנאה להתחלת ההצגה.
ברור היה כי זימן את שני הסודאנים כדי לחסל
את הריב ביניהם, ריב אשי עלול לפגוע קשות
במטרה המשיתפת של שתי מפלגותיהם — איחוד
עם מצרים.
שני המנהיגים התחבקו. כמארח היודע
את תפקידו, קם שר החוץ להציג את אורחיו.
״הערב נמצאים כאן...״
אך דבריו הופסקו על־ידי צעקה מבין הקהל.
סטודנט סודאני עמד במרכז האולם וצעק זה
לא מעניין אותנו ! לא אותך רוצים לשמוע !
כל עוד יושבים שני המנהיגים הגדולים בכעס
וברוגז זה ליד זה, לא יוכלו עצבינו לשאת את
המצב ! יא אזהרי ! יא נור אל־דין ! סודאן
תובעת מכם — התפייסו ! ״
הסטודנט התישב, קולו חנוק מבכי. אך בתוך
ההמולה שעוררו דבריו, המשיכו שני המנהיגים
לשבת כקפואים, כשד,נוכחים צווחים ותובעים :
״התפייסו ! התפייסו עד אשר שוב השתלט
קולו הבכייני של הסטודנט :״ר,ענו לקול העם !
התאחדו ! ״
המנהיגים לא נענו. ך,ם המשיכו לשבת כמאובנים,
ואז עלה אדם בהיר־עור על הבמה. היה זה
שייך עבד אל־רחום סמאחה, חבר הסינאט המצרי.
הוא ניגש ליושבים, חיבק בזרועותיו את שני
המנהיגים ובכוח קירב אותם איש לזרועות רעהו.
הקהל הריע בהיסטריה. שני המנהיגים התחבקו
(ראה ת מונה, שמאל למעלה).

אותו ערב רשמה מצרים נצחון גדול במאזן
מאבקה על ר,סודאן.

סיר סאייד עבד אל־רחמן אל-מהרי כאשא, בנו של המהדי
הארץ רחכת־הידיים, ראש מפלגת אל־אומה האנטי-מצו

. .ד מרים ם האנגלים את
מצרית זו. למסה: אל נחאס

dpt

המאבק
מ שתרע מגבול
אפריקה. שמחו
אשר רובו ני תן
היורדים בדרום

הסודאן (בערבית: ארץ השחורים)
wהארץ :
־ ז ־ מצרים הדרומי עד לקניה ואוגנדה, ב מרכז יב שת
967,495 מילים מרובעים (ישראל 8.205 :מילים מרובעים),
לעיבוד חקלאי. נהר הנילוס העובר בו והג שמים הרבים
הארץ מאפשרים חקלאו ת מפו תחת ביותר.
wהאוכלוסיה: לפי אומדנה כללית (קשה לערוך מיפקד מדוייק
Tבארץ אשר מחצית תו שביה חיים בג׳ונגלים) מגיעה או כ לו היי ת הסו־דאן
ל שמונה מיליון. ב צ פון ובמרכז הארץ חיים צאצאי תערובת כו שית־ערבית,
רובם מוסלמים דוברי ערבית. הדרוס מאוכלס כו שים פרימיטי ביים.
לבני־העור מעטים, בעיקרם סוחרים או פקידי ממשלה. מספר
הנשים באוכלוסיה עולה ב־ 25%על מספר הגברים.
״ הכלכלה: משק הארץ בנוי בעיקרו על החקלאות. הענף העיקרי
1הוא גידול כותנה — שהובאה ממצרים — הנמכרת כמעט כולה
ואנגליה. סחר-החוץ של הסו 1אן מוגבל ביו תר, כולל — מלבד כותנה —
שרף עצים לדבק, צאן ועורות בסודאן כמעט ואין אוצרות טבעיים
׳ או מפעלים תע שייתיים והוא צריך לייבא כמעט את כל צרכיו התע שייתיים
מן החוץ. בכל זא ת עולו ת הכנסות הסודאן על הוצאותיו.
העולם ם׳ K
החשיפותהצכאית: כ שקמה בבריסניה, אחרי מלחמת ז עו ל
tהשנייה, האסכולה החד שה שביק שה להפקיר את אסיה הקדמי
דמית,
קבעה כי מרכז המערך הצבאי הבריטי באפריקה יהיה, במלחמ ההבאה
זבאה? ,
לאוגנד ה ובקניה. לפי תכנית ז ו נועד לסודאן תפקיד המ חסו ם בין
הצבא הסובייטי, שיכבוש את מצרים (אחרי כיבו ש ישראל) ,ובין מרכזי
הצבא וה תעופה הבריטיים ב מרכז אפריקה. עם כניסת האמריקאים למרחב
נפסלה תפיסה זו, פינתה את מקומ ה להשקפה שדרשה את ההגנה על
המרחב כולו. אולם גם במקרה שהשקפה זו תומח ש במלחמ ה הבאה,
אין, ספק רב שאסיה הקדמית וצפון־אפריקה תפולנ ה לידי הצבא האדום,
וכי קו ההגנה המכריע יהיה בקירב ת גבול מצרים־סודאן.

האוייכים מתפייסים.

שני המנהיגים הסודאניים ( מי מין :

אזהרי ביי, מנהיג עשיגה ; ונור אל־דין ביי. מנ היג החזית הלאומית).
המצרים שידמו וזכרו. לא היה זה נצחו! סופי
או מכריע, במאבק המתמשך משחר תולדות מצרים העתיקה
ואשר בו תלוי גורלה ומצב מיליוני תושביה.
כי השולט בסודאן ובמעברי הנילוס, שולט על מצרים
שדות העמק התחתון.
במרוצת השנים התגבשה השאיפה להבטיח את מקורות
הנילוס על־ידי איחוד מצרים והסודאן לממלכה אחת,
עד כי אין המצרים שואלים עוד את עצמם לסיבות שאיפותיהם
או מחפשים נימוקים למאבקם. במקום זה נוספה
המלה ״איחוד״ למלה ״פינוי״ ,הפכה כמוה סיסמת הקרב
של המצרים.
לחיי המלכה, לחיי המלך. אך המצרים אינם,
בכל זאת, אלא צד אחד במערכה. מלבדם קיימים עוד
שני צדדים של משולש: האנגלים והסודאנים עצמם.
תשובתם של הראשונים לתביעה המצרית קצרה, אינה
מתפרשת לשני פנים: בריטניה לא תסכים מעולם שה־סודאן
יסופח לממלכה המצרית. הודעת אל־נחאם על
ביטול חוזה ( 1889 הנותן למצרים ולאנגליה זכויות שוות
׳ממשלת הסודאן) אינה חוקית, השותפות נשארת
בתוקפה.
למעשה, היתד, זאת הגזמה: זה מזמן שבקה השותפות
חיים לכל, מלבד להלכה. התייעצות האנגלים במצרים
על מינוי מושל בסודאן אינה אלא פורמליות מנומסת,
הכניסה לסודאן נאסרה לצבא המצרי, הפקידות
הממשלתית הגבוהה כולה אנגלית. רק סמלי השותפות
החיצוניים נשארו: על בית־המושל בחרטום מתנוססים
שני הדגלים, במסיבות רשמיות שותים לחיי המלכה
אליזבט השנייה ולחיי המלך פארוק הראשון•
אך האנגלים לא הסתפקו במחאות — מושל הסודאן,
סיר רוברט האו, איש וותיק של השרות הדיפלומטי
הבריטי, הפך בסיס־התקפה פעיל ביותר במאבק על הארץ
העולה בגודלה כמעט שלוש פעמים על מצרים. ביוזמתו
הוקמה אסיפה מחוקקת בת 75 חברים, מהם 10
שמונו על־ידו, אשר עליה הוטל לעבד חוקה לקראת
ממשל סודאני עצמאי. כמושל כללי היתה לו זכות דיבור
אחרון בקביעת החוקה והוא כיוון אותה למשטר עצמאי
לחלוטין ממצרים אך תלוי — על ידי חוזה או הצטרפות
לחבר העמים הבריטי — בבריטניה.
קניית אשה וישו הנוצרי. קרוב למחצית האוכ-
לוסיה אינה מסוגלת להבין את פירוש המלה מפלגה.
אלה הם ארבעה מיליון כושים החיים ביערות דרום
הארץ, בשבטים פרימיטיביים, עובדים אלילים או לומדים
על ישו הנוצרי מפי מיסיונרים אירופיים. כל דאגתם
של הכושים נתונה לקניית אשה, לצייד או לחוסר־גשם.
לעומת עשיגה, אשר רבים סבורים כי היא נתמכת
בכספים מצריים, ניצבת מפלגת אל־אומה, החזקה שב־מפלגות
הבודדות, הדוגלת בעצמאות סודאנית מוחלטת.
מנהיגיה נמנים על המתקדמים ביותר בסודאן, רוצים
בעצמאות ויחסים טובים עם מצרים ואנגליה כאחת. ראש
המפלגה הוא בנו של המהדי, סיר סאייד עבד אל־רחמן
אל־מהדי שיוכתר. למלך.
עמק השווה לעמק הנילוס. לפני שב־ע עשתה
מצרים צער נוסף. שר החוץ החדש, עבד אל־כאלק חסונה
באשא, יורשו של סלאח אל-דין הוופדי, שיגר הזמנה
לעבד אל־רחמן אל־מהדי, מתנגדה העיקרי של מצרים.
״הבה נשוחח יחד, בודאי נמצא דרך לעמק השווה,״
הוא אמר לו.
התוצאה: שינוי בעיתונות המצרית: מאז החל המאבק
הממשי על פינוי הסואץ ואיחוד הסודאן חדלה
מדינת ישראל לתפוס את מרבית השטח המוקדש למאמרים
ראשיים עוקצניים. כמו תמיד בהיסטוריה, ברגע
שנפתח השער להתפשטות מצרית דרומה, נחלשת שאיפתה
להתפשטות מזרחה, לאסיה.
כת הג׳ונגל. כו שית זו היא טיפוסי ת לקרוב לארבעה
מיליוני תו שבים, חסרי ה שתייכו ת דתית או
מפלגתית שתק שור אותם לשאר תו שבי הסו־ז
אן, החיים ב צ פון ב תנאי? יותר מפותחים.

במדינה
(וזמ שן מעמוד )6

השער והעין׳ תיקו. השבוע, בהסתיים הסיבוב
השלישי ,־נחל גוזמן כשלון חרוץ, קבע יחס
תוצאות של אחת אפס לטובת בלקינד.
250 לירות לחודש 400 .מחלקי החלב,
המסונפים להתאחדות הסוחרים, כפו משך
זמן רב את מרותם על השלטונות ועל הצרכנים.
הם חילקו את החלב רק שלוש פעמים
בשבוע, לפעמים אף פחות. נימוקם: הרווחים
מעטים ולא משתלם לבקר אצל כל צרכן בכל
יום.

בדרך כלל על־ידי פועלים אמריקאים בחמש
שנים. תוך שנה וחצי נוספת הגיע הייצור
לשיא של 100 פריג׳ידרים לשבוע ועבודת
החידוש הנעשית במפעל לרמה הטובה בעולם.
למרות
הישגים מרחיקי־לכת אלה לא יכול
קסטנבאום למכור את הפריגיידרים שלו לאזרחים
שקיוו לרווחה מתור הקרח. בית־החרו-
שת עמד $חת פיקוח ממשלתי שהקציב
ארבע חמישיות מהתפוקה ליחידי סגולה.
1000 מחכיפ כנמל. לפני חודשיים שחרר

ברת רמת־ישי .״אני צריכה לרקוד• אני רוצה
ללמד ריקוד. אולם איך יכירוני האנשים
כשאני יושבת כאן?״ שאלה כשעיניה זולגות
דמעות. היא הופיעה בערב החובבים,
הצליחה הצלחה רבה, הוזמנה לרקוד בבתי־קפה•
אולם
לפחות במקרה אחד הצליחה אניטה
ברקוף, היהודיה הקנאדית השופעת התלהבות,
יתר על המידה. בגלל ריבוי החובבים
מן המעברות נאלצה להודיע לכמה חובבים
וחובבות שיוכלו להופיע רק בערב הבא.
בין אלה היתה נערה הונגרית שרצתה לרקוד,
ושהביאה עמה קהל גדול של עולים הונגריים
מן המעברה. אלה הקיפו את אניטה
בפנים קודרות, יעצו לה בצורה משכנעת
לתת לנערה לרקוד. אניטה הבינה רמז. הנערה
רקדה, זכתה לתשואות סוערות ולשני
בקבוקי יין.
עתתות בהתאם למקודת השר
עומדים עתונאי חיפה
הם יודעים מה הן
כלפי אחד הכלים המהמדינה
ואזרחיה, מש
המצילים
ארונצ׳יק כראד ודוד אהרדיף וקרבן טביעה
מ־ 8000 טובעים, שיא האדי שות

בלקינד, קנאי ללא פשרה ויד ימינו של המפקח על המלאי את הפריג׳ידרים מהצורך
דוב יוסף, לא התעצל, עשה את חשבונם ברשיונות מיוחדים, השאיר את המכירה
של החלבנים. לפי חישוביו מחלק חלבן חפשית תמורת לירות ישראליות. מחדש ה־ממוצע
5000 ליטרים חלב לחודש, נהנה• פריג׳ידרים יליד גרמניה וחניך ארצות־הב־מרווח
של 32 פרוטה לליטר. הכנסתו החוד רית ביצע את הנסיון הראשון למכירה חופשית
בחיפה, עיר מפעלו. בגדולת חנויות
שית, הרשמית, של חלבן 250 :לירות.
בלקינד התעלם מאפשרויות הרווח המקו הכל־בו, חפצי בה, הציג סוגים שונים של
בלות למדי של תוספת למחיר הרשמי, מהילת פריג׳ידרים מחודשים לראווה, אותם אפשר
החלב במים ומדידת החלב במידות לא מדו -לרכוש תמורת דולרים או לירות ישראליות.
תמורת מתנת דולארים ( 259 ומעלה) ממכר
ייקות. הוא הסתפק ב־ 250 הלירות החדשיות
(פי שתיים ממשכורתו) שהן רווח החלבן, או קרוב בארצות־הברית אפשר היה לרכוש
הורה לחלק חלב מדי יום. גם נימוקו הנוסף מיד פריג׳ידר מחודש. תמורת לירות ישרכי
בשרב אין החלב יכול לעמוד יומיים בלי אליות ( 450 ומעלה) היה אפשר לצפות ל־להחמיץ
אצל הצרכנים נעדרי מקררים לא פריג׳ידר משך שנה, לקבלו ביום השנה לשיכנע
את גוזמן, שהכריז על שביתת מחלקי רישום, שלא חייב תשלום מפרעה.
כשהרים השבוע הפקיד־הרשם, בתום היום
החלב וניסח תביעה לסילוקו של בלקינד.
הפעם שגה אפרים גוזמן חמורות. הוא לא השלישי לרישום, את עיניו מעל לרשימה
העריך כראוי את דעת הקהל, יצר נגדו חזית שנחה על שולחן מוקף קהל מיוזע וצפוף
צרכנים מלוכדת. לא היה בית שלא היה לו היו אלה עיניו של בחור שעיר בעל שערות
חשבון עם החלבן שלו ועקרות הבית קיבלו דלילות, עיניים חומות וחודרות, בלתי מגולח
ולבוש בגדים אמריקאים קליליים, בנימין
ברצון את העמידה בתור לחלב (הטהור).
גוזמן איים בהרחבת השביתה על יתר קסטנבאום. לנגדו עמד האדם ה־ 4000 שנרענפי
המסחר. איומו נתבדה, הפך סרק. הסו שם.
חרים נמנעו מלהכנס לבוץ, והחנוונים, חברי
כשנשאל קסטנבאום לסיבת עיכוב השנה
ההתאחדות, אף עזרו למכור את החלב ללקו לחלוקת הפריג׳ידרים, סירב להסבירו, התחותיהם,
סייעו בכך לבלקינד לשבור את נצל :״אינני רוצה לומר דבר נגד הממשהשביתה.

כי 1000 פריג׳ידרים ישנים שהגיעו
עם התמוטט השביתה וקבלת תנאיו של לנמל חיפה מחכים לשחרורם, חידושם ומכיהמפקח
על המזונות החל הבית המפואר וה רתם לאזרחים הנצרכים. אולם השלטונות
חדש של ההתאחדות בשדרות רוטשילד התל -מוכנים לשחררם רק תמורת תשלום במטבע
אביביות מתרוקן מחלבנים רבים. הם פנו זר, בניגוד להסכם היסוד בו נקבע שרק
חצי התשלום יבוצע במטבע זר והחצי השני
להסתדרות העובדים הכללית לקחתם תחת בלירות ישראליות.
חסותה .״למה נהיה גרועים מקואופרטיבי
התחבורה,״ אמרו. כי החלבנים טרם אמרו
נואש, הם מקווים לחזק את המנופולין שלהם.
אולם לשם כך הם זקוקים לסיוע חזק יותר. דמ 1דק ושני בקבוקים
כשהופיעה אשה דוברת אנגלית במעברת
בגסיון ראשון 4090 .גרשמיס
רמת־ישי, התיחסו אליה העולים תחילה בשמונה
שנים לאחר שבנימין קסטנבאום
חשדנות, בטחו שהיא שליחת מפלגה שגילנולד
למשפחה יהודית בגרמניה היגר עם
תה תכסיס חדש לצוד נפשות. אחר כך חשבו
הוריו ואחיו לארצות־הברית, עבר מקצב חישהיא
שליחת הוליבוד, הבאה להחתים את
נוך גרמני שמרני לחינוך שונה ומהיר יותר,
יושבי המעברה על חוזים ולשלוח אותם לבקצב
אמריקאי. בהשתלמו בהנדסת פריג׳־
אמריקה. רק לבסוף נתב;־ר שאניטה אנגל-
דרים בבית־ספר טכני גבוה בניו־יורק לא
ברקוף (העולם הזה )759 אינה לא זו ולא
ידע קסטנבאום כי בהגיעו לגיל 29 יעזור
זו, אלא עיתונאית שהיה לה רעיון להמלתושבי
ישראל להתגבר על השרב החמסיני
ריץ כשרונות מבין יושבי המעברות להופיע
של הארץ בעזרת פריג׳ידרים ישנים המחובציבור
במסגרת של ערב הובבים בחוף גליה
דשים בבית־החרושת שלו.
החיפאי.
בעוד קסטנבאום עצמו המשיך להתמחות
תגובת תושבי המעברה היתד. חזקה• אמבבית־חרושת
פריג׳ידרים דטרויטי שיגר לפני
הות הביאו תמונות ישנות, בהן מצולמים
שלוש שנים את אחיו ארצה, הורהו להקים
ילדיהם כשהם קוראים עיתונים בעודם בעמפעל
חידוש פריג׳ידרים במפרץ חיפה בו
ריסה׳ להוכיח עד כמה שהם חכמים. האנשים
השקיע 180 אלף דולר. משבא שנה וחצי
התרגשו שזו הפעם הראשונה התיחסו אליהם
לאחר מכן ארצה על מנת להחליף את אחיו
כאל בני אדם מתורבתים, היכולים להוסיף
שחזר לארצות־הברית נוכח לדעת שמאה המשהו
לחיי הרוח של הארץ.
פועלים הישראליים (בהדרכת שני מומחים
אחת מאלה היתר. נינה מורדכוביץ, רקדאמריקאים)
למדו תוך 18 חודש מה שנלמד
נית מחארבין אשר במנצ׳וריה, תושבת מע
המעמד
השני

למעלה משנה וחצי
במצב אבסורדי. אין
זכויותיהם וחובותיהם
קומיים המשרתים את
טרת הנמל.
בפעמים הרבות בהם נזקקו העיתונאים
לעזרת משטרת הנמל, נתקלו בזלזול וחוסר
שיתוף־פעולה, ובמקרים אחרים, כשקיבלו
את העזרה הדרושה, היא ניתנה במאוחר ולא
התאימה לצרכיהם. בימי שביתת הימאים
עשתה משטרת הנמל את הכל כרי למנוע
בעד העיתונאים לבוא במגע עם השובתים,
צפצפה אפילו על המלצת לשכת העיתונות
הממשלתית.
ביסקוויטים וקפה. השבוע נטל לידו
יגאל (חוזר אשת ער) מוסינזון את היוזמה,
קבע, כקצין, העתונות של המשטרה, מסיבת
עיתונאים במרכז העצבים של משטרת הנמל,
משרד מפקח משטרת החופים והגבולות,
יששכר שפי, שנודע לקהל הרחב ממשפט
ימאי תל־אביב (העולם הזה .)748
במשרד התכבדו העיתונאים בב־סקוויטים
מרובעים ובקפה, החלו מטיחים טענות כבדות
כלפי המארחים שרשמו את הערותיהם
על בלוק נייר.
אחר שכל העיתונאים גוללו את טענותיהם
בהדגמות עובדתיות מנסיונות עבודתם בנמל
קבעו שלוש תלונות יסוד שהיוו את המפתח
לאי־ההבנות המתמידות: אי־מתן רשיון לעלות
על אניות לראיון, שרירות לב ועשיית
טובה אישית במסגרת החובה המשטרתית
ויומן משטרה בלתי מסודר הפגר בקביעות.
הודיע שפי: הוא יחולל שינויים ביחס זה
בהתאם לפקודת שר המשטרה.

שפת הים
מהתלה אחד באפרילית
לפני שלוש שנים מלאו 25 שנים לפעולת
ראשוני המצילים בארץ• איש לא שמע על
כך. העיתונות לא הקדישה למאורע שורה.
אותו זמן חגגו את יום ההצלה השנתי באוסטרליה.
מאות מצילים חסונים ניצחו על
קרנבלים ותהלוכות מפוארות ברחובות סידני
ומלבורן. המלכד( ,אז הנסיכה) אליזבט
שלחה מברק ברכה, כנשיאת הכבוד של ארגון
מצילי בריטניה. בוואשינגטון קיבל נשיא
ארצות־הברית לראיון. כושי שהציל בחמש
שנותיו כמציל 292 נפשות בחוף סאן־פרנ־סיסקו
הקליסורנאית. הוא היה משך שבוע
ימים אורח הבית הלבן, זכה במדלית זהב,
אותה יצקו במיוחד עבורו.
במרחק אלפי מילין, על חוף אחר, בבתים
שליד תל־אביב, משו שני מצילים ישראליים
ותיקים ומזדקנים אך חסונים, דוד אהר־ליו
.55 ,אהרון (ארונצ׳יק) בראל ,49 ,תשעים
ושלושה טובעים בשני ימי רחצה סוערים
בחודש מאי. העיתונות לא קפצה
על השיא העולמי החדש העושה כותרות בכל
מקום בעולם, השתתפה באדישות הטובעים
עצמם׳ אשר רוב רובם אף שכח להודות
למצילים.
אולם שיא האדישות הושג כבר ב־1949
על־ידי עירית תל־אביב, שקוראת את מועצתה
לישיבה מיוחדת במלאות 25 שנה לעבודתו
של עובד עיריה, מברכת אותו בברכת
יובל. במלאת 25 שנה ליובל
כפול, יסוד ההצלה בארץ ו־ 25 שנות עבודתם
של המצילים אברהם ליברסון ,50 ,ודוד
אהרליך, בעירית תל־אביב, לא נקראה המועצה
לישיבה מיוחדת. האנשים שהצילו ממוות
חלק גדול מ־ 8000 מובעים משך 25 שנה
בחוף תל-אביב לא הוזכרו כלל.
הצלה?ידידי פיגור. העיריות שילמו
למצילי אזרחים משכורת חודשית זעומה ב
חודשי
עונת הרחצה, השא־רו אותם מחוסרי
תעסוקה בחודשי החורף הארוכים וסברו
שבכך יצאו ידי חובתם. הן סעו. תוצאות
טעותן הפכו השנה למשבר מסוכן, המאיים
על חיי בני־אדם.
בארצנו הקטנה. אך העשירה בחופי רחצה
אליהם מתווסף מדי שנה מספר בריכות ציבוריות
קיים ארגון מצילים שמספר חבריו
אינו עולה על 30 קבועים ו־ 20 זמניים. שעה
שחיף בינוני בנתניה בולע שבעה מצילים
בעונה הבוערת, נשארים המתרחצים ברוב
החופים חסרי הגנה בפני גלים קטלניים.
נפשית רבות ניצלו זמנית על־ידי פיגורה
של עיריית תל־אביב בטיהור חוף הרחצה
הראשי של הארץ (העולם הזה ,)761 בו מגיע
מספר המתרחצים בשבתות ל־ 150 אלף. חוף
תל־אביב הסגור פיזר זמנית את מציליו
לחופים פחות צפופים, אך התובעים מספר
מצילים כפול.
להציל את ההצלה. ארונצ׳יק בראל,
יו״ר ארגון המצילים, המריק בנשיפה אחת
כוס מלאה מטבעות נחושת (ההסבר: נשימתו
פועלת כמשאבת לחץ) ,בעל המבטא ה־קרימי
אותו לא טשטשו 30 שנותיו בארץ,
עסק בחורף האחרון בהצלת ההצלה. בגלותו
יחס הפוך בין התרבות המתרחצים, חופי
הרחצה ובריכות השחייה והתמעטות המצילים׳
החליף את מקצועו ומנית. המקצוע
העכשוי: ייצור מצילים. התפוקה: אפס,
הסיבה: חוסר חומר גלם, לו לא דרושים
דיביזים. המועמדים ברחו מן המקצוע המסוכן
בגלל תנאיו הירודים והזלזול בו.
כאשר נקבע מועד פתיחתו של קורם הצלה
בן שלושים יום, נרשמו ברשויות המקומיות
בארץ כשלושים מועמדים. אולם בהתקרב
תאריך הפתיחה שנקבע לראשון באפריל פחתי
המועמדים מיום ליום. כאשר בערב הפתיחה
הסכימו מארגני הקורס לפתוח עם
מספר מינימלי של שבעה איש, נוצרה למחרת
מהתלה אחד באפרילית. למועד הופיעו ששה
מועמדים בלבד. הקורס לא נפתח• חופי הרחצה
ובריכות השחייה הופקרו, בחוסר מצילים,
לשנה נוספת.
אך ממסע התעמולה להצלת ההצלה, לו
התמסר ארונצ׳יק, למד פרק מאלף, אם כי
לא חדש. המורה: עובד בן־עמי, ראש עיריית
נתניה, שהבטיח לשלושת המועמדים
הנתניתיים שבין ששת המועמדים שהופיעו
לפתיחת הקורס, משכורת חודשית כעובדי
עיריית נתניה החל מהראשון באפריל•• המסקנה:
הצלת הנפשות תוצל כשחיי אדם יוכרו
כחיוניים על-ידי מנהלי תקציב עיריות
ומועצות.
תחבורה המכונאי העחד והנודד
ארבעה, חמישה נהגי מכוניות זוכים לראות
את המשיח יום יום. הוא רכוב על

יעקב הדלי, מכונאי נודד
על אופנועים, לידת ילדים
אופנוע שחור במקום על חמור מסורתי ולבן.
הגואל לובש המדים האפורים מסייר בכביש
ירושלים־תל־אביב, דומה ונמצא ליד כל מכונית
בצרה.
מועדון בעלי המכוניות ואיגוד הסיירות,
שנתן למאות הנהגים שעוברים מדי יום באותו
כביש את המכונאי העוזר ונודד, הוא
מסונף לאיגודים בינלאומיים מקבילים, חיקה
כעת את השרות שנפוץ מזה שנים בחוץ-

.העולם הזה״ 764

במד ־ jה
לארץ. ממעמד של מועדון אכסכלוסיבי וא־ריסטוקראטי
כמעט בתקופת הבריטים, הפך
המועדון לעממי יותר. כיום הוא מקיף 500
בעלי מכוניות שלא מתקשים לשלם את המס
השנתי של חמש לירות ישראליות.
בבחירות המועמד לתפקיד המשיח — כנוי
שניתן למכונאי העוזר והנודד על־ידי בעל
מכונית לאחר שקסם למנוע שסרב לעשות
את שלו — הצליח המועדון. הוא בחר בבחור
חדרתי, פביבה בה נולדים התינוקות
כמעט על אופנועיהם, יעקב הללי, שהתהפך
עם אופנוע בפעם הראשונה בגיל . 13 המועדון
הלבישהו מדים אפורים, מילא את תרמילי
אופנועו כלי עבודה ועזרה ראשונה,
שלחהו לדרך.
הצלחת יעקב היתד, מובטחת מן היום הראשון•
מלבד כמה מקרים של נהגים נבוכים
שרצו לוותר על שרותו בחששם למחיר מפולפל,
הכניסו רוב המטלטלים הקבועים בין
עיר הבירה הרשמית והמעשית את יעקב
מייד ללבם. מחיר התיקונים בדרך: אף
פרוטה לחברי המועדון, סכום זעיר ללא־חברים.
חלומם
של מנהלי מועדון בעלי המכוניות
לעתיד הקרוב: הרחבת השרות ליתר כבישי
הארץ, עם סגל של חמשה, ששה אופנוענים.
המכשול להתגשמות החלום, הוא 250
לירות (קשות, בסטרלינג) לכל אופנוע.

כתיבה׳ הסכים כמעט בכל הנקודות עם השופט
המחוזי ד״ר נתן בר־זכאי, הצטרף
להללויה לנעמי שטיין שעל פי עדותה בלבד,
למרות שלא היתד, נעדרת סתירות, הכחשות
וחוסר־בטחון בזיהוי, נידון גריגורי המכונה
דוד יעקובוביץ, בן ,37 למיתה. הסניגור
אשר לויצקי טען בנאום ההגנה כי
לא היה אונס, ולכן מתמוטטת אשמת הרצח
נגד מרשו. אולם בית המשפט הגיע לדעה
הפוכה, סבר כי ארע אונס, ולכן גם רצח.
הפליא הדבר, שפסק־הדין התעלם כמעט
לגמרי מן הנקודה שהיתר, בעיני האיש ה־

לויצקי, כשבין יתר הנימוקים הזכיר אגרנט
שלא יעקובוביץ, כי אם שומר בית־ר,חלוצות
(שנתלווה אליו אחר הודעת הראשון על הימצאות
נעמי שטיין בגן מאיר) ,התכופף אל
המוטלת על הארץ לשאלה לשלומה ...הראייה:
יעקובוביץ, רצה למנוע שתכיר את
פניו .
״ייתכן, ייתכן כבית־המשפט לערעורים,
היה בית־המשפט העליון פטור
מלקרוא מחדש לעדים, כי קיבל ללא היסוס
את אוכף העדויות של בית־המשפט המחוזי,
שהוציא את פסק־דין המוות. את פסוקיו ה־

דרכי חיים
גירוש ישראל מישראל
יום אחד לפני כחצי שנה יצאה מריאנה
ליסטר ,60 ,קרבן הנסיון המפורסם לשוד
שארע לפני שנתיים (העולס הזה )651 ברחוב
המלך ג׳ורג׳ ,תל־אביב, אל הרחוב, פגשה
בדוד גנור עורך־דינם של שודדיה, פרידריך
פישל וז׳אן ז׳ק לאבל. הגברת ליסטר חייכה,
הביעה מוסר־כליות על המאסר הממושך בו
זכו שלושת שותפי ההתנפלות עליה (השלישי:
שחקן לי־לה־לו מנשה ורשבסקי) ,הוסיפה
בתמיהה :״אבל למה באו דוקא אלי?״ הבטיחה
מריאנה ליסטר :״אני אשד, ענייה. אין
לי כלום.״
גנור גילה לה את הסיבה: בעת שחקר את
פישל ולאבל לצרכי ההגנה, סיפרו לו השניים
שבפוגשם את יוסף כהן (עתה: בית סוהר
יפו) בשעת משחק קלפים באחד מבתי״המלון
ברחוב הירקון, תל־אביב, סיפר להם כהן על
אשד, עשירה אותה ראה במועדון. לחיזוק
הערכת עושרה של האשה, צייר כהן סיכת
צוארון גדולה, משובצת 12 יהלומי ענק
וטבעת זהב כבדה ובראשה יהלום גדול ונוצץ.
אחר נופף את כתובתה של האשד, מול
השניים, הבטיחה חמורת שליש השלל.
בהקשיב מריאנה ליסטר לסיפור של גנור,
האדימו פניה, החוירו חליפות, לבסוף לא
התאפקה עוד, קראה בהתרגשות :״אלוהים !
זה נכון ההסבר: סיכת היהלומים היתד,
סיכת נחושת משובצת זכוכית שנקנתה בחצי
לירה אצל אחד הרוכלים.
השבוע נכתב פרק חדש בסיפור המופסאני
הקצר: אביו של פרידרך פישל בן ד,־,24
שהפך בינתיים ממד,גר צ׳כי בלתי נודע למו״
ציא־לאור ועורך עתון לונדוני מצליח, החל
ממרק את הכתם השחור שרבץ על שמו.
הוא שיגר פניות דחופות למשרדי המשטרה
והפנים, בהן ביקש חנינה לבנו הכלוא בבית׳
סוהר יפו. משרד המשטרה לא הקשיח את
לבו, הסכים לחון את פישל הצעיר בתנאי
שמדינה אחרת תסכים לקלוט אותו. התוצאה :
פישל האב הטיל תפקיד מוזר על דוד גנור :
השגת דרכון ישראלי לפרידריך פישל חסר
הדרכון, בו יוכל הישראלי להיות מגורש מישראל.

אשתו
של יעקוכוביץ, ישפה משד שלוש השעות של הקראת פסק־הדין
שקטה ומרוכזת. רק כהפסקה, עת נתכנסו השופטים להתיעצות כדי
לדון כעונש שיש להטיל, החלה שופכת את לכה כפני הנוכחים כאולם.
שוכ ושום חזרה על המשפט, למה רוצים לעשות אותנו אומללים ז״
כשצלס ״העולם הזה״ רצה לצלמה, ברחה, המטירה עליו גל של קללות.
אחר ישכה עם כעלה. דוד יעקובוכיץ, כספריית כית-המשפט. הצלם,
דוד רוכינגר ניסה את מזלו שנית. הפעם קפץ עליו הנאשם. שלא הוחזק
על־ידי השוטרים, הוריד מכה על מצלמתו של רוכינגר וצעק מעוצבן
בהניפו את ידיו ככעס :״עזבו אותי ככר כולכם, די ככר גם לצלם :״

משפט

,העולם הזה״ 764

איכזב משלושתם אשר לויצקי, אליל עור־כי־הדין
הצעירים שבאו לספוג מגאוניותו.
הוא גמגם בקשה לא־משכנעת בדבר הקלת
העונש, היות ומרשו ריחף בין חיים ומוות
חודשים רבים, גם היה חייל. הצורה החלשה
בד, הפליט את בקשתו הוכיחה כמה בטוח
היה בזיכוי. את ההפסקה עד למתן העונש
בילה, כרוב הנוכחים, בניחושים על העונש
שינתן, העריך אותו ב־ 20 שנות מאסר, עבר
בזאת בחמש שנים על רצונם הטוב של השופטים,
שקבעו כי 15 שנה מספיקות.
מה קרה כאותו לילה yאחד מעורכי־הדין
הניע את ראשו ביצאו מבית־המשפט :
״באנגליה, למשל, היו נותנים ליעקובוביץ
לההנות מן הספק הרב הקיים בד,רשעתו.
אולם אצלנו חושבים קודם כל על טובת הציבור:
פשעים מיניים ששיגשגו זמן מה
בגינות תל־אביב כמעט ונפסקו כליל מאז
נידון למוות.״
אולם לאלפי אנשים פשוטים, שאינם למודי
חוק, ושעקבו אחר משפם יעקובוביץ כמו
אחרי רומאן בלשי מותח מזה קרוב לשלוש
שנים, לא נמצא עדיין פתרון סופי לשאלה :
מה קרה באותו ליל מסתורין בגן מאיר?

רוצח* t x n nאנם?
שלושה שופטים עליונים ממושקפים, אג־רנט,
אסף וזילברג, נכנסו לאולם מם׳ 2של
בית־המשפט העליון בירושלים, הודיעו מיד
עם התחלת הקראתו של פסק־הדין (שהשיג
שיא ב־ 75 עמודיו) ,על היסודות שהניעו אותם
לתת אותו: אין בית־משפם לעירעורים
מטיל ספק בהחלטות בית־משפט יותר נמוך
אלא אם הוא הגיע למסקנות אבסורדיות.
אחר אזהרה ל־ 200 הצופים, שהצטופפו
במקום המתאים ל־ ,30 כי מתן פסק־הדין
יארוך כשלוש שעות — אזהרה שלא הזיזה
אף סקרן אחד ממקומו — התחפר השופט
שמעון אגרנט בין עמודי נימוקיו, החל מקרי״
אם בקול מגוון, בעברית בעלת מבטא אנגלי
קל. כשהגיע, כעבור שעה וחמישים דקה,
לאחרון הגלימות המכוסים כתב מכונת־

זרעו עלי...״
עם כל שכנועו בדבר אשמת דוד יעקו־בוביץ
במעשה, חיפש השופט סמוכים בין
אותיות החוק המנדטורי, הצרפתי וד,עותומני,
בכדי לעבור פסיעה קטנה מסעיף 214 לסעיף
— 212 מרצח להריגה. לאותה מטרה הגיע
השופט זילברג, בדרך חוקית שונה במקצת,
ובתוספת הערה שהיתר, מכוונת נגד אחת
הטענות של ההגנה, טענה שפתחה את עיני
עורכי־הדין שבאו בהמוניהם לחזות בתצוגה
מקצועית נדירה: אין ברצוננו לשעבד את
משפטנו למסקנות בתי־המשפט של ארצות
זרות, פסקי־דין שהוצאו באנגליה אחרי גמר
המנדט אינם מוכרחים לחייב אותנו.
חלק אחר של הנמקת פסק־הדין הנפרד והחריף
של השופט זילברג גרם אף הוא לפיות
פעורים. זילברג האשים את לויצקי כי ״תלה
קופת שרצים״ במשפחת הנרצח, ברמזו שייתכן
כי לאנשי קבוצת שושנה אשתו היתד,
יד במעשה ושרצו לתבוע את עלבונה, מפק־טורי
שעזב אותה. לויצקי, שרק השתמש בזכותו
כעורך־דין להצביע על אפשרויות שעלולות
לזכות את מרשו, ספג את סטירת־הלחי
ללא תגובה, אך יעקובוביץ נידון נוסף
על מאסרו לתשלום פיצויים סמליים בסך
לירה אחת לאשתו של פקטורי.
לילות נדודים. מעשה הקסם שחולל
בית־המשפט העליון משך שלוש שעות, בהפכו
את סעיף הרצח להריגה, לא־ נכנס ל־מוחות
רבים מעורכי־הדין הצעירים והוותיקים
שבאו מכל הארץ ללמוד תורה. תמה
אחד :״אם זה לא רצח, אז מד, כאן י האם
צריך קודם לרשום ביומן כי ביום מסויים
ילך להרוג איש מסויים בנשק מסויים? כמה
מהנוכחים לא יכלו להשתחרר מההרגשה כי
בית־המשפט חיפש בקדחתנות את שביל הזהב
בין שתי האפשרויות הקיצוניות :
תליית דוד יעקובוביץ או שיחרורו. אחד
מעורכי־הדין הצעירים הלביש את ההרגשה
הזאת במלים של בשר ודם, בשעת ההפסקה
לפני ההכרזה על העונש :״היה לי הרושם
כי השופטים פחדו בפני לילות נדודים במקרה
שישלחו את יעקובוביץ לעולם הבא,
ויום אחד ייתפש מישהו אחר שיודה באשמה.״
אחר קריאת 75 העמודים, שהפכו רוצח
להורג, על סמך ההנחה כי יעקובוביץ לא
רצה לרצוח את דני פקטורי כי אם רק
לאנוס את נעמי שטיין, נסוגו השופטים לחדרם
להפסקה קלה, נתנו עוד לפני כן את
רשות הדיבור לפרקליט המדינה שאול ארוין
שמרון, לסניגור אשר לויצקי ולנאשם דוד
יעקובוביץ. שמרון ביקש את העונש המכסימלי
— מאסר עולם — הזכיר כי יעקובוביץ
הורשע פעמיים בשוטטות. יעקובוביץ עצמו
קם, חזר על המשפט שנאחז בו מאז הואשם :
״אדוני, אני חף מפשע ולא עשיתי לשום אדם
רע, ואני מבקש שהתקנו את העוול שנגרם

פשוט, שאינו מתמצא ביער הסעיפים המשפטיים,
לאחד הספקות החזקים ביותר באשמת
יעקובוביץ: התנהגותו והופעתו של הנאשם
אחרי המעשה שיוחס לו, שהיתר, נורמלית.
הסביר
השופט אגרנט: יעקובובץ לא הת לכלך
בדמה של נעמי שטיין, למרות שהת־אבק
אתה יותר משעה על מנת לאנסה, משום
שהדם כבר נקרש. הוא׳לא סבל משרי״
טות משום שהיא רק דחפה אותו ממנה
בשעת המאבק, לא השתמשה בצפורניה. מבט
של ״אל, אלוהים !״ השתרע על פניו של

מחוקים של גליון העדות, שגבה הקצין
קצנלבוגן מנעמי שטיין (נ( ,)5/העולם הזה
,)752 בהם היא הודתה על קיום יחסים מיניים
עם דני פקטורי( ,אחיה מצד האב) ,דבר
שהיד, מטיל בספק את פרשת האונס ועם
•*!ת את הרצח, פטר בצורה מקורית: קצנל־בוגן
היד, חדש במקצועו, זו היתד, הפעם הראשונה
שגבה עדותו. בית־המשפט לא הוסיף
בדרך ההגיונית שהיתר, מובילה למסקנה
המפתיעה: הסמל קצגלבוגן מצץ מאצבעו
משפטים כגון :״התעלסנו באהבים...
ייתכן כי דני שכב עלי ...ייתכן כי שפך מ וזאדץ הטרקטור
נפצע קשה באגן הירכיים
וסובל מזעזוע מוח קשה (הארץ)
פנחס גרינמן, כפר חסידים
טוב לו ! מי אמר לו להתנגש עם בך
אדם?
שטרות הכסף החדשים שנדפסו בארצות
הבית (ידיעות אחרונות)
שלום לוי, חיפה
עסק משפחתי בהחלט.

J W M M M M M /V W W W W W W flftN W W W W W W flftM W W W W W W W W

/U V S I W W W V W J W U W W A K W n n K V W S U n m n ^ M

ילדשיוה שנייה ב״תיאטרון זירה ׳
מבלי ששניהם יסכימו לה. לכן הם משלימים לבסוף. מחליטים
בכל זאת לשחק יחדיו את זוג המאהבים הצעירים.
יופיו של המערכון היה בזה שאין הוא לועג רק לזקנים,
בעלי הרמה הגבוהה אך התפיסה הרוסית המיושנת, אלא
גם לשחקנים הצעירים, הארצישראליים, חסרי התרבות.
איש לזרועות רעותה. כשניגש מיכאל אלמז לביים
את המחזה, נתקל בקושי: הוא קצר טדי מכדי שימלא
ערב. לפיכך חיבר מערכה שנייה, שאינה קשורה כמעט
למערכה הראשונה. ביגדור נפרד ממיתה, הנוטשת ביאושה
את הבמה. לבסוף, כעבור כמה הברקות, חוזרים הם, כמובן,
איש לזרועות רעותה בחסות מנהל התיאטרון, ליש. .
ליקויו המרכזי של המחזה נובע מצורת כתיבתו. אין
זה מחזה אחד. אלא לפחות שניים. וגם במחזה השני לא
החליט המחבר סופית אם כותב הוא טרגדיה או קומדיה•
למרות זאת נשאר המחזה משעשע למדי, מלא הברקות

יוליה נפגשת עם כיגדור...

...ומיתה מתראה עם רומיאו...

טרגדיה

קומדיה

במאבק היה כתב־עת שהוצא על־ידי כמה צעירים בשנתיים
האחרונות לפני המלחמה. הוא התקיף בלי רחמים את
ה,,זקנים״ .הוא טען שהזקנים כופים על הצעירים בכל שטחי
החיים השקפת עולם גלותית, במקום להניח לצעירים לפתח
את השקפת החיים שלהם, האיצישראלית. לא היה, איפוא,
פלא שכתב־העת לא מצא חז בעיני הזקנים, ששפכו עליו
כמה עשרות קיתוני-רעל בעיתוניהם.
מכל הרשימות שהופיעו בבמאבק לא עורר אף קטע אחד
אותה מידת רוגז כמו המערכון הקצר של י. אדוניקם,
ילדו תיות שנייה• כי י לדו תיו ת שנייה גילה בפארודיה חריפה
את המצב השורר בתיאטראות הוותיקים. גיבוריו היו מיתה
וביגדור, זוג שחקנים זקנים. כל אחד מהם סבור כי הוא
יכול עדיין לשחק תפקיד ראשי במחזה רומיאו ויוליה, אולם
שבן (או בת) זוגו זקן (או זקנה) מדי. לכן קוראה מיתה
לשחקן צעיר, ביגדוי לשחקנית צעירה. אולם התיאטרון הוא
קואופרטיב (כמו הבימה) ושום החלטה אינה יכולה להתקבל

...שעה שליש רואה עצמי בצעירותו

סרטינו

״אלה הם הבחורים״
זהו סרטו המלחמתי הרביעי של הבמאי
לואיס מיילסטון. הראשון והגדול שבהם היה
כמובן, במערב אין כל חדש, סרט שהיה
במתכוון פאציפיסטי. בסרטיו האחרים, לב
הארגמן, טיול תחת השמש, ועתה, באלה הם
הבחורים, חדל מיילסטון להטיף לשלום, מסתפק
בהגשת תמונה אובייקטיבית של המלחמה,
מוראותיה ורגעיה הגדולים, אם יש
כאלה.
אלה הם הבחורים הוא מעשה בפלוגת חיל-
קומנדו הנוחתת, בעת המלחמה באוקינוס
השקט, על אי המוחזק בידי היפאנים. מפקד
הפלוגה הוא סגן אנדרסון (ריצ׳רד ווידמארק),
מורה לשעבר, המחזיק מעמד רק הודות לסמים
משכרים שמספק לו סניטר הפלוגה
(קרל מאלדן) .כן נמצאים בפלוגה: קורנרוי
(ריצ׳רד הילטון) ,תלמידו לשעבר של אנדר־

זידוניות, לעג עדין לזקנים ופחות עדין לצעירים. זירה הוכי־ £
חה שוב שעלה בידיה לחנד לעצמה גרעין קטן אך מוצק ;
של צעירים מוכשרים. טלילה בן־זכאי היא בלי ספק כשרון,
אף כי קל יותר לחנה רובינא לשחק את סלילה מאשר לטלילה ;!
לשחק את חנה רובינא.
על אף משחקם הכשרוני של טלילה, יהודה פוקס ואליהו 1
לוי ספק הוא עם היה כדאי לזירה להציג דוקא מחזה זה |׳
בשלב הנוכחי. אמנם הוא מצליח לשעשע את צופיו משך
שעתיים, גם לעורר את רחמנותם לאנשי התרבות המזדקנים יי
המרגישים כי הנה קם סביבם עולם חדש, ישראלי מקורי,
שאיי להם גישה אליו• אולם תפקידה העיקרי של זירה7 ,
כבמה נסיונית, לא היתד, צריכה להיות ללעוג לתיאטרון
הקשיש, אלא לתת לקהל את אשר התיאטרון הקשיש אינו
מסוגל או מעז לתת: מחזות החושפים את האמיתות ף
האכזרית של הארץ וחברתה ובעיות הנוער העברי אחרי י;

המלחמה.

קולנוע

״בת־שבע״
הרומאנים של פייר (אטלנטידה) בנואה
מצטיינים בעיקר ברקע האכזוטי שלהם בדרמתיות
העזה השולטת בהם. סרטו של אלכסנדר
מוגי (שביים גם את אטלנטידה, מהדורה
צרפתית־גרמנית) המבוסס על הרומאן
של בנואה, נאמן לשני קווי אופי אלה ביצי״
רתו
של המחבר הצרפתי.
ארבלה (דניאל דאריי&; עלמה ־׳בעילת עבר
המבקשת את המחר בזרועותיו (כאשתו) של
ז׳ורז׳ (ז׳ורז׳ מרשאל) ,סרן לגיון הזרים
הצרפתי, מגיעה אל עיר המדבר בה חונה
גדודו. מעשה שטן׳ באותו מקום נמצא גם
סרן סומרביל (פול מריס) ,לשעבר מאהבה
ועתה שונאה. צלע רביעית במשולש הנצחי
היא אהובתו של סומרביל (אנדרה קלמון)
הנמצאת גם היא באותו כפר מדברי נידח.
בואה של ארבלה ממיט שואה על כל ארבע
הנפשות.
רוב רובו של הסרט מוקדש לתמונות דרמתיות,
שאינן הולמות בי-ותר את אמנות הקולנוע.
למקומות אלה מתחיל השעמום להתגנב
מפעם לפעם. לא כן בתמונות החוץ. כאן
הצליח הבמאי לקלוט את האוירה המיוחדת
של עיר המדבר: תמונה וקול צורפו ביד
אמן למשהו מרהיב. חבל רק שקטעים אלה
מעסיקים את הבד רק חלק קטן ביותר ממשכו
של הסרט.

קואופרטיב

סון ! פריטי בוי (סקיפי הומייר) צעיר שונא־יפאנים
; פיג׳ן ליין (ואלטר פאלאנס) ,מתאגרף
לשעבר, ג׳ונסון (רג׳ינלד גרדינר) ,סמל
טרזן.
הפלוגה נוחתת בשלום, אולם התקדמותה
נעצרת על־ידי גשם של פצצות רקיטה ואנדר־סון
יוצא בראש פטרול שמטרתו לעזור לחיסול
הסוללות היפאניות. הפטרול מבצע את
המשימה בהצלחה, אולם לא, בלי קרבנות
כבדים.
אף־על־פי שהתסריט (מאת מייקל בלנק־פורט)
איננו חזק ביותר מבחינת המבנה (ישנו
שימוש מופרז בר,שבות לאחור) ,יש בו כמה
וכמה נקודות חזקות והסרט בכללו מוכיח
שידו של הבמאי הותיק עודנה מוצקה ונטויה.

״בערבות הנחושת״
התקופה: מוצאי מלחמת האזרחים האמריקאית.
המקום: מדינת נבאדה, בלב המערב
הפרוע. אל מקום פורעניות זה, שרוחשים
בו בני בליעל רבים עד כדי כך שגם השריף
המקומי (מקדונאלד קארי) נמנה עליהם, מגיע
סגן־אלוף דרומאי לשעבר (ריי מילאנד) ,כדי
להגן על מהגרים מבני הדרום הנאנקים תחת
עולם של יאנקים חסרי־לב.
לצדם של חסרי הלב עומדת גם הדי לאמאר,
מנהלת בית־המלון־מרז־תיאטרון המקומי. זה
המצב בתחילת הסרט. לאחר סלילים מספר
והתנשקויות אחדות עם מילאנד חל שינוי
בעמדתה של לאמאר, היא מפנה את ערפה
לידידיה הקודמים ומוסרת את לבה למילאנד.
משך כל ההתפוכות הללו נסוך על פניה
מועטי ההבעה של השחקנית הראשית מבט
של תמהון אין־קץ, כאילו נקלעה אל הסרט
מעולם אחר, אינה יודעת, במה, בכלל, דברים
אמורים. לשוא היו כל נסיונותיו של הבמאי
ג׳והן פראוו להסביר בדיאלוגים ארוכים ובתמונות
מקוטעות את כל פרטי הפרטים של
העלילה הבנאלית.

״חלר העבר -חי העתיד״
רד סקלטון אינו מגיע לרמתם של הקומיקאים
הגדולים ביותר של הבד, אולם לאו
דווקא באשמתו. נדמה שהיה יכול להצליח
בהרבה יותר אילו ניתן לו תסריט של ממש,
שמרובות בו הבדיחות המוצלחות. בחלף

העבר — יחי העתיד הוא מפגין את יכולתו
המשחקית הרבה, אלא שאין עולה בידו להתגבר
על החומר הקומי הדל למדי המהווה את
התסריט.
העלילה נסבה על אחד ג׳ו בלדן (סקלטון),
ממציא שלומיאל הבונה, בשלהי המאה הקו דמת
,״כרכרה ללא סוסים״ ,או, במלה אחרת,
מכונית. ג׳ו אוהב את מכוניתו, וגם את סאלי
(מתיקה לאוים) בתו של בעל אורוות עשיר,
הרואה בעין מאד לא יפה את הנסיונות לסלק
את הסוס מעל הכבישים. גם הגורל אינו
רואה בעין יפה את מעשיו של ג׳ו, והוא
נתקל בתקלות רבות עד שהוא מצליח בסופו
של דבר לזכות בנצחון במרוץ המכוניות
ובידה של סאלי.
בגדים שקופים ביער. פנים חדשות,
ומענינות ביותר, המופיעות גם בר חוב המסתורין
וגם בחלף העבר — י חי העתיד, הם
אלה המקשטים את ראשה של נערה בהירת־שער
וצרת מותן. עלייתה המהירה של הנערה,
סאלי פורסט, למרומי התהילה, לאחר שנים
של סבל וחוסר־עבודה, אופינית לדרכי החיים
של הוליבוד.
סאלי החלה רוקדת עוד בהיותה פעוטה
בכיתות הנמוכות של בית־הספר העממי בסאן
דיאגו (קליפורניה) ,עיר מולדתה. ברור היה,
עוד בימים ההם שהיא תתמסר למחול כרקדנית
מקצועית. מיד לאחר שסיימה את בית־הספר,
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה,
הצטרפה ללהקות שהיו מופיעות בפני החיילים.
כתום המלחמה נסעה, בלויית אמה,
להוליבוד כדי לנסות את מזלה אצל אולפני
הסרטים. אכן, עד מהרה, משכה תמונתה,
שפורסמה בשער אחד העיתונים, את עינו של
איש מטרו־גולדבין־מאייר, והיא הוחתמה על
חוזה. חוזה פעוט, אבל בכל זאת חוזה.
אצל מטרו הופיעה במספר סרטים מוסיקליים,
כמו, למשל, מאקוקו השורד, כנערת
מקהלה. היא היתד, יפה, אבל גם הנערות
האחרות היו יפות ואיש לא שם לב במיוחד
אל סאלי ; תפקידים של ממש לא ניתנו לה.
כאשר הגיע קצו של החוזה, בכרו אנשי
מטרו לא לחדשו. סאלי נאלצה לבקש עבודה
כניצבת בסרטי אולפנים אחרים. אולם גם
עבודה מן הסוג הזה לא נקרתה על דרכה
תכופות.

אותו זמן פגשה במפיק צעיר, ג׳ראלד ליצ־קי,
אשר הציע לה תפקיד בסרט עובדתי
למחצה שיצולם באחד היערות. סאלי, כמובן,
שמחה על ההזדמנות, הסכימה אף להופיע
בבגדים שקופים באחת מתמונות הסרט. כאשר
תמו הצלומים, חזרה להוליבוד, שכחה הכל
אודות הסרט.
תרגיל ארוטי גלוי. בהוליבוד שוב חיכו
לסאלי ימים קשים. אולם המפנה בא
במפתיע. ידיד יעץ לה לפנות אל אידה לופינו׳
שעמדה להפיק, באופן עצמאי, סרט אודות אם
בלתי נשואה. היה זה תפקיד דרמתי, אולם
סאלי לא היססה, פנתה אל לופינו ואמרה
לה :״ראי, ייתכן שאני גבוהה מדי לתפקיד,
או בהירה מדי או שמנה מדי. כל האולפנים
מצאו בי פגמים. אבל אחת ברור לי: אני
מסוגלת לעבוד כמו סוס״.
סאלי קבלה את התפקיד, מבלי מבחן סרט.
כאשר הוקרן הסרט לראשונה הופתעה הוליבוד
כולה. הנערה שאיש לא רצה בה הוכיחה
עצמה שחקנית דרמתית. מטרו החתימה את
סאלי על חוזה.
בינתים ניצל מפיק ליצקי את פרסומה של
סאלי, הוציא לאור את הסרט אשר צילם
ביער, הדביק לו שם מצלצל: העלמה ג׳ונס
הנועזת, תאר אותו כאקסטז ה במהדורה חדשה.
אופיו המקורי של הסרט, העובדתי למחצה,
שונה לחלוטין, עוות לתרגיל ארוטי גלוי.
סאלי פורסט מיהרה להביע את אי־שביעת
רצונה מניצול זה של הופעתה בסרט. גם האריה
של מטרו עקם את חטמו בפרהסיה.
אבל מתחת לחוטם העקום הסתמן חיוך של
ספוק. כל העניין הועיל לפרסם את שמה של
הכוכב החדש. טוב שם רע ממשחק טוב,
בהוליבוד לפחות.

״רחוב המסתורין״
רחוב המס תו רין הוא סרט פשע, עשוי
במתכונת עיר ב מערו מי ה, חציו עלילתי, חציו
עובדתי, שצולם במקום הפעולה. זהו מעשה
לקבוצת סטודנטים ממחלקת הרפואה של
מכללת הארבארד העוזרים למשטרה לפתור
תעלומת רצח סתומה ביותר על־ידי בדיקה
מדעית של עצמות הנרצח, שלושה חדשים
לאחר ביצוע הפשע.
גם הצילומים וגם משחקם של השחקנים
ריקרדו מונטלבן, סאלי פורסט, אלזה לנקסטר
משובחים, אולם בגלל הבימוי הבלתי בטוח
של ג׳ון סטרג׳ס אין לסרט מקצב חי לכל
ארכו. פרט לפגם זה, הריהו מעניין וממתח.

.העולם הזה״ 764

במרחב

מבעד למסך החול

אמים ולדוברים הרשמיים — ברכת־תודה
בעד ״שירות עז ומסור לאיחוד שליטי ערב
נגד האויב הזר.״

אילו היה למדינות ערב דבר הדומה לספר
הזהב של הקק״ל היו ללא ספק רושמות
בו את מדינת ישראל אשר לה הן חייבות
חוב גדול — חוב השלום היחסי הקיים ביניהן.
כי לולא נוכחותה של ישראל מעבר
לגבול היה נעלם השריד האחרון של איחוד,
הליגה הערבית היתד. מתפוררת.
בייחוד חייבת ממלכת הירדן חוב־תודה
לקיום שכנתה המערבית. מאז מת המלך
עבדאללה נוכחו שאר מדינות ערב לדעת כי
הירדן אינה אלא ארץ קטנה ודלה, חבל
מדברי המתימר לשלוט על שיירי ארץ ערבית
מערבה לירדן. עמאן, אשר בחיי המלך
הזקן איימה על קהיר בפילוג המרחב לשני
מחנות, שקעה שוב באפרוריתה המדברית !
שכנותיה הסמוכות גמרו אומר כי אין לממלכה
העלובה זכות קיום — .היא חייבת להסתפח
למדינה אחרת, לטובתה היא.
עיראק תבעה את הסיפוח מסיבות משפחתיות
— הן פייצל הראשון של עיראק
ועבדאללה של הירדן היו אחים. אך הרעיון
לא קסם ביותר לירדנים: בעיני תושבי
פלסטין העיראקים עודם פראים־למחצה,
הסורים הודיעו כי אין תביעות עיראק
המשפחתיות עולות על תביעותיה הגיאו-
היסטוריות של סוריה. אם תנסה עיראק
להשתלט על הירדן בכוח, תאלץ סוריה אף
היא לפעול, אן אם תתן לירדן להשאר בלחי
תלויה, תשמח סוריה לקיים יחסים טובים
עם השתיים.
קולות מעבר לגבול. לפי המסורת
הערבית. היתד, צריכה אחת משתי הארצות
לפסוח על דעות שכנתה ולנסות לשנות את
המצב לטובתה. במקום זה הסתפקו סוריה
ועיראק במלחמה פוליטית, הזרימו כספים
וסוכנים לירדן להשפיע על תוצאות הבחירות
לפרלמנט שנערכו אחרי רצח עבדאללה. כי
מעבר לגבול השמיעה ישראל איומים ולי־קוקי־שפתיים
של רעב נוכח פרי ההולך
ובשל. הירדנים דחו כל הצעת סיפוח, המלך
סלאל הוכתר מלך ונראה היה כי ממלכתו
תהפוך עובדת־קבע בפסיפס המרחבי.
עד אשר לפני כמה שבועות נודע כי גבר
שגעון המלך טלאל. עוצר עיראק חש לעמאן
להציג שוב את תביעות הבית ההאשמי, שי־שאקלי
נפגש עם ראשי הירדן במיבצר הלגיון
הערבי במפרק, תבע כי לא ייכנעו
ללחץ העיראקי, הבטיח להם את עזרתו במקרה
הצורך.
למעשה ידעו כולם כי לא יקום כל צורך
בזה. אותם הקולות המדאיגים החלו נשמעים
שור. מעבר לגבול הישראלי: הכרזות רשמיות
של משרד החוץ, הודעות של דובר
הצבא, מאסרים ארוכים בעיתונים, נאומים
מעל במת הכנסת.
הדרך נשארה פתוחה בפני אבו אל־הודה :
הוא יכול לעמוד על שלילת זכות־המלוכה
מטלאל, לדחות את תביעות עיראק ולהשמר
מתאוות סוריה. בסתר בו הוא העלה ברכת-
תודה לכל כותבי המאמרים הישראליים, לנו
סוריה

למאמרים,
ברכת תודה

הקולונל השלישי והרביעי
לא מזמן רווחה הדעה בסוריה ובשאר ארצות
המרחב כי אויבו הגדול ביותר של קולונל
סורי הוא קולונל סורי שני. לא היתר,
זאת סתם דעה ; מאחריה עמדו הוכחות יציבות.
כאשר הקולונל הראשון, חוסני אל־זעים,
ביצע את הפיכתו והכריז על עצמו
מנהיג סוריה, בא קולונל שני, סאמי אל־חנאווי,
וסילקו. אך לקולונל השני אף הוא
נמצא מסלק — קולונל שלישי בשם אדיב
אל־שישקלי.
הסורים סקרו את רשימת קולונלי צבאם,
ניסו לנחש מי המועמד הבא למנהיגות המ

לממשלה
או למפלגות. ב־ 29 לנובמבר, עת
חגגה ישראל את יום השנה להחלטת החלוקה
של או״ם, הוא הכנים את הממשלה
לבית־סוהר, קפץ למושב הקדמי ליטול לידיו
את ההגה. אך בצניעותו הרגילה, הוא חזר
למושב האחורי, מינה את סלו ראש המדינה,
ממלא מקום השרים הכלואים והפרלמנט המפוזר.
חוקים
במלוא הקצב. מאז הפך הקולונל
פאוזי סלו מועמד לתואר המושל
שהוציא את מספר החוקים הרב ביותר אי־פעם.
כשר הבטחון חתם על חוקי חירום
ומשטר צבאי, כשר המסחר הוציא חוקים נגד
חברות זרות, כשר החינוך הורה להקפיד על
לימוד היסטוריה ערבית, ואיסור כל פעולה
פוליטית בקרב הסטודנטים, כשר החקלאות
פירסם תקנות לחלוקת אחוזות גדולות השייכות
לממשלה או שאין בעלותם ידועה
לפלאחים חסרי־אדמה.

״מעולה.״
למקורבים, מספר סלו על כמאל אתאתורך,
הדיקטטור שהפך את תורכיה, שכנת סוריה
הצפונית, מארץ פיאודלית מפגרת למעצמה
אירופית מפותחת — בעזרת צווים דומים
לאלה המוצאים עתה בסוריה. וככל האפשר,
מדגיש סלו את פעילותו הוא בכל ענייניה
השוטפים של סוריה .״לקולונל אדיב,״ הוא
מספר ,״אין פנאי לעסוק בענייניה האזרחיים
של ארצנו. הוא טרוד במילוי התפקיד הקשה
הרובץ על שכמו — בעיות בטחוננו וההגנה
על המולדת.״
הפתרון: צו נוסף. לפני שבוע החליט
סלו כי עבודתו קשה מדי בשביל איש אחד :
דרושים לו עוזרים שיטפלו בעניינים השי־גרתיים
וישאירו לו פנאי להוצאת חוקים וצווים
נאורים. הפתרון: הוא הוציא צו נוסף,
חתום בידי פאוזי סלו ראש המדינה, בו מינה
את עצמו ראש ממשלה, העניק לעצמו גם
זכות למנות חבר שרים שיהוו ממשלה.
כבר ביום הראשון הוברר כי הוצאת החוקים
תימשך ללא הפוגה. על סדר היום :
עיבוד הצעת חוק שיוריד את מספר העיתונים
היומיים מ־ 36ל־ .15״וגם זה יהיה
יותר מדי,״ הסביר ראש הממשלה. אך בכל
זא ,1,כנראה, דרושה בסוריה מידה מסויימת
של חופש עיתונות לפרסם את חוקי פאוזי
סלו וממשלתו החדשה.
הלבנון היד״ס מתחת דשודוונות

הקולונל פאוזי סלו, המיר טלאל, הקולונל אדיב שישאקלי
מי המ שוגע, בעצס?

דינה ולסילוק קולונל נוסף. לא עבר זמן רב
והקולונל הרביעי הופיע — קולונל פאוזי
סלו, שחור, שמנמן, מחייך. אך שלא כשאר
בני דרגתו, הוא לא סילק את הקולונל השולט
— הוא נשבע לו אמונים. תוך חודשים
מעטים, הפך סלו מיופה כוחו^של שישקלי,
שהעדיף ״לנהוג מן המושב האחורי.״
הוא תבע למסור את הפיקוד על המשטרה
לידידו סלו כשר לבטחון הלאומי. סביב
שאלה זו פרח משבר אחר משבר — ראשי
המפלגות היו מוכנים להשאיר בידי שישקלי
את השלטון על הצבא אך לא על המשטרה.
התפתחות העניינים נכנסה כבר להיסטוריה
— שישקלי גילה כי אינו זקוק כלל

החוקים הוצאו בקצב מסחרר, ללא כל אפשרות
ביצוע על־ידי המנגנון הממשלתי הקיים.
אך סלו, בשם שישקלי, לא הראה שום
דאגה: העיקר היה להקים את המסגרת החוקית
— הביצוע יבוא במרוצת הזמן, לכשיהיה
פנאי, לטפל בו, בינתים המשיכו
דפוסי הממשלה להפליט חוקים חדשים במלוא
הקצב.
בין השאר חתם סלו על חוק המעניק
מדליה וכסף לכל אשר, היולדת שלושה ילדים
או יותר. אם לתשעה ילדים זכאית לנסיעות
חינם בכל קוי הרכבת הסורית ואילו אשד,
המביאה לעולם 16 ילדים או יותר זכאית
למשכורת של פקיד ממשלתי בדרגה

כמעט כל אחד ידע שהמרד לא יצליח 24 .
שעות לפני מועד ההצבעה בבית־הנבחרים
ידעו העיתונים לנבא כי הנרי פרעון ביי
ואנשי סיעתו, החזית הבירותית, ייסוגו לפני
הצבעת האימון בממשלה. קשה היה להאמין
שמשטר הרקבון והשחיתות השורר בלבנון
ניתן לשינוי על־ידי קבוצה פוליטית.
משך חודשים השמיע הנרי פרעון האשמות
כבדות נגד הממשלה ופקידיה. כל דאגתם,
הוא אמר, היא כיצד להתעשר במהירות
האפשרית. כל משטר המדינה בנוי על פרוטקציה
ושחיתות. כל מי שהיה לו מכר בפקידות
הגבוהה קיבל משרה ציבורית והפך
פתאום לבעל נכסים מסודר. משטר זה השחית,
את מוסר האזרחים, אמונתם בממשלתם
נהרסה, אין להם יותר שום רצון הקרבה.
צצו ועדות לטיהור החיים הציבוריים, כי כל
אחד פחד פן יחשבוהו בין הנהנים אם לא
יצטרף למסע ההוקעה ! עוד מעט נראה כי
תקום תנועה עממית אדירה שתעיף את השלטון
המושחת כעלה יבש בסופה. ואז החליט
סמי אל־סולח, ראש ממשלת הלבנון להביא
את הדבר בפני 77 חברי בית־הנבחרים,
לדרוש הצבעת אימון בממשלתו.
אכן, אותו לילה הוכיחה אסיפת הפרלמנט
כי דיבורים ומעשים הם שני דברים שונים.
תמורת הבטחה של הממשלה לברר את העניין,
הסכימו החוואג׳ה וידידיו כי אולי טעו
בהערכתם את מצבה המוסרי של המדינה,
השאירו את ידיהם תחת לשולחנות שעה
שנשאלו מי מצביע נגד.

אחרי שהגיעה לכוכב המרובע, נתגלה
עולם חדש לעיני רותי: אנשים הנושאים
על גופם סמלי-מפלגות, שיש להם רמקול
כמקום ראש והצועקים סיסמות כמקום לדבר.
כשראו את העגיל של אזני רותי שלחוה
למפקדה של מפלגת אנטי־אנטי.
בית המפקדה של מפלגת אנטי־אנטי היה בניין עצום,
בנוי בולו בצורה של כוכ ב מ חומ ש אדיר. שם עצרו את

רותי שני יצורים, שדמו בכל ליצור שראתה קודם לכן.
היה רק הבדל אחד: במקום סמל שלוש הנ קודות על
חז הו של היצור שצעק ״ בוז״ היה על חז ה שני היצורים
האלה סמל של כוכ ב מחומ ש. היה זה, כנראה, סמל
המפלגה.
״האם אפ שר לקבל מ שהו לאכול 7איזו ח תיכ ת ב שר
או נקניק, אולי החלה רותי.
אך השניים לא שמו לב .״אנטי-ממ שלה ! אנטי־מפל־גה
! אנטי־כל !״ צעקו רמקוליהם והחרי שו את אזניה.

״עכ שיו אני מבינה לפחות מדוע קראו להם מפלגת
אנטי־אנטי !״ נאנחה רותי ונכנעה לגורלה. לא הי ת ה
לה גם ברירה. השניים תפסו בז רועו תי ה, לחצו על אחד
הכפתורים שעל גופם, שדמו לכפתורי מעלית. היו אלה
באמת כפ תורי מעלית — כי רותי עלתה ב מ הי רו ת עצומה
למעלה. בקו מ ה העליונה עצרו, נכנסו לאולם ענקי.
האולם היה כולו ריק. רק בפינה אחת עמד שולחן־כתיבה.
ליד ה שולחן עמד יצור. ראשו לא היה רמקול. היה ז ה
ראש של מיק רופון. רותי הבינה: ז הו מנהיג.

הפסטיבל הראשח לזמרה בישראל1
בחסותו האדיבה של שר החוץ מר מ. שרר!
1000זםרימהתפ 1צ 1ת
מישראל
1500זמרים
הפ תי חהב־<׳לאוגוסט בי רו ש לי ם
לקראת מאורע לאומי ותרבותי זה, אשר אלפים ישתתפו בו ורבבות
יאזינו לו, החליטה הנהלת ״הזמיר״ לערוף כארץ באמצעות העתונות

משאל״לוזשיוהעברי
הפופולרי ביותר
כל אחד אשר ימלא, יגזור וישלח את תלוש משאל הזמריה מתוך מודעה זו
פרסים של
בהגרלת
עד 23 ביוני ש. ז( .ועד בכלל) ,ישתתף

חשמל ״

מקלט ״בנגל״ מ תו צרת ביהח׳־ר הר א שון ל ר דיו ״כל
של ת קלי טי ביה־־מ ״הד ארצי ל פי ב חי ר תו של הזוכר.
Dס י 0
H N D 1
את התלוש הגזור אפשר לשלוח בכל סניפי ותבות דאר בארץ

גזור

כאן

משאל
ה זמ ר יה

לדאר :
נא להמציא תלוש זד, ל״הזמיר״
ע״י מרכז התיירות, הקריה.

ודביר העברי האהוב עלי הוא

(לציין בשם השיר. ואם ידוע גם המחבר

השם והמשפחה :
הכתובת...:

(רק קורא אחד יכול להשתתף במשאל בתלוש זה)

אין צורף כבול ובמעטפה. דמי דאר שולמו.
אגוד ישראל•
דאמגוע

מבצע נפתולים

לנוגדול

עוד

קטן

ב־ ,29.6.52 במרכז גבעת
רמב״ם, בשעה .16.00
ההרשמה מתקימת בימי רביעי מ־ 20.30 עד
(הכניסה מיבנה)
,22.00י בקפה פסג׳

לתינוק

ולסבתא — משחת ״נקה״ מתאימה
תמיד לכל סוג־ שער; היא מקנת
ל שערות קלות ורוך וחלקת־סש•
— ה ש מפו האידיאלי לכל המ שפחה

משחת

שםפ1

W W W־J

׳ W W W

גלי־הדרום
בריכ ת חולון
...ולשער יבש ממליצים על

-נקה ״ ח ל מזן ש מ פו

מגרשי ספורט
שולחנות .־ פינג־פונו.
משקלות ובדור־סל

המפיצים היחידים: ח ברת נורי ת במ!״מ

׳פתוח: מ־ 8בבוקר עד 11 בלילה

קפה מסעדה
בהנהלה חדשה

אבדו משקפיים
בנרתיק שחור עשוי מתכת
הקורא. המוצא הישר מתבקש להחזירם
למערכת העולם הזה ויבאו על שכרו.

נאמר ״זיעת אפיים״ מסתבר
שלא השתמשו ב שו ש
קרם ״ שוש ״ מונע זיעה,
קרם ״ שוש ״ דוחה ריחה.
להשיג כבתימרקחת
ופר פו מ ריו ת

י. רינזונסקי
צינקוגרפיה

:המקום היפה ביותר להנאת־הקהל :

רה׳ הקישון ,6תל־אכים

מטכח מעודן ממדרגה א׳
שרות אוטובוסים: מהתחנה המרכזית
:בתל־אביב. שרות מוניות: מרחוב
לוינסקי פנת רח׳ עליה« .יצהל״ ,רח׳
דיזנגוף פנת רח׳ בר־כוכבא.
הלוך וחזור משער הבריכה.

כשנישאו השבוע זה לזאת שועל שמשון
אברהם (.ממה״) בהן, בן יצחק בהן,
מנהל בית־חרושת סולל בונה חמר״ ויהד
דיר! גן־אמוץ, רקדנית באלט ירושלמית
ממוצא יווני, זכתה צעירה בשם גאולה
לעצה בלתי־ידידותית: להיוולד בגלגול הבא
לאב בלתי-מפורסם. הסיבה: דמיונה הרב
לאביה, דוד בן־גוריון.
שלושה שבועות אחר גניבת חפצי ערך
בשווי 25 אלף לירות ממוזיאון בצלאל (שעל
תפיסת מבצעה הכריזה המשטרה פרס של
1000 לירות) עצרה משטרת ירושלים את
הקריקטוריסטן מנחם גפן, איש בפר יחזקאל,
לשעות מספר כחשיד בגניבה. סיבות
החשד (שהופרך) :גפן הופיע אצל שומר
בצלאל, לעג על הגניבה שאירעה מתחת לאפו,
נתבקש על־ידי שוטר־חרש ששהה במקום
להסתלק. כשחזר על משובתו בשנייה,
לא פקפקה המשטרה הרבה, השדר, בו בביצוע
הגניבה. שבעד, שוטרים לובשי אזרחית
הקיפו את גפן וסילקוהו מאולם בצלאל למכונית
משטרה. גפן שוחרר רק אחר שהוכיח
שבליל הגנבה שהד, בגבעתיים התל-
אביבית הרחוקה 70ק״מ מירושלים, בבית
הקריקטוריסטן והצייר שמץץ (קוצו של
צבר)

גל ופ ות קו
גלופות רשת

העושר: האשמה
מלכת היופי השלישית, אורה ורד, זכתה
בכתר נוסף כמלכת האופנה עוד בטרם
המריאה לבחירת מלכת תבל בקליפורניה.
נוהגה לאסוף אח הקמיצות התחתונות של
שערה השחור בצעיף משי דקיק, שקצהו
האחד משתרך מעל לכתף שמאל, נתקבל
על־ידי נערות תל־אביב באהדה רבה. הנהנה
העיקרי: יבואן סידקית שמצא הזדמנות להתפטר
מכמה אלפי צעיפי משי, תוצרת איטליה,
שהיו מונחים במחסנו משך שנה וחצי
כסחורה שאין לה הופכים.
לאופנת השער הגזוז בקרוב לגולגולת החביבה
על ותיקי מפא״י בכנסת (כשמואל
דיין ואליהו הכרמלי) נצטרף השבוע חבר
נוסף: פנחס לכו! ,מי שהיה שר החקלB
אות
בממשלה הטרומבחירותית.
מי שהיה חבר מועצת עיריית ירושלים
ושפרש ממשרתו בגלל עומס תפקידיו בכנסת,
איש מפא״י אליהו הברמלי (לולו),
פנה בעצה רבת־תועלת לחבריי לשעבר.
אמר הכרמלי :״רבותי, ראשי העיריות, יש
ברשותכם עושר שאינכם מנצלים.״ העושר :
האשפה.
בשמוע אריה אלטמן, המנהיג הרביזיוניסטי
שהתפטר ממשרתו כיועץ ראש הממשלה
לענייני תיירות על מנת להפוך ה״כ
חרות בכנסת השנייה, על הצעת מס הרכוש,
מצא סיבר. מספקת לדחייתו :״לא ייתכן מס
נוסף, מפני שעוד מעט נצטרך לכתוב לקרובים
באמריקה שישלחו לנו כספים בשביל
תשלום מסים.״
מוכתר נגבה שהפך מושלו הצבאי של הנגב,
סגן־אלוף מיבאל הנגכי, סיים את
שרותו בצה״ל, השתתף בחצי תריסר מסיבות
פרידה שנערכו לכבודו. באחת מהן, המפוארת
ביותר, שנערכה על־ידי שייכי הנגב
גרם מפח־נפש למארחיו. הוא סירב לקבל
את מתנתם. המתנה שנדחתה (מטעמי צנע) :
סוסת רכיבה.
יורשו של תנגבי לתפקיד, סגן אלוף
באזיל הרמן, איש מח״ל מדרום אפריקה,
לא היה חדש לא לנגב ולא לתפקיד מושל
צבאי• נסיונו הקודם עם הנגב: חבר ועדת
שביתת הנשק הישראליודמצרית. נהיונו הקודם
עם ממשל צבאי: קצין משטרה בריטי
בלוב הכבושה שאחר מלחמת העולם השנייה.
בתו הצעירה (\ nשל רכ-סרן אלכם
אלירז, הצלף הקלע המאמן את נבחרת
קלעי ישראל לאולימפיידת הלסינקי (העולס
הזה ) 761 הבטיחה השבוע ללכת בדרכי
אביה. במטווח פרטי בביתו החולוני של אלי״
רז השיגה דייקנות מבשרת טובות 82 :
נקודות מתוך 100 ממרחק 50 מטר.

הסיבה: הדמיון

מארגן התחרות ״תלאת־שדה״
על גכיע נודד
ש חו ר ־ בלמ די ־ ל בן

הנשים

קניה-מכירה-תקונים
בוונים
א. ו Dטרמן, ת״א, רחוב רש״י 9

צכר.

מנהיג ח רו ת מנחם כנין שיצא לאירופה
למסע חרם על גרמניה, נפגש עם שונא גרמנים
אחר, הגנרל שרד דה־גוד. הפגישה
ארכה שעה ורבע במקום רבע שעה
שנקבעה מראש, כשבגין (היודע צרפתית)
מדבר עברית לפי בקשתו המיוחדת של הגנרל•
על כך מסר אורי קיסרי, כתב
האת בפאריס: מוזמן אחר התלונן אצל
מזכיר הגנרל על העיכוב, אמר בצחוק: אפילו
אם הם (היהודים) משתדלים לפתותו
(את הגנרל) שימיר את דתו, הרי שהיה עליהם
לסיים כבר מזמן. העיר לו המזכיר :
אתה שכחת את הניתוח (ברית המילה הנדרשת
מכל מתיהד) !
Uהעולם הזה״ 764

מכ ל
בראזיל
בג׳ונגל אין בדסטיגה
ב־ 29 לאפריל הפסיק רדיו בראזיל את שידור
המוסיקה והודיע: מטוס־הענק שעזב
את ריו דה־ז׳ינרו בדרכו לניו־יורק איחר
להופיע בשדה־התעופה. במטוס, מטיפוס
סטראטוקרוזר, בעל שתי קומות׳ נמצאו 41
נוסעים ׳,תשעה אנשי־צוות.
מייד החלו פעולות החיפושים אחרי המטוס.
חיל האויר הבראזילי שיגר טייסת
שלמה, חברות התעופה הדרום־אמריקאיות
שלחן את כל המטוסים שלהן שנמצאו באזור,
חיל האויר האמריקאי שיגר אף הוא
טייסת ואילו חברת פאן־אמריקאן האמריקאית,
בעלת המטוס, הורידה את הנוסעים משלושה
ממטוסיה, הורתה לאלה להצטרף לחיפוש.
הטייס שמצא את עקבות המטוס האבוד
היה טייס חיל האויר האמריקאי שחזר מיד
לבסיסו והודיע על התגלית: פתח חרוך
בתוך מרבד הירק של הג׳ונגלים הבראזיליים.
במקום נערכה ישיבה של כל הגורמים שהשתתפו
בחיפוש ! השאלה שעמדה לפניהם
היתד, אם לשלוח אנשים למקום התאונה לברר
שמא נשארו כמה מנוסעי המטוס בחיים.
הזדמנות לרכוש אהדה. הדרך׳ הקצרה
ביותר למטוס עברה דרך ג׳ונגל סמיך,
ללא שבילים, אשר רגל אדם לבן טרם דרכה
בו 40 .הק״מ שהפרידו ביו שיירי המטוס
ובסיס החיפושים דרשו לפחות עשרה ימי
הליכה קשה ומסוכנת. לעומת זאת קיימה
הברירה: הצנחת אנשים ממטוסים. אך כיוון
שאיש לא חשב כי עדיין נשארו נוסעים
בחיים הוחלט כי אין טעם לסכן חיי בני־אדם
בריאים על־ידי הצנחה. הוחלט על שיגור
שיירה רגלית.
הידיעה מילאה את עיתוני בראזיל :״זוהי
הזנחה פושעת מצד האמריקאים צעקו,
״זהו מטוס שלהם, עליהם לשלות צנחנים.״
אולם לתושב אחד של סאו מאולו נראה
כל העניין הזדמנות מצויינת לרכוש אהדה
בקרב הקהל. היה זה אדמר דה־בארוס, לשעבר
מושל סאו פאולו, מיליונר מופלג ובעל
חברת התעופה הבראזילית, העומד בראש
המפלגה הסוציאל־פרוגרסיבית ומשתדל בכל
כוחו להבחר לנשיא המדינה. הוא התליט
לעשות את אשר סירבו לעשות האמריקאים
— הוא ישלח צנחנים משלו.
הוא מינה את סגנו, לינו דה־מאטוס
כראש המשלחת שכונתה בתואר המצלצל
״שיירת הסולידריות׳׳ .הוא העלה 14 צנחנים
לאחד ממטוסיו, העמיס יחד עמהם מזון, מקלעים,
מכשיר קשר ורימוני־יד, להגנה נגד
התקפות תושבי הג׳ונגל. בקרבת המטוס המרוסק:
תפקידם הראשון היה לנקות שטח
בו יוכל הליקופטר לחנות. בעוד מחצית המשלחת
עסקה בניקוי, המשיכה המחצית
השנייה אל המטוס, מרחק ארבעה ק״מ.
עליהם היה להגיע מהר כדי להיות ראשונים
במקום, להקדים את השיירה הממשלתית

nע 1ל ם

שיצאה ברגל.
שניים יצאו מדעתם. הג׳ונגל עמד
כקיר חי מול ההרפתקנים שחתכו להם דרך
בחרבות ארוכות. בתוך האדמה הרקובה אשר
קרני השמש לא הגיעו אליה שקעו אנשי
דה־מאטוס עד הקרסוליים, כל מכת חרב הורידה
על ראשם מטר חרקים ויתושים. בתום
היום הראשון יצאו שני אנשים מדעתם והיה
צורך להחזיקם בכוח. כברת הדרך שעברו :
שני ק״מ.
למרות שרוב הצנחנים היו חיילים ותיקים
שהשתתפו בקרבות הג׳ונגלים נגד היאפאנים
עבר אותו לילה עליהם כחלום בלהות. בקושי
יכלו לשבת במקום אחד משך כמה דקות
רצופות מבלי שהנמלים הגדולות יתנפלו
עליהם לאכלם חיים. בבוקר כמעט התעלף
אחד מהם בראותו את רגליו מכוסות עלוקות.
חבריו התנפלו עליו כדי למנעו מתלוש
את החיות האיומות שמצצו את דמו. אילו

ספורס

אנזריקן, שהתנגדה בחריפות ליציאת המשלחת
של דה־מאטוס. למחרת הצטרפה לאנשים
שבג׳ונגל המשלחת הממשלתית הרשמית
שהגיעה ברגל.
בכל זאת השלימו שתי המשלחות ביניהן—
הג׳ונגל לא היה מקום נוח ביותר לריב של
פרסטיג׳ה ! הגוויות נקברו במקום, הכסף
נשלח חזרה בהליקופטר והאנשים התכוננו
לטוס חזרה. אחד אחד הוצאו אנשי המשלחת
הרשמית על־ידי ההליקופטר עד אשר נשארו
שניים בלבד, ביניהם סייר אמריקאי. לכשבא
תור השניים לעלות להליקופטר נתעורר פתאום
חשד בלב דה־מאטוס .״האם תחזור להוציא
אותנו?׳׳ הוא שאל את טייס ההליקופטר.
״לא קיבלתי שום הוראות על כך ״,ענה.
ואז ציווה דה־מאטוס לאנשיו לאסור את
שני חברי המשלחת .״אמור למפקדים שלך
שלא אתן לשניים אלה לחזור כל עוד לא
תקחו גם אותנו מן הגיהנום הזר״״ צעק לטייס.

במקו הנכון, ס מן הנכון
״בלי שייע גלזר אי־אפשר לנצח את התורכים
מאנקרה,״ הסבירו חובבי כדורגל שהתלבטו
אם לבוא לראות כיצד מנצחת נבחרת
אנקרה את הפועל תל־אביב שנפגעה לאחרונה
במחלת חולשה כרונית. אולם 8000 הצופים
שבאו למגרש היפואי בוותרם על שנת אחר־הצהרים
השבתית שלהם חזו באחד מפלאי
עונת הכדורגל המתקרבת לסיומה. הקבוצה
שהפסידה לעתים קרובות לקבוצות מקומיות,
הפתיעה את התורכים ( )1:2שפתחו את משחקם
נגד הפועל בזלזול.
לאחר המשחק הראשון של התורכים, נגד
מכבי תל־אביב, זכו למחמאות רבות למרות
שהפסידו ()3:2כי הם ידעו למהר ולבעוט
לשער, אם כי לא במידה מספקת ולבלום אף
את שייע גלזר, שעלה למגרש כשהוא חולה.
הפתעה נוספת: משחקו הבטוח והיעיל של
הרץ המרכזי הבולם, משה מלמד, שהוריד
מספר קילוגרמים ניכר ממשקלו ונמצא במקום
הנכון בזמן הנכון.
כדורסל הקמע ״שאר בבית

כיןרגליהשיער, ה שוער התורכי פאוזי התרחב בפי השער כדי לבלום את התקפת חלוצי
מכבי. בעיט תו של צבי סטודינסקי חדרה, בכל זאת, בין רגלי השוער• הבקיעה את השער.

היה תולשן, היו אלה קורעות את עורו.
במקום זה קירב אחד מחבריו סיגריה בוערת
אל העלוקות שנשרו מגופו.
כעבור יומיים הגיעו הצנחנים לשיירי המטוס.
לא נותרה אף נפש חיה 40 .גופות
חרוכות לחלוטין היו פזורות בשטח ואילו
עשר גופות נאכלו למחצה על־ידי הנמלים
ששרצו ברבבות. הכל העיד כי המטוס התרסק
באופן פתאומי: זוג נשוי היה עדיין
חבוק, הטייסים ישבו חרוכים במושבם, הקשר
חבש את אוזניותיו ואילו המארחת אחזה
קומקום בידה. ליום נמצאו 200 אלף דולר
ושקית קטנה של יהלומים.
בני-עדוכה לגיהנום. עם רדת הלילה
נשמע רעש של מנוע: הליקופטר שטס בגובה
נמוך ביותר נעצר מעל למקום, הוריד
חבל עד האדמה ואיש טיפס למטה. דה־מאטוס
הכיר את טום מי, מנהל חברת פאן־

בבסיס הפעולה נפגעו רגשות השלטונות :
הם לא ייכנעו לאיומיהם של הרפתקנים מטורפים.
אולם כאשר נקלט למחרת שידור ההרפתקנים
המודיע כי אין להם מזון והתובע
הצנחתו המידית, מיהר שגריר ארצות־הברית
לתת הוראות להצניח את המזון.
הוא תבע לקבל את תנאי ההרפתקנים :
חיי אזרח אמריקאי בסכנה ! והרי גם מחובתה
האנושית של הממשלה להציל את
ההרפתקנים המסכנים. משך שבוע ניסתה
המשלחת לחזור ברגל, אך לבסוף נאלצה
לשגר הודעה תכופה: אם לא ימהרו להוציאם
ימותו כולם ! למעלה ממחצית האנשים
מטורפים ואכולי מחלות.
לאחר התייעצות קצרה שלחו השלטונות
את תשובתם: הם ייכנעו לתביעות דה־מאטוס.
הליקופטרים ממשלתיים יצאו להציל
את ״שיירת הסולידריות.״

תשבץ i 2 i

(ערוך על פי מ תכונ ת הכתיב העברי המלא)

מאוזן )1 :נהגו התפטר בעקבותיו לאחר
שהוא התפטר בעקבות קפלן ; )6רעש ! )9עם
הקצוצים בתחבורה תמעט בו העבודה! )10 התא
הראשוני של הצבור 12 החופש ממנו הוא
מטרת התלמידים! )14 איש היה בארץ ...איוב
שמו ! )15 עוף המתנגד עקרונית לצמחונות !
)17 נתינו של הפיאודל! )18 למעלה מ־70%
מאזרחי המדינה חסרים אותו! )20 כי ה ...הוא
הנפש! )21 ישראל באומית כ ...באברים! )22
ללא רבב! )23 לא ...על לשונו (תהילים) )25 ספר
ידוע של גורקי! )27 מיב. במצב צבירה מוצק!
)29 על פת ...יפשע גבר; )31 מתכנית בתואר :
בעלת האופי החזק ביותר בעולם (שם פרטי)!
)33 כשמת היה ליהודים ״אורה ושמחה וששון
ויקר״! )35 קריאת הוקרה! )38 תפקיד הכנסת
ליצור אותו! )40 בי. ג׳י. רצה לתת שם זה
לתל־אביב! )41 אונקל! )42 אליל השמש במצרים
הקדומה! )44 פעולה שהפדגוגיה המודרנית
מתנגדת לה בתוקף; )46 שוד! )47 מכינויו של
בעל חי שבזמן האחרון עלה על המדינה! )49
האשד. הראשונה במדינה! )50 מעלה ממעמקים!
)51 מה ...אהליך יעקב! )53 חברת הובלה גדולה!
)54 מנהיג מפ״ם שכוכבו התחיל דועך;
)55 כסר מצפון לזכרון יעקב הנקרא על שם
יוצר הגולם מפרג!

,העולם הזה״ 764

כדורגל

101

37 441

43 42

351

201

41 1

401

13 חברי סגל נבחרת הכדורסל לאולימפיידת
הלסינקי אינם מצמצמים את אמוניהם לכדורסל
בלבד. עוד בשעות הבוקר המוקדמות,
לפני שחברי כפר־גלעדי המארח מתחילים
לחשוב על יום העבודה שלהם, מזנקים ה־כדורסלנים
הנבחרים ממיטותיהם ואצים ל־הדר־האוכל
כדי להנות מארוחה דשנה, שלא
במתכונת הצנע העירוני.
אולם המאמן טובי רסקין דאג גם לאימונים
מפרכים, בהם מורידים השחקנים את
תוספת המשקל שהם רוכשים בחדר־האוכל
המהודר של הקיבוץ. עוד לפני העבודה על
המגרש משפשף סגן אברהם שניאור את חבריו
בתרגול־סדר כפי שהוא רגיל לעשות זאת
בבסיס האימונים הצבאי.
שניאור שהוא גם אחד משני ראשי הקבוצה
של הנבחרת (השני: מרדכי (מרסל) חפץ,
לשעבר חבר נבחרת הכדורסל המצרית) מתנהג
בכל זאת ברחמנות כלפי חבריו. הוא
פחות רחמני בהופעותיו בחדר־האוכל.
מלבד הרגלי הזלילה והאמונים סיגל לעצמו
הסגל שעשוע העלול לעלות לועד האולימפי
במקום — מלווה נוסף. השעשוע,
טאטוס, הוא שחור ורציני וד,כדורסלנים מתכוונים
לפנות לועד האולימפי כדי שיצרפו
אותו למשלחת.
״אם ננצח, יהיה זה בזכות טאטוט !״ מסבירים
הכדורסלנים לאוהדים הבאים לראותם
במשחקי אימוניהם מכל משקי הגליל •העליון.
אך טאטום לא יוכל לצאת, כנראה, לפינלנד
שהטילה הסגר על יבוא בעלי חיים. כי
טאטום הוא כלבלב יליד כפר־גלעדי.

מאונך )1 :עורכים אותו בל״ג בעומר
במירון; )2הנתפש בפעולה כזאת,צפוי לעונש
מוות אף בארץ המתנגדת לעונש מוות! )3מלכה
ישראלית; )4למהר — שלל — חש— )5 ...בדרך
זו ״מדברת״ הצפור; )6קינים והגה ו
)7רוסו טען שדבר זה הביא לעולם רק הרס!
)8מוצאים אנו אותו כמעט מדי ערב שבת על
במת מוגרבי בתל־אביב! )11 עיר כנענית קדומה
ממערב לחולה! )13 תפקידה למלא בטנו של הלקוח
במשקאות ולהריק את כיסיו; )14 הוצאה
עם השורש; )16 אבשלום הקים לו דבר זה !
) 18 שרץ הרגיל לשרוץ במקומות לחים! ) 19
עיניו משמשות לשון נרדפת לעינים מביעות
טמטום; )24 בדבר זה הכה שמשון 1000 איש!
)26 הוא וחבריו עורקים עכשיו בהמונים מן
השרות! )28 מרק שרגילים להכינו מסלק; )30
רב־צלעון שאפשי לחלקו לשלושה משולשים ;
)32 מקלט לנודר; )34 כלי שימושי. המהוה לגבי
הקמח מה שמהוה הצנזורה לגבי ידיעות ; )36
אומרים שבי• ג׳י. אמר עליו שהוא מנהיג העתיד
של מפא״י; )37 ראש עיר שתחגוג במהרה 4000
שנה להולדתה! )39 טוב שכן ...מקרוב רחוק! )43
מ ...יצא מתוק; )45 תלמידי של ירמיהו הנביא;
)46 בפנקס החשבונות באה מלה זאת לצידה של
המלה זכות! )48 לו מקווים החקלאים; )50 עיר בה
הוכן תנור מחמאה; )52 אות הנצחון של צ׳רצ׳יל;
)53 מוציא לפועל את החלטות הכנסת .״

iis p

UICL4 ca<)5L! 1 אQ<QL! 4| א
SS׳9׳08׳ <54 UatfOGL! XsU
^*CsQ ־״Cwl LiGUIUG CCICU
4 0*0 אQCILCLT ״LUJ1.4Q
•l • 981׳ u4«־c^c׳ <5l a a
< 5 x q ; 5 > ׳U l 15 אaQUftlA ^ O U 4G., L1QQGUQ IUQKM
11 « אu d iu H 1 ״uu 11 אua uaxcv«.a 111 אX/1.4* X/G4-.1
a u a iu ! 4 ; ע; אuc; ll! <4ה

X/L4., X/G4st l ia d i u א
Qtx׳<a ziu 04 א1^זum <54
utrcuc 1«acu^11 1 א^יu c a a u <4מ
< ם*א5; 4<^* אמ<;זע ס«צ
: — iucu uui^ l•׳

c*uua 11 אcil4l <4^ה
4ac<.L׳ ^11. אic׳u׳
uauc׳15 U55GQ X,
au u*u 4u*u
cu<auc! cumuq <4ה
a c u u a 4uc; lu <4ה
4^c1c<5 a c l( <5;4!ג

cat, mb 41115 א א

xc^q l!w4l!cqfc<5;u
•XLQ׳

׳ta<L!a cKfliuc! cHa^ —

c< c<5xa <5c«c* L!<5;4a
U4s<5cua ^ אuvm sc14

KUJ ZA U L 1S I 1D
2iefHjgjE?ajE1a5jajafajH₪ajBJafEfarajBJ5jara₪BjafHjaj a1ajar51arejajajarajare₪5rejajHJEraJHre1s₪arererera₪Ererarejara1ajareja₪a₪afajaj1afBrejarara1fe]